ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book סוכות 2017 - חוברת לימוד
%break
%page 7
%H כתבי בעל הסולם
%break
%page 9
%H מאמרים
%break
%H אחור וקדם צרתני
%break
"אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת 
"מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו, כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום 
פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות, 
הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, 
%break
שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה. וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה 
יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, 
אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו, 
%break
אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג 
ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים 
בפנים".
%break
אבל האדם שלא זכה עדיין להקדיש כל תנועותיו בלתי לה' לבדו, ואין הסוס 
משתוה בתנועותיו למתג ורסן של רוכבו, אלא בהיפך כביכול.. .. ומשליט 
השפחה על גבירתה וכו', זה נקרא בחינת "אחור", פירוש, שאל תדמה 
בדעתך שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, 
%break
כי "והעולה על רוחכם היו לא תהיה", כה אמר ה': "אם לא ביד חזקה" וכו'. 
כי לא ידח ממנו נדח, וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן 
אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, 
%break
אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה 
עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא 
"אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן.
%break
והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים 
בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, 
כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'.
%break
וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וכו'. כי בין כך ובין 
כך תעבוד, אלא החילוק הוא כי זה "במצור ובמצוק", דהיינו שלא ברצון, וזה 
"מרב כל" דהיינו ברצון.
%break
כן איתא במדרש: "מסתכל הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהם של 
רשעים ואינו יודע במה רוצה הקב"ה אם במעשיהם וכו', כשהוא אומר וירא 
אלקים את האור כי טוב ויבדל, הוי אומר במעשיהם של צדיקים", פירוש, 
שבכל העשיות והמנהגים, הקב"ה מסתכל, ז"א מתחבר, 
%break
והכל מתגלגל ובא לשורשו, אם כן נשאלת השאלה איזה דרך יותר נרצה? 
לזה מסתייע המדרש מהכתוב "וירא אלקים את האור כי טוב", דהיינו, 
בחינת גילוי, שזה במעשיהם של צדיקים, וזו הכונה בחז"ל, "ארוכה וקצרה 
וקצרה וארוכה". ע"ש, דהיינו כנ"ל.
%break
%H עולם - העלם
%break
וז"ס "כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך", שהכל משומר בל"ב נתיבות 
החכמה, ומחמת זה "מלאה הארץ קנינך" ולית אתר פנוי מיניה, כי הכל הולך 
לשורשו. אמנם עתה בהעלם, ולכן נקרא "עולם" לשון "העלם". ואור 
המתעלם ומתלבש בעולם, נקרא "נקודה" בחינת "יוד" מתחלק לב' "ההין":
%page 10
עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא [עולם של הסתר ועולם של גילוי]. וכל 
עבודת האדם, לגלות נקודה זו, להמשיך אותה בבחינת "ואו" מעולם ועד 
עולם, דהיינו "ו" בין ב' "ההין", לגלות לעין כל, את שפע האור הנמשך מאור 
מקיף למוקף, דהיינו ב' "ההין", בסוד בינה יסוד מלכות והבן.
%break
%H הכנעה, הבדלה, המתקה
%break
הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות: הכנעה, הבדלה, המתקה, פירוש, 
"מארת חסר כתיב", כי האור של עוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון האור 
מתוך החושך" - ו"שרגא בטיהרא מאי אהני [נר בצהריים - מהו מועיל]", 
וביממא לא סליק נהוריה [וביום לא עולה אורו]. 
%break
וז"ס הקליפה קדמה לפרי, ולכן, הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית, 
הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו, שמסתכל בעצמו כמה חשוך 
ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה, והאיך לבוש בבגדים צואים, ובזה 
האור מוקף והבן.
%break
ובתשומת לב לשאלת השי"ת, "ליראה את השם הנכבד והנורא", הוא 
מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו, עבדא בישא ושפחה בישא 
שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם והבן, - עד אשר 
ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד, 
%break
ואז יזכה לבא לבחינת "הבדלה", להבדיל בין האור ובין החושך, ולא יחליף 
ולא ימיר רע בטוב ולא טוב ברע, ואם המיר ימיר, דהיינו, התעוררות היצר 
ההכרחי לו, יהיה קודש בלתי לה' לבדו, שזו בחינת "המתקה" סוד 
ההשתוקקות לה', 
%break
בסוד אהבה האמיתית, שבחינה זו באה אחר שיבדיל בין טוב לרע, בין 
רוממות הבורא ית' ושפלות עצמו, ויקיים בעצמו ובערת הרע מקרבך, כי 
יבוש מאד מפני עושיה, אז יזכה להמתיק ג"כ את השירים דיצר שלו, שאי 
אפשר לבער אותם, ומעלה אותם לשורשם האמיתי.
%break
%H זכור ושמור בדיבור אחר נאמרו
%break
"זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר, ואין האזן יכול 
לשמוע והלב לחשוב ולהרהר" וכו'. צריך להבין למה נאמר כך, ומה הנרצה 
מזה כלפי דידן?
%break
נראה, הנה כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'", ודרשו חז"ל: "אלו בני אדם שהן 
ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה". פירוש, כל דרך הבריאה שברא ה' 
היא בחינת ב' הפכים בנושא אחד, ובבחינה זו נטבעו כל מיני החיבורים 
שבעולם, וזה כלל כל מעשה בראשית.
%break
%H כח הדיבור
%break
אלא שהקב"ה בחידושו את מעשה בראשית גילה רק חלק א' בבחינה זו, 
כמ"ש "בדבר ה' שמים נעשו", שנטל אש ומים וערבן זו בזו לנושא אחד, 
והטביע הקב"ה כח הדיבור בבן אדם, 
%break
שיהיה שותף עמו במעשה בראשית, שיברא גם כן בדיבורו עולמות 
מהבחינה הזאת, דהיינו ב' הפכים בנושא אחד, כי חידוש אחר... בעולם.
%break
וזה אורח צדיקים הדבקים בבורא ית', שמכל דיבורם נבראו עולמות כדבר 
ה', וכח הפועל בנפעל, והבן, כי כבר הטביע בפיהם, אותם הכ"ב אותיות 
שברא בהם את העולם, רצוני לומר שיש בהם סגולה זו.
%break
וכל זה שאין העשיות נגמרות בעולם הזה על ידי דיבור בעלמא, היא מפני 
ירידות העולם הזה בהתגשמות, ולכן שום דבר לא נתגלה בדיבור, רק בידים 
ורגלים, אבל באמת, די כח הטביע הקב"ה בדיבור שעל ידו יותגלה כל 
המעשה, כי כח הפועל בנפעל, 
%break
וגם אנו מבטאים בפינו, אותם הכ"ב אותיות והבן. אלא הקליפות מכסות 
ומחלישות אותו הכח, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל מהקליפות, נתן להם 
תורה ומצוות שעל ידם מתקרבים לקדושתו ית', ושכינה מדברת מתוך גרונם 
בטהרה ואז בדיבורם יעבדו מעשים.
%break
%page 11
%H ברכת הצדיק
%break
וזה ענין הברכות של הצדיקים, שבדברי פיהם מיד מגלים יותר, ממה שיש 
כח לאדם פשוט לגלות בידים ורגלים, כי אדם פשוט הרוצה לגמול חסדים 
עם חברו, נותן לו כסף מרובה בידיו בפועל ומעשרו, מכל מקום אינו יודע אם 
יתקיים בו זמן מרובה.
%break
אבל השלם, הרוצה לגמול חסדים לחבירו, הוא נותן לו ברכה בפיו, דהיינו, 
איזה דיבורים קצרים של עשירות ומיד מתגלה מעשה העשירות על חבירו 
וכו'.
%break
במה זוכים לבחינה זו? הרי זה, על ידי תורה ומצוות, זאת אומרת בעשיית 
רצונו יתברך יותדמה הצורה ליוצרו, אבל באמת כל ענין התורה ומצוות 
המתחברים לאדם, הוא גם כן מהמין הנ"ל, דהיינו ב' הפכים בנושא אחד, 
וזה עיקר הרצון, 
%break
כי באורייתא ברא הקב"ה עלמא, וכח הפועל בנפעל. וזה סוד תכלית הידיעה 
אשר לא נדע, דהיינו, כאשר ב' הפכים אלו מתחברים לגוף אחד בדעתו של 
אדם, אז הוא נרצה לקונו, ואיש שלם מקרי.
%break
%H טוב אחרית דבר מראשיתו
%break
עיקר נתינת התורה בעולם השפל הזה, הוא דבר הפכי, כי טעו בו המלאכים 
כנודע, וז"ס: "טוב אחרית דבר מראשיתו", פירוש "אחרית דבר", הוא שפל 
המדרגה, דהיינו, בבריאת העולם לעין כל, שאין בזה צורך לשום התבוננות, 
- מהנקרא בספרים מושכלות ראשוניות, 
%break
פירוש, אם לא יאכל, ירעב, אם יגע באש, יכוה, אם יפיל את עצמו למים, 
יטבע, וכדומה, שאותם הדברים מובנים גם כן לחיות ובהמות, כי גם השכל 
הבהמי יגיד להם דבר זה, ועל כן הוא נקרא "אחרית דבר".
%break
"ראשית דבר", זה שֹכל התורה, שאינה מושגת אפילו למדברים, דהיינו, לכל 
עמי הארץ, זולת לזרע יעקב בחירי ה', והנה נמצא בעולם טוב ורע 
בערבוביא, וכדי להבדיל ולהכיר בין הטוב לרע משמיענו הכתוב, שעיקר דרך 
הטוב הוא, ה"אחרית דבר", 
%break
דהיינו, להתנהג בדרך שדשים בו שפלי עם, דרך המושג לכל הבריות, אך 
יחד עם זה יחבר שֹכל התורה, והבן. כי זה תכלית ההפכים הנמצאים 
בעולם, וזה מחויב האדם השלם לחבר וליחד באחדות ממש בדעתו, 
%break
וזה "טוב" מקרי, וז"ש: "טוב אחרית דבר", - אם מחובר היטב מראשיתו, 
דהיינו, שֹכל התורה ושֹכל הבהמי מתחברים לאחד ממש ודו"ק.
%break
%H שני הפכים בנושא אחד
%break
וזה פירוש דברי חז"ל "אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שהן ערומים 
בדעת ומשימין עצמן כבהמה", כפירוש הנ"ל, שמתחבר בהם ב' הפכים אלו 
לאחד, למשל מה שאיתא: "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח", 
הנה בבא ראשונה זה שֹכל בהמי, רצוני לומר שֹכל המושג לכל. 
%break
ובבא שניה, זה שֹכל התורה, כי מה ענין וסגולת התורה להמציא לו קמח? 
אלא מובן על פי התורה, אשר הקב"ה אינו מסיר השגחתו חלילה מהעולם 
אפילו רגע אחד, ולכן מטיב הוא עם עושי רצונו ושומע תפילתם.
%break
לפי זה מי שזכה להיות עמלו בתורה, בודאי אינו צריך לעמול בדרך ארץ, כי 
יבקש ממי שיש לו באמת, - ויתן לו, וכמ"ש: "מתוך שחסידים הם, תורתם 
משתמרת ומלאכתם מתברכת". 
%break
וזה שמשמיענו התנא, "אם אין קמח" וכו', דהיינו, שדרך הנרצה הוא לחברם 
יחד, דהיינו, לעשות עצמו כבהמה, לידע אם אין קמח אין תורה, ומחמת זה 
ישתדל בכל מה ששכלו הבהמי מלמדו לעשות, להשיג קמח ומזון לגופו.
%break
ואף על פי שלפי שֹכל התורה הוא למותר, כי "לא בגבורת הסוס יחפץ ולא 
בשוקי האיש ירצה, רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו". ואם כן למה לו 
ליגע ולפשוט נבלתא בשוקא, כדי שלא יצטרך לבני אדם, מוטב לו לעסוק 
בתורה, ולירא את ה' ליחל לחסדו, כי לא בשוקי האיש ירצה.
%break
%page 12
עכ"ז מלמד התנא להשתדל בכל כחו אחר קמח, כי בלעדו אין תורה, ומוטב 
שיחלל שבת אחת, כדי לשמור שבתות הרבה, וכדומה, אעפ"כ תדע בטוב 
"אם אין תורה אין קמח", 
%break
פירוש, שאין היגיעה וההשתדלות מביא וממציא לך הקמח, זולת קיום 
התורה ויראת שמים, כי "לא בשוקי האיש ירצה", וכו'. וזהו ב' הפכים 
בהתיחדם לאחד ממש, דהיינו, בעושי מעשה בהמה ויודע שלהבל וריק 
נחשב, ורק הכל בא לו משולחנא דמלכא, אדם כזה שלם מקרי.
%break
וזה פירוש הכתוב "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים 
ושטי כזב", שמיחד ב' הדברים שבוטח בה', ומתעצם בכל כחו להמציא טרף 
ומזון לביתו, ועם כל זה יודע שמעשיו וכל השתדלותו אינם יותר מרהבים 
ושטי כזב, ועיקר משים ה' מבטחו והבן.
%break
וזה שכתוב "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", פירוש, אף על פי 
שמעשיהם דומים כנ"ל והבן, ואמאי? ומפרש הכתוב: "למען לא ישלחו 
הצדיקים בעולתה ידיהם", כי מקבלים עליהם עול מלכות שמים שלמה, 
ויודעים שהוא הנותן לך כח.
%break
וטעמו של הדבר הוא כדי לברר את אמונת הצדיק בהשי"ת, עד היכן מגעת, 
ואף על פי שהקב"ה יודע מחשבות מכל מקום צריך בירור המעשים להיות 
גלוי לעיני הצדיק עצמו, 
%break
כי מטבע החומר שאינו מניח לצדיק להאמין בעצמו עד שרואה במעשה 
בעליל לעין, ותמיד מתירא שמא יגרום החטא, ויפול ממדרגתו בשעת מעשה 
והבן.
%break
%H מדתו של יעקב אע"ה
%break
ובזה נבין מה שדרשו חז"ל, שחזר יעקב אע"ה על פכין קטנים, שבאמת פלא 
הוא, בעת כזאת שראה את עשיו בא עליו להורגו, להאביד ולחמוס את כל 
אשר יש לו, היה לו מקום במוחו להשאר במקום סכנה לבדו, 
%break
להציל לעצמו פכין קטנים, והוא לא האמין בחייו כמו שכתוב: "וירא יעקב 
מאד וכו' ויחץ את העם וכו' לשני מחנות". וכו'.
%break
אלא בהנ"ל מבואר היטב, כי דרך הנ"ל דהיינו, אדם ובהמה, זה היה מדתו 
של יעקב אבינו ע"ה, שהוא היה נעשה מרכבה לבחינה זו, כמ"ש בספרים: 
אברהם אע"ה נעשה מרכבה למדת אהבה, ויצחק אבינו ע"ה למדת הפחד, 
שב' מדות אלו הם ב' הפכים, כי האוהב אינו מתירא, 
%break
ובוטח תמיד על אוהבו, ועל כל פשעים תכסה אהבה, והמתירא אינו בוטח, 
כי אם היה בוטח לא היה מתירא כל עיקר, אבל יעקב אבינו בחיר שבאבות 
נעשה מרכבה למדות הרחמים, דהיינו, אלו ב' הפכים בנושא אחד, אהבה 
ויראה ביחד, שזה עיקרו של מדה זו כנודע.
%break
וזה משמיענו הכתוב "וירא יעקב מאד וכו' ויחץ את העם וכו' לשני מחנות". 
כדי להמציא לו מעט לפליטה, וכן שלח דורנות אולי יתפייס אתו.
%break
והנך רואה שמנהגו בדבר זה היה כאיש פשוט בתכלית הפשיטות, כי מה לי 
אם אדם דואג שלא יגוע ברעב, ועושה ורודף כל היום וכל הלילה בתחבולות 
שונות להמציא לו מחיה ושארית, או שדואג מפני שונאו שלא יאביד את 
רכושו ולא יהרגנו, ועושה כל מיני המצאות שיש להמציא לדבר זה.
%break
וזאת הקשה רש"י ז"ל: ולמה מתירא יעקב אע"ה הלא הבטיחו ושמרתיך וכו' 
ותירץ שהיה מתירא שמא יגרום החטא. ויש לדקדק שהיה לו לומר, שמא 
גרם ולא שמא יגרום, ועם הנ"ל ניחא, שבאמת היה לו ליעקב אע"ה מדת 
האהבה בשלימות, דהיינו, בטחון, 
%break
ולא היה לו ספק כלל וכלל כי ישמרנו ה', ולא יחסר לו דבר, עם כל זה 
התנהג מנהג אדם פשוט, ושם עצמו כמתירא כפי אשר יחייב שֹכל הבהמי 
להמציא המצאה לדבר זה בפשיטות, 
%break
שהיה מתירא מאד מפני ארבע מאות איש שעמו, ובזה היה כמסיח דעת 
מבטחון, כדי להתירא באמת, ומתוך כך עשה מעשה שמירה כדרך 
המתיראים מפני שונא, חצה את המחנות, ונתן מתנות וכדומה.
%break
%page 13
ולמה עשה דבר זה, הא באמת לא היה מתירא כלל וכלל, כי בטח בה', אלא 
מחמת שמא יגרום החטא, כי הצדיק בענותנותו אינו מאמין בעצמו שלא יפול 
ממדרגה בשעת המעשה, 
%break
ולכן הכין את עצמו בכל מילי דעלמא שדי להצלה מפני האויב, ואחר כל אלה 
שיער בנפשו שכל זה רהבים ושטי כזב, ושם ה' מבטחו והתפלל אל ה'.
%break
ובזה מובן מה שנשאר על פכין קטנים להודיע שיחד עם היראה היה לו מדת 
האהבה בשלימות, בלי פגם חלילה, והחשיב בדעתו אפילו פכין קטנים, כי 
ידע בטוב שלא יגע צר ואויב ברכושו כלל.
%break
%H ההבדל בין עובד ה' ללא עבדו
%break
ובזה ניכר החילוק בין עובד ה' ללא עבדו, כי המתירא באמת ואינו בוטח לא 
היה שם לבו אפילו לפכין גדולים, בעת כזאת שדואג שלא יבא אויב להכות 
אם על בנים ולהאביד הכל. 
%break
אבל עובד ה' יחד עם היגיעה והשתדלות מחמת יראתו, יודע בטוב ובוטח 
בחסדו ית', שהכל שלו ושום זר לא ישלוט ברכושו, ויש לו מקום אפילו בעת 
כזאת, להשגיח על פכין קטנים, כדרך הצדיקים שחביבין עליהם ממונם וכו'.
%break
ולכן בנתינת התורה בא לנו הכח, בזה ש"זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, 
מה שאין הפה יכול לדבר והאזן לשמוע והלב לחשוב ולהרהר", פירוש, 
שאיתא, שזכור סוד האהבה, ושמור סוד היראה, שהם ב' הפכים כנ"ל, 
ונאמרו לנו ונמסרו לנו כאחד, 
%break
דהיינו, ליחדם ביחד כנ"ל, ואף על פי שהם הפכים מאד, שאינו מובן כלל 
וכלל איך אפשר להיות דבר זה במציאות, בפה ואזן ולב הגשמי, אבל זה כח 
התורה שהמדבק בה זוכה לדבר זה, דהיינו, להיות מחוברים ומאוחדים 
בלבו, כמדתו של יעקב אע"ה והבן.
%break
%H קליפת ישמעאל וקליפת עשיו
%break
וזה שאמר יעקב לבניו בשני הרעב, "למה תתראו"? ופירש"י למה תראו 
בפני ישמעאל ובני עשיו, כאילו אתם שֹבעים. 
%break
וקשה, הלא בני עשיו בשעיר ישבו, ובני ישמעאל במדבר פארן, ומה להם 
ענין עמהם, יותר היה לו לדאוג מפני הכנעני והחתי יושבי הארץ שכניו? 
ובנ"ל ניחא, שרש"י פירש שני פשטים:
%break
אחד למה תראו כשֹבעים,
ב' למה תכחשו ברעב.
%break
ובזה מובן שכך אמר להם יעקב: אם תאכלו לשובע, יש לכם לירא מפני בני 
ישמעאל, ואם תכחשו ברעב, יש לכם לירא מפני בני עשיו, פירוש, דאיתא 
שישמעאל סיגי דכספא (אהבה) ועשיו סיגי דדהבא (יראה), וזה שלימד יעקב 
לבניו, אם תאחזו במדת האהבה, 
%break
להיות בוטח בה' שידו לא תקצר חלילה אפילו בשני הרעב, יש לכם לירא 
מפני קליפת ישמעאל. ואם תאחזו במדת היראה לבד, ותצמצמו אכילתכם, 
יש לכם לירא מפני קליפת עשיו, שיונק מזו המדה, 
%break
לכן מוטב אכלו כדי שביעה וכדי ליחד דבר בעתו עם מדת הפחד, - רדו 
שברו לנו אכל ממצרים, שבזה תנצלו מב' הקליפות.
%break
%page 14
%H הערבות
%break
שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).
וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
%break
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך 
כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה 
מלה במלה.
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד 
מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג 
בעד צרכיו עצמו.
%break
ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד 
מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר 
אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.
%break
משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו 
לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן 
כל מה שיש לו לכל המצטרך, 
%break
היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות 
אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר 
במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה.
%break
שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. 
אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה 
המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, 
%break
בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. 
ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, 
המלאים אהבה עצמית.
%break
ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים,  יהיה בלתי מובטח כלל לכל 
יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, 
%break
משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה 
בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת 
לרעך כמוך".
%break
והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן 
יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו 
מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת 
הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה.
%break
ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, 
ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור 
הצטרכות המסור בידי המועטים, 
%break
מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא 
יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל 
כולם, כנ"ל.
%break
באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו 
בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך 
כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.
הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה.
%break
כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל 
מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות 
בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות 
י"ג.
%break
%page 15
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, 
אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר 
שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם 
המזוהם, כמבואר.
%break
%letter יח
יח) ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. 
והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה 
אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? 
אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.
%break
והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם 
עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל 
אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, 
%break
דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו 
ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד 
בהספינה!"
%break
%letter יט
יט) ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, 
שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם 
לא פליגי. 
%break
כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו 
רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות 
העולם בבת אחת.
%break
כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. 
כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו 
בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת 
בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.
%break
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, 
זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו 
רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך 
רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', 
%break
בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של 
המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר 
"מתן תורה", אות ט"ז.
%break
שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, 
פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו 
הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, 
%break
קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: 
"נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.
%break
ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני 
אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.
ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?
%break
%letter כ
כ) אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי 
עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה 
ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה 
כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".
%break
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו 
הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו 
להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. 
%break
שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים 
כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.
%break
%page 16
כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר 
את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה 
הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו 
ית', כמבואר.
%break
באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח 
ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור 
בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות 
דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, 
%break
באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה 
במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות 
הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר 
המשקל, הנרצה להשוקל.
%break
%letter כא
כא) ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו 
וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות 
מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', 
%break
לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא 
בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, 
שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
%break
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא 
רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, 
ולאמור "נעשה ונשמע", 
%break
כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, 
אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
%break
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף 
זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור 
ההכרעה הסופית. 
%break
כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר 
ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה 
ההכרעה בלתי נגמרת.
%break
ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו 
לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי 
לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
%break
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל 
ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של 
כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו 
עליהם את התורה.
%break
%letter כב
כב) וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד 
טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע 
לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש 
ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.
%break
כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. 
כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום 
גמול או כבוד וכדומה. 
%break
אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת 
ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור 
מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.
%break
כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, 
סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו 
הוכנס ומצטרף שם להכרעה. 
%break
כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה 
אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, 
ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.
%break
שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של 
אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, 
שהוא גורע שיעור מסוים,
%page 17
מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף 
מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור 
זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את 
העולם אחורנית.
%break
וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק 
על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו.
%break
%letter כג
כג) ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה 
שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' 
דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: 
כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.
%break
אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, 
שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, 
לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, 
%break
שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם 
הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.
%break
מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות 
הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי 
חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של 
אדם". 
%break
דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם 
הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה 
כמה מקראות שבתורה.
%break
ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם 
הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו 
חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". 
%break
מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל 
מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות 
המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.
%break
ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי 
רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר.
%break
%letter כד
כד) ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, 
גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, 
ששום זר ישתתף עמה. 
%break
אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם 
יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.
%break
באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן 
לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, 
שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, 
%break
השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, 
ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ.
%break
%letter כה
כה) עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", 
אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של 
"ואהבת לרעך כמוך", 
%break
שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה 
ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של 
אומה שלימה.
%break
ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה. ואז נשאלו 
מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת. 
ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה.
%break
אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, 
ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?
%break
%page 18
%letter כו
כו) ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, 
ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, 
י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם 
לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, 
%break
וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא 
לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל 
העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל 
ה'". ע"כ.
%break
והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם 
אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך 
לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא 
מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים.
%break
וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של 
העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, 
ושמרתם את בריתי". 
%break
ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: 
"והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא 
מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה 
טובה אלינו.
%break
גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' 
התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את 
הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.
%break
והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: 
"והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו 
עצמו, עש"ה.
%break
אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: 
או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים 
הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, 
אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.
%break
גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. 
ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין 
"גוי קדוש". 
%break
שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. 
וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות 
"גוי קדוש" מיותרים.
%break
%letter כז
כז) אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, 
מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן 
של הצעה והסכמה. 
%break
דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין 
העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.
%break
כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת 
כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו 
כהנים. 
%break
דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' 
הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל 
מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.
%break
ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את 
צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום 
פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. 
%break
שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, 
נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית 
המקדש.
%break
%page 19
כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, 
אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, 
כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקרב קרבן לה'.
%break
ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא 
עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד 
וט"ו, עש"ה.
%break
אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא 
לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, 
יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית 
הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.
%break
והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', 
נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' 
מקדישכם".
%break
והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על 
קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא 
נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו 
להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, 
%break
שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר 
הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו 
המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?
%break
וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא 
בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, 
שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", 
הכולל כל התורה כנ"ל.
%break
ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל.
%break
%letter כח
כח) ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: 
"ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות 
ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". 
כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. 
%break
שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות 
העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך 
אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל 
העמים.
%break
ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, 
כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה 
עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם 
מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, 
%break
הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת 
אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של 
כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של 
"ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.
%break
וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני 
ישראל". 
%break
שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה 
רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא 
מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן 
הוא".
%break
%letter כט
כט) ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, 
כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת 
לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, 
להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, 
%break
צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל 
להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת 
המלות של "ממלכת כהנים".
%break
%page 20
בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין 
העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד 
שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, 
%break
להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, 
האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל 
הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".
%break
וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו 
להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, 
הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה 
העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.
%break
ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת 
המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם 
היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, 
%break
הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג 
לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה 
עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.
%break
והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת 
כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא 
בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר".
%break
%H הסתר וגילוי פנים של השי"ת - א
%break
%H הסתר א'
%break
(ציור) שאין פניו יתברך מגולים, דהיינו שאין השם יתברך מתנהג עמו 
בהתאם לשמו יתברך הטוב ומטיב, אלא חס ושלום להיפך מזה, כי הוא 
מקבל ממנו יסורין, או שהוא מחוסר פרנסה, 
%break
ויש לו בעלי חוב מרובים הממררים לו את חייו, והוא מלא טרדות ודאגות כל 
היום. או שסובל חס ושלום ממחלות. ואינו מכובד על הבריות. כל תכנית 
שמתחיל אינה עולה בידו לגומרו. והולך כל היום בלי סיפוק נפשי.
%break
והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השם יתברך. כמובן אם 
הוא מאמין שעל כל פנים השם יתברך סובב לו הדברים הללו, או מחמת 
עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו, כמו שכתוב "את אשר 
יאהב ה' יוכיח", וכן אשר הצדיקים תחלתן יסורין 
%break
מחמת שהשם יתברך רוצה ליתן להם בסופם שלוה רבה, אבל אינו נכשל 
לומר שכל זה הגיע לו מגורל עיור ומטבע חס ושלום בלי חשבון ודעת, אלא 
מתחזק להאמין שהשם יתברך סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה 
על כל פנים את האחורים של השם יתברך.
%break
%H הסתר ב'
%break
הסתר ב' דהיינו הנקרא בספרים הסתר תוך הסתר, פירושו, שאינו רואה 
אפילו את האחורים של השם יתברך, אלא אומר, שהשם יתברך עוזב אותו 
ואינו משגיח עליו, 
%break
וכל היסורים שמקבל תולה שקיבלם מתחת ידי הגורל העיור והטבע. והוא, 
כי דרכי ההשגחה נעשים לו מסובכים ביותר, שמביאים לידי כך עד להתפקר 
חס ושלום.
%break
דהיינו (ציור) שמתפלל ועושה צדקה על צרותיו ואינו נענה כלל, ודוקא בשעה 
שפוסק מלהתפלל על צרתו, אז נענה. בכל שעה שמתגבר להאמין 
בהשגחה, ומטיב מעשיו, פונה לו ההצלחה עורף ויורד אחורנית באכזריות 
גדולה,
%page 21
ובשעה שמתפקר חס ושלום, ומתחיל להריע מעשיו, אז מתחיל להצליח 
ביותר, וינשום להרוחה ביותר.
לא יזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, אלא דוקא בדרך הונאה להבריות, או על 
ידי חילול שבת, וכדומה.
%break
או, שכל המכירים שלו שהם בעלי תורה ומצוה, סובלים עניות, ומחלות 
מרובות, ומבוזים מאד בעיני הבריות, והבעלי מצוה האלו נדמה לו, שהמה 
חסרי דרך ארץ, וטפשים מלידה, וצבועים גדולים, עד שמאוס לו לישב 
בחברתם אפילו רגע.
%break
וכל המכירים הרשעים, המתלוצצים על אמונתו, הנה המה המוצלחים ביותר, 
בריאים ושלימים, לא ידעו מחלה, פקחים, בעלי מדות טובות, וסימפטים בכל 
דרכיהם, יושבים בלי דאגות, ובבטחון ובשלוה רבה נמצאים כל היום ותמיד.
%break
וכשהשגחה מסתדרת לו להאדם באופן כזה נקרא הסתר תוך הסתר, כי אז 
חס ושלום רובץ תחת משאו לא יוכל עוד להמשיך בהתחזקות, להאמין 
שיסוריו באים לו מהשם יתברך מאיזה טעם כמוס, 
%break
עד שנכשל ומתפקר לומר חס ושלום שהשם יתברך אינו משגיח כלל על 
בריותיו, וכל מה שבא לו חס ושלום מידי הגורל והטבע, שזהו שאינו רואה 
אפילו את אחורים.
%break
%H ציור של גילוי פנים
%break
הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן 
ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך 
להתחזק באמונת השגחתו יתברך. 
%break
והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה 
תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח 
ממרום זאת אומרת שפע עליונה.
%break
אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף 
לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר 
להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם 
כשמו הטוב ומטיב יתברך.
%break
שמו יתברך מראה לנו שהוא טוב ומטיב לכל בריותיו, דהיינו בכל דרכי 
הטבה המספיק לכל מיני המקבלים שבכלל ישראל, שבודאי אין תענוג וטוב 
של אחד דומה לתענוג וטוב של חבירו. 
%break
למשל העוסק בחכמה לא יתענג מכבוד ועושר, ושאינו עוסק בחכמה לא 
יתענג מהשגות והמצאות גדולות שבחכמה, אלא ודאי שלזה נותן עושר 
וכבוד, ולזה נותן השגות נפלאות בחכמה.
%break
נמצא (ציור) שמקבל מהשם יתברך רוב טוב ושלוה רבה, ומצוי תמיד 
בסיפוק נפשי. כי משיג פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ידע טרדות ודוחק 
לעולם, לא ידע משום מחלה, מכובד מאד בעיני הבריות, גומר בקלות כל 
מיני תכניות שעולות על דעתו, ובכל אשר יפנה יצליח.
%break
וכשחסר לו דבר מה, הוא מתפלל ונענה תיכף על המקום. כי עונה לו תמיד 
בכל מה שידרוש ממנו יתברך, אף תפילה אחת לא שבה ריקם. ובשעה 
שמתגבר במעשים טובים, הצלחתו עולה במדה מרובה, וכשמתרשל, נמצא 
שבמדה זו יורד הצלחתו.
%break
כל המכירים שלו הולכי בדרך הישר, המה בעלי פרנסה לא ידעו מחלה. והם 
המכובדים ביותר בעיני הבריות, ואין להם שום טרדות. והשקט ושלוה רבה 
להם, כל היום ותמיד. והמה פקחים, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתברך 
ומתענג ביותר לישב בחברתם.
%break
וכל המכירים שלו שאינם הולכים בדרך התורה, המה מחוסרי הפרנסה, 
מוטרדים בחובות מרובים, לא ימצא להם אף רגע אחת לנשום בהרוחה, 
סובלים מחלות, מלאים מכאובים, ומבוזים ביותר בעיני הבריות, 
%break
והמה נראים לו חסרי דעת, וחסרי דרך ארץ, רעים ואכזרים עם הבריות, 
חנפנים מלאים שקרים, עד שמאוס לו לישב בסמוך לחברתם.
%break
%page 22
%H הסתר וגילוי פנים של השי"ת - ב
%break
ציור של הסתרת פנים
א. קבלת יסורין, כגון מחסור בפרנסה או מחסור בבריאות, בזיונות, ואי 
הצלחה לגמור את תכניותיו, ואי סיפוק נפשי.
%break
ב. מתפלל ואינו נענה. בשעה שמיטיב מעשיו, למשל ששומר את עצמו שלא 
להונות חבריו, נמצא יורד אחורנית, ובשעה שמריע את מעשיו נמצא מצליח 
ביותר.
%break
אין מזדמן לו פרנסה בדרך כשרות, זולת בדרך הונאה וגניבה, או בחילול 
שבת.
%break
ג. כל מכיריו ההולכים בדרך ישר סובלים עניות ומחלות וכל מיני בזיונות. 
ומכיריו הרשעים מתלוצצים עליו יום יום, מצליחים ועולים בעשירות 
ובבריאות ויושבים בשלוה בלי דאגות.
%break
ד. כל מכיריו הצדיקים מקיימי תורה ומצווה דומה לו שהמה אכזרים 
ואגואיסטים משונים או טפשים מלידה וחסר להם דרך ארץ, וצבועים גדולים, 
עד שמאוס לו לישב עימהם אפילו בגן עדן עד שאינו יכול להיות בחברתם 
אף רגע.
%break
%H ציור של גילוי פנים
%break
א. קבלת טובה ורוב שלוה, השגת פרנסתו בקלות גדול ובמילואו, לא ירגיש 
דוחק לעולם, לא ידע מחלות כלל, ישיג כבוד בכל אשר יפנה, וכל תכניותיו 
שעולה על דעתו גומר בקלות בהצלחה רבה.
%break
ב. מתפלל ונענה תיכף על המקום. בשעה שמיטיב מעשיו מצליח ביותר 
ובשעה שמריע את מעשיו מאבד את הצלחתו.
%break
ג. כל מכיריו, ההולכים בדרך הישר, המה בעלי פרנסה ועשירים, בריאים, 
לא ידעו שום מחלה, ומכובדים ביותר בעיני העולם, יושבים בהשקט ושלוה 
רבה.
%break
ומכירים שאין הולכים בדרך ישר, המה מחוסרי פרנסה, מלאים טרדות וצער, 
סובלים מחלות ומבוזים ביותר בעיני הבריות.
כל המכירים הצדיקים, רואה אותם פקחים, בעלי חשבון, בעלי דרך ארץ עם 
הבריות, אנשי אמת, בעלי צורה, עד שמתענג מאוד להיות בחברתם.
%break
%page 23
%H מאמרי שמעתי
%break
ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א
הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').
%break
ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין 
האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת 
טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, 
שמסתיר את השמש, 
%break
אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, 
שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. 
אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
%break
אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש 
להבחין ב' בחינות:
%break
א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא 
מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל 
ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, 
מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. 
%break
וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ 
מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא 
מקבל את ההסתרות והיסורים, 
%break
אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו 
להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.
%break
ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים 
והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי 
שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס 
ושלום. 
%break
היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז 
להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו 
שהצללים יעברו מן העולם.
%break
והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס 
ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו 
מתוק לחיכי". 
%break
היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא 
שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.
%break
ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, 
הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ 
להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, 
שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא 
הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא 
הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא 
נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, 
%break
היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו 
שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת 
פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.
%break
%page 24
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש 
את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל 
על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. 
נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.
%break
וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל 
לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל 
במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, 
%break
שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו 
להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל 
לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.
%break
אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד 
הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של 
דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו 
למוטב.
%break
%H טז. מהו יום ה' וליל ה', בעבודה
%break
רז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם 
את יום ה', הוא חושך ולא אור". (עמוס ה'). משל לתרנגול ועטלף, שהיו 
מצפים לאור. 
%break
אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה 
לך אורה. (סנהדרין צ"ח ע"ב). עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין 
לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין 
לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.
%break
ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים להסתכלות באור 
ה', שהכתוב מכנה "יום ה'". ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, 
הוא נשאר בחושך. 
%break
ועוד יש להבין, מהו "יום ה'", ומהו "ליל ה'"? איזה הפרש יש ביניהם? 
בשלמא [מובן], יום של בני אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', 
במה אנו מבחינים את זה?
%break
התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו 
קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו כן אצל 
הקב"ה "יום" נקרא גילוי, ו"חושך" נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן 
שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא "יום", 
%break
כמו שדרשו חז"ל על מה שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה 
יהי כגנב". הא מדקאמר, "ובלילה יהי כגנב", אלמא אור יממא הוא, וכו' - הכי 
קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן 
להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.). 
%break
עד כאן לשונו. [הרי מזה שאמר, "ובלילה יהי כגנב", משמע אור יום הוא, וכו' 
- כך אמר, אם ברור לך העניין כאור, שעל נפשות הוא בא, רוצח הוא, וניתן 
להצילו בנפשו וכו']. הרי אנו רואים, שענין "יום" אומרת הגמרא, שהוא ענין 
דבר ברור כיום.
%break
נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, 
יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה 
על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא 
פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'".
%break
מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו 
ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, שהסתרת ההשגחה 
מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, 
שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.
%break
%page 25
ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום 
ה', הוא חושך ולא אור".
%break
והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת 
אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים 
בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי 
ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. 
והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. 
כלומר, 
%break
הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. 
ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים 
לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, 
שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו 
הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך 
השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', ״יום ה׳".
%break
כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע עליון, 
ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך 
להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה, 
%break
שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים בה'. 
וזה יכול להיות רק ע"י השתוות הצורה.
%break
אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', והיות 
שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר 
להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע?
%break
ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא 
הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא 
מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון 
לקבל לעצמו. 
%break
היינו, אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת 
פנימית המחשבה, שהוא יקבל משהו איזה תמורה עבור מעשה דלהשפעה, 
שהוא עושה עכשיו.
%break
במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו 
עבור המעשה. היינו, שהוא צריך להנות. וכל הנאה, שהאדם מקבל לתועלת 
עצמו, מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. 
%break
ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות 
הצורה. לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה, בלי תערובות של קבלה מצד 
כוחות עצמו.
%break
לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא 
באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא 
לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.
%break
כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין לו חס 
ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו צריכים להבין 
זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא 
הכל כמו משחק.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה 
עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, 
שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). 
%break
שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, 
שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין 
של רצון וצורך.
%break
וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם 
אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו 
משיג את הדבר, 
%page 26
לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין 
דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק 
בשחוק ולא רצינות.
%break
ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה 
גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו. וזהו 
מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית'. 
%break
וזה נקרא "יום ה'", שיום ה' נקרא שלימות, על דרך שכתוב "יחשכו כוכבי 
בוקר, יקו לאור ואין". שאור נבחן על שלימות.
%break
וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו 
אחר הטבע הראשון, שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז 
האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות. וזה נבחן ליום ה'.
%break
לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני, שיוכל לעבוד את ה' בבחינת השפעה, 
ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע 
ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום 
ה', היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה'. 
%break
וכשבא יום ה', הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח, בזה שיצא מתחת שליטת 
רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא. ועכשיו הוא מתדבק 
בהבורא. ונבחן זה אצלו, שעלה עכשיו לראש הפסגה.
%break
מה שאין כן מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית, הוא להיפוך, שכל 
זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו, הוא שמח. ובו בזמן 
שהוא רואה, 
%break
שהרצון לקבל לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות 
ועצלות. והוא בא לפעמים לידי "תוהה על הראשונות", והוא אומר "אדעתא 
דהכי לא נדרתי [על דעת זה לא נדרתי]".
%break
אם כן אדרבא, "יום ה'", שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה 
הריוח שלך, בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד, זה נקרא אצלי חושך 
ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות, כנ"ל.
%break
%H יט. מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה
%break
הנה הזה"ק אומר, שהקב"ה שונא את הגופים.
אמר, שיש לפרש הכוונה על הרצון לקבל, הנקרא גוף. והיות שהקב"ה ברא 
את עולמו לכבודו, כמ"ש: "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, יצרתיו אף 
עשיתיו", 
%break
לכן זה הוא בסתירה למה שהגוף טוען, שהכל בשבילו, היינו רק לתועלת 
עצמו. והקב"ה אומר להיפך, שהכל צריך להיות לתועלת ה'. ובגלל זה אמרו 
חז"ל, שהקב"ה אמר, ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".
%break
לפי זה יוצא, כי עיקר המפריד מלהיות דבוק בה' הוא הרצון לקבל. וזה ניכר 
בזמן שהרשע בא, היינו הרצון לקבל לעצמו בא ושואל: "מדוע אתה רוצה 
לעבוד לתועלת ה'?". 
%break
וחושבים שהוא מדבר כטענת בן אדם, היינו שרוצה להבין בשכל. אולם אין 
זה אמת, היות שאין הוא שואל למי האדם עובד, כי זה בטח טענה שכלית, 
כי מי שהוא בעל שכל מתעורר בו טענה זו.
%break
אולם טענתו של הרשע הוא שאלת גופנית. היינו, שהוא שואל: ״מה 
העבודה?״. כלומר, איזה ריוח יהיה לך בעבור היגיעה, שאתה נותן? זאת 
אומרת, שהוא שואל, אם אתה לא עובד לתועלת עצמו, מה יהיה מזה 
להגוף, הנקרא "רצון לקבל לעצמו"?
%break
%page 27
והיות שהוא טענת גופנית, אין לו להשיב, אלא תשובה גופנית, שהוא 
"הקהה את שיניו, ואלמלא היה שם, לא היה נגאל". מדוע? משום, שהרצון 
לקבל לעצמו אין לו גאולה אפילו בזמן הגאולה. כי ענין הגאולה תהיה, שכל 
הרווחים יכנסו לכלים דהשפעה ולא לכלים דקבלה.
%break
והרצון לקבל לעצמו צריך תמיד להשאר בחסרון, כי המלוי של הרצון לקבל 
הוא מות ממש. והסיבה הוא כנ"ל, כי עיקר הבריאה היה לכבודו. (וזהו 
תשובה על מה שכתוב, שרצונו להטיב לנבראיו ולא לעצמו, חס ושלום). 
שהפירוש יהיה, 
%break
כי עיקר הבריאה, שיהא מגולה לכל, שהמטרת הבריאה הוא להטיב 
לנבראיו, הוא דוקא בזמן, שהאדם אומר, שהוא נברא בכדי לכבד את ה'. אז 
בכלים האלו מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו.
%break
לכן מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, שבכל 
מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא רוצה 
בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא ״כל מעשיך יהיו לשם שמים״. היינו, שכל 
מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, 
%break
כמ"ש: "לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר 
לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה רוצה 
להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שינוי צורה גורם 
פירוד וריחוק מה'.
%break
והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת 
הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', 
שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. 
%break
וזה כמ"ש: ״אחת שאלתי מאת ה׳, אותה אבקש״. ״אותה״, היינו השכינה 
הקדושה. ומבקש, שיהא ״שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי״. הנה "בית ה'" נקראת 
השכינה הקדושה.
%break
ובהאמור נבין מה שדרשו חז"ל על הכתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון, 
ראשון לחשבון עונות". ויש להבין, מהו השמחה, אם יש כאן מקום לחשבון 
עונות.
%break
ואמר, שאנו צריכים לדעת, שיש ענין חשיבות בהיגיעה, שיש אז מגע בין 
האדם להשם ית'. כלומר, שהאדם מרגיש, שהוא נצרך להשם ית', היות 
שהוא רואה אז במצב היגיעה, שאין מי שהוא בעולם, 
%break
שיהא בידו להציל אותו, ממצבו שהוא נמצא, כי אם ה' לבדו. שאז הוא רואה, 
ש״אין עוד מלבדו״, שיכול להציל אותו, ממצבו שבו הוא נמצא, ולא יכול 
לברוח משם.
%break
וזה נקרא, שיש לו מגע הדוק עם ה'. ואין האדם יודע להחשיב את המגע 
הזו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, שאז הוא דבוק בה', כלומר שרק בה' 
הוא כל מחשבתו אז, היינו שהוא יעזור לו. אחרת, הוא רואה שהוא אבוד.
%break
מה שאין כן מי שזוכה להשגחה פרטית, שרואה שהכל עושה הבורא, כמ"ש 
ש״הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים״, ממילא אין להאדם מה להוסיף, 
וממילא אין לו מקום לתפלה, שה' יעזור לו. כי הוא רואה, אפילו בלי התפלה 
שלו גם כן עושה הבורא הכל. 
%break
לכן אין לו אז מקום, שיכול לעשות מעשים טובים, היות שהוא רואה, שגם 
בלעדו נעשה הכל מצד הבורא. אם כן אין הוא נצרך להבורא, שיעזור לו 
לעשות משהו. וממילא אין לו אז מגע עם הבורא, שיהא נצרך אליו בשיעור, 
אם אין הבורא עוזר לו, הוא אבוד.
%break
נמצא, שהמגע, שהיה לו עם הבורא בזמן היגיעה, אין לו. ואמר, שזה דומה 
לאדם הנמצא בין החיים והמות, ומבקש מחבירו שיציל אותו ממיתה. באיזה 
אופן הוא מבקש מחבירו? 
%break
בטח כל הכוחות, שנמצא ברשותו של אדם, הוא משתדל לבקש מחבירו, 
שירחם עליו, ויציל אותו ממות. בטח שאינו שוכח אף רגע מלהתפלל לחבירו, 
מטעם, אחרת האדם רואה, שהוא אובד את חייו.
%break
%page 28
מה שאין כן מי שמבקש מחבירו דברים של מותרות, שאינם כל כך הכרחיים, 
אין המבקש כל כך דבוק בחבירו, שיתן לו את מבוקשו, עד כדי כך שלא יסיח 
דעתו ממנו מלבקש. נמצא, בדברים שאין להם שייכות לפקוח נפש, אין 
המבקש כל כך דבוק בהנותן.
%break
לכן, כשהאדם מרגיש, שהוא צריך לבקש מהבורא, שיציל אותו ממות, היינו 
מבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז המגע בין האדם להבורא מגע 
הדוק. 
%break
לכן אצל הצדיק מקום עבודה, שיהא נחוץ לעזרת הבורא, אחרת הוא אבוד. 
לזה הצדיקים משתוקקים, היינו למקום עבודה, בכדי שיהיה להם מגע הדוק 
עם הבורא.
%break
ובהאמור יוצא, אם הבורא נותן מקום עבודה, אז הצדיקים האלו שמחים 
מאד. לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות", שזה הוא שמחה להם, מזה שיש 
להם עתה מקום עבודה. 
%break
היינו, שנעשה עתה נצרכים לה', ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם ה', 
היות כי אין לבוא אל היכל המלך אלא בשביל איזה צורך.
%break
וזה שכתוב: ״ולקחתם לכם״. לכם דייקא. והטעם הוא, משום ש"הכל הוא 
בידי שמים, חוץ מיראת שמים". כלומר, הבורא יכול לתת אור שפע, כי זה 
יש לו, מה שאין כן חשכות ומקום חסרון, זה אין בגבולו.
%break
והיות שיש כלל, כי רק ממקום חסרון יש יראת שמים. ומקום חסרון נקרא 
"הרצון לקבל". זאת אומרת, שרק אז יש מקום יגיעה, במה שהוא המתנגד, 
שהגוף בא ושואל: "מה העבודה?". 
%break
ואין להאדם מה להשיב על שאלתו. והאדם מוכרח לקבל עול מלכות שמים 
למעלה מהדעת, "כשור לעול וכחמור למשא" בלי שום ויכוחים. אלא "אמר 
ונעשה רצונו". זה נקרא ״לכם״, כלומר, עבודה זו שייך לכם דייקא ולא אלי. 
כלומר, עבודה מה שהרצון לקבל שלכם מחייב אותו.
%break
מה שאין כן, אם ה' נותן לו איזה הארה מן השמים, אז הרצון לקבל נכנע 
והוא מתבטל אז כנר בפני אבוקה. וממילא אין לו כבר יגיעה, 
%break
כי הוא כבר לא צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים בדרך הכפיה, 
"כשור לעול וכחמור למשא", כמ"ש: ״אוהבי ה׳ שנאו רע״. שפירושו, כי רק 
ממקום הרע נמשך אהבת ה'.
%break
כלומר, בשיעור שיש לו שנאה להרע, היינו שהוא רואה, איך שהרצון לקבל 
מפריע לו מלהגיע לשלימות המטרה, בשיעור זה הוא זקוק שיזכה לאהבת 
ה'. מה שאין כן אם הוא לא מרגיש שיש לו רע, אין הוא מסוגל לזכות 
לאהבת ה', כי אין לו צורך לזה, מטעם שכבר יש לו סיפוק בעבודה.
%break
ובהאמור, אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה 
שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון 
לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, 
להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ.
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה 
לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם 
שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע 
הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל 
אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת 
ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ועל זה אומר הבורא: ״נצחוני בני״. היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם 
מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.
%break
ובזה יש לפרש מה שמובא בגמרא, דר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל (היה 
הולך) לפדיון שבוים. פגע ביה בגינאי נהרא (שם הנהר היה גינאי). אמר 
ליה, גינאי, 
%page 29
חלוק מימיך ואעבור בך [ר' פנחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבוים. הגיע 
לנהר גינאי. אמר לו, גינאי, חֲצֵה מימיך ואעבור בך]. אמר ליה, אתה הולך 
לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק עושה, ספק אי 
אתה עושה, ואני ודאי עושה. (חולין דף ז').
%break
ואמר, שהפירוש הוא, שהוא אמר להנהר, הכוונה להרצון לקבל, שיתן לו 
לעבור דרך בו, ולהגיע לדרגת לעשות רצון ה', היינו לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח ליוצרו. והנהר, היינו הרצון לקבל, השיב לו, היות שהבורא 
ברא אותו בטבע זו, שירצה לקבל הנאה ותענוגים, 
%break
לכן אין הוא רוצה לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. ור' פנחס בן 
יאיר עשה מלחמה עמו, היינו שרצה להפוך אותו על רצון להשפיע. זה נקרא 
שעשה מלחמה עם הבריאה, מה שהבורא ברא בהטבע, שהוא נקרא רצון 
לקבל, מה שהבורא ברא אותו, שהיא כל הבריאה הנקראת "יש מאין".
%break
ויש לדעת, בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות שלו, אינו 
מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב שהם טענות 
צודקות, לא יעזור לו, שיוכל לנצח את הרע שלו. אלא כמ"ש ״הקהה את 
שיניו״, 
%break
שפירוש רק ללכת במעשים ולא בויכוחים, שזה נקרא, שהאדם צריך 
להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד מה שאמרו חז"ל ״כופין אותו עד 
שיאמר רוצה אני״. כלומר, ע"י ריבוי התמדה אז ההרגל נעשה טבע שני.
%break
ובעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון 
להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק 
נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. 
%break
כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם 
מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או 
שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון 
לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע.
%break
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב 
לעבודה. וזה דומה לאדם, שרוצה לשבור אבן גדול. ולוקח פטיש גדול, והוא 
דופק דפיקות הרבה כל היום, אבל הם חלשים, כלומר שאינו דופק על האבן 
בתנופה אחת, אלא שמוריד את הפטיש הגדול לאט לאט. 
%break
והוא בא בטענה, שהעבודה הזו לשבור את האבן, זה לא בשבילו, שבטח 
צריכים גיבור, שיהיה בידו היכולת לשבור את האבן הגדול. והוא אומר, 
שהוא לא נולד עם כוחות כה גדולים, שיהיה בידו לשבור את האבן.
%break
מה שאין כן מי שמרים את הפטיש הגדול הזה, ונותן בתנופה גדולה על 
האבן, ולא לאט לאט, אלא בהתאמצות, תיכף האבן נכנע לפניו ונשבר 
תחתיו. וזהו ״כפטיש החזק יפוצץ את הסלע".
%break
כמו כן בעבודת הקודש, שהיא להכניס את הכלי קבלה לקדושה, הגם שיש 
לנו פטיש חזק, היינו דברי תורה, שנותנים לנו עצות טובות, ואם הוא בלי 
זרם, אלא בשהיות גדולות, 
%break
בינתיים, אז האדם בורח מן המערכה, ואומר שהוא לא נברא לזה, אלא 
לעבודה זו צריכים מי שנולד עם כשרונות מיוחדים לזה.
%break
אלא שהאדם צריך להאמין, שכל אדם יכול להגיע להמטרה, אלא שהוא 
צריך להשתדל, שכל פעם הוא ישתדל לתת כוחות דהתגברות יותר גדולים, 
ואז הוא יכול לשבור את האבן בזמן קצר.
%break
עוד יש לדעת, שבכדי שהיגיעה יעשה מגע עם ה', יש כאן תנאי קשה מאוד. 
והוא, שהיגיעה צריך להיות אצל האדם בבחינת הידור. שהידור נקרא אצל 
אדם דבר חשוב. מה שאין כן, אם היגיעה אינה בחשיבות, אין הוא יכול 
לעבוד בשמחה. היינו שיהיה לו שמחה, מזה שיש לו עתה מגע עם ה'.
%break
ודבר זה מרומז באתרוג, כמ"ש באתרוג, ״פרי עץ הדר״ שצריך להיות נקי 
למעלה מחוטמו. ידוע, שיש ג' בחינות:
%break
א. הדר,
ב. ריח,
ג. טעם.
%break
%page 30
טעם פירושו, כשהאורות מושפעים מלמעלה למטה, היינו למטה מפה, ששם 
יש בחינת חיך וטעם, שפירוש שהאורות באים בכלים דקבלה.
%break
ריח פירושו, שהאורות באים מלמטה למעלה, היינו שהאורות באים בכלים 
דהשפעה, בסוד "מקבלת ואינה משפעת", למטה מחיך וגרון, שהוא בחינת 
״והריחו ביראת ה׳״, הנאמר אצל משיח. ידוע שבחינת ריח מיוחס לחוטם.
%break
הדר, הוא בחינת יופי, שהיא בחינת למעלה מחוטמו, היינו שאין בו ריח. 
זאת אומרת, שאין שם לא טעם ולא ריח. אם כן, מה כן יש שמה, שעל ידי 
דבר זה הוא יכול להחזיק מעמד? אלא רק בחינת הידור יש בו על כל פנים. 
וזהו שמחזיק אותו.
%break
אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. מה שאין 
כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור. וזה בא לרמז לנו על ענין 
עבודה ד״ראשון לחשבון עונות״, כנ"ל. כלומר, שדוקא בזמן עבודה דבחינת 
"ולקחתם לכם", 
%break
היינו העבודה בזמן קבלת עול מלכות שמים, שהגוף מתנגד אז לעבודה זו, 
אז יש מקום לשמחה של הידור. היינו, שבזמן עבודה זו ניכר ההידור. כלומר, 
אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא אצלו בבחינת 
הידור ולא בזיון.
%break
כלומר, שיש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות 
שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל 
את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. 
%break
והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול 
וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת 
להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה.
%break
אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא 
הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, 
שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". 
%break
היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש 
טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים 
לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת.
%break
ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה 
הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי 
והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה".
%break
וזה ענין, שהתפלה היא יותר חשובה מעניית התפלה. מטעם, כי בתפלה יש 
לו מקום יגיעה, והוא נצרך להבורא, היינו שהוא מצפה לרחמי שמים. ואז יש 
לו המגע האמיתי עם הקב"ה, ואז הוא נמצא בהיכל המלך. מה שאין כן 
בעניית התפלה, כבר יצא מהיכל המלך, כי כבר לקח את מבוקשו והלך לו.
%break
ובזה יש להבין את הכתוב "לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך". שמן 
נקרא אור העליון, בזמן שהוא שופע. 
%break
תורק, היינו בזמן הפסקת השפע, שאז נשאר בחינת ריח מהשמן (היינו, ריח 
נקרא, שנשאר על כל פנים בחינת רשימו ממה שהיה לו. מה שאין כן הידור 
נקרא במקום שאין שום אחיזה, היינו אפילו בחינת רשימו אינו מאיר).
%break
וזה ענין עתיק וא"א, שבזמן התפשטות השפע נקרא בחינת א"א, שהיא 
בחינת חכמה, היינו השגחה גלויה. ועתיק פירושו מלשון "ויעתק", שהוא 
בחינת הסתלקות האור, היינו שאינו מאיר, שזה נקרא הסתרה. 
%break
שאז הוא הזמן של התנגדות להתלבשות, שאז הוא הזמן של קבלת כתר 
המלך, שהוא בחינת מלכות דאורות, שהוא בחינת מלכות שמים.
%break
%page 31
שעל זה נאמר בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון, דלית אתר 
לאתטמרא מנך (היינו, שאין מקום שאני יכול להסתיר עצמי ממך). שפירושו, 
שאפילו בהסתרה הכי אפשרי במציאות, גם כן הוא מקבל עליו עול מלכות 
שמים בשמחה עצומה.
%break
והסיבה היא, מטעם שהוא הולך לפי הקו של רצון להשפיע. אם כן, מה שיש 
בידו הוא משפיע. ואם ה' נותן לו יותר, הוא משפיע יותר. ואם אין לו כלום 
מה להשפיע, אז הוא עומד ומצווח ככרוכיא, שהקב"ה יציל אותו מהמים 
הזדונים. לכן גם באופן זה גם כן יש לו מגע עם הקב"ה.
%break
והטעם שבחינה זו נקראת "עתיק" היא, הלא עתיק היא מדרגה הכי גבוה? 
התשובה הוא, משום שכל דבר שהוא יותר רחוק מהלבשה, הוא יותר גבוה. 
ולהאדם יש יכולת להרגיש במקום היותר מופשט, הנקרא "אפס המוחלט". 
משום ששם אין יד האדם משמשת. 
%break
כלומר, שהרצון לקבל יכול להאחז רק במקום שיש איזה התפשטות האור. 
ומטרם שהאדם מזכך את כליו, שלא יפגום בהאור, אין הוא מסוגל שהאור 
יבוא אליו בצורת התפשטות בכלים.
%break
ורק בזמן שהאדם הולך בדרכי השפעה, היינו במקום שהרצון לקבל לא 
נמצא שם, בין במוחא ובין בליבא, שם האור יכול לבוא בתכלית השלימות, 
והאור בא אצלו בבחינת הרגשה, שיכול להרגיש את רוממותו של האור 
עליון.
%break
מה שאין כן, כשהאדם עוד לא תיקן את הכלים שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז 
כשהאור בא לכלל התפשטות, מוכרח האור להתצמצם ואינו מאיר אלא לפי 
טהרת הכלים. 
%break
לכן האור נראה אז שהוא בתכלית הקטנות. לכן, בזמן שהאור הוא בבחינת 
הפשטה מהתלבשות בכלים, אז האור יכול להאיר בתכלית השלימות 
והבהירות, בלי שום צמצומים לצורך התחתון.
%break
היוצא מזה, כי חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן 
שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה 
להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.
%break
יש לדעת כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כלומר, כפי שיעור שיש גילוי 
בהקדושה, בשיעור זה מתעורר הס"א. זאת אומרת, בזמן שהאדם טוען 
"כולה שלי", היינו שכל הגוף שייך להקדושה, אז גם הס"א טוענת כנגדו גם 
כן שכל הגוף צריך לשמש להס"א.
%break
לכן על האדם לדעת, כי בזמן שהוא רואה, שהגוף טוען שהוא שייך לס"א, 
וצועק בכל כוחו את השאלות הידועות, שהם בחינת מה ומי, זהו סימן 
שהאדם הולך בדרך האמת, היינו שכל כוונתו הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
לכן עיקר העבודה הוא דוקא במצב הזה. והאדם צריך לדעת, שזהו סימן 
שהעבודה הזו היא קולע למטרה. והסימן הוא, שהוא לוחם ושולח את חציו 
לרישא דחויא [לראש הנחש], היות שהוא צועק וטוען טענת מה ומי, 
שפירושו "מה העבודה הזאת לכם". 
%break
היינו, "מה אתם תרויחו בזה שאתם עובדים רק לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמו?" וטענת "מי" פירושו, שזהו טענת פרעה, שהיה טוען: "מי ה', אשר 
אשמע בקולו?".
%break
ולכאורה נראה הטענה של ״מי״ הוא טענה שכלית. שמדרך העולם הוא, 
שאומרים למי שהוא: "לך תעבוד אצלו", האדם שואל: ״אצל מי?״. לכן 
כשהגוף טוען "מי ה', אשר אשמע בקולו", הוא טענה שכלית. 
%break
אלא לפי הכלל, שהשכל אינו עצם בפני עצמו, אלא שהוא בחינת מראה, 
ממה שנמצא בהחושים, מתראה כך בהשכל, שזה סוד "ובני דן חושים".
%break
כלומר, שהשכל אינו דן אלא לפי מה שהחושים נותנים לו לעיין ולהמציא 
איזה המצאות ותחבולות, שיתאים לתביעות החושים. כלומר, מה שהחושים 
תובעים, השכל משתדל להמציא להם את מבוקשם, 
%break
אולם השכל לפי עצמו אין לו שום צורך עבור עצמו לאיזה תביעה שהוא. לכן, 
אם נמצא בהחושים תביעות של השפעה, אז השכל עובד לפי קוי השפעה, 
ואין השכל שואל שאלות, היות כי הוא רק משמש את החושים.
%break
%page 32
והשכל דומה לאדם, המסתכל במראה, לראות אם הוא מלוכלך. וכל 
המקומות שהמראה, מראה לו שהוא מלוכלך, הוא הולך להתרחץ ולנקות, 
היות שהמראה הראה לו שיש בפניו של אדם דברים מכוערים וצריכים 
לנקותם.
%break
אולם הדבר הקשה ביותר הוא, לדעת מה נקרא דבר מכוער, אם הרצון 
לקבל, כלומר מה שהגוף דורש לעשות הכל רק לתועלת עצמו, או הרצון 
להשפיע הוא דבר מכוער, שאין הגוף יכול לסבול אותו. 
%break
וזה אינו השכל יכול לברר, כדוגמת המראה, שאינו יכול לומר, מהו מכוער 
ומהו יופי. אלא זה תלוי הכל בהחושים, שרק החושים הם קובעים את זה.
%break
לכן כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת 
השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל 
השכל שאלת "מי", 
%break
בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים 
שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ 
להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי".
%break
נמצא, שעיקר עבודה הוא בה-"מה העבודה הזאת לכם?". ומה שהאדם 
שומע, שהגוף כן שואל שאלת "מי", זהו מטעם, שאין הגוף רוצה להשפיל 
עצמו כל כך. לכן הוא שואל שאלת "מי", שנראה כמו ששואל טענה שכלית. 
אבל האמת הוא כנ"ל, שעיקר העבודה היא בה-"מה".
%break
%H כ. ענין לשמה
%break
דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא 
[להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, 
אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: ״טעמו וראו כי טוב ה׳".
%break
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית 
השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין 
האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו 
לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.
%break
ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את 
התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא 
לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. 
%break
ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם 
מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת 
תפילה.
%break
אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי 
אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות 
לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".
%break
ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום 
שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה 
אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של 
לשמה.
%break
וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום שיצר 
הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא 
מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם 
כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת.
%break
ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת השמש, אז 
הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים:
%break
%page 33
א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הוא מוכרח להתיגע 
בעולם הזה,
ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג מן העבודה 
בעצמה.
%break
לפי המשל המגיד מדובנא, שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת 
בי ישראל", שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, 
אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח.
%break
אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול לבוא 
בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד 
למטרה אחרת. 
%break
שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו חיות 
ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח 
בהם".
%break
ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, 
היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום אינו מרגיש שום 
חיות, שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, 
%break
אלא צריך לקבל על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים 
על עבדות זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.
%break
הטעם, שזהו תיקון גדול. שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו 
זו, אף פעם לא היה לו באפשרותו להגיע לשמה. אלא תמיד היה עובד 
מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו. 
%break
וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: "תתפסו 
את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא 
מידו הגניבה.
%break
אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת 
עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא 
נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה 
לעשות נחת רוח ליוצרו. 
%break
כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, 
כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו היתה על דרך 
הכפיה.
%break
מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה 
להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם 
התענוג יהיה אז לה' דווקא.
%break
%H ל. עיקר לרצות רק להשפיע
%break
עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו ית', היות שכל 
קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני, 
היינו בבחינת השפעה. וכח המנענע, היינו כח המשכה וכח המחייב 
להעבודה, הוא רק מטעם גדלות ית'.
%break
שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. אלא 
שע"י הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה. זאת אומרת, עם הכח 
והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול להנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח 
עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות.
%break
%page 34
וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה רק 
צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו לטמיון. מה שאין 
כן אם נשאר בקדושה, אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה 
הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים.
%break
וכח האמונה מספיק שהאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה, היינו שיכול 
להאמין שהבורא ית' מקבל עבודתו. אפילו שעבודתו בעיניו אינו כל כך 
חשוב, מכל מקום הקב"ה מקבל את הכל. שכל עבודות, איך שיהיו, רצוי 
ומקבל לפניו, אם האדם מיחס את העבודה אליו ית'.
%break
וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה 
אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה. והטעם הוא 
משום שהקבלה אינו אמת. 
%break
זאת אומרת, שבאמת אין לו להאדם שום דבר מהעבודה, רק להבורא ית' 
יהיה מהעבודה שלו. לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו המחשבות זרות, 
מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות.
%break
מה שאין כן, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה ללכת בדרכי השפעה, 
בטח שלא יהיה לו שום ספיקות בהאמונה. ובאם שיש לו ספיקות, אז הוא 
צריך לדעת, שבטח שאין הוא רוצה ללכת בבחינת השפעה, שעל השפעה 
מספיק לו האמונה.
%break
%H לג. ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן
%break
כמ"ש "ונתן אהרן על שני השעירם גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד 
לעזאזל" (פרשת אחרי, ראשון). ואצל המן כתוב "והפיל פור הוא הגורל" 
(מגילת אסתר ג, ז).
%break
גורל הוא נוהג במקום שלא יכולים לברר בשכל, מטעם שאין הדעת מגעת 
שם, שיוכלו לברר מהו טוב ומהו רע. אז עושים גורל, שסומכים עצמם לא על 
השכל, אלא מה שהגורל אומר להם. נמצא לפי זה, כשמשתמשים במילת 
"גורל", זה בא להשמיענו שהולכים עכשיו למעלה מהדעת.
%break
ענין ז' אדר שבו נולד משה, ובו מת משה.
%break
יש להבין מהו הפירוש של "אדר", הוא מלשון "אדרת", כמ"ש אצל אליהו 
"וישלך אדרתו אליו" (מלכים א. יט). שאדרת הוא אדרת שער, שהם בחינת 
שערות ודינין, שבבחינת עבודה הם דיעות ומחשבות זרות, המרחיקים את 
האדם מהקב"ה.
%break
וכאן נוהג ענין התגברות עליהם. ואע"פ שהוא רואה הרבה סתירות, שנמצא 
בהשגחתו ית', מכל מקום הוא צריך להתגבר עליהם על ידי אמונה למעלה 
מהדעת, ולומר, שהם השגחה בבחינת טוב ומטיב. 
%break
שזה סוד שכתוב אצל משה "ויסתר משה פניו", היינו שראה כל הסתירות, 
והחזיקם ע"י התאמצות בכח האמונה למעלה מהדעת. וכמו שאמרו חז"ל 
"בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה׳ יביט".
%break
שזה סוד מה שכתוב "מי עור כעבדי, ומי חרש כמלאכי".
%break
ידוע, כי "עינים" נקרא דעת, שכל, היינו עיני השכל. כי דבר המבינים בשכל, 
אומרים, הלא אנחנו רואים, שהשכל והדעת מחייבים אנו לומר כך. לכן מי 
שהולך למעלה מהדעת, דומה כאילו אין לו עינים והוא נקרא עור. 
%break
היינו שעושה עצמו כעור. וכמו כן מי שלא רוצה לשמוע, מה שהמרגלים 
אומרים לו, ועושה עצמו כחרש, הוא נקרא חרש.
%break
וזה שאומר "מי עור כעבדי, ומי חרש כמלאכי". אלא שהאדם אומר "עינים 
להם ולא יראו, אוזנים להם ולא ישמעו". היינו כנ"ל, שלא רוצה לציית למה 
שהשכל מחייב, ולא למה שהאוזנים שומעים, כמ"ש אצל יהושע בן נון, שלא 
נכנס דבר רע באוזניו מעולם.
%break
%page 35
וזה ענין אדרת שער, שהיה לו הרבה סתירות ודינין. שכל סתירה נקרא 
שער, שתחת כל שער יש גומא, זאת אומרת שעושה נקב בראש, כלומר, 
שהמחשבה זרה בוקע ונוקב את ראשו. וכשיש לו הרבה מחשבות זרות, זה 
נקרא שיש לו הרבה שערות. וזה נקרא אדרת שער.
%break
וזה סוד מה שכתוב אצל אלישע "וילך משם, וימצא את אלישע בן שפט, והוא 
חרש שנים עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר, ויעבר אליהו אליו, וישלך 
אדרתו אליו" (מלכים א. יט). (ופירושו של צמדים הוא זוג הבקר, היות שהיו 
חורשים בשני בקר ביחד, שהם נצמדים, זה נקרא צמד בקר).
%break
בקר פירושו בקורת. ושנים עשר הוא סוד שלימות המדרגה (כמו י"ב חדש, 
י"ב שעות). היינו שכבר יש לו כל בחינת שערות, שאפשר להמצא בעולם. 
שאז, מן השערות נעשה אדרת שער.
%break
אלא אצל אלישע היה זה מבחינת בוקרו של יוסף, כמ"ש "הבוקר אור 
והאנשים שולחו, המה וחמוריהם". כלומר, שכבר זכה להאור השורה על 
הסתירות האלו. היות כי על ידי הסתירות, הנקרא בקורת, וכשהוא רוצה 
להתגבר עליהם, זהו על ידי המשכת אור עליהם.
%break
וזה כמ"ש "הבא לטהר מסייעין אותו". וכיון שכבר המשיך האור על כל 
הבקורת, ואין לו עוד מה להוסיף, כי כבר נשלם אצלו את כל הבקורת, אז 
הבקורת והסתירות כלין מאליהם. וזהו לפי הכלל, שאין שום פעולה לבטלה, 
היות שאין פועל בלי תכלית.
%break
%H לד. יתרון ארץ בכל הוא
%break
ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, 
"כיתרון האור מתוך החושך".
%break
זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר 
להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג 
את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו.
%break
דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, 
המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, 
צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת 
הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.
%break
והעצה לזכות לדרגת שנאת הפירוד הוא, שצריך האדם מקודם לדעת, מהו 
ענין פירוד בכלל, כלומר ממה הוא נפרד. אז יש אפשרות לומר, שהוא רוצה 
לתקן את הפירוד הזה.
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך לתת לעצמו דין וחשבון, ממה וממי הוא נעשה 
נפרד. והוא יכול אח"כ להשתדל לתקן את זה. והוא יחבר עצמו למי שהוא 
נעשה נפרד ממנו. כלומר, אם הוא מבין, שירויח מזה, אם יתחבר עמו, ואז 
הוא יכול לשער ולדעת, מהו ההפסד, אם הוא ישאר בפירוד.
%break
וענין ריוח והפסד נמדד לפי תענוג ויסורים. כלומר, מדבר שהאדם מרגיש 
יסורים, האדם מתרחק מזה ושונא את זה. ושיעור ההתרחקות תלוי בשיעור 
הרגשת היסורים, כי מטבע האדם לברוח מיסורים. 
%break
לכן זה תלוי בזה. כלומר, לפי שיעור גודל היסורים, בשיעור זה האדם 
משתדל ועושה כל מיני מעשים, בכדי להתרחק מזה. היינו, שהיסורים 
גורמים שנאה להדבר, שמביא לו יסורים, ובשיעור זה הוא מתרחק.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לדעת, מהו השתוות הצורה, בכדי שידע מה 
עליו לעשות, בכדי שיגיע לידי דביקות, הנקרא השתוות הצורה. ועל ידי זה 
ידע מהו שינוי צורה ופירוד.
%break
%page 36
הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו 
שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו מחויבים 
להאמין.
%break
לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל על עצמו 
או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא תענוגים, כראוי 
לשמו ית', שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה 
מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב.
%break
אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע רק 
טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם להם, 
שמרשיעים את קונם. 
%break
ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים את 
הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", היינו שאומר 
שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות.
%break
ונמצא, שבזמן הרגשת היסורים האדם נעשה מרוחק מה', היות מצד הטבע 
האדם נעשה לשונא, למי שהוא משפיע לו יסורים. נמצא, שעל ידי זה האדם, 
במקום שצריך לאהוב את ה', חס ושלום נעשה עכשיו הדבר להיפך, כי 
האדם בא חס ושלום לידי שנאה לה'.
%break
ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'. על זה ניתן לנו סגולה 
לעסוק בתו"מ, ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שיש שם מאור, הנותן 
להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. 
%break
ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור 
של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו 
את הפירוד וההתרחקות מה'.
%break
כלומר, האדם צריך להאמין, שהשגחתו ית' הוא בבחינת טוב ומטיב. אלא, 
היות שהאדם שקוע באהבה עצמית, שזה גורם לו השינוי הצורה, היות 
שנעשה תיקון המכונה "ע"מ להשפיע", 
%break
שזה נקרא "השתוות הצורה", שרק באופן כזה יכולים לקבל הטוב ועונג הזו, 
שלא יכול לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת, זה גורם לו 
שמקבל שנאה להפירוד.
%break
אז יש לו היכולת להבחין את גודל התועלת מהשתוות הצורה. ואז הוא 
מתחיל להשתוקק לבחינת הדביקות. נמצא, שכל צורה מראה על צורה 
השניה. נמצא לפי זה, שכל הירידות שהאדם מרגיש, שבא לידי פירוד, ניתן 
לו הזדמנות להבחין בין דבר והפוכו.
%break
זאת אומרת, שמהירידות האדם צריך לקבל הבנה מהו התועלת מהעליות. 
אחרת לא היה אפשרות להאדם להעריך את חשיבות, מזה שמקרבין אותו 
מלמעלה, ונותנים לו את העליות. ולא היה לו היכולת להוציא את החשיבות 
את מה שהוא היה יכול להוציא.
%break
כדוגמת, שנותנים להאדם לאכול, ואף פעם לא טעם טעם של רעבון. נמצא, 
שהירידות, שהוא זמן הפירוד, גורם לו חשיבות להדבקות שבעליות. 
והעליות גורם לו בחינת שנאה להירידות, שמביא לו הפירוד.
%break
כלומר, שאינו יכול להעריך את גודל הרע שיש בהירידות. היינו, שהאדם 
מדבר חס ושלום רע על ההשגחה, ואינו מרגיש אפילו על מי הוא מדבר רע, 
שידע שהוא צריך לעשות תשובה על דבר חטא גדול כזה, שזה נקרא 
שמדבר חס ושלום לשון הרע על הבורא, כנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שיש לו הב' צורות, אז הוא מוכשר להבחין את 
המרחק, מה שיש בין אחת לחברתה, 
%break
כנ"ל "כיתרון האור מתוך החושך". שרק אז הוא יכול להעריך ולהחשיב את 
ענין הדביקות, שעל ידה יכולים להשיג את הטוב ועונג, שישנו במחשבת 
הבריאה, שהוא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
וכל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג אותם 
בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות המטרה.
%break
%page 37
אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים 
התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. ומטרם 
זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה, ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' 
מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו".
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש ״וצדיק באמונתו 
יחיה״. 
%break
שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא שהוא צריך לרכז את כל 
עבודתו על נקודה אחת, היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן 
תפלה. כלומר, שה' יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת.
%break
ויש סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן 
שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד.
ואנו רואים, שיש הפרש גדול בין אמונה לראיה וידיעה.
%break
כי דבר הניתן לראיה וידיעה, שאם השכל מחייב אותו, שכדאי לעשות את 
הדבר, ומחליט על זה פעם אחת, כבר מספיק לו ההחלטה הזו על הדבר 
הזה כפי החלטתו. 
%break
כלומר, איך באיזה צורה שהחליט, כן הוא עושה בפועל. כי השכל מלווה 
אותו בכל פעולה ופעולה, שלא יעבור על מה שהשכל אמר לו. ונותן לו להבין 
מאה אחוז, בשיעור שהשכל הביאו לידי החלטה, מה שהוא החליט.
%break
מה שאין כן בחינת אמונה, שזה ענין הסכמי בכח, כלומר שהוא מתגבר על 
השכל, ואומר, שכן כדאי לעבוד כפי שהאמונה מחייבת לעבוד למעלה 
מהדעת. ולכן האמונה למעלה מהדעת מועיל רק בשעת מעשה, כלומר בזמן 
שהוא מאמין. 
%break
שרק אז הוא מוכן לתת כוחות עבודה למעלה מהדעת. מה שאין כן בעת 
שהוא עוזב לרגע קטנה את האמונה, היינו שנחלש ממנו לרגע את האמונה, 
תיכף הוא בא לידי הפסקה בתורה ועבודה ולא מועיל לו, בזה שקבל על 
עצמו לפני זמן מה, את העול אמונה למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן בדבר שהשיג בשכל, שדבר זה הוא מזיק לו, וזהו דבר שמסכן 
את חייו, אינו צריך כל פעם לחזור אל השכל וההסבר, מדוע הוא דבר מסוכן. 
אלא כיון שהשכיל פעם והבין בשכל מאה אחוז, 
%break
שהוא צריך לעסוק דוקא בדברים אלו, מה שהשכל הגיד לו, מהו רע ומהו 
טוב, כבר הוא הולך לפי החלטה זו.
%break
רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק האמונה 
מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, צריכים כל פעם 
לזכור את צורת האמונה, אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים 
בשביל רשע. 
%break
ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה פעמים 
ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את האמונה 
למעלה מהדעת.
%break
וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה 
למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות 
הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו, הנקרא רצון לקבל, בין 
במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו. 
%break
ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך 
הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, כלומר נגד השכל של הגוף.
%break
לכן, מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז האמונה לא 
יכול להיות אצלו בקביעות. ובזמן שלא האיר לו האמונה, אז הוא רואה איך 
שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו. 
%break
והכל באה לו מסיבת השינוי צורה, כנ"ל, שזהו הרצון לקבל לעצמו. שהפירוד 
הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו כל הבנינים וכל היגיעות, שהשקיע 
בעבודה.
%break
והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעת 
כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע. על ידי זה הוא מקבל שנאה להפירוד, 
היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו, 
%page 38
וכמו כן אצל העולם כולו. וקשה לו להצדיק את השגחתו ית' עם הנבראים, 
שהוא בבחינת טוב ומטיב. ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה 
לקבל שמחה.
%break
לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון הרע 
על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד. וע"י השנאה שהוא מרגיש 
בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות. זאת אומרת, כי בשיעור שהוא 
מרגיש יסורים בזמן הפירוד, 
%break
בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'. כנ"ל, בשיעור שמרגיש את 
החושך, שזהו דבר רע, כן בשיעור הזה הוא בא לידי הרגשת הדביקות, 
לדבר טוב. ויודע איך להעריך זה, בשעה שמקבל קצת דביקות לפי שעה, אז 
הוא יודע איך להחשיב אותה.
%break
ובהאמור נוכל להבין, שכל היסורים, שישנו בעולם, הוא רק הכנה ליסורים 
אמיתיים. שליסורים האלו האדם צריך להגיע, אחרת הוא לא מסוגל לזכות 
לשום דבר רוחני, מטעם כי "אין אור בלי כלי". 
%break
ועל היסורים האלו, היסורים אמיתיים, נקרא זה שמרשיע את ההשגחה, 
שמדבר לשון הרע. ועל זה הוא מתפלל, שלא ידבר לשון הרע על ההשגחה.
%break
והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע תפלת כל 
פה. והטעם, שעל היסורים האלו הקב"ה שמע, הוא, היות שאין האדם 
מבקש עזרה עבור הכלי קבלה שלו, 
%break
מסיבת שיכולים לומר, אם ה' יתן לו מה שהוא מבקש, זה יכול לגרום לו, 
שיהיה יותר מרוחק מה', מסיבת שינוי צורה, שהוא יקבל על ידי זה.
%break
אלא ממש להיפוך, שהוא מבקש אמונה, שה' יתן לו כח התגברות, שיוכל 
לזכות להשתוות הצורה, כי הוא רואה שבזה שאין לו אמונה בקביעות, 
כלומר בזמן שהאמונה לא מאיר לו, הוא בא לידי הרהורים על ההשגחה, 
ובא לידי מצב הנקרא רשע כנ"ל, שהוא מרשיע את קונו.
%break
נמצא, שכל מה שהוא סובל יסורים, הוא מזה שהוא בא לדבר לשון הרע על 
ההשגחה עליונה. נמצא לפי זה, מה כואב לו? - שבמקום שהאדם צריך לתת 
שבח לה', ולומר "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו", היינו שהנבראים 
מכבדים את ה', והוא רואה שהנהגת העולם הוא לא לכבודו ית', 
%break
מטעם שלכל אחד ואחד יש טענות ותביעות, שההנהגה צריך להיות 
בהשגחה גלויה, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והיות שזה לא 
מגולה, נמצא שאומרים שההנהגה זו הוא לא לכבודו. וזה כואב לו.
%break
נמצא שהאדם, על ידי היסורים שמרגיש, הוא מוכרח חס ושלום לדבר לשון 
הרע. נמצא, מה שהוא מבקש מה', שיתן לו את כח האמונה, ולזכות לבחינת 
טוב ומטיב, אין זה מטעם שהוא רוצה לקבל טוב, בכדי להנות עצמו, אלא 
בכדי שלא ידבר לשון הרע חס ושלום, שזה כואב לו.
%break
כלומר, שהוא מצד עצמו רוצה להאמין למעלה מהדעת, שה' מנהיג את 
העולם בבחינת טוב ומטיב, והוא רוצה, שהאמונה שלו יהיה מספיק 
בהרגשה גמורה, כאילו הוא בתוך הדעת.
%break
לכן כשעוסק בתו"מ, הוא רוצה בהמשכת אור ה' לא להנאת עצמו הוא דורש, 
אלא שלא יכול לסבול מזה שלא יכול להצדיק את השגחתו ית', שהוא 
בבחינת טוב ומטיב. וזה גורם לו יסורים, היות שהוא מחלל את שם ה', 
ששמו הוא טוב ומטיב והגוף שלו טוען אחרת. 
%break
וזהו כל היסורים שלו, מטעם שמזה שהוא נמצא בבחינת הפירוד, הוא לא 
יכול להצדיק את השגחתו ית'. וזה נקרא, שהמצב הפירוד הוא שנואה אצלו.
%break
וכשיש לו היסורים האלו, אז ה' שומע תפלתו, ומקרבו אליו, וזוכה לדביקות, 
כי היסורים שמרגיש מן הפירוד, זה גורם לו שיזכה לדביקות. ואז נאמר "כי 
יתרון האור מתוך החושך".
%break
וזה שכתוב "יתרון ארץ בכל הוא". ארץ, היינו הבריאה. בכל הוא, שע"י 
היתרון, היינו שרואים ההבדל בין המצב של פירוד למצב הדביקות, על ידו 
זוכים להיות דבוק ב-כל, שהבורא נקרא שורש הכל.
%break
%H לו. מהו, ג' בחינות גופים באדם
%break
%page 39
האדם מורכב מג' בחינות גופים:
א. גוף הפנימי, שהוא לבוש לנפש דקדושה,
ב. מקליפת נוגה,
ג. ממישכא דחויא [עורו של הנחש].
%break
ובכדי שהאדם יהיה ניצול מב' גופים, שלא יפריעו להקדושה, ושיהיה לו 
היכולת לשמש רק עם גוף פנימי, העצה לזה הוא, שיש סגולה, שהאדם 
יחשוב מחשבות רק מה שנוגע להגוף הפנימי. 
%break
זאת אומרת, שהמחשבה שלו יהיה תמיד ברשות היחיד, היינו ש"אין עוד 
מלבדו" כתוב, אלא ש"הוא עושה ויעשה לכל המעשים". ואין שום בריאה 
בעולם שיוכל להפרידו מהקדושה.
%break
וכיון שאין הוא חושב עבור ב' גופים הנ"ל, אז הם מתים, משום שאין להם 
מזונות ואין להם במה להתקיים. כי המחשבות, שחושבים עבורם, מזה הם 
מתפרנסים.
%break
וזה סוד מה שכתוב "בזיעת אפך תאכל לחם". שלפני חטא דעץ הדעת, לא 
היה החיות תלוי בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך אור וחיות, אלא 
שהיה מאיר. 
%break
מה שאין כן אחר החטא, שאדם הראשון נדבק בהגוף של משכא דחויא [עורו 
של נחש], אז נקשר החיים בהלחם, היינו במזונות, שצריכים כל פעם 
להמשיך מחדש, ואם לא נותנים להם מזונות, הם מתים. וזה נעשה לתיקון 
גדול, בכדי להינצל ב' גופים הנ"ל.
%break
ולכן מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות מה שנוגע 
להם. ואפשר שזהו מה שאמרו חז"ל "הרהורי עבירה קשים מעבירה". כי 
המחשבות זהו המזונות שלהם. היינו מהמחשבות שחושבים מהם, מזה הם 
מקבלים חיות.
%break
לכן האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש 
דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור 
של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות 
שהם תועלת הזולת.
%break
וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי הקליפות 
נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, ולא מחוץ לגופו, 
הנקרא "חוץ מעורו". זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש 
להם אחיזה. וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.
%break
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב 
״ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק״ (איוב י"ט כ"ו). "זאת" היא 
בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, 
להיות לעמוד אחרי עורי. 
%break
ואז האדם זוכה לבחינת ״מבשרי אחזה אלוק״. היינו שהקדושה באה 
בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ 
לעורו, היינו בלי כל התלבשות.
%break
מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בזמן, שיש הלבשות בתוך הגוף, 
הנקרא "בתוך העור", אז "וימותו ולא בחכמה". שאז אין להם שום 
התלבשות, ולא זוכים לשום דבר. מה שאין כן הצדיקים, דוקא הם זוכים 
להתלבשות בגוף.
%break
%H לח. יראת ה' הוא אוצרו
%break
%page 40
אוצר נקרא הכלי, ששם נותנים את הרכוש. למשל, תבואות נותנים במחסן, 
ודברים יקרי ערך נותנים במקום יותר שמור. זאת אומרת, שכל דבר 
המתקבל נקרא בשם יחס לאור. והכלי מוכרח להיות, שיוכל לקבל את 
הדברים, כמו שלומדים "אין אור בלי כלי". זה נוהג אפילו בגשמיות.
%break
אולם מהו הכלי ברוחניות, שנוכל לקבל בתוכו את שפע הרוחניות, מה 
שהבורא רוצה לתת, שהכלי הזו יהיה מתאים להאור? היינו כמו בגשמיות, 
שהכלי המתאימה להדבר שנותנים בתוכו, צריך יחס משותף. כדוגמת, שאין 
אנו יכולים לומר, 
%break
שיש לנו אוצרות יין, השמורים שהיין לא יתקלקל, שפכנו אותם בשקים 
חדשים. או שלקחנו הרבה קמח בחביות. אלא כמו שנהוג, יין, הכלי שלהם 
חביות וכדים. וקמח, הכלים שלהם הוא שקים, ולא חביות. וכדומה.
%break
ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו יכולים 
לעשות אוצר גדול משפע עליונה. לפי הכלל, שיותר משעגל רוצה לינוק 
הפרה רוצה להניק, היות שרצונו ית' הוא להטיב לנבראיו, וסיבת הצמצום, 
אנו צריכים להאמין, שזהו לטובתנו. 
%break
ובטח הטעם הוא, משום שאין לנו כלים המתאימים, שיוכל להיות שם את 
השפע, כדוגמת כלים גשמיים, שצריכים להיות מתאימים להדבר שנותנים 
שמה. ומשום זה אנו צריכים לומר, אם אנחנו נוסיף כלים, אז יהיה במה 
להחזיק שם תוספות שפע.
%break
על זה בא התשובה: "אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים 
בלבד" (ברכות ל"ג).
%break
אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים 
לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש אצל משה, 
שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט" 
(ברכות דף ז.). וענין יראה הוא, 
%break
שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. 
ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע 
עליונה.
%break
וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא. מה שאין כן 
יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, הוא נותן 
רק לקבל, וזה ענין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
%break
ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו חז"ל, 
"איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". שפירושו, כי הס"א יוציא מאתנו 
השפע, אם אין אנו יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, שאז זה הולך לכלי קבלה, 
שהוא הס"א והטומאה.
%break
וזה ענין "ושמרתם את המצות". כי ענין שמירה הוא סוד יראה. והגם שטבע 
האור ששומר את עצמו, שפירושו שמטרם שרוצה לקבל את האור לכלי 
קבלה, האור מסתלק, מכל מקום, 
%break
האדם בעצמו הוא צריך לעשות זה עד כמה שאפשר, כדברי חז"ל "תשמרו 
עצמכם מעט מלמטה, ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה".
%break
ומה שאנו מיחסים את היראה לבני אדם, כמו שדרשו חז"ל "הכל בידי 
שמים, חוץ מיראת שמים", הוא משום שהכל הוא יכול לתת חוץ מיראה. כי 
מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה.
%break
ובכדי לקנות את היראה הוא ע"י סגולת תורה ומצות. היינו, כשהאדם עוסק 
בתו"מ על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו, הכוונה הזו, הרוכבת על 
מעשי המצות ולימוד התורה, מביאים את האדם לזכות לזה. 
%page 41
אחרת האדם יכול להשאר, אף על פי שמקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, 
ומכל מקום הוא ישאר רק בדרגת דומם דקדושה.
%break
ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק בתו"מ. 
וזה ענין שדרשו חז"ל ״שתהיה קדושתכם לשמי״, שפירושו, שאני אהיה 
הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, שאתם רוצים להנות לי, 
היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו הוא, כל 
אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע לזכירה, בסוד ״בזכרי 
בו, איננו מניח לי לישון״, נמצא, שעיקר השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה.
%break
זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת תו"מ. 
היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא הבורא. היות 
בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד", מסיבת שנוי צורה כידוע.
%break
והסיבה, שהשכר ועונש אינו מגולה ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, הוא 
מטעם, שהבורא רוצה, שכולם יעבדו בשבילו ולא לתועלת עצמם. שהוא 
בחינת שנוי צורה מהבורא. ואם השכר ועונש היה מגולה, אז האדם היה 
עובד מטעם אהבת עצמו. 
%break
היינו, שהבורא יאהב אותו. או משנאת עצמו, היינו שהיה מפחד שהקב"ה 
ישנא אותו. נמצא, שכל הסיבה לעבודה הוא רק האדם, ולא הבורא. והקב"ה 
רוצה, שהוא יהיה הסיבה המחייבו.
%break
ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו, ואומר, 
שזה שהוא משמש להמלך, היינו שהוא רוצה להשפיע לו, לזכיה גדולה 
יחשב לו זה. ואין לו ערך מה שיוכל לומר, עד כמה שהשימוש הזה חשוב 
בעיניו. כפי הכלל, שבאדם חשוב מה שנותנין לו, 
%break
נחשב כאילו קיבל ממנו, כידוע. ובטח לפי שופלותו של אדם, איך שהוא 
מרגיש בעצמו, בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך את גדלותו של ה', 
ויתעורר בו חשק לשמשו. מה שאין כן אם האדם בעל גאווה, אמר הקב"ה 
"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".
%break
וזה ענין ששוטה, ורשע, וגס רוח הולכים ביחד. והטעם הוא, היות שאין לו 
יראה, שפירושו, שאין הוא יכול להשפיל עצמו לפני הבורא, ולומר, שלכבוד 
גדול יחשב לו זה, שהוא יכול לשמש אותו בלי שום תמורה, אז אין הוא יכול 
לקבל בחינת חכמה מה'. 
%break
אז הוא נשאר שוטה. ומי שהוא שוטה, הוא רשע, כמו שדרשו חז"ל "אין 
האדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".
%break
%H לט. ויתפרו עלה תאנה
%break
ענין "עלה" הוא סוד צל, שעושה על האור, היינו על השמש. ויש ב' צללים:
א. צל הבא מצד הקדושה,
ב. צל שבא מחמת חטא.
זאת אומרת, שיש ב' מיני העלמת האור.
%break
כמו בגשמיות, הצל עושה העלמה על השמש, כן יש העלמה על אור עליון, 
הנקרא "שמש", שהוא באה מצד הקדושה, שהוא מחמת בחירה. על דרך 
שכתוב אצל משה רבינו עליו השלום "ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט". 
שהצל בא מחמת יראה.
%break
שענין יראה פירושה, הוא מפחד לקבל את השפע, אולי לא יהיה לו היכולת 
לכוון בעמ"נ להשפיע. נמצא, הצל באה מחמת קדושה, שפירושו שהוא רוצה 
להיות דבוק בה'. היינו שדביקות נקרא השפעה, והוא מפחד, 
%page 42
אולי לא יהיה לו היכולת להשפיע. נמצא, שהוא דבוק בקדושה. וזה נקרא 
"צל, הבאה מצד הקדושה".
%break
ויש "צל, הבאה מחמת חטא". היינו, שהעלמה באה לו לא מטעם שלא רוצה 
לקבל, אלא להיפוך, מצד שהוא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל. לכן נסתלק האור. 
היות שכל ההבדל בין קדושה להקליפה הוא, 
%break
שקדושה רוצה להשפיע, וקליפה רוצה רק לקבל ולא להשפיע כלל. לכן נקרא 
הצל הזה שבאה מצד הקליפה.
%break
ואין עצה אחרת לצאת מהמצב הזה, אלא כמ"ש "ויתפרו עלה תאנה, ויעשו 
להם חגרת". "חגורות" פירושו הם כוחות הגוף, והתחברו בבחינת הצל 
דקדושה. זאת אומרת, הגם שאין להם עכשיו אור, כי השפע נסתלק ע"י 
החטא, מכל מקום הם התגברו לעבוד את ה׳, 
%break
בכח לבד למעלה מהדעת, שזה נקרא בחינת כח. וזה שכתוב "וישמעו את 
קול ה' וכו', ויתחבא האדם ואשתו". היינו, שנכנסו לתוך הצל, שזה סוד 
"ויסתר משה פניו".
%break
היינו, שאדה"ר עשה אותו ענין כמו משה. ״ויאמר לו, איכה, ויאמר, את קלך 
שמעתי בגן, ואירא, כי ערום אנכי, ואחבא״. "ערום" פירושו ערום מן האור 
עליון. אז שאל ה': "מהו הסיבה שבאת להצל, 
%break
שנקרא ״ואחבא״? מטעם "כי ערום אני", אם הוא מטעם צל דקדושה. או 
מחמת חטא. ושאל אותו ה': "המין העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, 
אכלת"? היינו מחמת חטא.
%break
אולם בזמן שהצל באה מחמת חטא, נקרא זה "צלמא וחרשין וקוסמין [צלם 
וכשפים וקסמים]". ש"זה לעומת זה עשה אלקים", כי כמו שיש כוחות 
בקדושה, לשדד המערכות, להראות אותות ומופתים, כמו כן יש כוחות 
בס"א.
%break
ומשום זה, אין הצדיקים משתמשים בכוחות אלו, מטעם "זה לעומת זה", כדי 
שלא יהיה כח להסטרא אחרא לעשות כמותם. ורק לזמנים יוצאים מהכלל 
אין הקב״ה נותן להסטרא אחרא אותו הכח שיש בקדושה. 
%break
כדוגמת לאליהו בהר הכרמל, שאמר "ענני, שלא יאמרו מעשי כשפים". 
היינו, שיש כח לעשות העלמה על אור העליון.
%break
ולכן חגורות הבאים מצד עלה תאנה, שהוא מחטא דעץ הדעת, העלין האלו, 
היינו הצל הזה הבא מסיבת החטא, היות שהגורם הוא לא מצד הקדושה, 
שהם בוחרים מעצמם לקחת להם צל, 
%break
אלא שהם לוקחו את הצל מסיבת שאין להם עצה אחרת. זה יכול לפעול רק 
לצאת מהמצב של הירידה. אבל אח"כ צריכים להתחיל העבודה מחדש.
%break
%H מ. אמונת רבו, מהו השיעור
%break
ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל. ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק 
"והאמין בה'" אומר התרגום "והֵימין". בזמן שהרב אומר להתלמיד ללכת 
בדרך ימין, 
%break
שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות", ושמאל - "בלתי שלם", אלא שחסר שם 
תיקונים, אז התלמיד צריך להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת 
בדרך ימין, שנקרא שלימות.
%break
ומהו הוא השלימות, שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר 
לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, 
שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם 
מקבלים ממנו ית' רק טובות.
%break
ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. וכמו כן 
כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד 
לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו], על זה הוא צריך להגיד, 
%page 43
כמ"ש ״עינים להם ולא יראו״. שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות 
הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.
%break
ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא 
מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת 
האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, 
%break
ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה 
להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.
%break
נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא 
ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את 
האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן 
שהאדם נמצא ברשות הרבים, 
%break
היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו 
לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" 
אבל לא יראו את האמת.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם הוא נמצא 
עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול לדעת.
%break
כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, 
שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך שהוא 
רחוק מעבודת הקודש. 
%break
ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש עכשיו, 
שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת המקבל לעצמו, 
הנקרא ירידה.
%break
ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן 
האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא 
צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות.
%break
ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה 
אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה 
שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, 
הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, 
%break
אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, 
את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו 
נעשה לו סם המות.
%break
ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל 
התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות 
לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך.
%break
כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא 
עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, 
היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם 
המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. 
%break
כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא 
השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך 
שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב 
השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. 
%break
היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו 
כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה".
%break
והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה 
שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה 
שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל 
הוא בסתירה להימין, 
%page 44
כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר 
רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות 
בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה. וזה 
סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, 
כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. 
%break
מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו מקום 
השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שום אור עליון.
%break
%H נח. השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים
%break
הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של 
קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת 
קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש 
דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, 
%break
כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". 
לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת 
התורה.
%break
עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי 
מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, 
שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה 
הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. 
%break
ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו 
"באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול 
מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות.
%break
מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר 
אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן לשלימות, 
ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון, 
%break
משום שהוא שלם ונצחי, ואינו עומד להשתנות, מה שאין כן האדם רוצה, 
אפילו המצב שבו הוא נמצא, לא יהיה לנצחיות.
%break
%H עב. הבטחון הוא הלבוש להאור
%break
הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא חיים. כי יש כלל "אין אור בלי כלי". 
נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח 
להתלבש באיזה כלי. והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל "בטחון". 
שפירושו, על כל דבר קשה, הוא רואה שבידו לעשות.
%break
נמצא, שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון. ומשום זה מודדים את החיים 
שלו, בשיעור שמדת הבטחון, מתגלה שם. כי הבטחון שיש בו, בזה הוא יכול 
למדוד שיעור גדלות החיים שבו.
%break
ומשום זה האדם יכול לראות בעצמו, שכל זמן שהוא נמצא בהרמת החיים, 
הבטחון מאיר לו על כל דבר ודבר, ואינו רואה שום דבר, שיכול להפריע לו 
על מה שהוא רוצה. 
%page 45
וזהו מטעם, שאור החיים, שהוא כח מלמעלה, מאיר לו. שיש בידו לעשות 
בכוחות על אנושיים, היות שהאור העליון אינו מוגבל, כמו כוחות גשמיים.
%break
מה שאין כן כשהאור החיים מסתלק ממנו, שזה נקרא שירד מרמת החיים 
שהיה לו, אז הוא נעשה לחכם וחוקר. ועל כל דבר הוא מתחיל לחשוב את 
הכדאיות שלו, אם כן כדאי לעשות את הדבר או לו. ונעשה מתון, ולא תוסס 
ובוער, כמו מטרם שהתחיל לרדת מרמת חיים שלו.
%break
אבל אדם, אין לו שכל שיגיד, שכל החכמה והפקחות שזכה עכשיו לחשוב 
על כל דבר, הוא מטעם שנאבד לו רוח החיים, ממה שהיה לו אז. אלא הוא 
חושב, שעכשיו הוא נעשה פיקח. ולא כמו שהיה מטרם שנאבד לו אור 
החיים. אלא אז הוא היה פזיז, על דרך "עמא פזיזה [עם נמהר]".
%break
אמנם הוא צריך לדעת, את כל החכמה שהשיג עכשיו, היא באה לו מחמת 
שנאבד לו רוח החיים, מה שהיה לו מקודם. שאור החיים מה שהקב"ה נתן 
לו אז, הוא היה המודד לכל המעשים. אבל עכשיו, שהוא בזמן הירידה, לכן 
יש עכשיו כח להסטרא אחרא לבוא אליו, עם כל הטענות הצודקות שלהם.
%break
והעצה לזה, שהאדם צריך לומר: "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו 
ולהתוכח עמו". אלא שיגיד: "עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים".
%break
ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: "כל מה שאתה טוען, 
אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני מקוה, שאני מתחיל 
לעבוד מחדש, ועכשיו אני מקבל עלי תו"מ, ועכשיו אני נעשה גר, וחז"ל אמרו 
"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [גר שנתגייר, דומה לקטן הנולד]", 
%break
ועכשיו אני מצפה לישועת ה', ובטח הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך 
הקדושה. וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתיים 
אני מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסר לי דעת דקדושה. אם כן, 
אתה יכול לנצח עם השכל שלך. ועלי, אין לי מה לעשות, 
%break
אלא להאמין באמונת חכמים, שאמרו, שאני צריך לקיים תו"מ באמונה 
למעלה מהדעת. ובטח עלי להאמין, שבכח האמונה נזכה לסיוע מן השמים, 
כמו שאמרו חז"ל 'הבא לטהר מסייעין אותו'".
%break
%H פד. מהו, ויגרש את האדם מגן עדן, מטעם שלא יקח מעץ החיים
%break
כתוב "ויאמר לו, איכה וכו', ויאמר, את קלך שמעתי וכו', ואירא כי ערום אנכי 
ואחבא וכו', ויאמר, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וכו', ויגרש את האדם".
%break
ויש להבין ענין היראה, שהיה לאדם, עד כדי כך, שהיה צריך להתחבא. 
מטעם, שראה עצמו, שהוא ערום. והענין הוא, כי מטרם שאכל מעץ הדעת, 
היה מזונותיו מן בינה, שהוא סוד עלמא דחירות. 
%break
ואח"כ, כשאכל מעץ הדעת, אז ראה, שהוא ערום. היינו, שהיה מפחד, שמא 
יקח את האור תורה, וישמש עמו לצורך בחינת "רועי מקנה עבדי לוט".
%break
שענין "רועי מקנה עבדי לוט" פירושו, היות שיש בחינת אמונה למעלה 
מהדעת, שזה נקרא "רועי מקנה אברהם". כלומר, זה שזכה להשיג את 
האור תורה, אינו לוקח אותה מטעם שזה יהיה לו בסיס לעבודה. היינו לומר, 
שעכשיו כבר אינו צריך להתחזק באמונת ה', 
%break
כי כבר יש לו בסיס של האור תורה, זה נקרא "רועי מקנה עבדי לוט", שהוא 
בחינת עלמא דאתלטיא [עולם של קללה], שהיא בחינת קללה, שזהו היפך 
מהאמונה, שהיא בחינת ברכה.
%break
אלא אמר, הוא אומר, שעתה הוא רואה, שאם הוא הולך בבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, אז נותנים לו מלמעלה בחינת אור תורה, להראות לו, שהוא 
הולך על דרך האמת. 
%page 46
ולא שהוא לוקח זה בתור תמיכה, שיהיה עבודתו בתוך הדעת, שמזה באים 
לבחינת כלי קבלה, שעליה היה צמצום. לכן נקרא זה "מקום הקללה", שלוט 
פירושו עלמא דאתלטיא [עולם של קללה].
%break
ולזה אמר לו ה': "מדוע אתה מפחד לקחת את האורות האלו, מחשש שלא 
תפגום בהם, מי הגיד לך כי ערום אתה, בטח זה אינו אלא מטעם שאכלת 
מעץ הדעת, שזה גרם לך הפחד. מה שאין כן מקודם כשאכלת מכל עץ הגן, 
היינו שהיית משמש עם האורות, בסוד "רועי מקנה אברם", 
%break
לא היה לך שום פחד". לכן, ויגרש אותו, מטעם "פן ישלח ידו ויאכל מעץ 
החיים". והפחד היה, שמא יעשה תשובה, ויכנס לתוך עץ החיים. ומהו 
הפחד? אלא היות שחטא בעץ הדעת, הוא כבר צריך לתקן את העץ הדעת.
%break
וזה ענין "ויגרש אותו מגן עדן", כדי לתקן את החטא של עץ הדעת. ואח"כ 
יהיה לו היכולת לכנס לתוך הגן עדן. שענין גן-עדן הוא סוד עלית מלכות 
לבינה. ומקבלת שם חכמה, שעדן הוא סוד חכמה. ואז מלכות, הנקראת 
"גן", מקבלת חכמה בסוד "עדן", וזהו "גן עדן".
%break
%H פה. מהו, פרי עץ הדר, בעבודה
%break
כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ 
עבות, וערבי נחל" (אמור, שישי). ויש לפרש:
"פרי עץ הדר": עץ הוא בחינת צדיק, הנקרא "עץ השדה".
%break
"פרי" הם התולדות של העץ, היינו תולדותיהם של צדיקים, שהם המעשים 
טובים. שצריכים להיות בחינת הדר באילנו.
%break
"משנה לשנה", היינו שנה שלמה, שהם "ששה חדשים בשמן המור, וששה 
חדשים בבשמים". ודי למבין. מה שאין כן הרשעים, הם "כמוץ אשר תדפנו 
הרוח".
%break
"וכפות תמרים" היינו ב' כפות, שהוא סוד ב' ההי"ן, ה' ראשונה וה' אחרונה, 
שעל ידי זה זוכים ל"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת".
%break
שענין "כפות" פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על דרך הכפיה, 
כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה מהדעת, וזה נקרא 
"זווגין על דרך הכפיה".
%break
"תמרים" מלשון מורא, שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת "אלקים עשה 
שיראו מלפניו").
%break
ומשום זה נקרא "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. וזה 
נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, 
שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב".
%break
וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי זה זוכים 
להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ עבות", שהם ג' 
הדסים.
%break
ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. וצריך 
להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. ואז נקרא 
עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים ליחוד ה' בכל 
השלמות.
%break
%page 47
%H צו. מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה
%break
גורן הוא סוד דינין דדכורא [דינים של זכר], שהיא בחינת "ונסתרה ולא 
נטמאה". שהוא מרגיש, שהוא בחינת גורן, היינו גר בעבודה.
יקב היא בחינת דינין דנוקבא [דינים של נקבה], שהיא בחינת "ונסתרה 
ונטמאה", שיקב הוא בחינת נקב.
%break
ויש ב' מיני סוכות:
א. דענני הכבוד,
ב. דפסולת גורן ויקב.
%break
הנה ענן הוא בחינת הסתרה, שהאדם מרגיש את ההסתרה, שיש על 
הקדושה. ואם האדם מתגבר על הענן, היינו על ההסתרה שהוא מרגיש, אז 
על ידי זה הוא זוכה לבחינת ענני הכבוד. 
%break
וזה נקרא בחינת מ"ן דאמא, שזה נוהג בשיתא אלפי שני [ששת אלפי 
השנים], שזה הוא בחינת סוד, שעדיין לא הגיע לידי טבע, הנקרא פשט.
%break
ופסולת גורן ויקב נקרא בחינת פשט וטבע, שהיא בחינת מ"ן דמלכות, 
המותקנת דוקא ע"י אמונה, הנקראת אתערותא דלתתא [התעוררות 
מלמטה].
%break
ומ"ן דאמא היא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שאינו 
בבחינת הטבע. כלומר שמצד הטבע, בזמן שאין האדם מוכשר לקבל את 
השפע, אין הוא מקבל שום השפעה. 
%break
מה שאין כן מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא למעלה 
מהטבע, כן האור מושפע לתחתונים בסוד "אני ה', השוכן אתם בתוך 
טומאתם". כמ"ש בזה"ק "דאף על גב דאיהו חטא, כאילו לא חטא כלל".
%break
אבל באתערותא דלתתא אין האור מושפע. אלא דוקא בזמן, שהאדם מוכשר 
מצד הטבע, היינו מצד עצמו, שזה נקרא מ״ן דנוקבא, שהוא יכול להתתקן 
על ידי האמונה. 
%break
וזה נקרא מצד עצמו, שהוא בחינת אלף השביעי, הנקרא וחד חרוב [ואחד 
חרב], היינו ש"לית לה מגרמיה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום]", 
שהיא בחינת מלכות.
%break
וכשמתקנים זה, זוכים לאלף העשירי, שהיא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת 
נמצאת באחד מעשרה דורות. אבל יש בחינת אלף השביעי מבחינת שיתא 
אלפי שני [ששת אלפי השנים], הנקרא בחינת פרט, שהכלל ופרט תמיד 
שוים. אבל היא בחינת מ"ן דאמא, הנקראת ענני הכבוד.
%break
ותכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום 
לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא 
נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.
%break
כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת 
קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר 
עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. 
%break
וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל 
כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה 
שלו, ממש על שום סמיכה.
%break
ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת 
וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור 
למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. 
%break
לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא 
יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול.
%break
וזה ענין מה שכתוב "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני 
תעשה בין הערבים, כמנחת הבוקר ונסכו". פירוש, שאותה השמחה, שהיה 
לו בזמן שהקריב את קרבנו, בזמן שהיה אצלו בוקר, 
%page 48
שבוקר נקרא אור, היינו שהיה מאיר לו את האור תורה בתכלית הבהירות, 
באותה שמחה היה עושה את קרבנו, היינו עבודתו, אפילו שהיה לו בחינת 
ערב.
%break
כלומר, אפילו שלא היה לו שום בהירות, בתורה ועבודה, מכל מקום הוא 
עשה הכל בשמחה, מטעם שהוא עושה למעלה מהדעת. לכן אין הוא יודע 
למדוד, מאיזה מצב יש להבורא יותר נחת רוח.
%break
וזה סוד, שרבי שמעון בן מנסיא היה דורש "כמין חומר". חומר נקרא בלי 
דעת ושכל. "אוזן, ששמע על הר סיני, לא תגנוב". היינו, שלא לקבל לעצמו 
כלום, אלא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים בלי שום גדלות, אלא הכל 
בלמעלה מהדעת. והלך וגנב איזה הארה לעצמו. 
%break
היינו, שאומר, שעכשיו כבר אני יכול להיות עובד ה', מסיבת שכבר יש לי 
דעת ושכל בעבודה "ואני מבין שכדאי להיות עובד ה', ועתה כבר אין אני 
זקוק לבחינת אמונה למעלה מהדעת".
%break
ועל זה משמיענו "ומכרוהו בית דין". ש"בית דין" הכוונה על השכל ודעת של 
האדם, שהם דנין את מעשיו של האדם, אם הם כדאי לעשותם או לא.
%break
ומכרוהו, היינו שנעשה בחינת נכרי בעבודת ה'. שאז בא השכל ושואל אותו 
את השאלה הידוע "מה העבודה הזאת?" והוא בא רק מצד הגניבה, מצד 
שכבר קיבל איזה סמיכה לבחינת אמונה. 
%break
לכן הוא בא ורוצה לבטל את הסמיכה עם השאלות שלו. אבל זה אינו אלא 
ל"שש", היינו ש"מכרוהו לשש שנים", שהוא בחינת דינים דדכורא.
%break
"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני וכו', לא אצא חפשי", היינו שלא 
רוצה לצאת לחפשי בלי מצות, אז התיקון הוא "והגישו אדוניו", היינו אדון כל 
הארץ. "אל הדלת או אל המזוזה", 
%break
היינו שנותן לו סיתום על הקבלת מלכות שמים. "וחרצה", היינו שעושים לו 
נקב באזנו. כלומר, שעושים לו נקב אחר, בכדי שיוכל לשמוע עוד הפעם, מה 
ששמע על הר סיני "לא תגנוב". "ועבדו לעולם", שאז נעשה עובד ה' באמת.
%break
סוכות הוא דירת עראי [דירה זמנית]. היינו, מי שכבר זכה לדירת קבע, וכבר 
אין לו מה לעשות, כנ"ל בענין ראשון לחשבון עונות, אז העצה שיצא לדירת 
עראי. כמו שהיה בזמן, שהלך בדרך להגיע לבית ה', 
%break
מטרם שהגיע לדירת קבע. שאז היה לו כל פעם צורך להגיע להיכל ה'. והיה 
לו אושפיזין [אורחים], היינו בזמן שעבודתו היתה בבחינת אורח עובר.
%break
ועתה הוא יכול להמשיך מזמן עבודה שעבר, שהיה אז תמיד מודה ומשבח 
את ה', בזה שהקב"ה היה מקרבו בכל פעם, ומזה היה לו שמחה. השמחה 
שהיה לו אז, הוא יכול להמשיך עכשיו, בסוכות. וזהו רמז של דירת עראי. 
לכן אמרו: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי".
%break
"לא המדרש עיקר אלא המעשה". היינו כנ"ל, שמעשה נקרא כמין חומר, 
שהיה רבי שמעון בן מנסיה דורש "כמין חומר", שעיקר הוא המעשה, והשכל 
אינו אלא כמו מראה.
%break
אבל יחד עם זה, המעשה נקרא בחינת חי, והשכל נקרא בחינת מדבר. 
והענין הוא, שאם יש שלימות בבחינת המעשה, אז המעשה כל כך גדולה, 
שהוא מביא לו בחינת שכל התורה. ושכל התורה נקרא בחינת מדבר.
%break
%H צז. ענין פסולת גורן ויקב
%break
גורן פירושו מיעוט מעשים טובים, שהאדם מרגיש בחינת גרונות (גרעונות) 
עם השם ית'. לכן הוא ממעט במעשים טובים. ואחר כך הוא בא לבחינת 
יקב, שהוא ענין "ונוקב שם ה'". סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת 
גבורות המשמחות, 
%page 49
שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות. ואז אפילו גורן ויקב 
נכנסים לקדושה. וזה סוד שעיקר בחינת סוכות הוא יצחק, אלא שכולם 
נכללים בו (ופסח הוא בחינת אהבה, שהוא ימין). וזה סוד ש"אברהם הוליד 
את יצחק".
%break
כי ענין אב ובן הוא גורם ונמשך, סיבה ומסובב. שלולי שהיה מקודם בחינת 
אברהם, שהוא סוד ימין, לא היה יכול לבוא לבחינת יצחק, שהוא סוד שמאל. 
אלא שהשמאל נכלל בהימין. וזה סוד "כי אתה אבינו". כי אברהם אמר: 
"ימחו על קדושת שמך". 
%break
וכמו כן אמר יעקב, שפירושו, שהעבירות ימחו על קדושת שמך. ואם נשאר 
כך, נמצא שיש פירצה באמצע. היינו, העבירות, שיהיו בתוך כלל ישראל, הם 
כמו פירצה בקדושה.
%break
מה שאין כן יצחק אמר: "פלגא עלי ופלגא עלך [חצי עלי וחצי עליך]". היינו 
חלק עבירות וחלק המצות. זאת אומרת, ששניהם יכנסו לקדושה. וזה יכול 
להיות ע"י תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות. אז אין שום פירצה, 
כמ"ש "אין פרץ ואין צוחה", אלא הכל מתוקן לקדושה.
%break
וזה סוד שאמרו חז"ל: "גדול זבל ופרדותיו של יצחק מכספו וזהבו של 
אבימלך".
%break
זבל נקרא דבר פחות שאין לו שום ערך. היינו שהעבדות שלו היא אצלו 
בבחינת זבל. ואחר כך באים לידי פירוד. כיון שהוא לא מחשיב את עבודתו, 
הוא בא לידי פירוד. וזה נקרא "זבל ופרידותיו של יצחק". 
%break
וכיון שיצחק תיקן את הכל בבחינת תשובה מאהבה, שזדונותיו נעשו כזכיות, 
אז הרווחים שבא לו ע"י זבל ופרדותיו, הם יותר גדולים מכספו וזהבו של 
אבימלך.
%break
כספו פירוש כיסופין לה'. וזהב פירושו זה הב, שהוא ענין השתוקקות לתורה, 
היינו להשגת התורה. וכיון שיצחק תיקן את הכל, היינו שבא לתשובה 
מאהבה, ואז גם הזדונות נחשבו לו לזכיות, אז ממילא הוא היה עשיר גדול. 
כי לקיים המצות, אין יותר מתרי"ג מצות. 
%break
מה שאין כן עבירות וזדונות, לזה אין גבול. לכן נתעשר יצחק, כמ"ש "וימצא 
מאה שערים". שפירושו, שהיה לו מאה אחוז בקדושה, בלי שום פסולת, 
שגם הפסולת נתתקן אצלו.
%break
לכן הסכך של הסוכה נעשה מפסולת גורן ויקב. (ואפשר לומר, שמה שאמרו 
חז"ל, מפסולת נתעשר משה). לכן עיקר סוכות הוא על שם יצחק, שהוא סוד 
גבורות המשמחות, וכן נבחן סוכות על שם משה.
%break
%H קיג. תפילת שמונה עשרה
%break
בתפילת שמונה עשרה: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל 
ברחמים". ולכאורה קשה, מקודם אנו אומרים: "כי אתה שומע תפילת כל 
פה". היינו, אפילו פה שאינה רצויה, גם כן הקב"ה שומע, 
%break
כתוב: "כל-פה". אפילו שאינה רצויה משמע. ואח"כ אומר: "עמך ישראל 
ברחמים". משמע, שדוקא תפילה, שהוא ברחמים, אחרת לא שומעין.
%break
והענין הוא, שצריכין לדעת, שכל הכבידות שישנו בעבדות ה', הוא מסיבת 
ההפכיות, הנוהג על כל צעד ושעל. למשל, יש כלל, שהאדם צריך להיות 
שפל. אבל אם נלך בקצה הזה, הגם שחז"ל אמרו "מאד מאד הוי שפל רוח", 
מכל מקום הקצה הזה אינו משמע שיהיה כלל. 
%page 50
כי ידוע, שהאדם צריך ללכת נגד כל העולם, ולא להבטל אחר רבוי הדיעות, 
הנוהגים בעולם, כמ"ש "ויגבה לבו בדרכי ה'". אם כן, כלל הזה לא נקרא 
כלל, שנוכל לומר, שיש בו שלימות.
%break
ואם ללכת בקצה השני, שהוא הגיאות, גם כן לא בסדר, כי "כל המתגאה, 
אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וכמו כן אנו רואים 
הופכיות בענין יסורים. 
%break
היינו, אם הקב"ה שולח יסורים לאיזה אדם, ואנחנו צריכין להאמין, שהשם 
ית' הוא טוב ומטיב, אם כן בהכרח היסורים ששלח הוא לטובת האדם. אם 
כן, איך אנו מתפללים, שהשם ית' יסיר מאתנו היסורים.
%break
ובענין היסורים צריכים לדעת, כי היסורים באו רק בכדי לתקן את האדם, 
שיהיה מוכשר לקבלת אור ה'. ותפקיד היסורים הוא למרק את הגוף, כמו 
שאמרו חז"ל: "מה מלח ממתיק את הבשר, כך יסורים ממרקין את הגוף". 
וענין התפילה תיקנו, שיהיה במקום יסורים, 
%break
היינו שגם התפילה ממרק את הגוף. אלא שהתפילה נקרא דרך התורה. לכן 
התפילה מועיל יותר להמתיק את הגוף מיסורים, לכן מצוה להתפלל על 
היסורים, מאחר שמזה באה תוספות טובה, להאדם בפרט ובכלל כולו.
%break
ומשום זה, ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'. ואינו יכול 
להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, שהוא אינו ראוי, 
שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". ונמצא, 
שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו הוא בזה, 
%break
שרוצה להמשיך בחינת אמונה, הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא 
שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' 
בהעולם, 
%break
היינו גדלותו ית', שלא תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, 
אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל כך, 
היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'.
%break
וזה פירוש "כי אתה שומע תפילת כל פה". מתי הוא שומע כל פה? בזמן 
שעמך ישראל מתפללים ברחמים. היינו רחמים פשוטים. שהאדם מתפלל, 
בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". היינו קבלת 
האמונה. וזה דומה לאדם, 
%break
שלא אכל שלשה ימים. ואז, כשהוא מבקש מאדם, שיתן לו משהו לאכול, 
אינו מבקש שום דברים מיותרים או מותרות, אלא פשוט מבקש, שיתן לו 
משהו להחיות את נפשו.
%break
וכמו כן בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, אינו 
מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה' יאיר את 
עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. 
%break
וזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ותפילה זו נקבל 
מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא מבקש להחיות את 
נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו.
%break
וזה נקרא "ברחמים". שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל 
להחזיק את חיותו. וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא למסכנא 
[לעני], תיכף נתקבל. היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, תיכף נתקבל.
%break
%H קכז. להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע
%break
זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין, ועיקר 
המדרגה בזו"ן הוא ו' ונקודה. זאת אומרת שהמלכות בבחינת עיקר 
מציאותה אין לה יותר מנקודה, שהיא בחינת נקודה שחורה דלית [שאין] בה 
לבנוניתא. 
%page 51
ואם האדם מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה 
להפטר מזה, אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור, נקרא זה בחינת 
דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא שעושה זאת לבחינת 
עיקר אצלו, 
%break
אזי נקרא זה בחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". 
וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו ליפול ממדרגתו 
אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות.
%break
ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו 
בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם... אזי השכינה הקדושה אומרת: 
"לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]". לכן "בחד קטירא 
אתקטרנא ביה [בקשר אחד מתקשרים בו]", 
%break
"ולא אתפסק מיניה לעלמין [ולא נפסקים ממנו לעולמים]". ומשום זה אין לו 
שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה מלמעלה הנקרא תוספת, אזי 
הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר ולא קמכוין", 
%break
מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פירוש: "שחורה 
אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות - אז תראה איך שאני 
נאוה.
%break
וזה סוד: "מי פתי יסור הנה", וכשפונה מכל עסקיו ורוצה רק לעבוד לתועלת 
הבורא, ועובד בבחינת "בהמות הייתי עמך" - אזי הוא זוכה ורואה את 
תכלית השלמות. וזה פירוש: "חסר לב אמרה לו", היינו, משום שהיה חסר 
לב - בשביל זה היה צריך להיות פתי, אחרת אי אפשר לו להתקרב.
%break
אבל לפעמים נתקלים במצב של שכינתא בגלותא, היינו שהנקודה יורדת 
לבי"ע דפרודא, ואז הוא נקרא בבחינת "שושנה בין החוחים" שיש לה צורה 
של חוחים וקוצים, אזי אי אפשר לקבלה, שזו שליטת הקליפות. וזה בא על 
ידי מעשי האדם, 
%break
כי האדם על ידי מעשיו למטה - כך הוא גורם בשורש נשמתו למעלה 
בשכינה הקדושה. זאת אומרת שאם האדם למטה משועבד לרצון לקבל - כך 
הוא גורם למעלה שהקליפה תשלוט על הקדושה.
%break
וזה ענין תיקון חצות, שאנו מתפללין לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים 
שכינה מעפר], היינו להגביה אותה למעלה, היינו שתהיה בחשיבות, שענין 
מעלה ומטה הוא בחשבון החשיבות. ואז היא בחינת נקודה שחורה. 
%break
ובתיקון חצות הוא מתגבר ואומר שהוא רוצה לקיים את הפסוק של "לבני 
ושמעי", לבני - היינו בחינת לבן ולא שחור. ושמעי - היינו שמיעא לי, כלומר 
סבירא, 
%break
שהוא ענין סבור ומקובל אצלו את בחינת קבלת עול מלכות שמים. וענין 
"תיקון חצות" הוא תיקון מחיצה, היינו תיקון להפריד בין הקדושה לקליפה, 
היינו לתקן את ההרגש הרע שנמצא בתוך הרצון לקבל, ולהתחבר לרצון 
להשפיע.
%break
גולה הוא אותיות גאולה, וההפרש הוא באלף. זאת אומרת שצריכים 
להמשיך בחינת אלופו של עולם בתוך הגולה, אזי תכף מרגישים את 
הגאולה. שזה סוד "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו... לשלם תשלומי 
נזק במיטב". וזה ענין "כשיש דין למטה אין דין למעלה".
%break
%H קעד. ענין הסתר
%break
בענין ההסתר, שהוא דבר תיקון, כי לולי זה לא היה האדם יכול להשיג שום 
שלימות, מטעם שאין הוא ראוי להשיג את החשיבות שבהדבר. מה שאין כן 
כשיש הסתרה, אז נעשה אצלו הדבר לחשיבות. 
%page 52
אף על פי שמצד עצמו, אין האדם מסוגל להעריך את החשיבות, כמו שהוא 
לאמיתו של דבר. אבל ההסתרה הוא מסגל לו ערך חשיבות. שכפי ערך 
הרגשתו בהסתר, כן נתרקם אצלו מצע של חשיבות.
%break
וזהו כמו שלבים, שעולה כל פעם, שלב אחרי שלב, עד שמגיע למקום 
המיועד לו. היינו, שמשיג איזה שיעור בחשיבות, על כל פנים שיוכל להחזיק 
מעמד. אף על פי שאמתיות החשיבות, אין ערך ושיעור לרוממותו ית'. רק על 
כל פנים שיעור, שיספיק לו להמשיך בקיומו.
%break
אלא שהסתרה לבד לא נקרא הסתרה, שהסתרה נמדדת לפי הביקוש. כי 
עד כמה שהביקוש אחר הדבר הוא ביתר עוז, אז ניכר ההסתרה בשיעור 
היותר רחוק. ועל זה יובן ענין "מלא כל הארץ כבודו". אף על פי שאנחנו 
מאמינים בזה, מכל מקום הסתרה גם כן מלא בכל הארץ.
%break
ולעתיד כתוב: "ואני אהיה לה חומת אש סביב כבוד בתוכה". שענין "אש" 
היינו בחינת הסתרה. אבל מכל מקום, כבוד בתוכה, היינו שיתגלה אז 
הכבוד. והוא, שאז יהיה הביקוש כל כך גדול, אף על פי שיש גם אז בחינת 
ההסתרה. אלא שההבדל, בזה הזמן, 
%break
שיש הסתרה אבל אין ביקוש. אם כן זה נבחן לבחינת גלות. מה שאין כן אז, 
אף על פי שיהיה ההסתרה, אבל הביקוש גם כן יהיה. וזה העיקר רק 
הביקוש.
%break
%H קעז. ענין כפרות
%break
ענין "כפרת עונות" הוא ע"י גלוי אור החכמה. וזהו ענין הוידוי, שהוא המשכת 
החכמה. ולפי כמה וידוי שהוא מתוודה, כך מתגלה עליו בחינת החכמה. 
שעל זה נאמר: "ביום ההוא יבוקש עון יעקב ואיננו". 
%break
כי על כל החטא, שהוא נמחל, אינו נמחל, עד שימשיכו עליו בחינת החכמה. 
לכן הם חיפשו עונות, בכדי להמשיך עליו את אור החכמה.
%break
"חיבוק השמאל". היינו ע"י המשכת הקו שמאל, שבכל יום שבעשרת ימי 
תשובה, נמשך בחינת אחת מהעשר ספירות של מוחין דחכמה, הנקרא קו 
שמאל. וביום כיפור אז הוא הזווג.
%break
חיבוק הימין הוא המשכת החכמה למטה מחזה, שהוא מקום הגילוי, ששם 
כבר נמתקה בחסדים. ונבחן בעיקר להמשכת החסדים, שבנין הנוקבא 
מבחינתה נמשכת עד שמיני עצרת ובשמיני עצרת הוא הזווג.
%break
%H רג. גאות אדם תשפלנו
%break
"גאות אדם תשפלנו". פירוש בזה דבר ידוע, שהאדם נברא בתכלית 
השפלות. אלא, אם השפל מכיר מקומו, אזי אין לו יסורים, במאי שהוא שפל. 
יען שזהו מקומו. כדמיון הרגלים, שאין להם שום שופלות, במה שהם הולכים 
תמיד בהאשפות. 
%break
והם מוכרחין לשאת על עצמן את כל כובד המשא של הגוף. מה שאין כן 
הראש, שהוא תמיד למעלה. יען, שהם מכירים את מקומם. לכן אין להרגלים 
שום שפלות, שאין להם שום יסורים, במה שהם במדרגה נמוכה.
%break
%page 53
מה שאין כן, אם היו רוצים להיות למעלה, והם מוכרחין להיות למטה, אזי 
הם מרגישים את היסורים. וזה פירוש "גאות אדם תשפלנו". שאם האדם 
היה רוצה להיות להישאר בתוך השפליות, 
%break
אזי לא היו מרגישים שום שופלות, זאת אומרת שום יסורים, במה שהם "עיר 
פרא אדם יולד". אלא שהם רוצים להיות בגאוה, ואזי הם מרגישים את 
השופלות. ואזי יש להם היסורים.
%break
והיסורים והשופלות עולים בקנה אחד. שאם אין לו יסורים, אזי נחשב שאין 
לו שופלות. וזהו ממש לפי שיעור הגאוה שיש לו. או שרוצה להיות ואין לו, 
כך הוא מרגיש את השופלות. וזה השופלות נעשה אח"כ כלי לגאות, כמ"ש 
"ה' מלך גאות לבש". 
%break
שאם המתדבקים בה', יש להם לבוש של גאות, כמ"ש "הגאוה והגדולה לח"י 
העולמים". שאותם, המתדבקים בח"י העולמים, יש להם גאוה וגדולה. ועד 
כמה שהוא מרגיש בשיעור השפלות, ולפי ערך היסורים שיש לו, כך הוא 
זוכה ללבוש ה'.
%break
%H ג' תנאים בתפילה
%break
יש ג' תנאים בתפילה:
א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים 
מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס 
ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".
%break
ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא 
העלתה רפואה למכתו.
%break
ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. 
שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי 
שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, 
%break
וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן 
לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע 
מלהתפלל על נפשו.
%break
%H ריא. כעומד בפני מלך
%break
אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה 
צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו 
אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך 
לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", 
%break
ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע 
באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". 
וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, 
הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.
%break
אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא 
מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי 
התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות 
דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה.
%break
%page 54
%H רמב. מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה
%break
בזהר: חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני [חלקו של הקב"ה - לשמח 
את העניים] וכו'. ופירש שם בהסולם: כיון שראה הקדוש ברוך הוא, שהלא 
לשמה אין מביאו לשמה וכו', סליק לחרבא עלמא [עלה להחריב העולם]. 
היינו שמפסיקין לו השפע (הקדמת ספר הזהר אות קעה).
%break
ואפשר לומר, שבזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם 
עדיין לא בא לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו 
בכדי להגביה את עצמו משפלותו, ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי 
נקרא שהשלא לשמה מביא לו לשמה. היינו שהולך על דרך התורה.
%break
וזה נקרא "מאן דחדי במועדיא [מי ששמח במועדים]": שענין מועד היינו יום 
טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה לאדם איזו הארה 
מלמעלה, שמקרבתו לה' יתברך.
%break
%H רמג. ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה
%break
ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה כל אחד בודק את עצמו אם יש לו צל 
ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב (שער הכוונות דרושי סוכות ו-ז). ענין הצל 
הוא סוד הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור. 
%break
ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן 
מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור נחסר 
ממנו בחינת אור השייך ללבוש.
%break
וזה סוד אמת - ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה סוד 
קודשא בריך הוא - ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", ו"בצלם יתהלך 
איש", שהליכתו של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת אמונה. וזה ענין 
שבהושענא רבה, צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות.
%break
ומה שאנו קוראין בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד של 
אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור גדול. אלא 
שאנו קורין השם הזה למעלה, מטעם שמתגלה אלינו בבחינת צל, ועל שם 
התחתון אנו קורין כך למעלה.
%break
בינה נקראת בחינת אמונה, שהוא סוד אור האוזן, בחינת שמיעה. חכמה 
נקראת בחינת ראיה, שהוא סוד אור הבא לכלים דקבלה, שהוא בחינת 
עיניים.
%break
%page 55
%H אגרות
%break
%H אגרת יט
%break
ב"ה ער"ה דשנת תרפ"ז לאנדאן יע"א
כבוד ידי"נ ותלמידי מוהר"ר... נ"י וכל החברים ה' עליהם יהיה
%break
קבלתי כל מכתבך, ויהיו נא לרצון לפני אדון כל ית'. אבל "דע את אלקי אביך 
ועבדהו". דע פירוש הכרה, כי נפש בלא דעת לא טוב, זאת אומרת, 
המשתוקק ומתגעגע לעבוד אותו ית', כי בעל נפש הוא, אבל אינו מכיר את 
רבונו, אז לא טוב הוא.
%break
ואע"ג שבעל נפש, אינו מוכן מעצמו להכיר אותו ית', עד אשר יערה עליו 
"רוח" ממרום, אך הוא מחוייב לתת אודנין [אזניים] למשמע לדברי חכמים, 
ולהאמין בהם בשלימות.
%break
וכבר מקרא כתוב: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". פירוש, ע"ד שפירש 
זקנך הק' הבעש"ט, "ה' צלך". כמו הצל המתנענע אחר תנועות האדם, וכל 
נטיותיו בהתאם לנטיות האדם, כמו כן, כל האדם בהתאם להשי"ת, פירוש, 
שבהתעוררות אהבה להשי"ת, 
%break
יבין שהשי"ת התעורר אליו בגעגועים עצומים וכו'. שזהו כוונת רבי עקיבא 
"אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם", והבן.
%break
על כן בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים [מצד 
האופנים], דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה הזדמנות מצד 
האדם, בכיסופים וגעגועים, להתדבק באדם. 
%break
וזה שהודיענו המשורר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", שדוד המלך 
ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן היה תמיד משתוקק ומתאוה 
ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'.
%break
אבל צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, 
שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים 
היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום 
כמדת עצמו, 
%break
נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג 
שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. 
דהיינו, "תשוב ו׳ לגבי ה׳", שהוא יחוד - קוב"ה ושכינתיה.
%break
אבל נפש בלי דעת, והכרה את רבונו, נמצא בירידה גדולה, לאחר שמתרבים 
געגועים באיזה שיעור. כי נדמה לו שהשי"ת מואס בו ח"ו, אוי לאותה בושה 
וכלימה, שמלבד שאינו משלים את תשוקתו וכיסופיו, עד שיתמלא לאהבה 
נצחית, 
%break
נמצא עוד בבחינת "ונרגן מפריד אלוף" ח"ו, משום שנדמה לו, שרק הוא 
הכוסף וחושק ומתגעגע אחרי השי"ת, ואינו מאמין לחז"ל, שבאותו מדה 
ממש גם השי"ת תואב וכוסף ומתגעגע, אחרי האדם.
%break
ומה לנו לעשות ולהועיל לאלה אשר עוד לא נקבע בלבבם אמונת חכמים. 
ומבשרי אחזה אלוקי, כי כבר הוכחתי לכם כמה פעמים, אשר "כל מיני 
הנהגות דהאי עלמא [של העולם הזה], המה אותיות שהאדם מחויב להעתיק 
אותם, במקומם האמיתי ברוחניות, כי הרוחניות, אין לה אותיות".
%break
אמנם בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, 
שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת 
לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם 
כולו לכף זכות". 
%page 56
וענין "יחוד קוב"ה ושכינתיה", שהאדם גורם בהתמלאות סאתו בכיסופיו 
וגעגועיו, דומה ממש לבחינת זווג התחתון, הנוהג בלידת גוף גשמי, שהוא 
גם כן נמשך מסבה הקודם בהכרח, דהיינו הקישוי, פירוש, מדה ידועה של 
כיסופים וגעגועים, שנקרא קושי בלשון הגשמי, 
%break
שאז יהיה גם זרעו לברכה, באשר שיורה כחץ, בנפש, שנה, ועולם, שז"ס 
היכי דמי תשובה [איך היא תשובה], באותו זמן ואותו מקום ואותה אשה. כי 
ה' תתאה [תחתונה] כוללת נפש, שנה, עולם.
%break
"נפש" ה"ס מדת הכיסופים והגעגועים. "ושנה" ה"ס הזמנים של בחי' 
העראות כי ביאה שלימה יש לה שעור השלם להכניס העטרה ליושנה, 
כלומר ע"ד שהיו הדביקות בשורשם טרם התפרדם בעולם הגשמי. אבל לא 
בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה, מאד נעלה, שנקרא ביאה 
%break
שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני" כנ"ל. וע"כ עושה העראה שהיא תחילת 
ביאה, שז"ס, "צדיק ורע לו", שהשי"ת אינו רוצה בדביקותו, ועל כן אינו טועם 
בגעגועים ובכיסופים בחינת אהבה, הצריך ל"אותו דבר" ול"אותו מקום", 
ונמצא בו בחינת צער, שה"ס נגע העתיד להתמתק לבחינת ענג.
%break
אולם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן", כי השי"ת מונה כל העראותיו, 
ומחבר אותם לשיעור השלם, שבמדת הקושי', ליום המיועד, שזה כוונת 
הפייטן, "תעיר ותריע להכרית כל מריע". כי "תקיעה" ה"ס גמר ביאה, ע"ד 
שאמרו "תקע ביבמתו", שה"ס הזווג דקוב"ה ושכינתיה, 
%break
מעילא לתתא [מלמעלה למטה], טרם התלבשה הנשמה בגלגולים דהאי 
עלמא [של העולם הזה], ואחר כך בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז 
לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת 
הנפש, בסוד, 
%break
מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, 
אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל 
הלילה, תמיד לא יחשו. 
%break
כמו"ש בספרים, בסוד האופנים, וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות הנפש, 
הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה שאינה 
משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו.
%break
וזה סוד "תרועה", ומלמד אותנו הפייטן ואומר: "תעיר", כלומר, שאתה עושה 
העראות, בשכינה הקדושה. "ותריע", שע"כ, אתה גורם לצער גדול, שאין 
כמותו, בסוד "גנוחי גנח", כי בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת וכו', 
ולמה אתה עושה כן? הוא כדי, "להכרית כל מריע", 
%break
פירוש, כי "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו". וליודע תעלומות גלוי שעור 
החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל 
כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע 
לקולו ית', בסוד "ה' צלך" כנ"ל, 
%break
נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה 
ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, 
ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים 
נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט.
%break
ע"ד שאמר רשב"י ז"ל באדרא: "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין 
דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה, ובג"כ השתא 
ועלי תשוקתו [כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי 
בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה ועלי תשוקתו]", וכו' ע"ש. 
%break
והיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד", ועל כן זוכה 
להשיב את ה׳ לגבי ו׳ לנצחיות. דהיינו, גמר ביאה, והכנסת עטרה ליושנה, 
שהוא סוד "תקיעה גדולה".
%break
וכל זה בכוחות וסגולות של התרועות, כי הכריתו כל מריע ולא ישוב לכסלו 
עוד. ואז זוכה להכרה השלמה, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], בסוד 
"הדעת", 
%page 57
ורואה שכל הקושי שהגיע אליו בריבוי הזמנים, אינו אלא "לדעת", והוא סוד 
"באותו הזמן", כלומר, "הידוע ליודע תעלומות", שהזמנים עשו בו הסגולה 
הנ"ל, שיעמוד בצדקתו לנצחיות.
%break
"ובאותו מקום", שה"ס הכנסת עטרה ליושנה, כמו שהיתה קודם מיעוטה, 
כמו ששמעתם ממני כמה פעמים, שהשי"ת אינו עושה חדשות בעת גמר 
התיקון, כסברת הכסילים, אלא "ואכלתם ישן נושן", כלומר, עד שיאמר רוצה 
אני. וד"ל.
%break
"ובאותה אשה", כי "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". 
כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא 
משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", 
%break
אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף 
להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת. וז"ס "צדיק 
וטוב לו", דהיינו גמר ביאה לזוכה לתקיעה גדולה כנ"ל, זה צדיק גמור ודו"ק.
%break
הראה דברים אלו לפני עיני כל החברים, ובזה אברך אתכם בכוח"ט בספרן 
של צדיקים.
יהודה ליב
%break
%H אגרת נא
%break
ב"ה יום ג' בין כסה לעשור דשנת תפר"ח פה לונדון יצ"ו
כבוד ידי"נ הנאמנים. .. ה' עליהם יחי'
באשר שזמן שמחתנו ממשמש ובא, הנני לרמז עליו בע"ה.
%break
כתוב "והיית אך שמח", הדקדוק מורגש שהי"ל והיית שמח. אבל הוא הדבר 
אשר דרשתי בה כמה פעמים, שכל הקושי בעבודתו ית', להיותה אצל העובד 
תמיד בבחינת "שני הפכים בנושא אחד", שאחדותו ית', פשוט, וצריכה 
להתלבש בגוף האדם, המורכב מגוף ונשמה, שהם שני הפכים.
%break
על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה 
אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה. והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו 
לברר את הגוף והנשמה, כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת 
לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, 
%break
ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד. ודומה לעקדת 
יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו 
"והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא 
שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים, 
%break
ועל כן כתוב "והיית אך שמח", ד"אכין ורקין מיעוטין", ושמחת הרגל ודאי 
לשלמות צריך. אמנם, שניהם כהויתן ממש צריכים לבוא במושג המקבל 
לשמחת הרגל.
%break
וכן כתוב: "מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח", וכן כתוב "החרשים 
שמעו והעורים הביטו לראות" וכדומה יש הרבה, והיינו שאמרו ז"ל: "אף 
אתה עשה אזניך כאפרכסת", כלומר, כמו שלא היה כלל בבית דין של 
שמיעה, משפט הבחירה, לברר מי הוא חייב, ומי הוא זכאי וכדומה, 
%break
כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. כלומר, בסוד הכתוב, "אני הוי' לא שניתי", 
שמצדו ית' אין כאן, אלא צורה אחת.
%break
וזה ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש "שבתי 
בבית הוי' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו השכינה הקדושה 
כנודע, בסוד "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם". וכשזוכים ביותר, אז 
הוית לו כמו בית, בקביעות לנצחיות.
%break
%page 58
והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", 
דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה קלה, מצות סוכה, שהאדם יושב בצל 
פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל השי"ת, ואע"ג שהם תרתי דסתרי [שנים 
הסותרים זה את זה], שהרי בעינים הגשמיים ובידים הגשמיים, 
%break
אנו רואים וממשמשים שהצל מכח פסולת בא. ובאמת הוא השי"ת בכבודו 
ובעצמו, אלא מצד המקבל בהכרח שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו 
כנ"ל.
%break
והענין, כי טרם שנברא האדם המורכב, אין כאן שום פסולת, אלא כיון 
שנברא האדם, ונרגש הפסולת והדין, נעשה באבריו המריבה. ע"ד שאמרו 
ז"ל: "התבן והקש והמוץ מדיינים זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, 
וזה אומר בשבילי נזרעה השדה וכו'. 
%break
כיון שהגיע זמן הגורן כולם יודעים בשביל מי נזרעה השדה". וכל המריבה 
והדינים הללו נמשכו בימים נוראים, כי שלשה ספרים נפתחו מחמתם: 
צדיקים, רשעים, בינונים.
%break
והנה אחר שנתבררו ונתלבנו הזכאים בדין, בסוד החטה, בסגולת יום 
הכפורים, והרשעים לאלתר למיתה "כמוץ אשר תדפנו רוח", כי הכל יודעים 
בשביל מי נזרעה השדה, אז הגיענו המצוה, "צא מדירת קבע ושב בדירת 
ארעי". 
%break
כלומר, כי תדע, כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. וד"ל. עד"ש 
ז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", וז"ס 
הכתוב "והיית אך שמח", כנ"ל.
%break
ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל 
סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים ראשונה 
במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום נפקותא [הבדל] כלל וכלל.
%break
ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו 
חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". 
ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו, שזהו דוקא בדיוק 
הנ"ל, "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות", 
%break
דאי לאו הכי, לא הוי [שאם לא כך, לא היה] אפילו צל סוכה, ופשוט הוא. כי 
לא אלינו אותם המגששים כעורים קיר, יושבים בצל מצל, דהיינו חשך כפול, 
שעליהם ר"ל נאמר: "יירש הצלצל", ב"מ, להיות הסכך שלהם ראוי עוד לקבל 
טומאה, 
%break
כמו המסכך ביתדות, שה"ס חסרי ראש, או בשברי כלים, שיש בהם עוד 
מבחינת הסיגים, כי עוד נמצאים בבחינת התוהו ושבירת הכלים ר"ל.
%break
ובזה תבינו שאין אדם יכול לקיים מצות סוכה, בטרם שזכה למדרגת היחוד, 
הוי' אדני, שה"ס "חמה בנרתיקה" כנודע, וכן אמרו ז"ל להדיא [במפורש] 
כלפי אומות העולם: לעתיד, שמוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכל אחד בועט 
בסוכתו והולך לו, ופריך, 
%break
ישראל נמי [ומקשה, גם ישראל?] וכו', ותירצו "בעוטי לא מבעטי [הם לא 
בועטים]" עש"ה, הרי מפורש שבאם ח"ו אין האדם זוכה לסוד חמה 
בנרתיקה, אי אפשר לו כלל לקיים מצוות סוכה וד"ל, וז"ס שהוי' אדני בגי' 
צ"א, לרמז על "צא מדירת קבע" כנ"ל.
%break
וז"ס "עכבו עמי עוד יום אחד". בסוד סעודה קטנה דעצרת, דהיינו, בזכות 
השמחה השלמה דחג, עד"ה אך שמח, שיקבל שני ההפכים בנושא אחד, 
ולא יבטל ח"ו אחת מפני חברתה, זוכה בסוד יום השמיני, שה"ס עכבו עמי 
עוד יום אחד, לאותו יום שכתוב עליו: "יום יודע לה', 
%break
לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור וכו'". פירוש, דיום ה"ס מעשיהם 
של צדיקים, ולילה ה"ס מעשיהם של רשעים, כמ"ש במדרש רבה בראשית 
בסו"ה "ויאמר אלקים יהי אור" וכו', 
%break
עדיין איני יודע במאי בחר השי"ת, אם במעשיהם של צדיקים, אם במעשיהם 
של רשעים, כשהוא אומר "ויקרא אלקים לאור יום" וכו', ללמדך שבחר 
במעשיהם של צדיקים, עש"ה.
%break
%page 59
ועל כן בגמר התיקון, בסוד "לבלתי ידח ממנו נדח", כתוב: "יום יודע לה', לא 
יום ולא לילה", דהיינו, הבחירה הנ"ל, אלא לעת ערב, שהוא ענין "הפסולת 
גורן ויקב" כנ"ל, "יהיה אור", וכל זה בזכות העכבה דיום השמיני. וד"ל.
%break
ועל כן נקרא חג העצרת, כלומר, כמו שעוצרין השמן מן הזית, דהיינו, 
אויסקוועשינג בלע"ז, שהוא הוא העיקר... מכל העבדות "דאך" יום, ונכתש 
במכתשת למען כבוד שמו ית', 
%break
"ואמת מארץ תצמח", "והיה ה' למלך על כל הארץ" וכו' כי יהיה כולו לה', כי 
"אך" חלק, חציו מותר וחציו אסור, "חציו לכם, חציו לה'". אולם בסוד יום 
השמיני והעצרת נעשה כולו לה'.
יהודה ליב
%break
%H אגרת נב
%break
ב"ה ערב סוכות תפר"ח פ"ה לונדון
כבוד מהר'... נ"י
%break
מכתבך והפתקאות השגתי לנכון: והנה ר'... נ"י פירש לי את הכתוב "דרשו 
ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" וכו'. לכאורה קשה אם השי"ת כבר 
במציאות אצלו, וכבר הוא קרוב, א"כ מה הצורך עוד לדרוש ולקרוא לו ית'? 
ותירץ, שהכתוב מדבר לאותם שכבר זכו לקרבת ה' תמיד, 
%break
מזהיר אותם הנביא שאע"פ שכבר נדמה אצלם שאין עוד מה לבקש ולהשיג, 
ח"ו לחשוב כזה, דהוי [שנמצא] כמקצץ בנטיעות, אלא ידרוש עוד ויקרא אל 
ה' להשגות יותר גדולות וכו' וכו' והדברים כנים.
%break
אבל אמלא אחריו לפרש זה ע"פ דרכנו, דפשוט הוא שכל מי שזכה למציאות 
חן בעיני קונו ית', נמצא שהשי"ת ממלא לו כל משאלותיו, כמנהג האוהבים 
והידידים שמשלימים חפצם זה לזה, כל אחד לפי יכלתו, וכיון שהאדם הזה 
זכה להעשות ידיד ה', בהכרח שמורכב מגוף ונפש א"כ אינו... 
%break
להם מקום לגלותם לפני השי"ת, אבל "על כל פשעים תכסה אהבה", ומכ"ש 
לפני ית' ודאי לא שייך דבר מגונה או פשעים, כמ"ש: "כל טנופת לא תטנפך 
אש אוכלה אש לא תשרפך" (עי' בשיר היחוד). ע"כ מכוח האהבה האמיתית 
בינו לבין השי"ת, לא ימלט שלא יגלה האדם גם רצונות גופניות לעיניו ית'.
%break
ומובן מעצמו שיד השי"ת לא תקצר למלאות כל חפץ אוהבו, הן מה שהוא 
לפי הנימוס, והן מה שאינו לפי הנימוס, כי יכולת ה' בחפצו קשורה: אבל 
לאחר שכבר מלא השי"ת את חפצו, 
%break
נמצא האדם בעצמו כמו וכדמיון מתחרט על משאלותיו היתרים, שהביא לפני 
השי"ת: ו"גמירי דמיהב יהבי (מהשמים) מישקל לא שקילי [למדנו, מהשמים 
נותנים, ולא לוקחים]" כי כבר קדשו השם.
%break
ע"כ נמצא, שהאדם מוכרח לחזור ולתקן המעוות הנזכר, בשנים א': מה 
שזלזל בכבוד השי"ת להביא משאלות גופניות לפני המלך. ב': שלא נזהר 
לחבב מתנת מלך מה"מ הקב"ה אם קטן אם גדול.
%break
כי ב' ערכים יש בכל מתנה, ערך א', היא המתנה, אם גדולה היא, או קטנה 
היא, ערך הב', הוא הנותן, אם חשוב הוא, או פחות הוא: כמובן שאדם חשוב 
אפי' נותן דבר קטן, יש למתנה ערך חשוב מאד נעלה, 
%break
לפי מעלתו של הנותן ע"ד שאמרו ז"ל:. ... ... ... .. להמצא בהיכל המלך, 
ומוכרח לצאת החוצה להתתקן: וכיון שיוצא החוצה, נמצא אובד כל השגותיו 
שכבר זכה להשיגם, 
%break
היות שמתנותיו של השי"ת מיוחדים "בעולם שנה נפש". שצריך להיות 
"נפש" נבחר, וב"זמן" נבחר ו"במקום" נבחר, וכיון ששינה מקומו, נמצא 
נשתנים עליו גם "השנה נפש", כנ"ל: ואז נמצא האדם במבוכה גדולה.
%break
%page 60
וע"ז מזהיר הנביא: "דרשו ה' בהמצאו", פי' לחזור ולהמשיך ולהשיג כל עניני 
הרוחניות שהשיג, כי בענינים הנפשיים מצוי השי"ת לכל, וע"ז כתוב: 
בהמצאו "קראהו בהיותו קרוב" הם ענינים הגופניים. 
%break
שכבר השיג לסבת היותו "קרוב" כנ"ל. ומזהיר הנביא שכאן אסור לדרוש ח"ו 
מפני שזילותא דמלכא [זלזול במלך] הוא ח"ו לבוא לפניו במשאלות גופניים, 
אלא מחויב "לקרוא" לו "בשם הזה" לבד, 
%break
פי' בשעה שמציע תפילותיו לפני השי"ת, מחויב להזכיר רוב טובותיו שעשה 
עמו מלפנים בטוב ומטיב למלאות לו דברים גופניים, א"כ אצ"ל, שימלא לו 
עכשיו ענינים הנפשיים.
%break
וז"ס דברי חז"ל, באומרת: "השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה". והדברים 
עמוקים. ובדברים האלו מתפרשים לנכון כל המשך ההפטרה ש"בן הנכר" 
סובב על ענינים גופניים ו"הסריס" סובב על ענינים נפשיים, והמשכילים 
יבינו.
%break
והנה הפי' הנ"ל עמוק עמוק מי ימצאנו: וע"כ אפרש ע"ד ע' פנים לתורה, כי 
הנה כשהאדם מישב א"ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', ושופך 
תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל התפילות האלה, 
וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, 
%break
ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו רואה 
שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו 
ה', היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.
%break
וע"כ אומר הכתוב: "דרשו ה' בהמצאו", כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את 
עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, 
כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע ליתן לכם לב לדרוש אותו.
%break
וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר 
תעצומות. כי המלך קורא אותך.
%break
וכה"א: "קראהו בהיותו קרוב", כלומר, בשעה שתקראו אל ה' שיקרב אתכם 
אליו ית', תדעו, שכבר קרוב הוא אליכם, דאי לאו הכי [שאם לא כך], ודאי 
שלא הייתם קוראים לו, 
%break
וזה ג"כ שיעור הכתוב "טרם יקראו ואני אענה", דהיינו כנ"ל, כי אם אתם 
קוראים אליו ית', הלא כבר פנה אליכם, ליתן לכם ההתעוררות לקרוא אותו.
%break
"עוד הם מדברים ואני אשמע", כלומר, ששיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי 
ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם 
געגועים יתרים, ידע בשעת מעשה, שהשי"ת שומע אליו ביותר. ומובן 
מעצמו, שביודע את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, 
%break
כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו; ודומה 
בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים", כי בתאותו 
של השי"ת להאדם שיתקרב אצלו, נתעורר כח וגעגועים גדולים בהאדם 
לתאוב להשי"ת, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". 
%break
ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, 
עד שיתקבצו לשיעור השלם וקונה הכל וכו' וז"ע "רוח אמשיך ואייתי רוח" 
וכו'. ושים לבך בדברים האלו שהם יסודות הראשונים בדרכי השי"ת.
%break
הנה כתבת ודרשת שאקבל אותך בתור תלמיד, גם חשדתני, בספק שמא 
איני מרוצה בך. להיות שיש לי כבר די תלמידים. והנה האמת אומר לך, 
שכבד אתה עלי יותר מאחרים, והוא, כיון שאתה מיוחס יותר מאחרים. ובטח 
שמעת שהר"ר אלימלך זי"ע לא רצה בשום אופן לקבל תלמידים מיוחסים, 
%break
והרבה הפצרות ובכיות שפך הרב מרופשיץ זי"ע לפני הר"ר אלימלך, ולא 
הועיל לו עד שהופג ממנו כל ריח היחוס, ואמר לפניו כלשון הזה: "וואס בין 
איך שילדיג אז דער טאטע מיינער איז אגרוסיער יחסן [מה אני אשם שאבא 
שלי עם כזה יחוס גדול?]". ולאחר שהכיר באמיתיות דבריו אז קבלו.
%break
%page 61
ואל יהיה לך זה לפלא, כי ע"פ דעת בעלי הבתים נראה, אשר היחסן קרוב 
לה' מאיש פשוט, להיותו רואה ומסתכל במעשים הטובים של אביו מנעוריו, 
וגרסא דינקתא [גרסת הילדות] נקבע יותר בלב.
%break
אבל הענין, כי בכל תנועה ותנועה בעבודתו ית' נמצאים ב' הפכים בנושא 
אחד, כמו שהארכתי במכתבים הקודמים, שהוא מסבת המקבל, להיותו 
מורכב מגוף ונשמה, שהם הפכים זל"ז, ע"כ עושה בכל השגה קטנה או 
גדולה ב' מיני צורות הפכים מהדדי [זה מזה].
%break
והנה ב' כוללים יש בעבודות ה', א: הוא "תפילה ובקשה". ב: הוא "שבח 
והודאה". 
%break
ומובן מאליו ששנים אלו מחויבים להיות על תכלית גובהם. והנה להשלמת 
ענין "התפילה" מחוייב האדם להרגיש קרבת ה' אליו כדבר מחוייב. כמו אבר 
המדולדל מהקומה כביכול. כי אז יכול להתמרמר ולשפוך לפניו כל לבו.
%break
אבל כנגד זה, לענין "שבח והודאה" על שלמותם, מחויב האדם להרגיש 
קרבת ה' אליו, לדבר נוסף ולהעדפה, כמו דבר שאינו שייך לו כלל, כי "מה 
אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו", כי אז ודאי יכול ליתן שבח והודיה לשמו 
הגדול בשלמות, אשר בחרו בין כל העומדים עליו לשרת את ה'.
%break
וזו עבודה גדולה לאדם המורכב, להשתלם בשני הפכים האלו שיהיו נקבעים 
בלבו לנצחיות בבת אחת. והנה בחי' הב' הנ"ל, להרגיש את עצמו שפל 
ורחוק וטובת ה' לבחי' העדפה. 
%break
הוא מושג יותר כבד מאד לאין ערוך מן המושג הא' הנ"ל. וע"פ רוב כל 
הנדחים ח"ו נכשלים רק במושג הב' ודו"ק היטב. ובזה תדע, אשר היחסן 
הוא רחוק יותר ממושג הב', מהאיש הפשוט, בהיותו מרגיש טובת ה' עליו 
במחוייב, ודו"ק כי אמת הוא.
%break
ועכ"ז החשד הזה אין בי ח"ו, כי כבר שעבדתי א"ע להשי"ת לעבוד לפניו בכל 
אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', 
ואדרבה אני אוהב תמיד, ומהדר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר לו ית', והראיה 
שבחרתי מקום עבודתי בא"י ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, 
%break
ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפי' האר"י הקדוש זי"ע פחד מלפתוח 
בירושלים את בית מדרשו כנודע... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים 
לבית מדרשי.. .. ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי 
בך לבדך! וזכור זה תמיד.
%break
הנה הזמן קצר מאד שמחת יו"ט ממשמש ובא, לא אוכל להאריך לך בזה. 
ואם תאמין לי תזכה ג"כ לעמוד על סוף דעתי...
יהודה ליב
%break
%H אגרת נה
%break
ב"ה ב' דר"ח כסלו ד' תולדות תרצ"ב פעיה"ק ירושלים ת"ו בב"א
כבוד היקר לי מכל. .. שליט"א
הן היום השגתי מכתבך עם בשורת הבנים, יתן ה' הברכה במז"ט ובשם טוב 
בקרב ישראל.
%break
בדרך כלל מצאתי במכתב הזה שעה אחת של קורת רוח. הגם שלא מנעת 
גם מכאן את החיק הגופני מליטול חלק בראש, עם-כל-זה הנקודה אמנם 
רבה על הכתב, כמו שכתבת בעצמך.
%break
ומה שכתבת שאנכי בכעס, או בדאגה עליך, על שלא כתבת לי כלום, זה 
שנתים ימים, כי כן אתה מרגיש. הנני להשיבך: כי הגם שהרגשה זו איננה 
מאכזבת מכללה, אולם מאוכזבת היא בצורתה, 
%page 62
כי גלוי וידוע לפני השי"ת, שלא יקרני ח"ו שום טוב ורע ממשיגי הגוף, וכמאז 
כן עתה, אני עומד באחת, "ווי להאי שופרא דבלי בהאי עפרא [אוי ליופי זה 
שבלה בעפר זה]", ומכאן כל ששוני וכל יגוני.
%break
ואחר ההקדמה הזאת, אבוא למלא דרישתך, שכתבת לי בזה הלשון: 
"אבקשך מאד שתכתוב לי איזה מלין חדתין דאורייתא [דברי תורה 
חדשים]".
%break
יש לנו להתבונן מאד בדברי חז"ל, שכל דבריהם כגחלי אש. והנה אמרו: 
"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, 
ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". אשר 
לכאורה רישא וסיפא [התחלה וסוף] סותרים זה את זה, 
%break
כי לאחר שהחליטו, ששעה אחת של עולם הבא יפה מכל חיי העולם הזה, 
ואם כן ודאי שהכוונה על החיים הרוחניים שבעולם הזה. דהיינו, "תשובה 
ומעשים טובים". כי אין ח"ו לחשוד שהמשנה מדברת מחיים של תענוג 
המדומה, הנוהג אצל רשעים, שוטים וגסי רוח.
%break
כי כבר הורו לנו חז"ל: ש"רשעים בחייהן קרויין מתים". כלומר, שאותה 
הצורה של חיים, אשר הרשע יכול להדמות אליה, הרי הצורה הזו המות 
בעצמו. דהיינו, ההפכי מהחיים והאושר, באופן שהמיתה המובנת אצל 
הרשע בההעדר של התענוג המדומה, הרי זה מובן של שקר. 
%break
כי העדר תענוג גופני, אינו הפכי מהחיים, שיהיה ראוי להגדיר בשם מיתה. 
אלא אך ורק הישות של תענוגים הגופניים, שהרשעים מקבלים וששים 
ושמחים, הן הם, 
%break
אשר נארגים אליהם למחיצה של ברזל, ומפרידם מחיי החיים, ונשקעים 
בעלמא דמותא [בעולם הַמָּוֶת]. כמו"ש: "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך 
המוות".
%break
ולפי זה גלוי בבטחה שדברי המשנה: "חיי העולם הזה", מורים על חיים 
רוחניים שבעולם הזה, כי לשון חכמים מרפא, ולא ידברו כזב ח"ו.
%break
ועל זה אמרו, ששעה אחת של קורת רוח בעולם הזה יפה ממנו. ואם-כן איך 
הוסיפו לומר ששעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה יפה מכל 
חיי העולם הבא? ואין לדחוק לחלק שענין תשובה ומעשים טובים, 
%break
הוא דבר של טרחא וסבלנות. אשר על כן עומד נבדל מחיי העולם הזה, ועל-
כן אמרו בתחילה, ששעה אחת של קורת רוח של עולם הזה יפה הימנו.
%break
אמנם, הטרחא והיגיעה הריקנית מתענוג, הוא משובח מהתענוג הרוחני 
שבעולם הזה, שעולה עוד יותר מכל חיי העולם הבא. אולם דברים כאלו 
אינם מתקבלים רק בין קטני הדעת. ולא יבואו לעולם על שולחנם של 
חכמים. 
%break
כי כבר הגדירו לנו חז"ל בזוהר הקדוש: "אשר באתר דאית טרחותא, תמן 
אית ס"א, בגין דס"א איהו בגריעו [במקום שיש טרחה, שם יש ס"א, משום 
שהס"א בחסרון], וכן כל הכרוכים אחריה, 
%break
מה שאין כן הקדושה, תמן אית שלימו, וכל עובדין דקדושה איהו בשלימא 
[שם יש שלימות, וכל עובדי הקדושה הם בשלימות], בלי טרחא רק 
בתענוגים ואושר". עש"ה.
%break
בטרם נחדור לעומק דבריהם ז"ל, אגדור לך היטב פירוש המילות האלו: 
עולם הזה ועולם הבא בדברי חז"ל: והוא כמו שמובא בזוהר בשם ספר 
הבהיר, דשאלו לר' רחימאי, 
%break
מאי עולם הבא, ומאי לעתיד לבוא? והשיב להם: "בעלמא דאתי ובא". 
כלומר, שהשפע עומד לבוא לפנינו. ע"ש.
%break
והנך רואה היטב ההפרש והגדר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר ענין הזה, 
הוא המושג לנו "בהוה", או שכבר השגנו "בהיה". מה שאין כן ענין עולם 
הבא, שאותה עדיין לא השגנו כאן עכשיו "בהוה", אלא שראוי לבוא לנו 
"ביהיה". דהיינו, לאחר זמן. 
%break
אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה, כי המובן של 
שכר הנשמה המקווה בעתיד, מובא בזוהר הנ"ל - שהיא מוגדרת אך ורק 
במלה "לעתיד לבוא". 
%page 63
כלומר, שבטרם התיקון אין בני אדם שבעולם הזה, מוכשרים כלל לקבלו, 
אלא הנשמות המופשטות מגוף, או לאחר גמר התיקון, שאז עולם הזה 
יתעלה במעלה גדולה של עולם האצילות, ואין עתה להאריך בזה.
%break
איתא [מובא]: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו 
המקום לעבודתו תרח אבי אברהם" וכו'. וצריכים להבין רצונו של בעל 
ההגדה, ביחס הזה של "תרח אבי אברהם", להזכיר לנו במובחר הזמנים, 
זמן חרותנו?
%break
אולם אנו מוצאים כזה גם בתורה הקדושה, שכתוב: "וימת תרח בחרן". 
"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וכו'". כי הנה הסמיכות הזו מפליאה 
ומתמיה, אשר התגלות ה' בראשונה לאב הראשון, 
%break
שהוא השורש והגרעין של כלל ישראל, וכל התיקון שהוא כולל כל השפע 
והאושר המקווה שיתגלה לנו, ושפע בעולמות לכל הצדיקים והנביאים מראש 
ועד סוף.
%break
כי כן חוק הקדושה והרוחניות, אשר השורש כולל בעצמו כל הצאצאים, אשר 
באים ומתגלים בסבתו, כמ"ש ז"ל על אדם הראשון שהיה כולל לכל הנשמות 
שיבואו בעולם. 
%break
וכן הבכור, כולל לכל הבנים הנולדים אחריו כנודע בספרים. ואם כן היה צריך 
לכאורה להפסיק בכמה כתובים בין שמו של תרח, להתגלות הראשון של 
אברהם, שהוא שורש הכל, כאמור.
%break
וצריך אני להסביר כאן ענין עבודה זרה בשורשה. והוא ע"ד שאיתא [שמובא] 
בספרים, על הפסוק: "לא יהיה בך אל זר", אשר המובן הוא, שהשי"ת, לא 
יהיה אצלך כמו זר. 
%break
כלומר, כי העבודה לאדם זר הוא של טורח, ועל כן הוא ע"ז. אלא עבדות 
השי"ת צריכה להיות באהבה ובשמחה, ואז מקומה בקדושה, ולא זולת.
%break
וכמו כן איתא [מובא] בשם הבעש"ט ז"ל: "לא יהיה לך אלהים אחרים על 
פני", כי המאמין שיש כוחות אחרים (על פני) זולת כח השי"ת, המכונה 
"אלקים", הרי זה עובד ע"ז, והדבר עמוק. 
%break
והוא משום שהעובד ה' אינו צריך לשום שינוי במערכה הגשמית, להיותה 
מסודרת בעין טובה (ויפה) ונפלאה. כמ"ש בשיר היחוד: "מכל חפצך לא 
שכחת, ודבר אחד לא חסרת. לא החסרת ולא העדפת ודבר ריק בם לא 
פעלת".
%break
והמערכה הגשמית מסודרת באופן כזה: שכל בני העולם יתחברו ויוכשרו 
לעבודתו ית', כמ"ש: "כל פעל ה' למענהו". וז"ש: "לא היה שמחה לפניו כיום 
שנברא בו שמים וארץ". וכן מקרא כתוב: "וירא אלקים את כל אשר עשה 
והנה טוב מאד". 
%break
אמנם מסודרת באופן הראוי לעבודה כזו, שמוכשרת לשכר הנפלא, אשר 
"עין לא ראתה אלקים זולתך". והוא ענין העבודה ושכר, המסודר לנו לעינינו 
בעולם הזה, בגשמיות.
%break
וכאן אנו רואים שכל תשלום שכר, הוא לפי צער המושג לעובד בשעת 
העבודה. אבל המושג של היגיעה ויסורים המתגלים בשעת העבודה, נערכים 
ונמדדים בשיעור הרחקת התשלומים. 
%break
משעת היגיעה, כי טבעי הוא, שהתשלומים מכבים ועוקרים היסורים של 
היגיעה משורשה. כלומר, שאינה מושגת לצער, לא מינה ולא מקצתה.
%break
והגע בעצמך, אם אתה מחליף פרה בחמור, הרי מושג לך הקורת רוח 
שאתה משיג בחמור, בשוה בכל רחבה והקיפה אל הפרה, ועל כל פנים לא 
פחות הימנה. כי אלולא כן לא היית מחליף אותה בחמור. וגם הפועל, לולא 
בעל הבית היה נותן לו תשלומים ותמורה כזאת, 
%break
אשר מעמידו בקורת רוח, לא פחות על-כל-פנים מבטרם עבודתו. הנה ודאי, 
שלא החליף עמו עבודתו בשכרו. כי ודאי שכונת הפועל להרויח ולקבל נייחא 
דרוחא בסבת החליפים, ולא להרבות עוד איזה עצב על עצביו, והוא דבר 
פשוט ומובן לכל.
%break
ואמת שיש כאן פרטים יוצאים מהכלל, אבל הכוונה על רוב העולם. כי מחיר 
היגיעה לאמיתה, הנה מתאמתת רק ברוב בני העולם, ולא בפרטים.
%break
%page 64
והנה אחר כל האמור לעיל הרי שחוש מכחיש כי סוף סוף, נדמה כי הגוף לא 
יעשה חשבונות שכליות, והוא מרגיש כחוב פחות או יותר בשעת העבודה, 
ואין ענין תשלומים מכבה כלל, אש הכאב של היגיעה לשעתו.
%break
אבל באמת החשבון צודק, כי הגוף אינו מתענג ומצטער מן היהיה, אלא מן 
ההוה. ולפיכך אם בעל הבית היה עומד עליו ומשלם לפועל את תשלומיו, 
בהוה, 
%break
כלומר, לרגעיו, בעד כל הרגש הוא (הווי) יתן לו פרוטה, בטוח הדבר שלא 
היה מרגיש כלל את יגיעתו, מפני שהתשלומים היו מכבים את הכאב, והיו 
עוקרים אותו משורשו.
%break
אולם בעל הבית לא יעשה כן, אלא משלם לו תשלומיו והחליפין בסוף 
עבודתו. אחר יום, או שבוע, או חודש. ועל-כן הגוף הבהמי שאינו מתענג 
ומצטער מהעתיד הוא יכאב וידאג, משום שהוא באמת מפסיד כל טרחתו 
להרגשה הבהמית.
%break
היוצא מדברנו שהגוף המקבל את התשלומים לא עבד כלום, והגוף שעבד 
לא קיבל כלום תמורתו, דע"כ הוא בפירודא, שאינו נהנה רק מרגע ההוה 
והרגש העתיד, נרגש לו כגוף זר. והבן זה מאד.
%break
בוא וראה, הסוחר בעל החנות, אשר הוא באמת מקבל שכרו בהוה, דהיינו, 
בעד כל רגע ורגע, שטורח וסובל בעת שימושו את הקונים, הריהו באמת 
אינו מרגיש כלל בטרחתו, 
%break
אלא אדרבה הוא שש ושמח בשעת הפדיון, והיגיעה הכרוכה עם הפדיון, 
נעקרת אצלו משורשה, ואינו דומה לפועל שמקבל שכרו בערב, שהוא בעצב 
ובצער בשעת עבודתו.
%break
וזה שאמרתי: אשר כל מושג של כאב ויסורים שישנו במציאות, הוא אך ורק 
בהרחקת התשלומים משעת העבודה. גם אם תעיין יותר, תמצא אשר 
כריחוק הזמן ביניהם, כן יתרבה הכאב של העבודה, וממש כמו שתי טפות 
של מים שוים זה לזה.
%break
ועם האמור מובן הגדר של ב' השמות, "צדיק" ו"רשע", כי האדם אינו הולך 
בטל בעולם הזה, ובהכרח בכל רגע יש לו איזה הרגשה בסבת מציאותו 
בעולם, או לברכה, או לקללה ח"ו. כלומר, שענין הברכה שאנו מצווים לברך 
את הבורא ית', הוא ענין הנעשה מאליו. 
