ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ד
%book תע"ס-ד. חלק-יב. אור פנימי
%page 1127
%H חלק י"ב
%break
%H לידה ויניקה של הז"א
%letter א
א) מתגלגל ויורד עד מדור התחתון וכו': ענין ג' המדורים כבר נתבאר 
בחלק העבר, שמדור התחתון הוא בחי' נפש, והאמצעי הוא בחי' רוח, 
והעליון הוא בחינת ג"ר, שאין העובר נשלם בנרנח"י דנפש, כי אם 
בדרך עליתו בהם, עד למדור העליון. עש"ה. 
%break
אמנם לעת לידה, הוא אובד כל המדרגות הגבוהות של העיבור, והוא 
יורד לגמרי מבחינת אצילות ויורד לבי"ע, כמ"ש לפנינו. וזה אמרו, 
"בבוא עת לידה הוא מתגלגל ויורד עד מדור התחתון" כלומר, 
%break
שאובד אז כל נרנח"י דעיבור, כמו שמסיים "ויוצא אח"כ אף מן מדור 
התחתון ההוא" דהיינו שאובד גם בחינת הנפש דאצילות, שהוא בחינת 
המדור התחתון כנ"ל, ויורד לבי"ע. כמ"ש לפנינו.
%break
%letter ג
ג) אין בתוכם שום אורות רק אלו המוחין דז"א, ואין שם אורות של 
תבונה כלל: פי', כי כל עוד שיש בהם מבחינות האורות דתבונה, אין 
הכלים דנה"י שלה, ראוים שיתלבשו בז"א, אלא שצריכים להתמעט בג' 
מדרגות של הצל"ם, 
%page 1128
עד שיהיו מותאמים לקומת הקטנות של ז"א, אשר אז נבחן שאין בהם 
עוד מאורות דתבונה כלום, רק אלו המוחין דז"א בלבד, כמ"ש לעיל 
(חלק י"א בתשובה קפ"ב, ע"ש).
%break
%letter ו
ו) פי הרחם הוא צר ואין הולד יוצא משם אלא בדוחק גדול: צריך לזכור 
כאן כל המתבאר לעיל בחלק ט' (דף תשפ"ז מאות פ"א ואילך כל 
ההמשך, ובאו"פ שם ד"ה דלת) שב' דלתות יש ברחם, שהם עושים 
שם בחינת ם' סתומה, 
%break
הסוגרת ומעכבת על הולד שלא יוכל לצאת משם, כי אם ע"י איזה גורם 
שיפתחו הדלתות. כמ"ש באו"פ שם בדף תש"צ ד"ה והענין, עיין שם 
היטב. וזה שאמר כאן, שפי הרחם הוא צר, ואין הולד יוצא משם אלא 
בדוחק גדול. דהיינו שיתעורר גורם מיוחד לפתיחת הדלתות.
%break
האורות שיש אל אמא בנה"י שלה מסתלקין מהם, ועולים שם בבטן 
שלה: כי בעת לידה, חוזר ומתעורר הקטנות דה"ת בעינים ביסוד 
דאמא, (כנ"ל באו"פ דף תש"צ ד"ה והענין) שמשום זה מסתלקים הג"ר 
דתבונה מכלים דחב"ד שלה, ונשארת ברוח נפש בלבד, 
%break
אשר אז עולה הרוח לכלים דחב"ד, והנפש לכלים דחג"ת ונמצאים 
הכלים דנה"י שנשארו ריקנים לגמרי מאורותיהם. וזה אמרו שהאורות 
דנה"י דאמא מסתלקים.
%break
בבטן שלה, ואז נמצא שם אורות רבים מאד: כבר ידעת, שענין ריבוי 
אורות, פירושו, עלית מ"ן חדש, הגורם לזווג שמה. כנ"ל בדברי הרב, 
דף ת"ד אות י"ד. עש"ה ובאו"פ שם). וגם כאן, אחר שחזרה הה"ת 
לעינים, ואור הנפש דנה"י עלה לחג"ת, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך, הנה נעשה שם בבטן דאו"א זווג חדש על המסך 
דבחי"א, שנתחדש מכח עלית ה"ת לעינים, אשר מזווג זה יצאו ע"ס 
בקומת אור הרוח, המכונה מוחין דיניקה. כמו שכתב הרב בע"ח שער 
י"א פרק ט'. 
%break
שבזמן העיבור ראשון בסופו בעת הלידה, יוצאין מוחין שניים דרוח, ויען 
שאינם נכנסים אלא ע"י היניקה לכן נקראים מוחין דיניקה. עש"ה. 
%break
וזהו שאומר כאן "שהאורות שיש אל נה"י דאמא מסתלקים ועולים 
בבטן שלה ואז נמצא שם אורות רבים מאד" דהיינו שנעשו שם לבחינת 
מ"ן ועליהם נעשה הזווג דאו"א מבחינת כלים התיכונים שלהם, שהם 
מבחינת מסך בעביות של בחי"א, שמוציאים ע"ס בקומת רוח. 
%page 1129
וע"כ מדייק "בבטן שלה" להורות על הזווג כי מקום הזווג הוא בבטן 
כנודע. ומכאן תדע, שעיבור א' כולל ב' קומות, שהם קומת נה"י 
שבהמשך ירחי העיבור, וקומת חג"ת מהזווג שבשעת הלידה. כמבואר.
%break
ונבקע הרחם דרך פיו כיון שיש שם בקיעה ממש: כי הרחם הוא הראש 
דישסו"ת כנ"ל (דף א' נ"ז אות ק"ב). שיסוד דכללות, הוא כמעט בפי 
הראש דתבונה. ע"ש. וז"ש כיון שיש שם בקיעה ממש, כי בפה דראש 
כבר יש שם בקיעה, 
%break
אלא שנסתם בסוד ב' הדלתות העושים ם' סתומה (כמ"ש לעיל בדף 
תתכ"ח תשובה כ"ח עש"ה) ולפיכך עתה אחר שחזרה ה"ת בעינים 
וחזרה הקטנות דדלת וציר הא' למקומה, ונבדלה לעצמה מדלת וציר 
הב' שהוא מבחינת גדלות, 
%break
הנה זה נבחן שנפתחו הדלתות ונעשה בקיעה בהם' סתומה, שדרך 
הבקיעה הזאת יוצא הולד לאויר העולם. וזה אמרו "הוא נבקע ונרחב" 
כלומר, שנעשה הבדל גדול בין דלת וציר הא', אל הדלת וציר הב'. 
כנ"ל.
%break
האורות התבונה שהם בעל הבית דוחין את הז"א לחוץ שהוא האורח, 
ונולד: פירוש, כי בעוד שז"א היה רק בבחינת עביות דשורש, שהיא 
בחינת הכתר באור הנפש, כנודע, שזה היה בכל המשך זמן העובר, 
הנה לא היה לו שום הכר לעצמו, 
%break
אלא שהיה נכלל לגמרי בראש דתבונה, בסוד, עובר ירך אמו הוא. 
אמנם לעת לידה, שחזרה ה"ת לעינים, ונעשה זווג דאו"א על מסך 
דבחי"א, כנ"ל, ונתחדש העביות דבחי"א בז"א, 
%break
הנה ניכר ההפרש הגדול מראש דישסו"ת שהוא מבחינת למעלה 
מטבור דא"א אל בחינת הז"א שהוא מבחינת למטה מטבור דא"א, 
שההבדל ביניהם גדול מאד. וכיון שהוכר השינוי הגדול הזה אשר 
בז"א, נבחן זה, כמו שיצא וירד משם לדרגתו ולמקומו, 
%break
שזה נקרא בשם לידה ויציאה לאויר העולם. וזה אמרו שהאורות 
דתבונה שהם בעל הבית דוחין את הז"א לחוץ שהוא האורח" כלומר, 
שז"א נדחה מבחינה הגבוה דתבונה, ויוצא לחוץ ממנה, כי הוכר עביותו 
שהוא מבחינת למטה מטבור, 
%break
ואין לו שום שייכות אל בעל הבית דהיינו אל התבונה, כנ"ל. ושינוי הזה 
לפי עצמו, נבחן ללידה ויציאה לחוץ, והבן היטב אמנם מטרם שנתחדש 
שם הזווג על עביות דבחי"א, לא היה ניכר הז"א שהוא בחינת אורח 
בבית הזה שהוא הרחם, 
%break
כי בהיותו רק בבחי' עביות דשורש, היה נכלל לגמרי בבחינת הרחם, 
והיה כמו ירך אמו בעצמו. אלא באותו הרגע שניכר בו שהוא אורח, 
נחשב כנולד. כמבואר.
%break
%page 1130
%letter ז
ז) הנה"י דאמא צריכין להתרוקן מהאורות שלה, כדי שאחר הלידה 
תכף יכנסו המוחין דז"א בתוכם: כלומר, שצריכים להתמעט בהתאם אל 
הקטנות דז"א כנ"ל, 
%break
אשר האורות דגדלות שבתבונה צריכים בהכרח להסתלק מהם, כי 
אינם מתאימים לז"א, ואיך יוכלו להתלבש בתוכו. כמ"ש הרב לעיל דף 
תתקמ"ט אות קנ"ד ע"ש.
%break
%letter י
י) חיצוניותן לבד הוא אשר בו מתלבש הצלם והמוחין, כי או"פ אינו 
נשאר כאן כי, אין כח בז"א לקבלו: נודע, שאין התחתון יוצא מפנימיות 
דעליון, דהיינו מבחינת העביות שבקומת העליון גופיה, אלא מחיצוניות 
דעליון, דהיינו הפחותה במדרגה אחת מעביות שבמסך דעליון גופיה.
%break
(כנ"ל דף תתקי"ג אות פ"ג) ונמצא שהזווג הנעשה בפה דראש 
דישסו"ת, על המ"ן דז"א שנכללו שם במסך דישסו"ת, הנה התכללות 
והזווג הזה, היה רק בחיצוניות ישסו"ת, ולא בבחינת פרצופו עצמו 
דישסו"ת. 
%break
ונמצא שנה"י וצל"ם הזה, שבהם מתלבשים המוחין דישסו"ת, שכל 
עצמותם הוא האו"ח העולה מהזווג ההוא, הנה אין להם שום חיבור עם 
עצמות הפרצוף דישסו"ת, אלא עם חיצוניות פרצופו בלבד, דהיינו 
באותה הבחינה שמ"ן דז"א נכללו שם. כנ"ל.
%break
%page 1131
וזה אמרו "הנה חיצוניותם בלבד הוא אשר בו מתלבש הצלם והמוחין 
הנ"ל כי או"פ אינו נשאר כאן כי אין כח בז"א לקבלו". דהיינו כמבואר 
שז"א אין לו שום חיבור והתכללות עם הפנימיות דישסו"ת, 
%break
שהוא גדול ממנו במדרגה, ולא ישתוה עמו לעולם, ואפילו בזמן שז"א 
משיג מוחין דחיה, נמצא עוד נמוך במדרגה מן ישסו"ת, כנודע. וע"כ אין 
כח בז"א לקבל מאו"פ דישסו"ת אפילו משהו.
%break
מסתלק משם ומתקבץ בחציו הראשון של התבונה ושם נשאר: ענין 
הסתלקות זו כבר נתבאר לעיל (דף א' קכ"ח ד"ה האורות) ע"ש. 
שמסבת עלית ה"ת לעינים שבעת הלידה, 
%break
עלו האורות דנה"י ונתלבשו בחציו הראשון דגוף, דהיינו בחג"ת, ואורות 
דחג"ת נתלבשו בחב"ד. ונמצא בזה שלא נשאר מאו"פ דאמא כלום 
באלו הנה"י, וע"כ נעשו ראוים להתלבשות למוחין דז"א. כנ"ל בדיבור 
הסמוך.
%break
וצריך שתזכור כאן מ"ש הרב לעיל (חלק י"א אות ק"ו). כי אותה 
הפנימית דישסו"ת שעלה בעת הלידה למעלה בחציו הראשון דגוף, נתן 
תכף כח הגדלה בהכלים העליונים, 
%break
והוציאו שוב ג"ר דאורות ונה"י חדשים דכלים לגדלותם כמו שהיו 
מקודם לכן, ורק החיצוניות דישסו"ת בלבד ירדה ונתמעטה בסוד 
רובצת, כדי להלביש המוחין דז"א, עש"ה.
%break
%page 1132
%letter טו
טו) נדחו בכח הלידה וירדו למטה בבריאה תחת אותם ב' פרקין 
תחתונים דנו"ה דעתיק: כי אלו המ"ן דזו"ן הם מז"א דנקודים שנתפשטו 
בעת מלוכתם עד לבי"ע, כנודע. כי גם זה היה סבת שבירתם, ונפילתם 
בבי"ע. 
%break
והנה הגם שעתה בעת העיבור הובררו ועלו מבי"ע לאצילות עד לבטן 
דאו"א, ונתקנו שם בבחינת אצילות. הנה כל זה התיקון היה רק 
מבחינת נפש, אשר אז היה נכלל כולו בבחינת או"א, בסוד, עובר ירך 
אמו הוא. 
%break
אכן בעת שהוכר עביותו עצמו דז"א, דהיינו אחר שיבת ה"ת לעינים 
שבעת לידה, שהוכר הז"א לבחינת אורח שם, כמ"ש הרב לעיל, כי אז 
נתחדש בו עביותו שהיה בו מתחלה, הנה נתגלה בו גם בחינת עביות 
דבי"ע, שעדיין לא נטהר ממנה לגמרי, 
%break
ולכן בעת הלידה, שפירושו, שנפרש מאמא ובא למקומו ולדרגתו עצמו, 
נמצא שהוכרח שוב לחזור לבי"ע, אלא ע"י יניקתו מב"ש תחתונים 
דנה"י דעתיק, שגם המה חזרו וירדו לבי"ע אחר הזווג, כנודע, 
%break
שהם התחברו במלכות דא"א, המתוקנת מצמצום ב', קבל כח לחזור 
לאצילות ולינק מדדי אדם, שהם במקום בינה. ואין להאריך כאן, כי כבר 
נתבאר זה באורך לעיל דף תרל"ז ד"ה וראוי. ובדף תשי"ב תשובה ס"ח 
ע' וע"א. ע"ש.
%break
%page 1133
%letter כא
כא) טיפת הלובן היא המסו המקפיא את החלב כדי שיתגבן: פירוש, 
כמו שהמסו מברר את האוכל שבחלב, ומגבן אותו, שבזה נדחה 
הפסולת שבחלב לחוץ, שהוא הקום, כן טיפת יסוד דאבא, מברר את 
האוכל שבתוך המ"ן דז"א, ומקפיא אותו בסוד רקיע, 
%break
עד שהפסולת נדחה ממנו ויוצא לחוץ. ולפיכך נבחן, שעיקר החומר של 
הולד בא על ידי אבא, כי לולי כח הקפאון הנ"ל שבאבא, לא היה שום 
מציאות של בירור אל המ"ן דז"א שעלו מתוך הקליפות שבבי"ע, 
%break
שהיו שם בשבירה ופיזור כנודע, אלא בכח הקפאון הנ"ל שבטפת יסוד 
דאבא מתלקטת כל הקדושה שבמ"ן דז"א ונעשים לחומר אחד בבחינת 
אצילות.
%break
וטעם הדבר הוא, כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעולם העליון 
ממנה, וע"כ יסוד דאבא שהוא ע"ב דעולם האצילות, מקבל מהבחי' 
שכנגדו בא"ק, דהיינו מיסוד דפרצוף ע"ב דא"ק. 
%break
ומשום זה נבחן יסוד דאבא לבחינת צר ואריך, שפירושו, שכל הקטנות 
והצמצום שבו, הוא רק מבחינת חסדים, המכונה צר, אבל לא מחכמה 
וע"כ הוא מכונה אריך, שמורה על אור החכמה שאינו חסר שם לעולם. 
%break
וע"כ הארתו מכונה לקפאון הרומז על צמצום החסדים שבו, בסו"ה אור 
יקרות וקפאון. וזה הוא בהיפך מיסוד דאמא, שהיא רחבה בחסדים 
ואינה מחוסרת מהם לעולם, אלא שהוא קצר, דהיינו שמצומצמת מאור 
חכמה, כי צמצום חכמה מכונה קצר. 
%page 1134
וע"כ הארתו מכונה בשם אש הגבורות וחימום, שהוא בהיפך מבחינת 
הקפאון. כי החימום מורה על צמצום חכמה וישות חסדים, וקפאון 
וקרירות מורה, על צמצום חסדים וישות חכמה. ובכדי לעמוד על שורש 
הדברים, צריך שתעיין לעיל בדף תתכ"ח אות כ"ח.
%break
ולפיכך טיפת הלובן הבא מיסוד אבא, מאיר בהולד עיקר חיותו, שהוא 
הארת חכמה שבו, שבזה מלקט ומחבר הקדושה שבמ"ן דז"א, ונותן 
בהם עיקר החיות שנקרא חומר האצילות, הנקרא כ"ב אותיות, שהם 
כל הכללות. 
%break
שזה נבחן כמו המסו המלקט כל האוכל שבחלב ומגבן אותו לגוף אחד, 
ואמא אינה מוסיפה עליו אלא הצורה שבו דהיינו האודם שבו, שפירושו, 
בחי' המסך והעביות הנמשכים מיסוד אמא, מבחינת אש הגבורות 
שבה, כנ"ל בסוד קצר ורחב. 
%break
ומגבורות אלו נמשך ג"כ הבשר ודם שבו. והם מכונים בשם ה' אותיות 
הכפולים מנצפ"ך, שאינן מוסיפות כלום על כ"ב האותיות, מלבד מה 
שמסיימות צירופי התיבות כן הארת יסוד אמא, נותנת בהולד כח 
המסך והעביות המגבילים ומסיימים לכל אבר ואבר שבהולד, 
%break
שבזה קונים צורתם הנרצה וכבר ידעת סוד הארת ה"ג שה"ס הקשר 
דצמצום ב' המקשר לכל הע"ס דז"א, ומכשירו לקבל כל המוחין שלו, 
כמו שהארכנו בזה בהחלקים הקודמים.
%break
מהאודם שבהנקבה נקפא ע"י טיפת הלובן של הזכר: כבר נתבאר 
בדיבור הסמוך, ענין האודם של הנקבה, שהוא מהארת אש הגבורות 
שביסוד אמא, שבחינתה קצר ורחב, ע"ש, שפירושו, שהיא חסרה 
מחכמה ומלאה בחסדים. 
%break
וכיון שחסרה מחכמה, נמצאת גם הארתה שנצרכת לברורין דאבא, 
דהיינו שיאיר הארתו בגבורות שלה, וימזג אותן בכח הקפאון שביסוד 
אבא, כנ"ל בדיבור הסמוך. באופן שאי אפשר שתתחבר אל הולד 
מבחינת הגבורות שבה, 
%break
רק בשיעור הזה שהארת יסוד מקפיא אותם בהארת חכמה שבו. ואלו 
החלקים של הגבורות, שאינם יכולים לקבל הארת יסוד אבא. אינם 
מתחברים אל הולד אלא שנשארים בבחינת דם ונחשבים לסיגים.
%break
%page 1135
%letter כה
כה) באמא אין חיצונים נוגעים בה כלל ואין להם שום אחיזה כלל: היינו 
אפילו בבחינת הקטנות מאמא, אין שום נגיעה לחיצונים, כי באורות 
הגדלות אין לחיצונים שום אחיזה אפילו באורות דזו"ן, אלא הרבותא 
היא באמא, שאפילו בקטנות שלה אין לחיצונים אחיזה. 
%break
וטעם הדבר כבר נתבאר בחלקים הקודמים, שהוא מכח האחורים שלה 
הדוחים חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ אין הצמצום שבה"ת 
פוגמת אותם כלל, ואפילו האורות דחסדים שלה נחשבים לג"ר.
%break
%letter כו
כו) הארה גדולה מאד, ואז ע"י עירוב ב' האורות ביחד וכו': היינו הארת 
ה"ג שז"א מקבל מאמא, שה"ס השיתוף דמדת הרחמים בדין, כנודע. 
אשר כל המוחין דז"א עד תכלית גדלותו תלוים בה"ג אלו שמקבל 
מאמא, וע"כ קורא אותם הארה גדולה מאד.
%break
%page 1136
%letter כז
כז) והתחיל הבירור מן בחינת הכתר דז"א שבשבעה המלכים: אין 
קושיא ממה שנודע, שדרך הגדלה הוא ממטה למעלה דהיינו ממלכות 
עד הכתר, וא"כ היה לו לתחיל הבירור ממלכות ולא מן הכתר. 
%break
אמנם יש בזה ערך הפוך מאורות אל כלים, כי רק באורות נבחן, 
שהתחתון נכנס בתחלה, אחר כך העליונים, דהיינו מתחלה קונה נפש, 
ואח"כ רוח וכו', עד שלבסוף קונה אור יחידה. 
%break
אמנם בתיקון הכלים הוא להיפך, שהעליונים נגדלים תחלה ואח"כ 
התחתונים, שמתחלה מתברר הכלי דכתר, ואח"כ הכלי דחכמה וכו', 
עד שלבסוף מתברר כלי המלכות כמ"ש באורך בחלקים הקודמים. ועי' 
לעיל דף ע"ג ד"ה וכך הוא הסדר.
%break
%letter כח
כח) הבחינות שלו מהוד יסוד ומלכות המעורבות שם באותם שבעה 
מלכים לא נתבררו כולם: כבר ידעת שז"א כולל ה"ח וה"ג, שבחינתו 
עצמו הוא ה"ח. ובחינת המלכות שבו הוא ה"ג. 
%break
והנה כאן בעיבור ז"א, רק בחינתו עצמו, נתבררה לגמרי, שהם הה"ח, 
אבל הה"ג שהם בחי' מלכות שבו, לא נתבררה לגמרי. והטעם הוא 
מפני שמלכות שלו צריכה להעשות פרצוף מיוחד, ונפרד ממנו הנקרא 
נוקבא דז"א, שהיא אינה מתתקנת אלא אחר גדלות דז"א, 
%break
כמ"ש הרב לעיל (דף תשע"ב אות ס'). וע"כ אלו הה"ג שנתקן בז"א 
עתה, הם רק בחינת הנוקבא שבגופו, הרי שאין עתה בירור שלם אל 
המלכות שלו, אלא חלק אחד ממנה הנצרך לבחינת נוקבא שבגופו. 
וע"כ נבחן שה"ג דז"א לא נתקנו כולם רק מקצתם. כמבואר.
%break
ולא עוד אלא אפילו הה"ח לא נתבררו כולם, כי נודע שה"ח הם חג"ת 
נ"ה, אשר כח"ב ירדו לבחינת חג"ת, ונצח הוא ז"א, והוד הוא הנוקבא. 
ונמצא מטעם הנ"ל אשר גם ההוד דה"ח לא יכלו להתברר לגמרי, 
דהיינו אותם החלקים השייכים להנוקבא דז"א הנפרדת, 
%page 1137
משום שהוד דה"ח היא בחינת המלכות. כמבואר. וכיון שהוד לא 
נתברר כולו, כמ"ש היסוד מלכות שלא יכלו להתברר כולם, כי ידעת 
שב' הכלים יסוד ומלכות, הם התפשטות הכלי דהוד, (כנ"ל דף של"ו 
ד"ה ועתה) ונמצא, שג' כלים אלו: הוד, יסוד, ומלכות, 
%break
לא יכלו להתברר כולם עתה בעת העיבור. וזה היה בין בכללות ובין 
בפרטות, דהיינו בהוד יסוד מלכות הכוללים, וגם בהוד יסוד ומלכות 
שיש בכל כלי וכלי מכתר עד מלכות, כמ"ש כאן הרב. ועי' מ"ש עוד 
בענין זה להלן בדבור הסמוך.
%break
%page 1138
%letter ל
ל) הוד השמאלי שהוא רגל הקוף הארוך וכו' לכן ממנה ולמטה לא 
הוברר כי יש בהם קליפות רבות: כבר נתבאר לעיל כי הוד הוא שורש 
המלכות, שעיקר ברורה לאחר גדלות הז"א, ועוד לא הגיעה שעתה 
להתברר עתה לגמרי, עי' לעיל בדיבור הסמוך. אמנם באמת אין ההוד, 
%break
שהיא מלכות, מתבררת כולה גם בנוקבא הנפרדת דז"א, אלא 
שהברורין שלה נמשכים בכל משך זמן דשתא אלפי שני עד גמר 
התיקון. ונמצא שכל אחיזתה של הקליפות, הם בהמלכות שהיא הוד, 
כי אין הבירורין שלה נשלמים, אלא בגמר התיקון.
%break
%page 1139
%letter מ
מ) סיגים בערך עולם האצילות וכל בחי' אלו יוצאות בסוד דם הלידה: כי 
לא נתקנו באצילות, אלא מבחינת הפנים של הז"ת דנקודים, אבל 
מבחי' אחורים שלהם לא יכלו להתקן באצילות כנ"ל בחלק י"א וכיון 
שנתברר כל בחינת אצילות שבהם, 
%break
נחשבים השירים לפסולת שלא יצלח עוד לכלום, בערך האצילות, וע"כ 
הם יוצאים בסוד דם הלידה. אמנם בערך בי"ע אינם נחשבים לפסולת 
לגמרי, כי עוד נמצא לברר מהם בחינות קדושה לצורך פרצופים דבי"ע, 
כמ"ש לפנינו.
%break
%letter מב
מב) ודם הלידה שבאשה הוא להיות בה בחינת העשיה גם כן, ובסוד 
העשיה, דם לידתה טמא: כלומר, כיון שהדמים היוצאים בעת הלידה, 
הם כללות כל הפסולת והסיגים, שמהם נבררים בזה אחר זה כל 
הפרצופים של מטה מהפרצוף הנולד, 
%break
שבכללם גם הסיגים הנשארים אחר לידת הנוקבא תתאה דעשיה, 
שהם טמאים. כנ"ל באות מ"א. א"כ יש בחינת דם טמא בכל הלידות, 
דהיינו מה שמעורב בהם גם מהסיגים שלאחר הנוקבא דעשיה וז"ש 
"ודם הלידה שבאשה הוא להיות בה בחינת עשיה גם כן" כמבואר. 
%page 1140
ועם זה תבין מ"ש שמה"ג יוצאים דם טמא. להלן אות נ"ד, שהכונה היא 
על בחינת הסיגים המעורבים שם מאותו מין הנשאר לאחר לידת 
הנוקבא דעשיה.
%break
%letter מה
מה) תחלה בעיבור לא הוברר בו לגמרי רק ג' אמצעיות וכו' וע"י החלב 
נתפשטו אלו החלקים במקומם בז"א והיה ז"א בן ו"ק: כבר ידעת, שכל 
המדובר כאן, הוא במלכות דז"א, דהיינו בנוקבא שבגופו, כנ"ל. גם 
נודע, שכל הגובה של הפרצוף, תלוי במדת המלכות שבו, 
%break
דהיינו במסך ועביות שעליו נעשה הזווג עם אור העליון. ולפיכך בעיבור, 
כיון שלא נעשה שם הזווג כי אם בכלים החיצונים דאו"א, שפירושו 
במסך דבחינת השורש, ע"כ קומתו רק בקומת נה"י, שהיא אור הנפש, 
ובחינת הכלים שלו, הם רק חג"ת וחסר נה"י, 
%break
כי בכלים נבחן שהעליונים נגדלים מתחלה, כנודע. וז"ס ג' גו ג', שנה"י 
נכללים בחג"ת. הרי שהוא חסר נה"י דכלים, כל עוד שהוא בקומת 
עיבור. ובזה תבין יותר, מ"ש שהוד יסוד מלכות לא נבררו בעת העיבור. 
%break
אמנם נצח, כיון שהוא מבחינת ז"א, דהיינו מבחינת חג"ת, כנודע, 
שעקרו של ז"א מצד הכלים הוא נצח, ומצד האורות הוא ת"ת. לכן הוא 
נחשב על בחינת חג"ת הנבררים גם בקומת עיבור, כנ"ל. וע"כ אינו 
חושב רק הוד יסוד מלכות. כי עיקר המדובר כאן הוא מבחינת הכלים.
%break
וזה אמרו "וע"י החלב נתפשטו אלו החלקים במקומם בז"א והיה ז"א בן 
ו"ק" פירוש: כי בעת לידה נעשה זווג חדש דאו"א על בחי"א, כנ"ל דף 
א' קכ"ח ד"ה בבטן. ע"ש. שקומה היוצאת על הזווג הזה. 
%page 1141
הוא קומת ו"ק גמורים, שהוא רוח נפש, שרוח מתלבש בכלים דחג"ת 
ונפש בכלים דנה"י, הרי שעתה נתחדשו לו כלים דנה"י, וזה אמרו 
שנתפשטו החג"ת מתוך הנה"י כלומר, שנתגלה קומת הרוח, ואז ירד 
אור הנפש והגדיל הכלים דנה"י, ואור הרוח נתלבש בכלים דחג"ת. 
%break
כנודע. אמנם מוחין אלו הגם שבאו בזווג או"א בעת הלידה, מ"מ אין 
ז"א מקבלם, אלא ע"י יניקה לאט לאט, כמ"ש לפנינו, וע"כ נבחן, אשר 
קומה זו דרוח אינה מתפשטת לז"א רק ע"י יניקת החלב.
%break
אמנם עוד לא נשלם כאן ביניקה מדת הברור של מלכות דז"א לגמרי, 
אלא שצריכה לקבל עוד מדת מסך דבחי"ב ובחי"ג, ועד"ז גם הנוקבא 
הנפרדת דז"א, שאחר הנסירה היא לוקחת כל הגדלות של הנוקבא 
דגופו, כנודע. 
%break
ואז נחשבת המלכות למבוררת כולה מבחינת אצילות, עכ"פ, אבל עדיין 
אינה נבררת מבחינת בי"ע, אשר בירורין אלו שלה נמשכים עד לגמר 
התיקון.
%break
%page 1142
%letter מט
מט) החמשה לבושי גבורות נתבררו ויצאו הסיגים בסוד דם גמור 
וסיגים גמורים אך הה"ח נתבררו וכו' וחזרו לחלב: פירוש, כמ"ש לעיל, 
שיש ב' מיני פסולת אחר הברורים דעיבור ז"א, א' הוא מה ששייך עוד 
לז"א עצמו, שהם נשארים באמא ונבררים שם עוד בדרך היניקה. 
%break
וב' הוא מה שאין שייך עוד לז"א, אלא לפרצוף שלאחריו וזה יוצא בסוד 
דם לידה, שהם סיגים גמורים, כלומר שאין בו עוד כלום מבחי' קדושה 
לצורך הז"א. 
%break
אמנם כלפי הפרצוף שלאחריו אינו נחשב לדם טמא אלא לסיגים, 
דהיינו שיש בו עוד ניצוצי קדושה, שהרי בכל הפרצוף שלאחריו נברר 
מפסולת ההוא שאין בו עוד צורך ותועלת אל העליון.
%break
וזה אמרו "שהה"ח הסיגים שלהם יותר ממותקים ונשארו בסוד דם 
טוהר וחזרו לחלב" כי הה"ח נחשבו לעיקר הז"א, כנ"ל דף א' קל"ו ד"ה 
הבחינות. עש"ה. אבל הה"ג שלו הם בחינת המלכות, שברורה מתחיל 
אחר הגדלות דז"א, כמ"ש שם באורך. 
%page 1143
וע"כ הברורים דה"ח נחשבו לצורך ז"א עצמו, והסיגים שנשארו מהם, 
דהיינו מהוד יסוד מלכות שבהם, הם שייכים עוד לז"א עצמו, וע"כ הם 
נשארים באמא ומתבררים לצרכו ע"י יניקה. 
%break
אבל הברורים הנשארים מה"ג, שהם בעיקר רק בחינת מלכות, אשר 
נאצלת אח"כ בבחי' נוקבא נפרדת, א"כ הסיגים שנשארו מה"ג אלו, 
נחשבו לז"א בבחי' סיגים גמורים, כי אין מהם שום תועלת כל שהוא 
לצורך ז"א, 
%break
וע"כ הם יוצאים משם בסוד דם לידה וז"ש "החמשה לבושי גבורות 
נתבררו ויצאו הסיגים בסוד דם גמור וסיגים גמורות" כלומר, שאין בהם 
שום צורך עוד אל ז"א, 
%break
אלא שהמה באים אח"כ ונבררים לצורך הנוקבא הנפרדת דז"א 
כמבואר. כי כלפי הנוקבא יש בהם קדושה רבה, כי כל פרצופה נברר מן 
הסיגים הללו. והבן היטב.
%break
%page 1144
ומה שאומר שהם יוד שמות אהי"ה, אע"פ שהשמות דעבור הם בחינת 
שמות אלקים, כנודע. מ"מ בהתחשב בבחינת הלבושים שהוא מקבל 
מאמא, נבחנים לשמות של אהי"ה, מטעם שהזווג של העיבור דז"א 
נעשה באו"א עלאין שהם בכללות ישסו"ת בפרצוף אחד, כנודע, 
%break
ואז ישסו"ת אינה עולה בשם זולת או"א עלאין בלבד, שהם השמות 
דהויה אהיה, כנודע, וע"כ חושב הלבושים דה"ח וה"ג לשמות של 
אהי"ה, ולהיות הלבושים אלו רק מבחינת אחורים של או"א עלאין, 
%break
דהיינו מבחינת הכלים החיצונים שלהם, ע"כ נבחנים ליוד שמות אהי"ה 
דאחורים. כמופורש לעיל בדברי הרב, חלק י"א אות קמ"א. ע"ש.
%break
%letter ס
ס) מזונו נמשך ממקום יותר עליון שהוא מאותם ב' פרקין עליונים וכו' 
ממבחר נשמתו ומבחינה העליונה הוא ניזון: וצריכים לזכור כאן, כל 
המתבאר בענין זה, לעיל בדברי הרב (חלק י"א מאות מ"ה עד אות 
ס"ט. ובאו"פ שם) ונתבאר שם, 
%break
שסוד עליה זו של ב' שלישים עליונים נו"ה דא"א לחג"ת דאו"א, נעשה 
בעת התיחדות ד' פרצופים או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, דהיינו שעולים 
לבחינת ג"ר דא"א, שהוא ג"ר דע"ב. 
%break
ולפי שאין לאו"א מבחינת קומת ע"ב, אלא ששה כלים חג"ת נה"י 
בלבד, ונבחנים למחוסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות, דהיינו לפי השיעור 
שהם מלבישים לא"א בקביעות, שהוא רק מגרון ולמטה, והם חסרי ג"ר 
דראש א"א. 
%page 1145
לפיכך בעת זווג דנשיקין דא"א, המגדיל לאו"א בקומת ע"ב, צריכים 
הו"ק דא"א, להתחלק לע"ס שלמות לצורך או"א והוא ע"ד התחלקות 
הו"ק דז"א לע"ס בעת גדלותו, 
%break
שפרקים עליונים ואמצעים דחג"ת, עולים ונעשים לחב"ד, ופרקים 
תחתונים שנשארו מחג"ת, מתחברים עם פרקים עליונים דנה"י העולים 
אליהם, ונעשים שניהם החג"ת לאו"א. עש"ה. ואלו הם הב"ש עליונים 
דא"א שנעשו לדדים באו"א, 
%break
כלומר לבחינת חג"ת, דהיינו אחר שנתחברו עם השלישים תחתונים 
דחג"ת, כנ"ל. וד' פרקים דנו"ה דא"א נשארו למטה, בבחינת נה"י 
כמקודם לכן
%break
ולפיכך בעת גדלות דז"א, בעת שמשיג ג"ר, וקונה ע"ס שלמות, הנה אז 
הוא מקבל הג"ר שלו מהשלישים דנה"י דא"א, שנצטרפו ונתחברו 
לחג"ת דאו"א, וו"ק שלו, הוא מקבל מד' פרקים תחתונים דנו"ה דא"א 
שנשארו למטה אמנם לעת היניקה, 
%break
עדיין אינו ראוי לקבל מהשלישים עליונים דנו"ה דא"א במקומם, אלא 
בדרך עליה ביניקה מדדי אמו, ששם מלובשים אותם הב"ש עליונים 
דנו"ה דא"א, ואחר יניקתו שוב יורד למטה במקום הד' פרקים תחתונים 
דנו"ה דא"א, שהם בחי' ו"ק בלבד.
%break
וזה אמרו "הד' פרקים תחתונים דנו"ה של אריך הם מתלבשים בז"א 
ונעשים נשמה אליו" דהיינו שמלבישם וקונה דרגתם בקביעות, שמכחם 
יש לו הו"ק שלו תמיד בעת היניקה. 
%break
וז"ש "אמנם מזונו נמשך ממקום יותר עליון שהוא מאותם ב' פרקין 
עליונים וכו' ומבחינה עליונה הוא ניזון" כלומר, שאותם ב"פ עליונים 
דנו"ה דא"א המלובשים בדדים דאמא אינו יכול להלביש אותם שיעשו 
לו בבחינת נשמה פנימית, רק שמתפרנס וניזון מהם בדרך עליה בלבד, 
%break
ומיד יורד למקומו לו"ק. כנ"ל. והוא מטעם שהוא בחינה עליונה, דהיינו 
בחינת ג"ר שלו, שאינו ראוי להם עתה, רק לינק מהם בלבד, ולא 
להלבישם, כמבואר.
%break
%letter סג
סג) ונתמתקו ונעשו חלב ממה שנתברר מהם שהוא הטוב שהיה 
בתחלת מעורב בתוכם: נודע שז"א דנקודים לעת גדלותו, היה מתפשט 
עד העשיה לנקודה דעוה"ז. 
%break
ונבחן אז שהפרסא דאצילות, היה בשוה כמו הפרסא דגוף דז"א 
שמחזה ולמטה. באופן שמחזה ולמעלה היה בבחינת אצילות ומחזה 
ולמטה היה מתפשט בבי"ע. ובעת שביה"כ, נשברו כולם פנים ואחור, 
דהיינו אפילו המחזה ולמעלה שלו, שהיה באמת בחינת אצילות, 
%break
ולא היה ראוי לפול לבי"ע, גם הם נשברו ונפלו לבי"ע, אע"פ שהם 
בחינת פנים ואצילות. ולעת תיקון, נתקן רק בחי' הפנים שלו בלבד, 
שהם הכלים דגו"ע שהם בחינת מחזה ולמעלה, 
%break
וזה נעשה ע"י הברורים דאו"א, שבררו בחי' הכלים דפנים מתוך הכלים 
דאחורים שהם בחינת בי"ע דהיינו אח"פ, כנודע.
%break
%page 1146
ויש כאן ב' בחינות ברורים הנקראים: עיבור א' ועיבור ב'. כי מתחלה 
נבררו הכלים דפנים בלבד, שהם הגו"ע, באופן שהיו חסרי נה"י, שהם 
אח"פ. ואז נבחן שהוא חסר ראש, כי בחוסר נה"י דכלים הוא מחוסר 
ג"ר דאורות, כנודע. 
%break
ובירור זה נקרא עיבור א'. ואח"כ ע"י עלית מ"ן לזווג ע"ב ס"ג, הנה 
הארת ע"ב מורידה הה"ת מעינים עד לפה, שפירושו שמעלה אח"פ 
חדשים מבי"ע לאצילות, ואז נשלמים ע"ס דז"א וזה נקרא עיבור ב', 
דהיינו המשלים לו בחינת גדלות וג"ר.
%break
אמנם אלו ב' עיבורים כוללים ד' זווגים: ב' זיווגים בעיבור א', שהם: א' 
לקומת נה"י, שהוא אור הנפש. וב' לקומת חג"ת, שהוא אור הרוח, וכן 
יש ב' זווגים בעיבור ב': א' לגדלות הכלים, 
%break
שיהיה לו ע"ס שלמות מבחינת הכלים. וב' לגדלות האורות, כי אחר 
שיש לו כלים דג"ר, עולה ומקבל בהם המוחין דג"ר. כמ"ש במקומו.
