ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-י. הסתכלות פנימית
%break
%H חלק י
%break
%H הסתכלות פנימית
%break
%letter א
א) הנה הרב מחלק את ז' המלכים שירדו לבריאה, על ג' בחינות 
שהם: אורות, ניצוצין, וכלים. גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים 
לתיקונם : שביסוד התבונה, מתקנים הכלים, ובמקום החתך, מתקנים 
הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות. 
%break
(דף תתקמ"ז אות קנ"ב ע"ש) וצריכים להבין ענינם. ובעיקר צריכים 
להבין ענין הניצוצין, אשר כל ענין הבירורים, והעלאת מ"ן, ועבודת 
הצדיקים להעלות מ"ן, סובבים עליהם. וע"כ צריכים להבין אותם 
היטב, א' מה מהותם של אלו הניצוצין. 
%break
ב' מה ענין מספרם. ומה גם שמוצאים לכאורה סתירות בדברי הרב 
בדבר המספר, כי לפעמים אומר שמתבררים ועולים ש"ך ניצוצין, 
ולפעמים אומר שהם רק שט"ו ניצוצין, ולפעמים שהם רפ"ח ניצוצין. 
שכל אלו המספרים המה עיקרים גדולים וצריכים להבינם במקורם.
%break
%letter ב
ב) ותחלה נבאר את מהותם של הניצוצין, שעליהם אומר הרב שנפלו 
עם הכלים הנשברים לבי"ע כדי להחיותם. והנה באמת כבר פירש 
אותם הרב היטב עוד בעולם עקודים (דף רכ"ט אות י') שאומר שם, 
שהרשימות והאור חוזר היורד, מכים זה בזה, 
%break
ואז נולד מביניהם ניצוצות של אור, מבחינת אור חוזר, שהוא דין, והוא 
גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. עש"ה. ונתבאר שם באור פנימי, כי 
האור מניח אחריו רשימו בתוך הכלי אחר הסתלקותו משם, למשל אם 
הוא קומת כתר, מניח הוא רשימו בתוך הכלי מן בחי"ד, 
%break
שהיא קומת כתר, והנה אח"כ כשנעשה הזווג על העביות הנשארת 
בהמסך שהוא בחי"ג, ויוצא עליו קומת חכמה, הנה אותה הקומה 
שיצאה עתה כיון שהיא חשובה הרבה מן הרשימו, מבחינת מה 
שבאה מהארת זווג, משא"כ הרשימו, 
%break
הגם שמדת קומתה גבוה מן קומת חכמה שבאה עתה, אמנם כבר 
נסתלק הארת הזווג שלה, ואין בה אלא הארה מועטת, ע"כ האור 
דקומת חכמה מכה בהרשימו, כלומר, שנכנס ומאיר בכלי שלה, שמכח 
זה מוכרחת הרשימו להסתלק מהכלי, 
%break
ולעלות ממעל לכלי בסוד תגין החופפים על האותיות, ואז נופלים 
ניצוצות מן הרשימו, כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות: אור זך, ואור 
עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח. דהיינו בחי' או"ח 
המתהפך ממעלה למטה ונעשה כלי ומלביש האו"י, 
%break
כן הרשימו שנשאר מאור הזה, כלולה ג"כ מאו"י ואו"ח, שהאו"י נקרא 
אור הזך, והאו"ח נקרא אור העב, כדברי הרב (דף רכ"ב אות י') אמנם 
אור העב הזה, הנעשה לבחינת כלי ומלביש על או"י, הנה עדיין אינו 
כלי גמור, 
%break
כדברי הרב (דף רמ"ו אות ב') כל עוד שהוא מחובר עם האור ישר. 
אלא אחר הסתלקות אור הזך למעלה, ונשאר אור העב למטה. כי אור 
העב, שהוא או"ח אינו יכול לעלות לעולם, אלא שנשאר למטה, ואז 
נעשה אור העב בחינת כלי. עש"ה. 
%break
והנה זה אמור, בכללות אור העב שהלביש לכללות האור ישר. אמנם 
זה החלק של אור העב שנפרש מהרשימו ונשאר בכלי, מחמת הכאת 
הקומה של אחורים בו, כנ"ל. הנה הוא עדיין לא נחשב לכלי ממש, כמו 
אור העב של כללות, 
%break
והוא, משום שיציאת הרשימות לחוץ מן הכלי בסוד תגין, אינו נחשב 
ליציאה גמורה ולהסתלקות, כי זה הכלל, שרשימו אינה מסתלקת 
לעולם, אלא אע"פ שיצאה ממעל לכלי, הרי היא עוד מאירה לבחינת 
אור העב שלה, כי ע"כ נבחן בסוד תגין על האותיות, 
%break
כלומר שמחוברת בו ומאירה אותו, וע"כ אין אור העב של הרשימו 
נעשה עוד לבחינת כלי ע"י יציאת הרשימו מן הכלי, ונחשב עוד לאור 
גם עתה. וזה שמדייק הרב לכנותם תמיד בשם ניצוצות של אור, 
להורות שאין עליהם שם כלי כמו על האור העב של כללות הנ"ל, 
%break
כי האו"י של כללות הקומה נסתלק לגמרי ועלה לשורשו, ונשאר אור 
העב למטה בלבדו בלי שום הארה ממנו. מה שאין כן אור העב 
שנפרש מהרשימו מחמת ההכאה הנ"ל, ונשאר לבדו בכלי, הנה אור 
הרשימו עדיין דבוק בו, וכיון שהוא דבוק בו, 
%break
הוא נחשב עוד לבחינת מעורב עמו, כנ"ל (דף רמ"ו אות ב') כי כל זמן 
שהאור חוזר דבוק עם אור הישר, מטרם שנסתלק, הנה האו"ח מעורב 
עם או"י בלי שום הכר ביניהם. עש"ה.
%break
%letter ג
ג) והנה שם בעקודים היה ב' מיני ניצוצין: א' בחינת אור העב 
מהרשימו, שנשאר בכלי אחר יציאת הרשימו משם, מפאת הארתה 
של הקומה החדשה דאחורים הנמוכה ממנו. כנ"ל, 
%break
ועוד יש שם בחינת ניצוצין מן האור העב שנשאר אחר הסתלקות 
הארה דקומה החדשה מן הכלי, אשר בחינת אור העב של הקומה 
החדשה אינו יכול לעלות עם האור המסתלק, ונשאר גם הוא בכלי 
בסוד ניצוצין. כמ"ש שם, 
%break
אשר מניצוצין שנשארו מבחינת הרשימו, נעשה אח"כ הכלים דזכרים, 
ומניצוצין שנשארו מהקומה החדשה נעשו אח"כ כלים דנקבות, ע"ש. 
אמנם כאן בנקודים, לא היה אלא בחינת הניצוצין שנשארו אחר יציאת 
אור הרשימו מן הכלי, בעת שנשבר ונפל לבי"ע, 
%break
אמנם בחינת הניצוצין דהסתלקות הקומה דאחורים אין כאן, משום, כי 
אחר הסתלקות האור של הכלי, הנה תכף נפל לבי"ע, ולא היה לו זמן 
שיקבל ההארה של הקומה השניה של אחורים, שיצאה אחריו. ונמצא 
שיש כאן, 
%break
רק בחינת אור העב שאינו יכול להסתלק ולעלות עם אור הרשימו, 
כנ"ל, אלא שהוא נשאר בכלי, וע"כ האור הזה ירד יחד עם הכלי 
לבי"ע.
%break
%letter ד
ד) והנה נתבאר היטב, מהותם של אלו הניצוצין שנפלו עם הכלים 
לבי"ע בעת שבירתם, שהם בחינת האו"ח והמסך של ראש, 
המתפשטים לעשר כלים מניה וביה ממעלה למטה, להלביש את האו"י 
עד הטבור. 
%break
שאחר הסתלקות האורות מהם, שהם אינם עולים למעלה להיותם 
בחינת עביות, הנה אז נעשו לכלים, אמנם מטרם ההסתלקות של 
האו"י מהם, המה מעורבים כאחד עם האו"י, ואינם נחשבים כלל 
לבחינת כלי אלא לאור גמור. עש"ה. 
%break
שמשום זה יש חילוק גדול בין אור העב של הרשימו עצמה, ובין אור 
העב דכללות הע"ס שבמדרגה, כי אור העב דכללות הע"ס, נעשה 
לכלי תכף אחר הסתלקות הע"ס דאו"י מהם. 
%break
אמנם אור העב של הרשימו, לא נעשה לכלי גם אחר יציאת הרשימו 
משם, שהוא משום, כי אע"פ, שגם הרשימו יצאה בהכרח מן הכלי 
שנפלה לבי"ע, כדי שלא תתבטל מתורת רשימו, 
%break
מ"מ עדיין הוא חופפת ומאירה לכלי בסוד תגין על האותיות וע"כ אין 
יציאת רשימו מכלי נבחן להסתלקות גמורה המוסיף עביות על העביות 
דאור העב ועושה אותו לבחי' כלי, אלא שהוא נחשב עדיין לבחינת 
אור, 
%break
אלא אור העב, שהוא או"ח ולא או"י, גם אין בו מבחי' ג"ר כלום, אלא 
מבחי' אור חסדים שהופרשו מן אור חכמה לגמרי, שכל שורשם הוא 
מבחינת חג"ת, ממה שנעשה לכלי קבלה מבחינת התפשטות המסך 
דראש עד הטבור כנ"ל. 
