ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ב
%book תע"ס-ב. חלק-ז. אור פנימי
%page 485
%H חלק ז'
%break
%H עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו
%letter א
א) המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם 
בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם 
בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' 
סוף פרק ג', עש"ה. 
%break
שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו 
ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק 
ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. 
%break
ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו 
נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר 
שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, 
אע"פ שהם נקודות דס"ג.
%break
והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה 
אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא 
בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על 
בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, 
%break
כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה 
דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג 
דא"ק, 
%break
דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם 
והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה 
וצריך. וע"כ נקראים בשם נקודות דס"ג.
%break
המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' 
תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה 
ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. 
%break
ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה 
ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות.
%break
%page 486
%letter ב
ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין 
היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן.
%break
והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. 
כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס 
ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים 
בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה.
%break
ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו 
מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק 
המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג 
דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, 
%break
הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר 
דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל 
ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג 
בכל בחינה ובחינה מהם. 
%break
גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים 
של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה 
צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. 
עש"ה. 
%break
ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. 
ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה 
במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה 
הזה אל הז"ת של הנקודים, 
%break
ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא 
היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא 
תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד 
המעורב בהכלי, 
%break
הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת 
הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו 
גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא 
מיתה.
%break
והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, 
גרם שבירה ומיתה בהכלים, 
%break
וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים 
שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל 
הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג 
שהם מבחי"ב.
%break
וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה 
שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה 
וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו 
לעלמין דפרודא לבי"ע, 
%break
הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, 
שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, 
שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד 
הב"ן. 
%break
ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע 
בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו 
בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה 
אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים.
%break
%page 487
ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים 
לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג 
של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. 
%break
ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון 
שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, 
כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך 
הקליפות. כנ"ל.
%break
%letter ג
ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של 
הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, 
אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. 
כמ"ש להלן.
%break
%letter ד
ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' 
אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם 
בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה 
נותן שום אחיזה לקליפות, 
%break
משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו 
ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, 
הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין 
דפרודא, 
%break
ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים 
בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים 
דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו.
%break
הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור 
הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך 
הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום 
לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.
%break
%page 488
%letter ה
ה) ז"א שורשו אינו רק ששה ספירות: כי כשנולד הוא חסר ראש, שהוא 
ג"ר הנקרא חב"ד, ואין לו אז אלא ו"ק שהם חג"ת נה"י לבד. ומלכות 
אין לה אלא המלכות שלה, וחסרה כל הט"ס הראשונות. ולפיכך אין 
להם להס"א שום יניקה מראש דז"א, שהרי בזמן הקטנות אין לו ראש.
%break
ויש בדברים אלו ענין רב, כמו שיתבאר להלן בע"ה, וכאן נבאר רק טעם 
הדבר למה יצא ז"א בחסר ג"ר, ובאמת אפילו בשעת גדלות אין לו יותר 
מששה כלים חג"ת נה"י, 
%break
ומ"ש הרב שאז יש לו עשר ספירות, אין הפירוש שנתוספו לו ג"ס 
הראשונות שהן כח"ב, אלא רק שהחג"ת שלו של הקטנות מתגדלים 
ונעשים לו לחב"ד והנה"י דקטנות מתגדלים ונעשים לו לחג"ת, ונתוספו 
לו רק הג"ס תחתונות שהם נה"י. 
%break
הרי שאפילו בשעת הגדלות אינו משיג לג' כלים הראשונים כח"ב ומתוך 
שזה עיקר גדול בהחכמה, צריכים להבינו ממקורו דבר בטעמו.
%break
ונודע, ששורש הז"א יצא בהנקודים, המכונה הוי"ה דב"ן, שהוא פרצוף 
מ"ה המכונה ישסו"ת שיצא מנקבי העינים. והנך מוצא בפרצוף הזה 
חידוש גדול במשונה מכל פרצופי א"ק הקודמים, כי בהם יצאו הגופים 
בע"ס ועשר הכלים, 
%break
וכל גוף מתחיל מכלי דכתר, כמ"ש במטי ולא מטי ע"ש. אבל בפרצוף 
זה שיצא מעינים, מתחיל הגוף מדעת, ואין בהם זכר מג"ס הראשונות 
כתר חכמה בינה. ומלבד זה, יש שינוי גדול בהע"ס דראש עצמו, 
%break
כי עד כאן יש רק ראש אחד לכל פרצוף, ובפרצוף העינים, יש ג' ראשים 
להפרצוף: הא', הוא ישסו"ת, העומד מטבור דא"ק ולמעלה עד החזה. 
הב' הוא הכתר של הנקודים. הג' הם או"א דנקודים.
%break
אמנם ב' שינוים הללו תלוים זה בזה. כי כבר נתבאר היטב בחלק ו' 
שכל ג' ראשים אלו, הם רק ע"ס דראש אחד. וענין התחלקותם כן, הוא 
מפאת עלית ה"ת בעינים, שנעשה הזווג על המסך דבחי"א, המכונה 
נקבי העינים. 
%break
ויצא ראש הא' בב' ספירות כתר וחכמה ובהנוקבא דחכמה נעשה הזווג 
על ה"ת הכלולה שם, וראש הזה נקרא ישסו"ת. ולפיכך נבחנים ג' 
הספירות בינה ז"א ומלכות, לבחינת חג"ת דראש, כי להיותם נמצאים 
למטה מהמסך וממקום הזווג, הנה יצאו בזה מתורת ג"ר.
%break
%page 489
ועכ"ז נבחנים החג"ת האלו ג"כ לראש, ולא עוד אלא שהם עיקר הראש 
של הפרצוף דנקודים, כי ראש הא' הנ"ל הנק' ישסו"ת העומד מטבור 
א"ק ולמעלה עד החזה, הוא אינו מצטרף כלום להפרצוף נקודים, 
%break
אלא נחשב כולו לבחי' עקודים, כמ"ש שם. (עי' באו"פ דף ת"ט ד"ה 
ג"ר) אלא בחינת האח"פ שלו שיצאו לחוץ לבחינת חג"ת המה נחשבים 
להראש דנקודים.
%break
אמנם גם אח"פ הללו מתחלקים לב' ראשים, כי בחינת האזן הנקרא 
ספירת הכתר דנקודים, נחשבת לבחינת כתר וחכמה דראש הזה, בסוד 
ה"ת בעינים. ובחינת חוטם פה שיצאו לחוץ גם מראש הזה, בסוד יה"ו 
באח"פ, הם נחשבים לראש הג', הנקרא או"א דנקודים ותדע, 
%break
שגם ראש הב' הנקרא כתר דנקודים גם הוא אינו נחשב לראש 
הפרצוף, כלומר שהמלכות שלו אינה מתפשטת מלמעלה למטה 
לבחינת ע"ס דגוף, כי הוא אינו מאיר ומתלבש רק בראש הג' לבד, 
דהיינו באו"א דנקודים. 
%break
ורק או"א דנקודים, הם ראש להפרצוף של הנקודים, דהיינו שהמלכות 
שלהם מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת הע"ס דגוף הנקודים. (כמ"ש 
בהסת"פ לעיל דף תנ"ט אות ל' עש"ה כל ההמשך) ודע שאפילו בשעת 
הגדלות שה"ת יורדת מן העינים שבכתר להפה דראש, 
%break
ואו"א שבים לבחינת ראש, מ"מ אין הכתר עצמו מצטרף לאו"א באופן 
כזה שיתהוו לראש אחד ממש, אלא רק הארת נה"י של הכתר מתלבש 
באו"א. וז"ס כי או"א נעשים לבחינת חב"ד, וראש הב' הוא בבחינת 
כתר ממעל לראשם.
%break
והנך רואה איך הע"ס של ראש אחד נתחלקו ונעשו לג' ראשים: אשר 
כתר וחכמה שבהם לקח ראש א'. והבינה שבהם המכונה אזן, לקח 
ראש הב'. 
%break
וז"ת שבהם המכונים חוטם פה, לקח ראש הג' הנק' או"א, שהם 
נחשבים לראש הפרצוף הזה. אבל ב' הראשים הקודמים אינם 
מצטרפים לגוף הפרצוף. כנ"ל.
%break
וכבר ידעת שכל הספירות דגוף נמשכים מהראש, שכל אותו השיעור, 
אשר המלכות דראש מלבשת באו"ח שלה ממטה למעלה בהראש, הנה 
היא מתפשטת מינה ובה בהכמות הזה לע"ס דגוף. 
%break
ועם זה תבין, אשר המלכות דראש הג' לא היתה יכולה להתפשט לגוף 
כי אם בז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ לבד כי גם בראש אין לה יותר מב' 
הספירות חוטם פה, שהם ז"ת דראש. והג"ר של ראש נמצאים בב' 
ראשים הקודמים, 
%break
כי כתר וחכמה נמצאים בראש הא' שנקרא ישסו"ת, ובינה נמצאת 
בראש הב' שנק' כתר, כנ"ל. והנה נתבאר היטב כי אי אפשר להזו"ן 
שיהיה להם יותר מן שבעה כלים חג"ת נהי"מ, משום שגם הראש 
שלהם שהם או"א אין להם יותר מז"ת אלו שהם חוטם פה.
%break
ואין להקשות על זה, א"כ מה הוא רבותייהו דאו"א על הזו"ן כיון שאלו 
ואלו הם חסרי ג"ר. כי דבר זה כבר ביאר לנו הרב לעיל (מדף תי"א עד 
תט"ו, מאות כ"א עד אות כ"ה). שכל שבחם של או"א על הזו"ן הוא 
משום שאו"א לקחו קצת הארה מאור האזן לכן לא נשברו כלים שלהם, 
%page 490
ורק הזו"ן שלא קבלו שום הארה מאור האזן, אלא מחוטם פה לבד, לכן 
נשברו כל הכלים שלהם. עש"ה ובאו"פ. 
%break
ובכללות כבר נתבאר שם היטב ועוד יתבאר זה לפנינו בחלק זה, כי 
הארה זו שאו"א קבלו מאור האזן תיקן אותם בסוד הזווג דאב"א, 
שה"ס שהיה להם מחמת זה בחינת ג"ר של הבינה, כמ"ש לקמן 
בארוכה.
%break
%letter ז
ז) מקום המשפט שמה הרשע: היינו משפט של הס"א, המתהפך לדינין 
קשין ומרין, בסו"ה ומשפטים בל ידעום. ובזה תבין דברי הזוהר תרומה 
דף קס"ד ע"ב, לס"א יהבין חושבנה יתיר ואיהו במנינא בגריעו, כגון 
עשתי עשר, וכו' עש"ה. 
%break
וזהו מדת הרע כדי להפרע מן הרשעים. כי נותנים כח אל הס"א 
להתאחז יותר ממה שמגיע להם, ובזה סער על ראש רשעים יחול. וזהו 
הרמז של חז"ל גמלא אזיל למבעי קרנין אודנין דהוי ליה חתכו מניה. 
והבן. (סנהדרין דף ק"ו)
%break
%letter ח
ח) נקודות שהם נקבות ובחי' או"ח, מ"ן: המלכות נקראת נקודה, והוא 
על שם המלכות השרשית שעליה היה הצמצום ראשון, הנקראת נקודה 
האמצעית. ולכן המלכויות והנקבות שבכל העולמות, נק' נקודות, 
להיותם הנושא של הצמצום והמסך, 
%break
שעליהם נעשה הזווג דהכאה עם אור העליון. וזה אמרו, שע"י מיתת 
אלו המלכים, שכולם הם דינין תקיפין וכו', הם בחינות נקודות שהם 
נקבות ואו"ח ומ"ן. 
%break
כי ג' אלו הם ענין אחד, דהיינו בחינות המסך המעלה או"ח ומיחדים 
ומזווגים את הפרצופין העליונים, בעת שעולים להם מברורי בי"ע למ"ן, 
וביאור ענין זה יבא להלן בע"ה.
%break
%page 491
%letter ט
ט) הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים וכו': 
זה סובב על מ"ש חז"ל, (במ"ר בראשית ספי"ב) בתחלה עלה 
במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, 
והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, ע"ש. 
%break
וכבר דברנו מזה באורך לעיל (דף ר"י או"פ סעיף ד') ונתבאר שם כי ג' 
פרצופים הראשונים דא"ק לא היה בהם אלא כלי אחד מבחי' המלכות, 
שהיא מדת הדין, וע"כ לא היה בהם אלא קו אחד. 
%break
ובכדי שיתקיים העולם כרצונו ית' להטיב לנבראיו, שזה יצוייר רק 
בבחינת הנהגה של שכר ועונש בסוד עשרה מאמרות, ותיקון ג' קוים 
חסד, דין, רחמים. וזה נעשה מכח שיתוף של מדת הרחמים בדין, 
שפירושו ענין השיתוף של ה"ר הנקראת מדת הרחמים, 
%break
דהיינו בינה, עם ה"ת הנקראת מדת הדין שהיא מלכות. ותחילת 
השיתוף הזה נעשה בהזווג של ראש הס"ג, לצורך עולם הנקודים, 
בסוד עלית ה"ת לעינים ויה"ו באח"פ, כמ"ש באורך בחלק ו', 
%break
שזה הספיק רק לתיקון קוים בג"ר לבד, אבל בז"ת לא היה עוד שם 
תיקון קוים, וע"כ, נשברו הכלים של הז"ת ונפלו לבי"ע. כמ"ש שם 
באורך.
%break
ואע"פ שלא הספיק השיתוף דמדת הרחמים בדין שבג"ר לתקן את 
הז"ת לגמרי, דהיינו גם מבחינת החסדים, עכ"ז הועיל השיתוף שבג"ר 
דנקודים לתקן את הז"ת מבחינות הגבורות, כי הגם שנשברו הכלים 
דז"ת, ונפלו לבי"ע, מ"מ ירדו עמהם ניצוצים כדי להחיות הכלים, 
%break
ותדע שניצוצים אלו פירושם תיקון הגבורות שיהיו מוכנים לקבל 
החסדים אח"כ בשעה שיתבררו ויעלו משם לאצילות בסוד מ"ן. וזה 
אמרו "כי אלו השבעה מלכים הם בחינות הגבורות שיצאו בעולם 
תחלה, 
%break
וכמש"ה בראשית ברא אלקים" דהיינו תיקון הגבורות שיהיו ראוים 
לבירור ולהעלותם בסוד מ"ן לקבלת החסדים של מ"ה החדש. ואלו הם 
מרומזים בסו"ה בראשית ברא אלקים, כי שם אלקים יורה על גבורות 
כנודע.
%break
%page 492
שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים: היינו הכתוב, אלה 
תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים. 
(בראשית ב' פסוק ד') כי שם הוי"ה רומז על חסדים, שהוא מלך הדר, 
הנקרא מ"ה החדש, כמ"ש והולך. 
%break
כי ע"י העלאת מ"ן מבירורי ניצוצין וכלים שבבי"ע אל האצילות, המה 
גורמים שם זווג עליון ומקבלים הארת החסדים של מ"ה החדש, ואז 
נגמר השיתוף של מדת הרחמים בדין הנרצה, דהיינו שע"י זה נגמר 
תיקון הקוין גם בז"ת. וכ"ז יתבאר במקומו בהרחבה בע"ה.
%break
%letter י
י) דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו וכו' וחלק מכל אחד ואחד 
שבהם לא אתבסם ונשאר למטה: כנ"ל שהוא פרצוף אדם א', שיש בו 
קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו, דהיינו נגד כל ה"פ דזו"ן דאצילות. 
%break
ואלו ה"פ אשר נתבררו ונעשו לעולם האצילות, השאירו כל אחד ואחד 
חלקים ממנו שלא נתבררו עדיין, אלא עתידים להתברר ע"י העלאת 
מ"ן מעבודת הצדיקים במשך השיתא אלפי שני דעולם התיקון.
%break
%page 493
ותדע ששירים אלו דפרצופין הנ"ל דאצילות, שנשארו בלתי מבוררים, 
הם סוד כל שכר הטוב המזומן לצדיקים מכח בריאת העולם בעשרה 
מאמרות, דהיינו העשרה כלים דאצילות מבחינת שיתוף הרחמים בדין, 
כנ"ל. 
%break
שעי"ז נתהוה הנהגת שכר ועונש בעולם. והוא מכח ב' המצבים דזו"ן: 
קטנות וגדלות. אשר עם עשית מעשים טובים מעלים מ"ן לזו"ן, שעי"ז 
משיג הגדלות וג"ר ומתגלה הרחמים. 
%break
ואם ח"ו עושים מעשים רעים גורמים בזה שהזו"ן חוזרים למצב 
הקטנות, והנהגה של דין מתגלה בעולם. וכן לכל יחיד ויחיד בבחינת 
נשמתו עצמו.
%break
אמנם צריך שתבין כאן שאין העדר ברוחני, ומכ"ש אצילות שאיהו 
וגרמוהי וחיוהי חד בהון, וענין המוחין דגדלות וקטנות העוברים ושבים 
בז"א דאצילות מפאת המעשים של התחתונים, 
%page 494
אין הפירוש שבשעת ביאת מוחין דקטנות נעדרים והולכים להם ח"ו 
המוחין דגדלות הקודמים, אלא רק הוספה יש כאן, 
%break
כי המוחין דגדלות הקודמים שנמשכו ע"י עבודת הצדיקים נשארים כן 
לנצחיות בלי שום שינוי כל שהוא ע"י מעשים רעים של הרשעים אלא 
שהרשעים גרמו שנעשו בחינת מוחין חדשים של קטנות ודין, הנוספים 
על מוחין הקודמים, 
%break
אמנם הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. באופן 
ששלשלת הזמן המצויה לנו בעוה"ז מבחינת היה והוה, נמשך לנו 
מהעליונים בכח פנימיות וחיצוניות, 
%break
שמה שהיה, נמשך מפנימיות, ומה שהיא בהוה, נמשך לנו מחיצוניות, 
והחיצוניות היא תמיד מגולה לנו בעוה"ז, והפנימיות נסתר ממנו ואינו 
משמש לנו כלום, אלא שעתיד להגלות לנו לעתיד לבא בגמר התיקון.
%break
וז"ס צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואין 
הפירוש לעוה"ב לאחר פטירתם, כי למתים חפשי כנודע. אלא יש 
צדיקים שזוכים לאורות עולם הבא בחייהם. 
%break
ומשמיענו חז"ל שאפילו אותם צדיקים הגדולים שכבר זכו לעוה"ב 
בחייהם, מ"מ אין להם מנוחה, אלא שמוכרחים לעבוד עבודת הקודש 
ולבא תמיד בבחינת אחורים הקודמים להפנים, כדי להעלות מ"ן למוחין 
חדשים יותר גבוהים. 
%break
והוא משום שיש בירורים גם בפרצופים דג"ר דז"א שהם למעלה 
מאורות דעוה"ב, וז"ס שפרצופים של הנשמות עתידים להלביש עד 
קומת א"ק דעשיה. שאז יהיה קומתם דה"פ א"ק שוים כנודע. ויתבאר 
במקומו.
%break
וענין הלבשה זאת, שהנשמות זוכים להלביש הפרצופים העליונים, 
פירושו השכר הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. כי כל המוחין 
הנמשכים ע"י העלאת מ"ן שהם מעלים בכח המע"ט שעושים, 
%break
אע"פ שאח"כ באים בבחינת האחורים, וגורמים שוב קטנות לזו"ן הנה 
נתבאר, שהמוחין דגדלות הקודמים אינם ח"ו נעדרים, אלא שבאים 
בסוד הפנימיות, כנ"ל, 
%page 495
ולפיכך יש להם דרך להמשיך בכל פעם מוחין חדשים, ומוחין ראשונים 
באים להם בפנימיות באופן שבכל פעם הם ממשיכים מוחין יותר 
גבוהים, כנ"ל. וכל אלו המוחין שנמשכו לפרצופין העליונים ע"י המ"ן 
שהעלו, כל אלו שייך לחלקם, 
%break
ואע"פ שבהוה אינם נהנים רק מאותם המוחין שהמשיכו לאחרונה, 
אמנם גם המוחין הקודמים נשארו לנצחיות אלא שאינם משמשים להם 
בהוה, כנ"ל, כדי שיוכלו להוסיף חיל ולילך מחיל אל חיל, ולעתיד לבא 
ישיגו כל אלו המוחין שנמשכו על ידיהם, בבת אחת.
%break
וז"ס שאמרו חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות 
שנאמר להנחיל לאהבי יש ואוצרותיהם אמלא. (סוף מסכת עוקצין) 
דהיינו המוחין שהמשיכו בהעולמות העליונים שזה חלקם לעתיד לבא. 
כמבואר.
%break
%letter כ
כ) לס"א יהבי חושבנא יתיר, ואיהי במנינא בגריעו כגון עשתי עשר: 
מביא מכאן ראיה על דבריו לעיל, שאומר שכללות האבי"ע דקליפות הם 
י"א ספירות שהם לעומת כללות אבי"ע דקדושה שהם עשר ספירות. 
%break
והטעם שהם במנין י"א, מפרש טעמא, משום שהמה משארית הסיגים 
שלא נתבררו, כנ"ל, שיש בענין זה י"א בחינות, שהם ז' מלכים וד' 
אחורים: דאו"א וישסו"ת, שהם י"א. בסו"ה א"י אלקימו צור חסיו בו. 
%break
והבן. והם הם סוד י"א יום מחורב דרך הר שעיר. וה"ס י"א סמני 
הקטורת, ולהיותם כל החיות אשר בהקליפות, ע"כ בהקטירם אותם, 
עולה החיות של הקליפות למעלה, ומתבטלים הסיגים והמות, והמגפה 
נעצרה.
%break
אמנם דברי הזוהר לפי עצמו לא נחית כאן הרב לפרשו, ולפי שיש 
בדבריהם ז"ל סוד גדול מאד, ראוי להביא שלימות המאמר ולפרשו 
מעט. וז"ל, לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר, ואיהי במנינא בגריעו, 
כגון עשתי עשר. 
%break
והא אוקמוה דבכל אתר דאתוון אתוספן כגוונא דא, איהו לגריעותא, 
כגון האמינון אחיך, דסגיא אמנון, ובסטרא דקדושה, גרע אות ואיהי 
תוספת. עכ"ל. 