%break
כמו שהעשיר הנותן מתנה הגונה לעני, הוא יודע בבטחה, שהעני מברך 
אותו על זה, ואינו צריך להטות אליו אזנו למה שמוציא מפיו. וכן להפך אם 
אדם מכה ומקלל את חברו, הוא יודע בבטחה שחברו מקלל אותו, ואינו צריך 
לתת דעתו על זה.
%break
ועל דרך זה ממש, אם האדם נהנה ממציאותו בעולמו של השי"ת, הרי 
באותו הזמן נמצא מברך לבוראו, שברא אותו להנותו, וכמעט שאינו צריך 
להוציא בפיו, כנ"ל. ולהפך ח"ו, אם האדם מרגיש איזה כאב, בזמן מציאותו 
בעולמו של השי"ת, הרי באותו הזמן, עושה להפך ח"ו, כנ"ל.
%break
ואף-על-פי, שאינו מוציא דבר מגונה מפיו, מכל-מקום ההרגשה היא 
השולטת, וזהו השם: "רשע". כי בשעה שמשיג איזה כאב, בהכרח הוא, 
שמרשיע ח"ו וכו'. כי התרעומת מתבטאת בהרגשה עצמה, ואינה צריכה 
להתגלות ברבים.
%break
והגם שמוציא מפיו איזה ברכה, הרי זה דומה לחנופה ח"ו בדומה לבעל-
הבית המכה את עבדו, והעבד אומר לו, אני נהנה מאד מהמכות, אני שש 
ושמח בכל לבי. על-זה נאמר: "דובר שקרים לא יכון".
%break
ועל-פי הדברים האלו, תבין גם הגדר של השם: "צדיק", שהכוונה היא על 
אדם השרוי בעולמו של הקב"ה, ועם כל זה הולך ומקבל תמיד הרגשות 
טובות ונעימות, והוא שרוי בתענוג בתמידיות. אשר ע"כ נמצא תמיד מברך 
את השי"ת, 
%break
שבוראו להמציא לו עולם טוב ומשמח כזה. וגם הוא, ודאי אינו צריך להוציא 
הדברים במוצאות הלשון דוקא, כי ההרגשות בעצמם המה הברכות שהוא 
הולך ומברך את השי"ת. כמוסבר במשל הנ"ל. 
%page 65
וע"כ נקרא "צדיק". שמצדיק את הבריאה ומרגישה כמות שהיא באמת. 
כמ"ש: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". וז"ש: "וצדיק 
באמונתו יחיה". והוא בא ללמדנו כוחו של הצדיק, 
%break
כי לכאורה הוא דבר בלתי מובן לאיש פשוט, כי איך אפשר שימצא אדם 
בעולם הזה, ויהיה נפלט מכאב ויסורים; ועוד יותר פליאה, שיהיה הולך 
ושורה בתענוג תמידי, שלכאורה הוא נגד החוש!
%break
אבל עם האמור תבין, שכל ענין המושג של יגיעה וכאב שישנו במציאות, הוא 
מצוי רק בבחינת ההרחקה של התשלומים מן העבודה, אשר על-כן, אף-על-
פי, שיש בערכם של התשלומים לכבות את היסורים, ולעקור אותם מעיקרם. 
מכל-מקום אינם פועלים עליו בשעת העבודה, 
%break
ויש לו זמן להרגיש אותם כנ"ל בארוכה. וכמשל בעל החנות. - אשר כאב 
טרחתו נעקר לגמרי, והביט על מקומם ואינם כלל בשעת הפדיון ושימוש 
הקונים. מהסיבה שהשכר והיגיעה באים כאחד, ואין ביניהם רוח של זמן 
שיתגלה הכאב של הטרחה. והבן היטב.
%break
ובזה תבין בפשיטות דברי הזוהר: "אשר באתר דאית טרחותא תמן אית 
סטרא אחרא, בגין דאיהו בגריעו, וכל עובדין דילה הוא בגריעו [במקום שיש 
טרחה, שם נמצא הסטרא אחרא, משום שהיא בחסרון, וכל המעשים שלה 
בחיסרון]" וכו' ע"ש. 
%break
והוא כי מי שזכה לאמונה שלמה, הרי היהיה משמש אצלו בהוה ממש, דאי 
לאו הכי [שאם לא כך], לא נקראת שלמה. עד"מ: - אם אדם נאמן מבטיח לי 
דבר מה, הרי אני כאלו קבלתי הדבר בידי, ואם אמנם חסר מהרגשתי איזה 
שיעור, 
%break
כלומר, שאני מרגיש שהיה נעים לי יותר אם הייתי מקבל באמת הדבר בידי, 
אם-כן נחסר לי זה השעור ממש באמונתו בו. והבן זה מאד.
%break
נמצא מובן מאליו, אשר אדם צדיק שזכה לאמונה שלמה, בשעור שאמרו 
ז"ל: "נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". בהכרח שמרגיש 
בכל קורטוב וקורטוב של כאב טרחתו, 
%break
את תשלומיו שמקבל מהשי"ת, אע״פ שעדיין לא קבלם בהוה, אמנם בשביל 
זה מאירה לו אמונתו בשלמות, באופן אשר הנתינה בעצמה, אין לה מקום 
להוסיף אפילו חלק הקטן ביותר, של נייחא דרוחא.
%break
כי אם היתה הנתינה חשובה במעט מן ההבטחה, - ואפילו שיהיה בתכלית 
הקטנות - א"כ עדיין לא הגיע לסופה של האמונה, ואם כן לא נקרא צדיק. 
אלא בהכרח שהגיע לסופה של האמונה, שההבטחה משמשת לו כנתינה, 
ואין לו כל חילוק בין יהיה להוה, 
%break
ואם כן הרי הוא דומה לבעל החנות, שלא שייך שיתגלה אצלו מקום כאב 
הטרחה בשעה שמשמש את הקונים, היות שהטרחא והתשלומים באים 
כאחד. וז"ש: "וצדיק באמונתו יחיה".
%break
ובזה מובן דברי הזוהר, ד״באתר דאית טרחא תמן ס״א וכו׳, ואין הקדושה 
שורה אלא בשלימו״ וכו׳. ע״ש. שהרי סימן מובהק הוא, אם הוא זכה להיות 
דבוק בקדושה, 
%break
בהכרח שזכה לאמונה שלמה. ואם כן הרגש הטרחא והיגיעה מניין לו? אלא 
בהכרח שהס"א שורה עליו, כי אמונתו אינה שלמה. ואם כן בהכרח, שהוא 
מקבל הרגשים של צער, שאז נקרא "רשע". כמ"ש לעיל בארוכה ע"ש.
%break
וז"ש: ש"רשעים בחייהם קרויים מתים". שהרשע "קצר ימים ושבע רוגז". 
"וצדיק באמונתו יחיה". והבן.
%break
ובזה תבין קושיית הפילוסופים, על תורתנו הקדושה, במצוה של אהבת 
השי"ת. כי לפי חוקי הטבע, אין ענין מצוה וכפיה נוהגת באהבה. אלא הוא 
ענין המגיע מאליו וכו'. כמו שהאריכו בשטותם.
%break
ובהאמור, תבין כאן מקום שאלה. כי לא נתנה תורה אלא לבני-ישראל, שזכו 
מקודם לאמונה שלמה. כמ"ש: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". וכן הקדימו 
"נעשה לנשמע" כנודע.
%break
ועל דרך זה השגנו כל התרי"ג מצוות, לעבוד אותם בהקדם האמונה השלמה 
כנודע, שהוא התרעא לדרתא [שער לדירה]. ואם כן יהיה שעור הכתוב 
ואהבת את ה׳ אלקיך, תלוי ממש בידו של האדם, דהיינו שיתאמץ בכל כוחו, 
לבוא במדריגה תמידית כזו, 
%page 66
שיהיה הולך ומקבל תמיד שפע קודש, ומטרות עוז, וכל נועם בתענוג תמידי, 
ואז האהבה בטוחה לו מאליו, כפי שהיא ארוכה בחוקי הטבע, באופן ששעור 
האהבה ומצוותה, הוא ענין הכשרתנו לקבל ממנו תענוג תמידי, נועם על 
נועם, כדרך הקדושה, שמעלין בקודש.
%break
וזהו ודאי בידינו, דהיינו, תיקון האמונה, כאמור. שאם זה ודאי אור אהבתו 
ית' בא מאליו, כי הרגש קבלת התענוג, היא עצמה הביטוי של אהבה וברכה 
לנותן. בדומה לנר ואורה, והוא פשוט.
יהודה ליב
%break
%H אגרת נז
%break
ב"ה ראש לחדשים נשיא לבני יהודה תרצ"א פעיה"ק ירושלים תובב"א
לכבוד האברך המפורסם החסיד בנש"ק מו"ה. .. נ"י.
%break
מכתבך קבלתי, ובמקום שאתה מצטער על מה שאינו חסר, מוטב לדאוג, על 
מה שחסר. וזה הכלל, כל מה שתלוי ביד השי"ת, הוא מצוי בשפע גדול. ורק 
על כלי קבלה שאי אפשר שיותפעלו זולת על ידי התחתונים. כי ליגיעתם 
בקדושה וטהרה. 
%break
הוא יתברך עומד ומצפה. ועל זה אנו דואגים, איך לזכות לרבוי יגיעה. 
והמוסיף על זה ודואג ללא צורך, נמצא גורע. ומלבד שאין לו צורך כלל, נמצא 
גם כן למזיק. והבן זה היטב.
%break
ובשאלת חבר שאתה שואל - אין לי ברגע זה במה להתנגד "וכל הערום 
יעשה בדעת" וכו'. וביתר השאלות שאתה רוצה תשובות ממני. אענה לך 
תשובתי האחת על כולנה.
%break
אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש 
מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות 
ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה 
שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, 
%break
וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך 
יהיה רצוי להשי"ת.
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות 
ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין 
לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
%break
ועל זה אומר הכתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם" וכו'. 
כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". 
%break
כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות 
צמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו 
בקרקע, כמ"ש חז"ל.
%break
כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש 
ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך 
להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני ישראל מן 
העבודה". 
%break
כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן 
היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" וכו'. כי 
השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%break
%page 67
היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל 
ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו 
ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך 
תפלה שלמה לפני יתברך.
%break
ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל 
הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, 
ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן 
לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
%break
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך 
לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
%break
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן 
הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה 
של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי 
אל תאמין". 
%break
וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה 
שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, 
והשי"ת שומע תפלה.
יהודה ליב
%break
%page 69
%H כתבי רב"ש - א'
%break
%page 71
%H מאמרים
%break
%H הראני את כבודך
%break
ויאמר "הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו" 
(שמות ל"ג). ויש להבין, מה מרמזת לנו את השאלה של משה רבנו עליו 
השלום, והתשובה של הקב"ה בנוגע לעבודה שלנו.
%break
הנה האדם, כשמתחיל להכנס לעבודת ה', הוא משתוקק לראות את כבוד 
ה'.
%break
היינו, בזמן שה' מאיר לו, זאת אומרת, בזמן שיש לו טעם בתורה ובמצות 
ומשתוקק לרוחניות, אז הוא יכול לעסוק בעבודת הקודש, ואז הוא יודע 
בעצמו, שהולך בדרך ה', ומרגיש את עצמו, שהוא מרים מעם, שכל הכלל 
מגושם, ורק הוא יודע ומבין, מה זה רוחניות.
%break
והיות שידוע שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', ד') "רבי לויטס איש יבנה אומר, 
מאוד מאוד הוי שפל רוח". לכן יש לו עבודה גדולה, שימצא בעצמו איזה 
חסרון, שיכול לומר, שהוא שפל. אבל היות שמצוה לקיים מאמר חז"ל, אז 
לוקח את זה למעלה מהדעת, ואומר, בטח שעדיין הוא לא שלם.
%break
וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה ולמצות, ולא 
מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'. ובמצב של אחוריים האדם 
יכול לראות עצמו, היינו את מצבו האמיתי, איך הוא, אם עוד הוא רואה 
שהוא מרים מעם, והוא צריך אז לעבוד על שפלות, 
%break
לקבל על עצמו המצוה של שפלות למעלה מהדעת, ומסתכל על אנשים 
אחרים, שהם עומדים במצב של ירידה ברוחניות, והוא במצב עליה. נמצא, 
שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות האמת, מה שאין כן בזמן הפנים הוא 
יכול לרמות את עצמו.
%break
אבל גם במדרגת אחוריים יש הרבה הבחנות. כי אם האדם כבר נכנס 
בעבודה של אמת, היינו בדרך שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, שרק אז 
מתחילים להרגיש את מצבים אמיתיים של אחוריים. כי אז לפעמים באה 
תמונה של אחוריים, שהוא רואה הנפילה שלו, 
%break
הגם שהיה לו מצב של פנים, לפני הנפילה למצב שבו הוא נמצא. אבל 
עכשיו, זה שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לא לתורה ומצות, ולא לתפילה, 
וכדומה, והוא מרגיש, שהוא עכשיו ככלי ריק, 
%break
שאין לו שום לחלוחית מעבודת ה'. נוסף לזה, הוא רואה בעצמו, כאילו אף 
פעם לא עבד עבודת הקודש, ובכלל הוא לא יודע עכשיו מה זה עבודת ה'.
%break
ולפעמים הוא בא לידי חשכות, שאם הוא מתחיל לדבר עם עצמו, שצריכים 
להכנס לעבודה, וזה לא תכלית, להישאר בלי שום תכלית בחיים, אז נדמה 
לו, שהוא מדבר לעצמו דבר חדש, שאף פעם לא שמע מענינים רוחניים. ואז 
הוא מתפלא על עצמו, איך אפשר להיות הרגשה כזאת, 
%break
שהוא נמצא עכשיו במצב של מתחיל, שאף פעם לא עסק בעבודה, בו בזמן 
שנשאר קצת רשימו בזכרונו, שהיה חשב את עצמו, שהוא היה תמיד בין 
המתקדמים בעבודה, ופתאום הכל נשכח מלבו, והוא זוכר זה רק כמו 
בחלום.
%break
נמצא, שהוא רואה את מצבו האמיתי רק בזמן של אחוריים. וזהו "וראית את 
אחורי ופני לא יראו". ואז יש לו כבר מקום לעבודה, היינו לבקש מה', שיקרבו 
אליו, ויגלה לו את הארת פנים שלו, שאז הוא בא לידי תשובה "עד שיעיד 
עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".
%break
%page 72
ועיין בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג, נ"ד) וזה לשונו, "וצריכים לדעת, שכל ענין 
העבודה בקיום התורה והמצות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' בחינות 
של השגחה המוסתרת, ועל זמן הזה, אומר בן הא הא, "לפום צערא אגרא". 
שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, 
%break
ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו. אמנם 
אחרי שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר מה שהיה עליו 
לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, 
וזוכה להשגת השגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שהתחלת העבודה בדרך האמת, היא בבחינת האחוריים. 
וזהו בכדי שהאדם יכין לעצמו כלים, ששם ישכון אור ה'. וכלים נקראים 
רצונות. זאת אומרת, 
%break
שמטרם שהאדם עובר את בחינת האחוריים, אין הוא יודע, שצריך שה׳ 
יעזור לו, אלא חושב שהוא בכוחות עצמו יכול להגיע לשלימותו, ולא צריך 
לעזרת ה' באופן יוצא מהכלל.
%break
אלא שיודע ומאמין, כנוהג בישראל, הגם שהאדם רואה, שהשכל מחייב, 
שהאדם הוא עושה, מכל מקום הוא מאמין, שה' עזר לו להשיג את מבוקשיו. 
מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, האדם רואה, 
%break
שהשכל אומר לו, שאין בידו להגיע לדרגת השפעה, אלא יושב ומצפה, שה' 
יעזור לו. נמצא, שרק זה נקרא, שהוא נצרך לה'. וזה נקרא כלי ורצון.
%break
כי דרך האמת נקראת "לשמה", היינו שעושה הכל בעל מנת להשפיע נחת 
רוח לה'. ואז באה לו התנגדות הגוף, שטוען, שהוא מבין, שכל עבודתו היא 
למלאות לכלי הגוף, שהיא בחינת אהבה עצמית. ואז מתחיל האדם להבין, 
שאין בידו ללכת נגד הגוף. ואז הוא נצרך לעזרת ה'. 
%break
וזה נקרא, שכבר יש לו כלי, היינו רצון וצורך שהבורא ימלא אותו. ואז 
מתקיים בו מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח ובהסולם 
אות ס"ג) וזה לשונו, 
%break
"אתא בר נש, אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, 
ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש".
%break
הרי אנו רואים, מטרם שיש לו כלי, לא יכולים לתת לו אור. אלא לאחר 
שנקבע בלבו, שצריך עזרה מאת הקב"ה, אז הוא מקבל עזרה, כנ"ל, שדוקא 
בעת שבא לטהר, ורואה שלא יכול, 
%break
אז הוא מקבל מלמעלה נשמה קדושה, שהוא אור, המתייחס לו לעזור לו, 
שתהיה לו היכולת ללכת קדימה, ולנצח את הכלי קבלה שלו, שיוכל 
להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'.
%break
וזה יש לפרש מה שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב". כי שלום מראה על 
שלימות המחלוקת, כי המחלוקת היא כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם 
יצר הרע על יצר טוב". ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה. האדם חושב, כי 
רק בזמן, 
%break
שהוא מרגיש עצמו קרוב לה', אז הוא בבחינת השלימות, שנראה אצלו, 
שהוא כבר זכה לבחינת פנים. אבל בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא מרוחק 
מה', אז הוא חושב, שאינו הולך על מסלול השלימות.
%break
אז אומרים "שלום שלום", היינו בחינת שלום שה' אומר. כמו שכתוב 
(תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל 
חסידיו, ואל ישובו לכסלה". המאמר הזה, צריכים להאמין כי ה' אומר "שלום" 
גם בזמן שהוא (האדם) מרגיש, שהוא מרוחק מה'. 
%break
כי מי נתן לו להבין, שהוא עכשיו מרוחק יותר מזמן אחר. כי בדרך כלל 
האדם מתחיל להרגיש שהוא מרוחק, בזמן שהוא מרבה בתורה ומצות, 
ושרוצה ללכת יותר על דרך האמת, 
%break
אז הוא רואה, שהוא יותר מרוחק. נמצא, לפי הכלל "מצוה גוררת מצוה", אם 
כן הוא היה צריך להרגיש שהוא יותר מקורב.
%break
אלא כנ"ל, שהקב"ה מקרבו, בזה שמראה לו את האמת, בכדי שיתן תשומת 
לב לעזרת ה'. היינו, שמראה לו, שאין אדם מסוגל לנצח את המלחמה בלי 
עזרת ה'. נמצא, בזמן המרוחק (שהאדם מרגיש שהוא מרוחק), שהיא 
בחינת אחוריים, אז הוא הזמן של התקרבות לה'.
%break
%page 73
%H אני ראשון ואני אחרון
%break
הנה הפסוק אומר "אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים". ידוע דסדר 
העבודה, על דרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', היא עבודה בעמ"נ 
להשפיע. אבל לפי מה שהאדם קיבל סדר העבודה מבחינת החינוך, הוא 
דוקא שלא לשמה, 
%break
כמו שאמר הרמב"ם, (הלכות תשובה, פרק י') וזה לשונו "ואמרו חכמים, 
לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא 
לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. 
%break
עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט. 
ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו מאהבה", עד 
כאן לשונו.
%break
אי לזאת, כשאדם רוצה ללכת בדרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', 
שענינו הוא, לכוון, שהכל יהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא צריך מקודם לקבל 
חסרון, היינו שלא מוצא סיפוק בעבודה דשלא לשמה.
%break
אז הוא מתחיל לחפש סדר אחר בעבודה. כי במה שהיה רגיל עד עכשיו 
לעסוק בתורה ומצות, היה על תשתית של רצון לקבל, המכונה "שלא 
לשמה". ועכשיו, שהוא צריך להחליף את כל היסוד שלו, שעל יסוד הזה היה 
בונה את כל סדר החיים שלו, 
%break
זה תלוי בשיעור, שהמצב דשלא לשמה, שהוא רואה, שדרך זו לא נכונה, 
ואינה נותנת לו מנוחה. ולא ינוח ולא ישקוט, עד שיצא ממצב זה למצב 
דלשמה.
%break
אבל מי נותן לו להרגיש, בזמן שהוא נמצא במצב דשלא לשמה, שעוד זה לא 
הדרך הנכונה, ועוד הוא נמצא מרוחק מדביקות ה'. בו בזמן שהוא מסתכל 
על הכלל, 
%break
שכל הכלל הולכים בתלם הזה, ולמה הוא צריך להיות יוצא דופן. ועוד קשה 
לו, בזמן שהוא מסתכל על הכלל, הוא רואה אנשים, שהם יותר כשרוניים, 
והם יותר בעל עבודה ממנו.
%break
והם מסתפקים מסדר העבודה, שקבלו בזמן היותם קטנים, שאז המדריכים 
לימדו אותם לעבוד רק בשלא לשמה, כנ"ל בדברי הרמב"ם ז"ל. ואז הוא 
רואה על עצמו, הגם ש"צרת רבים חצי נחמה", 
%break
אבל הוא לא יכול להשלים עם המצב דשלא לשמה. אז באה השאלה, אם 
באמת שהוא פחות כשרוני ופחות בעל עבודה. ומאין בא לו זה, שהמצב 
דשלא לשמה אינו נותן לו מנוחה.
%break
על זה באה התשובה: "אני ראשון". היינו, שהבורא נתן לו את החסרון הזה, 
שלא תהיה לו היכולת להמשיך בדרך זו. ולא יחשוב האדם, שזה השיג 
מחכמתו עצמו. אלא, אומר הקב"ה "אני ראשון. 
%break
זאת אומרת, אני נתתי לך את הדחיפה הראשונה, שתתחיל ללכת על הדרך 
האמת. בזה שעשיתי לך חסרון, שתרגיש, שאתה בעל חסרון מבחינת 
האמת".
%break
ואז מתחילה העבודה, שמתחיל לצפות להגיע למצב, שידחה אהבה עצמית, 
וכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. ואז עליו להקדיש לכך את כל 
המחשבה והמשאבים, העומדים לרשותו, בסוד "כל אשר בידך ובכוחך 
לעשות, עשה".
%break
ואח"כ, כשהוא זוכה לדביקות ה', אז הוא חושב, שעל ידי יגיעתו בתורה 
ומצות, ובהתגברות על אהבה עצמית שלו. והוא חושב, שזכה לזה רק על ידי 
העבודה שלו, שהיתה לו התמדה גדולה, ורק הוא, היה לו הכח לנצל עד 
תום, האפשרות שיש לנצל, עשה לו החיל הזה, שזכה למה שזכה.
%break
על זה אומר הפסוק "ואני אחרון. היינו, כמו שאני הייתי הראשון, שנתתי לך 
את החסרון, כנ"ל. כמו כן, אני אחרון. זאת אומרת, אני נתתי לך המילוי 
להחסרון". כי החסרון נקרא "הכלי", והמילוי נקרא "האור". 
%page 74
והיות שאין אור בלי כלי, לכן מקודם מתחילים לעשות את הכלי, ואח"כ 
נותנים השפע לתוך הכלי. לכן הבורא נתן קודם כל הכלי, שזה נקרא ״אני 
ראשון״. ואח״כ נתן השפע, שזה נקרא ״אני אחרון״.
%break
ובזה נבין את השינוי, שיש בין עבודה, שהפועל עובד בעבודה גשמית, 
באיזה בית חרושת, לבין פועל שעובד עבודה רוחנית. שמסדר העולם הוא, 
כי פועל שאינו עובד, אינו מקבל שכר. אבל עונש הוא לא מקבל, אם הוא לא 
עובד.
%break
מה שאין כן עבודה רוחנית. מי שלא עובד, היינו מי שלא מקיים חס ושלום 
תורה ומצות, הוא מקבל עונש, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה') וזה לשונו 
"בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול 
להבראות. אלא להיפרע מן הרשעים, 
%break
שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים, 
שמקימין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות".
%break
וכבר נתבאר זה במאמרים הקודמים, ותמצית הענין הוא, שענין "להיפרע 
מהרשעים" הוא, שיהיו היסורים, מה שיש לרשעים בחייהם. שפירושו הוא, 
כשהוא מסתכל על הרשעים של עצמו, היינו על הרצון לקבל שלו, ואם הוא 
רואה, שכל מה שהוא עובד עבור הרצון לקבל, 
%break
אין לו סיפוק בחיים כאלו. ובשיעור שהוא רואה ומרגיש את כל האי נעימות 
מהחיים כאלו, על ידי זה הוא מקבל כלי וחסרון לרוחניות, משום שהאי 
נעימות, מה שהאדם מרגיש בחיים שלו, זה דוחף אותו שיחפש מקום, שיכול 
לקבל משם חיים.
%break
נמצא לפי זה, העונש, שהוא מקבל על מה שהוא לא הולך בדרך הנכונה, 
הוא לא נבחן כנקימה ונטירה על מה שהוא לא רוצה ללכת בדרך ה', הנקרא, 
שצריכים לעבוד לשם שמים, אלא להיפך, זה סיוע, שדוחפים אותו להאושר 
ולהטוב.
%break
לכן יוצא, מה שהוא רואה ענין העונש, מה שיש לרשעים, הוא בעצמו צריך 
להרגיש מיסורים שיש להרשעים. 
%break
וזה סוד מה שכתוב (תהילים, צ"ד) "אשרי הגבר, אשר תיסרהו ה'". 
שפירושו הוא, היסורים, שהוא מרגיש, כשהוא הולך בדרך הלא נכונה, זה 
נקרא שהקב"ה נותן לו כלי, כנ"ל, שזהו "אני ראשון".
%break
אבל לא לכולם הוא נותן להרגיש יסורים, בזמן שהולכים בדרך דשלא 
לשמה. אלא רק "את אשר יאהב ה', יוכיח". שזה נקרא, שמרגיש טעם של 
הרשעים, שמשוקעים באהבה עצמית. וזה דוחף אותו מדרך השקר לדרך 
האמת.
%break
היוצא מזה, שבגשמיות, שפועל לא עובד, אינו מקבל שכר, אבל עונש לא 
נותנים לו על זה שלא רוצה לעבוד. מה שאין כן ברוחניות, שהתעצל 
בעבודה, מקבל עונש, כמו שאמרו חז"ל "להיפרע מן הרשעים", 
%break
ששם לא נכנס בגדר שמענישים אותו, אלא שמעלים אותו ללכת בדרך 
הנכונה. לא נבחן זה לעונש, אלא זה נבחן לתיקון. זאת אומרת, שיש ב' 
אופני התיקון:
%break
א. דרך התורה,
ב. דרך יסורים.
אבל זה לא נקרא "עונש", אלא זה נקרא "תיקון". והתיקון בא לו על ידי 
יסורים.
%break
ואח"כ כשכבר יש לו כלי, הנקרא "כלי דהשפעה", במקום שהיה לו מקודם 
רק רצון לקבלה עצמית, מקבל עכשיו רצון, היינו שהוא מצפה לה', שיתן לו 
את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
וכשיש לו הכלי דרצון להשפיע, אז הוא זוכה להטוב והאושר, שהיה 
במחשבת הבריאה, שהיא נקראת "להטיב לנבראיו". וזהו כנ"ל "אני אחרון", 
שהכוונה על המילוי. שמה שהיה חסר לו מקודם, הוא ממלא עכשיו את כל 
חסרונותיו.
%break
אבל זהו רק מבחינת השגחה פרטית. זאת אומרת, האדם מצד עצמו הוא 
צריך לומר, שהכל תלוי בו, כי רק לפי ערך התגברותו בעבודה, הוא יכול 
לזכות להמטרה, שבשבילה הוא נברא. 
%page 75
וזהו נקרא, שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ויחד עם זה, לאחר שעשה 
את עבודתו, הוא צריך לומר, שהכל הוא בהשגחה פרטית, כנ"ל בפירוש "אני 
ראשון ואני אחרון".
%break
וענין זה, שהאדם יגיע להמטרה, הוא צריך לדעת, כי העיקר הוא, שהוא 
צריך להגיע לכוון כל מעשיו ומחשבותיו, שיהיו לשמה, כמו שכתוב "כל 
הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו". 
%break
ויש להבין במה שכתוב "כל הנקרא בשמי בראתיו", וכי מי שלא "הנקרא 
בשמי", לא ברא הקב"ה לכבודו. וכמו כן יש להבין, מהו הפירוש של "הנקרא 
בשמי".
%break
ויש לפרש "הנקרא בשמי", היינו שהוא מתייחס אליו יתברך, כמו שכתוב 
"ישראל עמך", או "עמו ישראל", שהכוונה היא, שהוא מתייחס אל ה'. אז 
הוא צריך להיות בהשתוות הצורה לה', 
%break
כמו שכתוב "מהו רחום, אף אתה רחום", שכוונתו הוא רק להשפיע לה', 
שכל מעשיו הם רק למען כבודו יתברך, ואינו דואג לתועלת עצמו.
%break
ובזה נפרש "כל, הנקרא בשמי". זאת אומרת, מי מתייחס אלי. אלו אנשים, 
שאומרים, שכל הבריאה הוא רק בראה לכבודו יתברך, ולא לתועלת עצמו, 
אז הוא יכול לייחס את עצמו אלי, 
%break
והוא נכנס בכלל, הנקרא "עמו ישראל", או "ישראל". ואז הוא יכול להרגיש 
את מה שכתוב "הבוחר בעמו ישראל באהבה".
%break
היוצא מזה, שהאדם צריך לקבל חסרון, שירגיש, שהוא זקוק, שה' יעזור 
להגיע "שכל מעשיו יהיו לשם שמים". ואז מתחיל סדר העבודה דלשמה. ואז 
זוכה לדברים, כדברי רבי מאיר.
%break
%H ענין השפעה
%break
לבאר ענין של השפעה. כשאדם משמש את מי שחשוב בעיני העולם, אין 
האדם חשוב צריך לתת לו תמורה עבור השימוש שלו, אלא עצם השימוש 
לאדם חשוב, נחשב לו כאילו נתן לו תמורה. 
%break
זאת אומרת, אם הוא יודע, שהוא אדם חשוב, כבר נהנה מהשימוש, ולא 
צריך לקבל עוד הנאה עבור השימוש, אלא השימוש בעצמו הוא הוא הנאה 
שלו.
%break
מה שאין כן אם הוא משמש אדם פשוט, אז אין לו הנאה מהשימוש, וצריך 
לקבל תמורה עבור השימוש. זאת אומרת, אותו השימוש שהוא עושה, אם 
זה לאדם חשוב, אז אינו צריך לתמורה.
%break
למשל, בא אדם חשוב באוירון ובידו מזודה קטנה. ויש הרבה אנשים 
שמחכים לבואו. ואדם החשוב נותן את המזודה שלו למישהו, להביא 
להמכונית שלו, שהוא נוסע הביתה. 
%break
ורוצה לשמש לו תמורת זה נגיד 100 דולר. בטח שהוא מסרב לקבל ממנו, 
מטעם שיש לו הנאה מהשימוש שלו יותר ממאה דולר, שהוא נותן לו.
%break
מה שאין כן אם הוא אדם פשוט, אפילו בכסף לא יהיה משרת שלו, אלא הוא 
יגיד לו "יש כאן אנשים שהם סבלים, הם יביאו המזודה שלו להמכונית. ולי, 
אין זה לפי כבודי, לשמש אותך. והסבלים, היות שזהו המקצוע שלהם, אם 
תיתן להם תמורה, בטח הם ישמחו לשמש אותך".
%break
נמצא לפי זה, אותו המעשה, שהוא עושה, יש הבדל והבחנה רבה, לא 
בהמעשה, אלא לשם מי הוא עושה את המעשה. אם הוא עושה את המעשה 
עבור אדם חשוב, תלוי זה רק בחשיבותו של אותו אדם כלפי הרגשתו של 
האדם, 
%page 76
מה שהוא מרגיש את גדלותו של אדם זה. ואינו חשוב, אם הוא מבין, שהוא 
אדם חשוב, או שהסביבה שלו אומרים עליו, שהוא אדם חשוב, כבר יש לו 
כח לשמש אותו, ואינו צריך לשום תמורה, כנ"ל.
%break
ולפי הנ"ל יש להבין בענין זה, מהו באמת כוונת האדם, שמשמש את האדם 
חשוב. אם כוונתו, שהוא נהנה מזה, שמשמש לו, שנחשב לו לזכיה גדולה, 
בזה שמשמש לו. 
%break
או מטעם היות שיש לו הנאה גדולה, בזה שמשמש לו. ומאיזה מקור באה לו 
ההנאה, כשהוא משמש לאדם חשוב, הוא לא יודע. אלא שהוא רואה דבר 
טבעי, שיש כאן הנאה גדולה, לכן הוא רוצה לשמש לו.
%break
זאת אומרת, אם כוונתו היא, אם הוא אדם חשוב, לכן הוא רוצה, שהאדם 
חשוב יהיה לו הנאה. או שהוא רוצה לשמש אותו, משום שהוא מרגיש 
הנאה. היינו, אם הוא היה יכול לקבל אותה הנאה, שיש לו מזה שמשמש לו, 
על ידי דבר אחר, אז הוא היה מוותר על השימוש הזה. 
%break
כי כל מה שהוא רוצה לשמש אותו, הוא רק מטעם, שמרגיש שמכאן הוא 
יכול למצוא הרגשה טובה, לכן הוא משמש אותו.
%break
השאלה היא, אם השימוש הוא, בכדי שרוצה, שיהיה לאדם חשוב הרגשה 
טובה. ומה שהוא מרגיש הנאה, בזה שהוא משמש לו, הוא רק תוצאה. אבל 
לא שכוונתו הוא על עצמו, 
%break
אלא רק שיהיה לאדם חשוב הרגשה טובה. או באמת, הוא אין לו חשבון אם 
האדם חשוב, אלא כל החשבונות שלו הוא, עד כמה שהוא יכול לקבל מזה 
הנאה.
%break
ואם אנו נשאל, מה נפקא מינה בזה, על איזה כוונה הוא עושה, התשובה 
היא, כי אנו צריכים לדעת, מהו הפירוש "כלי דהשפעה". אנו מוצאים ג' 
הבחנות במעשה דלהשפיע:
%break
א. הוא עוסק בעניני השפעה לטובת הזולת, בין בגופו ובין בממונו, בכדי 
שיקבל עבור זה תמורה. היינו, שלא מספיק השימוש בעצמו, שהשימוש יתן 
לו הנאה. אלא שהוא רוצה, שתמורת זה יתנו לו דבר שני. למשל, הוא רוצה 
שתמורת עבודתו במעשה דלהשפיע, יתנו לו כבוד. 
%break
ובעבור זה יש לו כח לעבוד. מה שאין כן אם אין לו הבטחון, שיקבל עבור זה 
כבוד, אז הוא לא היה עושה, מה שהוא עושה לטובת הזולת.
%break
ב. הוא עוסק בדברים של השפעה לטובת הזולת, ואינו רוצה שיתנו לו איזו 
תמורה עבור עבודתו. היינו דבר אחר, היינו דבר שני. אלא שהוא מסתפק, 
בזה שהוא עשה מעשים של השפעה. ויש לו בטבע הנאה, מזה שעושה 
טובות לאחרים. וזהו כל הנאה שלו. 
%break
ובודאי שזוהי מדרגה יותר גדולה מהראשונה, שמכאן אנו רואים, שהוא 
עושה מעשים, שכוונתו על מנת להשפיע לאחרים טובות. וזה אנו צריכים 
לכנות ״משפיע בעמ״נ להשפיע״.
%break
אבל אם נעמיק קצת בהדבר, ונחקור, מהי באמת כוונתו, בזה שהוא משפיע 
לאחרים. אם הוא עושה את כל המעשים, הוא משום, שהוא רוצה להנות. 
שפירושו, אהבה עצמית, היות שמצד הטבע שלו הוא נהנה ממעשים של 
השפעה, או שכוונתו הוא, שיש לו הנאה מזה שיש לאחרים דברים טובים.
%break
זאת אומרת, שהוא נהנה מזה, שיש לאחרים מצב רוח טוב. לכן הוא 
משתדל לעשות טובות לאחרים, בכדי שיהיה לאחרים מצב רוח טוב, שיהנו 
מהחיים שלהם. ואם במקרה הוא רואה, שיש איש אחר, אם הוא יעשה את 
המעשים, שרוצים לעשות עכשיו, 
%break
למשל, לבני עירו, הוא יותר מוצלח ממנו, אז הוא מוותר על הנאה שלו, מזה 
שיש לו הנאה ממעשים של השפעה, ומשתדל שהשני יעשה את הדבר.
%break
ואז בטח אם האיש הזה, מה שהוא עוסק במעשים של השפעה, ואינו רוצה 
שום תמורה עבור עבודתו, מכל מקום על זה שהאחר יעשה את המעשים 
לטובת בני עירו, אף על פי שהוא יודע, שהשני יותר מוכשר, 
%page 77
מכל מקום הוא לא יכול לוותר, על זה עוד לא יכולים לומר, שזה נקרא 
"משפיע בעמ"נ להשפיע". כי סוף כל סוף אהבה עצמית היא הקובעת אצלו.
%break
ג. הוא שעובד בעמ״נ שלא לקבל שום תמורה. וגם אם הוא רואה, שיש איזה 
אדם, שהוא יותר מוכשר, הוא מוותר על הנאתו, מזה שהוא משפיע 
לאחרים, ודואג רק לטובת הזולת. זה נקרא "משפיע בעל מנת להשפיע".
%break
אם כן, יש כאן בירור גדול, שצריכים לברר, מהי באמת כוונתו. אם הוא 
רוצה, שיהיה לעצמו מצב רוח טוב, לכן הוא משמש לו. או כוונתו הוא, שהוא 
רוצה, שיהיה מצב רוח טוב להאדם חשוב.
%break
ובכדי להבין את ההבחנה הנ"ל, יכולים להבין את הדבר, על ידי ציור 
שהאדם יצייר לעצמו. היות שזהו אדם חשוב מאוד, ולכן הוא רוצה להנות לו, 
בכדי שיהיה לו מצב רוח טוב. לכן הוא רוצה לשמש אותו. אבל בזמן השרות 
שהוא עושה לו, הוא מרגיש בעצמו מצב רוח טוב ונעלה, 
%break
ומרגיש את עצמו, שכל התענוגים, שהוא היה מרגיש בחיים שלו, הוא 
מרגיש עכשיו, שאין לו שום ערך ממה שהוא מרגיש עכשיו, מסיבת שהוא 
משמש אדם החשוב ביותר בעולם, ואין לו שום מילים, לתאר את קורת רוח 
שיש לו, מזה שהוא רוצה לעשות לאדם חשוב מצב רוח טוב.
%break
ועכשיו הוא יכול לעשות בקורת על עצמו, מה כוונתו, בזה שהוא רוצה 
לעשות נחת רוח להאדם חשוב. אם הוא דואג לתועלת עצמו, זאת אומרת, 
מה שהוא רוצה להנות לו, הוא מטעם, שהוא ירגיש מצב רוח טוב. 
%break
או שכל כוונתו הוא, שאדם חשוב, הוא להנות לו, שיהיה להאדם חשוב מצב 
רוח, שמסיבת גדלותו של האדם, מתעורר לו חשק גדול לשמש אותו.
%break
לכן, הגם שבזמן שימושו, הוא מרגיש את התענוג הגדול, שיש בעת 
השימוש, מכל מקום, אם הוא יודע, שיש מישהו, אם הוא ישמש אותו, יהיה 
יותר נחת רוח להאדם חשוב, אז הוא מוותר על הנאת עצמו, 
%break
מה שהוא יכול להרגיש בעת השימוש, ורוצה בלב שלם, שהשני יעשה את 
השרות הזאת, מסיבת שיהיה לו יותר נחת רוח, מכפי שהוא ישמש לו.
%break
נמצא מזה, אם הוא מסכים לוותר על השרות שלו, אפילו שמרגיש עכשיו 
תענוג נפלא מהשרות שלו, מכל מקום, לטובת האדם חשוב, שיהיה לו יותר 
נחת רוח, הוא מוותר, משום שהוא לא חושב על עצמיותו, אלא הכל לטובת 
האדם חשוב.
%break
וזה נקרא, שאין לו שום כוונה לתועלת עצמו, אלא הכל בעל מנת להשפיע, 
ואין לו שום חשבון עם עצמו. אז יש לו הבירור השלם, שלא יכול לרמות את 
עצמו. וזה נקרא "השפעה גמורה".
%break
אבל צריכים לדעת, כי אין באפשרותו של האדם להגיע לזה בכוחות עצמו. 
אלא על זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, 
שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול 
לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו", (קידושין ל').
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, שיהיה 
באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח להקב"ה. ואז 
כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו להגיע לזה, אז 
האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, 
%break
שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה שהוא 
רוצה מתורה ומצות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, שהקב"ה יתן לו הכח 
הזה, הנקרא "כח השפעה".
%break
היות שיש כלל "מי שנותן איזו יגיעה, היינו שמבטל המנוחה שלו, הוא 
מסיבת שרוצה משהו, שיודע, שבלי יגיעה לא יתנו לו, לכן הוא מוכרח 
להתייגע". ואי לזאת, האדם המתייגע לקיים תורה ומצות, בטח שיש לו איזה 
דבר, שחסר לו. ולכן הוא מתייגע בתו"מ, שעל ידי זה ישיג את מבוקשו.
%break
ולפי זה צריך האדם לתת תשומת לב וקצת מחשבה, טרם שמתחיל עבודתו 
בעבודת ה', מה הוא רוצה. היינו, איזה שכר הוא רוצה תמורת עבודתו. או 
נגיד יותר פשוט, מהי הסיבה שמחייבו לעסוק בתורה ומצות. 
%page 78
ואז, כשמתבונן בדבר זה, היינו לדעת מה חסר לו, שבשביל זה הוא צריך 
להתייגע, אז מתחיל האדם לחשוב הרבה מחשבות, עד שמאוד קשה לו 
לדעת, באמת מה הוא רוצה.
%break
לכן יש הרבה אנשים, שבעת שמתחילים לחשוב, לשם איזו מטרה הם 
עובדים, אז הם לא יכולים לקבוע מטרה אמיתית, לכן הם אומרים "מה לנו 
להתעייף במחשבות של חקירה", ועובדים בלי שום מטרה, אלא שאומרים 
"אנו עובדים בשביל עולם הבא. 
%break
ומה זה עולם הבא. מה לנו לחשוב על זה. רק נאמין שזהו דבר טוב, ודי לנו. 
מתי שנקבל את השכר של עולם הבא, אז נדע מהו זה. ולמה לנו לכנס 
בחקירות".
%break
ורק יחידים ישנם, שאומרים, שיש ענין דביקות ה'. ובכדי להגיע לדביקות ה', 
הוא צריך להגיע לידי השתוות הצורה, היינו "מה הוא רחום, אף אתה 
רחום". 
%break
ואז הוא מתחיל להשתדל להגיע לידי השתוות הצורה, שהוא, שיהיו כל 
מעשיו בבחינת השפעה, שרק אז נעבר הצמצום וההסתר שיש בעולם, 
ממנו. ומתחיל להרגיש את הקדושה.
%break
אבל בעת שמתחיל בעבודתו להגיע לידי מדרגת השפעה, אז הוא רואה, 
שהוא רחוק מאוד מזה. שאין לו רצון של מחשבה, דיבור, מעשה, שתהיה לו 
היכולת לכוון בעל מנת להשפיע. ולא יודע אז מה לעשות, שישיג כח 
ההשפעה. 
%break
וכל פעם שמוסיף כוחות, הוא רואה, שכל ענין זה הוא ממנו והלאה. עד שבא 
לידי הכרה, שאין זה בגדר אנושי, שתהיה מציאות, שיוכל פעם להגיע לזה.
%break
אז הוא בא לידי הכרה, שרק הקב"ה הוא יכול לעזור לו, כנ"ל. ורק אז הוא 
מבין, שהוא צריך לעסוק בתו"מ, כדי לקבל שכר. והשכר שלו הוא, שבשביל 
זה הוא מתייגע, הוא שהקב"ה יתן לו הכח של השפעה. 
%break
ועל זה השכר הוא מקווה. כיון שהוא רוצה להגיע לדביקות השי"ת, שהוא 
בחינת השתוות הצורה, שהוא בחינת השפעה.
%break
וזהו כל השכר שלו, מה שהוא מקווה, שעל ידי היגיעה שלו בתורה ומצות, 
הוא מקווה, שיתנו לו דבר, מה שהוא בעצמו לא יכול להשיג. אלא הוא צריך 
שהשני יתן לו. כדרך יגיעה הגשמית, היות שאין אדם יכול להשיג בעצמו 
כסף, לכן הוא נותן יגיעתו, ועבור זה יתנו לו כסף.
%break
 כמו כן ברוחניות, מה שהוא לא יכול להשיג בכוחות עצמו, והוא צריך, שמי 
שהוא יתן לו, אז לזה אנו מכנים "שכר".
%break
לכן כשהאדם רוצה להגיע לידי מידת השפעה, מטעם שהוא רוצה לבוא לידי 
דביקות ה' יתברך, ואי אפשר לו לבוא לידי מידה זו, אלא הוא צריך, שהבורא 
יתן לו את זה. וזה שהוא רוצה, שיתנו לו, זה נקרא "שכר".
%break
ולכן, היות שיש כלל "אם רוצים שכר, מוכרחים לתת עבודה ויגיעה", לכן הוא 
מקיים תורה ומצות, בכדי שיתנו לו את השכר הזה, הנקרא "כח השפעה", 
היינו לצאת מאהבה עצמית ולקבל רצון, שיהיה לו כח לעסוק רק באהבת 
הזולת.
%break
וזהו שאמרו "לעולם יעסוק בתו"מ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים 
לשמה, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". היינו כנ"ל, שעל ידי היגיעה 
בתו"מ על מנת שיבוא לשמה, 
%break
אז הוא יגיע לידי מדרגת לשמה, על ידי שהוא התייגע את עצמו מקודם. לכן 
הוא זוכה, ל"המאור שבה, מחזירו למוטב". שזה נקרא, שמן השמים נתנו לו 
את הכח השפעה.
%break
אבל יש לשאול, בשביל מה הוא צריך מקודם להתייגע את עצמו, ואח"כ 
נותנים לו את המאור התורה. ולמה לא נותנים לו תיכף את המאור התורה, 
ותיכף יחזיר אותו למוטב. 
%break
ולמה להתייגע ולתת מרץ בחינם, וגם לאבד זמן בחינם. הלא היה יותר טוב, 
שיתנו לו את המאור תיכף בתחילת עבודתו. זאת אומרת, שתיכף יקבל את 
המאור, ותיכף יתחיל עבודתו בלשמה.
%break
%page 79
והענין הוא, ש"אין אור בלי כלי". ו"כלי" נקרא רצון. היינו שהאדם שיש לו 
חסרון, ומשתוקק למילוי חסרון, זה נקרא "כלי". ורק אז, כשיש לו כלי, היינו 
רצון לאיזה מילוי, אז שייך לומר, שנותנים לו מילוי, והוא שבע רצון בהמילוי 
שנתנו לו. כי לזה הוא היה משתוקק. 
%break
ו"שכר" נקרא מילוי. שההשתוקקות מקבל, ועוד יותר מזה, שגודל חשיבות 
המילוי, תלוי במידת ההשתוקקות, ולפי ערך היסורים שהיה לו, באותו שיעור 
הוא נהנה מהמילוי.
%break
אי לזאת, אי אפשר לתת להאדם מאור, שיחזיר אותו למוטב, בזמן שאין לו 
שום רצון לזה. כי ענין החזרתו למוטב פירושו, שהוא מאבד את הכח של 
אהבה עצמית, ומקבל כח של אהבת הזולת.
%break
ואם האדם, אין לו שום רצון לצאת מאהבת עצמית, ואם אומרים לו "תעבוד 
עבודה ותמורת זה לא יהיה לך רצון לאהבה עצמית", לא נחשב זה לאדם 
לבחינת שכר. 
%break
אלא להיפך, אדם חושב אז, תמורת זה שעבד אצל בעל הבית, ובמקום 
שהיה צריך לעשות לו טובה תמורת יגיעתו, אז נותן לו תמורת זה רעה 
גדולה. עד כדי כך, שכל אהבה עצמית הוא מפסיד ברגע אחד. ומי מסכים 
לדבר זה.
%break
ולכן צריך האדם מקודם ללמוד שלא לשמה, שעל ידי זה יהיה לו סיוע מצד 
הגוף, כי האדם מוכן לוותר על תענוג קטן, בכדי לקבל תענוג גדול. ומצד 
הטבע אין אדם יכול לצייר לעצמו תענוג, אם לא שיהיה רק בנוי על יסוד של 
אהבה עצמית.
%break
לכן אומרים לו, שע"י התעסקותו בתורה ומצות, הוא יקבל שכר. וזה לא 
שקר. שבודאי הוא יקבל שכר. היינו אומרים לו, שע"י יגיעתו בתורה ומצות, 
הוא יקבל שכר, זה אמת. כי בודאי יקבל שכר. אלא השכר ישתנה.
%break
כי למשל, האבא אומר לילד שלו, אם תהיה ילד טוב, אני אקנה לך אוטו, מה 
שילדים קטנים משחקים בה, היינו אוטו של פלסטיק. ואח"כ אבא נסע לחוץ 
לארץ, וחזר לאחר כמה שנים. הבן כבר נתבגר, ובא לאביו, ואומר לו "אבא, 
הלא אתה, מטרם שנסעת לחוץ לארץ, 
%break
הבטחת לי אוטו - מוביל של פלסטיק". הלך אביו וקנה במקום זה מכונית 
טובה, שיכול לנסוע עמה למרחקים. ואז הבן כבר בר שכל, והוא מבין, שאין 
עכשיו הזמן מתאים למכונה של פלסטיק, 
%break
אלא למכונה של אמת. האם זה נקרא, שאביו רימה אותו. בטח שלא. אלא 
הבן רואה עכשיו, שהוא, כשהיה ילד, לא היה יכול להבין אחרת, אלא דוקא 
בשכר של "מה בכך".
%break
כמו כאן, כשמתחיל בשכר של "מה בכך", שזה נקרא "שלא לשמה", היינו 
שהוא מחכה שיתנו לו שכר של דבר, שאין לו ערך נגד השכר האמיתי, 
שהוא יקבל, היינו שיזכה לשמה, שזהו הכלי, שיכולים לקחת בתוכו הטוב 
והעונג, מה שהבורא רוצה לתת, שהם התענוגים האמיתיים.
%break
נמצא, בזה שאומרים, שיעבוד שלא לשמה, היינו לקבל שכר, זהו אמת. 
היינו, שגם כשיכוון בעמ"נ להשפיע, גם כן יקבל שכר. אלא כל השקר הוא 
בזה, בהשכר בעצם. שהאדם, בזמן שנמצא בשלא לשמה, הוא חושב על 
שכר אחר שיתנו לו. שהכלי, שמקבל את זה, נקרא "אהבה עצמית".
%break
מה שאין כן אחר כך, שהאדם גדל, הוא התחיל להבין, שעיקר הכלים 
שמקבלים שכר, הוא בכלים דהשפעה, שדוקא ע"י כלים אלו מקבלים את 
הטוב והעונג האמיתי. 
%break
ואז הוא מרגיש את עצמו לאדם המאושר בעולם. מה שאין כן השכר, שהיה 
מצפה שיקבל, בזמן שהיה נמצא בשלא לשמה, שאז לא היה מסוגל לקבל, 
רק שכר המתאים לילד קטן.
%break
נמצא לפי זה, כשמלמדים בשלא לשמה לקבל תענוג ושכר תמורת עבודתו, 
הוא לא נקרא "שקר", מטעם שהוא לא הפסיד שום דבר, במה שמחליפים לו 
את השכר קטן לשכר יותר גדול. אלא צריכים לפרש, 
%page 80
ששלא לשמה, היינו השכר הזה, אין לו את השם האמיתי, כמו שהוא חושב, 
אלא שיש להשכר שם אחר, מכפי שהוא חשב. אבל שכר נשאר שכר. ולא 
מחליפין את השכר, אלא מחליפים את השם של השכר. היינו מ"שכר של 
שקר ומדומה" ל"שכר של אמת".
%break
ומכל הנ"ל יוצא, שעיקר מה שהאדם צריך לקבל תמורת יגיעתו בתו״מ, הוא 
שהקב״ה יתן לו את הכלים דהשפעה, מה שאין האדם עצמו יכול להשיג, 
מטעם שהם נגד הטבע. 
%break
אלא זהו מתנה מן השמים. שזהו השכר שלו, שהיה תמיד מצפה לזה "מתי 
אני אהיה מסוגל לעשות נחת רוח להבורא יתברך". וכיון שהיה מצפה לשכר 
הזה, לכן זה נקרא "שכר שלו".
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לעיין ב"פתיחה כוללת לספר פנים מסבירות" (אות 
ג', ד"ה "ודע") שכתוב שם "שורש החושך הוא המסך שבכלי מלכות. ושורש 
השכר נשרש באור חוזר היוצא על ידי זווג דהכאה".
%break
הוא נותן שם שורש, למה שאנו רואים בעולם הזה. היינו, שכל מה שאנו 
רואים בעולם הזה, כל זה הוא ענפים הנמשכים מהשורשים, מהעולמות 
העליונים. ואומר שם "שורש היגיעה, מה שהאדם מרגיש בעולם הזה, נמשך 
משורש המסך שבכלי מלכות". 
%break
שפירושו, שהכלי, שיש להנבראים, הוא הנקרא "רצון לקבל הנאה", שזה 
ברא הקב"ה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. לכן ברא בהנבראים רצון לקבל 
הנאה. וזה מכונה "מלכות" בספירות העליונות.
%break
ואח"כ, אנו לומדים, נעשה ענין של צמצום, שענינו הוא, שלא רוצה להיות 
מקבל, משום שהוא רוצה בהשתוות הצורה עם הבורא. לכן נעשה כלל 
בהקדושה, שלא מקבלים שום דבר מבלי שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה ענין תיקון המסך. היות שמדברים באורות עליונים, לכן זה שלא רוצים 
לקבל אור, נקרא "מסך". בדומה לאדם, בזמן שאור השמש מאיר יותר מדי 
להבית, ואינו רוצה לקבל את אור השמש, אז נותן וילון או מסך, בכדי 
שהשמש לא תזרח לתוך הבית.
%break
לכן כשמדברים באורות עליונים, וכשהמלכות, אף על פי שהיה לה רצון 
וחשק גדול לקבל אור התענוג, מכל מקום ויתרה על התענוג, שלא לקבל 
אותו, מסיבת שרוצה בהשתוות הצורה, זה נקרא "יגיעה". היינו שעושה דבר 
שלא לרצונה, היינו שמונע את עצמה מלקבל את התענוג.
%break
וגם בעולם הגשמי, האדם, בזמן שהוא צריך לוותר על איזה תענוג, נקרא זה 
"יגיעה". למשל, האדם נהנה מהמנוחה, והוא לאיזו סיבה וצורך מוותר את 
המנוחה שלו, והולך לעשות משהו. זהו נקרא "יגיעה".
%break
וכמו כן הוא מראה לנו, איך הענף הגשמי, כשמקבל שכר, איפה זה נשרש 
בהעולמות עליונים. הוא מראה לנו, ששורש השכר נמשך מאור חוזר, שהוא 
הרצון להשפיע, 
%break
היוצא מהזווג דהכאה, שנעשה בין אור העליון לבין המסך והעוביות (עיין 
תע"ס חלק ד' דף רנ"ח, אות ח'), שכתוב שם, "שאור חוזר המלביש יוצא 
תולדה משני כוחות". שענין זווג דהכאה ברוחניות הוא, אם שני דברים 
מנוגדים זה לזה, נבחן זה להכאה, שענינו הוא, 
%break
מצד אחד הוא חושק מאוד להדבר, מטעם שהוא רואה, שמזה תהיה לו 
הנאה גדולה, ומצד השני הוא מתגבר ולא מקבל את הדבר, מסיבת שהוא 
חושק להשתוות הצורה. 
%break
היינו שיש כאן שתי תשוקות:
א. שמשתוקק לקבל הנאה,
ב. ומצד שני הוא משתוקק להשוואת הצורה.
%break
ומב' אלה נולד דבר חדש, המכונה "אור חוזר המלביש", שעם כח הזה הוא 
יכול אח"כ לקבל את השפע העליון, משום שהאור חוזר הזה הוא הכלי 
המתאימה לקבל את השפע. דהיינו, שעם הכלי הזה יש לו כאן ב' דברים:
%break
%page 81
א. שהוא מקבל את התענוג, שיש בשפע העליון, שהיא באה ממחשבת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו,
ב. ויחד עם זה הוא נמצא את עצמו בהשתוות הצורה, שהוא בחינה ב', שיש 
לו בעת קבלת השפע.
%break
הרי אנו רואים מכל הנ"ל, שכל השכר הוא רק אור חוזר, שהוא כח השפעה, 
שהתחתון מקבל מהעליון, שהוא מכנה אותו "אור חוזר", שפירושו, מה 
שהתחתון נותן להעליון. 
%break
זאת אומרת, השפע שבא מהבורא נקרא "אור ישר". כמו שכתוב "והאלקים 
ברא את האדם ישר". היינו, כמו שאנו לומדים, שמחשבת הבריאה היתה 
להטיב לנבראיו. היינו, שהתחתונים יקבלו שפע. וזה נקרא "ישר".
%break
אלא שהמקבלים את השפע רוצים בהשתוות הצורה. לכן יש לנו תיקון, 
המכונה "אור חוזר". היינו, שהמקבל את השפע לא מקבל זה מטעם שהוא 
רוצה להנות, אלא מטעם שהוא רוצה להשפיע להעליון. שפירושו, כמו 
שהעליון רוצה שהמקבל יהנה, כמו כן המקבל את השפע, 
%break
כוונתו שהוא מחזיר הנאה להמשפיע, שהעליון יהנה מזה שנתמלא את 
מחשבתו. נמצא לפי זה, שעיקר השכר הוא האור חוזר, היינו הכח 
ההשפעה, מה שהתחתון מקבל מהעליון.
%break
אבל מכל מקום יש להבין, מדוע אנו אומרים, שהכלי, הנקרא "כח השפעה", 
זה הוא כל השכר. הלא שכר משמע דבר שמקבלים. כמו שאומרים "אני 
עובד בשביל לקבל שכר". כמו שאומרים, שמטרת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו, היינו, שיקבלו שכר. 
%break
וכאן אנו אומרים, שהשכר נקרא "כח הנתינה". ומה אנו מבינים, שהשכר 
צריך להיות, שהאדם יזכה להשגת אלקות, ולרזי תורה, וכדומה. אלא מה 
הוא אומר, שהשכר הוא בזה, שאנו משיגים כח הנתינה, היינו כח השפעה. 
ואומר לנו עוד, שזה נמשך משורש העליון, שהוא הנקרא "אור חוזר".
%break
הנה ידוע הכלל "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אם כן, 
יוצא לפי זה, שהבורא רוצה לתת לנבראים, יותר משהנבראים רוצים לקבל. 
אלא מי מעכב. אלא שצריכים לזכור את ענין הצמצום, שהיה, שהוא, בכדי 
שיהיה להנבראים ענין של השתוות הצורה. 
%break
שהוא תיקון, שלא יהיה ענין של נהמא דכסופא. שהוא נמשך משורש שלנו. 
היות שהבורא ענינו הוא להשפיע, ולא לקבל חס ושלום, שהוא לא בעל 
חסרון, 
%break
שיהיה לו ענין של קבלה, לכן לפי הכלל שיש בטבע שלנו, שכל ענף רוצה 
להדמות לשורשו, לכן בזמן שהתחתון צריך לעשות איזו פעולה, שאין זה 
נמצא בהשורש, הוא מרגיש אי נעימות.
%break
נמצא לפי זה, על שפע, שהוא אור ותענוג, על זה אין לאדם לעשות שום 
פעולה, שיקבל את זה, כנ"ל, כי יותר מה שהנברא רוצה לקבל, הבורא רוצה 
לתת לו. אלא כנ"ל, שאין להנברא כלי, שיוכל להנות מהתענוגים שיתנו לו, 
מסיבת הבושה, כנ"ל. 
%break
נמצא, שכל השכר שלנו, הוא מה שחסר לנו, הוא הכלי, שנקרא "כח 
השפעה", שרק כלים חסר לנו ולא אורות. לכן יוצא מזה, שעיקר השכר הוא 
הכח השפעה.
%break
אבל בכדי להשיג את הכלי הזה, שנקרא "רצון להשפיע", צריכים גם כן רצון. 
היינו, שנרגיש, שחסר לנו את הכלי הזה. לכן צריכים לעסוק בתורה ומצות 
שלא לשמה מקודם. וזוהי היגיעה שלנו. שאנו רואים, שכל מה שאנו עושים, 
הוא הכל לתועלת עצמית, ואין שום כוונה להשפיע.
%break
ואז רואים, שחסר לנו כח השפעה. ואנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, 
שהבורא יתן לנו את השכר הזה, שהוא הרצון להשפיע. וכשיהיה לנו את כח 
הזה, נוכל לקבל את הטוב והעונג, שזה נמצא מן המוכן, 
%break
שאין אנו צריכים לתת על זה שום עבודה, כי זה נותן הבורא. רק תמיד 
שהאדם יעלה מדרגה לדרגה, הוא רק לרכוש כל פעם כח השפעה, ויותר לא 
חסר.
%break
%page 82
%H ענין החסד
%break
בענין החסד, מובא בזה"ק (לך לך דף קכ"ח, ובהסולם אות שפ"ב) וזה 
לשונו, "ותנא ולמדנו מה ראה הכתוב, שלא נקרא אברהם עד עתה. אלא כך 
ביארנו, כי עד עתה לא נמול, ועתה נמול. וכשנמול, נתחבר בה', זו שהיא 
השכינה, והשכינה שרתה בו. על כן נקרא אז אברהם עם ״ה״. 
%break
והיינו שכתוב, אלה תולדות השמים וארץ בהבראם. ולמדנו ב״ה״ בראם. 
ולמדנו באברהם, כלומר שבהבראם אותיות באברהם. ללמדנו, שבשביל 
אברהם נברא העולם.
%break
ושואל, מה הם אומרים. כלומר, למה חולקים זה על זה בפירוש בהבראם. 
ומשיב, אלא דא חסד, זה שאומר, שבהבראם רומז לאברהם, היינו חסד, 
שבשביל חסד נברא העולם. ודא שכינתא. וזהו שאומר ב״ה״ בראם, היינו 
השכינה. ואין קושיא מאחד על חבירו, כי הכל יורד ביחד. 
%break
כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. ועל כן ב' 
המשמעויות, חסד ושכינה, ענין אחד הוא. והאי והאי הוי. והעולם נברא 
בשביל החסד ובשביל השכינה. ויש להבין במה שהוא מפרש, בהבראם, 
באברהם, שהוא חסד. היינו, שבשביל חסד נברא העולם".
%break
ויש להבין בענין החסד. הלא זה הוא רק ענין ששייך לבין אדם לחברו. וכי 
כדי שכל אחד יעשה חסד עם חבירו, ברא הקב"ה את העולמות העליונים, 
ועולם המלאכים, והשרפים. 
%break
והכל בכדי שראובן יעשה חסד עם שמעון, וכדומה. מה יהיה להקב"ה מזה. 
היתכן לומר דבר כזה. ולפי זה צריכים להבין מהו חסד, שאמר, שבשביל 
חסד נברא העולם.
%break
זה ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אם כן יש לשאול, מה הוא 
שאומרים על הכתוב, "אלה תולדות שמים בהבראם", שתי מיני דרשות: א' 
מטעם שכינתא, וב' מטעם אברהם, שהוא חסד.
%break
וצריכים לומר, שמהכתוב "בהבראם" הם דורשים רק איך להגיע להמטרה, 
הנקראת להטיב לנבראיו. שהמשמעות היא, שהנבראים צריכים להגיע לידי 
השגת טוב ועונג עם כל השלימות. זאת אומרת, שבזמן שיקבלו טוב ועונג, 
לא ירגישו שום אי נעימות, הנקרא נהמא דכסופא.
%break
ובכדי לתקן את זה, נעשה צמצום, שהוא העלם והסתר על הטוב ועונג. כמו 
שאומר האר"י הקדוש (מובא בתע"ס חלק א' דף א') וזה לשונו, "דע, כי 
שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, 
%break
היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי. וכאשר 
עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, להוציא לאור שלימות פעולותיו וכו', 
והנה אז צמצם את עצמו". עכ"ל.
%break
נמצא לפי זה, שההעלם וההסתר, שאנו רואים על הרוחניות, זאת אומרת, 
הגם שאנו צריכים להאמין ב"מלוא כל הארץ כבודו", אבל אם כל העולם 
הנבראים היו מרגישים את כבוד ה', 
%break
מי היה אז רוצה לעסוק בדברים שפלים, בזמן שרואים את החשיבות של 
כבוד הרוחניות. כי אדם יכול לקבל לעצמו תמונה ממה שהיה לו מהעבר.
%break
נגיד שאדם ידמה לעצמו, שהזמן הכי חשוב שהיה אצלו, שהיה מרגיש איך 
שכדאי להיות דבוק ברוחניות. והיה מסתכל על עצמו, וכן על כל העולם כולו, 
איך שהזמן עובר בלי שום תועלת ומטרה, 
%break
ורק עוסק בדברים של מה בכך. וכשהוא היה אז במצב מרומם, היה כל 
העולם בעיניו כמו ילדים קטנים, שמשחקים בצעצועים.
%break
%page 83
כמו שאנו רואים, לפעמים ילד קטן לוקח חבל ושם על הכתף של השני. והוא 
אומר לו, אתה תהיה סוס ואני מוליך את המושכות, שאז שניהם נהנים 
מהמשחק הזה. ואם נאמר להילדים, איך אתם משחקים בדברי שקר, הלא 
אתה לא עגלון והוא לא סוס, בטח שהם לא יבינו מה שמדברים אליהם.
%break
והאדם, כשהוא עושה לו ציור, מזמן שהיה לו המצב הכי חשוב בחיים, 
כשהיה מסתכל על אנשים, איך שהם עוסקים רק בגשמיות, היה מסתכל 
עליהם כמו שאיש מבוגר מסתכל על ילדים קטנים, איך שהם משחקים.
%break
אי לזאת, מה חסר לנו, בכדי שנוכל לעסוק בתורה ומצות. רק הגילוי. היינו, 
שיהא גלוי לפנינו את הטוב והעונג, הנמצאים גנוזים בהם. שנראה אותם 
בגלוי. ואז, מי לא רוצה טוב ועונג. ומי האדם שיכול להשפיל את עצמו, 
ולהכנס ללול של תרנגולים, ולנקור באשפה כמוהם, 
%break
ולהיות שמח ועליז מזה, בזמן שהוא יכול להנות מהחיים כמו בן אדם. זאת 
אומרת, שהפרנסה שלו תהיה מה שמשמחים אנשים, ולא ממה שמשמחים 
בהמות וחיות. וזה הכל נאמר בזמן שהוא מרגיש את ההפרש שבין החיות 
של אנשים, לבין חיות של בהמות, וחיות, ועופות.
%break
מה שאין כן בזמן ההסתרה, שהוא לא רואה חיים אחרים בעולם, רק ממה 
שהוא נהנה, זהו החיות של כל העולם. וכשהם מסתכלים על אנשים, שהם 
מוותרים על ענינים גשמיים ומחפשים חיים רוחניים, 
%break
הם מסתכלים עליהם כמו על ילדים טפשים, שאין להם שום שכל. שנותנים 
לילדים קטנים לשחק עם דברים חשובים, והם זורקים אותם ולוקחים 
במקומם דברים של מה בכך.
%break
כך יש להנות מדברים גשמיים, והם זורקים אותם וחושבים להשיג קניינים 
רוחניים. ואצלם הדברים רוחניים, הם דברים של מה בכך, היינו דברים שאין 
להם שום ערך. אבל הכל הוא בגלל ההעלם וההסתר שיש על הרוחניות.
%break
ועתה נבאר את הב' פירושים במילת "הבראם", שא' פירושו חסד, והב' הוא 
פירושו שכינה. ושאלנו, וכי בשביל חסד כדאי לברוא עולם הבא ועולם הזה. 
אבל כפי שביארנו לעיל, שמטרת הבריאה, 
%break
שהיא להטיב לנבראיו, אי אפשר שיתגלה הטוב והעונג מטרם שיוכלו לקבל 
בעמ"נ להשפיע, אם כן אין מקום שתוכל המטרה להגיע לשלימותה.
%break
לכן צריכים לפרש את מה שדורשים "בהבראם", היינו שעל ידם יקיימו 
המטרה של הבריאה. ובלעדם אין מקום שיכולה לבוא מטרת הבריאה על 
שלימותה. 
%break
לכן זה שפירש "באברהם" היינו חסד, הוא, שע"י שהם יתעסקו במידת 
החסד, הם יכולים לבוא לידי מידת השפעה, שמזה יוכלו אח"כ לקבל קבלת 
התענוג, והקבלה הזו תהיה נקראת השפעה.
%break
וזהו כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה), שמביא 
את מאמר חז"ל וזה לשונו, "שבעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים, נעשה 
אדם בצלמנו, הנה חסד אמר, יברא, מפני שהוא גומל חסדים. אמת אמר, 
אל יברא, מפני שכולו שקרים".
%break
ומפרש שם את דברי חז"ל שמה, "שחסד אמר, יברא". וזה לשונו, "אבל 
חסד אמר, יברא, מפני שהוא גומל חסד, כי מצות גמילות חסדים, שעושה, 
שהוא בהכרח מעשה מבוררת להשפיע, 
%break
הנה על ידה נמצא מתתקן לאט לאט, עד שיוכל לעסוק בכל המצות על מנת 
להשפיע. ואם כן הוא בטוח בסופו להגיע למטרתו לעסוק לשמה. ועל כן טען 
החסד, שיש לבראו".
%break
נמצא לפי הנ"ל, שמה שאומרים "בהבראם", פירושו שמ"הבראם" דורשים 
רק לבחינת אמצעי, ולא לבחינת מטרה, כידוע שמטרת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו, אלא עצות איך להגיע שהנבראים יוכלו לקבל את המטרה, היינו 
שיוכלו לקבל את הטוב והעונג. 
%break
%page 84
היות שמוכרחה להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל, והיות שהם 
בהפכיות הצורה, אין אף פעם שתהיה להם היכולת לקבל את הטוב והעונג.
לכן אחד דורש שהאמצעי הוא חסד, שעל ידי מידת החסד, שכל אחד עושה 
עם השני, ע"י זה יזכו לכלים דהשפעה, ויוכלו לקבל את הטוב והעונג.
%break
ואחד דורש "בהבראם", "ה' בראם", היינו השכינה. אין הפירוש שהוא חולק 
עליו, אלא שהוא אומר, "בה' בראם", הכוונה שמלכות, שהיא בחינת שכינה, 
נרמזת כאן "בהבראם", היינו ה' זעירא.
%break
ומפרש האר"י הקדוש (מובא בבית שער הכוונות דף כ"ג אות מ"ג) וזה 
לשונו, "וזה סוד בהבראם, ב"ה" בראם, כי כל הנבראים היו בחינת ה' 
פרצופים, הן באצילות והן בבי"ע. וזה סוד ה' זעירא דמלכות דא"ק, אחר 
שנתמעטה בסוף ז"ת שלה".
%break
ומפרש שם (באור פשוט), שעולם התיקון הנקרא אבי"ע, יצאו ממלכות אחר, 
שנמתקה במידת הרחמים, הנקרא צמצום ב', ששם היה המיעוט במלכות. 
לכן נקראת מלכות ה' זעירא.
%break
משמע מכאן, שענין ה' ש"בהבראם", שמפרשים, שהכוונה על השכינה 
שקבלה תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין, שפירושו הוא, שמלכות 
הנקרא מידת הדין, שהיא שורש הנבראים, שהוא הרצון לקבל, שהיא הכלי 
הצריכה לקבל את המטרה של הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, 
%break
והיא הכלי קבלה להטוב ועונג, שזהו חומר הנבראים, היינו הרצון לקבל 
הנאה ותענוג ממנו יתברך, אלא מסיבת תיקון של השתוות הצורה כנ"ל, 
נעשה דין, שאסור להשתמש עם כלי קבלה זו, אם לא יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע. וזה נקרא בשם צמצום ודין.
%break
והיות שאין קיום העולם בלי תיקון זה, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע, 
אחרת אין שום גילוי שפע לתחתונים, מחמת הצמצום והדין, שנעשה לצורך 
תיקון העולם. אבל איך יכולים להגיע לשנות את טבע הבריאה, שהוא בחינת 
מקבל, להיות משפיע.
%break
לכן, בכדי שתהיה אפשרות לתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, 
היה מוכרח להיות תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין כנ"ל, המכונה 
צמצום ב', שענינו הוא, שבינה, שהיא מידת הרחמים, 
%break
הנקראת בחינת השפעה, התערבה עם מלכות, שהוא קבלה, וע"י המזוג 
הזה, רחמים בדין, אז נוכל בסגולת תורה ומצות להגיע לידי השפע, אף על 
פי שהוא נגד הטבע שלנו.
%break
וענין זה מובא בהפתיחה לחכמת הקבלה (אות נ"ח) וזה לשונו, "וזה סוד מה 
שאמרו חז"ל, בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, וראה 
שאין העולם מתקיים, והקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. 
וראה שאין העולם מתקיים, 
%break
דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות להאדם, הצריך להבראות 
מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, לכן הקדים מידת הרחמים 
ושיתפה למידת הדין, שע"י השתתפות הזו נעשתה גם הבחי"ד, שהיא מידת 
הדין, כלולה מניצוצי השפעה שבהכלי דבינה".
%break
נמצא לפי הנ"ל, שהאמצעים, שנוכל לבוא ולהשיג את מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, יש לנו רק בזכות הה' זעירא, שהה', שהיא מידת 
הדין, 
%break
נתקטן הדין שלה למידת הרחמים, שפירושה, שחלק מהרצון לקבל נתמעט 
וקבל לתוכה מידת הרחמים, כנ"ל, שהכלי קבלה בשורשם נכללו ממידת 
השפעה, הנקראת רחמים.
%break
ובזה נבין מה שהזה"ק מסיים, "שאין מחלוקת ביניהם אלא כי הכל יורד 
ביחד". כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. "והעולם 
נברא בשביל החסד ובשביל השכינה".
%break
%page 85
משמע מכאן, שהפירוש הוא, ששניהם, היינו מידת החסד ובחינת שכינה, 
שנתקנה עם מידת הרחמים, הוא לדבר אחד נתכוונו. זאת אומרת, שעל 
ידיהם יגיעו הנבראים למטרת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. וזה 
שאומר, "אם אין חסד אין שכינה".
%break
פירוש, אם לא היה תיקון חסד שבעולם, היינו שע"י מידת החסד יוכלו לקבל 
בעל מנת להשפיע, לא היתה השכינה, היינו לא היה מועיל התיקון שנעשה 
בהמלכות, שנקרא שיתוף מידת הרחמים בדין. 
%break
אלא, שמידת החסד ישנו בעולם, שייך לומר, שמלכות נתקנה במידת החסד, 
שהוא רחמים, שזה עוזר להגיע להמטרה.
%break
אבל צריכים להבין, מדוע מלכות נקראת שכינה. הנה אאמו"ר זצ"ל אמר, 
שהזה"ק אומר, "הוא שוכן והיא שכינה". שפירושו הוא, שבמקום שהבורא 
מגולה נקרא שכינה. וזה נקרא השראת השכינה, היינו ששם מגולה הבורא.
%break
ולכן יש להאדם להתפלל תמיד, שיזכה לבחינת מלכות שמים, המכונה גם כן 
בשם אמונה. היינו, שהאדם צריך להתפלל, שיזכה לבחינת אמונה. אבל 
מתעוררת השאלה, 
%break
אם הוא יודע, שחסר לו אמונה בה', אם כן למי הוא מתפלל, שרק בזמן 
שהוא מאמין בה', אז שייך לומר, שמבקש מה', שיתן לו את הדבר מה שהוא 
מבקש ממנו.
%break
וזה יכולים לפרש על דרך מה שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, 
"מי שתורתו אומנותו. אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו. כי אומנתו 
אותיות אמונתו. בדומה לאדם שמאמין לחבירו ומלווה לו כסף. אפשר 
שיאמין לו על לירה אחת. 
%break
ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו עד מאה 
לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין להלוות לו את חצי רכושו, אבל 
לא כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו, 
%break
בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל 
באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. 
אם פחות אם יותר".
%break
הרי אנו רואים, שיש אמונה חלקית. ואז כשיש לו אמונה חלקית, שייך לומר, 
שהאדם יתפלל לה', שיעזור לו היות שאין לו אלא אמונה חלקית. לכן הוא 
רוצה, שהקב"ה יעזור לו, שיזכה לאמונה שלימה, כנ"ל.
%break
והיות שאי אפשר לזכות לאמונה שלימה מטרם שזוכה להשתוות הצורה, 
כמו שמובא במאמרים הקודמים ומובא בהקדמת ספר הזוהר (דף קל"ח 
ובהסולם שם), לכן יש אלו התיקונים, כמו שכתוב לעיל בדרשת בהבראם:
%break
א. שע"י מידת החסד יבואו להשתוות הצורה, שהיא בחינת אברהם,
ב. אומר, שהוא בחינת ה', היינו שכינה, היינו מה שמלכות קבלה לתוכה 
מידת הרחמים, שעל ידי יזכו לבוא לידי בחינת השפעה. ואז יקויים את 
מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
%H מדוע החיים נחלק לב' בחינות
%break
חז"ל (ברכות י"ח) אמרו וזה לשונם "כי החיים יודעים שימותו". אלו צדיקים 
שבמיתתן קרויים חיים. ופירוש רש"י "אלו צדיקים", ומאי יודעים שימותו, 
נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכין ידיהן מן העבירה. 
%break
"והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים. ופירוש 
רש"י "הרשעים אינם יודעים מאומה", שעושים עצמם כאינם יודעים 
וחוטאים", עד כאן לשונו.
%break
%page 86
ובהאמור יוצא, שיש חיים שנקרא "מיתה". היינו אצל הרשעים, החיים שלהם 
נקרא "מיתה". וכמו כן יש מיתה שנקרא "חיים". וזהו אצל הצדיקים. כלומר 
שיש ב' בחינות חיים:
%break
א. חיים של רשעים,
ב. חיים של צדיקים.
%break
ואיך נקרא החיים של צדיקים, לא כתוב. אלא מה כן כתוב. שהמיתה של 
צדיקים נקרא "חיים". ובודאי צריכים לומר, אם המיתה של צדיקים נקרא 
"חיים", ובודאי החיים של צדיקים היא מדרגה יותר גדולה.
%break
ולפי פירוש רש"י משמע, שבמיתתן, היינו כשמסתכלים על בחינת מיתה 
שלהם, לכן אינם חוטאים. אבל איזה שייכות יש זה לחיים. כי מי שאינו 
חוטא, כבר יש לו חיים. 
%break
וכמו כן שרש"י מפרש, שרשעים בחייהם נקראים "מתים", מדוע. מטעם, כי 
המתים אינם יודעים מאומה. כלומר שעושים עצמם כאינם יודעים. צריכים 
לפרש, שאינם יודעים מיום המיתה.
%break
גם זה יש להבין. כי מי שאינו זוכר מיום המיתה, הוא מוכרח לחטוא. הלא 
אמרו חז"ל (ברכות ה') "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע. אם נצחו, 
מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה. 
%break
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יקרא קריאת שמע. ואם לאו, יזכיר לו יום המיתה. 
משמע אפילו שלא זוכר את יום המיתה, גם כן לא מוכרח לעשות חטאים".
%break
אם כן, מהו שפירש רש"י, שעושים עצמם כאינם יודעים מיום המיתה, לכן 
חוטאים. שמשמע, שמי שלא רוצה לעשות חטאים, הוא צריך לזכור תמיד 
את יום המיתה.
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים לזכור את כל אשר לפנינו, היינו מטרת 
הבריאה, וגם ענין תיקון הבריאה, שנעשה אח"כ. וגם צריכים להבין את 
הכלל, שאין אור בלי כלי. 
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וגם ידוע, שאין אור בלי כלי. 
כלומר, שאי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. ומשום זה ברא הקב"ה יש מאין 
בחינת חסרון והשתוקקות לקבלת תענוגים, שזה מכונה "רצון לקבל הנאה".
%break
ועל הכלי הזו, הנקרא "רצון לקבל", נעשה אח"כ תיקון, המכונה "צמצום". 
כלומר, היות שע"י קבלת השפע אין השתוות בין המשפיע להמקבל, והכלי 
הזה חשקה להשתוות הצורה, המכונה "דביקות", לכן לא רצתה לקבל לתוך 
הרצון לקבל שלה, אלא על בחינה זו יהיה צמצום, 
%break
ולא תקבל יותר, אלא מה שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע. וזהו תיקון 
הבריאה. כלומר, בכדי שהנבראים ירגישו אי נעימות בזמן קבלת התענוגים 
מהבורא.
%break
ועכשיו מובן לנו, שהמטרת הבריאה הוא, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. ותיקון 
הבריאה הוא, שהנבראים לא ירגישו בחינת אי נעימות בעת קבלת 
התענוגים. ו"כלי" נקרא חסרון, ו"אור" נקרא מילוי. ולפי זה יוצא, שהכלי 
שמלובש בה החיים, הכלי נקרא רצון, והחיים, המלובש בה, נקרא אור.
%break
ומזה נבין, שיש לנו ב' מיני כלים:
א. כלי אחד בלי תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל עמ"נ לקבל"
ב. ויש לנו כלי, שכן יש עליו תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע".
%break
ובהנ"ל, שהחיים נקרא "אור", נמצא, שיש לנו חיים, המלובש בכלים דרצון 
לקבל, שע"י זה מקבלים שינוי צורה מהבורא, שזה גורם לנו פירוד מחיי 
החיים. ולכן החיים האלו נקראים בחינת "מיתה", מסיבת הפירוד שנעשה 
שם.
%break
ויש חיים המכונה "אור", המלובש בכלים שיש עליהם תיקון הבריאה, הנקרא 
"מקבל בעמ"נ להשפיע". שע"י זה, הגם שהם נקראים "מקבלים", אבל היות 
שהכוונה היא בעמ"נ להשפיע, 
%break
הם נשארים בדביקות, אפילו בעת קבלת התענוגים. נמצא, שהאור שהוא 
מקבל, היינו החיים, נקרא "חיים", משום שהאור נשאר דבוק בחיי החיים.
%break
%page 87
ובזה יש לפרש מה שנאמר "רשעים בחייהם נקראים מתים", משום שכל מה 
שמקבלים, הם מקבלים בכלים דקבלה, שזה גורם פירוד. לכן אמרו "רשעים 
בחייהם נקראים מתים". 
%break
ומזה מובן ממילא "צדיקים בחייהם נקראים חיים", משום שמקבלים את 
המילוי של הכלי, היינו האור והתענוג, בכלים דהשפעה, שבזה הם דבוקים 
בחיי החיים, אף על פי שהם נעשים מקבלים.
%break
אולם לפי זה איך יתפרש את מה שאמרו חז"ל "צדיקים במיתתן נקראים 
חיים". והענין הוא, כי בסדר העבודה הוא, שמתחילים ב"שלא לשמה", 
ומתוך "שלא לשמה" באים "לשמה".
%break
נמצא, כשאדם נכנס בהעבודה, היתה הכוונה לתועלת עצמו, המכונה "שכר 
ועונש". ואח"כ הוא זוכה, ומראים לו מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא, 
שהוא צריך ללכת בדרך של אמת, 
%break
היינו שיעשה הכל לשם שמים. ובזמן שמראים לו מלמעלה, מה זה לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו, אז הגוף בורח מעבודה זו, ולא רוצה יותר לעבוד. 
והאדם חושב אז, שהוא נמצא במצב של ירידה.
%break
כלומר, כשהתחיל לעבוד הוא היה במצב עליה, היינו שהוא היה יותר זך, 
ולא היה כל כך מגושם. לכן הגוף לא היה מתנגד לו לעבודה. מה שאין כן 
עכשיו הגוף נעשה מגושם, ובגלל זה הגוף לא רוצה לעבוד. והוא אומר אז, 
העבודה זו היא לא בשבילי. 
%break
כי אני רואה, שלא די שאני לא מתקדם יותר, אלא אני הולך אחורה. אם כן 
חבל על העבודה שלי ועל הזמן שלי. אי לזאת, היות שאני לא מסוגל לקנות 
חיים רוחניים, לכל הפחות אני אקנה חיים גשמיים, כמו כל העולם, שלא 
חושבים על רוחניות, רק על גשמיות.
%break
כמו כן אני אהיה כמוהם. לכל הפחות אני אשתדל להנות מהעולם מה 
שאפשר. אחרת אני אשאר קרח מכאן וקרח מכאן. והוא אומר אז, שאקיים 
מה שאמרו חז"ל (יומא ע"ב) וזה לשונם "אמר להו רבא לרבנן, במטותא 
מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנום". 
%break
ופירוש רש"י "תרתי גיהנום", להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה. "ולא 
תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם".
%break
ובזה יש לפרש, בזמן שהאדם בא לידי מצב של ירידה, הנקרא "מיתה", 
כלומר, שמרגיש טעם מיתה, אם הוא ילך בדרך של השפעה, היינו שכל 
מעשיו שהוא עושה, 
%break
יהיו רק שע"י זה תהיה נחת רוח להבורא, ובשביל עצמו הוא לא רוצה שום 
דבר, שזה נקרא "עובד את ה' במסירת נפש", ודבר זה, מרגיש האדם, שזהו 
בחינת מיתה אצלו.
%break
ובאמת נתעוררה השאלה ששאלנו, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה". אם כן, 
מדוע הוא בא ממצב שהיה מרגיש טעם חיים בעת התעסקותו בתורה 
ומצות, לידי מצב, שבזמן שמתחיל רק לומר שהוא הולך לקיים תו"מ לשם 
שמים, הוא מרגיש בזה טעם של מיתה ולא של חיים. 
%break
איפה הכלל ש"מצוה גוררת מצוה", שכתוב (אבות פרק ד' ב') וזה לשונו "בן 
עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה, 
ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עבירה, עבירה".
%break
אלא הענין כנ"ל. דהיינו, בזה שהתחיל בעבודה דשלא לשמה, והתמסר 
לעבודה בלב ונפש, וקבל הכל על עצמו ברצינות, ומשום זה הוא זכה 
שמלמעלה נתנו לו לדעת, שיש עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. והסיבה 
שזכה לידיעה זו, להרגשה באיברים, היתה מטעם "מצוה גוררת מצוה", 
%break
כי לא כל אחד זוכה להרגיש מה הוא שכל העבודה שלו תהיה רק לתועלת 
ה' ולא לתועלת עצמו. וזה דוקא שייך במי שנתן כל כוחו בשלא לשמה, וע"י 
זה הוא בא להרגשה של לשמה. ובודאי על זה הגוף לא מסכים בשום אופן.
%break
אולם עתה, כלומר במצב שהוא רואה, שהעבודה דלהשפיע אין לו להגוף מה 
לקבל, האדם עומד בפני הדילמה:
%break
%page 88
או להגיד שעכשיו הוא במצב של ירידה, הנקרא "עבירה". ואז הוא בא לידי 
יאוש, שאומר כנ"ל, שהוא רואה עכשיו, כי עיקר הוא להשפיע, ולהשפיע אין 
הוא מסוגל לעבוד, לכן הוא צריך לברוח מהמערכה, ולחזור לכל הפחות 
להנות מחיים הגשמיים.
%break
או להגיד, כי כשהתחלתי בעבודה היה כל המעשים על הכוונה דשלא 
לשמה. אז העבודה היא לא כנגד הרצון לקבל. אז הגוף לא היה מתנגד. מה 
שאין כן עכשיו, שזכיתי לדעת, שיש ענין של לשמה, הנקרא "לעבוד עבור 
תועלת ה'", ובטח הגוף צריך להתנגד, היות שזהו נגד הטבע. 
%break
ואיך יכולים לעבוד עבור תועלת ה'. התשובה היא, שיש בטבע, שהקטן יכול 
לשמש את הגדול בלי שום תמורה, היות שמרגיש הנאה גדולה, בזה שהוא 
משמש אותו.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, מדוע אין הגוף מסכים לעבוד עבור תועלת 
הבורא. והתשובה היא, שאין הגוף מאמין בגדלות הבורא. כי במקום 
שצריכים להאמין, הגוף מתנגד, משום שענין אמונה הוא דבר שלא חשוב. 
זאת אומרת, 
%break
שאם אין גדלותו יתברך מגולה בתוך הדעת, אלא שצריכים להאמין, זה 
נקרא אצל אדם דבר "שפל" ובחינת "מטה" בחשיבות. ועבודה הזו אין הגוף 
סובלתן.
%break
ואם כן יש לשאול, מדוע עשה הבורא ענין ההסתר והצמצום, שלא מגולה 
גדלותו יתברך. אלא שאם האדם רוצה להרגיש גדלות ה', הוא יכול לבוא 
לזה רק ע"י אמונה. התשובה היא ידועה. היות שבזמן שהאדם עוד לא נקי 
מכלים דקבלה, 
%break
אז הוא יקח הכל, היינו כל הגילויים של הבורא יתברך, לתוך כלים דאהבה 
עצמית. וזה יגרום לו פירוד מרוחניות. וזה יהיה כבחינת "היודע את רבונו 
ומכוון למרוד בו".
%break
ואם האדם צדיק, כמו שאמרו חז"ל, ש"צדיק נקרא מי שמצדיק את קונו". 
היינו שאומר, בטח מה שהוא מרגיש עכשיו זמן של ירידה, בטח שה' לא 
דחה אותו מלעבוד אותו, אלא שזהו תיקון גדול בשבילו. 
%break
כלומר, שניתן לו עכשיו מקום להאמין למעלה מהדעת בגדלות ה'. וכמו כן 
ניתן לו עכשיו צורך לבקש מה', שיאיר לו מגדלותו יתברך.
%break
ואין הוא רוצה להרגיש את גדלות ה', משום הנאה שיש בהתגלות הזה. 
כלומר, שאין כוונתו, שהוא רוצה להנות את הכלי קבלה שלו. אלא להיפך, 
היות שהוא רוצה לבטל את כל אהבה עצמית שבו, 
%break
והגוף אינו רוצה להיכנע, לכן הוא מבקש מה', שיאיר לו, ולהעביר ממנו את 
ההסתרה, כדי שהרצון לקבל לעצמו יתבטל מנגד ה'.
ובזה נבין את מה שאמר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה". פירוש, היות שאדם 
עומד לפני דילמה:
%break
או להגיד, שהירידה, שנפל ממדרגתו הקודמת, שהיה לו רצון וחשק 
לעבודה, ועכשיו המצב, שמרגיש טעם בעבודה הוא בחינת אי נעימות בלי 
שום חיות, אלא הכל עושה בדרך כפיה, היא באה לו מלמעלה, 
%break
מטעם שרוצים שהוא ילך בדרך האמת, היינו באמונה למעלה מדעת, שהיא 
בחינת מצוה קלה, שהאדם מקל בזה, מטעם שהיא בחינה בלתי חשובה 
אצל האדם, בזמן שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת.
%break
או לומר להיפך, שזה הוא לא מטעם "מצוה גוררת מצוה", אלא פשוט שהוא 
אדם יותר גס ויותר בעל מידות רעות משאר אנשים. אי לזאת, זה הוא פשוט 
בעל עבירה, ואין הוא ראוי לעבוד עבודת הקודש. אלא "עבירה גוררת 
עבירה". היות מה שאני עושה עתה בתו"מ, הוא על דרך כפיה, 
%break
שאין לי שום אהבה לעבודת הקודש. לכן אני יעשה עוד עבירה, היינו לעזוב 
את דרך הכפיה, ומתי שיהיה לי מצב רוח טוב, אז אני אעסוק בתו"מ. 
ובינתים אני אשוב לחיי הגשמיים, ואני אהנה לכל הפחות מעולם הזה, כנ"ל 
בדברי רבא.
%break
ולכן כשהאדם עומד בפני הדילמה, אומר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה, 
שתריץ ותכריע למצוה קלה". היינו שהמצב הזה הוא בחינת מצוה קלה, 
שנתנו לך מן השמים, שאתה תלך קדימה לדרך המוליך להאמת. 
%page 89
והסיבה היא "כי מצוה גוררת מצוה", היות שהתחלת בשלא לשמה, וכוונתך 
היתה להימסר לתו"מ בלב ונפש, לכן "מצוה גוררת מצוה".
%break
ומשום זה נתנו לך מן השמים, להודיע שיש ענין "לשמה", והתחלת להרגיש 
זה, ועכשיו הזמן, שיש להאדם צורך שה' יקרבהו. כי האדם רואה אז את מה 
שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו".
%break
ובורח מן העבירה. כלומר, שתברח מלהגיד שהמצב הזה, שבו אתה נמצא 
עכשיו, הוא בחינת עבירה. אלא שתגיד, שמצוה גוררת מצוה, ולא יכול 
להיות שזהו עבירה. ואם לא תגיד כך, אלא שתגיד שזהו עבירה, תדע 
ש"עבירה גוררת עבירה". לכן אתה תהיה מוכרח לעשות עוד עבירה. 
%break
זאת אומרת, אתה תהא בהכרח לחזור לחיים הגשמיים, ולעזוב את העבודה 
שהתחלת בה, כי תרצה לכל הפחות להנות מחיי עולם הזה, כנ"ל בדברי 
רבא, שאמר, שלא תירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו בדברי פירוש רש"י, שאומר במה שכתוב "כי 
החיים יודעים שימותו, אלו צדיקים שבמיתתן קרויים חיים". "ומאי יודעים 
שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה, "ומושכין ידיהן מן העבירה", 
%break
"והמתים אין יודעים מאומה", אלו רשעים, שבחייהם קרויים "מתים". ואומר, 
שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים.
ושאלנו, לפי פירוש רש"י משמע, מי שאינו נותן לב ליום המיתה, כבר הוא 
חוטא. ושאלנו:
%break
א. על מה שמפרש, כי הצדיקים במיתתן קרויים חיים. כי ע"י שיודעים 
שימותו, אינם חוטאים. נמצא, כי מי שאינו חוטא כבר יש לו חיים. איזו 
שייכות יש בין מי שאינו חוטא לחיים.
%break
ב. כאן משמע מדברי רש"י, שאומר על אלו צדיקים "כי החיים יודעים 
שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה. "ומושכין ידיהן מן העבירה", משמע 
מדבריו זה שלא חוטאים, הוא מסיבת שנותנים אל לבם יום המיתה, אחרת 
הם היו חוטאים, 
%break
והלא יש מאמר חז"ל "לאו דוקא יום המיתה מעכב מן החטא (ברכות ה') וזה 
לשונו "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אם נצחו מוטב, ואם לאו, 
יעסוק בתורה. ואם לאו, יקרי קריאת שמע. ואם לאו, יזכיר לו יום המיתה".
%break
אם כן אנו רואים, שלאו דוקא יום המיתה מעכב את האדם מלחטוא. 
ובהאמור נבין, ולכן יש לדייק במה שאמר "יום המיתה", פירוש, שהכוונה 
היא, בזמן שהאדם בא למצב של ירידה, 
%break
היינו שאין לו טעם בתורה, וטעם בתפלה, וכל מה שהוא עושה בענין תו"מ, 
הכל אצלו בדרך הכפיה, ואין לו שום חיות, שזה ממש הרגשה של מיתה.
%break
והאדם שואל לעצמו, מה היא הסיבה, שירדתי ממצבי הקודם. היינו, מטרם 
שנכנס בעבודה דלהשפיע, הייתי בשמחה ובטחון, שאני אהיה עובד ה'. והיה 
מעורר בי תמיד לתת כוחות. ולא ידעתי שום עצלות ושום חלשות, אלא 
תמיד הייתי ער לכל דבר. 
%break
מה שאין כן לאחר שנכנסתי לעבוד בדרך של השפעה, נאבד לי כל החיים 
בעבודה, וכל דבר הולך לי בעצלתיים. ואני מרגיש טעם מיתה בהחיים של 
העבודה זו. והלא חז"ל אמרו, שמצוה גוררת מצוה. ואני רואה עכשיו ההיפך.
%break
אלא האדם צריך לתת לב להמצב של מיתה, מה שהוא מרגיש עכשיו. וזהו 
מה שאומר "כי החיים יודעים שימותו, נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכין 
ידיהן מן העבירה". הפירוש "נותנים אל לבם יום המיתה" יהיה, לפי הכלל 
"מצוה גוררת מצוה", היה צריך להיות עכשיו יום. 
%break
היינו, בזמן שהוא נכנס לעבודה דלשמה, היה צריך להיות יותר חיים, היות 
שהוא הולך עכשיו על דרך האמת. ומדוע הוא מרגיש עכשיו בחינת מיתה, 
שהוא חושך ולא יום, אלא שהוא בחינת לילה.
%break
%page 90
אלא מי שהוא בחינת צדיק, הוא מצדיק את קונו, ואומר, בטח מה שה' נתן 
לו עכשיו בחינת ירידה הוא לטובתו. פירוש, שעכשיו ה' נתן לו לדעת, מהו 
הפירוש שהאדם עובד לא לתועלת עצמו, אלא רק לתועלת ה'. 
%break
ובטח הגוף הוא מתנגד לזה, משום שזהו נגד הטבע שלו. מה שאין כן מטרם 
שנכנס בעבודה דלשמה, אלא שהיה עובד לתועלת עצמו, לכן אין הגוף היה 
מתנגד לזה.
%break
נמצא, זהו סימן שהודיעהו לו, שידע, שהוא הולך על דרך הנכונה, היות 
שהגוף מתנגד, אחרת לא היה מתנגד. ולכן עכשיו יש לו צורך, הנקרא "כלי", 
שהקב"ה יעזור לו. כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", משום שכדי 
ללכת נגד הטבע, צריכים לעזרת ה'. 
%break
כי מה שיש בדרך הטבע, האדם מסוגל לעשות. מה שאין כן מה שהוא נגד 
הטבע, זה נקרא "נס מן השמים", שפירוש, שרק מן השמים יכולים לתת לו 
כוחות, שיהיה באפשרותו ללכת נגד הטבע.
%break
אם כן יהיה הפירוש "נותנים אל לבם להבין את יום המיתה", שבאמת 
המיתה הזו, מה שאני מרגיש, היא בחינת יום ולא לילה. וביום - המיתה 
הכוונה שיש כאן מקום בחירה, להגיד שהוא יום, הנקרא חיים, או להגיד 
שזהו מיתה. 
%break
שזה בא לי לאחר שעבדתי באמת ובמרץ, בכדי להגיע להמטרה שבשבילה 
נולדתי. והיות שהתחלתי בשלא לשמה, ובשלא לשמה אין זה בהופכיות 
להטבע, לכן הגוף לא היה מתנגד.
%break
מה שאין כן עכשיו, זיכה אותי מהשמים, שאני אלך בדרך של לשמה, לכן 
הגוף מתנגד, ולא רוצה לתת כוחות עבודה, משום שהוא נגד הטבע. לכן אני 
מרגיש עכשיו טעם מיתה. 
%break
אם כן, אם אני אומר, שעכשיו הוא יום ולא מיתה, אז אני מקבל מהמצב הזה 
כח בטחון, שאני אצליח בהדרך, שאני הולך עתה.
%break
ואני מושך ידי מלהגיד, שהמצב הזה, שאני מרגיש בחינת מיתה, הוא מטעם 
שאני נמצא במצב של עבירה, שנקרא "ירידה". ובגלל זה אין לי מה לעשות 
עוד בעבודה, כי אני רואה, שאני מדרדר והולך. 
%break
אם כן חבל על הזמן שלי. אלא אני אומר, שאין המצב הזה בחינת ירידה, 
אלא עליה בדרגה, עליתי על המסלול של אמת.
%break
וזה שכתוב "ומושכין ידיהן מן העבירה". היינו שמושכים עצמן מלומר, 
שהמצב הזה הוא בחינת עבירה. וממילא "עבירה גוררת עבירה". כלומר, 
שכדאי לי לעזוב את כל המערכה, אלא שאני אומר, שעליתי בדרגה, מטעם 
"מצוה גוררת מצוה".
%break
נמצא, שענין "מצוה גוררת מצוה", יכולים לפרש הן על העבר והן על העתיד. 
כלומר, אם הוא אומר שהמצב הזה הוא מצוה, אז "מצוה גוררת מצוה", היינו 
שיש לו עכשיו אמונה ובטחון, שיזכה לעלות במעלת הקודש, ויזכה להגיע 
להמטרה.
%break
ובזה נבין מה שאנו אומרים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר 
החיים, למענך אלקים חיים". ויש להבין, מהו הסיום, שאומרים "למענך 
אלקים חיים". 
%break
וכפי שאנו רואים, שיש ב' מיני חיים:
א. של רשעים,
ב. של צדיקים.
%break
שהחיים של רשעים הם בכלים דקבלה, הנקרא "פירוד מהבורא", והחיים של 
צדיקים הם בכלים דהשפעה, שהוא בחינת "דבקות בהבורא". לכן אומרים 
"זכרנו לחיים". איזה חיים, "למענך", היינו להשפיע. כלומר, אנחנו מבקשים 
חיים, שיהיו בכלים דהשפעה.
%break
%page 91
%H ב' בחינות בקדושה
%break
יש קדושה למעלה ויש קדושה למטה, כמו שכתוב "קדושים תהיו". הרי יש 
קדושה למטה. כלומר, שהנבראים צריכים להיות קדושים. ואח"כ כתוב "כי 
קדוש אני ה' אלקיכם". זהו קדושה שלמעלה. וזהו סיבה ונתינת טעם, למה 
צריך להיות קדושה למטה, משום שלמעלה הוא קדוש. 
%break
לכן הוא רוצה שגם למטה יהיו קדושים. חז"ל (ת"כ) דרשו "קדושים תהיו, 
פרושים תהיו, כי קדוש אני. לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני 
עליכם, כאילו קדשתם אותי".
%break
ולכאורה קשה להבין זה, הלא מכאן משמע, כאילו חס ושלום אין קדושה 
למעלה, אלא היות שהקב"ה רוצה להיות קדוש, לכן הוא אומר, שאם אתם 
מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי. 
%break
ויש להבין זה. והלא מפשטות הלשון משמע, היות שהבורא הוא קדוש, לכן 
אומר, שגם הנבראים יהיו קדושים, כמו שכתוב "קדושים תהיו", מסיבת, "כי 
קדוש אני ה' אלקיכם".
%break
ומדרשות חז"ל משמע, שזה שהתחתונים צריכים להיות קדושים, שיקדשו 
אותו, כמו שדרשו על מה שכתוב "כי קדוש אני, ה' אלקיכם". היינו "שאם 
אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". נמצא, כאילו 
הסיבה, שצריכים להיות קדושים, כדי שיהיה קדושה למעלה.
%break
עוד דרשו חז"ל (קדושים רבה, כ"ד ט') זה לשונו "קדושים תהיו. יכול כמוני. 
תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם". עד כאן לשונו. גם 
זה קשה להבין, וכי סלקה דעתך, שישראל יהיו כמו הקב"ה. היתכן לחשוב 
דבר כזה.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להבין, מהו הפירוש, שדרשו על "קדושים 
תהיו פרושים תהיו". כלומר, מאיזה דבר צריך האדם להפריש את עצמו. 
ועוד יש להבין את הסיבה, מדוע האדם צריך להפריש עצמו. ומהכתוב 
משמע, שצריך להפריש עצמו מטעם "כי קדוש אני".
%break
וגם זה יש להבין, בשלומא ה' הוא קדוש, יכולים להבין. אבל שזה שה' הוא 
קדוש, יהיה הסיבה, שגם האדם יהיה קדוש, מדוע. וכי אפשר לדמות האדם, 
שיהיה דומה לה', היתכן. ואם כן, צריכים להבין, מהו הכוונה, בזה שמחיבים 
את האדם, שיהיה קדוש כמו ה'.
%break
ומשמע, שזהו העיקר, שהאדם צריך להיות. אחרת משמע, שיהא ההיפך 
מקדושה, טומאה, וכאילו באמצע אין שום דבר, או שנגיד שיש בחינת אמצעי 
בין קדושה לטומאה. וגם זה יש להבין, מהי "טומאה" בעבודה, ומהי 
"קדושה" בעבודה.
%break
ויש לפרש כל אלו ענינים על כיוון אחד, היינו לחזור על מטרת הבריאה מהי. 
ומהו שורש הקלקולים. ומהם התיקונים, שמוטל עלינו לתקן, בכדי שמטרת 
הבריאה תתגשם בשלמותה. כלומר, שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, 
מה שברצון הבורא לתת להם, כנ"ל, שרצונו להטיב לנבראיו.
%break
הנה ידוע, שהרצון דלהטיב ברא רצון לקבל והשתוקקות לקבל את הטוב, 
מה שהוא רוצה לתת. והרצון לקבל הזה מכונה "שורש הנבראים". שמרצון 
לקבל הזה התפשטו אח"כ הרבה הבחנות ברצון לקבל הזה. 
%break
זאת אומרת, כשיצא ונתגלה בפעם הראשונה, והיה מקבל על בחינה זו, 
המצב הזה נקרא בשם "עולם אין סוף".
%break
פירוש, שהרצון לקבל הזה עוד לא עשה סוף על אור עליון, אלא קבל בכלי 
זה קבלת הטוב והעונג. לכן נעשה תיקון, שלא יקבלו את השפע בעמ"נ 
לקבל אלא בעמ"נ להשפיע. וע"י זה לא ירגישו שום בושה בעת קבלת 
התענוגים.
%break
%page 92
ובהאמור יוצא, בעולם אין סוף היה רק רצון אחד. רק אח"כ, היינו לאחר 
שנעשה תיקון הצמצום, היינו שאין לקבל שום דבר, רק לפי ערך שיכולים 
לכוון בעמ"נ להשפיע, כבר נתחלק הרצון לקבל הזה להרבה בחינות. מטעם, 
כי בזמן שקבלה מלכות על הכלי, 
%break
מה שאנו מתייחסים להבורא, שהוא עשה דבר חדש, יש מאין, הנקרא 
"השתוקקות לקבלת תענוגים", היתה מלכות יכולה לקבל את כל מה שרצה 
הבורא לתת.
%break
כי בשעור מה שרצה לתת, כפי שעור הזה ברא רצון לקבל. וממילא היתה 
המלכות יכולה לקבל כל השפע, מה שיש ברצון הבורא לתת. לכן נבחן זה 
לרצון אחד. 
%break
כידוע, שהאור לא נתן להתחלק, אלא כל ההתחלקויות שאנו מבחינים 
בהאורות הן רק בערך המקבלים. ולזאת, כיוון שהיה רק בחינה אחד בהכלי 
המקבלת, ממילא נבחן זה לאור אחד, כנ"ל, שכלי אחד נבחן לרצון אחד.
%break
מה שאין כן לאחר תיקון הצמצום, צריכים לתת על הרצון לקבל הכוונה 
דעמ"נ להשפיע. והיות שענין דלהשפיע אנו מתייחסים להנבראים, ובטח 
שהכלים, מה שהנבראים צריכים לעשות, זה לא יכול להיגמר בפעם אחת.
%break
ומשום זה צריכים לקבל כל פעם איזה חלק מהרצון לקבל, ולתקנו בעמ"נ 
להשפיע. זוהי הסיבה שהרצון לקבל הכללי שנברא, נתחלק לכמה חלקים, 
לפי שעור הכוונה דרצון להשפיע, שנותנים עליהם, בשעור זה הרצון מקבל 
את האור, המתאים לרצון הזה, המתוקן עם כוונה דלהשפיע.
%break
ובהאמור יוצא, שמה שמפרשים "קדושים תהיו, פרושים תהיו". ושאלנו, 
ממה האדם צריך להפריש עצמו. וצריכים לומר, שהאדם צריך להפריש עצמו 
מאהבה עצמית, היינו מקבלה עצמית, ולעסוק רק להשפיע.
%break
וזהו מסיבת "כי קדוש אני". כלומר, היות שבכדי שאתם תהיו מוכשרים 
לקבל את הטוב והעונג. וההטבה, שאתם תקבלו, תהיה בזה בלי שום 
בושה. זה יכול להיות, אם תהיו בבחינת רצון להשפיע. זה יגרום לכם 
השתוות הצורה, כדרשת חז"ל "מהו רחום, אף אתה רחום". 
%break
וזה שכתוב "קדושים תהיו. אתם תהיו בבחינת רצון להשפיע. כי קדוש אני. 
כי גם אני הוא רק להשפיע". ולכן צריכה להיות השתוות הצורה, הנקראת 
"דביקות".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, כי כאן משמע, הסיבה ל"קדושים תהיו" היא 
מסיבת שהבורא הוא קדוש. אם כן מה הפירוש, שאמרו חז"ל "כי קדוש אני, 
לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, 
%break
כאילו קדשתם אותי". משמע מכאן ההיפך, שאתם צריכים להיות קדושים, 
כדי כאילו קדשתם אותי. ובכלל קשה להבין, שעם ישראל צריך לקדש את 
ה'. מהו פירושו.
%break
אנו אומרים תמיד "ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים", "ברוך אתה ה', 
מקדש ישראל ויום הזכרון". וכמו כן אומרים בקידוש "כי בנו בחרת ואותנו 
קדשת מכל העמים". אם כן, מהו הפירוש "כאילו קדשתם אותי".
%break
זאת אומרת, הבורא צריך שאנחנו ניתן לו משהו לטובתו, היות שהוא צריך 
כאילו לקדושה שלנו. וזה אי אפשר לו להשיג, אלא על ידינו. היתכן לומר, 
שהוא חס ושלום נצרך להנבראים, שיתנו לו משהו עבורו.
%break
וכפי שהסברנו, "קדוש" נקרא משפיע. וכדי שיהיו כלים להנבראים לקבל 
שפעו, מוכרח להיות השתוות הצורה. כלומר, שגם הנבראים יהיה רצונם רק 
להשפיע ולא לקבל. אחרת לא ניכר שהקב"ה הוא משפיע להם.
%break
לכן אמר הקב"ה, שאם אתם מקדשים עצמכם, היינו שתפרשו עצמכם 
מקבלה עצמית, ותעסקו רק בעבודה דלהשפיע, הנקראת "קדושה", "מעלה 
אני עליהם כאילו קדשתם אותי". כלומר, אתם גרמתם, בזה שאתם עוסקים 
בהשפעה, שגם אני אוכל להשפיע לכם כל טוב.
%break
%page 93
נמצא לפי זה, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו אותו, ע"י זה שהם 
יקדשו את עצמם, הכוונה על הגילוי, שה' הוא המשפיע. אחרת הוא מוכרח 
להיות בהסתרה להנבראים. 
%break
ואין הוא יכול לתת להם שפע, משום שע"י קבלת השפע, הם יכנסו לכלי של 
אהבה עצמית, יתר על המידה מטעם מותרות.
%break
כלומר, מקודם היו מקבלים טוב ועונג גשמי לכלי קבלה. מה שאין כן, כשהוא 
ישפיע להם שפע עליון, שהוא תענוג אמיתי, בטח שיהיו מקבלים אמיתיים. 
כידוע, שהאור עושה את הכלי. היינו התענוג גורם חמדה, כמו שאמרו חז"ל 
"עין רואה ולב חומד".
%break
ובהאמור נבין, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו את עצמם, הוא לטובת 
הנבראים. כלומר, שע"י זה שהם יעבדו בעמ"נ להשפיע, אז הקב"ה תהא לו 
היכולת לתת להם שפע. וישארו בבחינת השפעה ולא באהבה עצמית, שזה 
עושה פירוד ברוחניות כנ"ל.
%break
וזה שכתוב "מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". כלומר, שאתם גרמתם 
בזה, שאני אהיה גלוי לכל, שאני קדוש. היינו, שאני משפיע לכל העולם טוב 
ועונג, כי משפיע נקרא "קדוש", כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, על מה שדרשו חז"ל על הכתוב "קדושים תהיו. 
יכול כמוני. תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם". 
ושאלנו, היתכן שיש מי שהוא שחושב, שקדושת ישראל יהא דומה לקדושת 
ה'.
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש, היות שה' אמר "קדושים תהיו", שהכוונה היא, שתהיו 
פרושים מכלי קבלה, ותעסקו רק בכלי השפעה. "יכול כמוני", כלומר כמו 
שהבורא אינו משתמש עם כלי קבלה. 
%break
כי חס ושלום ממי יקבל. אלא כל מה שאנו יכולים לומר משהו על הבורא, 
הוא רק ממה שמקבלים ממנו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך".
%break
ומשום זה אומר ה' "אל יעלה בדעתך להיות כמוני. היינו, שאתם תשארו 
בבחינת משפיע בעמ"נ להשפיע, שזהו אומר "יכול כמוני". היינו, כמו שאני 
רק משפיע ולא מקבל כלום, גם אתם תשארו בבחינת משפיע בעמ"נ 
להשפיע.
%break
על זה אמר "לא, אלא אתם צריכים להגיע לבחינת מקבל. כלומר, קבלה 
ממש. אתם צריכים לשמש עם הכלי קבלה שלכם. אלא רק הכוונה צריכה 
להיות בעמ"נ להשפיע. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג. וזה שכתוב "קדושתי למעלה מקדושתכם".
%break
ובהאמור יוצא, שיש לנו להבחין בין "קדושה שלמעלה" ל"קדושה של מטה". 
הגם שכתוב "קדושים תהיו", "כי קדוש אני, אלקיכם". שפירשנו, שהכוונה 
היא, שאתם תעבדו רק בעמ"נ להשפיע, "כמו שאני הוא המשפיע", כנ"ל 
בדברי חז"ל "מהו רחום, אף אתה רחום".
%break
מכל מקום יש הבדל בין קדושה שלמעלה לקדושה של מטה. כי קדושה 
שלמעלה הוא כולו להשפיע, ואינו נוהג שם קבלה כלל. מה שאין כן קדושה 
של מטה, אינו כן. 
%break
אלא השלימות היא דוקא כשמשתמשים עם הכלי קבלה. והקדושה היא על 
הכוונה. כלומר, מה שדורשים מהנבראים, שיהיו קדושים, שיהיו משפיעים 
ולא מקבלים, עיקר הכוונה הוא, שיהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם בסדר העבודה יש להבחין בין קטנות לקדושה לגדלות דקדושה. היות 
שסדר העבודה הוא שהולכים מהקל אל הכבד. אי לזאת צריכים מקודם 
להתחיל בעבודה שהמעשים דהשפעה שיהיו בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא, 
שכל המצות שהוא עושה, 
%break
יהיו כוונתו שלא לקבל שכר איזה תמורה בשביל קיום תורה ומצות, אלא 
שיהיה לשמה ולא לתועלת עצמו, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע".
%break
%page 94
ואח"כ הולך הסדר של גדלות, היינו שמתחילים לעבוד בכלים דקבלה בעמ"נ 
להשפיע, שזה נקרא, שהנבראים אומרים "אנחנו רוצים לקבל טוב ועונג, 
היות שזהו רצונו יתברך, שברא את העולם בכדי להנות לנבראיו. נמצא, 
שיש להבחין ב' קדושות:
%break
א. קדושה שלמעלה, שהוא כולו להשפיע, ולא לקבל כלל.
ב. קדושה של מטה, שהוא כן במעשה לקבל, אלא הכוונה היא להשפיע.
%break
%H הטוב ומטיב לרעים ולטובים
%break
אנו אומרים "וכל מאמינים וכו', הטוב. ומטיב, לרעים ולטובים". ויש להבין זה 
בעניני העבודה היינו אלו שרוצים להתקרב לה', ושזה נקרא אצלם טוב, היינו 
שרק לזה הם מצפים, שיזכו לבוא לדביקות ה', א"כ מה יש לפרש כאן 
"לרעים ולטובים". 
%break
היינו מדוע הם נקרא בבחינת "רעים" אם אנו מדברים באדם שרוצה להגיע 
להטוב שנקרא אצלו דביקות ה', ולפי"ז, מה אנו מכנים מדרגת "טובים".
%break
ולהבין זה צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה, שידוע שענינו הוא, 
להטיב לנבראיו, ולפי"ז משמע מה שאנו אומרים "וכל מאמינים וכו', הטוב. 
ומטיב". הכוונה, כמו שאמרו חז"ל "שמדרך הטוב להטיב". וע"ז אנו מאמינים 
שהוא מטיב לרעים ולטובים. היינו שגם הרעים יקבלו את הטוב ועונג.
%break
ולפי פירוש הפשוט צריכים לומר, "רעים" נקראים אלו אנשים שעושים רע 
לאחרים, היינו שהם דואגים אך ורק לטובת עצמם, ולא להשפיע. ו"טובים" 
אלו אנשים שאוהבים לעשות טוב לאחרים שהם האנשים הנקראים טובים. 
ומשום זה צריכים לפרש "הטוב. 
%break
ומטיב לרעים ולטובים" היינו שגם אנשים רעים שהם משוקעים באהבה 
עצמית שגם הם יקבלו טוב ועונג.
%break
ולפי הכלל שאנו לומדים שעל כלים דקבלה בעמ"נ לקבל היה צמצום והסתר, 
שבמקום הזה לא יחזור האור להאיר והוא ישאר בבחינת חלל פנוי מאור, 
והצמצום הזה הנקרא צמצום א' שאף פעם לא יתבטל, 
%break
רק הצמצום ב' יתבטל, אבל המקבל בעמ"נ לקבל אף פעם לא יקבל, א"כ 
איך אפשר להתקיים "ומטיב לרעים ולטובים", הלא אין להם כלי קבלה על 
שפע עליונה הנקרא "להטיב לנבראיו".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר פעם, היות שיש באדם ב' מיני כלים: א. כלים דהשפעה, 
ב. וכלים דקבלה, הנקרא בלשון הקבלה, "כלים דפנים" שהם כלים 
דהשפעה. "וכלים דאחורים" שהם כלים דקבלה. וכלים דהשפעה נקראים 
כלים טובים, ויש אנשים שיכולים לתקן עצמם רק בכלים דהשפעה, 
%break
זאת אומרת שרק בכלים דהשפעה הם יכולים לכוון שיהיה כוונתם בעמ"נ 
להשפיע. ולא יותר. ויש אנשים שזוכים למדרגה יותר גדולה היינו שגם 
בכלים דקבלה הם יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש, את ענין "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים". שהאדם צריך 
להאמין שהקב"ה נותן עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר 
מסייעין אותו", ומשום זה כשמבקשים מהקב"ה שיתן לו הכח שיוכל לכוון 
המעשים שלו שיהיה בעמ"נ להשפיע, שיבקש תפלה שלימה, 
%break
זאת אומרת שהקב"ה יעזור לו, שיהיה לו כח התגברות בעמ"נ להשפיע, גם 
על כלים דקבלה שלו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא לרעים היינו כלים 
דקבלה. ולטובים כלים דהשפעה. ושניהם יהיו הכוונה לשם שמים.
%break
%page 95
ובהאמור נבין מה ששאלנו, איך שייך לומר באדם הרוצה שהקב"ה יקרב 
אותו לעבודתו שיוכל לכוון מעשיו לשם שמים, ומדוע הם נקראים, רעים. 
ובהנ"ל יהיה הפירוש שאלו שרוצים שגם הכלים דקבלה הנקראים "כלים 
רעים", שגם הם יקרבו לה'. 
%break
את זה אנו מכנים רעים. נמצא כשמדברים מכלים רעים שיתקנו בעמ"נ 
להשפיע. זהו מדרגה יותר גדולה מבחינת טובים, כי טובים הכוונה שהוא 
רוצה מה' שיתן לו כח שיוכל להתגבר עליהם ולכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ובענין יצר הרע, ויצר טוב. אמר אאמו"ר זצ"ל, יצר הוא מלשון ציור, אי לזאת 
יש לפעמים שהיצר היינו שבאה לאדם ציור, על קיום תו"מ לשם שמים, ציור 
טוב היינו שמתחיל להרגיש ענין טוב ועונג שיהיה לו בזה שיזכה להתדבק 
בהקב"ה, 
%break
ויהיה דבוק עם השורש, שברא את כל הנבראים, שכוונתו של הבורא היה 
כדי להטיב לנבראיו.
%break
אז הציור הזה מביא לאדם השתוקקות גדולה לעזוב את כל עניני הגשמיים, 
היות שהוא מרגיש שהכל הוא בחינת של דברים, שאין להם זכות קיום, והכל 
יתבטל, ועל כל דברים גשמיים שהוא מסתכל עליהם, הוא אומר שלא כדאי 
שבשביל אלו דברים של מה בכך, יתן את החיים שלו, בכדי להשיג אותם. 
%break
אלא שהוא מרגיש, שכדאי לוותר על הכל, בכדי להגיע לדביקות ה' ושיהיה 
לו חיבור עם כל הנשמות שהיו בעוה"ז וזכו לחיי עוה"ב ויזכה לכנס 
להישיבות, כמ"ש בזה"ק מתיבתא דרשב"י, מתיבתא דמט"ט, וכו'. נמצא, 
שהציור הטוב שקיבל על רוחניות, 
%break
זה גורם לו להתרחק מתענוגי הגוף, ולהתקרב לתענוגי הנשמות, היות 
שהוא משתוקק כמו שאמרו חז"ל "עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי 
עוה"ב" (עי בהקדמה לתע"ס אות פ"ט). זהו יצר הטוב.
%break
ולפעמים יש שבא לאדם ציור רע, היינו שמביא לו ציור שאם הוא יקבל עליו 
לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, ושכל עבודתו יהיה במס"נ לה'. 
אז בא לו ציורים כאילו הוא נאבד מהעולם, המלאה חדות חיים, ועוזב את כל 
המשפחה שהיה עמהם תמיד בצותא אחד, 
%break
פתאום עוזב אותם. וכל התשוקות שהיה משתוקק להשיג אותם, וחשב 
שקצת כן השיג וקצת לא, אבל עכשיו בפעם אחת הוא אובד הכל, ומרגיש אז 
כאילו כל העולם חשך בעדו, ולא מוציא בעצמו שום רצון ותשוקה, שיהיה לו 
היכולת להתגבר על כל הציורים מה שהוא מקבל עכשיו; על עולם הגשמי.
%break
ויותר מזה האדם מתפלא איך שאף פעם לא הרגיש כל כך חשיבות את 
עולם הגשמי מכפי שהוא מרגיש עכשיו, וכבר עבר עליו הרבה פעמים שהיה 
מסכים, לעבוד במס"נ, שיהיה הכל לטובת ה', ולא לתועלת עצמו. 
%break
אבל אף פעם לא הרגיש את טעם בחיים הגשמיים כמו שנראה לעיניו עכשיו, 
במצב כזה שקבל ציורים כל כך רעים על רוחניות, וציורים טובים על גשמיות. 
וזה נקרא יצר הרע.
%break
ובהאמור יש לפרש מ"ש ב-"ועל חטא שחטאנו לפניך באֹנס וברצון", וכו', 
ואח"כ אומרים, "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". וכולם שואלים וכי ה-
"ועל חטא" הקודמים היו ביצר טוב, ולא ביצר הרע. הלא כל עבירות באים 
רק מיצר הרע.
%break
ובהנ"ל יש לפרש על מה שקבלנו עלינו לשמוע מה שאומר לנו ציורים רעים, 
על רוחניות. זאת אומרת מצד אחד אנו משוקעים בכל החטאים הגשמים, 
ונוסף לזה על רוחניות אנו מקבלים ממנו ציורים רעים, וזה יכולים לפרש "על 
חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" בציורים רעים על רוחניות.
%break
%page 96
%H כשאדם יודע מהי יראת ה'
%break
הזה"ק בפרשת ואתחנן (דף כ"ה ובהסולם אות ס"ח) וזו לשונו "ואחר כך 
בדרך פרט, דהיינו כשאדם יודע מה היא יראת ה', דהיינו כשמשיג מידת 
המלכות עצמה, 
%break
שזו היא יראה מחמת אהבה, שהיא העיקר והיסוד לאהוב את הקב"ה, יראה 
זו עושה שישמור כל מצות התורה, שהאדם יהיה עבד נאמן להקב"ה, 
כראוי", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה שאומר "כשמשיג מדת המלכות עצמה, היא יראה מחמת 
אהבה". משמע כיון שזכה למלכות עצמה, היא בחינת אהבה. ואהבה זו 
גורמת לו יראה. ומדוע האהבה גורמת לו יראה. וכמו כן יש להבין, מהי 
היראה לאחר שכבר זכה לאהבה.
%break
ויש לפרש את זה, לפי מה ששמעתי, שפירש אאמו"ר זצ"ל על הכתוב "ויהי 
ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (לך לך, שלישי). הנה אברם 
נקרא "אב האמונה", שכל עבודתו היתה על בסיס אמונה למעלה מהדעת, 
בלי שום תמיכה, שיהיה לו על מה לסמוך את כל בנינו, 
%break
שהולך לבנות עצמו בנין בחיים שלו. והוא הלך בתמימות, שדוקא על ידי 
אמונה למעלה מהדעת, אז הוא יכול לבוא לידי התקרבות לה', שרק זה היה 
רואה שהיא מטרת החיים.
%break
ולזכות לדביקות ה' בתוך הדעת, הוא ראה שהשכל מחייב לו אחרת, כי בכל 
מקום שהוא היה פונה, אז הוא ראה סתירות בהנהגה, איך שהקב"ה מתנהג 
עם הנבראים. 
%break
אז הבין, שהקב"ה רוצה, שיעבוד אותו דוקא בלמעלה מהדעת. והבין, שאם 
היתה הדרך של תוך הדעת יותר מסוגלת להביא את האדם לידי דביקות ה', 
בטח היה הקב"ה מתנהג אחרת, "כי מי יאמר לך מה תפעל".
%break
אלא הוא האמין, שמה שאין לו דרך אחרת, רק ללכת בלמעלה מהדעת, זהו 
בכוונה תחילה, שה' עשה כך משום שדוקא דרך זו היא לטובת האדם. לכן 
החליט, שהוא רוצה לעבוד את ה' דוקא למעלה מהדעת. זאת אומרת, אם 
תהיה לו אפשרות לבוא ולהשיג את השגחתו יתברך בתוך הדעת, 
%break
הוא נגד זה, כי הוא החשיב את עבודתו למעלה מהדעת, שבזה הוא יותר 
בטוח, שכוונתו תהיה רק בעל מנת להשפיע נחת רוח לה'. אבל מה הוא יכול 
לעשות, אם הוא רואה, שהשגחתו יתברך מתלבש בו בתוך הדעת, ואז אין 
לו כבר ברירה בידו ללכת למעלה מהדעת, כיון שהכל מגולה אליו.
%break
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שבזמן שהוא ראה איזה גילוי אור ושפע שמתגלה אליו, 
לא אמר על זה, שעכשיו הוא שבע רצון, שכבר הוא לא יצטרך ללכת למעלה 
מהדעת, כי זאת היא עבודה שאין הגוף מסכים לזה. כי הגוף נהנה יותר אם 
יש לו איזה סמיכה על מה לסמוך. 
%break
היינו על איזה יסוד בנוי כל יגיעתו, וכל הבנינים שאדם עושה, הוא בנוי על 
יסוד של שכל, היינו שהשכל מחייבו, שכך הוא צריך לעשות. ומשום זה 
במקום שאין השכל יכול לומר, שכל מה שהוא עושה הוא בסדר, בטח 
שקשה לו ללכת בדרך זאת.
%break
לכן במקום שיש לו איזו הזדמנות, שיכול להשיג מה שהוא בתוך השכל, 
תיכף הוא זורק את היסוד שלו של למעלה מהדעת, ותיכף מתחיל לעבוד על 
יסוד חדש, שהוא בנוי על השכל. 
%break
וכבר יש לו תמיכה, על מה לסמוך את יגיעתו, וכבר לא צריך לעזרת ה'. 
מטעם, שלמעלה מהדעת קשה ללכת, לכן הוא צריך תמיד לעזרת ה', 
שיהיה לו כח ללכת למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן עכשיו, שכבר השכל אומר לו, שיש לך עכשיו תמיכה של השכל 
ודעת, כבר אתה יכול ללכת לבד, בלי עזרת ה', קדימה, ולהשיג מה שיש 
להשיג, אז העצה שלו, שהוא אמר, עכשיו אני רואה, שדרך אמיתית היא 
ללכת דוקא למעלה מהדעת, 
%page 97
כי דוקא על ידי זה שהלכתי למעלה מהדעת, שדרך זו מרוצה לה', לכן זכיתי 
עכשיו להתקרבות ה'. וראיה לזה היא, שעכשיו הוא מרגיש טעם בעבודת ה', 
הן בתורה והן בתפלה.
%break
נמצא לפי זה, במה שזכה להתקרבות ה' ומרגיש עכשיו אהבת ה', אין הוא 
לוקח מזה יסוד לעבודה, היינו תמיכה לעבודת ה', מטעם שהשכל מחייב 
אותו שכדאי לקיים תורה ומצות, 
%break
וכבר אינו צריך ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת. אלא הוא נזהר, שלא 
לפגום בבחינת אמונה, זאת אומרת, לקבל עכשיו את הדרך שבתוך הדעת 
ולזרוק את בחינת אמונה.
%break
כי אמונה נקראת "מלכות". ואז נקרא שהוא ביזה ופגם בבחינת אמונה. כי 
עכשיו רואים, כי מלכתחילה, שלא היתה לו ברירה, לכן לקח בחינת 
האמונה, אחרת לא היה לקח אותה. ובו בעת שהוא רואה, שהוא יכול 
להפטר ממנה, 
%break
תיכף הוא מבזה אותה, וזורק אותה, ומקבל במקומה את בחינת הידיעה. 
ועל זה נאמר "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". וכמו כן כתוב "כי ישרים דרכי ה', 
צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה".
%break
ולפי זה נוכל להבין מה ששאלנו, מאחר שכבר זכה לבחינת מלכות, היא 
בחינת יראה מחמת אהבה. ושאלנו, אם כבר יש לו אהבה, מה שייך לומר 
אז יראה. ומהי בחינת יראה שייך לומר בזמן שכבר זכה לבחינת אהבה.
%break
ולפי פירוש של אאמו"ר זצ"ל, שפירש בענין רועי מקנה אברהם, נוכל להבין 
בפשטות. כי אמר, ש"רועי מקנה אברהם" פירושו, שאברהם היה רועה את 
בחינת האמונה. "מקנה" הוא מלשון "קנין", היינו שכל הקנינים שזכה היו 
מרעה את האמונה שלו. 
%break
היינו שאמר, עכשיו אני רואה שדרך האמונה היא דרך אמיתית, משום זכיתי 
להתקרבות ה', לכן מכאן ואילך אני מקבל עלי ללכת רק בדרך אמונה 
למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן רועי מקנה לוט. היו קנינים שלו מה שרכש ולקח אותם לבחינת 
לוט. "לוט" מכנה הזה"ק בשם "ארץ דאתלטיא", היינו שאין מקום ברכה, 
שנקרא "שדה, אשר ברכו ה'", אלא מקום קללה, שהוא בחינת בתוך הדעת, 
שנקרא, מה שהשכל מחייב אותו הוא עושה. 
%break
אבל כשהתחיל ללכת בדרך ה', הוא התחיל גם כן באמונה למעלה מהדעת. 
אלא הוא היה תמיד מצפה, מתי אני יכול להפטר מעבודה זו שלמעלה 
מהדעת.
%break
כי תמיד הגוף דורש ממנו איזה בסיס, על מה הוא מבסס את כל היגיעה שלו 
בתורה ומצות. היות שבזמן שהעבודה בנויה על השכל, והשכל נותן לו להבין 
את הכדאיות של העבודה, אז הגוף עובד ביגיעה גדולה ובהתמדה רבה, כי 
לפי שהשכל מחייב אותו.
%break
כדוגמת אדם, שהלך לישון בשעה 12:00 בלילה. והוא עייף מאוד, ויש לו 
חום, שאסור לו לרדת מהמיטה, כי קבל פתאום צמרמורת. ובחדרים 
הסמוכים לחדרו פרצה שרפה. ובאו ואמרו לו, שתרד מהמיטה מהר מאוד, 
כי עוד מעט לא יוכל לצאת מהבית ויכול להישרף. 
%break
אז השכל מחייב אותו במאה אחוז בלי שום ספיקות, שאם הוא יסתכל על 
מצבו, איך שלא נח לו לרדת מהמיטה מכמה סיבות, אז הוא יכול להישרף. 
ובטח שהוא קופץ מהמיטה בלי שום ויכוחים, 
%break
מטעם שהבסיס, שעליו הוא צריך לעשות יגיעה, השכל, המחייב את 
הכדאיות שלו. לכן בטח שיעשה הכל בלי שום ספק.
%break
נמצא, במקום שהשכל מחייב את היגיעה, אז לא מסתכלים על ערך היגיעה, 
אלא מסתכלים על הכדאיות, היינו מה שהוא יכול להשיג על ידי היגיעה. אבל 
בזמן שעובדים על בסיס שלמעלה מהדעת, אז הוא תמיד תחת לחץ הגוף, 
ששואל אותו, במה אתה בטוח שאתה הולך על דרך הנכונה, 
%break
האם באמת כדאי לתת את היגיעה שאתה נותן עבור השגת המטרה, האם 
זה באמת בר בצוע, שתוכל להשיג את המטרה, מה שאתה מבקש.
%break
%page 98
אי לזאת, יש לו תמיד עליות וירידות, שפעם מתגבר השכל ופעם מתגבר 
הלמעלה מהדעת. ותמיד הוא חושב, מתי יבוא הזמן, שאני אוכל לקבוע את 
העבודה שלי בתוך הדעת, שאז יהיה לי בסיס חזק, כיון שאני יוכל לבנות 
הכל על פי שכל. ובטח אז לא תהינה לי שום ירידות בעבודת ה', 
%break
כדרך כל הדברים הבנויים על השכל הבריא. אבל הוא לא יודע, שמזה שהוא 
מקוה להשיג, לא ישיג ברכה אלא קללה, כי בתוך הדעת הוא מקום אחיזה 
לס"א כנ"ל, שהקב"ה בחר, שאלו שרוצים להגיע לידי דביקות ה', דוקא 
בלמעלה מהדעת זוהי הדרך האמיתית להשיג התקרבות ה'.
%break
וזוהי מדרגת לוט, ארעא דאיתלטיא, ארץ ששורה בה קללה ולא ברכה. וזה 
נקרא "רועי מקנה לוט", שתמיד היה מחפש קנינים לבחינת תוך הדעת, 
הנקרא בחינת "לוט", היינו קללה. 
%break
וזהו מה שכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", 
שפירושו, שהריב היה, שכל אחד אמר, שהצדק אתו.
%break
כי אלה שהיו בבחינת רועי מקנה לוט, היו אומרים, אם אנחנו נוכל לבנות 
הבסיס שלנו על השכל, המכונה תוך הדעת, לא יהיו לנו עליות וירידות. כי 
תמיד אנחנו נהיה במצב עליה. כי במקום שהשכל מחייב לעשות את 
המעשים, אין מי שיפריע להם. 
%break
אם כן בזמן שאין לנו ברירה, אז אנו מוכרחים ללכת בלמעלה מהדעת. אבל 
בו בזמן שיש לנו הזדמנות לבחור ללכת בתוך הדעת, אז להיפך, אנו צריכים 
לומר, שיש מזה נחת למעלה, בזה שמהיום והלאה לא יהיו לנו ירידות 
בעבודה. אם כן, בטח שהדרך שלנו היא יותר נכונה.
%break
אבל רועי מקנה אברם, אלו אנשים שהבסיס שלהם היה דוקא על אמונה 
למעלה מהדעת, שאמרו, אם הקב"ה היה רוצה, שאנו נעבוד על בסיס של 
השכל, לא היה מלכתחילה מתנהג עמנו בבחינת הסתרה. אלא שבטח זאת 
היא הדרך המוצלחת ביותר. 
%break
ולכן אין לנו לחפש הזדמנויות להפטר מן האמונה למעלה מהדעת. אלא אם 
מקבלים איזה שכל והתקרבות לה', לא ניקח זה בתור בסיס לזרוק את 
האמונה, אלא לומר, עכשיו אני רואה, שזאת היא הדרך האמיתית, כי על ידי 
זה זכיתי להתקרבות. 
%break
לכן הוא צריך להתגבר ולקבל על עצמו, שמהיום והלאה לא יחפש שום 
הזדמנות להפטר מהאמונה, אלא להפך, אלא להתחזק באמונה למעלה 
מהדעת.
%break
ובזה נבין מאמר הזה"ק, שלאחר שזכה לבחינת מלכות עצמה, שהיא בחינת 
אהבה, שזו היא יראה מחמת אהבה. ושאלנו, מה שייך יראה, אם כבר יש 
שם בחינת אהבה. ועוד, מהי בחינת יראה.
%break
ולפי הנ"ל יוצא, לאחר שזכה לבחינת אהבה, אם כן אין לך דבר יותר גדול 
שיחייב את העבודה, כי זה הוא בסיס שבתוך הדעת. כי עכשיו השכל מחייב 
לו את העבודה. כי מדרך העולם הוא, כי מי שאוהבים, הרי רוצים לשמש לו. 
אם כן, כבר אין מקום לאמונה. כי מה שייך אז לומר "למעלה מהדעת".
%break
ולכן הוא מתיירא, אולי הוא יפגום עכשיו בבחינת האמונה, כי עכשיו הגוף 
יותר נהנה מהעבודה, כי יש לו בסיס של תוך הדעת. ואם הוא יפגום 
באמונה, נמצא "שאגלאי מילתא למפרע", שהאמונה למעלה מהדעת 
שהיתה לו, היתה בבחינת הכרח, 
%break
היינו לא בדרך כבוד, אלא היה מצפה כל הזמן, מתי אני אוכל להפטר ממנה, 
ואני אוכל לעבוד עם בחינת ידיעה ולא עם בחינת אמונה.
ואז כיון שפוגם בבחינת אמונה, תיכף נופל ממדרגתו, ותיכף הוא מתרחק 
מה', כיון שבחינת ידיעה היא בחינת קבלה. 
%break
ידוע, שבחינת קבלה, שהיא בחינת אהבה עצמית, מובנת לנו בשני אופנים:
א. במוחא.
ב. בליבא.
%break
נמצא שבזמן שכבר זכה לבחינת אהבה, אהבה בעצמה גורמת לו יראה, 
שהוא מפחד, שלא יהא נמשך לבחינת ידיעה. לכן הוא צריך אז לשמירה 
גדולה, שלא יפול להרצון לקבל. 
%break
%page 99
אז מובן לנו, שאהבה בעצמה היא הגורמת היראה. ועכשיו כבר אנו יודעים 
מה היא היראה, שאהבה גורמת, היינו שהוא מפחד שלא יפול על ידי אהבה 
זו לידי אהבה עצמית.
%break
ועם זה נוכל להבין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל כלל גדול, שהגם שמקובל שעל 
החטא בא עונש, אבל בפנימיות הוא מובן אחר לגמרי, שזה קשה קצת 
להבין. ואמר, שאנו צריכים לדעת, שהחטא הוא העונש, והעונש הוא כבר 
תיקון.
%break
ועל זה יש לשאול, אם החטא הוא העונש, אם כן מה הוא החטא. ובהנ"ל 
נוכל לפרש, כי החטא היה דוקא בזמן העליה, שדוקא בזמן שזכה לבחינת 
האהבה, היה לו אז רצון לקבל את בחינת האהבה לבסיס, וזרק את 
האמונה, כדעת רועי מקנה לוט, כנ"ל.
%break
ואז קבל בחינת ירידה, ונפל שוב לאהבה עצמית, שמזה נמשכים כל מיני 
חטאים. נמצא, שהוא נכשל דוקא בזמן העליה, שהוא היה חושב, אדרבה, 
שעל ידי זה שהוא יקבל את בחינת האהבה לבסיס ותמיכה על מה לתת 
יגיעה. וחשב, שעל ידי זה כבר לא תהינה לו ירידות. 
%break
כי במקום שהשכל מחייב, זוהי דרך בריאה ולא יפול לעולם. וזהו ממש היה 
החטא. וזה נקרא "כל המוסיף הוא גורע". נמצא, מה שנפל לאהבה עצמית, 
זהו העונש על מה שפגם בבחינת אמונה. והעונש שהוא מקבל, זהו תיקון, 
שיחזור לעלות בדרגת הדרך הישרה.
%break
%H ענין יראה ושמחה
%break
הזה"ק שואל (אחרי דף א' אות ב' בהסולם) וזו לשונו "רבי יצחק פתח, עבדו 
את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה. 
מקראות אלו סותרים זה את זה, אלא כך למדנו, עבדו את ה' ביראה. כי בכל 
עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני רבונו, בתחילה צריך יראה, 
%break
לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות 
התורה. ועל כן כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה. שעל ידה 
יזכה לכל".
%break
ויש להבין את ענין יראה מהו, כי אנו רואים שיראה ושמחה הם שני הפכים. 
ואיך יכול להיות שיראה תהיה סיבה לשמחה, כמו שאומר "ובשביל יראת 
רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה". הלא הם בסתירה זה 
לזה.
%break
ועוד יש להבין, וכי בשביל מה רוצה ה' שיראו מלפניו. מה זה נותן לו. הלא 
זה דומה, שאדם יכנס ללול של תרנגולים ויגיד להם, אם אתם תקבלו עליכם 
יראה, שאתם תיראו מלפני, אני אתן לכם לאכול ולשתות, 
%break
וכל מה שאתם רוצים אני אתן לכם תמורת שאתם יראים מפני. וכי אפשר 
לומר שהאדם יש לו איזה התחשבות בזה שהתרנגולים יתנו לו כבוד.
%break
ועל אחת כמה וכמה הנבראים כלפי הבורא. איזה ערך וחשיבות יש לומר 
שהבורא זקוק שהנבראים יראו מפניו. עד כדי כך, שחז"ל אמרו, שאין האדם 
צריך לעשות שום דבר, רק לעסוק ביראה, 
%break
כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וכמו כן כתוב (קהלת 
ג') "אלקים עשה שיראו מלפניו", שפירושו, שכל מה שעשה ה' עשה שיראו 
מלפניו.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, היינו לאיזה צורך 
ברא הבורא את הבריאה. כידוע, הטעם הוא, משום שרצונו להטיב לנבראיו. 
אלא בכדי שיצא לאור שלימות פעולותיו, 
%break
%page 100
היינו שלא תהיה הבחינת "נהמא דכסופא", עשה תיקון, המכונה "צמצום 
והסתר", שמטרם שיש לאדם כלים דהשפעה, אין הנבראים יכולים לראות 
ולהרגיש את מציאותו יתברך, המכונה "הכרה בה'".
%break
זאת אומרת, הגם שאנו אומרים בכל יום בהתפלה "מלוא כל הארץ כבודו", 
מכל מקום אין לנו הרגשה בזה, אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת 
שכך הוא. והסיבה היא, כי אף על פי שאין בהאור שום השתנות, מטעם "אין 
העדר ברוחניות", מכל מקום מצד הכלים יש שינויים, 
%break
והכלים הם מגבילים את האור. כי בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה 
שהם מתפעלים מהשפע. 
%break
ואם אין לו (לאדם) כלים, שיוכלו להיות בחינת לבוש להאור, אז לא ניכר שום 
אור במציאות, כפי הכלל "אין אור בלי כלי", היינו שאנו צריכים לדעת דבר 
אחד, שאנו יכולים לדבר ממה שמושג לנו בהרגשתינו.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר משל על ענין הצמצום, שזה דומה לאדם, המכסה את 
עצמו שלא יראה אותו אף אחד. וכי שייך לומר, שהאדם שהסתיר עצמו שלא 
יראו אותו אחרים, וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו. כמו כן כשהבורא 
עשה צמצום והסתר, 
%break
שהתחתונים לא יראו אותו בעת שהם משוקעים באהבה עצמית, שזו היא 
בחינת מקבל בעל מנת לקבל, שזה הוא הגורם שינוי צורה ופירוד בין 
המשפיע, שהוא הבורא, לבין המקבלים, שהם הנבראים.
%break
והיות שענין קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, שהוא הבורא, אי לזאת, בזמן 
שהאדם כן עוסק בקבלה, הוא מרגיש משום זה אי נעימות, המכונה "נהמא 
דכסופא", לכן נעשה תיקון מצד התחתונים, היינו שהצמצום אנו מתייחסים 
להתחתונים. 
%break
פירוש, שהתחתונים צריכים את הצמצום וההסתר, כי דוקא ע"י תיקון זה 
תהיה להם היכולת לתקן את ענין של קבלה, להיות בעמ"נ להשפיע. אבל 
מצד העליון אין שום שנויים, וכל השינויים הם רק בבחינת הכשרת הכלים 
שלנו, כפי כמה שהם מסוגלים לקבל בעל מנת להשפיע.
%break
ולפי זה, שאין הטוב ועונג מאיר במקום הפירוד, אין כח בידי אדם לזכות 
לבחינת אמונה שלימה מטרם שתיקן את הרצון לקבל שלו. כמו שאומר 
(הקדמת ספר הזהר, דף קל"ח, בהסולם אות קל"ח) וזו לשונו "כי חוק הוא 
זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, 
%break
כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה 
מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור 
שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
ומכאן אנו רואים את נחיצות תיקון של ענין השפעה, שלא לבד שאין מציאות 
לקבל את הטוב והעונג שהוכן בעדינו, אלא שיש כאן דבר המרחיק אותנו 
מאמונתו יתברך, שזה יותר רע מהכל.
%break
ועכשיו נוכל להבין מהו ענין של יראה, ששאלנו, וכי הקב"ה צריך שאנחנו 
נירא מלפניו. ולפי מה שהסברנו, שענין יראה הוא כמו שכתוב בהסולם, 
שהאדם מתירא אילו הוא לא יוכל להתגבר ולקבל בעמ"נ להשפיע כמו 
שצריך להיות, אלא יקבל בעמ"נ לקבל, 
%break
שזה גורם לו פירוד לאו דוקא מהטוב ועונג שלא יכול לקבל, אלא הוא מתירא 
שלא יבוא חס ושלום לידי כפירה באמונתו יתברך. נמצא, שהוא יכול לבוא 
לידי הס"א ממש.
%break
וזה פירוש "והאלקים עשה שיראו מלפניו", שע"י יראה זו יהיה תיקון גדול 
בשניים:
א. שתהיה להם אמונה בה',
ב. שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת להם.
%break
נמצא, מה שהבורא רוצה שיראה מלפניו, זה הוא בשביל שיהיו לנו כלים 
לקבל את הטוב והעונג, שעל ידי זה תהיה לנו אמונה בו יתברך, כנ"ל 
בהסולם (דף קל"ח) "שיראה הוא שמירה שלא נתרחק מאמונתו יתברך חס 
ושלום".
%break
%page 101
ומזה נבין מה שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", שפירושו, 
שהוא רוצה לתת לנו כל טוב, אלא דבר שהמעכב הוא השינוי צורה, שאין 
האור יכול להתלבש בכלי דקבלה. 
%break
לכן כשהאדם מתירא ונזהר, שתמיד תהיה כונתו בעמ"נ להשפיע, אז הבורא 
יכול לתת לו את השפעתו יתברך, ושיהיה בשלימות, היינו בלי שום אי 
נעימות, המכונה "נהמא דכסופא".
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, איך יראה יכולה להיות "יראה סיבה לשמחה". 
ובהנ"ל הוא פשוט, שעל ידי זה שתהיה לו יראה, היינו שיהא נזהר 
להשתמש תמיד בכלים דהשפעה, אז הבורא יכול כבר לתת לו את הטוב 
והעונג, כי יש לו כלים דהשפעה. 
%break
ובטח שאז תהיה לו שמחה מהשפע שקיבל בעמ"נ להשפיע. נמצא שהיראה 
הוא גורם לשמחה. ואם אין לו היראה כנ"ל, הוא מרוחק מכל.
%break
%H מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר
%break
רש"י מפרש את הפסוק "וירא אליו ה'", "פתח האהל לראות, אם יש עובר 
ושב, ויכניסם בביתו. כחום היום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא 
להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער, שלא היו אורחים באים, הביא 
מלאכים עליו בדמות אנשים".
%break
ויש להבין:
א. מה שאומר "ולפי שראהו מצטער, שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים 
עליו בדמות אנשים". וכי לא ידע הקב"ה מקודם, שהוא יצטער על זה שאין לו 
אורחים. אם כן מדוע הוציא חמה מנרתיקה.
%break
ב. וכי לא היה להקב"ה עצה אחרת לשלוח לו אורחים, אלא ע"י רמאות, 
היינו שמרמה אותו, שהוא יחשוב שהם אנשים. הלא היה לו עצה פשוטה 
להכניס שוב את החמה בתוך נרתיקה, וממילא תהיה יכולת לאנשים שיבואו 
אליו בתור אורחים.
%break
חז"ל אמרו (במדרש), שאמר אברהם, "עד שלא מלתי, היו עוברים ושבים 
באים אצלי, תאמר, משמלתי אינם באים אצלי. אמר לו הקב"ה, עד שלא 
מלת, היו ערלים באים אצלך. ועכשיו, אני ופמליא שלי באים אצלך".
%break
גם זה קשה:
א. מהי התשובה על השאלה, ששאל, "מדוע לא באים עכשיו אורחים". אז 
אמר לו, "מקודם ערלים באים אצלך, ועכשיו אני ופמליא שלי". אבל מדוע לא 
באים אורחים, לא השיב לו.
%break
ב. מהי השאלה, מדוע לא באים זהו פשוט, משום חום היום, לכן אין אורחים 
יכולים לבוא.
%break
ג. ובכלל מהי התשובה, שהקב"ה השיב לו, כאילו עכשיו אתה נמצא במצב 
יותר גדול וחשוב מזמן הקודם, שהיו באים ערלים. הלא חז"ל אמרו, "גדולה 
הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה". ולפי זה טענתו של אברהם היא 
טענה צודקת, כי אברהם הבין, 
%break
שלאחר שנימול עצמו, בטח שהוא צריך להגיע למדרגה יותר חשובה, והוא 
רואה שהדבר אינו כן, אלא שקבל ירידה, שהוא הפסיד דבר גדול, היינו 
הכנסת אורחים.
%break
אולם זה עצמו יש להבין, מדוע גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני 
השכינה.
%break
שחז"ל אמרו (שבועות ל"ה ע"ב) וזה לשונו, "דאמר רב יהודה, אמר רב, 
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". וענין גדולה משמע שהיא 
יותר חשובה.
%break
%page 102
והנה אנו רואים במציאות, בעולם הזה, כי דברים החשובים בעולם, נמצאים 
רק ביחידים ולא בסתם אנשים. וזהו רק קומץ קטן. אבל דברים שהם 
פחותים במעלה, 
%break
נמצאים באנשים יותר מדברים חשובים. ולפי זה הכלל, היה צריך להיות 
בעולם הרבה אנשים שזכו לקבלת פני השכינה, ומיעוט הם האנשים שזכו 
לקבלת אורחים.
%break
אבל במציאות אנו רואים את ההיפך, היינו שיש יותר אנשים בעולם 
שמקיימים הכנסת אורחים, מאנשים שזכו לקבל פני השכינה. עדי כדי כך, 
שאין אנו אפילו מסוגלים להכיר אותם, כמה הם בעולם, שזכו לקבלת פני 
השכינה. 
%break
ועוד יותר מזה, שאנחנו מחוייבים להאמין, שישנה בעולם מציאות כזו, שזכו 
לקבלת פני השכינה, אף על פי שאנו לא יודעים מי הם. אבל חז"ל אמרו, 
"אין דור שאין בו ל"ו צדיקים" (סוכה מ"ה:). אבל מי מכיר אותם.
%break
אלא אנו צריכים להאמין, שהם נמצאים בעולם. ועליהם אמרו, שהכנסת 
אורחים היא יותר חשובה מקבלת פני השכינה. ולפי הגיון היה צריך להיות 
להיפך כמו שישנו במציאות, שדבר חשוב זה, קשה למצוא מדברים שלא כל 
כך חשובים.
%break
וכמו כן על דרך זה יש להבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ח' ע"א) "גדול הנהנה 
מיגיעו יותר מיראת שמים", שהמשמעות הוא, זה שנהנה מיגיעת כפיו, אין 
לו יראת שמים. ואם הכוונה זה שנהנה מיגיעת כפיו, יש לו יראת שמים. מהו 
הרבותא, בטח מי שיש לו יראת שמים. 
%break
ונוסף לזה יש לו עוד מעלה, שנהנה מיגיעת כפיו. בודאי שהוא יותר חשוב. 
אלא צריכים לומר, שהכוונה, שיש לו רק דבר אחד, היינו יגיעת כפיים לבד, 
הוא חשוב יותר מיראת שמים. גם זה צריכים להבין, שזהו ההיפך 
מהמציאות.
%break
כי בהמציאות אנו רואים, שיש הרבה אנשים שהם נהנים מיגיע כפם. אבל 
אין אנו רואים שיש הרבה אנשים, שתהיה להם יראת שמים. ואם יהיו אלו 
שנהנים מיגיע כפם, 
%break
יותר חשובים מאלו שיש יראת שמים, היה צריך להיות הרבה אנשים 
שתהיה להם יראת שמים, ואנשים שנהנים מיגיע כפם, היו צריכים להיות 
חלק קטן מהכלל.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, נפרש זה על דרך העבודה, שדרך הזאת מביאה את 
האדם להכנס להיכל המלך, שזו נקראת דרך התורה. וזה שייך דוקא לעובדי 
ה' ולא לדעת בעלי בתים, כמו שדברנו מזה במאמרים הקודמים.
%break
אולם צריכים להבין, מהי העבודה שנתן לאדם, שהוא צריך להתייגע, כמו 
שאמרו חז"ל (מגילה ו' ע"ב) "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא יגעתי 
ומצאתי, אל תאמין. יגעתי ומצאתי, תאמין". אבל יש להבין היגיעה הזו למה 
לי.
%break
ויש לחזור ולפרש במה שדברנו במאמרים הקודמים, שידוע, שמטרת 
הבריאה היתה, שהבורא ברא את הבריאה, מטעם רצונו להטיב לנבראיו. 
כמו שאמרו (בראשית רבה פ"ח) בדבר בריאת האדם, 
%break
וזה לשונם, שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי 
תפקדנו, הצרה הזאת למה לך. אמר להם הקב"ה, אם כן צונה ואלפים למה.
%break
למה הדבר דומה, למלך, שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו אורחים. מה 
הנאה למלך שמלאו. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ, 
עביד מה דהניי לך".
%break
אולם לפי זה, מדוע אין הנבראים מקבלים את הטוב והעונג, מה שרצה לתת 
להנבראים. והתירוץ הוא ידוע, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נתן לנו 
תורה ומצות, שע"י הקיום התו"מ נוכל לקבל את הטוב והעונג, ולא נרגיש 
בזה את ענין של נהמא דכסופא.
%break
אבל לפי זה יהיה קשה, הלא יש משנה מפורשת (אבות פרק א', ג') וזה 
לשונו, "הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים, המשמשין את הרב על מנת לקבל 
פרס. אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". 
%break
%page 103
ואם כן איך מותר לעבוד ולתת יגיעה בתו"מ על מנת שנוכל לקבל שכר 
תמורת היגיעה, שרק באופן כזה יהיה מציאות, שנקבל את הטוב והעונג בלי 
שום בושה.
%break
ולפי מה שמבואר בהקדמה לתלמוד עשר ספירות הפירוש הוא, היות 
שנטבע בנו רצון לקבל תענוגים, שזה נקרא אהבה עצמית, ואין לנו שום 
הבנה באהבת הזולת, אלא כשאומרים לנו, שצריכים לעשות משהו לטובת 
הזולת, תיכף שואל הגוף שלנו, מה יהיה לנו מזה שנעבוד בשביל אחרים. 
%break
ומשום זה, כשאומרים לנו לקיים תורה ומצות, אז הגוף שלנו שואל, מה 
העבודה הזאת לכם, היינו מה נרויח מזה, בשביל זה אנו צריכים לתת יגיעה 
בתו"מ. 
%break
לכן אומרים לו, שע"י זה יהיה לך טוב בעולם הזה, וגם יהיה לך עולם הבא. 
זאת אומרת, בלי שכר אי אפשר לעבוד. נמצא, שלמדים עם הכלל, שיקיימו 
תו"מ בכדי לקבל שכר, אחרת אף אחד לא ירצה לעסוק בתו"מ.
%break
והרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') כותב שם וזה לשונו, "ואמרו חכמים, 
לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא 
לשמה. 
%break
לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין 
אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה 
יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת".
%break
הרי מבואר מדברי הרמב"ם, שיש הבדל בין כלל ופרט. היינו, שרק ליחידים 
אפשר לגלות את דרך ה', היינו כנ"ל דרך הבא להיכל ה'. 
%break
זאת אומרת, שבדרך זה יכולים להגיע לדביקות ה', כמו שכתוב, "ולדבקה 
בו", היינו שמגיע לידי השתוות הצורה, שזהו פירושו, מה שאמרו חז"ל, "מהו 
רחום אף אתה רחום".
%break
וזהו ההבדל בין דעת תורה לדעת בעלי בתים. כי דעת בעל הבית היא, שכל 
מה שהוא עושה, הוא יודע, שהוא צריך להרויח ולקבל כל הרווחים לרשותו, 
היינו שהוא מרגיש שיש לו רשות לעצמו, והוא השולט על רכושו.
%break
מה שאין כן דעת תורה היא, שאין לו רשות בפני עצמו. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות ס"ג) וזה לשונו, "דאמר ריש לקיש, מנין שאין דברי תורה 
מתקיימין, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר, זאת התורה אדם כי ימית 
באוהל".
%break
אולם יש להבין את המאמר חז"ל, במה שאמרו, "אין התורה מתקיימת אלא 
במי שממית עצמו עליה".
א. מיתה זו למה לי. מדוע צריך האדם להמית עצמו, בכדי שיקיים התורה 
בידו.
%break
ב. מהו שיעור המיתה, שצריכים לזה. ואין לומר מיתה ממש, הלא כתוב, "כי 
הם חיינו ואורך ימינו". וזהו להיפך ממיתה.
%break
ג. ואין לומר, שהוא צריך לתת הרבה זמן על לימוד התורה ולהבין אותה, 
שזה נקרא מיתה. הלא אנו רואים, גם אלה שרוצים להשקיע כוחם רק 
בלימודי חול ולא בדברי קודש, אלא שרוצים להגיע לקבל תואר דוקטור 
באיזה מדע שהוא, גם הם יושבים ביום ובלילה ועוסקים בלימודיהם. 
%break
וגם אנו רואים, שגם יש כאלו, שקיבלו כבר תואר דוקטור, מכל מקום גם כן 
ממשיכים בהלימוד ורוצים להגיע לתואר פרופסור. וגם יש אנשים, שכבר 
קיבלו תואר פרופסור, והם לא מפסיקים מהלימוד שלהם, ורוצים להשקיע 
את כל כוחם ומרצם במחקר, ולהיות מדענים עולמיים, 
%break
ומכל מקום לא אומרים עליהם, שאין החכמה מתקיימת בהם, אלא שהם 
צריכים להגיע לבחינת מיתה, כמו שאמרו חז"ל, אין התורה מתקיימת. 
משמע ללימודי חול אין תנאים כאלה. אם כן מהו הפירוש, "אין התורה 
מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". מיתה זו מהי.
%break
ד. וגם יש להבין מה שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת". קיום זה מהו. 
ואם אנו נפרש, ש"קיום" נקרא, שהוא ידע ויזכור מה שלמד, שזה נקרא 
"התורה מתקיימת". ובשביל זה האדם צריך להמית עצמו. 
%break
%page 104
נמצא לפי זה, מי שנולד כשרוני, שיש לו מוח חריף, והוא כבור סיד שאינו 
מאבד טיפה, אלא כל מה שהוא לומד נשאר בזכרונו, מתעוררת השאלה, 
בשביל מה הוא צריך להמית עצמו, בכדי שהתורה תתקיים אצלו.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, נחזור על מה שהתחלנו לבאר בענין מטרת הבריאה, 
שהיא מטעם להטיב לנבראיו. וכפי שמבאר שם (בהקדמה לתלמוד עשר 
ספירות) להיות שכל הנבראים, הנקראים בשם נבראים, הוא מטעם שנברא 
כאן דבר חדש, מה שלא היה לפני בריאת העולמות. 
%break
והוא בחינת חסרון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, כידוע ששיעור הנאה 
מהתענוג, תלוי כפי ההשתוקקות והחמדה שיש לו להדבר. בשיעור זה דווקא 
הוא יכול להנות. כדוגמת, מי שאינו רעב, אינו יכול להנות מהסעודה שנותנים 
לו.
%break
אולם כאן, ע"י הרצון לקבל הנאה, שנטבע בהנבראים, זה גרם פירוד ושינוי 
צורה בין הבורא להנבראים, כידוע ששינוי צורה מפריד ברוחניות לשניים. 
וכפי השינוי שבהם, בשיעור זה הם מתרחקים אחד מהשני. 
%break
ומשום זה נפרדו הנבראים מהבורא, ונעשו לשתי רשויות, שהאדם אומר, 
שגם הוא בעל בית ולא אורח, אלא שיש לו רשות בפני עצמו.
%break
אמנם צריכים לדעת, כי הרצון לקבל הזה, הוא הרע שישנו בעולם, כמבואר 
שם (בהקדמה לתלמוד עשר ספירות). היינו, שכל הגניבות, והרציחות, 
והמלחמות, שישנם בעולם, וכמו כן כל המידות רעות, דהיינו כעס גאוה 
וכדומה, 
%break
הכל נמשך מהרצון לקבל הזה, שהוא רוצה בכל כוחו למלאות את האהבה 
עצמית שלו בכל יכולתו. וממה שהוא רואה שיהיה לו תענוג, תיכף הוא מוכן 
למלאותו.
%break
ואפילו עצלות, שאז אין האדם עושה שום דבר, הוא גם כן מטעם אהבה 
עצמית, הוא בוחר עכשיו לא לעשות שום דבר, משום שעכשיו הוא מרגיש, 
שהגוף משתוקק לקבל הנאה מהמנוחה. ומסיבה זו הוא מוותר על תענוגים 
אחרים, כי כרגע הוא רואה וחושב, 
%break
שמזה הוא יהנה יותר משאר דברים. זאת אומרת, עצל נקרא, שיש לו תענוג 
מופרז ממנוחה. אבל כל אלה נכנסים באהבה עצמית, שזהו הרע שכל 
העולם סובלים מזה.
%break
ובכדי לתקן את הרע הזה, הנקרא יצר הרע, שזה גורם לנו פירוד, שבשביל 
זה אין אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת לנו, הוא, 
אם אנחנו נצא מאהבה עצמית, ונבטל את רשותינו, וכל הרצון שלנו יהיה 
בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, שזה נקרא "ביטול הרשות", 
%break
היות שאין אנו דואגים עבור שיהיה לנו הנאה ונחת רוח, אלא כל התשוקה 
שלנו יהיה אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמנו.
%break
אז האדם מגיע לידי הרגשה, עם מה הוא יכול להנות להבורא, היינו מה 
האדם יכול לומר, שמזה יהיה להבורא נחת רוח, היות שכלום חסר בבית 
המלך. 
%break
אז האדם מוציא דבר אחד, שהוא יכול לומר, שמזה יהנה הבורא. כי מטרת 
הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו. ומשום זה הולך האדם ומחפש איך 
להשיג תענוגים, בכדי להנות להבורא.
%break
ובזה שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, יוציא לנו דבר חדש, שבאמת 
הוא מקבל הנאה, אחרת נקרא שקר. היינו, שהוא נותן מקום להבורא 
להוציא לפועל את רצונו, במה שהוא רוצה שהנבראים יהנו. 
%break
ואם הוא לא נהנה, ואומר שהוא כן נהנה, נמצא, שהוא משקר להבורא. אלא 
באמת הוא מקבל הנאה ותענוג.
%break
אלא כל ההבדל הוא בהכוונה, היינו, שהנאה, מה שהוא מקבל, היא מטעם 
שהבורא רוצה בכך. ומצדו עצמו, אף על פי שיש לו רצון וחשק לתענוגים, 
מכל מקום הוא מתגבר על רצונו והולך נגד רצונו. ולא רוצה לקבל. וזה נקרא 
מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
ובזה אנו רואים, הגם מצד המעשה שניהם שוים, היינו שניהם נהנים, ומכל 
מקום יש הפרש בבחינת הכוונה. זה שמקבל הנאה מטעם אהבה עצמית, 
נמצא שהולך לפי עצת יצר הרע. 
%break
%page 105
וזה שמצד אהבה עצמית הוא מוותר על התענוג, אלא זה שנהנה הוא מטעם 
מצות ה', שרצונו להטיב, ובשביל זה הוא מקבל את ההנאה, אדם זה נקרא 
שהוא הולך לפי עצת יצר הטוב.
%break
וכעין זה אנו מוצאים בדברי חז"ל (נזיר י"ג) וזה לשונו, "אמר רבה בר חנה, 
אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו, ופושעים יכשלו. 
משל לשני בני אדם, שצלו את פסחיהן. אחד לשם מצוה, ואחד אכלו לשם 
אכילה גסה. 
%break
זה שאכלו לשם מצוה, וצדיקים ילכו. וזה שאכלו לשם אכילה גסה, ופושעים 
יכשלו. אמר ליה ריש לקיש, האי רשע קרית ליה, נהי דלא קא מצוה מן 
המובחר, פסח מיהא קא עביד".
%break
משמע מכאן, שיש הבדל בכוונה, אף על פי שבמעשה שניהם שוים. והגם 
שריש לקיש אומר, "שלא נקרא רשע, כי על כל פנים מצוה קא עביד, אלא 
שאינו מן המובחר". את זה יכולים לפרש שדוקא בענין מצוה אמרינן, שנקרא 
מצוה. 
%break
אבל לא מן המובחר. וזהו מטעם שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) וזה לשונו, 
"ואמר רב יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אפילו שלא 
לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
%break
אבל בדבר רשות, בטח שיש הבדל בין שהוא מקבל התענוג מטעם מצות ה', 
שרצונו להטיב לנבראיו, אחרת, היינו מטעם אהבה עצמית, היה מוותר על 
התענוג. נמצא בזה, שעיקר היא הכוונה. 
%break
אלא בדבר מצוה אומרים, אפילו שאין לו כוונה, גם כן נקרא מצוה. (וזהו 
כנ"ל, שלגבי הכלל, לומדים להם לקיים תו"מ שלא לשמה, כמו שאומר 
הרמב"ם).
%break
ובהאמור צריכים לפרש ענין, שהאדם צריך להמית עצמו. ושאלנו, מהו ענין 
של מיתה. עכשיו נבין זה, שענין המיתה הוא ביטול הרשות של עצמו. והוא 
אומר, שאין שום רשות בעולם אלא רשותו של הקב"ה. 
%break
וזה נקרא רשות היחיד. וזה ענין שאנו אומרים, "שמע ישראל, ה' אלקינו ה׳ 
אחד". שאין רק רשות אחד בעולם, והוא מבטל את האהבה עצמית שלו.
%break
ובזה יכולים לפרש מה שאומר האר"י ז"ל, שצריכין לקבל על עצמו בחינת 
מסירת נפש בעת אמירת שמע ישראל, שהכוונה היא כנ"ל, היינו ביטול 
אהבה עצמית. 
%break
ואח"כ אפשר לומר, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל 
מאודך", היות שמציאותו עצמו אינו מתקיים לגבי עצמו, היות שכל 
מחשבותיו הן רק לשם שמים. וזה נקרא ממית עצמו עליה.
%break
ובהאמור נבין, מדוע אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. 
ושאלנו, מה זה פירוש קיום התורה, שבלי ממית עליה, אין התורה יכולה 
להתקיים. 
%break
ויש לפרש ענין מתקיימת, הכוונה על מה שהתורה הבטיחה לנו, דהיינו כמו 
שכתוב, "כי הם חיינו ואורך ימינו". וכן כמו שכתוב, "הנחמדים מזהב ומפז 
רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". ועוד כהנה וכהנה שהתורה הבטיחה לנו.
%break
זהו כנ"ל, היינו שכל אלה דברים נכללים במטרת הבריאה, הנקראת "רצונו 
להטיב לנבראיו". שכל זה אינו יכול לבוא להנבראים מטעם כנ"ל, שהוא ענין 
שינוי צורה מהבורא, שהוא רצונו להשפיע, והנבראים רצונם לקבל לתוך 
רשותם, ושזה נקרא פירוד ברוחניות. ומזה יוציא לנו ענין של נהמא דכסופא.
%break
ולפני זה מוכרח להיות הסתרה. היינו, שאין השפע עליון הנכלל במטרת 
הבריאה, יכול להאיר. והטעם, בכדי שיהיה מקום לבחירה. ומזה נובע מה 
שאנו רואים בעולם הסתרת פנים. וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום 
(תהילים ע"ג) "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השיגו חיל".
%break
אולם בזמן שהאדם כבר הגיע לבחינת "ממית עצמו עליה", היינו שממית את 
עצמיותו, שהיא אהבה עצמית, ואין לו שום דאגה בשבילו, אלא כל דאגותיו 
הוא רק להרבות כבוד שמים בעולם, 
%break
%page 106
כמו שכתוב, "יתגדל ויתקדש שמה רבה", שאז, כשהאדם רוצה להשפיע 
נחת רוח להבורא, שזה נקרא, "ולדבקה בו, מה הוא רחום אף אתה רחום", 
אז יכולים לזכות לכל הדברים מה שהתורה הבטיחה לנו, מתקיים אז.
%break
ובזה יכולים להבין את דברי חז"ל מה שאמרו, "אין התורה מתקיימת אלא 
במי שממית עצמו עליה". נמצא, שהפירוש, "אין התורה מתקיימת", מה 
שהבטיח לנו, אלא לאחר שהמית עצמיותו עליה.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, במה שאמרו חז"ל, "יגעתי ולא מצאתי". ושאלנו, 
היגיעה הזו למה לי. אולם על זה יש קושיא הידועה, הלא אין מציאה בא 
אלא בלי הכנה. זאת אומרת, שלאדם קרה מקרה, שמצא משהו, 
%break
אבל בלי הכנה. אבל כאן בתורה יש תנאי לפני המציאה, שצריך יגיעה רבה 
בכדי להשיג את המציאה. ולפי זה היה צריך לומר, יגעתי וקניתי.
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שהכוונה היא, שאם האדם יגע עצמו בתורה תחילה, 
אז הוא זוכה למציאות חן בעיני הקב"ה, ואז הקב"ה נותן לו את התורה 
במתנה. וזהו הפירוש, "יגעתי ומצאתי".
%break
ובהאמור לעיל נבין, מדוע אין הקב"ה רוצה לתת התורה במתנה, מטרם 
שהאדם יגע את עצמו תחילה. וכמו כן מהי היגיעה. התשובה היא כנ"ל 
(בהקדמה לתע"ס), היות שהאדם נברא עם רצון לקבל לעצמו, ומשום זה 
הוא נעשה נפרד מהבורא. 
%break
ובכדי שיהיה דבוק בהבורא, אז מוכרח להיות בחינת השתוות הצורה, "מהו 
רחום אף אתה רחום". אחרת, אם הוא יקבל תענוג אמיתי מהתורה, הוא 
יהיה יותר מרוחק מהקב"ה.
%break
ולכן, כשרוצה להכנס בבחינת "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", אז הרצון 
לקבל שבגוף מתנגד לזה. וזוהי היגיעה אמיתית שישנה להנבראים, משום 
שהם צריכים ללכת נגד הטבע ממה שנולדו. 
%break
נמצא, היגיעה היא מה שצריכים ללכת נגד הטבע. והיגיעה למה צריכים. 
בכדי להגיע לבחינת "ולדבקה בו", שיהיה רשות אחד, כנ"ל.
%break
ומזה יוצא לנו, שיש להבחין בין הכלל להפרט. היינו, להכלל לומדים ומחנכים 
לעבוד שלא לשמה, שהוא בכדי לקבל שכר. והם נקראים "כעבדים 
המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס".
%break
מה שאין כן להפרט אומרים, "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת 
לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם". ומפרש הזה"ק (הקדמת ספר הזהר 
דף קפ"ה ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו, "יראה דאיהו עיקרא, 
%break
היראה שהיא העיקר, הוא שאדם יירא מפני אדונו משום שהוא רב ושליט". 
מלמדינו שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתי.
א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש 
גופו או ממנו. דהיינו, יראה מעונשים שבעולם הזה.
%break
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהנום. ואלו השתים אינן יראה אמיתית, כי 
אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, 
שתועלת עצמו הוא השורש, והיראה הוא ענף, ומסובבת מתועלת עצמו.
%break
ג. "אלא יראה דאיהו עיקרא", דהיינו, שיירא מה' יתברך משום שהוא גדול, 
משום שהוא השורש.
%break
נמצא לפי זה, עיקר היגיעה נוהג באלו האנשים שרוצים ללכת בדרך הפרט, 
שהיא דעת תורה, שענינה היא ביטול הרשות הרבים, אלא שהם רוצים 
שיהיה רק רשות אחד, כנ"ל. היינו, שהכלל מצפים להשכר, כנ"ל בדברי 
הזה"ק, "הן שכר בעולם הזה, והן שכר של עולם הבא".
%break
מה שאין כן הפרט, שמבטל את רשותו, וכל דאגותם הוא איך להנות 
להקב"ה, וכל מגמתם הוא לעבודה ויגיעה ולא להשכר, כי הם רוצים לשמש 
את הרב בבחינת שלא על מנת לקבל פרס, נמצא, שלא חשוב בעיניהם לא 
עולם הזה ולא עולם הבא, אלא כל תשוקתם הוא רק לעבודה.
%break
%page 107
וכשהם משתוקקים לעבודה, אז הם בטוחים בעצמם, שהם לא מרמאין 
עצמם, בזה שהם עובדים לשם שמים. מה שאין כן ברגע שמסתכל על 
השכר, הגם שיכול לומר שכוונתו לשם שמים, 
%break
מכל מקום מי יודע אם באמת הוא כך. לכן כל היקר שיש להם, הוא בזה 
שיש להם מקום עבודה בעמ"נ שלא לקבל תמורה כלל.