%break
%page 1147
ונודע, שמתחלה עלו כל הרשימות כולן מכללות כל הנקודים שנשברו, 
למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, כמ"ש לעיל בדברי הרב (חלק ח' אות ב') 
שהם היו כלולים מכל הבחינות כולן שנפלו לבי"ע, עד לבחינה 
התחתונה. ונתברר מהם לאט לאט, 
%break
דהיינו שהיותר מובחר נקלט ונברר מהכללות הזה לצורך עתיק, ושאר 
הכללות נדחה ממנו בבחינת פסולת, לפרצוף א"א. וא"א בירר וליקט 
מהם המשובח ביותר לצורך עצמו והשאר נדחה ממנו בבחינת פסולת, 
לפרצוף או"א. 
%break
וכן ביררו או"א לצרכם, כל בחינת הטוב הראוי להם, ושאר הכללות 
הורידו לפרצוף זו"ן, וכן זו"ן ביררו מהם הטוב הראוי להם והשאר 
הורידו לבי"ע. 
%break
וכן בי"ע ביררו כל אחד הטוב הראוי לו, ונתקן מהם פרצופי בי"ע, ושאר 
הסיגים דהיינו אחד שכבר הוברר מהם גם הטוב הראוי לעשיה כולה, 
המה נבחנים לבחינת טומאה, שכבר לא נמצא מהם כלום שיהיו ראוים 
לאיזה מדרגה של קדושה.
%break
%page 1148
ועד"ז ממש, היו סדר הבירורים גם בפרטות הפרצוף. דהיינו שמתחלה 
נבררו מז"א רק הכלים דגלגלתא, כי אע"פ שעלו למ"ן כללות כל 
רשימות עד לבי"ע, כנ"ל, אמנם או"א לא נזדווגו, רק על בחינת כלים 
חיצונים שלהם, 
%break
שפירושו: בחינת עביות של כתר ושורש, שאינה מוציאה אלא קומת 
נה"י, שהוא אור הנפש, המתלבש בכלים דגלגלתא, שהוא בחינת ראש 
דז"א, הנקרא כלים דחג"ת. הרי שלא נברר בעיבור מתחלה אלא 
המשובח ביותר מכללות המ"ן שהיה אז נכלל בז"א, 
%break
והשאר היו אז בבחינת פסולת, ובעת ההיא עוד אין לו לז"א שם בפני 
עצמו, אלא נבחן לירך אמו, כי כל עוד שהוא בבחינת ראש וגלגלתא, 
הוא נכלל לגמרי באמא, ואין לו שום הכר לעצמו כמ"ש בפרצופי א"ק. 
%break
אלא לעת לידה, אחר שנגדל ז"א, בכל נרנח"י דנפש, אז נתעבה יותר, 
ומתחיל לקבל האורות ממעלה למטה, כנ"ל בחלק י' ע"ש ואז מתגלה 
בחי"א, דהיינו שה"ת יורדת מגלגלתא לעינים, אשר או"א מזדווגים אז 
מבחינת כלים התיכונים שלהם. 
%page 1149
ומוציאים על המ"ן דז"א אלו דבחי"א, קומה חדשה דרוח. ונמצא עתה 
שנבררו גם נה"י דז"א, כי הכלי דעינים הם בחי' נה"י משום שהעביות 
ומקום הזווג נעשה עתה בעינים, ואור הנפש מתלבש תמיד במקום 
העביות והזווג, כנודע. 
%break
וע"כ נבחן, שאור קומת רוח נתלבש עתה בכלי הקודמת דחג"ת דהיינו 
דגלגלתא, ואור הנפש בנה"י. וכל שאר הכללות מהמ"ן שהיה נכלל 
בז"א שוב אינו ראוי לו, והמה נדחים ממנו בבחינת פסולת, לנוקבא 
ולבי"ע. שהם היוצאים בבחינת דם לידה.
%break
וזה אמרו "וע"י עליה ההיא נתבררו שם ונתמתקו ונעשה חלב ממה 
שנתברר מהם, שהיא הטוב שהיה בתחלה מעורב בתוכם" כי עליה 
ההיא לחג"ת הוא הזווג שנעשה בכלים התיכונים דאו"א שהם חג"ת, 
דהיינו על מסך דבחי"א, המוציא קומת רוח, כנ"ל, 
%break
אשר אז נבררים גם הכלים דעינים מתוך כללות המ"ן, שהוא בחינת 
הטוב שהיה מעורב בתחלת בכללות המ"ן, כי הם מבחינת הכלים 
דפנים דז"א, שכולם טוב וראוים לז"א דאצילות. 
%break
אלא כל זמן שלא היה עוד הזווג באו"א על בחינת הכלים התיכונים, 
דהיינו בחי' מסך דבחי"א, המוריד ה"ת מגלגלתא לבחינת עינים, הנה 
עוד לא יכלו הכלים דעינים להתברר, כי הם צריכים להתכללות במסך 
וזווג דאו"א, כנודע ונמצא, שהזווג דאו"א בירר לכלים דנה"י דז"א, 
%break
שהם העינים, שהיו מעורבים עוד בכללות הסיגים. ובזה נגמר העיבור 
א' דז"א. באופן שכל הנשאר בכללות המ"ן נחשבים מעתה סיגים 
גמורים, שאינם ראויים עוד לבחינת ז"א, והמה יוצאים בבחינת דם 
לידה לחוץ. והבן זה היטב.
%break
%page 1150
ובב' זווגים אלו נשלם העיבור א', שפירושו, הבירורים דכלים ופנים 
דז"א, מתוך הכלים דאחורים, ובזה נשלם עיקרו של ז"א ועצמותו. 
דהיינו ו"ק בלי ראש, כנ"ל. אכן נוהג בו גם בחינת תוספות. שמבחינה זו 
יכול להשיג גם בחינת ראש ומוחין דע"ב, 
%break
ולזה הוא צריך לב' זווגים חדשים דאו"א, הנקראים עיבור ב', שזווג א' 
הוא, להגדלת הכלים לע"ס. וזווג ב' הוא, להמשכת המוחין בהם. וע"פ 
דברים האלו תבין דברי הרב בהמשך שלפנינו.
%break
%letter פא
פא) תחלה בימי המלכים ו"ק, ובתוכם מוחין דנפש דנה"י דאמא 
דחיצוניות: סובב על ז"ת הנקודים, שהם כולם בחינת ז"א דנקודים. 
כנודע. והיה בו בחינת קטנות וגדלות כמ"ש שם בחלק ו', כי מתחלה 
יצאו ע"ס דנקודים בבחינת הקטנות, 
%break
מה"ת שעלתה בנקבי עינים דס"ג, שירדו או"א לבחינת חג"ת, שהם 
אח"פ שיצאו לחוץ, ונמצאים הז"ת בבחינת נה"י. וז"ש "ז"א היה בו 
תחלה בימי המלכים ו"ק ובתוכם מוחין דנפש" דהיינו בחינת הקטנות 
דנקודים, כמבואר. 
%page 1151
אבל אח"ז, ע"י עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים, יצאה 
הגדלות דנקודים, כי הארת ע"ב הורידה הה"ת מעינים אל הפה, 
והחזירה לאו"א לבחי' ראש וג"ר, וז"ת דנקודים נתפשטו במלכותם עד 
לבי"ע, כמ"ש בחלק ז'. 
%break
ומתוך, שאלו ו"ק דז"א במוחין דנפש שיצאו בעת הקטנות דנקודים, הם 
הכלים ואורות הפנים דז"א, דהיינו בחינת מחזה ולמעלה דז"א, שכולו 
בחינת אצילות, כנ"ל בדיבור הסמוך, לפיכך נחשבים לעיקר עצמותו 
דז"א, כי כל אלו המוחין שיצאו בגדלות דנקודים, הם רק בחי' תוספות, 
%break
כנודע. ע"כ חושב אותם כאן לעיקר ז"א, כי גם בעולם התיקון, לא 
נתבררו בעיבור א' רק אלו הכלים דפנים, דבחינת מחזה ולמעלה, שהם 
בחינת גו"ע שלו, שיצאו שם מזווג דה"ת בעינים דס"ג. וכלים דאחורים, 
%break
דהיינו מחזה ולמטה דז"א, שיצאו שם בזמן הגדלות, ע"י הארת ע"ב 
שהורידה הה"ת מעינים, וחיברה אח"פ דז"א לבחי' אצילות, כל זה הוא 
רק תוספות, ואינם מעיקר ז"א וע"כ גם בעולם התיקון לא באו רק 
בבחינת תוספות, בעיבור הב', כמ"ש בדיבור הסמוך.
%break
%letter פב
פב) ובתקון נתעברו עיבור א' והיו מתבררין מעט מעט הכלים דו"ק: 
כמ"ש בדיבור הסמוך, שכל תיקונו דז"א מבחינת עיקרו ועצמותו, הוא 
רק לכלים דפנים, שהם גו"ע בלבד, שהם ששה הכלים דחג"ת נה"י, 
שזמן בירורם נקרא עיבור א', 
%break
ומתבררים ע"י ב' זווגים זווג א' לכלי דגלגלתא, שנקרא חג"ת. וזווג ב' 
לכלי דעינים, שנקרא נה"י. 
%break
גם בזווג הא' יש בו זווגים פרטים עד שמשלים נרנח"י דנפש וכן בזווג 
הב' יש בו זווגים פרטים עד שמשלים נרנח"י דרוח, הנמשכים במשך 
ימי היניקה. וז"ש והיו מתבררים מעט מעט הכלים דו"ק.
%break
ומה שלא נתברר מן הכלים ונשארו מעורבים טוב ורע נשארו בבטן 
אמא: היינו הכלים דהוד יסוד מלכות, שלא נתבררו במשך זמן העיבור, 
אלא בהמשך זמן היניקה כנ"ל.
%break
%letter פג
פג) מוחין דיניקה בנה"י האמצעים בעת הלידה: כי לצורך המוחין 
דיניקה, נעשה זווג ב' דאו"א, על בחי' מסך דבחי"א, שהוא מבחינת 
הכלים האמצעים שלהם, 
%break
דהיינו מבחינת פרצוף דיניקה דאו"א עצמם. וזווג זה נעשה בעת 
הלידה, מטרם שנולד ויורד למקומו, כנ"ל דף א' קכ"ח ד"ה בבטן שלה. 
עש"ה.
%break
%page 1152
%letter פד
פד) בירור אחר אל האורות לבדם למוחין דיניקה העולים למעלה: 
פירוש, שלהחזרת הגדלות דז"א, שהוא הנשמה, הנה אז לבירור שני 
צריכים, שנקרא עיבור ב', שהוא ע"י עלית האורות דיניקה למעלה 
לאו"א למ"ן, 
%break
שע"י זווג הזה יורדת הה"ת מעינים ומחזירה אח"פ לאצילות, ואז משיג 
ז"א עשרה כלים שלימים. וז"ש, וצריך בירור אחר אל האורות לבדם 
למוחין דיניקה העולים למעלה. כמבואר. 
%break
ומה שמדייק "אל האורות לבדם הוא להשמיענו שאין עלית מ"ן לבחי' 
הכלים דהפרצוף דיניקה, אלא להפנימיות שבהם שהם האורות לבדם, 
כמ"ש במקומו.
%break
וכבר ידעת שיש בעיבור ב' הזה ב' זווגים כמו בעיבור א' שהם: א' 
להשלמת כלים שזה נעשה תכף אחר תשלום ב' שנים דיניקה. 
%break
וזווג ב' הוא להמשכת המוחין, שזה נעשה אחר ט' שנים ויום אחד, 
ובחינת צ' דצלם, נכנסת בו עד י"ג שנים ויום אחד ובחינת ל' ומ' דצלם 
הזה נכנסות בו בז' השנים מי"ג ויום א' עד עשרים שנה כמבואר בע"ח 
שכ"ה דרוש ח' עש"ה.
%break
נכנסין בז' שנים שהם משנת י"ג עד כ': כלומר, שגמר כניסת המוחין 
דגדלות, הם באלו הז' שנים, שאז נכנסים בו מקיפים דל"מ דצלם 
דגדלות, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
וכיון של"מ דצלם הזה, הם עיקר הגדלות, ע"כ אינו חושב כאן המוחין 
דגדלות, מבחינת הצ' דצלם, הנכנסים בו מן ט' ויום א', עד י"ג ויום א'.
%break
%letter פו
פו) בעת הלידה יוצאים מוחין שניים דרוח ויען שאינם נכנסים אלא ע"י 
היניקה לכן נקרא מוחין דיניקה: ענין הזווג הזה שבעת הלידה לצורך 
המוחין דיניקה, כבר נתבאר לעיל (דף א' קכ"ח ד"ה בבטן ובד"ה 
האורות) עש"ה. 
%break
ונתבאר שם שתכף אחר זווג הזה, הוכר העביות דגוף הז"א לבחי' 
אורח ואינו ירך אמו, שזו היא לידתו ויציאתו מאמא. לפיכך, אינו יכול 
לקבל המוחין האלו תכף, אלא הוא יורד לבי"ע, ויונק מתחלה מסוד דדי 
בהמה, 
%break
שע"י יניקה זו קונה כח להפריש ממנו כל הבחינות דבי"ע הנכללות בו. 
וכשנשאר בו רק מבחינת האצילות בלבד, אז הוא יכול לחזור ולעלות 
לאצילות, ולקבל המוחין דיניקה, שהם המוחין דרוח, ע"י יניקה מדדי 
אמא, שהם במקום בינה. וע"כ, נקראו המוחין דרוח בשם מוחין דיניקה.
%break
%page 1153
עיבור ג' אך בערך היניקה אינו אלא עיבור ב': אמנם לא נמצא בדברי 
הרב שיקרא בשם עיבור ג'. כי לא מצאנו אלא ב' עיבורים בלבד. וטעם 
הדבר, כי הגם שעיבור פירושו, זווג, מ"מ יש בו ענין נוסף על בחינת 
זווג סתם. כי באמת יש הרבה זווגים בעיבור א'. וכן בעיבור ב'. 
%break
ואינם נקראים כל אחד בשם עיבור. אמנם עיבור פירושו, בירור כמ"ש 
הרב לעיל (באות פ"ד) ועי"ש באו"פ בד"ה בירור וכללות הבירורים הם 
רק שנים: א' הוא לכלים דפנים לבד שהם גו"ע, הנקרא ו"ק דז"א ועיקר 
עצמותו דז"א, שעיקר המברר אותם הוא א"א, 
%break
ואו"א משתתפים עמו לבחי' מעבר בלבד, משום שאין ז"א יוצא אלא 
מאו"א. כנ"ל בחלק י'. ועיבור הזה כולל ב' זווגים כוללים: א' לאור הנפש 
בכלים דחג"ת, הנקרא קומת נה"י. ובזווג הכולל הזה, יש י"ב זווגים 
פרטיים, שהם: ד' הזמנים שבמדור התחתון. 
%break
וד' הזמנים שבמדור האמצעי. וד' הזמנים שבמדור העליון. כנ"ל בחלק 
י"א. שבי"ב הזווגים האלו, הוא משיג כ"ה מדרגות דבחינת נפש בלבד, 
שהם נרנח"י דנפש, שבכל אחת מנרנח"י יש שם נרנח"י פרטים. עוד יש 
בעיבור א' הזה זווג ב' כולל לאור הרוח, אשר אז יורד אור הנפש, 
%break
ומתלבש ומגדיל את הכלים דנה"י דז"א, ואור הרוח מתלבש בכלים 
דחג"ת. כנודע. שזה מכונה התפשטות החג"ת מתוך הנה"י, שפירושו: 
כי מקודם לכן, בעת שלא היה בו אלא אור הנפש, היה אור הנפש 
שהוא קומת נה"י מתלבש בכלים דחג"ת, 
%break
ונבחן בזה אשר חג"ת ירדו לבחינת נה"י. כי עיקר בחינת המדרגה 
נקרא על שם האור המלובש שם. ונמצא עתה אחר שקנה אור הרוח, 
%break
אשר אור הנפש יצא מן הכלים דחג"ת וירד למקומו לנה"י ואור הרוח 
השייך לחג"ת, נתלבשו בכלים דחג"ת, ונבחן שהכלים דחג"ת נתעלו 
ונתפשטו מבחינת נה"י, ועלו למדרגתם עצמם, דהיינו אור הרוח.
%break
וגם בזווג הב' הכולל הזה, יש בו י"ב זווגים פרטיים, כמו בזווג דא' 
שהם כ"ה בחינות דקומת הרוח, שהם נרנח"י דרוח כוללים, שבכל 
אחת מהם יש נרנח"י פרטים. 
%break
ומלבד י"ב הזווגים האלו שאמרנו, יש כנגדם גם בבחינת ל' דצלם, וגם 
בבחינת ם' דצלם. הן בקומת הנפש, והן בקומת הרוח. אמנם כל אלו 
הזווגים המרובים הנ"ל, אינם אלא לברר בחינת הכלים דפנים דז"א, 
שהם ו"ק בלבד. 
%break
ולפיכך נכללים כולם תחת שם עיבור ראשון בלבד. דהיינו בחינת 
הקביעות של ז"א, ובחינת עיקר עצמותו. וכל אלו אינם מספיקים רק 
לו"ק דז"א.
%break
%page 1154
וכדי להשיג ג"ר, הנה הוא צריך לבירורים אחרים חדשים לגמרי, שהם 
בירורים מכלים דאחורים דז"א, אשר בירורים אלו מיוחסים בעיקר 
לאו"א עצמם, דהיינו לזווג דע"ב ס"ג, המורידים הה"ת מעינים 
ומחזירים את אח"פ למקומם, 
%break
דהיינו הנקרא נה"י חדשים. ואלו הבירורים בכללם נקראים עבור ב'. 
וגם כאן יש כל אותם הזווגים הפרטיים והכוללים הנאמרים בעיבור הא'. 
%break
אלא מתוך שכל אלו הזווגים אינם באים אלא להשלמת כלים דאחורים, 
שהם אח"פ, כנ"ל, ע"כ המה מקובצים תחת שם אחד, עיבור ב'. והבן 
זה היטב.
%break
ויש בעיבור ב' הזה, ג"כ ב' זווגים כוללים: א' להשלמת הכלים 
דאחורים, דהיינו להעלאת הנה"י החדשים. וזווג זה מתחיל אחר ב' 
שנים דיניקה, ונמשך ז' שנים עד ט' שנים יום א'. 
%break
ותדע, שבזמן ההוא, נשלמים גם כן המוחין דיניקה, בכניסת המקיפים 
דהיינו הנקרא כניסת הל' ום' דצלם דמוחין דיניקה, כי אין הל"ם דצלם 
יכולים לבא בבחינת פנימיות הפרצוף מטרם שנשלמים לו עשרה כלים 
גמורים, וכיון שאין העשרה כלים הללו באים אלא ע"י עיבור ב' כנ"ל. 
%break
הרי שאפילו הל' ם' דצלם דיניקה, אינם יכולים להתפשט בו, זולת בימי 
הגדלות, שהוא אחר עיבור ב'. ובזה תבין מה שמכנה הרב לפעמים, כל 
אלו המוחין עד ט' שנים ויום א' בשם מוחין דיניקה. כי תשלום המוחין 
דיניקה הם בז' שנים אלו עד ט' שנים ויום א'. 
%break
וכיון שבזמן ההוא אין לו עוד כלום מהמוחין דגדלות עצמם. אלא רק מן 
גדלות דכלים בלבד, ע"כ נקראים ע"ש מוחין דיניקה. כי עיקר ההבחנות 
הוא בבחינת האור המלובש בכלים. 
%break
ועוד יש זווג כולל ב' להמשכת המוחין דגדלות, שהוא מתחיל אחר ט' 
שנים ויום א', ונמשך עד עשרים שנה כמ"ש לעיל בדברי הרב.
%break
וזכור היטב כל שבארנו כאן, כי זולתם אי אפשר להבין דבר בענינים 
אלו הבאים בדברי הרב. גם תדע אשר אלו ב' עיבורים נוהגים בכל 
מדרגה ומדרגה, גם בבחינת הפנימיות שבה גם בבחינת החיצוניות 
שבה, כמ"ש כל זה במקומו.
%break
%letter פט
פט) ואחר ב' שנים של יניקה שנגדלו שני המוחין הם עצמם ע"י החלב 
הנה נתפשט כח החלב ונמשך למטה בז"ת וכו': הנה הסדר שבכאן 
תמוה לכאורה, שמתחלה נגמרים המוחין דחכמה ובינה, ואח"כ הז"ת, 
שהם הו"ק והמלכות, שזה להפוך מהידוע, 
%break
שמתחלה נגמרים הו"ק ואח"כ המוחין. אמנם הענין הוא, שהמדובר 
הוא כאן מהגדלת הכלים, וכבר ידעת שיש ערך הפוך בין הכלים 
והאורות, אשר באורות, נבחן שהתחתונים באים מתחילה. 
%break
ובכלים, נבחן שהעליונים נגדלים תחלה, וכאן שהמדובר הוא מכלים, 
ודאי שנגדלים מתחלה העליונים דהיינו חו"ב שבו. ואח"כ ז' התחתונות.
%break
%page 1155
ומלבד האמור, יש ג"כ ערך ממוצע מאורות וכלים יחד, דהיינו מבחינת 
התלבשות האורות בכלים בערך של הקומה בתיקון הקוים, שמבחינה 
זו נאמר תמיד, שקומת העיבור היא נה"י, וקומת היניקה היא חג"ת 
נה"י. 
%break
וגם כאן אם המדובר הוא מהגדלת כלים, אפשר לומר שבעיבור 
נשלמים חב"ד, וביניקה נשלמים חב"ד וחג"ת. ואין לקבוע מסמרות 
בזה, כי הכל הוא לפי הענין אלא שיש לדייק תמיד בההפכות מהכלים 
להאורות.
%break
והנה אלו המוחין חו"ב הנגמרים בב' שנות היניקה, הכונה היא על 
הכלים דפנים הנקראים גלגלתא ועינים, שהם בחינת חב"ד וחג"ת 
דכלים, כי אין הכוונה על מוחין ממש בפועל, כי ביניקה אין לו אלא ו"ק 
בלי ראש כנודע, ומאין לו מוחין כאן. 
%break
כמו שרמז בעצמו להלן באות צ"ג. אלא לפי שהאורות הבאים בפרצוף, 
מתלבשים תמיד בכלים העליונים יותר שבפרצוף ונמצא עתה ביניקה. 
שבא לו הקומה דאור הרוח, שהיא מתלבשת בהכלים דחב"ד שלו, ואור 
הנפש שהיה מלובש מקודם לכן בכלים דחב"ד, 
%break
יורד עתה לכלים דחג"ת, כנודע, לפיכך אומר שביניקה נגדלים הכלים 
דחו"ב, הוא שאור הרוח הבא עם החלב דיניקה, מתלבש בכלים ההם. 
ומה שאינו חושב גם דעת, ולומר, שנגדלים הכלים דחב"ד, הוא מטעם 
שאומר בעצמו באות פ"ח, 
%break
"הדעת אין צריך לו עתה וזה יתגדל אח"כ בעיבור ב'". כי גם הכלי 
דדעת אינו מתגלה זולת בימי הגדלות. הרי שאין לחשוב עתה 
בהתלבשות אור הרוח, אלא בכלים דחכמה ובינה בלבד. 
%break
ומה שאינו חושב את אור הנפש שירד ונתלבש בכלים דחג"ת, הוא 
מטעם שאין זה חידוש אור של ימי היניקה הבא עם החלב, כי אור 
הנפש יש לו עוד מזמן העיבור כנודע.
%break
נתפשט ונמשך כח החלב למטה בשבע ספירות התחתונות ונגדלו גם 
הם: ענין התפשטות זו של כח החלב, היא כניסת המקיפים ל"ם דצלם, 
כי בב' שנים הראשונים לא יכלו להתפשט זולת הצ' דצלם דיניקה, 
שפירושו בחינת נפש רוח, של אור הרוח, 
%break
אבל ג"ר דאור הרוח, שהם בחינת ל"ם דצלם, לא יכלו להכנס בו, כי אז 
אין לו אלא ששה כלים לבד, שהם בחי' גו"ע, וחסר לו אח"פ, כנודע, 
וא"כ אין לו מקום להתפשטות דל"מ דצלם, כי חסר לו הכלים. 
%break
הנה הכלים אלו אינם באים לו רק ע"י עיבור הב', ע"י העלאת מ"ן לע"ב 
ס"ג העליונים, המורידים הה"ת מעינים ומשיבים לו את אח"פ, שהם 
נקראים נה"י חדשים, ואז נמשכים בו ג"ר דיניקה, שהם כניסת ל"ם 
דצלם דיניקה. כנ"ל.
%break
%page 1156
ונודע, שבעת שבאים האורות דג"ר, הנה אז יורד אור הרוח, שהיה 
מתלבש בחו"ב, אל הכלים דחג"ת, ואור הנפש שהיה מתלבש בכלים 
דחג"ת, יורד אל הכלים דנה"י החדשים, ואור הג"ר שבא עתה, מתלבש 
בהכלים העליונים דחו"ב. 
%break
הרי שעתה בזמן הגדלות הבא עם עיבור הב', נגדלים הז"ת: חג"ת 
נה"י. כי עתה נתלבשו בהם האורות דרוח נפש, כנ"ל. משא"כ בזמן הב' 
שנים דיניקה, שעוד לא נכנסו הג"ר דאור הרוח, 
%break
אלא רוח דרוח, נמצא רוח דרוח היה מלובש בכלים דחו"ב בלבד, 
ובכלים דז"ת לא היה מאור הרוח כלום. וז"ש שבז' שנים אחר הב' 
שנות היניקה נמשך כח החלב למטה בז"ת", דהיינו כמבואר, שמטרם 
הז' שנים, לא היה כח החלב, שהוא אור הרוח, רק בראש, 
%break
בחו"ב בלבד, ובז"ת לא היה מכח החלב כלל. והבן היטב. וצריך 
שתזכור כל המתבאר בחלק יוד, בענין ג' הבחינות שיש אל העובר. כי 
אי אפשר להכפיל מפני האריכות.
%break
%page 1157
%letter צג
צג) אע"פ שאמרנו שכבר יש לו ט"ס בט' שנים וכו' עכ"ז אינם מתגלים 
בו רק הו"ק: כבר ידעת, שהזווג הא' שבעיבור ב', הוא להגדלת הכלים 
בלבד, דהיינו להחזיר אח"פ שלו מבי"ע, ולהעלותם לאצילות. 
%break
אשר אח"כ הוא ראוי לעלות למ"ן לזווג ב' ולהמשיך גם האורות 
הגדלות. וא"כ אין לז"א בכל ההמשך דט' שנים, רק בחי' אור הרוח 
בלבד, אשר בב' שנות היניקה קונה הרוח נפש דרוח, ובז' השנים 
שלאחריהן הוא קונה גם הג"ר דרוח, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
וא"כ הוא נמצא עדיין בחסרון האורות דראש, ואין לו אלא אורות דו"ק 
בלבד, שהם נרנח"י דרוח. וכדי להשיג האורות דגדלות שהם אורות 
דנשמה, הוא צריך לזווג ב' דאו"א הבא ע"י עלית מ"ן אחר היותו בן ט' 
שנים ויום אחד. כמו שממשיך הרב.
%break
%letter צז
צז) ו"ק דמוחין דגדלות המתחיל אז להכנס בראשו בהמשך ז' שנים 
וכנגדם ג"כ מתפשטים ו"ק דמוחין בקטנות דיניקה בגופו למטה, ונמצא 
זה נכנס וזה יוצא: פירוש, כל מדרגה נחלקת לג"ר ו"ק, הנקרא גדלות 
וקטנות. וזהו אפילו במדרגות דנפש ורוח. 
%break
אמנם בכללות נקרא כל נרנח"י הנפש, וכן כל נרנח"י דרוח, בשם 
קטנות, ובשם ו"ק. רק המדרגות דנשמה חיה יחידה נקראים בשם 
מוחין דגדלות.
%break
וכבר ידעת, שבב' שנות היניקה, נכנסים בז"א רק האורות דנפש רוח 
דרוח, דהיינו הקטנות דאור הרוח, שהיא בחינת ו"ק דו"ק, כנ"ל. ובז' 
שנים שלאחריהם, נכנסין בו ג"ר דאור הרוח: נשמה, חיה, יחידה דרוח, 
הנקרא גדלות דרוח, או ג"ר דו"ק, 
%break
אשר בכללות הוא נבחן לו"ק דמוחין דג"ר האמיתים. כנ"ל. וז"ש "אחר 
ב' שנים דיניקה נכנסים בו ב' בחינות יחד, שהם ו"ק דמוחין דגדלות 
המתחיל להכנס בראש בהמשך ז' שנים, וכנגדם ג"כ מתפשטים ו"ק 
דמוחין דקטנות דיניקה בגופו למטה, 
%break
ונמצא זה נכנס וזה יוצא" פירוש: כי מקודם לכן, בב' השנים דיניקה, 
היה לו רק בחי' מוחין דקטנות בראש, בחו"ב שלו, כנ"ל. ובגוף. שהוא 
ז"ת, לא היה כלום מבחינת יניקה שהיא אור הרוח. כנ"ל. ונמצא עתה 
בז' שנים שלאחריהם שהוא משיג ב' בחינות יחד, 
%break
כי משיג המוחין דגדלות דיניקה, שהם הג"ר דיניקה המתלבשים אז 
בראש, בחו"ב שלו, ובחינת הב' אשר הז"ת שלו משיגים עתה, את 
המוחין הקטנות של היניקה, דהיינו בחינת הרוח שהיה מקודם לכן 
בחכמה ובינה, יורדים עתה משם, ובאים אל הגוף לז"ת. כמ"ש לעיל, 
%break
שבעת שבאים האורות דג"ר דרוח יורד אור הרוח שהיה מתלבש 
בחו"ב, אל הז"ת, כדי לפנות מקום אל אורות דג"ר להתלבש בחו"ב. 
ע"ש. וז"ש "זה נכנס וזה יוצא" דהיינו שו"ק דגדלות, שהם ג"ר דרוח 
נכנס לראש, וו"ק דו"ק, שהם נפש רוח דרוח יוצאים משם ויורדין לז"ת.
%break
%page 1158
%letter צח
צח) המקיפים ל"ם דצלם דיניקה הם נכנסים יחד עם הו"ק דגדלות: 
כמבואר לעיל בדיבור הסמוך, שאחר ב' שנות היניקה, עולה למ"ן 
לעיבור ב', ומשיג את ו"ק דגדלות, 
%break
שפירושם, הגדלות של עשרה כלים, שאז הוא ראוי להמשיך בתוכו את 
המקיפין ל"ם דצלם דיניקה, שהם בחינת ג"ר דרוח כי מטרם שמשיג 
גדלות הכלים, אינו יכול להלביש אותם עש"ה.
%break
א"א שיכנסו המקיפים דקטנות אם לא שכבר נעשו ונוצרו ו"ק דמוחין 
דגדלות: פירוש הגדלת הכלים לעשרה, הנמשך ע"י עיבור ב', אחר ב' 
שנים, נקרא ו"ק דמוחין דגדלות, 
%break
ונודע אשר המקיפים דקטנות, שהם ל"ם דצלם דיניקה, הם בחינת ג"ר 
דאור הרוח, ולכן אי אפשר שיכנסו המקיפים האלו בז"א, מטרם שיהיה 
לו ו"ק דגדלות, דהיינו עשרה כלים, כי כל עוד שאין לו אלא ששה כלים, 
אין ג"ר דרוח מוצאים מקום להתלבש בו.
%break
%letter צט
צט) מקיפים דיניקה ופנימים דו"ק דגדלות נכנסים יחד זה אחר זה: 
בהמשך ז' השנים כמבואר בדיבור הסמוך, שמתחלה באים הפנימים 
דו"ק דגדלות, 
%break
שפירושם, הגדלות הכלים בנה"י חדשים. ואחר שיש לו עשרה כלים, 
יכולים להכנס המקיפים דל"ם דצלם דיניקה, הנקראים מקיפים 
דקטנות.
%break
%page 1159
%letter ק
ק) עיבור ג"כ בענין אלו המוחין של ג"ר הגדלות: כוונתנו לזווג הב' 
שבעיבור ב', הנעשה ע"י עלית מ"ן בהיותו בן ט' שנים ויום א'. וכבר 
נתבאר, שאין זה עבור מיוחד כי אין יותר מב' עיבורים: שעיבור א' הוא 
ע"י העליון, שהעליון מעלה אותו למ"ן, 
%break
מכח גו"ע דתחתון הדבוקים באח"פ דעליון, כי אז הוא עולה מתוך 
הקליפות שבבי"ע, ואי אפשר לו לעלות לבדו למ"ן. ועיבור ב' הוא, אחר 
הב' שנים של היניקה, שאז הוא עולה למ"ן מעצמו. וכל הזווגים שלאחר 
זה, נקראים ג"כ בשם עיבור ב'. כנ"ל באורך.
%break
%letter קב
קב) עיבור ב' דמוחין תכף אחר ב' שנים של היניקה, לצורך ו"ק 
דגדלות, ויש עיבור ב' אחר ט' שנים ויום א' לצורך ג"ר דגדלות: כמ"ש 
בדיבור הסמוך, שאלו ב' העיבורים הם נכללים בעיבור ב', עש"ה.
%break
המוחין דאלקים הפשוטים הם הפנימים בבחינת ו"ק, ואח"כ מתפשטים 
הפשוטים למטה בגופא, ואז נכנסין ג"ר ממש דמוחין דיניקה והם 
בחינת אלקים במילויים: כי מילוי מורה על בחינת מסך ועביות, שעליו 
נעשה הזווג, וע"כ בקטנות דיניקה, 
%break
שאין לו עוד אפילו הגדלות דכלים, אין בו עצמו שום זווג, אלא שינק 
משדי אמו, דהיינו ממה שאמא מזדווגת בעדו. וע"כ נבחנים המוחין 
שהם בחי' אלקים בלי מילוי. 
%break
אמנם אחר ב' שנים שעולה לעיבור ב', ומשיג הגדלות של הכלים, אשר 
אז נמשכים בו גם ג"ר דרוח, הנה כבר יש לו בחינת זווג דהארת 
הכלים, וע"כ נבחנים בו בחי' שמות אלקים במילוים, כי המילוים מורה 
על בחינת זווג שנעשה בו.
%break
ומה שאומר שאלקים הפשוטים יורדים למטה בגופא בעת שנכנסים 
המוחין דאלקים במילוים בראש. זה כבר נתבאר לעיל. שבב' השנים 
דיניקה נמצאים המוחין דקטנות היניקה בראש, בחו"ב שלו, 
%break
ובגוף אין שום הארת המוחין דיניקה, אלא אחר ביאת הג"ר 
שמתלבשים בראש, הנה אז נדחים המוחין דקטנות לז"ת. ע"ש.
%break
%page 1160
%letter קג
קג) מוחין אלו אל הז"א והם סוד הרוח שבו כו' בכלים האמצעים: כבר 
נתבאר זה לעיל, שלעת לידת ז"א, חוזרים או"א להזדווג על בחינת 
מסך מעביות דבחי"א, שהם בחינת כלים אמצעים שלהם, 
%break
שנקראים חג"ת דאו"א שהקומה היוצאת על הזווג הזה היא קומת ע"ס 
דרוח. כנ"ל (דף א' קכ"ח ד"ה בבטן). ע"ש.
%break
%letter קה
קה) ג' אהיה דיודין אלפין ההין וה' בג' תחתונות שבה וזה התחתון הוא 
במילוי ההין: כלומר, אהיה דההין הם בג"ת שלה, ושאר ב' אהיה פירש 
לעיל, שאהיה דיודין הוא בג"ר שלה, ואהי"ה דאלפין הוא בחג"ת שלה. 
כנ"ל חלק י"א אות קי"ד.
%break
הזרעת הטפה של אודם עולים למעלה באהיה הא' דיודין וכו' וכמו כן 
אהיה הא' דיודין יורד ומתלבש באהיה הב' דאלפין. פירוש כי בהזרעת 
הטפה לסוד העיבור, היו או"א מתלבשים בכלים החיצונים שלהם, 
דהיינו בבחינת העביות דשורש, שהוא עביות דכתר, 
%break
המוציאה קומת נה"י באור הנפש. ולפיכך נבחן, אשר ב' האהי"ה 
תחתונים שהם דההין ואלפין, דהיינו נה"י וחג"ת, עלו אל אהי"ה דיודין, 
שהוא בחינת כחב"ד שלה, שפירושו ראש וכתר, כי לא נזדווגו רק על 
עביות הכתר. 
%break
אמנם כאן, שהזווג הוא לצורך קומת הרוח דז"א, שאז צריכים או"א 
להתלבש בכלים האמצעים שלהם, ששם בחינת העביות דבחי"א, 
המוציאה קומת חג"ת, לפיכך צריכים אהי"ה דיודין, וכן אהי"ה דההין, 
לעלות לאהי"ה דאלפין, 
%break
שהם בחינת חג"ת דאו"א, דהיינו הכלים האמצעים שלהם, ששם 
בחינת העביות דבחי"א כנ"ל, באופן שנעשה הזווג בבחינת אהיה 
דאלפין.
%break
%page 1161
%letter קו
קו) עתה אינו כן כי כל אחד הוא במקומו וכו' ונמצא הדם במקור ויסוד 
האשה: כי בגמר העובר בכל נרנח"י שלו, חזרו ונתפשטו כל הג' האהיה 
למקומם: אהיה דיודין בחב"ד, ואהיה דאלפין בחג"ת, ואהיה דההין 
בנה"י. 
%break
כי העליה של ב' אהיה תחתונים לאהיה העליון דיודין, היתה רק בעת 
הזווג, בלבד, ואחר שנעשה הזווג, חזרו שוב למקומם. וכבר ידעת, 
שאורות דנה"י נקראים דם, שהם האודם שבה ודינים. וז"ש "ונמצא 
הדם במקור ויסוד האשה תמיד" כלומר, 
%break
שאחר הזווג ירדה אהיה דההין שהיא בחינת נה"י דאו"א למקומם 
מטבור ולמטה, שהם בחינת הדם שביסוד שלה. והוא בבחי' האחורים 
דאהיה דההין, כי אין התחתון נוטל מפנים דעליון רק מאחורים שלו, 
כנודע. וז"ש שאחורים דאהיה עולה דם.
%break
%letter קז
קז) מתחברים שניהם ונעשים השדים שלה ולכן אלו ב' אהיה בשני 
מילוים שבהם ביודין ובאלפין בגי' ש"ד: כי אחר שנתמעט הפרצוף 
דתבונה, מכח הזווג על בחי"א, לבחינת ו"ק, כי אורות דנה"י עלו 
לחג"ת, ואורות דחג"ת עלו לחב"ד, 
%break
נמצא, שבערך האורות אין אלא חג"ת נה"י, שהם ו"ק בלבד, ובערך 
הכלים אינם אלא חב"ד חג"ת וחסר נה"י כנ"ל באורך, ולפיכך נבחנים 
עתה החג"ת דאו"א, ששם נעשה הזווג דקומת רוח, שהיא המוחין 
דיניקה, 
%break
אשר יש בהם רק הכלים דחב"ד חג"ת, שהם אהיה דיודין שהם חב"ד, 
ואהיה דאלפין שהם חג"ת, שמב' אהיה אלו, נעשו השדיים, שהם 
הכלים דמוחין אלו, 
%break
וז"ש, "הב' אהיה בשני המילוים שבהם הם בגי' ש"ד, לרמוז כי מהם 
נעשו השדיים" דהיינו כמבואר, כי מבחינת הכלים, לא נשארו בהם 
זולת חב"ד חג"ת בלבד, ומהם נעשו השדיים, שהם הכלים דמוחין 
דיניקה.
%break
%letter קח
קח) ואז בעת הלידה חוזר לעלות הדם וכו' שעולין אורות נה"י שלה 
למעלה עד כנגד החזה וכו' ונעשים חלב: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, 
שבעת הלידה, שבחי"א חוזרת שם, מטעם עלית ה"ת לעינים, והג"ר 
נסתלקו מתבונה, 
%break
נמצא אז שאורות דחג"ת עלו לכלים דחב"ד, ואורות דנה"י עלו לכלים 
דחג"ת. ע"ש. הרי שאורות דנה"י שהם בחינת אחורים דאהי"ה שבגי' 
דם, שהוא בחינת דין, נעשו עתה שם במקום חג"ת לחלב, שהוא בחי' 
רחמים.