%page 496
פירוש: כי כללות הס"א הוא משבירת הכלים, כנ"ל בדברי הרב, שיש 
שם י"א בחינות ונודע, שהתיקון שלהם הוא בסוד י"ב פרצופי דקדושה, 
כי כל התיקון של שביה"כ, הוא בסוד שתים עשרה הפרצופים דאצילות. 
שהס"א הולכת ומתבטלת על ידיהם עד בלע המות לנצח.
%break
וזה אומרו, לס"א יהבי חושבנא יתיר ואיהו במנינא בגריעו, כי חשבון 
הוא כינוי למלכות, והמלכות דס"א הוא בבחינת חושבנא יתיר, (נ"ב 
מכי"ק המחבר זצ"ל, "חושבנא" פירושו חכמה, "יתיר" פירושו מוסיף 
בסוד כל המוסיף גורע). 
%break
שה"ס מלכותא בלא תגא, שהם תשע ולא עשר, כי אין להם שום יניקה 
מהכתר, ותגא פירושו כתר, וע"כ הם בחוצפא, בבחי' מלכותא בלא 
תגא. והם ע' רעה, בסוד תשעה ותשעים מתים מעין רעה ואחד משאר 
מחלות. 
%break
וזה אומרו, כגון עשתי עשר כלומר, בסוד כל המוסיף גורע, הם מוסיפין 
ע' על שתי עשר, (נ"ב מכ"י המחבר זצ"ל, ומסתלק פרצוף העליון די"ב 
שה"ס א"ס וכתר). 
%break
ונשארו רק בי"א, (נ"ב מכ"י המחבר זצ"ל דהיינו י"א כי נתבטלים 
ונשברים ויורדים לרשותם של הקליפות, וז"ס שצעק העץ רשע אל תגע 
בו, כי בנגיעת עין בשתי עשרה, מסתלק האור והצירוף עשתי עשר 
שנעשה נופל לקליפות). כי אין להם יניקה בכתר. 
%break
וז"א בסטרא דקדושה גרע אות ואיהו תוספת. כלומר, שגורעים הע' מן 
עשתי עשרה, ויוצא הצירוף דקדושה, בתוספת, כי נעשה שתי עשר. 
והבן זה בצירוף דברי הרב ועם ההמשך שבדברי הזוהר שם.
%break
%page 497
%letter כב
כב) הנוגה לו סביב וכנגדה ג"כ ביצירה וכן בבריאה וכן באצילות: אכן 
תדע, כי אבי"ע דקליפה הם בהפך מאבי"ע דקדושה, כי הקדושה כל 
מה שהוא עליון, הוא יותר קדוש, 
%break
וכל מה שמתמעט יורד קדושתו עד סוף עשיה, ובקליפות הוא להפך, כי 
קליפה העליונה שכנגד האצילות הוא חלשה ואינה כל כך רעה, וכל מה 
שיורד מתחזק הטומאה והקליפות.
%break
גם יש חילוק בענין העירוב טוב ורע שבקליפת נוגה, דהיינו בבחינת 
הסיגים שלא נתבררו. כי בעשיה רובו רע, ושם הם בחי' אבי אבות 
הטומאה, דהיינו טומאת מת. והקליפות דיצירה מעורבים טוב ורע 
מחצה על מחצה, והיא מטמאה גם את החולין, 
%break
כי עולם היצירה, ה"ס חולין בטהרה. והקליפות דבריאה העירוב הוא 
ברובו טוב ומיעוטו רע, והוא מטמא רק את התרומה. כי עולם הבריאה 
הוא בחי' תרומה ועולם האצילות הוא רובו טוב, ויש בו מיעוט קליפה, 
%break
ואפילו אותו המיעוט אינו מעורב עם הקדושה והקליפה דאצילות אין 
בה טומאה אלא שהוא פוסל את הקדשים, כי האצילות הוא בחינת 
קדשים.
%break
מרחפת שאותיותיו מ"ת פר"ח, הם רפ"ח ניצוצי המלכים שמתו: כלומר 
שהניצוצין הם בחינות רשימות מהאורות שפרחו מז' המלכים, ומתו. 
שהרשימות ירדו עמהם כדי שיהיה להם כח לקום לתחית המתים. 
ורפ"ח, ופרח אותיותיהם שוות. והבן.
%break
%page 498
%letter כג
כג) ד' בחינות וכו' היותר גרועה הוא היות שניהם אחור באחור: הנה ד' 
המדרגות הללו נוהגות בין בזו"ן ובין באו"א, אבל מקורן הוא באו"א. 
ולפי שהמה היסודות הראשונות להבין המוחין דאו"א וזו"ן, ראוי 
להאריך בהם ולבארם היטב.
%break
והנה נתבאר לעיל (בחלק ו') אשר הראש דנקודים הנקרא או"א, הם 
רק בחינת חוטם פה דראש, בערך הע"ס של ראש הכללי ע"ש. 
%break
ומבחינת ראש הב' הם בחינת אח"פ שיצאו לחוץ מהראש, משום דה"ת 
הוא בעינים דכתר, ונמצאים או"א למטה מהמסך דראש, שנחשבים 
משום זה לחג"ת. (כמ"ש באורך באו"פ לעיל דף תל"ג ד"ה אות יוד)
%break
וצריך שתדע, שאע"פ שאמרנו שאו"א הללו הם בחינת חג"ת, מ"מ הם 
נחשבים לבחינת ג"ר וראש מצד הבינה, והיינו ע"י התיקון דאב"א שיש 
בהם. ותיקון זה נמשך מכח הבינה דאו"י, כי הבינה דאו"י ה"ס אור 
דחסדים, ולא חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא, 
%break
(כמ"ש הרב לעיל דף שכ"ט אות מ"א וע"ש באו"פ דף שכ"ה ד"ה 
והפנים) וע"כ נבחנת שאחורים שלה דוחים חכמה, והפנים שלה הוא 
אור חסדים לבד. ונמצא החו"ב דאו"י הם באחורים זה לזה. (עי' לעיל 
חלק א' דף ה' באו"פ ד"ה וטעם החיוב)
%break
ונתבאר לעיל בדברי הרב (דף תי"ג אות כ"ד) שאו"א לקחו קצת הארה 
מאור האזן, דהיינו אור הבינה דע"ס דראש הכללי, (ע"ש באו"פ) ולכן 
הועיל להם האחורים דאור הבינה, הנ"ל, להחזיקם בבחינת ג"ר. 
%break
ואע"פ שהם נמצאים למטה ממסך דראש, שהוא בנקבי העינים דכתר, 
אשר המסך הזה שה"ס ה"ת מונע מהם הארת חכמה של ראש, מ"מ 
אין זה נחשב להם לפגם כלל, 
%break
כי בלאו הכי אין רצונם כלל לקבל הארת חכמה, מחמת שחושקים 
וחפצים בחסדים דוקא, ודוחים חכמה, מכח האחורים דאור האזן דרכיב 
עליהם, ומטביע בהם את החפץ הזה, בסוד כי חפץ חסד הוא.
%break
ובזה תבין ביותר דברי הרב שם (דף תט"ו) כי הז"ת שלא קבלו כלום 
מהארת האזן לכן נשברו הכלים פנים ואחור, 
%break
אבל או"א שקבלו קצת הארה מאור האזן לא נשברו רק האחורים 
שלהם, והפנים שלהם נתקיים ולא נשבר, אע"פ שלקחו הארת אור 
האזן בריחוק מקום. עש"ה.
%break
ובאמור תבין הדברים היטב. כי נתבאר, שע"י ההארה שקבלו מאחורים 
דאור האזן, לא נפגמו כלל מהריחוק מקום, שפירושו, ממה שנתרחקו 
מבחי' הראש, ע"י הה"ת שבעינים דכתר, המונעת מהם הארת החכמה 
דראש, 
%break
משום שאינם חפצים כלל באור החכמה, ואפילו אם היו בקירוב מקום, 
היו ג"כ דוחים מהם אור החכמה, להיותם עמו באחורים כנ"ל. וע"כ יש 
להם עוד בחינת ראש גמור, מבחינה הזאת דבינה, וע"כ לא שלט 
עליהם פגם השבירה כלל, בבחינה זאת, 
%break
והיינו הכלים דפנים שנתקיים כולו, כלומר הפנים דבינה, שה"ס אור 
דחסדים, כנ"ל. ורק מה שקבלו בכלים דאחוריים שלהם, אח"כ ע"י 
הזווג דיסוד א"ק, 
%page 499
כלומר, שהפכו עי"ז הזווג את הכלים דאחורים שלהם ועשו אותם 
לבחינת פנים, שפירושו שקבלו בהם הארת החכמה (עי' דף שכ"ה 
באו"פ ד"ה והפנים) הנה כלים אלו לבדם נשברו. משום שהמה כבר 
נפגמו ע"י הריחוק מקום, שנעשו לבחינת גוף כנ"ל. ויתבאר עוד להלן.
%break
וזה שאומר הרב להלן, שאם לא היו או"א מתחלתן בבחינת אב"א, אז 
היו נשברו פנים ואחור כמו הז"ת של הנקודים. דהיינו כמבואר, שע"י 
תיקון זה של אב"א, שהוא הארת אור האזן, כנ"ל. המה נחשבים 
לבחינת ראש אע"פ שנמצאים למטה ממסך דה"ת שבעינים, 
%break
שע"כ לא שלטה השבירה בהם, כנ"ל. אבל אם לא היו בהם תיקון זה 
דאב"א, אז היו נחשבים לגוף ממש, כמו הז"ת דנקודים. כי אלו ואלו הם 
רק בחינת חו"פ לבד. (כנ"ל דף תפ"ט באו"פ ד"ה ואין להקשות)
%break
והנה נתבאר היטב, דבר האחורים דאמא כלפי החכמה. אמנם גם אבא 
נבחן שאחוריו הוא כלפי הבינה, וזה הוא מטעם הה"ת שבנקבי העינים 
של הכתר, וע"כ אין אבא יכול להשפיע לבינה מבחינת חכמה כלום, 
להיותו למטה ממסך כנ"ל. 
%break
וע"כ נקרא זה אב"א כי אבא אינו יכול להשפיע להבינה מהארת חכמה 
מחמת האחורים דה"ת, באופן אפילו אם הבינה היתה משיבת פניה אל 
החכמה. 
%break
ולעומתו לא היה הבינה מקבלת אור החכמה מאבא, אפילו אם אבא 
היה משיב פניו אל הבינה להשפיע לה אור החכמה, משום כי חפץ 
חסד הוא כנ"ל. והנה נתבאר היטב המצב של המדרגה הראשונה 
המכונה אחור באחור.
%break
למעלה מזה הוא אחור בפנים, פירוש: שהזכר יהפוך אחוריו כנגד פני 
הנקבה וכו': וצריך שתדע, כי ב' מיעוטים נעשו בהבינה מכח עלית ה"ת 
בעינים: א', מצד המסך שנתקן בעינים, 
%break
שמשום זה, ירדה הבינה לבחינת מלכות המצומצמת, שבה נעשה 
הזווג דהכאה בראש, ובה נסתיים כל הפרצוף, דהיינו בספירת הבינה 
דנה"י, כנודע, ומיעוט ב' נעשה בה, מכח הגבורות דהיינו סיתום 
החסדים שבכלי המלכות ממקור אצילותה.
%break
וענין גבורות אלו שבכלי מלכות נתבאר לעיל בדברי הרב בדבר אור 
המלכות אשר בכלי דיסוד שישנו בפרצוף ע"ב דא"ק, שהוא התפ"ב 
דא"ק שנתחלפו האורות, ובא אור החכמה בכלי דכתר ואור הבינה 
בכלי דחכמה וכו' עד אור המלכות בכלי היסוד. 
%break
(כמ"ש בדף של"ו אות מ"ה. ובאו"פ שם ד"ה חזר) שהוא אור האחורים 
הנשאר מספירת ההוד, שכבר אין בו הארת החסדים, של הו"ק דז"א, 
וע"כ נבחן שם בהכלי דיסוד לבחינות ה"ג, עש"ה. גם נתבאר שם 
ששורש המלכות הוא ספירת ההוד, 
%break
דהיינו חסד החמישי דה' חסדים, אלא שיש לה ב' מיעוטים ביסוד, 
ובמלכות, עש"ה. ולפיכך נבחנת המלכות מצד התכללותה בהז"א שיש 
לה כלים דפנים, דהיינו המקבלים הארת חכמה כמו הז"א, אלא 
בסיתום חסדים. וזכור זה.
%break
%page 500
והנה נתבאר הפנים והאחורים הנמצאים בהכלים של המלכות, ושניהם 
בחינות גבורות: כי מצדה עצמה הרי היא מתוקנת במסך הדוחה 
חכמה, וזהו בחינת אחורים שלה, 
%break
ומצד התכללות שלה בהז"א, שהוא חסד החמישי, הוד כנ"ל, יש לה 
הארת ג"ר, אלא שנסתמת מחסדים, כמבואר. ואלו ב' המיעוטים קבלה 
הבינה מהמלכות, מכח עלית ה"ת בעינים.
%break
ובזה תבין ההכרח לב' אלו המצבים אב"א ואב"פ. כי מתחלה נתתקן 
המיעוט הא', שהוא האחוריים הקשים של המלכות מסבת המסך 
והצמצום, השורים על הבינה מטעם הה"ת שבנקבי העינים, ותיקון זה 
נעשה על ידי האחורים דבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
ואחר שנתקן זה, הנה נשאר עוד עליה המיעוט הב' שהוא, הסיתום 
דחסדים אשר בהכלי דפנים של המלכות, השורה על הבינה מטעם 
הה"ת שבעינים, וזה נעשה ע"י המצב של אחור בפנים, 
%break
כי הזכר שהוא חכמה מאיר בה אור דחסדים מבחינת האחורים שלו, 
לתוך כלים דפנים של הבינה, שהם סובלים רק מחסרון הזה. כי הארת 
ג"ר אינם חסרים כנ"ל. ועתה כבר מתוקנת הבינה מצד הכלים, הן 
בחלק האחור שלה, והן בחלק הפנים שלה. 
%break
אמנם אינה מקבלת עדיין אלא אור דחסדים לבד, מבחינת האחורים 
של החכמה, ועדיין אינה ראויה לקבל אור הפנים שהוא אור החכמה. 
כמ"ש לפנינו.
%break
למעלה מזה הוא פנים באחור וכו': הנה ב' תיקונים הראשונים, שהם 
אב"א ואב"פ, נמשכו מכח האחורים דבינה, כנ"ל, כי תיקון דאב"א, ה"ס 
האחורים דבינה, הדוחים חכמה, מכח כי חפץ חסד הוא, כנ"ל, 
%break
וע"כ אין ענין המסך ממעט אותה כלל, כי בלאו הכי היא דוחית חכמה, 
שבזה אינה נפגמת מחמת המסך כלל. כנ"ל. ואחר שנתקן האחורים 
התחיל התיקון של הכלים דפנים מאליהם, כי כל חסרונם היו מהסיתום 
דחסדים, 
%break
אשר עתה אחר תיקון דאב"א, מקבלים חסדים בשפע מאחורים 
דחכמה. כנ"ל. אמנם מדרגה הג' הזו שהוא פנים באחור, שפירושו פני 
הזכר באחורי הנקבה, הנה זה מגיע לו ע"י זווג דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת 
מהעינים לפה, שאז שבים חו"ב לראש, 
%break
ואז משיג הזכר שהוא חכמה את בחינת הפנים שלו, כמו בראשונה. 
אבל הבינה עדיין נשארת בבחינת האחוריים, כי עדיין אין בה כח לקבל 
עם הכלים דפנים שלה. כמ"ש לפנינו.
%break
אין בה כל כך כח לקבלו דרך פנים: כי באמת היא יכולה לקבל אור 
הפנים של חכמה, שהרי כבר היא נמצאת למעלה ממסך כמו בפרצופי 
א"ק הקודמים. אמנם מכח ב' התיקונים הקודמים: אב"א ואב"פ, שהא' 
הוא האחורים דאמא החפצים חסד ודוחים חכמה. 
%page 501
והב' הוא בחינת הגבורות אשר בהכלים דפנים שלה שהמה צמאים 
לאור דחסדים משורשם, ע"כ הבינה מחזקת באחורים שלה, ואינה 
חפצה לגלות הכלים דפנים שלה לקבל אור חכמה מהזכר, אלא רק אור 
דאחורים דהיינו חסדים, כמבואר. 
%break
וזה אמרו שאין בה כל כך כח לקבלו דרך פנים. והיינו מחמת החשק 
הגדול לאור דחסדים שיש לה.
%break
מתעבה שם האור קצת וכו' כבר יכולה לקבלו כיון שנתעבה קצת: 
פירוש, כי אור הפנים הזה המקובל בכלים דאחורים של הבינה, 
משביחים מאד את האחורים שלה עד שהאחורים בעצמם מתעלים 
לבחינת ג"ר גמורים, 
%break
באופן, אשר הכלים דפנים נעשים טפלים ומקבלים אור הג"ר מהכלים 
של האחורים, ונמצאים כלים דאחורים שהם יותר חשובים מכלים 
דפנים, להיותם המשפיעים אליהם.
%break
וטעם הדבר, הוא, כי באמת אין הכלים דאחורים מקבלים מאור הפנים 
של הזכר אלא הארה מועטת מאד שהרי הם כלים הדוחים חכמה 
ומשתוקקים רק אחר אור דחסדים כנ"ל. 
%break
אלא אותה הארה מועטת שהם מקבלים, מחזירה את האחורים 
להיותם יותר חשובים מהכלים דפנים, שהרי בזמן שהכלים דפנים היו 
מקבלים חכמה, דהיינו אור המלכות שבכלי דיסוד שבהפרצופים 
הקודמים, 
%break
הרי אז היו בסיתום גדול מאור של החסדים, כנ"ל. שה"ס ה"ג אשר 
בהיסוד. אבל הכלים דאחורים האלו יש להם אור דחסדים בשפע, וגם 
הארת חכמה מועטת שמקבלים, כמבואר.
%break
וזה אמרו שהאור מתעבה קצת, כלומר שהארה מועטת היא, משום כח 
הדחיה הנמצא בכלים דאחוריים. "וכאשר יעבור האור דרך האחור ויגיע 
עד צד פנים שלה, כבר יכולה לקבלו, כיון שנתעבה קצת" כלומר, כי 
הכלים דפנים בשעה שהיו מקבלים הארת חכמה, 
%break
הרי לא היו יכולים אז לקבל אור החסדים, אלא היו בבחינות גבורות, 
אבל עתה שהם מקבלים הארת חכמה באמצעות הכלים דאחורים, הרי 
יש להם חכמה וחסדים יחד.
%break
וחכם באחור ישבחנה וכו' יותר מאלו יהיו להיפך, שהוא אחור בפנים: 
כי החכמה משבחת עתה את אור האחורים ועושה אותו לבחינת ג"ר, 
ואור הפנים. 
%break
מה שאין כן מקודם זה כשהיו בבחי' אב"פ, אע"פ שקבלו בבחינת 
הכלים דפנים, אמנם לא קבלו אלא אור דאחור מהחכמה, אבל עתה 
הגם שמקבלת בכלים דאחורים, הרי היא מקבלת אור ג"ר ופנים כנ"ל.
%break
%letter כד
כד) המדרגה הד' והוא היות הזכר והנקבה פנים בפנים: הנה ב' 
מדרגות הראשונות: אב"א, ואב"פ, הן נמשכות על ידי אחורים דאמא, 
ומדרגה הג', נמשכת ע"י זווג העליון דע"ב ס"ג, המוריד ה"ת מעינים, 
כנ"ל. 
%page 502
ותיקון זה מועיל רק להזכר להשיג הפנים שלו כבתחילה, אבל הנוקבא 
עדיין דבוקה בכח האחורים שלה, והיא בוחרת יותר בחסדים, ודוחית 
חכמה כנ"ל. ולפיכך צריכה הבינה להעלאת מ"ן מן התחתונים, שהם 
הזו"ן, 
%break
כי רק אז, היא מוכרחת להפסיק את כח האחורים שלה ולהחזיר פנים 
אל החכמה. שהיא עושה זה רק לטובת הזו"ן, כי לא תוכל להמשיך 
להם הארת חכמה זולת זה. וע"כ היא שבה פב"פ עם החכמה, שהיא 
מדרגה הד'.
%break
ותדע שענין העלאת מ"ן המחזיר לחו"ב פב"פ, הוא מושרש עוד בע"ס 
דאור ישר. כי הבינה דאו"י היא בחינת אור דחסדים ולא חכמה, (כמ"ש 
באו"פ ח"א דף ה' ד"ה וטעם) וע"כ גם היא נבחנת כמו אחוריה לחכמה, 
%break
אמנם בשעה שהיא רוצה להאציל את הז"א, שכל עיקרו הוא הארת 
חכמה כמ"ש שם, הנה אז היא מוכרחת להחזיר פניה אל החכמה 
פב"פ, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א דאור ישר. 
%break
הרי שכל עוד שאינה מאצלת את הז"א, היא נמצאת באחורים עם 
החכמה, ואחר שהיא מאצלת את הז"א היא נמצאת פב"פ עם החכמה, 
כדי להמשיך לו הארתו. והנך מוצא שמקורם השרשי למצב החו"ב 
פב"פ הוא הז"א דא"י.
%break
ובזה תבין ביותר דברי הרב לעיל (דף שמ"ט ח"ה אות נ"א) שאומר 
שאור החסד הניתן בבינה, שהוא אור הז"א, נשאר בה תמיד בבחינת 
מ"ן, עש"ה. 
%break
דהיינו כנ"ל, כי בשעה שהבינה רוצה להמשיך את הגדלות של אור 
החסד כדי להאציל אותו למקומו, הרי היא מוכרחת אז להחזיר פניה 
אל החכמה, ולכן נחשב אור החסד הזה אל הבינה לבחינת מ"ן, 
שפירושו, הגורם לה זווג פב"פ עם החכמה.
%break
והנה נתבאר היטב סוד העלאת מ"ן, שפירושו, גורם המעורר לזווג 
חו"ב. שזולת הגורם הזה לא היו החו"ב מזדווגים פב"פ, מחמת 
האחורים דבינה הדוחים חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא. וגורם זה הוא 
הזו"ן, משום שהם בני הבינה, וכל עיקרם הוא רק הארת חכמה. 
