ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-י. שו"ת
%break
%H לוח השאלות והתשובות לפירוש המלות
%break
%letter א
א) מהם אורות ניצוצין וכלים.
%break
%letter א
א) אורות ניצוצין וכלים: ברשימות שנשארו מאורות נקודים אחר 
הסתלקותם, נבחנים ב' אורות: א', אור הזך שבהם, שהם או"י. וב', 
אור העב שבהם, שהם או"ח. 
%break
והנה אור הזך שברשימות נשארו באצילות. ונקראים בשם אורות. 
ואור העב שבהם, ירדו עם הכלים הנשברים לבי"ע, ומכונים בשם 
ניצוצין. (דף תתקנ"ז אות ד'. ודף תתע"ו אות כ"ה).
%break
%letter ב
ב) מהם אחורים דבינה עלאה.
%break
%letter ב
ב) אחורים דבינה עלאה: מחזה ולמטה דאו"א עלאין, שהם ד' 
הספירות תנה"י, מכונים בשם אחורים. ושם עומדים ד' פעמים ל' 
צירופי אלקים. (תתצ"א אות מ"ד).
%break
%letter ג
ג) מהם אחורים דג"ר דעליון.
%break
%letter ג
ג) אחורים דג"ר דעליון: כל מסך נבחנים בו ב' בחינות של עביות: א' 
נקראת פנים, והוא אותה בחינת העביות שהזווג נעשה עליה, למשל, 
אם מדרגת חכמה הוא, נבחן העביות דבחי"ג לבחינת פנים. 
%break
ופחות מבחי"ג, דהיינו בחי"ב של עביות, הכלולה ג"כ באותו המסך, 
היא נקראת בשם אחורים, משום שאין המדרגה משמשת כלום 
באותה העביות. 
%break
וכשהעליון מזדווג בעצמו לצורך התחתון, הוא מזדווג על המסך 
דאחורים שלו, כי זה הכלל, אשר התחתון נמצא תמיד בקומה אחת 
נמוכה מעליון שלו: אם העליון הוא בחי"ג, נמצא התחתון בחי"ב. 
%break
ואם העליון הוא בחי"ב, נמצא התחתון בחי"א. וכן תמיד, וע"כ נמצא 
שהעליון מזדווג לצורך התחתון על בחינת האחורים שלו, דהיינו על 
מדת העביות הפחות במדרגה מבחינת הפנים שלו. 
%break
ומכאן יוצא הכלל, אשר אחורים דג"ר דעליון, הוא הפנים דג"ר של 
התחתון. ואחורים דו"ק של העליון, הוא הפנים של ו"ק דתחתון. 
%break
כי הן הג"ר והן הו"ק דתחתון, מודד לו העליון, ממדרגה נמוכה משל 
עצמו, דהיינו מאחורים דעצמו, והוא נעשה בהתחתון לבחינת פנים, כי 
הוא כל קומתו של התחתון. 
%break
כי למשל אותה בחי"ב, שהיא אחורים בהעליון, נעשה ממנה כל קומתו 
דתחתון, דהיינו פנים שלו. ואחורים דתחתון עצמו, דהיינו בחי"א, 
נעשה לבחינת פנים אל תחת התחתון. (דף תתצ"ו אות מז/ב. ודף 
תת"ק ד"ה וזה אמרו מאחורים).
%break
%letter ד
ד) מהם אחורים דו"ק דעליון.
%break
%letter ד
ד) אחורים דו"ק דעליון: עי' תשובה ג'.
%break
%letter ה
ה) מהם אחורים דתבונה.
%break
%letter ה
ה) אחורים דתבונה: מגבורה ולמטה הם אחורים דתבונה. שהם ה"ס 
גתנה"י. 
%break
והם ה' פעמים כ"ד צירופי אלקים, שהם ק"ך, וההפרש מאחורים 
דבינה, לאחורים דתבונה, הוא, כי אחורים דבינה, הם ד' פעמים ל' 
צירופי אלקים, שזה מורה, שהם תופסים רק ארבעה ספירות תנה"י. 
%break
אבל אחורים דתבונה תופסים ה' ספירות גתנה"י, ולכן הם ה"פ כ"ד 
צירופים, והטעם הוא, כי ז"ת דתבונה כולן הן נמצאות למטה מחזה 
דבינה, ששם כבר בחינות השמות דאלקים, 
%break
וע"כ כל ז"ת שלה הם בחינות צירופי אלקים, חוץ מחסד, כי אלקים 
הוא מדת גבורה, שהוא להיפך מחסד. (דף תתק"ב אות נ"ט).
%break
%letter ו
ו) מהי ארץ אדום.
%break
%letter ו
ו) ארץ אדום: בינה נקראת ארץ עליונה. ומלכות נקראת ארץ תחתונה. 
ובסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, שה"ת שהיא מלכות נכללה 
בה"ר, שהיא בינה, נקראת בינה בשם ארץ אדום. (דף תת"ע ד"ה 
להאציל).
%break
%letter ז
ז) מהי ארץ עליונה.
%break
%letter ז
ז) ארץ עליונה: עי' תשובה ו'.
%break
%letter ח
ח) מהי ארץ תחתונה.
%break
ארץ תחתונה:
%break
%letter YYYח
YYYח) עי' תשובה ו'.
%break
%letter ט
ט) מהם ב' מיני חסד.
%break
%letter ט
ט) ב' מני חסד: בינה משורשה מע"ס דאו"י, היא נמצאת באחורים 
לחכמה, כי כל חשקה היא רק באור החסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, 
וזהו רק בבחינות ג"ר שלה לבד, 
%break
כי בשעה שבאה להאציל את זו"ן, שכל עיקרם הם רק הארת חכמה, 
הנה אז הפסיקה אחורים שלה כלפי חכמה, ונזדווגה עמו פב"פ, ואז 
האצילה לזו"ן, שהם גם ז"ת של עצמה, 
%break
כי השרשים של זו"ן הם ז"ת דעצמה, כנודע, ולפיכך יש הפרש גדול: 
בין החסד שבג"ר דבינה, דהיינו שמלפני החסד וגבורה דבינה, 
שנקראו זרועות. 
%break
ובין החסד שמאחר הג"ר שלה דהיינו מזרועות ולמטה. כי הם הפכים 
זה לזה, כי החסד שמקודם הזרועות שלה, הוא באחורים לחכמה, 
והחסד שמזרועות שלה ולמטה, הם בפנים לחכמה, כי כל עיקרם הם 
בבחינת חסדים המגולים בהארת חכמה, כנ"ל. 
%break
וע"כ הם מכונים ב' מיני חסד: והחסד שמלפני הזרועות, אין בחינת 
ה"ת וצמצום יכולים לשלוט בו כלל, ולכן בחינת הג"ר דבינה דא"א, 
שנקראו גרון, שאו"א עלאין מתפשטים ממנו, 
%break
אע"פ שכבר נמצאים מתחת הקרום דמו"ס, ששם הרושם דה"ת, מ"מ 
הם נבחנים לראש גמור, כי אין ענין צמצום נרגש, אלא כלפי אור 
חכמה, ומתוך שג"ר דבינה, גם בלאו הכי אין מקבלים חכמה, הרי אין 
מקום לה"ת שבקרומא דמתחות מו"ס, למעט אותם במשהו. 
%break
אמנם, החסד שלאחר הזרועות, כלומר, שבבחי' ז"ת דבינה, כיון שכל 
עיקרו הוא בגילוי הארת חכמה ע"כ כבר ה"ת שתחת מו"ס דא"א, 
שולטת בהם, והם אינם נבחנים לבחינת ראש, אלא לבחי' גוף, 
%break
ונבחן שהחסד הזה מלובש בגבורה כלומר בהצמצום דה"ת העומד 
בגבורה ובחינת ישסו"ת, יצאה מהחסד הזה, דהיינו דמין הב', לאחר 
שנתפשטו הזרועות. 
%break
וע"כ אינם נבחנים לבחי' ראש כמו אבא ואמא עלאין שיצאו מהחסד 
דמין א' מלפני התפשטות הזרועות כנ"ל. שאין צמצום נרגש בהם כל 
עיקר להיותם בסוד כי חפץ חסד. (תת"צ אות מ"ב ומ"ג).
%break
%letter י
י) מהם ב' מציאויות הבינה.
%break
%letter י
י) ב' מציאויות הבינה: משונה קומת בינה משאר הקומות. כי נחלקה 
לב' פרצופים: או"א עלאין, שנעשו מג"ר שבה. וישסו"ת שנעשו מז"ת 
שלה. מה שלא מצינו זה בשום קומה. כי עתיק, הוא כולו קומת כתר. 
%break
וא"א, כולו קומת חכמה. וזו"ן קומת ז"א. והטעם הוא, כי יש בבינה ב' 
מציאויות, שהם כמעט הפכים זה לזה, כי ג"ר שבה, הם באחורים 
לאור חכמה, וחושקים דוקא בחסדים מכוסים, כלומר שלא תהיה בהם 
מהארת חכמה. 
%break
כנ"ל תשובה ט'. וז"ת שבה, הם בחיוב מהארת חכמה, להיותם בחינת 
המאציל של זו"ן. שכל עיקרם הוא הארת חכמה. כי כל ההפרש מזו"ן 
דאו"י, אל ג"ר דבינה, הוא, כי זו"ן הם חסדים בהארת חכמה, וג"ר 
דבינה הוא רק חסדים לבד. (כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם ע"ש). 
%break
ועל שם זה נחלקה קומת הבינה, לס' עגולה, ולם' סתומה שס' עגולה, 
ה"ס שש הספירות חב"ד חג"ת שבבינה עד החזה שבת"ת, שעד שם 
שולטים בחינות ג"ר דקומת בינה. 
%break
כי גם בחינת חג"ת של ז"ת שלה, אינם בחינת זעיר ונוקבא ממש, 
אלא הג"ר המתחברים עם זו"ן הם חג"ת, והם רק כח"ב דחסדים, 
כנודע. 
%break
ולפיכך כל חב"ד חג"ת דבינה, נבחנים לבחינות ג"ר דבינה. והם 
בחינת ג"ר גמורים. לכן הם נרמזים בשם ס' עגולה. ונקראים ג"כ או"א 
עלאין. 
%break
ומציאות ב' היא, ד' הספירות תנה"י שבקומת בינה שהם בחינות 
שורשי זו"ן, שעיקרם הוא הארת חכמה, וע"כ כח הצמצום של ה"ת 
שבקרומא דתחות מו"ס, רכיב עלייהו, והם בחינת חסד דמין הב' הנ"ל 
בתשובה ט'.
%break
 וע"כ הם רמוזים באות ם' סתומה, להורות: כי המה סובלים מצמצום. 
והם בחיבת ישסו"ת. אמנם בעת שישסו"ת משיגים ג"ר, דהיינו קומת 
בינה. הנה גם הם מתחלקים כן: ששש הספירות הראשונות שבהם, 
הם בחינת ס' עגולה. 
%break
ונחשבים לג"ר ממש. וד' אחרונות לם' סתומה כי טעם הנ"ל נוהג עתה 
גם בישסו"ת עצמם. וכשישסו"ת משפיעים מוחין דיניקה לזו"ן, הנה 
הם מזדווגים מבחינת הם' סתומה שבהם, ונבחן אז ישסו"ת שהיא 
רביעא על בנין דלתתא ליינקא להון. 
%break
שזה מורה שממעטים קומתם מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת, כדי להשפיע 
מוחין, דקטנות אל הזו"ן. (תתפ"א אות ל"א)
%break
%letter יא
יא) מהן ב' נקודות הסיום שבפרצוף.
%break
%letter יא
יא) ב' נקודות הסיום שבפרצוף: יש בחינת סיום מצד קו אמצעי, שהוא 
יצא משורשו רק בראש תוך וחסר סוף שלו, אשר בפרצופים שלמעלה 
מטבור, הוא פי החזה, ששם הוא בחינת הסיום מצד קו האמצעי. 
%break
ובפרצופים שלמטה מטבור, הוא נקודת היסוד. ויש בחינת הסיום מצד 
הארת כלים, הבא מהסתכלות עינים באח"פ, שיש לו ג' שלישים 
שלימים: ראש, תוך, סוף. 
%break
והוא נבחן בבחינת הקצוות שהם סיום רגלים, שבפרצופים שלמעלה 
מפרסא, נמשכים עד נקודת הטבור. ובפרצופים שלמטה מפרסא, 
נמשכים עד הפרסא שבין אצילות לבריאה. (תתקט"ז ד"ה וזכור) ע"ש 
כל ההמשך.
%break
%letter יב
יב) מהו בוכ"ו.
%break
%letter יב
יב) בוכו: שם בוכ"ו הוא אחורים של האותיות משם אהי"ה: שאחר אות 
א', הוא ב'. ואחר אות ה', הוא ו'. ואחר י', הוא כ'. ואחר ה', הוא ו'. 
והם אותיות בוכ"ו. 
%break
וה"ס הרושם הנשאר באו"א מזמן הקטנות שלהם, מעת שהיה להם 
ה"ת בעינים, שהוא עומד במקום החזה שלהם, גם בשעת גדלותם. 
והוא השורש לק"ך צירופי אלקים, המתפשטים מחזה דאו"א ולמטה, 
בד' הספירות תנה"י שלהם, 
%break
דהיינו שלשים צירופים בכל ספירה, שהם ד' פעמים ל' צירופים, שהם 
ק"ך ועל זה מורה הגימט' דשם בוכ"ו, שהוא בגי' ל"ד, דהיינו ד' 
פעמים ל' צירופים. 
%break
וע"כ נבחן לשורש הדינים אשר בבינה, כלומר, מבחינת מה שדינים 
מתערים מינה, שהוא מהשם בוכ"ו. (תתצ"ט אות צ"א ואות נ"ב).
%break
%letter יג
יג) מהו בטן.
%break
%letter יג
יג) בטן: שליש תחתון דס"ג דאצילות, הוא מקבל מבחינה שכנגדו 
בא"ק, משליש תחתון דס"ג דא"ק, ששם בחינת ג"ר דנקודים, אשר 
שם הושרשו כל התיקונים דשיתוף מדת הרחמים בדין, 
%break
דהיינו בחינת תיקון הקוים, ועשרת הכלים, ובחינת הזווג על זו"ן, 
שהשפיע שמה יסוד דא"ק, בסוד ו' ונקודה. וכו'. 
%break
ולפיכך תחלת התהוותו דזו"ן דאצילות, הוא רק ע"י התכללות המ"ן 
שלו בבטן דס"ג כלומר בשליש תחתון דת"ת שלה אשר כל התיקונים 
המחויבים לזו"ן נשרשו שמה. ועל שם הנ"ל, נקרא שליש תחתון 
דת"ת של אמא בשם בטן. (תקמ"ד אות קמ"ז).
%break
%letter יד
יד) מהן בינה ומלכות ומלכות דמלכות.
%break
%letter יד
יד) בינה, ומלכות, ומלכות דמלכות: כל תחתון, יוצא ממלכות של עליון, 
ולפיכך נבחנת התבונה לבחינת מלכות של הבינה, כי ממנה כל 
מציאותה. 
%break
וכן ז"א נבחן למלכות של תבונה, כי ממנה הוא יוצא, גם המלכות הזו 
מתפשטת בו בסוד נה"י ללבושי מוחין. וע"כ נבחן שמלכות דמלכות 
של הבינה מתלבשת בז"א. 
%break
וחם נחלקים משום זה לג' תבונות: א' הבינה עצמה, בחינת ס' עגולה. 
ב' הוא התבונה, בחינת ם' סתומה. ג' היא המלכות של ם' סתומה, 
שהיא המתלבשת בתוך ז"א ללבושי מוחין. (תתק"ה אות ס"ה).
%break
%letter טו
טו) מהי בינה הנעלמת בחכמה.
%break
%letter טו
טו) בינה הנעלמת בחכמה: אע"פ שבינה היא שורש אור החסד והיא 
בחינת אחורים לחכמה, כנודע. מ"מ עיקר בינה הוא עצמות חכמה, 
באופן שבחינות אור חסדים שהמשיכה, אינו נחשב לבחינת עצמותה 
אלא רק לבחינת בן שלה, 
%break
כנ"ל בדברי הרב (דף שמ"ט אות נ"א) ולפיכך נבחן ב' מיני אורות 
בתוך הבינה: א' הוא בחינת עצמותה, שהיא חכמה. וב' היא בחינת 
אור החסד שהמשיכה. והנה אור החסד שבבינה, כיון שהוא עצם 
האור שבבינה, נבחן לזכר. 
%break
אבל אור חכמה שבה, כיון שהוא אצלה בבחינת אחורים כלומר, 
שאיננה חפצה בקיומו, כי רק חפץ חסד הוא, ע"כ נבחן בה לאור 
נקבה. ולפיכך או"א שנמשכו מקומת בינה, הנה אור החסד דבינה, 
מתפשט באבא, להיותו אור זכר, כנ"ל. 
%break
ואור חכמה שבה, הנחשב לבחינת נקבה, כנ"ל, היא מתלבשת באמא. 
ולפי שאור חכמה אע"פ שהיא נקבה, מ"מ חשוב הרבה מאור החסד 
אע"פ שהוא זכר, ע"כ נבחן שאמא מתלבשת בתוך אבא, כי היא גבוה 
מאבא. 
%break
אלא שהיא מתעלמת בתוך אבא, כי אינה חפצה באור של עצמה 
שהוא חכמה, ורק באור אבא היא חפצה שהוא חסד, כנ"ל, ובא"א 
נבחנים ב' מיני אורות הנ"ל שבבינה, בבחינת פנים ואחורים, 
%break
כי א"א הוא קומת חכמה, וע"כ נחשב אור חכמה לבחינת פנים, ואור 
חסד לבחינת אחורים. 
%break
וע"כ אור הגרון מבחינת הפנים, הוא בחינת חכמה, דהיינו אור חכמה 
דעצמותה של הבינה. ואור החסד שהגרון המשיך, נבחן בא"א שעומד 
באחורי הגרון, שהוא ברישי כתפין שלו. (תת"צ אות מ"ב).
%break
%letter טז
טז) מהו בירור האורות.
%break
%letter טז
טז) בירור האורות: בירור האורות היינו אל האורות דניצוצין. וניצוצין 
פירושם אור העב שנפרש מהרשימו, שירד עם הכלים לבי"ע, כנ"ל 
תשובה א'. אשר גם בחינת העביות שנפל ונזדכך מן המסך, כלול ג"כ 
בהניצוצין האלו. 
%break
כי לא נשאר באצילות רק בחינת אור הזך לבד, שהוא רק או"י. ונודע, 
שכללות המלכים שנפלו לבי"ע, הם ש"ך בחינות, שנקראים ש"ך 
ניצוצין, שהם שמנה מלכים, שבכל אחד מהם יש ד' בחינות שבמסך, 
שכל בחינה מוציאה קומה של ע"ס, 
%break
ונמצא מ' קומות בכל מלך, ושמנה פעמים מ' הרי ש"ך, כנודע. ונודע, 
שסבת השבירה היתה, משום הה"ת דעביות, שהיתה מעורבת בכל 
הבחינות של המלכים האלו, שה"ת זו, לא היתה ראויה לקבל האור 
דגדלות נקודים, 
%break
וע"כ כשהתחיל האור להתלבש בהכלים ופגע בה, תכף נתעלה ופרש 
ממנה, ואז נשבר הכלי, וירד לבי"ע. כנודע ולכן אי אפשר גם לעת 
תיקון, להתחיל באיזה תיקון שהוא, מטרם שמבדילים משם את הה"ת 
דבחי"ד דעביות הנ"ל. 
%break
ותיקון זה נעשה, ע"י ל"ב נתיבות החכמה, שהוא מברר את הבחי"ד 
מכל קומה וקומה, שהיא הבחינה האחרונה שבכל בחינה מהד' 
בחינות שבכל מלך, ומניח רק את הט"ס הראשונות שבכל בחינה, 
%break
באופן, שמברר ל"ב מלכיות שהן ח' פעמים ד', ומוריד אותן בבחי' 
פסולת. ורפ"ח בחינות לבד, הוא משאיר בהקדושה, שהם ל"ו בחינות 
מכל מלך, וח' פעמים ל"ו הוא רפ"ח. 
%break
והנה כל בחינה ובחינה שמעלים מבי"ע, הנה היא כלולה מכל הש"ך 
ניצוצין כולם, והארת אבא, הוא מאיר רק לרפ"ח מהם בלבד, ואינו 
מאיר אל הל"ב מלכיות דבחי"ד, 
%break
וע"כ המה נובלות ואינם יכולים להחזיק מעמד באצילות ונופלים 
בחזרה לבי"ע, בבחינת פסולת. ונשארים רק הרפ"ח ניצוצין הנקיים 
מה"ת הזו. וזהו שנקרא בירור האורות. (תתס"ט אות י').
%break
%letter יז
יז) מהו בירור ותיקון.
%break
%letter יז
יז) בירור ותיקון: בירור נקרא הורדת הל"ב ניצוצין, שהם ל"ב מלכיות 
בבחינת פסולת, והשארת הרפ"ח בסוד בנין הקדושה, שזה נעשה ע"י 
הארת אבא, כנ"ל בתשובה ט"ו. ע"ש. 
%break
אמנם עדיין אין הבירור הזה מספיק לבנין המדרגה, כי סוף סוף המה 
חסרים המלכיות שבהם. וע"כ המה צריכים עתה להתכללות בזווג 
דקטנות של אמא, 
%break
דהיינו בבחינת המסך שלה דה"ת בעינים, ששם ב' ההי"ן, שהן ה"ת 
וה"ר, הכלולות זו בזו, בסוד השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, וע"י 
התכללות הרפ"ח ניצוצין בזווג הזה דאמא, המה חוזרים ומשיגים ל"ב 
מלכיות חדשות, 
%break
דהיינו המשותפות במדת הרחמים, ושוב נשלמו הש"ך ניצוצין. וזהו 
עיקר התיקון, והוא אינו נעשה אלא ע"י אמא, כי אבא אין לו כלום 
מבחינת עלית ה"ת בעינים, להיותו מקבל מבחינה שכנגדו בא"ק, 
שהוא ע"ב דא"ק, והתחלת ה"ת בעינים מתחיל מס"ג דא"ק, כנודע. 
%break
באופן שהבירור אינו נעשה זולת ע"י אבא, להיותו מבחינת חכמה, 
שאין ל"ב המלכיות דבחי"ד יכולים לקבל ממנו, מחמת הצמצום דרכיב 
עלייהו, וע"כ המה נובלות ומתפרשות משם בסוד פסולת, כי נבררו 
לבחינת סיגים שאין מהם שום תועלת. 
%break
ובירור הזה לא יוכל, להעשות ע"י אמא, כי אור אמא מאיר ג"כ 
לבחי"ד, כי על אור חסדים לא היה צמצום מעולם, כנודע. ונמצא שע"י 
הארת אמא לא היו ל"ב הניצוצין מתפרשים כלל משם וע"כ דוקא 
להארת אבא צריכים. 
%break
אמנם בחינת התיקון, שפירושו לחזור ולתקן ל"ב מלכיות חדשות 
המשותפות במדת הרחמים, במקום ל"ב הראשונות שנדחו מכח 
הארת אבא, זה אינו יוכל להעשות זולת ע"י אמא, 
%break
שהיא מקבלת מבחינה שכנגדה מס"ג דא"ק, שבה שורש השיתוף 
דמדת הרחמים בדין, כנודע, וע"י ב' אלה, שהם: בירור ותיקון, נגמר 
צורת הולד כהלכתו. (תתס"ט אות י"ב).
%break
%letter יח
יח) מהי בית קבול.
%break
%letter יח
יח) בית קבול: מסך ועביות, שעליהם נעשה זווג עם אור העליון, 
שהאו"ח העולה מהמסך מלביש כל קומת האור שבמדרגה, כנודע. 
הנה הוא נבחן לבית קבול אל כל האורות שבמדרגה, כי לולא המסך 
ועביות שבו, לא היה אור העליון מתלבש שם. 
%break
וז"ש שחכמה נתקנה בבית קבול. כי בסבת עלית ה"ת לעינים, שהן 
חכמה דראש, כנודע, הנה נתעלה מקום הזווג ממלכות אל החכמה, 
ונמצא החכמה עצמה נתקנה בבית קבול, והוציא הבינה לחוץ מראש, 
לבחינת גוף. (תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter יט
יט) מהן ג' גו ג'.
%break
%letter יט
יט) ג' גו ג': כשנה"י דז"א עולים ונכללים בחג"ת דז"א, שע"י זה נעשה 
התכללות ה"ת בה"ר, כנודע. זהו נקרא ג' גו ג', שג' דנה"י נכללים בג' 
דחג"ת. (תתפ"ד אות ל"ו).
%break
%letter כ
כ) מהן ג' ההין דה"ר.
%break
%letter כ
כ) ג' ההי"ן דה"ר: התבונה בגדלות יש לה הוי"ה דס"ג, ויש לה ה"פ 
זה למטה מזה, שיוצאים מהוי"ה פנימאה שלה, שג' הפרצופים 
הראשונים יוצאים מי"ה שבה. 
%break
שהם: כתר, מקוצו של יוד, חכמה, מי' ובינה, מה' ראשונה. וה' זו היא 
במילוי יוד. ונבחנת לג' ההי"ן: שה' הפשוטה היא בחינת חב"ד דבינה 
והיוד שבמילוי, נחלקת לב' ההין, כי ב' ההין הם בגימטריא יוד. 
%break
וה' א' אשר במילוי, היא חג"ת שבבינה, וה' ב' שבמילוי, היא נה"י 
שבבינה. (תתק"ז אות ס"ט).
%break
%letter כא
כא) מהן ג' ההין דחיצוניות דג' ההין דה"ר.
%break
%letter כא
כא) ג' ההין דחיצוניות דג' ההין דה"ר: כשהעליון מזדווג בעצמו, 
להוציא את התחתון, הוא מזדווג בבחי' חיצוניות שבו, כלומר בבחינת 
מסך המוציא קומה נמוכה מקומת עצמו. 
