ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ב
%book תע"ס-ב. חלק-ו. אור פנימי
%page 389
%H חלק ו'
%break
%H עשר הספירות של עולם הנקודים
%letter א
א) א"ק כולל: הנה הדרוש הזה, שהתחלתי בו הגם שהוא העמוק 
ביותר מכל דרושי הרב שבעולם נקודים והיה מהראוי להציגו בסוף 
החלק, אכן בדרוש הזה נתן לנו הרב המפתח,
%break
אשר עליו הולך ומבאר את כל ענינים הבאים לפנינו בהע"ס הנקודים, 
וע"כ מוכרח המעיין לידע ולזוכרו היטב. בטרם שמתחיל לעיין בעצם 
הדרושים.
%break
ומתחלה צריכים לידע באיזה פרצוף מפרצופי א"ק, שהרב מדבר כאן, 
כי יש ה"פ בא"ק כנודע. אמנם כבר הודיע אותנו הרב, אשר בב' 
פרצופים הראשונים דא"ק, שהם: פרצוף הכתר דא"ק, ופרצוף ע"ב 
דא"ק, אין לנו רשות לדבר בהם,
%break
ומובא בע"ח שער ה' פ"א. ותחלת העסק הוא רק בפרצוף ס"ג שהוא 
מבחינת האזן ולמטה, כלומר, שקומתו הוא עד בינה, כי בינה דראש 
נקרא אזן כנודע, ובזה נדע כי הרב מדבר כאן מפרצוף הס"ג דא"ק, וכל 
הענינים והפרטים שמתבארים לפנינו סובבים רק על פרצוף הזה.
%break
וזה אמרו שהוא כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו, שהן ד' הקומות 
היוצאות על ד' בחינות הנודעות שהן בחי"ג הממשכת קומת חכמה, 
המכונה הוי"ה דע"ב.
%break
ובחי"ב הממשכת קומת הבינה, המכונה הוי"ה דס"ג. ובחי"א הממשכת 
קומת הז"א הנקרא הוי"ה דמ"ה. וקומת המלכות שנקרא ב"ן. וכל אחד 
מהם כולל מארבעתם. כמו שמבאר והולך.
%break
ויוצאים ממנו ג"כ אורות לחוץ שהם ענפיו. שהם מכונים שערות רישא 
ושערות דיקנא, הנאצלים מן הראש דס"ג דא"ק הזה. כמ"ש לפנינו. אכן 
תדע, שכל המדובר שבכאן,
%break
הוא רק מבחינת שרשים לפרטים אלו הנוהגים בעולם האצילות, ואע"פ 
שהם אינם כאן בפועל, מ"מ כאן הושרשו.
%break
והע"ב הוא במוחין דיליה. וצריכים לזכור כאן כל שנתבאר בענין אצילות 
ג' פרצופין הראשונים דא"ק. המובאים בדברי הרב בקיצור נמרץ בחלק 
ה'. שלפרצוף הא' דא"ק מכנה שם התפ"א, ולפרצוף ע"ב דא"ק מכנה 
התפ"ב, ולפרצוף ס"ג דא"ק מכנה שם בחי' שניה דהתפ"ב,
%break
ע"ש דף ש"ז אות כ"א ודף שי"א אות כ"ז. ובכלל צריכים לזכור כל 
הדברים המובאים שם בדברי הרב, וכל המתבאר באו"פ שם, כי לא 
אכפיל כאן שום דבר רק אביא השמות בלבד.
%break
וכבר ידעת, שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו 
מהמקום שהושרש שמה ויצא שם, שהוא המלכות של ראש העליון 
שלו, שמשם יוצא ונאצל התחתון.
%page 390
ולכן הכתר של ראש הס"ג, המכונה אזן, משום שאור הבינה שנקרא 
אזן מתלבש בכלי דכתר כנודע, הנה הוא מלביש לפרצוף העליון ממנו 
שנקרא ע"ב, מפה ולמטה,
%break
ותדע שגוף דע"ב הזה המלובש בהראש דס"ג, הוא נעשה נשמה ומוחין 
להראש דס"ג, וזה אמרו "והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א ואבא 
דאצילות" כי גוף ע"ב המלובש בראש הס"ג הם לבחינת מוחין להראש 
דס"ג.
%break
נגד א"א ואבא דאצילות. כי א"א הוא ע"ב דמ"ה שבאצילות, ואבא הוא 
ע"ב דב"ן שבאצילות, שה"פ דמ"ה עם ה"פ דב"ן מתחברים שמה יחד, 
כמ"ש במקומו. וזה אמרו שבחינת הגוף של הע"ב המלובש בראש 
הס"ג, נבחן, בערך של א"א ואבא דאצילות.
%break
ותדע שהדרוש הזה הוא לבאר את ההשוואה של ה"פ דס"ג דא"ק אל 
ה"פ שבאצילות, כדי לידע איך ללמד מזה על זה: איך הענפים 
מתקשרים ומשתלשלים משרשיהם, גם איך ללמד מן התחתון את 
העליון. והתועלת מזה מרובה לאין שיעור.
%break
דוגמא בחינת עתיק דאצילות. פרצוף הכתר דאצילות מכונה בשם 
עתיק, ואומר, שלעילא מפרצוף הע"ב דא"ק, יש עוד פרצוף ראשון 
דהיינו פרצוף הכתר דא"ק, שהוא בהשוואה אל פרצוף עתיק 
שבאצילות.
%break
וס"ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו. כלומר, פרצוף הס"ג דא"ק, אשר 
קומתו עד הבינה הנק' אזן, כנ"ל, אשר ממנו כל המדובר שבכאן, הוא 
נשלם ומסתיים על הטבור.
%break
וצריכים להבין מאד מהותו של הטבור הזה, שעליו נסתיים פרצוף 
הס"ג, כי טבור זה, הוא כל הקוטב, אשר כל פרטי עולם הנקודים 
סובבים עליו.
%break
ותדע שבאמת נמשך עדיין הס"ג עד סיום רגלי א"ק הפנימי, הנקרא 
פרצוף הכתר, אלא אח"כ בצמצום הנה"י שיתבאר לקמן, עלה ונסתיים 
על הטבור. אלא רק רגלי הפרצוף ע"ב נפסקו שם. והוא מטעם, שמשם 
ולמטה, הוא מקום המלכות דא"ק הפנימי,
%break
שהיא בחי"ד, ומתוך שהמלכות דפרצוף ע"ב לא היה לה אלא עביות 
דבחי"ג, ע"כ לא היה יכול להאיר להבחי"ד של המלכות דא"ק הפנימי, 
שמקומה מכונה בשם טבור, כנודע, וע"כ נסתיימו רגלי פרצוף הע"ב 
למעלה מהטבור.
%break
אבל פרצוף הס"ג שכל קומתו היא עד הבינה, ונודע, שהצמצום לא היה 
רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג 
להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור אע"פ שאין לה מסך דבחי"ד, 
וכבר ידעת שפרצוף הע"ב הוא התפ"ב של הא"ק הפנימי,
%break
שהוא מתפשט וממלא את הכלים שנתרוקנו בהסתלקות הא' בסוד 
התפ"ב, כמ"ש בחלקים הקודמים, ולפיכך נמצא, שבחינות הזו"ן דא"ק 
הפנימי הנמצאים מטבור ולמטה, נשארו בלי אור, כי התפ"ב שהוא ע"ב 
אינו יכול להאיר להם,
%break
כי אין לו בחינת המסך המחויב להכלים דבחי"ד, כנ"ל. וע"כ באו 
האורות דפרצוף ס"ג ומלאו חסרונו של הע"ב, כי המה נתפשטו אל 
אותם כלים דזו"ן שלמטה מטבור, שלא יכלו להתמלאות מהע"ב.
%break
ונמצא שהסתלקות האורות של הכלים דפרצוף הכתר דא"ק שנקרא 
א"ק הפנימי, לא יכלו להתמלאות בחזרה, אלא ע"י ב' פרצופים: הע"ב 
והס"ג, אשר הע"ב מילא אותו עד הטבור, והס"ג מילא אותו, מהטבור 
ולמטה עד סיום רגליו.
%break
והנה הס"ג מתחלק בעצמו לטעמים ולנקודות, שהם הכתר דגוף, 
והט"ס תחתונות דגוף שמחכמה ולמטה, כנ"ל דברי הרב דף ש"ט אות 
כ"ד. ובאו"פ שם ד"ה התפשטות האור.
%break
עש"ה כי רק התפשטות הראשונה של הפרצוף בטרם שהתחיל 
להתמעט הוא אור ישר של אותו הפרצוף, המכונה אור רחמים.
%page 391
אבל מאותו הרגע שהתחיל להזדכך המסך ולהתמעט מקומתו, אע"פ 
שאור העליון אינו פוסק מלהזדווג עמו בד' הבחי' של זיכוכו, ומוציא על 
דרכו ד' הקומות חכמה ובינה וז"א ומלכות. אמנם הם כבר אינם בחינות 
אור של רחמים. וע"כ המה מכונים נקודות.
%break
ומתוך שהאורות נתלבשו בהספירות של ג' הפרצופים הראשונים גע"ס 
דא"ק רק בדרך מטי ולא מטי, דהיינו מתחלה התפשט האור רק לכלי 
דכתר, ואח"כ דלא מטי בכתר שפירושו שנזדכך מדת העביות של 
המסך שלו, אז מטי האור בחכמה.
%break
הרי שרק בכלי דכתר נתפשט האור בבחינת רחמים המכונה טעמים, 
אבל בכלי דחכמה לא הגיע האור אלא אחר הזדככות המסך 
והתמעטות הקומה,
%break
וכן ביתר הספירות. לפיכך נקראים כל הספירות שלמטה מכתר בשם 
נקודות להיותם כבר מבחינות או"ח ודין. כמ"ש זה באורך בדברי הרב 
לעיל חלק ד' פ"ג. ע"ש כל ההמשך.
%break
ונתבאר לעיל באו"פ חלק ה' דף ש"מ ד"ה ונבאר. שב' אורות ירדו 
ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן, שהזכר יש לו בחי"ג דהתלבשות 
וקומה שלו עד החכמה, והנקבה יש לה עביות של בחי"ב וקומתה עד 
הבינה, עש"ה.
%break
ולפיכך גם הכלי דכתר הוכרח להסתיים על הטבור בשוה עם רגלי ע"ב, 
שהוא מאותו הטעם האמור אצל הע"ב, כי מתוך שהזכר יש לו שם 
בכלי דכתר קומת החכמה,
%break
הנה חל עליו הצמצום, כמו על פרצוף ע"ב, ומוכרח להסתיים למעלה 
מטבור, כי אינו יכול להאיר אל הכלים דזו"ן דבחי"ד.
%break
והנך מוצא שמ"ש הרב לקמן שפרצוף הס"ג מתפשט עד רגלי א"ק, 
הנה זה אמור רק על בחינות הנקודות דס"ג שהם ט"ס התחתונות 
מחכמה ולמטה, אבל הטעמים דס"ג, שהם כתר של הגוף דס"ג, נפסק 
על הטבור, כי אינו יכול להאיר מהטבור ולמטה,
%break
משום אור החכמה אשר בו, כנ"ל. רק אחר שנזדכך הזו"ן דכתר 
מבחי"ג ובחי"ב שבהם, אל בחי"ב ובחי"א, שזה ניתן להכלי דחכמה 
דס"ג,
%break
שבאורות האלו כבר אין שם מקומת החכמה ולא כלום, אז נתפשטו 
האורות ההם דס"ג אל הכלים דזו"ן שבא"ק הפנימי ממטה מטבור. וכן 
האורות שבשאר הקומות בינה וז"א ומלכות.
%break
והנה נתבאר להלן בדברי הרב אשר אלו ד' הקומות: חו"ב וז"א ומלכות 
דס"ג, שנתפשטו למטה מטבור, חזרו ועלו אל מקום הטעמים דס"ג 
שלמעלה מטבור, ולא נתפשטו יותר מטבור ולמטה. וזה אמרו כאן 
שהס"ג מסתיים על הטבור.
%break
שכונתו לאחר עליות האורות למעלה מטבור. כנ"ל. ועליות האורות 
האלו הם הנקראים לקמן בשם צמצום נה"י. והבן כל הנ"ל היטב, וחזור 
על הדברים עד שיהיו כמו מונחים בקופסא,
%break
כי תצטרך לכל הנ"ל בכל מלה ומלה שבביאור הנקודים ושביה"כ. ואי 
אפשר לחזור בכל פעם על אריכות כזו.
%break
ומ"ה וב"ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו"ן דאצילות. היינו הע"ס 
דנקודים, שהם נבחנים, לבחינת מ"ה וב"ן של ס"ג הזה. כמ"ש במקומו. 
והם בהשוואה אל הזו"ן דאצילות, המלבישים לפרצוף א"א, ג"כ מטבורו 
ולמטה. וטעם כל דברים האלו, יתבאר לקמן בע"ה.
%break
%page 392
%letter ב
ב) שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי 
ס"ג: ענין שערות ראש ודיקנא הללו לא יצאו תכף עם אצילותו של 
פרצוף, אלא אחר צמצום נה"י ועלית ה' תתאה לעינים, שיתבאר לקמן, 
כי ה"ת שהיא המסך המשותף מבחי"ב ובחי"ד יחד,
%break
עלתה לחכמה דראש הס"ג, המכונה עינים, ונזדווג שם עם אור העליון, 
והעלה או"ח מחכמה לכתר, דהיינו מעינים לגלגלתא, הממשיך רק 
קומת הז"א. והנה אז נתחלקו הע"ס דראש הס"ג: לגלגלתא ועינים, 
ולאזן חוטם ופה. כי להיות שנעשה מקום הזווג בהעינים,
%break
ושמשו העינים במקום הפה דראש, הנה נעשו ג' הספירות אח"פ, 
לבחינת גוף. ומקבלים מהמלכות הזו העומדת בעינים, המשפעת להם 
ממעלה למטה, ולא נשאר שם בבחינת ראש, דהיינו מבחינת ממטה 
למעלה, רק ב' הספירות: גלגלתא ועינים לבד.
%break
הרי שהע"ס דראש, נתחלקו לב' בחינות: ראש, וגוף. כי רק הכתר 
וחכמה מהם, נשאר לבחינת ראש, אבל בינה ז"א ומלכות שבהם, יצאו 
מבחינת הראש, ונעשו לבחינת ספירות דגוף.
%break
והנה הגם שהזווג הזה החוצה את הע"ס דראש לב' בחינות ראש וגוף, 
נעשה בהחכמה דראש הס"ג גופיה, עכ"ז בו עצמו לא נעשה שום שינוי, 
כי אין העדר ברוחניות, כנודע. אלא רק תוספת נעשה כאן, כי נבחנות 
לע"ס דענפים שעל הראש דס"ג, המכונים ע"ס דשערות,
%break
והמה הם שנחלקו על ב' בחינות ראש וגוף הנ"ל, אשר כתר וחכמה 
שבהם, שנשארו בבחינת ראש, נבחנים לענפי ע"ב בבחינת שערות 
ראש, וג' הספירות שבהם שהם אח"פ, שנעשו לבחינת גוף, הם 
נבחנים לבחינות שערות דיקנא. ולענפי ס"ג.
%break
וזה אמרו ושערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, 
כנגד ענפי ס"ג. היינו אותה התחלקות הע"ס של ראש לב' בחינות: 
גו"ע, ואח"פ, שנתהוה בראש הס"ג, כנ"ל, הנה התחדשות הזו,
%break
מכונה בשם שערות שבחינות גלגלתא ועינים שנשאר בבחינת ראש, 
נחשב לענפי ע"ב. ובחינת אזן חוטם פה שבהם, שיצאו לחוץ מהראש, 
נחשבים לענפי ס"ג. וטעם הדבר יתבאר לפנינו.
%break
שבהם כלולים או"א, שבין שניהם לקחו וכו', והם נכללים במזלא 
דדיקנא דא"א. משמיענו כאן, שכמו או"א דאצילות נכללו ויצאו מהע"ס 
דדיקנא דא"א, כן הע"ס דנקודים יצאו מסוד שערות דיקנא דראש הס"ג. 
ותדע שיש ג' בחינות או"א: שהם או"א הפנימים,
%break
ואו"א עילאין, וישסו"ת. וכל אלו הג' הם כלולים בשערות דיקנא. כי יש 
י"ג תיקוני דיקנא, שהם ג' הויות, כלומר, ג' בחינות של ע"ס, שהע"ס 
הראשונות הן בבחי' ד' תיקונים הראשונים המסתיימים על שבולת 
הזקן, ומשבולת הזקן הזה יצאו או"א הפנימים,
%break
שהם הג"ר דנקודים. ומהע"ס השניות, שהם ד' תיקונים האמצעים, 
המסתיימים על מזל העליון הנקרא נוצר חסד, יצאו או"א עילאין, 
ומהע"ס האחרונות, שהם ה' תיקונים תתאין המסתיימים במזל 
התחתון הנקרא ונקה. יצאו ישראל סו"ת דאצילות.
%break
וזה אמרו "והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א". כי או"א הנ"ל נקראים 
ביחד אבא, וישסו"ת הנ"ל נקראים יחד אמא. ואבא נכלל במזל העליון 
כנ"ל, ואמא נכללת במזל תחתון כנ"ל ונמצאו שניהם כלולים במזלא.
%break
אבל בד' תיקונים עילאין המסתיימים על שבולת הזקן, הנה הם שייכים 
לאו"א הפנימים, כנ"ל, ומהם יצאו רק הג"ר דנקודים, שהם בחינת או"א 
הפנימים. וזכור הדברים, כי תצטרך להם בכל מלה ומלה הבאים לקמן.
%break
%page 393
ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק: כבר נתבאר זה לעיל דף ש"צ 
ד"ה וס"ג. עש"ה.
%break
%letter ג
ג) מתחלה היה בא"ק כך, ג"ר שבו שהם ע"ב כתר: הנה הדברים 
שבכאן הם אותו הענין המובא לעיל אלא בשינוי לשון, והעתקתים רק 
מפני שיש בהם איזה חידושים קטנים. וגם כאן סובב על פרצוף ס"ג 
דא"ק ומקשר בו גם פרצוף ע"ב דא"ק המלובש בו. וכבר ידעת,
%break
שפרצוף ס"ג מלביש מפה ולמטה דראש דע"ב, דהיינו לבחינת ג' 
הספירות חג"ת דגופא דע"ב. וזה אמרו, ג"ר שבו שהם ע"ב, כתר. כי 
חג"ת דע"ב המה שנעשים לג"ר דפרצוף הס"ג,
%break
אשר ראש הס"ג מלבישם מבחוץ, והפה, שהוא המלכות דראש הע"ב, 
הוא בחינת הכתר דראש הס"ג שממעל לו, והחג"ת דע"ב הם המוחין 
הפנימים שבו. כנ"ל.
%break
ס"ג חכמה ובינה. כלומר, שבפרצוף ס"ג עצמו יש חכמה ובינה, ואע"פ 
שכל קומתו של הס"ג, הוא רק קומת בינה בלבד, אמנם יש בו בחינת 
זכר ונקבה, כלומר שהמסך שעלה להמלכות דראש ע"ב, לצורך הזווג 
לפרצוף ס"ג, כלול מב' רשימות עליונות,
%break
שהם: רשימו דבחי"ג דהתלבשות לבד, ומחוסר המשכה, ורשימו 
שלמה דבחי"ב. ולכן נעשה עליהם ב' זווגים: הא' בקומת חכמה, והב' 
בקומת בינה, והמה נק' זו"ן, שהרשימו דבחי"ג דהתלבשות, שעליה 
יצאה קומת החכמה, נק' זכר,
%break
והרשימו דבחי"ב השלימה גם מבחינת המשכה, נק' נקבה, שעליה יצא 
עיקר האור דפרצוף הס"ג, שהוא קומת בינה. וזו"ן הללו, נתלבשו רק 
בכלי דכתר של הגוף דס"ג,
%break
ואין מגיע מהם ליתר הט"ס תחתונות דס"ג, כל כמה שלא נזדככו הזו"ן 
דכלי דכתר, לבחי"ב ולבחי"א. כמ"ש כל זה באורך לעיל דף ש"מ ד"ה 
ונבאר. עש"ה.
%break
וזה אמרו, "ס"ג חכמה ובינה" כי הפרצוף נקרא תמיד על שם ספירות 
העליונות שבו, כנודע, וכיון שהספירות זו"ן הנ"ל יש בהם קומת חכמה 
ובינה ע"כ נקרא הס"ג בשם חכמה ובינה.
%break
ומשמיענו בזה, כדי להבין מ"ש לקמן, אשר ס"ג הזה נעשה אח"כ לבחי' 
ע"ב, ונודע שהע"ב קומתו עד החכמה, ואיך אפשר שמס"ג יעשה ע"ב. 
וע"כ מזכיר כאן,
%break
שבס"ג זה, יש חכמה ובינה כי הזכר הוא בחי"ג דהתלבשות, שהוא 
בחינת ע"ב, ולפיכך נעשה אח"כ לבחי' ע"ב. וזכור זה.
%break
מחציו ולמטה שהם נקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה 
וב"ן דא"ק. וצריך שתזכור הפירוש של טעמים ונקודות, המובאים לעיל 
בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, 
בטרם שהמסך מתחיל להזדכך,
%break
הוא מכונה בשם טעמים, והוא אור ישר ורחמים. אבל בשעה שהמסך 
מתחיל להזדכך, אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך 
במדרגות זיכוכו, הנה ד' הקומות היוצאות בעת ההיא,
%break
שהן חכמה בינה ז"א ומלכות, המה נקראים נקודות כי הם בחי' או"ח 
ודין. עש"ה ובאו"פ שם. ועי' באו"פ דף ש"ט ד"ה התפשטות.
%break
ועם זה תבין שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם 
טעמים אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג, הן נקראות 
נקודות.
%page 394
גם ידעת שהכלי דכתר דגוף הס"ג מתפשט עד הטבור, כלומר, עד סיום 
רגלין דגוף דע"ב, שמקום הסיום הזה מכונה טבור. וזה אמרו, "מחציו 
ולמטה שהם הנקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק" דהיינו הט"ס 
תחתונות שלו,
%break
כי כל הט"ס התחתונות מכונים כאן בשם נקודות, שהם כולם ירדו 
למטה מטבור ונתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים דא"ק. כמ"ש היטב לעיל 
דף ש"צ בד"ה אבל פרצוף. עש"ה.
%break
וכל זה הוא פנימיות א"ק. כלומר, שכל זה הוא בחינת פרצוף הס"ג 
בבנינו עצמו, שאין בכלל זה הענפים שיוצאים לחוץ ממנו, שאותם הוא 
מבאר לאחר מכן.
%break
%letter ד
ד) השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: 
כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' 
בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, 
משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים,
%break
שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם 
פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש 
לגוף הוא רב מאד.
%break
וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, 
אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך.
%break
שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע 
שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד 
בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק 
שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב,
%break
חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, 
הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ 
דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש 
של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך.
%break
ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' 
גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות 
ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, 
הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב,
%break
כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל 
מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת 
אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף,
%break
לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים 
לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן 
בהרחבה, כי שם מקומם.
