ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author שער הכוונות
%book ראש השנה - דרוש א
%break
%H דרוש א':
%break
כולל בענין ר"ה. הנה נודע כי ביום ר"ה הא' נברא אדה"ר ויום ר"ה של 
בריאה העולם היה ביום ו' כנודע והנה אם אדה"ר היה נמנע מן הזווג ביום 
ההוא וגם מן החטא והיה ממתין עד ליל שבת היו כל העולמות כתקנם 
כמבואר ענין זה בדרושינו אצלנו בחטא 
%break
אדה"ר אבל יען חטא בעצת הנחש הוא ואשתו והנחש בא על חוה והטיל בה 
זוהמ' קודם שנזדווגו אדם וחוה ומחמת כן יצאו קין והבל אחר הזווג דאדם 
וחוה מעורבים טו"ר מפני הזוהמא שקדם הנחש להטיל בחוה כנראה מדברי 
רז"ל ומקצת מאמרי הזוהר אע"פ שיש 
%break
מאמרי הזוהר אחרים דמשמע שבתחי' היו אדם וחוה עסוקים בתשמיש 
וראה אותם הנחש ונתאוה להם ואח"כ הטיל הזוהמא בחוה עכ"ז הסברא 
נוטה כדברי המאמרים הנ"ל. ולפי שחטא ואכל מעץ הדעת טו"ר עבירה 
גוררת עבירה וגרמה לו להזדווג ביום הו' 
%break
עם אשתו שעדיין היה חול ולא המתין עד ליל שבת שהוא קדש וז"ס אכילת 
עץ הדעת טו"ר כי דעת הוא מלשון זווג כמו וידע אדם את חוה אשתו ואיש 
לא ידעה וכאלה רבים. הנה מה שגרם אדה"ר ע"י חטאו שנדזווג ביום החול 
הוא כי הנה יום ר"ה הוא דינא קשיא כנודע 
%break
ואם היה ממתין עד ליל שבת הוא דינא רפיא והיה הזווג ההוא כתיקונו והיו 
זו"ן מזדווגים באותו יום שבת בבחי' פני' בפנים אבל ע"י שאדה"ר הקדים 
זווגו ביום החול שאז היה יום ר"ה דינא קשיא ותקיפא לכן גרם אל זו"ן 
שיתאחר זווגם עד יום ח' עצרת כדי 
%break
שבהמשך הימים אשר בינתיים יתמתקו הדינין הקשים אשר בו ובנוק' כנז' 
בפ' פנחס בתחילת' כי ר"ה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי עד יוה"כ וביוה"כ 
האירו ונתמתקו הדינים ההם ע"י אימא עילאה ובחג הסוכות בחי' וימינו 
תחבקני וביום ח' עצרת אז הוא זווג ממש ואלו הם פשטן של דברים:
%break
ורצוני להרחיב הביאור בזה הענין. דע כי בחי' כל החדשים הם במלכות אבל 
נחלקים לב' בחי' הא' הוא בהיותה מצד עצמה והב' הוא מצד הזכר וכמ"ש 
בע"ה. ודע כי כל החדשים נק' ראשי חדשים לפי שכולם הם בחי' ראש 
כמ"ש:
%break
ונתחיל בו' חדשי הקיץ כי הם בנוקב' והתחלתם מניסן כי לכן כל חדש וחדש 
יש בו מספר ימים רבים שהם ל' יום בכל חדש להורות כי הם בחי' ראשים 
שכל ראש מהם כולל בחינ' ימים רבים והנה ניסן הוא גולגולת הנקבה. אייר 
וסיון תרין אודנין דילה תמוז ואב תרין עיינין דילה. 
%break
ולכן נחרב הבית בב' חדשים אלו בסוד עיני עיני יורדה מים כי הם תרין עיינין 
כחות הדין וכבר נתבאר אצלנו בהקדמת ביאור אדרת האזינו כי העינים הם 
נצח והוד ולכן נחרב הבית עיקר חורבנו בחודש אב שהוא עין שמאל שהוא 
ההוד בסוד כל היום דוה שהוא היפוך אותיות הוד. 
%break
אלול הוא בחוטם. והנה נשאר בחי' הפה שלה שאין לו רמז בחדשים. והנה 
גם ו' חדשי החורף הם בדכורא ע"ד הזה. תשרי הוא גולגולת הזכר. חשון 
וכסליו תרין אודנין. טבת ושבט תרין עיינין. אדר הוא החוטם נשאר הפה של 
הזכר שאין לו רמז בחדשים. 