%break
ובהאמור נוכל להבין דברי חז"ל שאמרו במדרש, שאמר אברהם, "עד שלא 
מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי. תאמר, משמלתי, אינם באים אצלי. 
אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, ערלים באים אצלך. ועכשיו אני ופמליא שלי 
באים אצלך".
%break
ושאלנו, מהי התשובה על שאלתו, מדוע אין הוא יכול לקיים מצות הכנסת 
אורחים. התשובה, שיש לו עכשיו מדרגה יותר גדולה, שהיא קבלת פני 
השכינה. 
%break
זה שאמר לו, "עכשיו אני ופמליא שלי באים אליך". הלא מקודם היה לו 
מדרגה יותר גדולה, שהיא הכנסת אורחים. וגדולה הכנסת אורחים יותר 
מקבלת פני השכינה. אם כן מהו תשובתו של הקב"ה.
%break
אולם גם זה יש להבין. הלא זהו ההיפך מההגיון, הלא מדרך העולם הוא, 
שיש זכיה גדולה לאנשים, אם באים אליהם אדם חשוב. ולפי ערך החשיבות 
של האדם, חשוב כן ערך ההכנה לקבלתו. לדוגמא, שצריך לבוא אליו הגדול 
שבעירו, או הגדול שבמדינה, או הגדול שבעולם.
%break
וכאן אנו מדברים, שזכה לקבל פני השכינה, שאין דבר זה ניתן להעריך את 
חשיבותו שבדבר, ואין זה ניתן לדעת אפילו מה זה, קבלת פני השכינה, 
כמובא בכל הספרים, שאין האדם יכול להשיג, אלא רק מי שזכה לזה. ובטח 
מי זוכה לזה, בטח צדיקים הגדולים שבדור. 
%break
ואפילו מי המה הצדיקים האלה, גם זה אין אנו משיגים. אלא ע"י אמונה, 
שאנו מאמינים שישנם אנשים כאלו, נאמר על זה, שהכנסת אורחים גדולה 
מזה. ובטח יש תשובות על זה על דרך הפשט.
%break
ונפרש זה על דרך העבודה. היות שיש ענין יגיעת התורה וידיעת התורה. 
יגיעת התורה היא מטעם, שהיות שהאדם רוצה לשמש את הבורא עמ"נ 
שלא לקבל פרס, ומשום זה הוא מסתכל רק על היגיעה. ואם הוא יחשוב על 
ידיעת התורה, נראה שהוא מצפה להשכר. 
%break
כי אנו צריכים להאמין, כי אין שכר יותר חשוב מידיעת התורה, כמו שכתוב 
בזה"ק, "כי כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". 
%break
והאדם השלם נקרא, שהוא כבר זכה לבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד 
הוא". אם כן בודאי קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית 
היא, שהאדם צריך להגיע לדרגה זו.
%break
אבל להגיע לקבלת פני השכינה, צריכה להיות מקודם הכנה, שהאדם יהיה 
מוכשר לזה. וזה נקרא בלשון חז"ל, "מהו רחום אף אתה רחום". שכך פירשו 
על פסוק, "ולדבקה בו, הדבק במידותיו", שענינו הוא, 
%break
כמו שמבואר בספר מתן תורה, שרק ע"י זה שהאדם עובד באהבת הזולת, 
הוא יכול להגיע לדביקות ה'. שיש לזה הרבה שמות: השראת השכינה, 
השגת התורה, וקבלת פני השכינה, וכדומה.
%break
ועיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, היינו 
עצמותו כנ"ל. וזה יכולים לכנות בשם הכנסת אורחים, היינו שהוא מבטל את 
דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא 
נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל הבית של כל העולם.
%break
והיות שיש בזה עליות וירידות, היינו שיש הרבה פעמים, שהגוף נותן לו 
להבין, שגם הוא בעל בית, היינו שמותר לו לעשות מה שהוא רוצה ואין הוא 
כפוף לבעל הבית, שהוא הבורא. 
%break
וממילא הוא רוצה לעשות מכל העולה על רוחו. אבל אח"כ האדם מתגבר על 
המחשבות והרצונות של הגוף, ומקבל על עצמו, שהוא אורח והקב"ה הוא 
הבעל בית, ולהאדם אין לו שום רשות, הוא רק אורח עובר בעולם הזה.
%break
ודבר זה, היינו עליות וירידות האלו, חוזרות ונשנות. נמצא, שהאדם הוא 
תמיד מזמן לזמן מכניס אורחים לתוך גופו. 
%break
%page 108
היינו שהאדם הולך תמיד עם מחשבות שהוא אורח. וזה יכולים לכנות בשם 
הכנסת אורחים, שכל פעם הוא מכניס לתוך גופו מחשבות של אורחים. אבל 
זו יגיעה רבה, משום שהיא נגד טבעו של הגוף.
%break
ואח"כ הוא זוכה להשכר, הנקרא קבלת פני השכינה. ומשום זה, בכדי 
שהאדם לא ירמה עצמו, שהוא לא דואג על השכר, הנקרא על מנת לקבל 
פרס, אלא הוא רוצה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. 
%break
לכן הגדלות של האדם ניכרת, אם הוא אומר, "גדולה הכנסת אורחים יותר 
מקבלת פני השכינה". אז ניכרת ונקבעת בהאדם ידיעה ברורה, שאינו 
מסתכל על השכר, אלא על העבודה ויגיעה, שיש לו במה לשמש להקב"ה, 
וזהו כל חשקו.
%break
ויש להבין זה דרך משל, שני אנשים, שהיו ידידים גדולים, והם היו אוהבים 
זה את זה אהבת נפש. היה מקרה, שאחד מהם היה צריך באופן דחוף 
חמשת אלפים דולר, ואמר לחבירו, היות שאני צריך עכשיו ממך טובה 
גדולה, שאתה תלוה לי את הסכום הנ"ל, והיות שאני יודע, 
%break
שאין לך בידך סכום כזה, אבל אני יודע, שיש לך מכירים וידידים, שאתה 
תוכל ללוות מעשרים אנשים, מכל אחד מאתים וחמישים דולר. ואז יהיה לך 
הסכום הדרוש לי. ובעוד שבועיים אני אחזיר לך בעזרת ה'.
%break
האדם הזה אינו יודע מה לעשות. הוא צריך עכשיו ללכת לעשרים אנשים 
ללוות מהם כסף, על תנאי שיחזיר להם בעוד שבועיים. ואולי לא יהיה לו את 
הכסף לשלם בזמנו, כמו שהוא הבטיח לי. ומה אני אעשה. באיזה פנים אני 
אוכל להסתכל בפנים שלהם, היות שאני לא קיימתי את מה שהבטחתי להם.
%break
אולם אח"כ הוא חושב אחרת, היות שהוא החבר שלי, והוא אוהב אותי 
בודאי, שאם לא היה ידוע מאה אחוז שיהיה לו לשלם בזמנו, אז הוא לא היה 
מצער אותי. ואח"כ באה לו מחשבה אחרת, נכון שהוא לא היה מבקש ממנו 
את ההלוואה, אם לא היה יודע מאה אחוז, שיהיה לו כסף לתת לי, 
%break
אבל אפשר להיות, שהיתה לו טעות בחשבונו, היינו מהמקומות שהוא חשב, 
שהוא יקבל את הסכום הנ"ל, החשבון שלו לא היה כל כך מדויק, אם כן מה 
יהיה אם לא יחזיר לי בזמנו. 
%break
אח"כ באה לו מחשבה אחרת, היינו היות שכמו שאני אוהב אותו כך הוא 
אוהב אותי, אי לזאת אני צריך לומר, שהוא חשב כמה פעמים, מטרם שאמר 
לי, שאני אתן לו ההלואה, והמחשבות הולכות ובאות הלוך וחזור.
%break
ולבסוף הוא מחליט למעלה מהדעת, היינו אף על פי שהדעת מכניס אותי 
בספק, אם הוא ישמור את זמן הפרעון, אבל אני הולך באמונה למעלה 
מהדעת, ואני אומר לעצמי, היות שיש בנו אהבת חברים, אי לזאת אני רוצה 
לעשות לו טובה לחברי, שע"י זה אני יכול לגלות את האהבה שיש לי אליו.
%break
אולם בזמן שהוא הביא לו החמשת אלפים דולר, הוא הוציא מכיסו שני 
שיקים, מה שהוא צריך לקבל מהממשלה. אחד, זמנו בעוד שבוע. והשני, 
בעוד שבועיים. במצב כזה האדם עומד בפני הדילמה:
%break
א. שהוא אומר לחבירו, מדוע לא הראית לי את השני השיקים בעת 
שביקשת ממני את ההלואה. רק עכשיו, שהבאתי לך את הכסף, אתה מראה 
לי. והוא שואל, מהו ההפרש. 
%break
אז הוא אומר לו, שני לילות לא יכולתי לישון, כי הרהרתי, מה אני אעשה, אם 
אתה לא תוכל לפרוע בזמנו. ועכשיו ממש אבן הורדה לי מהלב, שאני עכשיו 
בטוח, שאני אוכל להיות אדם הגון בפני עשרים אנשים האלו, שלקחתי מהם 
ההלוואות.
%break
ב. שהוא אומר לו, מדוע הראת לי את השיקים האלו. היות, אם אתה לא 
היית מראה לי עכשיו, אז היה לי שבועיים שלמים לעבוד עמדי בענין אהבת 
חברים למעלה מהדעת. 
%break
%page 109
והיה לי אז ריוח גדול מענין אהבת חברים, שזה דבר גדול אצלי. ובזה 
שאתה הראית לי עכשיו את השיקים, כאילו גזלת ממני מקום עבודה.
%break
ובהמשל הנ"ל נוכל להבין דברי המדרש, שאברהם, לאחר שזכה לכריתת 
ברית עם הקב"ה, כמו שכתוב "וכרות עמו הברית", זכה לקבלת פני 
השכינה. ואז זכה לאמונת ה' בקביעות, בלי עליות וירידות. וראה את השכר 
שלו תמורת עבודתו. והרגיש שאין בידו עכשיו לתת יגיעה. 
%break
והיה חושב, שעכשיו כל עבודתו בעמ"נ לקבל, שהיא אהבה עצמית. והוא 
היה משתוקק לעבודה, היות שכאן הוא יכול לדעת בבירור, שאין כוונתו 
לקבל תמורה, אלא רוצה לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. מה שאין כן עכשיו, 
לאחר שנימול, אין לו ירידות ועליות, ואין לו מקום להתגברות בעבודה.
%break
לכן בא בטענה להקב"ה, ואמר, "עד שלא נמלתי, היו עוברים ושבים באים 
אצלי". היינו שפעם הייתי רואה, שאני עובר על דברי תורה ולא שומר אותם, 
כמו שצריכים לשמור תורת ה', ואח"כ התגברתי. 
%break
"ושבים", היינו שאני עשיתי תשובה. ואח"כ עוד הפעם "עוברים", עוד הפעם 
היה לי ירידה ממצבי. ואח"כ עוד הפעם התגברתי וחזרתי בתשובה, שזה 
נקרא "ושבים". וחוזר חלילה.
%break
נמצא, שאני מרגיש, שאני עושה משהו לפניך. ועכשיו, שנמלתי, שאני זכיתי 
לכריתת ברית עמך, אין אני עושה שום דבר לפניך, ואני משתוקק לעשות לך 
איזה שירות, שאני אוכל לומר, שזהו שלא עמ"נ לקבל פרס. ודבר זה נעלם 
ממני. אם כן היה לו לאברהם טענה צודקת.
%break
אולם הקב"ה השיב לו, "עד שלא מלת ערלים היו באים אצלך". אבל סוף כל 
סוף היית בבחינת ערלים, אפילו שקיבלת איזה עליה בעבודה, אבל מכל 
מקום היית ערל. מה שאין כן עכשיו זכית לקבלת פני השכינה, שזהו שאמר 
לו הקב"ה, "עכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך". ומה אתה מתרעם עלי.
%break
עכשיו יש לדעת מהי האמת. היינו טענה של מי היא יותר טענת אמת. 
והתשובה, ששניהן הן אמת, כנ"ל בהמשל. היינו, שהמלוה, לאחר שהלווה 
הראה לו את השני שיקים של חמשת אלפים דולר, מטעם שהמלוה היה 
רוצה, שחבירו לא יהיה לו צער, אולי לא יכול לשלם לו בזמנו.
%break
והלווה הוא מתרעם על חבירו, מסיבת שהפסיד מקום עבודה, היינו אם לא 
היה חבירו מראה לו את המקום מאיפה יש לו לשלם, אז היה כל השבועיים 
הולך עם עבודה, שהיה עובד עם עצמו, שאני צריך להיות דבוק באהבת 
חברים, ולהאמין בחבירי, שהוא חושב כמה פעמים, 
%break
אם הוא דורש ממני משהו, שדבר זה לא יגרום לי חס ושלום שום צער. 
והגוף מביא לו תמיד הוכחות להיפך, היות שהוא רוצה להכניס בלבי שנאת 
חברים. וממילא יש לי עליות וירידות. אז אני נהנה, מזה שאני עובד עם 
עצמי. 
%break
ועכשיו, בזה שאתה רצית לעשות לי טובה, הפסדתי. מהמשל הזה אנו 
רואים ששניהם צודקים. זאת אומרת, שע"י זה שכל אחד טוען, שרוצה 
להראות לו אהבה, אזי נקבעת האהבה לצמיתות.
%break
וכמו כן כאן, הראה הקב"ה לאברהם את האהבה, בזה שבא אליו על ידי 
כריתת ברית שהיתה ביניהם, כמו שכתוב, "וכרות עמה ברית". וכן אברהם 
הראה, בטענתו להקב"ה, את האהבה אליו, 
%break
שרוצה לעבוד אותו בשלא על מנת לקבל פרס. ומשום זה היה אברהם 
משתוקק לעבודה, המכונה הכנסת אורחים, כנ"ל שהסברנו בענין הכנסת 
אורחים.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שפירש רש"י, "כחום היום, הוציא הקב"ה חמה 
מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים. ולפי שראה מצטער, שלא היו אורחים 
באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים". ושאלנו, וכי לא ידע הקב"ה, 
שיהיה לו צער מזה שאין לו אורחים. 
%break
%page 110
אם כן מדוע הוציא חמה מנרתיקה. ועוד שאלנו, בשביל מה היה צריך לשלוח 
לו מלאכים בדמות אנשים, שנראה כאילו יש כאן רמאות. היתה לו עצה 
פשוטה, להכניס שוב את החמה בנרתיקה, וממילא יהיה יכולת שאנשים 
יבואו אצלו.
%break
ויש להבין, מהו פירושה "הוצאת חמה מנרתיקה" על דרך העבודה. הנה אור 
ה' נקרא יום או "חמה". "נרתיק" נקרא כמו שהחרב מכוסה בתוך הנרתיק. 
כשרוצה לומר, שאור ה' מכוסה, הוא אומר, השמש נמצאת מכוסה בתוך 
הנרתיק, שלא מרגישים אותה.
%break
ובזמן העבודה, זאת אומרת מטרם שהאדם יצא מאהבה עצמית שלו, הוא 
מוכרח לעבוד בבחינת הסתרה. דהיינו, הגם שעוד לא מרגיש טעם בתורה 
או בתפלה, הוא צריך להתייגע בתורה ובתפלה. ולא יאמר, מתי שיהיה לי 
טעם בתורה ותפלה, אז אני אתפלל, ואז אני אלמד. 
%break
אלא, אם אין האדם חושב על עצמו, אלא רוצה לעשות שרות למלך, אם כן 
מה חשוב איזה טעם הוא מרגיש. אלא הוא צריך לומר, אני מקיים עכשיו 
מצות ה', ואני רוצה לעשות לו נחת רוח, בזה שאני שומר מצותיו, ואין 
להסתכל עלי, אלא רק להסתכל ממה שיהיה להקב"ה יותר נחת רוח.
%break
אולם, היות שבזמן שהקב"ה רואה, שהוא כבר מוכשר לקבל הכל בעמ"נ 
להשפיע, אז האדם זוכה לגילוי פנים של הקב"ה. וזה נקרא "הוצאת חמה 
מנרתיקה", שההסתרת פנים של הקב"ה נעברת ממנו ובא במקומה גילוי 
פנים.
%break
וזהו כדברי חז"ל (אבות פרק שישי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה 
לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה". פירוש, אם הוא עוסק 
לשמה, היינו ולא לתועלת עצמו, אלא כל כוונתו בקיום התורה ומצות הוא רק 
לשם שמים. 
%break
ובזה הוא נעשה מוכשר לקבלת השפע, משום שיש כאן השתוות הצורה, 
המכונה דביקות, שהוא, כמו שהקב"ה רוצה להשפיע להנבראים, כמו כן 
האדם רוצה להשפיע להבורא.
%break
אז ממילא נעברת ההסתרה ממקומו, כי כל ההסתרה היתה מטעם תיקון 
של נהמא דכסופא. ועתה, שהוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה להשפיע, אז 
אין כבר מקום לבושה, כי כל מה שהוא מקבל עכשיו, אינו לתועלת עצמו, 
אלא משום שהקב"ה רוצה בכך. 
%break
וממילא הוא זוכה לקבלת השכינה. וזה נקרא "הוצאת חמה מנרתיקה", 
שפירושו, שהוציא את השפע עליון מההסתרה שלה, שהיה עד עכשיו.
%break
ובהאמור אין מקום לשאלה, מדוע הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, אם הקב"ה 
ידע מקודם, שאברהם יצטער בזה, שאין לו אורחים, הנקרא עוברים ושבים, 
היינו עליות וירידות כנ"ל. כי לא הכניס החמה בנרתיקה, שפירושו, שלא 
עשה את ההסתרה, אלא כדי שיהיה מקום לאדם, שיוכל להגיע לשם שמים.
%break
זאת אומרת, אפילו שלא רואה שום שכר בעבודתו זו שמתייגע, להגיע 
לתורה לשמה, ולא לקבל פרס. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שאברהם הגיע לזה, בטח שאין טעם להסתרה, אלא 
ממילא ההסתר נעבר מאותו מקום ששייך לה'. כמו שכתוב, "בכל המקום 
אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" 
%S (משפטים, מפטיר).
%break
והקושיא היא, את אשר תזכיר. היה צריך לומר היינו, שאם האדם יזכיר את 
שמו של הקב"ה, אז אבוא אליך וברכתיך. מה אזכיר. משמע, שה' יזכיר את 
שמו. ויש לפרש כנ"ל, 
%break
אם האדם מבטל את עצמו, כמו שביארנו כדעת תורה, היינו שמקיים ממית 
עצמו עליה, שהוא ביטול רשות, ואין כאן רק רשות היחיד, שהוא רשותו של 
הקב"ה, אז הקב"ה יכול לומר, "בכל המקום את אשר אזכיר". מדוע אני יכול 
להזכיר את שמי. 
%break
כי האדם ביטל את המקום הזה עבור הקב"ה. אז יקויים, "אבוא אליך 
וברכתיך". ומשום זה בא לידי מצב, שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שהיא 
קבלת פני השכינה.
%break
וממילא אין כאן מקום להשאלה, כשראה הקב"ה, שהוא מצטער, שיכניס 
חזרה החמה בנרתיקה. הלא זה נגד המטרה. היות שמטרת הבריאה היא 
כמו שכתוב, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ולא להסתלק חס ושלום. כל 
זמן שיש מקום של השתוות הצורה, 
%break
%page 111
היינו שרוצה להשפיע, גם הקב"ה ממציא את עצמו לאותו מקום. רק במקום 
שחוטאים, היינו שנופלים מחמת איזה חטא, שוב לכלי קבלה בעמ"נ לקבל, 
אז השפע מסתלקת מחמת עוונות, שזה נקרא, חורבן בית המקדש.
%break
ומשום זה לא היה יכול לתת לו מצב של הכנסת אורחים. שהמצב הזה עדיין 
אין זה קדושה, שיש שם עליות וירידות כנ"ל. אלא שלח מלאכים, שהוא 
קדושה גמורה, כי כבר לא יכול להיות אחרת, כי כבר כרת ברית עם הקב"ה 
לעולמים. אלא בדמות אנשים, היינו שהוא צריך לגלות את המצב. 
%break
שזהו רק למראית עין. היינו, שיהיה לו מקום לגלות את הביקורת על עצמו, 
אם כוונתו על השכר, היינו קבלת פני השכינה, או שהוא משתוקק להיות 
משמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
%break
ואז אם הוא שמח בזה, שזכה לאורחים. הגם שאח"כ נתוודע לו, שהם 
מלאכים. אבל את הביקורת על עצמו, שהיה רוצה לראות, אם הוא מרמה 
עצמו, שהוא חושב על השכר ולא על העבודה, 
%break
זה כבר קיבל מזה שהיה שמח, מזה שהוא יכול עכשיו עוד הפעם לקבל 
אורחים, היינו שיהיה לו מקום עבודה. אז היה ברור לו, שהוא עובד עמ"נ 
שלא לקבל פרס.
%break
וזהו על דרך שתירץ אאמו"ר זצ"ל אם קושית העולם על פסוק, "ויאמר, אל 
תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי, כי ירא אלקים 
אתה". והשאלה היא, וכי הקב"ה לא ידע מקודם לפני הנסיון.
%break
ואמר, שהפירוש הוא, כי עתה ידעתי, שאתה יודע, שירא אלקים אתה. 
שהכוונה היא, שאברהם היה רוצה לדעת, אם הוא הולך בדרך של בלתי ה' 
לבדו, והוא בעצמו אינו עולה בשם. ומשום זה שלח לו הקב"ה נסיון, כדי 
שאברהם ידע, שהוא יכול לעמוד בנסיון. 
%break
וענין שהוא רוצה לדעת, אם הוא בסדר, הוא, כי אז הוא לא יפחד להמשיך 
שפע עליון למטה, כי עכשיו יהא ברור לו, שלא יפגום בהשפע העליון. היות 
שהוא רואה, שכל רצונו הוא רק להשפיע ולא כלום לתועלת עצמו, שזה 
נקרא מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו על מה שאמרו חז"ל, "גדול הנהנה מיגיעו 
יותר מיראת שמים". ושאלנו, היתכן, איך אפשר להיות דבר זה.
%break
הנה ידוע, שיש יגיעת התורה ולימוד התורה. לימוד התורה נקרא, מה 
שהתורה מלמדת אותנו, לקיים מצות ה' במעשה ובכוונה. 
%break
כמו שאנו רואים, שיש שתי ברכות:
א. "ברוך אתה ה', לעסוק בדברי תורה",
ב. "ברוך אתה ה', המלמד תורה לעמו ישראל".
%break
זאת אומרת, אנו נותנים תודה לה' על מה שנתן לנו מקום לעסוק בדברי 
תורה, שהכוונה היא על היגיעה, שאנו יכולים לעסוק, שהיא ההתעסקות 
בתורה. וגם אנו נותנים תודה לה' על לימוד התורה, היינו מה שאנו זוכים 
שה' ילמד אותנו, שזה נקרא ידיעת התורה, מה שהתורה מלמדת אותנו.
%break
ואנו צריכים לשתיהן, היינו הן ליגיעה והן לידיעה. שזהו ענין שאנו לומדים, 
"אין אור בלי כלי". שפירושו הוא, שאין מילוי בלי חסרון. בדומה, שאין אדם 
יכול להנות מהמנוחה, אם לא היה לו מקודם לכן טרחה ויגיעה.
%break
אולם כאן בעבודת ה' יש ב' הבחנות בחסרון:
א. היא, מה שהוא משתוקק לתענוגים. והיא בחינה א' שבהכלי, הנקראת 
חסרון, היינו שמרגיש שחסר לו התענוג הזה.
%break
ב. בכדי למלאות את חסרונו יש תנאי, שהוא צריך לשלם תמורה עבור 
התענוג. למשל בגשמיות, אם אדם נכנס לאיזה חנות, ורואה שם חפץ יפה, 
ומשתוקק אליו, ורוצה להשיגו, נמצא, שנתעורר אצלו עכשיו חסרון להדבר.
%break
וחסרון ב' הוא, שיש חסרון, שהוא רוצה לקבל את החפץ. אבל לא נותנים לו 
בלי תמורה. אלא שהוא צריך לשלם לבעל הבית, אז נותנים לו החפץ. וזה 
שצריך לשלם, נבחן ליגיעה. וזה נבחן לחסרון. 
%break
%page 112
כי האדם חושב, אם היו נותנים לו בלי תשלום, אז הוא לא היה בעל חסרון. 
היינו, שאין לו כסף לתת תמורת החפץ, שזוהי התמורה מה שדורשים ממנו, 
ואין לו היכולת לתת.
%break
נמצא עכשיו, שיש לו ב' חסרונות:
א. שהוא משתוקק להדבר,
ב. אין ביכולתו לתת התמורה.
%break
נמצא, שההשתוקקות להדבר גרמה לו עוד חסרון, שעכשיו הוא יודע, שאין 
לו לתת התמורה עבור החפץ. נמצא כאן, בעבודת ה', מי שנפשו חושקת 
להידבק בה', נמצא שנולד בו חסרון. אבל מי גורם לו את החסרון הזה, 
שהוא משתוקק לה'. זה בא מלמעלה. 
%break
וזה נקרא אתערותא דלעילא, שקוראים לאדם שיכנס לקדושה, כמו שכתוב, 
"קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ופתאום האדם מתחיל להרגיש, איך שהוא 
מרוחק מה', היינו במקום שלפני הקריאה היה דואג על שאר צרכים, ועכשיו 
הוא רואה, רק רוחניות חסר לו.
%break
ואח"כ מתחיל לחשוב, מהי באמת הסיבה שאין לו רוחניות. אז הוא בא לידי 
החלטה, שזהו רק מטעם חוסר השתוות הצורה, בסוד "מהו רחום אף אתה 
רחום", כנ"ל.
%break
נמצא, שהחסרון הא', הוא זה שמרגיש, שחסר לו רוחניות, זהו חסרון אחד 
כנ"ל. וזה שהוא צריך לעבוד עכשיו בענין השתוות הצורה, ורואה שאינו יכול, 
זהו חסרון הב'. וזה כמו שאמרו חז"ל, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקב"ה עוזר לו, אינו יכול לו", (סוכה נ"ב).
%break
אולם חסרון ב' הזה בא גם כן מלמעלה. היינו, בזה שהקב"ה עשה בכוונה 
תחילה, שלא יהיה בכוח האדם להתגבר עליו (לסיבה שכבר דברנו מזה), 
אלא בעזרתו יתברך, נמצא, שהחסרון הזה גם כן באה מלמעלה. 
%break
היוצא מהנ"ל, שעיקר היגיעה היא בהחסרון הב', שזה נקרא, שאין לו לשלם 
את המחיר, שדורשים בעד לימוד התורה.
היינו, בכדי לזכות לתורה, דורשים מחיר יקר, היינו השתוות הצורה, כנ"ל 
בכדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא. 
%break
וזהו שפרשנו על דברי חז"ל, "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו 
עליה", שזוהי היגיעה האמיתית, כנ"ל. ועל החסרון הזה באה אח"כ מילוי, 
הממלא את החסרון הזה. וזה קבלת פני השכינה, או רזי תורה, וכדומה.
%break
ובעיקר כאן מתחיל ההתחלקות אמיתית בין היגיעה להשכר. היינו, שיש 
שרוצים להתייגע בלי שכר, שרוצים להכנס בסוג העובדים, שהם משמשין 
את הרב עמ"נ שלא לקבל פרס. 
%break
או שהם עובדים בכדי לקבל פרס, היינו השכר על היגיעה, היינו שמסתכלים 
על מה שיכולים לזכות ע"י היגיעה, שהיא נקראת בחינת תורה, מבחינת 
שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב״ה, ושזה נקרא "וידעתם, כי אני ה' 
אלקיכם".
%break
וכדברי רז"ל, שדרשו (ברכות ל"ח ע"א) וזה לשונם, "כדי מפקינא לכו עבדינא 
לכו מלתא כיהיכי דידעתו דאנא הוא דאפיקת יתכון ממצרים", (כנ"ל במאמר 
י"ג, תשמ"ו), שאמרתי שם, 
%break
שהכוונה היא, שהקב"ה, חוץ מזה שהוציא אותם מקליפת מצרים, עשה דבר 
שיזכו לידיעת ה', שהוא ידיעת התורה, מבחינת אורייתא וישראל וקודשא 
בריך הוא חד הוא.
%break
ובכדי להבין את ההבחן בין יגיעה בתורה לידיעת התורה, זאת אומרת, 
שהוא רוצה רק לשמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, בלי השכר, הנקרא 
ידיעת התורה. 
%break
והיות שרצונו של הקב"ה הוא לגלות התורה, כמו שכתוב, "ה' חפץ למען 
צדקו יגדיל תורה ויאדיר", אז האדם אומר, אני מסכים להתייגע כמה שעות 
בתורה, 
%break
%page 113
בכדי שאני יכול לדעת את התורה. ובזמן שרוצים לתת לי השכר תמורת 
היגיעה, אני מסכים שהשכר יתנו לאחר. זאת אומרת, שאני אתייגע בתורה 
והשני יקבל את השכר, דהיינו, ידיעת התורה, מה שצריכה להתגלות על 
היגיעה, שהוא נתן.
%break
וזוהי יגיעה אמיתית. משום שהוא רוצה רק היגיעה ולא השכר, הגם שהשכר 
חשוב לו מאוד, מכל מקום הוא מוותר עליו, מטעם שהוא רוצה לשמש את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס. ומטעם שחפץ ה' הוא שהתורה יתגלה לנבראיו, 
הוא רוצה שחבירו הוא יזכה לידיעת התורה, 
%break
והוא רוצה להמשיך ביגיעת התורה. וזוהי באמת יגיעה אמיתית, מטעם 
שהוא חושק לידיעת התורה. וראיה לזה היא, שרק הוא נותן היגיעה ולא 
חבירו. אבל מטעם שהוא רוצה, שעבודה שלו תהיה לשם שמים, הוא רוצה 
להישאר במצב של יגיעה.
%break
אמנם יש אנשים שהולכים בדרך, "הוו כעבדים המשמשים את הרב עמ"נ 
לקבל פרס". ומשום זה כל תשוקתם היא לידיעת התורה ולא להיגיעה. ולפי 
מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה, פרשת "וזאת הברכה") "אמר הקב"ה 
לישראל, חייכם, 
%break
כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי 
תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו".
%break
ובכדי להשיג השכר בלי יגיעה, והיות ע"י יראת שמים יכולים לקבל החכמה 
והתורה בקלות, בלי שום יגיעה, כנ"ל בהמדרש, ומשום זה הם רוצים להיות 
ירא שמים, בכדי לקבל את השכר, הנקרא חכמה ותורה. נמצא, שהיראת 
שמים שלו בנויה על יסוד אהבה עצמית, 
%break
היינו שעובד את ה' בכדי לקבל פרס, הנקרא שלא לשמה, אלא כדי לקבל 
פרס, שזהו נקרא "דעת בעלי בתים", כנ"ל. וכמו שאומר הרמב"ם, "שמטרם 
שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, לומדים אותם, שיתעסקו בתו"מ שלא 
לשמה, אלא כדי לקבל שכר".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו על מה שאמרו חז"ל, "גדול הנהנה 
מיגיעת (כפו) יותר מיראת שמים". ושאלנו, איך אפשר להיות דבר זה. 
ובהנ"ל יש לפרש, יראת שמים היא, שרוצה לקבל את החכמה והתורה 
בקלות, בלי יגיעה. 
%break
היינו, שמצפה להשכר ולא להיגיעה שהוא, הוא לא רוצה לשמש את הרב 
שלא עמ"נ לקבל פרס. אלא הוא רוצה את השכר ולא את השימוש, הנקרא 
יגיעה, שזה נקרא שלא לשמה, שהוא לקבל פרס.
%break
מה שאין כן זה שנהנה מיגיעת כפו, שהוא יגיעת התורה, ואינו חושב על 
השכר, אלא שע"י היגיעה הוא יזכה לכלי, שזהו מקום שהשכינה יכולה 
להתלבש בו, מטעם שיש כאן השתוות הצורה בין האור והכלי, וכל חשקו 
הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, 
%break
כנ"ל (בענין גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה), ודאי שמדרגה זו 
של הנהנה מיגיעו יותר חשובה מיראת שמים, שיראת שמים כוונתו שלא 
לשמה, מה שאין כן זה שהנהנה מיגיעו, הוא חושב רק לשמה, היינו אין לו 
כוונה אחרת אלא להשפיע.
%break
אבל אין להקשות על המדרש, מה שאומר, "שהקב"ה אומר לישראל, חייכם, 
כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי, כל החכמה וכל 
התורה בלבו". ולפי הנ"ל נקרא זה שלא לשמה. ואיך יכול לזכות לחכמה 
ותורה. והקב"ה אומר, שע"י היראה כן יכולים לזכות לחכמה ותורה.
%break
יכולים לפרש את זה על דרך ששאלתי קושית העולם, על מה שכתוב 
(מטות, שני) "וידבר ה' אל משה לאמר, נקם נקמת בני ישראל מאת 
המדיינים. 
%break
וידבר משה אל העם לאמר, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". והשאלה 
היא, מדוע שינה משה ממה שאמר לו הקב"ה, שה' אמר, "נקם נקמת בני 
ישראל", ומשה אמר להעם, "נקמת ה' במדין".
%break
והענין הוא, כי ה' ברא את העולם במטרה להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג. ומסיבת שלא יהיה אי נעימות, הנקרא נהמא דכסופא, 
בהתענוגים שהנבראים יקבלו, 
%break
%page 114
נעשה תיקון, שהמקבלים לא יקבלו את הטוב והעונג מה', אלא בתנאי שהם 
יכולים לקבל בעמ"נ להשפיע. וזהו נקרא דביקות השתוות הצורה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (חגיגה ז') "מה אני בחינם, אף אתה בחינם". פירוש, 
כמו שאני רוצה לתת לכם הנאה ותענוג בלי שום תמורה, אלא אני רוצה 
שתהיה לכם נחת רוח, 
%break
כמו כן, אף אתה בחינם, היינו שהעבודה שאתם עובדים בשבילי, תהיה 
בחינם, בלי שום תמורה עבור העבודה שלכם, שזה נקרא השתוות הצורה.
%break
ומשום זה יכולים לפרש, הקב"ה אומר לישראל, דבר קל הוא, כל החכמה 
וכל התורה נתונים בלבו. אבל האדם צריך לומר, אין אני רוצה בהתענוג, 
שאתה רוצה לתת לי, שהוא כנ"ל, הנקרא, "כי הוא אורך ימיך, והנחמדים 
מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
%break
ועל זה הוא מוותר, אף על פי שנפשו חשקה מאוד לכל אלה דברים טובים. 
ובכל זאת, היות שכל אלו דברים נכנסים לכלים דאהבה עצמית, ואהבה 
עצמית עושה פירוד בינו לבין הבורא, מטעם שינוי צורה כנ"ל, והוא רוצה 
בהשתוות הצורה, ומשום זה הוא מוותר.
%break
אולם דוקא אלה שרוצים בהשתוות הצורה, ורוצים להיות בין אלו שמשמשין 
את הרב שלא על מנת לקבל פרס, דוקא אלו הם האנשים, שיש להם כלי 
להשראת אור עליון, 
%break
שיש לו כמה שמות, הנקראים השראת השכינה, קבלת פני השכינה, או רזי 
תורה, או אור התורה, שאז תקויים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את הפסוק שאמרו חז"ל על, "גדול הנהנה מיגיעו יותר 
מיראת שמים". דאילו לגבי יראת שמים כתיב, "אשרי איש ירא את ה'". ואילו 
גבי נהנה מיגיעו כתיב, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך, וטוב לך, אשריך בעולם 
הזה, וטוב לך לעולם הבא". ולגבי יראת שמים, לא כתיב, "ביה וטוב לך".
%break
הנה, עולם הזה, יש לפרש זמן העבודה. ועולם הבא נקרא זמן של השכר, 
שעתיד לקבל אחר העבודה. כמו שכתוב, "היום לעשותם ומחר לקבל 
שכרם". אי לזאת, לגבי יראת שמים, השכר הוא אצלו העיקר, שיזכה אחר 
כך בקלות לחכמה ותורה כנ"ל, שנקרא עולם הבא. 
%break
לזה הוא מצפה שיזכה אח"כ, להטוב. לכן כתיב ביה פעם אחד, כי כתוב ביה 
"אשריך" לבד, היינו השכר שהוא בעולם הבא, לזה הוא מצפה. ועולם הזה 
הנקרא זמן של יגיעה, מזה הוא לא מאושר, וכל יום ויום הוא עומד ומצפה, 
מתי אני אזכה להשכר, הנקרא חכמה ותורה.
%break
מה שאין כן, הנהנה מיגיעו, נמצא שטוב לו בזמן העבודה, כי רק לזה הוא 
רוצה, שהוא רוצה לשמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, נמצא, שהוא 
נהנה בעולם הזה, הנקרא "בחינת היום לעשותם", וגם זוכה לבחינת עולם 
הבא, הנקרא "ומחר לקבל שכרם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שאמרו חז"ל "יגעתי ומצאתי", הלא 
יגיעה [מציאה] היא בלי שום הכנה. והיה צריך לומר, יגעתי וקניתי. היינו, 
שהיגיעה היתה הכנה להקנין. מה שאין כן, מציאה, הוא דבר הבא בהיסח 
הדעת. 
%break
ובהנ"ל ניחא, כי בזמן שהיגיעה היא המטרה, מטעם שהוא רוצה להיות 
משמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, וכמו שדברתי לעיל, שהוא מסכים 
שידיעת התורה, מה שיבוא לידי גילוי אחר היגיעה שלו, יזכה לזה חבירו, 
ומאחר שאין התורה מתגלית אלא אחר היגיעה, 
%break
שזה נבחן לאור וכלי. היינו חסרון והמילוי. ועתה, לאחר שהוא נותן את הכלי 
והחסרון, הוא מסכים שלהמילוי יזכה חבירו.
%break
נמצא לפי זה, בזמן העבודה הוא לא חושב כלל על השכר. אם כן היגיעה 
שלו לא היתה הכנה על המציאה, שהיא ידיעת התורה, כי לא על זה היה 
הכוונה, בזמן שהיה עובד. כי הוא היה משתוקק להיות בין העבדים 
המשמשין את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס. 
%break
%page 115
ולפי זה היגיעה לא היתה הכנה על הקנין. והתורה נקרא "קנין" (אבות, פרק 
שישי). ומשום זה אמרו, יגעתי ומצאתי. היות, מה שהוא זכה לידיעת 
התורה, שבאה לו בהיסח הדעת, בלי שום הכנה לזה, וממילא נקרא זה 
מציאה.
%break
ובהנ"ל שאמרנו אצל אברהם, שאפילו לאחר שזכה לקבלת פני השכינה, 
היה עוד משתוקק להכנסת אורחים, מטעם שהיה רוצה להיות ברור, שאין 
כוונתו להשכר, אלא להיות משמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס. נבין מה 
שתירץ אאמו"ר זצ"ל, 
%break
על קושית העולם, על מה שכתוב, "וירא ישראל", ואח"כ כתוב, "ויאמינו". 
משמע מכאן, שמטרם שראו חס ושלום, לא היו מאמינים. ותירץ, שפירושו 
הוא, אפילו לאחר שזכו לבחינת ראיה, השתוקקו לבחינת אמונה. כנ"ל. 
ובהאמור ניכר היתרון, שיש בעבודה יותר ממה שמצפים להשכר.
%break
%H גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד
%break
הזה"ק (בשלח דף ס"ד, ובהסולם אות רט"ז) אומר "אז ישיר משה. שר, היה 
צריך לומר. ומשיב, אלא דבר זה תלוי לעתיד לבוא, שהשלים לאותו זמן, 
והשלים לעתיד לבוא, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעתיד לבוא. השירה 
הזאת, לשון נקבה. שיר זה, היה צריך לומר לשון זכר. 
%break
ומשיב, אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך. אמר רבי יהודה, 
אם כן שהיא שירת המטרוניתא אל המלך, למה כתוב, משה ובני ישראל. 
והרי המטרוניתא היתה צריך לשבח. ומשיב, אלא אשרי חלקם של משה 
וישראל, שהם יודעים לשבח אל המלך בשביל המטרוניתא כראוי".
%break
ויש להבין התשובה, שהוא נותן, על מה שכתוב בלשון עתיד, שהכוונה 
לעתיד לבוא. מה בא זה ללמדנו לבחינת עבודה. עוד יש להבין על התשובה, 
שנותן, למה כתוב "שירה" בלשון נקבה, שמפרש, הכוונה על מלכות, היינו 
שמלכות משבחת אל המלך, שעל זה רבי יהודה שואל. 
%break
אם כן אם כוונתו על המלכות, למה כתוב "משה ובני ישראל". ומשום זה הוא 
צריך לפרש, שכוונתו על משה וישראל, שהם יודעים לשבח אל המלך בשביל 
המלכות. 
%break
גם זה צריכים להבין, מהו הפירוש, שמשה וישראל צריכים לשבח אל המלך 
בשביל המלכות. ומדוע הם לא צריכים לשבח אל המלך בשביל עצמם, אלא 
בשביל מלכות.
%break
ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה 
מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". היינו, 
שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם ישראל. 
%break
ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם האמונה. כמו 
שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה שמשה הכניס בתוכם 
אמונת ה'.
%break
זה ידוע, כי אין האדם יכול לחיות מבחינת השלילה, אלא מבחינת החיוב. כי 
"פרנסה" נקראת מה שהאדם מקבל, והוא נהנה מזה, שהוא מקבל. וזה בא 
לנו ממטרת הבריאה, הנקראת "רצונו להטיב לנבראיו". 
%break
אי לזאת, האדם מוכרח לקבל הנאה ותענוג, שיהיה לו עם מה להנות את 
גופו. וזה נקרא "חיוב", היינו מילוי, שעם המילוי הזה הוא ממלא את 
חסרונותיו.
%break
אבל גם לחסרון האדם צריך. אחרת אין לו מקום, שיוכל לכנס אור החיים. 
וחסרון נקרא "כלי". זאת אומרת, שאם אין לו כלים, אין הוא יכול לקבל 
משהו. וחסרון נקרא "רצון", היינו שיש לו רצון לאיזה דבר, 
%break
%page 116
והוא מרגיש, שדבר זה חסר לו, ורוצה למלאות את החסרון. וכפי שיעור 
הרגשת חסרונו, וכפי נחיצות מילוי חסרונו, בשיעור זה נמדד חסרונו. היינו, 
מה שנקרא "חסרון גדול" ו"חסרון קטן", זה תלוי במידת הרגשת הנחיצות 
למלאות את החסרון.
%break
זאת אומרת, אם האדם בא לידי הרגשה, שחסר לו משהו, וההרגשה זו הוא 
מרגיש בכל רמ"ח אבריו, אבל למלאות את חסרונו, אין לו רצון חזק, זה שאין 
לו כל כך רצון גדול למלאות חסרונו, יש הרבה גורמים:
%break
א. שהוא סיפר להחברים, מה שחסר לו, והוא מרגיש את הנחיצות שבדבר. 
אולם החברים נתנו לו להבין, שאין זה בגדר, שתוכל להשיג את הדבר, 
שחסר לו. אז החברים שלו השפיעו עליו את דעותיהם, שהוא מוכרח 
להשלים עם המצב, שבו הוא נמצא. 
%break
כי הם החלישו את כח ההתגברות, שיוכל להתגבר על המכשולים, 
שמפריעים לו, בכדי להשיג את מבוקשו. וממילא גם החסרון וההשתוקקות 
גם כן נחלש, מסיבה שהוא רואה, שאף פעם לא ישיג את מבוקשו. 
%break
ומשום זה, היינו כיוון שאין הוא רואה שום מציאות, שיוכל למלאות את 
חסרונו, זו סיבת אי השגת המטרה שלו, גורם שיחליש את חסרונו. נמצא, 
שהרצון הגדול נתמעט מסיבת היאוש.
%break
ב. ויש לפעמים, אפילו שהוא לא מספר להחברים, למה הוא משתוקק, ורק 
הוא שומע מחברים, שאחד מדבר להשני, 
%break
ושומע, איך שהם כבר באו לידי יאוש, ומזה גם הוא מקבל השפעה, שהיאוש 
שלהם משפיע עליו, שנאבד לו כבר ההתלהבות, שהיתה לו, שיגיע לדביקות 
בהקדם האפשרי, ונאבד לו כח הרצון הזה.
%break
ג. ולפעמים האדם חושב לעצמו, בלי שום לשון הרע מבחוץ. אלא הוא רואה, 
שכל פעם, שהוא רוצה להתקרב לקדושה, וכשמתחיל לעשות בקורת, הוא 
ראה אז להיפך, שהוא הולך אחורה ולא קדימה. ומשום זה נאבד לו כח 
העבודה.
%break
נמצא, שאז הוא רובץ תחת משאו, כי אין לו ממה להתפרנס, כי הוא רואה 
רק שלילה וחושך. אי לזאת, הוא מאבד את רוח החיים שלו, שהיתה לו 
כאילו קצת פרנסה, הנקראת "להחיות את נפשו". 
%break
ועכשיו הוא מרגיש עצמו למת מרוחניות. היינו, שאינו יכול לעשות שום 
תנועה בעבודה, ממש כאילו היה מת ממש.
%break
זאת אומרת, אף על פי שהוא רואה עכשיו את האמת, היינו הכרת הרע, 
אבל זהו שלילה, מזה אין האדם יכול לקבל שום חיות, כי לפרנס את הגוף 
היא דוקא מחיוב, כנ"ל. ומשום זה מוטל על האדם ללכת בקו ימין. מב' 
סיבות:
%break
א. שלא יחלש לו הרצון, היינו עם זה ששומע לשון הרע.
ב. בכדי לקבל חיים, שזהו דוקא מחיוב. היינו, שהוא ענין חיוב, שיש כאן ענין 
של שלימות.
%break
אבל קשה להבין, איך בזמן שהוא עשה בקורת על סדרי עבודה שלו, וראה 
את האמת, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ורואה שזהו אמת, איך 
יכולים לומר לו, שילך בקו ימין, הנקרא "שלימות". הלא זהו שקר גמור, לפי 
ראות עיניו, שעשה חשבון של אמת.
%break
ידוע, שהכלל והפרט שוים זה לזה. היינו, שאותו סדר, שנוהג בהכלל, לפי 
אותם סדרים מתנהג הפרט. ובענין הכלל ניתן לנו להאמין בביאת המשיח, 
כמו שכתוב (בתפילה "אני מאמין") "אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי 
שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו שיבוא".
%break
לכן אסור להאדם להתייאש, ולומר "אני רואה, שאין אני מסוגל להגיע 
לדביקות ה'". שזה נקרא, שהוא יוצא מגלות של אומות העולם, הנקרא 
"אהבה עצמית", ולכנס לרשות הקדושה, ויגיע לתקן את שורש נשמתו, 
להידבק בחיי החיים.
%break
%page 117
ובהאמור יוצא, אם האדם מאמין בהגאולה, שיבוא בבחינת הכלל, הוא צריך 
להאמין, שהגאולה יבוא לו בבחינת הפרט. נמצא, שהאדם צריך לקבל 
שלימות לעצמו מבחינת העתיד. 
%break
באופן, שהאדם צריך לצייר לעצמו את מידת הטוב והעונג והשמחה, שהוא 
יקבל בזמן שיקבל מילוי על כל חסרונותיו. שבטח שזה נותן לו סיפוק נפשי 
וכח לעבודה, להשיג המטרה זו, שהוא מקוה להשיג אותה.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך מקודם לצייר לעצמו, למה שהוא מקוה. שזה 
יתן לו, אם הוא ישיג, אושר וחדוה, בזה שהשיג למה שהיה מצפה. אבל 
האדם צריך מקודם לדעת היטב את המטרה, שהוא רוצה להשיג. 
%break
ואם אין האדם נותן תשומת לב ועיון רב למה הוא מצפה בחיים שלו, היינו 
שיגיד לעצמו "עכשיו אני באתי לידי החלטה, מה אני רוצה, לאחר שביררתי 
את חדות חיים, מה שיש להשיג בעולם".
%break
אם יהיה לו האפשרות להשיג את זה, אז הוא יהיה לו כח ותבונה להגיד 
"עכשיו אני יכול לתת תודה לבורא עולם, על מה שברא עולמו". פשוט 
שעכשיו הוא יכול לומר בכל לבו "ברוך שאמר והיה העולם", 
%break
היות שאני מרגיש את הטוב והעונג, שבאמת כדאי לי ולכל הנבראים, 
שנבראו לקבל את הטוב והעונג הזה, מה שאני קבלתי עכשיו ממטרת 
הבריאה, שנקראת "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
והגם שעדיין הוא רחוק מהשגת המטרה, ובכל זאת אם הוא יודע בידיעה 
ברורה, ממה הוא יכול לקבל את האושר שלו לעתיד. 
%break
שזה כמו שכתוב (אבות, פרק ששי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה 
לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, 
ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר".
%break
ובזמן שהוא שם לב לזה, היינו למה הוא יכול להגיע, זאת אומרת, שהוא 
מרגיש את חשיבות המטרה, ומצייר לעצמו, לאיזה אושר ושלימות הוא יגיע, 
ובטח השמחה והחדוה, שיהיה לו בעת שישיג זה, אין לשער, כנ"ל.
%break
לכן, לפי שיעור שהוא מאמין בחשיבות המטרה, ובשיעור שהוא מאמין ב"אף 
על פי שיתמהמה, אחכה לו שיבוא", הוא יכול לקבל מילוי של אור החיים 
מהמטרה העתידה. כידוע, שיש אור פנימי ויש אור מקיף. 
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שאור פנימי פירושו, מה שהוא מקבל בהווה, ואור 
מקיף נקרא, מה שעתיד להאיר, אבל עדיין לא השיג את האור. אבל האור 
מקיף מאיר בשיעור מה בהווה, לפי מידת הבטחון שהוא מאמין שישיגו.
%break
ואמר, שזה דומה לאדם, שקנה סחורה מהשוק. והיות שהיו הרבה אנשים, 
שהביאו מן הסחורה הזו להשוק, ואז הסחורה ירדה מערכה, וכל הסוחרים 
היו בדעתם למכור את הסחורה בכל מחיר שהוא. אבל ואין קונה, שכולם היו 
מפחדים לקנות, אולי יהיה עוד יותר בזול.
%break
ואיש אחד קנה את כל הסחורה בזילי זול. וכשבא לביתו וסיפר להם מה 
שהיה בהשוק, כולם צחקו ממנו "מה עשית. הלא בטח שכל הסוחרים ירצו 
למכור את כל הסחורות, מה שיש להם בהמלאי שלהם, ואז יהיה הכל יותר 
בזול. נמצא, שאתה תפסיד את כל הכסף שלך.
%break
אבל הוא באחד, שאומר "אני שמח עכשיו יותר מתמיד, היות שאני ארויח 
עכשיו מהסחורה זו, לא כמו תמיד, שהייתי יודע, שאני צריך להרויח 
מהסחורה עשרים אחוז, אלא אני ארויח חמש מאות אחוזים. אולם אני לא 
אמכור את הסחורה בזמן הזה, אלא אכניס את הסחורה במחסן, 
%break
ואני אוציא את הסחורה לשוק בעוד שלש שנים, כי אז הסחורה הזו כבר לא 
תהיה נמצאת כאן במדינה. ואז אקבל את המחיר, כפי שאני מבין". נמצא, 
שבהווה, היינו בשנה זו, כשיעשה חשבון, כמה שהרויח, אז אין לו כלום. וזה 
נקרא, שבהווה אין לו שום דבר, שיהיה לו במה לשמוח.
%break
%page 118
וזהו משל לאור פנימי, שהוא מאיר בהווה. אבל ענין אור מקיף, הנקרא "אור, 
שמאיר דוקא בעתיד". אבל הוא מאיר גם כן בהווה. 
%break
וזהו לפי מה שהוא מאמין בעתיד, שאז הוא יקבל את השכר, למה שהוא 
מקוה. ואז תהיה השמחה שלו בשלימות, והוא מקבל עכשיו שמחה ומצב 
רוח מרומם, מזה שהוא יקבל בעתיד.
%break
וזהו המשל הנ"ל, שהסוחר הזה, שכולם צוחקים ממנו, שלא היה לו לקנות 
סחורה בשוק דוקא מסחורה שירדה מהפרק, שאף אחד לא רצה לקנותה. 
והוא קנה, רק בדבר שאחרים השאירו אותה, מטעם שאין לה ערך. 
%break
והוא שש ושמח עכשיו, ממה שהוא מאמין ובטוח מאה אחוז, שבעוד שלש 
שנים הסחורה הזו לא תהיה בנמצא, ואז הוא יתעשר. נמצא, ממה שיהיה 
בעתיד, מזה הוא נהנה בהווה.
%break
ובהאמור יוצא, בשיעור שהוא מאמין, ולא מתייאש מהעתיד, שיגיע לו, כנ"ל 
"אף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו שיבוא", הוא יכול להנות בהווה, 
מכל מקום שעתיד לבוא. נמצא לפי זה, כשאומרים לאדם, אף על פי שהלך 
בקו שמאל, היינו שעשה בקורת, ורואה שהוא נמצא בתכלית השפלות, 
%break
והוא רואה את האמת הזה, היות שהוא לא רוצה לרמות עצמו, להצדיק את 
מחשבותיו ומעשיו, אלא הוא מבקש את האמת, ולא איכפת לו אם האמת 
היא מרה, אלא הוא משתוקק להגיע להמטרה, שבעבורה הוא נולד, אולם 
מכל האמת הזו, הוא לא יכול להמשיך בקיומו, 
%break
כי אי אפשר לחיות בלי תענוג, הנקרא "חיות וחיים", ובכדי לחיות צריכים 
אור, המחיה את האדם, וע"י זה שיחיה, יש לו אפשרות לעבוד ולהגיע 
להמטרה, ומשום זה הוא מוכרח אז לעבור לקו ימין, הנקרא "שלימות".
%break
אבל השלימות הזו, ממה שהוא מקבל עכשיו חיות, שמהחיות הזו הוא 
מפרנס את גופו, צריכה להיות בנויה על "אדני אמת". 
%break
ומעוררת השאלה, איך הוא יכול לקבל שלימות, בזמן שהוא רואה את 
האמת, איך שהוא נמצא בשפל המצב, ומשוקע באהבה עצמית מראשו עד 
רגליו, ואין בו שום ניצוץ של השפעה.
%break
ועל זה הוא צריך לומר, הכל נכון מה שהוא רואה, אולם זהו מצד אור פנימי 
הוא כך. פירוש כנ"ל, שמבחינת ההווה הוא בשפלות, ואין לו ממה לקבל 
שמחה וחיים. אבל מבחינת אור מקיף, שהוא בחינת העתיד, בזה שהוא 
מאמין כנ"ל "אף על פי שיתמהמה, אחכה לו שיבוא". 
%break
נמצא, ע"י האור מקיף, שמאיר בבחינת העתיד לבוא, הוא יכול להמשיך 
אותו, שיאיר בהווה. וכפי שיעור אמונה ובטחון, שיש לו בביאת המשיח 
בבחינת הפרט כנ"ל, הוא יכול להמשיך חיים ושמחה, שיאיר עכשיו בהווה.
%break
ונמצא, שעכשיו, שהולך בקו ימין, בכדי לקבל שלימות, הוא אמת אמיתי. 
היות שהאור מקיף מאיר בהווה כנ"ל. וחוץ מזה, שהיא דרך אמת, אלא היות 
שע"י זה שהוא מאמין בביאת המשיח באופן פרטי, 
%break
זוהי סגולה גדולה, שע"י מצות האמונה יתקרב אצלו את העתיד לההוה, 
שפירושו, שהאור מקיף יהיה פנימי, שזה נקרא, שהאור מתלבש בהווה 
ממש, שזה נקרא "שעתיד המקיף להיות פנימי".
%break
ומכאן, היינו מבחינת האמונה, שמאמין, שסוף כל סוף הוא יבוא להמטרה, 
ואף על פי שמצד הדעת הוא רואה כל פעם, איך שהוא מתרחק מהמטרה 
אחורה ולא קדימה, מכל מקום הוא מתגבר והולך למעלה מהדעת. 
%break
אז האמונה בעצמה מצטרפת כל פעם בבחינת "פרוטה - פרוטה מצטרף 
לחשבון גדול". עד שיזכה לאמונה שלימה בקביעות, שהיא השגת אור 
דחסדים בהארת חכמה, כמו שכתוב בהסולם.
%break
ובהאמור נבין על מה ששאלנו, מה שהזהר מתרץ, שמשום זה כתוב "ישיר" 
לשון עתיד. שמרמז בזה, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעתיד לבוא. מה 
בא זה ללמדנו בדרך העבודה. 
%break
%page 119
כי בעניני עבודה אנו צריכים לדעת, מה יש לנו עכשיו, בהווה. לדעת, מה 
שאנו צריכים לעשות. אם כן מה אנו יכולים ללמוד, מה שיהיה בעתיד לבוא.
%break
וכפי שהסברנו, צריכים ללכת בקו ימין, שהוא בחינת שלימות, ולקבל מזה 
חיים, כי משלילה לא יכולים לחיות. לכן יש עצה, להרגיש שלימות, ממה 
שיהיה בעתיד. וזה שצדיקים אומרים "שירה לעתיד לבוא". 
%break
היינו, שאומרים עכשיו, בהווה, שירה, על מה שיקבלו בעתיד. זאת אומרת, 
כפי מה שהם מציירים לעצמם מהטוב והעונג, שיקבלו בעתיד, הם יכולים 
להרגיש זה בהווה, אם יש להם את האמונה שיש עתיד, שבעתיד כולם 
יתקנו.
%break
על זה הוא כבר יכול לתת תודה לה' בהווה, כפי שיעור הרגשתו, כך שיעור 
השבח שלו, שיכול לתת בהווה. וחוץ מזה שמקבל עכשיו חיים, מחויב הוא 
מרויח, מזה שהמטרה בכללה מקבלת אצלו חשיבות, מטעם שהוא מוכרח 
לצייר לעצמו, מהו הטוב והעונג, שמוכן להנבראים לקבל.
%break
ובכל פעם שמעיין בדבר, הוא רואה לאט לאט כל פעם יותר, מה שהוא יכול 
לקבל בעתיד. היינו, מה שמוכן לנו מצד מטרת הבריאה. הגם שהוא רואה 
במצב שבו נמצא, עדיין יש מרחק גדול ממנו עד להמטרה, 
%break
אבל זה תלוי בשיעור, שהוא מאמין בהמטרה, כדוגמת המשל הנ"ל. וזה כפי 
הכלל "כל העומד לגבות כגבוי דמי" 
%S (יבמות ל"ח).
%break
ובהאמור נבין מה שהזהר מתרץ, שהטעם הוא שכתוב "ישיר" לשון עתיד, 
הוא לרמז, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעתיד לבוא. מטעם, שצריכים 
לדעת זאת, 
%break
בכדי שנוכל לקבל עכשיו שמחה וחיות, מזה שיהיה בעתיד לבוא. וע"י זה 
יכולים לומר עכשיו שירה בהווה, כאילו היינו מקבלים עכשיו בהווה את כל 
הטוב והעונג.
%break
וזה נקרא, שיכולים לקבל הארה ממקיף. זאת אומרת, שהמקיף מאיר 
מרחוק בפנימי, היינו שהגם שהאדם עדיין רחוק מלהשיג את הטוב והעונג, 
מכל מקום הוא יכול להמשיך הארה מהמקיף גם בהווה.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו על מה שהזהר מתרץ, מדוע כתוב "השירה הזאת" 
לשון נקבה, מטעם, שמשה וישראל יודעים לשבח אל המלך בשביל 
המטרוניתא כראוי. ושאלנו, מדוע משה וישראל לא משבחים את המלך 
בשביל עצמם.
%break
אולם מקודם צריכים להבין, מהו הענין, שצריכים לשבח את המלך. בגשמיות 
אנו מבינים, שמלך בשר ודם הוא נצרך לכבוד שיכבדוהו. וע"י השבחים, 
שהעם נותנים לו, הוא מקבל הנאה מזה. אבל לגבי הבורא יתברך, בשביל 
מה הוא צריך, שאנחנו ניתן לו שבחים, ולזמר לפניו זמירות ושירות.
%break
ידוע הכלל, בכל מה שאנו מדברים מהבורא, הוא רק מבחינת "ממעשיך 
הכרנוך". אבל בו יתברך עצמו אין שום השגה. אלא כל מה שמדברים, הוא 
רק בערך השגת התחתונים.
%break
ומשום זה צריכים, שהאדם יתן שבח והודאה לה'. כי בזה האדם יכול למדוד 
ולשער את גודל וחשיבות הנתינה, מה שהבורא נתן לו. שבערך זה האדם 
יכול לבחון עצמו, כמה הוא מרגיש את חשיבותו וגדלותו של המלך.
%break
כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים יהנו ממנו. ולפי גדלותו 
של הנותן, כך בשיעור הזה מרגישים טעם והנאה בהנתינה, שנתנו לו בכדי 
להנות. וכשהוא משתדל לתת תודה, אז יש לו מקום וסיבה לעיין ולהסתכל 
בהנתינה, מה שקבל, וממי קבל. היינו גודל הנתינה וגודל הנותן.
%break
נמצא, שהתודה, מה שהתחתון צריך לתת, הוא לא משום שהעליון יהנה, 
אלא שע"י זה התחתון יהנה. אחרת זה דומה להמשל, שאמר אאמו"ר זצ"ל 
על מה שכתוב "אשר לא נשא לשוא נפשי".
%break
%page 120
ושאל, מהו הפירוש, שהאדם נושא לשוא, היינו בחינם את הנפש שלו, שנתנו 
לו משמים. ואמר, שזהו דומה, שנותנו שק דינרי זהב לילד, והוא שש ושמח 
בהדינרים, משום שיש להם מראה יפה, שמושך את העינים לראות. אבל 
מהו הערך של דינרי זהב, אין הילד מוכשר להעריך.
%break
ומזה יכולים להבין, שענין התודה והשבח, שנותנים להבורא, הוא רק לטובת 
הנבראים. היינו, שיש לו מה לשבח להמלך. הכוונה, שבעת שהוא משתדל 
לתת השבחים להבורא, אז הוא הזמן, שמוכשר להרגיש את חשיבות 
המתנה. וחשיבות של נותן המתנה. 
%break
ומשום זה יש בעיקר לתת תשומת לב על השבח, שנותנים להמלך. וזה 
גורם, שתהא אפשרות לתת לו כל פעם נתינה חדשה. אחרת, אם האדם לא 
יכול להעריך את מתנת המלך, אי אפשר לו לתת משהו, כי זה נכנס בגדר 
"איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו" (חגיגה ד' ע"א).
%break
ומהו הטעם ששוטה מאבד מה שנותנים לו. וזה פשוט, היות שהוא שוטה, 
שאינו יודע להעריך את החשיבות שבדבר. לכן אין הוא שם לב לשמור את 
המתנה, שנתנו לו. 
%break
ומשום זה, כפי חשיבות המתנה, כך הוא שומר אותה. וממילא הוא יכול 
להיות תמיד במצב של התעלות לעולם, כי רואים שהוא לא מאבד, מה 
שנותנים לו, כי הוא יודע להעריך אותה.
%break
ומזה יוצא, שיש לאדם הרבה ירידות, שזהו מטעם, שהוא לא מעריך את 
מתנת המלך. זאת אומרת, שאינו יודע להעריך את שיעור חשיבות של 
ההתקרבות, שנתנו לו מלמעלה מחשבה ורצון, שכדאי להיות עובד ה'. והיות 
שלא יודע להעריך את חשיבות שבהדבר, 
%break
היינו הכרוז, שקוראים לו, שיכנס לשרת את המלך. והאדם יכול עוד לקלקל, 
אם הוא יהיה נמצא בשרות המלך, ולא ידע, איך לשמור עצמו, שלא יפגום 
במשהו. אז מלמעלה זורקים את האדם חזרה, למקום אשפה וזבל.
%break
ואוכל במצב הזה, היינו, שהוא מפרנס את עצמו מאותה פסולת, שחתולים 
וכלבים מחפשים להמציא להם מזונות, גם הוא מחפש שם פרנסה לפרנס 
את גופו. היות שלא רואה, שתהיה לו פרנסה ממקום אחר. שפירוש, אותם 
דברים, שהיה אומר עליהם, שהם פסולת, 
%break
ואינם ראויים למאכל אדם, אלא שזה מתאים רק לאכילת בעלי חי, עכשיו, 
בזמן ירידה, הוא בעצמו רודף אחר פרנסה זו, ואין לו השתוקקות למאכל 
אדם, מסיבת שאינו מוציא בו שום טעם.
%break
ומשום זה, עיקר יציבות המצבים של עליות, תלויה בחשיבות הדבר. לכן 
עיקר הוא תלוי בשיעור, שנותן תודה ושבח על זה, שמקבלים אותו 
מלמעלה. 
%break
כי השבחים בעצמם, מה שהוא נותן להבורא, זהו עצמו מגדיל את חשיבותו 
ויוקרתו. וזוהי הסיבה, שאנו מצווים לתת כובד ראש בענין נתינת השבח. ויש 
ג' הבחנות בנתינת השבח:
%break
א. גודל הנתינה. היינו, שלפי חשיבות המתנה, כך הוא שיעור השבח 
וההודאה, שנותנים עבור המתנה.
%break
ב. גודל הנותן. היינו, אם הנותן הוא אדם חשוב. למשל, אם המלך נותן איזו 
מתנה למי שהוא. ואז יכול להיות, שהמתנה הוא דבר קטן, מכל מקום היא 
חשובה מאוד. זאת אומרת, שיעור השבח והתודה אינה באה בחשבון גדלות 
המתנה, אלא נמדדת לפי גדלות הנותן. 
%break
היינו, שיכול להיות אותו אדם, שנותן לשני אנשים. אלא אצל אחד מהם 
הנותן יותר חשוב, שהוא מכיר בחשיבותו ובגדלותו של הנותן. ובטח שהוא 
נותן "תודה" יותר גדולה מהשני, שאינו מכיר כל כך את חשיבות הנותן.
%break
ג. גודל הנותן, ולא חשוב אם הוא נותן. דהיינו, יש לפעמים, שהמלך הוא כל 
כך חשוב אצל האדם, והאדם משתוקק רק לדבר עם המלך. ולא מטעם, 
שרוצה לדבר עם המלך, בכדי שהמלך יתן לו משהו, 
%break
הוא לא רוצה שום דבר, אלא כל ההנאה שלו, היא בזה שיש זכיה לדבר עם 
המלך. אלא שאינו מדרך הנימוס, לכנס להמלך ושלא לבקש איזו בקשה.
%break
%page 121
ואי לזאת, הוא מחפש איזו בקשה, שהמלך ימלא לו את בקשתו. היינו, 
שהוא אומר, שהוא רוצה לכנס להמלך, בשביל איזה דבר, שהמלך יתן לו. 
אבל לאמיתו של דבר, זה שאומר, שהוא רוצה, שהמלך יתן לו משהו, זה רק 
משפה ולחוץ. 
%break
אבל באמיתות הלב הוא לא רוצה שום דבר מהמלך. אלא זה שיש לו היכולת 
לדבר עם המלך, זה מספיק לו, ולא חשוב לו, אם המלך נתן לו משהו, או 
שלא נתן לו שום דבר.
%break
אנשים מבחוץ, שרואים שהוא לא קבל שום דבר מהמלך, ומסתכלים עליו, 
כשהוא יוצא מבית המלך, שהוא שש ושמח, ומרגיש עצמו בהתרוממות 
הרוח, הם צוחקים ממנו, ואומרים לו "אתה טיפש גדול, ואין לך שום הבנה 
ושכל, היות שאתה רואה בעצמך "בגפו יבוא ובגפו יצא". 
%break
היינו, כשנכנסת להמלך לבקש משהו מהמלך, ויצאת מבית המלך בידים 
ריקות, אם כן לשמחה מה זו עושה".
וזה ניתן לנו להבין, אם האדם, בזמן שהוא מתפלל לה', שיתן לו משהו, יש 
להבחין בזה:
%break
א. שהאדם מתפלל לה', שיתן לו, מה שהוא דורש מה'. ואם הוא מקבל את 
דרישתו על קבלת התפלה, היינו בעת שהוא מקבל את מבוקשו, הוא מוכן 
אז לתת תודה לה', וכפי ערך גודל הישועה, שקבל מה', 
%break
בשיעור זה השמחה וההתרוממות רוח, ונתינת השבח והודאה, זאת אומרת, 
הכל נמדד בשיעור גדלות הישועה, מה שקבל מה׳.
%break
ב. בשיעור גודל הנותן. פירוש, לפי שהוא מאמין בגדלות ה', זה הוא הקובע 
אצלו, מה שהוא מקבל משהו מהבורא יתברך. היינו, אפילו שלפי דעת 
המקבל, הוא דבר מועט, 
%break
אבל על כל פנים קיבל משהו מה', כבר יש לו מקום להיות בשמחה, ולתת 
שבח והודאה לה', היות שהנותן הוא חשוב אצלו, כדוגמת המשל הנ"ל.
%break
ג. בגדלות הנותן בלי נתינה. גם כן יש לו חשיבות גדולה, כנ"ל, שאם כל כך 
חשוב אצלו המלך, עד כדי כך שהוא לא רוצה שום דבר מהמלך, אלא לזכיה 
גדולה ולהון תועפות יחשב לו, אם הוא יכול לדבר כמה מילים עם המלך, 
ומה שהוא בא עם איזו בקשה, הוא רק לפנים, 
%break
מטעם "שאין לבוא להמלך אלא עם איזו בקשה". אבל הוא לא בא בשביל 
שהמלך ימלא לו את בקשתו. ומה שאמר, שהוא דורש משהו, הוא רק עבור 
החיצונים, שלא מבינים, שלדבר להמלך זוהי הנתינה הכי חשובה, אולם 
החיצונים לא מבינים זה.
%break
וכשאנו מדברים מגוף אחד, צריכים לומר, "החיצונים" נקראים המחשבות, 
הבאות אל האדם מהעולם החיצון. שאין להם מושג מפנימיות, אין להם כלים 
להבין, שהפנימיות המלך זהו הוא חשוב. אלא הם מחשיבים את המלך, רק 
ממה שנמשך מהמלך אליהם, שזהו נקרא "חיצוניות המלך". 
%break
אבל פנימיות המלך, היינו המלך בעצמו, ולא מה שנמשך מהמלך ולחוץ, אין 
להם שום מושג. לכן המחשבות האלו צוחקות מהאדם, בעת שהאדם אומר 
"היות שאני דברתי עכשיו עם המלך, לא חשוב אם המלך נותן לי את 
מבוקשי". אלא כל חפצו הוא רק את פנימיות המלך, ולא ממה שנמשך ממנו.
%break
אי לזאת, אם האדם התפלל להקב"ה, והוא לא רואה, שהקב"ה נתן לו 
משהו. והיות שאצלו חשוב פנימיות המלך, ומשום זה הוא יכול להיות שש 
ושמח, בזה שהוא זכה לדבר עם המלך. אבל מחשבות חיצוניות שבו, רוצים 
לבטל ממנו את השמחה הזאת, 
%break
משום שהם מסתכלות רק על כלי קבלה, מה הוא קיבל מיד המלך בכלי 
קבלה שלו. והוא אומר להן "אני שש ושמח, ואני נותן שבח והודאה להמלך 
רק בזה שנתן לי ההזדמנות לדבר עמו, זה מספיק לי".
%break
ויותר מזה הוא אומר להחיצונים שלו "תדעו, שבזה שאני לא רוצה שום דבר 
מהמלך, רק לתת לו שבח והודאה, בזה אני עכשיו דבוק עם המלך. מטעם 
שאני רוצה להשפיע לו, בזה שאני משבח אותו. 
%break
%page 122
ויותר מזה אין לי מה לתת לו. נמצא לפי זה, שעכשיו אני נקרא "עובד ה'", 
ולא עובד את עצמו. ומשום זה אין אני יכול לשמוע את מה שאתן אומרות לי, 
מה הרוחת.
%break
למשל, כל השנה, שעסקת בתורה ותפלה, וקיימת את כל המצות, הלא אתה 
עומד על אותה מדרגה, שמלפני שנה ושנתיים. אם כן, מהי השמחה שלך, 
שאתה נותן שבחים לה', ואומר, זהו הרווח שלי, שהרבה פעמים דברתי עם 
המלך, ומה נחוץ לי יותר. 
%break
זאת אומרת, אם המלך היה נותן לי משהו ביד, יכול להיות, שהייתי מקבל 
את זה בעמ"נ לקבל. מה שאין כן עכשיו, שאין לי שום דבר ביד, אזי אני 
שמח ונותן תודה לה', משום שכוונתי בעבודה היתה רק בעמ"נ להשפיע".
%break
אמנם, שהיות שהאדם אומר אז דבר אמת, לכן באה לו התנגדות גדולה 
מצד החיצונים, שהם לא יכולים לסבול למי שהולך על דרך האמת, אם כל 
כוונתו היא רק להשפיע. 
%break
ויש לו במצב הזה מלחמה גדולה, ורוצים לשבור את השמחה שלו. והם 
נותנים לו להבין, שהדבר הוא להיפך. היינו, מה שהם אומרים לו, זו היא 
דרך אמת, והוא מרמה עצמו, וחושב שהצדק עמו.
%break
ובדרך כלל השקר מצליח בעולם הזה. לכן הוא צריך אז להתחזקות יתירה. 
ולומר להם "אני הולך בדרך אמת, ועכשיו אני לא רוצה לשמוע שום בקורת. 
ואם יש אמת בדבריכם, 
%break
אני מבקש מכם, שתבואו עם הטענות שלכם, להראות לי את האמת, בזמן 
שאני קבעתי אותו לבקורת. ורק בזמן הזה אני מוכן לשמוע דעתכם".
%break
ובהאמור יוצא, שלא חסר להאדם, שיהיה לו שמחה בעבודת ה', רק אמונה. 
היינו בו בזמן שהוא מאמין בגדלות ה', הוא לא צריך לשום דבר, שיתן לו 
המלך. רק מזה שהוא יכול לדבר עם המלך, זהו כל מה שהוא היה משתוקק. 
דהיינו, לדבר עם ה', כנ"ל בבחינה הג' דנתינת השבח.
%break
ואם יתן יותר תשומת לב, בזה שהוא משבח את המלך, אז ממילא באה אליו 
השראה עליונה, מסיבת שהוא לא רוצה שום דבר מהמלך. וזהו דומה 
לספירת הבינה. 
%break
כידוע, שחכמה בסופה אינה רוצה לקבל את אור החכמה, אלא החכמה 
רוצה להשפיע להמאציל, כדוגמת המאציל משפיע לחכמה. והיא רוצה 
בהשתוות הצורה.
%break
ואז באה מאליו שפע, המכונה "אור דחסדים", על שם הכלי. היינו, המקבל 
רוצה לעסוק בחסד. לכן נקרא השפע "אור דחסדים". כעין זה כאן, כשהאדם 
לא רוצה שום דבר מהמלך, רק הוא רוצה להשפיע להמלך. 
%break
והוא נותן תשומת לב, למה שהוא חושב. אז מאליו באה לו השראה עליונה, 
כפי הכנתו, בעת שהוא עוסק בשירות ותשבחות להמלך.
%break
ועתה נבין את ענין, מה שמשה וישראל אמרו שירה שבח אל המלך, בשביל 
המטרוניתא, ולא המטרוניתא בעצמה. ידוע, שכל מה שמדברים מעולמות 
עליונים, מדברים רק בערך הנשמות, שמלכות נקראת "כללות נשמת 
ישראל" או "כנסת ישראל", 
%break
כמבואר בתע"ס (חלק ט"ז), שנשמת אדם הראשון יצא מפנימיות עולמות 
בריאה יצירה עשיה, שמשם קיבל נפש, רוח, נשמה. וכולם יצאו ממלכות 
דאצילות, המכונה בשם "שכינה". וזעיר אנפין, שהוא המשפיע להמלכות, 
נקרא בשם "מלך".
%break
והיות שמלכות היא המקבלת עבור הנשמות, נמצא, בזמן שהמלכות אינה 
יכולה לקבל שפע עבור עם ישראל, מסיבת שעדיין אין הם מוכשרים, שיהיו 
להם כלים דהשפעה, אחרת הכל הולך לסטרא אחרא, 
%break
שהם נקראים "מתים", משום שבהם נוהג ענין של מקבל בעמ"נ לקבל, שזה 
נקרא "פירוד והתרחקות מה'", הנקרא "חיי החיים". ומשום זה הם נקראים 
"מתים".
%break
וזה נקרא בזה"ק, שהאדם צריך לדאוג עבור "צער השכינה", ששם שייך 
צער, מסיבת שהיא לא יכולה לקבל שפע עבור הבנים שלה, שהם עם 
ישראל. והיא נקראת "כנסת ישראל", שהיא כונסת בתוכה השפע, מה שהיא 
צריכה לתת לכלל ישראל. 
%break
%page 123
אי לזאת, כשעם ישראל הם עוסקים בבחינת השתוות הצורה, יש מקום 
למלכות לקבל השפע עליון מהמלך, הנקרא "המשפיע", בשם "ז"א", בכדי 
לתת לעם ישראל.
%break
וזה נקרא שהמלכות, הנקראת "מטרוניתא", משבחת את המלך על השפע 
שקבלה ממנו. וכנ"ל, שבזמן שאין היא יכולה לקבל מהמלך שפע עבור 
ישראל, נקרא זה "צער השכינה". 
%break
וממילא, כשכן יכולה לקבל שפע, היא נקראת אז בשם "אם הבנים שמחה". 
והיא נותנת שבח להמלך. אבל כל הצער והשמחה מדובר רק בערך כלל 
ישראל.
%break
וזהו שאומר הזה"ק, "שמשה וישראל אומרים השירה, שנותנים שבח להמלך 
בשביל המטרוניתא". שפירושו הוא, מה שמשה וישראל נותנים שבח להמלך 
בשביל המטרוניתא, שהכוונה היא, זה שתקנו עצמם לומר שבח להמלך, על 
מה שהמלך יתן למשה וישראל, לא היה בשביל עצמם, אלא בשביל מלכות. 
%break
היינו, שהם לא יכולים לסבול צער השכינה. ומשום זה הם עוסקים בהשתוות 
הצורה, בכדי שמלכות תהיה לה היכולת להשפיע. וזה שאומר "אשרי חלקם 
של משה וישראל, שהם יודעים לשבח אל המלך, בשביל המטרוניתא, 
כראוי".
%break
%H ענין בטחון
%break
בזהר הקדוש (תולדות דף נ"ג, אות קכ"ב - ד' ובהסולם) אומר וזה לשונו, 
"רבי אלעזר פתח ואמר, אשרי אדם עוז לו בך, אשרי האדם שמתחזק 
בהקב"ה, ושם מבטחו בו. יכול כחנניה מישאל ועזריה. אפשר לפרש את 
הבטחון על דרך שאמרו חנניה, שבטחו ואמרו הן איתי אלהנא, 
%break
דהיינו, שבטחו, שהקב"ה יצילם בודאי מכבשן האש. ואומר, שאינו כן, אלא 
בוא וראה, אם לא יצילם ולא יתייחד עליהם הקב"ה, נמצא שלא יתקדש שמו 
של הקב"ה בעיני כל. 
%break
אלא אחר שידעו שלא אמרו כראוי, חזרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא, 
דהיינו, שאמרו בין שיציל ובין שלא יציל, יהיה ידוע לך, שלא נשתחוה לצלם.
%break
אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך, אלא 
ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצות התורה, 
וישתדל ללכת בדרך האמת. 
%break
וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים לו, ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו, 
ויבטח בו ולא ישים מבטחו באחר זולתו, ועל זה כתוב "עוז לו בך".
%break
"מסילות בלבבם". פירושו, שיעשה את לבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר, 
אלא כאותה מסילה המתוקנת לעבור בה, לכל מקום שצריכים, הן לימין והן 
לשמאל. "וכן יהיה לבו", כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עמו טובה או להיפך, 
יהיה לבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.
%break
דבר אחר, "אשרי אדם עוז לו בך". הוא כמו שאתה אומר, "ה' עוז לעמו יתן", 
שפירושו תורה. "עוז לו בך", פירושו, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של 
הקב"ה, דהיינו השכינה, שנקראת שם, 
%break
כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. 
"מסילות בלבבם" הוא כמו שאתה אומר, "סולו לרוכב בערבות ביה שמו", 
שפירושו, לרומם לרוכב בערבות.
%break
וכן "מסילות בלבבם" פירושו, שאותה התורה שהוא עוסק בה, תהיה כוונתו 
לרומם את הקב"ה, ולעשותו מכובד וחשוב בעולם, דהיינו, שיכוון בלבו, 
שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, 
%break
%page 124
כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמו שכתוב "ומלאה הארץ דעה את 
ה'". ואז יקויים "והיה ה' למלך על כל הארץ".
%break
ולפי הנ"ל קשה להבין את ענין הבטחון, מה שהזהר הקדוש מפרש לנו, 
ואומר "אלא לא יבטח אדם ויאמר הקב"ה יצילנו", או "הקב"ה יעשה לי כך 
וכך". 
%break
הלא אנו רואים, אם מי שהוא מבקש מחבירו, שיעשה לו איזה טובה, ואם 
האדם הזה הוא ידיד שלו, ויודע שיש לו לב טוב, אז הוא בוטח באדם זה 
שיעשה את מבוקשו. אבל איך שייך לומר שהוא בוטח בו, אפילו שלא יעשה 
את מבוקשו, כמו שכתוב "אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו".
%break
ועוד קשה להבין במה שאומר, "ולא ישים מבטחו באחר זולתו". ועל זה 
כתוב "עוז לו בך". וזה צריכים להבין. 
%break
כי מצד אחד הוא אומר, שלא יאמר "שהקב"ה יצילנו", שפירושו, שהבטחון 
צריך להיות אפילו כשאינו מצילו, כעין חנניה. ומה שייך לומר אז על הספק, 
"שלא יבטח באחר", שמשמע שאחר בודאי יעזור ויציל אותו.
%break
זאת אומרת, כאילו יש מי שהוא, שכן יכול להצילו בודאי, בלי שום ספק. ולכן 
יש איסור לבטוח באחר, רק שיבטיח עצמו בה', אף על פי שאינו יודע אם ה' 
יצילו כנ"ל. 
%break
ואיך שייך לומר, שיש מי שהוא, שיכול להצילו, הלא מביא דוגמא מחנניה 
מישאל ועזריה, ושם איך שייך לומר, שלא יבטחו באחר, משמע כאילו שיש 
מי שהוא בעולם, שיכול להציל אותם מכבשן האש, היתכן לומר כך.
%break
וכדי להבין את דברי הזה"ק, צריכים להקדים את מטרת הבריאה, היינו שיש 
מטרה מצד הבורא, מה שהבורא רצה מהבריאה. וגם יש מטרה מצד 
הנבראים, היינו לאיזה מטרה הנבראים צריכים להגיע, שנגיד, שהם באו 
להמטרה שלהם, היינו לשם מה שהם נבראו.
%break
וזה ידוע, שהמטרה מצד הבורא היא, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא 
את הנבראים בכדי לתת להם טוב ועונג. והיות שרצה שההטבה שהוא נותן 
להם, תהיה בה שלימות. 
%break
לכן עשה תיקון, שמטרם שהנבראים יכלו לקבל בעל מנת להשפיע, לא 
יקבלו שום שפע, הנקרא טוב ועונג. וזהו מטעם, שמטבע הענף להדמות 
לשורשו. והיות שהשורש של הנבראים הוא להשפיע להנבראים, לכן בזמן 
שהנבראים יעסקו בקבלה, הם ירגישו אי נעימות.
%break
ומשום זה נעשה תיקון, המכונה צמצום ומסך, שרק ע"י זה שהנבראים יקבלו 
בעמ"נ להשפיע, אז הם יכולים להנות מהטוב ועונג שהיה במחשבת 
הבריאה. 
%break
ומטרת הנבראים היא, שהם צריכים להגיע לבחינת דביקות, המכונה 
השתוות הצורה, דהיינו, כמו שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, כמו כן צריכים 
הנבראים גם כן להגיע, שיהיה כל רצונם להטיב לה'.
%break
ומשום זה, אלה אנשים שרוצים להכנס לדרך האמת, שיגיעו לבחינת 
הדביקות, צריכים להרגיל עצמם, שכל המחשבה דיבור ומעשה שלהם יהיו 
על הכוונה, שע"י זה שהם עושים מעשי המצות ועוסקים בתורה, תצמח 
מהעבודה זו נחת רוח להבורא, ואסור להם לעשות חשבון, 
%break
מה שהם יכולים לקבל מהבורא, עבור זה שהם רוצים לתת לו נחת רוח, 
זאת אומרת, שלא יעלו על מחשבותיהם, מה הבורא יתן להם, שתהיה להם 
היכולת להוציא מרשותו של הבורא לרשות שלהם, 
%break
שזה יגרום להם שיעשו שתי רשויות, היינו רשות הבורא ורשות של 
הנבראים, שזהו ההיפך מבחינת הדביקות, שדביקות פירושו יחוד, שמשני 
דברים נעשה דבר אחד, בזמן שהם מתאחדים זה בזה.
%break
מה שאין כן שתי רשויות זהו פירוד. ובזה שהם חושבים על עצמם, היינו 
לקבל משהו מהבורא לתוך הרשות שלהם, נמצא, מהקבלה זו הם נעשים 
יותר נפרדים, מכפי שהיו עד עכשיו.
%break
ובזה מובן לנו דברי הזה"ק, שאמרו על פסוק "וחסד לאומים חטאת", משום 
ש"כל טיבו דעובדין לגרמייהו עובדין". ומתעוררת השאלה, מדוע כשהם 
עוסקים בחסד, היינו שעוסקים בדברים דלהשפיע, שעושים חסד, ומדוע לא 
די שנגיד, שלא מקבלים שכר על זה, 
%break
%page 125
משום שאין כוונתם למעשה החסד, אלא כוונתם על התמורה שהם יקבלו 
תמורת זה, שזה נקרא "לגרמייהו", שפירושו, שעוסקים בחסד הוא לא על 
הכוונה לעשות טוב להשני, אלא כוונתם הוא, 
%break
שע"י זה שעושים דבר טוב להשני, הם יקבלו איזה תמורה, לא חשוב 
שיקבלו כסף או כבוד וכדומה, העיקר שיקבלו תמורה עבור הרצון לקבל 
שלהם.
%break
אבל צריכין להבין, היות שמכאן משמע, משאמר "חטאת", שהיה יותר טוב 
אם לא היו עושים את החסד. היתכן לומר כן, הלא אין שום עבירה בזה 
שעושים חסד. אם כן מדוע נקרא זה "חטאת".
%break
ולפי מה שהסברנו, באנשים שרוצים ללכת בדרך האמת, היינו לזכות 
לדביקות ה', שרוצים בהשתוות הצורה, נמצא, כשהם ב"שב ואל תעשה", לא 
דורשים שום דבר לתוך כלי קבלה שלהם, אם כן אין הם עושים שום פעולה 
שיתרחקו מה'.
%break
מה שאין כן כשעושים איזו פעולה של חסד, נמצא, שע"י זה הם מבקשים 
שהקב"ה יתן להם איזו תמורה לתוך כלי קבלה שלהם. נמצא, שהם דורשים 
דבר שיפריד אותם מה'. 
%break
ולפי זה נקרא החסד "חטאת" (אבל אין הכוונה על תורה ומצות, כי בתורה 
ומצות, אמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, כי מתוך שלא 
לשמה באים לשמה").
%break
אולם לפי הכלל, בלי תענוג אי אפשר לעשות שום פעולה, אם כן איך יכולים 
לעבוד בעמ"נ להשפיע ולא לקבל לרשות של עצמו שום תמורה, אלא 
להיבטל אליו ולבטל את רשות של עצמו, 
%break
ולא ישאר רק רשות היחיד, היינו רשותו של הקב"ה. אם כן מהם החומרי 
דלק שיתנו להם כח עבודה, שיוכלו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
אלא החומר דלק, שיתן כח לעבודה, צריך להיות מזה שהאדם משמש את 
המלך. ולפי חשיבותו של המלך. היות שהקב"ה נתן כח בהטבע, שיש תענוג 
גדול מזה שמשמשים אדם חשוב. ולפי חשיבותו של המלך, כן האדם מרגיש 
את התענוג. 
%break
זאת אומרת, אם האדם מרגיש שהוא משמש מלך גדול, בשיעור זה 
מתגדלת הנאה שלו. לכן כל כמה שהמלך חשוב ביותר, כן הוא מקבל יותר 
הנאה ותענוג מעבודתו.
%break
ותענוג זה שמקבל משמושו של המלך הוא, שכל מה שהמלך גדול ביותר, 
הוא רוצה יותר להיבטל אליו. נמצא, כל הנאה ותענוג שהוא מקבל, לא נכנס 
לרשותו של אדם, אלא לפי גדלותו וחשיבותו של מלך, בשיעור זה הוא רוצה 
להיבטל להמלך. ואין כאן אלא רשות אחת, הנקראת רשות היחיד.
%break
מה שאין כן כשהוא רוצה לקבל איזו תמורה מהמלך עבור עבודתו, יש לו אז 
שתי רשויות, נפרדות זו מזו. נמצא, במקום שהאדם צריך להגיע לדביקות 
ה', הוא מגיע לפירוד מה', שהוא ממש דרך הפוך מהמטרה, שהנבראים 
צריכים להגיע אליה.
%break
נמצא, הסיבה שנותנת לו כח העבודה, היא רק זה שיכול להשפיע להמלך. 
אבל מטרם שהאדם הגיע לידי הרגשת גדלות ה', אז יש לו מלחמות עם 
הגוף, היות שהוא לא מסכים לעבוד בלי תמורה. 
%break
ולעבוד מטעם שיש תענוג גדול, בזה שמשמש את המלך, זה אין לו, מטעם 
שחסרה לו הרגשת גדלות המלך. ויותר אמת הוא, מטעם שחסרה לו אמונה, 
היינו להאמין שיש מלך בעולם.
%break
וכמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב') וזה לשונם, "דע מה למעלה ממך, עין 
רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. וכשיש לו אמונה, שיש משגיח 
בעולם, אז מתחילים החשבונות, מה גודלו וחשיבותו. 
%break
%page 126
ובזמן שיש לו אמונה, שיש משגיח בעולם, האמונה הזאת כבר מביא לו 
הרגשת החשיבות, אפילו שהוא לא עושה חשבון על גדלותו של ה', מכל 
מקום יש לו כבר כח עבודה לשמש לה'".
%break
אולם היות שחסר לו אמונה, ואין לו אלא אמונה חלקית (עיין בהקדמה 
לתע"ס אות י"ד), והוא רוצה אז לעבוד בעמ"נ להשפיע, בא תיכף הגוף 
וצועק בקולי קולות, וכי אתה משוגע, שאתה הולך לעבוד בלי שכר, ומה 
שאתה אומר, שאתה רוצה לשמש את המלך, 
%break
שזה בעצמו הוא שכר גדול, זה שייך לומר במי שמרגיש את המלך, שהמלך 
מסתכל עליו על כל תנועה ותנועה, מה שהוא עושה, שייך לומר, שהוא עובד 
מטעם שזוהי זכיה גדולה לשמש את המלך, אבל לא אתה.
%break
וזה גורם מלחמת היצר, שפעם הוא גובר על הגוף, ופעם הגוף גובר עליו. כי 
הוא טוען להגוף, כי זה שאני לא מרגיש את גדלות המלך, אתה אשם בדבר, 
היות שאתה רוצה לקבל הכל לתוך הרשות שלך, 
%break
הנקראת מקבל בעמ"נ לקבל. ועל בחינה זו היה צמצום והסתר, שלא יכולים 
לראות שום דבר אמת. אי לזאת, תן לי לצאת מהרצון שלך, ונתחיל לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, 
%break
ובטח תראה אז חשיבות וגדלות המלך, ואז אתה בעצמך תסכים עמי, 
שכדאי להיות משמש להמלך, ואין שום דבר אחר בעולם יותר חשוב מזה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם רוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע ולא לקבל כלום, 
וכל החשבונות שלו, הם בזה שיש הנאה להבורא מעבודתו, מה שהוא רוצה 
לעשות לו נחת רוח, ועל עצמו לא מסתכל כלום, ואיך אדם יכול לדעת, אם 
הולך באמת על דרך הזה. 
%break
יכול להיות שהוא מרמה את עצמו, היינו, שכל כוונתו בעמ"נ לקבל. זאת 
אומרת, שהוא בבחינת משפיע על מנת לקבל, ולא הולך בדרך אמת, היינו 
לומר, שכל חשקו ומאווייו הוא בכדי להיות משפיע בעמ"נ להשפיע.
%break
ובזה האדם יכול לבקר את עצמו, היינו את כוונתו. כי בזמן שהוא מתפלל 
לה', שיעזור לו במלחמת היצר, שלא יבוא אליו היצר, וירצה לשלוט עליו עם 
הטענות שיש לו על עבודתו, הקב"ה יתן לו רק רצון להיות רוצה לעבוד 
בשבילו בכל לבבו ובכל נפשו. 
%break
ובטח אין תפילה בלי בטחון, היינו שהקב"ה הוא שומע תפלה, אחרת אם אין 
לו בטחון שהקב"ה ישמע תפלתו, אין הוא יכול להתפלל, אם אין הוא בטוח 
שיש מי ששומע תפלתו.
%break
ואז נשאלת השאלה, אם הוא רואה שאין תפלתו נשמעת, היינו שלא עונים 
לו על תפלתו, כמו שהוא מבין שצריכים לתת לו מה שהוא דורש, מטעם 
שהקב"ה הוא רחום וחנון, 
%break
ואם הוא שומע, בטח היה נותן לו מה שהאדם דורש. ולפי זה מדוע הוא לא 
נענה על תפלתו, וכי אין הקב"ה שומע תפילה חס ושלום, היתכן לומר כך.
%break
אלא שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלה, כמו שאנו אומרים 
בתפלת שמונה עשרה, "כי אתה שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים". 
אלא צריכים להאמין במה שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". 
%break
זאת אומרת, שהקב"ה יודע מה שטוב לאדם, היינו לשלימותו, ומה שיכול 
להפריע לשלימותו.
%break
אי לזאת צריכים לומר, שתמיד הקב"ה שומע ועונה לו, כפי מה שיהיה טוב 
לאדם. ואת זה הוא נותן לו, היינו אלו המצבים מה שהאדם מרגיש, צריכים 
להאמין שהקב"ה רוצה שהאדם ירגיש כך, משום שזה הוא לטובתו של 
האדם.
%break
ונמצא, שעיקר הבטחון, שהאדם צריך לבטוח בה', הוא שבטח הקב"ה שומע 
תפלתו, ועונה לו על תפלתו, אלא לא לפי מה שהאדם מבין, אלא מה 
שהקב"ה מבין, שכדאי לתת לו. 
%break
נמצא לפי זה, שעיקר הבטחון הוא לבטוח בה', שה' עוזר לכולם, כמו שכתוב 
"ורחמיו על כל מעשיו". אבל אין הבטחון צריך להיות שהקב"ה יעזור לו כפי 
שכלו של האדם, אלא לפי ראות עיני ה'.
%break
%page 127
ויש אנשים, שחושבים שהבטחון הוא דוקא לפי מה שהאדם מבין שחסר לו, 
על זה צריך להיות מידת הבטחון. ואם לא מאמין, שהקב"ה מוכרח לעזור לו, 
כפי מידת שכלו של אדם, לא נקרא זה שהוא מאמין ובוטח בה'. אלא דוקא 
האדם צריך להיות לו בטחון, דוקא כמו שהאדם רוצה.
%break
ובזה נוכל להבין דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר "אלא לא יבטח 
אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישים מבטחו 
בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך". 
%break
ומביא ראיה מחנניה מישאל ועזריה, שאמרו, "בין שיציל ובין שלא יציל". 
והזה"ק אומר שם, וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים לו. ובזה יבטח בהקב"ה, 
שהוא יעזור אותו ויבטח בו, ולא ישים מבטחו באחר, זולתו.
%break
ועל זה כתוב "עוז לו בך". ושאלנו, מהו הפירוש "ולא ישים באחר". וכי יש 
אחר שיכול לעזור לו, שעל זה בא הציווי, שלא יבטח באחר. הלא הוא מדבר 
מענין בטחון מחנניה, ומי היה יכול להציל אותם מכבשן האש, שמשום זה 
היה צריך ליתן איסור, שלא יבטח באחר.
%break
אלא הענין הוא כנ"ל, כיון שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו שכל 
מעשיו יהיו לשם שמים, הנקרא בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, אז הוא 
צריך להאמין, שהקב"ה יודע מה לתת לו, ומה לא לתת. 
%break
כי בכדי שהאדם לא ירמה את עצמו, ויראה כל פעם, אם הוא הולך על דרך 
להשפיע נחת רוח להקב"ה, אז הוא צריך לראות את עצמו, באיזה מצב 
שהוא נמצא, הוא צריך להיות שבע רצון.
%break
והוא צריך לבטוח בה', שבטח זה הוא רצונו יתברך, אם כן לא חשוב לי 
באיזה מצב שאני נמצא, אלא אני צריך ליתן יגיעה ותפלה, על מה שהאדם 
מבין, ויבטח בה', שהקב"ה יעזור לו לטובת האדם. ומהו לטובת אדם, זה 
הוא ה' יודע, ולא האדם. 
%break
ובזה יש יכולת להאדם, שיוכל לעשות על עצמו בקורת, על התעסקותו 
בתורה ומצות, אם כוונתו היא, משום שרצונו הוא בכדי להשפיע להקב"ה 
ולא לתועלת עצמו, היינו שאין כוונתו להיות משפיע בעמ"נ לקבל.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם מסדר לעצמו את סדר עבודתו, והולך להתפלל 
לה', ובטח שצריך לבטוח בה', שה' מקבל תפלתו, אז הוא צריך לבטוח בה', 
היינו שמידת הבטחון הוא על דעתו של הקב"ה, ולא לבטוח באחר. 
%break
ומי הוא האחר, הוא האדם בעצמו. היינו, שמידת הבטחון, שה' יעזור לו, 
צריכה להיות כפי שהקב"ה מבין, ולא כפי שהאדם מבין.
%break
והאדם נקרא "אחר", כמו שאמרו חז"ל (סוכה מה ע"ב) וזה לשונם, "ותניא, 
כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר, בלתי ה' לבדו. 
משמע, שצריך להיות בלתי ה' לבדו, 
%break
היינו, בלי הנאה עצמית, הנקראת קבלה. זאת אומרת, שאפילו כשהוא מכוון 
בהמצוה לשם השם, אלא הוא רוצה גם קצת לתועלת עצמו, הוא נעקר מן 
העולם".
%break
ומה פירושו ש"נעקר מן העולם". וכי אלו שלא זוכים לכוון כל מעשיהם הם 
נעקרים מן העולם. וצריכים להבין, לאיזה עולם הם מתכוונים. 
%break
ולפי מה שאנו לומדים, כוונתו העולם הנצחי, הנקרא עולמו של הקב"ה, 
שפירושו, ששם ניכר את שמו של הקב"ה, הנקרא טוב ומטיב, ששם מגולה 
מחשבתו יתברך, שהיא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
לכן למטרה זו ברא העולם. ומעולם ההוא, הוא נעקר, היינו שלא יכול לזכות, 
שיהיה מגולה אליו את הטוב והעונג, משום תיקון הצמצום, שהיה בכדי 
שהאדם יזכה לדביקות, הנקרא השתוות הצורה. 
%break
ומשום זה, כשאדם רוצה לקבל גם כן קצת לתועלת עצמו, ובשיעור הזה הוא 
מתרחק מדביקות ה', וממילא לא יכול לזכות לטוב ועונג שישנם במטרת 
הבריאה. לכן הוא נעקר מעולם ההוא.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאם האדם רוצה לדעת, אם הוא לא מרמה את עצמו, 
ורוצה לעבוד לה' בכוונה רק להשפיע נחת רוח להבורא, ואומר הזה"ק, 
שבזמן שהוא מתפלל לה' שיעזור לו, ובודאי צריך להיות לו בטחון, שה' 
יעזור לו, 
%break
%page 128
אחרת, אם הוא לא בוטח, איך אפשר לבקש, אם אין הוא בוטח שה' יעזור 
לו, אחרת אין מקום לתפלה, כי אין האדם יכול להתפלל ולבקש טובה ממי 
שהוא, אם הוא לא יודע שהאדם הזה יש בידו לעשות לו את הטובה.
%break
לכן בטח שמוכרח להיות בטוח, בזמן שהוא מתפלל לה', שבטח יעזור לו 
להאדם. ואם האדם רואה, שהקב"ה לא עזר לו, כמו שהאדם מבין, לכן הוא 
מהרהר אז על הקב"ה, שחס ושלום הוא לא שומע תפלה, 
%break
לכן אומר הזה"ק, שהוא צריך להתפלל ולבטוח בה', שבטח שה' יעזור לו 
כמו שה' מבין, כיון שהאדם הזה הוא רוצה דוקא לעסוק בענינים שהם רק 
לטובת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
אם כן מה הוא ההבדל איך שהוא עובד ומשפיע לה'. זאת אומרת, הוא צריך 
להאמין, שאם הקב"ה מבין, שיהיה לתועלת האדם, אם יעבוד באיזה מצב 
שהוא נמצא, 
%break
ולא חשוב הוא את מה שהאדם מודד, שמזה יהיה להקב"ה יותר הנאה, 
באם יעזור לו לפי הבנת האדם, מה שהאדם מבין, שמזה יהיה להקב"ה 
יותר הנאה.
%break
אלא הוא צריך לבטוח בה', שה' יעזור לו כפי הבנת הקב"ה. וזה נקרא בלשון 
הזה"ק "אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך", שפירושו, מה 
שהקב"ה מבין, שרק במצב כזה צריך האדם להמצא. 
%break
ועל המצב שבו הוא נמצא, הוא צריך לבקש מה' שיעזור לו. (היינו שבמצב, 
שבו הוא נמצא, והוא מבין, שזה חסר לו. את זה שהוא מבין, את זה הוא 
יבקש. רק ה', הטוב בעיניו יעשה).
%break
כי מתי שייך לומר, שהוא מסכים לרצון ה', ולא יתעקש לומר, שהוא רוצה 
שה' יעזור לו כרצונו של האדם. זה דוקא שהאדם מבקש, מה שהאדם מבין, 
ומתפלל שה' יעזור לו כמו שהוא מבין. 
%break
ומכל מקום הוא מבטל רצונו בפני רצון ה'. אז שייך לומר שהוא שם מבטחו 
בה', שיעזור לו כמו שצריך, היינו כפי מה שה' מבין, ולא כפי מה שהאדם 
מבין.
%break
וזה נקרא "בטל רצונך מפני רצונו", כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב'). מה 
שאין כן אם אין לו שום רצון להגיע לאיזה מטרה בעת שהוא מתפלל לה', 
שהוא יעזור לו להגיע אליה, 
%break
וממילא לא שייך לומר שיבטל את רצונו מפני רצון ה', ולומר, אני רוצה מה 
שאני רוצה, ומה שאני מבין שחסר לי, ואתה תעשה לי כמו שאתה מבין. אז 
שייך לומר, שהוא מבטל את רצונו מפני רצון ה'.
%break
אבל בשביל מה צריכים שהאדם יבטל את רצונו. ואם אין לו רצון, שיהיה לו 
מה לבטל, משמע כאילו שאין זה שלימות. 
%break
הלא אדרבה, השכל מחייב, אם האדם מסכים לרצון ה', בודאי הוא יותר 
טוב, מכפי שיש לו רצון אחר מרצון ה', והוא צריך לבטלו. כאילו יש לו דבר 
רע, וצריך לבטל את הרע. הלא היה יותר טוב, אם לא היה לו רע בכלל.
%break
אלא הענין הוא, כי ידוע שהכלי הרוחני, שתהיה מוכשרת לקבל שפע של 
טוב ועונג, צריך להיות בה ב' תנאים:
א. שיהיה לה בחינת עביות, שהיא הרצון לקבל הנאה ותענוג,
%break
ב. שיהיה לה מסך, היינו שלא לקבל כפי חשקו ורצונו, מה שהוא משתוקק 
לקבל הנאה ותענוג, אלא כפי מה שיהיה מזה הנאה להבורא, שזה מכונה 
לקבל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
אולם אם אין לו כלי קבלה, היינו שאין לו השתוקקות לקבל הנאה ותענוג, אז 
הוא לא מוכשר לקבל שפע מלמעלה, כי אין מילוי בלי חסרון. ומשום זה 
מוכרחים להשתדל לעשות לעצמו חסרון, להשתוקק שהבורא יקרב אותו ויתן 
לו מכל טוב, 
%break
%page 129
שיש בידו של הקב"ה לתת. והוא משתוקק לקבל את זה. ויחד עם זה הוא 
מבטל את רצונו, ובוטח בה', שבטח ה' יעזור לו, ויתן לו מה שהקב"ה מבין 
שזה הוא לטובתו. ולכן אין לו אז טענות, שהקב"ה לא עזר לו, כפי שהאדם 
מבין.
%break
וזה נקרא שמבטל רצונו ואומר, אני עושה את שלי, היינו מה שאני מבין 
שזהו לטובתי, ואני מבין ומאמין, שבטח הקב"ה יודע יותר טוב את מצבי, 
ואני מסכים ללכת ולעסוק בתורה ומצות, כאילו הקב"ה עזר לי, כפי שאני 
מבין שהוא צריך לענות לי על תפלתי. 
%break
והגם שאני רואה, שעל מה שבקשתי הוא לא נתן לי שום מענה, ומכל מקום 
אני מאמין, שה' שמע את תפלתי ועונה לי, כפי מה שהוא טוב בשבילי. 
ומשום זה אני צריך תמיד להתפלל, שה' יעזור לי, כפי שאני מבין, וה' עוזר 
לי, כפי מה שהוא מבין שטוב בשבילי.
%break
ולפי זה מתעוררת השאלה, היות שבין כך ובין כך הקב"ה עוזר כפי מה 
שהוא מבין, אם כן התפלה הזו, שהאדם מתפלל, למה לי. כיון שאין הקב"ה 
עונה על התפלה, מה שהאדם מתפלל, 
%break
אם כן מה שהבורא מבין, שהוא יעשה, ומה מועיל תפלתו של האדם, ולאיזה 
תועלת הוא צריך את זה, שאנו נתפלל, על מה שאנו מבינים שחסר לנו, 
והוא עונה כמו שהוא מבין, כנ"ל.
%break
אלא צריכים לדעת, כי ענין התפלה, מה שאנו מתפללים על מה שחסר לנו, 
ואנו יודעים בודאי מה שחסר לנו, ואנו רוצים שהקב"ה יענה לנו על תפלתנו, 
כפי מה שאנו מבינים, שאם הוא ימלא את בקשותינו, אנו נהיה אז אנשים 
מאושרים, כי כל מה שהיה חסר לנו, הכל נתן לנו.
%break
יש לדעת שיש כלל, "אין אור בלי כלי". פירוש, שאי אפשר להיות מילוי בלי 
חסרון. נמצא לפי זה, אפילו שנגיד שהאדם יודע מה שחסר לו, מכל מקום 
אין זה נקרא חסרון, שהחסרון הזה עומד להתמלאות. כי מה שהאדם חושב 
שחסר לו, עוד זה לא אומר שיש לו חסרון. 
%break
כי החסרון משמע דבר שחסר לו ממש. אבל חסרון לא נקרא מה שאין לו, 
היות שיש הרבה דברים שאין לו לאדם, ומכל מקום עוד לא נבחן זה לחסרון, 
שיהיה שם מקום להתמלאות.
%break
על דרך משל, אדם, שהוא אזרח במדינה, ויש בחירות בהמדינה, את מי 
לעשות נשיא המדינה, ועשו את מי שהוא נשיא המדינה, והוא נשאר אזרח 
פשוט, ואין לו שום יסורים, בזה שלא עשו אותו נשיא המדינה. ויש אדם אחר 
בהמדינה, שהוא חשב שיעשו אותו נשיא המדינה, 
%break
והשקיע הרבה כוחות בין הידידים ואנשי השם, שהם יהיו בעזרו להיות נשיא 
המדינה, ולבסוף עשה את מי שהוא נשיא המדינה, והוא נשאר רק עם הרצון 
שלו. בטח שיש הבדל בין אלו שני אנשים, הגם שלשניהם יש אותו שלילי, 
ששניהם אינם נשיאים, 
%break
ומכל מקום יש הבדל עצום בין זה שהשקיע כוחות להיות נשיא ונשאר עם 
רצון בלי מילוי, להשני, הגם שאינו נשיא, אבל הוא לא מרגיש יסורים, בזה 
שלא עשו אותו נשיא. זאת אומרת, אפילו שירצה לעשותו נשיא, אין לו כלים 
לזה, שיהיו לו אמצעים איך להתנהג עם הנשיאות.
%break
אלא כלי להמילוי הוא הרצון להדבר. ורצון נקרא, שיש לו יסורים להדבר 
שהוא רוצה. ואפילו שיש לו רצון לאיזה דבר, וחושבים שזה כבר נקרא רצון, 
אבל זה עוד לא נקרא חסרון אמיתי, שיהא הרצון הזה מוכשר לקבל את 
המילוי.
%break
והטעם הוא, כי חסרון נקרא יסורים במה שאין לו. והמילוי נקרא תענוג בזה 
שהשיג את מבוקשו. נמצא, שכפי היסורים שיש לו מהשלילה, באותו שיעור 
יכול להיות תענוג מהמילוי.
%break
ועתה נבוא להבין את ענין התפלה, שאנו מתפללים, שה' יעזור לנו, כפי 
שאנחנו מבינים. ולהאמין במה שכתוב, "כי אתה שומע תפלת כל פה". ויחד 
עם זה לבטוח בה', שהוא שומע תפלת כל פה. 
%break
אבל לא לבטוח, שהקב"ה צריך לעזור כפי שהאדם מבין, אלא לבטוח בה', 
שהוא יעזור לו כפי שה' מבין.
ושאלנו, אם כן התפלה שאדם מתפלל למה לי. כי ה' יעשה תמיד כפי 
שהקב"ה מבין. 
%break
אלא ע״י התפלה מתרחב הרצון להמילוי, כי בריבוי תפלות מתרבה החסרון 
בהאדם, היינו שמתחיל להרגיש חסרון על זה שהוא מתפלל. כי כשהתחיל 
לבקש איזה מילוי על חסרונו, עוד לא היתה בעצמו ההרגשה, שחסר לו 
באמת את זה שהוא מבקש. 
%break
%page 130
אלא הוא ראה שאחרים מבקשים איזה מילוי, ושמע מהחברים שצריכים 
לבקש מה' איזה מילוי, אז גם הוא התחיל להתפלל לה', שיתן לו את 
מבוקשו. אבל שהוא ירגיש באמת, שחסר לו את מה שהוא מבקש, את זה 
עוד לא עלה על לבו.
%break
אבל ע"י ריבוי התפלות שהוא נותן, אז הוא בעצמו מתחיל להתבונן, אם 
באמת חסר לו, מה שהוא מבקש, או זה רק דבר נוסף עליו, היינו שהוא 
רוצה מותרות. 
%break
זאת אומרת, מה שהוא צריך ליהדות לעשות בהכרח, זה הוא עושה, אלא 
שהוא רוצה מותרות, היינו שיעשה חיים יותר טובים ברוחניות, ולא להיות 
איש פשוט, כמו הכלל, שהם עובדי ה'.
%break
וההתבוננות זו בהתפלות, מה שהוא מתפלל, תביאהו להכרה, שהוא באמת 
נצרך לעזרת ה', שיעזור לו לקיים משהו ברוחניות. כי ע"י התפלות, שכל 
פעם שהוא מתפלל, מביאו לידי תשומת לב, שמתחיל להסתכל על עצמו, 
לשם מה הוא מתפלל. 
%break
אלו התפלות, שסדרוהם לנו חז"ל, אם באמת חסר לי מה שהם אמרו, שעל 
זה אנו צריכים להתפלל, או שחסר לי שאר דברים, היינו שחסר לי דברים 
מה שהגוף שלי מבין, שצריך לבקש עליהם.
%break
נמצא, שריבוי תפלות, מה שהוא נותן, הוא מתחיל אז לקבל חסרון אמיתי, 
עד שהוא מרגיש יסורים, בזה שחסר לו. וזה נותן לו רצון אמיתי, שירצה 
שהקב"ה יקרב אותו אליו. 
%break
וזה נקרא שהקב"ה עוזרו, היינו כמו שכתוב בזה"ק "אלא ישים מבטחו 
בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך", היינו שהבטחון צריך להיות, שהקב"ה 
עוזרו על התפלות, כמו שהקב"ה מבין שצריכים לענות לו.
%break
ועתה נבאר המשך דברי הזה"ק, וזה לשונו, "דבר אחר, אשרי אדם עוז לו 
בך. הוא כמו שאתה אומר, ה' עוז לעמו יתן, שפירושו תורה. ועוז לו בך, 
פירושו שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, 
שנקראת שם".
%break
ויש להבין, מהו שאומר שם בהסולם, "לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, 
שנקראת שם". הלא ידוע, שכל כוונתנו, שאנו צריכים לכוון, הוא בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להקב"ה. אם כן מהו הפירוש שהוא אומר, על מה שאומר 
הזה"ק, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, 
%break
שנקראת שם, שמשמע, שאנו צריכים לכוון עבור השכינה, יהיה כל העסק 
בתו"מ. אם כן צריכים להבין, מהו הפירוש "להשכינה". וכן אנו מוצאים בכמה 
מקומות בזה"ק, שצריכים לכוון בעסק התורה ומצות, "לאוקמא שכינתא 
מעפרא". אם כן צריכים להבין את שינוי הלשון בין קוב"ה ושכינתיה.
%break
במאמרים הקודמים הביאנו את מה שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי 
הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, המקום 
שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה. אם כן אין זה שני דברים, אלא 
זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. 
%break
היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. לכן 
כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא מתגלה אלינו על 
ידי הכלים.
%break
מה שאין כן אור בלי כלי לא מדברים כלל. היינו שאנו מכנים את מחשבת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, זאת אומרת, 
המטיב משפיע להנבראים. והכלי, שבו נתגלה השפע, נקרא מלכות, שהיא 
נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג.
%break
ולפי זה יוצא, היות שהבורא רוצה להשפיע להנבראים טוב ועונג, רק אין 
כלים להתחתונים, שיוכלו לקבל, מסיבת הופכיות הצורה בין המקבלים 
להמשפיע. וממילא אין הטוב ועונג מגולים. 
%break
%page 131
ואז נמצא, שיש יצר הרע בעולם, כי הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע 
הוא דבר רע. ורק מה שהוא יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב.
%break
ומשום זה אין מקום להתחתונים, שיוכלו לעבוד משהו בעמ"נ להשפיע, כי 
אין האדם עושה רע לעצמו. נמצא, שאין אפשרות לאדם, שיהיה לו חומרי 
דלק לעבודה בעל מנת להשפיע. וממילא אין השפע העליון, שהוא הטוב 
והעונג, יכול להתגלות לתחתונים.
%break
אי לזאת נמצא, ששמו של הבורא, שהוא שם כללי טוב ומטיב, נעלם ונסתר 
מהתחתונים. ושם הזה נקרא שכינה, שהוא שמו של הקב"ה מבחינת טוב 
ומטיב. וזה השם הוא בגלות, היינו במקום שמתחילים לעבוד קצת בעמ"נ 
להשפיע, מרגישים תיכף בחינת גלות בעבודה זו, 
%break
שרוצים לברוח ממצבים כאלו. משום שכל זמן שהאדם משוקע באהבה 
עצמית, אין לו שום מושג בעבודה דלהשפיע. וכשהתחיל להרגיש שהולך על 
קו דלהשפיע ולא לקבל כלום, אז חושך נעשה בעיניו, ורוצה לברוח ממצב 
הזה, כמו מי שרוצה לברוח מהגלות שנתנו לו.
%break
ודומה לאדם שחטא נגד הממשלה, ונתנו לו עונש גלות. והוא חושב תמיד 
איך לברוח משם. כמו כן האדם, כשמרגיש שמעבודה זו לא יהיה להמקבל 
שלו שום דבר, אז אין לו חשק לעבודה, ורוצה אז לברוח כלל מהמערכה. 
%break
ולכן נקרא אז שמו של הקב"ה, שהוא השכינה, שהיא בגלות, היינו שהאדם 
טועם טעם גלות בעבודה זו.
%break
ומשום זה אנו מתפללים להבורא, ועוסקים בתורה ומצות, בכדי "לאקמא 
שכינתא מעפרא", שהפירוש הוא, המקום הזה של השכינה, שהוא שמו של 
הקב"ה, היינו שהטוב ומטיב מתגלה בכלים דלהשפיע כנ"ל, והאדם מרגיש 
בעבודה זו טעם עפר, וגם זה ענין שכינתא בגלותא, 
%break
שהאדם מרגיש בה טעם גלות כנ"ל, ורוצה לברוח מעבודה זו, היינו מעבודת 
הקודש, שענין קדושה הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
ומשום זה אנו צריכים לבקש על הגאולה בענין הפרט, שהוא, שכל אחד 
ואחד ירגיש, שהוא יצא מהגלות, שפירושו, שבזמן שעובד בעמ"נ להשפיע, 
שירגיש אז שהוא נמצא בארץ ישראל, היינו שהרצון שלו ישתוקק רק לישר-
אל, שזה נקרא ארץ ישראל.
%break
והסימן לדבר הוא, אם הוא יכול לומר בלב שלם, מה שאנו אומרים בברכת 
המזון, "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". 
זאת אומרת, חוץ מזה שאנו צריכים להתפלל על גאולה הכללית, אנו צריכים 
להתפלל גם על גאולה הפרטית.
%break
נמצא לפי זה, במקום, בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, 
בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת 
עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. 
%break
ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע 
טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.
%break
היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך 
לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה 
ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-
אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.
%break
אולם השאלה מתעוררת מעצמה, מדוע האדם מרגיש טעם של עפר 
בעבודה דלהשפיע, ורוצה לברוח ממנה, כמו מי שנמצא בגלות.
%break
והגם שיש על זה הרבה טעמים. יש עוד להוסיף טעם לזה. היות שיש כלל, 
שאין אור בלי כלי, שפירושו, שאין מילוי בלי חסרון, לכן צריכים מקודם 
להכנס להגלות, היינו להרגיש יסורים מעבודה זו, 
%break
כי הגוף, הנקרא רצון לקבל, בועט ומתנגד לעבודה זו, כי היא נגד טבעו, ועל 
ידי היסורים, שהוא מרגיש בהיותו בגלות.
%break
זאת אומרת, שדוקא אלו שעוסקים בעבודה דלהשפיע והגוף מתנגד, ולא 
נכנעים לטענות הגוף, וסובלים יסורי הגוף, היינו מה שהגוף מתנגד להם, 
והם אינם בורחים מהמערכה, 
%break
%page 132
אלא שהם נמצאים תמיד במלחמת היצר, פעם הוא גובר ופעם הגוף גובר, 
והוא נמצא תמיד בעליות וירידות, ואין שלום לנפשו.
%break
אז ע"י היסורים שסובל, וכי הוא לא דומה לשאר אנשים, כשהם רואים 
שהגוף מתנגד לעבודה דלהשפיע, תיכף הם בורחים מהעבודה, הם לא 
סובלים יסורים, כי אינם נמצאים בעבודה זו, 
%break
שיטעמו טעם גלות, בזה שהגוף מתנגד להם, כי הם נכנעים תחת שליטת 
הגוף, ואומרים על זה, כמו טענת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ 
ישראל.
%break
כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא אין 
להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה (דף קמ"ט) 
וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר הקודם להויה", שהוא 
ענין הגאולה. 
%break
לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות 
זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של 
ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".
%break
ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל 
שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא ללמדנו, 
שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב 
של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, 
%break
ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים 
להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, 
שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע.
%break
ובזה יוצא, שענין שמו של הקב"ה, שמבאר שם בהסולם, שהיא השכינה, 
שנקראת שמו של הקב"ה, ששאלנו, מה שייך לומר, שנכוון בתו"מ לשם 
השכינה. והסברנו זה על מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שענין השוכן וענין 
השכינה הוא דבר אחד. אלא זה המקום שהשוכן מגולה נקרא שכינה.
%break
ואת זה יכולים להבין בדוגמת, שאנו קוראים למי שהוא חכם, או עשיר, או 
נדבן. האם כל אלה השמות זה הוא ענין אחר, היינו גוף אחר מהאדם 
בעצמו, 
%break
היינו על גוף אחד בזמן שמגולה חכמתו לאנשים, אז הם קוראים אותו חכם, 
או עשיר, היינו לפי מה שמגולה לאחרים. נמצא ששמו הוא רק גילוי 
מהבורא.
%break
%H מהו מצות שאדם דש בעקביו
%break
בפרשת עקב כתוב "והיה עקב תשמעון, ושמרתם ועשיתם אתם, ושמר ה' 
אלקיך לך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך". ופירוש רש"י "והיה 
עקב תשמעון, אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר ה' וכו': 
ישמור הבטחתו", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את התנאי הזה שהתנה ה'. היינו, שאם תשמעון את מצות קלות, 
אני אקיים ההבטחות שהבטיח להאבות, אחרת לא יכול לקיים. כי בטח 
התנאים, מה שה' רוצה, אינם דומים למלך בשר ודם, 
%break
%page 133
שהתנאים שהוא הציג הם לטובת הנותן, ובודאי כאן הם לטובת הנבראים, 
היינו אחרת הם לא יכולים לקבל את הבטחתו. אם כן יש להבין, מהו התנאי 
של מצות קלות.
%break
ובכדי להבין את התנאי, צריכים קודם כל להבין, מהי ההבטחה שהקב"ה 
הבטיח להאבות. 
%break
ובטח אין הכונה על גשמיות, שבודאי ההבטחה היתה, שה' יתן לעם ישראל, 
שיזכו למטרת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", שהוא, שהנשמות ישיגו 
את שורש נשמתם, הנבחן לה' חלקי נשמה, הנקראים נרנח"י.
%break
ובכדי שהנשמות ישיגו את המוכן להם לקבל, ויחד עם קבלת הטוב והעונג 
לא ירגישו עם הקבלה זו ענין של נהמא דכסופא, ניתן לנו את העבודה, 
הנקראת "עבודה דלהשפיע". זאת אומרת, שקודם כל מוכרח האדם להרגיל 
עצמו בעבודה זו. 
%break
ובכדי שיהיה מקום בחירה, היינו שיהיה בידו לבחור, על איזו כוונה הוא 
מקיים תו"מ, היה מוכרח להיות צמצום והסתר, שאז יש מקום בחירה.
%break
אבל אם היה מגולה התענוג, היה מוכרח לקיים תו"מ על מנת לקבל. ומה 
שהיה עושה, היה הכל בכדי למלאות את אהבה עצמית שלו, מסיבת, היות 
שאי אפשר לומר, שהוא עושה הכל בעמ"נ להשפיע. היות שבזמן שיש גילוי 
אור, התענוג הוא יותר גדול מכל תענוגי הגשמיים.
%break
ובגשמיות אנו רואים כלל, כל שהתענוג קטן ביותר, וכדי לוותר על התענוג, 
גם העבודה יותר קטנה. והיות שאי אפשר לומר, שהתענוג שהוא מקבל, כל 
כוונתו הוא רק להשפיע, אם לא יכול לוותר עליו. 
%break
היינו שהוא צריך להיות בטוח בעצמו, אם הוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, 
הוא מוכן לוותר על התענוג. אי לזאת, ככל שהתענוג קטן ביותר, יותר קל 
לוותר עליו.
%break
ומשום זה ניתן לנו הסתרה על הטעם של תו"מ. וניתן לנו טעם בתענוגים 
גשמיים. וצריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל הנאה והתענוג, הנמצאים 
בדברים גשמיים, הוא רק נהירו דקיק, שפירושו אור דק מאוד בערך אור 
התענוג, המלובש בתו"מ. 
%break
ומשום זה יש מציאות, שהאדם יעשה תרגילים על תענוגים גשמיים, ואח"כ 
הוא יכול כבר לצאת מבחינת הצמצום וההסתר בשיעור מה, שהוא כבר יש 
לו מציאות של בחירה, היינו לומר, שהוא מקבל את הנאה והתענוג הזה רק 
מטעם שהוא רוצה להשפיע.
%break
ואח"כ, אם הוא עומד בנסיון, ומקבל הבחינה הקטנה שהשיג בעבודת ה', 
נותנים לו מדרגה יותר גדולה, לכוון עליה בעל מנת להשפיע. וכן הוא הולך 
מדרגה לדרגה, עד שמשיג כל בחינת הנרנח"י שלו משורש נשמתו. וענין 
נרנח"י, 
%break
שהאדם משיג, זהו בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, שהם תרי"ג מצות 
שבתורה וז' מצות דרבנן, שבגמטריא תר"ך שמות, שזה ניתן לאדם להשיג.
%break
ועיין בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ה) וזה לשונו "וזה שכתוב ב"עץ חיים", 
שלא נבראו העולמות אלא לגלות שמותיו של הקב"ה. עיין שם הכתוב ותבין. 
והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד 
לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה. 
%break
כמו שהיתה בשורשה, קודם ביאתה לעולם הזה. אלא היא מחויבת להגדיל 
קומתה תר"ך פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שהוא סוד כל השלימות, 
כל הנרנח"י עד היחידה, שעל כן נקראת היחידה בשם כתר, לרמז על מספר 
תר"ך, הנ"ל".
%break
ובהאמור, אנו יכולים לראות, מהי ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות, ואיך 
אפשר להשיג כל כך שלימות. והשאלה ההיא נשאלת מצד ב' אופנים:
%break
א. הצורך לשלימות הגדולה כזו, כי ידוע, "כי אין אור בלי כלי, היינו אין מילוי 
בלי חסרון", אם כן מתעוררת השאלה, איך נוכל לקבל הרגשה כזו, שחסר 
לנו להשיג את הנרנח"י. ולפי מה שהסברנו, שכל התענוגים הגשמיים, שכל 
העולם רצים אחריהם, 
%break
%page 134
אין זה יותר מניצוץ דק מאוד בערך התענוג שיש בקדושה, ובטח כשהאדם 
יזכה לקבל אפילו הארה קטנה דקדושה, הוא ירגיש בזה סיפוק גדול. ומי 
יגיד לו, שהוא עדיין בעל חסרון, עד שהוא צריך להשיג בחינת אור היחידה, 
אחרת עדיין הוא עוד לא נבחן שבא לשלימותו, ומי יודיע לו את זה.
%break
ב. איך האדם יהיה ביכולתו להתגבר על התענוגים כל כך גדולים, ולומר, אם 
איננו יכול לכוון את קבלת תענוגים האלו לשם שמים, אני מוותר על 
התענוגים. מאיפה הוא יקבל כוחות כאלו. הלא אנו רואים, אפילו בתענוגים 
גשמיים, שאמרנו, שהם רק נהירו דקיק, שהם ניצוצין, 
%break
שנפלו לתוך הקליפות, איך שקשה עליהם להתגבר, ולומר, שהוא מוותר על 
התענוגים האלו, אם לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. והיות בתענוגים גשמיים, 
אנו רואים, 
%break
שהם מתחלקים לתענוגים גדולים ולקטנים, ומכל שכן ברוחניות, שיש הרבה 
מדרגות והרבה הבחנות, אם כן מתעוררת השאלה, מאין יקח האדם כל כך 
כוחות גדולים על התגברות.
%break
ובכדי להבין ב' השאלות הנ"ל:
א. מאין יקח הצורך לגדלות.
ב. מאין יקח כח להתגבר על ויתור התענוגים, בכדי שיהיה בטוח בזה, שמה 
שהוא לוקח את התענוגים, הוא רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו,
%break
נקדים מה שאמרו חז"ל (קדושין ל') וזה לשונם "ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו 
של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק 
ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא 
יעזבנו בידו".
%break
ושאלנו, שכאן קשה בשתים:
א. אם נתנו לאדם יצר הרע, למה אין בכוחו של אדם להתגבר עליו, אלא 
הקב"ה עוזרו. הלא בחירה משמע, שיש בידו של אדם להתגבר. 
%break
וכאן משמע, שאין לאדם בחירה, שיוכל להתגבר, אלא רק בעזרת ה'. 
ובכוחות עצמו אין יכול לו. נשאלת השאלה, מדוע לא נתן הקב"ה לאדם כח, 
שכן יוכל להתגבר עליו.
%break
ב. אם אין בכוחו של אדם להתגבר, מדוע כתוב "שהקב"ה עוזרו". היינו 
שהאדם מוכרח להתחיל בההתגברות, ורואה שאינו יכול להתגבר, אז 
הקב"ה נותן לו העזרה. 
%break
ומדוע אין הקב"ה נותן לו את העזרה תיכף כשבא אליו היצר הרע. כי מה 
מוסיף לנו זה, מה שהאדם מתחיל בהעבודה. כי בין כך ובין כך אין בכוחו של 
אדם להתגבר.
%break
אם כן מדוע הקב"ה צריך לחכות עד שיתחיל האדם בעבודה, ואח"כ באה 
העזרה. ומה היא התועלת מאיבוד זמן, היינו בזה שהקב"ה מחכה עד 
שהאדם יתחיל בעבודה. 
%break
וכי מי הוא מרויח מאיבוד זמן זה. הלא תיכף כשבא היצר הרע לאדם, היה 
צריך הקב"ה לתת העזרה, מטרם שהאדם מתחיל בעבודה. ולמה לו לחכות 
עד שהאדם יתחיל בעבודה, ואח"כ יתן לו הקב"ה את העזרה.
%break
אלא הענין הוא, כמו שדברנו במאמרים הקודמים, שענין הצמצום וההסתר 
היה לתיקון העולם. אחרת לא היתה יכולה להיות שום מציאות, שהאדם 
תהיה לו היכולת אפילו להתחיל בעבודה דלהתגברות על אהבה עצמית. 
%break
כי האדם מצד הטבע, שולט בו ענין הרצון לקבל, שזהו עיקר קוטבה של 
הבריאה. ומה שבא אח"כ, הוא רק תיקון, לתקן את הרצון לקבל.
%break
נמצא, שהרצון לקבל הוא העיקר. ושאר דברים הבאים אח"כ, הם רק לתקן 
אותו. נמצא, שהרצון לקבל נשאר, אלא נתוספים עליו תיקונים. אבל מי הוא 
המקבל כל התיקונים. ודאי אינו אלא הרצון לקבל.
%break
ידוע, שאפילו מה שאנו אומרים, שיש מדרגה שרצונה היא ברצון להשפיע, 
גם כן הפירוש, שהרצון לקבל, שישנו בהמדרגה, היא לא משמשת עם הרצון 
לקבל שלה, אלא היא מתגברת על רצונה ועוסקת ברצון להשפיע. נמצא לפי 
זה, התיקונים, 
%break
%page 135
מה שהאדם צריך לעשות, הם רק על כלי קבלה שלו, היינו לתת עליה כוונה 
בעל מנת להשפיע. והיות שכל שהתענוג גדול ביותר, קשה לוותר עליו, 
ולומר, אם הוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, הוא לא רוצה לקבל את 
התענוג.
%break
לכן יש כאן לתקן ב' דברים:
א. עביות. היינו, רצון לקבל, שלא יהיה גדול יותר מדי. היינו, שאין 
באפשרותו של התחתון להתגבר. 
%break
לכן מוכרחים לתת לו תאוה יותר קטנה. ואח"כ, שרואים, שיכול להתגבר על 
תענוג קטן, נותנים לו תענוג יותר גדול. ואם רואים, שיכול להתגבר על זה 
התענוג, נותנים לו יותר גדול, וכו'. אבל איך מסדרים את זה.
%break
אי לזאת, נתנו לאדם את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. והעבודה 
זו היא קלה בעיני האדם. זהו מלשון "קלת דעת". זאת אומרת, שאין האדם 
מכבד את העבודה זו, ונחשב אצל האדם הזמן, 
%break
שהוא צריך לשמש עם האמונה, מצב של שפלות. היינו, שהוא מבין, 
שעבודה זו מתאימה לנשים ולילדים ולא לבעלי שכל, ולבעלי חריפי מוח.
מה שאין כן הם צריכים להבין את כל מה שהם רואים, מה שמתרחש 
בעולם, יהיה לפי טעמם ורוחם. 
%break
ומה שהם צריכים לעשות משהו, אם הם לא רואים, שזה לא לטובתם, איך 
הם יכולים להסכים לעשות מעשים, שמתאימים לאנשים טפשים, היינו 
לאנשים שאין להם חוש הבקורת לא על מחשבותיהם ולא על מעשיהם.
%break
ומשום זה הם משתדלים תמיד לא להכנס בענינים כאלו. ואם לפעמים 
שבאים להם להכנס בעבודה שלמעלה מהדעת מטעם שאין לו ברירה, הלא 
הדעת הוא ממנו והלאה, אבל הוא משתוקק כל הזמן, 
%break
מתי אני אוכל להשתחרר ממצבים כאלו, הלא איננו מתאים לנו לחיות באויר, 
שאין השכל מבין כל דבר שהוא עושה, שיהיה בזה צורך, למה שהוא רוצה 
להגיע, הוא רוצה להגיע לדרגה, שיהיה מורם מעם.
%break
שהוא מסתכל על הכלל, איך שהם עוסקים בתו"מ בלי שום בקורת, הוא 
אומר עליהם, שזהו, שיכולים לקיים הכל בהתלהבות, ולדקדק בכל פרטיה 
ודקדוקיה, הוא מחוסר חוש הבקורת. לכן הם מסוגלים ללכת כך בעינים 
עצומות. 
%break
זאת אומרת, אם היה להם קצת שכל, אז הם היו גם כן כמוני. היינו, שאני 
מקיים תו"מ, אבל אני רואה, שעבודה זו לא מתאימה לי, אבל אין ברירה, 
אחרת אני, שאין לי שום קשר עם יהדות, ומשום זה הכל אצלי בכפיה ובלי 
רצון.
%break
ומשום זה, כל זמן שאני שוכח, שאני הולך למעלה מהדעת, אני מסוגל 
לעשות הכל כמו הכלל. אבל בזמן שבאות לי המחשבות, על איזה בסיס 
נבנתה כל היהדות שלי, ואני צריך לענות להגוף שלי, שזהו רק על בחינת 
"תולה ארץ על בלימה", הוא לא יכול להתגבר ולומר, 
%break
שעיקר בסיס היהדות נבנה דוקא על בחינת אמונה למעלה מהדעת. ודוקא 
עכשיו אני יכול לקיים את מצות אמונה, מטעם כי עכשיו הוא רואה, שאין לו 
שום בסיס. אבל בדרך כלל האדם נופל ורובץ תחת משאו של השאלות 
האלו.
%break
שבאמת זוהי שאלת פרעה מלך מצרים, שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". 
ומשום זה אומר האדם, שהדרך של האמונה, שנתן ה', שנעבוד על דרך זו, 
הדרך הזו לא תצליח לעולם. ואם הקב"ה היה שומע בקולו, היה צריך לתת 
שנעבוד על בסיס של ידיעה ולא אמונה. 
%break
ובטח שהיו מתוספים הרבה אנשים, שיקיימו תו"מ. מה שאין כן בדרך זו של 
אמונה, יש הרבה אנשים, אפילו שהתחילו בעבודה זו, אז הם בורחים 
מהמערכה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, זה שהבורא יתברך בחר שנלך בדרך האמונה, אינו 
מטעם שהאדם הוא בנחות דרגה, לכן אי אפשר לו לנהג אותו, אלא בדרך 
האמונה. אלא שהיא דרך המוצלחת ביותר. לכן בחר ה' בדרך זה, שיקבלו 
עליהם את סדר העבודה שלהם, 
%break
%page 136
שעל ידי זה תהיה להם היכולת, שיוכלו להגיע להמטרה, הנקרא "להטיב 
לנבראיו", שהנבראים יקבלו טוב ועונג, וגם יהיו בתכלית הדביקות, היינו 
בהשתוות ה'. והגם שהנבראים לא מבינים את זה, אבל זהו האמת.
%break
ובהאמור יוצא, שהגם שענין האמונה הוא דבר השפל וקל, שענין קלות 
פירשנו מלשון "קלות דעת", היינו שלא מחשיבים אותה, מכל מקום היא 
הדרך שעליה יכולים להצליח להגיע להמטרה.
%break
ובזה נבין מה שפרש רש"י "אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון", 
היינו כוונתו אל בחינת אמונה, שהאדם דש בעקביו, על זה תשמעון, אז יהיה 
לכם כלים, שתוכלו להגיע להמטרה.
%break
וזהו שפרש רש"י "ושמר: ישמור הבטחתו". זאת אומרת, שהתנאי שהתנה, 
אינו מטעם שהוא לטובת הבורא, כדרך בשר ודם, שנותן משהו על תנאים, 
שהוא לטובת הנותן. 
%break
מה שאין כן לגבי הבורא, שהתנאים, אם תשמור מצות קלות, כוונתו לטובת 
האדם, שדוקא על ידי זה האדם יכול להגיע לשלימות, ויזכה למה שמוכן לו 
מצד מחשבת הבריאה.
%break
ובהאמור נבאר מה ששאלנו:
א. מדוע הקב"ה לא נותן עזרה לאדם, בזמן שהיצר הרע מתגבר עליו, אלא 
הוא מחכה עד שהאדם יתחיל בעבודה דהתגברות, ואח"כ הוא נותן לו את 
עזרתו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה עוזרו". 
%break
וזה הוא כדוגמא, שאדם סוחב איזה משא כבד ואין לו כח לסחוב. אז האדם 
מבקש עזרה, ואז באים אנשים ועוזרים לו. מה שאין כן כשאינו מבקש עזרה, 
אין אף אחד יבוא לעזרתו. זה שייך לומר בין אדם לחבירו. 
%break
אבל אצל הקב"ה, למה לו לחכות עד שהאדם יתחיל בעבודה ויצעוק לה' 
שיעזור לו, בו בזמן שה' יודע, שאינו מסוגל לבד לנצח את היצר הרע, מטעם 
שהקב"ה לא נתן כח הזה לאדם.
%break
ב. ומה הוא הטעם, שלא נתן לו הקב"ה את הכח, שיוכל להתגבר בעצמו, 
אלא כאילו אמר לו, אני נתתי לך בחירה לנצח את היצר הרע. בטח צריכים 
לומר, שה' נתן לו הכח להתגבר על הרע. ויחד עם זה אומרים, שבלי עזרת 
ה' אין האדם מסוגל לנצח אותו. אם כן הם שני דברים מנוגדים זה את זה.
%break
וב' שאלות האלו נבין עם ב' שאלות ששאלנו:
א. כשהאדם יזכה למדרגה הכי קטנה ברוחניות, הוא מרגיש בזה יותר 
תענוג מכל תענוגים הגשמיים, כנ"ל בדברי האר"י ז"ל, שכל מה שאנו 
מוצאים טעם גדול בתענוגים הגשמיים, שאחרי תענוגים האלה אנו רואים, 
%break
שכל העולם רצים אחריהם, ומקבלים מהם סיפוק בחיים, וכל התענוג 
שנמצא בהם נמשך מקדושה, שע"י שבירת הכלים וחטא של אדם הראשון 
בעץ הדעת, נפלו ניצוצין קדישין לתוך הקליפות. 
%break
והאור הזה מכונה בזה"ק בשם "נהיר דקיק", שירד להחיות הקליפות. ומזה 
נמשך כל התענוגים הגשמיים כנ"ל. ודרגה הכי קטנה ברוחניות, שהיא 
קדושה, ששם עצם האור, בטח שיקח סיפוק מזה, ולא יהיה לו שום צורך 
לגדלות. אם כן מי יגיד לו שהוא צריך גדלות.
%break
ב. ומאין יקח כוחות כל כך גדולים, שתהיה ביכולתו לקבל את התענוגים 
הגדולים בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יהיה מוכן לוותר עליהם.
ובהאמור, היות "שאין אור בלי כלי, היינו, אין מילוי בלי חסרון". ומשום זה 
מוכרח האדם להתחיל בעבודה. 
%break
וכשהוא רוצה להתגבר על היצר הרע ואינו יכול, אז הוא נעשה בעל חסרון. 
וכשרואה, שאין הוא מסוגל להתגבר, אז הוא מבקש עזרה מה', אז הקב"ה 
יכול לתת מילוי, היות שכבר יש לו כלי לקבל מילוי.
%break
והטעם שהקב"ה לא נתן לו כח להתגבר בעצמו הוא, היות שהאדם, כשיש 
איזה מילוי, אז הוא מסתפק במה שיש לו. נמצא, שאין להאדם צורך לזכות 
בנרנח"י של הנשמה, ועל ידי זה שהקב"ה עוזרו, 
%break
%page 137
הוא כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה מסייעין 
אותו. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזכה, נותנים לו נפש. וזכה יתיר, נותנים לו 
רוח".
%break
נמצא, שעל ידי זה שמקבל סיוע מלמעלה, הוא הגורם שיהיה לו צורך 
להמשיך את הנרנח"י שלו. היינו, שכל פעם שהוא רוצה להתגבר על הרע 
שלו ואינו יכול, אז הקב"ה עוזרו עם נשמתא קדישא. 
%break
מה שאין כן אם האדם היה יכול להתגבר בעצמו, מאיפה היה לו רצון וצורך 
לבקש מה', שיתן לו איזו דרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
%break
מה שאין כן עכשיו, שהוא מבקש מה', שיתן לו עזרה, אין הוא מבקש 
מדרגות, אלא פשוט הוא מבקש מה', שלא יהיה תחת שליטת הרע. נמצא, 
מה שהאדם רוצה שה' יעזור לו, שיהיה לו הכח לכוון בעמ"נ להשפיע, ולא 
יהיה ברשות הסטרא אחרא, רק שהוא רוצה להיות ברשות הקדושה, 
%break
שפירושו, שכל חשקו יהיה אך ורק להשפיע לה', ורק זה חסר לו, ולא שום 
מדרגות גבוהות, אלא פשוט בתכלית הפשיטות להיות עובד ה' ולא עובד את 
עצמו, אבל הכח הזה שהוא מבקש מה', 
%break
וכשה' עוזר לו, אומר הזה"ק, הוא ע"י סיוע של נשמתא קדישא. וכל סיוע 
וסיוע הוא ע"י נשמה, שה' נותן לו. לכן על ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, 
עד שמשיג את השלימות של הנשמה, הנקראת נרנח"י.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר בכל יום". ומתעוררת 
השאלה, ובשביל מה צריך להיות התגברות של היצר הרע בכל יום, אם כבר 
קבל סיוע מה' ונצח אותו. בשביל מה הוא צריך לבוא עוד הפעם להאדם, 
ולאיזו תועלת הוא בא בכל יום.
%break
ובהאמור מובן, שהיות שע"י העזרה שמקבל מה', הוא מקבל בחינת נשמה, 
נמצא שבכל התגברות, שהאדם רוצה להתגבר ולהיות יותר זך, הוא מקבל 
על ידי זה בחינת נשמה. לכן ההתגברויות האלו הם הגורמים שהאדם יכול 
להשיג את בחינת נרנח"י של נשמתו.
%break
ושאלה הב', מאיפה הוא יקח כח התגברות, זהו לא מכוחות עצמו, אלא זהו 
העזרה שנותן ה', שיוכל להתגבר עליו. נמצא, שע"י דבר אחד יש תיקון לב' 
דברים.
%break
%H צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו
%break
הנה הזה"ק מפרש את ענין "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו" (כי תצא דף ד' אות 
י"ג בהסולם) וזה לשונו "ומאן דאיהו צדיק ורע לו, דהיינו זה שהוא מעץ 
הדעת טוב ורע, כיון שרע נמצא עמו. אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, 
מאחר שנמצא עמו. רשע וטוב לו, הוא שנתגבר היצר הרע 
%break
על יצר הטוב שלו, ועל זה אמרו, וטוב לו, שהטוב הוא תחת רשותו של 
הרשע. ומשום שהרע שולט על הטוב, הוא רשע, כי מי שנתגבר, לוקח השם. 
אם מתגבר הטוב על הרע, נקרא צדיק ורע לו, שהרע היא תחת רשותו. ואם 
הרע מתגבר על הטוב, נקרא רשע, וטוב לו", עד כאן לשונו.
%break
ולהבין את הענין טוב ורע באופן כללי, צריכים לדעת, היות ששורש הנבראים 
נמשך מספירת המלכות. ומלכות משורשה נקראת "מקבל בעמ"נ לקבל". 
וזה הוא שורש כל הרע שנמצא בהנבראים. 
%break
כי הרצון הזה הוא מפרידנו מהשורש. כי אנו לומדים, שמחשבת הבריאה 
שהיא להטיב לנבראיו, ברא יש מאין בחינת חסרון, הנקרא "רצון לקבל 
הנאה ותענוג".
%break
והיות שברוחניות דביקות ופירוד הוא בענין של השתוות הצורה, והיות 
שהבורא הוא המשפיע והנבראים הם מקבלים, אם כן יש ביניהם שינוי צורה. 
ושינוי צורה הזה מפרידנו מהבורא. 
%break
%page 138
וממילא אין אנו מסוגלים לקבל את הטוב והעונג, מה שהוא רצה לתת לנו, 
שזו היתה סיבת הבריאה. ולכן, בכדי לקבל את הטוב, חסר לנו הכשרת 
הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, ואז נקבל את הטוב.
%break
היוצא מזה, מה הוא הרע שלנו, שמסיבה זו אין לנו טוב ועונג. הווי אומר, 
שאינו לא פחות ולא יותר אלא אהבה עצמית שבנו, שהוא המפריע לנו 
מלקבל את הטוב ועונג. 
%break
והוא הגורם לנו בחינת מיתה, היות שהוא המפריד אותנו מחיי החיים. לכן 
אנו נקראים "מתים", כמו שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
וכשנתבונן בענין הרע שלנו, איך הוא מדבר עמנו ורוצה לשלוט עלינו, עם 
איזה כח הוא בא אלינו, בכדי לשמוע את טענותיו, יש להבחין כאן ד' 
הבחנות:
%break
א. יכולים לדמות וליחס לתשובה מאהבה (הגם שתשובה מאהבה הוא ענין 
גדול, כאן אנו מדברים רק בבחינת היחס).
ב. לדמות בערך כמו תשובה מיראה.
%break
ג. שלא יכול להתגבר ולעשות תשובה, אבל על כל פנים הוא נשאר שבור 
ורצוץ, בזה שלא יכול לעשות תשובה.
ד. שהוא לא מתפעל מזה שלא יכול להתגבר על הרע ולעשות תשובה.
%break
ונבאר אותם אחת אחת. ידוע, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך, לעשות 
הכל לשם שמים, כי על מה שהוא עושה, הוא חושב איזו תועלת תהיה מזה 
לה', ולא חושב על תועלת עצמו, אז בא אליו הגוף עם טענות, 
%break
ומתחיל לדבר לשון הרע על דרך הזו, הנקראת "דרך של השפעה, ולא 
לתועלת עצמו". והוא טוען ״טענת פרעה״, ו״טענת רשע״, שהם בחינת 
״מוחא וליבא״, שהם בחינת ״מי ומה״.
%break
וכשהאדם מתחיל לשמוע טענותיהם, הוא מתחיל אז להשתומם, כי אף פעם 
לא שמע מהגוף שלו טענות חזקות, מכפי ששומע עכשיו. הוא חשב, 
כשמתחיל בעבודה, אז הוא צריך להתקדם כל פעם יותר להמטרה, היינו 
שכל פעם הוא צריך להבין, שכדאי לעבוד לשם שמים.
%break
ופתאום הוא רואה, שבמקום שהיתה צריכה להיות לו יותר תשוקה לעבודת 
ה', הוא שומע התנגדות מצד הגוף, שאומר לו עכשיו, מדוע אתה לא רוצה 
ללכת בתלם של כל העולם, שבעיקר צריכים לדקדק על המעשים בכל 
פרטיה ודקדוקיה, ובענין הכוונה צריך לומר "יהי רצון כאילו כוונתי". 
%break
ועתה, אומר הגוף, אני רואה, שאתה משים לבך דוקא על הכוונות, היינו 
שתוכל לכוון שהכל יהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. היתכן שאתה תהיה 
יוצא דופן. ואתה לא רוצה ללכת כמו הכלל, שהם אומרים, שזוהי הדרך 
הבטוחה ביותר. והראיה לזה, תסתכל על הרבים, איך שהם נוהגים.
%break
ואז מתחיל סדר עבודה של התגברות. היינו, שהוא צריך להתגבר על 
טענותיהם, ולא להיכנע למה שהם דורשים ממנו. ובטח שהוא צריך לתת 
להם תשובות ברורות, על מה שהם נותנים לו להבין, שזה, מה שהוא רוצה 
לכוון, שכל מעשיו יהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמו, זהו נגד השכל. 
%break
כי השכל מחייב, היות האדם נברא עם רצון לקבל הנאה ותענוג, ויש דרישה 
מצד הטבע למלאות אותה, אחרת בשביל מה הוא צריך לכל החיים, אם לא 
להנות מהחיים, למלאות הדרישות מה שהגוף דורש, והוא נותן לו להבין, 
שזה על פי השכל מאה אחוז, ואין שום תירוץ להשיב על טענותיו.
%break
והתשובה הברורה צריכה להיות, שאנו מאמינים בדברי חכמים, שלמדו 
אותנו, שאנו צריכים ללכת למעלה מהשכל ודעת. 
%break
%page 139
זאת אומרת, שאמונה אמיתית היא דוקא למעלה מהדעת, ולא הכל נכון מה 
שהשכל מבין, כי לגבי הקב"ה, אנו לומדים, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי 
מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם".
%break
וכאן מתחילות ההבחנות שבסדר העבודה:
ומדרגה א׳ היא, שאומר להגוף שלו, כל הטענות שאתם אומרים לי, שמצד 
השכל הצדק אתכם, גם אני מסכים לדעתכם. 
%break
אבל תדעו, היות שהדרך האמיתית, כפי שקבלתי מאמונת חכמים, היא 
למעלה מהדעת, אבל לא היתה לי הזדמנות לגלות את הדרך שלי לעיני, 
שבאמת הוא כך, שאני הולך בלמעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן עכשיו, שאתה בא אלי עם הטענות שלך, שצריכים ללכת בתוך 
הדעת, ואתה מדבר לשון הרע על הדרך דלהשפעה ואמונה, אז אני שבע 
רצון מזה שאתה בא אלי על הלשון הרע שלך, 
%break
כי עכשיו אני יכול לגלות את מחשבותי, שכל היסוד שבניתי את עבודת ה', 
הוא על דרך האמת. היינו, שעכשיו אני יכול לומר, שאני הולך למעלה 
מהדעת. מה שאין כן מטרם שאתה באת אלי, לא היתה לי הזדמנות לגלות 
את הדרך שלי.
%break
אי לזאת, אני אוהב את הטענות שלך, כי עשית לי טובה גדולה, בזה 
שאמרת לי לשון הרע. זאת אומרת, על הלשון הרע ששמעתי ממך, זה גרם 
לי, שאני עושה עכשיו תשובה, כי עכשיו אני מוכרח להתגבר עם הבחינה של 
למעלה מהדעת. נמצא, מי גורם לי שאני צריך לקבל עלי עכשיו, 
%break
עול מלכות שמים בבחינת השפעה ולמעלה מהדעת. רק הלשון הרע שלך. 
ואם אתה לא היית בא אלי בטענות, לא היה לי צורך לקבל עלי את מצות 
האמונה. אבל עכשיו אני מוכרח לעשות תשובה. נמצא, שהוא לא ברוגז על 
הלשון הרע ששמע.
%break
וזה יכולים לדמות מבחינת היחס לתשובה מאהבה (ובאמת תשובה מאהבה 
ותשובה מיראה, הן שתי מדרגות גדולות), כמו שאמרו חז"ל "תשובה 
מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות". כמו כן אפשר לפרש גם כאן, שזדונות 
נעשו לו כזכיות. ויש להבין, הכיצד נעשה מזדונות זכיות. 
%break
כי ענין זדונות, זה דבר שהאדם ברוגז, שבא לידו זדונות. וזכיות הוא דוקא 
דבר, שאדם נהנה, מזה שבא לידו זכיות. ואיך אפשר לומר, שמזדונות 
נעשה זכיות, 
%break
כי מה כאן הזדון, שבא הגוף עם טענותיו על האמונה, שהוא קבל עליו 
למעלה מהדעת. ואיך אפשר להיות זדון יותר גדול, ממי שהוא מדבר סרה 
על האמונה הקדושה.
%break
אבל אם הוא עושה תשובה מאהבה, היינו זה שעושה תשובה עכשיו, ומקבל 
על עצמו אמונה למעלה מהדעת, בדעת צלולה, הוא מכריע ללכת דוקא 
בדרך האמונה. כי עכשיו יש לפניו שתי דרכים, והוא מכריע, אם כן יש לו 
מקום בחירה. 
%break
מה שאין כן מטרם שבא אליו עם הלשון הרע, הגם שקבל על עצמו בחינת 
אמונה למעלה מהדעת, אבל אז לא היה מגולה כל כך, שיש לפניו שתי 
דרכים. מה שאין כן עתה הוא עושה בחירה ממש, שהוא מכריע, שצריכים 
ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת.
%break
נמצא לפי זה, שהוא שבע רצון מהלשון הרע ששמע, ואוהב את דברתם 
רעה, שדברו על בחינת האמונה, הגם שזה זדונות. והיות שהם גורמו לו 
מקום לבחירה, שיהא גלוי לפניו, שבאמת הוא רוצה ללכת בדרך האמונה 
למעלה מהדעת, נמצא, שהזדונות האלו חשובות לו כזכיות, 
%break
שבלעדם לא היה לו מקום לבחירה. נמצא, אם התשובה שהוא עושה עכשיו, 
הוא שבע רצון מהעבודה שנזדמנה לו עכשיו, אז נקרא זה ביחס לתשובה 
מאהבה. היינו שהוא אוהב את מעשה התשובה, שעשה עכשיו. אז ממילא 
הגורמים שלו, שהם הזדונות, נחשבו לו כזכיות. 
%break
היינו שאוהב אותם כמו זכיות. כי זה בלי זה לא הולך. ויש לו בערך, כיחס 
אור וכלי. היינו חסרון שגורמו לו הזדונות, נקרא "כלי". והתשובה, שהוא 
עשה את הבחירה, דומה ליחס של אור. וזה הוא מדרגה הא' שישנם בסדר 
העבודה.
%break
ומדרגה ב׳ היא, הגם שהוא מתגבר על הלשון הרע, שהגוף מדבר על דרך 
האמת, שהיא בחינת השפעה ואמונה, ועושה תשובה, היינו שעונה להגוף, 
שכל מה שאני שומע ממך, הוא רק מה שאתה אומר, שהשכל מחייב. 
%break
%page 140
אבל אני הולך לפי מה ששמעתי, שעיקר הבסיס של עבודת ה', הוא בחינת 
אמונה למעלה מהדעת. היינו שאני לא הולך לפי מה שהשכל מחייב, אלא 
למעלה מהשכל. אם כן זו תשובה אמיתית.
%break
אבל אומר, שהוא היה יותר שבע רצון, אם הוא לא היה שומע את הלשון 
הרע שלהם, כי הוא היה בסכנה, אולי לא היה יכול לעשות בחירה. נמצא, 
שתשובה זו היא בבחינת יראה. 
%break
זאת אומרת, שהוא מתיירא מהעבודה דהתגברות, שזו היא עבודה קשה. כי 
בזמן שהאדם עומד לפני נסיון, הוא קשה מאוד להיות בוחר בטוב.
%break
נמצא, שהתשובה זו יש לה יחס לתשובה מיראה, שזדונות נעשים לו 
כשגגות. כיון שעשה תשובה על הזדונות, הם נעשים כשגגות. אבל לא 
כזכיות. כי זכיות משמע, שהוא דומה לזכיות. 
%break
באופן, כמו שהאדם משתוקק לזכיות, כמו כן הוא שמח בעבודתו, שניתנה לו 
הזדמנות לעשות בחירה. מה שאין כן כשהוא מתיירא מהלשון הרע, אז הוא 
בעצמו אומר, שזהו לא זכיות, אלא שזה דומה לשגגות.
%break
נמצא, הגם שהעלה את הרע לקדושה, היינו שתיקן את הרע, בזה שעשה 
תשובה, אבל מדרגה זו היא יותר נמוכה מתשובה מאהבה, כי הוא בעצמו 
אינו עושה אותם לזכיות. לכן נבחן זה למדרגה שניה, שישנה בעבודה.
%break
ומדרגה ג׳ היא, שיש להבחין בסדר העבודה, היא, שבזמן שבא אליו הגוף 
עם הטענות הידועות, שמדבר לשון הרע על בחינת מוחא וליבא. והוא נכנע 
תחתיהם, ואינו יכול להתגבר עליהם. ואח"כ הוא מוכרח לרדת מדרגתו. 
היינו במקום שמקודם לכן היה חושב, 
%break
שהוא כבר נחשב בין העובדי ה', ועכשיו הוא רואה, שהוא רחוק מזה. כי 
מטרם שבא אליו הגוף עם טענותיו הידועות, היה חושב על עצמו, שהוא כבר 
בסדר, היינו שאין לו שום תשוקות לאהבה עצמית, אלא כל מה שהוא, בטח 
שהוא בעמ"נ להשפיע.
%break
מה שאין כן עתה הוא רואה, איך שהוא לא יכול להתגבר על טענותיו, הגם 
שעכשיו הוא לא עומד בפני נסיון בפועל, שהרי עתה הוא כל הוויכוחים רק 
בכח. 
%break
ומכל מקום הוא רואה, שהוא נכנע נגד טענותיו, ולא יכול עכשיו לקבל על 
עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהגיד, שאני רוצה ללכת רק בדרך 
השפעה.
%break
והאדם עתה יושב ומשתומם על עצמו, איך נהפך המצב. ונראה בעיניו, 
כאילו זה הוא גלגל החוזר בעולם, בדבר שהוא היה תמיד מסתכל על 
שפלותו, הוא בעצמו נפל לשמה, ולא יכול לצאת מהמקום הזה, אף על פי 
שהוא זוכר, עד כמה שהוא היה ממאס, 
%break
והיה מסתכל על אנשים האלו לאנשים קטנים, והם עושים מעשי ילדות, 
ותמיד היה מתרחק מהם. עכשיו הוא נמצא שם, ולא יכול לצאת משם 
בכוחות עצמו.
%break
ועכשיו הוא רואה, כעין המעשה שמספרים על הרבי יונתן ז"ל, שהיה לו 
ויכוח עם כומר אחד, שהכומר אמר, שיכול לשנות את הטבע, והרבי יונתן 
ז"ל אמר, שהטבע שהבורא ברא, אי אפשר לשנות. רק הבורא בעצמו יכול 
לשנות, אבל האדם בכוחות עצמו אינו מסוגל.
%break
ומה עשה הכומר, לקח כמה חתולים ולימד אותם להיות מלצרים, והלביש 
אותם בבגדי מלצר, והלך להמלך, וספר לו כל הענין, שהיה לו עם הרבי 
יונתן. והכומר עשה סעודה, והזמין את המלך והשרים. 
%break
ולפני הסעודה חזר הכומר על הענין של טבע שני, אם יכולים לשנות. והרבי 
יונתן אמר, שרק הבורא יכול לשנות ולא האדם.
%break
ואח"כ נתן הכומר פקודה. ואמר, קודם נאכל את הסעודה, ואח"כ אנו נגמור 
את הוויכוח שלנו. ותיכף נכנסו המלצרים, היינו החתולים, שהיו מלובשים 
בדיוק כמו מלצרים אמיתיים. והם הכינו את השולחן, וכן הם הביאו את כל 
המנות לכל אחד ואחד. 
%break
%page 141
והכומר והמלך והשרים ראו ותמהו על מעשי הפלאי של המלצרים. וכולם 
ראו עכשיו, שאין שום מקום לעשות עוד הפעם ויכוח לאחר הסעודה. וכולם 
התפלאו על הרבי יונתן, איך שהוא יושב כל כך בשלוה, ואינו מתפעל 
מהמעשה, שהביא שחור על גבי לבן, שכן יש ביד האדם לשנות את הטבע.
%break
ומספרים, מה עשה אז הרבי יונתן. לאחר שגמרו את הסעודה, והמלצרים 
עומדים ומחכים לשרת את הכלל, הוציא הרבי יונתן קופסה של טבק. וכולם 
חשבו, שהוא רוצה להריח טבק. אבל כשפתח את הקופסא, יצאו משם כמה 
עכברים. 
%break
וכשהמלצרים ראו איך שהעכברים יוצאים מהקופסא ובורחים, תיכף עזבו 
המלצרים את האורחים ורצו אחרי העכברים, כהטבע שלהם. ואז ראו כולם, 
שהצדק עם רבי יונתן.
%break
אותו דבר אצלנו, בשעה שבא הגוף ומתחיל עם לשון הרע שלו, ומתחיל 
להראות לו באופן מוחשי את הטעם של אהבה עצמית, תיכף הוא עוזב את 
התורה והעבודה ואת הרבונו של עולם, 
%break
ורץ להשיג את אהבה עצמית, מה שהגוף מראה לו את התענוג שבהדבר. 
אז הוא רואה, שאין לו שום כח שיוכל לצאת מאהבה עצמית.
%break
נמצא, שכאן, בזה המצב, שהוא רואה עכשיו, איך שהוא משוקע באהבה 
עצמית מכח הטבע שלנו, נקרא זה, שהגיע לאיזו דרגה בעבודה. זאת 
אומרת, שהוא הגיע לדרגת האמת שנקראת "הכרת הרע". 
%break
ויודע עכשיו, שהוא צריך להתחיל העבודה שלו מחדש. כי עד עתה הוא היה 
הולך בדרך, שהיה מרמה עצמו. והוא חשב על עצמו, שהוא בבחינת מרים 
מעם. ועכשיו הוא רואה את מצבו האמיתי.
%break
לכן יש לו עכשיו מקום חסרון, להתפלל לה' מעומק הלב. כי עתה פשוט הוא 
רואה, איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, שאין בידי אדם לצאת, אלא רק 
הקב"ה יכול לעזור בזה. וזוהי דרגה שלישית, שהיא יותר נמוכה משתי 
דרגות הקודמות.
%break
ומדרגה ד׳ היא, שהיא הנמוכה ביותר מכל ג' מדרגות הראשונות, שיש 
לפעמים, שהגוף בא אליו עם כל הטענות שלו. והוא שומע, והוא לא עונה לו 
שום דבר. אלא הוא לוקח את טענותיו ברצינות. וגם הוא רואה, שזה דבר 
טבעי, שאין בידו לעשות מעשים שהם להשפיע. 
%break
ונשאר בתוך אהבה עצמית, באופן רגיל בלי שום התפעלות. ולוקח את כל 
זה בקור רוח. והוא שוכח על מקומו ומצבו, שהוא היה לפני רגע, היינו מטרם 
שבא אליו הגוף עם השאלות שלו, 
%break
שהיה חושב על עצמו, שהוא לא דומה לשאר אנשים, שכל עבודתם בנויה 
על אהבה עצמית. אלא עכשיו הוא מרגיש בעצמו, שזו היא דרך עבודה, כמו 
כל הכלל כולו עובדים.
%break
נמצא, שמכל שאלות שבאו אליו, שהיה בטח כרוז מלמעלה, בכדי להביאו 
לידי שתהיה לו הזדמנות לעלות בדרגה, או כבחינה א', שהיא דומה לבחינת 
תשובה מאהבה, או כבחינה ב', שהיא דומה לתשובה מיראה, 
%break
או לבחינה ג', שהיא שיהיה לו מקום חסרון, היינו שהיה לו עוד מקום 
להתפלל לה', היות שהוא רואה עכשיו, שאין שום מציאות, שאדם מכוחות 
עצמו יוכל לעזור לעצמו.
%break
ועכשיו הוא בא למצב, שהוא מאמין ורואה מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) 
"אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה, שעוזר 
לו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו".
%break
והוא רואה, שבאמת הגוף מבקש להמיתו, היינו עם טענותיו הוא רוצה 
להפריד אותו מחיי החיים. והוא רואה עכשיו, שאינו בכוחו עצמו להתגבר, 
אלא שהוא מחכה, שה' יעזור לו. 
%break
נמצא, השאלות שבאו אליו, לא היו בחינם, אלא שנותנו לו מקום תפלה 
מעומק הלב. מה שאין כן במדרגה ד', שהוא לוקח הכל בקור רוח, נמצא 
כאילו השאלות באו לו בחינם, בלי שום תועלת.
%break
%page 142
אבל צריכים לדעת, אצל אדם, שהתחיל ללכת בדרך של השפעה ואמונה, 
אין שום דבר הולך לריק. אלא אח"כ, כעבור ימים או שעות, הוא מתאושש 
ממצבו, שבו היה נמצא, לאחר ששמע את הלשון הרע. ואז הוא רואה דבר 
חדש, איך שהאדם יכול ליפול ממדרגה גבוהה, 
%break
למדרגה שהיא תכלית השפלות בערך מצבו, שהיה נמצא בו. ומכל מקום לא 
היתה לו שום הרגשה, אלא שהוא מרגיש את עצמו, כאילו לא קרה שום 
דבר, אלא הוא לוקח הכל בשקט ובשלוה, והוא מסכים להישאר במצב 
הנוכחי, והוא רגוע, ונמצא במצב רוח לא נורא, במקום, 
%break
שמקודם לכן היה חושב, אם אין לו התקדמות ברוחניות, היה מרגיש, שטוב 
לו מותו מחייו. והיה תמיד רועד ורוגש איך להתקדם. והיה תמיד מסתכל על 
אנשים, שהם שלוים, כשעוסקים בתורה ומצות בבחינת היבשות, היינו בלי 
מוח שום מחשבה, אלא כמצות אנשים מלומדה.
%break
ועכשיו הוא לא מרגיש, שהוא צריך מה שהוא לקבל איזו תמיכה ממי שהוא, 
שירגיש שאיננו בעל חסרון. אלא, שזה פשוט טבעי, שאדם רוצה לחיות 
במנוחה, ולא לחפש חסרונות על עצמו, אלא לדון את עצמו לכף זכות. היינו, 
שעל כל דבר, שהוא חושב שזהו חסרון, 
%break
יש לו תיכף הרבה תירוצים. ובעיקר הוא רוצה לחיות בלי שום יסורים, כי 
הוא זוכר, שפעם, שהוא כן חשב על רוחניות, אז היה מלא יסורים, והיה 
תמיד מלא דאגות. ועכשיו ברוך ה' אין לו דאגות של רוחניות, אלא הוא חי 
כמו כל אנשים.
%break
אבל כשבאה לו אח"כ איזו התעוררות מלמעלה, אז הוא שוב מתחיל לדאוג 
על רוחניות. אז הוא רואה דבר חדש, שאין האדם בעל בית על עצמו. אלא 
הוא נמצא בכף הקלע, שמלמעלה זורקים אותו כמו שרוצים, והוא נמצא 
בידיהם של מעלה. 
%break
היינו שפעם נותנים לו מחשבות, שיזרוק כל עניני גשמיים, השייכים לתועלת 
עצמו. ופעם זורקים אותו למטה לתוך עולם הגשמי, זאת אומרת, שהוא 
שוכח מכל ענינים רוחניים.
%break
נמצא לפי זה, אפילו מדרגה הד', גם זו היא מדרגה, שנותנים לו הזדמנות, 
שילמד מזה לראות את האמת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא להתדבק בה', 
מזה שהוא רואה, שהוא תלוי ביד ה', אז הוא יתעורר לבקש מה', שיעזור לו 
לצאת מאהבה עצמית, ולהגיע לאהבת ה'.
%break
אבל זוהי דרך ארוכה. אלא הסדר הוא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם 
צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". שהאדם צריך לומר, שהכל בהאדם. כי כל 
הבחירה ניתנה ביד האדם לעשות, ולא לחכות עד שתגיע לו התעוררות 
מלמעלה.
%break
ולאחר המעשה הוא צריך להאמין, שהכל הוא בהשגחה פרטית, ואין האדם 
יכול להוסיף מה שהוא על עבודתו. אלא כמו שרוצים מלמעלה, הוא מוכרח 
לעשות. ואין לו שום בחירה. וזו דרך קצרה ומוצלחת ביותר, היות שמרויחים 
זמן ויסורים, שאינם סובלים מסיבת אריכת הזמן.
%break
נמצא, שבסדר העבודה דלהשפעה ואמונה, כשהאדם מתחיל ללכת בה, אנו 
מוצאים כאן ד' בחינות:
%break
א. שבזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של הלשון הרע שלו, הוא מקבל 
אותם באהבה. ואומר, עכשיו יש לי הזדמנות לקיים מצות אמונה למעלה 
מהדעת, כי אחרת אני הייתי עובד רק בתוך הדעת. ולזה יש יחס לתשובה 
מאהבה, היינו שהוא אוהב את התשובה הזו.
%break
ב. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הגם שהוא מתגבר 
עליהם, אבל לא אוהב את העבודה הזאת. כי זו עבודה קשה, להתגבר בזמן 
שהוא שומע לשון הרע. זה דומה לתשובה מיראה, שזדונות נעשים לו 
כשגגות, כנ"ל מטעם שהוא היה יותר שמח אם הם לא היו באות אצלו.
%break
ג. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הוא נכנע תחת 
טענותיו, ואין לו כח להתגבר. ואז הוא מרגיש את עצמו ברע, מחמת כי 
מקודם לכן היה חושב, 
%break
%page 143
שהוא כבר נחשב לבין עובדי ה'. ועכשיו הוא רואה, שאין לו כלום. והוא 
מצטער על זה, אבל אין הוא יכול לעזור את עצמו. נמצא, שרע לו את המצב 
שבו הוא נמצא.
%break
ד. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הוא רובץ תחת 
משאו, ומקיים כל מה שהגוף אומר לו, ומקבל הכל בקור רוח, ותיכף על 
המקום הוא שוכח, שהוא היה פעם עובד ה', ומרגיש את עצמו בטוב, כאילו 
לא קרה כלום, אלא נהנה ממצבו, 
%break
כי אין לו עכשיו שום יסורים, בזה שהוא לא חושב על עניני עבודת ה', ורוצה 
להמשיך את כל החיים בהמשכיות דמצב הזה. ולפעמים גם על זה לא 
חושב, היינו שבכלל הוא לא חושב על תכלית בחיים, רק פשוט טוב לו כך.
%break
ואלה הד' מצבים יש לדמות לד' מדרגות, שאמרו חז"ל:
א. צדיק וטוב לו.
ב. צדיק ורע לו.
%break
ג. רשע ורע לו.
ד. רשע וטוב לו.
והגם שחז"ל מדברים ממדרגות גבוהות, מכל מקום מבחינת היחס אפשר 
לעשות השוואה.
%break
מצב א׳, שהוא דומה לתשובה מאהבה. נכנה אותו בשם "צדיק וטוב לו", 
שפירושו, שאין לו רע כלל, משום שהזדונות נעשו לו כזכיות.
%break
מצב ב׳, שהוא דומה לתשובה מיראה, נכנה אותו צדיק ורע לו, כמו שמפרש 
הזהר לעיל (בדף א') "צדיק ורע לו, שהרע הוא תחת רשותו", היינו שהוא 
שולט עליו, שהוא עשה תשובה על הלשון הרע, ששמע מהגוף שלו. 
%break
והיות שהזדונות לא נעשה זכיות, נמצא שיש לו זדונות, אבל הם כשגגות, 
כיון שהרע תחת רשותו של הטוב. נמצא, שעדיין יש לו רע, אבל הטוב שולט 
עליו.
%break
מצב ג׳, שהוא, בזמן ששומע לשון הרע מהגוף, הוא נכנע תחת הרע, ואין לו 
כח לעשות תשובה על הלשון הרע, ומקבל את הלשון הרע. אבל הוא מצטער 
על זה שאינו יכול להתגבר עליו. 
%break
וזה יכולים לכנות בשם "רשע ורע לו". הגם שהוא רשע, היינו שאינו עושה 
תשובה, אבל מרגיש אי נעימות מהמצב הזה, שזה נקרא "שרע לו", בזה 
שלא היה לו כח התגברות.
%break
מצב ד׳, שהוא מקבל את הלשון הרע בקור רוח, ואפילו לא מרגיש ששמע 
עכשיו לשון הרע. וזה יכולים לכנות בשם "רשע וטוב לו". היינו, הגם שהוא 
רשע, אבל טוב לו כך, ואינו מרגיש בעצמו שום חסרון.
%break
%H פושעי ישראל
%break
"אמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור של גיהנום שולטת בהן, קל וחומר 
ממזבח הזהב וכו', פושעי ישראל, שמלאים מצות כרמון, דכתיב, כפלך 
הרמון רקתך, אל תקרי, רקתך, אלא ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, על 
אחת כמה וכמה" (סוף חגיגה).
%break
ויש להבין בענין "פושעי ישראל", לגבי מי הם נקראים "פושעי ישראל":
א. אם לגבי התורה.
ב. או לגבי הכלל ישראל, הם נבחנים לפושעי ישראל.
%break
ג. או לגבי האדם עצמו. היינו שהוא בעצמו רואה ומרגיש שהוא פושעי 
ישראל. כי בפשטות קשה להבין, איך אפשר להיות, שיהיה מלא מצות 
כרמון, ומכל מקום הוא נקרא "פושעי ישראל".
%break
%page 144
ואם נפרש זה לגבי האדם עצמו, יכולים לומר ולפרש, זה שאמרו "אף על פי 
שמלאים מצות כרמון", ומכל מקום הוא רואה, שהוא עדיין פושעי ישראל. יש 
לפרש "רמון" מלשון רמאות. היינו שהוא רואה, שהוא מרמה עצמו. זאת 
אומרת, אף על פי שהוא מלא עם מצות, היינו שהוא רואה, 
%break
שאין לו עוד מה להוסיף על הכמות שלו, ובטח שהיה צריך להיות על ידי 
היגיעה שהוא נותן, שיהיה כבר "ישראל", שפירושו ישר-אל, היינו הכל לשם 
שמים, אבל אחרי הבקורת שעשה על עצמו, הוא רואה, 
%break
שהוא מרמה עצמו. שעיקר הסיבה המחייבתו לעסוק בתורה ומצות היא 
אהבה עצמית, ולא בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו. שזה נקרא ישר-אל, 
שפירושו, שכל עבודתו הולך ישר להקב״ה.