%break
וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא 
נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת 
ס"ג הכולל שנקרא נקודים,
%break
אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה 
ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, 
כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא 
הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה.
%break
%page 395
כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, 
המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם 
המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה 
בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו.
%break
%letter ה
ה) ונמשכים תחלה סוד טעמים דס"ג שהוא אח"פ עד טבורו: כלומר כי 
תחלה מטרם שיצאו עוד ענפי הס"ג הכולל לחוץ, דהיינו שערות ראש 
ודיקנא, יצאו הטעמים דס"ג, שהם קומת אח"פ עד טבורו, שהם בחינת 
אור ישר ורחמים,
%break
כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ באו"פ ד"ה והנה הס"ג, עיין שם שיש שם 
ג"כ בחינת זכר שקומתו עד החכמה, ומ"מ מכנה הפרצוף בשם אח"פ, 
כי עיקר האור והקומה נבחן מבחינת הנקבה,
%break
כי כל ההתפשטות להגוף הוא רק מבחינת הנקבה, שיש לה בחינות 
עביות דהמשכה, והנקבה אין לה אלא קומת אח"פ, שהוא קומת בינה. 
ומה שמסתיים על הטבור, כבר נתבאר שם באורך. ע"ש.
%break
שהם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. וענין התלבשות זו, כבר נתבאר לעיל דף 
ש"צ ד"ה ותדע. כי הע"ב לא חזר ומילא הכלים שנתרוקנו מטבור 
ולמטה בא"ק הפנימי. מטעם שהע"ב אין לו המסך דבחי"ד, וע"כ אינו 
יכול להאיר מטבור ולמטה ששם מקום הבחי"ד.
%break
וע"כ נשארו הכלים דזו"ן הנמצאים בא"ק הפנימי מטבור ולמטה, בלי 
אור. אלא לאח"ז אחר שנתפשט הפרצוף ס"ג, הנה ט"ס תחתונות שלו, 
שאין בהם אלא רק קומת אור הבינה, שעל אור הזה לא היה הצמצום, 
המה שירדו למטה מטבור דא"ק ומלאו אור את הזו"ן אשר שם.
%break
עש"ה. וזה אמרו. שלא הוציא שאר הבחינות שלמטה מטעמים דס"ג, 
שהם הט"ס תחתונות דס"ג, יען הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. דהיינו 
כמבואר, שהט"ס תחתונות דס"ג,
%break
הם מלובשים בזו"ן שלמטה מטבור דא"ק הפנימי, שהמה נקראים מ"ה 
וב"ן. וזכור הדברים האלו, כי ענין התלבשות הזה דט"ס תחתונות דס"ג 
במ"ה וב"ן הפנימים, האמור הוא ענין יסודי לכל המקרים של העולם 
הנקודים.
%break
%letter ו
ו) עלו כל בחי' ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים. ענין 
עליה הזו הוא כדרך עליות האורות שבהסתלקות א' אצל א"ק הפנימי, 
וכדרך עליות האורות דהסתלקות ב' אצל פרצוף הע"ב.
%break
שפירושו הוא הזדככות המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשתוה לבחינת 
מסך של ראש, שהשתוות הזו נבחנת שהמסך וכל הרשימות הכלולים 
בו, עלו למלכות של ראש ונתכללו עמה שם בהזווג של ראש. וכן היה 
בפרצוף הס"ג הזה, כי אחר דמטי בהמלכות דס"ג,
%break
דהיינו שנזדכך המסך לקומת מלכות הנה הוא בא משם ומזדכך לגמרי 
מן כל עביותו ומשתווה להמלכות של ראש, ונפסק הזווג מהפרצוף וכל 
האורות מסתלקים להמאציל, הכל כמו שנתבאר לעיל ח"ד פ"ד באו"פ 
סעיף נ'. עש"ה.
%break
ונתבאר שם שהאורות מניחים אחריהם רשימות בעת הסתלקותם, גם 
נתבאר שהמסך מידי עברו בשעת הזדככות מספירה לספירה עד 
שמזדכך כולו ובא להראש,
%break
הנה הוא נכלל בהרשימות ההם, ע"ש. ונמצא כאן. אשר האורות דס"ג 
שנתלבשו בזו"ן הפנימים, הנה האורות הללו שכבר נתערבו בהעביות 
דבחי"ד שבכלים דלמטה מטבור, אע"פ שנסתלקו משם הניחו אחריהם 
רשימות.
%page 396
והרשימות האלו דבחי"ד, נכללו בהמסך שעלה אל המלכות של ראש, 
ונמצא שבעת שעלה המסך למלכות של ראש, שהביא עמו גם 
הרשימות ההם דזו"ן הפנימים, הנק' מ"ה וב"ן הפנימים.
%break
וזה אמרו "ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן 
פנימים" היינו הרשימות של ט"ס התחתונות דס"ג גופיה המלובשים 
וטמונים תוך הרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים שהם מבחינת
%break
עביות דבחי"ד ומתוך שהרשימות דאורות דס"ג מעורבות ונכללות 
ברשימות דמ"ה וב"ן, לכן עלו יחד כלולות במסך דס"ג אל המלכות של 
ראש ונתכללו שם בזווג העליון. כמו שמבאר והולך.
%break
ואין להקשות הרי נתבאר לעיל שפרצוף הס"ג נשאר בבחינת מטי ולא 
מטי הקבוע ותמידי, ואיך אומר כאן שגם בס"ג נוהג הסתלקות האורות 
כולם להראש. אמנם כבר ידעת שאין העדר ברוחני, וכל השינוים שאנו 
מבחינים בהרוחנים,
%break
הם רק ענין של תוספות הצורות, אבל צורה הקודמת אינה מתבטלת 
לעולם. וכן כאן כי אע"פ שנעשה גם כאן ענין הסתלקות האורות, אחר 
שנתערבו האורות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, מ"מ הצורה דמטי ולא 
מטי התמידי נשארת על מקומה.
%break
ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים. כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך. כי 
הרשימות דס"ג נתערבו בהרשימות של מ"ה וב"ן, וכולם נכללו בהמסך. 
ועלו עמו יחד להראש.
%break
מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. הנה המסך העולה להמלכות של ראש, 
להתכלל שם בזווג של ראש, כדי להתחדש ולהתפשט משם לפרצוף 
חדש, ע"ד שהיה בב' הפרצופים הקודמים: הע"ב והס"ג, הנה המסך 
הזה השיג עתה שם חדש,
%break
שהוא "מ"ן" שהוא ר"ת מיין נוקבין. והוא מטעם שנתבאר לעיל בדיבור 
הסמוך, אשר ב' מיני רשימות נתערבו כאן זה בזה, שהם רשימות 
האורות דס"ג שהם בחינת עביות דבחי"ב, עם רשימות האורות 
שנתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים, 
%break
שהם בחינת העביות דבחי"ד. ונודע שבחי' ב' ה"ס ה' ראשונה דהויה, 
והעביות דבחי"ד ה"ס ה' אחרונה דשם הויה. שהם ב' נקבות. ומתוך 
שהמסך בעת עלותו להתכלל בהזווג של ראש נכלל מב' נקבות אלו 
ביחד, ע"כ נקרא עתה בשם מיין נוקבין,
%break
לשון רבים, להיותו כלול מב' נוקבין. ותדע כי חיבור הזה גרם להיות 
עשרה כלים בהעשר ספירות, ותיקון ב' קוין, כמ"ש לקמן. וה"ס שיתוף 
מדת הרחמים בדין,
%break
כי ה' ראשונה ה"ס מדת הרחמים, וה' אחרונה ה"ס מדת הדין, והם 
באו עתה יחד במסך בזווג אחד. כמ"ש עוד לפנינו בהרחבה.
%break
וזה אמרו, מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. כלומר הם גרמו ענין המ"ן 
שנתחדש מכאן ואילך בהעולמות, משום שהם הזו"ן דא"ק הפנימי, 
שקומתו עד הכתר מחמת הבחי"ד שבו,
%break
כנודע. והם נכללו ובאו בהרשימו דבחי"ב שהם מהאורות דס"ג, ונכפלו 
יחד בהעביות שבהמסך שאז נקראו מ"ן כנ"ל.
%page 397
ודע כי מעת שנתחברו שוב לא נפרדו זה מזה לעולם, אלא כל ההבחן 
שבהם הוא רק בפנימיות ובחיצוניות, שלפעמים הבחי"ד טמונה בפנים, 
והבחי"ב או הבחי"א מבחוץ,
%break
ולפעמים הבחינה ב' טמונה מבפנים והבחי"ד מגולה מבחוץ כמו שהיה 
כאן בפעם הראשונה שנתחברו כמ"ש הרב כאן, "בחינת ס"ג הפנימים 
הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים" הרי שבחי"ב טמונה מבפנים והבחי"ד 
מגולה כלפי חוץ. ויתבאר עוד במקומו.
%break
המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג, שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. 
כמו שנתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה ולפיכך. אשר הטעמים דס"ג, שהם 
האורות שבכלי דכתר דגוף דפרצוף ס"ג, מחויבים להסתיים בשוה עם 
סיום רגלי ע"ב, דהיינו למעלה מטבור,
%break
כי משום שהזכר המלובש בכלי דכתר יש לו קומת חכמה כמו הע"ב, 
וגם הנקבה שבכלי דכתר נכללת יחד עמו, ע"כ אינם יכולים להאיר 
למטה מטבור, כי אין להם מסך דבחי"ד, עש"ה.
%break
ונמצא שהאורות של הטעמים דס"ג אינם מלובשים במ"ה וב"ן שלמטה 
מטבור. וזה אמרו שנעשו למ"ן להטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים 
במ"ה וב"ן.
%break
דהיינו להזו"ן שבכלי דכתר דגוף הס"ג המסתיימים למעלה מטבור. 
וענין שנעשה כאן והאור שנמשך מחמתו, יתבאר לקמן במקומו 
המותאם.
%break
או"א אל ישסו"ת. הקש זה צריכים להבינו היטב. כי יש כאן ב' חצאי 
הס"ג שההפרש ביניהם מרובה ביותר, שהם, חציו העליון של הס"ג, 
שהוא הכלי דכתר דגוף הס"ג, המכונה טעמים, המסתיים למעלה 
מטבור,
%break
והוא לא ירד ולא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים ונשאר בעביות דבחי"ב 
שלו, ובחי"ג של התלבשות. וחציו התחתון של הס"ג דהיינו ט"ס 
תחתונות שמחכמה ולמטה שנק' נקודות דס"ג, שהוא ירד ונתערב 
במ"ה וב"ן הפנימים,
%break
ונכפל בו ב' מיני עביות: של בחי"ב, ושל בחי"ד יחד. ואומר, אשר חציו 
העליון שלא נתערב בבחי"ד, מכונה או"א עילאין. וחציו התחתון 
שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן מכונה ישראל סבא ותבונה. וזכור היטב את 
השמות הללו בהוראתם, כי הרב משמש עמהם בכל ההמשך דלקמן.
%break
ותדע, שכאן הושרש התחלקות או"א לב' פרצופים: הנקראים או"א, 
וישסו"ת. ואע"פ ששניהם יוצאים, מבחינת אח"פ שיצאו לחוץ, דהיינו 
שערות דיקנא. כנ"ל דף שצ"ב ד"ה שבהם. ע"ש אשר אח"פ האלו הם 
כבר מקבלים מבחינת חצי התחתון דס"ג המתוקנים במ"ן.
%break
מ"מ כיון שהם ע"ס שלמות של ראש, אשר או"א הם בחינת הראש של 
הפרצוף, דהיינו מבחינת נקבי עינים ולמעלה, ע"כ נבחנים שהם אינם 
כלולים בהמ"ן, בהיות המסך דמ"ן מתוקן מתחתיהם דהיינו בנקבי 
עינים, ואין העביות פועל כלום ממטה למעלה,
%break
כנודע. אבל הישסו"ת הם בחינת אח"פ של הפרצוף, הנמשכים מנקבי 
עינים ולמטה, אשר המסך דמ"ן כבר פועל עליהם. וע"כ מיוחסים 
הישסו"ת אל פרצוף התחתון דס"ג שכבר מעורבים בבחי"ד.
%break
מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם. כבר נתבאר ענין או"א 
וישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ראש אחד של ע"ס גו"ע ואח"פ, אשר 
מתוך עלית ה"ת לנקבי עינים, המה נתחלקו לב' חצאי הראש, שחציו 
העליון, שהוא גלגלתא ועינים,
%break
הנבחן שאינו עוד מחובר בבחי"ד שבה"ת, מחמת שנמצאת למטה 
מעינים, כנ"ל, הם מכונים או"א. וחציו השני של הע"ס דראש שהם 
אח"פ שלמטה מה"ת שבנקבי עינים,
%break
נבחנים למחוברים עם הבחי"ד שבה"ת, וע"כ המה בחינת גוף שהוא 
מקבל מנקבי עינים של ראש ממעלה למטה. כנ"ל. והנה לצורך לידת 
זו"ן מתחברים ב' חצאי הראש הללו לפרצוף אחד.
%page 398
כי אותה ה"ת שבנקבי עינים חוזרת ויורדת למקום הפה דהיינו 
להמלכות של ראש, ואז חוזרים האח"פ ג"כ אל הראש ומתיחדים עם 
או"א לבחינת ע"ס של ראש אחד, ואז מולידים מוחין בשביל זו"ן 
דאצילות. כמ"ש, במקומו.
%break
וזה אמרו כמו שלצורך עיבור זו"ן מזדווגים או"א עלאין וישסו"ת נכללין 
עמהם, כן הכא הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב ומכ"ש שנקודות 
תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם. פירוש. כי נתבאר 
לעיל ענין לידת מוחין דז"א,
%break
שאז מתחברים או"א ויסו"ת לראש אחד, שנעשה הזווג במסך דבחי"ב 
בפה הכולל שבראש הזה, שהע"ס היוצאים על מסך הזה יש לו קומת 
ג"ר דבינה, שהמה נעשים מוחין וג"ר בשביל ז"א. אמנם לצורך עיבור 
ז"א דהיינו הקטנות של ז"א,
%break
אינו כן. ואע"פ, שהזווג הזה צריך ג"כ להעשות באו"א, שהם תמיד 
בחינת הראש, אמנם כאן נכללים ישסו"ת באו"א, כי טפת ז"א הנכללת 
בנה"י דא"א, עולה ונכללת בהמסך דישסו"ת,
%break
וישסו"ת נכללים באו"א, והזווג נעשה במסך דישסו"ת שנכלל בבחינת 
מ"ן במסך דאו"א, אשר הקומה היוצאת על זווג הזה, היא קרובה 
לבחי"א, שחסרה ג"ר, ואז יוצא הז"א מחוסר מוחין, אלא בבחינת גוף 
בלי ראש.
%break
והנה כאן יצא ג"כ מתחלה רק בחינת הקטנות של הנקודים, כמו הז"א 
דאצילות הנ"ל, וע"כ עלו הנקודות דס"ג המעורבות כבחי"ד, ונכללו תוך 
הטעמים דס"ג, שהם לא נתערבו בבחי"ד, ונבחנים כמו או"א עילאין, 
כנ"ל, והטעמים דס"ג עלו להראש דס"ג עם המ"ן של הנקודות,
%break
ונעשה הזווג על המ"ן דנקודות הנכללים בהטעמים, ולא על בחינת 
המסך של הטעמים, והנה אז עלו המ"ן לעינים, שהם בחי"א, כי האו"ח 
העולה מחכמה לכתר אינו ממשיך רק קומת ז"א, וקומה זו היא שירדה 
שוב מטבור ולמטה להע"ס הנק' נקודים. כמ"ש זה באורך במקומו.
%break
וזה אמרו "שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם" 
כי הט"ת דס"ג, שהם חכמה בינה ז"א ומלכות, מכונים נקודות תגין 
אותיות כי נקודות הם חו"ב, תגין הם מ"ה,
%break
דהיינו ז"א. ואותיות הם ב"ן, שהיא המלכות. והם נעשו למ"ן ועלו אל 
הטעמים דס"ג, ונתחברו עמהם ונכללו בהטעמים ההם, וע"כ נעשה 
הזווג שם בהעינים דראש של הטעמים. כנ"ל.
%break
ב"ן דחצוניות ולבושם לחוץ. אל תטעה לפרש שנולד כאן קומת 
המלכות, שנקרא תמיד ב"ן. כי זווג הנעשה בנקבי עינים הוא מבחינת 
עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א. ולא עוד אלא שיש כאן בחינה ב' 
מבחינת התלבשות שהיא קרובה לקומת הס"ג,
%break
כמ"ש לקמן. אכן תראה שהרב מכנהו בשם ב"ן דחיצוניות ולא סתם 
ב"ן, והוא כי באמת הוא בחינת ס"ג, כנ"ל (דף שצ"ד ד"ה שערות 
הזקן). ע"ש. והקומה הזו מכונה באמת בשם ישסו"ת, שהוא ס"ג,
%break
אלא לפי שבחינת האח"פ החיצונים של ישסו"ת הזה ירדו לבחינת 
הנקודים למטה מטבור, שמשם נבנה הנקבה השורשית שבכל 
העולמות, שערכה באמת הוא ס"ג ולא ב"ן, כי ב"ן הפנימי שהוא בחי"ד, 
נשאר כולו בא"ק הפנימי,
%break
ולא נגלה ממנו שום בחינה נקבה בכל העולמות. ולפיכך נקרא המלכות 
של ישסו"ת הזה שיצא דרך נקבי עינים, בשם ב"ן, כי הוא ירש מקומו 
של ב"ן הפנימי כמבואר. וזה אמרו ואז מולידים בחינת ב"ן דחיצוניות.
%break
%page 399
נולדה הנקבה עתה תחלה. כמ"ש בדיבור הסמוך שמלכות דישסו"ת 
שיצאה דרך העינים שממנה נאצלו הע"ס של הנקודים, היא הנקבה 
השורשית שבכל העולמות.
%break
%letter ז
ז) אין כח בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים: כי 
האו"ח היוצא על בחינת העביות דבחי"א, הוא אור דק שאינו מגיע 
לבחינת גוף דהיינו התלבשות.
%break
כמו שנתבאר לעיל בחלקים הקודמים. גם ידעת שהעינים הם כינוי 
לספירת חכמה של ראש, שהיא בחי"א. וזה אמרו שעדיין לא היה כח 
ויכולת לקבל האורות דנקבי עינים.
%break
צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. הנה לכאורה 
תמוה הלא גם בב' הפרצופים הקודמים היה אותו הסתלקות האורות, 
מהגוף דעליון כדי להאציל להתחתון, הנקראים לעיל בדברי הרב בשם 
הסתלקות א' והסתלקות ב'. עיין סוף חלק ה' אות ס'.
%break
ומה נשתנה הסתלקות הזו דנה"י דא"ק, לקרוא אותו בשם צמצום ב'. 
ולא עוד אלא לדמותו לצמצום ראשון שבעולמות. והענין הוא, כי באמת 
נעשה כאן ענין חדש לגמרי, מלבד המובן של הסתלקות האור, שהיה 
בע"ב וגלגלתא דא"ק.
%break
והוא כי נעשה כאן בחינת נקודת הצמצום חדשה, נוסף על נקודת 
הצמצום הראשונה שהיה בצמצום א"ס ב"ה. והיה זה, מטעם 
התערבות הרשימות דס"ג ורשימות דבחי"ד, זה בזה, כנ"ל באו"פ דף 
שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן. עש"ה.
%break
ולפיכך, נתעלה מקום הצמצום שהיה בסיום דבחי"ד שהיא הנקודה 
דעולם הזה, ועתה נתעלה למקום הסיום דבחי"ב, שהוא בחינת הטבור 
דעולם הנקודים, כמ"ש להלן. באופן שענין התעלות האורות דנה"י 
לחג"ת דא"ק,
%break
גרם לנקודת הצמצום חדשה וסיום חדש להעולמות, שהוא דומה לגמרי 
כצמצום הראשון שהיה בא"ס, כדברי הרב. גם תדע כי ממקום נקודת 
הצמצום החדשה שהוא טבור של הנקודים,
%break
עד מקום נקודת הצמצום הראשונה שהיא העולם הזה, הוא מקום 
עמידת ג' העולמות שלמטה מאצילות, הנקראים בי"ע. כמ"ש עוד 
במקומו.
%break
האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה ממקום טבורו 
ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור. כבר נתבאר, שהרב מדבר כאן 
מב' פרצופים, שהם: פרצוף הראשון דא"ק המכונה א"ק הפנימי 
שהעביות דבחי"ד משמשת בו. ומפרצוף השלישי דא"ק המכונה ס"ג,
%break
שהעביות דבחי"ב משמשת בו. כמ"ש באו"פ לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג 
עש"ה כי אי אפשר להכפיל שוב את האריכות ההיא. וטבור, פירושו, 
מקום הסיום רגלין דהתפ"ב דא"ק, המכונה ע"ב. והוא מטעם שנתבאר 
שם, שאין בע"ב הזה אלא מסך דבחי"ג,
%break
וע"כ אינו יכול להאיר למטה מטבור דא"ק הפנימי ששם מקום כלים 
דבחי"ד, שאין בע"ב בחינת המסך דבחי"ד, וע"כ נבחן שהוא מסתיים 
על הטבור, ונשארו הכלים דא"ק הפנימי ריקנים בלי אור מטבורו 
ולמטה, כמו שהיו בעת הסתלקות הא' מטרם שנתפשט הע"ב.
%page 400
אמנם אחר שנתפשט פרצוף השלישי, הנק' ס"ג, הנה אז נתפשטו 
בחינות הנקודות שלו, שהם הט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא אור 
הבינה, כנ"ל, והם נתלבשו ומלאו את הכלים הריקנים שמטבור ולמטה 
דא"ק הפנימי.
%break
כמ"ש שם. הרי שהאורות הללו שמטבור ולמטה דא"ק הם בחינות ב' 
פרצופין: א"ק הפנימי, והס"ג דא"ק. כי הט"ת דס"ג מלובשים בחצי ת"ת 
ונה"י דא"ק הפנימי, דהיינו המקום שמטבור ולמטה שלו.
%break
וזה אמרו "שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של הא"ק הזה 
מטבורו ולמטה" דהיינו ב' מיני אורות הנ"ל שהם ט"ת דס"ג, וזו"ן 
דבחי"ד דא"ק הפנימי עצמו.
%break
"העלהו למעלה ממקום הטבור בחצי גופו העליון" דהיינו שאלו ב' מיני 
אורות נסתלקו מהמקום הזה שממטה לטבור, הנקראים תנה"י ועלו 
למעלה מנקודת הטבור, שהוא אל הטעמים דס"ג. כנ"ל באו"פ (דף 
שצ"ז ד"ה המ"ן וד"ה מזדווגים. עש"ה).
%break
העלהו למעלה ממקום הטבור. ענין העלאה זו של האורות מלמטה 
מטבור דא"ק, אל המקום שלמעלה מטבור הוא ענין הכי יסודי בזאת 
החכמה, וע"כ צריכים להבינו היטב. והוא באמת ענין ארוך מאד שאינו 
מתבאר אלא בהבנת כל דרושי הרב שבאצילות הנקודים.
