ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעה"ס
%book כתבי בעה"ס. [227-366]. בית שער הכוונות. אור פשוט.
%H בית שער הכוונות. אור פשוט
%break
%page 227
%letter א
א) הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות וכו'. מלמדנו כאן 
כלל גדול כולל כל החכמה, להשכיל לדעת, איך הכלל כולו עם 
הפרטים הקטנים ביותר דומים זה לזה, 
%break
כי כל המציאות בכללותה העליונים והתחתונים יחד, הם רק חמש 
בחינות : כתר חכמה בינה תפארת ומלכות בלבד, הנקראות בשם 
חמשה עולמות : אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אשר 
א"ק הוא כתר, שפירושו שורש הכל ומאציל, ועולם אצילות הוא חכמה, 
%break
ועולם הבריאה הוא בינה, ועולם היצירה הוא ת"ת, ועולם עשיה הוא 
מלכות. והם בחינת ארבע אותיות השם הוי"ה : י' חכמה, ה' ראשונה 
היא בינה, ו' הוא ת"ת, וה' תתאה היא מלכות. 
%break
וכן הם נקראים : טעמים, נקודות, תגין, אותיות. נמצא שכל העולמות 
כולם נכללים רק בשם הוי"ה אחת, דהיינו חכמה ובינה תפארת 
ומלכות, וקוצו של יוד הוא בחי' המאציל, דהיינו עולם א"ק. 
%break
וכנגד זה אין לך פרט קטן בכל המציאות, שלא יהיו בו חמש בחינות 
אלו כח"ב תו"מ.
%break
וטעם הדבר הוא, כי אין לך שום דבר נאצל ונברא זולת ע"י ספירת 
המלכות, והמלכות כוללת בהכרח ארבע בחינות עליונות ממנה 
וקודמים אליה שהרי היא התחתונה מחמשת הבחינות. 
%break
%page 228
ולפיכך, עשר ספירות הראשונות שיצאו אחר צמצום ראשון, הנקראות 
עולם א"ק, או קו א"ס ב"ה, המתחיל בסמוך לא"ס ב"ה ומסתיים 
בנקודה דעולם הזה, הנה הוא יצא ע"י זווג בספירת המלכות, וע"כ יש 
בו בהכרח חמש בחינות הנ"ל. 
%break
וכן ארבעה עולמות אבי"ע וכל הפרטים אשר בהם, היוצאים ג"כ על ידי 
זווג בספירת המלכות, הרי יש גם בהם בהכרח אותם החמש בחינות.
%break
וצריכים לדעת, שעשר הספירות כח"ב חג"ת נהי"ם, אינן אלא חמש 
בחינות בלבד, שהם כח"ב תו"מ כמ"ש הרב בע"ח שמ"ז פ"א ובשער 
י"א פ"ה, ומה שאנו מחשבים עשר ספירות, הוא משום שתפארת 
בלבדה יש בה שש ספירות חג"ת נה"י, ע"ש. 
%break
ומה שת"ת בפני עצמה כוללת שש ספירות, הוא מטעם התכללות 
הספירות זו בזו, וכל אחת כלולה מכולם. וע"כ יש חמש בחינות בכתר, 
וחמש בחינות בחכמה, וחמש בחינות בבינה, וחמש בחינות בז"א, 
וחמש בחינות במלכות. 
%break
אמנם התכללות ג"ר בת"ת, אינה התכללות שלמה, כי ספירת ת"ת 
היא אור חסדים ובחינת גופא, ואיך תכלול בתוכה את שלש הבחינות 
כח"ב שהם אור חכמה בעיקר, ולפיכך נבחנת בה התכללות כח"ב, 
שירדו ממדרגתם ונעשו לג' חסדים, וע"כ נשתנה שמייהו לחג"ת, 
%break
ולכן נקראות בה ה' הבחינות בשם חג"ת נ"ה, שזה יורה שכח"ב 
שנכללו בת"ת, נעשו בה לבחינת חסדים ואין בהם חכמה, ונצח הוא 
בחינתו עצמו, והוד היא התכללות המלכות בה, וכן הן נקראות ה' 
חסדים להוראה זו.
%break
גם במלכות אין התכללות כח"ב בשלימות, וגם בה הן נקראות חג"ת 
כמו בז"א, וחמש הבחינות חג"ת נ"ה נקראות בה חמש גבורות, 
להיותן כולן בחינת גבורות. 
%break
וכן ספירת היסוד היא בחינת התכללות מה' חסדים שבת"ת, ואינה 
בחינה חדשה בפני עצמה. כמ"ש הרב בע"ח שער דרוש הנקודות 
פ"ה.
%break
באופן, שאלו הע"ס הן לא פחות ולא יותר מחמש בחינות, אשר כל 
אחת מהן נכללת מכולן. ויש הפרש בענין זה של ההתכללות, כי רק 
ג"ר נכללות מכל חמש בחינות בשלימות, וע"כ נבחנות שיש כח"ב 
תו"מ בכל אחת מהן בשלימות. 
%break
אבל בת"ת, שכח"ב נעשו בה לחסדים, נמצא שאע"פ שהיא כלולה 
מכח"ב, מ"מ היא חסרה מהן, שהרי נעשו בה לבחינת חג"ת, ולהוראה 
זו נבחנת הת"ת לשש ספירות חג"ת נה"י, בכדי להדגיש את חסרון 
כח"ב שבה. 
%break
ולפיכך נמצא, שכח"ב כלולה כל אחת מהן מע"ס ממש, שהן ג' 
הבחינות כח"ב, ושש ספירות של ז"א, ומלכות, כי חידוש זה שנעשה 
בז"א שחמש הבחינות נעשו בו לה' חסדים, נכלל ג"כ בכל אחת מן 
כח"ב. 
%break
%page 229
אבל ז"א אין בו אלא שש ספירות חג"ת נה"י בלבד, כי הוא אין בו מג' 
הבחינות כח"ב, רק ג' חסדים הנק' חג"ת, כנ"ל. נמצא שאלו חג"ת 
נה"י הכלולות בת"ת לבד, אינן למעליותא על ג"ר, אלא להיפך שיורה 
על חסרון ג"ר בו. 
%break
וזה מפורש בדברי הרב בע"ח בשער י"א פ"ה. ע"ש, ובכל המקומות 
הנ"ל. ועי' בתלמוד ע"ס חלק ה', ששם נתבאר זה היטב וזכור דברים 
האלו, כי זולתם אין שום הבנה בדברי הרב.
%break
ומה שהרב מחשב רק ארבע בחינות חו"ב תו"מ, ולא חמש בחינות 
כח"ב תו"מ, הוא משום שהכתר נבחן לשורש אל כל ד' הבחינות, ואינו 
נמנה עמהם. כמ"ש כאן באות ט'. 
%break
וביאור אלו ד' הבחינות, נתבאר היטב בתע"ס חלק ג' פרק א' ופרק ב' 
ועי' באו"פ שם. גם באו"פ בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם, ועי' היטב בכל 
המקומות. כי ידיעת אלו ד' הבחינות היא שורש כל החכמה.
%break
%page 230
%letter יב
יב) כל מה שנאצל הוא הוי"ה אחת כלולה מה' בחינות שהוא, קוץ של 
י' בא"ק, י' באצילות וכו' וכל בחי' מאלו כלולה מכל הה' : כי אלו ה' 
הבחינות הם באור העליון גופיה, ומצדם אין שום שינוי בין עולם 
לעולם וממדרגה למדרגה, 
%break
וכל השינוים בעולמות ובמדרגות, הם רק בבחינת המסכים שבכלי 
מלכות, שעליהם נעשה זווג דהכאה המעלה אור חוזר המלביש לאור 
העליון כמ"ש הרב בע"ח בשמ"ז פ"א עש"ה. 
%break
ויש במסך הזה ד' בחינות של עביות, ומסך העב ביותר מגלה ע"י זווגו 
עם אור העליון קומה גבוהה ביותר, כי עביות בבחינה ד' מוציאה קומה 
שלימה של או"ח עד הכתר, ועביות בחי"ג קומתה רק עד החכמה, 
%break
ועביות בחי"ב עד הבינה, ושל בחי"א רק עד ז"א, ואם אין שם במסך 
רק בחינת שורש דעביות, אינה מוציאה רק קומת מלכות בלבד. כמ"ש 
בע"ח בשער מ"ז פ"א ופ"ב. עש"ה. 
%break
וזה נתבאר היטב בתע"ס בחלק ה' בתחילתו, וכן בחלק ב' בהסתכלות 
פנימית, נתבארו דברים אלו בטעמם ונימוקם, ואכהמ"ל.
%break
ובזה כל השינויים בין אלו החמשה עולמות א"ק ואבי"ע, כי מסך 
דבחי"ד משמש בא"ק, וע"כ האו"ח ממשיך שם קומת כתר, ולפיכך 
הוא נבחן לבחינת כתר של כל העולמות. 
%break
ומסך דבחי"ג משמש בעולם האצילות, והאו"ח ממשיך שם קומת 
חכמה, וע"כ עולם האצילות נבחן לבחינת חכמה של העולמות. ומסך 
דבחי"ב משמש בעולם הבריאה, הממשיך רק לקומת בינה, וע"כ הוא 
נבחן לבינה של העולמות. 
%break
ומסך דבחי"א משמש בעולם היצירה הממשיך רק לקומת ז"א, וע"כ 
נבחן לבחינת ז"א של העולמות, דהיינו ת"ת. ומסך הקלוש מכולם הוא 
בעולם העשיה, וע"כ אין שם אלא קומת מלכות בלבד. 
%break
אמנם ד' הבחינות דאו"י נמצאות כולם בשוה, אפילו בעשיה, אלא 
שבעשיה אין בהם אלא קומת מלכות, וביצירה אין בכל ד' הבחינות רק 
קומת ז"א וכו' עד"ז.
%break
%page 231
ואין להקשות, הרי יש חמשה פרצופים בא"ק שהם חמש קומות זו 
למטה מזו, וכן באצילות, הנקראים : א"א ואו"א וזו"ן, וא"כ במה 
נשתנה זו"ן דא"ק מזו"ן דאצילות, ומזו"ן דכלל העולמות שהם יצירה 
ועשיה. 
%break
והענין הוא, כי כל עולם נבחן בעיקר על פי הבחינה העליונה שבו, וכיון 
שפרצוף גלגלתא דא"ק שהוא העליון שבו יש לו קומת כתר, הרי שאר 
הפרצופין כולם נבחנים לבחינת מדרגות שבכתר. 
%break
ועד"ז בעולם האצילות שפרצוף העליון שבו הנקרא א"א, יש לו קומת 
חכמה, נמצאים כל הפרצופים שהם מדרגות של חכמה. וכן בבריאה 
מאחר שפרצוף העליון שבו יש לו קומת בינה, הרי כולם מדרגות של 
בינה. 
%break
וכן ביצירה שפרצוף העליון שבו אין לו אלא קומת ז"א, הרי כל 
המדרגות שבו אינם אלא מדרגות של ז"א. וכן בעשיה נחשבים 
למדרגות של מלכות. 
%break
וזה הכלל, אשר כל המדרגות הנמצאות באיזה עולם, הן מיוחסות 
ונחשבות לענפים של פרצוף העליון שבו, שקומתו מאירה בכל ענפיו.
%break
%page 232
%letter טז
טז) השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהם אך 
הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות וכו' : להבין דברים אלו 
צריכים לדעת סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין הנעשה בעת צמצום 
שני דא"ק, בסו"ה ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, 
%break
ששיתף מדה"ר בדין. כמ"ש הרב בע"ח שער ג' פ"ב. וכן כמו שאמרו 
חז"ל (ב"ר פי"ב) בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, 
ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדה"ר ושתפה למדת הדין. 
%break
פירוש, כי המלכות נקראת מדת הדין, והבינה נקראת מדת הרחמים, 
וכדי למתק מדת הדין שבמלכות, שיתף וחיבר את המלכות בבינה, 
בסו"ה ותלכנה שתיהם, שחיבר ה' תחתונה שהיא המלכות עם ה' 
ראשונה שהיא הבינה, ונמתקה ה"ת בה"ר.
%break
ותחילת תיקון זה נעשה בזמן יציאת הנקודים מאור העינים, כי ע"י 
התפשטות ס"ג עד סיום רגלין דפרצוף הפנימי דא"ק, הנקרא גלגלתא, 
(כמ"ש בע"ח בשער טנת"א מ"ב פ"א) נתערב ונתחבר ס"ג שהוא 
קומת בינה עם המלכות שבתנה"י דא"ק הפנימי, 
%break
ונתחברו ב' ההין זו בזו בכל המדרגות, עד שה"ת עלתה למקום נקבי 
עינים. כי עינים היא חכמה, ונקבי עינים, פירושו נוקבא של החכמה. 
ונמצאות העינים שיש להן בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה, 
%break
בסוד אני ישנה אני שניה, כמ"ש הרב בע"ח שער ח' פ"א עש"ה. 
ובתע"ס בחלק ו' נתבאר זה בכל הקיפו עש"ה. ונמצא בזה שנשתתפה 
מדת הרחמים שהיא בינה במדת הדין שהיא מלכות.
%break
אמנם שיתוף הזה, הגם שהיא מעלה חשובה מאד כלפי המלכות, הוא 
גרם צמצום חדש בעולמות, כי צמצום א' לא פגע אלא בספירת 
המלכות בלבד, אבל כל ט"ס הראשונות היו נקיים מכל צמצום כל 
שהוא, אבל עתה אחר שהמלכות עלתה ונתחברה בבינה, 
%break
הרי העלתה עם זה גם בחינת הצמצום שבה אל הבינה הנקראת נקבי 
העינים, ונסתיימה עתה כל מדרגה בספירת הבינה, כמו שנסתיימה 
מקודם לכן במקום המלכות, 
%break
וכיון שנעשה סיום כל מדרגה במקום בינה, הרי שתי הספירות ז"א 
ומלכות נפרדו ויצאו לחוץ מכל מדרגה ומדרגה, ולא נשאר בכל מדרגה 
זולת שלש הספירות כח"ב בלבד.
%break
וזה אמרו "דע כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א' שאין פירוד 
ביניהם, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות 
הנ"ל" כי השורש ונשמה והגוף שהם ג' הספירות כתר חכמה בינה, 
כנ"ל באות א', 
%break
הנה הם נשתיירו בכל מדרגה גם לאחר צמצום ב', וע"כ הם מיוחדים 
במדרגה, אבל הלבושים והיכלות שהם ז"א ומלכות, הם נפרדו מכל 
מדרגה בצמצום ב', משום שנסתיימה בספירת הבינה, כנ"ל, 
%break
%page 233
וע"כ נפרדו ונעשו לבחינת מקיפין על המדרגה, כי כל מה שהמדרגה 
אינה יכולה לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, נבחן שנעשה למקיף. לכן 
ז"א ומלכות שנפרדו מכל מדרגה, עתידים לחזור ולהתחבר בה לעתיד 
בגמר התיקון, ולכן נבחנים שנעשו למקיפין.
%break
וז"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ב) "אמנם מעולם הנקודים ולמטה שהוא עולם 
אצילות היה חסרון אחד שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' 
אורות פנימים וב' או"מ שהם מקיף לחיה ומקיף ליחידה" ע"ש. כי 
בפרצופי א"ק שמקודם עולם הנקודים, 
%break
היו בהם ה' בחינות כח"ב זו"ן פנימים וכנגדן ה' בחינות כח"ב זו"ן 
אורות מקיפין. כי אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף כנודע, כי כל אור 
פנימי יש לו מקיף מבחינת עצמו. אמנם בעולם הנקודים שנתעלה 
מקום הצמצום לספירת הבינה, נעשה חסרון גם בפנימים עצמם, 
%break
כי ב' הספירות הפנימים, זו"ן, נפרדו מהמדרגה ונעשו למקיפין, ולא 
נשאר במדרגה זולת ג' הכלים כח"ב, שבהם מתלבשים ג' אורות 
פנימים נר"נ, אך חיה ויחידה אין כנגדן כלים בפרצוף, אך נשארים 
בחוץ בסוד מקיף. כמ"ש (בע"ח שער מ' דרוש י"ב) עש"ה.
%break
ואין להקשות, א"כ היו צריכים להשאר בפרצוף ג' האורות הגדולים 
נשמה חיה יחידה, ורק רוח נפש היו צריכים להעשות למקיפין, שהרי 
האורות נשמה חיה יחידה מתלבשים תמיד בכלים דכתר חכמה בינה, 
ונפש רוח בכלים דז"א ומלכות, 
%break
ולמה אומר שנר"נ נשארו בפרצוף, ויחידה חיה אין להם כלים. אכן 
צריכים לזכור כאן מה שכייל לן הרב (בע"ח שכ"ג פ"ו) אשר זה הכלל, 
שבבחינת הכלים, העליונים נגדלים מתחילה, והיפוכם הוא באורות, 
%break
שבכניסת האורות אל הכלים נמצאים האורות התחתונים נכנסים 
מתחילה, כי בעת שאין שם אלא אור הנפש, הוא מתלבש בכלי דכתר. 
ובבוא אור הרוח יורד אור הנפש לכלי דחכמה והרוח מתלבש בכלי 
דכתר. ובבוא אור הנשמה יורד אור הנפש לכלי דבינה, 
%break
ואור הרוח לכלי חכמה, ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור 
החיה, יורד הנפש לכלי דז"א, והרוח לכלי דבינה, והנשמה לכלי 
דחכמה, ואור החיה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור היחידה, יורד 
הנפש למקומו לכלי דמלכות, וכן הרוח לכלי דז"א, 
%break
וכן הנשמה לכלי דבינה, והחיה לכלי דחכמה, ויחידה לכלי דכתר, 
עש"ה. הרי שכל כמה שלא נכנסו כל ה' האורות נרנח"י בפרצוף, הנה 
לא לבד שהאורות אינם מלובשים בכלים המיוחסים להם אלא עוד יש 
ביניהם ערך הפכי, כי בעת שחסר יחידה, 
%break
אין ד' האורות נרנ"ח מתלבשים בחו"ב תו"מ וכלי דכתר יהיה ריקן 
מאורו, אלא להיפך ממש, שכלי דמלכות נמצא ריקן מכל אור, כי ד' 
האורות מתלבשים בכלים כח"ב וז"א. 
%break
ובעת שאין שם רק ג' אורות נר"נ, אינם מתלבשים בכלים בינה ז"א 
ומלכות, וב' הכלים כתר חכמה ישארו ריקנים מאור, אלא שמתלבשים 
בכח"ב, וב' הכלים התחתונים נשארים ריקנים. 
%break
הרי שיש תמיד ערך הפכי בין הכלים והאורות, וזכור זה תמיד, כי 
זולת הכלל הזה אין שום הבנה בכתבי האר"י ז"ל.
%break
ועל פי זה מובן היטב, שמעולם הנקודים ואילך, אחר שנעשה מקום 
צמצום חדש בכלי דבינה, וב' הכלים ז"א ומלכות נפרדו מכל מדרגה 
ונעשו למקיפין, הרי אי אפשר שיתלבשו בכל מדרגה זולת ג' אורות 
נר"נ, 
%break
נשמה בכלי דכתר, רוח בכלי דחכמה, ונפש בכלי דבינה, וב' האורות 
יחידה חיה אין להם כלים להתלבש בהם. (כמ"ש הרב בע"ח ש"מ) 
אלא בגמר התיקון אחר שיחזרו שני הכלים ז"א ומלכות ויתחברו 
למדרגה כמו שהיו בצמצום א', 
%break
%page 234
הנה אז יורד הנפש לכלי דמלכות, והרוח לכלי דז"א, והנשמה תוכל אז 
לירד לכלי דבינה, ואז יתפנה מקום לב' האורות חיה יחידה, שיוכלו 
להתלבש בכלים דכתר חכמה. הרי שחסרון הכלים ז"א ומלכות, 
%break
מעלימים אורות חיה יחידה שאין להם מקום להתלבש, ולכן נבחנים 
הכלים ז"א ומלכות, שנעשו למקיפין לחיה יחידה, כלומר, שאי אפשר 
שחיה יחידה יחזרו למדרגה זולת על ידיהם, 
%break
כי בחזרת כלי דז"א, מתפנה מקום לאור החיה שיתלבש במדרגה, 
ובחזרת כלי דמלכות מתפנה מקום גם לאור היחידה כנ"ל. ולפיכך 
אומר הרב (בע"ח ש"ו) "אשר מנקודים ואילך נעלמו הה"מ מכל פרצוף 
ולא יש עתה רק ב' מקיפין חיה יחידה לבד, 
%break
וגם הם אינם מקיפים מבחינת עצמם" עכ"ל. כי מקודם צמצום ב' 
דא"ק שהיה בנקודים, שהיו ה' אורות פנימים נרנח"י מתלבשים בכלים 
שלהם כהלכתם, היו להם כנגדם גם ה' או"מ, וכל מקיף היה מבחינת 
עצמו, 
%break
כי לפנימי דיחידה היה או"מ דיחידה, ולפנימי דחיה או"מ דחיה וכו'. 
אבל אחר צמצום ב' דנקודים, שנעלמו ב' אורות יחידה חיה מכל 
מדרגה, א"כ אין עתה ה' מקיפים כנגד ה' פנימים שלמים, שהרי גם 
הפנימים עצמם חסרים עוד מחיה יחידה שבהם, 
%break
ע"כ אלו חיה יחידה ייחשבו עתה למקיפים לנר"ן שנשארו במדרגה, 
ואחר שיושלמו להכנס בפנימים, דהיינו אחר שיתחברו שוב ב' הכלים 
ז"א ומלכות במדרגה וכל ה' פנימים יושלמו כהלכתם, אז ישובו ה' 
המקיפים הקודמים גם כן.
%break
ונמצא עתה שני חסרונות, א' שנחסרו ונתעלמו הה"מ הקודמים 
מחמת החסרון שנעשה בפנימים עצמם, כנ"ל. וחסרון הב', כי אפילו 
אלו ב' מקיפים חיה יחידה שנשארו, אינם מקיפים מבחינת עצמם, 
%break
שהרי אין כלל בפרצוף חיה יחידה פנימים המתיחסים אל המקיפים 
האלו, אלא המקיפים דחיה יחידה נמצאים מאירים לנר"ן שאינם 
מבחינתם, כנ"ל. 
%break
והוא מטעם, כי באמת המה פנימים, וכל ענינם שנעשו למקיפים הוא 
מסבת הפירוד של ב' הכלים ז"א ומלכות, כנ"ל. וז"ש שם "אך לשאר 
הג' פנימים לא יש בהם בחינת מקיפים מבחינת נר"ן רק מבחינת 
יחידה חיה שמקיף כולם ולא מבחי' עצמם" דהיינו כמו שנתבאר.
%break
ואין להקשות, למה בעץ חיים ש"מ, אומר הרב שיש ג' פנימים וב' 
מקיפים, ובע"ח ש"ו פ"ב, אומר שיש ה' פנימים וב' מקיפים. כי באמת 
יש ב' כלים ז"א ומלכות בכל מדרגה גם לאחר צמצום ב', אלא שאינם 
מבחינת עצמם אלא מבחינת התפשטות הבינה, 
%break
כי כלי דבינה בעצמו נתפשט ג"כ לז"א ומלכות, ולפי שז"א ומלכות אלו 
אינם מקוריים אלא מבינה, לכן גם עתה אין לחשב יותר מג' כלים 
כח"ב בכל מדרגה. אלא התפשטות זו דכלי דבינה לז"א ומלכות, 
גרמה שאפשר עתה גם לב' האורות חיה יחידה להתלבש בפרצוף, 
%break
אלא שאין להם כלי מיוחד והם מתלבשים תוך אור הנשמה. ומטעם 
זה אין אורות אלו דחיה יחידה בשלמות הזו כבעת שהיה להם כלים 
מיוחדים להתלבשות. 
%break
ולפיכך, בהתחשב עם המדרגות דא"ק בעת שהיו ה' כלים בפרצוף, 
נמצאים האורות חיה יחידה חסרים לגמרי אחר שנפרדו ונעשו לבחי' 
מקיפים דלבוש והיכל, וזה שאומר בשער מ' דרוש י"ב, שלא נשאר 
בפרצוף זולת ג' אורות פנימים נר"נ. 
%break
אמנם בהתחשב עם המדרגות עצמם דצמצום ב', הרי יתכן גם בהם 
שיהיה ה' פנימים נרנח"י, מכח ב' כלים חדשים דזו"ן המתפשטים 
מבינה כנ"ל, אלא שחיה יחידה מתלבשים בהם תוך אור הנשמה 
כנודע.
%break
%page 235
%letter יז
יז) או"מ שבלבוש וכו' הוא או"מ היותר קטן וכו' : כבר נתבאר זה 
בדיבור הסמוך, שכלי ז"א שנפרד מכח צמצום ב' נעשה למקיף דחיה, 
ונקרא לבוש. וכלי דמלכות שנפרד מהמדרגה, נעשה למקיף דאור 
היחידה. 
%break
והוא מטעם ערך ההפכי שיש בין הכלים להתלבשות האורות, עש"ה. 
וע"כ המקיף דלבוש, הוא יותר קטן מהמקיף דהיכל, כי מקיף דלבוש 
הוא חיה, ומקיף היכל הוא יחידה.