%break
ולסיבה זו נצטוו הסנהדרין לקדש את החדש מצות עשה ויוציאו הדבר 
מפיהם ויאמרו מקודש מקודש וכמ"ש הכתוב אשר תקראו אתם במועדם 
אתם כתיב כי לסיבה שבחי' הפה של הזכר והנקבה אין לו רמז בחדשי 
השנה צריך לרמוז אותו ע"י הסנהדרין המקדשין אותם בפיהם. 
%break
ובזה תבין טעם נכון למה אין מעברין את השנה אלא בחדש האחרון לו' 
חדשי החורף ולמה אין מעברים את אלול שהוא בסוף חדשי הקיץ. גם תבין 
טעם למה טעה חזקיה שעיבר ניסן בניסן ולמה לא הודו לו. אבל הטעם הוא 
לפי שאדר הוא החדש הזכר וחסר ממנו 
%break
בחי' הפה ולכן נשלם במה שמעברין החדש ההוא האחרון הסמוך אל בחי' 
הפה הזכר ובאדר הב' נשלם בחי' הפה שלו אבל ניסן הוא מן השנה האחרת 
הבאה. ועוד כי ניסן הוא מחדשי הנקבה ואין בו תשלום לבחי' הפה של 
הזכר. ודע כי פ"א שמעתי ממורי ז"ל 
%break
דרוש אחר בענין זה ואעפ"י שנראין היפוך ממ"ש למעלה עכ"ז הדברים 
הולכים אל מקום אחד למי שיסביר' וזה עניינו דע כי חשבון השנים מתחילין 
מתשרי וחשבון החדשים מניסן כנז' במס' ר"ה. והענין הוא כי ו' חדשי החורף 
מתשרי ועד אדר הם סוד ו"ק הת"ת מחסד 
%break
ועד יסוד שבז"א ולכן הם בסוד שנה ולא בסוד חדש ואחר חדש אדר שהוא 
היסוד של ז"א כנז' אז למטה ממנו מתחי' ענין הנקבה מלכות וששה קצוותיה 
הם ו' חדשי הקיץ מניסן ועד אלול ונמצא כפ"ז כי חדש אב הוא בהוד של 
הנקבה ונהפך לדוה ולכן נחרב בו ב"ה:
%break
וגם בזה תבין מאחז"ל וז"ל אר"י לא היה צריך התורה להתחיל אלא מהחדש 
הזה כו' והטעם הוא לפי שניסן הוא ראש חדשי הנקבה הנקרא זה השער 
לה' ולכן היה ראוי להתחיל בו התורה. ונחזור לענין א' ולהבין הדרוש ההוא 
הראשון צריכים אנו לבאר ענין מחלוקת ב' תנאים 
%break
ר"א ור' יהושע במס' ר"ה וז"ל תניא ר"א אומר בתשרי נברא כו' רי"א מנין 
שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ דשא כו' הוי אומר זה ניסן וקשה 
שנראה כחולקין במציאות ח"ו וח"ו דברי א' מהם אינו אמת וזה תימא גדולה. 
%break
אבל האמת הוא כי אלו ואלו דברי אלקים חיים אלא שזה מדבר בדרוש א' 
וזה מדבר בדרוש א'. והענין הוא זה דע כי בעת ירידת המוחין ליכנס בז"א 
הנה ז"א מתחיל מחצי ת"ת דאי' ולמטה ובתחלה נכנסו אלו המו' תוך חצי 
הת"ת דאי' התחתון 
%break
ומן חצי הת"ת התחתון הזה נעשה ממנו כתר דז"א כנות והניחו שם הרושם 
שלהם תמיד כנות כי כל דבר שבקדושה אין מסתלק הרושם שלו ובכל מקום 
ומקום שהיה שם מניח רשימו ואח"כ ירדו עו' אלו המוחי' ירידה ב' בנה"י דאי' 
ושם נתהוו לד' מוחין ברישא דז"א בחב"ד שלו 
%break
ואח"כ מהם נעש' כל ז"א מן מקו' חצי הת"ת דאי' עד הסו'. והנה בסדר 
כניסת אלו המוחי' בכלי של חצי התחתון דת"ת דאי' להעשות כתר ברישא 
דז"א בזה הוא תלוי מחלוקת ר"א ור"י. כי ר"א סבר כי תחילה נכנס מוח 
חכמה הנקרא אוירא דכיא ואח"כ 
%break
נכנס מוח הבינה הנק' אשיא דכיא ועד"ז ג"כ בתרין עטרין דדעת כי תחי' 
נכנס עטרא דחסד דכורא ואח"כ נכנס עטרא דגבו' נוק' ונמצא כי התחלת 
כניסת המוחין הית' בתחלה בחי' הזכר ואח"כ בחי' הנקבה. ור"י סבר היפך 
מכל זה כי בחי' הנקבה נכנס תחילה. 