%break
אמנם עיקר הקוטב שבו, הוא דבר השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהם 
ענין התחברות הבחי"ב שה"ס בינה, עם הבחי"ד שה"ס המלכות. 
שה"ס המובא בזוהר רות, על הפסוק ותלכנה שתיהן, אשר ב' הההין 
שבשם הוי"ה, דהיינו הה"ר שהיא בינה, והה"ת שהיא מלכות,
%break
נתחברו והיו כאחת. ע"ש וענין הזה, הושרש כאן, בעליות האורות נה"י 
דא"ק שלמטה מטבור אל החג"ת שלמעלה מטבור. כי מתחלה נתפשט 
האור דט"ת דס"ג שהם בחי"ב למטה מטבור דא"ק, ונתלבשו ונתחברו 
עם הזו"ן דבחי"ד אשר שם, ובזה קבלה הבחי"ד כח,
%break
שתוכל אח"כ לעלות עם הט"ת דס"ג, למעלה מטבור, ששם בחי' 
הטעמים דס"ג, דהיינו אור ישר רחמים של התפשטות הס"ג, ומשם 
להחכמה של ראש הס"ג, המכונה נקבי עינים. באופן,
%break
שבחי"ד שה"ס ה"ת נתלבשה ובאה בהמסך שבנקבי עינים ונכללה שם 
בהזווג העליון שעל המסך הזה, המעלה או"ח מחכמה לכתר, וממשיך 
קומה של בחי"א, שהיא קומת ז"א, כנודע. אלא מתוך שיש שם גם 
בחינת התלבשות של בחי"ב, כמ"ש להלן.
%break
ע"כ נבחן לקומת ישראל סבא ותבונה. ונמצא שבישסו"ת הזה היוצא 
מזווג דעינים, כלול בו הבחי"ד, שהיא ה"ת דהוי"ה, באופן, שב' 
הבחינות: מדה"ר שהיא בחינת הישסו"ת, ומדת הדין שהיא בחינת 
ה"ת, נתחברו כאן בפרצוף אחד ממש.
%break
%page 401
והנך מוצא שכל החיבור והשיתוף הזה, של הבחי"ב והבחי"ד, נעשה 
ע"י עליות האורות נה"י דא"ק לחג"ת שלו למעלה מטבור. כי משם עלו 
הבחי"ב והבחי"ד כלולות זו בזו עד שבאו יחד למקום הזווג עם אור 
העליון המכונה נקבי עינים,
%break
ונעשה משניהם פרצוף אחד ממש. והוא הפרצוף המכונה עולם 
הנקודים. וזכור ההבנה הזו כי היא היסוד של כל הדרושים הבאים 
להלן. ופרטיות הענין הנ"ל וסבת הסתלקות האורות דנה"י, כבר נתבאר 
לעיל דף שצ"ה ד"ה עלו כל בחי'. ע"ש.
%break
%letter ט
ט) פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיב לתתא: פרסא, פירושו 
מסך המסיים של הפרצוף בדומה לאצבעות רגלים שהם סיומו של 
הפרצוף, אלא ההפרש הוא, בערכי פנימיות וחיצונית, כי הפרסא, היא 
בחינת הסיום של פרצופים הפנימים,
%break
ואצבעות רגלין הוא בחינת הסיום גם לחיצוניות הפרצוף. ופרסא זו 
נעשתה, אחר זווג עליון שנעשה בנקבי העינים, שפירושו הוא, 
שנתעלה מקום הזווג ממקום הפה, שהיא המלכות של הראש, אל 
מקום נקבי העינים, שהיא החכמה של הראש.
%break
כנ"ל באורך. (בדף שצ"א ד"ה שערות). ע"ש ואז נחלקו הע"ס של 
הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין 
שם כלים ובחינת התלבשות בפועל, כי האו"ח משמש שם מבחינה 
ממטה למעלה,
%break
ולא בבחינת ממעלה למטה שפירושו התלבשות. אלא שהמלכות של 
ראש בכח הזווג אשר נעשה בהמסך שבה, היא מתרחבת לע"ס מינה 
ובה ואז האור מתלבש בה ממעלה למטה, כלומר בהתלבשות גמור. 
ועתה שמקום המסך והזווג נתעלה לנקבי העינים,
%break
שהוא חכמה דראש, והאו"ח עולה ומלביש האו"י מחכמה ולמעלה עד 
הכתר, נמצא אשר המלכות שבחכמה ההיא מתרחבת אח"ז ומתפרשת 
עם האור ישר שבה ממעלה למטה שהוא לג' הספירות בינה וזו"ן 
דראש, ונעשה הבינה וז"א ומלכות האלו,
%break
המכונים אח"פ, לבחי' ספירות דגוף, שפירושו, כלי קבלה על אותו 
האור היוצא מהזווג שבנקבי העינים, באופן שנעשה כאן מע"ס של ראש 
אחד, פרצוף שלם ראש וגוף,
%break
אשר הגלגלתא ועינים ממנו לבדם, נשארו בו לבחינת ראש, ואזן חוטם 
ופה שהיו בו, נעשו לבחינת גוף אל הראש ההוא.
%break
והנה באותה המדה שנתעלה המלכות השרשית של הראש, מן הפה 
לנקבי העינים, כן נתחלקו הע"ס דסיום של פרצוף הס"ג ההוא, כי הע"ס 
המסיימים להפרצוף, מתחילים בהס"ג, ממקום החזה עד סיום רגלין, 
אשר בחינת הכתר וחכמה שבו,
%break
מתפשטים ממקום החזה עד הטבור, וג' הספירות: בינה ז"א ומלכות 
שבו, מתפשטים מטבור עד סיום רגלין. ונמצא עתה כמו שהבינה ז"א 
ומלכות דראש, יצאו לחוץ מבחי' ראש ונעשו לבחינת גוף, כן הבינה ז"א 
ומלכות דספירות הסיום,
%break
יצאו לגמרי מבחינת אצילות הפרצוף, באופן שאותו מסך המסיים 
להפרצוף, שעמד בהמלכות דע"ס הסיום, שהוא מקום של אצבעות 
רגלין, עלה עתה להחכמה של הע"ס האלו, שהוא מקום הטבור.
%page 402
וג' הספירות: בינה וז"א ומלכות שלמטה מהטבור, יצאו לגמרי לחוץ 
מהפרצוף ונתבטל מהם בחינת האצילות של אותו הפרצוף. ובזה תבין 
היטב, שאותם ט"ס התחתונות דס"ג, שהיו מתפשטים מלפנים, 
מהטבור עד סיום רגלים של הא"ק הפנימי,
%break
ועלו לבחי' מ"ן אל הטעמים דס"ג ולבחינת נקבי עינים, לא חזרו וירדו 
אח"ז למקומם הראשון דהיינו עד סיום רגלין דא"ק, שהרי כבר נשתנה 
מקום נקודת הסיום פרצוף הס"ג, דהיינו במקום הטבור, וכבר הופרס 
שם מסך המסיים את הס"ג,
%break
כנ"ל אלא שנשארו למעלה מהטבור והפרסא, ורק הזו"ן דא"ק הפנימי 
שהיה כלול עמהם, הם לבדם ירדו למטה מהטבור. וענין ושאיב 
מלעילא ויהיב לתתא גם ענין הבקיעה שהאור בקע את הפרסא יתבאר 
להלן.
%break
%letter י
י) צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל וכו' יצא אור חדש: היינו 
האור שיצא ע"י הזווג שבנקבי עינים שנתבאר ענינו לעיל. שעל ידי 
האור הזה נתתקן בחינת האצילות לבדה,
%break
דהיינו בחינת הנקודים, עד הטבור של הנקודים, כי עד שם הוא מקום 
האצילות העתיד להיות אחר עולם זה, אמנם לא הגיע מאור זה כלום 
להמקום שמטבור ולמטה דנקודים. כמ"ש לקמן.
%break
אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג. כי 
על ידי העליה למעלה למקום נקבי העינים, שהוא חכמה ובחי"א, הרי 
נתמעט הס"ג מקומת בינה לקומת ז"א, וע"כ יכולים הכלים לקבלו, 
בבחינת אצילות.
%page 403
ותדע, שאור חדש הזה, הוא האור דכלים דפנים דג"ר, והוא עצמות 
האור דג"ר דנקודים, אבל אותו אור חדש שנאצל אח"כ ע"י זווג ע"ב 
ס"ג, שירד ובקע לפרסא, והאיר לנקודים, הוא אינו בחינת עצמות אור 
של הנקודים, אלא שנבחן לבחינת תוספות אור, ובחינת גדלות.
%break
וזה אמרו "שע"י עליתו למעלה יצא אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא 
ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו היו יכולים הכלים לקבלו" דהיינו 
הכלים דג"ר דנקודים, כנ"ל. ומכנה אותם עולם האצילות, משום שהמה 
השרשים לעולם האצילות.
%break
%letter יב
יב) הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא 
לצורך עולם הבריאה שתחתיו: כבר נתבאר לעיל שענין הפרסא ה"ס 
המסך המסיים לפרצוף הס"ג בדומה לאצבעות רגליו שמקודם לכן, 
אמנם יש בו תיקון גדול,
%break
הנקרא בזוהר דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כנ"ל בדברי הרב. והוא 
משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות: מבחי"ב ומבחי"ד יחד. 
ולפיכך נוהג בו ענין של בקיעת הפרסא בשעה שהבריאה צריכה לקבל 
האור מאצילות. וענין בקיעה פירושו,
%break
ביטול של גבול הסיום שבו והתפשטות האורות דס"ג למטה מהפרסא. 
והוא רק ביטול לשעתו, ואח"כ חוזר ונסתם. באופן שהוא דומה לפתח 
הנפתח ונסגר. והדבר תלוי בירידת הבחי"ד דפרסא מתוך הבחי"ב 
דפרסא.
%break
כי בשעה שב' הבחינות מחוברים ומהודקים זה בזה, אז הפרסא 
מסוגרת כמו המסך העומד באצבעות רגלים, שאין שום התפשטות של 
הפרצוף מלאחר סיום של אצבעות רגליו. ובשעה שהבחי"ד עוזבת את 
הפרסא,
%break
ויורדת למקום אצבעות רגליו של הפרצוף כמו שהיה מקודם לכן, אז 
מתבטל כח הסיום של פרסא שזה נק' שנבקע הפרסא, והאורות 
עוברים משם ולמטה לעולם הבריאה. וזהו כוונת הזוהר דשאיב לעילא 
ויהיב לתתא. ויתבאר עוד להלן.
%break
מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. כי מכח הפרסא שנתתקן כאן 
מתחת הפרצוף ס"ג דא"ק, נקבע גבול עולם של הנקודים על בחינת 
הטבור שלו,
%break
אשר על הטבור דנקודים הזה נעשה אותה הפרסא שבין אצילות 
לבריאה. כמ"ש זה היטב לקמן. וזה שמרמז להבין בזה את הפרסא 
שבין אצילות לבריאה. כי הם ענין אחד.
%break
האצילות למה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום 
לבד: כלומר, שאע"פ שענין הסיום של רגלי הס"ג על הפרסא, הוא 
מסבת עלית האורות שלמטה מטבור למ"ן אל נקבי העינים, שמטעם 
זה יצאו האח"פ של הראש לחוץ מהראש,
%break
והבינה וז"א ומלכות דע"ס הסיום לחוץ מהגוף של האצילות. כנ"ל דף 
ת"א ד"ה פרסא ע"ש. וא"כ משמע לכאורה שהפרסא באה לתיקון 
האצילות דאורות הנקודים מסבה שנאצלים מאורות העינים.
%break
וע"כ אומר, שהן אמת כי דבר הסיום גופיה דפרצוף הס"ג על הפרסא, 
בא עם מדת האצילות שבנקבי העינים.
%page 404
אמנם, זה עדיין אינו נקרא מסך ופרסא, אלא ריחוק מקום לבד, 
שמקודם היה סיום פרצוף הס"ג בשוה עם רגלי א"ק הפנימי, ועתה 
מסבת הזווג שנתעלה באור העינים, נתעלה סיום הפרצוף למקום 
הטבור, והגבול החדש הזה היה מכונה רק ריחוק מקום לבד.
%break
אמנם ענין הפרסא הוא דבר אחר שנוסף על הריחוק מהטבור ולמעלה, 
והוא לצורך הבריאה, כנ"ל, כי יש בהפרסא תיקון מיוחד שבסבתו 
עוברים אורות אצילות לבריאה.
%break
%letter יג
יג) אורות מחודשים ועולמות נוספים אינו אלא על ידי צמצום אור: כי אין 
חידוש נעשה בהעולמות אלא בסבת חידוש כלים, אבל בהאור אין שום 
השתנות לעולם, וכמו שמאיר בראש הקו כן האור מאיר בסוף העשיה. 
וענין התהוות הכלים,
%break
הוא כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א אות ט' "כי סבת התפשטות האור 
והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". הרי שצמצום 
והסתלקות האור הוא עצם מציאות הכלי. וטעם הדבר, כבר מובא 
באורך, בחלק ד' בהסתכלות פנימית אות נ"ח.
%break
צמצום הא"ס להוציא א"ק. זה נתבאר בהסתכלות פנימית חלק ד' דף 
רס"ח אות ס"ג, עיין שם.
%break
קרוב אל ביטול המלכים. זה נתבאר לעיל דף רל"ז אות ז'. ובאו"פ שם 
אות ת. וכבר נתבאר בדף שצ"ח ד"ה צמצום דבר ההשואה שבין 
צמצום הא"ס להוציא הא"ק, שה"ס קו הראשון שהאיר הא"ס לתוך 
מקום הצמצום, ובין צמצום הב' שהוא צמצום נה"י דא"ק,
%break
ששניהם הם בחינת הסיום וההפסק לאורות אצילות. אלא ההפרש 
הוא, כי נקודת ההפסק שנעשה על ידי צמצום א' לנקודת הסיום רגליו 
דפרצוף א"ק, היה בעולם הזה, כי רגלי א"ק מסתיימים בעולם הזה. 
בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים.
%break
וצמצום הב' עשה מקום הסיום והפסק האצילות דס"ג, שנקודת ההפסק 
החדש הזה מכונה פרסא, והוא ג"כ הסיום רגלין דכולהו פרצופי אצילות 
הבאים אחר פרצוף הס"ג,
%break
כי כל כח המחודש בהעליון שולט בהכרח גם על התחתונים ממנו. והוא 
מקום החתך וההפסק שבין עולם האצילות לג' עולמות בי"ע.
%break
%page 405
%letter יד
יד) והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין וזה תבין וכו'. או"א שנחלקו 
לב': ענין המ"ן כבר נתבאר לעיל דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן עש"ה. ואין 
צורך להכפיל הדברים. וענין או"א שנחלקו לב' כבר נתבאר בדף שצ"ז 
ד"ה או"א אל ישסו"ת. עש"ה.
%break
גם ע"ש ד"ה מזדווגים או"א. כי אי אפשר להכפיל כל זה. ושם תמצא כי 
ב' זווגים נעשו לצורך ע"ס דנקודים: הא' היה על ידי עלית נה"י דא"ק, 
הכלולים מבחי"ד ומבחי"ב יחד, למ"ן לטעמים דס"ג ומשם לנקבי עינים 
דראש הס"ג,
%break
שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש ס"ג לב' בחינות ראש וגוף: גו"ע 
נעשו לראש, ואח"פ יצאו לחוץ, בבחינת גוף כמ"ש זה לעיל דף שצ"א 
באו"פ ד"ה שערות. ודף שצ"ב ד"ה שבהם כלולים. עש"ה. כי אותה 
התחלקות דגלגלתא ועינים ואח"פ לא נעשה בעצם הראש דס"ג,
%break
אלא בבחינת ע"ס דשערות. ע"ש. אמנם אין הראש דס"ג יכול להשפיע 
לתחתון הימנו זולת ע"י פרצוף זה של השערות כי כל כח שנתחדש 
בהעליון שולט בהכרח על התחתון ממנו,
%break
כנודע. ולפיכך כל האורות המושפעים לתחתונים יוצאים ע"י הזווג 
שנעשה בנקבי העינים ומקבלים מבחינת האח"פ דשערות, והמה 
מוכרחים להתחלק אל גו"ע ואח"פ כמו הע"ס דשערות,
%break
והקומה שיצאה ע"י עלית מ"ן לנקבי העינים, כבר נתבאר שם שהוא רק 
קומת הז"א, וחסר ג"ר. והוא נקרא ישסו"ת, משום שנשאר שם בחי"ב 
של התלבשות, כמו בהפרצופים הקודמים. והוא מתחלק לב' בחינות: 
גו"ע לבחי' ראש, ואח"פ לבחי' גוף.
%break
ומקום שלהם הוא מחזה דס"ג ולמטה, אשר הראש שהוא בחי' גו"ע, 
מתפשט מחזה עד הטבור דס"ג, והוא לבדו מכונה בשם ישסו"ת. 
והאח"פ מתפשט מהטבור ולמטה והם הג"ר דנקודים.
%break
וזה אמרו "אחר הצמצום והפרסא נמצא שם האורות רבים מאד במקום 
החזה והועילה עליתם שם, לצורך מ"ן" כלומר, אחר שיצא הישסו"ת 
מנקבי העינים, וירד ונתפשט ממקום החזה עד הטבור, כנ"ל, הרי 
נתרבו שם האורות במקום החזה.
%page 406
וכבר ידעת אשר הפרסא כלולה מב' הבחינות: בחי"ד, ובחי"ב, כמ"ש 
לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. עש"ה). ונתבאר שם שפעמים יורדת 
הבחי"ד מתוך הפרסא, ואז נבקע הפרסא ומתבטל הגבול.
%break
והנה התפשטות הישסו"ת ממקום החזה עד הטבור גרם לירידת 
הבחי"ד מתוך הפרסא. כי נעשה למ"ן להטעמים דס"ג ואז נזדווג ע"ב 
הפנימי שבתוך הראש דטעמים דס"ג, (כנ"ל דף שפ"ט ד"ה והע"ב 
ע"ש).
%break
עם הראש דס"ג הנק' אח"פ משום שאור אזן מלובש בגלגלתא דס"ג 
(כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג דיליה) ע"ש. וע"י זווג הזה דע"ב וס"ג, חזרה 
וירדה ה"ת מנקבי העינים דס"ג למקום הפה, דהיינו המלכות של ראש, 
כמו שהיה בתחלה,
%break
ואז נעשה הזווג בפה דראש על הבחי"ד אשר שם, ויצאה קומה חדשה 
עד הכתר מפה דראש הס"ג ולמעלה, ומשם ירד אור החדש הזה אל 
הישסו"ת שבמקום החזה, והוריד גם את בחי"ד שבבחינת נקבי העינים 
שלו שהוא במקום הטבור,
%break
הורידה למקום הפה שהוא המלכות דראש שבסיום הג"ר דנקודים, 
ונתחברו משום זה, הג"ר דנקודים, שהם ממקורם אח"פ דיסו"ת, עם 
הישסו"ת שבחזה שהוא גו"ע שלהם,
%break
ונעשו ביחד לבחי' ע"ס של ראש אחד בקומת כתר, כי עתה נעשה 
הזווג על בחי"ד שירדה למלכות שבסיום ג"ר הנקודים. וז"ס אור חדש 
דבקע לפרסא, שמביא הרב לאח"ז.
%break
והנה נתבאר היטב ב' הזווגים שהיו לצורך הנקודים, שמזווג הא' יצא 
רק בחינת הקטנות של הנקודים, דהיינו רק קומת הז"א וחסר ג"ר. 
והזווג הזה נעשה בנקבי העינים, שהוציא אח"פ דראש הס"ג לבחינת 
גוף, ועד"ז יצאו בהקומה שיצאה משם,
%break
שנקראת ישסו"ת, ג"כ ב' בחינות: ראש וגוף, על בחינת נקבי העינים 
שלו. שמנקבי העינים ולמעלה נקרא ישסו"ת, ונקודת הטבור הוא 
בחינת נקבי העינים האלו, ששם מסתיים הישסו"ת.
%break
ומנקבי העינים ולמטה, שהוא מטבור ולמטה, נתפשטו האזן חוטם פה 
של הישסו"ת, והם הג"ר דנקודים. ותדע שאע"פ שאור חדש שיצא 
מזווג הא' הזה הוא מחוסר ג"ר, עכ"ז הוא עצמותם ועקרם של אור 
הנקודים.
%break
וזווג הב' שנעשה לצורך הנקודים המשיך הג"ר והמוחין אליהם. וזווג 
זה נעשה על ידי שני פרצופים: ע"ב וס"ג, כנ"ל. וע"י זווג הזה חזר 
ונתחבר הפירוד שנתהווה מחמת צמצום נה"י ועליתם לנקבי העינים, 
דהיינו הגו"ע והאח"פ שנפרשו זה מזה,
%break
לראש וגוף, שע"י זווגם דע"ב וס"ג חזרו ונתחברו, ונעשו שוב לע"ס 
דראש אחד. כי הורידו ה"ת מנקבי העינים למקום הפה כמתחלה, ואז 
נבקע הפרסא שהוא מקום הסיום החדש הנעשה להס"ג במקום 
החכמה דע"ס המסיימים, שהוא מקור הטבור,
%break
כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא, ע"ש). ועתה נתבטל הגבול החדש 
הזה, כי כמו שירדה הבחי"ד מנקבי העינים למקום הפה בראש הס"ג כן 
ירדה הבחי"ד ממקום הטבור והפרסא למקום הסיום רגלים דא"ק 
כמתחלה.
%break
%letter טז
טז) שתי בקיעות א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק: כי 
בקיעה הראשונה נעשה לצורך הנה"י דא"ק בעצמם, כי הפרסא היתה 
מגבלת ומסיימת את האצילות דס"ג שלא ירד שום אור עוד מהפרסא 
ולמטה, והיו הכלים דזו"ן שבנה"י האלו ריקנים מאור,
%break
ועתה ע"י הזווג הב' דע"ב ס"ג נתבטל הגבול הזה דפרסא, כנ"ל בדבור 
הסמוך, ואז חזרו ונתפשטו האורות הנמשכים מהזווג הזה אל תוך 
הכלים דזו"ן אשר שם.
%page 407
שזהו בקיעה א'. והבקיעה השניה נעשה לצורך הנקודים, דהיינו דרך 
הטבור והיסוד שאותם האורות דזו"ן דא"ק הפנימי האירו להע"ס 
דנקודים. כמ"ש להלן.
%break
%letter יז
יז) האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד: 
כלומר, כי נתבאר לעיל בדבור הסמוך, שע"י הזווג דע"ב וס"ג, ירדה 
הה"ת ממקום הטבור וירדה להבינה דנקודים שהיא הפה דראש הכללי 
דישסו"ת ונקודים, ע"ש.
%break
שאז נעשו הגו"ע שבישסו"ת עם האח"פ שהם הכח"ב דנקודים לראש 
אחד, שבזה נמשכו המוחין דג"ר אל הנקודים. ומשמיענו כאן הרב, 
שעכ"ז לא נתחברו עצם האורות של הישסו"ת להצטרף אל האח"פ 
שלהם שהם הנקודים.