%break
%page 236
%letter כב
כב) שיש ג' בחינות כלים המקיפים ועליהם מקיפים דנר"ן : יש דפוסים 
שכתוב בהם, ועליהם מקיפים האורות דנר"ן. אמנם מלת "האורות" 
הוא ט"ס. כי בחי' הכלים המקיפים דיושר שהם הלבושים, הרי הם 
כלים דז"א, כמ"ש לעיל, ובחינת האו"מ שעל הכלים דמקיפים האלו, 
%break
הם מקיף חיה ולא אורות נר"ן, כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ב שהבאנו 
לעיל "אשר לא יש מקיפים מבחי' נר"ן רק מבחי' יחידה וחיה אשר 
מקיף כולם ולא מבחי' עצמם" עכ"ל, עש"ה. הרי שאין כלל אורות 
מקיפים מבחי' נר"ן. 
%break
אמנם בשאר דפוסים איתא "ועליהם מקיפין דנר"ן" ולא כתוב שם מלת 
אורות, והיא הגרסא האמיתית. שפירושו, כמו שיש ג' כלים פנימים, 
חיצון תיכון פנימי, שבהם מתלבשים ג' אורות פנימים נר"ן, כן יש 
בבחינת הלבושים ג"כ ג' בחינות כלים מקיפין, פנימי תיכון חיצון, 
%break
אשר עליהם סובבים אורות המקיפין המאירים אל נר"ן הפנימים, 
כמ"ש בע"ח ש"מ דרוש י"ג ע"ש. ואע"פ שאו"מ הזה הוא בחינת או"מ 
דחיה, מ"מ הוא מאיר אל נר"ן פנימים, אע"פ שאין אור מקיף זה 
מבחינת עצמם, כנ"ל בדברי הרב, וע"כ נבחן למקיפים דנר"ן, והבן.
%break
%letter כד
כד) דמיון בתים שבתוכם דר האדם ועליהם הוא הארת המקיפים 
גדולים מאד : כבר נתבאר, שבחינת ההיכלות והבתים הם או"מ 
דיחידה, וז"ש, שעליהם הארת המקיפים גדולה מאד, כי אור יחידה 
הוא הגדול מכל האורות.
%break
וכל מה שהמקום רחב יש אור יותר גדול מקיף : כלומר, כי החלל 
הרחב שבמקום, יורה על הרחקת האור המקיף מן האדם היושב 
בתוכו, דהיינו מהכלים הפנימים שלו. ולפיכך, בחינת האו"מ דלבושים, 
%break
שהוא או"מ רק מבחינת חיה שהוא קטן מאור היחידה, אין כל כך 
ריחוק וחלל בין הלבושים וגוף האדם, כי קרוב הוא להאיר לכלים 
הפנימים. משא"כ הבתים והיכלות שהם בחינת מקיפים לאור היחידה 
הגדול מאד, 
%break
הנה הכלים הפנימים רחוקים מאד מלקבל האור מקיף הזה כי גדול 
הוא, וע"כ יש ריחוק גדול בין האדם וכלים פנימים שלו, לבין כותלי 
הבתים והיכלות שהם הכלים המקיפים.
%break
%page 237
%letter כה
כה) אין דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות אפי' בבחינת הכלים : הכלים 
הראוים לקבל אורות ג"ר נקראים פנימיות, והכלים שאינם ראוים 
לקבל אורות ג"ר נקראים חיצוניות. ולפיכך נחלק כל פרצוף על הטבור, 
שמטבורו ולמעלה הוא ראוי לקבל ג"ר ונקרא פנימיות. 
%break
ומטבורו ולמטה שאינו ראוי שם לקבל ג"ר, נקרא חיצוניות. וכן הכלים 
שמטבורו ולמטה עצמם, מתחלקים ג"כ לפנימיות וחיצוניות, והיינו, 
בשעה שמתלבש ונעשה מוחין בתחתון, שאז מתחלקים נה"י דעליון 
לג' שלישים ראש תוך סוף, דהיינו לחב"ד חג"ת נה"י, 
%break
כי מתפשטים ונעשים בתחתון לפרצוף שלם רת"ס, כנודע, ועל כן 
מתחלקים הנה"י שמטבור ולמטה ג"כ לפנימיות וחיצוניות, כי חב"ד 
חג"ת שבו עד הטבור נקראים פנימיות, והשלישים תתאין דנה"י, שהם 
נה"י דנה"י, הם נקראים בו חיצוניות.
%break
מחצי ת"ת ונה"י דא"ק עד סיום רגליו החיצוניות שלהם נחלק לב' בחי' 
וכו' מצד פנים הוא נקרא בריאה וכו' : כאן צריכים לדעת המצב של 
פרצופי א"ק ונקודים, וזה נתבאר בספר תלמוד עשר הספירות חלק ו', 
ונביא פה את הקיצור, 
%break
כי ע"ס הראשונות שיצאו אחר צמצום א' נקראות הוי"ה פנימאה דא"ק, 
או א"ק הפנימי, שהוא קו א"ס ב"ה המתחיל סמוך למקיף הא"ס ב"ה 
ומסתיים בנקודה דעוה"ז, ועליו מלביש מפה דראשו עד הטבור פרצוף 
ע"ב דא"ק, 
%break
ומפה דראש דע"ב הזה עד סיום רגלים דא"ק הפנימי מלביש פרצוף 
ס"ג דא"ק, שהוא עד הנקודה דעולה"ז. אמנם פרצוף זה דס"ג דא"ק 
מתחלק בעצמו לב' פרצופים מיוחדים הנקראים טעמים ונקודות, 
%break
אשר פרצוף הטעמים שלו מתחיל בפה דראש ע"ב דא"ק ומסתיים 
בשוה עם רגלי ע"ב, דהיינו עד הטבור דא"ק הפנימי ושם נפסק. 
%break
ופרצוף הנקודות דס"ג דא"ק מתחיל במקום הטבור דא"ק הפנימי אחר 
הסיום דטעמים דס"ג, ומסתיים בשוה עם רגלי א"ק הפנימי שהוא 
מקום הנקודה דעוה"ז.
%break
והנה אלו תנה"י דא"ק שהרב מביא כאן, הוא תנה"י דא"ק הפנימי, 
שהוא הוי"ה פנימאה הנ"ל. שהוא מתלבש מטבורו ולמטה תוך כל 
פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, כנ"ל. 
%break
ולפיכך הוא נבחן לפרצוף שלם רת"ס, וע"כ הוא נחלק לארבע חלוקות: 
פנימיות וחיצוניות, ופנים ואחור. תחילה הוא מתחלק לפנימיות 
וחיצוניות, אשר חב"ד חג"ת שבו עד החזה נקרא פנימיות, ומחזה עד 
סיום רגליו בעוה"ז נקרא חיצוניות. 
%break
%page 238
ואח"כ מחזה ולמטה שבו מתחלק ג"כ לב' בחינות : פנים ואחור, אשר 
מחזה עד סיום הת"ת הוא נקרא פנים. ונה"י שלו נקרא אחור. והפנים 
הוא בחינת בריאה, והאחור הוא בחינת יצירה ועשיה. כמ"ש להלן.
%break
%letter כו
כו) צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו ולמטה 
והעלהו למעלה ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים וכו' : ענין צמצום 
זה השני דא"ק, כבר נתבאר באות ט"ז ד"ה אמנם. 
%break
כי הצמצום הראשון היה רק על ספירת המלכות שלא תקבל לתוכה 
אור העליון, ונמצא משום זה שהמלכות עשתה סוף וסיום על אור 
העליון, אבל הצמצום השני נעשה במקום בינה, כי המלכות עלתה 
ונתחברה בבינה עצמה, 
%break
שמחמת זה נסתיים אור העליון במקום ספירת הבינה. עש"ה. ואין 
הפירוש שבינה עצמה נצטמצמה שלא לקבל את אור העליון, אלא 
מתוך שהמלכות המצומצמת מכבר, נתערבה ונתחברה עתה בבינה, 
%break
הרי אור העליון נפסק שם מכח המלכות שבבינה, וע"כ נפסק אור 
העליון במקום ספירת בינה.
%break
ויש במלכות המצומצמת הזו ב' בחינות : א' היא מלכות המזדווגת 
בזווג דהכאה עם אור העליון, שעי"ז היא מעלית או"ח ממטה למעלה 
ומלבשת את אור העליון, שהלבשה זו עושות עשר ספירות דראש 
הפרצוף, 
%break
וכן היא מתפשטת בכח האו"ח הזה שהעלתה לע"ס מינה ובה, 
ומוציאה ע"ס דגוף הפרצוף עד סיום רגלין, כמ"ש בתע"ס חלק ג'. 
ובחי' הב' של המלכות היא בחינת המלכות המסיימת את אור העליון, 
%break
כי אחר שהמלכות בכח האו"ח שבה נתפשטה ממעלה למטה מינה 
ובה לע"ס דגוף, הנה רק הט"ס העליונות שבאו"ח שלה ראוים לקבל 
בתוכם אור העליון, אבל המלכות שלה אינה ראויה לקבל מחמת 
הצמצום שנעשה עליה, 
%break
וכיון שאינה ראויה לקבל נמצאת מפסקת את אור העליון, והגוף 
מסתיים. באופן, שכל סיום רגלין של פרצוף, נעשה מפאת המלכות 
המסיימת. וב' בחינות אלו נקראות ג"כ מלכות דראש ומלכות דגוף, 
%break
כי מלכות דראש היא מלכות המזדווגת כנ"ל, ומלכות דגוף היא מלכות 
המסיימת כנ"ל.
%break
גם נתבאר לעיל (אות א', ד"ה וצריכים) שרק ע"ס דראש וג"ר נקראות 
כח"ב תו"מ, אבל ע"ס דו"ק וגוף אינן נקראות כח"ב תו"מ אלא חג"ת 
נ"ה, ע"ש. ונודע שכל גוף נבחן לו"ק כלפי הראש שלו, ונמצא שחג"ת 
הוא ממש כמו כח"ב, אלא שבגוף נקרא כח"ב בשם חג"ת, כנ"ל.
%break
ונמצא עתה בצמצום ב' שעלתה בחי' המלכות המצומצמת לספירת 
בינה, יש להבחין ג"כ ב' בחי' הנ"ל של המלכות, אשר מלכות דגוף 
שהיא בחינת מלכות המסיימת, עלתה למקום בינה של הגוף דהיינו 
לספירת ת"ת, כי ת"ת היא ספירת בינה דגוף, כנ"ל. 
%break
ובחינה ב' של המלכות שהיא מלכות דראש המזדווגת, עלתה לספירת 
בינה של ראש המכונה נקבי עינים, כי ע"ס של ראש מכונות גלגלתא 
עינים אזן חוטם פה, כנודע. ועינים היא חכמה של ראש, ונקבי עינים 
היא בינה נוקבא דחכמה, 
%break
ונמצא עתה מקום הזווג של מלכות דראש המזדווגת בהכאה עם אור 
העליון, שהיא במקום נקבי עינים, כי מלכות המזדווגת עלתה ממקום 
הפה אל נקבי עינים כמבואר.
%break
וזה אמרו "צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו 
ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים" דהיינו 
כנ"ל, כי מלכות דגוף המסיימת את הגוף, 
%break
%page 239
עלתה תוך הבינה דגוף הנקראת ת"ת, ונסתיים עתה הגוף תוך 
הת"ת, ונמצא כל האור שהיה מתפשט מחצי ת"ת ולמטה, הוכרח 
עתה להסתלק משם ולעלות למעלה מחצי הת"ת, דהיינו למעלה 
ממלכות המסיימת. 
%break
ועד"ז המלכות דראש המזדווגת, עלתה עתה ממקום הפה אל נקבי 
עינים, ושם נעשה הזווג דהכאה, וז"ש, "ואח"כ יצא האור ההוא דרך 
העינים" כי ע"י הצמצום החדש הזה נעשה הזווג בנקבי עינים, 
%break
וקומת הזווג מתפשטת ויוצאת למטה דרך העינים, והיא קומת הע"ס 
דנקודים המתפשטים מטבור ולמטה דא"ק, דהיינו תוך הכלים של 
פרצוף הנקודות דס"ג העומדים מטבור ולמטה דא"ק כנ"ל, ועי' בתע"ס 
חלק ו'.
%break
ויתבאר לקמן, שגם פרצוף נקודות דס"ג עצמו העומד מטבור ולמטה, 
נמצא מתחלק ג"כ מפאת צמצום ב', על דרך שביאר הרב בס"ג הכולל 
דא"ק שבו נעשה הזווג בשביל הנקודות. כי תיכף בעת שנעשה 
הצמצום החדש, 
%break
עלתה מלכות המסיימת ממקום רגלים דפרצוף נקודות דס"ג, למקום 
החזה שבו, ונמצא שכל הכלים שמחזה ולמטה נפרדו מפרצוף זה, 
ונפלו לבחינת למטה מרגלי א"ק הפנימי, כי כבר נמצאים מתחת 
המלכות המסיימת העומדת עתה במקום החזה.
%break
%letter כז
כז) תכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מן העינים וכו' נחשכו שתי 
בחינות החיצוניות וכו' : פירוש, כי ענין עלית המלכות המסיימת לחצי 
ת"ת דא"ק שביאר הרב לעיל, הנה באמת לא עשה שום רושם בא"ק 
עצמו, ועליות אלו של המלכות, 
%break
היו כדי לעשות זווג חדש לצורך התחתון שהם הנקודים, אבל בא"ק 
עצמו לא היה שום שינוי, כי כל צמצום היוצא מחדש, פועל רק ממקום 
יציאתו ואילך, אבל אינו פועל משהו על העליונים משם. 
%break
ולפיכך לא נעשה שום סיום חדש תוך פרצוף א"ק עצמו, אלא כל 
הסיום החדש שנתחדש בצמצום הזה, פעל רק על הכלים דפרצוף 
התחתון דא"ק הנקרא נקודות דס"ג, המתחיל מטבור ולמטה דא"ק 
ומסתיים בנקודה דעוה"ז. כנ"ל.
%break
כי הנה גם בפרצוף זה דנקודות דס"ג דא"ק, נעשה בו ג"כ סיום חדש 
מתוך עלית המלכות למקום בינה, וכאן פעל הצמצום להפריד את 
הכלים הנמצאים למטה מחזה שלו, מפאת המלכות המסיימת שעלתה 
שם. 
%break
ונמצא כל החלק הזה שמחזה ולמטה עד לנקודה דעוה"ז נפרד מבחי' 
הפרצוף, ואינו ראוי לקבל שום אור, בדומה ממש לנקודה דעוה"ז 
שמתחת רגלי א"ק הפנימי. 
%break
 (הרב מכנה פרצוף זה בשם חצי ת"ת ולמטה דא"ק, ובמקומות 
אחרים קורא אותו נקודות דס"ג, (עי' בשער ההקדמות דרוש ד' בעולם 
הנקודים) והוא פרצוף שלם ראש וגוף כנ"ל, שמכח הצמצום החדש 
נסתלק כל האור ממנו ועלה למעלה מטבור דא"ק, כנ"ל בדברי הרב).
%break
וזה אמרו "שתכף בעת הצמצום וכו' טרם צאתו מהעינים וכו' נחשכו 
שתי בחינות החיצוניות כי האור הפנימי נסתלק למעלה" כמ"ש לעיל, 
שיש ד' חלוקות בפרצוף הזה דנקודות דס"ג, שמחזה ולמעלה נקרא 
פנימיות, ומחזה ולמטה נקרא חיצוניות. 
%break
%page 240
וגם מחזה ולמטה נחלק לב' בחינות : פנים ואחור, ואלו ב' הבחינות 
דחיצוניות דהיינו פנים ואחור שמחזה ולמטה, נפלו ונפרדו ממנו, 
מחמת עלית המלכות המסיימת אל מקום החזה. 
%break
וז"ש "שנחשכו שתי בחינות החיצוניות כי האור הפנימי נסתלק 
למעלה". כלומר, שמחמת עלית מלכות המסיימת למעלה מהם, 
נתרוקנו מכל אור הפנימי שבהם.
%break
ומ"ש "תיכף בעת הצמצום טרם צאתו מהעינים", הכונה היא, מטרם 
שנעשה הזווג על מלכות דראש שעלתה למקום העינים, כי אז נתרוקן 
באמת כל הפרצוף הזה, ואפילו הכלים הפנימים שבו שמחזה 
ולמעלה, כי כל האורות שמטבור דא"ק ולמטה נסתלקו כנ"ל, 
%break
אמנם הכלים שמחזה ולמעלה, אע"פ שהאורות נסתלקו מהם, עכ"ז 
לא נפרדו מבחינת אצילות, כי מלכות המסיימת עומדת גם עתה 
למטה מהם, וע"כ אחר הזווג הם ראוים לקבל אור העליון, משא"כ אלו 
ב' בחינות החיצוניות הנמצאים תחת המלכות המסיימת, 
%break
הרי נפרדו לגמרי מאצילות, וכמו שהיו נמצאים מתחת לנקודה דעוה"ז 
הם דומים, ואפילו אח"כ כשיעשה הזווג בעינים, גם אז לא יהיו ראוים 
לקבל אור העליון, להיותם מתחת נקודת הסיום.
%break
וירדו למטה תחת רגלי היושר של א"ק, במקום האור המקיף אשר 
תחת רגלי היושר של א"ק : כלומר, ששתי הבחינות החיצוניות הנ"ל 
שהם מחזה ולמטה דנקודות דס"ג, ירדו עתה מתחת רגלי א"ק במקום 
העתיד לעמוד שם או"מ דיושר. 
%break
כי סיום רגלי א"ק הוא בנקודה דעוה"ז, והם ירדו ונפלו עתה מתחת 
לנקודה דעוה"ז, כי כלפי פרצוף נקודות דס"ג שהמלכות המסיימת 
עלתה בו למקום בינה דגוף שהיא נקודת החזה שבת"ת, הרי שם 
בנקודת החזה כבר הסיום על אור העליון, 
%break
ונעשו הכלים שמחזה ולמטה חושך גמור כמו העה"ז ממש הנמצא 
מתחת רגלי א"ק, וע"כ נבחן ששתי בחינות החיצוניות ירדו למטה 
מרגלי א"ק, למקום החושך, שאח"כ לכשיעשה הזווג בנקבי העינים, 
%break
עתיד לצאת שמה האו"מ דיושר ועגולים דנקודים ומאירים שם. אבל 
עתה מטרם שנעשה הזווג בנקבי העינים, והאו"מ דיושר עוד לא יצא 
שם מתחת רגלי א"ק, הרי המקום הזה חושך גמור.
%break
ויש לזכור מ"ש לעיל, שהסיום החדש במקום בינה דגוף הנעשה 
בצמצום ב', אינו נודע כלום לפרצוף א"ק עצמו, והוא מסתיים תמיד 
בנקודה דעוה"ז כמו מטרם שנעשה צמצום הב'. 
%break
וכל ענין הסיום החדש פעל רק על פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, הנקרא 
פרצוף תנה"י דא"ק, ולפיכך מעריך הרב את נפילת הכלים שמחזה 
ולמטה דס"ג בערך א"ק הפנימי, שנפלו למטה מרגלין, 
%break
כי אותה נקודה המסיימת רגלי א"ק הפנימי עלתה לחזה דפרצוף 
נקודות דס"ג, וסיימה שם את אור העליון, ונבחנים הכלים שמחזה 
ולמטה שהם מתחת רגליו של א"ק הפנימי, והבן היטב.
%break
%letter כח
כח) ולא לקח שאר מקום כל אור המקיף או יותר למטה ממנו : יורה 
בזה, שאין הכונה שהכלים לקחו כל המקום של המקיף דיושר, כי 
מקיף זה עתיד לצאת ולהתעגל בריחוק מקום מאד מרגלי א"ק, דהיינו 
בכל אותו השיעור שמתעגל למעלה ממרכז הטבור דא"ק, 
%break
%page 241
כי כן דרך העיגול, שמתעגל ממרכזו בריחוק שוה, כי בעיגול נחשב 
המרכז לבחינת הסוף שלו, כנודע. ונמצא שנקודה האמצעית של 
המקיף דיושר הזה היא בנקודת החזה דפרצוף נקודות דס"ג, 
%break
כי שם עלתה המלכות המסיימת, והמקיף דיושר מתעגל סביבה 
במרחק שוה מלמעלה כמו מלמטה. והעיגול העליון שהוא חיצון מכולם 
הוא ספירת הכתר של או"מ, והבא אחריו הוא חכמה דמקיף, 
%break
עד שבמרכז ממש היא המלכות דאו"מ, כנודע. ולפי"ז אין שום חילוק 
באו"מ במעלה ומטה, כי הכתר שלו הוא מרוחק מן המרכז למעלה 
כמו שהוא מרוחק מן המרכז למטה וכו' עד"ז.
%break
ונמצא שכל המתרחק מן המרכז ולמטה הוא יותר חשוב, כי גם 
מלמטה נמצא עיגול המלכות קרוב למרכז, ותחתיו עיגול ז"א, ותחתיו 
עיגול בינה, ותחתיו עיגול חכמה, והתחתון שבכולם הוא עיגול הכתר. 
%break
ועל פי זה נמצא שגם מטרם יציאת האו"מ דיושר מהעינים, נמצא 
המקום שלו היותר תחתון שהוא יותר משובח. ולפיכך לא לקחו הכלים 
הנפולים שמחזה ולמטה דנקודות דס"ג כל מקומו של או"מ דיושר, 
אלא נשארו עומדים בסמוך למתחת רגלי א"ק, 
%break
אשר נחשב עוד למקום המלכות דמקיף דיושר ולא למטה משם, שהוא 
יותר חשוב, ששם מקום הט"ר דמקיפי היושר. וזה אמרו "ולא לקח 
שאר מקום כל או"מ או למטה ממנו" אלא רק מקצת המקום, 
%break
דהיינו הסמוך לרגלי א"ק, ולא למטה ממנו. (עיין בסוף הספר בציור 
ובהסבר שלצדו מאת מחבר פירוש מעלות הסולם זצ"ל).
%break
והאו"מ דיושר אשר תחת רגליו עלה במקומם למעלה סביב פנימיות 
נה"י דא"ק : אין הכונה על האו"מ דיושר ממש, שהרי זה האו"מ עוד 
לא יצא כלל, כי הוא יוצא מהזווג שבנקבי עינים, וכאן המדובר הוא 
מטרם שנעשה הזווג שם, כנ"ל. 
%break
אלא הכונה היא על האור המסתלק מאותם הכלים הנפולים דב' 
בחינות החיצוניות שמחזה ולמטה. כי האור הזה המסתלק מהם הוא 
עתיד להכלל בב' המקיפים דלבושים והיכלות כמ"ש לעיל בדברי הרב, 
שמבחינת זו"ן שנפרדו מהמדרגה מתחת צמצום ב',
%break
נעשו ב' מקיפין דלבוש והיכל, או"מ דיושר נעשה מהלבושים שהם 
הכלים של ז"א שנפרדו, ואו"מ דעיגולים נעשה מהיכלות שהם הכלים 
של המלכות שנפרדו, כנ"ל (אות כ"ב וכ"ג) ומשמיענו הרב שזה האור 
שנפרד מכלים דז"א העתיד להיות מקיף דיושר, 
%break
הנה הוא נסתלק מהכלים הנפולים העומדים מתחת רגלי א"ק, ועלה 
במקומו הקדום, דהיינו במקום נה"י דא"ק ששם הלבישו מקודם 
צמצום ב'. כי זה הכלל, אשר באורות אינו נוהג שום נפילה, וע"כ 
נשארו במקום הכלים שלהם כמקודם לכן, 
%break
בלי שינוי כלל, ורק הכלים לבד הם נפלו מתחת רגלי א"ק. וזה אמרו 
"והאו"מ דיושר אשר תחת רגליו עלה במקומם למעלה וכו' " דהיינו 
במקום שהיו מלבישים אותם הכלים שלהם.
%break
ויש לדעת שאלו ב' הבחינות של החיצוניות דתנה"י דא"ק, שהם מחזה 
ולמטה דנקודות דס"ג, שנפלו מתחת רגלי א"ק, אינם באמת אלא 
בחינת הכלים דז"א ומלכות של הפרצוף הזה, 
%break
כי ע"י עלית המלכות למקום בינה, נחלקה הבינה לשתים, לג"ר וזו"ן, 
וג"ר שלה נשארו במדרגה, ורק זו"ן שלה נפלו למטה, ונמצא שיש כאן 
בחי' זו"ן דבינה וזו"ן כוללים, הרי שלא נפלו אלא הכלים דזו"ן, כי זו"ן 
דבינה נחשבים ג"כ לז"א ומלכות. 
%break
%page 242
ונמצא, שלא כל הבינה דגוף הנק' ת"ת נפל למטה, אלא החצי שבו, 
דהיינו בחינת זו"ן דת"ת הזה, הנבחן למחזה ולמטה עד סיום הת"ת.
%break
ובזה תבין היטב את ב' הבחינות החיצוניות שמחשב הרב לפנים 
ואחור. כי יש כאן ב' בחינות זו"ן, א', זו"ן ממש. וב', זו"ן דבינה שהוא 
חצי ת"ת התחתון, וע"כ זו"ן דבינה נחשבים לבחינת פנים, וכלים דזו"ן 
האמיתים נחשבים לבחינת אחור. 