%break
למשל: כשהעליון הוא מבחי"ג, הוא מוציא את התחתון מבחינת מסך 
דבחי"ב. ואם העליון מבחי"ב, מוציא לתחתון ממסך דבחי"א, וכו' 
עד"ז. וע"כ כשבינה מאצילה לז"א, אינה מוציאתו מבחינת קומתה 
עצמה, שהיא פנימיותה. 
%break
אלא מחיצוניותה, דהיינו מבחינה נמוכה מקומתה עצמה. ולכן ג"ר 
דז"א יוצא מבחינת חיצוניות דה"ר הפשוטה דס"ג, וו"ק דז"א יוצא 
מחיצוניות ב' ההין שבמילוי יוד שלה, עי' לעיל תשובה כ'. 
%break
באופן שז"א יוצא מחיצוניות הג' ההין דה"ר דס"ג. (תתק"ח אות ע"א) 
עי' בתשובה ג' וד'.
%break
%letter כב
כב) מהן ג' טפין דסגול.
%break
%letter כב
כב) ג' טפין דסגול: נה"י דא"א, ה"ס ג' טפין דסגול, שמהם נעשה 
הז"א. אלא שנתכללו גם בחג"ת שלו. (תתקמ"א אות קמ"ב).
%break
%letter כג
כג) מהו גליפא.
%break
%letter כג
כג) גליפא: גליפא פירושו, חקיקה, ובית קבול. עי' תשובה י"ח. 
(תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter כד
כד) מהו גרון.
%break
%letter כד
כד) גרון: בינה דא"א נקראת גרון. ונבחנת שיצאה לחוץ מן הראש 
דא"א לבחינת גוף. והוא מטעם שורש הקטנות דה"ת בעינים, שנשאר 
בהאי קרומא שתחת מו"ס. 
%break
שהוא חכמה דא"א הנקרא עינים. ונמצא הבינה, שהיא מתחת למסך 
ומקום הזווג, וע"כ היא נבחנת לגוף ולא לבחינת ראש. (תתקי"ט אות 
ק"י).
%break
%letter כה
כה) מהן דינין ממותקים.
%break
%letter כה
כה) דינים ממותקים: שורש הדינים הוא ה"ת, שעליה היה צמצום 
הראשון. וכדי למתק אותה שיתף עמה מדת הרחמים, שה"ס עלית 
ה"ת בעינים. ועדיין אין זה מיתוק, כי המדרגה חסרה ג"ר. 
%break
אלא אח"כ ע"י טפת חסד דאבא המורידה ה"ת מעינים, ואח"פ 
מוחזרים אל המדרגה, ומשגת הג"ר, אז קבלה ה"ת מיתוקה הגמור, 
ונעשית בסוד יין המשמח. (תשי"א אות כ"ד).
%break
%letter כו
כו) מהם דודים.
%break
%letter כו
כו) דודים: ידידות, פירושו, אהבה המתפרצת לפרקים, שעוברת על כל 
מדה. והיא נוהגת באוהבים הפוגשים זה את זה לעתים רחוקות. 
%break
והפוכו היא ריעות, שהיא אהבה ממושכת ומתמדת בלי הפסק, שאין 
מחוקה להתפרץ ביותר, אמנם היא שקטה ושאננה בתכלית מילואה, 
שאין עוד למעלה ממנה. 
%break
וע"כ או"א עלאין, מכונים בשם ריעים, להיותם ריעים אהובים, 
דמתחבקין תדיר ולא מתפרשין לעלמין, בסוד זווג דלא פסיק. 
%break
וזווג זו"ן נקרא דודים, משום דלזמנין מתפרשין ולזמנים מתחברין, ואין 
זווגם תדיר ולכן ענין זווגם הוא בחינת ידידות, שהיא אהבה מתפרצת, 
העוברת על כל מדה. 
%break
ולכן זווגם בסו"ה שתו ושכרו דודים, שה"ס יין המשמח, בסוד דינים 
ממותקים, שפירושו, שעד כאן היו בבחינות דינים שהיו מפרידים 
ביניהם ועתה נמתקו, וחשובים יותר מחסדים. 
%break
באופן, שאותם הדינים שמהם נמשך עד הנה כל שנאה וכל פרוד, 
נתהפכו עתה, ונעשו לגורמים לאהבה ונועם וחדוה גדולה. וזווג או"א 
הוא בסו"ה אכלו ריעים וכו', 
%break
שפירושו כמו תענוג תמידי, כדמיון אכילה שאינו נפסקת בכל ימי חיי 
האדם, שהוא משום דזווגם לא פסיק לעלמין כנ"ל. ולא כמו שתיית יין 
שאינו נוהג אלא לפרקים. 
%break
ועי' לעיל דף תרנ"א ד"ה ושורש הדברים, שהארכנו שם בביאור זווגים 
אלו: דבחינת אכילה, ובחינת שתיה. ע"ש. וז"ש שדודים בגי' דין. 
להורות על הנ"ל, שסוד זווגם הוא המתקת הדין. כנ"ל (תתע"ט אות 
כ"ח).
%break
%letter כז
כז) מהן דינין מתערין.
%break
%letter כז
כז) דינין מתערין: בינה היא בחינת רחמים גמורים, שאין בחינת 
הצמצום והדין יכולים לפגוע בה אף משהו, בהיותה בסוד כי חפץ חסד 
הוא. שעל אור שלה לא היה שום צמצום מעולם. 
%break
וזהו רק בבחינת חב"ד חג"ת שלה, ששם היא בסוד ס' עגולה, כנודע. 
אבל בתנה"י שלה, ששם שורשי הזו"ן, כבר עומדת שם להמשכת 
הארת חכמה בשביל הזו"ן, וע"כ יש שם מקום להתעוררות הדינים 
מכח הצמצום. 
%break
וע"כ היא נקראת שם בסוד ם' סתומה. ועל אותו המקום דהיינו מחזה 
ולמטה, נאמר בזוהר מבינה דינין מתערין מינה. (תתצ"ה אות מ"ה).
%break
%letter כח
כח) מהי דרך התלבשות.
%break
%letter כח
כח) דרך התלבשות: עי' להלן בתשובה כ"ט.
%break
%letter כט
כט) מהי דרך מעבר.
%break
%letter כט
כט) דרך מעבר: נודע, שכל הארה באה מא"ס ב"ה, ועוברת כל 
הפרצופים עד שבאה אל המקבל. למשל: כשזו"ן מקבלים איזו הארה, 
הנה באה מא"ס ב"ה, ועוברת כל ה' פרצופים דא"ק, וג' פרצופים 
הראשונים דאצילות, ואז באה לזו"ן. 
%break
גם נודע, שכל בחינה מקבלת רק מבחינה שכנגדה שבפרצופים 
העליונים, שלפי זה אין זעיר ונוקבא, למשל מקבלים מכל הפרצופים 
הקודמים מהם, אלא מבחינות שכנגדם אשר בהם. 
%break
והענין הוא, כי באמת מוכרח זו"ן לקבל הארתו דרך כל הבחינות 
שבפרצופים הקודמים ממנו, אלא שיש חילוק כי מבחינות שבעליונים 
שאינם מיוחסים לבחינתו, הוא מקבל מהם בבחינת דרך מעבר, 
כלומר, שאין השפע מתלבשת כלום עם התיקונים שיש להם. 
%break
אמנם כשהשפע עוברת דרך הבחינות שכנגדו שבפרצופים העליונים, 
הנה השפע מתלבשת בהתיקונים שנמצאים באותן הבחינות 
בעליונים. 
%break
באופן שמלבד השפע עצמה שמקבל מא"ס ב"ה, הנה מקבל גם 
התיקונים כולם הנמצאים בהבחינות שכנגדו בהעליונים עד מדרגתו 
עצמו. וזה נקרא דרך התלבשות. 
%break
משא"כ בבחינות שאינן מיוחסות אליו, עוברת השפע בדרך מעבר, 
בלי לקחת מתיקוניהם כלום. (תתקכ"ו אות ק"ג וק"ד).
%break
%letter ל
ל) מהן ה' אלפין.
%break
%letter ל
ל) ה' אלפין: הנה מעשה בראשית, הם בחינת ז"ת שעיקרם הם חג"ת 
נ"ה, כי אין יותר מה' חסדים חג"ת נ"ה, ויסוד אינו מדה בפני עצמו, 
אלא בחינת כולל לה"ח יחד, וכן מלכות היא כולל ב'. 
%break
כנ"ל בדברי הרב (דף רמ"ט אות ח') וע"כ הם רק ה' ספירות חג"ת 
נ"ה. וכשהם מאבא, נבחנים לה' אורות, שה"ס ה' פעמים אור הנזכרים 
במעשה בראשית. וכשהם מאמא, הם ה' פעמים מים, הנזכרים 
במע"ב. וכשהם מז"א, ה"ס ה' רקיעים הנזכר במע"ב. 
%break
ופירוש הדברים: כי ענין עלית ה"ת בעינים בסוד השיתוף דמדת 
הרחמים בדין, נשרש רק באמא. שה"ס ס"ג. המקבלת מבחינה 
שכנגדה בס"ג דא"ק. אמנם אבא, שהוא מקבל מבחינה שכנגדו בע"ב 
דא"ק, אין בו עוד דבר השיתוף הזה. כנודע. 
%break
וכבר ידעת, שבצמצום א', מטרם שנעשה השיתוף הזה דמדת 
הרחמים בדין, לא היה אלא כלי אחד בהפרצופים, בסוד עקודים באופן 
שט"ס הראשונות היו כולם אור לגמרי, אלא המלכות שלהם, היתה 
בבחינת כלי. 
%break
ורק בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, נעשו עשרה כלים בפרצוף. 
וע"כ החסד דאבא נבחן שהוא כולו אור, כי אין בו עוד מצמצום ב' כלום 
כנ"ל. וע"כ ה"ח דאבא, מכונים בשם ה' אורות. 
%break
אמנם ה"ח דאמא, שהם כבר באים מצמצום ב', בסוד השיתוף דמדת 
הרחמים בדין, וכבר יש בחינת כלי גם בט"ס ראשונות שלה. ע"כ 
נבחנים הה"ח שבה בבחינת מים, כלומר שיש בהם בחינת עביות 
הכלים, ואינם בחינת אור זך לבד, בלי בחינת כלים כמו ה"ח דאבא. 
%break
וע"כ רק באמא נעשה סוד רקיע המבדיל בין מים למים. שרקיע הזה 
ה"ס הפרסא דאפרס מתחת החכמה, מכח שחכמה נתקנה בעצמה 
כעין דכר ונוקבא, 
%break
מפאת עלית ה"ת בעינים שה"ס חכמה, שרושם זה דה"ת אתפרס כמו 
פרסא, והוציא בינה וזו"ן לחוץ ממדרגתו, בסוד מים תחתונים. כנודע. 
%break
ותיקון זה דרקיע המבדיל בין מים עליונים שהם גו"ע, ובין מים 
תחתונים שהם אח"פ, הוא נעשה רק בשליש תחתון דת"ת דאמא, 
המקבל מבחינה שכנגדו בס"ג דא"ק, 
%break
ששם עומדים ג"ר דנקודים, ממקום הטבור דס"ג דא"ק, עד סיום ת"ת 
שלה כנודע, כי ע"כ נקרא המקום הזה בשם בטן, כנ"ל בתשובה י"ג.
%break
והנה כשטפת אור מה' אורות דאבא, באה בבטן דאמא, ששם סוד 
הרקיע המבדיל, הנה פקע כח הפרסא מן הרקיע, ומתהפך ונעשה 
לבחינת מחבר ומעלה את המים התחתונים אל המדרגה, שהם אח"פ, 
כנודע. 
%break
ואז נתרשם צורת הא' אשר י' עליונה שבה, ה"ס מים עליונים גו"ע, וי' 
תחתונה שבה, ה"ס מים תחתונים אח"פ. 
%break
והקו שביניהם, ה"ס הרקיע המבדיל, שנתהפך עתה ע"י אור דאבא, 
ונעשה למחבר את המים התחתונים אל המדרגה עם המים העליונים 
ביחד, וכבר ידעת, שאח"פ המתחברים לגו"ע דאמא, המה מעלים 
אליהם בחי' הזו"ן וע"כ נעשו בה הזו"ן בסוד ה' רקיעים מתוקנים, 
%break
והם סוד ה' אלפין. כי עתה נצטיירו בצורת א' כלומר: שנתחברו המים 
התחתונים עם המדרגה, ע"י הרקיע. וכיון שכל התיקון דזו"ן הוא ע"י 
הרקיע המחבר, כנ"ל, ע"כ הוא מכונה בשם רקיע, או בשם אהי"ה 
דמילוי אלפין. 
%break
ולפיכך נבחנים ה' אלפין אלו המצטיירים בבטן דאמא, שהם בחינת ה' 
אורות דמעשה בראשית, כלומר שכל התהוותם נעשה ע"י ה"ח דאבא, 
המוריד ה"ת מן הרקיע, ומחבר את האח"פ אל המדרגה. והבן היטב, 
שה' אלפין הם בבחינת אמא, בסוד ה' שמות אהי"ה שבה. 
%break
כי שם המה מצטיירים כנ"ל. ואינם בחינת עצמות ה' אורות דמעשה 
בראשית. אלא כיון שכל עיקרם נתהוו ע"י ה"ח דאבא, ע"כ נבחנים בה' 
אורות דאבא. באופן שה' אורות, הם ה"ח דאבא. וה' מים, הם ה"ח 
דאמא. 
%break
וה' רקיעים, הם ה' אלפין ששורשם היא בה' אלפין דה' שמות אהי"ה 
שהם באמא, כדברי הרב כאן שהם שורשי זו"ן, המקבלים משם בחי' 
הוי"ה דמ"ה, שהוא במילוי אלפין. (תתע"ט אות כ"ח).
%break
%letter לא
לא) מהם ה"ח דטפת אבא.
%break
%letter לא
לא) ה"ח דטפת אבא: יש ב' בחינות ה"ח דטפת אבא: א' היא מהארת 
אבא בזו"ן בעת עיבור א' שלהם, שאז מברר הש"ך ניצוצין שבהם, 
בסוד ל"ב נתיבות החכמה, אשר מברר רק רפ"ח שבהם, ול"ב ניצוצין 
מפריד ומוריד משם בסוד פסולת. 
%break
ויש בחינות ה"ח דטפת אבא, בעת עיבור ב' דגדלות זו"ן, שאז מוריד 
הה"ת מעינים שלהם, ומעלה אח"פ דכלים בחזרה למדרגתם, ואת 
הג"ר דאורות. שאז הם בבחינות שכ"ה ניצוצין. (תתע"ד אות כ"ג).
%break
%letter לב
לב) מהם ה"פ אור דמע"ב.
%break
%letter לב
לב) ה"פ אור דמע"ב: עי' תשובה ל'. (תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter לג
לג) מהם ה"פ דין דאדנ"י.
%break
%letter לג
לג) ה"פ דין דאדנ"י: עי' לעיל בתשובה י"ז, שבכל מדרגה העולה 
מבי"ע לאצילות, צריכה לב' פעולות: בירור, ותיקון. שהבירור נעשה על 
ידי הארת טפת הזווג דאבא, שמברר רק רפ"ח ניצוצין מהם, ול"ב 
מלכיות מוריד בבחינת פסולת. 
%break
ונמצא אז שהמדרגה חסרה מן המלכיות שבה. אמנם ע"י שאבא 
משפיע הרפ"ח ניצוצין לאמא, ואמא מזדווגת עליהם מבחינת הקטנות 
שבה, מסוד הה"ת בעינים, הנה אז מתתקנת בהם ל"ב מלכיות 
חדשות, בסוד ממותקות במדת הרחמים, ונשלם שוב הש"ך שלהם. 
%break
אלא שהם ש"ך ממותקות במדת הרחמים. והנה ש"ך הממותקות 
האלו, הם סוד ה"פ דין שבאדנ"י, שבגימטריא ש"ך. להורות שהם 
ממותקות במדת הרחמים. 
%break
אמנם הם בסוד הדין והקטנות, שהרי בחי' ה"ת עומדת בעינים שלהם, 
וחסרים נה"י דכלים וג"ר דאורות. כנודע. אמנם בעיבור ב', כשמקבלת 
הנוקבא טפת חסד דע"ב, המורידה ה"ת מעינים שלה, ומחזיר לה את 
אח"פ. 
%break
הנה אז מקבלת בחינת ה' אלפין דה' שמות אהי"ה של אמא, שה"ס ה' 
אורות דאבא המאירים באמא, ומורידים הה"ת מהפרסא המבדיל בין 
מים עליונים לתחתונים, כנ"ל בתשובה ל'. ומשם מקבלת הנוקבא 
הטפת חסד דאבא, המחזיר לה אח"פ דכלים וג"ר דאורות. 
%break
ואז הנוקבא בסוד נער"ה שבגימטריא שכ"ה. באופן שה' פעמים דין 
דאדנ"י ה"ס הארת הגבורות ולא עצמותם. וה' אלפין שמקבלת מה' 
אהי"ה דאמא, ה"ס עצמות ה"ג. דהיינו בחינת ג"ר שבהם. (תתע"ט 
אות כ"ח).
%break
%letter לד
לד) מהי הבן בחכמה.
%break
%letter לד
לד) הבן בחכמה: הבן בחכמה, ה"ס הבינה הנעלמת תוך החכמה, 
הנוהג באו"א עלאין שבינה חשובה יותר מחכמה. כנ"ל בתשובה ט"ו. 
וע"כ הי' דהוי"ה היא בחי' אבא עלאה. 
%break
וו"ד שבמילוי י', ה"ס אמא עלאה, שהיא מלובשת ונעלמת תוך החכמה 
שהיא אבא עלאה. (תתפ"ג אות ל"ד).
%break
%letter לה
לה) מהם הוי"ה ואהי"ה דיודין.
%break
%letter לה
לה) הוי"ה ואהי"ה דיודין: בחינת הפנים דאו"א, דהיינו למעלה מחזה 
שלהם, שבחינת הצמצום דה"ת אינו שולט שם, הוא במילוי יודין, הן 
באבא והן באמא, 
%break
כי גם באמא מתחיל המקור של ה"ת בעינים רק בשליש תחתון שלה, 
המקבל מבחינה שכנגדה, מש"ת דס"ג דא"ק, ששם תחלת ההשרשה 
דה"ת בעינים, כנודע. 
%break
וכבר ידעת שמילוי יודין מורה על בחינת צמצום א', מטרם שנתחברה 
הה"ת בה"ר, ומילוי אלפין מורה על המלכות דצמצום ב', הממותקת 
בה"ר, 
%break
ולפיכך הפנים דאו"א, הם הוי"ה ואהי"ה דמילוי יודין, להורות שעדיין 
אין שם התחלה למילוי אלפין, שה"ס ה"ת המשותפת בה"ר, כנודע. 
וז"ס הגימטריא שלהם שהוא זכו"ר, כי מהארתם נזכרים האח"פ 
הנפולים, ומוחזרים למדרגתם. (תתצ"ז אות מ"ח).
%break
%letter לו
לו) מהי הכרעה.
%break
%letter לו
לו) הכרעה: נודע, שבחינת ב' הקוים ימין ושמאל, באה מפאת עלית 
ה"ת לעינים, שנתרשמה המלכות בכל ספירה וספירה, אשר 
התרשמות כח הצמצום שבה"ת בכל ספירה, נעשה שם לבחינת קו 
שמאל, 
%break
ומהות הספירה עצמה, הוא בחינת קו ימין דהספירה ולפיכך בעת 
שהמדרגה מקבלת אור הזווג לתוכה, נעשה אז הכרעה בין ב' הקוים 
ימין ושמאל, 
%break
שפירושה: שמדת השמאל היא כל כך חשובה כמו מדת הימין, כי 
בסגולת העביות שבשמאל, נעשה הזווג עם אור העליון, שאו"ח שלה 
ממשיכו ומלבישו בהמדרגה, ונמצאים הימין והשמאל בקומה שוה. 
%break
וזה מכונה בשם הכרעה, כי השמאל שהוא דין הוכרע, ונעשה לכף 
זכות ורחמים. (תתס"ו אות ב).
%break
%letter לז
לז) מהי הפרדת הסיגים.
%break
%letter לז
לז) הפרדת הסיגים: הה"ת דעביות, שנתערבה בז' מלכין קדמאין, 
שהיתה סבה לשביה"כ, כנודע, היא נבחנת לבחינת סיגים שנתערבה 
בהכלים דז' המלכים אלו, ולכן תיקונם הראשון הוא, להפריש מהם 
הסיגים הללו. 
%break
ותיקון זה נעשה ע"י הארת אבא. ונקרא הפרדת הסיגים. עי' לעיל 
בתשובה ט"ו. (תתס"ט אות ט').
%break
%letter לח
לח) מהו חיך.
%break
%letter לח
לח) חיך: יסוד דחכמה סתימאה דא"א, נקרא בשם חיך. ומכאן נמשך 
טפת החסד דע"ב, בסוד הזווג דחיך וגרון. (תתקכ"ט אות ק"י).
%break
%letter לט
לט) מהו חכם בבינה.
%break
%letter לט
לט) חכם בבינה: בחינת הזכר שבישסו"ת, דהיינו ישראל סבא, ה"ס 
חכמה. וכללות ישסו"ת היא בינה, וע"כ יש"ס הוא סוד וחכם בבינה. 
וישסו"ת, ה"ס ה"ר דהוי"ה, ויש"ס נרמז בהעוקץ שמאחורי הד' שבה"ר 
זו. (תתפ"ד אות ל"ה).
%break
%letter מ
מ) מהו חסד מקודם התפשטות הזרועות.
%break
%letter מ
מ) חסד מקודם התפשטות הזרועות: עיין תשובה ט'. (דף תת"צ אות 
מ"ב ומ"ג).
%break
%letter מא
מא) מהו חסד מאחר התפשטות הזרועות.
%break
%letter מא
מא) חסד מאחר התפשטות הזרועות: עיין תשובה ט'. (דף תתצ"א 
אות מ"ג)
%break
%letter מב
מב) מהו חסד דרישי כתפין דא"א.
%break
%letter מב
מב) חסד דרישי כתפין דא"א: הגרון דא"א, הוא בינה שבו. ונודע, שיש 
ב' מיני אורות בבינה: א' אור עצמותה, הנבחן לחכמה, כי בינה עצמות 
חכמה היא. וב' הוא אור החסד שהמשיכה, וזה אינו נבחן לעצמותה. 
%break
כנ"ל בתשובה י"ד. ע"ש. ולפי שא"א הוא קומת חכמה, ע"כ בחינת אור 
חכמה שבבינה, נבחן לבחינת פנים בא"א, והיא בחי' הגרון שבו מצד 
הפנים. 
%break
ובחינת אור החסד שבבינה, נחשב בו לבחינת אחור, והוא בחינת 
רישי כתפין שהם באחורי הגרון. וז"ס החסד שברישי כתפין דא"א. 
שהוא בחינת אור גרון מצד החסד שבו, כמבואר. (תת"צ אות מ"א).
%break
%letter מג
מג) מהן טפות או"א.
%break
%letter מג
מג) טפות או"א: טפת אבא, ה"ס ה"ח שלו, וטפת אמא ה"ס ה"ג. 
ומטפת אבא שהיא הה"ח, נעשה בחינת הלובן שבולד, שפירושו, 
שמלבן ומברר הרפ"ח ניצוצין שהם כללות החומר של הולד, בסוד 
הבירור דל"ב נתיבות החכמה. 
%break
שמוריד ל"ב הניצוצין דבחינות אחרונות שבו, בסוד סיגים שאין בהם 
תועלת. וע"כ עיקר עצמות הולד נחשב על טפת אבא, להיותו המברר 
ומלבן את רפ"ח הניצוצין שהם בחינות הט"ס הראשונות של הולד. 
וטפת אמא, שהיא הה"ג, ה"ס האודם שבולד. 
%break
שפירושו, בחינת ל"ב מלכיות הממותקות במדת הרחמים הבאות 
מאמא, כנ"ל בתשובה ט"ז ע"ש. שכל ענין הזווג עם אור העליון הוא, 
ע"י המלכיות האלו שמתקנת לו אמא. וע"כ הן מכונה בשם האודם 
שבולד, כלומר בחינת העביות הממותקת שלו. (תתס"ח אות ז').
%break
%letter מד
מד) מהי טפת ההולדה.
%break
%letter מד
מד) טפת ההולדה: טפת חסד דע"ב, מכונה טפת ההולדה, על שם 
שממנה באה הורדת ה"ת מעינים, ויציאת נה"י דכלים וג"ר דאורות. 
כנודע. (תתקכ"ו אות ק"ג).
%break
%letter מה
מה) מהו יומא דכלהו יומי.
%break
%letter מה
מה) יומא דכלהו יומי: אור החסד שבתוך הבינה, נקרא יומא דכלהו 
יומי, בסו"ה יומם יצוה ה' חסדו וכו'. והוא מטעם, כי חסד זה, הוא 
שורש לכל החסדים שבפרצוף, כי כמו שאבא הוא שורש לחכמה, כן 
בינה הוא שורש לחסדים. 
%break
ובא"א נמצא החסד הזה באחורי גרון שלו, הנקרא רישי כתפין. והוא 
משום שא"א כולו הוא קומת חכמה, וע"כ נבחן אור החסד שבבינה, 
שהוא בבחי' אחור לבינה שלו. עי' תשובה מ"א. (תת"צ אות מ"א).
%break
%letter מו
מו) מה יציאת לחוץ.
%break
%letter מו
מו) יציאה לחוץ: כשנתקנה החכמה כעין דכר ונוקבא מפאת עלית ה"ת 
לעינים, כנודע. נמצא בזה שהוציא חכמה את הבינה, לחוץ מכל 
המדרגות, כי בינה וזו"ן של ראש, יצאו לבחינת גוף. 
%break
ובינה וזו"ן דלמעלה מטבור, יצאו לבחינת למטה מטבור לבחינת ע"ס 
דנה"י. ובינה וזו"ן דע"ס דסיום שנקראים נה"י, יצאו לגמרי לבר 
מאצילות. (תתפ"ב אות ל"ב).
%break
%letter מז
מז) מהם כלים חדשים.
%break
%letter מז
מז) כלים חדשים: ב' מיני כלים נבחנים בכל פרצוף: א', הם הכלים 
דפרצוף העליון שנתרוקנו מאורותיהם, מסבת הזדככות המסך, והמה 
עוברים אל התחתון, שהוא ממלא אותם מקומתו עצמו, אשר בפרצופי 
אצילות המה הכלים שנשארו מפרצופי נקודים, הנקראים ב"ן. 
