ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-א
%book תע"ס-א. חלק-ב. הסתכלות פנימית
%break
%H חלק שני
%H הסתכלות פנימית
%H עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים
%break
%H פרק א'
%break
מבאר: את עשר ספירות דעגולים. ובו ו' ענינים: 
%break
א. העגולים הם בחינת ג"ר. 
%break
ב. בספירות דעגולים כל החיצון יותר חשוב יותר. והפוכו בספירות 
דיושר, 
%break
שפנימי יותר חשוב יותר. 
%break
ג. ב' בחינות קבלה בכלים: א. דרך פנימיותם. ב. דרך חיצוניותם. 
%break
ד. אי אפשר שתתגלה הבחינה הד' אלא ע"י ג' הבחינות הקודמות לה 
וגורמות את גילויה. 
%break
ה. ד' הבחינות הן כד' קליפות שוכבות זו על זו בדופן כלי, שהשפע 
מתקבל בקליפה הפנימית. 
%break
ו. כל מסך עב יותר מעלה או"ח בקומה גבוהה יותר, והם ה' קומות.
%break
%H העגולים הם בחינת ג"ר.
%break
%letter א
א) הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בם הרב מעט מאד, וגם 
הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות, אולם להרחיב 
בהם הדיבור אי אפשר, משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות, שאסור 
לנו לעסוק בהם, 
%break
אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר אותם עכ"פ 
עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, 
דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי החכמה.
%break
%H בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר
%break
%letter ב
ב) ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל 
המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר, כלומר, שכל הפרצופין 
הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש 
בכל אחד בחי' ע"ס דעגולים וע"ס דיושר. 
%break
והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא 
המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון 
הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, 
%break
הוא המעולה ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא 
חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא 
העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, 
%break
שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא 
יותר גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה.
%break
%H בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב
%break
%letter ג
ג) והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח 
יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן 
ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך 
סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. 
%break
ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם 
האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. 
%break
ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם 
הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, 
שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. 
%break
הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר 
מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך 
מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. 
%break
אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות 
דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב.
%break
%H ב' דרכים בקבלת הכלי. א) דרך תוכיותו. ב) דרך חיצוניותו.
%break
%letter ד
ד) וכבר ידעת ענין הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שבה היה דבר 
הצמצום, שנתרחק האור מסביבות הנקודה ההיא ונעשה חלל ריקני. 
%break
(עי' לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה והנה בחינה) ונתבאר שם, שעל כן 
נקראת בשם נקודה אמצעית, להורות שאינה מקבלת דרך פנימיותה 
ותוכיותה, אלא רק דרך חיצוניותה מסביבתה, 
%break
כי על כן מקבלת האור בלי שיעור ומדה, משום שהמקבל מחיצוניותו 
אינו עושה גבול על האור עש"ה. 
%break
הרי, שיש לנו ב' בחינות קבלה, בכלים: הבחינה האחת היא המקבל 
בחיצוניותו, ובחינה ב' המקבל בפנימיותו. 
%break
והנה ודאי, שאין המדובר כאן במקום ושטח, שידמה לך על ידו 
חיצוניות ופנימיות, וא"כ, צריכים להבין היטב באילו פנימיות וחיצוניות 
אנו עוסקים כאן.
%break
%H ג' בחינות הראשונות הן רק גורמות לגילוי בחי"ד, והן עצמן אינן בני קבלה. כד' קליפות שבדופן כלי.
%break
%letter ה
ה) והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת "הרצון" שיש 
בנאצל. לקבל את שפעו מא"ס. (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה) גם ידעת 
שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו, 
%break
כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל 
שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה, 
%break
שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד 
בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. 
%break
וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ', ד"ה וטעם 
ע"ש) כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, 
מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, 
%break
על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, החל מהרצון 
להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו 
המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א, 
%break
ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו', עד לבחי"ד, השונה מצורתו 
של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' 
כלי, משא"כ ג' הבחינות הקודמות, 
%break
אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה, 
ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא 
משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל, אמנם בחי"ג שברצון, 
%break
נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד, ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ 
לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. 
%break
בדומה, לדופן כלי גשמי, הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע 
המקובל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, 
%break
וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם 
חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. 
%break
וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות 
הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר 
שתתגלה בחי"ד, זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל.
%break
%H פנימיות ועביות היינו הך. חיצוניות וזכות היינו הך.
%break
%letter ו
ו) והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, 
כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה 
שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, 
%break
להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי, והבחינות שקדמו לה כדי 
לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה 
יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. 
%break
וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, 
נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם, והרי מה שבחי"ד נחשבת 
לבחינה המקבלת השפע, אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר. 
%break
וחיצוניות וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך, וקרוב 
יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר 
מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות.
%break
%H קירוב וריחוק למאציל, משוער לפי יחס הקבלה שבנאצל.
%break
%letter ז
ז) וזה שכתב הרב בספירות העגולים, שכל החיצוני יותר הוא מעולה 
יותר וקרוב יותר אל המאציל, כי בחינת השורש שנקראת כתר היא 
זכה יותר מכולם, ונמצאת בקרבת הצורה אל א"ס ב"ה יותר מכולם, 
%break
שזה נקרא שהיא קרובה אל המאציל, וזה נקרא שהיא חיצונית 
מכולם, כלומר שרחוקה מאד מבחינת תוכיות ופנימיות, דהיינו 
מבחינת הקבלה כנ"ל. 
%break
ואחריה היא בחי"א, שהיא יותר פנימית מהכתר, כלומר יותר קרובה 
לבחינת הקבלה ממנה. 
%break
ובחי"ב יותר פנימית ממנה, דהיינו קרובה יותר לבחי"ד שהיא בחינת 
הקבלה עד שבחי"ד היא הפנימית האמיתית, דהיינו שהשפע מקובל 
בה, וע"כ צורתה רחוקה מהמאציל יותר מכולן כנ"ל.
%break
%H בע"ס דיושר מדת גדלו תלויה באו"ח העולה מעביות שבמסך, שהעב יותר, או"ח שלו גדול יותר.
%break
%letter ח
ח) אמנם בספירות דיושר, יש ענין של אור חוזר העולה מהזווג של 
המסך עם האור העליון (עי' ח"א לוה"ת במלה מסך), שמדת גדלו של 
או"ח זה נמדד בשיעור עביות, 
%break
שיש במסך המזדווג באור העליון שמסך היותר עב דהיינו בחי"ד נמצא 
מגלה קומה שלימה של עשר ספירות, שהיא עד הכתר, ואם אמנם 
שיעור העביות שבמסך פחות הוא בבחינה אחת, ואין בו אלא בחי"ג, 
%break
נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת 
חכמה, וחסר הכתר, ואם אין בו אלא העביות של בחי"ב, נמצא מגלה 
רק עשר ספירות שכל אחת מהם אין לה אלא קומת בינה, וחסרה 
כתר וחסרה החכמה. 
%break
ואם אין במסך אלא עביות דבחי"א, נמצא מגלה עשר ספירות שכל 
אחת מהן אין לה אלא קומת זעיר אנפין, ואם המסך זך ואין בו אפילו 
עביות דבחינה א', אז אינו מגלה שום קומה, רק בחינת מלכות בלבד. 
וטעם הדבר הזה יתבאר בחלק ג' בע"ה.
%break
%H פרק ב'
%break
מבאר: חמש ההבחנות העיקריות שבין חמשת עולמות א"ק ואבי"ע. 
ובו ו' ענינים: 
%break
א. ה' עולמות הנקראים א"ק ואבי"ע הנבחנים עפ"י ד' בחינות העביות 
שבמסך. 
%break
ב. אין העליון משפיע לתחתון אלא בדבר העב יותר. ואין תחתון מקבל 
מעליון אלא בדבר הזך יותר. 
%break
ג. הטעם להסתלקות האור מג' הבחינות שקודמות לבחינה ד', אחר שלא נצטמצמה אלא הבחינה הד'.
%break
ד. ביאור ענין זווג דהכאה. 
%break
ה. מה הוא אור חוזר העולה ממטה למעלה ע"י זווג דהכאה. 
%break
ו. האור החוזר העולה מזווג דהכאה נעשה כלי קבלה לאור העליון 
במקום הבחינה הד'.
%break
%H עיקר ההבחן בין ה' עולמות א"ק ואבי"ע, הוא ע"פ העביות שבמסך שבהם. שבא"ק הוא בחי"ד.
%break
%letter ט
ט) ותדע שה' העולמות א"ק ואבי"ע דיושר, הנה עיקר ההבחנה שבין 
העולמות הללו, הוא בשיעור עביות, שנמצא במסך של כלים שלהם, 
כי מסך שבכלים שבעולם אדם קדמון הוא עב מאד, 
%break
דהיינו עביות דבחי"ד, שאין עביות יתרה ממנה בכל העולמות, ולפיכך 
עשר הספירות שלו שלימות דהיינו שכל אחת מהן בקומת כתר הסמוך 
לא"ס ב"ה, 
%break
והוא העולם הראשון החשוב מכולם, המבריח מהקצה אל הקצה 
מא"ס ב"ה עד לעולם הזה. 
%break
ועל כן נבחן שעומד בפנימיות כל העולמות, כי כבר ידעת, שפנימיות 
ועביות היינו הך הם, וכיון שמסך שבכלים דאדם קדמון זה הוא בחי"ד, 
דהיינו עב מכולם, הרי הוא משום זה הפנימי מכולם.
%break
%H עולם האצילות הוא ממסך דבחי"ג, וע"כ הוא חיצוני לא"ק, שהוא בחי"ד.
%break
%letter י
י) ומסך שבכלים שבעולם האצילות, אינו עב כל כך כמו מסך שבעולם 
א"ק, כי עביות שבמסך דאצילות היא רק בחי"ג, 
%break
ולפיכך עשר הספירות דיושר דאצילות, אין קומת כל אחת יותר 
מקומת חכמה, והן חסרי כתר, ונבחנות ע"כ לשפלות בערך עשר 
הספירות בקומת כתר שבעולם אדם קדמון. 
%break
ונבחנים לחיצונים בערך ע"ס שבא"ק, כי עביות דבחי"ג היא חיצונית 
לעביות דבחי"ד, וזכות וחיצוניות היינו הך הם כנ"ל. וע"כ נעשה עולם 
האצילות לבוש, שפירושו חיצוניות המלביש לעולם הא"ק הפנימי 
ממנו.
%break
%H המסך דבריאה הוא מבחי"ב וע"כ הוא חיצוני לאצילות.
%break
%letter יא
יא) ומסך שבכלים דע"ס עולם הבריאה הוא עוד זך יותר מבעולם 
האצילות, ואין בו אלא עביות דבחי"ב, וע"כ אין קומתן של ע"ס הללו 
יתרה מקומת בינה, ועל כן נחשב עולם הבריאה חיצון יותר, 
%break
מעולם האצילות, ששם יש עביות דבחי"ג ועל כן הוא פנימי יותר 
מעולם הבריאה, שאינו אלא עביות דבחי"ב. וע"כ עולם הבריאה נבחן, 
לחיצון ולבוש על עולם האצילות.
%break
%H המסך דיצירה הוא מבחי"א, וע"כ הוא חיצוני לעולם הבריאה.
%break
%letter יב
יב) ומסך שבעולם היצירה, אין בו אלא עביות של בחי"א הקלושה 
ביותר, ולפיכך עשר הספירות שבעולם היצירה קומתן קצרה, 
%break
ואינן מגיעות אלא לקומת זעיר אנפין, וחסרות ג' ספירות ראשונות, 
שהן כתר חכמה בינה. 
%break
ועל כן עולם היצירה, הוא עוד יותר חיצוני מעולם הבריאה, כי שם 
ישנה עביות של בחי"ב, שהיא פנימית לעביות דבחי"א שבעולם 
היצירה כנ"ל, וע"כ נבחן עולם היצירה, לחיצון ולמלבוש על עולם 
הבריאה.
%break
%H המסך דעשיה הוא רק משורש העביות, וע"כ הוא חיצוני מכולם.
%break
%letter יג
יג) ועולם העשיה, הנה המסך שבעשר ספירות דיושר שבו, זך לגמרי 
בלי שום עביות כלל, ועל כן אין בו ענין הזווג עם האור העליון, המעלה 
אור חוזר. 
%break
ומתוך שאין בהם אור חוזר, אין בהם גם האור העליון, כי אין האור 
העליון נתפס בפרצוף בלי או"ח. 
%break
ולפיכך אין בעשר הספירות הללו, אלא קומת מלכות בלבד, וחסרות 
מט' ספירות ראשונות, שהן: כתר, חכמה, בינה, וזעיר אנפין (כולל שש 
ספירות חג"ת נה"י). 
%break
ומתוך, שמסך שבהן זך יותר מבכל העולמות הקודמים, ממילא 
נבחנים עם זה, שהמה חיצוניים מכולם. כי כבר ידעת שהזכות 
והחיצוניות היינו הך הם. כנ"ל. 
%break
וע"כ עולם היצירה, שבכלים שלו יש מסך דבחי"א על כל פנים, נחשב 
לעולם הפנימי כלפי עולם העשיה. ועולם העשיה, נבחן לחיצון וללבוש 
של עולם היצירה, ושל כל העולמות כולם, להיותו הזך יותר מכולם.
%break
%H ערך הפוך בין השפעת האור, לבין התלבשות האור.
%break
%letter יד
יד) ואין לתמוה, הרי הסברא נותנת שבכלים שהם זכים יותר, צריך 
להתלבש האור החשוב יותר, משום שהכלי הזך, קרובה צורתו ביותר 
אל האור, כנודע, ואיך אומרים כאן, שכל העב קומתו גבוהה ביותר. 
%break
אמנם צריכים לדעת, שענין התלבשות האור בכלים הוא ענין לעצמו, 
ודבר השפעת האור העליון לפרצוף הוא ענין לעצמו והמה רחוקים זה 
מזה, ולא עוד אלא שיש ביניהם, ערך הפוך מהקצה אל הקצה. 
%break
כי זה הכלל, שאין העליון משפיע אל התחתון אלא עם דבר העב יותר, 
ואין תחתון מקבל האור מעליון אלא בדבר הזך יותר. וצריכים להבין 
זה מאוד בהיותו מפתח חשוב בחכמה.
%break
%H הצמצום היה רק בבחי"ד בלבד.
%break
%letter טו
טו) ובכדי להבין זה, צריכים להבנה יתירה בענין צמצום וקו, כי ידעת 
שהצמצום היה רק בבחי"ד המכונה מלכות דא"ס ב"ה, או נקודה 
אמצעית. והטעם הוא פשוט, כי היות. 
%break
ופירושו של הצמצום הוא דבר העיכוב מלרצות לקבל, דהיינו שמעכב 
את עצמו מלקבל השפע מאור א"ס, 
%break
וא"כ אין הצמצום חל אלא על הכלי המקבל, וכיון שאין שם כלי קבלה 
אחר זולת בחי"ד בלבד, לכן אין הצמצום חל זולת על בחי"ד בלבד. 
%break
וכבר נתבאר לעיל שג' בחינות שקדמו לבחי"ד, אינן נחשבות כלל לכלי 
קבלה, אלא רק לגורמות, שעל ידי סבות השתלשלותן, מתגלה כלי 
הקבלה הזה, שהוא בחי"ד, ולכן אין הצמצום חל עליהן כלל, אלא על 
הנקודה האמצעית בלבדה, שהיא בחי"ד, כמבואר.
%break
%H האור כולו נסתלק, משום שלא היה כלי קבלה אחר חוץ מבחי"ד.
%break
%letter טז
טז) ולפיכך כיון שמיעטה את רצונה מבחי"ד, נסתלק האור מג' 
הבחינות הקודמות גם כן, משום שאין שם עוד כלי קבלה אחרים, 
%break
שיחזיקו בתוכם האור, ואפילו האורות השייכים לג' הבחינות 
הקודמות, מחויבים, ג"כ להתקבל בבחי"ד, 
%break
כי אין להן כלי קבלה בבחינתן עצמם, כמבואר, וע"כ כיון שהסתלקה 
מלקבל בבחינה ד' נעלם תיכף כל האור.
%break
%H באור הקו, לא היו אלא ג' הבחינות הראשונות.
%break
%letter יז
יז) והנה אחר הסתלקות האור מחמת הצמצום, חזרה והמשיכה אור 
מא"ס ב"ה בבחינת קו, שפירושו הוא שיעור קטן של האור, 
%break
שאין בו אלא ג' הבחינות הראשונות של הרצון לקבל, ואין שם בחי"ד, 
כמבואר לעיל. (ח"א פ"ב אות ב' ד"ה המשיך עש"ה) ולפי המבואר, 
שאין כלל בחינת כלי קבלה בג' בחינות הרצון הראשונות, 
%break
יש להקשות כאן, איך אפשר כאן שיתקבל אור בלי כלי קבלה, שהרי 
בג' הבחינות הללו, עדיין אין שם בחינת קבלה, ובחי"ד שהיא בלבדה 
כלי קבלה לפרצוף הרי איננה כאן בבחינת הקו.