%break
%page 1162
%letter קט
קט) והחסרון הוא בב' אהיה שבנקבה שאין בכל א' רק מ"א אותיות: זה 
רומז, שחסר לאמא שער מ"ב העליון שהוא כתר שבה שז"ס כי אם 
לבינה תקרא, כמ"ש הרב בע"ח שער י"ג פי"ג באורך. עש"ה.
%break
%letter קיב
קיב) תבונה הג' שהיא הב': פי' הג' אל או"א עלאין, והב' מבחינת 
ישסו"ת. כי לעת לידה, מתחלקים שוב או"א וישסו"ת לב' פרצופים וגם 
ישסו"ת עצמם מתחלקים לפנימית וחיצונית: 
%break
שישסו"ת הפנימים נקראים ישסו"ת הא'. וישסו"ת החיצונים נקראים 
ישסו"ת הב'. ונמצא זו התבונה הב' נבחנת לתבונה הג' לאמא עלאה. 
כמבואר בחלקים הקודמים.
%break
%page 1163
הגוף מתנהג אחר הרוחניות שבתוכם: כי האורות הם העיקר 
בהפרצוף, ואין שום גילוי בכלי זולת לפי בחינת האורות שבו, ולכן, כיון 
שאין בנה"י הללו שום אורות של התבונה, זולת אורות דז"א בלבד, ע"כ 
נחשבים גם הם לבחינת ז"א כמו האורות.
%break
%letter קיג
קיג) הי"ס דז"א נחשבין מחכמה ולמטה הנקרא ראשית, ולא מן הכתר 
ולמטה: דהיינו מטעם שכתר דז"א, מלבד הכלי שלו הוא מת"ת 
דתבונה, נמצא גם האור שבו מבחינת התבונה, וע"כ אין הכתר נחשב
%break
לבחינת ז"א, והוא מתחיל רק מחכמה כמ"ש במקומו.
%break
%page 1164
%letter קיז
קיז) קודם כניסתן הם מתפשטים שם הה"ח בה' ספירות חג"ת נ"ה של 
אותו פרצוף הדק: מדייק להשמיענו, שתכף בעת יציאת המוחין דז"א 
באו"א, יוצאים שם ע"ס שלמות, 
%break
דהיינו כל הנרנח"י, ג"ר וו"ק, שג"ר נקראים חו"ב, וו"ק נקראים דעת. 
אלא שז"א אינו מקבל אותם תכף בבת אחת, רק לאט לאט כמו 
שמבאר והולך.
%break
%letter קיט
קיט) כל בחינות אלו הם צ' של צלם הנקרא דעת: כלומר, כי הם' ול' 
דצלם הם בחינת או"א עלאין וישסו"ת, שהם בחי' חכמה ובינה עצמם, 
והם בעצמותם אינם מתפשטים בז"א, רק בחינת החיצוניות של הל' 
הנקרא צ' והוא בחינת דעת, 
%break
כנ"ל בדברי הרב (חלק י"א אות קל"ז) ותדע, שאפילו בעת שנוטל ג"ר 
דמוחין, שהם המקיפים ההם הנקראים ל' ום' הנה גם אז אינו נוטל רק 
בחינת צ' אשר במקיפים אלו, דהיינו בחינת הדעת שבהם. וזה אמרו, 
שכל ג' הבחינות, 
%break
שהם: ו"ק, וג"ר, וכתר של המוחין, הנה הם רק בחינת צ' דצלם. דהיינו 
כמבואר שאפילו בעת שמשיג ג"ר שהם המקיפים דל' ום' אינו נוטל רק 
בחינת הצ' שבהם. אמנם בחינת הג' שהוא הכתר דז"א, אינה נחשבת 
לעצמות ז"א, כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1165
%letter קכא
קכא) דת"י מתלבש בב' פרקין דיסוד דתבונה שהם ב' פרקין לבד: 
יסוד, ועטרה ושם עומדין סתומים כל הקו אמצעי של פרצוף הצלם: 
כלומר, כל עוד שאין החסדים וגבורות יורדים ליסוד דז"א, ועולים משם 
בסוד או"ח וכו', נבחנים לסתומים, 
%break
כי המסך דיסוד אמא מכסה עליהם, בבחינת אחורים שלה הדוחים 
הארת חכמה, ואין הגילוי נעשה, אלא ע"י עלית מ"ן, אחר ט' שנים ויום 
א', כמ"ש לפנינו. ונמצא כי אע"פ שכל הפנימים ומקיפים דע"ס דמוחין 
דיניקה מתפשטים בז"א מטרם הזמן דט' שנים ויום א', 
%break
מ"מ אין החסדים מתגלים בו מחזה ולמטה, והם נשארים עומדים 
בעטרת יסוד אמא שבמקום החזה, וע"כ הם מכוסים וסתומים מגילוי 
הארת חכמה בהם. כמ"ש לפנינו.
%break
%letter קכב
קכב) ומתחילין להכנס אחר ב' שנים שהם זמן היניקה: כי כל זמן שהוא 
עולה לינק מדדי אמא, נבחן שהמוחין עוד לא נתפשטו בז"א, כי ע"כ 
הוא עולה ויורד, אלא אחר תשלום כ"ד חודש דיניקה, מתחילים המוחין 
דיניקה, להתלבש בו בקביעות, 
%break
דהיינו שבחינת הצ' דצלם נכנסת ומתפשטת בו ונעשה עצם מעצמו 
ובשר מבשרו. וגם התפשטות זו היא לאט לאט על סדר המדרגה, 
שמתחילה מתפשט בו ו"ק דצלם שהם רק הפנימיות שבו, 
%break
ואז מכונה עונת הפעוטות, ואח"כ הג"ר דצלם, שהם המקיפים דל' ום', 
הנגמרים ביום א' אחר ט' שנים, כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1166
ואין להקשות ממ"ש לעיל דף א' קנ"ד אות פ"ח. שבב' שנים דיניקה 
נגדלים ב' מוחותיו שהם חו"ב שבו, הרי שהפנימים דיניקה מתחילים 
להכנס בו עוד בהמשך זמן היניקה. 
%break
וכן בדף א' קנ"ח אות צ"ח שאומר להדיא, כי ו"ק הפנימים דמוחין 
דיניקה נתפשטו בב' שנים של היניקה, והמקיפים דל' ם' דצלם דיניקה, 
נכנסים יחד עם ו"ק דגדלות. עש"ה הרי שצ' דיניקה מתפשטת עוד בב' 
שנים של היניקה.
%break
אמנם יש לחלק, בין התפשטות המוחין, ובין התפשטות נה"י אמא 
לתוך ז"א להעשות עצם מעצמו ובשר מבשרו, כי ענין התפשטות 
המוחין הפנימים של היניקה, שהם הקטנות של היניקה, זה נעשה בב' 
שנים של היניקה. 
%break
ואפשר גם לכנותם בשם התפשטות דצ' דצלם, כי צ' דצלם פירושו 
מוחין דקטנות, שהוא באמת צ' דצ' דצלם. והמוחין דגדלות דיניקה, 
נעשה אחר גמר ב' שנים של היניקה, 
%break
ע"י עלית מ"ן שנית לעיבור ב' כנ"ל (דף א' קנ"ט אות ק"ב, ואות צ"ט) 
שמקיפים דיניקה ופנימית דו"ק דגדלות נכנסים יחד. ע"ש. ואלו 
המקיפים של היניקה, שהם ג"ר דמוחין אלו, 
%break
אפשר לכנותם בשם ל"ם דצלם, אמנם באמת הם צ' דל' וצ' דם', כי 
עצם הל"ם אינם מתפשטים בז"א, רק האורות דג"ר שלו שהשאירם 
שם בל"ם אחר לידתו, הם שמתפשטים בז"א, שהם נקראים ג"כ בחי' 
צ' שבהם.
%break
וכ"ז הוא רק התפשטות המוחין, ולא בחינת התפשטות הצ' דצלם, 
בבחינת נה"י דאמא המלבישים בז"א להעשות עצם מעצמו ובשר 
מבשרו, כי התפשטות זו של נה"י דאמא, אינה נעשה זולת בימי 
הגדלות דז"א, 
%break
אשר אז מתעלים השלישים האמצעים והעליונים דחג"ת דז"א, ונעשו 
לחב"ד, והשלישים תחתונים דחג"ת עם השלישים עליונים דנה"י דז"א 
מתחברים ונעשו לחג"ת והשלישים האמצעים עם התחתונים דנו"ה, 
נשארו בבחינת נה"י, כנודע. 
%break
ונמצא שאין לז"א רק ב"ש בחב"ד, וכן ב"ש בחג"ת, וכן ב"ש בנה"י. 
וע"כ הוא נצרך להתפשטות נה"י דאמא, שנקרא ג"כ צ' דצלם, שהם 
ישלימו את השלישים החסרים לו, 
%break
ואז מתחלק הנצח דאמא לג"ש, ומשלימים את חח"ן דז"א וכן ההוד 
מתחלק לג"ש ומשלימים את בג"ה דז"א. וכן היסוד מתחלק לב"ש 
ומשלימים לדעת ות"ת דז"א. כמ"ש לפנינו. הרי שאין ענין התפשטות 
נה"י דאמא להעשות עצמו ובשרו דז"א, רק לעת הגדלות, 
%break
שהוצרך אז להשלמת השלישים שלו. וזה אמרו כאן "אחר שנתלבש 
הצלם הזה בנה"י דתבונה מתחילים להכנס בתוך ז"א וכו' אחר ב' שנים 
שהם זמן היניקה כי אז נשלמו הו"ק" דהיינו כמבואר, כי אחר ב' שנים, 
שאז עולה לעיבור ב' ונשלמו הו"ק בהגדלות שלהם, 
%break
כי משיגים עשרה כלים, הנה אז מתחילים נה"י דאמא להכנס בו 
ולהשלים השלישים להע"ס דז"א. משא"כ מטרם עיבור הב', שו"ק שלו 
אינם שלימים, כי אין לו אז רק ו"ק דו"ק, 
%break
הנה אז עדיין נה"י דאמא ממעל לו. ואע"פ שמקבל את המוחין הפנימים 
דיניקה, ובודאי שהם מלובשים ג"כ בנה"י דאמא בהכרח, אמנם אינם 
מתהפכים בו לעצמו ובשרו ממש, דהיינו להשלים לו את השלישים 
החסרים לו. והבן.
%break
%page 1167
%letter קכד
קכד) ופ"ת דהוד תבונה אשר בתוכה הוד דצלם ירד למטה בגבורה 
דז"א: זה הוא לפי הכלל שנודע, שבכלים נבחן תמיד שעליונים נגדלים 
מתחלה, והפוכם הוא באורות, שבהם נבחן תמיד, שתחתונים נכנסים 
מתחילה. 
%break
ולפיכך בהתלבשות אורות דנפש בשליש תחתון דנצח דתבונה, נמצאים 
מתלבשים בחכמה דז"א, שהוא כלי עליון של הפרצוף, וכן הקו שמאל 
דאור הנפש, הנמשך עם שליש תחתון דהוד דתבונה, מתלבש בבינה 
דז"א, שהיא כלי עליון דקו שמאל שלו. 
%break
ונמצא עתה שרק הכלים דחו"ב דז"א יש בהם אור הנפש, ויתר הכלים 
דז"א ריקנים בלי אור. אלא אח"כ, שמגיע אור הרוח בז"א, אשר קו ימין 
שבו מתלבש בשליש האמצעי דנצח דתבונה, הבה הוא נכנס ג"כ בכלי 
העליון דפרצוף, שהוא חכמה דז"א, 
%break
וע"כ יכול עתה אור הנפש שהיה מלובש מקודם לכן בחכמה, לירד עתה 
לחסד דז"א. ועד"ז קו השמאל דאור הרוח, הבא בשליש האמצע דהוד 
דתבונה, נכנס ג"כ בכלי העליון דז"א שהוא בינה, ואור הנפש שהיה 
שם, יורד עתה לגבורה. ועד"ז תמיד. 
%break
כי האור החדש הנכנס עתה, נכנס תמיד בכלי העליון והאור שהיה שם 
מקודם לכן, יורד לכלי התחתון ממנו. וטעם הדבר כבר נתבאר 
בהסתכלות פנימית בחלק ב' עש"ה.
%break
ובשנה ז' וכו' נכנס עטרה דיסוד תבונה וכו' בדעת ז"א: שהוא בחי' קו 
אמצעי דאור הרוח, והיא נכנסת בכלי העליון דקו האמצעי דז"א, שהוא 
הדעת וצריכים לדייק, אשר באור הנפש, אינו חושב את קו האמצעי, 
%break
רק ב' הקוים ימין ושמאל בלבד, והוא מטעם, שאין בחי' קו אמצעי 
בשלישים תחתונים דנה"י דתבונה, אלא ב"ש דנו"ה בלבד. 
%break
ומטעם זה אין דעת לעובר, משום שהזווג נעשה על כלים החיצונים 
דאו"א, שהם בחינת ב"ש תחתונים דנו"ה, שאין שם בחינת מכריע. כי 
אין מכריע מתחיל רק באור הרוח, שהוא בחינת כלים האמצעים. והבן.
%break
%page 1168
%letter קכז
קכז) ובשנה ט' ויום א' נכנס דעת דצלם אשר בתוך היסוד דתבונה 
ונכנס בדעת דז"א, ועטרת יסוד תבונה נכנס בת"ת דז"א עד החזה: 
דהיינו כנ"ל, שכל אור הבא מחדש, נמצא מתלבש בכלי העליון של 
הפרצוף, והאור שהיה שם מקודם לכן יורד לכלי התחתון ממנו. ע"ש. 
%break
ועתה נשלמו השלישים החסרים לז"א, ויש לו ע"ס שלמות, אמנם האור 
שבהם נחשב רק לו"ק, כי עוד אין לו האורות הגדלות שפירושם, 
שיתגלו החסדים בהארת חכמה, כי האורות דקו האמצעי שהם עיקר 
האורות של ז"א, 
%break
כי שם מקום הזווג כנודע. הנה הם מסתיימים למעלה מחזה דז"א, כי 
יסוד דתבונה עם הדעת נתלבשו בדעת דז"א, בראשו, ועטרת יסוד 
התבונה נתלבשה בשליש העליון דת"ת עד החזה. 
%break
ומחזה ולמטה ששם מקום גילוי חכמה בחסדים, אין עוד שום 
התפשטות, עד עלותו למ"ן פעם שנית, כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1169
%letter קל
קל) החסדים הנ"ל המתפשטים בהם היו בז"א כ"א במקומו בכל פרק 
ופרק: דהיינו על דרך שביאר לעיל בהתפשטות ט' פרקים דנה"י 
דתבונה, שתחלה נתפשטו החסדים התחתונים ונתלבשו בהכלים 
העליונים, 
%break
וכשבאו החסדים העליונים, אז יורדים החסדים התחתונים שבכלים 
העליונים אל הכלים שלמטה והחסדים העליונים מתלבשים בהכלים 
העליונים, ממש על אותו הדרך שנתבאר בט' הפרקים דנה"י דתבונה.
%break
ואחר שידענו, שה"ח אלו נתפשטו בנה"י דתבונה עוד בהיותן למעלה 
מטרם שנתפשטו בז"א, נמצא שבשנה הג' כשנתפשט שליש התחתון 
דנצח תבונה תוך ספירת חכמה דז"א, הנה נתפשט אז הנפש דה"ח 
בחכמה זו, להיותו כבר מלובש שם בשליש תחתון דנצח התבונה, 
%break
כנ"ל. וכן בשנה הד' כשנתפשט שליש תחתון דהוד דתבונה תוך בינה 
דז"א, נמשך עמו ההוד דה"ח בבינה זו. ונבחן אז, שלא יש בפרצוף 
זולת ב' חסדים לבד, שהם נצח והוד שהם מלובשים בחכמה בינה 
דז"א, דהיינו בראש, וכל גופו עדיין בלי אור.
%break
ואח"כ בשנה הה' כשנמשך השליש האמצעי דנצח דתבונה תוך חכמה 
דז"א נמשך עמו החסד דה"ח בחכמה דז"א. אשר אז ירד הנצח דה"ח 
שהיה שם מקודם לכן, ונתלבש בספירת החסד דז"א. 
%page 1170
וכן בשנה הו' כשנמשך שליש האמצעי דהוד דתבונה תוך בינה דז"א 
נמשך עמו הגבורה דה"ח בבינה. ואז ירד משם ההוד דה"ח ובא 
בספירת גבורה ז"א. וכן ביום א' דשנת הז' כשנמשך עטרת יסוד 
התבונה תוך דעת דז"א, נמשך עמה שליש ת"ת העליון דת"ת דה"ח, 
%break
לתוך דעת דז"א. ונמצא עתה שיש כבר כל הה"ח בפרצוף דז"א, אלא 
שאינם במקומם האמיתי, שהרי חג"ת דחסדים הם בחב"ד דז"א, ונו"ה 
דחסדים הם בחסד וגבורה דז"א. ונמצאים ב"ש ת"ת ונה"י דז"א עדיין 
בלי אור.
%break
וזה אומרו "כי בו' שנים הראשונים בהיותן נכנסין הפרקין של נה"י 
דתבונה בז"א, גם החסדים הנ"ל המתפשטין בהם היו נכנסין בז"א כל 
אחד במקומו בכל פרק ופרק" דהיינו כנ"ל, שב' החסדים דנצח והוד היו 
מתפשטים בב' הספירות חסד וגבורה דז"א. 
%break
וג' החסדים חג"ת היו מתפשטים בחב"ד דז"א. ונמצאים נה"י דז"א 
ריקנים מחסדים, גם הם מתפשטים שלא במקומם האמיתי, שהרי 
חג"ת שלהם הם בחב"ד, ונה"י שלהם הם בחסד וגבורה, אמנם בג' 
שנים האחרונים באים כל אחד במקומו האמיתי. כמ"ש והולך.
%break
וז"ש, "אמנם בג' שנים האחרונים שהם ז' ח' ט' ויום א' יורדין ג' חסדים 
תחתונים פחות שליש, שאלו תמיד הם מגולים, ואז ירדו כל אחד 
במקומו האמיתי" כלומר, שנתקנו ב' החסרונות הנ"ל שהיו בזמן ו' 
שנים. 
%break
כי עתה בשנה הז' ויום א' כשנמשך החכמה דצלם עם השליש עליון 
דנצח תבונה, תוך ספירת החכמה דז"א, הנה אז ירד משם אור החסד 
דה"ח, ובא תוך ספירת החסד דז"א, ואור נצח דה"ח שהיה שם 
בספירת חסד מקודם לכן, ירד עתה תוך ספירת נצח דז"א. 
%page 1171
והרויח עתה גם ספירת נצח דז"א שהשיג את החסד שלו. וכן קו 
השמאל, אשר בשנה הח' ויום א', כשנמשך הבינה דצלם עם שליש 
עליון דהוד דתבונה, תוך ספירת בינה דז"א, הנה אז ירד משם אור 
הגבורה דה"ח, ובא תוך ספירת גבורה דז"א, 
%break
דהיינו במקומו האמיתי, ואור ההוד דה"ח שהיה שם בספירת גבורה 
מקודם לכן, ירד גם הוא תוך ספירת ההוד, דהיינו ג"כ למקומו האמיתי. 
ונמצא עתה שגם ספירת הוד דז"א הרויח אור. 
%break
ועד"ז בקו האמצעי, כי בשנה הט' ויום א', כשנמשך אור דעת דצלם עם 
יסוד דתבונה תוך ספירת דעת דז"א, הנה אז ירד משם ש"ע דת"ת 
דה"ח, לתוך ספירת הת"ת דז"א, והרויח גם הספירה דת"ת את האור 
שלו. 
%break
הרי מלבד שנתקן עתה החסרון דתנה"י דז"א, שהיו מקודם בלי אור, 
ועתה בג' שנים האחרונים השיגו האור, והנה עוד נוסף על זה, נתקן 
עתה, כי באו הה"ח כל אחד ואחד במקומו האמיתי: חג"ת דחסדים 
בספירות חג"ת דז"א, 
%break
ונו"ה דחסדים בספירת דנו"ה דז"א כי מקודם לכן בזמן הו' שנים, שהיו 
רק ב' החסדים דנצח והוד מלובשים בספירות דחסד וגבורה דז"א, הנה 
מלבד שהם אורות קטנים דבחינת נפש, 
%break
הנה יש כאן חסרון גדול בהם, להיותם במקום חג"ת ששם החסדים 
תמיד מכוסים, והם צריכים להיות אורות מגולים, להיותם מבחינת נו"ה, 
כנודע. אבל עתה שאורות אלו באו במקומם בספירות נו"ה דז"א, הנה 
הרויחו בחי' כח הגילוי שבהם.
%break
%page 1172
וזה אמרו "נמצא כי ג' חסדים פחות שליש המגולים, כל אחד עתה 
במקומו" דהיינו כנ"ל, שהחסדים דנצח והוד נמצאים שיורדים עתה 
מספירות דחסד וגבורה דז"א, שהיו שם מקודם לכן, 
%break
ומתפשטים תוך כליהם האמיתים שהם הספירות נו"ה דז"א. אשר 
עתה יש בהם כח להתגלות כיון שהם במקומם האמיתי.
%break
ומה שאומר ג' חסדים פחות שליש. הנה כונתו לב"ש התחתונים של 
ספירת הת"ת, השייכים ג"כ לבחינת חסדים המגולים כנודע, שמחזה 
ולמטה הוא מקום הגילוי. וזה מגיע בשנה הט' ויום א', אחר הזווג השני 
דעיבור הב', כי אז מתגלים החסדים ע"י הזווג ההוא. 
%break
ועתה מטרם הזווג עדיין אין כאן שום גילוי אל החסדים, אלא שהרב 
מדבר בבחינת הכח ולא בפועל ממש. ולפיכך הוא חושב בהם ג' 
חסדים פחות שליש, כי כן עתידים להתגלות, דהיינו מחזה שבת"ת 
ולמטה, שהם ב"ש ת"ת, וחסד אחד דנצח, וחסד אחד דהוד. 
%break
אמנם עתה עדיין נבחנים שהם עומדים סתומים בשליש עליון דת"ת, 
ולא נתפשטו ב"ש ת"ת מחזה ולמטה. אלא רק ב' חסדים דנו"ה 
נתפשטו לספירות דנו"ה, שהם בחינת קצוות, 
%break
וגם שם עתה מקום מכוסה וסתום, כי להכאת החסדים ביסוד המה 
צריכים, שאז עולה או"ח ממטה למעלה ומגדיל ומגלה אותם. כמ"ש 
במקומו.
%break
%letter קלט
קלט) כלי בביאה ראשונה בסוד מ"ש אין האשה כורתת ברית אלא למי 
שעשאה כלי ואח"כ מזדווגים: כלי זה, הוא ענין החזרת אח"פ החסרים 
אל הנוקבא, המגיע לה ע"י הארת הזווג דאו"א, שמורידים הה"ת 
מעינים לפה, ונמצאים אח"פ חוזרים ומתחברים בפרצוף, 
%page 1173
כמ"ש היטב לעיל בחלק י'. אמנם, אין הנוקבא מקבלת כלום, זולת ע"י 
ז"א בעלה, וע"כ הז"א מקבל הארה תחילה, והוא נותן אותה ע"י זווג 
אל הנוקבא. כמ"ש לעיל (דף תשפ"ז ד"ה דל"ת) וע"כ נתינת ההארה 
הזו, המשלים לע"ס של הנוקבא, מכונה תמיד בשם ביאה קדמאה, 
%break
להיותה השלמה הראשונה דנוקבא, כי מטרם זה אינה ראויה לשום זווג 
ומ"ן. להיותה חסרה מכלים דאחורים שלה, שהם אח"פ, כנ"ל. ע"ש. 
ולכן, אין הביאה קדמאה זו נחשבת עוד לזווג, כי אם להכנת הזווג. 
וז"ש, ואח"כ מזדווגים.
%break
%letter קמב
קמב) מן הראוי היה שלא נקרא ק"ש זו שעל המטה עד חצות לילה: כי 
בחצי לילה הראשונה, הוא בחינת חזרת ז"א לקטנותו, בסוד חבלי 
שינה. שפירושו, שחוזר לבחינת יניקה דב' שנים הראשונים, דהיינו 
בבחינת נ"ר דרוח. 
%break
המכונה, פנימית דמוחין דקטנות דאמא. וא"כ אין אז הזמן של הזווג 
דעשית כלי, וזמן הזה מתחיל רק בחצי לילה השניה, דהיינו אחר חצות. 
וזה שאומר "מן הראוי היה שלא נקרא ק"ש זו שעל המטה עד חצות 
לילה" כי אז מתחיל הזמן הראוי לביאה קדמאה. 
%break
וז"ש "אנו אומרים ק"ש קודם שנישן כי אח"כ בחצות נעשה הזווג ע"י 
נשמותינו" כלומר, אנו עושים בק"ש זו רק הכנה על הזווג הנעשה אחר 
חצות.
%break
%page 1174
%letter קמג
קמג) ברכת המפיל וכו' הנה האי רוחא דז"א דיהיב בנוקבא בביאה א' 
לעשותה כלי חוזר ומסתלק: כמבואר לעיל בדיבור הסמוך, שחצי לילה 
הראשונה, הוא בחינת השינה, שפירושה החזרה לקטנות דנ"ר דיניקה, 
שהיא הכוונה של ברכת המפיל חבלי שינה, כנודע. 
%break
ונמצא שאח"פ חוזרים ויורדים מן זו"ן, ונשארים בבחינת גו"ע לבד, 
דהיינו בגוף בלי ראש, שפירושו, נ"ר דיניקה, כנ"ל. הרי שבחינת הכלי 
ורוחא דביאה קדמאה, שהם בחי' אח"פ, חזרו ונפלו למטה ממדרגתם.
%break
בתולה ואיש לא ידעה: כי ע"י נפילת האח"פ, שהם בחינת הכלים 
דאחורים שלה, נסתם פתחאה ומקורה, שה"ס הכלים דזווג. 
%break
ולפיכך צריכים זווג חדש לאחר חצות, בבחינת ביאה קדמאה לעשותה 
כלי, כדי שתהא ראויה לזווג בתפלת שחרית בברכת שים שלום, שהוא 
זווג גמור פב"פ להולדת נשמות כמ"ש במקומו, שה"ס ויביאה אל 
האדם.
%break
%page 1175
%letter קמה
קמה) נסתלקו כל המוחין לגמרי, כנודע כי אחרי כל זווג חוזרים 
ומסתלקים כל המוחין לגמרי: כלומר, שאין אלו המוחין דביאה קדמאה 
מספיקים רק להמשך הזמן דחצי לילה השניה עד הבקר, ובסוף הלילה 
הם מסתלקים לגמרי, 
%break
ונמצאים אח"פ חוזרים ומסתלקים מהם, ושוב נשארים בגו"ע בלבד, 
דהיינו בנ"ר דרוח. כנ"ל. כי הזווג שבק"ש שעל המטה, לא הספיק רק 
עד סיום הלילה בלבד.
%break
%letter קמז
קמז) וז"ס טעם מה שתקנו ק"ש בבקר בעת הקרבנות זולת הק"ש 
השנית העיקרית אשר ביוצר: כי מאחר שזו"ן חזרו לבחינת הקטנות 
דנ"ר דיניקה בסוף הלילה, דהיינו שחזר ונסתלק הכלי, שה"ס אח"פ, 
כנ"ל, נמצא ששוב אינם ראוים לזווג, 
%page 1176
ושוב צריכים לביאה קדמאה, לעשותה כלי, ולהמשכה זו דביאה 
קדמאה תיקנו ק"ש בעת הקרבנות, כדי לעשותה כלי. ואח"כ ראוים 
לעלות למ"ן לאו"א לצורך ג"ר דמוחין, 
%break
שעליה זו נעשה בק"ש דיוצר אור, שאז ראוים זו"ן עצמם לזווג פב"פ 
בשים שלום הרי שצריכים ביום עצמו, לב' בחי' ק"ש: א' הוא דקרבנות, 
שהוא הביאה קדמאה לעשותה כלי. 
%break
וב' דיוצר אור, היא העלית מ"ן למוחין ממש. כי בטרם שהם משיגים 
השלמת הכלים, דהיינו החזרת אח"פ אינם ראוים לעלות למ"ן לאו"א 
כנ"ל דף תשפ"ז ד"ה דלת. עש"ה כל ההמשך.
%break
%letter קנב
קנב) שהותיקין היו גומרים אותה קודם הנץ החמה ועי"כ לא היו צריכים 
לקרות ק"ש בפ"ב בתפילת שחרית: כי המוחין דביאה קדמאה, שהיתה 
בק"ש שעל המטה, אינם מסתלקים רק עם הנץ החמה, ולכן, כיון 
שהקדימו ק"ש של יום, לקרותה קודם הנץ החמה, 
%break
היו יכולים בק"ש זו להעלות תכף הזו"ן למ"ן לאו"א עלאין כדי לקבל 
המוחין דג"ר. ולא היו צריכים להקדים ק"ש דקרבנות כדי לעשותה כלי, 
כי אז עדיין הכלי קימת מהזווג דחצות. וזה אמרו "ועי"כ לא היו צריכים 
לקרות ק"ש ב"פ בתפלת שחרית" כי לא היו צריכים לביאה קדמאה.
%break
%page 1177
%letter קנג
קנג) מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו בחצות לילה: כי 
בחצות לילה, לא היה הזווג לבחינת מוחין ממש, אלא להשלמת הכלים, 
כנ"ל. 
%break
אבל בק"ש דיום, הזווג הוא להמשכת ג"ר דמוחין ממש: שו"ק דמוחין 
אלו נמשכין בק"ש דיוצר, וג"ר שלהם נמשכים בברכת אבות. ואז זו"ן 
עצמם ראוים לזווג בברכת שים שלום.
%break
%letter קנז
קנז) מתעוררים המוחין העליונים וחוזרים לבא מעצמם בלתי שנצטרך 
להביא מוחין חדשים ע"י ק"ש: כי הגם שמוחין דזו"ן פב"פ, מסתלקים 
אחר תפילת שחרית, מ"מ אינם חוזרים זו"ן לקטנותם מחמת זה, רק 
בחינת פב"פ מסתלקת מהם. 
%page 1178
ולכן בתפלת המנחה, שכל הזווג הזה אינו אלא זווג דאחורים, שה"ס 
הזווג דישראל ולאה מהחזה ולמעלה, ורחל נמצאת אז באחורים 
בקומה שוה עם ז"א, כמ"ש במקומו. 
%break
ע"כ לא נחשב הזווג הזה אלא בחינת התעוררות המוחין העליונים, 
ואינם צריכים כאן להעלות מ"ן ע"י ק"ש, כמו להכנת הזווג דתפילת 
שחרית, כי אין כאן מוחין חדשים שיהיו צריכים להעלאת מ"ן מחדש.
%break
%letter קס
קס) בתפלת ערבית שנפסקו כל המוחין לגמרי וכו': ויש עוד הפרש גדול 
בין ק"ש דתפלת ערבית, לק"ש שעל המטה, ולק"ש דקרבנות. כי הגם 
שנפסקו כל המוחין דיום. 
%break
מ"מ נשאר עוד המקיפים דאמא דקטנות מן המוחין של יום, שהם 
בחינת שלימות הכלים וע"כ אין צורך כאן להכנה דביאה קדמאה אל 
עלית המ"ן דק"ש זו. כמ"ש לפנינו בדברי הרב.
%break
%page 1179
%letter קסא
קסא) והק"ש שעל המטה, אנו צריכים לעשותו מחדש ואינו מספיק 
בק"ש דתפלת ערבית: כלומר, שצריכים להמשיך הזווג דביאה קדמאה 
לעשותה כלי מחדש. וק"ש דערבית אינה מועילה כאן, כי כבר נסתלקו 
כל המוחין לגמרי בברכת המפיל, וחזרו לקטנותם דנ"ר דיניקה, כנ"ל.
%break
%letter קסב
קסב) לילה ממש יותר מבשעת תפלת ערבית לכן הזווג הזה הוא גרוע: 
כי עד תפלת ערבית, יש עוד המשך במקצת ממוחין דיום, דהיינו 
שנשאר עוד בחי' המקיפים דקטנות אמא, ממוחין דיום, 
%break
שפירושו, שאח"פ עוד לא נסתלקו מזו"ן, ויש להם עשרה כלים וע"כ אין 
צורך אז לביאה קדמאה, כנ"ל. משא"כ אחר ברכת המפיל, שכבר ירדו 
אח"פ שלהם, וחזרו לקטנות ממש, 
%break
כי לא נשאר בהם אלא הפנימיות דמוחין דקטנות דאמא, דהיינו הנ"ר 
דיניקה, הרי אינם ראוים עוד להזדווג כלל, וצריכים להקדם דביאה 
קדמאה, 
%page 1180
המספיק לעשותה כלי בלבד, שהוא בחינת מקיפי אמא דקטנות שזה 
נעשה עתה בק"ש שעל המטה, הרי שהזווג הזה דק"ש שעל המטה, 
גרוע הוא ביותר מק"ש של ערבית, כי הזווג הזה אינו אלא לעשותה כלי 
בלבד, שהוא רק בחינת הכנה לעלית מ"ן.
%break
%letter קסד
קסד) וכל אלו המדרגות נכנסות בכל ק"ש מאלו הד' מיני ק"ש הנ"ל, 
ובדבר הזה כולם שוים: וצריכים לזכור, כל המתבאר לעיל, בענין 
המוחין דיניקה, איך שנמשכים לאט לאט, בהמשך ט' שנים ויום א', 
אשר אז הוא ראוי לעלות למ"ן לזווג או"א, בשביל המוחין דגדלות. 
%break
ונתבאר שם, ד' זמנים עיקריים: א' הוא ב' שנות היניקה, שאז קונה רק 
בחינת קטנות דיניקה, שהיא נ"ר דיניקה. ב' הוא עלית המ"ן לעיבור ב', 
אחר ב' שנים דיניקה, שאז משיג השלמת עשרה כלים, דהיינו הורדת 
ה"ת מעינים והחזרת אח"פ אל המדרגה. 
%break
ג' הוא, כניסת נה"י דאמא לחב"ד חג"ת שלו, שאז נמצא בעונת 
הפעוטות, הנגמרים בד' שנים ויום א' אחר ב' שנים דיניקה. אשר 
בשנים ג' וד' נכנסים ב"פ תחתונים דנו"ה דאמא לחו"ב דז"א. ובה' וו' 
יורדים הב"ש התחתונים דנו"ה דאמא, לתוך חסד וגבורה דז"א, 
%break
ונמשכים ב"ש האמצעים דנו"ה דאמא לתוך חו"ב דז"א. וביום א' של 
שנה הז' נמשכת עטרת יסוד דאמא לתוך הדעת דז"א, ואז יש לו מקצת 
דעת, ומכונה בשם פעוטות, שמקחן מקח במטלטלין, שהם בחינת ו"ק. 
%break
וזמן הד' הוא ט' שנים ויום א': שבשנה ז' ויום א', נכנס השליש עליון 
דנצח דאמא בחכמה דז"א. ובשנה ח' ויום א', נכנס השליש העליון דהוד 
דאמא בבינה דז"א. ובשנה ט' ויום א', נכנס יסוד דאמא, בדעת דז"א. 
%break
ואחר שנתלבשו בו ג"ש העליונים דנה"י דאמא, אז הוא ראוי לעלות 
לזווג לצורך המוחין דגדלות, הנקרא עיבור ב' דמוחין. עש"ה דבר 
בטעמו.
%break
ותדע, שב' הזמנים הראשונים, שהם ב' שנות היניקה, והעיבור הב' 
להשלמת כלים. הם מכונים פנימים ומקיפים דמוחין דקטנות דאמא, 
שב' השנים של היניקה, שהם בחינת נפש רוח וצ' דצלם, נחשבים 
לפנימים דאמא. 
%break
והעיבור ב' המשלים לו עשרה כלים, דהיינו שמחזיר לו אח"פ, הם בחי' 
מקיפים דל"ם דצלם דאמא, כלומר בחינת ג"ר דיניקה. 
%page 1181
אכן ג"ר אלו דיניקה נבחנים ג"כ לשנים: כי ההשלמה מצד הכלים 
בלבד, נבחנת ע"ש מוחין דאמא, כי ענין העלאת אח"פ אל המדרגה, 
הוא בחינת הגדלות דה"ג מנצפ"ך, המיוחסת לאמא, כנודע. 
%break
באופן, שפנימים דאמא פירושו, הקטנות דה"ג, שהיא בחינת ה"ת 
בעינים. ומקיפים דאמא, הם בחי' ה"ג הגדלות, שפירושו, אחר שירדה 
ה"ת מעינים למקומה ואח"פ חזרו אל המדרגה. והבחן ב' יש באלו 
המוחין דיניקה, מבחינת הה"ח שבהם, 
%break
שו"ק דה"ח נקראים פנימים דאבא, שהמה נכנסים בד' שנים ויום א' 
אחר שנות היניקה כמ"ש לעיל (דף א' קנ"ד אות פ"ט ודף א' קס"ו אות 
קכ"ג קכ"ד וקכ"ה) שהוא עונת הפעוטות. וג"ר דה"ח נקראים מקיפים 
דאבא דקטנות, שהם בחי' ל"ם דצלם דיניקה מצד אבא, 
%break
שהם נכנסים בג' שנים שלאחר עונת הפעוטות, עם ג"ש העליונים 
דנה"י דאמא. כמ"ש (בדף אלף קס"א אות קכ"ו קכ"ז קכ"ח וקכ"ט) 
דהיינו עד ט' שנים ויום א', שאז הוא עולה למ"ן להשגת המוחין דג"ר 
ממש. כמ"ש (בדף א' קנ"ו אות צ"ב).
%break
גם ידעת, שכל אלו הזמנים האמורים הם רק בעת אצילות הראשון 
דז"א, אבל בענין הגדלות המוחין המוחזרים לז"א בכל יום, ע"י 
התפלות והמצות, הנה המה אינם צריכים זמן. כנ"ל, (דף א' קע"ב אות 
קל"ח) ועפ"ז תבין שיש כאן להבחין בעיקר רק בב' עיבורים דעיבור ב': 
%break
שהם עיבור ב' דהשלמת כלים, ועיבור ב' למוחין דג"ר ממש. אשר 
בעיבור ב' דהשלמת כלים, שזמנו לאחר ב' שנות דיניקה, הנה נמשך בו 
תכף כל המוחין דו"ק, שהם המקיפים דאמא דקטנות, דהיינו הגדלות 
דה"ג. 
%break
ופנימים דאבא דקטנות, שהם: המשכת ו"ק דחסדים עד לעונת 
הפעוטות. ומקיפים דאבא דקטנות, שהם המשכת ג"ר דחסדים, בג' 
שנים אחר עונת הפעוטות. וגם ו"ק דאמא דגדלות. 
%break
שהם בחינת גדלות ממש, דהיינו בחי' נשמה ומוחין, אלא שהם בחינת 
נ"ר דנשמה, וע"כ גם הם נמשכים עם העיבור ב' דהשלמת כלים. כי 
נרנח"י דרוח שוין לבחינת נ"ר דנשמה. 
%break
וע"כ הם באים בזווג אחד דכלים. כמ"ש לעיל (דף א' קנ"ז אות צ"ז) "כי 
אחר ב' שנים דיניקה, נכנסים ב' בחינות יחד, שהם ו"ק דמוחין דגדלות 
וכו' זה נכנס וזה יוצא" ועי"ש באות צ"ח ואות ק'.
%break
ועם זה מובן, שהמדרגות הנכנסות בכל ק"ש מד' בחינות ק"ש, המה 
שוים לגמרי. כי אפילו בב' ק"ש, שהם רק לעשותה כלי, שהם ק"ש שעל 
המטה, וק"ש דקרבנות, שהם בחינת העיבור ב' דהשלמת הכלים, 
שזמנו לאחר ב' שנות היניקה. 