%break
וע"כ מבחינת הכלים דפנים נעשה עולם הבריאה, להיותם בחינת 
בינה, ובריאה היא בינה כנודע. ומבחינת הכלים דאחור נעשה יצירה 
ועשיה, להיותם זו"ן אמיתים ממש, כנ"ל.
%break
%letter כט
כט) ברדת בריאה ויצירה למטה מרגליו, לא עמדו במקומם הראוי 
להם וכו' ואז ירדה חיצוניות של חיצוניות האחור למטה למקום הנקרא 
עשיה : נתבאר לעיל שיש בכלים אלו שנפלו ב' בחינות : פנים ואחור, 
שהפנים הוא בריאה, והאחור כולל יצירה ועשיה. 
%break
והם נקראים פנימיות וחיצוניות דאחור, הפנימיות דאחור היא יצירה 
וחיצוניות דאחור היא עשיה. וז"ש הרב, שהכלים נפלו למטה מרגלי 
א"ק ולא עמדו במקומם הראוי להם, כי אם עמדו במקומם הראוי להם 
היו מלבישים הנה"י הפנימים דא"ק כמו בי"ע המתוקנים היום, 
%break
והיו מסתיימים בשוה עם הנה"י הפנימים דא"ק דהיינו עם רגלי א"ק, 
כי עולם עשיה של היום הוא במקום הסיום של רגלי א"ק. אבל אז 
מטרם שנעשה הזווג בנקבי עינים, הרי נפלו כולם למטה מרגלי א"ק 
והם עומדים כולם למטה ממקומם, 
%break
עד שעולם העשיה שהוא חיצוניות דאחור כנ"ל, ירד למטה ממקום 
הנקרא עשיה, וכן הבריאה למטה ממקום הנקרא היום בריאה, וכן 
עולם היצירה למטה ממקום הנקרא היום יצירה, שהרי כולם נמצאים 
מתחת לנקודת הסיום דרגלי א"ק שהיא בנקודה דעולם הזה. 
%break
ומ"ש למטה למקום הנקרא עשיה, צ"ל למטה ממקום הנקרא עשיה, 
כי רגלי א"ק מסתיימים בנקודה דעוה"ז שהוא למטה ממקום הנקרא 
עשיה.
%break
%letter ל
ל) העגולים של הנקודים הם היוצאים תחלה וכו' גם מסבבים תחת 
רגלי יושר שלו : כן הוא בכל הפרצופים אשר עיגולים קודמים ליושר, 
והוא מטעם, כי העיגולים יוצאים מזווג דמלכות של ראש מבחינת 
ממטה למעלה, וכל הארתם היא הארת ראש בלבד, 
%break
אבל מבחינת התפשטות המלכות ממעלה למטה לבחינת ע"ס דגוף 
הנקרא יושר, אין לעגולים חלק בהם כלל, כמ"ש בע"ח שער א' ענף ד'. 
ולפיכך נמצא תמיד שעגולים קודמים ליושר, כמו שהראש קודם לגוף. 
וענין זה נתבאר היטב בתע"ס בחלק ב'.
%break
והנה יש ב' בחינות עיגולים, דהיינו, עיגולים מצמצום א' ועיגולים 
מצמצום ב'. כי עיגולים הם בחינת מקיפים, כמ"ש הרב לעיל באות כ"ג 
ע"ש. 
%break
%page 243
כי אחר שנצטמצמה המלכות מלקבל לתוכה אור, הרי נעשה חסרון 
כלי אחד בע"ס, וכלי קבלה זה שנחסר בצמצום א', נפרד מהפנימים 
ונעשה למקיפים בפרצופי א"ק, ומבחינת הזווג שממטה למעלה שהיה 
במלכיות דראשי א"ק יצאו האו"מ אל עיגולים אלו. 
%break
כי כל זה החלק שהמלכות דראש היתה צריכה לקבל אלמלא היה 
עליה צמצום, יצא לחוץ מהראש, ונעשה למקיפים על הכלים דעגולים. 
באופן שהכלים דעיגולים הם מבחינת המלכות המקבלת, שנחסרה מן 
ע"ס הפנימים דראשי א"ק. 
%break
והאו"מ של העיגולים הם כל שיעור האור שהיה מקובל בע"ס דראש, 
אם לא היה צמצום על המלכות, והבן. אמנם מבחינת התפשטות 
המלכות לע"ס דגוף אין עוד בחינת עיגולים, 
%break
כי התפשטות זו ממעלה למטה הוא מכח האו"ח של המלכות 
המצומצמת מכבר בזווג דהכאה של ראש, וכבר אין בה אותה המלכות 
המקבלת שתעשה ממנה כלים דעיגולים, ולא נתפשט כלל שום אור 
השייך למלכות המקבלת הזו שיהיו לאו"מ, 
%break
להיותם כבר למטה ממסך שבמלכות דראש. ונמצא אחר שנתפשט 
היושר דא"ק, דהיינו ע"ס דגוף שממעלה למטה, אין עוד שום עיגולים 
ראוים לצאת ממנו.
%break
אמנם בעת צמצום ב' דא"ק, שנעשה הצמצום במקום בינה, וב' הכלים 
זו"ן יצאו ונפרדו מבחינת קבלת אורות לתוכם, ואינם ראוים לכלים 
פנימים, הנה אז נעשו עיגולים חדשים לגמרי, מבחינת ב' הכלים 
האלו, שהם מכונים ג"כ לבושים והיכלות, 
%break
שעיגולים הנעשים מכלים דז"א, נקראים לבושים, והאו"מ שבהם 
נקראים מקיפים דיושר. ועיגולים הנעשים מכלים דמלכות נקראים 
היכלות או בתים, והאו"מ שבהם נקראים או"מ דעיגולים. הרי שיש ב' 
בחינות עיגולים מב' בחינות הצמצומים.
%break
וז"ס אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, 
כמ"ש בע"ח (ש"ח פ"א). כי לאחר שיצא א"ק בבחינת היושר שלו, 
שהם ע"ס דגוף, הנה אינו צריך עוד שיצאו ממנו בחינת עיגולים כלל, 
כי כל מה שנפרד מע"ס דא"ק, 
%break
שהיא בחינת מלכות המקבלת שמטרם הצמצום, הנה היא כבר 
נפרדה בזווג של ראש, כנ"ל, ומהמסך ולמטה, נתפשטה רק בבחינת 
ט"ר לבד בכלים הפנימים, ואין שם עוד בחינת כלים להפרד ולהעשות 
לעיגולים. וז"ס והאלקים עשה את האדם ישר, 
%break
כלומר שכבר נתקן ויצא הגוף דאדם בבחינת יושר, אבל, והמה בקשו 
חשבונות רבים, "והמה" סובב על ע"ס דנקודים הנעשים בצמצום ב' 
ששם נתחברו ב' ההין יחדיו, כנ"ל, שה"ת עלתה ונתחברה בה"ר, 
%break
שעי"ז יצאו עיגולים חדשים לאחר היושר דא"ק, דהיינו גם מכלים 
דז"א, שנפרדו גם הם מן הפנימים ונעשו לכלים דעיגולים.
%break
ובזה תבין למה נקראו הלבושים הנעשים מכלים דז"א בשם מקיפים 
דיושר, אע"פ שהם בחינת עיגולים כמו ההיכלות, שהרי מתעגלים 
בתוכיות העיגולים דהיכלות (כמ"ש בע"ח ש"מ פ"ג) וא"כ למה נקראים 
מקיפי דיושר. 
%break
ואין לומר שנקראו כן משום שהם מאירים ליושר, שהרי גם המקיפים 
דעגולים מאירים ליושר כמותם. אלא עם הנ"ל תבין זה היטב, כי 
מקיפים דעיגולים הנעשים מכלי המלכות, כיון שהם היו עוד בצמצום 
א' בפרצופי א"ק, 
%break
%page 244
ולא היה לפניהם שום יושר, ע"כ הם נבחנים לאו"מ דעגולים, אבל 
המקיפים דלבושים הנעשים מכלים דז"א, אשר נתחדשו עתה בצמצום 
ב', אשר בפרצופי א"ק מצמצום א' היו שם יושר וכלים פנימים דגוף, 
%break
ע"כ המה מכונים בשם מקיפים דיושר, כלומר שבשורשם בא"ק המה 
שם יושר ממש, ובחינת כלים פנימים, והבן זה.
%break
וגרשום משם ולא מצאו מקום והעלו את שתי בחינות החיצוניות האלו 
למקומם למעלה באחור אלו הנקודים : כי מטרם שנעשה הזווג בנקבי 
עינים, לא יצא כלל מקיף דיושר, כי אינו יוצא אלא בעת שנעשה הזווג 
במלכות של ראש, 
%break
ע"י התפשטות האור העליון לתוכה, שבהיותה דוחה כל חלקי האור 
העליון הרוצים להתפשט ולהתקבל לתוכה ע"י הזווג דהכאה (כמ"ש 
בתע"ס בהסתכלות פנימית בחלק ב' עש"ה). 
%break
הנה אלו החלקים הנדחים, הם יוצאים לחוץ ונעשים לאו"מ. הרי שאין 
האו"מ יוצא אלא אחר הזווג הנעשה במלכות דראש.
%break
ולפיכך תיכף בעת הצמצום מטרם שיצא האור דרך העינים להעשות 
לאו"מ, דהיינו באותו הרגע שעלתה המלכות המסיימת לבינה דגוף 
שהוא למקום החזה שבת"ת, כנ"ל. 
%break
הרי נפרדו אותם הכלים שמחזה ולמטה בפנים ואחור שלהם, ונפלו 
למטה מנקודת הסיום דא"ק הפנימי, דהיינו מתחת רגליו, כי נקודת 
הסיום דפרצוף נקודות דס"ג כבר היא במקום החזה שממעלה להם, 
כנ"ל. 
%break
כי לא יכלו להלביש עוד לנה"י הפנימים דא"ק כמקודם לכן, כי ערכם 
עתה למטה לגמרי מאותם הנה"י דא"ק, שהרי הם מתחת לנקודת 
הסיום, שכלפי א"ק נבחן כמו מתחת רגליו שעל הנקודה דעוה"ז.
%break
אמנם עתה לאחר שנעשה הזווג בנקבי עינים, ויצאו האו"מ דלבושים 
והיכלות ונתעגלו סביב לנה"י דא"ק ומתחת רגליו, דהיינו כמו גלדי 
בצלים, והפסיקו בין מתחת רגליו אל שתי בחינות החיצוניות שנפלו 
שם, 
%break
שפירושו שהחלל הזה של אותם הלבושים והיכלות שיצאו מנקבי 
עינים, נתמלא בע"ס דמקיפין שלהם, ונודע, שבעיגולים נבחן סופם 
במרכזם, אבל המעלה מטה שוה בהם (כמ"ש לעיל באור פשוט אות 
כ"ח ד"ה ולא) הנה נמצאת ספירה אחרונה שבהם, 
%break
דהיינו המלכות דמקיפים אלו, מסבבת לאותה המלכות שעלתה עתה 
במקום החזה, ומתחת מלכות דעגולים נמצא ז"א דעיגולים, ומתחת 
ז"א נמצאת בינה דעיגולים וכו'. 
%break
ונמצא בערכם עתה שזו הנפילה של החיצוניות שנפלו מתחת רגלי 
א"ק, נחשבת עתה לעליה, שהרי באו"מ שאין שם מעלה מטה, נמצא 
שהמקום היותר תחתון הוא יותר חשוב. 
%break
וז"ש הרב שהאו"מ דעגולים שיצא עתה הפך את חשיבות המקומות, 
כנ"ל, וע"כ הם גרשו את הכלים הריקנים מן החלל הזה שמתחת רגלי 
א"ק, כי עתה מאיר שם בחינת ט"ר דמקיפים שאין כלים אלו כדאים 
לקבלם, וע"כ האו"מ הזה דחה אותם בחזרה למקומם למעלה, 
%break
ששם נעשה עתה מקום היותר גרוע, להיותו יותר קרוב למרכז 
דצמצום ב' החדש, וז"ש שגרשום משם, והבן. (עיין בספר תלמוד עשר 
ספירות חלק ט"ז אות א').
%break
%page 245
%letter לא
לא) כי עתה שהנקודים הפסיקו בין פנימיות כלים דנה"י דא"ק אל זה 
החיצוניות כבר יכולים לעמוד שם אע"פ שהוחשכו וכבר יש בהם כח 
לקבל האור הראוי : פי', כי האו"מ דעיגולים, שהם הלבושים 
שנתחדשו עתה בצמצום ב', 
%break
גרשו את הכלים דחיצוניות לבחינת הסוף שלהם, דהיינו בסמוך 
למרכזם, כנ"ל. ועי"ז חזרו ממש למקום עמידתם מטרם הנפילה, 
דהיינו בכל אותו המקום שיש מנקודה דצמצום ב', הנעשה בנקודת 
החזה דנקודות דס"ג, 
%break
לאותה הנקודה דצמצום א' שמתחת לרגלי א"ק הפנימי. והכלים 
דפנים דחיצוניות, שהם ב"ש ת"ת, חזרו ונתחברו לנקודת החזה 
כבתחילה, וכן הפנימיות דאחור שהיא בחינת הכלים דנה"י מבחינת 
ז"א, חזרו ונתחברו אל ב"ש הת"ת, 
%break
וכן השלישים תתאין דאותם הנה"י, שהם בחינת הכלים של המלכות, 
חזרו ונתחברו בכלים דז"א, דהיינו ממש כעמידתם מטרם צמצום ב', 
והם נתקנו בזה לג' עולמות : בריאה יצירה עשיה. 
%break
כי ב"ש ת"ת מחזה ולמטה עד סיומו, נעשו לעולם הבריאה, הגם שהם 
בחינת זו"ן (כנ"ל אות כ"ח ד"ה ויש). אמנם הם בחינת זו"ן דבינה, 
וע"כ נעשו לעולם הבריאה שהיא בחינת בינה. 
%break
וב' בחינות החיצוניות דאחור, שהם נה"י, נעשו ליצירה ועשיה, כי הם 
בחינת זו"ן לגמרי, כי נו"ה דגוף הם זו"ן דגופא. (כנ"ל אות א' ד"ה 
וצריכים עש"ה).
%break
אמנם אין לטעות שחזרו לבחינת אצילות ממש כמו הכלים שמחזה 
ולמעלה דנקודות דס"ג, כי כבר הופרסה שם בחי' פרסא, שפירושו 
מסך חדש דצמצום ב' במקום החזה ההוא, ואין אור העליון יכול 
להתפשט משם ולמטה, 
%break
אלא שהם מקבלים אור מועט שיכול לעבור דרך הפרסא למטה. וז"ש 
"יש בהם כח לקבל האור הראוי להם" כלומר, האור שיכול לעבור דרך 
הפרסא, הנקרא אור של תולדה ולא אור אצילות.
%break
ואין להקשות מאחר שאו"מ דעיגולים גרשו את הכלים מתחת רגלי 
א"ק, מפאת שבהם המקום היותר תחתון יותר חשוב, כנ"ל, א"כ היו 
צריכים אלו הכלים דבי"ע להתהפך כולם, אשר עשיה היתה צריכה 
להיות סמוך לנקודת החזה ששם הסוף של העגולים ומקום הגרוע, 
%break
ותחתיה היצירה ותחתיה הבריאה, והיינו ע"פ הסדר של העגולים. 
והענין הוא, שאין הארת העיגולים פועלת כלל במקום עמידת היושר 
דא"ק, שזה הכלל : אין הארת עיגולים פועלת אלא בבחינת ראש. 
%break
ולכן אחר שחזרו למקום נה"י דא"ק הפנימי, כבר קבלו הסדר דיושר, 
שכל עליון הוא יותר חשוב. וכל ענין הגירוש היה רק בחלל שמתחת 
רגלי א"ק.
%break
%page 246
%letter לג
לג) כי מקום בי"ע הוא אחורי הנקודים של העגולים וכו' וכאן נראה 
להיפך כי מקום בי"ע הוא למטה בחלל : הוקשה לו להרח"ו ז"ל, כי 
נודע מכל הדרושים של האריז"ל, אשר מקום בי"ע הוא מתחת כל 
עולם הנקודים, 
%break
וכאן שמע כי העגולים של הנקודים מסבבים מתחת רגלי א"ק, ונמצא 
שכל ג' עולמות בי"ע עומדים בחלל מתחת רגלי א"ק, דהיינו מתחת 
לעגולים דנקודים הסובבים לרגלי א"ק.
%break
אמנם זה הוקשה לו מטרם שראה את הקונטרס הגדול דא"ק, שהיה 
סבור אז שלא יצא כלל בחינת יושר בנקודים אלא רק עיגולים בלבד, 
ולא יצא היושר רק במ"ה החדש. 
%break
וא"כ, אם נאמר שבי"ע עומדים מתחת העיגולים דנקודים, הרי בהכרח 
שנמצאים בחלל שמתחת רגלי א"ק, וזה לא יתכן מפני כמה טעמים, 
ולכן תמה כאן ע"ז. 
%break
אמנם אחר שראה הקונטרס הגדול דא"ק, ראה שגם בנקודים יצאו 
עיגולים ויושר (כמ"ש בע"ח שער יוד סוף פ"ד ד"ה נסתפק) וא"כ לא 
קשה מידי, כי מה ששמע שעולמות בי"ע עומדים מתחת הנקודים, 
היינו מתחת היושר דנקודים, 
%break
כי יושר דנקודים מתחיל בטבור דא"ק, כמו פרצוף נקודות דס"ג, 
ומסתיים על נקודת החזה דפרצוף נקודות דס"ג, ושם הופרסה 
הפרסא שהיא נקודת הסיום החדש דצמצום ב' הנעשה בעולם 
הנקודים, כנ"ל. 
%break
ומתחת פרסא זו עד סיום רגלי א"ק דיושר, דהיינו עד הנקודה דעולם 
הזה, הוא מקום עמידת ג' העולמות בריאה יצירה עשיה, כנ"ל באורך. 
אבל העיגולים דנקודים שהם המקיפים של הנקודים כנ"ל, הם 
מתעגלים באמת בחלל שמתחת רגלי א"ק, כמ"ש כאן.
%break
%page 247
%letter לח
לח) הכלל העולה וכו' כי רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים 
עד חציים התחתונים של עיגולים וכו' מצד מטה וכו' אמנם כל שאר 
הרגלים וכו' עד חצאי התחתונים של עיגולי א"א : כבר נתבאר לעיל 
ההפרש הגדול שנעשה בעולם הנקודים ע"י הצמצום החדש, 
%break
שהעלה ה"ת לנקבי עינים, ונעשתה נקודת סיום של אור העליון 
במקום בינה דגוף, ונשארו בכל מדרגה רק ג' כלים כח"ב שבהם 
אורות נר"ן. ונמצא שיש עתה שתי נקודות סיום : א' היא נקודת הסיום 
דצמצום ב', 
%break
שהיא במקום החזה דנקודות דס"ג שלמעלה מעולם הבריאה, ששם 
הופרסה הפרסא שבין אצילות לבריאה. ונקודת הסיום השניה היא 
מתחת רגלי א"ק שהיא הנקודה דעוה"ז, בסו"ה ועמדו רגליו על הר 
הזיתים. 
%break
באופן שג' עולמות בי"ע עומדים ממש בין שתי נקודות הסיום הנ"ל, 
ולפי"ז נמצא המרחק שבין רגלי א"ק לבין רגלי הפרצופין דעולם 
האצילות שיצאו ע"י צמצום ב', שהוא כשיעור המרחק של ב' נקודות 
הסיום הנ"ל, דהיינו כפי שיעור גדלם של ג' העולמות בי"ע.
%break
ונודע, שפרצוף ע"י דאצילות שהוא בחינת ראש א' דאצילות, אינו 
נמנה עם ה"פ אצילות, ונחשב עדיין על צמצום א' כמו א"ק, וגם 
מתפשט בשוה עם רגלי א"ק עד לנקודה דעוה"ז, 
%break
והוא מניק לפרצופים הנופלים אחר לידתם לבי"ע, בסוד היניקה מדדי 
בהמה (כמ"ש בתע"ס חלק ח' דף תרמ"א אות מ"ה וע"ש באו"פ).
%break
ולפי"ז יש הפרש גדול בין עיגולים דע"י לעיגולים דא"א, כי עיגולים 
דעתיק יומין, המרכז שלהם היא נקודה דעולם הזה, ונבחן סיומם 
במרכזם, כנודע, אבל עיגולים דכל ה"פ אצילות הבאים מצמצום ב', 
הרי המרכז שלהם בנקודת הסיום דאצילות, ששם הפרסא כנ"ל.
%break
%page 248
וזה אמרו "רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים עד חציים 
התחתונים של עיגולים דע"י מצד מטה" כלומר עד נקודת הסיום 
דעוה"ז, באופן שהם נוגעים בחצאים התחתונים של העיגולים, 
%break
כי הנקודה המרכזית עומדת באמצע בין חצאים התחתונים לבין 
חצאים העליונים, וע"כ הרגלין דא"ק המסתיימים עם נקודת הסיום, 
נמצאים נוגעים בחצאים התחתונים של העיגולים דעתיק יומין, 
%break
וז"ש "אמנם כל שאר הרגלים דיושר כגון רגלי עתיק וא"א וכו' כולם 
מסתיימים בהשואה א' והוא עד חצאי התחתונים של עיגולי א"א וכו' " 
כלומר, שהם מסתיימים בנקודת הסיום דצמצום ב' שהוא המרכז 
דעיגולי א"א, 
%break
שהיא ממש במקום הפרסא דאצילות, כנ"ל, וכיון שנוגע בהכרח 
בנקודת הסיום של זה המרכז, נמצא שנוגע ג"כ בחצאים התחתונים 
דעגולי א"א. כנ"ל.
%break
ומה שמחשב גם את רגלי עתיק שהם מסתיימים בנקודת הסיום 
דצמצום ב', דהיינו בחצאים התחתונים דא"א, אע"פ שבאמת הוא 
נמשך עד לנקודה דעוה"ז ומסתיים בשוה עם רגלי א"ק כנ"ל. 
%break
הענין הוא, כי הגם שמבחינת פרצופו עצמו הוא נמשך עד לנקודה 
דעוה"ז, אמנם הפרסא שולטת עליו שלא יעבור מהארת אצילות 
לעולמות בי"ע, וע"כ מבחינה זו, דהיינו מבחינת אצילות דעתיק יומין, 
נמצא מסתיים בשוה עם כל רגלי ה"פ אצילות, 
%break
ומבחינת הארת בי"ע הוא נמשך עד לנקודה דעוה"ז בשוה עם רגלי 
א"ק, שז"ס הב' שלישין תתאין דעתיק העודפים ויוצאים מתחת 
הפרסא דאצילות, ונמשכין לבי"ע בסוד דדי בהמה. (עי' תע"ס חלק ח' 
דף תרמ"א אות מ"ה).
%break
%letter מ
מ) ואחר התיקון לא הצורך לזה שחזר העתיק לאסוף רגליו למעלה 
וכו' : כבר תירצנו קושיא זו בדיבור הסמוך, שמבחינת אצילות הוא 
מסתיים באצילות אבל הוא מאיר תמיד בבי"ע בב"ש תתאין שלו, 
%break
אלא שאינו נבחן להארת אצילות, משום שהפרסא מכסה עליהם. ויש 
לזכור בענין העיגולים, שאין הפירוש עגולים שטחיים, אלא עיגולים 
כדוריים כעין גלדי בצלים המקיפים זו על זו.
%break
%page 249
%letter מג
מג) בהבראם בה' בראם כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים וכו' 
וז"ס ה' זעירא כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק : כי מתחילה 
יוצא פרצוף הכתר, ברת"ס, והוא נקרא הוי"ה פנימאה, הכולל ה' 
בחינות כח"ב תו"מ, שהם : קש"י וד' אותיות הוי"ה פנימאה זו. 
%break
ואח"כ מתפשטים ממנה ארבעה לבושים : ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן 
המלבישים את הוי"ה פנימאה, ואלו ד' הלבושים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן 
מתפשטים מד' אותיות של הוי"ה פנימאה : הוי"ה במלוי ע"ב מיוד 
שלה, ומילוי ס"ג מה' שלה, ומילוי מ"ה מואו שלה, 
%break
ומילוי ב"ן מה"ת שלה. ואלו ה"פ נוהגים הן בא"ק, והן באצילות בריאה 
יצירה ועשיה, ועל זה רומז בה' בראם, דהיינו בה"פ כנ"ל.
%break
אמנם כתוב בהבראם עם ה' זעירא, וזה רומז שיש כאן מיעוט באלו 
ה"פ, והוא, כי הכתוב מדבר בעולמות שיצאו לאחר צמצום ב' דא"ק, 
שנעשה מיעוט וקטנות באלו ה"פ, כמ"ש הרב לעיל, שב' הספירות ז"א 
ומלכות נפרדו מכל פרצוף, 
%break
ולא נשאר בכל פרצוף רק ג' כלים כח"ב שבהם ג' אורות דנר"ן, וחיה 
יחידה נעשו רק למקיפים, הרי שהחמשה פרצופים נתמעטו ביותר ע"י 
צמצום ב'. וע"ז רומז הכתיב של בהבראם עם ה' זעירא.