%break
ונבחן ע"כ ערך הניצוצין כלפי הרשימו, כדוגמת אור חסדים כלפי ג"ר, 
כי כל מה שיש שם מבחי' ג"ר, נקרא אור הזך שברשימו, והוא נשאר 
בהכרח באצילות, כי אור שיש בו משהו מבחינת הארת חכמה לא יוכל 
לירד למטה מגבול הקו, 
%break
שהוא בחינת הסיום של הפרסא מבין אצילות לבריאה, אלא רק אור 
העב של הרשימו, שהוא בחינת אור חוזר, ובחינת אור חסדים, הוא 
שיכול לירד עם הכלי לבי"ע, משום שעל אור חסדים לא היה צמצום, 
כנודע. 
%break
באופן, שיש להבין כאן ב' חלקים של רשימו: א', הוא הארת האצילות 
וג"ר הכלול ברשימו, שזה נשאר באצילות. וב', הוא בחינת אור חוזר 
ואור חסדים שיש ברשימו, שזה ירד לבי"ע, 
%break
ונחשב שם ג"כ לבחי' הרשימו המחיה את הכלים במקומם בבי"ע. 
וערכם זה על זה הם כערך חג"ת על חב"ד. והבן.
%break
%letter ה
ה) עוד בחינה אחת יש להבין באותם הניצוצין, שהוא עיקר בחינת 
הנושא למדת העביות שבמדרגה שנתבטלה או שנשברה. כי בעת 
הזדככות המסך ועליתו למעלה בזמן השבירה, הנה רק בחינת המסך 
נזדככה מעביות שהיה כלול בו, 
%break
אמנם העביות עצמה לא נאבדה, אלא שנשאר בבחינת חלק אור העב 
של הרשימו. כי ע"כ אח"כ בעת שהמסך עם הרשימות נכללים בזווג 
דראש דעליון, אשר הרשימות מקבלים משם בחינת המסך דעליון, 
%break
הנה תכף מעלים אליהם בחינת העביות הנשאר באור העב של 
הרשימות, שהעביות ההיא מתחדשת עם תיקון המסך, ואז יכולים 
הרשימות והמסך לעשות הזווג עם אור העליון במקומם עצמם, אחר 
שיוצאים מההתכללות דעליון, כמ"ש בחלקים הקודמים, בפרצופי א"ק. 
%break
אמנם שם לא היה מרחק גדול בין אור העב של הרשימו ובין אור הזך 
של הרשימו, כי שניהם נשארו בתוך הכלי ביחד. אבל כאן בשביה"כ. 
הנה נעשה ביניהם מרחק גדול מאד, כי אור הזך נשאר באצילות. ואור 
העב שהם הניצוצין ירדו לבי"ע. כנ"ל. 
%break
ועכ"ז גם כאן, בשעה שהרשימות עולים ונכללים בעליון בהזווג שלו, 
והמה מקבלים שם תיקון מסך ע"י התכללות בהמסך דעליון, הנה הם 
מעלים אצלם את העביות מהניצוצין שלהם דבי"ע, והעביות מתתקנת 
במסך דעליון, 
%break
עד שראוים לזווג דהכאה עם אור העליון מכח עצמם, ואז הם יורדים 
למקומם באצילות, ומזדווגים שם מבחינת עצמם, ע"ד שנתבאר 
בפרצופי א"ק. הרי שכל בחינת הגדלות של הפרצוף טמון בניצוצין 
שירדו עם הכלים לבי"ע. 
%break
כי כבר ידעת, שכל גדלות הקומה תלויה ונמדדת במדת העביות 
שבמסך.
%break
%letter ו
ו) ובזה תבין שכל ענין גדלות הקומה שבפרצופי אצילות תלוי ומדוד 
בשיעור הניצוצין המתבררים ועולים מבי"ע, כי בהם כל העביות אשר 
המסך של המדרגה מתתקן עמהם. ובהעלות שיעור ניצוצין בעביות 
של בחי"א. אין שם אחר תיקון המסך רק קומת ז"א. 
%break
ובהעלות ניצוצין בשיעור עביות דבחי"ב. הנה אחר תיקון המסך בהם, 
הם מוציאים קומת בינה. וכו' עד"ז. הרי שכל שיעור קומה שבפרצופי 
אצילות תלוי במדת הניצוצים שמעלים ומבררים מבי"ע.
%break
ועם זה תבין סוד העיבור, כי אע"פ שאלו ג' בחינות הנ"ל, דהיינו: 
הרשימו שנשארת באצילות, שהוא בחי' אור הזך שבו. והרשימו 
שירדה עם הכלים לבי"ע, דהיינו בחינת אור העב שבו. והכלים עצמם 
של המדרגה. 
%break
אשר מכח גו"ע דתחתון, בכל ג' הבחינות הנ"ל, הדבוקים באח"פ 
דעליון בכל ג' הבחינות דאח"פ הנה הם נמשכים ועולים לאצילות, עם 
אח"פ הללו, עכ"ז אינם ראוים לזווג עם אור העליון מטרם שיקבלו את 
תיקונם, כי בצאתם מתוך הקליפות שבבי"ע, 
%break
הנה הם מעורבים עוד בה"ת, כלומר בבחי' העביות דבחי"ד, שבחי' 
המסך שלה אין עוד באצילות, כמו שידעת, שאפילו בחינת הכתר 
דאצילות אין שם אלא בחי"ד דהתלבשות, ולא כלל מבחי"ד דעביות. 
%break
גם ידעת שעביות זו דה"ת הנ"ל, נתערבה בכל ספירה וספירה של ז' 
המלכין קדמאין, שזה היה סבת השבירה. וע"כ התיקון הראשון אשר 
צריכים לתקן, הוא, הפרשת העביות דה"ת מניצוצין אלו, דהיינו מבחי' 
העביות דה"ת, שאין מסך נוהג בה עוד, 
%break
מזמן הזדככות דגוף דפרצוף הכתר דא"ק, שנעלמה בחינה אחרונה מן 
המסך, והיא לא חזרה ונתחדשה גם בפרצופי נקודים. כמ"ש שם. 
ומלבד התיקון הגדול האמור, צריכים עוד לתיקון חשוב מאד. שהוא 
לשתף מדת הדין במדת הרחמים, 
%break
שה"ס עלית ה"ת בעינים, שב' ההי"ן: ה"ר וה"ת מתחברות יחד, 
כנודע. אשר זולת השותפות הזו לא היה ענין השכר ועונש מתגלה 
בעולמות, גם ענין גילוי שמותיו יתברך, שעליו סובבת כל הבריאה, גם 
אלו לא היה להם מקום להתגלות. 
%break
ולפיכך מטרם שהניצוצין מקבלים אלו ב' התיקונים הנ"ל, אינם ראוים 
עוד לשום זווג כלל, והתיקונים האלו הם מקבלים בסוד העיבור.
%break
%letter ז
ז) ולפיכך צריכים לכל אלו הבחינות המרובות האמורות בסוד העיבור, 
שפירושו התכללות התחתון בזווג דעליון, אשר בז"א יש ג' בחינות 
עליון, שהם: א"א, ואבא, ואמא. כמ"ש בפנים. ותדע שרוב התיקונים 
הבאים בעיבור, הוא לתקן ב' תיקונים העיקריים הנ"ל, 
%break
כמ"ש בחלק י"א, בע"ה. ואע"פ שעיקר מקבלי התיקון הם בחינות 
הניצוצין, כנ"ל. עכ"ז גם ב' הבחינות האחרות, שהן: הרשימות, דהיינו 
אור הזך שברשימו שנשאר באצילות. גם הכלים, שהם בחינת או"ח, 
דהיינו אור העב שנשאר למטה מכל הכללות דע"ס, 
%break
וכן הכלים ישנים דס"ג, ששמשו בז"ת דנקודים וגם הם נפלו לבי"ע. 
הנה גם הם צריכים לאותם ב' התיקונים הנ"ל. באופן שג' בחינות 
צריכים תיקון, שהם נקראים בדברי הרב: אורות, ניצוצין כלים. 
%break
שאור הזך שברשימו הנשאר באצילות, נקרא אורות, ואור העב 
שברשימות שירדו עם הכלים, הן נקראות ניצוצין, וג' הם הכלים כנ"ל.
%break
%letter ח
ח) וז"ש הרב "והנה ג' בחינות אלו עלו בסוד העיבור בג' בחינות 
דאמא. כיצד: במקום רשימו דיסוד דבינה עלו שם האורות. ובמקום 
האמצעי של מקום החתך, עלו שם הרפ"ח ניצוצין דאור. ובמקום יסוד 
התבונה עלו הכלים" דהיינו כמבואר, 
%break
שכל אלו ג' הבחינות צריכים תיקון. ונודע שכל בחינה מקבלת מבחינה 
שכנגדה בעליון. ולפיכך כיון שהרשימו היא בחינת ג"ר שנשאר 
ברשימו מן כללות האור שנסתלק, כנ"ל, ע"כ היא צריכה לקבל תיקונה 
מבחינת ג"ר של אמא, הנקראת בינה. 