%break
והיות שראה, שכל עבודתו היא רק בעמ"נ לקבל, אז הוא ראה, שהוא פושע 
בענין ישראל. דהיינו שלא רוצה שעבודתו תהיה עבור למעלה, הנקרא 
"בעמ"נ להשפיע להקב"ה", 
%break
אלא שכל עבודתו היא על בסיס שישאר הכל למטה, שהוא בחינת מקבל. כי 
המקבל נקרא "למטה בחשיבות", והמשפיע הוא בחינת "למעלה בחשיבות".
%break
וזה נמשך מכח השורש. היות שהבורא הוא המשפיע, לכן הוא נקרא בחינת 
"למעלה". והנברא, שהוא המקבל מהקב"ה, הוא נקרא "למטה בחשיבות". 
לכן אם עבודתו היא בעמ"נ לקבל, נקרא בשם, שהוא רוצה שעבודתו בתורה 
ומצות ישאר למטה, היינו בבחינת קבלה.
%break
וזה נקרא "פושעי בבחינת ישראל". כי במקום שהוא ישמש את הבורא, 
שהוא רוצה לעבוד להשפיע להבורא, הוא עושה להפוך, שהוא רוצה 
שהבורא ישמש את האדם. והיות שאמרו, שבחינם לא נותנים שום דבר, 
אלא שנותנים שכר לפי ערך היגיעה, כנהוג כך בעולם הגשמי. 
%break
וכך הוא רוצה לתת יגיעה, ועובד עבור הבורא, בתנאי שהבורא ישלם לו 
שכר תמורת עבודתו. אחרת אין לו שום כח, שיוכל לעשות שום תנועה בלי 
שום תמורה.
%break
אבל איך האדם יכול להגיע לראות את האמת, שהוא מרמה את עצמו 
באיכות המטרה, שהוא לא יכול לעבוד עבודת הקודש על דרך האמת. ועל 
זה באו חז"ל ואמרו, שאי אפשר לראות את האמת מטרם שיש לו אור. היינו 
אם הוא רואה, שעושה הרבה מצות, היינו שהוא מלא במעשים, 
%break
שהוא לא רואה שום אפשרות, שיהיה בידו לעשות עוד מעשים, שיעזרו לו 
להיות בחינת "ישראל". כנ"ל, שפירושו "רק לשם שמים", ואין לו שום צורך 
לאהבה עצמית. וזה הוא לא רואה, שיגיע פעם בכוחות עצמו, אם לא שיהיה 
לו מן השמים עזרה, וזה אי אפשר, שיהיה דבר כזה בידי אדם.
%break
נמצא, שהמצות שעשה, זה גרם לו לראות את האמת, שעד עכשיו היה 
מרמה עצמו, והיה חושב, שהכח המחייב בעל מנת להשפיע, האדם בעצמו 
יכול להשיג. עכשיו הגיע לידי ידיעה ברורה, שזה לא נכון.
%break
וזה יכולים לפרש "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה פירושו 
"אפילו שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, 
%break
משום שרואים שהם כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" 
(איכה א'), היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק 
לתועלת עצמם ולא לתועלת ה'.
%break
ומי היה הגורם לידע זאת. הוי אומר, דוקא זה שהוא מלא במצות, זה גרם לו 
לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות בחינת "ישראל", 
אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא פושעי ישראל, כנ"ל.
%break
נמצא, שאי אפשר להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא רק 
לאחר שהוא מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד עכשיו, היה 
ברמאות. והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". 
%break
%page 145
מה שאין כן בלי מצות, נקרא זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את האמת, 
שהוא נצרך להבורא, שיעזור לו להיות בחינת ישראל.
%break
אבל צריכים לדעת, שזה שאומרים, אם הוא מלא מצות, אז הוא כבר רואה, 
שהוא כרמון, יש תנאי בדבר, שזה נאמר דוקא בזמן, שהוא איש המבקש את 
האמת. ואז אומרים, שזה שמבקש האמת, הוא עוד לא יכול לראות את 
האמת, מטרם שהוא מלא מצות, אבל לא לפני זה. לכן צריכים לב' דברים:
%break
א. מצד אחד הוא צריך לעסוק בתורה ומצות כפי יכולתו, בלי שום בקורת, 
אם זה הוא על דרך האמת או לא, רק לאחר המעשה, אז הוא הזמן לעשות 
בקורת. אבל לא בזמן שעוסק בתורה ובמצות. כי אז הוא צריך להרגיש עצמו 
בבחינת שלימות, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, כי מתוך 
שלא לשמה באים לשמה". אם כן לא חשוב עכשיו באיזה אופן הוא עושה, 
כיון שבאיזה אופן שיהיה, הוא מקיים דברי חז"ל כנ"ל.
%break
ב. אבל אח"כ הוא צריך לעשות על עצמו בקורת, אם המעשים שלו היה 
לשם שמים, או שהיה גם דבר אחר מעורב בו. ומבין שניהם הוא יכול להגיע 
לבחינת "כרמון", לפי מה שפירשנו לעיל.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה דף י"ז) "תנו רבנן, כשנתפסו רבי 
אליעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, וכו', אוי לי שנתפסתי על דבר אחד 
ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא 
בתורה לבד. 
%break
וכרב הונא, דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה לבד דומה כמי שאין לו אלוקי, 
שנאמר (דב"ה ט"ו) וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת, וללא כהן מורה, 
וללא תורה. מאי ללא אלוה אמת. אמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד, 
דומה כמי שאין לו אלוה".
%break
ויש להבין, מדוע אם לא עוסק בגמילות חסדים, אז כבר דומה כמי שאין לו 
אלוק. ועוד קשה, מדוע דוקא מצות של גמילות חסדים, הלא יש עוד מצות 
שצריכים לקיימם. ומדוע דוקא בגמילות חסדים דומה ללא אלקי אמת. כאילו 
בגמילות חסדים יש מקום להכיר, אם התורה שלומד הוא "ללא אלקי אמת".
%break
ולפי שאנו לומדים, שכל עבודתינו היא בכדי להגיע להשתוות הצורה, שהיא 
בחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום". ומשום זה בזמן למוד התורה אין 
לעשות בקורת, איך התורה שלו, 
%break
היינו תורה של מי הוא לומד, ואז יכול ללמוד אפילו שלא לשמה, הוא גם כן 
מצוה, כדברי חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה, כי 
מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
%break
וזה בזמן שבודק את עצמו, איך מצבו בבחינת השתוות הצורה, כמה הוא 
כבר מרוחק מאהבה עצמית, וכמה הוא כבר מקורב לאהבת הזולת, כנ"ל, 
שזה ענין "הדבק במידותיו". 
%break
ולכן מדייק, שעיקר הכרה לדעת, זה הוא לבדוק עצמו במידת החסד, כמה 
הוא עוסק בה, ונותן יגיעה על זה, וחושב כל מיני עצות ותחבולות, איך 
להגיע להשתוות הצורה, אחרת אין הוא מגיע לדרך האמת.
%break
לכן נמצא אז, שאין לו "אלוקי אמת". כי "אמת" פירושו כמו שמבואר (תע"ס 
חלק י"ג) "תיקון הז' של י"ג תיקוני דיקנא נקרא ואמת". ומפרש שם באור 
פנימי, "שאז מתגלה מידתו של הקב"ה, 
%break
שברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו, משום שמתגלה אז אור 
החכמה, שהוא אור דמטרת הבריאה, שכולם מרגישים את הטוב והעונג, אז 
כולם אומרים אז בידיעה ברורה, שזה הוא "אמת", היינו על המטרה".
%break
ולפי זה יוצא, אם הוא לא עוסק בגמילות חסדים, שהיא הסגולה להגיע 
לאהבת הזולת, שע"י זה הוא יגיע לכלים דהשפעה, שרק בכלים האלו נמשך 
השפע העליון, ואם אין לו כלים דהשפעה, אז הוא לא יכול להגיע להשיג את 
הטוב והעונג, שברא הקב"ה להטיב לנבראיו. 
%break
%page 146
נמצא, שמצב זה נקרא אצל האדם "ללא אלקי אמת". דהיינו, שאמיתיות 
השגחתו יתברך, שהוא "להטיב לנבראיו", אינו חס ושלום אמת. וזה נקרא 
"ללא אלקי אמת".
%break
וזה יכולים להשיג דוקא ע"י התעסקותו בגמילות חסדים. אבל בלא תורה אי 
אפשר לדעת את מצבו. היינו, איך הוא נמצא. כי בלא אור לא רואים שום 
דבר. אלא כנ"ל, היינו לראות שהוא פושע ישראל, 
%break
הוא צריך להיות מלאים במצות. היינו, הן במצות לימוד התורה, והן בשאר 
מצות. והבדיקה היא, בזמן שכבר יש לו זמן מסוים, שעסק בתורה ומצות, 
אח"כ הוא צריך לעשות בקורת, ולא בזמן עבודתו.
%break
%H והיה כי יחטא ואשם
%break
בזהר ויקרא (דף פ"ב אות רנ"א) וזה לשונו, למדנו כתוב "והיה כי יחטא 
ואשם". מהו שבתחילה אומר "כי יחטא" ולבסוף אומר "ואשם". ומשיב, אלא 
כך למדנו "כי יחטא" היינו מאלו עבירות הנבראים חטאו, שכתוב "מכל 
חטאת האדם". "ואשם" הוא כמו שאתה אומר, האשם המושב לה', 
%break
אשר "ואשם" פירושו "ויתקן", כלומר "והיה כי יחטא", אם יתקן מעשיו והשיב 
את הגזלה אשר גזל. אמר רבי יוסי, זה משמע שמה שכתוב "והשיב", 
שמשמע "שמשיב מעצמו", כי "וישיב" שהוא לשון צווי לא כתוב, אלא 
"והשיב" הוא בדיוק, דהיינו מעצמו.
%break
ויש להבין, מהו שאומר "כי יחטא" מאלו עבירות הנקראים חטא, שכתוב 
"מכל חטאת האדם". ויש להבין, וכי יש עבירה שלא נקראת חטא. ועל זה 
מביא ראיה, שכתוב "מכל חטאת האדם". ואח"כ הוא מפרש את הפסוק "על 
גזלה", שזה נוהג דוקא בין אדם לחבירו. ומה עם המצוות בין אדם למקום.
%break
ונבאר זה על דרך העבודה. ידוע, שעיקר כל החטאים באים מסיבת הרצון 
לקבל, שנטבע בהנבראים מכח מחשבת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
ולאחר שנעשה איסור מלקבל בעל מנת לקבל, שענינו הוא תיקון הצמצום, 
שנעשה בכדי שלא תהיה "נהמא דכסופא".
%break
ומשום תיקון הזה יצאו אח"כ ע"י השתלשלות העולמות "קליפות". ואח"כ, 
ע"י חטא דאדם הראשון בעץ הדעת, יצאו ב' מערכות, בסוד "זה לעומת זה 
עשה אלקים". ויש אבי"ע דקדושה ולעומתו אבי"ע דטומאה.
%break
ומכאן נמשכים כל החטאים, בזה שרוצים לקבל רק בעל מנת לקבל. זאת 
אומרת, שהאדם נברא מצד הטבע עם אהבה עצמית, שפירושו, שאינו דואג 
דבר אלא לתועלת עצמו. ורק ב"סגולת תורה ומצות" אפשר לתקנו שיהיה 
בעמ"נ להשפיע. 
%break
ומטרם שמקבל את התיקון הזה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז הוא רוצה 
לבלוע הכל לתוך רשותו, היינו שהוא רוצה להוציא הכל מרשותו של הקב"ה, 
ולהכניסם לתוך רשותו של אדם.
%break
ומזה נמשכות לנו בעולם הזה שלוש הבחנות:
א. דברים אסורים, דברים מותרים
ב. בדברים מותרים אנו מבחינים גם כן ב' בחינות: דברים של מצוה ודברי 
רשות.
%break
ג. הוא על הכוונה, היינו שיש לכוון הן בדברים האסורים, שלא לעשותם, 
שיהיה מטעם להשפיע. ובדברים המותרים, בין של "דברי מצוה" ובין "דברי 
רשות", שהכוונה תהיה בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו, אלא מטעם 
מצות ה' הוא שומר תו"מ, היות שהוא מאמין בה', 
%break
%page 147
שתהיה לו הנאה בזה, שמקיים את כל מה שהוא צוה לנו. וזוהי כל כוונתו, 
היינו בכל דבר ודבר שהוא עושה, הן "במצוות עשה", והן במצוות "לא 
תעשה", והן "בדברי רשות", הכל הוא משתדל לכוון בעת התעסקותו בהם 
לשם שמים.
%break
ובהאמור יוצא, שאם האדם מקבל הנאה לתוך רשות עצמו, החטא שלו הוא 
בזה, שמוציא מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו, היות שהכל צריך 
להכנס לרשותו של הקב"ה, ושהאדם הוא רק "עבד ה'", ואין לו רשות בפני 
עצמו, אלא הכל ברשות רבו, ואין להעבד שום רשות בפני עצמו.
%break
אולם בזמן כשהוא מקבל את ההנאות שישנן בעולם לתוך רשותו, נראה זה 
כאילו יש שתי רשויות. וזה נקרא, שמוציא מרשות של הקב"ה, שהעולם הוא 
שלו, ומכניסו לרשות עצמו.
ובענין הוצאת מרשותו של חברו לרשות עצמו, יש להבחין בשני אופנים:
%break
א. שחבירו לא רואה, איך שהוא מוציא מחבירו ומכניס את הדבר לרשות 
עצמו. וזה נקרא "גנב", היינו אם חבירו לא רואה, יש לו האומץ להכניס את 
רכוש של חבירו לרשות עצמו. מה שאין כן אם הוא רואה שחבירו יסתכל 
ויראה, איך שהוא לוקח דברים ומכניס לרשותו, אז הוא לא יגנוב.
%break
ב. ויש לפעמים, שהוא לוקח את רכוש של חבירו, אפילו שחבירו מתנגד 
לכך. וזה נקרא "גזלן", שהוא גוזל את חבירו, אפילו שחבירו רואה, ואינו 
מתפעל ממנו, שהוא צועק, שזה "גזלה" ואני לא מרשה לקחת. והוא בשלו, 
היינו שאין לו כח להתגבר על התשוקה, 
%break
מה שהוא משתוקק להרכוש של חבירו, ומוכרח לגזול. והסיבה שאינו 
מתפעל מהשני, שהוא מסתכל עליו בעת שהוא לוקח, בטח היא משום 
שהרצון לקבל שלו כבר אצלו מפותח בשיעור הגדול ביותר.
%break
וכך אמר אאמו"ר זצ"ל, שההבדל בין גנב לגזלן הוא בזה, שיש לגזלן רצון 
לקבל גדול יותר מגנב. לכן הגנב, בזמן שהוא יודע, שהבעל בית יסתכל עליו 
בשעת מעשה, הבושה הזו נותנת לו כח להתגבר ולוותר על הגנבה. מה 
שאין כן גזלן, 
%break
הרצון לקבל כל כך חזק, שאין שום דבר שיכול להפריע לו מלהפיק זממו, 
אלא הרצון והתשוקה גדולה שיש לו, משום זה הוא לא מסתכל על שום 
דבר, ומוציא את מחשבתו לפועל.
%break
ובהאמור נוכל לבאר מה ששאלנו לעיל, מה הענין שרוצה לרמז שאומר "כי 
יחטא". היינו, מאלו עבירות, הנקראים חטא, שכתוב "מכל חטאת האדם". 
יש לפרש במה שאומר "מאלו עבירות הנקראים חטא", ואח"כ הוא מביא 
ראיה מהכתוב "מכל חטאת האדם" ומה היא הכוונה "מכל", 
%break
יש לפרש שכל כוונתו על השורש שממנו באים כל החטאים, שהוא הרצון 
לקבל, שבה מתחילים לכל הפעולות שישנן בעולם, ובה מסיימים כל 
העבודות. 
%break
היינו שניתן לנו לתקן את הרצון לקבל הזה, שיהיה בעל מנת להשפיע, ובזמן 
שיהיה הרצון לקבל הכללי, מתוקן בעל מנת להשפיע, זה יקרא "גמר תיקון".
%break
זאת אומרת שכל התיקונים שאנו צריכים להתייגע בתורה ומצוות אינם יותר, 
אלא לתקן הרצון לקבל שיהיה בעמ"נ להשפיע, ואז נזכה לבחינת "דביקות", 
ואז נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו".
%break
ונמצא שבגמר התיקון, שפירוש שהכל מתוקן ואין עוד מה לתקן משמע 
שהכל צריך להכנס לקדושה, היינו אפילו זדונות גם כן צריכים להכנס 
לקדושה, אחרת נמצא שחסר חלק מהרצון לקבל, שנשאר מבחוץ שעוד לא 
קבל תיקון. וזה שאמרנו שהרמז שאומר הכתוב "מכל חטאת האדם", 
%break
היינו שכל מה שנמשך מהשורש הזה, זאת אומרת שצריכים לדעת שאין 
שום חטא שלא יהא נמשך מהרצון לקבל השורשי, כידוע שזהו שורש כל 
הנבראים, ולפי זה אם יהא נשאר חטא אחד אפילו והיות שהוא נמשך 
מהשורש שהוא הרצון לקבל, 
%break
%page 148
גם הוא מוכרח להתקן בעמ"נ להשפיע, אחרת יהיה חסרון זה ניכר 
בהשורש, היינו בצמצום א', שנעשה על הרצון לקבל השורשי, היה בכדי 
שנקבל כל מה שישנו במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו" בהכלים שיש 
עליהם התיקון בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה אפשר להבין על דרך הציור, נגיד למשל היות שרצונו להטיב לנבראיו 
היה על מאה קילו תענוג מובן מאליו שהיה צריך להכין כלי, שיהיה בו חסרון 
על מאה קילו, אחרת אין מקום להכנס המאה קילו תענוג, כי אין מילוי אלא 
במקום חסרון, נמצא לפי זה אם בעת שממלאים את הכלים היינו החסרונות, 
%break
ונשארו כלים מבחוץ, היינו חלק מהכלים ששייכים להמאה קילו חסרון, 
שאינם נקיים ומוכשרים למלאותם עם השפע השייך להם, נמצא שהשפע 
שהיה ברצונו יתברך לתת, היינו המאה קילו תענוג, לא נתמלא רצונו, כיון 
שחלק מהכלים שייכים לחלק מהשפע והם עוד לא קבלו מה ששייך להם.
%break
לפי זה יוצא, שכל הכלים שיצאו כולם בעת הבריאה כולם צריכים להכנס 
להקדושה, ובזה מובן מה שאומר הזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך 
קדוש", וזהו כנ"ל כיון שכל הרע בא מהרצון לקבל שבראו הקב"ה ואח"כ 
עשה עליו צמצום, הנקרא "תיקון", 
%break
בטח צריך להיות כל מאה קילו רצון לקבל שברא, צריך להתקבל ע"י התיקון 
הנקרא מקבל בעמ"נ להשפיע. והבחינות האלו שלא יכולים לתקן אותן לפני 
גמר התיקון, 
%break
זה נקרא "קליפות וטומאה וס"א", אבל בגמר התיקון, כל הכלים מוכרחים 
להכנס להקדושה, מסיבה הנ"ל אחרת יהיה חסרון בהשפע, כי כל הכלים 
מוכרחים לקבל השפע מה ששייך לחלקם כנ"ל.
%break
ובהאמור, יהיה מובן מה שכתוב "מכל חטאת האדם" שהכוונה על השורש 
של החטאים, הנקרא רצון לקבל, וזהו מה שכתוב "והיה כי יחטא ואשם", 
שהפירוש של הכתוב "מכל חטאת האדם", אין הפירוש החטאים מבין אדם 
לחבירו דוקא, 
%break
כמו שכתוב אח"כ פירוש על הכתוב "ואשם", הוא כמו שאתה אומר "האשם 
המושב לה'", אשר "ואשם" פירושו ויתקן מעשיו, והשיב את הגזלה אשר גזל 
שמשמע דוקא בין אדם לחבירו.
%break
אלא שיש לפרש כנ"ל ששורש כל חטאים הוא הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, 
שפירושו מה שהאדם מקבל מהקב"ה היינו מרשותו, ומכניס את הכל לרשות 
עצמו, שזה נקרא גזלה כנ"ל שהוא מוציא מרשותו של הקב"ה, אף על פי 
שהתורה צווחת ואומרת שאסור לקבל לרשות עצמו, 
%break
אחרת זה נקרא כאילו שיש שתי רשויות היינו רשותו של הקב"ה והוא מוציא 
את התענוגים מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו. נמצא שהוא לא נקרא 
גנב אלא גזלן, 
%break
משום שאף על פי שהקב"ה רואה מה שהוא לוקח, אבל הרצון לקבל שלו כל 
כך חזק שאין בידו כח להתגבר עליו, ומשום זה הוא נקרא גזלן ולא גנב.
%break
ומה הוא התיקון שלו, והשיב את הגזלה אשר גזל, היינו שיעשה תשובה, 
ויתקן שכל המעשים שלו יכנסו לקדושה היינו שימשיך בחינת רצון שיהיה 
שכל מעשים שלו יהיו בעמ"נ להשפיע, וזהו שמפרש "והיה כי יחטא ואשם", 
שפירושו של "ואשם" היינו שיתקן.
%break
ורבי יוסי מוסיף ואומר, וזה לשונו זה משמע מה שכתוב "והשיב", שמשמע 
"שמשיב מעצמו", כי "וישיב" היה משמע שהוא לשון צווי לא כתוב, אלא 
"והשיב" הוא בדיוק היינו מעצמו. היינו שיש "תשובה מיראה" שאז "זדונות 
נעשו לו כשגגות" וזה נקרא הגם שהוא משיב את הגזלה, 
%break
אבל זה נקרא עוד שלא ברצון, אלא היות שיש לו יראה, לכן הוא משיב את 
הגזלה. אבל זה לא נקרא "מעצמו" היינו מרצונו הטוב, שנוכל לומר שהוא 
שבע רצון מזה שמחזיר את הגזלה, אלא כאילו שאין לו ברירה. ועל "תשובה 
מיראה", עוד לא ניתקן את החטא, 
%break
%page 149
כי "תשובה מיראה", "זדונות נעשו לו רק כשגגות". ומשום זה נמצאים כלים 
שהם עוד מחוץ לקדושה, היינו שאין השפע העליון יכול להתלבש בהם, אם 
כן אי אפשר רצונו יתברך שהיה "להטיב לנבראיו", להשפיע לתחתונים, אין 
לו מקום להתלבש כנ"ל, נמצא כאילו שיש חסרון בהמטרה.
%break
אי לזאת, ניתן לנו תיקון המכונה "תשובה מאהבה", שאז "זדונות נעשו לו 
כזכיות", וממילא הכלים האלו שהיו בבחינת "זדונות", שהם בחינת רצון 
לקבל, ששיכים לשפע העליונה מצד מטרת הבריאה, ואין הם ראויים לקבל 
את השפע. אבל בזמן שהכלים האלו נעשו מהם זכיות, 
%break
אז הם כבר ראויים שהשפע העליון יתלבש בהם, ואז יכולה להתקיים את 
שלימות המטרה שהיא "להטיב לנבראיו", בשיעור השפע שהיה ברצונו 
יתברך לתת להם, הם עתה נכנסו כל הכלים השייכים לרצון לקבל הכללי 
שנתחלק לכמה חלקים, בכדי חלקים קטנים יותר קל לתקנם.
%break
והוא על דרך המשל שמביא אאמו"ר זצ"ל בענין תיקון החטא של עץ הדעת, 
(פנים מסבירות דף נו') למלך שהיה רוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו 
למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות. 
ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וע"י זה יתוקן הכל.
%break
%H מי מעיד על האדם
%break
בזהר שופטים (ובהסולם דף ח' אות י"א) וזה לשונו "מצוה זו היא להעיד 
בבית דין, שלא יפסיד חבירו כסף, בשביל שאינו מעיד. ומשום זה העמידו 
בעלי המשנה, מי מעיד על האדם, קירות ביתו. מהו קירות ביתו. אלו הם 
קירות לבו, שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. 
%break
והעמידו בעלי המשנה, מלמד שחזקיהו התפלל מקירות לבו. ולא עוד אלא 
אנשי ביתו מעידים עליו. אנשי ביתו, אלו הם רמ"ח אברים שלו. כי הגוף 
מכונה בית. שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו. 
וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו. 
%break
ובשביל זה אמר דוד, כל עצמותי תאמרנה. ולמה העוונות חקוקים בעצמות 
יותר מבשר גידים ועור. הוא משום שהעצמות הם לבנים. וכתב שחור אינו 
ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, שהיא לבן מבפנים, דהיינו הגויל, ושחור 
מבחוץ, דהיינו הדיו. שחור ולבן הם חושך ואור. 
%break
ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות והחובות 
חקוקים על עצמותיו. ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, 
לא יקום ולא יהיה לו תחית המתים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, במה שמפרש הזה"ק, על הדין שהאדם צריך להעיד בפני בית 
דין, בכדי שלא יפסיד חבירו כסף. ומפרשים זה על סדר עבודת ה'. אם כן יש 
להבין, מהי התביעה שהוא תובע, וממי הוא תובע, ובכדי שיהא נאמן, אז 
האדם צריך להעיד.
%break
ובעבודת ה' האדם תובע מה', שיתן לו מה שהוא דורש מה'. אם כן בכדי 
להראות שטענתו טענת אמת, וכי הקב"ה לא יודע אם האדם מדבר אמת או 
שקר. אלא אם האדם מעיד, אז הוא יודע שטענתו, שאומר, היא אמת. ועוד, 
איך האדם נאמן להעיד על עצמו. 
%break
ועוד יש להבין, מדוע כאן העדות צריכה להיות מקירות לבו, כי מביא ראיה 
על פירוש "קירות ביתו" מחזקיהו, שכתוב "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". 
ופירשנו, שהכוונה "מקירות לבו".
%break
%page 150
אם כן, כאן אצל העדות של האדם, גם כן צריכה להיות מקירות לבו. והלא 
ידוע, שעדות צריכה להיות מפיו, שאמרו חז"ל "מפיהם ולא מפי כתבם". וכאן 
אומר, שצריך להיות מקירות לבו ולא מהפה.
%break
וגם יש להבין מה שאומר, "שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עוונותיו 
חקוקים על עצמותיו, וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו". וכי על עצמות 
גשמיים חקוקים עוונות וזכיות. איך ענין רוחני, שהם עבירות ומצות, נרשמו 
על עצמות. ועוד יותר קשה בזה שמתרץ "היות שעצמות הם לבנים, 
%break
וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן". ועוד יש להבין במה שאומר וזה לשונו 
"ולא עוד, אלא שהגוף עתיד לקום לתחית המתים על עצמותיו". מה זה 
דוקא "על עצמותיו", היינו שבעצמותיו תלוי אם יקום לתחיה או לא.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לזכור את הכלל הידוע, 
ש"אין אור בלי כלי". היינו, שאי אפשר לקבל איזה מילוי, אם אין שם חסרון 
ונקב, שיהיה מקום לכנס המילוי. 
%break
כדוגמת, שאין האדם יכול לאכול סעודה, אם הוא לא רעב. ועוד יותר מזה, כי 
שיעור התענוג שהאדם מסוגל להנות מהסעודה, נמדד כפי שיעור חסרון 
שיש לו להסעודה.
%break
נמצא, במקום שהאדם לא מרגיש לשום חסרון, אין לו לקוות לשום הנאה 
בעולם, שיהיה באפשרות לקבל אותה, כיון שאין מקום לקבל איזה מילוי.
%break
נמצא, כשאנו מדברים מסדר העבודה, שהאדם מתחיל להכנס בפנימיות 
העבודה, זאת אומרת, שרוצה לעבוד עבודת הקודש בבחינת הכוונה 
דלהשפיע נחת רוח ליוצרו, ובטח לפי הכלל הנ"ל מוכרח להיות לו חסרון 
לזה, היינו שהוא מרגיש, שהוא צריך להשפיע להבורא. 
%break
ולפי שיעור שהוא מרגיש את הצורך להשפיע לה', בשיעור הזה אנו יכולים 
לומר שיש לו כלי. והמילוי להכלי הזו, הוא בזמן שהוא משפיע לה', היינו 
שרוצה לעשות נחת רוח, שפירושו, שהגוף כבר מסכים להשפיע להבורא.
%break
והיות שהאדם נברא עם טבע לקבל ולא להשפיע, ואם האדם רוצה לעסוק 
בהשפעה, בטח שהגוף מתנגד לזה, ואם האדם רוצה לעסוק בהשפעה, 
היינו שיש לו רצון להשיג כלי כזה, שכלי נקרא "רצון וחסרון", אז תיכף בא 
הגוף ושואל, בשביל מה אתה רוצה לשנות את הטבע שבו נוצרת. 
%break
ומה הוא החסרון, שאתה מרגיש שחסר לך זה. האם אתה מבין במאה 
אחוז, שאתה צריך לעבוד בעל מנת להשפיע. הלא תראה איך הכלל עובדים 
עבודת הקודש, ולא מדקדקים בהמעשים שהם עושים. זאת אומרת, הן בעת 
התעסקותם בתורה או במצות, הם רואים בעיקר, 
%break
שהמעשה יהיה בסדר עם כל דקדוקיה ופרטיה, ולא על הכוונה. ואומרים, 
בטח מה שיש יכולת לעשות אנו עושים. ועל הכוונה לא שמים לב, כי 
אומרים, שעבודה לשמה שייכת ליחידי סגולה ולא לכל הכלל.
%break
נמצא, שהגוף, שבא ושואל את שאלותיו, כנראה שהוא שואל כענין. והיות 
שלא נותנים לו תשובה מספקת, לכן הוא לא מרשה לאדם לחשוב מחשבות 
של רצון להשפיע, כי הצדק אתו. "כי אין אור בלי כלי". כי אם אתה לא 
מרגיש את החסרון, 
%break
שצריכים לעסוק בהשפעה, למה אתה מרעיש עולמות. לכן מקודם הוא אומר 
לו, תגיד לי את הצורך לזה, היינו לרצון להשפיע, ואח"כ נדבר הלאה. וכפי 
הנ"ל, 
%break
הצורך להרצון הזה צריך להיות, שירגיש יסורים בזה שאין הוא יכול 
להשפיע. אם כן, כיון שאין לו כלי, בטח שלא יכול לזכות להאור, היינו 
להמילוי.
%break
אי לזאת, האדם צריך להשתדל להיות חסרון גדול, בזה שהוא לא יכול 
להשפיע לה'. וחסרון נקרא, כידוע, כפי הרגשת היסורים, שהוא מרגיש 
מהחסרון. 
%break
אחרת, הגם שאין לו את הדבר שהוא מבקש, מכל מקום עוד לא נקרא 
חסרון, מטעם כי חסרון אמיתי נמדד כפי הכאב שיש לו, מזה שאין לו, אחרת 
נקרא זה משפה ולחוץ.
%break
%page 151
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (תענית ב' ע"א) וזה לשונם "לאהבה את ה' 
אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם". איזו היא עבודה שהיא בלב. הוי אומר, זו 
תפלה. 
%break
ויש להבין, למה הוציאו את התפלה מפירוש הפשוט. כי מדרך העולם הוא, 
כשהאדם רוצה משהו מהשני, שיתן לו, הוא מבקש ממנו בפה, כמו שכתוב 
"כי אתה שומע תפלת כל פה", ולמה אמרו שתפלה נקראת "עבודה שבלב".
%break
אלא כנ"ל, כי "תפלה" נקראת חסרון. ורוצה שימלא לו חסרונו. ואין שום 
חסרון ניכר בפה של אדם, אלא ההרגשים של אדם ניכרים בלב. לכן אם אין 
האדם מרגיש חסרון בלב, מה שמוציא בפה לא עולה בחשבון. שנגיד, 
שבאמת חסר לו מה שהוא מבקש בפה. 
%break
כי המילוי, מה שהוא מבקש, צריך לכנס במקום חסרון, שהוא הלב. לכן 
אמרו חז"ל ש"תפלה צריך להיות מעומקא דליבא", שפירושו, מעומק הלב, 
היינו שכל הלב ירגיש את החסרון מה שהוא מבקש.
%break
וכידוע, "אור וכלי" מכונה חסרון ומילוי. והאור, שהוא המילוי, אנו מתייחסים 
להבורא. והכלי, שהוא החסרון, אנו מתייחסים להנבראים. אם כן האדם 
צריך להכין את הכלי, בכדי שהבורא ישפע שם את השפע. 
%break
אחרת אין מקום להשפע. אי לזאת, בזמן שהאדם מבקש מה', שיעזור לו, 
שיוכל לכוון את מעשיו בעמ"נ להשפיע, בא הגוף ושואל אותו, בשביל מה 
אתה מתפלל תפלה כזאת, מה חסר לך בלי זה.
%break
לכן צריכים ללמוד, ולעיין בספרים שמדברים בנחיצות של עבודה דלהשפיע, 
עד שהאדם יבין וירגיש, שאם לא יהיה לו הכלי הזה, אין הוא מסוגל לזכות 
להכנס להקדושה.
%break
ולא להסתכל על הכלל, שאומרים, שעיקר הוא המעשה, ורק כאן צריכים 
לתת כל המרץ. שמעשי המצות וקביעת התורה, מה שאנו עושים, זה כבר 
מספיק בשבילנו.
%break
אלא שצריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי 
הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו 
לעסוק בעמ"נ להשפיע, 
%break
ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה 
להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו.
%break
אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח 
הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל 
מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא 
הרגיש חסרון, 
%break
מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן 
לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר 
הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע.
%break
נמצא, אם הוא יכול להצטער ולהרגיש יסורים על חסרון, מזה שאין לו חסרון, 
היינו שלא מרגיש איך שהוא מרוחק כל כך מהקדושה, ומגושם בתכלית 
הגשמה, ולא מבין שהחיים, מה שהוא חי בהם ומשתוקק למלאות את 
הצרכים הגשמיים, אין לו שום חשיבות יותר משאר בעלי חי, 
%break
שהוא מסתכל עליהם, ואם היה עושה תשומת לב, איך שהוא דומה עליהם 
עם כל השאיפות שלהם, ואין הבדל, אלא רק בהערמומיות שיש לו להאדם, 
שיכול לנצל את השני, ובעלי חי לא כל כך פקחים, שיוכלו לנצל את השני.
%break
ויש לפעמים, שאפילו שהוא רואה, שלומד תורה ומקיים המצות, אבל אין 
הוא יכול לזכור, בעת העשיית המצות או בעת שלומד תורה, שצריך לקבל 
קשר עם הבורא מזה שעוסק בתורה ומצות. 
%break
וכאילו הם נראו אצלו לדבר נפרד, היינו תורה ומצות זהו דבר אחד, והבורא 
זהו דבר שני לו.
%break
ואם הוא מצטער, על זה שאין לו שום הרגש של חסרון, בזה שהוא דומה 
לבעלי חי, גם זה נקרא "עבודה שבלב". וזה נקרא "תפלה". זאת אומרת, על 
חסרון זה כבר יש לו מקום לקבל מילוי מהבורא, שיתן לו את ההרגש חסרון, 
שזה הוא הכלי, 
%break
%page 152
שהבורא יכול למלאות לו את הכלי עם מילוי. ובזה נבין מה ששאלנו, מדוע 
תפלה היא בלב ולא בפה. כי תפלה נקראת "חסרון". וחסרון לא שייך לומר 
שיש לו חסרון בפה, אלא החסרון הוא הרגש הלב.
%break
ועתה יש לנו לבאר, מהו הפירוש ששאלנו על זה שאומר "הזכיות והעוונות 
חקוקות על העצמות, ומעצמות הוא יכול לקום לתחיה, או חס ושלום לא". 
והזה"ק מדמה את העצמות שהם לבנים, שהם דומים לתורה, שהוא שחור 
על גבי לבן, והשחור הוא בחינת חושך, והלבן הוא בחינת אור.
%break
ויש לפרש את ענין עצמות שהם לבנים. לכן רשום עליהם הזכיות והעוונות. 
כי בענין עבודת ה' צריכים לפרש, את זה שהאדם עוסק בתורה ומצות, זה 
נקרא "עצם". ועיקר תורה ומצות הם בחינת לבן. כי בדבר שאין שם חסרון, 
נקרא "לבן". 
%break
והיות על המעשים שהאדם עושה אין מה להוסיף, כי על זה נאמר "לא 
תוסיף ולא תגרע", ומשום זה נקרא את התעסקותו בתורה ומצות בשם 
"עצמות". והם לבנים, שעליהם חקוקות הזכיות והחובות של האדם.
%break
אבל אם האדם עושה אח"כ בקורת על המעשים שלו, על איזו סיבה הוא 
בונה את היסוד שלו, היינו מה היא הסיבה המחייבת אותו לעסוק בתורה 
ומצות, מהי הכוונה, שהוא מכוון בעת עשיית המעשים, האם הוא משתדל 
לראות, אם באמת הוא עושה את המעשים שלו לשם שמים, 
%break
היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הוא יכול לראות את האמת, שהוא נמצא 
בהטבע שהוא נולד, הנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל" ולא רוצה לעסוק בתו"מ 
בלי שום תמורה.
%break
והסיבה האמיתית היא, מה שאין האדם יכול לצאת מהטבע שלו, הוא משום 
שהוא לא רואה את הצורך לזה, שיצטרך לשנות את טבעו שנטבע בו, 
המכונה "אהבה עצמית", ולקבל על עצמו אהבת הזולת, בכדי להגיע לאהבת 
ה'. כי האדם מרגיש, שחסר לו אהבת הסביבה, שבה הוא נמצא, 
%break
היינו שהמשפחה יאהבו אותו, ובני עירו, וכדומה. ומה הוא ירויח בזה שהוא 
יאהב את ה'. וגם מה הוא ירויח, אם יאהב את החברים שלו. הלא הוא תמיד 
מסתכל על הרווחים, מה שנוגע לאהבה עצמית. לכן איך הוא יכול לצאת 
מאהבה הזאת.
%break
ואם הוא ישאל לעצמו, מדוע הוא מקיים תורה ומצות בבחינת המעשה, וגם 
הוא מדקדק בכל פרטיה ודקדוקיה, אז הוא מתרץ לעצמו, שזה הוא קבל 
בחינת אמונה בדרך החינוך, שמדרך החינוך מתחילים להדריך את האדם 
לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם (סוף הלכות תשובה). נמצא, שקבל עליו להאמין בה', 
שהוא יעבוד עבודת הקודש, ותמורת זה הוא יקבל שכר בעולם הזה ובעולם 
הבא.
%break
ומשום זה אומרים לאדם, כי עבודה אמיתית היא להאמין בה', שנתן לנו 
לקיים תורה ומצות. שע"י זה נזכה להגיע להשתוות הצורה, המכונה 
"דביקות ה'". זאת אומרת, שהאדם צריך לצאת מאהבה עצמית, ולקבל על 
עצמו אהבת הזולת. ובשיעור שיצא מאהבה עצמית, 
%break
בשיעור הזה הוא יכול לזכות לאמונה שלימה. אחרת הוא נמצא בפירוד, כמו 
שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר, דף קל"ח, ד"ה "כי חוק") "כי חוק הוא 
זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם בכבודו 
יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. 
%break
כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו 
שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך, 
שהוא העונש היותר גדול בעולם".
%break
ואם האדם עושה חשבון נפש לעצמו, ומכיר את האמת שבתורה ומצות 
צריכה להיות לשם שמים, ומרגיש איך שהוא מרוחק מהאמת, ועל ידי 
ההתבוננות הוא בא לידי כאב ויסורים, 
%break
%page 153
איך שכל הזמן הוא הולך לא על דרך הנכונה, שיהא נקרא "עובד ה'". אלא 
כל עבודתו היתה לתועלת עצמו, שזה נקרא "עובד לעצמו", שזו היא הדרך 
של כל בעלי חי, אבל זה לא מתאים לבחינת מדבר.
%break
נמצא, שעל ידי היסורים האלו הוא מקבל כלי היינו חסרון, כנ"ל. וכיון שרואה, 
שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית בכוחו עצמו, כי אין לו כח ללכת נגד 
הטבע, אז העצה היא לבקש מה', 
%break
שהוא יעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, שיש לו 
אז מקום למילוי חסרון, "כי אין אור בלי כלי", כנ"ל.
%break
ונתעוררת כאן השאלה, ששאלנו לעיל, מה האדם יכול לעשות אף על פי 
שמבין הכל שכדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, ומכל מקום אין לו כאב ויסורים, 
מזה שהוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אז הוא צריך לדעת, שאין הפירוש 
שיש לו אמונה שלימה בה', רק שלא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
אלא הוא צריך לדעת, שחסרה לו אמונה שלימה. כי בזמן שיש לו אמונה 
שלימה בה', יש לנו חוק בהטבע, ש"הקטן מתבטל לגבי הגדול". לכן, אם 
באמת היתה לו אמונה שלימה בגדלות הבורא, ממילא היה מתבטל להבורא 
והיה רוצה לשמש אותו בלי שום תמורה.
%break
נמצא לפי זה, שאין כאן חסרון מצד שאין לו כח התגברות על הטבע, אלא 
חוסר אמונה שלימה יש כאן. הגם שיש לו אמונה. וראיה לזה, הלא הוא 
שומר תורה ומצות. אבל לא אמונה שלימה, כמו שצריכים להיות באמונה 
שלימה. היינו שכל השלימות היא שמאמינים בגדלותו. 
%break
ואם האדם רוצה לדעת, אם יש לו אמונה שלימה, אז הוא יכול לראות עד 
כמה שהוא מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע, עד כמה שהגוף מתבטל בפני ה'. 
זאת אומרת, שאין האדם יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, זהו החסרון, אלא יש 
כאן חסרון יותר גדול, וזהו עיקרו, היינו שחסרה לו אמונה שלימה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, אף על פי שהוא רואה, שחסרה לו אמונה 
שלימה, מכל מקום החסרון הזה לא מוליד לו כאב ויסורים, בזה שחסר לו. 
והסיבה האמיתית היא, משום שהוא מסתכל על הכלל, ורואה שהם אנשים 
חשובים, בעלי עמדה, בעלי השפעה, ולא ניכר שחסרה להם אמונה שלימה. 
%break
כי כשמדברים עמהם, אז הם אומרים, שזהו רק בשביל יחידי סגולה, כידוע 
הדעה שלהם לרבים. וזה המחיצה הגדולה, שנעשה מחסום להאדם, שלא 
יוכל להתקדם בדרך הנכונה.
%break
ומשום זה לסביבה אנו צריכים, היינו לקיבוץ אנשים, שיהיו כולם בדעה 
אחת, שצריכים להגיע לאמונה שלימה. ורק זה יכול להציל את האדם מפני 
הדעות, שנמצאו אצל הכלל. 
%break
שאז כל אחד מחזק את השני, להשתוקק להגיע לבחינת אמונה שלימה, 
ושיכול להשפיע נחת רוח להבורא, ושזה יהיה כל שאיפותיו.
%break
אבל בזה עוד לא נגמרה העצה להגיע לידי חסרון של אמונה שלימה. אלא 
הוא צריך להרבות יותר מעשים מכפי שהוא רגיל, הן בכמות והן באיכות. 
ובטח הגוף מתנגד לזה, ושואל, מה היום מיומיום. והוא עונה לו, שאני 
מתאר לעצמי, איך הייתי עובד את ה', אם היתה לי אמונה שלימה. 
%break
לכן אני רוצה לעבוד באותו קצב, כאילו כבר הייתי זוכה לאמונה שלימה. אז 
ממילא נקבע אצלו חסרון וכאב מזה שאין לו אמונה שלימה, כי ההתנגדות 
הגוף גורמת לו, שיהיה לו צורך לאמונה. אבל בודאי זה נאמר דוקא במקום, 
שהוא הולך נגד הגוף בדרך הכפיה, שעובד עם הגוף שלא לרצונו.
%break
נמצא לפי זה, ששתי פעולות האלו, היינו זה שהוא עובד בעבודה יותר 
גדולה מכפי שהיה רגיל, וההתנגדות הגוף, גורמים לו צורך להאמונה 
שלימה. ואז ע"י זה נתרקם אצלו כלי, שאח"כ יוכל האור להתלבש בתוכו. 
%break
כי עכשיו יש לו מקום תפלה בלב, כנ"ל, היינו מקום חסרון. ואז ה', שהוא 
שומע תפלה, נותן לו האור אמונה, שע"י זה הוא יכול לשמש את המלך 
"שלא על מנת לקבל פרס".
%break
%page 154
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש, שעל עצמות גשמיים חקוקות זכיות 
ועוונות. כי עצמות, הכוונה על העצם שבהדבר, שהכוונה על תורה ומצות 
שהוא עושה. שזה נקרא, שזהו ניתן לנו לקיים בבחינת המעשה. ועל זה אין 
מה להוסיף, כמו שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע".
%break
ועל המעשים האלו חקוקות עוונות וזכיות, שאם הוא רוצה ללכת בדרך 
האמת ועושה בקורת על המעשים שלו, אם הם על הכוונה בעמ"נ להשפיע 
או לא, והוא איש האוהב את האמת, 
%break
ולא מעניין לו מה שהשני עושה, אלא הוא רוצה לדעת, אם הוא עוסק בתורה 
ומצות לשמה או הכל לתועלת עצמו, אז הוא רואה, שהוא משוקע באהבה 
עצמית, ואין הוא מסוגל לצאת משם בכוחות עצמו.
%break
נמצא, שהוא צועק לה', שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולזכות לאהבת 
הזולת ולאהבת ה'. ו"קרוב ה' לכל, אשר יקראוהו באמת". לכן הוא זוכה 
לדביקות ה'. נמצא אז, שהזכיות חקוקות על עצמותיו, שהתורה ומצות שהוא 
קיים, שהם נקראים "בחינת לבן", 
%break
כי בבחינת המעשה הכל לבן, היינו חיוב, שאין מה להוסיף עליהם, ורק 
לאחר שעשה בקורת הוא ראה שאין הכוונה בסדר, וראה שעליהם שורה 
חושך, 
%break
משום שהוא בבחינת הפירוד, כי אין לו בחינת דביקות, שנקראת "השתוות 
הצורה", שהוא יעשה הכל על הכוונה דלהשפיע, אלא הוא נמצא בשליטת 
של אהבה עצמית.
%break
נמצא, שיש לו בחינת חושך, השורה על הלבן, שהם העצמות הלבנים, כנ"ל 
בדברי הזה"ק. זאת אומרת, שעל התורה ומצות שעשה, הוא רואה ששורה 
בחינת חושך, שהוא בחינת פירוד מהאור. 
%break
כי האור הוא להשפיע, והוא עושה הכל בעל מנת לקבל. שהוא לא יכול 
לעשות שום דבר, רק מה שנוגע לאהבה עצמית.
%break
נמצא, שהעצמותיו, היינו התורה והמצות בבחינת המעשה, הם לבנים, 
שפירושו, שאין בהמעשה שום חסרון, שיהיה לו מה להוסיף. רק ע"י 
הבקורת שהוא עושה על הלבן הזה, הוא רואה ששורה שם חושך. ואם הוא 
משים לבו לזה, לתקן, 
%break
משום שמרגיש כאב ויסורים, בזה שנמצא בחושך, ומתפלל לה', שיעזור לו 
להוציא אותו מאהבה עצמית, ע"י זה הוא זוכה אח"כ להידבק בה'.
%break
וזה נקרא, ש"צדיק זכיותיו חקוקים על עצמותיו", שהבקורת שעשה על 
העצמותיו הלבנים גרמה לו שיזכה לקום לתחית המתים, כי "רשעים בחייהם 
נקראים מתים", בשביל שהם נפרדים מחיי החיים. לכן כשהם זוכים להידבק 
בה', זה נקרא שזכו לבחינת תחית המתים.
%break
מה שאין כן "רשע עוונותיו חקוקות על עצמותיו", כי "רשע" נקרא מי שהוא 
עדיין משוקע באהבה עצמית, כי "צדיק" נקרא "טוב", ו"טוב" נקרא 
"השפעה", 
%break
כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשה למלך". שפירושו, מה זה 
דבר טוב, שיכול לומר "מעשה למלך", היינו שכל מעשיו הם להקב"ה ולא 
לתועלת עצמו.
%break
לכן "טוב עין הוא יבורך". לכן אלו אנשים שיש להם תורה ומצות מבחינת 
המעשה, שזהו בחינת עצם, שהתורה ומצות נתנו מפי ה' לקיימם. וזה נקרא 
"לבנים", משום שאין להמעשים שום חסרון, כמו שכתוב "לא תוסיף ולא 
תגרע". לכן הם עצמותיו לבנים, כנ"ל.
%break
ועוונותיו חקוקות על עצמותיו, שהם לבנים, היות שלא עשה בקורת על 
המעשים שלו, אם הם בעל מנת להשפיע או לא, וסמך עצמו על הכלל, איך 
שהם מקיימים תורה ומצות. 
%break
והם אומרים, לעשות לשם שמים, זוהי עבודה ששייכת ליחידי סגולה, ולאו 
כל אדם מוכרח ללכת בדרך הזו, שידאג לעשות את העבודה שלו על הכוונה 
בעל מנת להשפיע.
%break
וזו נקראת "דעת בעלי בתים". מה שאין כן "דעת תורה" היא אחרת, כידוע, 
ש"דעת בעלי בתים הפוכים מדעת תורה". כי דעת בעלי בתים היא, שהאדם, 
בזה שהוא עוסק בתורה ומצות, הרכוש שלו מתגדל ומתרחב, 
%break
%page 155
היינו שהוא נעשה בעל בית יותר גדול, זאת אומרת, שהכל מה שהוא עושה, 
נכנס באהבה עצמית.
%break
מה שאין כן דעת תורה הוא, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "אדם כי ימות 
באוהל". אמרו "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה", 
שפירושו ממית את עצמיותו, שהיא אהבה עצמית הוא ממית. 
%break
אם כן אין לו שום רכוש, כי אין בעל בית שנוכל ליחס אליו רכוש, כי כל 
מגמתו היא רק להשפיע ולא לקבל. נמצא, שהוא מבטל את עצמיותו.
%break
נמצא, ש"רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו". היינו, בזה שלא הלך בדרך 
התורה, כי התורה נקראת "שחור על גבי הלבן", כלשון הזה"ק, שאומר, 
שלכן זכיותיו חקוקים על עצמותיו, משום שהעצמות הם לבנים וכתב שחור 
אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, היינו אם יש לבן, 
%break
היינו שהוא מקיים תורה ומצות, אז שייך לומר, או שהוא כמו התורה, שיש לו 
שחור על גבי הלבן. אז הוא משתדל להגיע לידי דביקות, או שנשאר עם 
העצמות הלבנים, ולא כותב עליהם שום דבר. 
%break
לכן נקרא "רשע, שעוונותיו חקוקים על עצמותיו". מה שאין כן באלו שאין 
להם לבן, שאין להם תורה ומצות בבחינת המעשה, הם לא שייכים לבחינת 
רשע, אלא הם שייכים לבחינת בעל חי, שהם סתם בהמות.
%break
%H מאמר התשובה
%break
הנה בזהר (נשא אות כ"ח ובהסולם) וזה לשונו "פקודא דא. מצוה זו הוא 
מצות תשובה. וזה הוא בינה. ומה היא בינה. היא אותיות בן י״ה. ובן הזה 
הוא ו׳, הדבוק בה, ומקבל ממנה מוחין די״ה. 
%break
וכל מי שחוזר בתשובה, הוא כאילו השיב אות ה׳, שהיא המלכות, אל אות ו׳, 
שהוא בן י״ה, ונשלם בו הוי״ה".
%break
ובזהר (נשא אות כ"ט ובהסולם) "כי אות ה׳ ודאי היא, ודוי דברים. וסוד 
הדבר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו, ונשלמה פרים שפתינו. כי 
ודאי כשאדם חוטא, גורם שתתרחק הה׳ מאת הו׳. 
%break
ומשום זה נחרב בית המקדש, ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים. 
ומשום זה כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את הה׳ לאות הו׳".
%break
ובזהר (נשא אות ל"א ובהסולם) "ותשובה דא אתקריאת חיים. ותשובה זו, 
שהיא המלכות, וה׳ דהוי״ה, נקראת חיים, שכתוב, כי ממנו תוצאות חיים, 
שהן נשמות ישראל, שהן תוצאות של המלכות, הנקראת חיים, היא הבל 
היוצא ונכנס בפיו של האדם בלא עמל ובלא יגיעה, 
%break
שהוא סוד ה׳ דהבראם, כי אות ה׳ מתבטאת מן הפה בקלות יותר מכל 
האותיות. ועליה נאמר, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. כי המלכות נקראת 
מוצא פי ה'. 
%break
והיא על ראשו של האדם, דהיינו, ועל ראשי שכינת אל. ועליה נאמר, ותמונת 
ה' יביט, כי המלכות נקראת תמונת ה'. וכן, אך בצלם יתהלך איש".
%break
ובזהר (נשא אות ל"ב ובהסולם) "ובגין, ומשום שהיא על ראשו של האדם, 
אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש. כי אם היא מסתלקת מעל ראשו 
של אדם, מיד מסתלקים החיים ממנו".
%break
%page 156
ובזהר (נשא אות ל"ד ובהסולם) "אלא ודאי על צורה זו של אות ה׳ העמידו, 
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. כי שבת היא המלכות, בשעה 
שהיא עולה לבינה. וכשזו המלכות, שהוא סוד שבת, שורה על ישראל, אין 
להם יגיעה ולא שעבוד. ובה נפש העמלה והיגיעה, שבת וינפש".
%break
ויש להבין את כל אלו השמות, שהזה"ק מכנה להמלכות:
א. מהו שמלכות נקראת "ה'", והיא "הבל בלי עמל ובלי יגיעה". והלא יש כלל 
"מצאתי ולא יגעתי אל תאמין".
%break
ב. מהו שמלכות נקראת "חיים". ובכמה מקומות בזה"ק מכנה מלכות "מדת 
הדין", שממנה נמשכת בחינת מותא.
ג. מהו הרמז שמלכות נקראת "פי ה'".
%break
ד. מהו הפירוש שהיא "על ראשו של אדם".
ה. מהו שאומר שמלכות נקראת "תמונת ה'", כמו שכתוב "תמונת ה' יביט".
ו. מהו שמלכות נקראת "צלם", שכתוב "אך בצלם יתהלך איש".
%break
ובכדי לבאר את הנ"ל, צריכים להבין מקודם את כל הענין של מטרת 
הבריאה, היינו כל הקשר שצריך להיות להנבראים, שיתקשרו עם הבורא. 
שעל קוטב הזה מתבססת כל היגיעה שלנו, 
%break
והעונשים, שנוהגים, באם שלא הולכים לתקן את זה. וזהו כל השכר שאנו 
מקבלים בזמן שהנבראים מתקשרים עם הבורא.
%break
זה ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אלא בכדי שלא תהיה נהמא 
דכסופא, שהוא ענין השתוות הצורה, כי שינוי צורה ברוחניות נקרא 
"התרחקות" והשתוות הצורה נקראת "התקרבות", 
%break
לכן הגם שרצונו להטיב לנבראיו הוא בלי הגבלות, מכל מקום נעשה ענין של 
השתוות הצורה, היינו שלא לקבל טוב ועונג, אלא בתנאי שיהיה בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
ומזה נמשך לנו ענין של יגיעה, היינו שצריכים לעשות מסך, בכדי שיוכל 
לקבל את הטוב והעונג בעמ"נ להשפיע. וזהו שורש היגיעה, הנמצא אצלנו, 
כמו שכתוב בפתיחה כוללת לספר פנים מאירות ומסבירות (אות ג') וזה 
לשונו "ודע, שהמסך שבכלי מלכות הוא שורש לחושך, 
%break
והיינו בכח העיכוב המצוי במסך על אור העליון, שלא יתפשט בבחינה ד'. 
והוא השורש גם כן ליגיעה על מנת לקבל שכר, כי ענין היגיעה היא בחינת 
פעולה שלא ברצון, להיות הפועל רק במנוחה ניחא ליה, אלא מפאת שבעל 
הבית משלם לו שכר, נמצא מבטל רצונו מפני רצון של בעל הבית".
%break
הרי כל מה שאנו צריכים לעשות, היינו עבודה, שרק זה מוטל עלינו, כמו 
שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שענין ברא הוא מה שאנו מתייחסים 
להבורא, שהוא הרצון להטיב לנבראיו, 
%break
ומבחינת ברא נמשך לנו ענין הפירוד ושנוי צורה. אבל על ידי לעשות, היינו 
עם עבודה שלנו, מה שאנו עובדים, בכדי להגיע למדרגת עמ"נ להשפיע, אנו 
שוב מתקרבים להבורא בבחינת השתוות הצורה.
%break
וזה ענין שותפות, שיש להנבראים עם הבורא, כמו שכתוב בזהר (הקדמת 
הזהר אות ס"ז) וזה לשונו "ולאמר לציון עמי אתה. אל תקרי עמי, אלא עמי 
אתה שפירושו, להיות שותף עמי". היינו כנ"ל, שהבורא נותן את הרצון 
לקבל, שהוא החסרון שברא, 
%break
הנקרא "חושך", כמו שכתוב "ובורא חושך", שזה בא מכח רצונו להטיב. 
והנבראים צריכים לתת את המסך, שע"י זה יוצאת לנו בחינת השתוות 
הצורה, שרק אז יש לנו כלים המוכשרים לקבל את השפע, הבא מבחינת 
להטיב לנבראיו. נמצא, אשר ברא - בא מלמעלה, לעשות - בא מתחתונים.
%break
והנה בענין היגיעה אנו מוצאים בה שני ענינים:
א. העבודה והשכר הם ב' ענינים, שהעבודה הוא שלא במקום שכר, היינו 
שזמן עבודה לחוד וזמן השכר לחוד.
ב. שהעבודה והשכר הם במקום אחד ובזמן אחד.
%break
%page 157
כי ענין "יגיעה" נקרא, שהוא צריך לעשות איזו תנועה. והתנועה גם כן נוהגת 
בג' אופנים:
א. יגיעת הגוף.
ב. יגיעת המוח.
%break
ג. יגיעה פנימית. שזה הוא הכי קשה. והוא בזמן שהוא צריך לעבוד עם 
המוח, ולעשות מעשים, שהם נגד המוח והשכל, היינו שהוא צריך לבטל את 
השכל שלו, שזה נקרא שהשכל מחייב אותו לעשות כך וכך, 
%break
והוא עושה תנועה ומבטל את השכל שלו, מה שהוא מבין שזה הוא אמת 
מאה אחוז לפי שכלו, ומכל מקום הוא מבטלו, זו היא יגיעה אמיתית.
%break
ונחזור לענין היגיעה. וניקח דוגמא, האדם עושה איזו תנועה, הוא בכדי לקבל 
תמורה עבור התנועה, אחרת היה נשאר במצב המנוחה, היות מצד הבריאה 
אדם משתוקק למנוחה. 
%break
ומבואר הטעם בתע"ס (הסתכלות פנימית חלק א' אות י"ט) "שהוא משום 
שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין תנועה נוהגת בו 
כלל".
%break
וזה אנו רואים, כפי גודל וחשיבות ונחיצות שיש לו להתמורה, בשיעור זה 
הוא מסוגל לתת יגיעה. אבל אם האדם היה מוציא איזו תחבולה, שיוכל 
לקבל התמורה בלי עבודה, תיכף היה מוותר על היגיעה, כי אצלו היגיעה 
היא רק אמצעי להשיג את השכר. אי משום זה, 
%break
אם יכול להשיג את השכר על ידי אמצעי אחר, היינו לא ע"י עבודה, אז הוא 
חושב, למה לו לעבוד בחינם, כי אינו מקבל שום שכר עבור עבודתו, כי מה 
שיתנו לו תמורת עבודה, הוא יכול להשיג בלי עבודה. נמצא, שהוא בלי 
תשלום. וכנ"ל, בלי תמורה אי אפשר לעבוד. לכן הוא מוותר על העבודה.
%break
וזה נקרא ש"השכר והעבודה נמצאים אז בב' מקומות בב' זמנים", כי 
העבודה היא, על דרך משל, שהוא בבית חרושת, והשכר הוא, מה שהוא 
מקבל משכורת בהקופה. ובב' זמנים. זאת אומרת, זמן עבודה לחוד וזמן 
קבלת השכר לחוד. 
%break
כי העבודה היא בכל שעה ושעה ובכל רגע ורגע, והשכר אינו מקבל אלא 
בסוף היום, שגומר את העבודה, כמו שכתוב (כי תצא שביעי) "לא תעשק 
שכיר, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש".
%break
אבל יש לפעמים שהעבודה והשכר נמצאים במקום אחד ובזמן אחד. וזהו 
במקום שהעבודה בעצמה היא השכר ולא מצפה שיתנו לו שכר אחר עבור 
העבודה שלו, היינו כל תנועה ותנועה מה שהגוף עושה, כפי הנ"ל, אין הגוף 
מסוגל לעשות שום תנועה בלי שכר. 
%break
מה שאין כן כאן, שהעבודה שלו היא השכר, נמצא שמקבל את השכר באותו 
מקום שהוא עובד. וכמו כן הוא מקבל את השכר באותו זמן שהוא עובד. 
זאת אומרת, שאינו צריך לחכות לזמן אחר שיתנו לו שכר, כמו בסוף היום 
כנ"ל, אלא על כל תנועה ותנועה הוא מקבל שכר תיכף על המקום.
%break
דוגמא, אם בא לארץ איזה אדמו"ר. נגיד למשל, אם בא אדמו"ר מלובאויץ'. 
ובטח אז הלכו לקבל פניו כל החסידים שלו, ויש לו איזו חבילה קטנה ביד 
ובוחר לאיזה חסיד, שיוליך את החבילה להמונית. ואח"כ הוציא הרבי שטר 
של מאה דולר ונותן לו תמורה עבור הסבלות, 
%break
שהוביל את החבילה להמונית. בטח החסיד שלו לא ירצה לקבל את הכסף. 
ואם הרבי ישאל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל את הכסף, וכי זהו דבר 
מועט, הלא סבל פשוט שהוא לא חסיד, 
%break
שלא יודע מה זה רבי, שלא מכיר שאני איש חשוב, הייתי נותן לו שטר של 
עשר דולר, אז הוא היה נותן לי תודה רבה. ואני נותן לך פי עשר מסבל 
פשוט, ואתה לא רוצה לקבל.
%break
רק מה צריכים לומר על זה. שהחסיד שלו לא רוצה לקבל ממנו את התמורה 
עבור הסבלות, היות שהוא כן מכיר גדלותו וחשיבותו של הרבי, והרבי בוחר 
בו, שהוא ישמש אותו, זהו לשכר גדול, ששוה ערך גדול. 
%break
שאם מי שהוא מהחסידים היה יכול לקנות ממנו את השרות הזה, מה 
שהרבי נתן לו לשמש אותו, החסיד בטח שהיה אומר לו, כל הון דעלמא אין 
לו ערך כלפי השמש הזה שהרבי נתן לי, ובחר בי יותר מכולם.
%break
%page 158
וכאן אנו רואים, שהיגיעה והשכר הם במקום אחד ובזמן אחד. כי בזמן 
העבודה, היינו בזמן שהוא נושא את המשא על עצמו, והוא צריך לקבל שכר, 
מטעם שבלי שכר אי אפשר לעבוד, אין הוא מקבל שכר במקום אחר. 
%break
זאת אומרת, שהעבודה היא החבילה, שהוא נושא. והשכר שלו יהיה במקום 
אחר, שהוא כסף, או בזמן אחר, היינו לאחר שגמר את עבודתו הוא מקבל 
שכר.
%break
אלא כאן, העבודה והשכר הם במקום אחד. העבודה היא שהוא נושא את 
החבילה, והשכר גם כן בזה שנושא את החבילה של הרבי, שאין הוא צריך 
לתת לו דבר אחר, שיהיה נקרא שכר. אלא העבודה בעצמה, מה שהוא 
נושא את החבילה של הרבי, זהו השכר שלו. 
%break
וגם זה הוא נקרא בזמן אחד, היינו שבאותו זמן שהוא עובד, באותו זמן הוא 
מקבל שכר, ואין שייך לומר כאן, שהוא מקבל שכר לאחר שגומר את 
עבודתו, אלא הוא מקבל שכרו ממש באותו רגע. שאין להפריד כאן בין זמן 
של עבודה לזמן של השכר, משום שכל השכר שלו הוא השרות, 
%break
מה שהוא נותן שרות להרבי, שהוא נהנה מהשרות הזה יותר מכל הון 
דעלמא. נמצא כאן דבר חדש, שאין שום מציאות, שיוכל להיות דבר כזה, 
שיקבל שכר בכל רגע ורגע על עבודתו, 
%break
אלא תמיד בא השכר אחר העבודה, כמו שכתוב "היום לעשותם ומחר לקבל 
שכרם". וכאן שאני, היינו שהעבודה והשכר באים כאחד.
%break
ולפי זה יוצא, ש"אין העבודה נקראת יגיעה", שיקבל עבורה שכר. רק בזמן 
שהעבודה והשכר הם בב' מקומות ובב' זמנים, כנ"ל, אז העבודה נקראת 
"יגיעה". זאת אומרת, שהעבודה היא רק אמצעי לקבל שכר. לכן אם היה 
באפשרותו לזרוק את האמצעי ולקבל תיכף את המטרה, 
%break
בשביל מה הוא צריך את האמצעי. אל כן, היות שכל המטרה היא השכר, אז 
כל תשומת הלב שלו רק על שכר. ומסתכל תמיד, איך לעבוד פחות ולהרויח 
יותר.
%break
מה שאין כן אם העבודה והשכר הם בזמן אחד, עבודה זו לא נקראת יגיעה, 
שנוכל לומר, שהוא רוצה להפטר מהעבודה, שהרי העבודה והשכר הם 
במקום אחד ובזמן אחד, כיון שהוא נהנה מזה שהוא משמש אדם חשוב.
%break
ולפי זה יוצא, שהיגיעה בתורה ומצות היא רק בזמן שהוא הנושא בעול 
תו"מ, כמו הסבל שנושא חבילה של הרבי ואינו מכיר בחשיבתו של הרבי, אז 
הוא תמיד עומד על המקח ורוצה יותר שכר מכפי שהרבי משלם לו עבור 
טרחתו, כנ"ל בהמשל של הרבי מלובויץ'. 
%break
היינו החסיד, שהוא לוקח את החבילה, מה שהרבי נותן לו, היות שהחסיד 
מכיר את חשיבותו וגדלות של הרבי, אז הוא לא רוצה שום שכר מהרבי, 
אלא גודל השכר נמדד לפי מה שהוא מכיר את גדלות וחשיבות של הרבי, 
כך הוא מקבל תוספת שכר. 
%break
כי הגם שיש בטבע הנאה גדולה בזמן שמשמשים את האדם חשוב, אבל 
בטח יש הבדל בחשיבות גם כן, כי אם האדם משמש את האדם הכי חשוב 
בעיר, הגם שיש לו הנאה. 
%break
אבל אינו דומה, אם הוא יודע שמשמש את האדם הכי חשוב במדינה. ומכל 
שכן שהנאתו גדולה ביותר אם הוא יודע שהוא משמש האדם הכי גדול 
בעולם, שהנאתו מרובה לאין קץ.
%break
נמצא מה שהאדם מתייגע בתורה ומצות, הוא מסיבת שחסר לנו את 
חשיבותו וגדלותו של הבורא יתברך. וזה נקרא בלשון הזה"ק, שכל 
מחשבותינו צריך להיות רק "לאקמא שכינתא מעפרא", שכל הרוחניות היא 
אצלנו בבחינת הסתרת פנים, שלא מרגישים את חשיבות של עבודתינו, 
%break
היינו שלא מרגישים את החשיבות למי אנו עובדים, את מי אנו משמשים. לכן 
כשמתגברים אז בעבודה, אז עבודה זו היא על דרך הכפויה, זאת נקראת 
"יגיעה", כיון שהשכר אינו במקום עבודה.
%break
היינו, בזה שהוא עובד בכפיה, הוא מצפה לקבל שכר לאחר זמן ובמקום 
אחר. וכיון שהשכר הוא מרוחק מזמן עבודה, לכן יש לו זמן לחשוב, שהוא 
עכשיו עובד ולאח"כ יקבל שכר, אז יש זמן שבחינת עבודה שורה שם. וזו 
נקראת "יגיעה". 
%break
%page 159
מה שאין כן כשמרגיש את חשיבות של העבודה, היינו שהוא מרגיש את מי 
הוא משמש, אז השכר במקום העבודה. עבודה כזו לא נקראת יגיעה, כי 
העבודה והשכר הם בזמן אחד ובמקום אחד, אין זה נקרא יגיעה.
%break
ואת זה יכולים להבחין כנ"ל, שכאן, כשהעבודה והשכר הם במקום אחד, 
נמצא שהעבודה בעצמה היא המטרה. לכן הוא לא ירצה לוותר על העבודה. 
כי מדרך העולם, שעל מטרה לא מוותרים, רק על אמצעים מוותרים. 
%break
לכן, בזמן שהשכר והעבודה הם במקום אחד וזמן אחד, אין האדם יכול 
לוותר על העבודה, כי אם הוא מותר על העבודה, הוא מוותר על השכר, כיון 
שהם במקום אחד.
%break
מה שאין כן אם האדם עובד כמו סבל, כמו המשל הנ"ל, כיון ששם שישנה 
יגיעה, משום שהעבודה והשכר הם בשני מקומות, אז האדם רוצה לוותר על 
היגיעה, שהיא רק אמצעי להשכר, ורוצה את השכר. למשל, האדם עובד 
בשביל להשיג עולם הבא, אז הוא מוכן לוותר על העבודה, 
%break
היינו אם יתנו לו עולם הבא בלי עבודה, כי רק להמטרה הוא צריך ולא את 
האמצעים.
%break
אותו דבר יש להבחין במתנה. אדם חשוב נותן מתנה למישהו. מקבל 
המתנה מבחין במתנה הזאת שני דברים:
א. שהוא אוהב אותו, אחרת לא היה נותן לו את המתנה.
ב. המתנה בעצמה.
%break
וגם כאן יש להבחין אותה הבחנה, היינו מהי המטרה ומהו האמצעי. וגם 
קובע את החשיבות של הנותן, אם הנותן הוא אדם חשוב, אז האהבה היא 
המטרה והמתנה היא רק אמצעי, שע"י המתנה נתגלה כאן ענין של אהבה. 
נמצא, שגם כאן הוא מוכן לוותר על המתנה ולא על האהבה. 
%break
מה שאין כן אם הנותן הוא אדם פשוט, אז המתנה היא המטרה והאהבה 
היא אמצעי, ויכול לוותר על האהבה, ובעיקר שיתן לו מתנות. נמצא, שבין 
שהוא נותן ובין שהוא מקבל, תמיד נוהג אותו החשבון של אדם חשוב.
%break
הנה עד כאן דברנו משכר ועבודה, אבל יש עוד ענין, היינו עונש. זאת 
אומרת, שאם הוא לא מקיים את התו"מ, הוא מקבל עונש על זה. אבל גם 
כאן יש להבחין, אם העונש הוא במקום שעובר על החוקים, או שהעונש הוא 
במקום אחר ובזמן אחר.
%break
וניקח לדוגמא שכר ועונש לגבי חוקי המדינה. מי שעובר על חוקי המדינה 
הוא מקבל עונש, והעונש שלו הוא לא במקום אחד ולא בזמן אחד. אדם, 
שגנב רכוש חבירו, ונודע שהוא היה הגנב, אז הוא מקבל עונש, 
%break
נגיד תפיסה או תשלומי כסף. אבל הכל הוא לא במקום אחד ולא בזמן אחד. 
ואם לא נודע שהוא גנב וכדומה, אף פעם לא יקבל עונש.
%break
אותו דבר נוהג גם לעוברים חוקי התורה. ומכל מקום יש הפרש גדול בין 
שעוברים חוקי התורה לעוברים חוקי המדינה. בבחינת חלק הנגלה, היינו 
מעשה תו"מ, שכל אדם יכול לראות מה שהשני עושה, בחלק הזה גם כן אין 
העבירה והעונש במקום אחד ובזמן אחד. 
%break
שאם אדם עבר עבירה ושיש עדים שראו, אז הוא מקבל עונש על העבירה 
שעבר. למשל, הוא אכל חזיר ויש עדים על זה. אח"כ הבית דין נותן פסק, 
שמגיע לו עבור עבירה זו עונש מלקות. נמצא, שהעבירה והעונש הם בשני 
מקומות ובשני זמנים, כדמיון כשעוברים על חוקי המדינה.
%break
אבל בבחינת עבודת האדם, לגשת לפנימיות התורה, שנקרא "חלק 
הנסתר", שם הענין דוקא בהצנע לכת, שאין שום איש יכול לראות עבודה 
פנימית של אדם, כי אין יודע מה שבלב חבירו. אם נגיד למשל, בא איש אחד 
ואומר, אני רוצה לתת תרומה גדולה עבור ישיבה שלומדים תורה, 
%break
%page 160
אבל אני רוצה שיעשו לי אבן גדולה בהישיבה, ששם יהיה רשום שאני נתתי 
את התרומה גדולה, ולפרסם בעיתונים שאני נתתי את התרומה גדולה כזו, 
בכדי שיכבדו אותי בכל מקום שאני אבוא.
%break
אז בטח יכולים לומר שהוא נדבן גדול, אבל לא יכולים לומר שכוונתו בעל 
מנת שרוצה דוקא לתמוך בלומדי תורה, אלא שמעורב גם כבוד, שנקרא 
"אהבה עצמית", בתוך התמיכה של חיזוק לומדי תורה. אבל כוונתו 
האמיתית נסתרה מאתנו, 
%break
כי יכול להיות שהוא באמת רוצה רק לחזק לומדי תורה, ובכדי האנשים 
האלו, שמקבלים את הכסף ממנו, שהם לא יכבדו אותו, לכן הוא מראה להם 
פנים, שהוא באמת רוצה כבוד, שרוצה לתת סכום כסף לצדקה מטעם 
שרוצה להחליף תאות כסף בתאות כבוד, וממילא לא יכבדו אותו.
%break
זה הוא בין אדם לחבירו, שיש להבחין בין חלק נגלה לחלק נסתר. ומכל שכן 
בין אדם למקום, ששם בודאי שיש הבחן גדול. וחז"ל אמרו "לעולם יעסוק 
בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" 
(פסחים נ', ע"ב). 
%break
הנה במעשה המצות ובלימוד התורה יש הבחן גדול בין חלק הנגלה, היינו 
המעשה, וחלק הנסתר, היינו הכוונה. כי אין שום אדם שתהיה לו היכולת 
להסתכל על הכוונה. כי המעשה שהוא עושה בין אדם למקום, אין אז אדם 
באמצע שיעשה לו הבקורת מה כוונתו, 
%break
כי בדרך כלל כל אחד ואחד עסוק בעניני עצמו ואין לו זמן לחשוב את 
החשבונות של חבירו. נמצא, על הכוונה רק הוא בעצמו חושב. זאת אומרת, 
כשהוא עוסק בשלא לשמה, היינו שמצפה לשכר, אז העבודה והשכר אינם 
במקום אחד ובזמן אחד. 
%break
וכאן, שאנו מדברים מעונשים, אין העבירה והעונש במקום אחד ובזמן אחד, 
כי העונש הוא מקבל לאחר שהוא עובר את העבירה, ואח"כ הוא מקבל 
עונש, עונש בעולם הזה או עונש בעולם הבא. וזה נוהג רק בחלק דשלא 
לשמה.
%break
מה שאין כן באלו אנשים שעובדים על הכוונה, היינו שיוכלו לבוא לכוון כל 
מעשיהם בעל מנת להשפיע, בהם השכר והעונש הם במקום אחד ובזמן 
אחד, כי זה שאינו יכול לכוון את המעשה להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
זהו העונש שלו, ואינו צריך שיתנו לו עונש אחר, כי אין לו יסורים יותר 
גדולים, בזה שהוא רואה, שהוא עוד מרוחק מהבורא.
%break
והראיה לזה, שאין לו אהבת ה', שירצה לכבד אותו. וכל זה הוא מטעם, 
שהוא נמצא במצב "אחוריים והסתר" מהבורא, זהו שכואב לו, וזה הוא 
העונש שלו. 
%break
וכאן הוא השכר שלו, אם יש לו אהבת הבורא ורוצה להשפיע לו נחת רוח. 
אבל זה הוא כנ"ל דוקא באלו שרוצים להגיע לעבוד רק לשם שמים, ולא 
ב"לא לשמה", באלו שייך לומר שהעונש והשכר הוא באותו מקום ובאותו 
זמן.
%break
אבל בכללות העולם נקרא עונש דוקא כשהם נמצאים בשני מקומות, כי 
בכללות העולם נקרא קיום תורה ומצות בחלק הנגלה, היינו בבחינת מעשה 
לבד, שזה נקרא "נגלה", 
%break
משום שמבחינת המעשה מגולה לכל, מה שהוא עושה ומה שהוא מדבר. 
ובחלק הנגלה, ביארנו לעיל, ששם נוהג הן השכר והן העונש בב' מקומות.
%break
ועם כל הנ"ל נבוא לבאר דברי הזה"ק, ששאלנו ו' שאלות. הנה ידוע שמלכות 
נקראת "ה' אחרונה שבשם הוי"ה", המכונה "בחינה ד' דאור ישר", 
שתכונתה היא מקבל בעמ"נ לקבל. וכל התיקונים, שאנו צריכים לעשות על 
ידי תורה ומצות, הם לתקן אותה, 
%break
שבחינת הקבלה שיש בה תהיה בעמ"נ להשפיע, שזה מכונה "דביקות בה'". 
משא"כ אם אין כוונתה בעמ"נ להשפיע, היא נעשית מרוחקת מה'. וידוע, 
שכל מה שלומדים בהעולמות עליונים המדובר הוא כלפי הנשמות, 
%break
%page 161
כמו שאמרו חז"ל (ויקרא ל"ו ד') וזה לשונם "אמר רבי ברכיה שמים וארץ לא 
נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא 
ישראל, שנאמר (ירמיה ב') "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה".
%break
לכן כל מה שלומדים בעולמות עליונים הוא רק כדי שהנשמות יקבלו את 
השפע העליון, כידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובכדי לתקן את 
השינוי צורה, השולט על המלכות מבחינתה עצמה, שהיא נקראת "מקבל 
בעמ"נ לקבל", 
%break
כי שינוי צורה גורם פירוד ברוחניות, ומכלי זה, שנקראת "מלכות", היא הכלי 
של כל הנשמות, שמהם נברא האדם, שמוטל עליו לתקן זה, שכל הכלי 
קבלה יהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
ועיין במה שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י' י"א) וזה לשונו "ובכדי לתקן 
דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך את כל 
העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה 
אלקים, שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, 
%break
ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, 
ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונשתלשלו העולמות עד 
למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, 
וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, 
%break
נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר דרך המערכה של 
העולמות דטומאה, כמו שכתוב עייר פרא אדם יולד, ונשאר משועבד תחת 
המערכה ההיא עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג 
שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
%break
הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על 
מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת 
הבריאה. והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת 
בגוף. 
%break
וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין 
סוף ב"ה, עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, 
שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו".
%break
ולפי מה שמביא שם בהקדמת הזהר, אנו רואים, שכל מה שאנו מדברים 
מהעולמות העליונים הוא רק מה שנוגע לנשמות. אי לזאת, מה שאנו 
אומרים, שהמלכות, שנתרחקה משם הוי"ה, הוא כלפי הנשמות, שהן 
צריכות לתקן אותה, שתחבר עם השם הוי"ה, כי כלפי הנשמות נתרחקה.
%break
אלא בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, והוא 
בבחינת השפעה, שזה גורם בשורש של האדם, שהוא המלכות, שגם כן 
תהיה בבחינת השפעה, שזו היא בחינת השתוות הצורה, אז נבחן שמלכות, 
שהיתה מרוחקת מהמשפיע בבחינת שינוי צורה, 
%break
ועכשיו שהאדם עוסק בבחינת השפעה, המכונה "השתוות הצורה", זה נבחן 
שהמלכות התקרבה את עצמה להשם הוי"ה, היינו להמשפיע. וזהו פירוש 
"תשיב ה' לגבי ו'", ש - יה"ו נקראים ט' ראשונות, 
%break
שהן בחינת המשפיע, ואות ו' נקראת שהיא המשפיעה למלכות, כיון שעתה 
מלכות היא בבחינת משפיע כמו ה - ו'. וזהו מה שמכנה הזה"ק מלכות בשם 
ה׳. זוהי תשובה על השאלה הא', ששאלנו.
%break
הנה מצד אחד, מלכות משורשה, שהיא שורש הנבראים, שנקראת מלכות 
מצד שורשה "מקבל בעל מנת לקבל", מבחינה זו נמשכת בחינת מיתה, כי 
ע"י הקבלה נפרדים מחיי החיים. לכן נמשכת מכאן בחינת מיתה. 
%break
לכן נקראת מלכות אילן המות (זהר בהעלותך דף ל"ג אות צ"ו) וזה לשונו 
"אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, המקרא מעיד, שכל מי שנותן צדקה 
לאביונים, מתעורר עץ החיים, שהוא ז"א, להוסיף חיים לאילן המות, שהוא 
המלכות, ואז נמצא חיים ושמחה למעלה, במלכות".
%break
הרי אנו רואים, שמצד אחד מלכות נקראת "אילן המות", היינו כנ"ל מצד 
שורשה. אבל כשהנשמות עוסקים בעניני השפעה, אז היא בבחינת השתוות 
הצורה, אז יורדת ממנה בחינת הצמצום וההסתר, 
%break
%page 162
שהיתה עליה, ודוקא מכאן, היינו ממלכות, נמשכים חיים להעולם. ומבחינה 
זו נקראת מלכות "חיים".
%break
ובזה תירצנו שאלה הב', למה נקראת מלכות "חיים", והלא מלכות נקראת 
"אילנא דמותא". והתשובה היא, לאחר שמתקנים אותה בבחינת "עובדא 
דלתתא אתער עובדא דלעילא", 
%break
היינו במעשים שהתחתונים עושים מעוררים את השורשים עליונים, שע"י זה 
גורמים יחוד קוב"ה ושכינתה, שמיחוד הזה באים חיים לעולם.
%break
והנה השאלה הג', מהו שמלכות נקראת "פי ה'". הנה אנו רואים בגשמיות, 
שהפה מגלה מה שיש במחשבתו. הנה הוי"ה נקרא מדת הרחמים, 
שפירושו, שהבורא הוא המשפיע טוב ועונג להנבראים. ובזמן שהמלכות 
נקראת "חיים", שהוא בזמן שהתחתונים עוסקים בהשפעה, 
%break
אז באים מהמלכות החיים עליונים, שמטרת הבריאה, שנקראת "אור 
החכמה", שהוא אור החיה, ובזמן שמלכות מגלית זאת, נקראת מלכות "פי 
ה'", שמגלת את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
ובזה נבוא לפרש מה ששאלנו בשאלה הד', מהו שאומר "ומשום שהיא על 
ראשו של אדם, אסור לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש". כי ידוע שמלכות 
נקראת "אמונה", ואמונה היא תמיד למעלה מהדעת. ו"ראשו" של אדם 
נקרא השכל של האדם. 
%break
ולפי זה יוצא, שמלכות שמים, שצריכים לקבל על עצמו, צריכה להיות 
למעלה מהדעת והשכל. לכן נקרא, שהמלכות היא על ראשו של אדם. לכן 
אסור ללכת ד' אמות בגילוי ראש, כי אם היא מסתלקת מעל ראשו של אדם, 
מיד מסתלקים החיים ממנו. 
%break
שפירושו של גילוי ראש, היינו שאין המלכות, שהיא בחינת אמונה, שורה על 
השכל והדעת שלו, כנ"ל שאמונה נקראת, שהיא למעלה מראשו, היינו 
למעלה מהדעת. 
%break
וכיון שאין לו אמונה, בטח שאור החיים, שבא ממלכות, מסתלק ממנו, כנ"ל, 
כי מלכות נקראת "חיים" רק על ידי תיקון של כלי דהשפעה. מה שאין כן 
בכלים דקבלה, מלכות נקראת "אילנא דמותא", לכן מסתלקים החיים ממנו.
%break
ושאלה הה', מה שמלכות, נקראת "תמונת ה'" הוא מטעם, שענין תמונה 
פירושה, כמו שאומרים, אני רוצה לדעת תמונה כללית על כל הדבר. אי 
לזאת, כשרוצים לדעת תמונה כללית על רוחניות, אומרים לנו "ותמונת ה' 
יביט", היינו לראות תמונה כללית על רוחניות 
%break
תלוי כפי מה שזכה לבחינת אמונה בה', שענין אמונה מתבטאת במוחא 
וליבא. ולפי אמונה שזכה, כך הוא מקבל תמונה על הנ"ל. לכן, היות שמלכות 
נקראת "אמונה", לכן מלכות נקראת "תמונת ה'", לומר שלפי האמונה שלו 
כך הוא מקבל תמונה על רוחניות.
%break
כמו כן על דרך הנ"ל נוכל לתרץ שאלה הו', מהו הפירוש שמלכות נקראת 
"צלם", כמו שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", ש"צלם" נקרא גם כן בחינת 
אמונה. כי "שמש" נקראת דעת ו"צל" היא בחינה המסתירה את השמש. 
וזוהי בחינת אמונה, שזהו נקרא לבוש, 
%break
שאם יש להאדם הלבוש הזה, אז מתלבש בו אור העליון, כמו שכתוב בזהר 
(ויחי דף ס"ד ובהסולם אות ר"א) "שאם מסתלק הצלם מסתלקים המוחין 
וכפי הצלם, כך מתלבש המוחין".
%break
%page 163
%H שמע קולנו
%break
אנו אומרים בסליחות "שמע קולנו ה' אלקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים 
וברצון את תפלתנו". ובתחנון של יום שני וחמישי אנו אומרים "חוסה ה' עלינו 
ברחמיך, ואל תתנו ביד אכזרים. 
%break
למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם. קולנו תשמע ותחון ואל תטשנו ביד 
אויבנו למחות את שמנו. ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל תשכחנו".
%break
יש להבין את מה שמסיים "ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל תשכחנו". 
משמע שזה הטעם, שאנו מבקשים, שה' יעזור לנו, מטעם שאומר "ובכל 
זאת שמך לא שכחנו". איזה טעם וסיבה הוא בזה ש"שמך לא שכחנו". 
שבשביל זה אנו אומרים "נא אל תשכחנו".
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לדעת, מי הם הגויים, ששואלים שאלת כפירה 
רחמנא לצלן. כי אנו אומרים "למה יאמרו הגוים, איה נא אלקיהם". וגם 
להבין, מה שאנו אומרים לה' "ואל תתנו ביד אכזרים". 
%break
מי הם "האכזרים". ועוד, שמשמע אם לא היה אנו נמסרים בידי אכזרים 
בגלות, לא היה נורא כל כך, ולא היינו צריכים להתפלל להוציא אותנו 
מהגלות של גויים.
%break
ונבאר את זה על פי דרכנו. היות שאנחנו נולדנו אחרי הצמצום וההסתר, ורק 
הרצון לקבל לתועלת עצמו מגולה אצלנו, שזה נותן לנו להבין, שלא כדאי 
לעבוד, אלא רק לתועלת עצמו. 
%break
ועל ידי זה שאנו משועבדים לתועלת עצמו, אנו מרוחקים מה'. כידוע, שענין 
קירוב וריחוק הכוונה על שנוי צורה והשתוות הצורה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, הוא נפרד מחיי החיים. 
וממילא הוא לא יכול להרגיש את טעם של תורה ומצות. כי רק בזמן שהוא 
מאמין, שהוא מקיים את מצות הבורא, 
%break
ולא לתועלת עצמו, אז הוא יכול להיות דבוק בנותן התורה. והיות שה' מקור 
החיים, אז האדם מרגיש את טעם החיים. ואז התורה נקראת אצלו "תורת 
חיים". ואז הוא מה שכתוב "כי הוא חייכם ואורך ימיכם".
%break
אבל בזמן הפירוד, הכל חושך אצלו. הגם שחז"ל אמרו "לעולם יעסוק אדם 
בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". אבל גם בזה יש הרבה 
תנאים. קודם כל הוא צריך, שיהיה לו צורך לבוא לשמה. כי האדם חושב 
"מה אני מפסיד, שאני עוסק שלא לשמה, שבשביל זה, 
%break
אני צריך לזכור תמיד, את הסיבה, מה שאני לומד לשמה, היא לא בשביל 
שאני אקבל שכר גשמי או רוחני. אלא הסיבה, שאני לומד שלא לשמה, היא 
מטעם, שעל ידי זה אני אזכה להגיע למדרגת לשמה".
%break
אז מתעוררת אצלו השאלה "וכי לדבר שלא חסר לי, אני צריך לתת יגיעה". 
כי הגוף בא אליו ואומר לו "מה אני ארויח, בזה שאתה רוצה לעבוד בעל 
מנת להשפיע, הנקרא "לשמה". שאם אני אתן יגיעה בשלא לשמה, אז אני 
אקבל דבר חשוב, הנקרא "לשמה".
%break
ובאמת הוא להיפך. אם הוא אומר להגוף שלו "תעסוק בתו"מ שלא לשמה, 
שזו היא סיבה, שעל ידה תגיע לשמה". אז בטח הגוף מפריע לו, אם זוהי 
מטרתו, בכדי להגיע לשמה. והוא מביא להאדם הרבה תירוצים, שלא יוכל 
לעבוד את העבודה דשלא לשמה.
%break
ויכול להיות שמזה נמשך, שאלו אנשים, שלומדים שלא לשמה, על המטרה 
שזה יביא להם להגיע לשמה, הגוף מפריע להם, ולא נותן להם לעסוק אפילו 
שלא לשמה. כי הגוף מפחד "אולי האדם יגיע לשמה".
%break
מה שאין כן לאלו סוג אנשים, שלא לומדים על הכוונה בכדי להגיע לשמה, 
זאת אומרת, שהם עוסקים בתורה ומצות, משום שהקב"ה צוה לנו לקיים את 
התו"מ שלו, תמורת זה נקבל שכר בעולם הבא, אבל אין מכוונים בעת 
הלימוד התורה, 
%break
%page 164
ש"אני לומד בכדי שאני אצא מאהבה עצמית, ואני אוכל לקיים תו"מ בעל 
מנת להשפיע". ולפי זה יוצא, היות שהוא לא הולך נגד הגוף, היינו נגד 
אהבה עצמית, משום זה אין הגוף מתנגד כל כך לקיים תו"מ. כי דעתו של 
הגוף, שהוא ישאר הכל ברשות שלו, היינו באהבה עצמית.
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שמכוונים בעת התעסקותם בתורה ומצות, שהם 
רוצים על ידיהם לזכות לשמה. לכן גם שלא לשמה קשה להם לקיים. כי 
הגוף מפחד, אולי הוא יפסיד את כל אהבה עצמית, ויעשה הכל לשם שמים, 
ולא ישאיר בידי הגוף שום דבר. 
%break
נמצא, שיש הבדל גם בשלא לשמה עצמה. זאת אומרת, בהכוונה עצמה 
דשלא לשמה. שאם הכוונה להשאר בתוך השלא לשמה ולא ילך הלאה, 
היינו להגיע לשמה, אז האדם יכול להיות מתמיד בלימוד התורה, כי אין לו 
התנגדות אמיתית מצד הגוף.
%break
מה שאין כן אם האדם מכוון בעת התעסקותו בשלא לשמה, שעל ידי זה יגיע 
לשמה, שזה נגד דעתו של הגוף, אמת הוא שעדיין עוסק בשלא לשמה, אבל 
היות שהמטרה היא להגיע לשמה, לכן על כל תנועה ותנועה הגוף מתנגד 
ונותן הפרעות על כל דבר קטן.
%break
זאת אומרת, שאלו אנשים, שהם לא הולכים על המטרה "בכדי להגיע 
לשמה", כשמסתכלים על ההפרעות, שאומרים האנשים, שכן הולכים על 
דרך להגיע לשמה, צוחקים מהם. ואומרים עליהם, שאינם מבינים אותם, 
שעל כל דבר קטן הם חושבים, שזהו הר גבוה. 
%break
וכל דבר קטן נעשה נגדם למחסום גדול. וצריכים התגברות גדולה על כל 
תנועה ותנועה. והם לא מבינים אותם, ואומרים אליהם "תסתכלו בעצמכם 
על דרך שלכם, איך שהיא דרך לא מוצלחת. ואנחנו, ברוך ה', לומדים 
ומתפללים, 
%break
ואין שום שליטה להגוף, שתהיה לו יכולת להפריע אותנו מלעסוק בתורה 
ומצות. ואתם, עם הדרך שלכם, אתם בעצמכם אומרים, שכל דבר קטן, 
שאתם עושים, אתם אומרים, כאילו כבשתם הר גבוה".
%break
ואפשר לדמות זה למה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב.) "לעתיד לבוא מביאו 
הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים, נדמה 
להם כהר גבוה. ורשעים, נדמה להם כחוט השערה". והגם שם מדברים 
מלעתיד לבוא, אבל דוגמא יכולים לקבל משם. 
%break
היינו לפרש כאן, שאלו, שהכוונה לבוא לשמה, הם בבחינת "צדיקים", כי 
המטרה שלהם היא להיות צדיק, שפירושו, שכל כוונתו היא רק לשם שמים. 
ואצלם נחשב היצר הרע להר גבוה, כנ"ל.
%break
ולאלו, שאין להם המטרה להגיע לשמה, היינו לצאת מאהבה עצמית, הם 
בבחינת "רשע", מטעם שהרע הנקרא "מקבל על מנת לקבל", נשאר אצלם. 
שהם בעצמם אומרים, שלא רוצים לצאת מאהבה עצמית. ואצלם, היצר הרע 
נדמה להם כחוט השערה, כנ"ל.
%break
וזה דומה בערך, להמעשה, שמספרים על הרבי בונים זצ"ל, ששאלו אותו 
בעיר דאנציג במדינת גרמניה "מדוע היהודים בפולניה הם שקרנים והולכים 
במלבושים מלוכלכים, מה שאין כן היהודים בגרמניה הם אנשי אמת והולכים 
במלבושים נקיים".
%break
ורבי בונים השיב, זהו כמו שאמר רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה, כ"א:) 
"אמר רבי פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, נקיות מביא לידי 
פרישות, יראת חטא מביא לידי קדושה".
%break
אי לזאת, כשבני גרמניה התחילו בנקיות, בא להם היצר הרע ואמר להם, 
אני לא אתן לכם ללכת לעסוק בנקיות, כי נקיות מביאה לשאר דברים, עד 
שמגיעים לקדושה. אם כן אתם רוצים, שאני אתן לכם להגיע לקדושה. זה 
לא יהיה. ומה הם היו יכולים לעשות, 
%break
%page 165
היות שהם השתוקקו לנקיות. אז הם הבטיחו לו, שאם יעזוב להם מלהפריע 
מעבודת הנקיות, אז הם לא ילכו הלאה. ואין לו מה לפחד, שהם יגיעו 
לקדושה, כי הם אנשי אמת. ומשום זה אנשי גרמניה הם הולכים בנקיות, כי 
היצר הרע לא מפריע להם.
%break
וכשראה היצר הרע, שאנשי פולניה עוסקים בנקיות, גם כן בא אליהם, ורצה 
להפריע להם, מטעם שהם יבואו לידי קדושה. והוא נגד זה. אז הם אמרו לו, 
לא נלך הלאה. אבל מה עשו. כשהוא הלך מהם, 
%break
אז הם המשיכו הלאה, עד שהגיעו לידי קדושה. כיון שהיצר הרע ראה, שהם 
שקרנים, לכן תיכף הוא לוחם עמהם על הנקיות. לכן אנשי פולניה, היות 
שהם שקרנים, לכן קשה להם ללכת בנקיות.
%break
באותו אופן יש להבין את ענין של אלו, העוסקים בשלא לשמה, ואומרים, 
שחז"ל הבטיחו לנו "שמתוך שלא לשמה באים לשמה". ולכן אין לנו להרבות 
יגיעות, בכדי להגיע לשמה. אלא סוף הכבוד לבוא. 
%break
אם כן, מה שיש דעה, שצריכים לזכור תמיד, שכל מה שאנחנו עוסקים 
בתו"מ, הוא בכדי להגיע לשם שמים, וזה הוא השכר שלנו, ולזה אנו מצפים, 
אין לנו עסק עם דעות אלו.
%break
אלא אנחנו נעסוק בשלא לשמה. וסוף הכבוד לבוא, כמו שהבטיחו לנו חז"ל, 
כנ"ל. ולכן אין היצר הרע בא להפריע להם מלעסוק שלא לשמה. כיון שהוא 
רואה, שאין להם בכלל השתוקקות להגיע לשמה. לכן הוא לא מפריע להם, 
כנ"ל במעשה של רבי בונים זצ"ל.
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שיש להם תשוקה להגיע לשמה. היצר הרע רואה, 
מה שעוסקים שלא לשמה, הוא מטעם שאין עצה, אלא מוכרחים להתחיל 
בשלא לשמה, כמו שאמרו חז"ל "שלא יעסוק בשלא לשמה, אלא מתוך שלא 
לשמה מגיעים לשמה". והם יושבים ומצפים "מתי אני כבר אגיע לשמה".
%break
כיון שהיצר הרע רואה, שהם עושים מאמצים, בכדי להגיע לשמה עם 
הסגולה שלא לשמה, לכן תיכף הוא בא אליהם, ועשה כל מיני פעולות, 
להפריע להם, בכדי שלא יגיעו לשמה. 
%break
ולא נותן לעשות דבר קטן שלא לשמה, מטעם פחד, היות שהם עושים 
מאמצים להגיע לשמה, כנ"ל בתשובה של רבי בונים זצ"ל.
ולפי זה משמע, שגם בשלא לשמה יש שתי הבחנות:
%break
א. שמטרתו בהשלא לשמה הוא בכדי להגיע לשמה. והוא תמיד בודק את 
עצמו, אם יש לו כבר איזו פסיעה בתוך העבודה שלו, שכבר התקרב מעל 
לבחינת לשמה. וכשהוא רואה, שהוא עוד לא זז כמלא נימא, אז הוא מצטער 
על זה, ועושה את עצמו, כאילו עוד לא התחיל כלל בעבודת ה'. 
%break
כי המודד שלו בתורה ומצות הוא, כמה שהיה בידו לכוון לשם שמים. ומשום 
זה, כשהוא רואה, שאפילו דבר קטן הוא לא יכול לכוון לשמה, אז ההרגשה 
שלו היא כאילו עוד לא עשה שום מעשה בעבודת ה'. ומחזיק את עצמו, 
כאילו הוא כלי ריק שלא יצלח לכלום.
%break
ואז הוא מתחיל לחשוב, מה יהיה התכלית שלו. הימים עוברים והוא לא יכול 
לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל חשקו. ועוד 
יותר גרוע מזה, שבכל יום, 
%break
במקום שהוא היה צריך להסתכל על דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו 
הם "מה בכך", הוא מסתכל עליהם, כאילו הם "הר גבוה". ורואה תמיד 
מחסום גדול לפניו, שלא יכול להתגבר עליו.
%break
ועל מצבים כאלו אמר אאמו"ר זצ"ל, שדוקא במצבים האלו, הנקראים 
״מצבים של אחוריים״, האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן להאדם לראות, 
אחרת זה יחשב לו בחינת פנים. כי בזמן שהאדם רואה, שהוא מתקדם, אז 
נחלש אצלו כח התפילה, כיון שהוא לא רואה, שהמצב תהיה כל כך רע. 
%break
כי סוף כל סוף הוא מתקדם, נגיד צעדים קטנים. אז יקח עוד קצת זמן, אבל 
הוא הולך. מה שאין כן כשהוא רואה, שהוא הולך אחורה, אז כשהוא 
מתפלל, אז התפילה היא מעומק הלב, לפי שיעור היסורים, שהוא מרגיש 
ממצבו הרע.
%break
%page 166
ובזה תבין את מה שאנו אומרים בתחנון "חוסה ה' עלינו ברחמיך, ואל תתננו 
בידי אכזרים". וצריכים לדעת, מי המה האכזרים. אז צריכים לדעת, בזמן 
שמדברים מעבודת הפרט, אז האדם הוא כלל. היינו, שכולל בתוכו גם 
בחינות "אומות העולם". 
%break
זאת אומרת, שיש לו התאוות והדעות של אומות העולם. והוא בגלות בידי 
"האומות העולם", שיש בו עצמו. וזה נקרא "ידי אכזרים". ואנו מבקשים מה' 
"ואל תתננו בידי אכזרים". ואכזר בגשמיות, הוא שעושה צרות לאדם  בלי 
רחמנות, ולא איכפת לו, שגורם להשני יסורים.
%break
כמו כן כאן בעבודת ה', שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים, 
באים הדעות של "האומות העולם" שבו. ומענים אותו עם הלשון הרע, מה 
שהוא שומע מהם. והוא צריך להלחם עמהם. והם יותר חזקים ממנו. והוא 
נכנע בפניהם, ומוכרח לשמוע בקולם.
%break
וזה גורם לו צער ויסורים, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, 
ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם". הרי אנו 
רואים, שהיסורים מה שהאדם סובל מהיצר הרע, 
%break
זוהי סיבה, שיהיה לו מקום תפילה. נמצא לפי זה, דוקא בזמן שיש לו 
מלחמת היצר, והוא חושב, שהוא לא יכול להתקדם, דוקא כאן יש לו מקום 
התקדמות.
%break
והוא זצ"ל אמר, שאין אדם מסוגל להעריך את החשיבות של הזמן, שיש לו 
מגע רציני עם הבורא יתברך. היוצא מזה, שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בידי 
אכזרים, ואין להאומות העולם שבקרבו שום רחמנות עליו, ועיקר אכזריות 
שלהם, שהם שואלים לו, כמו שכתוב "למה יאמרו הגויים, 
%break
איה נא אלקיהם", שזו שאלה של כפירה, שרוצים למחות את שם ישראל 
ממנו, כמו שכתוב "ואל תטשנו ביד אויבנו למחות את שמנו".
%break
נמצא, שעיקר מה שהם רוצים, הוא לעקור את אמונת ישראל בה'. ובטענות 
כאלו הם מפרידים אותו מה', שלא יכול להתקשר לה', להדבק בחיי החיים, 
ולהרגיש טעם בחיים הרוחניים. 
%break
לכן הוא אומר, הגם שהוא שומע כל יום את רוח הכפירה שלהם, כמו 
שכתוב, "למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם", "אבל שמך לא שכחנו", שאני 
עוד זוכר את הכתובת, לאן לפנות.
%break
זאת אומרת, הגם שה' לבד נשאר בנו, ולא מה שיש בהשֶם. כי הם גורמים 
לנו, שהשֶם ישאר לנו, שֶם יבש בלי שום טעם, אבל מכל מקום, על כל פנים 
"שמך לא שכחנו". לכן אנו מבקשים "נא אל תשכחנו". היינו, שהוא יתן לנו 
כח התקרבות אליו, בכדי שנוכל להשיג, מה שנכלל בהשם הקדוש.
%break
%H החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו
%break
ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם הנברא 
הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, שהוא הולך 
למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, 
%break
מהו החסרון העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. והיות שיש 
חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, מהו נקרא 
רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים.
%break
והנה בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף ג', אות י"א) כתוב שם וזה לשונו 
"ועם זה תבין גדר האמיתי להבחין בין רוחניות לגשמיות. כי כל שיש בו רצון 
לקבל מושלם בכל בחינותיו, 
%break
%page 167
שהיא בחינה ד', הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך 
לעיניו בעולם הזה. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, 
נבחן בשם "רוחניות".
%break
לפי זה יוצא, ש"גשמיות" נקרא, מה ששייך למלאות את הרצון לקבל שלנו. 
זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה 
שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".
%break
ובהאמור מובן מאליו, שהכלי על גשמיות, היינו חסרון למלאות את התועלת 
עצמו, אין אנו צריכים לדאוג להמציא לנו כלי של רצון לקבל בעמ"נ לקבל, 
משום שהכלים כאלו נתן לנו הבורא תיכף בהתגלות הבריאה. כידוע, 
שמחשבת הבריאה, 
%break
הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", ברא יש מאין הרצון לקבל, שישתוקק לקבל 
טוב ועונג. והבורא בטח שממלא בהכלי הזה כרצונו יתברך. נמצא, שעל 
הכלים דקבלה אינם צריכים לבקש.
%break
לכן התפלה שנותנים עבור גשמיות, היא רק על המילוי, דהיינו שה' ימלא לנו 
את כל מה שאנו מרגישים שחסר לנו. כי הרגשת החסרון, הוא מה שמביא 
לנו יסורים. והיסורים שבהרגשתנו, הם הסיבה שאנו נעשה את כל מה 
שביכולתנו, למלאות חסרונותינו.
%break
מה שאין כן בזמן שאנו צריכים להתפלל על רוחניות, שה' ימלא את 
חסרונותינו, כי החסרון על רוחניות תהיה הסיבה להתפלל, שה' ימלא את 
מבוקשנו, מטעם שיש לנו יסורים מזה שהחסרון עוד לא קבל מילוי, הלא 
החסרון הזה עוד לא נולד בנו. 
%break
היינו, שיחסר לנו למלאות את הכלי, הנקרא "כלי דהשפעה", כנ"ל, שזהו 
ההבדל בין רוחניות לגשמיות. ש"כלי הגשמי" נקרא כלי דקבלה, שהוא רוצה 
למלאות את התועלת עצמו. ו"כלי רוחני" נקרא כלי, שרוצה דוקא למלאות 
את תועלת ה', ובניגוד לתועלת עצמו.
%break
וכלי זה לא נמצא בטבע הבריאה. כי מצד הטבע, אדם נולד רק בכלי של 
תועלת עצמו. ומה שאנו אומרים להגוף שלנו, שצריכים לעבוד לתועלת ה', 
את ענין זה הוא לא יודע אפילו מה שמדברים אליו. 
%break
כי לא עלה על דעתו, שיש ענין שלא להסתכל על תועלת עצמו, אלא שיחשוב 
כל היום על תועלת ה'. ובפרט ששומע, שכדאי לוותר על תענוגים ששייכים 
לאהבה עצמית, לצורך תועלת ה'.
%break
וכל כך מוזר הדבר להגוף, בשעה ששומע, שצריכים לעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע, תיכף מתחכם ושואל, אני רוצה לדעת, אם אתה רואה אנשים 
שהולכים בקו הזה, שבשבילם גם אתה רוצה לעשות כמוהם. נכון, הייתי 
מסכים עמך, אבל תגיד אתה בעצמך, כמה אנשים אתה רואה, 
%break
שכל מחשבתם בחייהם הוא רק לדאוג מה שנוגע לתועלת ה', ולא לתועלת 
עצמו. ואם נאמר, שכן אתה יודע, שיש אנשים, שהולכים בקו הזה, אבל כמה 
השקיעו יגיעה וזמן, שתהיה להם היכולת, שכל מעשיהם יהיו רק בעמ"נ 
להשפיע. ובעיקר, כמה זמן צריך דבר זה לקחת. 
%break
חודש, חודשים, שנה, ושנתיים. ועוד יותר הוא מתחכם לשאול, אם כולם 
השקיעו זמן ויגיעה, הצליחו לקבל דרגה זו, שיוכלו לכוון בכל מעשיהם 
בעמ"נ להשפיע. ובדברים האלו יש להם כח להרחיק את האדם מהעבודה, 
השייכת לדרך השפעה.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שלגבי רוחניות, הנקרא ״לעשות נחת רוח ליוצרו״, אין 
לאדם חסרון כזה. אלא להיפך, שאם באה לו לאדם איזו מחשבה, שצריכים 
לעשות משהו להשפיע לה' בלי שום תמורה, תיכף מתקומם לנגדו כל 
המחשבות והרצונות של הגוף, וצועקות, 
%break
אל תהיה טיפש ויוצא דופן ללכת נגד דרך העולם, שיודעים, שעיקר המחייב 
לעבוד, הסיבה היא, תועלת עצמו.
%break
ורק עם כח זה הוא יכול לעסוק בתו"מ. והגם שיודע, שצריכים לעבוד לשמה, 
אבל על זה יש תשובה כללית, שהוא מקיים מה שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק 
אדם בתו"מ שלא לשמה, היות מתוך שלא לשמה הוא יזכה לשמה". אבל אין 
צורך לדאוג על זה, היינו שיבדוק את עצמו, 
%break
%page 168
אם באמת הוא התקרב קצת לבחינת לשמה. אלא הוא יודע, שסוף הכבוד 
לבוא, היינו שבטח הוא יגיע לבחינת לשמה. וממילא אין צורך אפילו לחשוב, 
מהו הפירוש של לשמה, כי בדבר שאין מוטל עליו לעשות, אין צורך לחשוב 
ולהכנס בפרטים, לדעת מהו ענינו. אלא הוא חי כמו הכלל כולו.
%break
אי לזאת, יש הבחן גדול בין התפלה שמתפללים על גשמיות, לתפלה 
שמתפללים על רוחניות. כי על רוחניות צריכים מקודם להתפלל על הכלי. 
זאת אומרת, על חסרון, היינו שירגיש צער ויסורים, בזה שאין לו הכלי זה, 
הנקרא "רצון", היינו שישתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
נמצא לפי זה, שאין לו להתפלל על מילוי חסרון, כמו בגשמיות, שיש לו 
חסרון, ומבקש על מילוי חסרון, משום שעדיין אין לו שום כלי של רוחניות, 
כנ"ל. ומשום זה על האדם שהולך להתפלל על רוחניות, 
%break
עליו להתפלל על הכלי, שה' יתן לו כלי, שירצה להשפיע להבורא. ואח"כ, 
שיש לו כלי, ששייך לרוחניות, אז הוא יכול להתפלל על שפע, שיכנס לתוך 
כלי הרוחני.
%break
היוצא מהנ"ל, החסרון אמיתי, שעל האדם להתפלל לה׳, צריך להיות על 
הכלי. וזה הולך לפי הכלל "אין אור בלי כלי". וכשהוא מתפלל על חסרון 
אמיתי מה שחסר לו, אז באה עניית התפלה, היינו שהקב"ה נותן לו כלי 
חדש. וזהו כמו שכתוב "והסירותי לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר".
%break
ועל ענין חסרון זה שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר בשם רבו אדמו"ר 
מפורסוב זצ"ל על פסוק "צו את אהרן" (פרשת צו). "ופירוש רש"י, אין צו 
אלא לשון "זרוז מיד ולדורות". אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב "לזרז" 
במקום שיש בו חסרון כיס". 
%break
ואמר על זה פשט, "כיס" הוא כלי, שבו מכניסים כסף. ומדרך העולם, 
שדואגים ונותנים יגיעה, בכדי להשיג כסף. ואמר, ״ביותר צריך האדם לדאוג 
במקום שיש חסרון כיס, הכוונה חסרון הכלי״.
%break
וזהו כמו שביארנו, שברוחניות אין להאדם להתפלל, שה' יתן לו שפע 
ואורות, אלא עליו לדאוג מקודם, שיהיה לו כלי, היינו רצון וחשק להשפיע 
לה', היות מצד הטבע יש לנו רצון אך ורק לקבל, ולא להשפיע.
%break
ובהאמור, כשהאדם נכנס בעבודת הקודש, ורוצה להגיע לשלימותו, עליו 
להשקיע כל כוחותיו, בכדי שישיג את הרצון, שירצה לעשות נחת רוח ליוצרו. 
ועל זה הוא צריך לרכז כל תפלותיו, שהקב"ה יעזור לו, ויתן לו כלי חדשה זו. 
ולומר לפניו "רבונו של עולם. 
%break
כמו שנתת לי כלי מתחילת בריאתי לעולם הזה, שהוא אך ורק לקבל 
לתועלת עצמי, אני מבקש ממך, תן לי עכשיו כלי חדש, היינו שיהיה לי רצון 
אך ורק להשפיע לך נחת רוח".
%break
ואין לשאול, איך אפשר להתפלל, שיתן לו כלי, הנקרא "רצון להשפיע", בו 
בזמן שאומרים, שלא חסר לו הכלי הזה. כי הוא לא מרגיש, שזה יחסר לו. 
ואם כן, איך אפשר לבקש על דבר שאין לו חסרון.
%break
והגם שהוא רואה, שאין לו הכלי הזו, הנקרא "רצון להשפיע", אבל לא 
אמרינן, את כל מה שאין לאדם נקרא שחסר לו. כמו שכתוב בספירות 
עליונות, כי ספירות הבינה, 
%break
שהוא "כי חפץ חסד", אף על פי שע"י צמצום ב', למדנו, יצאה מראש דא"א, 
מכל מקום נחשבת כאילו לא יצאה. הגם שאין לה חכמה, אבל לא נבחן זה 
לחסרון, מעט שלא חסר לה.
%break
%page 169
רואים אנו, מתי נבחן דבר שאין לו לחסרון, דוקא שחסר לו. ועוד יותר מזה, 
שצריכים להרגיש יסורים, בזה שאין לו. זאת אומרת, אפילו שמרגיש שחסר 
לו, אבל אין לו יסורים, מזה שאין לו, עוד לא נבחן זה לחסרון. ואם כן, איך 
הוא יכול להתפלל על דבר שלא חסר לו.
%break
ומשום זה מוטל על האדם לחשוב על מטרת הבריאה, שידוע שהיא "להטיב 
לנבראיו". וכשהאדם מתחיל לעשות בקורת על הטוב הזה, שנמצא בין 
הנבראים. היינו, מה שהם נהנים בהעולם מהטוב והעונג, שהבורא רוצה 
לתת להם, ואין הוא מוצא את זה בין הנבראים, 
%break
ומזה הוא בא לידי הכרה, שבטח יש איזו סיבה, שהיא מונעת מהנבראים את 
הטוב והעונג, שמסיבה זו אין השפע העליון יכול להתגלות, ובשביל זה אין 
מטרת הבריאה יכולה לבוא לשלימותה.
%break
וכשהוא מסתכל על עצמו, הוא אומר, שכל מה שהוא רואה, שהנבראים לא 
הגיעו לקבלת השפע, בטח הסיבה היא, משום שלא מקיימים תו"מ כראוי 
לקיים את מצות המלך. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם 
תורה ומצות". משמע מכאן, שע"י תו"מ יכולים לזכות להטוב והעונג.
%break
אבל נשאלת השאלה, מדוע לא מקיימים תו"מ כראוי לשמש את המלך. אז 
הוא אומר, שהוא מטעם, שחסר לנו הרגשת החשיבות שבתו"מ. וכמו כן 
שחסר לנו החשיבות של המצוה, שציווה לנו לקיים את התורה ומצות שלו.
%break
והאדם בא אז לידי החלטה גמורה, שרק ה' הוא יכול לתקן זה. היינו, שבאם 
הוא יגלה לנו קצת אור של תורה ומצות, שנרגיש את התענוג שיש בהם, 
בודאי כל אחד תהיה לו היכולת לשמש את המלך בכל מאודו ונפשו, 
%break
כראוי להיות לאלו שמרגישים בגדלות המלך. ומשום זה על מה צריכים 
להתפלל לה', שיתן קצת שפע עליון. אז כולם יתעסקו בתורה ומצות כראוי, 
בלי שום התרשלות.
%break
אמנם רואים אנו מה שהאר"י הקדוש אומר, ששם לא היתה נוקבא כראוי, 
לכן היתה השבירה. והאור פנימי מפרש את דברי הרב ז"ל, היות שהשפע 
העליון צריך לבוא לתוך כלי, שיקבל את השפע בעמ"נ להשפיע, והיות 
שהאור היה יותר גדול, מכפי שהכלי היה מוכנת לקבל, 
%break
זאת אומרת, שהכלי צריכה לקבל אור בדיוק כפי מה שיכולים לכוון בעמ"נ 
להשפיע, ולאור גדול כזה לא היתה לה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, לכן 
היה האור צריך להכנס בכלים, שרצונם הוא בעל מנת לקבל.
%break
וזה נקרא "קליפה". ונמצא שהכלים נשברו, שפירושו, שבהכלים האלו, אם 
יבוא שפע, אז כל השפע ילך לחיצונים, היינו להקליפות. וזה דומה כמו 
שאומרים, שהכלי נשברה, שלא נותנים לתוכה שום דבר, משום שהכל יפול 
לחוץ.
%break
לכן אין להאדם להתפלל, שיתנו לו שפע מלמעלה, כי בטח הכל ילך 
לחיצונים. אלא יתפלל לה', שיתן לו כלי, שהוא רצון וחשק להשפיע לה'. 
וכשיהיה לו הכלי הזו, אז בטח יתגלה השפע העליון להאדם, 
%break
וירגיש את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו". לכן יש 
לבקש מה' על מה שבאמת חסר לו להאדם. וזהו כלי דלהשפיע. ועל שאר 
דברים אין לו להתפלל.
%break
%H תפלת רבים
%break
%page 170
בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי 
יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא 
יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו 
ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. 
%break
ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד 
על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה 
להיפרד מהם".
%break
"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, 
שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה 
שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, 
%break
נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה 
ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי 
קבלה.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים 
שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך 
למטה להנבראים, 
%break
מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי 
הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.
%break
ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים 
דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה 
שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, 
שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".
%break
ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, 
היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל 
הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. 
זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. 
%break
ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם 
מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, 
הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם 
יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.
%break
וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים 
מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו 
יותר משאר אנשים. 
%break
המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. 
נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.
%break
ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, נראה 
בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר 
לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, 
%break
הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות 
בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.
%break
ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם 
דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין 
הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', 
כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, 
%break
%page 171
כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא 
מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, 
להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.
%break
העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, 
ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו 
יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני 
מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, 
%break
שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם 
כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים 
לקבל מאחרים.
%break
זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם 
שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא 
רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית 
שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.
%break
אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, 
שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת 
רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא 
הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
%break
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה 
הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, 
היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.
%break
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את 
האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה 
יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.
%break
נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם 
הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק 
משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים 
לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.
%break
יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול 
לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה 
פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק 
ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, 
%break
וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על 
דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.
%break
והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' 
יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים 
יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, 
אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. 
%break
ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר 
גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, 
שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, 
%break
היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא 
השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.
%break
ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על דברים 
גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד שכדאי לבוא לאיש 
פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, שצריכים לעבור על כל העולם, 
עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. 
%break
בא אדם אחד, שהוא ממעמד הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, 
ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם כלים, 
שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק עליו.
%break
וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה מבינוני, 
והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל יחידי סגולה 
בעולם, 
%break
%page 172
כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך לבקש 
מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני יכול לתת לך 
כוחות עבודה על שטויות כאלו.
%break
וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא 
לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. ועתה, אם הוא 
רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה וטהורה בלי שום עירוב 
דקבלה עצמית.
%break
נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב שום 
רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד מכאן ולהבא 
לא יהיה בשביל הרצון לקבל, 
%break
אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם לרשות של 
רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה.
%break
היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, 
שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל 
לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, כמו שאומר הרמב"ם 
(הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות גם על העבר. 
%break
וזה לשונו, "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, 
ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על 
שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב 
לזה החטא לעולם".
%break
ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי 
יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי 
רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם 
מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל 
עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה 
טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. 
%break
כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה 
הוא בשביל הכלל כולו.
%break
אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע הבא 
מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה נמצאים 
תמיד על העם כולו". אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה 
השפעה טהורה כנ"ל, 
%break
היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל יש כאן עוד 
ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, 
שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום 
זה הוא צריך לבקש עבור הכלל כולו, כנ"ל.
%break
והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר 
לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום 
זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו 
חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, 
%break
כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל 
חסר כלים להכלל.
%break
זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין 
כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את 
השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה.
%break
%page 173
%H חשיבותה של תפלת רבים
%break
בזהר וישלח (דף י"ג ובהסולם אות מ"ה) וזה לשונו, "ובוא וראה, שאמר רבי 
שמעון, תפלה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה 
התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים. כי אחד שואל חסדים, והשני 
גבורות, והשלישי רחמים, ונכללת מכמה צדדים, דהיינו מצד ימין, 
%break
ומצד שמאל ומאמצע. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה 
ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל 
הנוקבא, וממנה לכל הצבור. ובוא וראה, יעקב היה כלול מכל ג' הקוין. 
ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, 
%break
בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין כמו תפלת רבים. ועל כן כתוב "וירא 
יעקב מאוד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק 
בתפלתו".
%break
אנו רואים כאן בדברי הזה"ק, שמפרש "תפלת רבים" על אדם יחיד, שאומר, 
שיעקב היה נכלל מכל ג' הקוין. ובכל המקומות שכתוב בענין תפלת רבים, 
משמע פשוט, שרבים מתפללין, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח' ע"א) וזה לשונם, "דאמר רבי יוחנן משום 
רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון". אימתי עת 
רצון. בשעה שהצבור מתפללין".
%break
משמע מכאן באופן פשוט, שרבים מתפללין ביחד. וכן יש להבין מה שאומר 
הזה"ק, ש"התפלה נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים". מהי 
המשמעות ש"נעשית עטרה בראש", ש"עטרה" היא פירוש כתר המלך, כמו 
עטרת מלכות. מהו שמהתפלה נעשית עטרה בראשו. 
%break
מה נותנת לנו להבין את חשיבותה וגדלותה של תפלה. כי משמע, שהוא 
רוצה לגלות ענין חשיבות התפלה, אז הוא אומר לנו, תדעו, שמהתפלה 
נעשית עטרה להמלך.
%break
ואומר, שמכונה יסוד, והוא המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל 
הצבור. ויש להבין, מה דוקא שהעטרה נעשה על היסוד. הלא ידוע, אנו 
מתפללים לאין סוף ברוך הוא, 
%break
אם כן מהו הפירוש שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. ומהו הענין 
שאומר, שהיסוד משפיע להנוקבא, ומהנוקבא אל הצבור.
%break
ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור הרבים, 
זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי בזמן שהאדם 
מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, 
או לא. 
%break
מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין 
בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום 
דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל.
%break
ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת. ולפי 
מה שמבואר בדברי הסולם מכמה מקומות, משמע, שתפלת רבים הכוונה 
על המלכות, שהיא נקראת כנסת ישראל או שכינה הקדושה, שהיא נקראת 
"רבים", משום שהיא כוללת כל הנשמות. 
%break
והיות ששכינתא בגלותא, ומבקשים על גלות השכינה, שלפעמים קוראים 
אותה "שכינתא בעפרא", כי כל אלו השמות מראים לנו את תוכן של המטרת 
הבריאה, שהיתה מטעם להטיב לנבראיו.
%break
וכידוע, שמסיבת, שיהא מגולה שלימות פעולותיו, היה צמצום א'. שפירושו, 
שבמקום שיש רק כלי הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, השפע העליון יהיה 
מהמקום הזה נסתר. ורק במקום שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, אז מגיע 
השפע למקום הזה. והיות שהאדם נולד מצד הטבע רק לקבל, 
%break
%page 174
לכן במקום שהוא רואה, שהמקבל שלו, שהוא בחינת אהבה עצמית, לא יכול 
לקבל. אלא הוא צריך לעשות הכל עבור השכינה, היינו עבור המלכות, שרק 
ע"י זה יתגלה כבודו יתברך במלכות, שרק בזמן שהבורא יכול להתגלות 
לתחתונים, נראה אז את שם כבודו יתברך, כנ"ל, שבמקום שנתגלה השוכן, 
%break
נקראת שכינה, שאז נקרא בחינת "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", כי שם של 
הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מתגלה בעולם, כי בחינת מטרת הבריאה, 
הנקראת להטיב לנבראיו, כולם משיגים, משום שכבר יש כלי הראוי לקבל, 
שהוא הכוונה בעמ"נ להשפיע, המכונה דביקות ה'.
%break
נמצא לפי זה, היות שהנבראים הם מצד הטבע רק לקבל בעמ"נ לקבל, 
ואינם יכולים בלי התגברות על הטבע שלהם, לעסוק בעמ"נ להשפיע, אז הם 
גורמים, 
%break
שהמלכות תישאר בעפר, היינו שלא יכולים לראות את מעלתה. זאת 
אומרת, שלא יכולים לראות מה שיש לה לקבל מהבורא, כי הכל נסתר 
מטעם הצמצום, כנ"ל.
%break
אבל לחשבון הנפש אנו צריכים. היינו אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו 
חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא 
נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם 
(הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, 
%break
שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע 
דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות 
ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת 
האדם ולהנאתו".
%break
נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה. ואנו רואים להיפך, כי 
בגשמיות כל אחד ואחד רואה שיש ממה להנאות. מה שאין כן בעבודת 
התורה ומצות אי אפשר להגיד למי שהוא, שיעסוק בתו"מ, מבלי שמבטיחים 
לו שכר תמורת עבודתו, 
%break
מטעם כי בעת התעסקותו בקיום המצות, הוא לא מרגיש שום טעם בזה, 
אלא דוקא בעת שמבטיחים לו שכר, והוא מאמין בזה, אז הוא יכול לעבוד 
בתו"מ, מטעם שיקבל תמורה.
%break
מה שאין כן בעת שהוא עוסק בדברים גשמיים, כגון אכילה שתיה וכסף 
וכבוד וכדומה, אין האדם שואל, בשביל מה אני צריך להתעסק בדברים 
גשמיים האלו. כי במקום שהאדם מרגיש תענוג, אין הוא שואל, מהי המטרה 
בזה שאני מקבל התענוג. 
%break
וכל מה שיש לו, בזמן קבלת התענוג, להרהר, הוא, איך אפשר להרחיב 
התענוג בכמות ובאיכות. ולא חס ושלום אף פעם לא יהרהר על ענין קבלת 
התענוג, היינו, בשביל מה אני צריך לקבל הנאה.
%break
ויש לפעמים, שהאדם מקבל תענוג מדבר שלא עלה לו לשלם שום דבר 
עבור התענוג, הגם שהוא נהנה הרבה, מכל מקום מתעוררת בו שאלה, מה 
תהיה התכלית מהתענוג הזה. 
%break
דוגמא, תענוג שאינו עולה כסף, זהו תענוג המנוחה, שאינו צריך לקנות את 
התענוג הזה, אלא את התענוג הזה הוא מקבל בלי כסף.
%break
אבל יש הרבה פעמים, שאדם שואל לעצמו, מה אני ארויח בזה שאני נהנה 
מהמנוחה. אבל בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, במצב זה אינו 
עולה אף פעם על מחשבתו, מה תהיה התכלית של הנאה זו. ואם במקרה 
שכן עולה במחשבתו, לחשוב מה תהיה התכלית מהתענוג הזה, 
%break
שאני נהנה עכשיו, זהו סימן שאין התענוג, מה שהוא מרגיש, אינו תענוג 
אמיתי. כי נשאר עוד מקום במוח שלו לחשוב על תכלית. וזהו סימן, שיש לו 
בחינת חסרון בתענוג זה. ובמקום שיש חסרון, יכול לעלות במחשבתו, 
לחשוב על תכלית אחרת ממה שהוא מרגיש עכשיו.
%break
היוצא מכל הנ"ל הוא, שעיקר טעם החיים והעונג נמצא בתורה ומצות, ששם 
נמצא האור עליון בבחינת פקדון, כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר 
דף רמ"ב מראות הסולם אות א') וזה לשונו, "וכשזוכים לשמוע בקול דברו, 
נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא מלשון "פקדון". 
%break
%page 175
כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא 
כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, 
בעשיית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת 
האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות".
%break
נמצא, שע"י קיום תורה ומצות, מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא להטיב 
לנבראיו. אבל הוא אומר שם בהסולם, שזה דוקא לאחר שזוכים לקיים את 
התו"מ בבחינת "לשמוע בקול דברו". מה שאין כן כשמקיים תו"מ בבחינת 
"עושי דברו", מטרם שזוכים "לשמוע", נקראים המצות בשם עיטין, 
%break
והן בחינת אחור, שפירושו הוא, שעוד אינו מאיר בהם את אור העליון השייך 
לאותה מצוה, אלא הם בחינת עצות, איך להגיע לבחינת אור הפנים, 
השייכים להמצוה.
%break
וכל העבודה וההתחזקות, שהאדם צריך להתגבר על הרצון והמחשבה שלו, 
מה שהם מפריעים לו ללכת על דרך האמת, נוהג רק בזמן שהוא באחוריים, 
שנקרא בחינת עושי דברו. כי במצב זה עוד לא מרגיש את האור העליון, 
המלובש בתו"מ. ומשום זה הוא עושה הכל מטעם, שהוא מאמין, 
%break
שזוהי זכיה גדולה, אם הוא זוכה לעסוק בתו"מ, אפילו שאינו מרגיש את 
חשיבותה אלא עושה הכל באמונה למעלה מהדעת, שזוהי תכליתו של 
האדם, 
%break
להגיע לידי דביקות ה', ועושה הכל בכדי להגיע לזה. וכיון שכן, הוא מקיים 
הכל ועושה מאמצים רבים בכל מה שהוא יכול, וכוונתו היא אך ורק להגיע 
לידי שלימות.
%break
והיות שהוא רואה, שאחרי כל המאמצים וההתגברויות, מה שהוא רוצה 
להתגבר על המפריעים, שעומדים נגדו, ומכל מקום הוא עומד עדיין מבחוץ, 
היות שענין דביקות הוא השתוות הצורה, והוא שעוד לא זז כמלוא נימא 
מאהבה עצמית, שהיא פעולה הפוכה מדביקות ה', 
%break
אז הוא הולך להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לאוקמא שכינתא מעפרא, 
שפירושו, שמלכות שמים, שנראה לאדם, בעת שהוא רוצה לעבוד רק 
בשבילה, היינו בשביל שיתגלה כבוד שמים בעולם, אז הוא מרגיש טעם עפר 
במצב הזה. והוא רואה, שכולם כמוהו, 
%break
היינו שמזלזלים בכבוד שמים, מטעם שאין הם יודעים להעריך את 
חשיבותה. זה נקרא "תפלת רבים", היינו שמתפלל עבור הרבים.
%break
ויש להבחין ב' הבחנות:
א. המלכות, נקראת רבים, מטעם שהיא כוללת כל הנשמות.
ב. תפלת רבים היא, שמתפלל עבור הרבים, היינו שהרבים יזכו לבחינת 
חשיבות התורה ומצות. היינו כנ"ל, שיזכו לבחינת תרי"ג פקודין, 
%break
שמבחינה זו מאיר אור עליון בכל מצוה ומצוה. נמצא, שבסופו של דבר מהב' 
בחינות של רבים נעשה אחד. זאת אומרת, שמתפללים, שהרבים יזכו, 
שהמלכות, הנקראת רבים, 
%break
יראו את גדלותה וחשיבותה, שהוא בזמן, שכולם יזכו לבחינת כלים 
דהשפעה. ואז יתגלה התרי"ג מצות מבחינת "לשמוע בקול דברו", שאז 
התרי"ג מצות נקראים בחינת תרי"ג פקודין.
%break
ולפי הנ"ל משמע, שענין תפלת רבים, שאינן חוזרות ריקם, הוא כשמתפללים 
עבור הכלל. והכלל נקרא כלל ישראל. והכלל נקרא השכינה הקדושה. והיות 
שהכלל נכלל מכמה בחינות. לכן אומר הזה"ק, הסיבה שתפלת הכלל 
נתקבלה, משום שיש בה שלימות. 
%break
וזה לשונו "והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה 
אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים".
%break
וצריכים להבין, מדוע צריכים תפלה, שתהיה כלולה מכולם. אלא לפי הכלל, 
שכל ההבחנות שאנו מבחינים ברוחניות, זהו גילויים, שהם צריכים להתגלות 
לצורך תיקון התחתונים. נמצא, שענין ג' קוין, שאנו אומרים, ששלימות 
נקרא, ששם מגולים ג' הקוין, 
%break
%page 176
הפירוש, היות שהבורא רוצה לתת לתחתונים שפע, שיוכלו להשתמש בהם, 
ולא יהיה שם שום פגם, ולא כמו שהיה בעולם הנקודים, ששם היתה שבירת 
הכלים, מסיבת שלא היה שם תיקון קוים, כמו שאומר האר"י הקדוש.
%break
זאת אומרת, כשהעליון נותן להתחתון איזה שפע, אז הוא רוצה שהשפע, 
שהתחתון מקבל, יהיה לטובתו של התחתון. מה שאין כן אם הכלי, ששם 
צריך השפע להגיע, אינו בשלימות, אז כל השפע ילך להחיצוניים. 
%break
שזה ענין שבירת הכלים, שהשפע יצא לחוץ מהקדושה. ומשום זה אין 
השפע נשפע לתחתונים. וזה נקרא, שאין התפלה מתקבלת.
%break
וזה ענין תיקון קוין, שיש בהכלל. שהכוונה, שהרבים, שהוא מלכות, נכללה 
מהכלל. שהכוונה, שיש תיקון זה, המכונה ג' קוין, שע"י זה השפע ישאר 
בקדושה, ולא ילך להחיצוניים. לכן תפלה כזו יכולה להתקבל. היינו, שיכולים 
לתת לה שפע.
%break
ועל זה מפרש הזה"ק, "כי יעקב היה כלול מג' קוין", היות שיעקב נקרא קו 
האמצעי, הנכלל מימין ושמאל. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל 
השלימות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת רבים. 
%break
היינו כנ"ל, שמצד הבורא אין שום עיכוב מלהשפיע השפע למטה, כי רצונו 
הוא להטיב לנבראיו, אלא כאילו הוא מחכה לכלי קבלה מצד התחתונים, 
שיהיו ראויים לקבל.
%break
לכן בו בעת שיש כלי מוכשר מצד התחתון, היינו שהתפלה היא הכלי 
המוכשרת לקבל. אבל צריך להיות בתנאי, שהשפע לא ילך לאיבוד, היינו 
שלא יצא השפע לחיצוניים, היינו לקליפות. לכן בא תיקון על הכלי מלכות, 
שהיא צריכה להעביר את השפע להתחתונים. והתיקון הזה נקרא תיקון קוין.
%break
ועתה נבאר את המשך דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר. וזה 
לשונו, "ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על 
ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, 
וממנה לכל הצבור".
%break
ושאלנו, הלא אנו מתפללים לאין סוף, אם כן מהו הפירוש, שהתפלה דרבים 
נעשה עטרה על יסוד דוקא. והענין הוא, כי סדר השפעת השפע, הבא 
למלכות, הוא נקרא יסוד. שפירושו, שכל הט' ספירות הראשונות משפיעות 
כל בחינותיהם אל היסוד, והוא נקרא "כל", כידוע.
%break
נמצא לפי זה, שאנו מדברים תמיד מהמשפיע ומן המקבל השפע, שהיא 
נקראת מלכות. לכן, היות שהמאציל רוצה להשפיע, ומחכה להתחתונים, 
שיתנו את הכלים, המוכשרים לקבל את השפע, 
%break
לכן, כשהתפלות עולות למעלה, וכשהתפלות הן בסדר הראוי להתקבל, הן 
נקראות כלי לקבלת השפע. נמצא, שהכלי עלה להמשפיע, והיות המשפיע 
הכללי הוא יסוד, לכן נבחן שהתפלה עלתה ליסוד.
%break
ולפי זה יוצא, לפי הכלל "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא". שפירושו, 
שע"י התעוררות התחתונים, שרוצים להתקרב לה' ולזכות לדביקות ה', אז 
הם מבקשים עזרה מה', 
%break
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח דף כ"ג ובהסולם אות 
ס"ג), אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, 
ומקדשים אותו, ונקרא קדוש.
%break
הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג למעלה, 
שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ״ן. דהיינו, שגורמים חסרון 
למעלה. ויש להבין, איך שייך לומר, שהתחתונים גורמים חסרון למעלה. 
%break
אבל צריכים לדעת, מה הפירוש חסרון. ידוע שכלי נקרא חסרון, דהיינו, שאם 
יש חסרון, יש מקום לתת שמה מילוי למלאות את החסרון.
%break
והיות מצד המאציל אין שום עיכוב מלהשפיע, אלא רצונו הוא להטיב, וכל 
מה שאנו רואים, שיש הסתרת האור, הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים 
לקבלת השפע, 
%break
%page 177
לכן כשהתחתון מתעורר לטהר את עצמו, וחסר לו כוחות, ומבקש לה', 
שיעזור לו, אז החסרון הזה עולה למעלה, ויש עכשיו להעליון כלי להשפיע לו 
שפע. וזה נקרא העלאת מ״ן.
%break
נמצא, שהתפלה, שהיא בחינת חסרון, מה שהתחתון מבקש, שימלאו לו 
חסרונו, כשעולה להמשפיע, שהמשפיע נקרא יסוד, שהוא המשפיע לכנסת 
ישראל, הנקראת מלכות, נעשה עטרה על ראשו. 
%break
כי עטרה פירושו כתר, שזה מראה על כתר המלך, היינו חשיבות המלך. 
זאת אומרת, בזמן שיש גילוי אורו יתברך, אז כולם מכירים בחשיבות 
הבורא.
%break
מה שאין כן בזמן ההסתרת פנים, נקראת השכינתא, היינו מקום התגלות 
המלך, שהוא בחינת גלות, ובחינת עפר, שלא משיגים שום טעם ברוחניות, 
אלא התו"מ נראה להם כאילו זה טעם של עפר. וכל זה הוא מטעם, שאין 
להתחתונים כלים לקבלת השפע. 
%break
ומשום זה כבודו יתברך מחולל בין הגויים. פירוש, כי מטרם שהאדם זוכה 
להיות בחינת יהודי, אז הוא דומה לבחינת גויים. היינו, כידוע, שכל אדם הוא 
עולם קטן, ונכלל מע' אומות ומבחינת ישראל.
%break
ואז, בזמן ההסתר, שאין השפע עליון יכול להתגלות לתחתונים, מטעם שאין 
להם כלים מוכשרים לזה, לכן מה שיתנו להם איזה הארה עליונה, זה ילך 
לקליפות. ומשום זה מוכרח להיות השפע עליון נסתר מהם. אז נקרא "נפלה 
עטרת ראשנו". זאת אומרת, שהחשיבות של הבורא מחוללת.
%break
אבל בזמן שהאדם בא לטהר, היינו שהוא רוצה, שהקב"ה יקרב אותו אליו, 
ושיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא, שכל מה שהוא 
שהשפע עליון יתגלה, הוא בעמ"נ להשפיע, היינו שהוא רוצה, שיתנו לו 
כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות תמיד בקדושה, 
%break
שהיא בחינת דביקות. אז מהתפלה שלו נעשה עטרה, כתר המלך, משום 
שניכרת אז חשיבות המלך. וזה פירוש מה שאומר הזה"ק, שהתפלה 
"נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים", 
%break
דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. היות 
שע"י התפלה מושפע השפע העליון להתחתונים, שאז מגולה הטוב והעונג. 
נקרא זה עטרה כתר המלך, חשיבות המלך.
%break
%H אהבת חברים - ב
%break
"ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", משמע מכאן 
אם מקיימים את הכלל, כבר נכלל שם כל הפרטים, היינו שכבר נגיע 
להפרטים מאליו, בלי שום יגיעה, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.
%break
אבל אנו רואים שהתורה אומרת לנו: "מה ה' שואל מעמך, כי אם ליראה 
אותי", נמצא לפי זה מה הוא הדרישה העקרית שדורשים מהאדם, הוא רק 
יראה. שאם האדם מקיים מצות יראה, כבר נכלל בזה כל התורה ומצות, 
היינו אפילו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".
%break
ולפי דברי ר' עקיבא הנ"ל הוא להיפוך שגם היראה נכלל בכלל של "ואהבת 
לרעך", ולפי דברי חז"ל משמע דלא כר' עקיבא, שדרשו על פסוק "סוף דבר 
את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", 
%break
והגמרא שואלת: "מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה כל 
העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה" (ברכות דף ו). ולפי דברי ר' עקיבא 
משמע שהכל נכלל, בכלל של "ואהבת לרעך".
%break
%page 178
אבל אנו רואים בדברי חז"ל שאמרו שעיקר הוא האמונה, שאמרו: "בא 
חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד). ומפרש 
שם מהרש"א, 
%break
שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת, והוא אמונה. משמע מכאן 
שעיקר הכלל הוא אמונה, ולפי זה יוצא שהן היראה והן "ואהבת לרעך", 
כולם נכללים בכלל האמונה.
%break
ובכדי לבין את הנ"ל, צריכים להתבוננות יתירה: א) מהו אמונה, ב)מהו 
יראה, ג) מהו "ואהבת לרעך כמוך".
%break
העיקר צריכים תמיד לזכור מהו המטרת הבריאה. וידוע, שהוא להטיב 
לנבראיו, אם כן אם הוא רוצה לתת להם טוב ועונג ג' דברים הנ"ל למה לי, 
היינו אמונה, יראה, ואהבת לרעך. 
%break
אלא משמע, שהם לא צריכים אלא להכשרת הכלים שיהיו מוכשרים לקבל 
את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראים.
%break
עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. הנה 
אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על המטרה, 
שהוא להטיב לנבראיו. כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח 
לעצמו, שגם הוא יכול להגיע להמטרה, 
%break
זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא 
שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל.
%break
ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות 
אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין בהקדמה לתע"ס 
אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, 
%break
"וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר 
קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה 
בלבו", עד כאן לשונו.
%break
נמצא שגם צריך להשתמש עם בחינת אמונה שיהיה לו בטחון, שהוא יכול 
להגיע להמטרה, ולא להתיאש באמצע עבודה ולברוח מהמערכה, אלא 
להאמין שה' יכול לעזור גם לאיש שפל ונבזה כמוהו, היינו שה' יקרבו אליו 
ולזכות לדביקות ה'.
%break
ובכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה (הקדמת הזוהר דף 
קצ"א בהסולם ד"ה ביאור הדברים), כותב שם כי היראה היא מצוה כוללת 
כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', שלפי התעוררות יראתו 
בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. 
%break
ומסיים שם, והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, 
שפירושו שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח 
לה' ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל יוצא כי השער לאמונה הוא 
יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה.
%break
ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ אפשר לומר 
שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את היראה. 
%break
אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה 
עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא.
%break
ומאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך להשפיע; 
וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. והגם שאדם מקבל 
לפעמים איזה מחשבה ורצון, 
%break
שצריכים לצאת מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים 
וספרים, אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, 
שיוכל להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל 
המצות שבתורה.
%break
אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן 
הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות 
לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים 
מתבטלים כל אחד להשני.
%break
%page 179
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את 
עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה 
אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי.
%break
אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה 
לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון 
לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, 
%break
רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה 
שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו 
שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.
%break
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ 
וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו שמתירא אולי לא 
יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.
%break
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא הכלל של 
"ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים להשפיע נחת רוח 
להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, 
%break
היינו שמתירא אולי לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ כשכבר יש לו 
השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. כי "האמונה הוא, הכלי 
להשראת השכינה, כידוע, כמו שמפורש בכמה מקומות.
%break
נמצא לפי זה, שיש לנו ג' כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא 
"ואהבת לרעך", שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם שיוכל 
לזוז משהו ממצבו שבו הוא נמצא, מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות לצאת, 
מאהבה עצמית, לאהבת הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע.
%break
ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום לאמונה, 
כנ"ל בדברי בעל הסולם.
ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' כללים הנ"ל אז 
זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו.
%break
%H מעוז צור ישועתי
%break
בשיר של חנוכה אנו אומרים "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון בית 
תפילתי, ושם תודה נזבח". השיר מתחיל בדברי שבח, כמו שכתוב "לך נאה 
לשבח". ואח"כ מתחיל בדברי תפילה, כמו שכתוב "תיכון בית תפלתי". 
ואח"כ שוב בדברי תודה ושבח, כמו שכתוב "ושם תודה נזבח".
%break
נמצא, שיש כאן ג' דברים, בדומה לסדר התפילה:
א. הג' ראשונות של שמונה עשרה הן שבח והודאה,
ב. והג' אמצעיות הן של בקשות,
ג. והג' אחרונות הן שוב של שבח והודאה.
%break
הנה אנו מתחילים בהווה, כמו שכתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו מודים 
ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "לעולם 
יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות ל"ב).
%break
והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון להטיב 
לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. 
זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה 
שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. 
%break
%page 180
כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של 
הקב"ה. ואח"כ הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב 
לנבראיו.
%break
לכן, לאחר שאמר "לך נאה לשבח", באה אז התפלה, שאומרים "תיכון בית 
תפלתי". ומהו "בית תפלתי". פירושו הוא, כמו שכתוב "והביאותים אל הר 
קדשי, ושמחתים בבית תפלתי". "הר קדשי", הר מלשון הרהורים. היינו, 
שיביא להם מחשבות של קדושה, שכל ההרהורים שלהם יהיו רק מקדושה.
%break
"ושמחתים בבית תפלתי", זהו לבו של אדם, שיהיה שם מקום להשראת 
השכינה. כי השכינה נקראת "תפלה", כידוע שמלכות נקראת "תפלה", כמו 
שכתוב "ואני תפלה". 
%break
ולאחר ש"תיכון בית תפלתי", אח"כ "ושם תודה נזבח". נמצא, שמקודם הוא 
שבח, ואח"כ תפלה, ואח"כ עוד הפעם תודה ושבח, כדוגמת סדר התפלה, 
שבסוף גומרים עם שבח והודיה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, שהוא רוצה להתחיל בשבח ולבו סגור, ומרגיש 
מלא חסרונות, ואינו יכול לפתוח את פיו לומר שיר ושבחה. אז העצה היא 
ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהכל "חסדים מכוסים". 
%break
היינו שיאמר, שהכל הוא חסד, רק שמכוסה ממנו, מסיבת שהוא עוד לא 
מוכשר לראות את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין לבריותיו.
%break
ולאחר שסידר את שבחו של מקום, היינו שהוא מאמין למעלה מהדעת, 
שהכל הוא טוב וחסד, אז הוא צריך להתפלל, שה' יתקן את לבו, שיהיה 
"בית תפלתי", שפירושו, שיתגלה שם החסדי ה', שזה נקרא "חסדים 
מגולים". ואז "ושם תודה נזבח". 
%break
זאת אומרת, שיתן תודה על מה שזכה לזבוח את הכלי קבלה. וזה נקרא 
"ושם תודה, נזבח", היינו על מה שזכה לזבוח את הרצון לקבל שלו, 
ובמקומה בא רצון להשפיע, שזה נקרא "מקום המקדש".
%break
אבל העיקר הוא, שהאדם צריך ראשית כל, שיהיה לו רצון לזבח את הרצון 
לקבל. והיות שהרצון לקבל הוא כל עיקרו של הנברא, לכן הנברא אוהב 
אותו, וקשה לו מאוד, שיבין שצריכים לבטלו, אחרת אי אפשר לזכות לשום 
דבר רוחני. והנה בגשמיות אנו רואים, שיש לאדם רצון וחסרון, 
%break
מה שנוגע לו, הבאה מצד פנימיות גופו. ויש רצון, שאדם רוכש אותו מצד 
חיצוניותו, היינו מבחינתו עצמו. זאת אומרת, אם לא היו אנשים מבחוץ, 
שיולידו לו את החסרון הזה, אז האדם לא היה אף פעם מרגיש, שחסר לו 
זה. רק אנשים מבחוץ הם מולידים לו את החסרון הזה.
%break
למשל אדם מצד עצמו, אפילו שאין בסביבתו אנשים אחרים, יש לו מצד 
עצמו חסרון לאכילה, ושתיה, ושינה, וכדומה. אבל אם יש אנשים בסביבתו, 
אז יש ענין של בושה, מה שאחרים מחייבים אותו. הוא מוכרח לאכול 
ולשתות, מה שאנשים מבחוץ מחייבים אותו. 
%break
וכן ענין זה ניכר בעיקר בהלבשה, שאדם בבית הוא הולך מלובש במה שנח 
לו. מה שאין כן כשהולך בין אנשים, הוא מוכרח ללכת מלובש כפי שאחרים 
מבינים. ואין לו בחירה, מטעם שענין בושה מחייב אותו ללכת לפי טעמם.
%break
כן אותו ענין ברוחניות. יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת 
אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל מהם, 
לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קבל התעוררות וחושק להיות עובד 
ה'. אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, 
%break
שלא יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עמו, בכדי להשיג את 
המטרה הרוחנית. אי לזאת יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון 
הזה על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם.
%break
וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה, שיש גם להם צורך 
לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י 
זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. 
%break
%page 181
זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על 
רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא 
להמטרה.
%break
וזה ענין של אהבת חברים, שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד 
עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק 
ע"י אהבת חברים. 
%break
אבל מאוד צריכים להיזהר, שלא לכנס לחברים, שאין להם רצון לבדוק את 
עצמם, את היסוד של עבודה שלהם, אם הבסיס הוא להשפיע או לקבל. וכן 
לראות, אם הם עושים מעשים, בכדי להגיע לדרך האמת, שהיא הדרך רק 
להשפיע.
%break
כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לתוך החברים רצון להשפיע. זאת 
אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח 
דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא 
באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. 
%break
לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים 
אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח 
הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו.
%break
וכנגד זה יש כח מבחוץ, שאסור לקבל ממנו שום סיוע, אף על פי שהכח 
הזה, שהוא יכול לקבל מבחוץ, יתן לו חומרי דלק לעבודה. ועל הכח הזה 
צריכים מאוד להיזהר, שלא לקבלו. וצריכים שמירה יתירה, מטעם שהגוף 
נוטה דוקא לקבל כח לעבודה מאנשים מבחוץ. 
%break
והוא בא לאדם, כשהוא שומע, כשאומרים עליו, למשל, שהוא איש בעל 
מדות, או תלמיד חכם, או איש בעל יראת שמים. או שאומרים עליו, שהוא 
איש מבקש את האמת. 
%break
ובזמן שהאדם שומע אלו הדברים, אז הדברים האלו, שהוא שומע, 
שמחשיבים את עבודתו, זה נותן לו כח לעבודה, היות שמקבל כבוד עבור 
עבודתו.
%break
ואז הוא לא צריך לבחינת אמונה למעלה מהדעת ולכח השפעה, שה' יעזור 
לו, שזה יהיה החומרי דלק שלו. אלא הוא מקבל חומרי דלק מהחיצונים. 
היינו, החיצונים מחייבים אותו לעסוק בתורה ומצות. 
%break
וזה ענין של הצנע לכת, שאחד מהטעמים הוא, בכדי שלא תהיה יניקה 
להחיצונים. לכן האדם צריך ללכת בהצנע לכת, כמו שכתוב "והצנע לכת עם 
ה' אלקיך".
%break
כי "החיצונים" פירושו אנשים, שהם מחוץ ממנו. הם יונקים מעבודתו, בזה, 
שאח"כ, היינו לאחר שהוא שומע שמכבדים אותו, כבר הוא לומד עבור 
החיצונים ולא בשביל ה'. כי הוא כבר לא נצרך, שה' יקרב אותו לעבודתו. כי 
עכשיו הוא בעל עבודה, 
%break
מטעם שאנשים מבחוץ נותנים לו חומרי דלק, שילמד ויעבוד בשבילם, היינו 
בשביל, שהם מחייבים אותו שיעבוד. ולא ה' מחייב אותו, שיעבוד בשבילו. 
אלא אחרים מחייבים אותו לעבוד בשבילם. היינו, בכדי שהם יתנו לו כבוד, 
וכדומה.
%break
ונמצא, שזה דומה, שהוא עובד בשביל ״אל זר״. זאת אומרת, שהם מצווים 
אותו לעבוד עם תמורת הכבוד וכדומה, שהם יתנו לו תמורת זה, שהוא 
יעסוק בתורה ומצות. 
%break
פירוש הדבר, במקרה שהם לא ידעו מעבודתו, והוא לא רואה, שיש מי שהוא 
רואה ועוסק בתורה, אז אין לו מי שיחייב אותו עבודה. וזה נקרא "אחיזת 
החיצונים". ומשום זה האדם צריך לעבוד בהצנע לכת.
%break
אולם בזה שהוא עובד בהצנע לכת, עוד לא מספיק. הגם שזה נכון, שעכשיו 
רק הבורא הוא המחייב אותו לעבוד עבודת הקודש. אבל צריך להיות עוד 
דבר, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא בעל מנת לקבל פרס. וזהו ענין אחר 
לגמרי, מטעם שזהו נגד הטבע שלנו. 
%break
כי האדם נברא בטבע, הנקרא "רצון לקבל". והוא צריך עכשיו לעבוד רק 
בעבודה דלהשפיע, ולא לקבל לעצמו כלום.
%break
ולזה צריכים לחפש חברה, שכל אחד מהם הוא בדעה כזאת, שצריכים 
לעבוד להשפיע. וכח הזה הוא כח קטן אצל אדם. לכן הוא צריך לחפש 
אנשים, שגם הם מחפשים כוחות כאלו. 
%break
%page 182
וע"י התחברותם יחד, אז כל אחד יכול לקבל כח מהשני, שרק זה חסר לו. 
וה' ישלח עזרה ממרום, שנוכל ללכת בדרך של השפעה.
%break
%H מהו כריתת ברית בעבודה
%break
הכתוב אומר "לעברך בברית ה' אלקיך, אשר ה' אלקיך כורת עמך היום". 
ופירוש רש"י, "לעברך בברית" דרך העברה. "כך היו כורתי בריתות עושין, 
מחיצה מכאן, ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". 
%break
עוד שם הכתוב אומר "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת, כי 
את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו, ואת אשר איננו פה עמנו 
היום".
%break
ויש להבין:
א. מהו ענין "כריתת ברית" בעבודה. כלומר, מה זה נותן לנו את הכריתת 
ברית, שע"י זה יהיה לנו תיקון בעבודה.
%break
ב. מה שפירש רש"י, שכורתי בריתות היו עושין מחיצה מכאן. מה מרמז לנו 
זה בעבודה.
ג. מה מרמז לנו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו עמד היום, ואת אשר 
איננו, היום". מהו הב' זמנים בעבודה.
%break
אאמו"ר זצ"ל אמר, מהו המעלה של "כריתת ברית". כי לכאורה הוא דבר 
מיותר. כי מדוע הם כורתים ברית ביניהם. היות שבאו לכלל דעה, שהם 
צריכים לאהוב אחד את השני. 
%break
וממילא כיון שאוהבים זה לזה, מה מוסיף לנו הכריתת ברית. ואמר, היות 
שיש לפעמים, שיכולים לבוא לידי מצב, שכל אחד רואה על השני, שהוא לא 
מתנהג עמו בסדר. אם כן הוא צריך לשנאו את השני.
%break
וכשהוא כורת ברית עמו, הכוונה, אפילו שיראה שהוא לא מתנהג עמו 
כשורה, אז הוא הולך למעלה מהדעת, ואומר "היות שכרתי ברית עמו, אני 
לא מפר את בריתי".
%break
נמצא, שהברית הוא לא על ההווה, אלא על העתיד. שיכול להיות שאהבה 
שביניהם יתקרר, לכן כורתים ברית, שגם העתיד יהיה כמו עכשיו בההוה.
%break
הנה עיקר עבודה בתו"מ הוא, כשמתחילים ללכת בדרך המביא לשמה. 
כלומר, שבזמן שהאדם התחיל את העבודה, מתחילים בשלא לשמה, כמו 
שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה 
באים לשמה".
%break
ומשום זה תחילת עבודתו היתה בחשק, מתוך שהיה רואה, שע"י קיום תו"מ 
הוא יגיע לבחינת אושר בחיים. אחרת לא היה מתחיל. לכן בתחילת עבודתו, 
כלומר, זמן שעדיין עוסק בשלא לשמה, זאת אומרת, שכל זמן שהוא עובד, 
הוא מסתכל על השכר שיקבל לאחר עבודתו, לכן יש לו כח לעבודה.
%break
היות כמו בגשמיות, האדם רגיל לעבוד במקום, שידוע שיקבל שכר תמורת 
עבודתו. אחרת אין האדם מסוגל לעבוד בחנם, אם לא בשביל תועלת עצמו. 
ורק בזמן שהוא רואה, שיצא מעבודה זו לתועלת עצמו, יש לו כח לעבוד 
בחשק וברצון. היות שהוא מסתכל אז על השכר ולא על העבודה.
%break
אף העבודה לא עולה בחשבון, אם האדם מבין, שהוא מקבל כאן אצל בעל 
הבית זה פי כפל שכר מכשהיה עובד אצל בעל הבית הקודם, מטרם בא 
למקום עבודה שמשלמים פי כפל. זאת אומרת, כפי גודל השכר, כן נעשה 
בשיעור זה העבודה יותר קלה ויותר קטנה.
%break
%page 183
ובזה יש לפרש על דרך העבודה, שענין "כריתת ברית" יהיה הפירוש, 
כשהאדם מקבל על עצמו העבודה, אפילו בשלא לשמה, הוא צריך לכרות 
ברית עם הקב"ה, שיעבוד אותו בין שיש לו חשק ובין שאין לו חשק.
%break
אבל יש להבין, במה תלוי החשק. זה תלוי רק בהשכר. כלומר, בזמן 
שנותנים הרבה שכר, אז החשק לעבודה לא מתפסק. ורק בזמן שהשכר 
מוטל בספק, אז עובר חשק של עבודה, ועובר למנוחה. 
%break
כלומר, שמרגיש אז יותר טעם במנוחה. עד כדי כך, שהוא אומר "אני מוותר 
על העבודה, עבודה זו יכול לעבוד מי שרוצה, כי זה לא בשבילי".
%break
וכריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא לשמה. 
והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו להכנס בעבודת 
ה'. 
%break
לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר ״אפילו שיבוא איזה זמן של 
ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא מקבל עליו, שלא 
יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו חשק״. וזה נקרא "כריתת 
ברית".
%break
אולם יש להבין, מהי הסיבה שהוא בא למצב של ירידה. הלא אנו רואים 
בגשמיות, שהאדם עובד בכדי לקבל שכר, האם נוהג שם ענין של ירידה 
ועליה. ומדוע בעבודת ה' אנו רואים, שיש עליות וירידות. וענין זה יש להבין 
בב' אופנים:
%break
א. אפילו במצב דשלא לשמה, היינו שהוא עובד עמ"נ לקבל שכר. אבל 
השכר יכולים להבין רק בבחינת אמונה, כי "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". 
פירוש, שאין שכר המצות מקובל בעולם הזה, אלא השכר הוא יקבל בעולם 
הבא, כמו שכתוב "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", היינו בעולם הבא.
%break
והיות שהבסיס של השכר תלוי בהאמונה, כמו שכתוב (אבות, פרק שני) 
"ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך, ודע שמתן שכרן של צדיקים 
לעתיד לבוא". וידוע, שבענין האמונה יש עליות וירידות, כי כל ענין אמונה, 
להאמין למעלה מהדעת.
%break
פירוש, שהאדם יש לפעמים בכוחו ללכת למעלה מהדעת, במקום שהאמונה 
היא בסתירה להדעת. נגיד על דרך משל, עשרים אחוז האמונה נגד הדעת, 
ועל עשרים אחוז שהוא נגד הדעת הוא יכול להתגבר.
%break
אבל לפעמים הוא רואה, שנעשה עכשיו שינוי, היות שהוא רואה, שהאמונה 
היא בסתירה שלושים אחוז. ובשיעור כזה הוא עוד לא מחוסן, שיהיה לו כח 
להתגבר וללכת בבחינת אמונה. לכן הוא מוכרח אז לרדת ממצבו, שהיתה 
אצלו מאירה בחינת אמונה. וזהו הגורם לו ירידות ועליות, 
%break
שזה הלא לפי כח ההתגברות שלו. מה שאין כן בשכר גשמי, שאין ענין 
אמונה נוהג על השכר. לכן אין בגשמיות מקום לומר, שיש לו ירידה בעבודה 
גשמיות, כנ"ל. והוא, שענין השכר הוא בעולם הזה, ואינו צריך לאמונה.
%break
ב. במצב דלשמה, שאינו שום תמורה עבור עבודתו. שהגורם לירידות הוא 
גם כן הטעם, היות שהוא בנוי כל עבודתו, על בסיס אמונה. אלא שיש 
הפרש, לא על השכר, אלא על בעל הבית. 
%break
כלומר, בשיעור שהוא מאמין בבעל מלאכתך, שהוא כל כך חשוב, שכדאי 
לשמש אותו. היינו, שזו זכיה גדולה לשמש את מלך מלכי המלכים, שישלם 
שכר פעולתך.
%break
זאת אומרת, ששכר עבור העבודה הוא בשיעור אמונה בגדלות ה'. היות 
שיש בטבע הבריאה הנאה גדולה לאדם, אם הוא משמש לאדם חשוב. 
כמשל הידוע, שאנו רואים, אם בא רב חשוב, ורוצה לתת למישהו, שיקח את 
החבילה שלו למונית. הסבל בטח יקבל כסף עבור זה. 
%break
ואם הרב יתן זה להתלמיד, בטח התלמיד לא יקבל שום תמורה עבור 
העבודה. כי השימוש, מה שהוא משמש את הרב, זהו שכרו, ולא צריך יותר.
%break
%page 184
ולפי זה יהיה הפירוש "ונאמן בעל מלאכתך", כלומר, לפי שיעור האמונה, 
שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא גודל השכר, שהוא נמדד בשיעור 
האמונה שהוא מאמין בגדלות ה'.
%break
נמצא לפי זה, בזמן שהוא מאמין, שה' הוא גדול מאוד, אז השכר שלו גדול 
מאוד. ואם האמונה שלו בה' אינו כל כך גדולה, ממילא גם השכר אינו גדול 
כל כך. ונמצא לפי זה, בין זה שעובד לשמה, ובין זה שעובד שלא לשמה, כל 
הבסיס הוא רק על האמונה. אלא ההבדל הוא בזה:
%break
בשלא לשמה האמונה היא על השכר,
בלשמה האמונה הוא למי אנו עובדים. כלומר, שגדלות הנאה תלויה בגדלות 
של הבורא. כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני) "רבי אלעזר אומר, ודע לפני 
מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".
%break
וזה הוא כנ"ל, שצריכים להאמין בגדלות של בעל מלאכתך. כי בזה תלוי, 
שישלם לך שכר פעולתך. כלומר, גדלות השכר תלויה בגדלות של הבעל 
מלאכתך, שהוא הבורא. 
%break
זאת אומרת, יש הבדל בהנאה, אם האדם משמש גדול העיר, או שמשמש 
גדול המדינה, או שמשמש גדול העולם. ובזה נמדד השכר, היינו לפי גדלות 
המלך.
%break
והיות שהבסיס הוא אמונה, לכן יש כאן עליות וירידות. וזה הוא מטעם, שכל 
זמן שהאדם לא זוכה לאמונה בקביעות, מוכרח להיות עליות וירידות. 
ובהאמור יוצא, היות שיכול לבוא זמן, שאהבה שביניהם תתקרר, לכן עכשיו, 
בתחילת עבודתו, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, 
%break
שיהיה בכריתת ברית, בין שהגוף יסכים להיות עובד ה', ובין שהגוף לא 
יסכים, הכל הוא מקבל על עצמו, שלא יהיה שום שינוי. אלא שיאמר, אחת 
דברתי ולא אשנה. אלא אני אלך למעלה מהדעת, על סמך שקבלתי על עצמי 
בעת כריתת ברית בתחילת העבודה.
%break
בזה נבין מה שפירש רש"י "לעברך בברית דרך העברה, כך היו כורתי 
בריתות עושין, מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". וזה יש לפרש 
על דרך הנ"ל, 
%break
שדרך הכורתי בריתות היו מרמזים, שלפעמים יבוא זמן שיהיה מחיצה 
מכאן, היינו מחיצה המפרדת לזה, ומחיצה מכאן, היינו גם להשני יש מחיצה 
המפרדת.
%break
כלומר, אפילו שיהיה לשניהם מחיצה המפסקת לאהבה שהיה ביניהם, מכל 
מקום הם מקבלים על עצמם עכשיו, שלא יפרידו את עצמם זה מזה. אלא 
שיזכרו לעצמם את הכריתת ברית שעשו. 
%break
ובזה תהיה האפשרות, שהברית לא תופר. ועוברים בינתים. פירוש, שהם 
עוברים על הפירוד שנעשה ביניהם. והכל הוא מכח שעשו את הברית.
%break
ובעבודה יהיה הפירוש, שהאדם מחויב לכרות ברית עם הקב"ה. שכמו 
שהתחיל עתה בעבודה, ובטח יש לו עכשיו בחינת אהבה לה', אחרת מי 
גורם לו, שיקבל עכשיו על עצמו את עול קבלת מלכות שמים. 
%break
והוא צריך עכשיו לכרות ברית עם הקב"ה לעולמים. כלומר, אפילו שיבוא 
זמן, שהוא ירגיש, שאהבת ה' נתקרר אצלו, יזכור את הברית שעשה עם ה'.
%break
אולם בעבודה, צריכים לזכור, שענין כריתת ברית בין הקב"ה להאדם, יכול 
להיות שהאהבה יכולה להתקרר רק בין האדם להבורא. אבל מה שייך לומר, 
שאצל הקב"ה תתקרר האהבה. 
%break
כלומר, כיון שהכריתת ברית חל על שניהם. משמע, שיכול להיות ירידה בין 
שניהם בענין כריתת ברית. אבל מה שייך שינויים או ירידה בהבורא.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שאצל האדם והבורא נוהג ענין "כמים הפנים לפנים, כן 
לב האדם לאדם". ופירש על מה שכתוב (כי תשא, רביעי) "ועתה אם נא 
מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך למען אמצא חן בעיניך".
%break
%page 185
ושאל, מאיפה ידע משה, בזה שאמר "אם נא מצאתי חן בעיניך". והשיב, 
היות שלפני זה כתוב "ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם מצאת חן בעיני", 
מכאן ידע משה, שמצא חן בעיני ה', היות שהקב"ה מצא חן בעיני משה, 
שזה לפי הכלל "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", (משלי כ"ז).
%break
ובהאמור יש לפרש, זה שאומרים, שאהבה מתקררת אצל האדם, והאדם 
מרגיש שהוא במצב ירידה, כלומר שאין לו עכשיו כל כך אהבה לה', כמו 
שהיה לו בתחילת עבודתו, זה גורם שהאדם מרגיש, שגם ה' לא אוהב אותו, 
ואינו שומע לתפלתו, למה שהאדם מבקש מה'. 
%break
וזה גורם לאדם ירידה יותר גדולה. כי האדם מקבל ספיקות בענין מה 
שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". והוא חושב אז, שהקב"ה אין לו שום 
קשר עם הנבראים. וזה גורם לו ירידות גדולות, היות שהוא נעשה כל פעם 
יותר חלש בבחינת האמונה.
%break
נמצא, שהגם אצל ה' לא שייך לומר שינוי, אבל האדם, מטעם "כמים הפנים 
להפנים" מרגיש כך. וזהו לפי הכלל, שכל השינויים שלומדים ברוחניות, הכל 
הוא לפי ערך המקבלים.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו, עמד היום 
לפני ה'". שהכריתת ברית היא, בין שהוא עומד היום לפני ה', שהוא בזמן 
עליה. אלא הוא לוקח על עצמו, שאפילו, שיבוא זמן ירידה, הנקרא "ואת 
אשר איננו פה עמנו היום לפני ה' אלקינו", 
%break
שאינו מרגיש, שהוא עומד "לפני ה' אלקינו", מכל מקום מקבל על עצמו 
למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, אלא שהוא יזכור בכריתת ברית, 
שזה יהיה בבל תמוט.
%break
%page 187
%H כתבי רב"ש - ב'
%break
%page 189
%H מאמרים
%break
%H מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה
%break
יש להבין, מהו שאנו אומרים "שאין לנו מלך אלא אתה". שמשמע, שבזה אנו 
אומרים שבח להבורא, "שאין לנו מלך אלא אתה", היינו אין אנחנו כמו 
אומות העולם, שיש להם הרבה אלילים, ולנו רק אתה הוא המלך שלנו.
%break
נמצא, כאילו שהבורא הוא יותר גדול מהם. מהו כל כך זה חשוב, אם הבורא 
יותר, חשוב יותר מהם. ואנחנו בחרנו בהבורא. וזה יכולים לומר על דרך מה 
שכתוב בזה"ק (הקדמת הזהר, דף קס"א, אות קס"א) וזה לשונו "אמר רבי 
אבא מקרא הזה שכתוב, מי לא יראך מלך הגויים. 
%break
כי לך יאתה. איזה שבח הוא זה. אמר לו רבי שמעון, הנה המקרא הזה אינו 
מרבה כבודו כל כך, שכתוב, כי בכל חכמי הגויים, ובכל מלכותם, מאין כמוך. 
מהי השוואה הזו לבני אדם, שאין להם קיום", עד כאן לשונו.
%break
הגם שיש על זה הרבה פירושים, נבאר זה על דרך העבודה. ידוע, שסדר 
העבודה מתחילים קודם כל על בסיס האמונה. שאנו מתחילים תיכף 
בתחילת העבודה, 
%break
לקבל על עצמנו עול מלכות שמים, שהוא להאמין שהבורא הוא המנהיג את 
העולם. היינו, שהוא משגיח על העולם בהשגחה פרטית, כמובא במאמר 
"סדר העבודה מבעל הסולם".
%break
ואח"כ צריכים לדעת, שענין אמונה, מה שאנו מקבלים עלינו, היא בחינת 
"מטה בחשיבות". כלומר, שאם היה הכל בידיעה, ולא היה צריך להאמין, 
היתה הידיעה הזו יותר חשובה אצל האדם. 
%break
והאדם צריך להאמין, שהגם אצל האדם האמונה הוא דבר למטה בחשיבות, 
ומכל מקום האדם בוחר דוקא ללכת בדרך זו של האמונה למעלה מהדעת. 
מטעם שהאדם מאמין באמונת חכמים, מה שהם השיגו ואומרו.
%break
מה שאין כן מי שאין לו אמונת חכמים, הוא אומר, שאם הידיעה היתה יותר 
מוצלחת לעבודת האדם מהאמונה, כמו שהאדם חושב, ואומר, שאם היתה 
עבודת ה' בבחינת ידיעה, ולא היה צריכים להאמין, בטח היה מתרבה הרבה 
עובדי ה', 
%break
והיו הרבה אנשים שהיו מתמסרים לעבודה. מה שאין כן כשהאדם צריך 
להאמין, הן באמונת ה', והן באמונת חכמים, זה, היינו האמונה שצריכים 
להאמין, מרחק את האנשים להיות בעלי עבודה.
%break
אבל האדם הרוצה להתקרב לה', הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שהם 
אמרו לנו, שאם היתה באמת דרך הידיעה יותר טובה להנהגת העולם, היה 
הבורא נותן לנו את העבודה בבחינת ידיעה.
%break
אלא הבורא יודע, שהדרך היותר מוצלחת, שהאדם תהיה ביכולתו להגיע 
להמטרה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, שתהא יכולת באדם לקבל את הטוב 
ועונג בלי נהמא דכסופא, הוא דוקא על ידי דרך האמונה.
%break
אולם, היות שהאדם נולד בטבע של אהבה עצמית, לכן מה שיותר קרוב 
לאהבה עצמית, הגוף נהנה. לכן, כשאומרים להאדם, שהוא צריך לקיים 
תו"מ על בסיס האמונה, זה קשה לו. כלומר, שהאדם היה יותר שבע רצון 
אם הכל היה בידיעה.
%break
%page 190
אולם גם בענין אמונה, יש גם כן הבחנות רבות. כלומר, מה האדם צריך 
להאמין. הדבר פשוט הוא, שהאדם צריך להאמין רק בשכר ועונש. כלומר, 
שאם יקיים תו"מ, יהיה לו שכר. ואם חס ושלום לא יקיים, הוא יקבל עונש.
%break
וענין שכר ועונש נוהג בכל המדרגות. וכל ההבדלים הוא רק מהו השכר ומהו 
עונש. בזה יש הבדלים בין מדרגה למדרגה. וגם זה נוהג בענינים גשמיים. 
כדוגמא, שאומרים לילד, אם הוא לא רוצה לאכול, הוא יקבל עונש. למשל, 
שכל הילדים, שאוכלים, הם יסעו לטיול. 
%break
והילד שלא רוצה לאכול, הוא ישאר בבית. ולפעמים השכר ועונש מתבטא 
באכילה עצמה. כי מי שלא יעשה מה שההורים מצוים עליו, הוא לא יקבל 
היום אוכל, והוא ישאר ברעב, וכדומה. נמצא, שאצל כל אנשים הוא אותו 
דבר, היינו השכר ועונש נותנים להאדם דחיפה להתקדמות.
%break
לכן יש שהאדם מאמין, שעל ידי קיום תו"מ הוא יזכה לשכר בעולם הזה, כמו 
שכתוב בזה"ק "יש אנשים, שהיראה שלהם הוא בשכר ועונש של עולם הזה. 
היינו אריכת ימים, בריאות, וכדומה. 
%break
ויש, שהשכר ועונש הוא בעולם הבא. היינו, שיש להם גן עדן. ויש אנשים, 
שהיראה שלהם הוא לשמה. היינו, "בגין דאיהו רב ושליט", שיש להם זכיה 
שמשמשים להמלך.
%break
וזהו השכר שלהם, ולא צריכים יותר שום תמורה. היינו, שהם מבטלין את 
רשות של עצמם. היינו, שלא דואגים לתועלת עצמם, אלא כל דאגתם הוא 
רק לעשות נחת רוח ליוצרו". 
%break
והיות שדבר זה אינו מקובל על הגוף, המכונה "רצון לקבל", לכן הוא מתנגד 
לעבודה זו. לכן דוקא כאן, בעבודה שהאדם רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
נוהג ענין עליות וירידות.