%break
וזה אמרו, שהאור הראשון שהיה שם שוב לא ירד, ונשאר שם מטבור 
ולמעלה אפילו אחר הזווג הב'. והוא, מב' טעמים: הא' כי אז גם 
הישסו"ת חזרו ונתחברו עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת,
%break
כי כל התחלקות הס"ג לב' חצאים: אל טעמים הנחשבים לע"ב דס"ג 
ולערך או"א. ואל נקודות שהם האור הראשון הנק' ישסו"ת שהיה 
למטה מטבור, הנחשב לס"ג דס"ג, כנ"ל (דף שצ"ז ד"ה או"א). 
%break
עש"ה. הנה כל התחלקות זו היתה מטעם השיתוף של הישסו"ת עם 
הבחי"ד כמ"ש שם. ונמצא עתה אחר שחזרה וירדה הבחי"ד למקומה, 
שוב אין הפרש מהטעמים אל הישסו"ת וחזרו שניהם למדרגה אחת 
כבתחלה.
%break
וטעם הב' הוא כי ענין ביטול הגבול דסיום מהפרסא, לא היה אלא 
לשעתו בלבד, כי ע"כ הוא מכונה בשם בקיעה. ואחר שירדו האורות 
למטה, הנה תכף חזר ונסתם, וע"כ אין הישסו"ת יכולים לרדת למטה 
מהפרסא, אפילו אחר ירידת ה"ת משם.
%page 408
כי לא ירדה משם לקביעות. וע"כ נשארה הפרסא בכל תוקפה, וישסו"ת 
נשארו בקביעות למעלה מהטבור. ורק הארתו מגיע להשלמת הג"ר 
דנקודים.
%break
%letter יט
יט) מסתכל באורות אח"פ ההם וכו' לצורך עשית הכלים של הנקודות: 
הנה הרב מדבר כאן מבחינת הע"ס דשערות כי כבר ידעת שמחמת 
עלית ה"ת לנקבי העינים, נתחלק תכף הראש דס"ג לב' בחינות, ראש, 
וגוף. שגו"ע נשארו לבחי' ראש. ואזן חוטם פה.
%break
יצאו ונעשו לגוף וכלי קבלה לאור העינים. ונתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה 
שערות ראשו. אשר שינוי הגדול הזה לא נעשה בעצם ראש הס"ג אלא 
מבחינת הענפים היוצאים ממנו ולחוץ, ורק בחינת אח"פ של השערות 
יצאו ונעשו לבחינת גוף וכלי קבלה על אור העינים. עש"ה.
%break
וזה אמרו "כאשר יורד ומתפשט אור העינים למטה דרך העקודים הנה 
הוא מסתכל באורות האח"פ ההם" פי' שאור העינים מושפע ומתלבש 
בבחי' האח"פ שמתחת העינים, כי הסתכלות, פירושו, השפעה וקבלה, 
כנודע,
%break
וכיון שהאח"פ הללו מקבלים אור העינים ממעלה למטה, הרי יצאו 
מבחינת ראש ונעשו לבחינת גוף. וכבר ידעת שאינם אח"פ דראש הס"ג 
עצמו, אלא שהם רק ענפים שלו, המכונים שערות דיקנא.
%break
ושערות דיקנא הללו נבחנים לב' בחי' ג"כ: כי יש בהם בהכרח עשר 
ספירות שהרי הם קומה שלמה הנקרא אור העינים. לפיכך גם הם 
מתחלקים לגו"ע ואח"פ כמו שורשם שמשם יצאו.
%break
ולפיכך יש בהם ג' בחינות: הא' הוא אח"פ במקום יציאתם, אשר בא"א 
דאצילות, הם מכונים: קוצי דשערי מתחת פאתי הראש מימין ומשמאל 
מתחות אודנין, עד הזויות שבלחיים למטה, שמשם מתחיל הדיקנא 
להתרחב, והוא בחינת האזן שבמקום יציאתו.
%break
ובחינת החוטם שבמקום יציאתו הוא מכונה, בשם שערות המסבבים 
לשפה עלאה מימין ומשמאל. ובחינת הפה שבמקום יציאתו מכונה 
בשם אורחא שבאמצע שפה עלאה תחת החוטם הפנוי משערות.
%break
וכל אלו הג' תיקוני דיקנא הם נחשבים לבחינת ראש מבחינת גלגלתא 
ועינים לבד, שהם בחינה הא' של הדיקנא. ובחינה הב' היא בחי' אח"פ, 
שיצאו לחוץ מהראש דדיקנא, אשר ממקורם הם נחשבים לבחינת 
ראש, אבל מטעם שהם אור העינים,
%break
שבחוקו של אור הזה הוא, שאין בו אלא גו"ע בהראש, אבל אזן חוטם 
פה שבו, אינם נמצאים בראשו, אלא שיוצאים לגוף כנ"ל, ומבחינה זו 
נחשבת הבחינה הב' דאח"פ דדיקנא, לבחינת גוף. ואלו האח"פ, 
החיצונים דדיקנא מכונים שבולת הזקן,
%break
שהוא תיקון הד' דדיקנא דא"א, שהם השערות התלוים על שפה תתאה 
באמצעה, ונבחן למקום הקבוץ של כל שלשת התיקונים שבבחינת גו"ע 
הנבחן לראש הדיקנא כנ"ל. ולכן נקרא מקום הקבוץ, משום שהשבולת 
הזה היא הכלי קבלה,
%break
אל האורות שבראש הדיקנא, וכל שישנו בהראש שהם אח"פ שבמקום 
יציאתו, מושפע ומתקבץ בזו השבולת. ובחינה הג' דדיקנא, הוא כל 
שאר התיקוני דיקנא הנמשכים עד החזה,
%break
דהיינו עד תשלומו. שהם בחי' ז"ת שלה האמיתים, כלומר שהם בחינת 
גוף וכלי קבלה גם ממקורם.
%break
וזה אמרו "כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל 
באורות אח"פ ההם" דהיינו כנ"ל, שאור עינים מושפעים בהאח"פ, וע"כ 
הם נעשים לבחינת כלים ומקבלים,
%break
שיוצאים בזה מבחינת ראש לבחינת גוף כנ"ל. וזה אמרו "ולוקח מהם 
אור לצורך עשיית הכלים של הנקודות" כלומר שגם הכלים דנקודים 
המקבלים מהם, מחויבים להיות כתכונתם, כמו שמבאר והולך.
%break
%page 409
%letter כ
כ) נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: 
כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. 
וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" 
כלומר,
%break
כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך אח"פ בהכרח, וא"כ 
מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים 
שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר 
אותם לבחינת הכלים של הנקודים.
%break
וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת 
הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל 
להע"ס דנקודים. והבן.
%break
ג"ר שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ 
ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן. כבר ידעת שג' בחינות 
נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים 
בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש,
%break
ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש, הנקרא ז"ס תחתונות. ע"ד 
שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע"ש. ועד"ז ממש מתחלקים 
גם הנקודים.
%break
ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, 
דהיינו הראש של הע"ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, 
ומקומו למעלה מטבור עד החזה. ועליו אומר הרב לעיל דף ת"ז אות י"ז 
"כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים,
%break
הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר" ע"ש. ותראה שהרב מדגיש, 
שאפילו שהוא מבחינת העינים מ"מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם 
הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה 
למעלה,
%break
וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו 
הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד 
למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו 
פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד,
%break
הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר 
בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו 
"שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר".
%break
והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש"ס 
ותבונה, והוא נכלל בעקודים.
%break
ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ 
מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור 
הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת 
הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם,
%break
עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת 
בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' 
הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת 
ראש ונעשו לגוף,
%break
וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'. וראש 
הב' הזה הוא ראש הנקודים, המכונה ג"ר דנקודים, אבל הראש הא' 
שהוא ישסו"ת, נחשב לעקודים ולא לנקודים, כנ"ל בדברי הרב. ע"ש.
%break
%page 410
ובחינה השלישית של הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של הנקודים 
כלומר, שהם מתחת הפה של ראש, כמו הגופים הקדומים בפרצופי 
א"ק. והם נקראים ז"ס תחתונות דנקודים.
%break
בדומה לתיקוני דיקנא הנמצאים מלמטה משבולת הזקן שנמשכים עד 
החזה ועד הטבור: כי סוד שטח העליון של הדיקנא, נמשך עד החזה. 
וסוד שטח התחתון של הדיקנא, נמשך עד הטבור. מטעם היותם 
בחינת ז"ס תחתונות של הדיקנא. שהם ז"א הכולל ו"ס חג"ת נה"י, 
%break
והמלכות היא השביעית. ושטח העליון של הדיקנא הוא ו"ס שנקרא 
ז"א, הנמשך מהחוטם של ראש, כנודע בחלקים הקודמים. וע"כ הוא 
מסתיים בחזה, כי מחזה עד השבולת הזקן הוא מקום הז"א.
%break
כנודע. ושטח התחתון של הדיקנא הוא המלכות שהכלי שלה הוא 
מחזה עד הטבור, וע"כ מסתיים בהטבור. ועד"ז הם הז"ס תחתונות של 
הנקודים. שהם ז"א הכולל ו"ס והמלכות היא השביעית.
%break
וזה אמרו "הג' ראשונות שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך 
מהסתכלות עין באח"פ מקומם עד מקום התחברות שלהם בשבולת 
הזקן". כמבואר, שהג"ר דנקודים, הם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ 
מהראש.
%break
הנעשים לכלי קבלה על האור היורד ממעלה למטה מנקבי העינים 
דראש הא' בדומה לשבולת הזקן המקבל מבחינת נקבי העינים דראש 
הא' דדיקנא, שהם אח"פ שבמקומם, דהיינו ג' תיקוני דיקנא העליונים 
התלוים בעצם הראש, למעלה מהפה,
%break
שהם ב' מצרי הדיקנא מימין ומשמאל מתחת האזן, ושערות השפה 
עלאה שממעל לפה, מימין ומשמאל, והאורחא הפנוי משערות 
שבאמצע השפה עלאה, וג' אלו, מכונים אח"פ שבמקומם, שפירושו 
שהם למעלה מהפה,
%break
שהמלכות שבהם היא עוד מבחי' ממטה למעלה בסוד לחי העליון והם 
בחינת הגלגלתא ועינים, שהמסך בהעינים, שהוא בחי' השפה עלאה. 
אבל השבולת הזקן, המחובר לשפה תתאה, כבר הוא בחינת גוף, אלא 
מבחינת האח"פ שיצאו לבר מראש.
%break
ונודע שכל כמות האור שישנו בהראש של הפרצוף יורד ומושפע להגוף. 
כנ"ל בחלקים. ונמצא שכל האורות דג' תיקוני דיקנא העלאין שהם 
בחינת האח"פ שבמקומם יורדים ומושפעים ומתחברים בשבולת הזקן.
%break
וזה אמרו שבשבולת הזקן מתחברים כל המשך האורות אח"פ 
שבמקומם עד השבולת. וממנו הם הג"ר דנקודים כמבואר. וזכור 
הדברים לכל המשך דברי הרב.
%break
%page 411
ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם. כבר 
נתבאר באורך, כי הג"ר דנקודים, אינם בחי' ראש האמיתי דפרצוף 
הנקודים, אלא הם בחינת ראש הב', שהם בחינת האח"פ היוצאים 
לחוץ מראש הא', שהם בחינת שבולת הזקן.
%break
וזה אמרו "כי משם מתחילין הם ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה" כי 
למעלה משבולת הזקן הוא בחינת הראש הא', ומשם מקבלים ראש 
הא' דנקודים שהוא ישסו"ת, אבל לא הג"ר דהנקודים שאין להם אחיזה 
שם, כי הם בערכו בחינת גוף. כמבואר.
%break
ז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות 
באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה. כי נתבאר שהז' נקודות 
הם בחינת הגוף האמיתי של פרצוף הנקודים,
%break
דהיינו בחינה השלישית הנ"ל ע"ש. ולפיכך הם מקבלים מלמטה 
משבולת הזקן, שהוא מב' שטחי הדיקנא עד החזה ועד הטבור, שהם 
בחינת ז"ס תחתונות כנ"ל.
%break
%letter כא
כא) אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן: כי ג' כלים 
נבחנים מטבור ולמעלה, שהם נעשו מסוד הסתלקות האורות כמ"ש 
לעיל דף שי"א אות כ"ז שבהסתלקות אור המלכות אל הז"א נעשה כלי 
המלכות מהטבור עד החזה,
%break
ובהסתלק אור ז"א נעשה כלי דז"א מחזה עד השבולת, ובהסתלק אור 
הבינה נעשה כלי דבינה במקום השבולת. ונמצא משום זה שאור 
הבינה מסתיים במקום השבולת,
%break
כי אין לה כלי למטה משבולת הזקן. ואור הז"א מסתיים בהחזה, ואור 
המלכות בהטבור. וזה אמרו כי אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה 
בשבולת הזקן.
%break
ויש עוד טעם לסתימת אור האזן במקום השבולת הזקן. כי באמת 
שבולת ופרסא אחד הם, ושניהם נעשו מכח צמצום נה"י ועלית ה"ת 
לעינים. שהרי האח"פ יצאו לבחינת גוף, כנ"ל, וא"כ ירד בחינת הפה 
ונעשה לבחינת טבור. אשר שם הופרס הפרסא.
%break
אלא ההפרש הוא, שהפה הוא ממקורו מלכות דראש, אלא רק מסבת 
קבלתו לאור העינים ירד לבחינת טבור, והפרסא הוא במקום טבור 
המקורי, שגם בפרצופין הקודמים לאור העינים, היה בבחינת טבור. 
ונמצא, כמו שיש פרסא בטבור המקורי דא"ק הכולל,
%break
שהוא למעלה מנה"י שלו שהם זו"ן, כנ"ל. כן יש פרסא למעלה ממזלא, 
שהם בחינת נה"י וזו"ן דדיקנא כנ"ל, ששטח העליון ה"ס ז"א ושטח 
התחתון ה"ס מלכות, ושניהם יחד נקראים מזלא. והפרסא הזו שממעל 
למזלא, ה"ס שבולת הזקן,
%break
ונמצא כמו שהפרסא מסיים להס"ג והוא נפסק ממעל לטבור והפרסא. 
כן השבולת הזקן, מסיים אור האזן, שהוא בחינת הס"ג שבראש, ואינו 
מאיר למטה משבולת, אלא רק חוטם פה דראש שהם זו"ן לבד, כמו 
בנה"י של א"ק הכולל.
%break
ולפיכך נסתם אור האזן העליונה בשבולת הזקן, באופן שמלמטה 
משבולת הזקן אין שם הארת ג"ר, שהוא אור האזן, אלא ו"ק בלי ג"ר, 
שהם רק בחינת חוטם פה בלבד. והבן היטב.
%break
וזה אמרו באות כ"ב "ולסבה זו ג' מלכים הראשונים לא מתו". כי היה 
בהם אור הג"ר מתחילת אצילותם, דהיינו אור האזן, שהוא אור הבינה. 
אבל "הז' מלכים תתאין מתו".
%page 412
כי אין בהם מאור הג"ר בתחלת אצילותם, וע"כ לא יכלו לסבול הארת 
ג"ר שהגיע להם מיסוד דא"ק כמ"ש במקומו.
%break
%letter כג
כג) הכתר לקח מבחינת האזן עצמה ממה שהראיה שואבת 
בהסתכלות באור האזן, ומכ"ש שנכללים בו ב' האורות אחרים: צריכים 
להבין כאן סדר אצילות של הפרצוף הזה הנק' נקודים בכדי להבין 
היטב, תכונתם של ג' ספירות כתר חכמה בינה אלו,
%break
שהרב מבאר אותם כאן. וצריך שתזכור דברי הרב לעיל דף ש"ג אות ו' 
כל ההמשך עד אות י"ד בענין האצילות של פרצוף הע"ב מן ב' 
הרשימות העליונות דפרצוף הגלגלתא דא"ק. גם כל המתבאר באו"פ 
שם. ונזכיר כאן רק ראשי ענינים לבד, כי נתבאר שם,
%break
שיציאת כל תחתון הוא בסבת הסתלקות האורות מגוף העליון, שאז 
הרשימות של הספירות דגוף העליון נכללים בהמסך דטבור דעליון, 
שנזדכך עד לבחינת שורשו, שהוא המסך שבהמלכות של ראש, 
המכונה פה, ואז נכלל בזווג העליון שבראש,
%break
והקומה היוצאת ע"י זווג הזה, נבחנת לפרצוף תחתון. גם נתבאר, 
שבחינה אחרונה אינה משאירה אחריה רשימו מהעביות שלה, רק 
מבחינת התלבשות לבד.
%break
באופן שהרשימות שעלו לפה דפרצוף הא', היו חסרים הרשימו דבחי"ד 
מבחי' המשכה, ולא נשאר בה אלא הרשימו דבחינת התלבשות, שהוא 
אינו ראוי לזווג עם אור העליון, להיותו חסר העביות כמ"ש בחלקים 
הקודמים.
%break
ומכאן נעשה שורש לבחינת זכר ונקבה שבעולמות. כי הרשימו דבחינת 
התלבשות הנשאר תמיד אחר הסתלקות האורות דגוף העליון, נבחן 
לזכר, שפירושו, שהוא פלג גופא, ואינו ראוי להמשיך אור עליון, זולת 
ע"י שיתוף עם נקבה, המשלמת חסרונו.
%break
וכן היה ברשימו דבחי"ד דהתלבשות שהוא נשתתף עם בחי"ג, ואז 
נשלם הזכר גם מבחינת המשכה, מכח העביות דבחי"ג. ואז יצא עליו 
זווג העליון, דהיינו, על מסך הכלול מב' הרשימות: בחי"ד דהתלבשות, 
ובחי"ג דהמשכה.
%page 413
כמ"ש שם הרב. והרב מבאר שם שהם עושים ב' זווגים בדרך 
התכללות, שבזווג הא' נכללת הנקבה שהיא בחי"ג, בהזכר שהוא 
בחי"ד, שאז ממשיכים קומת כתר עליון, כי הזווג שעל עביות דבחי"ד 
ממשיך קומת הכתר, כנודע.
%break
אמנם בהיותו חסר מבחי"ד דהמשכה, ע"כ, אינו יכול לירד לגוף, שהוא 
לבחינת התלבשות בכלים כי אין התפשטות כלים, אלא מבחינת 
העביות, דהיינו מכח ההמשכה. שזאת חסרה לבחי"ד, וע"כ לזווג ב' 
הוא צריך, והוא ע"י התכללות הזכר בנקבה,
%break
דהיינו בבחי"ג, שיש שם בחינת המשכה, אבל הקומה היוצאת ע"י זווג 
זה, היא רק קומת חכמה. ואחר שנעשו ב' זווגים אלו, יכולים הם לירד 
להתלבש בהגוף, והם מתלבשים בכלי דכתר של הגוף. עש"ה.
%break
וכעד"ז הוא בכל הפרצופים, כי כן היה גם סדר אצילות הפרצוף ס"ג 
מהע"ב, כי גם שם היה הבחינה אחרונה שנשארה אחר הסתלקות 
האורות דגוף הע"ב, רק בבחינת התלבשות, הנקרא זכר, דהיינו בחינת 
התלבשות דבחי"ג. כי בחינה אחרונה דע"ב הוא בחי"ג.
%break
וגם הוא מחויב להתחבר עם נקבה, כדי להשלים לו בחינת המשכה 
שיהיה ראוי לזווג עם אור העליון. וע"כ נתחבר עם הבחי"ב, שנשארה 
שלמה גם מבחינת המשכה. ואז נכללו שניהם בב' זווגים ע"ד שנתבאר 
בהראש דפרצוף גלגלתא.
%break
ועד"ז היה באצילות הפרצוף ב"ן, שהוא עולם הנקודים, הנאצל ויצא מן 
ראש הס"ג. כי אחר שנסתלקו האורות דנה"י דא"ק, עם הט"ס 
תחתונות דס"ג, כנ"ל. הנה גם כאן נעלמה בחי' אחרונה, ולא השאירה 
אחריה רשימו דהמשכה, אלא רק מבחינת התלבשות,
%break
הנקרא זכר, כנ"ל. שהוא אינו ראוי לזווג עם אור העליון, זולת שישתתף 
בבחינת המשכה של הנקבה, אשר כאן היא רק בחי"א. כי הבחינה 
אחרונה דפרצוף ס"ג, היא בחי"ב, שממנה לא נשאר אלא בחינת 
התלבשות, נמצא אשר הרשימו השלמה הוא בחי"א.
%break
והנה הזכר ונקבה האלו עלו אל נקבי עינים, שנתכללו שם בב' זווגים 
כנ"ל אצל הע"ב והס"ג, שבזווג הא' נכללה הנקבה בהזכר שהוא בחי"ב 
דהתלבשות, ואז נמשך עליהם קומת בינה, כנודע שבחי"ב ממשיך 
קומת בינה, ונמצא שגם הנקבה שהיא קומת בחי"א,
%break
הרויחה בחינת ג"ר בהתכללותה עם הזכר. אלא שעדיין אינם יכולים 
לירד לגוף מפני חסרון העביות של המשכה מבחי"ב,
%break
עד שעשו הזווג הב' שנכלל הזכר בנקבה שהיא בחי"א, והמשיכו קומת 
הז"א, ואז ירדו לבחי' התלבשות בגוף. ע"ד שביאר הרב אצל פרצוף 
הע"ב. עיין דף ש"ג אות י"ד.
%break
עתה תבין היטב תכונתם של הג"ר דנקודים. כי הכתר דנקודים ה"ס 
הזכר שהוא הבחי"ב דהתלבשות, וחכמה ובינה דנקודים הם שניהם 
הנקבה, שהם הבחי"א. והם נתכללו זה בזה בב' הזווגים בהראש 
דס"ג, ומשם ירדו דרך הדיקנא למקומם למטה מטבור.
%break
ונתפשטו לפרצוף בפ"ע. דהיינו לג' בחינות הנ"ל שהם ב' ראשים וגוף: 
שראש הא' הוא הישסו"ת, בבחינת גו"ע לבד. וראש הב' הוא, ג"ר 
דנקודים, שהם האח"פ שיצאו לחוץ מהראש הא'. והגוף, הם הז"ת 
דנקודים.
%break
ועל פי זה תבין ג"כ את הפרצוף הדיקנא. כי נתבאר לעיל, אשר כל 
תחתון, יוצא מכח הרשימות העולים מהסתלקות האורות דעליון אל 
המלכות דראש עליון עצמו, שהם בחינת זכר ונקבה, ומתחלה הם 
מתכללים בהמסך דראש העליון ועושים שם ב' זווגים,
%break
בב' מיני התכללות, וממשיכים שם ב' קומות, קומה א' במדת הזכר, 
וקומה ב' במדת הנקבה, אשר כל זה נעשה בהראש דעליון עצמו.