%break
וז"ש במקום רשימו דיסוד בינה, עלו שם האורות. וכבר ידעת, שהרב 
מכנה תמיד את הרשימות בשם אורות. ואור העב של הרשימות, שהם 
בחינת הרפ"ח ניצוצין שירדו עם הכלים לבי"ע, כנ"ל, הנה נתבאר, 
שהם בחינת אור חסדים ולבושי חג"ת עד הטבור. 
%break
ולפיכך המה מקבלים תיקונם מבחינת חג"ת דאמא, וז"ש שבמקום 
החתך עלו שם הרפ"ח ניצוצין. וכבר ידעת שמקום החתך, הוא בחינת 
החזה דכללות, ששם הוא הזווג דחג"ת. הראוי לתיקון הניצוצין, כנ"ל. 
והכלים מבחינת עצמם, הם מתתקנים בהארת נה"י, 
%break
כי ז"ת דנקודים, בעת שיצאו מהסתכלות עינים באח"פ, לא היו להם 
אז רק הארת הנה"י, כי או"א דנקודים היו אז בבחינת אח"פ שירדו 
לבחינת חג"ת, ולא נשאר לז"ת דנקודים אלא הארת נה"י, הנקרא שם 
בדברי הרב, בשם הארת כלים. הרי שהכלים מתתקנים בנה"י. 
%break
וז"ש, שבמקום יסוד דתבונה עלו הכלים. דהיינו בחינת נה"י, כי 
התבונה היא בחינת נה"י דאמא. באופן שג' הבחינות אורות ניצוצים 
כלים, מקבלים תיקונם מג' יסודות מיוחדים: הכלים מקבלים מיסוד 
דבחינת נה"י, והניצוצין מקבלים מיסוד דבחינת חג"ת, שנקרא חזה. 
%break
והאורות שהם הרשימות, מקבלים מיסוד דבחינת ג"ר. שנקרא יסוד 
דבינה. ועם זה תבין ג"כ דברי הרב לעיל (חלק ח' אות ב' וג'.) שאומר 
שם שהרשימות, שנקראות אורות, עלו למ"ן לג"ר, ונעשו שם ג' גו ג'. 
וכלים עלו לבחינת נה"י דשם. ונתקנו ג' גו ג'. כמבואר.
%break
%letter ט
ט) הנה נתבאר היטב, מהותם של אורות ניצוצין כלים. גם ענין תיקונם 
המחויב לג' יסודות שבאמא: שרשימות שהן בחינות ג"ר, צריכות 
ליסוד דג"ר דאמא, וניצוצין שהם בחינת חג"ת, צריכים ליסוד דחג"ת 
דאמא, שהוא בחינת החזה, שנקרא מקום החתך. 
%break
וכלים שהם בחינות נה"י צריכים ליסוד דנה"י דאמא, שהוא בחינת 
יסוד דתבונה. ועתה נבא להבין את המספרים: ש"ך, שט"ו, ורפ"ח 
האמור בניצוצין. אמנם צריכם לדעת מקודם בידיעה מקורית את ענין 
ה"ג מנצפ"ך, האמור ביסוד דאמא. 
%break
גם ענין החמשים שערי בינה מה הם. והנה הרב פירש את החמשים 
שערי בינה, שהם ה"ג, וכל גבורה כלולה מעשר, הם חמשים. (עי' 
שעה"כ ופע"ח בברכת העומר. ובכ"מ) והנה לפי זה נמצא, שה' 
גבורות, ומנצפ"ך, וחמשים שערי בינה, הם ענין אחד, 
%break
וא"כ חילוף השמות בהם למה לי.  אמנם בע"ח שי"ג פי"ג, מבאר 
אותם יותר, וז"ל, "נודע כי ענין נ' שערים שיש בבינה, לפי שהוא ענין 
מ"ב הנ"ל שיש בבינה. ולפי שהוא ז' שמות שבשם מ"ב אותיות, ועם 
ז' שמות עצמם, הרי מ"ט. 
%break
ויש שער הנ' הכולל כל המ"ט, והוא כתר עליון שבהם, הרי נ' שערי 
בינה. ובזה אל תתמה, אם שער הנ' הוא לבדו כתר כי הרי הוא כולל 
כל המ"ט שערים, ואינו חלק שער פרטי. והנה לא נדבר עתה בענין 
כללות הז' שמות, שעמהם הם מ"ט, ועם הכולל הם נ', 
%break
אבל נדבר בשם מ"ב עצמו וכו'. אבא טמיר וגניז יתיר, לכן הכתר של 
אמא כלול באבא, כי שער המ"ב העליון שהוא כתר שבה, כלול באבא, 
נמצא כי נשארים מ"א לבד באמא, וג"מ באבא. וז"ס ג"ם צפור מצאה 
בית וכו'. 
%break
וז"ס כי אם לבינה תקרא, כי הבינה נקרא א"ם, מפני שחסר ממנה 
הכתר, והוא נכלל באבא, ולכן לעולם הבינה נקרא א"ם. והבן זה". 
עכ"ל. ע"ש בההמשך שמקודם זה, בענין ביאור המ"ב בסוד: פשוט, 
ומילוי, ומילוי דמילוי.
%break
%letter י
י) והנך רואה איך קא טרח לן הרב לבאר היטב את הנ' שערי בינה, 
מכל הצדדים שבהם: הן מצד השם מ"ב, דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי 
הנוהג באמא עלאה מבחינת ג"ר שבה. והן מצד השם מ"ב של ז' 
פעמים ו' אותיות, המרומזים בר"ת של אנא בכח, 
%break
הנוהג בישסו"ת מבחינת ז"ת דבינה. דהיינו חמשים בג"ר דבינה, שיש 
בהם שם המ"ב בשלימות ג' הפרצופים הראשונים דא"ק, שאינם 
צריכים תיקון, כנ"ל בביאור שם מ"ב ע"ש. וחמשים שערי בינה בז"ת 
שלה, שהם ישסו"ת, שמצד האורות כבר אינם נכללים בשם מ"ב, 
%break
להיותם למטה מסיום קו האמצעי דא"א, מבחי' אורות שלמעלה 
מטבור שלו, שהוא מקום החזה כנ"ל באור פנימי. שמחזה דא"א 
ולמטה כבר נחשב למטה מטבורו, והוא בחינת זו"ן דא"א, אשר המילוי 
שלו חסר גם בנה"י דא"ק, 
%break
וע"כ כל התיקונים דאבי"ע סובבים למלאות את החסרון הזה, כנודע. 
ע"ש. אמנם כיון שישסו"ת הזה עדיין נמצא למעלה מטבור דא"א, כי 
מקומם מחזה עד הטבור כנודע. אשר מצד הכלים נבחן כל המקום 
הזה שמחזה לטבור עוד בבחינת שם מ"ב, 
%break
כי סיום הרגלים של הקצוות דפרצופים שלמעלה מטבור נמשכים עד 
הטבור ממש, כי רק בחינת יסוד שלהם מסתיים בחזה, לפיכך עדיין 
יש להם השלימות דמ"ב מצד הכלים. אלא שמ"ב זה דכלים, כבר הוא 
עומד בסוד ז' פעמים ו' אותיות דאנא בכח. 
%break
שהם בחינת ו' ספירות חג"ת נה"י דז"א, משום שמבחינת האורות אין 
שם ג"ר, אלא בחינת זו"ן לבד. כמבואר. ומכאן תדע סוד השם מ"ב 
דז"פ ו' אותיות, הנאמר בזו"ן, שהוא ג"כ מבחינת ישסו"ת הנ"ל, שהוא 
רק בחינת מ"ב דכלים, אבל לא באורות.
%break
%letter יא
יא) ותדע שזהו מקור ההתחלקות של אמא עלאה לב' פרצופים בינה 
ותבונה, מה שלא נמצא כזה בספירה אחרת. כי יש מרחק גדול מן ג"ר 
שבה לז"ת שבה, שג"ר שבה נחשבים לשם מ"ב ממש, שהוא בסוד ג' 
הפרצופים דא"א הראשונים, הנקראים פשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי, 
%break
שהם כבר בתכלית השלימות, ולא באו בפרצופי אצילות לצורך עצמם, 
אלא רק כדי להאציל את הפרצופים שלמטה מטבור, כי אי אפשר 
שיצאו הפרצופים שלמטה מטבור, בלי הפרצופים שלמעלה מטבור. 
כנ"ל באור פנימי. 