%break
ובעבודה זו נקרא "שכר ועונש" אחרת לגמרי, מכפי שנוהג "שכר ועונש" 
בעבודה דלקבל שכר. כי בזמן שיש לאדם איזה טעם בעבודה, והוא מרגיש, 
שיש לו קצת התקרבות לה', זהו השכר שלו. 
%break
ואם הוא מרגיש שזרקו אותו מעבודת ה', היינו שאינו מרגיש שום טעם 
בעבודה, זה נקרא אצל האדם "העונש הכי גדול".
%break
כלומר, שאין לו שום הרגשה של עבודה. והאדם צריך לומר, שבטח 
ההתרחקות הזו, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהוא מרוחק מה'. כי האדם 
מבין, שאם הוא היה מקורב לה', אז האדם צריך להרגיש הרגשה אחרת, 
מכפי שהוא מרגיש עתה, כמו שכתוב "עוז וחדוה במקומו".
%break
פירושו, שבזמן שהאדם מרגיש, שהוא נמצא במקום קדושה, ובקדושה כתוב 
"עוז וחדוה", והוא עכשיו מרגיש, שאין לו שום חיות, והוא רואה עתה הכל 
שחור, ואין בידו להתגבר על המצב שבו הוא נמצא, זה נקרא אצל אדם, 
הרוצה להגיע לעבוד לשם שמים "עונש הכי גדול".
%break
וכשהאדם רוצה להתגבר על המצב שבו הוא נמצא, אז הוא רואה, שאין שום 
אפשרות להגיע לידי התקרבות ה'. ולפעמים הוא בא לידי יאוש. היינו, שהוא 
רוצה לברוח מהמערכה. 
%break
והוא בא לידי החלטה, שאין שום אפשרות, שיהיה פעם בידו להגיע לידי 
מדרגה "שלא ידאוג שום דבר לתועלת עצמו, אלא רק לתועלת ה'".
%break
ונשאלת השאלה, מהו האמת. היינו, אם הוא טועה. היינו, שיש כן אפשרות 
להגיע לידי מצב, שכל מעשיו יהיו לשם שמים או לא. היינו, שכן מועילה 
התגברות. כלומר, שכן יש כח ביד אדם לעשות בכוחות עצמם כל המעשים 
שלהם לשם שמים.
%break
התשובה היא, כמו שכתוב "אין לנו מלך, אלא אתה". כי אין בנו כח 
התגברות, שנוכל לקבל על עצמנו. ושאתה תהיה לנו למלך. ואנחנו נעבוד 
לך, רק מטעם חשיבות המלך. 
%break
ובשבילנו לא נעשה שום עשיה, אלא רק מה שיצמח מזה נחת לך. זה רק 
אתה יכול לתת לנו, את הכח הזה, היינו הטבע השני, שהוא "הרצון 
להשפיע".
%break
%page 191
לכן אומרים מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך". כלומר, שאין האדם יכול 
לומר, אין לנו מלך אלא אתה. היינו, שרק הבורא יכול לתת הכח הזה. 
ומאיפה האדם יודע, שאין זה ביכולתו. לכן מקודם האדם צריך לעשות כל 
מה שבידו, כמו שכתוב "כל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה".
%break
ואז האדם מגיע לידי מצב, שהוא מרגיש, איך שהוא מרוחק מה'. כלומר, 
שאין בידו לעשות שום דבר לטובת ה'. אז האדם מרגיש, אף על פי שהוא 
מקיים תו"מ, מכל מקום הוא נקרא "חוטא", משום שהוא רואה, שאין הוא 
עובד לשם שמים. 
%break
לכן האדם צריך לומר מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך", אף על פי שהוא 
מקיים תו"מ. ומכל מקום מרגיש, שהוא חוטא, בזה שאין הוא עושה שום 
דבר לשם שמים.
%break
אחר זה הוא אומר בפה מלא "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". היינו, 
שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא 
משמש את המלך. 
%break
וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך. זאת אומרת, שרק 
אז יש בידו לעשות הכל לשם שמים.
%break
כלומר, שאם אין הבורא נותן לו את הכח הזה, שירגיש, שיש לנו מלך גדול, 
אין כח בידו לעשות לשם שמים. כי הגוף טוען "מה יהיה לך, מזה שאתה 
תשפיע לה'". היינו, שכל זמן שהרצון לקבל שולט, אין לאדם שום עצה, כנ"ל. 
שיש לפעמים, 
%break
שהוא תוהה על הראשונות. היינו שאומר, שעכשיו הוא רואה, שעבד בחינם, 
ולא הרויח כלום, מזה שנתן יגיעה. ועתה הוא רואה ממש, שכל יגיעתו היתה 
לריק.
%break
לכן כשהבורא עוזר לו, ונותן לו את הרצון להשפיע, והוא מרגיש, שיש לו 
מלך גדול, זה רק הבורא יכול לתת, כנ"ל. וזה שכתוב "אבינו מלכנו, אין לנו 
מלך אלא אתה". שרק אתה יכול לתת לנו, שנרגיש, שיש לנו מלך גדול, 
וכדאי לעבוד בשבילו, לעשות לו נחת רוח.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב בזה"ק (האזינו, דף צ"ג, אות ר"י) וזה לשונו 
"אשרי חלקו, מי שקורא אל המלך, ויודע לקוראו כראוי. ואם הוא קורא, ואינו 
יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי 
הוא קרוב. 
%break
חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". וכי יש מי שקורא בשקר. אמר רבי 
אבא "כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. כי כתוב "לכל, אשר יקראוהו 
באמת". מהו "באמת". היינו "בחותם טבעת המלך".
%break
ויש להבין מה שאומר "אמת" ו"שקר". ששומעים רק למי שקורא ב"אמת". 
ששואל, מהו ב"אמת". ויש לדעת מהו ב"שקר". כלומר, מהו הפירוש, 
שהאדם קורא לה' בשקר, בדרך העבודה.
%break
בהסולם (הקדמת ספר הזהר, אות קע"ה) מביא שם את מדרש חז"ל, וזה 
לשונו "בעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים "נעשה אדם בצלמנו". הנה 
חסד אמר "יברא, מפני שהוא גומל חסדים". אמת אמר "אל יברא, מפני 
"שכולו שקרים". 
%break
מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב "ותשלך אמת 
ארצה". פירוש, כי נודעו דברי חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על 
פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כי האדם מתוך שפלותו, אי 
אפשר לו לעסוק תיכף בהתחלה במצותיו יתברך, 
%break
כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצות שלא 
לשמה, דהיינו מתוך תועלת עצמו. אבל עם כל זה, ממשיך שפע קדושה תוך 
מעשי המצות. אשר ע"י השפע שהוא ממשיך, סופו לבוא לעסוק במצות 
לשמה. וזה שקטרג האמת על בריאת האדם, שאמר, שכולו שקרים".
%break
ובהאמור אנו רואים, שאמת נקרא  לשמה, היינו לתועלת ה'. ושקר נקרא 
שלא לשמה, היינו לתועלת עצמו. ובזה יש לפרש, מה שאומר הזה"ק "קרוב 
ה' לכל, אשר יקראוהו באמת". ידוע, שענין "רחוק וקרוב" ברוחניות, הוא 
שהשתוות הצורה נקרא "קרוב", ושינוי צורה נקרא "רחוק".
%break
נמצא, האדם, שרוצה להגיע לבחינת אמת, היינו שהוא בא למצב, שהוא 
מרגיש, שאם אין ה' יעזור לו להגיע לבחינת לשם שמים, הוא בעצמו אין לו 
שום סיכויים, 
%break
%page 192
שיהיה פעם באפשרותו להגיע לדרגת לשמה, היינו שיעשה הכל רק לשם 
שמים, אז הוא קורא לה', שיעזור לו, שיתן לו את מידת האמת, הנקרא 
"לשם שמים".
%break
היינו, שהוא מבקש, שה' יתן לו את מידת האמת, הנקרא "השתוות הצורה". 
לאדם הזה ה' קרוב. היינו, שהוא רוצה להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, 
הנקרא "מהו רחום, אף אתה רחום". זה נקרא, שה׳ קרוב לאלו שרוצים 
להיות קרובים, הנקרא בחינת ״השתוות הצורה״.
%break
מה שאין כן לאלו אנשים, הקוראים לה' בשקר, היינו שהם רוצים, שה' יעזור 
להם על בחינת שלא לשמה, שזה נקרא "שינוי צורה", נמצא, שה' רחוק 
מהם. כי הם לא רוצים להתקרב לה', 
%break
הנקרא "דביקות", "השתוות הצורה". וזה שאומר, ש"אמת נקרא טבעת 
המלך", שהוא בחינת אמת, כלומר שהמלכות שמים, מה שהם מקבלים 
עליהם, הוא בבחינת אמת, היינו לשם שמים.
%break
אולם האדם מוכרח מקודם להכין כלי לאור הזה, הנקרא "רצון להשפיע". 
ש"כלי" נקרא צורך. כלומר, שאין אדם קורא לה', שיעזור לו, מטרם שהאדם 
התחיל בעבודה דלהשפיע, והוא רואה, שהוא לא יכול בשום אופן להשיג זה 
בעצמו. אז האדם מבקש עזרה מלמעלה, שיעזרו לו.
%break
לכן אחר שהאדם עשה כל מה שביכולתו, והוא רואה, שאין לו שום אפשרות 
להשיג את הרצון הזה, אז הוא בא לידי הכרה, שאין מי שיעזור לו, רק 
הבורא. אז האדם אומר "אבינו מלכנו, אין לנו מלך". 
%break
היינו כנ"ל, שאין שום מציאות, שיהיה לנו אמונה במלך, שנוכל לעבוד אותו 
בבחינת "בגין דאיהו רב ושליט", אלא אתה, היינו רק הבורא יכול לעזור לו.
%break
ושם בזה"ק מפרש, שטבעת המלך נקרא קו אמצעי, שקו אמצעי נקרא אמת. 
כלומר, שכל קו בפני עצמו אין בו שלימות. וזה יכולים להבין על דרך משל. 
לשני אנשים שהכינו סעודה בשביל הקהל, אחד הכין בשר ודגים ושאר 
דברים, והשני הכין רק תבלינים ומלח וחומץ, וכדומה. 
%break
ולבסוף נעשה מחלוקת ביניהם. אז כל אחד אמר, שהוא יקרא את הקהל 
אליו, ויתן להם את הסעודה. הנה זה שהבטיח לתת רק תבלינים, וכשהוא 
נותן לאכול את התבלינים, היינו לשתות חומץ ולאכול מלח, וכדומה, מי יכול 
לאכול. והשני, שנתן בשר, ודגים, ושאר דברים לאכילה. 
%break
אבל מי יכול לאכול בשר ודגים בלי מלח, וכדומה. והיות שאין האנשים יכולים 
לאכול לא אצל זה ולא אצל השני, עד שהיה מוכרח לעשות שלום ביניהם, 
והתערבו את האוכל עם התבלינים, ומשניהם נעשה סעודה טובה.
%break
כמו כן כשהאדם מתחיל ללכת בשלא לשמה, הוא נמצא במצב השלימות. 
וזה נקרא "קו אחד". אבל בזמן שהוא עובר לקו שמאל, היינו שמתחיל 
לעשות בקורת על סדר עבודתו, כלומר על איזו כוונה הוא עובד, כלומר איזה 
שכר הוא רוצה תמורת עבודתו, אז הוא טועם טעם מר.
%break
היינו, שהוא רואה, שהוא לא בסדר. כלומר, כי הוא רואה, שאין ביכולתו 
לעשות משהו לתועלת הבורא. נמצא, שאז, שכל קו בפני עצמו אין לו 
שלימות. כי ימין, השלימות שלו הוא רק מטעם, שהוא שמח בחלקו. זאת 
אומרת, שהוא אומר, שיש לו זכיה גדולה, 
%break
בזה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, אפילו שזהו שלא לשמה. אבל מבחינת 
המעשה, יש לו משהו, בזה שמקיים מצות ה', הגם שהאמונה בה' הוא רק 
אמונה חלקית (כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס, אות י"ד). אבל החלק הזה גם 
כן חשוב לו.
%break
%page 193
מה שאין כן הקו שמאל, שהוא רואה, שהוא מלא חסרונות, ומרגיש טעם מר 
בחיים שלו, זהו כמו תבלין, שנותנים להמתיק את האוכל. אבל תבלין בלי 
אוכל אינו מאכל. נמצא, שכל קו בפני עצמו אין לו שלימות. אבל 
כשמשתמשים עם ב׳ קוים, עם ימין ושמאל, מזה באים לקו אמצעי.
%break
היינו, שהקב"ה נותן את הנשמה, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפין באדם. אביו 
ואמו והקב"ה". אבא נקרא ימין. הוא נותן הלובן. "לבן" נקרא, שאין שם שום 
חסרון. אמא נקרא קו שמאל. 
%break
היא נותנת "האודם", שזה נקרא חסרונות. ומשניהם יחד אז יכול לבוא קו 
האמצעי, שנקרא הקב״ה נותן את הנשמה. ואז יוצא בחינת אדם.
%break
ויש לדעת, בזמן שהאדם עובר לקו שמאל, ומתחיל לראות איך שהוא מרוחק 
מבחינת רצון להשפיע, ומשוקע רק באהבה עצמית, ורואה את חסרונותיו, 
בשיעור שאף פעם לא חלם על זה, שהוא יהיה כל כך מרוחק מעבודה דלשם 
שמים, ומתחיל לחשוב, שבטח בא אליו מחשבות זרות מצד הס"א, 
%break
שהם משפיעים לו את אלו המחשבות ורצונות, שאינו מתאים לאיש, שרוצה 
להיות עובד ה', אלא אפילו לאיש פשוט, שאינו בעל עבודה, גם כן לא 
מתאים המחשבות ורצונות האלו, אז האדם צריך אז להתגבר באמונת 
חכמים, ולהאמין, שכל אלה המחשבות באות מלמעלה. 
%break
כמו שמובא במאמר "אלהים אחרים". היינו, שהבורא שולח אותם להאדם. 
אבל אל לחשוב שזהו מחשבות ורצונות חדשות. כלומר, שלא היו מקודם לכן 
באדם, אלא שבאו עכשיו.
%break
אין הדבר כן. אלא מקודם הם היו בגופו של אדם בלי שום התגלות, מטעם 
שאין שום דבר נעשה בלי צורך. אלא עתה, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי 
האמת, והאדם רוצה לתקן את עצמו, 
%break
אז מלמעלה מגלים לו מה שיש לו בגופו, ואינם ניכרים לחוץ. ועתה, בזמן 
שהאדם רוצה לתקן את עצמו, אז מגלים לו את המחשבות האלו, בכדי 
שידע מה לתקן.
%break
ובכדי להבין זה, כדאי לעיין בספר פרי חכם (חלק ב', דף י"א) וזה לשונו 
"באמת אודה שצדקת בזה, שאיני מרגיש כלל את המכאובים האלו, שאתה 
מרגיש. ואדרבה, אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלויים ומתגלים. אמנם 
כמה אני מתאונן ומצטער על הקלקולים, שעדיין לא נתגלו. 
%break
ואם נתגלו עכשיו, אין שום ספק, שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה. לכן 
שמח אני בצאתם מחוריהם, וכו'. וזוכר אני, שכדברים האלה, היה לי עמך 
ביום א' דראש השנה תרפ"א, בחזרתנו מבית א"מ נ"י, מקידוש, ספרת לי 
מחשבונות מעציבות מאוד שראית בסידור בבוקר 
%break
בעת התפלה (הוא היה הבעל תפלה של שחרית). ונתמלאתי שמחה בפניך 
מאוד. ושאלת אותי, שמחה זו מה עושה. אמרתי לך, גם כן כנ"ל, 
שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום 
התגלותם עצמם לתשועה גדולה יחשב, שזה גרם קדושת היום".
%break
לכן לא להתפעל, ממה שהאדם מרגיש שקבל ירידה, כאילו זרקו אותו 
מלמעלה. אלא אדרבה, שהאדם צריך אז להאמין, שהבורא מטפל בו, 
ומדריכו, באופן, שתהיה לו היכולת להגיע לדביקות הוא, כמו שכתוב 
"ולדבקה בו".
%break
ואז האדם מגיע לידי מצב, שהוא מרגיש, שהוא חוטא. היינו, מטרם 
שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היה חושב שחסר לו שלימות, אבל באופן כללי 
הוא בסדר, 
%break
מטעם שהוא היה רואה את השפלות של שאר אנשים, מה שאין כן הוא ברוך 
ה' לא נורא. אבל עתה הוא רואה, שהוא גרוע מכולם. כלומר, שאין לאף אחד 
מחשבות ורצונות כאלו.
%break
והתשובה היא כנ"ל, שבכדי שהאדם יהיה בידו לקבל דבר שלם, מוכרח 
האדם, שיהיה חסרון שלם. לכן מלמעלה מגלין לו כל פעם את חסרונותיו, 
מה שהיו גניזים בגופו של אדם. 
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך לומר, שהבורא עושה עמו חסד, בזה שמגלה לו 
את חסרונותיו, בדיוק כמו שנותן לו את המילוי, "כי אין מילוי בלי חסרון".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, פ"ט) "חסדי ה' עולם, אשירה לדור 
ודור, אודיע אמונתך בפי". ויש להבין, מה זה "לעולם אשירה". ואיך אפשר 
לשיר לה', 
%break
%page 194
בזמן שהאדם רואה, שהוא מלא חסרונות. ואין לבו שלם עם ה'. והוא מרגיש, 
שהוא מרוחק מה'. ולפעמים הוא רוצה אפילו לברוח מהמערכה. איך הוא 
יכול לומר, שזהו חסדי ה', והוא נותן שיר על זה לה'.
%break
ובהאמור, שהאדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, 
שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל 
מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, 
%break
מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. 
ועתה הבורא גילה אותם, כנ"ל בספר "פרי חכם".
%break
ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי 
שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד 
האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. 
%break
ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו 
את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים.
%break
וזה שכתוב "חסדי ה' לעולם אשירה". כלומר, שיש לו מצד אחד שמחה, 
ונותן שירה על זה. ומצד השני הוא רואה, שהוא צריך לעשות תשובה. היינו, 
שהוא צריך לבקש מה', שיקרב אותו, ושיתן לו את הרצון להשפיע, שהוא 
טבע שני.
%break
וזה שכתוב "ועד דור ודור אודיע אמונתך". שענין "דור ודור" הוא, שיש 
הפסק באמצע, שהוא ענין עליות וירידות. ש"דור" נקרא חיוב. וההפסק הוא 
שלילי. אולם דוקא ע"י זה מתגלה אור האמונה.
%break
%H מהו, מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה
%break
הזה"ק בפרשת תרומה (דף י"ג ובהסולם אות ל"ד), כתוב שם וזה לשונו, 
"ויקחו לי תרומה. ויקחו לי, יורה שמי שרוצה להשתדל במצוה, ולהשתדל 
בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחנם, אלא האדם צריך להשתדל בו 
כראוי לפי כוחו", כמו שכתוב, "איש כמתנת ידו, 
%break
כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך". ואם תאמר, הרי כתוב, "לכו שברו ואכלו", 
ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, הרי שהיא בחנם, כי יין וחלב 
פירושם, התורה. ומשיב, "אלא השתדלות התורה, כל מי שרוצה זכה בה. 
השתדלות של הקב"ה לדעת אותו, כל מי שרוצה זכה בו בלא שכר כלל. 
%break
אבל השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, אסור לקחת אותו בחנם וריקם, 
משום שלא יזכה במעשה ההוא כלל, להמשיך עליו רוח של קדושה, אלא 
בשכר שלם". וכמו כן מובא ענין של, בחנם, (במסכת חגיגה דף ז'), וזה 
לשונו, "מה אני בחנם, אף אתם בחנם".
%break
ויש להבין:
א. מהו השתדלות בתורה.
ב. מהו השתדלות של הקב"ה לדעת אותו.
ג. מהו השתדלות הקב"ה העומדת במעשה.
%break
ד. מהו הפירוש, "בחנם או בשכר", היינו למי צריכים לשלם שכר. אנו רואים, 
מי שעובד הוא צריך לקבל שכר. ומכאן משמע, האדם שהוא העובד, הוא 
צריך לשלם שכר. האם נשמע כדבר זה. 
%break
אנו רואים, יש אנשים שעובדים בלי שכר, אבל לעבוד ולשלם שכר למי 
שעובדים בשבילו, איפה אנו רואים מציאות כזו.
%break
קודם כל, ענין השתדלות, מהו. כלומר אנו רואים, שסדר העולם הוא, שמי 
שרוצה איזה דבר, ודבר זה קשה להשיג, אז האדם צריך להשתדל ולעשות 
מאמצים רבים, בכדי להשיג את הדבר. 
%break
%page 195
מה שאין כן בדבר הנמצא לכל, לא שייך לומר השתדלות, אלא כל מי שרוצה 
את הדבר, הוא לוקח, או שמשלם עבור הדבר שהוא רוצה, ואינו שייך לומר 
התאמצות.
%break
לדוגמא, אין אדם אומר, עשיתי היום מאמץ גדול וקניתי לחם וחלב בשביל 
הילדים, בזמן שלחם וחלב נמצא בשוק לכל מי שרוצה. אולם לפעמים, 
בשעת מלחמה, 
%break
שלא היה נמצא לחם וחלב בשוק, והוא עשה מאמצים רבים עד שהשיג, מה 
שאין כן שאר אנשים לא היו כל כך מסוגלים להשיג, במצב כזה שייך לומר, 
השתדלות.
%break
אולם לגבי תורה ומצות, מה שייך לומר, השתדלות, היינו מה שייך לומר 
כאן, שקיום תורה ומצות הוא כל כך קשה, שצריכים השתדלות. הרי הכתוב 
אומר, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום, 
%break
לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, ולא מעבר לים, כי 
קרוב אליך הדבר מאוד". אם כן יש להבין ענין השתדלות בתורה מצות, מהו.
%break
ידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומטעם זה ברא נבראים, 
שיהיה בהם רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. וזה נקרא, כלי שהבורא ברא 
עבור הנבראים, שבכלי זה יקבלו את הטוב ועונג. והכלי הזה נבחן שבא מצד 
הבורא, לכן הכלי הזה הוא נמצא בשלימות אצל הנבראים. 
%break
ובזמן שהנבראים רוצים להשתמש עם הכלי הזה, אין להם שום עבודה בכדי 
להשיג את הכלי, מטעם היות שהבורא ברא את הכלי הזה, לכן יש בהכלי 
זה שלימות גמור.
%break
ומזה אנו רואים, שבכל מקום שהנבראים מרגישים, שיכולים לקבל תענוג 
מאיזה דבר, תיכף הם משתמשים עם הכלי הזה הנקרא, רצון לקבל לעצמו, 
כלומר לתועלת עצמו. ולא צריכים לעורר את האדם בכדי שירצה לקבל 
תענוג, אלא כפי גודל התענוג שמלובש בהדבר, 
%break
התענוג הזה מושך את האדם, והוא רץ אחר התענוג בכדי להשיג אותו. זאת 
אומרת, כפי גודל התענוג הנמצא בהדבר, כך בשיעור הזה מעוררת בהאדם 
השתוקקות, ואינו מניחו את האדם לשבת, עד שהאדם עושה כל המאמצים 
בכדי להשיג את התענוג.
%break
מה שאין כן אח"כ, שנעשה תיקון הצמצום, שהוא ענין הנקרא, שלימות 
פעולותיו, כלומר בעת שיקבלו את הטוב ועונג מהבורא, שלא ירגישו ענין של 
בושה, נעשה תיקון הנקרא, הסתרה, 
%break
כלומר שמטרם שהאדם משיג כלי השפעה, הוא לא רואה את הטוב ועונג 
שיהיה מגולה, שהטוב ועונג יתן לו התעוררות לקבל את הטוב.
%break
והוא בכדי שיהיה מקום לבחירה, שענין בחירה בעבודה, זה מתבאר, כדי 
שיהיה מקום שהאדם יוכל לקיים תו"מ שלא על מנת לקבל פרס. כי בזמן 
שהתענוג מגולה בעת עשיית המצוה, אין האדם יכול לומר, שהוא מקיים את 
התו"מ מטעם שהוא רוצה להנות להבורא, 
%break
היינו מצדו עצמו הוא מוותר על התענוג מה שהוא טועם, אלא מטעם 
שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, רק מטעם זה הוא מקבל את ההנאה. זה 
היה בלתי אפשרי.
%break
וזה הוא מטעם, שהאדם נולד עם הטבע של רצון לקבל לעצמו. איך אפשר 
לו לומר, שהוא, מצדו עצמו, הוא מוותר על התענוג. איך האדם מסוגל לוותר 
על תענוג הגדול הנמצא בתו"מ.
%break
ובגלל זה ניתן ניצוצי אור, המכונה, "נהירו דקיק", לתוך הקליפות, שמזה 
ניזונה כל הבריאה מטרם שזכו לכלים דהשפעה. 
%break
והיות שזהו רק אור דק מאוד, לכן האדם מתחיל לעבוד בעבודה של לתת 
תענוגים קטנים תמורת תענוגים גדולים, כלומר שיקבל שכר תמורת ויתור 
של תענוגים קטנים, שאין בהם רק "נהירו דקיק".
%break
%page 196
וזהו כמו מסחר, במה שמרויחים יותר, בזה עוסקים. וכמו כן בעבודה, שרק 
אח"כ, שהאדם כבר רגיל לוותר על תענוגים, הגם שהם קטנים בערך 
התענוגים שישנם בתו"מ, מכל מקום הוא כבר נקרא, רגיל בעבודה, יש 
מקום לבחירה.
%break
אבל לפי זה יש להבין, אם האדם עוסק בתו"מ בעל מנת שיקבל שכר 
תמורת עבודתו, אם כן מדוע נקרא הקיום בתו"מ בשם, השתדלות. הלא זה 
מקובל גם בגשמיות, שמוותרים על תענוג קטן בכדי להשיג תענוג גדול. 
התשובה היא, היות שבגשמיות התענוג שמקבל תמורת עבודתו, 
%break
הוא מגולה בעולם הזה, לכן לא שייך לומר, השתדלות. מה שאין כן בתו"מ, 
שהוא צריך להאמין, שיהיה לו שכר בעולם הבא, כיון שזה תלוי באמונה, 
כבר יש כאן יגיעה, 
%break
שהוא צריך להאמין, ואין הגוף מסוגל להאמין, כי מצד הטבע הוא צריך 
לראות ולדעת. מה שאין כן במקום שצריכים להאמין, כבר יש עליות וירידות.
%break
ובהאמור יוצא, שיש להאדם להשתדל בתו"מ, זהו בחינה אחת. וגם יש 
בחינה שניה, שהיא להשתדל בהקב"ה ולדעת אותו. וב' אלה יש להשתדל 
לקיים אותם בעל מנת שיקבל שכר תמורת היגיעה, היינו שצריכים להאמין, 
שנקבל שכר הן בעולם הזה והן בעולם הבא. 
%break
וזה כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ), 
וזה לשונו, "היראה מפורשת לשלוש בחינות, יש אדם שירא מהקב"ה בשביל 
שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו. נמצא, שהיראה, 
שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, 
%break
כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה, ויש אדם הירא 
מפני הקב"ה משום שירא מעונש העולם ההוא, ומעונש של הגיהנום. שתי 
מיני יראות האלה, אינן עיקר היראה. היראה שהיא עיקר, הוא שהאדם יירא 
מפני אדונו משום שהוא רב ושליט".
%break
זאת אומרת, הן השתדלות בתו"מ והשתדלות בהקב"ה, אמנם עיקר 
הפירוש, לדעת אותו, הוא לדעת שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב 
ומטיב. ועל זה צריכים להשתדל לדעת אותו. 
%break
שענין, לדעת אותו, יש לפרש, כשהאדם מתפלל לה', או שנותן תודה לה', 
צריך לדעת לאיזה שם הוא מתפלל, או לאיזה שם הוא נותן תודה.
%break
כלומר בזמן שהאדם מתפלל לה' עבור איזה חולה, שיהיה לו רפואה, הוא 
צריך לדעת, שיתפלל להשם, רופא חולים, ולא שייך לומר אז שיתפלל 
להשם, מתיר אסורים, וכדומה. או כשנותן תודה לה' על מה שהוציא אותו 
מבית אסורים, הוא צריך לתת תודה להשם, מתיר אסורים, 
%break
ולא שייך לומר, שהוא נותן תודה להשם הנקרא, מלביש ערומים, וכדומה. 
ואומר, שהן שתיהן, היינו השתדלות בתו"מ, והן השתדלות בהקב"ה לדעת 
אותו, בהם האדם יכול לזכות, אם הוא משתדל, הוא משיג זה בחנם, בלי 
כסף ובלא מחיר.
%break
מה שאין כן השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, (הוא) בשכר שלם. יש 
להבין מהו הפירוש, העומדת במעשה. הנה הכתוב אומר, "אשר ברא אלקים 
לעשות", שפירושו, שהקב"ה ברא את העולם לעשות, 
%break
יהיה הפירוש, על מה שהבורא ברא, על זה האדם צריך לעשות מעשה, 
שזה נקרא, "ששת ימי המעשה", שהוא זמן העבודה שנקרא, מעשה.
%break
וכעין זה אנו מוצאים בדברי הזהר, מה שכתוב, (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט 
ובהסולם ס"ז), "ולאמר לציון, עמי אתה", אל תקרי, עמי אתה, עם עין 
פתוחה (פתח), אלא עמי עתה, עם עין חרוקה (חיריק), שפירושו, להיות 
שותף עמי, מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, 
%break
כמו שכתוב, "בדבר ה' שמים נעשו, אף אתה כך", וכמו כן אמרו, "לא 
המדרש הוא העיקר, אלא המעשה", (אבות פרק א'), וכמו כן אמרו, "גדול 
לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה", (קידושין מ').
%break
ויש להבין, על איזה מעשה הם מדברים, שעיקר הוא המעשה. ויש לפרש זה 
על דרך העבודה, כי עיקר השלימות היא, שהנבראים יגיעו לקבל את 
המטרה, שבשביל המטרה הזו נברא העולם, 
%break
%page 197
שהוא רצונו להטיב לנבראיו. היינו שהתחתונים יקבלו ממנו טוב ועונג. ובכדי 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ברא בהנבראים ענין השתוקקות, היינו שיהיה 
להם רצון וחשק לקבל את הטוב ועונג.
%break
וזה כנ"ל, שהכלי הזה בא מצד הבורא, אולם אח"כ נעשה תיקון, שהכלי הזה 
נעשה לחצי כלי. היינו לאחר שנעשה תיקון, שלא יהיה ענין של בושה, נעשה 
צמצום והסתר על הכלי הזה, הנקרא, רצון לקבל לעצמו. לכן אין הכלי הזה 
הנקרא, רצון לקבל, נחשב אלא לבחינת חצי כלי. 
%break
כלומר שכל זמן שלא יכולים לתת על הרצון לקבל לעצמו, שיהיה בעל מנת 
להשפיע, לא יכולים להשתמש עם הכלי הזה. אלא לאחר שנותנים עליה 
בחינת רצון להשפיע, אז הכלי מסוגל לקבל את השפע.
%break
לפי זה יוצא, שהחצי כלי הראשונה שנקרא, רצון לקבל, עשה הבורא, וחציה 
השני, היינו שיהיה בעל מנת להשפיע, החצי הזה שייך רק להנבראים, שהם 
יעשו את המסך על הרצון לקבל, ומזה יוצא חציה השני. ובזמן שיש אלו ב' 
חצאים, הם נעשים כלי אחד המוכשר לקבל את הטוב ועונג.
%break
נמצא, שעבודת האדם היא, לעשות את החצי הב' של הכלי. וזה נקרא, 
עשיה. וזהו, "אשר ברא אלקים", הכוונה על חציה הראשונה, היינו על הרצון 
לקבל לעצמו, ועל זה אין האדם צריך לעשות כנ"ל. מה שאין כן חציה ה - ב', 
שהיא בעל מנת להשפיע, שזה שייך להנבראים, 
%break
כאן יש עבודה, מטעם כי זהו נגד הטבע. לכן יש כאן עבודה רבה איך להשיג 
אותה, וזה נקרא, מעשה, כלומר מה שהאדם צריך לעשות, שאין המעשה 
הזה מצד הבורא, כי אנו מיחסים להבורא מה שהוא נותן. 
%break
כלומר כל השפעות, היינו לתת, זה שייך להבורא. מה שאין כן חציה הכלי ה 
- ב', שהוא מה שהתחתון רוצה לתת, בטח זה שייך להתחתון.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו השתדלות הקב"ה העומדת במעשה. 
באיזה מעשה אנו מדברים. ויש לפרש, זה שהאדם השתדל בהקב"ה 
בבחינת המעשה, היינו איך להשפיע להקב"ה, שהמעשה הזה שייך לתחתון, 
שהאדם צריך לעבוד, איך שיהיה בידו כלי זה, הנקרא, רצון להשפיע.
%break
וכמו בגשמיות, האדם צריך ללמוד את האומנות, איך לעשות כלים למכור 
לאנשים. ועשיית כלים הוא מקצוע. היינו שצריכים ללמוד את האומנות הזו, 
ולא בפעם אחת, ולא בחודש אחד, אדם לומד את המקצוע לעשות כלים. כמו 
כן כאן בעבודה, שהאדם צריך ללמוד את המקצוע, 
%break
איך לעשות כלים דהשפעה, אין האדם מסוגל לעשות תיכף, כשהוא רוצה 
שיהיה לו כלים כאלו, אלא שזה מקצוע שצריכים ללמוד זמן הרבה, איך 
שיהיה בידו כלים כאלו, כלומר שיהיה בידו לקיים תו"מ בעל מנת להשפיע.
%break
חז"ל אמרו, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", (קידושין 
ל'). משמע שהקב"ה ברא את הרצון לקבל, כנ"ל, שזה נקרא, חלק ה - א' 
של הכלי, שהוא ההשתוקקות לתענוג, ובראתי תורה תבלין, שהוא מתבל 
את היצר הרע, שיהיה יצר טוב, היינו שהרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע.
%break
אם כן משמע מכאן, שגם חלק ה - ב' של הכלי, גם כן נותן הקב"ה. ולפי מה 
שאמרו חז"ל על פסוק, "ולאמר לציון עמי אתה". 
%break
ודרשו, אל תקראו עמי אלא עמי, היינו, "עמי אתם בשתופא", כנ"ל, שמשמע 
שגם הנבראים עושים. שיש לפרש, על חציה ה - ב' של הכלי, ולא שהכל 
עושה הבורא, אלא שיש גם כן כאן עבודת האדם.
%break
אלא שיש לפרש, בחציה ה - ב' של הכלי, מה שאנו מייחסים להאדם, יש 
להבין שבהכלי הזה הנקרא, רצון להשפיע, אנו גם כן מבחינים שם ענין אור 
וכלי. לכן הכלי שבהכלי שייך להאדם, 
%break
%page 198
כלומר זה שהקב"ה נותן, זה נקרא, אור, ומה שהאדם נותן, נקרא, כלי, 
מטעם שכלי נקרא, חסרון, ואור נקרא, מילוי חסרון.
%break
והיות שהבורא הוא המשפיע, ושפע נקרא, אור, לכן אור מיחסים להבורא, 
וכלי הנקרא, חסרון, שייך לנבראים, שזה כל שורשם, רק חסרון, שהבורא 
ממלא את החסרון. לכן כשמדברים מהכלים דהשפעה, גם הכלי הזה 
מתחלק ל - ב' חלקים כנ"ל:
%break
א. נקרא, חסרון, כלומר שהאדם צריך להרגיש שחסר לו כלים דהשפעה, 
היינו שמרגיש שכל מה שהוא עושה, הוא עושה הכל לתועלת עצמו. ומאמין 
שהאדם צריך להיות דבוק בה', כמו שכתוב, "ולדבקה בו", שדביקות נקראת, 
השתוות הצורה. 
%break
וכואב לו מזה שהוא רחוק מדביקות ה', ורואה, שהוא מצד עצמו, אין לו שום 
עצה לצאת משליטת הרצון לקבל, זה נקרא, חסרון, וזה שייך להאדם. היינו 
שהאדם צריך להרגיש את החסרון. וזהו בחינת מעשה, היינו עשיה שבכלים 
דהשפעה.
%break
והאור של הכלי, היינו שבהכלי, שהוא החסרון, יהיה מלובש המילוי, היינו 
הכח שהוא יכול להשפיע, זה נקרא, האור שבכלי, וזה נותן הבורא. ובזה יש 
לפרש מה ששאלנו, הלא אמרו חז"ל, "בראתי תורה תבלין". 
%break
משמע מכאן, שהכלי הנקרא, רצון להשפיע, נותן גם כן הבורא, ולא האדם, 
אם כן מדוע נקרא הכלי בשם, מעשה, שזה שייך לעבודת האדם במעשה.
%break
והתשובה היא כנ"ל, שהכלי הנקרא, חסרון, מה שכואב לו שאין הוא מסוגל 
לעשות שום דבר לשם שמים, את זה אנו מייחסים להנברא, כלומר שענין 
חסרון שייך להנברא, ומילוי החסרון שייך להבורא. 
%break
לכן אמרו, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", היינו האור מתבל את 
היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם 
שמים.
%break
אבל החסרון של הכלי, את זה צריך האדם להרגיש בגופו. זאת אומרת, 
האדם צריך לעשות את כל המעשים שאפשר לעשות, בכדי שיבוא לדביקות 
ה', ועשיית החסרון הזה נקרא, בחינת חסרון, וזה נקרא, מה ששאלנו, מהי 
השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, 
%break
היינו שהאדם משתדל בהקב"ה, שתהיה לו היכולת להנות להקב"ה, היינו 
לעשות לו נחת רוח, הרצון הזה, זה נקרא, מעשה, היינו עשיית החסרון. וזה 
שכבר יכול לעשות נחת רוח להקב"ה, זהו האור שבהכלי, כנ"ל.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו ענין שכר, ומהו ענין בחנם. לכאורה היה צריך 
להיות להיפך. היינו השתדלות הקב"ה במעשה צריכה להיות בחנם, 
והשתדלות בתו"מ והשתדלות הקב"ה לדעת אותו, צריכה להיות בשכר. 
%break
היינו שאלו האנשים המשתדלים יקבלו שכר, אלא משמע, שהפירוש, שאלו 
האנשים המשתדלים במעשה, הם משלמים שכר. זה קשה להבין מב' 
טעמים:
%break
א. איפה אנו רואים מציאות כזו, שמי שהוא עובד הוא משלם שכר. יש 
אנשים שעובדים בלי שכר, רק בהתנדבות. אנו רואים מציאות כזה. אבל 
לשלם בכדי שיתן לו לעבוד, אין אנו רואים מציאות כזו.
%break
ב. השאלה היא, למי צריכים לשלם את השכר הזה. בטח צריכים לומר, 
להבורא, מה שייך לומר, שהבורא מקבל שכר הנקרא, רווח, כלומר מה שייך 
לומר, שאם אין האדם חושב שהבורא ירויח, אז ההשתדלות שלו הנקרא, 
מעשה, המעשה הזה שהאדם יעשה, לא יצא להאדם מזה שום תוצאות.
%break
אלא שיש לפרש זה לפי דרכנו, שיש ענין שלא לשמה, שנקרא, שהאדם 
עוסק בתו"מ בכדי לקבל שכר. ומדרך העולם הוא, כי מי שעובד בכדי לקבל 
שכר, הוא מסתכל תמיד, מה הוא ירויח מזה שנותן יגיעה ומקיים את 
פקודותיו של בעל הבית, 
%break
%page 199
ואין העובד חושב כלום מה בעל הבית ירויח מעבודתו. ולפעמים שהפועל כן 
חושב, שגם בעל הבית צריך להרויח, אין זה מטעם שדואג לטובת בעל 
הבית, אלא שהפועל יודע, באם העסק הזה לא יביא רווחים לבעל הבית, אז 
יתבטל העסק ולא תהיה לו עבודה, וחוץ מזה לא חושב כלום על בעל הבית.
%break
וזה פירוש, היינו שאין העובד צריך לחשוב שהבורא ירויח, אלא בחנם. היינו 
שהוא לא מעונין שהבורא ירויח, זה נקרא, בחנם. מה שאין כן מי שרוצה 
לעבוד במעשה, כנ"ל, שהוא עשיית כלי להשפיע נחת רוח להקב"ה, הוא 
דוקא, בשכר, היינו שהקב"ה יהנה מעבודתו, 
%break
היינו שאין האדם דואג שהוא ירויח, אלא דוקא שהקב"ה ירויח. וזה נקרא, 
אסור לקחת אותו בחנם, היינו שלא ירויח. היינו שהאדם צריך לכוון בכל 
מעשיו שהקב"ה יהנה. וזה נקרא, שעבודה במעשה שצריכה להיות בשכר, 
כנ"ל, שיהיה מזה שכר להבורא.
%break
%H מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה
%break
הנה חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, פרק 
רביעי). אם כן מהו פירושה שאומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
%break
הנה סדר העבודה הוא בזמן שרוצים ללכת על דרך התיקון, הנקרא בע"מ 
להשפיע. אז בסיס העבודה צריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת, 
כלומר כשהגוף רואה שהאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, 
אז הגוף בא בשאלת פרעה הרשע ששאל טענת "מי", 
%break
וכמו כן בשאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם". והשכל מחייב שצריכים 
לתת תשובות על השאלות האלו, עם בחינת ראש, שהוא בחינת שכל, ולא 
תשובות כאילו אין ראש, כלומר שצריכים לעיין ולהתעמק בראש מה להשיב 
על השאלות הנ"ל.
%break
ועל זה אמרו, שאנו צריך לומר להגוף, שמבחינת השכל אתה צודק, ואין לי 
מה להשיב לך, אלא דרך התורה הוא, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת 
והשכל.
%break
ובהאמור יש לפרש, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים. כלומר בזמן 
שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו 
בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי 
במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, 
%break
שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם 
שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.
%break
והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא 
אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא 
אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. 
%break
היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל 
מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים.
%break
וזה נקרא "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד 
שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, 
שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה 
שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, 
%break
היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא מאמין 
שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה ביכולת האדם 
לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת 
מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.
%break
%page 200
זאת אומרת, אם היה ההשגחה מגולה לעיני כל, היינו אפילו מטרם שהאדם 
השיג כלים דהשפעה, לא היה שום מציאות שיהיה ביכולתו של האדם לקבל 
את הטוב בע"מ להשפיע. 
%break
אלא, לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, 
אז האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בע"מ להשפיע, כפי התיקון מה 
שצריך להיות.
%break
כידוע מה שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר, הכל 
נותן הבורא חוץ מיראת שמים - את זה אין הבורא נותן. ויש לשאול באמת, 
מדוע הוא לא נותן.
%break
אלא שצריכים קודם לדעת את פירוש של יראת שמים. וכמו שמבואר 
בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב) וזה לשונו, יראה הוא שמפחד שמא 
ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, לכן הוא מפחד לקבל את הטוב. וזהו על דרך 
מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". 
%break
ודרשו חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט". נמצא מה 
שאנו מיחסים להבורא, זהו רק שהוא נותן, מה שאין כן לא לתת, זה לא 
שייך להבורא. לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת להנבראים, שהם מעכבים 
עצמם מלקבל, כל זמן שלא בטוחים שזה יהיה רק לתועלת הבורא.
%break
וזהו כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר 
לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר 
שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי 
החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של 
חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך מעלה עפר 
ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו, עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך אחרי 
אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים ללכת 
למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - לראות אם 
באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם. 
%break
וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך אחריהם. 
כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו 
שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות, 
%break
אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", 
כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.
%break
והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן 
אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך 
הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, 
אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, 
%break
אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר 
בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים בקורת על 
דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דוקא 
זוכים לדעת דקדושה.
%break
וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת 
שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים 
דהשפעה. 
%break
ואז מתגלה הטוב ועונג בכלים דהשפעה, וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: 
״דעת אתפשט וממלא אדרין ואכסדרין״, שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, 
מתפשט הדעת הן בכלים הפנימים והן בכלים החיצונים.
%break
ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות 
שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר 
של תיקון הבריאה, 
%break
שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, 
אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.
%break
%page 201
ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה כנ"ל, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, 
הנקרא "דעת דקדושה", כנ"ל בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין 
ואכסדרין", 
%break
כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו 
מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה 
שהיא בחינת דעת וראש.
%break
וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו 
שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא 
שאנו כן נזכה לבחינת דעת, 
%break
שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם 
כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו.
%break
לכן אם האדם רואה שעוד לא זכה לדעת דקדושה, הנקרא ראש, זהו סימן 
שעדיין עוד לא נטהר מכלים דאהבה עצמית, לכן עדיין אין לו דעת. 
%break
כלומר היות שלא הלך מקודם בדרך לקבל את האמונה למעלה מהדעת, 
שעל ידי זה זוכים לכלים דהשפעה, שהם כלים שהקדושה יכולה להתלבש 
בהם, לכן אין לו דעת דקדושה.
%break
וכעין זה אנו רואים במה שאמר המגיד מדובנה ז"ל, על פסוק "לא אותי קרא 
יעקב, כי יגעת ישראל", שאם האדם עדיין מרגיש יגיעה בעבודת ה', זה הוא 
סימן שעדיין לא עובד לשם ה', אלא הוא עדיין עובד לתועלת עצמו, לכן יש לו 
יגיעה בעבודתו. 
%break
מה שאין כן בזמן שכבר תיקן את הכלים שלו שיעסקו בע"מ להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, אז הוא נהנה מהעבודה, היות שהוא מרגיש שהוא משמש מלך 
גדול, וזה שוה אצלו הון תועפות. נמצא שהאדם צריך להגיע לבחינת ראש 
ושכל ודעת דקדושה. היות שזהו מטרת הבריאה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמר הזוהר הקדוש (פנחס, דף מט-נא) וזה לשונו: 
אמר ר' אבא, נזכרתי דבר ששמעתי מר' שמעון, ששמע משמו של רבי 
אליעזר. יום אחד בא חכם גוי, אמר לו וכו', ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. 
אחת, שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר, 
%break
והרי אין לבנות אלא ב' פעמים וכו', כי שני בתי ישראל קרא אותם הכתוב, 
וכתוב על בית שני, גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון. ב', אתם 
אומרים, שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, ומי שמקורב 
אל המלך, הוא שמח תמיד בלי צער, 
%break
וכו' והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני האדם, וכו'. 
ג', שאתם אינם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים וכו'. אנו אוכלים כל 
מה שאנו רוצים ואנו חזקים וכו'. זקן זקן אל תאמר לי כלום, כי לא אשמע 
אותך. נשא עיניו רבי אליעזר, והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. 
%break
כיון שנח כעסו, החזיר ראשו ובכה וכו'. דברים אלו, ששאל אותו רשע, אני 
שאלתי יום אחד את אליהו. ואמר במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים 
לפני הקב"ה, וכך הם וכו'.
%break
ויש להבין, מדוע בזמן שהגוי שאל ממנו אותו ג' השאלות, עשה ממנו ר' 
אליעזר גל של עצמות, והוא זכה לגלוי אליהו ושאל ממנו אותו ג' שאלות, 
מדוע לר' אליעזר היה מותר לשאול אותם השאלות.
%break
ולפי הנ"ל, היינו שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר 
אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו 
עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, 
%break
היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים למעלה 
מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא הבחינה 
"שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה.
%break
ובזה יש לפרש מהו המעשה הזאת, שמספר לנו את הויכוח שהיה לו לרבי 
אליעזר עם הגוי. מה נותן לנו זה בעבודה. אלא על דרך העבודה - יש לפרש 
זה באדם אחד: היינו בזמן שהגוף שאל את השאלות, 
%break
ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך 
לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו 
ועשה אותו גל של עצמות". 
%break
%page 202
פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך 
למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל. ואח"כ, שנח כעסו על 
השאלות שהרשע שאל אותו, זכה לגלוי אליהו, ואליהו נתן לו דעת דקדושה 
על כל השאלות, לפי מה שלומדים למעלה.
%break
%H מהו חטא גדול או קטן, בעבודה
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת מהו נקרא "עבודה". זאת אומרת, במילת עבודה, 
שאנו משתמשים, מהו פירוש. יש לדעת, שניתן לנו לקיים תרי"ג מצות 
התורה, וז' מצות דרבנן. 
%break
וכמו כן יש לנו לקיים את מנהגי ישראל, מה שגדולי ישראל הנהיגו, כל מקום 
לפי מנהגו. והם קבעו לנו, מהי מצוה גדולה ומהי עבירה גדולה.
%break
דוגמא, חז"ל אמרו "גדול כיבוד אב ואם, שהחמיר בו הקב"ה יותר מכבודו" 
(ירושלמי, פ"א, ה', א'). או "גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה" (סוכה, 
מ"ט). ורבות כהנה יש בחז"ל. 
%break
וכן על דרך זה אנו רואים בעבירות. שחז"ל אמרו "גדול עונשו של לשון הרע 
מעונש של עבודה זרה" (מדרש גדול וגדולה, פי"ח).
%break
נמצא, שהם קבעו מהי מצוה גדולה ומהי מצוה קטנה, זה לגבי זה. וכמו כן 
לגבי עבירה קבעו, מהי עבירה גדולה, וכנגד זה מהי עבירה קטנה. ומה 
שהם קבעו, 
%break
אנו צריכים להאמין שכך הוא, שזה ענין אמונת חכמים, שאנו צריכים להאמין 
מה שאמרו. ואסור להרהר אחריהם. וכל זה נקרא בחינת "תורה". כלומר, 
שאין יד אדם שום שייכות לנוגע בזה.
%break
"עבודה" נקראת על שם האדם, מה שהוא עושה. היות שהאדם העובד, הוא 
עושה את השיעורים, איך לקיימם. כלומר, אין הכוונה שעל המעשה הוא 
ברשותו של אדם, לעשות שם איזה שינויים חס ושלום. 
%break
אלא הפירוש הוא על הסיבה. כלומר, שבשביל הסיבה הזו הוא מקיים תורה 
ומצות. בזה יש שיעורים מצד העובד.
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה, פרק י"א) וזה לשונו "לפיכך 
כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותם, 
אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה 
יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".
%break
רואים אנו, שהרמב"ם אומר, שיש שיעורים בהסיבה. דהיינו נשים, ולקטנים, 
וכלל עמי הארץ, להם יש סיבה של שלא לשמה.
%break
ואלה, שכבר הרבה דעתן והחכימו חכמה יתירה, להם נותנים סיבה אחרת, 
שהיא הסיבה דלשמה, שהם שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא לפי זה, שבבחינת המעשה אין הבדל בין קטן לגדול. מה שאין כן 
בבחינת הכוונה, היינו בבחינת הסיבה, שבשבילה מקיימים תו"מ, כן יש 
הבדל בין סוגי אנשים. כלומר, יש אנשים, ששייכים להכלל. היינו, כמו 
שאומר הרמב"ם ז"ל "כלל עמי הארץ". 
%break
שיש הבחן בין הכלל להפרט. זאת אומרת, שיש אנשים פרטיים, שהם לא 
רוצים ללכת בתלם של הכלל, כלומר לעבוד לתועלת עצמם, אלא שנתעוררת 
בלבם תשוקה לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
%page 203
ויש לדעת, כי העבודה דלהשפיע נקראת, שהאדם הוא הנותן. מה שאין כן 
בהעבודה דלקבל שכר, הקב"ה הוא הנותן. ויש בזה הבחן גדול מאוד. כי 
בזמן שסיבת העבודה היא מה שמקבל תמורתו, 
%break
נמצא, שהאדם מסתכל על גודל המצות, כפי שיעור התמורה. כלומר, שאם 
יש תמורה גדולה וחשובה תמורת העבודה, זה נקרא אצל האדם "מצוה 
גדולה", היות שהוא מסתכל על השכר.
%break
מה שאין כן בעבודת דלהשפיע, שהאדם הוא הנותן, אז מסתכלים על גודל 
המקבל, כלומר למי האדם נותן. וכל שהמקבל הוא יותר חשוב, אז הנתינה 
זו יותר גדולה וחשובה, כמו שאמרו חז"ל "באדם חשוב, 
%break
באם נתנה היא, ואמר הוא, הרי את מקודשת, הרי זה דומה כאילו נתן הוא, 
מטעם בההוא הנאה דמקבל מניה".
%break
הרי אנו רואים, שגדלות הנתינה תלויה למי שאנו נותנים. בזה מודדים את 
גודל המעשה. זאת אומרת, שאם נותנים לאדם גדול, נקרא "נתינה גדולה" 
ואם נותנים לאדם קטן, הרי זה "נתינה קטנה".
%break
ומזה אנו יכולים למדוד את שיעור העבודה של השפעה. כלומר, אם האדם 
משפיע למלך קטן, הרי היא עבודה קטנה, היות שאין הנותן מתפעל כל כך 
בעת שנותן למלך קטן. 
%break
מה שאין כן אם האדם משפיע למלך גדול, אז המעשה של הנתינה הוא 
מעשה גדול, היות "בההוא הנאה דמקבל מניה". היא הנאה גדולה, משום 
שמשפיע למלך גדול.
%break
הרי אנו רואים, שענין גדלות וקטנות של נתינה תלוי בהעובד בעצמו. כלומר, 
שהעובד בתו"מ הוא הקובע לאיזה סוג הוא שייך, כנ"ל. שאם האדם עדיין 
נמצא בבחינת החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה", כלומר, שהוא עדיין 
עובד בתורה ומצות מטעם קבלה עצמית, 
%break
כנ"ל בדברי הרמב"ם, שאומר "כשמלמדין את הנשים וקטנים וכלל עמי 
הארץ, מלמדין אותם בעמ"נ לקבל שכר", הנקרא "שלא לשמה".
%break
וענין "מלומדה" פירושו, כמו שהוא רגיל לעבוד עד עכשיו, שהיה הזמן של 
שלא לשמה, אדם הזה מודד קטנות וגדלות לפי שיעור השכר. מה שאין כן 
אלו שעובדים בעל מנת להשפיע, הם מודדים לפי שיעור גדלות של המקבל 
את העובד, כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין, שיכול להיות שני אנשים, שעושים אותה מצוה. ולאחד נחשב 
זה למצוה גדולה, היות שהוא נותן את העבודה שלו למלך גדול. אם כן הוא 
מרגיש, שהוא משמש למלך גדול. 
%break
לפיכך הוא שש ושמח, ויש לו התרוממות הרוח מזה שיש לו זכיה גדולה, 
שנותנים לו רשות לכנס ולשמש מלך גדול. ואין קץ להשמחה שלו.
%break
מה שאין כן השני, שהוא לא חושב, שכל מה שהוא עושה, הוא משמש בזה 
למלך גדול, אלא למלך קטן. כלומר, שהוא רואה, שאף אחד לא מחשיב אותו 
לשמור את מצותיו. אלא הוא ריחם על המלך הזה, ושומר מצותיו. 
%break
אז האדם מבין, שהמלך צריך להתחשב עמו, היות שהאדם מרחם על 
המלך, בזמן שאף אחד לא רוצה להסתכל על המלך. והאדם הזה מודד מה 
המלך משלם לו בעד עבודתו.
%break
ואם אינו מאיר לו השכר שמלך נותן לו, הגם שעושה את כל מה שהמלך 
ציווה עליו, לכן הוא עושה זה בעצלתיים, בלי חיות, היות שאינו מאיר לו את 
השכר, מה שהמלך יתן לו תמורת עבודתו.
%break
ולפי זה יוצא, באלו שני אנשים, שעושים אותו דבר, ולאחד נחשב זה, 
שעושה מצוה גדולה, מסיבת שמקבל הרבה חיות והתרוממות רוח, בזה 
שהוא משמש מלך גדול. ולהשני אין לו מצב מרומם, ועושה זה בהכרח, 
משום שלא מאיר לו את השכר, למה שהוא חשוב שיקבל אח"כ.
%break
%page 204
לכן ההבדל ביניהם הוא גדול מאוד. כי אחד חושב על המצוה שהוא עושה, 
מצוה קטנה, כלומר קטן בחשיבות. ולהשני נחשב זה למצוה גדולה, כלומר 
שהוא אומר, שאין בידו שכל להעריך את חשיבותה וגדלותה של המצוה, 
שהוא מרגיש עכשיו בה, היות שהוא לא צריך לשום שכר שיתנו לו אח"כ.
%break
אלא עכשיו כבר הוא מרגיש את השכר, בזה שיש לו הנאה גדולה, בזה 
שזכה לשמש מלך גדול. נמצא, שהוא שמח משום שכבר קיבל את השכר. 
והוא לא צריך להאמין, שיקבל שכר. 
%break
ואין לו שום ספיקות על השכר, שנוכל לומר, שהוא לא שמח, היות שהוא 
בספק על ענין שכר ועונש, מטעם, שהוא כבר קיבל את השכר תיכף על 
המקום, ואין מצפה לשכר אחר.
%break
אלא זה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול, מזה הוא נהנה. ובשביל זה, 
היינו שכדאי להיוולד, בכדי להיות לו זכיה לשמש מלך גדול. נמצא, שהאדם 
בעצמו הוא הקובע מהי נקראת "מצוה גדולה" ומהי "מצוה קטנה".
%break
אולם לפעמים יכול להיות להיפך, דהיינו זה שהולך על קו אחד, שכל מעשיו 
הם רק לכוון שהמעשה יהיה בסדר, בכל פרטיה ודקדוקיה, ועל הסיבה 
שבשבילה הוא עוסק בתורה ומצות, 
%break
הוא בכדי לקבל אח"כ שכר בעולם הזה או בעולם הבא, והוא מאמין בשכר 
ועונש, כשהוא עושה את המצוה, ומדייק לעשות את המצות החשובות 
ביותר, מה שאמרו חז"ל, איזו מצוה הוא גדולה, ואיזו מצוה היא פחות 
חשובה.
%break
וכשעושה את המצוה, מה שהוא בחר, שזוהי מצוה גדולה, הוא שמח, 
ומרגיש עצמו, שהוא אדם החשוב ביותר משאר אנשים, היות שיהיה לו שכר 
יותר משאר אנשים, וממילא הוא עושה את המצוה בהתלהבות גדולה.
%break
מה שאין כן החבר שלו, שהוא עושה אותו מצוה גדולה מה שהחבר שלו 
עושה. אבל הוא לא רוצה לעבוד בעל מנת לקבל שכר, אלא רוצה לעבוד 
בעל מנת להשפיע. 
%break
ובכדי לעבוד בעל מנת להשפיע, אז האדם צריך להאמין, שהוא משמש מלך 
גדול וחשוב, שכדאי לשמש אותו בלי שום תמורה. ואם האמונה שהוא מאמין 
בה', אינו יכול להרגיש בעצמו, שהוא משמש מלך גדול, אין לו אז כח לעבוד 
בשמחה.
%break
אלא שהוא עובד אז בכפיה, שהוא מתגבר על ההתנגדות, מה שהגוף נותן 
לו להבין, שלא כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע למלך קטן. ואומר לו, בשלמא 
החבר שלך, שהוא עובד בכדי לקבל שכר, אם כן מה חשוב אם הוא מלך 
גדול או קטן. כי בעיקר מסתכלים על השכר.
%break
ומהו ההבדל בין שהוא מלך גדול או קטן. כי עיקר השכר עושה אותו למלך 
גדול. ואם הוא נותן שכר קטן, זה נקרא "מלך קטן". נמצא, כאן הוא סדר 
אחר מבין להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזהו כל הסיבה המחייבו לעסוק 
בתו"מ, לבין שהסיבה שלו המחייבו לעסוק בתו"מ הוא בכדי לקבל שכר.
%break
רואים אנו, שאי אפשר לקבוע את האמת לפי הרגשת האדם. כי זה שהאדם 
רואה, שהוא עובד בשמחה ובהתלהבות גדולה, זה עוד לא אומר, שהוא 
הולך על דרך הנכונה, כנ"ל. לכן אמרו חז"ל "עשה לך רב", שרק הרב יכול 
להדריכו ולקבוע באיזו דרך הוא הולך.
%break
מה שאין כן אדם העובד, הגם שהוא המרגיש, מה זה טוב ומה זה רע, מכל 
מקום האדם בעצמו אינו יכול לדעת את האמת, מסיבת שעדיין אין להאדם 
להבין, אלא בירור אחד, שהוא בירור ״מר ומתוק״. היות שבזמן שיש לו 
שמחה ועובד בהתלהבות, הוא מרגיש טעם של "מתוק". 
%break
לכן אומר האדם, שהוא הולך על דרך הנכונה. ובזמן שהאדם צריך לעבוד על 
דרך הכפיה, האדם מרגיש ש"מר" לו. האדם מבין אז, שהוא נמצא במצב 
של ירידה. וההבחנה זו האדם לוקח לדעת, שזהו בירור אמיתי.
%break
אולם הבירור הזה של "מר ומתוק" היה לפני חטא דעץ הדעת. מה שאין כן 
לאחר חטא דעץ הדעת, ניתן לנו בירור אחר, הנקרא, בירור של ״אמת 
ושקר״. כלומר, שיכול להיות, שהאדם מרגיש מצב של מתוק אבל זהו 
בבחינת שקר. ויכול להיות מצב, שהאדם מרגיש שהוא "מר" אבל זהו אמת.
%break
%page 205
וזהו כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות (אות ט"ז) וזה לשונו "וצריכים 
לדעת טוב של ב' מיני הביאורים, הנוהגים אצלנו:
בירור א׳ נקרא בירורי טוב ורע.
בירור ב׳ נקרא בירורי אמת ושקר.
%break
והנה בירור הא' הוא כח הפועל גופני, שאופני פעולתו ע"י הרגש מר ומתוק, 
שהוא ממאס ודוחה צורת המר, כי רע לו. ונאהב לו ומקרב צורת המתוק, כי 
טוב לו, וכו'.
%break
ונוסף עליהם מין האדם, שהטביע בו ה' יתברך כח פועל שכלי, שאופני 
פעולתו בבירור הב', שדוחה עניני שקר וריקות, במיאוס עד להקאה, ומקרב 
ענינים אמיתיים, וכל תועלת באהבה גדולה. ובירור זה נקרא "בירור אמת 
ושקר". ואינו נוהג אלא במין האדם. כל אחד ואחד לפי שיעור.
%break
ותדע, שכח הפועל הזה הב', נברא והגיע להאדם בסיבת עטיו של הנחש. כי 
מצד היצירה, לא היה לו זולת כח הפועל הא', מבירורי טוב ורע, שהיה די 
ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא".
%break
ובהאמור אנו רואים, שבזמן שהאדם רוצה ללכת לפי הבחן "מר ומתוק", 
כבר אין הבירור הזה אמת, לאחר חטא של עץ הדעת. אלא שיכול להיות, 
שהאדם מרגיש טעם מתוק בעבודה, והוא נמצא בתוך השקר כנ"ל. וכן 
להיפך. ומשום זה אמרו "עשה לך רב, והסתלק מן הספק" (אבות, ט"ז).
%break
אבל האדם בעצמו, הגם שהוא הקובע, במה שהוא מרגיש. אבל כנ"ל, 
שהאדם יכול להרגיש מתוק, אבל זהו לא על דרך האמת, שנוכל לבוא לידי 
דביקות בה'. 
%break
היות שיכול להיות, שהוא הולך בדרך הפוך מן המסילה המוליכה לידי 
דביקות בה', וכל היגיעה שלו הוא בכדי לבוא להשתוות הצורה, שזה נוהג 
בכל המדרגות, שזה ענינו של מסך, השורה על העביות, שדוקא ע"י עשיית 
המסך מתגלה הטוב ועונג.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, א') "והוי זהיר במצוה 
קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". ולכאורה יש סתירה 
לדברי חז"ל, שאמרו "גדול כיבוד אב ואם, שהחמיר בו הקב"ה יותר 
מכבודו". 
%break
או "גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה". ורבות כהנה. ואם הם אמרו "הוי 
זהיר במצוה קלה כבחמורה", אם כן מהו הפירוש גדולה. במה מתבטא, 
שמצוה זו גדולה מן האחרת.
%break
ובהאמור, שאין לדעת בעת העשיית המצות, המצות של מי הוא מקיים. כי 
בטח מי שמקיים המצות של מלך גדול, שהוא צוה לנו לקיים, בטח שהוא 
יותר חשוב, ממי שמקיים את התו"מ של מלך קטן. 
%break
נמצא, שמצוה קלה, אבל היא מצוה, שמלך גדול צוה אותו לעשות. בטח 
שזהו יותר חשוב, ממי שמקיים מצוה חמורה של מלך קטן.
%break
והיות שהאדם הוא נמצא תמיד בעליות וירידות, כלומר שפעמים אדם מאמין 
שהוא משמש מלך גדול, ולפעמים הוא להיפך, לכן חז"ל הורו לנו, שנדע, 
שאין הגדלות וקטנות תלוי בהמצוה, 
%break
אלא בגדלות הַמְצַוֵה את המצות. ועל זה האדם צריך לתת תשומת לב, שכל 
פעם יאמין, שיש מלך גדול. היינו, שהאדם צריך להשתדל להשיג גדלות ה׳. 
וזהו העיקר ולא דברים אחרים.
%break
%page 206
%H מהו השיעור של תשובה
%break
הנה הכתוב אומר (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת 
בעוונך". ויש להבין:
%break
א. מהו הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שאם לא הגיע התשובה "עד ה' 
אלקיך", עוד לא נקרא "תשובה". אם כן, איך אנו יכולים לדעת, אם התשובה 
כבר הגיע "עד ה' אלקיך". ומי יכול לעלות ולראות, אם כבר הגיע או לא.
%break
ב. יש להבין זה שכתוב "כי כשלת בעוונך". משמע, שזהו הטעם למה 
התשובה צריך לעלות "עד ה' אלקיך". ויש להבין מהי השייכות זה לזה.
%break
ג. יש להבין מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". מהי הכוונה "בעוונך". משמע, 
שיכול להיות כשלון מדבר אחר, שלא מהעוון של האדם. לכן הכתוב אומר 
לנו "כי כשלת". היינו, שהכשלון שלך בא "מעוונך", ולא מדבר אחר. אם כן, 
מהו הדבר אחר, שהאדם יכול לחשוב, שזה לא בא לו "מעוונותיו".
%break
וענין כשלון, המשמעות היא, שהאדם עשה חשבון, שיש לו לעשות עכשיו 
עסק טוב, ולבסוף הפסיד מהעסק, שהיה לו כשלון על ידי איזה דבר. כדמיון, 
שאדם הלך בדרך ונכשל ע"י אבן שהיה בדרך, שהוא לא ראה ונפל. אם כן 
צריכים להבין, כאן ברוחניות, שקיבל נפילה, 
%break
בטח שנכשל באיזה אבן, שהיתה באמצע דרך. לכן יש לדעת, מהי האבן 
שהאדם נכשל בה, ושזה גרם לו, שנפל באמצע דרך הליכה. ובא הכתוב 
ואומר, שהכשלון היה מעוונך, שזהו האבן, שעל ידו נכשלת ונפלת. והידיעה 
זו אנו צריכים לדעת, כדי להיזהר מהאבן נגף. 
%break
אם כן יש להבין, מדוע העוון של האדם הוא המכשול, שבשביל העוון שיש 
בו, הוא לא יכול ללכת בדרך ה' ולקיים תורה ומצות.
%break
והענין הוא, כי העוון הראשון מתחיל מחטא עץ הדעת. שאדם הראשון נולד 
מהול (אדר"נ ב', ה'). אלא אח"כ, ע"י החטא, הוא משך בערלתו היה 
(סנהדרין ל"ח). וכמו שמפרש בהקדמה לפנים מסבירות (דף ו'), שענין 
"משוך בערלתו", הוא ענין ערלה של שלוש קליפות הטמאות. 
%break
וכשהוא נולד, לא היה לו את הערלה הזו. כי הגוף החיצון של אדם הראשון, 
אומר האר"י הקדוש, שהיה מבחינת מלכות שעלתה לבינה דמלכות דעשיה, 
הנקרא "מלכות הממותקת בבינה". וזה נקרא שנולד מהול.
%break
וע"י חטא של עץ הדעת, המשיך עליו את המלכות מבחינת מידת הדין, 
שהוא צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי. וזה נקרא, שהיה משך בערלתו. 
כלומר, שהמשיך עליו את שלוש קליפות הטמאות, שמכאן באים כל החטאים 
שהאדם עושה. 
%break
זאת אומרת, גדלות הקבלה, שאדם הראשון המשיך בעצמו ע"י החטא, זהו 
הגורם לכל החטאים, שהשורש של החטאים נמשך בבחינת מוחא וליבא.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". הכוונה היא על 
עוון שלך, הנמשך מחטא של עץ הדעת. זה נקרא "בעוונך". כלומר, אבן 
הזה, הנכשלים כל הנבראים, הוא בזה שהאדם אומר, 
%break
שאני רוצה להבין את הכדאיות, אם זה משתלם, אם אני אקיים תו"מ, מה 
ירויח מזה המקבל לעצמו, הנמשך מגדלות הקבלה, שאדם הראשון המשיך 
לעצמו בסיבת חטא של עץ הדעת.
%break
וכמו בגשמיות, האדם כשהולך בדרך, והוא נכשל ע"י אבן הנמצא באמצע 
הדרך, הוא לא רואה את האבן, לכן הוא נופל ע"י האבן. 
%break
כמו כן בעבודה, שהאדם הרוצה ללכת בדרך ה', הוא לא רואה, שהאבן, 
שהוא הרצון לקבל, אבן מלשון "אבין", שהוא רוצה הכל להבין, מה שתצמח 
מזה הנאה להמקבל לעצמו.
%break
ובזמן שאומרים לאדם, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהשגחה 
העליונה היא בבחינת טוב ומטיב, הוא אומר, אני רוצה לראות שהוא כך. 
אבל להאמין, זהו נגד ההבנה. 
%break
%page 207
כי ההבנה אומרת, מה שאתה רואה, זהו אמת, ומה שאתה לא רואה, איך 
אתה יכול לומר, שהוא אמת. וכשאומרים לו, שצריכים להאמין, הוא טוען, 
מאיפה אתה יודע, שזה שאתה מאמין, הוא אמת. וזה האבן נגף, שבני אדם 
נכשלים על ידו.
%break
ובהאמור יוצא, כי האבן שבה נכשלים, הוא רק שחסר ענין האמונה. והאדם, 
כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', מדוע אתה 
עשית הסתרת פנים שלך, 
%break
עד שאין ביכולתנו להתגבר על ההסתרה שהקב"ה עשה. שנוכל להתגבר על 
ב' דברים אלו, היינו על בחינת מוחא ועל בחינת ליבא.
%break
ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך, שנצטרך להאמין. ולא עשה 
אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל בעבודה, תיכף יראה את גדלות ה'. ונמצא, 
זה שעשה ה', שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, 
%break
זה גורם, שהרבה אנשים מתרחקים מהעבודה. הלא אנו מבינים, כאילו חס 
ושלום, שהדרך שהבורא עשה, לעבוד בבחינת האמונה, זהו אבן נגף לכל 
הכושלים. אם כן מדוע עשה ככה.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו שהבורא 
עשה, שהעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זו היא 
הדרך המוצלחת ביותר בכדי להגיע לשלימות המטרה, 
%break
שהיא להטיב לנבראיו. כי דוקא ע"י האמונה, הנבראים יכלו להגיע לשלימות 
המטרה, שהוא בכדי לקבל הטוב והעונג, מה שהבורא חשב לתת 
להנבראים.
%break
אבל אסור לנו לומר, שהבורא לא היה יכול לעשות דרך אחרת, היינו בבחינת 
ידיעה. שבטח שהקב"ה הוא כל יכול, ויכול לעשות הכל מה שהוא רוצה, אלא 
כמו שאנו צריכים להאמין במטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, וכמו כן 
יש לנו להאמין על הדרך, איך להגיע להמטרה, 
%break
שבחינת אמונה היא הדרך הטובה ביותר ומוצלחת ביותר. לכן בחר הקב"ה 
בדרך של האמונה, שרק ע"י דרך של אמונה תהיה היכולת להאדם להגיע 
לשלימות המטרה.
%break
ובהאמור, שהביאור "כי כשלת בעוונך" הוא בחינת גדלות של כלי קבלה, 
שאדם הראשון המשיך עליו מחמת חטא של עץ הדעת, יש לפרש מה 
ששאלנו, מהו ענין "כשלת בעוונך" ל"שובה ישראל עד ה' אלקיך".
%break
ושאלנו, וכי האדם יכול לעלות למעלה ולראות אם התשובה הגיע "עד ה' 
אלקיך". ובהנ"ל יש לפרש, היות שכל הכשלונות, שאין האדם יכול להגיע 
לשלימות, והוא נכשל באמצע, הוא רק מטעם, 
%break
כי עוון הראשון הוא אבן הנגף שבשבילה האדם נופל. לכן האדם, כשרוצה 
לעשות תשובה, ואינו יודע מהי תשובה, אז אומר הנביא "שובה ישראל עד 
ה' אלקיך".
%break
פירוש, שכל המעשים, שהאדם עושה, יהיו בשביל "ה' אלקיך". נמצא, 
שפירושו "עד", היינו עד שתדע בבירור, שכל מה שאתה עושה הוא בשביל 
ה' אלקיך. זאת אומרת, שהגיע למדרגה, שהוא מרגיש, שבשביל עצמו אינו 
כדאי לחיות, אלא מה שהוא חי, הוא בשביל תועלת ה', וזה נקרא "תשובה".
%break
מה שאין כן אם עוד לא הגיע לדרגה זו, עוד לא נקרא זה "תשובה". והטעם 
הוא כנ"ל "כי כשלת בעוונך", שהוא הקבלה עצמית. כלומר, כי רק זה הוא 
הכשלון, שאין האדם יכול לבוא לידי דביקות ה'. וממילא לתקן זה הוא רק עד 
שיגיע "עד ה' אלקיך", שכל מעשיו יהיו רק להשפיע, וזה נקרא "תשובה".
%break
ולזה אין האדם צריך לעלות למעלה, ולראות אם התשובה שלו הגיע "עד ה' 
אלקיך". אלא האדם בעצמו הוא רואה ומרגיש, אם אין לו שום כוונה בחיים, 
אלא רק מה ששייך לתועלת ה', 
%break
%page 208
ולתועלת עצמו הוא אומר, שאינו כדאי לחיות. אולם גם בזה האדם יכול 
לרמאות עצמו. כלומר, שיכול להיות, שזה שמסכים לעבוד בשביל תועלת ה', 
בטח הוא חושב שתגיע מזה לתועלת עצמו הנאה גדולה.
%break
אולם על זה גם האדם יכול לראות את האמת. היות לפי הכלל, אם באמת 
האדם רוצה להידבק בה', ויש לו כבר השתוות הצורה, אז הוא צריך לזכות 
לפקיחת עינים בתורה. 
%break
לפי הכלל "הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה". ואם הוא עדיין לא זכה 
לרזי תורה, זה הסימן שהוא עדיין רחוק מלהיות, שכל כוונתו תהיה אך ורק 
לתועלת ה'.
%break
וכמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (דף י' אות ל"ב) וזה לשונו "הוא העבודה 
בתו"מ לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל פרס. שעבודה זו 
מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון להשפיע. אשר 
בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל, 
%break
נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י. כי הן עומדות 
ברצון להשפיע. ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, 
כי ענין התלבשות והשואת הצורה עולות בקנה אחד. 
%break
ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה 
בהשואת הצורה לנרנח"י שלו העליונים".
%break
ובהאמור רואים, שאם האדם הולך בדרך השפעה, הוא צריך לזכות לבחינת 
רזי תורה, ואם לא זכה, זהו סימן שעדיין הוא נמצא באהבה עצמית. הגם 
שהוא מרגיש, שהוא רוצה לעשות מעשים אך ורק להשפיע. 
%break
לכן אז הוא צריך עוד הפעם להרבות עצות ותחבולות, לזכות לאהבת ה' ולא 
לאהבה עצמית. אבל צריכים לזכור, שבכדי לזכות לאהבת ה' ולא לתועלת 
עצמו, אין זה בידי אדם, אלא זהו מתנת אלקים.
%break
אולם צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית בלבד, 
שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה דלהשפיע, יש 
בזה עבודה רבה. 
%break
היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע מבחינת הכוונה דלהשפיע, תיכף על 
המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, ומראה לו צבעים 
שחורים על עבודה זו.
%break
ובמצב הזה, האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, שהאדם 
יכול לתת תפלה אמיתית. ונקרא "אמיתית", משום שהאמת שכך הוא. 
כלומר שהבורא עשה, שהאדם לא יוכל לעזור לעצמו. והסיבה היא כידוע, 
ש"אין אור בלי כלי", כמו שדברנו מזה כמה פעמים. 
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה שעשה הבורא, שאין האדם יכול בעצמו 
לצאת מאהבה עצמית, הוא בכדי שהאדם יהיה נצרך להבורא, שיעזור לו. 
ובמה עוזר ה', בנשמתא קדישא, כמו שכתוב בזה"ק. 
%break
היות אחרת אין להאדם צורך לקבל אור התורה, אלא הוא היה מסתפק במה 
שהוא מקיים תורה ומצות, ולא היה לו שום צורך לקבל את הנרנח"י דנשמה 
שהוכן עבורו.
%break
מה שאין כן, כשהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת מאהבה עצמית ולזכות 
לבחינת השתוות הצורה, אז הוא צריך לעזרת ה', שיעזור לו. ועל ידי מה 
הוא נותן להאדם את העזרה. הוא ע"י נשמתא קדישא, הנקרא "אור עליון", 
המתגלה בהאדם, שירגיש שיש בו נשמה, שהיא "חלק אלקי ממעל". 
%break
נמצא, לפי התגברות האדם, הוא מרבה בגילוי אור ה'. ולסיבה זו עשה ה' 
הכבדת הלב, שלא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על הרע שבו, אלא שיהא 
נצרך להבורא, 
%break
וע"י זה יהיה להאדם הצורך לזכות לבחינת נרנח"י שבנשמה. אולם הסדר 
הזה של הכבדת הלב, בא דוקא בעת שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת 
להשפיע, והוא נותן כוחות, בכדי להגיע לשמה, אז מתחיל ענין של הכבדת 
הלב.
%break
וזה דומה להאם, שרוצה ללמד את הילד, שיוכל ללכת לבדו. היא יושבת על 
הברכים, ונותנת להילד שיתקרב אליה. ובזמן שהיא רואה, שהילד כבר קרוב 
אצלה, האם מתרחקת מן הילד. וזהו בכדי שהילד יתרגל ללכת לבד, בשיעור 
יותר גדול מכפי שהלך. 
%break
%page 209
אולם הילד מתחיל לבכות. הלא הוא התאמץ, ונותן כוחות בכדי שיתקרב אל 
האם, והוא בוכה, מדוע אמו התרחקה ממנו. והוא חושב, כאילו האם שונאת 
אותו, לכן היא מתרחקת ממנו. ולא יכול לדון את אמו לכף זכות, 
שההתרחקות שלה היא לטובת הילד. 
%break
מה שאין כן כשהילד לא התחיל ללכת, אין האם מתרחקת ממנו, אלא הוא 
רואה, שכל הזמן שהוא הולך, האם מחזיקה אותו בידה ומוליכה את הילד.
%break
וכמו כן בעבודה. מטרם שהאדם מתחיל ללכת לבד, כלומר מטרם שהוא 
יוצא מהכלל, שכל עבודתם הוא רק בחלק המעשה לבד, בלי כוונה 
דלהשפיע, זה נקרא, שהאם מחזקת את הילד בידה, ומוליכה אותו. זאת 
אומרת, אין הוא מרגיש שיש לו התרחקות מצד העליון, 
%break
אלא אדרבה, הוא לא רואה שום חסרון בעבודתו. וממילא הוא לא יכול לומר, 
שמתרחקים ממנו. הלא הוא מרגיש שהוא קרוב. והסיבה היא, היות שהוא 
הולך בתלם של הכלל, שהשכר הוא תועלת עצמו. 
%break
אם כן, הדעה הזו היא קרובה אצל הגוף. לכן אין הגוף מתנגד לעבודתו, 
וממילא הוא מרגיש לאיש שלם. נמצא, שהוא במצב כמו שאמו מחזקת אותו 
ביד ומוליכה אותו.
%break
מה שאין כן בזמן שהוא יוצא מהכלל, שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, 
הוא נבחן לילד שכבר מתחיל ללכת לבד. אז האם מתרחקת ממנו. כל פעם 
שהוא חושב, שכבר הגיע לעבודה דלהשפיע, אז מלמעלה מראים לו, שהוא 
עוד רחוק מעבודה דלהשפיע. 
%break
ובמה מראים לו שהוא רחוק, היות שמראים לו כל פעם מהו "על מנת 
להשפיע". אז המחשבות האלו מביאות לו להאדם מחשבות זרות, עד 
שלפעמים הוא רוצה לברוח מהמערכה.
%break
ואח"כ נותנים לו עוד פעם התקרבות, שהוא מתחיל לחשוב, שעכשיו הוא 
קרוב להאם. אבל עוד הפעם מראים לו, שמתרחקים ממנו. וזה שכתוב "אל 
תרחק ממנו". וכמו כן כתוב "אל תסתר פניך ממנו". שיש בזה ב' פירושים:
%break
א. היות שאתה מתרחק ממנו, זה גורם שאנחנו רוצים לברוח מהמערכה.
ב. אל תרחק ממנו, תן לנו להבין, שזה לא התרחקות, אלא שזה אתה עושה 
לטובתנו, ושנדע שכל מה שאתה עושה, הכל לטובתנו.
%break
%H מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים
%break
בזה"ק (ויגש, דף ז', ובהסולם אות כ"ג), כתוב שם וזה לשונו "רבי יהודה 
פתח ואמר, כי הנה המלכים נועדו, זהו יהודה ויוסף, כי שניהם היו מלכים". 
(ובאות כ"ז) אומר רבי יהודה "כי כשנגלה הרצון והיחוד, אז שני העולמות 
זו"ן מתקשרים יחד ונועדים יחד. זה ז"א, לפתוח האוצר ולהשפיע, 
%break
וזה המלכות, ללקוט ולאסוף לתוכה את השפע, ואז כי הנה המלכים נועדו". 
(ובאות כ"ח) אומר "עברו יחדיו, משום שכל העוונות שבעולם, אינם נעברים 
להתכפר, עד שזו"ן מתחברים יחד", כמו שכתוב "ועובר על פשע, ועל דרך 
זה עברו יחדיו, 
%break
עברו העוונות נתכפרו". (ובאות ל') אומר "המה ראו כן תמהו, כשהמלכים 
נועדו ברצון אחד, אז המה ראו אותו הרצון של שני העולמות, זו"ן, כן תמהו 
נבהלו נחפזו, כי כל בעלי הדין נשקטו ונעברו מן העולם ואינם יכולים לשלוט, 
ואז נעבר קיומם, ונעברו שליטתם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע תלוי כפרות עוונות בחיבור שני עולמות, הנקראים "ז"א 
ומלכות", שאומר כי המלכים "נועדו, עברו יחדיו". ועוד יש להבין, מדוע הם 
לא מתחברים תמיד, אלא שיש זמן שהדינים שולטים, כמו שכתוב "המה ראו 
כן תמהו, נבהלו נחפזו" על ידי כפרות עוונות, 
%break
%page 210
שכפרות עוונות באות על ידי חיבור ז"א ומלכות. אם כן הם לא תמיד 
מחוברים. ומדוע הוא כך, מי הוא המעכב, שלא יהיו תמיד מחוברים ושלא 
תהיה שליטה להדינים.
%break
ידוע, שכל העוונות באים על ידי הרצון לקבל לעצמו. היינו, היות שכל 
הנבראים באים מבחינת המלכות, הנקראת "רצון לקבל", 
%break
שזהו עיקר הבריאה, הנקראת "בריאה יש מאין", שענין החסרון הזה, 
שהנבראים משתוקקים לקבל הנאה ותענוג בכדי למלא חסרונם, באים 
מהרצון שבמלכות.
%break
וכפי שלומדים, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, והנאה והתענוג 
נמדדת בשיעור החסרון וההשתוקקות להדבר, כך בשיעור זה יכולים להנות 
בעת השגת הדבר. ומסיבה זו נברא בחינת מלכות, שהיא כוללת כל שיעור 
חסרון להאור והשפע, שהבורא רצה לתת להנבראים.
%break
המלכות הזו היא הרצון לקבל הכללי. כלומר, שצריכים לומר, כפי שיעור טוב 
ועונג שהיה בדעתו לתת להנבראים, בשיעור זה ברא את החסרון להאור 
הזה. וזה מכונה בדברי האר"י הקדוש בשם "אין סוף". ובכדי שלא יהיה ענין 
נהמא דכסופא בעת קבלת התענוג, נעשה ענין תיקון, 
%break
הנקרא "צמצום והסתר", שהטוב ועונג אינו מאיר, אלא לפי שיעור שיכולים 
לכוון בעל מנת להשפיע, כי בזה יתוקן ענין הבושה כנ"ל. וכך היה הסדר 
בקדושה, שאף פעם לא יקבלו יותר מכפי שיעור שיכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע.
%break
אולם אחרי התיקון הזה, נמשכים עוד דברים. היינו, שנעשו דבר חדש, 
שהוא ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה, 
שמסיבה זו הכלים נשברו. 
%break
והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך 
הקליפות. נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, 
שהנבראים הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה.
%break
וזה כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י', י"א) וזה לשונו "ובכדי לתקן 
דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך את כל 
העולמות כולם. והבדילם לב' מערכות, שהן ד' עולמות דקדושה, ולעומתם ד' 
עולמות אבי"ע דטומאה. 
%break
והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם הרצון 
לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו 
נפרדים מהבורא ומכל העולמות דקדושה".
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם, כל זמן שלא יצא משליטת הרצון לקבל לעצמו, זה 
מביא לו שיעשה חטאים, היינו להיות נפרד מהקדושה. כלומר, שעל ידי 
העוונות האדם מתרחק יותר מהקדושה ונמשך לתוך הקליפות. 
%break
לכן נמשך מזה, שכל אחד מהנבראים גורם על ידי חטאו פירוד בשורש נשמתו, 
במלכות דאצילות, שהיא הכלל של כל הנשמות, שלכן מלכות נקראת "כנסת 
ישראל", שהיא המלכות דקדושה, שיהא נפרדת מהקדושה. שזה נבחן, 
שהאדם גורם על ידי חטאו ירידת קדושה בקליפה.
%break
נמצא, שזה נבחן, שגורם בשורש נשמתו פירוד בין קוב"ה ושכינתה. זאת 
אומרת, המלכות אינה בהשתוות הצורה עם ז"א. שז"א נקרא "המשפיע", 
בחינת קוב"ה, ומלכות היא המקבלת, שהיא ההיפך מן המשפיע. 
%break
כלומר, שכל החטאים באים רק מזה שהאדם רוצה למלאות את הרצון לקבל 
לעצמו. נמצא, שגורם פירוד למעלה בשורש נשמתו, שהוא במלכות.
%break
וכשהאדם עושה תשובה. ומהו התשובה. שהאדם מקבל על עצמו, הוא 
שהאדם אומר, שמהיום והלאה הוא יעשה הכל לשם שמים ולא לתועלת 
עצמו, היינו שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, 
%break
%page 211
שזה נקרא "השתוות הצורה". נמצא, שעל ידי התשובה, הוא גורם שבשורש 
נשמתו, במלכות, יהיה גם רק להשפיע. כדוגמת ז"א שהוא המשפיע, הנקרא 
בחינת קוב"ה.
%break
וזה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". היינו, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, כמו כן 
מלכות, הנקראת בחינת "שכינתה", היא בעל מנת להשפיע. ממילא הקב"ה 
יכול להשפיע למלכו, ואז השפע נמשך למטה. נמצא, שעל ידי החטא נעשה 
פגם למעלה, שגרם פירוד. 
%break
ועתה על ידי התשובה נתקן הפירוד, ונעשה בחינת יחוד. וזה נקרא, 
שעל ידי היחוד עברו העוונות, היינו הקלקולים מה שהוא גרם, 
על ידי מעשיו נתקנו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך". מהו הפירוש "עד 
ה' אלקיך". אלא ידוע, ש"ה'" נקרא בחינת ז"א, שהוא מידת הרחמים, היינו 
בחינת משפיע. 
%break
"אלקיך" הוא בחינת דין, היינו בחינת מלכות, שהיא הרצון לקבל שעליה היה 
צמצום ודין, שאסור להשתמש עם הרצון לקבל בלי תיקון המסך, הנקרא, 
בעל מנת להשפיע.
%break
והיות שעל ידי זה שישראל חטאו, גרמו שבחינת מלכות נתרחקה מז"א, 
שהוא נקרא "משפיע", כנ"ל, כי כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. 
נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור 
שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, 
%break
הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות".היינו, כמו שז"א משפיע, 
כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, 
שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. 
%break
נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, 
לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א.
%break
ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, 
שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', 
שהוא בחינת רחמים. 
%break
שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות 
בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע תלוי כפרות עוונות בחיבור שני 
עולמות, הנקראים "ז"א ומלכות". אלא כנ"ל, שעל ידי זה שעושים תשובה, 
בשיעור ש"הויה יהיה אלקיך", 
%break
כלומר, שגורמים יחוד, היינו השתוות הצורה בין מלכות לז"א, אז הקלקול 
שנעשה על ידי העוונות, שגורמו פירוד בין מלכות וז"א, בזה שעשו עוונות 
עם הרצון לקבל, יתוקן.
%break
היות שצריכים להאמין לדברי חז"ל, שאומרו, שכל אחד ואחד, על ידי עוונות 
שלו, הוא גורם פירוד בשורש נשמתו, במלכות. שהפירוד שנעשה נקרא, 
שהוא מוריד קדושה להקליפות. נמצא, בזה שמתקנים וחוזרים בתשובה, 
ואומרים, 
%break
שמכאן ולהבא יהיה הכל בעל מנת להשפיע, ולא לקבל לעצמו, זה גורם עכשיו, 
מה שהוא קלקל בשורש שלו, חזר ונתחבר לקדושה, היינו לבחינת משפיע, 
כדוגמת ז"א. נמצא, שעל ידי העוונות היה הסתלקות השפע, משום שנעשה 
פירוד בין המקבל להמשפיע, 
%break
היינו בין ז"א ומלכות, ועכשיו חזר ונתייחד. וזה שכתוב "כי כשנגלה הרצון והיחוד, 
אז מתקשרים יחד, ונועדים יחד, זה ז"א לפתוח האוצר ולהשפיע, וזה המלכות, 
ללקוט ולאסוף לתוכה השפע. ואז כי הנה המלכים נועדו". 
%break
הפירוש הוא, לאחר שנעשה היחוד בין המשפיע והמקבל על ידי התשובה, 
שהמקבל יקבל הכל בעל מנת להשפיע, נמצא, שעל ידי השתוות הצורה יכול 
המשפיע לתת להמקבל, כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע הם לא מתחברים תמיד, אלא שיש זמן 
שהדינים שולטים. הסיבה היא, כי בזמן שיש עוונות, אז העוונות גורמים את 
הפירוד. וממילא יש דינים. כי ענין דינים פירושו הוא, 
%break
%page 212
היות שנעשה דין על הרצון לקבל לעצמו, שאין השפע יכול להאיר שם 
מסיבת שינוי צורה, לכן בזמן שיש למטה עוונות, זה גורם שינוי צורה למעלה 
בשורש המלכות.
%break
נמצא, שהדינים שולטים. היינו הסטרא אחרא, שהם נמשכים רק מהעוונות, 
שהוא הרצון לקבל לעצמו, שולט. היינו העוונות מאלו שעוסקים ברצון לקבל 
לעצמו, גורמים שיתווספו כח להסטרא אחרא. 
%break
כלומר, כמו כשעוסקים בעל מנת להשפיע גורמים בשורש למעלה שיתווסף 
כח של הרצון להשפיע, שזה גורם יחוד, שהוא השתוות הצורה, כמו כן 
להיפך, כשעוסקים בבחינת רצון לקבל לעצמו, הקליפות מקבלות כח לשלוט.
%break
וזה שכתוב, שאז הדינים שולטים. שאז אין השפע נמשך למטה, מסיבת 
שכל השפע ילך להסטרא אחרא, כי אין המלכות דקדושה יכולה לקבל, 
מסיבת הפירוד וההתרחקות שיש בינה לבחינת ז"א. 
%break
וזה נקרא, ש"אין המלכים נועדו יחדיו". כלומר, בזמן שיש השתוות הצורה, 
הנקרא "חיבור", אז ״עברו יחדיו״ כנ"ל, שהעוונות עברו ונתכפרו.
%break
וזה שכתוב ״המה ראו כן תמהו״, נבהלו נחפזו, כי כל בעלי הדין נשקטו 
ונעברו מן העולם, ואינם יכולים לשלוט. נמצא, שכל מה שהאדם עושה, כך 
הוא גורם בשורש נשמתו. אם לטוב או חס ושלום לרע.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב בתפלת "נעילה" "אתה נותן יד לפושעים, וימינך 
פשוטה לקבל שבים". וכמו כן אמרו חז"ל "כל הפושט יד נותנים לו". הנה 
מדרך העולם הוא, שכל אחד ואחד קומץ ידו, ואין לו רצון וחשק לתת להשני. 
%break
אם לא שהאדם רואה, שהוא יקבל איזה תמורה, אז האדם פושט את ידו. 
היינו, שפותח את ידו בכדי לקבל את התמורה. ומסיבה זו גם האדם פותח 
את ידו ונותן להשני. אבל לפשוט את היד סתם, בלי תמורה, האדם קומץ 
את ידו, ואין לו שום אפשרות שישפיע משהו להשני.
%break
לכן כשאנו מדברים בדרך העבודה, היינו מה שהאדם רוצה לקבל מלמעלה, 
היינו שהקב"ה ישפיע לו לתוך הכלים של אדם, הנקראים "ידיים", אז הסדר 
במעשה דלמטה, באיזה אופן שהאדם עושה, כך מתעורר למעלה בשורש 
נשמתו.
%break
לכן אם האדם פושט יד, היינו שפותח את ידו ואינו מקמץ, אלא שרוצה 
להשפיע למעלה, נמצא, שבשורש נשמתו נעשה המלכות בבחינת משפיע, 
המכונה "השתוות הצורה". 
%break
אז נותנים לו, כי יש עכשיו בחינת השתוות הצורה, הנקראת בשם "הנה 
המלכים נועדו עברו יחדיו". היינו, שהשפע נשפע למלכות, וממנה לאלו 
שגורמו את היחוד של המלכים, שהם ז"א ומלכות.
%break
לכן אמרו "כל הפושט יד, נותנים לו", מטעם שהוא היה הגורם למעלה 
בשורשו, שיהיה בחינת יחוד. לכן מוטל על האדם, אם הוא רוצה משהו 
שיתנו לו מלמעלה, הוא צריך לעורר בעצמותו בחינת כלים דהשפעה.
%break
אולם יש לפעמים, שהאדם רוצה לפשוט את היד ולהיות משפיע, אבל הוא 
לא יכול, הגוף שלו אינו מסכים לזה. ומה הוא יכול לעשות. בטח שאין לזה 
שום עצה, אלא תפלה. 
%break
אבל הוא רואה, שכבר הרבה פעמים הוא התפלל, שה' ימלא לו את חסרונו, 
היינו שיהיה בידו לעשות מעשים בעל מנת להשפיע, וה' אינו עונה לו, כאילו 
חס ושלום אינו משגיח עליו.
%break
אם כן איך הוא יכול עוד הפעם להתפלל. כי הוא רואה, שאין שום תשומת 
לב חס ושלום למה שהוא עושה. והמחשבות האלו מרחיקים אותו מתפלה. 
אם כן מה עליו לעשות אז, בזמן שבא למצב שהמחשבות האלו דוקרין את 
מוחו.
%break
התשובה היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין במה שכתוב 
"והיה טרם יקראו, ואני אענה, עוד הם מדברים, ואני אשמע". ואמר, 
שהפירוש הוא, שהאדם צריך להאמין, 
%break
%page 213
זה שהוא בא עתה להתפלל, זהו מטעם ש״אני נתתי לו להבין, שהוא נמצא 
בחסרון״. וכדאי לבוא להתפלל, שה׳ ימלא חסרונו.
%break
כלומר, שאל יחשוב האדם, שהוא התחיל תחילה. אלא הקב"ה התחיל, בזה 
שנתן לו רצון להתפלל. אם כן אינו יכול לומר, שה' לא מסתכל עליו, בזה 
שהוא לא רואה עניית התפלה, בעת שהוא מתפלל על חסרונו. אלא הקב"ה 
התחיל.
%break
וזה נקרא ״אני ראשון ואני אחרון״. היינו "אני התחלתי את המגע עמך". 
והאדם צריך מזה להתעורר. אולם אין האדם גומר את העבודה. אלא כמו 
שכתוב "ה' יגמור בעדי". 
%break
ובזה יש לפרש "אתה נותן יד לפושעים" פירוש, שה' נותן את היד, היינו את 
הכח לפושעים שיתפללו על חסרונם, ולא האדם. וכן על האדם מוטל לבטוח 
בה', שיעזור לו על תפלתו. ולא להתייאש.
%break
%H מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה
%break
רש"י מביא דרשת חז"ל, שאמרו על מה שכתוב "חודש הזה". וזה לשונו 
"נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, 
והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו, כזה ראה וקדש", עד כאן 
לשונו.
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה ענין זה, שנתקשה משה במולד הלבנה. 
וכן מה מרמז לנו, במה שהראה הקב"ה למשה באצבע. וכמו כן יש להבין, 
מה שאמרו חז"ל (סוכה, כ"ט) "ישראל מונין ללבנה, ועכו"ם לחמה". מה 
מרמז לנו בעבודה ההבדל בין שמונים ללבנה למונים לחמה.
%break
ידוע, שמטרת הבריאה היא, רצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם בכדי להוציא 
לאור שלימות פעולותיו, נעשה צמצום והסתר. הן על התורה ומצות, 
שבתו"מ מלובש את הטוב ועונג. 
%break
והן שעשה צמצום והסתר על הקב"ה עצמו, כמו שכתוב "אכן אתה אל 
מסתתר". זאת אומרת, שהקב"ה מוסתר מאתנו, וניתן לנו את מצות 
האמונה, להאמין בה', שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב.
%break
והגם כשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה, הוא מלא חסרונות, כלומר 
שאין "הטוב ומטיב" מגולה בעולם, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, 
שהשגחתו יתברך הוא בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי שאינו נראה לעיניו, 
הוא צריך לומר "עינים להם, ולא יראו".
%break
לכן כשאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, באות לו תיכף 
מחשבות זרות, ומרחיקות את האדם מעבודת ה'. ועד כמה שהאדם מתגבר 
על המחשבות, המחשבות האלו של פירוד מנקרות את מוחו וליבו של אדם. 
%break
והאדם חושב "הגם שעתה אין בידי להתגבר על המחשבות זרות, אבל אני 
מחכה להזדמנות, שיהיה בידי יותר חשיבות בתו"מ, אז יהיה לי כח 
להתגבר". ובינתים האדם עוזב את המערכה.
%break
ובענין אמונה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהיא בחינה למטה בחשיבות אצל האדם. 
כי האדם רוצה הכל להבין ולדעת. ולכן בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינה 
אמונה, שהיא נגד הדעת, כלומר, שאין הדעת משיגה את זה, הגוף לא רוצה 
לקבל על עצמו עבודה כזו. 
%break
ובפרט שזהו לא סתם עבודה, אלא שהאדם על בסיס שלמעלה מהשכל, הוא 
צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר חז"ל "אפילו כשהוא 
נוטל את נפשך".
%break
לכן מטעם ההסתר שנעשה, יש כאן עליות וירידות. כלומר, שלא תמיד מאיר 
להאדם את הענין של האמונה. ושעיקר הוא, שהאדם צריך להאמין בשכר 
ועונש. ובענין שכר ועונש, 
%break
%page 214
דברנו הרבה פעמים מזה, שענין אמונה בשכר ועונש נהוג בכל הבחינות 
שהאדם נמצא. אלא שיש הבדל בין אדם לחבירו בהכלים.
%break
יש אנשים, ששכר ועונש מלובש אצלם בכלים דקבלה. כלומר, מה שהכלי 
קבלה של האדם יכולים לקבל, זה נקרא "שכר". ומה שהשכר לא יוכל 
להתלבש בכלים דקבלה, מזה הם לא מדברים כלל, היות שלא מעניין אותם 
השכר, שאינו מתלבש ברצון לקבל לעצמו.
%break
ויש אנשים, שהשכר ועונש נקרא אצלם "שכר ועונש", דוקא בזמן 
שמתלבשים בכלים דהשפעה. כלומר, אם על ידי העבודה הם יכולים לזכות 
להשפיע נחת רוח להבורא, זה נקרא אצלם "שכר", 
%break
שעל מטרה זו הם אומרים, שכדאי לעבוד ולהגיע לזה, שיהיה לו טעם 
והנאה, מזה שהם יכולים לעשות מעשים להשפיע להבורא.
%break
ואם הם רואים, שאין בידם הרגשה כזו, זה נחשב אצלם לעונש. כלומר, שה' 
מרחק אותם, ולא רוצה לקבל אותם בתור משמשי המלך, מטעם שה' 
מסתכל עליהם, לאנשים שאינם מהוגנים. 
%break
לכן אין הוא יכול לתת להם רשות להכנס בהיכל המלך, והם נמצאים מחוץ 
להיכל המלך. והם מבינים מדוע מגיע להם עונש, מטעם שהם עדיין שקועים 
באהבה עצמית.
%break
ולכן כל עבודתם הוא, שה' יעזור להם, שיוכלו לצאת מאהבה עצמית. נמצא, 
שבאופן כללי כולם מוכרחים לעבוד על שכר ועונש כנ"ל, שבזה אין הבדל בין 
אחד להשני. אלא ההבחן הוא מאיזה שכר ועונש מדברים.
%break
לכן בזמן שמבטיחים להאדם שכר ועונש המלובשים בכלים דאהבה עצמית, 
אין כל כך התנגדות להדבר מצד הגוף. כי בשיעור שהוא מאמין בשכר 
ועונש, יש לו כבר חומרי דלק, שיהיה בידו כח להתגבר על המחשבות זרות 
שבאות לו, שלא נותנות לו להאמין בשכר ועונש.
%break
מה שאין כן אלו שהשכר ועונש הוא דוקא מה שמתלבש בכלים דהשפעה, 
הגוף מתנגד לזה בכל כוחו. כי הגוף אומר: "אם באמת אני אסכים למה 
שאתה אומר, שאתה מאמין בשכר ועונש. ואיזה שכר אתה מבטיח לי, אם 
אני לא אתנגד לעסוק בתו"מ. השכר יהיה, שאתה תבטל אותי לגמרי, 
%break
שלא יהיה לי, היינו להרצון לקבל, שום זכות. אלא אתה רוצה שיהיה לך 
שכר כמו לדוד המלך, שדרשו חז"ל על מה שאמר דוד: "ולבי חלל בקרבי", 
שפירושו "חלל", שהרגו את יצר הרע בתענית. 
%break
אם כן אם אני יאמין לדברך, שאתה תקבל שכר תמורת שמירת תו"מ, 
שאתה תהרוג אותי. נמצא, השכר הזה שאתה מקווה, זה ממש מיתה אצלי, 
ואיך אני יכול לעזור לך, שתהרוג אותי".
%break
לכן מי שרוצה שהשכר ועונש יהיו בכלים דהשפעה, שאם יזכה זהו השכר 
שלו, בודאי הגוף מתנגד. לכן בעבודה זו מתחיל ענין עליות וירידות. עד כדי 
כך שהאדם בא הרבה פעמים לידי החלטה, 
%break
שהדרך הזו של לזכות לכלים דהשפעה, שזה יהיה שכרו, אין עבודה זו 
מתאימה בשבילו, והוא רוצה לברוח מהמערכה הזו.
%break
ובעבודה זו, שיהיה השכר ועונש, שרוצה לזכות לכלים דהשפעה, מוכרחת 
להיות בחינת הסתרת פנים על ההשגחה כנ"ל, אחרת לא תהיה שום 
מציאות, שיהיה אפשרות לאדם שיעשה משהו לתועלת ה'.
%break
לכן כשאדם רוצה לקבל על עצמו מלכות שמים, במצב של זמן ההסתרה, אז 
המלכות נקראת בחינת "לבנה, המקבלת אורה מהחמה". אבל במלכות 
עצמה אין מגולה שום אור על בחינתה, כמו שכתוב בזה"ק: "מלכות לית לה 
מגרמה ולא מידי, אלא מאי דיהיב לה בעלה".
%break
%page 215
כלומר, מצד התחתון, היינו מי שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, אינו 
טועם שום טעם של חשיבות מעצמו. "מעצמו" פירושו, שהוא לא רוצה שום 
טעם. אלא אם העליון נותן, התחתון מקבל. זה נקרא, שאין לה מעצמה, אלא 
מה שבעלה נותן לה, זה יש לה. אבל היא מצד עצמה אינה רוצה שום דבר.
%break
אלא האדם מסכים להיות עובד ה' בלי שום תנאים. היינו, בין שהוא מרגיש 
טעם של חשיבות, ובין שהוא לא מרגיש שום טעם בעבודה. כי הוא אומר: 
"אם אני רוצה לעשות נחת רוח לה', אם כן, מה לי להסתכל, אם יש לי נחת 
רוח מהעבודה שלי. רק עלי להאמין, שה' כן נהנה מהעבודה שלי. 
%break
והגם שאני רואה, שהעבודה, מה שאני עושה, אינה בכל הלב, ואין לי 
ההרגש, שאני מקיים מצות המלך, כי הכל עתה נסתר ממני, ולפי דעתי, 
אומר האדם, 
%break
אין שום ערך את מה שאני עושה, ואיך אני יכול לומר, שה' נהנה ממעשה 
כזו, ולכל הפחות אם האמונה כזאת היתה מאירה לי, שה' נהנה מזה, אז 
בטח גם אני הייתי מרגיש איזו הנאה".
%break
והתשובה על זה היא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, בזמן 
שהאדם עושה איזה מעשה, והוא רוצה שה' יהנה מהמעשה, מה שהוא 
עושה, כבר יש מזה הנאה למעלה. 
%break
ולא חשוב מהו הצורה של המעשה, אלא מספיק מה שאדם רוצה. אפילו 
שהאדם רואה, שהמעשה הזו הוא בתכלית השפלות, שאי אפשר להיות 
יותר שפלות מזה, שזה נקרא, שהאדם הולך על דרך הישר.
%break
כלומר, שאין האדם אומר, שהמעשה שלו הוא בשלימות, אלא הוא לא 
משקר ולא מרמה עצמו. אלא הוא אומר, שהמעשה שהוא עושה, לא יכול 
להיות יותר חסרונות. וזהו אמת. 
%break
אבל האדם מאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, להאמין במה 
שכתוב "רם ה' ושפל יראה". לכן הוא מאמין, שכן ה' נהנה מהמעשה הזו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו: מהו הרמז, שמשה נתקשה במולד הלבנה, 
באיזה שיעור תראה, ותהיה ראויה לקדש. יש לפרש כנ"ל, שענין "מולד 
הלבנה" הרמז, 
%break
שבזמן שהאדם מתחיל לקבל עליו עול מלכות שמים. ש"תחילה" יהיה 
הפירוש, תחילת לידה אצל האדם. ואז השאלה היא, באיזה שיעור קבלת 
מלכות שמים, היינו האמונה שהאדם מקבל על עצמו.
%break
ועל שיעור אמונה זו הוא עושה מעשים. ו"מולד הלבנה" נקרא, שעוד לא 
מורגש את האמונה בה' בכל אבריו. אלא שכבר הוא רוצה לקבל על עצמו 
את מלכות, 
%break
אבל הגוף לא מסכים לזה, והוא עובד עם גופו בבחינת הכפיה. כלומר מצד 
אחד הוא רוצה להאמין בה' ולאהוב אותו, ומצד השני הגוף מתנגד לזה, 
והוא מרגיש את שפלותו.
%break
אדם הזה, יכולים לומר עליו, שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים. מה שאין 
כן אלו אנשים, שאין להם שום שייכות לאמונת ה', הם לא נמצאים במצב של 
הסתרת פנים. כלומר, הם לא מאמינים שה' מוסתר מהם, היינו שה' עשה 
על עצמו כיסוי, שלא ירגישו אותו, מטעם תיקון הבריאה.
%break
לכן מהם לא מדברים בכלל. אלא תחילת הדיבור בעבודה, הוא מעת 
שהאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים. ועל סמך אמונה זו הוא 
מקיים תו"מ. ואצלו מתחילים לדבר מענין המולד של הלבנה. היינו כנ"ל: 
"באיזה שיעור תראה, ותהיה ראויה לקדש". 
%break
כלומר, באיזה שיעור של אמונה, אפשר לומר, שכבר יש לו קדושה, ותהיה 
לו היכולת לומר, שה' נהנה ממעשיו, מטעם שמעשיו הם של קדושה. אפילו 
שהמעשים שלו מה שהוא עושה, 
%break
הוא על דרך כפיה, מטעם הנ"ל, שכל הגוף מתנגד למה שהוא רוצה. ואם כן, 
איך אפשר לומר שה' נהנה ממעשים כאלו, "שלבו בל עמו".
%break
למשל אם אדם נותן איזו מתנה לחבירו. וחבירו יודע, הגם שהוא נותן לו 
מתנה, אבל זהו לא בכל הלב, מטעם שעוד לא אוהב אותו. בטח האדם לא 
היה מקבל ממנו את המתנה. ובבחינת המציאות אנו רואים, אם מי שמזמין 
את חבירו לסעודה, והאורח יודע, 
%break
%page 216
שהזמנה זו אינו בכל הלב, אלא בדרך כפיה, בטח, אם האורח יודע זה, בטח 
לא היה מקבל את הזמנתו. ואיך האדם יכול לומר על מצב של הסתרה, 
שהאדם עושה את המעשים שלו על דרך הכפיה, שהקב"ה מקבל את 
עבודתו ונהנה מזה.
%break
אלא כנ"ל, שאנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו כנ"ל, 
שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את 
העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. 
%break
והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן 
שהוא נמצא במצב של שפלות.
%break
והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה 
מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה 
חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, 
שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת כנ"ל.
%break
וזהו שיש לפרש, במה שנתקשה משה במולד הלבנה: איך יכול להיות, שעל 
העבודה כזו בזמן המולד, שהוא מצב של הסתרה, יכולים לומר, שזה 
קדושה, וה' נהנה מהמעשים כאלו. 
%break
וזה שכתוב: "נתקשה משה במולד הלבנה. והראה לו הקב"ה באצבע את 
הלבנה ברקיע, ואמר לו: "כזה ראה וקדש".
%break
ושאלנו: מה הרמז שהראה לו באצבע. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על 
מה שאמרו חז"ל (סוף תענית): "אמר רבי אלעזר, עתיד הקב"ה לעשות 
מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה באצבעו". 
%break
ואמר: "מראה באצבע" הרמז הוא על אור החכמה, הנקרא "ראיה", שפירושו 
שכולם יזכו לבחינת גילוי חכמה".
%break
ולפי זה יכולים כאן לפרש: "הקב"ה הראה למשה באצבע, ואמר, כזה ראה 
וקדש", היינו כמו שכתוב "והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע", שיהיה 
הפירוש, שמולד של הלבנה הנראה ברקיע. 
%break
ש"רקיע" פירוש בחינת מסך המבדיל, כמו שאמרו חז"ל על "ויעש אלקים את 
הרקיע, ויהיה מבדיל בין מים למים", שמים תחתונים בוכים, שאמרו "אנן 
בעינן למהוי כמה מלכא".
%break
שהלבנה הנמצא ברקיע בזמן המולד, הוא נמצא בהסתרת פנים. ואמר 
הקב"ה: "השיעור הזה, שאתה רואה בזמן המולד, כזה ראה וקדש. הגם 
שזהו תכלית השפלות, שהיא כולה למעלה מהדעת, 
%break
מטעם שכל המעשים שלו הם עדיין על דרך הכפיה, כנ"ל במשל, מכל מקום 
אם מיחסים את עבודה זו לשמי, אני נהנה מזה, כאילו היה בחינת מראה 
באצבע".
%break
כנ"ל בדברי חז"ל: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד 
מראה באצבעו". היינו, "שאני נהנה מזה, כאילו הם כבר זכו לבחינת חכמה. 
ולכן אם האדם מתגבר בזה, ומאמין באמונת חכמים, 
%break
הוא יכול להתעלות למעלה. היות שהוא אומר לה': "אני רוצה להכניע את 
עצמי ללא תנאי, שאין אתה מוכרח לתת לי טעם בעבודה".
%break
זאת אומרת, שאדם אומר להבורא: "אם אתה תראה, שאני אהנה, אז אני 
יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, שגם אתה תהנה, אחרת אין אני יכול לעבוד 
בעל מנת להשפיע". 
%break
נמצא, שהוא מכתיב להבורא, איך שהבורא יתנהג עמו. כלומר לפי שכלו של 
האדם. ועל זה צריכים לומר, שה' אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם".
%break
אלא שהאדם אומר: "לא חשוב לי כמה אני מבין להעריך את חשיבות של 
קיום של תו"מ, שאני יקבל מזה השראה גדולה, עד שכל הגוף יכנע לה', 
ויעשה הכל באהבה ובשמחה. אלא בזה אני רואה, שאני יכול לעבוד עבודת 
הקודש רק בכפיה, נמצא, שאין לי עוד הדעת, 
%break
%page 217
להבין ולהעריך את מי אני משמש. כלומר, שאני ארגיש, שאני משמש מלך 
גדול. אם כן, איך אני יכול לומר, שאני עובד בקדושה. הלא יש לי מחשבות 
זרות נגד עבודת ה'. עד כדי כך, שאני מוכרח לעשות הכל על דרך הכפיה". 
אלא שהוא מאמין באמונת חכמים.
%break
והתשובה לזה היא כנ"ל, שאמר הקב"ה: "כזה ראה וקדש". כלומר, הגם 
שהוא עדיין לא רואה את שיעור של חשיבות של הלבנה כנ"ל, שלבנה 
מרמזת על מלכות שמים. 
%break
והלבנה, הראה הקב"ה באצבע ברקיע, שהוא בחינת הסתרה כלפי תחתונים 
כנ"ל, בפירוש "ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת 
לרקיע".
%break
היינו, שאין התחתונים יכולים להסתכל למעלה, מטעם שיש הרקיע, שהיא 
מסתירה ומבדילה מהתחתונים. וזו היתה תשובתו של הקב"ה למשה, 
שנתקשה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. היינו, שיכול לומר: "זה 
קדושה. וקדושה זו עולה לפני למעלה. ואני מקבל את זה בתור קדושה".
%break
והראה לו באצבע. היינו כנ"ל: "כזה ראה וקדש". כלומר, כמו שהלבנה 
ברקיע, ונמצאת בתכלית ההסתר. והאדם מקדש את זה ואומר: "כמה 
אחיזה שיש לי ברוחניות, אני מקבל זה באהבה, אפילו שעבודתי היא בדרך 
הכפיה, גם זה חשוב, שיש לי קצת אמונה בה', 
%break
שאני על כל פנים יכול לכוף עצמי, ולעשות על דרך הכפיה משהו, בכדי 
להנות להקב"ה. וזה המיעוט שיש לי". והאדם צריך לומר: "שיהא בעיניו 
חשוב, כאילו מורה באצבע, כנ"ל".
%break
וזה שכתוב: "ישראל מונין ללבנה, ועכו"ם מונין לחמה". ושאלנו: מה בא זה 
ללמדנו בעבודה. ויש לפרש כנ"ל, היות שהאדם הוא עולם קטן, שנכלל 
מבחינת "ישראל" ומבחינת "אומות העולם". "ישראל מונין ללבנה, ועכו"ם 
מונין לחמה". דבר חשוב נקרא דבר שבמנין.
%break
אצל "האומות העולם" שבאדם, הוא דוקא, שמאיר לו את ענין עבודת ה' 
כחמה, היינו כשמש, כמו ששמש מכונה "יום", כמו שאמרו חז"ל: "אם ברור 
לך הדבר כאור, היינו כאור המאיר" (פסחים ב', ע"ב). היינו שענין עבודה 
מאיר בכל גופו. אז הוא יכול להיות עובד, ולעסוק בתו"מ. 
%break
מה שאין כן אם אינו מאיר לו בכל גופו, אין הוא מסוגל לעבוד עבודת הקודש. 
בחינה זו נקראת "אומות העולם", שעובדים רק לחמה, כלומר דוקא בעת 
שמאיר להם, ולעשות התגברות ולעבוד על דרך הכפיה, אין הם מסוגלים 
כלל.
%break
מה שאין כן בחינת "ישראל" שבאדם, מונין ללבנה. כלומר, שהם מקדשין 
את עבודתם בעת מולד של הלבנה, שעוד לא רואים את מה שהיא צריכה 
לקבל אור מהשמש. אלא כנ"ל: "כזה ראה וקדש". שלא לחכות עד שתאיר לו 
איזו הארה והתעוררות מלמעלה, אז הוא יתחיל לעבוד, 
%break
אלא על כמה אחיזה שיש לו ברוחניות, הוא נותן תודה לה'. זה נקרא בחינת 
"ישראל", שדוקא ע"י זה יזכה האדם לעלות במעלות הקודש כנ"ל, בשכר 
"ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט". 
%break
היינו, שדוקא שע״י זה שהאדם מקבל על עצמו לעבוד עבודת הקודש בלי 
שום תנאים, אז האדם זוכה להגיע למטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב 
לנבראיו.
%break
וכעין זה אנו רואים שמובא בזהר (בראשית, חלק ג', ובהסולם אות י"ד): 
"בהיכל זה נמצאים כל אלו שסבלו יסורים ומחלות בעולם הזה, בכדי 
להתתקן בתשובה שלימה. והיו מודים ומשבחים בכל יום לרבונם, ולא היו 
מבטלין תפלתם לעולם". פירוש, כי מטבע האדם, הדואג לפניו יתברך, 
%break
שרואה את עצמו מלא חסרונות, שבזה כוחו יפה להתפלל תמיד על מילוי 
חסרונותיו. אמנם אינו יכול להודות ולשבח לפניו יתברך, כי אין לו לדעתו על 
מה להודות ולשבח. וכן לאידך גיסא, אם מתעצם להודות ולשבח את בוראו 
על מידת טובו המרבה אליו בכל יום ותמיד, 
%break
%page 218
הרי בהכרח שמרגיש הספקה במצבו, ושוב אינו יכול להתפלל ולהתמרמר 
כל כך לפניו יתברך על חסרונותיו. ואומר הזה"ק, שמעלתם של אלו הצדיקים 
היה, כי היו נשלמים מב' הצדדים. ולפיכך זכו להכנס להיכל ההוד שבגן עדן"
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך ללכת בב' הקוים, אף על פי שהם בסתירה זה 
לזה, שדוקא על ידי זה זוכים להכנס בהיכל המלך.
%break
%H מהו מבול מים, בעבודה
%break
בזה"ק נח (דף נ"ד, ובהסולם אות קמ"ח) מפרש את הכתוב, "ואני הנני 
מביא את המבול מים על הארץ". וזה לשונו, "רבי יהודה פתח, המה מי 
מריבה, אשר רבו בני ישראל. ושואל, וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את 
ה'. ומשיב, אלא אלו היו מי מריבה ודאי, 
%break
שנתנו כח וגבורה לבעל הדין להתחזק. משום שיש מים מתוקים, ויש מים 
מרורים. שהוא סוד הקדושה והלעומת דקו ימין. ויש מים צלולים, ויש מים 
עכורים. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו שמאל. יש מים שלום, ויש מי 
מריבה. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו האמצעי. 
%break
ועל כן אומר הכתוב, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל את ה', להורות 
שהוא הלעומת של קו אמצעי, כי המשיכו עליהם את מי, שלא היו צריכים 
להמשיך, דהיינו הלעומת הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וזה שאומר ויקדש 
בם".
%break
ויש להבין את ענין ג' מיני מים, שאומר, שהם נגד ג' קוים. מהו הענין בדרך 
העבודה. בטח שהזה"ק מדבר ממדרגות עליונות, ששם שייך ענין ג' מיני 
שפע, המתגלים בג' אופנים. ומה יש לנו ללמוד מזה בדרך העבודה.
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת, מה זה "מבול מים" בעבודה, שהמבול הזה היה 
המחבל, אשר "וימח את כל היקום". ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד 
בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת לכם, איזה הגיון יש 
בזה, שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, 
%break
שאתה תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. איזה 
תועלת תצמח לך מזה שאתה עובד, שהבורא יהנה, מזה שאתה מקיים את 
התורה ומצות שלו, אשר צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום. האם יתן לך 
שכר תמורת עבודתך, כלומר שאתה מתייגע בתורה ומצות.
%break
על זה אתה עונה לי, שאתה רוצה לעבוד בלי שכר. איך אפשר להבין דבר 
כזה, לעבוד בלי שכר. הלא הוא נגד ההגיון. הלא הטבע שבו נולדנו, הוא 
רצון לקבל הנאה ותענוג, 
%break
ואם אנו מתייגעים באיזה דבר, בטח שאנחנו מקבלים הנאה ותענוג תמורת 
היגיעה. אם כן הרי זהו נגד הטבע שלנו. וזה נקרא "טענת מה".
%break
אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר להגוף, 
שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם בבחינת טוב 
ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר "מי ה' אשר אשמע 
בקולו", כלומר, שקשה לו להאמין בה'. 
%break
זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, 
שאם הוא היה מרגיש את גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.
%break
כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים שקבעו 
שהוא גדול, והשכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, בטח כמו 
בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם היתה לו הרגשה 
כזו בגדלות ה', 
%break
%page 219
היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאין כן לגבי הבורא, אין לנו 
הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא", ואין שום 
הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת עצמו בפני תועלת 
ה'.
%break
לכן ב' אלה, היינו "מי ומה", כשהם מתחברים, נעשה צירוף מים, שזהו מה 
שכתוב "המבול מים על הארץ", שעל ידיהם מתו. כלומר, שכל בחינת 
הרוחניות, הנקראת חיים, נאבדה בגלל המים הנ"ל, שהם ב' השאלות, מי 
ומה. 
%break
פרחו מהם רוח החיים דקדושה ונשארו מתים. כמו שכתוב "רשעים בחייהם 
נקראים מתים". וזה נקרא מי המבול בעבודה, שבגלל המים האלה מתו 
בעבודה, ולא היו יכולים להמשיך בעבודת ה', מסיבת הטענות של מה ומי, 
כנ"ל.
%break
וזה שכתוב בזה"ק (נח דף ע"א ובהסולם אות רבי) וזה לשונו, "אמר רבי 
יוסי, ראה את מלאך המות, שהיה בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל 
התיבה. כלומר שהמחבל, שהוא מלאך המות, הוא בתוך הטענות של מה 
ומי. כנ"ל".
%break
וענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה מהדעת, 
שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון 
והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. 
%break
אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל 
על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי 
אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.
%break
ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא נקראת 
בחינת "כי חפץ חסד". שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר להבין, ועל כל דבר 
הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה עמו. 
%break
והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, מכל מקום 
הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית של טוב ומטיב, כמו 
שכתוב, "והכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב ומטיב לרעים ולטובים".
%break
וזהו חסדים מכוסים, כלומר, הגם שאינו רואה שזה יהיה חסדים, מכל מקום 
הוא מאמין למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". 
%break
וזה נקרא בחינת "תיבה", שמי שנכנס לבחינת חסדים מכוסים, ומקבל הכל 
למעלה מהדעת, במקום זה אין שום שליטה להס"א, כי כל השאלות, מה 
שהס"א שואלת, הן יכולות לשלוט רק בתוך הדעת.
%break
מה שאין כן למעלה מהדעת, זה השטח שייך להקדושה, כי כל השאלות הם 
רק לפי שכל החיצוני. מה שאין כן שכל הפנימי, שהוא בא לאחר שהאדם 
זכה לבחינת השתוות הצורה, שהוא זוכה אז לשכל הפנימי, שאז הוא מבין 
בתוך הדעת הפנימי, 
%break
ואז הוא רואה, שכל מה שהשכל החיצוני הבין שהצדק אתו, לאחר שהוא 
זוכה לשכל הפנימי, הוא רואה, שהכל מה שהשכל החיצוני טוען, אין בזה 
ממש, כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל במאמר תש"ג.
%break
ובהאמור, "שהמחבל הנמצא בתוך מים של המבול, שהוא ממית את 
האדם", פירושו, שבתוך המים, שהם מי ומה, כלומר, שעם הטענות האלה 
הוא הורג את בני אדם. וזה שאומר הזהר "אמר רבי יוסי, ראה את מלאך 
המות בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה".
%break
כלומר שראה, שע"י הטענות האלה, תאבד לו רוח החיים שיש לו. אז הוא 
נכנס לבחינת למעלה מהדעת, שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת כי חפץ 
חסד, שפירושו הוא, שרוצה להיות רק משפיע ולא לקבל כלום. אלא שהוא 
שמח בחלקו, 
%break
כמה שהוא מבין ומרגיש משהו בעבדות ה', הוא לזכיה גדולה אצלו, ואת כל 
הטענות, מה שהוא שמע מהמי ומה, הוא שמח בזה, שיש לו עכשיו מקום 
ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שעל ידי זה הוא ניצול ממבול מים.
%break
%page 220
ובהאמור נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק (נח דף ע', ובהסולם אות קצ"ו) וזה 
לשונו, "כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא ייראה לפני 
המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו. כי כל אלו שמתראים 
לפניו, יש לו רשות להשחיתם".
%break
(ובאות רבי) בהסולם אומר הזהר וזה לשונו, "ועל כן ביקש הקב"ה לחפות 
על נח להסתירו מעין רואה, כדי להסתר מעין, מפני מי המבול, כי המים 
דחקו אותו אל התיבה, כלומר כי ראה את מי המבול ופחד מהם, ועל כן בא 
אל התיבה".
%break
ויש להבין, איך שייך לומר לגבי מלאך המשחית, שאם נח נכנס בהתיבה, אז 
המלאך כבר לא רואה אותו, שהוא נמצא בהתיבה. איך אפשר להבין זאת, 
אם הקב"ה היה מייעץ לנח, שיכנס להתיבה, בכדי שלא יראה אותו המחבל 
המשחית, בטח כשהיה רואה את התיבה, 
%break
מה הוא היה חושב, שזהו תיבה ריקה מבלי אנשים. הלא אפילו אם היה 
המחבל המשחית גשמי, היה בטח רוצה לראות מה שיש בתיבה, ובפרט 
מלאך, לא רואה מה שיש בתיבה. היתכן.
%break
אלא בבחינת עבודה יש לפרש כנ"ל, "שהמחבל המשחית", הוא רואה באלו 
אנשים שהולכים בתוך הדעת. עמהם הוא יכול להתוכח בטענות של מי ומה 
כנ"ל. מה שאין כן שה' אמר, שהוא יכנס בבחינת בינה, הנקראת "עלמא 
דאתכסיא", 
%break
שפירושה, שהוא מכוסה בפני חיצונים. כלומר, לאלו אנשים שהולכים עם 
שכל החיצון, המחבל יכול לראות, משום שיש להם שפה משותפת. היינו, 
בבחינת חיצוניות.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים למעלה מהדעת, הנקרא שעושים הכל מטעם 
אמונת ה', וע"י אמונת צדיקים, שהם נותנים ההדרכה, איך ללכת ולהגיע 
לדביקות בה', 
%break
ולזכות לשכל הפנימי, הנקרא שכל התורה. במקום הזה נבחן, שאין להמלאך 
המשחית שום אמצעים לראות, היות שהראיה שלו היא בכלים דקבלה.
%break
לכן אמרו חז"ל, "כיון שניתן רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין טוב לרע". 
ופירשנו, שהכוונה היא, בזמן שניתן רשות למשחית, אפילו אלו אנשים 
שעוסקים בקבלה בעל מנת להשפיע, שהם נקראים טובים, מכל מקום היות 
שעוסקים בקבלה, יכול להיות קטרוג ע"י. 
%break
לכן גם הם נכנסים בבחינת בינה, שהיא כלים דהשפעה, שבהם אין שום 
אחיזה להס"א, שזה נקרא, "שאין המלאך המשחית יכול לראות מי שנמצא 
בהתיבה". כי כל אחיזה שלו הוא רק בכלים דקבלה. שם הוא יכול להשטין 
ולקטרג.
%break
אבל מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין הס"א 
רואה אותם. היינו, שאין להם שפה משותפת, שתהיה מציאות להבין מה 
שהס"א טוען נגד העבודה, כשהאדם הולך בדרך השפעה, שזה נבחן 
למעלה מהדעת, שהוא בחינת אמונה, 
%break
שעד בחינת אמונה יש יכולת להס"א להתווכח עם האדם. אבל, ברגע 
שהאדם נכנס לתיבת האמונה, למעלה מהדעת, הס"א נשארה עומדת על יד 
שער האמונה ואינה יכולת ללכת הלאה.
%break
וכמו שכתוב בתע"ס (חלק י"ד, דף תקל"א, ד"ה אמנם) וזה לשונו, "אלא 
בינה זו, עדיין אינה נחשבת למחסרת ראש (היינו שלימות) מטעם, דבינה 
אינם סובלים משום כח של צמצום".
%break
שפירושו, היות שבינה נקראת בחינת חפץ חסד, שהוא כלי דהשפעה, 
שאינה צריכה בשביל עצמה שום דבר, וכל דבר שהיא יכולה לעשות למעלה 
מהדעת, היא מרגישה בעצמה שיש לה משהו לתת. כלומר, שענין צמצום 
נקרא חסרון. והחסרון בא תמיד על ידי שהאדם רוצה לקבל משהו. 
%break
ואם הוא צריך לקבל, ואם יש הפרעות מצד מי שהוא, היינו שהנותן אומר, כן 
אני מסכים לתת לך, אולם רק לפי התנאים שאני רוצה, ואם אתה תסכים 
לתנאים האלו, אתה תקבל, אחרת לא. כאן יש מקום להפרעות.
%break
כלומר, אם אין המקבל מוכשר לקיים התנאים מה שהנותן דורש, נמצא, אז 
המקבל בבחינת חסרון. זאת אומרת, התנאים שהנותן רוצה, זה נקרא 
הגבלות וצמצומים, שלא תמיד המקבל מוכן לקיים את התנאים האלו.
%break
%page 221
מה שאין כן אם הוא לא רוצה לקבל שום דבר מהנותן, מה איכפת לו מזה 
שהנותן לא רוצה לתת, רק לפי ההגבלות, הלא אין לו שום עסק עם הנתינות 
של הנותן. זה מכונה בחינת בינה, כלי דהשפעה, היא רוצה לתת ולא לקבל 
כלום.
%break
אולם כאן יש עמקות גדולה, בזה שהבינה רוצה לתת ולא לקבל כלום. כי גם 
כאן יש תנאי מצד התחתון, הנותן. כלומר, זה שהתחתון רוצה להשפיע, 
התחתון אומר, שרק לפי התנאי שאני אציג לפניך, אני מוכן להשפיע לך, 
אחרת אינני מסוגל לתת לך משהו. 
%break
ומה התנאי, אני רוצה לראות, אם באמת אתה חשוב. ולא סתם חשוב, אלא 
בכדי שאני אהיה מסוגל לתת לך את הכל, ולא להשאיר בשבילי שום דבר, 
אלא לקיים "בכל לבבך ובכל נפשך", 
%break
זה אני יכול לתת לך רק בתנאי, שאני ארגיש את הגדלות והחשיבות שלך, 
אז אני מוכן להכל. אחרת אין בידי לתת לך, מה שאתה דורש ממני.
%break
נמצא, בזמן שאין אדם מרגיש את גדלות ה', אין הגוף יכול להתבטל אליו 
יתברך בכל לבבך ובכל נפשך. אולם, לאמיתו של דבר, זה שהתחתון מציג 
תנאי, שאומר שאני מסכים לעבוד בשבילך רק בתנאי שאני אראה את 
החשיבות והגדלות שלך, נמצא, שכבר הוא רוצה לקבל מהבורא, 
%break
היינו גדלות ה', אחרת אין הוא רוצה לעבוד בכל לבבך, כבר האדם מוגבל 
ומונח תחת שליטת ההסתר, ואין הוא בן חורין, לומר, שאין הוא רוצה שום 
דבר, אלא הוא רוצה רק להשפיע, זה אינו נכון, שהרי כן רוצה משהו, מטרם 
שיקיים "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", 
%break
היינו שרוצה לקבל מקודם גדלות ה', ואח"כ האדם אומר, שהוא יתבטל לה'. 
ובטח שבחינה זו לא נקראת בחינת בינה כי חפץ חסד, ואינה רוצה שום 
דבר, כי כן היא רוצה.
%break
ובהאמור יוצא, שבחינת בינה, שתכונתה כי חפץ חסד הוא, שלא צריכה שום 
דבר לקבל, לכן היא בן חורין, כי רק מי שצריך לקבל משהו, הוא כבר מוגבל, 
ותולה בדעת אחרים. אלא מי שהוא הולך בעינים עצומות, ולא צריך לא 
גדלות ולא שום דבר, אז נקרא חירות.
%break
אבל צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים 
בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, 
אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, 
מטעם שהוא שמח בחלקו.
%break
אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו 
יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, 
שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, 
אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.
%break
כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע 
עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על 
הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות 
שהוא מבין את שפלותו.
%break
לכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, היות שהוא יותר גרוע משאר אנשים, 
שהם כן יכולים להיות עובדי ה'. מה שאין כן הוא יותר גרוע מהם, שהוא 
רואה, שיש לו רצון לקבל באהבה עצמית יותר מכולם. לכן הוא מתבייש כלפי 
עצמו, איך שהוא נמצא בשפלות כל כך. 
%break
ולכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, שיוציא אותו משליטת היצר הרע, ולא 
משום שהוא יותר חשוב משאר אנשים, לכן הוא מבקש, שיתן לו עזרה, 
אלא, שהוא יותר גרוע משאר אנשים, מטעם שהרצון לקבל שלו יותר 
מפותח, במרץ יותר גדול הוא עובד אצלו.
%break
אולם אינו מבקש, שיתן לו יותר שכל ודעת בגדלות ה', אז תהיה לו היכולת 
לצאת משליטת הרע. הגם שזה אמת, אבל הוא לא רוצה להגיד להבורא, 
שהוא רוצה להציג להבורא תנאים, שרק אז הוא יתבטל לה', כנ"ל. 
%break
%page 222
אלא הוא מסכים להישאר במיעוט שכל ובמיעוט הרגשה, לא יותר מכפי שיש 
לו עכשיו. אלא, היות שאין לו כח התגברות, לכן הוא מבקש מה', שיתן לו כח 
התגברות, ולא מוח, שכל והרגשה.
%break
כי כל מה שהאדם נותן להקב"ה עצות, נראה כאילו שהוא מציג תנאים לה', 
כאדם בעל עמדה, וכאדם בעל שכל. וזה הוא חוצפה להאדם, שיציג תנאים 
לה', ולומר, אם תיתן לי למשל טעם בעבודה, 
%break
אני יכול לעבוד בשבילך, אחרת אני לא מסוגל. אלא האדם צריך לומר, אני 
רוצה להתבטל ולהיכנע ללא תנאים. אלא תן לי כח, שבאמת אני אוכל לצאת 
מאהבה עצמית, ולאהוב את ה' "בכל לבבך".
%break
מה שאין כן אם האדם מציג תנאים, זה לא מראה על שפלותו של האדם, 
אלא להיפך, זה מראה שהאדם מחזיק עצמו לישות ולבעל גאוה. וזהו כמי 
שאומר, שאר אנשים אין להם שכל, 
%break
הם יכולים לעבוד בשבילך, אבל אני לא כמו שאר אנשים, אני מבין יותר מה 
זה יהדות, מה זה עבודת ה'. לכן הוא אומר להבורא, שהבורא צריך 
להתחשב עמו, כמו שהאדם מבין, ולא כמו שהבורא מבין.
%break
ובהאמור נבין את ענין ג' קוים מה שהזה"ק מביא ג' בחינות.
א. מים מתוקים, והלעומת דקדושה הוא מים מרורים. כידוע, שימין נקרא 
שלימות, כמו שכתוב במאמר של אאמו"ר משנת תש"ג, שהאדם צריך 
להאמין למעלה מהדעת שהוא שלם. 
%break
והלעומת דשלם הוא, שבא הס"א ומראה לו כל החסרונות, איך שהוא לא 
הולך בדרך ה', ומפיל את האדם למצב של עצבות, עד כדי כך, שהאדם 
רוצה אז לברוח מהמערכה, ורוצה אז רק להרוג את הזמן, ואז הוא רואה 
הכל שחור.
%break
ב. קו שמאל. הוא בזמן שהאדם רוצה לעשות חשבון הנפש בתוך הדעת, 
לראות איך הוא באמת לפי ראות עיניו, אם הוא שלם או בעל חסרון. והיות 
שהוא הכין עצמו לבירור הזה, וזה שעבר לקו שמאל, הוא משום שהוא רוצה 
עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו, שיאהב את ה' בלב ונפש, 
%break
זה נקרא "מים צלולים", מטעם שאין כאן שום פסולת ועירוב, אלא הוא רוצה 
לראות מקום, שיוכל להתפלל לה'. מה שאין כן הלעומת דקדושה בא 
בטענות, ונותן להבין, שהוא בסדר גמור, אין לו על מה להתפלל. זה נקרא 
"מים עכורים", כי צלול נקרא, שאין שם שום תערובות, 
%break
כלומר שהוא רואה את האמת, איך שהוא רואה לפי דעתו ולפי שכלו, והוא 
רואה, שהוא לא בסדר, ויש לו כח ורצון להתפלל לה', שיעזור לו, שיזכה 
לאהוב את ה' "בכל לבבך". 
%break
אז בא הלעומת דקדושה, ומערב שם שקר, ואומר לו, שהוא כן בסדר, ואין לו 
על מה להתפלל. נמצא, שזה הוא מים עכורים, שמעורבת שם בחינת שקר, 
במה שהם אומרים, שהם בסדר ואין להם על מה להתפלל.
%break
וכן יש לפרש מה שאומר הזה"ק "יש מים שלום, ויש מי מריבה, שהוא סוד 
הקדושה, והלעומת של קו האמצעי". כי כלל הוא, שקו האמצעי הוא 
התמזגות של הב' קוים. 
%break
והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו 
שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך 
מלא חסרונות.
%break
לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת 
מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך 
הדעת. 
%break
אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא 
הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים 
אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו.
%break
מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך 
למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' 
קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם. ומדוע נקרא 
זה שלום.
%break
%page 223
יש לפרש, שבזמן שיש לו ב' קוים ביחד, שאז צריך להרים את קו ימין על קו 
שמאל. כמו שכתוב בזה"ק, שפירושו, שהקו של שלימות הנבנה על הלמעלה 
מהדעת, על הקו שמאל, שע"י זה קונים בחינת רצון לאהבת ה', שזהו 
הסגולה של למעלה מהדעת. 
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שאמר, זה שהבורא רוצה שנעבוד אותו למעלה 
מהדעת, הבורא בחר זה הדרך, היות שהוא הדרך היותר מוצלח, 
שהנבראים יזכו לבחינת דביקות, ואז זוכים לבחינת שלום. 
%break
כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל 
עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". נמצא, שההתכללות של ב' קוים 
נקראת שלום. וזהו קו האמצעי בקדושה.
%break
מה שאין כן בהלעומת דקדושה, נקרא "מי מריבה", "כי המשיכו עליהם את 
מי שלא היו צריכים להמשיך, הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו". פירוש, 
שהלעומת דקדושה הגביהו את הקו שמאל על הקו ימין, כלומר, שאמרו 
ממש להיפך מהקדושה.
%break
הדרך של הקדושה, זה שצריכים התוך הדעת, שהוא מתנגד למה 
שהלמעלה מדעת אומר, זהו שצריכים להשתמש ולעסוק עם הקו שמאל, 
אינו הטעם שהם רוצים ללכת בקו שמאל ולשמוע בקולו, 
%break
אלא להיפך, הם צריכים להשתמש ולעסוק עם הדעת, בכדי שיהיה להם 
מקום ללכת למעלה מהדעת. ומה עשו הלעומת דקדושה, שהם המשיכו קו 
שמאל, שישלוט על הקו ימין, כלומר ללכת בתוך הדעת.
%break
וזה ממש טומאה, שטומאה בעבודה נקרא טמטום הלב. כלומר, שהרצון 
לקבל סותם את הלב, שלא יכול לכנס הקדושה לתוך הלב, מטעם שינוי 
צורה. 
%break
וממילא נעשה ריב עם ה', מדוע שה' לא נותן להם טוב ועונג, שזהו ההיפך 
מהשלום. לכן צריכים להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
%H מהו, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (ברכות, ס') "אשה מזרעת תחילה, יולדת זכר. איש מזריע 
תחילה, יולדת נקבה. שנאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר", עד כאן לשונו.
ויש להבין, מה מרמז לנו זה בעבודה, שנדע איך להתנהג.
%break
ידוע, שהעבודה שניתנת לנו, לקיים תו"מ, הוא בכדי לזכות את ישראל, כמו 
שכתוב בספר "פתיחה לחכמת הקבלה", וזה לשונו "ונודע שזכות הוא מלשון 
הזדככות. והוא על דרך שאמרו חז"ל "לא נתנו מצות, אלא לצרף בהן את 
ישראל".
%break
היות שהנבראים נבראו עם הטבע של רצון לקבל לעצמו, מטעם שמטרת 
הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל 
הנאה ותענוג. 
%break
והיות שזהו בשינוי צורה להבורא, שהוא המשפיע, לכן ניתן לנו עבודה, שאנו 
צריכים להשתוות הצורה עם הבורא. שגם אנו צריכים לתקן עצמנו, שכל מה 
שאנו עושים יהיה הכל בעל מנת להשפיע.
%break
ואנו רואים, שיש בנו מעשים, שאנו עושים להשפיע, ויש מעשים, שאנו 
עושים לקבל. דוגמא, אנו עוסקים במצות בין אדם למקום, ומצות בין אדם 
לחבירו. שבדרך כלל הם נקראים בשם "מעשים דלהשפיע". וכמו כן אנו 
עושים מעשים של קבלה, היינו אוכלים, ושותים, וכדומה. 
%break
%page 224
וניתן לנו עבודה דהשתוות הצורה, היינו שאנו צריכים לעשות בעל מנת 
להשפיע, הן מעשים של השפעה והן מעשים של קבלה.
%break
ידוע שיש ערך הפכי בין כלים לאורות. היינו שיש אורות, הנקראים "זכרים", 
ויש אורות הנקראים "נקבות". ש"זכר" פירושו שלימות, ו"נקבה" פירושה 
חסרון. כלומר, שאין עדיין המדרגה בשלימות עם האור הזה שקבלה. היות 
שיש ב' מיני אורות:
%break
א. אור של מטרת הבריאה, שזה נקרא "אור השלם".
ב. אור של תיקון הבריאה, שהוא רק לבוש לאור של מטרת הבריאה, שהיא 
בחינת נקבה. היינו שאין זה שלימות, אלא שזהו רק אמצעי לבוא לשלימות. 
%break
ואור הא' נקרא "אור החכמה" או "אור החיים", ואור הב' נקרא "אור 
דחסדים", הנקרא בדרך כלל ו"ק (היינו ו' קצוות). זאת אומרת, שעדיין חסר 
לו את ג' ספירות ראשונות.
%break
לכן, אם האדם משמש עם כלים דנקבה, היינו עם כלים דקבלה, זאת 
אומרת, שהאדם נתעורר לשמש עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אז 
"ילדה זכר". 
%break
היינו, שמעבודה זו נולד אור החכמה, שהוא אור השלם, ואור החיים, שהוא 
נקרא "זכר", מטעם שאור הזה שייך למטרת הבריאה, שהבורא ברא את 
הכלי קבלה, הנקרא "רצון לקבל" את אור של מטרת הבריאה.
%break
וזה שכתוב "אשה מזרעת תחילה, יולדת זכר". מה שאין כן אם האדם עובד 
עם הכלים דהשפעה, כלומר, רק במעשים של השפעה הוא יכול לעבוד בעל 
מנת להשפיע, שכלים דהשפעה נקראים "זכר", אז נולד מזה רק אור נקבה. 
כי אור דחסדים המתגלה על כלים דהשפעה, 
%break
הוא יכול להוליד רק אור דחסדים, הנקרא "ו"ק חסר ג"ר", שזה מראה על 
חסרון ג"ר. והאור דחסדים נקרא רק "אור המלביש". כלומר, שבאור דחסדים 
באה אח"כ ומתלבש בו אור חכמה. וזה שכתוב "איש מזריע תחילה יולדת 
נקבה".
%break
הזה"ק (תזריע, דף כ', אות ס') אומר וזה לשונו "בוא וראה, בשעה שהקב"ה 
נמצא יחד עם כנסת ישראל, שהיא המלכות, והיא מעוררת תחילה הרצון 
אליו, ומושכת אותו ברוב אהבה והשתוקקות. 
%break
אז נתמלאה המלכות מצד ימין, שהוא חסדים לבחינת זכר. וכשהקב"ה 
מעורר תחילה אהבה ורצון, והמלכות מתעוררת אח"כ, אז הכל נמצא 
בבחינת הנקבה, שהיא המלכות".
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו זה בעבודה. ידוע, שהנבראים נמשכים ממלכות. 
לכן המלכות נקראת "כנסת ישראל", ש"עם ישראל" נמשכים ממלכות. לכן 
אומר הזה"ק, כפי שהסדר הוא למעלה, כך נמשכים לענפים הגשמיים. ולפי 
זה יש לפרש, בזמן שהאדם מתעורר להקב"ה, 
%break
שהאדם רוצה, שה' יקרב אותו אליו, היינו שהוא רוצה להידבק בו יתברך, 
שזה נקרא "השתוות הצורה", היינו שהאדם רוצה לעשות את מעשיו לשם 
שמים, ואינו יכול, לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח, הנקרא "רצון 
להשפיע".
%break
היות שהאדם משתוקק לכח הזה, מטעם שיש להאדם חסרון, היינו שאין 
בידו את הכח, שיעשה הכל לשם שמים. אז, על ידי עבודה זו, שהוא 
מתעורר לבקש מה', 
%break
שיתן לו הכח הזה, אז נותנים לו מלמעלה את הכח של רצון להשפיע, שהיא 
טבע שני. וזה נקרא "וילדה זכר", היינו רצון להשפיע נקרא זכר, שזה נקרא, 
שהעליון נתן להתחתון את אור דחסדים, ש"חסד" נקרא משפיע.
%break
כלומר, העבודה של ההשתוקקות, שהתחתון מרגיש בחסרונו, זה נקרא 
"תפלה". היינו שמבקש, שה' ימלא חסרונו, כנ"ל. שאז מילוי החסרון נקרא 
"זכר". וזה שכתוב "והיא מעוררת תחילה הרצון אליו". שפירושו, שהרצון 
שלה, היינו המלכות, שנקרא "רצון לקבל", אליו.
%break
%page 225
כלומר, שרצונה אליו, היינו להתדבק בו, שנקרא "השתוות הצורה", שמבקש 
את הרצון להשפיע, שזה נקרא "דביקות". וזה שכתוב "אז נתמלאה המלכות 
מצד ימין, שהוא חסדים, לבחינת זכר". ובזה יש לפרש "אשה כי תזריע, 
וילדה זכר". היינו שהתעוררות באה מצד האדם.
%break
אולם זה יכול להיות דוקא, שמקודם לכן היה רצון להאדם, שהוא רוצה 
להתקרב לה', 
%break
כלומר, שקבל התעוררות מלמעלה, שיש ענין רצון לקבל על רוחניות, היינו 
שיכולים לטעום טעם של תענוג בעשיית תורה ומצות. וכבר דברנו במאמרים 
הקודמים, שהתענוג הזה, שבקבלת השכר יש להבחין ג' בחינות:
%break
א. שיהיה לו שכר בעולם הזה, ושיהיה לו שכר בעולם הבא. היינו שהוא 
מקיים תו"מ בגלל שהוא יקבל תמורה. שכר. זאת אומרת, בהמעשים שהוא 
עושה, אין לו טעם, אלא שהוא מקיים תו"מ, מטעם שיקבל אח"כ שכר. והוא 
נהנה מזה עכשיו.
%break
ב. שהוא מרגיש טעם בעת עשיית המצות, משום שמאיר לו. והוא נהנה מזה 
שהוא משמש את המלך. וזהו השכר שלו. כי הוא מאמין, במה ששמע מפי 
ספרים ומפי סופרים, שיש תענוג בתו"מ. 
%break
וגם קבל קצת התעוררות מלמעלה, שהתחיל להרגיש, שיכולים לטעום טעם 
בעשיית תו"מ יותר מתענוגי עולם הזה.
ג. שהוא רואה מה שאמרו חז"ל על ענין דביקות "ולדבקה בו, הדבק 
במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
לכן הוא מתעורר לעבוד בבחינת משפיע, ואז הוא רואה, שאין זה בידי אדם. 
אז הוא מתחיל להשתוקק לה', שיתן לו את הכח, שיהא בידו לעשות הכל 
בעל מנת להשפיע. וזה נקרא, שהאדם, שהוא מרגיש, שהוא בחינת אשה, 
היינו נקבה, 
%break
היינו שהוא שקוע באהבה עצמית, אז הוא מקבל מלמעלה בחינת זכר. והוא 
זוכה אז לטבע שני, הנקרא "רצון להשפיע". וזה שכתוב "אשה כי תזריע, 
וילדה זכר". היינו, שמלמעלה נותנים לו בחינת חסד, שהוא בחינת זכר.
%break
מה שאין כן "איש מזריע תחילה, יולדת נקבה". וזה שכתוב "וכשהקב"ה 
מעורר תחילה אהבה ורצון, והמלכות מתעוררות אח"כ, אז הכל נמצא 
בבחינת הנקבה, שהיא מלכות". 
%break
כעין זה כתוב "אשה כי תזריע, מהו הטעם. למדנו, שהוא משום שעולם 
התחתון נמצא כעין עולם העליון, וזה דומה לזה".
%break
ויש לפרש זה בדרך העבודה, שאם האיש מזריע תחילה, וילדה נקבה. 
הקב״ה נקרא איש. והאדם נקרא בחינת נקבה, מטעם שהוא נמשך ממלכות. 
לכן אם ההתעוררות באה מלמעלה, כלומר בזמן שהבורא מקרב את האדם, 
אז האדם מתחיל להרגיש את גדלות וחשיבות ה'. 
%break
שהוא מרגיש אז, שאם הוא יהיה מחובר עם ה', הוא ירגיש תענוג בקרבת 
ה'. אז האדם מתחיל לעסוק בתו"מ, מטעם שמרגיש קצת חיות בזה. נמצא, 
שכל הגורם, שמחייב אותו לעסוק בתו"מ, הוא התענוג שמרגיש עכשיו מצד 
התעוררות של איש, היינו הבורא.
%break
וזה שכתוב "איש מזריע תחילה, וילדה נקבה". היינו מעבודה זו, שהאדם 
עובד מטעם שקבל אתערותא דלעילא, יכול להיוולד רק בחינת נקבה. 
שידוע, שבחינת נקבה ברוחניות נקראת "מקבל ואינה משפעת". 
%break
שיש לפרש כאן בדרך העבודה, שאז האדם בונה את העבודה שלו על בסיס, 
שהוא מקבל הנאה מהעבודה הזו, וזה הוא הגורם שיעבוד.
%break
וזה נקרא בחינת "נקבה". היינו שהאדם עובד אז על בסיס, הנקרא רצון 
לקבל רוחניות. אבל לעבוד בעל מנת להשפיע אין לו כח, מטעם שכל הבסיס 
שלו בנוי על התענוג, שקבל מלמעלה, מצד אתערותא דלעילא. אז האדם 
נולד בבחינת נקבה, 
%break
שהוא הרצון לקבל רוחניות בעל מנת לקבל. אבל לעבוד בעל מנת להשפיע 
הוא לא יכול. וזה שכתוב "איש מזריע תחילה, יולדת נקבה", היינו בחינת 
"מקבל ואינה משפעת".
%break
לכן אם יש להאדם זכיה, אז מראים לו מלמעלה, שהאדם צריך לעבוד בעל 
מנת להשפיע, והוא אינו יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. 
%break
%page 226
לכן הוא מקבל ירידה, מטעם שעל בסיס של השפעה אין הוא עוד מוכשר 
לעבוד. זאת אומרת, בזמן שהוא רואה, שיש לעבוד בעל מנת להשפיע ולא 
לתועלת עצמו, הוא מקבל ירידה, מטעם שהוא רואה, שזה לא בשבילו.
%break
והירידה זו גורמת לפעמים לברוח מהמערכה. ואם יש לו זכיה, אז הוא 
מתאושש, ומתחיל לראות, מה זה שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע. 
ורואה, שזה אינו בידי אדם. אז הוא מתחיל להתפלל לה', שיעזור לו לצאת 
משליטת אהבה עצמית, שעם זה האדם נולד. ומבקש שה' יעזור לו.
%break
וזה נקרא, שהאדם צריך לבקש על גלות השכינה. כלומר, איך לעבוד עבור 
המלכות שמים. והוא דבר קשה, שזה נמשך משליטת אומות העולם על 
בחינת ישראל הפרטית של האדם. ויש גם כן להתפלל על הכלל כולו, שכל 
הכלל ישראל יהיה בידם לעבוד עבור הקדושה, 
%break
הנקראת "מלכות שמים". ובחינה זו שהאדם עובד עבור המלכות, זה נקרא 
בחינת "אשה כי תזריע, וילדה זכר". מה שאין כן "איש מזריע תחילה, יולדת 
נקבה" כנ"ל.
%break
לכן אין לאדם לישב ולחכות עד שיקבל התעוררות מלמעלה, אלא באיזה 
מצב שהאדם נמצא, הוא צריך להתחיל ולהתעורר, שה' יעזור לו.
%break
ויש לדעת בענין התפלה, בזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, שיש 
להבחין בין תפלה לבקשה. כי "תפלה" נקרא, מה שהאדם מתפלל את סדר 
התפלות, שסדרו לנו חז"ל. ו"בקשה" הוא, מה שאדם מבקש באופן פרטי. 
כך מפרשים את הפירוש של תפלה ובקשה.
%break
ויכולים להסביר זה, כי מה שחז"ל תקנו, האדם צריך לומר זה בפה. כלומר, 
אפילו שהוא לא מתכוון, שה' ישמע את מה שהוא אומר בנוסח התפלה, גם 
כן נקרא "תפלה". 
%break
מטעם שאנו אומרים, מה שהם אמרו, ולהם היה זה דברים קדושים. דוגמא, 
האדם אומר אחרי תפלת "שמונה עשרה" תפלה "ונפשי כעפר לכל תהיה". 
בטח האדם אינו רוצה שה' יקיים את תפלתו.
%break
אבל האדם אומר זה בנוסח התפלה. וזהו מטעם סגולה. כלומר, בתור 
סגולה, מה שהוא אומר "ונפשי כעפר לכל תהיה", יכול לעזור אפילו על 
פרנסה, וכדומה. וזהו מטעם, שכל התפלות מה שחז"ל תקנו, הכל הם 
בחינת שמות הקדושים, שזה הוא סגולה לכל, היינו לכל דבר זה מועיל.
%break
והפירוש המילים, מה שהאדם חושב, שזהו לפי מה שהאדם חושב, הוא 
צריך לדעת, שהתפלות האלו הם למעלה משכלנו, אלא הכל הוא שמות 
הקדושים. ואנו משתמשים אותם בתור סגולה, 
%break
שע"י יש לנו קשר עם הבורא. לכן כל התפלות צריכים לומר בפה, היות בלב 
אין אנו מבינים. לכן כשאומרים זה בפה, יש לנו קשר עם מה שהם אמרו. 
היות מה שהם אמרו, הכל היה עם רוח הקודש, והם מיוסדים על בחינת 
שמות הקדושים.
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל. הגם לפי המקובל, בזמן שרוצים להתפלל על 
החולה, הסדר הוא, שבשמונה עשרה, בזמן שאומרים "רפאנו ה' ונרפא", 
וזהו מטעם שאין הכלל יכול להבין רק לפי פירוש המילות. אבל לפי האמת, 
הוא אמר, יכולים להזכיר את החולה, שה' ישלח לו רפואה, 
%break
אפילו בברכת "ולמלשינים", מטעם שכל הברכות של שמונה עשרה הכל הוא 
שמות הקדושים. לכן הוא אמר, זה שאנו אומרים את התפלות, מה שהם 
אמרו, יש לנו קשר עמהם, היינו עם התפלות שלהם, היינו עם הכוונות 
שלהם יש חיבור.
%break
מה שאין כן בקשה, זהו מה שהאדם מרגיש, מה שחסר לו. זהו דוקא בלב, 
היינו שלא חשוב מה שהוא אומר בפה, כי "בקשה" פירושו, כנ"ל, היינו מה 
שחסר להאדם על זה הוא מבקש, וכל החסרונות של אדם אינם נמצאות 
בפה אלא בלב. 
%break
%page 227
לכן לא חשוב מה שהאדם אומר בפה, אלא ה' הוא יודע מחשבות. לכן 
למעלה שומעים רק מה שהלב דורש ולא מה שהפה דורש, מטעם הנ"ל, כי 
אין הפה בעל חסרון, שצריכים למלאותו.
%break
לכן האדם שהולך להתפלל, צריך לעשות הכנה לתפלה. והכנה זו מהי. כמו 
שכתוב "הכון לקראת אלקיך ישראל" (שבת י'). שמביא שם, שענין הכנה, כל 
אחד ואחד עשה הכנה לפי הבנתו. 
%break
ויש לפרש, שענין הכנה, שכל אחד עשה, הוא בכדי לדעת מה לבקש. כי 
האדם צריך לדעת מה לבקש. כלומר, שהאדם צריך לדעת מה חסר לו.
%break
זאת אומרת, שיש להאדם לבקש על הרבה צרכים, אבל מדרך העולם הוא, 
שמבקשים לדבר הנחוץ לו ביותר להאדם. כדרך העולם הוא, בזמן שהאדם 
יושב בבית אסורים, כל דאגותיו הם, שה' יוציא אותו מבית האסורים. הגם 
שיש לפעמים, שהאדם אין לו פרנסה, וכדומה, 
%break
מכל מקום אין האדם מבקש אז מה', שיתן לו פרנסה גם כן, הגם שהוא 
נצרך לזה. מטעם היות עיקר היסורים הוא בזה שנמצא בבית הסוהר, לכן 
האדם מבקש על הדבר שהוא מרגיש שנחוץ לו ביותר. היינו במה שהוא 
מרגיש יותר יסורים, על זה הוא מבקש.
%break
לכן כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, הוא צריך מקודם לעשות הכנה, 
ולבדוק את עצמו, ולראות, מה שיש לו ומה שחסר לו. ואז הוא יכול לדעת על 
מה לבקש מה', שיעזור לו, וזה שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". 
%break
שענין "עומק" פירושו, שהאדם נמצא בתחתית שאפשר להיות, כמו שנאמר 
"בשאול תחתיות", היינו שהחסרון שלו הוא למטה, שהוא מרגיש, שהוא 
נמצא למטה מכל אדם.
%break
היינו, שהוא מרגיש, שהוא כל כך רחוק מקדושה, יותר משאר אנשים. כלומר 
שאין אף אחד, שירגיש את האמת, איך שאין להגוף שלו שייכות לקדושה. 
לכן אלו אנשים שלא רואים את האמת, 
%break
איך שהם מרוחקים מהקדושה, ממילא הם יכולים להיות שבעי רצון 
מעבודתם בעבודת הקודש. מה שאין כן הוא סובל מהמצב, שבו הוא נמצא.
%break
לכן האדם הזה, שהוא עשה בקורת על עצמו, והוא רוצה לראות את האמת, 
אז האדם הזה יכול לומר "ממעמקים קראתיך ה'". היינו, מעומק הלב. וזה 
נקרא "תפלה מעומק לב" מצד המקבל. כלומר, שהוא עשה בקורת על עצמו, 
והוא רואה את חסרונו.
%break
אולם בזמן שהאדם מכין עצמו לתפלה, הוא צריך לעשות תשומת לב על 
המשפיע. וזהו הכי קשה. היות שיש כלל, שכל דבר, התלוי באמונה, אין 
הגוף מסכים לזה. והיות שהאדם מתפלל לה', הוא צריך להאמין, שה' הוא 
"שומע תפלת כל פה". ואפילו שהאדם אינו ראוי שה' ממלא את משאלותיו.
%break
וזהו כמו שאנו רואים בתפלה שבין אדם לחבירו. שמדרך העולם הוא, שמי 
שהולך לבקש איזו טובה מחבירו, צריך להיות ב' תנאים:
%break
א. שיש לחבירו מה שהוא רוצה. שאם יבקש ממנו, הוא יכול לתת לו, מטעם 
שיש לו לחבירו.
ב. שיהיה לחבירו לב טוב. אחרת יכול להיות, שיש לחבירו מה שהוא מבקש, 
אבל אין חבירו רוצה לתת לו, משום שחבירו אינו בעל רחמים.
%break
כמו כן בין אדם למקום, גם כן צריכים להיות אלו ב' תנאים, כמו שאמרו חז"ל 
(חולין ז' ע"ב) "ישראל קדושים הן. יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו, ואינו רוצה". 
ויש לפרש זה על דרך העבודה. יש לו להבורא לתת מה שהוא רוצה, היינו 
שהאדם מבקש, 
%break
שה' יקרב אותו, ויתן לו את הזכיה, שישמש אותו. כלומר, שהאדם רוצה, 
שה' יתן לו את הרצון להשפיע. אז מאמין, שיש לו להקב"ה את הכח לתת 
להאדם את הרצון להשפיע.
%break
%page 228
אבל הקב"ה אינו רוצה. מטעם שה' רואה, שעדיין אין האדם מוכשר לזה, 
מטעם שעדיין אין לו רצון אמיתי לזה, היות שהאדם חושב, שכבר נתן הרבה 
תפלות לה', שימלא את רצונו של האדם, ויתן לו את המילוי, שהוא הרצון 
להשפיע.
%break
אבל מטעם "כיתרון האור מתוך החושך", אין עדיין האתערותא דלתתא של 
האדם בשלימות, אלא האדם עוד צריך לתת יגיעה, בכדי להבין את המתנה 
הגדולה שהוא מבקש מה', הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
וזה נקרא "יש לו, ואינו רוצה לתת". אבל האדם נקרא "קדוש", משום שהוא 
מבקש מה', שיקח אותו בתור עבד ה'.
%break
ויש לפעמים, שהאדם מבקש מה', שיקרב אותו, וה' יתן לו טעם בתורה 
וטעם בתפלה. שאז, אם יהיה לו טעם מתיקות בתורה ועבודה, אז האדם 
מוכן להיות עובד ה'. 
%break
אבל סתם ללמוד ולהתפלל ולקיים את כל תרי"ג מצות בכל פרטיה 
ודקדוקיה, בזמן שאינו מרגיש טעם בזה, האדם אומר שאינו יכול.
%break
לכן הוא מבקש מה', שימלא את רצונו. זה נקרא אצל הבורא "ישראל 
קדושים הן. יש רוצה, ואין לו". שפירושו, שה' רוצה לתת להאדם את טעמי 
תורה וטעמי מצות, אבל "אין לו". היינו שאין הדברים האלו אצל ה' בכלים 
דקבלה, שתהיה אפשרות ליתן זה להאדם בכלים דקבלה של האדם.
%break
וזה הוא "לא יכול ה' לתת לו". מטעם, שאין לו להקב"ה כלים דקבלה, אלא 
אצל הקב"ה הכל בכלים דהשפעה. והיות שהאדם רוצה, שה' יתן לו הכל 
בכלים דקבלה של האדם, מטעם, כי האדם טוען, שהוא רוצה להנות מתורה 
ומצות, ובשביל זה הוא מבקש מה', 
%break
שימלא חסרונו, זה נקרא אצל הקב"ה "רוצה לתת להאדם, מה שהאדם 
מבקש, ורוצה לתת מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, אבל מטעם שהאדם 
מבקש, שה' יתן לו הכל בכלים דקבלה של האדם, זה אין לו להקב"ה". אלא 
אצל הבורא יש לו רק הרצון להשפיע.
%break
לכן, הגם שאין האדם יכול לקבל מהבורא, אבל מכל מקום הוא נקרא 
"קדוש", מטעם שרוצה לעסוק בתורה ומצות. לכן, כשאדם הולך להתפלל, 
צריך לעשות הכנה מקודם, בכדי לדעת על מה להתפלל.
%break
%H מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה
%break
רש"י מפרש על "זאת חקת התורה", וזה לשונו "לפי שהשטן ואומות העולם, 
מונין את ישראל לומר, מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה, 
חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה. 
%break
ויקחו אליך, לעולם היא נקראת על שמך. פרה אדומה, משל לבן שפחה 
שטינף פלטין של מלך, אמרו. תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה 
ותכפר על העגל".
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה, את ענין שרפת הפרה, שאפרה מטהרת, 
וכמו  כן יש להבין, את ענין, לומר תשובה לאלה השואלים שאלות, מה טעם 
יש בפרה אדומה. שמדרך העולם הוא, שמי ששואל איזה שאלה, נותנים לו 
תשובה. שיהא מיושב על הלב של השואל, וכאן הוא שואל, 
%break
מהו הטעם של פרה, והתשובה מהו, חקה גזרה, וכי תשובה זו מתיישב על 
הלב. ועוד יש להבין, אומר שהוא חוקה, ואח"כ הוא נותן משל על פרה, 
"תבוא האם ותקנח את בנה", אם כן כבר יש בה טעם, שהאם תקנח את 
בנה.
%break
ויש להבין כל זה על דרך העבודה. ידוע שמטרת הבריאה היא, להטיב 
לנבראיו, ובגלל זה ברא הבורא בהנבראים, רצון והשתוקקות לקבל הנאה, 
אלא בכדי שהטוב ועונג שהנבראים יקבלו, לא ירגישו את ענין בושה בעת 
קבלת הנאה, ואם יתביישו, לא תהיה ההנאה בשלימות, 
%break
%page 229
לכן נעשה תיקון, שהאדם לא יקבל את הטוב ועונג לטובת האדם, היינו בכדי 
שהאדם יהנה ממתנת המלך, אלא להיפך, שהבורא יהנה מזה שעושים 
רצונו, ומקבלים הנאה ממנו, כלומר, היות שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, 
לכן הוא מקיים ציווי ה', 
%break
אחרת, היינו מצד הנאת עצמו היה האדם מוותר על ההנאה. נמצא, שאין 
כאן ענין של בושה, היות שכל מה שהוא עושה הכל לשם שמים, ולא 
לתועלת עצמו.
%break
אולם אאמו"ר זצ"ל נתן עוד הסבר, מדוע צריכים לעשות הכל בעל מנת 
להשפיע, היות שמדרך הטבע, האדם כשהוא נמצא במצב רוח טוב, ונהנה 
מהחיים, אין לו צורך לתת כוחות ולהשיג יותר ממה שיש לו, אם הרכוש מה 
שיש לו נותן לו סיפוק שלם, 
%break
לכן היות שתענוגי רוחניים הם נותנים סיפוק לאדם, כלומר, אפילו המדרגה 
הכי קטנה ברוחניות, נותנת סיפוק יותר מכל תענוגי גשמיים, ולפי זה היה 
האדם מסתפק במיעוט, ולא היה לו צורך להשיג את בחינת נרנח"י 
שבנשמתו, מה שאין כן בזמן שהאדם עובד בעל מנת להשפיע, 
%break
כלומר, שכל עבודתו היא רק שיהיה נחת רוח ליוצרו, נמצא, בזמן שהאדם 
משיג איזה מדרגה ברוחניות, והאדם לוקח את התענוג הזה, מטעם 
שהבורא יהנה מזה, אין האדם יכול לומר, רבונו של עולם, אני לא רוצה עוד 
מדרגה יותר גבוהה משיש לי, 
%break
מסיבת היות שכל התענוגים שאני מקבל, הוא רק בשביל שאני רוצה 
להנאותך, כבר נתתי לך הרבה תענוג, ואני לא רוצה לתת לך שתיהנה יותר 
מדי, כבר מספיק במה שנתתי לך, ואין אני רוצה לתת לך יותר.
%break
וצריכים לדעת, כי בזמן שהאדם מקבל בעל מנת להשפיע, אז האדם מקבל 
כל פעם טעם יותר גדול, בהשפעה נחת רוח ליוצרו, אם כן אין האדם יכול 
לומר, שאני לא רוצה לקבל יותר תענוגים, כי אני מסתפק במועט, לכן, בזה 
שהאדם עובד לתועלת ה', 
%break
זה גורם לאדם שכל פעם הוא מוכרח לקבל מדרגה יותר גדולה, מטעם שאין 
הוא יכול לומר להבורא, כבר נתתי לך הרבה תענוגים, ואיני יכול לתת לך 
יותר. לכן זהו הסיבה שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
ויש עוד הסבר, מדוע צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, מטעם שינוי צורה, 
היות ברוחניות, השתוות הצורה נקרא, יחוד דביקות, ושינוי צורה גורם 
התרחקות פירוד, והיות עיקר מה שהאדם צריך להשתוקק בחיים שלו, הוא 
להתדבק בו יתברך, כי האדם צריך לצייר לעצמו, 
%break
שאין דבר חשוב יותר בעולם מלהיות בהיכל המלך, לכן ע"י השתוות הצורה, 
כמו שאמרו חז"ל, על הדבק במדותיו "מהו רחום אף אתה רחום", ובזה 
האדם נכנס בהיכל המלך, וזוכה כל פעם לדבר עם המלך.
%break
נמצא, שבאופן כללי יש ג' סיבות על מה שאנו צריכים לעבוד לתועלת 
הבורא, ולא לתועלת עצמנו, ועל זה כתוב "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו", 
ולכאורה יש להבין, מהו, שאנו נותנים תודה להבורא, בזה שהוא ברא אותנו 
לכבודו ולא לכבודנו, 
%break
הלא השכל מחייב, שאם הוא היה ברא אותנו לכבודנו, היה כל הנבראים 
מבורכים אותו, והכתוב אומר, שאנו צריכים לתת לו תודה עבור שהוא ברא 
אותנו לכבודו, מהו הרווח שיש לנו מזה.
%break
והתשובה היא כנ"ל, היינו שאנו צריכים לדעת, שאין הבורא צריך חס ושלום, 
שאנחנו ניתן לו משהו, וכל מטרת הבריאה הוא רק עבור הנבראים, כמו 
שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו", ובכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב מג' 
סיבות הנ"ל, שהם יכולים לעכב את המטרת הבריאה שלא תגיע לשלימותה,
%break
%page 230
א. מטעם בושה.
ב. בכדי שהאדם לא יהיה מסתפק במועט, אלא שכל אחד צריך להשיג את 
בחינת נרנח"י שבנשמתו.
ג. מטעם דביקות, שהוא השתוות הצורה.
%break
לכן האדם צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, כדוגמת הבורא. נמצא בזה, 
שהבורא ברא אותנו ונתן לנו את התורה ומצות, שעל ידם נוכל להגיע 
ולעשות הכל בעל מנת שיהיה כבוד ה', לכן יוצא, שאנו מבורכים אותו בזה 
שברא אותנו לכבודו, 
%break
יהיה הפירוש, שהוא הדריך אותנו, ונתן לנו את האמצעים שנוכל לעבוד 
לכבודו, בזה אנו נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שנקרא, רצונו להטיב 
לנבראיו. 
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל, "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין", וזהו האמצעים שנוכל להגיע לעבוד הכל לכבודו, לכן אנו נותנים לו 
את התודה על זה, ואנו אומרים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
ובכדי שהאדם יוכל לבוא לידי מעשים בעל מנת להשפיע, היינו לעשות 
מעשים לא לתועלת עצמו, ניתן לנו עבודה בבחינת מוחא ובבחינת ליבא, 
שמוחא נקרא, שהאדם צריך ללכת למעלה ממה שהמוח והדעת מחייב אותו 
לעשות, שזה נקרא למעלה מהדעת, 
%break
כלומר שהוא מאמין אף על פי שהשכל והדעת שלו, אינם מסכימים למה 
שהאדם רוצה לעשות, כלומר, שניתן לנו מצות אמונה למעלה מהדעת, 
כלומר, שמה שהדעת מחייב לעשות, אין אנו שומעים בקולו. והאמונה שאנו 
נצטווינו להאמין מה שהתורה אומרת, 
%break
את זה כן אנו עושים, ואנו אומרים, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות, והדעת 
מה שהשכל מחייב אותנו, היא למטה בחשיבות, ובטח שצריכים לשמוע למי 
שהוא יותר חשוב, וזה נקרא, אמונה למעלה מהדעת.
%break
וגם באמונה, יש להבחין ג' הבחנות,
א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא 
מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן 
לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, 
%break
וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל 
שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא 
מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, 
והדעת יותר חשוב, 
%break
כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה 
יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה 
מהדעת.
%break
ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש 
פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש 
כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.
%break
ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר 
להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, 
שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה 
מהדעת אמיתי. אולם זה שהאדם יכול לקיים אמונה למעלה מהדעת, 
%break
היינו לומר שאני מבטל את הדעת שלי, ומה שספרתי שלוש פעמים, אין זה 
חשוב, אלא אני מאמין באמונה למעלה מהדעת, היינו כנ"ל, שהאמונה הוא 
למעלה בחשיבות מהדעת, זהו עבודה קשה.
%break
ובזה נבין, שענין אמונת ה' שהאדם צריך להאמין, ולבטל דעתו במה 
שהדעת אומר לו, נמצא, שבזה שהוא אומר שהדעת שלי יהא בטל כעפרא 
דארעא, היינו שיהיה בטל כעפר הארץ, זה נקרא, שהאדם מבטל את דעתו 
מפני דעת תורה, וזה נקרא עבודת מוחא.
