ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ה
%book תע"ס-ה. חלק-יד. אור פנימי
%page 1493
%H חלק י"ד
%break
%H מוחין דגדלות של זעיר אנפין
%letter א
א) העיבור השני לצורך המוחין דהולדה: הוא העיבור הבא לאחר ט' 
שנים ויום א', שאז ראוי למוחין דהולדה. ועיבור הזה נקרא לפעמים 
בדברי הרב בשם עיבור ג', והוא מטעם שיש עיבור הבא אחר ב' שנים 
דיניקה להשגת ג"ר דרוח, שהוא העיבור הב' כנ"ל. 
%break
וזה העיבור הבא לצורך מוחין דגדלות, נקרא עיבור ג', או עיבור ב' 
דמוחין והוא לאפוקי מעיבור ב' הבא לאחר ב' שנים שאינו לבחינת 
מוחין, אלא להשלמת ג"ר דרוח. כמ"ש שם, עש"ה.
%break
%page 1494
%letter ג
ג) המ"ן של ז"א ונוקביה הם נשמות הצדיקים וכו' המ"ן של או"א הם 
זו"ן. כבר נתבאר זה בחלקים הקודמים, שכל תחתון נבחן לחצי פרצוף 
של העליון ממנו, משום שבחינת אח"פ דעליון, שהם בינה וזו"ן שלו, 
נפלו למדרגת התחתון ממנו.
%break
ולפיכך אין העליון יכול להיות בשלמות, זולת ע"י עליתו של התחתון 
המשלים את פרצופו, ואז הוא ראוי לזווג עם אור העליון.
%break
ושורש דבר זה מתחיל מצמצום ב', שהיה להכנת עולם הנקודים, 
שה"ת עלתה בעינים, והוציאה אח"פ מכלהו המדרגות, שאח"פ דראש 
נפלו לבחי' תוך, ואח"פ דתוך נפלו לבחינת סוף, ואח"פ דסוף נפלו 
לבחי' בי"ע, כלומר שכלים אלו נעשו למקום בי"ע:
%break
בינה נעשתה למקום בריאה, וז"א למקום יצירה, ומלכות למקום עשיה. 
ואז נתפשט ויצא אור העינים בע"ס דנקודים, שנסתיימו בנקבי עינים 
דפרצוף נה"י, כלומר במקום החזה דפרצוף הסוף שנקרא נה"י, כי לא 
נשתיירו שם אלא גו"ע, שהם כתר חכמה,
%break
ובינה וזו"ן כבר היו למטה מסיומא דצמצום ב' שנקרא פרסא דאצילות, 
וע"כ לא יכלו לקבל שום אור. הרי שבמצב הזה היה כל חצי פרצוף 
עליון, תוך פנימיותו דפרצוף התחתון ממנו, כי אח"פ דג"ר נקודים היו 
בחג"ת דנקודים, ובינה וזו"ן דחג"ת, היו בנה"י דנקודים,
%break
ובינה וזו"ן דנה"י היו בבי"ע. כי לא היה בכל אחד מהם אלא כתר חכמה 
בלבד, מסבת הה"ת שסיימה לכל מדרגה בנקבי עינים שלה, דהיינו 
בחכמה, ונמצאו בינה וזו"ן דאותה מדרגה תחת סיומה, דהיינו במדרגה 
שמתחתיה.
%break
ואח"ז, ע"י עלית מ"ן דנה"י דא"ק הפנימים לע"ב ס"ג, יצא אור חדש 
מהם לג"ר דנקודים והוריד הה"ת מנקבי עינים למקומה לפה, ונתעלו 
אח"פ דג"ר נקודים ממקום חג"ת וחזרו לג"ר דנקודים, והשלימו אותם 
לע"ס ונעשו ראוים לזווג עם אור העליון,
%break
ואז נתחדשה הה"ת בעביות דבחי"ד, ואור העליון שהכה עליה, הוציא 
קומת נרנח"י דיחידה, כמדת גלגלתא דא"ק, ובחינת הגוף שלהם, 
דהיינו ממעלה למטה, נתפשט במלך הדעת עד העשיה, שע"י הע"ב 
ס"ג, נתבטל גם הפרסא שמתחת החכמה דע"ס דנה"י,
%break
ונתחברו בינה וזו"ן שנפלו לבי"ע, לבחינת ע"ס דנה"י דמלך הדעת. 
ואח"ז התחיל ההזדככות והשבירה, ואחר שנזדככה בחי"ד, נשבר מלך 
הדעת וירד לגמרי לבי"ע, כי אפילו בחי' כתר חכמה שבראש תוך סוף, 
שלו, שהם ראוים לעמוד באצילות גם מבחינת צמצום ב',
%break
מ"מ גם המה נפלו לבי"ע. מכח התחברותם דכל אחד בבחינת אח"פ 
שלו, כמ"ש בחלק ז'. ואח"כ שוב עלו הרשימות שנשארו אחר ביטול 
הראש דיחידה, הנקרא בשם הסתכלות עיינין דאו"א, ונתחדשו בבחינה 
ג' דעביות: שהראש נקרא גופא דאבא, והגוף נקרא מלך החסד.
%break
ואחר שנזדכך ונשבר, יצאו ראש וגוף מבחי"ב, הנקרא גופא דאמא, 
ומלך הגבורה. ואחר שגם הוא נשבר, יצאו ראש וגוף דבחי"א, שהראש 
הוא זיווג יסודות דאו"א, והגוף הוא מלך ש"ע דת"ת עד החזה.
%break
ואחר שבירת מלך זה, חזרו כל הרשימות ונתחדשו בזווג דראש, כי 
חזר עליהם העביות דבחי"ג דהתלבשות ובחי"ב דעביות וגם בהם יצאו 
ד' ראשים בזה אחר זה, עם ד' גופות שהם ד' מלכי תנהי"ם דנקודים 
שמחזה ולמטה,
%break
ואחר שנשברו חזרו הרשימות להתחדשות בזווג דראש, ועתה לא 
נשתייר באותן הרשימות זולת העביות דבחי"א, והוציאו ראש בלי גוף. 
כמ"ש בחלק ז' באורך, ע"ש בהסתכלות פנימית.
%break
%page 1495
והנך מוצא כאן ה"פ שלמים, שיצאו בסבת התחדשות צמצום הא' 
בה"ת, מכח הארת ע"ב ס"ג, שהם דומים לגמרי כמו ה"פ א"ק שיצאו 
לפני צמצום ב'. כי קומת הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, היא כקומת 
גלגלתא דא"ק, כי עינים פירושם חכמה, והסתכלות עיינין דאו"א,
%break
פירושם זווג דחכמה דאבא, עם חכמה דאמא, דהיינו אור חכמה בכלי 
דחכמה, שאין זה נוהג רק בגלגלתא דא"ק, כי בע"ב דא"ק כבר ירדה 
החכמה למדרגת בינה, הרי שקומה זו היא מדתו של פרצוף גלגלתא 
דא"ק, ואחר זה, יצאו ג' קומות:
%break
גופא דאבא וגופא דאמא ויסודות דאו"א, שגופות שלהם הם חג"ת עד 
החזה, והם קומת ע"ב דא"ק, שהוציאו ג' מדרגות אלו דרך זיכוכם עד 
שנתבטלו לגמרי. ואח"כ, כל ד' הקומות דישסו"ת הם כמדת הס"ג 
דא"ק, כי באו מקומת הסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה,
%break
שפירושם זווג הבינות, כלומר שחכמה שלהם שנקרא עיינין, ירדה 
למדרגת בינה, שהיא קומת ס"ג דא"ק, שיש לה בחי"ג דהתלבשות. 
ובדרך זיכוכה של קומה זו יצאו ד' מלכי תנהי"ם עד שנתבטלה כל 
הקומה הזו דס"ג.
%break
ואח"ז יצאה הקומה דבחי"א, הנקרא מ"ה וב"ן וגם היא נתבטלה. הרי 
שיש כאן ה"פ: גלגלתא, ע"ב, ס"ג מ"ה, וב"ן.
%break
והנה אלו הגעסמ"ב, בשעת אצילותם, נבנו מחזרת אח"פ לכל אחד, כי 
הארת הע"ב ס"ג שהורידה ה"ת לפה, חזרה וביטלה הסיומים דצמצום 
ב', והעמידם על סיומא דצמצום א', כנ"ל, וע"כ כלהו אח"פ שיצאו 
למדרגת תחתון מחמת הה"ת בעינים,
%break
חזרו עתה לגו"ע דמדרגתם כמטרם צמצום ב'. ונמצא אלו כתר חכמה 
בינה דנקודים שהיו מקודם בבחינת אב"א, מחמת שהיו חסרים אח"פ 
שלהם, הנה עתה אחר שהארת ע"ב ס"ג ביטלה הסיום דה"ת בעינים, 
וכח"ב דנקודים השיג כל אחד אח"פ שלו,
%break
הנה נתפשטו לג' פרצופים שלמים, ראש וגוף, עד לבי"ע, ולפיכך, אחר 
שבירת הכלים דגופות שלהם, מחמת הביטול דהארת ע"ב ס"ג, שחזר 
הסיום בעינים, והפרסא דבי"ע חזרה למקומה, הנה שוב נפלו כל בחי' 
אח"פ דג"ר דנקודים, כל אחד למדרגה תחתונה שלו,
%break
כמטרם יציאת הגדלות שלהם, ואח"פ דכתר, נפלו לגוף שלו שהוא מלך 
הדעת, וכן אח"פ דחכמה, שנתפשטו לפרצוף שלם דע"ב בג' קומות זו 
למטה מזו כנ"ל, נפל כל מין של אח"פ למדרגה התחתונה שלו, כי 
אח"פ דבחינת חיה דע"ב, הנקרא גופא דאבא,
%break
נפלו למקום מלך החסד. ואח"פ דבחינת נשמה דע"ב, הנקרא גופא 
דאמא, נפלו למקום מלך הגבורה, שהוא הגוף דנשמה. ואח"פ דבחינת 
רוח נפש, הנקרא יסודות דאו"א, נפלו למקום ש"ע דת"ת עד החזה, 
שהוא הגוף שלו, כי כל גוף נחשב למדרגה תחתונה של הראש שלו.
%break
הרי לך בדיוק, איך כל בחינת אח"פ של כל ראש וראש דה' בחי' נרנח"י 
דע"ב נפלו כל אחד לבחינת ז"א שהם הגוף שלו.
%break
וכן אח"פ של הראשים דה' בחינות נרנח"י דס"ג, שנתפשטו מבינה 
דנקודים, נפלו ג"כ כל אחד למדרגה תחתונה שלו שהיא הגוף שלו. כי 
אח"פ של הראש דיחידה חיה דס"ג, הנקרא הסתכלות עיינין דישסו"ת 
זה בזה, נפלו לבחינת הגוף שלו הנקרא ב"ש ת"ת מחזה ולמטה.
%break
ואח"פ דראש דנשמה דס"ג הנקרא גופא דישסו"ת, נפלו למקום הגוף 
שלהם, הנקרא נו"ה. ואח"פ דראש דרוח דס"ג, הנקרא זווג יסודות 
דישסו"ת, נפל לגוף שלו הנקרא מלך היסוד. ואח"פ דראש של נפש 
דס"ג, הנקרא מלכיות דישסו"ת, נפלו למקום מלכות דנקודים.
%break
הרי איך אח"פ של כל פרט דנרנח"י דס"ג, נפלו כל אחד לבחינת 
מדרגה תחתונה שלו, שהיא ז"ת שנקרא גוף שלו, כנ"ל.
%break
%page 1496
אמנם הכלים של הגופות עצמם, נפלו כולם לבי"ע, דהיינו לא לבד 
אח"פ שלהם, שנמשכו ועלו להם בשעת מלוכתם ונתחברו לפרצופיהם, 
שהיו בחינת בי"ע מעצמותם, אלא אפילו גו"ע של כל גוף, שהם 
משורשם בחינת אצילות מ"מ נפלו ג"כ לבי"ע.
%break
אמנם בחינת כלים אלו דגו"ע של כל מלך, נתעלו תכף בתחילת התיקון 
ע"י עיבור ויניקה, שהם קומת נפש רוח שנתקן מהגופות דה"פ אצילות 
עם הז"א.
%break
אמנם בחינת אח"פ שלהם שנפלו לבי"ע, שהם צריכים להשלים כל 
בחינת הכלים של הגופות דגלגלתא ע"ב ס"ג שיצאו בנקודים בעת 
הגדלות שתהיה קומתם שוה לגע"ס דא"ק, כמקודם, הנה הם 
מתבררים בסוד מ"ן לאט לאט, במשך כל שתא אלפי שני,
%break
עד שבגמר התיקון, דהיינו אחר שכל אלו אח"פ שנפלו מהגופות 
דנקודים לבי"ע, יחזרו למקומם ויתחברו לפרצופי אצילות, כמו שהיו 
בזמן מלוכתם מטרם שנשברו, וימצאו שוב מלבישים בקומה שוה 
לגע"ס דא"ק, שיתפשטו עד לעולם הזה,
%break
הנה אז יהיה גמר התיקון וע"ז אמרו בזוהר, דכד מטי רגלין ברגלין ייתי 
מלכא משיחא. שפירושו שיתפשטו רגלין דפרצופי אצילות ויסתיימו 
בשוה עם רגלין דא"ק, שהוא בנקודת העולם הזה.
%break
והנה נתבאר בזה כל בחינת מ"ן הנוהג בשתא אלפי שני, שהם רק בחי' 
אח"פ, שנפלו מכל מדרגה למדרגה התחתונה אליה, שקרה בעת 
השבירה, החל מראש פרצוף הכתר, שהוא הקומה דהסתכלות עיינין 
דאו"א עד לאח"פ דכלים דכלהו בחינות הנרנח"י דזו"ן, שהם ג' בחינות:
%break
נרנח"י דיחידה, ונרנח"י דחיה, ונרנח"י דנשמה. כי נפש רוח כבר נתקנו 
בעת התיקון, כנ"ל. ונמצא בעת שז"א צריך לקבל נפש דנשמה, הנה 
צריכים מקודם להעלות אח"פ השייכים לקומת מלכות דישסו"ת ראש 
וגוף.
%break
אשר אח"פ דגוף נמצאים בבי"ע, ואח"פ דראש נמצאים במקום מלכות 
דאצילות, כנ"ל. ולפיכך נר"ן דצדיקים, שהם פנימיות בי"ע, צריכים 
להעלות את אח"פ דגוף ממקומם, אל מקום זו"ן דאצילות ואז מלכות 
דאצילות, מעלית את אח"פ דראש לזווג של ישסו"ת,
%break
שהיא בחי' בינה דנקודים, ואו"א דאצילות, וכן או"א מעלים בחינת 
אח"פ ממקומם השייך לבחינת נפש דנשמה, אל א"א דאצילות, שהוא 
בחינת ע"ב דנקודים, אשר אח"פ שלו נפלו למקום ס"ג דנקודים, 
שהלביש במקום מלכי חג"ת עד החזה, כנודע.
%break
וכן א"א מעלה מבחינת אח"פ דעתיק, המיוחסים לאותה בחינה דנפש 
דנשמה, שהיא בחינת כתר דנקודים. וכן למעלה עד ע"ב ס"ג דא"ק, 
שאז יורד הארת הזווג מע"ב, ומורידה הה"ת מעינים למקום הפה, 
דהיינו מאותה בחינה השייך לנפש דנשמה,
%break
ואז נעשה הזווג מאור העליון על בחינת המלכות, ויוצאת קומת נפש 
הנשמה בכתר, וכן בא"א וכן באו"א, וכן בישסו"ת, ומהם באה הקומה 
לזו"ן ומזו"ן לנר"ן דצדיקים. כמ"ש לפנינו באורך.
%break
ועד"ז ברוח שנשמה ובנח"י דנשמה, שברוח מעלים אח"פ דראש וגוף 
של היסודות דס"ג שיצא בנקודים, שנר"ן דצדיקים מעלים אח"פ דגוף, 
וזו"ן מעלים אח"פ דראש לאו"א. וכלהו ע"ד הנ"ל. וכן בנשמה דנשמה, 
מעלים נר"ן דצדיקים אח"פ דגוף לזו"ן, וזו"ן מעלים אח"פ דראש לאו"א,
%break
מבחינת הראש וגוף של קומת גופא דישסו"ת שיצאה בנקודים. וכן 
ביחידה חיה דנשמה, מעלים נר"ן דצדיקים אח"פ דגוף מבי"ע לזו"ן, 
וזו"ן, אח"פ דראש לאו"א, וכן למעלה, מבחינת ראש וגוף של קומת 
הסתכלות עיינין של ישסו"ת זה בזה.
%break
ועד"ז בפרטיות נרנח"י דקומת חיה, צריכים נר"ן דצדיקים להעלות 
אח"פ דגופות וזו"ן צריכים להעלות אח"פ דראשים, מכל ג' הקומות 
דע"ב דנקודים, ועד"ז בנרנח"י דיחידה לבחינת כתר דנקודים.
%break
%page 1497
וזה הכלל שכל אחד אינו יכול להעלות אלא האח"פ שהם במקומו. וע"כ 
נר"ן דצדיקים יכולים להעלות כלהו אח"פ שנפלו לבי"ע, להיותם במקום 
אחיזתם. וכן זו"ן יכולים להעלות רק אח"פ דאו"א, להיותם במקומו. וכן 
או"א אח"פ דא"א, וכו' כל אחד מעלה מה שברשותו.
%break
והנה נתבאר היטב דברי הרב, אשר בחינת המ"ן דזו"ן הם נשמות 
הצדיקים ובחינת המ"ן דאו"א הם זו"ן. כמ"ש שמ"ן דזו"ן הם בבי"ע, 
ורק נשמות הצדיקים שהם בחינת בי"ע יכולים להעלות אותם. וכן המ"ן 
דאו"א שהם במקום זו"ן, רק זו"ן יכולים להעלות אותם.
%break
ועד"ז המ"ן דא"א, שהם במקום או"א, רק או"א יכולים להעלות אותם. 
ועד"ז המ"ן דעתיק שהם במקום א"א רק א"א יכולים להעלותם. וכן 
למעלה. וזכור כל המתבאר כאן, כי תצטרך לו להלן בכל המשך דברי 
הרב.
%break
%letter ד
ד) וזו ההעלאה היא מה שקוראין אותה עיבור ב' למוחין דהולדה. הנה 
הרב עוסק עתה מעלית המ"ן דלילה, דנשמת הצדיקים ודזו"ן, שעלית 
המ"ן הזו היא רק לעשית כלי בביאה קדמאה לאו"א וזו"ן, כמ"ש לעיל 
בחלק י"ב בדברי הרב אות קל"ט, ע"ש.
%break
שאינו כלל לצורך עיבור למוחין דהולדה ממש, אלא ביום, בק"ש 
דשחרית יש זווג דאו"א למוחין דהולדה, ובשים שלום יש הזווג דזו"ן 
למוחין דהולדה. כמ"ש באורך. ולפי"ז איך אומר כאן הרב שבהעלאת 
מ"ן דלילה הוא עיבור ב' למוחין דהולדה.
%break
אמנם תראה שהרב מדייק שם לומר, על המ"ן דלילה, שאינם לצורך 
הולדה "ממש". והמשמעות היא, כי הם באמת לצורך הולדה, אלא לא 
על מילואה, כי זה נעשה ביום, בק"ש ובשים שלום. והענין הוא, כי הרב 
מחלק בעיקר את העבורים דז"א על ב' בחינות: עיבור א', ועיבור ב'.
%break
שעיבור א' כולל ב' הקומות דעיבור ויניקה עד סוף ב' שנים דיניקה, 
הנקרא נפש רוח דז"א. ועיבור ב' כולל כל בחינות ג"ר של ז"א, החל 
מג"ר דרוח, הנקרא מוחין דו"ק, עד ג"ר דשלימות המוחין, הנקרא 
עיבור ג'.
%break
ובאמת כל זווג דעליון לצורך התחתון נקרא עיבור, שהם בחינות 
הרבה, הן בעיבור א' והן בב' והן בג'. אלא עיקר ההבחן בשם הכללי 
של ב' עיבורים, הוא ע"פ ההבחן של ב' מיני בירורים: שא' הוא לבירורי 
דכלים דפנים מכלים הנשברים אשר בבי"ע, שנקרא גו"ע,
%break
הנבחנים לכלים דחב"ד חג"ת דז"א עד החזה, כפי מה שיצאו בנקודים 
בב' חלוקות הראשונות, הנקראים אב"א ופב"א, שאח"פ, שבהם, דהיינו 
מחזה ולמטה עדיין היו אז בבי"ע וזהו שנבררו בכל הזווגים דעיבור א' 
ויניקה עד סיום ב' שנים, ונכללו בשם עיבור א'.
%break
אמנם עיבור ב', הוא לבירור הכלים דאחורים מכלים הנשברים שבבי"ע, 
שנקראים אח"פ, הנבחנים לכלים דנה"י דז"א מחזה ולמטה, שתחלת 
בירורם הוא לאחר ב' שנים ויום א', שאז עולה ז"א לעיבור ב', לקבל 
הארת ע"ב ס"ג המורידה ה"ת מעינים לפה,
%break
שעי"ז מתעלים כלים דאח"פ מכל תחתון וחוזרים למדרגתם בעליון 
כטרם השבירה, עד שגם אח"פ דזו"ן שהם בבי"ע עולים עם נשמת 
הצדיקים ובאים למדרגת זו"ן, ואז נשלם זו"ן בבחינת כלים, כי השיג 
נה"י, שהם אח"פ שהיו חסרים לו, והוא יכול לקבל ג"ר דאורות.
%break
%page 1498
אלא המדרגות אלו דג"ר, נכנסים לאט לאט, ועתה שהוא בביאה 
קדמאה, הוא מקבל רק בחינת כלי המעלה מ"ן, ובחינת ג"ר דרוח 
הכולל מקיפי או"א, וו"ק דגדלות דאמא, שזה תחילת המוחין דהולדה. 
ואח"כ אחר ט' שנים,
%break
מקבל ו"ק וג"ר דמוחין דהולדה עד י"ג שנים ויום אחד, והמקיפים דמ"ל 
דצל"ם דאו"א, עד תשלום עשרים שנה, כמ"ש לפנינו הרי שהבירורים 
דכלים דאחורים מתחילים לאחר ב' שנים דיניקה, ונגמר בכ' שנה, שכל 
זה נחשב למוחין דהולדה.
%break
ועם זה תבין ג"כ כאן, כי הרב פתח במוחין דהולדה הבאים לאחר ט' 
שנים ויום א', כמ"ש באות ב', וסיים במ"ן דלילה, שהוא רק לבחינת כלי 
ורוחא, ולא לבחינת נשמה, כמ"ש כאן אות י"ד וט"ו, שמוחין אלו באים 
לז"א אחר ב' שנים דיניקה.
%break
ותבין זה עם הנ"ל, כי המוחין המתבררים ע"י העלאת אח"פ נחשבים 
כולם למוחין דהולדה, ונכללים בשם עיבור ב', שהם מתחילים בכלי 
ורוחא הבאים בביאה קדמאה,
%break
ונגמרים עד י"ג שנים ויום א' מבחינת הפנימים, ועד עשרים שנה 
מבחינת המקיפים. ולפיכך אינו עושה הפרש ביניהם וכוללם יחד.
%break
%letter ה
ה) נשמות הצדיקים אינם עולות בסוד מ"ן למעלה אלא בלילה וכו' אבל 
זו"ן עולים בסוד מ"ן בין ביום ובין בלילה. זה יתבאר לקמן דף א' תקי"ז 
ד"ה ובזה.
%break
%page 1499
%letter ז
ז) הערלה העליונה החופפת על המילה הקדושה. נודע, שכל פרצופי 
אצילות, הם חסרי המלכות דצמצום א' ששמשה בא"ק, ומבחינה זו אין 
בהם אלא ט' ספירות עד היסוד, ועטרת היסוד היא המלכות שלהם, 
דהיינו המלכות דצמצום ב' הממותקת במדת הרחמים,
%break
המכונה עטרת יסוד. ומלכות דמדת הדין נגנזה ברדל"א, ואין עליה שום 
זווג בפרצופי אצילות, ובכל מקום שכח עביותה נמצאת, נמנע משם 
הזווג לגמרי. והנה הפרצופים העליונים א"א ואו"א וישסו"ת, הם 
רחוקים לגמרי מבחינת העביות דמלכות זו דמדת הדין,
%break
להיותם בחינת ג"ר, שהם בחינת שורש, ובחי"א ובחי"ב דאו"י, וכל 
בחינת המלכיות שבהם הוא מהתכללות התחתונים בהם, ולכן אי 
אפשר שיהיה בהם אחיזה לבחינת העביות דבחי"ד שהיא המלכות 
דצמצום א'. משא"כ ז"א, שהוא, ביחס האו"י, 
%break
בחי"ג דעביות, הנה בהכרח שבחי"ד מתאחזת בסיומו, כמו שהם 
יוצאים זה מזה בע"ס דאו"י. וכח הזה של העביות דבחי"ד דאו"י, 
הדבוקה בסיום הז"א, על עטרת יסוד שלו, נקרא ערלה.
%break
אכן אין הענין אמור כלפי זו"ן עצמו, כי הוא עצמו כבר נטהר לגמרי מכח 
הערלה הזו, ע"י ל"ב נתיבות דאבא ונש"ב דאמא בעת העיבור, כמ"ש 
בחלק י', ע"ש. כי לולא זה, לא היה ראוי לשום התפשטות באצילות.
%break
%page 1500
אלא הדבר אמור כלפי התחתונים, דהיינו נשמת הצדיקים, שאינם 
יכולים לעלות ולהכלל בנה"י דז"א בהזווג אשר בהם, כי כח העביות 
דמדת הדין חופפת תחת יסוד דז"א, הנקרא ערלה, שהתחתונים 
נפגמים על ידיה, ולכן צריכים להסיר כחה משם,
%break
ואז יוכלו הנשמות לעלות ולהכלל שם בהזווג דנה"י דז"א. וע"כ צריכים 
לג' תיקונים נוספים, שנקראים ג' שני ערלה, דהיינו להסיר כח המדת 
הדין מג' הספירות נה"י, ואח"כ שנה הד' לסוד המתקתם במדת 
הרחמים, שה"ס קדש הלולים, ואז יוכלו לעלות אליו בסוד מ"ן.
%break
%letter יא
יא) נשמות הצדיקים אשר שרשם מן הבריאה מקום המוחין ואז תוכל 
לעלות על ידיהם לאו"א. כבר נתבאר זה לעיל דף א' תצ"ג ד"ה המ"ן. 
איך המ"ן דכל בחינה מנרנח"י, מתיחס אל הבחי' שכנגדה, ע"ש. ולכן 
כדי שהנוקבא תקבל בחינת נשמה, 
%break
היא צריכה לבחי' מ"ן שיעלו אליה האח"פ המיוחסים לבחינת נשמה, 
אם לנשמה דס"ג היא צריכה למ"ן דאח"פ, שנפלו בעת שבירה ממלך 
ההוד, ואם לנשמה דחיה, דע"ב, הוא צריכה לאח"פ שנפלו ממלך 
הגבורה, ע"ש. 
%break
ולכן היא צריכה לנשמת הצדיקים דבחינת הבריאה, שהמה יעלו את 
אח"פ האלו, כי ברשותם הם נמצאים, כמ"ש שם.
%break
%letter יב
יב) רוחא כליל מו"ק לבד ולכן אינו יכול להוליד. כי מטרם הביאה 
קדמאה, אין לו אלא ו"ק דרוח, שהוא אז בבחינת גו"ע וחסר אח"פ, וע"י 
עיבור ב' קונה אח"פ ונשלמים הכלים שלו לע"ס, וקונה בחינת ג"ר 
דרוח, כנודע, ועד"ז הוא בנוקבא שלו,
%break
%page 1501
שמטרם עיבור ב' היא בבחינת אב"א עם ז"א, ואין לה אלא ו"ק דרוח, 
וע"י הזווג דלילה בחצות, שאז הוא בחינת הביאה קדמאה, היא משגת 
ג"ר דרוח, הנקרא רוחא דשביק בה בעלה בביאה קדמאה, ואז היא 
ראויה להעלות מ"ן לצורך הולדה בזווג של יום, בשים שלום, כנודע.
%break
%letter טו
טו) הידים דאמא וכו' ונתבטל הכלי שלה. ה"ג דגדלות שהנוקבא 
מקבלת מאמא, נבחנות לידים דאמא, דהיינו לבחינת חג"ת הנקראים 
ידים, שה"ס ה' אצבעות הרומזות לה"ג דגדלות. וטעם הדבר, כי 
בהיותה דבוקה בנה"י דז"א אב"א, 
%break
אז אין לה רק ה"ג דקטנות מנה"י דאמא שבתוך ז"א, שהם נה"י דנה"י 
דאמא, כלומר, שהם בחינת ו"ק חסר ראש, ואפילו ג"ר דרוח אין לה, 
משום שאין בה אלא גו"ע, והיא חסרת אז אח"פ שלה הנקראים נה"י. 
וכל עוד שהיא חסרה מע"ס דכלים, אינה יכולה לקבל שום ג"ר. 
%break
אמנם בעלית מ"ן דז"א בלילה, שאז מקבל מזווג ע"ב ס"ג המוריד ה"ת 
מעינים לפה, ואח"פ חוזרים לכלהו המדרגות, שאז נה"י נעשים לחג"ת 
כנודע, ונמצא הנוקבא מקבלת עתה מן חג"ת דנה"י דאמא, הנקראים 
ידים, ואז יוצאים בה נה"י חדשים, דהיינו שמשגת אח"פ שלה, 
%break
ונשלמת בע"ס דכלים. ולכן נבחנים הה"ג דגדלות בשם ידים דאמא, 
כמבואר. ואלו אח"פ הנ"ל הם בחי' הכלי שאמא כוננת ביסוד שלה עי' 
לעיל דף תשמ"ד אות י"ג תשמ"ח אות כ"א ודף תש"צ אות פ"ז, עש"ה 
ועוד יבאר לפנינו להלן.
%break
%page 1502
%letter יז
יז) אין זווג הלילה מועיל להוציא נשמות חדשות כיון שעדיין אין שם 
כלי. כלומר, אפילו נשמות חדשות מבחינת אב"א אינם יוצאים בזווג 
הלילה, אלא בחינת השלמת הכלים בלבד, כי כל עוד שאין לה אלא 
גו"ע והיא חסרת נה"י, אינה ראוי לזווג, 
%break
וע"כ צריכים לביאה קדמאה בלילה, כדי להוריד הה"ת מעינים שלה 
לפה, שבזה מתעלים אח"פ שלה ומתחברים לפרצופה, ונשלמת 
בעשרה כלים. ואח"כ בזווג דיום, אחר שכבר יש לה ע"ס דכלים, שהם 
בחינת ג"ר דרוח, יכולה להעלות מ"ן, 
%break
ולקבל הזווג דנשמות, ואז מוציאה נשמות חדשות מבחינת אב"א. אבל 
נשמות חדשות מבחינת פב"פ, אינם יוצאים לגמרי מאחר חורבן הבית 
ואילך. כמ"ש הרב לפנינו.
%break
%page 1503
%letter כג
כג) רגלי לאה ועקביים שלה הם נכנסים ומתלבשים תוך כתר רחל. 
צריכים להבין זה משורשו, מז"א דנקודים, מעת יציאתו מנקבי העינים 
בעת הקטנות דנקודים, שהכלים דנקודים היו מס"ג דא"ק שהזדכך, 
אשר נמשך בשוה עם סיום רגלי א"ק, דהיינו בנקודה דעולם הזה,
%break
וקומת הב"ן שיצאה מנקבי עינים, שהוציאה כלהו אח"פ לחוץ מן 
המדרגה, שאח"פ דראש נעשו לבחינת תוך, ואח"פ דתוך נעשו לבחי' 
סוף, ואח"פ דסוף נעשו לבי"ע, ונמצא ז"א דנקודים, שלא נתמלא באור 
הב"ן כי אם בראש תוך, דהיינו בחב"ד חג"ת דכלים עד החזה, 
%break
ומחזה ולמטה היה במקום בי"ע, כמ"ש בחלק ז'. ונמצא סיום ז"א 
דנקודים אז, שהיה במקום נקודת החזה ממש, וזהו מבחי' הכלים, 
אמנם מבחינת האורות הוא להיפך, שהיה לו האורות דרוח נפש, שהם 
חג"ת נה"י, שהאורות דחג"ת נתלבשו בכלים דחב"ד, 
%break
ואורות דנה"י נתלבשו בכלים דחג"ת. כנודע. ונמצא שביחס האורות 
הוא מסתיים בנקודת עטרת יסוד, באופן שמלכות דז"א המסיימת 
פרצופו, נבחנת מצד הכלים, שהיא נקודת החזה, ומצד האורות היא 
עטרת היסוד, כמבואר.
%break
ולפיכך בעת גדלות דז"א דאצילות, שחג"ת שלו נעשו לחב"ד, ונה"י שלו 
נעשו לחג"ת, נמצא נקודת המלכות דז"א, שהיתה במקום עטרת יסוד 
שלו, עלתה עם נה"י דז"א שנעשו לחג"ת, ונעשתה עתה לנקודת 
החזה, 
%break
והיא מתפשטת עד סיום נה"י החדשים דז"א הרי שנקודת החזה הוא 
כתר של הנוקבא דז"א, וט"ת שלה נמשכים בנה"י דז"א. ופרצוף לאה 
דז"א, המלבשת תמיד לחג"ת שלו, ומסתיימת בנקודת החזה, שהיא 
כתר רחל כנ"ל, נמצאים העקביים שלה וכתר דרחל, הם בחינה אחת,
%break
כי נקודה זו משמשת לב' בחי' שמסיימת ללאה, והיא כתר לרחל. וזה 
שאומר הרב, שרגלי לאה נכנסים בכתר רחל, להיותם שניהם במקום 
אחד, כמבואר.
%break
וזכור היטב היחס הזה דנוקבא דז"א, שהיא רחל, משורשה בנקודים, 
שמבחינת הכלים, היא נבחנת לנקודת החזה דז"א, ומבחינת האורות 
דקטנות דז"א, היא נבחנת לעטרת יסוד דז"א, כנ"ל.
%break
%page 1504
גם תבין עם זה ענין הזווג דז"א עם לאה העומדת מנקודת החזה 
ולמעלה, כנ"ל, כי לכאורה קשה, איך נמצא בחינת יסוד לז"א מחזה 
ולמעלה שיוכל להזדווג עם לאה, ובאמור מתבאר היטב, כי אותם חג"ת 
דגדלות ז"א, היו מקודם בחינת נה"י דז"א, 
%break
כי נה"י דקטנות נעשו לחג"ת, ויצאו לו נה"י חדשים, נמצא שבחינת 
ש"ע דת"ת, היא בחינת יסוד דז"א מזמן הקטנות, ותדע שמשם הוא 
מזדווג עם לאה. 
%break
ועם זה תבין ג"כ שזווג ז"א עם לאה מחזה ולמעלה, אע"פ שהוא 
בבחינת גדלות מ"מ אין הזווג אלא מבחינת ו"ק לבד ואינו בחינת ג"ר, 
שהרי ז"א משמש אז עם יסוד דקטנות, דהיינו יסוד שעלה ונעשה 
לת"ת, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "שאם הכתר דרחל לא היה מלביש את רגלי לאה, אלא 
שהיה למטה מרגלי לאה היו רגלי רחל צריכין להתפשט וכו' בגבול 
עולם הבריאה" כי נתבאר, שכתר דרחל ועקביים דלאה מקושרים 
במקום אחד בנקודת החזה מב' טעמים: א', 
%break
ששורש רחל מצד הכלים הוא מנקודת החזה עוד מזמן הנקודים מלפני 
השבירה. וב', כי נקודת החזה דגדלות, ששם מסתיים לאה, הוא באמת 
בחינת יסוד מזמן קטנותו דז"א, כנ"ל. וע"כ יש מקום התפשטות 
לפרצוף רחל באצילות, מנקודת החזה דז"א עד סיום פרצופו, 
%break
דהיינו עד הפרסא דאצילות. אמנם אם לא היה כן, אלא הכתר דרחל 
היה מתחיל ממקום עטרת יסוד דז"א, דהיינו ממקום שורשה שמצד 
האורות א"כ לא היה לה מקום להתפשט באצילות, 
%break
כי הכתר שלה היה מתחיל במקום סיום האצילות שהוא עטרת היסוד, 
והיתה צריכה להתפשט פרצופה למטה מגבול האצילות, בעולם 
הבריאה.
%break
%page 1505
%letter כט
כט) שהמוחין נכנסין מעילא לתתא ובתחילה פוגעין בלאה ונכנסין בה 
וכו' צריכים הם להתפשט בשתי הנקבות לאה ורחל, כי נוקבא אחת לא 
תספיק להלבישם. וצריך שתזכור מה שנתבאר לעיל (בדף תרמ"ט ודף 
תר"נ אות נ"ג נ"ד. ובאו"פ שם ד"ה ואז). 
%break
אשר לפני הנסירה, הגם שז"א הוא בגדלות, מ"מ נבחן שאין לו אלא 
כותל אחד עם נוקביה, כמו או"א עלאין, שהם תמיד בכותל אחד פנים 
בפנים. אמנם ז"א, אינו מספיק לו כותל אחד להעמידו פב"פ עם רחל, 
כי כותל אחד פירושו, אחורים דאמא המכסים על הארת חכמה, 
%break
וע"כ או"א עלאין שהם בחי' חסדים מכוסים, מספיק להם כותל אחד 
להעמידם פב"פ, כי הם בחינת חג"ת דא"א עד החזה, ששם החסדים 
מכוסים, כנודע. אמנם ז"א, שכל עיקרו הוא חסדים מגולים מחזה 
ולמטה, ע"כ הוא צריך לכותל ב' מאחורים דיסוד דאבא, 
%break
שמכחו מתגלים החסדים מחזה ולמטה, וכל עוד שאין לו כותל הב', 
דהיינו במוחין דנשמה, נבחן שהוא דבוק עם רחל אב"א באותו הכותל 
האחד, דהיינו בבחינת אחוריהם מכוסים ונעלמים בפנימיותם, ופניהם 
מגולים כלפי חוץ, שפירושו, 
%break
שכותל שלהם אשר מחזה ולמטה השייך לנה"י שנקרא אחורים, 
נעלמים בהם, ואינה מגולה רק בחינת הכותל דפנים מבחינת או"א 
המספיק לחג"ת דז"א, ולא נה"י שלו כי מחזה ולמטה לחסדים מגולים 
הוא צריך. כמ"ש באורך.
%break
ובזה תבין ההפרש בין פרצוף לאה לפרצוף רחל. כי פרצוף לאה 
נמשכת מאחורים דאמא, כלומר, שאינה צריכה רק לחסדים מכוסים 
כמו אמא עלאה, וע"כ היא מלבשת לז"א מחזה ולמעלה, ששם תמיד 
החסדים מכוסים, וע"כ יש להז"א זווג עם לאה, גם מטרם הנסירה, 
%break
דהיינו בשעה שאין לו עוד מוחין דחיה עם הכותל הב', כי לזווג ז"א 
ולאה מחזה ולמעלה די לו כותל אחד כמו שמספיק לאו"א, כי גם לאה 
היא בסוד כי חפץ חסד הוא, כמו אמא עלאה, וחושקת רק לחסדים ולא 
לחכמה כמ"ש באמא עלאה. 
%break
וזהו שהזוהר קורא לפרצוף לאה בשם עלמא דאתכסיא, כי הוא תמיד 
בחסדים מכוסים, ואין הארת חכמה מתגלה בה. וע"כ אין פרצוף לאה 
נחשבת לעיקר הנוקבא של ז"א, כי ז"א אינו נשלם זולת בהארת 
חכמה, כי זהו מקורו בבחינת ע"ס דאו"י, 
%break
כי בינה דאו"י היא בחינת חסדים מכוסים, וכשחסדים של בינה מקבלים 
הארת חכמה, נבחנים בשם ז"א דאו"י, כמ"ש בחלק א' דף ה' ד"ה 
וטעם ע"ש.
%break
%page 1506
הרי שעיקרו של ז"א הוא רק הארת חכמה שבתוך החסדים, וע"כ אין 
הזווג שלו עם לאה מספיק בעדו, להיותה בחי' חסדים מכוסים כמו 
בינה, שאינה אוהבת כלל בחינת הארת חכמה.
%break
אבל פרצוף רחל, הוא עיקר הנוקבא דז"א, שעל הכותל שלה ז"א 
ממשיך חסדים מגולים. שז"ס ויאהב יעקב את רחל וכו', כי היא 
ממשכת לו חסדים מגולים, כמקורו ובחינתו, ואינו אוהב את לאה, 
משום שעל הכותל שלה אינם נמשכים רק חסדים מכוסים, 
%break
האהובים לבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם אהובים על ז"א, שהוא 
רק להארת חכמה צריך. כמבואר. אמנם אין הכונה שלאה היא בחינת 
בינה עצמה, שהרי היא נוקבא דז"א, ואין נוקבא דז"א, אלא המלכות, 
כנודע. אלא הכונה היא, שיש ב' בחינות מלכיות לז"א, 
%break
אחת נמשכת ממלכות דג"ר דבינה, וע"כ דרכה בחסדים מכוסים, ושנית 
נמשכת ממלכות דז"א דבינה, שהם שורשי זו"ן, שהם חסדים מגולים. 
וע"כ גם היא ממשכת חסדים מגולים. 
%break
וז"ס שלאה נקראת בשם הבכירה, להיותה מבחי' ג"ר, ורחל נקראת 
בשם הצעירה, להיותה מבחינת ז"ת.
%break
והנה נתבאר, שלזווג ז"א ולאה מחזה ולמעלה, אינו צריך לנסירה, כי 
גם כותל אחד מספיק לו לפב"פ כמו לאו"א, ומה שאומר הרב שבזמן 
שאין לז"א כותל הב', נמצא דבוק אב"א עם נוקבא, משום שאחוריהם 
נעלמים ופניהם מגולים כלפי חוץ, 
%break
דהיינו שאין גילוי לנה"י שלהם אלא לחג"ת בלבד, שנקראים פניהם, 
להיותם בחי' כלים דפנים, כנודע. הנה זה אמור רק על רחל, שנה"י 
שלה הם בחי' חסדים מגולים, וע"כ אין להם גילוי ע"י הכותל הא', כי 
אדרבה כותל זה מעלים לגמרי בחינת נה"י אלו, כנ"ל. 
%break
אמנם נה"י דלאה שאינם צריכים לחסדים מגולים, המה מגולים כלפי 
חוץ, כי יש להם הספקה שלימה ע"י כותל הא'. כי אח"פ דבחינת נשמה 
משלימים אותה בשלמות בכל צרכה.
%break
וזה אמרו "שהמוחין נכנסין מעילא לתתא ובתחילה פוגעין בלאה 
ונכנסין בה" כי המוחין האלו דחצות לילה, הם הארת ע"ב ס"ג הדוחים 
ה"ת מנקבי עינים לפה, ומחזירים אח"פ שנפלו מן המדרגות למקומם 
הראשון, כל אחד לגו"ע שלו, שע"י זה נשלמים עשרה כלים גם לרחל, 
%break
וגם לז"א. כי אע"פ שכבר יש לז"א עשרה כלים גם במוחין דנשמה, כי 
בלאו הכי לא היה יכול להזדווג עם לאה גם מחזה ולמעלה. אמנם 
נתבאר לעיל (בד"א תצ"ג ד"ה המ"ן), שלכל מדרגה יש לה בחינת 
אח"פ משלה, ע"ש. וע"כ אע"פ שיש לז"א אח"פ, 
%break
דהיינו נה"י מבחינת מוחין דנשמה, מ"מ כלפי מוחין דחיה הוא נבחן 
עוד שאין לו רק גו"ע עד החזה, והוא חסר נה"י דכלים וג"ר דאורות. 
%break
שע"כ גם ז"א צריך מבחינת מוחין דחיה שהם, המוחין דהולדה, 
לבחינת העלאת אח"פ כמו הנוקבא רחל. שזמן השלמת כלים שלהם 
הוא ע"י זווג דח"ל דאו"א.
%break
אמנם איך אפשר שרחל תקבל אלו המוחין דאו"א שתוריד ה"ת מעינים 
שלה לפה, בשעה שהיא חסרה לגמרי מהכלים האלו, ועדיין אין לה 
בחינת הכלי דפה, שה"ת תרד לשם. אמנם האמת הוא, שאין המוחין 
נכנסים עתה אל רחל, כי היא אינה יכולה לקבלם, כאמור, 
%break
אלא הם נכנסים מתחילה אל פרצוף לאה, אשר יש לה כבר עשרה 
כלים בשלמות עכ"פ מבחינת מוחין דנשמה, ויש לה בחי' ראש כנ"ל, 
וע"כ היא המקבלת אלו המוחין דחצות לילה, והיא המזדווגת אז עם 
ז"א עד הבוקר.
%break
%page 1507
אמרו "בהכנס הנצח הוד יסוד תוך הנוקבא צריכים הם להתפשט בשתי 
הנקבות לאה ורחל להיותם מתלבשים בתוכם כי נוקבא אחת לא 
תספיק להלבישם" פירוש: כי נתבאר לעיל, שבהיות ב' נקבות לז"א: 
לאה ורחל, נחשבו שתיהן לבחינת ו"ק, 
%break
שהרי אפילו לאה בהיותה פב"פ עם ז"א אינה משמשת אלא בבחינת 
יסוד הקטנות הכלול בז"א בנקודת החזה, הרי שאין לה אלא בחינת 
חג"ת נה"י דז"א. ומכ"ש רחל העומדת עמו אב"א. ונמצא עתה בחצות 
לילה, בביאת המוחין דגדלות בנה"י דאמא להתלבש בלאה, 
%break
לא יוכלו אלו המוחין להסתיים בחזה, אלא צריכים להתפשט עד יסוד 
דגדלות דז"א העומד בסיום האצילות, דהיינו גם במקום רחל, הרי שאין 
המוחין אלו יכולים להתלבש בנוקבא אחת, כי צריכים למקום ב' 
הנוקבין.
%break
וזה אמרו (באות ל') "כיון שהנה"י דאמא הם בחינה אחת לבד ארוכה, 
א"כ בהתלבשם תוך לאה ורחל, מוכרח הוא שיתחברו שניהם ויתערבו, 
ויעשו פרצוף אחד בלבד גבוה הקומה" פירוש: כי ידעת ההפרש מלאה 
לרחל, הוא, כי לאה משמשת עם הכותל העליון דחג"ת דז"א, 
%break
שהוא בחינת אחוריים דאמא, ורחל צריכה רק לכותל התחתון שמחזה 
ולמטה דז"א, שהוא בחינת אחורים דיסוד אבא שבז"א, שעל ידו 
החסדים מתגלים בהארת חכמה. עי' לעיל דף (א' תק"ה ד"ה שהמוחין) 
ונמצאות לאה ורחל, כל עוד שהן מחולקות לב' פרצופים, 
%break
שהן כמו הפכות זו לזו, שהרי לאה המשמשת בכותל דחג"ת, ששם 
האחורים דיסוד דאמא, שהם בחינת חפץ חסד הוא, הנה הם דוחין 
חכמה, כנודע. אבל רחל משמשת רק בכותל דנה"י, ששם האחורים 
דיסוד דאבא, שהוא בבחינת חסדים מגולים בהארת חכמה, 
%break
כי לולא הארת חכמה, אין לנה"י דז"א ודנוקבא רחל שום גילוי, כנ"ל. 
הרי שרחל דוחה בחינת הכותל העליון דאמא שמטבעה לדחות חכמה. 
הרי שבחינתן של אלו ב' נוקבין כהפכות זו לזו.
%break
%page 1508
וזה שאומר הרב, איך אפשר שנה"י דאמא עם המוחין שהם בחינה 
אחת ארוכה, יוכלו להתלבש בב' הנוקבין האלו, שהם ב' בחינות 
מתנגדות זו לזו, כי לאה מקרבת חסדים ודוחית הארת חכמה, ורחל 
מקרבת הארת חכמה ודוחית חסדים המכוסים מחכמה. 
%break
ועוד, שהמוחין האלו שבנה"י דאמא, הם בחי' "ארוכה" שפירושו, שכבר 
המה בהארת חכמה, כי מזווג ע"ב ס"ג באים שהארתם מורידה ה"ת 
לפה כנ"ל, וא"כ איך תוכל הראש דלאה לקבל אלו המוחין, שהם היפך 
טבעה. 
%break
ומכח אלו ב' קושיות מוכיח הרב, שבהכרח שב' הנוקבות לאה ורחל 
מתערבות עתה ע"י התלבשות המוחין ההם, ונעשות לבחינה אחת 
ולפרצוף אחד, דהיינו שגם לאה מבטלת עתה את הכותל שלה לשעתו, 
ומסגלת לעצמה בחינת הכותל הב' דרחל, דהיינו הכותל דנה"י. 
%break
וזה נבחן כמו שלוקחת הגוף וכלים דרחל בדרך שאלה והלואה, משום 
שהוא רק לשעתו לבד, כי לא תוכל לעמוד בהם תמיד, להיותם הפוכה 
מטבעה, כנ"ל. אלא עתה כדי שתוכל לקבל המוחין דהולדה בשביל 
רחל לבחינת כלי ורוחא בעדה, 
%break
בעת שרחל היא חסרת ראש ואין לה מקום לקבל מוחין, כנ"ל, מוכרחת 
לאה לשאול גוף וכלים דרחל, שפירושו, בחינת הכותל דנה"י, שע"י 
מתגלית הארת חכמה, כדי שתוכל לקבל המוחין בשביל רחל, ורחל 
תוכל להעלות ע"י הארת לאה את אח"פ שלה מבי"ע, 
%break
להשלים הע"ס דכלים שלה, ועי"ז תוכל רחל בעצמה לקבל המוחין 
שלה, בלי עזרת לאה, שהוא בבוקר בעת תפלת שחרית, ואז עולית 
רחל לזווג עם ז"א בכל קומתו, והיא נוטלת אז הגוף וכלים של לאה, 
שנכללים בבנין פרצופה דרחל. 
%break
והוא, מפני שבהכרח גם רחל צריכה לכותל עליון דחג"ת, כי אין 
המשכת חסדים בפרצוף לולא כותל זה דאחורים דאמא, וע"כ היא 
מחויבת לבנין לאה ג"כ,
%break
%page 1509
אמנם עתה החסדים ההם הנמשכים בכותל דחג"ת מתגלים בהארת 
חכמה במקום נה"י מחזה ולמטה, וא"כ גם בחינת לאה מקבלת צורת 
חסדים מגולים כטבעה של רחל, ולפיכך נבחן שרחל יורשת מקום לאה. 
וז"ש הרב, שבזווג הלילה, נבחן שלאה שאלה גוף וכלים דרחל, 
%break
וב' הנוקבין, נחשבים לבנין לאה, כי אע"פ שלאה לקחה הכותל דנה"י, 
מ"מ עדיין אין החסדים מתגלים כראוי להיות ע"י זווג רחל, משום 
שעדיין חסרים שם נה"י דחיה שהם בחינת אח"פ דרחל, שהיא מעלית 
מבי"ע בבקר, כמ"ש להלן. וע"כ לבנין לאה נחשב ולא לבנין רחל. 
%break
משא"כ בבוקר בתפלת שחרית אחר שרחל העלתה הנה"י דחיה 
מבי"ע, אז יורשת רחל מקום לאה, כי אפילו הכותל דחג"ת המשפעת 
חסדים מכוסים, הנה החסדים הם מתגלים ע"י הכותל דנה"י. כנ"ל, 
שזה מדת רחל. וע"כ גם לאה לרחל תחשב.
%break
וזה אמרו (באות ל"ב) "קודם חצות לילה נכנסין נה"י דאמא תוך לאה 
להגדילה בהיותה עדיין באחור" דהיינו כנ"ל, שמתחילה צריכה לאה 
לסגלת לעצמה בחינת הכותל דנה"י, שהוא בחינת אחורים דיסוד 
דאבא, שלולא זה אינה ראויה לקבל המוחין דע"ב ס"ג שבנה"י דאמא, 
%break
וזה נבחן להגדלת הכלים דאחורים של לאה. כי בהיותה מחזה 
ולמעלה, היא משמשת ביסוד דקטנות דז"א, כנ"ל, כי אין יסוד דגדלות 
אלא מחזה ולמטה, המקבל מבחינת אחורים דיסוד דאבא המגולה שם. 
ובחינה זו דהגדלת אחורים דלאה נעשית בהכרח קודם חצות, כלומר, 
%break
מטרם הזווג דגדלות בכל קומת ז"א הנעשה בחצות לילה פב"פ. כנ"ל. 
וז"ש שקודם חצות לילה בכנסים נה"י דאמא להגדילה בהיותה עדיין 
"באחור",
%break
שהוא קבלת הכותל דנה"י וביטול כותל של עצמה, הנבחן לשאלת גוף 
וכלים דרחל כמ"ש לעיל. וזהו בחי' הגדלת האחורים של לאה.
%break
וזה אמרו (אות ל"ג) רחל נוקבא דז"א לא נאצלה רק בבחינת נקודה 
אחת בלבד, והנקודה ההיא היא שורשה ומציאותה" פירוש: כי מקורם 
של זו"ן דאצילות הוא בז"ת דנקודים, כנודע, והיינו מבחינת הקטנות 
של הנקודים, בב' החלוקות הראשונות שהיו או"א: 
%break
אב"א, ופב"א, שאז לא היה בז"א אלא חב"ד חג"ת עד החזה מבחינת 
הכלים, ונבחנת המלכות לנקודת החזה. ומצד האורות היו חג"ת נה"י, 
ונבחנת המלכות לעטרת יסוד, כנ"ל דף אלף תק"ג ד"ה רגלי. והנה זו 
הקטנות של ז"ת דנקודים, הם נבחנים לעיקר עצמותם דזו"ן, כלומר, 
%break
שבחינתם זו, היא שנתקנה בעולם האצילות שתהיה בהם בקביעות, 
שהם בחינת רוח נפש דז"א, והמוחין שהם גבוהים מבחינה זו, אינם 
אלא בחינת תוספות בעלמא ולא קביעות, כנודע. גם אלו הז"ת דקטנות 
נקודים נבחנים לכלים דפנים שפירושם, 
%break
שאין בהם מבחינת בי"ע ולא כלום, כי לא נתמעטה ע"י עלית ה"ת 
לעינים אלא מחזה ולמטה דז"א דנקודים, והם שיצאו לבחינת בי"ע 
ונקראו כלים דאחורים. אבל מחזה ולמעלה דז"א, הם בחינת אצילות 
גמור אפילו לאחר עלית ה"ת לעינים, ולכן הם מכונים כלים דפנים.
%break
הרי שמקור הנוקבא מבחינת הקביעות אינה אלא נקודה אחת, 
שמבחינת הכלים היא נקודת החזה, ומבחינת התלבשות האורות 
בכלים היא בחי' נקודת עטרת יסוד דז"א.
%break
%page 1510
ונודע, שכל פרצוף נגדלים בו מתחילה הכלים העליונים שבו ואח"כ 
התחתונים, לפי"ז נמצא, שנקודה זו דעטרת יסוד דז"א, היא בחינת 
הכתר דנוקבא, והיא חסרת ט"ת שלה, שהם עינים ואח"פ. ונמצא 
שמשונה הנוקבא מכל הפרצופים. 