%break
כי כל ההפרש מן הבינה דאור ישר להזו"ן דאו"י הוא רק באותה הארת 
חכמה שהבינה ממשכת בשביל הז"א, שהרי שניהם הם אור של 
חסדים, אלא הבינה הוא אור דחסדים בלי שום הארת חכמה, 
%break
והז"א הוא בהארת חכמה (כמ"ש לעיל חלק א' דף ה' באו"פ ד"ה וטעם 
עש"ה) וע"כ לא יצויר זווג דגדלות לאו"א בלא עלית מ"ן כי כל עוד שאין 
הזו"ן עולים למ"ן אל הבינה, הרי היא קשורה בחשק של המשכת 
החסדים, 
%break
שזה עיקר בנינה עוד מצד האו"י כמבואר. וזכור דברים אלו לכל 
המקומות שיש בהם איזה מדובר מהעלאת מ"ן.
%break
%letter כה
כה) באו"א לא היו בהם רק ג' בחינות לבד: כי המדרגה הב' של אב"פ 
אינו נוהג באו"א. והטעם כי ב' המדרגות אב"פ ופב"א מתתקנים בהם 
בבת אחת, דהיינו בעת הורדת ה"ת מעינים לפה, כי אז שבה הבינה 
לקדמותה, ואין המיעוטים דה"ת נוגעים בה כלל. 
%break
משא"כ בזו"ן צריכה הנוקבא ב' תיקונים לב' המיעוטים שלה, כנ"ל: א' 
לכלים דאחורים. ב' לכלים דפנים. ע"ש.
%break
%page 503
%letter כו
כו) מקום הקליפות והחיצונים הם באחורי נוקבא דז"א ושם הם 
נדבקים: כי אין הקליפות נאחזים אלא במקום החסרון, דהיינו במקום 
שאינו מאיר הנקרא אחורים, דהיינו דוקא באחורים דז"ת, שהם זו"ן, 
אבל בג"ר אין להם אחיזה כלל. כנ"ל בדברי הרב.
%break
וגם בזו"ן יש חילוק בין הז"א אל הנוקבא. כי עיקר אחיזתן הוא בנוקבא 
דז"א, בהיותה ספירה המסיימת להפרצוף, דהיינו המפסקת על האור 
שבהפרצוף שלא יתפשט יותר, 
%break
והוא מכח הצמצום והמסך שבה. כנודע. ולכן האחורים שלה הם חושך 
גמור, בסוד, ורגליה יורדת מות, שהם הקליפות המכונים מות. וזה 
אמרו מקום הקליפות והחיצונים הם באחורי נוקבא דז"א, ושם הם 
נדבקים. 
%break
דהיינו כנ"ל שהקליפות והחיצונים מתחילים ממקום החושך ולמטה, 
שהוא מסיום הנוקבא ולמטה, כי אחריה מתחיל החושך, להיותה בחי' 
הסיום על האור שבהפרצוף.
%break
ואמנם גם באחור ז"א יש קצת אחיזה: והיינו בכל אותו השיעור שאינו 
מאיר, שנקרא אחורים, כי זה הכלל שלא נבנה צור אלא מחורבנה של 
ירושלים. 
%break
כי כל יניקתן ובנינן של הס"א, הוא מהחורבנות של הקדושה. באופן, 
שבשעה שיתוקן הקדושה עד שלא יצוייר בה שום חורבן עוד, אז 
תתבטל הס"א מהעולם בסו"ה בלע המות לנצח.
%break
בטרם ברא אלקים אדם על הארץ היה כח בקליפות לינק שפע וכו': 
כלומר, כי אז לא היו יכולים זו"ן להזדווג פב"פ משום שאין זווג פב"פ 
בלי העלאת מ"ן מהתחתון שלהם. (כנ"ל בביאור המדרגה הד' פב"פ 
עש"ה) ושם נתבאר באו"א, 
%break
וכן הענין גם בזו"ן כי גם זו"ן מתתקנים באב"א מכח האחורים דאמא, 
כמו שיתבאר לפנינו, ולפיכך גם הנוקבא אינה מפסקת את האחורים 
שלה בטרם שתהיה לה גורם המכריחה לזה, 
%break
והגורם הזה הם נשמות הצדיקים העולים אליה למ"ן, אשר כדי 
להשפיע אליהם הארת ג"ר, היא מוכרחת להפסיק האחורים שלה 
ולהחזיר פניה לז"א, ואז מזדווגת עם הז"א פב"פ.
%break
ולפיכך בטרם שנברא אדה"ר לא היה מי שיעלה מ"ן להנוקבא דז"א, 
וע"כ היו חסרי ג"ר דהיינו אור הפנים, שהוא עיקר חיותו של הפרצוף 
וע"כ היה כח בהקליפות לינק שפע מהקדושה, דהיינו מבחינת חסרון 
הזה של אור הג"ר. כנ"ל.
%break
%page 504
זו"ן אב"א מפני פחד החיצונים שלא יינקו: כלומר, שיצאו בתיקון 
האחורים דאמא, כי עלו למעלה לאו"א וז"א נכלל באבא, ונוקבא דז"א 
באמא, ועי"ז השיגו בחינת אחורים דאמא, המספיק להם כמו הארת 
ג"ר. 
%break
(כנ"ל באו"פ במדרגת אב"א דף תצ"ח) ואחר שהשיגו זה, כבר אין 
יכולים החיצונים לינק מזו"ן, כי נחשב להם כמו בחי' אור הג"ר, וכיון 
שיש ג"ר בפרצוף כבר אין מקום לחיצונים לינק משם. כי אין אחיזה 
אלא בז"ת בלי ג"ר. ע"ש.
%break
אם היו עומדים פב"פ היו לקליפות מקום להתאחז במקום אחיזתן: אין 
הפירוש אם עומדים בזווג פב"פ. כי אז אדרבא, שהיו הקליפות נגרשים 
מהזו"ן לגמרי, כנ"ל. אלא הפירוש הוא, אם לא היה בהם אותו התיקון 
של אב"א, אלא הנוקבא היתה רוצית לקבל אור הפנים של הז"א, 
%break
הנה אז היו האחורים שלהם מגולה, כלומר, שהיה מגולה ומורגש 
החסרון ג"ר שבהם, ואז היו להם להקליפות מקום להתאחז דהיינו 
בהחסרון שבהם, אבל עתה שהם מתוקנים באחורים דאמא שהם 
דוחים לאור החכמה, דהיינו לאור הפנים, 
%break
הרי אין שום חסרון מורגש בהם שיוכלו החיצונים להתאחז שם, כי 
חסרון אור חכמה לא נחשב להם עתה לשום פגם, כי בלאו הכי אינם 
חפצים בחכמה. כנ"ל באו"פ דף תצ"ח.
%break
וזה אמרו "אם היו עומדים פב"פ היה להקליפות מקום להתאחז, 
במקום אחיזתם שהמה אחורים, לינק, כי מפנים לא יוכלו לינק". דהיינו 
כמבואר, שאם היו הכלים דפנים של הנוקבא פתוחים לקבל אור הפנים 
היה חסרון אור הפנים מגולים בהם, שחסרון הזה הוא אחורים, 
%break
שהקליפות מתאחזים בהם ויונקים משם. וזכור בכל ההמשך אשר 
אחורים פירושו, מקום החסרון אור החכמה, ובצורה זו יש אחיזה ויניקה 
לחיצונים, שכל חיותם ממקום החסרון שבהקדושה. ולהיפך מזה, 
אחורים דאמא, הוא בחינת ג"ר, 
%break
אע"פ שגם שם יש חסרון חכמה בהכרח, כי ע"כ נקרא אחורים, אמנם 
כלפי הבינה אין זה נחשב לשום חסרון, להיותה כן משורשה בבינה 
דאו"י, שבוחרת בחסדים ודוחה אור החכמה. וכיון שהבינה היא עצם 
ספירה מהג"ר, 
%break
ע"כ אור דחסדים שלה נחשב ג"כ לג"ר, ואחר שגם זו"ן עולים 
ומתכללים באו"א, ומקבלים מהם תיקון זה של אחורים דאמא, הנה גם 
הם משיגים הארת ג"ר מבחינת אחורים דאמא האלו, וחסרון אור 
הפנים לא נחשב ע"כ לחסרון אפילו בזו"ן. כמבואר, וזכור זה.
%break
%page 505
%letter כז
כז) מצות מעשיות החזירם פב"פ: פירוש, כי ע"י מע"ט שעשה, היה 
מתדבק יותר בהקדושה, וסיפק בידו לברר בירורים מניצוצים וכלים 
שנפלו לבי"ע, ולטהרם מהסיגים שבהם דהיינו מתערובת של בחי"ד 
בהם, (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים) עש"ה. 
%break
ואז העלה אותם למ"ן להנוקבא ומתוך שהניצוצין וכלים הללו שהעלה 
באו מהז' מלכים דנקודים, שכבר היה בהם אור החכמה מטרם 
שנשברו, וגם המה מחלקי הנוקבא, 
%break
ע"כ מרגשת הנוקבא דז"א בחסרונם מאור החכמה, והיא מפסקת 
משום זה את האחורים שלה, ומחזירה פניה לז"א ומזדווגת פב"פ.
%break
ואז לא היה פחד מהקליפות כי כבר חפר ועזק וסקל וכרת קוצים מן 
הכרם: כלומר, שאחר שבירר הניצוצין והכלים מכל הסיגים שבהם, 
המכונה עבודת הכרם, דהיינו חפר ועזק וכו' הנה הם ראוים לעלות 
למ"ן לנוקבא ולגרום שם זווג פב"פ עם ז"א, 
%break
אשר אז מתתקנים הכלים הללו בבחינת ג"ר ואין יותר פחד שלא 
ישברו, כמו שקרה להכלים הללו בראשונה, בעולם נקודים, משום 
שכבר כלה הקוצים מהכרם, שהם הסיגים שבהם, כנ"ל. ומכאן ואילך 
הם נשארים בקדושה בנצחיות.
%break
כותל אחד לשניהם וכותל א' לבד מספיק בין שניהם, ומשתמשים 
בכותל אחד: כותל פירושו אחורים. והיינו אחורים דאמא, שהמה 
מתתקנים בה בבחינת אב"א, שהוא מספיק להם לשניהם כמו הארת 
ג"ר, כנ"ל. 
%break
שמשלים החסרון חכמה שבהם, ע"כ המה מוגנים מפני החיצונים. וזה 
אמרו וכותל א' לבד מספיק בין שניהם. כלומר שמספיק בשבילם, 
לכסות ולהעלים החסרון חכמה אשר באחורים שלהם. ואין הקליפות 
יכולים לינק משם.
%break
חצי כותל לז"א וחצי כותל לנוקבא: כלומר, שניהם נכללים באחורים 
אלו, באופן, שאין הקליפות יכולים לינק לא מן הז"א, ולא מן הנוקבא.
%break
ונשלם אחור א' שלם לזה ואחור א' שלם לזה ויכולים לחזור פב"פ: כי 
על ידי החסדים וגבורות שהם משיגים מזווג עליון של או"א כמ"ש להלן, 
הנה על ידי החסדים נשלם האחורים דז"א בבחינת ג"ר. 
%break
ועל ידי הגבורות נשלמים האחורים דנוקבא, בפני עצמם בהארת ג"ר. 
כמ"ש לפנינו ואז ראוים לחזור פב"פ.
%break
%letter כח
כח) גרם זווג עליון באו"א: כי כשהאדם מעלה מ"ן לזו"ן, כן גם זו"ן 
מעלים מ"ן לאו"א, וכן או"א למעלה מהם, וכן עוד למעלה לעלי עליון עד 
סוף כל המדרגות ואז מגיעים מוחין חדשים מא"ס ב"ה, דרך המדרגות 
עד שמגיעים לאו"א, ומהם לזו"ן. 
%page 506
כי אין שום חידוש אור בעולמות בלתי מא"ס ב"ה לבדו. וזכור זה תמיד.
מוחין אחרים שהם בחינת החסדים וגבורות של דעת דז"א: כמ"ש 
בזוהר (משפטים דף תק"ב ע"ב) דרישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, 
%break
אלא שהחסד נתעלה לחכמה והגבורה לבינה, ושליש ת"ת העליון 
שמחזה ולמעלה נעשה לו לדעת. וזהו נעשה ע"י החסדים וגבורות 
שמקבל מזווג דאו"א. כמ"ש לפנינו.
%break
סוד הטפה דיהיב או"א בזווגם: כבר ידעת, שכל הזווג דאו"א פב"פ, 
הוא מכח הזו"ן שעלו להם למ"ן, (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה ע"ש.) 
והנה מקודם זה היו זו"ן אב"א, שפירושו בלי הארת חכמה, אלא שהם 
מתוקנים באחורים דאמא. אשר אז לא חסר להם חכמה כלל כנ"ל. 
%break
וז"ס ואחוריהם ביתה, כי בחי' נה"י דזו"ן שהם האחורים שלהם אינם 
מגולים כלפי חוץ, כי האחורים דאמא נמשכים מסוד הבינה דאו"י 
מטרם שהאצילה את הזו"ן לחוץ, כי בעת שהאצילה את הזו"ן, כבר 
שבה פב"פ כדי להמשיך לו הארת חכמה. 
%break
(כנ"ל דף תק"ב ד"ה ותדע, עש"ה) וע"כ כיון שגם זו"ן נתקנו באותם 
אחורים, נמצא משום זה גם הנה"י דזו"ן שהם עוד כלולים בחג"ת 
שלהם בפנימיותם, ורק החג"ת מגולה כלפי חוץ.
%break
ואחר שאדה"ר העלה מ"ן לזו"ן, כנ"ל, גרמו המ"ן האלו לזו"ן שאין 
אב"א מספיק להם אלא שצריכים להמשיך הארת חכמה, וע"כ גם הם 
עולים למ"ן אל הבינה. וגרמו גם אל הבינה שתפסיק האחורים שלה, 
ותזדווג עם החכמה פב"פ, כנ"ל. 
%break
והנה אז יצאה הטפה מזווג הזה דאו"א בשביל הזו"ן, שפירושה, אותה 
הארת חכמה הראויה לנה"י דזו"ן, משורשם שבאו"י, ובזה נתמלא 
החסרון נה"י של זו"ן.
%break
וטפה זו דאו"א מתלבשת ביסוד דאמא, שהיסוד הזה מלובש בת"ת 
דז"א עד החזה, והיא החו"ג המגולים היוצאים מיסוד דאמא, מחזה 
ולמטה, דהיינו נה"י החדשים הכלולים באותה הטפה דזווג או"א. כנ"ל. 
שיש בהם הארת חכמה, ויכולים עתה להתגלות כלפי חוץ, 
%break
ואין שום פחד מהקליפות. כי עתה הם שלמים בלי שום חסרון. וע"כ הם 
מכונים חסדים וגבורות מגולים. משא"כ מקודם זה, אשר הזו"ן היו 
מתוקנים באב"א, אז היו החו"ב אלו מכוסים ונסתרים במסך דאחורים 
דאמא, בסוד ואחוריהם ביתה. כנ"ל.
%break
חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים בסוד נצח הוד 
דאמא: כי המוחין דז"א הם מלובשים בנה"י דאמא, ונה"י דאמא 
מלובשים בחג"ת של הז"א. אשר החסד מתעלה לחכמה, וגבורה 
מתעלה לבינה, ומחזה ולמעלה מתעלה לדעת. 
%break
והנה חכמה ובינה נשארו בראש דז"א, ואין להם התפשטות לתוך הגוף 
אבל דעת דז"א שביסוד דאמא, יש לה התפשטות מחזה ולמטה, כנ"ל, 
שהם הנה"י החדשים שמתגלים עתה בזו"ן.
%break
וזה אמרו, חו"ב אין אורותיהם מתגלים וכו' משא"כ בחסדים וגבורות 
המתלבשים בתוך יסוד אמא המסתיים בחזה דז"א, שמשם מתגלים 
בגילוי גמור, ויוצאים לחוץ. 
%break
וכו', דהיינו כמבואר, שהם בחינת הנה"י המתגלים לחוץ מחמת שקבלו 
הארת החכמה ונשלם לגמרי האחורים שלהם.
%break
%page 507
%letter כט
כט) החסדים נתנים אל ז"א וכו' והגבורות נתנין אל הנוקבא: כבר 
נתבאר, שטפת הזווג הנמשכת לז"א היא בחי' נה"י חדשים מגולים, 
והיא חסדים וגבורות היוצאים מיסוד דאמא הנפסק במקום החזה דז"א. 
כי בחינתם עצמם הם חסדים, וחלק המלכות שבהם, הם גבורות. 
%break
וזה אמרו "החסדים ניתנין אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחור שלו 
בשלימות". כי עתה שהשיג נה"י בהארת חכמה בבחינת נה"י דאור 
ישר, כנ"ל. הרי נשלם כל הגדלות של האחורים שלו, ואין בהם חסרון 
עוד. 
%break
וע"כ המה יכולים עתה להתגלות לחוץ בלי שום פחד מפני החיצונים. 
כנ"ל. "והגבורות ניתנים אל הנוקבא ועל ידיהם נשלם אחור שלה" כי 
הגבורות שהם בחינת נה"י בהארת חכמה, הכלולה בהטפה דזווג או"א 
מצד הגבורות שבהם, הם מושפעים להנוקבא, 
%break
ועתה גם הנה"י דנוקבא נשלמים ונגמרים ומתגלים לחוץ בלי שום פחד 
מהקליפות, וע"כ המה נפרדים עתה זה מזה, כי יש לכל אחד אחורים 
בפני עצמו.
%break
יכולים לחזור אפין באפין כיון שאחוריהם שלמים, וכו', משא"כ בתחלה 
שהיה לזה חצי אחורים ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם: כמ"ש 
לעיל שבשעת היותם אב"א, שפירושו, שהיו מוגנים באחורים דאמא, 
הבוחרים יותר באור דחסדים, ודוחים אור החכמה. 
%break
הן אמת שזה היה מספיק להם לשמרם מפני החיצונים שלא יוכלו 
להתאחז במקום החסרון שלהם, דהיינו החסרון מהארת חכמה. כי 
בעת היותם מתוקנים באחורים אלו אינם חפצים חכמה, ואינם צריכים 
לה, וע"כ אין שום חסרון ניכר בהם שיוכלו החצונים להתאחז שמה, 
%break
עם כל זה, נבחנים כמו חסרי נה"י, כנ"ל, כי מקום החסרון חכמה, ניכר 
בעיקר בנה"י שלהם, (נ"ב מכ"י המחבר זצ"ל כי החסר מנה"י דכלים 
הוא חסר מג"ר דאורות מטעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות וכן יש 
לומר) משום שמיחס האור ישר הם עצם הזו"ן דאו"י, 
%break
שכל עיקרם אינו יותר אלא בחינת הארת חכמה אשר בהם: כי הבינה 
דאור ישר היא אור דחסדים בלי חכמה כלל, כי אינה חפצה אלא חסדים 
בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ הג"ר שבה נבחנים לחג"ת, כי כח"ב 
מבחינת חסדים נבחנים לחג"ת, כנודע.
%break
אלא רק בעת שהאצילה את הזו"ן, כי ראתה שאין קיום לחסדים בלי 
הארת חכמה, וחזרה והמשיכה הארת חכמה לתוך חסדים, הנה 
נבחנת המשכה זו שכבר יצאה מבחינת בינה דאו"י וקנתה שם בפני 
עצמה, 
%break
שהם זו"ן או נהי"מ דאו"י. (עי' לעיל ח"ד פ"ו באו"פ סעיף פ') והנך 
רואה שכל ההפרש בין הבינה לבין הנה"י דאו"י, הוא רק בהארת 
החכמה שהמשיכה, 
%break
אשר בחי' החסדים בלי הארת חכמה, היא חלקה של הבינה עצמה 
במקורה, ובחינת הארת חכמה בחסדים, המה חלקם של הנהי"מ או 
זו"ן. (עי' לעיל ח"א דף ה' ד"ה וטעם).
%break
%page 508
והנה נתבאר היטב, שעיקר מדרגת נה"י, אינו, אלא בחינת הארת 
חכמה אשר בהם, וע"כ כל עוד שאין בהם הארת החכמה המה 
הנושאים את החסרון הזה, 
%break
וע"כ הקליפות והחיצונים מתאחזות בחסרון זה, ומשום זה הנה"י 
מכונים בשם אחורים, כי אחורים פירושו, מקום חסרון, וז"ש הרב לעיל 
אות כ"ו כי מקום הקליפות והחיצונים הוא אחורי נוקבא דז"א, ובאחור 
דז"א, ע"ש.
%break
ומשום פחד הקליפות שלא יתאחזו באחורים אלו, שהם הנהי"מ 
נתתקנו אב"א, דהיינו באחורים דאמא, כנ"ל. שהמה מכונים כותל, 
שע"י כותל זה, נשמרו הנהי"מ שלא יתראה בהם חסרון החכמה, כנ"ל. 
שז"ס ואחוריהם ביתה. 
%break
שהנה"י גנוזים בפנימיות, שהוא בתוך הכותל דאמא המגנת עליהם, 
ופניהם מגולים כלפי חוץ. דהיינו החג"ת שלהם, שהם אינם צריכים 
להארת חכמה ממקורם באו"י, כנ"ל, 
%break
שהם נמשכים מבחינת הבינה, מטרם שהמשיכה את אור חכמה, וע"כ 
יכולים להיות מגולות כלפי חוץ, כי אין חסרון ניכר בהם ואין שם מקום 
אחיזה לחיצונים.
%break
וזה אמרו "ואז יכולים לחזור אפין באפין, כיון שאחוריהם שלימים ואין 
עתה יכולת בחיצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי 
אחור ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם". כי מתחלה שהיו שניהם 
מתוקנים בכותל אחד, 
%break
דהיינו באחורים דאמא, היו שניהם דבוקים בכותל הזה, שהוא כותל 
דחג"ת, ואין שום הפרש בין הז"א להנוקבא, כי שניהם הם עתה בחינת 
חסדים בלי גבורות, כי חג"ת כולו הם עתה חסדים, מטעם האחורים 
דאמא שה"ס כי חפץ חסד הוא, 
%break
אמנם עתה שכבר השיגו טפת הזווג דאו"א, שהיא הנה"י בהארת 
חכמה כנ"ל. הנה עתה נתגדלו ונשתלמו האחורים שלהם, שנה"י מצד 
החסדים לקח הז"א, ונשלמו ונגמרו האחורים שלו, עד שאין בו שום 
חסרון, כי כבר יש בו הארת חכמה, וע"כ יכולים אחורים שלו, 
%break
דהיינו הנה"י, להתגלות כלפי חוץ, בלי שום פחד. ועד"ז, הנוקבא לקחה 
נה"י הללו מצד הגבורות, ונשלם ונגמר אחור שלה, ויכולה עתה 
להתפרד מהאחור של הז"א, כי יש לה אחור שלם בפ"ע דהיינו 
הגבורות דנה"י. 