%break
וכמו כן יש עבודה הנקראת בחינת ליבא, כי לב נקרא רצון, היות שהאדם 
נברא בטבע של רצון לקבל לתועלת עצמו, היינו שהאדם יהנה מהחיים שלו, 
וכשאומרים לו שהוא צריך לעבוד לתועלת ה', הלא הוא נגד הטבע, ולמה 
צריכים זה. הוא כנ"ל, שהאדם צריך לעשות הכל לתועלת ה', 
%break
%page 231
הוא מסיבת ג' טעמים הנ"ל, לכן זהו עבודה מיוחדת, שעל ידי זה שהאדם 
יודע, שזה שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת עצמו, מטעם שהאדם נולד 
בהטבע של רצון לקבל לעצמו, מוכרח לחלק את עבודתו בב' אופנים - א' 
בבחינת מוחא, 
%break
שהאדם צריך לתת תשומת לב, איך הוא המצב שלו הוא בבחינת אמונה, 
אולם בבחינת אמונה, האדם יכול לעבוד בעל מנת לקבל שכר, היינו שהוא 
מקיים תורה ומצות בגלל שמזה יקבל אח"כ שכר, שיהיה מזה לתועלת 
עצמו, וממילא הוא ישאר בפירוד.
%break
לכן יש עוד עבודה מיוחדת, הנקרא בחינת ליבא, שהוא אהבת הזולת. ואם 
הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד, אז הוא גם כן ישאר מחוץ לקדושה, מטעם 
שאהבת הזולת, אין זה מטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה הוא להטיב 
לנבראיו, 
%break
היינו שהנבראים צריכים לקבל מהבורא את הטוב ועונג, ואם אין להם 
אמונה, איך הם יכולים לקבל משהו מהבורא, בזמן שאין להם אמונה 
בהבורא, לכן צריך להיות את העבודה בב' אופנים.
%break
אולם אמר אאמו"ר זצ"ל, שזה, שצריכים ללכת בבחינת אמונה, ואין הבורא 
נותן לנו, שנעבוד אותו בבחינת ידיעה, הוא גם כן מטעם שהעבודה לא תהיה 
לתועלת עצמו. כי אם יהיה מגולה הבורא אצל הנבראים, ולא היו צריכים 
לאמונה, אז לא היה שום אפשרות, 
%break
שהאדם יהיה מסוגל לעשות משהו לתועלת ה', והאדם יכול לראות 
בתענוגים גשמיים, איך שקשה לקבל את התענוגים האלו רק מטעם 
להשפיע, ומכל שכן, בתענוגים רוחניים, שתענוג רוחני, אפילו בחינה קטנה, 
יש שמה יותר הנאה מתענוגי גשמיים, 
%break
בודאי לא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע, לכן יש עבודה בשניים:
א. במוחא.
ב. בליבא.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו ענין טהרת אפר הפרה בעבודה, 
שחז"ל אמרו לפי שהשטן ואומות העולם, מונין את ישראל לומר, מה המצוה 
הזאת, והתשובה הוא, לפיכך כתב בה, חקה. ושאלנו, מהו התשובה שיכול 
להתקבל על הלב, הלא הם שואלים שאלות, מדוע הוא כך, 
%break
והשכל מחייב, שצריכים לתת תשובה, שהשואל יבין מדוע, ומהו התשובה. 
אומרים להם, "חקה גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". אלא 
הענין הוא כנ"ל, היות שסדר עבודה היא, שצריכים להתחיל בעבודה 
בבחינת מוחא, היינו לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, 
%break
לכן אם אין האומות שואלים, מה מצוה זאת, אלא סתם שהוא מקבל על 
עצמו בחינת אמונה, שהוא מאמין למעלה מהדעת, זה נבחן לבחינת אמונה 
דבחינה א'. שאמרנו לעיל, היינו בדומה לאדם שנתן לו אלף דולר, והוא 
מאמין לו שהסכום הוא בסדר, ולא סופר אותם.
%break
מה שאין כן שהם באים ושואלים מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, הרי 
זה דומה לאמונה דבחינה ג', שאמרנו לעיל, היינו שספר אותם, והסכום שלו 
הוא בחסרון, והוא מאמין לו למעלה מהדעת, היינו הוא מבטל את דעתו 
ושכלו נגד הנותן, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, 
%break
לכן דוקא שהאומות העולם שישנו בגופו של אדם. ושואלים מה מצוה הזאת, 
ומה טעם יש בה, הלא אין הגוף מרגיש שום טעם, מה שהוא נגד השכל 
והדעת, אם כן התשובה האמיתית והנכונה הוא, להשיב להגוף, שהוא מאמין 
שהשאלות האלו נשלחו אליו מלמעלה, בכדי שיהיה לו עתה מקום, 
%break
לקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, לכן התשובה הנכונה הוא דוקא מטעם 
חקה וגזירה, ואסור לענות אז להגוף טעמים שכליים, מדוע הוא רוצה לעבוד 
לתועלת המלך. נמצא, שדוקא ע"י התשובה של חקה וגזירה, הוא יכול ללכת 
קדימה בעבודת ה', 
%break
הגם שהוא רואה שאין בידו להתגבר על הטענות של האומות העולם, על זה 
הוא גם כן צריך להאמין למעלה מהדעת, זה שאינו יכול להתגבר, אין זה 
מטעם שהוא חלש אופי, ובגלל זה אינו בידו להתגבר, אלא כך רוצים 
מלמעלה, שלא יהא אפשרות בידו להתגבר.
%break
%page 232
והטעם הוא כנ"ל, שדוקא ע"י זה שהוא לא יכול להתגבר, הוא מקבל עתה 
הזדמנות לתפלה, שה' יעזור לו, שיוכל להתגבר, והרווח מזה הוא, כי דוקא 
ע"י העזרה מלמעלה, יש מקום לזכות לבחינת נרנח"י שבנשמתו, כי כל פעם 
שהוא מקבל עזרה, הוא ע"י שמקבל הארה מלמעלה, 
%break
נמצא, שיש לו עתה הזדמנות לזכות לגדלות הנשמה, מכח שיש לו צורך, 
שה' יעזור לו, וידוע מה שאומר הזה"ק, כי עזרתו יתברך הוא שנותנים לו 
מלמעלה בחינת נשמה, לכן האדם צריך להיות זהיר, בזמן שהגוף בא 
ושואל, בגלל מה אתה צריך להתאמץ בתו"מ, 
%break
הלא אתה רואה שאין לך עתה שום טעם בהם. אל יחשוב האדם עצות, לתת 
תשובות בדרך השכל, אלא להשיב להגוף, עתה אני נותן לך תודה, בזה 
שאתה בא אלי בטענות אלו, כי אני אומר, הצדק עמך בבחינת השכל, כלומר 
מצד השכל אני צריך להיות עתה בבחינת "שב ואל תעשה", 
%break
אלא למעלה מהדעת אני עובד, והגם שאתה לא נותן לי להתגבר, ואני רוצה 
דוקא עתה להתגבר, עד כמה שאני יכול, לכן אני מבקש את עזרת ה', שאני 
אוכל להתגבר עליך, ובטח עכשיו היא ההזדמנות הכי חשובה, שע"י זה אני 
יכול להגיע לזכות לכנס לקדושה, ולעשות הכל בעל מנת להשפיע. 
%break
נמצא, שהתשובה "חקה גזירה הוא מלפני", היא התשובה אמיתית בכדי 
שהאדם יתקדם בעבודה, ולהגיע לבחינת אמונה בקביעות, שה' יעזור לו 
לזכות לבחינת מוחא וליבא.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, שמצד אחד אומר, שפרה הוא חקה בלי 
טעם, ואח"כ חז"ל נותנים על זה טעם, בדרך "משל לבן שפחה שטינף פלטין 
של מלך, אמרו תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל". 
אם כן, הם כן נותנים טעם לפרה אדומה, והתשובה הוא, 
%break
זה שהאם תבוא ותקנח, זה תשובה, שפרה אדומה היא חקה בלי טעם, 
ופירוש הדבר, שענין חטא העגל היתה כמו שכתוב בזה"ק (הקדמת ספר 
הזהר דף כ"ג, ובהסולם אות י"ד) וזה לשונו "ואלו שחטאו בעגל, אמרו על 
סוד זה אל"ה אלהיך ישראל, כי הם פגמו בהאי לבוש, 
%break
ויצאו השפע לאלהים אחרים. שהפירוש, שהם רצו לקבל את אור החכמה 
בלי לבוש של חסדים, שזה נקרא שלא רצו לקבל את הלבוש של חסדים, 
הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
לכן על זה בא מצות פרה אדומה, שהוא כולה חוק וגזירה, שהיא כולו 
למעלה מהדעת, שהפרה זו נקרא אם, ויתקן את החטא במה שלא רצו 
ללכת, בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובזה יתוקן החטא. נמצא, שענין 
פרה אדומה בעצמה, אין בה טעם, אלא להיפך, 
%break
היות שענין פרה אדומה היא כולה למעלה מהדעת, זה יתוקן מה שרצו 
בחטא העגל, שיהיה הכל בתוך הדעת, שאמרו "אלה אלהיך ישראל". נמצא, 
שכל ענין פרה אדומה היא כולה למעלה מהדעת, 
%break
שזה מראה על ענין אמונה, שמטהרת את הטמאים, כי ענין הטומאה בא 
מבחינת הרצון לקבל לתועלת עצמו, והתיקון לצאת מהרצון לקבל, היא לקבל 
עבודת האמונה למעלה מהדעת, 
%break
שאז האדם מבקש עזרה מה', וע"י זה הוא יצא מתחת שליטת הרצון לקבל, 
כי זה נקרא, בחינת יצאת מצרים, שרק ה' בכבודו ובעצמו הוציאם ממצרים, 
כמו שכתוב "אני ולא שליח".
%break
נמצא, שהפירוש של פרה אדומה, שאפרה מטהר, שענין אפר, מראה על 
דבר שנתבטל, כמו כן לאחר שרפת הפרה, ונשאר רק בחינת אפר, שזה 
מרמז על ביטול, היינו לאחר שהאדם מבטל את דעתו ורצונו בפני רצון ה', 
אז האדם זוכה לבחינת רצון ה', 
%break
שרצון ה' הוא רצון להשפיע, ובזמן שיש להאדם הרצון להשפיע, אז האדם 
הזה נקרא "איש טהור". כי הוא אינו עושה אז שום דבר, אלא רק מה שיהיה 
מזה נחת רוח ליוצרו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (ביוצר לפרשת פרה) "לטהר טמאים, לטמא 
טהורים באומר קדוש", ויש להבין, איך יכול להיות ב' הפכים בנושא אחד, 
ובדרך עבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם מתחיל להכין עצמו, לקבל על עצמו 
בחינת אמונה למעלה מהדעת, תיכף הוא נטמא, 
%break
%page 233
כלומר, שמטרם שהתחיל בעבודה זו, אלא שהיה עובד בעל מנת לקבל 
שכר, היה מרגיש שהוא צדיק, היינו שהוא רואה שהוא שומר תורה ומצות, 
ולא מוצא בעצמו שום פגם. לכן הוא יודע שהוא איש טהור, ואינו מקבל 
טומאה, והוא דואג רק בשביל אחרים, 
%break
שאינם הולכים בדרך ה', והוא רוצה להשפיע להם בחינת אמונה, והם לא 
רוצים לשמוע, מה שאין כן הוא יודע בעצמו שיש בידו שיעור אמונה לחלק 
לכמה אנשים, באם רק הם ירצו לקבל.
%break
אולם בזמן שהוא מתחיל בעבודה דלהשפיע, ולהאמין בה', למעלה מהדעת, 
אז הוא רואה את האמת, שהוא משוקע באהבה עצמית, וחסר לו אמונה. 
נמצא, שעכשיו הוא נעשה טמא, זה נקרא "לטמא טהורים", ואח"כ הוא זוכה 
"לטהר טמאים".
%break
%H מהו קדושה וטהרה בעבודה
%break
זה"ק (קדושים דף ה' ובהסולם אות י"ג) אומר וזו לשונו "והתורה נקראת 
"קדושה", שכתוב "כי קדוש אני ה'". וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש 
העליון. 
%break
ועל כן מי שעוסק בה, נטהר ואח"כ מתקדש, שכתוב "קדושים תהיו". 
קדושים היו, לא כתוב, אלא תהיו, תהיו ודאי. כלומר, שהוא הבטחה, שע"י 
התורה תהיו קדושים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה שאומר ש"ע"י התורה תהיו קדושים", ואח"כ אומר "ועל כן מי 
שעוסק בה נטהר, ואח"כ מתקדש". לכן יש להבין, מהו שמתחיל שע"י 
התורה יהיה קדוש, ואח"כ אומר שע"י התורה תהיה לו טהרה, רק אח"כ 
התורה תביא לו קדושה. 
%break
וגם, יש להבין, מהן הבטחות שבודאי יבוא לקדושה, כלומר, מהו הגורם 
והסיבה להודאות שיביאו לקדושה.
%break
ידוע, שמטרת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ולפי זה היו 
צריכים הנבראים לקבל את הטוב ועונג, ובודאי צריכים להבין, שהטוב ועונג 
מה שהבורא רוצה לתת לנבראים, אינו אותו טוב ועונג מה שמתאים 
לבהמות, אלא מה שמתאים לבני אדם. 
%break
שאנו צריכים להאמין מה שאומר האר"י הק', ש"כל התענוגי גשמיים נמשך 
רק ממה שנפל ע"י שבירת הכלים, (שהיה בעולם הנקודים), שנפלו משם 
ניצוצין קדישין לתוך הקליפות, אבל עיקר התענוגים הוא בקדושה, שהם 
מכונים שמות הקדושים".
%break
ובכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג, ושלא תהיה בעת קבלת 
התענוג בחינת בושה, לכן נעשה על זה תיקון. והתיקון הוא צמצום והסתר 
על אור עליון. 
%break
כלומר, שמטרם שהאדם מקבל את התיקון על הרצון לקבל, שהוא בעל מנת 
להשפיע, אינו ניכר שום גילוי על אור עליון. והמצות, שאנו מקיימים, שאנו 
היינו צריכים לטעום טעם של טוב ועונג, 
%break
אין אנו יכולים להרגיש את הטעם הזה מטעם הנ"ל, שלא תהיה בחינת 
בושה בעת קבלת התענוג, שבגלל זה נעשה תיקון, המכונה שצריכים לכוון 
בעל מנת להשפיע בעת קבלת התענוג, אחרת שורה על המעשים בחינת 
העלם והסתר.
%break
ועל כן אנו צריכים לקיים את התו"מ, בכדי שזה יביא לנו לידי טהרה. שענין 
טהרה פירושו טהרת הכלים מהרצון לקבל לעצמו, שזה מכונה "לכלוך", 
שהוא מטעם שהוא בשינוי צורה מהבורא, שהוא כולו להשפיע. 
%break
%page 234
לכן מטרם שמנקים את הכלים אי אפשר לתת לתוכם שום דבר טוב, שכל 
דבר שיתנו בכלי המלוכלך, זה יתקלקל.
%break
לכן מוכרחים לעצות טובות, לדברים שהם יטהרו לנו את הכלים, שזה נקרא 
"הכשרה והכנה", בכדי שנוכל לקבל את הטוב ועונג. ובגלל זה ניתנו לנו 
תרי"ג מצות, הנקראים בלשון הזה"ק בשם "תרי"ג עצות", שהן עצות לטהר 
עצמנו מזוהמת כלי קבלה שלנו.
%break
וזה כמו שכותב בהקדמת ספר הזהר (דף רמ"ב) וזו לשונו "המצות שבתורה 
נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקראים אמנם גם בשם תרי״ג עיטין 
(עצות). וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה 
אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. 
%break
ועל דרך זה יש בתו"מ, בחינת נעשה ובחינת נשמע, וכו'. וכשמקיימין תו"מ 
בבחינת עושי דברו מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצות בשם תרי״ג עיטין 
והן בחינות אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג 
המצות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון".
%break
שיש לפרש דבריו כנ"ל, שבכדי שהאדם יוכל לקבל את הטוב והעונג ושיהיו 
בבחינת הדבקות, שהיא השתוות הצורה, והיות שהאדם נברא עם הרצון 
לקבל לעצמו, צריך האדם לנקות את עצמו מקבלה עצמית. וזה אינו בידי 
אדם, היות שזהו נגד הטבע. 
%break
לכן צריכים עזרתו יתברך, שהוא יתן לנו את הכח הזה, הנקרא "רצון 
להשפיע". ואיך מקבלים את הרצון הזה. זהו ע"י התורה, כמו שאמרו חז"ל 
"אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
נמצא, זה שאנו מקיימין את התרי"ג מצות, זהו על הכוונה, שהתו"מ יביא לנו 
את הטהרה, שזה נקרא בחינת "תרי"ג עצות". והתרי"ג עיטין הן עצות על ב' 
דברים, הן על האור והן על הכלי, הנקרא "צורך". כלומר, שאי אפשר לקבל 
דבר אם אין לו צורך לזה. לכן האדם צריך ללמוד תורה, 
%break
בכדי שירגיש את הרע, שיבין, שהרצון לקבל לעצמו הוא רע. כלומר, שהאדם 
צריך לבקש מה', שיתן לו צורך להשיג את הרצון להשפיע. כי זה שהאדם 
מבין שהוא צריך להשיג את הרצון להשפיע, זה עוד לא נקרא "צורך", כי 
האדם צריך לדעת מקודם בשביל מה הוא צריך את הרצון להשפיע, 
%break
כלומר מה הוא מפסיד, בזה שאין לו הרצון להשפיע. ואם הוא לא רואה את 
ההפסד הגדול, מזה שאין לו את הרצון הזה, בטח שאין הוא יכול לבקש 
מעומק הלב, שה' יתן לו את הרצון להשפיע.
%break
ויותר מזה הוא, שיש לפעמים, שאין האדם רוצה שה' יתן לו את הרצון הזה. 
ואיך האדם יכול להתפלל על דבר שהוא בספק לנחיצות הדבר. והראיה שאין 
זה כל כך נחוץ לו, שהרי הרבה פעמים הוא לא רוצה בכלל שיתנו לו את 
הרצון הזה. 
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להתפלל לה', שיתן לו להרגיש את הצורך 
לרצון הזה, היינו שישתוקק לה', שיתן לו הרצון הזה, כי לא תמיד הוא מבין 
שיש צורך לרצון הזה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בתפלת מוסף (לראש השנה ויום 
הכיפורים) "היה בפיות עמך בית ישראל העומדים לבקש, השיבם מה 
שישאלו". היינו, שה' יתן להם לשלוחי עמך. כלומר, כל אדם הוא קהילה 
בפני עצמו, ושיש לו שליח ציבור, 
%break
היינו האדם שהולך להתפלל עבור עצמו. כידוע, שהאדם נקרא "עולם קטן" 
בפני עצמו. לכן צריכים קודם כל לבקש שה' ישלח לו מה לבקש, כלומר, 
שהאדם צריך מקודם לבקש שירגיש את הצורך להרצון להשפיע, והצורך 
הזה רק ה' יכול לתת לו.
%break
נמצא, שתחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו שהאדם מבקש מה', שהוא 
ירגיש עד כמה הוא רע הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", 
רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, 
%break
%page 235
וזה נקרא שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר 
עד כמה שהרצון לקבל הוא רע. ואז הוא יכול לבקש אח"כ, שיחליף את 
הרצון לקבל ולתת לו תמורתו את הרצון להשפיע.
%break
מה שאין כן אם אין לו חסרון, היינו שיהיו לו יסורים מזה שהאדם מלוכלך 
ושקוע בזוהמת הרצון לקבל לעצמו, אז האדם מבקש מה', שימלא לו 
חסרונות אחרים, ממה שיש לו יסורים, היינו שמרגיש בחסרונן. והוא רוצה 
שה' ימלא את כל מה שלבו חושק. 
%break
והגם שהאדם לא אומר בפה לה' שימלא כל משאלותיו, אבל זהו כמו 
שדברנו במאמר הקודם, שענין בקשה אין זה מה שהאדם אומר בפה, כי 
בקשת האדם לה׳ היא רק חסרון, וחסרון ניכר בלב ולא בפה. אלא שיש 
לדעת, מה שמבקשים מה', אין צורך להגיד בפה, 
%break
כי רק מה שהלב דורש עם זה מתחשבים, שנקראת "בקשה". אי לזאת, 
אפילו שאין האדם אומר לה' "תמלא לי את כל תאוותי מה שלבי דורש, אלא 
הדרישה מה שהלב דורש, זאת כבר נקראת "בקשה".
%break
לכן על האדם לדעת שה' מתחשב רק במה שיש בלבו של אדם. והיות 
שהאדם אי אפשר לחיות בלי תענוג, מטעם שרצונו להטיב, לכן אם אין 
האדם יכול לקבל תענוג מקדושה, אז הגוף מוכרח לקבל תענוג מתאות 
גשמיות. ואם האדם רגיל לקבל תענוג לפעמים מתו"מ, 
%break
נמצא, בזמן הירידה, שאינו מרגיש את החסרון הרוחניות, שיעבוד בכדי 
להשיג את החסרון הזה, שיהיו לו יסורים, מזה שאין לו צורך לרוחניות, אז 
האדם מקבל צורך יותר גדול לתאוות גשמיות, שישלים ממה שהיה רגיל 
לפעמים לקבל תענוג מתו"מ.
%break
לכן האדם צריך להיזהר בזמן הירידה, שיעסוק בתו"מ, שהמאור התורה 
יאיר לו שירגיש בחסרונו, כלומר שיהיו לו יסורים בזה שאין לו אהבת ויראת 
ה'. ובכדי שהאדם ירגיש יסורים בלב, מזה שהוא רחוק מקדושה, והרגשה זו 
יכולים לקבל ע"י התעסקות בתו"מ, שיביאו לו לידי הרגשת האמת, 
%break
לדעת מה שחסר להאדם, שעל ידי זה יהיה בידו להגיע להשלמות. ואז 
האדם מקבל זה ע"י התורה, שזה נקרא, שהחסרון הוא מקבל מלמעלה, 
היינו בסגולת התורה. 
%break
ואח"כ האדם מקבל המילוי, שהוא האור, היינו הכח של הרצון להשפיע, 
שהוא טבע שני. וזה נקרא שהוא קבל בחינת טהרה, שע"י הרצון להשפיע 
שקבל, הוא עכשיו בבחינת טהרת הכלים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו בענין מה שאומר הזה"ק, ש"ע"י התורה 
תהיו קדושים". ואח"כ אומר "ועל כן מי שעוסק בה, נטהר ואח"כ מתקדש". 
התשובה היא, שהתורה עושה ב' פעולות:
%break
א. מטהרת, היינו שנותנת את הכלי, היינו החסרון.
ב. ואח"כ התורה נותנת לו את האור.
%break
ויש כלל, כשאומרים לאדם, אני אתן לך דבר טוב, אומרים לו מהו את הדבר 
טוב ואח"כ אומרים לו פרטים. זאת אומרת, מקודם אומרים להאדם, אתה 
תזכה לקדושה, ואח"כ אומרים לו פרטים. כלומר, שאין אתה יכול להנות 
מהקדושה, כי תדע שזה הוא דבר חשוב מאוד. 
%break
לכן אתה צריך מקודם, שהתורה יתן לך את הכלי, בכדי לקבל את הקדושה. 
ומטרם שיש להאדם את הכלי, אין הוא יכול לקבל את המילוי. נמצא, 
שהתורה נותנת לאדם האור וגם הכלי. אבל מהכלי לא מדברים בתחילה, 
אלא מהאור, ואח"כ מדברים גם מהכלי. לכן כתוב "קדושים תהיו".
%break
ועתה, נוכל להבין את מה ששאלנו, מהו הבטיחות של "קדושים תהיו", 
שאומר "שבודאי תהיו קדושים", "שע"י התורה תהיו קדושים". שיש לפרש, 
היות שרצונו להטיב לנבראיו, 
%break
אלא מסיבת שינוי צורה נעשה התיקון של צמצום והסתר, שאין האור מאיר 
לתחתונים מטרם שיש להם כלים המוכשרים לקבל, 
%break
%page 236
היינו, שיהיה בהכלים התיקון של בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "טהרה", 
לכן, היות ע"י התורה הם יקבלו טהרה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", נמצא שהכלים יכולים לטהר ע"י התורה, מטעם 
"המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
לכן, אם יהיו להם כלים טהורים, אז בודאי יזכו להאור, שהאור נקרא 
"קדושה". ואורות לא חסרים, רק כלים חסרים. נמצא, טהרה נקראת בחינת 
כלי, היינו התיקון של מקבל בעל מנת להשפיע. ועבודת הכלים הוא סדר 
בפני עצמו, 
%break
כלומר שכל העבודה שיש לאדם לעשות, הוא רק כלים, שיהיו מוכשרים 
לקבל. וזהו כמו שאומרים "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". 
נמצא, שעיקר הוא טהרת הכלים.
%break
לכן, לאחר שהאדם עסק בתורה, והתורה מביאו לידי טהרה, כנ"ל "בראתי 
יצר הרע בראתי תורה תבלין", אז בודאי יזכה לקדושה, שקדושה נקראת 
"האור", שהם שמותיו של הקב"ה. וזהו שאומר שהתורה נקראת "קדושה", 
שכתוב "כי קדוש אני ה'". וזהו שאומר "היו לא כתוב, אלא תהיו ודאי, 
%break
כלומר שהיא הבטחה, שע"י התורה תהיו קדושים". ואז האדם זוכה 
לשלימות, שיכול לקיים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך, 
ביצר הטוב וביצר הרע, מחמת הקדושה שהוא קבל מלמעלה, אז כל הגוף 
בטל להקדושה. 
%break
נמצא, שגם היצר הרע מסכים לעבוד לשם שמים. ובזה יש לפרש מה 
שאמרו חז"ל (ברכות ל"ה, ע"ב) "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום 
מלאכתן נעשית ע"י אחרים".
%break
כאמור, בזמן שהאדם כבר זכה לעשות רצונו של מקום, זאת אומרת, כמו 
שהבורא רצונו להשפיע, כמו כן האדם רוצה להשפיע לה', אז מלאכתן, היינו 
זה שרוצה שהעבודה שלו, היינו המלאכה שלו, תהיה בשלימות, שזה בא לו 
מזה שעובד עם יצר הטוב. אבל לאחר שהאדם כבר זכה לרצון להשפיע, 
%break
אז מלאכת שמים נעשית ע"י אחרים. ומי הוא אחרים. היינו היצר הרע, 
שהוא האחר מהקדושה, היינו צד האחר, שהוא נגד הקדושה. אולם בזמן 
שהאדם עובד לרצון ה', שהוא הרצון להשפיע, גם האחר, היינו היצר הרע, 
עובד גם כן את מלאכת ה'.
%break
אולם, מטרם שהאדם זכה להיות מהאנשים, שעושין רצונו של מקום, אז גם 
היצר הטוב לא יכול לפעול, מטעם שהיצר הרע שולט עליו. לכן נקרא היצר 
הרע "מלך זקן וכסיל" ונקרא "מלך" מטעם שהוא שולט על האדם, וכל פעם 
באות לאדם מחשבות ורצונות מכל הסוגים שבעולם. 
%break
לכן, בזמן שבאה לאדם מחשבה או רצון טוב, האדם צריך להאמין, שזה בא 
לו מלמעלה, והוא צריך לתת עבור זה תודה לה', היות שעל ידי זה שהאדם 
נותן תודה לה', על ידי זה מקבלת אצלו הרוחניות כל פעם יותר חשיבות.
%break
ושהאדם צריך לדעת, כי ענין גלות ברוחניות הוא, שהחשיבות של הקדושה 
נסתלקה מאתנו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". נמצא, שעל ידי זה שהוא 
נותן תודה לה' על דבר קטן שבקדושה, 
%break
לא חשוב את הכמות, כיון שזה נותן איזה סיוע לרוחניות, הוא צריך לתת 
תודה לה'. בהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות פרק א', ט"ו) "הוי 
מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
%break
על כן, היות שתמיד באות לאדם מחשבות ורצונות, בין בהמיות ובין של 
בחינת אדם, כלומר מחשבה ורצון מה שלא שייך בחינת בהמה, מדרך 
העולם שהאדם שוקל את הכדאיות שבדבר, כלומר ששוקלין מי נדחה בפני 
מי. 
%break
כלומר, האדם מסוגל לדחות תאוות בהמיות עבור לקבל תאוות שמתאימים 
לבחינת אדם. אולם האדם אומר, אני רוצה לוותר על תאוות בהמיות, אבל 
תמורת זה לקבל בחינת אדם גדול וחשוב. כלומר, אם ע"י ויתור של בהמיות 
אני מרגיש טעם בתורה וטעם בתפלה, אז כדאי לי לוותר, 
%break
אבל על בחינת אדם קטן, היינו שאין הוא מרגיש שום טעם בתו"מ, ועל זה 
אני צריך לוותר על צרכים גשמיים, אהיה עוד שמח יותר מבחינת בהמיות. 
על זה האדם אומר שלא כדאי לו לוותר.
%break
על זה אמרו חז"ל "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", היינו בזמן 
שבאה לאדם מחשבה ורצון להיות אדם, שזה נקרא "שהאדם קבל עכשיו 
בחינת אדם", אל יאמר האדם, אני רוצה קודם כל לראות את גדלותו של 
האדם הזה, מה הוא מבטיח לי האדם הזה. 
%break
%page 237
על זה באה התשובה, כל האדם, שפירושו, שאין להבחין בין אדם גדול 
וחשוב או אדם פשוט, כל, לרבות כל אדם בלי הבחן, שאם הוא רק בחינת 
אדם, 
%break
היינו שהמחשבה ורצון שייכות להיות אדם, כבר צריכים לקבל אותו בסבר 
פנים יפות, היינו להיות שמח עמו, היינו עם המחשבה ורצון הזה, כאילו 
שהוא היה מרגיש אותו לאדם גדול כנ"ל.
%break
והוא צריך לתת תודה להבורא, שהוא שלח לו את הרצון הזה. ובזה שהוא 
נותן תודה לה', אין זה מצד שהבורא צריך שיתנו לו תודה, אלא מטעם 
שבזה שהאדם מרכז את מחשבתו, בזמן שנותן תודה לה', 
%break
יש קצת דביקות עם ה', היינו שאי אפשר לתת למי שהוא תודה אם לא 
אוהבים את האדם הזה.
%break
היות שמקובל, למי נותנים תודה, למי שעשה לו טובה. ומצד הטבע הוא, 
שמי שמקבל איזה טובה, הוא אוהב אותו. נמצא, שזה גורם אהבת ה', 
שבזמן שהאדם חושב על התודה, שהוא נותן להבורא. לכן לא חשוב את 
גדלה וחשיבותה של בחינת אדם שהוא קבל, 
%break
(אולם צריכים לזכור שבחינת אדם, הכוונה למה שאמרו חז"ל "שאתם קרויין 
אדם ולא אומות העולם"), אלא "הסבר פנים יפות" מתבטא כמה שמחה 
שיש לו בעת קבלת בחינת אדם. זאת אומרת, שהאדם צריך להתאמץ בכדי 
שיהיה כח בידו להרחיב את החשיבות שבדבר. 
%break
ועליו להאמין, שה' שלח לו את הרצון הזה, לכן מוטל עליו לצייר במחשבתו, 
כאילו הבורא מדבר אליו ואומר לו, בני תתנהג כך כמו שאני אומר לך.
%break
אולם, בזמן שהאדם רוצה להחשיב את המחשבה ורצון שבאו לו, ורוצה 
להוציא זה לפועל, אז באים הרצונות והמחשבות על ע' אומות, שישנם בגופו 
של אדם וצוחקים ממנו, על טעם קטן כזה מה שאתה מרגיש שיש משהו 
ברוחניות, כבר אתה רוצה לבגוד בצרכי גשמיים. 
%break
והם אומרים לו, האם על דבר קטן שאין לו ערך אתה כבר לא רוצה להחשיב 
את התועלת עצמו.
%break
והאדם מתחיל לומר, אני מקוה ומאמין בדברי חז"ל שאמרו "מצוה גוררת 
מצוה", אם כן בטח שאני אזכה על ידי זה לבוא לשלימות, כי לזה אני מקוה. 
והאדם צריך להתגבר ולומר כמו שכתוב (בתחנון, אחרי שמונה עשרה) 
"הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים", 
%break
שפירושו של "גויים" הוא "הע' אומות שבגופו של אדם", והם מלעיגים על 
"האדם", בזמן שהאדם רוצה לעבוד עבודת הקודש, והוא צריך לבקש עזרה 
מה'.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "שלא יתבייש מפני בני אדם, 
המלעיגים עליו בעבודת ה'". פירוש, היות שהאדם כלול מכל העולם, לכן יש 
בחינת באדם שמלעיגים על זה, שהאדם שרוצה להחשיב דברים ומעשים 
קטנים, מה שהאדם רוצה לעשות, ואומרים על מעשה קטן כזה, 
%break
היינו על מצוה שלא יכול לכוון שום כוונות, לא כדאי להתאמץ ולתת כוחות 
בכדי לקיימם. לכן אמרו החכמים ז"ל, ש"אל יתבייש בפני המלעיגים", אלא 
שהאדם צריך להאמין, 
%break
שכל דבר של עבודת ה' הוא דבר חשוב, ובטח שאם הוא יכול לכוון בעת 
עשיית המצות, הוא יותר טוב, אולם המעשה הכי קטן הוא חשוב למעלה ואין 
בידי אדם להעריכו.
%break
וכבר דברנו מזה, שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהאדם צריך להאמין, שלפי דעתו 
של אדם, שהוא יודע להחשיב שמעשה לשמה הוא דבר גדול למעלה, הוא 
צריך להאמין שמעשה דשלא לשמה הוא עוד יותר גדול וחשוב למעלה, יותר 
מכפי שהאדם חושב, שלשמה הוא גדול וחשוב. 
%break
לכן מוטל על האדם להשתדל להאמין באמונת חכמים, בכל מעשה שהוא 
הולך לעשות, שהוא בעל זוכה לעשות מעשים דקדושה, אפילו בלי שום 
כוונה, גם זה הוא דבר גדול וחשוב, ולתת תודה עבור זה להבורא.
%break
%page 238
%H מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה
%break
חז"ל (מדרש רבה נשא י"א, ז') אמרו על מה שכתוב "ישא ה' פניו אליך" וזה 
לשונם, כתוב אחד אומר "ישא ה' פניו אליך", וכתוב אחר אומר "אשר לא 
ישא פנים". 
%break
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשישראל עושין רצון המקום "ישא ה' פניו 
אליך", וכשאין עושין רצון המקום "אשר לא ישא פנים", עד כאן לשונם.
%break
ויש להבין, אם ישראל עושין רצון המקום, למה נצרכה נשיאת פנים. ובכדי 
להבין מה שתרצו, צריכים להבין מקודם מהו "רצון ה'" ומהו "פני ה'". הנה 
כפי שאנו לומדים, משמע שרצון ה' הוא להשפיע, 
%break
כמו שכתוב שמטרת הבריאה היא רצונו להטיב לנבראיו, היינו להשפיע להם 
טוב ועונג. ופנים ה' נקרא גילוי פנים, היינו שזוכה להשגת השגחה גלויה, 
שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
כמו שכתוב (בהקדמה לתע"ס אות פ"ג) וזו לשונו "והנה מדרגה ראשונה של 
גילוי הפנים, שהיא השגחת שכר ועונש בבירור המוחלט, אין זו באה לו 
לאדם אלא ע"י ישועתו יתברך, שזוכה בפקיחת עינים בתורה הקדושה, 
בהשגה נפלאה, 
%break
ונעשה כמעין המתגבר, ובכל מצוה שבתורה הקדושה, שכבר קיים אותה 
מתוך היגיעה מבחירתו, זוכה ורואה בה את שכר המצוה המיועד לו לעולם 
הבא, וכן הפסד הגדול שבעבירה".
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו על מה שכתוב כאן "בעושים רצון של מקום 
הקב"ה נושא להם פנים". הלא הם עושין רצונו של מקום, מה שייך לומר כאן 
שהם צריכים ל"ישא ה' פניו אליך".
%break
והענין, כי ענין פני ה' הוא בחינת גילוי השגחתו יתברך בהנהגת טוב ומטיב. 
והיות שהיה תיקון, מטרם שהאדם מתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת 
להשפיע, תהיה בחינת העלם והסתר על השגחתו יתברך, 
%break
לכן מטרם שהאדם מגיע לבחינת "עושין רצונו", שפירושו הוא, כמו שהרצון 
של הבורא הוא להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך שיהיה לו רצון להשפיע.
%break
ובזמן שיש השתוות הצורה, אז יש מקום שהקב"ה נותן לו את ענין גילוי פניו 
יתברך, שהוא בחינת פקיחת עינים בתורה, וזוכה להשגה שה' מנהיג את 
העולם בבחינת טוב ומטיב. 
%break
וזה יכול להיות רק לאחר שהאדם עושה רצון ה', היינו שהאדם כבר זכה 
לבחינת רצון להשפיע, שדווקא אז מסתלק הצמצום וההסתר.
%break
מה שאין כן כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, אלא הם רוצים שה' יתן 
להם הכל בכלים דקבלה, שזהו היפך מרצונו של מקום, שרצונו הוא 
להשפיע, 
%break
אז מוכרחת להיות ההנהגה בבחינת "לא ישא פנים" אלא בבחינת אחוריים, 
הנקראת הסתרת פנים של הקב"ה. וזה נקרא "אשר לא ישא פנים". וזהו 
מטעם התיקון, שלא יהיה ענין של בושה.
%break
וכמו כן יש לפרש את המאמר הנ"ל על זמן התחלת העבודה, היינו מטרם 
שהאדם זכה להיות מאלו אנשים שכבר זכו להיות "עושין רצונו של מקום". 
ויש לפרש "עושין רצונו", היינו שהולכים בדרך להגיע להיות מעושין רצון 
המקום, 
%break
היות כשהולכים בדרך זו כבר נקרא שמם על שם הדרך שבה הם הולכים. 
וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין". 
והקשה, הלא "יהיב חכמתא לטיפשים" היה צריך לומר. ואמר שהכוונה היא 
על אלה שהם רוצים חכמה, 
%break
הם כבר נקראים "חכימין", מטעם שהולכים בדרך להשיג חכמה. וכיון שהם 
נותנים אתערותא דלתתא, לכן נותנים להם מלמעלה חכמה.
%break
וכמו כן כאן, כשהם רוצים להגיע להשיג את הכח של רצון להשפיע, זה כבר 
נקרא שעושין רצון המקום. ולפי הכלל "הבא לטהר מסייעין אותו" הם 
מקבלים עזרה מה'. לכן להם אומר הכתוב "ישא ה' פניו אליך", היינו הקב"ה 
מאיר להם בחינת הפנים שלו, שפירושו שהקב"ה נותן להם עזרה. 
%break
%page 239
ומהי העזרה. זהו כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל, 
במה. והתשובה היא "בנשמתא קדישא", שזה נקרא "פני ה'", כמו שכתוב 
"כי באור פניך נתת לנו, תורת חיים ואהבת חסד". 
%break
היינו, שע"י אור הפנים הם מקבלים אהבת חסד, שהיא בחינת השפעה, 
כלומר שה' נותן להם הכח לאהוב חסד, היינו לאהוב להיות משפיע.
%break
וזה נקרא "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", שענין שלום הוא כמו שכתוב 
(תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל ישובו 
לכסלה". נמצא, שענין "שלום" פירושו שה' אומר "שלום", 
%break
שלא יחטא עוד, אלא הוא זוכה להיות בשלום עם ה'. וזה הפירוש "כשעושין 
רצון המקום", אז הם מקבלים את הסיוע של הקב"ה. וזה שאומר "ישא ה' 
פניו אליך".
%break
מה שאין כן "וכשאין עושין רצון המקום", כלומר שלא הולכים בדרך להגיע 
להשיג את רצון המקום, שהוא הרצון להשפיע, אז נאמר עליהם "אשר לא 
ישא פנים", כלומר שלא יכול לתת להם עזרה שימלא את רצונם, מטעם 
שרצונם הוא ההיפך מהקדושה. 
%break
ואיך יכול לתת להם דבר שהוא נגד רצונו של מקום, היות שכל מה שיש 
לאדם לעשות בעבודה הוא רק לתקן מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע. ואם 
ה' ישא להם פנים, היינו שיקבלו עזרה, שיהיה בידם לעבוד יותר עבור הרצון 
לקבל לעצמם, נמצא שהקב"ה כאלו מכשיל אותם. 
%break
לכן זה שה' לא ישא פנים להם, בזה הוא עוזר להם, שלא ישארו באהבה 
עצמית. אלא על זה אמרו "הבא לטמא פותחין לו", אבל לא נותנים לו עזרה, 
מה שאין כן "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ובהאמור נבין מהו ענין של תשובה. זאת אומרת, מה האדם צריך להשיב 
ש"תשובה" פירושה, שקבל משהו והוא צריך (להחזיר) מה שקבל. והענין 
הוא כנ"ל, היות שהאדם נולד עם טבע שהוא רצון לקבל לתועלת עצמו, לכן 
האדם רוצה לעבוד רק לתועלת האדם, 
%break
היינו שהוא רוצה שה' ימלא את הכלי קבלה שלו. ועל דבר זה האדם צריך 
לעשות תשובה, היינו לעשות הכל לשם שמים, כלומר מה שהוא מקבל אין 
הוא רוצה לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שהוא מקבל הוא בכדי לתת 
להבורא נחת רוח, היות שהבורא רוצה שהאדם יקבל, 
%break
כמו שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו". נמצא, שכל מה שהוא מקבל הוא רק 
בעל מנת להחזיר, אחרת הוא לא רוצה לקבל. וזה נקרא "תשובה", היינו 
שהוא מחזיר כל מה שהוא מקבל.
%break
וזהו על דרך שכתוב בזה"ק (נשא דף ח' ובהסולם אות כ"ח) וזה לשונו "וכל 
מי שחוזר בתשובה הוא כאילו השיב אות ה׳, שהיא המלכות, אל אות ו׳, 
שהוא ז"א, שהוא בן י"ה, ונשלם בו הויה, וזו היא תשובה ודאי, שהיא אותיות 
תשוב ה' אל ה - ו'".
%break
ובזה"ק (נשא, ובהסולם אות ל"א) אומר וזה לשונו "ותשובה זו, שהיא 
המלכות וה' דהויה, נקראת ״חיים״, שכתוב "כי ממנו תוצאות חיים", שהן 
נשמת ישראל, שהן תוצאות של המלכות, הנקראת "חיים", והיא הבל היוצא 
ונכנס בפיו של אדם בלא עמל ובלא יגיעה, 
%break
שהוא סוד ה׳ דהבראם, כי אות ה' מתבטאת מן הפה בקלות יותר מכל 
האותיות, ועליה נאמר "ותמונת ה' יביט". כי המלכות נקראת "תמונת ה'". 
וכן "אך בצלם יתהלך איש", 
%break
ומשום שהיא על ראשו של האדם, אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי 
ראש, כי אם היא מסתלקת מעל ראשו של אדם, מיד מסתלקים החיים 
ממנו".
%break
ויש לפרש דברי הזה"ק מה שאומר "שתשובה נקראת תשוב ה׳ לגבי ו׳". 
והענין הוא כנ"ל, כי כל עבודתינו היא לקבל עלינו עול מלכות שמים אף על 
פי שהיא בבחינת העלם והסתר, כלומר הגם שמחשבת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו, מכל מקום נעשה צמצום והסתר על מלכות שמים, 
%break
%page 240
מטעם שיהיה מקום לבחירה, היינו שלאדם תהיה היכולת לומר, זה שהוא 
מקבל עול מלכות שמים אין זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם לעשות 
נחת רוח ליוצרו. ואם המלך היה מגולה, בטח האדם היה מקבל את התגלות 
המלך מטעם אהבה עצמית, 
%break
כי אנו צריכים להאמין, שאין תענוג יותר גדול בעולם מראות פני המלך. 
נמצא, שבזמן קבלת מלכות שמים היה האדם מוכרח להיות בפרודא מטעם 
שינוי צורה, כידוע ששינוי עושה פירוד ברוחניות.
%break
נמצא, ההסתר הזה גורם לנו שקשה לקבל את עול מלכות שמים ולהאמין 
שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. ורק בזמן שהאדם הולך על דרך 
להגיע לבחינת השתוות הצורה, היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, בשיעור 
שכוונתו היא להשפיע, בשיעור זה מסתלק ממנו ההעלם והצמצום. 
%break
ואז האדם יכול להשיג את הטוב ועונג, כי הוא מקבל אז בבחינת אור חוזר, 
היינו שכל מה שהוא נהנה הוא רק מטעם שרוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. 
לכן אין קבלת התענוג עושה בחינת פירוד. אז האדם מקבל את השפע כפי 
הכלל "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". 
%break
לכן אז כבר אין להאדם עבודה בכדי להשיג משהו, היות שכבר העליון יכול 
לתת, מטעם שכבר יש לו הכלים דהשתוות הצורה. נמצא שעיקר עבודת 
האדם היא להשיג את הכלים דהשפעה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מהי תשובה, זה שאומר "תשוב ה׳", שהיא המלכות, 
שהיא נמצאת בפרוד משם הויה, היינו מלכות שהיא כלל הנשמות, שהיא 
צריכה לפרנס את הנשמות. 
%break
ואם הנבראים עובדים (כפי) מה שמוטל עליהם, היינו לעשות הכל בעל מנת 
להשפיע, אז הם גורמים, כל אחד בשורש נשמתו, בחינת רצון להשפיע. אז 
המלכות מקבלת השתוות הצורה לגבי הקב"ה, שהוא המשפיע.
%break
נמצא שהשפע מושפע לתחתונים בלי שום עמל ויגיעה, כנ"ל בדברי הזה"ק, 
היות שנתינת השפע שייכת להבורא, שהוא יתן, ואין להאדם שום עבודה 
להשיג את זה, 
%break
אלא כל עבודת האדם היא בבחינת הכלים, שתהיה להם בחינת השתוות 
הצורה, שזה נקרא "עבודת הארץ", היינו שהעבודה היא, שהמלכות שמים 
שלהם תהיה בעל מנת להשפיע.
%break
וזהו כמו שכתוב (ברכות ל"ג) "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שיש 
לפרש "הכל" הכוונה על המילוי שנותן ה'. ויש הרבה מינים בהשפע. ובאופן 
כללי הם נקראים "נרנח"י", או "חכמה", או "חסדים". 
%break
וכל אלו ה' נותן בלי טורח מהאדם, חוץ מיראת שמים, שענין יראה פירושה, 
שהאדם צריך לעבוד, שתהיה לו יראה "אולי הוא לא יכול לעשות בעל מנת 
להשפיע". זה שייך לעבודת האדם.
%break
כלומר, האדם מתיירא לקבל "אולי הוא לא יוכל לכוון בעל מנת להשפיע". 
ענין "שלא לקבל" זה אנו מיחסים להאדם, וענין "הנתינה" אנו מיחסים 
להבורא. נמצא, יראת שמים, שהוא מפחד לקבל "אולי הוא יבוא על ידי זה 
לידי פירוד מה'", עבודה זו (אנחנו) מיחסים להאדם. 
%break
כלומר, שזוהי כל עבודת האדם, איך להשיג כלים דהשפעה. אבל אין להאדם 
לחפש עצות איך להשיג שפע, כי על זה אין לדאוג, אלא כל דאגותיו של אדם 
צריכות להיות איך להשיג את הרצון להשפיע. כי המלכות נקראת "חיים", 
ממנה תוצאות חיים.
%break
וזהו לאחר שהאדם כבר השיג את הכלים דהשפעה, בזה שהחזיר את 
המלכות, הנקראת "כלי המקבל", שתהיה עכשיו בבחינת "כלי המשפיע". 
היינו, שהנבראים תקנו בשורש נשמתם, שהיא המלכות, שתהיה בעל מנת 
להשפיע ולא לקבל. אז מלכות משפעת להם חיים, 
%break
%page 241
כמו שכתוב "כי ממנו תוצאות חיים". וזה האדם מקבל בלי עמל ובלי יגיעה, 
שהוא סוד ה' דהבראם. היינו כנ"ל, כי לאחר שהאדם תיקן את המלכות, 
שהיא ה' אחרונה, בבחינת השתוות הצורה עם יה״ו, אז כבר נמשך שפע 
לאדם, שתיקן אותה בלי עמל ובלי יגיעה.
%break
וזה שאומר "ועליה נאמר "ותמונת ה' יביט", כי המלכות נקראת "תמונת ה'". 
ויש לפרש, שרוצה להשמיענו, שכל העבודה היא רק בבחינת "יראה", היינו 
"שלא לקבל את השפע פן לא יהא בידו כח לכוון בעל מנת להשפיע". 
%break
וזה הוא כמו שכתוב אצל משה (ברכות ז') "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט. 
אמרו, בשכר, ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, זכה, לתמונת ה' יביט".
%break
היינו כנ"ל, היגיעה היא על בחינת יראה, כמו שכתוב "כי ירא מהביט" ואח"כ 
באה הזכיה בלי עמל ויגיעה, שזכה לתמונת ה' יביט, שהיא בחינת מלכות, 
כמו שאומר "כי מלכות נקראת "תמונת ה'". נמצא, שכל החיים באו אח"כ 
ממלכות, כמו שאומר "ו - ה' דהוי"ה נקראת חיים", שזה בא בלי עמל ויגיעה.
%break
וזה שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", שענין "צלם" הוא כמו שאמר אאמו"ר 
זצ"ל, שצלם הוא מלשון "צל", שצל הוא במקום שאין השמש זורחת, שהיא 
בחינת הסתרה. כלומר, לאחר שהאדם מקבל מלכות שמים בבחינת ההסתר 
למעלה מהדעת, אז הוא זוכה לדעת דקדושה. 
%break
וזה שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", היינו דוקא כשהאדם מקבל על עצמו 
מלכות שמים בבחינת "צלם", על ידי זה האדם יכול ללכת במעלות הקודש, 
שזה פירוש "יתהלך איש".
%break
וכמו כן יש לפרש מה שכתוב "אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש", 
ש"ראש" פירושו דעת ושכל. "כיסוי ראש" הוא שמכסה על השכל ולא 
מסתכל עליו, אלא הוא הולך למעלה מהדעת. "ד' אמות" נקרא האדם, 
שזוהי קומתו של האדם, 
%break
שהכוונה, שלאדם אסור ללכת בלי אמונה למעלה מהדעת. ואם הוא הולך 
בתוך הדעת, היינו "גילוי ראש", "מיד מסתלקים החיים ממנו". אלא דוקא ע"י 
"כיסוי ראש" הוא יזכה לדעת דקדושה.
%break
אולם עבודה זו של האמונה למעלה מהדעת צריכה להיות בישוב הדעת, כי 
רק אז האדם יכול להבין מה זה למעלה מהדעת, אחרת האדם טועה 
בהמובן של למעלה מהדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', כ"ג) "אל 
תרצה את חברך בשעת כעסו". 
%break
לכן, בזמן שהאדם הוא בכעס, היינו שאין הוא מרוצה ממצבו שבו הוא נמצא 
ומתחיל לעשות חשבון הנפש, אז הוא בא לכלל טעות ואין הוא מסוגל 
לעשות חשבון אמיתי, כמו שאמרו חז"ל
%S (ספרי מטות) "כיון שבא לכלל כעס בא לכל טעות".
%break
ועיקר כעסו של אדם על עצמו מתבטא בעבודה בעצבות ממצבו שבו הוא 
נמצא. לכן כל החשבונות שהוא עושה הם לא בסדר, מטעם שהוא בעצמו 
נמצא במצב שאין בו ישוב הדעת. ובמצב הזה אין לו לעשות שום חשבונות, 
אלא לקבל על עצמו מלכות שמים בלי שום חשבונות. 
%break
ורק לאחר שקבל על עצמו עול מלכות שמים בכפיה וכאשר נח רוגזיה, אז 
הוא יכול לעשות חשבונות, לדעת מה זה למעלה מהדעת, ומה זה למטה 
מהדעת, ומהו בתוך הדעת.
%break
כי יש לדעת, שבזמן שהאדם מרוגז על איזה דבר, הוא מרגיש אז שהוא 
נמצא במצב שלא נח לו. ואי אפשר בזמן כזה להאמין בהשגחה פרטית, שה' 
הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. לכן במצב הזה הוא מדבר לשון 
הרע על השגחתו יתברך. וממילא האדם נפרד מהאמונה. 
%break
כי יש תיקון מלמעלה, הנקרא בדברי חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס 
בו רוח שטות". שפירושו, שרוח הקדושה, שהיתה לו, נסתלקה ממנו. וזה 
נעשה לטובת האדם, כי בזמן שאין להאדם את רוח הקדושה, אין הוא יכול 
לפגום במה שאין לו.
%break
לכן כשהאדם נופל למצב של עצבות, כלומר שאין לו ממה לקבל שמחה, הוא 
נפרד אז מקדושה. אז יש להאדם רק עצה אחת, שיקבל על עצמו בכפיה את 
עול מלכות שמים, ויתן תפלה לה' שיעזור לו, 
%break
%page 242
שהכפיה הזאת שקבל על עצמו, ה' יעזור לו שתהיה בשמחה, כמו שכתוב 
"עבדו את ה' בשמחה". והיות שהעבודה הזו עכשיו אצלו בכפיה, אם כן 
מאיפה יקח שמחה.
%break
לכן על האדם להתפלל לה' שיעזור לו, שיוכל לקיים מה שכתוב "עבדו את ה' 
בשמחה". וגם האדם צריך להתגבר אז בבחינת "אתערותא דלתתא", ויאמין 
שזוהי זכיה גדולה שהיה בידו כח להתגבר על מצבו ולעשות משהו נגד 
השכל, שזה נקרא "למעלה מהדעת". 
%break
וגם להאמין, אחר שהוא התגבר בבחינת למעלה מהדעת, שזה נקרא שהוא 
"עובד ה'". היינו, שהתגברות הזו מה שהוא עשה עכשיו, זה נקרא "עבודת 
ה'", היות שהוא עובד עכשיו עם בחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, 
שרק עכשיו הוא נקרא "בעל עבודה", היות שהגוף לא מסכים לעבודה זו.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם בא לידי מצב שהגוף לא רוצה לעבוד עבודת 
הקודש, והאדם אז במצב שאין לו רוח חיים, זהו זמן שהאדם נקרא שאין לו 
אמונה בה'. 
%break
כי האמונה בה' מביאה שמחה. לכן בזמן שהוא מרוגז ובכעס על עצמו, עד 
כדי שלא יכול לסבול שום דבר שנמצא בסביבתו, אז הוא בבחינת "עובד 
עבודה זרה".
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה". וזהו כנ"ל, שהוא 
מטעם שאין לו אמונה. לכן האדם ישתדל על כל מגע שיש לו עם רוחניות, 
שיתן תודה לה'. אז הוא מיחד את הקשר עם הבורא. 
%break
כלומר, אפילו שהוא נמצא במצב שהגוף דוחה כל דבר שבקדושה, גם על זה 
הוא יכול לקיים קשר עם הבורא, היינו שהאדם צריך לומר אז, זה שאני 
מרגיש שאין לי שום רצון לעבודה, גם זה נקרא "מגע".
%break
כלומר, האדם רואה שלא תמיד הוא חושב על עבודה, היינו, אם הוא כן 
רוצה לעבוד או לא, אלא שיש לו לחשוב ולדאוג על שאר ענינים, שאין להם 
שייכות לרוחניות. לכן עתה שיש לו מגע, על זה הוא נותן תודה, אז על ידי 
זה האדם יכול להכנס שוב לעבודה ויתחיל לחיות בחיים דקדושה.
%break
והגם יש הרבה בחינות בהקשר שהאדם מקשר עצמו להבורא. אבל כל מגע 
הוא דבר גדול ועל זה כתוב (תהילים מ"ח, י"א) "כשמך אלקים כן תהלתך", 
שפירושו, כמה שהאדם יכול להעריך את גדלותו וחשיבותו של הבורא, 
בשיעור זה הוא יכול להודות ולהלל לה'. 
%break
ובודאי שאם האדם יכול לצייר לעצמו יותר את גדלותו וחשיבותו של הבורא, 
בטח שיהיה בידו לתת שבחים יותר גדולים לה'. אולם על ידי זה שהאדם 
מתגבר ונותן שבח לה' על משהו, 
%break
לא חשוב על מה שהוא נותן את התודה לה', הפעולה הזו כבר נותנת קשר 
לה', שעל ידי זה הוא יכול להכנס לעבוד עבודת הקודש על דרך האמת. לכן 
בכל המצבים רק תפלה עוזרת.
%break
%H מהו ענין קו ימין בעבודה
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות דרבי נתן, י"א, ב') "כל המגביה עצמו על דברי תורה, 
סוף שמשפילין אותו. וכל המשפיל עצמו על דברי תורה, סוף שמגביהין 
אותו".
%break
%page 243
ויש להבין זה, היינו למה דוקא בדברי תורה אסור להיות בעל גאוה. הלא 
באופן כללי אסור להיות בעל גאוה, כמו שכתוב "מאוד מאוד הוי שפל רוח" 
(אבות, פרק רביעי, ד'). וכמו כן אמרו "כל המתגאה, אמר הקב"ה, אין אני 
והוא יכולין לדור במדור אחד". אם כן למה דוקא אמרו בדברי תורה.
%break
ידוע שיש לנו בקיום תו"מ ב' בחינות:
א. נקראים תרי"ג עיטין (עצות),
ב. נקראים תרי"ג פיקודין.
%break
שאלו ב' בחינות באות לנו מכח ב' בחינות שיש בעולם:
א. נקראת מטרת הבריאה,
ב. נקראת תיקון הבריאה.
%break
שענין מטרת הבריאה, רצונו להטיב לנבראיו, שבגלל זה ברא בהנבראים 
רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג. והכלי הזה לקבלת התענוג, הוא בא 
מצד הבורא. לכן הכלי הזה הוא בשלמות. 
%break
כלומר, שאין האדם צריך לעבוד לעשות לו כלי, אלא זה יש לו מצד הטבע, כי 
בכל מקום שהאדם רואה, שיש ממה להנות, תיכף הוא משתוקק אליו, כמו 
שכתוב "עין רואה והלב חומד".
%break
אולם אח"כ נעשה תיקון, היינו בכדי שלא יהיה ענין הבושה בעת קבלת 
הטוב ועונג, נעשה ענין הצמצום והסתר, שלא רואים שיש תענוג. וממילא אין 
האדם רואה את הטוב ועונג, שיחשוק להטוב ועונג הזה, מה שהבורא רוצה 
לתת להנבראים. 
%break
אלא לאחר שיהיה להם כלים דהשפעה, שע"י קבלת התענוג בכלים האלו, 
כבר נסתלקה מהם הבושה בעת קבלת התענוג, אז נעבר ההסתר ורואים 
את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים.
%break
אבל יש לדעת, שכל עבודה שלנו היא בעשיית הכלי דהשפעה, היות שהכלי 
הזה הוא נגד הטבע שלנו. ואיך האדם מסוגל ללכת נגד הטבע. לכן 
מתחילים לקיים תו"מ בעל מנת לקבל, כמו שאומר הזה"ק, שיש לקיים תו"מ 
מחמת יראה. והיראה הזו מתפרשת בב' אופנים:
%break
א. הוא מקיים תו"מ מחמת שכר ועונש בעולם הזה, היינו בריאות, ופרנסה 
וכדומה.
ב. הוא מקיים תו"מ מחמת שכר ועונש בעולם הבא, היינו שיהיה לו גן עדן 
ושלא יהיה לו גיהנום.
%break
נמצא, שאלו ב' בחינות הן לא בסתירה להרצון לקבל, שהוא הטבע של 
האדם. ואח"כ כבר נכנס בעבודה של בחינת דומם דקדושה, שענין "דומם" 
היא בחינה הראשונה, שמבחינה זו כולם מתחילים. וזה שייך לכל הכלל. 
כלומר, שבבחינת מקיף, 
%break
האור מאיר לכל הכלל ישראל. היינו, לכל אלה שיש להם אחיזה בתו"מ, כבר 
מאיר בהם האור מקיף. כי פירושו של אור מקיף הוא, שהאור מאיר מחוץ 
להכלים.
%break
וזהו מטעם, שהאור צריך כלי, שתהיה לו השתוות עם האור. כלומר, היות 
שהאור הוא בבחינת להשפיע, כמו כן צריך הכלי להיות בעל מנת להשפיע. 
והיות שכל זמן שהאדם לא הכשיר את הכלים שלו, שיהיו בעל מנת 
להשפיע, אז האור נמצא מבחוץ להכלי. 
%break
אלא משם הוא מאיר להכלי. שעל ידי זה הכלי מקבל לאט לאט צורך 
להשתוות עם האור, ומחפש עצות, איך לקבל השתוות עם האור. היינו, 
שיהיה להכלי, הנקרא "רצון לקבל", כח לעשות בעל מנת להשפיע.
%break
ואומר הזה"ק, שיש אופן לקיים תו"מ מחמת יראה:
ג. הוא מקיים תו"מ מחמת "בגין דאיהו רב ושליט". שפירושו הוא, מטעם 
שהיראה המביאתו לקיים תו"מ, אינה מטעם שהרצון לקבל יהנה מזה, היינו 
שע"י קיום תו"מ הוא יקבל איזו תמורה, שמהתמורה הוא יהנה. 
%break
אלא הגדלות והחשיבות של המלך, זה מחייב אותו, שהוא רוצה לשמש את 
המלך. ואינו רוצה שום תמורה עבור יגיעתו בתו"מ. אלא המעשים שהוא 
עושה להשפיע להמלך, זהו הנאה שלו.
%break
אולם איך האדם יכול לקבל ההרגשה הזו של גדלות וחשיבות המלך, בו 
בזמן שיש הסתרה על גדלות וחשיבות המלך, שזה נעשה מכח הצמצום 
כנ"ל. ואם כן, מאיפה יקבל את גדלות ה'.
%break
%page 244
וכאן מתחילה העבודה בבחינת "אמונה למעלה מהדעת". כלומר, שהאדם 
צריך להאמין בגדלות וחשיבות המלך. והעבודה הזו נקראת, שהאדם צריך 
לבקש מה', ש"יתגדל ויתקדש שמיה רבה". 
%break
היינו, שיתגלה בעולם את גדלותו וחשיבותו של הקב"ה. כי כל זמן שהאדם 
משוקע בהרצון לקבל, למדנו, יש תיקון, הנקרא "הסתרה על השגחה 
עליונה", שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
כי אחרת לא יהיה שום מקום לבחירה, שיהיה אפשר לעשות משהו בעל 
מנת להשפיע. כידוע, שעל תענוגים קטנים יותר קל לוותר עליהם, ולומר, אם 
לא בעל מנת להשפיע, אני לא רוצה להשתמש עמהם. 
%break
מה שאין כן תענוגים גדולים, בטח שקשה לוותר עליהם. לכן היתה מוכרחת 
להיות הסתרה על השגחה עליונה.
%break
אולם בכדי שהאדם יתקיים בעולם, ובלי תענוג אין שום קיום להנבראים, 
וזהו מסיבת מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, לכן אומר האר"י 
הקדוש, שע"י שבירת הכלים שהיה בעולם הנקודים, 
%break
נפלו ניצוצין לתוך הקליפות, המחיים את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו. והם 
נקראים בשם "נהירו דקיק" בלשון הזה"ק. ומנהירו דקיק הזה נמשך כל 
התענוגים הגשמיים.
%break
מה שאין כן הטוב ועונג האמיתי, הוא מלובש בתורה. לכן על התענוגים 
הגשמיים, שהתענוגים לא כל כך גדולים כמו הרוחניים, מתחילים ללמוד 
עליהם לקבל אותם בעל מנת להשפיע. 
%break
ובשיעור שהאדם נכנס בעבודה דלהשפיע, בשיעור זה מסתלק ממנו ההעלם 
וההסתר, שיש על התענוג של התורה ומצות.
%break
אבל איך האדם מקבל כח לעבוד בעל מנת להשפיע על תענוגים קטנים, 
הלא אין האדם מסוגל לעבוד אלא לתועלת עצמו. אם כן, באיזה אופן הוא 
יכול להתחיל, שיהיה בידו משהו לוותר מתועלת עצמו. התשובה היא, כי על 
זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, 
%break
כי המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שהאדם, בזמן שהוא עוסק בתורה, 
הוא צריך לכוון, שהתורה תיתן לו מאור, שירצה לעבוד לתועלת ה' ולא 
לתועלת עצמו. ובחינה זו נקראת "תרי"ג עיטין (עצות)". היינו, שזהו הוא רק 
עצות, איך להגיע לבחינת השתוות הצורה, הנקראת "דביקות בה'".
%break
ולאחר שהאדם זכה להשיג כלי, הנקרא "רצון להשפיע", הוא זוכה אח"כ 
לבחינת תורה, שהוא בחינת שמותיו של הקב"ה. ובחינה זו נקראת בלשון 
הזה"ק "תרי"ג פיקודין", שפירושו הוא, שבכל מצוה מופקד אור מיוחד השייך 
לאותה מצוה, שהתורה הזו נקראת בחינת "שמותיו של הקב"ה".
%break
ואז האדם יכול להשיג את הטוב ועונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקראת 
בשם "רצונו להטיב לנבראיו". ואז הוא זוכה לבחינת "אורייתא וישראל 
וקוב"ה חד הוא". ולבחינה זו האדם צריך להגיע, כמו שכתוב בספר "פרי 
חכם" (חלק ב', דף ס"ה).
%break
אולם עיקר עבודת האדם מתחילה, בזמן שהאדם רוצה לקיים תו"מ מטעם 
גדלות ה', היינו שהוא רוצה להגיע, שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע. אז 
באים להאדם עליות וירידות. היות שהכל בנוי על בחינת אמונה למעלה 
מהדעת. 
%break
לכן לפעמים מאיר לו בחינת אמונה, ולפעמים אינו מאיר לו. והאדם צריך 
להאמין אז, ש"אין עוד מלבדו", היינו ש"אין שום כח אחר בעולם חוץ מכח 
הקב"ה".
%break
ואמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן הבורא. זאת 
אומרת, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שהבורא הוא שומע תפלת 
כל פה. היינו, הן לאדם חשוב והן לאדם פשוט. 
%break
כלומר, אפילו שהאדם מרגיש, שהוא איש פשוט, היינו שחסר לו תורה וחסר 
לו כח עבודה, מכל מקום ע"י תפלה, הבורא נותן לו הכל, אם הוא מתפלל, 
שהבורא יקרב אותו אליו, והוא רוצה לשמש את המלך בלי שום תמורה.
%break
%page 245
אבל מה הוא יכול לעשות, שאין הגוף מסכים לזה. לכן הוא מבקש מהבורא, 
שיקח אותו בתור עבד, שישמש את הבורא. והגם שאין לו שום זכיות יותר 
מאחרים, אבל הוא מרגיש דחף פנימי, 
%break
שמעורר אותו להיות משמש את המלך. אבל אין לו שליטה על הגוף. לכן 
הוא מבקש מה', שהוא יכול לעזור לו. וזה נקרא, שהוא מאמין, שה' הוא 
שומע תפלת כל פה.
%break
אולם בזמן שהאדם מרגיש חסרון, ומרגיש את שפלותו, ויש כלל, 
ש"מחסרונות אין האדם יכול לחיות, האדם יכול לחיות רק ממילוי", שרק 
ממה שהאדם מרגיש טעם של שלימות, רק מזה האדם יכול לחיות.
%break
אי לזאת, ניתן לו לעבוד בדרך אחרת, הנקראת ״קו ימין״. היינו, דרך שבה 
האדם מרגיש שלימות. אולם כאן, בזמן שהאדם רוצה לעבור מ״קו שמאל״, 
שהוא דבר הצריך תיקון, שזה נקרא "שמאל" בעבודה, ותיקון שייך לומר, 
דוקא בזמן שיש קלקול, אז שייך תיקון.
%break
ואם כן, כשהאדם רואה בקו שמאל, איך שאין לו שום שליטה על הגוף, ואינו 
רוצה לעשות שום דבר רק לתועלת עצמו, אם כן איך הוא יכול אח"כ לעבור 
לקו ימין, ולשמוח בזה שיש לו שלימות, ולתת אז שבח ותודה, שה' קירב 
אותו לעבודתו. הרי הם "שני כתובים המכחישים זה את זה".
%break
והענין הוא, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבעבודת ה' יש תמיד סתירות, 
שהם נקראים "ימין" ו"שמאל". וזה נוהג בעולמות עליונים. והם בסתירה זה 
לזה, עד שבא קו האמצעי ומכריע ביניהם. כמו שכתוב "עד שיבוא הכתוב 
השלישי ויכריע ביניהם". ואמר, בסדר העבודה גם כן יש סתירות. 
%break
וזה נמשך מהשורשים העליונים, שמצד אחד אנו רואים, שהכתוב אומר 
"ויגבה לבו בדרכי ה'", ומצד השני אמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
אלא שהם נוהגים בב' זמנים, בזה אחר זה. ורק בסוף עבודה הם נוהגים 
בזמן אחד. היינו, לאחר שבא לקו האמצעי, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפין הם באדם. הקב"ה, אביו, ואמו. אביו נותן 
הלובן, ואמו נותנת האודם, והקב"ה נותן את הנשמה", שרק בקו האמצעי 
נוהגים כולם ביחד.
%break
לכן בזמן שהאדם הולך בדרך של קו שמאל, הוא צריך להיות בעל גאוה, כמו 
שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'". 
%break
כלומר, שהוא צריך לומר, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז) "לפיכך כל אחד 
ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם". זאת אומרת, שהוא צריך להשתדל 
להגיע למטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
אם כן הוא צריך להשתדל, שאצלו תתקיים מטרת הבריאה. ומטרם שהשיג 
את המטרה, הוא צריך להיות בעל חסרון. ויצטער על זה, שאין הוא בא 
לדרגת השלמות, כמו שמתאים להנברא, שהבורא ברא. וזה נקרא בחינת 
"שמאל", היינו בחינת חסרון.
%break
אולם מה יעשה האדם מטרם שהגיע להשלימות, והוא נמצא בבחינת חסרון. 
ומחסרונות אין האדם יכול להתקיים, אלא האדם מוכרח לקבל חיות. וחיות 
יכולים לקבל רק משלימות, שמזה שיש להאדם הנאה ותענוג, מזה האדם 
יכול להתקיים. מה שאין כן מהשמאל אי אפשר לחיות.
%break
אז האדם צריך לעבור לקו ימין, שנקרא "שלימות". אבל איך האדם יכול 
לקבל שלימות, בו בזמן שהוא רואה, שהוא "בעירום וחוסר כל". וממה הוא 
יכול לקבל שלימות. כלומר, ממה הוא יכול לקבל הנאה ותענוג במצב הזה.
%break
התשובה היא, כי האדם צריך לומר אז, שהוא לא רואה, שהוא יותר חשוב 
משאר אנשים, שאין להם שום זכיה, שיהיה להם רצון וחשק לתו"מ. היינו, 
שאפילו לשלא לשמה אין להם שום צורך. והוא רואה, שה' נתן לו רצון וחשק 
לעשות משהו בתורה ועבודה. 
%break
והגם שאין לו שום טעם בעבודה, אבל מבחינת המעשה כן יש לו זכיה 
לעשות משהו. אלא רק הכוונות שלו אינם בסדר. אבל הוא רואה, שהקצת 
אחיזה כן יש לו.
%break
%page 246
מה שאין כן לאחרים ה' לא נתן את הרצון וחשק לעשות משהו בתורה 
ועבודה. והוא מאמין בזה, שהוא דבר גדול. הגם שלא מרגיש עוד את 
החשיבות שבדבר, מכל מקום הוא מאמין בזה למעלה מהדעת.
%break
ועוד הוא רואה, שיש הרבה אנשים, שהם שמחים, בזה שעוסקים בתו"מ. 
והם שמחים ומסתכלים על החילוניים, כמו סתם בהמות. ועל הכוונה הם 
בכלל לא חושבים. אם כן מדוע הוא לא יהיה שמח כמוהם. היינו, שהם 
מרגישים בעבודתם שלימות. 
%break
ומדוע מגיע לי שלימות יותר גדולה. היינו אם אני רואה, שאין בידי לעשות 
בעל מנת להשפיע, אני מרגיש לבעל חסרון. מי אומר שמגיעה לי מדרגה 
יותר גדולה, ממה שיש להם.
%break
נמצא, שהאדם צריך להשפיל עצמו, ולומר, שלא מגיעה לו מדרגה יותר 
גדולה מאחרים. ומזה האדם יכול לקבל שלימות, היינו לשמוח ממה שיש לו 
קצת אחיזה בעבודת ה'. ומזה הוא צריך להיות בשמחה כל היום.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שכתוב "כל המגביה עצמו על דברי 
תורה, סוף שמשפילין אותו. וכל המשפיל עצמו על דברי תורה, סוף 
שמגביהין אותו". ושאלנו, מדוע דוקא בדברי תורה אסור, הלא אמרו חז"ל 
"מאוד מאוד הוי שפל רוח". ולאו דוקא בדברי תורה.
%break
והתשובה היא, שכאן המדובר באלו אנשים שרוצים ללכת בדרך ה' על דרך 
האמת. היינו, שכל מעשיהם יהיו רק בעל מנת להשפיע. והוא מקיים מה 
שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'", שענין "הגאוה" איננו שהוא רוצה מה שהוא 
עבור תועלת עצמו, אלא הוא רוצה להיבטל לה', 
%break
ועבור עצמו הוא רוצה להמית את הרצון הזה, הנקרא "רצון לקבל". והוא 
רוצה לקיים מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו 
עליה".
%break
נמצא, שהגאוה שלו אינו למי שהוא בעל גאוה, שעליו אמרו "כל המתגאה, 
אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". אלא כאן הגאוה שלו 
היא, שהוא רוצה להמית את הרצון לקבל שלו, ולא להיות כמו שאר אנשים, 
שדואגים רק לתועלת עצמו.
%break
ומכל מקום אמרו, שיש זמן, שהוא צריך להיות בשפלות, היינו להסתפק 
במועט. היינו, שהוא לא צריך להיות עובד ה' יותר מהכלל, אלא כמו שהכלל 
עובד בבחינת המעשה, ועל הכוונה לא נותנים תשומת לב, ובזה הם 
מסתפקים, והם עושים הכל בשמחה, כל אחד לפי דרגה דיליה, 
%break
ממה שקבל מהחינוך. לכן הוא אומר אז, גם אני "בתוך עמי יושבת", ואין אני 
זקוק לגדולות. ובאמת יש להבין, הלא יותר טוב הוא כשעובד בדרך להגיע 
למצב של לשמה.
%break
והתשובה היא, היות בכדי להגיע לדרגת לשמה, יש שם עבודה גדולה, עד 
שמגיעים לזה. ונמצא, שבינתים, כלומר בזמן העבודה, יש עליות וירידות, 
מטעם שהעבודה זו היא נגד הטבע. 
%break
ובזמן שהאדם רואה, שאין לו עדיין התקדמות בדרך להגיע לרצון להשפיע, 
נמצא שהוא במצב של חסרון. ומחסרונות אין האדם יכול לחיות ולקבל מהם 
שמחה. לכן נמצא אז בלי חיות.
%break
וזה נקרא "עבודת השמאל". לכן מוכרח האדם לעבור לעבודת הימין, שימין 
נקרא שלימות. ובזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא במצב השלימות, מזה 
האדם יכול לקבל שמחה וחיות, 
%break
ולהנות מעבודתו שהוא עובד ה', ויתן שבח והודיה לה', בזה שזיכה אותו, 
שנתן לו קצת אחיזה בעבודת ה', אחרת אין האדם יכול להתקיים ומוכרח 
ליפול במצב של עצבות.
%break
ובזמן של עצבות אין האדם מסוגל לעבוד. אלא כל התענוגים שלו יכול 
למצוא בתענוג של שינה. היות בזמן שהאדם ישן, האדם מרגיש עצמו, כאילו 
שהוא ברח מהיסורים שלו. ובגלל זה האדם מוכרח להכנס לעבודת הכלל. 
אבל אח"כ האדם שוב נכנס לעבודת השמאל. 
%break
%page 247
אבל צריך להיות במידה ובמשקל. אבל העיקר זמן האדם צריך להיות 
בעבודת הימין, עד שה' יעזור לו, ויתן לו את הקו האמצעי, כנ"ל, ש"יש ג' 
שותפים באדם. הקב"ה, אביו, ואמו".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בלק, שישי) "יזל מים מדליו". הנה "מים" 
נקרא תורה. דליו הוא מלשון "דלי", היינו מהדלי שואבים מים. דלי הוא 
מלשון דל. דל היא בחינת עניות. ו"אין עני אלא בדעת".
%break
הכתוב בא להשמיענו, שמי שרוצה לזכות לבחינת תורה, היינו שה' יתן לו 
פקיחת עינים בתורה, יש לו לעבור הרבה הרבה מצבים, עד שזוכים לפקיחת 
עינים בתורה. שיש לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה, מטרם שהאדם 
זכה לבחינת כלים המוכשרים לבחינת תורה.
%break
וזהו כנ"ל, שלפני שזוכים לבחינת תרי"ג פיקודין, צריכים מקודם לעבור את 
הקיום של תרי"ג עיטין (עצות), שהם עצות, איך שהאדם יהיה בידו 
האמצעים, איך להכשיר את עצמו, להגיע לדרגת תרי"ג פיקודין, שאז נוהג 
ענין של קו שמאל וקו ימין. וכידוע, שההתחלה צריכה להיות בקו אחד. 
%break
ואח"כ עוברים לקו שמאל. ואז נעשה מקו אחד, קו ימין. ואז, בזמן שהקו 
אחד נעשה קו ימין, כבר קשה ללכת על קו אחד, היינו להיות בשמחה 
ובחיות מזה שעוסק רק בבחינת המעשה, ולא נתן חשבון לעצמו, אם זה 
בעל מנת להשפיע.
%break
... עכשיו בזמן שעבר בעבודה של השמאל, היינו בבחינת גאוה, בבחינת 
"ויגבה לבו בדרכי ה'", היינו שהוא לא רוצה להיות כמו הכלל, אלא הוא רוצה 
לעבוד בבחינת הפרט, ואיך הוא יכול אח"כ להשפיל עצמו וללכת בדרך, 
שהיה נקרא מקודם קו אחד, שפירושו, שלא היה יודע, שיש עוד קו. 
%break
מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שיש ענין קו שמאל, איך הוא יכול להשפיל 
את עצמו, ולקחת חזרה את הדרך, מה שעזב אותה, ולומר, שאני חוזר 
להדרך, שאמרתי, שהדרך הזו מתאימה לאנשים פשוטים ולא בשבילי. אם 
כן, קשה לו עכשיו לחזור להדרך, שנקראת עתה "קו ימין".
%break
ועל זה בא להשמיענו, שהאדם צריך לחזור לבחינת "דל ועני", כאילו אין לו 
שום דעת, במה שהוא חוזר לדרך השלימות, הנקרא עכשיו "ימין". אבל הוא 
צריך כל פעם לחזור לשמאל. 
%break
נמצא, שע"י חזרתו לבחינת ימין הוא נעשה דל. ומהרבה "דלים ועניים" נעשו 
דלי. ומהדלי הזה נעשה דליו. וממנו יזל מים. ומים נקרא תורה.
%break
היינו, ע"י "הדליים" האלו הוא יזכה אח"כ לבחינת תורה. וזה שכתוב "כל 
המגביה עצמו על דברי תורה, סוף שמשפילין אותו", מטעם שהוא צריך 
להשפיל עצמו וללכת בימין. וכל המשפיל עצמו והולך בימין, מגביהין אותו 
וזוכה לתורה.
%break
%H מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה
%break
ידוע, שיש בקיום תו"מ בחינת מעשה ובחינת כוונה. "מעשה" נקרא, שהאדם 
צריך לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ותמורת זה האדם צריך להאמין, 
שיקבל שכר. 
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם בסוף "הלכות תשובה" וזה לשונו "לפיכך 
כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא 
לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, 
מגלים להם רז זה מעט מעט".
%break
נמצא, שהם מסתכלים על המעשה מצות, שהוא לטובת העוסקים בהם. וזה 
נקרא ״חלק הנגלה שבעבודה״. כלומר, שהאדם יכול לראות את המעשים 
שלו, אם הם בסדר. וגם אדם אחר, 
%break
%page 248
כשהוא מסתכל עליו, איך שהוא מקיים את התו"מ, גם יכול לראות. זה נקרא 
"חלק הנגלה", היות שהמעשים שהאדם עושה, הם מגולים לעצמו וגם 
לאחרים.
%break
מה שאין כן בחינת כוונה. היינו לכוון, שהמעשים האלו יהיו לשם שמים, את 
הכוונה אין האדם רואה את האמת. ויכול לרמאות את עצמו, שאין האדם 
מסוגל לראות את האמת. כי "אין אדם רואה חוב לעצמו". נמצא, שענין 
הכוונה נקרא ״חלק הנסתר״. 
%break
כלומר שנסתר מהאדם עצמו, שאינו יכול לדעת את האמת. ובפרט שנסתרת 
הכוונה מחבירו, שאין האדם יכול לראות את מה שחבירו מכוון בעת עשיית 
המצות. לכן נקרא זה ״חלק הנסתר בעבודה״.
%break
ובהאמור, שבעבודה יש לנו להבחין חלק הנגלה, שנקרא ״מעשים״, ״חלק 
הנסתר, שנקרא ״כוונה לשם שמים״, יש להבחין בין עבודת הכלל לעבודת 
הפרט. שבעבודת הכלל, האדם רואה שיש לו התקדמות. 
%break
היינו, שכל פעם הוא רוכש יותר תורה, יותר מצות, וממילא יש לו חומרי דלק 
לעבודה, וממילא הוא נמצא תמיד בשמחה. והוא לא יכול להבין, מדוע אין כל 
אנשים מתחברים לתו"מ, כי הוא מרגיש טעם בתורה ועבודה.
%break
והטעם הזה מאיר להכלל מבחינת אור מקיף, וזה נקרא "דומם דקדושה". 
היינו כמו בגשמיות, כל הצמחים יוצאים מהדומם, כמו כן בעבודה, כל בחינת 
"צומח" בעבודה, בא מבחינת "דומם דקדושה". ובלי "דומם" אין "צומח". 
ואור מקיף הזה מאיר בהכלל, אם הם מקבלים על עצמם עול תו"מ.
%break
והעיקר, שאין להם כוונות, שיהיו לנגד "הגוף", הנקרא "תועלת עצמו", משום 
שעם הכלל צריכים ללמוד, כמו שאומר הרמב"ם "היינו, בכדי לקבל שכר". 
ובשיעור שמאמינים בשכר ועונש, כבר יש להם חומרי דלק ללכת בעבודה 
בשמחה וחשק.
%break
מה שאין כן בו בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך לזכות לבחינת בעל מנת 
להשפיע, שזהו נגד טבע הגוף, אז הגוף תיכף מתחיל להתנגד להדרך שלו. 
ואז לא מספיקה לו בחינת האמונה, 
%break
שהיתה מאירה לו מבחינת אור מקיף. אלא הוא רואה אז, שחסרה לו אמונה 
בגדלות ה', שיהיה לו כח התגברות על השאלות של הגוף.
%break
ואז מתחיל סדר של עליות וירידות. והאדם חושב אז, שהוא אינו ראוי להיות 
עובד ה' על הכוונה, שיוכל לעשות הכל לשם שמים. והוא רואה זה, שכל 
פעם באים לו מחשבות זרות, שאין בידו להתגבר עליהם.
%break
אולם לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל "אנו צריכים להאמין, שהבורא שולח לנו 
את המחשבות האלו. וזהו בכדי שעל ידי זה אנחנו נקבל רצון להתפלל אליו, 
בשיעור שיהא זה מעומק הלב", כמו שכתוב במאמר "אלהים אחרים", 
משנת תש"ה. 
%break
אם כן מוטל עלינו רק להרבות בתפלה לה', שהוא יתן לנו את הרצון 
להשפיע, ואין אנו מסוגלים להשיג את הרצון הזה בכח עצמנו. ואנו צריכים 
רק לעשות עצות על ב' אופנים:
%break
א. לעשות עצות, איך שנרגיש כי חסר לנו רק הכח דלהשפיע.
ב. שנבקש ממנו, שיתן לנו את הכח הזה. וזה נקרא בשם "תרי"ג עיטין", 
היינו "תרי"ג עצות", איך להגיע שיהיה לנו כלי, המכונה "חסרון", ומילוי 
הנקרא "אור".
%break
היינו, מה שהבורא נותן את הרצון להשפיע, שזה נקרא "כל אשר בידך 
ובכוחך לעשות עשה". אז הבורא נותן לו את הטבע השני, הנקרא "רצון 
להשפיע". ורק לאחר זה שמשיגים את הרצון להשפיע, יכולים להגיע לזכות 
לבחינת תרי"ג פקודין, שזהו האור המלובש בתרי"ג מצות.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". היינו חלק הכוונה, 
שהוא לכוון, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, זה שייך להבורא. כלומר, שאין זה 
בידי אדם להשיג את הכח הזה מעצמו. 
%break
%page 249
לכן האדם צריך לדעת, כשהוא רואה שאי אפשר להגיע אף פעם שיהיה בידו 
כח לעשות לשם שמים, אז האדם רוצה לברוח מהמערכה. כי הוא רואה, 
שאף פעם לא יגיע לזה. לכן אומר הכתוב "הנסתרות לה' אלקינו". 
%break
זאת אומרת, את החלק הנסתר, היינו הכוונה דלהשפיע, אין זה בידי אדם, 
אלא ביד ה', לתת את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע". וזה שכתוב 
"הנסתרות" זה שייך לה' אלקינו, שהוא יתן זה.
%break
אולם בזמן שהאדם זוכה לרצון להשפיע, אין לו להתפלל שהרצון לקבל 
ימות. כי אז, אם הרצון לקבל ימות, אז אין האדם יכול לראות את השפלות 
של הרצון לקבל. 
%break
ונמצא, שהרצון לקבל שיש לו, ימות בלי תשובה. והאדם רוצה, שהרצון 
לקבל יחזור בתשובה. כי בזה האדם לוקח את הנקמה בהרצון לקבל.
%break
היינו, שהאדם רואה, איך שהרצון לקבל מוכרח לעבוד כרצונו של הרצון 
להשפיע, ש"תשובה" נקרא, שהרצון לקבל נכנע להרצון להשפיע, והרצון 
לקבל מוכרח לעבוד עכשיו בצורה של מקבל בעל מנת להשפיע. 
%break
מה שאין כן אם הרצון לקבל ימות מטרם שהאדם יכול להכניעו, שיהיה 
מקבל בעל מנת להשפיע, נמצא, שהאדם לא תיקן את הרצון לקבל.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים נ"ט, י"א) "אלקי חסדי יקדמני".
%break
ופירש רש"י "יקדים לי עזרתי", קודם שישלוט בי יד שונאי. "יראני בשררי", 
מה שאני תאב לראות. "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי" 
כי כל המתים משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו", אלא הניעמו מנכסיהון, 
שיהיו עניים. והיא נקמה שתזכר לאורך ימים.
%break
ויש להבין, את מי קילל דוד כל כך, ואמר לה', שלא להרוג את שונאיו, אלא 
שישאירם בחיים, ויהיו עניים. מה שאין כן אם יהרגם, הם לא יסבלו. לכן הוא 
מבקש, שה' ישאירם בחיים ויהיו עניים. רק באופן הזה יהיה בידו לקבל 
נקמה מהם, מזה שהורידם משליטתם, כמו שכתוב "והורידם".
%break
איך מפרשים הענין הזה בעבודה. יש להבין קודם כל, מי הוא דוד. וידוע 
ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון 
להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, 
%break
שזה נקרא "סטרא אחרא", שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, 
כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה 
להרוג את הרצון להשפיע.
%break
אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא 
הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא 
יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. 
וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני".
%break
היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד. היינו שהרצון להשפיע, הנקרא "חסד", 
שהוא ישלוט על הרצון לקבל.
%break
אולם "אל תהרגם", שאין זו נקמה הנכרת. "פן ישכחו עמי", כי כל המתים 
משתכחים. "הניעמו בחילך והורידמו", אלא הניעמו מנכסיהון, שיהיו עניים". 
והיא נקמה שתזכור לאורך ימים.
%break
ולהבין הקללות האלו בדרך עבודה, יש לפרש, שהוא קילל את השונא, היינו 
הרצון לקבל לעצמו, שלא ימות. זאת אומרת, אם יתבטל הרצון לקבל, נמצא, 
שאין הרצון לקבל רואה את השליטה של הרצון להשפיע. 
%break
כלומר, "הנקמה" נקרא, שהשני רואה איך שהוא מוכרח להיות נכנע תחתון. 
וכאן הכוונה, שעיקר שלימות היא המתקת הדינים, שזה נקרא בשם "גבורות 
משמחות".
%break
לכן, אם הרצון לקבל יתבטל, ורק הרצון להשפיע הוא יהיה השולט, אין זה 
שלימות המטרה. וזה מטעם, שמטרת הבריאה היתה, בכדי להטיב לנבראיו, 
ולא שהנבראים ישפיעו להבורא הנאה ותענוג. 
%break
%page 250
כידוע, שענין מה שהנבראים צריכים להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא רק תיקון 
לצורך הנבראים. אם כן אין כאן נקמה נכרת, היות שהרצון לקבל אינו נכנע 
להרצון להשפיע, מסיבת שהרצון לקבל כבר אינו במציאות.
%break
מה שאין כן כשהרצון לקבל חי, והוא מוכרח לקבל שליטתו של הרצון 
להשפיע, זה נקרא "נקמה נכרת". היינו שניכר לכל, שהרצון לקבל הוא עתה 
משמש רק בזכותו, היינו בזה שקיבל על עצמו את הרצון להשפיע. וזה נקרא 
בשם "מקבל בעל מנת להשפיע". היינו, שקיבל את מטרת הבריאה, 
%break
שהיא להטיב לנבראיו, ויחד עם זה הוא בדביקות ה', שכוונתו היא, שרוצה 
להשפיע נחת רוח ליוצרו. והוא מרגיש אז, מה הוא יכול לתת להבורא, שהוא 
יהנה. והוא רואה, שרק מזה, שהוא יקבל מהבורא טוב ועונג, מזה יש הנאה 
להבורא, כי זאת היתה מטרת הבריאה.
%break
ובהאמור יש להבין ענין המתקת הגבורות. שענין גבורות פירושו התגברות, 
שזה שייך בעיקר בזמן שהאדם עוסק ומשמש עם כלים דקבלה. שבדרך כלל 
לומדים, שהמעשים פועלים על הכוונה. לכן בזמן שהוא משמש בכלים 
דקבלה, ורוצה לכוון בכוונה הפוכה מהמעשה, היינו להשפיע, 
%break
אז צריכים להתגברות יתירה, שבדרך כלל גבורות נקראות "דינים", מטעם 
שעל הכלי קבלה נעשה צמצום ודין, שאסור להשתמש עמהם בלי הכוונה 
דעל מנת להשפיע.
%break
לכן בזמן שהאדם מונח תחת שליטת הרצון לקבל, הרצונות האלו גורמים לו 
מצב של מרירות. והוא רוצה להפטר מהם. ותמיד הוא חושב, איך אפשר 
להפטר מהם. והם מנקרים את ראשו. ואם היה בידו להרוג אותם, שיתעלמו 
מהאופק, כמה מאושר הוא היה אז.
%break
וזהו מה שאומר דוד "אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו".
שפירוש "הניעמו", הניעם ממקום למקום. והורידם ממעלת עושרם, שיהיו 
עניים. כלומר, שלא יקבלו כלום לתוך הכלי קבלה שלהם, אלא שיהיו עניים 
בלי שום שפע. 
%break
והנקמה שלו תהיה, שהרצון לקבל יכנע, ויקבל על עצמו את השליטה בעל 
מנת להשפיע. והקללה שלו תהיה, שכולם יכנסו לתוך הקדושה, הנקראת 
"קבלה בעל מנת להשפיע". וזה נקרא "גבורות ממותקות".
%break
וזה ענין של ראש השנה, הנקרא "ימים נוראים", כמו שאומר האר"י הקדוש, 
שראש השנה הוא ענין בנין המלכות, הנקראת "מידת הדין". ו"מלכות" 
נקראת, שכל העולם הולכים לפי בחינתה, 
%break
היות שמלכות נקראת "כנסת ישראל", שבה כלולים כל השישים רבוא 
נשמות ישראל. שכל עבודת של ראש השנה היא לקבלת עול מלכות. לכן אנו 
מתפללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
%break
כלומר, שהמלכות שצריכים לקבל ולהמליך עלינו את מלכותו יתברך, שלא 
תהיה לה צורה של שכינתא בעפרא, אלא צורה של כבוד. לכן אנו מתפללים 
בראש השנה "וכן תן כבוד לעמך". היינו, שאנו מבקשים, שה' יתן לנו, 
שנרגיש בחינת כבוד שמים. 
%break
היות שראש השנה היא בחינת מלכות שמים, שהיא בבחינת שכינתא 
בעפרא. לכן ראש השנה הוא הזמן, שאנו צריכים לבקש מה', שנרגיש את 
הכבוד שמים, כלומר שמלכות שמים תהיה בכבוד אצלנו.
%break
והיות בזמן שאנו רוצים לבקש את המלכות שמים, שתהיה מגולה על כל 
העולם, היינו שתהיה "מלוא כל הארץ כבודו", מורגש בכל העולם, כמו 
שכתוב "ויאתיו כל לעבדיך". ותפלה זו נוהגת הן בכלל והן בפרט. זאת 
אומרת, היות ש"האדם הוא עולם קטן", אם כן הוא נכלל מכל העולם. 
%break
שאז אנו מבקשים, שלא תישאר בתוך הגוף שלנו שום בחינת רצון לעבוד 
בשביל תועלת עצמו. והן בכלל העולם, היינו שיהיה "מלוא הארץ דעה את 
ה'". ועל דרך זו נוהג כל התפלות של ראש השנה, הן תפלות כלליות.
%break
%page 251
וסדר התקיעות הן גם כן על סדר העבודה, שהוא בג' קוים. כלומר, 
כשמתחילים בעבודת ה', מתחילים מבחינת קו אחד. כי ענין "ימין" ו"שמאל" 
יכולים לדבר רק בזמן, שיש לנו ב' קוים. וקו אחד נקרא ״שלמות״, שזה 
נקרא, שמתחילים מבחינת המעשה. 
%break
כלומר, האדם צריך לומר, היות שכתוב "היום הזה ה' אלקיך מצוך". ודרשו 
חז"ל "כל יום יהיה בעינך כחדשים, כאילו היום נצטווית עליהם". נמצא, שכל 
יום הוא התחלה מחדש. לכן כשמתחיל בקו אחד, הוא צריך להיות בשמחה 
מזה שיש לו זכיה לקיים תורת ה'.
%break
ואח"כ הוא עובר לבחינת כוונה. היינו לעשות בקורת, עד כמה שיש לו צורך 
לעשות הכל שיהיה לשם שמים. ואז מתחילה העבודה אמיתית. כי אז הוא 
רואה, שאין לו אף אבר אחד, שירצה לעשות משהו לשם שמים. זה כבר 
נקרא "קו שמאל". 
%break
כמאמר חז"ל "שמאל דוחה", היינו שהוא רואה, עד כמה שהוא מרוחק מה'. 
והוא צריך להאמין, שה' דחה אותו, מטעם שעל ידי זה הוא יתאמץ לתת 
כוחות יותר גדולים.
%break
ואח"כ הוא חוזר לקו אחד, הנקרא "שלימות". אבל עתה, כבר הקו אחד 
נקרא "קו ימין", מסיבת שהקו שמאל גורע את הקו אחד להיות ימין. ואח"כ 
האדם זוכה לקו אמצעי, הנקרא "הקב"ה נותן את הנשמה".
%break
%page 252
%H אגרות
%break
%H אגרת יב
%break
לכבוד ידידי ...
%break
אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובנתיים אני מעביר את 
מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם בעיקר שהם יענו לך 
על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם ואם זה יצליח תהיה טובה 
גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.
%break
ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב דסלר 
ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' הסתרה - 
הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".
%break
ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות 
הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, 
סוכות ממש". 
%break
ושאלתי, איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד 
יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.
%break
אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד אומר 
שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. סוכות ממש, היינו הסתרות 
ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר שצריכין לעשות זכר 
לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד", שהוא בחינת 'מהימנותא'. 
%break
ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים. לכן כשאנו מסדרים את 
עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין לחשוב שחס ושלום אין הנאה ותענוג 
כשעובדין בבחינת לשמה.
%break
ואמרתי להם משל על זה: שצריכין לדעת שהעולם נברא עם רצון לקבל. לכן 
תיכף כשהתינוק נולד כבר רוצה להנות עד יומו האחרון, שנשחק עמו 
וכדומה, וכן כשנתגדל כל פעם הוא רוצה רק תענוג והנאה.
%break
וצריכין לדעת שענין תענוג הוא דבר רוחני, שאין בידינו לתפוס את התענוג, 
וזהו בחינת אור, ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג מוכרח לבוא בתוך 
איזו התלבשות.
%break
לכן אנו קובעים שכל תענוג והנאה הוא אמת, היות שכל תענוג נמשך 
מבחינת אור. וכל ההבדל בין אדם לבהמה הוא רק בהתלבשות, היינו 
בהכלים. ובטח לפי ערך הכלי כן מתלבש האור, אבל זה פרט, אבל בדרך 
כלל אין חילוק בין אדם גדול לקטן אלא בהתלבשות.
%break
וכמו שאנחנו רואים שילדה קטנה משחקת עם בובה, ובטח שהתענוג 
שהילדה מרגישה בזה הוא תענוג אמיתי, ואם אנחנו ההורים רוצים שהילדה 
תזרוק את הבובה ותלך לאכול, אזי הילדה מוצאת שיש לה הורים אכזרים 
ורשעים יותר מהשכנים, 
%break
כי השכנים לא מפריעים לה לשחק וההורים כן מפריעים. ועוד אנו רואים, אם 
במקרה יש תינוק בן חצי שנה בבית והוא בוכה, ואומרים לילדה: מה לך 
לשחק ולנשק נשיקות כל כך חמות להבובה, 
%break
שזה תינוק של שקר, בואי ותשחקי עם תינוק של אמת. ובשום אופן היא לא 
מסכימה, אע"פ שאנו בטוחים שזו התלבשות של אמת.
%break
ואם יהיה באפשרותנו להגיד להילדה, מדוע אין לך תענוג בתינוק של אמת? 
אזי אין לה שום מענה בפיה. ואם נאמר לה, הלא את רואה איך שאמו של 
הילד משחקת עם התינוק, או אפילו אנשים אחרים משחקים עם ילד קטן 
ונושקין את הילד, 
%break
%page 253
ואף פעם לא יארע שאיש מבוגר ישחק עם בובה וינשק אותה? אז ודאי היא 
תשיב, שהתענוג האמיתי נמצא דוקא בבובה, היינו בהתלבשות של שקר, 
ומה שאנשים מבוגרים משחקים ומנשקים ילדים קטנים אמיתיים, זה אינו 
אלא שהם אנשים שאין להם שום תאוה לתענוג, 
%break
מה שאין כן אני רוצה להנות מחיי לכן אני מוכרחה לשמוח עם בובה. וזה 
ודאי. אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות 
של אמת, אע״פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה.
%break
ובמשל הזה יהיה תשובה למכתבו של ידידינו ... ודי למבין.
ברוך שלום הלוי אשלג
%break
%H אגרת יב/ב
%break
לכבוד החבריא שיחיו
חדשות אין לי ואקוה שה' יתברך יצליח דרכי.
אני כותב לכם תמצית מהשיחה שאמרתי לתלמידי הרב דסלר, בענין סוכה 
הנקראת "צילא דמהימנותא".
%break
סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא 
הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, 
%break
היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - 
וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו 
שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל.
%break
וטרם שיכולים לקבל חיות התורה אנחנו מוכרחים לקבל חיות מדברים 
גשמיים, מטעם שבלי חיות אי אפשר לחיות. לכן הכין לנו ה' יתברך שנקבל 
חיות מגשמיות. 
%break
פירושו של הדבר: כי חיות נקרא אור ותענוג, ותענוג זה רוחניות, וזה כלל: כי 
אין אור בלי כלי, היינו תענוג בלי התלבשות אינו במציאות. לכן, כל ההפרש 
הוא לא בהתענוג הנקרא אור, אלא בהתלבשות, היינו בכלי, כי יש 
התלבשות של שקר ויש התלבשות של אמת.
%break
וזה דומה לילדה קטנה בת חמש שנים שמשחקת עם בובה, שהילדה הזו 
משחקת עם הבובה כאילו שהבובה היא ילד ממש בעל הרגש, ואע"פ 
שהבובה אינה משיבה היא מדברת אליה. ובאותו זמן, אם יש בבית ילד קטן 
בן חצי שנה והוא בוכה, 
%break
ואומרים לילדה בת החמש: לכי ותשחקי עם הילד האמיתי וגם לנו תהיה 
תועלת שהילד לא יבכה. ובשום אופן היא לא תסכים. זאת אומרת שאינה 
מסוגלת לקבל תענוג מהתלבשות אמיתית אלא מהתלבשות של שקר. אבל 
התענוג, אנחנו רואים שהילדה מרגישה תענוג אמיתי.
%break
מה שאם כן כשהילדה נתבגרה ונעשית בת שמונה-עשרה שנה, כבר 
מוכרחת לקבל תענוג מהתלבשות של אמת. כמו כן, טרם שאנחנו מתבגרים 
אנחנו מקבלים תענוג דוקא משלא לשמה, 
%break
הנבחן להתלבשות של שקר, וזה נקרא צל, הסתרה, שאז יש מקום עבודה, 
והחיות מקבלים מדברים של שקרים. ואחר כך כשזוכין אזי מקבלים בחינת 
אור האמונה.
%break
%page 254
%H אגרת יד
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
אני רואה שאתם נוהגים עימי מדה כנגד מדה, זאת אומרת אם אני לא עונה 
לכם תיכף על מכתבכם כבר אתם מוצאים בנפשכם שכבר יצאתם ידי 
חובתכם, וכבר אין ביכולתכם מקום לכתוב לי מכתבים. 
%break
ובטח שהצדק איתכם והכל אני אשם, זאת אומרת שהחליפה מכתבים אינו 
כל כך בצפיפות, הוא רק בי האשמה, ואני תפילה לה' שיחונן לי דעת לתקן 
את כל האשמות שישנם עלי.
%break
אתמול אמרתי שיחה לפני נסיעתי לארץ בחבורת של תלמידי רבי דסלר, 
ואמרתי להם את המאמר: "אמר רבא לידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור 
הוא" וכו'. ואמרתי שענין התשובה נקרא שהאדם צריך לחזור למקורו.
%break
היינו היות שעיקר הבריאה הנקרא אדם, הוא הרצון לקבל, והבורא הוא 
המשפיע, והאדם כששב למקורו, נקרא תשובה. והיכי דמי תשובה, כמו 
שאומר הרמב"ם, 
%break
"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד". והעדות הזה מתגלה 
בהאדם רק לאחר שעשה תשובה, אז הוא משיג את נועם העליון, היינו שה' 
יתברך משרה שכינתו עליו. האדם ששב, היינו שזוכה לדביקות.
%break
וזה ענין "לידע איניש בנפשיה", היינו אם רוצה לידע אם כבר עשה תשובה, 
יש לו הבירור, אם כבר זכה לנועם ה' זה סימן ששב, היינו שהוא כבר בחינת 
להשפיע (עיין ב"הקדמה לתע"ס"). וזה ענין "בקש שלום ורדפהו". 
%break
שכל המחלוקת הוא רק מהרצון לקבל, ו"בקש שלום" יכול להיות בבחינת 
רצון להשפיע.
%break
וזה ענין מה שכתוב "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא מאה שערים", היינו 
מאה אחוז. שזה דווקא מדתו של יצחק שקבל מאברהם, כמו שכתוב "ויתן 
אברהם ליצחק את כל אשר לו". ופירש רש"י במדרש, ר"י אומר זו גבורה, 
ורבי נחמיה אומר זו ברכה, ושניהם לדבר אחד נתכוונו. 
%break
ר"י מדבר מבחינת עבודה, שהראה לו מקום עבודה, היא דווקא על ידי 
התגברות. ור' נחמיה מדבר מהשכר, שדוקא על ידי התגברות זוכין 
להברכה, והברכה היא מאה אחוז. שעל ידי זה שזוכין לתשובה מאהבה, אזי 
כל מאה אחוז של העבודה מתברך, אפילו הזמן של העבירות.
%break
והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם מוציא 
מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם ובא לו 
מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא יהיה לי את 
החשק הזה לעבודה, 
%break
ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, 
שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין לשורש 
נשמתו, ובין לכלל כולו.
%break
ואולי זה פירוש "שערי הדמעות לא ננעלו". "שערי" מלשון סערות, שזה ענין 
התגברות. 
%break
"דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של רצוניות אחרות, ורק באמצע 
הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של התגברות לאהבה ויראת שמים. "לא 
ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, וכשהחשבון מתמלא אז גם 
האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה הרוחנית.
%break
וזה ענין חשיבות של הדמעות, היינו אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, היינו 
שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, שמנקודת 
לבבו חושק וכוסף לה', אזי הכח הזה חשוב מאד. זאת אומרת, אפילו 
שהאדם נמצא בגלות, שנקודת לבבו מונח תחת שליטות אחרות, 
%break
%page 255
הנקרא שכינתא בגלותא, בבחינת הפרט, לרגע קט הוא מתגבר ומקדש את 
השם. ואף על פי שהוא כבר בטוח מרוב ניסיונות שאחר כך יחזור לסורו, 
מכל מקום זה חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי.
%break
וזה דומה שהאדם עומד בין הפושעים, שהם מחרפים ומגדפים את עבודת 
ה'. ויש ביניהם מרצים במתק לשונם, ונותנין להבין איך שאין טעם בעבודת 
ה'. 
%break
ומכל מקום יש שם מי שהוא שאין לו כל כך, שיוכל להסביר את טובו ומהותו 
של העבודה, אבל קריאת בינים הוא יכול לומר. היינו שמוחה במילה אחת 
שזה לא אמת מה שהם אומרים.
%break
אבל טוב הוא שהוא לא מסכים, אף על פי שאין לו כל כך מוח וכח כמו 
המחרפים. וזה נקרא "שערי דמעות", וזה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפין 
לחשבון גדול".
נקוה שה' יאיר עינינו וישמח לבנו באמור לציון מלך אלקיך.
%break
%H אגרת לו
%break
לכבוד החברים שבארץ הקודש שיחיו לנצח.
השבוע קבלתי שני מכתבים מ... ובקשר לשאלתו... אני אשיב באופן פרטי.
ובאופן כללי, הנה חז"ל אמרו "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו 
בחייו" (שבת ק"ה). וצריך לשאול מדוע מגיע לו עונש כל כך חמור.
%break
אלא שצריכים לדעת, שענין עצלות נובע תמיד ממקום שאין מורגש חסרון, 
שרק שם טורח עצלות, מה שאם כן במקום חסרון מתעורר תמיד תנועות 
בכדי לטכס עצות ולמלאות החסרון. 
%break
לכן דווקא מי שאינו מרגיש בהסתלקותו של החכם שום חסרון, אזי זהו ניכר 
בהספדו של החכם, שמתעצל בהספדו של החכם.
%break
ונשאלת השאלה למה אינו מרגיש את החסרון בהסתלקות החכם. אלא 
שמוכרחים לומר, שגם בחיים חיותו של החכם לא קיבל שום דבר מהחכם. 
לכן אינו מרגיש חסרון בהסתלקותו של החכם.
%break
וזהו שאמרו "ראוי לקוברו בחייו", היינו בחייו של החכם, לאו דווקא עכשיו 
אינו בסדר בזה שמתעצל בהספדו, אלא גם אז כבר הוא לא היה בסדר. לכן 
הפירוש "ראוי לקוברו בחייו", היינו בחייו של החכם.
%break
אבל לכל אלו יש רפואה, מה שאם כן "המבזה תלמיד חכם אין רפואה 
למכתו" (שבת קי"ט). היינו, אם לא די לו בזה שמתעצל בהספדו של חכם, 
אלא שאומר שעומד במדריגה אחת יחד עם החכם בחיבור, 
%break
אין לך בזיון לתלמיד חכם גדול מזה, ואמרו חז"ל, אין רפואה למכתו. אלא 
בכל פעם הוא יורד יותר למטה, עד שמגלה לכולם את צורתו האמיתית, 
היינו שתורתו נעשית לו סם המות, לא עלינו.
%break
ותשובתי הכללית היא, שחג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות 
ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, 
ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".
%break
וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא 
על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". 
היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי 
צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.
%break
ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים 
מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. 
%break
%page 256
ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש 
לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי 
מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל.
%break
ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף 
בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר 
חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.
%break
אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל 
קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי 
שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא, 
וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.
%break
וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן 
מלשון ״גר אנוכי״ ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". 
%break
ולפרש דברי קדשו ז"ל הוא כנ"ל, שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, 
הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת 
מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.
%break
היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. 
ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל 
אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.
%break
ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה 
של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם 
מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך.
%break
ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית לא 
טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש בעולם, 
היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום, 
%break
כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני רואה את 
הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל את עול מלכות 
שמים.
%break
וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום לקבל. 
ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל לשם השם. 
%break
ואז, אם אין האדם באמצע, יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל 
הבית אלא בשבילי", היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא 
רק בשביל ה' ולא בשביל עצמו.
%break
כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר שכל 
העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת ה', אזי לא 
קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב, 
כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם 
וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. 
%break
כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא 
על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם 
נמשך עם זרם העולם.
%break
וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם 
הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין 
הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה 
אנשים בבחינת הדומם.
%break
מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה 
לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם 
האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל 
ירידה ונפילה לשאול תחתיות.
%break
%page 257
מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן 
הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. 
%break
ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל, וזה 
שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי רצון 
שנזכה לצילא דמהימנותא.
%break
וכדי להבין הענין ביותר בהירות, אעתיק לכם מאמר ממכתב אאמו"ר זצ"ל, 
ותעיינו בזה ותחי נפשכם, וזה לשונו: ובדרך אגב אבאר לך סוד הצדקה 
למסכנא, שמשובח מאד בזהר ובתיקונים ובחז"ל, 
%break
אשר אבר אחד נמצא באדם שאסור לעבוד עמו חס ושלום, אפילו אם מצוייר 
עוד באדם רצון דק לעבוד עמו, נשאר אבר זה כנגוע ומוכה אלקים.
%break
ונקרא "מסכנא", שכל זכות קיומו ופרנסתו בעולם הוא שאחרים עובדים 
בעדו ומרחמים עליו. וזה סוד "המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם 
מלא", שבהיות סמוך על שלחן אחרים אין לו יותר מקיום נפשו בלבד, והבן.
%break
ומכל מקום נחשב בעיני הקדוש ברוך הוא כאילו קיים עולם מלא, שזהו עצמו 
ברכת העולם ומלואו, שפרים ורבים ומשתלמים רק בכח נפש המסכן הזה, 
שמתקיים על ידי עבודה של אברים אחרים, ודי למבין.
%break
וזה סוד "ויוצא אותו החוצה, ויאמר לו הבט נא השמימה... והאמין בה' 
ויחשבה לו צדקה". פירוש, כי בהוציאו אותו החוצה, ע"כ היה איזה רצון 
לעבוד באבר זה ולכן אסור לו העבודה, 
%break
וזה אמרו "הבט נא השמימה". ויחד עם זה נבטח בברכת הזרע, והמה כמו 
ב' הפכיים בנושא אחד, כי כל זרעו לברכה על כורחך באבר זה באים, ועל כן 
כשאינו עובד איך ימצא זרע.
%break
וזה ענין "והאמין בה'", דהיינו שקיבל ב' קבלות אלו כמו שהן, הן איסור 
העבודה בהחלט, והן הבטחת ברכת הזרע. וכיצד קבלם. מסיים, "ויחשבה לו 
לצדקה", דהיינו בצורת הצדקה לעני המתפרנס מעבודת אחרים.
%break
וזה ענין הב' מימרות בחז"ל, מר סבר שהקדוש ברוך הוא יעשה עמו צדקה 
שיקיימהו ויחייבהו בלי עבודה, ומר סבר שאברהם יעשה עם הקדוש ברוך 
הוא צדקה. 
%break
ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי טרם התיקון נמצא איבר זה בשמים, ונחשב 
הצדקה על שם התחתון, ובגמר תיקונו לא בשמים הוא, ואז נחשב הצדקה 
לעליון, ודוק כי אמיתי הוא, עד כאן לשונו.
%break
אבקשכם שכל אחד מאתכם יכתוב לי פירוש על המאמר הנ"ל של אאמו"ר 
זצ"ל, כי זהו מאמר נפלא.
%break
ועכשיו נסדר עבודת החורף, שהוא זמן העבודה בלילות הארוכים. עד עכשיו 
דברתי בבחינת השמאל הנקרא "שמאל דוחה", ודרושה יגיעה ועבודה 
גדולה בהתגברות על כל המכשולים, ועל כל הדיעות והמחשבות הזרים לנו. 
אבל צריכים לעסוק גם בימין, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי", שתורה נקרא בחינת 
ימין, שהוא בחינת שלימות. והאדם צריך להחזיק את עצמו לאדם מושלם 
במעלות ובמידות תרומיות, וצריך להתאים את מעשי התורה והמצוה כמו 
שמתאים לאדם השלם, עד כמה שהוא באפשרותו.
%break
אבל לא להצטער אם לא יכול להשלים את רצונו, היינו אם יש לו רצון 
להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו יכול, אל להצטער על זה אלא 
להיות בשמחה בזמן עבודת הימין. 
%break
וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו, ויתן שבח והודיה לשמו על מה 
שניתן לו שרות קט לשמש את המלך, אפילו רגע ביום או אפילו רגע ביומים, 
יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב.
%break
ואפילו שהוא מעשה כפשוטו, היינו בלי חיות, מכל מקום הוא צריך להשתדל 
להיות בשמחה, ויקבל חיות מזה שניתן לו לשמש את המלך. ובצורה כזאת, 
היינו על דרך השלימות, הוא צריך בזמן הלימוד. 
%break
וזה נקרא בחינת תורה שהיא ימין, כמו שכתוב "מימינו אש-דת". ועל כל 
הזדמנות הוא מחויב לתת שבח לה'.
%break
%page 258
ושמעתי מאאמו"ר, כי השבח והודיה שנותנין לה' על התקרבותו לה', עם זה 
ממשיכים את אור קדושתו למטה. כי האדם צריך להרגיש את עצמו לשלם, 
ואז נקרא הוא בחינת ברוך, וברוך מתדבק בברוך. מה שאם כן כשאדם 
מחזיק עצמו לארור, אין ברוך מתדבק בארור כמו שאמרו חז"ל.
%break
לכן אתם צריכים להחזיק את עצמכם לשלמים בזמן התורה ועשיית המצוות, 
ואסור למצוא בעצמו בזמן הזה שום מום, כמו שכתוב "כי כל אשר יהיה בו 
מום לא יקרב". וזה נקרא בחינת תורה היינו שלימות.
%break
אבל תורה לבד גם כן לא טוב כמו שאמרו חז"ל, "העוסק בתורה לבד כמי 
שאין לו אלו-ה, שנאמר, "וימים רבים לישראל ללא אלוקי אמת" 
(עבודה זרה י"ז).
%break
כי "ימים" הוא בחינת שלימות היינו בחינת תורה. "רבים" היינו שעוסק רק 
בתורה, אזי הוא ללא "אלוקי אמת", כי בבחינת השמאל כנ"ל, שדוקא 
המלאכה הזו מדריכה על דרך האמת, 
%break
וזהו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון", ו"כל 
תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון".
%break
ואל יקשה, מדוע תורה לבד גוררת עוון, לא די שלא משכחת. והטעם, כי אם 
לא הולכים על דרך האמת, אזי נשארים בבחינת "לא זכו סמא דמותא", חס 
ושלום. והמלאכה הנ"ל, שהוא בחינת מלכות שמים, שרק בחינה זו נופל 
לשון מלאכה ויגיעה, לכן הזהירו חז"ל כי דווקא "יגיעת שניהם משכחת עוון". 
%break
אבל כנ"ל, "הוה ממעט בעסק ועסוק בתורה, עשה תורתך קבע ומלאכתך 
ארעי", כי רוב היום צריך האדם לילך דווקא בבחינת הימין, ומקצת היום 
בבחינת מלאכת הטהרה במוחא וליבא.
אסיים מכתבי, בתקווה שנזכה לדביקות הנצחי לשמו יתברך.
%break
%H אגרת מ
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
הנה קבלתי מברק מ... שנצחנו ... נקוה שננצח גם במלחמת היצר, שגם כאן 
נצליח ונגיע למטרה הידועה שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו 
גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע - אהבת 
חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. 
%break
וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו 
של חברו. כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה 
תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך 
לקנות לו על ידי מעשים.
%break
כי כל מתנה שנותן לחברו (ומתנה נבחנת בזה שיודע שחברו יהנה מזה, בין 
בדבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה צריכה להיות 
בהתגלות כדי שחברו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין חברו יודע שחשב בעדו, 
לכן צריכים גם לדיבור, שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. 
%break
וגם בזה, דוקא במה שאהוב לחברו, היינו מה שמתוק לחיך חברו, שמי 
שאינו אוהב דברים מתוקים אלא דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חברו 
בדברים חמוצים אלא בדברים מתוקים דוקא, שזה אהוב לחיך חברו. ומזה 
נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, 
%break
%page 259
ואצל חברו אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם) הוא כמו 
כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה 
בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי 
עושה נקב.
%break
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל 
בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה 
נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה 
שלהבת. 
%break
כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי 
לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת 
את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.
%break
ואם תשאלו, מה יכולים לעשות שכל אחד ואחד מרגיש בעצמו שיש לו לב 
אבן לגבי הרגשת חברו? תסלחו לי בזה שאני כותב: "כל אחד ואחד מרגיש 
שיש לו לב אבן", כוונתי חוץ מאותם חברים שיודעים ומרגישים בעצמם 
שמצדם אין התנגדות שחברו יאהב אותו ויתן לו מתנות (ולאו דוקא במעשה, 
%break
לכל הפחות בדיבורים יפים וטובים ותשומת לב מיוחדת לו ואליו בלבד), אני 
מתכוון רק לאלו שמרגישים בעצמם לגבי אהבת חברו לב קריר מאד, או 
שהיה להם לב בשר אבל הקרירות מצד החברים פעלה גם עליהם ודי 
למבין, וגם לבם קפוא כאבן.
%break
העצה היא פשוטה מאד, כי הטבע באש הוא שכששוחקים אבן באבן יוצאת 
אש. וזהו כלל גדול, ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". וזהו דוקא באופן 
שהמעשה הוא לשמה, היינו להשפיע מתנה לחברו, ורק הכוונה היא שלא 
לשמה.
%break
כי נותנים מתנה רק למי שיודעים ומכירים שהוא אוהבו, נמצא שכוונת 
המתנה היא כמו הכרת טובה על האהבה שחברו נותן לו. אבל אם נותנים 
מתנה לאיש זר, היינו שלא מרגיש שחברו הוא קרוב ללבו, 
%break
אם כן אין לו על מה לתת לו הכרת טובה, נמצא שהכוונה היא שלא לשמה, 
היינו ... הכוונה שצריכה להיות. ויש הוה אמינא לומר שזה נקרא "צדקה", 
בזה שמרחם על חברו שרואה שאין מי שמדבר אתו ושיקבל אותו בסבר 
פנים יפות, 
%break
ולכן הוא עושה לו את זה. על זה יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה 
שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו. אזי בזכות המעשה זוכה 
גם כן לכוונה.
%break
אבל בזמן שתיכף בעשייתו התכוון הנותן שהמתנה שנותן לחברו היא רק 
בתורת צדקה (הן שנותן את זמנו עבור חברו שזה לפעמים עוד יקר לאדם 
מדמיו, כמאמר: "אדם דואג על מיעוט דמיו ואינו דואג על מיעוט ימיו". אבל 
ענין הזמן יש לכל אחד ואחד ערך בפני עצמו, 
%break
כי יש אנשים שמרויחים לירה לשעה ויש פחות ויש יותר, וכמו הרוחניות 
שלהם, כמה רוחניות מרויחים לשעה וכו') אם כן הוא מעיד על עצמו שאינו 
מתכוון לאהבת חברים, היינו שעל ידי העשיה תתוסף האהבה שביניהם.
%break
ורק בזמן ששניהם מתכוונים לשם מתנה ולא לשם צדקה, אזי על ידי שחיקת 
הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, 
והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, 
%break
עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו 
שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני 
דברים לאחד.
%break
ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת 
שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו 
זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו 
וטובתו, 
%break
אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, 
וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום 
שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, 
ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות.
%break
%page 260
ואנחנו רואים שנמצא בטבע "אהבה עד כלות הנפש". ואם נפשך לומר, איך 
אפשר דבר כזה שעל ידי האהבה יתעורר באדם חשק להתבטל ממציאותו 
עצמו? על זה אפשר לומר רק תירוץ אחד, כמאמר: "אהבה מקלקלת את 
השורה", היינו שזה לא על פי השכל, וזה נקרא שלא כשורה.
%break
ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב ומרגיש את 
עצמו שברך ה' נחלתו, ואז ה"ברוך מתדבק בברוך" וזוכה לדבקות בו ית' 
לנצחיות.
%break
ועל ידי האהבה האדם מוכן לבטל את כל מציאותו. כידוע שכללות האדם 
מתחלקת לשני אופנים: למציאות ולקיום המציאות. מציאות נקרא זה 
שהאדם מרגיש את עצמו לבחינת חסרון ולבחינת רצון לקבל תענוג. וקיום 
המציאות הוא התענוג וההנאה מה שהוא מקבל, 
%break
שבזה ניזון הגוף ויכול להתקיים, אחרת הוא מוכרח לאבד את עצמותו 
ולהיות נעדר מהעולם. שזה ענין: "אשר ברא אלקים", היינו את המציאות. 
"לעשות", היינו קיום המציאות.
%break
וקיום המציאות מתחלק לג' אופנים: א' הכרחיות, שבלעדיו תתבטל 
המציאות. היינו שמוכרח לאכול לכל הפחות פעם ביום לחם יבש וכוס מים, 
ולישון כמה שעות על ספסל בלא הפשטת מלבושיו, וגם לא בבית רק בחוץ, 
היינו ברחוב או בשדה, 
%break
ובזמן הגשמים בכדי שלא ירטב ויתקרר יכנס ללון בתוך איזה מערה, וגם 
מלבושיו יכולים להיות טלאי על גבי טלאי. וזה מספיק לו, משום שאינו רוצה 
רק לקיום המציאות ולא יותר.
%break
ב' היינו כמנהג בעלי בתים הרגילים החשובים, שיש לו בית ורהיטים וכלי 
בית ומלבושי כבוד וכדומה.
%break
ג' שיש לו תשוקה וחשק להתדמות לעשירים, שיש להם הרבה בתים 
ומשרתים ורהיטים נאים וכלים נאים. והגם שהוא לא יכול להשיג את 
מבוקשו, אבל עיניו ולבו נתונים בזה, שכל תקותו היא רק להגיע לחיות חיי 
מותרות ונותן כח ומרץ ויגיעה רבה אך ורק להגיע לדרגת עשירים.
%break
ויש בחינה ד' הנוהגת בכל שלשת הבחינות הנ"ל: היינו שאם הרויח לצורך 
היום כבר אינו דואג דאגת מחר, אלא כל יום נחשב אצלו שזה כל שנות חייו, 
כמו שבעים שנה. וכמו שטבע האדם לדאוג עבור שנות חייו של שבעים שנה 
שיהיו כל צורכי קיומו, אבל לאחר פטירתו אינו דואג, 
%break
כמו כן אצלו יום נחשב לכל שנות חייו וחושב שיותר לא יחיה. ואם הוא קם 
לתחיה גם למחרת, דומה עליו כמו שבא לעולם בדרך גלגול ויש עליו לתקן 
מה שקלקל בגלגול ראשון, 
%break
היינו שאם לוה ממישהו כסף, נמצא שעשה חוב, אזי למחרת - היינו בגלגול 
שני - משלם לו, שנחשב לזכות. ובעיקר כל החובות שהוא עשה למישהו או 
מישהו עשה לו חובות הוא מתקן הכל בגלגול שני. וכמו כן למחרתיים נחשב 
לגלגול שלישי וכן הלאה.
%break
ועכשיו נבאר את ענין הנ"ל. היינו, שעל ידי אהבה מוכן האדם לתת ויתורים. 
ויש לפעמים שיש לאדם אהבת ה' - שמוכן לוותר על בחינה ג', היינו על חיי 
מותרות, 
%break
מסיבת שהוא רוצה לתת חלק זמן ומרץ בכדי לתת איזה מתנות לה' שעל ידי 
זה יקנה אהבת ה' (כנ"ל באהבת חברים). היינו הגם שאין לו עדיין אהבת 
ה', אבל מבחינת אור מקיף מאיר לו שכדאי לקנות אהבת ה'.
%break
ויש לפעמים שהאדם מרגיש שבכדי לקנות אהבת ה' הוא מוכן אם יהיה צורך 
בכך לוותר גם על בחינה ב', היינו על חיי בעלי בתים החשובים, ולחיות רק 
על הכרחיות בלבד.
%break
ויש לפעמים שהאדם מרגיש את מדת גודלה של אהבת ה', שמוכן אם יהיה 
צורך בכך לוותר גם על בחינה א', היינו על חיים של הכרחיות, אע"פ שעל 
ידי זה תתבטל מציאותו אם לא יתן לגוף את מזונותיו הזקוקים לו.
%break
ויש לפעמים שהאדם מוכן לוותר על מציאותו ממש, היינו שהוא רוצה לתת 
את הגוף שלו שעל ידי זה יתקדש שם שמים ברבים אם תהיה לו ההזדמנות 
להוציא את זה לפועל. 
%break
%page 261
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך ללכת במדת רבי עקיבא שאמר: "כל 
ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך, מתי יבא לידי ואקיימנו".
%break
ובזה נבין את מאמר חז"ל: "ואהבת וכו' בכל לבבך, בשני יצריך. ובכל נפשך, 
אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך, בכל ממונך". והיינו כנ"ל: מדרגה 
ראשונה של האהבה היא על קיום המציאות, 
%break
היינו מזונותיו של הגוף, שהוא על ידי רכוש וקנינים, היינו ויתורים על ג' 
בחינות הנ"ל בקיום המציאות. מדרגה שניה היא "בכל נפשך", היינו ויתור 
על מציאותו ממש.
%break
וזה יכולים לקיים על ידי יצר הטוב, היינו על ידי הכפיה, שנותן לגוף להבין 
שיש יותר הנאה ותענוג בזה שמהנים ומשפיעים לה', מזה שמהנה ומשפיע 
לעצמו. אבל בלי הנאה ותענוג אין האדם מסוגל לעשות שום דבר. כי האדם 
המצער את עצמו אנו מוכרחים לומר שיש לו תמורת זה איזה תענוג, 
%break
או שמרגיש את התענוג בשעת מעשה, או שמקוה - היות ויסורין ממרקין אזי 
יזכה לאחר זה לתענוג נפלא תמורת היסורים; שישיג את התענוג בעולם 
הזה, או שיש לו תענוג בזה שמאמין שיקבל הנאה בעולם הבא. היינו, שיש 
לו תענוג מבחינת אור פנימי, או מבחינת אור מקיף, היינו מבחינת העתיד.
%break
אבל אל יחשוב האדם שיכול לעשות משהו בלי תענוג. רק יש הרבה בחינות 
בלשמה, היינו בבחינת השפעה: (האדם צריך לדעת) "משפיע על מנת 
להשפיע", היינו שמקבל תענוג בזה שהוא משפיע לה'. 
%break
ו"משפיע על מנת לקבל", היינו שמשפיע לה' ועל ידי זה יקבל דבר אחר, לא 
חשוב מה שיש, עולם הזה או עולם הבא או השגות או מדרגות גבוהות.
%break
אלא האדם צריך להיות "משפיע על מנת להשפיע", היינו שמזה שמשפיע 
לה' יהיה לו התענוג הנפלא, כמו שהוא באמת לזוכים לזה. וצריך לשפוך 
שיחו לפניו ית' שיתן לו את ההרגשה הזו לאהוב את ה' מחמת גדלותו ית'.
%break
ואם עדיין לא זכה, צריך להאמין ולכוף את גופו שזה תענוג נפלא וחשיבות 
גדולה, ולאהוב את ה' מחמת חשיבותו ורוממותו ית'. אבל דבר אחד צריכים 
לדעת: בלי תענוג אין האדם יכול לעשות שום דבר בשלמותו.
%break
ונחזור להנ"ל, "בכל לבבך - בשני יצריך", היינו שהאדם צריך להשתלם 
באהבת ה' שגם היצר הרע יסכים להשפיע לו ית'.
%break
אקצר מכתבי מפני קדושת השבת. ואני חושב ש... יהיה לו היכולת לקבל 
תירוצים על שני מכתבים שקבלתי ממנו, ונהנתי מאד ממכתביו. ואני מתפלא 
על ... שהוא היה רגיל לכתוב לי מכתבים וזה זמן רב שלא קבלתי ממנו 
מכתב, 
%break
נא להודיעני משלום בריאותו. וגם ל... מגיע תודה רבה עבור מכתביו שאני 
מקבל לסרוגין ממנו, וגם ל... עבור המברק. כנראה ש... לא יודע את 
כתובתי.
%break
ידידכם
ברוך שלום באאמו"ר
מוהרי"ל זצ"ל אשלג
%break
%page 262
%H אגרת סב
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
את מכתבך קבלתי. ובקשר מה שאתה שואל בענין לשמה ושלא לשמה, 
הנני לתת לך כלל פשוט. שענין לשמה נקרא, שהכוונה הוא בעת עשיית 
מצוה, 
%break
שצריכים לכוון להשפיע נחת רוח ליוצרו, בזה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו 
לעשות דברים, בכדי שיהיה לנו מקום עם אלו המעשים לתת לו משהו, היינו 
בזה שאנו רוצים להנותו.
%break
ולמה אנו רוצים לעשותו נחת רוח הוא שזה לנו זכיה גדולה שאנחנו 
משמשים את המלך, היינו שכל הנאתנו הוא בזה שאנחנו משמשים את 
הרב, וזהו הפרס שלנו. זאת אומרת, שזה בא להוציא, אם אנחנו רוצים פרס 
עבור השמוש, או שהשמוש בעצמו זהו הפרס.
%break
בנוהג שבעולם אנו רואים מציאות כזה, היינו שיש מציאות שאדם עשיר 
הולך עם אדם גדול וחכם לאיזה מקום, והעשיר סוחב את החבילה של 
החכם, ולא נותן לאחר שיקח ממנו את החבילה. אלא שאומר, שלו מגיע את 
הזכיה הזאת לשאת החבילה של החכם ולא לאחר.
%break
ולפעמים אם החבילה קשה לשאת מפני כובד המשא, ועשיר אחר שהוא גם 
כן מלוהו להחכם, רוצה שגם יחליף עמו, שהוא רוצה מעט לשאת את 
החבילה, אין הוא מסכים. מפני שזהו זכיה גדולה להעשיר, בזה שהוא 
משמש את החכם.
%break
וגם גודל הנאתו של העשיר, תלוי בגודל חכמתו של הרב. כי כל מה שהרב 
הוא יותר חכם מבני דורו, אז מרגיש העשיר בזה שהוא משמש אותו, יותר 
תענוג.
%break
והנה, בכדי לשלם לסבָּל את הסכום כסף, מה שהרב היה צריך ליתן, נגיד 
למשל שני דולר, אז בעת פרידתו עם העשיר, נותן הרב לעשיר שלושה 
דולר. ואומר לו, קח לך בשביל הטרחא שלך.
%break
ואומר לו, לסבָּל פשוט הייתי נותן רק שני דולר, ולך שאתה עשיר ואיש נכבד 
אני מוסיף לך ואני נותן לך - שלושה דולר. איזה עלבון היה זה להעשיר, אם 
היה נותן את הפרס עבור השמוש. אלא כל גדלות של הפרס שלו, הוא רק 
בזה ששימש את הרב, ולא את השכר עבור השמוש.
%break
כמו כן ברוחניות, כוונת האדם צריך להיות רק השימוש לבד. כי בזה הוא 
מראה שיש לו יקר וחשיבות, בזה שהוא משמש את המלך. מה שאם כן 
בזמן שהוא מבקש שכר עבור השימוש, זה מראה שאין לו שום חשיבות 
בהמלך, וכל כוונתו הוא רק להשכר.
%break
והעיקר הוא, שלא חשוב לו את מי הוא משמש, אלא עיקר הוא כמה שכר 
הוא יקבל עבור השמוש, כדוגמת סבָּל, שכל כוונתו הוא השכר ולא חשוב 
עבור מי הוא יסחוב משאות. 
%break
וכל כוונתו הוא בהכמה שהוא ירויח. וזהו כל ההבדל בין משמש את המלך 
עבור פרס, או שכוונתו שלא על מנת לקבל פרס.
%break
וכדי שיהיה כח עבודה, שהאדם יוכל לקבל עליו כח לעסוק בתורה ומצוות, 
מוכרח האדם להתבונן בגדלות וברוממות ה' יתברך. כי כפי גדלותו של 
המלך, 
%break
באותו שיעור ממש, הוא יותר קל לו לעבוד עבודת המלך. כי מרגיש בעצמו, 
שהוא למלך מלכי המלכים - אז צריך להיות השמחה והעונג לאין קץ וגבול.
%break
ויש מקום לצייר בזה, שיכול לומר, כי רק לו נתן המלך לעמוד ולשרת אותו, 
כי לאחרים לא נותן הכח הזה. ומה שהם עושים, אין כוונתם לשמש את 
המלך אלא לשמש איזה אדון, שהאדון ישלם להם עבור החבילות, מה שהם 
סוחבים כל היום את החבילות של האדון.
%break
ולא חשוב להם מי הוא האדון, ועיקר הוא איזה משלם יותר משכורת, לזה 
האדון הם משמשים ועובדים.
%break
%page 263
ובזה תבין מה שאלת, בזמן שהאדם מרגיש חיות בתורה ועבודה, היינו 
שמרגיש שהקדוש ברוך הוא מקרבו ונותן מקום שישמשו, והאדם מרגיש 
תענוג, אז יש מקום לומר מי הוא המחייב לתורה ועבודה, 
%break
בטח הקדוש ברוך הוא, כי הוא הנותן לו את התענוג בתורה ועבודה, ולא 
שכוונתו שהוא עוסק בתורה ועבודה, כדי שישיג על ידי זה תמורה גשמיות 
דהיינו כבוד, או כסף, ומכל מקום זה נקרא שלא לשמה. מדוע.
%break
והטעם הוא, משום שהתענוג מחייבו לעסוק בתורה ועבודה. והיות שיש 
באדם רצון לקבל תענוג, לכן בזמן שהאדם מרגיש תענוג בתורה ועבודה, אז 
הרצון לקבל תענוג, 
%break
מחייב את האדם לעסוק בתורה ועבודה. נמצא לפי זה, מי הוא המחייב, 
היינו מהי הסיבה שגורם לאדם שיעסוק בזה - בטח התענוג שזה מכונה 
בחינת שכר.
%break
וזה נקרא, שמשמש את המלך על מנת לקבל פרס, שהכוונה הוא על השכר 
שהוא התענוג. ולא חשוב אז מי הוא המשפיע לו את התענוג, אלא העיקר 
הוא שהתענוג הוא כל כך גדול שהאדם נכנע נגד התענוג.
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל לענין הלכה, "שאני הכי, דיצריה תקפיה", נמצא 
שאנוס הוא (עיין כתובות נ"א, נג נד). שהכוונה, דכבר אין לה בחירה, משום 
שהתענוג, בזמן שבא במידה יותר גדולה מכפי שהאדם רגיל לקבל תענוג, 
אז כבר (אין) כח באדם להתגבר, וזה נקרא שאין לו בחירה.
%break
היוצא מזה, שיש תמיד לחלק בין לשמה לשלא לשמה. פירוש, אם התענוג 
בא בזה שמקבל תענוג בעת התעסקותו בתורה ועבודה, נמצא שהסיבה שלו 
הוא התענוג, ולא חשוב לו מי הוא הנותן התענוג.
%break
אבל אם התענוג מזה שמשמש את המלך זה נקרא "לשמה", מטעם שכאן 
תלוי את מי הוא משמש, וזה תלוי לפי גדלותו של המלך, בשיעור זה יתרבה 
התענוג. 
%break
נמצא, שהסיבה שלו הוא המלך, והתענוג הוא רק תוצאה משימושו של 
המלך. אם הוא משמש מלך קטן, יש לו תענוג קטן, אם הוא משמש מלך 
גדול יש לו אז תענוג גדול.
%break
לכן אם המלך הוא הקובע, והוא הסיבה לעבודה, זה נקרא "לשמה", אף על 
פי שיש לו תענוג מזה שהוא משמש את המלך, ואף על פי שהוא בטל 
מגדלותו של המלך, ואין לו מקום לבחירה, אבל הכל הוא בשביל המלך. 
נמצא שזה נקרא לשמה. שהכוונה הוא לשמש את המלך, ולא על השכר.
%break
זאת אומרת, אם נמשך לו תענוג בזה שהוא משמש את המלך, אבל לא 
התענוג הוא הסיבה, אלא גדלותו של המלך הוא הסיבה. מה שאין כן, אם 
הוא חושק להתענוג שבא לו על ידי התעסקותו בתורה ועבודה, נמצא 
שהתענוג הוא הסיבה. והגורם זה נקרא "שלא לשמה", אלא לשם תענוג.
%break
היוצא לנו מזה, שעיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא 
צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר 
לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את 
גדלותו של הקדוש ברוך הוא.
%break
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו, 
ולהבטל לפני הקדוש ברוך הוא, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, הרודף 
אך ורק למלאות תאוות בהמיות. 
%break
רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל דרכיך 
דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה.
%break
אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דענין לשמה הנ"ל, זהו כבר 
מדריגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע בעצמו 
בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא בגשמיות.
%break
%page 264
והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי שהוא 
מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה בתורה ועבודה, 
שהוא תלוי גם כן באמונת ה'. ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים 
את המאור שבתורה, והמאור הזה מחזירו למוטב.
%break
ה' יאיר עינינו וישמח לבנו ונזכה להרמת קרן התורה.
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%break
%H אגרת עו
%break
לכבוד ידידי ...
מאד אני מתגעגע לשמוע מה נשמע אצלך ומשלום משפחתך בכלל ובפרט.
%break
"אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם". הנה בזהר הק' 
שואל: "כיון שכבר אמר תלכו ותשמרו, למה עוד ועשיתם. ומשיב, אלא מי 
שעושה מצוות התורה והולך בדרכיו, 
%break
הוא כאילו עשהו למעלה, אמר הקב"ה: כאלו עשאני. וזהו פירוש 'ועשיתם 
אותם' - כאילו אתם עשיתם אותי" (בחקותי אות יח ובהסולם שם).
ויש להבין, מהי הכוונה שמי שהולך בדרך ה' הוא עושה את ה', איך יעלה על 
דעת האדם לחשוב דבר זה?
%break
הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: 
"את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא 
יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, 
%break
ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". 
ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה 
הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם.
%break
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם 
מרגיש את הקב״ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה 
את ה' למלך עליו. 
%break
כי כל זמן שהאדם לא בא לידי הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא 
בהסתרה. וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו 
שיתגלה כבוד מלכותו עלינו.
%break
וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכים כל 
טוב בעולם, שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין בתורה ומצוות 
בכוונה להמשיך מלכותו יתברך עלינו.
%break
וזה ענין שמשה רבינו היה שופט את העם, כמו שכתוב בפרשת יתרו: 
"ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכו' ושפטתי בין איש ובין רעהו". 
שעל דרך המוסר "בין איש ובין רעהו" הכוונה בין יצר הטוב לבין יצר הרע, 
היינו להראות להם את חוקי ה', 
%break
שידעו מהם המחשבות והרצונות של היצר הטוב ומהם המחשבות והרצונות 
של היצר הרע, לידע מה לברר, כי קשה ביד האדם לברר לבד אם היצר 
הטוב מדבר אליו או שהם דברי היצר הרע.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על 
מה אבדה הארץ - אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחילה". 
והר"ן שם מביא בשם רבינו יונה ז"ל וזה לשונו: דקרא הכי דייק, דעל שלא 
ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. 
%break
דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו 
עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים - למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי 
היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים 
ונביאים תמהים: על מה אבדה הארץ? 
%break
%page 265
עד שפירשה הקב"ה בעצמו. שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין 
בתורה תחילה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא 
ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין 
בברכתה וכו'. עד כאן לשונו.
%break
והיינו כנ"ל, שעיקר לימוד התורה וקיום המצוות הוא בכדי להמשיך את גילוי 
אור פניו למטה. וזה בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה מתגלה על 
ידי הבחירה ושעוסקים לשמה. 
%break
ואז מתקיים כמו שאמר רבי מאיר: "הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה" 
וכו', שזה נקרא שמלכותו ית׳ מתגלה למטה. וזה ענין "ועשיתם אותם - 
כאילו אתם עושים אותי".
%break
ה' יעזור לנו שנזכה להמשיך, ושיתגלה כבוד ה' על כל הארץ במהרה בימינו 
אמן.
%break
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב סלה
ברוך שלום הלוי אשלג
באמו"ר בעל הסולם זי"ע
%break
%page 267
%H כתבי רב"ש - ג'
%break
%page 269
%H מאמרים
%break
%H 892. מאמר לסוכות
%break
"בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו 
דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים, 
אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג). רבי אליעזר אומר, סוכות ממש. 
ולרבי עקיבא, ענני כבוד.
%break
איך אפשר שיהיה כל כך מרחק בין זה לזה. ואחד מפרש סוכה גשמי, ואחד 
סוכה רוחני, שהוא ענני כבוד. אלא שזה פנים ואחוריים, שמבחינת 
אתערותא דלתתא הוא עשית הסוכה זהו סכות ממש, ומבחינת אתערותא 
דלעילא הוא ז' ענני הכבוד.
%break
"תשבו", אין תשבו אלא כעין תדורו, בסוד, "הנסתרות לה' אלוקינו". חכמי 
המוסר מפרשים, שהענין "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", בכדי שידעו 
וישימו לב שהעולם הזה דומה למלון אורחים ודירת ארעי.
%break
בתהילים - "תסתירם בסתר פנים מרוכסי איש, תצפנם בסוכה מרוב 
לשונות". ופרש רש"י, מרוכסי איש, מחיבורי רשעים המתקשרים יחד להרע 
להם.
%break
ויש להבין, מהו בסתר פנים, הלא כלל הוא שהפנים הוא מגולה, ומשום כך 
מה בחינת פנים שייך לומר לגבי הקדוש ברוך הוא. מהו לשון "תצפינם 
בסוכה מרוב לשונות", 
%break
איזה הפרש יש בין סוכה לבחינת סתר-פנים. אנחנו מצינו את לשון "יושב 
בסתר עליון" והפירוש סתר עליון - מהו סתר תחתון. כמו כן אנו מצינו 
"סתרו-יושר".
%break
יש לשאול אם זה סתר, מניין לנו שזה יושר ולא עגול (אולי זהו בחינת יושר 
ועיגולים, שמבחינת עיגולים אין סתר, אלא שהאור מאיר כקטן וגדול שזה 
הרשימות מעולם הצמצום).
%break
"יושר" היינו לפי הקו שנעשה צמצום. ולפי זה היינו מה שאנו רואים שיש 
הסתרה זה דבר יושר מלשון סברה ישרה. (ענין פנים, היינו גלוי פנים 
והסתרת פנים). הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. 
%break
אבל המקום של הסוכה הוא מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע 
שהוא בחינת החומר ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה.
%break
ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב.
ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה 
והוד למטה.
%break
בקריאת שמע אנו אומרים "בשם ה' אלוקי ישראל, מימיני מי - כאל ומשמאלי 
גברי - אל ומלפני אורי - אל ומאחור רפ-אל ועל ראשי שכינת אל", ומדוע 
למטה המרומז נגד הוד לא אומרים שום דבר. 
%break
שלמטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה כשירה הוא 
בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום ה"הוד" הפך "לדוה".
%break
היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא ממשיך 
ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ שהוא בחינת 
האדם הנמשך משורש המלכות, הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי, 
%break
היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה תלוי 
בצורת הסוכה.
%break
%page 270
%H 893. פרי עץ הדר
%break
פרי עץ הדר. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, 
והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים.
%break
באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש 
בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא 
כנגד אותן, שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם 
ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות.
%break
ואנו אוגדין הארבעה ביחד, רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד 
שיהיה כולן לאגודה אחת, שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ 
יסדה", אימתי הקדוש ברוך הוא מתעלה, בזמן שכולנו נעשים לאגודה אחת.
%break
%H 284. מצוה קלה יש לי וסוכה שמה
%break
"מצוה קלה יש לי וסוכה שמה" (עבודה זרה ג'), ואמאי קרי ליה מצוה קלה, 
לפי שאין בה חסרון כיס.
%break
ויש להבין מדוע דווקא סוכה נקרא שאין בה חסרון כיס, הלא לבטח סוכה 
עולה יותר ממצוות אחרות כמו מזוזה וכדומה. לפי המבואר בזהר הקדוש 
שסוכה נקראת צילא דמהימנותא. ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון 
סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת.
%break
ולכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, יש לפרש שהכוונה על אנשים שהם מזרע 
ישראל, אם הם לא עסקו בתורה ומצוות לשם שמים, אז הם יכולים לבקש 
שכר על מעשיהם, 
%break
מה שהיה כוונתם בעת שהם היו עוסקים בתורה ומצוות. ואין הקדוש ברוך 
הוא משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא בספרים, שהיה מי 
שלמד עבור חתול).
%break
אז אומר להם הקדוש ברוך הוא, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, זאת 
אומרת כשאתם עושים מצוות תהיה כונתכם לשמה.
%break
ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים עבודות 
ומצוות אחרות, אלא על ידי אותה המצוה שהוא עושה ומוציא בשבילה כסף, 
בשביל שלא לשמה, וכיון בעשייתה לשם שמים, נמצא שלא צריך לעשות רק 
מחשבה לבד.
%break
והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עשה המצוה. אלא 
שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', הנקרא 
סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס. 
%break
ואז על ידי האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקדוש ברוך הוא, אז 
הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו.
%break
%H 625. מצות סוכה
%break
ביוצר דיום ב' דשחרית אומר שם הפייטן: "בל תהיה מצות סוכה בעיניך 
קלה, כי כנגד כל מצוות דת חוקותיו שקולה".
%break
%page 271
ויש לשאול, למה סוכה היא שקולה כנגד כל המצוות. ואאמו"ר ז"ל פירש, 
שסוכה היא בחינת אמונה, צילא דמהימנותא. וממילא נבין, כי אמונה שקולה 
כנגד כל המצוות, היינו לפי ערך האמונה כך הוא מקיים המצוות.
%break
כמו כן נבין מה שכתוב שם, "כי לכל שומריה לא יארע תקלה". היינו למי 
שיש אמונה אי אפשר להיות לו תקלה משום דבר. "וכל בוזיה, לעתיד לבוא 
לוקח מהם קללה", מטעם שאין להם אמונה. 
%break
לכן לא קיימו את התורה והמצוות לשם שמים, כי אם שלא לשמה. וממי 
יתבעו שכר, היות שלא עסקו לשם שמים.
כמו שפירשתי בענין מצוה קלה, שאין בה חסרון כיס, שהפירוש הוא, דלכוון 
לשם שמים לא צריך להוציא כסף מיוחד, או זמן מיוחד, כנ"ל.
%break
%H 624. ענין אושפיזין
%break
ענין "אושפיזין" אאמו"ר זצ"ל פירש, שזהו ענין המובא בזהר הקדוש, אורחא 
למעברי ביה, שאור החכמה אינו יכול להאיר בקביעות.
%break
וזהו ענין "מזל", שבני חיי מזוני - במזלא תליא מילתא, כמובא בתלמוד עשר 
הספירות (חלק י"ג), שהוא מלשון "יזל מים מדליו", שענין נוזל, שהוא רק 
בבחינת טיפין טיפין, היינו שאינו מאיר, אלא בהפסקות. מה שאין כן קילוח 
זה שמאיר בלי הפסק.
%break
לכן האורחין אוהבים שיהיה לו מקום רחב. מה שאין כן כשהם באים והמקום 
הוא צר, אין הם יכולים להכנס.
%break
והכוונה היא, שאור החכמה אינו יכול להאיר, אלא בהתלבשות החסדים. 
וחסדים נקרא רחב, כמבואר בתלמוד עשר הספירות. ואור החכמה נקרא 
בחינת אושפיזין, כנ"ל. לכן, אם אין לו חסדים, אין הוא יכול להתלבש.
%break
%H 847. ערבי נחל
%break
ערבי נחל הגדלות על הנחל וכו', אמר רבי זירא, מאי קראה "קח על מים 
רבים צפצפה שמו" (סוכה ל"ד, יחזקאל י"ז). פירוש, אף על פי שאין בהם 
טעם וריח, מכל מקום יהיה זה כמו שיש כאן מים רבים.
%break
שענין מים מכונה שפע עליון, וכמו שמרגיש בה טעם ערבות נעימות, ושיהיה 
לו מזה חדווה וששון וגיל, מזה שיש לו שייכות לעם מדושני עונג, היות שעם 
עשיותיו הוא משמש את המלך.
%break
%H 716. ענין גאוה
%break
"כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור 
אחד".
%break
הנה מקום חסרון נקרא דווקא, אם יש דפנות למקום חסרון, אז החסרון הזה 
נבחן לכלי. מה שאין כן החסרון שאין לו דפנות, אינו נבחן לבחינת כלי, כי 
החלל של העולם אינו עומד להתמלא, אלא לפי שיעור גודל הדפנות, נכנס 
שם חלק חסרון של העולם.
%break
%page 272
ועל ידי הדפנות, שנמצא בתוכם חסרון, זה כן עומד להתמלאות. הנה, אם 
זה שאין אדם טועם טעם בתורה ומצוות, נמשך מתוך התעסקותו בתורה 
ומצוות, אז בשיעור החסרון שנמצא שם, עומד להתמלאות.
%break
אבל כשאדם עוסק בתורה ומצוות והתורה ומצוות מביאים אותו לשלמות, 
נמצא שהוא מכסה את החסרון, מה שתורה ומצוות צריך להביא לו. אלא 
אדרבה, הוא מחזיק את עצמו לאדם שלם. 
%break
נמצא שאין לו מקום שתוכל להתמלאות. על זה נאמר, "כל המתגאה, אומר 
הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", משום שלא נותן 
מקום.
%break
וזה ענין "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אבל בזמן שהוא בבחינת שלא 
לשמה, ומחזיק את עצמו לאיש השלם, אין מקום שנוכל לעזור לו לשמה, כי 
אין לו שום חסרון.
%break
%H 600. ממעמקים קראתיך ה' - א
%break
בשאול תחתית. וזה שכתוב, "ממעמקים קראתיך ה'", היינו מעומק הצרות 
קראתיך. לכן יש לאדם לחשוב מטרם התפלה, עד כמה גודל החסרון שבו, 
שה' יעזור לו על חסרון גדול.
%break
נמצא שהאדם צריך לתשומת לב, בכדי להרגיש את חסרונו. וזה נקרא 
תפלה מעומק הלב מצד המקבל. אולם יש גם ענין תשומת לב על המשפיע. 
כלומר, שיאמין באמונה גדולה, שה' יעזור לו.
%break
כלומר, שאנו רואים בגשמיות, שתפלה אמיתית היא באדם ההולך לבקש 
ממי שהוא איזו טובה, נגיד למשל, כסף.
%break
יש כאן ב' תנאים:
א. שהיה אצל הנותן את הדבר, מה שהוא מבקש ממנו. אם נגיד שרוצה 
כסף, אז הוא צריך לדעת מקודם, שאדם ההוא הוא עשיר,
ב. שיהיה לו לב טוב.
%break
ואם אחד משניהם חסר, אין מקום לתפלה, על דרך "ישראל קדושים הם, יש 
לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו".
%break
יש לפרש על הבורא, היינו שישראל, שמבקשים מה', הם קדושים מצד 
מעשה התפלה, הגם שיש שמאמינים שיש לו לבורא מה שהם מבקשים, 
היינו פרנסה, ובריאות, 
%break
שיש בידו של הקדוש ברוך הוא לתת, אבל אינו חס ושלום בעל הרחמים. ויש 
שמאמינים שהוא בעל הרחמים, אבל אין בידו לתת, גם כן נקרא קדוש.
%break
אבל תפלה אמיתית היא, שהאדם מאמין, שיש בידו של ה' מה שהוא 
מבקש, וגם ה' הוא רחמן, כמו שכתוב, שהבורא נקרא אב הרחמים ורחמיו 
על כל מעשיו.
%break
מה שאין כן בצרכי גשמיים צריכים רק להאמין, שהוא נותן, אבל על חסרון 
הוא לא צריך להאמין, כי בגשמיות האדם מרגיש חסרונו.
%break
"ישראל קדושים" וכו': יש לו לבורא, אבל אינו רוצה לתת, מטעם שאינו מגיע 
לאדם, מפני מעשיו של אדם. רוצה לתת לו, ואין לו לקב"ה לתת, מה שהוא 
רוצה, היינו רוצה שיתן לו בכלי קבלה, ואינו רוצה לתת בכלי קבלה.
%break
%H 702. ממעמקים קראתיך ה' - ב
%break
"ממעמקים קראתיך ה'". לכן האדם צריך להתפלל ממקום הנמוך ביותר. 
בזמן שהאדם מתפלל שה' ימלא את חסרונותיו, הוא צריך להשתדל לראות, 
איך שהוא נמצא בעומק בארץ, שהוא משוקע בארציות. ועל זה הוא צריך 
להתפלל.
%break
%page 273
מה שאין כן אנשים שמתפללים על מותרות, כלומר שבאמת הם בסדר, רק 
חסר להם עוד, אבל לא יודעים ורואים, איך שהם נמצאים בשאול תחתיות, 
שנקרא עומק האחרון שאפשר להיות. וזה "כי אתה שומע תפילת כל פה", 
לא חשוב אם האדם הוא איש הגון או לא.
%break
%H 626. כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד
%break
הנה "עביד" הוא מלשון "אבוד", דעין באלף מתחלפים. היינו, בזמן שהאדם 
בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו שום זכות קיום בעולם, 
שיהיה לו במה להיאחז, 
%break
וכל הטכסיסים והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, 
הכל אבוד - אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב 
אבוד.
%break
היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם 
לטב, היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה 
יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה". כי אין לך 
שיפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו אבוד מכל וכל.
%break
וזה פירוש, כל מאי דאבוד רחמנא לטב אבוד. ואחר כך, כשמתחיל שוב 
לעבוד ומתקן מעשיו אז, ועושה תשובה מאהבה, אז הוא אומר גם זו לטובה, 
היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה גדולה מזה משהאדם 
מגיע לידי אבוד.
%break
וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע בעצמו 
נעשה טוב. נמצא, שיש הפרש בין "כל מאי דעביד רחמנא", ל"גם זו לטובה".
%break
%H 894. שמחת תורה
%break
מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, 
כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא 
תורה, הוא שמח.
%break
וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע 
לתחתונים.
%break
%H 269. אין אדם טורח בסעודה ומפסידה
%break
"חזקה, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה" (כתובות י').
על דרך המוסר יש לפרש, היות שאין האדם מסוגל לעבוד אלא בשלא 
לשמה מטעם שהטבע שלו הוא הרצון לקבל לעצמו. אבל אם האדם נתן 
הרבה זמן ויגיעה רבה על הכוונה דשלא לשמה, 
%break
וסוף כל סוף כשהוא יתן חשבון לנפשו מה יהיה עם היגיעה שעבד כל ימי 
חייו, ואם אין הכוונה לשמה, נמצא שכולו הולך לטמיון, כי שלא לשמה היא 
בחינת שקר, ולשקר יש קיום רק בעולם הזה, מה שאין כן בעולם האמת אין 
מקום לשקר.
%break
%page 274
נמצא, שכל היגיעה שנותן כל ימי חייו עבור תורה ועבודה מי יקח את זה, 
הלא לזה אין מקום בעולם האמת, ויש כלל שאין אדם טורח בסעודה 
ומפסידה.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שכל היגיעה שטרח בעולם הזה הוא יפסיד בפעם אחת, 
שברגע שהאדם צריך ללכת לעולם האמת הוא משאיר את כל טרחתו בעולם 
הזה. נמצא, החשבון הזה גורם לו שיחזור בתשובה, כדי שיתקן את כל 
עבודתו שתהא לשמה, כי לא רוצה שכל עבודתו בעולם הזה תהיה לשוא.
%break
נמצא שהעצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, 
שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים 
בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות 
לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.
%break
ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים 
בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן 
את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.
%break
מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן 
הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור 
בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. 
%break
לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי 
סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה.
%break
%H 5. ענין זדונות נעשו כזכיות
%break
ענין "זדונות נעשו כזכיות" אפשר להבין, אם באה לאדם איזו קושיא, שבטח 
שזהו עוון גדול, שהקושיא הזאת יכולה להביא לו שיפול חס ושלום 
להקליפה, הנקרא "תוהה על הראשונות".
%break
ואם הוא עושה תשובה מיראה, היינו שמחזק את עצמו ולא מתפעל 
מהמחשבה זאת, אזי "נעשו לו כשגגות", היינו שאין לו חטא אלא שוגג. 
כלומר, שיותר טוב היה אם לא היתה באה לו שום מחשבה זרה, 
%break
אלא עכשיו שכבר באה, לא היה לו ברירה, אלא לחזק את עצמו בקבלת עול 
מלכות שמים.
%break
ויש גם כן בחינת תשובה מאהבה, מה שהוא מקבל עכשיו את עול האמונה 
מחדש, הוא מחמת האהבה, שהוא מקבל את העבודה מאהבה. היינו שהוא 
שמח בזה שה' יתברך המציא לו את המחשבה זרה הזאת, שעל ידה הוא 
יכול לקיים את המצוה הזאת.
%break
שזהו דומה כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת 
פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו.
%break
זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו 
מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, 
שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק 
שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת.
%break
נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק 
עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו 
זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה.
%break
וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה 
מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל 
מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה 
למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה.
%break
%page 275
"אסור לארמא ידי בלא צלותא ובעותא", וכמו כן יש להבין ענין, "למאן 
דמגלה חטאין". שענין הבירור של בחינת מוחא, צריך לראות מקודם שיהא 
מוכן לקרב, היינו שיהיה לו הכלי זיין המוכן לכך, בכדי שיוכל לנצח את 
הקרב. ואם אינו מוכן לכך, אסור לעשות לו שום בירור שיתגלה החטא.
%break
זאת אומרת, שיתגלה שאינו מוכן לקבל עליו את בחינת מוחא. אלא צריך 
להכין את עצמו, שאם אין הגוף רוצה לקבל את בחינת מוחא, שימשיך על 
זה תיכף בחינת תפילה, שה' יתברך יעזור לו, שיוכל לקבל את העול מלכות 
שמים.
%break
וזה ענין, "אסור לארמא ידי". ידים נקרא בחינת השגה וקבלה. הרמת ידים, 
שהוא מושך את עצמו מלהיות בחינת מקבל, בין במוחא ובין בליבא בלי 
צלותא, מטעם שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא. אלא תיכף בזמן שהוא 
רואה שאינו יכול ללכת בדרך זו, אז יתפלל.
%break
היינו שאם אינו יכול להתגבר עם בחינת יגיעה, אז יתגבר עם בחינת תפילה. 
אבל אם אינו מוכן לתפילה, אסור לו לעשות את הבירור.
%break
%H 621. מצוה קלה
%break
במדרש תנחומא: והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע עוון 
עקבי יסובני (חולין מ"ט) יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שנתן תורה 
לישראל, שיש בה תרי"ג מצוות, ויש בהן קלות וחמורות.
%break
ומפני שיש בהן מצוות קלות, שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין 
אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין 
ואמר, רבונו של עולם, 
%break
איני מתירא מן המצוות החמורות שבתורה, שהן חמורות, ממה אני מתירא 
מן המצוות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי, אם לא עשיתי, 
מפני שהיתה קלה.
%break
ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, לכך אמר, "למה אירא 
בימי רע עון עקבי יסובני".
יש לשאול, מהו המצוה קלה, שאומר, שבני אדם משליכים אותן תחת 
עקביהן.
%break
הנה חז"ל (עבודה זרה ב' ע"ב), לעתיד יבואו אומות עולם ויאמרו, כלום 
כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה, כמו שעשית לישראל וכו'. מיד אומר 
להם הקדוש ברוך הוא, הראשונות ישמעונו, שנאמר, וראשונות ישמיענו, 
שבע מצוות שקבלתם, היכן קיימתם.
%break
ונ"ל דלא קיימם, דתני רב יוסף "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים" מאי ראה, 
ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימם. כיון שלא קיימם, עמד והתירן 
להן. 
%break
אמרו לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקדוש 
ברוך הוא, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא 
טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת.
%break
אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. לכו ועשו אותה. והא אמר ר' 
יהושע בן לוי מאי דכתיב אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולא למחר 
לעשותם. היום לעשותם ולא היום ליטול שכר, אלא שאין הקדוש ברוך הוא 
בא בטרוניא עם בריותיו.
%break
ואמאי קאמר ליה מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס. וענין חסרון כיס, 
היינו דווקא בחינת לשם שמים, שהכוונה, דבעשיה אין הבדל בין עושה לשם 
שמים או לשם עצמו. וענין סוכה הכוונה לסכך, שהוא צל. וצריך להיות צלתה 
מרובה מחמתה.
%break
ו"חמורות" נקרא בחינת מעשה. על זה הוא היה בטוח שעשה כל תרי"ג 
מצוות. מה שאין כן על הלשם שמים היה לברר.
%break
%page 276
%H 281. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - א
%break
"הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן".
%break
בזמן הירידה, שהתורה ומצוות קלות בעיניו, ואינו מרגיש בהן שום חשיבות 
ויקר, אז הוא חושב, מה לו לעסוק בתורה ומצוות, כי עבודתו היא בחינם, 
משום שאין שום ערך לעבודתו, היות שאינו מרגיש בה שום טעם וריח. אי 
לזאת מה טעם יהיה בזה שיתן עכשיו כוחות בחינם ללא תועלת.
%break
על זה אמרו חז"ל, שצריך להיות זהיר בקיומן כבחמורה, כאילו היה עכשיו 
נמצא בזמן שאצלו התורה ומצוות בחומריותן, היינו בכל חשיבותן, שאז היה 
יכול לתת כוחות, משום שהיה יודע להעריך אותן.
%break
על זה אמרו, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, פירוש שאין האדם יודע 
מתן שכרן של מצוות, אם דווקא יעסוק בתורה ומצוות שיש להן חשיבות 
אצלו, או אפילו שאין להן חשיבות אצלו, ומכל מקום הוא מתגבר ועושה 
אותן.
%break
יכול להיות שיש יותר תועלת מהתגברות הזאת, שעוסק בזמן הירידה, יותר 
מבזמן עליה, כי אין האדם מסוגל לדעת מאיזה מצב יש יותר נחת רוח 
למעלה.
%break
לכן אמרו, הוי זהיר במצוה קלה, מלשון "קלה ובזויה". וחמורה, היינו 
שמרגיש את החומר החשוב של תורה ומצוות. כי אז הוא הזמן שיכול לעסוק 
למעלה מהדעת. כי הדעת של הירידה מחייבת תמיד ההיפך להאמת, היינו 
שיש לומר שהוא יכול יותר להרויח ממצב השיפלות, אם הוא מתגבר אז.
%break
%H 282. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - ב
%break
"והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" 
(אבות פ"ב). וכמו כן כתוב "והיה אם שמוע תשמעו".
ויש להבין הלא אמרו, "אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת 
לקבל פרס" (אבות פ"א).
%break
אלא שכר הוא בחינת "כסף", שכל מי שעובד הוא רק בשביל שכר. ונותנין 
לכל אחד שכר כפי יגיעתו. וענין כסף שמשלמים עבור היגיעה הוא, שעם 
כסף הוא יכול לקנות כל התענוגים שלבו חפץ, כמו שאומרים עם כסף יכולים 
להכנס לפני ולפנים אצל המלך.
%break
זאת אומרת שהשכר הוא דבר כללי שיכולים עם זה להשיג כל התענוגים. 
והנה ברוחניות ידוע מה שכתוב בזהר הקדוש ובדברי האר"י ז"ל, שכל 
התענוגים שאנו מוצאים בגשמיות הם רק נהירו דקיק שנמשך מרוחניות, 
ועיקר התענוג הוא מגולה בתורה ומצוות.
%break
ומה שאנו מרגישים ההסתרה בתורה ומצוות, נמשך מכח הצמצום, שהוא 
לתקן את הנהמא דכסופא, שהיא בחינת השתוות הצורה, מבחינת מה הוא 
רחום אף אתה רחום.
%break
לכן כשאדם זוכה ובא לידי מדרגה שכל מעשיו הם לשם שמים, אז בשיעור 
שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע, בשיעור הזה הוא יוצא מהצמצום ובא 
לידי גילוי, בסוד "עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא".
%break
%page 277
נמצא שכל החשכות שאנו מרגישים ברוחניות, נמשכת מכח הרע שבנו, 
שהוא לקבל על מנת לקבל. ועל זה אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), היינו שעל ידי התורה משיגים את הכח 
להכניע את המקבל שבנו, שיוכל לעסוק על מנת להשפיע.
%break
דהיינו כל מה שאנו רוצים לקבל מתורה ומצוות הוא הכח להכניע את הרע. 
וזהו כל השכר שלנו שאנו מקווים לקבל מתורה ומצוות, היות כי לאחר שאנו 
נשיג את הכח להשפיע, כבר אנו יכולים להשיג את כל הטוב והעונג שה' 
הכין בעדנו.
%break
נמצא לפי זה, אמרו, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן 
שכרן של מצוות, היינו איזו מצוה יותר מוכשרת להשיג את הכח להשפיע, 
הנקרא בחכמת הקבלה בשם אור חוזר.
%break
לכן אמר הכתוב, "והיה אם שמוע תשמעו", היינו שעל ידי שמירת התורה 
נוכל להשיג את הכח להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא. 
%break
ואז ממילא יהיה לנו כל טוב, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה 
להניק, ורק הכוונה בעל מנת להשפיע חסרה לנו, משום שעל המקבל על 
מנת לקבל היה צמצום.
%break
לכן עיקר השכר שהאדם צריך לקבל על ידי שמירת תורה ומצוות הוא רק 
לצאת מהרע הנקרא מקבל ולהכנס למצב של רק להשפיע נחת רוח להקדוש 
ברוך הוא.
%break
%H 283. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - ג
%break
הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה.
"מצוה קלה" נקרא מה שנראה לאדם שהוא דבר קל ולא כל כך חשוב אצל 
האדם, שענינו הוא בחינת אמונה, היות שהוא דבר שלמעלה מהדעת, ולא 
צריכים להאמונה דעת גדולה, היות שהיא רק קבלה בלב, ולא השגה במוח.
%break
"מצוה חמורה", היינו ידיעה שזהו חמור אצל אדם, היות שיודע שלא כל אדם 
זוכה לבחינת השגה.
%break
לכן בדברים ששייכים להשגה שם האדם הולך בזהירות שמא חס ושלום לא 
יקנה את ההשגה. או שרק בדברים שאפשר לבוא על ידיהם לידיעה, שם 
הוא יכול לתת את מרצו בשביל שכדאי הוא לו. 
%break
מה שאין כן בדברים השייכים לאמונה הוא קל בעיניו ואינו יכול להתגבר על 
עצלותו, שיהיה כדאי לו לתת מרץ על דבר שלא כל כך חשוב.
לכן אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של 
מצוות".
%break
כי האדם חושב כי קבלת השכר היא מדבר שיש נחת רוח למעלה. לכן בזמן 
שהאדם לומד ורואה ברכה בלימודו, היינו שיש לו חיות ויכול לחדש חידושי 
תורה, או כשמתפלל הוא מרגיש שיש לו אהבה ויראה ודביקות והתלהבות 
בעת התפילה, אז יש לו זהירות בדבר ורוצה להמשיך בעבודתו.
%break
ואף על פי שרואה שאין לו זמן והוא טרוד, מכל מקום יש לו כח לתת עד 
מסירות נפש בכדי שלא להפסיק מתורה ומתפילה, כי הוא מרגיש בזה 
בחינת ידיעה, היינו שיודע ומרגיש בעצמו שמתורה ומתפילה זו יש נחת רוח 
למעלה. לכן הוא זהיר בזמן כזה שיקיים את עבודתו בכל מאי דאפשר.
%break
מה שאין כן במצוה קלה, שהיא רק מכח קבלת עול מלכות שמים, ואינו 
מרגיש טעם בתורה ואין לו שום חיות בתפלה, בזמן כזה הוא בבחינת קלה.
%break
ובזמן שאין לו שום חשיבות בעבודה כזאת, לכן אינו רוצה להזהר והתגבר 
על ההפרעות שיש לו, כי אומר שבין כך ובין כך לא חשוב למעלה העסק 
בתורה ומצוות בזמן שאין לו שום חיות. ורוצה להפסיק עבור הפרעה קטנה, 
מטעם שגם כן למעלה זה לא חשוב, וזה שלא יקבל הרבה שכר.
%break
%page 278
כן אמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. היינו שהקדוש ברוך הוא 
מקבל נחת רוח ממצב הקטנות שלו, שהוא רק מטעם קבלת עול מלכות 
שמים בלי שום ידיעה ושכל והרגשה אחרת מזמן הגדלות. כי עיקר חשיבותו 
למעלה היא עבודה דזמן הקטנות, ולא הגדלות.
%break
וכיוון שאין האדם יודע מאיזה מצב יש למעלה יותר נחת רוח, לכן הוי זהיר 
במצוה קלה, היינו במצב הקטנות, כבחמורה, היינו במצב הגדלות.
%break
%H 34. טנת"א
%break
״טעמים״, היינו מי שרוצה לטעום טעם בחיים, אז הוא צריך לשים לב 
לנקודה שבלב שלו.
%break
שלכל אדם יש נקודה שבלב, אלא שהיא לא מאירה, שהיא כמו נקודה 
שחורה. כי הנקודה שבלב היא בחינת נפש דקדושה, שטבעה הוא כלי 
דהשפעה.
%break
אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא 
שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר. וזה נקרא ״נקודות״.
%break
והעצה שתעלה את חשיבותה ויעשה את חשיבותה כמו תגין, היינו כמו "תג 
על ראשו". זאת אומרת במקום שהיה מקודם בבחינת עפר, שיעלה את 
חשיבותה כמו כתר על ראשו.
%break
ואז הנפש דקדושה מתפשטת באותיות, היינו בהגוף, שהגוף נקרא 
"אותיות", כידוע. היינו שהקדושה מתפשטת מבחינת כח לבחינת פועל, 
המכונה אותיות וגוף.
%break
%H 128. רוממו ה' אלוקינו
%break
"רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".
"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה 
יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות 
הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
%break
"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת 
שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו 
בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".
%break
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש 
מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו 
להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של 
קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".
%break
ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את 
עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", 
%break
שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל 
ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות 
רוממות ה' אלקינו.
%break
%page 279
%H 845. אין קדוש כה'
%break
"אין קדוש כה'". שואל: אבל יותר גרוע מה' יש קדוש. "אין צור כאלוקינו". 
משמע שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. אלא, יש קדושים מלאכים 
ונשמות, וכולם מקבלים קדושה מה'. מה שאין כן "כי אין בלתך", אלא אתה 
תתן להם קדושה (זהר תזריע, דף י"ג, אות ל"ז).
%break
יש לשאול בעבודה מה מרמז לנו זה. אלא שהאדם צריך להאמין, איך כל 
התגברויות בעבודה והאם נתן יגיעה לזכות לקדוש, כמו שכתוב "קדושים 
תהיו, כי קדוש אני". אז האדם צריך לדעת, שכל עבודת האדם אינו מועיל 
כלום, אלא הכל מה'.
%break
כלומר, כל הקדושה שהאדם מרגיש שיש לו, בא לו מה'. וזה פירוש, אין 
קדושה, היינו שום קדושה בעולם, שיהיה יכולת באדם להשיג מכוחות עצמו, 
אלא הכל בא מה'. זה שכתוב, "אין קדוש כה', ואין צור כאלוקינו".
%break
ידוע, שענין כלים נקראים בשם אלקים, ואורות נקראים בשמות הוי"ה. וזה 
שכתוב, "אין צור", זה שהאדם רואה, שיש לו כלים דהשפעה. שנברא אצלו 
דבר חדש, שזה נקרא צור. 
%break
היינו במקום שהיה לו כלים דקבלה, נצטיירו אצלו כלים דהשפעה. שאל 
יעלה בדעתו של אדם, שהוא עזר משהו לה', ובזה השיג כלים דהשפעה. 
אלא, הכל בא מלמעלה.
%break
כידוע מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שלפני עבודה האדם צריך לומר, "אם אין אני 
לי מי לי", ואחר העבודה הוא צריך להאמין בהשגחה פרטית, דהיינו, שהכל 
עושה ה'. וזה שכתוב שם, ש"הקדוש ברוך הוא צר צורה בגו צורה". שיש 
לפרש, שבתוך צורת הכלים שהם קבלה, שם צר צורה של השפעה.