%break
ולהבין זה צריך שנודיעך מהיכן נתפשטו הדינין בזו"ן והענין הוא כי עיקר 
תחלת בנינם הוא מן הנצח והוד ויסוד של אי' והנה כל בחי' אימא בעצמה 
היא דינין כי ממנה הדינין מתערין ובה נמצא מקור הדיני' ונוסף ע"ז היו' 
הנצח והוד שבה שהם עיקרי ושרשי הדינים 
%break
ולכן מכאן נתפשטו הדינים בזו"ן. והנה לסברת ר"א שאמר שבתשרי נברא 
העולם והנה תשרי הוא ר"ה והוא ראש ז"א דכורא. ונמצא כי הוא התחיל 
בתחלה לכנס ונשלם שיעור קומתו ואח"כ נכנס בחי' הנקבה ונשלם שיעור 
קומתה גם היא אלא שהוא ע"י ז"א שקדם אליה בתחי' 
%break
וכיון שאין לה שלמות אלא ע"י נמצא כי הוא נותן בה כל הדינין כדי להשלים 
שיעור קומתה ונוסף ע"ז כי גם אח"כ בעת הנסירה כשננסרת מאחוריו הנה 
כל הדינים אשר באחוריים דז"א מבחי' אחורי הכתר שלו וע"ס קומתו כולם 
ניתנים בה ונמצא כי הדינים שבנקבה רבו במאד מאד 
%break
כי ניתנו לה ע"י הזכר שקדם אליה כי הרי בתשרי נברא העולם שהוא ר"ה 
שהוא ראש דז"א הנקרא שנה. ולסברת ר"י כי בניסן נברא העולם והנה ניסן 
הוא ראש החדשים שהוא מלכות ונמצא כי בחי' הנקבה התחילה להכנס 
בתחלה בחצי הת"ת התחתו' דאי' ואח"כ בנה"י שבה 
%break
והנה בתחי' נשלם שיעור קומתה שלא ע"י ז"א וא"כ לא קבלה הדינין בה של 
חלק הזכר רק הדינין הנוגעים לחלקה בלבד. ואז הדינין דנוקב' נייחין ברישא 
ואין בה כ"כ דינין ואח"כ בעת הנסירה אינה לוקחת כל הדינים שמן כתר ע"ם 
רק האחוריים אשר כנגד שיעור חצי התחתון דת"ת ונה"י דז"א בלבד:
%break
גם בזה תבין מ"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא וז"ל דינין דדכורא תקיפין 
ברישא ונייחין בסופה והנוק' איפכא והענין הוא כי ו' חדשי הקיץ הם בנקבה 
והחדשים הראשונים ניסן ואייר נייחין והאחרות שהם תמוז ואב הם תקיפין 
אבל ו' חדשי החורף הנרמזים בדכורא החדשים 
%break
הא' שהוא טבת ושבט הם תקיפין והאחרון שהוא חדש אדר הוא נייחין ורצוני 
עתה להרחיב הביאור בענין המאמר הנז' הנה בפ' תצוה ד' קפ"ז וז"ל כתיב 
יהי שם ה' מבורך 
%break
מאי מבורך שירותיה קשה וסופיה רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך 
כגונא דא יומא דר"ה מ"ב דהא במ"ב אתוון אתברי עלמא ועל דא אתברי 
בדינא ולבתר איהו רך כו':
%break
ולבאר המאמר הזה צריך שנבאר ענין הנקבה בכל פרטיה ובפרט בענין 
הנסירה הנה בהתחלת האצילות היה ז"א בבחי' ו"ק לבד והנקבה היתה בחי' 
עשירית בסוד נקודה קטנה כלולה מי' ולא היה בה פר' שלם והנה זו הנקו' 
אשר עליה אנו אומרים 
%break
ומאיר לאישון בת עין כמבואר באורך בברכת המפיל חבלי שינה כו' וע"ש 
היטב כי שם נתבאר כל זה הדרוש וזאת הנקודה היתה בה כח לעמוד עמו 
פב"פ כנז' שם וטעם הדבר נתבאר היטב בדרוש ה' דתפילין למה נוהגים 
ביום ולא בלילה והוא כי הנקו' הזו היא בחי' הכתר שבה עתה. 