%break
%H ביאור זווג דהכאה.
%break
%letter יח
יח) והענין הוא, כי היות וכל עיקר הצמצום, הוא רק מצד הנאצל, וכלל 
לא מצד המאציל, על כן אין האור העליון מקפיד כלל באותו צמצום, 
%break
שעשתה הנקודה האמצעית, ונבחן משום זה, שהאור העליון יורד גם 
לבחי"ד, אלא שבחי"ד מעכבת אותו על דרכו, שלא להופיע בתוכה, 
משום הצמצום הקודם השורה על בחי"ד, מטרם ביאת האור הזה. 
%break
וענין זה, מכונה בספרים, בשם "זווג דהכאה", היות והדבר דומה, 
לשני דברים, שהאחד רוצה לעבור ולפרוץ את הגדר והגבול שעשה 
השני, אמנם השני מזדקף לנגדו בכל תוקף, ומונע אותו מהשיג גבולו, 
שנמצא כל אחד מכה על גבולו של השני. 
%break
וכן נדמה לב' דברים קשים: כי טבע הנוזל, שמניח דבר אחר לכנוס 
ולהתערבב בתוכו, וכן דבר רך, מניח עכ"פ לדבר אחר לכנוס מעט 
ולדחקו על קליפתו העליונה במשהו, משא"כ ב' דברים קשים, 
%break
אין מניח האחד את חברו, שידחוק אותו מגבולו אפילו משהו, ולפיכך 
הדברים הקשים הפוגשים זה בזה, המה מכים זה על זה, שהפגישה 
בעצמה עושה בהם הכאה. 
%break
כן תבין ענין התפשטות האור העליון מא"ס ב"ה, שדרכו למלאות גם 
את בחי"ד דהיינו כמות שהיא בא"ס ב"ה, 
%break
וע"כ האור יורד באמת להתלבש בבחי"ד, אלא כח הצמצום של בחי"ד 
מעכב אותו, ואינו מניחו לירד לתוכה. 
%break
ועל כן מובנת הפגישה הזו של האור העליון עם כח הצמצום, בשם זווג 
דהכאה, כלומר, שכל אחד מהם, מפריע ומעכב על דרכו וחוקו של 
השני, כי אור א"ס חוקו למלאות בחי"ד ובחי"ד עצמה חוקה לדחות 
את האור העליון לא לקבלו, כמבואר.
%break
%H ביאור האור החוזר.
%break
%letter יט
יט) והנה מכח הפגישה וההכאה הנ"ל הנעשה בבחי"ד, נולד ויצא אור 
חדש, בדומה לאור השמש הפוגש על פני המראה, דהיינו על זכוכית 
הצבועה בצבע מעבר השני, 
%break
שמתוך שקוי השמש אינם יכולים לעבור דרך המראה, משום הצבע 
המשוח עליה מהעבר השני, הנה משום זה, חוזרים קוי השמש משם 
לאחוריהם, ומולידים שמה בהיקות אור. 
%break
כן מתוך, שהאור העליון נפגש בכח הצמצום שבבחי"ד המכונה 
"מסך", הנה נבחן, שהמסך הזה החזירהו אל שורשו. 
%break
אמנם, אין זה ענין של העלמה, אלא אדרבה, חזרת האור העליון 
מבחי"ד ולמעלה, היא נבחנת לאור חדש מיוחד, העולה על האור 
העליון ומלביש עליו, ומחזיק אותו בתוכו. והוא נבחן משום זה, כמו 
בחי' כלי המקבל את האור העליון.
%break
%H או"ח נעשה כלי קבלה. במקום בחי"ד.
%break
%letter כ
כ) ותדע, שבחינת הראש של כל פרצוף אין בה שום כלי קבלה 
אחרים, זולת האור החוזר האמור, כמו שיתבאר במקומו. 
%break
וכל כח הקבלה שבאור החוזר הזה, הוא, להיותו נולד ויוצא מבחינת 
ההכאה שנעשית בבחי"ד. כנ"ל, וכיון שתולדה דבחי"ד, על כן נעשית 
לבחינת קבלה כמותה. 
%break
וענין זה יתבאר על שלימותו בשיעור הג', כי שם מקומו.
%break
%H או"ח היה כלי הקבלה שבקו.
%break
%letter כא
כא) עתה תבין את מה שהקשינו לעיל, איך אפשר לאור העליון, 
שיתפשט רק בג' בחינות, בעת שאין עוד כלי קבלה בג' הבחינות 
הללו, ע"ש. 
%break
ומהמבואר, תבין היטב, שבחינת הקבלה לאותו האור, נובעת גם עתה 
רק מבחי"ד, אלא שבבחינת כלי הקבלה של האור החוזר העולה מזווג 
דהכאה שבבחי"ד, ואו"ח זה, הוא בחינת כלי קבלה, 
%break
הנמצא בקו הנמשך מא"ס ב"ה לתוך החלל והוא ממש כמו בחי"ד 
בעצמה, שהיא בחינת קבלה שבא"ס ב"ה. באפן, שעתה לאחר 
הצמצום, החסר בבחי"ד, האוה"ח הנולד על ידי המסך שבה, בא 
במקומה, והבן היטב.
%break
%H הכלים דע"ס דראש, אינם אלא שרשים לכלים.
%break
%letter כב
כב) והנה נתבאר היטב, אשר הגם שיש ד' בחינות ברצון לקבל, מ"מ 
אין כל הבחינות נחשבות לכלי קבלה. אלא רק בחי"ד בלבד. 
%break
גם נתבאר, שכלי הקבלה של הקו הזה, הנמשך מא"ס ב"ה לתוך 
החלל לאחר הצמצום, הוא בחינת האוה"ח העולה מהמסך שבבחי"ד, 
כי להיותו נולד מבחי"ד, נעשה על ידה מוכשר להיות כלי קבלה. 
%break
ויתבאר במקומו, שהאור החוזר הזה אינו נגמר לתפקיד הקבלה 
לגמרי, עד שמתפשט ג"כ ממסך ולמטה ממנו, שבאופן זה, מתפשט 
שוב המסך לד' מדרגות, עד לבחי"ד. 
%break
והם הכלים האמיתיים של הקו האמור. משא"כ ד' הבחינות 
הראשונות, שיצאו בכח זווג דהכאה ממסך ולמעלה עד השורש כנ"ל, 
%break
הן נחשבות רק לשרשי כלים, מטעם שכח המסך אינו יכול לעלות עם 
האור החוזר הזה ממקומו ולמעלה, וע"כ אין שם אלא בחינת אור 
בלבד בלי שום עביות המסך, ולכן אין אלו כלים אמיתיים, אלא רק 
שורש לכלים. 
%break
אלא אח"כ, כשהאור החוזר זה מתפשט למטה ממקום מסך, אז מוליך 
עמו עביות של המסך גם כן, ואז נעשה לבחינת כלים אמתיים ואכמ"ל.
%break
%H פרק ג'
%break
מבאר: העצמות והחומר שבכלים. ובו ב' ענינים: 
%break
א. ג' הבחנות שורשיות שבכלים: א. עצמות החומר שבהם. ב. כח 
הצמצום שבהם. ג. המסך שבהם. 
%break
ב. בעצמות החומר שבכלים יש ב' בחינות: א. מלכות דעליון שנעשתה 
חומר ראשון בתחתון. ב. האור הנמשך בתוך אותו חומר ראשון נבחן 
לבחינת התחתון עצמו.
%break
%H ביאור רחב לד' בחינות הרצון.
%break
%letter כג
כג) עתה נפתח לנו המבוא, להבין את מה שהקשינו לעיל על סדר 
ספירות דיושר, אשר בהן כל העב יותר הוא גבוה יותר ויותר חשוב, 
%break
שהוא ההיפך מהשכל, כי השכל נותן, שכל כלי הזך יותר מתלבש בו 
אור גבוה וחשוב יותר, והכלי העב מתלבש בו אור שפל ופחות, ע"ש. 
%break
ומהאמור תבין זאת, אלא שצריכים קודם להרחיב המובן, בדבר ד' 
בחינות הרצון, שהן הכלים של עשר הספירות הנקראות: חכמה, בינה, 
זעיר אנפין, ומלכות, ושורשן שנקרא כתר (וז"א לבדו כולל שש ספירות 
חג"ת נה"י) שצריכות ביאור רחב.
%break
%H ג' הבחנות: חומר הכלי. כח הצמצום שבכלי. המסך שבו.
%break
%letter כד
כד) ויש כאן בכלים הללו, ג' הבחנות שורשיות: הא' היא, עצמות 
החומר של הכלי. הב' כח הצמצום שבה, שפירושו הסתלקות מהרצון 
הגדול לקבל, מבחירתו ורצונו עצמו, ולא משום שליטת העליון עליו. 
%break
הג' היא בחינת המסך שבו, שפירושו הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, 
מכח שליטת העליון עליו, שהיא הסתלקות מהכרח, שלא מדעתו, 
ונבארם אחת לאחת.
%break
%H ד' המדרגות של הרצון לקבל, הן חומר הכלי.
%break
%letter כה
כה) והנה החומר של כל כלי, כבר ידעת שהוא ד' המדרגות זו למטה 
מזו, של הרצון לקבל, שהעליונה היא סבה וגורם, ליציאת התחתונה 
ממנה: שהשורש, הוא סבה לגילוי הרצון בשיעור של בחי"א. 
%break
ובחי"א היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ב. ובחי"ב היא סבה, לגילוי 
הרצון של בחי"ג. ובחי"ג היא סבה, לגילוי הרצון של בחי"ד. 
%break
וענין ההשתלשלות הזו, בהתחייבות האמורה של סבה ומסובב, כבר 
נתבאר היטב לעיל ח"א (באור פנימי פ"א אות נ' ד"ה וטעם עיין שם 
היטב כל ההמשך, 
%break
שחס אני להכפיל כל האריכות ההיא ללא צורך, אמנם תחזור היטב 
על הדברים המובאים שם כי אני סומך עליהם בהמשך הביאור שאני 
מוסיף כאן).
%break
%H ב' הבחנות בכל בחינה: מה שיש בו מעליונו, ומה שיש בו ממהותו עצמו.
%break
%letter כו
כו) אמנם יש לדייק, שיש ב' הבחנות בכל בחינה ובחינה, מד' 
הבחינות האלו: הא' היא שיעור החומר שהגיע לו מהסבה שלו. הב' 
היא שיעור החומר שבמהותו עצמו, המתפעל מהאור המתלבש בו. 
%break
ונודע, שבחינת הרצון שנמצא במדרגה, נקראת בשם המלכות של 
המדרגה. 
%break
ואפילו במקום, שאין הכר כלי נבחן שם, דהיינו בא"ס ב"ה, אנו מכנים 
ג"כ את הרצון הנמצא שם, בשם מלכות דא"ס ב"ה, כנודע בסוד הוא 
ושמו אחד, ש"שם" הוא כינוי לספירת המלכות, "ושמו" עולה 
בגימטריא "רצון".
%break
%H מלכות דכתר, ירדה ונעשתה לבחינת חומר בספירת החכמה.
%break
%letter כז
כז) ועתה נבאר את ב' ההבחנות, שיש להבחין בכל בחינה מד' 
הבחינות. והנה השורש של המדרגה, שה"ס הבחן של השראת אור 
א"ס עליה, נקרא כתר של אותה המדרגה. 
%break
ונודע שבאור העליון, אין שם רק בחינת הרצון להשפיע ולהיטיב 
לזולתו, דהיינו לכל המציאות שישנה בעולמות שברא, אמנם אין בו 
ח"ו מן "הרצון לקבל" ולא כלום. 
%break
כמ"ש זה היטב, באורך, בהסת"פ בחלק הראשון ע"ש. והנה המלכות 
דכתר, היא הסבה לבחי"א, שהרי מה שהוא רצון בעליון, נעשה חיוב 
והכרח אצל התחתון ממנו. 
%break
וע"כ הרצון להיטיב ולהשפיע, שהוא מלכות דכתר, נעשה לבחינת 
"רצון לקבל", אצל בחי"א שנק' חכמה. 
%break
ונבחן בזה, שהמלכות דכתר עצמה, ירדה ונתלבשה ונעשתה, רצון 
לקבל של בחי"א, דהיינו לחומר שלו ממש: כי הרצון שבבחי"א הוא 
החומר שבבחינה הזאת, והאור העליון שנקרא "חיה", מתלבש בחומר 
הזה. 
%break
וע"כ נבחן, שמלכות דכתר נעשתה לחומר הספירה שנק' חכמה. וזו 
היא ההבחנה הראשונה, שיש להבחין בחומר שבבחי"א.
%break
%H אחר גילוי אור החכמה, יצא הכלי דחכמה עצמה.
%break
%letter כח
כח) ההבחנה הב' היא, אחר שנתפשט האור העליון, שנקרא חיה, 
בתוך המלכות דכתר, שהיא חומר החכמה האמור, כי אז קיבלה 
המלכות דכתר, את בחינת החומר האמיתי של בחי"א, 
%break
כלומר, כי הגם, שהמלכות דכתר, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור 
העליון, נעשה בחינת רצון לקבל, וחומר ראשון של בחי"א, כאמור. 
%break
אמנם זה הספיק רק לבחינת שורש לבחי"א, דהיינו, כדי שהרצון לקבל 
הזה, ימשיך את האור העליון לתוכו, שאפשר לכנותו, כמו חומר ראשון 
לספירת החכמה, להיותו עוד בבחינת מאציל וכתר, 
%break
ואימתי יוצא מבחינת מאציל וכתר, לבחינת נאצל וחכמה, הנק' בחי"א, 
זהו, רק אחר שהרצון לקבל האמור, המשיך לתוכו את אור "החיה" 
המיוחס אליו, 
%break
ואז יצא מכלל מאציל, ונקרא נאצל או חכמה והבן זה היטב, ולא 
תחטיא את המטרה. 
%break
והרי נתבארו לך, ב' ההבחנות בחומר הכלי, שנק' חכמה: הא', מכונה 
מלכות דעליון, והיינו בטרם שמשכה האור שלה. והב', מכונה כלי 
חכמה עצמה, דהיינו מלכות דחכמה, כי הכלי נק' תמיד בשם מלכות.
%break
%H מלכות דחכמה נעשתה לחומר הא' לבינה. ועם יציאת אורה, יצא הכלי דבינה עצמה.
%break
%letter כט
כט) וכן תשכיל ג"כ בחומר של בחי"ב הנקראת בינה, שהסבה שלה, 
הוא הרצון הכלול בבחי"א, שנקרא חכמה, דהיינו רק מלכות דחכמה, 
כי הרצון שבמדרגה נקרא תמיד, כלי או מלכות של המדרגה כנ"ל. 
%break
ומלכות דחכמה הזו, נתלבשה ונעשתה חומר ראשון בספירת הבינה 
כדי שתמשיך את האור המיוחס לה. וזוהי ההבחנה הא', שבחומר 
בחי"ב הנקראת בינה. 
%break
ואח"כ, אחר שהמשיכה את האור המיוחס לה, שנקרא נשמה, אז יצא 
החומר שלה, מבחינת מלכות דחכמה שהיא בחי"א, וקבל צורת עצמו, 
דהיינו בחי"ב ממש שנקראת בינה.
%break
%H מלכות דבינה נעשתה לחומר הא' לז"א. ועם יציאת אורו נגלה הכלי דז"א עצמו.
%break
%letter ל
ל) ועל דרך זה תשכיל ג"כ, בחומר של בחי"ג הנקראת זעיר אנפין, 
שמלכות הבינה, היא הסבה שלו והיא שנעשתה לבחינת חומר ראשון 
לזעיר אנפין, שהוא בחינה ג', דהיינו, שימשיך את האור המיוחס לו 
שנק' רוח. 
%break
וההבחנה הב' היא, אחר שהמשיך וקבל את האור שלו, שאז יצא 
החומר שלו מבחינת מלכות דבינה, וקבל לבחינת מלכות דזעיר אנפין 
כנ"ל.
%break
%H מלכות דז"א הוא חומר הא' למלכות. ועם יציאת אורה נגלה כלי מלכות עצמה.
%break
%letter לא
לא) וכן הן, גם ב' ההבחנות, שבחומר של בחי"ד: שהמלכות דז"א היא 
הסבה שלה שנתלבשה והיתה לחומר ראשון דבחי"ד, שנקראת 
מלכות, עד שהספיקה לקבל אור הנפש המיוחס לה, 
%break
ואז יצאה המלכות דז"א מבחינת ז"א, ונעשתה לבחי"ד, דהיינו 
לבחינת מלכות דמלכות.