%break
ומין ב' דכלים שבפרצוף, הם הכלים החדשים הבאים ביחד עם יציאת 
האורות דקומת הזווג שלו, כנודע. שהאו"ח העולה מן המסך ומלביש 
לע"ס דראש, הנה הוא מתהפך מלמעלה למטה ומתפשט עד למלכות 
דמלכות שלו ומלביש הע"ס בסוד גוף הפרצוף. 
%break
והנה האו"ח הזה המלביש את הע"ס דגוף, נבחן לבחינת כלים חדשים 
של הפרצוף. אשר בפרצופי אצילות נקראים כלים דמ"ה. (תתס"ח אות 
ח').
%break
%letter מח
מח) מהו כעין זכר ונקבה.
%break
%letter מח
מח) כעין זכר ונקבה: יש בחינת נוקבא שבגופו בכל פרצוף שפירושה 
היא המסך והעביות, שאור העליון מזדווג עליו שמכונה בשם נוקבא. 
כלומר, המקבלת את הזווג עם אור העליון ומעלה או"ח, נקרא בשם 
נקבה של הפרצוף. 
%break
ובחינת האור ישר שבפרצוף, נקרא בשם זכר שבפרצוף. ויש גם 
בחינת נוקבא נפרדת; שהם ב' פרצופים גמורים כל אחד בפני עצמו, 
שיש לכל אחד מהם בחינת נוקבא שבגופו בפני עצמו. 
%break
והנה דכר ונוקבא הנפרדים זה מזה, הם מכונים בשם דכר ונוקבא 
אמיתים. אמנם בחינת הנוקבא שבגופו אינם בחינת דכר ונוקבא 
ממש, להיותם שניהם בחינת פרצוף אחד, והם מכונים משום זה, כעין 
דכר ונוקבא. (תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter מט
מט) מהם ל"ב אלקים דמע"ב.
%break
%letter מט
מט) ל"ב אלקים דמע"ב: הבירור הנעשה בכח ל"ב נתיבות החכמה, 
המברר רפ"ח ניצוצין לבד, ומשפיע אותם בבינה, המה נעשים בסוד 
ל"ב אלקים דמעשה בראשית המורים על בירור הרפ"ח, 
%break
כי השם אלקים נבחן בו אותיות מ"י אל"ה: מ"י ה"ס הג"ר הנכללות 
מהניצוצין תוך הבינה. ואל"ה ה"ס ו"ק דניצוצין הנכללות תוך הבינה, 
%break
שהם רומזים על הט"ס הראשונות שבכל נתיב ונתיב מל"ב הנתיבות 
שנבררו לצד הקדושה, אבל המלכיות שבכל נתיב ונתיב נעשות 
פסולת למטה ולא יכלו להתברר. כנ"ל בתשובה ט"ו וט"ז. ע"ש. 
(תתע"א אות ט"ו).
%break
%letter נ
נ) מהו לעתיד לבא.
%break
%letter נ
נ) לעתיד לבא: האורות דבינה עלאה נקראים בשם לעתיד לבא, משום 
שאינם נקבעים בז"א אלא לעתיד לבא. אבל האורות דתבונה, נקראים 
בשם עולם הבא, להיותם באים ונמשכים בקביעות בזו"ן. (תתפ"ט 
אות ל"ט).
%break
%letter נא
נא) מהי ם' סתומה.
%break
%letter נא
נא) ם' סתומה: האורות דאו"א שמחזה ולמטה נקרא בשם ם' סתומה. 
וכן כל ישסו"ת נקרא ם' סתומה בזמן הקטנות. עי' תשובה נ'. (תתפ"א 
אות ל"א).
%break
%letter נב
נב) מהם מ"ב זווגים.
%break
%letter נב
נב) מ"ב זווגים: להיות ז"א כולו מבחינת למטה מטבור בסוד ג' טפין 
דסגול, שהם נה"י דא"א, ואינו ראוי לקבל טפת חסד דע"ב, שאינה 
מושפעת כלל למטה מטבור. 
%break
וע"כ צריך ז"א להכלל בסוד מ"ב זווגים, שפירושם, מבחינת הפרצופים 
שלמעלה מטבור, שמקבלים שלימותם מג' הפרצופים הראשונים 
דא"ק, שה"ס: פשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי, הנשלמים בו לגמרי עד 
הטבור שלו, כנודע. 
%break
ולפיכך העלה א"א את נה"י שלו לחג"ת, שבזה הוא מעלה את הג' 
טפין דזו"ן לתחת החזה שלו, ששם עומדים בחינת נה"י דאו"א עד 
הטבור, שתנה"י דאו"א אלו, ה"ס ב' אהי"ה במילוי ההין, שאינם 
בגימטריא מ"ב, 
%break
כי מבחינות דאורות התלוים רק בקו האמצעי, הנה כבר עומדים למטה 
מנקודת הסיום דפרצופי מ"ב, כי בחינת החזה היא נקודת סיום שלהם 
מבחינת קו אמצעי, (עי' תשובה י"א). 
%break
אמנם מצד הכלים עדיין הם נחשבים לפרצופי מ"ב, כי בחינת הכלים 
שהם הקצוות, הם נמשכים עד הטבור. ואחר שנכללו זו"ן בב' אהיה 
האלו דההין, הנה עולים ב' אהי"ה אלו, עד לג"ר דאו"א, ששם ב' 
אהי"ה דיודין שהם בחי' מ"ב ממש, 
%break
ואז נעשה הזווג דנשיקין דא"א מבחינת חיך וגרון, וב' אהי"ה דההין 
שעלו שם בסוד מ"ן, נעשו שם בסוד מ"ב, ומקבלים טפת חסד דע"ב 
שה"ס מו"ס. 
%break
וכל ג' הטפות הנ"ל, יורדות משם ליסוד דא"א, ונזדווגים שם פעם ב' 
ע"י יסוד ועטרה דא"א, ונכללו זו"ן שם בסוד הזווג דמ"ב דב' אהי"ה, כי 
ב' אהי"ה פשוטים עולים בגימטריא מ"ב. 
%break
כי הפשוט בלי מילוי מורה על אור הנפש בכלי דכתר שהיא הארת 
כלים. ומכאן קונה ז"א, בחינת חג"ת שלו שלמעלה מטבור. ונעשה 
ראוי לקבלת האורות. 
%break
כי מקודם לכן, שלא היה בו אלא נה"י לא היה ראוי כלל לקבלת אורות, 
כי נה"י המה רק בחינת ע"ס דסיום לבד, כנודע. וזהו שנעשה ע"י 
התכללות במ"ב זווגים, כמבואר. (תתקכ"ט אות ק"י).
%break
%letter נג
נג) מהם מעי אמו.
%break
%letter נג
נג) מעי אמו: פנימיות שליש תחתון דת"ת דאמא, נקרא מעי אמו, 
ונקרא בטן. עי' תשובה י"ג. (תתס"ה אות א').
%break
%letter נד
נד) מהו מקום החתך.
%break
%letter נד
נד) מקום החתך: הנה או"א נתחלקו לב' פרצופים על החזה שלהם, 
שמחזה ולמעלה הם או"א עלאין. ומחזה ולמטה הם ישסו"ת, ונבחן 
מקום החזה, למקום החתך שבין או"א לישסו"ת. ועי' תשובה י'. 
(תתקמ"ו אות ק"נ).
%break
%letter נה
נה) מהו מקום ההריון.
%break
%letter נה
נה) מקום ההריון: מקום ההריון, הוא בשליש תחתון דת"ת דאו"א, 
בזמן שהן פרצוף אחד עם ישסו"ת. אשר בזמן התחלקותם, נמצא שם 
ראש דישסו"ת. 
%break
באופן, שפה דראש של ישסו"ת, הוא כמעט פי היסוד דאבא ואמא 
דכללות, דהיינו בזמן שנעשו לפרצוף אחד. עי' תשובה י"ג (תתפ"ד 
אות ל"ו).
%break
%letter נו
נו) מהם מקושרים ומתוקנים.
%break
%letter נו
נו) מקושרים ומתוקנים: טרם עלית ה"ת בעינים, היו הספירות דז"ת, 
נפרדות זו מזו, בבחינות זו למעלה מזו. כלומר: שכל הזך מחברו, היה 
יותר עליון. ונודע ששינוי הצורה, מפריד הרוחניים, ולכן נבחנים 
לנפרדים. 
%break
אכן אחר שעלתה ה"ת בעינים, ועביות המלכות נכללה בכל ספירה 
וספירה עד החכמה, ונעשתה לבחינת קו שמאל בכל הע"ס יחד, 
לעומת עצם מהות הספירות שנעשו לקו ימין, כנודע, אשר אחר כך על 
ידי הזווג דאור העליון, ירד קו אמצעי והכריע ביניהם, 
%break
נמצא שכל הע"ס נתקשרו, ונתקנו בזווג אחד ע"י קו האמצעי, בסוד 
רשות היחיד. ובזה נעשו כל הז"ת מקושרות ומתוקנות אחת 
בחברתה, כמו בחינה אחת. וזה הנקרא תיקון ג' קוים (תתס"ט אות 
ט').
%break
%letter נז
נז) מהי מתחממת.
%break
%letter נז
נז) מתחממת: אמא נמצאת באחורים כלפי אור חכמה דאבא, בסוד כי 
חפץ חסד, ואין בה שום רצון לקבל בתוכה אור חכמה. 
%break
אמנם בעת שזו"ן עולין אליה למ"ן, הנה אז היא מתחממת כלפי אבא, 
כלומר שנתעורר בה חשק ורצון להזדווג עמו פנים בפנים מבחינת 
הארת חכמה, שחשק ורצון זה, נבחן כמו חימום. 
%break
וזה נתעורר בה, מחמת הקשר שיש לאמא אל הזו"ן, להשפיע לו 
הארת חכמה, עוד מע"ס דאו"י. כנודע. וע"כ בחינת ש"ך הניצוצין דזו"ן 
העולים אליה, שהם בחינת דינים, 
%break
כלומר שחסרון הארת חכמה מורגש בהם, הנה אז מרגשת גם אמא 
הצורך שלו, מצד הקשר דאו"י שיש ביניהם, כנ"ל, ומתחממת 
ומזדווגת עם אבא, ומשפעת לו ה"ח וה"ג בהארת חכמה. (תתע"ו אות 
כ"ו).
%break
%letter נח
נח) מהו נהר.
%break
%letter נח
נח) נהר: עי' להלן תשובה נ"ט.
%break
%letter נט
נט) מהו נהר יוצא מעדן.
%break
%letter נט
נט) נהר יוצא מעדן: עדן, הוא שם החכמה, שהוא מלשון בטחו בו עדי 
עד. שפירושו נצחיות. כי אור החכמה הוא נצחיותו ועצמותו של 
הפרצוף. ובינה נקראת בשם נהר, שפירושו אורה, מלשון הביטו אליו 
ונהרו. 
%break
גם אור חסדים מכונה בשם מים, ונקרא כן על שם תכונתו, להיותו 
עוזב מקום גבוה, ויורד למקום הנמוך ביותר. וזהו מטעם שעל אור 
חסדים לא היה צמצום, כנודע, וע"כ אינו מוגבל. 
%break
וסוד הכתוב ונהר יוצת מעדן וכו', פירושו: כי מפאת עלית ה"ת לעינים, 
שהן שם החכמה, שנקרא עדן, אז נתקן העדן כעין דכר ונוקבא, 
והוציא את הבינה לחוץ מבחינת עדן, ועשה זה, כדי להשקות את הגן, 
שהם זו"ן. 
%break
כמ"ש בזוהר, אבא הוציא אמא לחוץ אודות בנה, ואבא עצמו אתתקן 
כעין דכר ונוקבא. (תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter ס
ס) מהם נופלים.
%break
%letter ס
ס) נופלים: כשהעליון משפיע אל התחתון, אינו מזדווג על בחינת מסך 
ועביות דעצמו, אלא שמתאים המסך שלו לבחינת המ"ן דתחתון 
שעלה אצלו, כנודע. וע"כ, בשעה שתבונה משפעת ג"ר אל ז"א, היא 
מזדווגת בעדו במסך דבחי"ב, שזה נבחן שתבונה עלתה אל הבינה. 
%break
כי בינה היא בחינת מסך דבחי"ב ובעת שאין התחתונים זכאים, או 
התבונה יורדת מבינה, דהיינו שמזדווגת בעצמה על מסך דבחי"א, 
שקומה היוצאת ממסך זה היא בחי' ו"ק וחסר ראש, וקומה זו נותנת 
לזו"ן ואז נבחנים זו"ן לנופלים, 
%break
כי נפלו מבחינת ג"ר ומוחין שלהם, ובכל פעם כשתבונה נותנת ג"ר 
לזו"ן היא עולית לבינה ששם המסך דבחי"ב המוציאה קומה עם ג"ר, 
ואז נבחנת התבונה, שהיא סומכת את הנופלים שהם זו"ן, כי משפעת 
להם ג"ר ומוחין. (תתצ"ה אות מ"ז. תת"ק ד"ה וזה אמרו כאשר).
%break
%letter סא
סא) מהי נחקקה.
%break
%letter סא
סא) נחקקה: בחינת עביות ומסך, בעת שמתוקנת לזווג עם אור 
העליון, נבחנת לחקיקה כעין בית קבול על אור העליון. כי אור העליון 
מתלבש באו"ח שמעלית, ונמצאו העביות והאו"ח, שהם בית קבול על 
האורות. עי' בתשובה י"ח. (תתפ"ב אות ל"ב).
%break
%letter סב
סב) מהם ניצוצין.
%break
%letter סב
סב) ניצוצין: בהרשימות שנשארו מהאורות של הנקודים אחר 
הסתלקותם מהכלים הנשברים, יש בהם ב' מיני אורות: א' הוא בחינת 
האו"י שבהם, ונקרא אור הזך שברשימו. וב' הוא בחינת האו"ח 
שבהם, ונקרא אור העב שברשימו. 
%break
כי כמו שכללות האורות שנסתלקו, היו כלולים מאו"י ואו"ח, כן 
הרשימות שנשארו מהם, ג"כ כלולות מאו"י ואו"ח. והנה אור הזך 
שברשימות, נקראים אורות, והם נשארו באצילות. 
%break
ואור העב שברשימות נקרא ניצוצין, והם ירדו עם הכלים לבי"ע. 
(תתס"ד אות ד', ותתע"ו אות כ"ה).
%break
%letter סג
סג) מהו נסדק לארכו.
%break
%letter סג
סג) נסדק לארכו: הנה חג"ת דעתיק משפיעים חכמה לקומת ע"ב, 
שהוא א"א. ונה"י דעתיק משפיעים חסדים לקומת ס"ג, שהוא חג"ת 
דא"א, ואו"א עלאין. כנודע. 
%break
וע"כ, בכל המקום שנמשך היסוד דעתיק בחזה דא"א, נמצאים שם 
החסדים מכוסים, ואין הארת חכמה יכולה להתגלות שם. 
%break
אמנם, כשמגיעה טפת זווג דע"ב ס"ג דא"ק באצילות, המורידה את 
הה"ת מן הפרסאות, ונעשו א"א ועתיק לפרצוף אחד הנה אז עולים 
נה"י דא"א שהם בחינת הארת חכמה, במקום נה"י דעתיק, 
%break
שמתוך זה מתבטל המסך דיסוד דעתיק, המעכב על גילוי אור חכמה, 
ואז מקבלים גם חג"ת דא"א וגם או"א עילאין בחינת חסדים מגולים 
בהארת חכמה. 
%break
וזה נבחן שנסדק יסוד דעתיק לארכו. כלומר, שמתבטל ועובר בחינת 
המסך המעכב שלו, ומדת האורך נתגלה בו, דהיינו הארת חכמה כי 
חכמה מכונה בשם אורך. כנודע. (תתק"כ אות פ"ט).
%break
%letter סד
סד) מהם סיגים בלי תועלת.
%break
%letter סד
סד) סיגים בלי תועלת: כבר ידעת, שהלובן שבולד נותן אבא, דהיינו 
שמברר ומלבן הש"ך ניצוצין העולים מבי"ע, ומברר מהם רק רפ"ח 
ניצוצין בלבד, ול"ב בחי' אחרונות שבכל נתיב ונתיב, הוא מוריד 
בבחינת פסולת. 
%break
והיינו ע"י שהוא מאיר רק לרפ"ח ניצוצין, ואינו מאיר לל"ב בחינות 
מלכיות דה"ת דעביות, ע"כ המה נובלות ונפרדות משם, כי הוכרו 
לסיגים שאין בהן תועלת, ונופלות לקליפות שבבי"ע. עי' תשובה ט"ז. 
(תתס"ט אות י"ב).
%break
%letter סה
סה) מהן ס' מ' ד' שבאמא.
%break
%letter סה
סה) ס' מ' ד' שבאמא: הנה בחזה דאמא, נשאר הרושם של הקטנות 
דבחינת ה"ת בעינים, גם בשעת גדלותה, אחר שירדה ה"ת משם. 
%break
והנה הרושם הזה עושה הפרסא בגוי מעוהי דאמא, ומחלק בין גו"ע 
שהם עתה בחינת חב"ד חג"ת שלה, ובין אח"פ, שהם תנה"י שלה, 
שמחזה ולמטה. 
%break
וע"כ, רק הבחינת מחזה ולמעלה, נבחן בה לבחינת ג"ר, שהם בחינת 
שש הספירות חב"ד חג"ת שלה, שהם למעלה מהרושם דה"ת. אבל 
ד' הספירות תנה"י שלמטה מחזה שלה, כבר אין בהן בחי' ג"ר, 
להיותן למטה מחזה, ששם נשאר הרושם דה"ת. 
%break
ועל שם זה, מכונות שש הספירות העליונות בשם ס' עגולה. וד' 
תחתונות תנה"י נקראו ם' סתומה. וכל זה באמא עלאה. והנה ממלכות 
דאמא עלאה, 
%break
דהיינו בחינת הרושם דה"ת שבמקום החזה, משם יוצאים ישסו"ת, 
והמלכות הזאת נקראת ד', משום שהיא כוללת ד' הספירות תנה"י, 
שהן ם' סתומה. וע"כ נבחן ישסו"ת, שהוא בחינת ד' דאמא עלאה. 
%break
באופן שהס' והם' הם באמא עלאה, וד' היא בישסו"ת. ואלו ס' מ' ד', 
נבחנים ג"כ לג' תבונות, והוא להיותם ג' מדרגות נבדלות זו מזו. 
%break
כי הס' שהיא למעלה לגמרי מה"ת, היא בחינת ג"ר. והם', היא בחינת 
ו"ק, בחסר ראש, ושם הם ק"כ צירופי אלקים, דהיינו ל' צירופים בכל 
ספירה. 
%break
והד', שהיא בחינת ישסו"ת, היא עוד נמוכה מן בחינת המלכות דאמא 
עלאה עצמה, שנקראת ם' סתומה, כי אין ישסו"ת יוצא מבחינת 
המלכות עצמה דאמא, אלא מבחינת חיצוניות של המלכות הזאת, 
כנזכר לעיל בתשובה ג'. 
%break
וע"כ היא נמוכה בהרבה מהם' סתומה דאמא עלאה. ובה כל הז"ת 
נבחנות בסוד שמות אלקים, לבד מחסד שבה, דהיינו מגבורה ולמטה, 
שהם כ"ד צירופי אלקים בכל ספירה. 
%break
וע"כ נבחנים הס' מ' ד', לג' תבונות, כלומר לג' מדרגות בבינה, 
הרחוקות הרבה זו מזו. (תתפ"ז אות ל"ז, ותתק"ד אות ס"ד).
%break
%letter סו
סו) מהי ס' עגולה.
%break
%letter סו
סו) ס' עגולה: עי' לעיל תשובה ס"ה. (תתפ"א אות ל"א).
%break
%letter סז
סז) מהי ס' שבגי' ק"ך.
%break
%letter סז
סז) ס' שבגי' ק"ך: יש הפרש גדול מאות ס' עצמה, אל הגימטריא שלה 
שהוא ק"ך. כי אות ס' היא בחינת חב"ד חג"ת דאמא עלאה, שהם 
למעלה מחזה שלה. כנ"ל, תשובה ס"ה. 
%break
אמנם הגימטריא של הסמך, שהוא ק"ך, מורה על בחינת אחורים 
שלה, שהם מחזה ולמטה, ששם עומדים ק"ך צירופי אלקים, שהם 
בחינת הם' סתומה דאמא עלאה. 
%break
אמנם בזמן הקטנות דזו"ן, הם מקבלים כל הסמיכה שלהם, שיוכלו 
להמצא בבחינת אצילות, מסוד הק"ך שמות אלקים הנ"ל. ומבחינה זו 
מרומזת הסמך בגימטריא של שמות אלקים. (תתצ"ח אות נ') ועי' אות 
ס'.
%break
%letter סח
סח) מהו עולם הבא.
%break
%letter סח
סח) עולם הבא: עי' בתשובה נ'.
%break
%letter סט
סט) מהו עוקץ שבאחורי ד' דה"ר.
%break
%letter סט
סט) עוקץ שבאחורי ד' דה"ר: עי' בתשובה ל"ט.
%break
%letter ע
ע) מהו עיבור א'.
%break
%letter ע
ע) עיבור א': ראשית התהוות ז"א, הוא על ידי התכללותו בהזווגים 
דאו"א בסוד עלית מ"ן אליהם. 
%break
והתכללות זו נקראת עיבור א' דז"א. וכן אחר שכבר נשלם בכל הו"ק 
שלו, עולה פעם שנית למ"ן לאו"א, ונכלל בזווג דגדלות שלהם, וזה 
נקרא עיבור ב'. שהוא להשגת מוחין דגדלות. (תתפ"ד אות ל"ו).
%break
%letter עא
עא) מהו פירוד שבז"ת.
%break
%letter עא
עא) פירוד שבז"ת: עי' בתשובה נ"ו. (תתס"ו אות ב').
%break
%letter עב
עב) מהם פנים דאו"א.
%break
%letter עב
עב) פנים דאו"א: קומת ע"ב דהתלבשות, וקומת ס"ג דעביות, הם 
בחינת הפנים דאו"א. ואבא ה"ס הוי"ה במילוי יודין. ואמא היא אהי"ה 
במילוי יודין, ששניהם בגימטריא רג"ל, ובגימטריא זכור. עי' תשובה 
ל"ה. (תתצ"ז אות מ"ח).
%break
%letter עג
עג) מהם פנים ואחורים.
%break
%letter עג
עג) פנים ואחורים: כל קומה נמוכה כלפי העליונה ממנה, נבחנת 
לאחורים אליה. או לחיצוניות אליה. למשל: קומה דבחי"ג היא בחינת 
אחורים לקומה דבחי"ד. וקומה דבחי"ב היא אחורים לבחי"ג. 
%break
וכו' עד"ז. וכשהמדובר הוא בבחינת המסך והקומה, המה מכונים 
בשם פנים ואחורים. וכשהמדובר הוא מבחינת דפנות הכלים, הם 
מכונים בשם פנימיות וחיצוניות. (תתק"א אות נ"ה).
%break
%letter עד
עד) מהם פנימיות וחיצונית.
%break
%letter עד
עד) פנימיות וחיצוניות: עי' תשובה ע"ג. ועי' בחלק ד' דף רמ"א אות ג' 
ד'. ובאו"פ שם ד"ה כבר נתבאר. (תתק"ו אות ס"ז).
%break
%letter עה
עה) מהם פנים דפנימיות ופנים שבאחורים.
%break
%letter עה
עה) פנים דפנימיות ופנים שבאחורים: אחורים דג"ר דעליון, שנעשו 
פנים בהתחתון, נקראו פנים דפנימיות. ואחורים דו"ק דעליון שנעשו 
פנים בו"ק דתחתון, נקרא פנים דחיצוניות. עי' לעיל תשובה ג'. (תת"ק 
אות נ"ד).
%break
%letter עו
עו) מהו קרומא דמו"ס.
%break
%letter עו
עו) קרומא דמו"ס: הרושם דה"ת בעינים, שנשאר בא"א מזמן 
הקטנות, הוא נעשה לבחינת הקרום שתחת המו"ס, שהוציא הבינה 
לחוץ בסוד הגרון שלו. וקרום זה הוא ג"כ כעין הרקיע המבדיל בין מים 
עליונים למים התחתונים. 
%break
וע"כ נבחן מו"ס לאו"א, אלא שהם בלי פירוד, כלומר שאינם בבחינת 
נוקבא נפרדת. ובחינת הגרון נבחן לישסו"ת. (תתפ"ה באו"פ ד"ה 
והענין).
%break
%letter עז
עז) מהו קשר הספירות.
%break
%letter עז
עז) קשר הספירות: עלית ה"ת בעינים מקשרת הספירות זו בזו. עי' 
תשובה נ"ו. (תתס"ז אות ו').
%break
%letter עח
עח) מהי רביעא על בנין.
%break
%letter עח
עח) רביעא על בנין: כשתבונה משפעת קטנות לזו"ן הוא מתמעטת 
בעצמה לבחי"א, כנ"ל בתשובה ס'. ואז נבחנת התבונה שהיא רביעה 
על בנין, או בסוד רובצת על הבנים, כי בחינת המיעוט שלה מכונה 
רביצה. (תתפ"א אות ל"א).
%break
%letter עט
עט) מהם ריבוע דהוי"ה ואהי"ה דיודין.
%break
%letter עט
עט) ריבוע דהוי"ה ואהי"ה דיודין: כל ריבוע שבשמות, פירושם בחי' 
אחורים דמדרגה ההיא, וכיון שישסו"ת יוצאים מאחורים דמלכות 
דאמא, כנ"ל בתשובה ג'. 
%break
ע"כ המה בחי' אחורים של השמות הויה אהיה דיודין שבאו"א, שהם 
בגימטריא תשכ"ח. (תתצ"ט אות נ"ב ונ"ג).
%break
%letter פ
פ) מהם ריעים.
%break
%letter פ
פ) ריעים: עי' תשובה כ"ה במלה דודים. (תתע"ו אות כ"ו).