%page 414
ואח"ז הם מתפשטים ויורדים למקומם הראוי להם. ותדע, שאלו ב' 
קומות שהזכר ונקבה דפרצוף הנקודים המשיכו בעת היותם בראש 
הס"ג, המה הם כל פרצוף הדיקנא שבראש הס"ג עצמו. כי אינם ניכרים 
בעצם הראש דס"ג,
%break
אלא רק בבחינת ענפים היוצאים לחוץ שהם השערות, כנ"ל. ובזה תבין 
שתיקון הא' דדיקנא, שהוא ב' מצרי הזקן הנמשכים מתחת האזנים, 
ה"ס הזכר, דהיינו הקומה שיצאה בהתכללות הנקבה שיצאה במדת 
הזכר, שקומתו עד הבינה. וב' תיקונים תחתונים,
%break
שהם השערות שעל השפה עלאה שמתחת החוטם מימין ומשמאל. 
ואח"ז האורחא הפנוי משערות שיש באמצעם, הנמשך בקו ישר 
באמצע השפה, מתחת החוטם להפה. הם שניהם הנקבה של הראש, 
דהיינו הקומה דבחי"א,
%break
שיצאה בהתכללות הזכר בנקבה. וכבר נתבאר שגם הנקבה יש לה 
קומת בינה, שהרי היא נתכללה בזווג הא' במדת הזכר, אלא עכ"ז, יש 
הפרש גדול ביניהם,
%break
כי הזכר להיותו בעצמו בחי"ב, הרי יש לו עצם אור הבינה. אבל הנקבה 
שהיא עצמה אינה, אלא בחי"א, שהיא אור ז"א, ע"כ יש לה רק הארה 
מאור הבינה, אבל לא עצמות אור הבינה.
%break
והנה כל האורות דזכר ונקבה שבג' תיקונים הללו, באים בהתלבשות 
בשבולת הזקן, שהוא האח"פ שיצאו לבחינת גוף כנ"ל. ולפיכך נבחנים 
אותם ב' הקומות הנ"ל, בג' העליונים דדיקנא, בשבולת הזקן.
%break
וזה אמרו "הכתר לקח מבחינת האזן עצמה ממה שהראיה שואבת 
בהסתכלות באור האזן". כי הכתר דנקודים הוא בחינת הזכר, שיש לו 
קומה דבחי"ב, כנ"ל.
%break
ע"כ הוא נמשך מהסתכלות באור האזן, כלומר מהזווג שיצא בקומת 
בינה שהוא אור האזן, שמשם נמשך אל הזכר, שבבחינת השבולת. 
ומהשבולת ירד למקומו, למטה מטבור, לבחינת כתר דנקודים. הרי 
שיש לו להכתר עצם אור האזן.
%break
וזה אמרו "ואבא לקח ממה שהראיה שואבת מאורות החוטם וגם אור 
הפה נכלל בו" כי אבא דנקודים, הוא בחינת הנקבה, שאין לה אלא 
בחי"א, כנ"ל וגם אמא דנקודים נכללת באבא, כי הם שניהם נחשבים 
לבחינת הנקבה אל הכתר.
%break
ולפיכך אין לו מצד עצמו זולת אור החוטם, שהוא אור הז"א, כי בחי"א 
אינו ממשיך אלא קומת ז"א. וגם אור הפה שהוא מלכות נכלל באור 
החוטם. משום שהם שניהם קומה אחת שיצאה בזווג הב', במדתה של 
הנקבה כנ"ל.
%break
%letter כד
כד) וזה אמרו "והנה או"א אם היו וכו' אבל כיון שאין מקבלים רק מסיום 
האזן, שהוא מקום שבולת הזקן, לכן אע"פ שלוקחים קצת הארה אינו 
מועיל להם, ולכן נשברו האחורים של כליהם" כי באמת הם נכללו בזווג 
הא' במדת הזכר,
%break
שאז השיגו גם הם מאור הקומה דבחי"ב של הזכר, וא"כ יש גם לאו"א 
הארת האזן כמו הזכר, אלא כמו שנתבאר לעיל, כי בהיותם בעצמם רק 
רשימו של בחי"א, לא נחשב אצלם התכללות הזו עם הזכר, אלא 
לבחינת הארה דאור האזן, ולא עצמות כמו הזכר, 
%break
עי' לעיל. ואם היו מקבלים הארה זו "בהיותם קרוב אל מקום נקבי 
האזן" כלומר, אם האו"א דנקודים היו בחינת הנקבה בראש הא' 
דדיקנא, שהם ב' התיקונים הנק': שערות השפה, והאורחא.
%page 415
כי אז ודאי שלא היו נשברו האחורים שלהם, כמו הראש הא' של 
הנקודים הנק' ישסו"ת שנתקיים כולו, אלא משום שהם בחינת ראש 
הב' שלוקחים רק מבחינת השבולת, וגם אין להם עצמות אור האזן רק 
הארה לבדה, ע"כ נשבר האחורים שלהם.
%break
וזה אמרו "אבל הכתר כיון שלוקח אור האזן ממש, אע"פ שלקחו 
בסיומו, כיון שהוא לוקח עצמותו די בזה ולא נשבר אפילו האחורים 
שלו" דהיינו כמבואר,
%break
שהכתר ה"ס הזכר שיש לו בעצמו הקומה דבחי"ב. ונחשב על כן אור 
האזן לעצמותו. וענין ההפרש של אחורים ופנים יתבאר במקומו להלן.
%break
ועתה תבין ביותר ענין אור אזן שנסתם על השבולת, המובא בדברי 
הרב לעיל (דף תי"א אות כ"א) וכבר נתבאר שם ב' טעמים באו"פ. ועם 
המתבאר כאן, בענין הזכר ונקבה שיש באור העינים, שאפילו הזכר, אין 
לו בחי"ב בשלימות,
%break
אלא רק מחצית הרשימו הזו דהיינו רק בחינת ההתלבשות שבה, 
שמטעם זה, לא היה בחינת התפשטות בכלים, מזווג הא' שיצא בקומת 
בינה כנ"ל (בדף תי"ב ד"ה ומכאן). וע"כ אפילו לאחר הזווג הב' 
שבהתכללות הזכר בהנקבה, שהם ירדו ונתפשטו להגוף,
%break
שהם האח"פ החיצונים, אשר בהדיקנא הם מכונים שבולת, ובהפרצוף 
נקודים, הם הג"ר דנקודים. הנה גם אז אינם יכולים להאיר את אור 
הבינה להכלים שלמטה מהם, משום החסרון של בחינת העביות 
דהמשכה, שיש בהבחי"ב כנ"ל.
%break
וע"כ נסתם אור האזן בשבולת, שהוא הכלי של הזו"ן אלו, כי אין יכולים 
להשפיע מאור הבינה שלהם. ועד"ז בג"ר דנקודים, נסתם אור אזן 
בהבינה, ואינם יכולים להשפיע מחוץ להם כלום.
%break
וענין זה נתבאר באורך לעיל (דף שכ"ד ד"ה ויש להבין). עש"ה. כי גם 
כאן נבחן שאור הבינה נשאר בראש מתחת המלכות דראש, ע"ד אור 
הכתר אצל הע"ב, וע"ד אור החכמה אצל הס"ג. עש"ה. כי כל הענין 
משם נוהג גם כאן.
%break
%letter כה
כה) עיקר הארתן אינו אלא דרך פנים דאדם קדמון אלא שמתפשט 
קצת הארה מאלו הנקודים וכו': ענין זה כבר נתבאר באורך לעיל (ח"ד 
דף רל"ט פ"ה באו"פ סעיף ב'). ומשם תדרשנו. והתמצית הוא, 
שצדדים, שהם בחינת ימין ושמאל שבפרצוף,
%break
פירושם, ריבוי חסדים, נקרא ימין, ומיעוט חסדים נקרא שמאל. ומקום 
קבלת חכמה וג"ר, נקרא פנים והמקום שאינו ראוי לקבלת ג"ר נק' 
אחור, ע"ש. וע"כ, 
%break
הראש ותוך מכל פרצוף עד הטבור נק' פנים. כי עד הטבור הוא מוכשר 
לקבל אור הג"ר. והמקום שמטבור ולמטה נק' אחור. כי אינו מוכשר 
לקבל שם ג"ר. ע"ש.
%break
וכבר ידעת הצמצום החדש הנעשה ע"י עלית המ"ן לנקבי עינים, 
שאח"פ דראש יצאו משם ונעשו לבחינת גוף, והפה נעשה לבחינת 
הסיום על הארת ג"ר, דוגמת הטבור, כי ע"כ נסתם אור האזן בשבולת, 
כנ"ל בדבור הסמוך.
%page 416
וע"כ מכונה הארת אור העינים בשם פנים, כי אינם מאירים לכלים 
דאחור שהם מפה ולמטה, אלא בחינת הארה קטנה דרך צדדים, דהיינו 
הנמשך מבחינת ימין ושמאל, שפירושם הארת חסדים. כנ"ל.
%break
%letter כו
כו) וחב"ד הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק וחג"ת בג' פרקין אמצעין 
וכו': אתה מוצא כאן ד' חלוקות: כתר. חכמה בינה דעת. חסד גבורה 
ת"ת. נצח הוד יסוד. ולהבין זה צריכים לדעת מקודם את ב' השינוים 
שיש כאן כלפי הפרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג הקודמים לפרצוף הנקודים.
%break
הא', הוא ענין כלי הדעת, שע"כ לא היה בהע"ס, ומאין הוא יצא כאן 
בהע"ס דנקודים. והב', הוא ענין הגוף של הפרצוף נקודים, כי ע"כ 
מבאר הרב בהגופים דג' פרצופים הקודמים שהם מתחילים מהכתר,
%break
כנ"ל בחלק ה' במטי ולא מטי. וכאן אומר שהגוף מתחיל מכלי דדעת, 
ולא מכתר, וחושב רק ז"ס תחתונות לכל הגוף, ולא ע"ס. דהיינו רק 
דעת וחג"ת ונהי"מ כמובא להלן בדברי הרב.
%break
והענין הוא כי ידעת, שהג"ר של הנקודים, הם בחינת אח"פ דישראל 
סבא ותבונה, שהוא ראש הא' דנקודים, אשר בסבת ה"ת שעלה 
לעינים, ונתעלה מקום הזווג לנקבי העינים, נעשה משום זה האח"פ 
דראש הזה, לבחינת כלי קבלה וגוף,
%break
וגוף הזה דאח"פ הם ג"ר של הנקודים כנ"ל באורך. באופן שב' הכלים 
כתר וחכמה של ראש, נשארו בישסו"ת לבחינת ראש הא', וג' הכלים 
בינה ז"א ומלכות באו בג"ר דנקודים ונעשו לראש הב', שהם הראש של 
הנקודים כנ"ל.
%break
וכבר ידעת שכל הכמות שיש בהראש עובר ומתלבש ג"כ בהגוף. 
ונמצא, כיון שאין בהראש דנקודים אלא ג' הכלים בינה וז"א ומלכות, 
הרי גם בהגוף אין יותר מג' כלים ההם, כי כל מה שישנו בהגוף, 
מוכרחים לקבלו מהראש.
%break
הרי שאין בגוף של הנקודים יותר מז"ס התחתונות, שהם: בינה, 
וחמשת הכלים של הז"א, כי נו"ה הם כאן לכלי אחד כמ"ש לקמן, וכלי 
המלכות הוא השביעי. 
%break
אמנם בג' פרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג הקודמים, דהיינו מטרם שנתחלקו 
הע"ס דראש לב' מדרגות, והיו ע"ס שלימים בהראש, הנה כל הכמות 
הזה עבר ג"כ להגוף, וע"כ גם בהגופים שלהם היו ע"ס מכתר עד 
מלכות.
%break
גם נתבאר לעיל דף ש"ל באו"פ ד"ה עתה מובן. ענין התחדשות ספירת 
הדעת בהע"ס, שהוא מבחינת התחלפות האורות, כי בפרצוף ע"ב 
נתלבש אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור החסד 
בכלי דבינה.
%break
וכו' והנה אור החסד הזה המלובש בכלי דבינה נעשה לספירת הדעת 
שה"ס המ"ן דבינה, כמ"ש שם באורך. כי ענין התלבשות אור החסד, 
שהוא קומת ז"א בכלי דבינה,
%break
נבחן שירדה הבינה אל מדרגת הז"א. כמו שמובא בדברי הרב לעיל דף 
ש"ב אות י"ב, אצל הזווג דקומת חכמה, שנעשה משום התחלפות 
האורות הנ"ל ירידה בכל המדרגות, שירד הכתר למדרגת חכמה, 
והחכמה למדרגת בינה. עש"ה.
%break
והנה נתבאר, אשר מחמת התלבשות אור הז"א בכלי דבינה, נשתנה 
שם הבינה לבחי' ספירת הדעת. ולפי זה תבין ענין יציאת אור הז"א 
מפנימית א"ק לחוץ שאומר הרב להלן. כי תמצא אשר בפרצוף הפנימי, 
שנקרא גלגלתא דא"ק,
%break
היה אור הז"א בכלי דז"א, כראוי להיות. אמנם בפרצוף ע"ב דא"ק עלה 
אור הז"א ונתלבש בכלי דבינה. ובפרצוף ס"ג דא"ק עלה אור הז"א 
ונתלבש בכלי דחכמה.
%page 417
ובפרצוף נקודים עלה אור הז"א לכלי דכתר. כמ"ש לעיל שפרצוף שיצא 
מאור העינים אין בו אלא קומת בחי"א, שהיא קומת הנקבה דכתר, 
שהיא עיקר האור, אבל קומת הבינה שיש בהזכר, אינה מתפשטת 
למטה מג"ר דנקודים כנ"ל.
%break
ואין להקשות לפי זה כיון שנתבאר שבחינת הכתר דנקודים הוא רק כלי 
דבינה, מטעם שכתר וחכמה לקח הראש הא'. וא"כ היה צריך הכתר 
דנקודים להקרא בשם ספירת הדעת, כמ"ש, שאור הז"א בכלי דבינה 
נקרא דעת.
%break
והתשובה הוא כי להיותו בחינת ראש נקרא בערך עצמו בשם כתר. 
ועוד והוא העיקר, כי יש בהכתר קומה דבחי"ב גם כן, מבחינת זווג הא'. 
אלא שכלול ג"כ מזווג הב' מקומת בחי"א,
%break
שהוא אור הז"א. ולפיכך עדיין לא נחשב כאן שאור הז"א יצא לחוץ, 
אלא רק בעולם האצילות, כי שם נתלבש בכלי דכתר ונבחן שיצא לחוץ 
כמ"ש. במקומו.
%break
ועתה תבין היטב, אשר הכלי דבינה של הגוף, כיון שאין בו מאור הבינה 
כלום, כי אור הבינה מסיים ונסתם בהג"ר כנ"ל בדברי הרב. ע"כ 
משתנה שמו לשם "דעת" כי אין בו מאור בינה כלום. והנה נתבאר 
הטעם שיצאה ספירת הדעת בעולם הנקודים,
%break
שהוא משום שכאן נעשה הכלי דבינה דגוף ריקנית מאור עצמה לגמרי. 
גם נתבאר הטעם שהגוף של הנקודים אין לו אלא ז"ס תחתונות, שהוא 
מטעם, שרק אלו הג', נמצאים בהראש ג"כ, שהם בינה ז"א ומלכות.
%break
וכאן הושרשו התחלקות הנה"י על ג' שלישים. והם על פי ג' הספירות 
בינה ז"א מלכות, הנ"ל, של פרצוף הנקודים, המלביש על נצח הוד יסוד 
דא"ק: אשר ראש הנה"י הם בחינת בינה, ותוך הנה"י שהם פרקין 
האמצעים הם בחינת ז"א,
%break
וסוף הנה"י שהם פרקין התתאין, הם בחינת מלכות. וטעם ההתחלקות 
הוא, משום שבכל הפרצוף הזה המאיר בנה"י דא"ק אין שם יותר מג' 
ספירות אלו,
%break
כי הכתר וחכמה שבהם, נשארו למעלה מהטבור, בישסו"ת שלמעלה 
מפרסא, שהוא נחשב לעקודים ואינה נמנה עם הספירות דנקודים.
%break
אמנם הרב מונה כאן ד' חלוקות, שהם: כתר. חב"ד. חג"ת נה"י. והוא 
כי היה בהפרצוף הזה של נקודים ב' זמנים: קטנות, וגדלות. כי 
בתחילת אצילותם יצאו בקטנות, כי יצאו מנקבי עינים, בקומת בחי"א, 
שהוא רק אור הז"א, כנ"ל,
%break
אלא אח"כ נעשה זווג ב' של הע"ב והס"ג, כנ"ל בדברי הרב, ואז יצאו 
המוחין והגדלות של הנקודים, שהם הג"ר, כנ"ל. ולכן הרב מחלק אותם 
עתה, בסדר תיקון קוים, ע"ד הז"א המלביש לא"א דאצילות, דהיינו: 
חכמה חסד נצח, בקו ימין. ובינה גבורה הוד,
%break
בקו שמאל. וכתר דעת ת"ת יסוד, בקו האמצעי. אבל מתחלת 
אצילותם, לא יצאו הז' תחתונות אלא בזה אחר זה בקו אחד, כמ"ש 
לקמן בדברי הרב.
%break
הרי שהרב מדבר בהגדלות דנקודים. (נ"ב הגהה מכת"י רבינו המחבר 
זצ"ל, וקשה הרי לא היה תקון קוין בו"ק. אלא שמדבר בדרך דוגמא 
מז"א דאצילות ונה"י דא"א.)
%break
וזה אמרו שהכתר מן הנקודות מלביש מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף. 
וחב"ד. הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק: ונמצא שראש האחד, דהיינו 
ג"ר של הנקודים, נחלקו זה מזה, כי הכתר מלביש לת"ת דא"ק, וחו"ב 
מלבישים לראשי ירכין דא"ק.
%break
וצריכים להבין את זה. ועוד מאין בא כאן ספירת הדעת לראש 
הנקודים, הרי לקמן מונה אותו הרב בין הז"ס תחתונות של הז"א. 
והענין הוא, כי ידעת שהג"ר דנקודים,
%break
הם בחינת אח"פ שיצאו מראש, שהכתר הוא בחינת אזן ובינה. וחו"ב 
הם חו"פ, דהיינו ז"א ונוקבא, שהז"א בבחינת תיקון קוים, הוא בחינת 
חסד גבורה ת"ת והנוקבא היא נה"י, כמ"ש במקומו.
%break
%page 418
ונתבאר לעיל, שע"י הזווג דע"ב ס"ג ירדה הבחי"ד מנקבי עינים אל 
הפה כמתחילה, ואז עלו שוב האח"פ אל הראש, וירד להם אור הג"ר 
כנ"ל (דף ת"ו ד"ה וזווג הב', ע"ש. ודף ת"ז ד"ה האור הראשון). 
ונתבאר שם שעכ"ז לא נעשה שינוי במצב הקודם,
%break
והישסו"ת לא חזר וירד משום זה למטה מטבור אלא רק הארתו לבד. 
ע"ש. ולפיכך, נבחן בחינת ג"ר האלו, שהם בחינת חג"ת שנעשו 
לחב"ד, כלומר, שאותם החוטם פה, שהיו מקודם בקומת ז"א ומלכות, 
שהם ז"ת,
%break
הנה החסד שבהם השב לבחינת ראש נעשה עתה לחכמה, והגבורה 
שבהם ששבה להראש, נעשה עתה לבינה, ושאר הספירות תנהי"מ 
שבהם נעשו עתה לדעת. ובחינת האזן,
%break
שהיא הבינה השבה להראש, נעשה עתה לכתר. והנה נתבאר, איך 
האח"פ שהיו בג"ר דנקודים, נעשו בזמן הגדלות לכחב"ד: שהאזן, 
נעשה לכתר. והחו"ג שבחו"פ, נעשו לחכמה ובינה. והתנהי"מ שבחו"פ 
נעשו לדעת.
%break
ותדע שמכאן ואילך באצילות נתהוו ב' בחינות חג"ת נה"י בכל פרצוף. 
והוא מסבת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לגוף. שהם קומת ז"א כנ"ל. 
ואח"כ יש בח"י חג"ת נה"י אמיתים, שמעולם לא היו בבחינת ראש. וב' 
בחינות האלו מתחלקים על הטבור של כל פרצוף. כי החג"ת נה"י,
%break
שהם אח"פ הנעשים לגוף, מקומם למעלה מטבור, ונבחנים לבחי' או"א 
של אותו פרצוף, והחג"ת נה"י אמיתים נבחנים לזו"ן דאותו פרצוף 
ומקומם למטה מטבור. וגם בחג"ת נה"י שלמטה מטבור שהם זו"ן 
האמיתים, יש בהם עצמם ג"כ אותו ההבחן,
%break
בעת שמתפשטים לפרצוף בפני עצמם, אשר החג"ת שלו מסתיימים על 
הטבור, ונבחנים, לבחינת אח"פ שיצאו לחוץ מהראש דאותו פרצוף, 
דהיינו הז"א האמיתי. ונה"י שלו שלמטה מטבור, הם בחינת חג"ת נה"י 
האמיתים שלו, דהיינו שמעולם לא היו בבחינת הראש שלו.
%break
ובהמתבאר מובן היטב סדר ההלבשה דפרצוף הנקודים לנה"י דא"ק 
שמבאר כאן הרב. וכבר נתבאר שבס"ג דא"ק שבו היה תחלת העלאת 
מ"ן לנקבי העינים, שגרם יציאת האח"פ מהראש, הנה בו עצמו לא 
נעשה שום שינוי, ואח"פ של הראש דס"ג לא יצאו מראשו,
%break
אלא שנבחן שיצא שם פרצוף מיוחד של שערות, ובו נעשה כל השינוי 
הגדול הזה (כנ"ל דף ת"ח ד"ה מסתכל) ע"ש. ולפיכך אין אנו מבחינים 
כאן, שיש בחינת חג"ת נה"י למעלה מטבור של הא"ק,
%break
כמו בהפרצופים שלאחר כן, אלא שמטבורו ולמעלה הוא בחינת 
העקודים, שהע"ס שלו מתחילים מהכתר כנ"ל. וכל אותו הפרצוף 
החדש שהאח"פ נעשו לחג"ת, נבחנים אצלו רק כמו החג"ת נה"י 
שלמטה מטבור של הפרצופים התחתונים ממנו, כנ"ל.
%break
ולפיכך, הלבשתו דומה אל הזו"ן דאצילות המלבישים למטה מטבור 
דא"א דאצילות. וע"כ, הכתר דנקודים, שהוא מתחלת אצילותו בחינת 
האזן, שהיא בינה, נמצא מלביש את השליש תחתון של הת"ת, משום 
שספירת הת"ת הוא בחינת בינה של הה' קצוות, 
%break
מצד הכלי שלו, כנ"ל דף ש"ל ד"ה עתה מובן. והוא מלביש רק למטה 
מטבור של הת"ת דא"ק, ולא למעלה מטבורו כי שם בחינת עקודים 
הוא, ואין לכתר של הנקודים אחיזה בבחינת העקודים.