%break
%H כלי הקבלה האמורים הם לענין המשכה בלבד.
%break
%letter לב
לב) אמנם תבין, אע"פ שביארנו וקבענו בחינת קבלה, לכל בחינה 
ובחינה בפני עצמה, אין הכונה, אלא לענין המשכת האור, שכל בחינה 
מושכת לה, את האור המיוחס לה, 
%break
אבל כלי אמיתי, הראוי לכנותו בשם כלי קבלה לנאצל, הרי זאת דוקא 
בחי"ד, ולא ג' הבחינות הקודמות לה, כמבואר לעיל.
%break
%H פרק ד'
%break
מבאר: פירוש מדויק על ד' בחינות עביות על דרך ד' בחינות שבחז"ל 
(פסחים כה:). בחינה א': לא אפשר ולא קמכוין. בחינה ב': אפשר ולא 
קמכוין. בחינה ג': לא אפשר וקמכוין. בחינה ד': אפשר וקמכוין.
%break
%H ביאור ד' הבחינות שברצון, ע"פ ד' הבחינות שבאפשר וקא מכוין.
%break
%letter לג
לג) ובכדי ליתן בזה הסברה מדויקת ורחבה, אבאר לך את זה, עם 
דברי חז"ל (פסחים כ"ה ע"ב ע"ש) וז"ל, אתמר, הנאה הבאה לו לאדם 
בעל כרחו, 
%break
אביי אמר מותרת, ורבא אמר אסורה, אפשר וקא מכוין, לא אפשר 
וקא מכוין, כולי עלמא לא פליגי דאסור. לא אפשר ולא מכוין כולי עלמא 
לא פליגי דשרי, כי פליגי דאפשר ולא מכוין, ופירש"י ז"ל "אפשר". 
%break
אפשר לו ליבדל. "וקא מכוין" וקא מכוין להתקרב כדי להנות, כגון ריח 
של איסור, עיין שם.
%break
%H בחי"א היא, לא אפשר ולא קמכוין.
%break
%letter לד
לד) הנך מוצא בדבריהם, ד' בחינות, של קבלת הנאה: בחי"א היא 
"לא אפשר" לו להבדל "ולא קא מכוין" להתקרב ולהנות, 
%break
שבקבלת הנאה של איסור בדרך כזו, כולי עלמא לא פליגי דשרי, 
משום דלא חשוב קבלה ורצון, בשעה שאין לו עצה ובחירה שלא יקבל, 
וגם אין לו תשוקה להתקרב לאיסור, כדי להנות ממנו.
%break
%H בחי"ב היא, אפשר ולא קא מכוין.
%break
%letter לה
לה) בחי"ב היא "אפשר" לו להבדל, "ולא קא מכוין" להתקרב ולהנות. 
ובקבלת הנאה של איסור בדרך כזה, פליגי בה אביי ורבא, אביי סבר, 
אע"פ "שאפשר" דהיינו שיש לו עצה להתרחק ממנו, 
%break
ולא להנות מהאיסור, מ"מ מותר לו להתקרב ולהנות ממנו, משום 
"דלא קא מכוין", כלומר, משום שאין לו תשוקה בלבו להתקרב 
לאיסור, ע"כ אינו חשוב קבלה, אע"פ שמתקרב ונהנה מהאיסור. 
%break
ורבא אמר, כיון שאפשר לו, שלא להתקרב ולהנות מהאיסור, ע"כ 
אסור לו להתקרב ולהנות, אע"פ שאין לו תשוקה להתקרב לאיסור 
ולהנות.
%break
%H בחי"ג היא, לא אפשר וקא מכוין
%break
%letter לו
לו) בחי"ג היא "לא אפשר וקא מכוין" דהיינו "דלא אפשר" לו, להבדל 
ולהתרחק מן האיסור שלא יהנה ממנו, "וקא מכוין", הוא שיש לו 
תשוקה להנות מהאיסור. 
%break
וקבלת הנאה של איסור באופן כזה, כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי 
אע"פ שאי אפשר לו, ואין לו שום עצה, להבדל מהאיסור ולא להנות, 
מ"מ, כיון שיש לו תשוקה בלבו, להנות ולהתקרב, 
%break
הרי התשוקה הזו, נחשבת לו לקבלת הנאה, מדבר האסור בהנאה, 
והוא חוטא. ואיכא דאמרי, שגם בזה סבר אביי שמותר, ע"ש.
%break
%H בחי"ד היא, אפשר וקא מכוין.
%break
%letter לז
לז) בחי"ד היא "אפשר וקא מכוין", דהיינו, ש"אפשר" לו להבדל 
ולהתרחק מן האיסור, ולא להנות ממנו, וגם "קא מכוין", שגם יש לו 
תשוקה להתקרב ולהנות מאיסור וכאן, כולי עלמא לא פליגי דאסור, 
%break
להיותו קבלת הנאה של האיסור, באופן הגס ביותר, כי חושק להנות, 
וגם אפשר לו להבדל ואינו עושה כן, לפיכך, הוא גדלות הרצון לקבל 
בבחינתו הסופית, 
%break
שהוא אסור לדברי הכל, ואפילו אליבא דאיכא דאמרי אליבא דאביי 
שהתירו בבחי"ג, מודים כאן שאסור, ע"ש בגמרא.
%break
%letter לח
לח) והנה מצאנו מתוך דבריהם ז"ל הנ"ל, את הלשון המדויקת, 
להגדיר בה כל בחינה ובחינה מד' הבחינות של "הרצון לקבל", באופן 
שיהיה קולע אל השערה, ולא יחטיא את המטרה הרצויה, 
%break
כי נתנו לנו ד' מדרגות זו למטה מזו, בחטא של איסור הנאה, התלוי 
ב"רצון לקבל" של החוטא. 
%break
ובג' מדרגות ראשונות, שהן: לא אפשר ולא קא מכוין, ואפשר ולא 
קמכוין, ולא אפשר וקא מכוין, אין האיסור הנאה מוסכם לדברי הכל, 
אלא רק בבחי"ד בלבד. כמבואר.
%break
%letter לט
לט) ואנו רואים, שחז"ל הרכיבו ב' דברים זה בזה, שהם דבר 
"האפשרות" להבדל ולא לקבל ההנאה ודבר "ההשתוקקות" והמשכת 
לבו לרצות אותה ההנאה, שמצירוף שתים אלו, יצאו להם ארבע 
הבחינות. 
%break
ועתה נקבל הדברים האלו, ונדעם לעניננו בעולמות העליונים, שהם 
השורשים, לכל מיני הרצונות שישנם במציאות, ומתחתון ילמד העליון.
%break
%H כשנתגלה הרצון לקבל במלכות דכתר, יצאה מכתר ונעשתה לבחי"א.
%break
%letter מ
מ) והנה בחי"א שנקראת חכמה, וגם חיה יש להבחין בה ב' הבחנות 
(כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ז). 
%break
הבחן א', הוא החומר הראשון שלה, וכבר ידעת (עי' היטב לעיל 
הסת"פ ח"ב אות כ"ג ד"ה ועתה), שהוא בחינת מלכות דעליון שלה, 
דהיינו מלכות דכתר, שקיבלה את צורת רצון לקבל, שבחידוש הצורה 
הזאת, קיבלה מלכות דכתר שם חדש, שהוא בחי"א. 
%break
וכבר ידעת, שבשעה שהרוחני קונה לו צורה חדשה היא נבדלת 
לשליטה בפ"ע, כן המלכות דכתר, שהיא הרצון להשפיע שישנו 
במאציל, כשנולד בו כביכול הרצון להאציל, 
%break
הרי ודאי, שאינו צריך לכלי מעשה ח"ו אלא הרצון שלו תיכף יצא אל 
הפועל, דהיינו, שקיבלה הצורה של "הרצון לקבל" שהוא חומר ראשון 
של הנאצל כנ"ל, והוא הנקרא בחינה א'.
%break
%H יציאת המלכות דכתר לבחי"א, דומה כמדליק נר מנר, שאין הראשון חסר.
%break
%letter מא
מא) וזכור כאן, שאין העדר ברוחני, ומה שנאמר, שמלכות דכתר 
קבלה צורה דבחי"א, אין הכונה שמלכות דכתר, ח"ו נעדרה ונחסרה 
מהכתר, אלא שהמלכות דכתר נשארה במעלתה הא' בלי שינוי, 
%break
שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר ואותה המלכות דכתר 
שקבלה את בחינה א', לא חסרה בזה כלום מהכתר, אלא רק, 
שנוספה בחינה חדשה, 
%break
כלומר, מלכות דכתר נשארה במקומה על כל שלימותה ומעלתה 
כמקודם, אלא, שנוספה עוד בחינה של מלכות דכתר, דהיינו, בחינת 
המלכות שקיבלה את בחי"א ונעשתה לחומר ראשון בספירת החכמה, 
וזכור זה לכל ההמשך ולא תתבלבל.
%break
%H אחר שהחומר הא' קבל האור, נגלה הכלי של חכמה עצמה.
%break
%letter מב
מב) הבחן ב', הוא החומר של הכלי ההוא אחר שקיבל האור שלו, כי 
אז נשלם הכלי ונקרא "חכמה", 
%break
כלומר, כי בטרם שקיבלה את האור שלה נקראת על שם הבחינה 
שלה לבד, דהיינו בחי"א, ואינה עדיין בחי' כלי חכמה, אלא מלכות 
דכתר. 
%break
ואפשר לדמות זה, כמו עובר במעי אמו, שאינו עולה בשמו, בטרם 
שנולד וקיבל אור וחיות השייכים לו. 
%break
כן החומר הראשון, בטרם שקיבל האור שלו, אינו עולה עוד בשם 
חכמה, אלא נכלל עוד במלכות דכתר, אלא אח"כ, 
%break
כשהחומר המשיך האור שלו שנקרא "חיה", אז קונה הכלי את שמו 
המיוחד לו, דהיינו "חכמה" (עיין היטב לעיל אות כ"ז ד"ה ועתה). 
%break
וב' הבחנות אלו, יש להבין בכל ספירה וספירה, שהן: הכלי בטרם 
שקבל האור, שנבחן עוד על השם העליון. והכלי אחר שקבל את 
האור, כי אז הוא נחשב בבחינתו עצמו.
%break
%H מצד החומר הא', נבחנת החכמה ללא אפשר. ומצד שהיא מלאה אור, נבחנת ללא קמכוין.
%break
%letter מג
מג) עתה תבין, שבחי"א שהיא חכמה, נבחנת לבחינת "לא אפשר ולא 
קא מכוין": כי מצד החומר הראשון שלה, שהוא מלכות דכתר, שקבלה 
את חידוש הצורה דבחי"א, בעת אשר ספירת החכמה, עדיין לא 
עלתה בשם לפני עצמה. 
%break
כנ"ל, הרי ודאי גילוי הרצון לקבל הזה, נבחן ל"לא אפשר", כלפי 
ספירת החכמה גופה. 
%break
וגם מצד המלכות דכתר, נחשבת "לא אפשר" כי אי אפשר לה להאציל 
את החכמה, בלי שיהיה לחכמה, בחינת "רצון לקבל", 
%break
כי קבלת השפע בלי רצון לקבל אותו, הרי היא כפיה וטורח, בהיפך 
מכונת המאציל, שהיא להיטיב ולהנות, כנודע. 
%break
וגם נבחנת אל "לא קא מכוין", שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות 
לקבלת האור. כי כבר ידעת, שאין שלימות ברצון בטרם שנתגלתה בו 
השתוקקות והמשכה אל האור (כנ"ל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה 
עש"ה). 
%break
גם נתבאר שם היטב, שאין ענין ההשתוקקות מתגלה, רק בעת שאין 
האור והשפע בכלי, כי אז יתכן, שתשתוקק אחריו, אבל זה אינו יכול 
להתגלות בעוד שהכלי מלא מהאור שלה, עי' שם היטב. 
%break
ולפיכך, כיון שכלי דחכמה האמור, הוא מלא באור שלו, אין בו עוד 
ההשתוקקות אל השפע, וע"כ נחשבת חכמה ל"לא קא מכוין", 
שפירושו, שאין לה המשכה והשתוקקות אחר השפע, כמבואר.
%break
%H התגברות הרצון שבבינה, נבחנת לאפשר. ומצד שבא לה זה מהחומר הא', נבחנת, ללא קא מכוין.
%break
%letter מד
מד) ובחי"ב שהיא בינה, נבחנת אל בחי' "אפשר ולא קא מכוין": כי 
מצד החומר הראשון שלה (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ט ד"ה וכן 
עש"ה), שהוא מלכות דעליון שלה, דהיינו מלכות דחכמה, 
%break
שקיבלה בתוכה את חידוש הצורה דבחי"ב, דהיינו על ידי ההתגברות 
שעשתה (כמ"ש היטב לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם עש"ה) הרי 
התגברות הרצון הזה, נבחן לבחינת "אפשר", 
%break
כלומר, שהיה אפשר לה, שלא לעורר את התגברות הרצון הזה. 
ונבחנת ג"כ, לבחינת לא קא מכוין, משום דמלכות דחכמה הוא, והוא 
מלא מהאור שלה, וע"כ, אין התשוקה נגלית בה, כנ"ל, 
%break
ותבין, שכל תוספות גילוי הרצון, שנעשו בבחי"ב יותר על בחי"א, הוא 
רק בחינת ה"אפשר", דהיינו התגברות הרצון שעשתה, שזהו מכח 
הנאצל עצמו (ע"ש לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה).
%break
%H אור החכמה מספיק, ולא היתה מוכרחת להתגבר ולהמשיך חסדים.
%break
%letter מה
מה) ואין להקשות, הרי גם מלכות דכתר שנעשתה לבחינה א' 
בספירת החכמה, היתה לה ג"כ אותה האפשרות שלא לקבל בחינת 
חידוש דהרצון לקבל, ולמה נבחנת בחי"א ב"לא אפשר". 
%break
אמנם יש כאן הפרש גדול כי המלכות דכתר, לא היתה לה אפשרות, 
להאציל את הנאצל בלי שיהיה לו "הרצון לקבל", כמ"ש לעיל, משא"כ 
מלכות דחכמה, שהיא בחינת הנאצל גופיה, 
%break
היתה יכולה להסתפק לגמרי בבחינת הרצון לקבל שלה, בלי 
להתעורר ברצון להשפיע שהוא בחי"ב, ולהמשיך אור דחסדים משום 
דאור החיה מספיק לגמרי בשביל הנאצל, ואינו צריך עוד לשום הוספה 
כל שהיא.
%break
%H ז"א נבחן ללא אפשר, משום שאור החכמה היה חסר לו.
%break
%letter מו
מו) ובחי"ג, שהיא זעיר אנפין, נבחן ל"לא אפשר וקא מכוין". "לא 
אפשר" הוא, מטעם דאחר שהבחי' הב' נתעוררה והמשיכה האור 
דחסדים נעשה בזה בחינת עיכוב, על אור החכמה שבנאצל, 
%break
כי בחינת הרצון להשפיע הוא הפוך מבחי"א, שהיא רצון לקבל, ששם 
אור החכמה. וכיון שאור החכמה הוא עיקר החיות של הפרצוף, דע"כ 
מכונה האור הזה, בשם חיה, כנ"ל, לפיכך חזרה המלכות דבינה, 
%break
והמשיכה הארת אור החכמה לתוך אור החסדים שלה, וכשמלכות 
הבינה המשיכה ועשתה חידוש צורה זאת, יצאה מבחינה ב' ונעשתה 
לבחינה ג' (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות ל' ד"ה ועל עש"ה), שנקרא זעיר 
אנפין.
%break
%H ז"א נבחן לקא מכוין, משום שהיתה לו השתוקקות לחכמה.
%break
%letter מז
מז) ובהמשכה זו, שהיא בחי"ג, יש עלינו להבחין שני דברים: הא' הוא 
"דלא אפשר", דהיינו, שאין לה עצה אחרת, מחמת שאור החיה היה 
חסר בנאצל. 
%break
והב' הוא, דקא מכוין" כי יש כאן השתוקקות, אחר הארת החכמה 
שהמשיכה, מחמת שהמשיכה אותו, בעת שהיתה ריקנית ממנו, כי 
בחי"ב היתה מכסה על אור החכמה כנ"ל, 
%break
ויש בה רק אור דחסדים בלי חכמה, לכן המלכות שלה, שהמשיכה 
הארת החכמה, הנה המשיכה זאת בבחינת השתוקקות, שנקראת 
"קא מכוין" כנ"ל. וע"כ נקראת בחינת ז"א, "לא אפשר וקא מכוין", 
כמבואר.
%break
%H המלכות נבחנת לאפשר, משום שהיה לה להסתפק בחכמה שבז"א. ולקא מכוין, משום שהיתה לה השתוקקות.