%break
כי בכל הפרצופים אחר עלית ה"ת בעינים, לא נתמעטו אלא מאח"פ, 
אבל גו"ע שבהם נשאר במדרגה, כנודע. משא"כ הנוקבא, לא נשאר בה 
זולת הגלגלתא שבה, וגם בחינת עינים שבה נפלה לבי"ע. וטעם 
הדבר, כי בחינת הנוקבא היא נקודת המלכות שהיא בחי"ד דאו"י, 
%break
שעליה היה הצמצום א', וכל תשמישה בפרצוף היא רק לזווג דהכאה 
ולהעלאת או"ח, כנודע, וע"כ כל הספירות שבה אינם אלא בחינת או"ח 
בלבד, שנקודתה עצמה דאו"י, היא בחינת הכתר דאו"ח, ומה 
שמלבשת לאור העליון המכה עליה, נבחן לט"ס דאו"ח שלה. 
%break
ואלו הם הע"ס דנוקבא, שמהם נבנה כל פרצופה. ונמצא שלעולם אין 
בנוקבא מבחינתה עצמה דאו"י אלא בחינת כתר שבה, ושאר הט"ס 
היא נוטלת מז"א בעלה, כלומר ע"י זווג עם אור העליון שבז"א, שאז 
היא מעלית או"ח על ט"ס דאו"י שלו ואלו הט"ס שהיא מלבשת, 
%break
מתפשטות אליה לחלקה ולבנינה, הרי שהט"ס שלה הם ע"י ז"א, ואינם 
של עצמה. וזכור זה תמיד.
%break
ולפיכך בעת הע"ס דקטנות דנקודים שאז עדיין לא היה שום זווג בז"א 
עצמו, כי היה חסר נה"י, נמצא שהנוקבא לא היה לה מה לקבל מן ז"א 
בעלה, כי לא נזדווג עמה, וא"כ לא היה לה שם רק נקודתה עצמה 
דאו"י, שהיא נקודת עטרת היסוד, 
%break
הנבחן לבחינת הגלגלתא שבה בלבד. ומה שאנו אומרים שהט"ס שלה 
נפלו לבי"ע, הדבר אמור, רק לאחר יציאת הגדלות של הז"ת דנקודים, 
אחר שהאור חדש דע"ב ס"ג ביטל לסיום החדש דה"ת בעינים, 
שנתבטל ג"כ הפרסא דאצילות ואח"פ דז"א, 
%break
ומחזה ולמטה שהיו בבי"ע חזרו לבחינת אצילות, הנה אז קבלה 
הנוקבא הט"ס תחתונות שלה מז"א בעלה, ע"ד הנ"ל, דהיינו עד כמה 
שהאו"ח שלה הלביש נחשב לבנינה של הנוקבא, כנודע. ואלו הט"ס 
אפשר לקראם ט"ס ראשונות, והוא בחשבון האו"י, 
%break
שמבחינה זו היא נחשבת רק למלכות דאו"י, והיא מרויחה מז"א בעלה 
הט"ס ראשונות דאו"י ע"פ הארת האו"ח. ואפשר לכנותם ט"ת, והיינו 
בחשבון האו"ח מבחינתו עצמו שיש לו סדר הפוך מהע"ס דאו"י כמ"ש 
הרב בכמה מקומות. 
%break
שהכתר דאו"י מתלבש במלכות דאו"ח וחכמה בז"א דאו"ח ובינה 
בבינה דאו"ח, וז"א דאו"י בחכמה דאו"ח, ומלכות דאו"י בכתר דאו"ח. 
הרי שמבחינת או"ח נבחן הנקודה השורשית לבחינת כתר, וכל הט"ס 
שמרויחה מז"א, נחשבים לט"ת.
%break
וזה אמרו (באות ל"ד) ע"י כניסת המוחין בז"א נמשכין אליה בדרך 
תוספות ט' נקודות אחרות ואז נגמרת ונעשית י"ס שלימות ואז יכולה 
להזדווג עם ז"א" דהיינו כמבואר שבשעה שהז"א מקבל המוחין ע"י זווג 
דהכאה בנקודה דנוקבא, 
%break
דהיינו ע"י האו"ח שהנקודה מעלית ע"י הכאת אור העליון בה, נמצאת 
גם הנוקבא מקבלת אותו שיעור הקומה שנתנה מאו"ח שלה להלביש 
האורות דז"א. אכן יש כאן הבחנה, כי יש בחינת נוקבא שבגופו דז"א, 
שעליה הז"א מקבל את המוחין שלו, ע"ד הזווג דהכאה כנ"ל. 
%break
ויש בחינת נוקבא הנפרדת מז"א, דהיינו שיש לה בנין גמור בפני 
עצמה, שהיא הנקראת נוקבא דז"א.
%break
%page 1511
אמנם שתיהן הן בחינה אחת לגמרי, אלא מתחילה מקבל הז"א אורותיו 
על בחינת הנוקבא שבגופו, והיא מקבלת קומת הט"ס מן הז"א בזמן 
קבלת מוחותיו, וכל אותם הט"ס שהרויחה הנוקבא שבגופו דז"א, 
מקבלת הנוקבא הנפרדת לעצמה לבנינה כי הן בחינה אחת. 
%break
וזה נתבאר היטב לעיל באו"פ בחלק ט' ע"ש. הרי שהט"ס דנוקבא 
מתקבלת מתחלה בנוקבא שבגופו דז"א, ומשם הם עוברים אל הנוקבא 
הנפרדת הנבנית על ידיהם לפרצוף מיוחד בפני עצמה, והיא המזדווגת 
עם הז"א פב"פ. וזה שמסיים "ואז היא יכולה להזדווג עם ז"א".
%break
וזה אמרו (באות ל"ה) "אחר חצות לילה לוקחת לאה לעצמה אלו הט' 
נקודות של התוספות וע"י נגדלת כשיעור אורך ז"א בהיותה אחור 
באחור ונמצאת לאה נגדלת ורחל הולכת ומתמעטת עד שנשארת בסוד 
נקודה אחת לבד וכו', 
%break
כי בעת חצות לילה חוזרת לאה פב"פ עם יעקב וקומתה בכל אורך ז"א 
ואמנם רחל בעת ההיא נגמר ענין התמעטותה עד שנשארה בסוד 
נקודה אחת ורגלי לאה דחו אותה, והוכרחה לכנס ולירד למטה בעולם 
הבריאה" פירוש: 
%break
כי אלו המוחין דחצות לילה המקובלים מאו"א, גורמים בלאה ב' 
פעולות: א' שהם מאירים ללאה עוד בהיותה באחורי ז"א, שתרד 
ותתפשט מחזה ולמטה דז"א, שפירושו, שתעזוב בחינת המסך שלה 
דאחורים דאמא שהם דוחים חכמה, 
%break
ותקבל בחינת הכותל של המחזה ולמטה, מבחינת אחורים דיסוד אבא, 
שע"י מתגלה הארת חכמה, כנ"ל. שזה נקרא בשם הגדלת האחורים 
דלאה, ופעולה ב' היא, שאחר שכבר השיגה בחינת הכותל דנה"י 
דאחור דז"א, אז מתלבשים בה המוחין דאו"א בתוך פרצופה, 
%break
והיא חוזרת עם הז"א פב"פ בכל קומתו עד סיום רגלי דז"א, וכיון שלאה 
היא עתה מחזה ולמטה דז"א, נמצאת משמשת עם יסוד דגדלות הז"א, 
שהוא סיומא דז"א.
%break
אמנם יש להבין, שבאמת עדיין לאה עומדת במקום החזה דז"א, ולא 
שינתה מקומה כלל, אלא אחר שהז"א קבל המוחין דאו"א מבחינת 
הגדלות, הרי אז הכלים מתעלים, שנה"י הקודמים עולים ונעשים 
לחג"ת, וחג"ת הקודמים עולים ונעשים לחב"ד, 
%break
ויוצאים לו נה"י חדשים מבחינת העלאת אח"פ דבי"ע. אמנם עליה זו 
נעשית ביום בעת הזווג דז"א ורחל, אמנם עתה בלילה, שלאה מחויבת 
לקבל המוחין האלו, נבחן רק שחג"ת דז"א מקום עמידת לאה נעשו 
לחב"ד, ונה"י דז"א מקום עמידת רחל נעשו לחג"ת עד החזה, 
%break
ונמצא לאה שעמדה מקודם למעלה מחזה וסיום רגליה בנקודת החזה, 
הנה נמצאת שירדה עתה לסיום אצילות, כי נה"י הללו נעשו לחג"ת עד 
החזה, הרי שמקומה של לאה לא נשתנה כלל, כי גם עתה מסתיימים 
רגליה על נקודת החזה כמקודם לכן.
%break
%page 1512
וזה אמרו (אות מ',) רחל בעת ההיא נגמר ענין התמעטותה עד 
שנשארה בסוד נקודה אחת ורגלי לאה דחו אותה והוכרחה לכנוס ולירד 
למטה בעולם הבריאה" דהיינו כמבואר, כי מתוך שלאה נתגדלת 
ונתארכת עד סיום האצילות, 
%break
שהיא עטרת יסוד שנעשתה עתה לנקודת החזה, כנ"ל, נמצאת רחל 
שכתר שלה מתחיל בנקודת החזה דכלים דז"א, ובנקודת עטרת יסוד 
מבחינת התלבשות האורות בכלים, הנה כתר זה עומד עתה בסיום 
אצילות מתחת רגלי לאה, 
%break
שהרי שם נעשה עתה בחינת נקודת החזה דכלים, וכן עטרת יסוד 
דאורות המזדווג עם לאה פב"פ. הרי שהוכרחה רחל לירד לבי"ע, כי אין 
בחינה יכולה להתעלות למעלה ממקום שורשה, ואיך תוכל רחל 
להתעלות למעלה ממקום החזה דכלים, 
%break
שמשם שורשה עוד מז"ת דנקודים כנ"ל. ונבחנת עתה שהיא נשארה 
בסוד נקודה אחת, שהיא בחינת נקודת החזה דכלים שמזמן הנקודים, 
שהיא בחינת המלכות דאו"י ובחינת הכתר דאו"ח, כנ"ל אבל הט"ר 
דאו"י, והט"ת דאו"ח נשארו בלאה, 
%break
כי היא נטלה כל הזווג דנוקבא שבגופו דז"א, אבל רחל שהיא עתה 
בסיום האצילות למטה, כבר אינה יכולה לקבל שום אור מן המוחין 
דגדלות דז"א, כי אז היה האור יורד למטה מפרסא דאצילות, וזה לא 
יארע עוד אחר התיקון, כנודע. וע"כ נשארת רק בנקודתה השורשית. 
%break
וז"ש "שאלו הט' הבאות לרחל דרך תוספות אלו נתקשרו ונתחברו עם 
לאה ונעשו פרצוף אחד ונשארו באצילות" כמבואר. וז"ש "והנה מוכרח 
הוא, שהנקודה העשירית התחתונה היא המתפשטת בבריאה, והיא 
המלכות של רחל" הכוונה היא על בחינת היחס דאו"י, 
%break
שאז נבחנת נקודה שלה השורשית לבחינת מלכות. אמנם ביחס 
האו"ח, נבחנת לבחינת כתר. וכן אפשר לקראה בחינת מלכות, מיחס 
התלבשות האורות בכלים, שנודע שמלכות דאורות, מתלבשת בכתר 
דכלים, כי אור הנפש מלובש בכלי דכתר. 
%break
וע"כ נקודה זו שהיא בחי' גלגלתא דאו"ח ודכלים, מלובש בה אור 
הנפש דרחל.
%break
%letter לט
לט) הט' נקודות הבאים לה דרך תוספות הם היורדות למטה בבריאה 
אבל הנקודה השורשית אי אפשר לה לירד בבריאה בשום אופן. הנה 
כאן אין המדובר בט"ס דאו"ח שהיא מקבלת מז"א מבחי' זווג דהכאה, 
כי ע"כ מדייק ואומר ט' נקודות, ואינו אומר ט' ספירות,
%break
%page 1513
כי הכונה היא על בחינת עינים ואח"פ שלה, המוחזרים אליה מבי"ע 
להשלים בנין פרצופה, שהם משברי הכלים שבזמן שביה"כ, ואין להם 
ענין עם ט"ס שנוטלת מז"א ע"י הזווג דנוקבא שבגופו, כנ"ל.
%break
והנה אלו ט' הנקודות שבבי"ע, הם מלובשים בגו"ע דנשמת הצדיקים, 
וכל עוד שאינם מוחזרים לבנין פרצופה דרחל, הנה הן שבויות בין 
הקליפות. ונמצא עתה בעת קבלת המוחין דאו"א דח"ל, שהם מבטלים 
לשעתם כל הפרסאות, כי ע"כ נעשו חג"ת דז"א לחב"ד, 
%break
ונה"י דז"א לחג"ת, ולאה נתארכה עד סיום האצילות, נמצא שגם הארה 
נתפשטה לבי"ע, כי גם הפרסא דבי"ע מתבטלת לשעתה, ששם 
נמצאים המחזה ולמטה דז"א שמזמן גדלות הנקודים, שנשברו ונפלו 
שמה, כנ"ל דף אלף תצ"ג ד"ה המ"ן, ע"ש. 
%break
הרי גם הם מתחברים להארת הזווג דח"ל. ויחד עמהם מתחברים ג"כ 
אלו ט' הנקודות וגו"ע דנשמת הצדיקים המלבישים אותה, ומתחברות 
עם רחל לפרצוף אחד, והיא משגת את עשרה כלים שלה, ונבנה 
פרצופה בשלמות גם היא. 
%break
וז"ס השעשועים של רחל בנשמות הצדיקים, שעתה בחצות לילה 
קנתה אותן והוציאה אותן מבין הקליפות ונתחברו לנה"י שלה, כמבואר.
%break
אמנם לפי זה, נמצא שגם המחזה ולמטה דז"א שמזמן הנקודים 
נתחברו לפרצופו כמו שהיה בעת גדלות נקודים בזמן השבירה, שזה 
נבחן למטי רגלין ברגלין, ונודע שזה לא יארע כלל בכל משך שתא אלפי 
שני, רק בגמר התיקון כנ"ל. 
%break
אמנם הענין הוא, כי הארת ע"ב ס"ג לא נמשכה כלל מסיום אצילות 
ולמטה, אלא שנמשכה רק הארת כלים דזווג דח"ל מז"א ולאה, שע"י 
בקיעת הפרסא, יכולה לעבור רק הארת כלים לבי"ע, ולא אורות 
דגדלות. 
%break
ומכח זה נתקנו לגמרי העינים ואח"פ שלקטה לה רחל מבין הקליפות, 
עם נשמות הצדיקים הדבוקות בהם. אמנם מאורות האצילות אינם 
יכולים לקבל. באופן, שע"י זווג דחצות לילה, יצא לז"א פרצוף שלם 
מבחי' מוחין דחיה מערך הכלים, שהרי חג"ת נעשו לו לחב"ד, 
%break
ונה"י דאצילות נעשו לחג"ת עד החזה, ועלו לו נה"י חדשים מחזה 
ולמטה מבי"ע, שעליהם מלבישים גם ט' הנקודות דנוקבא, עם נשמות 
הצדיקים כמבואר. אמנם מצד האורות דמוחין אלו, אין לו אלא מבחינת 
ו"ק, כי האורות אינם נמשכים לתוך אלו נה"י החדשים שקנה הז"א, 
%break
כל עוד שהם בבי"ע כנ"ל. וא"כ כלפי האורות הוא עדיין חסר נה"י 
דכלים, וכיון שכן הוא חסר גם ג"ר דאורות, כנודע. 
%break
וע"כ כל המוחין האלו דחצות לילה אינם נבחנים אלא לו"ק, כלומר 
למוחין דו"ק, הנקראים ג"ר דרוח, שהוא מטעם חסרון נה"י, שהם 
נמצאים עוד בבי"ע.
%break
ואע"פ שחג"ת דז"א נעשו לחב"ד ונה"י דז"א לחג"ת כנ"ל, כי ע"כ ירדה 
לאה לסיום האצילות, ואיך נאמר שאין לו אלא מוחין דו"ק. אכן חב"ד 
אלו עוד לא קנו שום מעלה, כי אינם יכולים לקבל הג"ר דאורות שלהם, 
מטרם שנה"י החדשים מתעלים מבי"ע לאצילות, 
%break
שזה נעשה ביום בתפלת שחרית, ע"כ נבחן עתה עיקר המעלה 
לבחינת הנה"י דאצילות הז"א, כי הם נעשו לחג"ת, והם קבלו גם עתה 
בלילה כל בחינת האור הראוי להם, דהיינו בחינת ג"ר דרוח, ובזה תבין 
ביותר מ"ש הרב לעיל במוחין דו"ק, 
%break
אשר חג"ת נה"י מתחלקים לששה שלישים, וד' שלישים נוטלים חג"ת, 
וב"ש נשארים בנה"י (דף א' קצ"ט אות קצ"ד) כי ב"ש שנטלו חב"ד, 
וב"ש שנטלו חג"ת,
%break
%page 1514
אינם נחשבים רק לבחינת חג"ת בלבד, כי חב"ד עדיין אינם יכולים 
לקבל ג"ר שלהם, מפני שנה"י החדשים עוד לא נתעלו מבי"ע בזווג 
הזה דהשלמת הכלים, אלא אח"כ ביום שנעשה זווג חדש דז"א ורחל.
%break
%letter מב
מב) וז"ס מ"ש רז"ל, שבחצות לילה נכנם הקב"ה בג"ע להשתעשע שם 
בנשמת הצדיקים. והוא בחינת נקודה השרשית של רחל אשר אין לה 
זווג אמנם ירדה אל הבריאה ושם משתעשע בנשמותיהן של הצדיקים. 
%break
דהיינו כמבואר, שע"י המוחין דחצות, משתלמים הכלים כולם דז"א 
ורחל עד לבי"ע, שהחג"ת דז"א נעשו לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ומפרסא 
ולמטה לנה"י חדשים. ונמצאת הנוקבא הנאחזת עתה בנקודת הסיום 
דז"א דאצילות, 
%break
דהיינו בנקודת החזה דכלים ונקודת עטרת יסוד דאורות, שהיא נמצאת 
בבחינת הפרסא ממש, וגם ט' הנקודות שלה, שהם עינים ואח"פ שהיו 
בקליפות, מתעלים עתה מהארת הזווג דז"א ולאה, ומתחברים 
לפרצופה, 
%break
וממילא גם נשמות הצדיקים שהיו דבוקים על אח"פ דנוקבא עולים ג"כ 
ומתחברים לנה"י דנוקבא, וע"כ נבחן, שהנקודה השורשית שזכתה 
עתה להוציא ט' הנקודות שלה ונשמות הצדיקים היא משתעשעת 
עמהם מאד, שהוציאה אותם ממקום הטומאה, 
%break
והביאם למקום הקדושה. וכבר ידעת שגם הנה"י דז"א שבבי"ע 
מתחברים ג"כ לז"א ונשלמים מבחינת הכלים, ז"א נקרא הקב"ה, וז"ש 
שהקב"ה נכנס בג"ע להשתעשע עם נשמות הצדיקים.
%break
%letter מג
מג) וז"ס ויהי בחצי הלילה וכו', והנה אשה שוכבת מרגלותיו כי קודם 
ח"ל עומדת עמו באחוריו ובחצות לילה למטה ממרגלותיו ואז ויחרד 
האיש וילפת על שנטרדה בת זוגו מאצלו ונפלה בעולם הבריאה:
%break
%page 1515
פי', כי בחצות לילה, רחל שוכבת במקום הרגלים החדשים דז"א שהם 
בבריאה, בלי אור דאצילות כלל, וזהו שוכבת מרגלותיו, שהם בבריאה, 
וע"כ ויחרד האיש וילפת, כי ראה שאינו יכול להושיע לה בעודה שמה 
בבריאה, ואינו יכול להזדווג עמה אלא אחר חזירתה לאצילות. 
%break
וענין החרדה היה, שלא להשפיע לה לבי"ע, מחמת שלא יתאחזו 
החיצונים בהארתו.
%break
%letter מד
מד) וכמו שהקב"ה יושב ושואג על בת זוגו שנטרדה ממנו, כמו כן 
הנוקבא בוכה וצועקת ושואגת לבעלה, הוא מבפנים באצילות והיא 
מבחוץ מבריאה" כלומר, כי יש להבחין כאן ב' ענינים כאחד: מצד אחד 
יש שעשועים גדולים, הן לז"א באצילות, 
%break
מתוך זווג עם לאה פב"פ בכל קומתו. והן לנוקבא רחל, שיש לה 
שעשועים גדולים עם נשמות הצדיקים, שהצילם מתוך עומק הקליפות 
וחיברה אותם לקדושתה ועצמותה, כנ"ל. ומצד ב' יש כאן בכיה ושאגה 
עצומה מאד, כי אחר שכבר השיגה הנוקבא את אבידתה היקרה, 
%break
שהיא נשמות הצדיקים, ונמצאת עמהם במחיצה אחת, הנה היא 
מתחלת להמשיך למקומה את ז"א בעלה כדי להזדווג עמה במקום 
בי"ע בסוד מטי רגלין ברגלין, כדי שישיב בי"ע להיות אצילות, ותתבטל 
הטומאה מן הארץ. 
%break
וז"ס קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה 
להנחם על בניה כי איננו. ולכאורה היה לו לומר כי אינם בלשון רבים, 
ולא כי איננו בלשון יחיד. 
%break
ובמבואר תבין היטב, כי הבכיה היא על בניה, שהם נשמות הצדיקים 
שנתחברו אליה בסוד מ"ן, כנ"ל, ואין לה שום אור דאצילות לפרנס 
אותם ולהשלימם לגמרי, משום שז"א בעלה לא יוכל לעבור את הגבול 
דאצילות ולהזדווג עמה בבי"ע על המ"ן דנשמות שבה, כנ"ל.
%break
%page 1516
וזה שהוא בוכית על בניה כי איננו, כי ז"א בעלה אינו עמה במחיצתה 
בזווג. וז"ש הרב "שרחל שואגת מבחוץ דהיינו ממקומה בבריאה" 
כלומר, שהיא שואגת שז"א יבא אליה בבחינת אצילות שבו, למקומה 
בבריאה. 
%break
אמנם הז"א הוא להיפך, שהוא בוכה ושואג שהיא תעלה אליו למקום 
אצילות ושם ישפיע לה כל טוב. אמנם רחל "מיאנה להנחם" אלא 
חושקת אחריו שיבא למקומה. וזה נוהג עד אור הבקר, 
%break
שאז היא שומעת לו ע"י הריבוי דשפע החסדים, ועולית לאצילות כמ"ש 
בתפלת שחרית. הרי נתבאר היטב, שמצד אחד יש שעשועים גדולים 
בין לז"א ובין לרחל, ומצד ב' יש שאגות ובכיות בין לז"א ובין לרחל. וכל 
אלו באים עם המוחין דחצות לילה בבת אחת.
%break
%letter מו
מו) שלשתם הם אמת כי בבחינת רחל שירדה למטה בבריאה ואין לה 
זווג עם בעלה ז"א, אמרו, שהנה הם משתעשעות בנשמותיהם של 
צדיקים ושומעים קול העוסקים בתורה בחצות לילה. 
%break
ובבחי' לאה המזדווגת עם יעקב, אמרו כי זו"ן מזדווגים בחצות לילה 
וגם זה נקרא שעשוע עם הנשמות כי הוא ענין עלית הנשמות בסוד מ"ן 
אל לאה. ולהיות כי יעקב ולאה ה"ס אחורים עצמו דאו"א, כי לכן נקראת 
לאה עלמא דאתכסיא, 
%break
לכן הזכירוהו בשט זווג או"א אבל איננו אלא זווג יעקב ולאה" פירוש כי 
ב' מיני מ"ן דנשמות הצדיקים נמצאים בעלית מ"ן דזווג הלילה. א' הוא, 
בנשמות שהם אחר י"ג שנה, שהם עולים להשגת ג"ר דנשמה, ונשמות 
אלו עולים מעצמם. 
%break
למ"ן לזווג ז"א ולאה דאצילות ואינם צריכים אל העליון שיעלה אותם, 
כנודע. כי אחר שיש בפרצוף מציאות דנ"ר דקטנות, הוא יכול לעלות 
למ"ן מעצמו. ובחינה ב' דנשמות הצדיקים הם השבוים עדיין בין 
הקליפות, שהם אינם יכולים לעלות מעצמם ולהשתחרר מבין הקליפות, 
%break
אלא שצריכים אל הנוקבא שתעלה אותם. והם עולים בעת שרחל 
מעלה אח"פ שלה בלילה בעודה בבי"ע, ע"י הארת כלים שמקבלת 
מזווג זו"ן דאצילות, כמ"ש לעיל. 
%break
ולפיכך יש שעשועים במ"ן דנשמות הצדיקים ע"י יעקב ולאה באצילות, 
ויש שעשועים במ"ן דנשמות הצדיקים ע"י רחל בעולם הבריאה.
%break
ומ"ש, שזווג ז"א ולאה אפשר לקראו זווג או"א, משום שהם בחינה 
אחת, צריך ביאור. וכבר נתבאר לעיל ההפרש מלאה לרחל, כי לאה 
היא בחינת כותל העליון מאחורים דאמא, וע"כ היא מסתיימת בנקודת 
החזה ששם מסתיימת יסוד דאמא, 
%break
שע"כ בחינת לאה היא חסדים מכוסים כמו בחינת ג"ר דאמא, כנ"ל 
ע"ש. ובזה תבין למה עמידת לאה היא באחור דז"א. 
%break
כי פניה היא בחינת האחור דז"א, משום שהפנים דז"א הוא בחינת 
חסדים מגולים, שהרי כל עיקר הז"א משורשו באו"י הוא בחינת גילוי 
חכמה בחסדים, כנודע. וע"כ בחינת החסדים מכוסים נבחן לבחינת 
אחורים בערכו המקורי.
%break
%page 1517
אמנם אחורים זה דוקא, הוא כל בחינת הפנים דלאה, כי היא דוחית 
חכמה ואינה מרוצה בגילוי החסדים, כי היא בסוד כי חפץ חסד הוא כמו 
אמא עלאה. ולפיכך היא עומדת פנים באחור תמיד כלומר, שהאחור 
דז"א הוא הפנים שלה.
%break
אכן יש זווג ז"א ולאה גם בבחי' פב"פ מחזה ולמעלה כנודע. אמנם הוא 
בחינת זווג דקטנות בבחינת הז"א, שהרי הוא משמש עם היסוד של 
זמן הו"ק שלו, דהיינו בנקודת היסוד דקטנות, שנעשה לנקודת החזה 
בגדלות. 
%break
כי בנקודת החזה עצמו אין שם יסוד, שיהיה ראוי לזווג עם לאה שמה. 
אמנם נחשב לו"ק דנשמה, משום שהוא בחינת ג"ר דבינה, שפירושה 
נשמה. אמנם בזווג חצות לילה אחר שמקבלת המוחין דאו"א דחצות, 
שלאה מתפשטת למקום נה"י דז"א, כנ"ל, 
%break
הנה היא משמשת שם בבחינת יסוד דגדלות דז"א במקומו בנה"י, הנה 
המוחין היוצאים מזווג הזה הוא בחינת ג"ר דנשמה, שהוא קומת ס"ג, 
השוה לגמרי לקומת או"א עלאין שזווגם לא פסיק, הרי שבזווג דחצות 
לילה, נבחנים קומת הזווג דז"א ולאה כמו קומת או"א עלאין ממש. 
%break
וזה שאומר הרב, שזווג יעקב ולאה אחר חצות, אפשר לקראו בשם זווג 
או"א, כי הם בחינה אחת כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות י"א) ולכן המלכות העליונה היא צריכה להתעבר מן 
נשמות הצדיקים ששרשם מבריאה מקום המוחין, ואז תוכל לעלות למ"ן 
על ידיהם למעלה לאו"א, ולוקחת המוחין הראוים אליה" דהיינו 
כמבואר, שלאה עצמה היא בחינת חסדים מכוסים דוקא, 
%break
כי ע"כ אחורי ז"א הם פניה, וא"כ מי המכריח אותה לעלות למ"ן לאו"א 
כדי לקבל ו"ק דמוחין דחיה וג"ר דמוחין דנשמה, ותתפשט במקום נה"י 
דז"א, שכל זה הוא בחינת חסדים מגולים, הבאים ממוחין דע"ב ס"ג, 
הדוחים ה"ת מעינים לפה, כנ"ל. 
%break
וז"ש הרב, שבאמת אינה עולה למ"ן זולת ע"י נשמת הצדיקים, שכבר 
השיגו בחי' הקטנות שלהם, וצריכים לג"ר, והמה עולים מעצמם 
לבחינת מ"ן ללאה, שהיא המלכות העליונה, ואז בשביל תיקון הבנים 
שהם הנשמות שעלו אליה, 
%break
היא מבטלת האחורים שלה העליון שבמקום חג"ת, ויורדת לאחור 
דנה"י, שע"י זה עולית למ"ן לאו"א, ומקבלת ג"ר דנשמה וו"ק דחיה. ואז 
קונים הבנים שלה בחינת הג"ר שלהם, ע"י זווגה עם ז"א ביסוד 
דגדלות. כנ"ל.
%break
ובזה תבין מ"ש (באות ה') "כי נשמות הצדיקים אינן עולות בסוד מ"ן 
אלא בלילה בזמן השכיבה לפי שאין שליטת מלכות העליונה אלא 
בלילה, אבל זו"ן עולים בסוד מ"ן ביום ובלילה, בסוד ק"ש דשחרית 
וערבית עד אמא עלאה, לפי שזווג דאו"א לא פסיק לעלמין, 
%break
ושליטת אמא עלאה היא ביום ובלילה" וצריכים להבין הדבר, שהרי בכל 
זווג זו"ן ביום יש ענין עליות מ"ן דנשמות ג"כ, ואיך אומר שאין הנשמות 
עולים אלא בלילה.
%break
אמנם המדובר הוא בזווג דנשמות, בענין עליתם לאחר שיהיו בני י"ג 
שנים ויום א', שהם עולים למלכות העליונה, שהיא לאה, ונתבאר שאין 
זווג ז"א ולאה ביסוד דגדלות, דהיינו שתתפשט למקום נה"י דז"א, אלא 
בלילה, 
%break
ע"י המוחין דו"ק דחיה וג"ר דנשמה שהיא מקבלת מאו"א עלאין. 
משא"כ ביום, עומדת לאה תמיד מחזה ולמעלה, כי מחזה ולמטה הוא 
מקום רחל. 
%break
הרי שאין שליטת לאה שתהיה במקום יסוד דגדלות דז"א אלא בלילה 
דוקא, ששם עולים הנשמות למ"ן והם מקבלים הג"ר דנשמה ע"י זווגה 
זה. משא"כ ביום אין לה אלא זווג דקטנות דז"א, ואין לה מוחין דג"ר.
%break
%page 1518
משא"כ זו"ן בעת שצריכים לקבל מוחין דג"ר דנשמה מאו"א, שיכולים 
לעלות תמיד אפילו ביום, כי או"א עלאין הם תמיד בבחינת ג"ר דנשמה 
בקביעות וזווגם לא פסיק לעלמין מבחינה זו כנודע, שאו"א לקחו 
בקביעות ס"ג דמ"ה. וע"כ יכולים גם זו"ן לעלות להם תמיד.
%break
אמנם גם בחינת המ"ן הראשונים דנשמות, שהוא תחלת יציאתם מן 
הקליפות, אינו נוהג ג"כ אלא בלילה, דהיינו בזמן שליטת מלכות 
התחתונה בבי"ע. 
%break
שאז היא מחברת אליה האח"פ שלה מהקליפות, ונמצאים גם גו"ע 
דנשמות הדבוקים באח"פ אלו דרחל, גם הם עולים עמהם יחד 
ומתחברים ביסוד דרחל. אבל ביום נמצאת רחל כולה באצילות, ואינה 
יכולה ללקט הנשמות מתוך הקליפות. 
%break
והרב מדבר כאן מענין השכיבה, שהוא בחינת עלית מ"ן שלאחר י"ג 
שנים, דהיינו שכבר יש להם בחינת ו"ק דנשמה ואינו חסר להם אלא 
ג"ר, שענין עליתם הוא בזמן השינה דוקא, דהיינו בלילה. ולא בזמן 
אחר כנ"ל.
%break
%letter מז
מז) גם אבא וכו' אין בו רק בחינת כח חסד וגבורה, וחצי עליון דת"ת 
דא"א ועדיין אין בהם אחיזה ותפיסה במוחין דא"א. וצריכין להבין למה 
נתלה שלימותם דאו"א, בערך המוחין דא"א, דא"כ אין לך פרצוף 
שיהיה שלם, שהרי כל תחתון אינו מלביש המוחין דעליון שלו, 
%break
אלא רק חג"ת בלבד, כי אפילו א"א אינו מלביש המוחין דעתיק, אלא 
רק חג"ת שלו כנודע.
%break
אמנם הענין הוא, כי אין הולדת נשמות אלא במוחין דע"ב, הנקראים 
מוחין דחיה. והנה או"א מבחינת הקביעות שבהם, אינם אלא קומת 
ס"ג, כמ"ש הרב שאו"א לקחו ס"ג דמ"ה, וא"כ אין בהם רק בחינת 
נשמה, וחסרים ממוחין דחיה. 
%break
וז"ש הרב שגם אפילו אבא עלאה, שהוא חכמה, אינו שלם שיהיה 
נחשב לבחינת מוחין דחיה, מטרם שילביש לג"ר דא"א, שקומתו הוא 
ע"ב, משום שמבחינת הקביעות אין לאבא עלאה אלא מוחין דנשמה 
דהיינו קומת ס"ג לבד, 
%break
ואינו שלם שיוכל להשפיע מוחין דהולדה אל זו"ן מטרם שיהיה לו 
אחיזה במוחין דא"א. ומבחינה זו דקומת א"א, הרי אין לו אלא מה 
שמלביש לא"א, דהיינו רק חג"ת לבד, וחסר נה"י דכלים וג"ר דאורות. 
אבל א"א נחשב תמיד לשלם לגמרי, 
%break
אע"פ שאינו מלביש רק חג"ת דעתיק, מ"מ הרי יש לו קומת ע"ב שהוא 
מוחין דחיה, הנחשב לעיקר שלימות הפרצוף, כנ"ל. ואינו חסר רק 
בחינת יחידה, מפאת שאינו מלביש למקום ג"ר דעתיק, וזה אינו גורע 
כל כך מעיקר שלימותו של הפרצוף.
%break
%page 1519
%letter מט
מט) צריך שיעלו זו"ן למעלה באו"א ואז יעלה גם היסוד דא"א עמהם 
למעלה באו"א. ואין מכאן סתירה למ"ש לעיל בחלק י' שנה"י דא"א 
העולים לחג"ת דאו"א, מעלים עמהם את הזו"ן לאו"א, הרי שיסוד דא"א 
מעלה את הזו"ן. וכאן אומר להיפך, 
%break
שהזו"ן מעלים את היסוד דא"א לאו"א. והענין הוא, כי שם עוסק בעיבור 
א' דז"א, שעוד אין לזו"ן שום מציאות בפ"ע שיוכל לעלות למ"ן, וע"כ 
הוא צריך לעליון שיעלה אותו, שמתוך שגו"ע דתחתון דבוקים על אח"פ 
דעליון, ע"כ כשהעליון מעלה את אח"פ של עצמו, 
%break
עולה עמהם יחד גו"ע דתחתון. כנודע. משא"כ כאן עוסק הרב בעיבור 
ב' דזו"ן, שכבר יש לו מציאות של קטנות עכ"פ וע"כ הוא עולה מעצמו 
ואין צריך לעליון שיעלה אותו, ואדרבה, התחתון מעלה כאן את העליון 
וזה נוהג בכל המדרגות, 
%break
שלעיבור א' צריך העליון להעלות את התחתון, אבל בעיבור ב', 
התחתון עולה מעצמו והוא מעלה גם את העליון. כמ"ש בחלקים ח' וט', 
ע"ש.
%break
והנה הוא זכר ונקבה ומזדווג מיניה וביה ואז מתעורר המו"ס דא"א וכו' 
ואז מו"ס דא"א מתעורר ונותן כח טפה במוחין דאו"א. אין לטעות מכאן, 
שהמוחין באים מתחילה מזווג יסוד דא"א מיניה וביה, ואח"כ הם יוצאים 
במו"ס, כי זה א"א כלל, כי המוחין באים מעילא לתתא, 
%break
והזווג דנשיקין מוקדמים בהכרח לזווג היסוד. כנודע. אכן זווג זה 
שאומר כאן ביסוד דא"א לעורר המו"ס, הפירוש הוא, בחינת חימום 
להעלאת מ"ן, בסוד טפים העולות מלמטה, שהן קודמות למ"ד, כנודע.
%break
וטעם הדבר הוא, כי הפרצופים מצד מוחין הקבועים דאצילות, נמצאים 
או"א דמוחין תמיד בבחינת פב"א, אשר אמא מחזרת אחוריה אל 
הפנים של אבא בסו"ה וחכם באחור ישבחנה. כי אמא נמצאת תמיד 
בסוד כי חפץ חסד הוא, שפירושו, שחושקת בחסדים ולא בחכמה. 
%break
כנודע. ולפיכך אי אפשר שיהיה זווג בהמוחין העליונים זולת ע"י 
העלאת מ"ן מבחינת זו"ן, והוא, כי הבינה דמוחין, יש לה קשר עם הזו"ן 
להשפיע להם הארת חכמה, מכח הע"ס דאו"י, שבחי"ב מאצלת לבחי"ג 
עם הארת חכמה בחסדים, (כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם) ולפיכך, 
%break
בעת שזו"ן צריכים להארת חכמה, שהיא ג"ר שלהם, הם עולים ומעלים 
עמהם את היסוד דא"א לחג"ת דאו"א ואז נעשה בחינת החימום הן 
בבחי' הדכר ונוקבא שביסוד דא"א, והן באו"א גופייהו, ע"י המ"ן דזו"ן 
הנכללים בהם, וחימום זה פירושו, 
%break
ענין התעוררות של עביות וקטנות שבחינת המ"ן דזו"ן גורמים לאו"א 
מלבושי החג"ת דא"א,
%break
%page 1520
כי באמת הם נמצאים למטה ממסך דפה דראש דא"א, וכמו שבינה 
יצאה מבחינת ראש דא"א הנה מכ"ש שאו"א מלבושי החג"ת שכבר 
היה להם להיות בחינת גוף וחסר ראש אלא מתוך שג"ר דבינה הם 
בבחינת חפץ חסד הוא, ע"כ אינה סובלת משום גבול וצמצום, כנודע. 
%break
לפיכך עתה שבניה הזו"ן עלו לה למ"ן, ובינה להיותה אם הבנים עוד 
מצד הע"ס דאו"י, מרגשת הצורך להשפיע הארת חכמה, הנה תכף 
מרגשת בחינת המסך העומד בפה דראש דא"א, ואמא עלאה נעשה 
מצומצמת כמו התבונה, שהרי גם היא צריכה להארת חכמה כמותה.
%break
וענין החימום הזה שנתבאר באמא עלאה, גורם ג"כ חימום יותר 
למעלה דהיינו בג' רישין דא"א, כי נתבאר בחלק י"ג שגלגלתא ומו"ס, 
הם בחי' זכר ונקבה שבראש דא"א, גם נתבאר שם שבחינת גלגלתא 
דא"א, 
%break
אינה סובלת כלום מן המסך שבפה דראש דעתיק, וכדבוקה בראש 
דעתיק דמיא, והוא מטעם שהם' דצל"ם היא בחינת התיקון של ג"ר 
דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ אינם מרגישים שום הרחקה 
וצמצום כלל מבחינת המסך שבראש דעתיק. 
%break
הרי שבחינת הגלגלתא דא"א יש לה אותה היחס כלפי ג' הרישין דא"א, 
כמו הגרון, שהוא בחינת גלגלתא כלפי או"א. ונמצא עתה כמו שאמא 
הרגישה חימום ומיעוט מחמת עלית זו"ן אליה, הנה אותו המיעוט מגיע 
ג"כ לכללות הראש דא"א, 
%break
כי עתה מרגישים גם הם בחינת ההרחקה מראש דעתיק, מה שלא 
הרגישו כלל מקודם לכן. וע"כ נבחן זה כמו אמא עלאה מעלה מ"ן 
למו"ס, שהיא הנוקבא של ראש דא"א, כי כלהו מ"ן עולים רק אל 
הנוקבין, כנודע. 
%break
וכן המו"ס מעלה מ"ן לנוקבא דג"ר דעתיק, שהיא בחי' או"א דנקודים, 
כנודע, והיא מעלית מ"ן לע"ב ס"ג שבס"ג דא"ק, ואז נעשה הזווג בע"ב 
ס"ג דא"ק, על המ"ן ובחינת החימום שעלו לשם, כי כל החימום 
והעביות ההיא שבהמ"ן, הוא מכח צמצום ב', 
%break
שפירושו ה"ת שעלתה בעינים והוציאה אח"פ לחוץ, כנודע. נמצא עתה 
אחר שנעשה הזווג על המ"ן אלו, בפה דראש הס"ג דא"ק, הנה ע"ב 
דראש הזה שאין לו שום חלק ונגיעה בבחינת צמצום ב', להיות ענין 
עלית ה"ת בעינים מתחיל רק בנקודת דס"ג שלמטה מטבור, 
%break
ולא בע"ב דס"ג המסתיים למעלה מטבור כנודע. וע"כ המ"ד שלו, שהוא 
בחי' אור העליון העובר דרך בחינת הכלים שלו ומכה על המסך 
דבחינת ה"ת שבעינים הכלולה במ"ן האלו, מוריד תכף את הה"ת 
למקומה למקום הפה דס"ג.
%break
ואז עולים ג"ר דעתיק, ונכללים בג"ר דס"ג דא"ק, כי אחר שהמ"ן דג"ר 
דעתיק נכללים שם בזווג הזה דע"ב ס"ג, כנ"ל, נמצאים אלו המוחין 
מגיעים ג"כ אל הג"ר דעתיק, שהם בחי' ג"ר דנקודים, כי ג"ר דעתיק 
לקחו מקום הזה דג"ר דנקודים כנודע. 
%break
וא"כ יורדת כל בחינת ההפרש שיש מן הג"ר דנקודים לג"ר דס"ג, כי כל 
ההפרש מג"ר דנקודים לג"ר דס"ג דא"ק היה ע"י צמצום הב' דה"ת 
שבנקבי עינים, כי ע"כ ירדו למטה מטבור דס"ג דא"ק כנודע. 
%break
ועתה שנתבטל ההפרש הזה מחמת המוחין דע"ב דא"ק, הנה שוב אין 
חילוק בין ג"ר דנקודים לראש הס"ג, ואז עולים ג"ר דעתיק ומלבישים 
אל הס"ג, ומזדווגים שם על המ"ן שהעלה להם המו"ס דא"א, וכיון שגם 
א"א מקבל המוחין אלו דירידת ה"ת לפה,
%break
%page 1521
הנה גם הם עולים למקום דג"ר דעתיק, כי נתבטל ההפרש שלהם 
ובחינת המסך שהוציאו אותם לבר מראש דעתיק. ועד"ז חוזרים 
ומזדווגים גם ג"ר דא"א שהם במקום ג"ר דעתיק, על המ"ן שהעלו 
עליהם או"א, ואז מגיעים מוחין ההם גם לאו"א, 
%break
וגם בהם מתבטל ההפרש והמסך שבפה דא"א שהיה מוציא אותם לבר 
מראש דא"א, ונמצאים גם הם עולים לראש דא"א, ואז מזדווגים גם 
או"א שבמקום הראש דא"א, על המ"ן דזו"ן שבהם, ונמצאים המוחין 
מגיעים גם לזו"ן, ויורד גם מהם בחינת ה"ת מעינים, 
%break
וגם הם מעלים האח"פ שלהם, שעמהם עולים גם בחינת גו"ע דנשמת 
הצדיקים הדבוקים באח"פ דזו"ן כנודע. וכבר נתבאר שעיקר הפעולה 
דירידת ה"ת מעינים, מעלה האח"פ דכל מדרגה עם התחתון 
המלבישים למדרגת העליון, 
%break
כי אח"פ שירדו מן העליון מחמת צמצום הב', המה חוזרים לאחר 
ביטולו, ועמהם עולה גם התחתון למקום העליון.
%break
הרי לפניך, איך שהיסוד דא"א ע"י עליתו עם הזו"ן לאו"א, הוא מעורר 
למו"ס דא"א, שגם הוא יעלה מ"ן לעתיק, ואז יורדים המוחין לאו"א 
כדברי הרב.
%break
%letter נ
נ) ולא שהמו"ס נותן הוא בעצמו כח לאו"א. וכו' כי כל גילוי מו"ס הוא 
בי"ג תי"ד דא"א. פירוש, כי המו"ס דא"א, הוא סתים בקרומא, ואין 
הקרום הזה נפסק גם בשעת הזווג, וכל גלויו בשעת הזווג הוא מבחינת 
מוחא דאוירא, 
%break
שהיא בחי' ל' דצל"ם המשפיע ג"כ לבחינת ל' דצל"ם שבמו"ס, שפירושו 
בינה דמו"ס, ולא חכמה עצמו, והארתו זו מתפשטת בי"ג תי"ד דא"א. 
וז"ש, שהמו"ס אינו משפיע בעצמו לאו"א, כי גדל מעלתו מאד, 
%break
ואין החכמה שבו נגלה באצילות, זולת מה שמקבל ממוחא דאוירא 
ומשפיע דרך הדיקנא לאו"א. כמ"ש באורך בחלק י"ג. ע"ש.
%break
והח' הוא בחינת הת"ת שבזקן, והי"ג הוא בחינת היסוד שבזקן. פירוש, 
שמזל הח' כולל כל הי"ב תיקוני דיקנא, ונבחן לבחינת הזכר, שהוא 
ת"ת. ומזל התחתון ונקה, כולל ג"כ כל הי"ב תיקוני דיקנא, ונבחן לבחי' 
הנוקבא שבדיקנא, 
%break
כלומר לבחינת המסך שביסוד המקבל הזווג מהזכר. ומה שמכנה את 
הזכר ונקבה דדיקנא בשם ת"ת ויסוד, הוא, כי הוא סובב על בחינת 
עלית הדיקנא לבחינת דעת דא"א בעת כניסתם לבחינת פנימים, שאז 
הם נבחנים לבחינת ה"ח וה"ג, 
%break
אשר מזל הח' הוא בחינת ה"ח אשר כללותם נקרא ת"ת. ומזל הי"ג, 
הוא בחינת ה"ג, אשר כללותם נקרא יסוד או מלכות כנודע.
%break
%page 1522
מתעורר מזלא דדיקנא בהתלבשותו תוך או"א, ואז מורישין מוחין 
הראוים להוליד ברישיהון דזו"ן. כבר נתבאר ענין זה באורך בהסתכלות 
פנימית חלק י"ג. שאין בחינת זווג לאו"א אלא ע"י המ"ן מבחינת שערות 
דיקנא, כי בעלותם לג"ר דא"א, שהם חג"ת דא"א שנעשו לחב"ד, 
%break
לא יוכלו להזדווג על המ"ן דת"ת דא"א, לפי שאין שם בחינת ה"ת 
דצמצום א', אלא בחינת הדיקנא המקפת לת"ת דא"א, היא הנעשה 
לבחינת מ"ן ודעת לאו"א, להיותה משורשה עכ"פ בחינת המלכות 
דצמצום א', 
%break
וע"כ ע"י הארת המוחין יורדת מהם בחינת העיבורים וצמצום הב', וה"ת 
מתגלה בהם למ"ן, ואז מזדווגים עליהם או"א, ומוציאים קומת ע"ב, 
ומשפיעים מן המוחין האלו לזו"ן וגם הם ראוים לזווג דהולדה. 
%break
וזה אמרו "מתעורר מזלא דדיקנא בהתלבשותו תוך או"א" דהיינו 
בתוכיותם ופנימיותם ממש, ולא בבחינת מקיפים כבעת הקביעות, וזהו 
בעת עליתם למקום ג"ר דא"א. עי' בהסתכלות פנימית חלק י"ג אות 
י"ד. כי אי אפשר להאריך כאן.
%break
%letter נא
נא) ומעורר התחתון לעליון וחוזר העליון ומשפיע לתחתון מדרגה אחר 
מדרגה. דהיינו כמ"ש לעיל בד"ה צריך, איך הזו"ן ע"י עליתו עם היסוד 
דא"א לאו"א, גורם שם חימום עם המ"ן שלו, שעי"ז גם או"א מעלים מ"ן 
לג"ר דא"א, וג"ר דא"א יותר למעלה עד ג"ר דס"ג דא"ק, 
%break
ואז מתחיל השפעת המ"ד, שע"ב משפיע המ"ד לס"ג דא"ק, ומשם 
לעתיק, ומשם לא"א ומשם לאו"א, ומהם לזו"ן. עש"ה.
%break
%letter נב
נב) הבינה מתפשטת בשש קצוותיה לעטר הבן הנעים וזהו כשהזווג 
העליון שלם בשני מיני השפע. שהם בחינת ברכה ובחינת קיום, כמ"ש 
הרב להלן. כי מזווג התחתון התמידי דאו"א, לא נמשך אלא בחינת 
קיום לבד,
%break
%page 1523
כדי להחיות העולמות, אמנם בעת שאו"א עולים למקום ג"ר דא"א, והם 
מזדווגים על המ"ן שבמזלא, אז נבחן לזווג שלים דאו"א, ונמשך משם 
בחי' ברכה גם כן, דהיינו ברכת הזרע, כי אחר שזו"ן מקבלים המוחין 
ההם הם ראוים להוליד, כנודע. 
%break
וע"כ נבחן שיש בזווג שלים הזה דאו"א ב' מיני שפע, שהם: ברכה, 
וקיום. כי כל בחינה עליונה כוללת ג"כ התחתונה ממנה, וע"כ גם בחינת 
הקיום שפירושו, אורות דחסדים, המיוחסים לזווג התחתון דאו"א, באים 
ג"כ בזווג העליון.
%break
ומוחין אלו מזווג שלים הזה כשנמשכים לז"א, נבחן להתפשטות ו"ק 
דבינה בתוך הדעת דז"א. כי המוחין דזווג התמידי, הם מבחינת ג"ר 
דבינה, דהיינו מקומת או"א עלאין המלבישין על חג"ת דא"א, שכתר 
שלהם הוא הגרון דא"א שיצא לחוץ מן העדן העליון, 
%break
שהוא חכמה סתימאה, ומ"מ הם נבחנים לג"ר ובחי' ראש, משום שג"ר 
דבינה אינם סובלים שום צמצום, כנודע. ומהם אינם באים מוחין 
דהולדה לז"א, כי אין מוחין דהולדה אלא מקומת ע"ב, 
%break
אלא שנמשכים בחינת מוחין של קיום והעמדה לבד, ובמצב ההוא 
נבחנים ז"א ורחל בבחי' אב"א מחזה ולמטה, כי אחוריהם ביתה, כי לא 
יכול להיות גילוי אלא לבחינת חג"ת שלהם, שאינם צריכים להארת 
חכמה, אבל לא לכלים דאחורים שלהם, דהיינו נה"י, 
%break
שהם צריכים לחסדים מגולים בהארת חכמה, ואלו אינם נמשכים 
מבחינת ג"ר דבינה אלא מבחינת ז"ת דבינה, כנודע, ואלו ז"ת דבינה 
הם עתה מחוסרי ראש, להיותם תחת הראש דע"ב. אמנם בעת שאו"א 
עולים לג"ר דא"א, ומקבלים מוחין דע"ב כמו א"א, 
%break
אז גם ז"ת דאו"א הם בבחינת ראש כמו הג"ר, וע"כ יכול זו"ן עתה 
לקבל משש קצוותיה דבינה בחינת ג"ר שלו, שהם בחינת הארת 
חכמה, ואז מתגלים נה"י דז"א בהארת חכמה, ויכול להזדווג עם רחל 
פב"פ להוליד נשמות. כמ"ש לעיל באורך. 
%break
והבן זה היטב, אשר בחינת מוחין דנשמה ז"א מקבל מבחינת ג"ר 
דבינה. אבל במוחין דחיה הנה יכול לקבל גם מז"ת דבינה. וע"כ יש לו 
עתה ב' מיני שפע, כי שפע דברכה להולדת בנים הוא מקבל מז"ת 
דבינה, ושפע של קיום והעמדה הוא מקבל מג"ר דבינה.
%break
%letter נג
נג) הזווג השלם הוא בהאי נתיב דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. 
כבר נתבאר בחלק העבר, כי כל המוחין מא"א ולמטה נתקנו בעזקא, 
שה"ס ם' דצל"ם וסוד הם' דלםרבה המשרה, שפירושו, שאין גילוי לג"ר 
דחכמה המתוקנת בם' אלא מבחינת בינה דחכמה, המתוקנת בל', 
%break
וכבר הארכנו הרבה בזה בחלק העבר, גם נתבאר שם, שתיקון זה 
דמל"צ נמשך מכח הגניזו של המלכות דצמצום א' ששמשה בכל 
פרצופי א"ק, כי היא נגנזה ברדל"א, בסוד ראש פנה. וע"כ נקרא רישא 
דעתיק, בשם רישא דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא, 
%break
כי הוא לא שימש עמה בפה דראש שלו כדי להאציל את א"א, אלא 
ששימש במלכות דצמצום ב', וע"כ אין בא"א יותר מט' ספירות, והוא 
חסר מלכות. וכן לתתא מא"א לא אתידע המלכות הזו, כי אין עליה זווג 
בשום פרצוף באבי"ע. 
%break
ולכן נקרא רישא דעתיק, בשם רישא דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. 
וכבר ידעת, שדעת פירושן זווג, כמו וידע אדם וכו'.
%break
ועצם המלכות שנגנזה ברדל"א, נקרא נתיב דלא אתידע לא לעילא ולא 
לתתא, דהיינו ג"כ מטעם הנ"ל, שאין עליה זווג, לא בפרצופי הג"ר ולא 
בפרצופי הז"ת.
%break
%page 1524
גם נתבאר בחלק העבר, שבחינת השערות רישא ודיקנא דא"א, הם 
ממקורם מבחינת המלכות דצמצום א', להיותם בחינת לבושים ואו"ח 
מן המוחין דגדלות דא"א מעת התכללות א"א ברדל"א, ששם במקום 
רדל"א עצמו יש זווג למלכות זו, 
%break
אלא בעת לידת המוחין וירידתם לא"א אז משמשת המלכות דצמצום 
ב', והמוחין מתלבשים בעזקא דם' דצל"ם, וקומת הע"ב המגולה 
מסתלק משם לחוץ בסוד מקיף חוזר. כמ"ש שם באורך. 
%break
ובחינת הלבושים דע"ב המגולה ההוא יוצאים ג"כ לחוץ מהמוחין בסוד 
מותרי מוחא, ונעשו ג"כ לבחינת מקיפים דכלים, הנקראים שערות 
רישא ודיקנא. עש"ה.
%break
גם נתבאר שם, שאין זווג לאו"א דקומת ע"ב, אלא ע"י המ"ן דשערות 
דיקנא, להיות המלכות דצמצום א' כלולה בהם, וע"כ הם מזדווגים 
עליהם בעת התכללותם בא"א, וא"א ברדל"א, דהיינו בעת הזווג ועלית 
כל פרצוף לעליון, ואז ממנו, 
%break
יכולים גם הם לקבל המוחין דע"ב דא"ק, שאין מוחין דהולדה אלא ממנו 
(עי' היטב בהסתכלות פנימית חלק י"ג אות י"ד).