%break
%H 42. עבדו ה' בשמחה
%break
הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', היינו מי 
שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. 
ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות 
המלך.
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. 
ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, 
שירגיש את גדלות ה'.
%break
וכאן מתפתחות ב' הבחינות:
א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.
ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו 
שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על 
רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון 
רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%break
%page 280
%H 236. מלא כל הארץ כבודו
%break
התפשטות אור עליון מלובש בכל המציאות ונקרא מחיה המציאות. ומתגלה 
בכל מיני הלבושים שישנם בעולם, היינו בכל דברים הגשמיים הנראים 
לעינינו. 
%break
הכל הוא אור ה', בין בלבושי תורה, היינו באותיות התורה, ובין באותיות 
התפילה, ובין בדברים בטלים. וכל ההבחן בזה הוא רק אצל המקבלים, היינו 
המרגישים.
%break
יש אנשים שמרגישים שאור ה' מלובש רק בתורה ותפילה. ויש אנשים 
שמרגישים את אור ה' גם בצירופי אותיות של דברים בטלים. ויש שאינם 
מרגישים אפילו בצירופי אותיות של תורה ותפילה, שזהו אור ה' מבחינת 
ממלא את כל המציאות.
%break
אלא מאחר שנעשה הצמצום, שהוא סוד הסתרה, אינם מרגישים שהכל הוא 
אור ה' המתפשט.
%break
היינו השיעור שניתן להשיג לנבראים, שנקרא אור המתפשט לתוך הרגשת 
הנבראים, וחוץ מבחינת מה שהבורא יתברך רצה שהתחתונים ישיגו, נקרא 
בודאי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
%break
אבל האדם צריך להאמין בהצמצום, היינו שהוא רק הסתרה לצורך תיקון 
האדם. אבל לאמיתו של דבר "מלא כל הארץ כבודו", שאין שום מציאות 
בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם.
%break
כי מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת 
היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, 
אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא 
לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת.
%break
לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, 
על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. 
%break
על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר 
יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה 
מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך.
%break
וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם 
האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו.
%break
וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם 
שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא 
יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון 
הבריאה.
%break
לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.
%break
ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי 
זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים, בסוד "יאר ה' פניו אליך וישם לך 
שלום", בסוד הכתוב "אשמעה מה ידבר האל כי ידבר שלום אל עמו ואל 
חסידיו ואל ישובו לכסלה".
%break
%H 557. ענין אור חוזר
%break
בתלמוד עשר ספירות (דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ') כתוב, שהאור 
חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק 
ומתפיס את האור העליון בעיגול, 
%break
%page 281
באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו האור 
כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, שנקרא אור 
חוזר, עד כאן לשונו.
%break
ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, 
"את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ויחד עם זה לא 
מרגישים שום הדבר.
%break
והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור 
העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו 
מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, 
%break
לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר 
הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי 
התחתון כמו שאינו.
%break
היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את 
כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעת הפנאי שלו רק 
לשם שמים. וזה פירוש "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שהכוונה, הכל 
נותן הקדוש ברוך הוא.
%break
שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר 
משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו 
נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר בין העליון 
והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון.
%break
מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, 
ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם 
מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, 
ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו.
%break
להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על דרך 
המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. שהתיקון, 
שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים, 
%break
שעל שם זה הם נקראים אבא ואמא, כמבואר בתלמוד עשר ספירות בכמה 
מקומות, הוא על דרך "תלמיד שגולה, גולין רבו עמו" ודי למבין.
%break
לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות 
לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח בהקטנות 
של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון, 
%break
אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון 
מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו.
%break
לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא 
מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה 
נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר 
ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר.
%break
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון 
נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, 
נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון.
%break
%H 296. עצם הבריאה ותיקון הבריאה
%break
%page 282
עצם הבריאה ותיקון הבריאה. ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, 
היינו שה' רוצה להשפיע להתחתונים כל טוב. וכל זמן שהאדם עדיין לא 
קיבל את שלימות התענוגים ועדיין מרגיש איזה חסרון, זהו סימן שעדיין לא 
הגיע לשלימות המטרה.
%break
אבל לקבל את שלימות הבריאה מוכרח להיות בחינת תיקון, שזה בחינת 
תיקון הבריאה, שזה מוטל על הנבראים לעשות, שזוהי בחינת "אשר ברא 
אלקים לעשות".
%break
ותיקון זה הוא בחינת הרצון דלהשפיע, כמבואר בספרי האדמו"ר ז"ל, 
שמטרם שהאדם תיקן את כוונתו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אי אפשר 
לקבל התענוגים העליונים, שבחינה זו נקראת מקבל על מנת להשפיע.
%break
וענין עבודה דלהשפיע זהו כל העבודה שיש לנו לעשות, מסיבת שזהו נגד 
הטבע שנטבע בנו, הנקרא רצון לקבל. ואנחנו צריכים לעשות את ההיפך, 
שנחשוק רק להשפיע, ולא לקבל לעצמנו.
%break
וזה יש להבין על דרך משל. אדם הרוצה בית, ענין קבלת הבית נקרא בשם 
מטרה, ובחינת שלימות רצונו הוא שיהיה לו בית. אבל בכדי שיתנו לו את 
הבית הוא צריך לעשות תיקון. ומטרם שיעשה את התיקון הוא לא יקבל את 
הבית. ומזה יוצא שיש לו שתי עשיות:
%break
א. שהוא עוסק בקבלת המטרה, שהוא עוסק בקבלת הבית, היינו להכנס 
לתוך הבית ולהכניס את החפצים שלו וכדומה.
%break
ב. שהוא עוסק בקבלת התיקון, היינו איך לקבל את התיקון, שעל ידי התיקון 
הזה הוא יקבל את הבית. והתיקון בכדי שיתנו לו הבית נקרא "כסף", זאת 
אומרת שעל ידי זה שיתן כסף לבעל הבית, אז הבעל הבית יתן לו את 
הדירה.
%break
אבל בשביל להשיג הכסף צריכים להתייגע. ורק אחר שיגע את עצמו, אז 
הוא יקבל שכר תמורת היגיעה. וכשיהיה לו את הכסף, אז הוא יקבל את 
הבית מיד בעל הבית. 
%break
מה שאין כן מטרם שיתן לו את הכסף, הוא לא יקבל את הבית. נמצא 
שהתיקון והכשרה שיהא ראוי שיתן לו את הבית הוא הכסף.
%break
יוצא לפי זה, בזמן שהאדם מתיגע בכדי להשיג כסף נקרא זה שהוא עוסק 
בתיקונים. היינו שכל העבודה שהאדם מתייגע וצריך שתהיה לו הצלחה, זה 
נאמר רק על השגת התיקון, שהוא הכסף. 
%break
מה שאין כן ההתעסקות לקבל את הבית, אז אין לו שום עבודה. וגודל 
חשיבות הבית תלוי רק בהתיקונים, היינו לפי כמה כסף שיש לו.
%break
ומזה נבין שגם ברוחניות, אי אפשר להשיג את המטרה, היינו התענוגים, 
מטרם שהאדם עושה התיקון. והתיקון הוא הרצון להשפיע, היינו לשמה. ואם 
הוא עוסק לשמה, 
%break
אז כדברי חז"ל, "מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר, וכל העולם כולו 
כדאי הוא לו". ואם אין את הרצון דלשמה, לא יתנו לו שום דבר מהדברים 
הרוחניים.
%break
נמצא לפי זה שהרצון דלשמה הוא בדומה כמו כסף בגשמיות, שמדידת 
השגת המטרה תלויה לפי גדלותו ברצון דלשמה. וכמו שכסף אי אפשר 
להשיג בלי יגיעה, רק אחרי היגיעה הוא מקבל כסף, כמו כן הרצון דלשמה 
גם כן אי אפשר לקבל בלי יגיעה.
%break
היינו על ידי זה שהאדם יתייגע בתורה ומצוות, על ידי זה הוא יזכה ברצון 
דלשמה. היינו שהאדם צריך לראות שכל התמורה מתורה ומצוות הוא יקוה 
שיתנו לו את הרצון דשמה. 
%break
ומתי שיהיה לו את הרצון הזה, כבר הוא מסוגל לקבל את המטרה 
והשלימות. לכן יש עבודה בעניני תיקונים, היינו ההתעסקות בהשגת התיקון, 
ויש התעסקות בקבלת המטרה.
%break
%page 283
%H 638. יצרו של אדם
%break
"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, 
אינו יכול לו".
ויש לשאול, הלא ידוע, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם כן מדוע אמרו 
אלמלא וכו'.
%break
הענין, שענין אמונה נקרא למעלה מהדעת, היינו למעלה מטבע, כי כל מה 
שהוא בתוך הדעת נקרא בתוך הטבע ודעת. כי מה שהאדם מבין, הוא יכול 
לעשות, אם אין לו מדת העצלות. מה שאין כן למעלה מהדעת, אין ביכולתו 
לעשות. לכן דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס.
%break
וכל הנסים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, היינו שזהו נבחן לבחינת 
אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכולתו לעשות 
דבר שהוא למעלה מהטבע, אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, 
שיעשו לו נס.
%break
לכן העבודה מצד התחתון, היינו שיעשה בחירה, נאמר זה רק על בחינת 
תפילה. ואז הקב"ה הוא שומע תפילה. לכן נותנים לו משאלותיו. וזה כלל 
שתפילה שייך דווקא על מקום חסרון.
%break
לכן האדם צריך לפעול בעצמו בחינת צורך וחסרון על האמונה, כי רק בזמן 
שהאדם רואה ומרגיש, שחסר לו אמונה, ובשיעור שנחוץ לו את זה, כי רואה 
שהוא מצד עצמו אי אפשר לקבל את הנ"ל, 
%break
אז הוא יכול לעשות תפילה אמיתית, שה' יעזור לו, אז הקדוש ברוך הוא 
עושה לו נס, ונותן לו את האור האמונה.
%break
אבל צריכים להיות נזהר, שלא להנות מהאור הזה, ועל דרך שאמרו חז"ל, 
"אין נהנים ממעשה נסים", שהכוונה, שקבלת האמונה צריכה להיות רק 
מטעם השפעה ולא מטעם קבלה, שאז יש מקום לשרות עליו את רוח 
דקדושה.
%break
מה שאין כן כי רוצה את האור הנ"ל בכדי שיהיה לו תענוג, היות שמרגיש 
שהתענוגים הגשמיים אינם נצחיים, לכן הוא רוצה תענוג נצחי, ובשביל זה 
הוא מבקש אמונה, תיכף מסתלק ממנו את האור דקדושה.
%break
אלא הוא צריך לבקש מטעם ששכינתא בגלותא, היינו היות שהוא רוצה 
שיתקדש שם שמים אצלו ושלא יהיה לו מחשבות זרות, כי אינו יכול לסבול 
את הלשון הרע, 
%break
מה שהגוף מדבר על הקדושה, על דרך הכתוב "כל היום חרפוני צוררי", אז 
הקדוש ברוך הוא עושה לו נס ונותן לו אמונה למעלה מהדעת, וזוכה לאמונה 
בקביעות.
%break
%H 326. עבודת האדם
%break
טבע האדם, שיכול לוותר על תענוג קל בכדי שיקבל תענוג יותר גדול. לכן 
בזה אין נוהג ענין של בחירה.
%break
מה שאין כן מי שעובד בעל מנת להשפיע, רק מטעם אמת, היינו שדרך 
האמיתי היא רק בעבודה על מנת להשפיע, בזה שייך בחירה. כי הוא בוחר 
לעבוד בדרך בהאמת, אף על פי שלא יהיה לו שום תענוג, 
%break
ואף על פי שבדרך זה יש בחינת יסורים. וכל זה רק מטעם שהוא רוצה 
לבחור בהאמת (על דרך "מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך 
הוא").
%break
יש להבין, שאם האדם עוסק בתורה ומצוות מטעם שכר ועונש, ולא מטעם 
להשפיע, אז כבר יש לו הספקה בבחינת האמונה שיש לו. כי מטבע הגוף 
שהוא מפחד מיסורים ורודף אחר התענוג. 
%break
%page 284
ומשום זה אין לו צורך הכרחי לזכות לגדלות השם יתברך, כי מאי איכפת לו 
לדעת את שיעור גדלות השם יתברך.
%break
היינו, כי אין לו צורך לדעת את גדלות השם יתברך, אם הוא עובד ה' 
באמונת שכר ועונש, כי אין גדלות המלך סיבה שתחייב אותו ריבוי עבודה 
בתורה ומצוות, כי אין כל קשר ביניהן. אלא הסיבה להעבודה היא תלויה 
בשיעור אמונת שכר ועונש.
%break
מה שאין כן מי שעובד מטעם להשפיע, היינו שיש טבע בהגוף שיכול להכניע 
את עצמו תחת מי שגדול ממנו, ויש לו כח לשמש את מי שגדול ממנו, נמצא 
שרק שיעור גדלותו של השם יתברך מחייב אותו את העבודה. ובשיעור 
שמאמין בגדלות השם יתברך, לפי שיעור זה יש לו כח לעבודה.
%break
ומאחר שרצון ה' הוא שהתחתונים יזכו לראות את גדלותו ורוממותו של 
הבורא יתברך ויתעלה לכן משום זה התחתון צריך לעבוד רק מטעם 
להשפיע. 
%break
היינו לא מטעם מתנת המלך, הנקרא אהבה התלויה בדבר, אלא מטעם 
המלך עצמו, מאחר שהוא מאמין בגדלות המלך, לכן יש לו כח להשפיע 
ולשרת את המלך.
%break
נמצא שכל עבודתו היא בהתבוננות גדלותו ורוממותו יתברך. ובשיעור שיש 
לו הכרה בגדלותו, בשיעור זה הוא מרבה בהעבודה. לכן יש מעלה יתירה 
בהעבודה של על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
%H 223. הכניסה לעבודה
%break
הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין 
בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, 
הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים 
יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.
%break
נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי 
שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג.
%break
זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, 
שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים 
יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג.
%break
אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות 
ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות 
ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי 
להשיג תענוג יותר גדול.
%break
ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי 
תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון 
לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו 
וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו 
מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת 
לשמה, 
%break
היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו 
עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על 
מנת להשפיע.
%break
%page 285
%H 183. עבודה היא העיקר
%break
עבודת האדם צריכה להיות עיקר בכדי להגיע לבחינת "לאוקמא שכינתא 
מעפרא".
%break
שפירושו, ענין מלכות שמים, היינו לקבל עול המלכות, שהיא אמונה בה' 
לצורך שמים, ולא לתועלת עצמו. והיות שהאדם נברא ברצון לקבל לעצמו, 
אין האדם מסוגל מצד הטבע לעבוד לתועלת ה'.
%break
לכן עבודת האדם היא לעשות מעשים טובים, היינו תורה ותפלה לה', שה' 
יעזור לנו לאוקמא שכינתא מעפרא, שזה נקרא בחינת אתערותא דלתתא. 
היינו שהתחתונים מעוררים בחינת חסרון, שזהו מה שאנו אומרים, "יהי רצון 
מלפניך", היינו שיהיה רצון למעלה למלאות את חסרונותינו.
%break
וזהו, "ויקחו לי תרומה", שפירשו בזהר הקדוש, להרים את ה', שהוא תרומ-
ה', היינו מלכות שמושפלת לעפר, להרים אותה משיפלותה. אבל לזה 
צריכים שהקדוש ברוך הוא יקים אותה, כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו 
את סוכת דוד הנופלת".
%break
%H 508. ענין עלית מלכות לבינה
%break
הנה בפתיחה לחכמת הקבלה מבואר, שאם האדם היה נמשך רק ממלכות, 
שהיא הרצון לקבל אך לעצמו, אז לא היה לו שום מציאות, שיוכל לעשות 
איזה מעשה להשפיע.
%break
ורק על ידי העירוב של מלכות בבינה, אז יש במלכות גם כן ניצוצי השפעה. 
ומזה יהיה יכולת לאדם לעשות מעשים להשפיע. ודבר זה גרם גם כן שיהיה 
צמצום ב', שעל ידו האדם יכול להגיע למעשי השפעה.
%break
ולהבין את זה על דרך העבודה, יש לפרש, הלא אנו רואים, שיש מרחק גדול 
בין קבלה להשפעה. ובחינה, המחברת את שתיהן, היא השפעה על מנת 
לקבל, שגם בבינה נתערבה בחינת קבלה, שבבינה, הנקרא רצון להשפיע, 
יש שם עירוב של קבלה.
%break
לפי זה יוצא, שגם בזמן שהאדם עושה מעשה להשפיע, מעורב שם רצון 
לקבל. לכן גם אז אסור להמשיך שפע, משום שהוא יפגום בה עם הרצון 
לקבל, אשר יש בו.
%break
אבל יחד עם זה הגוף כבר מסכים לעבודה, כי יש שם עירוב לטובת הגוף, כי 
בזמן שאין האדם רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע, אז בא הגוף ושואל, 
"מה העבודה הזאת", היינו מה אני ארוויח מזה.
%break
ויש לפעמים, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע לטובת הכלל, כי בזמן 
שמרגיש את הצער של הציבור, יש כוחות בגוף, שיכול לבטל את פרטיותו 
עצמו לטובת הכלל.
%break
אבל זה דווקא בזמן, שהוא בטוח שעל ידי זה שהוא יבטל את עצמותו, ינצל 
הכלל. אזי הפרט בטל לגבי הכלל. כי יש טבע, שהקטן יכול להתבטל בפני 
גדול. 
%break
אבל בזמן שהצלת הכלל היא בספק, אז אין לו כוח להתבטלות כלפי כלל, 
משום שאין ספק מוציא מידי וודאות, כי מסירת נפשו היא וודאית, והצלת 
הכלל היא בספק!
%break
וכמו כן, אם אין האדם רואה, שעל ידי העסק בתורה ומצוות במסירות נפש, 
יהיה לו הנאה לטובת הגוף, ומתחיל לעבוד, שיהיה מזה לטובת ה', אזי זה 
ספק בעיניו, 
%break
מי יודע אם הקדוש ברוך הוא יהנה מעבודתו. אם כן זה ספק אצלו, ואין ספק 
מוציא מידי ודאי, כי לאמונה הוא נצרך, שיאמין שיש נחת רוח למעלה 
מעבודתו.
%break
%page 286
והיות שכוחות כאלו אינו נמצאים בגוף, לכן מטרם שהאדם זוכה לאמונה, 
הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות 
בבינה כנ"ל.
%break
ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. 
לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק 
על נקודה זו, היינו שיתפלל לה׳, שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה 
לעסוק בתורה ומצוות לשמה.
%break
%H 176. אמונה בחינת למעלה מהטבע
%break
אמונה נקרא בחינת שלא כדרך הטבע, היות שזהו למעלה מהדעת. ובתוך 
הדעת נקרא טבע, שמוטבע כח באדם שאת מה שהוא מבין ומרגיש הוא 
יכול לעשות.
%break
בחינת משה רבנו עליו השלום, נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, וקרח, 
נקרא בחינת דעת, על דרך שאמרו חז"ל "קרח פקח היה". לכן החטא של 
קרח היה בזה שחולק על משה, ולא חס ושלום על ה'. כי קרח אמר שמשה 
בדה מלבו, ולא מפי ה' דיבר.
%break
לכן היה החטא כל כך גדול שדעתו היתה נגד הדרך של אמונה. לכן ביקש 
משה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותו גם כן על דרך למעלה מהדעת, בכדי 
להראות לכלל ישראל, שהן העבודה, והן השכר, והן העונש, הם כולם 
למעלה מהדעת.
%break
וענין השכר שהוא למעלה מהדעת, הוא על דרך "יגעת ומצאת". היינו 
שלאחר שהאדם מייגע את עצמו בקבלת עול מלכות שמים, הוא זוכה 
לדברים שאף פעם לא חשב שישיגם. 
%break
לכן נקרא זה "מציאה", משום שאף פעם לא חשב על זה. לכן זה נבחן שבא 
לו בהיסח הדעת, כמו מציאה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א).
%break
%H 728. אמונה (ב')
%break
"רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר 
הרבה, ובעל הבית דוחק" (אבות פ"ב, משנה ט"ו). פירוש, בזמן שהאדם 
מאמין שיש בעל הבית, שאין חס ושלום בירה בלי מנהיג, וכשיש לו הכרה 
מלאה שיש בעל הבית, אזי הוא מרגיש את הדחק. 
%break
כמו אם האדם נמצא בבית סתום, שאין אויר, אזי הוא מרגיש את הדוחק, 
ועושה כל מה שבידו, עד מסירות נפש, כדי להשיג אויר, כי אומר, אם אני לא 
אשיג אויר, אני ממילא אהיה מת.
%break
כמו כן אם האדם מאמין שיש בעל הבית להעולם, אזי הוא מרגיש את 
הדוחק להשיג אויר דקדושה, כי אחרת הוא רואה שהוא מת, ועושה את כל 
מה שבידו, כדי להשיג אויר דקדושה. 
%break
נמצא לפי זה, כי רק הבעל הבית דוחק, היינו זה שהוא מאמין, שיש בעל 
הבית, זה גרם לו להרגיש את הדחקות והצורך לאויר דקדושה.
%break
ואז הוא רואה, שהיום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים. וגם רואה 
שהשכר הרבה, היינו איך שהוא תענוג נפלא להדבק בו יתברך יותר מכל 
תענוגי עולם הזה, ומרגיש שחוץ מזה שהתענוג הוא כל כך גדול, אלא שבלי 
זה אי אפשר לחיות.
%break
וזה גם כן, "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל 
מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא".
%break
%page 287
%H 272. כל המשתף שם שמים ודבר אחר
%break
כל המשתף שם שמים ודבר אחר הוא נעקר מהעולם, שנאמר "בלתי ה' 
לבדו" (סוכה מ"ה).
%break
ויש להבין מה פירוש שמשתף דבר אחר. מדוע הוא נעקר מן העולם, הלא 
זה הוי עובד עבודה זרה, היינו שעובד ה' וגם עובד הדבר אחר, ואם כן היה 
צריך להיות שדינו כעובד עבודה זרה, ומהו דווקא הוא נעקר מהעולם.
%break
ועל דרך המוסר יש לפרש שמה שכתוב "בלתי לה' לבדו", אין הכוונה שהוא 
גם כן עובד עבודה זרה, גם כן אלא הכוונה היא, היות שהאדם צריך לקיים 
תורה ומצוות מטעם יראת שמים ולא להנאת עצמו, 
%break
וזה שעובד לה' וגם הוא רוצה להנות מעבודתו, היינו להנאת עצמו גם כן, זה 
נקרא משתף שם שמים ודבר אחר, היינו עצמו גם כן.
%break
ועליו אמרו חז"ל שהוא נעקר מהעולם. היות שהאדם נברא בעולם למטרה 
של יראת שמים, כמו שאמרו חז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה 
לצוות לזה (ברכות ו' ע"ב). נמצא מי שמשתף הנאת עצמו הוא נעקר מן 
העולם, 
%break
משום שאין כוונתו רק לשם שמים. וזה שכתוב "בלתי לה' לבדו", ולא להנאת 
עצמו גם כן.
%break
%H 159. צורך וחשיבות לימוד האמונה
%break
"ובחרת בחיים". תנא רבי ישמעאל, זו אומנות. מכאן אמרו חכמים, חייב 
אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו, חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, 
למען תחיה אתה כתיב (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז).
%break
משמע מכאן, שמצוה ללמוד אומנות. וזה נכנס בגדר של "ובחרת בחיים". 
אם כן למה אין סדר כזה בישיבה, שכל אחד ואחד מבני הישיבה ילמדו 
אומנות, ומדוע אין הנהלת הישיבה דואגת לזה.
%break
והנה בקדושין (דף ל' ע"ב), ללמדו אומנות מנא לן, אמר רבי חזקיה דאמר 
קרא, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". אם אשה, אשה ממש, כשם שחייב 
להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. אם תורה היא, כשם שחייב ללמדו 
תורה, כך חייב ללמדו אומנות, עד כאן לשונו. ומדוע אם כן אין נזהרין על זה.
%break
ובתוספתא פרקא קמא דקדושין: "רבי יוסי בן רבי אליעזר אומר משום רבן 
בן גמליאל, כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור, שאין בהמה וחיה 
נכנסים לתוכו, ואין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואין רואים מה שבתוכו".
%break
ויש לשאול, איזו שייכות יש לאומנות ולכרם מוקף גדר, שאין בהמה וחיה 
נכנסים לתוכו. וכמו כן, מהו הענין שאין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, מה 
מועילה אומנות לזה. 
%break
וכן, שאין רואים מה שבתוכו. ומה איכפת שכן רואים מה שבתוכו, עד כדי 
כך, שיהא כדאי בשביל זה להבטל מדברי תורה ולעסוק באומנות.
%break
ובקדושין (כ"ט ע"א): "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד בנו אומנות מלמדו 
ליסטות. ליסטות סלקא דעתך. אלא כאילו מלמדו ליסטות". נמצא 
שמהירושלמי משמע שזהו בגדר "עשה", 
%break
היינו מהפסוק "ובחרת בחיים", ולרבי חזקיה הוא מהפסוק "וראה חיים", 
ומרבי יהודה משמע, שיבוא לעבור על לאו דלא תגזול, היינו שאמר "כאילו 
מלמדו ליסטות".
%break
%page 288
והנה בענין אומנות, אנו מוצאים מחלוקת בדברי חז"ל: "דרש בר קפרא, 
לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא, אמר רב יהודה, 
מחטא דתלמיותא". ופרש רש"י, מחט תלמיית, שהתפירות עשויות תלמים 
תלמים, שורות שורות כתלמים של מחרישה (קידושין פ"ב ע"א).
%break
ובהמשך הגמרא, "תניא רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם 
(פירושו שהכל יש בו צורך), אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי 
לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה.
%break
אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בָשַם, אוי לו 
מי שאומנותו בורסקי. אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי 
שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות", עד כאן לשונו.
%break
ויש לשאול,
א. מהו הענין שמתחיל בהוריו, ואחר כך בו עצמו, ואחר כך בבניו.
%break
ב. מהו שאומר, "אשרי מי שהוריו", מה זה בא ללמדנו. הלא הוריו אין בידו 
לתקן. נמצא שזהו נקרא צועק לשעבר. ודרך חז"ל ללמדנו מה שיש לנו 
לתקן, וזה שייך רק על הוה ועתיד, ולא על עבר.
%break
"רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא 
תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי 
זקנותו הרי הוא מוטל ברעב. אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת 
ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו".
%break
ופרש רש"י, כל אומנות אין להם מתן שכר לאחר זמן אלא שכר המצוי להם 
בשעתן, אבל תורה, מתן שכרה בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה וזקן 
שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות (קידושין פ"ב ע"א).
%break
ויש לשאול, איזה שכר יש לו לאדם, אם עוסק בתורה בעת ילדותו וכמו כן 
בעת זקנותו, שנוכל לומר, שיוכל לפרנס מזה. 
%break
ועוד יותר קשה, לפי הנ"ל משמע שיעשה מהתורה קרדום לחפור בה, כנגד 
דברי חז"ל (אבות ד'). ונפרש כל הנ"ל על דרך המוסר, שחז"ל מלמדים 
אותנו איך ללכת בדרכי עבודה.
%break
הנה מטרם שנבאר את הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, 
שבשביל זה נברא האדם. הנה בספרים הקדושים מבואר, שהטעם הוא כדי 
להנות לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב.
%break
וכמו כן מבואר במדרש רבה (בראשית פ"ח) "אמרו מלאכי השרת לפני 
הקדוש ברוך הוא, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", הדא עקתא 
להן מבריא (הצרה הזאת להיכן למה למברי). 
%break
משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך. 
אמרו לפניו, רבונו של עולם עביד מה דהני לך (עשה מה שטוב ונאה 
בעיניך)".
%break
הרי מבואר מכאן, דסיבת בריאת האדם היא משום שה' רוצה להיטיב 
עמהם, לכן ברא הנבראים. ועל זה הקשו, אם התכלית היא בכדי להיטיב, 
למה סובלים הנבראים יסורים וצער, ולא זוכים לקבל את הטוב והעונג, 
שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת להם.
%break
ותירץ בזהר, "מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה", היינו דבכל 
מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים.
%break
ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, היינו שמתנת הקדוש ברוך הוא תהיה 
בשלימות גמורה, בלי שום חסרון, לכן נתן לנו ה' מקום עבודה, שנקרא 
עבודת הבחירה, שעל ידו יוכל האדם לקבל את כל טובו מה', בלא שתהיה לו 
שום בושה.
%break
כי בזמן שהאדם מקיים תורה ומצוות, כשעוד לא מרגיש שום טעם בעבודה, 
מוכרח לקיים הכל רק בבחינת אמונה. כי בזמן שהנהגת העולם בבחינת 
הסתרת פנים, אז אפשר לקיים התורה ומצוות על יסוד של האמונה.
%break
ובזמן כזה נוהג ענין בחירה, להיות מואס ברע ובוחר בטוב. כי על ידי זה 
שהאדם מקיים את הבחירה, אז הוא יכול לתקן את עצמו, שיוכל לעשות את 
כל המעשים שלא על מנת לקבל פרס, רק בכוונה לשם שמים.
%break
%page 289
כי בזמן שלא מרגישים שום טעם בעבודה, אז האדם כבר מורגל לעשות 
מעשים, אפילו בלא שכר. לכן אחר כך, כשיזכה לקבל את פנימיות התורה, 
ויזכה לאור התענוג, שאז הוא כבר נמצא במצב של גילוי פנים, מכל מקום 
הוא יוכל לקבל את אלו התענוגים רק מטעם מצוה.
%break
היינו שזו כוונת ה', שהאדם יקבל את התענוגים עליונים, כי זו מטרת 
הבריאה. אבל לא מטעם לצורך עצמו, היינו שמה שרוצה לקבל התענוגים, 
אינו מטעם שרוצה להנות את עצמו, אלא שכוונתו היא שמקבל בעל מנת 
להשפיע. וזוהי כל הכוונה שנעשה מקום של הסתרה.
%break
לכן בזמן ההסתרה יש מקום עבודה, לקבל על עצמו יראת שמים "כשור 
לעול וכחמור למשא", כדי להרגיל את עצמו לעבוד את ה', בשלא על מנת 
לקבל פרס.
%break
נמצא לפי הנ"ל, כי עיקר עבודה שניתן לנו, היא בחינת אמונה, שענינה הוא 
בחינת יראת שמים. ולהשיג יראת שמים הוא דבר גדול מאד, כמו שאמרו 
חז"ל "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא" (ברכות ל"ג ע"ב).
%break
שהכוונה, שצריכים ללמוד מקודם מהי יראת שמים, ואחר כך יש עבודה איך 
לקבל על עצמו את היראת שמים. כנ"ל שאמרו "לגבי משה הוא מילתא 
זוטרתא", משמע מעט יותר קטן ממדרגת משה הוא דבר גדול, הגם שאנחנו 
לא יכולין להבין, איך יכול להיות שיראת שמים הוא דבר כל כך גדול.
%break
והלא למי אין יראת שמים, הרי מי שמתפלל רק פעם אחת ביום, ואוכל 
מאכלים כשרים, אנו כבר אומרים עליו, שיש לו יראת שמים. לכן כאן צריכים 
לומר, שחז"ל שידעו באמת מהי יראת שמים, לכן קבעו ואמרו, שזה דבר 
גדול.
%break
ואילו אנו, יש עלינו מקודם ללמוד מהו יראת שמים, שדבר זה כל כך גדול, 
עד שאמרו חז"ל "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, 
כי זה כל האדם" וכו', 
%break
מאי כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא, כל העולם 
כולו לא נברא אלא בשביל זה, שקול זה כנגד כל העולם כולו - כל העולם 
כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו' ע"ב).
%break
מכאן משמע, שכל החיים שלנו תלויים באמונת ה', כי זה נקרא הכלי, שעל 
ידי זה יכולים לקנות הכל בעולמנו זה, שניתנה לנו את העבודה בתורה 
ומצוות, תלוי הכל בשיעור אמונה שאנו רוכשין.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, וכמו שפרש רש"י, "הקדוש ברוך הוא חשבה 
לאברהם לזכות ולצדקה", על האמונה שהאמין בו. וצריכים להבין, מדוע 
נקרא אמונה בשם צדקה, וכי איזו שייכות יש צדקה לאמונה.
%break
אלא כנ"ל, אם האדם עובד בעל מנת להשפיע ולא לקבל להנאת עצמו, זה 
דומה למי שנותן לחבירו מאה לירות, ואינו רוצה ממנו עבור המאה לירות 
שום תמורה, או מי שנותן לחבירו מאה לירות, ורוצה לקבל עבור זה חליפה 
או ארון של בגדים, בודאי אף אחד לא יאמר, 
%break
על מי שנותן מאה לירות עבור חליפה, שהוא נדבן גדול, ושיש לו לב טוב, 
שיכול ליתן לסוחר מאה לירות. והטעם הוא משום שהוא מקבל תמורה עבור 
היגיעה.
%break
מה שאין כן, מי שנותן לחבירו מאה לירות ואינו רוצה לקבל שום תמורה 
עבור זה, בודאי שיש לו נדיבות לב ורוצה לתת צדקה.
%break
לכן מי שעובד ה' על יסוד האמונה, אז עבודתו על מנת שלא לקבל פרס. כי 
אחרת, היינו אם היסוד שלו אינו על בחינת אמונה, הוא שייך דווקא למי 
שרוצה לקבל שכר עבור היגיעה, כי משתוקק תמיד להפטר מבחינת אמונה, 
ורוצה לעבוד רק על בחינת ידיעה.
%break
ועל ידי זה שעובדים את ה' בבחינת להשפיע ולא לקבל שום תמורה, זה 
נקרא דביקות בה', זאת אומרת, שעל ידי זה דבוקים בחיי החיים. 
%break
כמה שאמרו חז"ל "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" (שבת 
קל"ג ע"ב), היינו כמו שה' הוא המשפיע לתחתונים, כך האדם צריך גם כן 
לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
%page 290
ובזמן שהאדם כבר הגיע לידי מצב, שיכול לעבוד את ה' על הכוונה זו, אז 
הוא זוכה לקבל את התענוגים הרוחניים, מה שחשב ה' בכוונתו להטיב 
לנבראיו.
%break
כי אז המתנה שה' נותן תהיה בה שלימות, ולא יהיה בה שום פגם של נהמא 
דכסופא הנ"ל. כמו שאמרו חז"ל, "רבי מאיר אומר, הלומד תורה לשמה 
(היינו בכוונה להשפיע) זוכה לדברים הרבה" (פרקי אבות, פרק ו').
%break
וענין אמונה, נקרא גם כן בחינת מצוה. שיש בחינת תורה ויש בחינת מצוה, 
כמו שפירש אאמו"ר ז"ל על מאמר חז"ל, "עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע 
את עצמו ואת העולם לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב), שמצוה אחת היינו בחינת 
אמונה. 
%break
ולפי הנ"ל, ענין אמונה ויראת שמים ומצוה אחת, הוא אותו ענין, אלא שבכל 
דבר מראה על צורה אחרת.
%break
ועכשיו נוכל לפרש את הנ"ל, שמה שהירושלמי מביא בשם רבי ישמעאל, 
"ובחרת בחיים - זו אומנות", שצריך ללמד את בנו אומנות, הכוונה היא על 
בחינת אמונה. ודבר זה נקרא אומנות, משום שזהו לימוד גדול, כמה שאמרו 
חז"ל "אטו יראה מילתא זוטרתא היא".
%break
ועיקר שם אומנות, שייך בדבר התלוי בכח מעשים, מה שאין כן מי שלומד 
איזו חכמה, רפואה או הנדסה או תכונה, זה נקרא בשם חכמה ולא בשם 
אומנות, היות שזה שייך לשכל, ולא לשאר אברים.
%break
לכן, היות שענין אמונה הוא בחינת למעלה מהדעת, שהוא כנגד השכל, 
שענין אמונה שייך לומר, דווקא במקום שאין השכל מגיע שם, וזה רק בחינת 
כח, שהוא קבלת עול מלכות שמים בכח, "כשור לעול וכחמור למשא", משום 
זה, נקרא אמונה בשם אומנות.
%break
וכאן שייך ענין הבחירה של הפסוק "ובחרת בחיים". ואומנות זו מוכרח האב 
ללמד את בנו, ואם לא, חייב ללמד את עצמו. מאי טעמא, "למען תחיה 
אתה" כתיב, היינו שחיות התורה אי אפשר לקבל בלי אמונה.
%break
וכמו כן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי חזקיה, שהחיוב ללמד את בנו 
הוא מפסוק "ראה חיים עם אשה", זאת אומרת שאי אפשר לזכות לבחינת 
חיים, בלי מצות האמונה. 
%break
כי דווקא על ידי האמונה, הוא זוכה להדבק בחיי החיים, וממילא יש לו חיים 
על ידי הדבקות בהחיים. כי תורה בלי אמונה, אינה נקראת חיים.
%break
לכן אמר, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. כי התורה, בזמן 
שהיא על יסוד של אמונה, אז יכולים להרגיש את החיים שבה, ורואים אז 
שזוהי בחינת "כי היא חייך ואורך ימיך".
%break
ולפי הנ"ל נוכל לפרש מה שכתוב בתוספתא הנ"ל, שאומר, "כל שבידו 
אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור". ושאלנו, איזו שייכות יש גדר לאומנות. 
ויש לפרש על דרך הנ"ל, 
%break
שענין אומנות הוא בחינת אמונה, כי מי שיש בידו אמונה, זה דומה כמי שיש 
לו כרם גדור, שענין כרם הכוונה על כרם ה' צבאות, היינו על בחינת 
הרוחניות שיש באדם.
%break
ואז, אם יש לו אמונה, זהו דומה לגדר, ששומר מכל הדברים שיכול להזיקו. 
כי הדברים המזיקים לרוחניותו של האדם הן המחשבות זרות, וכמו כן 
רצונות רעים, שזה נקרא "בהמה וחיה נכנסין בתוכו".
%break
כי האמונה שומרת אותו מכל הקושיות, וכמו כן מכל התאוות רעות, שנקרא 
בהמה, זהו דברים של מעשה בהמה. וכמו כן חיות רעות שאינן של קדושה, 
לא יכולין לכנס בזמן שהאדם קיבל על עצמו את העול של אמונה, "ואין 
עוברין ושבין נכנסין לתוכו".
%break
%page 291
דהיינו אלו האנשים שהם תמיד עוברים על מצוות ושבים בתשובה, המה לא 
יכולין להאחז בהאדם שיש לו אמונה, מטעם שהם לא רואים מה שבתוכו. כי 
האדם שמקפיד שעבודתו תהיה בבחינת אמונה, הוא עובד בהצנע לכת, ואז 
לא רואין את כוונתו.
%break
כי האדם שעובד שלא לשמה, אז יכולין לראות את כוונתו, מטעם שהוא 
רוצה תמורה עבור היגיעה. מה שאין כן, מי שעבודתו היא על יסוד של 
אמונה, אזי המחשבה שלו היא מכוסה ואינה מגולה לאיש, ממילא אי אפשר 
להיות אחיזה לחיצונים בעבודתו.
%break
וכן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו 
אומנות כאילו מלמדו ליסטות". הנה חז"ל אמרו, כל הנהנה בעולם הזה בלא 
ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, שנאמר "גוזל אביו ואמו 
ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית".
%break
אמר רבי חנינא בן רבי פפא, חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את העולם 
לאביהם שבשמים (ברכות ל"ה).
וצריך להבין מהו הקשר מגזלן לירבעם בן נבט, וכן מדוע מי שנהנה בלא 
ברכה נקרא גזלן, וכי איזו שייכות יש לגזלן עם ברכה.
%break
והענין הוא כנ"ל, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וכדי שלא יהיה 
נהמא דכסופא נעשה מקום ההסתרה, כדי שהאדם יוכל לקבל את התענוג 
בעל מנת להשפיע להקדוש ברוך הוא. 
%break
ובאופן כזה לא יהיה שום פגם במתנת ה', כנ"ל, כפי דברי חז"ל "יותר 
משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק" (פסחים קי"ב ע"א).
%break
אלא כל זמן שאין האדם מוכן לקבל, אין השפע עליון בא לתחתונים. לכן מי 
שנהנה בעולם הזה, צריך להיות הכוונה כדי לברך את הקדוש ברוך הוא, 
זאת אומרת, שלא תהיה הכוונה מה שהוא רוצה להנות, אלא רק מה שהוא 
רוצה לברך את הקדוש ברוך הוא.
%break
ואז הקדוש ברוך הוא משפיע את ההשפעה העליונה לכנסת ישראל, כמו 
שאמרו חז"ל "עשה מצוה אחת אשריו, 
%break
שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב). היינו שעל 
ידי עשית המצוה, הוא גורם שהקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל. וזה 
פירוש, ש"מכריע את כל העולם לכף זכות".
%break
נמצא, מי שנהנה בעולם הזה בלא ברכה, שאין הכוונה לברך את הקדוש 
ברוך הוא, לכן אין הקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל, מטעם שחסר 
את הכוונה דלשם שמים.
%break
נמצא, שאדם זה גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, בזה שאינו עושה 
ברכה ורוצה להנות רק לעצמו ולא לשם שמים. לכן הוא נעשה "חבר לאיש 
משחית", לירבעם בן נבט, "שהשחית את העולם לאביהם שבשמים".
%break
וזה הכל משום שהיה חסר להם האמונה בה'. לכן אמר רבי יהודה, "כל 
שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות", שהפירוש הוא, כאילו 
מלמדו להיות גוזל את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. לכן יש חיוב גדול 
ללמוד את הענין של האמונה, כי רק על ידי זה יכולין להגיע לכל השלימות.
%break
ומכל הנ"ל, נוכל לבאר את השיעורין שנתנו בענין לימוד האומנות בעצמה. 
הנה בר קפרא אומר, "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה". ומפרש 
רבי יהודה, שהיא "מחטא דתלמיותא". וכפירוש רש"י, "מחט תלמיית, 
שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה".
%break
הנה אנו רואים, שהתפירה היא לחבר שני דברים נפרדים שיהיו לאחד. 
שענינו הוא כנ"ל, שהאדם צריך להגיע לידי השתוות עם הקדוש ברוך הוא, 
שפירושו דביקות, כמו שכתוב "לדבקה בו". 
%break
וזהו שפרש, כתלמים של מחרישה, שענינו הוא להפוך את העפר שהיה 
למטה שיהיה למעלה, ומה שהיה למעלה שיהיה למטה.
%break
כמו כן האדם, היות שיש בו שני רצונות:
א. רצון טוב, היינו להשפיע, להאמין,
ב. רצון רע, שהוא רוצה אך לקבל להנאת עצמו ושלא להאמין בה'.
%break
%page 292
וכשהאדם נולד, אז מטבעו שהרצון טוב הוא למטה אצלו בחשיבות, והוא לא 
רוצה להשתמש בו, כי זה דבר מאוס להשתמש עם רצון כזה.
%break
מה שאין כן הרצון הרע, הוא למעלה בחשיבות, וכל אימת שיש לו הזדמנות 
להשתמש עמו, הוא בתכלית העליה. היינו בעת שיכול למלא את הרצון הרע 
שבו, אין לו מצב יותר גבוה מזה, היות שזו כל תשוקתו למלאות את הרע 
שבו.
%break
לכן האדם שרוצה להתדבק בקונו, צריך להשתוות המדות, כמאמר חז"ל, 
"הדבק במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום" (שבת קל"ג ע"ב). היינו 
כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה רק להשפיע לתחתונים, 
%break
כמו כן האדם צריך לראות, שיהא רצונו רק להשפיע להקדוש ברוך הוא, ולא 
ירצה לקבל להנאת עצמו. וזו כל המטרה של עבודת האדם בהשתוות 
המדות.
%break
לכן מוכרח האדם להפוך אצלו את המדות, בדומה למחרישה, מה שהיה 
מקודם למעלה, היינו הרצון לרע, יהיה עכשיו למטה, שירגיש שכל אימת 
שהולך להשתמש עם הרצון הרע שבו, שיהיה נחשב אצלו לדבר מאוס 
ושפל.
%break
והרצון הטוב, שהיה מקודם לבחינת מטה בחשיבות, יהיה עכשיו למצב של 
מעלה. שכל אימת שיש ביכולתו לעשות דברים לשם שמים, מצב כזה הוא 
צריך להרגיש שזוהי בחינת עליה אצלו, היות שעל ידי זה הוא בא להתדבק 
בו יתברך.
%break
וזהו רק על ידי האמונה. לכן נקרא אמונה בשם אומנות נקיה וקלה. נקיה, 
היא משום שאסור להיות שם שום תערובות להנאת עצמו, אלא שיהיה רק 
לשם שמים. 
%break
כי בזמן שהאדם מאמין בגדלות הקדוש ברוך הוא, אז אין להאדם שום רצון 
וחשק, אלא להיות דבוק בו יתברך כל היום וכל הלילה, לכן נקרא בשם 
"נקיה", זאת אומרת רק לשם שמים.
%break
אבל מטרם שהאדם זוכה, שגופו יסכים לעבודת האמונה, נחשבת עבודה 
זאת לבחינת שיפלות, כי אינו רואה שמישהו יכבד אותו, בזמן שהוא עובד 
רק לשם שמים.
%break
כי אז בטח הוא צריך לראות, שתהיה עבודתו בהצנע לכת, כי אחרת אי 
אפשר להיות עבודתו נקיה. כי בזמן שהוא בעבודתו הוא בהתלהבות, ואז 
בטח ישבחו את מעשיו, ועל ידי זה מוכרח להתערב ענין של כבוד, מה 
שאחרים יכבדו אותו בזה.
%break
לכן בזמן שרוצה שלא יהיו שום תערובות, אז הוא מוכרח לעבוד בבחינת 
הצנע לכת, וממילא לא יהיה לו מזה שום כבוד, לכן עבודה נקיה היא בזויה 
אצלו. ו"קלה" הוא מלשון נקלה, היינו בזיון.
%break
וכמו כן עבודה נקיה מבוזה, מטעם כי אמונה למעלה מהדעת אין האדם 
סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל, בזמן שהדעת 
מחייבת אותו.
%break
מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשיה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי, 
כמה שאמרו חז"ל על הפסוק "מי פתי יסור הנה" - זה משה, שהכונה היא 
על בחינת האמונה. כי משה רבנו עליו השלום נקרא משה רעיא מהימנא, 
שהוא בעל האמונה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל.
%break
ועל דרך זה יש לפרש את דברי רבי, "אין לך אומנות עוברת מן העולם", 
וכמו שפרש רש"י, בין שהיא מאוסה ובין שהיא נקיה. כי דעתו של רבי, שאין 
כל העולם מסוגל לעבוד עבודה נקיה, שפירושה הוא כנ"ל, 
%break
כי דווקא האדם שיש לו נטיה לעבודה של אמת, הוא מסוגל לעבוד עבודה 
נקיה, היינו שלא יהיו שם איזה תערובות של שלא לשמה.
%break
מה שאין כן רובא דעלמא, כל מחשבותיהם בנויות על דעת העולם, שאין 
להם דעת ורצון חזק שיוכלו לתת מרץ וכח להשיג מה שהם רוצים. אלא הם 
עובדים לכלל כולו, ומה שהקהל מחייב הם עושים, ואין להם רשות לעשות 
בעולם מה שהם מבינים ורוצים, אלא הם תלויים בדעת הקהל.
%break
%page 293
לכן כשנותנים איזו מצוה להרבים, אזי מוכרחים לראות שהרבים יוכלו לקיים.
%break
לכן אומר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם", אלא העיקר הוא שהאדם 
יקבל על עצמו עול מלכות שמים, בין שהיא נקיה, היינו שכולו לשם שמים, 
ובין שהיא מאוסה, היינו שיש שם תערובות דשלא לשם שמים. משום דבכל 
אומנות יש בה צורך, דמתוך שלא לשמה באים לשמה.
%break
כמו שאמרו חז"ל "אלף בני אדם נכנסים למקרא... ואחד להוראה" (ויק"ר 
פ"ב א'), שהמשמעות, שעל ידי זה שאלף נכנסין, זה גורם שתהיה מציאות 
שיצא אחד להוראה. לכן אמר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם".
%break
אבל "אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה". הוריו, פירושו מחשבה, 
כי בכל מעשה מוכרח להיות מקודם מחשבה וגורם, שזו תהיה הסיבה 
שתחייב אותו לעשות את המעשה הזה. לכן הוריו היינו המחשבה, שתגרום 
לו לעשות תורה ומצוות.
%break
אומנות מעולה, היינו שיהא מועיל להביא את האדם למטרה שבשבילה 
נברא, שהיא שיעסוק בתורה ומצוות לשם שמים, ועל ידי זה יזכה לקבל את 
הטוב והעונג מה שחשב הקדוש ברוך הוא לתת.
%break
ואז תהיה לו הרגשת האושר, בגלל כל מה שרכש על ידי יגיעתו בתורה 
ומצוות. מה שאין כן אם אין המחשבה לשם שמים, אז אינו יכול להגיע 
למטרה, ונמצא שאמונתו פגומה.
%break
לכן אמר רבי, "אוי לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה", כיון שהאמונה 
שלו מעורבת עם שלא לשמה הרי זאת אמונה פגומה כנ"ל. לכן צריכים 
להשתדל שהוריו, היינו הסיבה, יהיה לשם שמים.
%break
ובזה יהיה מובן דברי חז"ל, "אשרי מי שרואה הוריו באומנות מעולה". 
ושאלנו, הרי זהו דבר שאין בידו לתקן, שהרי אם הוא נולד להורים כאלו, מה 
יש לו לעשות. ולפי הנ"ל, אתי שפיר, שהכוונה הוא עליו בעצמו, שהוא צריך 
להשתדל שהמחשבה והגורם לתורה ומצוות, יהיה בכוונה לשם שמים, כנ"ל.
%break
ועל דרך זה, מה שכתוב בזהר שמות, "כתיב, אין העולם מתקיים אלא על 
הריח". ועל דרך זה יש לפרש "אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי".
%break
"בָשַם", היינו בשמים, שהנאתם הוא הריח שעולה ממטה למעלה. והרמז, 
שהאומנות שלו תהיה בכוונה של להשפיע נחת רוח למעלה, שהאדם נבחן 
למטה והקדוש ברוך הוא למעלה. נמצא שהאדם שולח את כל תענוגיו 
להקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה.
%break
"בורסקי" הוא עיבוד עורות, שמעלה סרחון גדול. שפירושו הוא, בזמן שהוא 
רואה שמעבודתו לא יהיה שלא לשמה, אלא שהוא צריך לעסוק בעבודה רק 
לשם שמים, אזי נמאסת לו העבודה ומעלה סרחון בעיניו.
%break
ומקום שצריך להיות תענוג, בעת שהוא רואה שיש לו עכשיו הזדמנות לעבוד 
לשם שמים, אבל הוא לא מסוגל לכך, לכן במצב שאינו רואה את התמורה 
של עבודתו, אז הוא מרגיש בעצמו כבדות ועצלות ושיפלות, ולב רגז ודאבון 
נפש.
%break
לכן, הגם שעבודתו היא אינה על הכוונה דשלא לשם שמים, מכל מקום חסר 
לו השמחה והטוב לב, ממה שהוא עכשיו משפיע נחת רוח לקדוש ברוך הוא.
%break
והגם ש"אי אפשר בלא בורסקי", זאת אומרת האדם מוכרח להגיע לידי מצב 
כזה, כי המקום הזה הוא המעבר בין לשמה לשלא לשמה, אבל אוי לו מי 
שנשאר במקום הזה, שהוא תחנת ביניים, ואינו ממשיך ללכת להמטרה, 
שירצה להתענג אל ה'.
%break
ומפרש יותר ואומר, "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות". "אשרי מי 
שבניו זכרים ואוי לו מי שבניו נקבות". והקושיא מפורסמת, מהו בניו נקבות.
%break
%page 294
ויש לומר, שידוע מספרי יראים שהמשפיע והנותן מכונה בשם "זכר", 
והמקבל והבעל חסרון מכונה בשם "נקבה". 
%break
וזהו שאומר, שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, היינו שמוכרח 
להיות בעולם המצב דשלא לשמה, הנבחן לבחינת נוטל הנאה לעצמו, אחרת 
אי אפשר להתחיל לעסוק בתורה ומצוות.
%break
ויש לפעמים שהסיבה היה השלא לשמה, אבל בשעת מעשה, הוא בא לידי 
הרהורי תשובה ועושה המצוה על הכוונה לשם שמים, שפירושו שכוונתו הוא 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזה נבחן לבחינת "בניו זכרים". 
%break
לכן הוא אומר "אוי לו מי שבניו נקבות", זאת אומרת שהמעשים שהוא עושה 
הם גם כן על הכוונה לקבל שכר, שזה נבחן ל"בניו נקבות".
%break
ורבי נהוראי אומר "מניח אני את כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני 
אלא תורה", זה אינו מדבר להכלל איך שיתנהגו, אלא זה מדבר ממדרגתו 
עצמו, שהוא כבר זכה ליראת שמים בקביעות.
%break
לכן הוא אומר, שהוא מניח את כל אומנות, היינו שעכשיו הוא מניח את 
האמונה הפגומה, ואת האמונה המעולה, היות שהוא כבר עבר את ב' מיני 
אמונה, ועכשיו הוא מלמד את בנו, זאת אומרת, המעשה שלו, הנקרא "בן" 
כנ"ל, אלא תורה.
%break
ומפרש את הטעם, שהוא משום ש"כל אומנות שבעולם אינה עומדת לו אלא 
בעת ילדותו". ופירש רש"י, "כל אומנויות אין להם שכר לאחר זמן, אלא שכר 
המצוי להם בשעתן".
%break
הנה אמונה, נקראת בחינת מצוה, שקבלת עול מלכות שמים היא מצוה. 
וחז"ל אמרו, "מצוה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה. תורה, בין בעידנא 
דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא" (סוטה כ"א ע"ב).
%break
וההבדל בין תורה למצוה, כי אנו רואים בתורה, שמה שהאדם למד אתמול 
או לפני כן, הוא יכול לזכור ולהשתמש בדברים עמה או לחזור על אותם 
הדינים שלמד, ולידע איך להתנהג לפי מה שלמד מזמן. לכן התורה מגנא 
ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה, היות שהוא יכול לזכור מה שלמד מזמן.
%break
מה שאין כן אמונה, שהיא מצוה, זה שייך רק בעידנא דעסיק בה, כי בכל 
פעם שהאדם מקבל על עצמו את העול של קבלת מלכות שמים, הוא מצוה, 
ומצוה היא בחינת עשיה. ולא שייך כאן זכירה כמו בתורה, אלא כל מעשה 
ומעשה הוא ענין בפני עצמו.
%break
לכן בעת מעשה היא מגנא ומצלא, שלא שייך לומר שהוא זוכר שקיבל על 
עצמו את העול דקבלת מלכות שמים לפני זמן מה, כי זה לא יועיל לו. אלא 
בכל זמן שהוא נמצא הוא צריך לאמונה, ואי אפשר לומר, שעכשיו אין הוא 
זקוק לעול האמונה.
%break
ומשום זה, כל קבלה וקבלה היא מצוה חדשה, לכן נקרא בחינת אמונה, 
בחינת נער וילדות. כי ענין זקנה שייך לומר על דבר שהיה לפני זמן מה. 
והיות שעול האמונה צריכים תמיד לחדש, לכן לא שייך בזה זקנה, ותמיד 
זהו נקרא בשם נער.
%break
וזה שאומר מניח וכו', שאינה עומדת לו אלא בעת ילדותו, כי אמונה היא 
מגנא ומצלא רק בעידנא דעסיק בה. וכמו שפירש רש"י, "כל אומנויות אין 
להם שכר לאחר זמן, אלא שכר המצוי להם בשעתן", שהכוונה היא שמגנא 
ומצלא רק בעידנא דעסיק בה כנ"ל.
%break
אבל תורה אינה כן, אלא עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית 
ותקוה בעת זקנותו. וכמו שפירש רש"י, אבל תורה מתן שכרן בא מאליו 
לאורך ימים, ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן 
הקודמות.
%break
היינו כנ"ל, שתורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן הוא 
מפרש שעומדת לו בעת ילדותו, היינו בעידנא דעסיק, ונותנת לו אחרית 
ותקוה בעת זקנותו, היינו אפילו בעידנא דלא עסיק בה.
%break
%page 295
ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות, שהפירוש 
הוא שמגנא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן אומר רבי נהוראי שהוא 
בעצמו עושה כך, היות שהוא כבר קיבל על עצמו את הענין של אמונה 
בקביעות.
%break
לכן הוא אומר, "מניח אני כל אומנות", היות שכבר זכה למדרגה זו בקביעות, 
מה שאין כן לשאר אנשים.
%break
%H 798. מעלת הקטן
%break
"המשביע בטוב עדיך". פירוש שה' יתברך נותן כל כך שפע לאדם, עד שהוא 
נעשה שבע עם מדת טובו של ה' יתברך. אזי נעשה האדם "עד" על מדתו 
של ה' יתברך על מה שנקרא טוב ומטיב, 
%break
ש"עדיך" הוא מלשון עדות. נמצא שהטובות הם בעצמם העדות. ואם תשאל, 
למה אין כל הכלל מקבלים את הטובות הללו ורק ליחידי סגולה המה הראוים 
להיות המקבלי השפע.
%break
והענין הוא, שיש חילוק בין סוגי בני אדם, שהם בחינת מקבלים ברצון לקבל, 
ולסוגי בני אדם, שהם בעל מנת להשפיע. והבחן ביניהם הוא מקצה להקצה, 
כי זה ידוע, כי כל הכלי לקבלת הטוב הוא השבח והודיה.
%break
כי עד כמה שהוא מרחיב הכלי ברצון הזו, כך הוא מסוגל לטעום טעם בשפע. 
כי השפע בעצמה דומה לים הגדול. ויש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי 
ששואב עם דלי, וכן הלאה, הכל נמדד לפי הכלי.
%break
ואם אנו אומרים שהשבח והודיה הוא הכלי, כי לפי ההרגשה כך הוא 
ההודיה, כי אם האדם מתגבר תכף כשמרגיש ישועות ה' יתברך ונותן שבח 
והודיה, אזי על ידי זה הוא מקיים וממשיך השפע ביתר שאת וביתר עז. 
%break
שעל ידי ההודיה נתרשם בו הנותן השפע על כל האבריו, שעד כמה שהוא 
מרגיש מי הנותן, כך מתרחב אצלו הכלי לקבל השפע.
%break
נמצא שדבר זה שייך רק במשפיע ולא במקבל, משום שאצל המקבל נעשה 
הבורא יתברך למחויב. ואצל מחויב אינו נוהג שבח והודיה, כי כן הוא הטבע, 
כמו בן אצל אביו, אינו נוהג הודאה.
%break
מה שאין כן אדם מן השוק, שעושה טובה עם חברו, אזי הוא מהלל ומשבח 
אותו. ולפי מדת ההתרחקות, כן הוא מדת ההודאות. והטעם הוא כי לפי 
מדת הקירבה, כך הוא נעשה למחויב. 
%break
ומי שרחוק מחברו, הוא מחויב אצלו יותר, מטעם חסד, ממילא הוא נעשה 
להפך, שהשני נעשה למחייב להלל ולשבח אותו.
ומי שהוא מקבל אזי כל כמה שנותנים לו, נעשה אצלו ה' יתברך למחויב, 
כדוגמת מי שנותן בכל יום לבנו הקטן גרוש אחד.
%break
ואחר כך נתעורר באב מדת האהבה לבנו, ורוצה לעשות לו הטובה, אזי הוא 
נותן לו חמשה גרוש. ואזי בטח שהקטן, שרואה שהיום קיבל מהאב מתנה 
יותר גדולה, 
%break
הוא מתפעל ורוצה לתת לאב הודאה על זה. אבל לאחר שאביו רוצה לתת לו 
הגרוש אחד כרגיל, אזי בנו נתמלא חימה על אביו, על הגירעון שקבל עכשיו.
%break
נמצא שהעודף שקיבל אתמול, לא די שהוסיף לבנו התקרבות, אלא לפי שעל 
ידי ריבוי הטוב נתרחק ממנו, מטעם שאביו אצלו הוא מחייב, אזי הקטן רוצה 
שכל יום צריך האב להוסיף. 
%break
ואם לאו, כל המתנותיו לא עלו אצלו בשם. ואצל המקבל הוא כמו שאמרו 
חז"ל, "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים.
%break
מה שאין כן מי שהוא משפיע, אזי אצלו לא שייך לומר שה' יתברך נעשה 
אצלו למחויב, ממילא הוא יכול תמיד להלל ולשבח. ואם נותן לו לפעמים 
מתנה יותר גדולה, אזי הוא נותן שבח יותר גדול, 
%break
%page 296
מטעם שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום זכות, שה' יתברך ישפיע לו. וכל 
ההשפעות, שהוא מקבל, כוונתו רק שיצמח מזה שבח היותר גדול לה' 
יתברך.
%break
ומזה נבין מה שאמרו חז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים, אין הצדיקים 
גמורים יכולים לעמוד.
%break
וזה ידוע שאי אפשר להיות צדיק גמור, אם לא היה מקודם בעל תשובה. כי 
"עייר פרא אדם יולד". אלא בטח שעשה תשובה. 
%break
ובזמן שעשה תשובה, וה' יתברך קיבל תשובתו, בטח שהיה מרגיש קטנותו, 
והיה לו אז ההרגשה היותר גדולה, איך להלל ולשבח לבורא יתברך, שראה 
אז, ש"מאשפות ירים אביון".
%break
אבל אחר כך, שהולך איזה ימים, הוא רואה שהוא כבר צדיק גמור. והאמת 
הוא כן, שהוא צדיק גמור. נמצא, שחסר אצלו הרגשת השיפלות שלו של עת 
התשובה, נמצא שהשבח והודיה אצלו נתקטן. 
%break
נמצא שהוא עכשיו יותר קטן מבעלי תשובה. זאת אומרת מזמן הקודם. 
ואפשר שזה כוונה מה שכתוב, מאן דרב הוא זעיר אפילו רב באמת.
%break
וזה ענין "כי רם ה' ושפל יראה", היינו שיש חשק להתחבר עם דבר קטן. כי 
לעשות דבר קטן ושיהיה דומה לדבר גדול, זה דבר פלא. ואפילו בגשמיות, 
רואים שבדבר קטנים הדומים לגדולים יש להם ערך יותר גדול. 
%break
לכן יש חשק עליון להתחבר לקטנים. לכן אפילו שהאדם נעשה לצדיק גדול, 
אין זאת אומרת שהאדם נעשה גדול, אלא ה' יתברך נעשה גדול אצל 
הצדיק.
%break
לכן בזמן שהאדם מתגאה, אז אומר לו ה' יתברך, אם לגדולים אני צריך, יש 
לי למעלה יותר גדולים.
%break
%H 24. עיקר מה שחסר לנו
%break
עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר 
לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות 
שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. 
%break
וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה 
שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.
%break
וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו 
יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי 
תענוג אין כח לעבודה. 
%break
אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה 
דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות 
"רובץ תחת משאו".
%break
מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, 
בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, 
שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש 
למלך חשוב.
%break
ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו 
כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת 
להשפיע. 
%break
כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה 
יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, 
יש לו הנאה מזה.
%break
ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם 
חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. 
%break
%page 297
רואים אנו דבר חדש, שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו 
קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת 
להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה.
%break
ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת 
קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה 
דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה.
%break
היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה 
בבחינת השפעה.
%break
%H 397. קחו מאתכם תרומה לה'
%break
"קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה".
ענין שצריכים לקחת מאתכם, הכוונה מאתכם ממש, היינו מגופו של אדם 
ממש. ופירשו בזהר הקדוש, תרומה פירושו תרום ה', שצריכים להעלות את 
ה' לה-ו'.
%break
וכעין זה כתוב בזהר הקדוש, תשובה נקרא תשוב ה' לגבי ו', שענינו הוא, 
מפרש בהסולם, שה' נקרא מלכות, שהוא ענין הכלי המקבל צריך להשיב 
אותו לו', שו' נקרא המשפיע. ובזמן שהאדם עוסק בעניני השפעה, אז 
בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא.
%break
אז הוא גורם בשורש נשמתו מה שיכלל בהמלכות, שגם תהיה בעל מנת 
להשפיע, כמו שהאדם דלמטה עוסק בהשפעה. וזה נקרא יחוד קודשא בריך 
הוא ושכינתיה.
%break
ועם זה מובן תרומת ה'. שהוא ענין כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת 
דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, 
הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל 
מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות.
%break
כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא 
משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך 
לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי 
לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא.
%break
ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש 
ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. וזה פירושו, 
"קחו מאתכם תרומה לה'", היינו שהכלי קבלה של האדם יתנו לה', שנקרא 
ביטול במסירות נפש לה'.
%break
שעל ידי זה שהאדם יתן את ההתעוררות להרים את ה' מעפר, אז הקדוש 
ברוך הוא יעזור מלמעלה, שיהיה "כל נדיב לבו יביאה". שענינו הוא, שכל 
הלב יסכים להדבר של מסירות נפש לה', שפירושו "כל נדיב לבו יביאה את 
תרומת ה'", שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
אבל לפני זה צריכים להתחיל את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, 
בין במוחא ובין בליבא, היינו בעל מנת להשפיע.
%break
כי אלו אנשים שהם מחוסרי עבודה בגשמיות זה נובע מסיבת שהם לא 
רוצים לעבוד במחיר נמוך. מה שאין כן אם כולם היו מסכימים לעבוד בלי 
תמורה, אז היה עבודה לכולם. 
%break
אלא היות שרוצים מחיר עבור עבודתם, לכן לא תמיד הבעל הבית יכול 
להחזיק פועלים, משום שאין לו לשלם עבור טרחתם.
%break
לכן בלי תשלום אינו מרגיש רצון לעבוד, ולפיכך אינו עובד. אבל ברוחניות 
מה שאומרים שהאדם צריך לעבוד בלי תמורה, הוא מסיבת דביקות, הנקרא 
השתוות הצורה, בכדי שלא יהיה נהמא דכיסופא. 
%break
%page 298
וכל עבודתו צריכה להיות על יסוד "בגין דאיהו רב ושליט". לכן כשמגיעים 
לידי מצב זה שאינו מקבל לעצמו כלום, זוהי כל החשיבות שלו.
%break
%H 587. עליון מברר לצורך התחתון
%break
עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע (מטעם ש"אין חבוש מתיר את עצמו"). 
והעליון עושה מסך על מ"ן דתחתון, היינו כוח הדוחה, עד שיהיה בחינת 
מקבל על מנת להשפיע. ורק אז נתפס האור בהמ"ן.
%break
פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. 
שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור 
ישר, שפע עליונה, השפעה. והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו 
שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה.
%break
והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון 
להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק 
השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, 
%break
כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל 
לחפש אחרי תענוגים רוחניים.
%break
נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, 
עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא 
רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע.
%break
היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה 
שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי 
להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו.
%break
ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא 
כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה 
להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון 
לשמה, ולא על חשבון עצמו.
%break
וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא 
מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון 
רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו.
%break
וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את 
הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא 
הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה".
%break
%H 273. גיבור שבגבורים
%break
"איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג).
על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), 
היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע.
%break
%page 299
ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל 
"בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא 
שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', 
נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים.
%break
%H 736. מיעוט הירח
%break
"ושעיר חטאת אחד לה'", אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו עלי כפרה על 
שמיעטתי את הירח.
%break
ויש לשאול:
א. איך שייך לומר כביכול חטא על המיעוט, שהקדוש ברוך הוא עשה חטא.
ב. אם זה כביכול כמו חטא, למה הוא עשה את זה.
ג. למה על ידי הקורבן של ראש חודש יכופר החטא.
%break
ד. אנו אומרים בקידוש הלבנה "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". ומאי 
איכפת לו שהלבנה תהא נשארת בפגמה. וכי הלבנה היא בחינת בעלת 
הרגש, שתהיה בעל חסרון, אם יש לה פגם.
%break
ה. יש כלל: מי שחוטא מביא כפרה. ולמה ישראל צריך לו להביא כפרה.
הנה חז"ל אמרו, "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה".
%break
שענין שמש הוא הרמז לבחינת ידיעה, כמו שדרשו חז"ל (ריש פסחים) על 
פסוק "לאור יקום רוצח", אי פשיטא לך מילתא כנהורא, היינו ידיעה ברורה 
נקרא בחינת שמש, ואי מספקא לך מילתא כלילה. 
%break
ששליטת הלבנה בלילה הוא הרמז על בחינת מלכות, ששליט בלילה, 
כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, היינו במקום שיש ספק מצד הדעת, אז שייך 
בחינת אמונה.
%break
וקודם המיעוט היתה בחינת מלכות שמים בגדלות, היינו מבחינת הגדלות, 
היה האדם יכול להרגיש בקבלת עול מלכות שמים תכף בחינת תענוג נפלא 
לאין קץ, ואז היה בנקל ללכת בדרכי השם.
%break
אבל לאחר מיעוט הירח, נעשה ענין בעת שהאדם מקבל עול מלכות שמים 
הוא מרגיש בחינת עול בלי תענוג. אלא שהוא מקבל את בחינת האמונה 
בבחינת כוח, "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
נמצא, שעל ידי המיעוט יש מקום שהאדם יבוא לידי חטא, היינו שלא ירצה 
לקבל עליו את העול מלכות שמים. ומביא לאדם רוח כפירה, חס ושלום. 
והקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא.
%break
כי דווקא במקום שאין התענוג מגולה, אזי יש מקום לעבוד שלא על מנת 
לקבל פרס. נמצא שהמיעוט הוא תיקון, שהאדם יוכל לבוא לעבוד לשמה, 
היינו שלא להנות את עצמו, אלא לשם שמים.
%break
ולפי זה יוצא שהמיעוט הוא הגורם והסיבה שהאדם יוכל לבוא לשלימות 
הנצחי. אבל יחד עם זה התיקון נמצא גורם אחר, היינו זהו גורם, שהאדם 
יוכל לחטוא, משום שעל ידי זה המיעוט המלכות, 
%break
האדם מתרחק מעבודת הקבלת עול מלכות שמים. אם כן זה כביכול כמו 
שלפני עוור לא תתן מכשול, שמזה המיעוט האדם יכול לבוא לידי כשלון.
%break
נמצא זה כאילו חטא וצריך כפרה. וכפרה זו דווקא על ידי ישראל יכולה 
לבוא. אלא ענין הקורבן הוא, לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, שענין 
קירוב, היינו השתוות הצורה. 
%break
היינו בזמן שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים שלא על מנת לקבל פרס 
אלא להשפיע, זה נקרא בחינת התקרבות. וזה ענין קרבן לה'.
%break
%page 300
נמצא בזה שהאדם מקבל עליו את העבודה בעל מנת להשפיע, הוא מתקן 
את חטא של מיעוט הירח. כי מיעוט המלכות הוא הגורם, שהאדם יוכל לבוא 
לידי עבודה בעל מנת להשפיע.
%break
נמצא שאגלאי מלתא למפרע, שזה לא היה חטא, אלא להפך, שזה היה 
גורם, שהאדם יוכל לבוא לשלמות, כי לולא זאת המיעוט לא היה שום 
אפשרות שהאדם יוכל לעבוד בבחינת השפעה, כנ"ל. אזי ממילא רואים, 
שלא היה כאן שום חטא, אלא להפך, תיקון המביא לידי השלמות.
%break
נמצא, שדווקא ישראל יכולים להביא כפרה. היינו עם הקורבן עובר החטא. 
וזה ענין שאנו מתפללים "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה", היינו שמלכות 
תאיר בשלמותה. וזה על ידי תיקון מעשינו בעבודה על מנת להשפיע.
%break
%H 21. קידוש החודש
%break
"החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב).
ופירש רש"י, "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה 
ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו "כזה ראה 
וקדש"".
%break
המפרשים שאלו, מה הוא שהיה קשה כל כך למשה ענין קידוש הלבנה. ועוד 
מה הענין, "והראה לו באצבע", מה מרמזת לנו תיבת אצבע.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שענין הלבנה מרמז על מלכות, שענינו הוא קבלת עול 
מלכות שמים. שהיה קשה למשה, איך להגיד לעם ישראל, שיקבלו עליהם 
עול מלכות שמים, 
%break
בזמן שהם מרגישים הסתרה. והשכל מחייב, שאילו היה בא לעם ישראל 
שיקבלו עליהם בחינת מלכות שמים עם איזה גילוי אלקות, אז יש מקום 
לדבר עמהם.
%break
אבל עם הכוונה שהלבנה היא לא בזמן המילוי צריך לקדש אותה אלא בעת 
המולד, ואז עוד לא ניכר איך שהיא מקבלת אור השמש ואז אינה מאירה, 
ואז זמן שצריכים לקדש אותה.
%break
הפירוש הוא, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה 
הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות 
שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה 
מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו.
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא 
הכל למעלה מהדעת.
%break
ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא 
נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל 
על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו.
%break
ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא 
נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל 
שאפשר להיות בעולם.
%break
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו 
כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה 
תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן 
להאמין.
%break
מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל לקבל 
עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, הוא צריך לקבל את 
מלכות שמים ללא תנאים.
%break
%page 301
וזה שנתקשה משה, איך הוא יכול לבוא לעם ישראל עם בחינת שיפלות 
כזאת. ועל זה הקדוש ברוך הוא הראה לו באצבע ואמר לו ״כזה ראה 
וקדש״, היינו בחינת לבנה בזמן המולד, שעוד לא ניכרת בה מעלתה.
%break
ודוקא על ידי קבלת מלכות שמים בבחינת שיפלות, יתגלה אחר כך על בסיס 
זה מה שאמרו חז"ל וזו לשונם, אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא 
לעשות מחול לצדיקים, 
%break
והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר, "ואמר 
ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה 
בישועתו", עד כאן לשונו (תענית ל"א).
%break
נמצא, הרמז שהקדוש ברוך הוא מראה באצבע את הלבנה ואמר לו, "כזה", 
זוכים על ידי זה שכל אחד ואחד מראה באצבעו, ״הנה אלקינו זה״.
%break
%H 875. ג' קוים - ד
%break
"איזו היא מחלוקת לשם שמים וכו', ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח 
ועדתו". מקשים העולם, מדוע לא כתיב משה, וקרח ועדתו, כמו שכתוב אצל 
הלל ושמאי.
%break
בכדי להבין את הנ"ל צריכים לדעת מה הוא הפירוש "לשם שמים". הזהר 
הקדוש מפרש: לשם שמים, היינו זעיר אנפין. מפורש בסולם, כי ענין 
המחלוקת של שמאי והלל, הוא ענין של קו ימין, וקו שמאל. והיות שקו ימין 
לבד אין בו שלימות, כי אין בו חכמה, וקו שמאל אין בו שלימות, 
%break
הגם שיש בו חכמה, אבל מכל מקום אין שם חסדים, שהוא הלבוש על חכמה 
שבלי הלבוש הזה, הוא נמצא בחושך. נמצא שעל ידי המחלוקת שכל אחד 
מראה לשני, שאין בו שלימות, ומראה לו את החסרון בקו של שני, זה גורם 
שהשני קוים נכללים זה מזה, היינו ששניהם באים לידי קו האמצעי, 
%break
הנקרא זעיר אנפין, שהוא הקו האמצעי בהפרצופים. וזעיר אנפין נקרא, "שם 
שמים". מתבאר שאם לא היתה המחלוקת, היה כל אחר נשאר בקו שלו, לכן 
היתה מחלוקת בכדי להגיע לשם שמים.
%break
מה שאם כן קרח ועדתו, הם הלכו בקו שמאל, ורצו להשאר בקו שמאל, היינו 
רצו להשאר בחכמה בלי חסדים. הם רוצים את המטרה שהוא להטיב 
לנבראיו, בלי הלבוש של חסדים. וזה ענין מה שאמרו חז"ל: "קרח פקח 
היה", היינו כנ"ל שרצו להשאר בקו שמאל שהיא חכמה בלי חסדים. 
%break
נמצא שמחלוקת קרח ועדתו היה, שלא לשם שמים, היינו בכדי להגיע לקו 
האמצעי, שנקרא שמים, שהוא חסדים. מה שאם כן משה בודאי היה נכלל 
מקו האמצעי, כי משה נקרא בשם "דעת", שהוא קו אמצעי. כמו שכתוב 
בזהר הקדוש, 
%break
כי יעקב הוא בחינת תפארת ומשה הוא בחינת דעת. לכן משה בחינתו היה 
לשם שמים, לכן לא אמרו "מחלוקת משה וקרח" נקרא שלא לשמים, כי 
בודאי שבחינתו של משה היה בחינת שמים.
%break
וענין קו ימין וקו שמאל נוהג אפילו בזמן עבודה של הכנה, היינו אפילו בעוד 
שטרם זכה האדם להכנס להיכל המלך. כי כדי להכנס להיכל המלך מוכרח 
האדם לזכות לבחינת לשמה, 
%break
כמו שמובא במסכת אבות (פרק ששי): "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה 
לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלין לו רזי תורה", אז נקרא שהוא נכנס 
בהיכל המלך.
%break
ושם ברזי תורה מתחיל הענין, של קו ימין הנקרא חסד, וקו שמאל הנקרא 
גבורה כמו שכתוב ב"פתח אליהו": "חסד דרועא (יד) ימינא, גבורה דרועא 
(יד) שמאלא". שרק בבחינת רזי תורה, מתפרשים כל הענינים האלו, על 
דרך האמת. 
%break
%page 302
אבל מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל 
מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו 
שהם, 
%break
אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו 
הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, 
המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים.
%break
וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק 
בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, 
מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים. 
%break
מה שאם כן בתורה הנגלית, הוא צריך להאמין שכל התורה כולה, הוא 
שמותיו של הקב"ה, נמצא שהענינים האלה הם יותר מסוגלים (כמבואר 
בספר מתן תורה).
%break
וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות 
להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד 
הזה, 
%break
שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא 
עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, 
ולהדבק בו יתברך.
%break
וגם כאן בעבודה דבחינת הכנה אנו לומדים תיקון קוים, הנמשכים בבחינת 
ענף ושורש. הנה ימין נקרא חסד, והוא בחינת חסדים מכוסים, שהיא 
הבחינה למעלה מהדעת, והוא נקרא בחינת "כי חפץ חסד", 
%break
שאינו צריך לשום דבר, אלא הוא שמח בחלקו, ממה שיש לו, ואומר כמה 
שנתנו לו משמים מתנה, שיהיה לו אחיזה בתורה ומצוות, די לו.
%break
והגם שהוא רואה שהוא מקיים התורה ומצות רק מבחינת החינוך, שחינכו 
אותו כך, והחינוך הזה לא חשוב אם חינכו אותו בזמן שהיה קטן, או שחינכו 
לו בזמן שכבר היה גדול בשנים, 
%break
לא חשוב, אלא כל תחילת עבודה מתחיל מחינוך; וזה עוד לא נקרא קו ימין, 
כי לא שייך לומר ימין אלא בזמן שיש לו שני קוים אז אומרים הראשון נקרא 
ימין והשני שמאל.
%break
אלא אח"כ, כשיש לו בקורת והוא מתחיל לעבוד על חשבון עצמו, והוא רוצה 
אז לדעת מה מטרתו בחיים, וכשהוא משתוקק למה שהוא, הוא עושה 
חשבון לעצמו, אם על ידי השתוקקות זו, הוא יגיע לאיזה מטרה ובעיקר, מהו 
מטרת הבריאה, ורואה שכתוב בכל המקומות שהיא, 
%break
להטיב לנבראיו, והוא רואה שעוד לא מרגיש שום טוב והעונג, ושואל לעצמו, 
אם כן למה הוא לא מרגיש את הטוב והעונג של מטרת הבריאה, אבל על זה 
הוא רואה תירוץ, שצריכים מקודם לבוא לידי השתוות הצורה ורק אח"כ 
יכולים להגיע לידי הרגשת טוב ועונג.
%break
ובכדי להגיע לבחינת השפעה הנקרא השתוות הצורה אז עבודה שלו הוא 
בדרך חקירות ובדיקות אם באמת, הוא הולך על המסלול של אהבת הזולת, 
אחרת לא אפשר להגיע לידי דבקות בה' הנקרא: "הדבק במידותיו, מה הוא 
רחום אף אתה רחום".
%break
ואם הוא רואה אז שהוא נמצא עדיין באהבה עצמית ועוד לא זז כמלא נימא 
ממצב שיפלותו, אזי הוא בא לפעמים לידי יאוש. ויש לפעמים שלא לבד שלא 
הלך קדימה, אלא הוא מרגיש שהלך אחורה. ובזמן כזה, קשה לו לקיים 
תורה ומצוות בשמחה, אלא להיפוך, רק בעצבות הוא נמצא כל הזמן, 
%break
ואז לפעמים עולם חשך בעדו, כי העצבות מביא לו, הרבה מחשבות ורצונות, 
שהם ממש נגד המטרה שהוא רוצה להגיע, המצב הזה נקרא קו שמאל, כי 
דבר הצריך תיקון נקרא שמאל.
%break
ואז כשאדם כבר בא לקו שמאל, והוא רואה את מצבו, איך שהוא ריקן מכל, 
אז הוא צריך לעבור לקו של ימין. כי בזמן שיש לו שמאל אז שייך לומר ימין, 
וימין נקרא שלימות, כנ"ל, שמטרם שיש לו שמאל, הוא נקרא סתם קו, 
מטעם שאי אפשר להיות ימין בלי שמאל, 
%break
%page 303
לכן עכשיו הקו הראשון שהוא בחינת שלימות, הוא חוזר עכשיו לקו הזה, 
משום שכאן הוא הבסיס, שממנו בונים כל הבנין הנקרא בחינה שהוא 
למעלה מהדעת, כיון שיש לו עכשיו דעת שרואה את מצבו האמיתי, שאין לו 
שום דבר אחיזה ברוחנית.
%break
דהיינו מצד השכל הוא כולו חושך, בא עתה הזמן ללכת למעלה מהדעת, 
ולומר: "עיניים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו" וכו', אלא שש ושמח 
בזה שהוא זכה לקיים מצוות ה' אשר צוה לנו על ידי משה רבנו עליו השלום. 
ואף על פי שלא מרגיש בזה שום טעם והבנה, 
%break
מכל מקום למעלה מהדעת הוא מאמין שזהו זכיה גדולה לו בזה שהוא יכול 
לקיים מצות ה' בפשיטות, מה שיש אנשים אחרים, שגם את זה אין להם, 
והוא מאמין שהכל בא מן השמים, 
%break
ולאחרים נתנו רק להנות משטויות מה שמותאם, לבהמות ולחיות וכדומה, 
ולו נתנו, מחשבה ורצון לראות איך שכל החיים שלהם הוא שטות והבל.
%break
לכן הוא מחשיב את המתנה זו "כמוצא שלל רב", והוא נמצא תמיד 
בהתפעלות גדולה מחמת חשיבות זו, וזה חשוב אצלו כאילו זכה להמדרגות 
הכי גבוהות, אז נקרא זה קו ימין שלימות, משום שדוקא ע"י זה שהאדם 
בשמחה יש לו בחינת דבקות בה', 
%break
כמו שאמרו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", והיות שהוא נמצא 
עכשיו במצב של שלימות אז יש לו מקום במה לשמוח.
%break
לכן אפילו בזמן ההכנה, יש מקום שיכול לקבל הארה מלמעלה, אעפ"י שאינו 
יכול להיות אצלו הארה זו בקביעות, מכל מקום קצת קשר עם רוחניות הוא 
רווח גדול, כי כל מגע שיש ברוחניות, אין האדם מסוגל להעריך את זה.
%break
והקו הימין הזה נקרא ״אמת״, מטעם שהשלימות נבנה על בסיס של אמת, 
היינו שאינו אומר שיש לו רכוש גדול בתורה ומצות, היינו הרגשה והשגה 
והבנה, אלא שאומר כמה שיש לו, זאת אומרת, כמה שנותנים לו מן השמים, 
אפילו שמרגיש שהוא נמצא במצב יותר גרוע, 
%break
מכפי מה שקבל מצד החינוך, מכל מקום הוא מחשיב זה למעלה מהדעת, 
שזוהי חשיבות גדול אצלו, שזכה שיהיה לו קצת מגע עם רוחניות.
%break
וכשהוא עובד על זה, היינו שיסתפק במיעוט ושיהא שמח בחלקו, ורוצה 
לתת כבוד לתורה ומצות כאילו היה מרגיש טעם, בבחינת ידיעה והרגשה 
אמיתית שאז גם הגוף מסכים לעבודה זו, שזה נקרא, ש"גם אויביו ישלים 
אתו", 
%break
מה שאם כן כשהוא צריך לעשות למעלה מהדעת אז הגוף מתנגד לעבודה 
זו, לכן נקרא זה "עבודה של אמת", היינו שרואה את מצבו האמיתי, ומכל 
מקום הוא מתגבר על זה, כאילו היה זה בידיעה, זה נקרא קו ימין.
%break
וכל זה הוא מטעם שרוצה לתת כבוד לתורה למעלה מהדעת, והגם שנראה 
כאילו הוא בונה זה על בנין של דעת, שהוא אומר שיש הרבה אנשים שאין 
להם שום שייכות לתורה ולמצות, אם כן השכל מחייב שיש לו כבר עם מה 
לשמוח, כיון שיש לו רכוש ולאנשים אחרים אין רכוש כזה, 
%break
זה נכון, אבל להגיד שזה הוא דבר חשוב שכדאי לשמוח עם זה, הוא צריך 
כבר לבחינת מעלה מהדעת. וזה נקרא "שמחה של מצוה", היינו שבנוי על 
יסוד של אמונה, ואז הוא יכול לשיר ולרקוד, והכל אמת, משום שהוא למעלה 
מהדעת.
%break
והקו שמאל, הנמשך משורש הגבורה; שגבורה פירושו התגברות, וכיון 
שהאדם עושה חשבון לעצמו כמה הוא כבר מקורב לקדושה, זאת אומרת 
כמה כוחות הוא יכול לתת לאהבת הזולת, היינו שיעשה מעשים של השפעה 
בלי שום תמורה, לטובת החברים, 
%break
שהוא יכול למדוד זה בשיעור עד כמה הוא מוכן לותר לטובת החברים ולא 
ירצה לקבל עבור זה שום תמורה, ואז אם הוא רואה את מצבו האמיתי 
שהוא עדיין לא ראוי לשום ויתור, אז אין עצה אלא תפילה, וזה נקרא שהקו 
שמאל מביא לו מקום לתפילה.
%break
המתבאר מזה, שקו ימין מביא לו מקום שיוכל לתת שבח והודיה, על מה 
שנתנו לו שלימות, ואז אין מקום לתפילה, מטעם שאין לו אז מקום חסרון, 
וכמו כן אין לו מקום לבנים, 
%break
%page 304
הנקרא הבנה בתורה ומצות, כי אין לו אז שום קושיות, שיצטרך לקבל 
עליהם תירוצים, ואז ממילא אין לו פריה ורביה בתורה.
%break
מה שאם כן הקו שמאל, שהיא גבורה, שאז צריכים להתגבר, כיון שצריכים 
להתגבר ורואים שאין כוחות לזה, אז יש מקום לתפילה, וגם יש שם מקום 
לבנים כי ע"י הכוחות שבאים מלמעלה, מה שהוא המשיך ע"י תפילתו, זה 
מביא לו פריה ורביה בתורה.
%break
אבל צריכים לדעת, שאלו ב' קוים צריכים להיות שקולים, היינו שמשתמשים 
בשניהם בשוה, אז שייך לומר: בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שזה 
נקרא קו האמצעי. שענין הכרעה הוא, שכולל את שניהם לאחד. ואם אחד 
גדול מחבירו, 
%break
אז לא יכולים לכלול את אחד בהשני משום שהשני שהוא יותר גדול לא רוצה 
להכלל בשני, משום שהוא מרגיש שבחינתו הוא יותר תועלתי, לכן צריכים 
להשתדל שיהיו שניהם שוים.
%break
ומהו הריוח, כשיש לו ב' הקוים, וכמו כן הוא צריך לדייק, שיהיו שניהם שוים, 
כדי שישיג את קו האמצעי. הנה צריכים לדעת שקו האמצעי נקרא השפע 
שבא מלמעלה המתגלה על ב' הקוים.
%break
וזה יכולים לפרש לפי מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפין באדם, אביו ואמו 
והקב"ה, אביו נותן את הלובן, ואמו נותנת את האודם, והקב"ה נותן את 
הנשמה". לובן פירושו לבן כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג 
ילבינו". 
%break
והכוונה היא, שתמיד הוא הולך במצב של "לבן". וזה נקרא קו ימין היינו 
שאינו רואה במצבו שום חסרון, אלא הוא תמיד שמח בחלקו, ואפילו שהוא 
מרגיש בעבודתו שאין לו שום רכוש, מכל מקום הוא שמח.
%break
וזה יכולין להבין על פי מעשה שמספרים, שפעם חלתה בת מלך ולא מצאו 
לה שום תרופה למחלתה, עד שבא חכם אחד ואמר שהוא יכול לרפאותה, 
רק על דרך סגולה, היינו אם היא תלבוש חלוק לבן של איש שהוא שמח 
בחלקו היא יכולה על ידי זה להתרפאות. 
%break
מה עשה המלך, שלח שליחים לעשירי עם, ושאלו אותם אם הם שמחים 
בחלקם, אז, כל אחד ואחד נתן להבין מה שחסר לו. ואח"כ שלח לשאול 
למעמד הבינוני אולי נמצא אצלם מי שהוא שמח בחלקו ולא מצא וכו'; עד 
שנתייאשו.
%break
ולבסוף בא אחד, וסיפר להמלך, שרחוק מכאן יש יער ושמע שהשומר היער 
הוא תמיד שמח בחלקו, מובן מאליו שהמלך שלח שליחים נכבדים להשומר. 
וכשבאו השליחים להשומר, שאל אותם הלא אני רואה שאתם אנשים 
מכובדים, מדוע באתם אלי. וספרו לו את כל הענין של בת מלך, 
%break
לכן באנו אליך, ואנו רוצים לדעת אם הוא באמת כמו שמספרים עליך שאתה 
הוא שמח בחלקך. אז אמר להם בטח בלי שום ספק, אני מרגיש שלא חסר 
לי כלום בחיים ומהכל אני נהנה. 
%break
אם כן אמרו לו: תן לנו כתונת אחת שלך עבור בת המלך, אז הוא השיב להם 
תאמינו לי אם היה לי כתונת הייתי נותן זה לבת מלך, אבל אין לי כתונת.
%break
וממעשה זו אנו יכולים לראות, אם האדם רוצה להיות שמח בחלקו אין על 
זה שום תנאים, שזה נקרא שלימות ולא צריכים שום דבר, שנוכל לומר 
שבשביל זה הוא יכול להיות שמח בחלקו. 
%break
וזה נקרא קו ימין, שאינו צריך לשום דבר, כי אם הוא זקוק לאיזה דבר לא 
חשוב מה הוא, כבר לא יכול להיות בשלימות.
%break
ואמו נותנת את האודם, כנ"ל, כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני", ששם יש 
קו אודם, שמאחר שהוא עושה בקורת על המעשים טובים שהוא עושה אז 
הוא רואה, שאי אפשר לו ללכת קדימה, ועוד להפוך, 
%break
שהוא נמצא במצב של אחורה. וזה נקרא קו אודם, שהגוף נותן להבין שאין 
ללכת בזמן שהקו הוא אודם, ואין לו אז שום עצה אלא להרבות בתפילה.
%break
%page 305
וזה הוא כמו שמובא בילקוט (בהגדה של הפעילים) אמרו ישראל לפני 
הקב"ה; אימתי אתה גואלנו? אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה, 
אותה שעה אני גואל אתכם.
%break
כי דוקא בזמן שאדם בא לקו אדום, שהוא מרגיש שהוא נמצא, במדרגה 
התחתונה, אז באה הגאולה. כי אז הקב"ה נותן הנשמה, שאז מאיר עליו 
אור עליון, שהוא משיג אז עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל: "הבא לטהר 
מסייעין אותו", ומובא בזהר הקדוש השאלה, 
%break
במה מסייעין אותו, ומשיב, בנשמתא קדישא, שאז מקויים "והשותף הג' 
שהוא הקב"ה נותן את הנשמה", וזה נקרא קו האמצעי.
%break
%H 217. ברח דודי
%break
"ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולותינו".
ענין הבריחה שהבורא יתברך מתראה אלינו בבחינת הבריחה, הוא בכדי 
לגלות את אהבה. ולמה צריכים קודם הבריחה, מטעם שמצד הבריאה כבר 
הכל נגמר, זאת אומרת האהבה כבר הוכנה בשביל הכלל בכל שלימותה, 
%break
אלא היא צריכה להתגלות אצל הנבראים. והיא אינה יכולה להתגלות בלי 
התלבשות באור הרחמים, שאור הרחמים מכשיר את הנבראים, שיוכלו 
לקבל את אור האהבה.
%break
והענין הוא, מטעם שאור האהבה אינו יכול להתלבש כי אם בנצחיות. לכן 
כשהאדם אינו מרגיש את עצמו לבחינת נצחיות, אינו יכול לקבל אותו אור 
האהבה. מה שאין כן כשמקבל מקודם את אור הרחמים, שאז הוא בטוח 
ש"לא ישוב לכסלה עוד", ממילא ההוה והעתיד שניהם שוים אצלו.
%break
נמצא שאצלו כל הע' שנה בצורה אחת, היינו בצורת רשות היחיד, וע' שנה 
ושיתא אלפי שני, שהוא כללות הבריאה, הכל אחד, שזה בחינת מדרגה 
שלימה. 
%break
(כמו שכתוב, שבזמן שהאדם מבטל את רצון עצמו ואין לו שום רצון בשבילו, 
אלא בשביל הכלל, נמצא שהוא כמו טבעת בתוך השרשרת, והטבעת נקרא 
על שם השרשרת, ואין להטבעת שום שם בפני עצמה).
%break
נמצא שהוא נקרא על שם הבריאה הכללי, שהיא בחינת נצחיות. לכן 
כשמקבל את אור הרחמים, אזי הוא נעשה מוכשר לקבל את האהבה. וזהו 
שכתוב "אהבת כלולותינו", שהיא בחינת כללית ולא חלקית, כענין שנאמר 
אצל משה רבנו עליו השלום "הנני מעביר כל טובי", היינו בחינת כללית.
%break
ובכדי שיקבל את אור הרחמים צריך אתערותא דלתתא, היינו שיבקשו 
רחמים, אזי כשהאור מתגלה על ידי התפילה נקרא אור הרחמים.
%break
ואיך אפשר לבקש רחמים שיהיה בחינת "כלתה לישועתך נפשי", היינו 
שהוא כל כך נצרך להישועה עד כלות נפש. לכן הבורא יתברך מתגלה אלינו 
בבחינת הבריחה, 
%break
ועל ידי זה שהבורא יתברך כביכול בורח, היינו בבחינת השגחה הפוכה, אזי 
יש מקום לגלות התפילה האמיתית ולהמשיך אור הרחמים לנצחיות.
%break
וזהו "ברח דודי", בכדי שיהיה "עד שתחפץ". שהגם שמצד הבורא יתברך 
האהבה דשלמות, אבל אצל התחתונים אינה מורגשת האהבה הזאת, שהם 
אינם חפצים בהאהבה הזאת אלא על ידי שמקבלים את אור הרחמים, אזי 
המעשים מוכשרים גם שירצו את אור האהבה.
%break
וזה סוד "עד שתחפץ", היינו שיהיה רצון. כי ענין רחמנות יכול להיות באיש 
אחד, מה שאין כן אהבה דווקא נוהגת בשנים ביחד. לכן קודם ממשיכים את 
אור הרחמים, שזה דווקא על ידי הבריחה, נעשים מוכשרים לקבלת אור 
הרחמים. ועל ידי אור הרחמים נעשים מוכשרים לקבלת אור האהבה.
%break
%page 306
וזה סוד "אהבה רבה אהבתנו". לכן כשיתגלה זה אצל התחתונים, אזי 
"חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו", שהוא מה שהוכן לנו היכולת לקבל אור 
הרחמים, שעל ידי זה נעשים מוכשרים לקבלת אהבה.
%break
וענין תפילה היא נצחיות, שהשכינה הקדושה נקראת בחינת תפילה. לכן 
בזמן שהאדם מתפלל על עצמו, אין זו נצחיות, כי בעת שמתפלל, ויש לו 
איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אין לו מה להתפלל. ומה שממשיך הלאה 
זאת נקראת בחינת עבדות, ולא תפילה.
%break
כי ענין תפילה הוא רק במקום שיש לעורר רחמים, שהוא בחינת חולה 
מסוכן. מה שאין כן אם יש לו איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אינו מסוכן, 
וכבר לא יכול להתפלל. נמצא שהתפילה אצלו אינה נצחיות.
%break
לכן הכין הבורא יתברך עולם מלא, וכמו שאמרו חז"ל, "חייב אדם לומר 
בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א), היינו שהוא יתפלל עבור כל 
העולם. לכן כשבא להתפלל ויש לו מגע עם הבורא יתברך, 
%break
אזי הגם שהוא בעצמו אינו חולה עכשיו, אבל על בני דורו הוא יכול להתפלל, 
היינו להמשיך רחמים שלא ישאר אף אחד בהדור שלא יחסר לו כל טוב.
%break
וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ 
ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני 
דורו, 
%break
זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא 
צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור 
הרחמים.
%break
ועוד טעם שצריכים להתפלל רק עבור הכלל, הוא מטעם שצריך לגלות את 
אור הרחמים, שהוא בחינת אור דהשפעה. וזה כלל שאין יכולים לקבל שום 
דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה.
%break
לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. 
וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, 
שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו.
%break
נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך 
הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה 
רחום".
%break
לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק 
בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי 
דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה, הנקרא "רחום".
%break
ועל ידי זה שמקבלים אור הרחמים, יש יכולת אחר כך להתגלות מידה של 
"וחנון". וזה סוד "ומאוצר מתנת חינם חננו", שענין חן הוא סוד אהבה, שחן 
הוא בלי שום טעם וסברה, וכן האהבה.
%break
וענין חינם, היינו בחינת השפעה, שהיא בחינת רחום, זאת אומרת שעל ידי 
שהוא כבר קיבל אור הרחמים, הוא מוכשר לקבל את אור האהבה, שהוא 
סוד "עד שתחפץ" כנ"ל, ואז מתגלה הרצון גם אצל התחתונים.
%break
%page 307
%H זוהר לעם מועדים
%break
%page 309
%H מאמרים לסוכות
%break
%H פרשת ויחי
%break
%H ד' מינים
%break
210. כמה חשובים מעשי המלך הקדוש, כי במעשים שעושים למטה, 
קושרים אותם בדברים העליונים למעלה, בשורשם, כי כל דבר למטה 
בעוה"ז יש לו שורש למעלה בעולמות העליונים. 
%break
וכשלוקחים אותם למטה ועושים מעשה בהם, מתעורר כנגדם מעשה 
שלמעלה, בשורשם שבעולמות העליונים. כגון אזוב, עץ ארז, שציוותה 
התורה לקחת למטהר.
%break
211. יש מהם שאחוזים בשם הקדוש למעלה, כגון לולב ואתרוג הדס 
וערבה. ועל זה צריכים לייחד אותם, לקשור אותם יחד, ולעשות בהם מעשה, 
לנענע אותם, כדי לעורר שמחה בשורש, שאחוז בו למעלה. 
%break
בברכת המצוות ובמעשה המצווה צריכים להראות בדבר שלמטה, כדי 
לעורר בזה את הדבר שלמעלה, שורשו העליון.
%break
212. כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, כדי שיעשה לי כבוד. בראתיו, 
כדי לייחד אותי. יצרתיו, לעשות לי מעשים טובים. אף עשיתיו, שיתעורר על 
ידו כוח העליון.
%break
213. וכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפוֹת תמרים, וענף עץ 
עבות וערבי נחל. כל הנקרא בשמי, פרי עץ הדר. ולכבודי בראתיו, כפות 
תמרים. יצרתיו, ענף עץ עבות. אף עשיתיו, ערבי נחל.
%break
שורשי ד' מינים, הם ד' העולמות אבי"ע: האתרוג כנגד עולם האצילות, ועליו 
כתוב, כל הנקרא בשמי, כי הנוקבא דאצילות נקראת שֵם. כפות תמרים כנגד 
עולם הבריאה, ועליו כתוב, ולכבודי בראתיו. 
%break
וענף עץ עבות כנגד עולם היצירה, ועליו כתוב יצרתיו. וערבי נחל כנגד עולם 
העשיה, ועליהם כתוב, אף עשיתיו.
%break
214. והתיקון שלהם, כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון, בדיוק חמישה על 
עשר. כי 15 לחודש מורה, שהנוקבא, ספירה עשירית, ומרומזת במספר 
עשר, עלתה ונכללת באמא, הנבחנת במספר חמש, להיותה כוללת בתוכה 
חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כלולה מעשר. 
%break
וכשאלו חמש ספירות של הבינה מאירות בנוקבא, נקראת הנוקבא במספר 
15 לחודש, אשר אז הלבנה, הנוקבא, בתכלית המילוי שלה.
%break
215. ביום הראשון, הוא יום, שיצא הראשון למסע במקורות מים חיים, קו 
הראשון של ג' קווים, הנוסעים בג' מקומות. שמנסיעתם יוצאים חסדים 
מגולים בחכמה, הנקראים מים חיים. 
%break
קו הימין, חסד, הנוסע ראשונה. ואנחנו צריכים להמשיך אותו בעולם, כי 
בסוכות הוא זמן המשכת החסדים, כמ"ש, וימינו תחבקני.
%break
%page 310
216. משל למלך, שאסר אנשים בבית האסורים שלו. באה אימו הגבירה, 
והוציאה אותם לחירות. והמלך שהשגיח על כבודה, נתן אותם לרשותה. 
והיא מצאה אותם רעבים וצמאים, אמרה אל בנה המלך, הרי הוצאתי אותם 
לחירות, תן להם אכילה ושתייה.
%break
217. הנה יוה"כ, אמא, בינה, הוציא כולם לחירות, ואנחנו נמצאים רעבים 
למזון וצמאים לשתות. כי מבחינת בינה אינן נמשכות אכילה ושתייה 
גשמיות, כי ע"כ אנו צמים ומתענים ביוה"כ. ע"כ היא מעטרת את המלך, 
ז"א, בן הבינה, בעטרות שלו, במוחין דחסדים.
%break
ביום הזה, בראשון לחג, אנו יודעים שמים חיים שורים עימה. ואנו שואלים 
לשתות למי שהוציאנו לחירות, שתשפיע חסדים אל ז"א בשבילנו, אחר 
שזכינו למוחין דחכמה ממנה ביוה"כ, שהוא חירות. ולפיכך אנו קוראים 
לאותו יום, יום ראשון.
%break
218. ביום ההוא, הרומז על אברהם, ספירת החסד, הוא התחלת הכול. אם 
ההתחלה היא בענני כבוד, אורות מקיפים, שאו"מ הראשון הוא חסד. ואם 
ההתחלה היא במים, או"פ, שאו"פ הראשון הוא חסד. ולכן אברהם התחיל 
לחפור בארות מים.
%break
219. פרי עץ הדר, זהו בארו של יצחק. הנוקבא נקראת באר, בעת שמקבלת 
חכמה מקו שמאל דז"א, שנקרא יצחק. כי יצחק הידר את הקב"ה, וקרא לו 
עץ הדר. והנוקבא פרי של עץ הדר זה.
%break
כפות תמרים, כמ"ש, צדיק כתמר יפרח, יסוד צדיק. ולא נמצא פירוד בין יסוד 
לנוקבא. ע"כ לא כתוב, וכפוֹת, אלא כפוֹת, מלשון קשוּר ואגוּד, משום שאינם 
נמצאים זה בלי זה, וכפוּתים תמיד יחד. 
%break
ובזה מתמלא באר, הנוקבא, מבאר מים חיים עליונים, מבינה, כי היסוד, 
מתמלא תחילה מת"ת, ות"ת מבינה. וממנו מתמלאת הבאר, עד שהיא 
נעשית מעיין נובע לכל.
%break
220. וענף עץ עבות. ענף של אילן הגדול, ת"ת, שהתגבר והשתרש בשורשיו 
ונעשה אילן עליון על כל, שאחוז מכל צדדיו, כלומר, ת"ת הכולל כל ו"ס חג"ת 
נה"י, ואחוזים בו מכל צדדיו.
%break
ענף הוא עץ עבות, עץ שאוחז את האבות, כי הוא קו אמצעי, הכולל בתוכו 
ימין ושמאל, חו"ג, אברהם ויצחק. עבות כמו אבות, כי ע' וא' מתחלפים זה 
בזה. 
%break
כי מת"ת מקבל יסוד העולם ומתמלא להשפיע אל הבאר, הנוקבא, ארץ 
שכולה משקה. כי בעת שהנוקבא מקבלת מיסוד, היא נקראת ארץ שכולה 
משקה.
%break
221. וערבי נחל, הם שניים, שרומזים על שני נחלי מים, נו"ה, שהמים 
מתכנסים בהם להשפיע אל הצדיק, יסוד, המקבל מנו"ה.
%break
וערבי נחל הם הגבורות, הנאחזים ביצחק, קו שמאל, הבאים מצד נחל 
העליון, אמא, ולא מצד אבא, קו ימין. ומשום זה הערבות יפות כולן, אבל אינן 
מתוקות, כמו פירות, ואינן עושות פירות, 
%break
כי השמאל דיניו מרובים ואינו עושה פירות, אע"פ שהוא יפה, שיש בו חכמה, 
כי היופי רומז על חכמה. וע"כ הוא מרומז בערבי נחל, שהינם יפים ואינם 
עושים פירות.
%break
222. וערבי נחל, הם ב' עמודים, שהגוף עומד עליהם, נו"ה. וערבי נחל, הם 
הגבורות הנמשכות מקו שמאל, שאלו הגבורות נמשכות בנו"ה הללו. ואלו 
כולם, הם להשפיע מים אל הבאר, להשפיע אל הנוקבא.
%break
%page 311
223. ולקחתם לכם, פרי עץ הדר, זהו אברהם, חסד. כפות תמרים, זהו 
יצחק, גבורה. וענף עץ עבות, זהו יעקב, ת"ת. וערבי נחל, אלו הם שתי 
המדרגות, נו"ה.
%break
224. לומדים שפרי עץ הדר אברהם, וכפות תמרים יצחק, משום שעץ עבות 
הוא יעקב, שאוחז לכל החלקים, שכל ו"ק חג"ת נה"י נכללות בו. וע"כ נקרא 
עץ עבות.
%break
ודאי הוא יעקב, אבל פרי עץ הדר זהו בארו של יצחק, גבורה תחתונה, 
הנוקבא. כתוב, כפֹּת תמרים, כפֹּת חסר ו', קשר שנקשר בבאר, שנאמר על 
היסוד והנוקבא, שהם קשורים בקשריהם, ואינם עולים זה בלי זו.
%break
וענף עץ עבות, הוא ענף העליון שנעשה עץ עבות, שאוחז לכל צד, כל חג"ת 
נה"י. שת"ת הוא הגוף, אשר חו"ג זרועותיו, נו"ה רגליו, יסוד ברית קודש.
ערבי נחל, יצחק בכל הצדדים, שנאחזים בצד הנחל, האמא, ולא מצד אבא. 
אע"פ שבנחל, בינה, לא נמצאים דינים, עכ"ז הדינים מתעוררים משם.
%break
225. וערבי נחל, שני עמודים, נו"ה. המים יוצאים מהם. והרי שתי מדרגות 
נו"ה, העומדות על מדרגת צדיק, יסוד, פירות וקיבוץ הברכות יוצאים מהם? 
אבל ערבי נחל, הרומזים ג"כ על נו"ה, אין פירות יוצאים מהם, ולא טעם, ולא 
ריח.
%break
אלא ערבי נחל רומזים על נו"ה רק שמקבלים גבורות דיצחק מצד שמאל. 
וע"כ אינם עושים פירות, כי דינים רובצים עליהם. אבל בעת שמקבלים גם 
חסדים, כל הברכות שבעולם מהם באים.
%break
226. וע"כ אתרוג אוחזים בשמאל כנגד הלב. לולב בימין מאוגד עם כל 
המינים. וקשור בכולם. כי צדיק, יסוד, מאוגד עם כל הספירות, וקשור עם 
כולן. וזהו קשר האמונה, להאיר אל הנוקבא, הנקראת אמונה.
%break
227. כל אלו ד' המינים הם האורחים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שהעם 
הקדוש הזמינו אותם ביום הזה, על דרך שמתפללים בימי הסוכות קודם 
הסעודה, ואומרים, עוּלוּ אוּשְפּיזין עילאין, 
%break
בואו אורחים עליונים. שצריכים למצוא אותם, מאחר שהזמין אותם, ובהם 
מתפלל האדם תפילתו אל המלך. וע"י ד' המינים, שרומזים לאלו הספירות, 
הוא משיג אותם.
%break
אשריהם ישראל, שיודעים דרכיו של המלך הקדוש, ויודעים דרכי התורה, 
ללכת בדרך אמת, לזכות על ידם בעוה"ז ובעוה"ב.
%break
228. ביום הזה יוצאים ישראל בסימנים הרשומים מן המלך, ד' המינים, 
משום שניצחו בדין. הם סימני האמונה, השכינה, חותם של המלך העליון, 
ז"א. בדומה לשני אנשים, שבאו לפני המלך לדין. 
%break
ולא ידעו בני העולם מי מהם ניצח. יצא שר אחד מבית המלך, שאלו אותו. 
אמר להם, מי שיצא מבית המלך וסימנים של המלך בידיו, הוא המנצח.
%break
229. כך כל בני העולם באים לדין לפני המלך העליון, ודן אותם ביום רה"ש 
ויוה"כ עד 15 יום לחודש. ובתוך כך, נמצאו ישראל שזכו כולם לעשות 
תשובה, ומתייגעים בעשיית סוכה ובלולב ובאתרוג. 
%break
ולא ידוע מי ניצח בדין, ומלאכים עליונים שואלים, מי ניצח בדין? הקב"ה 
אומר להם, אלו שמחזיקים הסימנים שלי בידיהם, ד' מינים, הם ניצחו בדין.
%break
%page 312
230. ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהילה, נכנסים לסוכה, 
אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכול רואים שישראל רשומים ברשימות המלך 
הקדוש, פותחים ואומרים, אשרי העם שככה לו.
%break
231. ואפילו אוה"ע שמחים בשמחה הזו ומתברכים ממנה. וע"כ מקריבים 
קורבנות עליהם בכל יום, לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. מכאן והלאה, 
יום אחד של המלך העליון, ששמח בו עִם ישראל, כמ"ש, ביום השמיני עצרת 
תהיה לכם. שיום זה מן המלך לבדו, ששמחתו היא בישראל.
%break
בדומה למלך שהזמין אושפיזין, אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. 
לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו באורחים 
והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, שבעים פרים. 
%break
מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה 
לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.
%break
%page 313
%H פרשת תצווה
%break
%H ד' מינים
%break
130. כשישראל הם בט"ו יום בחודש השביעי, אז הקב"ה לוקח את בניו, 
לפרוש כנפיו עליהם ולשמוח עימהם. וע"כ כתוב, וּלְקחתֶם לכם ביום הראשון 
פרי עץ הדר. 
%break
פרי זה הוא אילן, הנקרא עץ פרי, המלכות, שנמצא בו פירות. עץ הדר, 
כמ"ש, הוד והדר לפניו. הדר הוא צדיק, יסוד. פרי עץ הדר, הוא המלכות 
המושפעת מהיסוד, הדר.
%break
131. למה היסוד נקרא הדר? הרי הוא מקום מכוסה, שאין לו גילוי, וצריך 
להתכסות תמיד, ואין הדר אלא מי שמתגלה ונראה? אע"פ שהוא מדרגה 
מכוסה, הוא הידורו של כל הגוף. 
%break
ולא נמצא הידור לגוף אלא בו. כי מי שאין לו מדרגה ההיא, אין בו הידור 
לבוא בין אנשים. הקול אין עימו בדיבורו, כי הידורו של הקול נפסק ממנו. זקָן 
והדר זקָן אין לו.
%break
הרי אע"פ שהמדרגה ההיא מתכסה, עכ"ז כל הידורו של הגוף בה תלוי. 
ומתכסה ומתגלה בהידורו של הגוף. וע"כ הוא עץ הדר, עץ שכל הידורו של 
הגוף בו תלוי, וזהו עץ עושה פרי. אבל המלכות נקראת עץ פרי.
%break
132. כפות תמרים הוא יסוד, צדיק. כמ"ש, צדיק כתמר יפרח. כאן נכללה 
אישה בבעלה בלי פירוד. כי כתוב, פרי עץ הדר כפות תמרים. ולא, וכפות 
תמרים, שהו' תפסיק בין פרי עץ הדר אל כפות תמרים, להורות שהם 
כפותים יחד. כי יסוד ומלכות הם יחד.
%break
וכתוב, וענף עץ עבות, והם שלושה, ג' קווים, חג"ת. כי העלים שלו הם 
שלושה, זה בצד ימין, וזה בצד שמאל, ואחד באמצע השולט עליהם. כי קו 
האמצעי מייחד הימין והשמאל להיות אחד.
%break
וכתוב, וערבי נחל, והם שניים, נו"ה, שאין להם ריח וטעם, כשוקיים בבני 
אדם.
%break
לולב, יסוד, לוקח וכולל כולם, בדומה לחוט השדרה בגוף. ומה שיוצא לחוץ 
מהמינים טֶפח למעלה, כך צריך להיות, כדי להשלים ולהוציא כל המדרגות 
ולשמש כראוי.
%break
כי היסוד עולה דרך חוט השדרה ומוציא טיפת הזרע ממוח הדעת שבראש. 
ועל זה רומז הלולב, שעולה ויוצא טפח מלמעלה מההדסים ומהערבות, 
שהם חג"ת נ"ה, שטפח זה מורה על הדעת שבראש. ולולב, היסוד, מגיע עד 
שם.
%break
133. במינים אלו, שכנגד חג"ת נהי"מ, צריך האדם להיראות לפני הקב"ה. 
העלים שבעץ התמר רומזים על כל שאר הצבאות, שמתאחדים באלו 
הכינויים, שהקב"ה נקרא בהם. וע"כ הצטווינו לקחת ד' מינים אלו, משום 
שצריכים לעורר למטה כעין של מעלה.
%break
שאין לך דבר בעולם, שאין דבר דומה לו למעלה. ולהיפך, כעין של מעלה כך 
יש למטה. כי העולמות נחתמו זה מזה, והשורשים הם למעלה, שאין דבר 
בעולמות תחתונים, שלא יימצא שורשו בעולמות העליונים. 
%break
וע"כ שורשם של ד' המינים הם חג"ת נהי"מ שבאצילות, שצריכים ישראל 
להתאחד באמונה לפני הקב"ה.
%break
%page 314
%H בסוכות תשבו
%break
134. בסוכות תשבו שבעת ימים, זהו האמונה, המלכות, שמקבלת כל 
המוחין שלה. ופסוק זה נאמר על עולם העליון, בינה. כאשר נברא העולם, 
נאמר הפסוק הזה.
%break
135. כשהתחילה החכמה, או"א עילאין, הנקראים אבא וחכמה, לצאת 
ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א, אז יצא מסך אחד והיכה. וחכמה 
עליונה ההיא התנוצצה והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון, 
%break
ישסו"ת, הנקרא בינה ואמא. ומשכן העליון ההוא הוציא ו"ק, ז"א. ואז 
בהתנוצצות המסך האיר לכל, ואמר, בסוכֹת תשבו שבעת ימים.
%break
136. כתוב סוכֹת, חסר ו', כי זהו משכן התחתון, מלכות, שהוא כמו עששית, 
כלי מזכוכית, ששמים בתוכה נר להאיר, להראות כל האורות. ואז אמר, 
בהתנוצצות המסך, בסוכֹת תשבו שבעת ימים.
%break
שבעת ימים הם מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, מלכות. שכל שבעת 
ימים, חג"ת נהי"מ דבינה, עומדים בקיומם להאיר לסוכָת הזו, שזו סוכת דוד 
הנופלת, סוכָת שלום, המלכות. ועַם הקדוש צריך לשבת תחת צילה באמונה, 
המלכות. ומי שיושב בצל זה, יושב באלו הימים העליונים של הבינה.
%break
מתחילה נברא העולם במדה"ד, במלכות דצ"א. ראה, שאין העולם מתקיים, 
כי הכלים הנמשכים ממלכות ממדה"ד, אינם ראויים לקבל אור העליון 
לתוכם, עמד ושיתף עימו מדה"ר, שהעלה המלכות למקום בינה, שהיא 
מדה"ר.
%break
ואז נבקעו כל המדרגות לב' חצאים, שכו"ח נשארו בראש א"א, ובינה ותו"מ 
שלו נפלו לגוף. וכן כולם, שבזה התמעטו כל המדרגות לו"ק בלי ראש. 
שמצב זה מכונה נקודת החולם.
%break
ואח"כ לעת גדלות, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, חוזרת ויורדת המלכות ממקום 
בינה למקומה. וכל חצאי המדרגות שנפלו ממדרגתם, חוזרים למדרגתם. 
והמדרגות נשלמות שוב בג"ר. 
%break
ומצב זה מכונה נקודת השורוק. שאז אותם בינה ותו"מ, שחזרו למדרגתם, 
לוקחים עימהם למעלה גם התחתון, שהיו שורים בו בזמן נפילתם. והתחתון 
מקבל מחמת זה המוחין דעליון.
%break
ונמצא, שבעת קטנות, נפלו בינה ותו"מ דישסו"ת, שהם אמא, לזו"ן. ובעת 
גדלות, שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם לבינה, לוקחים עימהם גם זו"ן 
למקום בינה. ואז מקבלים הזו"ן המוחין דבינה, ע"י הכלים דבינה ותו"מ 
דבינה, שהיו אצלם בזמן קטנות.
%break
ונמצא עתה, שזו"ן ראויים לקבל אור העליון של בינה. וכן כל העולמות בי"ע, 
הנמשכים מהם. ואז מתקיים העולם. ולולא עליית המלכות למקום הבינה, 
לא הייתה מציאות, שהעולם יוכל להתקיים.
%break
כאשר נברא העולם, נאמר הפסוק הזה, בסוכות תשבו שבעת ימים. כלומר, 
בעת ששיתף מדה"ר עם המלכות, כדי שהעולם יוכל להתקיים. כשהתחילה 
החכמה, או"א עילאין, הנקראים אבא וחכמה, 
%break
לצאת ממקום שאינו ידוע ואינו נראה, מראש א"א. כלומר, בעת שעלתה 
המלכות במקום בינה דראש א"א, ונשאר א"א בכו"ח, ובינה ותו"מ שלו נפלו 
לבחינת גוף שלו.
%break
ובינה זו שיצאה לחוץ מראש דא"א התחלקה לשניים. הג"ר שלה נתקנו 
באו"א עילאין ונקראים חכמה. והז"ת שלה נתקנו בישסו"ת, ונקראים בינה.
%break
%page 315
אז יצא מסך אחד, המסך של המלכות, שעלתה לראש דא"א, והיכה, הוציא 
הבינה דא"א לחוץ מראש, וחכמה עילאה ההיא, ג"ר דבינה, שנתקנו לאו"א 
עילאין, התנוצצה, בקטנות, שנפלו הבינה ותו"מ שלו למטה לבינה.
%break
והתפשטה לכל הצדדים במשכן העליון. בעת גדלות, שא"א החזיר הבינה 
ותו"מ שלו, עלתה אליו גם משכן עליון, בינה, וקיבלה ממנו מוחין. ועד"ז 
משכן העליון ההוא הוציא ו"ק, ז"א, 
%break
וגם הבינה החזירה אליה בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן, שע"י זה קיבלו זו"ן 
המוחין דבינה, והבינה הוציאה ו"ק, זו"ן.
%break
ואז התנוצצות המסך, שהוא הארת המסך והמיעוט, שנעשה ע"י עליית 
המלכות לבינה, האיר לכל, האיר מוחין דבינה לז"א ולנוקבא. ואמר אל 
המוחין, שהם חג"ת נה"י דבינה, בסוכֹת תשבו שבעת ימים, שיתפשטו אל 
המלכות, הנקרא סוכֹת, חסר ו'.
%break
ונבחן, כי לולא הצל, שפירושו התמעטות האור, של התנוצצות המסך 
שנעשה בבינה, שזה הסכך, לא היו נמשכים שבעת ימים, שהם חג"ת נהי"מ 
דבינה אל סוכָת, שהיא המלכות למטה.
%break
אמנם גם בה אותו הצל של התנוצצות המסך, הסכך, כי גם בה יש ע"ס, 
והמלכות שלה עלתה ג"כ למקום בינה שלה, ובינה ותו"מ שלה נפלו לבי"ע. 
שמחמת זה לעת גדלות, 
%break
כשמחזירה בינה ותו"מ שלה לאצילות, עולים עימהם גם בי"ע בדרך 
המדרגה לאצילות, ומקבלים ממנה המוחין של שבעת הימים.
%break
באופן ששורש הסכך בבינה. ומשם הוא אומר, בסוכות תשבו שבעת ימים. 
וזה נאמר על עולם העליון, בינה. אמנם אותו הצל והסכך נמצא ג"כ במלכות, 
וע"כ היא נקראת סֻכה בלי ו', שהכוונה היא על אותו הסכך של הבינה, 
הנמצא במלכות.
%break
137. וע"כ כתוב, סוכֹת, חסר ו', שהכוונה על המלכות. ובמקום אחד כתוב, 
בסוכות, מלא, להראות שמי שיושב בצל זה של התנוצצות המסך, הוא יושב 
באלו ימים עליונים שלמעלה, 
%break
חג"ת נהי"מ דבינה, העומדים על התחתונה, שהיא מלכות, להאיר לה, 
ולכסות עליה. כי אותו הסכך דבינה נמשך גם אליה, להגן עליה בשעה שהיא 
צריכה.
%break
138. כולם נקראים סוכות במלואו, הסכך דבינה והסכך דז"א. והכתוב, סוכֹת 
חסר, זהו עולם התחתון, המלכות, שצריך בשבעה הימים הקדושים, לזון 
שאר הממונים שרי העולם, 
%break
שזה ע' (70) פרים שמקריבים בשבעה ימי הסוכות. היא צריכה להתמעט 
מאור ולעורר המוחין דשמאל, שהם האחוריים שלה, שמהם ניזונים ע' שרים 
אלו, בעוד שהיא מקבלת שמחה בבעלה במוחין דפנים.
%break
וצריכה לזה, כדי שלא יקטרגו בעת השמחה. ונותנת להם להתעדן במזון 
ההוא. והקורבנות שלהם מרובים יותר מאשר בשאר הימים, כדי שיתעסקו 
בהם, ולא יתערבו אח"כ בשמחת ישראל, שהוא על דרך, 
%break
שנותנים להם חלק בשעיר ר"ח ובשעיר לעזאזל. ומטעם המיעוט הזה להזין 
שרי האומות, היא נקראת סוכת חסר ו'. ושמחת ישראל זה יום שמיני עצרת.
%break
139. בעוד שאלו שאר הממונים שמחים ואוכלים ע' הפרים, שישראל 
מתקנים בשבילם, באותו זמן הם מתקנים כיסא אל הקב"ה מלמטה, 
מתקנים המלכות להיות כיסא להקב"ה, 
%break
ולהעלות אותה למעלה: בד' המינים, בשמחת החג, באמירת הלל, בהקפת 
המזבח. אז המלכות עולה ומקבלת ברכה ושמחה בז"א בעלה.
%break
%page 316
140. ושאר החיות, שהם ע' שרים הממונים על העמים, אוכלים ולועסים 
הדַק, והנשאר מאכילתם דרכו ברגליהם, וניזונו מע' פרים. ומלכות לוקחת 
הנפשות ומעלה אותן לתענוג העליון, לז"א.
%break
כיוון שירדה ואוחזת כל הברכות, הקדושות והתענוגים, שישראל המשיכו לה 
בכל אלו שבעת הימים, באלו המעשים שעשו והקריבו לה, אז ירדה 
להתקרב לבניה, ולשמח אותם יום אחד.
%break
והיום ההוא הוא יום השמיני, משום שכל שבעת הימים האחרים עימה. וע"כ 
היא שמינית. והיא שמונה ימים יחד. ומשום זה נקראת עצרת, שפירושו 
קיבוץ, שכל שבעת הימים מתקבצים ביום השמיני ההוא. ואין שמיני אלא 
מתוך שבעה. ע"כ נקראת בשני שמות:
%break
א. שמיני, להיותה שמינית לשבעת הימים.
ב. עצרת, להיותה כוללת בתוכה כל שבעת הימים יחד.
%break
%H יהי שם ה' מבורך
%break
141. יהי שם ה' מבורך. מבורך הוא, שהתחלתו קשה וסופו רך. כי מבורך 
אותיות מ"ב ור"ך.
מ"ב, קשה, דין, כעין רה"ש. מ"ב, כי במ"ב (42) אותיות נברא העולם, בל"ב 
(32) אלקים ועשרה מאמרות, 
%break
שהם מ"ב. וכן יש מ"ב אותיות מן הב' של בראשית עד הב' של המילה, 
ובוהו, וע"כ נברא בדין. כל ההתחלות קשות והסוף שלהם רך. כי ברה"ש, 
מ"ב, בדין קשה, ביום שמיני עצרת רך בשמחה.
%break
הנוקבא כולה נבנתה מקו שמאל, וכל תיקונה הוא להיכלל בחסדים שבימין. 
וע"כ בראש הנוקבא שהוא מ"ב, עוד לא נכלל השמאל בימין. וע"כ היא קשה, 
שיש בה דינים דשמאל בלי ימין.
%break
ר"ך, סוֹפה דנוקבא כבר נכללה כולה בחסדים, ביום שמיני עצרת, ואז הוא 
רך בשמחה. כמ"ש, יהי שם ה' מבורך. ששם ה', שהיא הנוקבא, הנקראת 
שם, תהיה מ"ב ר"ך. מ"ב מורה על ראש הנוקבא, שהוא רה"ש, שאז הוא 
קשה. רך, מורה על שמיני עצרת.
%break
%page 317
%H פרשת ויקרא
%break
%H ד' מינים
%break
412. כתוב, פרי עץ הדר כַּפוֹת תמרים. פרי עץ הדר זהו אתרוג. והאם 
אתרוג הוא מעץ הדר, 
%break
שהרי כמה קוצים יש באילן האתרוג מסביב לו? אלא כתוב, וייבן ה' אלקים 
את הצלע, אשר לקח מן האדם לְאישה, ויביאֶהָ אל האדם. וכתוב, עֶצם 
מֵעצָמיי ובשֹר מבשרי. וזהו, פרי עץ הדר. משום שאדם נקרא עץ.
%break
פנימיות הכתובים של וייבן ה' אלקים את הצלע, סובבים על ז"א ומלכות, 
שנאצלו דו פרצופים. ואח"כ ניסר אותם המאציל זה מזה. ונמצאה המלכות 
צלע מז"א. 
%break
וז"א נקרא עה"ח. והמלכות היא הפרי של עץ זה, האתרוג, הרומז על 
המלכות. וע"כ קראה לו התורה פרי עץ הדר, להיותו פרי של עץ הדר, ז"א.
%break
413. כפות תמרים. התמר עולה לשבעים שנה, שזה רומז על יסוד דז"א, 
שבו השתכללו שבעים שנים עליונות, חג"ת נהי"ם, שכל אחת כוללת עשר, 
והן שבעים. וזה נִכפַּת, כלומר שהתקשר, למעלה בז"א ולמטה במלכות. 
וע"כ נקרא כַּפּוֹת, 
%break
כמ"ש, כְּפִיתוּ, שפירושו שנקשרו. כי היסוד עולה לז"א ולמלכות. וכתוב, כי 
כל בשמיים ובארץ. היסוד נקרא כל, והוא קשור בשמיים, ז"א, ובארץ, 
המלכות.
%break
414. פרי עץ הדר זהו מזבח, מלכות, שעושה פירות ומוציא פירות לכל 
הצדדים. ונקרא פרי עץ הדר, משום שכל שבעים שנה, חג"ת נהי"מ דז"א, 
שכל אחת כוללת עשר, שהם שבעים, נותנים למלכות חלק, והמלכות 
מתברכת מכולם. וז"א נקרא עץ הדר.
%break
ומי שחוטא ופוגם במזבח, מלכות, חוטא ופוגם בכל שבע הספירות דז"א, כי 
המלכות קשורה כנגד אותו שכפוּת וקשור למעלה, יסוד דז"א. וע"כ התקשרו 
זה בזה, מלכות בשבע ספירות דז"א. וע"כ כתוב, פרי עץ הדר כפות תמרים, 
להורות שכפוּתים זה בזה.
%break
415. כתוב, זאת מִשחַת אהרון ומשחת בניו. זא"ת, זהו המזבח, המלכות, 
שנמשח ע"י אהרון, חסד דז"א, שכתוב, ומָשַׁחתָ את מזבח העולָה ואת כל 
כליו. ומשחת בניו, הן שאר הספירות דז"א, המשתלשלות מהחסד. כי 
המזבח, שהוא המלכות, מכולם נמשח, וגדל, והתברך, ונטהר.
%break
416. בחג הסוכות סובבים את המזבח פעם אחת בכל יום, ולבסוף שבע 
פעמים. מלך המזמן אורחים ועוסק בהם, והייתה למלך בת יחידה. אמרה לו, 
אדוני המלך, בשביל האושפיזין אינך משגיח עליי. אמר לה, חייך בתי, מתנה 
אחת אעלה לך בכל יום ששווה ככולם.
%break
417. כך בכל יום שבחג, היו ישראל מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים 
אוה"ע. אמר המזבח, המלכות, למלך הקדוש, ז"א, בשביל כל האומות 
נמצאים מנות וחלקים ולי מה אתה נותן? אמר לה, בכל יום ויום יסובבו אותך 
שבעת הימים העליונים, שהם שבע ספירות דז"א, 
%break
כי כל אחד כלול מכולם, לברך אותך. וייתנו לך שבעים חלקים בכל יום, כי כל 
אחת כלולה מעשר, כנגד שבעים פרים המוקרבים בחג, כנגד שבעים אומות. 
נמצא, שבכל יום מקריבים ישראל כנגד כל אוה"ע.
%break
418. שבעה חלקים בכל יום, אע"פ שעושים רק הקפה אחת, משום שבכל 
יום מתברכת המלכות מכולם, כי שבע ספירות כלולות זו מזו, והספירה 
הפרטית שבכל יום כלולה מכל השבע, 
%break
%page 318
והם שבעים חלקים כנגד שבעים אומות. ובסוף שבעת הימים בהושענא רבא 
מתברכת המלכות מהמקום שנמצא שמן המשחה, מבינה, ששם נמצא שפע 
החכמה, שנקראת שמן. 
%break
וע"כ מקיפים שבע פעמים, כנגד כל אלו שבעת הימים, שהם שבע ספירות 
דז"א, כדי להמשיך ולקיים לה ברכות ממעיין הנחל, הנמשך תמיד ואינו 
נפסק, שהוא בינה.
%break
ונמצא, מה שמתברכת בכל יום של שבעת ימי סוכות, עד שבעַת הימים, היא 
מתברכת ממעיין הנחל, מיסוד דז"א, שאינו נמשך תמיד, אלא שנפסק, 
שאינו מאיר בשלמות, אלא בשעת התפילה ובשבתות ובחגים. וכן פעם 
אחרת, בהושענא רבא, 
%break
שמקיפים את המזבח שבע פעמים, היא מתברכת שבע פעמים ביחד, 
ומתקיימות בה אח"כ הברכות מהמקום העליון, שמעיין יוצא ואינו נפסק, 
שהוא בינה.
%break
419. בכל יום שבימי החג, מכריזים עליה ואומרים, עַד עקָרה יָלדה שִׁבעה 
ורבַּת בנים אומללה. עד עקרה ילדה שבעה, זוהי כנ"י, שמתברכת משבע 
ספירות דז"א, בכל יום, ועולה לבסוף לחשבון העליון בבינה. ורבת בנים 
אומללה, אלו הם אומות העכו"ם, 
%break
שעולים ביום הראשון לחשבון גדול לי"ג (13) פרים, ואח"כ מתמעטים 
והולכים בכל יום עד לשבעה פרים. וע"כ המזבח מכפר על עוונות ישראל, 
המזבח מטהר אותם, ומשפיע להם ברכות מלמעלה למטה.
%break
420. וענף עץ עבות. זהו המלך הקדוש, ת"ת, האחוז בב' הצדדים חו"ג. כי 
ת"ת הוא קו האמצעי, הכולל בתוכו ב' הקווים. משום זה הדס, לוקחים 
שלושה ענפים. וענף עץ עבות, ענף שיעשה ענף עץ עבות, שיאחז לימין 
ולשמאל.
%break
וערבי נחל, שני עמודים נו"ה, שמכאן יוצא השפע לכפות תמרים, שהוא יסוד, 
האחוז למעלה בז"א, ואחוז למטה במלכות. אתרוג, מלכות, יוצא מתוך קוצי 
האילן, מהדינים, הנקראים קוצים שבז"א, הנקרא אילן. כי היא נבנית 
מהדינים של ז"א.
%break
וכך הם כפות תמרים, שהם יסוד שנאחז ג"כ בקוצי האילן, שהם הדינים 
דז"א, כי היסוד נוטה לשמאל דז"א, ששָׁם דינים. ודאי כל מה שיוצא לעולם, 
יוצא מד' מינים.
%break
421. ואָבוֹאָה אל מזבַּח אלקים. מזבח אלקים הוא המזבח של מעלה, 
המלכות. שמורה על דין, באר של יצחק. המלכות, שנקראת באר, ונבנית 
מגבורה, אלקים, הנקרא יצחק. 
%break
ולפעמים היא נקראת מזבח הוי"ה, שהוא שֵׁם הרחמים, כמ"ש, קם מלפני 
מזבח הוי"ה. וע"כ יורשים העולמות מהמלכות דין ורחמים, משום שהיא 
יונקת מצד הדין ומצד הרחמים.
%break
%H נפש כי תמעול מַעַל
%break
422. נפש כי תמעול מַעל. נפש ודאי, ולא הנשמה והרוח, שהם אינם 
חוטאים, אלא שמסתלקים מטרם החטא. כתוב, והייתה נפש אדונִי צרורה 
בצרור החיים את ה' אלקיך. וכתוב, ואת נפש אויביך יקַלעֶנָה בתוך כף 
הקלע. הרי ששכר ועונש מגיעים בעיקר לנפש.
%break
%page 319
423. אשריהם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בחלק הקדוש, 
בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל 
מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, כמ"ש, והתקדִשתם והייתם קדושים.
%break
אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם 
בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנ"י, 
שהנשמה היא תולדה מזו"ן. ואז יורש הכול. ואלו הם הנקראים בנים 
להקב"ה, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.
%break
%page 320
%H פרשת צו
%break
%H במעשה שלמטה מתעורר מעשה למעלה
%break
%H [בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא]
%break
105. במעשה שלמטה מתעורר מעשה למעלה. אם המעשה שלמטה 
בקדושה, מתעוררת קדושה מלמעלה, ובאה ושורה על האדם, ומתקדש בה. 
ואם הוא מטמא עצמו מלמטה, מתעורר רוח הטומאה מלמעלה, ובא ושורה 
עליו, ונטמא בו. כי במעשה של האדם תלוי הדבר.
%break
106. כי אין טוב ורע, קדושה וטומאה, שלא יהיה לו עיקר ושורש למעלה. 
ובמעשה של מטה מתעורר מעשה של מעלה. מה שתלוי במעשה, מתעורר 
למעלה ונעשה מעשה. ומה שתלוי בדיבור, הוא בדיבור. כי כשנגזר דיבור 
למטה, מתעורר כך למעלה.
%break
107. מהו דיבור שמתעורר למעלה? כתוב, ודַבֵּר דָבָר. דיבור מעורר דיבור 
אחר למעלה, שנקרא דָבָר, המלכות, כמ"ש, דְבַר ה' אשר היה. וכתוב, ודְבַר 
ה' היה יקר. וכתוב, בדְבַר ה' שמיים נעשו. שכל אלו רומזים על המלכות, 
הנקראת דָבָר.
%break
כי דיבור של האדם עולה ובוקע רקיעים עד שעולה במקומו, ומעורר: אם 
טוב, טוב, ואם רע, רע. כלומר, או שמעורר המלכות דקדושה להשפיע עליו, 
או שמעורר מלכות דטומאה להשפיע עליו. וע"כ כתוב, ונשמרתָ מכל דָבָר 
רָע.
%break
והתבאר, שהן מעשה והן דיבור, שהאדם עושה ומדבר למטה, אם הם 
מצוות, הוא מושך קדושה מלמעלה, ממלכות. ואם הם חטאים, הוא מושך 
טומאה מלמעלה. 
%break
וההפרש בין מעשה לדיבור הוא, כי ע"י מצוות התלויות במעשה, מעורר 
ומושך מחיצוניות המלכות, ששָׁם בחינת מעשה. וע"י מצוות התלויות 
בדיבור, מעורר ומושך מפנימיות המלכות, ששם בחינת דיבור.
%break
%H ד' מינים והושענא רבה
%break
108. ארבעה מינים יש בלולב. והם שבעה: ג' הדסים, ב' ערָבות, לולב, 
אתרוג. ובמעשה, בנטילתם לשם מצווה, מתעוררים שבעה אחרים למעלה, 
שבע ספירות חג"ת נהי"מ: ג' הדסים כנגד חג"ת, 
%break
ב' ערבות כנגד נו"ה, לולב כנגד יסוד, אתרוג כנגד מלכות, להטיב העולם 
בכמה בחינות, המושפעות משבע ספירות.
%break
109. כנ"י, המלכות, אע"פ שהיא בכלל שבע ספירות, מתברכת מכל ו"ס 
שלמעלה ממנה, שהם חג"ת נה"י, ומהנחל העמוק שהמעיין נמשך, ומֵימיו 
אינם נפסקים לעולם מלהימשך על ו"ס חג"ת נה"י, 
%break
והיא מניקה את הבת, המלכות, כי משום שהמלכות בת לעולם העליון, בינה, 
ולעולם התחתון, ז"א, היא מתברכת מהם בהתעוררות הזו.
%break
%page 321
כי בשעה שכנ"י מתברכת מהם, כל העולמות מתברכים, שמקבלים ממנה. 
וע"כ סובבים את המזבח בשבעה ימי סוכות, כי המזבח, המלכות, מקבלת 
מבינה ומז"א. ובשבע הקפות ממלאים אותה בשבע ספירות.
%break
110. ועוד, כי בהתעוררות של נטילת ד' מינים, מתברכות כל ו"ס חג"ת נה"י 
במים, בשפע, להסתפק בו. ושואבים כולם ממעיין הנחל העמוק מכל, 
מבינה, להוריד לעולם. וע"כ צריכים כל ד' המינים להיות לחים ולא יבשים.
%break
כי לחים רומזים, שהם מלאי שפע להמשיך ברכות לעולם. כי אילנות אלו, 
הדס וערבה ולולב, לחים תמיד, והעלים שלהם נמצאים תמיד באילן, בין 
בקיץ ובין בחורף, וזמן שֹמחתם הוא בשבעה ימי סוכות.
%break
111. הכוח שהתמנה על כל אחד מהאילנות של ד' המינים אינו לוקח ברכות 
של שמחה למעלה, אלא בזמן ההוא. והשמחה של כולם למעלה, והשמחה 
של אילנות אלו למטה, היא כולה בזמן ימי הסוכות. וההתעוררות שלהם 
תלויה באלו קדושי המלך, 
%break
כלומר, בנטילת לולב של ישראל. וכשישראל נוטלים אותם, הכול מתעורר 
בזמן הזה, והעולם, המלכות, מתברך לשפוך ברכות אל עוה"ז.
%break
112. כתוב, קול ה' על המים, אֵל הכבוד הִרְעים. זהו אברהם, מידת החסד. 
קול ה' בכוח, זהו יצחק, גבורה. קול ה' בהדר, זהו יעקב, ת"ת. קול ה' שובר 
ארזים, זהו נצח. קול ה' חוצב להבות אש, זהו הוד. קול ה' יָחיל מִדְבָּר, זהו 
צדיק, יסוד. קול ה' יחוֹלֵל איילות, זהו צדק, מלכות.
%break
וכולם גדלים על הים, שהוא בינה, ומושקים במים, כלומר, בשפע בינה, 
להתגדל. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ואלו כולם מעוררים 
ברכות לעולם, מהשיקוי ההוא שהשקו כולם.
%break
113. שבעה קולות, חג"ת נהי"מ, תלויים בדיבורי הפה, בכל ימות השנה. 
ועתה בשבעה ימי סוכות, אינם תלויים, אלא במעשה. ואנו צריכים למעשה, 
ולא לדיבור, משום שבזמן של שבעה ימי הסוכות מברך לכל השנה.
%break
כי מצוות התלויות בדיבור ממשיכות פנימיות, חסדים. אבל אינן ממשיכות 
הארת חכמה מקו שמאל, להיותה חיצוניות. ומצוות התלויות במעשה 
ממשיכות חיצוניות, את הארת חכמה מקו שמאל, מוחין דו"ק וחיצוניות. 
%break
ובשבעה ימי סוכות אנו צריכים לתקן את החיצוניות, המשכת החכמה 
משמאל. וע"כ אנו צריכים למצוות מעשיות, המסוגלות לעורר זאת.
%break
ע"כ נאמר, ועתה בשבעה ימי סוכות, אינם תלויים, אלא במעשה. ואנו 
צריכים למעשה, כדי להמשיך תיקון החיצוניות, שהוא הארת החכמה 
שמשמאל, ולא לדיבור, כי הדיבור ממשיך רק פנימיות, חסדים, שאת זה אנו 
ממשיכים בכל ימות השנה.
%break
ושבעה קולות, חג"ת נהי"מ, תלויים בדיבורי הפה, בכל ימות השנה, ואינם 
צריכים למעשה, מטעם שבזמן של שבעה ימי סוכות, מברך לכל השנה. כי 
אחר שהמשכנו הארת החכמה שבשמאל בשבעה ימי הסוכות לחג"ת נהי"מ, 
מספיק זה לכל ימות השנה, 
%break
באופן שהחסדים שאנו ממשיכים ע"י מצוות התלויות בדיבור בכל ימות 
השנה, מתברכים בהארת החכמה משבעה ימי הסוכות, והם נעשים בזה 
לחסדים מגולים, ואין צריכים יותר למצוות התלויות במעשה, לעניין הזה, 
אלא לשאר דברים.
%break
114. היום השביעי של החג, הושענא רבה, הוא סיום הדין של העולם, 
ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך, והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום 
ההוא. וערבי נחל תלויים בגבורות אלה.
%break
%page 322
וצריכים לעורר הגבורות למים, ולהקיף שבע פעמים כנגד חג"ת נהי"מ את 
המזבח, שהוא כנגד המלכות, כדי להרוות את המזבח במים של יצחק, 
בהארת החכמה שמקו שמאל, יצחק. 
%break
כדי שהמים ימלאו את בארו של יצחק, המלכות. שבשעה שמקבלת משמאל, 
נקראת כך. וכשהיא מתמלאת, מתברך כל העולם במים.
%break
ג' ספרים נפתחים ברה"ש: של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים, ושל 
בינוניים. צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים 
לאלתר למיתה. ובינוניים תלויים ועומדים עד יוה"כ.
%break
והנה צדיקים גמורים ורשעים גמורים אין מדובר בהם, כי כבר נגמר דינם 
ביום הראשון של רה"ש. וכל המדובר הוא בבינוניים. שהם תלויים ועומדים 
עד יוה"כ. אם עושים תשובה, נחתמים לחיים. והרשעים, שאינם עושים 
תשובה, נחתמים למיתה.
%break
ועניין כפרת עוונות שביוה"כ, הוא המשכת הארת חכמה ע"י עליית המלכות 
לבינה, שאין כפרת העוונות אלא ע"י גילוי אור החכמה, אור החיים. וע"כ 
הבינוניים, שעשו תשובה, זוכים אז לכפרת עוונות, ולחתימה לחיים.
%break
אמנם עוד לא נגמר הדבר בשלמות, כי אור החכמה אינו מאיר בלי חסדים, 
וזמן המשכת החסדים להלבשת החכמה, הוא בשבעה ימי סוכות. ונמצא 
שביום השביעי, הושענא רבה, נגמרה התלבשות החכמה בחסדים. ואז 
נשלמת החתימה לחיים, שנעשתה ביוה"כ.
%break
ועד"ז לאותם שלא עשו תשובה, ונחתמו למיתה ביוה"כ, עוד לא נגמרה 
לגמרי החתימה, כי יש להם זמן לשוב עד היום השביעי של סוכות, כי עד 
אותו זמן נמשכת עוד החכמה. ואם ישובו, יתכפרו עוונותיהם על ידה, ויזכו 
לאור החיים.
%break
וע"כ נבחן יום הושענא רבה ליום של מסירת פסקי דינים למלאכים, אם 
לחיים ואם למוות. כי לאחר שנמסרו פסקי הדינים למוציאים לפועל, כבר אין 
מחזירים אותם. והוא משום, שאחר יום הושענא רבה אין עוד המשכת 
חכמה.
%break
וע"כ פסקי הדינים יוצאים מבית המלך, שנמסרים למוציאים לפועל, ואין 
מחזירים אותם יותר. כי הגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא, ואין 
ממשיכים חכמה אח"כ.
%break
115. וביום הושענא רבה צריכים גבורות, כדי להמשיך מַים, שהיא הארת 
חכמה, שאינה נמשכת אלא עם גבורות ודינים. ולסיים אותם אח"כ. כי ביום 
ההוא מסתיים הדין, שאין צריכים להמשיך עוד הארת החכמה, הנמשכת 
בדין.
%break
וע"כ צריכים להכות הערָבות על הארץ, ולסיים אותם, כלומר הארתם, שלא 
יימצאו. כי ביום הזה ישנם התעוררות החכמה וסיום החכמה. וע"כ בערבי 
נחל, הרומזים על נו"ה, שבהם מתגלה החכמה ע"י דינים, אנו עושים 
התעוררות וסיום.
%break
הקרקע היא בחינה אחרונה שבמלכות. וכשמכים הערבות על הקרקע, 
נמשכת הארת החכמה עם הדינים לבחינה האחרונה של המלכות, ששם 
סיום ההארה. 
%break
והטעם שהחכמה אינה מתגלה אלא בערָבות, בנו"ה, הוא משום שמֵחזה 
ולמעלה הוא ג"ר דגוף, ונו"ה שמחזה ולמטה הוא ו"ק דגוף. וכיוון שג"ר 
דחכמה נגנזו, ואינם מתגלים אלא ו"ק דחכמה, ע"כ מקומם בו"ק דגוף, שהוא 
נו"ה. שזה ערבי נחל.
%break
116. ונקראים ערבי נחל, משום שמצד הנחל, בינה, יוצאות הגבורות, הארת 
חכמה עם הדינים שבהם. וביום ההוא מתעוררים ומסתיימים. ביום ההוא 
כתוב, ויָשב יצחק ויחפור את בארֹת המים. בארֹת כתוב חסר ו', משום 
שרומז על המלכות, שנקראת באר.
%break
%page 323
מהו וישב? כי ביום הראשון של החודש, ברה"ש, הייתה התחלת הדין בכל 
העולם, ויצחק, קו שמאל, קם לכיסא הדין לדון העולם. ובהושענא רבה ישב 
יצחק לעורר דינים ולסיים הדינים. 
%break
ויחפור את בארות המים, כלומר, להשפיע גבורות לכנ"י, המלכות, הבאר, 
לעורר את המים, הארת החכמה, כי המים בגבורות יורדים לעולם, שאין 
הארת חכמה נמשכת אלא עם דינים ביחד.
%break
כי ברה"ש התחילו הדינים דקו שמאל להתגלות, שהייתה אז המלכות בעניין 
ב' המאורות הגדולים, והלבישה קו שמאל דבינה. ובתקיעת השופר התמעט 
קו השמאל ע"י קו האמצעי, ע"י שתי פעולות: תחילה במנעולא, הממעט 
אותו לגמרי, ואח"כ ע"י המפתחא, המכשיר אותו לקבל ו"ק דחכמה.
%break
וביוה"כ ע"י עליית המלכות לבינה, נגלה בה ו"ק דחכמה, בחמישה עינויים 
שקיבלה מקו שמאל דבינה. 
%break
ואחר יוה"כ התחילו להתגלות החסדים להלביש את החכמה, שאין החכמה 
מאירה זולתם, ונמשך תיקון חכמה בחסדים ע"י הקפת המזבח, עד יום 
הושענא רבה, מלכות של שבעה ימי סוכות, חג"ת נהי"מ.
%break
וע"כ צריכים לעורר מחדש את החכמה בתיקון החסדים בהקפת המזבח, כדי 
לתקן עימה את היום השביעי, ולסיים בכלל את המשכת החכמה. כי כיוון 
שהגיעה למלכות, שוב אין צריך עוד להמשיך אותה.
%break
117. ומשום שאלו הגבורות אינן יורדות אלא ע"י עננים, דינים, וביום המעונן 
אין הרוח של עמודי העולם מתיישב בהם, אלא כך מוכרח להיות, משום 
שהעולם צריך להם. 
%break
משום שהעולם נברא בדין, ברה"ש. ומשום זה צריכים הדינים להתגלות 
תמיד עם המים, שהם הארת החכמה, כדי שהרשעים לא ייאחזו בקו שמאל, 
ויחזירו הדינים של רה"ש. והכול צריך להיות כך.
%break
משום זה הכול תלוי במעשה. וע"כ הכוהן במעשה ובתיקון שהוא עושה 
למטה, במעשה הקורבן, מתעוררים עליונים ותחתונים לתקן אותם, 
ומיתקנים על ידו. 
%break
אף כך, ע"י המעשה של ד' מינים, וערָבה שבהושענא רבה, מיתקנת החכמה 
ע"י הדינים שמתגלים עימה, שלא תהיה בה אחיזה לרשעים.
%break
118. הערבה דומה לשפתיים, ביום הזה. שביום הזה הדבר תלוי בשפתיים. 
כי ביום הזה מצווה המלך לתת פסקי הדינים אל הממונה, והדינים 
מסתיימים, ונסתם לשון הרע מהעולם. ביום הראשון של החודש, התחלת 
הדין הוא, והסיום ביום הזה.
%break
ביום הראשון של החודש נאחזה המלכות בקו שמאל דבינה, יצחק. וע"י 
תקיעת שופר התעורר קו האמצעי להזדווג על מסך דחיריק, למעט קו 
השמאל. תחילה במנעולא, ואח"כ במפתחא. שפירושו, שהמלכות עלתה 
לבינה, והבינה חזרה לו"ק בלא ראש.
%break
והנה מצד אחד נעשה תיקון בזה להכניע הדינים דקו שמאל ולהכין אותו 
שיתייחד בימין. אבל מצד שני נאחזו הדינים דקטנות בבינה, מחמת עליית 
המלכות בתוכה, שמחמת זה יצאו החיצוניים בלשון הרע על הבינה, לומר 
שיש בה חיסרון, כדי שייאחזו בה בִמקום בחיסרון כדרכם.
%break
ע"כ היה צורך לסתום פי החיצוניים, שלא ידברו לשון הרע על הבינה. וזה 
נעשה ביוה"כ ובשבעה ימי סוכות, שהמלכות חזרה וירדה מהבינה, והבינה 
קיבלה בחזרה את הג"ר שלה מבחינת ו"ק דחכמה.
%break
וע"כ נאמר, שנסתם לשון הרע מהעולם, שביום הושענא רבה נגמרה חזרת 
ו"ק דחכמה אל הבינה כמקודם לכן, ונסתמו פיות החיצוניים מלדבר לשון 
הרע על הבינה. 
%break
%page 324
ואחר שפסק לשון הרע, אין צורך עוד להמשיך חכמה, המביאה עימה דינים. 
ביום הזה מצווה המלך לתת פסקי הדינים אל הממונה, והדינים מסתיימים. 
כי אחר שנסתם לשון הרע, אין צורך עוד לגילוי החכמה.
%break
וע"י המצוות התלויות במעשה, שהם נטילת לולב וערָבות, נמשכה החכמה, 
וע"י מצוות התלויות בדיבור, בשפתיים, ממשיכים החסדים. ערבה דומה 
לשפתיים, ביום הזה. 
%break
כי בערבה מעוררים החכמה עם הגבורות ומסיימים אותה, שמכאן והלאה 
לא נמשיך עוד אלא חסדים ממצוות התלויות בשפתיים. וע"כ יש רמז על זה, 
שהעלים של הערבה דומים לשפתיים.
%break
119. ביום הזה העמים עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם, ושורים 
בדין. וישראל ביום הזה מסיימים הדינים שלהם ושורים בברכות. כי בשמיני 
עצרת עתידים להשתעשע עם המלך, לקחת ממנו ברכות על כל ימות 
השנה.
%break
ובשמחה ההיא נמצאים עם המלך ישראל לבדם. ומי שיושב עם המלך ולוקח 
אותו לבדו, כל מה שרוצה הוא מבקש, והמלך נותן לו. וע"כ ישראל מתחילים 
לקבל הברכות, והעמים עכו"ם מסיימים ברכותיהם. וע"כ כתוב, אהבתי 
אתכם אמר ה'.
%break
כי אוה"ע אחוזות בקו שמאל, שמשם הארת החכמה, ואינן יכולות לקבל מקו 
ימין, שהוא חסדים, כי שורשן רק בשמאל. ולפיכך בשבעה ימי סוכות, 
שהחכמה נמשכת בהן מקו שמאל, 
%break
ע"י מעשה המצוות, מקבלות אז אוה"ע את ברכותיהן. וזה שבעים פרים 
שאנו מקריבים בשבעה ימי החג כנגד שבעים אומות, שמשם יניקתן.
%break
ונמצא שביום השביעי, אחר חבטת הערבה, שכבר נפסקה המשכת החכמה, 
נפסקו הברכות מהאומות, כי אין להן עוד ממה לינוק. ביום הזה העמים 
עכו"ם משלימים ומסיימים הברכות שלהם, 
%break
שכבר נפסקה ביום הזה המשכת החכמה, שהיא כל הברכות שלהם. ושורים 
בדין, כי אינם יכולים לינוק חסדים מימין. והם בריקנות.
%break
אבל ישראל, שהם דבוקים בקו אמצעי, שמשם החסדים, וכל שורשם הוא 
שם, נמצא, שהחכמה הנמשכת בשבעה ימי החג מקו שמאל, כיוון שאינה 
נמשכת אלא עם דינים, הרי אחר שהסתיימה הארת החכמה, הסתיימו 
הדינים שעימה. וישראל ביום הזה מסיימים הדינים שלהם, 
%break
משום שאין ממשיכים יותר הארת חכמה. ושורים בברכות, בחסדים, 
הנמשכים מקו אמצעי, שהוא שורשם. כי מזיווג ז"א ומלכות שביום שמיני 
עצרת, נמשכות ברכות לישראל, כלומר חסדים, לכל השנה.
%break
ובשמחה ההיא נמצאים עם המלך ישראל לבדם. שבהיות השמחה 
מהשפעת החסדים, שאין שום אומה יכולה לקבל אותם אלא ישראל בלבד, 
נמצא שאין אז עם המלך, אלא ישראל בלבד. כי הסתיימה הארת השמאל, 
שהיא משורשן של האומות, ואין להם עוד מה לינוק. 
%break
והארת קו האמצעי, הארת החסדים, שהיא משורשם של ישראל, מתחילה 
בשמיני עצרת, ונמשכת בכל השנה.
%break
120. הרי אנו רואים את עשיו שהוא בשלווה, במלכות, בערים גדולות 
עליונות, ושולט על העולם. למה כתוב, ואָשֹים את הרָיו שממה? בכל מקום 
כך הוא. כיוון שהמלך הקדוש גוזר גזרה, ושֹם הגזרה ההיא בפסקי הדינים 
שלו, הכתוב מעיד כמו שנעשה, 
%break
אע"פ שעוד לא יצא פסק הדין לפועל. וע"כ כתוב, ואָשים את הרָיו שממה. כי 
כבר שיוויתי את זה בפסק הדין שלי. והדבר יתקיים בזמנו. וכן כל הטוב 
שגזר על ישראל, הוא יתקיים בזמנו. כמ"ש, אני ה' דיברתי ועשיתי.
%break
%page 325
%H פרשת מצורע
%break
%H לא יוכלו לכבות את האהבה
%break
2/42. בוז יבוזו לו. בוז, ראשי תיבות, ימי ב' ו' ז' של סוכות, שבהם היו 
מנסכים מים ויין. מים הם חסדים, יין הוא חכמה. 
%break
אם ייתן איש כל הון ביתו באהבה, שהן כל מדרגות ז"א, חסדים מכוסים, עוד 
הוא צריך לבוז יבוזו לו, להארת חכמה וחסדים, המתגלים בימי ב' ו' ז' של 
סוכות. שהם משלימים הארתו.
%break
כי בשבעת ימים של סוכות היו ישראל מקריבים שבעים פרים, לכפר על 
שבעים שרים, הממונים על שבעים אומות, הארת השמאל, שהאומות אין 
להן הארה אחרת משמאל. 
%break
ועשו זה, כדי שלא יישאר העולם נחרב מהם. כמ"ש, ובחמישה עשר יום 
לחודש השביעי, וחגוֹתֶם חג לה' שבעת ימים, והקרבתם עולָה אִשֵׁה ריח 
ניחוח.
%break
%H שִׁמעה ה' צדק
%break
43. כמה חביבה כנ"י לפני הקב"ה, שכל זמן שכנ"י, המלכות, באה לפני 
הקב"ה, הקב"ה מוכן כנגדה. כמ"ש, שִׁמעה ה' צדק, הַקשיבה רינתי הַאזינה 
תפילתי. 
%break
אמר דוד, אני התקשרתי בכנ"י: כמו שהיא נמצאת לפניך, גם אני נמצא כך. 
ומשום זה, בתחילה כתוב, שמעה ה' צדק, שהיא המלכות. ואח"כ כתוב, 
הקשיבה רינתי האזינה תפילתי.
%break
44. בלא שֹפתֵי מִרְמָה. כל דיבור שבתפילה, שהאדם מוציא מפיו, עולה 
למעלה ובוקע רקיעים, ונכנס למקום שנכנס, ושם נבחן אותו הדיבור.
אם הוא דיבור ישר, מכניסים אותו לפני המלך הקדוש לעשות רצונו. ואם לא, 
מסירים אותו לחוץ, ומתעורר בדיבור ההוא רוח אחר מס"א.
%break
%page 326
%H פרשת אמור
%break
%H חמישה עשר יום
%break
257. ובחמישה עשר יום לחודש השביעי מקרא קודש יהיה לכם. אין דבר 
אחד דומה לחברו בין למעלה ובין למטה. עשור, הוא מכנ"י, רומז על 
המלכות, כי היום העשירי עומד בספירה העשירית, מלכות. ע"כ כתוב, 
בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה. כי בעשור היא מלכות. 
%break
וכיוון שכבר נשלמו בעשרת הימים ע"ס, ע"כ, וייקחו להם איש שה. והיום 
ההוא העשירי בחודש, הוא שלה. וחמישה ימים אחרים הם של המלך, ז"א. 
היום ההוא שבא עליה, וממלא אותה באורותיה. 
%break
וע"כ בחמישה עשר יום המלכות במילואה, כי ביום החמישי, שנגמרו חמש 
ספירות דז"א, יושב בו המלך על הכיסא, המלכות.
%break
עשרת הימים רומזים על ע"ס שבמלכות, המלבישה מחזה ולמטה דז"א. ועד 
אז אין לה עוד כלום מחמש ספירות שמחזה ולמעלה דז"א, חב"ד וחו"ג. כי 
ת"ת שמחזה ולמעלה ודעת, נחשבים לספירה אחת, כי ת"ת העולה לבינה 
נעשה בה לדעת. ועם חו"ג הם שלושה, ועם חו"ב הם חמישה. 
%break
אלא בעבור עוד חמישה ימים לחודש, היא משיגה מחמש ספירות עליונות 
שמחזה ולמעלה דז"א, ונמצאת עימו בזיווג. וע"כ נמצאת המלכות בחמישה 
עשר יום לחודש בכל השלמות.
%break
עשור לחודש היא ע"ס דמלכות, המגיעה עד החזה דז"א. וחמישה ימים 
הנוספים על עשור לחודש, הם חמש ספירות חב"ד חו"ג שמחזה ולמעלה 
דז"א. 
%break
ובמלוא חמישה עשר יום ז"א מזדווג עימה, ומשפיע לה מחמש ספירות 
שמחזה ולמעלה שלו. כי היום החמישי, שהוא ז"א, המלך משפיע בו אל 
הכיסא שלו, שהוא המלכות, שמשפיע לה מחמש ספירות ראשונות.
%break
258. עשור הוא המלכות. חמישה עליהם הם של המלך, חמש ספירות 
ראשונות דז"א, שז"א הוא היום שבא עליה. משום זה חמישה ימים מחודש 
סיוון הוא לקבלת התורה. שמוֹרה על חמש ספירות ראשונות דז"א, 
שהשפיעו במתן תורה. 
%break
והאם לא היה צריך לתת התורה בשביעי, בזמן ששני האבות, או"א, 
מלובשים בז"א, כי המלך בהם, ואז מתעטר מכל וראוי לתת התורה? אלא 
דבר אחד הוא, חמישי ושביעי.
%break
259. חמישי שלו הוא, שמורה על חמש ספירות שלו חב"ד חו"ג. ואז מאיר 
אבא לאמא ומאירים ממנה חמישים שערים, להאיר לחמישי, שחמישים 
שערי בינה מאירים לחמש ספירות עליונות דז"א. ואע"פ שאו"א מאירים 
בתוכו אין אנו מדברים אלא מספירות חב"ד חו"ג שלו בלבד. 
%break
וע"כ הוא נשלם בחמישי. ואם נאמר שהוא שביעי, הוא משום שהמלך נמצא 
בשלמות של האבות, המאירים בו, שחמישה שלו עם או"א הם שבעה.
%break
ועוד שיורש עטרה מבינה, שנקראת שביעי. שאם מתחילים לספור מיסוד, 
נמצאת הבינה הספירה השביעית. כמ"ש, צְאֶנָה ורְאֶינה בנות ציון במלך 
שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. וע"כ ביום השביעי הוא יום שהבינה 
מעטרת את המלך, ז"א, בעטרותיו. וגם אז יורש המלך את או"א, 
%break
שמזדווגים ומאירים בתוכו יחד, שעם החמישה של עצמו הם שבעה. וע"כ 
הכול תלוי באחד, הכול רומז על שלמות ז"א, בשעה שמלביש או"א. אלא 
כשמחשיבים רק הספירות שלו, אז הוא שלם בחמישי. וכשמחשיבים גם 
או"א המלובשים בו, הוא שלם בשביעי. ושניהם רומזים על אותו הדבר.
%break
%page 327
%H מָן, באר, ענני כבוד
%break
260./1 וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב, כי בא ישראל דרך הָאֲתָרים, 
ויילחם בישראל. ג' מתנות עליונות הזדמנו לישראל ע"י ג' אחים, משה אהרון 
ומרים: מָן, בזכות משה. ענני כבוד, בזכות אהרון. 
%break
באר, בזכות מרים. וכולם אחוזים למעלה. מָן, בזכות משה. כמ"ש, הנני 
ממטיר לכם לחם מִן השמיים. מִן השמיים, זהו משה, שהוא מרכבה לז"א, 
שנקרא משה ונקרא שמיים.
%break
260./2 ענני כבוד בזכות אהרון, שהוא מרכבה לחסד, כמ"ש, אשר עין בעין 
נראָה אתה ה', ועננך עומד עליהם. וכתוב, וכיסה ענן הקטורת. וכמו 
שבקטורת שבעה עננים, אף כאן בכתוב, ועננך עומד עליהם, הם ג"כ שבעה 
עננים. כי בקטורת היו שבעה עננים מקושרים יחד, 
%break
ואהרון הראש לכל שבעת העננים. כי שבעה עננים הם חג"ת נהי"מ, ואהרון 
מרכבה לחסד, הוא ספירה ראשונה מהם, והוא קשור בו לשישה עננים 
אחרים, גבורה ת"ת נהי"מ, בכל יום. וע"כ נחשבים העננים בזכות אהרון, 
להיותו חסד, ראש העננים, וכולל אותם.
%break
261. באר בזכות מרים. מרים הייתה מרכבה למלכות, כי היא נקראת באר. 
היא באר מים חיים, מלכות, והכול קשר אחד, כי מרים הייתה קשורה 
במלכות. מתה מרים, הסתלקה הבאר, 
%break
כמ"ש, ולא היה מַים לעדה. בשעה ההיא רצתה באר אחרת להסתלק, 
המלכות, שהייתה מצויה עם ישראל. אלא כשראתה שישה עננים, חג"ת 
נה"י, שהיו קשורים עליה, על הענן דמלכות, התקשרה המלכות בהם.
%break
262. מת אהרון, הסתלקו ענני כבוד. והסתלק עימהם הענן השביעי, 
שהבאר, מלכות, התקשרה בו. בא משה והחזיר להם אותם. כמ"ש, עליתָ 
למרום שביתָ שבי, לקחתָ מתנות באדם. לקחת מתנות שהיו בתחילה, 
הבאר והעננים.
%break
263. באר, זו הבאר של יצחק, המלכות בשעה שמקבלת הארת חכמה 
משמאל, מיצחק. עננים, אלו עננים דאהרון. עננים הם חסדים, כי הם בחינות 
אהרון, חסד. ובזה מובן, שמלכות של באר התקשרה במלכות של עננים, כי 
הן שונות זו מזו: חסד דמלכות וגבורה דמלכות. מפני מה זכה אהרון, 
%break
שיימשכו ענני הכבוד לישראל בזכותו? משום שקשור בעננים, שהוא מידת 
החסד כמוהם. והיות שהוא מרכבה לחסד דז"א, ראש העננים, היה מקשר 
ומייחד בכל יום כולם כאחד, שיתברכו כולם על ידיו.
%break
264. על כל חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, קשר עימו שבעה ענני כבוד, 
חג"ת נהי"מ, וקשר אותם בכנ"י, במלכות, כי הענן שלה, מלכות דעננים, 
קשור בשישה האחרים, חג"ת נה"י. ובכל שבעת העננים הלכו ישראל 
במדבר, משום שכולם היו קשרי האמונה, דבוקים במלכות, הנקראת אמונה.
%break
כמ"ש, בסוכות תשבו שבעת ימים, שהם שבעת ענני הכבוד שהלכו עם 
ישראל במדבר. וכתוב, בצילו חימדתי וישבתי ופִריו מתוק לחִכי, שהוא צל 
ענני הכבוד, צל סוכה. וצריך האדם להראות את עצמו, שהוא יושב תחת 
צילה של האמונה.
%break
265. כל השנים שנמצא אהרון, היו ישראל בצל האמונה, תחת שבעת 
העננים. אחר שמת אהרון, הסתלק ענן אחד, חסד דעננים, שהיה מידתו 
הימין מכולם, שכולם חסדים הכלולים בצד ימין, 
%break
%page 328
אלא החסד שבהם יותר ימין מכולם, כי כולם כלולים בו, והם שבע ספירות 
הכלולות בחסד. וכשהסתלק חסד דעננים, הסתלקו כל שאר העננים עימו, 
להיותם ו"ס הכלולות בו, ונראו כולם בחיסרון מישראל.
%break
ויִראו כל העדה, כי גווע אהרון. אל תקרא, ויִראו, אלא, ויֵירָאו, שהלך מהם 
הצל של העננים ונראו לעין. מיד, וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב, כי בא 
ישראל דרך האתרים. שמע שהסתלקו ענני הכבוד, ומת מורה הדרך הגדול, 
שכל אלו העננים היו מקושרים בו.
%break
266. הכנעני מלך ערד יושב הנגב. וכשבאו אלו המרגלים ששלח משה, 
אמרו, עמלק יושב בארץ הנגב, כדי לשבור ליבם, כי בעמלק נשבר כוחם 
תחילה.
%break
267. וישמע הכנעני, שהסתלקו העננים. כתוב, ארור כנען, עבד עבדים יהיה 
לאֶחיו. מי שמוציא עצמו מצל האמונה, הוא ראוי להיות עבד, לעבדי עבדים, 
לכנענים. כמ"ש, ויילחם בישראל ויִשְׁבּ ממנו שבי. שלקח לעצמו עבדים 
מישראל.
%break
268. וע"כ כתוב, כל האזרח בישראל יישבו בסוכות. כל מי שמשורש ומגזע 
קדוש מישראל, יישב בסוכות תחת צל האמונה. ומי שאינו מגזע ומשורש 
הקדוש של ישראל, לא יישב בהן, ומוציא את עצמו מתחת לצל האמונה.
%break
269. כתוב, כנען בידו מֹאזני מרמה. זהו אליעזר עבד אברהם. כתוב, ארור 
כנען, משום שכנען, שהוא אליעזר, זכה לשמש את אברהם. כיוון ששימש 
את אברהם, וישב תחת צל האמונה, זכה לצאת מאותה הקללה שקולל. ולא 
עוד, אלא שכתובה בו ברכה, כמ"ש, ויאמר, בוא בְּרוּך ה'. 
%break
מלמדנו, שכל מי שיושב תחת צל האמונה, מנחיל חירות לו ולבניו לעולם, 
ומתברך בברכה עליונה. ומי שמוציא את עצמו מצל האמונה, מנחיל גלות לו 
ולבניו. כמ"ש, ויילחם בישראל וישְׁבּ ממנו שבי.
%break
%H חג הסוכות
%break
270. בסֻכות תשבו שבעת ימים. חסר ו' במילה סֻכות, משום שסכות רומז 
רק לחסד, שכל שישה עננים קשורים בו. ע"כ הם שבעה ימים, כמ"ש, וענן 
ה' עליהם יומם. וכתוב, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם. זהו הענן של 
אהרון, חסד, שנקרא יומם. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. 
%break
ענן אחד, חסד, לוקח עימו חמישה עננים אחרים: גבורה, ת"ת, נה"י. והם 
שישה. וענן אחר, שכתוב בו, ובעמוד אש לילה, המלכות, הוא מאיר לישראל 
מההארה של אלו שישה עננים.
%break
271. בסוכות תשבו שבעת ימים. מצווה זו היא לשבת בסוכה. כדי להראות 
שישראל יושבים באמונה, בצל סוכה, בלי יראה מקטרוגים. כי המקטרג כבר 
נפרד מהם ביוה"כ, ע"י השעיר לעזאזל. 
%break
וכל מי שבאמונה יושב בסוכה, כמ"ש, כל האזרח בישראל יישבו בסוכות. מי 
שבאמונה ומזרע ומשורש של ישראל, יישבו בסוכות.
%break
272. המצווה שלאחר זו, היא להקריב קורבן בכל יום משבעה ימי הסוכות. 
וקורבן זה שיהיה חלק לכל בשמחה של בניו, כי שבעים פרים הם כנגד 
שבעים שרים של אוה"ע. משום שכולם אחוזים באילן, ז"א, כי הענפים 
שלמטה הנמשכים משורש האילן, 
%break
%page 329
כולם מתברכים בזכות האילן. ואע"פ שאין בהם תועלת, הם ג"כ מתברכים 
כולם. ושמחת ישראל היא באביהם של מעלה, בשורש האילן. והם נותנים 
חלק מהברכות לכל אלו שאר העמים, שיש להם אחיזה ושנאחזים בישראל.
%break
273. וכל אלו הקורבנות, שבעים הפרים, הם לתת מזון לממונים של שאר 
העמים. כי מתוך שהקב"ה אוהב את בניו, רוצה שכל השרים יהיו אוהבים 
שלהם. 
%break
כמ"ש, ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו. שאפילו כל המקטרגים 
העליונים חוזרים להיות אוהבים לישראל. כשהכוחות של מעלה חוזרים 
להיות אוהבים לישראל, כל אלו שלמטה על אחת כמה וכמה.
%break
274. לא לשבעים השרים היו מקריבים הקורבן, אלא הכול להקב"ה עולה 
ונקרב, והוא מחלק מזון לכל ההמונים של הצדדים האחרים, לשרים של 
שבעים האומות, שייהנו באותה המתנה של בניו, ויחזרו להיות אוהבים 
שלהם. 
%break
ויידעו למעלה ולמטה, שאין עם כעם ישראל, שהם חלקוֹ ונחלתו של הקב"ה. 
ומתעלה הכבוד של הקב"ה למעלה ולמטה כראוי. וכל ההמונים העליונים 
פותחים ואומרים, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
%break
275. כה אמר ה', זכרתי לָך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחריי 
במדבר בארץ לא זרועה. זה כתוב על כנ"י, המלכות, בשעה שהייתה הולכת 
עם ישראל במדבר. זכרתי לך חסד, זהו ענן של אהרון, חסד, שנסע 
בחמישה עננים אחרים, 
%break
גבורה ת"ת נה"י, שהתקשרו עלייך והאירו עלייך. אהבת כלולותייך, שֶׁאלו 
העננים שִׁכללו אותך, העטירו אותך והתקינו אותך ככלה העודה כליהָ, 
משום, לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה, משום שהלכה עם ישראל 
במדבר.
%break
276. בשעה שאדם יושב במדור הזה, בסוכה, שהוא צל האמונה, השכינה 
פורשת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם, חסד, וחמישה צדיקים, גבורה ת"ת 
נה"י, עושים משכנם עימו. אברהם, חמישה צדיקים, ודוד המלך, מלכות, 
עושים משכנם עימו. 
%break
כמ"ש, בסוכות תשבו שבעת ימים, רמז על חג"ת נהי"מ, ולא בשבעת ימים. 