%break
וזה אמרו "כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק אחר שנתמעטה 
בסוף ז"ת שלה" דהיינו כאמור, שכל ד' עולמות אבי"ע, יצאו מצמצום 
ב' אשר ה"ת עלתה לה"ר ונתמעטו הכלים מב' הספירות ז"א ומלכות, 
ונתמעטו האורות מחיה יחידה. 
%break
ונודע שמלכות דא"ק שמטבור ולמטה היא שנתחברה עם ה"ר של 
נקודות דס"ג, וע"י שניהם יצא צמצום ב', כמ"ש בתע"ס חלק ו' ואין 
להאריך כאן. וז"ש שכולם יצאו ממלכות דא"ק, ומכחה נבראו שמים 
וארץ דאצילות.
%break
%page 250
%letter מה
מה) הדר מלך הח' שם הוי"ה הוא תולדות היסוד דא"ק וכו' והוליד 
טפת הלובן וכו' והטיל במ"ן דמלכות שבו : כי כל העולמות יצאו 
מתנה"י דא"ק, דהיינו מסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין שנעשה 
שם, כמ"ש הרב לעיל שיצאו מה' זעירא דא"ק, כמ"ש בדיבור הסמוך. 
%break
אמנם בע"ס דאצילות הראשונות שיצאו בעולם הנקודים, לא הספיק 
השיתוף הזה דמדת הרחמים אלא לג"ר דתנה"י דא"ק, דהיינו לג"ר 
דנקודים המלבישים לג"ר דתנה"י דא"ק, וע"כ רק ג"ר יצאו בתיקון קוין, 
%break
אבל לז"ת דנקודים לא הספיק השיתוף הזה והם יצאו זה תחת זה בלי 
תיקון קוין, כמ"ש בשער הנקודים בע"ח, ע"ש. ולפיכך נשברו ז"ת 
דנקודים ולא נתקיימו אלא ג"ר לבד. 
%break
אמנם אח"כ ע"י עלית מ"ן מחדש מתנה"י דא"ק לס"ג דא"ק, נעשה 
השיתוף דמדת הרחמים גם בז"ת דתנה"י דא"ק, ואז נולד ויצא קו 
מכריע גם בשלישים אמצעים דנה"י דא"ק הנק' יסוד מלך השמיני. 
%break
באופן שבנקודים לא נתקן תיקון קוין אלא בשלישים עליונים דנה"י 
דא"ק, שבזה נתתקן יסוד הנוקבא ה' זעירא, כי יסוד הנוקבא הוא 
בשלישים עליונים דתנה"י. 
%break
אבל ביסוד דזכר לא היה עוד שום תיקון, כי הוא בחינת שלישים 
אמצעים דתנה"י, וע"כ ז"ת דנקודים שיצאו ע"י יסוד דא"ק שהשפיע ו' 
ונקודה לג"ר דנקודים, שהוא בחינת יסוד הנוקבא כנ"ל, הנה הם לא 
יכלו להתקיים, 
%break
כי ביסוד דא"ק עוד לא היה תיקון קוין הבא ע"י שיתוף מה"ר בדין, 
וע"כ נשברו אלו הז"ת, וזה שרומז הרב (באות מ"ד) בראשית ברא 
אלקים שהיא מלכות דא"ק הנקראת אלקים. 
%break
כלומר שבנקודים מטרם שנתקן היסוד דא"ק בבחינת השיתוף, לא 
שלט שם אלא השם אלקים, שהוא בחינת דין. אבל אח"כ כשנעשה 
עלית מ"ן וזווג חדש לצורך אצילות, וגם בחינת ז"ת דאצילות נתקנו 
בתיקון קוין, 
%break
דהיינו בשלישים אמצעים של תנה"י דא"ק, אז יצא הדר שה"ס יסוד 
דא"ק, והוא שם הוי"ה שהיא מדת הרחמים. כי אלקים יורה על מדת 
הדין והוי"ה יורה על מדת הרחמים. 
%break
ונתבאר, שבנקודים לא נתקן אלא יסוד הנוקבא, אבל בעולם אצילות 
נתקן גם יסוד הזכר. וזה ענין עמוק, והוא נתבאר היטב באורך בספר 
תע"ס חלק י' מתשובה פ"ח עד תשובה צ"ג, ואכמ"ל.
%break
%page 251
וזהו ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים שיתף רחמים בדין : כי 
בשיתוף א' הנעשה בעולם הנקודים לא נתקיימו שם השמים וארץ 
שהם ז"ת, משום שיצאו משם אלקים בלבד, 
%break
דהיינו שהיה חסר תיקון קוין בשלישים אמצעים דנה"י, וז"ת יצאו בלי 
שיתוף מדת הרחמים בדין, כי בהם לא נשתתפה המלכות בבינה, רק 
בג"ר דנקודים לבד, וע"כ נשברו הז"ת. 
%break
וז"ס מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, דהיינו 
מלכות במקומה בלי שיתופה עם הבינה, וראה שאין העולם מתקיים 
כי ז"ת נשברו ושמים וארץ לא נתקיימו, 
%break
ע"כ נעשה זווג חדש שתיקן את השיתוף דמה"ר גם בז"ת שה"ס יסוד 
דא"ק, כנ"ל, ואז נגלה שם הוי"ה אלקים על הבריאה, בסו"ה ביום 
עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים ואז נתקיימו, וז"ש "וכדין עלמין 
אתבסמו".
%break
המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין נתקנה 
טפת אודם שלה : רומז בזה על המלכות האמיתית דא"ק מטרם 
שנתמעטה, שהיא בסוד ה' גדולה, ולא ה' זעירא דהבראם, שהיא 
עצמה נתלבשה ונתקנה בג"ר דע"י הנקרא רדל"א, 
%break
ונתקנה שם בסוד הגניזו, שלא להתגלות באצילות זולת בבחינת ה' 
זעירא, הנקראת טפת אודם. וז"ש שנתקנה טפת אודם שלה, כי 
מלכות הכלולה בבינה נקראת ארץ אדום, כנודע. 
%break
ומתיקון רדל"א ואילך, לא נעשה עוד שום זווג על מלכות דבחי"ד 
שאינה משותפת במדת הרחמים. גם לע"ל לא תתגלה אלא ממקום 
רדל"א עצמה, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. 
%break
וז"ס התיקון דרישא דעמא שאומר כאן הרב ואכמ"ל. וכבר נתבאר זה 
בתע"ס בחלק י"ג.
%break
%letter מח
מח) ורגלי קומת א"ק המלביש את א"ס מבריח עד סיום כל העולמות 
אבי"ע : היינו רק א"ק הפנימי, הנקרא הוי"ה פנימאה, אבל פרצוף ע"ב 
דא"ק אינו נמשך עד לעוה"ז, כי הוא מסתיים על הטבור דא"ק הפנימי. 
%break
וגם פרצוף ס"ג דא"ק, אע"פ שמתחילה היה מתפשט בשוה עם רגלי 
א"ק הפנימי, מ"מ בצמצום ב' דא"ק, חזר ועלה למעלה מטבור דא"ק, 
כנודע. 
%break
%page 252
הרי שרק א"ק הפנימי לבד, מתפשט עד סיום כל עולמות אבי"ע. וע"כ 
מדייק הרב לומר "א"ק המלביש את א"ס" שהוא רק א"ק הפנימי 
שבתוכו קו א"ס ב"ה כנודע.
%break
%letter מט
מט) עקביים דא"ק מתלבשים בע"ס דעשיה : כבר נתבאר לעיל, כי 
אע"פ שבצמצום ב' נעשה סיום חדש בתנה"י דא"ק, דהיינו על בחי' 
החזה דפרצוף זה. מ"מ אין הצמצום הזה נוגע רק אל ע"ס דנקודים וכן 
אל עולם האצילות, שרק הם נגבלו ע"י צמצום ב', 
%break
וכלהו רגלים דה"פ אצילות מוכרחין להסתיים על הפרסא, משא"כ א"ק 
עצמו לא נשתנה כלום, והוא מסתיים בנקודה דעוה"ז כמו מטרם 
צמצום ב'. וזה אמרו "עקבים דא"ק מתלבשים בי"ס דעשיה" אמנם אין 
לטעות בזה שהם מאירים שם מבחינתם, 
%break
כי אין א"ק מאיר אלא לאצילות בלבד, וזו הפרסא שהופרסה בין 
אצילות לבריאה, ומכסה על אורות דאצילות שלא יעברו לבריאה, הנה 
היא מכסה גם על עקביים דא"ק שבבי"ע, ובי"ע אינם יכולים לקבל 
מאורם, רק בחינת אור של תולדה שאין הפרסא מעכבת עליו.
%break
עשר ניצוצי אורה הניתנין בעקב שהוא עולם העשיה : זהו מטעם 
המלכות שנגנזה ברדל"א, ואריך אנפין לא יצא אלא בט' ספירות 
בחוסר מלכות. (כמ"ש הרב בע"ח בשער א"א פ"ב ובתלמוד ע"ס חלק 
י"ג אות י"ט וכ' ע"ש). 
%break
היינו מלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א כנ"ל, בסוד אבן מאסו הבונים 
היתה לראש פנה. וז"ס ג' הרישין שאומר הזוהר, אשר רדל"א נתקן 
בסוד דא לעילא מן דא, וא"א נתקן בסוד דא לגו מן דא. 
%break
כי מלכות האמיתית דא"ק אינה משמשת כלום באצילות, ונגנזה 
ברדל"א, וע"כ הוא נתרחק מלהאיר באצילות, כי נפרש מהם בסוד דא 
לעילא מן דא, כי הוא נסתלק לעצמו לעילא ואינו מאיר כלל באצילות, 
%break
וע"כ יצא א"א בחוסר מלכות. ונודע, שיש ערך הפכי בין כלים אל 
אורות, כי חסרון מלכות פירושו שחסר אור הכתר שהוא יחידה, כי אז 
עולה החכמה בכלי דכתר ובינה בכלי דחכמה וכו' עד שאור המלכות 
בכלי דיסוד, 
%break
ע"ד שביאר הרב בע"ב דא"ק בע"ח בשער מטי ולא מטי. וז"ס שא"א 
נתקן דא לגו מן דא, כלומר אור חכמה בכלי דכתר, שז"ס ב' הרישין : 
כתרא, ומו"ס, שהם דא לגו מן דא.
%break
ונודע, שז' מלכין דנקודים היו מתפשטין עד לעוה"ז, דהיינו עד סיום כל 
בי"ע, כי ע"י הארת ע"ב ס"ג חזרה וירדה ה"ת מנקבי עינים אל מקום 
הפה דג"ר דנקודים, 
%break
ואז בקעו וביטלו הפרסא הנעשתה מהסיום החדש, כי שמשו עם 
בחינת מלכות דא"ק מן צמצום א', כמ"ש בתע"ס חלק ז'. וע"כ נשברו 
ונפלו לקליפות.
%break
%page 253
ובעולם התיקון שחזרו ונבררו הכלים מן קליפות בי"ע, המה לא נבררו 
רק מן ט"ס הראשונות, דהיינו מבחינת ט"ס דא"א, אבל מבחינת 
המלכות דז' המלכים לא יכלו להתברר, מחמת שאין כלל זווג על 
מלכות זו, כי נגנזה ברדל"א, בסוד דא לעילא מן דא, כנ"ל, 
%break
ולפיכך נמצא שבכל משך שיתא אלפי שני, דהיינו מטרם שיתגלה 
הזווג על המלכות דרדל"א, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, 
נמצאים נשארים הכלים דבחינת מלכות דז' המלכים תוך הקליפות 
דעולם העשיה. 
%break
וזה אמרו "עשר ניצוצי אורה הניתנים בעקב שהוא עולם עשיה" דהיינו 
עשר ניצוצין של המלכיות דז' המלכים, התקועים תוך הקליפות, שאי 
אפשר כלל לברר אותם קודם גמר התיקון.
%break
וזה אמרו "ובהשתלם להזדכך ולהתברר האור מעולם העשיה וכו' 
יעמדו רגליו על הר הזיתים וכו' וישתלם קומתו" דהיינו בגמר התיקון, 
אחר שיושלמו להתברר כל בחינות הרפ"ח ניצוצין, ואז יתבררו ג"כ 
אלו עשר ניצוצי אורה הניתנין בעקב, 
%break
כי אז תתגלה המלכות דא"ק שהיא ה' גדולה, דהיינו מלכות דצמצום 
א', וייעשה עליה הזווג דרדל"א, אשר קומת זווג זו, תברר ותעלה את 
עשר ניצוצי אורה הניתנים בעקב, כי יתבטל צמצום ב' עם הפרסא 
שבין אצילות אל בריאה, 
%break
ויתפשטו אז רגלין דכל ה"פ אצילות, עד הנקודה דעוה"ז בשוה עם 
רגלי א"ק, שז"ס מטי רגלין ברגלין, כי רגלין דפרצופי אצילות ימטו 
לרגלי א"ק, ואז יבא משיח בע"ה, ומחת לצלמא על רגלוהי.
%break
%letter נ
נ) יעמדו רגליו על הר הזיתים וכו' וישתלם קומתו : ענין יעמדו רגליו, 
פירושו, שיתגלו רגליו על הר הזיתים, כמ"ש להלן באות נ"ב, "בהגלות 
רגלי א"ק על הר הזיתים". כי עתה אע"פ שעומד שם, כנ"ל, מ"מ הוא 
אינו מגולה, כי הפרסא המכסה על בי"ע למעלה תחת אצילות, 
%break
מכסה גם על רגלוהי דא"ק, כנ"ל. אלא בגמר התיקון, אחר שיתבטל 
צמצום ב', והעולמות יהיו זכאים לקבל ממלכות דצמצום א', הרי 
הפרסא שבין אצילות לבי"ע תתבטל, ורגלין דה"פ אצילות יתפשטו עד 
נקודה דעוה"ז על הר הזיתים בשוה עם רגלי א"ק, 
%break
וישובו בי"ע להיות אצילות, וב"ן שנעשה ע"י צמצום ב', ישוב להיות 
ס"ג דא"ק, ומ"ה החדש הנעשה ע"י צמצום ב', ישוב להיות ע"ב דא"ק. 
ואז יתגלו ויאירו רגלין דא"ק, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים.
%break
ומ"ש "וישתלם קומתו" הענין הוא, כי כל העולמות באו רק להשלים 
את תנה"י דא"ק. כי בעת שיצא ראש וגוף דא"ק הפנימי, הנקרא הוי"ה 
פנימאה, נעשתה הסתלקות אורות בגוף שלו, דהיינו מפה דראש עד 
סיום רגלין. (כמ"ש בע"ח ש"ז פ"א). 
%break
%page 254
ואז יצאה התפשטות ב', הנקראת פרצוף ע"ב דא"ק, וחזר ומילא את 
הגוף דא"ק הפנימי עד הטבור. אמנם בהתפשטות ב' זו נסתלקו ג"כ 
האורות מן הגוף שלו, ויצא אז פרצוף ס"ג דא"ק וחזר ומילא את 
הכלים דגוף דע"ב דא"ק שנתרוקנו מאורותיהם הקודמים, 
%break
(כמ"ש הרב בשער מטי ולא מטי. ועי' בתע"ס בחלק ה') ומתחילה 
נתפשטו רגלי ס"ג הזה בשוה עם רגלי א"ק, אבל בעת צמצום ב' 
נתעלה גם הוא עד הטבור דא"ק, ונמצא שאלו ב' המילוים ע"ב וס"ג, 
מילאו את הגוף דא"ק הפנימי רק עד הטבור לבד, 
%break
ומטבור ולמטה נשאר הגוף דא"ק הפנימי בבחינת הסתלקות א' 
כבתחילה. ולפיכך יצאו במקום הזה שמטבור ולמטה ד' עולמות 
אבי"ע, כדי למלאות חסרון האור אשר שם במקום הזה, הרי שמטרם 
שישתלמו העשר ניצוצי אורה שבעקב דעשיה הנ"ל, 
%break
אין קומתו של א"ק הפנימי נשלמת, כי המילוי דמטבור ולמטה, תלוי 
בשלימות דאבי"ע. וז"ש "ואח"כ יעמדו רגליו על הר הזיתים וישתלם 
קומתו" כי אין קומתו נשלמת אלא אחר שישובו בי"ע להיות אצילות, 
והם ימלאו את הטבור ולמטה דא"ק הפנימי, עם אורות דאצילות. 
%break
וז"ש "ועליו נאמר, הנה ישכיל עבדי וכו' ישכיל מעשיה, ירום מיצירה 
וכו' אז יבוא משיח" כלומר, אחר שיתעלו בי"ע להיות אצילות, שאז 
ישוב אצילות להיות כבחינת א"ק, דהיינו צמצום א', כנ"ל, 
%break
אז יושלם א"ק הפנימי עם אורות דאבי"ע, וז"ש "מא"ד אותיות אדם 
שהוא א"ק הוא ישכיל וירום ונשא וגבה מאבי"ע", כמבואר, שימלאו 
את הטבור ולמטה שלו כנ"ל, ואז יתגלה אור היחידה בעולמות שהוא 
משיח כנודע. והבן, כאכמ"ל.
%break
%letter נב
נב) אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור ז' הימים 
הראשונים ז"ת דמלכות דא"ק הנקרא עתיק יומין דאצילות : פירוש, כי 
ישובו להיות החמה והלבנה בסוד שני המאורות הגדולים, בקומה שוה 
עד הכתר פב"פ, 
%break
שה"ס מדרגה הז' שכתב הרב (בע"ח שער ל"ו פ"ב) ע"ש. דהיינו, 
שנוקבא דז"א תעלה עם ז"א לקומת ג"ר דא"א, ולבחינת התכללות 
לבחינת הזווג בג"ר דעתיק, (כמ"ש בתע"ס חלק ט"ו תשובה ז') 
עש"ה. 
%break
ואז ילביש ז"א כל קומת ז"ת דעתיק הנמשכים בשוה עם רגלי א"ק עד 
לנקודה דעוה"ז, כנ"ל אות נ' ד"ה יעמדו, כי הפרסא דצמצום ב' 
תתבטל לגמרי כנ"ל.
%break
%page 255
%letter נג
נג) פרצוף אדם אחד בעצמות וכלים ומלבושים, ואמנם כל עולם בפ"ע 
דרך פרט יש לו כל אלו הבחינות : כנ"ל אות י"ב י"ג וי"ד וע"ש באו"פ, 
כי א"ק הוא בחינת שורש, ואצילות היא עצמות, ובריאה היא גוף 
וכלים, ויצירה היא לבושים, ועשיה היא היכל. 
%break
באופן שא"ק ואבי"ע הם בחינת אדם אחד, שבו ה' בחינות אלו : 
שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. ונקרא ג"כ : מוחא, עצמות, גידין, 
בשר, עור. 
%break
והם כח"ב תו"מ, והם ארבע אותיות הוי"ה וקוצו של יוד, והם נקראים 
ג"כ חמשה אורות : נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. עש"ה.
%break
%letter נה
נה) והנשמה מתפשט בכל הגוף מן המוח עד הרגלים וכו' רוח 
מתפשט בלב ומשם ולמטה בכל הגוף וכו' : כלומר, שאלו ג' הכלים 
מוח, לב, כבד, מלבושי נר"ן, הם שלשה פרצופין שלמים הנקראים : 
עיבור יניקה מוחין, 
%break
אשר הכבד הוא פרצוף העיבור בע"ס שלמות ובו מתלבש אור הנפש. 
הלב הוא פרצוף היניקה בע"ס, ובו מתלבש אור הרוח. והמוח הוא 
פרצוף המוחין בע"ס, ובו מתלבש אור הנשמה. וג' פרצופין אלו 
מתלבשים זה בזה מחזה ולמטה, 
%break
שפרצוף המוחין מלובש מחזה שלו ולמטה בפרצוף היניקה. ופרצוף 
היניקה מלובש מחזה שלו ולמטה בפרצוף העיבור, באופן שרגלי כל ג' 
הפרצופין מסתיימים בשוה. 
%break
וזה אמרו "שהנשמה מתפשט בכל הגוף מן המוח עד הרגלים", וכן 
הרוח מתחיל בגרון ומתפשט בכל הגוף עד הרגלים, וכן הנפש 
מתחילה בכבד ומתפשטת עד הרגלים. וטעם הדברים מבואר בתע"ס 
חלק י"ב אות רט"ז.
%break
הלב בו"ק הוא עומד וכו' ומלביש על הנשמה ועל המוח ומחסהו וכו' : 
כמ"ש בדיבור הסמוך, שהלב שהוא פרצוף יניקה המלביש לאור הרוח, 
הוא מלביש מחזה ולמטה דפרצוף המוחין, וכן הכבד שהוא פרצוף 
העיבור נמצא מלביש מחזה ולמטה דפרצוף היניקה. 
%break
באופן שחב"ד חג"ת דכל פרצוף הם מגולים, ומחזה ולמטה מתכסים 
ונעלמים כל אחד בתחתון שלו. וכשהם מלובשים זה בזה נבחנים לגוף 
אחד, שחב"ד חג"ת דפרצוף המוחין המגולה, הוא בחינת הראש עד 
הגרון, 
%break
%page 256
ומשם ולמטה מכוסה ומלובש בפרצוף היניקה המתחיל בגרון שהוא 
בחינת ו"ק. וחב"ד חג"ת דפרצוף היניקה המגולה, הוא מגרון עד 
החזה עם הידים, ומשם ולמטה הוא מכוסה ונעלם בפרצוף העיבור 
המתחיל במקום החזה. 
%break
וזה אמרו "הלב בו"ק הוא עומד שהוא יניקה ומלביש על הנשמה ועל 
המוח ומכסהו וע"כ אין הנשמה ניכרת אלא במוח" כי ו"ק שהוא פרצוף 
היניקה, מלביש על פרצוף המוחין מחזה שלו ולמטה, דהיינו ממקום 
הגרון של כללות הפרצוף, 
%break
ואין מגולה מפרצוף המוחין אלא בחינת הראש דכללות הפרצוף, וע"כ 
אין הנשמה ניכרת עוד למטה מהראש, להיותה מכוסה ונעלמת 
מהגרון ולמטה תוך פרצוף היניקה. 
%break
וכן אין הרוח ניכר רק מהגרון עד החזה ששם הלב, להיותו מכוסה 
ונעלם מהחזה ולמטה תוך פרצוף העיבור.
%break
והנך מוצא, איך בהבחן הפרטי של הפרצוף, יש בו ג' פרצופין שלמים 
מלובשים זה בזה מחזה ולמטה, שחב"ד חג"ת דכל אחד מגולים, 
ונה"י דכל אחד מכוסה ומלובש בתחתונו. והראש ג"ר דנשמה, וגוף 
חב"ד חג"ת דרוח, ומחזה עד הסוף כולל חב"ד חג"ת נה"י דנפש. 
%break
אמנם בהבחן כללי הם כולם רק פרצוף אחד, שהראש נבחן רק 
לחב"ד שבו, ומגרון עד החזה רק לחג"ת שבו, ומחזה עד הסוף רק 
לנה"י שבו.
%break
%letter נח
נח) ג' כלים זה תוך זה והם בחינת עיבור יניקה מוחין וכו' ועליהם 
סובבת הבשר וחופפת עליהם ונקרא בשרא סומקא : כבר נתבאר 
לעיל, שמנקודים ואילך נפרדו ב' הכלים ז"א ומלכות דכל מדרגה, 
%break
%page 257
ונעשו לכלים מקיפים של חיה יחידה, ולא נשארו במדרגה מבחינת 
הכלים, זולת ג' כלים כתר חכמה בינה, שבהם מתלבשים ג' אורות 
נפש רוח ונשמה, עש"ה. גם נתבאר לעיל, שאלו ה' הכלים כח"ב זו"ן, 
נקראים לפעמים בשם : מוחא עצמות גידין בשר עור, 
%break
שמוחא עצמות גידין, הם כח"ב, ובשר ועור הם זו"ן. ועל פי הכינוים 
האלו נמצא, שג' הכלים הנמצאים בכל מדרגה, הם מוחא עצמות 
וגידין, וב' הכלים התחתונים בשר ועור, נפרדו מהמדרגה ונעשו 
למקיפי חיה יחידה, הנקראים לבושים והיכלות, כנ"ל.
%break
ונמצא, שאילו לא נפרדו ב' הכלים התחתונים מהמדרגה, היו אז בכל 
פרצוף כללי ה' פרצופין שלמים : מוחא עצמות גידין בשר ועור, ועתה 
שנחסרו ב' הפרצופין בשר ועור מכל פרצוף כללי, הנה יש כנגדן מקום 
אחיזה לחיצונים, 
%break
כי בכל מקום שנמצא איזה חסרון בקדושה, נמצאים החיצונים 
מתאחזים שמה, כנודע. וע"כ יש אחיזה בסיום כל פרצוף לחיצונים, 
שצריכים לזה תיקון מיוחד שנקרא מילה, כי בבחינת העור שהוא 
מלכות יש להם אחיזה גדולה, 
%break
ולכן בסיום הפרצוף נעשת קליפה, שאין לה תיקון אלא לחתוך אותה 
ולהשליכה, שז"ס הערלה הנשלכת לעפר. ובבחינת הבשר שבסיומא, 
אין להם אחיזה כל כך ונתקנת על ידי פריעה, כמ"ש להלן.