%break
וזה אמרו "הזווג השלם הוא, כשהוא בהאי נתיב דלא אתידע לא לעילא 
ולא לתתא" דהיינו בבחינת המלכות דצמצום א' דוקא, שהיא כלולה 
בשערות דיקנא הנקרא מזלא. כי בלעדיה לא יוכלו לקבל כלום מהמוחין 
דע"ב דא"ק, שהם המוחין דהולדה. כמבואר שם.
%break
%letter נד
נד) ונתיב זה לא אתיידע לא לעילא ולא לתתא לא בסוד מ"ן ולא בסוד 
מ"ד ואין הזווג שלם אלא ע"י נתיב זה. פירוש, אע"פ שאין זווג נוהג כלל 
על מלכות זו דצמצום א' בכלהו פרצופים דאבי"ע מא"א ולמטה, ואינו 
נכלל לא במ"ן ולא במ"ד, כנ"ל, עם כל זה, 
%break
אין זווג שלים לאו"א דאצילות זולת כשנכללים בנתיב הזה, דהיינו ע"י 
עליתם לג' רישין דא"א, שג' רישין אלו כבר נתחברו עם רדל"א לראש 
אחד, ע"י ביטול הפרסאות, שאז המזלא משמש למ"ן בשביל או"א, ואז 
יכולים לקבל המוחין דהולדה.
%break
%letter נה
נה) וכאשר אין התעוררות תחתון אין הזווג על ידי נתיב זה, וכו' ונתיב 
זה למטה הוא סוד מ"ן. ענין התעוררות פירושו, עלית מ"ן, שע"י עלית 
מ"ן דתחתון בעליון, גורם חימום ומיעוט גם בעליון, וזה דוחף את 
העליון ומעורר אותו לזווג ועליה לעלי עליון, 
%break
כמ"ש לעיל (דף א' תקי"ט ד"ה והנה) ונודע שבכל הפרצופים, עומדים 
או"א דמוחין שלהם, במצב דפב"א, אשר הבינה מחזרת אחוריה 
לחכמה,
%break
%page 1525
וכל חפצה וחשקה היא רק באור דחסדים. ומכ"ש או"א דאצילות, 
מלבושי חג"ת דא"א בקביעות, שכל קומתם היא ס"ג, שפירושו, חסדים 
מכוסים, כנודע, נמצאים או"א אלו שאין להם שום ענין במוחין דהארת 
חכמה, כי טבעם הקבוע הוא בהיפך, 
%break
דהיינו בחסדים מכוסים בסוד כי חפץ חסד הוא. וז"ש הרב, "וכשאין 
התעוררות תחתון אין הזווג על ידי נתיב זה" אלא בזווגם הקבוע דלא 
פסיק, מבחינת ג"ר דבינה. אלא בעת שזו"ן עולים למ"ן לאו"א, שאז 
מתעורר הקשר של בינה דאו"י עם זו"ן דאו"י, 
%break
דהיינו להשפיע הארת חכמה אל הבנים שלה, ואז גם או"א מוכרחים 
לעלות למ"ן לג"ר דא"א. וכו' כנ"ל, ואז הם מזדווגים על בחינת המזלא, 
שה"ס הנתיב דלא אתידע, כנ"ל. וז"ש "ונתיב זה למטה הוא סוד מ"ן" 
כלומר, שאין הנתיב הזה מתעורר אלא מלמטה בסוד מ"ן, כמבואר, 
%break
שעלית מ"ן דזו"ן הם מעוררים לאו"א שיזדווגו על הנתיב הזה, אכן גם 
הזו"ן הם בבחינת המוחין דג"ר דבינה, שאינם צריכים להארת חכמה, 
ואינם מתעוררים לעלית מ"ן זולת ע"י נשמות התחתונים, כנ"ל, 
%break
ונמצא שאין התעוררות לאו"א להזדווג בנתיב הזה זולת ע"י עלית מ"ן 
של נשמות התחתונים. כי מצד עצמם אין להם חפץ רק בחסדים 
מכוסים כמבואר.
%break
%letter נו
נו) אבל לעולם יש זווג עליון ולפיכך לא פסיק י' מאתר דא לעלמין. זווג 
עליון, היינו או"א עלאין מלבושי חג"ת דא"א, שהם בחי' ג"ר דבינה. י' 
דהוי"ה ה"ס אבא, ולא פסיק זווג דיליה מאמא לעלמין. 
%break
כי או"א עלאין זווגיהו לא פסיק לעלמין, אלא בסוד קיום והעמדה לבד, 
דהיינו במוחין דס"ג, כנ"ל ואינו לברכה וחירות, שזה אינו נמשך אלא 
ממוחין דע"ב.
%break
לעטר הבן הנעים לשיזדווג בכלתו על ידי היסוד כי הצדיק אבד משחרב 
ביהמ"ק. כי מטרם שהוא משיג המוחין דע"ב, הרי ז"א ורחל בבחי' 
אחוריהם ביתה, ופניהם מגולים כלפי חוץ, שפירושו, שנה"י שלו אינם 
יכולים להתגלות, ועיקרם הוא קו אמצעי שהוא היסוד, הרי שהצדיק, 
%break
שהוא היסוד אבד, כלומר שנעלם, כנ"ל כי לא יוכל להתגלות זולת 
בהארת חכמה. ואין לשאול הרי כל יום הוא מקבל מוחין דחיה המוליד 
נשמות, ואיך אומר שהצדיק אבד. אמנם גם במוחין דחיה יש הפרש, 
%break
כי מטרם החורבן היו המוחין דחיה דז"א מספיקים להולדות נשמות 
חדשות מבחי' פב"פ, אבל לאחר החורבן, נבחנים הנשמות חדשות 
שהם רק מבחינת אב"א, ולא בחי' פב"פ. (כנ"ל דף אלף תק"ב אות 
י"ח), ומבחינה זו נבחן שהצדיק אבד.
%break
וטעם הדבר, כי אותם הנשמות שזו"ן מולידים, אין להם בחינת פב"פ, 
אלא בשעת התכללותם בזווג זו"ן דאצילות, משא"כ בירידתם למקומם 
בבריאה, נאבד מהם בחינת הפנים בפנים, 
%break
כי אין הארת חכמה באה בבריאה שלמטה מפרסא דאצילות כנודע. 
וענין זה נוגע ג"כ בפרצופים העליונים, כי כל המוחין מאירים בכל 
שלימותם רק בעת הזווג, 
%break
אבל לאחר הזווג, חוזרים הלבושים דמל"צ והמוחין מתלבשים בעזקא, 
כנ"ל, כי אין ביטול פרסאות נוהג רק בעת הזווג, כנודע.
%break
%page 1526
אמנם בזמן הבית היו זו"ן מלבישים תמיד לאו"א, ונמצא עולם הבריאה 
בבחינת אצילות, וע"כ היו הנשמות הנולדים מזו"ן יכולים להיות בחינת 
פב"פ גם בבריאה במקומם מחמת שהיתה אז בבחינת אצילות.
%break
ונשבע ה' שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של 
מטה. פירוש, כי בעת לידת המוחין דכלהו פרצופים, חוזר עליהם 
בחינת צמצום ב', והם מתתקנים בעזקא, שבחי' הג"ר דחכמה 
מתעלמים בם' דצל"ם, ואין הבינה דא"א נשארת בראש אחר הזווג, 
%break
וכל הזווג דחו"ב דא"א, היה רק בבחינת בינה דחכמה סתימאה, אמנם 
הג"ר דח"ס המה תמיד סתומים בקרומא הרי שאין הזווג שלם בחו"ב 
דא"א אפילו בעת הזווג, ומכ"ש לאחר ירידת המוחין למקומם. וכ"ז הוא 
מחמת הפרסא דצמצום ב', שאינה מתבטלת לגמרי, 
%break
וע"כ אין המוחין מתפשטין לרחל בעת זווג הלילה כנ"ל דף אלף תק"ג 
אות כ"ב עש"ה וזה סוד נשבע ה' שלא יכנס בירושלים של מעלה שה"ס 
בינה, מטרם שיכנס בירושלים של מטה שה"ס רחל. כי מטרם שנה"י 
דז"א מתפשטים לבי"ע, בסוד מטי רגלין ברגלין, 
%break
נמצאים כל הפרצופים העליונים חסרי נה"י. וע"כ מבחינה זו הם גם 
חסרי ג"ר. הרי שהעיקר תלוי רק ברחל בירושלים של מטה, שז"א צריך 
ליכנס בט"ת שלה בבי"ע, ואז יושלמו הנה"י דכל הפרצופים, 
%break
כי הפרסא דצמצום ב' תתבטל לגמרי. ורגלי אצילות יסתיימו בשוה עם 
רגלי א"ק בעולם הזה.
%break
%letter נט
נט) לאו בזכותא תליא מילתא דהיינו חסד אלא במזלא וכו' בסוד ששה 
קצוותיה המתפשטים ומאירים בו. כמ"ש לעיל בד"ה הבינה מתפשטת. 
שבחינת מוחין דנשמה שהם לקיום והעמדה, נמשכים מג"ר דבינה,
%break
%page 1527
שהם בחינת אור חסד, דהיינו חסדים מכוסים מהארת חכמה, והם, 
בחינת זכותא, להיות המוחין ההם זכים מאוד ואין שום צמצום יכול 
לפגוע בהם, אמנם בני חיי ומזוני, הכוללים ב' מיני השפע שהם ברכה 
וחירות, ולקיימא כולא. לא יוכלו לבוא מג"ר דבינה, 
%break
אלא מבחינת עלית או"א לג"ר דא"א, ששם הם מזדווגים על המ"ן 
דמזלא, כנ"ל, ואז יכול ז"א לקבל גם מז"ת דבינה, שהם המשפיעים 
הארת חכמה, וע"כ יש לו ב' מיני השפע, עש"ה.
%break
%letter ס
ס) יורש את או"א לעלות למעלה על חסד וגבורה, בסוד שרשם הגנוז 
בהם וכו' ואז יקרא בן חורין כי אינו משועבד לחו"ג כו'. פירוש, כי 
המוחין האלו דע"ב, כשנמשכים לז"א במקומו, המה מתלבשים בו 
בלבושים דמל"צ, שג"ר דמוחין, שהם חו"ב מתלבשים בם' דצל"ם, 
%break
וז"ת דמוחין שהם הדעת, הנקרא ב' עטרין, הם בחי' ל' דצל"ם. ונודע, 
שמבחינת ם' דצל"ם לא יוכל לקבל בחינת הארת חכמה, כי שם הי' לא 
נפיק מאויר לעולם, אלא הוא מקבל מל' דצל"ם, שהם ז"ת דמוחין, 
הנקרא ב' עטרין. כנודע.
%break
וזה אמרו "שע"י זווג זה יורש את אביו ואמו לעלות למעלה על חסד 
וגבורה בסוד שרשם הגנוז בהם" פי': כי ב' העטרין הם השרשים דחו"ג 
הגנוזים באו"א, דהיינו ז"ת שלהם שהם שרשים לחסד וגבורה דז"א, 
ועתה ע"י הזווג, הוא עולה עוד למעלה מב' עטרין, דהיינו לחו"ב שלהם, 
%break
הנקרא אחסנתא דאו"א, המתוקנים בם' דצל"ם, שפירושו, כמו חסדים 
דג"ר דבינה, שאין שם אחיזה לשום דינים וקליפות כלל, וזה אמרו "ואז 
יקרא בן חורין כי אינו משועבד לחסד וגבורה אלא לאו"א, בעלותו 
למעלה עליהם, ואין מגיעין שם הקליפות" כי בז"ת דבינה, 
%break
שהם ב' העטרין, שהם שורשי החסד וגבורה דז"א, יש בחינת שעבוד 
כי על ז"ת דבינה אמרו, שדינין מתערין מינה, וזה ודאי שעבוד גדול 
לז"א, אבל בג"ר דבינה, אין אחיזה לשום דינים וקליפות לעולם, כנודע, 
וע"כ בעלותו למעלה עליהם הוא נקרא בן חורין, בסוד היובל.
%break
%letter סא
סא) נהר יוצא מעדן כי הי' שהוא העדן, נתפשטה לכאן ולכאן למעלה 
ולמטה וכו' והשני צדדים הם חסד וגבורה הגנוזים וכו'. פירוש, כי הי' 
דהויה הוא או"א עלאין, שי' היא אבא, והמילוי ו"ד דמילוי י' הוא אמא 
עלאה. 
%break
וה' דהוי"ה היא ישסו"ת, אשר הי' שבקרן זויות של ה' מלמעלה הוא 
ישראל סבא, והה' עצמה, היא תבונה. כמ"ש בדף תתפ"ט אות מ' ע"ש. 
ועדן הוא אבא עלאה שהוא י'. ונהר יוצא מעדן, היא ישסו"ת, שהם ה' 
דהוי"ה, כנ"ל. ומובא מזהר ויקרא דף י' ע"א בסופו, 
%break
בענין כתיבת השם הוי"ה, שמתחילה כותבים הי' שבקרן זויות של הה', 
ואח"כ כותבים קו מושכב למעלה, וכן קו מוקם ועומד למטה מן הי', 
ואח"כ מחברים הי' אל הקו המושכב לרוחבו למעלה, ולאחר זה 
מחברים הי' עם הקו העומד מוקם לארכו למטה מהי', 
%break
ואז נעשה ד' והיא סוד ישסו"ת, ואח"כ כותבים ו' בלי ראש תוך הד' 
שה"ס ז"א בעיבור הבינה שהיא ישסו"ת, ואח"כ נולד ויוצא מהד'. שהיא 
הו' בראש דשם הוי"ה, וכו'. ע"ש.
%break
%page 1528
וביאור הדברים: כי ישסו"ת שהוא ה' דהוי"ה, מלביש על נה"י דאו"א, 
כנודע, ולפיכך נבחן לנהר יוצא מעדן, כי המסך דחזה מוציא אותם לחוץ 
ממדרגת או"א. והנה עיקר הנה"י הוא היסוד, ונמצא שישסו"ת כוללים 
ב' היסודות דאו"א, ונודע, שבחינת היסוד דאמא היא קצר ורחב, 
%break
וז"ס הקו המושכב למעלה בגג הה' לרחבו, ובחינת יסוד דאבא היא צר 
וארוך, וז"ס הקו המוקם לארכו מצד הימין דה'. וזה אמרו "הי' 
מתפשטת לכאן ולכאן מלמעלה ולמטה ונעשה דלת" כי הי' שהוא 
ישראל סבא, נתפשט בב' צדדים: נתפשט למעלה בקו המושכב לרחבו, 
%break
בבחי' חסדים, מכונים הרחבה, אבל הם בבחינת קצר מהארת חכמה, 
כי חכמה מכונה אריך, כנודע. ומצד הב' נתפשט בבחינת גבורה, שהוא 
הקו המוקם לארכו מחמת הי', ואע"פ שהוא אריך, 
%break
דהיינו בחינת חכמה, מ"מ כיון שהוא קו צר ואין בו הרחבה, כלל, 
שפירושו חסדים ע"כ נקרא גבורה, והבן.
%break
וזה אמרו "ואפשר שב' עטרין אלו הם הנהר המתפשט בצדדיו שהיא 
הד', אשר בה'" כלומר, שאלו החסד וגבורה המרומזים בב' הקוים של 
הד' אשר בה' הם בחי' ב' עטרין גניזין דירית ז"א מאו"א, שמהם באים 
המוחין דהולדה, שהם השפע שנקרא ברכה. 
%break
וההפרש הוא מפירושו הא', כי שם פירש הב' עטרין מבחי' או"א עלאין 
גופייהו, דהיינו החו"ג מאו"א עלאין, שאותם יורש הז"א כנ"ל, שהם ז"ת 
דאו"א. 
%break
וכאן פירש הב' עטרין שהם מבחי' ישסו"ת. אמנם אינו מסתפק אלא 
בפירוש דברי הזוהר, אם הם עוסקים במוחין דאו"א עלאין דז"א, או 
במוחין דישסו"ת, אבל אין כאן ספק במציאות הב' עטרין גופייהו, כי יש 
בחינת ב' עטרין באו"א עלאין, וכן יש בחינת ב' עיטרין בישסו"ת.
%break
%page 1529
%letter סב
סב) שני ענינים, אם הארת שש קצוותיו על ידי המבועין והנחלין 
היוצאים מהנהר והם ו"ק הבינה, וזה יקרא כרכה וכו'. ואם אחסנתא 
דאבוי ואמיה, וזה יקרא חירו ובן חורין ויקרא עינוגא. דהיינו כמ"ש לעיל 
(דף אלף תקכ"ז ד"ה יורש), שבזווג השלם, 
%break
צריך לקבל מכל קומת או"א, מג"ר וז"ת, שג"ר נקרא אחסנתא, והם 
בחינת חירות ובן חורין, להיותם מתוקנים בם' דצל"ם, שאין שום דינים 
וקליפות יכולים להאחז בהם, והם סוד העונג, בסו"ה אז תתענג על ה'. 
וענין הב' הוא בחינת ברכה, שהיא המוחין דהולדה, 
%break
שהם מקובלים מז"ת דאו"א, הנקראים ב' עיטרין, שהם בחי' נהר 
המתפשט בצדדיו: צד החסד מקו של הד' המושכב לרחבו, שה"ס שפע 
החסדים בהרחבה מיסוד אמא הרחב וקצר, ונקרא עיטרא דחסד. וצד 
הגבורה הוא מקו של הד', המוקם לארכו של הד', 
%break
שה"ס גבורה בסוד שביל הצר דיסוד אבא שהוא צר מחסדים אבל ארוך 
בחכמה, ונקרא עיטרא דגבורה. וה"ס הד' מוחין: חכמה בינה, חסד 
וגבורה. שחו"ב, הם: האחסנתא, וחירו ועינוגא. וחו"ג, הם: ב' עיטרין, 
וברכה, ותפנוקי מלכים. וכשז"א מעוטר בד' מוחין אלו, 
%break
הוא ראוי לזווג פב"פ עם נוקביה להולדת נשמות. והנה נתבאר כאן 
בדברי הרב אמיתיות הענין של ד' המוחין חו"ב חו"ג. וזכרהו לכל 
המקומות.
%break
%letter סג
סג) אשתעשע בהאי עינוגא ותפנוקא וכו' כי כשם שיש שעשוע בנשמות 
התחתונים למיין נוקבין כן צריך שעשוע להתענג ולהוציא מיין דכורים 
בסוד יין המשמח. כי לכאורה יש להקשות, כיון שמדתו של ז"א עצמו 
הוא בחינת חג"ת וחסדים מכוסים, 
%break
כי בעת הזווג דפב"פ איהו נקיט חסדים, ובחינת הגבורות המשמחות 
שה"ס הארת חכמה המשלמת את הגבורות ומגדלת אותם בסוד יין 
המשמח, הנה זה חלק הנוקבא. כי איהי נטלה גבורות, כנודע. וא"כ איך 
אומר הזוהר שז"א משתעשע בהאי עינוגא ותפנוקא, 
%break
והרי נתבאר שתפנוקא היא בחינת מיתוק הגבורות בסוד הזווג דב' 
עטרין, שמשם כל שעשוע ושמחה, שזו מדת הנוקבא, שמשתעשעת 
בנשמות הצדיקים שקבלו הגדלות דגבורות על ידי המ"ן שלה. וע"ז 
מתרץ הרב, 
%break
כי כמו שהנוקבא משתעשעת ע"י השלמת נשמת הצדיקים ע"י המ"ן 
דגבורות המשמחות שלה, הנה בהכרח שגם הז"א צריך לקבל 
מהנוקבא בחינת השמחה והשעשועים מן ה"ג דגדלות שלה המכונים 
יין המשמח, דאל"כ לא היה יכול לאפיק ברכאן אל הנוקבא, 
%break
שהם בחינת הגדלות דנשמות הצדיקים כנ"ל. ועמקות הדבר הוא, כי 
נתבאר לעיל, שאותו הזווג שז"א ונוקבא הנפרדת מזדווגים פב"פ, 
נעשה מקודם הזווג בבחינת ז"א עצמו בהנוקבא שבגופו, 
%break
שה"ס עטרה שלו, ואח"כ הוא משפיע כל קומת הזווג שלו אל הנוקבא 
הנפרדת, בסוד איהי נקיט חסדים ואיהי נקטא גבורות.
%break
%page 1530
וזה שמסיים "באותה שעה שהוא עומד בתפנוקי מלכים ויתיב בעטרוי 
דהיינו אחסנתא דאבוי ואמיה אז ברית קודש פועל פעולתו ומפיק 
ברכאן למטרוניתא וכל הנחלים הולכים אל הי"ם דהיינו כמבואר, 
שמתחילה נעשו הזווג בעצמו בנוקבא שבגופו, 
%break
ומתגלה ההארת חכמה הנקראת תפנוקי מלכים, תוך נה"י דעצמו, 
ואח"כ "כל הנחלים הולכים אל הים" כלומר, שאח"כ נוטלת הנוקבא כל 
בחינות הגבורות המשמחת מן ז"א, וז"א נשאר בבחינת חסדים מכוסים 
בלבד, והבן זה היטב.
%break
%letter סד
סד) מבועי דבירא ויסודא וכו' היינו דקאמר נרדי, שהוא היסוד שבה 
והיינו נתן ריחו ממטה למעלה. כאן מפרש ענין הנ"ל של אשתעשע 
בהאי ענוגא ותפנוקא, לא על בחינת זווג המוקדם של ז"א עצמו, אלא 
על עת הזווגים עם הנוקבא הנפרדת, ומדייק ממ"ש שם הזוהר, 
%break
נרדי נתן ריחו, שהיא יסוד של הנוקבא הנפרדת ממנו, כי כן משמע 
לשון נרדי, שהוא הגבורות אשר כבר נפרשו וירדו ממנו, ועתה מקבל 
מהם סוד הריח ממטה למעלה, שה"ס ההארת חכמה שהוא מקבל 
מנוקבא שלו ממטה למעלה, ואז יש לו מבחינת עצמו בחינת ענוגא, 
%break
דהיינו מאחסנתא דאבוי ואמיה, ומבחינת מה שהוא מקבל מן הנוקבא 
יש לו תפנוקי מלכים, ונמצא משתעשע בב' הבחינות. 
%break
וענין מבועי דבירא ויסודא, הם ב' בחינות פנימיות וחיצוניות שביסודה, 
כמ"ש לפנינו. כי מבועי דבירא הוא בחינת מ"ן שביסוד הנוקבא, ויסודא 
הוא בחינת המ"ד שבה. ועי' לקמן.
%break
%letter סה
סה) תחלת אצילות ז"א מאבא נפיק ונתעבר גו אמא וכו'. כבר נתבאר 
זה לעיל בדף תת"ע שבחינת הלובן שבו שפירושו, עצם מהותם של 
ספירות הבנין דז"א, בלי שום דינים, הוא מקבל מאבא, ע"י הבירור 
דל"ב נתיבות החכמה, 
%break
המוריד בחי' המלכות דצמצום א' שהיתה נכללת בו מזמן שבירת 
הכלים, שמבחינה זו הוא כלול מש"ך ניצוצין, שהם שמונה המלכים 
דנקודים, שבכל אחד מ' בחינות כי כל אחד כלול מד' בחינות שבכל 
בחינה ע"ס. וח' פעמים מ' הרי ש"ך בחינות. 
%break
ואבא בירר מהם רק ט"ס מכל בחינה שבד' הבחינות של כל מלך, 
דהיינו רק ל"ו מכל מלך, שח' פעמים ל"ו הם רפ"ח בחינות, ול"ב 
המלכיות הוריד מהם בבחינות פסולת.
%break
%page 1531
ונמצא הספירות דז"א בבחינת לובן לגמרי. דהיינו בלי שום מלכיות 
ועביות. וז"ס שלובן שבולד נותן אבא. ואמא נותנת את האודם שבו, 
דהיינו מבחינת ה"ת בעינים, דהיינו המלכות דצמצום ב' הממותקת 
במדת הרחמים, 
%break
והשלימה בזה את ל"ב המלכיות דמדת הדין שהוריד אבא, וחזר ז"א 
להיות בבחינות ש"ך ניצוצין, אלא ממותקים במדת הרחמים דאמא. 
וז"ס שהאודם שבולד הוא מאמא. 
%break
וז"ש "תחלת אצילות ז"א מאבא נפק" דהיינו בחינת הלובן שבו, שהם 
רפ"ח ניצוצין. ובחינת האודם שבו לקח ע"י עיבורו גוי מעוהי דאמא, 
כמבואר.
%break
%letter סו
סו) כל הג' מוחות על ידה באו לו, האמנם מוח שבו המתפשט לחמשים 
שערים, ממנה ומעצמה נכנס בראש ז"א, בסוד חלב אמו. וזה ע"י אבא, 
שהוציא הבינה לחוץ. כלומר, כי אפילו מוח החכמה שמאבא, אינו 
נמשך לז"א אלא ע"י אמא, אמנם מוח הבינה, 
%break
נמשך לו מעצמותה של אמא, ע"י יניקת החלב, שמשיג את הה"ג 
דקטנות דאמא גופה, אשר בעיבור היו כקרני חגבים, בסוד האודם 
שנטל מאמא, וע"י יניקת החלב הגדילו. אבל מוח החכמה בא לז"א 
מאבא, ורק עוברת דרך מעבר באמא. 
%break
ואלו ה"ג ה"ס חמשים שערי בינה, כי כל גבורה כלולה מעשר, וה"פ 
עשר הרי חמשים.
%break
וזה אמרו "מוח המתפשט לחמשים שערים ממנה ומעצמה נכנס בראש 
ז"א" דהיינו בחינת הקטנות דה"ת בעינים, הנקרא ה"ג דקטנות, שהוא 
בחינת ו"ק בחוסר ראש, וזה מקבל מעצמות הקטנות דאמא. 
%break
וז"ש וזה ע"י אבא שהוציא הבינה לחוץ בסוד ם' סתומה" כי או"א עלאין 
הם סוד ם' שהם בחינת שש ספירות שמחזה ולמעלה דאו"א, הנקראות 
חב"ד חג"ת, ואו"א עלאין שניהם נבחנים לי' דהוי"ה, ולבחי' אבא לבד 
כנודע. 
%break
ולפי שהוציא את אמא לחוץ בסוד אח"פ היורדים למטה ממסך דה"ת, 
נמצאים הנה"י דאו"א לבר ממדרגתו, ונעשו בבחינת ו"ק בלי ראש. 
שה"ס ם' סתומה, שהם ד' ספירות שמחזה ולמטה הנקראות ישסו"ת.
%break
אמנם תחילת יציאת הבינה לחוץ נעשה בראש דא"א, כי ע"י התיקון 
דה"ת בנקבי עינים שלו, דהיינו בח"ס, שהוציא הבינה לחוץ מראש שלו 
לבחינת גרון, אלא שבינה זו דא"א, עדיין אינה נחשבת למחוסרת ראש, 
מטעם שג"ר דבינה אינם סובלים משום כח של צמצום, 
%break
וע"כ בחינת גו"ע שלה עד החזה, שהם בחינת ג"ר, נחשבים עוד 
לבחינת ראש, משא"כ אח"פ שלה, שהם מחזה ולמטה, כבר מרגישים 
את כח המסך שבפה דא"א, שהוציא הבינה לבר מראש, וע"כ ישסו"ת 
שמלבישים שמה מחזה ולמטה דאו"א עלאין, נבחנים שכבר יצאו לחוץ, 
%break
ונעשו ו"ק בלי ראש. ואת הקטנות של ישסו"ת ההיא, מקבל ז"א ע"י 
המוחין דיניקה. וענין זה נתבאר בהרחבה לעיל דף תתע"ט ד"ה באמא 
עש"ה.
%break
%page 1532
%letter סז
סז) בתחלה עד עת לידה היו דבוקים זה עם זה פב"פ וכו'. זה נתבאר 
באורך בחלק י"ב, ע"ש. 
%break
כי עת העיבור כולו, הוא בחי' זווג דאו"א, שאז או"א וישסו"ת פרצוף 
אחד, ובעת לידה חוזרים ומתחלקים לב' פרצופים, וישסו"ת יורדים 
למטה מחזה בסוד רובצת, שפירושו, ו"ק בלי ראש. ע"ש.
%break
בתר דאתתקן עתיקא כדי להניק את הבן, הוכרחה החכמה להתחקק 
בתבנית זכר ונקבה וכו' והוציאה לחוץ אודות בנה. פירוש, כי בעת 
העיבור, שהוא זמן הזווג, נתבטלו כל הפרסאות שבין הפרצופים, וכל 
תחתון עולה עם אח"פ דעליון שבפנימית שלו אל מדרגת הראש דעליון, 
%break
כי נה"י דא"א עם גו"ע דזו"ן עולים ונעשים לבחינת חג"ת דא"א, וכן 
חג"ת דא"א עם או"א המלבישים עליהם עולים ונעשים לחב"ד דא"א, 
וע"ד זה המדרגות דעתיק, שנה"י שלו נעשו לחג"ת וחג"ת שלו עם הג' 
רישין דא"א המלבישים עליהם, עולים ונעשים חב"ד דעתיק. 
%break
ואז יוצא הזווג בבחי' צמצום א', כי ה"ת ירדה ממקום נקבי עינים 
למקום הפה כמו בצמצום א'. ובדרך זו יצאו כל הראשים של המדרגות, 
הנקראים מוחין, וכשהגיע זמן הלידה, דהיינו ההתפשטות מלמעלה 
למטה, חזרה בחינת הפרסאות דצמצום ב' למקומם, 
%break
ועתיקא נתקן שוב בצמצום ב' שע"י זה הוציא שוב החכמה סתימאה 
דא"א, את הבינה לחוץ מראש, ושוב נעשו או"א וישסו"ת לב' פרצופים. 
ונמצא כל פרצוף לקח רק בחינת הממטה למעלה מן העליון אבל לא 
יכול להתפשט במקומו לזווג כדי להוציא בחינת הממעלה למטה, 
%break
כי כבר חזרה בחינת ה"ת והוציאה האח"פ מן המדרגה. ואם לא היה 
תיקון הזה הנ"ל בעתיקא, להחזיר את ה"ת למקום העינים עם כל 
הפרסאות, היה הז"א מתפשט במקומו ממעלה למטה עד סיום בי"ע, 
כמו שהיה בזמן שביה"כ, כמ"ש זה באורך בחלקים י"ב וי"ג.
%break
וזה אמרו "בתר דאתתקן עתיקא" דהיינו אחר שרישא דעתיק חזר 
ותיקן בחינת המסך דצמצום ב' בפה שלו, שאז הוכרחה גם ח"ס דא"א 
להתתקן שוב בבחי' מסך, ולהוציא הבינה דא"א לבחינת גרון לבר 
מראש, שזה גרם אשר ישסו"ת ירד ג"כ לחוץ מראש דאו"א, 
%break
ונעשה בסוד רובצת חסר ראש, הנה בזה נעשה התיקון להניק את 
הבן, דהיינו להשפיע לו בחינת ה"ג דקטנות שהשיג עתה ישסו"ת. וכיון 
שיציאה זו דישסו"ת לבחינת הקטנות גרמה לז"א שיקבל גם את 
הגדלות דישסו"ת, 
%break
ולולא זה לא היה ז"א ראוי לגדלות לעולם כמ"ש שם, ע"כ מיוחס 
יציאתה של הבינה לחוץ, שהיא לטובת בנה הז"א, כדי שז"א יוכל לקבל 
מוחין דגדלות. וז"ש, "והוציאה לחוץ אודות בנה" כמבואר. ועי' בחלק 
י"ב. ובחלק י' דף תתפ"ב אות ל"ב, ל"ג.
%break
וענין זה בולט וזה שוקע, עי' לעיל דף תתפ"א ד"ה דהאי, שפירש שם 
הרב, שהחכמה נחקקה בעצמה ועשה לו בית קבול כעין זכר ונקבה 
והוציא הבינה שהיא אמא לחוץ, 
%break
ע"ש באות כ"ט ופירושו, שנתקן המסך בעינים שהיא חכמה, ונמצא 
החכמה נתקנה לעצמה בבית קבול המכונה שקיעה וחקיקה,
%break
%page 1533
כי האו"ח שהמסך מעלה הוא בית קבול המקיף ומקבל את האו"י, וזהו 
ג"כ הפירוש של זה בולט וזה שוקע, אשר היסוד דנוקבא, שהוא המסך 
שהחכמה נתקנה בו, נעשה בית קבול ליסוד הזכר, לקבל האו"י בכח 
האו"ח שהוא מעלה. 
%break
וכיון שחכמה נתקנה לעצמה במסך, נמצאו בינה וזו"ן של הע"ס שיצאו 
לחוץ ממדרגה, ונעשה מחוסרי ראש.
%break
%letter סט
סט) ויעקב מרכבה לשש חיצוניות, ומשה לפנימיות דא מלגאו ודא 
מלבר. זה נתבאר לעיל בדברי הרב דף תתצ"ט אות נ"ב, תתק"ב אות 
נ"ט ס'. אשר משה זכה לאחורים דבינה עלאה, שה"ס ד' פעמים ל' 
צירופי אלקים, ואחורים דתבונה, הם ה' פעמים כ"ד צירופים, 
%break
והתבונה היא חיצוניות והבינה היא פנימיות. וז"ש שיעקב זכה 
לחיצוניות, דהיינו לאחורים דתבונה המלובשים בז"א. ומשה זכה 
לפנימיות, דהיינו לאחורים דבינה עלאה המלובשים בז"א. ועי' בדף 
תתק"א ד"ה וזה אמרו משה.
%break
%letter ע
ע) נקודת ציון עליונה שבבינה היא בתוכו אע"פ שאינה ניכרה ונמצא בו 
כח זכרות נגלה, וכח נקבות נעלם. פירוש, כי מה שאומר שיסוד אינו מן 
הבינה משום שהוא זכר, הוא בחינת הזכרות שבו, שהוא בחינת האור 
ישר שביסוד, אמנם בחינת המסך שבו, שעליו נעשה הזווג דהכאה, 
%break
הוא נמשך מבינה, ונקרא כח נקבות נעלם כלומר, בחינת המסך הדוחה 
האור לאחוריו ומעלימו, שעי"ז עולה האו"ח ומלביש האור ישר, כנודע.
%break
%page 1534
%letter עא
עא) יוסף ובנימין אחד מיין נוקבין והוא מקורא דבירא דלא אתפרש מן 
בירא לעלמין, וא' מיין דכורין. כנ"ל בדיבור הסמוך, שכח זכרות שבו 
דהיינו בחינת האו"י היורד ממעלה למטה, נבחן לבחינת יוסף, ובחינת 
כח הדוחה על אור העליון המעלימו לאחוריו, 
%break
המעלה או"ח להלביש האו"י, הוא בחינת בנימין הצדיק. ויוסף הצדיק 
עייל בה האו"י, ובנימין הצדיק איהי בחינת דנפיק מינה, כי הוא מחזיר 
האור לאחור, והבן זה, ויתבאר עוד לפנינו.
%break
ביה עייל ומניה נפיק. כמ"ש לעיל, בדיבור הסמוך ע"ש. ואלו ב' 
הבחינות נקשרים כאחת, כי אינו מעייל בה או"י, אלא לפי שיעור האו"ח 
דנפיק מינה, וז"ש ביה עייל ומניה נפיק. והאו"י נבחן לכח זכרות, ואו"ח 
לכח נוקבות.
%break
%letter עג
עג) נשמת חכמה התחתונה הוא זיו וזוהר חכמה העליונה בסוד כלת 
משה. מלכות נוקבא דז"א, נקראת חכמה תתאה, בשביל שעל ידיה 
נגלה חכמה עלאה דאבא, בסוד ל"ב נתיבות החכמה. כי אין גילוי 
חכמה אלא מחזה ולמטה בנה"י דז"א, 
%break
ונה"י אלו הם בחינת הנוקבא שלו, כי עצם הז"א נחשב לחג"ת, כנודע, 
הרי שעיקר גילוי חכמה הוא ע"י הנוקבא, וע"כ נקראת חכמה תתאה, 
כי על ידיה נגלית חכמה עלאה. כמבואר. ומבחינת זו, נקראת הנוקבא 
כלת משה, כי משה הוא יסוד דאבא, 
%break
וכשנוקבא מקבלת הארתו דיסוד דאבא, המגולה מחזה ולמטה דז"א, 
אז מתגלה על ידיה חכמה עלאה. שז"ס אבא יסד ברתא, וע"כ נקראת 
כלת משה.
%break
הצלע נקודת י' בסוד י' בראש י' בסוף, י' משם בן ד' י' משם אדני. סובב 
על הכתוב, ויקח צלע אחת מצלעותיו וכו', כי ב' צלעות יש לז"א, שהם 
בחינת ב' הכותלים המתבארים לעיל (דף אלף תק"ה ד"ה ובזה) שהם 
כותל דחג"ת, וכותל דנה"י, ואו"א לקחו את הכותל דנה"י,
%break
%page 1535
שהוא בחינת יסוד אבא, כנ"ל, כי ע"כ נבנה פרצופה שתוכל להזדווג עם 
ז"א בקומה שוה פב"פ, כנ"ל. הרי שהצלע אשר לקח, הוא בחינת כלת 
משה, כנ"ל בדיבור הסמוך.
%break
וה"ס הוי"ה אדני בשילוב, דהיינו על שם זווגם פב"פ בקומה שוה, כנ"ל 
כזה: יאהדונה"י, שהשילוב מורה על זווגם ויחודם זה בזה. ויש כאן י' 
בראש, שהוא י' דהוי"ה, וי' בסוף שהוא י' דאדנ"י, וי' דהוי"ה הוא חכמה 
עלאה שבראש הז"א, 
%break
וי' דאדנ"י הוא חכמה תתאה המתגלית ע"י יסוד הנוקבא דז"א, וזיו 
וזוהר החכמה עלאה מתגלית בחכמה תתאה, ע"י יסוד הנוקבא שנקרא 
אדנ"י. כמבואר.
%break
%letter עד
עד) אור חוזר בסוד המראה המלוטשת, כי כאשר יכה בה אור השמש 
יצאו ממנה ניצוצות מצד לטישתה ממטה למעלה. פירוש כי כל ענין 
הנוקבא, היא רק או"ח, שבשיעור האו"ח שהיא מעלית, כן מלבשת 
ונבנית פרצופה כנודע. 
%break
וע"כ ענין הי' הזאת דאדנ"י היא בחינת מראה מלוטש, הדוחית אור 
העליון להתלבש בה, שע"י דחיתה זו היא מעלית או"ח עד י' עלאה 
דהוי"ה, וממשכת ומגלית הארת חכמה בחסדים למטה. 
%break
כמ"ש באורך לעיל, בחלקים הקודמים. והארות הבאים מאו"ח נקראים 
תמיד בשם נצוצין. כנודע.
%break
%letter עה
עה) נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שה"ס יסוד הנקרא נהר יוצא 
מעדן. ולכאורה תמוה מכמה מקומות, שביאר הרב כי בינה נקראת נהר 
היוצא מעדן, שעדן שהוא חכמה אתתקן עצמה בדכר ונוקבא, 
%break
והוציא הבינה לחוץ כנ"ל בכמה מקומות. וכאן פירש שהוא יסוד, שזה 
תמוה, דמה ענין של יסוד לצאת מעדן, שהוא חכמה.
%break
אכן זה ענין עמוק מאד, וראוי להאריך בו, כי זולתו לא יובן כלל המשך 
דברי הרב בביאור הכוכבים ומזלות ושמשא וסיהרא המתגלים מתוך 
היסוד. וכבר נודע, שמה' בחינות דאו"י, כח"ב תו"מ, מתפשטים ה"פ, 
גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, שבכל אחד מהם יש ע"ס שלמות. 
%break
ועכ"ז נודע שאינם יוצאים בזה מגדרם שבאו"י, כי פרצוף גלגלתא, 
שהוא הכתר, אע"פ שיש בו ע"ס, מכל מקום עיקרו הוא בחינת הכתר, 
וכן ע"ב עיקרו הוא חכמה. וכן ס"ג עיקרה היא בינה. וכן ת"ת שהוא 
מ"ה, עיקרו הוא בחינת ת"ת. וכן ב"ן עיקרו היא מלכות. 
%break
ומה שכל אחד מהם כלול מע"ס בהכרח. הנה הם רק בדרך התכללות 
מעליונים ותחתונים, אמנם השליטה בהפרצוף הוא לפי גדרו של האו"י 
שבו, אם כתר או חכמה וכו' כנ"ל. גם נודע, שמלכות נגנזה ברדל"א ואין 
בא"א רק ט"ס חסר מלכות, ועטרת יסוד משלימותו לע"ס. 
%break
וכן הוא בכל פרצופי אצילות, כנודע. ולפיכך נבחנים ה' הבחינות דאו"י 
בפרצופי אצילות מא"א ואילך רק לכח"ב ת"ת ויסוד. כי מלכות נגנזה.
%break
ועם זה מובן, ה"פ אצילות מיחס המוחין הקבועים בהם, אשר עתיק 
הוא בחינת כתר דאצילות. וא"א הוא חכמה דאצילות והיא עקרו, וחסר 
בחי' כתר דאו"י.
%break
%page 1536
ואו"א הם בינה דאצילות והיא עיקרם, וחסרים מבחינת כתר חכמה 
דאו"י. וז"א הוא בחינת ת"ת בעיקר, וחסר בחינת כח"ב דאו"י. ויסוד 
חסר ט"ר דאו"י. 
%break
ותדע שזהו גדרם של ה' הפרצופים תמיד, והגם שיעלו עליות אחרי 
עליות מ"מ בחינתם לא תשתנה. כי כל אחד מהם תופס תמיד את 
הגדר של עיקרו ועצמותו באור ישר כמבואר.
%break
וכבר נתבאר היטב לעיל בחלק א' גדר שלכל ספירה וספירה דאו"י, כי 
כתר הוא בחינת השורש. וחכמה הוא כללות חיותו של הנאצל. ובינה 
היא אור דחסדים. וז"א הוא הארת חכמה בחסדים. ומלכות היא בעלת 
המסך שבה נעשית זווג דהכאה. (ע"ש בדף ה' ד"ה וטעם). 
%break
ועם זה מובן, שבחינת כתר חכמה, נמצא רק בעתיק וא"א דאצילות, 
אבל באו"א וישסו"ת וזו"ן אינם אלא בחינת אור החסדים, כי או"א הם 
ג"ר דבינה, שהם בחינת חסדים מכוסים בסוד כי חפץ חסד הוא, 
וישסו"ת הם ז"ת דבינה, דהיינו שרשי הזו"ן, 
%break
וז"א הוא בחינת הארת חכמה, ומלכות נתעלה באצילות לבחינת יסוד, 
כנ"ל, והוא בעל המסך. והנך מוצא, שאין בחינת חכמה קדומה באו"א 
ואילך, אלא בחינת הארת חכמה בלבד, ונודע, כי בחי' חכמה דא"א הוא 
מוחא סתימאה, ואינה מאירה למטה מראש דא"א, 
%break
הרי שכל המוחין מאו"א ואילך אינם אלא הארת חכמה בחסדים, שהם 
בחינת המוחין דע"ב דאו"א, הנקראים חיה, ומוחין דס"ג הנקראים 
נשמה, הם בחינת חסדים לבד, דוגמת הג"ר דבינה. ונודע שמצד 
הקביעות, אין באו"א עלאין אלא מוחין דס"ג, ונשמה.
%break
ועפ"ז יש להבין, כיון שישסו"ת הם ז"ת דאו"א, שהם ת"ת ויסוד מצד ה' 
הבחינות, כנ"ל, א"כ איך נאצלו ונעשו לפרצוף נבדל מאו"א, ויהיו 
נחשבים ג"כ לבחינת בינה, הלא כל עיקר ב' בחינות תחתונות הללו 
אינם בבינה אלא מהתכללות התחתונים בבינה, 
%break
ולא כלל מבחינת עצמותה של הבינה, כנ"ל. ועוד יש להבין מהו הגדר 
של או"י שיש להגדיר את ישסו"ת, בעת שאין בו אלא ת"ת ויסוד בלבד, 
ונודע שת"ת הוא הגדר של הז"א מצד האו"י, ואיך אפשר לזכות שטרא 
לבי תרי.
%break
אכן גם זה יש להבין מהסדר אצילות דע"ס דאו"י, כי נודע, שבינה 
דאו"י, נאצלה באחורים לחכמה ופניה לחסדים מכוסים מחכמה. וזה 
נחשב גם כן לבחינת יציאה לחוץ מספירת חכמה דאו"י, לפי ערך, כי 
האחורים שלה מוציאתה לחוץ מחכמה.
%break
%page 1537
ונמצא, בעת שהתחילה להאציל לת"ת דאו"י, שהוא הז"א, שאז השיבה 
פניה לחכמה כדי להאיר הארת חכמה בת"ת, נמצאה בזה שחזרת 
ונעשית עם החכמה דאו"י לספירה אחת דאו"י, ונמצא שת"ת גרם 
להחזרת הבינה עם החכמה לספירה אחת, שהיא חכמה דאו"י, 
%break
ולבינה עצמה מעצם אצילותה אין לה שום מציאות שתתיחד עם חכמה 
לספירה אחת, ואדרבה שהוא עוד כנגד טבעה, ולפיכך מוגדר הת"ת 
הזה שהוא הנושא של בחי' הארת חכמה, ולא הבינה עצמה, והתבונן 
בדבר, אע"פ שבינה נעשית בעת ההיא לחכמה ממש דאו"י, 
%break
מפאת הסרת אחורים שלה, כנ"ל, עכ"ז אינה נחשבת לנושא אל הארת 
חכמה, מטעם הנ"ל, אלא הת"ת נחשב לנושא להארת חכמה תמיד. 
וזכור זה.
%break
אמנם מצד התכללות התחתונים בהעליונים, הנה נמצא בה עצמה גם 
בחינת הת"ת הזה שהוא נושא החכמה. אכן בחינת התכללות של ת"ת 
הזה יש בבינה, רק בשעה שיש בה קומת ע"ב, דהיינו בעת שאו"א 
עולים לג"ר דא"א, 
%break
שזה נבחן ליחס אחד עם עלית בינה דאו"י לספירת חכמה דאו"י, 
שנתמזגה עמה לספירה אחת בעת אצילות הת"ת דאו"י. כי ג"ר דא"א 
הם חכמה, וקומת או"א דקביעות הם ס"ג שהיא בינה. אבל בהיות או"א 
בקביעותם, 
%break
אין בהם כלל התכללות הזה של ת"ת שהוא בחינת הנושא להארת 
חכמה, כי הם אז בבחינת הבינה דאו"י שאחוריה דוחים חכמה, ואין בה 
שום גילוי לת"ת הזה שתוכל להכלל ממנו, אלא בעת עליתה לג"ר 
דא"א, שהוא חכמה, רק אז מתגלה בה התכללות הת"ת הזה.
%break
עתה תבין בפשטות ענין התחלקות ישסו"ת מעל הבינה, שהם או"א 
עלאין דקומת ס"ג, כי הבינה, שכבר נתכללה בת"ת הזה הנושא 
להארת חכמה, דהיינו בזמן הנקודים, הנה עתה בעולם התיקון, 
שנתקנה בקביעות רק בקומת ס"ג, 
%break
שהיא בחינת בינה שאחוריה דוחים חכמה, לא יכלה לקבל בתוכה את 
התכללות ב' בחינות התחתונות שלה מזמן הנקודים, שהם ת"ת ויסוד, 
להיותם נושאים של הארת חכמה, והיא מלובשת עתה בבחינת אחורים 
הדוחים הארת חכמה. ולפיכך הוכרחו אלו ב' הבחינות: 
%break
ת"ת, ויסוד, להתחלק ממנה ולצאת בפרצוף נבדל הנקרא ישסו"ת 
ולפיכך בהגיע העת שהיא עולה לג"ר דא"א ונעשית לחכמה, אז אלו ב' 
הבחי' ת"ת ויסוד הנקראים ישסו"ת, באים אז ונכללים בה מאליהם, 
%break
כמו שהם נכללים בה ביחס האו"י בעת שנעשתה ספירה אחת עם 
החכמה דאו"י, וז"ס שאומר הרב, שבעת עלית או"א לא"א, נעשים 
ישסו"ת עם או"א לפרצוף אחד. כי כל ההבדל של ישסו"ת להיות 
לפרצוף נבדל, הוא, 
%break
מפני שהם בחינת ת"ת ויסוד הנכללים בבינה בעת שהיא קומת ע"ב, 
אשר או"א דקומת ס"ג אין להם שום חלק בהתכללותם, שמשום זה 
נפרדו לפרצוף נבדל, נמצא שבעת שהיא מקבלת קומת ע"ב,
%break
%page 1538
אין עוד שום סבה שיהיו ישסו"ת בחי' נבדלת בפני עצמם, והמה נעשים 
עתה לת"ת ויסוד הנכללים בע"ס דבינה בקומת ע"ב, כי אז חזר 
להתגלות בה בחי' הת"ת הנושא להארת חכמה.
%break
ונודע, שקומת ס"ג שבאו"א מצד הקביעות, נקראים בשם ס', משום 
שאין הארתם נמשך אלא בחב"ד חג"ת שלהם, שהם שש ספירות 
שכ"א כלולה מעשר, שבגי' ס'. והוא משום שבאמת נמצאים או"א 
מתחת למסך דפה דא"א, וא"כ היו צריכים להיות ו"ק בחוסר ראש, 
%break
אלא מטעם שג"ר דבינה שהם חסדים מכוסים אינם סובלים משום 
צמצום ודין, שהם בסוד חירות, ע"כ אינם מרגישים כלל בחינת המסך 
וצמצום אשר בפה דראש דא"א, שהיא בחי' הנוקבא שמו"ס אתתקן 
בה, והיא נחשבת עוד כמו שלא יצאו כלל מבחינת ראש דא"א, כנודע, 
%break
וע"כ אין לה אלא חב"ד חג"ת עד החזה בלבד, כי עד שם נמשכים 
הארת ג"ר דבינה, משא"כ מחזה ולמטה, ששם בחינת נה"י, הם אינם 
נשלמים מחסדים מכוסים דג"ר דבינה, אלא שצריכים להארת חכמה,
%break
וע"כ הם כבר מרגישים בחי' המסך שבפה דא"א ונחשבים לבחינת 
יציאה לחוץ מבחינת ראש, כי מסך וצמצום דפה דא"א רוכב עליהם, 
ואין להם תיקון אלא ע"י עלית או"א לג"ר דא"א לקומת ע"ב, 
%break
שאז מקבלים הנה"י דאו"א את תיקונם המוכרח להם, שהיא הארת 
חכמה. וכבר נתבאר זה באורך לעיל ע"ש.
%break
והנה תמצא בדברי הרב לעיל (א' תקכ"ח אות ס"א) שפירש צורת 
הישסו"ת בסוד הב' עטרין שבהם, שהם סוד הי' שנתפשטה לכאן ולכאן 
למעלה ולמטה ונעשית ד'. שזה סובב על בחינת הלבשתם לנה"י 
דאו"א, שעקרם הם ב' היסודות שלהם, ונתבאר שם באו"פ ד"ה נהר, 
%break
שהקו המושכב לרוחב הד' הוא בחינת יסוד אמא עלאה דרחב וקצר, 
וקו המוקם לאורך הד' הוא בחינת יסוד דאבא שהוא צר וארוך. עש"ה. 
ועליהם אומר שם שה"ס נהר היוצא מעדן, שהוא נהר המתפשט 
בצדדיו ע"ש. 
%break
והנך רואה, איך בחינת ישסו"ת ובחינת יסודות דאו"א, הם בחינה 
אחת, ועל שניהם נאמר ונהר יוצא מעדן. ויש אמנם להבין זה, כיון 
שישסו"ת הוא בחי' ז"ת דאו"א כנודע, איך אפשר להשוותם לבחינות 
היסודות דאו"א, והלא יש הבדל רב בין ת"ת הכולל ו"ק, ובין יסוד.
%break
והענין הוא, כי גם אחר שאו"א עולים לג"ר דא"א, ומתגלה בהם ספירת 
הת"ת הנושא להארת חכמה, עכ"ז אינו מושפע לבחינת ישסו"ת וזו"ן, 
העומדים גם אז למטה מפה דא"א, כי אם בחינת הארת חכמה 
הנמדדת בשיעורם של היסודות דאו"א לבד, 
%break
ולא בשיעורו של הת"ת דאו"א. והוא משום שהם מלבישים היסודות 
דאו"א, אינם יכולים לקבל הארת חכמה של ת"ת דאו"י דאו"א מבחינת 
היותו בפני עצמו, אלא מבחי' התלבשותו ביסודות דאו"א, שזה הכלל, 
אשר כל תחתון אינו מקבל אלא דרך המסך דעליון.
%break
ואע"פ שבעת עלית או"א לע"ב, נעשה ישסו"ת לפרצוף אחד עם או"א, 
כנ"ל, כי הם עצמם הם הת"ת דאו"י שהוא הנושא להארת חכמה, כנ"ל. 
אכן אין התאחדותם לפרצוף אחד מושלם, אלא בעלות או"א לג"ר 
דעתיק, שבהם נמצאים האורות מתלבשים בהכלים כתיקונם,
%break
%page 1539
שאור הכתר בכלי דכתר, ואור חכמה בכלי דחכמה. משא"כ בעת 
עליתם לג"ר דא"א, שהוא ע"ב, ונודע שבע"ב נתחלפו האורות ובא אור 
חכמה בכלי דכתר, ואור בינה בכלי דחכמה וכו', עד אור המלכות בכלי 
דיסוד. 
%break
ונמצא ע"כ בעלית או"א שהם ג"ר דבינה, לא"א, אינה נחשבת עוד 
ששבה לספירת חכמה דאו"י, כי בע"ב ירדה מדרגת הכתר לחכמה, 
ומדרגת חכמה לבינה, כנ"ל, ומשום זה, אין עוד גילוי שלם לת"ת דאו"א 
תוך ישסו"ת, עד שיחזור לבינה להיות עמה לפרצוף אחד ממש כנ"ל, 
%break
אלא לענין קבלת הארת החכמה עדיין נחשבים כמו ב' פרצופים, דהיינו 
שמחויבים לקבל דרך מסך של היסודות דאו"א, ות"ת דאו"י לא יוכל 
להתגלות בהם בעצמם. 
%break
אלא בעת עלית או"א לג"ר דעתיק, שאז משגת בינה מדרגת חכמה 
דאו"י כתיקונה, מתגלה הישסו"ת לבחינת ת"ת ויסוד דאו"י של או"א 
עצמם, ונעשים פרצוף אחד בכל פרטיהם. ואז נבחן ישסו"ת שהם 
מלבישים לג"ר דא"א ונעשים בעצמם לקומת ע"ב.
%break
וההפרש מבין קבלת בחינת הת"ת מבחינת היותו בפני עצמו, לבין 
קבלת הת"ת מבחי' התלבשותו ביסודות דאו"א, הוא מרחק גדול מאד, 
והוא: כי נודע, שיסוד דאבא הוא צר ואריך, שפירושו, שצר וסתים 
מהארת חסדים אלא שהוא אריך מבחינת חכמה, 
%break
שמבחי' חכמה אין בו שום חסרון כלל ועיקר, ועכ"ז הוא מסיים לפרצוף 
אבא, שפרושו, שאינו מעביר וממשיך להאיר בחינת חכמה שבו, כי כל 
יסוד הוא סיום הפרצוף כנודע. 
%break
ולכאורה הוא בלתי מובן, כיון שלא נמצא בו שום כח של צמצום או 
חסרון מבחי' חכמה א"כ מה גרם לו להפסיק המשכת הארותיו. 
%break
והענין הוא, כי אין הארת חכמה מקובלת לפרצופים אלא ע"י 
התלבשותה באור החסדים כנודע, וע"כ כיון שאור החסדים חסר לגמרי 
ביסוד דאבא, ע"כ אינו יכול להמשיך הארתו במשהו, והפרצוף נסתיים.