%break
%letter פא
פא) מהו שורש הדינים.
%break
%letter פא
פא) שורש הדינים: בחינת ה"ת שעליה היה הצמצום נקראת שורש 
הדינים. (תת"ע אות י"ג).
%break
%letter פב
פב) מהם שט"ו ניצוצין.
%break
%letter פב
פב) שט"ו נצוצין: הנה אחר שאבא מוריד ל"ב מלכיות דעביות בבחי' 
פסולת, ולא נשאר בהם אלא בחינת ה"ת דהתלבשות, הוא משפיע 
אותם לאמא, 
%break
והמה נכללים בזווג דקטנות דאמא, ומקבלים משם בחינת המיתוק 
דה"ת בה"ר, ואז נשלמו הל"ב מלכיות החסרות להם, וחזרו להיות 
בסוד ש"ך ניצוצין כנ"ל בתשובה י"ז. 
%break
ול"ב מלכיות אלו שנתקנו בז"א מכח הארת ה"ג דאמא, כנ"ל, נבחנות, 
שכ"ז מהם, הוא מחלקו של ז"א עצמו, דהיינו מבחינת ה"ת 
דהתלבשות שהיו כלולים ברפ"ח הניצוצין, שנעשו לל"ב בצירוף ה"ג 
דאמא. 
%break
וע"כ נבחנים הניצוצין דז"א עתה שהם שט"ו ניצוצין, שעם הה"ג דאמא 
נעשו לש"ך ניצוצין. (תתע"ו אות כ"ה).
%break
%letter פג
פג) מהם ש"ך ניצוצין.
%break
%letter פג
פג) ש"ך ניצוצין: יש ב' מיני ש"ך ניצוצין: א' הם בחינת הש"ך ניצוצין 
העולים מבי"ע לאצילות, שאז הם בלתי נבררים ועדיין מעורבים 
בסיגים. 
%break
ויש בחינת ש"ך ניצוצין שהם נבררים ומתוקנים ע"י הארת ה"ג דאמא, 
שהיא מוציאה בהם ל"ב מלכיות חדשות המשותפות במדת הרחמים, 
כנ"ל בתשובה י"ז, ע"ש. (תת"ע אות י"ד תתע"ו אות כ"ג).
%break
%letter פד
פד) מהם שכ"ה ניצוצין.
%break
%letter פד
פד) שכ"ה נצוצין: בעיבור ב' אחר שז"א כבר נשלם בבחינת ו"ק, אז 
מקבל טפת ע"ב המורידה ה"ת מעינים שלו, ומחזיר לו אח"פ 
למדרגתו אשר אח"פ המוחזרים האלו נבחנים לעצמות ה"ג, ואז נבחן 
לשכ"ה ניצוצין. 
%break
דהיינו שט"ו של עצמו, כנ"ל בתשובה פ"ב. והארת ה"ג דאמא משעת 
עיבור א'. ועצמות ה"ג דאמא, שמשיג ע"י טפת חסד דאבא, הרי הם 
בגימטריא שכ"ה. (תתע"ו אות כ"ד).
%break
פה מהם שמות אלקים.
%break
%letter פה
פה) שמות אלקים: מחזה ולמטה דאמא עלאה, שולטים ק"ך צירופי 
אלקים, בד' ספירות תנה"י שלה. ל' צירופים בכל ספירה. וכן יש ק"ך 
צירופי אלקים מגבורה ולמטה בתבונה. שהם כ"ד צירופים בכל 
ספירה. (תתצ"ה אות מ"ו).
%break
%letter פו
פו) מהי תבונה ג'.
%break
%letter פו
פו) תבונה ג': עי' תשובה ס"ה. שג' תבונות הן: ס' ם' ד'. ובחינת הד' 
היא תבונה ג'. (תתע"ט אות כ"ה).
%break
%letter פז
פז) מהו תיקון קוין.
%break
%letter פז
פז) תקון קוים: עי תשובה נ"ו.
%break
%H לוח השאלות והתשובות לענינים
%break
%letter פח
פח) למה הסיום של הקצוות הם יותר ארוכים מקו האמצעי.
%break
%letter פח
פח) הנה ב' הקצוות שבפרצוף, שהם ב' הקוים ימין ושמאל שבע"ס, 
נתהוו יחד עם עלית ה"ת לעינים בעת צמצום נה"י דא"ק. 
%break
כי הה"ת בדרך עליתה לחכמה שנקראת עינים, נכללה בכל ספירה 
וספירה שבע"ס, ונעשתה בהן לקו שמאל, ומהותן של הספירות נשאר 
לקו ימין. 
%break
אמנם קו אמצעי, בא עם הזווג שנעשה בנקבי עינים, שהארת הזווג 
ירדה והכריעה את הקצוות, ונעשה לקו אמצעי. 
%break
ונודע שאור העינים לא האיר, אלא את ג"ר דנקודים לבד, ולא לז"ת, 
וע"כ נתקנו ג' קוים רק בג"ר דנקודים לבד ולא בז"ת, ונשארו ז"ת רק 
בב' קוים ימין ושמאל לבד.
%break
ונודע, שכל הע"ס דפרצוף נקודים, ג"ר עם ז"ת, הם בערך א"ק רק 
פרצוף נה"י לבד. 
%break
גם ידעת, שפרצופי אצילות מקבלים מפרצופי א"ק, בדיוק מבחינה 
שכנגדם בא"ק ונמצאים כל פרצופי נה"י של פרצופי האצילות, שהם 
מקבלים תיקוני נה"י שלהם מן הע"ס דנקודים, להיותן הבחינה 
שכנגדם בא"ק. 
%break
וע"כ כל פרצופי הנוקבין דאצילות, יש להם קו אמצעי רק בג"ר דנה"י 
שלהם, שהוא מקום שליש ת"ת התחתון, אמנם ז"ת שלהם שהם 
למטה מת"ת, אין בהם רק ב' קוין ימין ושמאל לבד, 
%break
דהיינו לגמרי כמו ע"ס דנקודים, שבג"ר שלהם המלבישים לש"ת 
דא"ק, מטבור עד סיום ת"ת, 
%break
יש להם ג' קוים עם כל התיקונים הנמשכים מתיקון זה, אבל בז"ת 
שלהם אין יותר מב' קוים כי קו האמצעי דאור העינים, נפסק עם סיום 
הת"ת דא"ק, שהוא הפה דאו"א דנקודים, כמבואר.
%break
אמנם זה אמור רק בהנוקבין של פרצופי אצילות. שהם בחינת ב"ן, 
שפירושו, שבנין פרצופם הם, רק מבחי' הכלים דנקודים לבד, ולא מן 
הכלים שנתחדשו באצילות. 
%break
אמנם בפרצופי הזכרים דאצילות, נעשה תיקון נוסף בזה, כי אותם 
ז"ת דנקודים, שנחסרו מקו אמצעי לגמרי, באו כאן בעיבור ג' גו ג', 
ויסוד ומלכות דז"ת, נכללו בת"ת דז"ת, שהיא בחינת בינה דחסדים 
כנודע, 
%break
שע"י זה נמשך תיקון קוים גם בבחינת התוך דז"ת, שהם הפרקים 
האמצעים דפרצוף נה"י, ובזה נתחדש כאן בחינת קו אמצעי, גם אחר 
סיום הת"ת, הנקרא יסוד. 
%break
ולפיכך כל פרצופי הזכרים שבנין פרצופם הוא מבחינת מ"ה החדש, 
דהיינו מהארת הזווגים שנתחדשו באצילות גופיה, הנה נוסף להם קו 
אמצעי גם בבחינת התוך דפרצוף נה"י שלהם, הנקרא יסוד דוכרא. 
%break
והם אינם חסרים אלא רק בחינת השליש תחתון דפרצוף נה"י שלהם, 
והוא מטעם כי בחינת קו אמצעי המכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל, הוא 
בחינת ג"ר דחסדים, הנמשך מאחורים דאמא, ואין אורות דאמא 
נמשכים אלא עד הטבור דה"ח, 
%break
להיותם בחינת חג"ת שאינם צריכים להארת חכמה, אבל אין הם 
יכולים להאיר כלום לבחינת נה"י גמורים, כי הם צריכים להארת 
חכמה, ואחורים דאמא הם דוחים הארת חכמה כנודע. 
%break
ולפיכך, אם נעשה בנין של ע"ס גם בנה"י, המה נחלקים ג"כ לג' 
פרקים: חב"ד, חג"ת, נה"י. אשר בשש הספירות הראשונות, חב"ד 
חג"ת, יכולה אמא להאיר שם קו אמצעי, ולהכריע בין הקצוות. 
%break
ולפרקים תחתונים שהם נה"י דנה"י, הנה גם הם צריכים להארת 
חכמה, ואינם יכולים לקבל מאחורים דאמא כלום. וע"כ נשארו הפרקים 
התחתונים דפרצוף נה"י חסרים מקו אמצעי, גם בפרצוף נה"י דדכורין 
דאצילות.
%break
הרי לעיניך, אשר סיום קו אמצעי, מוכרח להסתיים על פרק אמצעי של 
פרצוף נה"י, דהיינו עם סיום היסוד, וחסר שליש התחתון שלו, 
ונמצאים ב' הקצוות ימין ושמאל, שהם ארוכים יותר מקו אמצעי 
בשליש אחד מכללות הפרצוף נה"י, 
%break
דהיינו בשליש תחתון. עיין בסוף חלק זה מלואים שכתב רבינו זצ"ל 
לתשובה זו. (תתקט"ו ד"ה וע"כ).
%break
%letter פט
פט) מהו הפירוש שהבת נולדה תחלה.
%break
%letter פט
פט) כבר נתבאר בתשובה פ"ח הסמוכה, הטעם של חסרון קו אמצעי 
בכל ז"ת דפרצוף נה"י דנוקבין דאצילות, שהוא משום שהם בחינת ב"ן 
הנבנים רק מכלים דנקודים ואין בהם מכלים ותיקונים דמ"ה החדש, 
שיצאו באצילות עש"ה. 
%break
גם נתבאר שם, שתיקון קו אמצעי בפרקים האמצעים דפרצוף נה"י, 
שבפרצופים הזכרים דאצילות, נתחדש רק לאחר עולם הנקודים, 
בהעיבורים של פרצופי אצילות במעי האמא. 
%break
גם נודע, שאין הפרש יותר בין דכר לנוקבא רק בבחינות היסודות 
שלהם. הרי שבנין פרצוף הנוקבא, נאצל ויצא בעולם הנקודים, ובנין 
פרצוף הזכר יצא אח"כ בעולם האצילות. הרי שהבת נולדה תחילה 
לבנים. (תתקט"ז ד"ה ועם).
%break
%letter צ
צ) למה רק ז"א נקרא מלך הדר, ולא ג"ר דאצילות.
%break
%letter צ
צ) כבר ידעת, שכל מציאות ד' העולמות אבי"ע, לא באו אלא לתקן 
ולמלאות הכלים דלמטה מטבור דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם בזמן 
הסתלקות א' שהיתה בגוף דפרצוף כתר דא"ק. 
%break
כי מפה עד הטבור, הוא נתמלא ע"י ב' הפרצופים ע"ב ס"ג דא"ק, 
בסוד השם מ"ב, רק מטבורו ולמטה, שאין פרצופי ע"ב ס"ג מגיעים 
לשם, כנודע. עליהם סובבים כל התיקונים שנעשו מעולם הנקודים עד 
סוף העשיה.
%break
ואין שאלה לפי"ז, למה באו גם בחינת ג' הפרצופים הראשונים 
דאצילות דהיינו עתיק וא"א ואו"א, אחר שכבר נשלמו בא"ק. הענין 
הוא, כי אי אפשר שיצא פרצוף נה"י לבדו, בלי ראש ותוך עד הטבור. 
%break
אמנם ההבחן הוא: כי ג' פרצופים אלו, לא באו לצורך עצמם, אלא 
לצורך פרצוף נה"י וכל התיקונים שקבלו ג' הפרצופים הראשונים, לא 
קבלו בעדם עצמם אלא בעד תנה"י שלהם, כי רק המה צריכים 
לתיקונים.
%break
והנה כל החסרון שהיה בפרצוף נה"י הראשון, שבא למלאות את נה"י 
דא"ק, היה, משום שבז"ת שלו לא היה תיקון קוים, כנ"ל בתשובה 
פ"ח. 
%break
כי ג"ר דנקודים שקבלו מבחינת חג"ת דדיקנא הנקרא שבולת הזקן, 
שהם אח"פ דדיקנא שיצאו מראש ונעשו לגוף וחג"ת, היה הארתם 
מספיק לתיקון קוים בהם, כי אור האזן שהיא אור הבינה, נמשך בהם 
לקו אמצעי, והכריע בין הקצוות, כנ"ל בתשובה פ"ח. 
%break
משא"כ ז"ת דנקודים שקבלו מבחינת חוטם פה שלמטה משבולת 
הזקן, אין עוד אור האזן יכול להתפשט בהם לקו אמצעי, כי שם כבר 
בחינת נה"י דדיקנא, 
%break
שהם צריכים להארת חכמה, ואור האזן הזה שאינו במקום יציאתו, 
הנה האחורים שלו דוחה הארת חכמה, וע"כ אין הנה"י דדיקנא יכולים 
לקבל ממנו כלום, כי אור הזה נפסק בשבולת. כמבואר. 
%break
וע"כ ז"ת דנקודים, שמקבלים מנה"י דדיקנא שלמטה משבולת, אין 
בהם התיקון דקו האמצעי הנמשך מאור הבינה. וע"כ נשברו ונפלו 
לבי"ע, כנודע. אמנם ג"ר נתקיימו ולא נשברו, כי תיקון קוין שהיה 
בהם, הספיק להם את כל תיקונם. 
%break
ע"כ נמצאו רק ג"ר דנה"י דא"ק, שקבלו את מילוים בעולם נקודים, אכן 
ז"ת דנה"י דא"ק, עדיין נשארו מגולים, כלומר שנשארו חסירי המילוי 
הנצרך להם.
%break
ונתבאר לעיל בתשובה פ"ח, שאותם ז"ת דנקודים שנשברו, חזרו 
באצילות בסוד העיבור במעי אמא, שהיא בינה. 
%break
וע"י שנעשו שם ג' גו ג', שנה"י נכללו בחג"ת, קבלו חג"ת בחינת קו 
אמצעי מאמא, ונעשה בחינת קו אמצעי בבחינת התוך דע"ס דנה"י, 
הנקרא יסוד דוכרא, עש"ה. 
%break
הרי שכל עיקר התיקון שנתחדש באצילות, לא היה אלא בבחינת קו 
אמצעי דבחינת תוך דנה"י, הנקרא יסוד. והוא הנקרא מ"ה החדש, כי 
עליו שורש כל החידוש תיקון דאצילות. 
%break
ונקרא ג"כ הדר אבל ג' הפרצופים הראשונים שלמעלה מטבור 
דאצילות, בהם לא נצרך להתחדש כלום כי כבר נשלמו בא"ק עצמו. 
וכל מה שנתקן בג' הפרצופים האלו לא היה אלא בשביל נה"י כנ"ל. 
%break
וע"כ שורה שם מ"ה החדש, רק על ז"א ונוקבא, שהם בחינת ז"ת 
דנקודים, שחזרו ונתקנו אחר שבירתם בנקודים, ואין ג"ר בכלל זה. 
ועם זה תבין מה שזו"ן מלבישים מטבורו ולמטה דא"א, כמו שנקודים 
הלבישו מטבורו ולמטה דפרצוף הכתר דא"ק. ואין להאריך עוד.
%break
הרי נתבאר היטב, שמ"ה החדש הוא בעיקר רק ז"א, וע"כ הוא נבחן 
למלך השמיני, המתקן לז' מלכים שקדמו אליו בנקודים, כי הוא מ"ה 
המתקן לב"ן, שהם ז"ת דנקודים, ובדיוק יותר, הוא רק תיקון היסוד 
זכר, 
%break
כי לא היה חסר בז"ת דנקודים אלא בחינת היסוד הזה, דהיינו קו 
אמצעי כנ"ל, וכל העודף שיש בז"ת דאצילות שנקראים ז"א ומלך 
השמיני, על ז' המלכים דנקודים, אינו יותר מיסוד זה, שעמו כחו יפה 
גם לתקן ז' המלכים הראשונים. 
%break
ולכן עיקר מ"ה החדש שורה על היסוד. כמבואר. וזה שאומר הרב 
בע"ח שער ט' פ"ח, אשר היסוד הוא מ"ה החדש, ע"ש. (תתע"ג אות 
כ').
%break
%letter צא
צא) מהו הפירוש אשר מלך הדר הוא מ"ה החדש, והוא יסוד, והוא 
ז"א.
%break
%letter צא
צא) באמת כל פרצופי הזכרים דאצילות המה בחינת מ"ה החדש, 
ואפילו ג' הפרצופים הראשונים, אלא כיון שהמה לא באו באצילות 
לצורך עצמם, ע"כ שורה השם הזה רק על ז"א לבדו, 
%break
וכיון שעיקר התיקון שנתחדש בז"א הוא רק בחינת היסוד, כנ"ל 
בתשובה צ' ופ"ח, ע"כ רק היסוד מוגדר בשם מ"ה. 
%break
המתקן את הב"ן, ועליו שורה עיקר החידוש דאצילות. (תתס"ח אות ח' 
תתע"א אות ט"ו. ובע"ח ש"ט פ"ח. ולעיל דף תתע"ג אות כ') ועי' היטב 
לעיל בתשובות פ"ח פ"ט וצ'.
%break
%letter צב
צב) למה ע"ס דנקודים וע"ס דאצילות נחשבים לב' שבתות של ז' 
ימים.
%break
%letter צב
צב) ז' הספירות התחתונות נקראות ז' ימים, וג"ס הראשונות, ה"ס 
שבת, וזה ענין גבוה מאד. ואעתיק לך לשון הרב ממאמרי רשב"י, 
(באד"ר דף ל"ז ע"א. ובנדפס מחדש הוא בדף רי"ב סוף ט"ב) וז"ל, 
%break
דע, כי כאשר האציל המאציל את הע"ס, הנה מתחילה האציל את 
הג"ר, שכבר ידעת כי אז הוא סוד שבת העליון וכו' ולא היו בתיקון 
גמור כפי הצורך לכן לא עלה בחשבון ומספר, יום השבת הזה. 
%break
ואחר כך בשבועה שנית האציל ז' מלכים הנרמזים בפסוק ואלה 
המלכים אמר מלכו בארץ אדום. וביום השבת של שבוע זאת נאצל 
מלך השמיני הנקרא הדר ושם אשתו מהיטבאל. 
%break
והמלך הזה ה"ס יסוד הנקרא הדר, כמבואר בלשון האדרא דף קמ"ב. 
ויציאת המלך הזה היה ביום שבת השני כנ"ל, ונתקנו הג"ר. ואז יצאו 
בשבוע השלישית ז"ת שהם נקראים חסד גבורה וכו' עד מלכות, 
שביום השבת השלישי יצאה המלכות. 
%break
ונמצא כי המלך השמיני הנקרא הדר העליון, והוא ממש יסוד, נאצל 
בשבת הב'. והוא קדם אל ספירת החסד אשר נקרא עתה אצלינו בשם 
ספירת החסד. ואחר כך ביום שבת הג' נאצלה המלכות. והנה שבת 
העליון שבו נאצלו הג"ר בלי תיקון אינם עולים בחשבון. 
%break
ונמצאו ב' שבתות: א' שבו נאצל הדר העליון, וא' שבו נאצלה המלכות 
דז"ת. ואלו הם סוד שתי שבתות, הנזכר בפסוק ואת שבתותי 
תשמורו, ובפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. 
עכ"ל בקיצור לשון.
%break
פירוש הדברים: כי יום השבת ה"ס היסוד, שהוא המקור לששת ימי 
המעשה, הנאצלים ויוצאים מהיסוד הזה. 
%break
וע"כ יש ב' שבתות, שהם ב' יסודות: א' הוא יסוד הזכר, הנקרא שבת 
העליון שה"ס הדר, וא' הוא שבת התחתון, שהוא יסוד המלכות, שהם 
סוד הפסוק ואת שבתותי תשמורו. 
%break
ואלו ב' שבתות, ה"ס שבת הב' ושבת הג'. כי לפניהם היה נאצל 
בחינת היסוד עוד בעולם הנקודים, דהיינו הג"ר דעקודים כנ"ל 
בתשובה פ"ח, אלא שהיה בלי תיקון, 
%break
כי ז' הימים שנולדו מהיסוד הזה, היו חסרי קו אמצעי לגמרי, ולא יכלו 
להתקיים, וע"כ אין שבת הזה בא בחשבון ומספר, כי ז"ת שלו לא 
נתקיימו. וע"כ אנו מחשבין רק את ב' השבתות לבד. 
%break
ולא יקשה לך מה שמכנה את ג"ר דנקודים וכן את ג"ר דאצילות בשם 
יסוד, והוא מדגיש יסוד ממש, כנ"ל. כי המדובר הוא כאן בערך א"ק, 
שג"ר דנקודים, שמשו בו לתיקון הראשון של פרצוף נה"י שלו, כנ"ל, 
%break
שתיקון זה עלה לו רק לש"ת דת"ת שלו, שהוא בחינת ג"ר דפרצוף 
נה"י, כנ"ל בתשובה צ', שהיא בחינת שורש רק ליסוד דנוקבא, הנקרא 
חשבון, כנודע. בסו"ה והאלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו 
חשבונות רבים. כמובא 
%break
 (בעץ חיים ש"ח פ"א) שזה סובב על הנקודים. ומספר הוא שם היסוד 
זכר. כנ"ל (תשס"ט אות נ"ב) ונבחן ששבת הזה הא', הוא בלי תיקון כי 
חסר שם היסוד זכר, שנקרא מספר, וע"כ אין אפילו היסוד נוקבא 
נחשב לשלם בכל תיקונו, אלא לבחינת שורש לבד, 
%break
וע"כ אין שבת הא' הזה בא "בחשבון ומספר" ודייק הרב בזה, אשר 
אפילו היסוד דנוקבא עדיין לא נחשב לשלם בכל תיקונו. והבן. 
%break
וע"ד זה, חושב הרב גם את ג"ר דאצילות לבחינת יסוד ממש, דהיינו 
כלפי א"ק, וע"כ מכנה אותו הדר העליון, כי הדר דאצילות המה הז"ת, 
אלא בערך א"ק נחשבים הג"ר דאצילות לבחינת תיקון היסוד שלו.
%break
ועם זה תבין, איך ששבת הוא תמיד בחינת ג"ר, וכן הוא בחינת יסוד, 
או יסוד דדכורא, או יסוד דנוקבא, גם שניהם בזווג. והבן כי אין כאן 
המקום להאריך עוד.
%break
%letter צג
צג) מהי הארת הקטנות שהיה לז"ת דנקודים.
%break
%letter צג
צג) הם קבלו מהסתכלות עינים באח"פ, משבולת הזקן ולמטה, ששם 
בחינת נה"י דדיקנא, ואינו נחשב לאור גמור, אלא לבחינת הארת כלים 
לבד. (דף תתע"ג אות כ"א).
%break
%letter צד
צד) מהו ההפרש מחצי עליון שבפרצוף שמטבורו ולמעלה, אל 
התחתון שמטבור ולמטה.
%break
%letter צד
צד) כל פרצוף שלם, הוא כלול מה"פ מלובשים זה בזה, ע"ד א"א 
דאצילות, עם עסמ"ב שלו. דהיינו שעיקר כל פרצוף, הוא פרצוף 
הכתר, הנקרא הוי"ה פנימאה, וב' לבושים ע"ב ס"ג, מלבישים אותו 
עד הטבור, וב' לבושים מ"ה וב"ן מלבישים אותו מטבור ולמטה. 
%break
וכבר ידעת, שב' הפרצופים הראשונים עד הטבור, אינם צריכים תיקון 
מחמת עצמם, כי ע"כ המה נקראים בשם מ"ב, אמנם למטה מטבור 
צריך תיקון, והוא אינו נשלם לגמרי עד דמטי רגלים ברגלים, וישובו 
בי"ע להיות אצילות. 
%break
כי אז יתמלאו הכלים דתנה"י דא"ק מחסרונם של הסתלקות א', 
שהיתה בגוף דפרצוף הכתר דא"ק, בכל שלימותם. ועד אז אינם עוד 
בשלימות. 
%break
והנך רואה ההפרש הגדול של ג' הפרצופים שמטבור ולמעלה, אל 
מחצית הפרצוף שמטבור ולמטה, כי מטבור ולמעלה כבר הוא בכל 
שלימותו, אגב מטבור ולמעלה דא"ק, ומטבור ולמטה הוא בחסרונות. 
%break
עד שיושלמו כל תיקוני אבי"ע. וז"ס שרמזו על משה רבנו ע"ה, 
שמחציו ולמעלה אלהים ומחציו ולמטה איש. שזה רומז להפרש הגדול 
המבואר. (תתקל"ג ד"ה ובזה).
%break
%letter צה
צה) מהו ההפרש מהחזה אל הטבור.
%break
%letter צה
צה) עי' לעיל בתשובה י"א, שיש ב' נקודות סיום: א' מבחינת קו 
אמצעי. ב', מבחינת הקצוות, אשר קו אמצעי הוא קצר מהקצוות 
במדת שליש תחתון דפרצוף נה"י. 
%break
כנ"ל בתשובה פ"ח ע"ש. גם ידעת, שכל פרצוף נחלק על הטבור, 
שמחציתו מטבורו ולמעלה נחשב לשלם. ומחציתו שמטבור ולמטה 
הוא בחסרון, כנ"ל בתשובה צ"ד. 
%break
וע"כ הופרס פרסא ביניהם, ע"ד הפרסא שמבין אצילות לבי"ע. ולפיכך 
יש גם שם אותם ב' נקודות הסיום, שמבחינת קו אמצעי נגמר החצי 
פרצוף העליון בנקודת החזה. 
%break
ומבחינת הקצוות נגמר על הטבור ממש: באופן שמחזה עד הטבור, 
ההפרש הוא בשליש פרצוף נה"י דבחי' חצי פרצוף העליון, כמו בין 
היסוד דכללות הפרצוף, לבין סיום הרגלים דכללות. 