%break
היחידה וחיה אין כנגדן כלים יען אינם פנימים ועליהם סובבת הבשר 
וכו' ואח"כ העור : כלומר, כי מתוך שיחידה וחיה אינם פנימים, שזה 
הוא מפאת שז"א ומלכות נפרדו מכל מדרגה מחמת צמצום ב' (כנ"ל, 
אות ט"ז ד"ה וז"ש, ע"ש כל ההמשך) 
%break
לפיכך לא נחשבו הבשר והעור לכלים של הגוף, ורק ג' כלים כח"ב 
ישנם בגוף, שהם נקראים מוחא עצמות גידין, שהנשמה מלובשת 
בהם, אבל בב' הכלים בשר ועור, אין הנשמה מלובשת בהם כלום, 
והם בני חילוף באדם, 
%break
שהולכים ומתחלפים ומתחדשים בגוף האדם יום יום, כנודע. והוא 
מטעם, כי כלים דז"א ומלכות האמיתים, אינם כלל בפרצוף, כי נפרדו 
ונעשו ללבושים והיכלות, ואלו ב' הכלים דזו"ן שישנם בפרצוף, הם רק 
התפשטות מהבינה כנ"ל אות ט"ז ד"ה ואין, ע"ש. 
%break
וזהו מ"ש הרב, אשר גידי הדם בסופם מתמסמסים ונעשים לבשר, 
דהיינו לרמז, שכלי דבשר שהוא כלי דז"א, אינו אלא מהתפשטות כלי 
דבינה הנק' גידין. עי' בע"ח [שער החשמל פרק א' סוף ד"ה דע כי בכל 
פרצוף].
%break
החשמל המקיף לכל הכלים וזהו כעין החשמל מתוך האש וכו' ואח"כ 
העור והוא עץ הדעת טוב שבאצילות : הבשר שבפרצוף הוא בחינת 
חשמל, והעור הוא בחינת קליפת נוגה. כמ"ש הרב להלן באות ע' 
וע"ג, וזה הוא רק אחר שמשיג בחינת חיה. 
%break
כי כל עוד שאין בפרצוף רק בחינת נשמה, אין עוד הכר לכלי דבשר, 
וגם הוא נבחן לבחינת עור בלבד, אלא שכלול משני עורות יחד, 
כלומר, ב' כלים דז"א ומלכות אינם נבחנים לבשר ועור, אלא לב' 
עורות דבוקים יחד אב"א. 
%break
(כמ"ש בע"ח שמ"א פ"א. ולהלן באות ע') כי כל עוד שאין בז"א אלא ג' 
אורות נר"ן, הרי הם מלובשים בג' הכלים מוחא עצמות גידין, ומגידין 
ולמטה דהיינו בבשר ועור אין שום אור מגיע שם, ונודע, שהאורות 
מבררים הכלים, לכן הם נחשבים לבלתי נבררים כלל, 
%break
%page 258
וע"כ שניהם נבחנים לבחינת עורות, כי כל כלי בלתי נברר נקרא בשם 
עור, כמ"ש הרב להלן באות ע' אמנם בעת שז"א משיג בחינת אור 
החיה, הנה אז מתלבשת החיה במוחא, והנשמה שהיתה במוחא 
יורדת לכלי דעצמות, והרוח שהיה בכלי דעצמות יורד לכלי דגידין, 
%break
והנפש שהיתה בכלי דגידים יורדת לכלי דבשר. ונמצא עתה שנברר 
גם כלי דז"א ע"י השגת אור החיה, וע"כ יש לו עתה ארבעה כלים : 
מוחא עצמות גידין בשר. ועליהם סובב העור, ורק העור נשאר עוד 
בבחינת בלתי נברר.
%break
ועכ"ז אין הבשר נבחן לכלי גמור, כנ"ל, להיותו מבחינת התפשטות 
בינה, וע"כ הוא נקרא בשם חשמ"ל, שפירושו מלבוש, שמלביש ג' 
הכלים. ונקרא בשם מלבוש, משום שאור החיה המברר לו כלי דבשר, 
הוא נמשך מן מקיף הלבושים, וע"כ גם כלי דבשר נבחן בשם מלבוש. 
%break
ויש טעם ב', כי בחינת אור החיה שהוא מקבל ע"י בירור דכלי דבשר, 
אינו אלא בחינת ו"ק דחיה, כי אי אפשר לו לקבל ג"ר דחיה בטרם גמר 
התיקון, שאז מתבטל צמצום ב', ומקיף דלבושים, דהיינו כלי דז"א 
שנפרד ע"י צמצום ב', חוזר ומתחבר בפרצוף כמו ג' הכלים כח"ב. 
%break
ונתבאר לעיל אות ט"ז ד"ה ואין עש"ה. שמטרם גמר התיקון אין כלי 
ז"א אלא מהתפשטות בינה, ואינו מקבל אלא בחינת ו"ק דאור חיה, 
ולכן נבחן כלי דבשר שעדיין אינו מחובר לגוף, כי אין נשמה דחיה 
מאירה בגוף, וכיון שהוא נפרד עוד מהגוף ע"כ נקרא מלבוש, 
%break
או חשמ"ל, להורות שאינו מחובר בגוף כמו ג' הכלים מוחא עצמות 
גידין. ונתבאר, שבעת שאין לז"א אלא נר"ן בלבד, הנה אז אין לו כלל 
כלי דבשר, וגם הוא נבחן עוד בשם עור. וכשמשיג אור החיה אז נברר 
לו כלי דבשר, ועכ"ז אינו כלי ממש מחובר לגוף, 
%break
משום חסרון ג"ר דחיה בכל משך שיתא אלפי שני. וע"כ אין בכלי 
דבשר אור גמור השייך לו, אלא רק בחינת ו"ק מהאור השייך לו. 
ונודע, שו"ק נבחנים תמיד בכל הבחינות רק לבחינת כלי בלבד, 
%break
ורק ג"ר נחשבים לאורות גמורים. ונמצא שאין בבשר אלא בחינת 
הארת כלים בלבד, דהיינו ו"ק ולא ג"ר.
העור והוא עץ הדעת טוב שבאצילות : זה יתבאר להלן באות ע"ב ד"ה 
עץ.
%break
%letter נט
נט) בשר הוא שם אלקים וכו' אלקים במילוי יודין בגימ' ש' וברבוע 
גימטריא ר' וב' כוללים גימטריא בשר : כי מוחין דג"ר נקראים בשם 
הוי"ה, ומוחין דו"ק נקראים בשם אלקים. וכיון שאין בכלי דבשר אלא 
מוחין דו"ק, כנ"ל בדיבור הסמוך, ע"כ נק' בשם אלקים. 
%break
ונודע שיש ג' בחינות עי"מ בו"ק, וכולם שמות אלקים. אלא שמוחין 
דעיבור ה"ס אל"ם מאלקים, המורה שהוא חסר י"ה דאלקים. ומוחין 
של יניקה, נק' אלקים פשוט בלי מילוי, כי כל מילוי יורה על זווג 
דמוחין, וכיון שביניקה אין שם אלא ו"ק דו"ק, דהיינו נ"ר דרוח, 
%break
ואין שם אפילו בחינת ג"ר דרוח, הנק' מוחין דו"ק, ע"כ הם בחינת 
אלקים פשוט בלי מילוי. ומוחין דו"ק, דהיינו ג"ר דרוח, הם נבחנים 
לאלקים במילוי. ונודע, שיש ג' מוחין חב"ד, 
%break
ויש להם ג' מילוים : מוח חכמה הוא אלקים במילוי יודין. מוח בינה 
הוא אלקים במילוי ההין. ומוח הדעת הוא אלקים במילוי אלפין.
%break
וזה אמרו "אלקים במילוי יודין בגי' ש' " שזה יורה שיש שם בכלי 
דבשר בחינת מוח חכמה של ו"ק, כי אלקים במילוי יודין הוא חכמה. 
אמנם מבחינת מוח בינה של ו"ק, יש לו רק בחינת אחורים בלבד, כי 
אין לו אלקים במילוי ההין, 
%break
%page 259
אלא אחורים דאלקים שהוא בגימטריא ר', כזה : א' א"ל אל"ה אלה"י 
אלהי"ם. וזה יורה שאין לו בחינת החסדים המושפעים ממוח הבינה, 
שהוא אלקים במילוי ההין, ומוח זה הוא בבחינת אחורים אליו. 
%break
וע"כ מבחינת הדעת יש לו ב' כוללים בלבד, כולל דחסדים וכולל 
דגבורות. והם אותיות בש"ר : ש' חכמה ר' בינה ב' דעת. 
%break
ולכן נק' כורסיא דשביבין, המורה על דינין, שזה הוא מטעם חסרון 
חסדים אשר שם, כנ"ל. כי כל עוד שהוא מחוסר חסדים, הנה גם 
החכמה לא תוכל להתלבש בו בשלמות.
%break
%letter ס
ס) ברדת המלכות להיותה ראש לשועלים מתלבשים הגופים העליונים 
למטה : ענין זה נעשה בעת מיעוט הירח שהיה ביום רביעי דימי 
בראשית. כי תחילה היו זו"ן בסוד שני המאורות הגדולים בקומה שוה 
אב"א, והיתה הנוקבא אז פרצוף גמור בי"ס דאחור, 
%break
דהיינו שנשלמה בעי"מ דאחור שהוא כל השלימות דפרצוף ו"ק, (עי' 
בתע"ס חלק ט"ו בתחילתו) וכאשר הירח קטרגה ואמרה אי אפשר 
לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, 
%break
ואז חזרה להיות בחינת נקודה תחת היסוד כמקודם לכן, וכל הי"ס 
דפרצוף האחור שלה, ירדו לבריאה בסוד ראש לשועלים, כי נעשית 
בחינת עתיק ובחינת רישא מגולה בבריאה. כמ"ש הרב בע"ח שמ"ו 
פ"ב. ועי' בע"ח של"ו פ"א וב'. ובתע"ס חלק ט"ו בתחילתו.
%break
ונודע, דכל מה שהיה בחינת גוף לז"א בבחינת עיבור ויניקה, הוא 
נעשה עור בבחינת גדלות. כמו שכייל הרב בע"ח שמ"א פ"א ע"ש. 
פירוש הדבר, שבחינת עיבור יניקה הוא אורות דו"ק, שהם רוח נפש. 
%break
ונודע, שבעת שיש לו רק ב' אורות : רוח נפש, יש לו ב' כלים כתר 
חכמה, המכונים מוחא עצמות, אשר אור הרוח מתלבש בכלי דכתר 
שהוא מוחא, ואור הנפש בכלי דחכמה שהוא עצמות. והשגת נשמה 
מבררת לו כלי דבינה שהוא גידין. 
%break
ואז מתלבשת הנשמה בכלי דמוחא, ואור הרוח שהיה שם יורד לכלי 
דעצמות, ואור הנפש שהיה בכלי דעצמות יורד לכלי דגידין. והשגת 
חיה מבררת לו כלי דבשר, ואז מתלבש אור החיה בכלי דמוחא, ואור 
הנשמה שהיה שם יורד לכלי דעצמות, 
%break
והרוח שהיה בכלי דעצמות יורד לכלי דגידין, והנפש שהיתה בכלי 
דגידין יורדת עתה לכלי דבשר שנברר מחדש. והשגת אור יחידה 
מבררת לו כלי דעור, והיחידה מתלבשת במוחא וכו' ע"ד הנ"ל, 
%break
ואור הנפש שהיה בכלי דבשר יורד עתה לכלי דעור הנברר ע"י אור 
יחידה. כנ"ל אות נ"ח ד"ה החשמל ע"ש.
%break
והנך מוצא שבעת שהיה לו לז"א רק עיבור יניקה, שהם נפש רוח, 
נמצא שהם מתלבשים בבחינת כלים גמורים דגוף ז"א, דהיינו בכלים 
דמוחא ועצמות. 
%break
אמנם לעת גדלות בעת שמשיג חיה יחידה, הרי חיה יחידה לוקחים 
עתה אותם הכלים דמוחא ועצמות, והנשמה לוקחת כלי דגידין, 
ונמצאים עתה הרוח נפש שמתלבשים בכלים שהם מלבר מגופא, 
הנקרא בשר ועור. 
%break
%page 260
וז"ש הרב, דכל מה שהיה בחינת גוף לז"א בעיבור ויניקה נעשה עור 
בבחינת גדלות. כמבואר, שאורות דו"ק היו בימי עיבור יניקה, 
מלובשים בגוף, דהיינו במוחא ועצמות, ועתה מלובשים בבשר ועור, 
הנקראים יחד בשם עור, להורות שהם כלים בלתי שלימים, 
%break
כי כל עוד ששולט צמצום ב', אי אפשר לברר בשלימות כלים אלו דז"א 
ומלכות הנקראים בשר ועור, וע"כ הם מכונים עוד בשם עור, אלא כלי 
דעור מכונה בשם קלף, וכלי דבשר מכונה בשם דוכסוסטוס. כמ"ש 
הרב בע"ח שמ"א פ"א ועיין בתע"ס חלק ט"ז אות קנ"ו.
%break
וזה אמרו "ברדת המלכות להיותה ראש לשועלים מתלבשים הגופים 
העליונים למטה" : כי כל התלבשות המלכות בבי"ע אינה אלא בפרצוף 
האחור שלה שנפל בבי"ע בעת מיעוט הירח להיותה ראש לשועלים, 
והוא רק בחינת ו"ק, שהוא רוח נפש, 
%break
שאפילו האורות שבה נבחנים לגוף ולכלים, כנודע שאור הו"ק, נקרא 
הארת כלים. ואין אורות אלא בחינת ג"ר, שהם נשמה חיה יחידה. 
וז"ש, שרק בחינת הגופים דאצילות נתלבשו ע"י המלכות בבי"ע, כי יש 
בפרצוף האחור הזה שנפל לבי"ע ג' בחינות, שהם עי"מ, כנ"ל, 
%break
והם רק ג' בחינות גוף, כלומר אורות ו"ק, ובחינת גוף דמוחין נתלבש 
בבריאה ונעשה נשמה. ובחינת גוף דיניקה נתלבש ביצירה ונעשה שם 
נשמה. ובחינת גוף דעיבור נתלבש בעשיה ונעשה שם נשמה. 
%break
ודייק לומר בחי' "גופים" להורות שאלו הו"ק המתלבשים בבריאה 
אינם בשר ועור כמו באצילות בעת גדלות, כנ"ל, אלא הם כלים דגוף 
ממש שהם מוחא ועצמות, 
%break
כי פרצוף האחור דנוקבא הוא קטנות. ועיין בדיבור שלאח"ז, והבן 
היטב, כי הוא שורש לכל ידיעת המוחין שיש בבי"ע.
%break
%letter סא
סא) אבל בעולם עצמו לא נעשה לעולם מבחינת כלי נשמה כי החיה 
והיחידה אינם מתלבשים לעולם : כי בבי"ע, נמצאים אלו האורות דו"ק 
שהם רוח נפש דמלכות דאצילות, שנעשו שם לבחינת נשמה, כנ"ל 
בדיבור הסמוך ע"ש. 
%break
אבל בעולם אצילות עצמו לא יארע זה לעולם, כי אפילו במוחין דגדלות 
נתבאר לעיל שהאורות דו"ק, יורדים אז לבשר ועור, שהם כלים בלתי 
גמורים, ואינם יכולים לקבל לעולם בחינת נשמה השייכת להם, אלא 
נשארים בכל שתא אלפי שני בבחינת אור דו"ק מהאור השייך לחלקם, 
%break
משום שבירור כלים אלו תלוי במוחין דחיה ויחידה, וכל עוד ששולט 
צמצום ב' הרי הכלים דז"א ומלכות נפרדים ללבושים והיכלות, מכח 
עלית המלכות המסיימת לכלי דבינה, (כנ"ל אות ט"ז, ד"ה השורש) 
ע"ש. 
%break
וע"כ נמצאים הכלים דבשר ועור חסרים מג"ר דחיה דחלקם, כי אינם 
אלא התפשטות בינה לבד, כנ"ל.
%break
וז"ש, שאלו אורות דרוח נפש, הנבחנים לבחינת כלי הם נעשים בבי"ע 
לבחינת נשמה, מטעם שבי"ע מקבלים מעיבור יניקה דקטנות 
המלכות, שהיא עי"מ דאחור, ובקטנות נמצאים נפש רוח מלובשים 
בכלים גמורים דגוף, דהיינו בעצמות ומוחא כנ"ל בדיבור הסמוך, 
%page 261
וע"כ יכולים להעשות שם בבי"ע לבחינת נשמה. אבל באצילות, אין 
הנוקבא יכולה לעמוד באלו המוחין דאחור, אלא שחוזרת לנקודה 
תחת היסוד כנ"ל, שפירושו שהיא באה בעיבור למוחין דפב"פ, 
%break
ומקבלת מוחין דגדלות מנה"י דז"א כמ"ש בתע"ס חלק ט"ו בתחילתו, 
ואז יורדים האורות דו"ק לכלים דעור, דהיינו לבשר ועור, כנ"ל בדיבור 
הסמוך, שהם אינם נעשים לבחינת נשמה לעולם, 
%break
והם תמיד מחוסרי ג"ר השייך לחלקם הנקרא בחינת כלי, כנ"ל, הרי 
שבחינת הארת כלים לא תתעלה להיות לבחינת נשמה באצילות. ודוק 
היטב, כי אי אפשר להאריך יותר.
%break
סד) ג' בחינות של החיצוניות נקרא גופא וכל הפנימיות נק' מוחין 
בערכו : סובב על מ"ש לעיל שפרצוף האחור דנוקבא שירד לבי"ע, 
נבחן לבחינת התלבשות דגופים דאצילות. 
%break
ואומר שכל ג' הבחינות של החיצוניות, דהיינו עי"מ דאחור, שעיבור 
יניקה, הם ו"ק דו"ק, ומוחין הם ג"ר דו"ק, כנ"ל, כל אלו האורות 
נקראים גופא, ולא אורות, כי אפילו בחינת המוחין דו"ק הם בחינת 
גופא. 
%break
וע"כ פרצוף זה עי"מ דאחור שנפל ונתלבש בבי"ע, נקרא בחינת גופים 
של אצילות. כי רק ג' הבחינות עי"מ דפנים, שהם נרנח"י דג' האורות 
של נשמה חיה יחידה, הם לבד נקראים אורות ומוחין.
%page 262
%letter סח
סח) כלים דעשיה נקודה אמצעית של כל העשיה וכל העולמות כולם 
באמצע האורות הפנימים והמקיפים : כלומר, שסיום של עולם העשיה 
דיושר הוא בנקודה המסיימת רגלי א"ק, שהוא בנקודה דעוה"ז. 
%break
וכעד"ז הסיום דכלים העיגולים דא"ק הוא ג"כ בנקודה המסיימת 
דיושר, שהוא בנקודה דעוה"ז, כי בעיגולים נבחן סופם במרכזם, כי אין 
מעלה מטה נבחן בעיגולים. הרי שאותה נקודת הסיום המסיימת את 
היושר היא הנקודה המרכזית של העגולים דא"ק, שהם מצמצום א'. 
%break
 (כנ"ל אות ל' ד"ה אמנם) עש"ה. אמנם תזכור אשר נקודת הסיום 
דצמצום ב' דיושר, היא בפרסא שמתחת האצילות, ששם מסתיימים 
כל רגלי האצילות, והיא ג"כ הנקודה המרכזית של העיגולים דצמצום 
ב'. 
%break
אלא שמדובר כאן בעולמות בי"ע, המלבישים לנה"י דא"ק דצמצום א' 
עד לנקודה דעוה"ז, ע"כ הוא מראה כאן על נקודה המרכזית של 
העיגולים דצמצום א'.
%letter ע
ע) הקליפות והם רוח סערה וכו' ואלו נקראים עור, כי עור הוא 
הקליפה, ולכן הוא נק' קליפה והנה הם ג' קליפות וכו' : ויש לדעת, כי 
אף על פי ששורש כל הדינין שבעולמות הם עוד בצמצום א' בסוד 
המסך שנעשה שם בכלי מלכות. כמ"ש בע"ח שער א' ענף א'. 
%break
%page 263
עכ"ז לא נתהוה מציאות של הקליפות אלא על ידי שביה"כ שהיה 
בז"ת של עולם הנקודים. כי עד שם אע"פ שכבר היה חסרון בקדושה 
מפאת צמצום א', כי בחינת מלכות המקבלת שנתמעטה מלקבל מכח 
צמצום א', היא נפרדה מהפנימים ונעשתה לכלים של העיגולים דא"ק, 
%break
(כנ"ל אות ט"ז ד"ה השורש ע"ש), מ"מ עוד לא נתהוה על ידי זה שום 
קלקול בעולמות. אמנם אחר שנעשה צמצום ב' בעולם הנקודים 
שעלתה המלכות המסיימת למקום כלי בינה דגוף דפרצוף תנה"י 
דא"ק, שהוא במקום החזה דפרצוף הזה, 
%break
והופרסה שם הפרסא לנקודת הסיום, והכלים דחצי ת"ת ונה"י שנעשו 
לג' עולמות בי"ע, כבר אינם יכולים לקבל מאור האצילות כלום, מפאת 
נקודת הסיום שמלמעלה מהם, (כנ"ל אות כ"ה, ד"ה מחצי) וע"כ אחר 
שז"ת דנקודים חזרו והמשיכו אור האצילות לבי"ע, 
%break
כי הם ביטלו את הגבול החדש של הפרסא ונתפשטו לבי"ע, נעשתה 
בהם השבירה פנים ואחור ונפלו לבחינות קליפות בבי"ע, כמ"ש בע"ח 
בשער שביה"כ. 
%break
כי עתה נעשה קלקול גדול, אשר אפילו הכלים דפנים של ז"ת 
העומדים למעלה מפרסא, והם ראוים לקבל אור האצילות, הנה גם 
הם נשברו ומתו ונפלו לקליפות.
%break
ויש להבין היטב ענין הפנים ואחור של ז"ת דנקודים. והענין, כי תחילה 
יצאו הכלים דנקודים, שהם הכלים דנקודות דס"ג דא"ק, שנתמעטו ע"י 
צמצום ב' שנעשה פרסא וסיום במקום החזה שלהם, ותנה"י שבהם 
נפלו לבי"ע יחד עם החזה ולמטה של פרצוף תנה"י דא"ק. 
%break
ונמצא שאין עתה לאחר הצמצום שנעשה, רק ששה כלים חב"ד חג"ת 
עד החזה, ונקודת החזה היא נקודת המלכות שבהם, המסיימת לאלו 
הכלים, שמשם ולמטה אינם ראוים לקבל אורות דאצילות. 
%break
וע"כ אלו ז' הכלים חב"ד חג"ת ונקודת החזה, נבחנים לכלים דאצילות, 
ונקראים כלים דפנים. ואלו הכלים דתנהי"ם שמתחת הפרסא שאינם 
ראוים לקבל אור אצילות, נקראים כלים דאחור.
%break
ותחילה יצא בחינת אור דקטנות בעולם הנקודים, ונתלבש באלו ז' 
הכלים חב"ד חג"ת עד החזה, שבהם נתלבשו אורות דרוח נפש, רוח 
בכלים דחב"ד, ונפש בכלים דחג"ת, וע"כ הם נקראים חג"ת נהי"מ, כי 
אורות דרוח נקראים חג"ת, ואורות דנפש נקראים נהי"מ. 
%break
ואורות אלו נסתיימו בנקודת החזה, בסיום הפרסא, והתלבשות זו היא 
בתכלית השלימות, כי לא ירד מהם לכלים דאחור כלום, אלא שזה 
גרם לפירוד של ב' הכלים ז"א ומלכות, שנעשו למקיפין דלבוש והיכל 
כנ"ל.
%break
אמנם אח"ז ע"י זווג יסוד דא"ק בג"ר דנקודים, שנמשכו האורות מזווג 
ע"ב ס"ג דא"ק, ומתוך שאור ע"ב הוא מטרם צמצום ב', גרם אור הזה 
לביטול הפרסא דצמצום ב', ואחר שהגיעו המוחין האלו לז"ת דנקודים, 
נמשכו גם הם עד לסיום רגלי א"ק תוך הכלים דאחור שלהם שבבי"ע, 
%break
וחזרו וחיברו אלו ב' הכלים שנעשו ללבושים והיכלות, לבחי' כלים 
פנימים. אמנם תוקף גבול הפרסא גבר עליהם, והאורות דאצילות 
שהמשיכו נסתלקו תיכף מכל הז"ת, ואפילו מהכלים דפנים הנמצאים 
למעלה מפרסא, וכולם נשברו ומתו. 
%break
והוא מטעם שכבר נתחברו הכלים דפנים עם הכלים דאחור לפרצוף 
אחד, וע"כ נפגמו גם הכלים דפנים בסבת קבלת האורות של הכלים 
דאחור, ונתקלקלו כל הכלים, כי בחינת הכלים דפנים נתערבו בצורה 
אחת עם הכלים דאחור.
%break
%page 264
ויש להבחין באלו ז"ת דנקודים שנפלו לקליפות, ד' בחינות : א' הם 
הכלים דפנים, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה שהם כלים דאצילות, 
שלא נשברו מחמת עצמם אלא מטעם תערובתם עם הכלים דאחור. 