%break
%letter מח
מח) ובחי"ד שהיא המלכות, נבחנת ל"אפשר וקא מכוין": אפשר הוא, 
מטעם שכבר ישנה הארת חכמה בז"א, דהיינו בבחי"ג כנ"ל, והמלכות 
דז"א, אינה מוכרחה לעשות ההתגברות הזאת מחדש, כדי להמשיך 
אור החכמה, בשיעור יותר גדול מבחי"ג. 
%break
וקמכוין הוא, מפני שההתגברות הזו, אחר אור החכמה, עשתה 
בבחינת השתוקקות, דהיינו בשעה שלא היה לה אור החכמה, שאז 
מתגלה התשוקה, כנ"ל.
%break
%H הפרש בין אור החכמה להארת החכמה.
%break
%letter מט
מט) ואין להקשות כאן, הרי בבחינה ג' יש הארת חכמה, כנ"ל, דעל כן 
נקראת בחינה ד' בבחינת "אפשר" וא"כ איך מתגלה בבחי"ד התשוקה 
לאור החכמה, אמנם תבין מאד כי יש הפרש גדול, בין הארת החכמה 
לבין אור החכמה. 
%break
כי הארת החכמה, משמעותה, שעצמות המדרגה היא אור דחסדים, 
אלא שמקבלת הארה מאור החכמה, משא"כ אור החכמה, הרי כל 
עצמותו של האור כולו חכמה, ולא כלל חסדים. 
%break
והנה לבחינת חיותה של המדרגה, מספיקה ג"כ הארת החכמה כמו 
שיש בבחי"ג שהיא ז"א, וע"כ המלכות דז"א, שהתגברה ברצונה 
להמשיך אור החכמה, לא היתה מוכרחה לזה, 
%break
אלא שהיתה בחינת השתוקקות בה אחר עצמות אור החכמה, הנעלה 
הרבה על בחינת הארת החכמה שבבחי"ג. כי כלפי אור החכמה 
האמור, נבחנת שהיא ריקנית מהאור הזה, ויתכן ע"כ שתתגלה אחריה 
התשוקה, כמבואר.
%break
%H בחי"ד בלבד נחשבת לכלי קבלה משום שהיא בחינת אפשר וקא מכוין.
%break
%letter נ
נ) והנה נתבאר שלא כל הרצונות נחשבים לכלי קבלה, אלא רק בחי"ד 
בלבד, כי אין הרצון נחשב לבחינת קבלה, זולת בב' התנאים "אפשר" 
ו"קמכוין", דהיינו: שלא יהיה מוכרח לקבלה, ושתתגלה בו 
"השתוקקות לקבל". 
%break
לאפוקי בחי"ג, אע"פ שיש שם השתוקקות לקבל, דהיינו "דקא מכוין", 
מ"מ כיון דמוכרח לקבל, שהוא חיותו המוכרחה כנ"ל, ע"כ אינו נחשב 
לכלי קבלה. 
%break
ולאפוקי בחי"ב, שאע"פ שאינה מוכרחת לקבל, מ"מ כיון דאין שם 
השתוקקות, אינה נחשבת לכלי קבלה ואין צריך לומר בחי"א, שאין בה 
לא זה ולא זה, כי היא מוכרחת לקבל האור שלה שהוא חיותה, וגם 
אין בה השתוקקות, ע"כ ודאי הוא רצון קלוש לגמרי.
%break
%H פרק ה'
%break
מבאר: את הצמצום והמסך. ובו ד' ענינים: 
%break
א. הצמצום היה בהשואה אחת מכל הצדדים. 
%break
ב. דבר המסך, כיון שכל המשכת אור היא בבחינה ד' צריכים כח 
מעכב שלא יתפשט האור גם לבחינה ד', וכח זה נקרא מסך. 
%break
ג. ב' בחינות במלכות: א. שמצומצמת לא לקבל לתוכה אור מרצונה 
עצמה. וזה נוהג בעגולים. ב. שמצומצמת מחמת כח מעכב עליה, 
דהיינו מסך. וזה נוהג בספירות דיושר. 
%break
ד. האור העליון הוא במנוחה מוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר אפילו רגע. 
ומתי שהנאצל משתוקק הוא ממשיך אליו האור.
%break
%H הפרש שבין צמצום לבין מסך.
%break
%letter נא
נא) ואחר שכבר ידענו היטב, את ד' המדרגות שברצון לקבל זו למטה 
מזו, בשיעורן המדויק, נבאר עתה, את דבר הצמצום והמסך, וההפרש 
שביניהם. 
%break
והנה הצמצום כבר נתבאר היטב בחלק הא', גם באו"פ כאן, ואין 
להכפיל הדברים. והעיקר מה שצריך לעניננו, הוא ענין ההשואה 
שהיתה שם (עי' לעיל באו"פ ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום וד"ה 
עגול), עי' שם היטב.
%break
%H ד' הבחינות קבלו בצמצום, ענין סבה ומסובב.
%break
%letter נב
נב) ונתבאר שם. לפי שאור א"ס שוה בהשואה גמורה, הוכרח ג"כ 
שיצמצם עצמו בהשואה אחת מכל הבחינות, כלומר, שכל ד' הבחינות 
שנצטמצמו הן שוות במעלה אחת, 
%break
בלי הבחן זכות ועביות העושים לד' מדרגות זו שפלה מזו, עד בחי"ד, 
העבה מכולן והשפלה מכולן, אלא שהן בהשואה אחת. 
%break
וכל מה שנתוסף בצמצום, להבחין בה יותר מבא"ס ב"ה, הוא רק, ענין 
ד' הבחינות, מבחינת מה שהן מסובבות ומשתלשלות זו מזו, על דרך 
סבה ומסובב: שבחי"א היא סבה וגורם לגילוי בחי"ב, 
%break
ובחי"ב סבה לבחי"ג, ובחי"ג סבה לבחי"ד, אלא הן בהשואה א' 
מבחינת זכות ובמעלה כנ"ל.
%break
%H סבה ומסובב שבד' בחינות, לא היו בא"ס.
%break
%letter נג
נג) וענין סבה ומסובב זה, שמחלק אותן על כל פנים לארבע בחינות, 
לא היה נגלה בא"ס ב"ה קודם הצמצום, כי שם, אפילו בחינת כללות 
הכלי אינה ניכרת, אלא כולו אור, כמ"ש בחלק א', 
%break
אלא אחר שנסתלק אור א"ס מאותן הבחינות, אז הוכרו הבחינות הללו 
ונגלה הדבר, שיש עתה להבחין: את האור בפ"ע, דהיינו, בבחינת מה, 
שהיה בהן מקודם הצמצום, וד' הבחינות בפני עצמן, 
%break
נשארו ריקות מאור, כי אחר הצמצום נגלה, שאין הבחינות הללו דבר 
אחד עם אור א"ס ב"ה, כמו שהיה נראה מטרם הצמצום. וזה הוא 
כדוגמת הנר הכלול באבוקה, שאינו ניכר, וכשהפרישו אותו מהאבוקה, 
אז הוא ניכר לכל, והבן היטב.
%break
%letter נד
נד) ולכאורה יש להקשות, אחר שעיקר הצמצום לא היה אלא בבחי"ד, 
הרי נגלה, שאין הבחינה ההיא ראויה לקבלת האור, 
%break
אמנם ג' הבחינות הראשונות, שלא היה עליהן הצמצום נגלה שהמה 
ראויות לקבלת האור, וא"כ הרי יצא לנו מזה, הבחן של מעלה 
וחשיבות זו על זו, דהיינו שבחי"ד שפלה היא, מג' הבחינות 
הראשונות.
%break
%H הצמצום לא היה מחמת פחיתות בחי"ד, אלא מחמת קישוט בלבד.
%break
%letter נה
נה) אמנם הענין הוא, כי הצמצום של האור מבחי"ד, לא היה מחמת 
הפחיתות שבה ח"ו, כי עדיין עוסקים במלכות דא"ס ב"ה, ששמה 
היתה הבחי"ד, בבחינת אור א"ס ב"ה עצמו, 
%break
ואיך אפשר אפילו להרהר, שהצמצום היה מחמת פחיתות בחינה ד', 
אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא, שחשקה המלכות הזאת, 
לבחינת דבקות, בעילוי האפשרי ביותר, 
%break
להדבק כולה במאציל, שהוא ענין השואת הצורה ביותר אל המאציל 
(כמ"ש לעיל ח"א פ"א אות צ' ד"ה הצמצום עש"ה), וע"כ לא נפלה 
מעלתה של הבחי"ד, גם לאחר הצמצום.
%break
%H המשכת הקו היתה תחילה בבחי"ד, וע"כ היה צריך כח מעכב על בחי"ד, שלא יכנס בה האור.
%break
%letter נו
נו) עתה נבאר ענין מסך שנעשה על בחי"ד, שהיא מלכות, כי בעת 
שעולם הצמצום דהיינו מלכות דא"ס ב"ה שנתלבשה שם כנודע דכל 
מדרגה מתחלת ממלכות דעליון שלה הנעשה לבחינת חומר ראשון 
שלה (כנ"ל אות כ"ז), 
%break
והנה כשהמלכות הזאת המצומצמת, חזרה והמשיכה אור עליון על ג' 
בחינות בלבד, הנה ההמשכה הזאת היתה בהכרח, עם ההשתוקקות 
שבבחי"ד שבה, כי ג' הבחינות הראשונות, 
%break
אינן כלל כלי קבלה והמשכה כל עיקר. ולפיכך הכרח הוא, שהמשיכה 
האור העליון מתחילה, אל כל ד' הבחינות, דהיינו אפילו אל בחי"ד 
שלה, אלא כדי שלא יגיע האור לבחי"ד, הוכרחה להוסיף כח חדש, 
לעכב את האור שלא יתפשט לבחי"ד.
%break
%H כח המעכב שנתוסף על בחי"ד, נקרא מסך.
%break
%letter נז
נז) וזה הכח החדש שהוסיפה, נקרא בשם "מסך", שהמסך הזה הוא 
הגורם השורשי, בדבר המשכת אור הקו על ג' הבחינות: כי הצמצום 
שעשתה, דהיינו שסילקה את רצונה מלקבל בבחי"ד, 
%break
היה מספיק רק להסתלקות האור העליון ממנה בלבד, אמנם אח"כ 
שחזרה והמשיכה את האור, הנה הוכרחה לעורר שוב את בחי"ד 
שלה, כדי להמשיך את ההמשכה החדשה, 
%break
וא"כ לולא עשתה כח חדש כלפי התפשטות האור, היה שוב האור 
מגיע גם אל בחי"ד, הרי שעיקר הגורם להמשכת אור הקו על ג' 
הבחינות, הוא רק, כח "המסך", שעשתה מחדש כלפי האור. 
%break
והבן היטב את ב' הבחינות הללו דהיינו הצמצום, והמסך, שהם 
היסודות לכל ההמשך שבחכמה הזאת.
%break
%H הצמצום היה מדעתה. המסך דוחק האור בכח שליטה שלא מדעתה.
%break
%letter נח
נח) והבן ההפרש, בין דבר הצמצום שעשתה המלכות דא"ס, שהיא 
בחינת הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מרצונה ובחירתה להשואת 
הצורה ביותר למאציל, ובין דבר המסך, שהוא בחינת כח העיכוב, 
בשליטה והכרח, שלא יגיע האור לבחינה ד'.
%break
%letter נט
נט) וטעם הדבר הוא, כי אע"פ, שהן הצמצום והן המסך, נעשו על ידי 
מלכות דאין סוף ב"ה, כנ"ל. 
%break
אמנם כבר ידעת, שבשעה שהרוחני קונה צורה חדשה, נוספת על 
צורתו, נבחן עי"ז לשני רוחנים, ולב' בחינות, הרחוקות זו מזו לפי מדת 
גודל שיעור שינוי הצורה, שיש בין ב' הצורות הללו. 
%break
כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה על ידי גרזן, ונרחקים זה מזה על 
ידי מקום ושטח, כן הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה, 
ומתרחקים זה מזה לפי מדת גדלו של השינוי, שנמצא בין צורה 
לצורה, אם פחות ואם יותר.
%break
%H המסך הוא תולדה של המלכות המצומצמת. מה שהוא רצון בעליון הוא כח בתחתון.
%break
%letter ס
ס) ולפיכך, אחר שהמלכות הנ"ל, עשתה המשכה לאור הקו על ג' 
בחינות, נבחנת המשכה זו לצורה חדשה, שנתוספה על צורת 
הצמצום. 
%break
באופן, שיש עתה שתי בחינות במלכות הנ"ל: הא' היא המלכות 
המצומצמת, שהיא הצורה הא' שנעשתה במלכות דא"ס ב"ה, וקבלה 
הצורה החדשה שנקראת "מלכות מצומצמת". 
%break
ואח"כ, כשהמלכות הזו, עשתה המשכה אחר האור של ג' הבחינות, 
נולדה ויצאה צורה חדשה, שנקראת "מסך" כלפי האור שלא יופיע בה 
בבחי"ד. 
%break
ונודע שכל רצון שיש בעליון, נעשה שליטה אצל הענף היוצא ממנו, 
ולפי שהמסך הוא ענף ותולדה מהמלכות המצומצמת. 
%break
לכן, אע"פ שהמלכות צמצמה עצמה מרצונה ודעתה, בלי שום שליטה 
על ידי העליון ממנה, עם כל זה, התולדה הנמשכת ממנה, דהיינו 
המסך, כבר הצמצום רוכב עליו בשליטה גמורה להיותו מדרגה שניה 
לעולם הצמצום כנ"ל.
%break
%H ההפרש מעגולים ליושר, הוא, במסך שנתחדש בע"ס דיושר.
%break
%letter סא
סא) המתבאר מהנ"ל, שיש ב' בחינות מלכות: האחת היא "מלכות 
מצומצמת" והשניה היא, מלכות שיש בה מסך. ותדע, שזהו כל 
ההפרש בין ספירות דעגולים לספירות דיושר, שנקראות קו. 
%break
כי בעשר הספירות דעגולים, הנה המלכות שבהן מבחי' המלכות 
המצומצמת, שאין שם מסך כנ"ל, ובעשר ספירות דיושר, הנה 
המלכות שבהן מתוקנת במסך הנ"ל. כמ"ש להלן.
%break
%H הטעם שהאור מכה ורוצה להכנס לבחי"ד, הוא מפני שהנאצל המשיכו כן.
%break
%letter סב
סב) עתה תבין היטב, את ענין האור החוזר, העולה ע"י זווג דהכאה 
מפגישת האור העליון במסך שעל בחי"ד, שהתחלנו לבארו לעיל (אות 
י"ח ד"ה והענין). 
%break
ותבין, מה שאמרנו שם, שהאור העליון אינו מקפיד על הצמצום 
שעשה הנאצל, והוא יורד להתפשט גם בבחי"ד, עש"ה, הנה הטעם 
הוא, מפני שהנאצל בעצמו ממשיכו בהכרח מתחילה כן, 
%break
כי כבר נתבאר (לעיל ח"א פ"ב או"פ אות ב') שהאור העליון, הוא 
תמיד במצב המנוחה המוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו 
רגע, כי אינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, וכל עניני התפשטות 
האור העליון האמורים, הכונה היא על ההמשכה מצד הנאצל, 
%break
אשר מקבל מהאור העליון, כפי הכנת הרצון לקבל, דהיינו 
ההשתוקקות שבו. כמו שנתבאר לעיל (הסת"פ ח"ב אות נ' ד"ה 
והנה).
%break
%H המשכת הנאצל אנו מכנים התפשטות האור העליון.
%break
%letter סג
סג) ובאותו רגע שהנאצל משתוקק לקבל מהאור העליון, מיד שואב 
אליו את האור העליון. 
%break
בדומה למדליק נר מנר ואין הראשון חסר, כן בשעה שהנאצל ממשיך 
אליו האור העליון אין אור העליון חסר כלום מחמת אותו החלק 
שהמשיך הנאצל לתוכו, 
%break
וכן אין לו שום התפעלות או התפשטות מחמת המשכתו של הנאצל, 
אלא, כדי לשבר את האזן, אנו מכנים את המשכת הנאצל, בשם 
התפשטות האור העליון. 
%break
וזכור זאת לכל המקומות, כי אנו מדברים תמיד, בלשון התפשטות 
האור העליון, והכונה היא, על המשכתו של הנאצל גופו, על ידי 
השתוקקותו עצמו בלבד.
%break
%H חלק האור שהיה צריך להכנס לבחי"ד, ונדחה ממנה, הוא נעשה או"ח.
%break
%letter סד
סד) ולפיכך, אחר הצמצום, שהמלכות דא"ס ב"ה חזרה והמשיכה 
האור העליון, הנה כיון שהמשיכה אותו ע"י ההשתוקקות שבבחי"ד 
שלה, כנ"ל, הנה נמשך לה האור העליון גם אל בחי"ד, 
%break
אלא מכח המסך שעשתה, לעכב את האור שלא יתפשט אל בחי"ד, 
הנה חזר אותו חלק האור לאחוריו, שבזה קיימה את רצונה 
שמתחילה, שיגיע לה האור רק בג' בחינות. 