%break
כי כן החזה הוא בחי' סיום דיסוד, דחצי עליון. והטבור הוא סיום של 
הרגלים, דחצי העליון. (תתקט"ז ד"ה וזכור).
%break
%letter צו
צו) למה עומדת הפרסא שבגוי מעוהי דהפרצוף באלכסונא, מחזה 
לטבור.
%break
%letter צו
צו) הפרסא היא בחינת הסיום דחצי הפרצוף העליון, שהוא בחינת שם 
מ"ב, כנ"ל בתשובה צ"ה. 
%break
אלא כיון שיש ב' נקודות סיום, שמצד קו אמצעי היא בחזה, ומצד 
הקצוות היא בטבור, כנ"ל, ע"כ גם הפרסא עומדת שמה באלכסונא, 
היא מתחלת בחזה מתחת קו אמצעי, ומסתיימת בטבור מתחת 
הקצוות כנ"ל. 
%break
וכאשר תעריך המקום כלפי או"א עלאין בגדלותם, שהם בחי' ע"ב, 
שסיום רגלים שלהם הוא על הטבור כנודע. 
%break
תמצא שהפרסא מתחלת בסיום הבטן דאו"א, ששם יסוד דאמא, 
ומשם יורדים ונמשכים למטה עד הטבור דא"א, דהיינו עד סיום רגלים 
של או"א. כמפורש בדברי הרב (ע"ח שער י"ד פרק ג').
%break
%letter צז
צז) מהו ההפרש מסיום היסוד לסיום רגלים.
%break
%letter צז
צז) יסוד הוא חסר שליש תחתון של פרצוף נה"י, להיותו בחינת הסיום 
של קו אמצעי, שהוא מדת האור שבפרצוף, כי האורות באים רק בקו 
אמצעי, כנודע. וזה שליש התחתון שהקצוות ארוכים מקו האמצעי, אין 
בהם אלא הארת כלים בלבד. כנ"ל בתשובה פ"ח.
%break
%letter צח
צח) מהו ההפרש מסיום הת"ת לסיום היסוד.
%break
%letter צח
צח) סיום ת"ת, הוא בחינת יסוד נוקבא, והוא הסיום דפרצופי ב"ן אשר 
באצילות. וסיום יסוד דוכרא, הוא הסיום דפרצופי מ"ה של אצילות. אכן 
המדובר הוא רק מבחינת הסיום דקו האמצעי. (כנ"ל בתשובה צ').
%break
%letter צט
צט) לשם מה צריכים הניצוצין להתחלק לל"ב נתיבות החכמה.
%break
%letter צט
צט) כי צריכים להוריד בחי' ה"ת דעביות, שהיא בחינה אחרונה 
שנתערבה בכל נתיב ונתיב של ל"ב נתיבות החכמה, אשר בז' 
המלכים שירדו לבי"ע. וכיון שכל בחינה העולית למ"ן מבי"ע, היא 
כלולה מכל ש"ך הניצוצין כולם יחד בעירוב. 
%break
ע"כ מבררם ומחלקם אבא מתחלה לל"ב נתיבות החכמה, ואז מברר 
מהם רק רפ"ח, שהם ט"ר דכל נתיב ונתיב, והמלכיות שבכל נתיב 
ונתיב, הוא מוריד בבחינת פסולת שאין בהם תועלת. (תתע"א אות 
ט"ו ותת"ע אות י"ד).
%break
%letter ק
ק) מה הם ב' הבחינות של ש"ך ניצוצין ומהו רפ"ח נצוצין, ושט"ו 
ניצוצין.
%break
%letter ק
ק) כל בחינה כשעולית מבי"ע בסוד מ"ן, היא כלולה מש"ך ניצוצין 
בעירוב, כנ"ל תשובה צ"ט. והנה זה הוא בחינה א' של ש"ך, דהיינו 
ש"ך בעירוב ה"ת דעביות, שנקראת סיגים. ויש בחינה ב' של ש"ך, 
דהיינו ש"ך ממותקים במדת הרחמים. 
%break
כי אחר שאבא בירר והוריד את ל"ב המלכיות מכל נתיב ונתיב 
בבחינת פסולת, הנה הרפ"ח שנבררו לצד הקדושה, הם חסרים מן 
המלכיות שלהם, 
%break
ואז הוא משפיע הרפ"ח ניצוצין באמא, ובחינת ה"ת דהתלבשות 
הנשאר עוד ברפ"ח ניצוצין, מקבלת שיתוף דב' ההין, שה"ס שיתוף 
מדת הרחמים בדין, מכח התכללותם בזווג דאמא, וזה נקרא בחינת 
הארת ה"ג שמקבלים מאמא, 
%break
שע"י זה משיגים ל"ב מלכיות חדשות המשותפות במדת הרחמים, 
במקום ל"ב המלכיות הראשונות שנדחו בבחינת פסולת, וחזר עתה 
המספר של ש"ך ניצוצין כמקודם. 
%break
וזו בחינה ב', דש"ך ניצוצין. ואם נחלק מהם בחינת ה"ג דאמא, ישאר 
בהם שט"ו ניצוצין. וז"ס, שז' פעמים אדם בגימטריא שט"ו, כי עתה, 
אחר שקבלו השיתוף דמדת הרחמים, הם נבחנים לז"פ אדם, שרומז 
על בחינת מ"ה דאלפין, כנודע, שאדם בגימטריא מ"ה. 
%break
כי שורש הוי"ה דאלפין, הוא בחינת השיתוף במדת הרחמים ההוא. 
באופן, שש"ך הא', הם בעירוב הסיגים. וש"ך הב', הם משותפות 
במדת הרחמים. 
%break
ובטרם השיתוף לא היה נבררים מהם רק רפ"ח, ואחר השיתוף, 
נבחנים לשט"ו ניצוצין, אשר עם ה"ג דאמא הם ש"ך. (לעיל תתע"ב 
אות י"ז).
%break
%letter קא
קא) לטה כל בחי' העולה מבי"ע כלולה מש"ך ניצוצין.
%break
%letter קא
קא) כי בעת שהמלכים נשברו ונפלו בבי"ע, היו מעורבים כולם זה 
בזה, ועל ידי זה העירוב נכללו כולם זה בזה, עד שכל בחינה מהם 
נכללת מכולם.
%break
%letter קב
קב) מהו ההפרש מאורות לניצוצין.
%break
%letter קב
קב) עי' תשובה ס"ב.
%break
%letter קג
קג) איך יוצאים שיעורי הקומה בפרצופי אצילות.
%break
%letter קג
קג) שיעור הקומה תלוי, במדת העביות דניצוצין, שעלו מבי"ע 
ונתחברו עם האורות. כי כל חלקי העביות שנפלו ממסך בעת 
הזדככותו עם שבירת הכלים, מכונים בשם ניצוצין, והם ירדו עם 
הכלים לבי"ע. עי' לעיל תשובה א'. (תתקנ"ח אות ו').
%break
%letter קד
קד) למה חיצוניות דעליון נעשה פנים לפנימיות דתחתון.
%break
%letter קד
קד) כשהעליון מזדווג בעצמו, להוציא קומת התחתון, אינו מזדווג 
מבחינת עביות המסך של עצמו, אלא מבחינת חיצוניות של עביות 
שלו, דהיינו ממדרגה נמוכה משל עצמו, שנקרא חיצוניות המלכות 
שלו, כנ"ל בתשובה ע"ג ע"ד. ע"ש. 
%break
למשל כשהוא מבחי"ג, הוא נותן אל התחתון מבחי"ב, הנחשב 
לחיצוניות הקומה דבחי"ג. אמנם בהתחתון נחשבת בחי"ב לפנימיות, 
כי היא כל קומתו, וחיצוניות של התחתון, הוא בחי"א. (תתקי"ב אות 
פ').
%break
%letter קה
קה) מהי פנימיות דעליון ותחתון, ומהי חיצוניות דעליון ותחתון.
%break
%letter קה
קה) בחינת המסך שבמלכות, שעליו יוצאת קומת הפרצוף, נבחנת 
לפנים ופנימיות של הפרצוף. ופחות ממנה נבחן לחיצוניות. 
%break
למשל: אם הוא מסך דבחי"ד, הרי המסך דבחי"ג, נחשב בו לחיצוניות, 
ואם הוא מבחי' מסך דבחי"ג, נחשב בחי"ג לפנימיות, ובחי"ב 
לחיצוניות. ועד"ז תמיד. 
%break
ונמצא, אם למשל העליון הוא בחי"ד, והתחתון הוא בחי"ג, הרי בחי"ד 
עם בחי"ג נבחנות לפנימיות דעליון ותחתון: 
%break
דהיינו בחי"ד אל העליון, ובחי"ג אל התחתון, ובחי"ג ובחי"ב נבחנות 
לחיצוניות עליון ותחתון: דהיינו בחי"ג אל העליון, ובחי"ב אל התחתון. 
וכן תמיד. עי' תשובה ע"ג וע"ד. (תתקי"ב אות פ').
%break
%letter קו
קו) מתי מוריד הפרצוף חיצוניותו אל התחתון.
%break
%letter קו
קו) עי' להלן תשובה ק"ז.
%break
%letter קז
קז) למה אין יותר בכל מדרגה מן פנימיות א' וחיצוניות א'.
%break
%letter קז
קז) כל זווג נחלק לקטנות וגדלות, הנקרא ג"ר וו"ק. וחיצוניות מסך 
דו"ק דעליון, נעשה פנים בו"ק דתחתון. וחיצוניות ג"ר דמסך דעליון, 
נעשה פנים בג"ר דתחתון כנודע. 
%break
וכשהתחתון הוא בקטנות יש לו פנימית א' וחיצוניות א' דו"ק. שהקומה 
שהשיג מחיצוניות דעליון, הוא הפנימית שלו, ופחות מבחינת הקומה 
הזו נעשה לחיצוניות בתוכו. 
%break
ואחר כך אחר שמשיג הקומה דגדלות מחיצוניות דג"ר דעליון, שהיא 
הפנימיות האמיתי דתחתון, אשר קומת הו"ק הקודמת של הקטנות 
שלו נעשה עליו לחיצוניות, 
%break
נבחן עתה, שיש לו פנימיות א' שהוא קומת הגדלות, וב' מיני חיצוניות: 
א' הוא קומת הפנים דקטנות שלו, הנעשה לחיצוניות על קומת 
הגדלות שלו. וב' הוא בחינת המסך הפחות במדרגה מקומתו עצמו, 
הנבחן גם כן לחיצוניות כנ"ל בתשובה ק"ה. 
%break
והנה אז יורדת החיצוניות דבחינת המסך אל התחתון שלו, והוא עצמו 
שוב נשאר בפנימיות א' וחיצוניות א', שהם רק הגדלות והקטנות 
דבחינת מסך של עצמו. 
%break
וטעם הדבר הוא, כי ידעת שגו"ע דתחתון דבוקים באח"פ של העליון, 
וע"כ נמצא תמיד שבעת שהעליון משיג אח"פ שלו, דהיינו בחינת 
פנימיות האמיתי שלו, נעשה תכף הזווג גם על גו"ע דתחתון, מתחלה 
בלי ציור, ואחר כך בציור, כנודע. 
%break
הרי שבאותה העת שהעליון משיג את פנימיות האמיתי שלו, הוא 
עושה הזווג בשביל התחתון שלו, ונותן לו בחינות החיצוניות של 
בחינת המסך שלו. 
%break
באופן, שבעת קטנות דכל פרצוף, יש לו רק בחינות פנימיות וחיצוניות 
דמסך, אבל פנימיות אמיתי אין לו עוד. ואז אינו ראוי ליתן לתחתון שלו 
כלום. ונבחן מ"מ, שיש לו בחי' פנימיות א' וחיצוניות א', דהיינו 
מבחינת עביות דמסך. 
%break
למשל, אם בחי' ה"ת בעינים שלו, היא מבחי"ג, הרי יש לו אז בחינת 
ה"ת בעינים מבחי"ב, הנחשבת לחיצוניות לה"ת בעינים דבחי"ג. (עי' 
להלן בתשובה קמ"ב). והם המכונים פנימיות א', שהם ה"ת בעינים 
דבחי"ג. 
%break
וחיצוניות א' שהם ה"ת דבחי"ב. ובאמת הם שניהם רק חיצונית. כי כל 
קטנות היא חיצוניות, אלא כיון שעיקר עביות של המסך נשלם ונגלה 
רק בקטנות, ובגדלות אין שום חידוש בעביות המסך אלא כל חידוש 
הוא רק הורדת ה"ת מעינים לפה, כנודע. 
%break
וע"כ אותה בחינת פנימיות וחיצוניות שבערך עביות שבמסך, נבחנת 
בעיקר בעת קטנות, ועל שם זה מחלקים גם את הקטנות לבחינת 
פנימיות וחיצוניות, אע"פ שבערך האור שבו היא רק חיצוניות. 
%break
ואחר כך, כשמשיג הארת טפת הזווג דע"ב ומעלה את אח"פ שלו, כי 
ה"ת יורדת אז מעינים לפה, אז משיג את ג"ר דאורות, שהם פנימיות 
אמיתי. ואז נעשה פרצוף הקטנות חיצוניות אליו. ועתה נעשה מוכשר 
להוליד. 
%break
וע"כ מוריד את חיצוניות דקטנות שלו, שהיא בחינת עביות פחות 
ממדרגתו, דהיינו ה"ת שבעינים דבחי"ב הנ"ל, כי מזדווג עליה לצורך 
גו"ע דתחתון הדבוקים באח"פ שלו. ונמצא עתה ג"כ, שיש לו 
פנימיות א' שהוא קומת ג"ר שהשיג עתה, וחיצוניות א' שהיא קומת 
%break
ו"ק שלו שמקודם לכן, שגם היא אינה מתבטלת, אלא שנעשה 
למלבוש וחיצוניות על פרצוף הג"ר. אבל חיצוניות דעביות שבמסך 
כבר אין לו, כי הוריד אותה בזווגו לצורך הגו"ע דתחתון. 
%break
והנה נתבאר שאין הפרצוף מוריד חיצוניותו אל התחתון, זולת בשעת 
הגדלות שלו, שאז יש לו פנימיות אמיתי. גם שתמיד נמצא פנימיות א' 
וחיצוניות א' בכל פרצוף ומדרגה או פנימיות וחיצוניות מערכי עביות 
המסך, שזה נוהג רק בקטנות. 
%break
או מפנימיות וחיצוניות דערכי האורות, שזה נוהג בעת גדלות. וצריך 
שתזכור כאן, שאין שום חילוק בבחינת עביות של המסך מעת קטנות 
לעת גדלות, כי ענין הקטנות הוא רק מהתעלות מקום הזווג, 
%break
וכל עוד שה"ת בעינים, אין לו אלא נ"ר, והוא קטנות, מפאת יציאת 
אח"פ שלו, כנודע. וכל ענין הגדלות, הוא הורדת ה"ת לפה, המחזיר לו 
אח"פ. אבל בעביות אין שינוי כמ"ש להלן בתשובה קמ"ב. (תתקי"ב 
אות פ').
%break
%letter קח
קח) מהו הפירוש שהתחתון יוצא מן חיצוניות דעליון, העומדת 
בחיצוניות נה"י דעליון, בי"ס דמלכות שלו.
%break
%letter קח
קח) כבר נתבאר לעיל בתשובה ק"ז, שכל תחתון יוצא מחיצוניות 
המסך שבעליון. גם נתבאר שם, שהבחן זה הוא רק בבחינת הקטנות 
דעליון, שהיא בבחינת ה"ת בעינים, אשר אז נבחן הכלי דגלגלתא 
לבחינת חג"ת שלו, והכלי דעינים לבחינת נה"י שלו. 
%break
והנה התחתון יוצא רק מחיצוניות של הקטנות הנ"ל. ואע"פ שאין 
התחתון יוצא אלא אחר גדלות דעליון אשר הכלי דעינים, שהיו בחינת 
נה"י, כבר עלו ונעשו לחג"ת. 
%break
אמנם נתבאר שם, שאין הקטנות נעדרת גם בזמן הגדלות, אלא 
שנעשה לחיצוניות אל פרצוף הגדלות ע"ש. 
%break
ונמצא עתה ג"כ, שהתחתון יוצא מבחינת נה"י ובחינת כלי דעינים 
דעליון, שהם נבחנים לע"ס המלכות, כי כל נה"י המה בחינת מלכות 
וע"ס דסיום, ששם הוא מקום המסך. כנודע. 
%break
ונמצא אשר התחתון יוצא ממלכות אשר בחיצונית נה"י אלו, כי 
העביות שבמסך היא בחינת ה"ת ומלכות אשר בנה"י דעליון, והתחתון 
יוצא מחיצוניות ה"ת זו, הרי שיוצא מחיצוניות המלכות אשר בע"ס 
דחיצוניות נה"י דעליון. (תתקי"ג אות פ"ג).
%break
%letter קט
קט) למה התחתון יוצא רק ממלכות דחיצוניות דעליון.
%break
%letter קט
קט) בהיות כל תחתון נמוך במדרגה מהעליון, נמצא כשהעליון מזדווג 
להאציל קומת התחתון, אינו מזדווג על בחינת עביות המסך דעצמו, 
אלא בבחינת מסך פחות ממסך דעצמו, הנבחן לבחינת חיצוניות אל 
קומת המסך הגבוה ממנה. כנ"ל בתשובה ע"ג. (תתקי"ג אות פ"ג).
%break
%letter קי
קי) איך נרמזים או"א עלאין ביוד דשם הוי"ה.
%break
%letter קי
קי) אבא נרמז בי' דהוי"ה, ואמא נרמזת בו"ד דמילוי יוד. וטעם הדבר, 
משום שאמא נעלמת ומתלבשת באבא, ורק בחינת אבא לבד הוא 
בגלוי ע"כ אין בחינת אמא מגולית באותיות השם הוי"ה רק במילוי 
לבד. ועי' להלן תשובה קי"א. (תת"צ אות מ"ב.)
%break
%letter קיא
קיא) למה נעשה אבא עלאה מחסד שבגרון, ואמא עלאה מאור גרון 
עצמו, החשוב יותר.
%break
%letter קיא
קיא) ב' אורות נבחנים בבינה: א' הוא אור עצמותה, שהוא בחינת 
חכמה. ב', הוא אור החסד שהמשיכה, בהפכת פנים לאור חכמה. 
%break
וכיון שעיקר האור שבה הוא אור החסד, ע"כ נבחן לזכר, ואור עצמותה 
אע"פ שהוא חשוב יותר מן אור החסד, מ"מ נחשב לבחינת נקבה, 
משום שבינה דוחית ממנה את אור חכמה, 
%break
ואין אור זה מתגלה בה, מפאת כי חפץ חסד הוא, ע"כ תש כחו, 
ונחשבת לנקבה, ולפיכך כשנמשכו או"א מגרון דא"א, שהוא בינה, יצא 
אבא מבחינת החסד שבגרון העומד ברישי כתפין דא"א, משום שהוא 
זכר, כנ"ל. 
%break
ואמא יצאה מבחינת אור החכמה שבגרון, משום שהיא נקבה. כנ"ל עי' 
בתשובה ט"ו. (תת"צ אות מ"א ומ"ב).
%break
%letter קיב
קיב) למה עומד החסד עליון דבינה, שהיא גרון דא"א, ברישי כתפין 
דא"א.
%break
%letter קיב
קיב) להיות א"א בחינת ע"ב דמ"ה, שעיקרו הוא חכמה, ע"כ בחינת 
אור החסד שהמשיכה הבינה, נחשבת אצלו לאחורים, וע"כ הוא עומד 
מאחורי הגרון שלו, שהוא המקום דרישי כתפין דא"א. (תת"צ אות 
מ"א.)
%break
%letter קיג
קיג) מהו ההפרש מחסד שבגרון, אל אור הגרון עצמו.
%break
%letter קיג
קיג) אור הגרון עצמו נחשב לבחינת אור החכמה, אלא שהוא אור 
נעלם בה, להיותה בבחינת אחורים לאור הזה, אע"פ שהוא אור 
עצמותה. כנודע. 
%break
ואור החסד שבה, אינו נחשב לאור של עצמותה, אלא כמו בן שלה, 
כמ"ש הרב לעיל שמ"ט אות נ"א. ועכ"ז, עיקר האור שבבינה הוא אור 
החסד, בסוד כי חפץ חסד הוא, אבל אור עצמות שלה, היא מעלמת 
בבחינת אחורים, כנ"ל, ועי' תשובה ט"ו (תת"צ אות מ"ב).
%break
%letter קיד
קיד) מה ההפרש מחסד עליון, שמקודם התפשטות הזרועות דא"א, 
אל החסד שלאחר התפשטות הזרועות.
%break
%letter קיד
קיד) נודע, כי אע"פ שיצאה הבינה לבר מראש דא"א, משום הקרום 
שתחת המו"ס, בסוד שהחכמה עצמה אתתקן כעין דו"נ. ונמצא הבינה 
למטה ממסך דראש. כנ"ל בתשובה ט' י'. 
%break
נחשבים הג"ר שלה בבחינת ראש ממש, והוא משום שעיקר הארתה 
הוא בסוד חסדים מכוסים, שפירושם שאין הארת חכמה מתגלה בהם, 
וע"כ אין ענין מסך וצמצום נוהג בה כל עיקר. 
%break
ולכן טרם שהתחילו הזרועות, שהם חו"ג, להגלות ולהתפשט, דהיינו 
עד החזה. ששם החסדים וגבורות אינם מגולים בהארת חכמה, כנ"ל. 
הנה שם שולט אור הג"ר דבינה, שהוא בחינת ראש גמור. 
%break
ואו"א יוצאים מבחינת החסד הזה דבינה, שמלפני גילוי הזרועות. אכן 
במקום שהתחילו הזרועות להגלות ולהתפשט, דהיינו מחזה ולמטה, 
ששם מתגלים החסדים וגבורות בהארת חכמה כנודע. 
%break
הנה שם כבר שולט כח הה"ת שבמסך של ראש, וע"כ המה כבר 
בחיבת גוף ולא ראש, וזה נבחן שחסד נתלבש בגבורה, דהיינו 
שנתמעט החסד בגבורה וצמצום מכח היציאה מראש. והבן. ועי' לעיל 
אות ט'. (תתצ"א אות מ"ג).
%break
%letter קטו
קטו) למה החסד שלאחר התפשטות של הזרועות דא"א נתלבש 
בגבורה.
%break
%letter קטו
קטו) עי' לעיל תשובה קי"ד.
%break
%letter קטז
קטז) מהו הפירוש שחכמה הוציא הבינה לחוץ, וחכמה עצמה נתקנה 
כעין דכר ונוקבא.
%break
%letter קטז
קטז) זה נעשה מפאת עלית ה"ת בעינים דהיינו בחכמה, ונעשה שם 
בחינת נקבי עינים, שפירושו מקום מסך וזווג, ואז יצאה הבינה למטה 
ממקום המסך, וע"כ אח"פ דראש יצאו ממדרגת ראש, ובינה וזו"ן 
דתוך, יצאו ממדרגת תוך, ובינה וזו"ן דע"ס דסוף יצאו לבי"ע. 
%break
אמנם ענין הנוקבא שחכמה נתקנה בו, אין הפירוש בחינת נוקבא 
נפרדת, כמו או"א, אלא הפירוש בחי' נוקבא שבגופו, כלומר בחינת 
מסך ומקום זווג, ע"ד שהיה נוהג בהכלי דמלכות בפרצופי א"ק. 
%break
שאין זה נבחן לנוקבא ממש, אלא שנקרא כעין דכר ונוקבא. (תתע"ט 
אות כ"ט. ותתפ"ב אות ל"ב).
%break
%letter קיז
קיז) איך נרמזים ישסו"ת בה"ר דהויה.
%break
%letter קיז
קיז) ישראל סבא נרמז בעוקץ שאחורי הד' דה"ר דהוי"ה, וה"ר עצמה 
היא תבונה. 
%break
כי כאן הנקבה יותר מגולה מזכר, כי המה בחינת חסדים מגולים 
בהארת חכמה, וגילוי זה בא בעיקר מהגבורות שהם תבונה, בסוד 
אשת חיל עטרת בעלה, וע"כ התבונה מגולה יותר מיש"ס. (תתצ"א 
אות מ"ג).
%break
%letter קיח
קיח) למה עיקר ההבחן של ס' ם' הוא רק מן או"א אל ישסו"ת.
%break
%letter קיח
קיח) כי א"א הוא עיקר הכללות כל האצילות, כנודע. וכיון שהחזה שלו, 
הוא סיום ג' פרצופים הראשונים דבחינת שם מ"ב, ודבחינת כלים 
דפנים שלו, המכונים ס' ומחזה ולמטה הוא בחינת האחורים שלו. ע"כ 
נחשבים או"א שלמעלה מחזה דא"א, לבחינת ס' דכללות. 
%break
וישסו"ת העומדים למטה מחזה דא"א, נחשבים לבחי' ם' דכללות. ויש 
עוד טעם ב'. שהוא מחמת שהם קומת ס"ג דאצילות, שהיא קומת 
בינה. ועיקר ההבחן של ס' ום' הא בענין החסדים המכוסים, שהם 
חב"ד חג"ת דבינה, שהם בחינת ג"ר, ונקראים ס'. 
%break
ובחינת החסדים המגולים, שהם תנהי"מ, נחשבים לחסרי ג"ר, שהם 
ם' כנודע. והבחן זה אינו נוהג בשאר קומות, כי אם בבינה לבד. 
(תתע"ט אות כ"ט).
%break
%letter קיט
קיט) מה הם ה' הטעמים להתחלקות של או"א וישסו"ת.
%break
%letter קיט
קיט) טעם א' הוא, עוד מחמת מקורה בע"ס דאו"י. כי מתחלת 
אצילותה, יצאה בבחינת אחורים על חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא 
כנודע, ואח"ז כדי להאציל את הזו"ן, חזרה פב"פ עם החכמה. 
%break
כנודע. וע"כ נחלקה הבינה לב' חלקים, והם כמעט הפכים זה לזה, 
שבחלקה הא', היא בוחרת בחסדים ודוחית חכמה, ובחלקה הב' היא 
ממשכת חכמה. ונודע שכל שינוי צורה מחלק הרוחנים לשנים. 