%break
ועוד ג' בחינות בכלים דאחור, כי בכללותם הם ז"א ומלכות, אבל יש 
בהם גם זו"ן דבינה, כנ"ל אות כ"ח ד"ה ויש, ע"ש, הרי הם ג' בחינות : 
א' זו"ן דבינה, ב' ז"א, ג' מלכות. 
%break
והנה אלו ד' הבחינות, נתערבו זה בזה לגמרי, באופן שאין לך שום 
ניצוץ ופרט קטן באלו הז"ת שנפלו לבי"ע, שלא יהיו מעורבים בהם 
אלו ד' הבחינות יחד.
%break
וכשנבררו ז"ת בעולם האצילות מן השבירה, ונתקנו שם לפרצוף זו"ן 
דאצילות, לא נברר מתחילה רק בחינת הכלים דפנים מהם, דהיינו 
הבחינת מחזה ולמעלה, שהם הכלים דחב"ד חג"ת ונקודת החזה, 
%break
שבהם מתלבשים האורות דרוח נפש, הרוח בכלים דחב"ד ונפש 
בכלים דחג"ת, ונקראים משום זה חג"ת נהי"מ, כנ"ל. ואלו נמצאים 
בקביעות בז"א, ולא יארע בהם שום מיעוט עוד, 
%break
משום ששבירתם היתה רק מטעם תערובות עם הכלים דאחור, וכיון 
שנבררו פעם מהתערובות, לא יפגמו עוד לעולם.
%break
אמנם גם בג' בחינות דאחור אשר נשארו בקליפות, נשאר עוד 
מבחינת הכלים דפנים מעורב בהם, כנ"ל, שאין שום פרט בכלים 
השבורים שלא יהיה בהם כל ד' הבחינות יחד. 
%break
והם מתבררים ע"י עלית מ"ן, כי מבחינת זו"ן דבינה שבכלים דאחור, 
נבררים כלים דנה"י חדשים לקומת נשמה. ומבחינת ז"א דכלים 
דאחור, נבררים נה"י חדשים לקומת חיה. ומבחינת המלכות דכלים 
דאחור נבררים נה"י חדשים לקומת יחידה. 
%break
אמנם אלו ג' הקומות : נשמה, חיה, יחידה, אינם קבועים בז"א, משום 
שהכלים נבררים מכלים דאחור, ששבירתם מכח עצמם, וע"כ יש כח 
במעשה התחתונים להעלותם ע"י מ"ן, או לקלקלם שוב ע"י עונות 
שיעשו.
%break
עוד יש הבחן באלו הבירורים דכלים דאחור לנשמה חיה יחידה. כי רק 
בחינת הכלים לקומת נשמה הבאים מבחינה א' דכלים דאחור, הם 
מתבררים בשלמות ומתחברים לגוף דזו"ן, להיותם מבחינת זו"ן 
דבינה. 
%break
אבל הכלים הנבררים לצורך קומת חיה הבאים מבחינה ב' דכלים 
דאחור, שהם כלים דז"א, אינם יכולים להתברר בשלמות, כי כלים 
דז"א כבר נפרדו לבחינת לבושים שהם כלים מקיפים, וע"כ הבחינה ב' 
דכלים דאחור ששימשה בנקודים נשברה, ונעשו מהם קליפות ממש, 
%break
משום שהמשיכו כלים דמקיפים ושמשו עמהם לכלים פנימים, ע"כ 
נתקלקלו אלו הכלים ונעשו לקליפות, ומהם נעשה פרצוף ז"א 
דקליפה. אמנם בקליפות אלו מעורבים ג"כ מבחינות הכלים דפנים, וכן 
מבחינה א' דכלים דאחור, שהמה ראוים להתברר לקדושה, 
%break
כנ"ל שאין לך שום פרט שלא יהיו מעורבים בו כל ד' הבחינות יחד. 
ולפיכך ראוים אלו ב' הבחינות הנ"ל להתברר מתוך הקליפות. אבל 
בחינה הב' דאחור, שהיא בחינת כלי דז"א ממש, אינה ראויה לבירור, 
ונקראת קליפה.
%break
ועד"ז הכלים הנבררים מבחינה ג' דאחור, שהוא הכלי דמלכות, אינם 
מכלי דמלכות עצמה, כי היא נתקלקלה ע"י שימושה בנקודים לכלים 
פנימים, ונעשתה ע"כ לקליפה, וממנה נעשתה הנוקבא דקליפות. 
%break
אלא משום שגם היא כלולה בהכרח מכל ד' הבחינות, וע"כ רק ב' 
הבחינות הראשונות המעורבות בה יכולות להתברר, שמהם 
מתבררים לקומת יחידה.
%break
%page 265
והנה נתבאר איך כל הקליפות לא באו אלא מסבת שביה"כ, והם מאלו 
ב' הכלים ז"א ומלכות שנשתמשו בז"ת דנקודים לפנימים אחר 
שנפרדו לכלים מקיפים, וע"כ נתקלקלו ונעשו לז"א ומלכות דקליפה. 
%break
ונקראים קליפות, להורות שאינם ראוים לבירור בכל שתא אלפי שני, 
כי כל עוד שלא נתבררו ב' הבחינות הראשונות כולם מתוכם, שהם 
הכלים דפנים ובחינה א' דאחור, שהם זו"ן דבינה, כנ"ל, 
%break
נמצאת הפרסא דצמצום ב' קבועה וקיימת, והכלים דז"א ומלכות 
נשארים למקיפים, ומה שנתחבר מהם בעת מלוכת ז"ת דנקודים נעשו 
לזו"ן דקליפות.
%break
אכן יש באלו זו"ן דקליפות שלש מדרגות, הנקראות : רוח סערה, ענן 
גדול, ואש מתלקחת. והם כנגד בינה ז"א ומלכות, בסו"ה זה לעומת 
זה עשה אלקים, וע"כ יש זו"ן בבחינת רוח סערה, וזו"ן בבחינת ענן 
גדול, וזו"ן בבחינת אש מתלקחת.
%break
עור היא הקליפה וכו' נגד ג' ערלות מילה פריעה ואטופי דמא : פירוש, 
בעת שאין לז"א אלא נר"ן, הם מבררים לו רק ג' כלים מוחא עצמות 
גידין, שהם כלים דכח"ב, וב' הכלים דבשר ועור הם עוד בלתי נבררים. 
(כנ"ל אות נ"ח ד"ה החשמל). 
%break
ואז נקרא גם הכלי דבשר בשם עור, כי כל בחינה בלתי נבררת נקראת 
עור, שמשמעותה טו"ר מעורבים זה בזה, כמ"ש לעיל בדברי הרב. 
שאז ג' הקליפות מעורבות בב' כלים אלו דבשר ועור, שהם רע גמור 
כנ"ל. 
%break
וז"ש הרב "עור הוא הקליפה וכו' " כלומר כל עוד שאין לו מוחין דחיה, 
נקראים הבשר ועור דז"א בשם עור לבד, כי ג' הקליפות נכללות עוד 
בבשר ועור שלו, וע"כ כולם יחד דהיינו הבשר והעור והג' קליפות 
נחשבים כמו אחד, וכולם קליפות.
%break
אלא בעת שמשיג המוחין דחיה, אז נעשה בו תיקון המילה, שה"ס 
הבירור של כלי דבשר והפרדת ג' הקליפות, כי עור הנחתך ונשלך, 
הוא הפירוד דקליפת רוח סערה, שהיא שורש כל ג' הקליפות ועיקרן. 
%break
וכנגד הפרדת הקליפה דענן גדול, נעשת בו הפריעה. וכנגד הקליפה 
דאש מתלקחת, נעשה בו אטופי דדמא, ואז מתגלה בו בירור כלי 
דבשר שבעטרת יסוד, הנקרא חשמ"ל, מטעם הנ"ל. 
%break
וכלי דעור שעל הבשר נקרא עתה קליפת נוגה, להיותו עוד בלתי 
נברר, כי מוחין דחיה מבררים רק כלי דבשר לבד, כנ"ל. 
%break
וכל בחינה בלתי נבררת נקראת עור או קליפת נוגה. כמ"ש הרב באות 
ע', וז"ש "ועל זה החשמ"ל סובב הנוגה" כמבואר, שהחשמל הוא 
הבשר, והעור הוא הנוגה.
%break
ויש לדעת, כי ענין בירור הכלים האמור, נוהג בכל ספירה וספירה 
מע"ס דז"א, להיותם כלולים זה מזה. ובכל ספירה צריך לברר חמשה 
כלים : מוחא עצמות גידין בשר עור. 
%break
ונמצא ענין תיקון המילה האמור, נוהג באמת בכל הספירות, אלא 
עיקר הקליפות נאחזות רק בסיום הפרצוף, דהיינו בספירת היסוד, 
וע"כ נעשו התיקונים רק ביסוד, והוא מועיל ומתקן לכל הבחינות 
דבשר ועור שבכל ספירה.
%break
%letter עא
עא) הנוגה קלי' ד' קול דממה דקה בחשאי וז"ס ח"ש מחשמ"ל ובתוכו 
מ"ל שהוא העצמות של החשמ"ל וכו' מילוי אלקים דיודין גימ' ש' של 
בשר : פירוש, כבר נתבאר, שמטרם גמר התיקון, אין בירור שלם לכלי 
דבשר, משום שגם מוחין דחיה אינם אלא בחינת ו"ק דחיה, 
%break
%page 266
(כנ"ל אות נ"ח ד"ה ועכ"ז) וע"כ אינם מתחברים לגוף הפרצוף ממש, 
אלא בבחינת מלבוש, שמלבישים על ג' הכלים מוחא עצמות גידין. 
%break
ודע, שאלו השירים מכלי דבשר שאינם יכולים להתברר טרם גמר 
התיקון, מפני שצריכים לג"ר דחיה שיבררו אותם, הם נקראים קליפת 
נוגה, מפני שהיא אינה מבוררת.
%break
וכבר נתבאר, שענין הבירורים של הכלים נוהג בכל הספירות של 
קומת ז"א, כנ"ל בדיבור הסמוך. ונמצא שיש פרצוף שלם של בשר, וכן 
פרצוף שלם של קליפת נוגה, כי בחינת כלי דבשר שבכל ספירה דז"א 
מראש תוך סוף שלו מתחבר לפרצוף שלם. 
%break
וכן השירים הבלתי נבררים הנשארים בכלי דבשר, שנק' נוגה, 
מתחברים גם הם מכל הספירות דרת"ס שלו ונעשים לפרצוף נוגה.
%break
והנך מוצא שהחשמ"ל והנוגה הם ב' פרצופים זה על זה אמנם 
שורשם הוא אחד, דהיינו בחינת כלי דבשר שבכל ספירה מע"ס 
דרת"ס דז"א, שהחלק המבורר נקרא חשמ"ל, והחלק הבלתי מבורר 
נקרא נוגה, ומבחינה זו הם רק פרצוף אחד, 
%break
אשר ו"ק דמוחין דחיה שאינם יכולים לברר ממנו רק הכלים שמחזה 
ולמעלה, הנקראים חב"ד חג"ת, שבהם מתלבשים נפש רוח דחיה, 
רוח בכלים דחב"ד, ונקרא ע"כ חג"ת. ונפש בכלים דחג"ת ונק' ע"כ 
נהי"מ, כנודע בערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל אות ט"ז ד"ה ואין, 
%break
ואלו הששה כלים חב"ד חג"ת הנבררים הם הנקראים חשמ"ל. 
והשירים מהפרצוף הזה דהיינו תנה"י שמחזה ולמטה, שאין בירורם 
אלא בג"ר דמוחין דחיה, שאינם נוהגים קודם גמר התיקון, הם 
הנקראים פרצוף נוגה. 
%break
הרי שמשורשם הם פרצוף אחד, אשר מחזה ולמעלה נקרא חשמ"ל 
ומחזה ולמטה נקרא נוגה, אבל מתוך שהבירור הזה נוהג בכל ספירה 
וספירה מע"ס דרת"ס דז"א, הרי נעשה מהם בהכרח ב' פרצופים 
שלמים ברת"ס לכל אחד מהם, והם מלבישים זה על זה.
%break
ולפיכך, מבחינת מה שהחשמ"ל והנוגה הם פרצוף אחד, מתחלק 
השם חשמ"ל בין שניהם, שהששה כלים שמחזה ולמעלה נקראים 
מ"ל מחשמ"ל, שפירושם חיות אש ממללות, להורות ששם מתלבשים 
המוחין דחיה, שבהם סוד הדיבור, כי אין דיבור אלא בסוד מוחין דחיה, 
%break
וע"כ מרומזים בסוד מ"ל, מלשון חיות ממללות. אבל הכלים דתנה"י 
שמחזה ולמטה דפרצוף זה, שאינם יכולים להתברר לפני גמר התיקון, 
הנקראים נוגה, הם ח"ש מחשמ"ל, להורות שהם חשות, ואין בהם 
דיבור. וז"ש הרב, שהחשמ"ל הוא מ"ל והנוגה הוא ח"ש.
%break
אמנם מבחינת מה שהם ב' פרצופים ברת"ס מלבישים זה על זה, 
נמצא שיש בפרצוף החשמ"ל בלבדו כל ע"ס ברת"ס, וכן בפרצוף נוגה 
לבדו יש ע"ס ברת"ס כנ"ל, ונמצא שיש בפרצוף החשמ"ל בחינת כלים 
שמחזה ולמעלה ובחינת כלים שמחזה ולמטה, 
%break
לכן יש כל השם חשמ"ל בפרצוף החשמ"ל בלבד, כי מחזה ולמעלה 
שלו, ה"ס מ"ל מחשמ"ל, חיות אש ממללות, ששם מלובש אור החיה 
שיש בה דיבור. ומחזה ולמטה שלו, גם הוא בסוד ח"ש מחשמ"ל, 
%break
שאין אור החיה מאיר בו בשלימות מטרם שישיג ג"ר דחיה, וע"כ אין 
שם דיבור, והם חשות, כנ"ל. הרי שענין ח"ש ומ"ל נוהג בפרצוף 
החשמ"ל בלבד.
%break
וכן בפרצוף הנוגה לבדו יש ע"ס דרת"ס, אשר מחזה ולמעלה הוא יכול 
לקבל הארה מפרצוף החשמ"ל, כי בדרך כלל מתקנים ו"ק דחיה 
בחינת הכלים שמחזה ולמעלה, וע"כ הוא נבחן שם שכולו טוב בלי רע 
כלל. 
%break
%page 267
אמנם בכלים שמחזה ולמטה דפרצוף נוגה, אין אור החיה מאיר כלל 
אפילו בפרצוף החשמ"ל, כנ"ל, ע"כ נחשבים בנוגה שהם מעורבים 
טו"ר, וזכור דברים אלו לכל המשך דברי הרב.
%break
ואין להקשות ע"ז ממה שמבואר בכמה מקומות בדברי הרב, אשר כל 
גילוי החכמה בפרצוף הוא רק מחזה ולמטה, אבל מחזה ולמעלה 
החסדים מכוסים תוך יסוד דאמא, ואין גילוי חכמה יכול להראות בהם, 
שהוא לכאורה ההיפך מהמבואר כאן. 
%break
אכן הענין הוא, כי כל המדובר כאן הוא בשני הכלים בשר ועור שהם 
בחינת כלים דז"א ומלכות כנ"ל, שהם נפרדו מהפרצוף בסוד צמצום 
ב', מאחר שעלתה המלכות בבינה דגוף הנקראת ת"ת וסיימה שם את 
הפרצוף, ובחינה מחזה ולמטה נפרדו מהפרצוף ונעשו למקיפים, 
%break
שהם זו"ן דת"ת הזה, דהיינו מחזה ולמטה עד סיום ת"ת, וזו"ן 
אמיתים דגוף שהם נצח והוד, כנ"ל אות א' ד"ה וצריכים. עש"ה. הרי 
שאלו הכלים בשר ועור הם בחינת מחזה ולמטה של כל פרצוף 
בכללותו, 
%break
וכן הוא בחינת מחזה ולמטה דכל ספירה פרטית מע"ס דראש תוך 
סוף, כי כל הנוהג בכלל נוהג בכל הפרטים של אותו הכלל. הרי שכל 
פרצוף החשמ"ל המדובר כאן, אינו אלא בחינת מחזה ולמטה, ששם 
אומר הרב בכ"מ שהוא המקום דגילוי חכמה. 
%break
אלא רק בפרטות, כשנחלק כל ספירה מע"ס דז"א לראש תוך סוף, 
דהיינו ראש ותוך מחזה ולמעלה, וסוף מחזה ולמטה כנודע, ע"כ הם 
מתחברות ונעשות בחשמ"ל פרצוף שלם מרת"ס, כי בחינת כלי דבשר 
שבספירות שמחזה ולמעלה דפרצוף ז"א, 
%break
הם המחזה ולמעלה דפרצוף חשמ"ל, ובחינת כלי דבשר הבאים 
מהספירות שמחזה ולמטה דז"א, הם המחזה ולמטה דחשמ"ל.
%break
ויש עוד טעם ב', כי בתנה"י דז"א עצמו, דהיינו במחזה ולמטה הכולל 
של ז"א, הנה כל גילוי חכמה אשר שם הוא מבחינה ממטה למעלה, 
שזה טבע אורות דו"ק דחיה, שאינם מתגלים ממעלה למטה, 
%break
וע"כ נבחן כמו שהם עצמם מתחלקים למחזה ולמעלה דפרצוף תנה"י 
זה, ומחזה ולמטה דפרצוף תנה"י זה. שממטה למעלה מאירים 
המוחין דחיה, וממעלה למטה אינם מאירים. והבן כל זה היטב.
%break
חיות אש מללות מילוי דאלקים דיודין גימט' ש' דבשר : כבר נתבאר 
זה לעיל (אות נ"ט ד"ה וזה) אשר מוח החכמה דג"ר דו"ק, הוא אלקים 
במילוי יודין, ע"ש. 
%break
וע"כ נק' חיות אש ממללות כי אור החכמה נק' חיה, וז"ס חיות. וכן 
בהם סוד הדיבור, כי כל דיבור הוא מהארת מוחין דחיה כנ"ל בדיבור 
הסמוך, וז"ס ממללות. 
%break
והם נבחנים בסוד חיות אש, כי הם ו"ק דחיה ולא ג"ר דחיה כנ"ל, 
ובכל ו"ק יש בהם אחיזה לדינין, אשר צריכים לשמירה יתירה, כי ע"כ 
הם מכונים בשמות אלקים כנודע, וע"כ הם חיות אש.
%break
%letter עב
עב) עץ הדעת טוב דאצילות וכו' עצה"ד טו"ר וכו' וקליפה זו טו"ר 
בבי"ע אבל באצילות עצמו טוב בלא רע : הנה תחילה בטרם שנמשך 
המוחין דחיה בז"א דאצילות, הנה גם באצילות נכללים החשמ"ל 
שהוא הבשר עם הנוגה וג' הקליפות, תחת השם עור, 
%break
%page 268
משום שהם טו"ר (כנ"ל אות נ"ח ד"ה החשמל) הרי שגם באצילות 
מטרם שממשיכים מוחין דחיה הוא בחינת טו"ר. אמנם אחר שנמשכין 
המוחין דחיה, אז נבררים החשמ"ל והנוגה לקדושה, והם טוב בלי רע, 
%break
כי הרע שבהם שהם ג' הקליפות רוח סערה וכו' כבר נדחו משם בסוד 
המילה ופריעה ואטופי דדמא, כנ"ל. אמנם בבי"ע, שאין מוחין דחיה 
יכולים להתפשט מפרסא דאצילות ולמטה, ע"כ אין ג' הערלות נפרדות 
עוד שם מן קליפת נוגה, והיא עוד שם מעורבת עמהם, 
%break
וע"כ נבחנת לעצה"ד טו"ר. ויש טעם ב', כי באצילות החשמל דאמא 
מפסקת בין העור שהיא נוגה פנימית ובין הנוגה שהיא קליפה כמ"ש 
הרב בע"ח שמ"ב פ"ד וע"כ הנוגה הפנימית כולה טוב.
%break
%letter עג
עג) דנוגה הוא עור המפסיק בין הג' קליפות ובין החשמ"ל וכו' וזה נק' 
באצילות עצה"ד טוב, ובבי"ע עצה"ד טו"ר : כנ"ל בדיבור הסמוך, כי 
טרם שמאירים המוחין דחיה, כולם נכללים בעור, ואפילו החשמ"ל 
נקרא אז עור, אלא שהם שני עורות דבוקים זה בזה. 
%break
ואז עור החיצון שהוא נוגה הוא אחד עם ג' הקליפות, ולפיכך בבי"ע 
שאין אור החיה מגיע שם מפאת הפרסא, הרי הנוגה מעורב בג' 
הקליפות, וע"כ הוא טו"ר, עי' לעיל.
%break
%page 269
%letter עז
עז) ס"ם ולילית שפיתו לאדם וחוה הם הג' קליפות החיצונים וכו' אך 
הפיתוי היה ע"י קליפת נוגה : כבר נתבאר, שאלו השירים של ז' מלכין 
דמיתו שאינם ראוים להתברר בשתא אלפי שני, דהיינו בחינת הכלים 
דז"א ומלכות שנפרדו בסיבת הצמצום ללבוש והיכל, 
%break
וז' המלכין חזרו והמשיכו אותם לכלים פנימים, כנ"ל (אות ע' ד"ה 
והנה) ע"ש. הם ג' קליפות, שבכל אחת מהן יש ז"א ומלכות כמ"ש כאן 
הרב. ומתוך שבעת המלכים שימשו עם אורות דאצילות, ע"כ הם 
חוזרים אחר הנשמות לפתותם שיחזרו וימשיכו להם אורות דאצילות, 
%break
וע"כ הם פיתו לאדם וחוה שיחזור ויחבר אותם לכלים פנימים דאצילות 
כמו שהיו בעת שביה"כ. משא"כ הנוגה, הנה היא אינה קליפה, כי כן 
נתקנה שלא לקבל לתוכה הארת חיה, להיותה בחינת מחזה ולמטה 
של פרצוף החשמל כנ"ל, 
%break
שהחשמ"ל נתקן בסוד עתים ממללות מחזה ולמעלה, ועתים חשות 
מחזה ולמטה. וע"כ אין לה ענין לפתות האדם שימשיך אור החיה. 
וז"ש הרב, כי הפיתוי נעשה ע"י ג' הקליפות שיש להם חשק גדול 
להמשיך אור החיה, 
%break
אלא שעשו זאת באמצעות קליפת נוגה, כי הם עצמם אין להם שום 
מגע עם הקדושה דאצילות, אלא רק עם קליפת נוגה.
%break
%page 270
%letter עח
עח) קודם שבא אדם הראשון וכו' כל העולמות כולם היו אב"א בסור 
העשיה : בחינת מחזה ולמטה דכל פרצוף נקרא עשיה, והוא מבחינת 
מה שמנקודים ואילך אין יותר בפרצוף אלא נר"ן, כנ"ל (אות ט"ז ד"ה 
וז"ש) ע"ש. 
%break
ונמצא ע"כ, שהראש נבחן לבריאה ונשמה, וחג"ת ליצירה ורוח, ותנה"י 
שמחזה ולמטה לעשיה ונפש. וענין אב"א, פירושו שיש שם דינין, והם 
מתוקנים בדרך העלמה בסו"ה אחוריהם ביתה. 
%break
וז"ש, שמטרם שנברא אדה"ר, לא יכלה עוד העשיה להטהר מדינין, כי 
הארת נשמה אע"פ שהיא נחשבת לג"ר, ואין שום שליטה ואחיזה 
לחיצונים בהארת ג"ר, כנודע, עכ"ז ג"ר אלו הנקראים נשמה אינם 
מתקנים את הפרצוף, 
%break
רק את חב"ד חג"ת שבו עד החזה שהם בריאה ויצירה, כנ"ל, אבל 
מחזה ולמטה שבו הנקרא עשיה, אינו יכול לקבל בחינת ג"ר מאור 
הנשמה, ונשאר עוד בבחינת אב"א בסוד אחוריהם ביתה, כי הם אינם 
מתתקנים רק במוחין דחיה, מטעם שיתבאר להלן.
%break
ויש לדעת מ"ש בע"ח שט"ל דרוש ב' ובמבו"ש ש"ב ח"ג פ"ט. אשר 
בכל מדרגה יש ב' עיבורים, ועיבור א' של המדרגה נעשה בלי העלאת 
מ"ן דתחתון, אלא ע"י סליק ברעותא לבד, שפירושו שהעליון מעלה 
מצד עצמו את המ"ן של התחתון שלו אליו, ומתקן אותו בסוד העיבור, 
%break
בלי שום סיוע מהתחתון, בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה, כי 
בעיבור א' עדיין אין מציאות לתחתון שיוכל לסייע בהעלאת מ"ן שלו 
מבי"ע. אבל עיבור ב' נעשה רק ע"י העלאת מ"ן בכח התחתון גופיה, 
%break
כי אחר שכבר יש לו לתחתון מציאות של קטנות, הרי הוא יכול לברר 
לעצמו מ"ן מבי"ע ולעלות לעליון בסוד עיבור ב', ע"ש. וטעם הדברים 
נתבאר בתע"ס חלק ח' בתחילתו.