%break
ולפיכך, בעת שיסוד דאבא מתאחד ומזדווג עם יסוד דאמא, שאז אין לו 
עוד חוסר חסדים, בהיות יסוד דאמא קצר ורחב, שפירושו, קצר 
מחכמה אבל רחב בחסדים בשפע גדולה, הנה היסוד דאבא יכול 
להמשיך הארת החכמה שלו, כי נשתלם בחסדים מכח יסוד דאמא, 
%break
ונמצא הארת חכמה דאבא מתלבשת בלבוש חסדים דאמא, ובזה 
ממשיך הארתו לתחתונים. אכן כיון שיסוד דאמא דוחה חכמה מכח 
בחינת הקצר שבה, שהוא בחינת מסך בכח צמצום, ע"כ אין הארת 
חכמה דאבא מקובלת רק בבחינת אורחא למעברא ביה בלבד, 
%break
ע"ד שנתבאר לעיל (דף א' ת"ו ד"ה וז"ש) בתיקון ג' די"ג תיקוני דיקנא, 
עש"ה. שפירושו, שהוא בחינת הארת ראש בלבד, שאין לו התפשטות 
ממעלה למטה לגוף. וגגם שמחזה ולמטה בגוף הוא מקום של גילוי 
הארת חכמה, 
%break
אכן גם שם היא מקובלת כן, דהיינו בבחי' הארה שממטה למעלה, בלי 
שום התפשטות ממעלה למטה, וזכור זה.
%break
משא"כ בחינת הת"ת מבחינת היותו בפני עצמו, דהיינו באו"א עלאין 
גופייהו, אחר שחזרו לבחינת חכמה, הנה הת"ת הזה יש בו התפשטות 
שלם גם ממעלה למטה, ואינו כלל בבחינת אורחא למעברא ביה, כמו 
בחינת ת"ת המקובל דרך היסודות דאו"א, כמבואר, 
%break
שענין זה של אורחא למעברא ביה, הוא מכח השתתפות יסוד דאבא 
עם יסוד דאמא, משא"כ באו"א עלאין עצמם, מאיר הת"ת כתיקונו 
שהרי אינם צריכים אל המעבר של היסודות שלהם, וזה פשוט.
%break
%page 1540
ובזה תבין ההפרש הגדול, מאחסנתא לב' עטרין: כי אחסנתא, הם 
בחינת ג"ר דבינה עצמם, שבעת עליתם לג"ר דא"א ונעשים חכמה, 
הנה מאיר בהם בחינת הת"ת בהיותו בפני עצמו, שאז הוא מאיר בהם 
גם בבחי' ממעלה למטה ולא רק בבחינת אורחא למעברא ביה. 
%break
משא"כ ב' עטרין, שהם בחינת נהר היוצא מעדן ומתפשט בצדדיו, כנ"ל 
(דף אלף תקכ"ח אות ס"א). שהם ישסו"ת המלבישים ליסודות דאו"א, 
בבחינת י' המתפשטת לכאן ולכאן למעלה ולמטה ונעשית ד' כנ"ל. 
%break
הנה הם מוכרחים לקבל דרך היסודות דאו"א, וההארת חכמה שלהם, 
מוגבלת במדידו דיסוד, שהוא רק בבחינת אורחא למעברא ביה, 
כמבואר.
%break
וזה אמרו "נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שה"ס יסוד הנקרא נהר 
היוצא מעדן" הכוונה היא לישסו"ת בהיותו מקבל הארת חכמה דאו"א, 
שגם אז עדיין נבחן בהם, בחינת נהר היוצא מעדן, שהוא בחינת מחזה 
ולמטה דאו"א, 
%break
שכח המסך דפה דא"א דרכב עליהם מטרם עלית או"א לג"ר דא"א, 
שאז נחשבו למחוסרי ראש לגמרי כנ"ל, והנה כן גם עתה אחר עלית 
או"א לג"ר דא"א, שגם הנה"י דאו"א אלו המלובשים תוך ישסו"ת, 
מקבלים בחינת ראש, דהיינו הארת חכמה, 
%break
מ"מ עדיין חותם היציאה רכיב עליהם, שהרי אינם מקבלים אלא כמדת 
היסוד, דהיינו בחינת אורחא למעברא ביה, ואינם יכולים לקבל מבחינת 
ת"ת דאו"א בהיותו בפני עצמו למעלה מן היסוד, וע"כ הם בבחינת נהר 
היוצא מעדן, כי עדן שהוא חכמה, דהיינו או"א עלאין עצמם, 
%break
שעלו ונעשו לג"ר דא"א, הנה בהם מאיר הת"ת בהיותו בפני עצמו, 
משא"כ ישסו"ת יצא מעדן כמו יסודות דאו"א, שאין קבלתם גבוה 
במשהו יותר מיסודות דאו"א, כמבואר. באופן שהיוצא האמיתי הוא רק 
ישסו"ת, אכן הם נקראים על שם יסוד דאו"א, 
%break
כי הם נמדדים בערכו של היסודות: הן בשעת קטנותם, שיהיו מחוסרי 
ראש כמותם, והן בשעת גדלותם, להיות בבחינת אורחא למעברא ביה 
כמותם. וע"כ מבחינת הפנימיות של ישסו"ת, נקרא נהר היוצא מעדן על 
בחינת היסוד דאו"א. כמבואר.
%break
וזה אמרו (באות ע"ו) עם היות שיש ליסוד שתי בחינות אלו והם: יוסף 
הצדיק למעלה, ובנימין הצדיק תוך הנקבה וכו' עוד יש ביסוד עצמו 
למעלה שתי בחינות אלו" כי נתבאר, לעיל, שבחינת הת"ת שהוא 
הנושא להארת חכמה אינו מקובל לישסו"ת לזו"ן, 
%break
אלא בבחינת המדידו דיסוד, שהוא השיתוף דיסודות או"א, דהיינו צר 
דאבא, הדוחה חכמה מתחתונים משום חסרון חסדים, והקצר דאמא 
שהיא דוחית חכמה מכח צמצום, שבהיותם משתתפים שניהם, נמצאים 
ממשיכים לתוכם בחי' הת"ת הנושא להארת חכמה, 
%break
אלא רק בבחינת אורחא למעברא ביה, כנ"ל. וע"כ נבחן כאן בהשפעת 
היסוד, ב' בחינות: א' הוא המסכים דב' היסודות דאו"א, שהם שניהם 
נמצאים ביסוד דז"א, והם נבחנים לעטרא דגבורה, ולבחינת או"ח, 
המעלים ט"ס ממטה למעלה.
%page 1541
ובחינה ב' היא, בחיבת הת"ת שהוא הנושא דהארת חכמה הנמשך 
מלמעלה מאו"א עלאין ומתלבש תוך היסוד דז"א, ונבחן לעטרא דחסד, 
ולבחינת ט"ס דאו"י הנמשך מלמעלה למטה. ואלו ב' בחינות נמצאות 
גם בז"א עצמו ביסוד שלו, כי המוחין יוצאים מתחילה בז"א עצמו, 
%break
על בחינת הנוקבא שבגופו, וע"כ בהכרח שיש לו בחינת המסכים 
דיסודות דאו"א, שעליהם מושפעת בחינת האו"ח המלביש אל הט"ס 
דאו"י. אמנם אח"כ הוא משפיע אותם אל הנוקבא הנפרדת, ואז נבחן 
היסוד דז"א שהוא הנושא לעטרא דחסד, שהם הט"ס שממעלה למטה, 
%break
כלומר בחינת ת"ת שהוא הנושא לבחינת ג"ר שהיא הארת חכמה. 
ובחינת יסוד הנקבה נבחן לבחינת המסכים המעלים או"ח, שהוא 
בחינת בנימין. באופן שיש בחי' יוסף הצדיק ובנימין הצדיק ביסוד ז"א 
עצמו. 
%break
אמנם בכללות נבחן יסוד דז"א ליוסף הצדיק, ויסוד דנוקבא לבנימין 
הצדיק. ושעליו אמר הכתוב בצאת נפשה כי מתה. שבחינת בנימין 
שביסוד הנוקבא היא בחינת נפש המלכות וכל חיותה, כי כל עיקרה 
היא העלאת האו"ח, וע"כ בצאת ממנה בחינה זו, 
%break
נבחנת ליציאת נפשה ממנה. וכבר נתבאר שמבחינה זו היא מעלה 
או"ח עד החכמה, ועש"ז נקראת חכמה תתאה. כנ"ל.
%break
וזה אמרו (באות ע"ט) "ויש ברקיע הזה ככביא ומזלי שמשא וסיהרא 
וכו'" פירוש: כי נתבאר לעיל בחינת ה"פ דאצילות, עתיק וא"א, ואו"א, 
וז"א ונוקבא, שהם ט"ס דאו"י, כתר חכמה בינה ת"ת ויסוד. ועיקר 
המוחין הם מאו"א ולמטה, שהם: 
%break
אורות חסדים מג"ר דבינה, והארת חכמה מת"ת, ובחינת הצרות 
מיסוד. גם נתבאר, שאע"פ שהפרצופים משנים בחינתם עם העליות, 
מ"מ אינם יוצאים מגדרם שלהם שבאו"י, ונמצא, שאפילו בעלית או"א 
לג"ר דא"א, ונעשים שם חכמה, מ"מ בחינת עצמם, 
%break
שהוא אורות חסדים משמש בהם לעיקר, ובחינת חכמה שבהם המה 
מקבלים ע"י התכללות של הת"ת בהם, שהוא נושא להארת חכמה, 
כנ"ל. גם נתבאר, שבחינת ישסו"ת הם בחי' אחת עם היסודות דאו"א: 
הן בקטנות שהם מחוסרי ראש, 
%break
והן בגדלות שיש להם הארת חכמה בבחי' אורחא למעברא ביה 
כמדתם של היסודות, אבל אין בהם בחינת הת"ת דאו"א, שהוא למעלה 
מיסוד בפני עצמו, ואינו מוגבל כלל שיהיה בבחינת אורחא למעברא 
ביה. 
%break
וכן ז"א אינו יכול לקבל בחינת הת"ת מצד היותו בפני עצמו, אלא ע"י 
יסודות דישסו"ת שהוא במדת היסוד כמבואר.
%break
ובאלו מתחלק השפעת יסוד דז"א, כי השפעתו כולל כל הט"ס דאו"י, 
כנ"ל בסוד יוסף הצדיק. ויש בו השפעת ג"ר דבינה, שהם בחינת אורות 
מכוסים שנתגלו ע"י התכללות הת"ת כנ"ל, והם הנקראים כוכבים, 
שהם בחינת הנשמות הנולדים מיסוד הז"א, שהם בחינת ג"ר ממש. 
%break
ונקראים כוכבים על שם הנאמר בברכת הזרע, הבט נא השמימה 
וספור הכוכבים וכו', והבט נא השמימה מורה על בחינת ג"ר, שנקראו 
שמים בסוד ז"א, ואז נאמר כה יהיה זרעך, הרי שגם הנשמות הם 
בבחינת ג"ר אם נמשכים משם. 
%break
ובסוד זה נקרא בחינת הג"ר דנשמות הצדיקים בשם כוכבים. והבן זה. 
ובחינה זו נקראת אחסנתא דאו"א, דהיינו כח"ב שלהם.
%break
אמנם השפעת היסוד מבחינת ב' עטרין, שעטרא דחסד היא הת"ת 
שהוא הנושא להארת חכמה, ועטרא דגבורה שהיא בחי' ב' המסכים: 
צר מאבא וקצר מאמא עם האו"ח שהם מעלים, שהם נקראים בחינת 
היסוד עצמו, כנ"ל, הנה הם רק בחינת ו"ק בערך ג"ר דבינה, 
%break
כי הם נמשכים מת"ת ויסוד שבהם, שהם ו"ק. והם הנקראים בשם י"ב 
מזלות, שהם ו"ק דאו"י וו"ק דאו"ח.
%break
%page 1542
ונקראים מזלות, על שם בחינת הצרות שביסוד, המשותף בקצר דאמא, 
שזה גורם שאינו יכול להיות בחינת בית קבול לחכמה כמו ת"ת 
שבבחינת אחסנתא דאו"א, אלא מחויב להיות בחינת מזל וצנור דהיינו 
בחינת אורחא למעברא ביה בלבד. וע"כ נקרא יסוד בשם מזל.
%break
אמנם בבחי' נשמות שמוליד היסוד, יש בהם ג"כ בחינת הת"ת, בהיותו 
בפני עצמו, הנקרא שמשא ומאור הגדול. וכן סיהרא, שהיא בחינת 
היסוד של בחינה ב' שיש בו, שנקרא בנימין, ששם באחסנתא דאו"א, 
עומד היסוד מתחת הת"ת, ואינו מגביל אותו כלל ועיקר, 
%break
אלא שהם נעלמים בהנשמות, ואינם מתגלים בהם להדיא, והוא כי 
מבחינת אחסנתא נבחן אפילו הז"א עצמו שהוא נוטל מהם רק הארה 
בעלמא, ולא כלל עצמותם, ומכ"ש הנשמות שהוא מוליד.
%break
וזה אמרו "ומת"ת ומלכות נעלמים יוצאים שמשא וסיהרא וזה מצד 
הנשמות שבו וכו' כן ביסוד נשמות הצדיקים שבו מעלים ט' מלמעלה 
למטה" דהיינו כמבואר, שנשמות מקבלים ג"כ מג"ר דאו"א שהם 
אחסנתא, וע"כ הם מעלים לעצמם תשע ספירות מלמעלה למטה, 
%break
דהיינו ט"ס דאו"י. וכיון שיש בהם בחינת ג"ר ואחסנתא דאו"א, הנה 
בהכרח שיש בהם גם בחינת שמשא וסיהרא, שהם ת"ת ומלכות, אלא 
שהם נעלמים, כי אין להם משם אלא הארה בעלמא.
%break
%letter פא
פא) ואע"פ שהת"ת הוא משש קצוות הנזכר מ"מ יש בת"ת שתי 
בחינות אם בחינת היותו בכלל הו' קצוות, ואם בבחינת היותו בפני 
עצמו. נשמר בזה שלא יקשה לך, כיון שבחי' ת"ת ומלכות, הם ב' 
העטרין שביסוד, שמשם נשפעים המזלות כנ"ל, שהם בחינת ו"ק, 
%break
ואיך אומר זה על הנשמות שהם בחינת ג"ר. ולזה תירץ, כי יש ב' בחי' 
ת"ת: א', הוא מבחינת ב' עטרין, שאז הת"ת מלובש במדתו של היסוד, 
ואין הארת החכמה שלו יכולה להתגלות בבחינת התלבשות ממש, 
אלא בבחינת אורחא למעברא ביה. ובחינה זו נבחן לת"ת הכלול בו"ק, 
%break
שהם ב' העטרין. וכן יש בחינה שניה של ת"ת "שהיא בחינת היותו 
בפני עצמו" דהיינו כמו שהוא מאיר באחסנתא דאו"א, ששם אינו 
מלובש בסיהרא, אלא הוא מאיר בפני עצמו בבחינת התלבשות גמור. 
וזהו אינו ו"ק אלא הוא בחינת ג"ר.
%break
וזה אמרו (לעיל אות ע"ז) "ביסוד מסתיים הזכר העליון וכו', ואינו מניח 
לעבור האור למטה ועי"כ מכה סוד האור העליון בפנימיותו ויוצאים 
ממנו ניצוצות כמנין האורות המכים בו, ט' מלמלה למטה, וט' ממטה 
למעלה" הנה מחלק כאן בין הכאה בפנימיות היסוד, 
%break
לבין הכאה דחיצונית היסוד. כי נתבאר, שיש ב' מיני מסכים המחזירים 
האור לאחוריו שהם כלולים ביסוד דז"א: א' בחינת צר דיסוד אבא, וב' 
בחינת קצר דיסוד אמא. והם תמיד כלולים זה בזה, הן במוחין דנשמה, 
והן במוחין דחיה, וההפרש הוא, 
%break
כי במוחין דנשמה נבחן הכאת אור העליון בעיקר על בחינת המסך 
דיסוד אמא הכלול שם, ומסך דיסוד אבא הוא טפל, וע"כ שולטת בעיקר 
בחינת חסדים מכוסים דאמא, ואין הארת חכמה מתגלה שם.
%break
%page 1543
אבל אם אור העליון מכה בעיקר על פנימיות של היסוד דהיינו בבחינת 
הצר דיסוד אבא, ומסך דיסוד אמא הוא טפל, הנה אז יוצאים מוחין 
דחיה, שמהם מדבר כאז הרב. וע"כ מדייק ואומר, שאור העליון מכה בו 
בפנימיותו.
%break
%letter פב
פב) וסיהרא עם היות כי היא למטה מהיסוד עכ"ז שרשה בסוד ה': ד' 
ו', ובסוד יו"ד: י' ו' ד', ו' ד' נחקק ביסוד, ושורש זה בחכמה ובינה ומשם 
ירדו אל היסוד" פירוש: כי בחי' סיהרא בשורשה, היא מבחינת מלכות 
דצמצום א', 
%break
שהיא בחי"ד דאו"י ששמשה בא"ק וה"ס הנתיב דלא אתידע לא לעילא 
ולא לתתא, (כנ"ל בדף אלף תקכ"ג אות נ"ג, ע"ש) וע"כ מקשה הלא 
היא בחינת פרצוף נוקבא שהיא למטה מיסוד דז"א, וא"כ איך נאמר 
שהוא כלולה ביסוד דז"א. 
%break
ויותר קשה, הלא מלכות זו אינה משמשת כלל בפרצופי אצילות, ואיך 
נאמר שהיא כלולה ביסוד דז"א, בבחינת שמשא וסיהרא נעלמים. וע"ז 
מתרץ, שגם באצילות נבחנים ב' שורשי המלכות, שמלכות דצמצום א' 
מראית כחה באמא עלאה, שה"ס הנוקבא של הי' דשם הוי"ה, 
%break
דהיינו שהיא כלולה בו בו"ד דמילוי הי'. וזה כמ"ש הרב לעיל, בסוד 
בוצד"ק דכליל באמא עלאה, המגיע אליה מגבורה דעתיק ומדיקנא, 
בעת עלית או"א לג"ר דא"א, וה"ס ו"ד דמילוי יו"ד. והמלכות דצמצום ב' 
בלבד, נבחנת רק בתבונה, שה"ס ה' דשם הוי"ה, 
%break
ד' על ו' ומלכות זו אין בה שום כח של גילוי דצמצום א'. ואומר הרב 
שבחי' שמשא וסיהרא הנעלמים הנמשכים מן אחסנתא דאו"א כנ"ל, 
הנה יש בהם בחינת מלכות דו' ד' של מילוי הי' כי הם בחינת או"א 
עלאין, ומהם היא נמשכה לבחינת שמשא וסיהרא נעלמים אל היסוד.
%break
%page 1544
וזה אמרו (באות פ"ג) ושאר בוצינא דנהורא הם ה' כוכבי לכת שעם 
חכמה ולבנה הם ז' וכו'" כי כל המדובר בענין שמשא וסיהרא הנעלמים 
וכוכבים ומזלות, היינו מבחינת מה שהיסוד מושך מלמעלה בבחינת 
השפעה. 
%break
אבל ענין ז' כוכבי לכת שבכללם חמה ולבנה, אינם ענין לבחינת 
השפעת היסוד, אלא הכונה מבנין היסוד בעצם, כי כלי היסוד כולל 
בבנינו כל ה' הקצוות, ומדתו עצמו, וגם מדת הנקבה, שהיא מלכות. 
וע"כ יש בו בבנינו ז' כוכבי לכת.
%break
פה) החכמה העליונה הקדומה וכו' בפנימיות החכמה זו שבז"א בסוד 
נשמתא שהיא חכמה העליונה בסוד הדעת. פי' כבר נודע, שיש ב' מיני 
חכמה באצילות. אחת, היא חכמה סתימאה דא"א, שהיא חכמה 
אמיתית, כלומר החכמה דה' בחינות כח"ב תו"מ. 
%break
השניה, היא חכמה דל"ב נתיבות, שהיא בחינת חכמה דז"א, כלומר, 
שהיא הת"ת שנעשה נושא להארת חכמה, בשביל או"א עלאין הנקרא 
שמשא, לעיל בדף א' תקמ"ג (אות פ"ד), ע"ש. ולפיכך נקרא חכמה זו 
דל"ב נתיבות שבאו"א דקומת ע"ב, על שם ז"א, שהוא ת"ת הכולל, 
%break
להיותו הגורם אליה, כנ"ל. וח"ס שבא"א נקראת חכמה קדומה. והוא 
להיותה הקודם אל החכמה דז"א, כי אין חכמה דל"ב נתיבות נגלית, רק 
ע"י עלית הבינה לבחינה אחת עם חכמה סתימאה, ואז היא ממשכת 
אל הת"ת הארת חכמה, 
%break
דהיינו ע"י עלית או"א לג"ר דא"א, כנ"ל, הרי שחכמה דל"ב נתיבות 
נמשכת מחכמה סתימאה, וע"כ נקראת ח"ס בשם חכמה קדומה.
%break
וזה אמרו "כמו שהמלכות נקרא חכמה תתאה: ביחס החכמה דל"ב 
נתיבות של הז"א, בהיות האו"ח שהיא מעלית מגיע עד החכמה שלו, 
וע"כ נמשך לה ט' ממעלה למטה תוך הט' שממטה למעלה שהיא 
מעלית אליו. כנ"ל, בסוד יוסף ובנימין. 
%break
כן הדבר גם בז"א, כי גם הוא צריך לקבל המוחין שלו מן העליון של 
עצמו ע"ד הנוקבא המקבלת מז"א, דהיינו שמתחילה נעשה זווג ההוא 
במוחין דאו"א עלאין בהיותם מלבישים לג"ר דא"א, שאבא הוא במקום 
גלגלתא דא"א, ואמא היא במקום מו"ס, 
%break
ואז מושפעים המוחין דל"ב נתיבות אל הז"א, ע"י זווג דחיך וגרון דא"א, 
שהם בחינות יסודות דאו"א הכלולים במו"ס דא"א, שסדר זווגם הוא על 
אותו הדרך ממש המבואר ביסודות דז"א ונוקבא דיליה, דהיינו בסוד 
זווג דהכאה מאור העליון שבחיך על בחינת ב' המסכים הכלולים בגרון, 
%break
והם מעלים או"ח המגיע עד הח"ס, ואז משפעת אמא דמו"ס ט"ס דאו"י 
וט"ס דאו"ח שקבלה מיסוד דאבא שהוא החיך, אל המוחין דז"א.
%break
באופן, שכל הפרטים שנתבארו לעיל בזווג זו"ן, דהיינו: כוכבים ומזלות 
וז' כוכבי לכת וכו', הכל נוהג גם בזווג או"א שבמו"ס, וכן מתחילה נעשה 
הזווג בחיך עצמו, דהיינו ביסוד דאבא, שהוא לפי עצמו ג"כ כולל ב' 
הבחינות של יוסף ובנימין, ואח"כ נעשה הזווג של או"א יחד, 
%break
והוא משפיע מחיך שהוא בחינת יסודו עצמו, אל הגרון שהוא בחינת 
יסוד דאמא, כל פרטי המוחין שיצאו בזווגו עצמו. 
%break
אכן אין הזווג הזה ממשיך בחינת חכמה קדומה מעצמותו דמו"ס, אלא 
מבחינת הדעת דרדל"א, ששם עלה המוחא דאוירא, שהוא בחינת ל' 
דצל"ם כמ"ש בחלק י"ג.
%break
%page 1545
שמסתכלין בפנימיות החכמה זו שבז"א בסוד נשמתא, שהיא חכמה 
עליונה בסוד הדעת. דהיינו כנ"ל, שאין החכמה העליונה, שהיא מו"ס 
משפעת שם מבחינת עצמותה, אלא בסוד הדעת, 
%break
דהיינו מה שהמו"ס מקבלת מדעת רדל"א שבמוחא דאוירא. ולכן מדייק 
"שהיא חכמה עליונה בסוד הדעת" ולא מעצמותו דמו"ס.
%break
וכן הוא מחלק לעיל, שחכמה דא"א קורא בשם חכמה קדומה, ולחכמה 
דז"א קורא בשם חכמה דל"ב נתיבות, שפירושה שיעור חכמה שבינה 
דאו"א ממשכת לצורך הז"א דאו"א, וע"כ עיקר הנושא אל חכמה זו, 
%break
הוא הת"ת שהוא בחינת חסדים שבדעת, המתיחד עם גבורה שבדעת 
ולפיכך קורא אותה כאן בשם, חכמה בסוד הדעת.
%break
%letter פו
פו) דעת המפסיק בין א"א לז"א וכו' נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן 
שה"ס הדעת היוצא מעדן העליון ונכנס תוך ז"א. כי בחינת יסוד דמו"ס 
שבחיך דא"א, שהוא יסוד דאבא, כנ"ל, הנה יש שם בחינת יוסף 
ובנימין, כנ"ל, שהם בחינת ב' עטרין: 
%break
עטרא דת"ת, שהוא הנושא להארת חכמה והוא בחינת ג"ר דאו"י, 
ועטרא דגבורה שהם בחינת ב' המסכים. צרות דיסוד אבא, וקצר דיסוד 
אמא, כנ"ל (דף א' תקמ"ב ד"ה אמנם). ע"ש. וע"כ נקראים בשם דעת, 
כי ב' העטרין הם בחינת הדעת בכל הפרצופים, כנודע. 
%break
אמנם גילוי זו של הדעת נוהג רק בעת הזווג והעליה דאו"א לג"ר דא"א, 
אמנם מטרם הזווג, בבחינת מוחין הקבועים שבאצילות, נבחן הדעת 
הזה הכלול שם בחיך, לבחינת דעת מפסיק בין א"א, שהוא בחינת 
חכמה קדומה, לבין ז"א, שהוא בחינת חכמה דל"ב נתיבות, 
%break
כלומר שהמסך דחיך, מעכב ומעלים את החכמה זו דל"ב נתיבות, ואינו 
נותן אותה להגלות, ונמצא שמפסיק את החכמה מן הז"א.
%break
וענין הפסק הזה הוא, מפאת שח"ס דא"א נתקן לעצמו במסך ונוקבא, 
והוציא הבינה לחוץ מראש בבחינת גרון, ונתמעטה מבחינת ראש וג"ר, 
ונודע, שהפסק הזה אינו מראה כחו בג"ר דבינה הנמשכים עד החזה 
דא"א, להיותם בחינת חסדים מכוסים, 
%break
אמנם מחזה דא"א ולמטה נגלה הפסק הזה בכל תוקפו, וז"ת דבינה 
המלבישים שם בשליש אמצעי דת"ת, נעשו לבחינת גוף בחוסר ראש. 
כי לשליש אמצעי דת"ת דא"א, שהוא מקורו של הז"א, אין לו תיקון אלא 
בחכמה דל"ב נתיבות, ולפי שהוציא הבינה לחוץ מראש, 
%break
וכל תיקונה הוא בבחינת האחורים שלה על חכמה, דהיינו בחסדים 
מכוסים, הנה הפסיק בפעולה זו את זווג חו"ב פב"פ, ואין שום דרך 
שיתגלו ל"ב נתיבות החכמה. הרי שמו"ס הפסיק והעלים את החכמה 
דל"ב נתיבות, עם זה שהוציא הבינה לחוץ מראש.
%break
וזה אמרו "כמו שיש ביסוד תחתון ט' מלמעלה למטה וט' מלמטה 
למעלה, כן בסוד דעת המפסיק בין א"א לז"א יש אלו, וזמ"ש בזוהר 
נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שה"ס הדעת היוצא מעדן עליון" כי 
בחינת המסכים אשר בחיך, שה"ס הנוקבא דמו"ס ובחינת יסוד שלו, 
%break
הנקרא דעת, כנ"ל, דומה לגמרי לבחינת יסוד התחתון, כי גם הוא 
מסיים בחינת החכמה שלו, מבלי להשפיע את החכמה דל"ב נתיבות 
מחמת העיכוב שבמסכים שלו,
%break
%page 1546
וע"כ אותו זווג דהכאה שנתבאר על המסכים של היסוד דז"א, נוהג ג"כ 
בדעת זה דחיך דא"א, וגם כאן יש נהירו ונציצו כמו בזווג דיסוד דז"א. 
וז"ש הזוהר "נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שה"ס הדעת" כי בחינת 
הגרון שהוא בחינת הנושא אל המסכים בעת הזווג דאו"א דמו"ס כנ"ל, 
%break
היא הנהר דנפיק מעדן שהוא ח"ס, והוא הדעת, דהיינו בבחינת בנימין, 
כמו היסוד דנוקבא. דז"א, שהיא המעלית האו"ח ומקבלת הט' דאו"י מן 
החיך ומשפעת אל הז"א. וז"ש "שה"ס הדעת היוצא מעדן העליון ונכנס 
במוח ז"א" סובב על לשון הזוהר, 
%break
שקורא את נהרא דנפיק מעדן בשם דעת, שהוא הגרון, וע"ז פירש 
שהם עוסקים בבחי' יסוד הנקבה, שהוא יסוד דאמא שבמו"ס, אשר 
הדעת שלה נכנס ומתלבש תוך ז"א וע"כ מדייקים על בחינת הדעת 
דנהרא דנפיק מעדן, שהוא הגרון שמשם מקבל הז"א. 
%break
אמנם כבר פירש לעיל, שבחינת יסוד הנקבה, נכלל בהכרח בזכר 
עצמו, כי יש יוסף ובנימין ביסוד הזכר עצמו, כמו שיש בבחינת זווג 
דזכר ונקבה, שהזכר נבחן, לבחינת, יוסף, ויסוד הנקבה לבחינת 
בנימין. עי' לעיל.
%break
וזה אמרו "ודעת זה יקרא רקיע עליון בסוד בינה הנקרא רקיע" דהיינו 
כנ"ל, שגם בבחי' בינה עצמה נבחן אותה בחינת הדעת שבחיך, שהוא 
יסוד דאבא, והזוהר עוסק ביסוד הבינה, שגם היא נקרא רקיע מטעם 
ההפסק שלה על הארת חכמה, ונוהג בה נהירו ונציצו. כנ"ל. 
%break
וזה אמרו "לפיכך יש ברקיע זה ככבים שהם הנשמות וכו' וסוד י"ב מזלי 
וכו'" דהיינו כמ"ש לעיל, שכל מה שנתבאר ביסודות דז"א ונוקבא בענין 
כוכבים ומזלות וז' כוכבי לכת וכו' הכל נוהג גם בדעת דראש א"א 
שבסוד היסודות הנקראים חיך וגרון, כמבואר.
%break
%letter פט
פט) והחכמה עצמה מתתקנת מצד עצמה ומוציאה לו מח ב'. וצריך 
שתדע ההפרש ממוח החכמה למוח הבינה של הז"א. כי יש בחינת 
גדלות וקטנות מצד הבינה,
%break
%page 1547
ויש בחינת גדלות וקטנות מצד החכמה. והנה עיקר התיקון הוא קבלת 
הקטנות דבינה, שהיא בחינת ה"ת בעינים, דהיינו מלכות הממותקת 
במדת הרחמים דבינה, כי משורשו עצמו, דהיינו מן עת הנקודים, אין לו 
אלא מלכות דמדת הדין, שעליה אין שום זווג נוהג באצילות, 
%break
כי מלכות זו נגנזה ברדל"א, כנודע. ולפיכך תחילת תיקונו היא לקבל 
המלכות הממותקת הראויה לזווג, ואותה הוא מקבל מקטנות דאמא, 
מבחינת ה"ת מעינים שהוא בחינת גוף בלי ראש. אכן כדי שיהיה ראוי 
לקבל בחינת גדלות, הוא צריך גם לקטנות דאבא, 
%break
שקטנות זו מקובל לו מבחינת שערות רישא דא"א כמ"ש הרב לפנינו. 
כי הגדלות דאמא, שהוא בחינת ג"ר דבינה אינה מספיק לז"א, להיותו 
צריך לחסדים מגולים, ונמצא שהוא צריך לקבל לתוכו קטנות דבחינת 
ע"ב, שהוא מקומת א"א, 
%break
וזה דומה לבחינת או"א עצמם שמצד הקביעות הם מוחין דס"ג, דהיינו 
מג"ר דבינה כנודע, ובחינת הקטנות דע"ב הם מקבלים משערות רישא 
ודיקנא דא"א, שמקיפים אותם מפנים ואחור, שעי"כ המה ראוים לעליה 
לג"ר דא"א ולקבל קומת ע"ב דגדלות. כמ"ש בחלק י"ג ע"ש.
%break
ועד"ז צריך הז"א לקבל בחינת קטנות דבחינת ע"ב משערות רישא 
דא"א כמו או"א, שעי"ז יהיה ראוי לקבל גם הגדלות שלו.
%break
%page 1548
וז"ש "והחכמה מתתקנת מצד עצמה, ומוציאה לו מוח ב'" דהיינו 
שהחכמה מתתקנת בעצמה מבחינת הקטנות שלה, ממה שמקבלת 
משערות רישא דא"א, ואז הוא משפעת לז"א את הקטנות דע"ב, וכן 
הגדלות. 
%break
וזה אמרו "ומוח זה אין לו התפשטות בכל הגוף מרוב העלמו ולפיכך 
נקרא בן רבקה ולא בן יצחק כי עקרו מהבינה והוא חיי המלך" דהיינו 
כמבואר, שעקרו דז"א הוא מהבינה, וכי בחינת הז"א הוא בעיקר מאור 
החסדים של הבינה אלא להארת חכמה תוך החסדים הוא צריך, 
%break
דהיינו להגדלות שלו למוחין דחיה, וזה הוא מקבל מאבא. וע"כ אין אור 
חכמה מתפשטת בו בהתלבשות הגוף, דהיינו בבחי' ממעלה למטה 
שנקרא גוף, אלא בבחינת הזווג דב' עטרין, שהוא בחינת אורחא 
למעברא ביה, שאין זה אלא בחינת הארה בעלמא מחכמה, 
%break
ולא בחינת התפשטות בגוף. ולפיכך נקרא בן רבקה, כי הארת אמא 
מתפשטת בו בראש וגוף, ולא בן יצחק, שהארתו אינה מתפשטת בו, 
אלא נשארת בו בבחינת ממטה למעלה בבחינת ראש לבד. 
%break
וטעם הדבר הוא כי הארת חכמה זו מתפשטת לו ע"י זווג ב' היסודות 
דאו"א ע"י זווג דהכאה, ונמצא המסך דיסוד דאמא שהיא בחינת 
צמצום, מעלמת על אור החכמה שלא תתפשט אלא כמדת היסוד, 
(כנ"ל דף אלף תקמ"ב ד"ה אמנם) 
%break
וז"ש "אין לו התפשטות בכל הגוף מרוב העלמו" כי המסך דיסוד אמא 
מעלים עליו ואינו יכול להתפשט אלא במדת היסודות בלבד. ע"ש. 
%break
וז"ש וב' מוחות אלו טרם יכנסו לז"א מתחברים בסוד זווג" דהיינו 
כמבואר, כיון שאין הז"א יכול לקבל המוחין שלו כי אם דרך זווג דב' 
יסודות דאו"א, ע"כ אין למוח החכמה התפשטות תוך הגוף.
%break
%letter צד
צד) והתפשטותו ע"י שערות הראש העליון כי על ידו נתפשט לל"ב 
נתיבות וכו'. כמבואר בדיבור הסמוך, שכל הכנתו של הז"א לקבל 
החכמה הוא ע"י הקטנות שמקבל משערות רישא, שבזה הוכן הגדלות 
שלו לקבל מוחין דע"ב. כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1549
%letter צה
צה) אחר הראש הג' נסתם עצמות העליון בקרומא דאוירא ויורד האור 
דרך השערות וכו' וזה לאבא וכו' אבל הז"א ע"י אבא נעשה. ולכאורה 
תמוה, שהרי לעיל אומר, שמוח החכמה דז"א מקבל משערות רישא 
דא"א, וכן בכ"מ. אכן יש כאן ענין עמוק, שאנו מחויבים להבין היטב. 
%break
ומתחילה נבין מהי הסתימא שנעשה אחר הראש הג' בקרומא דאוירא 
שאומר הרב. וצריכים לזכור כאן היטב כל המתבאר בחלק י"ג, בענין 
ההפרש של ע"ב דא"א בעת יציאתו בהעליון שלו, שהוא רדל"א. אל 
בחינת ע"ב דא"א הנשאר בו אחר שנולד ובא למקומו עצמו. 
%break
כי בעת יציאת המוחין דע"ב דא"א בעת התכללותו ברדל"א, לא היו 
הג"ר שלו מלובשים בם' דצל"ם, הנקרא עזקא דכיא, אלא היה מגולה 
כמו ע"ב דא"ק וע"ב דנקודים, שאין שם כלל התלבשות הזו דםל"צ 
דצל"ם, אלא אחר שנולדו המוחין האלו ובאו לא"א למקומו עצמו, 
%break
המה נתכסו בלבושי מל"ץ, בסוד עזקא דכיא, שפירושו שג"ר דע"ב 
שהם בחינת גלגלתא דא"א, נקבעו להיות בבחינת אוירא, שאין הי' 
נפיק מאויר שלהם, וכל גילוי חכמה אינה אלא בל' דצל"ם, שבו נפיק י' 
מאוירא ואשתאר אור, 
%break
ונמצאים הג"ר שהם בחינת או"א עלאין ועצם חכמה, שהם בבחינת 
חסדים מכוסים גם עתה כמקודם לכן, אלא הל' דצל"ם שהיא בחינת 
ישסו"ת ובינה, בהם נפיק הי' מאויר, והארת חכמה מאירה שמה. וכבר 
ידעת ההפרש מהארת חכמה של ישסו"ת, להארת חכמה דאו"א עלאין, 
%break
כי בישסו"ת אין הת"ת, שהוא הנושא להארת חכמה, מאיר עם חכמה 
שלו, אלא בהתלבשות של היסודות דאו"א, שאין זה הארה גמורה של 
חכמה, אלא בבחינת אורחא למעברא ביה בלבד. אמנם באו"א עלאין 
עצמם, בשעת עליתם לג"ר דא"א ונכללים בו עם המ"ן של הדיקנא, 
%break
שאז הת"ת מאיר מבחינת היותו בפני עצמו, בלי שום כסות של היסוד, 
שזה גורם שיבת הבינה לחכמה ממש, ע"ד שבינה שבה לחכמה, בעת 
שבינה דאו"י האצילה לז"א דאו"י. שאז החכמה מאירה בפרצוף בכל 
שלימותה והדרה.
%break
ותדע, שזה כל ההפרש מע"ב המגולה בלי התלבשות בעזקא דכיא, 
שהוא ם' דצל"ם, אל ע"ב המתכסה בעזקא דכיא. כי בע"ב המגולה, 
נמצא הת"ת שהוא הנושא להארת חכמה, מאיר שם בג"ר דע"ב, מבחי' 
היותו בפני עצמו בלי הנרתק של היסוד, 
%break
ונמצאת הבינה דבחינת או"א עלאין, שהם הג"ר דע"ב, ששבה להיות 
חכמה ממש, כנ"ל. משא"כ בע"ב המלובש בעזקא, שהוא הם', אין 
הת"ת שהוא הנושא להארת חכמה יכול להתגלות לגמרי, שהעזקא 
מעכבת עליו ואינה נותנת לו להגלות שם, אלא בהל' דצל"ם, 
%break
שהיא בחינת ישסו"ת ובחינת ו"ק דמוחין דע"ב, אשר הגם שהי' נפיק 
שם מאוירא, ואור החכמה מתגלה בת"ת, אכן אין הת"ת ההוא מאיר 
מבחינת היותו בפני עצמו,
%break
%page 1550
אלא מבחינת הלבוש של היסוד, שה"ס חמה בנרתיקה, שאין השמש 
מאיר לפי כחו עצמו, אלא לפי שיעור של הנרתק, שהוא הלבוש אליו, 
שהם המסכים דצר וקצר דיסודות דאו"א, הנקראים עיטרא דגבורה, 
כנ"ל. (דף אלף תקמ"ב ד"ה אמנם ע"ש).
%break
ועם זה תבין בבהירות, את הקטנות דאבא והקטנות דאמא, מבחינת 
קטנות דקומת ע"ב. כי מחמת התיקון של מל"ץ הנ"ל, שנתקנו בו נה"י 
דעתיק ללבושי מוחין לא"א, כנ"ל, שגרם לכיסוי דג"ר דע"ב בעזקא 
דכיא, 
%break
שזה היה מחמת השימוש דרדל"א עם המסך דצמצום ב' לצורך אצילות 
ולידת א"א, כנודע. הנה נעשה בזה ב' מיעוטים: א' הוא העלם האור 
דג"ר דע"ב המגולה, מחמת שהג"ר נתקנו בעזקא, שהיא בחינת 
אחורים דאמא הדוחים חכמה. 
%break
ובחינת המסכים ששמשו בקומת ע"ב המגולה, יצאו מבחינת ראש 
דא"א, בבחינת מותרי מוחא, ונעשו לשערות רישא ודיקנא. ומיעוט הזה 
גרם לאבא דאצילות שישאר בבחי' ו"ק בלי ראש. כי במוחין דא"א 
עצמו, אין הכיסוי דעזקא דכיא, נחשבת לשום מיעוט, 
%break
משום שהכיסוי הזה מחבר את הגלגלתא עם הרדל"א שיהיו כמו ראש 
אחד, מטעם, שהמסך שבפה דרדל"א אינו שולט על בחינת ג"ר דבינה 
שיוציא אותה מבחינת ראש, וע"כ משיגה הגלגלתא מתוך הלבוש של 
העזקא מעלה גדולה מאד, כי זה מדביק אותה אל הראש דעתיק. 
%break
כמבואר. אכן לפרצוף תחתון מא"א, דהיינו אבא עלאה, שהוא מוכרח 
לקבל מבחינה שכנגדו בראש דא"א, דהיינו מבחינת גלגלתא שלו, 
שהם בחינת ג"ר דע"ב ואו"א עלאין, ואחר שהגלגלתא נתכסה בעזקא 
בחסדים מכוסים דג"ר דבינה, אין לאבא ג"כ, 
%break
אלא בחינת חסדים מכוסים בלי חכמה, שבערך אבא הוא ו"ק בלי 
ראש. והנך מוצא שזה המיעוט של הגלגלתא שנתכסה בם' דצל"ם, 
גרם לאבא דאצילות להיות לבחי' ו"ק. ונתבאר מיעוט הא', שה"ס המ"ן 
דדיקנא.
%break
ומיעוט הב' שנעשה בסבת התלבשות המל"צ שנתחדש בא"א, הוא 
יציאת הבינה לחוץ מראש דא"א לגמרי ונעשית לבחינת גרון, לגוף. כי 
אחר שנתקן הגלגלתא דא"א בבחינת ם' דצל"ם, נמצא הזווג דאמא 
עלאה עם החכמה הכלולים בגלגלתא. 
%break
כי כח העזקא רוכב עליהם שלא יזדווגו לגלות חכמה, כנ"ל, וזה גרם 
לבינה דא"א עצמו, שתתפרד לגמרי ממו"ס דא"א ולהתלבש ג"כ 
בבחינת אחורים הדוחים חכמה, שמבחינה זו גם אמא עלאה דאצילות, 
חסרת ראש, כי אין לה בחינת הזווג עם אבא עלאה, 
%break
להיותם שניהם כלולים בבחינת ג"ר דע"ב, שהוא הגלגלתא, ומוכרחים 
לקבל רק משם, ואפילו אמא עלאה אינה יכולה לקבל מן הל' דצל"ם, 
שהיא בחינת ישסו"ת, ולא אמא עלאה. 
%break
וזהו שנבחן לבחינת המיעוט של יציאת אמא לחוץ, שהוא מיעוט הב', 
שהמ"ן שלה הם הבנים, דהיינו הזו"ן.
%break
והנה נתבארו היטב ענין הקטנות דאו"א דאצילות, שאע"פ שיש להם 
קומת ס"ג בקביעות, מ"מ כיון שהם משורשם בחינת ע"ב, הם סובלים 
את ב' המיעוטים שנעשו ע"י התלבשות הג"ר דא"א במל"ץ דצל"ם, 
שמיעוט הא' מיוחס לאבא עלאה, שהוא חכמה דע"ב, 
%break
והמ"ן של החזרת קומתו הם בחינות שערות רישא ודיקנא, כלומר, 
שבהיות השערות רישא ודיקנא מבחוץ לפרצוף דראש א"א, אין בהם 
אלא בחינת ו"ק של הע"ב המגולה, כי ע"כ אינם יכולים להכלל 
בהפרצוף, אחר שהג"ר דע"ב נעלמו בבחי' מקיף חוזר.
%break
%page 1551
וע"כ שערות רישא ודיקנא אלו אינם משפיעים לאבא עלאה רק קטנות 
דע"ב, ומעמידים אותו בבחינת חסר ראש, ואין לו תיקונו רק ע"י עליתו 
אל הג"ר דא"א בעת שא"א מחובר עם רדל"א, 
%break
שאז נכנסים שוב השערות רישא ודיקנא לבחינת מסכים ומ"ן אל קומת 
ע"ב המגולה היוצאת עתה מחמת התכללותם ברדל"א, שאין מל"ץ 
דצל"ם נוהג שם, והעזקא נפתחת ובינה חזרה להיות חכמה, ות"ת 
דמוחין שב להיות הנושא להארת חכמה כמו בהע"ס דאו"י, 
%break
דהיינו בבחינת היותו בפני עצמו, להיותו בבחינת ג"ר דע"ב, דהיינו 
באו"א עלאין, ששם מקום גילוי הת"ת בבחינת עצמו. כנ"ל ע"ש. ועד"ז 
מתתקן ג"כ מיעוט הב' דאמא עלאה, שע"י עלית הז"א למ"ן, וע"כ גילוי 
המוחין דע"ב המגולה, כנ"ל, חוזרת לראש דא"א, 
%break
ומזדווגת שם עם אבא עלאה. והבן היטב אלו ב' מיעוטים ובחינת 
תיקונם ע"י המ"ן דשערות.
%break
ועם זה תבין היטב ענין ב' המזלות שהם: תיקון ח' שנקרא ונוצר חסד, 
ותיקון י"ג שנקרא ונקה. שהם בחי' ו"ק דע"ב המגולה, כנ"ל, וע"כ 
נקראו דעת דאו"א, ומזל ונוצר הוא בחינת עטרא דחסד, דהיינו בחינת 
ת"ת, והוא בחינת ת"ת מבחינת היותו בפני עצמו מחוץ לנרתק, 
%break
כמו בע"ס דאו"י, והוא משמש לאבא עלאה. והוא בחינת הט' דאו"י 
ממעלה למטה. ומזל ונקה הוא עטרא דגבורה דהיינו המסכים שביסוד, 
המעלים ט' דאו"ח ממטה למעלה, והיא משמשת לאמא עלאה. ונודע, 
שעיקר הנושא להארת חכמה הוא הת"ת, שהוא מזל ונוצר, 
%break
ולפיכך הוא מיוחס להט' דאו"י שממעלה למטה, שהוא בחינת יוסף, 
דהיינו צדיק דעייל בה, כנ"ל. ומזל ונקה הוא הנושא לבחינת המסכים, 
ולפיכך הוא בחינת הט' דאו"ח שממטה למעלה, והוא בחינת בנימין, 
%break
דהיינו צדיק דנפיק מינה. ולפיכך מזל ונוצר הוא עטרא דחסד שבאבא. 
ומזל ונקה הוא עטרא דגבורה שבאמא. והבן היטב.
%break
ועם זה תבין בנותר דברי הרב (דף אלף תקכ"א אות נ') שאומר שמזל 
הח' הוא בחי' הת"ת שבזקן, ומזל הי"ג הוא בחינת יסוד שבזקן הכלול 
מזכר ונקבה" דהיינו כמבואר, שמזל הח' הוא עטרא דחסד, ומזל הי"ג 
הוא עטרא דגבורה שהוא בחינת המסכים שביסוד, 
%break
שהם בחינת זכר ונקבה, דהיינו בחינת צר שהוא התכללות מן יסוד 
אבא, ובחינת קצר שהוא מסך דיסוד אמא שהיא נקבה. וז"ש, שהוא 
בחינת יסוד הכלול מזכר ונקבה. וע"כ אומר, שמזל הח' משפיע למזל 
הי"ג.
%break
וזה שמסיים שם "ואז בהיות שם זו"ן בסוד עיבור באו"א מתעורר מזלא 
דדיקנא בהתלבשותו תוך או"א ואז מורישין מוחין הראוים להוליד 
ברישיהון דזו"ן" והנך רואה איך הרב מדייק לומר, שמזלא דדיקנא 
מתעורר בעת התלבשותו באו"א, שרק אז מושפע המוחין דהולדה. 
%break
ודיוק הזה הוא, כי אין מוחין דהולדה באים אלא מע"ב המגולה, להיותם 
בו בחי' הת"ת, המאיר בהארת חכמה שלו בהיותו בפני עצמו מחוץ 
לנרתק דיסוד, שזה נחשב להארת חכמה שלמה. 
%break
ונתבאר לעיל שאין זה נוהג אלא בעת שאו"א מלבישים לג"ר דא"א שב' 
המזלין הח' וי"ג משמשים לדעת שלהם, שאז נמצא מזל ונוצר למעלה 
בפני עצמו. מחוץ למזל ונקה שהוא נרתיקו, כי חיבורם של או"א הם 
בבחינת היסודות שלהם הכלולים שניהם במזל ונקה, 
%break
אבל בחינת הת"ת עצמו מגולה לחוץ מנרתיקו, ואז דוקא, דהיינו 
מבחינת הת"ת המגולה, מושפעים המוחין דהולדה לזו"ן.
%break
אמנם הזו"ן עצמם, אינם מקבלים אלו המוחין דע"ב רק ממזל ונקה 
לבד, כלומר מבחינת ב' היסודות דאו"א שהם כלולים שם, כנ"ל, ולפיכך 
כבר אין בחינת הת"ת מגולה שם מבחינת עצמו אלא ממדת היסודות 
מתוך הנרתק שבהם,
%break
%page 1552
שע"כ אין בו אלא בחינת הארת חכמה מבחינת אורחא למעברא ביה, 
כנ"ל. וזה נוהג בכל השתא אלפי שני שאין בחינת הת"ת של המוחין 
דע"ב מגולה בזו"ן מבחינת היותו בפני עצמו מחוץ לנרתק, אלא מתוך 
נרתיקו, כמבואר. 
%break
ובאלף הז'. אחר גמר תיקונם דשתא אלפי שני, אז יתגלה הארת הת"ת 
בז"א מחוץ לנרתיקו, ואז יתגלה האלף הז', שה"ס וחד חרוב. כי אז 
יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, כי הת"ת הזה, ה"ס חמה, כנ"ל בדברי 
הרב, בסוד שמשא וסיהרא הנעלמים, ע"ש. 
%break
וכשהוא מאיר בבחינת היותו בפני עצמו, כמו במזל הח' דדיקנא, נבחן 
ליציאת חמה מנרתיקה, שהצדיקים מתרפאים בה וכו'. כמ"ש בדברי 
רז"ל. ועם זה תבין מ"ש הרב, שאפילו בשבת במנחה שז"א עולה 
לא"א, אינו עולה למזל ונוצר, 
%break
אלא לד' תיקוני דיקנא תתאין שלמטה ממזל ונוצר, כנודע. דהיינו כנ"ל, 
שבמשך שתא אלפי שני, הוא מקבל מוחין דע"ב מבחינת חמה 
בנרתיקה, דהיינו מהארת הת"ת המלובשת ביסודות דאו"א במקום 
המזל ונקה. 
%break
ששם עומדים היסודות דאו"א, ואינו עולה למזל ונוצר, שהוא ת"ת 
בהיותו מחוץ לנרתיקו, אלא באלף הז' כנ"ל.
%break
וזה אמרו "אחר ראש הג' בסתם עצמות העליון בקרומא דאוירא, ויורד 
האור דרך השערות כאור השמש העובר דרך נקבים קטנים, וזה לאבא, 
כי באבא לבד מתפשט בו אור העליון מבלי לבוש משום דאתכליל 
במזלא ונחשב לעתיקא" שלכאורה קשה, למה זה נחשב אבא לעתיקא, 
%break
ולשם מה הוא משמיענו זה. והענין תבין עם הנ"ל, כי נתבאר, שמוחין 
דאבא מבחינת ע"ב לא יוכלו להיות מגולים אלא בג"ר דעתיק, משא"כ 
בג"ר דא"א, כבר ג"ר דע"ב שהם או"א עלאין דמוחין, באים מכוסים 
בעזקא דכיא, שבחינת ו"ק דמוחין ההם המגולים, 
%break
באים בתיקוני שערות רישא ודיקנא, שמשום זה גם אבא עלאה 
דאצילות מכוסה בעזקא דכיא, ואינו מקבל חכמה מראש דא"א, שהם 
בבחי' ם', אלא מקבל בהכרח מן שערות רישא ודיקנא, שאין לו מהם 
אלא ו"ק לבד, כנ"ל ע"ש. 
%break
וז"ש הרב "שנסתם עצמות העליון בקרומא דאוירא ויורד האור דרך 
השערות כאור השמש העובר דרך נקבין קטנים" כי חכמה דא"א נסתם 
בקרומא מתחתיו, מחמת תיקון הם' בגלגלתא, ואבא אינו יכול לקבל 
חכמה ממנו, אלא דרך השערות רישא ודיקנא, 
%break
שהם שנשארו בראש דא"א בבחינת כלים דו"ק וחיצונים לראש דא"א, 
שיש עוד בהם הקטנות דע"ב המגולה להשפיע לאבא. שזה מכונה 
נקבים קטנים, כלומר רק בחינת קטנות ולא גדלות.
%break
וע"כ אין לו בחינת ג"ר וראש אל או"א עלאין, שהוא בחינת ע"ב וחכמה, 
רק בעלית א"א לרדל"א, ואו"א עצמם לא"א, שאז נכנסו שוב השערות 
לפנימיות הכלים דא"א, כי הם עתה בבחינת רדל"א עצמו מחמת 
העליה, 
%break
ושוב משמשת שם בחי' מלכות דצמצום א' בלי שום לבושים של מל"צ, 
כנ"ל, ונתגלו ג"ר דע"ב, ונעשים לבחינת ראש לאבא ואמא עלאין, הרי 
שאין אבא מקבל בחינת ראש וג"ר, אלא בעת שנכלל בג"ר דעתיק, 
ולפיכך אומר הרב, 
%break
דאבא "נכלל במזלא ונחשב לעתיקא" כי המזלא משמש לדעת דאו"א, 
רק בהיותם נכללים בעתיק, כנ"ל, וע"כ בעת שהמזלא הוא בקטנות 
נחשבים ג"כ לבחינת ו"ק דעתיקא, כי מקומת ע"ב המגולה ששמשה 
במקום ג"ר דעתיק הם באים, 
%break
וכן הם מוחזרים לג"ר דעתיק בעת יציאת מוחין דהולדה. הרי שבחינת 
מזלא ועתיקא הם כמעט בחינה אחת, וכן המזלא עם או"א הם בחינת 
אחת ממש. 
%break
כמבואר. וזה שמדייק "אבל הז"א ע"י אבא נעשה כי נתפשט העצמות 
והתלבש בו" כי ע"כ יש בז"א הפרש גדול מאד ממוחין דאו"א עצמם, כי 
או"א שהם במקום ג"ר דא"א שבמקום עתיקא, 
%break
והמזלין משמש להם לדעת ממטה למעלה הרי מזל הח' שהוא ת"ת 
דדיקנא, נמצא שם בבחינת היותו בפני עצמו מגולה ומאיר בתכלית 
השלימות.