%break
וע"כ כל קומת בינה, נחלקת ג"כ לשנים, שג"ר שבה הם בבחינת 
חסדים מכוסים, וז"ת שבה הם בחסדים מגולים. ונעשים משום זה לב' 
פרצופים נבדלים.
%break
טעם ב' הוא. כי הרושם דה"ת שבמסך של ראש דא"א. מוציא רק את 
הז"ת דבינה מתורת ראש, שהם ישסו"ת, אבל אינו מוציא את ג"ר 
דבינה מתורת ראש, שהם או"א, משום שהם חסדים מכוסים, ועל 
חסדים לא היה צמצום מעולם. 
%break
כנודע. וע"כ נבדלו לשנים. שאו"א הם בחינת ראש וג"ר. וישסו"ת כבר 
הם בחינת גוף.טעם ג' הוא. 
%break
מחמת יסוד דעתיק, שבהיות א"א ועתיק ב' פרצופים, נעשה א"א 
לבחינת ע"ב דאצילות, והוא מקבל מחג"ת דעתיק חכמה, ומנה"י 
דעתיק מקבל חסדים לבינה וזו"ן שיצאו מראש. כנודע. 
%break
וע"כ או"א המלבישים על חג"ת דא"א, מקבלים חסדים מכוסים, שנה"י 
דעתיק משפיע לבינה וחג"ת דא"א. וישסו"ת, כבר יכולים לקבל חסדים 
מגולים, להיותם מתחת יסוד דעתיק. ומשום זה נתחלקו לב': כי או"א 
הם הפרצוף דחסדים מכוסים. וישסו"ת הם פרצוף דחסדים מגולים.
%break
טעם ד' הוא. כי או"א להיותם למעלה מחזה דא"א נבחנים עוד לבחי' 
ג' הפרצופים דלמעלה מפרסא, ונחשבים לבחינת השם מ"ב דפשוט 
ומילוי ומילוי המילוי. 
%break
משא"כ ישסו"ת שהם למטה מפרסא דא"א, מבחינת החזה, ששם 
סיום קו האמצעי דחצי פרצוף עליון, וע"כ מצד האורות כבר יצאו 
ישסו"ת מבחינת שם מ"ב זה, כנ"ל. 
%break
וע"כ נבדלו לב': שאו"א הם בחינת מ"ב גם מצד האורות. אבל 
ישסו"ת, אינם בחי' מ"ב, רק מצד הכלים לבד, להיותם נמצאים עוד 
למעלה מסיום רגלים דחצי פרצוף עליון, הנמשך עד הטבור כנודע. 
שההבדל ביניהם רב הוא.
%break
טעם ה' הוא. משום הרושם דה"ת דקטנות הנשאר בחזה דאו"א 
שרושם זה עושה פרסא באו"א גופייהו, שמשם ולמטה מתחילים ק"ך 
צירופי אלקים. 
%break
וכיון שישסו"ת מתחילים מחזה ולמטה דאו"א, ע"כ כל הז"ת שלהם 
בחינת שמות אלהים, כנודע. מה שא"כ אמא עלאה, שהיא שמות 
אהי"ה. וכולה רחמים, כנודע. (תתס"ט אות י"א י"ב וי"ג) ויש עוד 
טעמים בזה כמ"ש עוד במקומם.)
%break
%letter קכ
קכ) מה הם השמנה בחינות של תבונה. הנבחן באו"א וישסו"ת.
%break
%letter קכ
קכ) הא' הוא הג"ר עד החזה, הנקרא בינה ונק' ס'. ב' הוא מחזה 
ולמטה, הנקרא תבונה, ונקרא ם' סתומה, ג' הוא המלכות שבה. ד' 
היא חיצוניות המלכות, המתלבשות בתחתונים ואלו הד' יש ג"כ 
בתבונה בגדולתה. הרי ה' תבונות. (תתק"י אות ע"ה.)
%break
%letter קכא
קכא) איזה חלק הבינה הוא כולה רחמים, ומאיזה חלק דינין מתערין 
מינה.
%break
%letter קכא
קכא) מחזה ולמעלה כולה רחמים, ומחזה ולמטה דינין מתערין מינה. 
(תתצ"ה אות מ"ה).
%break
%letter קכב
קכב) באיזה חלק בינה הם שמות אהי"ה. ובאיזה חלק שמות אלקים.
%break
%letter קכב
קכב) עד החזה הוא שמות אהיה, ומחזה ולמטה הוא שמות אלהים. 
(תתצ"א אות מ"ד).
%break
%letter קכג
קכג) מהי ההפרש מק"ך צירופי אלקים דבינה, לק"ך צירופים 
שבתבונה.
%break
%letter קכג
קכג) ק"ך צירופי אלקים שבבינה מלובשים בד"ת שלה: ל' צירופים 
בכל ספירה. ובתבונה הם מלובשים מגבורה ולמטה, שהם ה' ספירות: 
כ"ד צירופים בכל ספירה. (תתק"ב אות נ"ט).
%break
%letter קכד
קכד) למה נקראים ז"ת דבינה בשם תבונה.
%break
%letter קכד
קכד) משום שאותיות תבונה הם בן ובת שזהו על שם התלבשותה 
בזו"ן שהם בן ובת שלה. (תתקי"ב ד"ה וזה).
%break
%letter קכה
קכה) מה ההפרש משם מ"ב שבהוי"ה פשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי, 
לבין השם מ"ב, דאנא בכח.
%break
%letter קכה
קכה) שם מ"ב דהוי"ה, בפשוט ומילוי ומילוי דמילוי, הוא רומז על ג' 
הפרצופים הראשונים, שהם מחזה דא"א ולמעלה. השלימים לגמרי, 
אגב קבלתם מבחינה שכנגדם בא"ק מטבורו ולמעלה, כנ"ל בתשובה 
נ"ב. אמנם השם מ"ב שבז' שמות שבר"ת דאנא בכח: אבגית"ץ וכו'. 
%break
הוא בישסו"ת, העומד מחזה עד הטבור דא"א, ששם בחזה דא"א, 
כבר נסתיים השם מ"ב מצד האורות, הבאים מקו האמצעי המסתיים 
בחזה. אלא מצד הקצוות הארוכים ממנו, בשליש תחתון, נמשיך עוד 
בחינת מ"ב עד הטבור. 
%break
כנ"ל בתשובה י"א. ונודע שזה נבחן להארת כלים בלבד, ונחשבים 
לחסרי ג"ר, ע"כ ז"ת אלו מרומזים בז' שמות של אנא בכח, שהם ז' 
פעמים ו' אותיות, כנגד ו"ק חג"ת נה"י. 
%break
כנודע. שאין בהם מ"ב מבחינת עצמות האותיות, אלא רק מבחינת 
המספר לבד, שז"פ ו' בגי' מ"ב, והוא משום שאין בהם מבחינת מ"ב 
אלא הארת כלים לבד. ומקורו הוא מז"ת דנקודים, שהפרש זה היה 
סבה בשבירתם. (תתק"ס אות יו"ד).
%break
%letter קכו
קכו) מה הם נ' שערי בינה.
%break
%letter קכו
קכו) נודע שקומת בינה נתחלקה לב' פרצופים: ג"ר וז"ת, לבינה 
ותבונה. והוא מטעם הרושם דה"ת אשר במסך דראש דא"א תחת 
מו"ס, שהוציא הבינה לחוץ, שהוא שולט רק על ז"ת דבינה, להיותם 
נצרכים להארת חכמה. 
%break
ואינו שולט כלום על ג"ר דבינה, להיותם בחסדים מכוסים הדוחים 
חכמה בלאו הכי, וע"כ נעשות. בינה ותבונה לב' פרצופים נבדלים, 
שהבינה עדיין היא בבחינת ג"ר, ותבונה יצאה מבחי' ג"ר לבחי' ז"ת 
בחסר ראש. ונבחן שהמה נחלקו לחמשים וחמשים. 
%break
כי קומת בינה השלימה היא מאה ספירות, שהן עשר ספירות הנכללות 
זו מזו, וי' פעם יוד הן מאה. אמנם עתה שנחלקו, ולא נשאר בתבונה 
אלא ז"ת כלולים זה מזה, 
%break
דהיינו ז"ס שבכ"א מהן ז"ס, וז' פעמים ז' הן מ"ט, דהיינו חמשים חסר 
אחת, שזה מורה שהמה חסרים הראש והג"ר שלהם הנקרא כתר, 
דהיינו כל מחצית פרצוף העליון הנקרא בינה, שהיא נחלקה מעליהם 
ונעשית לפרצוף מיוחד כנ"ל. 
%break
והמה מכונים בשביל זה מ"ט שערי בינה חסר אחד. אמנם תזכור 
אשר השער האחד הזה, פירושו כל חמשים שערים העליונים דבינה 
עילאה, כי השער הזה ה"ס הכתר, שפירושו ראש וג"ר. 
%break
אמנם גם בינה עליונה ג"כ אינה שלמה, כל עוד שתבונה אינה 
מתחברת עמה ונעשות לפרצוף אחד. והיא נחשבת ג"כ לחסרה 
משער עליון שבה, שהוא כתר וג"ר. והוא מטעם הנודע, שחסרון נה"י 
דכלים גורם חסרון ג"ר באורות. 
%break
כי באמת גם הג"ר דבינה יצאו מראש דא"א לבחי' גרון וגוף, אלא 
משום שהיא בסוד כי חפץ חסד הוא, אין ענין של צמצום חל עליה, 
כנ"ל. עכ"י בהתחשב כלפי השפעת חכמה, הרי גם היא חסרה ג"ר 
כמו תבונה. 
%break
באופן שכלפי עצמה היא נבחנת לראש גמור. אכן כלפי אבא, שהוא 
חכמה, נחשבת גם בינה לבחינת ז"ת חסר ראש, כי אינה יכולה לקבל 
ולהשפיע חכמה, מכח הרושם דה"ת שנשאר במסך דראש דא"א, 
כנ"ל.
%break
הרי שגם בינה חסרה ג"ר בערך אבא. אכן אין הבינה נחשבת משום 
זה לבחינת מ"ט שערים כמו התבונה, כי מ"ט שערים מורה שאין בה 
עצמה אלא ז"ת, דהיינו ז' פעמים ז' כנ"ל, שזה צודק רק בתבונה. אבל 
בינה עכ"פ בערך עצמה היא ראש גמור, ואינה חסרה ג"ר. 
%break
כנ"ל. אלא שיש כאן הבחן אחר, והוא בהבחן השם מ"ב דפשוט ומילוי 
ומילוי דמילוי, שזה מורה על מה שמקבלים מבחינה שכנגדם בג' 
הפרצופים הראשונים דא"ק עד טבורו, כנ"ל בתשובה קכ"ה. 
%break
ונודע, שפרצופי א"ק הם בחינת חכמה, וע"כ בחשבון הזה נבחנת 
הבינה שהיא חסרה שער מ"ב העליון, דהיינו בחינת ג"ר דחכמה, 
שנקרא ראש או כתר. 
%break
כי מבחי' חכמה אין בה אלא מ"א שערים, וחסרה שער העליון, דהיינו 
הכתר שבה. כי שער הזה נכלל באבא, בסו"ה ג"ם צפור מצאה בית 
וכו'. כי השער העליון החסר לבינה נתוסף על אבא, ויש לו לאבא מ"ג 
שערים, שה"ס ג"ם.
%break
ובזה תבין מ"ש הרב, כי משה זכה לבינה. (לעיל דף תתצ"ט אות נ"ב) 
וחז"ל אמרו, חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה 
חסר אחד. (מסכת ר"ה רף כ"א) הרי שלא זכה לבינה בשלימות. 
ובהנ"ל תבין זה. 
%break
כי משה זכה לבינה עלאה בסוד מ"א שערים שבה, דהיינו כל עוד 
שהבינה ותבונה נחלקות לב' פרצופים, שאז נחשבים לחסרים 
מחציתם העליון המכונה בחי' הכתר שלהם: כי לבינה חסר שער 
המ"ב. ולתבונה חסר שער הנ', כנ"ל. 
%break
ועל זה רמזו חז"ל, שכולם נתנו למשה חסר אחת, דהיינו שער 
החמשים. כי שער הנ' הוא בינה עלאה, והיא לא תתחבר בקביעות עם 
הבינה לפרצוף אחד, עד לגמר התיקון. 
%break
ולפיכך לא זכה משה אליה. והרב מדבר מבינה עלאה, כשהיא נבדלת 
מהתבונה התחתונה ולבינה זו זכה משה. שהוא ג"כ חסר אחד, שהוא 
שער מ"ב. (תתקס"ג אות ט"ז).
%break
%letter קכז
קכז) מהו שער הנ'.
%break
%letter קכז
קכז) מחצית הפרצוף העליון של התבונה, דהיינו פרצוף ג"ר שלה, 
היא כתר דתבונה החסר לה. באופן ששער העליון הזה שנקרא כתר, 
כולל חמשים ספירות. 
%break
כי כל עוד שהיא חסרה ממנו ואין לה אלא ז"ת, אין לה אלא מ"ט 
ספירות, דהיינו ז' פעמים ז' שהם מ"ט. 
%break
אבל בשעה שתשיג הכתר ההוא, יהיה לה אז עשר ספירות, שהן 
כלולות כל אחד מעשר, ועשר פעמים עשר הן מאה, הרי שפרצוף 
הג"ר החסר לה כולל חמשים ספירות. (תתקס"ד אות י"ז)
%break
%letter קכח
קכח) מהו השער מ"ב העליון, הכולל כל המ"ב שערים.
%break
%letter קכח
קכח) הוא בחינת ג"ר דבחינת חכמה, החסרה לאמא, מחמת יציאתה 
מן הראש דא"א, כי החכמה סתימאה דא"א הוציאה לבינה מהראש, 
וח"ס עצמו אתתקן כעין דכר ונוקבא, 
%break
דהיינו בחינת המסך, שעליו יוצאים ע"ס דראש א"א ממעלה למטה 
בקומת ע"ב, כנ"ל שא"א הוא קומת ע"ב דמ"ה. וזה השיעור שנעלם 
מבינה מחמת יציאתה מהראש הזה דע"ב, הוא נקרא שער מ"ב 
העליון, או בחינת הכתר שלה הנכלל באבא. 
%break
ובשעה שתבונה עם בינה נעשות לפרצוף אחד, אז אמא עלאה משגת 
את שער מ"ב ההוא. כנ"ל בתשובה קכ"ו. ועי' כל זה בע"ח שי"ג פי"ג 
(תתקס"ה אות י"ח).
%break
%letter קכט
קכט) למה גורם החסרון דשער המ"ב לבינה, שתהיה נקראת בשם 
אם.
%break
%letter קכט
קכט) כי ידעת שסבת החסרון דשער המ"ב העליון לבינה, היא מחמת 
החכמה סתימאה שהוציא אותה לחוץ, כנ"ל בתשובה קכ"ח. ונודע 
הטעם שיציאה זו היתה בשביל בנה, שהוא ז"א. כמ"ש הרב לעיל 
בביאור הכתוב ונהר יוצא מעדן. 
%break
שהיה זה, כדי להשקות את הגן, שהוא זו"ן (דף תתפ"ב אות ל"ב) ועל 
זה הוא הרמז, שחסרון שער המ"ב עשה אותה לא"ם לזו"ן, כי לא 
נשאר בה אלא מ"א שערים שהם אותיות א"ם. כי אי אפשר להתהוות 
שום מוח עד שתצא הבינה לחוץ כנודע. (תתקסה סוף אות י"ח).
%break
%letter קל
קל) מאין הוא המרחק הגדול בין שש ראשונות דפרצוף, לד"ת שבו.
%break
%letter קל
קל) כי עיקר הפרצוף הוא מדת הקטנות שהיה בו, כנודע. וכיון 
שבשעת הקטנות לא היה לו אלא ב' כלים: גלגלתא, ועינים, שהם כתר 
וחכמה, אשר אור הרוח היה מלובש בגלגלתא, הנקראת משום זה 
חג"ת. ואור הנפש היה מלובש בעינים, הנקראות משום זה נה"י. 
%break
ונמצא המסך דסיומא בכלי דעינים. אשר על כן גם בשעת גדלותו, 
כשה"ת ירדה מעינים לפה, כי קנה האח"פ שלו, מ"מ נשאר עוד 
הרושם דה"ת מעת הקטנות בעינים שלו. 
%break
דהיינו בנה"י הישנים שעלו ונעשו לחג"ת, שכלי דיסוד נעשה לשליש 
ת"ת העליון, ונמצא המסך דקטנות במקום החזה, כנודע. וע"כ נבחנים 
האח"פ החדשים שהשיג בשעת גדלות, שהם בחינת אחורים ודין, 
מחמת מציאותם למטה מחזה, דהיינו למטה מבחינת הסיום דקטנות. 
%break
ולפיכך נעשה מרחק גדול בין הכלים דפנים דפרצוף, שהם גו"ע 
שמחזה ולמעלה, שהם למעלה ממסך דקטנות, ונחשבים לבחינת ג"ר. 
%break
ובין האח"פ החדשים שהם ד' ספירות תחתונות תנה"י, שממטה 
למסך דקטנות, שהם בחינת חסר ראש, להיותם נמצאים למטה 
ממסך דסיום מעת הקטנות. 
%break
וז"ס שאמרו חז"ל על משה רבינו ע"ה (במדרש תהלים) על הפסוק 
תפלה למשה איש האלהים. אשר מחציו ולמעלה, משה נקרא אלקים, 
ומחציו ולמטה הוא נקרא איש. (תתפ"ד ד"ה וטעם).
%break
%letter קלא
קלא) למה אי אפשר שיתהווה שום מוח אל ז"א מטרם שתצא בינה 
לחוץ.
%break
%letter קלא
קלא) כי למוח הראשון של ז"א, שהוא מוח היניקה, שפירושו בחינת 
אור הרוח, הרי הבינה מחויבת לעורר בעצמותה בחינת קטנות 
דבחינת ה"ת בעינים שלה, 
%break
דהיינו בחינת המסך של בחי"א שלה, שיוצאת בזה מבחינת ראש 
לבחינת גוף בלי ראש, ואז מזדווגת בעצמה מבחינת המסך הזה, 
ומודדת קומת בחי"א לז"א, שנקרא מוחין דיניקה. 
%break
הרי שאמא יוצאת לחוץ כדי לתת המוח הא' לז"א, ולולא זה לא היה 
יכול להיות מציאות מוח לז"א. שז"ס והאם רובצת על הבנים וכו'. כי 
אמא ממעטת עצמה, כדי, ליינק את הבנים. (תתפ"ג אות ל"ג).
%break
%letter קלב
קלב) למה יצאה בינה מראש דא"א ונעשה לבחינת גרון וגוף.
%break
%letter קלב
קלב) כי חכמה סתימאה, שה"ס עינים, אתתקן בעצמו כעין דכר 
ונוקבא, 
%break
דהיינו בחינת המסך דע"ס דראש דא"א שנתקן תחת החכמה שבו, 
ונמצא הבינה שכבר היא למטה ממסך, והיא מקבלת מהמסך ממעלה 
למטה, שהיא בחי' גוף ולא ראש. כי כל ראש פירושו ממסך ולמעלה. 
(תתפ"א אות ל').
%break
%letter קלג
קלג) מאחר שבינה יצאה מראש דא"א לגרון, איך שוב נעשתה לראש 
אל או"א.
%break
%letter קלג
קלג) אין ג"ר דבינה מתמעטות כלום מהמת מציאותם תחת המסך 
דראש דא"א, מטעם שעל אור הבינה אין שום צמצום נוהג בו, להיותה 
בסוד כי חפץ הוא, ואין צמצום חל על אור דחסדים כנודע.
%break
%letter קלד
קלד) מה הם עצם מהותם של המנצפ"ך.
%break
%letter קלד
קלד) אח"פ שנפלו ויצאו לחוץ מכל מדרגה מכח עלית ה"ת לעינים, 
הם מכונים בשם מנצפ"ך. 
%break
והטעם שהם נקראים כן הוא, משום כי אח"פ אלו הם בחינות הסיום 
של המדרגה, שהם תנהי"מ, ונודע, שע"ס דנה"י הם בחינת הסיום 
דכל מדרגה, ע"כ מכונים בשם מנצפ"ך דאלפא ביתא המסיימים לכל 
תיבה. 
%break
וכבר ידעת שכלים נקראים אותיות, ואותיות דפנים שהם בחינת ראש 
תוך דהפרצוף הם בחינת כ"ב אותיות, ואותיות דסוף שבפרצוף, הן 
בחינת מנצפ"ך המסיימים.
%break
ומנצפ"ך אלו מכונים עצמות ה"ג. שהם מוחזרים בפרצוף רק בשעת 
גדלות. אמנם בשעת קטנות, הפרצוף מקבל רק בחינת הארת 
המנצפ"ך, ולא מנצפ"ך ממש. 
%break
כלומר, שבשעה שיש רק בחינת גו"ע בפרצוף, וה"ת בעינים הנה אז 
אין בפרצוף אלא בחי' ו"ק, שנקראים ה"ג, שהם חג"ת נ"ה כנודע. 
אמנם זה הוא רק מבחינת קומת האורות, שהם קומת ז"א. 
%break
אבל מצד הכלים יש בהם כתר וחכמה, דהיינו גלגלתא ועינים, אלא 
שמכונים חג"ת נ"ה על שם האורות שהם נפש רוח. וע"כ מכונה זה 
בשם הארת ה"ג, כלומר ה"ג מבחינת אורות, ולא מבחינת כלים כנ"ל. 
%break
אמנם בגדלות כשמוחזרים לו האח"פ, הנה אז הוא קונה עצמות ה"ג 
דהיינו גם בחינת כלים דה"ג. ונמצאו ה"ג דאורות מתלבשים בה"ג 
דכלים שלהם, וע"כ קונים הה"ג בחינת ג"ר. 
%break
כי בשעת הקטנות שהיו לו ה"ג רק מצד האורות, ולא מצד הכלים, 
הנה הה"ג נתלבשו שלא במקומם, אלא בכלים העליונים, והיה 
הפרצוף חסר ג"ר. 
%break
ועתה כשחזרו עצמות הה"ג דהיינו הכלים שנקראים מנצפ"ך, באו 
האורות בכלים שלהם, והפרצוף משיג ג"ר. (תתקסב אות י"ג וי"ד 
וט"ו).
%break
%letter קלה
קלה) מהו הפירוש של ה' גבורות.
%break
%letter קלה
קלה) ז"ת מכונות ה"ג בעת קטנות. והם בחינת ה"ח וה"ג. ושורשם 
הוא מכח עלית ה"ת בעינים, שנתערבה אז ה"ת בכל ספירה וספירה 
עד החכמה כנודע, 
%break
ונעשתה הה"ת בחינת קו שמאל בכל ספירה וספירה עד החכמה, 
ועצם מהותה של הספירה היא בחינת קו ימין שבה. 
%break
ומתוך שז"ת הם רק בחי' ה"ח חג"ת נ"ה בעיקר, כי יסוד הוא רק 
בחינת כולל לה"ח וכן מלכות כנודע, ע"כ מכונים ב' הקוים בשם ה"ח 
וה"ג, וזווגם יחד הוא סוד קו האמצעי שנקרא דעת ת"ת יסוד, כנודע. 
(תתקסה אות י"ד וט"ו).
%break
%letter קלו
קלו) מהו ההפרש מהארת ה"ג אל בחי' עצמות ה"ג.
%break
%letter קלו
קלו) הארת ה"ג פירושה מדת הקטנות דאורות, שהוא קומת ז"א 
בחסר ג"ר. 
%break
והאורות מלובשים שלא במקומם, דהיינו בגלגלתא ועינים, ועצמות 
ה"ג פירושה שהפרצוף קונה בחינת הכלים דה"ג שהם מנצפ"ך, שאז 
יורדים ה"ג דאורות למקומם למנצפ"ך, והפרצוף משיג הג"ר. (עי' 
תשובה קל"ד).
%break
%letter קלז
קלז) למה נקראים מנצפ"ך בשם ה"ג.
%break
%letter קלז
קלז) כי מנצפ"ך הם בינה וזו"ן שיצאו לחוץ, שעיקרם הם הז"ת, וה"נ 
הם חג"ת נ"ה שהם ז"ת (עי' תשובה קל"ד).
%break
%letter קלח
קלח) למה מכונה המ"ן שעלו לעיבור א', בשם ש"ך ניצוצין.
%break
%letter קלח
קלח) כי כל בחי' העולה מבי"ע לאצילות כלולה מש"ך ניצוצין. ובירור 
הא' הוא ע"י ל"ב נתיבות החכמה, המברר ממנה רפ"ח ניצוצין, והשאר 
מוריד בבחינת פסולת. עי' בתשובה ק' (תתע"א ד"ה וצריך).
%break
%letter קלט
קלט) איך גורם התחתון לעליון שיעלה למ"ן, לצורך מוחין דגדלות של 
עצמו.
%break
%letter קלט
קלט) מאחר שהתחתון דבוק בנה"י דעליון בכותל אחד, נמצא שבו 
בעת, שנשלם כל האי רוחא קדמאה להתפשט בתחתון, דהיינו אחר 
שקבל כל בחינת המוחין דיניקה שלו. בסו"ה ויגדל הילד ויגמל. ואין 
עוד לעליון מה לתת לו. 
%break
הנה חסרון השפע של התחתון מורגש ג"כ אל העליון, להיותם דבוקים 
זה בזה. וזהו מעורר לעליון לעלות למ"ן לעלי עליון כדי לקבל השפעה 
חדשה לצורך התחתון. ועל כן נבחן זה כמו שהתחתון מעלה העליון 
שלו למ"ן לעלי עליון. (תתצ"ב ד"ה והנה).
%break
%letter קמ
קמ) למה מחויבים הזו"ן של כל מדרגה ומדרגה של נח"י, לעלית מ"ן 
ולעיבור א' מחדש.
%break
%letter קמ
קמ) כי לכל קטנות יש גדלות מיוחדת: ואחר שמשיג קטנות וגדלות 
דבחי"ב מתחיל הקטנות דבחי"ג, שאז מתחיל מחדש כל אותו הסדר 
שהיה בקטנות דבחינה ב'. 