%break
אמנם אותו חלק האור, שהמסך החזיר לאחוריו לשרשו, דהיינו החלק 
הראוי לבחי"ד, לא נעלם ממנה, אלא נעשה לאור גדול, המלביש את 
ג' הבחינות של האור העליון, ממקום המסך ולמעלה עד השורש, 
%break
שהאור החוזר הזה, נעשה לבחינת כלי קבלה, לג' הבחינות של האור 
העליון, במקום הבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ אות כ"א ד"ה ועתה, עש"ה).
%break
%H פרק ו'
%break
מבאר: הטעם למה מסך דבחי"ד מעלה או"ח עד הכתר, ובחי"ג עד 
החכמה וכו', שהוא, כי מדת גדלו של או"ח הוא, כפי שיעור האור 
שהיה יכול להתלבש בבחי"ד, אם המסך לא היה דוחה אותו לאחוריו. 
%break
ומבאר ג"כ שהע"ס דאו"י הן ממעלה למטה, דהיינו שהזך שבהן הוא 
משובח יותר. וע"ס דאו"ח הן ממטה למעלה, דהיינו שהעב שבהן הוא 
משובח יותר.
%break
%H האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את הספירות דאור ישר.
%break
%letter סה
סה) ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר 
הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך 
החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא 
החזיר אותו המסך לאחוריו. 
%break
ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג 
הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם 
את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, 
%break
שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן 
ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור 
שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד 
לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה.
%break
%H ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח ממטה למעלה.
%break
%letter סו
סו) ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה 
למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, 
שנקרא כתר של האור העליון. 
%break
וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת 
בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא 
מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב, 
%break
כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, 
נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד 
שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם.
%break
%H ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא חשוב יותר.
%break
%letter סז
סז) ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של 
האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך 
שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. 
%break
וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר 
הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר 
הפוך, לע"ס דאור העליון.
%break
%H המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.
%break
%letter סח
סח) באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי 
היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר 
הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו 
לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע.
%break
%H המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.
%break
%letter סט
סט) ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה 
דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר 
מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. 
%break
ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן 
הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. 
%break
ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור 
החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, 
כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות 
והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב.
%break
%H המלכות כלולה מכל ע"ס דאו"ח.
%break
%letter ע
ע) והנה הבחי"ד בעצמה, מכח האו"ח שלה המתפשט לעשר 
הספירות מתחלקת בעצמה גם כן לעשר ספירות, כלומר, לד' בחינות 
וכתר, כי בחי"ד עצמה היא הכתר דאו"ח דהיינו השורש, 
%break
כנ"ל, וט' הספירות דאו"ח, המתפשטות ועולות ממנה הרי הן הענפים 
שלה, ונודע, שכל הענפים נכללים וקיימים בשורש, לכן נבחנות 
בבחינה ד' לעצמה ה' הבחינות, שהן כתר וד' הבחינות, שהן ממטה 
למעלה.
%break
%H הזדככות המסך מחלקת את הבחי"ד לה' בחינות
%break
%letter עא
עא) ובזה תבין מה שהבאנו לעיל, (הסת"פ ח"ב אות ח' ד"ה אמנם) 
שמדת גדלו של או"ח, נמדד בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך 
העב יותר דהיינו מסך דבחי"ד, מגלה קומה שלימה עד הכתר. 
%break
ומסך מבחי"ג, רק עד החכמה. ומסך דבחי"ב, רק עד הבינה. ומסך 
דבחי"א, רק עד הז"א. 
%break
ומסך שאין בו עביות אפילו מבחי"א, דהיינו הדומה לשורש, אינו מגלה 
שום קומה של אור, רק בחינת מלכות בלבד ע"ש. ועם המתבאר, תבין 
ענין ההזדככות האמור במסך על ה' הבחינות הנ"ל. 
%break
שהוא ענין התחלקות בחי"ד בעצמה, לחמש בחינות האמורות כאן, 
אשר דרכו של המסך לעלות ולהזדכך, בחלקי מדרגות העביות הללו, 
הנמצאות בבחי"ד, מטעם שיתבאר לפנינו.
%break
%H פרק ז'
%break
מבאר:  ענין הזדככות המסך. וביאור יציאת ה' קומות כח"ב ז"א 
ומלכות זו למטה מזו מטעם הזדככות המסך.
%break
%H כח העיכוב שבמסך, ומדת העביות שבמלכות, שקולים הם.
%break
%letter עב
עב) ובכדי להבין דבר הזדככות המסך האמור, הנה צריכים להקדים 
שתי הקדמות: הא' היא, שכח העיכוב שבמסך, הוא שקול בהתאם 
למדת העביות, שהיא ההשתוקקות, אשר בבחי"ד, כמו ב' כפות 
המאזנים. 
%break
והוא מטעם פשוט, כי אם השתוקקות לקבל היא גדולה, הרי צריכים 
להתאמץ בכח גדול לעכב את עצמו מלקבל, ואם ההשתוקקות היא 
קטנה, אינו צריך להתאמצות יתירה לעכב את עצמו מלקבל, 
%break
הרי שכח העיכוב שבמסך, שקול כלפי מדת העביות שבבחי"ד אם 
פחות אם יותר.
%break
%H האור המקיף, דרכו לזכך את המסך.
%break
%letter עג
עג) הקדמה ב' היא, שאותו האור המקיף שאינו מתלבש בנאצל, טבעו 
הוא, לזכך את העביות שבבחי"ד, לאט לאט על סדר ד' הבחינות, עד 
שמזכך את כל העביות כולה שבה, 
%break
שמתחילה מזככה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ לבחי"ב, ואח"כ לבחי"א, 
ואח"כ נעשית על ידו זכה לגמרי, בלי שום עביות כלל.
%break
%H מטעם שרוצה להתלבש והמסך מעכבו.
%break
%letter עד
עד) וטעם הדבר הוא, כי אור מקיף, פירוש, אותו האור העליון, שאינו 
יכול להתלבש בנאצל, מחמת שהמסך מעכב עליו שלא להתפשט יותר 
משיעור קומתו, שהוא נשאר מחוץ לפרצוף ומקיף עליו, דהיינו שמאיר 
עליו מרחוק. 
%break
ומתוך שאו"מ רוצה להאיר גם בפנימיות הפרצוף, כדרכו בא"ס שהאיר 
גם בבחי"ד, ע"כ הוא מכה במסך ומזככו, כלומר שמבטל העביות 
והקשיות שבו כדי שיוכל להתלבש.
%break
%H מתחילה מתגבר המסך, ואח"כ מתגבר האור
%break
%letter עה
עה) ומתחילה מתגבר המסך ודוחה אותו לאחוריו, ואח"כ מתגבר 
האור ומזכך את המסך. אבל אינו מבטל רק אותו בחינת העביות 
שעליה היתה הזווג דהכאה. 
%break
אם הזווג דהכאה היתה בבחי"ד הוא מבטל העביות דבחי"ד שהיא 
המעכבת עליו מלהתלבש בפרצוף, ומשאיר בעביות דבחי"ג שאין לו 
עמה עסק. 
%break
ואם הזווג דהכאה היה בעביות בחי"ג, הוא מבטל רק העביות דבחי"ג, 
ומשאיר העביות דבחי"ב, וכו' עד"ז (כמ"ש בתלמוד ע"ס חלק ד', 
באו"פ פ"א).
%break
%H בחי"ד אינה נעדרת, אע"פ שנזדככה לבחי"ג.
%break
%letter עו
עו) וכבר ידעת, שכל חידוש צורה המתהוה ברוחני, אין הצורה 
הקודמת נעדרת משום זה, כי אין העדר כלל ברוחני, אלא שיש כאן 
תוספת צורה. 
%break
ולפי"ז תבין, שבחי"ד זו שנזדככה לבחי"ג שבה, הרי היא נבחנת, 
שיצאה מהנאצל הזה לבחינת נאצל חדש, שנתוסף על הנאצל 
הראשון, אשר הבחי"ד שבו, אינה בחי"ד שבבחי"ד, 
%break
אלא בחי"ג שבבחי"ד. אמנם בנאצל הראשון, לא נתהוה משום 
ההזדככות הזו, שום שינוי כל שהוא.
%break
%H תיכף שנזדככה לבחי"ג, נזדווג עמה האור העליון, כי אינו פוסק מלהאיר.
%break
%letter עז
עז) ונתבאר לעיל, שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אל התחתונים 
אפילו לרגע, וענין התפשטותו לנאצל, תלוי רק בהכנת הכלי שלו, 
דהיינו על פי ערכים של הרצון לקבל שבנאצל, 
%break
וכל אימת שהנאצל מתעורר ומשתוקק אחר האור העליון, הרי הוא 
משיג אותו תיכף, במדת רצונו, כמ"ש לעיל (הסת"פ ח"ב אות ס"ג ד"ה 
ובאותו) עש"ה. 
%break
ולפיכך, אחר שנזדככה בחינה ד' לבחי"ג שלה, ויצאה בבחינת נאצל 
חדש בפני עצמה, המשיכה אליה את האור העליון, אז יצאו בה עשר 
ספירות חדשות של האור העליון ממעלה למטה, 
%break
וגם עשר ספירות חדשות של אור חוזר ממטה למעלה, ממש על דרך 
ההתפשטות של הנאצל הראשון. אמנם יש הבחן גדול ביניהן, בשיעור 
הקומה, כי הנאצל החדש חסר קומת כתר. ואין בו אלא קומת חכמה.
%break
%H טעם למה בחי"ג חסרה מכתר.
%break
%letter עח
עח) וטעם חסרון קומת כתר, בנאצל השני הזה, הוא, מפני שאין בו 
עביות דבחי"ד שבבחי"ד, שבהבחן האו"ח, הוא הכתר שבבחי"ד וע"כ, 
לא השיב המסך את האור העליון רק מבחינת חכמה ולמטה, דהיינו 
אותו השיעור, שהיה ראוי לבא בבחי"ג שבבחי"ד. 
%break
משא"כ בחינת הכתר דבחי"ד, שלא היתה בה התפשטות אפילו אם 
המסך לא היה מעכב בידה, שהרי הכלי, שהמשיך את האור העליון, 
הנה תיכף מתחילתו, לא המשיך יותר מחכמה ולמטה, 
%break
ולפיכך לא החזיר המסך לאחוריו את אור הכתר, אלא רק מאור 
החכמה ולמטה, וע"כ חסר אור הכתר מאו"ח זה. 
%break
ולפי שאין שם אור הכתר מאו"ח, אין שם גם אור הכתר של האור 
העליון, כי אין שום אור שיכול להתלבש בנאצל, בלי או"ח שילבישו, 
שהיא בחינת כלי הקבלה שלו. כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות כ"א ד"ה עתה) 
וע"כ, אין בו אלא קומת החכמה.
%break
%H כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך שלא יתפשט האור לבחי"ד.
%break
%letter עט
עט) וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, 
ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. 
%break
והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה 
להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א 
שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא 
למעלה, כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. 
%break
ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי 
שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. 
%break
ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה 
לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום 
הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, 
%break
את המסך השומר על דבר זה: כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע 
לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו 
לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, 
%break
אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על 
האור העליון.
%break
%H לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך הם כמו אחד.
%break
%letter פ
פ) באופן, שהבחי"ד והמסך שעליה, המה דבר אחד, לענין המשכת 
אור מא"ס ב"ה כי הקשיות של המסך שורה על העביות שבבחי"ד. 
%break
ולפיכך, אין אנו מזכירים על פי רוב, רק את המסך בלבד, בדבר 
המשכת האור, אמנם הכונה בהכרח, על שניהם, כמבואר. 
%break
וגם אנו, כדי לקצר הלשון, נכנה המשכת האור מא"ס, על שם המסך 
בלבד, וכן דבר יציאת המדרגות זו מזו, נכנה ג"כ, בשם "הזדככות 
העביות", אע"פ שהכונה היא על הקשיות שבמסך. ותזכור, שהכונה 
היא על שיעורי העביות שבבחינה ד' העושים ד' בחינות קשיות במסך.
%break
%H יציאת מדרגת החכמה מבחי"ג
%break
%letter פא
פא) והנה יציאת מדרגת החכמה ממדרגת הכתר, כבר נתבארה היטב 
לעיל, שע"ס ראשונות, שיצאו לאחר הצמצום, על ידי הפגישה של 
האור העליון, במסך הכלול מעביות השלמה שבבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ 
ח"ב אות ס"ד ד"ה ולפיכך), 
%break
ועל כן העלה אור חוזר בקומה השלימה עד השורש, שנקרא כתר, 
ואחר שנשלמה המדרגה ההיא, בראש תוך סוף, נזדכך חלק עביות 
מהמסך, 
%break
דהיינו מבחי"ד לבחי"ג, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ע"ד) ולפי שקנה 
המסך שינוי צורה, נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הכתר, כנ"ל. 
%break
ועל ידי פגישת אור א"ס, במסך הזה שנזדכך לבחי"ג, יצאו עשר 
ספירות שניות, שקומתן רק עד החכמה, וחסרות מכתר, כנ"ל. 
(הסת"פ ח"ב אות ע"ח ד"ה וטעם חסרון ע"ש).
%break
%H יציאת מדרגת הבינה מבחי"ב.
%break
%letter פב
פב) ואחר שנשלמה מדרגת חכמה זו, בראש תוך סוף חזר האו"מ, 
וזיכך עוד חלק משיעור עביות המסך, דהיינו מבחי"ג שבבחי"ד 
לבחי"ב שבבחי"ד והמסך החדש הזה דבחי"ב שבבחי"ד, 
%break
נבחן, שיצא לחוץ ממדרגת חכמה מטעם הנ"ל אצל מדרגת כתר. (עי' 
הסת"פ ח"ב אות ע"ו ד"ה וכבר) ומפגישת האור העליון במסך החדש 
הזה דבחי"ב, יצאו ע"ס חדשות בקומת בינה לבד וחסרים מכתר 
ומחכמה.
%break
%H טעם חסרון חכמה במסך דבחי"ב.
%break
%letter פג
פג) וטעם חסרון חכמה ממדרגה חדשה זו, הוא אותו הטעם האמור 
לעיל (הסת"פ ח"ב אות ע"ה ע"ו) בחסרון כתר, עש"ה. 
%break
שמתוך, שאין בבחי"ד הזאת, אלא עביות של בחינה ב', הנבחנת 
לבחינת בינה של בחי"ד, הנה המשכה זו שעשתה, לא היתה 
מתחילתה, אלא מבינה ולמטה, ועל כן, 
%break
אפילו אם המסך לא היה מעכב על האור העליון, הנה ג"כ לא היה 
מתפשט אל בחי"ד עצמה, אלא מבינה ולמטה. ונמצא עתה, שהמסך 
לא החזיר לאחוריו את הכתר והחכמה הראויה לבחי"ד, 
%break
ולכן אין הכתר וחכמה נמצאים באו"ח הזה, וכיון שאין שם האו"ח אין 
שם, גם האור העליון של הכתר והחכמה, כי אין להם בחינת כלי 
קבלה.
%break
%H יציאת מדרגת ז"א ממסך דבחי"א.
%break
%letter פד
פד) והנה אחר שנשלמה המדרגה הזו החדשה של קומת בינה, 
בראש תוך סוף חזר האוה"מ וזיכך עוד חלק אחד, משיעור העביות 
שבמסך, דהיינו מבחי"ב לבחי"א, וגם הוא נבחן שיצא לחוץ ממדרגת 
הבינה. 
%break
ומפגישת האור העליון, במסך דבחי"א שבבחי"ד, יצאו ע"ס חדשות 
בקומת זעיר אנפין. וחסרות כאן ג' ספירות ראשונות, שהן: כתר, 
חכמה, בינה, מטעם הנ"ל.
%break
%H יציאת מדרגת המלכות
%break
%letter פה
פה) ואחר שנשלמה מדרגת זעיר אנפין, בראש תוך סוף, נזדכך גם 
החלק האחרון, שבעביות דבחי"ד. 
%break
ונבחן ג"כ, שהמסך הזה שנזדכך כולו, יצא לחוץ ממדרגת זעיר אנפין, 
והוא המכונה, מדרגת מלכות שלא נתחדש בו שום אור חדש, אלא 
שמקבלת הארה מז"א כי כבר אינו ראוי להמשכה, כנ"ל, וע"כ אין בה 
אלא אור הנפש, ותשלום ענין זה, יתבאר בע"ה בחלק ג'.
%break
%H פרק ח'
%break
מבאר: א. למה בהמשכת האורות כל העב יותר גדול יותר. 