%break
%page 1553
כנ"ל. אמנם ז"א שמוכרח לקבל מיסודות דאו"א שהם בחינת מזל ונקה, 
אין השמש מאיר בצורת עצמו, אלא בצורת הנרתק, דהיינו לפי מדת 
היסודות. כנ"ל.
%break
%letter צו
צו) האי חכמה שירותא דכולא, כי על ידו נעשה ונאצל כל אשר למטה 
הימנו בהתלבש העצמות בה. דהיינו כמבואר, שאין גילוי של הארת 
חכמה, אלא ע"י עלית או"א עלאין לג"ר דא"א ודעתיק, שאז משמשת 
קומת ע"ב הגלויה באו"א עלאין, שממנה באים מוחין דהולדה לזו"ן. 
%break
כנ"ל. הרי שהאי חכמה, דהיינו או"א עלאין, הם תחלת הגילוי של 
המוחין, הן לעצמם והם לזו"ן, והן לנשמות הנולדות מזו"ן. וז"ש הזוהר 
שהוא שירותא דכולא.
%break
וממנה מתפשט מוחא דז"א לל"ב שבילין כי בה אין התפשטות כלל עד 
רדתה לז"א, ואף בז"א הם שבילין צרים ולא אורחין רחבים" פי': כי 
מוחין אלו היוצאים באו"א עלאין, הם בעיקר בשביל הז"א, שיוכל 
להזדווג עם הנוקבא פב"פ למוחין דהולדה, 
%break
וע"כ נקראים המוחין האלו בשם חכמה דל"ב נתיבות, שפירושם כ"ב 
אתוון ועשרה מאמרות, כמ"ש הרב להלן. כי כ"ב אתוון הם בנין הבינה 
עצמה, ועשרה מאמרות הם ע"ס דזו"ן בעת שנכללים בבינה בסוד 
העיבור. וע"כ הם מכונים בשם ל"ב, להורות שכל חכמה זו, 
%break
היא באה ע"י עלית מ"ן דזו"ן המעורר את הבינה לקבל חכמה בשבילו, 
ע"ד הבינה דאו"י שקבלה חכמה בשביל ז"א דאו"י כנ"ל, וע"כ הוא 
מחויבת לז"א, כי אין בינה מקבלת חכמה אלא לפי שיעורו של ז"א, 
שהוא רק להאיר הארת חכמה בחסדים, ולא בחי' חכמה בפ"ע, 
%break
וע"כ נקראו ל"ב נתיבות, המורה על ז"א בעיבור הבינה יחד. וז"ש "כי 
בה אין התפשטות כלל עד רדתה לז"א" כי אחר לידת המוחין דז"א, 
חוזרין או"א למקומם, וכל המוחין דא"א ואו"א חוזרים ומתלבשים 
במל"צ, ונמצאים או"א שוב בבחינת אוירא, כמו גלגלתא דא"א, 
%break
אלא אלו המוחין באים לז"א, שהוא צריך להם, להיותו מבחינת הארת 
חכמה בחסדים, ואין מוחין דאו"א עלאין מספיקים לו, להיותם חסדים 
מכוסים.
%break
וזה אמרו "ואף בז"א הם שבילין צרים ולא אורחין רחבין" פירוש: כי ז"א 
מקבל אלו המוחין, דרך היסודות דאו"א, שת"ת שהוא הנושא להארת 
חכמה, אינו מגולה בבחינת היותו בפני עצמו, אלא מתוך הצרות של 
היסודות כנ"ל, ולפיכך מכונים הכלים שהמוחין מתלבשים בהם, 
%break
שהם שבילים צרים, ואין בהם אלא בחינת אורחא למעברא ביה, ולא 
אורחין רחבין, כי אין שם בחי' ת"ת מצד היותו בפני עצמו, המאיר 
בהרחבה גדולה, ומכונה כמו אורחין רחבין. אלא ת"ת המאיר במדת 
הצר של היסוד. ולכן אין הארת חכמה יכולה להתגלות בת"ת דז"א. 
%break
דהיינו בחג"ת שלו, אלא בנה"י דז"א, שהם בחינת יסוד שלו, שהם 
בחינת אורחין צרים, שמתגלה שם יסוד דאבא בלי יסוד אמא. אבל אם 
היו מאירים בת"ת היו אורחים רחבין כי שם מלובש יסוד אמא 
המשפעת חסדים בהרחבה.
%break
%page 1554

כי עדיין נעלמים להיות קרובים לאבא דנפיק מעתיקא קדישא" כלומר. 
כמו שאבא נתקן בם' דצל"ם משום שמקבל מבחינה שכנגדו בעתיקא, 
שהיא הגלגלתא המלובשת ג"כ בם' דצל"ם, כנ"ל. לפיכך גם בחינת 
חג"ת דז"א עד החזה, מיוחסים ג"כ לבחינת ג"ר, 
%break
הצריכים ללבוש דם' דצל"ם, דוגמת חג"ת דא"א עד החזה, וע"כ צריכים 
הם תמיד להיות בבחי' חסדים מכוסים, ואין המוחין דהארת חכמה 
יכולים להתגלות בהם. וז"ש "כי עדיין נעלמים להיותם קרובים לאבא" 
כלומר, שהם בחינת חסדים מכוסים כמו או"א עלאין.
%break
ואח"כ למטה בז"א נתגלית יותר. פי' ממקום החזה ולמטה דז"א, 
נתגלה הארת חכמה, כי שם מקום גילוי של החסדים כנודע. אכן עיקר 
הגילוי הוא במלכות, דהיינו בנוקבא דז"א, שהיא הלוקחת מקום הזה 
דנה"י דז"א, כמ"ש במקומו.
%break
%letter צז
צז) כ"ב אותיות כלולים בבינה שבחכמה זו ועשרה מאמרות וכו' ונמצא 
שגם מלכות שהיא סיומא כלולה בחכמה זו וכו', חכמה עלאה חכמה 
תתאה. דהיינו כנ"ל, שעיקר גילוי החכמה הוא למלכות לנוקבא דז"א, 
%break
וע"כ גם בחינת מלכות מרומזת במנין ל"ב הנתיבות, וע"כ נקראת 
הנוקבא חכמה תתאה, כי בה נגלית החכמה עלאה דל"ב נתיבות. וז"ש 
הזוהר ובהאי "חכמה שירותא וסיומא אשתכח" שירותא היא חכמה 
דל"ב נתיבות,
%break
אשר תחילת גילויה היא באבא עלאה. וסיומא, היא המלכות, שנקראת 
חכמה תתאה, שמוחין אלו מגיעים אליה.
%break
%letter צח
צח) חב"ד שהם אבהן דבז"א וכו', בערך או"א הם חג"ת והם אבהן 
ממש. כלומר, שאע"פ שהמוחין באים מאו"א עלאין שעלו לג"ר דא"א, 
כנ"ל מ"מ ז"א אינם מקבלם מג"ר שהם או"א עלאין.
%break
%page 1555
אלא מחג"ת שלהם, ולכן הם חג"ת בערך או"א. ומ"ש "והבן זה" הוא 
לרמז שמשום זה אין החכמה מקובלת, אלא דרך היסודות דאו"א, וכל 
גילוי החכמה הוא במדת היסוד, שהם אורחין צרים. כי אפילו בעלית 
ז"א לא"א, אינו עולה שם למזל ונוצר שהוא בחינת או"א עלאין, 
%break
שהת"ת מגולה בהיותו בפני עצמו, אלא במזל ונקה, שהיא בחינת 
ישסו"ת, שאינו מקבל אלא במדת היסודות כנ"ל באורך, ע"ש.
%break
%letter ק
ק) אי נמי ביה גופיה מתפשט לל"ב עיבר, דהא חוורא דגלגלתא נמי 
מתפשט לי"ג עיבר. פי', שמתחילה פירש, שהוא מקבל רק נהירו 
דחכמתא דל"ב נתיבות דהיינו הארת חכמה, ולא חכמה עצמה, כי ז"א 
מקבל בעיקר רק מב' עטרין, שנקראים דעת, ולא מחו"ב גופיה, 
%break
שמהם אינו מקבל רק הארה ולא עצמות. כנודע, ועתה מפרש כונת 
הזוהר, שאפשר לומר שגם בחינת חו"ב עצמם מתפשטים בו, אלא 
שבאים בבחי' םל"צ דצל"ם, שחו"ב שלו מלובשים בם' ודעת עליון בל' 
ודעת המתפשט בצ'. 
%break
וע"ז מביא ראיה, מגלגלתא דא"א, שאע"פ שמבחינתה עצמה היא רק 
ם' דצל"ם בלבד, ומ"מ היא מתפשטת בעצמה לי"ג עיבר, שהם ג' הויות 
דמל"צ, והוי"ה אחת דכליל לון כנודע, הנה ע"ד זה גם ז"א, אע"פ 
שבחינתו עצמו היא רק צ' דצל"ם, 
%break
מ"מ הוא מתפשט בעצמו לכל ג' הבחי' דםל"צ, שבזה נמצאים עצמות 
חו"ב ג"כ מתפשטים בו, אלא בכיסוי דם' שהיא בחינת חסדים מכוסים, 
והל' מאיר בו הארת חכמה. והבן היטב.
%break
%page 1556
%letter קא
קא) ונפקא ממו"ס מנהירו דביה דהיינו מאור ועצמות שבו, והוא חסד 
עלאה כי האור והעצמת שבכח"ב נתפשט בג' ראשים העליונים. פירוש, 
שמראה כאן השורש שמשם יוצאת חכמה זו דל"ב נתיבות, ואומר 
שהיא יוצאת מחסד עלאה, דהיינו חסד דעתיק, 
%break
שהוא מלובש גו גלגלתא דא"א, ומשם מושפע למו"ס. ומפרש "כי האור 
והעצמות דכח"ב מתפשטים בג' רישין דא"א" דהיינו כמבואר לעיל, 
שאין החכמה דע"ב מתגלה, אלא ע"י עלית הפרצופים לג"ר דעתיק, 
וכבר נתבאר זה בחלקים הקודמים, 
%break
כי ע"י הארת ע"ב ס"ג יורדת ה"ת מעינים דכל פרצוף ומעלית אח"פ 
שירדו אל התחתון, בחזרה למקומם הראשון, כי כל אח"פ דראש 
דעליון, מלובשים בגו"ע דתוך, ודתוך בגו"ע דסוף, וכן מפרצוף לפרצוף, 
כנודע. 
%break
ונמצא שאח"פ דראש עתיק המלובשים בחג"ת שלו, חוזרים עתה 
לבחינת ג"ר שלו, ונמצא שחג"ת דעתיק עם ג' הרישין דא"א, נעשו 
לחב"ד דעתיק. וכן אח"פ שבחג"ת דא"א, חוזרים לבחינת ג"ר שלהם, 
ונמצאים חג"ת דא"א עם או"א המלבישים עליהם, 
%break
עולים ונעשים לחב"ד דא"א. ואז גם הדיקנא שהיתה מלבשת לחג"ת 
דא"א, עולית לחב"ד דא"א, ולחב"ד דעתיק, 
%break
שנעשו עתה לבחי' אחת. ואז נעשה הזווג בחב"ד דעתיק על המ"ן 
דדיקנא שנכנס לפנימיות, ויוצאת הקומה דע"ב המגולה בחב"ד דעתיק, 
ומשם מתפשטת לאו"א וזו"ן.
%break
כי גלגלתא דא"א, נעשה עתה לחכמה דעתיק, מחמת שחסד דעתיק 
נעשה לחכמה שלו כנ"ל, ועמהם מתחבר גם אבא עלאה, שעלה עם 
החסד דא"א, ונעשה לבחינת גלגלתא דא"א, וכל אלו הם בחינת 
הדכורין של הזווג. 
%break
ועד"ז גם מו"ס נעשה עתה לבינה דעתיק, מכח שגבורה דעתיק עלתה 
ונעשה לבינה דעתיק, ועמהם מתחבר אמא עלאה שהיא עלתה עם 
הגבורה דא"א ונעשית למו"ס שלו, והם הנוקבין של הזווג. ועד"ז מוחא 
דאוירא דא"א, נעשה עתה לדעת דעתיק, 
%break
מכח עליתו עם ת"ת דעתיק שנעשה עתה לדעת שלו, ועמהם עולים ב' 
המזלין ונוצר ונקה. שהיו מלבישים לת"ת דא"א שנעשה עתה למוחא 
דאוירא שהוא נעשה עתה לדעת דעתיק כנ"ל. והם בחינת המכריעים 
של הזווג.
%break
כי האור ועצמות שבכח"ב נתפשט בג' ראשים העליונים" כלומר: שג"ר 
דרדל"א, נמצאים עתה בבחינת אחת עם ג' הראשים העליונים דא"א 
שהם: 
%break
גלגלתא ואוירא ומו"ס. וכן מתפשטים "במצחא ודיקנא דא"א" כי מוחא 
דאוירא, שבו מלובש דעת דעתיק, הם שניהם מלובשים עתה במצחא 
דא"א וגם בדיקנא שלו, כי גם המזלין עלו עם הת"ת דא"א ונעשו לדעת.
%break
%page 1557
הרי שג"ר דעתיק מתפשטים עתה בג"ר דא"א ובדיקנא שלו, וע"כ נמצא 
קומת הזווג בבחינת עתיק עצמו, דהיינו בלי לבושי מל"צ, אלא בבחינת 
ע"ב המגולה. וכבר ידעת שמתחילה מזדווג הזכר בבחינת היסוד של 
עצמו, הכלול מזכר ונקבה ג"כ. 
%break
ואח"כ הוא משפיע אותה הקומה אל הנקבה. כנ"ל. וע"כ הדכורין 
הכלולים בחסד עליון דעתיק שנעשה לחכמה שלו, מזדווגים על המ"ן 
שבנוצר חסד, ויוצאת קומת הע"ב המגולה, 
%break
ואחר כך משפיעים הדכורין הכלולין בחסד דעתיק אל הנוקבין הכלולין 
בגבורה דעתיק שנעשה לבינה שלו, שעליה מלבשת מו"ס, על המ"ן של 
מזל ונקה, ומקבלים הנקבות את המוחין ההם, ומשם משפיעים אל 
הזו"ן שהם בעיבור באמא עלאה.
%break
ונפק אור עצמות חסד והוא חסד עלאה, והוא הנקרא בצאתו משם 
אוירא דכיא. כאן מדבר אחר לידת המוחין, שאז חוזרים הפרסאות 
למקומם, כנודע, וז"ש "והוא הנקרא בצאתו משם אוירא דכיא" דהיינו 
בעת שאור החסד העליון שהוא חסד דעתיק שנעשה לחכמה, 
%break
יצא משם, כי ירד להתלבש באבא עלאה, הנה נקרא אז אוירא דכיא, 
משום שאז חזרו בחינת הלבושים דמל"צ על המוחין ההם, ונמצא מוח 
החכמה הנמשך מחסד דעתיק אל או"א עלאין, חזר ונתלבש בם' 
דצל"ם, שהיא בחינת אוירא דכיא, דהיינו חסדים מכוסים, 
%break
מכח התלבשותו בעזקא דכיא, כנ"ל. ועזקא זו נקרא רוחא דגניז בעתיק 
יומין, כי בעת התלבשותו בעזקא, שוב יורד החכמה ונעשה לחסד 
שבו"ק דעתיק, ונמצא אור החיה שנעשה שוב לבחינת אור הרוח. וע"כ 
נקרא העזקא בשם רוחא דגניז בעתיק יומין.
%break
וזה אמרו "ונגנז תוך רוחא דגניז בעתיק יומין והוא כדמות גוף וכלי 
להאי אוירא דכיא" כלומר, שבחינת העזקא נעשה לכלי שהוריד האוירא 
דכיא לבחינת גוף. כי בסבתה שוב ירדו המדרגות זו מזו, וחב"ד דעתיק 
שוב נעשו לגוף וחג"ת, 
%break
ועמהם הג"ר דא"א נעשו שוב ללבושי גוף דעתיק, וכן חב"ד דא"א שוב 
ירדו ונעשו לחג"ת דגוף דא"א, ועמהם או"א ומזלין נעשו שוב ללבושים 
דגוף של א"א. וכ"ז בא מכח התלבשות ג"ר דע"ב בם' דצל"ם, שהיא 
העזקא הנקרא רוחא דגניז בעתיק יומין. והבן.
%break
%letter קג
קג) זווג לחו"ב כדי שיתנו מוחין לז"א ואז ע"י כח זה נתוספים לו נה"י. 
כבר נתבאר בחלקים הקודמים זה החידוש שנעשה באצילות, שאין 
הפרצוף נשלם בבת אחת כמו בפרצופי א"ק, 
%break
אלא מתחילה נתקן הכלים דפנים שלו ומתבררים מן בי"ע, שהם הכלים 
דגו"ע עד החזה, שכוללים חב"ד חג"ת.
%break
%page 1558
ובפעם שנית לעת גדלות הוצרך שנית לזווג העליון שלו שימשיך לו 
מהארת ע"ב ס"ג דא"ק, שע"י הארה זו מוריד ה"ת מעינים, ומעלה 
אח"פ שלו מבי"ע, שהם כלים דאחורים שמחזה ולמטה הנקראים נה"י. 
וזה נוהג בכל מדרגה ומדרגה הנבררת מחדש מבי"ע.
%break
גם או"א להיות להם נה"י הם צריכים תחלה לזווג א"א. היינו או"א 
דקומת ע"ב, שנבחנים מצד הקביעות לבחינת ו"ק ומחוסרי נה"י דכלים 
וג"ר דאורות. ואע"פ שהם תמיד בזווג דלא פסיק ומחוברים בכותל אחד 
פב"פ כנודע, נמצא שיש להם נה"י דכלים וגם מוחין. 
%break
אלא ג"ר אלו הם מבחינת ס"ג דמ"ה, דהיינו המוחין הקבועים שיצאו 
בה"פ אצילות. אמנם נודע שאו"א אלו הם הבירורים דאו"א של 
הנקודים, שהיו שם בקומת ע"ב, ומבחינה זו אין בהם אלא ו"ק לבד, כי 
ג"ר שלהם נטיל עתיק, כנודע. 
%break
והם חסרים בקביעות את נה"י דכלים וחב"ד דאורות. וכבר נתבאר זה 
בחלק ט' שאין באו"א מבחינת ב"ן אלא ז"ת דע"ב לבד. וקומת ס"ג שיש 
להם בקביעות, אע"פ שמספיק להם להיות פב"פ בזווגא דלא פסיק, 
מ"מ אינו מספיק כלום לבחינת ג"ר דע"ב החסרים להם, 
%break
וכן אין קומת ס"ג יכולה לברר כלום מנה"י דכלים השייכים לע"ב, 
להיותם מבחינת חסדים מגולים בהארת חכמה, וקומת ס"ג כולה היא 
חסדים מכוסים, כנודע.
%break
%letter קד
קד) לא הוצרך זווג זה רק לצורך מוחין ונה"י שלהם לבד וכו', כי הלא 
תמיד או"א הם נכללים במזלא. כלומר, כיון שיש להם מוחין דס"ג 
בקביעות, והם מלבישים על חג"ת דא"א, ששם מקיפים שערות דיקנא 
דא"א, הנה הם מקבלים המוחין דקטנות משערות דיקנא דא"א, 
%break
וע"כ אין להם צורך לב' זווגים: קטנות וגדלות הנוהגים בכל מדרגה, 
(כנ"ל ד"ה זווג). כי בחינת ו"ק דע"ב, המה מקבלים עם הלבשתם 
לחג"ת דא"א ממקיפי שערות דיקנא, שנקראים מזלין, ולפיכך אין חוסר 
להם מצד הקביעות אלא ג"ר דאורות דע"ב ונה"י דכלים דע"ב, 
%break
דהיינו רק הגדלות לבד, ומספיק להם זווג אחד. ומ"ש "תמיד או"א 
נכללים במזלא" הכונה היא, הן בעת קטנות והן בעת הגדלות, כי 
בקטנות הם מקבלים מהם הו"ק, כנ"ל, וכן בגדלות כשעולים לא"א 
ומשיגים קומת ע"ב, הרי זה גם בכח התכללותם בב' המזלין, 
%break
שהם בחינת הדעת שלהם, כמ"ש לעיל באורך. הרי שהן בקטנות והן 
בגדלות הם כלולים במזלין. וע"כ אומר, תמיד נכללים במזלא.
%break
%page 1559
%letter קה
קה) לפעמים אין או"א שלימים רק חסרים מנה"י אע"פ דאתכלילו 
במזלא. היינו בעת שהם מלבישים רק לחג"ת דא"א, שאין הם מקבלים 
רק בחי' ו"ק בלי ראש מן המזלין. כנ"ל בדיבור הסמוך. והם חסרים 
נה"י דכלים וג"ר דאורות מבחינת ע"ב. 
%break
אלא בשעת התכללותם במזלא בעת עליתם לג"ר דא"א, אז יש להם 
מוחין ונה"י דע"ב. כנ"ל.
%break
נעשו כל התיקונים של הד' העומדים בין תיקון הח' לתיקון י"ג ונתחברו 
כולם יחד, ונכללים בהם או"א. וצריכים להבין, מה ענין עשית אלו ד' 
התיקונים דדיקנא עתה בא"א, הלא יש לו לא"א תמיד י"ג תי"ד 
בקביעות. 
%break
וכן מה הענין של התחברות מכל התיקונים יחד, שיהיו נכללים בהם 
או"א. ובעיקר, איך נעשה כל זה ע"י הזווג של הפה דא"א.
%break
והנה צריכים לזכור כאן כל המתבאר לעיל בענין עלית הפרצופים בעת 
הזווג למוחין דהולדה. כי נתבאר שע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק מתבטלים 
כל הפרסאות שבאו עם צמצום ב', ואח"פ של כל המדרגות שנפלו 
לבחי' התחתון שלהם, חזרו אל המדרגה כטרם צמצום הב', 
%break
ונתחברו לאחד עם גו"ע המיוחס למדרגתם. באופן, שנה"י דא"א, 
שבפנימיותם אח"פ דחג"ת שלו, עלו ונעשו לחג"ת. וכן חג"ת 
שבפנימיותם אח"פ דראש א"א, עלו ונעשו לראש דא"א, וכן הראש 
דא"א, שבפנימיותו אח"פ דראש עתיק, עלה ונעשה לראש דעתיק. 
%break
ומתוך שחג"ת דא"א עלו ונעשו לבחינת ראש שלו, שהם ג' רישין: 
גלגלתא, אוירא, ומו"ס, הרי גם או"א עלאין הדבוקים בחג"ת הללו, 
עולים גם הם עמהם ונעשים לבחינת ג"ר דא"א. כי זה הכלל, שכל אותו 
המקום, שתחתון מלביש לעליון הוא נבחן עמו לבחינה אחת ממש, 
%break
ולכן, כיון שחג"ת דא"א נעשו עתה ע"י ירידת ה"ת מענים, לבחינת ג' 
רישין שלו, הנה גם או"א שהם לבושיהם, עולים ונעשים גם הם לג' 
רישין דא"א. ולא עוד, אלא שהם משיגים חיבור גם עם ראש דעתיק. 
והוא משום, שגם ג' הרישין עצמם עלו ונתחברו לראש דעתיק, כנ"ל, 
%break
ולפיכך או"א עלאין הנמצאים עתה בעת העליה במקום הרשימות 
שהניחו ג' הרישין במקומם, שמשום זה השיגו או"א בחינת ג' הרישין, 
הרי יש להם חיבור עם הראש דעתיק כמו עצמותם של ג' הרישין 
שעומדים עתה שם, והבן היטב, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, 
%break
וכל שינוי מקום, אין הפירוש, שעזבו המקום הראשון, אלא הפירוש הוא 
שנתוסף להם מקום עליון בנוסף על מקום הראשון. ומקומם הראשון 
לא נעזב מהם כלל.
%break
ונמצא, שע"י עלית חג"ת דא"א לג' רישין דא"א, נמצא הגרון שלו שהיה 
מקודם בחינת גלגלתא דאו"א שבחג"ת דא"א, נעשה עתה בחינת ראש 
הא' דא"א, שהוא גלגלתא שלו עצמו, ובחינת הפה דא"א שלמעלה 
מגרון, עומד עתה במקום פה דעתיק עצמו. 
%break
ונמצא שאותו זווג הפה שנאמר כאן בדברי הרב, הוא בחינת פה 
דרדל"א, שהרי הפה דא"א לקח עתה מקומו שם.
%break
ונתבאר בחלק י"ג, שח' תיקונים הראשונים דדיקנא, באים ממו"ס 
דא"א. וע"כ יש להם בחינת תיקון דג"ר מבחי' בינה, דהיינו שיש להם 
בחינת אורות פנימים מבינה ולמטה.
%break
%page 1560
אמנם ה' תיקונים האחרונים הדבוקים בגרון, באים מראש הא' דא"א, 
מגלגלתא שלו, שהוא מתוקן בם' דצל"ם, וע"כ הה' תיקונים התחתונים, 
נשארו בבחינת ו"ק, כי להיותם בחינת או"ח ולבושים של קומת ע"ב 
המגולה שנעלם מא"א בסוד מקיף חוזר, 
%break
ע"כ הם צריכים לחסדים מגולים, ואינם מתגדלים כלום מבחי' גלגלתא 
דא"א, שהיא עתה בבחינת חסדים מכוסים מכח הם' דצל"ם, וע"כ 
נשארות בלי שום גדלות. עש"ה.
%break
וזה אמרו "כאשר נעשה הזווג הזה של הפה דא"א, אז נעשו כל 
התיקונים של הד' העומדין בין תיקון ח' לתיקון י"ג" כי עתה בעת הזווג 
עולים הגרון וחג"ת דא"א לג' רישין שלו, וג' הרישין עולים לג"ר דרדל"א 
ונמצא הגרון במקום הגלגלתא דא"א הקודם, 
%break
והפה נמצא במקום הפה דעתיק ששם יש זווג על בחינת מלכות של 
צמצום א', כנודע. ונמצא עתה שד' התיקונים התחתונים עומדים עתה 
במקום הגלגלתא דא"א, כי הגרון עומד עתה שם, כנ"ל. ואז ד' 
התיקונים הללו, מקבלים כל תיקוניהם, 
%break
כי עתה חוזרים להיות בחינת פנימים דג"ר דא"א, והם משמשים שם 
למ"ן לצורך יציאת קומת ע"ב המגולה, שה"ס המ"ן אשר בגרון, שנקרא 
אחה"ע, ובחינת החיך הוא בחינת יסוד הזכר, דחכמה סתימאה העומר 
עתה במקום רדל"א, ובפה שלו הוא החיך, שבו בחינת גיכ"ק, 
%break
כמ"ש בדברי הרב. הרי שזווג הפה מתקן את ד' התיקונים התחתונים 
בכל תיקונם דהיינו בסוד הזווג דחיך וגרון, אשר ד' התיקונים הם 
נעשים למ"ן ומקבלים המ"ד מהחיך שבפה, והם מקבלים קומת ע"ב 
המגולה, שממנו נמשכים כל המוחין דהולדה.
%break
וזה אמרו "שנתחברו כולם יחד ונכללים בהם או"א" כי בחינת גיכ"ק 
שהוא המ"ד שבחיך, הוא בחינת המזל של ונוצר חסד, הכולל לח' 
תיקוני דיקנא עלאין, וע"כ המ"ד והמ"ן אלו הבאים עם הזווג דחיך וגרון, 
הם כלולים מכל הי"ג תיקוני דיקנא. 
%break
וז"ש "ונתחברו כולם יחד" כי נעשה החיבור והזווג של מזל הח', שהוא 
ונוצר שבחיך, עם מזל הי"ג הכולל ד' התיקונים התחתונים, העומדים 
בגרון כנ"ל, הרי שסוד הזווג שבפה דא"א הוא עצמו החיבור של מזל 
ונוצר עם מזל ונקה. והבן היטב. 
%break
וזה אמרו "ונכללים בהם או"א" כי אבא בכלל במזל ונוצר, שהוא בחינת 
עטרא דחסד השייך לאבא. ואמא נכללת במזל ונקה שהוא בחינת 
עטרא דגבורה השייך לאמא. כנ"ל דף א' תקנ"א ד"ה ועם זה וענין 
אחה"ע וגיכ"ק יתבאר במקומו.
%break
וכשהזווג עליון דפה דא"א נעשה בסוד נשיקין אז יורד למטה מסיום 
הפה בסוד כפיפת ראש ואז נכלל בהם הגרון ממש. כבר נתבאר 
בדיבור הסמוך, שהזווג הזה העליון דפה דא"א בסוד הנשיקין, נעשה 
בפה דראש דעתיק ממש, כי הראש דא"א עלה אז לג"ר דעתיק, ע"ש. 
%break
אבל הפה דאו"א נמצא עתה רק בפה דראש דא"א שמזמן הקביעות, כי 
הם עלו רק עם חג"ת דא"א שנעשו לג"ר שלו, ונמצא הפה שלהם, 
במקום חזה דא"א שעלה עתה ונעשה לפה דראש דא"א. ולפי"ז יש 
לשאול, איך נכללו או"א בזווג הזה דנשיקין דא"א, 
%break
שהרי גם עתה המרחק רב ביניהם, שפה דראש דא"א הוא בפה 
דרדל"א, ופה דראשייהו דאו"א הוא בפה דא"א שמקודם לכן.
%break
אכן נתבאר לעיל, שמטעם שאין העדר ברוחני, נבחן עוד הראש דא"א 
כמו שהוא במקומו גם כן, ולפיכך אותו הזווג הנעשה בפה דא"א שעלה 
לפה דעתיק, גורם עמו יחד גם זווג בפה דא"א שמקודם לכן, ששם 
עומד הפה דאו"א,
%break
%page 1561
ונמצאים או"א נכללים גם בזווג העליון שבפה דא"א, שמטעם אין העדר 
ברוחני, כבחינה אחת נחשבים. ומאירים יחד.
%break
וזה אמרו "אז יורד למטה מסיום הפה בסוד כפיפת ראש ואז נכלל 
הגרון בהם ממש" דהיינו באותו העת שנעשה למעלה בפה דעתיק 
הזווג דנשיקין בפה דא"א, הנה הפה הזה יורד ג"כ למקומו שמקודם 
לכן, 
%break
מטעם שאין העדר ברוחני "ואז נכלל הגרון בהם ממש" דהיינו הגרון 
שעלה למעלה לגלגלתא דא"א, נמצא נכלל באו"א ממש על דרך 
ששימש להם לגלגלתא בהיותם למטה בגוף דא"א, ונעשה אותו זווג 
העליון דנשיקין דא"א גם בפה שבמקום או"א, 
%break
ויוצאת אותה הקומה דע"ב המגולה גם באו"א כמו בפה העליון דא"א 
שבמקום עתיק. וזה מכונה "כפיפת ראש" כי ראשו דא"א האמיתי נמצא 
עתה במקום רדל"א, ונבחן ע"כ התפשטות ראש דא"א עם פה שלו 
למקומו שמקודם לכן, 
%break
כמו שכופף ראשו ומוריד אותו למטה מדרגתו. כי עתה דרגתו מבחינת 
רדל"א, ומורידו לבחי' א"א. וע"כ נקרא כפיפת ראש.
%break
קז) החלק הג' מת"ת דא"א שנשאר מב' חלקי הת"ת שנעשו לב' דעות 
לאו"א נעשה ממנו חלק הגוף לאבא וכו', ומריבוי השפע נעשו ג' אחרים 
נה"י וכו'. 
%break
ענין הגדלות הכלים דו"ק דאו"א הבאים מע"ב, עם הנה"י חדשים 
שמשיגים ע"י המוחין הע"ב, דומים לגמרי, לגדלות הכלים דז"א עם 
נה"י חדשים הבאים לו עם המוחין דגדלות, כמ"ש הרב לעיל בדף א' 
קצ"ב אות קפ"ח. 
%break
וז"ל "חג"ת שלו נעשים לו לחב"ד ונה"י נעשין לו חג"ת וזה ע"י המשכת 
שפע דאו"א וה"ס התפשטות ב' עטרין וכו'" עו"ש באות ק"צ וז"ל "נגמר 
לי"ס גמורות באופן זה קו ימין הוא חסד ונצח, ובהם שש פרקין, ואז 
ב"פ עלאין דחסד מתחברים עם פרק עליון דנצח דאמא, 
%break
ונעשה חכמה מג' פרקין וכו'" עש"ה. ועד"ז ממש הוא הגדלת כלים 
דע"ס דע"ב דאו"א, אלא כאן מסתייעים עם נה"י דא"א עצמו אחר 
שא"א נתחבר לבחינת עתיק.
%break
והנה או"א היה להם מקודם חג"ת נה"י דא"א, שהרי מלבישים החג"ת 
שלו, וגם נה"י כלולים בהם. וע"כ חסד ונצח דא"א מתחלקים לשש 
פרקים, שב' פרקים עליונים שבחסד, נעשים לחכמה דאבא, וש"ת 
דחסד עם שליש עליון דנצח, נעשה לחסד דאבא. 
%break
וב"ש הנשארים מנצח נעשים לנצח דאבא. וכן הגבורה והוד שבקו 
שמאל נחלקים לששה פרקים: ב"פ העליונים דגבורה נעשה לחכמה 
דאמא. וש"ת שנשאר מן הגבורה עם שליש עליון מהוד, נעשה לגבורה 
דאמא. וב"ש הנשארים מהוד נעשו להוד דאמא.
%break
%page 1562
וכן בקו האמצעי שיש להם שם, מקודם רק ש"ע דת"ת, הנחשב לת"ת 
שלהם, נמצא עתה שב"ש עליונים מן השליש עליון דת"ת ההוא, עלו 
ונעשו לדעת דאו"א, ונשאר ש"ת מן השליש עליון דת"ת דא"א, וזה 
השליש שנשאר מתחבר עם כל מחצית הת"ת הנשאר, 
%break
ונעשה לגופא דאו"א, דהיינו לכל בחינת הת"ת שלהם. וב"ש של היסוד 
דא"א נעשה ליסודות שלהם. והשלישים עליונים החסרים עוד לכל כלי 
שלהם, באים להם מריבוי השפע שמקבלים מן העליון שלהם דהיינו מן 
קומת הזווג דא"א. 
%break
אמנם אלו הנה"י שמצטרפים לאו"א, אין הכונה לנה"י דא"א ממש, כי 
אותם אינם, לוקחים, כי אינם מבחינתם, אלא הכונה היא אל הנה"י 
הכלולים בחג"ת דא"א כנודע.
%break
וזה אמרו "אותו חלק הג' שנשאר מב' חלקי הת"ת שנעשו לב' דעות 
לאו"א, נעשו ממנו חלק הגוף לאבא הכולל חג"ת וחלק הגוף לאמא 
הכולל חג"ת" דהיינו כמבואר, שחלק שליש עליון דת"ת שאו"א הלבישו 
מקודם לכן, זה עצמו נחלק לג' שלישים, 
%break
שב"ש עליונים עלו ונעשו לדעת בראש דא"א שהוא עתה או"א, והם עלו 
יחד עם ב"ש עליונים דחסד דא"א, וב"ש עליונים דגבורה דא"א שנעשו 
שם לב' חכמות דאו"א, כי הם שניהם משיגים שם קומת חכמה. ואלו 
שלישים תחתונים שנשארו מחו"ג ומשליש עליון דת"ת, 
%break
מצטרפים עם הנה"י הכלולים בחג"ת, ונעשה כל אחד לב' שלישים ועם 
ריבוי השפע הם נעשים לחג"ת נה"י של כל אחד בג"ש שלימים, הכל 
כמ"ש הרב אצל הז"א. וכאן לא חש הרב להאריך הענין בפרטיותו.
%break
%letter קח
קח) בהכרח שיעשה שם בינתים מציאות אור אחד ע"י ב' מיני שערות 
אלו דדיקנא ודרישא וכו'. ומן האור הזה המקיף אותם, הם משיגים בחי' 
הקטנות דפרצוף ע"ב, כנ"ל באורך.
%break
%page 1563
אבל זו"ן עדיין אין להם מבחינת ע"ב כלום, ע"כ הם צריכים מקודם 
לקבל בחינת הקטנות דע"ב ואח"כ הגדלות שלו, כי זה הכלל, אין שום 
מדרגה יוצאת בפעם אחת אלא בב"פ, מתחלה הקטנות ואח"כ 
הגדלות. כנ"ל.
%break
%letter קי
קי) זקן התחתון שבמקום היסוד של ז"א עצמו וכו'. נודע, שיש ג' מיני 
שערות, היוצאים בג' פרצופים: בעיבור, יניקה, מוחין, כמ"ש לעיל בדף 
אלף שס"ח ד"ה וזה. ע"ש. גם נודע, שמבחינת הכלים, נמצאים תמיד 
שעליונים נגדלים מתחילה. 
%break
ולפיכך, אין השערות דפרצוף העיבור, שהם השערות דיסוד, באים, 
אלא אחר שנשלמו לו המוחין דגדלות, דהיינו אחר י"ג שנה. באופן 
שבעיבור ויניקה אין לו אלא הכלים העליונים של השערות, דהיינו 
שערות רישא בלבד, שהם בחינת גו"ע דשערות, כנ"ל בחלק י"ג, 
%break
ובחינת אח"פ דשערות, אינם באים אלא בגדלות, שבבחינת המוחין של 
הצ' דצל"ם דגדלות, שהם אחר י"ג שנה הוא משיג בחינת שערות 
דעיבור שהם שערות היסוד הנקרא זקן התחתון שהוא ג"כ בחינת צ', 
ואח"ז כשמשיג הל"מ דגדלות, שהוא בהמשך דכ' שנים, כמ"ש לפנינו, 
%break
אז הוא משיג גם דיקנא עלאה דראש, שהוא בחינת אח"פ דשערות 
דגדלות. ועי' היטב באו"פ הנ"ל בדף אלף שס"ח כי אין כאן המקום 
להאריך.
%break
%letter קיב
קיב) תרין פרקין עלאין שהם בחינת הידים דא"א הם בחינת חכמה 
דאבא וחכמה דאמא וכו' נקראים אחסנתא דאו"א.
%break
%page 1564
כבר נתבאר זה לעיל, בד"ה והנה, איך החג"ת נה"י דא"א, מתחלקים 
לעשרה כלים בשביל פרצוף ע"ב דאו"א, שב"ש עליונים דיד ימין שהוא 
חסד דא"א, נעשה לחכמה דאבא, הכולל ג"כ הבינה דאבא, אלא לפי 
שהוא ע"ב, ע"כ אינו חושב אלא הבחינה העליונה. 
%break
וע"ד זה ב"ש עליונים דיד שמאל דא"א, נעשו לחכמה דאמא וגם הבינה 
שלה בכלל. ע"ש.
%break
אחסנתא דאו"א לפי שאלו התרין פרקין הגיעו לחלקם ונחלתם. כלומר, 
לפיכך קורא אותם הזוהר בשם אחסנתא דאו"א, משום שהגיעו להם מן 
ג' הרישין דא"א ומג"ר דעתיק, ע"י עליתם והתכללותם שמה, 
%break
כנ"ל דף אלף תקנ"ט ד"ה נעשו ע"ש. ונבחן כמו שלקחו אותם מבחינה 
שלמעלה ממדרגתם, וע"ש זה נקראים אחסנתא.
%break
%letter קיג
קיג) פרקין תתאין דחסד וגבורה דאריך וכו', אלו נשארו לחלקו דז"א 
וכו', ואלו נקראים ב' עטרין. ודע שכל ההפרש מבחינת אחסנתא, לב' 
עטרין הוא בענין הארת חכמה שבת"ת, שנקרא שמש, אשר בבחינת 
אחסנתא הוא מאיר בלי שום נרתק, 
%break
ואורו גדול מאד, משא"כ בבחינת ב' עטרין שנוטל הז"א, כבר ת"ת 
מלובש בנרתיקו. שהוא בחי' הצרות שביסוד, והארתו של הת"ת 
מתמעטת, בבחינת אורחא למעברא ביה. 
%break
וכבר הארכנו הרבה בענין הזה לעיל דף א' תקל"ט ד"ה ובזה. עש"ה 
בכל ההמשך שהוא נחוץ כולו לזכור כאן. וע"כ רק בבחינת הראש 
דאו"א מאיר בחינת הארת חכמה בכל שלימותה, אבל החג"ת דאו"א, 
%break
שהם צריכים לקבל המוחין של ראש דרך היסודות שלהם שבפה, הנה 
אז הת"ת משוה הארתו למדת היסודות שהיא מצומצמת בהם, ע"ש.
%break
וזה אמרו "תרין פרקין תתאין דחסד וגבורה דאריך ואלו נקראים ב' 
עטרין, ואלו ירדו למטה וכו' לדעת דז"א" כי משלישים העליונים דחסד 
וגבורה שעלו ונעשו לראש דא"א ששם עלו או"א. נמשך מהם רק טפה 
אחת מהיסודות שבפה, 
%break
שטפה זו ה"ס הארת חכמה דאו"א המצומצמת בהמסכים של יסודות 
שלהם שבפה. וע"כ אין מגיע לז"א משם רק הארה לבד, ולא עצמות, 
שהרי אין הארת חכמה זו יכולה להאיר בז"א אלא במדת הצרות 
שביסוד.
%break
%page 1565
כמ"ש שם, אמנם מדת הב' עטרין עצמם, שהם בחינת הת"ת ויסוד 
שבשלישים תחתונים דחו"ג, שהם כבר בחינת חג"ת דאו"א ולא ג"ר 
שלמעלה ממסכים, יכול הז"א לקבל אותם כמות שהם. באופן שאלו 
המוחין דע"ב שז"א מקבל. נחלקים לג"ר וז"ת. 
%break
קומה שלימה של ע"ס, אמנם הג"ר שהם הארת חו"ב, נבחנים 
למצומצמים מאד מחמת עברם דרך היסודות שבפה, וז"ת שבהם שהם 
בחי' חסדים. הוא מקבל מב' עטרין עצמם. ומגיעים לו בכל השלימות 
שלהם כמות שהם בחג"ת דאו"א. 
%break
שהם שליש תחתון דחסד ושליש תחתון דגבורה, הנבחנים לחג"ת 
דאו"א, שהם ב' כתפין דא"א. כי הכתפין הם שלישים תחתונים דידין.
%break
%letter קטז
קטז) חכמה ובינה דז"א הם טיפין הנמשכין מתרין פרקין עלאין דחו"ג 
דא"א והם הארה ולא עצמותם וכו', אבל הדעת וכו', הוא מב' פרקין 
תתאין דחו"ג דא"א הם עצמם ולא הארתם. כמבואר בדיבור הסמוך 
ע"ש. 
%break
אמנם מ"ש שחו"ב הם הב' פרקין עלאין דחו"ג, הכונה היא על ב"פ 
עלאין דכל אחד מהם, כי ב"פ דחסד, נעשו לחכמה דאבא ובינה שלו. 
וכן ב"פ עלאין דגבורה, נעשו לחכמה דאמא ובינה שלה, והם שניהם 
בחינת ראשייהו דאו"א, ומשם נמשך האחסנתא. 
%break
ומ"ש ב"פ תתאין דחו"ג שנעשו לדעת, הכונה היא על פרק אחד לבד, 
דהיינו פ"ת של החסד ופ"ת של הגבורה. כי הם נשארו בחג"ת, ולא עלו 
לראשייהו דאו"א, כנ"ל, וע"כ נוטל הז"א עצמותם ממש, שהם בחינתו 
עצמו, כי הז"א הוא תמיד בחינת חג"ת, כנודע.
%break
%page 1566
%letter קיז
קיז) חצי יסוד התחתון דעתיק יומין הגנוז תוך חצי תחתון דת"ת דא"א. 
היינו בשעת עלית הפרצופים, חצי תחתון דת"ת, עולה ומלביש על חצי 
עליון של הת"ת שלו, נמצא גם חצי תחתון דת"ת דא"א, שמלביש על 
יסוד דעתיק. כמ"ש הרב לעיל דף תתקי"ט אות פ"ו. 
%break
מה שא"כ בסדר של הקביעות, כי אז מסתיים היסוד דעתיק בחזה 
דא"א, ואינו מגיע אל חצי תחתון דת"ת דא"א.
%break
%letter קכ
קכ) ששה בחינות, הבחי' הא' בהיות המוחין למעלה במקומם תוך או"א 
וכו', הבחינה הב' שע"י אותה הארה דמזלא וכו', ויוצא לחוץ בסוד או"מ 
וכו'. פי' כי אלו המוחין דע"ב המגולה שיצאו על המ"ן דמזלא בעת 
התכללות או"א בג"ר דא"א, 
%break
לא יכלו כלים הפנימים דאו"א להכיל אותם אחר שיצאו מג"ר דא"א 
ונולדו ובאו למקומם, כי בעת לידת הפרצופים חוזרים הפרסאות 
למקומם, והמוחין מתלבשים שוב בג' תיקוני מל"צ דצלם כנודע, וכיון 
שג"ר דמוחין מתלבשים בם' דצל"ם, 
%break
א"כ נעלמים משם הג"ר דע"ב בסוד מקיף חוזר, כנ"ל באורך. וע"כ 
נבחן במוחין דע"ב דאו"א ב' בחינות מוחין: א' הם מוחין פנימים, דהיינו 
כמה שיכלו להכיל אחר התלבשות במל"צ.
%break
%page 1567
וב' או"מ דמוחין אלו, דהיינו אותם ג"ר דע"ב שנעלמו מן הג"ר דמוחין 
מסבת התלבשותם בם', כנ"ל, הנה לא נעלמו לגמרי, אלא שנשארו 
חופפים בסוד או"מ אל המוחין.
%break
ואע"פ שהמוחין האלו יצאו בעיקר בשביל ז"א וגם ע"י מ"ן דז"א, מ"מ 
אין ז"א יכול ליקח אלו המוחין ממקום ג"ר דאו"א המלבישים לג"ר דא"א 
בעת הזווג, כי ז"א אין לו חלק, אלא בנה"י דאו"א, 
%break
וגם זה רק בכח עלית נה"י דא"א לחג"ת שלו בעת הזווג, שנמצא הז"א 
המלביש לנה"י דא"א, שמלביש עתה לחג"ת דא"א. אמנם נודע, שאז 
גם חג"ת דא"א עם או"א המלבישים אותם עלו ונעשו לג"ר דא"א, 
דהיינו הב"ש העליונים דכל אחד מהחג"ת עלו ונעשו לג"ר שלו, 
%break
ולא נשאר מן החג"ת למטה בגוף, במקום עלית הז"א, אלא רק 
השלישים התחתונים דכל אחד מהחג"ת, הרי שאפילו בעת הזווג לא 
נכלל הז"א אלא בשלישים התחתונים דחג"ת דא"א, שהם נה"י דאו"א,
%break
ולא בב' השלישים העליונים שלהם, שנעשו לג"ר דע"ב ודא"א. הרי 
שאין לו שום חלק בג"ר דאו"א.
%break
ולפיכך צריכים המוחין לירד ולהתפשט לבחינת נה"י דאו"א, דהיינו 
למקום שמחזה ולמטה שלהם, שנשארו עומדים למטה מפה דא"א, 
בבחינת חג"ת שלו, שהם בחינת רישי כתפין דא"א, ששם נכלל הז"א 
בעת הזווג מכח עלית נה"י דא"א לחג"ת שלו, כנ"ל. 
%break
ואחר שהמוחין יורדים לנה"י אלו דאו"א יכול ז"א לקבל מהם, כי גם הוא 
נכלל שם ברישי כתפין כמו נה"י דאו"א. אמנם מקודם צריכים המוחין 
להתלבש בנה"י דאו"א, שהם המלבישים הקבועים על רישי כתפין אלו 
דא"א, 
%break
ואח"ז מתלבשים המוחין עם לבושים מנה"י דאו"א תוך ראש דז"א 
עצמו. הרי, שהגם שהמוחין דז"א דקומת ע"ב מוכרחים לצאת 
בראשייהו דאו"א, בעת שמלבישים הג"ר דא"א, שאז המזלא משמש 
להם לדעת, 
%break
אכן ז"א לא יקבלם שם וצריכים לעבור ג' מדרגות עד ביאתם לראש 
הז"א. א', הוא מקום יציאת המוחין על המזלא, שהוא בראשייהו דאו"א 
עצמם. 
%break
ב' הוא, התפשטות המוחין משם למקום נה"י דאו"א שהם במקום אחד 
עם הז"א בעת הזווג, שהם שניהם נכללים ברישי כתפין דא"א. ג' הוא, 
התפשטות המוחין מנה"י דאו"א אל ראש דז"א עצמו.
%break
וכבר נתבאר לעיל, שאחר לידת המוחין חוזרים הפרסאות למקומם 
והמוחין שוב מתלבשים כל אחד בבחי' מל"צ דצל"ם, וג"ר דע"ב 
המגולה נעלמים לחול בסוד מקיף חוזר, ע"כ נמצא בכל מדרגה פנימי 
ומקיף, וע"כ יש באלו המוחין שש בחינות, 
%break
כי הם ג' מדרגות, ובכל מדרגה בחי' פנימי ובחינת מקיף, הרי שש 
בחינות בג' מדרגות. ונמצא שהתלבשות המוחין בראש דז"א היא 
המדרגה החמישית, והאו"מ שלו הוא המדרגה הששית.
%break
%page 1568
אמנם צריכים להבין ההפרש הגדול שיש בין אלו ג' המדרגות. וכבר 
נודע שאלו המוחין דע"ב המגולה, אינם יוצאים אלא בפה דעתיק, 
דהיינו ע"י עלית ג"ר דא"א לג"ר דעתיק, וג"ר דאו"א לג"ר דא"א, שרק 
אז משמשת המזלא לבחינת דעת לראשייהו דאו"א, 
%break
שמזל ונוצר הוא עטרא דחסד, ומזל ונקה הוא עטרא דגבורה, ואז 
יוצאים אלו המוחין דע"ב המגולה, שהם מוחין דע"ב הראוים לז"א. גם 
ידעת שהמוחין האלו כמו כל מוחין יצאו בזווג דהכאה על עטרא 
דגבורה, שהם ט' ממטה למעלה וט' ממעלה למטה, 
%break
כנ"ל (דף אלף תקל"ו אות ע"ו ע"ז. עש"ה) ולכן נבחן הפרש גדול 
ממוחין הראשונים במקום יציאתם, דהיינו באו"א שהם במקום ג"ר 
דא"א, ומחוברים עם ג"ר דעתיק, אשר מזל ונקה, שהוא עטרא 
דגבורה, משמש להם ממטה למעלה, נמצא שם העיטרא דחסד, 
%break
שהוא מזל ונוצר ות"ת, שהוא עומד מגולה לגמרי בלי שום התלבשות 
בנרתק דעטרא דגבורה, שהוא ב' המסכים דצר וקצר הכלולים במזל 
ונקה, כנ"ל באורך. ונודע אשר עיקר הנושא להארת חכמה, והמאיר 
ומשיב את הבינה להיות חכמה, הוא עטרא דחסד שהוא הת"ת, 
%break
דהיינו מזל ונוצר, וכיון שהוא שם מגולה בלי שום נרתק, הרי הארתו 
בכל השלימות. ואור הגדול הזה של הת"ת בהיותו בפ"ע מחוץ לנרתק, 
אינו מקובל אלא בפנימי ומקיף של המדרגה הראשונה, דהיינו 
בראשייהו דאו"א גופייהו, שהם המדרגה הראשונה ליציאת המוחין, 
%break
וע"כ העטרא דגבורה משמשת בהם ממטה למעלה, ואין המסכים 
שלהם יכולים להאפיל כלום על הת"ת שהוא עטרא דחסד, כי אין שום 
מסך יכול להעלות מעביותו למעלה ממקום מציאותו אף משהו, כי רק 
או"ח בלבד הוא מעלה, ולא שום עביות כלל.
%break
משא"כ המדרגה השניה, שהיא בחינת התפשטות המוחין לנה"י 
דאו"א, שהם נמצאים למטה מפה דא"א, אפילו בעת הזווג, להיותם 
בחינת ם' סתומה שבהם ק"כ צירופי אלקים, ואינם בחינת ג"ר כמו 
או"א. 
%break
כמ"ש בחלק י', שחב"ד חג"ת דאו"א עד החזה, נבחנים בסוד ס' 
להיותם בחינת ג"ר דאמא, שאינם מרגישים כלל בחינת יציאתם מראש 
דא"א, וע"כ הם יכולים לעלות לראש בעת הזווג, משא"כ מחזה ולמטה 
דאו"א, כבר המסך רובץ עליהם ונחשבו לו"ק בלי ראש, 
%break
וע"כ הם נקראים בשמות אלקים, עש"ה, וע"כ אין הם יכולים לעלות 
לראש גם בשעת עלית הפרצופים. וזה הטעם, שרק ב"ש עליונים דכל 
אחת מחג"ת עולים לג"ר דא"א. כי על ג"ש עליונים דחג"ת דא"א, 
מלבישים חב"ד דאו"א. 
%break
ועל ג"ש אמצעים דחג"ת דא"א מלבישים חג"ת דאו"א עד החזה שלהם 
ועל ג"ש תחתונים דחג"ת דא"א, מלבישים נה"י דאו"א שמחזה ולמטה. 
ונמצא בחינת הס' דאו"א הראוים לעלות לראש דא"א, שהם מלבישים 
על ב"ש עליונים שבכל אחת מן החג"ת, 
%break
וע"כ רק הם עולים ונעשים לג"ר דא"א. אבל ג"ש התחתונים דחג"ת, 
שעליהם מלביש הם' סתומה דאו"א, מוכרחים להשאר בגוף מתחת 
הפה דא"א. וכן תחת הפה דאו"א.
%break
%page 1569
ונמצא שאלו נה"י דאו"א, שהם ם' סתומה כנ"ל, אינם נכללים בזווג 
דנשיקין דפה דאו"א, ששם משמש העטרא דגבורה ממטה למעלה, 
אלא שהם צריכים לקבל מזווג דחיך וגרון דפה דאו"א, דהיינו דרך 
היסוד דמזל ונקה, שהיא עטרא דגבורה, 
%break
ונמצאים המסכים דעטרא דגבורה שולטים על התפשטות המוחין האלו 
למדרגה ב', ואין עטרא דחסד שהיא הת"ת יכול להיות מגולה בהם כמו 
באו"א בג"ר שלהם, אלא שהוא מלובש תוך הנרתק, שהם המסכים 
דעטרא דגבורה. 
%break
הרי ההפרש הגדול ממדרגה הא' אל הב', אפילו בעת הזווג ועלית 
הפרצופים, ומכ"ש אחר לידת המוחין, שבחינת הג"ר דע"ב יוצאים 
לגמרי מחוץ לכלים הפנימים, ואינו נשאר בפנימית אלא ו"ק דמוחין 
דע"ב, הנה ודאי שההפרש גדול בהם הרבה.