%break
ודי בזה ולהיות כי הנקב' הית' בתחלת' מקבלת הארתה ע"י ז"א לכן היתה 
גרועה ממנו ולא היתה יכולה להתקן בבחי' פר' שלם ואז הוצרך המאציל 
העליון להפיל תרדמה על האדם דא ז"א ואז ז"א לבדו בבחינ' נשמתו 
המסתלקת ממנו בעת התרדמה 
%break
והשינה עולה למעל' בסו' מ"ן אל אימא עילאה כדרך האדם המפקיד נשמתו 
ביד המל' לצורך מ"ן שבה כמבואר לעיל בפ' בידך אפקיד רוחי הנאמר 
בלילה כשהאדם ישן על מטתו ואע"פ שכל העלאת מ"ן צריך שזו"ן יעלו ב' זה 
באבא וזה באימ' 
%break
עכ"ז עתה שכל צורך זווג הזה דאו"א אינו אלא לצורך בנין המל' שהיא נקבה 
לבדה לכן מספיק בהעלאת מ"ן ע"י ז"א לבדו וע"י העלאת מ"ן אלו מזדווגים 
או"א ומן הארת הזווג ההוא בונים ומתקנים את הנקבה ומורידין בה מוחין 
אחרים באותה הנקודה שבה ונגדלת וניתוספין בה ט' נקודות אחרות 
%break
ונעשה פר' שלם די"ס ועומדת עמו אב"א מן החזה שבו ולמטה והבנין הזה 
נעשה ע"י הפלת דורמיטה על ז"א. והנה סבת התדבקותם עתה בבחי' אב"א 
מה שלא היה כן בתחילה בהיותה בסוד נקודה כנ"ל כי היתה עמו פב"פ 
בסוף היסוד שבו 
%break
הטעם הוא כי הנה כל בחינ' אחוריים הם דינים והם שמות אלקים כנות 
והקלי' נאחזות באותם האחוריים שהם שם אלקים כנות בסוד מלך אלקים 
על גוים כנז' בסבא דמשפטים. והנה אם קודם יצירת אדה"ר היו זו"ן בבחי' 
פב"פ היו אחוריהם מגולים והיו הקלי' נאחזות בהם מאד 
%break
ולכן כדי שלא יתאחזו הקלי' באחוריה' הוצרכו להדבק אב"א דיבוק ממש 
גמור מן החזה דז"א ולמטה כנודע. ואז עי"כ אין הקלי' יכולים ליכנס בינתים 
כדי להתאחז שם באחוריים שלהם והרי כל אחורי הנקבה מכוסים אבל 
אחורי הזכר מן החזה ולמעל' היו מגולים 
%break
ואמנם ההוא קוצא דשערי דז"א נמשך מאחורי רישי' דז"א עד מקום ראש 
הנקב' אשר בחזה דז"א והיו גם אחוריו העליונים דז"א מתכסים תוך ההוא 
קוצא דשערי הנמשך וחופף ומכסה עליהם. ואח"כ נברא אדה"ר ועשה מצוה 
והתפלל תפיל' וע"י מעשיו היה כורת הקלי' 
%break
בסוד האדם העובד את האדמה ומכלה קוצים מן הכרם וכמש"ה ואדם אין 
לעבוד את האדמה. וז"ס מ"ש רז"ל על פ' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ 
כי כל הצמחים והעשבים עמדו בפתח הקרקע ביום הג' שנאמר בו ותוצא 
הארץ דשא כו' והיו שם עד שנברא אדם כו' 
%break
והתפלל עליהם וצמחו ויצאו מפתח הקרקע לחוץ והבן זה ואז כיון שאדה"ר 
היה כורת הקלי' אין עתה יראה ופחד מן הקלי' כי בודאי עתה לא יוכלו 
להתאחז באחוריים הנז' ואז היה בא ענין הנסירה וחזרת פב"פ כמ"ש בע"ה. 