%break
מה שא"כ ז"ת דבינה, שהם בחינות ישסו"ת, כבר הם שייכים לבחינת 
הפרצופים שצריכים תיקון, כי מצד האורות הם עומדים למטה מחזה 
דא"א, ששם הסיום דקו אמצעי של הלמעלה מטבור, וע"כ המה 
מיוחסים לבחינת למטה מטבור דא"ק, 
%break
שהוא עדיין לא נתמלא באורות שלו לגמרי, דהיינו מהסתלקות שהיה 
בגוף דפרצוף הכתר, אחר אצילותו, כי ע"ב וס"ג מסתיימים בטבור 
שלו. כנודע. וע"כ רב מאוד המרחק בין אמא לתבונה, וע"כ נתחלקו 
לב' פרצופים נפרדים זה מזה. ועי' לעיל (דף תתקט"ז ד"ה וזכור)
%break
אכן ענין עמידה זו דישסו"ת למטה מחזה דא"א, אינו במקרה ח"ו, 
אלא שיש לזה סבה גדולה. כנ"ל (דף תתפ"ו ד"ה אמנם) כי מתוך 
שפרצופי אצילות יצאו מתחלה בקטנות, מבחינת ה"ת בעינים, הנה גם 
אחר גדלותם, שכבר הורידו הה"ת מעינים שלהם, 
%break
מ"מ אין הרושם דה"ת מסתלק ממקומו, וכל הפרסאות שיצאו מבחינת 
ה"ת בעינים נשארים קבועים גם בעת גדלות, עש"ה. ונתבאר שם, 
שע"כ אתחפיא קרומא מתחת מו"ס דא"א, דהיינו מתחת גו"ע שלו, 
שהם כתרא ומו"ס, ובינה שלו יצאה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת, 
%break
שהוא הגרון. אלא שאין יציאה זו מורגשת כל עיקר כלפי ג"ר דבינה, 
להיותה בלאו הכי מבחינת אור דחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ 
נחשבת עוד הבינה לבחינת ראש וג"ר בסוד השם דמ"ב דפשוט ומילוי 
ומילוי דמילוי. וע"כ נחלקו ג"ר דבינה, 
%break
והיו לפרצוף הג', דג' הפרצופים הראשונים דאצילות. הנקראים או"א 
עלאין, דזווגייהו לא פסיק לעלמין, וע"כ הם מסתיימין למעלה מחזה 
דא"א, דהיינו עד המקום שחשוב עוד לבחינת מ"ב שלו גם מצד 
האורות. וכל אלו טעם אחד להם, 
%break
כי ג"ר דבינה, אע"פ שכבר נמצאים למטה מג"ר דא"א, מחמת הה"ת 
שהשאירה הרושם שלה בהאי קרומא דאתחפיא מתחות מו"ס, מ"מ 
אינה נפגמת במשהו מחמת יציאתה זו, ונחשבת לג"ר גמורים 
ולבחינת ראש כמו המו"ס עצמו. 
%break
אכן ז"ת דבינה, שהם ישסו"ת, שהם אינם מבחינת כי חפץ חסד הוא, 
אלא להיפך ממש, שהם מבחינת הארת חכמה בחסדים, להיותם 
המאציל של זו"ן, שכל עיקרו הוא בחינת הארת חכמה שבחסדים, 
(כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם). 
%break
הנה כל הכובד של יציאת הבינה מראש לז"ת, נופל עליהם, כי הרושם 
של ה"ת בעינים ששורה בהאי קרומא דתחות מו"ס, מגביל אותם 
מהארת חכמה דבחינת השם מ"ב, דהיינו מבחינת ג' פרצופים 
הראשונים דא"ק שלמעלה מטבור, 
%break
שהרי הה"ת מושרשת בטבור דא"ק, כנודע, וע"כ ישסו"ת מוכרחים 
לקבל מבחינה שכנגדם בא"ק, שהוא למטה מטבור שלו דהיינו משליש 
תחתון דת"ת דא"ק, שה"ס הבטן, כנ"ל באור פנימי (דף תתקנ"א ד"ה 
וטעם) וע"כ המה נחלקו מבינה עלאה, 
%break
שהיא מג' הפרצופים הראשונים דאצילות, והיו לבחינת פרצוף של ז"ת 
דאצילות, אלא מבחינת האור שלהם, אבל מצד הכלים שלהם, הם 
נחשבים עוד למ"ב כנ"ל. וזכור היטב ההבחנות הנ"ל, שבין אמא 
עלאה לישסו"ת, כי אי אפשר להאריך בכל מקום.
%break
%letter יב
יב) והנה יש עוד טעם יותר קרוב להתחלקות בינה ותבונה לב' 
פרצופים נפרדים. והוא, מפאת בינה עצמה. כי גם קומת בינה 
דאצילות, שנקראת או"א עלאין, יצאו מתחילה בבחינת קטנות, דהיינו 
בה"ת בעינים שלהם, שכלי דגלגלתא היה לבחינת חג"ת שלהם, 
%break
וכלי דעינים היה לבחינת נה"י שלהם. ולפיכך גם אחר הגדלות שלהם, 
שכבר הורידו הה"ת מעינים שלהם, והשיבו אליהם את אח"פ והיו 
לבחינת נה"י חדשים דכלים, שעי"ז זה השיגו את ג"ר דאורות שהם 
ג"ר דבינה. כנודע. 
%break
הנה גם אז נשארת הה"ת בעינים שלהם בבחינת רושם, כנ"ל. שהוא 
המקום שנקרא חזה דאו"א, ששם עומד היסוד דזמן קטנות שלהם, 
שעלה ונעשה לשליש עליון דת"ת, כנודע. וביסוד זה, נשאר הרושם 
של הה"ת הדבוקה בו מעת הקטנות, 
%break
שהרושם הזה ה"ס הפרסא שבגוי מעוהי דאמא, החוצה בין אמא 
לתבונה, ועושה אותם לב' פרצופים. בסוד ס' למעלה מפרסא, ובסוד 
ם' סתומה למטה מפרסא, כמו שהאריך הרב בהם ע"ש. וכיון שתבונה 
נמצאת למטה מה"ת דאמא עלאה, 
%break
נמצאת מקבלת מבחינה שכנגדה בא"ק, ממקום שלמטה מטבור, 
ששם בחינת הלמטה מה"ת, שהיא עומדת בטבור דא"ק, כנודע. וע"כ 
התבונה יוצאת מסוד השם מ"ב. כנ"ל. 
%break
כי להיותה מתיחסת אל הלמטה מטבור דא"ק, כבר נחשבת חסירה 
כמו זו"ן, ומתחייבת לתיקונים ומילואים, מה שג"ר דאצילות אינם 
צריכים לזה, להיותם מתוקנים מצד שורשם בא"ק.
%break
%letter יג
יג) ודע כי אלו ג' הטעמים הנ"ל שאמרנו בהתחלקות בינה ותבונה, 
שהם: מכח שתבונה נמצאת למטה מחזה דא"א. ומכח שנמצאת 
למטה מקרומא דמו"ס. ומכח שנמצאת למטה מפרסא שבגוי מעוהי 
דאמא עלאה. 
%break
הנה כל ג' אלו שולטים על התבונה וכל אחד מהם מכה שורשים בפני 
עצמו כמ"ש במקומו. אמנם כולם הם ענין אחד ממש, שהוא מפאת 
עלית ה"ת בעינים, שהוציאה אח"פ לחוץ מכל המדרגות. ואע"פ 
שחזרו ונתחברו בעת הגדלות שלהם, 
%break
מ"מ נשאר הרושם שלהם. והרושם הזה שנשאר, הן מצד פרצוף 
הכתר שהוא א"א, והן מצד החכמה, שהוא מו"ס, והן מצד הבינה, 
שהם או"א עלאין, אינו מגביל שום פרצוף מג' הפרצופים הראשונים, 
אלא רק לישסו"ת לבד, כמו שנתבאר היטב בג' הטעמים הנ"ל. 
%break
ותדע, שסוד אח"פ אלו שיצאו לחוץ מפאת עלית ה"ת בעינים, ה"ס 
מנצפ"ך, כלומר שהגבורות האלו השורים על אח"פ, מחמת יציאתם 
לחוץ, נקראות ה"ג מנצפ"ך ונקראים כן, להיותם בחינת ה' אותיות 
דסיום המלות, אשר באלפא ביתא, 
%break
וכיון שאח"פ אלו הם בחינת נה"י, כמ"ש לעיל, שעיקרם הם ע"ס 
דסיום, ע"כ הם מרומזים באותיות הסיום שבאלפא ביתא. ומתוך 
שענין עלית ה"ת בעינים מתחיל מפרצוף ס"ג דא"ק, ע"כ ענין ה' 
גבורות אלו דמנצפ"ך, 
%break
שהם באים מעלית ה"ת זו, אינם אלא רק באמא לבד, אמנם באבא 
אינם כלל אלו הה"ג מנצפ"ך, כי אבא מקבל מבחינה שכנגדו בא"ק, 
שהוא ע"ב דא"ק, שבו אין שום התחלה עוד לעלית ה"ת בעינים. 
לפיכך, 
%break
כשיש צורך להראות על הגבורות האלו המיוחדים רק לאמא מכנים אל 
הגבורות בשם מנצפ"ך, שמורה על ענין יציאת אח"פ לחוץ, או על ענין 
חזרתם אל המדרגה. 
%break
כי בכל מקום שרוצה הרב להראות על ענין השיתוף דה"ר בה"ת, 
בסוד שיתוף מדת הרחמים בדין, הן מצד הקטנות שבהם, והן אחר 
זמן הגדלות, הוא מכנה אותם בשם מנצפ"ך. וזכור זה.