%break
"וחב"ד בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק" כי נתבאר באו"פ (דף של"ב 
ד"ה עתה נבין. ובדף של"ג ד"ה ועתה מצאנו). אשר ספירת הנצח הוא 
בחינת הז"א של הה' קצוות מצד הכלי, וספירת ההוד הוא בחינת 
המלכות של הה"ק.
%page 419
ע"ש. ולפיכך החו"פ שבג"ר דנקודים שהם ז"א ומלכות ששבו לראש, 
ונעשו לחכמה ובינה, הם מלבישים על שלישים עלאין דנצח הוד דא"ק 
שהם בחינת ראש דז"א ומלכות, שראש ז"א בנצח וראש המלכות 
בהוד.
%break
אמנם עתה. נעשו ז"א ומלכות אלו לחכמה ובינה ממש, כי שבו לראש 
כבקדמותם. הרי אשר חכמה ובינה דנקודים יש להם יחס השוה לפרקין 
עלאין של הנצח והוד. בהיותם מתחלת אצילותם בחינת ז"א ומלכות 
כמותם. והבן זה.
%break
והדעת דנקודים מלביש לפרק העליון של היסוד דא"ק, הטמון בין ראשי 
ירכין בתוך הגוף, דהיינו בתוך הת"ת, שהוא כלי דבינה של הה' קצוות 
מטעם הנ"ל, שהדעת, הוא בחינת אור החסד המלובש בכלי דבינה. 
כנ"ל (דף תט"ז ד"ה והנה נתבאר. עש"ה).
%break
וכבר ידעת שהחו"פ אלו הם כלולים מז"ס תחתונות, כי החוטם כולל 
חג"ת נה"י, והפה הוא מלכות. גם ידעת, שרק החו"ג שבהם נעשו 
לחכמה ובינה, וה' הספירות מת"ת ולמטה, נעשו לבחי' הדעת, כנ"ל. 
והוא מטעם, כי ספירת החסד מצד האור שבו,
%break
הוא בחינת חכמה של הה' קצוות. (כנ"ל באו"פ ש"ל ד"ה עתה תבין. 
עש"ה). ולפיכך כחו יפה בשעה ששב לבחינת ראש, שישוב ויקבל 
בחינת החכמה. וספירת הגבורה היא בחינת הבינה של הה' קצוות 
מצד אור שלה. (כנ"ל באו"פ דף ש"ל ד"ה עתה תבין). 
%break
ולפיכך חזרה עתה להיות בינה. וספירת הת"ת, הוא בחינת אור הז"א 
שבה' הקצוות, ע"כ בהיותו עתה מלובש בת"ת דא"ק שהוא בינה מצד 
הכלי כנ"ל, לכן נעשה לספירת הדעת ומלביש לפרק העליון של היסוד 
דא"ק המלובש בפנימית הת"ת דא"ק. אמנם מצד הלבשה,
%break
הוא מלביש רק על היסוד. והטעם הוא כי בחינת הכלי של היסוד הוא 
מבחינת המלכות שבה' הקצוות. (כנ"ל דף של"ו ד"ה ועתה נתבאר). 
ונודע. שהמסך המזדווג עם אור העליון נמצא בכלי המלכות, וע"כ יש 
בהיסוד ג' פרקין, שהם ג' מקומות הזווג: פה,
%break
חזה, ויסוד. כמ"ש במקומו וע"כ בחינת הדעת שבראש, שעליו נעשה 
שם הזווג, הוא מלביש לפרק העליון של היסוד, שהוא בחינת מלכות 
דראש.
%break
"וחג"ת הם בג' פרקין אמצעין. ונה"י בג' פרקין תתאין" כי ידעת 
שהחג"ת נה"י האלו הם ז"ת דנקודים, שהם בחינת ז"א האמיתים, 
שמעולם לא היו בבחינת ראש. גם נתבאר אשר גם הזו"ן האמיתים 
מתחלקים ג"כ על ב' בחינות על הטבור.
%break
שממעלה לטבור הם בחינת אח"פ של עצמו שיצאו לבר מראש, והם 
נקראים חג"ת. ומלמטה מטבור, הם הזו"ן שלו, שמעולם לא היו בו 
בבחינת ראש, והם נקראים נה"י.
%break
ועל פי היחס הזה, מתחלקים ג"כ הפרקין האמצעין והפרקין התתאין 
של הנה"י דא"ק, שחג"ת מלבישים על הפרקין האמצעים, והנה"י על 
הפרקין התחתונים.
%break
ויש עוד טעם ב' והוא יותר נכון במקום זה. כי ידעת, שהחג"ת דה' 
הקצוות הם בחינת הג"ר שבהם, ובחינת הז"א שבה"ק מתחיל בנצח 
מבחינת הכלים, ומבחינת האורות הוא מתחיל בת"ת,
%break
כנ"ל (דף של"א ד"ה ובכל המתבאר). ולפיכך נחלקים הראש תוך סוף 
דנה"י דא"ק: הראש שבהם הם בחי' אח"פ ששבו לראש ממש, והתוך 
שבהם בחינת ג"ר דה"ק דהיינו חג"ת, והסוף שבהם הם ו"ק דו"ק, 
שהם ז"א ומלכות דה"ק, כמבואר.
%break
והנה נתבארו ד' החלוקות שבע"ס דנקודים (עי' דף שכ"ב ד"ה ואמנם) 
שיש בהם בשעת הגדלות: הא' הוא הכתר דנקודים, שאינו נכנס כאן 
במנין הפרצוף, להיותו בחינת הזכר של הראש דנקודים שהוא בחינת 
בינה ועצם אור האזן, כי יש לו בחי"ב של התלבשות.
%page 420
הב', הם חכמה בינה ודעת, שמתחלת אצילותם אינם אלא אור ז"א 
דראש, הנק' חוטם פה שיצאו לחוץ מהראש, ונעשו בחינת ז"א דגוף. 
אלא בשעת הגדלות חזרו ונעשו לבחינת ראש.
%break
ויש להם גם הארה מאור האזן מתוך התכללותם עם הזכר, כנ"ל. והג', 
הם חג"ת דנקודים, שמעולם לא היו בבחינת ראש, אלא שמבחינת ה' 
קצוות הם נחשבים לכח"ב. והד', הם נה"י של הנקודים, שהם בחינת 
ז"א ומלכות דה' הקצוות.
%break
ואין להקשות, מאחר שאח"פ שבו אל הראש, ונעשו לאחד עם גלגלתא 
ועינים שבו, א"כ נעשו החו"פ שהם חו"ב, לאחד עם הכתר שהוא אזן, 
ואין כאן אלא ג' בחינות. אמנם צריך שתזכור כי לא נעשו שוב שינוי 
בהספירות העליונות מחמת שיבתם של או"א לראש.
%break
והישסו"ת שהוא בחינת הגו"ע של ראש ההוא, נשארו למעלה מטבור 
בפ"ע כמתחלה, וכן הכתר דנקודים, שהוא בחי"ב, נשאר ג"כ לפני עצמו 
כבתחלה, אלא רק הארתם הגיע לחו"ב בעת ששבו להראש. כמ"ש עוד 
להלן.
%break
%letter כז
כז) חסר בחינת ההבל מה שכנגד אזן, ולא יצאו רק ב' הבלים שהם נגד 
חוטם פה: כלומר שלא יצא מפי היסוד, אלא ב' הבלים, כנגד חוטם פה, 
שהם ו' אל אמא,
%break
ונקודה לאבא, כמ"ש הרב לקמן, אבל הבל הטבור, שהוא כנגד אור 
האזן לא הגיע לאו"א, מטעם, שאין להם אחיזה אלא בחוטם פה לבד, 
כדברי הרב שלפנינו.
%break
%letter כח
כח) אור הז"ת שלא לקחו רק מהגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת הזקן 
ולמטה: כמ"ש לעיל (דף ת"י ד"ה ובחינה השלישית). שז"ת לוקחים 
מבחי' התיקוני דיקנא שהם מתחת השבולת, שאור האזן אינו מגיע 
שם, כי מסתיים בשבולת הזקן. ועיין לעיל (דף תי"א ד"ה אור אזן).
%break
ויפוזו זרועי ידיו שהוא סוד יוד טפין דאזדריקו מבין הצפרנים. ואע"פ 
שאומר לקמן, שהי' הבלים יצאו דרך צפורני רגלים, ואיך אומר כאן 
שהם מהידים. אמנם מ"ש שהז"ת לקחו מהבלים היוצאים דרך צפורני 
רגלים,
%break
הפירוש הוא שלקחו מבחינת הפרסא המסיימת אל רגלי הס"ג, ונמצא 
בזה שלקחו מצפורני רגלין. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (באו"פ דף ת"א 
ד"ה פרסא). שפירושה של הפרסא הזו הוא בחינת נקודת הצמצום 
החדשה, שעברה ממקום המלכות דע"ס דסיום,
%break
אל מקום הבינה דע"ס דסיום, וכמו שמקום סיום הקו בצמצום א' דא"ס 
ב"ה היה בהמלכות דע"ס דסיום שהוא עוה"ז ממש. בסו"ה ועמדו רגליו 
על הר הזיתים. כן נעשה עתה בצמצום ב', הנקרא צמצום נה"י דא"ק, 
נקודות הסיום בהבינה דע"ס אלו,
%break
המכונה נקודה דעוה"ב, והופרס כאן הפרסא, המסיימת אל גבול החדש 
הנעשה בהעולמות, ששם מסתיימים רגלי פרצוף הס"ג דא"ק, ונבחן 
בחינת הפרסא לבחי' צפורני רגלין דס"ג דא"ק. וזכור זה.
%break
%page 421
ונתבאר באו"פ לעיל, (דף תי"א ד"ה ויש עוד טעם). שהפרסא והשבולת 
הזקן ענינם אחד. עש"ה. וז"ש הרב כאן, שלא יצאו מיסוד דא"ק רק ב' 
הבלים כנגד חוטם פה שמהם קבלו או"א, וחסר ההבל מה שכנגד אור 
אזן וע"כ לקחו הז"ת מצפורני רגלים, כי לקחו מסיומא דשבולת,
%break
המסיימת לאור האזן. ותבין כי מחמת נקודת הסיום החדשה יצאו ג' 
בחינות הסיום בס"ג, בראש תוך סוף שלו: שנקודת הסיום של ראש, 
נקרא נקבי עינים,
%break
ונקודת הסיום של התוך, שהוא במקום הטבור הקודם, נקרא שבולת 
הזקן, ובחינת הסיום של הסוף נקרא פרסא. באופן שהפרסא הוא 
בחינת אצבעות רגלים של הס"ג דא"ק.
%break
אמנם כל זה שאנו מבחינים בס"ג דא"ק, אינו משנה כלום את עצם 
פרצוף הס"ג גופיה, כי כבר ידעת שאין העדר ושינוי ברוחני, וכל שאנו 
מבחינים בו, הוא רק לבחינת שורש בעלמא (כנ"ל דף שצ"ב ד"ה 
והנה). אלא כל אלו השינוים הנעשים מכח נקודת הצמצום החדשה,
%break
הוא רק באותו פרצוף החדש שיצא מסבת החיבור דבחי"ד ובחי"ב, 
דרך נקבי העינים, הנק' פרצוף נקודים. ורק ברת"ס של הפרצוף הזה, 
יצאו ונתהוו הג' פרסאות הנ"ל בראש תוך סוף שלו בפועל ממש. וזכור 
זה.
%break
וכבר ידעת שהפרסא הזו יש בה תיקון גדול, דשאיב מלעילא ויהיב 
לתתא, משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות, מבחי"ב ומבחי"ד 
יחד, שזה נעשה מפאת עלית נה"י לחג"ת, ונכללה הבחי"ב המשמשת 
בחג"ת בפרצוף ס"ג, עם הבחי"ד המשמשת בהנה"י דא"ק הפנימי,
%break
כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג. ע"ש. וע"כ עומדת הפרסא באלכסונא מחזה עד 
הטבור, להיותה כוללת בתוכה נה"י וחג"ת יחדיו. ולפיכך בשעת 
הגדלות יורדת הה"ת, שהיא הבחי"ד מהפרסא, והפרסא נבקעת 
שפירושו, שהגבול המסיים מתבטל,
%break
ואז עוברים אורות הס"ג למטה מהפרסא, כנ"ל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. 
ע"ש). ואחר זה תיכף הפרסא חוזרת למקומה. ובזה נמצא הפרסא 
שאיב מלעילא הארת הס"ג, ויהיב לתתא לפרצוף הנקודים שלמטה 
מטבור. ועד"ז גם בפרצופי אצילות. ע"ד שיתבאר שם.
%break
וע"כ אותם הז"ס דנקודים שלא יכלו לקבל שום אור מהס"ג מחמת סיום 
הפרסא, נמצא עתה בשעת הגדלות אחר שנבקע הפרסא, שגם הם 
מקבלים אור ממקום הפרסא,
%break
ששם בחינת הס"ג וחג"ת דא"ק הכולל. הרי שאותם אורות שהז"ס 
תחתונות דנקודים קבלו מן הפרסא, הוא בחינת חג"ת, שהם זרועות 
ידים. וע"כ נאמר ויפוזו זרועי ידיו והבן היטב.
%break
%page 422
והנה נתבאר שמטרם הזווג דגדלות נבחן הפרסא לאצבעות רגלין 
דפרצוף הס"ג, כי הארת הס"ג מסתיימת שם וסוף ההארה מכונה 
רגלין, אבל בעת שמתבקע הפרסא, שאז חוזר הגבול לנקודת הסיום 
דעוה"ז כמקודם, הרי מתפשט בחינת החג"ת כמקודם.
%break
%letter ל
ל) העקודים כבר נתבאר לעיל ענין בחי' טנת"א שבהם: כנ"ל (ח"ד פ"ג 
אות י"א). שהתפ"א של הפרצוף שהוא אור ישר ורחמים, נבחן לטעמים 
שבו. וכשמתחיל להתמעט מכח הזדככות המסך, שאז יוצאים שאר ד' 
הקומות הקטנות, מחכמה עד מלכות,
%break
הם נבחנים לבחי' נקודות שבו. והרשימות שנשארים מהטעמים, הם 
התגין שבו. והרשימות הנשארים מבחינות הנקודות, מבחינות הניצוצין 
הנופלים מהם לתוך הכלים, מכונים אותיות. עש"ה.
%break
הנקודים הם האורות הראשונים שיצאו בראשונה. משמיענו, שכאן 
נשתנה הסדר ממה שהיה בג' פרצופים הקודמים דא"ק. כי שם יצא 
הגדלות מתחילה, שהם הטעמים, ואח"כ יצאו המדרגות הקטנות שהם 
הנקודות. אבל כאן בעולם הנקודים,
%break
יצא הקטנות מתחלה, ואח"כ יצא הגדלות, כי מתחלה יצאו רק הג"ר 
באורות דרוח נפש, דהיינו קומת הז"א, כנ"ל. ואח"כ נזדווגו הע"ב וס"ג 
ונבקע הפרסא וירדו אורות דג"ר להנקודים, וגם להז"ס תחתונות, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "שהנקודות הם האורות שיצאו בראשונה" דהיינו בהיפך 
מהפרצופים גע"ס דא"ק הקודמים, שיצאו שם הטעמים בראשונה, וכאן 
יצאו בחינות הנקודות בראשונה,
%break
דהיינו הקטנות, ואח"כ הגדלות. אמנם עכ"ז אין הארת הגדלות 
דנקודים מכונים טעמים, משום שלא היו בבחינת רחמים, כי היה כאן 
באורות ההם ובסבתם, ענין שבירת הכלים. כמ"ש לקמן.
%break
והאותיות הם הכלים. והמה כוללים גם הניצוצים שנפלו בתוכם בעת 
הסתלקות האורות מהם, ע"ד שהיה בעקודים כמו שיתבאר במקומו.
והטעמים הוא שם מ"ה החדש. כי אותם הטעמים שיצאו בעולם 
הנקודים דהיינו הגדלות שיצא ע"י זווג ע"ב ס"ג,
%break
שהם הטעמים דנקודים הנה הם לא נתקיימו בנקודים אלא רק אחר 
שהטעמים דמ"ה החדש תיקן אותם וע"כ המה נקראים על שמו של 
המ"ה. כמ"ש במקומו.
%break
%page 423
%letter לא
לא) הנקודות נחלקים לג' חלקים: שהם על פי' ג' האורות בינה ז"א 
ומלכות, המאירים בהנקודים. כנ"ל (תי"ג ד"ה עתה תבין). כי יש שם 
אור בינה מבחינת התלבשות הנק' זכר, שהוא הכתר דנקודים. ויש שם 
קומה דבחי"א שהיא הנקבה דנקודים הנק' חכמה ובינה,
%break
שאור הז"א בחכמה ואור המלכות בהבינה. עש"ה. וזה אמרו 
שהנקודות נחלקים על ג' חלקים, שהם בינה ז"א ומלכות המלובשים 
בכתר, חכמה ובינה של הנקודות. אמנם תדע שהז"א ומלכות שישנם 
בחכמה ובינה, נחשבים שניהם לחלק אחד, 
%break
להיותם בחינת אור של קומה אחת, שהיא קומה דבחי"א. וע"כ נבחנים 
הז"ס תחתונות לחלק הג'. באופן שהכתר שיש לו בינה מבחינת 
התלבשות, הוא חלק העליון. וחכמה ובינה שניהם יחד, הם חלק הב' 
והז"ת הם חלק הג'.
%break
החולם הוא הבל היוצא מן הטבור אשר שם עומד הכתר. שהוא אור 
הבינה מבחינת התלבשות כנ"ל. ונתבאר לעיל (דף תי"ב ד"ה ומכאן. 
ובדף תי"ג ד"ה והנה הזכר) אשר מזווג הזה של בחי"ב דהתלבשות לא 
יצא ממנו שום התפשטות כלים,
%break
כי אין התפשטות כלים אלא ממסך שיש בו בחי' המשכה. ע"ש. ע"כ לא 
יצאו הכלים אלא מבחי"א של הנקבה, שהם חו"ב. ע"ש. וזה אמרו 
שהבל היוצא מהטבור להכתר דנקודים שהבל הזה הוא אור הבינה, 
כנ"ל (דף ת"כ אות כ"ז בדברי הרב),
%break
הוא בחינת חולם שממעל להאותיות. כי האותיות הם הכלים כנ"ל, ואור 
הבינה הזה שיצא רק מבחי"ב דהתלבשות, אין בו התפשטות לכלים, 
וע"כ הוא בחינת חולם שממעל לאותיות ואינו נוגע בהם כי לא יוכל 
להתלבש בתוכם.
%break
שורוק בו' שנקרא מלאפום שהוא באמצע. כמ"ש לעיל שרק או"א שהם 
הנקבה דנקודים, יש להם התפשטות כלים, ויכולים להתלבש בתוכם. 
וע"כ מרומזים או"א בשורק דהיינו מלאפום שהוא באמצע האותיות.
%break
י' של שורוק הוא לאבא הנקרא יוד ראשונה של השם. דהיינו י' של שם 
הוי"ה, שהוא בחינת ע"ב שהוא אבא כנודע. ורומז לבחינת ה"ח של 
היסוד דנטיל אבא. כי השפעת היסוד הוא רק החסדים וגבורות כנודע, 
וה"ח נטיל אבא, כי ע"ב ה"ס חסדים.
%break
%page 424
והואו וכו' הוא אל אמא להוציא ולהוליד הו"ק דז"א. אמא ה"ס ה"ר של 
שם הויה, וע"כ קבלה מהיסוד בחינת הו' קטועה שבתוך ה' שהוא המ"ן 
שלה וה"ס הז"א שבמעוי דבינה.
%break
הנקודה וכו' וממנו יונק אבא דנקודים. נקודה רומזת לה"ת שעלתה 
לנקבי עינים, שמשם יצאו או"א דנקודים, כנ"ל, ונעשתה עתה בחינת 
מ"ן לאבא, לסוד הזווג הגדול של הסתכלות עיינין דאו"א, כמ"ש להלן.
%break
והואו של השורוק ממנו יונקת אמא דנקודים: הוא ע"ד שכתב בע"ח 
ש"ח פ"א. שבכח עלית המ"ן לנקבי עינים, הוא מחלק שם את הוי"ה 
דס"ג שהואו בפה, שהוא אמא. ע"ש.
%break
נקודות חכמה ואתוון בינה. כי או"א מתחלת אצילותם אין בהם אלא 
קומת ז"א, ונבחן אבא לאור הז"א ואמא להכלי שה"ס אותיות. ואור 
הזה שבקטנות מכונה בשם אור הנקודות כנ"ל בדברי הרב באות ל' 
כאן. וזה אמרו נקודות חכמה, ואתוון בינה.
%break
וז' נקודות התחתונות וכו' יוד אלו שיצאו דרך צפורני רגלים. כלומר, 
שהם הנקודות שמתחת האותיות שהם ט' נקודות, אשר ב' נקודות 
הראשונות: קמץ פתח שבהם, לא היה שבירה, שהם כתר חכמה, הרי 
הם ז' נקודות תחתונות,
%break
שהיה בהם שביה"כ כמ"ש הרב בע"ח ש"ח פ"א. ע"ש. ואלו הט' נקודות 
הם תחתונים מתחת לאותיות, משום שקבלו בחינת הבלים היוצאים 
דרך צפורני רגלים, שהם תחת הכלים של הפרצוף. ואין להקשות הרי 
אומר לעיל,
%break
אשר חולם ושורוק הם הכתר וחכמה, דהיינו נקודות עליונים ואמצעים, 
וכאן חושב אותם לקמץ פתח ונמצא גם הכתר וחכמה לנקודות 
תחתונות. והענין הוא, כי יש להבדיל בהם בין עצם אצילותם, דהיינו 
כמו שיצאו מתחלה דרך נקבי עינים,
%break
אשר רק ב' אורות יצאו משם שהם זכר ונקבה, שהכתר ה"ס הזכר, 
שקומתו עד הבינה מבחינת התלבשות, והנקבה היא, חכמה ובינה 
שניהם יחדיו, שהם בקומת בחי"א, כנ"ל. וע"כ נבחנים כאן לחולם 
ושורוק, לרמז שלהזכר שהוא כתר,
%break
אין לו התפשטות לכלים, ונמצא ממעל להפרצוף, בסוד נקודת הטבור 
שהוא ממעל להפרצוף דנקודים, שהוא בחינת החולם, שהוא כתר 
לאתוון ואינו נכנס בהתפשטות הפרצוף.
%break
אמנם כנגד זה, או"א, מרומזים בשורוק, שהוא בתוך האותיות, דהיינו 
בתוך הפרצוף, להיותם בחינת הנקבה שיש להם מ"ן שלימים גם 
מבחינת המשכה. כנ"ל.