%break
והנה אדם הראשון הוא בחינת תחתון ובן לזו"ן, ובעת שזו"ן השיגו 
בחינת נשמה דחיה, הנקראת בחינה ג' של ז' הבחינות, כמ"ש הרב 
בע"ח של"ו פ"א, אז העלו המ"ן דאדה"ר אליהם בסוד סליק ברעותא, 
כלומר בלי שום סיוע של אדה"ר עצמו, 
%break
כי עוד לא היה לו אז שום מציאות בפני עצמו שיוכל לסייע בזה, אלא 
שזו"ן העלו אותו ותיקנו אותו בעיבור ראשון לקטנות. ואחר שנולד, אז 
העלה בכחו עצמו מ"ן מבי"ע, 
%break
ועלה למ"ן לזו"ן והשיב אותם פב"פ, כמ"ש הרב להלן, דהיינו, שע"י 
המ"ן שלו המשיכו זו"ן מוחין דחיה, כי אין פב"פ אלא ע"י מוחין דחיה, 
כנודע.
%break
הרי שאדה"ר נולד מזו"ן בעוד שלא היה להם אלא מוחין דנשמה 
דחיה, שמוחין אלו אינם מספיקים להיות ג"ר בשביל המחזה ולמטה 
של הפרצוף הנקרא עשיה, כנ"ל, ונמצא אז המחזה ולמטה בבחינת 
אב"א. 
%break
%page 271
אלא אחר שנולד והשיג הקטנות שלו בשלימות ע"י יניקה, אז עזק 
וסיקל וגדר את הכרם וכו' כמ"ש הרב להלן, שפירושו שהעלה מ"ן 
לעיבור שלו דמוחין, שאז ממשיכין זו"ן את מוחין דחיה המשיב אותם 
פב"פ. 
%break
וזה אמרו "קודם שבא אדה"ר וכו' היו כל העולמות כולן אב"א בסוד 
העשיה" כלומר, אע"פ שהיו להם כבר ג"ר מבחינת נשמה דחיה כנ"ל, 
מ"מ בסוד העשיה, דהיינו מחזה ולמטה דזו"ן הנקרא עשיה, 
%break
אין הארת ג"ר דנשמה מועיל שם כלל, כי צריכים להארת חיה דחיה 
דוקא, כנ"ל. ונמצא ע"כ עשיה דזו"ן בסוד אב"א, וכן הוא גם בכל 
המדרגות כולם, כנודע.
%break
%letter פ
פ) אב"א הוא מפני כי כאשר עדיין לא נתקנו ג"ר וכו' ולא יכלו לסבול 
ומתו וכו' ואמנם הקליפות וכו' : פירוש, כי ע"י צמצום ב' דא"ק, 
שמלכות המסיימת עלתה לבינה דגוף ומלכות המזדווגת לבינה דראש 
הנקראת נקבי עינים, כנ"ל בדברי הרב אות כ"ו. 
%break
ויצא האור דקומת הע"ס דנקודים דרך העינים, הנה אז יצאה שם רק 
קומת ו"ק בלי ג"ר, כי ע"כ יצאו או"א דנקודים אב"א כנודע, כי מאחר 
שלא נשארו במדרגה זולת שתי ספירות : גלגלתא ועינים שהם כתר 
וחכמה, 
%break
הנה אור הרוח מתלבש בכתר, ואור הנפש בעינים, כנ"ל, בערך 
ההפכי שיש בין כלים לאורות (אות ט"ז ד"ה ואין).
%break
אמנם אח"כ ע"י עלית מ"ן מתנה"י דא"ק לע"ב ס"ג דא"ק, יצא אור 
חדש, ונמשכו ג"ר דנקודים בקומת כתר, הנקראת הסתכלות עיינין 
דאו"א זה בזה, כמ"ש בשער שביה"כ. 
%break
ועל אלו ג"ר דהסתכלות עיינין דאו"א, אומר כאן הרב, שהם לא היו 
מתוקנים, וע"כ כשירד האור מהם לז"ת דנקודים נשברו ומתו. ובעולם 
התיקון נתקנו אלו הג"ר, וע"כ ז"ת מתקיימים.
%break
והנה דבר זה הוא יסוד היסודות, וצריכים להבין היטב, מה היה חסר 
בג"ר בזמן הנקודים, ומה נתקן בזמן התיקון.
%break
ותחילה צריכים להבין איך חוזרים ויוצאים אלו הג"ר, אחר עלית ה"ת 
לעינים המפרידה את בינה וזו"ן מהמדרגה ולא נשארו בהם אלא כתר 
חכמה לבד, שלא יכלו לקבל אלא נפש רוח כנ"ל, ומאין השיגו שוב 
חמשה כלים שיהיו ראוים כל נרנח"י להתלבש בהם. 
%break
והענין הוא, כי צמצום ב' נעשה רק בפרצוף ס"ג דא"ק, כנ"ל. ונודע, כי 
כל מסך אין לו כח ופעולה אלא ממקום יציאתו ולמטה, אבל לא כלום 
למעלה ממקום יציאתו. ונמצא, שבע"ב דא"ק אין שום כח למסך 
דצמצום ב' להראות בו, או אפילו לצמצם את הארתו.
%break
ולפיכך, כשעלו המ"ן מתנה"י דא"ק, אל ע"ב ס"ג דא"ק, ויצא אור חדש 
מן ע"ב דא"ק, הנה אור הזה כשנמשך אל ג"ר דנקודים, חזר והוריד 
אותה ה"ת שעלתה לעינים, אל מקומה הראשון דהיינו אל הפה, שהיא 
המלכות דצמצום א', 
%break
%page 272
דהיינו כמו שהמלכות עומדת בע"ב דא"ק, ונמצאים אותם אח"פ 
שנפרדו מג"ר דנקודים, חוזרים עתה ומתחברים למדרגה כמטרם 
צמצום ב', וכיון שיש עתה חמשה כלים בג"ר דנקודים, חזרו או"א 
פב"פ ונזדווגו והוציאו קומת כתר בסוד הסתכלות עיינין כנ"ל.
%break
ונמצא ע"כ, כי אח"כ כשאור זה של קומת כתר דג"ר דנקודים נתפשט 
וירד לז"ת דנקודים, הנה גם בהם חזרה וירדה המלכות המסיימת 
העומדת במקום החזה שלהם, אל מקום סיום רגלים דא"ק, כמו 
שעמדה מלפני צמצום ב'. 
%break
וע"כ נתפשטו ז"ת אל בי"ע, וגם הם חזרו וחיברו אותם ג' הבחינות 
דכלים דאחור שכבר נפרשו מהם ע"י צמצום ב'. וכיון שעברו על הגבול 
דצמצום ב', ע"כ נשברו ומתו, כי ה"ת המסיימת שבפרסא סילקה מהם 
את אור העליון. 
%break
ולא רק ג' הכלים דאחור שלמטה מפרסא נשברו, אלא אפילו הכלים 
דפנים דהיינו החב"ד חג"ת עד החזה העומדים למעלה מפרסא, גם 
הם נשברו ומתו, כיון שכבר נתחברו עם הכלים דאחור לפרצוף אחד 
ולמדרגה אחת. כנ"ל ד' לז ד"ה אמנם.
%break
וזה אמרו "כאשר עדיין לא נתקנו ג"ר וירד האור בז"ת ולא יכלו לסבול 
ומתו" כי אלו הג"ר היוצאים מזווג דע"ב ס"ג, הנה מטבעם לבטל את 
הגבול דצמצום ב', וחוזרים ומתחברים עם בינה וזו"ן שנפרדו על ידי 
צמצום ב', כנ"ל, 
%break
וע"כ נתפשטו עד בי"ע בסבת האור הגדול הזה דע"ב דא"ק, אבל לא 
יכלו לסבול, כי הרשימו דה"ת המסיימת נשארה בפרסא ומעכבת על 
אור העליון שלא יתפשט ממנה והלאה, וע"כ פרח האור מהם ומתו.
%break
ולסבה זו, נעשה תיקון ברישא דעתיק דאצילות, שנגנזה שם ה"ת זו 
דצמצום א', והוא האציל לא"א בט"ר חסר מלכות. וא"א מסתיים רק 
ביסוד, כי המלכות שלו היא ברדל"א, דהיינו בראש דעתיק. כנ"ל (אות 
מ"ה) 
%break
ועי"ז נמצא, שבעת שנמשך הארת ע"ב דא"ק, להוריד הה"ת מעינים 
למלכות ולהוציא ג"ר בפרצופים דאצילות, אין ה"ת יורדת למלכות 
דצמצום א' כמו שקרה בג"ר דנקודים, אלא יורדת ליסוד לבד, 
%break
שהרי הה"ת דצמצום א' כבר נגנזה ברדל"א, ועי"ז משומר הגבול 
דצמצום ב', וז"ת יכולים לקבל אור ג"ר זה, מאחר שהם כבר מתוקנים 
שלא יתפשטו לבי"ע כמו שקרה בז"ת דנקודים.
%break
הקליפות נעשו מאלו המלכים משיוריהם : כי אותו התיקון שנעשה 
בג"ר דאצילות עם הגניזו דמלכות דצמצום א' ברדל"א, כנ"ל בדיבור 
הסמוך, גרם שאותה קומת או"א שיצאה בנקודים לא תוכל לצאת עוד 
באצילות, וז"ת לא יוכלו עוד להתפשט בבי"ע, כנ"ל, 
%break
וע"כ נשארים אותם ג' הבחינות דאחור של המלכין דמיתו שלא יכלו 
לקבל שום הארה ע"י המוחין דאצילות, והם לא יוכלו להתברר עד גמר 
התיקון עד שתתגלה המלכות שברדל"א בסוד ראש פנה. 
%break
ולכן הם נעשו לקליפות המחטיאים את הנשמות, ומפתים אותם 
להמשיך להם שוב הארת האצילות כמו שהיה להם בעת המלכים 
דנקודים. כמ"ש להלן.
%break
%letter פא
פא) וכאשר נתקנו או"א ירדו הדינין לתתא בזו"ן : כי תחילה היו הדינין 
של המסך דצמצום ב', סוד ה' זעירא דהבראם, בפה וגרון דא"א, 
שהוא הפרצוף הראשון שנתקן ע"י ה' זעירא שנתקנה ברדל"א, 
%break
%page 273
וע"כ לא נשאר בראש דא"א אלא כתר וחכמה, ובינה וזו"ן יצאו לבר 
מראשו, כנודע, כי המסך דצמצום ב' נתקן במלכות דחכמה שלו בסוד 
נקבי עינים, ונמצא הגרון דא"א היא הבינה שלו, שהיא בחינת ו"ק בלי 
ראש. 
%break
אמנם אח"כ יצאו או"א דאצילות, והלבישו את הגרון וחג"ת דא"א עד 
החזה, בקומת ס"ג, שהיא בחינת ג"ר ובחינת נשמה, כנודע, ואז 
נעשה גרון וחג"ת דא"א ג"כ בבחינת ראש, אלא בבחינת אור דנשמה, 
ואז ירדו הדינין שהם המסך דצמצום ב', ממקום הפה דא"א, 
%break
אל מתחת הקומה דאו"א, שהוא במקום החזה דא"א, שמשם ולמטה 
הוא מקום זו"ן, דהיינו זו"ן דאו"א, וזו"ן הכוללים דאצילות, כנודע. וז"ש 
"וכאשר נתקנו או"א ירדו הדינין לתתא בזו"ן" כי עתה רוכב המסך 
הזה על זו"ן ומצמצם אותו לבחינת ו"ק בלי ראש.
%break
וכאשר נתקנו זו"ן וכו' לכן תיקנם אב"א : כלומר, אחר שנתקנו זו"ן 
באותם המוחין דס"ג של או"א, והשיגו גם הם מוחין דג"ר של אור 
הנשמה, ומוחין אלו מאירים בזו"ן רק עד החזה בלבד כמו בא"א, 
%break
אבל מחזה ולמטה דזו"ן אינם יכולים לקבל בחינת ג"ר מאלו המוחין 
דנשמה, ע"כ יכולות הקליפות להאחז מחזה ולמטה דזו"ן, ולכן נתקנו 
שם אב"א, בסוד אחוריהם ביתה, ופניהם מגולים כלפי חוץ.
%break
ויש לדעת, שמסך זה דצמצום ב' הדוחה לבינה וזו"ן דראש לבר 
מראש לבחינת ו"ק, ואת בינה וזו"ן דגוף דוחה למטה מפרסא, אין זה 
אמור על ג"ר דבינה, רק על הזו"ן דבינה, כי אין שום מסך וכח צמצום 
שולטים על ג"ר דבינה, 
%break
מטעם שג"ר דבינה מטבעם הם בחינת חסדים מכוסים, שאינם 
מקבלים לעולם בחינת חכמה, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, כמ"ש בע"ח 
שער מטי ולא מטי. ונודע, שהצמצום נוהג רק כלפי הארת חכמה ולא 
כלום כלפי אור חסדים. 
%break
אמנם זו"ן כל תיקונם הוא רק בהארת חכמה, כטבע זו"ן דאו"י, כמ"ש 
בתלע"ס בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם ע"ש, וע"כ רק על זו"ן שולט כח 
מסך דצמצום ב', הן לדחותם מן ע"ס דראש, והן לדחותם מע"ס דגוף.
%break
אמנם בעת שבינה צריכה להאציל הארת חכמה לזו"ן, הרי גם היא 
מוכרחת לקבל חכמה כדי שיהיה לה להשפיע לזו"ן, ומבחינה זו שולט 
המסך וצמצום ב' גם על בינה, כי בעת שמלכות של ראש נמצאת 
למעלה ממנה, אינה יכולה לקבל מחכמה כלום. 
%break
אלא אין זה נוגע לבינה עצמה, רק לזו"ן שלה, כלומר, לשורש הזו"ן, כי 
שורשי זו"ן שבבינה נקראים זו"ן דבינה. באופן שגם בעת שבינה 
מקבלת חכמה בשביל זו"ן, אין ג"ר שלה עושים זאת, רק זו"ן שלה. 
%break
וז"ס התחלקות פרצוף הבינה לב' פרצופים, שג"ר שלה, שאינם 
מקבלים חכמה לעולם, נקראים או"א עילאין. וזו"ן שבה שחוזרים 
לקבל חכמה בשביל זו"ן, נקראים ישסו"ת.
%break
ובזה תבין ענין ירידת הדינין מן פה וגרון דא"א אל החזה שבו, בעת 
שנתקנו או"א שמה, כנ"ל בדיבור הסמוך. כי אחר שנתקנו שם מגרון 
ולמטה עד החזה, בקומת או"א, שהם בחינת ג"ר דבינה, שעליהם אין 
שום צמצום ומסך יכולים לשלוט, כנ"ל, 
%break
%page 274
נבחן אז שהמסך שבפה דא"א ירד עתה למטה מאו"א למקום החזה. 
אבל מחזה עד הטבור ששם עומדים ישסו"ת, הרי המסך שולט 
עליהם, כיון שהם שרשי זו"ן, והם צריכים לקבל חכמה בשביל זו"ן, 
ומכ"ש על זו"ן עצמם.
%break
והנה נתבאר, שעל ידי מוחין דנשמה אין תיקון לא"א ואו"א אלא עד 
החזה לבד. אבל מחזה דא"א ואו"א ולמטה, תיקונם הוא רק עם מוחין 
דחיה, המוריד את המסך דצמצום ב' מנקבי עינים אל היסוד דמלכות 
דצמצום א'. 
%break
כנ"ל (אות פ' ד"ה ותחילה) ואז מגיעה הארת ג"ר דחיה גם מחזה 
ולמטה דא"א ואו"א.
%break
והנה כן הוא גם בזו"ן עצמם, כי בעת שהשיגו מוחין דנשמה, אין אלו 
מספיקים למחזה ולמטה, כי מחזה ולמטה צריכים להארת חכמה, כי 
גם זו"ן נכללים מע"ס. 
%break
שעד החזה הוא מהתכללות ג"ר בהם, וע"כ יכולים להתתקן שם עם 
מוחין דנשמה כמו או"א, אבל מחזה ולמטה שם הוא בחינת זו"ן 
עצמם, והם צריכים להארת חכמה, שהוא מוחין דחיה. 
%break
וז"ש "שאם יתוקנו בבחינת פב"פ יתאחזו הקליפות והדינין 
באחוריהם" כי באחוריהם שהוא מחזה ולמטה, ששם בחינת זו"ן 
דזו"ן, כנ"ל, אינם מקבלים שום תיקון ע"י מוחין דנשמה ולכן תיקנם 
אב"א, 
%break
דהיינו שתיקן אותם עם הארת חסדים מכוסים כמו הארת חג"ת, שזה 
מעלים את בחינת הנה"י שבהם, שלא יוכלו להתעורר להמשיך הארת 
חכמה כטבעם. וז"ס אחוריהם ביתה, שמדת נה"י שבהם נעלמו 
בפנימיותם, ואין להם כח להמשיך חכמה. 
%break
ופניהם מגולים כלפי חוץ, כי רק הארת חג"ת שהיא חסדים מכוסים 
מאירה ושולטת בהם, אשר הארה זו שייכת לכלים דפנים, דהיינו 
לחג"ת. וע"כ אין לקליפות אחיזה גם מחזה ולמטה, כי בחסדים 
מכוסים אין אחיזה לקליפות.
%break
החזירם פב"פ ואמנם אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים 
אבל עולם העשיה וכו' בבחי' אב"א : כי בעת עיבור א' דאה"ר, היו זו"ן 
מחזה ולמטה בבחינת אב"א, כנ"ל, כי לא היה בהם אז רק נשמה 
דחיה, ואור הנשמה משאיר למחזה ולמטה בבחינת אב"א. 
%break
אבל אחר שנולד אדה"ר, תיקן מעשיו וגדר הכרם וכו', דהיינו שהעלה 
מ"ן לעיבור ב' דמוחין שלו, וע"י אלו המ"ן שהעלה החזיר לזו"ן פב"פ, 
ונזדווגו והולידו המוחין דגדלות לאדה"ר.
%break
אמנם באלו מוחין דגדלות יש ג"כ ב' מדרגות, כי מתחילה מקבל מוחין 
דנשמה מזו"ן, ואח"כ מעלה עוד מ"ן לזו"ן ואז מקבל מוחין דחיה, 
כנודע. אמנם אדה"ר היה לו כח אז להעלות מ"ן רק למוחין דנשמה 
שלו, והמשיך מוחין דנשמה אליו. 
%break
ונמצא אדה"ר עצמו עוד היה מבחינת מחזה ולמטה שלו בבחינת 
אב"א, משום שמחזה ולמטה אינו מתוקן אלא במוחין דחיה, כנ"ל 
בדיבור הסמוך ולפיכך נמצא, שראשו דאדה"ר שהוא בחינת ע"ס 
דעולם הבריאה עלו במקום אמא, הנק' ישסו"ת, 
%break
שהם בחינת המוחין דנשמה שהשיג עתה. והגרון וחג"ת שלו עד 
החזה, שהוא בחינת ע"ס דעולם היצירה עלו למקום ז"א דאצילות. 
וג"ר דעשיה שהם בחינת ב"ש תחתונים דת"ת דאה"ר, עלו למקום 
נוקבא דאצילות. 
%break
אבל ז"ת דעשיה שהם בחינת נה"י דאה"ר, עוד לא יכלו להתברר 
במוחין אלו דנשמה שהשיג מן זו"ן, כנ"ל, והם נשארו מתחת הפרסא 
בבריאה. 
%break
%page 275
ונמצא, אע"פ שעלו ג"ר דעשיה לנוקבא דאצילות, הרי היא עומדת עם 
היצירה אב"א, כי אין תיקון לז"ת שלה, שהם נה"י דאדה"ר, להיותם 
בסוד אחוריהם ביתה, כנ"ל. ועי' בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים 
ובשער הפסוקים בראשית, ששם ביאר הרב כל זה באורך.
%break
וזה אמרו "לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים אבל עולם עשיה 
שכולו קליפות לא תיקן ונשאר עולם זה בבחינת אב"א" כי העולמות 
העליונים שהם זו"ן, היה יכול לתקן אותם פב"פ במקום עליתם באו"א, 
ושם במקום או"א הם פב"פ, 
%break
אבל במקומם עצמם של זו"ן, שיצירה ועשיה לקחו להם, כנ"ל, 
שהיצירה לקחה מקום ז"א, ועשיה לקחה מקום נוקבא, הנה לא תיקן 
שם אדה"ר אלא בבחינת אב"א, 
%break
כי שם מוחין דנשמה שאינם מבררים הנה"י, וע"כ נשארו אלו הנה"י 
שהם השש תחתונות דעשיה מתחת הפרסא בבי"ע, ועדיין הם כולם 
קליפות.
%break
ולפיכך נאסר לו אכילת עץ הדעת, שהוא בחינת המחזה ולמטה 
הנקראת עשיה, כי עשיה עוד לא היתה נבררת אז במוחין שלו, ועוד 
היתה מלאה קליפות, ואלהים אחרים היו נדבקים באחורים אלו. 
%break
אמנם אם היה ממתין עד השבת, הנה תיכף עוד בע"ש בין הערבים 
בסוד תוספת שבת, עלו גם השש אחרונות דעשיה אל מקום הנוקבא 
דאצילות, שאז חזרו גם היצירה ועשיה פב"פ, 
%break
ונטהרו כל הקליפות מעולם העשיה, ואז לא היה נכשל כלל באכילת 
עצה"ד. כמ"ש הרב בשער מרשב"י פרשת קדושים. ובשער הפסוקים.
%break
%letter פג
פג) באדם הראשון הובררו כל הבירורים של כל העולמות וכל הנשמות 
בבחי' אב"א והיו חסרים בחינת פב"פ : כלומר, בחינת מחזה ולמטה 
הנקראת עשיה היתה אב"א, כנ"ל אות ע"ח ד"ה קודם.
%break
והובררו כל הבהמות וכו' והדומם וצומח לא נגמרו להתברר : כי ארבע 
בחינות דצח"מ, הם חו"ב תו"מ. והם בחי' נשמה גוף לבוש והיכל. כי 
חכמה היא בחי' נשמות ובחינת מדבר. 
%break
ובינה היא גוף ובחינת חי דהיינו בהמות. וז"א הוא לבוש ובחינת 
צומח. ומלכות היא היכל ובחינת דומם. כנ"ל.
%break
%page 276
ונתבאר לעיל שאדה"ר השיג נר"ן דאצילות, המבררים ומתלבשים בג' 
הכלים כח"ב, שהם שורש ונשמה וגוף, וחסרים לו שני הכלים ז"א 
ומלכות שהם לבוש והיכל ובחינת צומח ודומם, אבל בחי' נשמות 
ובהמות, שהם בחי' נשמה, גוף, וכלים דחכמה ובינה, 
%break
הם כבר נבררו כולם לגמרי. וז"ש "והובררו כל הבהמות וכו' והדומם 
וצומח לא נגמרו להתברר" כי לא נבררו לו אלא שורש נשמה גוף, 
שהם בחי' שורש ומדבר וחי, אבל לבוש והיכל שהם צומח ודומם, 
אינם נבררים כלום עם מוחין דנשמה, 
%break
להיותם בחינת מחזה ולמטה הנשארים אב"א כנ"ל וז"ש "לכן היו 
אוכלים כדי לבררם" כי אכילה הוא ענין העלאת מ"ן ומ"ד ובירורים, 
והיה צריך לברר את הדומם והצומח, ע"כ ניתנים לו לאכילה, 
%break
אבל בחינת חי שכבר נבררה בשלמות לא ניתנה לו לאכילה כי לא היה 
צריך לברר אותה.
%break
%letter פד
פד) וכאשר חטאו חזרו הנשמות והבהמות לעמקי הקליפות : כי ע"י 
החטא חזרו ונתקלקלו כל הבירורים דרוח ונשמה שלו, שהם בחינת 
נשמות ובחינת החי, וכן הכלים בינה וחכמה, ולא נשאר בו רק כלי 
דכתר, 
%break
שבו מתלבש אור הנפש, דהיינו בחינת השורש לבד. וכל ד' הבחינות : 
עצמות גוף לבוש והיכל, נפלו יחד לעמקי הקליפות. וז"ש "שחזרו 
הנשמות והבהמות לעמקי הקליפות", אשר תיקון ובירור הנשמות 
מתוך הקליפות הוא ע"י מ"ן, ובירור הבהמות הוא ע"י אכילתינו.
%break
%letter פה
פה) ובזה תדע נפש הבהמית שבאדם מה הוא וכו' : וצריכים לזכור 
מה שכתב הרב לעיל אות י"ד, שאין יותר מה' בחינות כוללות, שהם 
שורש נשמה גוף לבוש והיכל, שבכל אחת מהן יש חמש בחינות אלו. 
%break
והנה טרם החטא של עצה"ד, לא היו בירורים רק בב' בחינות אחרונות 
לבוש והיכל, שהם דומם וצומח כנ"ל בדברי הרב, ובחינת ז"א ומלכות. 
והם בחינת הכלים שנפלו לבי"ע ע"י צמצום ב', ובחינת מחזה ולמטה 
דכל מדרגה. 
%break
כי בכל גוף יש ג"כ ה' בחינות : כח"ב זו"ן, הנקראות חג"ת נ"ה, כנ"ל 
אות א' ד"ה וצריכים. ונמצא שת"ת הוא כלי דבינה, וכלי זה מתחלק 
ג"כ על ה' בחינות חג"ת נ"ה, שהם כח"ב זו"ן, אשר עד החזה הוא 
כח"ב, ומחזה ולמטה עד סיום הת"ת הוא זו"ן של בינה דגוף, 
%break
ונו"ה הם זו"ן הכוללים של הגוף. הרי שמחזה ולמטה דכל מדרגה יש 
שם רק בחינת זו"ן, הנקראים לבוש והיכל, שהם גם בחינת דומם 
וצומח.