%break
%letter יד
יד) ודע, כי גם חז"ל שמשו בשמות אלו, (במסכת שבת ק"ד ע"א) 
"מנצפ"ך צופים אמרום, אלא ששכחום וחזרו ויסדום" פירוש: כי צופים, 
הוא בחינת מוחין וג"ר שבמדרגה. שהוא מלשון ראיה, שפירושו מוחין, 
כנודע. 
%break
וז"ש, מנצפ"ך צופים אמרום, כי אע"פ שהם באים במדרגה בשעת 
גדלות, שהם בחינת נה"י החדשים המוחזרים למדרגה בשעת גדלות, 
מ"מ אינם חדשים ממש, כי כבר צופים אמרום, כלומר, שמתחלתם, 
מטרם עלית ה"ת בעינים, 
%break
כבר היו אותם מנצפ"ך מחוברים שמה. כנ"ל, אלא אחר עלית ה"ת 
בעינים, הנה נפלו אח"פ לחוץ מן המדרגה, ונשכחו מן המדרגה, ועתה 
בשעת גדלות חזרו ויסדום, וע"כ המה נראים כחדשים. וז"ש שכחום, 
וחזרו ויסדום. והבן. 
%break
ויש כאן רמז נכבד מאד, אלא שאין כאן המקום להאריך.
%break
ועם זה תבין, ענין הגי' שכתב הרב לעיל, בענין פנים ואחורים דאו"א 
(תתק"א אות נ"ז ודף תתק"ב אות נ"ח) שאומר שם, שפנים דאו"א, 
הם הוי"ה ואהי"ה דמילוי יודין, שהם ע"ב וקס"א, שעולים בגי' זכור, 
ואחורים דאו"א, הם הריבוע של הוי"ה ואהי"ה דיודין, 
%break
שהם בגימטריא תשכח. עש"ה. כי מחזה ולמטה הם בחי' אחורים 
דאו"א, משום הרושם דה"ת בעינים הנשאר בחזה, כנ"ל. וע"כ נמצאים 
בחינות ישסו"ת המלבישים שם מחזה ולמטה, שהם בחסר ג"ר, כי אין 
בהם אלא מאחורים דאו"א, 
%break
דהיינו מבחינת הקטנות שלהם, מעת היות גו"ע שלהם חסרים 
מאח"פ. ולפיכך נבחנים שמות דישסו"ת בבחינת הריבוע דשמות 
הוי"ה ואהי"ה דיודין שבאו"א, כי כל ריבוע מורה על קטנות ואחורים. 
וכיון שאין בישסו"ת אלא גו"ע, 
%break
נבחנים אח"פ החסרים שלהם, שהם בבחינת שכחה מן ישסו"ת, 
שז"ס הגימטריא תשכח. אמנם אח"כ, כשמשיגים הגדלות שלהם, 
דהיינו אחר שמשיגים טפת הזווג דאו"א עלאין, המורידה הה"ת 
מעינים שלהם ואח"פ דישסו"ת חזרו ונתיסדו בהם, 
%break
אז הם משיגים הפנים דאו"א, שהם הוי"ה ואהי"ה דיודין שבגי' זכור. 
הרי ממש כלשון חז"ל, שכחום וחזרו ויסדום.
%break
%letter טו
טו) ומ"ש הרב שאחורים דאו"א הם פנים לישסו"ת. הענין הוא, כי ענין 
זה של עלית הה"ת בעינים, אע"פ, שהוא בחינת גבורות, המוציא את 
אח"פ מהמדרגה, והפרצוף נשאר משום זה בקטנות, ובחוסר ג"ר 
דאורות, מ"מ, כיון שכל עיקר תיקון העולם בשכר ועונש, 
%break
וכל מתן שכר של הצדיקים מתחיל משם. בסוד שאמרו ז"ל והלא 
במאמר אחד יכול להבראות וכו' כנ"ל (דף רי"א ד"ה וזה עיין שם) ע"כ 
נחשב זה להארה גדולה, כי הוא סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין. 
%break
וע"כ נבחן אלו הגבורות עצמן דעלית ה"ת בעינים, לבחינת הארה 
גדולה. וע"כ אומר, שפנים דישסו"ת אלו, הם עתה אלו אחורים הנ"ל, 
כי הם הארה אמיתיות, אלא שהם מבחינת קטנות.
%break
וכן דרכו של הרב לכנות את ענין הקשר של עלית ה"ת לעינים, בשם 
הארה של הגבורות וענין הורדת ה"ת מעינים והחזרת אח"פ אל 
המדרגה הוא מכנה בשם ביאת עצמות הגבורות אל המדרגה, או 
בשם הארת המנצפ"ך, ועצמות המנצפ"ך. 
%break
או בשם מנצפ"ך א' ומנצפ"ך ב'. כי עלית ה"ת לעינים שהפרצוף מקבל 
מן העליון שלו, נקרא הארת מנצפ"ך, או מנצפ"ך א'. והורדת הה"ת 
מעינים, ע"י קבלת טפת הזווג דע"ב, נקרא בשם עצמות המנצפ"ך, או 
מנצפ"ך ב'. 
%break
וכן בשם גבורות נקבות וגבורות זכרים. עי' לעיל (דף תשנ"ט אות מ' 
ודף תשפ"ג אות ע"ח. ודף תשצ"ט אות צ"ז ודף תת"ו אות ק"ג).
%break
%letter טז
טז) ועתה תבין היטב, סוד החמשים שערי בינה. כי המה נמשכים 
מכח ה"ג מנצפ"ך הנ"ל, והוא מבחינת הרושם דה"ת שבחזה דאמא 
עלאה, שה"ס הפרסא שבגוי מעוהי דאמא, החוצה את הפרצוף דאמא 
עלאה לב' פרצופים: ג"ר, וז"ת, 
%break
שהם ס' ום' הנקראים פנים ואחורים, כנ"ל. ונודע כי רק הבינה נחלקה 
לב' פרצופים, ולא שום ספירה אחרת, ונתבאר לעיל באות י"א, שהוא 
משום דה"ת שהשאירה הרשם שלה מקרום שתחת המו"ס, והוציאה 
הבינה לחוץ מהראש לבחינת ז"ת, שהם זו"ן, 
%break
הנה יציאה זו אינו פוגמת כלל את ג"ר דבינה, אלא את ז"ת דבינה, 
שהם בחינת אחורים שלה, שמחזה ולמטה. ונמצאים ע"כ הע"ס 
דבינה, שנחלקים לב' פרצופים נפרדים זה מזה, כמרחק מפרצוף 
דג"ר, לפרצוף דזו"ן, 
%break
ומתוך שכללות כל הפרצוף ג"ר וז"ת דבינה נבחנים למאה ספירות, 
ע"כ אחר שנחלקו לשנים: ג"ר לפרצוף בינה עלאה, וז"ת לפרצוף 
התבונה. הנה הם נבחנים, לחמשים חמשים: כי הבינה נבחנת רק חצי 
פרצוף, שבו חמשים ספירות. 
%break
וכן התבונה נבחנת לחצי פרצוף התחתון, שיש בו רק חמשים ספירות. 
ואע"פ שמזמן הגדלות כבר הבינה עלאה החזירה אח"פ שלה, ויש לה 
ע"ס שלימות, מ"מ נחשבת עוד לחצי פרצוף, מטעם הנ"ל, כי הרושם 
דה"ת מבחינת הקטנות, אינו זז ממקומו גם בעת הגדלות, 
%break
וע"כ אח"פ החדשים אינם משלימים אותם לגמרי שתהיה עמהם 
לפרצוף שלם, משום הה"ת שבחזה שלה, כנ"ל.
%break
%letter יז
יז) וז"ש הרב, "שה"ג דבינה כל אחד כלול מעשר, הם חמשים שערי 
בינה" (לעיל אות ט') כי סוד ה"ג, הם חג"ת נ"ה, שפירושו שחסר להם 
ג"ר, ואין בהם רק ז' ספירות התחתונות דז"א. והיא בזמן שהמדרגה 
חסרה אח"פ, שהם נה"י דכלים, 
%break
ע"כ המה חסרים ג"כ ג"ר דאורות. כנודע. וכיון שגם בעת גדלות נשאר 
הרושם של הקטנות, ע"כ נחשבת הבינה בבחי' ה"ג גם בגדלות. כנ"ל. 
דהיינו רק חצי התחתון של הפרצוף, וחסרה ג"ר האמיתיים. משום 
דאח"פ החדשים נמצאים תחת הה"ת שבחזה, 
%break
וע"כ אינם יכולים להשלים הג"ר דחכמה אל הפרצוף בשלימות. הרי 
שבחינת הה"ג שבבינה, גורם לה שתשאר בבחינת חצי פרצוף תחתון, 
גם בעת גדלות שלה. וע"כ אומר הרב שה"ג שבאמא, עושים את 
הבינה בסוד חמשים שערים, שהם בחי' חצי פרצוף תחתון. כנ"ל.