%break
הנה גם בהם נמשכים בהכרח כל המוחין דקטנות, שהם מקיפים דאמא 
ופנימיים ומקיפים דאבא דקטנות, דהיינו ג"ר דה"ג וו"ק וג"ר דה"ח, וגם 
ו"ק דאמא דגדלות ממש, שהם נ"ר דנשמה, כי כל אלו נמשכים ביחד 
עם העיבור הב' דהשלמת כלים כנ"ל.
%break
%page 1182
והנה נתבאר היטב עיבור הב' הראשון. שזמנו אחר ב' שנות יניקה, 
והוא כולל כל המוחין דז' שנים ויום א', שלאחר ב' שנים דיניקה עד ט' 
ויום א', שהם: מקיפים דאמא דקטנות, ופו"מ דאבא דקטנות, וו"ק 
דאמא דגדלות. 
%break
והנה יש עוד עיבור ב' לצורך המוחין דג"ר דגדלות, שזמנו לאחר ט' 
שנים ויום א', שהוא אחר קבלת כל המוחין הבאים מעיבור ב' הראשון, 
המתחילים ממקיפי אמא דקטנות, ונשלמים בו"ק דגדלות דאמא. 
%break
כנ"ל, שעל ידיהם נעשה מוכשר לעלות לעיבור ב' האמיתי לצורך 
המוחין דג"ר, שהם מוחין ההולדה. ותדע אשר עיבור ב' הזה נעשה רק 
בק"ש דיוצר אור, כי אז כבר יש לו כל ההכנות הצריכות לעיבור הזה, 
%break
דהיינו שכבר קבל כל המוחין דעיבור הב' הא' הנ"ל, וע"כ מוכשר אז 
לעלות למ"ן לעיבור ב' דמוחין דהולדה. משא"כ בג' מיני ק"ש האחרים, 
הנה אין לו עדיין כל המוחין הבאים מעיבור ב' הא', ולכן אינו יכול לעלות 
למ"ן לעיבור ב' דמוחין דהולדה. והבן היטב.
%break
אמנם אפילו בק"ש דיוצר אור, שאז הוא העיבור ב' לצורך המוחין דג"ר 
ממש, מ"מ אין זו"ן מקבלם בבת אחת, כי בעת לידת המוחין אינו מקבל 
מהם אלא ו"ק דג"ר אלו, ע"י צינון ירכין דתבונה, בסוד אין התורה 
מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, 
%break
שפירושו שתבונה יורדת בסוד רובצת, ומשפעת לזו"ן רק בחינת ו"ק 
לבד. כמ"ש לעיל (דף א' קכ"ח אות ד' ובאו"פ שם) וענין זה נוהג גם 
בלידת ג"ר דז"א, כמ"ש במקומו. ולפי"ז נמצא שאפילו בק"ש דיוצר 
אור, לא הגיע לז"א אלא בחינת ו"ק דגדלות אמא, 
%break
כמו בק"ש שעל המטה. אלא ההפרש גדול מאד, כי בק"ש שעל המטה 
וכן בקרבנות, וכן בערבית, נמצאים אלו ו"ק דגדלות אמא, שהם כל 
גובה קומתו שהוא מקבל ע"י העליה לזווג או"א ההוא, ואין לו עוד מה 
לקבל מהם. משא"כ בק"ש דיוצר אור, 
%break
הנה באמת יצאו בעיבור ב' הזה, כל בחינת נרנח"י דג"ר של ז"א, אלא 
עתה בעת ק"ש אינו ראוי לקבל מהם אלא ו"ק, אבל אח"כ בברכת 
אבות הוא מקבל את התשלום שלהם, דהיינו ג"ר ממש. באופן שיציאת 
ג"ר האלו שהוא מקבל בעמידה בברכת אבות. 
%break
היתה עוד בעת הק"ש דיוצר אור, אלא שנשארו בעת לידתן באו"א, 
וזו"ן לא היו ראוים לקבל אז רק ו"ק, וג"ר הם מקבלים בברכת אבות, 
כמבואר. וההפרש שבין הק"ש שעל המטה אל הק"ש דקרבנות וק"ש 
דערבית, יתבאר להלן.
%break
%page 1183
והנה נתבאר היטב, שהמדרגות המקובלות לזו"ן בעת הק"ש, הן שוות 
לגמרי בכל ד' מיני הק"ש, אלא שיש הבדלים מבחינת ההכנה של זו"ן 
מקודם עלית המ"ן, וכן ממה שמקבל מהזוג ההוא לאחר מכאן. כי 
בק"ש שעל המטה וכן בק"ש דקרבנות, נמצא זו"ן חסרי כל הכנה, 
%break
וצריכים לביאה קדמאה לעשית כלי. אבל בק"ש דערבית, אינם צריכים 
לעשית כלי, כי זה נשאר להם עוד מהארת הזווג דיום. ועכ"ז אין הכנה 
זו מספקת לזווג דעיבור ב' למוחין דג"ר הבא לאחר ט' שנים ויום א', 
אלא לקומת ו"ק דגדלות בלבד. 
%break
כמ"ש להלן. וע"כ לא יקבלו יותר מזה אפילו לאחר מכאן. משא"כ בק"ש 
דיוצר אור, כבר יש להם הכנה כמו לאחר ט' שנים ויום א', וע"כ זו"ן 
ראוים לעלות לעיבור ב' דג"ר ממש, 
%break
ואע"פ שאינו נוטל משם מתחלה אלא ו"ק דג"ר, מ"מ הוא מקבל 
התשלום בעת העמידה בהברכה דאבות, כנ"ל.
%break
%letter קעב
קעב) בהכרח שמוחין פנימים דקטנות דמצד אמא לא יסתלקו ממנו 
לעולם לא ביום ולא בלילה: הטעם הוא, כי כל מה שיצא בז"א בתחלת 
אצילותו, דהיינו בעיבור א', אינו מתבטל ממנו לעולם, משום שהם 
בחינת כלים דפנים, 
%break
ואין בהם כלום מבחינת כלים דאחורים שהם אח"פ. ונודע שכל ענין 
השבירה שהיה בכלים דפנים דז"א דנקודים, דהיינו אלו שיצאו בעת 
הקטנות דנקודים, לא היה אלא משום שנתערבו עם הכלים דאח"פ 
שנתעלו להם בעת גדלות דנקודים, 
%break
ולפיכך אחר שנתבררו ונפרדו הכלים דפנים האלו מתוך הכלים 
דאחורים, בזמן עיבור הא', נעשה תיקונם קבוע. כי בעולם התיקון, לא 
יארע עוד שכלים דפנים יתערבו עם כלים דאחורים, 
%break
כי הפרסא דאצילות שומר עליהם, שלא יתחברו עוד עם כלים דאח"פ 
שלהם שבבי"ע, זולת ע"י תיקון עליה לאצילות. כנודע. ובאופן כזה אינם 
מתערבים יחד, כמ"ש בחלקים הקודמים. 
%page 1184
אמנם כל הנמשך עם עיבור הב', דהיינו אפילו ג"ר דרוח, שה"ס 
השלמת הכלים, ע"י הארת הע"ב ס"ג המורידה הה"ת מעינים ומחזירה 
אח"פ אל הפרצוף. 
%break
הנה זה בבחינת עולה ויורד לפי מעשים של התחתונים, שע"י מעשים 
טובים המה מעלים מ"ן וה"ת יורדת מהעינים ומחזירים את אח"פ אל 
המדרגה, ואם אח"כ מקלקלים מעשיהם, הנה אז חוזרת הה"ת לעינים 
ואח"פ חוזרים ונופלים לבי"ע.
%break
ונמצא, שכל המוחין הבאים עם עיבור הב', ואפילו מעיבור ב' הא' 
שלאחר ב' שנות היניקה, הנה כל אלו אין תיקונם קבוע, להיותם באים 
ע"י מ"ן מהתחתונים, המוריד ה"ת מעינים, אשר בקלקול מעשיהם, 
חוזרת הה"ת לעינים, 
%break
והוא חוזר אל המדרגה שמקודם עיבור ב' דהיינו להמדרגה דב' שנות 
היניקה, שאז הה"ת בעינים, ואין לו אלא נפש רוח דרוח, אמנם פחות 
מהם לא יחסר לעולם, כי בחינת נ"ר אלו נבררו ע"י העליונים עצמם, כי 
בעיבור הא', העליון מעלה אליו את התחתון, כנודע, 
%break
וע"כ כיון שהתחתונים לא נתחברו בתיקונו, לא יוכלו לפגום כלום 
במעשיהם הרעים. וזה אמרו "כי בהכרח שמוחין פנימים דקטנות דמצד 
אמא לא יסתלקו ממנו כלל לעולם לא ביום ולא בלילה" כמבואר, 
שהפנימים דאמא, שהם הנפש רוח דרוח, שתיקונם הוא בעיבור א', 
%break
אין בהם שום סיוע ממעשה התחתונים, ואין התחתונים יכולים לפגום 
בהם ולחסרם, ואחר שכבר נבררו פעם ע"י העליון, ונפרדו מכלים 
דאחורים, שהם אח"פ, הנה תיקונם זה נשאר להם לעולם בקביעות 
זכור זה. ועי' לעיל דף א' ק"נ ד"ה תחלה. 
%break
וז"ש "אבל המוחין דמקיפין דמצד אמא, והפנימיות ומקיפין דמצד אבא, 
ג' מדרגות אלו יכולים להסתלק לפעמים מן ז"א, כמו שמסתלקים 
המוחין דגדלות" דהיינו כמבואר, 
%break
שכל אלו ג' המדרגות, להורדת ה"ת מעינים הם צריכים, הנעשה ע"י 
עיבור ב' הראשון, בעזרת המע"ט דתחתונים, וע"כ מעשיהם הרעים 
יכולים לחסר אותם ג"כ. וע"כ הם שוים למוחין דגדלות דהולדה.
%break
%page 1185
%letter קעה
קעה) אין הד' זווגים והד' המשכות דק"ש שוות והכל תלוי במה שנזכר: 
היינו מה שאומר לעיל, שהכוונה במלת ישראל דק"ש, אינו יכול 
להמשיך הארה, יותר ממדרגה אחת ממה שהיה לו תחלה, ולפי 
ההכנה דהמשכת ההארה במלת ישראל. 
%break
תלוי ומדוד גודל הזווג והעלאת מ"ן במלת אחד דק"ש ע"ש. וע"כ בק"ש 
דקרבנות, שאין לו מקודם רק פנימים דאמא דקטנות, דהיינו בחי' ב' 
שנים דיניקה, נמצא שלא יוכל בהכוונה דמלת ישראל, רק להמשיך 
המקיפים דאמא דקטנות, 
%break
דהיינו העיבור הב' לעשותה כלי, שהוא בחינת הגדלות דה"ג דאמא. 
וע"כ אי אפשר לו לעלות למ"ן לעיבור ב' דהולדה, מטרם שקבל כל 
המוחין דקטנות, שתשלמו הוא המקיפים דאבא. וע"כ במלת אחד 
דק"ש אינו ממשיך רק ו"ק דגדלות אמא, ולא יותר מזה כלום. 
%break
וכן הוא גם בערבית. אבל בק"ש דשחרית, שמקודם הק"ש, כבר יש לו 
מקיפים דאמא ופנימים דאבא, ע"כ במלת ישראל דק"ש דיוצר, הוא 
ממשיך המקיפים דאבא דקטנות, ואז כבר קבל כל ג' המדרגות דעיבור 
ב' הא', הבאים בז' השנים ויום א' שלאחר ב' השנים של היניקה. 
%break
וע"כ במלת אחד דק"ש זו, יכול לעלות למ"ן לעיבור ב' דמוחין דהולדה. 
אשר בשעת ק"ש הוא מקבל ו"ק שלהם. ובברכות אבות הוא מקבל 
ג"ר, כנ"ל.
%break
וצריך שתדע ההפרש בין המשכה לזווג. כי באמת גם המשכה פירושה 
זווג, שהרי אפילו ההמשכה דק"ש שעל המטה, הנעשה במלת ישראל 
דק"ש זו, הנה פירושה, ביאה קדמאה כדי לעשותה כלי, 
%break
כנ"ל (דף א' קע"ג אות ק"מ) הרי שהמשכה היא ג"כ זווג גמור, אלא כל 
הזווגים למוחין דקטנות מכנה בשם המשכה, להיותם בחינת תיקון 
כלים, כנודע. אלא לזווגים דגדלות. 
%page 1186
הוא קורא זווג גמור, אפילו לו"ק דגדלות. וטעם הדבר הוא, משום שכל 
המוחין דקטנות נחשבים רק להכנה אל הזווג הגדלות, כי אינו עולה 
לעיבור ב' דמוחין דגדלות מטרם שיהיה לו כל ג' המדרגות של הקטנות 
כנ"ל, וע"כ הוא מכנה אותם בשם המשכה.
%break
וגם בענין זה תלוי כניסת המוחין דגדלות בו אח"כ, אם נכנסים כולם או 
מקצתם: כנ"ל בדיבור הסמוך, כי בק"ש דיוצר אור, שכבר היה בו 
מקיפים דאמא דקטנות, ופנימים דאבא דקטנות, נמצא שבהמשכה 
במלת ישראל. נמשך בו המקיפים דאבא דקטנות. 
%break
וכיון שכבר נכנסו בו כל המוחין דקטנות, ע"כ עולה למ"ן במלת אחד 
לעיבור דמוחין דגדלות. ואע"פ שהוא מקבל עתה רק ו"ק דמוחין 
דגדלות, מ"מ אח"כ נכנסו בו גם ג"ר דמוחין דגדלות, בברכת אבות, 
כנ"ל. שהם התשלום דמוחין דגדלות. 
%break
משא"כ בג' מיני ק"ש האחרים, שעדיין לא קבל במלת ישראל כל 
המוחין דקטנות, ע"כ אינו ראוי לקבל אח"כ רק מקצת המוחין דגדלות, 
דהיינו ו"ק דגדלות אמא, ולא יותר.
%break
%page 1187
%letter קעז
קעז) נכנסים לו ביחד מחדש פנימים ומקיפים דגדלות אבא וגם פנימים 
דו"ק דגדלות אמא וכו' אין בו כח לקבל עוד מדרגות: כי כל אלו, הם 
המדרגות הבאות עם עיבור ב' דהמשכת השלמת הכלים, תכף לאחר 
ב' שנים דיניקה, 
%break
והגם שבתחלת אצילות אין המדרגות הנ"ל נמשכים בבת אחת, אלא 
שצריכים זמן של ז' שנים ויום א', כנודע, מ"מ עתה אינם צריכים זמן 
אלא הם באים בו בבת אחת, 
%break
(כנ"ל דף אלף קע"ב אות קל"ח) וכבר ידעת, שכל זמן שאינו נשלם בכל 
המוחין דקטנות הבאים עם עיבור ב' הא', אינו ראוי לעלות לעיבור ב' 
דמוחין דגדלות, וז"ש אין בו כח לקבל עוד מדרגות.
%break
%page 1188
%letter קפה
קפה) ואז יכנסו בז"א כל המוחין דגדלות פנימים ומקיפין דאו"א וכו' לפי 
שבבקר הוא שעת החסד והרחמים: אין הכונה, שהמה נכנסים בו תכף 
בשעת ק"ש, כי בשעת ק"ש אינו מקבל רק ו"ק דאמא דגדלות, כמו בג' 
הק"ש האחרים, כנ"ל. 
%break
אלא הכוונה היא, שהמוחין נכנסים בז"א כדרכם, שבשעת ק"ש נכנסים 
מקצתם, שהם פנימים דו"ק דאמא דגדלות, ואח"כ בעמידה נכנסים 
התשלום שלהם, ער שמקבל כל המוחין שיצאו בהזווג הגדול הזה 
בשעת ק"ש.
%break
%letter קפו
קפו) דע כי הי"ס הם ה' פרצופים וכו' הת"ת כשנאצל לא היה בו רק 
מציאות ו' ונקרא ו"ק מחסד עד היסוד ולא היה בו ראש: לכאורה יש 
להקשות הלא כל הפרצופים כשנאצלו מתחלה, לא היה בהם ראש, כי 
מתחלה באו כולם בסוד העיבור, ואפילו עתיק, כנודע. 
%break
וא"כ מה הרבותא בז"א יותר מבפרצופים הראשונים. וצריך שתזכור 
מ"ש הרב לעיל (דף א' קנ"ב אות פ"ה ובדף א' ק"נ אות פ"א) כי לא 
נתקן בעיבור א' של ז"א בעולם אצילות. רק אותם שיצאו בו בעיבור א' 
דקודם התיקון, 
%break
דהיינו בקטנות דז"א דנקודים, הנחשבים שם לעיבור א'. עש"ה. אכן 
צריכים להבין הדברים על בוריים כי למה לא יכלו לצאת כלום מכל בחי' 
הגדלות דז"ת דנקודים, אלא מבחי' הקטנות שבהם בלבד. ועוד, מאין 
באו כל נרנח"י דז"א דאצילות.
%break
%page 1189
וצריך שתזכור כאן כל המתבאר בענין ז"ת דנקודים, לעיל בחלקים ו' 
וז', כי אי אפשר להאריך כאן כפי הצורך. ובעיקר צריכים לזכור, 
שמתחלה יצאו הכלים דנקודים בזה תחת זה בקו אחד, ואח"כ יצאו 
האורות. ונתבאר שם הטעם, 
%break
כי זה הכלל, שהכלים דפרצוף העליון, שנזדככו ונתרוקנו מאורותיהם, 
המה נעשו לכלים בשביל התחתון. וכלל זה נוהג בכל הפרצופים כולם 
שבה' עולמות: א"ק ואבי"ע. כמ"ש שם. ונמצא שע"ס דפרצוף הנקודים 
יצאו בכלים דנקודות דס"ג, 
%break
שהתחילו מטבור ולמטה דא"ק, ונמשכו עד סיום רגלי א"ק (עי' דף 
שצ"א ד"ה והנך) וזה היה קודם צמצום ב', אבל אחר צמצום נה"י 
דא"ק, שה"ת עלה בעינים ונדחו אח"פ מכל המדרגות אל המדרגה 
שלמטה ממנה, שאח"פ דראש נעשו לבחינת גוף, 
%break
ואח"פ דתוך נעשו לבחי' נה"י, ואח"פ דנה"י נעשו לבי"ע דפרודא. נמצא 
אז שאלו ז"ת דכלים דס"ג דא"ק, שבהם נתלבשו זו"ן של הנקודים, לא 
נשאר מהם באצילות דנקודים עתה, רק בחינת ראש ותוך מהם, 
%break
שהם גו"ע, אבל אח"פ שלהם כבר נמצאו בבי"ע, באופן שלא נשאר 
מז"ת רק מחזה ולמעלה, והם שקבלו האורות דקטנות דנקודים, 
להיותם בחינת אצילות. 
%break
אבל מחזה ולמטה העומדים בבי"ע, לא יכלו לקבל מהאורות ההם 
כלום, כי הפרסא שבין אצילות לבי"ע עומדת שם ממש במקום החזה 
דז"ת דנקודים אלו, שהם ז"א, כנודע.
%break
והנה נתבאר, שז"ת דקטנות נקודים, הם רק בחינת גו"ע לבד, מערך 
הכלים ישנים דס"ג, שהמה נתלבשו בהם, שהם בחינת חב"ד חג"ת 
דכלים ההם, כי גלגלתא הם כלים דחב"ד, ועינים הם כלים דחג"ת, 
אשר בערך האורות, הם נבחנים לחג"ת נהי"מ, 
%break
שגלגלתא הם בחינת חג"ת, ועינים הם בחינת נהי"מ. כי אור הרוח 
מתלבש בכלים דחג"ת, ואור הנפש בכלים דנהי"מ. ונמצא שנקודת 
החזה דכלים, היא ממש מלכות דז"א דנקודים, ומבחינת האורות 
נבחנת נקודת החזה, לבחי' עטרת יסוד דז"א, 
%break
ושמה דבוקה הפרסא שבין אצילות לבי"ע. ותדע, שלאלו ז' הכלים 
קורא הרב עיבור א' שמקודם התיקון, דהיינו עיקר אצילות של ז"ת 
דנקודים, שיצאו בקטנות נקודים והם נקראים ג"כ, כלים דפנים דז"ת 
דנקודים. 
%break
ואלו שמחזה ולמטה העומדים בבי"ע, נקראים כלים דאחורים דז"ת 
דנקודים, אשר בגדלות, ע"י עלית נה"י דא"ק למ"ן לע"ב ס"ג, והמשיך 
אור חדש דבקע לפרסא זו שבין אצילות לבי"ע, אז חזרו ונתחברו 
הכלים שמחזה ולמטה, אל הפרצוף דז"ת, 
%break
שהם הכלים דאחורים, ונמצאו, ששוב נתפשטו עד סיום רגלי א"ק, כמו 
ז"ת דס"ג דא"ק מטרם צמצום הב', אמנם כיון שכח ה"ת נשאר בפרסא, 
ע"כ נסתלק האור מהם, ונשברו כולם, הן הכלים דאחורים שכבר 
מקומם בבי"ע, והן הכלים דפנים שהם באמת בחינת אצילות, 
%break
להיותם מחזה ולמעלה כנ"ל, והוא משום שנתחברו לפרצוף אחד עם 
הכלים דאחורים בהתפשטותם עד סיום רגלי א"ק כנ"ל, ע"כ נתערבו 
אלו באלו, וגם הם נשברו, כמ"ש שם באורך.
%break
וכבר ידעת, שכל עיקר התיקון של עולם האצילות של עתה, הוא 
בהפרסא שנתחזקה יותר, באופן שלא תשנה עוד אותה המקרה 
דשביה"כ, בעת הארת ע"ב ס"ג. 
%break
דהיינו שמכאן ואילך אין הארת הע"ב הבוקעת לפרסא, יכולה לבטל 
אותה לגמרי, כמקרה הנקודים, אלא כל ענין הבקיעה שלה, הוא רק 
שיוכלו הכלים דאחורים לעלות למעלה מפרסא, אבל אין אור אצילות 
יכול להתפשט עוד למטה מפרסא כנודע. 
%break
ופירוש הדברים הוא: כי זה המיתוק דמרת הדין במדת הרחמים 
הנעשה בצמצום ב', דהיינו החיבור והעליה דה"ת בה"ר, כנודע, הנה 
הוא עתה קבוע באופן מוחלט, 
%break
וממילא נמצא, שהפרסא שבין אצילות לבריאה, שהיא בחינת סיום הקו 
דא"ס החדש, הנעשה בבינה דע"ס דנה"י, משום שה"ת שמתחת רגלי 
א"ק עלתה לשם, כנודע, הנה גם היא קבועה באופן מוחלט. 
%page 1190
ועם זה נמצא שאותם הכלים דאחורים, שהם מבחינת בינה וז"א 
ונוקבא דע"ס דנה"י, שהם מבחינת נקודת הסיום דצמצום א', העומדים 
בבי"ע, כבר המה קבועים שם, באופן שלא יוכלו לקבל לתוכם כלום, 
%break
ומכ"ש שאינם יכולים לעלות לאצילות. ששמה מקום צמצום ב', דהיינו 
בחינת מלכות הממותקת בתוך הבינה. ולפיכך לא יארע עוד שיתערבו 
הכלים דפנים עם הכלים דאחורים והבן היטב.
%break
וכבר ידעת, שכל אלו ריבוי הבחינות הנעשים בהע"ס, בסיבת המסך 
ואו"ח, אינם מתרחקים עי"ז אף משהו, מהע"ס דאור ישר, ויחסם תמיד 
שוה זה לזה. וע"כ יש להבין, שמכח צמצום הב' שה"ת עלתה לבינה 
ונתחברו יחד, נמצא שבחינת זו"ן דאו"י, 
%break
דהיינו בחי"ג ובחי"ד, יצאו מכל המדרגות שמצמצום ב' ואילך, ולא 
נשאר בהמדרגות זולת כח"ב לבד. כמ"ש הרב לעיל (דף קמ"ה אות א') 
שלא נשאר בהספירות דיושר, כי אם ג' הבחינות: שורש נשמה, וגוף. 
%break
שהם כח"ב, אבל לבוש והיכל, שהם זו"ן, נפרדו מן הגוף ונעשו לאו"מ 
עש"ה. אמנם לפי זה קשה, הלא אנו מוצאים זו"ן בכל הפרצופים וכן 
זו"ן הכוללים, גם לאחר צמצום ב'. ואיך אומר שהמה נפרדו מספירות 
דיושר.
%break
והענין הוא, כי נודע, שע"ס כלולות כל אחת מעשר, והם רק ה' בחינות. 
גם נודע, שיש ב' הבחנות בה' הבחינות: כי יש ה' בחינות, שיש בהם 
אור החכמה, והם נקראו כח"ב זו"ן. ויש ה' בחינות דאור חסדים, והם 
נקראו חג"ת נ"ה. 
%break
כי זה כל ההבחן בין ג"ר ובין זו"ן, כי בג"ר יש בכל אחד מהם ה' בחינות 
דאור חכמה. ובזו"ן אין שם רק ה' בחינות דאור חסדים, הנקראים חג"ת 
נ"ה. כנודע. כי כח"ב דחכמה שירדו לבחינת חסדים, מכנים אותם בשם 
חג"ת, ונצח הוא ז"א, והוד היא נוקבא, כנודע. 
%break
ונמצא שעיקרו של ז"א הוא הנצח של ה' בחי' אלו, וחג"ת הם ג"ר 
המתחברים אליו, מהתכללות העליונים, והוד היא המתחברת אליו 
מהתכללות המלכות.
%break
ונמצא לפי הכלל הנ"ל, שלא נשאר בספירות דיושר, כי אם כח"ב שהם: 
שורש, נשמה וגוף. אבל לבוש והיכל שהם זו"ן, נפרדו והיו למקיפים. 
הנה משום זה נבחן, שלא נשאר בז"א בה' הבחינות שהיה לו מטרם 
צמצום ב', רק בחינת חג"ת שלו, להיותם מן העליונים, כנ"ל, 
%break
והם בחי' שורש, נשמה, גוף שבו, אבל הנצח, שהוא בחינת עצמו, 
שנקרא לבוש, וכן ההוד, שהוא בחינת המלכות נפרדו מז"א והיו 
למקיפים. וז"ס שז"א נקרא תמיד בשם חג"ת.
%break
עתה תבין היטב ההפרש מכלים דפנים שמחזה ולמעלה דז"א דנקודים 
שנשארו באצילות, אל בחינת הכלים דאחורים, שמחזה ולמטה, 
הנמצאים שם למטה מפרסא, כנ"ל. כי בחינת גו"ע שהם חב"ד וחג"ת 
עד החזה, להיותם רק מבחינת התכללות דעליונים, 
%break
ואינם מבחינת ז"א עצמו, ע"כ נשארו באצילות דנקודים למעלה 
מפרסא. אבל מחזה ולמטה שהם נה"י שלו, אשר נצח הוא בחינת ז"א 
עצמו, הנה הם נפרדו מגוף דאצילות, ונעשו לבי"ע. והאורות שבהם 
נעשו לב' המקיפים לבוש והיכל.
%break
%page 1191
ואין להקשות, לפי"ז, א"כ אין עוד לז"א שום שורש בספירות דאצילות. 
שהרי חב"ד חג"ת שלו שנשארו לאחר צמצום ב', אינם כלל מבחינת 
עצמו אלא מעליונים. אכן תזכור מה שנתבאר בחלק ה', אשר בחינת 
הציור דע"ס דז"א, הם בעיקר מע"ב דא"ק, 
%break
ששמה נתחלפו הספירות מחמת אור הכתר שנשאר בפה, ויצא שם 
אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א בכלי 
דבינה, ואור המלכות בכלי דז"א. עש"ה. לפיכך נעשה ההתחלפות הזו 
גם בה' חסדים, אשר אור הנצח עלה לכלי דת"ת. 
%break
ונמצא עתה, שאותו שליש עליון דת"ת שנשאר בעולם הנקודים לאחר 
צמצום ב', הוא עתה עיקר הז"א מצד עלית האורות. וכן הנקודה 
שבחזה, היא עיקר שורש של הנוקבא דז"א. וזכור שמצד האורות הם 
חג"ת נהי"מ. ונמצא ש"ע דת"ת הוא יסוד ונקודה דחזה היא מלכות.
%break
וז"ס שז"א מתחיל רק מחכמה, ולא מכתר, כשאר הספירות. משום 
שמצד היחס לפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו מטרם שנתחלפו הספירות 
כנ"ל, הנה אין לז"א שום שורש עוד, לאחר צמצום ב': כי מנצח ולמטה, 
הוא נעשה לבי"ע, כנ"ל. 
%break
אלא שכל השורש שנשאר לו באצילות לאחר צמצום ב' הוא רק מהיחס 
לע"ב דא"ק, כנ"ל, והנה שם ירד הכתר למדרגת חכמה, כי אור הכתר 
נשאר בפה, ואור חכמה מתלבש בכלי דכתר, כנ"ל. 
%break
וע"כ נבחן עתה חסד דז"א, רק לבחינת חכמה ולא לבחינת כתר, הרי 
שאין לז"א כתר משורשו.
%break
וזה אמרו "דע כי הי"ס הם ה' פרצופים שלימים וכו' ויש בהם י"ס בכל 
אחד מהם, וכן זו"ן כלול מי', אך דע כי הת"ת כשנאצל לא היה רק 
מציאות ו', ונקרא ו"ק מחסד ועד יסוד ולא היה בו ראש" ותבין עם הנ"ל 
כי הוא מיחס כאן את הה"פ דאצילות לע"ס הכוללים דאור ישר, 
%break
לרמז אשר דרך אחד להם. כי אין הפרש מהפרצופים אל הע"ס דאו"י, 
אלא בזה שע"ס של הפרצופים כלולים זה מזה, שע"י אור החוזר 
העולה ממלכות נכללים התחתונים בעליונים, 
%break
והעליונים בתחתונים, כנ"ל בהסתכלות פנימית דף ע"ה פרק ט') ועם 
זה, אינם מתערבים זה בזה, אלא כל אחת נשארת בבחינתה. עש"ה.
%break
ולפיכך, הגם שאפילו הג"ר כלולים כל אחד מזו"ן, אין זו"ן שבהם 
נבחנים לזו"ן ממש, אלא באותו שיעור שזו"ן נשרשים בהם, ולפיכך 
בעת הצמצום ב', שיצאו אח"פ מכל המדרגות, שהם בחינת נה"י, שהם 
זו"ן כנ"ל, הנה אפילו נה"י דאמא, לא נפלו לבי"ע, 
%break
אלא למדרגה התחתונה ממנה שהיא זו"ן. כי כל בחינת נה"י שיש לה, 
אינה אלא מכח התכללות זו"ן, ממה שנשרש בה, א"כ זו"ן אלו 
שבבינה, נחשבים כמו חב"ד של הז"א, 
%break
כלומר בחינת השורשים שלו, וכיון שנשארו באצילות, נבחנים הג"ר 
שיש להם ע"ס שלמות גם בצמצום ב', כי ההתכללות של הזו"ן, אינה 
נאבדת מן הג"ר והבן היטב.
%break
אמנם זו"ן עצמם, כיון שלא נשאר בהם רק השרשים, דהיינו בחינת 
חב"ד חג"ת, שהם גו"ע הנכללים מהעליונים, כנ"ל, ובחינת עצמם נפלה 
לבי"ע מאחורי נקודת הסיום דצמצום ב'. 
%break
נמצא שהמה חסרי נהי"מ שלהם, דהיינו מחזה ולמטה, ולא נשאר בהם 
לאחר צמצום ב', רק חב"ד חג"ת דכלים, וחג"ת נה"י דאורות. דהיינו 
בחינת הכלים דפנים שלהם בלבד. הרי שאין לז"א יותר מששה כלים 
בלבד. 
%break
במשונה מהג"ר, כי הג"ר אינם חסרים מהתכללות זו"ן בהם, כי חלקם 
שהיה להם בזו"ן מטרם צמצום ב', נשאר בהם גם עתה, אבל ז"א חסר 
ממש בחינת עצמו, שהם נה"י שלו שמחזה ולמטה שיצאו ונעשו לבי"ע. 
%break
וז"ש "כי הת"ת כשנאצל לא היה רק מציאות ו' בלי ראש" כי נה"י דכלים 
שלו, שמחזה ולמטה, נפלו לבי"ע, ולא נאצלו עמו לא בקטנות דנקודים, 
ולא בעיבור א' דאצילות. כי כבר הפרסא קבועה בתקיפות גדולה, אשר 
שום בחינה מן נה"י אלו, עוד לא יוכלו לעלות לאצילות, 
%break
ומכ"ש שהאורות דאצילות לא יתפשטו עוד מהפרסא ולמטה, וע"כ 
נמצאים אלו נה"י, שהמה חסרים מז"א לעולם. וזהו שאומר הרב תמיד, 
שאין לז"א אלא ששה כלים. וזכור דברים אלו.
%break
%page 1192
%letter קפח
קפח) התפשטות ב' עטרין דמתעטרין וכו' וזהו בעטרה שעטרה לו אמו 
שהוא רישא דיליה: כבר נתבאר בחלק י', שעיקרו דז"א הוא מא"א. 
אמנם המוחין שלו, עיקרם הם מאו"א, ע"ש. ויש להוסיף, כי ב' שורשים 
יש לז"א, שמצד הכלים הוא נמשך מגלגלתא דא"ק, וכן מא"א דאצילות. 
%break
ומצד התלבשות האורות בכלים, הוא נמשך מע"ב דא"ק. וכן מאו"א 
דאצילות. ונודע, שמצד הכלים נחשב נצח לעיקר ז"א. ומצד האורות, 
נחשב ת"ת לעיקר הז"א. ונמצא שמיחס דז"א לא"א, אין לו שום שורש 
בחג"ת דא"א, כי שורשו מתחיל מנצח ולמטה דא"א. 
%break
אמנם מיחס דאו"א, יש לו שורש גם בת"ת דאו"א הכולל חג"ת שלהם, 
כי מצדם נחשב ת"ת לעיקרו של ז"א, כנודע. וכבר ידעת, שחג"ת הם ג' 
רישין דז"א, לפיכך המוחין דז"א באים בעיקר מאו"א, שהוא נאחז 
בחג"ת שלהם, כנ"ל, ולא מא"א, שאין לז"א אחיזה בחג"ת שלו.
%break
אמנם נתבאר שם, שגם לא"א יש לו חלק ביציאת המוחין דז"א, 
וצריכים להבין איך יצויר זה, מאחר שאין לז"א שום אחיזה בחג"ת שלו, 
כנ"ל. ומוחין דז"א צריכים בהכרח להמשך מחג"ת, ולא מנה"י. והענין 
הוא, כי בעת העיבור דז"א, מתחברים או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, 
%break
שפירושו שהם משיגים קומת ע"ב דמ"ה, והם מלבישין במקום ג"ר 
דא"א, שהוא קומת ע"ב הקבועה באצילות, כנודע. ונתבאר שם, שאין 
לאו"א מקומת ע"ב, אלא ששה כלים חג"ת נה"י לבד, דהיינו לפי מה 
שהם מלבישים לא"א בקביעות. 
%break
וע"כ חסר להם נה"י דכלים וג"ר דאורות. אלא ע"י הזווג דנשיקין דא"א, 
המעלה להם אח"פ דבחינת מסך דבחי"ג, מתחלקים ששה כלים חג"ת 
נה"י דא"א, ונעשים לע"ס, ע"ד שנעשה בגדלות ז"א. 
%break
כי ב"ש עליונים דכל פרק מחג"ת עולה ונעשה להם לראש, ושליש 
תחתון דכל פרק מחג"ת מתחבר עם שלישים עליונים דנו"ה דא"א, 
ונעשו לחג"ת. וב"ש תחתונים ואמצעים דנו"ה דא"א, נשארים להם 
לנה"י. 
%break
ונמצא אשר חג"ת דאו"א דע"ב, נעשים מב' בחינות: כי שלישים 
תחתונים דחג"ת הקודמים, נעשים לשלישים אמצעים, ושלישים 
עליונים דנה"י דא"א הקודמים נעשין עתה לשלישים תחתונים דחג"ת 
דא"א, המכונה כתפין דא"א.
%break
ונתבאר, שהכתפין דא"א, החדשים, המלובשים ונעשים לחג"ת דאו"א 
דע"ב, הם נעשים מב"ש עליונים דנו"ה דא"א הקודמים. ותדע שאלו 
הכתפין הם נמשכים לז"א, ונעשו בו לרישא. והם הנקראים בכל מקום 
ב' עטרין דאנחילו או"א לבנייהו.
%break
וזה אמרו, וה"ס התפשטות ב' עטרין דמתעטרין או"א וכו' וזהו בעטרה 
שעטרה לו אמו, שהוא רישא דיליה" כי ב' עטרין הללו, שהם הכתפין 
דא"א דבחי' קומת ע"ב דאו"א, כנ"ל, לא נעשו לבחינת חג"ת באופן 
שיהיו ראוים לרישא דז"א, אלא ע"י שנתחברו לחג"ת באו"א, 
%break
אמנם מצד א"א עצמו, הם תמיד בחינת נה"י, כי מצד הקביעות יש 
לא"א עשרה כלים דקומת ע"ב, ואינו צריך להתחלקות הו"ק. 
%break
אלא רק לאו"א שאין להם בקביעות אלא ששה כלים נעשה להם 
התחלקות הו"ק, ואז עולים ב"ש עליונים דנו"ה דא"א, ונעשים לכתפין 
דיליה, שבזה המה ראוים להתעטר בז"א ולהיות לו לרישא. 
%page 1193
הרי שכל בחינת ראש דגדלות שז"א משיג, הוא רק ע"י או"א בעיקר כי 
אצלם קונה נו"ה דא"א, השייך לבנין ז"א, את מדרגת חג"ת, הראוי 
להיות ראש אליו. אמנם ודאי שגם לא"א חלק בהם, 
%break
שהרי הם בחינת נו"ה שלו, אלא כיון שמצדו לא היו ראוים להיות ראש, 
ע"כ נחשבים בעיקר על או"א. וזהו שמדייק הרב בפסוק שעטרה לו 
אמו. ללמד, שלולא אמא, לא היה לז"א בחינת ראש לעולם. כמבואר.
%break
הוצרכה בינה להאריך רגליה למטה וסוד הארת היסוד שבה כי גם היה 
עלמא דדכורא ואז נעשו לו נה"י: לכאורה סותר זה לכל המקומות 
שמביא הרב, שהו"ק נחלקים ונעשים לעשרה כלים, אשר ד"ש 
התחתונים נשארו בנה"י, 
%break
ושלישים עליונים דנה"י עולים ומתחברים עם השלישים התחתונים של 
חג"ת, ונעשים לחג"ת. והפרקים עליונים ואמצעים דחג"ת, עולים ונעשו 
לראש. וגם נה"י דאמא המתלבשים בז"א, מתחלקים ג"כ לט' שלישים: 
שג"ש עליונים משלימים לחב"ד, וג"ש אמצעים משלימים לחג"ת בג"ש. 
%break
וג"ש תחתונים משלימים הנה"י בג' שלישים. כנודע. וכאן אומר שחג"ת 
נעשה לחב"ד, ונה"י לחג"ת, וצריכים לנה"י חדשים, והם נעשו ע"י 
הארכת רגלים דאמא מחדש.
%break
אמנם דבר גדול משמיענו כאן הרב בזה, וצריכים לזכור כאן כל 
המתבאר בחלק ז', בענין יציאת ז' תחתונות דנקודים. ועי' חלק ח' 
תרכ"ד ד"ה ונוסף. שג' חלוקות היו ביציאת ע"ס דנקודים. א', הוא 
הקטנות שלהם, כמו שיצאו מנקבי העינים דא"ק. 
%break
שאו"א יצאו מראש, לבחינת חג"ת, שהיא קומת ז"א, ונמצאים הז"ת 
בהארת נפש לבד. ב', היא ע"י עלית מ"ן דנה"י דא"ק, שנמשך אור 
חדש דבקע לפרסא, והאור הזה יצא דרך הטבור והאיר לאו"א דנקודים, 
וירדה ה"ת מעינים לפה שלהם, 
%break
דהיינו שהעלו אח"פ שלהם ממדרגה שלמטה, וחיברו אותם לפרצופם. 