%break
וע"כ המה מזדווגים עתה פב"פ. ומשפיעים הארת חכמה להמ"ן שלהם, 
שהם נשמות הצדיקים.
%break
לב' סבות שהם אחת, כי הם המגדילים והמשלימים האחור דז"א, ועוד 
שעי"כ חוזרים פב"פ: כי אותם האחורים השלמים שהשיגו דהיינו הנה"י 
החדשים המגולים הם מעלים את החג"ת לבחינת חב"ד ומוחין, והם 
מזדווגים פב"פ. 
%break
ולהיות שהמוחין והזווג נמשכים מהנה"י המגולים, ע"כ נחשבים לבחינה 
אחת.
%break
%page 509
%letter ל
ל) הראשונה האצילם בבחינת אב"א וכו' הראשונה עשתה והאצילה כל 
פרצופיהם וכו': ההארה הראשונה הוא חג"ת ונה"י המכוסים, וההארה 
השניה הוא הנה"י המגולים, כנ"ל. 
%break
ואומר שאפשר לכנות ההארה הראשונה, הן בשם פנים והן בשם 
אחורים. וכן השניה אפשר לכנותה בשם פנים ובשם אחורים. כי מצד 
שההארה הראשונה הוא עצם אצילות כל הפרצוף, אפשר לכנותה בשם 
פנים, ועוד שהחג"ת הם הכלים דפנים, שבגדלות המה נעשים לחב"ד. 
%break
וכן אפשר לכנותה בשם אחורים, מפני המצב דאב"א שבהם. ועד"ז 
ההארה החדשה אפשר לכנותה בשם פנים, אע"פ שהיא רק בחינת 
נה"י, משום שנה"י אלו להיותם מגולים, המשיכו הפב"פ של הזו"ן. 
%break
ואפשר לכנותם בשם אחורים להיותם בחינת השלמה והגדלה של 
האחורים, דהיינו הנה"י כנ"ל.
%break
%letter לא
לא) החו"ג המגדילים אחורים דזו"ן ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין 
אחורים דאו"א שנפלו: כמו שמבאר והולך, שגם המצב דאו"א דנקודים 
היה מתחילה אב"א כמו הזו"ן, וע"כ גם הם היו בבחינת ואחוריהם 
ביתה, 
%break
דהיינו שנה"י שלהם היו נעלמים ומכוסים באחורים דאמא, שהוא 
בחינת חג"ת המקוריים מטרם יציאת הנה"י מהם, דהיינו הבינה דאו"י 
מטרם שהאצילה הנה"י דאו"י, כנ"ל. 
%break
אלא אח"כ ע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה הה"ת מעינים דכתר, וחו"ב שבו 
לראש, ואז השפיע להם היסוד דא"ק, הטפה שלו, שה"ס ו' ונקודה, 
שהיו בהם למ"ן, ואז נתלבש בהם הנה"י דכתר בסוד הארת הנה"י 
המגולים, ואז נזדווגו או"א פב"פ על המ"ן שלהם, כמ"ש לעיל בחלק ו'.
%break
והנך מוצא אשר הזווג דגדלות דפב"פ דאו"א על המ"ן דיסוד דא"ק, 
היה ג"כ ע"י השגת נה"י החדשים המגולים, שהשיגו מהכתר, כי מזה 
נמשך הזווג פב"פ שלהם, וע"כ אח"כ שבחינת הגוף של הזווג הזה, 
נשפעה לז"ת, והמה נשברו, 
%break
ירדה משום זה גם בחינת הגדלות דאו"א לבחינת חג"ת וו"ק, אשר 
הגדלות הזו אינה לא יותר ולא פחות מבחינת הנה"י החדשים המגולים 
שלהם, שהיה בהם הארת חכמה וג"ר, ועתה נפלו לו"ק, כלומר 
שהארת הג"ר נסתלקה מהם, והיו לבחינת אחורים שאינם שלימים.
%break
%page 510
%letter לג
לג) האותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ: הרמז בזה על הבחי"ד 
שנתערבה בכלים שלהם, שעירוב הזה מכונה בשם שעטנז שהם 
הסיגים. (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים ע"ש) וגץ רומז על הניצוצין 
שירדו להחיות הכלים.
%break
%letter לד
לד) בדק חיה וכו' הם אחורים דאו"א: רומז על בחינת נה"י המגולים 
שהם אחור דאו"א כנ"ל: כי בד"ק פירושו תיקון, מלשון בדק הבית. חי"ה 
פירושו אור החכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע. 
%break
ולפי שכל שבחם של הנה"י הללו הוא הארת חכמה שבהם כנ"ל. וע"כ 
המה מרומזים בשם בד"ק חי"ה כלומר תיקון חכמה בחסדים. והבן.
%break
ויש עוד טעם ב' למה שהם מרומזים באותיות בד"ק חי"ה. והוא כי אלו 
האחורים דאו"א נפלו במקום זו"ן, אשר אח"כ בעת התיקון, נמצא ז"א 
מברר בירורים מאלו האחורים ומעלה אותם למ"ן לאו"א, שע"י מ"ן אלו 
מזדווגים או"א פב"פ, ומשפיעים מוחין לז"א. 
%page 511
וכל המוחין דז"א, הם ע"י המ"ן העולים מאלו האחורים. וע"כ הם 
מכונים בד"ק חיה, על שם תיקון המוחין דג"ר של הז"א, הבא על 
ידיהם. כי בדק הוא לשון תיקון, וחיה הם אור חכמה ומוחין. כנ"ל.
%break
%letter לה
לה) הז' מלכים לקחו הארותיהם וכו' בבחינת התפשטותם למטה 
במקום הגוף: כי ד' חלוקות יש באור העינים: ג' רישין, וגוף, כי ע"ס 
דראש נחלקים לג', הראש הא' הוא גלגלתא ועינים. הראש הב' הוא 
אזן. הראש הג' הוא חוטם פה. 
%break
ואח"כ הגוף שהוא זו"ן. וראש הא', הוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה 
דא"ק, והוא אינו מצטרף כלל להפרצוף דנקודים. וראש הב', הוא כתר 
דנקודים. וראש הג' הוא או"א דנקודים. והגוף הוא הז"ת של הנקודים 
ונודע, שכל פרצוף נאצל ע"י הראש שבפרצוף העליון. 
%break
וכן גם הפרצוף דנקודים שיצא מעינים נאצל בהעליון ממנו שהוא הראש 
דפרצוף ס"ג דא"ק. והנה הזווג הזה שהיה בראש דס"ג לצורך הנקודים, 
שיצאו שם ד' חלוקות הנ"ל, מכונה שערות דיקנא דס"ג: שג' תיקוני 
דיקנא הראשונים התלוים בראש דס"ג עצמו, 
%break
הם בחינת הראש הא' שאינו מצטרף לפרצוף. והם הנקראים אורות 
אח"פ שבמקום יציאתם, כלומר, השורש של פרצוף אח"פ, שהם 
הנקודים. ושבולת הזקן, הוא בחינת ראש הב', וראש הג' הנקראים 
אורות אח"פ שלא במקום יציאתם, המקבלים מראש הא'. 
%break
והכח"ב דנקודים מקבלים מאח"פ אלו שבשבולת הזקן: הכתר מקבל 
מבחינת האזן שבשבולת הזקן, וחו"ב מקבלים מבחינת חוטם פה 
שבשבולת הזקן, דהיינו כל בחינה מבחינה שכנגדה בראש הס"ג. 
%break
הכתר שהוא ראש הב' מקבל מאזן שבשבולת שהוא בחינת ראש הב' 
של הדיקנא, וחו"ב דנקודים שהם ראש הג' מקבלים מחו"פ שבשבולת 
שהם ראש הג' דדיקנא. 
%break
והז"ת דנקודים, שהם בחינת הגוף של הנקודים, מקבלים מן הדיקנא 
שלמטה משבולת שהם ג"כ בחינות הגוף של הדיקנא. (וכבר הארכנו 
בזה לעיל דף תי"ב באו"פ ד"ה הכתר ע"ש כל ההמשך)
%break
%page 512
וזה אמרו "הז' מלכים לקחו אורותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק 
באורות העקודים מבחינת התפשטות למטה במקום הגוף של א"ק 
כלומר, שהז' מלכים שהם בחינת הגוף של פרצוף הנקודים, מקבלים 
מבחינת הגוף של הדיקנא מלמטה משבולת, כנ"ל, 
%break
שהוא הבחינה שכנגדם בראש הס"ג, ונקראים עקודים דא"ק, להיותם 
למעלה מטבור דא"ק, והנקודים מתחילים רק למטה מטבור כנודע. וזה 
אמרו "ולכן נשברו כי חסרו ממנו הארת ג"ר שבו, 
%break
שהם אח"פ במקומם למעלה" כלומר, שאין להם שורש בראש שהם 
ג"ר, מתחילת אצילותם, וכל הארתם הוא רק מבחינת הגדלות דאו"א 
דנקודים. וכשלא יכלו לסבול האור של הגדלות נשברו פנים ואחור.
%break
%letter לו
לו) וז"ש "או"א שלקחו ב' אורות חוטם פה, ולא חסר מהם רק אור אזן 
לבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינת האחורים" כי מתוך שהם בחינת 
ראש בעצם, 
%break
וגם היה להם הארה קצת מאור האזן כנ"ל (דף תי"ג) בדברי הרב, ע"כ 
יש בהם בחינת ג"ר מתחלת אצילותם אלא בבחינת אב"א, כנ"ל. 
%break
וע"כ, כל בחינה זו שיש להם מתחלת אצילותם נקרא פנים, והם 
נתקיימו ולא נתבטלו אלא רק בחינת הזווג דגדלות ופב"פ שהשיגו 
אח"כ בבחינת תוספות, הנקרא אחורים, כנ"ל, היא לבד שירדה 
ונתבטלה מהם.
%break
%letter לח
לח) וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי 
מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר 
נתלבשו באו"א. והוא מטעם, שזה הראש הב' שהוא כתר דנקודים, לא 
לקח כלום מבחינת הזווג דגדלות של הנקודים. 
%page 513
כי הוא בחינת בינה דראש וג"ר מתחלת אצילותו. אלא רק בחינת 
הנה"י שלו המתלבשים באו"א והיו להם ללבושי מוחין, שהמה באו 
בשעת הגדלות דנקודים, הם לבדם נתבטלו, כמבואר.
%break
%letter לט
לט) או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מן הכתר: כמ"ש 
לעיל (דף תק"ט ד"ה החו"ג) שהזווג דגדלות דאו"א היה ע"י השגת 
הנה"י המגולים מכתר דנקודים, ע"ש.
%break
מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת הז' 
מלכים: כבר נתבאר לעיל, שאין או"א חוזרים פב"פ אלא אם כן ע"י 
העלאת מ"ן דזו"ן. כנ"ל (תק"א באו"פ ד"ה המדרגה הד' עש"ה) משום 
שבינה משורשה הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, 
%break
אלא בשעה שזו"ן עולים אליה למ"ן, הנה אז נתעורר בה שורשה דאו"י, 
מצד שזו"ן דאו"י הם בניה שהאצילה אותם בהארת חכמה, וע"כ אחר 
שזו"ן עולים אליה למ"ן, ובינה מתעוררת להשפיע להם הארת חכמה, 
הנה אז היא פוסקת את האחורים שלה, 
%break
ומחזרת פניה לחכמה ומזדווגת עמו פב"פ ומחדשת הארת חכמה 
לזו"ן, ואחר שזו"ן משיגים הארת חכמה, אז באים למקומם למטה. 
ומשם ואילך נמצאת בינה בזווג פנים בפנים עם חכמה, כדי לקיים 
הארת חכמה בזו"ן כנ"ל עש"ה.
%break
והנה כאן, (נ"ב מכתי"ק המחבר זצ"ל, צ"ע הרי זו"ן נאצלו מחוטם פה 
דדיקנא מקודם לכן. ומו' ונקודה קבלו רק הגדלות, כנ"ל חלק ו' 
הסתכלות פנימית אות י"ט שהורדת ה"ת לפה שה"ס ו' עושה שורק) 
עדיין לא נאצלו הזו"ן שיוכלו לעלות למ"ן לאו"א, 
%break
וע"כ נעשה העלאת מ"ן זו, על ידי הנה"י דא"ק הפנימי, והיסוד דא"ק 
האיר לאו"א סוד השורק, ו' ונקודה. 
%page 514
כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א) אשר הו' הוא בחינת ז"א. 
והנקודה היא בחינת הנוקבא, שהם נעשו למ"ן באמא, ואז נתעוררה 
אמא להשפיע בהם הארת חכמה והפסיקה האחורים שלה ושבה פב"פ 
עם אבא, ואו"א מעלים מ"ן יותר למעלה דהיינו אל הכתר, 
%break
וגם הכתר למעלה ממנו וכו' עד א"ס ב"ה ואז יורד אור חדש מא"ס ב"ה 
ומשתלשל דרך המדרגות עד לטפת הזווג דאו"א היורד על הו' ונקודה 
שבתוכם, שהם זו"ן, והמה קונים הארת חכמה. 
%break
ואחר זה התפשטו למקומם למטה, דהיינו לז' תחתונות דנקודים. וכדי 
לקיים הארת החכמה בהזו"ן מחויבת אמא להמשיך את הפב"פ עם 
אבא.
%break
ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ 
בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו 
למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א פב"פ. 
%break
כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם 
בזו"ן. כמבואר. וז"ש "מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה 
דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי הבינה ואלו היו מ"ן 
דילה" דהיינו כנ"ל, 
%break
שמתחלה היו הז' מלכים בבחינת מ"ן במעי הבינה, כי הם הו' ונקודה 
שהשפיע להם יסוד דא"ק, שבביאתם למעי אמא גרמו לה החזרת 
פב"פ עם אבא, כנ"ל. 
%break
וגם אח"כ שהז' מלכים נתפשטו וירדו למקומם, המה ג"כ הגורמים 
לאו"א העמדה וקיום הבחינה דפב"פ כי בגללם מחויבת הבינה 
להמשיך הזווג פב"פ שלה עם אבא, כדי להשפיע ולקיים בהם הארת 
החכמה, כמבואר.
%break
יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ 
ירדו למטה: כי כל ענין של המשכת הזווג פב"פ דאו"א אינו אלא בשביל 
לקיים הארת גדלות אצל הבנים שהם זו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, 
%break
ולכן אחר שמתו הבנים, כבר אין לבינה צורך להמשיך הפב"פ עם אבא, 
וע"כ, הם חוזרים אב"א, וכל בחינת האורות דגדלות שהיו בהם יורדים 
ממדרגתם, ונופלים לבחינת גוף וז"ת, כלומר שנדחו מהראש דאו"א.
%break
וטעם ירידתם מהראש דאו"א, הוא, כי הבינה חזרה למדרגתה 
המקורית שמחשבת החסדים יותר מאור החכמה, כנ"ל. ונמצא, שאחר 
שמתו הבנים, ואין לה צורך עוד להמשיך בשבילם הארת חכמה, תכף 
חוזרת אב"א, דהיינו לקדמותה, להמשיך חסדים, ולדחות חכמה, 
%break
ובזה דחתה והפילה המוחין דחכמה לחוץ מהראש, לבחינת ז"ת. 
בסו"ה הלא שרי יחדיו מלכים. (ישעי' י' פ"ח) כי אלו האחורים שירדו 
ממדרגתם ונעשו שרים, היו לפנים מלכים, 
%break
דהיינו בהיותם למעלה בראש דאו"א בבחינת מוחין דגדלות. ועתה 
כשירדו לבחי' ז"ת נעשו שרים, כלומר, הכפופים ומשועבדים להמלכים 
והבן.
%break
%page 515
%letter מ
מ) הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין 
ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח 
להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן 
שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם.
%break
ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם 
באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' 
פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. 
ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. 
%break
עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך 
ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של 
הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, 
כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, 
%break
ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים 
מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו 
מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף 
התחתון, כנודע.
%break
גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א 
בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין 
הרב עוסק כאן. 
%break
כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה 
וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו 
בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה.
%break
והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר, 
כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב' לא לקח לעצמו 
שום חלק במוחין דגדלות האלו. כנ"ל. אלא רק משום שכל חידושי 
אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, 
%break
וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, 
הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום 
זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל 
המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. 
%break
ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא 
ועינים דאו"א, דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר אל הראש שלו, וכן 
למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות 
עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, 
%break
שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו 
נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) 
ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים 
ומתלבשים במוחין דאו"א.
%break
ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש 
בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט 
בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא 
התמעטות מן אור הכללי הזה, 
%break
כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו, אלא 
כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך 
התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, 
%break
ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו 
האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם 
של הנקודים.
%break
%page 516
אמנם אחר שנה"י דכתר התלבשו למוחין באו"א, כבר יצאו לגמרי 
מבחי' כתר, ונחשבו על הכלים דאו"א ואור דאו"א. ותדע שקומה זו 
שיצאה בראשונה נבחנת לקומת כתר דאו"א, ומכונה כאן בדברי הרב 
בשם הסתכלות עינים של או"א זה בזה, 
%break
כי ע"י נה"י דכתר שנתלבש בהם למוחין ונזדווגו פב"פ, נפקחו עיניהם 
והסתכלו זה בזה, שפירושו זווג דגדלות בקומת כתר דאו"א. 
והתפשטות הא' של קומת כתר ממעלה למטה הוא במלך הדעת, 
%break
ומכאן ואילך התחיל הזדככות המסך דפרצוף או"א: כי אחר שנשבר 
מלך הדעת, נזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג ואז יצאה קומת חכמה 
דאו"א, ממטה למעלה, וממעלה למטה נתפשטו הע"ס דגוף שנתלבשו 
במלך החסד. 
%break
וכשנשבר מלך החסד, נזדכך המסך מבחי"ג לבחי"ב ויצאה קומת 
הבינה של או"א ממטה למעלה, וממעלה למטה נתפשטו הע"ס דגוף, 
במלך הגבורה. 
%break
וכשנשבר מלך הגבורה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצא בחינת 
הדעת דאו"א, דהיינו קומת ז"א, המכונה ג"כ, בחי' יסודות דאו"א. שיצא 
ממטה למעלה. והגוף שלו, נתפשט בשליש עליון דמלך הת"ת. 
%break
ואחר שנשבר השליש עליון דמלך הת"ת. נזדכך המסך כולו, ועלה 
לשורשו לפה דנקודים, ונכלל שם בזווג דראש ויצא עליו קומה חדשה 
דבחי"ב, כי בחינה אחרונה נאבדת תמיד בעת ההזדככות, כנודע. 
וקומה זו נקראת ישסו"ת.
%break
ומתחלה יצאו הטעמים שבו שהוא ראש וגוף דהתפשטות א' שהראש 
מכונה הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה. וכבר ידעת שבחינה אחרונה 
דהתלבשות נשאר במסך אלא שאינה מתפשטת רק בכלי דכתר, 
הנקרא טעמים. 
%break
ותדע, שהוא הנקרא הסתכלות עיינין הן באו"א, והן בישסו"ת, ובאו"א 
נבחן לבחי"ד דהתלבשות. ובישסו"ת נבחן לבחי"ג דהתלבשות, 
וההתפשטות ממעלה למטה בבחינת הטעמים דאו"א נקרא מלך 
הדעת. 
%break
וההתפשטות ממעלה למטה דבחינת הטעמים דישסו"ת, נקרא ב"ש 
ת"ת התחתונים.
%break
ואחר שנשבר מלך הת"ת נזדכך המסך מבחי"ג לבחי"ב, ויצאה בחינת 
ישסו"ת ממטה למעלה. והגוף שלהם נתפשט ממעלה למטה למלכי 
נ"ה. וכשנשברו מלכי נ"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצא הדעת 
דישסו"ת המכונה יסודות דישסו"ת, ממטה למעלה. 
%break
והגוף שלו נתפשט וירד אל מלך היסוד, וכשמת מלך היסוד, נזדכך 
המסך מבחי"א לבחינת כתר, ואז יצאה קומת המלכות ממטה למעלה, 
והגוף שלה נתפשט למלכות דנקודים. וכשנשבר כלי המלכות דנקודים, 
נזדכך המסך לגמרי, ועלה לשורשו בפה, ושוב נכלל שם בזווג דראש, 
%break
אבל לא נשאר בו כי אם עביות דבחי"א, כי בחינה אחרונה שהיא בחי"ב 
נאבדה בדרך ההזדככות, ויצא עליו קומת ז"א, שהיא בחינת דעת, 
שענינו יתבאר לפנינו, ולקומה זו של הדעת אין לה התפשטות ממעלה 
למטה כמו שיתבאר להלן.
%break
והנה נתבארו בקיצור כל המדרגות שיצאו בנקודים: שמדרגה א' היא 
או"א, על מסך דבחי"ד ובחי"ג יחד, שקומה הראשונה, הטעמים שבה 
נתפשטו במלך הדעת. והנקודות שבה הם ג' הקומות שנתפשטו, בזו 
למטה מזו בג' המלכים חסד, גבורה, וש"ע דת"ת. 
%break
ואח"כ יצאה מדרגה הב' הנקראת ישסו"ת שהטעמים שלה, שיצאו על 
ב' הרשימות בחי"ג ובחי"ב, נתפשטו בב"ש ת"ת התחתונים, והנקודות 
שבה הן ג' הקומות שנתפשטו למטה זו מזו, בג' המלכים: נו"ה, יסוד, 
ומלכות. 
%page 517
ואחר כך יצאה מדרגה הג' הנקראת דעת, ואין לה אלא בחינת ממטה 
למעלה. כמ"ש. ותדע שאלו ג' המדרגות: חכמה, בינה, דעת, ה"ס 
נשמה רוח נפש.