%break
וכן יש הפרש גדול ממדרגה ב' אל מדרגה הג'. כי מדרגה הב' היא על 
כל פנים בחינת חג"ת דא"א, כי נה"י דאו"א הם ג"ש תחתונים דחג"ת 
דא"א, כנ"ל. משא"כ מדרגה הג' שהיא ראש דז"א, הנה הוא רק מלבוש 
של הנה"י דא"א, אלא רק בעת הזווג הוא נכלל ברישי כתפין, 
%break
שהם חג"ת, אמנם אחר הזווג הוא יורד למקומו למקום נה"י דא"א, 
ובחינת רישי כתפין המלובשים בנה"י דאו"א, הם מאירים לו רק 
בבחינת מקיפים בלבד, דהיינו זה האו"מ שעל מדרגה הב', הנחשב 
לבחינה רביעית דמוחין, הנה הוא עומד שם במקום רישי כתפין דא"א, 
%break
ומשם מאיר למוחין דז"א בבחינת או"מ. הרי נתבאר ההפרש הגדול 
מפנימי ומקיף דמדרגה ב', אל פנימי ומקיף דמדרגה ג', שהוא כהפרש 
החג"ת דא"א אל הנה"י דא"א, שיש בהם מרחק גדול מאד, 
%break
כי עד החזה דא"א הוא נבחן בכל השלימות מיחס דגלגלתא ע"ב ס"ג 
דא"ק המאירים לו עד שם. משא"כ מחזה ולמטה, שמקבל מנה"י דא"ק 
שגם הם לא נשלמו בנקודים, וכן באצילות עד גמר שתא אלפי שני.
%break
וזה אמרו (באות קכ"ו) "נמצא כי מחג"ת דא"א עצמו, כשמתלבשים תוך 
או"א, נעשו מוחין אל הז"א בסוד או"מ למעלה. ומנה"י דא"א נעשו 
בז"א מוחין פנימים שנכנסו תוך ראשו" דהיינו כמבואר, כי אינו מקבל 
מב' כתפין דא"א, אלא בעת הזווג, שאז הפרצופים בסוד עליה, 
%break
ונמצאו נה"י דא"א כלולים בחג"ת, דהיינו בשלישים תחתונים דחג"ת 
שהם ב' הכתפין. אמנם אינו נשאר שם, אלא יורד למקומו, למקום נה"י 
דא"א, ואז אין לו משם אלא או"מ של נה"י דאו"א המלבישים שם, ולא 
או"פ. כי אינו מלביש אלא נה"י דא"א, ומשם באים לו הפנימים. 
%break
ומה שאומר לעיל שלוקח הב' כתפין דא"א מבחינת עצמותם, הוא ענין 
אחר כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1570
וזה שחוזר ומזכיר כאן הב' עטרין (באות קכ"ה) ואומר "ואמנם בענין 
הד' מוחין עצמם יש הפרש בין אלו לאלו כי תרין מוחין חו"ב הם 
נמשכים בו מן הארה הנמשכת בהם מן תרין פרקין עלאין דחו"ג דאריך 
וכו', 
%break
אבל בחינת מוח הג' הנקרא דעת כלול תרין עטרין וכו' הם עצמם 
עצמותם ממש ולא הארתם בלבד וכו' ואחר התלבשם ירדו למטה 
ונתלבשו תוך רישא דז"א" מדייק ומכפיל הדברים להשמיענו, 
%break
לבל נטעה לומר שחו"ב שהם ג"ר דמוחין דז"א הוא מקבל מג"ר דאו"א 
עצמם, ובחינת הב' עטרין הוא מקבל מנה"י דאו"א המלבישין לרישי 
כתפין דא"א. לזה אומר שאינו כן, אלא גם ב' המוחין חו"ב הבאים מג"ר 
דאו"א, אינו מקבל מהם מבחינתם שלמעלה בגו רישייהו דאו"א עצמם,
%break
אלא שהוא מקבל אותם רק מבחינת ההארה בסוד טפת היסוד היורדת 
ומתפשטת בנה"י דאו"א, כי כל ד' המוחין חו"ב ודעת ישנם ברישייהו 
דאו"א עצמם, ודרך זווג היסודות דחיך וגרון דאו"א יורדים מפה שלהם 
ולמטה לנה"י שלהם המלבישים לרישי כתפין דא"א, 
%break
ולכן יש גם במדרגה הב' שהיא נה"י דאו"א, כל הד' מוחין חו"ב חו"ג, 
כמו בראשייהו דאו"א, אלא שז"א אינו יכול לקבלם רק מנה"י דאו"א, 
כמבואר לעיל, וכיון שמקבלם מנה"י דאו"א, הרי אין לו מבחינת חו"ב 
אלא הארה לבד, כלומר רק בחינת טפה הבאה דרך היסודות שבפה, 
%break
ששם אין הת"ת מגולה בפני עצמו, אלא בתוך הנרתק דעטרא דגבורה, 
כנ"ל באורך. משא"כ בחינת הב' עטרין עצמם, הוא נוטל מבחינת 
עצמותם ממש, כלומר, לא בדרך זווג היסודות, שיזדווגו פעם שנית 
הנה"י דאו"א וישפיעו לו בחינת טפת הזווג, 
%break
כי אינו צריך לזה בהיותו עמהם במדרגה אחת, שהרי גם הז"א כלול 
בעת הזווג ברישי כתפין דא"א כמו נה"י דאו"א מכח עלית נה"י לחג"ת, 
ואין ביניהם הבדל מדרגה כמו מראשייהו דאו"א לחג"ת דא"א, 
%break
ולפיכך נבחן שמקבל הב' עטרין אלו במדה שוה כמו שהם בנה"י 
דאו"א, שזה נבחן לעצמות המוחין, שאינם צריכים לעבור דרך יסודות. 
כמבואר.
%break
והבן היטב, שהשם ב' עטרין שהחו"ג דמוחין מכונים בו, אינו נוהג 
בחו"ג שבמוחין דאו"א, אלא רק בחו"ג שבמוחין דמדרגה הב', דהיינו 
רק בנה"י דאו"א.
%break
%page 1571
כי השם הזה בא ללמדנו אשר בחינת הת"ת הנושא להארת חכמה, 
אינו מגולה מבחינת עצמו, אלא מבחינת המסכים שביסוד, שמבחינת 
הזווג נבחן לעטרת היסוד, וכיון שת"ת אינו מאיר אלא כמדת העטרה, 
ע"כ מכונה גם הת"ת בשם עטרה, דהיינו שנקרא עטרא דחסד. 
%break
וזכור הפירוש הזה. ולכן, כיון שענין התלבשות הת"ת בנרתיקו זה 
מתחיל רק בנה"י דאו"א, להיותם מקבלים דרך היסודות דפה דאו"א, 
כנ"ל, ע"כ אין השם ב' עטרין חל אלא על הת"ת ויסוד, שהם החו"ג 
אשר בד' מוחין המקובלים לנה"י דאו"א. 
%break
משא"כ בד' מוחין שבראשייהו דאו"א, שעטרא דגבורה משמש שם 
ממטה למעלה, ואין העביות שבמסכים דגבורה עולה כלל ממטה 
למעלה, ונמצא הת"ת שהוא מגולה בלי שום נרתק, אלא לפי מדת 
עצמו, ע"כ אינו נקרא בשם עטרא כלל. וזכור זה. 
%break
והנה נתבאר, שבאמת יש ד' מוחין חו"ב חו"ג בראשייהו דאו"א גופייהו 
כמו בנה"י דאו"א, אלא שבמוחין דאו"א אינם נקראים ב' עטרין רק 
החו"ג שבמוחין שירדו לנה"י דאו"א, בהם נבחן החו"ג לב' עטרין, משום 
שהחסד שבמוחין שהוא הת"ת, אינו מאיר אלא כמדת העטרה, כנ"ל. 
%break
ועם זה תבין בפשטות, שאותם המוחין דחו"ב חו"ג שבראשייהו דאו"א 
אחר שמתפשטים בנה"י דאו"א, הם נקראים חו"ב וב' עטרין, וז"א לא 
נתמעט אלא מבחינת המוחין שהחו"ג שבהם אינם נקראים ב' עטרין, 
דהיינו מבחינת ראש או"א, 
%break
אבל מבחינת המוחין דחו"ב וב' עטרין שהם בנה"י דאו"א, לא נתמעט 
כלום, אלא שנוטלם לגמרי כמו שהם בנה"י דאו"א, משום שהוא עמהם 
במדרגה אחת. וזה שמדייק הרב לומר שנוטל עצמותם דב' עטרין, אכן 
שיעור זה של עצמותם סובב ג"כ על החו"ב שמקבל מהנה"י דאו"א, 
%break
שהרי הוא עמהם במדרגה אחת, אלא החו"ב האלו נחשבים כבר 
למצומצמים גם בהנה"י דאו"א, כי אין שם אלא בחינת טפת הזווג דרך 
יסודות. 
%break
אלא משום שהז"א יורד משם לאחר הזווג למקום נה"י דא"א, ע"כ 
נבחנים המוחין ההם, שהם נתלבשו בנה"י דאו"א וירדו למקום הז"א, 
דהיינו למקום נה"י דא"א.
%break
%letter קכז
קכז) אור הפנימי נכנס בתחילה ואח"כ מכחו מתנוצץ האור ויצא בסוד 
מקיף, ונמצא כי הפנימי הראשון קדם אל המקיף הראשון ואחר המקיף 
הא' נעשה הפנימי השני וכו'. הנה דברים אלו, הם מפתח מקורי להבין 
המוחין דהולדה על בורים, וע"כ צריכים להרחבת ביאור, 
%break
כדי להבין אלו שש בחינות מכל צדדיהן, ודע, שאלו שש בחינות הנ"ל, 
שביארם כאן הרב במוחין דז"א, נוהגים ג"כ במוחין דנוקבא דז"א, וכן 
אפילו באו"א עצמם. באופן שיש להבין ג' סדרים של שש בחינות, 
שהם: באו"א, בז"א, ובנוקבא. 
%break
והוא משום שאלו המוחין דהולדה הם בחינת חכמה דל"ב נתיבות, 
שפירושם, כ"ב אתוון ועשרה מאמרות, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף 
תקנ"ד אות צ"ז) ע"ש.
%break
%page 1572
כי בינה מעצם בנינה מכונה בשם כ"ב אתוון, ובחינת זו"ן בעיבור 
במעיה נבחן לעשרה מאמרות, שהם ע"ס דזו"ן שבתוך מעיה, כמ"ש 
הרב. ע"ש. שהכונה היא, על בחינת הארת חכמה שז"א ממשיך מן 
בינה ע"י עלית מ"ן שנקרא עיבור, 
%break
שמתוך שיש לבינה קשר עם ז"א מע"ס דאו"י, אשר להאציל את ז"א 
דאו"י הפסיקה את אחורים שלה מן החכמה, וחזרה להיות חכמה, כדי 
להמשיך הארת חכמה בחסדים, שהמשכה זו דהארת חכמה בחסדים 
נבחן לז"א דאו"י, 
%break
(כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם) ע"כ בכל פעם שז"א עולה למ"ן אל הבינה 
נתעורר בבינה הקשר הזה דאו"י, והיא מפסקת אחורים שלה מחכמה, 
והיא מתאחדת עם חכמה כדי להשפיע הארת חכמה לז"א. ובחינת 
החכמה המחודשת ע"י עיבור ז"א נבחנת לבחינת חכמה דל"ב נתיבות, 
%break
ונקרא ג"כ חכמה שבסוד הדעת, שאין זאת בחינת חכמה ממש דאו"י, 
אלא בחינת בינה דאו"י שחזרה להיות חכמה מכח עיבורו של הז"א. 
וזכור היטב ההפרש של חכמה אמיתית, שהיא חכמה ממש, ואינה 
נמצאת אלא בראש דא"א בלבד. 
%break
אמנם או"א מעיקר אצילותם מצד המ"ה החדש, הם רק בינה דאו"י, כי 
בחינה עליונה דקומת ס"ג היא בינה דאו"י. כמ"ש בזה לעיל באורך.
%break
ויש בחכמה זו דל"ב נתיבות, ג"ר וז"ת, הנקראים חו"ב וחו"ג. כי באמת 
אין כאן רק כ"ב אתוון, שהם בינה, ועשרה אמירן שהם זו"ן בעיבור. אכן 
כיון שז"א גורם שתשוב הבינה להיות חכמה, הרי יש כאן חו"ב, וז"א 
הוא בחינת החסדים שבקומה, שהוא המקבל להארת חכמה, 
%break
גם המשפיע והמשיב את בינה לחכמה. והנוקבא דז"א, שהיא הנושאת 
אל המסכים שעליהם נעשה הזווג דהכאה, נבחנת לגבורה שבקומה. 
והנך מוצא, שבאמת אין כאן אלא בינה וזו"ן בעיבור, אלא שבבחינת 
הזווג יוצאים ע"ס שלמות ג"ר וז"ת, שבינה עצמה נחשבת עתה לחו"ב, 
%break
ות"ת לו"ק, ונוקבא למלכות, אלא שנוקבא מכונית בשם יסוד, משום 
שמלכות דאצילות עלתה לבחינת יסוד כנודע.
%break
ולפיכך הם נבחנים בעיקר לג' חלוקות: א', אורות שהם בינה השבה 
לחכמה, שמשם נמשכים חכמה וחסדים בבחינת השורש. ב', הוא 
הת"ת שהוא עיקר הנושא אל החכמה דל"ב נתיבות הזו, שהוא מחזיר 
הבינה לחכמה, והוא עיקר המקבל אותה, 
%break
כי בינה עצמה אינה צריכה לחכמה, כנודע. ג', הוא בחינת היסוד, 
דהיינו הנוקבא בעלת המסכים, שעליה נגלית כל הקומה הזו, וזולתה 
אין שום קומה נגלית כלל כנודע. ואלו ג' חלוקות יש להבינם בפרטות 
כל קומה של חכמה דל"ב נתיבות, ע"ד הנ"ל. 
%break
וכן יש להבינם בכללות אצילות, כי משכן האורות, דהיינו הבינה שחזרה 
לחכמה, הוא באו"א עלאין דאצילות. ומשכן הת"ת הנושא להארת 
חכמה, הוא ז"א דאצילות. ומשכן היסוד הנושא אל המסך שעליו נעשה 
הזווג דהכאה הוא בהנוקבא דז"א דאצילות.
%break
והנה נתבאר לעיל, שאחר לידת המוחין, הם מתלבשים שוב במל"צ 
דצל"ם, ונמצא הג"ר דע"ב המגולה, דהיינו הג"ר דחכמה דל"ב נתיבות, 
שיוצאים מן הכלים פנימים של המוחין ונעשים למקיפים על המצח 
מבחוץ למוחין, שע"כ נעשה בכל מדרגה ב' בחינות, 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש. ותדע שאור מקיף זה הנעשה מחוץ למוחין 
על המצח דכל מדרגה, הם מאירים מהארתם בפנימיות המוחין,
%break
%page 1573
ומהם נמשך כל בחינת המוחין דל"ב נתיבות בהפרצוף, שבחלוקה הא' 
שהם האורות, בליט במצח דאו"א המקיף דבינה השב להיות חכמה. 
ובחלוקה הב' בליט הת"ת הנושא להארת חכמה במצח דז"א דאצילות, 
שהוא בחינת התפילין דז"א, ובחלוקה הג' בליט מעלת היסוד, 
%break
שבהמסכים שלו גילה לכל הקומה דחכמה זו, במצח של הנוקבא 
דאצילות. שה"ס המקיפים דכל מדרגה. אמנם הארה זו שעל המצח 
צריכה להמשיך ממקיף העליון שעל אותה המדרגה.
%break
וכדי להבין ענין הארת המקיף של העליון לפנימי ומקיף דתחתון, נעתיק 
דברי הרב המובאים לעיל (בדף אלף של"ט אות צ"ז)
%break
וז"ל "אמנם סוד הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד, ולכן הוא בסוד הפה 
דע"ק אך ג"ר שלו הם בסוד או"מ, בינה דעתיק לא נתלבשה כלל אמנם 
נמשכת הארה מבחוץ עד מצח דא"א, 
%break
גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה 
מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר מבחוץ, 
ומכים זה בזה, וזה שמבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים" עכ"ל.
%break
פירוש, כי כמ"ש הרב שש מדרגות בהמוחין המקובלים לזעיר אנפין, כן 
גם כאן שש מדרגות בהמוחין המקובלים לאו"א. כי המוחין אלו דל"ב 
נתיבות יוצאים בפה דעתיק, ששם עלו הג' רישין דא"א, גם הג"ר דאו"א 
נכללו עמהם, כנ"ל, 
%break
אמנם בעת לידת המוחין הנה הפרצופים יורדים למקומם ויורד א"א 
למקומו, גם או"א יורדים למקומם, והם ג' מדרגות זו תחת זו. גם נודע 
שהם מתלבשים במל"צ דצל"ם, והג"ר דמוחין אלו יוצאים לחוץ בבחינת 
אורות מקיפים, כנ"ל.
%break
וזה אמרו שם "הדעת דרדל"א גנוז מאד אך ג"ר שלו הם בסוד אור 
המקיף כי אינם יכולים להתלבש" כי בעת הזווג נתבטלו הפרסאות 
וה"ת ירדה לפה דעתיק, והעלו אח"פ שלהם, שהם חג"ת דעתיק עם ג' 
רישין דא"א, ונתחבר אל גו"ע דעתיק, 
%break
ואז יצאה קומה שלימה של ע"ס בצירוף אח"פ שבא"א עם גו"ע דעתיק, 
דהיינו הקומה דל"ב נתיבות, שבינה דעתיק שבה לחכמה ע"י המ"ן דב' 
מזלות ונוצר ונקה, שנעשו לדעת כנ"ל.
%break
%page 1574
אמנם בלידת המוחין, שא"א ירד משם למקומו וכן או"א, נמצא שג"ר 
אלו דחכמה דל"ב נתיבות, שא"א קבלם במוחא דאוירא דיליה בהיותו 
במקום רדל"א, הנה עתה אחר שירד משם ונתלבש במל"צ דצל"ם, 
נעלמו ג"ר דרדל"א אלו ששמשו בדעת דעתיק לא"א. 
%break
וז"ש שג"ר דיליה אינם יכולים להתלבש בא"א, כי אחר שגלגלתא שלו 
נתלבש בם' דצל"ם, ונעשה לחסדים מכוסים, הנה ג"ר דע"ב המגולה 
שיצאו ברדל"א בעת הזווג, יצאו לחוץ לאו"מ, כי אינם יכולים להתלבש 
בגלגלתא, שחזרה בעזקא דכיא. 
%break
ונמצא שלא נשארו במוחא דאוירא אלא בחינת ו"ק דקומת ע"ב המגולה 
שיצאה ברדל"א. ומקיף הזה נשאר במקום רדל"א למעלה מא"א, 
דהיינו במקום יציאתו של המוחין.
%break
וזה אמרו "בינה דעתיק לא נתלבשה כלל" היינו אותה הבינה השבה 
להיות חכמה בקומת הע"ב המגולה שיצאה בעתיק, היא לא נתלבשה 
כלל בא"א, כי הג"ר נעלמו ממנה בעת ירידת א"א למקומו כנ"ל. 
%break
ובינה זו נשארה בלי חכמה כי חזרה לבחינתה הקודמת שהוא חסדים 
מכוסים, והיא מאירה החסדים שלה תוך מצח דא"א.
%break
וז"ש שם עוד "גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה ובתוכו יסוד דעתיק, 
וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק 
שבחוץ ומכים זה בזה" כאן מבאר סדר הארת המקיפים הנוהג בעת 
רצון, שאז נולד מצחא דרעוא דא"א, ששם יסוד דעתיק, 
%break
כמו שביאר (בדף אלף שס"ט אות קנ"ז), וז"ל שם, "ובהיות עם רצון 
וכו', נולד מצחא דרעוא דא"א, ששם יסוד דעתיק, ואז אור בינה דעתיק 
שלא נתלבשה כלל גו א"א, מאירה דרך חוץ אל המצח שלו ונתוסף 
הארה ביסוד דעתיק דמלגאו וגם אורו יוצא לחוץ וכו', 
%break
ואז יש כח גם בז"א להסתכל במצח דא"א ואז נקרא עת רצון, כי נגלה 
מצח הרצון". וכאן בדף אלף של"ט מבאר סדר הזווג ללידת מצח הרצון, 
שהוא הארת המקיפים, ואומר שבא ג"כ בדרך זווג דהכאה, 
%break
שיסוד דעתיק שבדעת דא"א מכה בבינה של המקיפים אשר בחוץ, 
ובינה שבחוץ מכה ביסוד דעתיק שבפנים, ואז מתגדלים שניהם 
ומאירים זה בזה.
%break
וביאור הדברים: כי נתבאר שאלו המקיפים שיצאו לחוץ מראש, הם 
הג"ר דקומת החכמה דל"ב נתיבות שיצאו בראש דעתיק בשביל א"א 
ואו"א שנתכללו שם, אשר בחזרתם למקומם עם לידת המוחין, לא יכלו 
לקבל הג"ר דמוחין, מכח שחזרו ונתלבשו בהעזקא דם' דצל"ם, 
%break
ולא נשאר בהמוחין רק הו"ק דקומת חכמה זו בחוסר ג"ר. שו"ק אלו 
נשארו מלובשים במוחא דאוירא בלבד, שה"ס ל' דצל"ם, וה"ס הדעת 
דא"א המלובש במצחא שלו, ששם מלובש יסוד דעתיק, כלומר, בחינת 
ו"ק דמוחין דחכמה דל"ב נתיבות, שהם באמת ת"ת ויסוד, 
%break
הנקראים חו"ג, כנ"ל, אלא לפי שאין שם ג"ר דחכמה, אין מדת הת"ת 
מגולה כלל במוחא דאוירא, כי מדת הת"ת היא להיות נושא להארת 
חכמה הנמשך מן הבינה השבה להיות חכמה שהיא הג"ר, וכיון שבינה 
חזרה לאחורים שלה, והג"ר נעלמו מן הראש,
%page 1575
אין הת"ת נושא לשום הארת חכמה, ואינו ניכר מכל קומה הזו אלא 
מדת היסוד בלבד, שהוא בחינת המסך דצרות שבו בלבד. אלא שנקרא 
על שם יסוד דעתיק, משום שנשאר מקומת החכמה דל"ב נתיבות 
שיצאה בראש דעתיק. והבן זה היטב, 
%break
כי באמת יש שם כל הו"ק שהם ת"ת ויסוד, שהרי לא נעלם אלא בחי' 
הג"ר דגלגלתא מחמת הם', אלא שהת"ת אינו ניכר כל כמה שאין שם 
בחינת ג"ר, וע"כ נקרא גם הת"ת על שם היסוד.
%break
אמנם אלו המקיפים, אע"פ שמצד שרשם אין בהם אלא חו"ב, שהם 
בחינת הג"ר שיצאו מן הגלגלתא דא"א, כנ"ל עכ"ז הם כוללים בהכרח 
גם החו"ג, כי לא יצויר כלל שיהיה בחינת ג"ר דחכמה דל"ב נתיבות בלי 
החו"ג שלהם, משום שהם המעמידים הג"ר דחכמה, 
%break
כי לא יצויר בינה במדרגת חכמה בלי התקשרותה בת"ת ויסוד, כי 
זולתם היא תמיד בחסדים מכוסים. ולכן בכל מקום שנזכר הג"ר 
דחכמה דל"ב נתיבות בהכרח שיש שם גם חו"ג. וזכור זה. נמצא שאלו 
המקיפים דג"ר שיצאו לחוץ הם ד' מוחין חו"ב חו"ג, 
%break
אמנם אין זווג בהחו"ג שימשיכו הארת חו"ב, כי אם היה כן, היו 
נחשבים לפנימים ולא למקיפים, אלא שאין שם בחוץ שום זווג, שאין 
זווג אלא ע"י כלים פנימים, 
%break
וע"כ נמצא שם הבינה כמו בבחינת הקטנות שלה, כלומר, שאין בה 
אלא הארת חסדים מכוסים, מפני שהחו"ג נפרדים בלי שום זווג 
ביניהם.
%break
ואין לשאול, א"כ במה הם נבחנים למקיפים דג"ר דחכמה, מאחר 
שהבינה אינה ממשיכה רק חסדים לתוך המוחין הפנימים. אמנם 
לעתים יש כאן בחינת זווג מפנים לחוץ, שזה הנקרא עת רצון. והיינו 
שיסוד של המוחין האלו, הנשאר בכלים הפנימים במוחא דאוירא דא"א, 
%break
כנ"ל, מתעורר ע"י החוורתי ושערות רישא דא"א, והארתם יוצא לחוץ, 
ומזווג לחו"ב דמקיפים, ובינה דמקיפים חזרה לקבל חכמה, ומאירה 
בפנימיות המוחין למקום היסוד שבמוחא דאוירא, שכן סדר הזווג, 
%break
כיון שהארת או"ח של היסוד שבמוחא דאוירא יוצא לחוץ ומזווג החכמה 
ובינה, הנה חוזר האו"י של החו"ב ומאיר בפנימיות המוחין אל היסוד 
אשר שם, ואז נפיק הי' ממוחא דאוירא, ואשתאר אור, כלומר שמקבל 
אז המוחין דג"ר דחכמה לתוכו. 
%break
אכן הג"ר האלו אין להם מקום להתלבש בכלים הפנימים דמוחין, משום 
שהעזקא דגלגלתא אינה נפתחת, וע"כ הם יוצאים ומתגלים על המצח 
דא"א. וזה נקרא לידת המצח הרצון. ואע"פ שגם במצח אין לו גילוי 
אלא מבחוץ לכלי, אמנם זה הוא כיון שגם המצח הוא בחינת ם' דצל"ם, 
%break
כמ"ש בחלק י"ג, אבל הארתו נמשכת באתגליא לבחינת ל' דצל"ם 
שבפנים, שהם העינים דא"א שז"ס פקיחת העינים דא"א. כמ"ש שם 
(בדף אלף שס"ט אות קנ"ז). 
%break
"אז מסתכל א"א במצחא דאו"א ובמצחא דז"א וכו' ואז יש גם כח בז"א 
להסתכל במצח דא"א ואז נקרא עת רצון" הרי שאז נפקחו העיינין דכל 
הפרצופים.
%break
%page 1576
והנה נתבאר, שאע"פ שבעת לידת המוחין דע"ב, נעלמים הג"ר שבהם 
מהראשים, ויוצאים לחוץ בבחינת מקיפים מ"מ בעת רצון יש זווג בין 
היסוד הנשאר בפנימים ומזווג אל המקיפים והארתם נמשך לפנים, 
ואור החכמה מתגלה בל' של המוחין. 
%break
ולפי"ז יש לשאול הרי יש כאן זווג גמור, ולמה יהיו נקראים עוד בשם 
מקיפים, מאחר שהארתם נכנסת לפנים. והענין תבין מתוך הדיוק 
שבדברי הרב שם, שאומר שעיינין דא"א מסתכלין במצחא דאו"א 
ודז"א, וכן עיינין דז"א מסתכלים במצחא דא"א. 
%break
ואינו אומר שעיינין דא"א מסתכלין בעיינין דאו"א ודז"א ועיינין דז"א 
מסתכלין בעיינין דא"א. ומשמיענו בדיוק הזה כל ההבדל שיש בין זווג 
העליון שנעשה במקום עתיק, ששם יצא קומת ע"ב במגולה מן העזקא, 
ובין קומת ע"ב היוצאת בעת רצון, 
%break
שקומה זו נבחנת לע"ב המלובש בעזקא, כי הם' שעל הג"ר דמוחין 
אינה נפתחת ע"י זווג הזה, אלא רק הל' של המוחין מקבלים אור הג"ר 
דע"ב הזה. וזה גורם שעיקר הארת המוחין הם חופפין על המצח, 
שהוא בחינת חסדים מכוסים בעיקרו, 
%break
שהוא בחינת ם' דמוחא דאוירא המתגלה בפנים והעיינין דז"א שהם 
בחינת ל' שהם מקבלים הארת חכמה, הם מקבלים זה רק מבחינת 
הסתכלותם במצחא דא"א ולא בעיינין שלו. באופן שהזווג משפיע 
חכמה בעיינין דא"א, אלא ששורשם במצחא שלו, 
%break
וע"כ יש כאן השפעה רק מעיינין למצחא דאו"א ודז"א, וכן דרך הקבלה 
של הז"א הוא, שהעיינין שלו מקבלים ממצחא דאו"א וממצחא דא"א, 
ונמצא שעיקר המוחין הם בחינת חסדים של הבינה, ושל המצח, אלא 
שיש בהם הארת חכמה משום שהשפע עוברת דרך העיינין דעליון, 
%break
כי עיינין דא"א משפיעים למצחא דאו"א, וע"כ גם המצח דאו"א יכול 
להשפיע הארת חכמה למצחא דז"א, וכן המצחא דז"א משפיע הארת 
חכמה לעיינין של עצמו. אמנם אז חוזרין העיינין דז"א ומקבלים ממצחא 
של עצמו ושל העליונים. 
%break
ונמצא עיקר השפע הוא דבחינת המצח, אלא שיש בהם הארת חכמה 
מחמת שמושפעים דרך העינים דכל אחד. כמבואר. והבן זה. כי זה 
התמצית של בחינת המצחא דאתגלי בעת רצון.
%break
ובזה תבין סדר הזווג שמפרש כאן הרב (בדף אלף של"ט אות צ"ז). 
שאומר "יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה 
דעתיק אשר בחוץ ומכים זה בזה וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שמבחוץ 
נכנס לפנים" פירוש: 
%break
כי נתבאר שבינה דמקיפים שעל גבי א"א, אין לה שם זווג עם החכמה 
דמקיפים, שאין זווג אלא מבחינת פנימים. ונמצא בינה זו דרדל"א, 
שהוא מאירה מבחינת הזווג דלא פסיק שלה, את הארת החסדים שלה 
בשפע גדול כדרכה אל המוחין דא"א. 
%break
אמנם עתה, שיוצאת ההארה מיסוד שבמוחין דאוירא ופוגע בבינה 
דמקיפים, שמשום זה חוזרת להזדווג עם החכמה דמקיפים, הנה נגרע 
מחמת זה בחינת שפע החסדים אשר לה עצמה, וזה נבחן להכאה 
בבחינת הבינה, כי אבדה אז בחינת החסדים של בחינתה. 
%break
וכן אח"ז שאור דחכמה נמשך ממנה למוחא דאוירא, נבחן ג"כ להכאה 
וגרעון, כי אז נפסקו הארת חסדים שבגלגלתא מלהאיר במוחא דאוירא, 
כי העזקא שהגלגלתא מלובש בה, שהיא בחינת ם' אינה יכולה 
להשפיע החסדים שבה בעת שהל' נפתחה באור חכמה,
%break
%page 1577
כי אין דרכה להתחבר באור חכמה, כנודע. הרי שיש כאן שתי הכאות: 
אחת בבינה דמקיפים, ושניה במוחא דאוירא עצמו. אמנם נעשה כאן 
בחינת התנוצצות של האורות, שפירושו, שזה החלק של החסדים 
שנגרע ממוחא דאוירא בעת זווג היסוד עם החו"ב דמקיפים, 
%break
שהוא בהכרח כבר מעורב ומחובר בהארת חכמה זו שהכה בה 
והוציאה משם, היא שיצאה לחוץ ממוחא דאוירא ומתחברת על המצח 
דא"א מבחוץ. (נ"ב הענין: כי נתגלה כאן מעלת החסדים מאד, אשר הם 
שגרמו להמשכת הארת החכמה, 
%break
וזולתם לא היתה מגולה החכמה כלל, נמצא שהחסדים נעשו לקומה 
שלימה חו"ב וחו"ג). וע"כ היא נבחנת לקומה שלימה של חו"ב וחו"ג, כי 
בחי' הכאה שקבלה מחו"ב דמקיפים הם נעשו בה חכמה ובינה, 
%break
ובחינת עצמה שהוא חלק החסדים שנגרעה משם בסבת הכאת חו"ב 
הם שנעשו לחו"ג. הרי שהתנוצצות זו שנעשה בסבת ב' הכאות שבאו 
ע"י זווג חו"ב דמקיפים, הוציאו חלק חסדים ממוחא דאוירא לחוץ ע"ג 
המצח, שיש בה ד' מוחין שלימים חו"ב וחו"ג.
%break
שזה נקרא לידת מצחא דרעוא דא"א, ובז"א נקרא הארה זו בשם 
תפילין. והבן היטב.
%break
ובזה תבין הדברים הנ"ל, שההארה יוצאת ע"י העיינין, אמנם הגילוי 
שלה היא רק במצחא. והוא, כי זה הזווג שנעשה מבפנים לחוץ, נעשה 
ע"י היסוד שבמוחא דאוירא, כנ"ל, והוא המקבל ג"כ להארת חו"ב 
דמקיפים להיותו, הל' דמוחין, 
%break
ובחינת הל' זו דמוחין מתגלה תכף בל' דבחינת הארת הפנים שמבחוץ 
אל המוחין שנקרא עיינין, כנודע. אמנם עדיין אין בזה שלימות הזווג, כי 
לא נעשה עתה רק בחינת התנוצצות המוציא החסדים דמוחא דאוירא 
לחוץ ע"ג המצח בבחי' ד' מוחין חו"ב חו"ג, כנ"ל. 
%break
ואחר שנתגלו ונולדו אלו הד' מוחין ע"ג המצח לחוץ, חוזרים המוחין 
הפנימים ומתישבים כהלכתם, כי המוחא דאוירא אינה צריכה עוד לינק 
מחו"ב של המקיפים, כי כבר עשו פעולתם בלידת ד' המוחין שעל 
המצחא, הע"כ חוזרת לקבל חסדים מגלגלתא מם' דצל"ם שבמוחין, 
%break
שע"י שוב נשלמים החסדים במוחא דאוירא כמקודם הזווג. ויחד עם 
זה, נעשה אותו הדבר גם בהארות דפנים דא"א, אשר העיינין שהם ל' 
דצל"ם אשר בפנים שלו, חוזרים ומקבלים הארת חסדים ממצחא 
דא"א, שהוא בחינת ם' של הארת הפנים שלו. כנ"ל. 
%break
הרי, שמקור ד' המוחין שעל גבי המצח באים מל' דצל"ם שבמוחין 
שנקרא אוירא, וכן מל' דצל"ם שבפנים שהם בחינה אחת. אמנם מקום 
גילוים הוא ע"ג המצח. אלא בעת שהמוחין מתפשטים מעליון לתחתון, 
הנה בהכרח שמצח דעליון משפיע המוחין מקודם אל העיינין דתחתון, 
%break
כלומר למוחא דאוירא שהוא ל' דצל"ם, ואז נעשה בו התנוצצות, ומוציא 
ד' מוחין לחוץ כנ"ל. הרי שעיינין דתחתון מוכרחים לקבל ממצח דעליון, 
ואח"כ מתגלים ג"כ על המצח דעצמו.
%break
%page 1578
ובכל האמור מובנים דברי הרב כאן שאומר (באות קכ"ז) "וזכור ואל 
תשכח כי כל או"פ נכנס בתחילה, ואח"כ מכחו מתנוצץ האור ויוצא 
בסוד מקיף, ונמצא כי הפנימי הראשון קדם אל המקיף הראשון, ואחר 
מקיף הא' נעשה הפנימי השני, ואח"כ נעשה המקיף שבו, 
%break
ואח"כ הפנימי הג', ואח"כ המקיף הג' שהוא התפילין" דהיינו כמבואר, 
שענין זה של הארת המקיפים מתחילים ממקיפים דרדל"א, ששם 
שורש של כל אלו המקיפים, כי שם יצא מתחילה קומת הע"ב המגולה, 
שבעת לידת המוחין, 
%break
שנתלבשו שוב בג' בחינות צל"ם הוכרחו ג"ר דע"ב הזה להסתלק מן 
הראש דכל אחד בסוד מקיף, כנ"ל. ונמצא שהפנימי, דהיינו בחינת ו"ק 
שנשארו מן המוחין הוא בודאי קודם בפרצוף, לבחינת הארת המקיפים 
בהפרצוף, שבאה לאח"כ בסוד התנוצצות, כמ"ש לעיל.
%break
והנה מתחילה נעשה ההתנוצצות ע"י יציאת הארת יסוד מדעת 
שבפנימיות דא"א לבינה דמקיפים שנשארו ברדל"א, שע"י הזווג הזה 
דחו"ב שנעשו במקיפים ע"י יציאת הארת יסוד דמוחא דאוירא, נמשכה 
הארת חכמה למוחא דאוירא, דנפיק הי' מאויר ואשתאר אור, 
%break
כמו שמסיים שם הרב (בדף אלף שמ"א אות צ"ט). ואז נעשה 
ההתנוצצות במוחא דאוירא, ויצאו משם לחוץ ע"ג המצח הד' מוחין 
חו"ב חו"ג, כנ"ל. הרי שמתחילה נתקנו המוחין הפנימים בהארת חכמה 
ואח"כ הוציאו הארת המקיפים לחוץ ע"ג המצח, 
%break
ונמצאו המקיפים האלו שהם תולדה מן הפנימים, והפנימים חשובים 
מהם. וכן משם הגיעה הארת המוחין לפנימים דאו"א, ונעשה התנוצצות 
בבחינת ל' דצל"ם של מוחין דאו"א, ומשם יצאו לחוץ ע"ג מצחא דאו"א 
ד' המוחין חו"ב חו"ג בסוד מקיפים. 
%break
ומהם הגיעה הארה אל נה"י דאו"א שהם בחינת ישסו"ת כנודע, ונעשה 
גם בהם ההתנוצצות בבחינת ל' דצל"ם שבמוחין הפנימים והוציאו ד' 
מוחין בסוד מקיפים ע"ג מצחא שלהם. 
%break
וממצחא דישסו"ת נתפשטה הארה אל ל' דצל"ם שבפנימיות המוחין 
דז"א, ונעשה גם בו התנוצצות ויצאו ד' מוחין חו"ב חו"ג ע"ג מצחא 
דז"א.
%break
%page 1579
וכשתדייק תמצא כאן שש בחינות עד שמתגלים המקיפים על מצחא 
דאו"א, כי בחינה א' וב' הן פנימים ומקיפים שנשארו ברדל"א עצמו אחר 
לידת המוחין, כי אחר ירידת א"א משם עם המזלין, נסתלק הזווג הזה 
גם מראש דעתיק, ולא נשאר שם אלא הפנימים, 
%break
וג"ר דאותה הקומה יצאו לחוץ. הרי ב' בחינות במקום יציאת המוחין 
שהוא הראש דעתיק. ומבינה דרדל"א שבג"ר שיצאו לחוץ, נמשך 
לפנימים דא"א, ונעשה התנוצצות ויצאו ד' המוחין על המצח בסוד 
מקיפים, הרי שהמקיפים שעל המצח דא"א, 
%break
הם בחינה הרביעית של המוחין. ומשם האירו אל מוחין הפנימים 
דאו"א, ונעשה גם בהם התנוצצות והוציאו ד' מוחין לחוץ ע"ג המצח. 
כנ"ל. הרי המקיפים אלו שבמצח דאו"א כבר הם בחינה ששית. אמנם 
הרב חושב הפנימי ומקיף דאו"א לבחינה א' וב'. 
%break
והטעם הוא, מפני שאלו המוחין הם מבחינת חכמה דל"ב נתיבות. 
שעתיק וא"א אין להם שום צורך בהם, משום שבהם מאיר בחי' חכמה 
האמיתית דאו"י, וע"כ תחילת ההכר של אלו המוחין מתחיל רק באו"א 
עלאין, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא בינה דאו"י, כנ"ל, 
%break
וע"כ יש להם צורך וחשיבות בחכמה זו דל"ב נתיבות, שפירושו, שבינה 
עצמה שבה להיות חכמה, כנ"ל, וע"כ מתחיל הרב למנות שש הבחינות 
רק מאו"א עלאין, דהיינו פו"מ בהם עצמם, 
%break
ופו"מ בנה"י שלהם שהם ישסו"ת ופו"מ בז"א, שמקיף דז"א הוא בחי' 
הששית, דהיינו התפילין שבמצח שלו.
%break
וכן חושב הרב להלן שש בחינות בהתפשטות המוחין מז"א אל הנוקבא. 
שב' הבחינות הראשונות הם פו"מ אשר בראש ז"א, אלא שמקיף זה 
אינו בחי' המקיף של התפילין דז"א, כי המקיף הזה הוא בחינת ז"א 
עצמו, 
%break
כלומר מאיר בחינת הת"ת שהוא הנושא להארת חכמה שהיא בחינת 
עטרא דחסד, ואין שורש הנוקבא אלא בעטרא דגבורה בלבד, כנ"ל. 
ולפיכך נעשה בז"א התנוצצות שניה, דהיינו שד' המוחין דתפילין 
שבמצח האירו במוחין הפנימים שלו, בל' דמוחין, 
%break
ואז יצאה בחינת עטרא דגבורה דמוחין לחוץ על גבי העורף בסוד קשר 
של תפילין, ונעשה שם לבחינת מקיף, ע"ד שדרשו חז"ל על הכתוב 
וראית את אחורי וכו', שהוא קשר של תפילין. והוא בחינת המקיף 
שמשם נתפשטו המוחין אל הנוקבא, כמ"ש במקומו. 
%break
והם נתפשטו בסוד הרצועות עד שבאו ונתלבשו מחזה ולמטה דז"א 
בנה"י שלו, ונעשה גם שם בחי' התנוצצות ויצאו מקיפים לחוץ, 
וממקיפין אלו דנה"י שהוא בחינה הד', מקבלת נוקבא בחינת פו"מ 
שלה. באופן שבחינת המקיף דנוקבא, היא בחינה הששית.
%break
%page 1580
ונתבאר ג' מיני התפשטיות של המוחין בדרך שש בחינות, שש 
הראשונות הם לאו"א עצמם, שבהם נבחנים המקיפים לבחינת 
האורות, דהיינו לבינה שחזרה להיות חכמה. ואח"כ שש שניות למוחין 
דז"א, שבו נבחנים המקיפים לבחינת עטרא דחסד, 
%break
אבל בחינת האורות אינם בו בבחינת עצמות אלא בבחינת טפת הזווג, 
כנ"ל. ואח"כ יש שש שלישיות למוחין של הנוקבא, שבה נבחנים 
המקיפים רק לבחינת עטרא דגבורה לבד, כי אין לה בחינת עצמות 
מבחינת עטרא דחסד להיות שורשה היא בחינת המסכים אשר ביסוד, 
%break
כנ"ל. ונמצאת שבחינת עטרא דחסד אין מגיעה לה אלא בסוד טפת 
הזווג דרך היסודות דז"א. וכבר ידעת שקוטב השש בחינות האלו, הוא 
מפאת שצריכים לקבל מנה"י דעליון דרך המסכים שביסודות. 
%break
וע"כ נתמעטו האורות דאחסנתא דאו"א מז"א משום שמקבל מבחינה 
הד' שלהם. וכן מתמעטת הנוקבא מבחינת עטרא דחסד, משום 
שמקבלת מבחינה הרביעית דז"א, דהיינו ממקיפי נה"י שלו. והבן. כי אי 
אפשר להאריך יותר.
%break
%letter קלט
קלט) גופו דז"א אין שערות דא"א מכסים עליו כמו שמכסים על או"א. כי 
אין שערות אלא מבחינת ע"ב, כמ"ש בחלק י"ג, שהם בחינת האו"ח של 
קומת הע"ב המגולה, שנעלם בסוד מקיף חוזר, וע"כ יצא האו"ח הזה 
לחוץ בסוד מותרי מוחא. ע"ש.
%break
%page 1581
הרי שאין שערות אלא מבחינת ע"ב, דהיינו חכמה. וכיון שאו"א הם 
בחינת ע"ב משורשם בנקודים, לכן השערות דא"א מכסים עליהם על 
ראשם וגופם בבחי' מקיפים, שעי"כ הם עולים לג"ר דא"א ואלו 
השערות חוזרים ומשמשים להם למ"ן ואו"ח, 
%break
כמו ששמשו לא"א בעת שקבל לקומת ע"ב. מה שאין כן ז"א, שעצמותו 
הוא מקבל מאמא, ובחינת חכמה אין מתפשט בגופו, וכל בחינת ע"ב 
שמקבל, אינו אלא בבחינת הראש שלו לבד, כנ"ל (דף אלף תקמ"ח 
אות צ"ד) וע"כ רק הראש שלו מקבל מא"א בחינת השערות, 
%break
אבל לא הגוף שלו. כי החכמה אינה מתפשטת לגופו כמו באו"א. 
עש"ה, ואין לשאול הרי יש לו לז"א גם שערות בגוף, 
%break
(כנ"ל דף אלף תקס"ג אות ק"י) אמנם המדובר כאן הוא משערות דא"א 
המתפשטים מחכמה סתימאה שלו, דהיינו מקומת ע"ב המגולה כנ"ל. 
ואלו השערות דז"א הם מבחינת דעת לבד, כמ"ש במקומו.
%break
%letter קמב
קמב) גדלה מעלת ז"א כי הוא יונק מן הכתר עצמו דא"א ע"י הי"ג 
חוורתי וכו' או"א יונקים מחכמה דא"א בלבד ע"י י"ג תי"ד. כבר נתבאר 
זה בחלקים הקודמים, כי ג' שותפין יש באצילות של הז"א: א"א, ואו"א. 
ומקור הדבר הוא בשורשו בנקודים, כי לא נאצלו ז"ת דנקודים, 
%break
אלא ע"י ו' ונקודה שהשפיע יסוד דא"ק הפנימי, שהוא פרצוף כתר, אל 
או"א דנקודים. וטעם הדבר, כי עקרו של ז"א מצד או"י אינו אלא נצח, 
ואין לו חלק בחג"ת שלמעלה מטבור, ונמצא או"א, המיוחסים לע"ב 
דא"ק המסתיים למעלה מטבור, 
%break
שאין לו שום חיבור עם הז"א המקורי דבחינת כתר, שהוא מתחיל 
מנצח. ולפיכך עיקר התיקון דז"א ותחילתו הוא רק מנה"י דכתר. וז"ש 
בזוהר שז"א בעתיקא קדישא תליא ואחיד, כי הוא אחיד בנה"י דעתיקא 
כי שם שורשו מנצח ולמטה, וע"כ הוא מלביש לנה"י דא"א, 
%break
וזה נקרא אחיד, כלומר ששם עצמותו. וכן כל עיקר התיקון שלו תליא 
בהשלמת הנה"י דכתר, מבחינת שערות ראש הנקראים ד' נימין וד' 
חוורתי דאחורי רישא, כי השערות רישא נחלקים לג' הויות, 
%break
חב"ד חג"ת נה"י, שחב"ד חג"ת הם בב' צדדי הפנים, והוי"ה דנה"י הם 
באחורי רישא.
%break
ומבחינה זו נבחן מעלת הז"א שהוא יותר חשוב מאו"א, כי או"א אינם 
מיוחסים כלל לכתר, אלא לפרצוף ע"ב המסתיים למעלה מטבור 
דפרצוף הכתר, אבל ז"א מיוחס לנה"י דכתר כנ"ל. 
%break
אמנם כיון שאין לז"א שום תיקון אלא ע"י או"א, כמ"ש לעיל, בסוד מנחל 
בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, נמצא שהוא פחות מהם, שהרי כל תיקונו 
תלוי באו"א.
%break
וז"ש הרב שהשלמת או"א הוא ע"י הי"ג תיקוני דיקנא, דהיינו ע"י 
עליתם לא"א ומקבלים שם קומת ע"ב על המ"ן דמזלין ונוצר ונקה, 
כנ"ל. ואין להם שום יחס אל החוורתי שהוא עצמות הגלגלתא דא"א, 
אלא רק לבחינת השערות רישא ודיקנא לבד, 
%break
דהיינו לקומת ע"ב וחכמה דא"א היוצאת על המ"ן דשערות. אבל הז"א, 
שהוא אחיד בנה"י דא"א שלמטה מטבור, שהוא למטה מבחינת ע"ב 
דא"ק הנשלם על הטבור, ע"כ אין תיקון הע"ב מספיק לו, והוא צריך 
לקבל מבחינת החוורתי שהוא עצמות גלגלתא דא"א, 
%break
המקבל מבחי' שכנגדו מגלגלתא דא"ק, והיינו רק מבחינת נה"י 
דגלגלתא ששם שורשו, כנ"ל, שהם ד' החוורתי שבאחורי רישא. ונמצא 
שעיקר השלמתו של הז"א תלוי בד' חוורתי ההם.
%break
%page 1582
%letter קמד
קמד) או"מ הזה דבחינה ששית הוא יוצא מהארת המוחין הפנימים 
דז"א, וכו' והוא גרוע מהם וכו' ולכן אינו מקיף אלא בחינת פנים דז"א. 
כבר נתבאר לעיל בחלק י"ג, כי ם' דמוחין מאירה בהקף הגלגלתא 
דראש ששם נאחזים השערות. 
%break
ול' דמוחין מאירה רק בפנים דראש. דהיינו ממצח ולמטה, אחר שנפסק 
צמיחת השערות. וטעם הדבר, כי בם' דמוחין שהיא קימת תמיד 
בבחינת אוירא, כי הי' לא נפיק מאויר דיליה, ע"כ יש שם אחיזה אל 
השערות בקביעות. 
%break
משא"כ ל' דמוחין, שבעת רצון יורדת הי' מאויר הרי אז אין שם אחיזה 
לשערות שהם דינין כנודע. וע"כ נתקנו שם בחי' השערות רק באופן של 
כיסוי וגילוי, שבקטנות השערות מכסים על הפנים, ובעת רצון, מאירים 
י"ג החוורתי בי"ג הנימין, ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים,
%break
כנ"ל (דף אלף שס"ח אות קנ"ו) כי אז יורדת הי' מאויר ואשתאר אור. 
וע"כ אין שם אחיזה לשערות בקביעות, כמו בגלגלתא שהוא ם' דצל"ם.
%break
ונתבאר לעיל (בדף אלף תקע"ז ד"ה ובזה) שגם הארת המקיף העליון 
ע"י התנוצצות אינה מגיעה לם' דמוחין, שהם בחינת גלגלתא, אלא לל' 
דמוחין שהם בחינת אוירא. ע"ש. וז"ש הרב שאו"מ דבחי' ששית הוא 
גרוע ממוחין הפנימים, ואינו מקיף אלא הפנים דז"א לבד. 
%break
כי או"מ הזה דבחינה ששית בא מחלק החסדים שבמוחא דאוירא 
שבתוכם הארת חכמה ע"י הכאה, אשר לא יכלו להיות בפנימית מחמת 
צמצום החסדים דגלגלתא, ויצאו לחוץ ע"ג המצח כנ"ל (אלף תקע"ז 
ד"ה ובזה) עש"ה הרי שהם באים כבחינת חלק וענף מן מוחא דאוירא,
%break
%page 1583
ע"כ אין הארתם מגיעה אלא לסלק השערות מע"ג המצח ועינים 
שמטרם הארת המקיפים היו השערות מכסיין עינייהו דלא יסתכלון לא 
א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה, כנ"ל (דף אלף שס"א אות ק"מ) ועתה 
נסתלקו השערות ונגלו העיינין ויכול הז"א להסתכל במצחא דא"א כנ"ל. 
%break
וגילוי זה אין לו מקום אלא בפנים דז"א ששם מקום הארת הל' דצל"ם, 
ואין לו מקום גילוי למעלה ממצח שהוא הגלגלתא, כי שם שליטת ם' 
דצל"ם, שמשם לא נפיק הי' מאוירא לעולם. כמ"ש בחלק י"ג ע"ש.
%break
וזה שמסיים הרב "ויוצא מן המצח בין העינים ומשם עומד ומקיף את 
הפנים אשר מתחת העינים והם בחינת תפילין, וז"ס והיו לטוטפות בין 
עיניך" כי כל זה הוא גילוי הארת חכמה, הנקרא עינים, וע"כ תולה 
הכתוב בחי' התפילין, בסוד בין עיניך. 
%break
וכן דרשו חז"ל על הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו', 
שהם התפילין של ראש, כי כל הארתם בראיה תליא, כי חכמה נקראת 
ראיה, כנודע. ועם זה תבין סוד התפילין של יד שצריכים לכסות אותם, 
והוא משום שהם בחינה הששית דנוקבא, 
%break
שהיא נמשכת ממקיף העליון דקשר של תפילין דראש, ונתבאר לעיל 
שהיא בחינת המסכים, שביסוד דמוחין שעליהם נעשה הזווג דהכאה, 
שה"ס הנרתק, עש"ה וע"כ כל עיקרה של המקיף הזה בכיסוי תלוי, 
%break
כי אז יש זווג דהכאה המגלה להארת חכמה ע"י קומת הע"ב המגולה 
כנ"ל. באופן שהכיסוי דתפילין של יד גורמת לכל הגילוי דתפילין של 
ראש. כמבואר. ועי' לעיל דף אלף תקנ"א ד"ה אמנם עשה.
%break
%letter קמה
קמה) במצחא שהוא מכנגד הדעת ששם מקום הבקיעה לצאת האור 
מבפנים על ידי הכאת קוצי דשערי. כמ"ש בדיבור הסמוך, שכל הגילוי 
הזה של התנוצצות ע"י הארת המקיפים, המוציאים או"מ דתפילין לחוץ 
ע"ג המצח, אינו בבחי' ם' דצל"ם דמוחין, 
%break
שהם הג"ר דמוחין אלא בל' דצל"ם, שהם בחינת הדעת דמוחין, 
שבא"א נקרא מוחא דאוירא. וז"ש שמקום הבקיעה הוא מכנגד הדעת 
ששם מאירים הקוצי דשערי וממשיכים הארת המקיפים. אמנם בחינת 
הם' דצלם שהם הג"ר דמוחין, 
%break
אינם מקבלים לתוכם הארתם זו, משום די' לא נפיק מאויר שלהם 
לעלמין, והם תמיד בחסדים מכוסים כמ"ש בחלק י"ג.
%break
השערות דאריך הם צנורות ומבועין דנגדין שפע ואור גדול ממו"ס דביה 
למטה בז"א וכו' במקום סיומם. הנה נתבאר לעיל באורך, סדר המשכת 
הארת המקיפים, אשר בחינת היסוד שבדעת דמוחין, יוצא לחוץ אל 
הבינה שבמקיף העליון שלו, 
%break
ומזווג שם את החו"ב דמקיפין בבחינת הכאה של זה בזה. כנ"ל בדברי 
הרב (דף אלף של"ט אות צ"ז ועי' לעיל באו"פ דף אלף תקע"ד ד"ה 
וז"ש) אמנם, מי הוא הגורם ליסוד שבמוחין לבקוע המצח ולצאת לחוץ 
אל המקיף העליון ולזווג שם החו"ב דמקיפין. 
%break
והנה זה ביאר הרב לעיל (דף אלף שס"ח אות קנ"ו) וז"ל, "ובהיות עת 
רצון אז מאירים הי"ג חוורתי בי"ג נימין ואז מסתלקין הנימין מע"ג 
המצח והפנים וכו',
%break
%page 1584
כי נולד מצחא דרעוא דא"א ששם יסוד דעתיק ואז אור הבינה שלא 
נתלבשה כלל בא"א מאירה וכו', ונתוסף הארה ביסוד דעתיק דלגאו וגם 
אורו יוצא לחוץ" הרי שאין הזווג הזה דיסוד דעתיק עם הבינה שבחוץ 
נעשה, אלא אחר שמאירים החוורתי בי"ג הנימין דשערות רישא, 
%break
שהם בוקעים בעורף כנגד הדעת ששם היסוד, וע"י הארתם יכול גם 
הוא לבקוע במצח דרך הפנים ולהזדווג עם הבינה דמקיפים.