שבזה חזרו או"א לראש, בבחינת פו"א. כי אמא אע"פ שכבר החזירה 
את אח"פ שלה, ואע"פ שחזרה לבחינת ראש, מ"מ אינה מחזרת פניה 
לאבא. מטעם כי חפץ חסד הוא. 
%break
ואז קבלו ז"ת בחינת רוח נפש מאו"א, דהיינו קומה דבחי"א, שהיא אור 
דחסדים מאמא. וחלוקה ג' היא, ע"י אור חדש הנ"ל, שיצא דרך היסוד 
דא"ק, והאיר המ"ן דו' ונקודה אל הפה דאו"א, שמשם יצאו כל השמונה 
קומות בז"א, 
%break
מן הקומה דהסתכלות עיינין דאו"א עלאין, עד קומת מלכות דישסו"ת, 
שהממעלה למטה מהם, באו בז"ת דנקודים, כמ"ש שם. אשר ז"ת 
דנקודים נשברו פנים ואחור וירדו לבי"ע. וח' הקומות דאו"א וישסו"ת 
נתבטלו, ונפלו אחורים שלהם למקום ז"ת, ולא לבי"ע.
%break
ותדע, שג' החלוקות האלו, הם שורש לג' הבחינות עיבור יניקה ומוחין 
דזו"ן. ונודע, כי הסדר של כל הבירורים הוא, שכל המובחר נברר 
תחלה. 
%break
וע"כ מתחלה הוא עיבור הא', הנברר מבחינת הקטנות דנקודים, שהם 
עיקר אצילות הז"א, מבחינת הסתכלות עינים באח"פ. וכבר נתבאר 
לעיל שהם בחינת גו"ע דז"א, מחזה ולמעלה הנקרא כלים דפנים, 
שבחינת הכלים הם חב"ד חג"ת עד החזה. 
%break
ומבחי' האורות הם בחינת נה"י, דהיינו קומת המלכות, שאו"א היו אז 
בבחינת רוח, וז"ת בבחי' נפש. וזהו כל קומת העיבור הא' דז"א. כנ"ל 
דף א' ק"מ אות מ"ה.
%break
%page 1194
ונרנח"י דיניקה, נמשכים מחלוקה ב', שאז שבו או"א לראש, אלא שהיו 
עוד במצב פב"א, שמשם קבלו ז"ת קומת הרוח בשלימות, משום 
שאמא שבה לראש, והאור דחסדים שבה, היה בבחי' ג"ר וראש ממש, 
ומבחינה זו נמשך הג"ר דרוח, ומוחין דו"ק שז"א משיג בשעת עיבור ב', 
%break
לאחר ב' שנים של היניקה, שהם בחינת ע"ס שלמות מצד הכלים, אלא 
מצד האורות אין שם אלא אור דחסדים מאמא, משום שאמא נמצאת 
עוד במצב פב"א, ואינה מקבלת הארת חכמה מאבא, זולת ע"י מ"ן דו' 
ונקודה כמ"ש בחלק ז'.
%break
וג"ר דמוחין שז"א משיג אחר עבור ב' דט' שנים ויום א', נמשך מחלוקה 
ג' שהיא בחינת פב"פ דאו"א דנקודים.
%break
וטעם הדברים הוא, כי הכל תלוי במ"ן שז"א מעלה מאחורים דאו"א 
שנפלו בעת שביה"כ. והנה בעיבור א' דז"א, הנה ההעלאת מ"ן נעשה 
ע"י או"א עצמם, כי אח"פ דאו"א מעלה את גו"ע דז"א הדבוקים בהם, 
ולכן אין עוד בז"א שם, רק גו"ע שאו"א העלו. 
%break
שהם ז' הכלים באור הנפש. אמנם לעיבור ב', הנה ז"א עולה למ"ן 
מעצמו, והוא מעלה מ"ן מאחורים דאו"א שנפלו למדרגתו. ומתחילה 
הוא מעלה המ"ן דחלוקה הב', 
%break
דהיינו אח"פ דבנין פרצופם דעצמם דאו"א שנפלו למדרגתו, שהם 
החזירו שם או"א לראש, בכח חבל הטבור שהוריד ה"ת מעינים לפה, 
%break
ולכן הם מועילים גם לז"א, להוריד הה"ת מעינים שלו לפה, ולהעלות 
אח"פ שלו, שאז משיג ג"ר דרוח ומוחין דו"ק, אבל לא ג"ר ממש, כי 
אמא עוד נמצאת כאן במצב פב"א. ואחר ט' שנים ויום א', ז"א מעלה 
מ"ן מבחינת אחורים דאו"א שנפלו למדרגתו בעת שביה"כ, 
%break
שהם מבחי' ו' ונקודה, דהיינו מח' הקומות דאו"א עלאין וישסו"ת, 
שנתבטלו ונפלו למקום זו"ן, שמטרם הביטול היו או"א במצב פב"פ, 
ע"כ לאחר שז"א מחזירם, שבים גם עתה או"א פב"פ, ואמא משפעת 
אז הארת חכמה, שהם מוחין דג"ר.
%break
ונודע, שאלו ו' ונקודה, הם בחינת אח"פ שיצאו לבי"ע מע"ס דנה"י 
דא"ק, והם בחינת ב"פ התחתונים דנו"ה דא"ק, ששליש תחתון דנצח, 
הוא בחי' ז"א דע"ס ההם, וש"ת דהוד הוא בחינת הנוקבא דז"א. 
%break
שאחר שנה"י דא"ק קבלו האור החדש דבקע לפרסא, העלו אותם 
מבי"ע, ויסוד דא"ק השפיע אותם בבחי' מ"ן לאו"א. וצריכים לידע, שכל 
מ"ן דתחתון העולים לעליון, אין כל בחי' התחתון עולה, אלא רק 
הפנימית שלו בלבד. 
%break
ונמצא שאלו ו' ונקודה שעלו למ"ן, אינם כל אח"פ שיצאו לבי"ע, אלא 
רק הפנימית דאלו אח"פ, דהיינו גו"ע הכלולים באלו אח"פ. כי כל 
הספירות כלולות זו בזו, וע"כ גם אח"פ שיצאו לבי"ע, כלול בהם גם 
בחינת גו"ע, ואלו גו"ע עלו בסוד ו' ונקודה למ"ן.
%break
והן אמת שהזווג דאו"א שנעשה על בחי' גו"ע אלו, מספיק לקומה 
שלימה גו"ע ואח"פ, דהיינו שיוכלו להתפשט בז"א גם בבחינת אח"פ 
ממש דכלים דז"א. 
%break
אמנם כל עוד היותם בבחינת מ"ן בכלים דאו"א, אינם נחשבים אז, רק 
לפנימים דאח"פ, שהיא גו"ע ולא בחינת בי"ע ממש, כלומר שאינם 
בחינת לבוש והיכל, שנפרדו ונעשו לבי"ע כנ"ל (בדף א' ק"צ ד"ה 
ונמצא) עש"ה. כי הם רק בחי' גו"ע הנכללים בהם, כנ"ל. 
%page 1195
ועם זה תבין, שאין זה סותר למ"ש הרב, שלבוש והיכל נפרדו לגמרי 
מז"א, וכאן אומר, שעלו למ"ן בסוד ו' ונקודה. ועם המתבאר תבין, שו' 
ונקודה אינם בחינת לבוש והיכל ממש, אלא בחינת שורש, נשמה, וגוף 
הכלולים בלבוש. והיכל. 
%break
באופן שבחי' לבוש והיכל עצמם, לא נתעלו כלל בבחי' מ"ן ועם זה תבין 
מה שבחי' האחורים דאו"א מבחינת ו' ונקודה האלו, לא נפלו בחזרה 
לבי"ע, אלא שנשארו באצילות, כנודע. הוא מפני שהם רק בחינת 
הפנים שלהם, ואינם בחינת בי"ע ממש.
%break
וזה אמרו "ואמנם עתה נשאר חסר לו נה"י אז הוצרכה הבינה להאריך 
רגליה למטה וסוד היסוד שבה" כי כל מה שנתקן בעיבור א', אינו אלא 
בחינת הכלים דפנים, שיצאו בנקודים בחלוקה הא' הנ"ל, שהם הכלים 
דחב"ד חג"ת עד החזה, שבהם מתלבשים האורות דחג"ת נהי"מ, 
%break
א"כ איך יוכל לקבל בחינת ראש וג"ר מאמא, כי בחסר נה"י דכלים אין 
בו מקום לקבל ג"ר דאורות. ואין לומר, שע"י הארת הזווג דע"ב ס"ג 
המורידה ה"ת מעינים שלו, הוא מעלה אליו את אח"פ, שהם בחינת 
הכלים דאחורים שלו מבי"ע, שזה אי אפשר כלל, 
%break
שהרי הפרסא שהיא בחינת הסיום דצמצום ב' אינה סובלת רק הכלים 
דפנים בלבד, על פי הגבול שהופרסה בעת צמצום ב' על מקום נקודת 
החזה דז"א, כנ"ל, שמטעם זה נפרדו הלבוש והיכל מעל הפרצופים 
וביטול הפרסא לא יארע עוד באצילות.
%break
וזה שאומר "אז הוצרכה הבינה להאריך רגליה למטה עם היסוד שבה" 
כלומר, כי בחינת נה"י דאמא נתחדשו דהיינו בחינת אח"פ דאמא, שהם 
אינם אלא בחינת הפנימית דאח"פ, דהיינו בחינת גו"ע הכלולים 
באח"פ, הראוים להמצא למעלה מפרסא, כנ"ל. 
%break
וכפי השיעור הזה נבררו מכלים וניצוצין דז"א שעלו מבי"ע לאצילות 
והאריכו הרגלים דז"א, כלומר, שנעשו לו לבחי' נה"י חדשים. 
%break
אבל אח"פ של עצמו, שהם אותם הכלים דאחורים ששמשו לו בעת 
הנקודים, שהם בי"ע ממש, אשר הפרסא פלטתם בעת הצמצום ב', 
כנ"ל, המה אינם יכולים עוד להתעלות ולהתחבר לז"א דאצילות, כמו 
שקרה בנקודים, 
%break
כי ע"כ יפה כחה של התחזקות הפרסא באצילות, שלא יארע לה עוד 
שום ביטול. והבן היטב. והנה מטעם זה מכונה הז"א בסוד הקטע יוצא 
בקב שלו. כנ"ל בחלק י"א אות ל"ד. וע"ש באו"פ.
%break
וכבר ידעת, שאלו הארכת רגלים ונה"י חדשים, באים ע"י הארת הזווג 
דע"ב ס"ג, המורידה הה"ת מעינים לפה, ונמצאים אח"פ שבים לראש. 
ולפי זה יש להבין, למה מכנה אותם הרב בבחי' הארכת רגלים לבד, 
הלא כל המדרגות נתארכו. 
%break
כי בעת שאין בפרצוף אלא בחינת גו"ע לבד, הרי אז אח"פ חסרים בין 
בראש ובין בתוך ובין בסוף שהם הרגלים, 
%break
ובעת חזרת אח"פ אל הפרצוף, נמצאים מתארכים כל המדרגות 
שאח"פ דראש שבים לראש, ואח"פ דתוך שבים לתוך, ואח"פ דסוף 
שבים לסוף. וא"כ למה נקרא החזרת אח"פ בשם הארכת רגלים בלבד.
%break
והטעם הוא, כי בחינת אח"פ דראש נופלים לבחינת תוך, ואח"פ דתוך 
נופלים לבחינת סוף, ועדיין הם נמצאים במדרגת הפרצוף. אמנם אח"פ 
דסוף, נופלים תמיד מחוץ למדרגת הפרצוף לגמרי. 
%page 1196
וזהו בפרצופים דג"ר עצמם. ובפרצוף זו"ן, שהוא התחתון של פרצופי 
אצילות, נמצאים אח"פ דסוף שלו, שנופלים לגמרי לבי"ע דפירודא, 
כנודע. ולכן עיקר החסרון של אח"פ ניכר בכל פרצוף, רק ברגלים שלו. 
וע"כ גם החזרתם של אח"פ נקרא ג"כ על שמם, 
%break
וע"כ קורא אותם הרב בשם הארכת רגלים. והנה נתבאר, כי באמת 
מתארכין ונשלמים כל המדרגות דז"א, על ידי העלאת אח"פ דאמא בכל 
המדרגות דרת"ס דעצמה, אלא כיון שעיקר ההכר הוא בסוף שהם 
הרגלים, ע"כ נקרא בשם הארכת רגלין.
%break
%letter קצ
קצ) וזה אמרו "ז"א היה תחלה ו"ק, ואח"כ נגמר לי"ס גמורות וכו' תרין 
פרקין עילאין דחסד, מתחברים עם פרק עליון דנצח דאמא, והרי חכמה 
שלו מג' פרקין מדה גמורה. 
%break
וכן בקו שמאל וכו'" פירוש: כי פרצוף שלם צריך שיהיה בו רת"ס, שהם 
חב"ד חג"ת נה"י, שכל מדרגה מהם, תהיה בה רת"ס. ובאמת יש 
רת"ס גם בפרצוף דעיבור, אמנם נבחן רק לקומת נה"י בכלים דחב"ד, 
ונמצא שיש לו רק בחינת ראש דכלים, הנקרא גלגלתא. 
%break
וא"כ כל רת"ס של העיבור הם בחינת גלגלתא באור הנפש. וכן ביניקה 
יש לו רת"ס, אלא כיון שבכללות אין לו אלא גלגלתא ועינים, שהם חב"ד 
חג"ת דכלים, ונפש רוח דאורות, ע"כ נבחן שיעורם זה ברת"ס, דהיינו 
גו"ע בראש וגו"ע בתוך, וגו"ע בסוף. 
%break
ועד"ז בכל ספירה פרטית דעיבור ויניקה. ובגדלות, כשמוחזרים לו 
אח"פ, שהם הנה"י החדשים, אז נשלמים לו מדות רת"ס שלו, כי עתה 
יש לו גו"ע ואח"פ בראש, שהם חב"ד חג"ת נה"י, וכן בתוך, וכן בסוף. 
ונמצאו עתה מדותיו שלימות, כל אחד ברת"ס.
%break
ובערך זה של השלימות, נמצא אשר בעת העיבור, אין לו אלא שליש 
אחד של מדה שלימה, בכל אחד מרת"ס שלו, כי יש לו רק חב"ד דכלים 
ונה"י דאורות בראש שלו, וכן בתוך שלו, וכן בסוף שלו, הרי שחסר לכל 
אחד מהם ב' שלישים. 
%break
ובעת היניקה יש לו ב' שלישים של מדה שלימה בכל אחד מרת"ס שלו, 
כי יש לו אז, חב"ד חג"ת דכלים וחג"ת נה"י דאורות בראש שלו, וכן 
בתוך שלו, וכן בסוף שלו. 
%break
הרי שחסר לכל אחד מרת"ס שלו שליש אחד ממדה שלימה, שהוא 
שליש תחתון דכלים, ושליש עליון דאורות, שמבחינת התלבשותם זה 
בזה נחשבים רק לשליש אחד, כנודע. בערך ההפוך שבין כלים לאורות.
%break
ונמצא לעת הגדלות, שאז מתארכים רגלים דאמא, ומשלימים לז"א 
נה"י חדשים, דהיינו שמחזירים לו האח"פ. הנה אז משיג אותו השליש 
החסר לו בזמן היניקה, שהם מבחינת הכלים, נה"י. ומבחינת האורות 
הם חב"ד. 
%page 1164
ואז נתוסף שליש הזה אל הראש, ויש לו עתה ג"ש בראש, שהם מדה 
שלימה. וכן נתוסף שליש אל התוך, וכן אל הסוף. וז"ש "תרין פרקין 
עלאין דחסד מתחברין עם פרק עליון דנצח דאמא והרי חכמה שלו מג' 
פרקין מדה גמורה" כמבואר, 
%break
שאם נבחין בפרצוף היניקה את ג' חלקי ראש תוך סוף שבו, נמצא כל 
אחד רק בב"ש לבד, שמבחינת האורות הם חג"ת נה"י, ומבחינת 
הכלים הם חב"ד חג"ת. ונמצא קו הימין שלו, שרת"ס שלו נקראים 
חכמה חסד נצח, יש שם רק ב"ש בחכמה, וב"ש בחסד, וב"ש בנצח. 
%break
וכן בקו שמאל שלו, שהוא בג"ה. ובקו אמצעי שבו שהוא דת"י, יש בכל 
אחד רק ב"ש לבד. ולפיכך, כיון שהארכת רגלים דאמא, 
%break
שהם הנה"י חדשים שלה, משלימים לז"א, הן לחח"ן שבקו ימין, והן 
לבג"ה שבקו שמאל, והן לדת"י שבקו אמצעי, הנה בהכרח, שנה"י 
דאמא מתחלקין לתשעה שלישים, ומשלימים את ט"ס שבג' הקוין שלו.
%break
ונמצאים ב"ש דחסד העליונים, הנבחנים בערך הכלים שהם ב"ש 
דחכמה, אשר עתה הם מקבלים שליש אחד מנה"י דאמא המיוחס 
אליו, ונשלמים למדה שלימה. ושליש הזה שהם מקבלים, אי אפשר 
לקבעו בשם, כי מבחינת הכלים הוא נה"י, 
%break
דהיינו החלק המיוחס לו מאח"פ החדשים שהוחזרו אליו מבי"ע. אכן 
מבחינת האורות הוא חב"ד, כי ג"ר דאורות ונה"י דכלים באים כאחד, 
כנודע. לפיכך מכנים ההשלמה הזו בשם שליש סתם, שבאורות הוא 
ש"ע, ובכלים הוא ש"ת. 
%break
ואחר שב"ש דחכמה, קבלו השליש תחתון דאמא, אשר מערך האורות, 
קבלו ב"ש העליונים דחסד את השליש העליון דאמא, הנה נשלם בזה 
החכמה דז"א למדה שלמה. 
%break
דהיינו, שיש עתה בה עצמה ג"כ רת"ס, כנ"ל. ועד"ז שאר הספירות 
שבג' קוים דז"א. והבן זה היטב, ואל תתבלבל בההפכות הנהוג בין 
הכלים אל האורות.
%break
ובמתבאר תבין היטב, את השינוי לשונות הנמצאים בענין הזה בדברי 
הרב. כי מ"ש לעיל (באות קפ"ח) אשר לעת הגדלות עולים חג"ת 
ונעשים לחב"ד, ונה"י עולים ונעשים לחג"ת, ואמא מארכת נה"י שלה 
ומהם נעשים לו נה"י חדשים. 
%break
הכונה היא בפרטיות כל הט"ס דז"א, שבעת היניקה כל הט"ס שלו 
המה חסרי שליש אחד, שמצד הכלים הוא נה"י, ומצד האורות הוא 
חב"ד, כנ"ל. ונמצא, מצד הכלים שאמא השלימה לו בכל ספירה שבו 
רק בחינת נה"י, דהיינו השליש החסר לו, 
%break
אשר אז נמשכים לו בכל ספירה גם בחינת חב"ד דאורות. ובעת שהיה 
חסר נה"י דכלים, היה הרוח מתלבש בחב"ד שלו, ונפש בחג"ת שלו, 
וע"כ נבחנים מבחינת התלבשות האורות בהם, רק לחג"ת נה"י, כי הם 
נבחנים בעיקר על שם האור המתלבש בהם. 
%break
אבל עתה אחר שהשיג הנה"י דכלים מאמא, שאז נמשכים לו ג"ר 
דאורות, שהם נשמה, נמצא שהנשמה מתלבשת עתה בכלים דחב"ד, 
ורוח יורד לכלים דחג"ת, ונפש יורדת לכלים דנה"י החדשים, 
%break
ונמצא החג"ת הקודמים שנתעלו ונעשו עתה לחב"ד, מחמת השגתם 
עתה לאור הנשמה כי רק כלי המלביש לאור נשמה נקרא בשם חב"ד. 
%page 1198
וכן הנה"י הקודמים עלו ונעשו לחג"ת, שפירושם, כלי לאור הרוח, כי 
עתה ירד הרוח ונתלבש בהם כנ"ל. והכלים דנה"י, הם חדשים ממש, 
הבאים לו מאריכת רגלים דאמא. 
%break
אמנם זה נעשה בכל ספירה וספירה מהט"ס שבג' קוים דז"א, כי כל 
ספירה מהם בשעת העיבור היתה כלולה רק מג' ספירות, ובעת היניקה 
משש ספירות, ועתה בעת הגדלות מט"ס. והבן.
%break
ומ"ש כאן (באות ק"צ) שיש בכל ספירה ב"ש, ובגדלות מצטרף עמהם 
שליש עליון מאמא, ומשלימם למדה שלימה. הוא ג"כ אותו הדבר, אלא 
שמבארם בפרטות. ומ"ש שהשליש דאמא נעשה בכל ספירה לשליש 
עליון, הכונה היא מבחינת האורות, 
%break
כי ע"י השלמת שליש תחתון דכלים, נמשך לו ג"ר דאורות, שהם אור 
נשמה, שאז שב השליש העליון דכלים להעשות חב"ד, מה שמקודם 
לכן לא היה אלא חג"ת, כנ"ל, ונמצא אשר השליש העליון דכל ספירה 
הוא מכח הנה"י דאמא. והבן.
%break
וזה אמרו "כיון שהתבונה ממיתה עצמה עליו, שאז מסתלקים פנימית 
הנה"י שלה, וחיצוניות שלה לבד נכנס בו ובתוכם המוחין דז"א, לכן הם 
נעשים חלק מאברי הז"א ממש ומגופו" (אות קצ"א) מבאר בזה מ"ש 
לעיל (באות קפ"ט) אשר נה"י החדשים דז"א, אינם מבחינת ז"א, 
%break
אלא הם נה"י דתבונה שנתארכו ונעשו לנה"י דז"א. והנה יש לשאול, 
איך אפשר זה, שנה"י דפרצוף עליון, יתחבר ויהיה לאברי הגוף של 
פרצוף תחתון. וע"ז מפרש כאן, כיון שהתבונה ממיתה עצמה עליו וכו' 
דהיינו שיורדת מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק בסוד רובצת, 
%break
שע"י זה נופלים הנה"י שלה למדרגת ז"א, (כמ"ש לעיל דף א' קל"א 
אות י"א ועי' באו"פ שם) אשר בזה מלבשת המוחין דקטנות בז"א 
דבחי"א, ואחר שז"א מקבל המוחין דקטנות דתבונה, שהוא בחינת ה"ת 
בעינים שלה, ע"כ נעשה מוכשר בזה לקבל גם הגדלות שלה, 
%break
דהיינו הורדת הה"ת מעינים לפה, הנעשה בעת גדלות. כי מקבל ג"כ 
אותם בחינת אח"פ המוחזרים לה עתה, והם נעשים לעצמו ובשרו 
ממש, כמו שהיו מבחינת עצמו, ונחשבים לנה"י דעצמו ממש. 
%break
וכן כתב לעיל (דף תתפ"ג אות ל"ג) "כי אי אפשר להתהוות שום מוח 
עד שתצא הבינה לחוץ" (עי"ש באו"פ ד"ה אי) הכונה ג"כ על ענין הנ"ל, 
כי לולי קבל הז"א הקטנות דבחי"א דתבונה, שהיא ע"י ירידתה לבחינת 
רובצת, שנה"י שלה יורדים לז"א, אז לא היה לז"א, 
%break
שום מציאות שיהיה לו פעם בחינת ראש וג"ר, כי הכלים דאחורים של 
עצמו, אינם ראוים לחזור לאצילות, אחר שנקבעה הפרסא דאצילות 
לקביעות כנ"ל, ונמצא שכל בחינת הג"ר שלו, המה ע"י השגת הכלים 
דאחורים דאמא, כנ"ל באורך.
%break
וזה אמרו "דע שבתחלה מתחיל לגדל החלקים העליונים, ואח"כ 
התחתונים, שהרי בהכנסת המוחין, התחתונים נכנסים מתחלה, אך 
בגדלות ז"א עצמו העליונים נגדלים תחלה" דהיינו ערך ההפוך שיש בין 
אורות לכלים, כמ"ש לעיל באורך. 
%break
ומתרץ בזה, מה שאומר לעיל, שבעת שיש לו ו"ק, נבחן הראש שלו 
לחג"ת, שזה מתמיה, כי אין ראש אלא חב"ד, כנודע. וחג"ת הוא גופא. 
וע"ז מפרש, שכונתו היא מערך הכלים, וכיון שיש הפכות בין אורות 
לכלים, 
%break
אשר באורות המוחין התחתונים נכנסים מתחילה, ובכלים הוא בהיפך, 
כי העליונים נגדלים מתחלה. ולפיכך הוא מכנה את הראש בשם חג"ת. 
כיון שאין בו מצד האורות אלא נפש רוח, נמצא שהרוח מתלבש בכלים 
דחב"ד, ע"כ נקראו הכלים דחב"ד בשם חג"ת, 
%page 1199
דהיינו על שם האור המלובש בהם, כי אין הכלים פועלים רק בשיעור 
האורות שבתוכם. והבן היטב. וטעם הדברים נתבאר היטב לעיל 
בהסתכלות פנימית דף ע"ב ד"ה אמנם. כי כל המשפיע הוא משפיע 
בדבר היותר עב. וכל המקבל מקבל בדבר היותר זך. עש"ה.
%break
וזה אמרו "הד' פרקין העליונים דקו ימין, שהם: ג' פרקי החסד, ופ"ע 
של נצח, הם מתחברים עתה יחד ונעשים חסד דז"א וכו'. וכעד"ז בג' 
קוין" (אות קצ"ד) פירוש: כי ידעת ההפרש מרת"ס, כי הע"ס שאו"ח 
מלבישם ממטה למעלה נקראו ראש, ומקום הזווג נקרא פה, 
%break
והע"ס המתלבשים בכלים ממעלה למטה, נקראים חג"ת או גוף, 
ונקודת החזה היא המלכות שבהם. והע"ס דסיום נקראים נה"י, ועטרת 
היסוד היא המלכות שבהם המסיימת לכל הפרצוף. כמ"ש באורך 
בחלקים הקודמים.
%break
גם נודע, שו"ק דגדלות אינם באים בעיבור א', כל עוד שה"ת שלו 
בעינים, אלא בעיבור ב', אחר ב' השנים דיניקה, שאז ע"י התכללות 
בזווג עליון דע"ב ס"ג, הם מורידים הה"ת מעינים שלו לפה, ומחזירים 
את אח"פ למדרגתו, ונשלמים לו עשרה כלים, 
%break
ואז מקבל ג"ר דיניקה, וו"ק דגדלות, כנ"ל באורך. ואע"פ שמשיג אז 
בחינת ג"ר דקטנות, והם מתלבשים בחב"ד שלו, וחג"ת נ"ה דחסדים 
יורדים כל אחד למקומו, שבה הרוח בכלים דחג"ת, ונפש בכלים דנה"י, 
%break
מ"מ אין הג"ר נחשבים לראש גמור, מטעם שאז עוד אין שם שום זווג, 
כנ"ל, (דף א' קע"ב ד"ה ומה) כי ע"כ אין החסדים מתגלים בו מחזה 
ולמטה, אלא שהם בבחינת חסדים מכוסים. ע"ש.
%break
ולפיכך נקרא עיבור הב' הזה, בשם זווג להשלמת כלים, כי עיקר 
התיקון הגיע רק אל הכלים. כי בהיות הה"ת בעינים, ירדו חב"ד 
לבחינת חג"ת, וחג"ת לבחינת נה"י, משום שה"ת המסיימת להארת 
הפרצוף, עומדת בחזה שהוא הכלים דעינים, 
%break
ואז אין החג"ת ראוים לקבלת אור, להיותם בחינת ע"ס דסיום, שאינם 
מקבלים אלא אור נקבה. שהוא אור הנפש, שפירושו, אורות הסיום, 
שמקבלים ואינם יכולים עוד להשפיע ולהתפשט. כנודע. 
%break
ולכן, עתה בעיבור ב', שה"ת ירדה מהחזה אל היסוד דנה"י החדשים, 
חזרו הכלים דעינים לבחינת חג"ת אמיתים, כי עתה הם ראוים לקבל 
אור זכר, שהוא בחינת רוח. אמנם הכלים דחב"ד, עוד לא קבלו תיקונם 
הגמור, כי כל עיקר תיקון הראש, הוא בחינת ע"ס ממטה למעלה, כנ"ל, 
%break
וכל עוד שאין שם בחי' זווג והעלאת או"ח, אין ע"ס אלו יכולות לצאת 
שם, וע"כ הם מכונים עוד בשם ו"ק, כי כל עוד שאין זווג בראש ז"א 
עצמו, לגלות ההארת חכמה שם ממטה למעלה, 
%break
שעי"ז מתפשט הדעת למטה, וממלא כל אדרין ואכסדראין דגופא, 
כנודע, נבחנים החסדים שבו לחסדים מכוסים, ואז אין כמעט שום 
הפרש בין אורות דג"ר דקטנות, אל האורות דחג"ת.
%break
והנה נתבאר היטב, שבחינת גלגלתא שהיא בחינת הכלים דחב"ד, עוד 
לא קבלו שום תיקון עתה בעיבור הב' הזה, אלא הכלים דעינים לבד. 
ולפיכך נבחן, שהגיע התיקון לג"ש עליונים דנה"י שנתחברו ונעשו 
לכלים דחג"ת, מחמת שירדה הה"ת מעינים, 
%page 1200
ונטהרו הכלים דחג"ת לקבלת אור הרוח, ויש עתה ד"ש בכלים דחג"ת, 
ראוים לאור הזכר, שהם ג"ש העליונים שהיו מקודם לכן, ועוד שליש 
עליון שנטהר ועלה להם מכלים דנה"י, מחמת ירידת הה"ת משם. 
%break
ונמצא שרק השלישים העליונים דנה"י בלבד, קבלו עתה תיקונם כי 
הגם שנשלם כולו בבחינת נה"י דאמא, שהם השלישים תחתונים דכל 
הט"ס כנ"ל, מ"מ אינם עולים בשם, כל עוד שאין הזווג בראש ז"א מפני 
שגם הג"ר נבחנים רק לחסדים בלבד, 
%break
כמו החג"ת, כי הארת חכמה אינה מתגלה בלי זווג בראש, שדעת עולה 
ממטה למעלה, ומכה בחו"ב, ומוציא אורותיהם לחוץ כנודע. 
%break
וכבר ידעת הכלל הזה, ששליש תחתון דכלים, וג"ר דאורות הם ענין 
אחד, וכל כמה שהג"ר אינם מתגלים, גם שליש התחתון, שהם נה"י 
החדשים, אינם עולים בשם.
%break
וכדי להבין הדברים בבהירות, נחוץ להרחיב הדברים. ועי' לעיל (דף א' 
קצ"ו ד"ה ובערך) שביארנו שם היטב ענין התחלקות הו"ק לו"ש, ואיך 
הם נשלמים כל אחד בש"ת מנה"י דאמא, שעי"ז נעשו למדות שלימות. 
עש"ה כל ההמשך. וכאן נוסיף ביאור על האמור שם. 
%break
ויסוד הענין הוא, כי אין בז"א משורשו עצמו, אלא ששה כלים, שהם 
גו"ע בכל ספירה שברת"ס בג' הקוים שלו. ולעת גדלות מתארכים 
רגלים דאמא, שהם נה"י דאמא המשלימים האח"פ החסרים בכל הט"ס 
שברת"ס דג' הקוים שלו. 
%break
ונמצא שבזמן הקטנות, בעת שאין לו עוד אח"פ דאמא, נבחן שיש לו 
רק גו"ע בחב"ד שלו, וגו"ע בחג"ת שלו, וגו"ע בנה"י שלו. 
%break
שהם נערכים בו' שלישים, דהיינו ב"ש עליונים דכל ספירה מחב"ד, 
שהם גו"ע וחסרים כל אחד מש"ת שלו, שהוא אח"פ וכן בחג"ת וכן בכל 
אחד מנה"י. כי ש"ע הוא גלגלתא ושליש אמצעי הוא עינים, וש"ת 
אח"פ.
%break
אמנם הם נקראים תמיד, רק בשם חג"ת נה"י, ולא על חשבון השלישים 
הנ"ל שברת"ס. והוא מטעם התלבשות האורות שבתוכם, כי הכלים 
שהם משכן לאור הרוח, נקראים חג"ת. והכלים שהם משכן לאור הנפש 
נקראים נה"י. 
%break
ולפי"ז נמצא, שאור הרוח מתלבש בהכרח במדה שלימה, דהיינו שיש 
בה ג"ש. וכן אור הנפש מתלבש במדה שלימה, שיש בה ג' שלישים. 
ונודע, שבשעה שאין רק גו"ע בפרצוף, נבחנים אח"פ שלו שנפלו 
למדרגה שתחתיה, באופן, שאח"פ דחב"ד נפלו לבחינת חג"ת. 
%break
ואח"פ דחג"ת נפלו לבחינת נה"י. ואח"פ דנה"י נפלו לבי"ע דפרודא. 
ולפיכך, כשהאור דרוח מתלבש בהכלים דחב"ד, והוא אינו מוצא בהם 
אלא ב"ש, שהם גו"ע בלבד, הנה הוא מתפשט גם בש"ע דכלים 
דחג"ת, שהוא בחינת הגלגלתא שבחג"ת, 
%break
ששם נפלו אח"פ של הכלים דחב"ד, באופן, שב"ש העליונים דאור 
הרוח מתלבשים בגו"ע הנמצאים בכלים דחב"ד, וש"ת דאור הרוח 
מתלבש באח"פ דכלים דחב"ד, הנמצאים בש"ע דכלים דחג"ת, שהם 
בחינת הגלגלתא שבהם. 
%break
ואור הנפש מתלבש בג' השלישים הנשארים: שליש א', הוא העינים 
שנשארו בחג"ת, וגם בב"ש גו"ע שישנם בכלים דנה"י.
%break
וטעם התלבשות הזו, הוא, משום הכלל, שכל המקבל מקבל בכלי 
היותר זך, ונמצא בכניסת אור הנפש בפרצוף, הוא מתלבש בכלי העליון 
שבמציאות הפרצוף, שהוא הכלי דחב"ד, שאין יותר זך הימנו וכן תמיד 
בכל אור חדש הבא בפרצוף, אינו מקובל אלא בכלי החב"ד. 
%page 1201
וכל אור יש בו שלמות דרת"ס, וע"כ לג"ש הוא צריך. וכיון שאין עוד 
בכלים דחב"ד זולת ב"ש שהם גו"ע לבד, ע"כ הוא מתפשט גם לאח"פ 
דחב"ד הנמצאים עתה במדרגת ש"ע דכלים דחג"ת, כי אח"פ דעליון 
שירדו למדרגת התחתון, המה נעשים לבחינת פנימית דתחתון, 
%break
כלומר לבחינה העליונה שבתחתון, וכיון שיש בכלים דחג"ת ב"ש שהם 
גו"ע, הם נעשים רק לבחינת גלגלתא שבהם. ולכן נמצא שאור הנפש 
מתלבש בב"ש שישנם בחב"ד שהם גו"ע, ובש"ת דחב"ד שנפל ונעשה 
לגלגלתא כלים דחג"ת.
%break
ואח"כ בכניסת אור הרוח בפרצוף, הוא מקובל ג"כ בכלי היותר זך שבו, 
שהוא כלים דחב"ד, ואז אין עוד שם מקום לאור הנפש, וע"כ יורד אור 
הנפש לכלים דחג"ת אמנם לא נשאר שם בכלים דחג"ת רק שליש 
אחד, שהוא העינים, 
%break
כי השליש עליון דחג"ת נעשה עתה משכן לאור החדש דרוח, לבחינת 
ש"ת דרוח, כנ"ל. וע"כ יורד אור הנפש גם אל הכלים דנה"י, דהיינו 
בב"ש שישנם שם, שהם גו"ע. באופן, שאור הרוח מתלבש בג"ש, שהם 
ב"ש שבכל אחד מהחב"ד, וש"ע שבכל אחד מהחג"ת. 
%break
וכן אור הנפש מתלבש בג"ש, שהם: בשליש שנשאר בכ"א מחג"ת, 
שהם העינים. ובב"ש שישנם בכ"א מנה"י והבן זה היטב.
%break
ונמצא, שבעת הגדלות, בבוא אור הנשמה, הנה אז מתארכים רגלים 
דאמא שנה"י החדשים דאמא, מתחברים ונעשים לשליש תחתון, בכל 
הט"ס דז"א בג' הקוים שבו כנ"ל, ונמצא שנה"י דאמא מתחברים לכל 
אחד מכלים דחב"ד, ונעשים להם לש"ת, 
%break
וכיון שיש לחב"ד עתה ג"ש בשלימות, אינם צריכים לשלישים עליונים 
דחג"ת שנתחברו להם מקודם לכן, ולכן יורדים השלישים העליונים 
דחג"ת למקומם, לכלים דחג"ת, ויש עתה בחג"ת ב"ש שלו: גו"ע. 
%break
וכן מתחברים עתה נה"י דאמא המיוחסים לכלים דחג"ת, ונעשים להם 
לשליש תחתון, ונמצא עתה גם בחג"ת ג"ש שלימים במדרגתם עצמם. 
ואז מתפרדים מהם גו"ע דנה"י, שהיו מתחברים בהם מקודם לכן 
ויורדים למקומם למדרגתם עצמם, ונה"י דאמא המתיחס להם, 
%break
באים ומתחברים ונעשים להם לש"ת, ונשלמים גם הנה"י בג"ש 
שלימים במדרגתם עצמם. ונמצא עתה שכל הט"ס שבג' הקוים דז"א, 
הן מדות שלימות, דהיינו שיש בכל אחד מהם ג"ש, שהם: גו"ע ואח"פ. 
%break
ואז נכנס אור הנשמה בכלים דחב"ד בג"ש שבו. ואור הרוח בג"ש 
דכלים דחג"ת. ואור הנפש בג"ש של הכלים דנה"י. וזהו כשמדברים 
מערך של הכלים.
%break
וכשמדובר הוא מבחינת התלבשות האורות בכלים, מתבארים הדברים 
הנ"ל בשינוי לשון. כי אז נקראת הקטנות בשם חג"ת נה"י, כנודע, 
שהוא על שם האורות המתלבשים בעת ההיא. וכבר ידעת שאור הרוח 
צריך לג"ש, וכן אור הנפש צריך לג"ש. 
%page 1202
ובעת הקטנות, שאין בכל ספירה זולת ב"ש גו"ע בלבד, נמצא, 
ששלישים עליונים דכלים דחג"ת, מתחברים להיות ש"ת לכלים דחב"ד, 
כדי שאור הרוח יוכל להתלבש בג"ש, כנ"ל. 
%break
וכן אור הנפש מתלבש בג"ש, שהם בשליש אחד הנשאר בכ"א מכלים 
דחג"ת, שהוא בחי' עינים שנשארו בהם, ובכל ב"ש שישנם בכלים 
דנה"י, כנ"ל. ונמצא שבעת הגדלות בבוא אור הנשמה, אז עולים חג"ת 
ונעשים לבחינת חב"ד, 
%break
כי אז חג"ת שמקודם לכן, שהיו משכן לאור הרוח, נעשו עתה משכן 
לאור הנשמה והשיגו מעלת חב"ד. אמנם אור הנשמה לא נתלבש 
באותם ג"ש שבחג"ת הקודמים אלא בב"ש העליונים שבהם, שהם גו"ע 
דכלים דחב"ד, 
%break
אבל ש"ת אשר קבלו מכלים דחג"ת, לא הוצרכו לאור הנשמה, כי עתה 
נתחבר להם ש"ת מנה"י דאמא, באופן שאור הנשמה נתלבש בב"ש 
עליונים דחג"ת הקודמים, ושליש תחתון לקחו מאמא, 
%break
כנ"ל ונמצא עתה שאור הרוח ירד ונתלבש בש"ת דחג"ת הקודמים 
ובש"ע דנה"י הקודמים, שהם באמת גו"ע דכלים דחג"ת עצמם, אלא 
שבחינת גלגלתא דכלים דחג"ת, נצטרפה מקודם להשלים את הכלים 
דחב"ד בש"ת, להתלבשות אור הרוח, כנ"ל, 
%break
ואור הנפש נתלבש בשליש הנשאר בחג"ת ובב"ש דנה"י, ונמצא שב"ש 
שישנם בגו"ע דחג"ת שנתחלקו, חציו לאור הרוח שהוא חג"ת, וחציו 
לאור הנפש שהוא נה"י. 