כמ"ש, כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ. ולא כתוב, בששת 
ימים, שזהו ג"כ היות שמוֹרים על ששת הימים העליונים, 
%break
חג"ת נה"י, שהם עשו את השמיים ואת הארץ. וצריך האדם לשמוח בכל יום 
ויום, בפנים שמחים באלו האורחים, חג"ת נהי"מ, השורים עימו.
%break
277. כתוב, בסוכות תשבו שבעת ימים. ואח"כ כתוב, יישבו בסוכות. למה 
בתחילה, תשבו, ואח"כ, יישבו? הראשון לאורחים, חג"ת נהי"מ, ע"כ כתוב, 
תשבו, לשון נוכח. השני לבני העולם, ע"כ כתוב, יישבו, לשון נסתר. הראשון 
לאורחים, כמו אדם שנכנס לסוכה, שמח ועומד על פתח הסוכה מבפנים, 
%break
ואומר, נזמן את האורחים, ועורך השולחן, ועומד על רגליו, ומברך לשבת 
בסוכה, ואומר בסוכות תשבו שבעת ימים. שְׁבוּ אורחים עליונים, שבו אורחי 
האמונה. והרים ידיו ושמח, ואמר, אשרי חלקנו, אשרי חלקם של ישראל, 
כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו. והיה יושב.
%break
278. הכתוב, יישבו, בלשון נסתר, הוא לבני העולם. כי מי שיש לו חלק בעם 
ובארץ הקדושים, יושב בצל האמונה לקבל האורחים, לשמוח בעוה"ז 
ובעוה"ב. וצריכים לשמח את העניים, משום שחלקם של אלו האורחים 
שהזמין לסעודתו, שייך לעניים. 
%break
%page 330
ואותו היושב בצל הזה של האמונה, ומזמין האורחים העליונים האלו, 
אורחים של האמונה, ואינו נותן להם חלקם מהסעודה, חלק לעניים, כל 
האורחים עומדים ממנו ואומרים, 
%break
אַל תִלְחַם את לחם רע עין. נמצא, שהשולחן שערך הוא של רע העין, ואינו 
של הקב"ה. עליו כתוב, וזֵרִיתי פֶרֶשׁ על פניכם, פֶּרֶשׁ חגיכם. חגיכם ולא חגיי. 
אוי לאותו האדם, בשעה שאלו אורחי האמונה עומדים מעל שולחנו.
%break
279. אברהם כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים, להזמין אורחים ולערוך להם 
שולחן. עתה, בסוכות, אם מזמינים אותו, ואת כל הצדיקים, ואת דוד המלך, 
ואין נותנים להם חלקם, עומד אברהם מעל השולחן וקורא, 
%break
סורו נא מעל אוהלֵי האנשים הרשעים האלה. וכולם מסתלקים אחריו. יצחק 
אמר, ובטן רשעים תֶחְסר. יעקב אמר, פִּתְך אכלתָ תְקיאֶנה. וכל שאר 
הצדיקים, משה ואהרון, אומרים, כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום.
%break
280. דוד המלך משלים את דיניו, ואמר, ויהי כעשרת הימים, וייגוף ה' את 
נָבָל וימוֹת. משום שדוד ביקש את נבל שיקבל אותו לאורח, והוא לא רצה. וכן 
זה היושב בסוכה, הזמין את דוד המלך ולא נתן לו חלקו, ע"כ דוד המלך 
קורא עליו את הפסוק הזה של נבל. 
%break
ובאלו עשרת הימים, שדוד המלך, מלכות, דן את העולם בעשרת ימי 
תשובה, נידון עליו אותו האדם, שגמל לו רע יותר מנבל, כי הזמין אותו ואינו 
נותן לו חלקו. ונבל עכ"פ לא הזמין אותו.
%break
281. התורה לא הטריחה את האדם לתת יותר אלא כמה שיכול. כמ"ש, איש 
כמתנת ידו, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לָך. ואל יאמר אדם, אוֹכַל ואשֹבע 
וארווה תחילה, ומה שיישאר אתן לעניים. אלא תחילת הכול הוא של 
האורחים, ואם משמח את האורחים ומרווה אותם, הקב"ה שמח עימו, 
%break
ואברהם קורא עליו, אז תתענַג על ה'. ויצחק קורא עליו, כל כלי יוּצַר עלייך 
לא יצלח. פסוק זה אומר לו דוד המלך, מלכות, משום שכל כלי הנשק של 
המלך ומלחמות המלך נמסרו בידיו של דוד. אבל יצחק אומר, גיבור בארץ 
יהיו זרעו דור ישרים יבורך, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.
%break
.282/1 יעקב אמר, אז יבָּקַע כשחר אורֶךָ. כי יבָּקַע אותיות יעקב. שאר 
הצדיקים אומרים, ונָחֲךָ ה' תמיד והשֹביע בצַחצחוֹת נפשךָ. דוד המלך אמר, 
כל כלי יוּצר עלייך לא יצלח, 
%break
כי הוא התמנה על כל כלי הנשק שבעולם. אשרי חלקו של אדם שזכה לכל 
זה. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ועַמֵךְ כולם 
צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.
%break
.282/2 מצווה זו ליטול לולב ביום ההוא באלו המינים שלו. כמו שהקב"ה 
לוקח את ישראל באלו הימים ושמח בהם, אף כך ישראל לוקחים את הקב"ה 
לחלקם ושמחים בו. 
%break
וזהו הלולב והמינים שבו, צורת אדם, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, כי ג' 
הדסים כנגד חג"ת, ב' ערבוֹת כנגד נו"ה, לולב יסוד, אתרוג מלכות.
%break
%page 331
%H צלם ודמות
%break
283. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ עבות 
וערבי נחל. כמ"ש, כל הנקרא בשׁמי ולכבודי בְּרָאתיו, יצרתיו, אף עשיתיו. כל 
הנקרא בשמי, זהו אדם, שהקב"ה ברא אותו בשמו. 
%break
כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו, וקרא לו בשמו, בשעה שהוציא אמת 
ודין בעולם, ונקרא אלקים בתורה, כמ"ש, אלקים לא תקלל.
%break
284. קרא לו בשמו, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכתוב, נעשֹה 
אדם בצלמנו כדמותנו, שכתוב בזיווג של ז"א ומלכות. וכך בזיווג שניהם, הוא 
בצלם ובדמות, כי צלם הוא מז"א, ודמות היא ממלכות. ואדם מזכר ומנוקבא 
יצא, מז"א וממלכות.
%break
285. ויברא אלקים את האדם בצלמו. בשעה שנמצא זיווג למטה, שולח 
הקב"ה צורה אחת כפרצופו של האדם, רשום חקוק בצלם, והוא נמצא על 
הזיווג ההוא. ואם הייתה ניתנת רשות לעין לראות, היה האדם רואה על 
ראשו צלם אחד, רשום כפרצוף האדם. 
%break
ובצלם ההוא נברא האדם. וכל עוד שאינו עומד על ראשו הצלם ששלח לו 
אדונו, ונמצא שם, לא נברא האדם. כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו.
%break
286. הצלם ההוא הזדמן לו עד שיוצא לעולם. כשיוצא לעולם, בצלם ההוא 
גדֵל, בצלם ההוא הולך. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. והצלם הזה הוא 
מלמעלה.
%break
287. בשעה שאלו הרוחות יוצאים ממקומם, כל רוח נתקן לפני המלך הקדוש 
בתיקון מכובד, באותו פרצוף הנמצא בעוה"ז. ומאותה הצורה והתיקון 
המכובד יוצא הצלם. כי הצלם הוא לבוש לרוחו של האדם, הנמשך יחד עם 
רוחו, שהם כמו אור וכלי. והצלם הוא שלישי לרוח, בחינה שלישית. 
%break
כי רוח הוא ראשון, נפש שני, צלם שלישי. ומקדים לבוא לעוה"ז בשעה 
שנמצא זיווג. ואין זיווג בעולם שלא יהיה נמצא צלם בתוכו. אבל ישראל 
הקדושים, 
%break
הצלם הקדוש נמצא בהם ממקום קדוש, ובעכו"ם הצלם שלהם ממינים 
רעים, מצד הטומאה. ע"כ אין צריך האדם לערב צלם שלו בצלם של עכו"ם, 
משום שזה קדוש וזה טמא.
%break
%H שמיני עצרת
%break
288. ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כי יום זה הוא מהמלך בלבד, הוא 
שמחתו בישראל. משל למלך שהזמין אורחים, השתדלו בהם כל בני היכלו. 
לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו 
באורחים, והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, שבעים פרים, 
%break
מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד. כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה 
לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם. אבל אורחי האמונה, שנמצאו בשבעה ימי 
סוכות, נמצאים עם המלך תמיד, גם בשמיני עצרת, וביום שמחת המלך, 
כולם מתאספים אליו ונמצאים עימו. וע"כ כתוב עצרת, שפירושה אסיפה.
%break
%page 332
289. והיום ההוא, יעקב, ת"ת, הוא ראש אל השמחה, וכל שאר האורחים, 
אברהם יצחק משה אהרון יוסף דוד, שמחים עימו. וע"כ כתוב, אשריך 
ישראל, מי כמוך. וכתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.
%break
290. צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר 
תמיד. למה הסמיך הקב"ה פרשה זו לפרשת מועדים? כל הנרות העליונים, 
הספירות, שהן המועדים, כולם הם נרות להדליק שמן המשחה העליון, 
להמשיך שפע החכמה, הנקרא שמן. 
%break
וע"י ישראל מתברכים העליונים והתחתונים ונדלקים הנרות ומאירים לעולם, 
כמ"ש, שמן וקטורת ישֹמַח לב. שמחת העליונים והתחתונים.
%break
291. כתוב, שֹמחו בה' וגילוּ צדיקים, והַרְנינו כל ישרי לב. וכתוב, זה היום 
עשה ה', נגילה ונִשמחה בו. כי בהקב"ה צריכים לשמוח ולהאיר הפנים. 
ויימצא האדם בשמחה, משום ששמחה של הקב"ה היא. כמ"ש, נגילה 
ונשמחה בו. בו, ביום. בו, בהקב"ה. והכול אחד.
%break
%page 333
%H פרשת פינחס
%break
%H חג הסוכות
%break
814. בחמישה עשר יום לחודש השביעי, תשרי, מקרא קודש יהיה לכם, כל 
מלאכת עבודה לא תעשו, וחַגותֶם אותו חג לה' שבעת ימים. בחמישה עשר, 
מצד י"ה, חו"ב. וחגותם אותו, אותיות או"ת ו', עמוד האמצעי, ז"א. שבעת 
ימים, מצד בת שבע, מלכות, ה"ת. 
%break
האבות חג"ת, משה נצח, אהרון הוד, דוד מלכות, שלמה יסוד, הנקרא 
שלום. הרי הם שבעה כנגד שבע ספירות. אני רוצה לתקן לכם סוכה, אמא 
עליונה, שתסוכך על שבע הספירות, כאם על הבנים.
%break
815. משום שבע הספירות כתוב, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל 
בהוציאי אותם מארץ מצרים, בשבעה ענני כבוד, שבע ספירות. סוכה עם 
אות ו' היא שני בנים, שבינה מסוככת עליהם, שהם הוי"ה אדנ"י, ז"א 
ומלכות, 
%break
שכך עולה סוכה בחשבון יאהדונה"י (91). כי סוכה אותיות כ"ו שבגי' הוי"ה 
(26), ואותיות ס"ה בגי' אדנ"י (65). והם שני כרובים, שסוככים בכנפיהם על 
הכַּפּוֹרת, ופניהם איש אל אחיו, ז"א ומלכות.
%break
816. עשרה טפחים בכרובים, בזו"ן, מלמטה למעלה, ע"ס דאו"ח, מרגליהם 
עד ראשיהם. וע"ס דאו"י מראשיהם עד רגליהם. 
%break
ושורים על טפח, שהוא י'. עשרה עשרה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, 
ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח, יו"ד, שבגי' עשרים. ומשום זה אמרו חכמים, ששיעור 
סוכה לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים.
%break
סוכה העשויה ככבשן מצד אמא, דין. עליה כתוב, והר סיני עשַן כולו, מפני 
אשר ירד עליו ה' באש, ויַעַל עשנו כעֶשֶן הכבשן. והכול אחד.
%break
817. כתוב, וסוכה תהיה לצל יומם. צריכים סכך וסכך נעשה לצל, כמ"ש, 
בצֵל שד"י יתלונָן. ולא בצל סוכת הדיוט, המגן על הגוף משמש, אלא צל להגן 
על הנשמה. כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי. וכן, בצילו נחיה בגויים. צל עם ם' 
הוא צל"ם. 
%break
צל הוא הסכך, והם' הוא ארבע דפנות הסוכה. כמ"ש בו, אך בצלם יתהלך 
איש. ם' סתומה יש לה ארבע דפנות, ארבע דפנות הסוכה.
%break
818. ומה שלומדים, שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, וכן למי שאומר, 
שלושה כהלכתן ורביעית אפילו טפח, זהו משום שלושה שיעורים, שתיים 
שלוש ארבע, שביחד תשע. שתיים חו"ב. שלוש חג"ת. ארבע נהי"מ. הטפח, 
שאמרו, בשתיים ובשלוש, הוא העשירי, מלכות, המשלימה כל חיסרון.
%break
משום זה שיעור סוכה לא פחות מעשר, שהיא מלכות, העשירית של כל 
הספירות. ולא למעלה מעשרים, כ', הרומזת על כתר עליון, שאין העין 
שולטת בו, שאין שם השגה, כבוד עליון. עליו אמר משה, הַראני נא את 
כבודֶךָ. והשיב לו הקב"ה, לא תוכל לראות את פניי. ואין כבוד בלא כ'.
%break
819. משום זה, סוכה העשויה כמָבוֹי, היא מצד אות ב'. כמין גא"ם, מצד אות 
ג'. וכמין צריף, היא מצד אות ד'. ושבע אותיות הן בג"ד כפר"ת, הכפולות 
בדגש, הרומזות על הדין שבשבע ספירות חג"ת נהי"מ, והם ראשי תיבות, 
הרומזים על שבע סוכות הפסולות, 
%break
%page 334
מחמת הדין שבהם: כ', רומזת על סוכה העשויה ככבשן. ב', על סוכת 
בורגנין. שאר האותיות על שאר סוכות הפסולות, כגון סוכת שומרי פ'ירות, 
סוכת ר'ועים, סוכת כות'ים. ואין להאריך בהם.
%break
820. כנגד בג"ד כפר"ת שבעה כוכבי לכת. והם זכר ונוקבא. בג"ד כפר"ת 
הרפויות בזכר והדגושות בנוקבא. משום זה נקראות שבע כפולות. וכמו 
שבעה נרות המנורה, שבע ספירות חג"ת נהי"מ. 
%break
שכתוב בה, שבע ביום הִלַלְתיךָ. וכתוב, שבעה ושבעה מוּצָקות, שבע 
כפולות, שבע אותיות רפויות, ושבע אותיות דגושות. וכך שבע ספירות 
כפולות, שבהן שבע דין ושבע של רחמים.
%break
וכך שבעת ימי בראשית למטה, שבע ספירות דמלכות, דגושות בדינים, 
ושבע למעלה, שבע ספירות דז"א, רפויות מדינים. שעל שבע ספירות 
שלמטה, כתוב, ואין כל חדש תחת השמש. כי כל החידושים באים משמש, 
משבע ספירות דז"א. ולא מתחת השמש, שבע ספירות דמלכות.
%break
821. לולב צדיק, יסוד, כי הלולב דומה לחוט השדרה, שיש בו ח"י (18) 
טבעות, כנגד ח"י נענועים שבלולב. והם כנגד ח"י ברכות של תפילת 
העמידה, וכנגד ח"י אזכורים של שמות הוי"ה שבמזמור הָבוּ לה' בני אלים, 
וכנגד ח"י אזכורים שבק"ש. 
%break
והנענוע של הלולב לשישה צדדים, דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, ומערב, 
שלושה נענועים לכל צד, הם בחשבון ח"י.
%break
822. הלולב נלקח ביד ימין, וכלול שישה, שלושה הדסים כנגד גדולה גבורה 
ת"ת, שדומים לשלושה צבעים שבעין, לבן אדום ירוק. שני בַּדֵי ערבות, נו"ה, 
דומים לשתי שפתיים. 
%break
הלולב, יסוד, דומה לשדרה, שבו קיום כל העצמות. עליו אמר דוד, כל 
עצמותיי תאמרנה, ה' מי כמוך. האתרוג מלכות, דומה ללב, שבו הרהורים.
%break
823. הנענועים של ברכת הַלל משותפים בנענועים של נטילת לולב, והם ח"י 
נענועים בתפילת אנא ה' הושיעה נא, ח"י ח"י בתפילת הודו הראשון 
והאחרון, 
%break
ח"י שבנטילת לולב, הרי ע"ב (72) נענועים. ומשום זה לולב בחשבון ס"ח 
(68), ועם ד' מינים שבלולב בחשבון ע"ב, בחשבון חסד, זרוע הימין.
%break
משום זה התקינו, שהלולב יהיה בימין, לצד החסד, והאתרוג, הדומה ללב, 
התקינו שיהיה ביד שמאל, לשמאל, לצד הגבורה. והם כנגד זָכוֹר ושָׁמוֹר. 
והנוטל את שניהם, הלולב והאתרוג, הוא עמוד האמצעי, ז"א, הלולב בימינו 
ואתרוג בשמאלו.
%break
824. באו האבות, ומשה, אהרון, דוד ושלמה, ובירכו את רבי שמעון. ואמרו 
אליו, אתה מאור קדוש, והחברים שלך שהם שישה, כנגד אלו שבע ספירות, 
ואתה רבי שמעון נר מערבי באמצע של כל שישה נרות, שמאירים ממך. 
ובכל אחד כתוב בו, נר ה' נשמת אדם. 
%break
ומשה מאיר בך, ואתה בחברים שלך, וכולכם אחד בלא פירוד כלל. ומשם 
ואילך מתפשטים הארות לכל בעלי החכמה. הַשְׁלם הדברים, של החיבור 
הראשון שלך, לעטר אותם.
%break
825. פתח רבי שמעון ואמר, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות 
לא ישטפוה, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בּוֹז יבוזו לו. בוז הוא יום 
השני, ויום השישי, ויום השביעי של סוכות, שבהם היו מנסכים יין ומים.
%break
%page 335
826. כי שבעת ימים של סוכות מקריבים ישראל שבעים פרים, לכפר על 
שבעים שרים של שבעים האומות, כדי שלא יישאר העולם חרוב מהם. 
כמ"ש, ובחמישה עשר יום לחודש השביעי, והקרבתם עולה אִשֶׁה ריח ניחוח 
לה', פרים בני בקר שלושה עשר. 
%break
וביום השני פרים בני בקר שניים עשר, וביום השלישי אחד עשר, וביום 
הרביעי עשרה, וביום החמישי פרים תשעה, וביום השישי פרים שמונה, 
וביום השביעי שבעה. וכולם יחד הם שבעים פרים. ובכל יום היו מתמעטים. 
למה מתמעטים?
%break
827. כאן מרמז הכתוב, וַתָנַח התיבה בחודש השביעי, בתשרי, ובימי המבול 
כתוב, המים היו הלוך וחסור. אף כאן בתשרי, בחודש השביעי, שבו מצוות 
רה"ש ויוה"כ, סוכה לולב ואתרוג, 
%break
ומינים של הלולב ושופר, השכינה העליונה שורה על ישראל, שהיא תשובה, 
בינה, סוכה. ואתרוג מלכות, ולולב הקב"ה, ז"א. מיד, והמים היו הלוך וחסור, 
שמתמעטים עוונות ישראל.
%break
אף כך מתמעטים הממונים, מלאכי חבלה שממונים על העוונות, הדומים למי 
המבול. שלומדים, העובר עבירה אחת, קנה לו קטגור אחד. וכשמתמעטים 
העוונות, מתמעטים הפרים, ומתמעטים הממונים של שבעים אומות, 
ומתמעטות שבעים אומות, ומתמעט הטוב שלהם.
%break
828. בתיבת נוח ציווה הקב"ה להכניס עימו, שניים שניים שבעה שבעה, 
זכר ונקבה, להיות לקורבן, להגן על נוח ועל כל אלו שנכנסו עימו לתיבה. אף 
כך, אלו השומרים חגים וזמנים, ימים טובים, הם שניים שניים שבעה שבעה.
%break
שניים שניים הם יומיים של רה"ש ויומיים של שבועות. ומשום ששני הימים 
של שבועות הם מחמת ספק, הרי יש שני ימי הפורים במקומם. שבעה 
שבעה, שבעת ימי הפסח ושבעת ימי סוכות. נוח כנגד יום השבת. וכמ"ש, 
מכל החי. כי שניים שניים ושבעה שבעה הם ביחד בחשבון ח"י.
%break
829. הסוכה מגנה על ישראל. כמ"ש, וסוכה תהיה לצל יומם מחורֶב. כמו 
שתיבת נוח היא להגן, אף סוכה היא להגן. מכל החי, ח"י ברכות התפילה. 
מהן מתחלקות לתשע תשע ברכות, ועם ברכת המינים נשלמות ע"ס, 
שמשלימה ט' הראשונות וט' האחרונות לי'. 
%break
והם כנגד ע"ס דאו"י שמלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח, שמלמטה למעלה. והוא 
כנגד נוח. שח"י ברכות התפילה הם כנגד ח"י של נוח, שהם שניים שניים 
שבעה שבעה, שבגי' ח"י.
%break
830. מכל החי. השכינה מגנה על השומרים את הי', שהיא אות שבת. בגבול 
שלו, שהוא ח' אלפים אמה, אלפיים לכל צד. י' של אות שבת וח' של הגבול, 
הם ח"י. 
%break
אלו השומרים אות ברית, י', לשמונת ימים, כמ"ש, וביום השמיני יימול בשר 
עורלתו. הי' של אות ברית והח' של ח' ימים, הם ח"י. השומרים אות תפילין, 
י', שבהם שמונה פרשיות, הרי הם ח"י.
%break
831. השכינה, הסוכה, מגנה עליהם ופורשֹת כנפיה עליהם כמו אם על 
הבנים. ומשום זה התקינו לבָרך, הפורס סוכת שלום עלינו. משום זה, 
בחודש השביעי, שבּוֹ כל אלו המצוות, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה 
של ישראל באביהם שבשמיים. 
%break
ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם. אם ייתן איש, שזה ס"מ,כל 
מה שיש לו בעוה"ז, כדי שישתתף באלו המצוות עִם ישראל, בּוֹז יבוזו לו.
%break
%page 336
%H שמיני העצרת
%break
832. וביום השמיני, עצרת תהיה לכם, פר אחד אַיל אחד. עצרת, כמ"ש, זה 
יעצור בעמי, שאין עֶצֶר אלא מלכות. מלך שהזמין אורחים ולאחר ששלח 
אותם, אמר לבני ביתו, אני ואתם נעשה סעודה קטנה. מצד שכינה עליונה, 
בינה, עשה סעודה גדולה. 
%break
ומצד המלכות עשה סעודה קטנה. ונוהגים ישראל לעשות עימה שמחה, 
ונקראת שמחת תורה. ומעטרים ספרי התורה בכתר שלהם. והרמז, שספר 
התורה הוא ת"ת, השכינה היא הכתר שלו, עטרת תפארת.
%break
833. למה מצד אמא עליונה, בינה, הזמין כל הממונים של כל האומות, 
בשבעים פרים, ומצד השכינה התחתונה, לא הזמין אלא אומה יחידה, כנגד 
פר אחד? האם לא היה צריך להיות להיפך, שישראל יקבלו מאמא עילאה, 
ושרי האומות מהמלכות?
%break
834. משום שמלכות רומזת לבת, הצנועה בבית אביה ואימה. והיא מאורסת 
ולא נשואה. לכן אין דרך העולם, שתאכל עם אורחים. אבל אמא, שהיא 
נשואה, הנה דרך העולם הוא, שאחר שבעלה הזמין אורחים, שהיא תאכל 
עם האורחים, על השולחן עם בעלה. 
%break
ואם הם אורחים זרים, אין אוכלים עימהם, לא אבא ולא אמא וכש"כ הבת, 
מלכות. ומשום זה, בסעודה של שבעים השרים, לא משתתף לאכול עימהם 
אף אחד מבני ביתו של המלך, משום שהם נוכרים.
%break
שתי בחינות אורחים. אושפיזין של הסוכה, שהם שבע מידות של קדושה. 
ויש שבעים שרים המקבלים משבעים פרים. ושניהם מקבלים מצד אמא 
עילאה, בינה, ולא ממלכות. 
%break
מטעם, כי בינה נשואה לאבא, חכמה. והיא בתכלית השלמות, ע"כ דרכה 
לאכול עם האורחים, עם האושפיזין של הסוכה.
%break
אבל המלכות מאורסת ולא נשואה. כי אע"פ שיש לה זיווגים עם ז"א, אינם 
מבחינת עצמותה, אלא מה ששואלת כלים של אמא. ומעצמותה אינה נשואה 
כלל עד גמה"ת, שאז תתגלה עצמותה ותזדווג עם ז"א. וע"כ אינה יכולה 
להשפיע לאורחים הקדושים, ומכ"ש לאורחים הנוכרים, לשבעים שרים.
%break
משום שמלכות רומזת לבת, הצנועה בבית אביה ואימה, כי כל הכלים שלה 
הם מאו"א. ובחינתה עצמה היא גנוזה וצנועה בפנימיות הכלים דאו"א, בבית 
או"א. והיא מאורסת ולא נשואה, 
%break
כי אין לה זיווג מבחינתה עצמה קודם גמה"ת. לכן אין דרך העולם, שתאכל 
עם אורחים, כי צריכה להיות גנוזה ומכוסה בכלים דאמא, ולא להתגלות.
%break
אבל אמא בתכלית השלמות, וכל השפע שיש בעולמות ב-6000 שנים ממנה 
בא. וע"כ היא מתגלה לאורחים. אמנם לשבעים שרים אינה מתגלה, אלא 
נותנת להם קיומם במה שהם מתמעטים והולכים, משום שהם זרים ונוכרים 
לקדושה ורוצים להמשיך החכמה מלמעלה למטה.
%break
וע"כ הם נדחים אחר שבעת ימי סוכות, ואז עושה סעודה קטנה לבני ביתו 
מבחינת המלכות. ואע"פ שגם אז היא צנועה בכלים של אמא, עכ"ז כיוון 
שמהזיווג הזה מקבלת גם עצמותה של המלכות את תיקונה, ע"כ היא 
נקראת על שמה.
%break
%page 337
%H חג הסוכות
%break
884. כל הימים מיוה"כ עד סוכות, הולכת האם, השכינה, על הבנים, ישראל, 
כדי שלא ישלוט הס"א על ישראל, וכדי להציל אותם. כיוון שניצלו הבנים 
ויושבים בסוכות, הם נשמרים בשמירה של אמא, השכינה.
%break
ביום הראשון וביום השני של חג הסוכות, ציוותה לישראל לעשות סעודה 
לממונים של שאר העמים, שבעים פרים, לשבעים שרים. והיא אינה שורה 
שם עימהם.
%break
ביום השלישי, י"ז (17) לחודש, השכינה מתחילה לשרות עליהם. כמ"ש, 
וַתָנַח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט. 
התיבה, השכינה. הרי אררט, הרים שכל הקללות וכל העונשים שורים 
בתוכם, והם הממונים של האומות.
%break
885. ביום הראשון והשני של החג, אין המלכות שורה על הממונים של 
שבעים אומות, אלא ביום השלישי, שמוסיף וגורע. מוסיף אותיות וגורע 
קורבנות, כמ"ש, וביום השלישי פרים עַשְׁתֵי עָשֹר (11), שזה ראוי לרע עין.
%break
כי ביום הראשון והשני שמחה של הבנים, וישראל מחלקים לממוני האומות 
שלל. מיום השלישי והלאה, שהמלכות שורה עליהם, כתוב, והמים היו הלוך 
וחסור עד החודש העשירי, 
%break
בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים. והמים היו הלוך וחסור, הם 
הקורבנות שהולכים ומתמעטים. כמו שמתמעטים כך מתמעט הטוב שלהם.
%break
עיקר בניין המלכות מקו שמאל, הארת החכמה דשמאל. אמנם כשהיא שורה 
על ישראל, היא בזיווג עם ז"א, קו האמצעי, אז אין החכמה שבמלכות 
מאירה אלא מלמטה למעלה. ועיקר הארתה מחסדים שמקבלת מז"א.
%break
אבל כשהמלכות שורה על אוה"ע והס"א, הוא להיפך, שאינה שורה עליהם, 
אלא כשהיא בפירוד מז"א, כי האומות והס"א אינם חפצים לקבל מקו אמצעי, 
מז"א, אלא משמאל שבמלכות בלבד.
%break
וכל הימים מיוה"כ עד סוכות, הולכת האם על הבנים, מלכות בזיווג עם ז"א, 
קו אמצעי, כדי שלא ישלוט הס"א על ישראל, שהס"א לא יעוררו אותם 
להמשיך החכמה מלמעלה למטה מהמלכות, כדרך הס"א. 
%break
כיוון שזכו לסוכה, הם שמורים בשמירה עליונה, שהס"א לא יוכל עוד לשלוט 
עליהם, להסיתם למשוך השמאל מלמעלה למטה.
%break
וע"כ ציוותה לישראל לעשות סעודה לממונים של שאר העמים, שיקריבו 
שבעים פרים, שהיא המשכת הארת השמאל לשרי האומות ולס"א, בשיעור 
חיותם וקיומם בלבד. 
%break
כי אין חיות וקיום לאומות ולס"א, אלא מהארת השמאל בלבד. והיא אינה 
שורה שם עימהם, כי אין המלכות שורה עליהם, אלא א"כ כשהיא בפירוד 
מז"א, שאז היא מגבירה כוח חיותם של הס"א.
%break
ולפיכך, כדי שלא לתת להם תוספת חיות, אינה שורה עליהם, אלא ישראל 
בלבד ממשיכים להם חלקם מהקורבנות. וישראל אינם ממשיכים אלא הארה 
מלמטה למעלה בלבד, כתיקון קו האמצעי.
%break
הארה זו באה בדרך ג' קווים, המאירים אל המלכות, חו"ג תו"מ. ואחר 
שנכללים זה מזה, יש ג' קווים בכל אחד מחו"ג תו"מ, שהם י"ב (12), י"ב 
פרים. ועם הכולל, הם י"ג (13) פרים. 
%break
ואלו הם, י"ג פרים שהקריבו ביום א', וי"ב פרים שהקריבו ביום ב', שהם 
המשכת החכמה בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שבהתכללם הם י"ב, 
ועם הכולל י"ג.
%break
%page 338
כי ביום הראשון והשני שמחה של הבנים, וישראל מחלקים לממוני האומות 
שלל. כי ישראל מחלקים הארת השמאל לממוני האומות, וע"כ מחלקים 
במספר י"ג פרים ביום א' וי"ב פרים ביום ב'. שזוהי התכללות ג' קווים 
והמלכות זה בזה. כדרך הארת קו האמצעי.
%break
מיום השלישי והלאה המלכות שורה עליהם, כי אחר שכבר קיבלו מישראל, 
כל מה שיכלו להאיר להם, שזה י"ב פרים, אז מתחילה המלכות לשרות על 
הממונים של האומות. 
%break
שמכוח ההארה שקיבלו מי"ב פרים שבקדושה, שהייתה מקו האמצעי, הם 
מתגברים וממשיכים ממלכות בלבד, מבחינתה עצמה, שמאל בלי ימין, כדי 
שיוכלו להמשיך מלמעלה למטה כחפצם.
%break
וזהו שהצטוו אז ישראל להקריב עשתי עשר (11) פרים. ביום השלישי, 
שמוסיף וגורע. מוסיף אותיות וגורע קורבנות, כמ"ש, וביום השלישי פרים 
עַשְׁתֵי עָשֹר. כי ביום א' וב' השפיעו ישראל עליהם מקדושה, שתי עשר, 
מהתכללות ג' קווים. 
%break
אבל כשהתגברו למשוך משמאל בלי ימין, ממלכות כשהיא בפירוד, אז 
הוסיפו עין רע על הארת שתי עשר פרים שקיבלו ביום א' וב', ונעשה עשתי 
עשר.
%break
כי כשמוסיפים ע' על שתי עשר, נעשה עשתי עשר. ונמצא, שהוסיף ע' וגרע 
קורבנות, שכבר אין להם שתי עשר פרים אלא עשתי עשר פרים. וכן היו 
הולכים ומתמעטים עד שנפסקו לגמרי. וכמ"ש, והמים היו הלוך וחסור, שהם 
הקורבנות שהולכים ומתמעטים.
%break
%H ניסוך המים
%break
886. מיום השני התחילו המים להיראות, שהתחיל ניסוך המים על המזבח. 
בשביל להמשיך חיוּת וקיום לס"א. כמ"ש, ואם צמא, הַשקהו מים. כיוון 
שהתחילו המים, והס"א ושבעים אומות קיבלו השפע, אז התגברו. ומיום 
השלישי המלכות שרתה עליהם, שהמשיכו אותה בפירוד מז"א. 
%break
ואלו המים לא היו יודעים הבבלים, למה הם רשומים כאן בחג. כלומר, שלא 
היו יודעים, שהם לתת קיום לאוה"ע. שהרי הטוב של ישראל אינו במקום 
המיעוט, בפָרי החג המתמעטים, אלא במקום הריבוי.
%break
ומשום שמים מתמעטים עם פָּרי החג, כתוב, והמים, שהם המים של ימי 
החג, אלו הרשומים בתוך הקורבנות, כי ביום השני כתוב בקורבנות, 
ונִסְכֵּיהֶם, עם אות מ"ם. ובשישי כתוב, וּנְסָכֶיהָ, עם י'. ובשביעי כתוב, 
כְּמִשְפָּטם, עם ם'. הרי כאן מי"ם, שמכאן רמז לניסוך המים מהתורה.
%break
הקורבנות, הרי קללות, היו הלוך וחסור, והטוב שלהם, והשפע הנמשך 
עליהם, היו הלוך וחסור. ומשום שאלו המים הם של האומות והס"א, לא 
התחברו האותיות מים, שיהיו כתובים בתורה, 
%break
אלא הם מפוזרות: ם' במילה נִסְכֵּיהֶם, י' במילה וּנְסָכֶיהָ, ם' בכמשפטם. כדי 
שלא יתחבר הטוב שלהם, אלא יהיה מעט.
%break
887. אבל לישראל, שהם מהקב"ה, קו האמצעי, כתוב, ודורשי ה' לא יַחְסרו 
כל טוב. התחלת הכתוב, כְּפירים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, אלו הם הממונים של שאר 
העמים. ודורשי ה', אלו הם ישראל, לא יחסרו כל טוב, אלו הולכים ומתעלים 
למעלה למעלה. כי מעלים בקודש ואין מורידים.
%break
%page 339
ומשום זה הטוב של האומות והס"א, המים, היו הלוך וחסור עד חודש 
העשירי, טבת, כי אז הם ימי הרעה. כי חודשי טבת שבט, הם ימי דין, 
ונקראים ימי הרעה.
%break
ורעה מתעוררת ומתחזקת. והכלה הקדושה, המלכות, אינה מאירה מתוך 
השמש, שנפרדת מהשמש, ז"א. אז נראו ראשי ההרים, הדינים דשמאל, 
הנמשכים עם פרי החג, הרי חושך וקללות, הנראים ומתחזקים ועושים רעות 
בעולם.
%break
888. בימים של חג הסוכות, כתוב, והקרבתם אִשֶׁה עולָה. כי אז אלו אִשים, 
הדינים, אוכלים חלקיהם, שבעים פרים כנגד שבעים ממונים השולטים על 
שבעים אומות. ומספרם עולה ביום הראשון, ויורדים ומתמעטים בכל יום. 
ונקראים פרים מנגחים בימים שלהם.
%break
אֵילים שנָיים. כבשים בני שנה ארבעה עשר. אילים שניים בכל יום הם יָ"ד 
הוי"ה. כי שבע פעמים שתיים הם י"ד (14). והוא יד השולטת עליהם תמיד 
בכל יום. כבשים בני שנה, שבע פעמים י"ד הם צ"ח (98).
%break
889. אם מקריבים י"ד אילים שתשלוט יד ה', וח"ץ (98) כבשים זה סימן רע, 
כנגד צ"ח קללות שבתוכחה, וכן כמ"ש, יְפַלַח חֵץ כְּבֵדוֹ. הנה רע עין אנו 
אליהם, שאֱכוֹל וּשְׁתֵה יאמר לו וליבו בל עימו? כן. 
%break
כי כתוב, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים 
אתה חוֹתֶה על ראשו. אבל אנו איננו נותנים אלא בשמחה, כי אין בימי השנה 
שמחה, כמו בימי הסוכות.
%break
ומשום שאנחנו נותנים בטוב לב ובשמחה וברצון, מתהפך מתנותינו אליהם 
לגחלים על ראשם, גחלים בוערות, שהשמחה שלנו עושה להם רע, שהם 
י"ד אילים, שבעים פרים, ח"ץ כבשים, שכך עולה החשבון של הקורבנות 
שלהם. 
%break
כי י"ד האילים מורה על יָ"ד הוי"ה השולטת בהם. ושבעים פרים, שהולכים 
ומתמעטים, מורה שהטוב שלהם ילך ויתמעט. וח"ץ כבשים מורה על מספר 
צ"ח קללות להשרות בהם. או על הכתוב, יְפַלַח חֵץ כְּבֵדוֹ.
%break
890. מי נותן אותנו להקריב על הממונים של שבעים אומות, אולי אינם 
רוצים כל זה? אלא אין שמחה לכל הממונים, כמו באלו הפרים האילים 
והכבשים, בשעה שישראל נותנים להם סעודות אלו. ועכ"ז, אין הכול נקרב, 
אלא אל הקב"ה בלבד.
%break
הממונים מתקרבים והקב"ה מחלק להם. כמ"ש, אם רעב שונאך, האכילהו 
לחם. אלו הם קורבנות החג. ואם צמא, הַשקהו מים. המים הרשומים כאן 
לנסכם בימי החג, ביום השני, וביום השישי וביום השביעי. והסימן כמ"ש, בּוֹז 
יבוזו לו, אשר בוז ראשי תיבות ב' ו' ז'.
%break
891. כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אלו הם המים, שישראל 
מנסכים בשמחה ובאהבת הקב"ה, כמ"ש, ושאבתם מים בששון. ונהרות לא 
ישטפוה, אלו הם נהרות אפרסמון הטהור, י"ח (18) נהרות השפע, 
הנמשכים מיסוד הבינה, שכולם דבקים ומתקשרים באהבה זו.
%break
אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, זה ס"מ. באהבה של ישראל, שיהיה 
לו חלק עימהם באלו המים. כמ"ש, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, 
בוז יבוזו לו, 
%break
שהוא סימן של אלו המים שמנסכים אותו בימי בו"ז, בימי ב' ו' ז'. יבוזו לו, כי 
כל ההון של ס"מ נחשב לנו כמו חרס הנשבר, שאין לו תקנה לעולם.
%break
%page 340
892. מים של ס"מ והס"א והאומות התחלקו בימים בו"ז. נשארו ימים שלישי 
רביעי חמישי, שאין בהם ניסוך המים. כמ"ש, חֶרֶשֹ את חַרְשֹי אדמה. אשר 
חרשֹ ראשי תיבות חמישי רביעי שלישי, שבאותם הימים אין ניסוך המים. 
ואין להם תיקון עימנו ולא לְעולם.
%break
כי כמו שאין להם תיקון בימים חר"ש, כן לא יהיה להם תיקון לְעולם. והרי 
כתוב, בוז יבוזו לו, האם לפי הנאמר מקודם צריך לומר, בוז לא יבוזו לו, 
שאינם רוצים בבו"ז, שהוא הון של ס"מ?
%break
אלא כתוב, כי לא בָזָה ולא שיקַץ עֱנוּת עני, רמז שישראל אינם רוצים לוותר 
על אהבה בשביל הארת ניסוך המים שבבו"ז, שהוא הון הס"א, שיש לס"א 
חלק בהם. ויבוזו לו, אינו סובב על האור שבבוז, אלא כפשוטו, שהם מבזים 
לו.
%break
כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מימי החכמה, שעליהם כתוב, 
ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. ואע"פ שהם חכמה, אינם מכבים את 
החסדים, הנקראים אהבה. 
%break
וכמו כן, ונהרות לא ישטפוה, נחלי אפרסמון, אע"פ שיש בהם הארת חכמה, 
עכ"ז אינם שוטפים את האהבה, שלא ממעטים את החסדים.
%break
אבל אם ייתן איש, שזה ס"מ, את כל הון ביתו, כל האורות שיש לו באהבה, 
בוז יבוזו לו. כלומר, שתמורת ביטול האהבה, ייתן לנו אורות ניסוך המים 
שבימים בו"ז, 
%break
כי הארת המים שבבו"ז מתמעטת והולכת, וזה מורה שממעט האהבה, 
החסדים, כי החכמה שיש בה חלק לס"א, ממעטת תמיד החסדים. נמצא 
שהארת חכמה שלו מכבה את האהבה, עד שהחכמה תישאר בלי חסדים.
%break
ואז גם הארת החכמה נכבית, כי אינה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ, יבוזו 
לו. משא"כ הארת החכמה שישראל מקבלים, אין מכבים את החסדים, שהיא 
אהבה.
%break
893. יום הראשון של החג, מה הוא עושה? כי ימי בו"ז של חג לניסוך המים, 
וימי חר"ש של חג לימים פנויים מניסוך המים, ויום הראשון של החג אינו 
מזכיר כלום.
%break
יום הראשון לא נקרא ראשון, ולא נקרא אחד, אלא שנקרא חמישה עשר 
סתם, בלי ציון מיוחד כלל, כי אין בו דבר מיוחד לציון. אבל התחלת הציון של 
ניסוך המים הוא ביום שני, וכך ראוי להיות.
%break
כיוון שנותנים בו חלק לס"א, ראוי להיות ביום שני, שלא נאמר בו, כי טוב, 
בשני. ומשום זה אינו מציין כלל יום ראשון, ותחילת החידוש של הימים 
מתחיל ביום שני. ומחלקים המים בימים בו"ז, ונשארו פנויים בימים חר"ש.
%break
894. אשרי חלקם של ישראל, שיודעים להיכנס לתוך מוח האגוז, שהקדושה 
היא כמו מוח האגוז שקליפות סובבות אותו, וכדי להיכנס לתוך המוח, הם 
שוברים הקליפות האלו שסובבות אותו, ונכנסים.
%break
לאחר כל זה כתוב, ביום השמיני, עצרת תהיה לכם. כי אחר ששברו כל אלו 
הקליפות, ושברו כמה כוחות, והרגו כמה נחשים וכמה עקרבים, שהיו להם 
באלו הרי חושך, עד שמצאו מקום יישוב ועיר קדוש, 
%break
המלכות הקדושה, מוקפת חומות סביב סביב, אז נכנסו אליה בשמיני עצרת, 
לעשות לה שם נחת, ולשמוח בה.
%break
895. וזהו שכתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, 
מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה 
לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא 
עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב.
%break
%page 341
%H פרשת כי תצא
%break
%H רה"ש פסח שבועות סוכות
%break
143. כעין זה, אנו קוראים המוחין מז"א שיאירו בעונתם בשכינה, במצה, 
שמזמינים אותה לשבעת ימי הפסח. וכן מזמינים לשבעת ימים של סוכות, 
שבעה מינים: לולב, אתרוג, ג' הדסים, ב' ענפי ערבה. שבועות, קוראים את 
המוחין דז"א, בתורה. רה"ש יום הדין. כל אחד במינו.
%break
144. כל מי שקרא, כלומר שהמשיך מוחין מז"א למלכות, כל מדרגה במינה, 
יתקיים בו הכתוב, אז תקרא וה' יַענה. המילה א"ז, היא ז' ימי סוכות, ויום א' 
של שמיני עצרת. א"ז, מצה וז' ימי הפסח.
%break
א"ז, א' היא סוכה, וז' מינים של הלולב: ג' הדסים, ב' ערבות, לולב ואתרוג. 
וכלולים בד' מינים: הדסים, ערבות, לולב ואתרוג. ועם ז' הפרטים הם י"א 
(11), כחשבון ה"ו. וצריך לומר הלל עליהם, ששָׁם הללויה, כלומר י"ה, כדי 
להשלים שֵׁם י"ה ו"ה.
%break
145. וצריכים להעלות המלכות בארבעה מינים עד המחשבה, חכמה. כמ"ש, 
אמרתי אעלה בתמר. אעל"ה הוא סימן, ראשי תיבות: אתרוג ערבה לולב 
הדס. ומחשבה היא השם המפורש, הוי"ה במילוי אותיות א', 
%break
חכמה דז"א, שיש בה עשר אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועם ד' המינים נשלם 
בה חשבון י"ד (14), כעין י"ד פרקים שביד ימין דז"א, חסד, שבה צריך ליטול 
את הלולב.
%break
והרי מתן תורה, שבועות, שבעה בשבעה, ז' ימים בז' שבועות, שבחשבון 
י"ד, שזהו יד רמה, קו אמצעי. ברה"ש הם ג"כ י"ד. קול השופר עם ג' פרטים 
שבו, אש רוח מים, הם ד'. ועם עשרה שופרות הם י"ד.
%break
146. בפסח, השכינה היא היד הגדולה, מצד החסד. ברה"ש, היא היד 
החזקה, מצד הגבורה. במתן תורה, היא יד רמה, מצד עמוד האמצעי, ת"ת. 
וג"פ י"ד הם מ"ב (42). ועם ג' האבות, חג"ת, שהם תלויים מהם, עולים 
בחשבון מ"ה (45). כחשבון יו"ד ה"א וא"ו ה"א.
%break
%page 343
%H שער הכוונות
%break
%page 345
%H דרושי חג הסוכות
%break
%H הקדמה
%break
וגם יתבאר בהם מעלת הימים שבין יוה"כ לסוכות וגם ימי הסוכות עצמם מה 
טיבם. ובתחילה אכתוב ואבאר המנהגים הנצרכים לנהוג בהם ואח"כ אסדר 
לפניך כל הדרושים זה אחר זה באר היטב. הנה בעת נטילת הלולב שלא ע"י 
זמן ההקפה צריך לנענע הלולב והנענועים הנודעים להמשיך החסדים 
%break
ממקורם ושרשם אשר בדעת דז"א כמו שיתבאר בדרושים אבל בזמן 
ההקפה אין צורך לנענע הלולב כי הוא בסוד אור המקיף הנגלה וא"צ לנענעו. 
גם צריך שלא להפריד כלל את האתרוג מן הלולב אלא ב' ידיו סמוכו' זו לזו 
ומתדבקין יחד הלולב והאתרוג וגם בעת הנענוע תכוין בעת הובאת הלולב 
%break
שתביאהו כנגד החזה שבגופך לפי הכונה שנבאר לקמן בע"ה. גם סדר 
נענוע הלולב כך הוא להוליך הלולב למרחוק ולהחזירו להביאו פ"א וכן פעם 
ב' וכן פעם ג' הרי הם ג' הולכות וג' הובאות בכל קצה מו"ק 
%break
שלא כאותם הנוהגי' לעשות ג' נענועים בהולכה וג' נענועים בהובא' א' 
ומוליכין הלולב מעט מעט ג"פ בהולכה א' וכן בהובאה:
%break
גם תזהר שלעולם תקח הלולב ותנענעו דרך גדילתו שהוא שרשו למטה 
וראשו כלפי מעלה אפי' בעת שתנענע נגד מטה שלא כאותם הנוהגים אז 
לכוף ראש הלולב כלפי מטה והשורש בידיהן כלפי מעלה אבל תניח הלולב 
כמו שהוא ראשו למעלה וסופו למטה אלא שתשפיל ידיך יותר למטה 
%break
ממקומ' ושם תנענע הלולב ג"פ ראשו למעל' וסופו למטה. והטעם יובן במ"ש 
בדרושי' של הלולב שכוונת הנענועים היא להמשיך הארת הדעת למטה 
והו"ק כולם הם בדעת ונמצא כי אפילו בנענוע של מטה של הדעת הנה הוא 
למעל' מראש הלולב שהוא למטה בגופא דז"א כמ"ש במקומו 
%break
גם סדר הנענועים הם בו"ק ע"ד ו' צירופי יהו' הנז' בס"י וגם נזכר בס"ה בפ' 
ויקרא בר"מ בד' י"ז ע"א והנה הם כסדר הו"ק ממש דז"א שהם חג"ת נה"י 
ולכן נענוע הא' הוא לצד דרום כנגד החסד ואח"כ נענוע הב' הוא לצד צפון 
שהוא בגבו' והג' במזרח שהיא בת"ת והד' והה' מעל' ומטה שהם 
%break
שחקים נצח והוד זה על גב זה והו' הוא במערב שהוא היסוד שעליו אמרו 
שכינה במערב. גם סדר ו"ק אלו נזכרו בס"ה סך מספר הפעמים של נטילת 
לולב הם טעם א' בעת הברכה ואח"כ ד"פ אחרות באמצע סדר ההלל והם 
בהודו לה' כי טוב הא' פ"א ובאנא ה' הושיעה נא כפול ב"פ ובהודו לה' כי טוב 
%break
האחרון פעם א'. והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם 
שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואח"כ הד' נענועי' של הלל 
יהיו בבית הכנסת ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכ' כדי שתתפלל ותטול 
הלולב בברכתו בשעה הראוי' אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל:
%break
וענין הד' נענועים שבתוך קריאת ההלל הנז' צריך שיכוין בכל פעם כנגד 
הוי"ה א' במילוא' אמר הכותב חיים נלע"ד שהם סוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גם 
בענין ההלל צריך לכפול כל הפסוקים ב"פ 
%break
מן פסוק אודך כי עניתני כו' ע"ס ההלל שהו' פסוק הודו לה' כי טוב האחרון 
ואפי' הפסוקים שלאחר אנא ה' הצליחה נא ברוך הבא כו' אל ה' כו' אלי אתה 
ואודך כו' הודו כו' כל א' מהם תכפלנו ב"פ:
%break
מנהג ליל הו"ר והנה לקמן בע"ה נבאר ענין החותם הנעשה בליל זו ולכן 
צריך להיות נעור כל הלילה הזה יען כי בו נדונים כל הנבראים כנז"ל וזה 
הסדר שתעש'. 
%break
%page 346
הנה בחצי הלילה הא' תקרא ספר ואלה הדברים כולו ע"ס פרשת וזאת 
הברכה וזה הספר נקרא משנה תורה כנודע ואם תשלים קריאתו קודם 
שיהיה חצי הלילה תעסוק בתורה ובסתרי קבלה אם תרצה ולא בדבר אחר 
ועיקר הדין הוא נידון בחצי הא' של הלילה כמ"ש לקמן ב"ה 
%break
ולכן אחר חצות לילה הוא שיוצאים לראות צל שלהם בלבנ' כי כבר נגמר 
הדין וזהו טעם אותם שנוהגים לומר סליחו' בליל הו"ר אחר חצות קרוב 
לאשמורת הבוקר. האמנם אסור לומר ויעבור וי"ג מדות או סליחות אשר הם 
כיוצא בזה אלא יאמר רחמנא אדכר לן קיימיה כו' אלקינו שבשמים כו' 
%break
דעני לעניי כו' ה' הוא האלקים כו' ה' מלך כו' עשה למען שמך וכיוצא באלו 
יכול לומר. גם ביום הו"ר בתפלת שחרית יאמר ע"ד הנז' חוץ מן י"ג מידות 
של יעבור וכיוצא בזה כו':
%break
ליל שמחת תורה אסור בתשמיש המטה לפי שאין נוק' דז"א רחל מזדווגת 
עמו עד תפלת מוסף של היום ואעפ"י שבשאר הימים שבין ר"ה לח' עצרת 
מותרים בתשמיש המיטה הטעם הוא 
%break
כמ"ש כי בכל אלו הימים יש זווג עליון של ישראל או יעקב עם לאה אבל 
עתה ביום ח' עצרת לא יש זווג אלא ברחל לבדה והנה אין זווג שלה אלא 
בתפלת מוסף כנז':
%break
יום שמחת תורה מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם 
התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב מנהג אמיתי הוא וכבר 
נכתב בס"ה בפ' פנחס בד' רנ"ו ע"ב בר"מ וז"ל ונוהגין ישראל למעבד עמה 
חדוה ואתקראת שמחת תור' ומעטרן לס"ת בכתר דילי' כו' 
%break
וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו 
ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפלת ערבית והי' 
מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות זולת ההקפות שלימות של יום 
ש"ת אבל בענין ההקפות שביו' לא נמצאתי עמו ולא ראיתיו. 
%break
גם ראיתיו בליל מוצאי יו"ט שהלך לב"ה אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו 
ומצא בית הכנסת אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. ענין ר"ה 
ויוה"כ וסוכות נודע דבעי ליחדא קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו. והנה יש 
חיבוק של שמאלו תחת לראשי ונקרא דחילו יען כי הוא שמאל 
%break
וזה נעשה מן ר"ה עד יוה"כ שעי"כ יחזרו אנפין באנפין ואח"כ בסוכות אז הוי 
רחימו סוד חיבוק של הימין וימינו תחבקני ולכן יש בסוכות ניסוך המים ושאר 
המצות שבו שהם לולב ואתרוג כו' 
%break
וזהו הארת החכמ' בחסד אבל יוה"כ הוא הארת הבינה בחיבוק השמאל 
שהוא גבור' ואח"כ בח' חג עצרת הוא הזווג עצמו:
%break
ודע כי ז' ימי חג הסוכות אז הוא הזווג בסוד ו"ק בלבד אבל זווג ח' חג עצרת 
הוא בבחי' היסוד אחר שנכללו בו כל הו"ק ולכן היסוד נקרא ו' וז"ס מ"ש 
בס"ה בפ' תצוה באות א' כי בעת הזווג נעשה בחי' ו' כי הו"ק שהם גדפוי 
דאות א' כזה הם סוד תרין יודין 
%break
שבה ומתטמרין ונכללין תוך ו' שבאלף ואין ניכרת אז רק אות ו' לבדה ולכן ח' 
עצרת הוא יום א' בלבד עם היותו חג בפני עצמו אבל פסח וסוכות הם ז' 
ימים בסוד ז' קצוות:
%break
ונבאר יום ח' חג עצרת כי הנה הוא מלשון עצר ה'. והענין הוא כי בליל יום ח' 
עצרת הזה יש זווג ישראל שהוא ז"א עם רחל וקולטת טיפת זרע העליון 
וקולטתו ועוצרתו בתוכ' ואינה מפלת אותו ח"ו כי הנה לפעמים יש למעל' ג"כ 
נפלים בסוד הנפילים היו בארץ כי הפילתם המלכות בסוד נפלים 
%break
ולהיות שהם באו מבחי' זו לכן גם הם היו אח"כ משחיתי' על הארץ את 
טיפות זרעם והבן הסוד הזה. ואמנם טעם היותם נפלים הוא לפי שהיו דינים 
קשים והיה גלוי לפניו ית' שאין בהם תועלת ולכן הפילתם הנוק' העליונה:
%break
ונחזור לעניינינו כי הנה זמן קליטת הזרע הם ג' ימים כי לכן הפולטת ש"ז 
ביום הג' היא טהור יען כי כבר הסריחה ואינו ראוי להריון וסוד ג' ימים אלו 
הם סוד חג"ת שמהם מקבלת הנוק' הטיפ' העליונ' כי אלו הם סוד ג' בני נח 
היוצא מן התיב' וסוד ג' מראות של הקשת ולכן צריכ' ג' ימים לקולטם. 
%break
%page 347
והענין הוא כי טיפת מ"ד היא סוד החסדים והנה חסד הוא בגי' ע"ב והוא 
מתחלק לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד שהם ע"ב כנז' בס"ה בתיקון ט' וציורו כזה 
ידוד שהם ג' הויו"ת ובכל א' כ"ד עיינין בסוד מש"ה 
%break
וגבותם מלאות עינים וג' הויו"ת אלו עד"ז הם א' חסד וא' גבורה וא' בת"ת 
וכלם הם בחי' חסד שהוא ע"ב. ואמנם סוד האסרו חג שלאחר ח' חג עצרת 
הוא סוד קליטת הזרע כמבואר אצלינו וע"ש:
%break
%H דרוש ג':
%break
בענין הימים שבין יוה"כ לסוכות וגם כל ח' ימי החג בסדר נכון ובו נבאר 
בארוכה מתחילת יום ר"ה ויו"כ. ודע כי להיות כי ביום ר"ה נברא העולם לכן 
חוזר להיות ביום ר"ה שבכל שנה ושנה כענין מה שהיה ביום ר"ה שבו נברא 
העולם והוא כי חוזרין זו"ן לעמוד אב"א וצריכי' נסירה וחזרת פב"פ 
%break
וחיבוק ונישוק וזווג וזה נמשך מר"ה עד ח' עצרת. וטעם אריכות זמן זה 
יתבאר לקמן בענין התפשטו' החסדי' מצד אימא בנוק' דז"א. והנה מיום 
ראשון של ר"ה עד יוה"כ ננסרין כל י"ס של רחל נוק' דז"א מאחורוי ואז 
בעיוה"כ נגמרה מלאכת נסירתה ונמצא שלא היתה ראוי' לזווג 
%break
ולכן בכל אלו הימים שבין ר"ה לח' עצרת כל הזווגים כלם הם ישראל או 
יעקב עם לאה כאמור. והנה כל הימים שבין ר"ה ליוה"כ הם בחי' שמאלו 
תחת לראשי שהוא ענין חיבוק השמאל. והענין הוא כי הנה ענין הנסיר' הוא 
ענין דחיית הדינים הקשים שיש באחוריים דדכורא וליתנם בנקב' 
%break
ונשאר הוא חסד ונוק' כולה דין וכדי לבסם ולמתק הדינין שבנוקב' הוא 
מחבק' בשמאלו כנודע כי אין הדינין מתבסמין אלא בשרשם. והנה שורש 
הדין של נוק' היא שמאלו דז"א ולכן מחבק האחוריים של הנקבה אשר שם 
ניתנו כל הדינין על ידי הנסירה ומחבקה בשמאלו 
%break
ואז מתבסמים ונכנעים ונמתקים וביאור ענין החיבוק הזה עניינו הוא כנ"ל 
בדרוש השופר כי ביום ר"ה בעת הפלת הדורמיטא והשינה עליו הם יוצאים 
המוחין שלו עם לבושיהם שהם נה"י דאימא ויוצאים מתוכו ונשאר ישן ואז 
תרין מוחין דכורין חכמה ועיטרא דחסד נשארים בלתי לבושיהם 
%break
בבחי' א"מ על ראש ז"א ותרין מוחין נוקבין בינה ועטרא דגבו' מתלבשין תוך 
ההוד דבינה בלבד ונכנסין תוך נוק' בבחינת מוחין. וענין לקיחת הנוקב' 
עטרא דגבור' זו היא הנקר' בלשון חיבוק השמאל כי ע"י זה מתמתקין 
הדינים שלה כנז' באופן כי בזמן הדורמיטא אז בא ענין חיבוק השמאל 
%break
ואז הדינין שלה מתבסמין ואז הוא זמן הנסירה וג' בחי' אלו נעשות יחד כי 
ע"י הדורמיטא אין יניקה לנקב' ע"י הזכר ואז נפרדים מאחוריהם וננסרין ואז 
נכנסת עטרא דגבור' ובינ' דז"א בסוד מוחין אלי' וזהו חיבוק השמאל והבן כל 
זה היטב:
%break
וביוה"כ כבר הי"ס שלה ננסרו מעיוה"כ ולכן בתחילת ליל יום זה עולה 
מדריגה אחר מדריגה אל אימא עילא' בסדר הה' תפלות כנ"ל ובחזרת מוסף 
אז נגמר עליית' שם. וענין עליית' שם הוא בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע כו' 
כי שם היא מתקשטת בקישוטין ולוקחת הה"ג מן אימא עצמה 
%break
שלא ע"י ז"א כמו עד עתה בר"ה ובנעילה נעשה גם החותם של היסוד שבה 
שהוא הכלי שבו נתונין המ"נ שהם הה"ג שלקחה מאימא וכבר נתבאר לעיל 
כי החותם הזה איננו היסוד עצמו שבה:
%break
ובימים שבין מוצאי יוה"כ עד ח' עצרת ולא עד בכלל הכל הוא ענין חיבוק 
הימין וכבר היא יכולה באלו הימים לעמוד עם ז"א פב"פ עמו ממש ולא עם 
יעקב לבדו אלא עם ז"א עצמו. 
%break
%page 348
ואמנם חיבוק הימין הוא לקיחתה גם את עטרא דחסדים האמנם החסדים 
האלו יש בהם ב' בחי' הבחי' הא היא החסדי' שלוקחת מן אימא עצמה שלא 
ע"י ז"א בהמשך כל הימים הנז' ויש בבחי' זו ב' חלקים החלק הא' הם 
החסדים דא"פ והחלק הב' הוא דאור מקיף ובחי' הב' היא החסדים 
%break
שלוקחת מז"א עצמו ואינם מבחי' הדעת עצמו אשר בז"א אלא בבחי' 
החסדי' המתפשטין בו"ק דגופא דז"א כנודע. אמנם בתחיל' צריך להמשיך 
להם בעצמ' אור גדול מן השורש והמקור שלהם שהם החסדים אשר בעטרא 
דחסד שבדעת דז"א כדי שיוכלו הם אח"כ להאיר אל נוקב' וליתן בה 
%break
בחי' חסדים כנז'. וגם בבחי' זו הב' יש בה ב' חלקים א"פ וא"מ. ואמנם ענין 
המשכת החסדים דאימא בסוד א"פ הוא שלא ע"י מעשה אלא בכל יום ויום 
ממוצאי יוה"כ עד יום הא' של סוכות נגמרים לכנס בה והימים האלו בעצמם 
יש בהם שלימות הזה והמשכתם בסוד אור מקיף הוא ע"י מצות סוכה 
%break
שהוא בחי' אור מקיף עלינו כנודע. והמשכת החסדים דז"א באור פנימי ואור 
מקיף שניהם נעשים ע"י מצות הלולב אלא שע"י נטילת לולב ועשיית 
הנענועים נכנס האור הפנימי וע"י ההקפת המזבח עם הלולב נכנס אור 
המקיף. ואמנם צריך שתדע כי כל אלו החסדים כולם בכל בחינותיהם 
%break
הם לצורך בנין גופה עצמה להעשות פרצוף שלם אבל מה שהוא לצורך בחי' 
הזווג שלה אינו נעשה אלא ביום הו"ר וביום ח' חג עצרת כמ"ש במקומו והרי 
נתבארו כל הבחי' דרך כלל:
%break
ועתה נבאר פרטן הבחי' הא' שהם החסדים שלוקחת מאימ' הנה נודע הוא 
כי אלו החסדים שלוקחת מאימ' עצמה הם מתפשטים בה ע"ד התפשטות 
החסדים שלוקחת מז"א ממש כי ה"ח מתפשטים מחסד עד הוד שבה ואח"כ 
כללות הה"ח האלו יורדת ביסוד שבה הנקרא כל כנודע. 
%break
ואח"כ הארה אחרת יוצאה מתולדת הארה כללות החסדים דיסוד וגם היא 
כוללת כל הה"ח ויורדת במל' שבה והרי הם ז' בחי' חסדים דא"פ מתפשטים 
בז' ספי' תחתו' שבה ועד"ז הוא התחלקות והתפשטות החסדי' דא"מ בחוץ 
בז"ס האלו ע"י מצות הסוכ' כנז"ל. ונחזור לענין החסדי' דא"פ 
%break
דע כי בכל הזמנים האחרים סדר התפשטות החסדים הוא מלמעל' למטה 
בין בא"פ בין בא"מ כי תחילה מתפשטים בחסד ואח"כ בגבור' ואח"כ בת"ת 
כו' אבל עתה בימים האלו ובזמן הזה החסדים דא"מ הם נכנסים כדרכם 
מלמעל' למטה אבל החסדים דא"פ נכנסים שלא כדרכה ממטה למעלה 
%break
כי תחילה נכנס בחי' המל' ואח"כ בחי' היסוד כו'. וטעם השינוי הזה הוא לפי 
כי עתה הנקבה כול' גבו' ודינין בלבד אם גבו' שלקחה ע"י ז"א ואם גבו' 
שלקח' ע"י אימא ואינו כשאר הזמנים שתכף בפעם שניתנו בה הגבו' נכנסים 
החסדים כנודע כי מה שנעשה עתה בכל אלו הימים 
%break
שבין ר"ה לח' עצרת נעשה בכל יום ובכל תפלה כנז"ל בענין חותם נעילת 
יוה"כ ולכן לא נתחזקו הגבו' בה אבל עתה שכל י' ימי תשובה לא היה בה רק 
הגבו' ודינין נתגברו ונתחזקו בה הדינין מאד זמן רב ואם החסדים הפנימיים 
היו נכנסי' מלמעלה למטה כסדרן היו מתבטלים לפי שכמו 
%break
שהגבו' נכנסו בהמשך הימים הנז' גם החסדים אינם יכולים לכנס יחד אלא 
בהמשך ימים. וטעם אריכות זמן זה הוא לפי שע"י חטאו של אדה"ר ביו' 
שנברא שהוא יום ר"ה הטיל הנחש זוהמא בחוה והוצרכ' נוקב' דז"א 
להתעכב כל הימים האלו עד שתשתלם ביום ח' עצרת 
%break
ולא יכלה להתקן בפעם אחד אלא מדריגה אחר מדריגה כנז"ל. ונמצא כי 
מוכרח הוא שלא יכנס בכל יום רק חסד א' כמו שיתבאר ואם החסד הגדול 
שבהם שהוא החסד שבחסד נכנס בו בתחילה הנה להיותו יחידי בתוך הגבו' 
הרבות והגדולות והחזקות ההם היה מתבטל בתוכם 
%break
ואחר שזה החסד הגדול נתבטל כאשר יכנסו החסדים האחרים ג"כ יחידים 
כל א' ביומו והנה הם גרועים ממנו בלי ס' שיתבטלו כי כל מה שהולכים הם 
גרועים וחלשים. והנה תכלי' כניסת החסדים האלו הוא להמתיק הגבורות 
החזקות אשר בה ולבסמם בסוד וימינו תחבקני כנז"ל 
%break
ולכן צריך שביום א' נכנס החסד הגרוע שב שהוא כללות הארת החסדי' אשר 
הם חלק המל' שבנוק' ואעפ"י שהיא מתבטלת בתוך הגבו' עכ"ז עושה שם 
איזה רושם של תיקון בהכרח. וביום ב' נכנס חסד יותר משובח ועושה רושם 
יותר גדול 
%break
%page 349
וכעד"ז החסדים הולכי' ומתחזקים עד שבהכנס החסד הגדול שבכולם 
באחרונה יש בו כח להתגבר מחמ' הרשמים שעשו החסדים הראשוני' ואז 
מתבסמי' ומתמתקים גבורותיה. והנה פשוט הוא כי החסדים דא"פ מקדימי' 
להתפשט קודם החסדים דא"מ כנודע:
%break
ונבאר עתה סדר כניסתם וזה נתבאר לעיל בענין עיוה"כ כי טעם משחז"ל כל 
האוכל ושותה בט' כאלו התענה ט' ועשירי הוא מפני כי ביום ההוא ננסרין 
ההוד והיסוד והמלכו' דרחל נוק' דז"א וגם נכנסו אז בחי' כללות הארת 
החסדים במל' שבה ואח"כ בחי' כללותם ביסוד שבה כנז' שם. 
%break
ואמנם ביוה"כ לקחה הגבו' והחותם מאימא עילאה כנ"ל במקומו ועתה בד' 
ימים שיש ממוצאי יוה"כ עד יום הא' דחג הסוכות נכנסים ד' החסדים 
האחרים ג"כ ממטה למעלה כנ"ל והם חסד שבהוד ביום א' וחסד שבנצח 
ביום ב' וחסד שבת"ת ביום ג' וחסד שבגבורה ביום ד' 
%break
שהוא ערב חג הסוכות. וביו"ט הא' של חג הסוכות יש בו ב' בחי' אם בחי' 
היום בעצמו ככל הימים הנז' ואם בחי' מצות הסוכה אשר בו לכן נכנסים בו 
החסד העליון שבכולם שהוא החסד שבחסד שבה וזה נעשה ע"י בחי' היום 
בעצמו כשאר הימים והנה נגמרו להכנס כל החסדים הפנימיים דאימא 
%break
ועוד נכנס בו ג"כ החסד העליון שבכל החסדים דא"מ מצד אימא שהוא 
החסד שבחסד שבה כנ"ל כי כל המקיפים נכנסים כסדרן מעילא לתתא וזה 
נעשה מבחי' מצות הסוכ' אשר ביום זה ובזה יתבאר למה אנו עושים י"ט 
גמור ביו"ט א' דחג הסוכות. וטעם הא' הוא מפני שבו נשלמו כניס' 
%break
החסדים הפנימיים דאימא ולא עוד אלא שבו נכנס החסד העליון שבכולם 
הנקר' יומם יומא דכליל לכולהו יומין כנודע וטעם הב' הוא כי בו התחיל 
התפשטות החסדים המקיפים דאימא ולא עוד אלא שבו נתפשט המקי' 
העליון שבכולם כנז'. והנה נודע כי חיבוק הימין אינו מתחיל להעשות 
%break
אלא ביו' זה והנה כל עיקר תיקון נוקבא אינו אלא על ידי החסדים ובפרט 
המקיפי' הנקר' חיבוק כנז' כי זה סוד והוכן בחסד כסא כי כל הכנת תיקון 
המל' הנקרא כסא הוא ע"י החסדים הנקרא חיבוק הימין ונודע כי אין חיבוק 
אלא באור המקי' המחבק את הנקבה מחוץ שלה וא"כ מיום א' דסוכות 
%break
אז מתחיל חיבוק הימין וז"ס ולקחתם לכם ביום הא' כו' אעפ"י שכבר נכנסו 
החסדים הפנימיים כיון שעיקר החיבוק הוא ביום זה כי בו מתחיל התפשטות 
החסדים המקיפים הוא הנקרא יום הא' ולכן הוא י"ט גמור כי הימים שקדמו 
אלי' היה חול גמור אעפ"י שנכנסו בהם חסדים הפנימיים 
%break
לפי שאינ' ענין החיבוק ועוד שלא היה נכנס רק חסד א' בכל יום אבל עכ"ז 
אין בהם נ"א וסליחות והספד כו' אבל ביום א' דסוכות כי נכנסו בו ב' בחי' 
יחד פנימי ומקיף ולא עוד אלא שהם הפנימי הגדול שבכולם הכולל לכול' 
והמקיף הגדול שבכולם ג"כ ולכן הוא יו"ט גמור ובימים שלאחריו אעפ"י 
%break
שאין נכנס בכל יום מהם רק מקי' א' בלבד עכ"ז כיון שהם בחי' מקיפין שהם 
אורות גדולים מאד יותר מן הפנימיים וכנז' כי אין נקרא חיבוק ימין אלא 
בבחינת המקיפים לכן אינם חול גמור ואינם יו"ט גמור אבל נק' חול המועד. 
והנה מה שנכנס בהם הוא זה כי ביום ב' וג' וד' וה' דחג הסוכות 
%break
נכנסים ד' מקיפים של גבורה ות"ת ונצח והוד שבנוק' כסדרן מעילא לתת' 
כנ"ל וביום ו' נכנס כללות החסדים המקיפי' ביסוד שבה וביום הז' הנק' הו"ר 
נכנס כללות החסדים המקיפי' במל' שבה והנה נתבאר בחי' הא' שהם 
החסדים הפנימי' ומקיפי' מצד אימא:
%break
%page 350
הבחינה הב' היא החסדים פנימיים ומקיפים מצד ז"א המתפשטים בנוק' הם 
ג"כ ע"ד הנז' אלא שהם ע"י הלולב ומיניו הפנימיים ע"י נטילת הלולב ונענועיו 
כנודע והמקיפי' ע"י הקפת המזבח או התיבה בזמנינו זה של הגלות ע"י 
הקפת הלולב ומיניו והנה בז' ימי החג נכנסים ו' בחי' דפנימיו' כסדרן 
%break
וז' בחי' המקיפי' כסדרם מעילא לתתא ואחר שביארנו דרוש הכולל בענין 
הימים בעצמם ובענין מצות הסוכה ובענין מצות הלולב נחזור לבאר כל דרוש 
מהם בפ"ע דרך פרט וזה החלי:
%break
%H דרוש ד':
%break
והוא דרוש הסוכה ובראשונה נבאר הכולל שלה ואח"כ נבאר דיני הסוכה 
בעצמה וציורה ודמותיה והסכך מה עניינם בארוכה בע"ה. הנה נתבאר לעיל 
בדרוש שקדם כי ע"י מצות ז' ימי הסוכות מתפשטין החסדים דאימא בסוד 
א"מ לנוק' דז"א בז"ת שבה ולפי שעיקר החיבוק בימין 
%break
הוא ע"י אלו המקיפין דחסדים דאימא לכן אין חג הזה ולא הימים האלו נקרא 
חג הלולב או ז' ימי הלולב רק חג הסוכו' וז' ימי הסוכות. והנה זהו טעם מצות 
סוכה כל שבעת הימים של החג כי הנה ענין הסוכה הוא א"מ אל הנקב' 
מבחי' החסדים דאימא ואנחנו ישראל בני מלכים בני מלכות 
%break
הנק' רחל נוק' דז"א עושים סוכ' ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפש' בה 
המקיף וסובב אותה כעין סוכה כדי שנמשיך אלינו מן האור המקיף ההוא. 
וז"ס מ"ש חז"ל כי הסוכה היא כנגד ענני כבוד אשר במדבר כי הנה כל ענן 
הוא בחי' חסד כמ"ש הכתוב כי ענן ה' עליהם יומם ואין יומם אלא חסד 
%break
כמ"ש הכתוב יומם יצוה ה' חסדו ולכן היו ענני כבוד כנגד אהרן הכהן איש 
החסד והם ז' עננים כנגד ז' מקיפים של החסדים בז' ספי' תחתונות דנוק' 
מחסד עד מלכות שבה וכנגדם הם ז' ימי הסוכ':
%break
ועתה נבאר צורת הסוכה בעצמ' והדינין שבה. הנה אמרו בגמ' כמה מיני 
סוכות הם סוכת גנב"ך ורקב"ש כו' אבל שורש כולם אינה רק ג' בחי' אשר 
כנגדם נזכר בכתוב ג"פ סוכו' כמ"ש בסוכות תשבו שבע' ימים כל האזרח 
בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו' 
%break
ובזה תבין כמה מאמרים בס"ה ובס"ת חילוקים בענין הסוכה כי במקום א' 
אמר כי הסוכה היא אימא עילאה המסככת על בנין ובמ"א אומר כי הסוכה 
היא מלכות תתאה ופעם אחרת אומר כי סוכה היא כ"ו ה"ס והם הויה ואדני 
שהם זו"ן. והנה עיקר הדבר הוא כי בחי' סוכה היא אימא עילאה 
%break
המסככת על בנין בבחי' א"מ אלא שנחלק לג' בחי' א"מ של ז"א לבדו ובחי' 
א"מ אל נוק' לבדה ובחי' א"מ לשניהם ביחד ושלשתם מאימא עילאה 
המסככת עלייהו ומקיפתן ולכן ב"פ נזכרו בפסוק תיבת בסכת חסרים כנגד 
המקי' דז"א לבדו וכנגד המקי' דנוק' לבדו ופעם אחרת נזכר בפ' בסכות 
%break
מלא כנגד המקי' דשניהם יחד והוא כי בהיות סכה חסר ו' הנה הוא בגי' 
אלקים עם הכללות והוא רמז אל הנקב' הנקרא אלקי' לרמוז כי היא לבדה 
מוקפת מאימא עילאה. 
%break
או ירמוז אל ז"א המוקף הוא לבדו מאימא עילאה הנקרא ג"כ אלקים כנגדו 
אבל סוכה מלא ו' בגי' הוי"ה ואדנ"י והם אותיות כ"ו ה"ס כנז' שהם המוקפים 
יחד מן אימא עילאה:
%break
ועתה נבאר גם ג' בחי' הנז' הנה נודע כי הנקבה רחל מתחלת מן אחורי 
החזה דז"א ולמטה ובהיות אימא מקפת את זו"ן נמצא כי בתחילה מקפת 
את חציו העליון של ז"א הוא לבדו והרי זו היא בחי' א'. ואח"כ נמשך אור 
מקיף דאי' מקפת ע"ג הנקבה לבד' 
%break
כי הנה אין אותו האור מקיף ע"ג ז"א ממש מאחוריו אלא ע"ג נוק' ונדבקת 
שם עמו אב"א והרי זו בחי' ב'. ועוד יש בחי' הזרוע ימין דז"א שבו מחבק את 
נוקבא כמש"ה וימינו תחבקני בהיותם פב"פ 
%break
ושם זו"ן הם ביחד ונודע כי החיבוק הוא א"מ כנ"ל בדרוש הא' שקדם לזה 
והנה אור המקי' ע"ג זרוע ימין של ז"א כשהוא מחבק את נוק' ודאי כי גם היא 
מוקפת באותו האור המקיף והרי נשלמו ג' הבחי'. 
%break
%page 351
והנה ב' בחי' הראשו' הם מבוארות אבל הבחי' הג' אנו צריכים לבאר עניינה 
והנה לזו הבחי' הג' הוא שאמרו בגמ' שתים כהלכתן וג' אפילו טפח וזו א' 
מציורי הנז' בגמרא וזה עניינו. כי הנה בהיות זו"ן פב"פ והוא מחבק אותה 
בזרועו הימיני והנה הזרוע יש בו תלת פרקין פרק העליון הסמוך 
%break
ומחובר בכתף והוא ארוך ופרק האמצעי והוא הנק' זרוע וגם הוא ארוך ופרק 
האחרון והוא הכף של יד עם ה' אצבעותיו וזו היא פרק קצר וקטן. והנה 
בהיותו מחבקה בזרועו נמצא כי הפרק העליון הוא מחבק את צד זרוע שמאל 
של נוק' והפרק האמצעי נכפף עוד ומחבק לצד האחור של נוק' 
%break
ואלו נק' ב' דפנות שלימות כהלכתן והפרק הג' של היד נכפף יותר מכולם 
ומחבק צד פנים של נוק' אבל אינו מחבק כל הצד ההוא של פנים כי הפרק 
ההוא קטן וקצר ואין בו רק שיעור טפח שהם ד' אצבעות היד לבדם ועל זה 
אמרו ודופן ג' אפי' טפח. והואיל ואתא לידן נבאר עוד ציור אחר הנז' בגמ' 
%break
והוא סוכה העשוי' כמבוי ועניינה הוא כי הנה בחי' רחל בין בהיותה פב"פ או 
אב"א אין עיקר יציאת' אלא מקו האמצעי של ז"א במקום החזה דתמן נקיב 
חד נוקבא ואתפשט בוצינא דקרדינותא ועביד לרישא וגולגלתא דנוקבא כנז' 
באדרת נשא ונודע כי הנ"ה דאימ' עם המוחין דז"א שבתוכן 
%break
המתלבשין תוך הז"א הנה הנצח וההוד מתפשטין בב' קוי הימין והשמאל עד 
סיום רגליו אבל היסוד המתפשט בקו האמצעי אינו מתפשט רק עד החזה 
בלבד למעל' מראש רחל ונמצאת רחל העומדת בקו האמצעי דז"א מוקפת 
מן נצח והוד דאימא והם כצורת ב' דפנות ימנית ושמאלית זו כנגד זו 
%break
וזו כנגד זו כדמיון מבוי מפולש. ופשוט הוא כי כמו שבחי' זו היא בא"פ כך 
הוא בא"מ דאימא המקיף מבחוץ סביב הנצח וההוד דז"א כי לעולם אין סוכה 
אלא בא"מ כנז' ואל תטעה בזה כי אין כל דברינו אלה אלא בבחי' א"מ 
דאימא הנק' סוכה. והנה הנקבה עומדת בין ב' הדפנות העשויות 
%break
כמבוי מפולש ולכן צריך שיביא פס טפח ומשהו ויעמידנו בדופן הג' המזרחית 
בפחות מג' אל הדופן הימנית והדופן השמאלית. באופן שהפס הזה יהיה 
ממש מכוון באמצע ב' הדפנות ימנית ושמאלית וע"י נכשרת סוכה זו שהרי 
אינו מבוי מפולש. והנה ענין הפס הזה הנז' אשר בדופן הג' 
%break
הנה הוא היסוד דאימא שנסתיים בחזה והוא דופן ג' מזרחית באמצע ב' 
דפנות נצח והוד דרומית וצפונית והוא מכוון ממש באמצע בין ב' הדפנות 
ואינו קרוב לזה יותר מזה ונודע כי ביסוד הזה יש בו ה' החסדים או ה' 
גבורות ונודע הוא כי הם בחי' ה' אצבעות יד ימנית או יד שמאלית 
%break
ונמצא כי שיעור הפס הזה הוא טפח והנה על דרך זה יתבארו כל שאר ציורי 
הסוכה אבל הכלל העולה כי כל בחי' סוכה אינו אלא בבחי' אימא עילאה 
המסככת על זו"ן בנין דילה בבחי' אור המקיף שלה כנז'. ועתה נבאר ענין 
הסכך של הסוכה כי הדפנות הם נה"י דאי' מבחי' אור המקיף 
%break
כנז' האמנם הסכך הוא בחי' חצי התחתון דת"ת דאי' מן החזה שלה ולמטה 
אשר הוא כעין סכך ע"ג ג' דפנות דנה"י שבה. ונודע כי בחי' הת"ת הזה 
שהוא עצמו כתר דז"א הוא בחי' סכך הסוכה אשר הוא סוכך ע"ג זו"ן 
היושבים תחתיו כי כל כתר הוא בחי' א"מ מלשון כותרת. 
%break
האמנם שיעור גבהו של סכך הוא למטה בתוך ך' אמה כי סוכה שעשא' 
למעלה מך' אמה פסול והענין הוא כי זו"ן העומדים תחת כל א' מהם יש לו 
י"ס הרי הם גובהן של שניהם ך' אמה והסכך שהוא הכתר שעל גביהם הוא 
גבוה למע' על ך' אמה ממש מצומצם ומונח עליהם 
%break
אבל אם יהיה למע' משיעור ך' אמה פסול. והטעם הוא מ"ש חז"ל ממ"ש 
בגמרא כי עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה כו' פי' כי נודע הו' 
שכל האורות העליונים 
%break
כל א' הוא למטה ממדריגת חבירו ואינו יכול להשיג ולהסתכל למעל' 
ממדריגתו ועד"ז אמרו בנשמו' הצדיקי' שכל א' נכוה מחופתו של חבירו והנה 
האדם היושב תחת סוכה זו הם זו"ן אדם וחוה שנאמר בשניהם זכר ונקבה 
בראם 
%break
%page 352
ויקר' שמם אדם ובפרט ז"א שהוא הוי"ה דמ"ה שהוא בגי' אדם כנוד' והאדם 
הזה אינו משיג למעלה מחצי התחתון דת"ת דאימא כלל ואעפ"י שגם הוא 
סכך סוכך עליו כיון שהוא למעל' משיעורו שהם ך' אמה אינו משיג אורו ואינו 
יודע אם יושב בצילו ומסכך ומאיר עליו:
%break
ונבאר מלת סכך הנה נודע כי הכתר כולל כל הט' ספירות שלמטה ממנו ויש 
בו כללות של כל מה שלמטה ממנו וגם הת"ת עצמו דאימא בודאי שכל 
האורות שבה משם ולמטה כולם יורדים ועוברים בו. ונמצא לב' טעמים הוא 
מוכרח שבכתר הזה יהיה בו כללות כל מה שלמטה ממנו 
%break
ונודע כי אורות אימ' הנמשכין בתוך ז"א הם מאה אורות בסוד ק' ברכות 
שהאדם מברך בכל יום והם הוי"ה דס"ג שבאימא והמילוי שלה שהם ל"ז 
והרי ס"ג ול"ז הם בגי' מאה והם בחי' מקום אורות המכוסים והמגולים 
שבז"א כמבואר אצלינו בענין ו' בני לאה עם דינה וכל ק' אורות אלו 
%break
עוברים דרך הסכך שהוא הכתר דז"א ונכללים בו ומניחים הרושם שלהם בו 
אלא שזה האור של הסכך הוא בחי' א"מ כנז' וע"כ נקרא סכך אם כפי הבנת 
הלשון שהוא מסכך עליה' בבחי' א"מ ואם בבחי' הגימט' שלו שעולה סכך ק' 
כנגד מאה אורות דז"א היורדין דרך בו כנז':
%break
ונבאר עוד מ"ש רז"ל במסכת סוכה המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים 
נראים בתוכה כשירה בדיעבד אבל לכתחיל' בעינן שיהיו נראים הכוכבים 
מתוכה של הסכך. וסוד זה נתבאר בתיקון תוספת ופרוס עלינו סוכת שלום 
שתיקנו לומ' בליל שבת בברכת השכיבנו ושם נתבאר ענין זה 
%break
באורך ענין היסוד דאי' הנפרש כמין אהל וסכך סוכה תוך גופא דז"א במקו' 
החזה שבו ונפרש עד דפנות הגוף וכל החסדים דגופא דז"א הם למעלה מן 
המסך ההוא כי עלו ממטה למעלה כי נקיבו המסך ועלו ודרך אותם נקבי 
הסכך והמסך ההוא יורד הארותיהם ונראים למטה דרך נקבי המסך 
%break
כעין כוכבים שברקיע זה ששמעתי ממורי ז"ל בפעם אחרת ונראה שאינו 
מקושר עם מה שאמרנו בתחי' וצ"ע:
%break
%H דרוש ה':
%break
והוא דרוש הלולב עם מיניו והיכן רמוזים ובראשונה נבאר כונתו בדרך 
כללותו ואח"כ נבאר פרטי ד' מינים הנז'. כבר נתבאר לעיל כי ע"י הלולב 
נכנסים ז' בחי' חסדים דא"פ מן ז"א אל רחל נוק' בז' ספירות התחתונות 
חסד א' בכל יום מז' ימי החג ואעפ"י שבכל יום יש נטי' לולב 
%break
בכל נענועיו להמשיך אלו החסדים בה עכ"ז אין נכנסין בה רק חסד א' בכל 
שום מעילא לתתא חסד א' בחסד שבה ביום א' וחסד ב' בגבורה שבה ביום 
ב' וכו' עד כי ביום הז' הנקרא הו"ר נכנס כללות הארת החסדים במלכות 
שבה. ונודע כי בזמן שב"ה קיים היה הלולב ניטל כל ז' 
%break
אבל במדינה אין בידינו כח להמשיך החסדים אלא ביום א' בלבד שהוא יו"ט 
ומשם והלאה נעשה מאליו ואין בידינו כח להמשיכן והנה כל זה נעשה ע"י 
נטילת לולב ונענועיו וסו' הנענועין הוא להמשיך החסדי' שבדעת דז"א 
הסתומים תוך יסוד דאימא וע"י הנענוע יורדת הארתם בחסדי' 
%break
המתפשטים בז"ת דז"א שהם סוד הלולב ומיניו ומשם נמשכים לנוק' כמ"ש 
בע"ה. ואח"כ מקיפין את המזבח או את התיבה פעם א' בכל יום עם הלולב 
ומיניו והכונה היא להמשיך החסדים הנז' מבחי' אור המקיף אל הנקב' הנק' 
מזבח או תיבה ולהיות אור המקיף בגילוי לכן אין מנענעין את הלולב 
%break
בזמן ההקפות וגם באלו המקיפים יש ז' בחי' ובכל יום יורד אור א' מהם עד 
תשלום ז' ימי החג ע"ד החסדים הפני' וגם הם מעילא לתתא כסדר כניסת 
הפנימיים כנ"ל. 
%break
%page 353
וכבר נתבאר למעלה כי לעולם אור הפנימי נכנס קודם אור המקיף ולכן אחר 
נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושים ההקפות כי גם ענין ההלל הוא 
נעשה עם נטילת לולב להמשיך החסדים הפנימיים ולכן ביארנו לעיל שצריך 
לנענע ד' נענועים בקריאת ההלל והוזכרו בס' התיקו' בד' מ"ח 
%break
בתי' כ"א ומה שתכוין אז הוא כי הנה נתבאר כי בכל יום נכנס חסד א' דא"פ 
והנה החסד הא' שבכולם נכנס ביום א' ונקרא יומם יומא דכולהו כי היא הולך 
ומתפשט עם כולם בכל יום ויום והנה חס"ד בגי' ע"ב 
%break
והנה ד' נענועי הלולב כל נענוע יש בו ח"י זמנין שהם ג"פ בכל קצה מו"ק 
וד"פ ח"י גי' ע"ב כמנין חסד לרמוז אל החסד הא' שהולך ומתפשט בכולם 
בכל יום ויום עם החסד של אותו היום הבא:
%break
ונבאר עתה פרטי הלולב ומיניו היכן רמוזים בדרך קצרה כדי שתבין סוד 
הנענועין ואח"כ נשלים ביאור פרטיו. הנה למטה יתבאר כי ד' מינין שבלולב 
הם רומזים אל ד' אותיות ההוי"ה והנה הויה זו כול' היא בז"א לבדו בזה 
האופן. יוד חסד גבו' ת"ת והם ג' הדסים. הה נצח והוד והם ב' ערבי נחל. 
%break
ו' יסוד והוא הלולב. הה אחרונה אתרוג והיא מלכות שבו שהיא העטרה 
שביסוד הנקרא ראש צדיק אבל אינו נוקבא דז"א כמו שחשבו רבים כי זהו 
טעות מפורסם כי המלכות דז"א עצמו המחובר' עמו (גם היא) נרמזת 
בחיבור בסוד אות ה"ה אחרונה של הוי"ה 
%break
אבל הנקבה יש לה שם שלם בפני עצמה והוא אלקים או אדני כנודע ולכן 
נקרא פרי עץ הדר ר"ל פרי של היסוד הנקרא עץ הדר והפרי שבו הוא 
העטרה גם נק' יסוד הדר בסוד הדרת פני זקן וכמ"ש בפ' תצוה. ובזה 
יתיישבו לך כמה מאמרים בס"ה שנראין דבריהם כסותרין 
%break
זה את זה כי נמצא בזוהר שהאתרוג הוא יסוד גם נמצא במ"א שהוא המלכו' 
ושניהם אמת כי היא מלכות שביסוד דז"א וזהו טעם איסור הפרש' האתרוג 
מן הלולב בעת נטילתו וצריך לחברם יחד כי הלולב הוא היסוד והאתרוג הוא 
העטרת הדבוקה עמו בלי פירוד. וז"ס הנז' בס' הרקאנטי על ענין 
%break
אותו החלום שראה אותו חכם שהיה מפריד ה' אחרונה משאר ג' אותיות 
ההויה והיה זו על שהיה מפריד האתרוג מן הלולב. ולהיות כי המלכות 
נאחזת בשמאלא לכן אתרוג בשמאל אבל עכ"ז אין להפרידו מן היסוד. והנה 
הלולב הוא היסוד ונמשך דרך חוט השדרה וז"ס הלולב הדומה לשדרה 
%break
ולכן מקום חיבור האתרוג עם הלולב כנ"ל הוא בסיומא במקום אחיזתו 
מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד ולפי שיוסף סליק בחביבו לעילא עד 
המוח ויורד למטה בסוד בנימין כנז' בפ' פקודי בהיכלו' וגם בפ' שלח לך וגם 
בפ' משפטים בענין ההוא סבא בפסוק משכיל לאיתן האזרחי דסליק 
%break
עד מוחא להמשיך משם טיפת הזרע ולכן הלולב גבוה מכל שאר המינין מן 
ההדס והערבות כנודע. וג' בדי הדס רומזים לג' אבות חג"ת אשר כל א' כלול 
משלשתן ולכן צריכין להיות עבות משולשין כל ענף וענף לבדו וב' בדי ערבות 
הם נצח והוד כנז' בפ' צו. 
%break
והרי נתבאר כי ד' מינין שבלולב כוללים ז"ת דז"א שהם חג"ת ונה"י והעטרה 
שביסוד והם בחי' החסדים עצמם המתפשטים בז"ת דז"א מן החסד עד 
מלכות שבו ואינם הז' ספירות עצמם רק החסדים המתפשטים בהם:
%break
ועתה נבאר סוד הנענועים הנה נתבאר כי הכוונה בנטילת לולב הוא כי ד' 
מינין אלו הנפרטים בז' בחי' שהם ז' בחי' חסדים המתפשטים בז"ת דז"א 
אנו מנענעים אותם ומעלי' אותם למע' עד השרשים שלהם אשר בדעת דז"א 
כנודע ומקבלי' הם עצמם שם הארה גדולה 
%break
כשעולים שם שהוא סוד ההולכה שבלולב ואח"כ בחזרת הובאת הלולב 
מורידין הארה אל הנוקב' כדי לתת בה בחי' ז' חסדים הפנימיים בז' ימי החג 
כנ"ל ולולי הנענוע לא היו מקבלים הארה כנ"ל כי האורות הם שם סתומים 
וע"י הנענוע מתעוררים ומאירים בהם. 
%break
%page 354
וז"ס הולכת והובאת הלולב ותכוין בהולכתו כי הוא עולה בדעת לקבל הארה 
משם ובהובאתו תכוין להמשיך הארה ההיא אל הנוק' אשר עומדת ראשה 
במקו' החזה ולכן צריך לכוין להביא סוף קצה הלולב עד החזה שבך ותגיעהו 
שם ותכוין כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א אשר מנענע החסדים שבו 
%break
שהם הלולב ומיניו עד הדעת שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה 
כנגד החזה שבו ואין הנוק' הזו בחינת האתרוג כנ"ל ובכח הכאת החסדים 
שהם הלולב ומיניו הם בפנים המכים בחזה גורם שיצא משם הארה בחוץ 
אל ראש רחל שהיא עמו פב"פ כל הימים האלו כנ"ל בדרוש א' 
%break
ונכנסים בה החסדים הפנימיים ולכן ענין נטילת הלולב ניטל אחר תפלת 
שחרית קוד' תפלת מוסף לפי שאז היא עדיין עמו פב"פ מן החזה ולמטה 
אבל בתפלת המוסף עולה יותר למעלה מן החזה כנודע:
%break
וענין היות הנענועים ו' לו"ק הענין הוא עם הנ"ל כי הנה אמרו בתיקונין 
שהדעת היא נשמתא דת"ת. והענין הוא כי כמו שהת"ת הוא ו"ק חג"ת נה'י 
ונקראים כולם על שמו כי הוא הגוף שבו נאחזים ו"ק גם הדעת יש בו ו"ק 
ונאחזים בו ע"ד הנז' בת"ת ואותם הו"ק שבו הם ו' בחינות חסדים 
%break
שהם שרשים ומקורות אל ו' חסדים המתפשטים בת"ת עם ו"ק שהם ה' 
חסדים מחסד עד הוד וכללות' ביסוד ואלו החסדים התחתוני' הם בחי' 
הלולב ומיניו כנ"ל ולכן מנענעין נענוע א' בכל קצה מו"ק העליונים השרשים 
אשר בדעת להמשיך ממנו הארה למטה ו' עליונים בו' תחתונים. 
%break
והנה סדר הנענועים הם כסדר ו"ק עליונים שבדעת והם תחילה דרום בחסד 
אח"כ צפון בגבורה אח"כ מזרח בת"ת אח"כ מעלה בנצח אח"כ מטה בהוד 
וכן נזכר בס"ה והטעם כי נצח והוד נקראים שחקים והם רחיים העליונים 
הטוחנים מן לצדיקים שהיא יסוד ונודע כי הרחיים הם ב' אבנים זו ע"ג זו 
%break
זו מעלה וזו מטה. גם זהו ענין והקרנים גבוהות והא' גבוה מן הב' והם תרין 
רצועין נצח והוד כנז' בס"ה בהקדמה גם זה ענין נקראים שפתים שהם שפה 
אחד ע"ג חברתה גם ז"ס ענין יעקב ורחל זה בנצח וזה בהוד בתפיל' שחרית 
דחול כמבואר במקומו וכשמזדווגים נמצא נצח על הוד 
%break
גם זה סוד נרמז בהיכלות בפ' פקודי בס"ה כי היכל עצם השמים עומד 
למטה והוא כנגד ההוד והיכל הנוג' שהוא כנגד הנצח אינו עומד בצידו אלא 
למעלה ממנו. 
%break
אח"כ מערב ביסוד כי כללות כל החסדים מתערבין יחד ונכללין בו כנודע 
ונמצא כי סדר הנענועין הם בו"ק על סדר חג"ת נה"י ונמצא כי נענוע האחרון 
מכולם הוא מערב וזכור זה:
%break
וטעם היות כל נענוע ג"פ הוא כי הנה ג' מוחין יש ברישא דז"א חב"ד ולהיות 
כי הדעת מכריע ביניהם הוא כלול משלשתם ולא עוד אלא שאפי' חו"ב כל א' 
מהם כלול משלשתן ומכ"ש הדעת לטעם הנז' ונמצא כי הדרום שהוא החסד 
של הדעת כלול מג' מוחין ולכן צריך שלשה הולכות וג' הובאות 
%break
כנגד דרום הכלול מג' מוחין להמשיך הארה משלשתם ולכן צריך הולכה 
והובאה פ"א כנגד המוח הא' אשר בדרום והולכה והובאה פ"ב להמשיך 
המוח הב' אשר בדרום והולכה והובאה פ"ג להמשיך מוח הג' שבדרום שלא 
כדברי הנוהגים לעשות ג' הולכות רצופות בפעם א' שמוליכין הלולב 
%break
קצת וחוזרים ומרחקים אותו יותר וחוזרים ומרחקין אותו יותר ואח"כ מקרבין 
אותו בג' קירובין ועד"ז בכל ו"ק הדעת שיהיו ג' נענועין בכל קצה מהו"ק ולכן 
תכוין בכל הולכה והובאה שבכל פעם שבג"פ שבכל קצה להוליך ולהמשיך 
הארה ולהביא הלולב עד החזה להאיר בנוק' אשר שם כנ"ל 
%break
ויהיו ח"י נענועין ג' בכל קצה ולכן היסוד האחרון שבכולם שהוא כלול מכולם 
ומקבל מן ח"י בחי' מוחין שיש בו"ק הדעת כנז' הנקרא ח"י העולמים ועד"ז 
הוא בו"ק תחתונות בגופא דז"א כי הם כלולים מח"י בחי' הנז' וגם היסוד 
ההוא נקרא חי העולמים:
%break
%page 355
ועתה נבאר הנענועין הנז' בסוד השמות אשר יש בהם והענין הוא במה 
שנודע כי ג' המוחין הם ג' אותיות יה"ו יו"ד בחכמה ה' בבינה ו' בדעת וכיון 
שכל קצה מהו"ק שבדעת כלול מג' המוחין יש בו שם א' של יה"ו אמנם אינם 
דומים זה לזה כי הם נחלקים בבחי' ו' צירופיו כנז' בס"י וזה פרטן:
%break
יהו בדרום הוי בצפון ויה במזרח:
יוה במעלה היו במטה והי במערב:
%break
וביאור הענין היא כי אעפ"י שכל קצה מהם כולל ג' מוחין שהם ג' אותיות יה"ו 
אינם שוים כי החסד שהוא קו הימין גובר בו אות י' וצפון שהוא גבורה קו 
שמאל גובר בו אות ה"א ומזרח שהוא הת"ת קו אמצעי גובר בו אות ו' הרי 
הם ג' קצוות ראשונים. והנה גם ג' קצוות האחרונים הם ע"ד הנז' בג"ר 
%break
כי במעלה שהיא נצח גובר אות יו"ד ובמטה שהוא הוד גובר אות ה"א 
ובמערב שהוא היסוד גובר אות ו' אבל יש ביניהם שינוי בסדר האותיות 
האחרונות שבכל שם מהם כי בחסד קודמת ה' אל וא"ו כי כן הוא הסדר 
האמיתי שהגבו' היא קודמת הת"ת שהוא ה' על ו' 
%break
אבל בנצח קודמת ו' על ה' מפני שהת"ת גובר בו על הגבו' לפי שנצח יונק מן 
הת"ת וכן בגבו' שהוא דין גמור כל אותיותיה הם למפרע בסוד הדין כנודע 
בסוד פסוקים של ויסע ויבא ויט ולכן לא די שבו גוברת אות ה' בראש כולם 
אלא אף אות ו' שהוא הת"ת גובר על י' שהוא בחסד 
%break
אבל בהוד שאינו כ"כ בחי' דין כמו הגבו' לכן אעפ"י שאות ה' גברה בו בראש 
כולם אמנם אות י' שהוא חסד גובר בו י' על וא"ו שהוא ת"ת כי זה סדרן 
האמיתי. וכן במזרח שהוא הת"ת גברה י' שהוא החסד על גבורה שהוא ה' 
אבל ביסוד שהוא מערב שהוא בחי' דין יותר מן הת"ת כנודע 
%break
בסוד יצחק ק"ץ ח"י דנטיל לשמאלא כנז' בס"ה לכן אות ה' גברה בו על אות 
י' שהוא גבו' על החסד. והנה נתבארו ו' צירופי שם יה"ו הנז' בספר יצירה 
אשר הם למע' בו"ק הדעת וכן דוגמתם הוא בו"ק התחתונות דגופא דז"א 
כנז' בס"ה ובאלו הו' צירופים נברא העולם כנז' בס"י כי העולם הוא ו"ק אלו. 
%break
ועדיין אנו צריכין להודיעך כי אלו הו' צירופי' כו' צריך לכוין בסוד מילויים והם 
דרום במילוי יודין כזה יוד הי ויו צפון במילוי ס"ג כזה הי ואו יוד. מזרח במילוי 
מ"ה כזה ואו יוד הא. מעלה במילוי יודין יוד ויו הי מטה במילוי ס"ג הי יוד ואו 
מערב מילוי מ"ה כזה ואו הא יוד 
%break
ונמצא כי כיון שהכונה היא לכוין להמשיך הארה מאלו הי"ח אותיו' שבדעת 
שהם ו' שמות צירופי יהו אל הנוק' העומדת בחזה בבחי' הובאת הלולב כנ"ל 
א"כ תכוין עתה כי ע"י ה' תתאה שהיא בנוק' והיא הוי"ה דב"ן נשלם שם יה"ו 
בכל ו' צירופיו ונעש' ידוד שלם כנז' בס"ה בפ' ויקר' בר"מ בדי"ז ע"א:
%break
ונחזור לבאר בדרך פרט ענין ד' מינין שבלולב הנה נת"ל כי הם כנגד ד' 
אותיות הוי"ה הנז' האמנם הם בסוד ההויה במילוי ההין העולה ב"ן. והטעם 
הוא כי כל כוונת הלולב הוא לפי שעד עתה הנוקבא רחל היתה ה' גבורות 
ועתה צריך למתקה ע"י החסדים כדי שתהיה ראויה לזווג ביום ח' עצרת 
%break
ולכן כוונת הלולב ומיניו הם בהויה דב"ן דההין אשר היא בנוק' כנודע. והנה 
סוד הלולב ומיניו נרמזו בג' בחי' ההוי"ה הנז' אם בד' אותיותיו הפשוטות 
ואם בה' אותיות מילויה ואם באותיות מילוי מילוייה. ונבאר אותם כסדרן הנה 
הלולב הוא כנגד ו' וההדס כנגד י' והערבה כנגד ה' ראשונה 
%break
והאתרוג כנגד ה' אחרונה והרי נתבאר בחי' אותיותיו ד' פשוטות. וענין ה' 
אותיות מילוי שבה לבדה מבלתי הפשוטות הם באופן זה כי ג' הדסים ב' 
ערבות הם חג"ת נ"ה והם כנגד ה' אותיות המילוי הנז' וכל אלו הה' לקחם 
הלולב שהוא היסוד הנקרא כל כי כל א' מהה' הוא כלול מי' והרי 
%break
הם בגי' כל ואח"כ היסוד נותנם לאתרוג שהיא המלכות הנקרא כל"ה ר"ל 
כ"ל ה'. ונבאר ענין ט' אותיות המילוי בשלימותו וגם ענין מילוי המילוי הכל 
ביחד. 
%break
הנה יו"ד הם ג' אותיות כנגד ג' ההדסים וכבר נת"ל כי סיבת היותם עבות 
הוא להורות כי כל א' כולל שלשתם ונמצא שהם ג' של שלש שלש שהם ט' 
אותיות מילוי מילוייה כזה יוד ויו דלת. 
%break
%page 356
ה"ה הראשונה היא ב' אותיות כנגד ב' ערבי נחל והם נצח והוד היוצאי' מנחל 
עליון בינ' כנודע דעד הוד אתפשטת אי' והיא מגדלת נצח והוד חדשים לז"א 
בסוד כונן שמים בתבונה האמנם לפי שגם היא מגדלת נצח והוד שבנוק' לכן 
יש ד' אותיות במילוי המילוי כזה הה הה 
%break
ולפי שנו"ה דנוק' נעשים מכח נו"ה דז"א לכן נכללים בהם ואינם רק ב' 
ערבות בלבד כנז' בענין ההדס שאעפ"י שהם שלש של שלש שלש עכ"ז לא 
יש רק ג' הדסים. ו"ו הם הלולב שהוא היסוד ונרמז בו ו"ק דז"א באות ו' 
ראשונה וו"ק הנוקבא באות ו' שניה ושתיהן נכללות בלולב 
%break
שהוא השדרה הכולל ו' הקצוות ובמילוי מילויין יש ד' ווי"ן ו"ו ו"ו כי ב' ווין 
אשר בסוד המילוי כבר נתבאר עניינם וב' ווי"ן דמילוי המילוי נקרא ווין זעירין 
הא' כנגד היסוד דז"א הנק' ו' זעירא משום דכליל שית בקרטופא חדא כנז' 
בסוף אדרת נשא והב' כנגד היסוד דנוק' כי גם הוא נקרא ו' זעירא. 
%break
ה"ה אחרונה הוא האתרוג והוא העטרה שביסוד דז"א מלכות שבו ונודע כי 
גם בה מתפשט האר' א' מכללות כל החסדים הרי הם ב' בחינות שהם 
העטרה והחסד שבה שהם כנגד ב' ההין של המילוי ובמילוי המילוי יש ד' 
ההין הה הה 
%break
והנה ב' ההין המילוי לבדו הם בעטרת היסוד דז"א אשר בה ב' הבחי' הנז' 
וב' הההין דמילוי המילוי רומזים אל הנוק' דז"א בת זוגו ואשתו שגם בה יש 
ב' בחי' הנז' ע"ד הנז' ממש:
%break
עוד שמעתי כונה אחרת בענין הלולב וההדס הנה הדס הוא בגי' חיים ע"ה 
לרמוז כי הם החיות הנמשך מן אימא אל ז"א בגופו שהם ג' אבות הנרמזים 
בהדס וגם הלולב הוא בגי' חיים אמנם היא בחי' החיים הנמשכים מן היסוד 
הנק' לולב אל המל' משא"כ בערבי נחל ופרי עץ הדר 
%break
ולכן אלו לבדם נקראים חיים ולפי שהחיים הנמשכים מן אימא לז"א הם יותר 
מעולים וגדולים מן החיים הנמשכים מן היסוד אל המלכות כי חיות ז"א הוא 
מאבא ואימא הנקרא חיים כנודע אבל חיות הנמשך מן היסוד אל המלכות 
%break
אינו אלא הארה נחתמת מכללות הארות של החסדים שנכללו ביסוד וזו היא 
חיי המלכות שהוא חיות מעט ולכן ההדס היא א' יתירה על חשבון חיים אבל 
לולב הוא ממש חשבון חיים 
%break
ובזה תבין למה אימא נקרא אלקים חיים והיסוד נקרא אל חי והטעם הוא כי 
מן היסוד נמשך חיות א' בלבד אל המלכו' אבל מן הבינה נמשכים ב' בחי' 
של חיות אל ז"א והיא מן אבא ומן אימא:
%break
%H דרוש ו':
%break
והוא דרוש ליל הו"ר ובו נתבאר ענין הלילה הזה הנק' ליל החותם הנה 
בדרוש תפל' הנעיל' דיוה"כ נתבאר באורך דרוש החותם מה עניינו. והענין 
בקיצור הוא כי ביוה"כ ע"י ה' תפלות לוקחת רחל ה"ג מאימא שלא ע"י ז"א 
וכדי שלא יתאחזו החיצונים בגבו' האלו אשר ביסוד הנקבה 
%break
לכן נחתם בה חותם א' ביסוד שבה לשמור את הגבו' ההם. והנה החותם 
ההוא היא החות' העיקרי הפנימי הנעשה מן הנה"י דאי' מג' שמות אהי"ה 
דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן אשר בהם והם בגי' חותם כי החיצו' אינם נאחזים 
באימא ולכן אז נידון העולם כולו ונחתם או לחיים או למות 
%break
ואז הוא עיקר הדין. והנה בליל הו"ר נעשה החותם הב' החיצון בסוד חותם 
בתוך חותם כנ"ל וניתן בספי' המלכות שבה שהיא העטרא של היסוד שבה 
ואמנם חותם זה גרוע מן הא' 
%break
כי זה נעשה מן ג' המילויים לבד אשר בג' שמות אהי"ה הנז' שהם מילוי של 
היודין ק"ם ושל האלפין קכ"ב ושל הההין ק"ל אבל אותיות הפשוטות עצמם 
של אהי"ה אינם שם והם השרשים והעיקרים ולכן הוא גרוע מחותם הא' 
והנה ק"ם וקכ"ב 
%break
%page 357
וק"ל הם בגי' שצ"ב ועם ג' כוללים שלהם הם שצ"ה כמנין של משנה לרמוז 
כי הנה חותם זו הוא משנה של הא' ושני לו כערך המשנה עם המלך כי 
העיקר הוא חותם היסוד אבל זה שבמלכו' גרוע ממנו והוא משנה שלו. וזהו 
ענין המל' דלית לה מגרמ' כלום כי כמו שכל פרצוף הנקבה בכללותו 
%break
נקרא אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מיד בעלה כן המלכות שבנוק' 
בערך שאר ספירותיה אמר עליה דלא נהרא מגרמה כלום כי הנה אינ' 
לוקחת ג' אהי"ה עצמם אלא הארתם שהוא המילויים שבהם ואמנם לפי שגם 
החותם הזה נעשה מן אימא ישבו כח לדחות את החיצונים 
%break
ובערך זו נקרא חותם. ובזה תבין מ"ש בס"ה ובס' התיקונים כי ספר אלה 
הדברים הנקרא משנה תורה הוא במלכות והענין הוא כי הנה נודע כי כל 
בחי' מקרא הוא בנוק' ולכן תמצא כי כשמאיר ז"א בנקבה נותן בה הארת 
התורה כי ז"א עצמו נק' תור' כנודע ונותן הארתו ביסוד הנוק' 
%break
ושם נקרא תורה ממש כנז' כי בחי' המקרא הוא בנוקבא וכאשר הארה הנז' 
שביסוד שבה נחתמ' גם במלכות שבה ואז נקרא משנה תורה כי התורה 
עצמה היא ד' חומשים הא' ומשנה תורה הוא ס' אלה הדברים אשר בו נשנו 
ונכפלו כל מה שיש בתורה עצמה ולכן נקר' משנה תורה כנודע 
%break
והנה כמו שבעת עשיית החותם היסוד שבה נידון העולם בנעילת יוה"כ 
ונחתמים לחיים או למות לטעם הנז' שם כך עתה שנעשה החותם השני של 
מלכות שבה נידון העולם ונחתם פעם ב' אלא שאז שהיה החותם הפנימי 
העיקרי כנ"ל היה זמן הדין והגזירת והחתימה ממש 
%break
אבל עתה שהוא חותם החיצון אינו רק ענין מסירת הפתקין אשר נחתמו 
בנעילת יוה"כ וניתנים עתה ביד השלוחים על עונשי פורענות בני אדם כנז' 
בזוהר פ' ויחי ופ' אמור. והנה בענין מסירת הפתקים האלו יש מאמרים 
חלוקי' בס"ה בב' הפרשיות הנז' וגם בפ' תרומה 
%break
כי במקום א' אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל הו"ר וז"ל ולכן בהאי ליליא 
אתעדי צולמא מעל רישייהו ובמקום אחר נראה כי הוא נעשה ביומא תמינאה 
דחג שהוא ח' עצרת. ואמנם אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון 
ונגמר בחצות הא' של ליל הו"ר 
%break
ואז בעת חצות לילה נגמר החותם להחתם במלכות שבה ונגמר הדין ואז 
תיכף אחר חצות לילה אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאחתם ח"ו למיתה 
ואז הוא זמן שיוצאים בני אדם לראות את צלם באור הלבנה שזורחת אחר 
חצות. ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הא' עד זמן זריחת הלבנה 
%break
וקוראים ספר אלה הדברים הנק' משנה תורה ויכוין בקריאתו זאת לעשות 
חותם המלכות שבה שהוא בגי' משנ"ה ע"י קריאה זו. ואמנם עיקר הדין 
שנידון העולם עתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם שלא 
חזרו בתשוב' כל הימים שבינתים שמן יוה"כ עד יום הו"ר 
%break
ונמסרין ביד השלוחי' לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב אבל אעפ"י 
שנמסרו הפתקי' בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב 
באות' הפתקי' עד יום ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאי' שישובו 
בתשובה ביום ההוא של הו"ר יום אחרון של הלולב והסוכה 
%break
ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם ואם לאו אין עוד תקנ' בתשוב' מאז 
ואילך. ואף עפ"י שאמרו בס"ה כי כיון דנפקי פתקין מבי מלכא תו לא הדרי 
דיבר בהווה כי בלי ספק שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה"כ 
עד יום הו"ר לא ישוב ביום ההו' וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא הדרי אבל 
%break
ודאי שאם יזדמן מי שישוב ודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו לקחת פתקא שלו 
מיד השלוחי'. וראיה לזה מ"ש בס' הראקאנטי כי נעשה הדבר הזה באדם א' 
שנסתכל באור הלבנה 
%break
ולא מצא צל על ראשו וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה 
צל על ראשו וחזר הצלם למקומו ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י 
שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ"ל. 
%break
%page 358
והטעם הוא לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנז' לראות אם ישובו 
בתשובה ולכן יש נוהגי' לומר סליחות אחר חצות ליל הו"ר קרוב לאשמורת 
הבוקר אעפ"י שנגמר הדין בחצות לילה הא' אבל לא יאמר ויעבר כנ"ל 
בתחיל' הדרושי' של סוכות. גם צריך ליזהר לכוין האדם דעתו 
%break
במאד מאד בתפלת יוה"ר ובכל מעשיו ביום ההוא כיון שעדיין יש לו תקנה 
אז כי אח"כ אין לו עוד תקנה כנ"ל. והנה מצאתי כתוב בקונטריסי כי שמעתי 
באופן אחר ממורי ז"ל והוא כי בליל הו"ר שבו נעש' החות' אז נכתבים 
הפתקים וביום הו"ר שאז ניתנין בה ה"ג בסוד ה' בדי ערבה 
%break
כמ"ש לקמן אז הוא מסירת הפתקי' וביום ח' עצרת נתנים בה ה"ג בבחי' זווג 
ממש והוא חותם בבחי' אחרת שהם גבורות שנותן לה ז"א בסוד זווג לכן 
נמשך זמן הדין עד יום ח' עצרת כנ"ל. ואמנם טעם ההסתכלות האדם אחר 
חצות בצילו לאור הלבנה דע כי כיון שהחותם נגמר להעשות בחצות הלילה 
%break
א"כ אח"כ נגמר הדין ולכן הסתכלו' הצל הוא אחר חצות לילה בכל שעה 
שיהיה מן הלילה וההסתכלות דוקא הוא לאור הלבנה ולא לאור הנר והטעם 
הוא כי הלבנה היא בסוד נוקבא דז"א הנקרא רחל אשר לא נגמר חותם 
המלכות שבה להעשות עד חצות הלילה ואז הוא זמן זריחתה ממש 
%break
כנודע ואז היא עצמה יוצאת להאיר על הארץ ודנה את העולם ע"י החותם 
ההוא שכבר נגמר להנתן בה כנודע כי הגבורות הם הדינין השופטים בעולם 
ולכן כיון שהדינין נמסרים בידה ובממשלתה לכן היא אשר מודעת ומראה 
הגזירות בעולם ולכן אין גזירות הדין ניכר 
%break
אלא בהסתכלו' הצל לאור הלבנה עצמה. ועתה נבאר ישוב המאמרים 
חלוקים בס"ה כי במקום א' בפ' תרומה אומר שהצלם מסתלק מעל ראשו של 
אדם בליל הו"ר ובפ' ויחי אומר כי הצלם אינו מסתלק אלא ל' יום קודם מיתת 
האדם. אבל הענין הוא כי בליל הו"ר אז מסתלק להורות 
%break
מה שנגזר עליו כדי לתת רשות אל החיצונים לשלוט עליו ולהמיתו וע"י 
הסתלקות הצלם בעת ההיא כבר נמסר האדם בידם וכיון שנמסר בידם בעת 
הגזירה תו לא חיישי כלל. ועיין בפר' פקודי ד' רל"א עמוד א' שורה ג' ואז 
חוזר הצלם למקומו כי בלעדו אין האדם יכול להחיות ולהתקיים 
%break
וכמש"ה אך בצלם יתהלך איש ויושב עמו עד ל' יום קודם לפרק מיתתו ואז 
חוזר ומסתלק לגמרי ואינו חוזר למקומו ובאותם ל' יום חיות האדם מתבטל' 
ומתמעט הלוך וחסור עד יום מותו ובזה צדקו ב' המאמרי' הנז':
%break
%H דרוש ז':
%break
ובו יתבאר היטב ענין הצלם הזה המסתלק מן האדם בליל הו"ר ובו יתבאר 
ג"כ מאמר רז"ל שאמרו כי בני האדם יש להם בבואה וגם בבואה דבבואה 
אבל השדים בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו. הנה כתוב א' אומר 
אך בצלם יתהלך איש משמע דחד צלם הוי וגם אקרי הכי צלם 
%break
ולא צל וכתוב א' אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים משמע דתרין צללים הוו. 
ועוד דלא אקרו צלמים אלא צללים הרי ב' שינויים יש באלו הפסוקים גם 
מס"ה עצמו מפ' תרומה ומפ' ויחי ומפ' אמור יש מאמרים שונים ע"ד הנז' 
ולכן צריך שאודיעך תוכן הענין. הנה נודע כי ה' שמות יש לנפש 
%break
כנגד ה"פ ברכי נפשי כו' והם ה' בחי' שונות זו למעלה מזו ואלה שמותם 
נפש מן המלכות דאצילות רוח מז"א נשמה מבינה. נשמה לנשמה מאבא. 
יחידה מא"א וכל הה' בחי' נכללות ונקרא נפש האדם אשר בתוך גופו ועד"ז 
יש בו בחי' אלו מעולם הבריאה וה' בחי' מעול' היצירה 
%break
וה' בחי' מעולם העשיה וזהו בדרך פרט אבל כשנעריך ד' עולמות יחד דרך 
כללות הנה העשיה כולה בסוד המלכות וה' בחינותיה נק' נפש וה' בחי' 
יצירה נק' רוח וה' בחי' בריאה נקרא נשמה וה' בחי' אצילו' נק' חיה שהם 
נשמה לנשמה:
%break
%page 359
ונחזור לבאר דרך פרט בענין ה' חלקי עולם האצילות ומהם יובנו שאר בחי' 
העולמות בריאה יצירה עשיה והנה גוף האדם ודאי שהוא מן הנקבה מלכות 
שהרי אנו רואים שנגמ' גופו להיות נוצר בהמשך ט' חדשים של העיבור 
בתוכה. עוד יש ג' בחי' אחרות למטה ממדריגת הנפש בה' חלקים 
%break
והם ג' צללים שבאדם והבחי' העליונה שבהם נקראת צלם וב' בחינותיה' 
התחתוני' כל א' מהם נק' צ"ל וחסר מהם אות מ' של צלם וז"ס אך בצלם 
יתהלך איש וסוד פסוק עד שיפוח היום ונסו הצללים כי הם צלם א' עליון 
למעלה מב' צללים אחרים. ומציאות ג' צללים אלו עניינ' הוא 
%break
כי מאחר שניתנו ה' בחינות הנפש הנז' שהם נרנח"י בסוד הזווג תוך היסוד 
והרחם של הנקבה וגוף האדם נוצר שם בהמשך ט' חדשי העיבור הנה 
נמשך כח אחד מן הארת כלי החותם אשר ביסוד הנקבה שנתבאר לעיל 
בענין נעילת יוה"כ הנעשה מג' שמות אהיה דיודין דאלפין דההין 
%break
שהם בגי' חותם וכח הארת אותו החותם נחקק בנשמת האדם עצמו ולא 
בגוף וכשהנשמה היא יורדת בעולם הזה ליכנם תוך הגוף היא באה מלובשת 
בחותם ההוא וע"י היא נשמרת מן החיצונים שלא יתאחזו בה ונמצא כי 
הצללים האלו הם עצמם הארת בחי' החותם שבנקבה:
%break
ונלע"ד כי גם נמצא כי הצלם של מוחין דז"א הנעשה לו מנה"י דאימא הוא 
מבחי' החותם אשר בה כנלע"ד. וצ"ע שהרי נתבאר שאלו הצללים הם למטה 
ממדריגת הנפש הפנימי' וגם שהם הארה לבד מחותם היסוד לבדו ואמנם 
צלם המוחין הו' א"מ גדול מאד מאד מנפש הפנימית 
%break
וגם שהוא מהכלים עצמם של אימא וגם שהוא מהכלים חצי ת"ת ונה"י 
דאימא ועיין במ"א היטב שהצללים לבדם הם לבושי הנשמות מחותם כלי 
נה"י כנלע"ד חיים. וכח הארת זו החותם הנחקק בנשמת האדם נכלל מג' 
שמות אהיה הנז' ולכן נחלק לג' בחי' הנז' 
%break
כי מכח הארת אהיה דיודין נחקק בו בחי' הצלם העליון מכולם כי כן אהיה 
דיודין בגי' צלם וע"ז נאמר ויברא ה' אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים 
ברא אותו וכתיב אך בצלם יתהלך איש ומכח הארת אהיה דאלפין נעשה 
בחי' הב' הנקרא צל הא' שבב' הצללים והוא חסר מ' והוא בגי' 
%break
כמו המילוי לבד של אהיה דאלפין שעול' בגי' בצ"ל ואם נמנה כולו יהיה בגי' 
בצל אהיה ומכח הארת אהיה דההין נעש' בחי' הג' הנק' צל הב' מב' הצללים 
הנז' והנה הוא בגי' קנ"א כמנין בצל אל ואעפ"י ששמו אהיה הכל א'. 
%break
ויובן זה במה שנזכר בס"ה בפ' פנחס בר"מ וע"ש וגם נזכר הרבה פעמים 
בביאורינו זה כי שם זה של א"ל הוא ענין אהיה בעצמו והוא השורש שלו כי 
הוא כולל שם אהיה בגי' כ"א ועם י' אותיות מילואיו הרי אל:
%break
ובזה נבא אל ביאור המאמר הנ"ל בענין האדם שיש לו בבואה ובבואה 
דבבואה כו' והענין הוא זה. דע כי אין דבר בעולם שנברא אלא ע"י זווג זו"ן 
ומשם נולדו נשמות בני אדם ונשמות השדים כי הכל מעשה ידיו הם ואין דבר 
שאינו נמשך ונברא ע"י ית' וזה פשוט. והנה נתבאר אצלנו בענין ק"ש 
%break
שע"ה ובשער רוח הקודש בתיקון עון המוציא קרי לבטלה כי כל מה שיש 
למטה כנגדו הוא למעלה ממש וכמו שבהזדווג האדם עם בת זוגו מוליד 
נשמות בני אדם ובהיותו מזריע לבטלה זכר בלא נקבה נוצרים משם שדין 
ורוחין ולילין כו' הנקראים נגעי בני אדם כמו שמצינו באדה"ר 
%break
באותם ק"ל שנים שפירש מאשתו שהיה מוליד שדין ורוחין כו' נקרא נגעי בני 
אדם ר"ל בנוי דאדם קדמא' ממש הבאים מתענוגי ב"א שידה ושידות 
שמתענגו' בלילה ומזדווג עם השידות הנקבות ומשם מתילדים נגעי ב"א 
ממש כי העונג נהפך לנגע. והנה עד"ז ממש הוא למעלה 
%break
כי כאשר ז"א מזדווג בנוקב' בורא ומוליד נשמות בני אדם ואם ח"ו באות' 
העת חוטאים ישראל למטה גורמין שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק 
מבעלה ח"ו 
%break
%page 360
ואז שפחה תירש גבירת' והשפחה החיצונית לוקחת הטיפות ההם ונוצרין 
בתוכ' שידין ורוחין כו' הנק' נגעי ב"א והיא מוליד' הגוף אבל הנשמה באה 
מלמע' כנז' באופן כי הנשמו' של ב"א הם באים מזווג זכר ונקבה עליונים 
אבל נשמות השדים הם באים מן הזכר לבדו בלי בת זוגו עמו. 
%break
ובזה נבאר המאמר הנז' כי הנה הצלם העליון אינו נגלה וניכר בחינתו למטה 
ע"י הצל של האדם לאור הלבנה לפי שהוא עליון ואמנם הוא נמשך מן הזכר 
בעבור כי אהיה של יודין הוא דכורא אבל ב' הצללים התחתו' הם המתגלי' 
באדם בסוד בבואה ובבואה דבבואה והם צ"ל אהיה דאלפין 
%break
הנק' בבואה והוא בא מן הזכר כי אהיה דאלפין הוא דכורא וצ"ל אהיה דההין 
שהוא נוקבא ונקרא בבואה דבבואה אבל נשמות השדים חסר מהם בבואה 
דבבואה שהוא הצל הב' נוקב' כי לא נברא אלא מדכורא לבדו כנז' ולכן בני 
אדם שיש להם הצלם וב' הצללים שהם מג' שמות אהיה 
%break
שהם בגי' חותם נשמרים ע"י מן השדים אשר אין להם הצל התחתון ואין 
החותם נגמר בהם. גם בזה תבין למה נק' בלשון שדים והטעם הוא כי אין 
בהם רק הצלם והצל העליון שהם דכורין כנז' והם אהיה דיודין ואהיה דאלפין 
שהם קס"א וקמ"ג ושניהם בגי' ש"ד ולכן נקרא שדים. 
%break
גם בזה תבין ענין השדים שלא נברא להם גופי' כמ"ש חז"ל והטעם הוא כי ג' 
בחי' הצלם והצללים הם למטה ממדרגת הנפש ולמעלה ממדרגת הגוף וכיון 
שלא נברא להם צל הג' שהוא הסמוך למעל' מן הגוף אין בהם כח לעשות 
בהם בחי' גוף כי הכל נעש' בסדר המדריגות בלי ספק ולא עוד 
%break
אלא כי עיקר הגוף נוצר בכח זה הצל האחרון הקרוב אליו ובפרט כי הוא 
בחי' נוקבא כנז' והגוף הוא נעשה מבחי' הנקבה כנ"ל וכיון שחסר מהם לא 
נעשה להם גוף כמו הגופות של בני אדם. אבל כבר אמרנו למעלה שיש להם 
גוף דק נברא להם מכח השפחה החיצונה אבל אין זו נקרא גוף ממש 
%break
כגופות בני אדם. ובזה יובן ענין הסתלקות של הצלם בליל הו"ר כי הנה הצל 
התחתון הנקרא בבואה דבבואה הוא לבדו המסתלק ממנו כנראה בחוש 
העין למי שניסה הדבר. ואינו תימא אם הזוהר קורא אותו בלשון צולמא וכמו 
שמצינו בה' חלקי הנפש כנ"ל שלפעמים כולם נקר' נפש וכבר נת"ל 
%break
כי להיות כל החותם נגמר באדם לכן נשמר מן החיצונים ועתה שנחסר נפשו 
ונפגם שולטין עליו והפתקים של גזר דינו נמסר בידם בליל זה אשר בו נעשה 
החותם העליון ובו נידון העולם וכל מי שנתחייב בדין מסתלק ממנו חותם 
נשמתו ונפגם ונמסר פסק דינו ביד החיצונים 
%break
ואין צורך שיסתלק כל החותם כי כיון שנסתלק הצל התחתון הנקר' בבואה 
דבבואה אשר הוא המיותר באדם מן השדים כנז' אז נמסר בידם ועוד כי אין 
הגוף נוצר אלא באמצעותו לב' סיבות כנז"ל אם להיותו צל נוקב' ואם להיותו 
סמוך לו והוא המתלבש ממש בגוף דבוק עמו להיותו האחרון מכולם. 
%break
וז"ס ההסתלקות כי הוא ממש הורא' המיתה כי אין הגוף מת עד שיסתלק 
ממנו הצל הזה הקרוב אליו המחיה ומקיים אותו ובהסתלקותו נחלש ומת 
לגמרי ומסתלק' ממנו כל שאר המדריגות שלמעלה ממנו והרי נשלם ביאור 
ענין הסתלקות הצלם ומה עניינו:
%break
ונחזור לענין א' בענין הצללים כי הנה כמה וכמה מיני הארות הצללים יש 
באדם כי הנה בענין הצלם כמה בחי' מצינו צלם ההויה וצלם אלקים וכיוצא 
וכבר נתבאר זה בדרוש הצלם דז"א וע"ש. גם בצללים מצינו בחי' רבות צל 
אהיה וצל שדי וצל אל וכיוצא בזה ומצאתי כתוב בקונטריסי 
%break
כי שמעתי ממורי ז"ל כי מן אהי"ה דאלפין כולו נעשה הצל הנקרא בצל שדי 
ומן המילוי לבדו נעשה הצל הנקרא בצל בענין חשבון המילוי שהוא קכ"ב. גם 
מצאתי כתוב שם כי ב' בחי' יש בענין הצלם והם צלם דאימ' 
%break
וצלם דאבא וכמבואר אצלינו בענין המוחין דז"א שהם הנשמה שלו הבאה 
מלובש תוך הצלמים האלו שהם נה"י דאימ' ונה"י דאבא ובזה תבין ענין 
הצלם שבאדם מה עניינו:
%break
%page 361
%H דרוש ח':
%break
והוא דרוש יום הו"ר ויתבאר בו ענין שבעה הקפות אשר ביום זה כבר 
נתבאר למעלה בענין הלילה קצת מענין היום איך עדיין הדין תלוי כל יום 
הו"ר עד ח' עצרת ולכן יזהר האדם ביום זה להשלים מעשיו ולשוב בתשו' כו' 
גם נתבאר ענין ה"ג הניתנין בנקבה ביום זה בסוד ה', 
%break
בדי ערבה לכן עדיין הדין תלוי ביום זה ועתה נבאר כל הענין בע"ה. הנה 
נודע הוא מעלת יום הו"ר על שאר ימי חול המועד של החג וסוד הדבר הוא 
כי הנה ביום זה נמשכין כמה בחי' האורות בנוק' דז"א הא' היא ענין הנשיקין 
כנ"ל בדרוש הא' כי החיבוק בשמאל היה מר"ה עד יוה"כ 
%break
והחיבוק בימין הוא בחג הסוכות בסוד החסדים המקיפים דאימא ועתה ביום 
הו"ר נעשין הנשיקין וביום ח' עצרת הוא הזווג ואח"כ נבאר ענין הנשיקין. 
והנה ג' בחי' נעשות ביום זה בחי' הארת כללות הה"ח מקיפים מצד אימא 
במלכות שבה וזה נעשה ע"י הסוכה כנודע ובחי' האר' כללות 
%break
הה' חסדים פנימיים מצד ז"א במלכות שבה ע"י הלולב וניענועיו וגם בכלל 
זה נעשה הארת כללות בחי' המקיפין של החסדים מצד ז"א במ' שבה וזו 
נעשה ע"י הקפת הלולב. בחי' ג' היא נתינת ה' גבורות ביסוד שבה בסוד ה' 
בדי ערבה כמו שית' הרי הם ג' בחי'. ותחלה נבאר ב' בחי' הא' של החסדים 
%break
לפי שהם קודמין לכנס בה קודם הגבו' שהם הבחי' הג' ואמנם בחי' נטילת 
לולב נודעת היא ככל שאר הימים גם בחי' הסוכה ע"ד שאר הימים 
%break
אבל בענין ההקפות נשתנה יום זה משאר הימים בענין היותם ז' הקפות יחד 
ביום זה וכפי הנראה שהיה מספיק בהקפה א' כשאר הימים ולכן נבאר ענין 
ז' הקפות אשר ביום זה:
%break
אמר חיים הכותב מה שנלע"ד בזה הוא כי הארת ז' החסדים נכנסת ביום זה 
במלכות שבה ואינו חסד א' פרטי בפני עצמו כשאר הספירות שבה כי לכן נק' 
כלה כללות כל הז' ולכן כנגדם הם ז' הקפות ביום זה ולא כשאר הימים 
אעפ"י שביום ו' נכנסת האורות כללות ה"ח ביסוד הנקרא כל עכ"ז 
%break
הכל הוא בחי' א' כי היסוד הוא א' מהו"ק והכללות שבו כולו לפרט אחד 
יחשב משא"כ במלכות שאינה מחשבון ו"ק אלא בחי' כלולה המקבלת מכולם 
זה הנלע"ד:
%break
אבל זהו מה ששמעתי ממורי ז"ל ואינו סותר למה שכתבתי הנה ז' החסדים 
הפנימיים דאימא נכנסו בנוק' מקודם חג הסוכות ונגמרו כניסתם ביום הא' 
עצמו של חג הסוכות וששה חסדים דא"מ דאימא נכנסו בה בו' ימי החג הא' 
וזה נעשה ע"י מצות הסוכה וו' חסדים פנימיים דז"א וו' מקיפים נכנסו בה 
%break
ג"כ בו' ימי החג הא' וזה ע"י נטילת לולב וע"י הקפת המזבח בלולב באופן כי 
מה שעתיד לכנס בנוק' הוא ג' מיני חסדים חסד הז' דא"מ דאימ' וחסד הז' 
דא"פ דז"א וחסד הז' דא"מ דז"א ושלשתן במל' שבה כנודע אבל עתה 
בהו"ר אנו צריכין לכלול ולחבר כל בחי' החסדים המקיפין יחד 
%break
כי החסד הז' הפנימי דז"א נכנס ע"י נטילת לולב ביום הזה נשארו ב' חס' 
המקיפים התחתונים דאימא ושל ז"א לכנס במלכות שבה. אמנם מצאנו ג' 
בחי' בענין ז' ההקפות האלו וסימנם אדם:
%break
והנה אות א' הוא בחי' האדם עצמו המקיף את המזבח ואות ד' הוא הדיבור 
הנאמר בעת ההקפה כנז' במשנה וז"ל וכך היו אומרים אנו ליה וליה עינינו 
כו' וגם בזמה"ז אנו אומרי' פזמונים ובהם מזכירין זכות ז' האבות בז' הקפות 
%break
כמו שתיקנו מסדרי התפלות כל א' כפי מנהגו אות מ' היא המעשה והוא 
הולכת הלולב בידו בעת ההקפות וכנגדם הם שלשה בחינות חסדים 
מקיפים. 
%break
הא' הוא בחי' המקיפי' של החסדים דאימא. הב' בחי' המקיפים של החסדים 
דז"א בשרש' העליון למעלה בדעת שבו ומשם אנו ממשיכים הארה אותם 
המקיפים שישארו במלכו' שהוא המזבח או התיבה. 
%break
%page 362
הג' היא המקיפים של החסדים התחתוני' ומתפשטים בו"ק בגופא דז"א כי 
כבר ביארנו כי עתה אנו מחברים כל בחי' החסדים המקיפים יחד. ונמצא כי 
צריך לכוין כי ע"י הקפת האדם בעצמו נמשכים המקיפים של החסדים 
התחתונים דגופא דז"א הנקרא אדם שהוא ההוי"ה דאלפין העול' מ"ה 
%break
כמנין אדם והנה אלו הם סוד חיבוק הימין שבהם נאמר וימינו תחבקני שהוא 
זרוע ימין דז"א שהם החסדים שמחבק בהם את הכלה וע"י הדיבור הוא 
ממשיך המקיפים של החסדי' דאימ' כי ממנה יוצא הקול והדיבור כנודע וע"י 
הלולב שבו מקיפין המזבח או התיבה הוא ממשיך המקיפים של החסדים 
%break
העליונים שבדעת דז"א וע"י הלולב שהם ז' החסדים התחתונים מעוררים 
השרשים העליונים שבדעת דז"א כנ"ל ונמצא כי בכל הקפה מז' הקפות 
שביום זה צריך לכלול אותם בג' בחי' אלו והנה סדר הז' הקפות הם כסדרן 
ממעל' למטה מחסד עד המלכות וזה פרטן:
%break
הקפה א' בחסד. וצריך לכוין בה ג' מיני מקיפים כנגד ג' בחי' הנז' אלא 
ששלשתן הם בחסד וכבר נתבאר אצלנו כי כל המקיפים הם בחי' שם א"ל כי 
במילוי אלף למד עולה בגימטר' הק"ף ועם חשבון אותיותיו הוא הקפ"ה בגי' 
עם הכללות והנה שם אל זה יוצא משם ייאי שבמילו הוי"ה דס"ג כנודע. 
%break
והנה הוא בגי' א"ל היוצא משם הויה דס"ג שבאימא ונמצ' כי צריך לכוין ג' 
שמות אל אל ראשון כנגד הדיבור והוא כנגד אימא ולכן תכוין בו לשם ייאי 
היוצא מהויה דס"ג שבאימא כנז' הב' כנגד הלולב וכנגד הדעת ותכוין בג' 
שמות יה"ו שבחסד כנודע שהם בגי' ס"ג ותוציא ג"כ ממנו שם ייאי כנז' 
%break
אבל תכוון במילוייהם כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונ' 
שהיא הנוק' הוי"ה דב"ן ובזה נשלמים ונעשים הויות גמורות או תכוין בג' 
היודין שבג' שמות אלו ועם כללותם הרי אל ונודע כי שם יה"ו הוא בחסד 
דדעת כנ"ל בסוד ששה נענועים של הלולב הג' כנגד האדם 
%break
וכנגד ו"ק התחתונים ויכוין כי אדם הוא הויה דמ"ה ובה יש ג' אלפין שכל 
אחד מהם הוא שם אהיה הרי הם ג' שמות אהיה שהם במספר הויה דס"ג 
ותוציא ג"כ ממנה שם ייא"י ע"ד הנז"ל שהוא כמנין אל ותכוין בג' שמות 
אהי"ה הנז' כי שלשתם הם במילוי יודין גם בכונה ג"פ אהי"ה 
%break
שביארנו שם צריך ג"כ שתכוין שהם בסוד מילוי ע"ב ס"ג מ"ה ועד"ז בכל ו' 
ההקפות חוץ מן ההקפה הז' ששלשתם הם במילוי ההין לפי שהם בסוד 
המלכות הנק' ה' תתאה. ואח"כ תכוין בחיבור ג"פ א"ל הנז' כי הם בגי' מגן 
ותמשיך זו המגן במלכות כנודע:
%break
הקפה ב' בגבורה. וע"ד ההקפה הא' אלא שתכוין כי א"ל הא' הוא כנגד 
הדיבור וכנגד אימא ותכוין בו בשם ייאי היוצא מהוי"ה דס"ג שהוא באימא. 
הב' היא כנגד הלולב וכנגד הדעת דז"א ותכוין בג' צירופי הוי הוי הוי כסדר 
מילוי ע"ב ס"ג מ"ה והם בגבו' שבדעת כנודע 
%break
ותכוין להמשיכם אל ה' אחרונה כנ"ל. הג' כנגד האדם וכנגד ו' קצוות 
תחתונות והוא שם ייאי היוצא מג' שמות אהי"ה היוצאין מג' אלפין דהויה 
דמ"ה שהיא בגי' אדם ושלשתם הם במילוי ההין ואח"כ תכוין במגן ב':
%break
הקפה הג' בת"ת. א"ל א' בדיבור ובאי' והוא שם ייאי היוצא מהויה דס"ג. הב' 
בלולב ודעת ויוצא מג' ויה ויה ויה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבת"ת שבדעת. הג' 
מג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ושלשתם הם במילוי אלפין ואח"כ תכוין במגן ג':
%break
הקפה ד' בנצח. א"ל א' בדבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' 
יוה יוה יוה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבנצח שבדעת. 
%break
הג' מן ג' אהיה דהויה דמ"ה ומילוי כל אחד מהם הוא אלף הי יוד הא הי א' 
ביודין והב' באלפין היודין לפי שהיא קו ימין והאלפין לפי שיונק מת"ת קו 
האמצעי ואחר כך תכוין במגן ד':
%break
הקפה ה' בהוד. אל א' ובדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת ובג' 
היו היו היו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה שבהוד שבדעת. 
%break
%page 363
הג' מן ג' אהי"ה דהויה דמ"ה אשר מילוי ה' ראשונה היא בההין והב' היא 
באלפין לפי שעיקרו הוא קו שמאל ולכן הא' היא בההין והב' היא באלפין לפי 
שיונק מן הת"ת ותכוין במגן ה':
%break
הקפה ו' ביסוד. א"ל הא' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת 
ובג' והי והי והי במילוי ע"ב ס"ג מ"ה. הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' 
ראשונה הוא באלפין לפי שהוא קו אמצעי והב' היא ביודין לפי שהיא מטה 
כלפי חסד שהיא יודין ותכוין במגן ו':
%break
הקפה ז' במלכות. א"ל א' בדיבור ובאי' ובשם ייאי דס"ג. הב' בלולב ובדעת 
ובג' יהו יהו יהו ושלשתם הם במילוי ההין דב"ן ותכוין כי שלשתם עולין בגי' 
קכ"ו שהוא שם אדני בריבוע כזה א אד אדנ אדני העולה קכ"ו והיא בחי' 
הכתר שלה כנודע ואנו ממשיכין אותו עתה אליה. 
%break
הג' מן ג' אהי"ה דהוי"ה דמ"ה ומילוי ה' ראשונה באלפין והב' היא ה"ה 
בההין ותכוין במגן ז' וזה ציורה בקצרה על הסדר שתכוון בהם שלא תטעה 
ובתחילה תכוין להמשיך החסדים המקיפים מאימא ומדעת דז"א ומגופא 
דז"א:
%break
הקפה א' בחסד:
יוד הי ואו הי אל:
יוד הי ואו יוד הי ויו:
יוד הא ואו אל:
%break
יוד הא ואו הא אלף הי:
יוד הי אלף הי יוד הי:
אלף הי יוד הי אל:
%break
מגן:
הקפה ב' בגבורה:
יוד הי ואו הי אל:
%break
הי ויו יוד הי ואו יוד:
הא ואו יוד אל:
יוד הא ואו הא אלף:
%break
הה יוד הה:
אלף הה יוד:
הה אלף הה יוד הה אל:
%break
מגן:
הקפה ג' בת"ת:
יוד הי ואו הי אל:
ויו יוד הי ואו יוד:
%break
הי ואו יוד הא אל:
יוד הא ואו הא:
אלף הא יוד הא:
%break
אלף הא יוד הא:
אלף הא יוד הא אל:
%break
מגן:
הקפה ד' בנצח:
יוד הי ואו הי אל:
%break
יוד ויו הי יוד ואו הי:
יוד ואו הא אל:
יוד הא ואו הא אלף:
%break
הי יוד הא אלף הי:
יוד הא אלף הי:
יוד הא אל:
%break
מגן:
הקפה ה' בהוד:
יוד הי ואו הי אל:
%break
הי יוד ויו הי יוד:
ואו הא יוד ואו אל:
יוד הא ואו הא. אלף:
%break
הה יוד הא. אלף הה:
יוד הא. אלף הה יוד:
הא אל:
%break
מגן:
הקפה ו' ביסוד:
יוד הי ואו הי אל:
%break
ויו הי יוד ואו הי יוד:
ואו הא יוד אל:
יוד הא ואו הא. אלף הא:
%break
יוד הי. אלף הא יוד:
הי. אלף הא יוד:
הי אל:
%break
מגן:
הקפה ז' במלכות:
יוד הי ואו הי אל:
%break
%page 364
יוד הה וו יוד הה וו:
יוד הה וו אל:
א אד אדנ אדני יוד:
%break
הא ואו הא. אלף הא יוד:
הה. אלף הא יוד הה:
אלף הא יוד הה אל:
מגן:
%break
ודע כי שמעתי ממורי ז"ל כי הנה ו"פ מגן הם בו הקפות הראשונות וכולם הם 
ליתנם במלכות כנ"ל. ועוד יש מגן ז' במל' עצמה בהקפה הז' והנה ו' מגן 
הראשו' הם בגי תקנ"ח וברדתם במ' נעשה בה בהם מגן הז' שגם הוא בגי' 
תקנ"ח לפי שמגן הם ג"פ א"ל א"ל א"ל וכשתמלאם במילוייהם אלף 
%break
למד אלף למד אלף למד יעלו בגי' תקנ"ה ועם ג' כולליהם יהיו בגי' תקנ"ח 
הרי כי מן ו' מגינים ראשו' העולים תקנ"ח נעשה בה מגן ז' העולה גם היא 
בגי' חקנ"ח:
%break
ועתה נבא' הבחי' הג' הנעשית ביום זה והוא ענין הגבור' כנ"ל וזהו ענין 
הנשיקין הקודמין אל הזווג כנ"ל. והנה בענין אלו החסדים והגבו' יש לי קצת 
דוחק לדעת כמה וכמה פעמי' נכפלו כוונתם וכמה וכמ' נכנסו וכבר ביארנו 
קצת בחינותיה' בכל הדרושי' שקדמו מיו' ר"ה 
%break
עד עתה וצריך לעמוד ולהסתכל בחינותיה' איך שונות וכפולות ובפרט ענין 
הגבו' מה חילוק יש בין גבו' חמש תפילות יוה"כ אל החותם עצמו של נעילת 
יוה"כ ואל הגבו' שלקחה ביום ר"ה בסוד עטרא דגבו' בעת התרדמה הנקרא 
חבוק השמאל ואל הגבו' של יום הו"ר ואל חותם ליל הו"ר 
%break
ואל גבו' יום ח' עצרת. והנה שמעתי ממורי ז"ל בענין החסדים כי כל החסדים 
שנתבארו לעיל בין החסדים של אימא הפנימיים שנכנסו קודם הסוכ' ובין 
המקיפים שלהם שנכנסו ע"י מצות הסוכה 
%break
ובין החסדים הפנימיי' ומקיפים דז"א שנכנסו ע"י נטילת לולב והקפה כנ"ל 
באורך כולם הם לצורך תיקון פרצוף המלכות אבל אותם שהם לצורך הזווג 
הם נכנסים ביום הו"'ר וביום ח' חג עצרת:
%break
גם בענין הגבורות שמעתי בשם מורי ז"ל כי הנה גבו' דז"א עצמו נתנם לה 
בעשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ בסוד שמאלו תחת לראשי כי הגבו' האלו 
הם שמאלו דז"א עצמו ואח"כ ביום הו"ר ע"י ה' בדי ערב' שאנו מחבטין אותם 
טל הקרקע אנו מעוררי' את הגבורות האלו עצמם 
%break
אשר כבר היו ביסוד שלה מתחיל' כנז' כי כיון שעתה נשלם כניסת כל 
החסדים כנ"ל לכן אנו מעוררים את הגבו' אשר היו בה מתחילה ונותנים בה 
כח שיעלו מ"ן למחר' ביום ח' עצרת בזווג הנעשה אז. אבל מ"ש בקונטריס 
ממה שאני שמעתי ממורי ז"ל הוא באופן זה 
%break
כי הנה אחר שנכנסו כל החסדים בה ונשלם כניסת כולם ביום הזה ע"י 
הסוכה והלולב והקפת הלולב אז נכנסין הה"ג בה במלכות אשר בה כי גם 
בחי' כללות החסדים של חלק מלכות שבה נכנסו ביום זה כנזכר ואחריהם 
נכנסין ה' גבורות במלכות שבה כי כבר גבורת היסוד שבה 
%break
נכנסין מתחילה ואלו אינם ע"י ז"א אלא נמשכו לה מאימ' עילאה עצמה 
כדמיון ה' גבורות היסוד שבה שנכנסו מתחילה מן אי' ביוה"כ ואלו הה"ג 
ניתנין בה כדי לעשות בה בחי' כלי של מ"ן אשר בה כדי שלמחרת ח' עצרת 
בעת הזווג תהיה מוכנת לשתוכל אז להעלות מ"ן 
%break
ונמצא כי ה"ג אלו הם בחי' הכלי של מ"ן אשר במלכות שבה ולטעם הנז' 
נמצא כי אינם נכנסו' ה"ג אלו עד אחר שכבר נכנסה הארת כללות החסדים 
במלכות שבה בסוד המקיפים ג"כ והוא אחר קדיש תתקבל של ההקפות. 
ואמנם כניסת החסדים דאימא היה ע"י הסוכה ושל ז"א ע"י הלולב 
%break
אבל אלו הגבו' הם ע"י הערבה שהיא מנהג נביאים ליקח ערבה זולת אות' 
של לולב ותחבוט אותה בקרקע ולא תברך כמ"ש ז"ל חביט חביט ולא בריך. 
ולכן אבאר ענין הערבה 
%break
אשר ביום זה הנה אחר שאמרו קדיש תתקבל של אחר סדר ז' ההקפות קח 
ה' בדים של ערבה כשרות כמו אותם שבלולב ולא תקחם קודם עם הלולב 
כמנהג קצת עמי הארץ כי אין ראוי 
%break
%page 365
לעורר הגבורו' והדינין בזמן כניסת החסדים ותכוין שהם ה"ג מנצפ"ך וניתנות 
לה מאימא לעשות בהם במלכות שבה כלי להעלות בו מ"ן ביום ח' עצר' כנ"ל 
ואח"כ חחבוט בהם על הקרקע ותכוין כונה א' בעת החבט' שהוא בזמן 
הורדת הערבות עד לקרקע והוא לתת בה ה"ג הנז' לעשות בה 
%break
בחי' כלי במלכות לצורך המ"ן כנז'. ותכוין כי הערבה הוא בגי' זרע שהם סוד 
מ"ן אשר בה גם הוא בגי' עזר ר"ל כי ע"י כן תהיה היא עזר כנגדו להעלות 
מ"ן כנגד המ"ד שהוא נותן לה בזמן הזווג ביום ח' עצרת ולכן צריך שתחבוט 
ה' חבטות כנגד ה' גבורות כי בכל חבטה יורד וניתן בה גבו' א' מהם 
%break
וכוונת החבטה בעצמה הוא הכאת הדינין וירידתם במלכות שבה הנקר' 
קרקע עולם כנודע וגם עניינה הוא להכות ולשבר ולהחליש כח הגבו' כדי 
שיתמתקו ויתבסמו. גם תכוין בעת החבטה לשם יוד הא ואו שהוא בגי' ט"ל 
וזם נרמז במ"ש חז"ל חביט חביט ולא בריך ואיני זוכר איך נרמז. 
%break
ואפשר כי מלת חביט בגי' ט"ל והם חבטות הרבה הרמוזות באומרו חביט 
חביט ושתיהם נקראו חביטי לשון רבים. ואמנם אין צורך לברך על הערבה 
הזו כי כיון שאינם הגבורות עצמם של הזווג רק לעשות מהם כלי הנז' לכן די 
בחבטה שהוא במעשה ואין צורך גם בדיבור. 
%break
ונודע כי ערבי נחל הם נצח והוד הנקראים נביאי' ולזה אמרו בגמרא כי ערב' 
זו היא מנהג ויסוד של נביאים והרי נתבארו כוונת החבטה שהוא הורדת 
הערבות וחבטן בקרקע אבל בעת העלותן מן הקרקע כי בכל חבטה יש יריד' 
ועליה ולכן בעת העלי' תכוין כוונה אחרת והוא 
%break
כי זה הוא בחי' הנשיקין הקודמין אל הזווג של ח' עצרת כי נודע כי ערבה 
דומה לשפתים והנשיקין הם בחי' השפתים והם ענין הנשיקין ממנה אליו 
מתתא לעילא דרך עליי'. ונלע"ד כי עתה נעשה הזווג הרוחני הנקרא נשיקה 
כמבואר עניינו במקומו אבל לא שמעתיו ממורי ז"ל אלא כן נלע"ד:
%break
%H דרוש ט':
%break
ובו יתבאר ענין ח' עצרת וענין הזכרת הגשמי' בו ולמה נקרא יום שמחת 
תורה וגם יום ב' נקרא יום אסרו חג. הנה כבר ביארנו קצת מנהגים אשר 
ביום זה למעלה בתחילת הדרושים של חג הסוכות גם נתבאר שם כי כל 
הימים שמר"ה עד עכשיו כל הזווגים היו ישראל או יעקב עם לאה 
%break
אבל רחל היתה נתקנת ונבנית מדריגה אחר מדריגה בהמשך ימים האלו 
לאט לאט בשביל חטאו של אדה"ר שחטא ביום ר"ה שבו נברא העולם. והנה 
עתה כבר נתקן ונבנה כל גופה וננסרה וחזרה אפין באפין וניתנו בה כל בחי' 
החסדים דאימא ודז"א לצורך בנין גופה ולא בסוד זווג 
%break
גם נעשו בה שני החותמות כנ"ל גם ביום הו"ר נעש' בה הכלי שבתוכו המ"ן 
ע"י הערבה הנק' מנהג ויסוד של נביאים והם ה' גבורות דאימא וכבר נשלמו 
כל הבחי' ועתה ביום ח' עצרת אז הוא זווג ז"א עצמו עם רחל בתפלת 
המוסף דוקא ולא מקודם לפי שבתפלת מוסף הם שוים בקומתם כנ"ל 
%break
בענין דרושי היו"ט דרך כללות וההפרש שבין עליית התפלו' דיום שבת 
ליו"ט. והנה בזווג הזה נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי בזווג הזה נותן לה 
הז"א ה"ג בסוד טיפת הזווג כנודע כי יש גבורו' זכרים ונקבות כמבואר 
בדרוש קין והבל ולכן מזכירין את הגשמים בתפלת מוסף ביום זה 
%break
ואומרים משיב הרוח ומורי' הגשם כי הגבו' הם נקראים גבורות גשמים 
ואח"כ בחג הפסח נותן לה החסדים כי חג הפסח הוא בחסד כנודע אבל מה 
שאמרתי שמצאתי כחוב בקונטרס ממה ששמעתי הוא זה 
%break
כי ביום זה ניתנו ברחל ה"ג אחרות חדשות בסוד זווג והם מן הז"א עצמו ולא 
מן אימא כאותם דהו"ר ולכן אלו הגבורות הם יותר 
%break
%page 366
מבוסמות וממותקות כי הם על ידי זווג ממש מן ז"א ולכן נקרא יום הזה יום 
שמחת תורה כי הז"א הנקרא תורה שמח בזווג עם בת זוגו האמיתית 
העיקרי' שהוא רחל כנודע. והנה אלו הה"ג הם המ"ן עצמם של הנקבה כי 
אותם של הו"ר היו בחי' הכלי שלהם ולכן נעשה ע"י אימא 
%break
אבל אלו הגבו' שהם המן עצמ' הם מזווג ממש של ז"א ואח"כ נותן לה בסוד 
זווג הטיפת מ"ד. והנה ענין הזכרת הגשמים בתפי' מוסף ביום זה הוא כי 
נודע מש"ה בפ' תרומה בד' קס"ד ע"א כי טיפת הזרע של הזכר נכללת בג' 
בחי' שהם נוטיריקין מלת אמר אור מים רקיע ר"ל 
%break
כי בהיות' עדיין במוח הזכר היה אור ובירידתה בעת הזווג תוך רחם האשה 
נעשית מים ואחר שמצטיירת ונעשית גוף גמור נקרא רקיע. ולכן אומרים 
משיב הרוח ומוריד הגשם בסוד הטיפה ההיא 
%break
שנעשית עתה מים בהנתן תוך רחמה בעת הזווג והנה אלו המים הם 
מלובשים בתוך החותם שבנוק' כמבוא' למעל' שהם בחי' הצללים הנז' ולכן 
נק' גשמים שהם בגימ' כמנין ג' מילויים שבשם אהי"ה שהם החותם הנ"ל 
של ליל הו"ר:
%break
יום אסרו חג הנה גם יום זה יש בו קצת משמחת החג. והענין הוא כי הוא יום 
ב' לקליטת זרע והתקשרותו שם ברחם האשה וזהו פי' אסרו חג כלומר 
איסורו והתקשרותו של הזווג הנעשה בח' חג עצרת 
%break
אבל ביום השלישי לקליטת הזרע מקצת היום ככולו ותיכף בהתחלתו נקשר 
ואין עוד פחד שמא תפלטהו ולכן הוא חול גמור:
%break
ודע כי המשך זמן העיבור הזה הוא נמשך מיום ח' עצרת עד יום ז' של פסח 
ואז נולד הולד הנעשה בזה העיבור בסוד קריעת ים סוף שהוא עת לידת 
רחל כמבואר שם. 
%break
אמנם שאר כל העיבורים הנעשים משאר הזווגים שנכנסו בהמשך ששה 
חדשי החורף אינם מתעכבים עד הפסח. ואפשר כי בו ביום של העיבור 
והזווג היא יולדת אבל עיבור של זווג ח' עצרת מתעכב עד יום ז' של פסח 
כנז' כן נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל:
%break
%page 369
%H קטעים נבחרים מהמקורות
%break
%H מועד ויום טוב
%break
1) בזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם עדיין לא בא 
לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו בכדי להגביה 
את עצמו משפלותו, ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי נקרא 
שהשלא לשמה מביא לו לשמה. 
%break
היינו שהולך על דרך התורה. וזה נקרא "מי ששמח במועדים"- שענין מועד 
היינו יום טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה לאדם איזו 
הארה מלמעלה, שמקרבתו לה' יתברך.
%S (בעל הסולם. שמעתי. רמב. "מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה")
%break
%H סוכות
%break
2. סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, שהוא סוד 
תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. צז. "ענין פסולת גורן ויקב")
%break
%H מצות סוכה
%break
3. כתוב "בל תהיה מצות סוכה בעיניך קלה, כי כנגד כל מצוות דת חוקותיו 
שקולה".
%break
ויש לשאול, למה סוכה היא שקולה כנגד כל המצוות. ואאמו"ר ז"ל פירש, 
שסוכה היא בחינת אמונה, צילא דמהימנותא [צל האמונה]. וממילא נבין, כי 
אמונה שקולה כנגד כל המצוות, היינו לפי ערך האמונה כך הוא מקיים 
המצוות.
%break
%H סכך
%break
4. מבואר בזהר הקדוש שסוכה נקראת צילא דמהימנותא [צל האמונה]. 
ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה 
נקרא דווקא למעלה מהדעת.
%S (רב"ש-ג'. 284. "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")
%break
5. ענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב. וזה ענין מה שאנו 
אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה 
מציל את האדם מכל המזיקים. 
%break
כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא 
על פסולת, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך 
עם זרם העולם.
%S (רב"ש-ב', אגרת לו)
%break
6. ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן 
מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". פירוש, שענין סכך הוא בחינת 
צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, 
%break
שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב. 
היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. 
%break
%page 370
ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל 
אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה. 
ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, 
%break
כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות 
והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם 
אי אפשר לעשות בחינת סכך.
%S (רב"ש-ב'. אגרת לו)
%break
%H דפנות הסוכה
%break
7. ענין דפנות הסוכה הוא להפוך מענין הסוכה, שענין הסוכה הוא 
התפשטות, והדפנות ענינם צמצום ודין, היינו לחוץ ולשום גבול בפני כחות 
שאינם ראויים לבא לתוך הסוכה, 
%break
ולקבל את הארות הסכך. ואף שענין הדפנות הוא היפוך מענין הסוכה, מכל 
מקום הם הגורמים להתפשטות אור הסכך, שמבלעדם לא היתה חציצה 
בפני הכוחות שאינם ראויים, ושוב לא היה אפשר לאור הסוכה להתפשט 
למטה כלל.
%break
%H צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי
%break
8. ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש "שבתי 
בבית הוי' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו השכינה הקדושה 
כנודע, בסוד "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם". וכשזוכים ביותר, אז 
הוית לו כמו בית, בקביעות לנצחיות. והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, 
%break
"צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה 
קלה, מצות סוכה, שהאדם יושב בצל פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל 
השי"ת, ואע"ג שהם תרתי דסתרי [שנים הסותרים זה את זה], שהרי בעינים 
הגשמיים ובידים הגשמיים, 
%break
אנו רואים וממשמשים שהצל מכח פסולת בא. ובאמת הוא השי"ת בכבודו 
ובעצמו, אלא מצד המקבל בהכרח שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו... 
ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, 
%break
ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו 
בבית המלך, ויושבים ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום 
נפקותא [הבדל] כלל וכלל.
%break
ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו 
חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי".
%S (בעל הסולם. אגרת נא)
%break
%H צלתה מרובה מחמתה
%break
9. חג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. 
כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא [צל האמונה], ומצד הדין 
צריך "צלתה מרובה מחמתה". וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, 
ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, 
%break
"ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין 
שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי 
שצלתה יהיה יותר מרובה. ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו 
בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. 
%break
ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש 
לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי 
מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל. 
%break
%page 371
ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף 
בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר 
חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות. 
%break
אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל 
קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי 
שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא 
[צל האמונה], וזה קדוש.
%break
%H ארבעה מינים
%break
10. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, והוא 
כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים. באילן שבו 
גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש בהם טעם 
של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, 
%break
שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, 
וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות. ואנו אוגדין 
הארבעה ביחד, 
%break
רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיה כולן לאגודה אחת, 
שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקדוש 
ברוך הוא מתעלה, בזמן שכולנו נעשים לאגודה אחת.
%S (רב"ש-ג'. 893. "פרי עץ הדר")
%break
11. ד' מינים שבלולב רומזים לד' כתות אשר בישראל: בעלי תורה ומצוות, 
תורה בלי מצוות, מצוות בלי תורה, לא זה ולא זה. וכל אחד ואחד מוסר את 
שלו לציבור, היינו שזכותו, לא לו לבדו תהיה, רק לכל הציבור. 
%break
וזה שאמרו במדרש "יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו", 
וכעין זה היא מצות לולב, שכל אחד מוסר את דעתו וזכיותיו לציבור למען 
יהיו כולם חטיבה אחת להשי"ת.
%S (שם משמואל. חלק המועדים-סוכות)
%break
%H אתרוג
%break
12. מרומז באתרוג, כמ"ש באתרוג, "פרי עץ הדר" שצריך להיות נקי למעלה 
מחוטמו. ידוע, שיש ג' בחינות:
%break
א. הדר,
ב. ריח,
ג. טעם.
%break
טעם פירושו, כשהאורות מושפעים מלמעלה למטה, היינו למטה מפה, ששם 
יש בחינת חיך וטעם, שפירוש שהאורות באים בכלים דקבלה.
%break
ריח פירושו, שהאורות באים מלמטה למעלה, היינו שהאורות באים בכלים 
דהשפעה, בסוד "מקבלת ואינה משפעת", למטה מחיך וגרון, שהוא בחינת 
"והריחו ביראת ה'", הנאמר אצל משיח. ידוע שבחינת ריח מיוחס לחוטם.
%break
הדר, הוא בחינת יופי, שהיא בחינת למעלה מחוטמו, היינו שאין בו ריח. 
זאת אומרת, שאין שם לא טעם ולא ריח. אם כן, מה כן יש שמה, שעל ידי 
דבר זה הוא יכול להחזיק מעמד? אלא רק בחינת הידור יש בו על כל פנים. 
וזהו שמחזיק אותו.
%break
%page 372
אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. מה שאין 
כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור. וזה בא לרמז לנו על ענין 
עבודה ד"ראשון לחשבון עונות". כלומר, שדוקא בזמן עבודה דבחינת 
"ולקחתם לכם", 
%break
היינו העבודה בזמן קבלת עול מלכות שמים, שהגוף מתנגד אז לעבודה זו, 
אז יש מקום לשמחה של הידור. היינו, שבזמן עבודה זו ניכר ההידור. כלומר, 
אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא אצלו בבחינת 
הידור ולא בזיון.
%break
%H לולב
%break
13. "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. וזה נקרא "לא לב", 
היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", 
וזהו "לו-לב".
%S (בעל הסולם. שמעתי. פה. "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה")
%break
%H ג' הדסים
%break
14. צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי זה זוכים 
להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ עבות", שהם ג' 
הדסים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. פה. "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה")
%break
%H ערבות
%break
15. האדם צריך להיות זהיר, שיקבל על עצמו עול מלכות שמים ללא תנאי, 
שזה נקרא, כניעה ללא תנאי. כלומר שאין לאדם לומר, אם ה' יתן לי טעם 
בתורה ותפלה, אז אני יכול לעבוד עבודת הקודש, אחרת אין אני מסוגל 
להיות עובד ה'. וזהו כמו שכתוב בזהר, "סלו לרוכב בערבות, והם נצח הוד, 
%break
שהן ירכין, אינן עושות פירות, הכל הוא כמו הסוד של ערבות שבלולב". וידוע 
שערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת ערבות. 
אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה 
שכתוב (בהושענות), "בערבי נחל לשעשעך". 
%break
היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, שאין 
בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים גדולים. וזה 
נקרא, כניעה ללא תנאי. וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה 
כמו שיש להם השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה', וכך להאמין.
%break
%H אושפיזין
%break
16. ענין "אושפיזין" אאמו"ר זצ"ל פירש, שזהו ענין המובא בזהר הקדוש, 
אורחא למעברי ביה [דרך לעבור בו], שאור החכמה אינו יכול להאיר 
בקביעות. לכן האורחין אוהבים שיהיה לו מקום רחב. מה שאין כן כשהם 
באים והמקום הוא צר, אין הם יכולים להכנס. 
%break
והכוונה היא, שאור החכמה אינו יכול להאיר, אלא בהתלבשות החסדים. 
וחסדים נקרא רחב. ואור החכמה נקרא בחינת אושפיזין. לכן, אם אין לו 
חסדים, אין הוא יכול להתלבש.
%S (רב"ש-ג'. 624. "ענין אושפיזין")
%break
%page 373
%H הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת
%break
17. כתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא 
שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים 
שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב 
כמו שהיה צריך להיות. 
%break
כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא 
משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך 
לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי 
לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא. 
%break
ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש 
ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש.
%S (רב"ש-ג'. 397. "קחו מאתכם תרומה לה'")
%break
%H הושענא רבה
%break
18. היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו 
מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא. והיום הזה נקרא הושענא רבה, מפני 
שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, 
%break
מאחר שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, 
שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא 
עומד בחוץ.
%S (פרי צדיק. חג הסכות, אות כח)
%break
19. כוונת בריאת האדם היה למען יעבוד את ה' וישתוקק בלבו אליו, ובכל 
יום ויום יקבל על עצמו לאמר מעתה אהיה עובד ה' באמת. ומאז בעת 
הבריאה ניתן בו כח ההוא, שאם ישתוקק אליו יתברך באמת ויתחרט על מה 
שפגם ויקבל על עצמו לאמר, מעתה אהיה עובד ה' באמת, 
%break
יוכל להמשיך עליו אור קדושת עולם המחשבה, שהוא שם אהי"ה עם כל 
המילויים. וזהו החותם של "הושענא רבה" שעל ידי שישראל עושים תשובה, 
וכל אחד מתחרט על מה שפגם, וצועק בלב נשבר ובתשובה עצומה וגומר 
בלבו, מעתה אהיה עובד יתברך באמת. 
%break
בזה אנו ממשיכין השם אהי"ה עם כל המילויין, שהוא בגימטריא חותם והוא 
מקיף אותנו וסוכך עלינו לבל יגע בנו שום מגע נכרי.
%S (מאור ושמש. פרשת בראשית)
%break
20. הוֹשַׁעְנָא, שזה בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', מִבְּחִינַת צַעֲקַת הַלֵּב 
מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלִּים הָעֵצוֹת. כִּי הוֹשַׁעְנָא מוֹרֶה עַל צַעֲקַת 
הַלֵּב כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, בְּצָרָה גְּדוֹלָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבְרֵי 
בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים, רַק שֶׁצּוֹעֵק מֵעֹמֶק הַלֵּב הוֹשַׁעְנָא, 
%break
וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים הָעַרְבֵי נַחַל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵצוֹת הוֹשַׁעְנָא, כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת 
צַעֲקַת הַלֵּב, בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, וְעַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת נִתְגַּדֵּל 
הָאֱמוּנָה, וְזֶה צְרִיכִים עַתָּה בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, כִּי אָז נִגְמָר הַחוֹתָם בְּחִינַת חוֹתָם 
בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְהַחוֹתָם הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. 
%break
וְעַל-כֵּן לוֹקְחִין עַרְבֵי נַחַל וְצוֹעֲקִין עֲלֵיהֶם הוֹשַׁעְנָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת 
הָעֵצוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה וְעַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה נִגְמָר הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה.
%S (ליקוטי הלכות. הלכות הושענא רבה, הלכה א)
%break
%page 374
21. ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה, כל אחד בודק את עצמו אם יש 
לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב. ענין הצל הוא סוד הלבוש, שבלבוש 
הזה מתלבש האור. ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל 
הלבושים כן מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, 
%break
באותו שיעור נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש. וזה סוד אמת - ואמונה, 
אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה סוד קודשא בריך הוא - 
ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", ו"בצלם יתהלך איש", שהליכתו 
של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת אמונה. וזה ענין שבהושענא רבה, 
%break
צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות. ומה שאנו קוראין 
בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד של אמונה, אלא מה 
שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור גדול.
%S (בעל הסולם. שמעתי. רמג. "ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה")
%break
22. צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל 
קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי 
שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא 
[צל האמונה], וזה קדוש.
%break
23. כל מגמת עבודתינו בימים האלו, להעלות המלכות שמים כידוע, והיחוד 
נשלם בשמיני עצרת. כי בהושענא רבה אנו עושים ז' הקפות, ובהקפות שאנו 
עושין בהושענא רבה, אנו עושין חומות ומגינים אל המלכות, שלא יוכלו 
לקרב אליה הסטרא אחרא, להניק מן המלכות. 
%break
וזהו החותם של הושענא רבה, שתיבת חות"ם הוא אותיות חומ"ת, ועל ידי 
שאנו עושים בהושענא רבה הקפות, שהם מגינים על המלכות, מתעלה 
המלכות ביום שמיני עצרת ומתיחד באין סוף ב"ה, 
%break
ונשפע חסדים גדולים על כנסת ישראל. ועל ידי זה נבנה קומת האדם העליון 
ונשלם היחוד בשמיני עצרת, שהמלכות מתעלה להמוחין.
%S (מאור ושמש. רמזי שמיני עצרת)
%break
%H שמחת תורה
%break
24. מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע 
למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, 
שנקרא תורה, הוא שמח. 
%break
וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע 
לתחתונים.
%S (רב"ש-ג'. 894. "שמחת תורה")
%break
25. כל מגמתינו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת ישראל 
ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים, ועיקר היחוד הוא על ידי 
התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד. ועל ידי עסק התורה והבל פיו של 
האדם, הוא מייחד את הקב"ה עם הכנסת ישראל, 
%break
שנשמותיהם של ישראל הם קשורים באותיות התורה, שעל ידי ההבל ועסק 
התורה, נמשכין אורות העליונים אל המלכות ונמתקין כל הגבורות, שאז הוא 
גמר היחוד והזיווג, 
%break
שאז מתייחד קב"ה עם הכנסת ישראל והם מתדבקין אז בשורש שורשם. 
וזהו "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", שאז תדבקו בעצרת שהוא אור אין 
סוף ב"ה.
%S (מאור ושמש. רמזי שמיני עצרת)
%break
%page 375
26. בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִתְגַּלִּין בְּחִינַת הַמַּיִם טְהוֹרִים, כִּי אָז מַתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל עַל 
הַמַּיִם, וְאָז נִשְׁלָם בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְכוּת וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז 
נִשְׁלָם הַתּוֹרָה. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל כֵּן 
מַשְׁלִימִין וּמְסַיְּמִין הַתּוֹרָה אָז, 
%break
וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ אֶת הַתּוֹרָה וּמַקִּיפִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעוֹשֹין שֹמְחַת תּוֹרָה, כִּי כָּל 
אֶחָד מִיִּשֹרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה. וְאָז נִכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד וְנִכְלָלִין כָּל חֶלְקֵי 
הַתּוֹרָה בְּיַחַד, כִּי הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשֹרָאֵל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת 
סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עִם חֶלְקוֹ וְסִפְרוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהַתּוֹרָה, 
%break
נִכְלָלִין יַחַד, וְאָז יֵשׁ לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת, וְאָז נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים 
שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לַתּוֹרָה אָז, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה כְּלוּלָה 
מִכָּל נַפְשׁוֹת יִשֹרָאֵל יַחַד, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה, וְאָז נִכְלֶלֶת הַתּוֹרָה 
בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁהוּא חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית. 
%break
וְאָז כְּשֶׁנִּכְלָלִין כֻּלָּם יַחַד נַעֲשֹה שֹמְחָה, בְּחִינַת אוֹר צַדִּיקִים יִשֹמַח, עַל כֵּן זוֹכִין 
אָז לְשֹמְחָה, בְּחִינַת שֹמְחַת תּוֹרָה.
%S (ליקוטי הלכות. הלכות הושענא רבה, הלכה ב)
%break
27. "ה' אחד וישראל הם אחד" כמו שכתוב "ומי כעמך כישראל גוי אחד", 
ולכך הם דבוקים בהשי"ת, כי נאה לאחד לדבק באחד, ואימתי הוא? 
כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו, ושורה 
עליהם ה' ברוך הוא שהוא אחד. אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, 
%break
אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם חס וחלילה, 
ושורה חלילה אל זר עליהם. וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם הדבקים" 
היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה אז "חיים כולכם", כשהם באחדות 
אחד, אז נאה לאחד לדבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד.
%break