%break
%letter מא
מא) הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חסדים וגבורות באו"א: 
כבר נתבאר בדבור הסמוך, שהדעת הזה אין פירושו ספירה אחת של 
דעת, 
%break
אלא, שהוא התפשטות הא' של הזווג דגדלות דאו"א דנקודים שהיא 
קומה שלימה של ע"ס, שיצאו על מסך דבחי"ד דהתלבשות ועביות 
דבחי"ג. שבחינת ממטה למעלה שלו, נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה 
בזה. 
%break
שיש שם ע"ס בקומת כתר. ובחינת הטעמים דהיינו ההתפשטות 
ממעלה למטה הנקרא גוף, הוא נקרא מלך הדעת, שהרב מדבר כאן 
ממנו.
%break
ואע"פ שאין כאן באו"א דנקודים אלא מסך דבחי"א, אמנם כבר נתבאר 
באורך בחלק ו' שע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה ה"ת מעינים ובאה למקומה 
לפה, דהיינו למלכות דראש. שהוא משום שבע"ב נמצאת הה"ת 
במקומה. 
%break
וע"כ כשנמשך שם הארת ע"ב, הורידה את הה"ת גם בנקודים למקום 
הפה, ושבו או"א לראש. ותדע כי כשהגיעה הה"ת שהיא בחי"ד 
למקומה, הנה נתקנה שם ג"כ במסך, כמו שהיא נמצאת בפרצוף ע"ב, 
שהוא בחי"ד דהתלבשות, ובחי"ג דעביות, 
%break
כי אותה הארת הע"ב שהוריד אותה לפה, תיקן אותה ג"כ בהמסך 
שלו. ועל כן יצא עליה ע"ס בקומת כתר כנ"ל.
%break
אמנם הרב כתב שלא המשיך הדעת במוחין דאו"א, אלא חסדים 
וגבורות לבד, ולפי הנ"ל היה צריך להמשיך ע"ס בקומת כתר וחכמה, 
כמו שנמשך בפרצוף ע"ב. ולהבין זה צריכים לידע ענין הזווג דפב"פ 
דאו"א על בוריו. 
%break
והנה נתבאר לעיל בדברי באבא ואמא ג' מדרגות, עד הזווג דפנים 
בפנים: א' היא אחור באחור, דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' 
היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, 
צריכים להיות מקודם במצב פב"א. 
%break
וכבר ביארנו שם כי המצב הזה דפב"א בא ע"י הורדת ה"ת מעינים 
לפה, שאז שבים או"א לראש, ומשיג אבא בחינת הפנים שלו, אבל 
אמא עדיין נמצאת באחורים שלה, 
%break
דהיינו בהמשכת אור דחסדים, כי היא בוחרת בחסדים יותר מבחכמה 
בסוד כי חפץ חסד הוא. (כמ"ש דף ת"ק ד"ה למעלה עש"ה) אלא אח"כ 
כשמגיע לה המ"ן דבחינת הזו"ן, 
%break
אז מתעורר בה שורשה מאו"י, להשפיע לזו"ן אלו שעלו אליה, הארת 
החכמה, ואז מוכרחת להפסיק את האחורים שלה ולהזדווג עם אבא 
פב"פ, ומשפעת הארת חכמה להזו"ן (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה).
%break
ובזה תבין למה הדעת אינו ממשיך אלא חסדים וגבורות לבד. כי אלו 
המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק הם בחינת הדעת המזווג לאו"א. שהו' 
היא חסדים, והנקודה היא גבורות. שהן בחינות זו"ן כנ"ל, כי מטעם זה 
שהם זו"ן ומוכרחים להארת חכמה המה מזווגים לאו"א כנ"ל. 
%break
וע"כ ה"ס הדעת דאו"א. וכיון שכל ענין החיוב שבינה מזדקק להמשיך 
הארת חכמה למ"ן אלו, הוא נמשך רק מקשר המקורי דאו"א, שבינה 
דאו"י ממשיכה הארת חכמה בחסדים, בעת אצילותה את זו"ן דאו"י, 
כנ"ל, 
%break
לכן גם עתה אינה מקבלת מאבא מבחינת ג"ר שלו אלא מבחינת זו"ן 
שלו, שהם ממש הארת חכמה בחסדים, כמו הזו"ן דאו"י, שהוא 
השיעור שהמ"ן הללו עוררו אותה להמשיך מאבא. 
%page 518
הרי שכל טפת הזווג דאו"א פב"פ, אינה יותר מבחי' חסדים וגבורות, 
שהם זו"ן בגדלות, שפירושו חסדים בהארת חכמה, אבל לא כלל 
מעצמות האור דחכמה ובינה. והבן וזכור זה, כי הוא מפתח המוחין 
כולם של הזו"ן.
%break
ובזה תבין הה' קומות שיצאו כאן באו"א, ע"י הזדככות המסך, כי הן 
בחינות נרנח"י דחיה דזו"ן דנקודים. וכולם אינם יותר מבחינת חסדים 
וגבורות. ואפילו היחידה דחיה.
%break
כי נתבאר, שענין הזווג דפב"פ דאו"א, בא בב' מדרגות, שהן פב"א, 
ופב"פ: כי מתחלה מתתקן אבא בג"ר, שהוא ע"י הורדת ה"ת מעינים 
לפה, שבזה שבים או"א לראש, ותיקון זה עדיין אינו מועיל לאמא 
שתחזור פניה לאבא, 
%break
שמכח האחורים שלה בסוד כי חפץ חסד, היא חפצה בחסדים יותר 
מבחכמה כנ"ל. וע"כ עומדים אז או"א פב"א, פנים דאבא באחורים 
דאמא. רק אח"כ כשמשגת מ"ן דיסוד א"ק, אז מחזרת פניה לאבא, 
לצורך תיקון המ"ן בהארת חכמה כנ"ל. 
%break
וכבר ידעת שאפילו עתה שמזדווגת עם אבא פנים בפנים, מ"מ אינה 
מקבלת ממנו יותר משיעור שמ"ן אלו צריכים אליו, גם ידעת שהזווג 
דהכאה שנעשה על ה"ת שירדה לפה, הוציא ע"ס בקומת כתר, שהוא 
אור יחידה דחכמה, כנ"ל. 
%break
ולפיכך נבחן, שטפת הזווג, שהגיעה להמ"ן ע"י זווג פב"פ הזה, היא 
בחינת השיעור דזו"ן דיחידה, כיון שע"ס דאבא הן בקומת כתר, שהוא 
אור יחידה, 
%break
וכיון שאמא אינה מקבלת מאבא אלא כשיעור הצריך לזו"ן שהם המ"ן 
שלה, הרי הארה זו שמקבלת היא זו"ן של יחידה דאבא. ותדע שכלפי 
זו"ן עצמו היא בחינת יחידה גמורה שלו, וזהו תכלית גדלו של הזו"ן.
%break
והנה אותה הקומה שיצאה בזווג פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד 
שבפה, שהיא קומת זו"ן דיחידה, נבחנת לדעת דאו"א, להיותה הגורם 
העיקרי המזווג אותם. ואינו יותר מחסדים וגבורות: שז"א שבו ה"ס 
ה"ח, ונוקבא שבו ה"ס ה"ג. 
%break
וכל זה הוא בחינת הראש, דהיינו בחינת ע"ס היוצאות מלמטה למעלה. 
ואח"כ הן יורדות ומתלבשות בגוף ממעלה למטה כנודע, דהיינו בכל 
אותו הכמות שהלבישו בהראש, 
%break
וע"ס אלו שהתלבשו בגוף, הן הנקראות מלך הדעת. והיא התפשטות 
הראשונה של הנקודים. והיא בחינת הטעמים דהנקודים.
%break
ואחר שנשבר מלך הדעת, נזדכך בחי"ד שבראש לבחי"ג, שפירושו 
שעלתה ה"ת ממקום הפה למקום החוטם, ויצא הזווג על המסך 
דבחי"ג, והמשיך קומת ע"ס עד החכמה, ונעלמה קומת כתר מאבא. 
%break
וע"כ נקרא גופא דאבא. ונמצא ע"כ עתה, כשבינה מזדווגת עם אבא, 
היא ממשכת רק זו"ן דחכמה, כי בחינת ה"ח וה"ג, אינם מקבלים עתה 
אור היחידה מאבא, כנ"ל, כי כבר נעלם אור הכתר מאבא, אלא 
מקבלים קומת חיה, שהוא השיעור דזו"ן של החכמה. 
%break
וע"כ נבחן, שה"ח וה"ג שהם המ"ן, וזו"ן ירדו עתה מבחינת ראש דאבא 
שהיא יחידה, לבחינת גוף דאבא שהוא חיה, והתפשטותם ממעלה 
למטה לבחינת גוף, נקרא מלך החסד, שהוא בחינת זו"ן דגדלות באור 
החיה.
%break
%page 519
וכשנשבר מלך החסד, נזדכך הבחי"ג שבראש לבחי"ב, שמלכות דראש 
עלתה אל האזן, ויצאו ע"ס בקומת בינה, ונעלמה קומת חכמה, ונבחן 
שה"ח וה"ג ירדו לבחינת גופא דאמא, שהיא קומת בינה והם מקבלים 
עתה רק שיעור של זו"ן דבינה, 
%break
והתפשטות הע"ס ממעלה למטה מקומה זו, נקראת מלך הגבורה, 
שהוא בחינת זו"ן דגדלות בהארת נשמה. ועד"ז אחר שנשבר מלך 
הגבורה נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ז"א ממטה 
למעלה. 
%break
שזה נבחן שה"ח וה"ג יצאו לבחינות יסודות דאו"א. וממעלה למטה 
לבחינת גוף, נתפשט במלך ת"ת בשליש עליון. והוא בחינת רוח נפש 
דז"א.
%break
והנה נתבאר היטב איך שכל ה' הבחינות נרנח"י דנקודים אינם רק 
חסדים וגבורות לבד, ואפילו נשמה חיה יחידה שבהם. שאפילו דעת 
דאו"א אינו אלא חסדים וגבורות לבד. 
%break
אלא ההארה שמקבל מכתר דאו"א היא יחידה וההארה שמקבל 
מחכמה דאו"א היא חיה והארה שמקבל מבינה דאו"א היא נשמה.
%break
וזה אמרו "אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן, והמשיך 
חו"ג באו"א, כי הדעת הוא כלול מחו"ג" כלומר. כמו שדעת שבראש, 
דהיינו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק, אין בו אלא חו"ג, משום שאמא 
לא המשיכה לו אלא בחינת הארה לבד מאבא, 
%break
ע"ד ההארה שיש בזו"ן דאבא עצמו, מאור הכתר דאבא. כנ"ל. הנה גם 
ההתפשטות של קומת דעת זו לגוף הנקרא מלך הדעת, אין בו ג"כ 
יותר מחו"ג בהארת כתר דאבא, כי אין בגוף אלא מה שמתפשט אליו 
מראש. 
%break
גם נתבאר, שזה מלך הדעת הוא התפשטות א' דעולם הנקודים הנקרא 
טעמים, שכל הקומות התחתונות ממנו כלולות בו, שאינן רק בחינת 
התמעטות מן הקומה שלו, כנ"ל. וזה אמרו "ועוד כי הז' מלכים היו 
כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו"ג וכו'". 
%break
כי עיקר כללות החו"ג נמשכו ע"י המ"ן דיסוד א"ק, ובגללו חזרו או"א 
בזווג פב"פ כנ"ל, וע"כ אפילו אחר שנתפשט ממעלה למטה למקומו, 
לגוף, למלך הדעת, עדיין נבחן לגורם, שאו"א ימשיכו הזווג דפב"פ. 
%break
כי אמא לא תוכל לחזור לבחינת האחורים שלה, כדי שלא תתבטל 
הארת החכמה שבו, וע"כ נחשב גם מלך הדעת לבחינת מ"ן וגורם, אל 
קיום והעמדת או"א פב"פ.
%break
ועם כל זה, כשנשבר מלך הדעת ונזדכך הבחי"ד, לא נתבטל תכף כל 
הזווג פב"פ דאו"א, כי עדיין נשאר בהמסך העביות דבחי"ג, ונודע כי 
אור העליון מזדווג בהמסך גם בדרך הזדככותו בסדר המדרגה, שבזה 
מוציא שאר הקומות לג' המלכים חסד, גבורה, ש"ע דת"ת. 
%page 520
וע"כ לא נתעלמה מאו"א כל בחינת פב"פ שלהם, אלא רק קומת הכתר 
לבד, המכונה הסתכלות עיינין דאו"א אבל נשאר בו עוד בחי' פב"פ 
דקומת חכמה, היוצאת על בחי"ג דהמסך, מה שאין שייך לקומת 
הדעת. 
%break
וזה אמרו "ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלים מ"ן, לפי שעדיין 
היציאה לא היתה להם, אלא אל הדעת וכו', ולכן מה שהוריד הדעת, 
היה בחינת החו"ג בראש דאו"א, במקום הדעת הדומה אליו כמוהו". 
%break
דהיינו כמבואר, שלא נתבטלה כל הבחינת פב"פ, אלא רק הקומה 
המיוחסת להדעת, הדומה אליו כמוהו, אבל הפב"פ המיוחס לשאר 
מלכים נשאר עדיין באו"א, כי המה עוד לא יצאו.
%break
%letter מב
מב) וזה אמרו "וכאשר נשבר כלי מלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת 
דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א" כי העלם אור הכתר נבחן 
כלפי אבא כמו העלם בחינת הראש שבו. 
%break
וע"כ נבחן, שבחינת המ"ן העומדים בראשייהו דאו"א, שירדו לבחינת 
הגוף שלהם, כלומר לקומת חכמה בחוסר כתר. והוא משום שנזדכך 
המסך לבחי"ג שהוא מוציא רק קומת חכמה לבד. ומ"ש שהכלי נפל 
לבריאה יתבאר לקמן.
%break
הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד: היינו ע"י 
שנעשה הזווג על המסך שנזדכך לבחי' חכמה, וטפת הזווג דאו"א 
פב"פ של קומה זו, שירדה על המ"ן שבהם. 
%break
נבחנת כשיעור הארת הזו"ן דחכמה דאבא, אשר כלפי הפרצוף דזו"ן 
עצמו נבחנת לבחינת חיה שלו, כנ"ל. והיא שנתפשטה במלך החסד. 
כנ"ל באורך.
%break
וכבר נתבאר שהמסך מזדכך והולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד 
שמוציא עוד ששה מלכים, לבד מהחסד, שהם ב' קומות, עוד באו"א 
עלאין: בחי"ב ובחי"א. שהן מלכי גבורה וש"ע דת"ת וד' קומות 
בישסו"ת, שהן בחי"ג ובחי"ב ובחי"א ובחינת שורש, שהן ב"ש ת"ת, 
%break
ונ"ה, ויסוד, ומלכות. וכל אלו הקומות היו נכללות בבחי"ג, שעליה יצאה 
קומת חכמה דאבא ומלך החסד, שהרי ממנו הולכים ומתמעטים, וע"כ 
אומר "הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד", כי 
כולם נכללים בו כמבואר.
%break
הסתכלות עיני או"א זה בזה: כבר נתבאר, שהוא קומת כתר של אבא, 
הנקרא כן. והיא שנעלמת בסבת שבירת המלך הדעת, והזדככות 
בחי"ד הנמשכת מזה. 
%break
כי עיקר המסך מתגלה בגוף, כי בראש הוא רק בבחינת כח. ולא 
בפועל. וע"כ כשנשבר הכלי נמצא מתבטל בחינת המסך מאותה בחינת 
עביות, שהכלי הוא ממנה.
%break
%page 521
%letter מג
מג) חסד המשיך ה"ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת, ירד הוא 
בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג', ואז נפלו אחורים דאבא: 
כי בשבירת מלך החסד נזדכך בחי"ג לבחי"ב, ונעלמה קומת חכמה, 
ויצאו ע"ס בקומת בינה כנ"ל. 
%break
ונבחן ע"כ, כי חכמה הפכה פנים לאחורים. כי בחינת בינה, נחשבת 
לאחורים דחכמה, אע"פ שהוא הפנים של הבינה. וז"ש אבא החזיר 
אחוריו אל פני הבינה.
%break
אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים כי 
פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים: כי הפנים דאמא ה"ס ה"ג, 
כמ"ש הרב להלן, והם מתמתקים ע"י אור דחסדים דאבא. 
%break
כמ"ש ענין מדרגת אחור בפנים לעיל (דף ת"ק ד"ה למעלה, עש"ה) ואין 
להקשות על מה שהרב אומר שם (דף תק"ב אות כ"ה) שאין מדרגת 
אב"פ נוהג באו"א, כי שם המדובר בענין תיקון דאו"א בעולם אצילות, 
%break
ואז אינם צריכים לזה, כמ"ש באו"פ. וכאן המדובר בענין התמעטות 
האורות ועליתם למאציל ע"פ סדר המדרגה, וכאן אינו חשוב כלל אם 
המה נצרכים לזה, או לא. ופשוט הוא.
%break
%letter מד
מד) היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו: פירוש, כי 
נתבאר לעיל שלא נתבטל מאו"א אלא בחינת הכלים דאחורים, שהם 
כל מה שהגיע אליהם בסוד תוספות על עצם אצילותם, 
%break
דהיינו בחינת הזווג דגדלות, שיצא בסבת ירידת ה"ת מעינים והמ"ן של 
יסוד דא"ק. אבל מה שהיה בהם מעצם אצילותם, דהיינו בחינת אב"א 
דאו"א שהיתה להם בראשונה. זה מכונה כלים דפנים. והם לא נתבטלו 
ולא ירדו. (דף תק"ט אות ל"א בדברי הרב).
%break
%page 522
גם נתבאר לעיל שאחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, אז נפלו החו"ג 
ליסודות דאו"א. כי אז יצאה קומת ע"ס דז"א, ע"ש. 
%break
והנה קומה זו דבחי"א שיצאה באו"א, היא כולה פנים כלומר, שנכללה 
בבחי' אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה "ואין בו אחורים שירדו 
ממנו", כי אין בו מבחינת זווג דגדלות כלום, דהיינו מאותיות בד"ק חי"ה 
שהן בחינת אחורים דאו"א, כמ"ש שם עש"ה.
%break
אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה: 
פירוש. כי כל שלא יצא מבחינת אב"א, שהיה להם בראשונה נחשב 
לבחינת אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה, כי אין אחוריהם דבוקים זה 
בזה, כמו בראשונה שהיו אחוריהם דבוקים אב"א. 
%break
וע"כ נחשבים לבחינת גדלות ותוספות מבחינות האותיות בד"ק חי"ה 
היורדות מראש דאו"א. שזה כולל כל ג' המדרגות שלמעלה מאב"א, 
שהן: אחור בפנים, ופנים באחור ופב"פ. 
%break
ורק המדרגה הראשונה דאב"א, שאחוריהם דבוקים זה בזה, ששניהם 
משמשים בכותל אחד, היא לבדה נחשבת לבחינת כלים דפנים, 
שנשארו באו"א ולא נתבטלו. ומזה נשמע, שגם בחי"ב, שהוא קומת 
בינה. שנמשך ממנה מלך הגבורה, 
%break
גם קומה זו נחשבת לאחורים, וגם היא נתבטלה, אע"פ שבבחינה זו 
נמצאים או"א אחור בפנים. אבל יסודות דאו"א שהם בחי"א, המה 
נחשבים לאב"א, ואינם באים בחשבון הביטול דאחורים דאו"א, שהרי 
עוד בטרם שמלך מלך הד' כבר היו או"א אב"א, כמ"ש הרב לקמן.
%break
גבורה והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה: כי פנים דבחי"ב, ה"ס 
ה"ג, כי אמא כולה גבורות בערך אבא וע"כ הם עומדים עתה אחור 
בפנים, שענינו כבר נתבאר לעיל באורך (דף ת"ק ד"ה למעלה) ומשם 
תדענו.
%break
%letter מה
מה) ובהגיע האור לשליש עליון שלו שהוא עד החזה, אז המשיך כללות 
ה"ח ביסוד אבא וכללות ה"ג ביסוד אמא: כמ"ש לעיל, שבהזדכך המסך 
דבחי"ב, לאחר שבירת הכלי דמלך הגבורה, לבחינה א', שהיא קומת 
ז"א. 
%break
אז נתגלה כללות ה"ח וה"ג ביסודות דאו"א. ומלמעלה למטה הגיע 
האור למלך הד' שהוא שליש עליון דת"ת עד החזה.
%break
ויש אמנם להבין ענין כללות ה"ח וה"ג אלו שביסוד דאבא ואמא, מה 
פירושם. והענין תבין, במה שאיתא בזוהר, אמא עד הוד אתפשטותה, 
אבל יסוד אין לה. 
%page 523
והענין כי כבר כתב הרב בחלק ה' (דף שט"ו אות ל"ג) בענין מטי ולא 
מטי, כי בהתפשטות ב' בא אור חכמה בכלי דכתר, ואור בינה בכלי 
דחכמה, עד שאור המלכות בכלי היסוד, ומלכות נשארה בלי אור. 
%break
ונמצא כי המסך דבחי"א שהוציא קומת אור החסדים, נתפשט רק עד 
הוד, ושם נזדכך לבחינת השורש, ויצאה עליו קומת מלכות, ואור 
המלכות הזה, נתלבש בכלי היסוד. 
%break
כמ"ש בארוכה שם באו"פ (דף של"ו ד"ה חזר) ועי' שם כי אי אפשר 
להביא כאן האריכות הזו ונמצא אשר אור היסוד הוא בחי' חכמה 
בחוסר חסדים. כי כל הו"ק יצאו שם ע"י אמא בהארת חכמה בחסדים, 
%break
ואחר שנזדכך המסך דבחי"א, נשארה הארת חכמה לבד בלי שום 
חסדים. וז"ס אמא עד הוד אתפשטותה, כי כל בחינת אמא היא רק אור 
דחסדים, ומאחר שנעלמו החסדים הרי אין לה עוד שום התפשטות 
להאיר בכלי דיסוד. 
%break
אבל אבא שה"ס אור החכמה, נמצא שמאיר עוד ביסוד. וז"ס יסוד אבא 
אריך וצר. כי הוא נתפשט יותר מאמא, כי אמא כבר נפסקה כל הארתה 
בהוד, אבל אבא מאיר עוד ליסוד. שהוא אור המלכות, כנ"ל.
%break
והנה הארת אבא הזאת אשר בכלי דיסוד, נבחנת לבחי' ה"ג, כמ"ש 
שם באו"פ. והוא משום חסרון החסדים אשר שם. כי ע"כ יסוד אבא הוא 
צר, מתוקף הגבורות של הסיתום מחסדים. 