%break
וע"ש בדברי הרב, ותמצא שמביא שם ב' מיני זווגים בסוד עת רצון: א' 
באות קנ"ו שאומר "ואז ימשך אורותיה בי"ג תקוני דיקנא ממש לא 
בפנים רק בזקן עצמו יאירו אור נפלא בי"ג תיקוני דיקנא דא"א. וב' הוא 
באות קנ"ז, שאומר "עוד תועלת אחר, 
%break
כי נולד מצחא דרעוא דא"א אשר שם יסוד דעתיק וכו', ואז מסתכל א"א 
במצחא דאו"א ובמצחא דז"א ומאירים אורות נפלאים בעיני ז"א" 
עש"ה. הרי שהוא מבאר שם ב' זווגים משונים זה מזה, כי בזווג 
הראשון באים הארות החוורתי והשערות בי"ג תיקוני דיקנא, 
%break
ומדגיש "לא בפנים" שפירושו לאפוקי מהארת המקיפים שמאירים רק 
במקום הפנים במצחא ועיינין כנ"ל, אלא שמאירים בכל הראש דהיינו 
גם בבחינת הגלגלתא ום' דצל"ם, שהוא ע"י הזווג שעל המזלין כנודע. 
אמנם בזווג הב' שמביא באות קנ"ז, מדגיש להדיא, 
%break
שהארת הזווג מגיעה אל בחינת העינים דז"א ולמצחא, שהוא הארת 
פנים לבד, ומכנה את ההארה, כי נולד מצח הרצון. דהיינו בחינת פנים 
לבד. ויש להבין זה, איך באים ב' זווגים אלו ע"י הארת העת רצון. ומה 
הוא הגורם לשינוי הזה ביניהם.
%break
וכבר נתבאר לעיל, (דף א' תקע"ג ד"ה וזה) כי בשעת הזווג לגילוי 
קומת החכמה דל"ב נתיבות, הבאה ע"י עלית מ"ן דז"א, עולים או"א 
למקום ג"ר דא"א, ובחינת הדיקנא נכנסת בסוד מ"ן, ואז יוצאת הארת 
הע"ב המגולה, שפירושו, 
%break
שנתבטלו הפרסאות עם לבושי הצל"ם שבאו מחמת עלית ה"ת לעינים, 
וגם הם' דצל"ם, כלומר גם הג"ר דמוחין מקבלים חכמה בלי שום כיסוי. 
והנה מזווג הזה מדבר הרב שם באות קנ"ו. וע"כ מדגיש, "ואז ימשכו 
אורותיהם בי"ג תיקוני דיקנא ממש לא בפנים" 
%break
כלומר שהי"ג תיקוני דיקנא נעשים שם לבחינת דעת של קומה זו, 
שמזל ונוצר חסד הוא בחינת ת"ת, שהוא עיקר הנושא ומגלה הארת 
החכמה בג"ר של הקומה, דהיינו שמשיב את בינה דג"ר שתשוב להיות 
חכמה, כנ"ל.
%break
%page 1585
ומזל ונקה היא בחינת יסוד שבדעת, שעליה נעשה הזווג דהכאה על ב' 
המסכים שבה, הנקראים צר וקצר, כנ"ל. ונמצא הארת הזווג הזה הוא 
בכל הראש, דהיינו גם בגלגלתא ולאו דוקא בפנים,
%break
וזה שמדגיש שם, "ולא בפנים", כי אז אין הגלגלתא מלובשת בעזקא 
שלה, והיא מקבלת חכמה כמו הל' דצל"ם.
%break
אמנם זה נוהג רק בעת הזווג בלבד, דהיינו בעת שהפרצופין נכללים זה 
בזה, שאו"א הם במקום ג"ר דא"א וא"א במקום ג"ר דעתיק כנ"ל. אכן 
לאחר לידת המוחין, חוזרים הפרסאות למקומם, וכל פרצוף יורד 
למקומו, 
%break
והמוחין חוזרים להתלבש בםל"צ דצל"ם ונמצאים הג"ר דמוחין חוזרים 
לבחי' חסדים מכוסים, ובחינת ג"ר דע"ב שהיו שם בגלגלתא דא"א 
מוכרחה להסתלק ולצאת משם בסוד או"מ, כנ"ל. ועתה מתחיל זווג 
הב' שהרב מביא שם באות קנ"ז. 
%break
שהארתו אינה מגיעה לגלגלתא וג"ר דמוחין, אלא רק לז"ת דמוחין 
שהם הדעת, שממנו נמשך רק הארת פנים ממצח ולמטה לבד משום 
שהגלגלתא מלובשת בם' דצל"ם.
%break
וענין הזווג הזה הוא, כי אותם הג"ר דע"ב המגולה, המיוחסים 
לגלגלתא דא"א שלא יכלה לקבלם מכח התלבשותה בם' דצל"ם, הנה 
הם נשארו בהעליון שלה, דהיינו ברדל"א עצמה, כי לא קבלה אותם 
בעת יציאתה למקום עצמה. 
%break
לפיכך נבחן האו"מ הזה של הג"ר דע"ב המגולה שעומד תמיד במקום 
העליון. והבן היטב, כי או"מ הזה הוא באמת בחינת ג"ר של התחתון, 
ולא של העליון, אלא כיון שלא לקחה אותם המדרגה התחתונה ע"כ 
נשארה בעליונה. וזה נוהג בכל המקיפים של הע"ב החוזר.
%break
גם נתבאר לעיל בחלק י"ג, בענין החוורתי דגלגלתא, שהוא בחינת 
שירי הארת הע"ב המגולה שנשארו בגלגלתא דא"א גם אחר ירידתה 
למקומה ואחר התלבשותה בם' דצל"ם.
%break
%page 1586
ע"ש. ולפיכך החוורתי ההיא מאירה בחינת הג"ר דמקיפים שנשארו 
בה, אל השערות רישא, והשערות רישא מאירים הארה זו אל הדעת 
דא"א, ונבחן שהארה זו דחוורתי בקעה את העורף דא"א ונכנסה תוך 
הדעת אל היסוד דעתיק העומד שם, 
%break
דהיינו בחינת היסוד שהוא הנושא להמסכים, ואז קונה היסוד כח 
לבקוע את המצח ולעלות לבינה דמקיפים שנשארה ברדל"א, ומזווג 
אותה עם החכמה דמקיפים. ובזה מובן איך אפשר ליסוד דדעת 
שבא"א לעלות להמקיפים שבמקום רדל"א למעלה ממקומו ודרגתו. 
%break
אכן זה השיג מחמת שקבל חלק מאותה ההארה דג"ר דע"ב המגולה, 
ע"י הארת החוורתי דרך השערות. כי החוורתי היא ממש אותה 
הבחינה של הג"ר דע"ב המגולה, אלא הארה מועטת, שנשאר ממנה 
אחר הסתלקותו, 
%break
אמנם מספקת לעורר את היסוד דדעת שיחזור ויחדש את הזווג הזה 
שכבר עשה אותו בעת התכללותו בהעליון. והבן היטב.
%break
אמנם יש עדיין הפרש גדול מן זווג זה דיסוד דמוחין עם המקיפים, אל 
הזווג שנעשה בפנימית העליון ע"י התכללותו דתחתון בעליון. כי הארה 
זו אינה מגיעה כלל לבחינת הג"ר דמוחין, אלא לבחינת הדעת לבד,
%break
שז"ס הארת עיינין ומצחא כמ"ש שם בדברי הרב אות קנ"ז. וטעם 
הדבר נתבאר לעיל באו"פ דף אלף תקע"ה ד"ה ואין עש"ה.
%break
ועם המתבאר מובן היטב גם ענין הכאת קוצי דשערי דא"א בעורף של 
ז"א, שע"י זה מוציא שם האו"מ על המצח שנקרא תפילין. כי הוא ממש 
על אותו הסדר שנתבאר לעיל בחוורתי ושערות דא"א עצמו, שמאירים 
ליסוד דדעת שלו, 
%break
שע"י הארה זו יש לו כח לעלות למקום העליון ולזווג שם את החו"ב 
דמקיפים, והארת חכמה מגיעה מהם לפנימיות הדעת דא"א, ויוצאת 
הארה לחוץ על המצח דא"א כנ"ל. הנה אותו הענין והסדר נוהג ג"כ 
בז"א, כי החוורתי משפיעים הארתם, שהיא שירי ע"ב המגולה כנ"ל, 
%break
אל השערות רישא דא"א, וסיומם דשערות רישא משפיעים ובוקעים 
העורף דז"א עד שמביאים הארתם זו לתוך היסוד שבמוחין דז"א, והוא 
משיג כח לעלות ולזווג את המקיפים שהם למעלה ע"ג נה"י דאו"א, כי 
שם נשארו הג"ר מחלקו בע"ב המגולה, 
%break
וע"י הארת חוורתי בהשערות מקבל כח לעלות אליהם, כנ"ל בא"א, ואז 
מאירים החו"ב דמקיפים בחזרה את הארתם תוך הדעת דז"א, ומשום 
שאינם יכולים להיות בפנים מכח העזקא דג"ר שלו, 
%break
הם יוצאים לחוץ בסוד ד' מוחין חו"ב חו"ג ע"ג המצח, בסוד תפילין. 
ע"ש באו"פ בדף תקע"ה בכל ההמשך, כי אין להכפיל דברים.
%break
%letter קנא
קנא) רישי כתפין דיליה שהם תרין עטרין דבדעת דז"א ושם בדעת 
מקום עמידת דתרין רישי כתפין שער שם מגיע הנהו קוצי דשערי. והנה 
לעיל אומר, שאין הכוונה למעלה באריך עצמו. וכאן אומר שהם עומדים 
בדעת דז"א. אכן צריך שתזכור מ"ש לעיל (בדף אלף תקס"ט ד"ה וזה)
%break
כי בעת הזווג נמצא הז"א כלול בג"ש תחתונים דחג"ת דא"א, שהם 
רישי כתפין שלו, ולכן גם אחר שיורד למקומו הוא נוטל עמו את 
בחינתם, וע"כ כשא"א מאיר למעלה ברישי כתפין שלו נמצא ההארה 
מגיעה לדעת דז"א במקומו עצמו,
%break
%page 1587
כי בחינת דת"ת ויסוד דדעת הז"א הוא ממש בחינת הרישי כתפין 
דא"א, כנ"ל, וכיון שהם בחינה אחת ע"כ הארת א"א למעלה מגיעה 
ביחד גם לדעת דז"א.
%break
%letter קנג
קנג) אורות מעולים מן אמא לכן יש בהם כח להמשיך מוח הדעת ההוא 
למעלה בראש, אע"פ ששרשו מב' כתפין. ולכאורה קשה, הלא ת"ת 
דאמא הוא ג"כ בחינת גופא, כמו הרישי כתפין דא"א, ולא עוד אלא 
שת"ת דאמא עוד הוא למטה מבחינת רישי כתפין דא"א. 
%break
והענין הוא, כי מ"ש הרב, שעלית הדעת לראש הז"א הוא משום שנוטל 
האורות וכלים דת"ת דאמא לכתר שלו, רומז בזה שיש לז"א שורש 
בראשייהו דאו"א גופייהו, שזוהי הסבה שאורות וכלים דת"ת דאמא 
יכלו לשמש לכתר דז"א. פירוש: 
%break
כי כבר נתבאר לעיל (א' תקע"א ד"ה אור) כי כמו שיש בפרטות כל 
ראש חו"ב וב' עטרין כן הם בכללות אצילות ג' פרצופים: או"א, הם 
חו"ב, ופרצוף ז"א הוא עטרא דחסד, דהיינו הת"ת הנושא להארת 
חכמה. 
%break
ופרצוף הנוקבא היא עטרא דגבורה, דהיינו בחינת המסכים שביסודה 
שעליהם נעשה הזווג דקומת חכמה דל"ב נתיבות. ע"ש. גם נתבאר 
לעיל (דף תקע"א ד"ה אור) כי לא יצויר קומת חכמה דל"ב נתיבות זולת 
בד' הבחינות יחד: חו"ב חו"ג. 
%break
כי אין הבינה שבה להיות חכמה זולת ע"י הת"ת העולה לעיבור ומחזיר 
פניה לחכמה, והאו"ח העולה ומלביש האו"י הוא העולה ע"י המסכים 
דעטרא דגבורה. כי ע"כ מפרש הזוהר את הקומה דל"ב נתיבות בבחי' 
כ"ב אתוון וי' אמירן, שענינם זו"ן בעיבור הבינה כמ"ש הרב לעיל. 
%break
כי אפילו אחר שנולדו הזו"ן ובאו למקומם משאירים בחינתם במוחין 
דאו"א, כי אין למוחין אלו קיום והעמדה זולת במציאות הזו"ן שמה 
בהמוחין, מטעם הנ"ל, ואותה השארה של זו"ן במוחין דאו"א נקראת 
בשם דעת דאו"א.
%break
ולפיכך נקשרים ג' הפרצופים: או"א וז"א ונוקבא זה בזה, דהיינו כמו 
שהמוחין דל"ב נתיבות חכמה שבאו"א קשורים בז"א ונוקבא כנ"ל, אשר 
חכמה שבהם קשורה בת"ת, שהוא הנושא להארת חכמה, ומשיב 
האמא להיות חכמה כנ"ל.
%break
%page 1588
והת"ת קשור בנוקבא, שהיא עטרא דגבורה המעלה האו"ח. הנה אז 
גורם גם בג' הפרצופים דכללות, שהם קשורים ומלבישים זה לזה. כי 
פרצוף ז"א שהוא בחינת ת"ת, המעמיד עם שורש הת"ת שלו שהשאיר 
בראש דאו"א, את החכמה אשר שם, 
%break
נמצא משום זה גם פרצופו למטה יורש את הת"ת דאמא לחלקו עצמו, 
דהיינו באותו השיעור שיש לו החלק במוחין דאו"א, באותו השיעור נוטל 
חלקו בגוף דאו"א, שהוא רק מת"ת ולמטה. וכן הנוקבא קשורה ויורשת 
את הת"ת דז"א לחלקה עצמה, 
%break
משום שת"ת לא היה יכול לקבל את הארת חכמה שלו במוחין דאו"א 
לולא היותה שם, כנ"ל וע"כ יש לה חלק בת"ת דז"א ג"כ. הרי שכל 
הטעם שז"א נוטל ויורש את אורות וכלים דת"ת דאמא להיות לכתר 
שלו, הוא מטעם שהשאיר שורשו בראש דאו"א.
%break
וז"ש הרב כיון שהכתר דז"א הוא מאורות וכלים דאמא עצמה, שהוא 
מכח שורשו שהשאיר בדעת דאו"א, זה גורם ג"כ לז"א עצמו שיעלה 
הב' עטרין להיות דעת בראשו עצמו, 
%break
כי גם הוא בחינת גופא ומ"מ המשיכו אותו או"א לבחינת ראש שלהם 
כדי לקיים ולהעמיד המוחין דחכמה שלהם, כן הז"א עצמו קונה הכח 
הזה וממשיך הב' עטרין להיות דעת ולשמש לו להמשכת הארת חכמה. 
משא"כ הנוקבא, כיון שאינה מלבשת אלא הת"ת דז"א לבד, כלומר, 
%break
שמשמשת רק בבחינת או"ח לבד בשביל הז"א, ועיקר הזווג נעשה 
בז"א, הנה הב' עטרין אינם צריכים להיות בראש שלה, כי הזווג נעשה 
ביסוד ז"א.
%break
ויש טעם ב', כי עיקר הנוקבא הוא עטרא דגבורה, שהיא ממשכת רק 
בחינת או"ח, והיא איננה שום נושא להארת חכמה שבמוחין, כי אדרבה 
המסכים שלה דוחים חכמה. הן מבחינת צר, והן מבחינת קצר. אלא 
עיקרה ללבוש דחסדים עומדת, 
%break
והגם שאין החכמה נמשכת רק בלבוש דחסדים, מ"מ אינם חשובים 
שיתמשכו מגוף לראש בשביל זה. ורק ז"א שהוא הנושא האמיתי 
להארת חכמה משורשו באו"י, ובינה מחזקת אותו בראשה לקיים 
ולהעמיד המוחין שלה, ע"כ יש לו כח להמשיך הב' עטרין גם לראשו, 
%break
כדי לקיים הארת חכמה שלו, שהיא בחינת עצמותו מאו"י. משא"כ 
הנוקבא, שבה אין שורש כזה מאו"י. והבן.
%break
%page 1589
%letter קנו
קנו) המלכות דאמא שהיא למטה מן היסוד דאמא, גם היא ירדה 
ונכנסה לתוכו, והיא שם דבוקה ומחוברת בדעת דז"א, אבל אינה בכלל 
המוחין שלו. כבר ביאר זה הרב לעיל (דף א' תקל"ה אות ע"ה וע"ו) 
שכמו שיש מ"ד ומ"ן בדכר ובנוקבא, 
%break
כן יש מ"ד ומ"ן בבחינת הדכר עצמו. ע"ש. ונתבאר שם באו"פ שהמ"ד 
הוא בחינת ת"ת עטרא דחסד, והוא בחינת יוסף. והמ"ן הוא בחי' עטרא 
דגבורה, שהוא בחינת בנימין, ע"ש.
%break
וע"כ גם כאן יש להבחין בחינת עטרא דגבורה הכלולה ביסוד דאמא 
עצמו, שהוא בחינת עטרא דגבורה הכלולה בדכר עצמו. ומלבד זה יש 
להבחין בחינת הנקבה עצמה אשר שם בהמוחין, כי עטרא דגבורה היא 
בחי' הנקבה, כנ"ל בדיבור הסמוך, אלא שהיא כלולה גם ביסוד, 
%break
שע"כ מזדווג מקודם הדכר על עטרא דגבורה הכלולה ביסוד שלו עצמו, 
ואח"כ הוא מזדווג עם עטרא דגבורה המיוחדת שהוא בחי' הנקבה. 
כמ"ש לעיל בדברי הרב בענין יוסף ובנימין באורך. ע"ש.
%break
וזה אמרו כאן "המלכות דאמא שהוא למטה מיסוד דאמא גם היא 
נכנסה לתוכו" דהיינו בחינת עטרא דגבורה האמיתית שהיא בחינת 
הנקבה עצמה, הנקראת בשם מלכות, הנה גם היא נכנסה בו עם הנה"י 
דאמא. וע"כ מרמז עליה שהיא למטה מן היסוד, כלומר, 
%break
לא אותה עטרא דגבורה הכלולה ביסוד אלא עטרא דגבורה אמיתית 
הנחשבת לבחינה נפרדת מן היסוד, והיא למטה מיסוד. וז"ש "והיא שם 
דבוקה בדעת דז"א אבל אינה בכלל המוחין שלו" דהיינו כנ"ל, 
שמתחלה נעשה הזווג בבחינת העטרא דגבורה הכלולה בזכר עצמו, 
%break
והיא העטרא דגבורה של המוחין דז"א. אבל על עטרא דגבורה 
האמיתית שהיא בחינת הנוקבא שלו, נעשה הזווג אח"כ. וזה שאומר 
שמלכות זו היא בחינת נוקבא העליונה דז"א. 
%break
דהיינו כמבואר, שהיא בחינת עטרא דגבורה האמיתית הנחשבת 
לנוקבא דז"א ולא בחינת עטרא דגבורה דבחינתו עצמו.
%break
%page 1590
%letter קנט
קנט) בהכנס או"ח אל תוך המוחין הפנימים האירו ד' אורות אלו בפנים 
ונתלבשו באותה ד' שהיא המלכות וכו', ואז נוקב הארתם לחוץ בעורף 
וכו'. פירוש: כי זה דומה לגמרי אל הזווג של היסוד דמוחין עם החו"ב 
שבמקיף העליון שע"ג נה"י דאו"א, 
%break
שע"י הכאתם זה בזה יצאו ד' המוחין דתפילין כנ"ל (בדף א' תקפ"ו ד"ה 
ועם) עש"ה. כן נעשה זווג זה הב' על בחי' המלכות דמוחין. אלא 
ההפרש הוא ששם נעשה הזווג של יסוד דמוחין עם מקיף העליון 
שלמעלה מז"א, וכאן נעשה הזווג במקיף דתפילין שע"ג המצח דז"א. 
%break
כי הנוקבא אינה מקבלת רק ממוחין דדכר. ועל כן גם כאן ע"י קבלת 
הארת הקוצי דשערי, קבלה המלכות כח לבקוע המצח ולצאת לחוץ 
לזווג עם האו"ח שלה את חו"ב של המקיף דתפילין, 
%break
ואז נכנסה הארתם תוך המוחין הפנימים וד' המוחין חו"ב חו"ג שנתגלו 
עתה מחדש תוך המוחין הפנימים שייכים לנוקבא, שהיא המלכות 
הנ"ל, וע"כ מוחין אלו גם הם בוקעים את העורף ויוצאים לחוץ, כי משום 
הארת העזקא אינם יכולים להיות בפנים, כנ"ל בהזווג של יסוד דמוחין. 
%break
והם נעשים שם סוד קשר של תפילין, שהוא בחינת ד' מוחין מקיפים על 
מקום העורף, כמו המקיפים של המצח. אלא ד' המקיפים של הדכר 
שהוא הז"א, הם מבחינת ת"ת בעיקר, כנ"ל, שחו"ב דאו"י בולטים 
במצח דאו"א, ות"ת דאו"י בולט במצח דז"א. 
%break
וע"כ מקומם על המצח, דהיינו בבחינת פנים. משא"כ הנוקבא שאין לה 
אלא בחי' עטרא דגבורה משורשה עצמה, שהם בחינת המסכים, כנ"ל, 
ע"כ מקומם בעורף הז"א, כי הם בחינת אחורים ולא פנים. 
%break
ועי' היטב לעיל (דף אלף תקע"ב ד"ה והנה) בענין ג' הבליטות דאו"א 
וז"א ונוקבא.
%break
%page 1591
ומזה הטעם אין בה אלא בחינת עור בלבד, ואין בה שום פרשה. משום 
שעיקר בחינתה היא רק עטרא דגבורה לבד, שהיא בחינת או"ח ואין 
בה או"י.
%break
%letter קסג
קסג) הבחינה השנית שבמוחין דיליה כך זה הקשר דתפילין וכו', או"מ 
העצמי והעקרי של נוקבא דז"א, הנקראת רחל. כבר נתבאר זה לעיל 
(א' תקע"ח ד"ה כשתדייק) שיש ג' חלוקות של שש בחינות: דאו"א, 
ודז"א, ודנוקבא. 
%break
עש"ה הטעם, וענין שש הבחינות הם ג' מדרגות דאו"פ ואו"מ, כי בעת 
הזווג כשנכללו הפרצופים זה בזה, נכלל כל אחד בעלי עליון שלו: או"א 
בראש דעתיק, וז"א באו"א, ונוקבא בראש ז"א. וזהו מחמת שכל אחד 
עלה לעליון שלו, והעליון לעלי עליון, 
%break
ונמצא העליון כמו שמשמש בב' מקומות כאחד, כי הוא עצמו אע"פ 
שעלה למעלה הניח הרשימות שלו למטה במקומו הקודם, וע"כ 
התחתון מקבל גם מעלי עליון. כנ"ל דף א' תקנ"ט ד"ה נעשו. עש"ה.
%break
וע"כ יש לכל אחד ב' שרשים: שורש אחד בעלי עליון, ושורש אחד 
בעליון שלו, ובחינת עצמו ע"כ יש ג' מדרגות ובכל אחד פנימי ומקיף, 
הרי שש מדרגות. ונמצא שורש העצמי דאו"א, הוא בעלי עליונם,
%break
דהיינו בראש דעתיק כי עד שם נכלל בעת הזווג, ושם בחי' א' והשניה 
דמוחין שלהם. אמנם משם אינם יכולים לקבל המוחין, כי לפי המדרגה 
לא נכללו בעת הזווג רק בעליון שלהם שהיא א"א. וע"כ אינם מקבלים 
אלא מבחינה הרביעית דמוחין שהיא או"מ שהניחו בא"א. 
%break
וכן ז"א נבחן השורש העצמי שלו באו"מ דעלי עליונו שהם או"א, הנבחן 
לבחינה השניה דמוחין. אמנם אינו יכול לקבל משם, כי בדרך המדרגה 
נכלל רק בנה"י דאו"א, 
%break
דהיינו בישסו"ת המלבישים לנה"י דאו"א, וע"כ הוא מקבל רק מאו"מ 
שהניח בנה"י דאו"א, שהוא בחינה הרביעית דמוחין שלו.
%break
%page 1592
ועד"ז נוקבא דז"א רחל, הנה המקיף העצמי שלה, דהיינו בחינה השניה 
דמוחין שלה היא בראש ז"א בקשר של תפילין, אמנם אינה יכולה לקבל 
משם ששמה נבחן לעלי עליונה, כי אין שרשה אלא בנה"י דז"א.
%break
וע"כ אינה מקבלת רק מבחינה הרביעית דמוחין, דהיינו באו"מ של 
הנה"י דז"א. וכבר הארכנו בזה.
%break
וזה אמרו שקשר של התפילין נחשב לבחינה השניה דמוחין דרחל, כי 
בחינה הא' היא ד' המוחין שיצאו בפנימיות המוחין דז"א, כנ"ל. ובחי' 
השניה היא האו"מ שיצא על העורף בסוד קשר של תפילין. ומשם 
נמשכו דרך ב' הרצועות ונתלבשו בנה"י דז"א ג"כ בב' בחינות: באו"פ, 
%break
ובאו"מ, ומבחינה הרביעית שהיא המקיף של הנה"י דז"א, משם 
מקבלת הנוקבא. ע"ד שנתבאר באו"א ובז"א.
%break
%letter קסח
קסח) הנצח הוא בסוד הת"ת, וההוד הוא בסוד המלכות. זה נתבאר 
היטב בחלקים הקודמים, שכמו שיש ה' בחינות בע"ס השלימות 
בחכמה, שהם כח"ב זו"ן, כן יש ה' בחינות בע"ס דקומה דבחי"א, דהיינו 
בקומת החסדים לבד, שהם חג"ת נ"ה, 
%break
ששם יורדים הכח"ב להיות חג"ת, וע"כ נבחנים החג"ת לג' הבחינות 
הראשונות כח"ב. ונצח הוא בחינת ז"א, והוד הוא בחינה אחרונה שהיא 
הנוקבא. וענין זה נוהג בכלהו ז"ת דה"פ. כי כל ז"ת הם קומת חסדים 
דבחי"א.
%break
%page 1593
וזה אמרו "ספירת הנצח של א"א ושל או"א ושל ז"א כולם הם יותר 
קצרות משיעור ההוד שבהם וכו', כי הנצח הוא בסוד הת"ת, והוד הוא 
בסוד המלכות" כי הג"ר שבכל גוף מה"פ הם בחינת כח"ב שנכללו וירדו 
לבחינת חג"ת, ונו"ה הם זו"ן, 
%break
כמבואר, וע"כ הנצח הוא יותר עליון מן ההוד כי המלכות היא תמיד 
מתחת ז"א. וכמ"ש בדיבור הסמוך.
%break
קע) רצועת נצח הוא לצורך ז"א עצמו ועיקר מציאות ז"א הוא עד החזה 
שבו, כי משם ואילך מתחיל בנין נוקביה. כבר נתבאר לעיל בסמוך, ענין 
התקשרות הפרצופים דאו"א ז"א ונוקבא זה בזה, שנמשך מן 
התקשרות המוחין דאו"א גופייהו, כי נבחן במוחין שלהם שלש בחינות: 
%break
א' הם עצם האורות, וב' הוא הנושא להמשכת חכמה. ג' הוא הנושא 
לבחינת הכאה להעלאת או"ח. שבחינה הא' הם חו"ב שבמוחין, שהם 
עצם האורות. ובחי' הב' הוא עטרא דחסד שבמוחין, 
%break
שהוא ת"ת וז"א הנושא להארת חכמה, שזולתו עוזבת תכף הבינה 
בחינת החכמה שבמוחין, וחוזרת לבחי' חסדים מכוסים כטבעה. וג' היא 
עטרא דגבורה שבמוחין, שהיא בחינת היסוד הנושא לבחינת המסכים 
להעלאת או"ח, שזולתו לא היה נמשך כלל האו"י בהמוחין. 
%break
וקוטבם של ג' בחינות האלו הוא הת"ת, דהיינו העטרא דחסדים, כי 
הבחינה העליונה שבמוחין אלו דאו"א היא חכמה, וחכמה זו אינה 
מתקיימת שם זולת על ידו, כמבואר, וע"כ נבחן הת"ת דמוחין לעיקר 
האו"י אשר שם. 
%break
אמנם בלי או"ח אינו יכול כלל להתלבש בהמוחין, ונמצא הת"ת דמוחין 
שקשור ותלוי בעטרא דגבורה, שהיא הנוקבא דמוחין.
%break
הרי שת"ת קנה מקומו בקביעות תוך המוחין דע"ב של או"א בראשייהו 
ממש אע"פ שהוא בעצמו הוא רק בחינת גוף, וע"ד זה גם הנוקבא דז"א 
קנתה מקומה שם בראשייהו דאו"א.
%break
ולפיכך כשנתפשטו הפרצופים, ונתפשטו או"א לפרצוף בראש וגוף, ירש 
ז"א לחלקו את ת"ת דאו"א, כי אין בגוף אלא מה שבראש, וכיון 
שבמוחין דראשייהו נבחן ת"ת דמוחין לחלקו דז"א, כנ"ל, 
%break
הנה כן גם בגוף שלהם, קבל ז"א את ת"ת שלהם לחלקו, וע"כ הוא 
מלביש עליהם מת"ת שלהם ולמטה.
%break
ואין לשאול לפי"ז היתה צריכה גם הנוקבא להלביש את או"א כמו ז"א, 
שהרי גם לה יש שורש בראשייהו דאו"א, כנ"ל. אמנם הענין הוא כי לא 
נעשה שם הזווג אלא בבחינת העטרא דגבורה הכלולה בהדכר עצמו, 
דהיינו במסכים הכלולים ביסוד דמוחין,
%break
%page 1594
שפירושה בחינת הנוקבא הכלולה בז"א עצמו, שהיא בחינת בנימין 
שבו, כנ"ל בדברי הרב. אמנם בבחינת עטרא דגבורה האמיתית לא 
נעשה שם שום זווג בראשייהו דאו"א, כי היא אינה יכולה להתגלות 
אלא אחר גדלות ז"א עצמו, דהיינו ע"י עלית אח"פ שלו כנודע.
%break
ולפיכך יש לז"א ב' נוקבין: א' נבחנת כבחינת הנוקבא הכלולה בז"א 
בעת היותו בשורשו בראשייהו דאו"א, אמנם לא בעטרא דגבורה ממש, 
כי היא בחינת יסוד ושייכת לגמרי אל ז"א, אלא בחינת המלכות דאמא 
עצמה שגם היא כלולה ביסוד הזה, 
%break
ולה יש כבר אצילות שלם שאינה צריכה לז"א כמו רחל. ומלכות זו 
דאמא לא שמשה שם בפני עצמה אלא בדרך התכללות בעטרא 
דגבורה דז"א.
%break
ובזה תבין ביותר מ"ש הרב לעיל (באות קנ"ו) "שהמלכות דאמא שהיא 
למטה מהיסוד דאמא גם היא ירדה ונכנסה לתוכו והיא שם דבוקה 
ומחוברת בדעת דז"א אבל אינה בכלל מוחין שלו" דהיינו בשעה שהוא 
יורש את תנה"י דאמא לחלקו, מחמת שנשרשו בה בראשייהו, כנ"ל, 
%break
הנה הוא יורש ג"כ בחינת מלכות דאמא שלמטה מבחי' עטרא דגבורה 
של המוחין שלהם, כי עטרא דגבורה היא ביסוד של המוחין שהוא דכר, 
אמנם מלכות דאמא כלולה ג"כ בהדכר, רק הזווג לא נעשה עליה אלא 
בבחינת הדכר, כנ"ל, 
%break
אמנם זה מספיק שגם מלכות זו דאמא תתפשט לתוך המוחין דז"א. 
ועל המלכות הזו נעשה זווג מיוחד אחר יציאת המוחין דז"א, שמשם 
יצאה פרצוף לאה, הנקראת קשר של תפילין, 
%break
דהיינו נוקבא עליונה דז"א שלמעלה מחזה, אשר גם היא מלבשת על 
הת"ת דאמא כמו הז"א כי יש לה קשר עכ"פ בראשייהו דאו"א בבחינת 
עטרא דגבורה שגם היא כלולה שם כנ"ל,
%break
%page 1595
אלא כיון שלא נעשה עליה שם הזווג להדיא, כנ"ל ע"כ צריכה כאן 
לצאת אחר גמר הזווג דמוחין דז"א עצמו, והיא מקבלת מן המוחין 
דז"א. והבן היטב שורש הזה של פרצוף לאה.
%break
אמנם נוקבא זו העליונה אינה בחי' עטרא דגבורה האמיתית, שמשם 
נכלל ז"א בעת שימושו בדעת דאו"א, כי הוא כלול בנוקבא שלו עצמו, 
שיצאה עמו בעת הנקודים בסוד ו' ונקודה. אלא הנוקבא הזו אין לה 
גילוי עדיין בפני עצמה, כי היא נאצלת תמיד ע"י הז"א. 
%break
ולנוקבא זו אין שום שורש בראשייהו דאו"א, כי עדיין לא נגלה דרגתה 
שם, כנ"ל, וכל שורשה בעטרא דגבורה של המוחין משם, היינו רק במה 
שנכללה ביסוד דז"א, וע"כ אחר גמר גדלותו של ז"א היא מתפשטת 
משם לפרצוף בפני עצמה. 
%break
וכל אחיזתה היא רק בת"ת דז"א, שמשם הכתר שלה. והוא מטעם, 
שכל שבחו. של הת"ת דראשייהו דאו"א להמשיך מוחין דהארת חכמה 
היתה מטעם התכללותו בעטרא דגבורה שלה, כנ"ל, וע"כ היא יורשת 
ג"כ בז"א מקום הת"ת שלו, אבל עיקר מקומה היא בנה"י דז"א, 
%break
שעיקרם דנה"י הוא קו אמצעי, דהיינו היסוד דז"א, שהרי גם למעלה 
בהמוחין דאו"א אינה כלולה רק ביסוד דמוחין שהיא עטרא דגבורה, 
ולא בת"ת של המוחין, שהוא בחינת האו"י דמוחין שהוא עצם הז"א.
%break
ולכאורה נראה כמו סתירה בהדברים כי פעם אומר שז"א הוא נצח, 
ונוקבא היא הוד, ופעם אומר שכל המחזה ולמטה דז"א שייך לחלקה 
של הנוקבא וז"א הוא רק חג"ת לבד, שעיקרו הוא ת"ת, ונמצא מזכה 
שטרא לבי. 
%break
תרי אמנם כבר נתבאר זה בחלקים הקודמים שבבחינת ע"ב נחשב ז"א 
לת"ת, כי בע"ב דא"ק נתחלפו האורות, וירד הכתר למדרגת חכמה 
וחכמה למדרגת בינה, וכו' ות"ת למדרגת נצח וכו' ויסוד למדרגת 
מלכות, כנ"ל בחלק ה'. ע"ש. 
%break
ולפיכך עצם הז"א מבחינת אצילות של א"א שהוא מדרגת כתר דב"ן, 
נבחן עיקרו של הז"א לנצח, אמנם ממדרגת המוחין, שזה מקבל 
מבחינת או"א, שהם ע"ב דב"ן המקבל מבחינה שכנגדו מע"ב דא"ק, 
נבחן עיקר הז"א לבחינת הת"ת, שהוא חג"ת. וכבר הארכנו בזה. 
%break
וכיון שכל הקשר שבין התלבשות הפרצופים נמשך ממוחין דאו"א, ע"כ 
נחשב הז"א לבחי' ת"ת, שהוא חג"ת, וכל מקום הנה"י נוטל הנוקבא, כי 
הנצח ירד לבחינת הוד, ושייך ע"כ אל הנוקבא.
%break
ובאמור מתבאר עוד ביותר למה אין זווג במלכות דאמא שבמוחין, אלא 
רק ביסוד שלה, וכן מה הדיוק שאומר "המלכות דאמא שלמטה מיסוד 
שלה" כי נתבאר, שבבחינת ע"ב ירדו המדרגות, שירד ת"ת לבחינת 
נצח, ונצח נעשה לבחינת הוד, ויסוד לבחינת מלכות, כנ"ל, 
%break
הרי שאין המלכות כלל נכללת בזווג המוחין דע"ב, כי היסוד נטל 
בחינתה. וז"ש הרב שאין מלכות דאמא בכלל המוחין דז"א (עי' לעיל 
אות קנ"ו) הרי,
%break
%page 1596
שאין המלכות דאמא בכלל העטרא דגבורה שבראשייהו דאו"א, ונמצא 
כשז"א יורש מאמא בחינת תנה"י שלה ללבושי מוחין. אין המלכות 
דאמא צריכה להיות בכללם, כי אינו יורש אלא מה שיצא בע"ס דמוחין 
האלו על ידי מציאותה שם בבחינת העמדה וקיום להמוחין כנ"ל, 
%break
והמלכות דאמא לא נכללה שם, מאחר שיסוד ירד לדרגתה. אמנם 
נתבאר לעיל שעכ"ז יש לה בחינת התכללות ביסוד שעליו נעשה הזווג, 
וע"י התכללות זו ירדה ג"כ למוחין דז"א עם תנה"י שלה.
%break
ונתבאר לעיל (א' תק"צ ד"ה בהכנס) שאחר שנעשה זווג במוחין דז"א 
בבחי' עצמו, שהוא על העטרא דגבורה דבחי' היסוד דמוחין, נעשה 
אח"כ זווג מיוחד על בחי' המלכות דאמא, ויצאו ד' המוחין דקשר של 
תפילין, ע"ש. הנה נמצא שמוחין אלו הם בבחינת הכלים דכתר, 
%break
כי נתפשטו על המלכות דאמא, שמלכות זו איננה בע"ב, שהרי מוחין 
דע"ב מסתיימים ביסוד, כנ"ל. הרי שבנין המוחין דמלכות דאמא הם 
בהכרח מבחינת הכלים דכתר, דהיינו מטרם שירדו המדרגות, שנמצא 
שם הז"א במדרגת הנצח, 
%break
והנוקבא ממדרגת ההוד, דהיינו כמו שהם ראוים להיות כנ"ל, דאי לאו 
הכי, לא היה יוצא על מלכות דאמא שום בנין, כמבואר.
%break
וזה אמרו "רצועת נצח הוא לצורך ז"א עצמו, כנזכר דאיהו בנצח, ואח"כ 
נכנס הוד דאמא ונתפשטה עד למטה בהוד דז"א כדי להשלים בנין 
המלכות כי מוח הנקבה נעשה מהוד דז"א" כי אלו הרצועות שהם 
נמשכים מלבושי המוחין דאמא, מבחינת עור, 
%break
שהיא המלכות שאינה בע"ב, אלא רק במציאות הכלים דכתר, כנ"ל. 
הנה הרצועה הימנית, שבה מלובשת עטרא דחסדים, שהיא בחינת 
ז"א, הרי הרצועה הזו נבחנת לבחינת נצח, ולא לבחינת ת"ת, משום 
שבכלים דכתר אין ז"א אלא בחינת נצח כנ"ל. 
%break
וכן עטרא דגבורה שהיא הרצועה השמאלית אינה נבחנת לכל נה"י כמו 
בכלים דע"ב, שהנוקבא היא שם בחינת נצח, כנ"ל, אלא היא נבחנת 
רק לבחינת הוד, כמו מציאותה בכלים דכתר, שמשם באים הרצועות 
כמבואר.
%break
וזהו אמרו באות (ק"ע) "וזהו הטעם של רצועה הימנית שתהיה קצרה 
ושיעורה עד החזה בלבד, לפי שרצועה זו שהיא רצועת נצח היא לצורך 
ז"א" פי': כי נתבאר לעיל, שחו"ב וב' עטרין שיצאו במוחין דחכמה דל"ב 
נתיבות על המ"ן דמזלין, הם מתחלקים בג' הפרצופים: 
%break
או"א, וז"א ונוקבא. שחו"ב מבחינת עצמותם הם רק באו"א. ות"ת הוא 
עטרא דחסדים, היא נמצאת מבחינת עצמותה רק בז"א. ועטרא 
דגבורה נמצאת רק בנוקבא מבחינת עצמותה. ע"ש.
%break
%page 1597
וז"ש "שרצועה הימנית שיעורה עד החזה לבד, לפי שרצועה זו הוא 
לצורך ז"א" דהיינו כמבואר, שאין לנוקבא חלק בעצמות העטרא דחסד, 
כמו שאין לז"א חלק בעצמותם של החו"ב, וע"כ רצועת הנצח שהיא 
עטרא דחסד מסתיימת בחזה, שעד שם בחינת הז"א, 
%break
ואינה נמשכת כלל מחזה ולמטה ששם מקום הנוקבא. אמנם אין לטעות 
בזה שאינה מקבלת מכל הד' מוחין חו"ב חו"ג, כמו או"א וזו"ן, אלא 
המדובר הוא בבחינת העצמות לבד, 
%break
ע"ד שנתבאר בז"א, שמבחינת אחסנתא אין לו רק הארה ולא עצמות, 
אלא מב' עטרין יש לו עצמות. ע"ש.
%break
%page 1598
כן בנוקבא, אין לה מג' מוחין ראשונים חו"ב ועטרא דחסד רק בחינת 
הארה ולא עצמות. ובחינת עצמות אין לה רק מעטרא דגבורה לבד. 
מטעם הנ"ל, וזה שאומר שרצועת הנצח מסתיימת בחזה ואינה נמשכת 
לנוקבא. והבן.
%break
וזה אמרו (באות קע"ט) האמנם עטרא דגבורה עם מוח הבינה דז"א 
שהוא ברצועת השמאל אינה נגנזת בחזה אלא נמשכת בחוץ בסוד 
או"מ גם את הנקבה עד טבורא דז"א וכו', 
%break
ונכנסת שם כדי להיות המוחין מתלבשים שם בתוך נה"י דז"א להיות 
מוחין לנוקביה" דהיינו כמבואר, שרצועת ההוד שהיא עטרא דגבורה, 
נוטלת אותה הז"א גם מבחינת עצמותה, וע"כ נמשכת עד הטבור ששם 
המוחין דנוקבא. 
%break
משא"כ רצועה הימנית שהיא עטרא דחסד שאין הנוקבא נוטלת רק 
הארתה, אין הרצועה זו נמשכת כלל בעצמותה למקום הנוקבא, אלא 
הנוקבא לוקחת הארתה מבחינת הזווג דז"א בלבד. וזה אמרו (באות 
קע"ח) "הרצועה הימנית ששם היא עטרא דחסד וכו', 
%break
ונפסקת שם בחזה ומה שנכנס בפנים אינו רק דבר מועט מאד שנכנס 
ויורד עד היסוד דז"א" דהיינו כמבואר שבחי' עטרא דחסד אינו מגיע 
לנוקבא אלא ע"י הזווג, דהיינו ע"י היסוד דז"א כמ"ש, "כי שם עומד 
ומתקבץ" ונודע, שקיבוץ פירושו זווג.
%break
%letter קפב
קפב) אוה"מ שלהם מחוץ מהם כדמיון הבחינה הרביעית דז"א ואח"כ 
נכנסו בחללי גלגלתא דנוקבא וכו' שהיא בחינה החמישית וכו'. כבר נת' 
לעיל ענין שש הבחינות הללו, שהם נוהגים באו"א ובז"א ובנוקבא. 
ע"ש.
%break
%page 1599
%letter פג
פג) שני מוחין בלבד, וכו' מוח חכמה שבה מלובש בנצח דז"א וכו' ומוח 
בינה עם עטרא דגבורה מלובשין בהוד דז"א וכו' גם היסוד דז"א נכנס 
בה בסוד מוח הדעת אלא שאין בו רק עטרא דגבורה לבד כי בחינת 
החסד שבו הוא דבר מועט. 
%break
כבר נתבאר זה שכל מה שיש לה מבחי' העצמות הוא רק עטרא 
דגבורה, אבל ג' מוחין חו"ב וחסד באים לה בדרך הארה ולא עצמות 
ע"ש. 
%break
ומה שחושב הרב את העטרא דגבורה בב' מקומות, כי חושב אותה בקו 
שמאל, וגם בקו אמצעי, הוא כי מציאות הגבורות הוא תמיד בקו שמאל.
%break
%page 1600
אמנם בחינת הזווג שבהם הוא בקו אמצעי שנקרא דעת. אמנם כיון 
שעיקר עצמות שבדעת הוא עטרא דגבורה, ע"כ יורד משם הדעת לגוף 
לבין רישי כתפין שלה, דהיינו ג"כ בקו אמצעי בלבד, כמ"ש הרב להלן. 
%break
כי כל הבא בדרך זווג נבחן לקו אמצעי. וענין התפשטות הגבורות ההם 
בגופא, יתבאר במקומם בע"ה.
%break
%letter קצ
קצ) היסוד דז"א לא נעשה מן אמא כי לא נתפשט היסוד שלה וכו' 
היסוד דאמא נקרא מגדל הפורח באויר. בחינת הבינה דא"א שיצאה 
לחוץ מראש ונעשה כתר לא"א, נקראת מגדל הפורח באויר, כי מגדל 
הוא לשון גדלות וג"ר, ואויר פירושו חסדים, 
%break
דהיינו אור הרוח שהוא חסדים, ומתוך שהיא בחינת חסדים מכוסים, 
ע"כ נבחנת גם הגדלות שלה בסוד מגדל הפורח באויר. (עי' לעיל 
בדברי הרב דף א' מ"ח אות ע"ג. וע"ח. ובדף א' קט"ו תשובה קכ"ט. 
ובדף א' ע"ה אות קל"ה).
%break
ולפיכך עד המקום שנתפשט יסוד דאמא בז"א אין הארת חכמה יכולה 
להתגלות שם, דהיינו עד החזה. כנודע. גם נתבאר בחלקים הקודמים, 
שכל עיקרם דנה"י דגדלות דז"א הם לבחינת חסדים מגולים בהארת 
חכמה, שהם מתגלים בקו אמצעי מחזה ולמטה. 
%break
וכן כל עיקרו של יסוד דגדלות הוא בחינת חסד דאתגלי אפומא דאמה, 
שפירושו חסדים מגולים בהארת חכמה, לפיכך יסוד דז"א אינו נעשה 
מאמא עלאה, אלא ע"י המשכת א"א, כמ"ש לפנינו.
%break
%page 1601
%letter קצא
קצא) יסוד הזכר ארוך ובולט וממשי, והוא מפני שהזכר הוא בסוד 
החסד המתפשט בתוכו וכו'. יסוד הנקבה היא קצר מאד והיא בסוד 
אויר וחלל. פירוש, כי מדת הזכר הוא המשכת האור ישר, שהוא עצם 
אור העליון. 
%break
ומדת הנקבה היא, שהיא נושאת המסך, שעליו נעשה זווג דהכאה. 
כמ"ש לעיל בדברי הרב (דף אלף תקל"ו אות ע"ו) בסוד יוסף ובנימין. 
עש"ה. וע"כ הנקבה נבחנת לבחי' חלל ובית קבול על אור העליון 
המושפע מיסוד הזכר, 
%break
כי ע"י שהיא מכה באור העליון ומחזירה אותו לאחוריו, נולד מזה או"ח 
העולה ומלביש הע"ס דאו"י, ונמצא האור של יסוד הזכר במדת בליטה 
להיותו או"י, והאור דיסוד הנקבה במדת שקיעה וחקיקה ובית קבול, כי 
האו"ח שלה הוא הממשיך ומקבל או"י. 
%break
ויש עוד כאן הבחנה יתירה, כי לפי מדת השקיעה והחושך שביסוד 
הנקבה, דהיינו לפי גודל דחית אור העליון שהנקבה דוחה ע"י העביות 
הכלולה בהמסך שלה, כמדה זו ממש היא מדת גודלו של האו"י 
שהאו"ח שלה עולה ומלביש, כי עביות דבחי"א היא קומת ז"א, 
%break
ועביות דבחי"ב, היא קומת בינה, וכו'. הרי שזה שקוע וזה בולט, 
ומדתם שוה ממש, שלפי גדלה של השקיעה כן מדת גדלו של הבליטה. 
ואורך, פירושו הארת חכמה, כי אור החכמה מכונה ארוך. ובליט פירושו 
אור ישר, כנ"ל.
%break
ולפיכך אין בחינת יסוד דאמא מספקת להמשכת היסוד דז"א, כי בחינת 
היסוד דז"א היא הפוכה מבחינת יסוד דאמא, כמבואר, שיסוד דאמא 
היא קצר שפירושו, שהיא מכה ודוחה לאור חכמה, ע"י העביות שבמסך 
שלה. 
%break
ויסוד דז"א הוא ארוך, דהיינו שיש בו הארת חכמה, שהיא אור החיה, 
וע"כ הוא ראוי להוליד נשמות. כנודע.
%break
%page 1602
%letter צג
צג) שלשה בחינות בא"א, האחת הוא כאשר ראשו נתקנה לא זקופה 
ולא כפופה. השניה היא כשראשו זקופה מאד. וכו'. הג' הוא, כשכופף 
ראשו למטה. פירוש, כי נתבאר לעיל שבעת הזווג דנשיקין עולים או"א 
לג"ר דא"א, וג"ר דא"א עולים לג"ר דעתיק. 
%break
אשר אז נעשה הדיקנא בבחי' מ"ן שע"י יוצא הזווג דקומת ע"ב 
המגולה. והנה אז נמצאים הח' תיקונים עליונים התלוים בלחיים דראש, 
שהם עתה בבחינת ג"ר דעתיק, ששם עלה הראש דא"א. ובחינת ד' 
תיקוני תחתונים התלוים בגוף, דהיינו בגרון דעתיק, 
%break
נמצאים עתה במקום או"א, דהיינו במקום ג"ר דא"א הקודמים, שעתה 
עלו לשם או"א ביחד עם החג"ת דא"א. כמ"ש באורך לעיל דף א' תק"ס 
ד"ה וכשהזווג. עש"ה.
%break
ולפיכך יש להבין ג' מצבים בראש דא"א. א' הוא, שלא בזמן הזווג, שאז 
או"א מלבישים את חג"ת שלו בלבד, ונמצא אז הראש דא"א מסתלק מן 
התחתונים שהם או"א, כי הם מלבישים לגוף שלו בלבד. 
%break
וזה נבחן שראשו זקוף לגמרי, כלומר שאין לו עסק עם או"א המלבישים 
לגוף שלו, ונמצא ראשו זקופה מאד.
%break
מצב ב' הוא, בעת הזווג להוציא נה"י חדשים ומוחין דע"ב לאו"א, שאז 
יורד הפה דא"א ממקום הפה דרדל"א, ויורד לבחינת החזה שלו 
שנעשה לפה דחב"ד שלו ששם מלבישים או"א, כנ"ל בדף א' תקע"ד 
ד"ה וזה. שנתבאר שם שזה נבחן לכפיפת ראש דא"א למטה ממקומו. 
%break
כי מקום הראש דא"א הוא עתה בג"ר דעתיק, והוא כופף ראשו 
להתלבש במקום או"א שהוא מקום הד' תיקוני דיקנא תחתונים התלוין 
שם בגרון, שעלה ונעשה עתה לבחי' גלגלתא דחב"ד דא"א כנ"ל, וע"כ 
נבחן מצב הזה לכופף ראשו למטה.
%break
מצב ג' הוא, ג"כ בעת הזווג, אלא בעת שרוצה לתת בחינת היסוד 
לז"א. וצריך שתזכור המתבאר לעיל בדף א' תקפ"א ד"ה גדלה. שיש 
לז"א מעלה על או"א, משום שהוא מיוחס לנה"י דכתר עצמו, המקבל 
מבחינה שכנגדו מנה"י דא"ק, 
%break
שמשם נמשך שורש הז"א בסוד ו' ונקודה שהשפיע יסוד דא"ק לאו"א 
דנקודים. משא"כ או"א אין להם שורש בפרצוף כתר, זולת בע"ב לבד. 
עש"ה. ולפיכך אין היסוד דגדלות דז"א יכול להשתלם מצד או"א, אלא 
צריך להמשך ולקבל מן פרצוף הכתר שהוא עתיק וא"א דאצילות. 
%break
ולפיכך בעת שא"א רוצה לתת יסוד לז"א, הוא עושה הזווג בעדו כשהוא 
במקומו בג"ר דעתיק, דהיינו בבחינת כתר, ששם מקום הח' תיקוני 
דיקנא העליונים, כנ"ל, ואינו יורד למקום או"א. ששם מקום הד' תיקוני 
דיקנא התחתונים, וע"כ נבחן מצב הזה, 
%break
שראשו נתקנה לא כפוף ולא זקוף, כלומר, שאינו זקוף ומסולק מן 
התחתונים, אלא הוא מזדקק להשפיע להם. אמנם לא בכפיפת ראש 
למטה, דהיינו שירד לבחינת חג"ת שנעשו לחב"ד שלו, 
%break
אלא עומד במקומו במקום ראש דעתיק, שהוא עתה נמצא שמה. הרי 
שאינו כפוף אבל גם לא זקוף שהרי מזדווג לצורך ז"א.
%break
%page 1603
%letter קצד
קצד) יכוף את ראשו וכל התיקונים שיש מן המזל הח' עד מזל הי"ג. 
כלומר שצריך להוריד ראשו ממקום ג"ר דעתיק, ששם עתה בחינת הח' 
תיקוני דיקנא עליונים אל מקום חג"ת שלו שנעשו לחב"ד, ששם בחינת 
ד' תיקוני דיקנא תחתונים כנ"ל בדיבור הסמוך, 
%break
וז"ש "שלתת נה"י באו"א צריך שא"א יכוף ראשו וכל התיקונים שיש 
מהמזל הח' עד הי"ג" כי ע"י כפיפת ראשו שפירושו שמזדווג במקום 
הד' תיקוני דיקנא תחתונים כנ"ל, הוא מוציא נה"י חדשים לאו"א, 
%break
דהיינו ע"י זווג חיך וגרון שלו שבמקום חב"ד שלו, ונכללים הד' תי"ד 
בהזווג. כנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש.
%break
אין צורך רק שיכוף את ראשו בבחינת אותו המזל הי"ג האחרון לבדו 
שהוא ג"כ יסוד של הדיקנא ונחית עד רישא דז"א. כבר נתבאר לעיל 
בסמוך, כי שלא בשעת הזווג לצורך התחתונים, נמצא א"א שראשו 
זקופה מאד, שפירושו שאין לו שום חיבור עם התחתונים, 
%break
והוא לגמרי מסולק מהם, כי אז כל השפעתו לתחתונים רק מבחינת 
חג"ת שלו בלבד, דהיינו הבינה שיצאה לחוץ מראשו. וכיון שכתר דאו"א 
שהוא הגרון יצא לחוץ מראשו, הרי שראשו זקוף לעצמו לבדו ומסולק 
לגמרי מן התחתונים. וטעם הדבר, משום שהחכמה שבראשו דא"א, 
%break
היא בחינת חכמה דאו"י והיא נסתמה בקרומא, ואינה משפעת 
מבחינתה כלום לתחתונים. כמ"ש הרב לעיל (בחלק זה אות צ"ה). 
שאחר הראש הג' נסתם העצמות העליון בקרומא דאוירא, ויורד האור 
דרך השערות. ע"ש. 
%break
שפירושו, שמבחי' חכמה עצמה אין השפעה עוד מא"א, וכל בחינת 
חכמה המושפעת לאו"א וזו"ן, היא רק בחינת חכמה דל"ב נתיבות 
היוצאים על המ"ן דשערות דיקנא, כמ"ש שם, כאור השמש העובר דרך 
נקבים קטנים. 
%break
דהיינו בחינת היסוד דדיקנא, שהוא מזל הי"ג, שהוא נושא המסכים 
דבחי' צר וקצר, וע"כ מכנה הפיות דשערות נקבים קטנים, כלומר שהם 
צרים מאד. 