%break
וז"ש (בע"ח שי"ג פי"ג הנ"ל) "כי ענין נ' שערים שיש בבינה, לפי שהוא 
ענין מ"ב הנ"ל שיש בבינה, ולפי שהוא ז' שמות שבהם מ"ב אותיות 
ועם הז' שמות עצמם הם מ"ט ויש שער הנ' הכולל כל המ"ט, 
%break
והוא כתר עליון שבהם" (הנזכר לעיל אות ט') פירוש: כי בינה נחלקת 
לב' בחינות שמות של מ"ב, כי ג"ר שבה שנקראים בינה עלאה, היא 
שם מ"ב דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי. ועליה אומר שם, 
%break
"לפי שהיא ענין מ"ב הנ"ל שיש בבינה" כי לפני זה מפרש השם מ"ב 
דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי. אכן ז"ת שבבינה, הם בחינת שם מ"ב של 
ז"ת. שהוא בחינת שם מ"ב דכלים. כנ"ל באות י'. ונקרא פרצוף 
תבונה. 
%break
ועליה אומר שם "ולפי שהיא ז' שמות שבשם מ"ב אותיות, ועם הז' 
שמות עצמם הם מ"ט" דהיינו ז' שמות של אנא בכח, שבכל אחד ו' 
אותיות. שהם כלפי ו"ק דז"א: חג"ת נה"י. וירצה בזה להראות ענין 
התחלקות הבינה לב' חצאי פרצוף: גו"ע ואח"פ, שהם ג"ר וז"ת, 
%break
אשר מבחינת הארת חכמה, נבחנת גם חצי פרצוף העליון דבינה, ג"כ 
לבחינת חסר ג"ר. אלא שאפילו אז, היא נחשבת לבחינת שם מ"ב 
דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי, משום שה"ת שעליה. בקרומא שתחת 
המו"ס, אינה פוגמת אותה כלום מפאת כי חפץ חסד הוא. 
%break
וזהו מבחינת מעלתה עצמה. אכן בהתחשב מבחינת הארת החכמה, 
הנה בהכרח גם הבינה עלאה סובלת מהקרום שמתחת המו"ס ששם 
שורה הה"ת מבחי' הרושם דקטנות כנ"ל. ונמצאת חסרה ג"ר מבחינה 
זו. ומכ"ש התבונה, שהיא צריכה להארת חכמה, 
%break
הנה היא מבחינת עצמה ג"כ חסרה מהארת ג"ר. וע"כ מראה על שם 
מ"ב שלה, שהוא מ"ב דו"ק, דאנא בכח, כנ"ל. וז"ש, שעם הז' שמות 
עצמם הם מ"ט. שזה מורה על כל ז' הספירות שלה: חג"ת נהי"מ, 
שבכל אחת מהן יש ז' ספירות, שז' פעמים ז' הם מ"ט.
%break
וזה אמרו שם "ויש שער הנ' הכולל כל המ"ט, והוא כתר עליון שבהם, 
הרי נ' שערי בינה". כלומר, שענין המ"ט הם ז"ת בחוסר ג"ר. כנ"ל. 
שהם זפ"ז שבגי' מ"ט. וג"ר שלהם, הם השער הנ'. ונמצא ששער הנ' 
הוא החצי פרצוף העליון שלהם, דהיינו ג"ר החסרים להם. 
%break
וז"ש ששער הנ' כולל כל המ"ט, כלומר שמשלימו למאה ספירות. כי 
כל עוד הם חסרי ג"ר, הם נחשבים למ"ט ספירות לז' פעמים ז', כנ"ל, 
וכשמשיגים הכתר העליון, הרי יש להם עשר ספירות שלימות, שבכל 
אחת מהן ע"ס, הרי מאה ספירות, דהיינו יפ"י. 
%break
כי עתה נכללת כל אחת מהן מן יוד ספירות. וזה אמרו "ובזה אל 
תתמה, אם שער הנ' הוא לבדו כתר. כי הרי הוא כולל כל המ"ט 
שערים" מורה בזה, שאין הכוונה כאן לספירה אחת של כתר, 
%break
אלא לכל חצי פרצוף העליון שהיה חסר בשעת הקטנות. וז"ש שהוא 
כולל כל המ"ט שערים.
%break
%letter יח
יח) וזה אמרו "כי שער המ"ב העליון שהוא הכתר שבה, כלול באבא, 
נמצא כי נשארים מ"א לבד באמא וג"מ באבא" וזה סובב על אמא 
עלאה עצמה, כי אע"פ שהיא בחינת ג"ר, והיא בחינת שם מ"ב דג"ר, 
מ"מ אינה נחשבת לג"ר, רק מצד עצמה, 
%break
להיותה בסוד כי חפץ חסד הוא, שאין בה חפץ כלל אל הארת חכמה, 
כנ"ל. אכן מצד הארת חכמה בכלל, הנה גם היא נחשבת כמו שחסרה 
ג"ר. וז"ש ששער המ"ב שבה, שהוא כתר שבה, כלול באבא. 
%break
רצונו לומר, כי רק אבא יש לו בחינת ג"ר דחכמה בשלימות, משום 
שהוא מקבל מבחינתו שכנגדו דע"ב דא"ק, אשר ה"ת עדיין לא 
התחילה שם, כי ראשית התחלתה היא בס"ג דא"ק. וע"כ אין ה"ת 
שתחת מו"ס שולטת על אבא, וע"כ יש לו הארת הכתר בשלימות. 
%break
אמנם אמא, שהיא מקבלת מבחינה שכנגדה מס"ג דא"ק, שכבר 
הה"ת נשרשת שם, ע"כ נבחן שעיקר הכתר וג"ר דאמא כלול באבא, 
שהוא נקי לגמרי מה"ת. וכבר ידעת שאפילו טפת הזווג הנמשכת 
מאבא, מורידה הה"ת בכל מקום. שהוא ג"כ מטעם הנ"ל. 
%break
וזה שאומר "נמצא כי נשארים מ"א באמא, וג"מ באבא". כלומר, 
שאותו חצי פרצוף העליון החסר לבינה עלאה מיחס דהארת חכמה, 
הנה הוא כלול בשם מ"ב דאבא, וע"כ נבחן אבא שיש בו מ"ג שערים, 
כלומר שכלול מכתר דאמא. 
%break
ואמא נחשבת שחסר לה שער העליון דמ"ב שערים, דהיינו מחצית 
הפרצוף העליון שלה, שהוא ג"ר שלה מצד אור חכמה. כנ"ל. וע"כ אין 
לה אלא מ"א שערים.
%break
וזה אמרו "כי הבינה נקרא אם משום כי חסר ממנה הכתר" פירוש: כי 
כל ענין החסרון הזה, שנכללת הה"ת בעינים בסוד שיתוף מדת 
הרחמים בדין, הנה זה היה בסוד מ"ש בזוהר דאבא הוציא אמא לחוץ 
אודות בנה. 
%break
כנ"ל בדברי הרב (דף תתפ"ב אות ל"ב ול"ג) ועל ענין זה מרמז גם 
כאן, במה שאומר שבינה נקרא אם, מחמת החסרון של שער המ"ב 
שלה, שהוא מכח עלית ה"ת בעינים ויציאתה לבר מראש דא"א, כנ"ל. 
%break
וכל זה היה, כדי לתקן את זו"ן בסוד העיבור, ולהכליל גם אותו בסוד 
ה"ת בעינים, שמכאן היסוד לכל המוחין דגדלות של ז"א, כנ"ל בדברי 
הרב (דף תתפ"ג אות ל"ה עש"ה) כי אי אפשר להתהוות שום מוח עד 
שתצא הבינה לחוץ.
%break
%letter יט
יט) ואל יקשה לך על מה שנתבאר, שגם באו"א עלאין נחשבת הבינה 
בבחינת חצי פרצוף תחתון ובבחינת חמשים, חסר ג"ר, מפאת 
הקרומא דאתחפיא על מו"ס. ומה שנחשבת לג"ר הוא רק מבחינת 
אור חסדים לבד, אשר כלפי עצמה מספיק זה לגמרי, 
%break
בסוד כי חפץ חסד הוא, אמנם בהתחשב מבחי' השפעת חכמה, 
נחשבת גם הבינה לחסר ג"ר, מפאת המצאה תחת הקרום דמו"ס 
ששם הרושם דה"ת בעינים, כמ"ש לעיל באורך. שלכאורה הוא כנגד 
כל המקומות שמפורש להדיא, שאו"א הם פב"פ, 
%break
ובסוד זווג דלא פסיק לעלמין, כחדא יתבין וכחדא שריין. שמשמע שיש 
בהם ג"ר גמורים, כהמשמעות של פב"פ. אמנם זה אמור רק כלפי 
או"א עצמם, בהיות הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, ע"כ נחשב זה 
אצלה לפב"פ. אבל מבחינת השפעתם למטה, 
%break
דהיינו לפרצופים שצריכים להארת חכמה, נחשב זה הזווג דפב"פ 
דאו"א, לבחינת אב"א, דהיינו לבחינת חצי פרצוף תחתון, בסוד 
חמשים שערי בינה, אשר הכתר שבה, כלול באבא עלאה. או ששער 
המ"ב העליון כלול באבא. 