%break
דהיינו רוחא קדמאה וביאה קדמאה וכו' עד לגמר יניקה, שאז עולה 
למ"ן לגדלות דבחי"ג. ואח"ז מתחיל הקטנות דבחי"ד בכל הסדרים עד 
תשלום היניקה, ואח"כ הגדלות דבחי"ד. עי' לקמן בתשובה קמ"ב. 
(תתצ"ה ד"ה וטעם ע"ש כל ההמשך).
%break
%letter קמא
קמא) למה למוחין דיניקה אין הזו"ן צריכים לעלית מ"ן ולעיבור.
%break
%letter קמא
קמא) כי מתחילה בעלות התחתון עם העליון לעלי עליון בסוד מ"ן בלי 
ציור ומקבל שם העליון בשבילו האי רוחא קדמאה, הנה כלול בהאי 
רוחא כל המוחין דנרנח"י דנפש ונרנח"י דרוח. 
%break
אלא שהעליון מודד אותם ונותן לתחתון על סדר המדרגה לאט לאט. 
כנודע. וע"כ עד תשלום מוחין דיניקה, אין התחתון צריך עוד לעלית 
מ"ן מחדש, כי המ"ן הראשונים מספיקים לו. (תתע"ו ד"ה ומה).
%break
%letter קמב
קמב) מהו ההפרש בבחינות דקטנות, דהיינו בעוד הה"ת בעינים, מבין 
הקטנות דקומת ז"א, לבין הקטנות דקומת בינה, לבין הקטנות דקומת 
חכמה, מאחר שאין בכולם רק הקומה דנפש רוח.
%break
%letter קמב
קמב) הנה הקטנות היא בחינת החסרון שבפרצוף, שהוא חסר הג"ר 
שלו אלא ודאי שיש חילוק מאיזו קומה באה הקטנות. 
%break
למשל: בשעה שעולין הניצוצין ממדת עביות דבחי"ג, ומסבת הה"ת 
בעינים, אינו יכול לקבל אלא קומת בחי"א, שהיא גוף בלי ראש, 
%break
הנה אין בחי"א זו דומה כלל לבחי"א דבחי"ב, כי ההבחן הוא במדת 
החקיקה והחסרון, כי בבחי"א דבחי"ג יש חסרון דג"ר דחכמה, כי 
שלמות הע"ס שלו, הם בקומת חכמה, ועתה בחסרונו, נמצא חסר 
מהשלמות שלו שהיא חכמה. 
%break
משא"כ בחי"א דבחי' נשמה, אין בהקטנות הזו חקיקה וחסרון מאור 
חכמה, כי אפי' בגדלותו לא יהיה לו ראש דבחינת חכמה, אלא ראש 
מבחינת נשמה, דהיינו בחינת ג"ר דבינה, שהם חסדים. 
%break
וכן הקטנות של ז"א, אינו דומה כלל לא לאורות דנשמה, להיות הראש 
דז"א צריך עכ"פ להארת חכמה. ולא לאורות דבחי"ג, שהוא חכמה 
ממש, כי אין ז"א צריך לחכמה ממש, אלא רק להארת חכמה. 
%break
הרי שיש הפרש מסוים בקטנות שבין המדרגות, שהוא בחינת חקיקה 
וחסרון ממין השלמות של גדלות המדרגה ההיא. (תתצ"ה ד"ה וטעם 
ע"ש כל ההמשך).
%break
%letter קמג
קמג) מאין באה מדת העביות במ"ן דז"א, בעת התכללותו בזווג 
דאו"א.
%break
%letter קמג
קמג) מדת העביות שבהקומות תלוי בניצוצין הנבררים מבי"ע. 
(תתקנ"ח אות ה').
%break
%letter קמד
קמד) מאין באה בחי' המסך על העביות שבניצוצין דמ"ן דז"א.
%break
%letter קמד
קמד) הנה בחינת העביות כלולה ברשימות וניצוצין של התחתון עצמו, 
אבל המסך, הוא משיג על ידי העליון, דהיינו מתוך התכללותו בזווג 
העליון, הוא משיג בחינת המסך ממנו. (תתקנ"ח אות ה').
%break
%letter קמה
קמה) כיון שכל קומת העיבור דז"א היא מלכות, א"כ למה צריכים לזווג 
נשיקין ולחסדים מגולים באו"א. וכו'.
%break
%letter קמה
קמה) יש בזה הרבה טעמים: א' הוא משום המולידים, דהיינו ישסו"ת, 
כי ישסו"ת צריכים להשיג גדלותם, ולהתאחד עם או"א לפרצוף א', כי 
אין עיבור דז"א אלא בישסו"ת, 
%break
והיינו דוקא בשעה שראש דישראל סבא ותבונה מתחבר בשליש 
תחתון דת"ת דאו"א לבחינה אחת, והפרצוף בכללו יקבל מדרגת ע"ב 
ס"ג, כנודע. 
%break
וטעם ב', כי תחלת שורש זו"ן מתחיל רק על ידי ביטול הפרסא מכח 
טפת הזווג דע"ב ס"ג דא"ק, כמו שהיה בו', ונקודה דיסוד א"ק 
שהשפיע לאו"א דנקודים. והוא להיות שורש הזו"ן, מבחינת אח"פ של 
נה"י דא"ק שיצאו לבי"ע בעת צמצום ב'. 
%break
וטעם ג' הוא, כדי להוליד קטנות דז"א, שתהיה בו בחי' החקיקה 
וחסרון דהארת חכמה, באופן שיהיה ראוי לקבל בחינת חכמה בשעת 
גדלותו, כמ"ש בתשובה קמ"ב, שהקטנות והגדלות צריכים להיות ממין 
אחד.
%break
%letter קמו
קמו) למה מתחיל תיקון זו"ן אחר גדלות או"א.
%break
%letter קמו
קמו) כי כל גו"ע דתחתון דבוקים רק על אח"פ דעליון. כנודע. וע"כ 
בשעת גדלות דעליון שהעליון מעלה את אח"פ שלו עולים עמו גם גו"ע 
דתחתון. כי כן הוא בכל המדרגות כנודע. (תתס"ה אות א').
%break
%letter קמז
קמז) היכן דבוקים גו"ע דזו"ן.
%break
%letter קמז
קמז) מתוך שהיו ג' שותפים לז"ת דנקודים בעת אצילותם, שהם: נה"י 
דא"ק הפנימי, ואו"א דנקודים כנודע, ע"כ גו"ע דז"א, יש להם ג"כ ג' 
בחי' אח"פ, שהם דבוקים בהם: א' באח"פ דפרצוף הכתר, 
%break
שהוא בחינת אח"פ דנה"י דא"ק, אשר בפרצופי אצילות הוא אח"פ 
דנה"י דעתיק וא"א. ב' הוא באח"פ דאבא, ג' הוא באח"פ דאמא.
%break
%letter קמח
קמח) איך מתחלקים ז' המלכים בל"ב נתיבות החכמה.
%break
%letter קמח
קמח) כי ד' בחינות עביות יש בכל מלך, הנקראים נתיבות, כלומר, 
שעליהם נעשה הזווג עם אור העליון המוציאים כל אחד קומת ע"ס לפי 
מדת עביותו. וח' פעמים ד' הם ל"ב. 
%break
והארת אבא בהם, נקרא ל"ב נתיבות החכמה, להיותו מאיר בכל נתיב 
ונתיב מאלו ל"ב הנתיבות. (תת"ע אות י"ד).
%break
%letter קמט
קמט) מהו הדילוג, שיסוד דפרצוף כתר דא"ק, משפיע לאו"א דנקודים.
%break
%letter קמט
קמט) ב' בחינות השפעה נבחנות בפרצוף הכתר: א' אור חכמה. ב' 
אור חסדים. וזה נמשך מבחינת ע"ס דאו"י, שמתחלה השפיע הכתר 
אור חכמה לספירת חכמה דאו"י. 
%break
וכשנאצלה הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, הפכה אחוריה לחכמה 
וקבלה אור חסדים מכתר. הרי שיש לכתר השפעה כפולה, שמשפיע 
חכמה לספירת חכמה. 
%break
ומשפיע אור חסדים לספירת בינה. וזה הדבר נוהג ג"כ בסוד 
הפרצופים. כי מבחינת חג"ת משפיע הכתר אור חכמה לע"ב. 
ומבחינת נה"י שלו משפיע אור חסדים לס"ג. (תתקמ"ד ד"ה אכן).
%break
%letter קנ
קנ) למה לא מספיק כאן עלית מ"ן דישסו"ת, כדי שתפסיק אמא את 
האחורים שלה לגילוי החסדים.
%break
%letter קנ
קנ) הוא משום הרושם דה"ת שנשאר בקרומא דמו"ס המוציא את 
הבינה מן הראש, ואינה ראויה לקבלת חכמה. 
%break
והן אמת שבינה נחשבת לג"ר מכח כי חפץ חסד הוא, אמנם עדיין 
אינה יכולה להפסיק האחורים שלה על אור חכמה, כל עוד שלא 
נתבטלו הפרסאות דאצילות, כדי שלא תצא מבחינת ראש לבחינת 
גוף. כמו ישסו"ת, כנודע.
%break
%letter קנא
קנא) אחר שפה דראש התבונה נקבע למקום הזווג, איך אומר שוב ג' 
יסודות לאנ"כ, שפה דראש התבונה אינו אחד מהם.
%break
%letter קנא
קנא) יש הפרש גדול מבחינת ג' היסודות לאורות נצוצין כלים, לבחינת 
היסוד דמקום הזווג. כי אלו הג', הם רק בחינת התלבשויות בהמסך 
דיסודות ההם, כדי להתאים מדת הקומה המותאמת לצורך ג' 
הבחינות של העובר. 
%break
ואע"פ שג' היסודות האלו הם מזמן הקטנות של או"א וישסו"ת, מעת 
שהיו מחולקים לב' פרצופים, מ"מ מטעם אין העדר ברוחני, נשארים 
היסודות דקטנות, גם אחר גדלותו של הפרצוף, 
%break
אשר בשעה שמזדווג העליון להאציל קומת התחתון, אינו מודד לו 
מבחינת המסך דגדלות של עצמו, אלא שמעורר המסך דקטנות 
שנשאר בו, שעליו מזדווג בהתאם אל המ"ן של התחתון, כנודע. 
%break
ולפי שאנ"כ אלו הם כללות נרנח"י של העובר, ע"כ נעשה הזווג 
בהתלבשות המסך דיסוד תבונה לצורך הכלים, שהם בחינת נה"י, 
ובעד הניצוצין שהם בחינת רוח וחג"ת, נעשה ההתלבשות ממדת 
המסך שבמקום החזה, שהוא מדת רוח. 
%break
ולאורות שהם נשמה חיה יחידה דעובר, נעשה הזווג בהתלבשות 
המסך דיסוד בינה עלאה, שהיא בחינת ג"ר. אמנם הזווג הוא במקום 
היסוד של עתה בהכרח, שהוא יסוד דגדלות, 
%break
דהיינו מבחינת מה שאו"א וישסו"ת חזרו עתה לפרצוף אחד, שיסוד 
זה הוא במקום החזה דא"א, אשר בזמן הקטנות היה שם הפה דראש 
דישסו"ת. (תתקמ"ה אות קמ"ח).
%break
%letter קנב
קנב) באיזה תבונה הוא מקום הריון.
%break
%letter קנב
קנב) מקום הריון הוא בתבונה הא' כלומר, בתבונה המלבשת על 
שליש תחתון דת"ת דאמא עלאה, אשר הפה שלה הוא במקום החזה 
דא"א. (שם).
%break
%letter קנג
קנג) איפה הוא מקום זווג דיסוד א"א ביסודות דאו"א.
%break
%letter קנג
קנג) כבר ידעת שא"א נחלק על הטבור לב' פרצופים: שמחזה ולמעלה 
הוא פרצוף דשם מ"ב, שקו אמצעי שלו מסתיים בחזה, ששם סיום 
היסוד דחצי פרצוף העליון. כנ"ל בתשובה י"א עש"ה. 
%break
גם ידעת שבעלות נה"י דא"א. ונודע שבעלות נה"י דא"א לחג"ת, והנה 
אז עולים גם או"א עם החג"ת לג"ר דא"א הקודמים. ונמצאים גם או"א 
שנעשים למדת חצי פרצוף עליון של א"א, אשר היסודות שלהם 
מסתיימים במקום החזה דא"א. 
%break
ונודע שבעלות נה"י דא"א לחג"ת, שהוא מכח התאחדותם עם נה"י 
דעתיק לבחינה אחת, הרי נמצא מקום הסיום דיסוד דא"א, שהוא 
בשוה עם מקום הסיום של יסוד דעתיק. 
%break
דהיינו במקום החזה דא"א שמקודם לכן. באופן, שיסוד דא"א מלובש 
עתה בתוך יסודות דאו"א העומדים ג"כ במקום החזה שמקודם לכן. 
(תתקמ"ט ד"ה וזהו).
%break
%letter קנד
קנד) מהו הפירוש שנה"י דא"א מגולין.
%break
%letter קנד
קנד) כבר ידעת, שכל תחתון ממלא את הכלים דעליון שנתרוקנו בעת 
הזדככות המסך דגוף דעליון, כמ"ש בפרצופי א"ק. גם ידעת, אשר 
הגוף דפרצוף כתר דא"ק, כבר נתמלא בכל השלמות עד הטבור שלו, 
מב' הפרצופים ע"ב ס"ג שלו. 
%break
ומילואים אלו מכונים לבושים. ונמצא שמטבור ולמטה לא הספיקו ע"ב 
ס"ג דא"ק להלביש אותו, כי המה לבושים קצרים, שאינם מגיעים 
יותר, אלא עד הטבור. 
%break
וע"כ באו ע"ס דנקודים, ואח"כ ע"ס דאצילות שהם מלבישים לתנה"י 
דא"ק מטבור ולמטה. 
%break
והנה מתחילה יצאו רק ג"ר דאצילות, שהם מקבלים מבחינה שכנגדם 
בא"ק מטבורו ולמעלה דא"ק, וע"כ אינם נחשבים עוד ללבושים 
אמיתים הנחוצים למלאות את האורות לתנה"י דא"ק, כי רק ז"ת 
דאצילות שהם הזו"ן, הם לבדם מיוחסים אל תנה"י דא"ק. 
%break
וז"ס שאחר שנגמרו ג' הפרצופים הראשונים של אצילות וגם א"א 
נתלבש בהם עד הטבור, כמו א"ק. ראה א"א שנה"י שלו מגולים, 
כלומר, שנתעורר בו מדת החסרון אור, שעוד לא נשלם גם בנה"י 
דא"ק, 
%break
וע"כ העלה מ"ן לעליונים, עד לע"ב ס"ג דא"ק, שמשם ירדה טפת 
החסד המבטלת לפרסאות, ומעלה את גו"ע של זו"ן מבי"ע לאצילות, 
%break
ותיקן אותם ואחר לידתו ירד ונעשה לבוש למקום מטבור ולמטה 
דא"א, שבמדה זו מתמלא ג"כ מטבור ולמטה דא"ק. (תתקי"ד אות 
פ"ד).
%break
%letter קנה
קנה) מה גרם לעתיק, שיאסוף את ב' פרקין דנו"ה האמצעים, לב' 
פרקין נו"ה העליונים.
%break
%letter קנה
קנה) אחר שהפרצופים העלו מ"ן עד ע"ב ס"ג דא"ק, נעשה הזווג 
דע"ב ס"ג, ואור הזווג הזה, הגיע אל עתיק דאצילות, ונודע שהארת 
ע"ב מורידה הה"ת מעינים למקומה, ומבטלת לשעתו כל הפרסאות, 
שהם הגבולים החדשים שנעשו בצמצום ב', כנודע. 
%break
וע"כ נתבטל ג"כ הפרסא שבין אצילות לבריאה, ועלו ב"ש תתאין 
דנו"ה דעתיק שהיו בבי"ע, שבהם דבוקים בחינת גו"ע דזו"ן, והעלו 
אותם לאצילות, 
%break
במקום הב"ש דנו"ה האמצעים העומדים בנה"י דא"א, וב"ש האמצעים 
עלו למקום ב"ש הראשונים דנה"י שלו, העומדים בחג"ת דא"א. 
(תתקי"ד אות פ"ד).
%break
%letter קנו
קנו) מה גרם לבקיעת יסוד דעתיק.
%break
%letter קנו
קנו) אחר שנגמר כל הבחינות דקטנות של ישסו"ת, הנה עלו למ"ן אל 
או"א עלאין להתכללות הזווג בהם לצורך מוחין דגדלות. כנודע. בכל 
הפרצופים. 
%break
ונודע שכל הארה באה רק מא"ס ב"ה, וע"כ בשעה שעלו ישסו"ת למ"ן 
לאו"א עלאין כן העלו או"א מ"ן אל העליון שלהם, והעליון לעלי עליון, 
עד ראש א"ק שמקבל בחי' אור חדש מא"ס ב"ה על המ"ן שהעלו לו, 
%break
ויוצאת שם קומת ע"ס על המ"ן אלו, שנקרא מוחין, או טפת הזווג 
ומ"ד, ואלו המוחין יורדים מפרצוף לפרצוף עד שבאים למקומם הא', 
%break
דהיינו בהפרצוף הראשון, שהוא היה הא' אל העלאת המ"ן, שבשבילו 
ירד אור א"ס ב"ה. וע"כ, כל טפה של הולדה ואצילות חדשה מיוחסת 
לע"ב ס"ג דא"ק, שהם המקבלים אור א"ס ב"ה בראשונה.
%break
ולפיכך, בעת שהגיעו המוחין האלו לעתיק, וגם הוא נזדווג מבחי' 
מוחין אלו ביסוד ועטרה שלו, הנה אז נבקעו כל הפרסאות שבאצילות 
שבאו מכח צמצום ב', 
%break
דהיינו מכח עלית ה"ת בעינים, כנודע, ואז נבקע יסוד דעתיק גם כן כי 
מסך דיסוד דעתיק הוא החוצה לא"א לפרצוף נבדל הימנו, מטעם 
עלית ה"ת לעינים. (כנ"ל דף תשכ"ו פעולה ח') ונעשו עתה א"א ועתיק 
לפרצוף אחד.
%break
%letter קנז
קנז) מה גרם שיחזרו או"א וישסו"ת לפרצוף אחד.
%break
%letter קנז
קנז) עלית מ"ן דישסו"ת לאו"א, (כנ"ל בתשובה קנ"ו) חיבר את או"א 
וישסו"ת לפרצוף אחד, אשר יש"ס נכלל בבחינת אבא, ותבונה נכללה 
בבחינת אמא, ע"ד שנתבאר לעיל דף תר"ע ד"ה אדה"ר. 
%break
עש"ה, כי כל הבחינות שנתבארו בעלית זו"ן להיכל או"א כדי להוליד 
נשמת אדה"ר כן הוא ג"כ בעלית ישסו"ת להיכל או"א להוליד את ז"א. 
ונתבאר שם שז"א נעשה לבחינת אבא, ונוקבא לבחינת אמא, ונשמת 
אדה"ר נולדה מן בחינת זו"ן, ולא מבחינת או"א. 
%break
כן הוא כאן, אע"פ שישסו"ת נכללו ונעשו לבחינת או"א, מ"מ נולדו זו"ן 
מישסו"ת ולא מאו"א וזהו שמדייק הרב לעיל (תתקמ"ה אות קמ"ח) 
אשר מקום הזווג והריון הוא בראש התבונה עש"ה. (תתקמ"ג אות 
קמ"ו).
%break
%letter קנח
קנח) מה גרם שיתהפכו או"א לחסדים מגולים.
%break
%letter קנח
קנח) אחר שנעשו א"א ועתיק לפרצוף אחד, ועלו נה"י דא"א במקום 
נה"י דעתיק, דהיינו במקום עמידת או"א, נמצאו עתה או"א בבחינת 
למטה מחזה דא"א, שעלה לפה דראשו, אשר שם החסדים מגולים. 
%break
וזה הכלל בכל מקום שעולים נה"י לחג"ת, מרויחים חג"ת את בחינת 
החסדים המגולים של נה"י. ועי' בפע"ח בהקדמה לשער שבת פ"ה. 
(תתק"כ אות פ"ט).
%break
%letter קנט
קנט) למה נתחדש באצילות זווג דנשיקין וזווג דיסודות, מה שלא היה 
זה בפרצופי א"ק.
%break
%letter קנט
קנט) כבר ידעת ההפרש מפרצופי א"ק לפרצופי אצילות, אשר פרצופי 
א"ק הם בחינת ה"פ דאור חכמה, ופרצופי אצילות הם ה"פ בהארת 
חכמה בחסדים, ולא חכמה ממש. 
%break
שהוא מטעם, כי אין ענין ה"פ אצילות, אלא להשלים בחינת למטה 
מטבור דא"ק, שהם בחי' מ"ה וב"ן, דהיינו זו"ן, שכל תיקונם הוא רק 
בחינת הארת חכמה בחסדים, כמו בחי' זו"ן דאו"י גם ידעת שיש ב' 
השפעות לכתר, שמחג"ת הוא חכמה ומנה"י הוא משפיע חסדים. 
%break
כנ"ל בתשובה קמ"ט. ולפיכך אין ז"ת דאצילות יכולים לצאת מזווג 
דנשיקין שהוא השפעת חכמה, אלא הם צריכים לצאת מבחינת נה"י 
שהוא זווג דיסודות, שמשם השפעת חסדים. 
%break
אמנם צריכים ג"כ לזווג דנשיקין, כי אי אפשר שיצאו זו"ן בהשפעת 
חכמה, בלי שיקדימו אותם ג"ר ממש, כמו שאי אפשר שיצא גוף בלי 
ראש. כי אחר שנתגלה אור החכמה בג"ר, יכולים זו"ן לקבל הארת 
חכמה מהם. (תתקמ"ז ד"ה ועתה).
%break
%letter קס
קס) למה טפת מ"ד, היא השם, יוד הה וו, בחוסר ה"ת.
%break
%letter קס
קס) כי טפת מ"ד ההיא, היא טפת הזווג דע"ב המורידה ה"ת מעינים, 
ומבטלת את הפרסאות, הבאה ממו"ס, שהיא ע"ב וחכמה דא"א, 
כנודע. 
%break
ונודע שע"ב אינו מאיר אלא עד הטבור לבד, ולא כלום מטבור ולמטה. 
וע"כ נבחן המ"ד האלו, שהם בחינת שם הוי"ה בחסר ה"ת, שזה מורה 
על בחינת הארה של למטה מטבור החסר בה. (תתקכ"ח אות ק"ו).
%break
%letter קסא
קסא) למה טפת מ"ן היא ב' שמות אהי"ה דההין.
%break
%letter קסא
קסא) כי מילוי אלפין הם בחינת ז"א, ומילוי ההין הם בחינת נוקבא, 
ומתוך שבחינת העיבור הוא רק מקומת נה"י, שהיא קומת מלכות, ע"כ 
המ"ן הם בחינת מילוי ההין. (תתקכ"ט אות ק"י).
%break
%letter קסב
קסב) מה הם הג' יה"ו: דיודין דאלפין דההין.
%break
%letter קסב
קסב) הם ממילוי ע"ב, ומילוי מ"ה ומילוי ב"ן. וחסר בהם מילוי ס"ג, 
משום שס"ג אינו משמש כאן אלא לבחינת דרך מעבר. והוא מטעם 
שג"ר דס"ג הם בחינת חסדים מכוסים, וכאן הם בחינת חסדים מגולים 
בהארת חכמה, שהיא נמשכת מקומת ע"ב. (תתקכ"ח אות ק"ו).
%break
%letter קסג
קסג) מה הם ששה השמות אהי"ה.
%break
%letter קסג
קסג) חב"ד דאו"א, הם ב' שמות אהי"ה במילוי יודין. וחג"ת דאו"א, 
הם ב' שמות אהי"ה במילוי אלפין. ונה"י דאו"א, הם ב' שמות אהי"ה 
במילוי ההין. וכן מתחלקים ג"כ בחינת חג"ת דא"א מפה עד הטבור. 
(תתק"ל אות קי"ד).
%break
%letter קסד
קסד) למה יצתה טפת מ"ד, רק מג' שמות: ע"ב מ"ה ב"ן, ולא מס"ג.
%break
%letter קסד
קסד) עי' תשובה קס"ב.
%break
%letter קסה
קסה) למה בטיפת מ"ד, נגלה רק יה"ו האחרון דמילוי ההין.
%break
%letter קסה
קסה) כי בחינת מ"ד היא הקומה היורדת ממעלה למטה לבחינת 
התלבשות, וכיון שאין כאן אלא קומת נפש, ע"כ היא במילוי ההין, כי 
לא נגלה כאן אלא קומת נפש. (תתקל"א אות קט"ו. ותתקמ"ג ד"ה 
ומה).
%break
%letter קסו
קסו) למה בהמ"ן, עולים ב' אהי"ה דההין לב' אהי"ה העליונים דיודין.
%break
%letter קסו
קסו) מדת העביות נבחנת רק במ"ן העולים ממטה למעלה. וכשמקום 
הזווג בבינה, מוציא קומת בינה, וכשהוא בעינים, מוציא קומת ז"א. 
וכשעולה לגלגלתא, מוציא קומת מלכות. 
%break
ולפיכך כיון שכאן הוא בחינת עיבור, נעשה הזווג במקום הב' אהי"ה 
דיודין, שהוא בחינת הכתר שבחג"ת דא"א, העומד במקום הגרון. וע"כ 
הוא מוציא קומת מלכות. (תתקל"ט אות קט"ו).
%break
%letter קסז
קסז) למה או"א דמו"ס כלולים יחד בשם יה"ו אחד.
%break
%letter קסז
קסז) כי הגם שחכמה שהיא מו"ס אתתקן בעצמה כעין דכר ונוקבא, 
והוציאה הבינה שהיא הגרון לחוץ, הנה אין הפירוש שנעשו בח"ס 
גופיה בחינת דו"נ נפרדים, כמו או"א שלמטה מגרון, 
%break
אלא הפירוש הוא, בבחי' נוקבא שבגופו, כלומר בבחינת מסך של 
ראש, כנוהג גם בפרצופי א"ק, אלא כיון שנעשה כאן במקום חכמה, 
יצאה הבינה למטה מבחינת ראש. 