%break
ולפי"ז תבין אשר אחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, שפירושו 
שה"ת עלה שוב בעינים, שהן בחי"א דראש, הנה אז שוב נכללה הבינה 
במלכות, וע"כ שוב נכללו בה ה"ג דאור המלכות אשר בכלי דהיסוד. 
%break
כנ"ל (דף ת"ק ד"ה למעלה) וזה אמרו "שהמשיך כללות ה"ח ביסוד 
דאבא וה"ג ביסוד דאמא, דהיינו מחמת עלית ה"ת בעינים, שחזרו שוב 
אב"א, וחסדים דאבא הם חסרי ג"ר, מחמת ה"ת שבעינים, 
%break
שז"ס כללות ה"ח שביסוד דאבא. ואמא נכללה מאור מלכות שבכלי 
דיסוד, שהוא הארת חכמה בלי חסדים.
%break
ומה שנקראים כללות ה"ח וה"ג, ולא ה"ח וה"ג בסתם. הוא כי נודע 
ששורש הכל הם ה' בחינות הנודעות כח"ב זו"ן. אמנם הן נבחנות בג' 
אופנים שרשיים: שהם בערך ראש תוך סוף, כי ה' הבחינות מצד אור 
החכמה בעצם, נקראות כח"ב זו"ן. 
%break
וה' הבחינות מצד אור דחסדים, בהארת חכמה, נקראות חג"ת נצח 
והוד. ובחינת אור דהארת חכמה בלי חסדים, נקראת ה"ג סתם. 
ובחינת חסדים חסרי ג"ר, או בחינות גבורות שהם מוגנות באחורים 
דאמא, 
%break
אבל בעצם הן חסרי ג"ר, כמו כאן שה"ת היא בעינים למעלה מבינה, 
נבחנות ג"כ לכללות ה"ח או כללות ה"ג וזכור זה.
%break
ועדיין יש להבין ענין התחלקות הכלי דת"ת לב' חצאים, שלא מצאנו זה 
בשום ספירה. והענין הוא, כי נודע, שג' הכלים: חסד גבורה ת"ת, הם 
בחי' ג"ר: כתר, חכמה, בינה, אלא להיותם בחינות אור דחסדים, 
נקראים חג"ת, 
%break
אשר לפי זה נמצא, שכלי דת"ת הוא בחינת בינה. והנה ספירת הבינה, 
נבחנת לב' בחינות, א' נקרא בינה עלאה, וב' נקראת תבונה. וטעם 
התחלקותה הוא, 
%break
כי נתבאר לעיל (תק"ז ד"ה יכולים) אשר בינה דאור ישר היא אור 
דחסדים בלי חכמה כלל, ואדרבה שדוחית חכמה מחמת שחפצה יותר 
בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא. עש"ה. 
%page 524
אמנם בשעה שהאצילה לזו"ן דאו"י, חזרה פב"פ עם חכמה, כדי 
להמשיך הארת חכמה, אל זו"ן דאו"י. עש"ה. הרי שיש ב' מצבים אל 
הבינה דאו"י. א' מטרם שהאצילה לזו"ן, אשר אז היא באור דחסדים 
ואחוריה לחכמה. 
%break
וב' לאחר שהאצילה לזו"ן, כי אז כבר היא בבחינת פב"פ עם חכמה, 
כדי להמשיך הארת חכמה לבניה שהם זו"ן. ולפיכך ב' מצבים אלו, 
מחלקים את בינה דאו"י לשתי בחינות נבדלות זו מזו, הראשונה 
נקראת בינה, או אמא עלאה, והשניה נקראת תבונה.
%break
עתה תבין היטב דבר התחלקות הת"ת על ב' חצאים על החזה. כי הוא 
ממש ענין התחלקות הבינה: כי מחזה ולמעלה, הוא בחינת אמא 
עלאה, 
%break
אשר אחוריה לחכמה, ובוחרת חסדים, כנ"ל, בסוד כי חפץ הוא. ומחזה 
ולמטה הוא בבחינת התבונה, שפניה לחכמה, ויש לה הארת חכמה, 
כנ"ל.
%break
וזה אמרו, ובהגיע האור לשליש עליון שלו שהוא עד החזה וכו'. כי אחר 
שחזרו או"א אב"א, והזווג נעשה על המסך שעלה לאור העינים, והוציא 
קומה דבחי"א, המוגנת באחורים של אמא הדוחים חכמה, כנ"ל, 
%break
הנה האור של הקומה הזו, שנתפשט ממעלה למטה להגוף, אל הכלי 
דת"ת, לא היה יכול להתפשט שם יותר, רק עד שליש עליון של הת"ת, 
דהיינו עד החזה, ששם הוא חלק הת"ת הנמשך מן אמא עלאה, 
בבחינת אור דחסדים, ובאחורים על החכמה, 
%break
אבל בחלק הת"ת שמחזה ולמטה, הנה שם בחינת התבונה, הממשכת 
הארת חכמה בשביל זו"ן, כנ"ל. וע"כ אין אור אחורים דאמא עלאה יכול 
לבא ולהתפשט שם, שכבר נפסק בחזה.
%break
הגיע האור לב' שלישי תחתונים דת"ת, אז נגמרו כל אחורי או"א עילאין 
לירד: כלומר שכבר נפסק כל הארת הפרצוף של או"א עלאין, ואינם 
יכולים להאיר מחזה ולמטה, אפילו האורות אב"א שלהם, כי נפסקים 
על החזה, כנ"ל, בדיבור הסמוך.
%break
והנה נתבאר, אשר האור של ספירת החסד, כולו הוא בחינת גופא 
דאבא. והאור דספירת הגבורה, הוא בחינת גופא דאמא. והאור דשליש 
עליון של ת"ת הוא בחינת יסודות דאו"א. ותדע שענין המשכת ב' גופות 
דא"א למקום ג' הספירות הללו, הוא בדיוק גמור, 
%break
כי שם מקומם לפי היחס של הכלים. כי ידעת, שג' הכלים חסד גבורה 
ת"ת הם בחינת כח"ב דחסדים. גם ידעת שכל קומת הגדלות דנקודים 
נמשכת ע"י זווג דע"ב ס"ג, והיא נחשבת לקומת ע"ב, כנ"ל (דף תקי"ז 
ד"ה ואע"פ) ונודע אשר בע"ב מתלבש אור החכמה בכלי דכתר, 
%break
ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור ז"א בכלי דבינה. לכן גם כאן התלבש 
גופא דאבא שהוא אור החכמה בכלי דחסד, שהוא בחינת כתר 
דחסדים, וגופא דאמא, שהוא אור הבינה, בכלי דגבורה, שהוא בחינת 
חכמה דחסדים. וגופא דיסודות או"א, שהוא קומת ז"א, 
%break
התלבשה בש"ע דת"ת, שהוא בחינת אמא עלאה דחסדים. ולא יכול 
להתפשט לב"ש התחתונים דת"ת, כי שם בחינת התבונה דחסדים, 
וע"כ נפסק על החזה כנ"ל. הרי שכל אור בא בדיוק מתאים אל הכלי 
שלו, שבה' הבחינות דאור דחסדים והבן היטב. וזה אמרו, 
%break
וכבר ביארנו זה הציור, כי דעת כולל רישא דאו"א, והחסד הוא גופא 
דאבא, והגבורה הוא גופא דאמא, ושליש ת"ת עליון הוא היסוד דאו"א, 
דהיינו כמו שנתבאר, שג' הכלים חג"ת, הם בחינת ג"ר, של ה' 
הבחינות שבחסדים, 
%break
וע"כ המה המקבלים מאו"א עלאין גם כן, והכלי דת"ת, רק שליש העליון 
שלו שייך לג"ר, כי מחזה ולמטה כבר הוא בחינת תבונה. כנ"ל.
%break
%page 525
והמשיך החו"ג ברישייהו דישסו"ת, כי שם הוא מקום ראשם יחד: כי 
נזדכך המסך גם מבחי"א לבחינת שורש ולבחינת המסך של ראש, ואז 
נכלל שם בזווג של ראש, ע"ד שנתבאר בפרצופים הקודמים (כמ"ש 
בהסתכלות פנימית דף תנ"ה אות ט"ז ע"ש) וחזר העביות על המסך, 
%break
חוץ מבחינה אחרונה שבו שהיא בחי"ג, שלא נשאר ממנה כי אם 
בחינת התלבשות לבד, (כמ"ש שם באות י"ד). וע"כ לא נשאר בו אם 
בחי"ב עם בחי"ג דהתלבשות, שהם זכר ונקבה, ויצא עליהם ב' קומות 
שהן: קומת חכמה דזכר, וקומת בינה דנקבה, 
%break
ועיקר הקומה, הוא מדת הנקבה, שהיא בחי"ב כמ"ש שם, כי בחינת 
חכמה אין לה עביות שתוכל להתפשט ממעלה למטה. וקומה זו נקראת 
ישסו"ת. והיא בן ותחתון לאו"א עלאין.
%break
וזה אמרו והמשיך החו"ג בראשייהו דישסו"ת" כי יצא שם על המסך 
ממטה למעלה קומה דבחי"ב, בפה דראש דאו"א, וכשהוכרה העביות 
דגוף שבמסך, נבחן שירד למקום הגוף של או"א, דהיינו במקום החזה 
של הגוף. 
%break
והוציא ע"ס דראש מחזה ולמעלה עד הפה דאו"א, ומחזה ולמטה יצאו 
הע"ס דגוף שלהם, דהיינו במקום ב"ש הת"ת התחתונים. וזה אמרו "כי 
שם הוא מקום ראשם יחד" דהיינו ממקום החזה עד הפה הוא מקום 
ראשם. 
%break
דהיינו כמו שנתבאר בפרצופים הקודמים. (עי' דף תנ"ד בהסתכלות 
פנימית בכל י"ד הפעולות דלידת פרצוף, שאי אפשר להביא כאן כל 
האריכות אשר שם).
%break
ותזכור מה שבארנו לעיל, בענין ההפרש מבין או"א לישסו"ת, שהוא 
עוד מצד הבינה דאור ישר. שהיא מתחלקת לב' בחינות: א' מטרם 
שהאצילה את זו"ן דאו"י, שאז היא רק חסדים, בלי חכמה, וב', אחר 
שהאצילה את זו"ן דאו"י, 
%break
שאז היא פב"פ עם חכמה, כי צריכה להמשיך הארת חכמה בשביל 
זו"ן. וע"כ נבחנות ע"ס דבינה, שמתחלקות לג"ר וז"ת שכח"ב שלה הם 
בחינת מחצית הבינה העליונה, מבחינות חסדים בלי חכמה. וזו"ן שלה 
נחשבים למחצית הבינה התחתונה, שהיא בהארת חכמה. 
%break
באופן שישסו"ת שהם בחינת מחצית הבינה התחתונה, נחשבת לז"ת 
של הבינה, כלומר לבחינת זו"ן שלה. והם אינם יכולים להיות בלי 
חכמה, כי כל עיקרם היא הארת חכמה, כנ"ל אצל זו"ן (דף תקי"ג ד"ה 
מ"ן) וע"כ נחשבים רק הישסו"ת שהם הראש של זו"ן, 
%break
כי משעה שבינה המשיכה את הארת חכמה בשביל זו"ן, הנה נחשבת 
לבחינת תבונה, כנ"ל. ולא לבחינת אמא עלאה, כי אמא עלאה נבחנת 
רק מטרם שהוציאה לזו"ן. וזכור היטב את ההפרש הזה של בינה 
ותבונה ממקורם. כי תצטרך לכל המקומות.
%break
ואין להקשות, הרי כאן היו או"א עלאין לראש אל זו"ן, כי גוף שלהם 
התלבש בחג"ת דז"א, כנ"ל. והענין הוא, כי באמת או"א עם ישסו"ת 
נחשבים לפרצוף אחד ג"ר וז"ת, כנ"ל. וענין התחלקותם בא ע"י עלית 
ה"ת לעינים, 
%break
וע"כ כיון שע"י הזווג פנים באחור, ירדה ה"ת מעינים כנ"ל. ע"כ נתחברו 
שניהם לפרצוף אחד, ע"כ, ע"י המ"ן שקבלו או"א מיסוד א"ק שבו פב"פ 
כנ"ל. ולפיכך קבלה גם אמא עלאה הארת חכמה, לתוך ז"ת שלה 
שנחשבת עתה ג"כ בחינת אמא עלאה. 
%page 526
אבל עתה אחר שהמסך שב ונזדכך לבחי"א, וחזרה ה"ת לעינים כנ"ל, 
הרי שוב נתחלקו או"א וישסו"ת לב' פרצופים, ועתה שוב נבחנת אמא 
עלאה לבחינת חסדים בלי חכמה, דהיינו רק בחינת אב"א, כנ"ל. 
%break
וענין הארת חכמה לא שייך אליה אלא אל הז"ת שנעשו עתה פרצוף 
נבדל, שהוא, ישסו"ת כנ"ל. ומכאן ואילך נחשבים רק הישסו"ת לראש 
אל הזו"ן, ולא או"א עלאין. ותשכיל ותראה שאפילו בעת היותם בפרצוף 
אחד, בטרם שעלתה ה"ת לעינים, שאו"א עלאין היו עוד לראש זו"ן, 
%break
מכל מקום, לא השפיעו אלא לחג"ת דז"א, שהם באמת מצד הכלים 
ביחס כח"ב דחסדים, ולא עצם זו"ן, כי עצם זו"ן מצד החסדים, הם נצח 
והוד, כי נצח הוא ז"א, והוד הוא מלכות, כנ"ל ולכן לא יכלו לקבל רק 
מראש של ישסו"ת. 
%break
באופן שג"ר דאו"א דהיינו או"א עלאין בצירוף הז"ת בפרצוף אחד, 
השפיעו לג"ר דחסדים. וז"ת דאו"א, אחר שנחלקו מהם והיו לפרצוף 
נבדל בשם ישסו"ת, השפיעו לז"ת דחסדים שהם נ"ה, שהם זו"ן 
דחסדים, כמבואר.
%break
ירדו החסדים מרישא דיש"ס וגבורות מרישא דתבונה עד למטה בגופא: 
כי אחר שמת הכלי דת"ת שמחזה ולמטה, הנה נזדכך המסך דבחי"ג 
הכלול מן הנקבה, ואז נעלם קומת חכמה שבהם, וירדו ה"ח וה"ג 
מראשייהו דישסו"ת לבחינת גוף דישסו"ת, 
%break
כלומר, שנעשה הזווג על שירים דעביות הנשאר בהמסך, שהוא בחי"ב, 
המוציא קומת בינה, הנחשבת לבחינת גוף, כלפי קומת חכמה. 
%break
אמנם אין הכוונה לבחינת גוף ממש שהוא ממעלה למטה, כי כל 
ישסו"ת הם בחינת ראש, דהיינו בחינת ממטה למעלה. והגוף שלהם 
הם תנהי"מ, של הנקודים כמ"ש הרב כאן.
%break
נגרע מהם בחינה דהסתכלות עיניהן זה בזה: כבר נתבאר לעיל, כי 
הקומה של התכללות הנקבה בזכר, שהיא כאן קומת בחי"ג 
דהתלבשות, נקראת הסתכלות עיינין זה בזה, שהוא ענין התכללות זה 
בזה. 
%break
וקומת חכמה זו לא נתפשטה רק בכלי דת"ת מחזה שלו ולמטה. כנ"ל. 
והוא מטעם כי כלי דת"ת הוא בחינת בינה דחסדים, ונחשב עוד לבחי' 
ג"ר מבחינת הכלים דחסדים, 
%break
וע"כ האור הגדול דישסו"ת התלבש רק בו, ולא בהכלים דנו"ה שהם 
אפילו מצד החסדים ג"כ בחינת ז"ת, שהם זו"ן דחסדים כנ"ל. וזה ידעת 
שהאור הנמשך לפרצוף מתלבש תמיד בכלי היותר זך, הדומה לו 
ביותר בהשתוות הצורה.
%break
%letter מו
מו) הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס: כמ"ש לעיל אצל או"א, שמ"ן של 
זו"ן אינם ממשיכים אלא חו"ג ע"ש, וכן כאן, כי אותם המ"ן שהיו באו"א 
עלאין ירדו אח"כ לבחינת הזווג דישסו"ת. וכבר נתבאר שבחינת ע"ס 
דגוף המתפשטות מגופא דישראל סבא, באות במלך הנצח.
%break
שניהן מלך אחד בלבד: כי שניהם יצאו מבחינת גופא דישסו"ת, דהיינו 
ממסך דבחי"ב. כנ"ל. וע"כ הם קומה אחת ומלך אחד.
%break
%page 527
ירדו גם אחורים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א: כי כשמתו מלכי 
נו"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א וחזרה ה"ת בעינים, ואז חזרו 
אב"א דהיינו לבחינות אחורים דאמא עלאה כדי להגן על החסרון ג"ר 
שבהם, כנ"ל.
%break
%letter מז
מז) יסוד והמשיך כללות ה"ג וכו' אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות: כי 
כשנעשה הזווג בבחי"א, נתפשט הגוף שלהם בכלי דיסוד, והמשיך 
כללות ה"ח וה"ג ביסודות דישסו"ת, ע"ד שנתבאר לעיל באו"א. 
%break
ואחר שמת מלך היסוד, נזדכך המסך לבחינת שורש, ואז יצאה קומת 
מלכות בישסו"ת, ומלמעלה למטה ירד האור לכלי מלכות שהוא מלך 
הז'.
%break
%letter מח
מח) מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד 
וכו', אבל המלכות דבינה היא גופא של כללות: פירוש, כי אמא עלאה 
ותבונה, הם באמת בחינת ע"ס מיחס דבינה דאור ישר, שאמא עלאה 
היא ג"ר, והתבונה היא ז"ת. 
%break
אלא שנחלקו מכח עלית ה"ת בעינים. כנ"ל באורך. וע"כ מלכות 
דתבונה היא מלכות של שניהם של אמא ושל תבונה יחד. אבל מלכות 
דאו"א עלאין "היא בחינת גופא של כללות, 
%break
והוא מקום החזה של הת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, 
ואינה מלכות ממש" כלומר אח"כ באצילות מלבשת תבונה מחזה 
ולמטה דאמא עלאה, ונמצא מקום החזה בחינת גופא דכללות שניהם 
ואינה מלכות.
%break
ולפי המתבאר לעיל תבין הענין היטב. כי נתבאר שאמא עלאה עד הוד 
אתפשטותה. 
%break
אבל יסוד אין לה, כמש"ל (דף תקכ"ב ד"ה ת"ת) שהוא מטעם כי שם 
נפסקו החסדים ואין שם אלא מהארת חכמה בלי חסדים, שאין זה 
מבחינת אמא לגמרי, להיותה להיפך בחינת חסדים בלי חכמה. 
%page 528
וע"כ לא נמשכו או"א עלאין רק עד הזווג של המסך דבחי"א, שיש עוד 
שם עכ"פ אור דחסדים, אבל אחר שנזדכך המסך של בחי"א, כבר 
נפסק הארתם לגמרי. 
%break
כי אין לה שום התפשטות בלי חסדים, ולא יכלה קומת מלכות לצאת 
אצל או"א עלאין. רק אצל ישסו"ת, אחר שנבדל לפרצוף מיוחד, יכלה 
קומת מלכות לצאת בלי הארת חסדים. כמבואר.
%break
%letter מט
מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו 
מלובשים באלו אחורים שנפלו: כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, 
שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, 
כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. 
%break
והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' 
המלכים: דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום 
זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת 
חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש, 
%break
אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום 
שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה 
שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. 
%break
וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם 
האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א 
שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת 
שבעינים מעולם. 
%break
אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כבר המשיכו הארת חכמה, 
וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון 
של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים 
מראש, ונחשבים לגוף.
%break
ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים 
חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש. והוא בכח קבלתם 
מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר 
אותם בקשר אחד: 
%break
שפירושו, כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד 
הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' 
הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על 
ידיהם. 
%break
וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה 
ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, 
שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם 
החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר. והבן היטב.
%break
%page 529
ונתבאר לעיל אשר ראש דישסו"ת מלביש מחזה דנקודים עד הפה 
דאו"א, דנקודים. הרי, שראש דישסו"ת, מלביש על האחורים אלו 
דאו"א, שזה דומה בערך לאו"א דאצילות המלבישים על חג"ת דא"א 
דאצילות, שחג"ת אלו משפיעים לאו"א דאצילות כל שלימותם כנודע. 
%break
כן כאן, נעשו האחורים דאו"א, שנפלו לחג"ת, לפנימיות לראש 
דישסו"ת, שמהם יונק את שלימותו.
%break
וזה אמרו "כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי 
שלהם, היו מלובשים באלו אחורים שנפלו, והיו יוצאים מלכים אחרונים 
מלובשים באחורי או"א" כי האורות דראש דישסו"ת עצמם היו 
מלובשים באחורים האלו, 
%break
כי הם מלבישים אותם בפנימיותם, כנ"ל, וע"כ, גם הגופים שלהם שהם 
ד' המלכים תנהי"מ, מלובשים ג"כ באלו האחורים דאו"א.
%break
וצריך שתדע כי יש מרחק גדול בין האחורים דאו"א שנפלו, לבין הראש 
דישסו"ת, כי האחורים אלו הם באים מבחינת ראש דאו"א, אלא מטעם 
הפגם דשביה"כ ירדו לחג"ת, ואע"פ שהאורות יצאו על המסך דנה"י 
דא"ק שהם בחינות זו"ן, 
%break
מ"מ אין המ"ן פועלים כלום בהראש, בהיותם שם בבחינת ממטה 
למעלה, וע"כ האורות דגדלות האלו שיצאו על המ"ן, נחשבים לבחינת 
או"א ואינם כלולים מעצמות ה"ת. אבל ראש דישסו"ת, כיון שבא ממסך 
דגוף הנקודים דהיינו ממסך דחזה, 
%break
שהמה הכלים והאורות שנתפשטו מהמ"ן דנה"י דא"ק ממעלה למטה, 
הרי ה"ת מעורבת בהם בעצם, וע"כ ישסו"ת אלו, היו מלבישים החג"ת 
דנקודים בעצמם, אלו לא נשברו. 