%break
אמנם הנקודות שמתחת לאותיות הם רומזים על זמן הגדלות של 
הנקודים, אחר שנזדווגו הע"ב וס"ג, והקומה שיצאה ע"י זווגם ירד ובקע 
לפרסא שפירושו, שנתבטל הגבול דסיום רגלים דס"ג, ואז הפרצוף כולו 
של הנקודים העומד מתחת לפרסא,
%break
קבל מרגלים דס"ג שלמעלה מהפרסא, כלומר שהע"ס דסיום של הס"ג, 
שהפרסא רכיב עליהם, השיגו עתה בחינות התפשטות והאירו 
להנקודים. ונמצאים הנקודים מקבלים עתה מהאורות שלמטה 
מהפרצוף בערך הקודם,
%break
והמה המכונים נקודות שמתחת להאותיות. והבן היטב, כי אותה בחינת 
חולם שהיא מעל לאותיות הפרצוף דנקודים מצד עצם אצילות שלו,
%break
הנה בזמן הגדלות, ירדה משם ונתלבשה בנקודים דהיינו בתוך 
האותיות. ואנו מכנים אותם מתחת לאותיות רק בערך המצב של 
המשפיע ולא בערך המצב של מקבל.
%break
%page 425
והנה נתבאר שגם הכתר חכמה קבלו מסיום רגלים דס"ג כמו הז"ת 
ואדרבה הם שקבלו אותם בעיקר, והם שהשפיעו אותם להז"ת, כמ"ש 
להלן. ומבחינה זו הם נקראים קמץ פתח, שהם מתחת להאותיות. 
באופן שכדי לציין בחינת הכתר וחכמה מעצם אצילותם,
%break
מציינים אותם בחולם שורוק. וכשמציינים אותם מצד מה שקבלו ע"י 
הגדלות דנקודים, נבחנים אז בשם קמץ פתח. אמנם מ"ש הרב שקמץ 
פתח לא נשברו,
%break
הכוונה על מה שיש בהם מצד עצם אצילותם, ולא על מה שקבלו מסיום 
רגלים דס"ג, כי הארות אלו נתבטלו גם מהכתר וחכמה. כמ"ש להלן. 
והמה מכונים בשם אורות אחורים של או"א.
%break
ואין כוונתינו לומר שאלו הם הנקודות עצמן. כלומר, שאלו האורות 
והבלים שיצאו מצפורני רגליו אינם עצמותם של הנקודות, אלא הם 
נבחנים לבחינת תוספות לבד, כי בחינת עצמותן של הנקודות יצא מאור 
העינים, כנ"ל.
%break
%letter לב
לב) הג' הנקודות הראשונות וכו' מהם נעשה פרצוף עתיק: פירוש, כי 
פרצוף הכתר, שנקרא עתיק יש בו ע"ס בסוד הוי"ה פנימאה: שקוצו של 
יוד,
%break
ה"ס הכתר שבו עצמו, דהיינו כתר דכתר. וי' שבו, הוא אבא וחכמה. וה' 
ראשונה שבו הוא אמא ובינה, וו' שבו הוא ז"א, וה' אחרונה שבו, היא 
מלכות.
%break
ומכל אות ואות שבהוי"ה פנימאה דהיינו הע"ס שבפרצוף הכתר עצמו, 
יוצא הויה שלמה לחוץ, בבחי' מלבוש: מהי' שבו, יוצא פרצוף ע"ב. ומה' 
ראשונה שבו, יוצא פרצוף ס"ג. שהע"ב נקרא אבא והס"ג נקרא אמא 
כנודע. ומו' שבו, יוצא פרצוף ז"א.
%break
המלבישו מטבור ולמטה. ומה' אחרונה, יוצא פרצוף המלכות. ותדע, 
שכן הוא בכל פרצוף שלם. שפרצוף הכתר שבו, נבחן לפנימי, ובו עצמו 
יש ג"כ ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן פנימים, שהם מכונים הוי"ה פנימאה, כנ"ל. 
ומלבד אלו, יש לו ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן חיצונים,
%break
שהם בחי' מלבושים אליו: שהע"ב וס"ג מלבישים למעלה מטבור, ומ"ה 
וב"ן שהם זו"ן מלבישים למטה מטבור. כנ"ל בדברי הרב (דף שפ"ט 
אות א' ע"ש. וכן בע"ח שער ה' פרק א' בסופו).
%break
והנה בפרצוף הנקודים, לא יצא כי אם בחינת פרצוף הכתר שבו, עם 
הע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבפנימיותו עצמו, ולא הספיק להוציא הע"ב ס"ג 
מ"ה ב"ן החיצונים, משום שנשברו הז"ס תחתונות שלו, וגם נתבטלו 
אחורים של הג"ר שבו, כנודע.
%break
%page 426
אבל בחינת הפנים של ג' ראשונות שלו נשארו, שפירושו, שכל מה 
שהיה בג"ר אלו מתחלת אצילותם נקרא פנים, וכל זה נשאר ולא 
נתבטל משהו מהם.
%break
וזה אמרו, הג' נקודות הראשונות בין מבחינות האורות ובין מבחינת 
הכלים מהם נעשו פרצוף עתיק לבד: מטעם שהע"ב ס"ג מ"ה ב"ן 
החיצונים, אין להם שום אחיזה בהג"ר דפרצוף הכתר.
%break
וז"ש "ואין שם כח אחר מעורב בהם" כי אפילו פרצוף הע"ב, מתחיל 
לצאת מפה דפרצוף הכתר ולמטה, שהוא למטה מהמלכות של ראש 
שלו, ומכ"ש שאר הפרצופים.
%break
בז' נקודות תחתונות יש בהם כחות רבים מעורבים בהם. היינו אותם 
הבחינות שמהם צריכים לצאת הד' פרצופין עסמ"ב החיצונים 
המלבישים עליו. כי עדיין לא יצאו ממנו בעולם הנקודים. כנ"ל. כמו 
שמבאר והולך, שיש בחינה שצריך לצאת ממנו א"א וכו'.
%break
%page 427
%letter לג
לג) מאלו הבחינות שיש בשבעה נקודות התחתונות משם נעשו 
הפרצופים דאריך אנפין ודאו"א וכו': היינו על ידי הבירורים בשיתוף 
מ"ה החדש עמהם, כמ"ש במקומו. ואפילו פרצוף א"א נעשה מבחינת 
הנה"י דכתר שנתברר ונתתקן בעזרת המ"ה החדש,
%break
מפאת ביטול האחורים שהיה שם בזמן שביה"כ, כנודע. ותדע שאלו 
הנה"י דכתר שמהם נעשה א"א דאצילות, נבחן לבחינת ז"ס תחתונות 
דכתר. כי זה הכלל כל מה שהיה בפרצוף הנקודים מתחלת אצילותו, 
דהיינו כמו שיצא מנקבי העינים, הוא נחשב לג"ר,
%break
מטעם כי אור עינים לא האירו מתחלת אצילותם אלא להג"ר דנקודים, 
כנ"ל באו"פ, שלא יצא מאור העינים אלא בחינת ראש בלי גוף, משום 
שבחי"א אין מאיר להגוף. 
%break
כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ו' ע"ש). וע"כ לא היה להם לז"ת 
דנקודים אלא הארת כלים לבד מבחינת הסתכלות עינים באח"פ. כמ"ש 
להלן.
%break
ועם זה תבין, שכל בחינת הגדלות שהגיע להם בסוד תוספת על מה 
שהיה להם מתחלת אצילותם, נבחן לבחינת ז"ת וכלים דאחורים. כי 
לקחו אותם מבחינת צפורני רגלין דס"ג, כנ"ל.
%break
%page 428
%letter לח
לח) יוד נקודות אלו היו זה על גבי זה: יוד נקודות שאומר כאן הנה לא 
נחית כאן לפרש, אמנם רק ז' נקודות התחתונות היו זה למעלה מזה, 
אבל ג' הראשונות מהם היו בתיקון קוים. כנודע מכל המקומות.
%break
והטעם שהז' נקודות התחתונות היו בקו אחד זה למטה מזה, הוא, כי 
ענין תיקון הקוים, יצא מכח עלית נה"י לחג"ת, שנכללו בחי"ב ובחי"ד 
יחד כנ"ל (דף ש"צ ד"ה וס"ג). כי אז נכללה המלכות בכל ספירה 
וספירה עד החכמה,
%break
ונתהוה משום זה קו חסד וקו דין בכל ספירה וספירה, וע"י הזווג 
המעלה אור חוזר נתיחדו זה עם זה בסוד הרחמים. כמ"ש זה במקומו 
ותחלת התיקון הזה נעשה בפרצוף הנקודים שיצא מנקבי העינים דס"ג.
%break
אמנם האור הזה לא הגיע רק להג"ר של הנקודים, ולא אל הז' 
תחתונות. וע"כ נשארו ז' הכלים התחתונים בלי תיקון קוים.
%break
וצריך שתדע כאן כי הכלים דכל פרצוף נעשו מאותם הכלים שבפרצוף 
העליון ממנו אחר הסתלקות האורות שלהם מתוכם. כנ"ל (דף שי"ח 
ד"ה וכבר ביאר עש"ה). ובזה תבין אשר הכלי של הע"ס דנקודים נעשו 
מהט"ס תחתונות דס"ג שנמשכו למטה מטבור,
%break
ונסתלק האור מתוכם בעת צמצום נה"י דא"ק ולפיכך כיון שבהס"ג עדיין 
לא היו תיקון קוין, ע"כ יצאו הז' כלים התחתונים בקו אחד. אבל הג"ר 
שקבלו מהזווג שבנקבי העינים יצאו בתיקון קוין.
%break
ואע"פ שגם הז' כלים התחתונים לקחו ג"כ מהסתכלות עינים באח"פ, 
אין הארה קטנה זו מספקת להם לתיקון קוין.
%break
שיעור קומתם היה כמו עתה אורך האצילות ושיעור קומתו. כי משיתוף 
דבחי"ד בבחי"ב והתכללותם יחד, נתהוה נקודת הצמצום החדשה 
בהעולמות, דהיינו במקום בחי"ב של הע"ס דסיום. כנ"ל דף ת"כ ד"ה 
ויפוזו. שהפרצוף הראשון שיצא במדת הסיום החדש,
%break
הוא פרצוף הנקודים. ואחריו כל פרצופי האצילות. ואותו המקום 
מנקודת הצמצום הישנה שהוא בעוה"ז, עד לנקודת הצמצום החדשה, 
הוא הנקרא מקום ג' עולמות בי"ע.
%break
ומתוך שהם עומדים במקום הזה שלאחר נקודת הצמצום שנתחדש, 
ע"כ נקראו ג' עולמות הללו ג' עלמין דפרודא. וזה אמרו שקומת 
הנקודים וקומת עולם האצילות, אורך אחד לשניהם. ומשם ולמטה 
עולם הבריאה. כמבואר.
%break
%page 429
%letter לט
לט) נתוסף בהם אור העליון: כי מלבד שהיה להם מתחלת אצילותם, 
מהזווג של נקבי העינים, הנה הגיע להם עוד פרצוף שלם דגדלות, ע"י 
הזווג דע"ב ס"ג, שאור הראשון נקרא בשם עיקר אצילותם. והאור הב' 
נקרא בשם "תוספות". וזה אמרו נתוסף בהם אור העליון.
%break
ולא היה בהם כח לקבל וכו': כי הכלים היו קטנים מהכיל האור הגדול 
ההוא שבא בבחינת התוספות. כי האור הזה היה מבחינת ג"ר, והכלים 
שלהם התחילו מבינה ולמטה,
%break
(כנ"ל דף תט"ז ד"ה וחב"ד). וע"כ לא נתקיימו עד שבא המ"ה החדש 
וחיבר אותם עמו ונתגדלו הכלים ואז נתקיימו. כמ"ש במקומו.
%break
ג"ר היה כח בכלים לקבל אור שלהם. היינו אור שלהם דייקא, מה 
שהיה להם מתחילת אצילותם דהיינו אור א' הנ"ל בדיבור הסמוך. אבל 
אור הב' הנקרא בשם תוספות, הנה הוא לא נתקיים גם בג"ר. והיינו 
הביטול אחורים דאו"א, והפגם דנה"י דכתר. שמביא הרב לעיל.
%break
כאשר יצאו מסוד עקודים כו' ונחלקו ליוד נקודין אז היו יציאתם, ומתו 
תכף. כי מתחלה באו כל האורות ונתכללו בכלי דכתר דנקודים, וכלי זה 
עדיין נחשב לעקודים, כלומר, לבחינת פרצוף ס"ג, משום שיש בו בחי"ב 
דהתלבשות. (כנ"ל דף תי"ג ד"ה עתה תבין. עש"ה).
%break
ויש בו עצמות אור האזן, אמנם אח"כ מתוך הארת יסוד דא"ק, נתפשטו 
נה"י דכתר הזה, לתוך או"א, ושבו או"א פב"פ ונזדווגו בסוד המ"ן דה"ת 
בסוד נקודה דנטיל אבא, ונעשה הזווג הגדול בסוד הסתכלות עיינין 
דאו"א זה בזה. כמ"ש במקומו.
%break
ואז כאשר נתפשט האור הגדול הזה ממעלה למטה אל הכלים 
דנקודים, דהיינו להתחלק ליוד נקודים, כי כל כלי וכלי היתה כלולה 
מיוד, כנודע בסוד ש"ך ניצוצין, תכף נשברו ומתו, בסוד כהני זיקין 
דאכתיש אומנא בפרזלא ונפקי זיקין ודעכין לאלתר.
%break
והם ש"ך זיקין. כי כל מלך כלול מן ד' בחינות: חו"ב תו"מ, ובכל בחינה 
היתה בה עשר נקודות, הרי ארבעים זיקין לכל מלך, והם שמונה 
מלכים, הרי ח' פעמים מ' שהוא ש"ך. וז"ס ש"ך הניצוצין הנזכרים בכל 
המקומות כמ"ש עוד במקומו.
%break
%letter מ
מ) העשר עצמות פשוט והיו כלולים מיוד ולא ניכרת בהם: כלומר 
בהיותם בג"ר דנקודים, אע"פ שכבר היו בהם תיקון קוים ובחינת יוד 
כלים שפירושם שנתכללה המלכות בכל ספירה וספירה, ונעשה עשרה 
כלים להיוד אורות.
%break
אמנם כיון שהם בחינת ראש שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, ע"כ 
נבחנים עוד שכל האורות כלולים בכלי דכתר, כמו בעקודים, ואין ענין 
היוד כלים ניכר בהם, כי אין בחינת העביות ניכרת בבחינת ממטה 
למעלה, שפירושו, בטרם שהאור מתלבש בכלים, כנודע.
%break
%page 430
והג"ר שהיו רחמים היו יכולים לקבל אור הא"ס. כמ"ש בדיבור הסמוך, 
כי בחינת העביות שה"ס מדת הדין מהתכללות המלכות בכל ספירה 
וספירה אינה ניכרת עוד בהג"ר לפי שאין בחינת התלבשות בהם 
בפועל, רק בבחינת כח לבד. וע"כ הם רחמים.
%break
לפי שהם דין והאור שבא הוא רחמים לא היו יכולין לקבלו. כמ"ש לעיל, 
שהכלים היו קטנים, כי הכלים הגדולים, שהיו בגופים דג' פרצופים 
דא"ק הקודמים, שהם כלי דכתר וכלי דחכמה, היו חסרים כאן בגוף של 
הנקודים, שהרי התחילו מספירת הדעת ולמטה שהוא כלי דבינה.
%break
(כנ"ל דף תט"ז ד"ה וחב"ד). ומתוך שהאור שבא להם היה רחמים, 
דהיינו אורות של ג"ר, שנקרא אור של רחמים, שהם צריכים להתלבש 
בכלים הזכים דכתר חכמה, ע"כ לא היו יכולים לקבלו.
%break
כלים אל הכתר וכו' שבא ועובר דרך מסך. כוונתו למסך דיסוד דעתיק 
שנתקן באצילות, שע"י נתבסם האור כמ"ש במקומו.
שניכרים בו אלו היוד. כי על ידי בחינת העיבור ויניקה נתקנו תיקון קוין 
ויוד כלים גם בז"ת, ואז נתלבש העצמות בהכלים.
%break
למטה ממלכות דאצילות. כלומר שנתפשטו למטה מפרסא דאצילות, 
ויצאו מגבול דנקודת הצמצום החדשה שהיה בהנקודים. וזה היה 
מיתתם. כמ"ש.
%break
הדר מפני שהיו דכר ונוקבא. כלומר שהנוקבא שלו היתה מתוקנת, 
כראוי להיות. וע"כ נתקיים, וה"ס שם מ"ה החדש שיתבאר במקומו.
%break
%letter מא
מא) כלולה מכל י"ס אבל הדבר היה בערבוב: כלומר, שע"י צמצום נה"י 
וכו' נעשה כבר התיקון של עשרה הכלים, כנ"ל, שפירושו שנתערבה 
הבחי"ד בכל ספירה וספירה, מחמת חיבורה עם הבחי"ב. ואז נתקן 
בחינת מסך וזווג בכל ספירה וספירה,
%break
עד החכמה ועד נקבי העינים. כנ"ל, אמנם תיקון זה היה רק בהג"ר 
דנקודים, אבל בהז"ת דנקודים אע"פ שגם שם היה שולט בחינת 
החיבור דבחי"ב עם בחי"ד, כי הכלים ההם הם בחינת כלים דט"ס 
תחתונות דס"ג שבהם היה עיקר החיבור הזה,
%break
ושם נתעבה הבחי"ב מכח הארתם בזו"ן פנימים דא"ק, כנ"ל דף ש"צ 
ד"ה וס"ג, וע"כ בחינת העביות הכפולה ההיא קבלו הז"ת בראשונה. 
אבל היה בהם בלי תיקון, אלא שהיו מעורבים יחד זה בזה לבד כדמיון 
העירוב של לח בלח שמביא הרב,
%break
כלומר שלא היו ניכר בחינות הדינים לבדם, ובחינת הרחמים לבדם 
וכדומה, אלא הכל היה מעורב יחד בלי הכר, ומעירוב הזה נתהוו שם 
בחינות קליפות ג"כ, בסוד סיגי הזהב ושמרי היין, וגם המה נתערבו 
בהכלים ההם בלי הכר. כמ"ש והולך.
%break
וצריך שתבין בכל הענין הזה אשר הגם שבחינת העביות שבהכלים 
היא כל גדלם ושבהם, שבה נמדדת כל גובה קומתם.
%page 431
אכן כל זה הוא אם יש להם תיקון המסך השקול על מדת עביות ההיא. 
אבל אם אין בהם אותו תיקון המסך הראוי להיות כלפי אותו העביות, 
הרי אז מתהפך העביות להיות בהם דינים קשים ומרים,
%break
כי שינוי הצורה הוא פירוד הרוחני, וע"כ אינם יכולים לינק מאור העליון 
מדת חיותם, שאז מתהוה העביות לבחינות דינין וקליפות. כלומר לבחי' 
מזיקים קשים. עד שמקבלים את תיקונים המלא.
%break
שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים והקליפות. להיות 
הנהגת העולם הוא ע"פ מחשבת הבריאה שהוא להנות לנבראיו. דהיינו 
כדי לתת שכר טוב לצדיקים.
%break
ואין קיום הנהגה כזו זולת על ידי העבודה בסוד זה לעומת זה עשה 
האלקים. וע"כ הוכן מקום למציאות דינים וקליפות.
%break
%letter מב
מב) אור הא"ס היה יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה: הכונה הוא על 
אור החדש שירד ובקע לפרסא והאור לנקודים כנ"ל בדברי הרב. 
ובקיעה פירושו ביטול הגבול. כנ"ל.
%break
%letter מג
מג) תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי: כלומר תחת הנקודת 
הצמצום החדשה, ששם מסתיים בחינת האצילות ומתחיל מקום 
העלמין דפרודא. כנ"ל.
%break
מקומם פנוי תחת ספירת הבינה. כי הג"ר שהם כח"ב נתקיימו ורק 
המלכים שמבינה ולמטה נשברו, ונשאר מקומם פנוי. אשר במקום הזה 
הוא עמידת עולם האצילות אחר התיקון.
%break
%page 432
%letter מד
מד) כשתמנה השם מן ע"ב וכו', וכשנמנה השם מן בחינת ס"ג לבדו 
וכו': וצריכים לידע, שיחס הטעמים נקודות תגין אותיות ע"פ השם בן ד', 
הוא משונה מהיחס של הע"ס או הה"פ בהשם בן ד'. כי ע"פ הע"ס, 
נבחן הקוצו של יוד לכתר, והי' לחכמה, וה' לבינה,
%break
והו' להז"א, וה' אחרונה אל המלכות. אמנם ע"פ טנת"א, נבחן הי' 
לטעמים וכתר, וה' ראשונה לנקודות וחכמה, והו' לתגין ובינה, וה' 
תתאה לאותיות וזו"ן. וטעם הדבר, כי ד' המדרגות של טנת"א, המה 
רק,
%break
ד' ערכים הבאים בסדר הסתלקות האורות של הפרצופים טרם התיקון. 
כמ"ש אותם הרב לעיל (אות ט') שהתפשטות הראשונה מהמלכות של 
ראש אל הגוף, מכונה טעמים, להיותו אור ישר רחמים, והכלי ההוא 
מכונה כתר, משום,
%break
שתחלת ביאת האורות להגוף הוא תמיד בכלי דכתר, והוא נקרא י' של 
הוי"ה, משום שהוא ראשית התלבשות של הגוף והכלים, וע"כ הוא 
מיוחס להי' שהוא ראשית הוי"ה. וכשמזדכך המסך שבכלי דכתר, 
והקומה מתמעטת והולכת על ד' הבחינות,
%break
עד שנעלם לגמרי להמאציל, הנה כל ד' קומות ההם נקראים בשם 
נקודות, להיותם נאצלים בעת הסתלקות האורות להמאציל, שהם 
נבחנים משום זה, לאור חוזר ודין, ומכונים בשם חכמה, משום 
שהספירה העליונה שבהם היא חכמה,
%break
וג' הקומות בינה ז"א ומלכות נכללים בהעליונה. ונקראים ה' ראשונה 
של הוי"ה, מטעם שהם בחינת דין ובחינת דין נבחן תמיד לנוקבא, 
שהיא ה' דהוי"ה. והרשימות הנשארים אחר הסתלקות אור, הטעמים 
נקראים תגין,
%break
להיותם חופפים על הכלים בשעת הסתלקות אורותיהם כדמיון תגין על 
אותיות, ומכונים בינה, משום שהם באים מבחינת אור ישר ורחמים, 
והם בחינת ג"ר, אלא להיותם בבחינת הסתלקות, ע"כ נבחנים לבינה, 
שהיא בחינת נוקבא דג"ר.
%break
והרשימות מאור הנקודות אחר הסתלקותם, מכונים בשם אותיות, 
דהיינו בחינת כלים, להיותם באים מאור חוזר ודין, וגם שהם מבחינת 
הסתלקות, ע"כ נבחנים לבחי' כלים. ונקראים ג"כ בבחינת זו"ן, משום 
שאור הזו"ן שהם ו"ק הם בחי' אור הכלים.
%break
והנך מוצא אשר הן הרשימות דטעמים הנקראות תגין ובינה, והן 
הרשימות דנקודות הנק' אותיות, הם בחינת הסתלקות ואחורים, אלא 
הרשימו דטעמים, להיותה בחינת ג"ר,
%break
ע"כ נקרא בינה, והוא ג"כ בחינת ו' דהוי"ה, דהיינו ו' בראש, אבל רשימו 
דנקודות, להיותם בחינות ו"ק, נק' זו"ן ואותיות, והם בחינת ה' אחרונה 
דהוי"ה.