ובהתלבשותם בכלים כל הזך חשוב יותר. 
%break
ב. טעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות שבכלים העליונים נגדלים 
תחילה, ובאורות התחתונים נכנסים תחילה. 
%break
ג. למה נבחנים העגולים לאור הנפש.
%break
%H מדת גדלו של האור הנמשך, תלויה במדת עביותו של המסך.
%break
%letter פוא
פו/א) והנה נתבאר היטב, איך כל מדת גדלו של השפעת האור העליון 
בנאצל, תלויה במדת עביותו של המסך, שעביות הגדולה יותר, דהיינו 
דבחינה ד', מושפעת בקומת כתר והפחות ממנה, 
%break
מושפע רק בקומת חכמה, וכו' עד למסך הזך יותר, שאין האור העליון 
משפיע לו כלום מטעם שאין בו עביות, כמבואר.
%break
%H מדת גדלו של האור המתלבש, תלויה בזכות הכלי.
%break
%letter פוב
פו/ב) אמנם כל זה אמור, כלפי השפעת והתפשטות האור העליון אל 
הנאצל, כי כל המשפיע, הוא משפיע בדבר העב יותר, כי כל שהמסך 
עב יותר, 
%break
הרי מתפשט לו האור העליון ביותר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ס"ב ד"ה 
עתה שהמשכתה של בחינה ד' נקרא התפשטות האור העליון). 
%break
אמנם, כלפי סדרי הקבלה, של הנאצל, את האור העליון, אינו כן, אלא 
האור החשוב יותר, מקובל בכלי הזך יותר והשפל מקובל בכלי עב.
%break
%H בכלים העליונים באים תחילה, ובאורות, התחתונים באים תחילה.
%break
%letter פזא
פז/א) וזהו מה שאמרנו לעיל (פ"ב אות י"ד ד"ה ואין), שכל המשפיע, 
משפיע בדבר העב יותר, אבל כל המקבל, מקבל בדבר הזך יותר, 
וכדי להסביר לך הדברים האלו, 
%break
אבאר לך סדר כניסת האורות אל הנאצל, לאחר התיקון. שאז מקבל 
האורות לאט לאט, על סדר המדרגה, שמתחילה משיג אור הנפש, 
ואח"כ משיג אור הרוח, וכו'. עד לאור יחידה. ובכלים הוא להיפך 
שמתחילה משיג כתר ואח"כ חכמה וכו'.
%break
%H כשמשיג אור הנפש הוא מתלבש בכלי דכתר.
%break
%letter פזב
פז/ב) וכך הוא הסדר, שמתחילה יוצא הנאצל בבחינת עשרה כלים, 
שהם: כתר, חכמה, בינה, ז"א הכולל חג"ת נה"י והמלכות דהיינו 
שכלים העליונים באים תחילה. 
%break
ואח"כ, כשמושפעת לו הנפש, נבחן, שהנפש הזאת באה לו בכלי 
הכתר, שהוא הכלי הזך יותר. 
%break
והטעם שאין לו עוד אור הרוח, הוא, מפני שהמסך שבכתר אין לו עוד 
שום עביות, ואפילו של בחי"א, ובחינת אור הרוח אינה מושפעת, אלא 
על ידי פגישת האור העליון במסך דבחי"א. 
%break
וכיון, שהמסך הוא בכלי דכתר שפירושו, שהמסך זך בלי עביות כלל, 
ע"כ אין לו אלא אור הנפש, המיוחס למלכות.
%break
%H כשמשיג אור הרוח, יורד אור הנפש לחכמה, והרוח מתלבש בכלי דכתר.
%break
%letter פח
פח) וכשקונה עביות דבחי"א, אז ע"י פגישת האור העליון, במסך הזה 
דבחי"א, מושפע לו אור הרוח. ומקומו של המסך הזה, הוא, בכלי 
דחכמה, שהוא בחי"א. 
%break
אמנם, אע"פ שהמסך דכלי דחכמה, הוא שהמשיך את אור הרוח 
לפרצוף, כאמור עכ"ז, אור הרוח מתלבש בכלי דכתר ואור הנפש 
שהיה לו מקודם בכתר יורד לחכמה והטעם הוא כדאמרן, 
%break
אשר בסדר קבלת האורות, מתלבש האור החשוב בכלי הזך יותר, 
והשפל ממנו בכלי העב, דהיינו, בהיפך מהסדר של השפעה, וע"כ, 
הרוח שהוא חשוב מנפש, עולה ומתלבש בכתר, והנפש יורדת 
ומתלבשת בחכמה.
%break
%H וכשמשיג נשמה, היא מתלבשת בכלי דכתר, והרוח יורד לחכמה, והנפש לבינה.
%break
%letter פט
פט) ואח"ז, כשקונה המסך שלו העביות דבחי"ב, שזה נבחן שהמסך 
הוא בכלי דבינה, אז, ע"י פגישת אור העליון במסך הזה, מושפע לו 
אור הנשמה, החשוב ביותר מאורות דרוח נפש. 
%break
וגם כאן, הוא מקבל את אור הנשמה, בדבר הזך יותר, כלומר בכלי 
דכתר, כי אור הנפש השפל מכולם, שהוא בכלי דחכמה, יורד לכלי 
דבינה, ששם המסך דבחי"ב, שהוא עתה הכלי העב מכולם. 
%break
ואור הרוח, יורד מכתר אל כלי דחכמה, ואור הנשמה החשוב מכולם, 
מתלבש בכלי הכתר, הזך מכולם.
%break
%H וכשמשיג אור החיה, היא מתלבשת בכתר, והנשמה יורדת לחכמה, והרוח בבינה, והנפש בז"א.
%break
%letter צ
צ) וכשמסך שלו קונה העביות דבחי"ג, נבחן, שהמסך הוא עתה בכלי 
דז"א, שהוא בחי"ג ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה 
דבחי"ג, מושפע לו אור החיה, החשוב עוד יותר מאור הנשמה, 
%break
ועל כן, צריך לקבל אותה בכלי הזך יותר. ולפיכך, אור הנפש השפל 
מכולם, יורד מכלי דבינה אל הכלי העב עתה מכולם, שהוא כלי דז"א, 
ששם המסך דבחי"ג. 
%break
ואור הרוח שהוא בחכמה, יורד עתה אל הבינה. ואור הנשמה שבכתר, 
יורד אל החכמה. ואור החיה החשוב מכולם, מתלבש בכלי דכתר.
%break
%H וכשמשיג יחידה, היא מתלבשת בכתר והחיה יורדת לחכמה, והנשמה לבינה, והרוח לז"א, והנפש למלכות.
%break
%letter צא
צא) ואח"כ, כשהמסך קונה את העביות דבחי"ד, נבחן, שהמסך הוא 
עתה בכלי דמלכות, שהיא בחי"ד. 
%break
ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי"ד, מושפע לו, אור 
היחידה החשוב מכולם, שהוא מקבל אותה ע"כ בדבר הזך יותר, 
דהיינו בכלי דכתר. 
%break
ולפיכך, אור הנפש השפל מכולם, יורד מהז"א אל כלי המלכות, שבו 
המסך דבחי"ד, והוא עב מכולם. ואור הרוח, יורד מהבינה אל כלי 
דז"א. ואור הנשמה יורד מחכמה אל כלי דבינה. 
%break
ואור החיה, יורד מהכתר אל כלי דחכמה. ואור היחידה, שבא עתה, 
מתלבש בכתר. והנה עתה הגיע כל אור מנרנח"י, בכלי האמיתי 
המיוחס לו.
%break
%H ההפרש מהשפעת האור, לסדר התלבשות האור.
%break
%letter צב
צב) והנך רואה, את ההפרש הגדול, שיש בסדר השפעת האור העליון 
לפרצוף לסדר התלבשות האור בכלים. 
%break
כי המשפיע צריך לבחינה העבה ביותר, כי אין אור היחידה מושפע 
לפרצוף, אלא כשנמצא שם מסך בכלי דבחי"ד דוקא, כמבואר, 
שמקודם לכן כשלא היתה שם עביות זאת, אלא עביות קלושה ממנו, 
%break
דהיינו מבחי' ג', לא היה אפשרי לאור החשוב הזה, שנק' יחידה, 
שיהיה מושפע בפרצוף, ועכ"ז, כשנמשך האור החשוב הזה לפרצוף, 
אינו מתלבש בכלי דבחי"ד, אלא בזך מכולם, דהיינו בכלי דכתר.
%break
%H כל אור הבא לפרצוף אינו מקובל אלא בכלי דכתר.
%break
%letter צג
צג) ועד"ז בחינת אור החיה, שאינה מושפעת, כי אם במסך שבכלי 
דז"א, דהיינו בחי"ג, ומ"מ כשמתלבשת בנאצל, אינה מתלבשת בכלי 
דז"א, אלא בכלי הזך יותר, דהיינו בכלי דכתר, כמבואר. 
%break
ועד"ז, בחינת אור הנשמה אינו מושפע, אלא במסך עב מבחי' ב' בכלי 
דבינה, אמנם כשמתלבשת בו, אינה מתלבשת אלא בכלי דכתר. 
%break
וכן אור הרוח, שאינו מושפע, אלא במסך דבחי"א בכלי דחכמה, מ"מ, 
כשמתלבש בו, אינו מתלבש בכלי דחכמה, אלא בכלי הזך יותר, דהיינו 
כלי דכתר, כמבואר. 
%break
הרי, שכל אור ואור הבא לפרצוף, אינו בא לו בתחילה, אלא בכלי 
דכתר, כדאמרן, שכל המקבל אינו מקבל, אלא בכלי הזך יותר, ואף על 
פי שההשפעה הגיעה לו בכלי העב יותר והבן היטב.
%break
%H העגולים אינם מקבלים האור העליון משום שאין בהם עביות
%break
%letter צד
צד) ומהמתבאר תבין ג"כ, למה העגולים אינם מקבלים שום השפעה 
מאור העליון, אלא כל האורות שבהם, צריכים לקבל מאור הקו, 
ואע"פ, שכלים דעגולים קודמים לכלים דיושר של הקו. 
%break
והענין הוא פשוט, משום שאין בהם עביות כלל שכל ד' הבחינות 
שבהם הן בהשואה אחת, כנ"ל (ח"א פ"א אות ק' ד"ה עגול), ולפיכך, 
רק הכלים דיושר שבקו, שיש בהם מסך ועביות, המה המושפעים 
מהאור העליון, והעגולים מקבלים מהם.
%break
%H כל מדרגה שמקבלת ע"י אחר, ואין בה עצמה בחינת ההשפעה, נקראת נפש.
%break
%letter צה
צה) ולפיכך נקרא אור העגולים בשם אור הנפש, כי זה הכלל, כל 
מדרגה שאינה מושפעת מהאור העליון, אלא שמקבלת הארתה על ידי 
מדרגה אחרת, הרי האור ההוא נקרא אור הנפש, או אור הנקבה. 
%break
וכיון שאין העגולים מושפעים מן האור העליון, אלא שמקבלים הארתם 
על ידי הקו, הרי הם בבחינת אור נקבה או אור הנפש. 
%break
וגם בכלים דיושר נתבאר לעיל, (הסת"פ ח"ב אות פ"ה ד"ה ואחר) 
אשר אם נזדככה כל העביות שבמסך, הרי אין שם עוד השפעה 
מהאור העליון, ואין שם אלא הארה מהמדרגה הקודמת לה, שנקרא 
משום זה אור הנפש, ע"ש היטב.
%break
%H פרק ט'
%break
מבאר: למה כל ספירה וספירה כלולה מעשר ספירות פרטיות, 
והפרטות כלולה מעשר ספירות פרטי פרטיות וכן הן הולכות 
ומתפשטות עד לאין קץ ומספר.
%break
כל ספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מי"ס פרטי פרטיות וכו' עד 
אין קץ ומספר:
%break
%H ענין התחלקות הספירות לפרטיות ולפרטי פרטיות עד אין קץ.
%break
%letter צו
צו) זהו חוק נפלא בעולמות העליונים אשר כל ספירה שאנו בוחרים 
להבחין אותה, אנו מוצאים בה עשר ספירות פרטיות, וכשלוקחים שוב 
ספירה אחת, מאותן הע"ס הפרטיות, 
%break
אנו מבחינים ג"כ עשר ספירות שהן פרטי פרטיות בערך הספירה 
הראשונה, וכן אם לוקחים ספירה אחת מהספירות, של פרטי 
הפרטיות, שוב מוצאים בה עשר ספירות, שהן פרטים, מפרטי 
הפרטיות הקודמים, וכן עד אין קץ.
%break
%H כל אור העובר דרך המדרגות, משאיר שורשו בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה.
%break
%letter צז
צז) וטעם הדבר, תבין על פי המבואר, שאין העדר ברוחניות (עי' או"פ 
ח"ב פ"א אות ד' שניה). והמתבאר שם, שאי אפשר כלל שתמצא איזו 
בחינת אור בתחתון, שלא תהיה אותה הבחי' נכללת בכל העליונים 
ממנו, עד א"ס ב"ה. 
%break
מטעם, שאפילו הארה קטנה מאד, היוצאת במדרגה היותר שפלה 
בעולמות, מחויבת לצאת מא"ס ב"ה, ולעבור דרך כל העולמות 
והמדרגות הקודמות לאותה המדרגה השפלה, עד ביאתה שמה. 
%break
ומתוך, שאי אפשר להיות, שההארה הנ"ל בהיותה משתלשלת 
ועוברת דרך המדרגות, תהיה נעדרת ממדרגה ראשונה בסבת ביאתה 
לשניה, 
%break
ותהיה נעדרת מהשניה בעת ביאתה לשלישית, וכו' עד ביאתה 
למדרגה האחרונה המקבלת אותה, כדרך דבר גשמי העובר ממקום 
למקום, שהרי זה לא יתכן כלל ברוחנים, 
%break
שאין ההעדר והחילוף נוהג בהם כל עיקר, אלא בהכרח, שכל הארה 
העוברת דרך איזו מדרגה, אפילו שהיא רק בדרך העברה, עם כל זה 
כבר קנתה מקומה שם.
%break
%H כל אור שהופיע פעם באיזה מדרגה, אינו זז משם לנצח.
%break
%letter צח
צח) וענין ביאתה והעתקתה למדרגה שלאחריה, אינה גורעת, משום 
זה כלל, מהאור שהשאירה וקנה מקומו במדרגה שעברה, אלא, שזה 
דומה למדליק מנר לנר ואין הראשון חסר. 
%break
וכן כאן, בשעה שהאור נעתק מהמדרגה הראשונה ויורד לשניה, נמצא 
כל האור בשלמות, גם בראשונה גם בשניה ועל דרך זה, בביאתו של 
האור למדרגה השלישית, 
%break
לא זז האור מהשניה כלל והאור נמצא בכל שלמותו, גם בשניה וגם 
בשלישית, ועד"ז, בעברו בכל המדרגות הקודמות לאותה המדרגה 
האחרונה, שהיא המקבלת האמיתית, דהיינו עד אותה המדרגה, 
שבשבילה ירד האור מא"ס ב"ה, הוא נקבע בכולן. 
%break
וכל זה הוא, משום שאין העדר נוהג ברוחני, וכל אור שזרח פעם 
בבחינה רוחנית, שוב לא זז האור מאותה הבחינה לנצח, ואפילו משהו 
שבמשהו.
%break
%H כשאור החכמה עוברת למקומה דרך הכתר, משאירה שורשה בכתר.
%break
%letter צט
צט) ומהמתבאר, תבין היטב, דבר התכללות עשר הספירות זו מזו, וזו 
מזו, עד אין קץ. כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות, כתר 
וחכמה, הרי אור החכמה מחויב לצאת מא"ס ב"ה, כנ"ל, 
%break
וא"כ מחויב אור החכמה לעבור דרך ספירת הכתר, בטרם בואו 
לספירת החכמה, וכיון, שאור החכמה זרח פעם בספירת הכתר, 
%break
דהיינו בעת עוברה דרך שם, א"כ, אי אפשר שיהיה נעדר משם 
לעולם, כנ"ל, ולפי זה הכרח הוא, שאפילו אחר שכבר הגיע אור 
החכמה לספירת החכמה, נשאר אור החכמה בשלימותו גם בכתר. 
%break
הרי, שבספירת הכתר יש עתה ב' אורות, דהיינו, אור הכתר ואור 
החכמה.
%break
%H כשאור הבינה עובר דרך הכתר והחכמה, משאירה שורשה בהם. וכו' עד"ז.
%break
%letter ק
ק) וכן באור בינה, כיון שהוא מוכרח לעבור דרך ב' הספירות 
הקודמות, בטרם ביאתו לספירת הבינה, בהכרח הוא שאור הבינה 
קנה מקום גם בכתר וגם בחכמה כנ"ל. 