%break
וא"כ נמצאים עתה אותם ישסו"ת מרויחים הרבה, שהמה מלבישים על 
אחוריים דאמא, והם באמת מדרגה גבוה מהם, אלא מסבת נפילתם, 
היה אפשר לישסו"ת להלביש אותם. כמבואר.
%break
נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הבירורים לצאת עד לע"ל ב"ב: כלומר, 
שאלו האחורים נעשים תמיד, בחינות לבושי מוחין, לאורות של זו"ן, 
אשר באמצעותם אפשר לז"א להשיג כל מדרגותיו, ונשמר בהם. 
%break
ולולא היה לו אלו הלבושים, לא היה ז"א יכול להשיג שום מוחין. כמ"ש 
במקומו. ולפיכך הוא צריך להם עד לע"ל, דהיינו עד שיספיק להשיג כל 
המדרגות שלו, שהוא בגמר התיקון.
%break
העלאת מ"ן וכו' מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם וכו': כבר נתבאר 
לעיל ענין העלאת מ"ן שאין או"א מזדווגים פב"פ זולת על ידי העלאת 
מ"ן (כמש"ל דף תק"א ד"ה המדרגה) כי להיות אמא עלאה באחורים 
אל אבא, בסוד כי חפץ חסד הוא, 
%break
ואינה פוסקת אחוריה זולת בהעלאת מ"ן דזו"ן שמעוררים אותה, 
להשפיע להם הארת חכמה, ובשבילם פוסקת אחוריה, וחוזרת פב"פ 
עם אבא עש"ה. 
%break
ומתוך שאחורים אלו שנפלו מאו"א, כבר היו בהם הארת חכמה של 
זו"ן, שכבר היו בחינת יחידה חיה נשמה בשביל זו"ן (כנ"ל דף תקי"ח 
ד"ה כי נתבאר) עש"ה. 
%page 530
ע"כ כשזו"ן עולה למ"ן, הוא חוזר ומברר בירורים מן נשמה חיה יחידה 
אשר באחורים הללו, ומעלה אותם למ"ן בשבילו לאו"א. כי כשמעלה 
בירורים דנשמה למ"ן, דהיינו מאותו חלק האחורים, שכבר שמשו שם 
באו"א בבחינת קומת בינה, נמצא גורם לאו"א זווג פב"פ דנשמה. 
%break
וכשמעלה מבירורים דחיה, דהיינו מאותו חלק האחורים שכבר שמשו 
שם באו"א בבחינת קומת חכמה, נמצא גורם החזרת פב"פ לאו"א 
בבחינת חיה, וכן לצורך יחידה, הוא מעלה מהם בירורים דיחידה. והבן.
%break
%letter נ
נ) האורות שמחזה ולמטה באים מכוסים: כלומר, שבחינת ג"ר שבהם 
מכוסים באחורים דאמא. וצריך שתדע כאן, כי התיקון השלם דזו"ן, 
הוא, אשר הג"ר שלהם יהיו מכוסים באחורים דאמא, והז"ת שלהם יהיו 
מגולים. 
%break
כי אז ע"ס שלהם מתוקנות דוגמת ע"ס דבינה דאו"י: כי בינה דאו"י 
כלולה ג"כ מע"ס, מכתר וחכמה העליונים לה, גם מז"ת שלמטה ממנה, 
שהן בחינות זו"ן שלה, המכונים תבונה, כנ"ל. 
%break
(דף תקכ"ג ד"ה ועדיין עש"ה) ונתבאר שם, שמעת שבינה התחילה 
להמשיך הארת חכמה בשביל זו"ן, כבר נבחנת לתבונה, ולז"ת שלה, 
שפירושם, השורשים שנשארו בבינה, שהניחו אצלה ז"ת אחר צאתן 
למקומן. אבל בינה עצמה נבחנת כמות שהיא בתחילת אצילותה, 
%break
דהיינו באור דחסדים ואחוריה לחכמה, ע"ש. הרי, שג"ר דבינה מכוסים 
עם האחורים שלה, ורק ז"ת שלה נתגלו בהארת חכמה. ולפיכך גם ז"א 
בעת שהוא מתוקן כמותה, שג"ר שלו מכוסים באחורים דבינה, וז"ת 
שלו מגולים בהארת חכמה, הוא נמצא אז בתיקון שלם.
%break
וזה אמרו "שאלו האורות שמחזה ולמטה באים מכוסים, כי התעלמות 
האור וכיסויו הוא מציאת תיקונו" דהיינו כנ"ל, שמתוך שראש דתבונה 
כבר מלביש על האחורים דאבא ואמא עלאין המתוקנים בתיקון קוים, 
כנ"ל (דף תקכ"ח ד"ה ועם) עש"ה. 
%break
אשר ע"כ, האורות דתנהי"מ שנתפשטו מהם, שבכל אחד מהם יש ע"ס 
כנודע, הנה ג"ר שלהם היו מכוסים באחורים דאמא, ובחינת הארת 
חכמה היתה רק בז"ת שלהם. שזה דומה לע"ס דז"א בעת תיקונו, 
כנ"ל. 
%break
וז"ש "כי התעלמות האור וכיסויו הוא מציאת תיקונו, כי כן עולה התיקון 
גם בז"א דאצילות כנ"ל. משא"כ האורות דחג"ת, שלא היה להם שום 
תיקון מאחורים דאמא, אלא כל ע"ס שלהן היו מגולות ואפילו ג"ר שבכל 
אחד, ע"כ היו שבירתן קשה יותר מנה"י.
%break
בעת התיקון פרצופו בא להיפך: כי בתיקון הוא נמצא, אשר חג"ת שלו 
מתוקנים באחורים דאמא, שהוא המסך דיסוד אמא, המלובש בת"ת 
שלו עד החזה. ומחזה ולמטה מתגלה בו הארת חכמה בחסדים, דהיינו 
כנ"ל, שג"ר שלו שהן חג"ת מכוסים במסך ונה"י שהם ז"ת דז"א, 
%page 531
החסדים מגולים שזה בהיפך מז"א דנקודים, שחג"ת שלו היו מגולים 
לגמרי, כנ"ל בדיבור הסמוך, ונה"י שלו היו מכוסים. ותיקון זה התחיל 
בנה"י דנקודים, שיצאו מלובשים באחורים דאמא, כנ"ל, ונגמר בעולם 
אצילות. כמ"ש במקומו.
%break
החסדים המגולין מכים בהם ואורם יוצא לחוץ: כי אין החסדים מתגלים, 
רק בקו האמצעי דז"א, שהוא ע"י יסודות דאו"א, המלובשים שם, אבל 
בקצוות שולטים אחורים דאמא. אלא שאו"ח עולה מתתא לעילא ומכה 
בב' הקוים ימין ושמאל, ומוציא את אורותיהם לחוץ. 
%break
כמ"ש היטב במקומו. ותדע, שאורות אלו היוצאים לחוץ בסבת, 
ההכאה, הם האורות דנה"י, של כל ספירה, וספירה שהיו שם בכל 
אחת מהן, בבחינת ואחוריהם ביתה, 
%break
שפירושו שהיו נכללים בחג"ת של כל אחד, כנ"ל (דף תק"ו ד"ה סוד 
הטפה עש"ה) ועתה ע"י הכאת החסדים המגולים מקו אמצעי בספירות 
דקצוות, יכולים הנה"י של כל אחת, לצאת מהתכללות החג"ת, 
ולהתגלות לחוץ. 
%break
בבחינת אחורים הנשלמים בהארת חכמה, שאין להם עוד שום פחד 
מיניקת החיצונים. ע"ש בדף תק"ו והבן היטב. וכבר ידעת, שהכאה 
פירושו התמעטות, כי בשעה שב' אורות ההפכים זה לזה פוגשים יחד, 
המה ממעטים זה את זה, ומתוך כך מתחבר ונולד, הארה חדשה. 
%break
כן הדבר כאן, כי מתוך שהחסדים המגולים בהארת חכמה, המה 
הפכים אל הספירות שבב' הקצוות, שמכח אחורים דאמא שבהם 
נמצאים דוחים חכמה, 
%break
ע"כ המה מכים זה בזה, ומתוך הכאתם נולדים ומתגלים נה"י חדשים 
בהארת חכמה, כנ"ל. והשלמת הענין, יתבאר במקומו בע"ה.
%break
%page 532
%letter נב
נב) הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דישסו"ת הם מוחין ונכנסים 
ברישא דנוקבא: אין הפירוש, אשר נה"י דאו"א עלאין דאצילות נעשים 
מוחין לז"א. כי זה אי אפשר כלל, כי אין שום פרצוף מקבל מוחין אלא 
רק מעליון שלו ולא מעלי עליונו. 
%break
ועליון של ז"א הם ישסו"ת, ולא או"א שהם עלי עליונו. אלא הפירוש 
הוא, שאו"א עם ישסו"ת נעשים לפרצוף אחד, כמו שהיה כאן באו"א 
דנקודים. ואז נבחנים נה"י דישסו"ת המלובשים בו למוחין, שהם בחינת 
נה"י דאו"א, משום, שאז נעשה ישסו"ת לגופא דאו"א ממש. 
%break
וע"כ נבחנים החג"ת שלו, שהם מקבלים מבחינת הגופים שלהם, כעין 
קבלת החג"ת דנקודים את הגופים של או"א. והוא ע"י מה שז"א 
מתלבש באחורים דאו"א שנפלו למקומם. כדברי הרב. אבל נוקבא 
דז"א, אי אפשר לה שתקבל כמותו, 
%break
משום, שאין לנוקבא שורש בחג"ת, וכל עצמותה מתחילה מחזה דז"א 
ולמטה. דהיינו רק נה"י, וגם זה הגיע לה מכח התכללותה בז"א, כי 
משורשה היא רק בחינת הוד לבד, כנודע. אלא תכלית גדלותה היא, 
שתקבל כעין קבלת נה"י דנקודים את בחינת הגופים דישסו"ת. 
%break
שהוא תכלית הגובה של פרצוף נה"י. ואז הם שני המאורות הגדולים, 
שאינם צריכים זה לזה. כי הנוקבא מקבלת פרצוף נה"י מבחינת גוף 
דישסו"ת, בדומה לנה"י דנקודים. 
%break
וז"א מקבל פרצוף חג"ת שלו, מבחינת גוף דאו"א עלאין המחוברים עם 
ישסו"ת, בדומה לחג"ת דנקודים. וכמו שחג"ת דנקודים ונה"י דנקודים 
לא היו צריכים זה לזה, כן גם ז"א ונוקבא לא יהיו צריכים זה לזה. 
%break
ולפיכך אין ז"א שולט עוד על הנוקבא ואינו נבחן לגדול ממנה, משום 
שאינה צריכה לו. והבן.
%break
%letter נד
נד) האורות דז"א נשארו מלובשים באלו אחורים דאו"א עלאין: כי אחר 
שביה"כ עד שליש עליון דת"ת, שכבר ירדו כל האחורים דאו"א עלאין 
כנ"ל. 
%break
שהם נתפשטו במקום הכלים דחג"ת, ונתקנו בג' קוים: ימין שמאל 
אמצע, אז עלו האורות דחג"ת ונתלבשו בכלים ההם. אור החסד בקו 
ימין, ואור הגבורה בקו שמאל, ואור הש"ע דת"ת בקו האמצעי. כמ"ש 
להלן.
%break
%page 533
%letter נו
נו) בראשונה נתפשטו בסדר ג' קוין: כבר נתבאר לעיל, שענין תיקון 
קוין, מתחיל מכח הארת אחורים דאמא. (אף תקכ"ח ד"ה ועם) ונודע 
שאו"א דנקודים יצאו בראשונה בבחינת אב"א, שפירושו, שנתקנו באור 
אחורים דבינה עלאה, 
%break
וע"כ לא נפגמו מכח ה"ת שעלה לעינים, ונשארו בבחינת ג"ר דבינה. 
כנ"ל (דף תצ"ח ד"ה ד' בחינות). ותיקון זה מכונה תיקון ג' קוים. שכל 
ג': ימין שמאל אמצע, עולים בקנה אחד, שהוא הארת ג"ר מכח אחורים 
דבינה. ונבחנים על כן כמקושרים זה בזה בקשר אחד.
%break
ויש ג"כ להבין היטב, ענין התחלקותם לב' קצוות ומכריע ביניהם, כי יש 
בזה ענין רב. והענין הוא, כי ע"י עלית ה"ת לעינים שהן חכמה, נכללה 
המלכות בכל ספירה וספירה מע"ס, ונעשה ע"כ, בחינת נוקבא וכלי בכל 
ספירה וספירה. 
%break
ונבחן בזה, שיש בכל ספירה בחינת ימין ושמאל, שפירושו חסד ודין: כי 
הספירה בעצמה היא בחינת חסד, וכח המלכות שנתערב בה ע"י עלית 
ה"ת לעינים, הוא בחינת הדין שבספירה. וע"כ נבחנים גם או"א 
דנקודים לימין ושמאל, 
%break
דהיינו קו החסד שהוא חכמה ואבא, וקו הדין שהוא בינה ואמא. והנה 
מצד ב' קוין הללו, היו או"א מחוסרי ג"ר, וע"כ נמשך אליהם אור 
האחורים דבינה עלאה בבחינת קו מכריע באמצעם, ונבחן אור אחורים 
הזה לבחינת אמצע ומכריע, 
%break
משום, שמצדו אין שום הבחן בין ימין לשמאל, כי כל ההבחן שבקצוות, 
הוא משום, שהשמאל שהוא קו הדין, מחסר לאור החכמה הראוי אל קו 
הימין, דהיינו הג"ר דחכמה, שאינו יכול לקבל, משום עירוב ה"ת בתוכו. 
%page 534
כי ע"כ המה ב' קצוות המכחישים זה את זה. אמנם הקו הזה הנמשך 
מבינה שהוא דוחה חכמה בלאו הכי, כלומר, אפילו אם לא היה בחינת 
הדין שם, נמצא בזה, שהוא בהשואה לב' הקצוות יחד, ובזה הוא 
משלים לקו הימין שהוא חכמה את בחינת ג"ר שחסר לו, 
%break
גם ממתיק השמאל ומחברו עם הימין ביחוד גמור, מפני שאינו סותר 
אותו יותר. הרי שבכח אחורים דאמא, שהוא בחינת קו האמצעי, 
מתקשרים ומתתקנים ב' הקוים ימין ושמאל. (עי' היטב לעיל דף תקכ"ח 
ד"ה ועם)
%break
וזה אמרו "כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא, כי כאשר יצאו 
בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין" והיינו כנ"ל, כי יצאו בראשונה בתיקון 
אב"א, שתיקון זה פירושו תיקון קוים כנ"ל.
%break
ז"ת שיצאו זו למטה מזו: כי ז"ת לא יצאו מאו"א, מצד היותם בבחינת 
אב"א, אלא שיצאו מזווג של פב"פ דאו"א, כנ"ל, 
%break
וע"כ לא היה ביניהם שום קשר כלל, אלא כל ספירה היתה גוף בפני 
עצמה: חסד היה גוף דאבא, וגבורה היתה גוף דאמא, וכו'. כי היה חסר 
להם תיקון אחורים דאמא, שהוא הקשר המיחד כל הקצוות יחדיו. 
כנ"ל.
%break
ו"ק עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן: 
כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, ע"ש. כי ראשית התיקון נעשה בחג"ת, 
כנ"ל, בסוד נה"י דאמא, ואז גם הנה"י כלולים בהם, בסוד ואחוריהם 
ביתה. 
%break
וע"כ אפילו אח"כ כשנשלמים האחורים גם מצד הארת חכמה, מ"מ 
תיקון הראשון דאחורים דאמא נשאר בהם, משום שהם באים לו מעצם 
תחילת אצילותו ואינו מקבל שינוי, כי כל הבא מתחילת אצילות אינו 
משתנה לעולם. כנודע בדברי הרב.
%break
%letter נז
נז) ונפל הכלי הזה למקום הדעת דבריאה להיותו מתיחס אליו כמוהו: 
סיבת השבירה כבר נתבאר היטב לעיל באו"פ (דף תס"ג ד"ה הסיגים) 
עש"ה. וע"כ נפרדו מהקדושה כמ"ש שם.
%break
וענין נפילתם לג' עלמין בי"ע שאמר הרב, אע"פ שעדיין לא היו כלל אלו 
ג' העולמות. מ"מ רשימתם היה ניכר, כי המה הם בחינת ג' הספירות 
בינה ז"א ומלכות של נה"י דסיומא, שיצאו לבר מאצילות דא"ק, בעת 
צמצום ב'. 
%break
כמ"ש זה באורך לעיל (דף שצ"ט באו"פ ד"ה צמצום ב') ולפי שכל אחד 
מהמלכים האלו, היה כלול מע"ס, שהם ראש תוך סוף, הנה הראש נפל 
לבריאה, והתוך שלהם נפל ליצירה, והסוף שלהם נפל לעשיה. 
%break
ומ"ש הרב שכלי הדעת נפל לדעת דבריאה, היינו בחינת הראש שלו 
שהיא כחב"ד דדעת, אבל חג"ת שלו נפל ליצירה, ונהי"מ שלו נפל 
לעשיה. ועד"ז תבין ענין נפילת כל ז' המלכים.
%break
%page 535
להיותו מתיחס אליו כמוהו: כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש ע"ס, וע"כ 
נפל הכלי דמלך הדעת אל דעת דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו.
%break
אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות וכו' כדי להאיר 
מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה: ותדע, כי אור הזה שאומר הרב, 
היינו הרשימו שנשאר מאור הדעת אחר הסתלקותו מהכלי. 
%break
כי כל אור מניח אחריו רשימו אחר הסתלקותו, שבזה מאיר אל הכלי 
שלא יתבטל ולא ימות, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ב אות ב' ואות ח') 
ומשמיענו הרב שהרשימו של הדעת לא נשארה בכלי ממש, כדרכה 
בהפרצופים הקודמים, אלא שנשארה באצילות. 
%break
וזה אמרו "כי השבירה היתה בכלים ולא באורות, וכו' והוא בבחינת 
תגין על האותיות" כי אור הרשימו שאינו יכול משום איזה טעם 
להתלבש תוך הכלי, והוא מאיר מרחוק אל הכלי מכונה בשם תגין. כנ"ל 
בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) ע"ש.
%break
%letter נט
נט) החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה והאור ירד לכלי היסוד 
דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות: פירוש, 
כי בשעה שהאורות מלובשים בהכלים, נבחן שכל העב מחברו הוא 
גדול מחברו. 
%break
כי כל אשר המסך שלו עב ביותר הריהו מוציא קומה גדולה ביותר 
כנודע. אמנם בעת שהכלים ריקנים מאורות הנה אז נבחן עביותם 
לחסרון, וע"כ נבחן להיפך, שכל הזך ביותר הוא חשוב ביותר.
%break
וזה אמרו "והכלי דחסד נפל לבינה דבריאה": כי הכלי דדעת נמשך 
מזווג על מסך דבחי"ד בחיבור הבחי"ג, כנ"ל (דף תקי"ז ד"ה הדעת) 
והכלי דחסד נמשך מזווג על בחי"ג לבד, ונמצא הכלי דחסד יותר זך 
מהכלי דדעת, וע"כ נבחן הכלי דחסד שהוא למעלה מהכלי דדעת, 
%page 536
כלומר שהוא יותר חשוב ממנו להיותו יותר זך, והבן. וז"ש "והאור ירד 
למקום כלי של היסוד" כי לפי ערך הכלים כן ערך הרשימות 
המתלבשות בהם, ונבחנות ע"כ גם הרשימות לפי חשיבות הכלים.
%break
גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה: דהיינו כנ"ל. שכל הזך 
מחברו יותר חשוב מחברו, כי אחר הסתלקות האור מהכלים, נבחן 
העביות לשפלות, ועד"ז גם הכלי דת"ת עוד יותר חשוב מהכלי גבורה 
וע"כ נפלה לכתר דבריאה. 
%break
באופן שד' הכלים: דעת, חסד, גבורה ת"ת, נפלו לכחב"ד דבריאה. 
שהם ג"ר של הבריאה, כמו הכלים דחג"ת היו ג"ר של זו"ן, אלא שנפלו 
בהיפוך מדרגה דהיינו הדעת למטה מכולם, להיותו העב מכולם, וע"כ 
שבירתו קשה מכולם. 
%break
ופחות ממנו הכלי דחסד, שהוא רק מבחי"ג דעביות. ועוד פחות ממנו, 
הכלי גבורה, שהוא רק מבחי"ב דעביות והכלי דת"ת פחות שבירתו 
מכולם, להיותו רק מבחי"א דעביות. 
%break
ועד"ז, נפלו הרשימות של הכלים. שהרשימו דדעת במלכות דאצילות, 
דהיינו למטה מכולם בסיום האצילות. ועליה החסד, ביסוד דאצילות, 
ועליה הגבורה בנצח הוד דאצילות ועל כולם הת"ת, שנשאר במקומו, 
דהיינו בת"ת דאצילות דהיינו לפי יחס הכלים.
%break
דנו"ה דאצילות שהם ב' פלגי דגופא: והוא רק בעוד שהם בבחינת 
אחורים, בחסרון הארת החכמה, אבל כשהם בבחינת פנים, דהיינו 
כשיש בהם הארת חכמה, אז נחשבים לב' ספירות מיוחדות זו מזו.
%break
וטעם הדבר תמצא לעיל בדברי הרב (דף של"ב אות מ"ב ודף של"ג 
אות מ"ג) שמביא שם שספירת הנצח נמשך מו"ק דכתר, שאז לא מטי 
בחכמה וע"כ נבחן הנצח שאין בו הארת ג"ר דחכמה. וספירת ההוד 
נמשכת מבחינת מטי בחכמה. 
%break
וע"כ נבחן ההוד שמאיר בו הארת חכמה. ע"ש ובאו"פ. הרי שכל 
ההבחן מנצח אל הוד הוא בהארת חכמה שאינה בנצח, וישנה בהוד. 
והנה ההפרש הזה יתכן בשעה שיש הארת החכמה בכללות הפרצוף. 
%break
אבל בשעה שאין בהארת הפרצוף בכללו זולת הארת אחורים דאמא, 
הנה אז אין עוד שום הפרש מבין נצח להוד, שהרי גם בהוד אין בו 
הארת חכמה כמו בנצח. 