%break
אמנם מבחינת עצמות העליון דחכמה, שהיא חכמה דאו"י, אינו משפיע 
עוד לתחתונים. וע"כ נבחן ראש דא"א שהיא זקופה מאד. כלומר רחוק 
מאד מן התחתונים ממנו.
%break
וזה אמרו "לתת בחינת היסוד לבדו בז"א אין צורך רק שיכוף את ראשו 
בבחינת המזל הי"ג שהוא ג"כ בחינת היסוד דדיקנא" כלומר, שהוא 
עושה הזווג הזה במקום עמידתו עתה, שהוא בג"ר דעתיק, ונמצא הפה 
שלו במקום הפה דרדל"א, ושם עושה הזווג דנשיקין. 
%break
חיך וגרון, לצורך יסוד דז"א. ומ"מ נבחן זה לבחינת כפיפת ראש 
במקצת, שהרי אינו משמש שם מבחינת עצמותו דהיינו חכמה דאו"י 
אלא רק על בחינת המ"ן דשערות, שהוא המזל הי"ג. 
%break
שהיא חכמה דל"ב נתיבות וז"ש "אין צורך רק שיכוף את ראשו בבחינת 
המזל הי"ג" כלומר, לא כמו באו"א שירד לגמרי ממקומו בג"ר דעתיק, 
למקום הד' תיקוני דיקנא תחתונים, שהוא למקום עמידת או"א.
%break
%page 1604
ששם קומת ע"ב בלבד. אלא שעומד כאן במקומו בעתיק ששם קומת 
כתר, ואין זה כפיפת ראש גמור, אלא כיון שמשמש במ"ן דמזל י"ג, ולא 
בבחינת עצמותו נבחן זה לכפיפת ראש במקצת, שהרי הסתלק מקומת 
חכמה דאו"י לקומת חכמה דל"ב נתיבות.
%break
%letter קצה
קצה) יסוד בולט וארוך מרוב האור הנוסף בו מן המזל וכו' שלא על ידי 
או"א אלא מן המזל עצמו. כבר נתבאר בסמוך, שאין השלמה ליסוד 
דז"א אלא ע"י נה"י דכתר, ואין בחינת ע"ב מספקת לו, שזהו מכח 
שורשו הא' שהוא נמשך שם מנה"י דא"ק הפנימי, 
%break
שהוא פרצוף הכתר דא"א, בסוד ו' ונקודה לאו"א הנקודים, כנודע. 
ולפיכך, נעשה הזווג דנשיקין שלו בפה דא"א המלביש לפה דעתיק, ולא 
כפף פה דראשו למטה למקום פה החדש דחב"ד שלו, כנ"ל, משום 
שצריך להשפיע ליסוד דגדלות דז"א רק מבחינת כתר, 
%break
שהוא פה דעתיק. וז"ש "זה שהוא אור חסד גדול נעשה יסוד בולט 
וארוך וכו', שלא ע"י או"א אלא מהמזל עצמו" דהיינו שלא ירד לפה 
דחב"ד שלו ששם עומדים או"א, משום שהם רק בקומת ע"ב כמו א"א 
בקביעות, וע"כ לא ירד להתלבש בראשייהו דאו"א, 
%break
אלא שנזדווג במקום עמידתו, שהפה שלו במקום פה דעתיק, והמזל 
הי"ג עלה שם ושימש לבחינת מ"ן ליציאת קומת החכמה דל"ב נתיבות 
בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שאו"א לא נשתתפו כלל בזווג הזה לצורך יסוד 
דז"א, שהרי הזווג נעשה למעלה מקומתם, 
%break
דהיינו בקומת הכתר בפה דעתיק. ונמצא שהקומה יצאה ע"י המזל 
עצמו שלא בהשתתפות או"א. וז"ש "שלא ע"י או"א אלא מן המזל 
עצמו". כי אם היה א"א מתלבש במקום או"א, הרי הז"א אינו מקבל 
מעצמות המזל, אלא ע"י התלבשות היסודות דאו"א, 
%break
(כנ"ל בחלק זה אות צ"ה). משא"כ עתה מקבל ע"י עצמות המזל, בלי 
שום התלבשות בלבושי נה"י דאו"א.
%break
%page 1605
%letter קצז
קצז) החסד הראשון והוא הנקרא אברהם וכו', עד הגיע אל היסוד שבו 
וקונה אותו מחדש. השם אברהם, הוא על החסד דז"א בעת שנתעלה 
ונעשה חכמה דז"א. 
%break
דהיינו בחינה העליונה דקומת ע"ב שז"א משיג ע"י זווג הנ"ל דא"א כי 
אחר שמשיג קומת ע"ב זו יוצאים לו נה"י חדשים דהולדה, הנקראים 
יסוד דגדלות. הרי שע"י קומת חכמה שהשיג מא"א, שנקראת אברהם, 
קנה ז"א את יסוד דגדלות שלו.
%break
%letter קצח
קצח) אתהדר ברא לאבר ואתגליא האי אבר וכו', שהוא חכמה דז"א 
שה"ס חסד הראשון, מזה נתקן אבר היסוד. ברא, ענינו בחינת חושך, 
בסו"ה ובורא חושך, גם ענינו בחי' חיצוניות כמו פוק תני לברא. ונודע, 
שבחינת המסכים הם ביסוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב 
%break
(בחלק זה אות ע"ז). שה"ס בנימין הכלול ביסוד הזכר, ונתבאר שם 
שבסוד הזווג עם הנוקבא נעשה בו נהירו ונציצו שמשם נולדים נשמות 
הצדיקים בבחינת ג"ר. ע"ש באו"פ. הרי שבחינת החושך של היסוד 
נתהפך ונעשה לאור חוזר הממשיך אור החיה לנשמות הצדיקים, 
%break
שז"ס חסד דאתגליא אפומא דאמה. שהחסדים מתגלים בהארת 
חכמה. וזה אמרו "ואתגליא האי אבר" כלומר, שהחסדים נתגלו על ידו. 
שז"ס נוטריקון של אברהם: אבר, מ"ה. לרמז, שע"י קומת ע"ב דמ"ה 
החדש, מתגלה אור החיה ביסוד ונעשה אבר ח"י ט' ממעלה למטה, 
%break
וט' ממטה למעלה, להשפיע נשמות הצדיקים אל הנוקבא. וז"ש "ולהיות 
כי ע"י היסוד הזה מזדווג הז"א עם המלכות, הנקרא מ"ה, לכן נקרא 
אברהם אבר מ"ה" דהיינו כמבואר, שיסוד דז"א נקרא מ"ה, ע"ש מ"ה 
החדש, וע"כ מרומז בהזווג אב"ר מ"ה כנ"ל.
%break
%letter קצט
קצט) אחסנתא דאו"א נמשך לו הארה בב' פנים שלו וכו' אך מדעת 
נמשך לגו גופא בגו אדרין ואכסדראין שהם ו"ק. דהיינו כמ"ש לעיל 
(בחלק זה אות צ"ד).
%break
%page 1606
שהמוח דחכמה אין לו התפשטות אלא עד מוחא, וזה מורה על מיעוט 
אור מאד לרב העלמה. ע"ש. והוא משום שהמוחין דחו"ב מתוקנים בם' 
דצל"ם, כנודע. וכל גילויה של חכמה דז"א הוא בדעת, שהוא מתפשט 
ממעלה למטה לתוך הגוף ומליא לאדרין ואכסדראין. 
%break
אדרין פירושם חדרים פנימים, ורומזים לחג"ת דז"א עד החזה שלו, שם 
עוד החסדים באתכסיא. ואכסדרין פירושם חדרים חיצונים, ורומזים 
לנה"י שמחזה שלו ולמטה, ששם מתגלים החסדים בהארת חכמה.
%break
וע"כ מחלק התפשטות הדעת על ב' בחינות: לאדרין ואכסדרין, להיותם 
ב' השפעות נבדלות, כמבואר.
%break
%letter רא
רא) זקן תחתון ג"כ שהם ב' שערות וכו'. נתבאר לעיל דף אלף תקס"ב 
ד"ה בהכרח. ע"ש.
%break
הדיקנא דז"א וכו', בתחילה יש לו ט' תיקוני דיקנא בלבד אחר היות לו 
י"ג שנים ואח"כ אחר היותו כ' שנים שנכנסו מקיפי אבא ל"מ דצל"ם 
וכו', זקן גמור בי"ג תי"ד. פי' המוחין דגדלות בכללותם, מתחלקים ג"כ 
על מל"צ דצל"ם, אשר המוחין דחול שהם נרנח"י מבחינת ישסו"ת, 
%break
נבחנים לצ' דצל"ם, והם המוחין שמשיג בסוד י"ג שנה ויום א'. ובחינת 
הנרנח"י דאו"א עלאין נבחנים לל' דצל"ם, שהם המוחין דשבת בתפלת 
מוסף. ובחי' המוחין שבמנחה דשבת, שעולה לג"ר דא"א למקום הד' 
תיקוני דיקנא התחתונים נבחנים לם' דצל"ם. 
%break
והתחלקות זו היא על פי המוחין דע"ב של או"א עלאין. כי אין מוחין 
דע"ב באו"א עלאין, אלא בעלותם לחב"ד דא"א למקום הד' תיקוני 
דיקנא תחתונים שבא"א, בזמן עלית א"א לעתיק, כנ"ל. ואלו המוחין 
דע"ב שייכים כולם אל הז"א, 
%break
אלא שהוא צריך לג' עליות עד שמשיג אותם, שהם: חב"ד, חג"ת, נה"י, 
של המוחין ההם. שבעליה א' עולה לנה"י דאו"א דע"ב, שהם ישסו"ת 
ומוחין דחול. ובעליה ב' עולה אל חג"ת של המוחין אלו, שהם או"א 
דקביעות, בעת שהם בקומת ס"ג, שאז הם מלבישים על חג"ת דא"א, 
%break
ועליה זו הוא במוסף של שבת. ובעליה ג' הוא עולה לחב"ד דמוחין אלו 
דע"ב, שהם מקום הג"ר דא"א ששם עומדים או"א בזמן יציאת המוחין 
אלו דע"ב, כנ"ל, ועליה זו היא במנחה דשבת, שאז עולה לחב"ד דא"א, 
למקום הד' תיקוני דיקנא תחתונים, כמו או"א דע"ב בעת הזווג דנשיקין, 
%break
כנ"ל. וחב"ד נקראים ם' דצל"ם, וחג"ת נקראים ל' ונה"י נקראים צ' 
כנ"ל. ועליה האחרונה של מנחה דשבת היא לכ' שנה.
%break
%page 1607
וזה אמרו "אחר היותו כ' שנה שנכנסו בו מקיפי ם"ל דצל"ם דאבא, אז 
נעשה לו זקן גמור בי"ג תי"ד" כי עתה בזמן היותו י"ג שנה אין לו אלא 
פנימים דקומת אבא, דהיינו קומת ע"ב, שהיא נקראת צ' דצל"ם, כנ"ל. 
ול"ם דקומה זו דאבא, המה עתה בסוד מקיפים, כנ"ל. 
%break
רק בעת מנחה דשבת שאז כבר עלה לג"ר דא"א, ול"ם דמקיפי אבא 
כבר נכנסו בו בבחינת פנימים, כי הוא מלביש אותם החב"ד דא"א, 
שאו"א דע"ב שנקראים אבא, הלביש אותם בעת שהשיגו קומת ע"ב 
הזו, הנה אז קונה גם הי"ג תי"ד שלו. 
%break
אמנם בעת היותו י"ג שנה, שאין לו אלא בחינת צ' דצל"ם, אין לו אלא 
ט' תי"ד, והוא חסר נה"י דדיקנא, שהם ד' תי"ד התחתונים ונודע, 
שבחסר נה"י דכלים, הוא חסר ג"ר דאורות, ונמצא שאין לו אז אלא רק 
בחינת ו"ק של אורות דדיקנא, 
%break
בדומה לשיעור המוחין שלו, כי אין לו גם ממוחין דאו"א דע"ב אלא 
בחינת ו"ק, שהיא צ' דצל"ם, כנודע.
%break
%letter רד
רד) ל"ם דצל"ם שהם מקודם שנכנסו כלל תוך ז"א, אמנם אלו 
המקיפים הם מאורות פנימים בעצמם שחזרו לצאת בסוד או"מ. כבר 
נתבאר לעיל, שענין המקיפים דשערות רישא ודיקנא, 
%break
הם מבחינת או"ח שהלבישו את קומת ע"ב המגולה בעת יציאתו בג"ר 
דעתיק, אשר אחר לידת המוחין והתלבשותם בסוד מל"צ דצל"ם, 
הוכרחו הג"ר של המוחין ההם לצאת לחוץ, מכח הם' שנתקנה בג"ר 
דכל המוחין, ואינה יכולה לקבלם, כנודע, 
%break
וכן המקיפים של התפילין באים ג"כ מבחי' הע"ב הנ"ל המגולה שלא 
יכול להתלבש בהכלים הפנימים אחר התלבשותם במל"צ, כנ"ל דף 
אלף תקס"ו ד"ה ששה בחינות. הרי שאלו המקיפים כבר היו בפנימיות 
הקומה, דהיינו בעת שיצאו בג"ר דא"א שהיה אז במקום ג"ר דעתיק, 
%break
ששם אין תיקון מל"צ נוהג כלל, אלא אחר לידת הפרצופים וביאתם 
למקומם הוכרחו לצאת מהפנימים ולהיות למקיפים אליהם. משא"כ 
הל"ם דצל"ם, שהם המוחין דשבת שבמוסף, וכן המוחין דמנחה דשבת, 
הנה הם עדיין לא היו בפנימיות הפרצוף מעולם, 
%break
והוא צריך לבירורים חדשים ולמ"ן חדשים. וע"כ אינם דומים כלל אל 
המקיפים של הדיקנא והתפילין.
%break
%page 1608
ותדע, שאלו המקיפין דשערות רישא ודיקנא ובחי' התפילין, מכונים 
משום זה בדברי הרב בשם מקיף חוזר, להורות, שכבר היו בכלים 
פנימים בשעת הזווג, אלא אחר הלידה חזרו לצאת. כמבואר.
%break
%letter רז
רז) ז' תיקוני דגלגלתא דא"א שבתוכם ז"ת דעתיק יאירו בתוך ז' 
דגלגלתא דז"א. פירוש, כי נתבאר לעיל בחלק י"ג, אשר ז' תיקוני 
גלגלתא דא"א, שהם: ג"ט קר"ע פ"ח, באים ע"י הלבשת ג' רישין דא"א 
את הז"ת דעתיק, שאז החסד דעתיק מתלבש בגלגלתא, 
%break
וגבורה דעתיק במו"ס, ות"ת דעתיק בקרומא דאוירא, וכו'. שע"י אלו 
ההארות נתקנו הג"ר דא"א. ע"ש.
%break
%page 1609
וכבר נתבאר בסמוך, שאין השלמה גמורה לז"א, אלא בעליתו לג"ר 
דא"א, דהיינו בשעת תפלת המנחה דשבת, ע"ש. ונמצא אז שהוא 
מקבל מז"ת דעתיק, שהג"ר דא"א מלבישים עליהם, ואותם הארת ז' 
תיקוני גלגלתא שא"א מקבל מז"ת דעתיק, מקבלם עתה ז"א. 
%break
ונתבאר לעיל שזה נעשה עד כ' שנה, דהיינו בהמשך ז' שנים אחר 
הי"ג. והוא מטעם שהוא צריך לקבל הז"ת דעתיק, שה"ס ז' שנים. דע 
שכל המקובל מפה דעתיק נבחן לבחינת ז"ת דעתיק.
%break
%letter רט
רט) חצי יסוד עתיק מתלבש תוך חצי ת"ת דא"א התחתון, והוא 
מתלבש ממש תוך רישא דז"א ומאותו יסוד דעתיק יצאו אלו האורות. 
אע"פ שנתבאר שאין ענין הארת הז' תיקוני גלגלתא באים בז"א, אלא 
בעת עליתו לג"ר דא"א, שנמצא אז מלביש לז"ת דעתיק ממש. 
%break
ואיך אומר כאן שהוא מקבל הארת ז"ת דעתיק דרך היסוד שלו. אמנם 
נודע, שאין סולם המדרגות של הפרצופים משתנה כלום מחמת עליתם 
כי בעת שהתחתון עולה לעליון עולה בהכרח העליון יותר למעלה. 
ונמצא בעת שז"א משיג הצ' דצל"ם נמצא עתיק בס"ג דא"ק, 
%break
וא"א במקום עתיק, ואו"א במקום א"א, וישסו"ת במקום חג"ת דאו"א. 
ונה"י דא"א עם הז"א במקום נה"י דאו"א. הרי שגם עתה נמצא הז"א 
שמלביש לנה"י דא"א כמטרם שהשיג הצ' דצל"ם. ועד"ז כשמשיג ז"א 
את ל' דמקיפי אבא, נמצא עתיק במקום ע"ב דא"ק, 
%break
וא"א במקום ס"ג דא"ק, ואו"א במקום ג"ר דעתיק. וחג"ת דא"א הם 
בקומה אחת עם או"א, והם ג"כ בג"ר דעתיק, ונמצאים תנה"י דא"א 
שמחזה ולמטה שעומדים במקום ג"ר, וחג"ת הקודמים דא"א. כי ש"ע 
דת"ת שלו עומד במקום ג"ר ושם מלבישים ישסו"ת. 
%break
ומטבור ולמטה ששם מלביש ז"א, עומד במקום חג"ת הקודמים שלו 
במקום שהלבישו מקודם או"א עלאין ועתה מלביש שם ז"א. הרי שגם 
בעת שז"א משיג קומת או"א דקביעות שהוא ל' דצל"ם, עדיין הוא 
מלביש למטבור ולמטה דא"א כמתחילה. 
%break
ואח"כ במנחה, כשמשיג הם' דצל"ם, נמצא עתיק במקום גלגלתא 
דא"ק, וא"א במקום ע"ב דא"ק, וחג"ת שלו עם או"א במקום ס"ג דא"ק, 
ונה"י שלו עם הז"א במקום ג"ר דא"א. 
%break
הרי שגם עתה בעת עלית ז"א לג"ר דא"א, אינו מלביש אלא רק נה"י 
דא"ק, וא"א עצמו מלביש אז בחינת הע"ב דא"ק.
%break
וז"ש שחצי יסוד דעתיק המלובש תוך חצי תחתון דת"ת וכו', ומאותו 
יסוד דעתיק יצאו, כמבואר בעלותם לג"ר דא"א נמצא עוד מלביש על 
תנה"י דא"א כמתחילה, וע"כ הוא מקבל הארות הז"ת דעתיק דרך 
היסוד דעתיק, 
%break
המשפיע בחצי ת"ת תחתון דא"א ששם עומדים הג"ר דז"א, ומקבל את 
הז' תיקוני גלגלתא שלו.
%break
וכשתדייק תמצא, כי ז"א עומד עתה במנחה דשבת, באותו המקום 
ממש שעמד ז"א דנקודים. כי ג"ר דעתיק הקבועים נטלו מקום הג"ר 
דנקודים, וג"ר דא"א הקבועים, לקחו מקום חג"ת דעתיק, שהם במקום 
חג"ת של הנקודים. 
%break
ונמצא עתה כשז"א עלה למקום ג"ר דא"א, שהוא עומד במקום חג"ת 
דנקודים, שהוא מפה דאו"א דנקודים ולמטה, כמו שעמד ז"א דנקודים.
%break
ועם זה תבין מ"ש הרב אשר יסוד דעתיק המלובש בת"ת דא"א, הוא 
המשפיע הארת ז"ת דעתיק לז"א. ובאמת קשה, הרי יסוד דעתיק 
מסתיים בחזה דא"א, ואינו מגיע לחצי ת"ת תחתון דא"א ששם מלביש 
ז"א.
%break
%page 1610
אמנם הרב מדבר מבחינת הכללות, והוא, שבעת עלית הפרצופים 
לעיבור א' דז"א, שאז עלו נה"י דא"א לחג"ת שלו, שמשם נכלל הז"א 
בחג"ת דא"א, שיהיה לו בחינת חג"ת השורשיים שלו, 
%break
הנה אז היה מלובש חצי יסוד התחתון דעתיק בחצי תחתון דת"ת דא"א 
שעלה למעלה מחזה והלבישו שמה. והרב מזכיר כאן את הקשר הזה 
של יסוד דעתיק עם חצי תחתון דת"ת, כדי לפרש איך היסוד דעתיק 
יכול להשפיע אל הז"א העומד למטה מטבור דא"א, 
%break
ואומר שהוא מטעם התכללות הזו דיסוד עתיק בחצי ת"ת תחתון דא"א 
בזמן עיבור א'.
%break
ולפי המתבאר לעיל, שז"א עומד עתה במקום חג"ת דנקודים מתחת 
הפה דאו"א דנקודים. וישסו"ת עומדים עתה במקום ג"ר דעתיק שהם 
ג"ר דנקודים כנ"ל. נמצא עתה שיסוד דעתיק עומד עתה ממש במקום 
יסוד דא"ק הפנימי שהשפיע את ו' ונקודה לפה דאו"א דנקודים. 
%break
כי עתיק מלביש עתה על מקום גלגלתא דא"ק שהוא א"ק הפנימי 
כנודע, ונמצא היסוד שלו במקום יסוד דא"ק הפנימי, והוא משפיע עתה 
לישסו"ת העומדים עתה במקום ג"ר דנקודים, והממעלה למטה של זווג 
הזה נוטל ז"א שעומד מפה דאו"א דנקודים ולמטה. 
%break
ובזה הוא מקבל בחינת ז"ת דעתיק שבבחי' הקביעות שלהם, שהם 
עומדים במקום ז"ת דנקודים, ונמצא ישסו"ת וז"א, בבחינת ג"ר וז"ת 
דנקודים, 
%break
המקבלים מיסוד דא"ק הפנימי שהוא עתה יסוד דעתיק. כמבואר. ומובן 
היטב איך יסוד דעתיק משפיע הארת ז"ת שלו לז"א, והבן היטב.
%break
%page 1611
%letter ריג
ריג) דיקנא דא"א נמשכה מן חכמה מו"ס דביה. אבל הדיקנא דז"א 
נמשכת מן הדעת עצמו דז"א. כי שערות רישא ודיקנא דא"א, הם 
בחינת הלבושים דאו"ח שיצאו על בחינת ע"ב של עצמו, בהיותו נכלל 
בעתיק, שיצאו לחוץ אחר ביאתו למקום עצמו כנודע. 
%break
והנה ע"ב דא"א הם בחינת חכמה דאו"י, כנודע, הרי שהדיקנא דא"א 
נמשכה ממו"ס, שהיא חכמה דאו"י. דהיינו קומת ע"ב של עצמותו. 
אמנם דיקנא דז"א, הם מבחינת החכמה דל"ב נתיבות שיצאו במקום 
עתיק ע"י עלית המ"ן דדיקנא לצורך או"א שעלו שם, 
%break
שבעת ביאתם למקומם יצאו לחוץ מטעם התלבשותם במל"צ, כנודע. 
ונמצא הז"א שכל חלקו במוחין ההם אינם, אלא ב' העטרין בלבד, שהם 
הדעת, כנ"ל (דף אלף תקע"ט ד"ה ונתבאר) נמצא שבחי' מקיף חוזר 
שנעלם מהמוחין,
%break
%page 1612
אינו אלא מבחינת ב' העטרין, וע"כ גם לבושי האו"ח שהם השערות, 
אינם אלא מבחינתם, הרי שכל בחינת השערות דיקנא דז"א אינו אלא 
מבחינת הדעת בלבד, שהם ב' העטרין. וז"ש שדיקנא דז"א נמשכת מן 
הדעת. כמבואר.
%break
%letter ריח
ריח) רוחא דרישא קדמאה לרוב מעלתו העליונה לא יכלה להתלבש 
בשום אבר אלא בהבל היוצא מן הפה. צריכים לזכור כאן המתבאר 
לעיל בחלק י"ג, בענין הביאור די"ג תיקוני דיקנא שהרב מדבר בהם 
כאן. 
%break
ונתבאר שם, שח' תיקוני עלאין דדיקנא, נמשכים ממו"ס וה' תי"ד 
תתאין, נמשכים מגלגלתא, שהיא רישא קדמאה. גם נתבאר שם שבח' 
תי"ד עלאין יש בחי' ג"ר ע"י תיקון הז' שבתי"ד, שהוא תיקון ואמת, 
שהוא בחינת הארת ב' תפוחין קדישין דא"א. 
%break
אמנם בדתי"ד תתאין הנמשכים מרישא קדמאה, אין בהם בחינת ג"ר, 
וכל גובה המוחין שבהם הוא בחינת חסדים מכוסים הנמשך בתיקון 
הי"ב, הנקרא וחטאה, שהוא בחינת הפה דאתפני משערות מכל סטרין, 
ששם אתגלי האי רוחא דרחצין אבהתנא למלבש ביה. 
%break
שפירושו, שרוחא דא מספיק לאו"א שהם ם' דצל"ם, ודרכם בחסדים 
מכוסים ואינו מספיק לז"א שדרכו בחסדים מגולים. ע"ש בתיקון הי"ג 
באו"פ. וז"ש כאן הרב "לא יכלה להתלבש בשום אבר אלא בהבל היוצא 
מן הפה. 
%break
ואף גם זה אינו מושג עתה אלא לעתיד, דרחצין אבהתנא למלבש ביה" 
דהיינו כמבואר, שכל גילויה דרישא קדמאה הוא בתיקון הי"ב, בפה 
דאתפני משערות, שבחינת רוחא דאתגלי שם הוא בחינת או"א עלאין. 
%break
אמנם ז"א אינו יכול להשיגו עתה, רק לעתיד דהיינו בעת שילביש 
לאו"א עלאין ואז יכול גם הוא לקבל מהאי רוחא.
%break
ורישא תנינא אינו כל כך נעלם כמהו ולכן נתלבש למטה בסוד שערות 
הזקן וכו' שהוא יותר חומרי מהבל הפה. כי רישא תנינא, שהוא מוחא 
דאוירא, הוא בחינת ל' דצל"ם, והארתו מגיע לתיקון הז' דשערות דיקנא 
הנקרא ואמת, שה"ס הארת פנים דא"א.
%break
%page 1613
הרי שמוחא תנינא מתלבש ובא בשערות דיקנא בבחינת ג"ר. אמנם 
אינו נחשב לאבר ממש, שפירושו יסוד דכלים פנימים, כי השערות הם 
מבחינת מקיפים בלבד, ואינם כלים פנימים. כנודע. וז"ש "שהוא יותר 
חומרי מהבל הפה" כי הבל הפה אין בו הארת השערות, 
%break
אלא רק בחינת דאתפני משערות מכל סטרין, והוא משום שנמשך 
מרישא קדמאה, שהיא בחינת ם' דצל"ם, שמשם אין הי' יורדת מאויר 
להיותה מתוקנת בסוד עזקא דכיא, ואין שם ענין ירידת העביות, משום 
שאין עביות מורגשת שם, 
%break
כי העזקא ה"ס התיקון דג"ר דבינה שאינה סובלת משום צמצום ועביות 
לעולם, וע"כ נבחן הבל הפה לרוחני מאד. אבל מוחא דאוירא שכבר 
בחינת צמצום נוהג בו, כמ"ש שם, ע"כ נוהג בו ענין של ירידת עביות 
ממנו, 
%break
שה"ס הי' דנפיק מאוירא דיליה ונעשה אור. וז"ש "שהוא חומרי יותר 
מהבל הפה" כי כבר בחינת צמצום נוהג בו כמבואר.
%break
רישא תליתאי נתפשט עד החוטם דעתיקא שהוא אבר עצמיי ואותו 
ההבל היוצא משם נמשך מרישא תליתאי. הבל פירושו או"ח, והיינו ע"י 
בחינת נוקבא שחכמה סתימאה אתתקנת ביה, 
%break
שהיא מעלית או"ח ממש בבחינת הזווג דכלים הפנימים וע"כ נבחן 
החוטם לבחינת אבר עצמיי וממשי, שממנו מתפשטים כל אורות של 
הפרצוף מראש לגוף. ונחוץ לזכור כאן מ"ש שם בחלק י"ג. כי גלגלתא 
ומו"ס הם בחינת זכר ונקבה שבראש דא"א, 
%break
הבאים מרשימו דהתלבשות ורשימו דעביות, שהזכר הוא בחי' רשימו 
דבחי"ד דהתלבשות ויש לו קומת כתר, אבל אינו יכול להתפשט לגוף, 
משום שאין לו בחינת עביות משורשו עצמו, אלא מתוך התכללות עם 
בחי"ג דנקבה, שהיא מו"ס. 
%break
וז"ס מה שאומר הרב, שהבל הפה דא"א אין לה גילוי אלא לעתיד. כי 
הפה הוא בחי"ד שהיא משמשת רק לגלגלתא דא"א, והוא מבחינת 
בחי"ד דהתלבשות, וע"כ הבל היוצא מהפה יכול רק להלביש בחי' 
האו"י של הע"ס דראש, 
%break
אבל אין לה התפשטות מינה ובה לע"ס דגופא, משום היותה מבחינת 
התלבשות לבד.
%break
אבל מו"ס, שהיא בחינת הנקבה דראש דא"א, שיש במסך שלה בחי"ג 
של עביות, המכונה חוטם, כנ"ל בדברי הרב בתחילת חלק ה'. הרי יש 
שם בחינת התפשטות מראש לגוף, כי המלכות דמו"ס מתפשטת מינה 
ובה לע"ס דגופא ומביאה האורות דראש אל הגוף. 
%break
הרי שהבל היוצא מן החוטם יש לו התפשטות גמור לגוף, ובסוד זה 
נקרא עצמיי. והוא שייך רק למו"ס, שהוא משמש במלכות דבחי"ג 
שנקראת חוטם. אבל הבל הפה, אין לו התפשטות מראש לגוף, 
להיותה מלכות דבחי"ד השייך לגלגלתא, 
%break
שאין שם עביות עצמית אלא בחי' התכללות לבד, וע"כ אינה מושגת 
עתה אלא לעתיד, דהיינו אחר שתתגלה הזווג על מלכות דבחי"ד 
בבחינת העביות העצמית שלה, בסו"ה היתה לראש פנה. שהוא הגילוי 
מראש דעתיק שיש לו בחי"ד דעביות, אמנם עתה נגנזת בו, 
%break
ואין לה גילוי הנ"ל רק אחר גמר התיקון. כנודע. והנה נתבאר היטב סוד 
ההבל היוצא מן הפה. וזכור.
%break
%letter ריט
ריט) אמת הוא שהחוטם הוא ברישא תליתאי אבל הוא בגי' ס"ג לרמוז 
כי משם נמשך ס"ג אשר ברישא תנינא וכו' ומשם יצא לרישא תליתאי. 
כבר נתבאר זה היטב בחלק י"ג.
%break
%page 1614
בסוד קרומא דאוירא אזדכך וסתים, שפירושו, אע"פ דאזדכך, והי' 
נפקא מאויר דיליה ואשתאר אור, מ"מ הוא סתים למו"ס דלא תתגלה 
הארת חכמה שבו לתחתונים. ונמצא כל מה שמו"ס משפיע אינו 
משפיע מבחינת עצמו, אלא מבחינת מוחא דאוירא בלבד. 
%break
וההפרש הוא רב מאד, כי חכמה סתימאה הוא עצם החכמה דאו"י, 
אבל החכמה המושפעת ממוחא דאוירא, היא בחינת חכמה דל"ב 
נתיבות, שענינה היא בחינת בינה השבה להיות חכמה, 
%break
אשר הגם שנבחנת לקומת ע"ב וחכמה, מ"מ משורשה היא ס"ג ובינה. 
שבערך מו"ס נבחנת כמו בינה דחכמה, ולא חכמה ממש. עש"ה.
%break
וזה אמרו הוא בגי' ס"ג לרמוז כי משם נמשך ס"ג אשר ברישא תנינא 
שהוא למעלה ממו"ס, ומשם יצא לרישא תליתאי" כי הג' רישין נקראים 
ע"ב ס"ג מ"ה, וזהו רק בערך שהם אח"פ של הראש דרדל"א, כי א"א 
הוא מחצית הכתר התחתון דנקודים, 
%break
דהיינו בינה וזו"ן שיצאו לחוץ ממדרגה, ונבחנת הגלגלתא לג"ר דבינה, 
ומוחא דאוירא לז"ת דבינה, ומו"ס לזו"ן. וע"כ נבחנים הג"ר דבינה 
שהיא הגלגלתא, לבחי' ע"ב להיותם מתוקנים בם' דצל"ם. וז"ת דבינה 
נבחנים בשם ס"ג, כי הם ל' דצל"ם וישסו"ת שהם הוי"ה דס"ג. 
%break
ומו"ס שהם זו"ן ובחינת צ' דצל"ם, נבחנים לשם מ"ה דאלפין כמדת 
הזו"ן. וכל הערך הזה הוא ערך בחינת הכתר דב"ן שבא"א, דהיינו 
מבחינת מחצית הכתר התחתון. 
%break
אמנם מצד המ"ה הוא כולו הוי"ה דע"ב דיודין, אפילו המו"ס שבו, כי 
ע"כ נקרא חכמה סתימאה להיותו הוי"ה דיודין שהוא חכמה וע"ב.
%break
ובזה תבין שמה שחוטם בגי' ס"ג, המרמז להארת מוחא דאוירא, 
במו"ס שהוא הוי"ה דאלפין, הנה כל זה רק בערך שהם אח"פ דעתיק. 
ועל זה אומר הרב, שע"כ הוא בגי' ס"ג אע"פ שהיא בחינת המלכות 
דמו"ס שהיא הוי"ה דאלפין, שהוא להורות, 
%break
שאין המו"ס מאיר דרך החוטם הזה מבחינת חכמה של עצמו, אלא 
מבחינת הס"ג שבמוחא דאוירא שהוא הל' דצל"ם, המאיר דרך בו 
בחינת החכמה דל"ב נתיבות, אבל בחינת ג"ר דמו"ס עצמו אין לו שום 
גילוי עם זה, 
%break
והארת חכמה של הל' דצל"ם נבחן רק לבחינת החג"ת של עצמו, שהוא 
בערכו רק זו"ן שלו, וע"כ מרומז בהוי"ה דאלפין.
%break
וזה אמרו "חוטם הוא בגי' ג' שמות של אהי"ה, לפי שהחוטם הוא בינה, 
כי שם ס"ג מתלבש בשם מ"ה דאלפין, וכנגד הג' יודין שבשם ס"ג יש ג' 
אלפין בשם מ"ה שה"ס ג' שמות אהי"ה המתחילין בא', וכל זה להורות 
שהם נמשכים משם ס"ג אשר ברישא תנינא" דהיינו כמבואר, 
%break
אשר הארת מוחא דאוירא שהיא ל' דצל"ם, מתלבשת ומאירה בבחינת 
זו"ן דמו"ס, ולא בבחינת ג"ר דמו"ס, כי הג"ר דמו"ס סתומים ואינם 
מתגלים, וזהו הרמז דג' אלפין שבשם מ"ה, שבחינת הג"ר אשר הזו"ן 
דמו"ס מקבלים הם בחינת ג' אלפין שבג' שמות אהי"ה,
%break
%page 1615
להיות חכמה זו אינה חכמה דע"ב דא"א, אלא דס"ג לבד, שהם ל' 
דצל"ם וישסו"ת, שהם מקבלים מן ם' דצל"ם, שהם או"א עלאין ששם ג' 
שמות אהיה. שמשם באים המוחין מבחינת חכמה דל"ב נתיבות. אבל 
לא מבחינת היודין עצמם, שהם חכמה סתימאה. 
%break
וזה אמרו "וכל זה להורות שהם נמשכין משם ס"ג שברישא תניינא" 
דהיינו מבחינת מה שהמוחא סתימאה מקבל ממנו, אבל לא מבחינתו 
עצמו דמו"ס, כי הוא עצמו אינו מתפתח מן הקרומא שלו, כמבואר.
%break
%letter רכא
רכא) החוטם דעתיקא אשר נמשך וכו' נמשך אל דיקנא יקירא דז"א. 
כמ"ש בחלק י"ג, שעיקר התיקונים דדיקנא נמשכים מרוחא דחיי אשר 
יוצא מתרין נוקבי דפרדשקא, 
%break
דרך אורחא דשפה עלאה ואורחא דשפה תתאה ע"ש בתיקון ב' וד' די"ג 
תי"ד דא"א, וכן מאיר החוטמא אל הדיקנא דז"א.
%break
דיקנא דז"א אינו אלא שית תיקונין, לפי ששורשו הוא ו' קדישא של 
הוי"ה ואין בו רק ו"ק. כלומר, כמו ששורש ז"א ובחינת עצמותו אינו אלא 
ו"ק, וכל מה שהוא יותר מבחי' ו"ק, אינם בו עיקר אלא תוספות, כן 
מבחינת דיקנא, איך לו בבחינת עיקר רק ו' תיקוני דיקנא הראשונים, 
%break
שהם בחינת ו"ק, כי תיקון ב' וג' שהם השערות שעל שפה עלאה, 
ואורחא דתחות חוטמא, הם בחינת עיבור א'. שהיא נפש. ותיקון הד' 
והה', שהם השערות שעל שפה תתאה, ואורחא שבהם, הם בחינת ו"ק 
דרוח וג"ר דרוח, כמ"ש שם בחלק י"ג. 
%break
הרי שה' התיקונים הראשונים דדיקנא הם בחינת נפש רוח שהם ו"ק. 
ועם בחינת חד דכליל להון הם ששה תיקונים. וז"ש שדיקנא הז"א אינו 
אלא שית תיקונין, לפי שאין לו רק ו"ק משורשו. והנה ביאור זה עולה 
יפה לפי שיטת המפורשים, 
%break
שיש לז"א בקביעות נרנח"י דנפש ונרנח"י דרוח. אמנם הרב עצמו 
מבאר לפנינו שמן בחי' הרוח אינו מקבל הג"ר אלא רק הנפש רוח 
דרוח.
%break
%page 1616
עי' לקמן באות רכ"ז ויש משם הוכחה ברורה שאין לז"א בבחינת עיקר 
אלא רק נרנח"י דנפש וו"ק דרוח, עש"ה.
%break
נתוספו לו נה"י, ואז נשלמו בדיקנא דיליה ט' תיקונים. והיינו ע"י עיבור 
ג' למוחין דהולדה, שאז באים לו נה"י דגדלות, כנודע. ואז יש לו עוד ג' 
תיקונים, שהם הששי שה"ס מרחב השערות שעל זויות הלחי שהוא 
עיבור ג' ובחינת ו"ק דגדלות ותיקון השביעי, 
%break
שהוא הארת ב' תפוחין קדישין דא"א, ותיקון השמיני שהוא שטח 
השערות העליון, שהם כללות ג"ר דדיקנא, כמ"ש היטב בחלק י"ג 
באורך ע"ש. אמנם ז"א אינו מקבלם ממש באותם הדרכים כמו בא"א, 
אלא על אופנים אחרים כמ"ש באד"ר.
%break
והנה נתבאר. שמשתא תיקונים דדיקנא הראשונים שהם חמשה 
תיקונים וחד דכליל לון, נמשכים לו בחינת ו"ק לבד. ומבחינת ג' תיקונים 
שלאחר מזה, שהם הששי והשביעי, והשמיני, נמשכים לו הג"ר 
דהולדה. ואז יש לו ט' תיקוני דיקנא.
%break
ונתבאר שם בדברי הרב, שי"ג תיקוני דיקנא, הם ג' הויות וחד כליל 
להון, דהיינו כמו השערות רישא. ונודע, שפירושם דג' הויות אלו, הם ג' 
בחינות מל"ץ כמ"ש שם, שב' הויות דמ"ל דשערות רישא הם בימין 
ושמאל כלפי הפנים. והוי"ה דצ' דשערות רישא הוא באחורי רישא. 
%break
וכן ב' הויות דמ"ל דשערות דיקנא, הם בח' תיקונים הראשונים. והוי"ה 
דצ' של השערות דיקנא הם בד' תיקוני דיקנא תתאין. נמצא שבי"ג שנה 
ויום אחד, בשעה שמשיג נה"י דמוחין דהולדה, וקנה ט' תיקוני דיקנא, 
הוא מקבל כנגדם גם מב' הויות מ"ל דשערות רישא. 
%break
כי השערות רישא משפיעים אל שערות דיקנא. ועם זה תבין מה 
שאומר לעיל שהט' תיקוני דיקנא דז"א נמשכים מט' חוורתא ומט' נימין 
דשערות רישא דא"א, אינו חולק על מ"ש כאן וכן להלן חלק זה אות 
רכ"ד שהם נמשכים מט' תיקוני דיקנא דא"א, 
%break
שהוא משום שהשערות דיקנא מקבלים תמיד משערות רישא, כי הם 
קומה אחת, כמ"ש בחלק י"ג.
%break
%page 1617
אמנם עדיין חסר לו הד' תיקונים תתאין דא"א, שהם בחינת הצ' 
דשערות דיקנא, המקבלים מהארת הד' נימין וחוורתי של הוי"ה דצ' 
דשערות רישא. וזה מגיע לו בכ' שנים, אחר שמשיג מ"ל דצל"ם 
דמקיפי אבא. כי אז נתמלא זקנו כנודע.
%break
מנחה דשבת עד דיקנא דעתיקא וכו' נשלמו בו י"ג תיקונין דדיקנא 
דיליה כי הרי עלה באותם הד' תקונים תתאין וכו'. כי אז עולה ומלביש 
אל הג"ר דא"א, ולא אל הג' רישין ממש, שבהם תלוים הח' תיקוני 
דיקנא עלאין, כי הג' רישין אינם נכללים בקומת ע"ב, 
%break
שהם עלו אז לג"ר דעתיק לקומת כתר, אלא רק בחינת החג"ת דא"א 
שעלו עם או"א המלבישים אותם ונעשו לחב"ד דא"א, הם שקבלו 
לקומת ע"ב. באופן שגם בעת עלית או"א לחב"ד דא"א, אינם במקום 
הח' תיקוני דיקנא עלאין, 
%break
אלא במקום הד' תיקונים תתאין התלוין בגרון דא"א, כי הג' רישין 
עצמם דא"א עלו אז יותר למעלה שהם אז בג"ר דעתיק, כנ"ל.
%break
ונמצא שגם בעת שז"א השיג הל"מ דמקיפי אבא, שפירושם, כל קומת 
ע"ב שיצאו באו"א בעת עליתם לג"ר דא"א, עדיין אינו נוגע כלום בח' 
תיקוני דיקנא עלאין דא"א, אלא שנמצא בד' תיקוני דיקנא תתאין 
התלוים בגרון דא"א. 
%break
וז"ש "שעולה עד תיקון הח' ולא עד בכלל" כי התיקון הח' כבר עלה 
יותר למעלה מקומת ע"ב, והם בבחי' הג' רישין דא"א עצמו, שאפילו 
או"א לא הלבישו אותם, כנ"ל.
%break
%letter רכד
רכד) אל רחום וחנון שהם ג' מן הי"ג דרישא שהם יה"ו העליון של 
הדיקנא דא"א, בארך, אפים, ורב חסד, שהם ג'. הרב מבאר כאן קבלת 
הו"ק תיקוני דיקנא דז"א, מן הי"ג דא"א, ומסדר אותם על פי ג' השמות 
שיש בדיקנא דא"א, שהם ג' הויו"ת וחד דכליל להון. 
%break
ונודע שג' הויות אלו הם בחינת מל"צ, והם חב"ד חג"ת נה"י, שד' 
תיקונים ראשונים הם חב"ד, והאמצעים הם חג"ת, ותחתונים הם נה"י.
%break
וזה אמרו, "שהג' ראשונים דז"א, הנקראים בתורה: ארך, אפים, ורב 
חסד. מקבלים הארתם מהג' ראשונים דא"א, שהם: אל, רחום, וחנון. 
שהם יה"ו של הוי"ה קדמאה דתי"ד א"א. וכבר נתבאר לעיל בסמוך, 
שג' תיקוני דיקנא אלו דא"א, 
%break
הם הארת נרנח"י דנפש שמאיר בבחינת העיבור, שתיקון רחום הם ו"ק 
דעיבור, ותיקון וחנון הם ג"ר דעיבור. ע"ש. הרי שג' תי"ד דז"א מקבלים 
מכאן נרנח"י שלימים דעיבור, שהם נרנח"י דנפש. והם יה"ו דהוי"ה הא' 
דתי"ד דא"א.
%break
ואמת נוצר חסד לאלפים, הם מאירים בשנים תחתונים דז"א, שהם 
נשא עון ופשע. כאן מפרש, הארת הרוח של הז"א של בחינת הדיקנא. 
כי הוי"ה האמצעית דתי"ד דא"א היא בחינת חג"ת כנ"ל, שהוא רוח. 
ומשמיענו, שאינו מקבל מכל היה"ו של הוי"ה זו, 
%break
אלא רק מן ו"ה שלה בלבד, שפירושה הוא, ו"ק דרוח לבד. כי י"ה 
דהוי"ה אמצעית, שהם אפים ורב חסד דתי"ד דא"א, אינם מאירים 
לתי"ד דז"א, אלא ו"ה בלבד, שהם, ואמת עם ונוצר חסד. וזה להורות 
שאינו מקבל מהוי"ה זו רק ו"ק בלבד, שהם ו"ה.
%break
%page 1618
אלא שי' דהוי"ה תתאה דתי"ד דא"א מתחברת עמהם, שהוא התיקון 
לאלפים. כי ד' אותיות דהוי"ה תתאה של הדיקנא הם הד' תיקונין 
תתאין: לאלפים, נושא עון, ופשע, וחטאה. ונמצא התיקון לאלפים, הוא 
י' דהוי"ה זו. 
%break
וענין התחברות זו, הוא מפני שעיקר הז"א שייך לד' תי"ד תתאין דא"א, 
להיותם נמשכים מגלגלתא, שז"א תליא ואחיד בה, כנ"ל (דף אלף 
תק"פ אות קמ"א) ע"ש באו"פ. וע"כ הוא צריך להארת הוי"ה תתאה גם 
בקטנותו. 
%break
ונמצא, שגם בבחינת רוח דדיקנא דז"א, מאירים לו יה"ו מתי"ד דא"א, 
שהם, ו"ה מהוי"ה האמצעית, וי' מן הוי"ה תתאה.
%break
%letter רכה
רכה) יה"ו דהוי"ה דבתר כתפוי דא"א ואין שם כל כך הארה גדולה, לכן 
אין בהם כח להאיר זולתי בשנים תחתונים ולא בשלשה כמספרם. 
כלומר, אע"פ שיש כאן ג' הארות: י' דהוי"ה תתאה, עם ו"ה דהוי"ה 
אמצעית, אינם אלא לב' תיקונים דתי"ד דז"א, שהם ונושא עון, ופשע. 
%break
והוא מטעם כיון שהוא מקבל בחינת רוח שלו מן ו"ה דחג"ת, שהוא 
בתר כתפוי דא"א, כי מבחי' רוח אין לז"א מעצם אצילותו אלא ו"ק 
בלבד, וע"כ אינו יכול אז לקבל מבחינת ג"ר דהוי"ה דחג"ת, שהם אפים 
ורב חסד, שהם י"ה וראש, אלא מו"ה, שהם ו"ק דלבתר כתפוי, שהם, 
%break
ואמת, ונוצר חסד. נמצא כי אין שם אלא הארה קטנה, שהיא נפש רוח 
מנרנח"י דרוח, וע"כ אינו מאיר לו רק בב' תיקונים בלבד. אמנם מהוי"ה 
ראשונה המאירה לו בעיבור, הוא נוטל כל ה' בחינות נרנח"י דנפש, 
כנ"ל, וע"כ מאירים לו בג' תיקונים. כנ"ל. 
%break
ואין לשאול, הלא הרוח גבוה מבחינת נפש, וא"כ היה לו לקבל בחינת 
רוח מהוי"ה קדמאה, ובחינת נפש מהוי"ה האמצעית. כי נודע 
שמבחינת הכלים נבחן תמיד שהעליונים נגדלים מתחילה ולכן, 
%break
תחילה נוטל בחינת נפש בג"ר דכלים, וע"כ נתלה הארת העיבור 
בהוי"ה קדמאה דדיקנא, ששם בחינת חב"ד דדיקנא, אמנם מבחינת 
הארה אין זה אלא הארת נה"י, אבל הארה זו יש לו בשלמות עם הג"ר, 
ע"כ נוטל משם כל היה"ו. 
%break
ובחינת רוח נבחן תמיד בהוי"ה האמצעית, הן מאורות והן מכלים, 
כנודע. ומבחינה זו אין לו בקביעות אלא ו"ק דרוח, וע"כ אינו נוטל משם 
אלא ו"ה בלבד ולא י"ה שהם הג"ר.
%break
נשארו עתה ה' עליונה דהוי"ה עליונה דא"א וה' תתאה שבהוי"ה תתאה 
דבתר כתפוי דא"א ואלו הם מאירים כאן בא"א במדת ונקה. כבר 
נתבאר שהרב מדבר כאן בו"ק דז"א, שיש לו בקביעות, שהם באים 
מעיבור א' דז"א ויניקה דב' שנים, כנודע. 
%break
שאז אין לו רק נרנח"י דנפש וו"ק דרוח. ומבחינת הכלים אין לו אלא 
חב"ד חג"ת וחסר נה"י, שהוא מטעם שעדיין הה"ת שלו בעינים, וחסר 
אח"פ. ונבחן אור הרוח בכלי דגלגלתא, שמבחינת תיקון קוים נקראים 
חב"ד. ואור הנפש בכלים דעינים, שבג' הקוים נקראים חג"ת עד החזה. 
%break
ונמצא שבחזה זו שהיא בחינת עינים, כלולים שמה ב' ההין יחדיו, 
שהם: ה' דבחינת מלכות דחב"ד, וה' דבחינת מלכות דחג"ת אשר 
אח"כ כשהוא משיג הכלים דאח"פ, יורדת ה' דחג"ת לבחינת נה"י 
חדשים. ואז קונה ג"ר דאורות. כנודע.
%break
%page 1619
וזה אמרו "ה' עליונה דהוי"ה עליונה, וה"ת שבהוי"ה תתאה וכו', 
מאירים במדת ונקה" כי מדת ונקה, היא נקודת החזה, שהיא בחינת 
מלכות שבו, והיא כלולה עתה בעת שחסר לו אח"פ, מן ב' ההין יחד, 
%break
כי גם ה"ת שצריכה לשמש בו בנה"י כלולה עתה שמה עם המלכות 
דראש. הרי שמלכות דהוי"ה קדמאה, שהיא מבחינת הכלים דחב"ד, 
העתידים להיות בראש שלו, כלולה עתה בנקודת החזה, 
%break
שהיא בחינת ה' דו"ה דהוי"ה דחג"ת, דהיינו הה' מן הו"ה דבתר כתפוי 
דהוי"ה זו, כנ"ל. והם כלולים שמה ביחד.
%break
ואין לשאול איך חושב ה' זו דבתר כתפוי דהוי"ה דחג"ת, לב' תיקונים, 
כי חשב אותה לתיקון של ופשע, ועתה חושב אותה גם לתיקון ונקה 
דז"א. והוא, משום ששם בב' התקונים ונושא עון ופשע, נחשבת ה' זו 
לבחינת קו שמאל, אכן מבחינת מקום הזווג היא נחשבת לקו אמצעי, 
%break
וע"כ היא משמשת לב' תיקונין, כאן לקו שמאל, וכאן לנקודת החזה, 
שהיא נקראת ונקה. כי שם מקום הזווג אח"כ, אחר שקונה הנה"י 
החדשים, שהיא יורדת משם לבחינת עטרת היסוד.
%break
%letter רכו
רכו) למה נצטרכו שתי הההין להאיר כאן, הוא כדי להאיר בג' אחרונים, 
שהם פוקד עון אבות וכו'. הנה ג' אחרונים אלו, שהם: לא ינקה, פוקד 
וכו', על שלשים. הרי הוא משיג אותם אחר שהוא משיג נה"י חדשים, 
שה"ת יורדת ממקום החזה למקום עטרת יסוד דנה"י החדשים, כנודע, 
%break
נמצא שההין של ב' הויות, הא' וב' מתי"ד דא"א, המאירים לו עתה 
לבחינת ראש ולנה"י דגדלות דכלים, הנה מקודם בעת קטנות היו 
סתומים וכלולים בנקודת החזה כנ"ל. וז"ש, שאלו ב' ההין שהם כלולים 
עתה בנקודת החזה בסתימא, 
%break
צריכים להאיר לו אח"כ בעת שהוא משיג נה"י החדשים שלו. שאז 
יורדת המלכות מחזה ליסוד החדש, וקונה ג"ר דאורות ואז, הוא קונה ג' 
האחרונים המשלימים לו ט' תיקוני דיקנא. כמבואר.
%break
ששה עשר, אלא שאלו נדחין מפני שהם דינים. כלומר. ששואל, למה 
אין הג' תי"ד דז"א, שהם לא ינקה וכו', ופוקד וכו' ועל שלישים. אינם 
נחשבים בתי"ד דא"א גופיה, שאז היו לו ששה עשר תיקונים בדיקנא 
שלו. 
%break
וע"ז תירץ שאלו הם דינים, ואינם ראוים להתתקן בא"א, אלא רק בז"א, 
כלומר, שהם מבחינת אח"פ השייכים לז"א, וע"כ המה מתתקנים עם 
נה"י חדשים של ז"א, ואין לא"א חלק בהם.
%break
%letter רכז
רכז) ההוי"ה העליונה דא"א שמאיר בז"א בשתים מהם וכו' למטה 
בשמותם אין בהם אותיות ו"ה אבל אותיות י"ה יש כאן למטה. נזהר 
בזה, שלא תחשוב כי מה שפירש לעיל שז"א נוטל מן ו"ה דהוי"ה דבתר 
כתפוי, שהוא סובב על בחינת כלים.
%break
%page 1620
לזה אומר כאן, שמבחינת כלים, נבחנים ו"ה אלו דהוי"ה דחג"ת שנעשו 
בתי"ד דז"א לבחינת י"ה דכלים, באופן שנפש רוח דאורות דרוח, 
מתלבשים בחב"ד חג"ת דכלים דרוח, ונמצא, שמבחינת האור נוטל ו"ה 
דהויה דרוח, ומבחי' כלים, הוא נוטל י"ה דהוי"ה דרוח. 
%break
כנודע, שיש ערך הפוך בין אורות לכלים. וזה אמרו "למטה בשמותם 
אין בהם אותיות ו"ה אלא אותיות י"ה" כי בבחינת הכלים הם י"ה 
כמבואר.
%break
%letter רכח
רכח) ותיקון השני דא"א שהוא נושא עון הוא תיקון העשירי בז"א. היינו 
ע"פ השמות שבמיכה, שתיקון א' הוא מי אל כמוך, וב' הוא נושא עון, 
וכו'. והוא תיקון העשירי בשמות שבתורה בי"ג מדות, שנושא עון 
עשירי, ופשע י"א, וחטאה י"ב, ונקה י"ג, כנודע. 
%break
ומה שחושב אותם ע"ש ז"א, הוא כמ"ש הזוהר, שי"ג מדות שבתורה 
הם מבחינת קבלתם בז"א, וז"ל באד"ר דף קל"א ע"ב. תליסר מכילן 
דרחמי עתיקא קדישא. 
%break
מי אל כמוך חד, נושא עון תרי וכו', לקביל דא אל רחום וחנון וגו' ואינון 
לתתא. דהיינו בז"א. עש"ה. וכבר הארכנו בזה בחלק י"ג.
%break