%break
ויש עתה, ג' אורות בכתר, שהם: אור הכתר, ואור החכמה, ואור 
הבינה. ויש ב' אורות בחכמה, שהם: אור החכמה, ואור הבינה. 
%break
ואור אחד, בספירת הבינה, דהיינו אור של עצמה, וכו' על דרך זה, עד 
שבצאת אור המלכות, יש כבר בכתר כל עשר הספירות, שהרי כל 
תשעת האורות התחתוניות, עברו בהכרח דרך הכתר, שעל כן קנו 
מקומם שם, כנ"ל. 
%break
ויש תשע ספירות בחכמה, כי כל שמונה הספירות התחתונות ממנה, 
עברו בהכרח את מקומה, ונשארו שם, כנ"ל, ועד"ז שמונה ספירות 
בבינה, ושבע בחסד, ושש בגבורה, וכו' עד המלכות, שאין לה אלא 
אור עצמה בלבד, כי אין עוד ספירה תחתיה שתעבור דרכה.
%break
%H אין או"י בכלי מלכות אלא או"ח בלבד.
%break
%letter קא
קא) אמנם ענין אור המלכות האמור, הן האור שבה, והן האור שנכלל 
ממנה בט"ס ראשונות, אינו אלא או"ח. 
%break
כי כבר ידעת, שמצמצום ואילך נתהוה מסך בספירת המלכות, ואין 
אור א"ס מתקבל שם, אלא שנעשה שם, מפאת פגישת אור א"ס 
במסך ההוא, ענין של זווג, 
%break
ואז יוצא ועולה אור חדש מהמסך שבמלכות, המכונה בשם אור חוזר, 
ומאיר עד לספירת הכתר למעלה, ונמצא מלביש ממטה למעלה, על 
כל עשר הספירות כולן, ורק באופן זה היא נמצאת נכללת בכל ספירה 
מט"ס ראשונות (כמ"ש לעיל הסת"פ ח"ב אות י"ט ד"ה והנה).
%break
%H המלכות נבחנת לכתר של ע"ס דאו"ח.
%break
קב/א) ומתוך שספירת המלכות, היא המקור לאור החדש האמור, וכל 
מקור נבחן בשם כתר, לפיכך נבחנת המלכות, לספירת כתר של האור 
החדש ההוא. 
%break
והספירה שלפניה, דהיינו יסוד, נבחנת לחכמה של האור החדש, 
ושלפני פניה דהיינו הוד, נבחנת לבינה, עד שהכתר העליון, נבחן עתה 
בבחינת מלכות, דהיינו בבחינת מה שמקבל מהאור החדש האמור.
%break
%H ע"ס דאו"י הן ממעלה למטה.
%break
קב/ב) והנה נתבאר, שיש לנו להבחין בכל מדרגה של עשר ספירות, 
שיש שם, ב' מהלכים של עשר ספירות, דהיינו מהלך י' ספירות 
הנמשכות מא"ס ב"ה, ממעלה למטה, מכתר עד מלכות, 
%break
והן שנקראות עשר ספירות של אור ישר, להיותן יורדות ביושר 
ממעלה למטה, על סדר המדרגה, כלומר, מן הכלי הזך לעב ממנו, 
ומשם אל היותר עב, עד למלכות העבה מכולם.
%break
%H ע"ס דאו"ח הן ממטה למעלה.
%break
%letter קג
קג) ועוד יש לנו שם, מהלך ב' של עשר ספירות, הנמשכות מספירת 
המלכות, ממטה למעלה, דהיינו מספירת המלכות עד ספירת הכתר, 
אשר המלכות נעשית המקור לאור החדש הזה, והן הנקראות י' 
הספירות דאור חוזר. 
%break
ונקראות כן, להיותן מושפעות ובאות להיפך מסדר המדרגה, כלומר 
שאינו נמשך והולך מהכלי הזך אל העב, שהמקבל האחרון הוא היותר 
עב, אלא בהיפך, שנמשך והולך מהכלי העב ביותר, 
%break
אל זה שאינו עב כל כך, עד שהמקבל האחרון הוא הזך ביותר, וע"כ 
נקרא, שמאיר ממטה למעלה.
%break
%H כל הספירות דאו"ח הבאות בט"ס דאו"י, עוברות דרך המלכות.
%break
%letter קד
קד) והנה ענין התכללות הספירות, שביארנו למעלה בסדר עשר 
הספירות דאור ישר, אשר מכח שאין העדר ברוחני, וכל הארה 
העוברת במקום נשארת בכל שלימותה שם, 
%break
אפילו אחר שנעתקה למקום שני, שמשום זה, נבחן ביציאת עשר 
ספירות דאור ישר, אשר כל עשר הספירות ישנן בכתר, ותשע 
בחכמה, ושמונה בבינה, וכו' (כנ"ל אות צ"ט בד"ה ומהמתבאר עש"ה), 
%break
הרי מאותו הטעם נבחן כדבר הזה, גם בעשר הספירות דאור חוזר, 
שבהיות שכאן נעשית ספירת המלכות, לבחינת המקור אל האור 
החוזר הזה, הרי נבחן לנו בשביל זה, 
%break
שכל בחינה של אור חוזר, המגיעה לספירות העליונות ממנה, מוכרחה 
לעבור מקומה של המלכות, שהרי המלכות, היא המוציאה את בחינת 
האור ההוא, מכח המסך שלה, המזדווג עם אור א"ס הפוגש במסך 
ההוא.
%break
%H כשאו"ח דיסוד עובר דרך המלכות, משאיר שורשו במלכות וכו' עד"ז.
%break
%letter קה
קה) ולפיכך כשספירת היסוד מקבלת את האור החוזר שלה 
מהמלכות, הנה בהכרח שהאור הזה קיבלה המלכות מקודם זה, ע"י 
הזווג עם אור א"ס, ועבר דרך המלכות, ובא לספירת היסוד, ונמצא, 
שאור היסוד נמצא גם במלכות וגם ביסוד. 
%break
ועד"ז בבחינת אור חוזר שמקבל ההוד, שבהכרח קנה מקומו דרך 
העברה, גם במלכות, וגם ביסוד, ויש עתה במלכות שלשה אורות, 
וביסוד שני אורות, ובהוד אור אחד. 
%break
ועד"ז, בחינת אור חוזר האחרון שקיבל הכתר, שאז כבר נמצא 
במלכות, עשרה אורות דעשר הספירות דאור חוזר, וביסוד, תשעה 
אורות, ובהוד, שמונה אורות וכו' על דרך שנתבאר בעשר ספירות 
דאור ישר.
%break
%H ע"י ההתכללות האו"ח מדרך העברה, נקבעו ע"ס בכל ספירה וספירה. בכתר יש ט"ס דאו"י, וא' דאו"ח.
%break
%letter קו
קו) ולפיכך יצא לנו, שיש עשר ספירות בכל ספירה וספירה מע"ס 
האמורות, דהיינו בצירוף עם האור החוזר, כלומר, שאור המלכות 
המקובל בכל ספירה וספירה, הוא המשלים לעשר ספירות, 
%break
כי בכתר, יש תשע ספירות דאור ישר: כח"ב חג"ת נה"י, וספירה אחת 
דאו"ח, שהיא מלכות, להיותה המקבלת האחרונה מע"ס דאור חוזר, 
כנ"ל, ועל כן אין לו אלא אור אחד מאור חוזר.
%break
%H בחכמה ח' דאו"י, וב' דאו"ח. בבינה ז' דאו"י, וג' דאו"ח.
%break
%letter קז
קז) והחכמה, יש לה שמונה ספירות דאור ישר שהן: חו"ב חג"ת נה"י, 
וב' ספירות מאו"ח שהן: א' חלק עצמה שקיבלה מאור חוזר של 
המלכות, שהוא יסוד דאו"ח, והשניה היא חלק הכתר שעבר דרך בה, 
ושוב לא זז משם שהיא מלכות דאור חוזר, כנ"ל. 
%break
והבינה, יש לה שבעה אורות דאור ישר, שהם: בינה חג"ת נה"י, וג' 
ספירות מאור חוזר שהן: הוד יסוד מלכות. הוד משל עצמה. יסוד 
מחלקה של החכמה שעבר דרכה. מלכות מחלק הכתר שעבר דרכה, 
דהיינו מבינה ולמעלה כנ"ל.
%break
%H בחסד ו' דאו"י, וד' דאו"ח. בגבורה ה' דאו"י וה' דאו"ח. בת"ת ד' דאו"י ו' דאו"ח.
%break
%letter קח
קח) והחסד, יש לו שש ספירות דאור ישר שהן: חג"ת נה"י. וד' 
ספירות דאור חוזר, שהן מחסד ולמעלה דהיינו חלקה עצמה שהיא 
נצח, וחלקי הבינה והחכמה והכתר שהם הוד יסוד ומלכות, שעברו 
דרכה ונקבעו שם כנ"ל. 
%break
ועד"ז הגבורה, יש לה חמש ספירות דאור ישר, שהן: גבורה, תפארת, 
נצח, הוד, יסוד. וחמש ספירות דאו"ח, שהן מגבורה ולמעלה, דהיינו ד' 
חלקי כחב"ח שהם: נצח, הוד, יסוד, ומלכות, שעברו דרכה, וחלקה 
עצמה, שהוא תפארת דאו"ח. 
%break
והתפארת יש לו ארבע ספירות דאור ישר שהן: מתפארת ולמטה. 
ושש ספירות דאור חוזר, שהן מתפארת ולמעלה. דהיינו ה' חלקי 
כח"ב חו"ג, שהם תנהי"מ, שעברו דרכו, וחלקו עצמו שהוא גבורה 
דאו"ח.
%break
%H בנצח, ג' דאו"י וז' דאו"ח. בהוד, ב' דאו"י וח' דאו"ח. ויסוד, ט' דאו"ח וא' דאו"י. והמלכות ע"ס דאו"ח.
%break
%letter קט
קט) והנצח, יש לו שלש ספירות דאור ישר, שהן מנצח ולמטה, שהן 
נצח הוד יסוד דאור ישר. ושבע ספירות דאור חוזר שהן מנצח 
ולמעלה, שהן ששה חלקי כח"ב חג"ת שעברו דרכה שהן גתנהי"מ 
וחלקה עצמה, שהיא חסד דאו"ח. 
%break
וההוד יש לו שתי ספירות דאור ישר: הוד, ויסוד ושמונה ספירות דאור 
חוזר שהן מהוד ולמעלה, שהן ז' חלקי כח"ב חג"ת ונצח, שעברו דרכו, 
שהן חג"ת נהי"מ דאו"ח, וחלקו עצמו שהוא בינה דאור חוזר. 
%break
והיסוד יש לו ספירה אחת דאור ישר, ותשע ספירות דאור חוזר שהן 
מיסוד ולמעלה, שהן ח' חלקי כח"ב חג"ת נו"ה שעברו דרכו, שהם 
בינה חג"ת נהי"מ דאו"ח, וחלקו עצמו שהוא חכמה דאור חוזר.
%break
%H המלכות, באו"ח שלה, משלמת כל ספירה וספירה לע"ס.
%break
%letter קי
קי) והנה נתבאר היטב, שבכל בחינת גילוי של עשר ספירות, יהיו 
במקום שיהיו, מוכרחים להתכלל זו מזו, תיכף ביציאת ע"ס דאור ישר 
אלא עדיין אין בכל אחת מהן עשר ספירות, 
%break
עד שנכלל בהן גם אור המלכות, דהיינו ע"ס דאור חוזר, כי אין לה אור 
אחר כנ"ל, ואור המלכות הזה, משלים את החסר מהמספר ע"ס, לכל 
אחת ואחת מע"ס עד שנמצא עשר ספירות בכל אחת ואחת מהן.
%break
%H ועד"ז בפרטי פרטות. כשתקח הכתר דע"ס שבכתר, יש בו ג"כ בהכרח ט"ס דאו"י וא' דאו"ח.
%break
%letter קיא
קיא) והנה כשתקח עתה למשל, את ספירת הכתר הכללי מעה"ס 
הכוללות הנ"ל, שהוא לבדו כבר כלול מע"ס פרטיות כנ"ל, דהיינו אחר 
שנגלה אור המלכות שם, הנה תיכף יש להבין בו, 
%break
שבספירה הראשונה, של הכתר הכללי ההוא, שנקרא עתה הכתר של 
הכתר, דהיינו כתר הפרטי, הריהו כלול בהכרח, מתשע הספירות של 
האור הישר, שנמצאים בו למטה הימנו, שהם חו"ב וחג"ת נה"י דאור 
ישר, שבכתר.
%break
%H הכתר דכתר הוא בחינת עצמו, וט"ס תחתונות הן אורות עוברים.
%break
%letter קיב
קיב) ואע"פ שרק הכתר שבהן, הוא בחינת עצמו, אמנם שאר ט' 
הספירות הפרטיות שבו, אינן. אלא בחינות אורות עוברים, דהיינו 
אורות תחתונים, שקנו מקומם שם, 
%break
דרך העברה מא"ס ב"ה לספירות התחתונות מהכתר, עם כל זה, כיון 
שנמצאות בכתר, הנה בהכרח שהספירה היותר עליונה, שהיא הכתר 
הפרטי שבהן, כולל לבדו בפ"ע, 
%break
עתה ג"כ, את תשע הספירות הפרטיות, הנמצאות בו למטה ממנו, 
שהרי גם ט' הספירות הללו כיון שנמצאות למטה ממנו, הנה הכרח 
הוא שעברו דרכו, וכיון שעברו דרכו, 
%break
הנה הכרח הוא, שקנו מקומם בתוכו, כי אין העדר ברוחני, ממש כנ"ל 
בע"ס הכוללות, באופן, שנמצא עתה בכתר הזה הפרטי לבדו בפני 
עצמו ג"כ ע"ס פרטי פרטיות, שהן, ט' דאור ישר: כח"ב חג"ת נה"י, 
ואחת דאור חוזר, שהיא אור המלכות, כנ"ל, בכתר דע"ס הכוללות.
%break
%H וכן חכמה שבכתר, יש בה בהכרח ח"ס דאו"י וב' דאו"ח.
%break
%letter קיג
קיג) ועד"ז ממש כשתקח להבחין, את ספי' החכמה הפרטית, מהע"ס 
הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל, שנקרא חכמה דכתר, הנה בהכרח שיש 
בה עתה עשר ספירות של פרטי פרטיות על דרך הנ"ל שאמרנו בכתר 
הפרטי הנ"ל, 
%break
כי כל ח' הספירות הפרטיות דכתר הכללי דאור ישר, שנמצאות למטה 
ממנה, הכרח הוא, שעברו דרכה של החכמה הפרטית ההיא, ממעלה 
למטה, וכיון שעברו דרכה, בהכרח שקנו מקומן בתוכה, 
%break
ועוד ב' ספירות דאו"ח, דהיינו מאור המלכות הפרטית, שעברו ג"כ 
דרך החכמה הפרטית ההיא, ממטה למעלה, שהם: חלק או"ח שלה 
עצמה, וחלק או"ח השייך לכתר הפרטי. 
%break
הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות, גם בחכמה הפרטית שבע"ס הפרטיות 
דהכתר הכולל. ע"ד שהוא בחכמה הכללית שבע"ס הכוללות.
%break
%H וכן בינה שבכתר, יש בה ז"ס דאו"י וג' דאו"ח.
%break
%letter קיד
קיד) וכן ממש כשתקח להבחין את הבינה הפרטית שבע"ס הפרטיות 
דכתר הכללי, שנקרא בינה דכתר, תמצא ג"כ, שבהכרח יש בה עתה, 
עשר ספירות של פרטי פרטיות, 
%break
כמו שנתבאר אצל החכמה הפרטית הנ"ל, כי כל שש הספירות 
הפרטיות, חג"ת נה"י דאור ישר דכתר הכללי, שנמצאים למטה ממנה, 
בהכרח שעברו ממעלה למטה, דרך הבינה הפרטית ההיא, 
%break
וקנו מקומם בתוכה, שהם עתה ביחד עם הבינה עצמה, שבע ספירות 
דאור ישר. וכן, ג' ספירות פרטיות דאו"ח, עברו דרך הבינה ההיא, 
מהמלכות הפרטית דכתר הכללי ממטה למעלה, 
%break
דהיינו, חלק או"ח שלה עצמה, וחלק או"ח של החכמה הפרטית, וחלק 
או"ח של הכתר הפרטי, הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות בבינה הפרטית 
שבעשר ספירות דכתר הכללי, כמ"ש אצל הבינה הכללית שבע"ס 
הכוללות.
%break
%H וכן חסד שבכתר יש לו ו"ס דאו"י וד' דאו"ח. וכו' עד"ז.
%break
%letter קטו
קטו) ועד"ז ממש, תמצא ע"ס פרטי פרטי' בחסד הפרטי, שבע"ס 
הפרטית דכתר הכללי, שהן, שש דאו"י חג"ת נה"י ממעלה למטה, 
וארבע דאו"ח מחסד ולמעלה עד הכתר. 