%break
וע"כ נחשבים אז לספירה אחת. ולפיכך הספירות נצח והוד דנקודים, 
שאין בהן רק מבחי"ב דישסו"ת, וגם מלובשים באחורים שנפלו מאו"א 
עלאין כנ"ל. ואין בהם הארת חכמה, ע"כ נחשבות לספירה אחת.
%break
ואין להקשות, שלפי זה גם הספירות דחסד וגבורה היו צריכים 
להתחשב לכלי אחד, שכל ההבחן מבין חסד וגבורה, נתבאר שם, 
שהוא ג"כ בהארת חכמה, שישנה בחסד ואינה בגבורה. כי החילוק בין 
החו"ג לבין הנו"ה רב הוא. 
%break
והוא משום שכח האחורים דבינה, מתחיל בעיקר בכל הפרצופין רק 
מבינה ולמטה, מטעם שכל בחינה יונק מבחינה שכנגדה בע"ס דאור 
ישר. וכיון שאחורים האלו אינם כלולים כלל, בב' הספירות כתר וחכמה 
אלא רק בבינה, 
%break
ע"כ גם חסד וגבורה שהם בחינת כתר וחכמה דחסדים כנודע, אין כח 
האחורים פועל בהם על בחינתם עצמם כלפי עצמם. אלא מת"ת 
ולמטה, שהוא ביחס הבינה, כנודע, פועל האחורים בכל השיעור. 
%page 537
וע"כ נבחן תמיד החסד, אפילו בעת קטנות הפרצוף שהוא כולל ג"ר, 
מה שאין כן הגבורה, ויש לך הפרש גדול בין החסד אל גבורה. כי 
החסד כלפי עצמו הוא עכ"פ כולל ג"ר. משא"כ הגבורה שהוא באחורים 
על הג"ר משורשו.
%break
%letter ס
ס) אור הת"ת אשר עמד במקומו ולא נשתנה טעמו וכו': הוא נותן טעם 
בזה על התפשטות כלי דכתר עד החזה. וכן לקמן נתן טעם על 
התפשטות הכלי דבינה עד הגבורה, כדי ליתן מקום למלוכת הנצח 
והוד. 
%break
וכן הטעם על התפשטות כלי דחסד כדי ליתן מקום למלוכת היסוד. 
%break
ע"ש הנה כל אלו הטעמים אין בהם צורך כלל לפי דברי הרב בכמה 
מקומות (בע"ח שער ט' פ"ד) ובמבוא שערים שער ב' ח"ב פ"ו וזה 
לשונו שם "וכאשר מת הת"ת, והתחיל למות ולהסתלק האור משליש 
הראשון עד החזה ירדו כללות הה' חו"ג, 
%break
מב' היסודות דב' מלכיות דאו"א עלאין, ונגמרו אחוריהם ליפול לגמרי, 
ונמצאו אחורי או"א עלאין יושבין פה למטה, באופן זה, כי אחורי אבא 
יושבין בקו ימין במקום שהיה חסד דז"א, שהוא מלך הב'. ואחורי אמא 
במקום שהיה המלך הג' שהוא גבורה דז"א כנודע, 
%break
כי או"א היו בסוד קוים כנ"ל, ובכח היות אלו האחורים שנפלו עד פה, 
זהו בחי' הכלי החדש שעשו או"א שנתפשטו עד פה, ועלו שם אח"כ 
החסד והגבורה. והתפשטות ההיא, הוא עצמו בחינת האחורים האלו 
שנפלו עד שם. 
%break
וכו' ונתלבשו אורות חסד וגבורה בב' אחורים אלו, וגם האורות הנצח 
והוד, אלא שהכל למעלה במקום החסד וגבורה והבן זה היטב" עכ"ל. 
ועד"ז כלי דכתר נעשה מבחינת אחורים דנה"י של הכתר שנפגמו וירדו 
למטה. כמ"ש שם.
%break
והנה לפי"ז הרי ענין התפשטות הכלים דכח"ב לחג"ת, דבר אחד עם 
נפילת אחורים דאו"א ונה"י דכתר כדברי הרב שם, וא"כ אין עוד שאלה 
כלל למה נתפשטו ג' קוי כח"ב, ואין שום ענין ומקום על אלו הטעמים.
%break
ולא עוד, אלא שהטעמים הללו הם ג"כ בסתירה לדברי הרב הנ"ל. כי 
לפי הטעמים שכתב כאן על התפשטות הקוין, שהוא כדי ליתן מקום 
למלכי נהי"מ, הנה נמצא, שקו הבינה נתפשט מקודם לקו החכמה, 
משום שנו"ה מלכו קודם אל היסוד, 
%break
וע"כ אומר כאן שתחלה נתפשט קו הבינה ואח"כ החכמה, אבל לפי 
האמת שהם בחינת האחורים שנפלו מאו"א וכתר, הרי קו החכמה 
נתפשט קודם קו הבינה, כי אחורים דחכמה נפלו במיתת כלי דחסד, 
ואחורים דאמא נפלו במיתת הכלי דגבורה. 
%page 538
הרי שמקודם נתפשט קו החכמה לחסד, ואח"כ קו הבינה לגבורה. 
שהוא בהיפך ממה שכתב כאן. ואולי שתי שמועות הן מהרב, ויותר נכון 
שהטעמים האלו הם מהרח"ו ז"ל בעצמו ואינם כלל מדברי הרב.
%break
ומלבד האמור, יוצא עוד מטעמים הנ"ל, אשר הכלים דמלכי נו"ה, נפלו 
בין הכלים דחג"ת כמו שמביא לקמן. ודבר זה קשה להשמע, כי נה"י 
כלפי חג"ת הם כו"ק כלפי ג"ר, ואיך יפול וישכון כלי דו"ק באמצע הכלים 
דג"ר לבין החסד והגבורה.
%break
והנה נתבאר היטב בדברי הרב במבוא שערים הנ"ל. שתכף במיתת 
שליש עליון דת"ת, ונגמרו ליפול כל האחורים דאו"א, שהמה נעשו בזה 
לג' כלים חדשים: חסד גבורה ות"ת, הנה תכף עלו שם ד' האורות מד' 
המלכים דעת חסד וגבורה ות"ת ביחד. 
%break
ורשימות דדעת ות"ת, התלבשו בכלי החדש דת"ת. ורשימו דחסד בכלי 
החדש דחסד, וכן רשימו דגבורה בכלי דגבורה.
%break
%letter סא
סא) נתעלה רק חצי אור הת"ת התחתון, כי חצי העליון עומד במקומו: 
כלומר, אחר שנזדכך המסך דחזה, ועלה לשורשו לאו"א, שע"י 
התכללותו בזווג דראש משם, יצא עליו הראש דישסו"ת, 
%break
שמהסתכלות עיינין שלהם, נתפשט ממעלה למטה הגוף שלהם, בב"ש 
ת"ת שמחזה ולמטה, ואחר שנשבר הכלי דת"ת וירד לכתר דבריאה, 
הנה אז נתעלה האור הזה שהיה בב"ש ת"ת התחתונים, ועלה אל 
הכלי דת"ת החדש, שנעשה מאחורים דכתר.
%break
חצי העליון עומד במקומו: כלומר, שלא ירד ממדרגתו בסבת שבירת 
הכלי שלו, והוא מטעם שכתב הרב לעיל (דף תקכ"א אות מ"ד) 
שאחורים דאבא וכן אחורים דאמא ירדו, טרם היות פגם וגרעון ביסודות 
דאו"א. 
%break
כי אחר שכבר ירדו האחורים דאו"א ושבו אב"א, התחיל למלוך מלך 
הד' שהוא שליש עליון דת"ת, וכתב שם הטעם שהוא משום דהיסוד 
כולו פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו, עש"ה ובאו"פ שם נתבאר, כי כל 
האור הזה שירד על ידי זווג היסודות דאו"א, הוא בחי' אב"א, 
%break
שהרי, נזדווגו אחר ששבו אב"א, והארת אב"א נחשבת לבחינת פנים 
דאבא ואמא, כלומר, ממה שיש להם מתחלת אצילותם, שאין ענין 
שבירת הכלים פוגע כלום בהם. 
%break
ע"ש. הרי שאור שליש עליון דת"ת עד החזה הנמשך מזווג היסודות 
דאו"א, אין לו שום פגם מחמת שבירת הכלים, להיותו נמשך מזווג 
דאב"א, וזה אמרו כאן "שהאור דחצי העליון דת"ת במקומו עומד ולא 
נשתנה טעמו וכחו בו חזק" כמבואר.
%break
%page 539
ואין להקשות לפי"ז, למה נשבר הכלי דשליש עליון דת"ת, מאחר שלא 
היה בו אלא מבחינת אב"א, שהוא כולו בחינת פנים כמבואר. בי כבר 
כתב הרב, שרק באו"א נשאר בהם בחינת הפנים אבל בהכלים דז"ת 
גם בחינת הפנים נשבר בהם. 
%break
אמנם באמת לא היה שבירתו גדולה, אלא שירד מבחינת ראש דת"ת, 
לבחינת ו"ק דת"ת, דהיינו לבחי' מחזה ולמטה. ומ"ש הרב לעיל שנפל 
לכתר דבריאה, הוא אחר שנתפשט בו הגוף, דהסתכלות עיינין 
דישסו"ת, ונשבר, 
%break
והאור נתעלה לחצי העליון דכלי החדש דת"ת, הנה אז נפל לכתר 
דבריאה. דהיינו אל הבחינה שכנגדו שם כי הגוף דישסו"ת שנתפשט 
בו, הוא גם כן בחינת כתר דישסו"ת, כמ"ש לעיל. 
%break
וע"כ נפל לכתר דבריאה. ומזה תראה, שאין שבירתו גדולה, כי כל 
הכלים של המלכים ירדו לז"ת דבריאה, ורק הת"ת נפל אל הכתר 
דבריאה, שהוא קרוב לאצילות.
%break
אור הדעת שירד וכו' גם הוא נתעלה ועלה במקומו: כבר נתבאר לעיל 
(באו"פ דף תקל"ח ד"ה אור הת"ת) אשר תכף אחר התפשטות ג' קוים 
דכח"ב לבחינות כלים חדשים דחג"ת, עלו יחד כל האורות של ד' 
המלכים דעת וחג"ת למקומם כל אחד בקו שלו. עש"ה.
%break
וטעם עליתם בחזרה אל הכלים דחג"ת החדשים שיצאו במקומם. הוא, 
מכח הזווג החדש שהוא הראש דישסו"ת שיצא שם במקומם, שהוא 
בחינת התפ"ב החוזרת וממלאת הכלים ורשימות שנשארו אחר 
ההסתלקות של פרצוף העליון. 
%break
ע"ד שהיה בפרצופים הקודמים דא"ק. כי הרשימות והכלים הריקים של 
פרצוף העליון עוברים תמיד לפרצוף התחתון שלו. וכן הדבר כאן, אצל 
ישסו"ת שהוא ממלא הכלים והרשימות דגוף של או"א עלאין, 
%break
אלא שהכלים כבר נשברו ונפלו, ואינו ממלא רק את הרשימות לבד. 
שהן האורות דחג"ת שנפלו מקודם לנהי"מ דאצילות. וע"כ חזרו עתה 
למקומם, ומתמלאים באור דישסו"ת כמבואר.
%break
ובזה תבין ג"כ, טעם ירידה הכפולה, שקרה להכלים של המלכים: דעת 
וחג"ת ההם. והוא, כי עיקר חיות הכלים ההם שנפלו לכחב"ד דבריאה, 
הוא הרשימות שלהם, וכיון שהרשימות האלו היו מבחינת ג"ר דז"ת, 
שהן אורות הגופות דאו"א עלאין, כנ"ל. 
%break
ע"כ נפלו ג"כ להבחינה שכנגדן, לג"ר דבריאה, דהיינו בכחב"ד 
דבריאה. ולפיכך עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם במקום הכלים 
החדשים, ונתחדשו בהארת הראש דישסו"ת, הנה מצד אחד הרויחו 
הרבה, 
%break
שהרי השיגו אור חדש תחת אור הראשון דאו"א עלאין אשר נסתלק 
מהם. אמנם מצד אחר, הפסידו הרבה, כי מתוך שנעשו מקבלים לאור 
דישסו"ת, הרי ירדו בזה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת. שהרי ישסו"ת הם 
כלפי או"א רק בחינות ז"ת לבד. כנ"ל. 
%break
ומתוך כך, נמצאים הכלים שלהם אשר בבריאה, שירדו ג"כ מבחינת 
ג"ר של הבריאה לבחינת ז"ת של הבריאה, וע"כ נפלו עוד נפילה 
יתירה, ממקום כחב"ד דבריאה למקום נהי"מ דבריאה.
%break
ואין להקשות, שלפי"ז היו להם ליפול לחג"ת דבריאה. ולא לנהי"מ. כי 
זה כבר נתבאר, שבכלים הריקים נבחן העביות לשפלות, וכל הזך יותר 
הוא בהם חשוב יותר. 
%break
וע"כ כשחג"ת נהי"מ נופלים לז"ת, המה מתהפכים, שהחג"ת נופלים 
לנהי"מ, והנהי"מ הזכים יותר, נופלים לחג"ת דבריאה. כנ"ל, והוא 
פשוט.
%break
%page 540
ותדע שזה אור הדעת שעלה למקומו הוא רק הרשימות דחסדים של 
הדעת. אבל הרשימו דגבורות עדיין נשארה שם במלכות. והיא עלתה 
רק אחר שביה"כ של המלכים דנהי"מ כמ"ש להלן.
%break
%letter סב
סב) מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול: כי שם הוא מקבל מראש 
החדש דישסו"ת, שהוא כתר, שכל ראש הוא בחינת כתר, כנודע. 
%break
וגם אח"כ כשעולים אצלו הרשימות דגבורות שלו, נעשה עליו עצמו זווג 
חדש ומקבל אור מהמאציל. וזה אמרו "ושם יוכל לקבל אור מן המאציל 
ומן הכתר בקירוב גדול" ולכן עלה למעלה.
%break
%page 541
%letter סד
סד) הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת: היינו 
אח"כ, שעלה אליו גם הרשימות דגבורות של הדעת, כמ"ש להלן 
בדברי הרב, אשר אז נעשה זווג מחדש על החו"ג של הדעת, ואז נגדלו 
הכלים שמחזה ולמטה כמ"ש לפנינו.
%break
%letter סה
סה) נצח והוד והיו צריכים לבא למלוך וכו' ירד בנצח והוד דבריאה: כבר 
נתבאר לעיל (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר לפי הטעם שבכאן, על 
דבר התפשטות ג' קוים דכח"ב לחג"ת, 
%break
שהוא משום שמלכי נהי"ם לא יכלו לצאת למקומם, כי לא היו פנוים 
מחמת שהיו שם האורות דדחג"ת, הנה נמצא, שבעת יציאת מלכי נו"ה 
נתפשט קו הבינה, כדי שיעלה שם אור הגבורה שבמקום הספירות 
דנו"ה, 
%break
וכיון שאור הגבורה עלה ונתרחק מהכלי, נפל הכלי של הגבורה ליסוד 
דבריאה, ואח"ז מלכו נצח והוד, וכשנשברו ירדו נו"ה לנו"ה דבריאה. 
%page 542
ובעת יציאת מלך היסוד, שלא מצא מקומו פנוי, היה מוכרח קו החכמה 
להתפשט, ונתעלה שם אור החסד, ממקום ספירת היסוד אל הכלי 
דחסד שנעשה מהתפשטות החכמה. וע"י התרחקות אור החסד 
מהכלי, נפלה כלי דחסד למקום הת"ת דבריאה. 
%break
ונמצא עתה אשר הכלי דדעת הוא במלכות של הבריאה. ועליו הכלי 
דגבורה. ועליו הכלי דנצח והוד. ועליו הכלי דחסד.
%break
אמנם זה תמוה מאד, אשר הכלי דנו"ה שהוא מהמלכים האחרונים, 
אשר שבירתם אינו גדול כל כך, יפול עוד מתחת הכלי דחסד, שהוא 
מהמלכים הראשונים ששבירתם גדולה מאוד, שהיו גלוים בלי שום 
התלבשות מאחורים דאמא. כנ"ל בדברי הרב. 
%break
וכבר הרחבנו את הדיבור בזה לעיל (בדף תקל"ז) ונתבאר שם מדברי 
הרב שברוב המקומות, אשר התפשטות דג' קוי כח"ב, הוא ענין נפילת 
אחורים דאו"א, עצמו. וכל התפשטות זו נגמרה יחד עם גמר נפילת 
אחורים דאו"א. 
%break
דהיינו בש"ע דת"ת. ואחר שיצא ישסו"ת והלביש את אחורים דאו"א, 
הנה תכף עלו שם כל ד' האורות דחג"ת אל הכלים החדשים 
דהתפשטות כח"ב. ואז ירדו ביחד כל ג' הכלים דעת חסד גבורה למקום 
נהי"מ דבריאה: דעת במלכות, וחסד ביסוד, וגבורה בנו"ה. 
%break
דהיינו כל העב מחברו הוא למטה ממנו. כנ"ל. וכל זה היה לפני יציאת 
המלכים אחרונים לכלים דנהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי נהי"מ 
למלוך כבר היה מקומם פנוי. 
%page 543
וע"כ גם הם נפלו לבריאה על הסדר, שכל העב מחברו נפל למטה 
מחברו. וע"כ נפל נו"ה בת"ת דבריאה. וכלי דיסוד בגבורה דבריאה. 
וכלי דמלכות בחסד דבריאה.
%break
ונמצא עתה ז' המלכים בז"ת של הבריאה, ע"פ הסדר הנכון שכל הזך 
יותר, הוא למעלה, כי אין שבירתו גדולה כל כך, וכל העב יותר, הוא 
למטה משום ששבירתו גדולה ביותר. באופן שכלי המלכות הוא בחסד 
דבריאה וכלי היסוד הוא בגבורה דבריאה. 
%break
וכלי נו"ה הוא בת"ת דבריאה וכלי הגבורה בנצח והוד דבריאה. וכלי 
החסד הוא ביסוד דבריאה. וכלי הדעת הוא במלכות דבריאה. ויוצא 
מהכלל הוא הכלי דת"ת, שהוא לא ירד לז"ת דבריאה, אלא רק לכתר 
דבריאה, מטעם המפורש לעיל (דף תקל"ח ד"ה חצי עליון) עש"ה.
%break
%letter ע
ע) וכאשר עלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו: ענין עלית 
המלכות והרשימו בזווג ה"ח וה"ג שבעת, צריך ביאור רחב. ויתפרש 
במקומו. וכאן אבא בקיצור. 
%break
כי ידעת שכל ענין ד' המלכים ההם שנתפשטו הן מאו"א והן מישסו"ת, 
הם ענין של הזדככות המסך והסתלקות האורות, ע"ד שנתבאר 
בפרצופים הקודמים דא"ק. 
%break
וכשנזדכך המסך דאו"א, עד שהשוה אל השורש שהוא הפה דאו"א, אז 
חזר המסך והרשימות שבו בסוד התכללות הזווג דאו"א, וחזר המסך 
ונתעבה בעביות דבחי"ב, כי הבחינה אחרונה נאבדה. ויצא עליו קומת 
ישסו"ת. 
%break
והנה גם מסך דישסו"ת נזדכך ממדרגה למדרגה, עד שהגיע לקומת 
מלכות, ואז יצא המלך הז' שהוא מלכות. ואחר שנשבר המלך הזה, 
נמצא המסך, שנזדכך גם מעביות המלכות, ואז נמצא משתוה לבחינת 
השורש שלו, שהוא הפה דישסו"ת, 
%break
ואז עשה שם זווג חדש בעביות דבחי"א, כי הבחינה אחרונה נאבדת. 
וע"כ יצא עליו שם קומת הדעת, שהוא קומת ז"א. ומזווג הזה לא 
נתפשט פרצוף שלם ראש וגוף. 
%page 544
כי לא יצא אלא בה"ח וה"ג לבד ב' עטרין, וע"כ לא יצא אלא בבחינת 
ממטה למעלה בלבד מבחינת אב"א, וע"כ קשר את הו"ק יחד, כלומר, 
בחינת הגופים אשר יצאו בישסו"ת. שהם מחזה ולמטה כי שם בחינת 
התפשטותו מפה של הישסו"ת ולמטה.
%break
וזה אמרו "ואז נתפשט הדעת על ידי הקשר הזה והאיר בו"ק" כנ"ל 
שהוא נתפשט מחזה ולמטה ששם מקום הפה דישסו"ת, דהיינו במקום 
נה"י כי שם מקומו, דהיינו למטה מהראש דישסו"ת. וכיון שיצא בבחינת 
אב"א ע"כ היה בו תיקון קוים, כנ"ל. 
%break
וזה אמרו "והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל. והשאיר שם את 
ההוד במקומו וכו' והמשיך שם את הנצח", כי הראש דתחתון מלביש 
וממלא את הכלים והרשימות דעליון כנודע. וע"כ האיר ברשימות דמלכי 
נצח והוד, והשפיע בהם תיקון קוים, 
%break
ובזה נתפשט תיקון קוים גם מחזה ולמטה והגדיל הכלים עד למקום 
נצח והוד באופן שכבר נגמר תיקון הקוים בכל הז"ת מבחינת הרשימות 
שבהן. כי חג"ת נתקנו בראש דישסו"ת כנ"ל ונו"ה נתקנו בראש הדעת. 
כלומר בבחינת ממטה למעלה שלו כמבוא.
%break
%page 545
%letter עג
עג) עוד היה שינוי אחר וכו': משמיענו כאן, כי ב' תיקונים עקריים היו 
נחוצים להשלמת הכלים באופן שיוכלו התחתונים לקבל את אור 
העליון: א', הוא תיקון ג' הקוים. ב', הוא הגדלת הכלים בסוד פרצוף. 
והנה בגופות דגע"ס דא"ק הנקרא עקודים היה רק כלי א' וקו א'. 
%break
ואחר זה כשיצא המ"ה וב"ן דא"ק, הנקרא נקודים, או ב"ן דא"ק, יצאו 
עשרה כלים, וגם תיקון קוים בג"ר דנקודים, ואחר שנשברו חג"ת ויצא 
הראש דישסו"ת, נעשה תיקון קוים באורות דחג"ת.
%break
ואחר שנשברו נצח הוד יסוד מלכות ויצא הזווג דה"ח וה"ג שבדעת, 
נעשה תיקון קוים גם באורות נה"י דנקודים. וענין עיבור יניקה ומוחין 
יתבאר במקומו. בע"ה.
%break