%break
אמנם עתה אחר שאמא השלימה ש"ת שבכ"א מט"ס הרי הכלים 
דחב"ד יש להם ג"ש משלהם, נמצא שחזר וירד ש"ת דחג"ת מכלים 
דחב"ד, ובא למקומו לחג"ת, 
%break
ושוב יש בחג"ת ב"ש שלו גו"ע. וע"כ אחר שנצטרף להם ש"ת דאמא, 
ירד ונתלבש בהם אור הרוח. וכן נתחבר נה"י דאמא והשלים את ב"ש 
שישנם בנה"י ונעשו הספירות דנה"י ג"כ למדות שלימות, ואז נתלבש 
בהם אור הנפש.
%break
והנה כל זה אמור בעיבור ב' של המוחין, הבא לאחר ט' שנים ויום א'. 
אמנם בעיבור ב' דהשלמת כלים הבא לאחר ב' שנים דיניקה, אע"פ 
שגם אז מתחברים הנה"י החדשים דאמא, ומשלימים את השלישים 
התחתונים שבט"ס דז"א, 
%break
מ"ש, כיון שעוד הז"א אינו ראוי בעצמו לבחינת זווג בע"ס דראש שלו, 
שיתגלה בו הארת חכמה, אין שום הפרש בין ג"ר ובין ו"ק, כי אלו ואלו 
רק בחינת חסדים הם, שהם אור הרוח, כנ"ל. 
%page 1203
ולפיכך אין בחינת חג"ת עולים לבחינת חב"ד, ונשארים הרוח נפש 
מלובשים בו בכלים דחב"ד חג"ת, כמקודם לכן. אמנם כיון שכבר ירדה 
ה"ת מעינים לפה, נמצאים הכלים דחג"ת כולם שעלו עתה מבחינת 
נה"י, ונעשים שוים עם הכלים דחב"ד. 
%break
אשר מבחינת התלבשות בכלים, נבחנים עוד שניהם לבחינת חג"ת, 
בהיותם שניהם משכן לאור הרוח. אמנם מיחס שבערך הכלים, יש כאן 
עליה גדולה אל הכלים דחג"ת, כי כבר עלו מבחינת נפש לבחינת רוח, 
%break
באופן שאור הרוח מלובש עתה ברו"ת, שהם בגו"ע דכלים דחב"ד 
ובגו"ע דכלים דחג"ת, ואור הנפש מלובש רק בסוף, בגו"ע דכלים דנה"י 
ונמצאים עתה ד' שלישים בבחינת חג"ת, שהם: ב"ש דחב"ד, וב"ש 
דחג"ת. וב"ש בנה"י.
%break
וטעם הדבר, כי מטרם עיבור הב' הזה, היו הכלים דחג"ת מתחלקים, 
כי ב"ש שבו שהם גו"ע, הנה הש"ע, שהוא גלגלתא שבהם, עלה 
ונתחבר למשכן אור הרוח. ושליש הב', שהוא העינים שבהם, ירדו 
ונתחברו למשכן אור הנפש כנ"ל. 
%break
והנה השליש הב' הזה קבל עתה תיקונו משלם, כי הה"ת שהיתה בו 
ירדה ממנו לבחינת ב"ש דנה"י, וע"כ נטהרו העינים ועלו מבחינת נה"י 
לבחינת חג"ת, ונעשה עתה ד' שלישים בחג"ת: ב"ש דכלים דחב"ד 
וב"ש דכלים דחג"ת. כמבואר. 
%break
באופן שבחי' גלגלתא שבכל ע"ס דז"א לא קבלו כמעט שום תיקון, אלא 
בחינת העינים שבט"ס דז"א קבלו תקונם, כי הה"ת ירדה מהם לבחינת 
נה"י, והם עלו ונעשו משכן לבחינת הרוח.
%break
וזה אמרו "ג' פרקי החסד ופ"ע של נצח, הם מתחברים עתה יחד 
ונעשין חסד דז"א וכו' ששם החכמה בכח כלולה בחסד" (אות קצ"ד) כי 
ד' פרקים אלו הם גו"ע דכלים דחב"ד, וגו"ע דכלים דחג"ת, כנ"ל. 
%break
כי הש"ע דנה"י, שהוא בחינת עינים דכלים דחג"ת, נטהרו עתה מה"ת, 
שירדה משם לגו"ע דכלים דנה"י, כנ"ל. 
%break
וע"כ יש שם בחינת חכמה בכח, כי אח"כ בעיבור ב' דמוחין, תתלבש 
החכמה בב"ש עליונים דחסד הזה, והחסד יתלבש בב"ש תחתונים 
דחסד הזה. והיינו שיתחבר אליהם אז ש"ת דאמא לכל ספירה מהם 
כנ"ל. ועד"ז מתבארים כל ט"ס דז"א.
%break
%page 1204
%letter ר
ר) ו"ק דב"ן שהם המלכים שמתו: נודע, שמבחי' הכלים יצאו בז"א 
דנקודים, רק ז' כלים: כח"ב חג"ת עד החזה, ונקודת החזה היא 
המלכות שבו, ומבחינת האורות אין שם אלא אור הנפש, ונודע שאור 
הנפש מתלבש בכלי דכתר, 
%break
דהיינו בכלי דכתר שבכל אחד מז' כלים האלו, כנ"ל באורך. וזה היה 
בעת הקטנות דע"ס דנקודים, שהיא חלוקה הא' משם. ואח"ז בחלוקה 
הב' שאו"א חזרו לבחינת ראש במצב פב"א, קבלו ז' הכלים דז"א בחי' 
נפש רוח מאמא, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
אמנם בעיבור הז"א, נתקן רק מבחינת חלוקה הא' דנקודים, שלא היה 
אז בז' כלים דז"א רק אור הנפש לבד.
%break
בכח שיצאו עתה ונתערבו עמהם ו"ק דמ"ה: קומות הזווגים היוצאות 
בעולם האצילות, נקראות מ"ה. והאנ"ך שנשארו אחר שביה"כ מעולם 
הנקודים, נקראים ב"ן. 
%break
ולפיכך אין לך ניצוץ קטן בעולם האצילות, שלא יהיה כלול ממ"ה וב"ן, 
כי הרשימות דב"ן עולים בבחינת מ"ן אל הזווגים שבאצילות, וכפי 
הקומה היוצאת מזווג אור העליון על הרשימות האלו, כן עולים ונתקנים 
כלים וניצוצין דב"ן. 
%break
וז"ש "וזה בכח שיצאו עתה ונתערבו עמהם ו"ק דמ"ה" כלומר, 
שמתחלה יצאה קומת נפש על הרשימות דז"א בהתכללות הזווג תוך 
או"א, שקומת נפש זו נקראת מ"ה, כנ"ל, 
%break
וכפי השיעור הזה עלו ונתקנו הו"ק דב"ן, שהם הז"ת דנקודים מעת 
קטנותם, דהיינו מחלוקה הא', שאז היה בהם קומת נפש, ונאבדה מהם 
בשביה"כ, ועתה חזרו וקנו הנפש הזו ע"י קומת הנפש דמ"ה.
%break
תחלה בעת הזווג נתבררו ו' מלכיות שבו"ק דב"ן: שהם מלובשים, בו' 
כתרים. כנודע, שאור הנפש מלובש בכלי דכתר. באופן, שאור הנפש 
היה מלובש בו' הכתרים שבו' הכלים כח"ב חג"ת דז"א. אבל מבחי' 
האורות, נקראים הו"ק, חג"ת נה"י, 
%break
ונמצא שנתברר מהם ו' מלכיות, שהן מלכות אחת בכל קצה. והטעם 
שנבחנים בשם מלכיות, ולא בשם נה"י, הוא, כי בעת הזווג, עלו שם 
הששה כלים דז"א כמו שהיו בעת הקטנות דנקודים בחלוקה הא', כנ"ל 
והנה אז עדיין לא היו בכלים דז"ת אלו שום תיקון קוים, 
%break
כי רק הג"ר דנקודים, נתקנו שם בתיקון קוים ולא הז"ת, כי ע"כ יצאו 
הז"ת רק בקו אחד, זה תחת זה. כנודע. וע"כ עתה בעת עליתן מבי"ע 
לזווג באו"א, אין בקומת מלכות ג' הקוים הנקראים נה"י, אלא בחינת קו 
אחד, הנקרא קומת מלכות, כנודע. 
%break
אלא אח"כ בג' ימי קליטה, נתקן בו' כלים אלו, בחי' תיקון קוים ע"י 
זווגים דאו"א, ואז נבחנת קומת המלכות בשם נה"י, כי ג' הקוים דקומת 
המלכות נקראים נה"י. כמ"ש לפנינו בדברי הרב.
%break
%letter רא
רא) חצים הימיני ביסוד דאבא, וחצים השמאלי ביסוד דאמא וכו' וניתנו 
כולם תוך אמא: כבר נתבאר זה באורך בחלק הקודם, כי ביום א' דימי 
קליטה, נתקן הקו ימין דז"א, ע"י זווג או"א שבאבא, וביום ב' נתקן הקו 
שמאלי, ע"י או"א שבאמא. 
%page 1205
וביום ג' נתקן קו אמצעי, ע"י שניהם יחד. עש"ה. וכנגדם נתקן ג"כ 
המ"ה, ואדרבא המ"ה מתקן את הב"ן, כי בחינת קומת הזווג, וכן 
הכלים החדשים הבאים עם קומת הזווג נקראים בשם מ"ה. 
%break
ולפי קומתו באורות וכלים, כן נתקן מן הב"ן, כנ"ל בחלקים הקודמים. 
ולכן נמצא ששיעורי האורות וכלים דמ"ה, עולים בהכרח בד בבד עם 
הכלים דב"ן.
%break
%letter רב
רב) נה"י שבכל קצה מו"ק דב"ן וכו' ולכן ענין העיבור רק בחינת נה"י 
לבד, אלא שהוא בכל קצה וקצה מו"ק: כלומר, אע"פ שאנו אומרים, 
שכל העיבור אינו אלא בחינת נה"י לבד, אין הפירוש, רק ג' ספירות 
נה"י, אלא הפירוש הוא ג' ספירות נה"י בכל ספירה וספירה שבו. 
%break
ומבחינת הכלים נבחן ג' כלים חב"ד, שבכל כלי שלו. דהיינו רק שליש 
אחד ממה שצריך להיות בכל ספירה שבו. כי בכל ספירה שלמה צריך 
שיהיה בה רת"ס, שהם חב"ד חג"ת נה"י, ועתה אין בכל ספירה כי אם 
שליש אחד, שמערך הכלים הוא ש"ע, ומערך האורות הוא ש"ת. 
%break
כנ"ל (דף א' קצ"ו ד"ה ובערך. עש"ה כל ההמשך). אמנם תדע, אע"פ 
שכתב הרב כאן, שהם רק ו' קצוות, שבכל אחד מהם נה"י. 
%break
הנה באמת יש גם בז"א ע"ס, אשר עתה בעיבור נגדל שליש אחד בכל 
ספירה מהע"ס האלו וכן ביניקה נגדל ב"ש בכל ספירה מהם. ואין בזה 
שום סתירה כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1206
%letter רה
רה) בגדלות באו תחלה חב"ד שבכל קצה דו"ק וכו' נמצא שכבר ו"ק 
דז"א נגמרו כל אחד מי"ס דמ"ה וב"ן: היינו בחינת הגדלות שקונה 
בעיבור ב' הראשון, הבא תכף לאחר ב' שנים דיניקה, 
%break
שאז קונה השלמת כלים דאח"פ, להיותו מעלה מ"ן לאו"א מבחינת 
האחורים דחלוקה ב' דנקודים, המחזיר לאו"א לבחינת ראש. ומ"מ 
נמצאים עדיין או"א במצב פב"א. כנ"ל. 
%break
וע"כ גם ז"א משיג עשרה כלים בשלמות, ע"י הורדת ה"ת מעינים 
ושיבת אח"פ שלו למדרגתו, אמנם לא יוכל לקבל רק מאחורים דאמא, 
ונקראים ו"ק דאמא דגדלות.
%break
ולפיכך נקראים המוחין האלו בשם מוחין דו"ק. להורות שיש בו ע"ס 
שלמות מ"מ אינם אלא בחינת ו"ק, כי עוד אין זווג בבחינת ראש שלו, 
ואז האורות דראש עם אורות דחג"ת שוים כמעט זה לזה, כי שניהם 
בחינת חסדים מכוסים, ואין שם הארת חכמה הנקראת ראש. 
%break
וע"כ ביאר הרב לעיל, כי נבחן עתה, שיש ד' שלישים בכל אחד מחג"ת, 
שפירושם, שב' שלישים של גו"ע של ראש, וב' שלישים גו"ע שבחג"ת 
המה מדרגה אחת. וב"ש נשארו בנה"י, כנ"ל דף א' קצ"ט אות קצ"ד 
עש"ה.
%break
%letter רו
רו) ג"ר בפעם אחת שכל אחד, כלול מי"ס דב"ן, וי"ס דמ"ה, ואז הז"א 
נקרא גדול ושלם בן י"ג שנים וכו': וזהו ע"י עיבור ב' שלאחר ט' שנים 
ויום א', שאז מעלה מ"ן מאחורים דאו"א דבחינת ו' ונקודה, שמ"ן אלו 
מחזירים לאו"א פב"פ, ואז אמא ממשכת הארת חכמה מאבא, 
%break
שהם ג"ר אמיתים, הנמשכים בז"א בד' שנים מט' שנים ויום א', עד י"ג 
שנים. אמנם יציאת המוחין באו"א, יצאו כל הנרנח"י בבת אחת. וז"ש 
הרב שהג"ר באו בבת אחת. דהיינו ביציאתם באו"א. משא"כ העיבור 
יניקה ומוחין דו"ק יצאו בג' זווגים דאו"א מיוחדים.
%break
%letter רז
רז) בתחלת העיבור היה הזווג ואז יצאה הטפה בבחינת י' מלכיות שיש 
באלו י"ס דחיצוניות: לכאורה הוא סותר למ"ש לעיל (דף א' ר"ג אות ר') 
שמתחלה בעת הזווג נתבררו ו' מלכיות ע"ש. 
%break
אמנם אלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שצריכים להבין הדברים 
משורשם, כי באלו הז"ת דנקודים, שהם בחינת ז"א, שנתעלה ע"י 
אח"פ דאו"א לעיבור א', יש להבין בהם, ב' מיני כלים. 
%break
כי נודע, שבכל פרצוף נמצא ב' מיני כלים: א' הם הכלים ישנים 
שנתרוקנו מגוף הפרצוף העליון כנ"ל. (דף ר"ע אות ע"א ואות ע"ד וע"ו) 
שהם עיקר הכלים שבפרצוף. 
%break
ומין הב', הוא הכלים הבאים עם יציאת הקומה של הפרצוף עצמו, 
שהם בחי' האו"ח העולה ממטה למעלה, אשר אח"כ הוא מתפשט גם 
ממעלה למטה, ונעשה לכלי קבלה אל הפרצוף. 
%break
כנ"ל (דף רס"ט אות ס"ו וס"ח) ונודע, שב' מיני כלים הללו שבפרצופי 
אצילות, נקראים מ"ה וב"ן: שהכלים הישנים נקראים ב"ן, וכלים 
החדשים הבאים עם קומת הפרצוף נקראים מ"ה. 
%page 1207
ובפרצופי נקודים, הם נקראים ס"ג וב"ן: שהכלים הישנים אשר שם, הם 
מבחינת מטבור ולמטה דפרצוף ס"ג, שאחר שנתפשטו עד סיום רגלי 
א"ק, נעשה צמצום הב', ונתרוקנו האורות שבהם, 
%break
כמ"ש שם, ובאלו הכלים נתלבשו הע"ס דנקודים, שיצאו מנקבי העינים. 
והם עיקר הכלים, כי אין כלי נגמר אלא אחר התפשטות האור 
והסתלקותו משם. כנודע. והם כלים דס"ג. כמבואר.
%break
ומין ב' דכלים, הם שיצאו ע"י הסתכלות עינים באח"פ, שהם בחינת 
האו"ח, שנתפשט ממעלה למטה תוך המלכות דראש, והמלכות 
נתפשטה מינה ובה ממעלה למטה עד הטבור, בעשרה כלים עד 
למלכות דמלכות. 
%break
והגם שהם בחינת כלי קבלה אל הפרצוף, מ"מ עוד אינם נחשבים שם 
לכלים גמורים, משום שעוד לא היו פעם בבחינת התרוקנות האור 
מתוכם. כנודע. והם נקראים כלים דב"ן, כי הם הכלים החדשים שיצאו 
עם קומת הב"ן. והבן היטב.
%break
והנה בעיבור א', כשעלו הז"ת דנקודים להתקן, הנה עלו ב' מיני הכלים 
דס"ג ודב"ן שיש בהם. וכבר ידעת, שמבחינת הכלים דס"ג, לא קבלו 
הז"ת דנקודים בחלוקה הא' בעת הקטנות, אלא בחינת גו"ע עד החזה, 
%break
דהיינו מקום עמידת הפרסא שנתקנו שם בצמצום ב', שהם ז' כלים: 
חב"ד חג"ת ונקודת החזה. ומבחינה זו נבחן הז"א שהוא חסר בחינת 
הכלים דנה"י לגמרי. 
%break
כי הגם שנתקנו שם בחלוקה הג' ונתפשטו האורות בהם עד לסיום רגלי 
א"ק שבעשיה, אמנם תכף נשברו וחזרו לבחינת בי"ע. כנודע. והם לא 
קבלו שום תיקון באצילות, כי אדרבא כאן באצילות נתחזקה הפרסא 
יותר, באופן שאי אפשר, שיארע פעם שיתפשט עוד משהו אור לתוכם, 
%break
כמו שקרה בעת שביה"כ. כנ"ל. נמצא שאלו הכלים דנה"י, היינו מחזה 
ולמטה דז"ת דנקודים, הם חסרון שלא יוכל להמנות עד גמר התיקון, 
שאז יהיה בחינת מטי רגלין ברגלין, 
%break
כי אז ישובו ויתחברו הנה"י האלו דבי"ע אל האצילות וימצאו רגלי ז"א 
דאצילות מתפשטות לבי"ע, ויסתיימו בשוה עם רגלי א"ק דצמצום א', 
דהיינו בשיעור שהז"ת דנקודים נתפשטו במלוכתם קודם שביה"כ, 
כמבואר. 
%break
וכל זה הוא מצד הכלים דס"ג שז"ת דנקודים נתלבשו בהם. ומבחינה זו 
הרב מדבר לעיל (בדף א' ר"ג אות ר'). וכן ברוב המקומות כי כל 
התיקונים שבעולם התיקון, סובבים לתקן את החסרון זה דנה"י, עד 
דמטי רגלין ברגלין. 
%break
וכן כל בחי' התפשטות הצלם דאמא להיות לאברי דז"א, הוא למלאות 
החסרון דנה"י אלו כמ"ש לעיל בביאור השלישים. כנ"ל דף א' קצ"ו ד"ה 
ובערך.
%break
אבל כאן, מדבר ממין הב' דכלים שיש בז"ת דנקודים, שהם בחינת 
הכלים החדשים שישנם שם מבחינת קומת הב"ן בעצמו שיצאה משם. 
ומבחינה זו וראי שיש לו עשרה כלים, כי אין לך שום התפשטות של 
קומה, שלא תהיה בה עשר ספירות, כנודע. 
%break
אלא שכל אלו עשר הספירות שבז"ת נסתיימו מחזה ולמעלה של בחי' 
הכלים דס"ג, כלומר שנסתיימו למעלה מפרסא שנתחדשה אז בצמצום 
ב', 
%break
וע"כ, אין בעשרה כלים אלו, אלא בחי' ו"ק חג"ת נה"י, או חב"ד חג"ת, 
בערך הכלים דס"ג. אמנם ודאי שיש בהכרח עשרה כלים בכל קומה. 
וזכור זה לכל המקומות.
%break
%page 1208
ולפיכך כאן שרוצה לדבר ביחוד מהגדלת העשרה כלים דז"א, לכל 
פרטיותיו ודקדוקיו, הוא חושב בהכרח עשרה כלים אפילו בעיבור, 
דהיינו ממין הב' דכלים דז"ת דנקודים, מבחינת הב"ן שבהם. כנ"ל. 
%break
אלא שכיון שלא היה שם בקטנות רק אור הנפש, שהוא קומת מלכות, 
ע"כ הם נבחנים לעשר מלכיות, שבערך הכלים פירושו, שלא נגדל מן 
הע"ס האלו רק בחינת הכתרים שבכל אחת מן הע"ס, שבהם מלובש 
קומת מלכות שהיא אור הנפש. 
%break
ועתה בעת הזווג, דהיינו בתחילת עליתם לאו"א, עדיין אין בה תיקון 
קוין בקומת מלכות זו, ולכן אינו חושב עוד את קומת המלכות לבחינת 
נה"י, לומר שנתקן בהם עשרה בחינות נה"י בהע"ס אלו בהעובר. 
%break
אלא אח"כ בג' ימי קליטה נתקן בקומה זו בחינת ג' קוים. ואז נבחן 
שנתקן עשר בחינות נה"י בהע"ס. כמו שמבאר והולך.
%break
%letter רט
רט) ובעיבור נעשה נה"י שבנה"י לבד: פי', כי בכללות לא יצאה כאן 
בעיבור, זולת קומת המלכות, שהיא אור הנפש, אשר ע"פ תיקון ג' 
הקוים שבה, היא נקראת נה"י. 
%break
אמנם כשנה"י אלו מתלבשים בע"ס דעיבור, נבחן שהם מתלבשים 
בהכלים העליונים שבכל ספירה מהם, הנקראים חב"ד דכל ספירה, 
שהוא באמת רק כלי דגלגלתא, אלא ע"י תיקון קוים נבחנת לחב"ד, 
באופן שג' הקוים שבכללות הפרצוף הזה, 
%break
הם: הח"ן בקו ימין, ובג"ה בקו שמאל ודת"י בקו אמצעי. ונמצא שלא 
נתלבש אלא בג' שלישים עליונים דכלים שבג' הקוים, שהם חב"ד, וג' 
השלישים האמצעים עם ג' השלישים התחתונים שבכל אחד, הם 
ריקנים בלי אור, כי לא נגדל רק הכלים העליונים. 
%break
כמו שכייל לן הרב אשר בבחי' הכלים, נבחן שהעליונים נגדלים 
מתחלה, מהיפך מבאורות, שבהם התחתונים נכנסים מתחלה. 
%break
כנ"ל, (דף א' קצ"ז אות קצ"ג) ולפי"ז נמצא בערך האורות, שלא נכנסו 
אלא ג' שלישים תחתונים שבכל אחת מהט"ס: נצח שבקו הימין, והוד 
שבקו השמאל, ויסוד שבקו האמצעי. 
%break
והנה הרב דרכו לבאר בעיקר ע"פ כניסת האורות בכלים, וע"כ הוא 
אומר "שבעיבור נעשה נה"י שבנה"י לבד", דהיינו רק שליש אחד מכל 
ספירה שבפרצוף העיבור הזה. 
%break
ושליש האמצעי נכנס בו בזמן היניקה, ואז יש בכל ספירה שבפרצוף 
העיבור ב"ש, שהם חג"ת נה"י דאורות, ושליש העליון נכנס בהם בעת 
הגדלות, כמו שמבאר והולך.
%break
%page 1209
%letter רי
רי) ואחר התלבשם הם כלולים: נמצא שכיון שאלו הם בחינת חג"ת, 
נתנו כח בחג"ת שבחיצוניות שהם חג"ת שבנה"י וכו' באופן זה חסד 
שבנצח חסד שבחסד חסד שבחכמה וכו': כי ע"י ביאתו של הפרצוף 
דיניקה, שהיא בחינת קומה שיצאה על בחי"א, שהיא קומת רוח נפש, 
%break
אשר קומה החדשה הזו מתלבשת בתוך הפנימית דפרצוף דעיבור, 
נמצאו ב' הפרצופים הללו, כלולים זה מזה, וקבל ברצוף העיבור בחינת 
החג"ת מן הפרצוף דיניקה, ולכן נגדל גם הכלים האמצעים דפרצוף 
העיבור, שהם שלישים השניים שבתוכו, הנקראים חג"ת. 
%break
באופן שיש עתה בקו הימין ב"ש, שהם מנה"י דזמן העיבור, ומחג"ת 
של עתה בזמן היניקה, ונמצא שנתוסף על השליש של ספירת החכמה, 
שהיא הנצח דחכמה שהיה לו בזמן העיבור, עוד שליש אחד, שהוא 
חסד דספירת החכמה. 
%break
וכן נתוסף לו על נצח שבחסד עוד שליש אחד, חסד דחסד, וכן נתוסף 
לו על הנצח שבספירת הנצח עוד שליש אחד, שהוא חסד דנצח. ובזה 
השיגה כל ספירה וספירה שבקו ימין ג' שלישים חדשים: חסד דחכמה, 
%break
וחסד דחסד, וחסד דנצח, בנוסף על ג"ש הישנים דזמן העיבור שהם: 
נצח דחכמה, ונצח דחסד, ונצח דנצח. ויש לו עתה ב"ש בחכמה שבו, 
שהם נצח וחסד דחכמה. וב"ש בחסד שבו, שהם נצח וחסד דחסד. 
וב"ש בנצח שבו שהם נצח וחסד שבנצח.
%break
ועד"ז בקו שמאל, שהיה לו שם מזמן העיבור רק שליש התחתון דכל 
ספירה, שהם הוד דבינה והוד דגבורה והוד דהוד. ונתוסף לו עתה 
מפרצוף דיניקה שליש אמצע בכל אחת מהן, שהם גבורה דבינה, 
וגבורה דגבורה, וגבורה דהוד. 
%break
ויש לו עתה ב"ש בבינה, שהם גבורה והוד דבינה. וב"ש בגבורה שהם 
גבורה והוד דגבורה וב"ש בהוד שהם גבורה והוד דהוד. ועד"ז בקו 
אמצעי דת"י שבו, שהיה לו שם מזמן העיבור, רק יסוד דדעת, ויסוד 
דת"ת, ויסור דיסוד, 
%break
ונתוסף לו עתה ע"י הפרצוף דיניקה, גם השלישים האמצעים שהם: 
ת"ת דדעת, ות"ת דת"ת, ות"ת דיסוד. ויש לו עתה ב"ש ת"ת ויסוד 
בספירת הדעת, וב"ש ת"ת ויסוד בספירת הת"ת, וב"ש ת"ת ויסוד 
בספירת היסוד.
%break
%page 1210
%letter ריב
ריב) בתיכונה באו הו"ק שבה בפעם א': הקומה דבחי"א הנקראת 
פרצוף יניקה, נקראת פרצוף התיכון דז"א, וקומה דבחי"ב נקראת 
פרצוף הפנימי דז"א. 
%break
והוא מטעם שכל קומה שהמסך שלה עב מחברתה, נבחנת לפנימית 
אליה ומתלבשת בתוכה, כמ"ש באורך בחלקים הקודמים. ועי' בהסת"פ 
בחלק ב'. ואומר, שבפרצוף התיכון באו הנפש רוח בבת אחת. פי', לא 
כמו בפרצוף העיבור, שהנפש ורוח באו לו בב' זמנים, 
%break
שמזמן העיבור היה לו נפש, ועתה קבל ע"י ההתכללות והתלבשות 
דפרצוף היניקה, בחינת הרוח שבו. אבל בפרצוף היניקה, לא היה בזה 
ב' זווגים, אלא קומת בחי"א כוללת בתוכה רוח נפש כי בחינה העליונה 
כוללת בתוכה גם התחתונה. והוא פשוט.
%break
%page 1211
%letter ריד
ריד) בגדלות נכנס בו בחינת פנימיות וכו' לכן החב"ד שבבחינה 
אמצעית גם הוא נגדל: היינו ג"כ ע"י התכללות והתלבשות בתוכו, כי 
אחר שנכנס שליש עליון דכל ספירה והשיג בחינת ראש, 
%break
דהיינו ע"י קומה חדשה דבחי"ב, הנה הוא פרצוף שלם בפני עצמו שכל 
ט' הספירות הם בו בשלמות ראש תוך סוף. והוא מתלבש תוך פרצוף 
היניקה. ועוד נבחן, שע"י התלבשות הפרצוף דגדלות הזה, תוך ב' 
פרצופים הראשונים דעיבור ויניקה, 
%break
הנה קבלו ממנו את בחינת שליש העליון שהיה חסר עד עתה לכ"א 
מהט"ס שלהם. ונשלמו ג' הספירות שבקו ימין בג"ש לכל אחד. וכן בקו 
שמאל וכן בקו אמצעי. ועד"ז בג' הקוים דפרצוף העיבור.
%break
והנה הרב אינו חושב כאן את הגדלות ראשון דמוחין דו"ק, כנ"ל (בדף 
א' ר"ה אות ר"ג). והטעם הוא כי המוחין דו"ק נכללים בפרצוף דיניקה, 
משום שאין בהם בחינת זווג של ראש, ונחשב אז גם הג"ר לבחינת 
חסדים ואור הרוח, כנ"ל באורך.
%break
%page 1212
והנה עתה אחר ביאת פרצוף הגדלות יש לו ג' פרצופים מתלבשים זה 
בתוך זה, וכל אחד מתחיל מחזה ולמטה של העליון ממנו: כי פרצוף 
העיבור מתחיל מחזה ולמטה דפרצוף היניקה. 
%break
ופרצוף היניקה מתחיל מחזה ולמטה של הפרצוף דגדלות. וטעם הדבר 
הוא כמ"ש אצל הפרצופים הכוללים, כי אין שום חילוק בין הפרטות 
לכללות.
%break
%letter רכג
רכג) ב' בחינות, א' הוא בחינת העולמות עצמן ובחינה זו נקרא 
חיצוניות הספירות. הב' הוא בחינת נשמות עצמן ובחינה זו נקרא 
פנימיות הספירות. 
%break
כבר נתבאר היטב, ענין השתלשלות הפרצופים והעולמות זה מזה 
בדרך סבה ומסובב, מכח הזדככות המסך הנוהג בכל קומה. כמ"ש 
בחלקים הקודמים. ותדע שענין זה מכונה בחינת העולמות, דהיינו 
בחינת השתלשלות המדרגות ע"ד סבה ומסובב הנהוג בהעולמות. 
%break
וכנגד זה יש בחינת מדרגות ופרצופין היוצאין ע"י העלאת מ"ן שמעלים 
התחתונים מניצוצין וכלים דבי"ע, לזו"ן דאצילות וכן זו"ן לעליון מהם, 
והעליון לעלי עליון וכו' ער שיורד אור חדש מא"ס ב"ה לא"ק בבחינת 
מיין דוכרין על אלו המ"ן שבכל פרצוף ופרצוף כנ"ל. 
%break
ומאלו מ"ן ומ"ד נאצלים קומות ופרצופין חרשים בכל פרצוף ופרצוף 
מעילא לתתא עד זו"ן דאצילות, ועד נשמות בני אדם. וענין הזה מכונה 
בשם בחינת נשמות. 
%break
כלומר, שאינם נאצלים על דרך השתלשלות העולמות על פי הזדככות 
המסך כנ"ל, אלא בסדר הפוך ממטה למעלה, ע"י מעשה התחתונים 
מכח העלאת מ"ן שלהם.
%break
%page 1213
וההפרש ביניהם רב הוא, כי כל הבא מבחינת העולמות מעילא לתתא, 
שאין שם סיוע של התחתונים במשהו, הנה זה קבוע וקיים בלא נדנוד 
כל שהוא. אמנם הבא מבחינת הנשמות, שהוא מתתא לעילא, 
%break
כלומר ע"י סיוע המע"ט של התחתונים, דהיינו ע"י המ"ן שהם מעלין, 
אין עוד בזה שום קביעות כלל, אלא תלוי בהמשכת המע"ט דתחתונים, 
וכל עוד שממשיכים במעשיהם הטובים מאירים להם המוחין האלו, ואם 
ח"ו פוגמים במעשיהם תיכף מסתלקין המוחין האלה בשרשם, 
%break
וחוזרים כל הפרצופין העליונים לקביעותם, דהיינו כמו שהיו מבחינת 
העולמות עצמם, לפני העלאת מ"ן דתחתונים. והטעם הוא פשוט, כיון 
שכל השבח בא ע"י מע"ט שלהם, ממילא, הם יכולים לקלקל זה 
בחזרה, ע"י מעשיהם הרעים שעושים. והבן.
%break
ולפיכך צריכים לידע ולהבין בדיוק נמרץ את התחום של ב' מציאות 
האלו, דהיינו סיום שיעור הקומות הבא ממציאות העולמות עצמן, 
שמשם ולמעלה מתחיל מציאות שיעור קומות של הנשמות התלוי 
במעשיהם של התחתונים כנ"ל. 
%break
וכבר נתבאר ענין זה לעיל בחלק ח' (דף תרכ"ד ד"ה ובזה. ודף תרנ"ח 
ד"ה וצריכים. ודף תרפ"ג ד"ה ותשכיל) עש"ה בג' המקומות הנ"ל. 
ונזכיר כאן הדברים בקיצור, כי אנו מוצאים ג' חלוקות במצבים של 
פרצופי הנקודים. א' הוא הקטנות שלהם, 
%break
דהיינו כמו שיצאו מאור העינים דס"ג דא"ק, בדרך הזדככות המסך, 
שאז מכח הזווג שעלה במקום נקבי העינים נחלקו כל המדרגות לב' 
חצאים: לגו"ע, ואח"פ. כי אח"פ דכל מדרגה ירדו אל המדרגה שלמטה. 
שמשם יצאו או"א אב"א, 
%break
דהיינו ברוח נפש לבד, שהרוח מלובש בגלגלתא, והנפש בעינים, 
ואח"פ שלהם ירדו למקום ז"ת. וז"ת דנקודים, יצאו באור הנפש לבד, 
דהיינו כמה שיכלו לקבל מאו"א אב"א כמ"ש שם. ומחלוקה זו נתקן 
פרצוף עתיק דאצילות בלבד. 
%break
וחלוקה הב' היא בחינת ההארה שקבלו או"א מאור חדש דבקע 
לפרסא, דרך הטבור דא"ק, שאור הזה הוריד ה"ת מעינים דאו"א 
והעלה אח"פ שלהם מז"ת, שאז שבו או"א לבחינת ראש, בע"ס שלמות 
גו"ע ואח"פ. 
%break
אמנם עדיין היו במצב פב"א, כי אמא אע"פ שיש לה כל השלמות, אינה 
מחזירה פניה לאבא לקבל חכמה זולת ע"י מ"ן, בסוד כי חפץ חסד הוא. 
ומחלוקה זו נתקנו כל פרצופי אצילות מא"א עד זו"ן בבחינת העולמות, 
כלומר במוחין קבועים, כמ"ש שם.
%break
והטעם הוא, כי בחלוקה הב' הזו, אע"פ שבאה ע"י הארת הזווג דע"ב 
ס"ג, מכח עלית מ"ן דנה"י דא"ק, כמ"ש שם מ"מ נחשבת לבחי' מציאות 
העולמות עצמם, 
%break
כי לא היה כאן שום הוספה על עביות המסך דאו"א שיגרום לגדלותם 
אלא בעת קטנות היו בבחינת ו"ק מכח הה"ת שעלתה בעינים, ונעשים 
מקום הזווג בעינים, שהוא בחי"א, ועתה בגדלות, כשירד מקום הזווג, 
מן אותו המסך שהיה בעינים, אל מקום הפה, 
%break
חזרו ונתעלו אח"פ הנופלים שלהם, והראה המסך את כחו מה שהיה 
בו מטרם עלית ה"ת לעינים. אבל אין כאן שום חידוש בעביות המסך. 
וע"כ נחשב עוד לבחינת העולמות עצמם, אע"פ שנגרם ע"י העלאת 
מ"ן.
%break
וחלוקה הג' היא הארת יסוד דא"ק את המ"ן דו' ונקודה לפה דאו"א, 
שעל המ"ן האלו יצאו הח' קומות דגדלות, מהסתכלות עיינין דאו"א עד 
לקומת המלכות דישסו"ת, שהממעלה למטה, נתפשט בז"ת דנקודים, 
ונתפשטה מלוכתם עד סיום רגלי א"ק דנקודה דעוה"ז. 
%page 1214
והנה מחלוקה זו באים כל בחינת ג"ר של זו"ן, ואפילו ג"ר דאור דרוח, 
וע"כ אין בחינת ג"ר קבועה בזו"ן, כי המ"ן האלו דו' ונקודה, צריכים 
למעשיהם של צדיקים שיעלו אותם, 
%break
וע"כ יוכלו ג"כ מעשיהם של רשעים לפגום בהם, כנ"ל ואז המה 
מסתלקים. וע"פ הדברים האלו יתבארו לנו המשך דברי הרב בענין 
שלפנינו.
%break
%letter רכד
רכד) עיבור יניקה ומוחין שהם ג"ת דאלקים, וג' אמצעים וג' ראשונות 
וכל זה נקרא חיצוניות, ואח"כ כל בחינת הגדלות יש בהם עי"מ שהם 
ג"ת דהויות וכו' וכל זה נקרא פנימיות: פי' כי עי"מ דחיצוניות, נמשכים 
מחיצוניות העולמות, 
%break
דהיינו: מחלוקה הא' דנקודים נמשכים ג"ת דאלקים, שהם עיבור א', וכן 
הנפש רוח דיניקה הנמשך בב' שנים דיניקה. ומחלוקה ב' דנקודים 
נמשכים, המוחין דיניקה, שהם ל' ם' דצלם דיניקה, עם ו"ק דגדלות 
דאמא, הבאים בעיבור ב' לאחר ב' שנות היניקה, 
%break
בהמשך ז' שנים עד ט' ויום א'. ועי"מ האלו נבחנים לחיצוניות, להיותם 
נמשכים מחלוקה א' וב' של הנקודים, שהם בחינת העולמות עצמם, 
כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
ואח"כ יש עיבור הב' לצורך ג"ר ממש, הבא לאחר ט' שנים ויום א', שאז 
הז"א מעלה מ"ן מאחורים דו' ונקודה דאו"א שנפלו למקומו בעת 
שביה"כ, שמ"ן אלו מחזירים לאו"א פב"פ, שעל המ"ן האלו יוצאים ע"ס 
דגדלות, שג"ת מהם הם ג"כ שמות הויות, ונקרא עיבור דגדלות, 
%break
וג' אמצעים שלהם, נקרא יניקה דגדלות. וג"ר שלהם נקראים מוחין 
דגדלות. וכל אלו נקראים פנימיות, ואפילו ג"ת מהם. משום שהם 
נמשכים רק ע"י מ"ן מתתא לעילא בהתעוררות התחתונים, כנ"ל 
בדיבור הסמוך, עש"ה.
%break
%letter רכה
רכה) פירוש ב', כי הי"ס דקטנות דאלקים כולם, נחלק לב' בחינות שהם 
עיבור ויניקה וכו' ואח"כ כל הי"ס דגדלות נקרא עיבור ב' וכו' ואחר כל ג' 
בחי' אלו שהוא בחי אב"א וכו' בחי' פב"פ ונקרא פנימיות וזהו מישסו"ת 
וכנגדן באו"א: ויש כאן ג' שינוים כלפי פירוש הא'. 
%break
הא' שאינו מחלק המוחין דקטנות לעי"מ דחיצוניות אלא שמחלק אותם 
לב' בחינות בלבד, שהם עיבור ויניקה. ב' שלי"ס דגדלות דהויות, קורא 
בשם חיצוניות, ובפירוש הא' קורא אותם פנימיות. 
%break
ג' שמוסיף כאן סדר שלם דעי"מ של פרצוף רביעי, שרק אותו בלבד 
קורא בשם פנימיות. ד' שמזכיר כאן אותם ד' הפרצופים גם באו"א 
עלאין.