%break
ועד"ז ממש תמצא ע"ס פרטי פרטיות בגבורה, וכו', עד המלכות 
הפרטית שבע"ס ההן, שנקראת מלכות דכתר.
%break
%letter קטז
קטז) ואין להקשות, הרי בע"ס הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל אין שם 
מאו"ח שעלה מהמלכות הכללית רק בחי' נפש בלבד, דהיינו החלק 
האחרון מאו"ח, 
%break
היותר קטן מבכל ע"ס דאו"ח, כנ"ל (אות קי"ב ד"ה ואע"פ), ואיך נאמר 
שהחלק הקטן הזה דאו"ח, נתפשט עתה בעצמו, לע"ס דאו"ח חדשות, 
עד להשלים לכל ספירה פרטית, את כל הספירות דפרטי פרטיות, 
החסרות להן למנין עשר ספירות.
%break
%H הנפש דאו"ח שבכתר הכללי, מתחלקת בהכרח להלבשה מעשר הספירות הפרטיות שבכתר.
%break
%letter קיז
קיז) אמנם התשובה היא, כי סוף סוף הכרח הוא, שאותו חלק הנפש 
דאו"ח הפרטי, שעלה מהמלכות אל הכתר הכללי, 
%break
הנה בהכרח, שהספיק להלביש שם את כל תשע הספירות הפרטיות, 
הנמצאות בכתר הכללי, שאם לא כן, לא היו ט' ספירות אלו דאור ישר, 
נתפסות ומאירות בפרצוף כלל, כנודע, 
%break
שאין שום מציאות לאו"י שיתקשר בפרצוף, זולת על ידי בחינת כלי 
קבלה של או"ח, כנ"ל, וכיון שאור הנפש הזה, הלביש את ט' הספירות 
הפרטיות שבכתר, נמצא בהכרח, שבדרך העברה ממטה למעלה, 
%break
השלים לכל אחד ואחד מהספירות הפרטיות ההן, את מספר ע"ס 
פרטי פרטיות החסרות לו, כי לחכמה נתן ב' אורות החסרים לה: אור 
א', ללבושה עצמה, אור ב' בדרך העברה להלביש הכתר. ולבינה ג', 
ולחסד ד', כמו שנתבאר לעיל.
%break
%H וכן בע"ס דפרטי פרטיות שבחכמה הכללית. שבכתר דפרטי פרטיות שבחכמה, יש ט"ס דאו"י וא' דאו"ח.
%break
%letter קיח
קיח) ועל דרך שנתבארו עשר ספירות שבפרטי פרטיות, אצל עשר 
הספירות הפרטיות דכתר הכללי, על דרך זה ממש, מתבארות עשר 
ספירות דפרטי פרטיות בכל אחת ואחת מעשר הספירות הפרטיות 
של ספירת החכמה הכללית. 
%break
כי בכתר דעשר ספירות הפרטיות דחכמה הכללית, שנקרא כתר 
דחכמה, תמצא בהכרח ע"ס פרטי פרטיות, שהם: האור הפרטי של 
עצמו, ושמונה ספירות בינה חג"ת נה"י הפרטיות, 
%break
שעברו דרכו מלמעלה למטה, הרי ט', ואו"ח אחד שעלה לו מהמלכות 
הפרטית דחכמה הכללית, הרי לך, עשר ספירות פרטי פרטיות בכתר 
של החכמה הכללית.
%break
%H בחכמה דפרטי פרטיות שבחכמה, ח' דאו"י וב' דאו"ח.
%break
%letter קיט
קיט) ועד"ז בחכמה הפרטית, שבע"ס הפרטיות דחכמה הכללית, 
שנקרא חכמה דחכמה, יש שמונה דאו"י ממעלה למטה, ושנים דאו"ח 
ממטה למעלה. ועד"ז בבינה הפרטית שבע"ס הפרטיות דחכמה 
הכללית, יש ז' דאו"י ממעלה למטה, וג' דאו"ח ממטה למעלה. 
%break
ועד"ז בחסד, ועד"ז בגבורה, וכו' עד המלכות הפרטית שבע"ס ההן 
דחכמה הכללית, שנקראת מלכות דחכמה, שיש בה גם כן ע"ס פרטי 
פרטיות של או"ח, דהיינו מכח מה שהיא מלבישה בהכרח, 
%break
את כל הע"ס הפרטיות דחכמה הכללית, ושולחת להן הארותיה כנ"ל, 
שנמצא בהכרח, שכולן עברו דרכה, וקנו מקומן בתוכה, כנ"ל.
%break
%letter קכ
קכ) וכמו כן ממש נבחנות בבינה הפרטיות את הע"ס דפרטי פרטיות 
שלה. ועד"ז בחסד הפרטי, ובגבורה הפרטית עד למלכות הפרטית 
ואין צורך להאריך יותר בזה. 
%break
אלא נבאר עוד ספירה אחת של פרטי פרטיות להראות איך גם היא 
לבדה לעצמה, נבחנת ממש על פי אותו ההכרח, לע"ס בפני עצמה, 
שהן עתה ע"ס פרטיות דפרטי פרטיות.
%break
%letter קכא
קכא) וכשנקח להבחין את הבינה דפרטי פרטיות, שהיא למשל ספירה 
אחת מעה"ס דפרטי פרטיות שנמצאות בחכמה הפרטית, שבהע"ס 
דחכמה הכללית, 
%break
שנקראת בינה שבחכמה דחכמה, תמצא ג"כ בה לבדה לעצמה עשר 
ספירות, על פי אותו הדרך הנ"ל, דהיינו ז' דאור ישר שעברו בה 
ממעלה למטה, וג' דאו"ח שעברו בה ממטה למעלה.
%break
%letter קכב
קכב) וכן אפשר לפרט ולהבחין כן, עד אין קץ ממש, שהרי תמיד, אם 
אתה לוקח איזו ספירה, ואפילו אחר ההתפרטות של הפעם האלף, 
הנה לקחת הספירה ההיא מתוך סדר של ע"ס, וא"כ בהכרח, 
%break
שחלק מעה"ס ההן, עברו דרך אותה הספירה ממעלה למטה, וחלק 
מהן עברו ממטה למעלה, שבזה קנו עה"ס ההן בהכרח את מקומן 
באותה הספירה לנצחיות כנ"ל, וא"כ, יש לך כל הע"ס בהכרח באותה 
הספירה, והבן היטב.
%break
%letter קכג
קכג) אמנם תשכיל, אשר אע"פ שאתה הולך ומפרט מעשר לעשר, 
ועשר השניות לשלישיות וכו', עכ"ז, אל תדמה בדעתך, שכל הספירות 
נשארות שוות, אלא שהולכות ומשתנות מאד בדרך התפרטותן, ואין 
האחת שוה לחברתה, והוא משום, 
%break
שהאורות דאור ישר, באים תמיד שלא במקומם, בדרך ההתפרטות 
בכל הספירות, זולת בהכתר, שהרי בחכמה, הלא אין שם אלא שמונה 
של אור ישר, דהיינו מחכמה ולמטה, ושתים דאו"ח יסוד ומלכות, 
%break
וא"כ באים השמונה אורות דאור ישר, בבחינת הכלים היותר זכים, 
כנ"ל דהיינו מכתר עד הוד, והשתים דאו"ח ביסוד ומלכות, הרי שאור 
דחכמה בא בכלי דכתר, ואור דבינה בכלי דחכמה וכו', עד אור דיסוד 
בכלי דהוד. 
%break
הרי, שהאורות דאו"י באו כולם שלא במקומם, אלא רק האו"ח בא 
תמיד במקומו, כי או"ח דיסוד בא בכלי דיסוד, ואו"ח דמלכות בכלי 
מלכות דמלכות.
%break
%letter קכד
קכד) ועד"ז הבינה, שאין לה רק ז' אורות דאור ישר, שהמה מתקבלים 
בכלים היותר זכים, כנ"ל שכל המקבל מקבל בדבר היותר זך, דהיינו 
מכתר עד נצח, ונמצא אור הבינה בכלי דכתר, 
%break
ואור החסד בחכמה עד אור היסוד בכלי דנצח, אלא רק ג' האורות 
דאור חוזר באים במקומם, אורות: הוד, יסוד, מלכות. בהכלים דהוד 
יסוד מלכות.
%break
%letter קכה
קכה) ולפי המבואר, יש הבחן גדול בין בינה פרטית דכתר, ובין הבינה 
פרטית דחכמה, ובין הבינה פרטית דבינה וכו', 
%break
כי רק בבינה דכתר נמצא אור הבינה בכלי שלה משא"כ בבינה 
דחכמה, הלא אין שם אלא אור החסד בכלי דבינה. ובבינה דבינה, 
הלא אין שם אלא אור הגבורה בכלי דבינה וכן כלם הרי שהאחת אינו 
דומה לחברתה.
%break
%letter קכו
קכו) ואפילו האורות דאו"ח, שאינם מחליפים מקומם, כנ"ל, עכ"ז יש 
להבחין גם בהם שינויים בדרך ההתפרטות, להיות האו"ח בכל מקום 
שהוא, נמצאת מתפשטת לו הארה מאור ישר, 
%break
ולפיכך למשל ביסוד דחכמה, מתפשטת לו הארה מאו"י דהוד 
דחכמה, אמנם ביסוד דבינה, מתפשטת לו הארה מנצח דבינה, כי 
בהוד דבינה אין שם אור ישר, כנ"ל.
%break
%letter קכז
קכז) אמנם היוצא מהכלל האמור הוא, אם אתה תשמור לפרוט רק 
את הספירה הכוללת ביחוד, רצוני לומר, כי תקח למשל ספירת בינה 
הכללית, ותלך ותפרוט אותה מעשר לעשר, דהיינו למשל, 
%break
כי תפרוט את הבינה הפרטית דפרטיות, מעשר ספירות דבינה 
הפרטית, של הע"ס דבינה הכללית, שנקראת בינה של בינה דבינה, 
אז יהיו כולן שוות זה לזה בלי הפרש כלל, 
%break
שהרי בכולן תמצא, ז' דאו"י בז' כלים העליונים כח"ב חג"ת נצח, וג' 
דאו"ח בג' כלים תחתונים הוד יסוד מלכות, ועד"ז אפילו אחר 
ההתפרטות בפעם האלף, ועד"ז בשאר הספירות.
%break
%H פרק  י'
%break
מבאר: ענין זווג דהכאה, הכולל ב' כחות, כח המושך, וכח הדוחה, 
הפועלים בבת אחת. זה בעביות, וזה בקשיות שבמסך.
%break
הסבר רחב בפירוש המלים זווג דהכאה
%break
%letter קכח
קכח) וענין זווג דהכאה הנ"ל צריך ביאור רחב, שלכאורה יש כאן 
משמעות של חיוב ושלילה ביחד, שהרי זווג, והכאה, משמעותו דחיה 
והפרדה ושנאה גדולה, ואיך תאמר זווג של הכאה, 
%break
שהמשמעות היא, אהבה של שנאה, או דביקות של הפרדה, או 
המשכה של דחיה, המתמיה לכאורה מאד.
%break
%letter קכט
קכט) אמנם כן הוא באמת, שהם ב' הפכים בשליטה אחת, אלא, 
שהשליטה הזאת מורכבת בשני נושאים מיוחדים, דהיינו ב' כחות: כח 
המושך, וכח הדוחה, שכח המושך שורה בעביות הכלי. 
%break
וכח הדוחה שורה במסך שבכלי, שהורכבו זה בזה, ושניהם שולטים 
בבת אחת, בזמן אחד, בב' מקומות.
%break
%letter קל
קל) וכדי לברר היטב כראוי שתתקבל על הדעת, מבלי לעורר שום 
תמיהות ובלבולים, אאריך קצת. ואמשיל לך משל, ממציאות הגשמי 
המדומה ובולט לעינינו. 
%break
למשל, כשאתה רואה אבן או איש, נופל ממקום גבוה על הארץ, הרי 
לעיניך, שהאיש נמשך מלמעלה למטה בחוזק ובמהירות גדולה, 
ועכ"ז, כשמגיע ונוגע באדמה, הרי האדמה מכה בו, ודוחה אותו 
במקצת למעלה.
%break
%letter קלא
קלא) ויש כאן ב' סברות, סברה אחת היא שיש לכדור הארץ הכח 
המושך הגדול, אל כל דבר המונח באויר השמים, אם אין לו דבר מוצק 
שיגין עליו. 
%break
ולפיכך, כשהאדם נעתק למשל מגג הבית אל האויר, תיכף שולט עליו 
כח המושך של כדור הארץ. ובזה מתבאר להם, דבר הנפילה 
במהירות גדולה עד הארץ. 
%break
אמנם יש כאן הרהור שלפי"ז, היה האדמה צריכה לחבק אותו באהבה 
רבה, מבלי שיוכל לזוז ממנה אף משהו לרגע. ואנו רואים ההיפך, כי 
ברגע הראשון שנוגע בה, תיכף היא מדחה אותו במהירות, וחוזר מעט 
לאחוריו למעלה.
%break
%letter קלב
קלב) ולעומת זה יש סברה אחרת, שיש איזה מין כח דוחה מלמעלה 
מאויר של ארצנו, אשר כח הדוחה פועל על כל דבר הנמצא באויר, 
שדוחה אותו לארץ שלנו. 
%break
וגם לארץ שלנו יש כח הדוחה לבד, ולא כלום מכח המושך, ולפיכך 
כשנעתק האדם מגג הבית, ובא באויר השמים, תיכף פועל עליו כח 
הדוחה מלמעלה, ומורידהו להארץ. וע"כ כשנוגע בארץ, הרי היא שוב 
דוחה אותו לאחוריו למעלה.
%break
%letter קלג
קלג) אמנם אם נקיש הענף לשורשו אשר בעולמות העליונים, שע"פ 
רוב הענינים קרובים זה לזה, אנו מוצאים שב' הסברות האלו אינן 
נכונות, ואפשר לומר גם כאן, 
%break
שכל כדור וכדור יש לו כח המשכה וכח הדוחה המורכבים זב"ז, 
דהיינו, שיש שם כח עביות, שהוא כח המשכה, להמשיך בתוכו כל מה 
שמחוצה לו. 
%break
וכנגדו יש לו כח קשיות, שהוא דוחה ממנו כל גוף חיצוני מלהכנס 
לתוכו, ולפיכך, כל המשכה, הוא ודאי מכח הנקודה המרכזית 
שבפנימיותה, כי שם שורה כח המשכה שבה, 
%break
כי נקודה המרכזית היא עבה יותר מכל הכדור, ולפיכך מושכת אליה, 
כל הנמצא בתוך החלל ההקפי המונח תחת כח פעולתה ושליטתה.
%break
%letter קלד
קלד) ועכ"ז אינה מושכת הדבר עד לבלוע אותו, כמו שהיה מחויב 
להיות, מבחינת כח המשכה שלה בלבד, אלא באותו רגע שהדבר 
הנמשך, נוגע בקליפתה החיצוני, תיכף מתעורר כח הדוחה השורה 
בקליפתה, שהיא הקשיות, ומדחה אותה בחזרה למעלה.
%break
%letter קלה
קלה) ונמצא שהדבר שמשכה אליה, בא לידי קבלה ולא באופן 
המשכתה, אלא באופן אחר, כי נפסק באמצע הדרך, מחמת כח 
הקשיות והדוחה המעכבו על דרכו, כמבואר. הרי, שזווג והכאה 
פועלים כאן יחד. 
%break
אשר הזווג הוא המושך, והקשיות הוא הדוחה, שמתוך כך מקבלת 
אותו עליה ואינה בולעת אותו חיים לבטנה. באופן, שאפשר לומר אשר 
עיקר הכלי קבלה, הוא כח הדוחה שבה, שמקבל אותו ומחזיק אותו 
כראוי להיות, שלולא כח הדוחה, היה נבלע בתוכה חיים שאולה.
%break
%letter קלו
קלו) גם תראה, שהמושך והדוחה שקולים המה יחד כב' טפות מים, 
במדת גבורתם: כי אם היה כח המושך מרובה מעט מכח הדוחה, הרי 
לא היה שום אפשרות להתנועע עליה, כי היה המתנועע נדבק בה, 
כמו ברזל באבן השואבת. 
%break
ואם היה כח הדוחה במרובה משהו, היו כל היקום מרקדים עליה ולא 
יכלו לנגוע בה, הרי ששקולים המה.
%break
%letter קלז
קלז) ועד"ז תבין היטב, ענין זווג דהכאה, הנוהג בהעליונים, אשר 
אע"פ, שהזווג וההכאה הם ב' הפכים, מ"מ משתתפים: בשליטה 
אחת, בבת אחת, בזמן אחד, אלא בב' מקומות שהן העביות 
והקשיות, כנ"ל. וזכור זה לכל ההמשך בחכמה זאת.
%break