%break
אבל אין זה נוגע במשהו למו"ס גופיה, הנמצא למעלה ממסך זה, וע"כ 
הדו"נ הם בבחינת פרצוף אחד, כמו פרצופי א"ק, ויש בהם רק בחינת 
יה"ו אחד. 
%break
משא"כ או"א שלמטה מגרון דא"א, הנמצאים מתחת המסך של ראש, 
הנה נעשה שם או"א לב' פרצופים נפרדים זה מזה, שלכל אחד יש 
דו"נ שבגופו. כי יש שם הפרש גדול בין אבא לאמא, כי אבא יצא בסוד 
החסד שברישי כתפין דא"א. 
%break
ואמא יצאה מבחינת אור הגרון. גם אמא היא באחורים על אור חכמה. 
וע"כ נעשו לב' פרצופים נבדלים. והם ב' שמות אהי"ה ולא שם אחד 
כמו המו"ס. (תתקל"ה אות קכ"ג).
%break
%letter קסח
קסח) למה או"א מבגרון, הם בב' שמות אהי"ה.
%break
%letter קסח
קסח) עי' תשובה קס"ז.
%break
%letter קסט
קסט) מה המה ב' התיקונים העיקרים, אשר בעיבור א' דז"א.
%break
%letter קסט
קסט) א', הוא בירור הסיגים, הנמצאים במ"ן שלו, העולים מבי"ע. וזה 
נעשה ע"י אבא, בסוד ל"ב נתיבות החכמה. 
%break
ב' הוא מיתוק ה"ת בה"ר בסוד שיתוף מדת הרחמים בדין, וזה נעשה 
ע"י ה"ג דאמא, שז"א נכלל בהם בעת התכללותו בזווג דאמא. עי' 
לעיל בתשובה י"ז. (תתקנ"ח ד"ה ועם).
%break
%letter קע
קע) מאין הוא המקור, שמשם באה טפת הזווג דע"ב המורידה ה"ת 
ומבטלת לשעתם הפרסאות באצילות.
%break
%letter קע
קע) המקור דטפת הזווג המורידה ה"ת מעינים, ומבטלת הפרסאות, 
הוא ע"ב דא"ק, להיותו למעלה מצמצום ב'. כי צמצום ב' התחיל מס"ג 
דא"ק, כנודע, וע"כ הארת ע"ב מבטלת לצמצום ב', ולכל המסכים 
הנמשכים מצדו.
%break
%letter קעא
קעא) מה המה ז' הגורמים, שבאו בזווג דעיבור א' דזו"ן, עד תיקון 
הקוים שלו בג' ימי קליטה.
%break
%letter קעא
קעא) גורם ראשון הוא, עלית מ"ן דישסו"ת לאו"א לצורך מוחין 
דגדלות. אשר אז גם כל הפרצופים העליונים מעלין מ"ן עד ע"ב ס"ג 
דא"ק. כנ"ל בתשובה קנ"ו.
%break
גורם ב' הוא. הזווג דע"ב ס"ג על המ"ן שהעלו להם. ונמשכו להם אור 
חדש מא"ס ב"ה, ויצאה שם קומה שלמה על המ"ן שנקרא מוחין או 
מ"ד. 
%break
כי בחינת המסכים ועביות הנכללות ברשימות מכונים בשם מ"ן, וקומת 
ע"ס היוצאת על המ"ן, מכונה בשם מ"ד. והארת המ"ד האלו ירדו עד 
שבאו לעתיק ונוקביה דאצילות.
%break
גורם ג', הורדת טפת המ"ד בעתיק עד לזווג יסוד ועטרה, המבטל לכל 
הפרסאות דאצילות שנעשו משורש עלית ה"ת בעינים, 
%break
דהיינו אל הפרסא שבגוי מעוהי, שהוא ג"כ בחינת הקרום, אשר תחת 
המו"ס, ולבחינת המסך של יסוד ובחינת הפרסא דסיום כל אצילות, 
העומדת בין אצילות לבריאה.
%break
גורם ד' הוא, ביטול הפרסאות, שע"י ביטול הפרסא שמבין אצילות 
לבריאה, נתעלו ב"ש תתאין דעתיק מבי"ע, 
%break
עם בחינת גו"ע דזו"ן שהם סוד ו' ונקודה למקום ב"ש אמצעים דעתיק 
ששם עומדים נה"י דא"א גם ע"י ביטול הפרסא שבגוי מעוהי דעתיק 
נתאחדו ונעשו עתיק וא"א לפרצוף אחד.
%break
גורם ה' הוא, חזרת א"א ועתיק לפרצוף אחד, שסיבב ד' דברים: א' 
שנה"י דא"א, נעשו לבחינת נה"י של עתיק, שעל ידי זה עלו למקום 
חג"ת שלו, ששם עמידת נה"י דעתיק. 
%break
ונמצא יסוד דא"א מסתיים בשוה כמו יסוד דעתיק, דהיינו במקום 
החזה דא"א. ב', שכל המקום הזה שהיה בבחינת חג"ת דהיינו 
בחסדים מכוסים נתהפך ונעשה לבחינת חסדים מגולים, כי נה"י דא"א 
תפשו עתה כל המקום הזה מפה עד החזה. 
%break
ג', שיסוד דא"א, בא עתה ליסודות דאו"א, כי מתוך שיסוד דא"א נעשה 
ליסוד דעתיק המסתיים במקום החזה דא"א, ששם הוא בחינת 
היסודות דאו"א, כנ"ל בתשובה קנ"ג ע"ש. 
%break
ד', שגו"ע דזו"ן שהיו דבוקים ביסוד ועטרה דאריך אנפין עלו עם היסוד 
ועטרה אלו אל מקום היסודות דאו"א, דהיינו למקום החזה, ששם 
מלבישים עתה יסודות דאו"א על יסוד דא"א.
%break
גורם ו' הוא, טפת המ"ד דע"ב דא"ק, שירדה גם למו"ס דא"א, אשר 
גם א"א נזדווג בסוד חיך וגרון, הנקרא זווג דנשיקין, שמשם הגיע גם 
לאו"א וגם הם נזדווגו בזווג נשיקין, שאז הורידו הה"ת מעינים 
דישסו"ת, והם קבלו מוחין ונה"י חדשים, 
%break
דהיינו שישסו"ת העלו את אח"פ הנפולים שלהם, ועמהם גם בחינת 
גו"ע של חלק הזו"ן הדבוק באח"פ שלהם. ונמצא עתה שכבר עלו כל 
חלקי זו"ן, כי נה"י דא"א העלו עמהם את גו"ע של חלקו, דהיינו מסוד 
ו' ונקודה. 
%break
ואח"פ החדשים דישסו"ת העלו את גו"ע של חלק הזו"ן מבחינת חלקם 
מעת הנקודים. וכל ג' הבחינות גו"ע של הזו"ן, עומדים עתה בג' 
היסודות דא"א ואבא ואמא, מלובשים זה בזה. וכבר ידעת שיש"ס 
נכלל באבא ותבונה נכללת באמא כנ"ל בתשו' קנ"ז.
%break
גורם ז' הוא, שטפת נשיקין של אבא שהוא ע"ב, ירדה ליסוד שלו, 
שהוא בחינת ל"ב נת"ה, ובירד וליבן את הסיגים שבש"ך ניצוצין, שהם 
ל"ב מלכיות, והוריד אותם לפסולת, ובירר מהם רק רפ"ח ניצוצין, 
שה"ס הלובן שבהולד, כי הם בחינת עצם הספירות דז"א, מבחינת קו 
%break
וחצי הימין, דהיינו בהעדר מהם הקו שמאל, שהוא בחינת הה"ת 
המעורבת בהע"ס, כנ"ל בתשובה קל"ה עש"ה. והטעם הוא, כי אבא 
כבר הוריד כל בחינת המלכיות שבו, שהם מבחינת הדין והסיגים, 
שאין עליהם בחינת מסך, ונמצאות כל הספירות של ז"א נקיות 
%break
לגמרי מבחינת מלכיות. וע"כ הוא נבחן לבחינת קו ימין של הע"ס לבד, 
בלי שום עביות של ה"ת, שז"ס שאבא נותן הלובן שבו. ואמא מזדווגת 
ג"כ מבחינת הקטנות שבה, דהיינו מבחינת ה"ת בעינים שנשאר בה 
מעת הקטנות, ואז אמא נותנת הארת ה"ג שבה ברפ"ח הניצוצין, 
%break
שאז הה"ת דהתלבשות הנשארת ברפ"ח הניצוצין מתעבה ע"י ה"ג 
דאמא, ועובר בכל ע"ס דז"א, ועושה בהם קו וחצי השמאליים. 
ובחינת הזווג דאבא המתקן לקו וחצי הימנים, נקרא יום א' של ימי 
%break
קליטה. ובחינת הזווג דאמא המתקן לקו וחצי השמאליים נקרא יום ב' 
דימי קליטה. ואח"ז מזדווגים או"א זה בזה, ואז מתחברים קוים אלו 
דאו"א, שזהו בחי' יום ג' דימי קליטה.
%break
%letter קעב
קעב) כיצד הוא עמידת זו"ן בתוך היסודות דא"א ואו"א.
%break
%letter קעב
קעב) עיקר בחינת זו"ן שהם מבחי' ו' ונקודה, הם דבוקים ביסוד 
ועטרה דא"א, ויסוד א"א מלובש תוך יסודות דאו"א. (תתקכג אות 
צ"ח).
%break
%letter קעג
קעג) מה נתקן בעיבור הזו"ן ע"י אבא. ומה נתקן בו ע"י אמא.
%break
%letter קעג
קעג) בירור הסיגים הוא ע"י אבא. ותיקון קוים הוא ע"י אמא.
%break
%letter קעד
קעד) באיזה אח"פ דבוקים גו"ע של זו"ן.
%break
%letter קעד
קעד) מתוך שג' שותפים היו בז"ת דנקודים באצילות הזו"ן שהם ז"ת 
דנקודים: שהם נה"י דא"ק ונה"י דאו"א. ע"כ המה דבוקים בגי' בחי' 
אח"פ, שהם: אח"פ דכתר של אצילות, שהם עתיק וא"א, שהם בחינת 
נה"י דא"ק הפנימי, שהוא ג"כ פרצוף הכתר דא"ק. 
%break
ואח"פ דאו"א וישסו"ת המוחזרים לפרצוף אחד, שהם במקום או"א 
דנקודים בזמן הגדלות שלהם.
%break
%letter קעה
קעה) מהו הפירוש שנכללו עתיק וא"א מהם ובהם, לצורך עיבור דזו"ן.
%break
%letter קעה
קעה) אע"פ שנה"י דא"א עלו לחג"ת וחג"ת גם הם עלו לג"ר, וכן 
שלישים העליונים שהיו מלובשים תוך חג"ת דא"א עלו ג"כ לג"ר, וכו'. 
%break
עכ"ז נבחנים כולם יחד, הן הבחינות שעלו לחג"ת, והן הבחינות שהיו 
מקודם בחג"ת, כמו שהם נמצאים עתה ביחד בשעת הזווג דעיבור 
ז"א. כי כולם משתתפים באצילותו. כמ"ש בחלק י"א. 
%break
והטעם הוא, מכח שאין העדר ברוחני, וכל ענין חילוף מקום הנאמר 
ברוחני, אינו, אלא ענין של הוספה על בחינתו הקודמת, כנודע. 
(תתקי"ט אות פ"ו).
%break
%letter קעו
קעו) אחר שהעלה א"א נה"י שלו לחג"ת איפה עומדים אז החג"ת 
דא"א.
%break
%letter קעו
קעו) המה עלו לבחינת ג"ר של עצמו, ונעשו שם לג"ר חדשים של 
או"א, וג"ר דעצמו עלו יותר למעלה, כי זה הכלל שאי אפשר שיהיה 
איזה עליה לפרצוף תחתון, אם לא יעלו מקודם כל העליונים ממנו. 
כנודע בסוד העליות דשבת. (תתק"כ אות פ"ז).
%break
%letter קעז
קעז) פעם אומר, שחג"ת דאריך אנפין מלובשים בפנימיות נה"י, ופעם 
אומר, שחג"ת דא"א עלו לג"ר.
%break
%letter קעז
קעז) כבר נתבאר לעיל בתשובה קע"ה, אשר מכח אין העדר ברוחני, 
נמצאים ג"כ כל הבחינות שהיו בחג"ת מקודם לכן, שז"ס התכללות כל 
הבחי' דנה"י וחג"ת, ועתיק וא"א מזמן היותם ב' פרצופים וכו', אשר 
כולם משתתפים באצילות הז"א. 
%break
ובערך זה אומר הרב שחג"ת דא"א מלובשים עוד בתוך פנימית נה"י 
דא"א, אע"פ שמבחינה אחרת הם באמת כבר נתעלו לבחינת ג"ר. 
כנ"ל. (תתקי"ט אות פ"ו, תתק"כ אות פ"ז).
%break
%letter קעח
קעח) מי גרם עלית חג"ת לג"ר דאו"א.
%break
%letter קעח
קעח) מתוך שא"א ועתיק נעשו לפרצוף אחד, נמצאים נה"י דא"א 
במקום נה"י דעתיק, דהיינו במקום חג"ת של עצמו, וחג"ת דא"א 
במקום חג"ת דעתיק, דהיינו בג"ר של עצמו. (תתק"כ אות פ"ז).
%break
%letter קעט
קעט) מה הפירוש שאין כח ביסוד דעתיק לסבול כל כך אורות.
%break
%letter קעט
קעט) כי אחר שהגיעה טפת המ"ד אל עו"נ. ומשם ליסוד ועטרה 
דעתיק, הנה נתבטלה הפרסא שבגוי מעוהי דעתיק. החוצה לא"א 
ועתיק לפרצופים נבדלים, ונעשו שניהם לפרצוף אחד. 
%break
וא"כ עלו חג"ת דא"א למקום ג"ר שלו, ששם עמדו חג"ת דעתיק, וא"כ 
עלו עמהם גם בחינת שלישים עליונים שהם מלובשים בחג"ת אלו, 
שבהם בחי' היסוד דעתיק ג"כ, וע"כ, נסתלק המסך שלו משם. אמנם 
הרב אינו רוצה להאריך בעתיק כנודע. 
%break
וע"כ קיצר ואומר, שאינו יכול לסבול כל כך אורות, כלומר כיון שבאו 
למקום הזה האורות דנה"י דא"א, שהם חסדים מגולים, א"כ הוברר 
מקומו של היסוד דעתיק יותר למעלה בחג"ת שמקודם לכן, שהם 
בג"ר דא"א. (תתק"כ אות פ"ט).
%break
%letter קפ
קפ) מהו הפירוש שבקיעת יסוד דעתיק, מגלה הן החסדים והן 
הגבורות בלי שינוי.
%break
%letter קפ
קפ) כי מלבד ההפרש של חסדים מכוסים שיש בין או"א לישסו"ת, 
כנודע. הנה יש עוד הפרש בענין זה בין אבא עלאה לאמא עלאה 
גופייהו, כי שורש אבא עלאה, דהיינו ב' חסדים וחדי שלו, נשארו 
סתומים בתוך יסוד דעתיק. 
%break
אבל שורשי הגבורות דאמא עלאה יצאו מיסוד דעתיק, ונתגלו בחג"ת 
דא"א. כדברי הרב בע"ח שער י"ד סוף פרק א'. ע"ש. 
%break
ועל זה סובבים דבריו שבכאן, שאחר בקיעת יסוד דעתיק, נתגלו ג"כ 
ב' חסדים וחצי דאבא לחוץ, ואין עתה עוד שום הפרש בין אבא עלאה 
לאמא עלאה. ותתק"כ אות פ"ט).
%break
%letter קפא
קפא) מהו הצורך שעתיק וא"א יעשו לפרצוף אחד.
%break
%letter קפא
קפא) כי באמת נתקן עתיק לבחינת שורש לאור דחסדים, וא"א 
לבחינת שורש לאור חכמה. אמנם זה הוא רק מבחינת התחלקות ה"פ 
אצילות לי"ב פרצופים. 
%break
ואז עתיק משפיע חכמה לא"א, לבחינת שורש מחזה ולמעלה שלו, 
העומד בפה דא"א כנודע. אמנם עתיק עצמו נעשה שורש לאור 
חסדים, והוא משפיע מיסוד ולמעלה בחינת חסדים מכונים לאו"א, 
כנ"ל בהסתכלות פנימית חלק ח'. 
%break
וכשהם באופן זה, גם א"א אינו משפיע חכמה, כי כל השפעה, היא 
מבחינת חג"ת של הפרצוף, וכיון שבחינת חג"ת שלו היא בחסדים 
מכוסים, איך ישפיע עוד החכמה ממנו. 
%break
וע"כ בעת שא"א רוצה להשפיע חכמה אל הפרצופים, מחויב להעשות 
עם עתיק לפרצוף אחד, שאז נעשו החג"ת דא"א לבחינת נה"י דעתיק, 
ויכול להשפיע הארת חכמה על ידיהם. 
%break
וצריך שתזכור הכלל הנ"ל שבכל מקום שנה"י עולים לחג"ת, נעשו 
חג"ת עצמו לבחינת חסדים מגולים.
%break
%letter קפב
קפב) למה צריכים לג' בחינות יסודות נבדלים: יסוד דתבונה לכלים, 
ומקום החתך לניצוצין, ויסוד בינה עלאה לאורות.
%break
%letter קפב
קפב) כבר ידעת, שהעליון מתאים תמיד הזווג שלו, לפי מדת המ"ן, 
דהיינו הרשימות של התחתון, שעולים אליו להתכללות הזווג. 
%break
ונודע שיש ב' בחינות ברשימות: א' הוא אור הזך שבהם, שהם בחינת 
אור ישר, שהם בחינת ג"ר שברשימות, שנשארו באצילות. 
%break
ועוד יש בחינות אור עב, שהם בחינות העביות והאו"ח, הנקרא ניצוצין, 
שהם בחינת אור חסדים וחג"ת, ויכלו לירד עם הכלים לבי"ע. והכלים 
עצמם הם נה"י שבכולם.
%break
וע"כ כדי לתקן הכלים צריכים או"א להתלבש במסך דבחינת נה"י 
דקטנות, והיינו בחינת יסוד דתבונה, בעת שהיו מחולקים לעצמם 
לפרצוף נבדל מאמא עלאה. 
%break
וכדי לתקן הניצוצין, צריכים או"א להתלבש במסך דחג"ת דקטנות, 
שהוא עומד במקום החזה שלהם, שהוא מקום החתך בין אמא 
לתבונה. וכבר ידעת שיסוד דקטנות, עומד בבחינת החזה. 
%break
וכדי לתקן בחינת האורות שברשימות שהם בחינת ג"ר, הם צריכים 
לבחינת ג"ר דאמא עלאה מעת קטנות, מזמן היותה חסרה משער 
מ"ב העליון, כנ"ל בתשובה קכ"ט. עיין שם. ובזה מתוקנים הרשימות 
דאו"י שהם בחינת ג"ר.
%break
מילואים לתשובה פ"ח
%break
במ"ש שם ההבחן בין הדכורין ונוקבין דאצילות, צריכים להבין היטב 
את ב' הפרצופים התחתונים מ"ה וב"ן דא"ק.
%break
והנה הרב ביאר אותם בע"ח ש"ה סוף פרק א'. וז"ל, בפנימיות א"ק יש 
הוי"ה אחת, ומד' אותיותיה, יוצאים ד' הויות ונגלים לחוץ של א"ק, והם 
הוי"ה דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והם במצח אח"פ, ומה שקדם הוי"ה דב"ן 
להוי"ה דמ"ה, ה"ס תפלין דר"ת, וה"ס נקבה תסובב גבר. 
%break
עכ"ל. הרי שהרב חושב את ב' העולמות: נקודים, ואצילות לב"ן ומ"ה 
דא"ק. 
%break
והדברים צריכים פירוש, כי לא נשתייר מעולם הנקודים אלא הג"ר 
שנטל עתיק דאצילות, אבל הז"ת נשברו פנים ואחור, וא"כ איך נעשו 
ע"ס דנקודים לב"ן דא"ק, ולא עוד אלא שנעשו לשורש למ"ה שלו בסוד 
נקבה תסובב גבר.
%break
אמנם צריכים לזכור כאן, את הכלל, שכל האורות שבתחתון, נמצאים 
בעיקרם בהעליון ממנו, ובתחתון עצמו אינם אלא בחינת ענף קטן 
כנודע. 
%break
כי ע"כ כל תחתון יוצא מבחינת החסרון אשר בעליון, גם משלים 
החסרון שבו. כי אותם האורות שהעליון משפיע לתחתון שלו, כבר 
קבעו מקומם בעליון גופיה וע"כ המה משלימים אותו. 
%break
ולפיכך אחר הזדככותו דגוף פרצוף הכתר א"ק, שנסתלקו האורות 
מהכלים שלו, האציל א"ק את ע"ב ס"ג, כדי שיחזרו למלאות האורות 
להכלים דגוף שלו, וכיון שע"ב ס"ג נשלמו על הטבור, ולא השלימו 
למלאותו כלום בכל המקום שלמטה מטבור עד סיום רגליו, 
%break
ע"כ חזר והאציל לע"ס דנקודים מטבורו ולמטה, מאורות דנקבי עינים. 
שבחי' הראש ותוך שלהם, יצאו בג"ר דנקודים, בכל השלמות דתיקון 
קוים, אמנם בז"ת, לא הגיע אלא בחינת הארת כלים, מבחינת 
הסתכלות עינים באח"פ שלמטה משבולת הזקן, 
%break
שהם אורות נה"י בלי תיקון קוים, כנודע. שמשום זה, רק שליש 
התחתון דת"ת דא"ק מטבורו עד סיום הת"ת, נתקן בג' קוים, אבל כל 
הז"ת דנה"י שלו, שמסיום הת"ת שלו ולמטה, נשארו בב' קוים לבד, 
ואין שם ההכרע דקו אמצעי. 
%break
ונבחן אז, שא"ק נשלם בעצמו, מתוך אצילותו לע"ס של הנקודים, רק 
בבחינת תנה"י של נקבה לבד, כלומר בב' רגלים באורות דנפש, 
החסרות קו אמצעי. 
%break
ואע"פ שגם הקטנות דז"ת נשבר פו"א בנקודים, אין זה נוגע כלום 
לבחינת השורש שלהם שנשאר בא"ק עצמו להשלמתו, כמו שידעת 
מטעם אין העדר ברוחני. וע"כ נבחן שבת נולדה תחלה. כי א"ק קבל 
השלמה לנה"י שלו מבחינת בת ונקבה, ותיקון זה נשאר בו בקביעות.
%break
לפיכך האציל א"ק את ע"ס דאצילות כדי לתקן הז"ת דנה"י שלו. ונודע, 
שכל ע"ס דאצילות המה בחינת ז"ת דנה"י דא"ק, שלא קבלו תיקונם 
בעולם הנקודים, כנ"ל. 
%break
וע"כ מתחיל א"א להלביש מפה דרדל"א ולמטה, שהוא למטה מסיום 
הת"ת דא"ק, כי רדל"א מלביש כל המקום של שליש תחתון דת"ת 
דא"ק, ורדל"א אינו מצטרף לאצילות כנודע, אלא א"א נחשב לכתר 
האצילות. 
%break
הרי שכל עולם האצילות מלביש רק לז"ת דנה"י דא"ק. וע"כ נבחנים 
ה"פ אצילות רק לחג"ת נה"י דא"ק בלבד. 
%break
ונודע שכל ה"פ אצילות באו מתחלה בסוד העיבור ג' גו ג', שקבלו בזה 
בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, כי ה"ת שהיתה דבוקה ביסוד, 
עלתה ונכללה בת"ת, שהוא בינה דה"ב של החסדים, כנודע. 
%break
ונמצא עתה שנשלם התיקון קוים גם בתוך דע"ס דנה"י דא"ק, דהיינו 
בחג"ת דנה"י שלו. באופן, שבעת שהאציל לג"ר דאצילות שהם א"א 
ואו"א וישסו"ת, נתקן ג"ר של קו אמצעי דתוך הזה, וכשנתקנו ז"ת 
דאצילות, שהם זו"ן, אז נתקן ז"ת דקו אמצעי דתוך דע"ס דנה"י דא"ק. 
%break
וע"כ כל ע"ס דאצילות לא באו לא"ק, אלא לתקן את קו האמצעי של 
התוך דע"ס דנה"י שלו, הנקרא יסוד דכורא דא"ק, או הדר. שג"ר 
דאצילות תקנו בו הדר העליון, וז"ת תיקנו בו את הדר התחתון. 
%break
והוא הנעשה להשלמת התנה"י דא"ק בבחינת ה"פ דא"ק בסוד הזכר 
שבו. ונחשב לתולדה דע"ב שלו, משום שבאו ע"י זווג ע"ב ס"ג. ותבין 
שכל המדובר הוא מבחינת הע"ס דאצילות שנקבעו בנה"י דא"ק 
גופיה, מטעם שהאורות דתחתון נמצאים בעיקר בהעליון שלו. 
%break
ועתה תבין היטב הכלל, שכל פרצוף כלול מה"פ געסמ"ב, שכל בחינה 
נוטלת מפרצוף שכנגדה בה"פ א"ק. גם תבין שפרצופי הנוקבין 
דאצילות, להיותם כולם רק מב"ן דא"ק, אין להם הכרע דקו אמצעי 
בהתוך דנה"י שלהם, כי גם בא"ק הם חסרים. 
%break
וכל הפרצופים הזכרים דאצילות, יש להם בחינת תוך בנה"י שלהם, כי 
המה מקבלים מבחינה שכנגדם ממ"ה דא"ק. שיש לו הכרע של קו 
אמצעי בתוך דנה"י שלו. 
%break
גם תבין שמ"ה מסובב מן הב"ן, בסוד נקבה תסובב גבר, כי בפרטיותו 
דא"ק עצמו יצא מתחלה הב"ן, שהשלים ג"ר דנה"י. ומ"ה שבו, הוא 
ענף ותולדה דב"ן. וב"ן, נחשב לבחינת מקיף כלפי המ"ה מכח היותו 
עליון אליו, והעליון נבחן למקיף אל התחתון ממנו, כנודע.
%break