%break
והענין הוא כמש"ל בתחל' הדרוש שאם אדה"ר לא היה חוטא בעץ הדעת 
ביום הו' כשנבר' שהוא יום ר"ה וגם היה מתאחר וממתין זווגו עד ליל שבת 
היה גם זווג זו"ן. דבחי' פב"פ נעשה ביום ש"ק והיו העולמות נשארים 
בתיקונם ובמקומם ובמציאותם הא' 
%break
קיימים תמיד וכאשר חטא בען הדעת ומזה נמשך ג"כ שנזדווג בו ביום שהיה 
חול והנה נמצאו עתה ב' הפכיים הא' הוא מה שחטא כנז' והב' הוא המצו' 
מה שעש' והתפלות שהתפלל כנז' ולכן מצד המצוה ותפלה גרם תיקון בכל 
העולמות וגרם זווג זו"ן ביום ההוא 
%break
ומצד החטא שחט' כנז' גרם קלקול בעולם וגם בזווג זו"ן והוא כי לא נתקיי' 
התיקו' והזווג ההוא אלא לפי שעה כשהתפלל אמנם אח"כ נתקלקלו 
העולמות ונתבטל זווג העליון 
%break
ואפי' ביום שבת בראשית שלאחר יום הו' שהוא ר"ה לא נעשה זווג ונתאחר 
זווגם עד יום שמיני עצרת כמש"ל בתחלת הדרוש:
%break
ונחזור לבאר ענין הנסירה הנה אחר שנברא אדם הראשון והתפלל ועשה 
מצות והיה כורת הקלי' ולא היה יכולת להם להתאחז באותם האחוריים אז 
בא ענין הנסירה. וענינה הוא כי כל אותם האחוריים והדינים שהיו בזכר כולם 
ננסרו ונתפרדו מן הזכר וניתנו כולם באחוריים שלה 
%break
ועי"כ נתפרדה ונתרחקה ממנו ואז הז"א נשאר כולו בבחי' חסד והיא בבחי' 
דינין וגבו' שלה ושלו. ואמנם ענין נסירת ודחיית דינין אלו מאחורי ז"א ליתנם 
באחוריים דנקבה הוא נעשה ע"י החסד העליון של אימא עילאה. וז"ס פ' 
ואיש כי יקח את אחותו כו' חסד הוא כו' 
%break
כי בכח החסד ננסרו זו"ן הנקר' איש ואחותו ואתפרשו גזעין מתתא לעילא 
שהם האחוריים שלהם שנפרדו ועי"כ לקחה לו לאשה ונזדווגה עמו פב"פ. 
ופי' הענין הוא כי נודע הוא שבהיו' האדם ישן בלילה נשמתו עולה ושואבת לו 
חיים מלמעלה כנז' בפרקי ר"א. 
%break
וכן הענין בז"א כי בהיותו ישן נשאר בו ההוא קיסט' דחיותא כנז' אצלנו 
בברכ' המפיל חבלי ונשמתו שנסתלקה למעלה היתה מושכת לו חיים מבחי' 
אותו החסד של אימ' והיה מתפשט בו בכולו ואז הדינין אשר באחוריו היו 
נפרדים וננסרין מאליהן ונמשכין ונדבקין באחורי הנקבה 
%break
וז"ס מ"ש באדרת נשא דקמ"ב ע"ב ע"פ ויסגור בשר תחתינ' ובאתרא' שקיע 
רחמי וחסד כו' פי' כי בהיות הדינין ננסרין מאחוריו אל אחורי הנקבה היה 
לסבת התפשטות בחי' החסד בתוכו וכל מה שהיה מתפשט ויורד החסד היו 
הדינין מסתל' מאחוריו 
%break
ונשאר החסד והרחמי' שקועי' במקום שהיו שם הדינין בתחלה. ועוד נרחיב 
ביאור בענין הנסירה לקמן בדרוש של הנסירה הננסרת בעשרת ימי תשובה 
וגם בדרוש השופר וע"ש:
%break
ועתה נבאר מה שיעדנו לעיל בענין המאמר של פ' תצוה במש"ה יהי שם ה' 
מבורך כו' כי הנה בי' י"ת נגמרת מלאכת הנסירה אשר התחלתה היא מן 
האחוריים דכתר דז"א וניתנין בכתר דנוק' ובחי' זו של נסירת הכתר נעשית 
ביום א' של ר"ה וביום הזה כל הדינין 
%break
שבכתר הזכר ניתנין בכתר הנקב' וז"ס יהי שם ה' מבורך שהיא המלכות 
הנקראת שם ה' יהי מבורך מ"ב ברישי' כנודע כי שם בן מ"ב הוא בראש כנז' 
בס' התי' תי' ע' והוא ענין הדינין הניתנין ברישא דנוקבא ביום הזה הנק' שם 
בן מ"ב שהוא גבורה כנודע. 