%break
%page 1215
ובאמת אין כאן חילוק ניכר רק בפרצוף דנשמה, אשר בפירוש הא' 
קורא אותו בשם פנימיות, ובפירוש הב' קורא אותו בשם חיצוניות, ורק 
לפרצוף הד', הנקרא פרצוף חיה, הוא קורא בשם פנימיות. וטעם 
השינוי הזה הוא, 
%break
כי כאן הכוונה היא לענין לידת נשמות, וכל זמן שאין בחינת חיה 
בפרצוף אינו ראוי ללידת נשמות ונקרא בשם אחורים, כמ"ש בע"ח 
שער ו' פ"ב במ"ב ד"ה ודע. אמנם שאר השינוים אין בהם שום סתירה, 
אלא שינוי לשון והוספה בעלמא.
%break
וכבר ידעת, שתחילת אצילות דז"א הוא מישסו"ת ובחי' נפש רוח 
דישסו"ת שהוא מקבל בעיבור א', ובב' שנות היניקה, המה נתקנו בו 
בקביעות. אמנם בחינת ג"ר דרוח שמקבל מישסו"ת בעיבור ב', אחר ב' 
שנים דיניקה, 
%break
ופרצוף הג' דנשמה ופרצוף הד' דחיה ופרצוף הה' דיחידה, כבר אינם 
בקביעות, אלא לפי מעשי התחתונים כנ"ל. ומכ"ש כל ה' הפרצופים 
שמקבל מאו"א עלאין אפילו עיבור הא' שבהם, אינם בקביעות. 
%break
ולפי"ז תראה דלא נחית כאן לזה החילוק שכתב בתחלת הענין, לחלק 
את השלמות דפנימיות וחיצוניות לפי ההבחן מהנמשך מבחי' העולמות 
לבחינת הנשמות. 
%break
אלא ענין פנימיות וחיצוניות שבכאן, הוא רק לפי ההבחן בין מוחין 
שאינם ראוים להולדה, שמכנה אותם בשם חיצוניות, ומוחין הראוים 
להולדה נקראים בשם פנימיות. כמ"ש לעיל.
%break
%letter רכו
רכו) פירוש הג', כי י"ס דקטנות דאלקים כולו נחלק לב' בחינות שהם 
עיבור ויניקה וכו' י"ס דגדלות דהויות וכו' חיצוניות יען הם מנה"י תבונה 
ואח"כ ג' בחינות הנזכרות מנה"י דאו"א עלאין נקראים פנימיות: 
%break
דלא כבפי' הב' שאומר שהפרצוף הד' דנשמה נקרא פנימי אע"פ שהוא 
מישסו"ת, אלא כל ה"פ של הישסו"ת הם בחי' חיצוניות, וכל ה"פ דאו"א 
עילאין ואפילו העיבור א' הם פנימים. 
%break
ויש כאן ב' שינוים גמורים מפירוש הב': הא' הוא, שאפילו פרצוף חיה 
דישסו"ת נק' חיצוניות. הב' הוא, שהג' פרצופין נר"ן דאו"א עילאין נק' 
פנימים, ובפי' הב' אומר שהם נק' חיצונים.
%break
והמעיין בע"ח בשער ו' פ"ב במ"ב ימצא שם אלו השינוים מפירוש הב' 
לפירוש הג' במאמר אחד. שמתחלה אומר "כאשר לא יש בפרצוף בחי' 
חיה פנימים וכו' אי אפשר להזדווג" ואחר כך באותו דיבור אומר 
"בגדלות בא להם הנשמה דגדלות והם מוחין מצד אמא, 
%break
ועדיין חסר להם המוחין מצד אבא שהוא חכמה, הנקרא חיה, להכנס 
בהם, עם כל זה הם פב"פ ומזדווגים" שלכאורה הוא סותר עצמו מניה 
וביה. 
%page 1216
אמנם ביאר זה במקום אחר, שיש חילוק בין זו"ן הגדולים לזו"ן 
הקטנים, אשר זו"ן הגדולים צריכים לקבל בחינת חיה שבהם רק מאו"א 
עלאין, ומכל פרצופים דישסו"ת, אינם משיגים רק נשמה, שהם אינם 
ראוים להולדה. 
%break
אבל זו"ן הקטנים מקבלים בחינת חיה שלהם מישסו"ת, משום שהם 
פרצוף ד' בערכם, וע"כ הם חוזרים פב"פ גם במוחין דישסו"ת. ותדע, כי 
בכל הזווגים דיו"ט וחול, הם רק מישסו"ת, 
%break
ומ"מ מספיקין לזווג פב"פ ליעקב ורחל, ולא לזו"ן הגדולים ז"א ורחל, 
להיותם צריכים לבחינת חיה דאו"א עלאין, שאינם משיגים אותם רק 
בפסח ושבת, כמ"ש לפנינו.
%break
%letter רכח
רכח) לפירוש הב' קשה וכו', המוחין הבאים ע"י ק"ש שאינם רק מוחין 
דו"ק והם נקראים פנימיות גמור: כי בשלמא לפירוש הא' והג', 
שחושבים לפנימיות גם העיבור ויניקה דגדלות, מובן היטב שהמוחין 
דק"ש נחשבים לפנימיות, מפני שהם ו"ק דגדלות, 
%break
דהיינו עיבור ויניקה דמוחין דגדלות כנודע. אמנם לפירוש הב', אשר 
אפילו הו"ק דאו"א עלאין הוא חושב לחיצוניות ומכ"ש הו"ק דישסו"ת, 
קשה, איך אנו חושבים המוחין דק"ש לפנימיות, בעת שאינם אלא ו"ק 
דגדלות.
%break
אכן כבר נתבאר לעיל, שהפירוש הב' אינו מדבר מאלו החיצוניות 
ופנימיות הנמשכים ממציאות העולמות והנשמות, כמו הפירוש הא' 
הנ"ל, אלא הוא מדבר רק ממוחין דהולדה, שרק אותם הוא חושב 
פנימים להיותם בחי' פב"פ. 
%break
אבל המוחין דנר"ן, הן דישסו"ת והן דאו"א עלאין, אינם ראוים להולדה, 
שהם אינם בחינת פב"פ, וע"כ קורא אותם בשם חיצוניות. 
%break
ולפי"ז לא קשה כלום מק"ש, ששם מדבר מערך העולמות ונשמות, 
שלפי"ז ודאי גם העיבור דגדלות נקרא פנימיות, להיותו בחי' נשמות 
ולא עולמות, כנ"ל.
%break
%letter רכט
רכט) לפירוש הג' קשה מכ"מ, כי בחול כל המוחין אינם אלא מישסו"ת 
וכו': כבר דברנו מזה לעיל בסמוך, אשר פירוש הג' מדבר מזו"ן 
הגדולים ביחוד, שאינם חוזרים פב"פ כי אם במוחין דאו"א עלאין, 
%break
דהיינו באמת רק בשבת ופסח. אבל זו"ן הקטנים יעקב ורחל, שבחינת 
חיה ופב"פ שלהם מקבלים מישסו"ת, שהם כל בחי' הזווגים דיו"ט וחול, 
מהם אין הפירוש הג' מדבר כנ"ל.
%break
%page 1217
%letter רל
רל) ג' כלים לג' בחינות נפש רוח נשמה: כבר נתבאר לעיל (דף א' ר"י 
אות רט"ו) שאלו ג' כלים ישנם בכל פרצוף, ואפילו בפרצוף העיבור, כי 
אחר ביאת הפרצופים דיניקה וגדלות נכללים זה מזה, ויוצאים ג' כלים 
חיצון תיכון פנימי בגדלות, וכן ביניקה וכן בעיבור, עש"ה. 
%break
וזה שאומר כאן, שאלו הנר"ן דעיבור ויניקה נקראים חיצוניות. ורק 
הנר"ן דגדלות נקראים פנימיות, שזה עולה עם פירוש הא', החושב, 
עי"מ בחיצוניות ועי"מ בפנימיות.
%break
וזה אמרו "עד הנשמה שהיא מבינה וכו', יש כלים וכו' כנגד חיה ויחידה 
אין עוד כלים" כי מדבר כאן מפרצופים פרטים: פרצוף עיבור, ויניקה, 
וכו', שבהם אין כלים לחיה ויחידה, 
%break
אלא שהם מתלבשים בפנימיות הנשמה, כנודע אמנם בפרצופים 
כוללים, אין לך פרצוף שלם שלא יהיה בו ה' פרצופים ואפילו פרצוף 
חיה ויחידה בכל אותו שלמות הכלים כמו בפרצופי נר"ן. דהיינו ג"כ בג' 
כלים: חיצון, תיכון פנימי, וחסר חיה יחידה הפרטית. כמ"ש במקומו.
%break
%letter רלב
רלב) עיבור ג' דמוחין הוא נקרא פנימיות והנה אנחנו פירשנו כי העיבור 
הב' הוא בחיצוניות זולת הפנימיות: פירוש, כי יש ב' בחינות של עבור 
ב', א', הוא אחר ב' שנים של יניקה לצורך ו"ק דגדלות. 
%page 1218
ב', הוא אחר ט' ויום א', (כנ"ל דף א' קנ"ט אות ק"ב) ולזה העיבור ב' 
שלאחר ט' שנים לצורך הג"ר דגדלות, הוא מכנה כאן עיבור ג' דמוחין. 
והוא מקשה כיון שרק עיבור ג' דמוחין נקרא פנימיות, אבל עיבור הב' 
שלאחר ב' שנים של יניקה הוא חיצוניות, כנ"ל. 
%break
א"כ איך נקראו המוחין דק"ש בחינת פנימית בהיותם רק בחינת עיבור 
ב' דו"ק דמוחין, וא"כ הוא חיצוניות. והנה לפי המתבאר לעיל (אות 
קע"ה ד"ה אין) אשר המוחין דק"ש דיוצר, כבר שייך לעיבור דאחר ט' 
שנים, אלא שבעת ק"ש אינו מקבל רק ו"ק מהם. 
%break
מיושב היטב קושיא הנ"ל. ועי' בדף א' קפ"ח אות קפ"ה. שאומר 
במפורש, שמהזווג הזה דק"ש דיוצר נכנסים בז"א כל המוחין דגדלות 
פנימים ומקיפין דאו"א. עש"ה. 
%break
אלא ודאי שעוד אינו מקבלם תכף, אלא שנכנסים בו כדרכם לאט לאט. 
כי עתה בעת ק"ש, אינו מקבל אלא בחינת עיבור ויניקה שלהם, ואח"כ 
בעמידה מקבל התשלום לאט לאט, כמ"ש בספר הכוונות.
%break
%letter רלד
רלד) בשמע ישראל יש עיבור ב' דקטנות דתבונה: היינו ההמשך 
דעיבור ב', דאחר ב' שנים דיניקה, שהתחיל בק"ש דקרבנות, ששם 
קבל המקיפים דאמא דקטנות, ופנימים דאבא דקטנות. 
%break
ועתה במלת ישראל, נסתיים העיבור הב' הזה, ומקבל המקיפים דאבא 
דקטנות, שזה תשלום המוחין דעיבור ב' הא'. כנ"ל (דך א' ק"פ ד"ה 
וכל) עש"ה כל ההמשך.
%break
%page 1219
%letter רלו
רלו) עיבור הג' דמוחין דקטנות ועיבור א' דג' כלילין בג' דפנימיות ולא 
נזכרו רק היניקה הפנימיות: צריך לומר עיבור הב' דמוחין דקטנות כי 
העיבור ב' הא', הוא ממשיך לכל הג"ר דרוח דמוחין דאבא ומוחין 
דאמא. 
%break
ואין בקטנות עיבור ג'. וכן אומר לעיל אשר בשמע ישראל יש עיבור ב' 
דקטנות תבונה. כנ"ל, בדיבור הסמוך.
%break
ומפרש, כי הגם שלא נזכרו בכונת הק"ש דיוצר אלא המשכת הו"ק 
דגדלות, שהוא יניקה דפנימיות, מ"מ כלול בהכרח גם העיבור 
דפנימיות, שהוא ג' גו ג', וכן כלול בו בהכרח העיבור ב' דקטנות, שמהם 
נמשך המקיפים דאבא דקטנות. 
%break
אלא שלא חש לפרשם להיותם מובנים מאליהם, כי אי אפשר שיקבל 
משהו ממדרגה עליונה מטרם שיכנסו בו בשלמות כל המדרגות 
שלמטה ממנו. 
%break
אמנם באמת יש כאן ג' זווגים שהם: עיבור ב' הא', לצורך מקיפים 
דאבא. ועיבור ג' דפרצוף נה"י דגדלות וכן דפרצוף חג"ת דגדלות. ולהלן 
נדפס ג"כ עיבור ג' דחיצוניות, וגם שם צריך לומר עיבור ב'.
%break
%letter רלח
רלח) ביניקה יש בו תלת מוחין כי גם מוח הדעת התחיל להיות ניכר בו 
בכללות לבד: בחינת העביות שיש בקומה שעליה נעשה הזווג עם אור 
העליון, נקרא בשם כללות הקומה, בו בזמן שעוד לא נעשה עליה הזווג. 
%break
שפירושה שכבר יש בו אותה ההכנה הראויה להמציא כל שיעור קומה 
של הפרצוף בעת שיהיה ראוי לזה. גם נודע, שבחינת עביות המסך 
דבחי"א, הוא קונה עם המוחין דיניקה, שהוא בחינת ה"ת בעינים, 
שהוא קומת ז"א ואור הרוח, כנודע. 
%break
אשר אח"כ לעת גדלות כשה"ת זו יורדת מעינים, הוא משיג ג"ר, ואז 
נעשה הזווג על אותה בחינת ה"ת שהשיג ע"י יניקה, וקונה אור 
הנשמה.
%break
%page 1220
והנך מוצא, שכל החילוק בין הקטנות דיניקה, ובין הגרלות דנשמה, 
הוא, כי ביניקה בעוד שה"ת היתה שלא במקום הזווג, כי היתה בעינים 
ולא בפה, וע"כ היה חסר אח"פ, וע"כ אינו ראוי לזווג בעצמו, אלא שהוא 
מקבל אור הרוח על ידי יניקה מאמו. 
%break
ולעת גדלות לא נעשה שום חדשות, אלא שע"י הארת הזווג דאו"א 
יורדת הה"ת מעינים דז"א אל הפה, שאז חוזרים אח"פ אל הז"א, ואז 
הה"ת שהיא בחינת המסך והעביות כבר ראויה לזווג עם אור העליון, 
%break
וע"כ נעשה עליה הזווג בפה דראשו עצמו, ומשיג קומה שלימה של ע"ס 
ממטה למעלה שנקרא ראש, וממעלה למטה נקרא גוף כנודע. וע"ס 
דראש נקראות חו"ב חו"ג, שהם חכמה בינה ז"א ונוקבא. כנודע. שז"א 
נקרא בשם ה"ח, ונוקבא בשם ה"ג. 
%break
כי הגבורות פירושן, בחינת עביות שעליה נעשה הזווג עם ז"א שבראש, 
שהם הה"ח, שע"י הזווג הזה המעלה או"ח עד חו"ב, הוא מוציא הארת 
חכמה, ומגלה אותה בתוך החסדים, שממעלה למטה שלו נעשה 
לחסדים מגולים בגוף. ואז נקראו הה"ח והה"ג בשם מוח הדעת.
%break
אמנם עתה ביניקה, שעדיין הה"ג אינם ראוים לזווג, להיותם עומדים 
בעינים, כנ"ל, מ"מ המה נקראים בשם כללות הדעת. כדוגמת הגרעין 
של האילן, שכל האילן כלול בו, אמנם ע"י פעולות ידועות, 
%break
דהיינו ע"י זריעה וכו', יתגלה מן הגרעין הזה אילן נושא פירות, ועל שם 
זה אפשר לומר, שבכל גרעין נכלל בו אילן שלם. ועד"ז כיון שהשיג עצם 
העביות, 
%break
אע"פ שעדיין עומדת שלא במקום זווג, מ"מ כיון שלעת גדלות, 
כשעביות זו יורדת למקום זווג, נתגלה על ידה ה"ח וה"ג, הנקרא מוח 
הדעת, כנ"ל. לכן גם עתה כשהיא בעינים, נקרא בשם כללות הדעת. 
והבן זה.
%break
וזהו אמרו "ביניקה יש בו תלת מוחין כי גם מוח הדעת התחיל להיות 
ניכר בו בכללות לבד" כי בעיבור שהעביות עוד לא ניכר בו לגמרי, 
להיותה בחי' עביות דכתר, שפירושו רק שורש העביות בלבד, נמצא 
שעוד אין שום היכר למוח הדעת, 
%break
אפילו מבחי' כללות משא"כ ביניקה שכבר השיג בחינת העביות, הגם 
שהיא שלא במקום זווג, מ"מ כל הכללות כבר נמצא שם. כי אינו חסר 
שם אלא הכלים דאח"פ, כדי שתוכל לרדת למקומה, ואז יתגלו מתוכה 
ה"ג וה"ח, הנקראים מוח הדעת.
%break
%page 1221
וזה אמרו "המוחין דגדלות נחלקים לד' מוחין שהם חו"ב חו"ג, אך 
המוחין דיניקה הם ג' לבד, והם חו"ב וגבורה, כי הדעת דבזמן היניקה 
אינו ניכר בו אלא דרך כללות לבד" דהיינו כנ"ל שעדיין הגבורות שלא 
במקומם, 
%break
ואין עוד שם שום גילוי דה"ח וה"ג הנקרא דעת, אלא מתוך שבחינת 
הכללות כבר יש שם, ע"כ יש לחשבם עכ"פ לג' מוחין חו"ב וגבורה, 
להיות כללות הה"ג כבר נמצא שם.
%break
וזה אמרו "כי כבר יש למוח הדעת של ז"א כלי דיסוד תבונה להתלבש 
בו בבחינת כלי האמצעי שלה" פירוש: כי נודע, שבעת יציאת המוחין 
דז"א באו"א, יוצאים בכל שלמות דנרנח"י, 
%break
אלא בעת שהם משפיעים אותם לז"א הם מודדים לו בדרך המדרגה 
לאט לאט: מתחילה מבחינת נה"י חיצונים שלהם, שהם קומת נפש, 
ואח"כ מבחינת נה"י האמצעים שלהם, שהם קומת רוח, ואח"כ מבחינת 
נה"י הפנימים שלהם, שהם קומת ג"ר. 
%break
באופן שאותם נה"י השלמים דאו"א, שהיו מלבישים נרנח"י דמוחין 
בעת יציאתם באו"א, נתחלקו לג"ש: חב"ד חג"ת נה"י, הנקראים 
פנימים, אמצעים, וחיצונים, שג"ש העליונים נקראים פנימים, וג"ש 
אמצעים נקראים אמצעים, וב"ש התחתונים דנו"ה נקראים חיצונים. 
%break
כי בשלישים התחתונים אין בחינת יסוד, אפילו מיסוד אבא, וע"כ אין 
בהם אלא ב' שלישים בלבד. כי חסר שם קו אמצעי כנודע.
%break
הרי, שבבחינת המוחין דעיבור אשר הם מתלבשים בנה"י החיצונים 
דאו"א, שפירושו, ב"ש התחתונים דנו"ה, אין שם בחינת קו אמצעי כל 
עיקר. וזה מורה שאין שם עוד מבחינת עביות הראויה לזווג ולא כלום, 
אלא בחינת שורש העביות כנ"ל. 
%break
ואין קו אמצעי אלא מהארת הזווג, כנודע. אמנם ביניקה, שהם 
מתלבשים בנה"י האמצעים דאו"א, אשר שם יש כבר ג' שלישים, כי יש 
שם בחינת קו אמצעי דיסוד אבא, ואפילו באמא נבחן שם קו אמצעי, 
בסוד דאמא בדכורא מסתיימת, כמ"ש במקומו. 
%break
וע"כ יש שם בחינת כללות הדעת דז"א בקו האמצעי. וזה מורה שמשם 
מקבל הוא בחינת עביות דבחי"א, שהיא בחי' ה"ת בעינים, שהיא 
עביות הראויה לזווג, בעת שתרד משם לבחינת פה, דהיינו לעת 
גדלות, כנ"ל. 
%break
וז"ש שכבר יש אל מוח הדעת של ז"א כלי דיסוד תבונה להתלבש בו 
בבחינת כלי אמצעי שלה דהיינו בחי"א, כמבואר.
%break
%page 1222
%letter רמד
רמד) מוח החכמה לא ניכרו בו עדיין התפשטות ל"ב נתיבות החכמה. 
ובמוח הבינה לא ניכרו בו התפשטות נ' שערי בינה. וגם הדעת לא 
נחלק לאכסדראין ואדרין. 
%break
אמנם כל בחינות אלו, היו אז עדיין בכח, ולא בפועל: כי מתוך שאומר 
לעיל, שבחינת הכללות דמוח הדעת, מתהילה רק ממוחין דיניקה, אבל 
בעיבור עוד אין שם אפילו כללות של הגבורות דדעת. 
%break
משמיענו כאן שלא נטעה בזה לפרש, שאין שם מבחינת העביות ולא 
כלום, אלא שהכונה היא על התגלות העביות בלבד, כי רק התגלות 
העביות בשלמות, נקראת כללות, כל עוד שאינו ראוי לקבל זווג גמור 
כנ"ל. 
%break
אמנם ודאי שבחינת העביות דשורש, הוא מקבל בעת העיבור, שהוא 
נבחן לעביות בכח ולא בפועל, שפירושו הוא, שכל בחי' העביות וכל 
הזווגים העתידים לצאת אח"כ, כבר כלולים אז בעת העיבור א' מבחינת 
הכח. ועל שם זה הוא מכונה בחינת עביות דכתר.
%break
%page 1223
ובאופן, שכל ההבחן בין עיבור אל יניקה הוא, כי ביניקה מתגלה בו 
בחינת הכללות של התפשטות ל"ב נתיבות החכמה בתוך הנ' שערי 
בינה. והכללות של התפשטות מוח הדעת לבחי' אדרין ואכסדרין דכל 
הגוף דז"א. וגילוי הכללות הזה הוא בפועל ממש. 
%break
כי הגם שעוד לא נעשה הזווג המוריד הה"ח והה"ג דמוח הדעת לכל 
אדרין דגופא דז"א ממעלה למטה, הנה זה משום שהעביות נמצא שלא 
במקומו כנ"ל. אמנם העביות כבר קבל כל התיקונים הצריכים להכנת 
הגדלות הזה, 
%break
ואינו חסר אלא לעלית אח"פ, שהעביות תרד מעינים לפה. לכן נבחן 
שהכללות של הגדלות כבר נתגלה בפועל ממש. משא"כ בעיבור, לא 
נגלה שם אלא בחינת ה"כח" של אותה הכללות המתגלה ביניקה.
%break
ולהבין בחינת הכח: של התפשטות ל"ב נתיבות החכמה, והתפשטות 
של נ' שערי בינה, ושל מוח הדעת. צריך שתזכור המתבאר לעיל בסוד 
העיבור, בענין הבירור והתיקון של ז"א הנעשה ע"י או"א בזמן העיבור. 
%break
כי הבירור של הרפ"ח ניצוצין דמ"ן של ז"א העולים לעיבור, נעשה על 
ידי ל"ב נתיבות החכמה דאבא, שבהיות ש"ך ניצוצין דז"א כלולים 
בטפת הזווג דאבא, פועל עליהם ל"ב נתיבות החכמה, 
%break
ומורידים ל"ב ניצוצין דעביות המלכות דמדת הדין הכלולים בש"ך ניצוצי 
הז"א מעת הנקודים, שהם אינם ראוים לקבל שום תיקון בעולם אצילות 
המתוקן בפרסא של צמצום ב', ונקראים ל"ב האבן, 
%break
ואחר ירידתם דל"ב ניצוצין אלו, נשאר ז"א רק בבחינת הלובן שבו, 
שהם בחינת התלבשות הנשאר מעביות של ל"ב ניצוצין אלו. 
%page 1224
ואז נותן אותם יסוד דאבא אל יסוד דאמא, שבה ה"ג שכל אחת כלולה 
מעשר, הנקראות נ' שערי בינה, ואז אמא מאירה את הה"ג שלה אל 
רפ"ח הניצוצין הנשארים מז"א, ואלו ל"ב בחינות של התלבשות, 
הנשאר ברפ"ח ניצוצין, מקבלים עתה בחינת עביות דה"ג דאמא, 
%break
ונעשים שוב ל"ב בחינות מלכיות, אלא שהם מתוקנים כמו הה"ג דאמא 
עצמה, כלומר שמשותפים במדת הרחמים, מבחינת ה"ת בעינים. ול"ב 
מלכיות החדשות הממותקות האלו נעשות לבחינת כללות המלכות 
דז"א, שה"ס ה"ג דמוח הדעת, 
%break
אשר בהגדלות יזדווג שם אור עליון בסוד ה"ח והאו"ח יגלה הארת 
חכמה, ויוצאים ע"ס בהארת חכמה ממטה למעלה, הנקרא מוח הדעת 
שבראש. ואח"כ הוא מתפשט גם ממעלה למטה, וממלא כל אדרין 
ואכסדרין דגופא. ועי' לעיל דף תתקס"ג אות ט"ז וי"ז.
%break
והנך רואה, אשר בחינת הכח של הארת ל"ב נתיבות ונ' שערי בינה, 
המכינים אל הזווג דהתפשטות הדעת, כל זה נעשה בעיבור הא', כנ"ל 
שהם הבירור והתיקון הנעשה ע"י או"א. אמנם כל זה נעשה בבחינת 
שורש לבד, כי אין שם עביות ממש, אלא בחינת עביות דכתר, 
%break
וע"כ נבחן זה רק לכח ולא לפועל, ממש, ורק בעת היניקה שאז משיג 
העביות דבחי"א בפועל, נבחן אז, שהשיג את הכללות דל"ב נתיבות 
החכמה ונ' שערי בינה והכללות דהתפשטות הדעת, בפועל ממש. 
%break
אמנם עדיין לא נתפשטו כך, כי עדיין אין בהם זווג. אלא מבחינת 
הכללות בלבד המה מגולים בפועל. וענין אל"מ מאלקים, וסוד י"ה 
יתבאר בדיבור הסמוך.
%break
%page 1225
%letter רנא
רנא) אל"מ מן אלקים כנ"ל, והיו חסרים עקריות המוחין שהם אותיות 
י"ה וכו' בסוד או מי ישום אלם: ענין אלם כבר ביאר הרב לעיל באות 
רמ"ז וז"ל "הז"א נקרא אדם ע"ש מ"ה דמילוי אלפין שיש בו ואם תחבר 
עמו חשבון אותיות הפשוטות שהם כ"ו יהיה הכל בגימטריא אל"מ, 
%break
הרי איך מ"י עשה אלם לאדם" פירוש: נודע שבחינת המלכות 
המתוקנת בעביות ומסך הראוי לזווג, מכונה בשם "פה", המעלה או"ח 
ממטה למעלה, ומלביש את הע"ס דאו"י, המכונה בשם ע"ס דראש, 
שהם חו"ב חו"ג כנ"ל. 
%break
ונודע שז"ת של הנקודים עוד לא נכללו מבחינת המלכות המשותפת 
במדת הרחמים הנעשה שם בצמצום ב', וע"כ יצאו הז"ת בבחינת קו 
אחד זו למטה מזו, הנמשך מבחינת פה דצמצום א', כמו שאר פרצופי 
א"ק שיצאו בקו אחד. 
%break
גם נודע, שכל עוד שבחינת הפה דצמצום א' מעורבת בספירות דז"א, 
לא יצוייר בו שום תיקון, כי אינו מוכשר להעלות אח"פ שלו מבחינת קו 
האחד דנקודים, כי עומדים מתחת הפרסא דסיום דצמצום ב', כנ"ל (דף 
א' ק"צ ד"ה עתה) ולפיכך הוא צריך לבירור ותיקון דאו"א, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך, שיעבירו ממנו בחינת הפה הזה דצמצום א', ויתנו 
לו פה חדש המתוקן במדת הרחמים מצמצום ב', ואז הוא ראוי לתיקון 
גמור בכל המוחין דאצילות.
%break
ולפיכך, תיקון הראשון דז"א הוא לעשותו בחינת אל"ם מאלקים, כלומר, 
להעביר ממנו בחינת הפה דצמצום א', שזה נעשה ע"י בירור דל"ב 
נתיבות החכמה, המורידים בחינת ל"ב המלכיות המעורבות בו מבחינת 
הפה דצמצום א' וע"י הארת הה"ג דאמא, 
%break
שהיא בחינת הפה דצמצום ב'. כנ"ל (דף תתקע"ה תשובה ט"ז וי"ז 
עש"ה) הוא קונה ל"ב מלכיות חדשות מתוקנות במדת הרחמים. ואז 
נעשה אל"ם מאלקים. 
%break
כי מבחינת הבירור דאבא בלבד הוא נעשה אל"ם, שפירושו: שהפה 
שה"ס העביות והמלכות, אינו ראוי עוד לבחינת דיבור, שפירושו זווג, 
בסוד ראוה מדברת כנודע. אמנם אם היה נשאר כך, היה בזה קלקול 
לגמרי, שלא היה ראוי עוד לקבל שום זווג בהחלט, ח"ו. 
%break
וע"כ בחינת בירור דאבא בלבד, נבחן, לאל"ם ולא מן השם אלקים, כי 
השם הקדוש אלקים לא היה מתגלה בו לגמרי.
%break
%page 1226
אלא משום זה הוצרך להארת ה"ג דנ' שערי בינה, הנקרא תיקון, כמ"ש 
שם בתשובה הנ"ל. כי היא מתקנת לו ל"ב מלכיות חדשות בסוד ש"ך 
ניצוצין הממותקים במדת הרחמים, שאז מקבל בחינת שורש העביות 
דה"ת בעינים. 
%break
ובזה נתקן להיות בבחינת אל"ם מן השם הקדוש אלקים, כלומר, שבזה 
שהוא מקבל בחינת ה"ת בעינים מאמא, נעשה מוכשר לקבל גם בחינת 
אח"פ חדשים מאמא לעת גדלות הנ"ל (דף א' קצ"ה ד"ה וזה שאומר 
עש"ה). 
%break
וע"כ אינו ח"ו אל"ם בזה, אלא אדרבא, שע"י ההתאלמות הזאת 
מתגלה בו השם אלקים, שה"ס המוחין דקטנות דה"ת בעינים המתגלה 
בעת היניקה, המכונה בשם כללות מוח הדעת כנ"ל. 
%break
שבזה יש לו כל ההכנות שיתגלה בו הדיבור לעת הגדלות, שפירושו 
זווג של ראש. ועל זה הוא הרמז אל"ם מאלקים, הראוי להתגלות 
הדיבור. כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות רמ"ו) "האדם שהוא ז"א עשאתו מ"י אלם. והענין כי 
הז"א נקרא אדם על שם הוי"ה דמ"ה דמילוי אלפין שיש בו, ואם תחבר 
עמו חשבון אותיות הפשוטות שהם כ"ו יהיה הכל בגי' אל"ם" פירוש: כי 
נודע, שמילוי יודין מורה על בחינת עביות ומסך שמטרם צמצום ב', 
%break
(כנ"ל דף תס"ג תשובה א') ומילוי אלפין מורה, על בחינת העביות 
דצמצום ב' המתוקנת במדת הרחמים בסוד ה"ת בעינים. עש"ה כי אין 
להאריך כאן. ושורש תיקון זה דמילוי אלפין, הוא בשליש תחתון דת"ת 
דפרצוף ס"ג, שה"ס הא' שבתוך הואו, המתחיל למטה מטבור דס"ג, 
%break
ששם מקום העיבור דז"א, ושם מקבל המילוי של אלפין. כמ"ש שם. 
וכבר ידעת, שזו ההכנה, המרומזת באל"ם מאלקים, הוא מקבל מבטן 
דאמא בימי הריון שהרי מצד אבא שה"ס הוי"ה שכולו יודין אינו יכול 
לקבל זה. 
%page 1227
אמנם עדיין נבחן לאלם, מפני שבעיבור נוהג רק עביות דבחינת כתר, 
שאין זה עביות ממש, וע"כ עדיין בחינת הפה אינו מגולה בו אפילו 
בכללות, כנ"ל, וז"ש שמילוי דאלפין הזה שהוא מקבל מאמא, אין בו 
עוד גילוי בפועל, להיותו עוד בבחינת שורש העביות, 
%break
והוא עוד בבחינת הוי"ה פשוטה, שהיא בחינת כתר, שאין עוד שם גילוי 
עביות, כי מילוי, פירושו עביות, כנודע. וזה שמרמז, שהגימטריא דמלוי 
אלפין שהוא מ"ה עם הגימטריא דהוי"ה פשוטה שהוא כ"ו, עולה אל"ם, 
דהיינו ע"א. 
%break
כלומר, כיון שהזווג הוא בבחי' הוי"ה פשוטה, שהוא רק שורש לעביות 
ולא עביות בגלוי, ע"כ אין בחי' הפה, מגולה בו, והוא אל"ם.
%break
וזהו שממשיך שם (אות רמ"ז) "אם תמלא ב' אותיות מ"ה, מ"ם ה"א, 
יהיו בגי' אלקים" כלומר, אח"כ בימי היניקה, שאז מתגלה בו המילוי 
בפועל, כנ"ל, הנה יתגלה בו שם אלקים, שהוא בחינת הפה בסוד 
כללות כנ"ל. 
%break
וכל זה הוא מכח המילוי של מ"ה, שמקבל עתה בבחינת הוי"ה פשוטה 
בלי מילוי, כנ"ל. וע"כ מרמז, שאינו חסר כאן אלא גילוי המילוי בלבד, 
וזהו הרמז, של מ"ם ה"א שהוא בגימטריא אלקים. והבן.
%break
וזה אמרו כאן "בזמן העיבור היו אותם המוחין בבחי' אלם מן אלקים 
והיו חסרים עקריות המוחין שהם אותיות י"ה להיותם אלקים שלימים" 
כי אותו הבירור ותיקון דל"ב נתיבות החכמה, ונ' שערי בינה הנ"ל, הם 
עקריות המוחין. כנ"ל, שזולתם לא היה ז"א ראוי לשום מוח. 
%break
והם בחינת י"ה שבשם אלקים, דהיינו חו"ב. אשר בעיבור לא היו 
מגולים רק בבחי' כח בלבד, וע"כ נבחן שם שהם חסרים ואין בו אלא 
אל"ם מאלקים, שעקריות המוחין חסרים לו. אלא ביניקה בעת 
שמתגלים בו עביות דבחי"א בפועל, 
%break
שה"ס הקטנות דה"ג דאמא הנקראת בשמות אלקים, נבחן שנתגלה בו 
אותיות י"ה המשלימים אותו בשם אלקים, שהיא בחינת קטנות דאמא. 
כנודע, שו"ק דתבונה מגבורה ולמטה, הם שמות של אלקים. כנ"ל דף 
תתק"א אות נ"ז.
%break
%page 1228
וז"ש (באות רנ"ד) ועתה ע"י יניקה, אז נתוספו בו שתי אותיות י"ה, 
ונעשה אלקים, שהוא בגי' פה עם הכולל, וזה ע"י היניקה שמניקתו אמו 
הנקרא מ"י כנודע. וזהו מ"י שם פה לאדם" דהיינו כנ"ל, שע"י גילוי 
הכללות דהתפשטות לבנ"ה ונש"ב, 
%break
שהוא ע"י גילוי העביות דבחי"א בפועל, הוא קונה בזה בחינת פ"ה, 
הראוי שיתגלה בו הדיבור לעת גדלות ע"י אריכת רגלים דאמא. ונמצא, 
שע"י ב' אותיות י"ה שהוא משיג ביניקה, שהם גילוי חו"ב הנ"ל בפועל, 
הוא קונה בחינת פה. 
%break
ונמצא שאמא המכונה מ"י, היא העושית פה לאדם, שהוא ז"א. כי בימי 
העיבור ה"ס מ"י ישום אלם, שאמא עושית אותו בסוד אל"ם מאלקים, 
ואחר שז"א קבל ממנה התיקון דאלם מאלקים, כנ"ל, ואז הוא משיג 
הפה. כנ"ל, ונתקיים בו מי שם פה לאדם. כמבואר.
%break
%letter רנט
רנט) תיקון ל"ב אלקים אלו של מוח החכמה אחר היותם בבינה הוא 
צמיחת ל"ב השנים: ב' בחי' יש באמא: א' היא בחי' ל"ב אלקים דמעשה 
בראשית. ב' היא בחי' נ' שערי בינה. וההפרש הוא, כי הארת ל"ב נה"ח 
דאבא אשר בתוכה, נבחנות לל"ב שמות של אלקים. 
%break
והוא מעלת החסדים שבה. ובחינתה עצמה מסוד צמצום ב', שה"ת 
עלתה בעינים ונתחלקה עי"ז לב' פרצופים אמא ותבונה, נבחנת לנ' 
שערי בינה, אשר שער העליון שהוא כתר, הוא אמא עלאה, ומ"ט 
שערים בתבונה. 
%break
ואין יכולה לגלות הארתה בשלמות, זולת כשמתחברת ונעשית לפרצוף 
אחד עם התבונה. הרי שבחי' נ' שערי בינה, מורה על בחינת הגבורות 
שבה, דהיינו על בחינת הה"ת שעלתה בעינים וחצה אותה לב' מדרגות 
בינה ותבונה.
%break
ועד"ז יש ב' בחינות באבא, א' בחינות ל"ב נה"ח, כשהם מאירים ע"י 
התלבשות בבינה, והוא בעת הקטנות דהיינו בבחי' הכלים האמצעים 
דאו"א כשתבונה היא בבחינת נ' שערי בינה חסר א', דהיינו בז"ת, שכל 
אחת מהן כלולה מכולן, וז"פ ז' הם נ' חסר א'. 
%break
ואז מצמיחים ל"ב השנים, שהם בחינת הגבורות המקבלות זווג דהכאה 
בסוד הכאת שנים אל שנים, והם לבנות משום שבאים מהארת 
החכמה, שהוא לבן. 
%break
ויש בחינת ל"ב נתה"ח שהם מאירים מתוך בחינתם עצמם, ואז הם 
ל"ב הויות. וזהו רק בשעה שתבונה עם בינה חוזרות לפרצוף אחד.
%break
%page 1229
וזה אמרו "בהתקן מוח הבינה נתקן גם מוח החכמה בל"ב נתיבותיה 
בהיותם בבינה" דהיינו אחר שנעשה הזווג בכלים האמצעים דאו"א, 
שהיא בחי"א, ונתקנת הבינה בבחינת ה"ת בעינים, המוציאה אח"פ 
שלה למטה ממדרגתה, שאז הוא בחינת נש"ב חסר א', כנ"ל. 
%break
הנה נתקן בבחינת זו גם מוח החכמה, דהיינו שהוא מאיר בבחי' ל"ב 
נתיבות החכמה בהתלבשות הבינה בנ' שעריה. וזהו תיקון הא' של ל"ב 
נתיבות החכמה דאבא, 
%break
שעי"ז המה נעשים מוכשרים שיוכלו אח"כ בעת הגדלות דז"א, 
להתגלות בבחי' ל"ב הויות, שה"ס הארת חכמה דז"א דגדלות שנעשה 
בו למוח חכמה דגדלות.
%break
%page 1230
וזה אמרו "והוראת תיקון ל"ב אלקים אלו של מוח החכמה אחר היותם 
בבינה הוא צמיחת ל"ב השנים וכו', ובתשלום שתי שנים של היניקה 
נגמרת צמיחתם": 
%break
כלומר, שבחינת ל"ב נתיבות החכמה דקטנות הוא מצמיח השנים, 
שע"כ מדגיש ואומר, "והוראת תיקון ל"ב אלקים וכו'" שמורה על זמן 
הקטנות. אמנם אינם נצמחים מכח הארת הבינה, אלה מכח הארת 
החכמה, מבחינת הנתיבות שבה.