%break
כמ"ש לעיל שכתר של הבינה, שהוא בחינת חצי פרצוף עליון החסר 
לה, נקרא פעם בשם שער מ"ב עליון, דהיינו ביחס שם מ"ב, אשר הוא 
בחינת בינה עלאה ג"כ. ופעם נקרא בשם שער החמשים, דהיינו ביחס 
הספירות שלה, שבהיותה חסרה ג"ר, אין לה אלא ז"ת, 
%break
שכל אחת כלולה מכולם, והם ז"פ ז' שהם מ"ט. וכשמשגת הכתר, 
שהוא שער החמשים, דהיינו פרצוף ג"ר שלה, נמצאת בי"ס שלימות, 
שכל אחת כלולה מכולם, שהם יפ"י, שעולים מאה. וע"כ נחשב הכתר 
בלבד שכולל כל המ"ט שערים. כנ"ל באורך.
%break
ודבר זה תמצא בדברי הרב (בשער מאמרי רשב"י פרשת בראשית 
בענין ביאור אות צדי) במפורש, וז"ל "ולפיכך היה בצדי ב' היפוכים 
מלמטה ומלמעלה, להורות על היפוך ב' הזווגים דלא הוו פב"פ. וכדי 
שלא יתגלה זה בעולם, אינו ראוי להבראות בו העולם. 
%break
ועוד שאינו ראוי לברא העולם בדבר שאינו עומד, כי אח"כ אנא זמין 
לנסרא לך ולמעבד פב"פ. אבל לא יהיה זה בעולם העליון, כי שם 
סתום מאד. ואין מי שישיג פב"פ לעליונים. כי אף משה שזכה לבינה, 
לא זכה לה אלא בסוד אחור ולא בסוד פנים. 
%break
וזהו וראית את אחורי ופני לא יראו. אבל באתר אחרא תסתלק למטה, 
בזווג התחתון תתגלה פב"פ על ידי יסוד במלכות. ואפשר לפרש 
בהיפך. כי אנא זמין לנסרא לך בזווג התחתון אבל בזווג העליון 
תסתלק כמות שאת עומדת, ולא בנסירה. 
%break
כי אלו היית פב"פ בעולם העליון, לא היה אפשר להשיג אורה. והענין 
הוא, כי עם היות חכמה בבינה מזדווגים פב"פ, ברעותא באחדותא 
בחדותא דלא מתפרשין, מכל מקום אין אורם מתפשט למטה בבנין 
אלא בסוד אחור באחור, 
%break
כי אף משה לא זכה אלא בסוד אחורים, כדפרישית. משא"כ בזווג 
התחתון שיכולים להשיג אורו פב"פ, וכד"א, פנים בפנים דבר ה' 
עמכם". עכ"ל.
%break
הרי מפורש בדברי הרב, שאין אורם דפב"פ דאו"א מתפשט למטה 
בבנין, אלא רק בבחינת אחור באחור, כי ע"כ אין ענין נסירה נוהג 
באו"א. אלא בזו"ן לבד, שבזה פירש שם דברי הזוהר בראשית, באות 
הצדי, שיש לה ב' ענינים הפוכים, 
%break
כי הי' ונ' שבה, המה למעלה הפוכים זו מזו. אשר פני הי' הוא לימין, 
ופני הנ' לשמאל אמנם למטה נמצאים הי' והנ' מחוברים זה בזה. 
שהטעם הוא, משום שב' זווגים, שהם: של או"א, ושל זו"ן, מרומזים 
בצדי, ומתחלת אצילותם היו ב' הזווגים האלו, 
%break
הן דאו"א והן דזו"ן בבחינת אחור באחור. אלא אח"כ נתקנו שניהם 
בבחינת פב"פ. אמנם יש הפרש ביניהם, כי או"א אע"פ שנתקנו 
בפב"פ, לא נעשה בהם נסירה, שפירושו אחור שלם לזכר ואחור שלם 
לנוקבא, שאז נבחנת הנוקבא לע"ס שלמות כמו הזכר. 
%break
אלא המה לא נתנסרו זה מזה, גם בזמן שהם חזרו פב"פ בזווג דלא 
פסיק, כי גם אז נשארו דבוקים שניהם בכותל אחד. שפירושו, 
שהנקבה משתמש באחור דזכר, ואין לה אחורים בפני עצמה. 
%break
והיינו כדברי הרב לעיל, ששער החמשים שבה, שהוא מחצית הפרצוף 
העליון שנקרא כתר עליון, הוא כלול באבא, ובה עצמה נמצא רק מ"ט 
ספירות, שהם ז"ת, זפ"ז. כנ"ל. כי אע"פ שאח"פ שלה הוחזרו בעת 
הגדלות, שהם הנקראים אחורים שלה, 
%break
אמנם אין זה נבחן בה לאחורים גמורים המתחברים בבנין פרצופה, 
משום הרושם דה"ת בעינים הנשאר בחזה, ומטעם שהיא נמצאת 
תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה חפצה בהארת חכמה שהוא עיקר 
הג"ר. כנ"ל. 
%break
ע"כ היא דבוקה עם החכמה בכותל אחד, ואין לה אחורים בפני עצמה, 
ואין נסירה נוהג בה. כנ"ל. וע"ז רומז הי' והנ' שבצ' שנשארו למעלה 
בקביעות בבחינת הפכת אחורים זה מזה. 
%break
אמנם למטה, דהיינו הקוץ התחתון דיוד, הרומז על זווג זו"ן, המה 
דבוקים, שיורה שעתידים הזו"ן להתנסר זה מזה, ויהיה אחור שלם 
לז"א ואחור שלם לנוקבא, ואז המה חוזרים פב"פ ממש, דהיינו 
שמשפיעים ג"כ מבחינתם זה דפב"פ, 
%break
ועל זה הוא מביא הפסוק, פנים בפנים דבר ה' אליכם. להורות שסוד 
פב"פ מתגלה רק מזווג זו"ן. ולא מזווג או"א. והבן זה היטב. כי כאן 
פירש הרב הבנה מקורית בהפרש מאו"א לזו"ן.
%break
%letter כ
כ) והנה נתבאר היטב סוד חמשים שערי בינה, וסוד שער הנ', וסוד 
הה"ג מנצפ"ך, שכל אלו באים ממקור אחד, שהוא עלית ה"ת בעינים 
שהוציאה אח"פ מחוץ למדרגה, ונשארה המדרגה בגו"ע, שכלי 
דגלגלתא ה"ס חג"ת, וכלי דעינים ה"ס נהי"מ, כמ"ש לעיל באורך. 
%break
ומכאן קנו הספירות אלו השם ה"ח וה"ג, כי בהיות הה"ת כלולה 
בהקטנות, הנה אין בהם אלא קומת ז"א, שהוא אור חסדים, אשר ה' 
בחינות כח"ב זו"ן, מכונים אצלו חג"ת נ"ה, כנ"ל. 
%break
שעצמות חג"ת נ"ה הם חסדים, ובחינת ה"ת המעורבת ונכללת בכל 
אחת מהם, הם ה"ג, או מנצפ"ך, כנ"ל. ובהיות שגם בגדלות נשאר 
הרושם דה"ת בהם, כנ"ל, ע"כ נקראים כן גם בשעת גדלותם, גם אחר 
שכבר השיגו אח"פ שלהם. 
%break
אלא הקטנות שבהם, דהיינו בחינת הקשר הזה של ה"ת בעינים, 
שהם משיגים ע"י זווג דהתכללות בעליון, מכונה, בשם הארת 
הגבורות, או גבורות נקבות, או מנצפ"ך א', ואינם מכונים עצמות 
דה"ג, 
%break
משום כי עיקר השם דה"ג נופל על אח"פ החסרים מן המדרגה, כי 
מבחינת הכלים, נבחנים גו"ע לג"ר, ואח"פ לז"ת, הרי שאח"פ המה 
הה"ח וה"ג האמיתית, ולא גו"ע, שהמה בחינת ג"ר ולא ה"ח וה"ג. 
%break
אלא מתוך שאין בהם עתה בגו"ע אלא קומת ז"א, שהוא נפש רוח, 
ע"כ נקראים גם הם חג"ת נ"ה, או ה"ח וה"ג. וע"כ מכונים אז, רק 
בשם הארת ה"ח וה"ג לבד, כי עצמות הה"ח וה"ג הם אח"פ, כנ"ל. 
ולפיכך הגדלות שמשיגים ע"י טפת הזווג דע"ב, 
%break
המורידה ה"ת מעינים ומעלה בחזרה את אח"פ שלהם, נבחן אז 
שהשיגו עצמות ה' גבורות, כי אח"פ הם עצמות הז"ת, כנ"ל, ומכונים 
ג"כ גבורות זכרים, והוא מטעם קבלת טפת הזווג דפנים דאו"א שבגי' 
זכור. כנ"ל (דף תתקס"ב אות י"ד) ע"ש. 
%break
וגם נקראים מנצפ"ך הב', כי מתחלה באים המנצפ"ך הא', שהוא 
הקשר דה"ת בעינים, ובזמן הגדלות באים עיקר עצמות המנצפ"ך, 
שהם אח"פ, ע"כ מכונים מנצפ"ך הב'.