%break
והנה כונת הרב כאן, להורות המצב והמדרגה של עמידת פרצוף 
הנקודים, בין פרצופי א"ק, גם סדר השתלשלותו מהם, והתקשרותו 
עמהם. וע"כ סידר לנו מתחלה את ה' הפרצופים לפי השם בן ד', ואומר 
שהע"ב שהוא פרצוף החכמה דא"ק,
%break
הוא י' דהוי"ה. והס"ג שהוא פרצוף הבינה דא"ק, הוא ה' דהוי"ה. ואחר 
שידענו שהס"ג הוא בחי' ה' דהויה, מפרט לנו גם הס"ג עצמו, מבחינת 
הטנת"א שבו, שסדרו משונה מהסדר דה"פ, כנ"ל, אבל יש להם יחס 
קרוב, כמו שביארנו לעיל.
%break
%page 433
וכאשר נחלק גם את הטעמים. הנה התחלקות זו נעשה, אחר עליות 
האורות מנה"י דא"ק למ"ן אל הטעמים דס"ג, ולבחי' נקבי עינים דראש 
של הטעמים. כנ"ל דף ת"ד אות י"ד שזה גרם שם התחלקות הע"ס 
דראש הס"ג לב' בחינות על נקבי העינים, 
%break
משום המסך ומקום הזווג שעלה לשם, וע"כ מנקבי העינים ולמעלה 
נעשה לראש, ומנקבי העינים ולמטה נעשה לגוף, ונמצאים האזן חוטם 
ופה אשר שם, שיצאו ממדרגת ראש למדרגת גוף. ע"ש.
%break
אות יוד באזן, ואות ה' ראשונה בחוטם ואות ו' בפה ואות ה' אחרונה 
בעינים. כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, שכל זה גרם העליה דאורות 
נה"י דא"ק לנקבי העינים. כי אז היו הנקודות דס"ג שהם ד' הקומות: 
חכמה, בינה, ז"א ומלכות,
%break
אשר יצאו בהס"ג אחר הזדככות המסך של הכתר דגוף הס"ג הנקראים 
טעמים, היו מתפשטים למטה מהטבור דא"ק הפנימי, והיו מאירים 
להזו"ן הפנימים אשר שם. ונמצא ב' מיני אורות, שהם נקודות דס"ג 
וזו"ן פנימים, מעורבים זה בזה,
%break
שבחינת הס"ג היא בחי"ב וה' ראשונה דהוי"ה, ובחינת זו"ן הפנימים 
הם בחי"ד וה"ת דהויה. (כנ"ל דף שצ"ז ד"ה או"א. ודף שצ"ה ד"ה עלו). 
ושם נתבאר טעם עליתם של ב' הההין האלו למ"ן לנקבי עינים, וענין 
התחלקותם לב' מדרגות, עש"ה בכל ההמשך.
%break
וזה אמרו, שה' אחרונה עלה לנקבי העינים, דהיינו מתוך התחברותה 
עם ה"ר, וע"כ יצאו האח"פ לחוץ מן הראש, שהאח"פ האלו הם יה"ו. 
כלומר שנחשבים לבחינת ראש תחתון שיש בו ע"ס שלמות, חוץ מה' 
אחרונה החסרה להם מטעם שנשארה בנקבי העינים.
%break
וזה אמרו, יה"ו, באח"פ וה' אחרונה בעינים. כי עתה נתחלק הראש של 
הטעמים, לב' ראשים, שה' אחרונה נשארה בראש הא', שהוא גלגלתא 
ועינים ובראש הב' אין יותר, רק יה"ו שי"ה הם כח"ב ו' הם חג"ת נה"י, 
כנודע, ומלכות שה"ס ה"ת חסרה בראש הב'.
%break
וכדי להבין אלו הב' ראשים הנ"ל צריכים ללמוד אותם, מהפרצוף 
נקודים שיצא על ידי זווג הזה דנקבי עינים כי במקום הזה שנתהוה 
הזווג, שהוא בראש הס"ג,
%break
הנה הוא עצמו לא נשתנה משום ההתחלקות שנעשה על נקבי עינים 
כנ"ל (דף שצ"ב ד"ה והנה הגם עש"ה). אלא רק אותה הקומה שיצאה 
מזווג הזה דנקבי העינים,
%break
היא שקבלה כל אותם השנוים המסתעפים מעלית ה"ת לנקבי העינים. 
וקומה זאת שיצא משם נקרא עולם הנקודים.
%break
ותדע שג' ראשים יש להבחין שם בעולם ההוא דנקודים. וכל ג' 
הראשים הם רק ע"ס של ראש אחד מבחינת מה שהיו מלפני עלית מ"ן 
לנקבי העינים. וצריך שתזכור סדר עליות האורות לזווג ב' פרצופים ע"ב 
וס"ג שמקודם לכן. כי אחר הסתלקות האורות מפרצוף העליון,
%break
עולים ב' הרשימות העליונות לזווג בהראש דעליון, שמשם נולד 
התחתון, והם נחשבים לזכר ונקבה, שעושים מתחלה ב' זווגים בהראש 
של העליון, ונכללים זה מזה,
%break
ומשם יורדים ומתפשטים למקומם בגוף העליון המיוחס להם, וחוזרים 
ומתפשטים שם בעצמם לראש וגוף. כנ"ל (ח"ג פ"ד סעיף נ' ודף שצ"ה 
ד"ה עלו. עש"ה).
%break
ונמצא שאחר שעלו הרשימות של הנקודות דס"ג עם הה"ת לנקבי 
עינים דראש הס"ג ונתכללו שם בב' הזווגים חזרו למקומם לטבור 
דא"ק, ונתפשטו שם בראש וגוף כתמונת הזווגים שעשו בהראש, דהיינו 
במקום נקבי העינים.
%break
וכבר נתבאר שהמסך דנקבי העינים עומד בהטבור (כנ"ל דף ת"א ד"ה 
פרסא). דהיינו במקום הפרסא שנתקן שם. ונמצא ע"כ, שהראש 
דפרצוף זה, יצא מהטבור ולמעלה עד החזה דס"ג, ובו רק ב' הספירות 
גלגלתא ועינים, אשר ה"ת היא בנקבי העינים האלו.
%page 434
והוא ראש הא' שבפרצוף הנקודים. והוא נחשב בערך הרדל"א 
דאצילות. כי הוא אינו מצטרף כלל לפרצוף נקודים כנ"ל (דף ת"ט ד"ה 
ג"ר שבהם) אלא הוא בחינת שורש עליון להפרצוף של נקבי העינים.
%break
והנה ג' הספירות דראש: אזן חוטם פה, שיצאו ממדרגת הראש הא', 
להיותם נמצאים למטה מהמסך שלו, הם כוללים ב' ראשים. כי המה 
נבחנים לג' ספירות אח"פ מבחינת מה שחסר מן הראש הא', הנקרא 
ישסו"ת, אבל בערך עצמם יש להם ע"ס שלימות גו"ע ואח"פ.
%break
והם הנקראים ג"ר דנקודים העומדים מהטבור ולמטה דא"ק. והם עצם 
הנקודים, שבהם נוהג אותם ב' הזווגים דקטנות וגדלות, שבקטנות 
נמצאת ה"ת בעינים דראש ההוא, וג' הספירות אח"פ נחשבים לראש 
תחתון ולבחי' חג"ת בערך העליון, שהוא ראש הב',
%break
להיותו למטה מנקבי העינים שלו. ובגדלות יורדת ה"ת אל הפה דהיינו 
למלכות הכוללת כל ג' ראשים, ואז מצטרפים הגו"ע שהם ראש הב', 
אל האח"פ שהם ראש הג', ונעשים לראש אחד. הרי שמע"ס של ראש 
אחד, נעשו ג' ראשים. שראש הא' שהם גו"ע נקרא ישסו"ת,
%break
ונחשב עוד לבחינת טעמים, ולא לבחינת נקודים. וראש הב' הוא הגו"ע 
של הג"ר דנקודים שהם אח"פ שנחסרו מיש"ס ותבונה וכלפי עצמם יש 
בהם ע"ס. וראש הג' הוא האח"פ שנחסרו מראש הב' ונעשה כלפי 
עצמו לראש ג'.
%break
וראש הב' הוא כתר דנקודים וראש הג' הוא חכמה ובינה דנקודים. 
וה"ת נמצאת בעינים דראש הב'. ויה"ו נמצאים בראש הג', ובזווג של 
הגדלות המחברם יחד,
%break
שיורדת ה"ת אל הפה דראש הג', והב' ראשים התחתונים נעשו לראש 
אחד, נמצא בהם השם הוי"ה כסדרו י"ה ו"ה. כי ה"ת חזרה למקומה.
%break
העין יש לו בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה. כי כל פרצוף הנקודים הזה 
שנקרא אור העינים, הוא מבחינת הנקודות דס"ג שעלו ונסתלקו מנה"י 
דא"ק ונעשו מ"ן בנקבי העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה"ר דהוי"ה, 
כי נקודות דס"ג הם ה' ראשונה,
%break
כנ"ל בדברי הרב. ובחינת ה' אחרונה שעלתה עמהם יחד לנקבי 
העינים, שנעשה גם היא לבחינת העינים, הרי שהעינים הם בחינת ה' 
אחרונה דהוי"ה.
%break
ונמצינו למדים שהמסך שבנקבי העינים, הוא מסך כפול מב' ההין 
יחדיו. וכבר נתבאר שזהו השורש לשיתוף מדה"ר בדין, שהתחלתו 
נעשה בחיבור ב' ההין ה"ר וה"ת בנקבי העינים.
%break
%letter מה
מה) אני ישנה נגד ה' אחרונה כי בביטול אור הנקודים אני ישנה: כי 
עיקר שבירת הכלים היה מבחינת ה' אחרונה, ומזה נמשך לה סוד 
השינה, וע"כ נרמז השינה בה' אחרונה.
%break
%page 435
חכמה היא ה' ראשונה וכו' והנקודות הם חכמה. כמ"ש לעיל (דף תל"ב 
ד"ה כשתמנה. וד"ה אות יוד בדף תל"ג). שהאורות שעלו למ"ן מנה"י 
דא"ק, הם כוללים כל הנקודות דס"ג,
%break
שהם מחכמה ולמטה עם הזו"ן דא"ק. ונודע שהפרצוף נקרא על שם 
ספירה העליונה, וע"כ מכונים הנקודות בשם חכמה.
%break
%letter מז
מז) עליונות שהם ניקוד חולם, ואמצע כגון שורק, וכל השאר הם 
תחתונים: כי ג' אורות שמשו בנקודים הא' הוא הבל הטבור, שהוא 
בחינת פה דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ואור הזה מכונה חולם,
%break
שמאיר ממעל לאותיות והוא משום שראש הא' אינו נחשב לבחינת אור 
הנקודות ממש, אלא רק לשורש בלבד, ואפילו בשעת הגדלות, אינו 
מתחבר לאחד עם האח"פ שלו שהם ג"ר דנקודים, (ועי' לעיל באו"פ דף 
תכ"ג ד"ה החולם). אור הב', הוא, הבל היסוד,
%break
שהוא בחינת זו"ן הפנימים, המאירים לג"ר דנקודים, ו' לאמא, י' לאבא, 
כנ"ל בדברי הרב דף תכ"ג אות ל"א. ואור הזה נקרא שורק, משום 
שמאיר בתוך הכלים דאו"א. ואור הג' הוא אור המושפע מפה דנקודים 
ולמטה לז"ת דנקודים, שהם נמשכים מהפרסא,
%break
ע"י הזווג דגדלות, (כנ"ל באו"פ תכ"ד ד"ה וז' נקודות). וע"כ המה 
בחינות נקודות התחתונים שמתחת לאותיות, כלומר שנמשכין מתחת 
הכלים דהעליון, כי הפרסא הוא גמר סיום אצבעות רגלין דס"ג דא"ק.
%break
%letter מח
מח) הז' אחרונות כו' הם צורת יודין חוץ מב' נקודות הראשונות. כי 
הקמץ פתח, הם שורשם של כל הנקודות. כמ"ש הרב לפנינו. כי הקמץ 
הוא כתר ופתח הוא חכמה. וכבר ידעת שהג"ר דנקודים מתחלקים על 
גלגלתא ועינים הנק' כתר ועל אח"פ שיצאו לבר מכתר הזה,
%break
הנק' חו"ב, שענין התחלקות הזה הוא מפאת ב' ההין שנתחברו יחד, 
ועלו לעינים שמשום זה נתחלקו הע"ס דראש הנקודים בסוד ה"ת 
בעינים, ויה"ו באח"פ. פי' כי המסך דבחי"ב דהתלבשות שה"ס ה' 
ראשונה, מכונה כאן בשם ו' להיותו בחינת זכר, 
%break
וה' אחרונה שנתחברה עם הו' הזו שבנקבי העינים, היא בחינת 
הנקודה שבתוך הו', כי נקודה מורה על מדת הדין, בסוד נקודה שחורה 
דלית בה לבננותא כלל. אמנם חיבור הנקודה עם הו' בנקבי העינים, 
אינו עושה שם בחינת שורק, אלא רק בחינת קמץ,
%break
כי הו' מושכבת ומתחתיה הנקודה שה"ס רקיע וניצוץ. וטעם הדבר הוא, 
משום שהאח"פ נמצאים יוצאים לחוץ מחמת חיבור הזה של הרקיע 
והניצוץ, וע"כ מכונים בשם קמץ מלשון קימוץ וסיתום, הנעשה מסבת 
עלית וחיבור ה"ת בעינים.
%page 436
כי היה"ו המאירים עתה באח"פ המה בקמיצו וסיתום, כי סובלים 
משתים: אחת שכל קומתם הוא בחי"א, להיותם בחינת הנקבה דכתר 
כנ"ל (דף תי"ג ד"ה והנה הזכר עש"ה).
%break
שצריכים לקבל הארת ג"ר מהזכר שהוא הכתר, אמנם מחמת הקמץ 
שבכלי דכתר, כבר אינם נחשבים לבחינת ראש, ואינם יכולים להתכלל 
בהזכר שבכתר. ושנית: כי נעשו לבחי' גוף וע"כ נמצאים החו"ב אלו 
בבחינת אב"א.
%break
אמנם בבחינת עצמם הם בחינת יה"ו, כנ"ל בדברי הרב, שיה"ו באח"פ. 
ויש בזה ענין רב, כי משמיענו בזה, שבחינת ה"ת שה"ס הנקודה 
שמתחת הפתח, שבנקבי העינים, העושית שם את הקמץ כנ"ל, הנה 
היא לא ירדה משם לבחינת האח"פ,
%break
אלא רק בחינת הרקיע שה"ס הקו שממעל להנקודה, שהוא כעין פתח, 
הוא לבדו ירד לאח"פ, בלי לקחת עמו אף משהו מהנקודה, דהיינו 
מה"ת, אלא המסך שבפה, הוא ו' לבד, בלי הנקודה הכלולה בו בנקבי 
עינים.
%break
והנה נתבאר, שהמסך שבכלי של כתר דנקודים, כולל בתוכו פתח 
ונקודה, שה"ס רקיע וניצוץ דהיינו צורת קמץ. והמסך שבכלי דחו"ב 
דנקודים, הוא רק התפשטות של הפתח, הכלול בהקמץ אשר בנקבי 
העינים, דהיינו שבכלי דכתר, ואין בו מהנקודה כלום.
%break
אמנם בעת הזווג דע"ב ס"ג, הגורם להורדת ה"ת מנקבי העינים, 
למקום הפה כמתחילה, כנ"ל (דף ת"ו ד"ה וזווג ב'). נמצא שהקמץ 
שבכלי דכתר יורד ומתחבר בהכלי דחו"ב ששם היה רק פתח. ובזה 
נעשה פתיחת העינים,
%break
כי מקום הזווג שהיה בנקבי העינים בסוד הקמץ כנ"ל, שהיה סותם 
האורות נפתחו להרוחה, כי חזרו האח"פ אל הראש. כנ"ל עש"ה. כי אז 
ירד האור אל הז"ס תחתונות דנקודים. והנך רואה איך מהזווג של קמץ 
ופתח, יצאו כל שאר הנקודות.
%break
ונתבאר שאחר ירידת הקמץ למקום הפה, דהיינו ע"י הזווג דגדלות, אז 
יצאו ז"ס התחתונות, ונמצא שהז' נקודות האלו יצאו מסוד הנקודה, 
אשר בתוך הקמץ. כי כל עוד שהנקודה זו היתה כלולה בנקבי העינים, 
ובפה של הנקודים, לא היה רק הפתח בלבד,
%break
אז לא יכלו הז' נקודות להתפשט מהפה ולמטה, כי אז האח"פ עצמם 
היו בחינת גוף, והפתח שבפה היה בבחינת מלכות דמלכות, הנקרא 
טבור.
%break
אבל אחר ירידת ה"ת למקום הפה אז נפתחו האורות של ז"ס 
התחתונים ויצאו למקומם, הרי שכל שבחם של הז"ת נמשכה 
מהנקודה, ולפיכך נרמזו בצורת יודין, דהיינו נקודות לבד, כי אינם 
נמשכים מסוד הרקיע, שהוא פתח אלא מסוד הניצוץ כמבואר.
%break
וזה אמרו "כל הז' אחרונות של הנקודות הם בצורת יודין חוץ מב' 
נקודות הראשונות שהם קמץ פתח, שהם ב' ווין ויוד" שהוא מטעם 
הנ"ל. כי ווין שה"ס פתח,
%break
אינם כלולים רק בכתר וחכמה, ו' ונקודה בכתר שהוא צורת קמץ. וו' 
לבד בחכמה, שהוא צורת פתח. אבל בז"ת אין שם רק בחינת הנקודה 
לבד, כי משם הם יוצאים, כנ"ל.
%break
העין יצאו הנקודות: היינו כנ"ל בדיבור הסמוך, שע"י ירידת ה"ת 
מהעינים יצאו כל הנקודות.
%break
כ"ב אותיות שמהם נעשו הכלים של הנקודים: הכלים נקראים אותיות 
והמספר כ"ב, כולל כל בחינות הכלים שבהמציאות. כנודע. וכבר 
נתבאר איך מהזווג של קמץ ופתח יצאו כל הז"ת. וגם יצא להם אז 
בחינת כלים חדשים המכונים כלים דאחור, כמ"ש במקומו.
%break
%page 437
%letter מט
מט) הראשונים לא מתו: אלא שחזר הקמץ לנקבי העינים כמו שהיה 
מקודם לכן, וכן הפתח נשאר שוב לבדו בכלי דחכמה, כי בהיותם 
במקומם כמו שהיו בתחלת אצילותם, נבחנים לכלים דפנים שאין ביטול 
ושבירה נוהג בהם.
%break
%letter נ
נ) והפתח מורה על חכמה, והם הנקודות: כלומר, שהנקודות דהיינו 
הז"ס תחתונות יצאו מהזווג הזה דקמץ פתח שהם כתר וחכמה. כנ"ל. 
ואז יוצאים ומתגלים הנקודות דס"ג כמ"ש להלן.
%break
הטעמים דס"ג שהם בחינת אורות אח"פ וכו' וכשבאו בחינות הנקודות 
וכו' נפתחו בפתיחו דעיינין: וצריך שתבין כאן את ההפכיות הנעשה 
בסבת עלית ה"ת בעינים, שהנקודות קדמו להטעמים. כי עיקר ההבחן 
בין טעמים לנקודות הוא, אשר הטעמים דס"ג שהם עד הטבור,
%break
לא נתחברו בה"ת, דהיינו בזו"ן הפנימיים דא"ק. והנקודות של הס"ג, 
שהם הט"ת מחכמה ולמטה נתחברו עם הה"ת ועלו למ"ן לעינים. כנ"ל 
בדברי הרב (דף שצ"ו אות ו'. ובאו"פ שם). והנה כאן בפרצוף שיצא 
מהזווג הזה דנקבי העינים, נעשה ההיפך. כי בחינות הנקודות,
%break
דהיינו החיבור של ה"ר בה"ת נעשה בנקבי העינים, ובחי' הטעמים, 
דהיינו בחינת ה' ראשונה שלא נתחברה כלום עם הה"ת, יצאו באח"פ, 
כנ"ל (באו"פ דף תל"ו ד"ה אמנם). ונמצאו הנקודות למעלה בנקבי 
העינים, והטעמים למטה באח"פ.
%break
שהוא בהיפך מעמידתם בס"ג, ששם הטעמים הם למעלה מטבור, 
והנקודות היו למטה מהטבור. אמנם באמת עדיין אין זה נקרא יציאה 
להנקודות, כי כל עוד שבחינות הנקודות הם בנקבי העינים אינם 
מגולים לחוץ,
%break
כי הם שם בסוד קמץ כנ"ל (דף תל"ה ד"ה הז'). אלא אח"כ ע"י הזווג 
דע"ב ס"ג שהנקודות יוצאות מהעינים לפה מתחת הטעמים, שנבחן 
שהנקודה הדבוקה בהפתח נפרשה ונפרדה משם,
%break
ונשארו העינים בסוד פתח לבד בלי נקודה, ואז נפתחו העינים. והאח"פ 
חוזרים לראש, והז"ת באים למקומם.
%break
%page 438
וזה אמרו "שכל זמן שלא יצאו רק הטעמים דס"ג היו האורות סתומים" 
כלומר, כל זמן שה"ת היתה בהעינים, שהנקודות לא יכלו לצאת רק 
הטעמים לבדם בסוד יה"ו הנקיים מה"ת, הנה אז היו האורות סתומים 
וקמוצים.
%break
"וכשבאו בחינות הנקודות שהם חכמה שהוא פתח, נפתחו בפתיחו 
דעיינין", כנ"ל, שאז ירדה הנקודה הדבוקה בהפתח אשר בעינים, 
ומתגלה אור של הנקודות דס"ג לחוץ, שהם בחינת חכמה, כנ"ל, (דף 
תל"ה ד"ה חכמה).
%break
%letter נד
נד) פקח עיניך וראה, כי באח"פ יש ג"פ ס"ג גי' פקח ע"ה ואחריהם בא 
בחינת העינים: כלומר, שהתפלה היא כדי להיישיר הסדר, שיהיו יה"ו 
שהם הטעמים למעלה וס"ג אשר בעינים שהיא בחינות החיבור של ב' 
ההין אשר שם, הנה היא תרד למטה אחר מקום הטעמים.
%break
כי אז אחר שיורדת הנקודה הדבוקה בהפתח אשר בעינים, ונשאר 
הפתח בלי החיבור דה"ת. אז נפתחים העינים בסוד פתח. וזה אמרו 
"ואחריהם בא בחינת העינים" כלומר אחרי הטעמים הרמוזים 
בהגימטריא פקח".
%break
וזה וראה שוממותינו, כי כאן היה שממון גדול וביטול המלכים. כי ע"י 
החזרת הסדר למקומו כבדיבור הסמוך, שתרד ה"ת למטה ויה"ו יחזרו 
למעלה, נמצא מתתקן כל השממון הגדול שנעשה בסבת שביה"כ. 
והיינו עם כל התיקון כלים שיש לנו היום בעולם התיקון.
%break