%break
וזה אמרו (באות רס"ו) "והנה כמו שנתקן מוח החכמה ע"י החלב, כן 
מוח הבינה ומוח הדעת, אע"פ שאינו אלא בכללות" דהיינו כנ"ל שאין 
כאן המדובר מתיקון מוח חכמה דמוחין, רק מבחינות הכללות, שהוא 
בחינת הקטנות המוכשרת להתפשט אח"כ לבחינת מוחין ממש. 
%break
כנ"ל (דף א' רכ"ב ד"ה ובאופן) וזהו שממשיך "וזהו פירוש ולבן שנים 
מחלב וכו' הל"ב שנים הרמוז בתיבת ולב"ן, הוא כנגד מוח החכמה, 
וכנגד מוח הבינה היא נ' של ולבן, להורות: כי גם מוח הבינה, נתקן בנ' 
שערים שלה, 
%break
וכנגד מוח הדעת הוא ו' של ולבן וכו'" כמבואר לעיל שענין תיקון נ' 
שערי בינה, הוא בחינת עלית ה"ת בעינים, החוצה לאמא ותבונה לב' 
פרצופים, 
%break
ועד"ז הוא תיקון החכמה, ועד"ז הוא תיקון הדעת, כי כולם נתקנו רק 
בבחינת הכללות שבהם בלבד, דהיינו באופן שיהיו ראוים להתגלות 
אח"כ בג' מוחין אלו. והבן.
%break
וזהו אמרו (באות רנ"ט) ואמנם היות צמיחתם בשתי שנים של היניקה 
שהם כ"ד חדשים וכו', הנה שליש תחתון עלה למעלה ונדבק ונתחבר 
עם שארית הת"ת וכו', והנה בהתחלק הת"ת ההוא לב' חלקים חלק 
העליון שבו לגופא דאו"א וכו', 
%break
שהם י"ב גבולי אלכסון וכו', וכללות כולם הם כ"ד (מאות רנ"ט עד אות 
רס"ב) פירוש: מתוך עלית נה"י דא"א לחג"ת דאו"א, שנעשה לצורך 
העיבור דז"א, כדי שאו"א עלאין ישיגו קומת ע"ב דמ"ה, שהוא בחינת 
ג"ר דא"א, כנ"ל בחלק י"א. 
%page 1231
שאז נתחלקו ו"ק דא"א, המלובשים תוך או"א, לע"ס שלמות, ע"ד 
התחלקות ו"ק דז"א לע"ס. אשר ג"ש עליונים דנה"י, עולים ומתחברים 
עם הג"ש תחתונים דשארית חג"ת, ונעשו לחג"ת בשביל או"א, 
ושלישים האמצעים ועליונים דחג"ת, עלו ונעשו לג"ר דאו"א. 
%break
ע"ש. נמצא, שהחג"ת האלו דאו"א דע"ב, כלולים מב' בחינות: מן ג"ש 
תחתונים דחג"ת שנשארו שם, ומן ג"ש עליונים דנה"י שנתחברו 
עמהם. 
%break
ונבחן שג"ש עליונים שנתעלו מנה"י, המה נעשו לג"ר דז"א, וג"ש 
תחתונים שנשארו בחג"ת מבחינתם עצמם, המה שייכים לבחי' או"א, 
ולא לז"א.
%break
ונודע שת"ת נקרא ו', ע"ש שהוא כולל כל הו"ק. שפירושו הוא, כי עיקר 
ז"א דה"ח היה מצד הכתר רק ספירת נצח, ומצד ע"ב שאור הנצח עלה 
בו לת"ת, 
%break
נמצא שעיקר ז"א הוא ת"ת, וב' ספירות חסד וגבורה הן רק התכללות 
בתוכו מן העליונים, וכן ג' הספירות נה"י הן בחי' התכללות 
מהתחתונים, אבל עיקרו הוא רק ת"ת בלבד. וע"כ נקרא ת"ת ו', כי הוא 
הכולל כולם.
%break
%page 1232
ובזה תבין סוד י"ב גבולי אלכסון הכלולים בת"ת, שזה נעשה בעת 
עלית ה"ת בעינים בזמן צמצום ב', בסוד גבול החדש הנעשה שם בסוד 
אמת המדה הכלולה מב' ההין יחד בסו"ה ותלכנה שתיהן, כנודע, 
שה"ס המיתוק של מדת הדין במדת הרחמים, ה"ת בה"ר. 
%break
וז"ס שרמזו ז"ל כל אמתא בריבוע, אמתא ותרי חומשי באלכסונא. כי 
סוד הגבול מכונה בשם אמה. ומצד צמצום א' מכונה אמתא בריבוע, 
שה"ס בחינת הד' הכוללת ארבע בחינות. 
%break
הנקראים חו"ב תו"מ. ובצמצום ב' שעלתה בחי"ד ונכללה בבינה, 
הנקראת ה' ראשונה, נעשה גבול חדש מסוד בינה בעצמה, ונחשבת 
לב' ההין ביחד, ונקרא ב' חומשי. וז"ס הפרסא באלכסונא שבאמצעית 
הפרצוף, הכוללת ב' נקודות חזה וטבור יחד.
%break
גם נודע, שבעת שעלתה ה"ת לעינים נעשה קו שמאל בכל ספירה 
וספירה. ונמצא שנעשה ימין ושמאל בכל ו"ק דז"א, שה"ס זכר ונקבה. 
הרי שתחת שהת"ת היה כלול מו"ק בלבד מטרם צמצום הב' נעשה 
עתה כלול מב"פ ו"ק שהם י"ב. 
%break
וכיון ששורש כל זה הוא הפרסא באלכסונא, דהיינו כח הגבול הכלול 
מב' ההין יחד, ע"כ נקרא אלו י"ב הבחינות שנתחדשו בז"א בשם י"ב 
גבולי אלכסון, דהיינו על שם השורש, שמשם יצא כל זה.
%break
והנה נתבאר איך הת"ת כולל י"ב גבולי אלכסון. ונמצא הת"ת דא"א, 
שנעשה בו בחינות כפולות, דהיינו חלק העליון לאו"א, וחלק התחתון 
לז"א כנ"ל. א"כ יש בו ב' פעמים י"ב גבולי אלכסון: י"ב גבולי אלכסון 
הכלולים בת"ת השייך לאו"א.
%break
וי"ב גבולי אלכסון הכלולים בת"ת השייך לז"א. וז"ש "ונודע כי ו' 
במילואו הוא כפולה ו"ו, הרי יש בזה חלק התחתון דת"ת דאריך ב' ווין, 
שהוא ו"ו אחת במילואה כפולה, וכנגדם ב' ווין בחלק העליון וכו', ונמצא 
שהם י"ב גבולי אלכסון למעלה בחלק העליון. 
%break
וי"ב אחרים בחלק התחתון, וכללות כולם הם כ"ד" דהיינו כנ"ל, שת"ת 
הוא ו' כי היא עיקרו דו' קצוות, ויש לו ו' במילוי, דהיינו הקו שמאל 
שנעשה בצמצום ב', שהוא הו' הב' שבמילוי, שהם מכונים י"ב גבולי 
אלכסון, ויש י"ב גבולים אלו בחלק העליון דת"ת השייך לאו"א, 
%break
ויש י"ב השייכים לז"א, הרי כ"ד בחינות, שכל אלו קנה ע"י החלב שיונק 
בכ"ד חודש, מדדים דאמא, ששם ב"ש עליונים דנו"ה שנשארו קבועים 
בחג"ת דאו"א לתמיד, ולפיכך יונק מהם: הן בחי' י"ב גבולים דבחינת 
או"א. 
%break
והן י"ב גבולים דבחינת עצמו. ומשם יצאו כל ל"ב השנים, כי גם המה 
שייכים לבחינת האלכסון, אלא ע"י הארת ל"ב נתיבות החכמה, כנ"ל. 
ולפיכך השנים מתחלקים ג"כ כמו הת"ת דא"א, אשר יש ט"ז למעלה, 
הקבועים בלחי העליון שהוא בחינת ראש ואו"א, 
%break
וחצים הב' קבועים למטה בלחי התחתון, שהוא כבר בחינת גוף וז"א. 
ולהיותם נמשכים מל"ב נתיבות החכמה, אינם נחלקים לי"ב, כמו 
הת"ת, אלא לל"ב, כמו החכמה.
%break
%page 1233
וזה אמרו "אמנם לסברת האומר שהם י"ח חדשים של זמן היניקה 
הטעם הוא, וכו', חלק העליון שהוא ו' עליונה שלא נתלבשה בז"א אלא 
באו"א לא הוכפלה ואינה רק ו' אחת הרי שב' חלקים אינם אלא ג' ווין 
שהם י"ח חורש". 
%break
פירוש: כי נודע שה"ת אינה שולטת לעולם בג"ר דבינה, שהם או"א 
עלאין כנודע. והוא להיותם בסוד חפץ חסד. לכן אין החלק העליון דת"ת 
דא"א נבחן בו"ו במילואה, כי ענין המילוי הוא בחינת קו השמאל 
שנעשה על ידי עלית ה"ת כנ"ל, 
%break
ועליתה זו אינה שולטת במשהו במקום ג"ר דבינה, שהיא קומת או"א 
עלאין. וע"כ אין יותר מי"ח בחינות, וע"כ אינה צריך לינק רק י"ח חודש 
לבד. ודו"ק כי קצרתי. והנה נתבאר דברי הרב מאות רנ"ח עד אות 
רס"ט.
%break
%letter רעא
רעא) אין הכר בין מוח זה למוח זה, זולתי בבחינת הציור של אות ה' 
של אלקים: כי הגם שנתוספו כאן ביניקה בחינת י"ה, שהם חו"ב, מ"מ 
י' שהיא בחינת חכמה, אין לה שום גילוי בבחינת שמות של אלקים, 
אלא במה שהיא מתלבשת ונעלמת בבחינת הבינה, 
%break
כי השם אלקים מיוחס לבינה ולא לחכמה, כנודע, ואפילו בבינה עצמה, 
אינה מגולה רק מחזה ולמטה, (כנ"ל דף תתצ"ז אות מ"ח) דהיינו 
באחורים שלה. ולכן אינו ניכר ההבחן בין ג' המוחין חב"ד הללו, אלא 
בה' של אלקים, שהיא בחינת בינה.
%break
%letter רעג
רעג) ה' דאלקים דמוח חכמה ציורה ד' י' וכו' וה' דאלקים דבינה ציורה 
ד' ו' וכו', וה' דאלקים דדעת צורתה ו' ו' ו' וכו': כי כל חב"ד הזה, אינו 
חב"ד דמוחין ממש, אלא הם רק בחינת כללות שלהם, כנ"ל, בדברי 
הרב (באות רס"ו). 
%break
שפירושו שלעת לידה ויניקה, מתגלה בז"א העביות דבחי"א, בבחינת 
עלית ה"ת לעינים, שאח"כ ע"י הארת חכמה תחזור ותרד הה"ת 
מעינים ותתגלה בו הג"ר, כמ"ש לעיל באורך ע"ש. הרי שאלו ג' המוחין 
חב"ד המתגלים בו עתה אינם אלא בחינת שורשי החב"ד לבד, 
%break
כי בו עצמו עדיין אין בו אלא בחי' נפש רוח דרוח, ואין בו זווג כלל. 
ולפיכך אין השמות האלו נבחנים עם המלואים שלהם המורים על זווג, 
אלא שמות פשוטים לבד, כי הפשוט מורה על שורש המדרגה, כנודע.
%break
%page 1234
ולפיכך אלקים דחכמה, אשר בגדלות דרוח, יתמלא במילוי יודין, הנה 
גם עתה בעת הקטנות מצטיירת ה' דאלקים הפשוט ג"כ בד' י', להורות 
שמשורש הזה לא תתפשט אלא מילוי יודין, והוא בחינת טפת המיין 
דוכרין דאבא המאיר בז"א, 
%break
העתיד להתגלות בו לעת הגדלות בסוד ל"ב הויות. אבל עתה אינו 
מאיר אלא בסוד טפת הזרע דמ"ד מסוד ל"ב נתיבות החכמה 
המתלבשים תוך הנש"ב, כנ"ל בדברי הרב (באות רנ"ו) ונודע, 
שמבחינה זו אין עוד גילוי לבחינת אל"ם דאלקים, אלא אל"ם בלבד, 
%break
כי השם אלקים אינו באבא רק באמא, כנ"ל. וע"ז מורה הציור ד"י של 
הה' דאלקים שבחינת המילוי העתידים להתגלות מתוכה, היא באה 
מטרם צמצום הב', שאין שם מבחינת אלפין כלום. וע"כ שורש זה 
מכונה טפה במוח האב, שה"ס מיין דכורין המאירים בז"א, והבן.
%break
אמנם מבחינת הבינה, מקבל הז"א בחינת הה"ג, שה"ס נ' שערי בינה, 
ונעשה על ידי זה בחי' אל"ם מאלקים שפירושו, בחינת השורש דמילוי 
אלפין שיש בז"א. כנ"ל באורך. 
%break
שז"ס ההריון במעי אמא, וע"כ גם בחינת מוח הבינה דז"א בעת 
הקטנות דיניקה, ניכר בה' המצטיירת בד' ו', שפירושו, עובר במעי אמו, 
שהוא רומז על השורש הזה דה"ג שמקבל ע"י עיבור, כנ"ל.
%break
%page 1235
ובחינת הה' דמוח הדעת, שהיא בחינת הז"א עצמו, כלומר אחר שעזב 
את מעי אמו, ובא ברשות עצמו, שנקרא לידה, אשר אז מתגלה בו 
העביות דה"ג בבחי' הכללות כנ"ל, 
%break
ע"כ היא מצטיירת בג' ווין, שפירושו ג' קוים מבחינת עביות דבחי"א 
שנתגלה בו עם לידתו, ועם יניקתו ממעי אמא. שהיא בחי' הכללות, 
כנ"ל, והבן היטב ויתבאר עוד להלן.
%break
וזה אמרו "וה' דאלקים דדעת, צורתה ג' ווין, וו"ו בג' קוין, והוא בחינת 
ז"א שבמוח זה כי בבר נולד ויצא, ואז ה' דבינה דדעת מתפשטת בתוכו 
בסוד ג' קוין וכו'" פי': 
%break
שג' ווין שבציור ה' דאלקים דדעת הזה, רומזים לנה"י דבחי"א דקטנות 
היניקה המתפשטים בו מאמא מעת לידת הז"א, ועושים בו ג' קוים.
%break
וז"ש, "גם טעם אחר מסבת הדעת עצמו שצורתו ו'. גם סבה אחרת 
לסבת הז"א בעצמו שגם הוא נקרא ו'" כלומר שע"כ יצאה הה' דאלקים 
להצטייר בצורת ווין לגמרי, משום שזה כל ההפרש מן המוחין דחו"ב 
למוח הדעת, כי רק המוחין דחו"ב נקראים בשם י"ה, 
%break
אבל מוח הדעת אין לו אלא ו', שפירושו ו' קצוות בחוסר ג"ר. וכן 
בבחינת הפרצופים יצא ז"א מבחינת הפרצופים דחו"ב הנקראים י"ה, 
ונק' בשם ו' המורה ג"כ על חסרון ג"ר שבעצמותו, כנודע. וע"כ יצאה גם 
הה' דאלקים דדעת, להצטייר כולה בצורת ווין, 
%break
כי הדעת הוא בחינת הו"ק של המוחין, וכן הוא בחינת ז"א של המוחין, 
כלומר, כי רק הדעת נבחן למוחין אמיתים של הז"א, אשר הממעלה 
למטה מתפשט ממנו לגופא דז"א, אבל החו"ב אינם מתפשטים בגופא 
דז"א, אלא בבחינת הארה בלבד. כנודע.
%break
וטעם הא' הוא בבינה, דהיינו כי ג' הווין רומזין על נה"י דבינה מהכלים 
האמצעים שלה, המתפשטים בו עם המוחין דיניקה שעיקר גילוים הוא 
עם הלידה במוח הדעת. כנ"ל. 
%break
וטעם הב' הוא מכח הדעת עצמו, שנקרא ו' של המוחין כנ"ל. וטעם הג' 
הוא משום שרק המוח הזה לבדו מיוחס לז"א הנקרא ו', וע"כ יצאה ה' 
דאלקים מן צורת יודין ודלתין של ה', וקבלה לצורת ווין, כנ"ל.
%break
%letter רעו
רעו) אלקים דחכמה מילויו ביודין, ודבינה בההין, ודדעת באלפין: ויש 
להבין השינוי שבכאן, אשר המילוי דאלפין, המה למטה מהמילוי של 
ההין, 
%break
כי המילוי דההין הם בבינה, והמילוי דאלפין הם בדעת. ובמקומות 
אחרים כגון במילוים דאהי"ה, יהיו: דיודין בחב"ד, ודאלפין בחג"ת. 
ודההין בנה"י.
%break
%page 1236
וצריכים לזכור כאן את המתבאר בענין ג' המילואים יה"א, לעיל (רף 
תס"ג תשובה א') כי המילוי ביודין רומז להמשכות שמטרם צמצום ב', 
והם באים בהפרצופים ע"ב ס"ג דאצילות, המקבלים מבחינה שכנגדם 
מע"ב ס"ג דא"ק. מלבד מטבור ולמטה דס"ג, 
%break
שמקבל מבחינה שכנגדו בס"ג דא"ק מטבור ולמטה, ששם כבר הושרש 
הצמצום ב' בג"ר דנקודים המלבישים שם, ולכן ו' דפרצוף ס"ג דאצילות, 
כבר היא במילוי אלף, כזה ואו. אבל הי"ה דס"ג וכל הוי"ה דע"ב, המה 
במילוי יודין. עש"ה. ואין להאריך.
%break
ולפיכך בחינת חב"ד דבינה, שהם י"ה שבה עד החזה, הם במילוי יודין 
להיותה מקבלת מלמעלה מטבור דבינה דא"ק, שהיא ס"ג דא"ק, וה"ס 
אהי"ה דיודין שבגי' קס"א. ובחינת חג"ת דבינה היא במילוי אלפין, כי 
היא כבר מקבלת מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, 
%break
ששם מושרש צמצום הב' דעלית ה"ת בעינים, המרומז במילוי אלף. 
ובחינת נה"י דבינה הם במילוי ההין, שמורה שעדיין אין בה זווג, מחמת 
החוסר עביות שבה, כי אין בה עביות רק מבחינת עביות דשורש, שאינו 
ראוי לזווג, והיא מקבלת ממדרגה שלמעלה ממנה. עש"ה.
%break
אמנם כאן כשמדבר מבחינת י"ה דמוחין, אשר אפילו בבינה, דהיינו 
בי"ה דס"ג, אין עדיין גילוי לבחי' אלפין, כנ"ל, ע"כ אלקים דחכמה הם 
במילוי יודין, שהיא הי' דמוחין. 
%break
ואלקים דבינה, שהיא הה' דמוחין להיותה עדיין בבחינת אחורים על 
החכמה, כי הגם שאלו המילוים מתגלים בז"א רק בעיבור ב', מ"מ 
בעבור ב' הראשון, עדיין המצב דאו"א פב"א, 
%break
וכל הזווג הזה דגדלות המתגלה בו הם רק בבחי' חסדים מכוסים 
באחורים דאמא, וע"כ אין זווג בבחינת בינה דמוחין עם החכמה, וע"כ 
אין בה עוד מילוי יודין, אלא מילוי ההין, המורה על הכלים החיצונים 
שאין שם זווג עדיין.
%break
ובחינת המילוי דאלפין, תחלת הגילוי שלו כאן, הוא רק במוח הדעת, 
שהוא בחינת חג"ת דמוחין, הנמשך מן החזה ולמטה דבינה, ששם 
הושרש כבר בחינת צמצום הב', כנ"ל.
%break
%page 1237
וז"ש "ונמצא כי גם במילואים כל ההפרש וההכר אינו ניכר אלא בה' של 
אלקים" כי אילו המילואים המשתנים ביה"א, אינם אלא רק בה' 
דאלקים, אבל בשאר ד' אותיות אין השתנות הזו נוהגת בהם כלל, כי 
המילואים של האלף למד יוד מם, הם קבועים בלי השתנות. 
%break
ונמצא שהאלקים דגדלות שהם במילואים, ענינם שוה להאלקים 
דקטנות שהם בלי מלואים, שזה וזה אין להם הכר בין ג' המוחין, זולת 
בה' דאלקים לבד. אלא בקטנות שעוד הה"ת בעינים, ואינו ראוי לזווג, 
אין המילואים דאלקים נזכרים שם. 
%break
כי המילוי הוא העביות המבאר קומת המדרגה ע"י הזווג עם האו"י, וכיון 
שאין שם זווג אין העביות עולה בשם. וענין מציאות העביות כשהיא 
לבדה בלי זווג, מתפרש רק בציור בלבד, שמצד החכמה מצטיירת הה' 
דאלקים בד"י, ומצד הבינה בד"ו ומצד הדעת בג' ווין, 
%break
כנ"ל באות רע"ג וכו'. אמנם בגדלות, דהיינו אחר עיבור הב' שלאחר ב' 
שנות יניקה שהה"ת יורדת מעינים לפה, כבר יש שם זווג על המילואים, 
ומציאות העביות מצד החכמה, שנצטייר אז בד"י, הראה עתה פעולתה 
בזווג, 
%break
וע"כ נתמלאו האותיות דאלקים בבחינת יודין: אלף למד הי יוד מם. 
ומציאות העביות מצד הבינה שהיתה בציור ד"ו נתגלה עתה באלקים 
דההין בלבד, שזה מורה על בחינת אחורים הבינה השולטת עדיין 
ואינה מזדווגת עם החכמה, להיות בסוד המצב דפב"א, כנ"ל. 
%break
ונמצא שעביות דבינה עדיין לא הראה פעולתה עתה. ועביות שמצד 
הדעת, שהיא ג' ווין, שפירושו הארת ה"ג דאמא בעביות דבחי"א, 
הראה עתה פעולתה, ונתמלאו האותיות דאלקים במילוי אלפין, שהוא 
כל בחינת הגדלות דכלים. 
%break
כי צורתה מראית החיבור דמים תחתונים שהם אח"פ, ויוד תתאה 
דצורת א' ביחד עם המים העליונים שהם גו"ע, ויוד עלאה שבצורת 
הא', כנ"ל דף תס"ג תשובה א' עש"ה.
%break
%page 1238
אמנם עדיין הם בשמות אלקים ולא בשמות הויות, והוא מפאת הבינה 
הנמצאת עוד במצב פב"א עם החכמה, כי עיבור הב' הזה נמשך ע"י 
העלאת מ"ן מאחורים דאו"א דחלוקה ב' דנקודים, שאינו מספיק אלא 
להעלות אח"פ הנפולים דאו"א ולהחזירם לראש, 
%break
ולא להחזירם פב"פ, כנ"ל (דף א' רי"ג ד"ה ולפיכך עש"ה) וע"כ אין 
הבינה משפעת לז"א מזווג זה אלא בחינת חסדים מכוסים ממדרגתה 
עצמה ולא מהארת חכמה, רק שהם עתה בחינת חסדים דג"ר, מתוך 
שאמא כבר חזרה לראש, וע"כ ז"א משיג ג"ר דרוח, כנ"ל. 
%break
ולפיכך עוד אין כאן בחינת גדלות ממש דמוחין, שהם בחינות הויות, 
אלא שהם עוד בבחינת קטנות ושמות דאלקים, אלא שאותיות דאלקים 
נתמלאו, להיותם בסוד הזווג דשלמות הרוח.
%break
והנך רואה, שעוד אין כאן שום גילוי למוח החכמה, מפאת המצב של 
פב"א שבחו"ב, ואין כאן שלמות רק מצד בינה בלבד, אשר החסדים 
שהיא משפעת עתה אל הז"א הם בגדלות גמור, אחר שכבר השיגה 
אח"פ שלה, כנ"ל. 
%break
וע"כ גם עתה אין הכר בין מוח למוח אלא רק בה' דאלקים שהיא בחי' 
בינה ולא בי' דאלקים שהיא בחינת חכמה, כי הבינה אינה מקבלת 
ממנו שום הארה כדי להשפיע לז"א. באופן שמוח החכמה מצד 
המציאות לפי עצמו, הוא גם עתה בתכלית השלמות, 
%break
כי מציאות העביות של ד"י דציור ה' דאלקים כבר הראה פעולתה, 
ואותיות דאלקים נתמלאו מבחינת היודין, כנ"ל. ועכ"ז אין ז"א נהנה 
מזה כלום, משום האחורים דבינה המכסה על החכמה. והבן היטב.
%break
%letter רפד
רפד) החלב הנמשך אל ב' הדדים, הוא דרך אות ה' מאלקים 
שבאמצעם, שהיא נעשית צנור וכו' בסוד ת"ת המכריע בין שניהם: כבר 
נתבאר, שכל המדרגות אין להן הכר זולת בה' דאלקים, שהיא בחינת 
בינה עצמה. כנ"ל. 
%break
שהיא בחינת הארת ה"ג דאמא, המתגלה בעיבור בסוד אל"ם מאלקים, 
וביניקה בקטנות בסוד אלקים, שאז מתבארת הה' דאלקים בג' ציורים: 
ד"י, ד"ו וג' ווין. ובגדלות היניקה, שאז מתגלים עצם הה"ג דאמא בסוד 
הזווג, כי ה"ת יורדת מעינים ובאה במקום הזווג, כנ"ל, 
%break
אז מתמלאת הה' דאלקים: ביודין, ובההין, ובאלפין, כנ"ל. הרי שכל 
הזווגים מתבארים רק בה' דאלקים. וז"ש שהדדים עצמם הם שמות 
אלקים דאלפין, שהם בחג"ת של או"א, שהזווג נעשה על מסך דבחי"א, 
וכל זווג הוא בקו אמצעי כנודע, נמצא שמקום הזווג הוא בת"ת, 
%break
וע"כ נבחן שם בחינת ה' דאלקים. ואותיות א"ל דאלקים, הם בדד ימין, 
ומ"י דאלקים הם בדד שמאל, שע"י הזווג הנעשה בה' דאלקים 
שבת"ת, הם מתמלאים במוחין דיניקה, המכונה חלב. 
%break
הרי שה' דאלקים העומדת באמצע הדדים היא הצנור המוריק שפע 
החלב לב' הדדים, שע"י מקבלים הז"ת כל המדרגות דשמות אלקים 
ע"י היניקה.
%break
%page 1239
%letter רפה
רפה) שני מיני חלב יתפשטו דרך זה הצנור שהיא ה' דאלקים וכו' כי יש 
בחינת מילוי ויש בחינת ציור וכו': כבר ידעת, שמציאות העביות בפרצוף 
כל עוד שאינה ראויה לזווג, נבחנת רק בציור האות. 
%break
וכשהעביות היא במקומה, אלא שעוד לא נעשה עליה הזווג, נבחנת 
למילוי בלי אותיות הפשוט. וכשהעביות היא בזווג, אז נבחן שהשמות 
הם במילואיהם.
%break
גם נתבאר שבכל המדרגות דשמות אלקים, אפילו בגדלות אחר עיבור 
הב', עדיין אין שם מבחינת הארת חכמה, מפני שהמצב דאו"א הם 
בפב"א. ואין אמא מזדווגת עם חכמה להשפיע מהארתה לז"א. אלא 
שבינה משפעת לו מבחינת עצמה, שהיא חסדים מכוסים כנ"ל. 
%break
ולפיכך נבחן, שעיקר השפע היא מבחינת הימין דבינה. שה"ס אל 
שבדד ימין, שמשם מושפעים החסדים השלמים כנודע. אמנם השפע 
המושפעת מבחינת השמאל דבינה, שהיא מ"י שבדד שמאל, אינה עוד 
על צד השלמות, 
%break
כי האחורים דבינה רוכב שם, המונע אל הימין שלה שהוא בחי' חכמה 
להזדווג עם השמאל להשפיע חכמה. ונמצא שהשמאל שרוי בלי זווג, 
%break
כי כח הכיסוי דאחורים שלה נבחן בה לצד שמאל, שאיננה מפסקת 
אותה, זולת ע"י המ"ן שבעיבור ב' לאחר ט' שנים ויום א', כנודע. אשר 
אז חוזרת אמא פב"פ עם אבא.
%break
וזה שאומר, שבחינת הצינור בהיותו משפיע לקו ימין, הוא מתבאר 
בשמות עם המילואים, דהיינו: ה"י ה"ה ה"א, שעולה א"ל, ועם ג' 
הכוללים ועם כללות הצנור עצמו, שהוא ה' הרי הם עולים בגימטריא 
חלב. 
%break
וזה מורה שהשפע הבאה בדרך זו היא מבחינת הזווג בכל השלימות, 
להיות השם מתמלא כראוי לו. אמנם בהיות הצנור הזה דהיינו הה' 
דאלקים משפיע מבחינת השמאל שבו, הוא מתבאר במילוים לבד בלי 
הפשוט, שהם: י' דמילוי ה"י וה' דמילוי ה"ה, וא' דמילוי ה"א. 
%break
שג' המילוים האלו עולים י"ו. ועם ב' בחינות הציור של הה', שהם ד"ו 
וד"י שמבחי' הקטנות, עולים בגימטריא חלב. שזה מורה שהשפע ההיא 
אינה באה מבחינת הזווג, 
%break
כי המילוים אינם מתחברים אל השמות שלהם, שהוא מפאת האחורים 
דבינה הרובצים שם, כדי לכסות החסדים כנ"ל. והנה נתבאר היטב 
ההפרש מחלב דדד ימין לחלב דדד שמאל. והבן היטב.
%break
%page 1240
%letter רפח
רפח) ג"פ ע"ב בהתחברותם עם חשבונות אחרים: שלשם ס"ג 
מתחברים יוד אותיות המילוי שלו, ולשם מ"ה מתחבר החשבון 
דאותיות הפשוט שלו, ולשם ב"ן מתחברים החשבון של האחורים שלו. 
אשר רק בעת חיבור החשבונות אלו הם משיגים בחינת ע"ב. 
%break
הנה הרב חוזר כאן לבאר ענין ההפרש בין שפע החלב דדד ימין, לשפע 
החלב דדד שמאל, שביאר לעיל מבחינת הצנור, כנ"ל בדיבור הסמוך, 
וכאן מבאר מבחינת הע"ב רי"ו שבסוד עיבור הב' הבאים עם תשלום ב' 
שנים דיניקה, כי ע"ב רי"ו הם אותיות עיבור, כנודע.
%break
והענין: כי כל עוד שאין בפרצוף זולת אור הרוח, שאז אור הרוח 
מתלבש בכלים דחב"ד, ואור הנפש בכלים דחג"ת. הנה אז אין הארת 
ע"ב יכולה להתפשט בו, אפילו בגדלות הבא לאחר עיבור ב', כנ"ל 
בסוד החלב הנמשך מדד שמאל, ע"ש. 
%break
כי בינה עוד לא הפסיקה האחורים שלה הסותמת על אור החכמה, 
כנ"ל. וע"כ בינה וזו"ן מקבלים אז מע"ב, הארה סתומה בבחי' הגבורה 
והסיתום שבנה"י דע"ב, המאיר להם מבחינת היסוד שלו בלי זווג עם 
נה"י דאמא, ואז נסתמים הבינה וז"א ונוקבא גם מאור החסדים.
%break
וביאור הדברים: כי ידעת שיסוד דאבא הוא צר ואריך, שפירושו, שהוא 
צר מהארת חסדים, ואריך בהארת חכמה, כנודע. וע"כ אין התחתונים 
יכולים לקבל ממנו אפילו הארת חכמה שבו, כי הם נסתמים מחסדים, 
ואין אור החכמה מתקבל בפרצוף זולת באמצעות לבוש דאור החסדים. 
%break
ולפיכך כל עוד שאין זווג או"א פב"פ, אשר בחינת הצר ואריך דאבא 
נעשה לאחד עם בחינת רחב וקצר דאמא, שאז יוצאת ההארה מיסוד 
דאבא מושלמת, הן דחכמה מבחינת עצמו, והן מאור החסדים מבחינת 
הרחבה שבנה"י דאמא, שהוא מכח התאחדותו עם יסוד דאמא. 
%break
וכל עוד שאינם פב"פ, אלא שהם פב"א, שאמא עור לא הפסיקה 
אחורים שלה ואינה מזדווגת עמו, נמצא הארתו של יסוד אבא סותם 
את התחתונים ע"י הארתו בהם, דהיינו לבינה וזו"ן. כי הם מתרוקנים 
אפילו מאור דחסדים. כי בחי' הצר דיסוד אבא, סותם עליהם כנ"ל.
%break
%page 1241
ובשעה שבינה וזו"ן מקבלים הארת ע"ב במצב דפב"א, כנ"ל, הסותם 
אותם מחסדים, הם נקראים בשם רי"ו, שהם ג' פעמים ע"ב, ע"ב 
דבינה, וע"ב דז"א, וע"ב דנוקבא, שאז נסתמים מחסדים וכח הגבורה 
שורה עליהם. 
%break
וזהו הרמז, שרי"ו הוא בגי' ראי"ה ובגי' גבורה. כי הארת הע"ב מכונה 
ראי"ה, שהוא חכמה הנקרא עינים, וכיון שהמה סותמים אותם מחסדים 
כנ"ל, ע"כ הוא בגימטריא גבורה.
%break
וזהו, שהחשבונות נתוספים על ס"ג מ"ה ב"ן, עד לרמז עליהם מספר 
ע"ב. כי בינה וזו"ן בשעה שהם כסדרם, שס"ג משפיע בהם רק מאור 
דחסדים שבו בלבד, בלי הארת חכמה, נקראת בינה בשם ס"ג וז"א 
בשם מ"ה ונוקבא בשם ב"ן. כנודע. 
%break
אמנם בשעה שהארת נה"י דע"ב מתגברת להאיר בהם מטרם הזווג 
עם נה"י דאמא, הנה אז נפסק הזווג בס"ג שאינו יכול להשפיע עוד 
הארת חסדים שבו, ונמצא בעת ההיא שנשאר בעשר האותיות שלו 
לבד בלי החשבון שלהם. 
%break
כי המלכות עם המסך ועביות שבה, המעלים או"ח בעת הזווג נקראים 
בשם חשבון, כנודע, ועתה כיון שמכח הארת הע"ב נפסק הזווג 
דחסדים מבינה נעשה ס"ג מחוסר חשבון שלו, ונשאר במספר עשר 
אותיות לבד. 
%break
וזהו הרמז שס"ג ועשר אותיות עולים ע"ג, כלומר בעת שס"ג מפסיק 
זווג החסדים שבו. ונתגלים בו עשר אותיותיו בלי זווג, הוא משום 
שמקבל אז הארת ע"ב הנ"ל, שעם הכולל עולה ע"ג. הרי שמספר עשר 
אותיות הנוספות עתה בס"ג, מראה על הפסק הארת חסדים שלו.
%break
ואז נשאר ז"א ריקן לגמרי בלי אור, ולא נשאר רק בחינת השורש שבו 
שהוא הוי"ה בלי שום מילוי, הרומז על אור הנפש בכלי דכתר, כי 
בחינת רוח אין בו מפאת הפסק הזווג דחסדים בס"ג, כנ"ל. 
%break
וזהו הרמז, שמ"ה וכ"ו עולים ע"א. כלומר, בעת שהארת ע"ב מתגלה 
בז"א שהוא מ"ה, אז נעלם ממנו המילוי דאלפין, שהוא אור דחסדים 
ונשאר רק בהוי"ה פשוטה שהיא בגי' כ"ו. הרי שתוספת הגימטריא כ"ו 
באה מכח הארת ע"ב אליו, ומראה על הפסק הארת חסדים שבו.
%break
%page 1242
ונוקבא דז"א, שהיא ב"ן יורדת אז לגמרי לבחינת אחורים, כי תחילת 
בנין של הנוקבא דז"א מתחלת, אחר גדלות דמ"ה שהוא ז"א, ובעת 
שז"א חוזר לקטנותו חוזרת הנוקבא לבחינת אחורים, כנודע. 
%break
וזהו הרמז, שהאחורים דב"ן הוא בגימטריא ע"ב, כלומר שע"י הארת 
ע"ב בא הב"ן לבחינת אחורים לגמרי. הרי שבחי' ע"ב המתחברת אל 
הנוקבא עושה אותה לבחינת אחורים לגמרי, ונעשה מחוסר כל בנין.
%break
והנה נתבאר היטב, סוד ג' ע"ב שהם בגי' רי"ו, שפירושו, הארת ע"ב 
בעת המצב דפב"א, שאז אין נה"י דאבא מתמתקים בנה"י דאמא, 
ונמצא אז הארת יסוד דאבא בבחינת צר ואריך, ונעשה בבינה וזו"ן 
סתימה גדולה, כנ"ל, וע"כ הארה זו היא בחינת גבורה, ובחינת שמאל.
%break
וזה אמרו "אמנם הע"ב הראשון מכולם הוא מפורש יותר, ולכן אותו 
הע"ב נמנה לבדו וכו' וג' הע"ב האחרים נעשים רי"ו, שהם בגי' גבורה 
וכו', יוצאים משם הוי"ה עצמו השורש שלהם, ושם זה הוא בת"ת, וע"ב 
בחסד, ורי"ו בגבורה וכו', הם בגי' שד"י, 
%break
פירוש: כי שם ע"ב הא', הוא בחינת חכמה עצמה, שהוא עצמו אינו 
סובל מכל הסיתום הזה, כי הוא אינו צריך לחסדים, כי אין אור דחסדים 
מתחיל אלא מבינה ולמטה כנודע. ולפיכך הוא בימין. אבל ג' הע"ב 
האחרים שהם בינה וזו"ן המקבלים ממנו, כבר הם צריכים לחסדים, 
%break
כי כל עצמותם הוא אור דחסדים, וע"כ שורה עליהם הסיתום והגבורה, 
וע"כ המה כולם בשמאל. וע"ב ורי"ו האלו מאירים רק בהקצוות, ונודע 
שעיקר הפרצוף הוא קו האמצעי שבו, שבפרצוף הרוח הוא ת"ת. 
ונתבאר שת"ת נשאר בעת הארת ע"ב הנ"ל, רק בבחינת שורש לבד, 
%break
דהיינו הוי"ה פשוטה בלי מילוי כנ"ל, הרי שאין בקו האמצעי אלא הוי"ה 
פשוטה, שהוא בגי' כ"ו, והוא הנושא והמכריע אל הקצוות ששם הע"ב 
בימין, ורי"ו בשמאל. ומסוד הוי"ה פשוטה שבקו האמצעי מתגלה השם 
שד"י, שהוא הארת נה"י, כנודע. 
%break
כי הוי"ה פשוטה, פירושה אור הנפש בכלי דכתר, שהוא נה"י. הרי 
שבחינת הארת הע"ב בדרך הנ"ל, שהם ע"ב ורי"ו וכ"ו, הם מגלים 
בת"ת השם שד"י. וז"ס בין שדי ילין. כלומר שאין זה שם בקביעות כן, 
אלא בחינת לינה.
%break
%letter רצב
רצב) ואח"כ גם כן נה"י של ז"א יינקו מאלו השדים העליונים, הם נעשו 
בהם ע"ב רי"ו כ"ו אחרים תחתונים בנה"י שבו בסוד שם שדי בדגש: 
פירוש, בזמן הגדלות דיניקה, שאז מתחברים הכלים דאח"פ לז"א, 
שאז נשארים הכלים דת"ת כולם לבחינת אור הרוח, 
%page 1243
כנ"ל בדברי הרב (דף א' קצ"ט אות קצ"ד) ובחי' העביות יורד לנה"י 
החדשים, אז יורדים עמהם גם בחינת הע"ב רי"ו וכ"ו הנ"ל, ונעשה 
השם שד"י בדגש, המורה על שלימות העביות שבו הראויה לזווג 
דגדלות. 
%break
ובזה נעשה סוד שם קדוש שד"י, שפירושו שמגלה סוד הקדושה, שהוא 
מוחין דאבא ממש. אבל בהיותו למעלה בחג"ת, אינו נבחן עוד לבחינת 
שם קדוש, אלא רק בסוד בין שדי ילין, שזהו בקטנות דיניקה, שאין 
העביות במקום הזווג כנ"ל.
%break