%break
%letter כא
כא) ועתה נבאר ב' התיקונים העיקרים הבאים אל הפרצוף בעת 
העיבור, המובאים לעיל (דף תתקנ"ח אות ו' ד"ה ועם) שתיקון הא' 
הוא, לטהר את הניצוצין מבחינת העירוב דה"ת בהם, שעירוב זה גרם 
שביה"כ כמ"ש שם באורך ע"ש, 
%break
ותיקון הב' הוא, לשתף מדת הרחמים בדין, לחבר הה"ת בה"ר. ע"ש. 
והנה תיקון הא' נעשה ע"י הארת אבא, בסוד ל"ב נתיבות החכמה, כי 
הארת אבא מכה באלו הניצוצין, שהם ש"ך, דהיינו על פי מה שכבר 
נתחלקו כן בזמן שביה"כ, לשמנה מלכים, 
%break
שבכל אחד מהם ד' בחינות, וכל בחינה כלולה מעשר. כדברי הרב 
לעיל (דף תתע"ג אות י"ד) אשר עתה לעת העיבור, חוזר הארת אבא 
ומכה בהם, ומתוך שהוא מאיר רק לט"ר שבכל נתיב ונתיב, ולא 
למלכות שבהם, 
%break
נמצא בזה שדוחה המלכיות שבהם למטה בסוד פסולת, ומלכיות אלו 
הם הה"ת שנתערבה בכל הבחינות של המלכים, והיתה משמשת שם 
בלי מסך. כנ"ל באות ו'. והנה ע"י הכאה הנ"ל, יורדת בחי' מלכות זו 
למטה, ולא נשאר רק בחינת ה"ת דהתלבשות לבד. 
%break
שהיא ראויה להצטרף עם עביות של בחינת הט"ר. והנה עתה נבחן 
שאבא בירר רק רפ"ח ניצוצין לבד, ול"ב מהם, שהם בחינות עירוב 
דה"ת דעביות הוריד משם בסוד פסולת כנ"ל.
%break
ורפ"ח ניצוצין הנקיים האלו, מאיר אותם באמא, בסוד נ' שערי בינה 
שלה, ששם בחינת הקשר דב' ההין, כדי למתק מדת הדין דה"ת 
במדת הרחמים דה"ר. וכבר ידעת שז"ס נ' שערי בינה. וז"ס הציור של 
העיבור שאינו מצטייר באבא, זולת באמא, כנודע. 
%break
כי אבא אין לו זה השורש של ה"ת בעינים, ואדרבא הארת אבא מוריד 
הה"ת מעינים כנ"ל. וע"כ אין אלו ההארות דה"ג באות אל העובר, 
זולת ע"י אמא לבד. הרי שתיקון הא', להוריד הה"ת דעביות מש"ך 
הניצוצין, אינו נעשה זולת ע"י אבא, שהוא בחינת הארת חכמה, 
%break
שעליו נעשה הצמצום, וע"כ עי"ז שה"ת דעביות אין לה כח לקבל 
ממנו, מחמת כח הצמצום שבה ע"כ היא מתפרדת ונופלת למטה 
בסוד פסולת, כנ"ל. אבל ע"י הארת אמא שהיא אור החסדים אין 
הפרדה הזאת יכולה להעשות, 
%break
כי כלפי אור החסדים לא היה מעולם שום צמצום, כנודע. ולכן גם 
הה"ת דעביות יכולה לקבל הארה ממנה, ולא היתה מתפרדת משם 
לעולם. וע"כ רק להארת אבא צריכים, שממנו אינה יכולה לקבל כלום, 
והבן. 
%break
אמנם בחינת הקשר של ה"ת בעינים הוא להיפך, שרק מאמא אפשר 
לקבל הקשר הזה, להיותה בעצמה נ' שערי בינה, ולא מאבא, כי אבא 
אין לו שום חיבור בענין זה. כמבואר.
%break
%letter כב
כב) ובאמור תבין ב' הבחינות ש"ך ניצוצין שמביא הרב (לעיל דף 
תת"ע אות י"ד, ובדף תתע"ד אות כ"ג). כי בדף תת"ע מביא ש"ך 
ניצוצין שהם בעירוב הה"ת דעביות, אשר אבא מברר מהם רק רפ"ח 
ניצוצין, ול"ב האחרונים מוריד בסוד פסולת כנ"ל. 
%break
אמנם לפי זה, נמצאים הניצוצים חסרים מבחינת המלכיות שבהם. 
לפיכך, הוא מאיר אותם אח"כ בנ' שערי בינה, אשר ה"ת דהתלבשות 
הנשארת עולה ומתחברת שם בה"ר, כנ"ל. 
%break
ועל ידי זה נתקנו בחינת מלכיות חדשים לעומת המלכיות הראשונים 
שנדחו למטה בסוד פסולת, וע"כ נמצא, שחזר המספר להיות בסוד 
ש"ך ניצוצין, אלא שה"ת הנמתקת במדת הרחמים קבלה המקום של 
ה"ת דעביות שנדחתה. 
%break
וש"ך ניצוצין אלו שהם עם המלכיות הנמתקות, מהם הוא עוסק בדף 
תת"ע אות י"ד.
%break
וזה אמרו שם "ואלו השט"ו ניצוצין דז"א, הם בחינות מה שנתברר 
מאלו הז' מלכים, בסוד הבירור הנ"ל על ידי אבא ואמא וכו'" כלומר, 
אחר שכבר בירר אבא את רפ"ח ניצוצין מתוך הש"ך, והוריד הל"ב 
מלכיות שהם מבחינות ה"ת דעביות בסוד פסולת, כנ"ל, 
%break
הנה אח"ז נזדווג אבא ואמא, וכו' וזה שממשיך "ואז הוריד אבא טפת 
מיין דכורין הנקרא חסד, כלולה מה"ח, וגם אמא הורידה טפת מיין 
נוקבין הכוללת ה"ג, וע"י טפות אלו נתבררו ונתקנו השט"ו ניצוצין 
דז"א" פירוש: כי אמא העלתה מקודם ה"ג בסוד מיין נוקבין, 
%break
וכבר ידעת טיבם של ה"ג אלו, שהם בחינת הקשר דה"ת בעינים, 
הבאים מסוד מ"ט שערים שבה, ואז גם אבא מוריד טפת ה"ח כנגד 
ה"ג דאמא, ונמצאים ה"ח וה"ג מתקשרים זה בזה, ואז נמצאים שוב 
הניצוצין בסוד ש"ך, כי קבלו בחינת המלכיות הנמתקות מה"ג דאמא. 
%break
וכדי להדגיש בחינת הה"ג, שהם ה' מלכיות שנצטרפו לה"ח דאבא 
והשלימו הש"ך, ע"כ אנו חושבים לטפת ה"ח דאבא, שהם שט"ו 
ניצוצין, אשר בשיתוף ה' מלכיות דאמא, שבטפה שלה, נעשה ונשלמו 
לש"ך ניצוצין. 
%break
כי בחינת ה"ת דהתלבשות נתחברה עם ה' מלכיות דאמא, ונעשו 
לל"ב מלכיות, והשלימו את ש"ך הניצוצין.
%break
וכבר ידעת שש"ך הניצוצין הם בחינת ז"א עצמו, שהשפיע יסוד דא"א 
ליסודות דאו"א, ואלו ב' טפות הנ"ל דאו"א, הם בחינת הבירור והתיקון 
של הז"א, שמספר הניצוצין שלו, הם ש"ך. ואבא נתן את הלובן שבו 
שה"ס הבירור דרפ"ח ניצוצין, שנבררו ע"י טפת החסד דאבא, 
%break
אשר הל"ב מלכיות דה"ת דעביות לא יכלו לקבל משהו מטפת חסד 
דאבא, וע"כ נדחו משם בסוד פסולת כנ"ל. וע"כ הבירור מיוחס לטפת 
אבא. והתיקון דמיתוק ה"ת דהתלבשות דמדת הרחמים, מיוחס לטפת 
ה"ג דאמא, שה"ס האודם שבולד שנותנת אמא, 
%break
דהיינו ה' מלכיות שלה הממתקים לה"ת דהתלבשות שנשארה שם, 
שנתקנו ע"י השיתוף הזה ל"ב מלכיות חדשים, הנמתקות במדת 
הרחמים כנ"ל.
%break
והנה טפת ה"ג הנ"ל דאמא, נקראת רק בחינת הארת הגבורות ולא 
עצמותם כנ"ל, כי על ידיהם מתקן רק הקשר דה"ת בה"ר, שה"ס 
המיתוק במדת הרחמים, כדי להשלים הש"ך ניצוצין, כנ"ל. אלא אח"כ 
לעת גדלות, אז הוא מקבל טפת החסד דע"ב המוריד ה"ת מעינים, 
%break
ומחזיר אח"פ אל המדרגה שהם עצמות ה"ג, כנ"ל. וזה אמרו שם 
באות כ"ה, "והנה ע"י ה"ח דטפת אבא נמתקים כולם, ועמהם נשלמו 
לשכ"ה ניצוצין וכו'" דהיינו טפת הגדלות המורידה ה"ת מעינים כנ"ל.
%break