%break
אמנם סיפי' רך כי כשנשלמת לקחת אותם הדינין הננסרין מן הזכר כולם אין 
בו עוד מה ליתן והיתה בנוק' דתקיפי חילהא בקדמיתא כל זמן שלוקחת דינין 
מן הזכר וכשהשלימה לפעול את הדינין שקבל' ממנו אין בה עוד מה ליתן 
וחליש חילהא והרי רך אבל הזכר אינו כן 
%break
כי הוא אינו צריך לזולתו וכל מה שהולך מתגבר והולך ואדרבה רישי' רך 
וסיפי' קשה. ובזה יתורץ ענין המאמר הזה החולק עם ספרא דצניעותא כי 
שם נאמר להיפך הדינין דנוק' נייחין ברישא ותקיפין בסיפא וההיפך בדכורא. 
%break
אבל הענין הוא כי בספרא דצניעותא מדבר בבחי' הדינים בעצמם אשר הם 
בחי' נה"י דז"א שבהם סוד הדינין כמבואר לעיל והנה הם נכנסין ונעשים בחי' 
מוחין ברישא דנוק' אבל נה"י של הנוק' אין עוד פר' אחר באצילות תחתיה 
להעשות בו בסוד מוחין ונמצא כי דינין דילה שהם הנה"י 
%break
שבה תקיפין בסופא. אבל בפ' תצוה אינו מדבר בבחי' הדינין בעצמן אלא 
בבחי' מה שלוקחת הנוק' מן הדכורא כי בתחיל' בעודה מקבלת ממנו הם 
דינין קשים ובסופה שכבר אין לה מה לקבל אינון נייחין ולא איירי הכא אלא 
בבחי' הנקב' בעצמה המקבל' הדינין ולא בבחי' הדינים בעצמם:
%break
ונחזור לענין א' לבאר ענין מחלוקת ר"א ור"י שנחלקו אם בניסן נברא העולם 
או אם בתשרי נברא העולם וכבר נתבאר לעיל ביאור מחלוקתם מה עניינו 
אבל עדיין נשאר לנו לבאר איך ב' הסברות הם אמיתיות דברי אלקים חיים 
ולא פליגי וזה יובן במ"ש בדרוש אחר 
%break
ביאור הקדמת אדרת האזינו וע"ש איך כשנאצל ז"א היו לו ג' זמנים מן עיבור 
א' ואז היה בבחינ' ג' כלילן בג' זמן היניקה ואז מתפשט לו"ק. זמן עיבור ב' 
לצורך המוחין דגדלות כמו שהודעתיך בדרוש התפילין והנה ב' בחי' יש בז"א 
הא' הוא בחי' חיצוניותו 
%break
שהוא כלל מציאות העולמות והב' הוא פנימיותו שהוא סוד הנשמות והנה 
בכל בחינ' מאלו הב' עברו ג' זמנים הנז' כי בתחי' היו לז"א ג' הזמנים הנז' 
של עיבור א' ושל יניקה ושל עיבור ב' דמוחי' דגדלות וכ"ז בבחי' החיצוניות 
ואח"כ היה לז"א עוד פעם אחרת ג' הזמנים 
%break
הנז' בבחי' הפנימיות ועד"ז היה בכל העולמות כולם כי יש בהם חיצוניות 
ופנימיות והנה ר"א ור"י מר איירי בבחי' החיצוניות שהוא כללות העולמות 
בעצמם ומר איירי בבחינ' הפנימיות 
%break
שהוא ענין הנשמות ולא פליגי כי בבחינ' זו נכנסת בחי' הנוק' בתחילה ובבחי' 
זו נכנס הזכר בתחילה ולא קבלתי ממורז"ל פרטן אמיתי באיזו בחי' מהם 
נכנסה הנקב' בתחילה ובאיזה בחי' נכנס הזכר בתחלה:
%break