%break
ומאחר שאפילו קודם החטא דאה"ר לא נברר מבי"ע כל בחינת מחזה 
ולמטה, כי לא נתקנו אלא אב"א, שזה מעלה רק את ג"ר דעשיה, 
שהוא ב"ש ת"ת התחתונים מחזה, אבל ו"ק דעשיה, שהם בחינת נה"י 
ובחינת זו"ן הכוללים דגוף, כנ"ל, 
%break
אותם לא בירר אדה"ר עם המוחין דנשמה שלו, כנ"ל, ע"כ ניתנו לו אלו 
ב' הבחינות דומם וצומח, שהם בחינת שש תחתונות דעשיה, לאכילה 
כדי לבררם. 
%break
%page 277
וענין הבירור נתבאר לעיל אות ע' שאין שום פרט בבי"ע ובקליפות 
שלא יהיה כלול מכל ה' בחינות דגוף של ז"ת דנקודים, כי מחמת 
שביה"כ נתערבו ונכללו כולם זה בזה, 
%break
לכן גם באלו ב' הכלים ז"א ומלכות שנפרדו מכל המדרגות פנימים 
ונעשו למקיפין, נמצא גם בהם מג' בחינות כח"ב שהם ראוים לכלים 
פנימים עש"ה. וזה כל הבירור שניתן לאדה"ר באכילת דומם וצומח 
דהיינו שיברר את בחינת כח"ב המעורבים בהם.
%break
אמנם ע"י חטא של עצה"ד, נפלו ממנו עוד ב' בחינות לקליפות, שהם : 
נשמה, גוף, כנ"ל בדיבור הסמוך. והנה בחינת נשמה, שהוא העצמות 
והאורות שבו, לא נפלו לקליפות אלא רק נסתלקו לשורשם, כי אין 
ירידה ונפילה שייך באורות כנודע. 
%break
אמנם הגוף, שהם בחינת הכלים המלבישים את העצמות הנק' נשמה, 
הם נפלו ממש תוך הקליפות, ונתערבו עמהם כמו הלבוש והיכל, 
דהיינו הדומם וצומח שמקודם לכן, כנ"ל.
%break
ונמצא שנתוסף עתה בתערובות של הקליפות רק בחינת הגוף לבד, 
אשר מקודם החטא היה כולו טוב ונברר לגמרי, ועתה נתערב 
בקליפות ונעשה גם בחינת הגוף שהוא הכלים של כל המדרגות, 
בבחינת טוב ורע.
%break
וזה הגוף נקרא עתה קליפת נוגה, שפירושו בלתי נברר, והוא בחינת 
נפש הבהמית שבאדם, שפירושו, בחינת החיה שבאדם, שהם ד' 
יסודות שבגוף עצמו, כי יש באדם נפש רוחני הנמשכת לו מאופנים, 
והיא בחינת אור, שאין ענין נפילה לקליפות נוהג באורות כנ"ל, 
%break
ואין בה ענין טו"ר. אלא רק בבחינת הבהמיות שבאדם, דהיינו חלק 
החיה שבו, שיש ג"כ בכל מיני בעלי החיים שבעולם, זהו הנקרא 
באדם נפש הבהמית, והיא נקראת קליפת נוגה שנתערבה בקליפות 
ויש בה טו"ר. 
%break
ובה כל ההבחן, אשר קודם חטאו של אדה"ר, היתה כולה טוב בלי רע 
כלל, ורק אחר החטא נעשתה לקליפת נוגה טו"ר. ובזה תבין ג"כ 
שנפש הבהמית שבאדם עם כל בחינות בעלי החיים שבעולם נחשבים 
לבחינה אחת, וכמו גוף האדם כן יתר בעלי החיים, 
%break
דהיינו הבהמות הטהורות, הם מקליפת נוגה טו"ר, כי שניהם בחינה 
אחת כמבואר. אלא נוסף האדם על בעלי החיים, שיש לו בחינת נשמה 
הנקראת מדבר, שהם הנר"ן שראוי להמשיך, ע"כ עליו מוטל הבירור 
של נפש הבהמית של עצמו, וכן של כל בעלי החיים, 
%break
כי בהיותו מעלה מ"ן מבחינת נשמה שבו, לזו"ן דאצילות, ונעשה שם 
זווג והורדת מ"ד על המ"ן שהעלה, הנה לפי שיעור קומת הזווג 
שיצאה על המ"ן שהעלה, הנקרא נר"ן, 
%break
כן הוא מברר מנפש הבהמית שלו, שהם נעשו לכלים המלבישים 
לאותה הקומה דנר"ן שיצאה בשבילו בזו"ן, כנ"ל. וענין בהמות טמאות 
ונשמות הגוים יתבאר בסמוך.
%break
%page 278
%letter פז
פז) הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל הן ג' קליפות החצונים אבל 
קליפה ד' וכו' ומתבררת מעט מעט ונעשית גוף גמור : כי אלו שיורי 
המלכים שלא יוכלו להתברר מטרם גמר התיקון, הם נבחנים לג' 
קליפות, 
%break
וכבר נתבאר שעיקרם הם ב' כלים ז"א ומלכות שנפרדו מהפנימים 
בזמן יציאת עולם הנקודים, ואח"כ חזרו ז"ת דנקודים להשתמש בהם, 
שע"י שימוש זה נעשו לקליפות המחטיאים לנשמות, שיחזירו וימשיכו 
להם אורות דאצילות, שז"ת דנקודים המשיכו להם בעת שביה"כ.
%break
אמנם יש הפרש גדול מכלי דז"א אל כלי דמלכות, שהם זכר ונקבה 
דקליפות, כי בחינת ז"א דקליפה אין בו רק קלקול דצמצום ב' לבד, כי 
בצמצום א' היה ז"א מבחינת הכלים הפנימים, בסוד והאלקים ברא 
את האדם ישר וכו' (כנ"ל אות ל' ד"ה וז"ס), 
%break
אבל נוקבא דקליפה אשר לא היתה מעולם בבחינת כלי פנימי, כי 
עליה היה גם צמצום א', ע"כ היא דינין קשים מאד. ואלו זו"ן דקליפות 
ישנם בכל אחת מג' קליפות הטמאות, ומהם באים נשמות הגוים, וכן 
הבהמות הטמאות.
%break
קליפה ד' לא נתבררה לגמרי ולכן נשארה בבחינת לבוש ועור : כלומר, 
כל עוד שלא נתבררה, נקראת קליפת נוגה טו"ר, ונקרא עור או לבוש, 
כי בעת שאין לו אלא בחינת שורש, דהיינו כלי דכתר עם אור הנפש, 
הנקרא עיבור של כל מדרגה, 
%break
נבחן שעוד לא בירר מן בחינת הגוף שלו, והוא נוגה טו"ר בלי בירור, 
כי אז הוא מתוקן רק על ידי השורש ולא מגופו עצמו. וע"כ נקרא הגוף 
כולו בעת ההוא רק בשם עור, שפירושו שהוא עוד מעורב טו"ר, וכן 
כולו נוגה. 
%break
ובעת שמשיג בחינת יניקה, אז הוא קונה כלי דחכמה שבו מלובש אור 
הרוח, ואז נבחן שיש לו בחינת כלי דגוף, כי אור הרוח מברר לו בחינת 
כלי דחכמה. ואח"ז שהוא משיג נשמה נברר לו כלי דבינה, 
%break
ואז נשלמים ג' בחינות הכלים דגוף שהם כתר חכמה בינה. שהנשמה 
מתלבשת אז בכלי דכתר והרוח בכלי דחכמה, והנפש בכלי דבינה.
%break
וזה אמרו "ולכן נשארה בבחינת לבוש ועור ומתבררת מעט מעט 
ונעשית גוף גמור" דהיינו כנ"ל, שבעיבור עוד נחשב כל הגוף שלו 
לבחינת עור לבד, אבל כשמשיג רוח ונשמה הרי נברר לו העור, שהוא 
הקליפת נוגה ונעשה לגוף גמור בג' כלים כח"ב, 
%break
שבהם מתלבשים נר"ן, כי עתה כל אלו הם טוב בלי רע כלל, וע"כ 
נבחנים לגוף גמור. וזה נוהג בכל הפרצופים ובכל המדרגות כמ"ש 
הרב לפנינו, "שהטוב נתברר ונעשו עולמות אבי"ע".
%break
%letter פח
פח) טיקלא דעשיקא נשמתין וכו' כשהנוגה מתדבקת בלבנת הספיר 
שהוא יסוד וכו' שבת שאין שם דביקות נוגה : כי כל עוד שאין מוחין 
דחיה בפרצוף, נמצא המחזה ולמטה שלו מתוקנים רק אב"א, בסוד 
אחוריהם ביתה, כנ"ל. 
%break
%page 279
והמה נשארים בלתי נבררים, ואז נתדבק הערלה על המילה שהוא 
יסוד. פירוש, כי אלו נה"י הבלתי נבררים נוהגים בכל ספירה מע"ס 
דרת"ס של הפרצוף, כנ"ל אות ע' ד"ה ויש, ע"ש. 
%break
ונמצא שאפילו במחזה ולמטה יש ג"כ ג' כלים כח"ב שהם נבררים, 
ובחינת בשר ועור דכל ספירה שבאלו נה"י הם בלתי נבררים. אמנם 
כל כחות הדין מתגלים בסיומא של הפרצוף, דהיינו ביסוד שבו. 
%break
וע"כ יש בחינת ג' כלים נבררים גם ביסוד, אלא בחינת בשר ועור של 
היסוד הוא בלתי נברר, והוא נקרא קליפת נוגה טו"ר, אשר גם ג' 
הקליפות נכללות בה, וכולם יחד נק' ערלה כנ"ל. 
%break
כי זה הכלל שבכל בחינה בלתי נבררת יש שם נוגה וג' קליפות 
מעורבות יחד, ואז נקראת הנוגה טיקלא דעשיקא נשמתין. 
%break
כי השפע היוצא מן היסוד, הנקרא נשמה, מקבלת קליפת נוגה, וממנה 
לג' הקליפות, כי הן כלולות בה. וזהו בבחינת יומי דחול, שאין הארת 
חיה מאירה ביומי דחול.
%break
אבל בשבת, שאז מאירה הארת חיה בעולמות, הנה אז נוסף בפרצוף 
כלי רביעי שנקרא חשמל, כנ"ל אות נ"ח ד"ה החשמל, כי כשיש ד' 
אורות הם מבררים ד' כלים, אלא שכלי הד' נקרא חשמל, ע"ש. 
%break
ואור החיה בכתר, ואור הנשמה בחכמה, ואור הרוח בבינה, ואור 
הנפש בז"א שהוא הכלי הרביעי הנקרא חשמל, ואז מתברר לו בחינת 
בשר היסוד, שה"ס העטרה, והג' ערלות נפרדות משם. 
%break
ואע"פ שעוד יש שם בחינת כלי חמישי שאינו מבורר, שהוא הכלי דעור 
הצריך לבירור דאור יחידה, אמנם הוא מתוקן עם ההשמ"ל, בסוד 
"תוספת שבת" ואז נבחן שאין שם דביקות נוגה כלל, כי אפילו בחינת 
העור נבחן כמבורר, ולכן אין שם נוגה, שפירושו, בחינה בלתי נבררת, 
%break
וזה אמרו "לכן הזווג בליל שבת שאין שם דביקות נוגה ומה שנדבק 
חזר להיות תוספת שבת טוב גמור" רוצה לומר, כי אפילו בחינת העור 
שנדבק על היסוד, אינו נחשב לבלתי נברר, כי נתתקן בסוד תוספות 
שבת, אע"פ שאין לו עדיין אור דיחידה המברר אותו.
%break
%letter פט
פט) אלקים הוא סוד הנוגה וכו' : כי רק ג"ר נק' הוי"ה, אבל ו"ק שהם 
נפש רוח, נק' אלקים, וע"כ ק"ך צירופי אלקים מתחילים מז"א דבריאה 
שהוא רוח, 
%break
ומתפשטים עד המלכות דעשיה, והם בחינת אלקים קדושים. 
ושיוריהם שלא נבררו לגמרי, נקראים אלקים דנוגה, יורה, על עירוב 
כחות דטו"ר שבהם. ושם מתחילים אלהים אחרים, כחות דע"ז.
%break
%page 280
%letter צ
צ) וקליפת נוגה שכנגד האצילות הוא אלקים קדושים : כמ"ש להלן 
באור פשוט אות קט"ו ד"ה וזה. שבאצילות נמצאת הנוגה דבוקה 
בחשמ"ל, וע"כ היא כולה טוב בלי שום רע, וע"כ נבחנת לאלקים 
קדושים.
%break
%page 281
%letter צב
צב) לבושים דאדה"ר כתנות אור והיו מן החשמל שהיא כתונת א' דק 
על לבוש גוף העליון שהם הג' כלים : פי' זו"ן הוא העליון דאדה"ר, 
שממנו נאצלה נשמתו. 
%break
ונתבאר לעיל, שיש לו ג' כלים כח"ב בלבד, וכלי הד' שנברר לזו"ן בעת 
השגת המוחין דחיה, הוא לבוש חשמל, כנ"ל. ומשמיענו הרב כאן, כי 
הכלים דאה"ר אינם כבחינת ג' הכלים דז"א שהם כח"ב הבלתי 
נפרדים, אלא שהם נמשכים מן הכלי ד' דז"א בלבד, 
%break
שהוא לבוש החשמל המלביש על גוף הזו"ן, שהוא ממקורו בחינה 
נפרדת מז"א לבחינת מקיפים, אלא שנתברר מבחינת הכלים דז"ת 
דנקודים שנפלו לקליפות, כנ"ל אות ע' ד"ה עור.
%break
וטעם הדבר הוא, כי נשמת אדה"ר, נמשכת רק מבחינת מחזה ולמטה 
דז"א ואין לו שום חלק במחזה ולמעלה דז"א, שהרי אפילו הנוקבא 
דז"א, אין לה חלק מחזה ולמעלה אלא רק מחזה שלו ולמטה, כנודע, 
ומכ"ש אדה"ר שהוא תולדה דנוקבא דז"א. 
%break
ולפיכך לא התחיל עיבור א' דאדה"ר אלא אחר שהשיגו זו"ן נר"ן 
דבחינת מוחין דחיה, כנ"ל (אות ע"ח ד"ה קודם) כי מוחין דחיה 
מתחילים לברר את בחינת מחזה ולמטה דזו"ן, דהיינו בעת שזו"ן 
מלבישים לאו"א עלאין, כנ"ל. 
%break
ונודע, שמוחין דחיה מבררים כלי הד' דז"א הנקרא חשמ"ל, ע"כ 
נמשכו כל הכלים דאדה"ר רק מבחינת הכלי הד' ההוא הנקרא 
חשמ"ל, ולא מג' כלים הראשונים כח"ב דז"א שהם בחינת גוף דזו"ן, 
כנ"ל. אמנם נתבאר לעיל סוף אות ע"א ד"ה ואין), 
%break
שאע"פ שזה הכלי הד' הוא בחינת מחזה ולמטה דז"א, מ"מ יש בו 
פרצוף שלם רת"ס, כי ענין המחזה ולמטה דכללות הפרצוף דז"א נוהג 
גם בפרטות בכל ספירה וספירה מרת"ס דז"א, דהיינו בשלישים 
תתאין דכל ספירה, 
%break
וכל אלו השלישים תתאין מצטרפים לפרצוף אחד שנקרא חשמ"ל. הרי 
שיש בפרצוף החשמ"ל הזה כל ה' בחינות כח"ב זו"ן : כי השלישים 
תתאין דכח"ב דז"א הם כח"ב דפרצוף החשמ"ל, והשלישים תתאין 
של נה"י דז"א הם בחינות ז"א ומלכות דפרצוף החשמ"ל.
%break
וזה אמרו "תחילה היו אלו הכלים הנק' גוף ונקרא לבושים דאדה"ר 
כתנות אור והיו מן החשמל שהיא כתונת א' דק על לבוש גוף עליון" 
דהיינו כנ"ל, כי ג' הכלים כח"ב שהיו מלבישים את נר"ן דאדה"ר קודם 
החטא, 
%break
לא היו נמשכים מג' הכלים של העליון שלו, שהוא ז"א, אלא רק 
מהחשמ"ל המלביש על ג' הכלים דעליון שלו, וכח"ב של החשמ"ל 
ההוא נעשו לג' כלים דגוף של אדה"ר.
%break
%page 282
וזה אמרו "מחשמ"ל דבריאה לבוש הנשמה ומחשמ"ל דיצירה לבוש 
רוח, ומחשמ"ל דעשיה לבוש הנפש" כי מחזה ולמטה דכל פרצוף נבחן 
לבי"ע שלו, שב"ש ת"ת התחתונים הם בריאה, ונה"י הם יצירה 
ועשיה, כנ"ל (סוף אות כ"ח ד"ה ובזה), 
%break
וע"כ גם המחזה ולמטה דז"א נבחן לבי"ע שלו, וע"כ עלה והלביש 
בעת ההוא לבי"ע דאצילות דהיינו לבי"ע שעלו במקום ישסו"ת וזו"ן 
דאצילות, הנבחנים לבי"ע דאצילות כנודע. 
%break
ומשם נמשכו לו הג' כללם דגוף, מחשמ"ל דבריאה הכלי דכתר אל אור 
הנשמה, ומחשמ"ל דיצירה הכלי דחכמה לאור הרוח, ומחשמ"ל 
דעשיה הכלי דבינה לאור הנפש. אמנם ב' הכלים דז"א ומלכות לא היו 
נבררים אז, כנ"ל, 
%break
כי ע"כ בחינת נה"י דאדה"ר שהם בחינת ששה הכלים דעולם העשיה 
לא יכלו לעלות לאצילות אלא שנשארו מתחת הפרסא בבי"ע, כנ"ל, 
אות פ"א ד"ה אמנם דף מח.
%break
%letter צג
צג) צפרנים העליונים ולא נשאר ממנו רק ראשי האצבעות וכו' : כי 
אחר החטא נפלו כל אלו הג' כלים דחשמל לקליפות, אלא שנעשה לו 
בחינת כלי חדש מחשמ"ל דבינה דמלכות המלכות, הנק' ג"ע הארץ, 
%break
המלביש לאור דנפש הנפש שנשאר לו אחר החטא, כמ"ש הרב להלן, 
והוא בחינת גוף פנימי שלו, אלא שנמשך ממנו הארה גם מבחוץ הנק' 
צפרנים שעל ראשי האצבעות, שהם שומרים אותו מקליפת נוגה, וגם 
קליפת נוגה יונקת משם הארה מועטת כדי חיותה.
%break
%letter צו
צו) פרחו נשמה ורוח של אדה"ר וכו' ונשאר בו נפש : כלומר נפש 
דנפש, כמ"ש בשער הפסוקים בראשית סימן ב'. כי אם היה נשאר בו 
כל הנפש, היה צריך להשאר בו כל הכלי דכתר, 
%break
%page 283
כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר, אמנם לא נשאר בו אלא חלק 
העשירי של הכתר, שהוא כתר דכתר באור נפש דנפש. ע"ש. ועי' 
בתלע"ס חלק ח' אות צ' ובאו"פ שם.
%break
שגם לבוש הנפש דאצילות לקחו החיצונים חזר הש"י לעשות להם 
מלבוש מחשמל דעשיה ולא מכללותה רק מג"ע דעשיה : דהיינו כנ"ל 
בדיבור הסמוך, אשר גם הט"ר דנפש פרחו ממנו, משום שהחיצונים 
לקחו גם בחינת החשמל דעשיה שלו שהלביש הנפש. 
%break
וע"כ עשה לו השי"ת עתה מלבוש רק מבחי' ג"ע דעשיה, שהוא בחינת 
בינה דמלכות המלכות, כמ"ש להלן, המלביש לאור הנפש דנפש 
שנשאר בו, כנ"ל. ולבוש הזה שומר את אור הנפש דנפש מן הקליפת 
נוגה, שהוא הגוף דמשכא דחויא שנעשה לו אחר החטא. כנ"ל.
%break
%letter צח
צח) וקליפת רוח סערה הוא חיות פנימי דנחש והעוה"ז נתון בתוכו של 
הנחש ולכן מתחיל מתתא לעילא וכו' : כי בקליפות כל העב ביותר הוא 
חשוב בהם ביותר, וע"כ הקליפה היותר תחתונה שהוא רוח סערה, 
%break
שהוא בחינת המלכות דצמצום א' כמו בחינת נקודה דעוה"ז המסיימת 
לרגלי א"ק הפנימי, הנה הם כל תוקפו של הנחש, והם בחינת פנימיות 
שלו. 
%break
וזה אמרו "וקליפת רוח סערה וכו' והעוה"ז נתון בתוכו של הנחש" כי 
הם פנימיותו וכל תוכיותו. וכל היותר זך הוא יותר גרוע בקליפות וע"כ 
הענן גדול הוא יותר חיצון על רוח סערה, וכו' עד שהנוגה שהוא הזך 
יותר מכולם, 
%break
%page 284
היא חיצי חיצוניות של הנחש, ונקרא עור שלו, והיינו המשכא דחויא 
שממנו הגוף דאדה"ר לאחר החטא.
%break
%letter קב
קב) הגוף ממש של החומר של האדם הוא בחינה אחרת : כי המשכא 
דחויא שהוא קליפת נוגה, הוא בחינת מלבוש על החשמ"ל דג"ע 
הארץ, ומשכא דחויא הוא באמת מבחינת ג' הכלים דחשמ"ל שהיו לו 
קודם החטא, אלא שע"י החטא נפלו ונתערבו בקליפות, 
%break
ונעשו לקליפת נוגה טו"ר, ובגוף הזה דנוגה נוהגים כל הבירורים 
הנעשים ע"י המצוות, והוא גוף רוחני הנק' נפש הבהמית. שיש בו 
ארבעה יסודות, ובו נבחן היצה"ר והיצ"ט, שהוא הטו"ר שבנוגה הזה. 
%break
אמנם הגוף החומרי של האדם, לא היה נברר מעולם באדה"ר, ואפילו 
קודם חטא עצה"ד, להיותו מבחינת נקודה דעוה"ז הנתון בתוכיותו של 
הנחש, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
משא"כ הגוף של המשכא דחויא, הוא כבר נברר כולו מקודם חטא 
עצה"ד, אלא שחזר ונתערב ברע מחמת החטא. כנ"ל.
%break
%letter קג
%letter קד
קג-ד) הגוף העכור הוא העה"ז וכו' ובפנים מזה יש לו ב' גופים אחרים 
: נמצא שיש לו ג' גופים מלובשים זה תוך זה. א' הוא גוף דחשמ"ל 
דג"ר דעשיה, שהוא הפנימי מכולם, 
%break
והוא המבדיל בין אור הנפש שבתוכו, ובין גוף הב' הנקרא כתנות עור 
משכא דחויא, שהוא קליפת נוגה טו"ר, וזה הוא גוף אמצעי. ג' הוא 
הגוף העכור שהוא בחינת עוה"ז, שהוא פסולת הכל.
%break
%page 285
והנה הגוף הפנימי הוא כולו טוב ואינו צריך לבירורים. והגוף העכור 
החיצון, רובו רע וגם בו אין בירורים. וכל הבירורים הם רק בגוף 
האמצעי הבינוני, שהוא קליפת נוגה, שהוא חצי טוב וחצי רע. 
%break
כי ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב, וממראה מתניו ולמטה הוא רע, 
שנקרא מות, אילנא דמותא, כמ"ש הרב לפנינו.
%break
%page 286
%letter קי
קי) עור דבינה שהיה מהראוי שיכנס ג"כ תוך כלי העור דז"א ע"ד 
השאר אכן לא כן היה אלא נשאר מבחוץ : וטעם הדבר, כי כל מוחין 
דז"א יוצאים רק על המ"ן דמזלא, המזווג לאו"א ע"י התכללותם במ"ן 
דדיקנא דא"א, כנודע. 
%break
וכיון שאין בחינת מלכות בדיקנא, כי מזל ונקה הוא בחינת יסוד, 
והמלכות חסרה שם, ע"כ רק הנה"י דאמא לבד יכולים להכלל במ"ן 
דדיקנא, ולא המלכות שלה, ונמצאת המלכות דאמא שאינה נכללת 
במוחין אלו דז"א.
%break
ולפיכך בעת שנה"י דאמא מתלבשת עם המוחין דז"א בכלים הפנימים 
שלו, נשארת המלכות דאמא מבחוץ לז"א ע"ג העור שלו, כי אין לה 
חלק במוחין הפנימים דז"א, כמבואר. 
%break
אמנם בשביל המוחין דפב"פ לנוקבא דז"א, היא נכללת גם בפנימיות 
המוחין דז"א, כמ"ש הרב בע"ח.
%break
%letter קיג
קיג) ובזה העור נאחזת הקליפה הדקה שבכולם הנק' קליפת נוגה יען 
בפנימיותו יש נוגה ואור רפ"ח ניצוצין : כי בחי' העור דז"א נכללת ג"כ 
מקליפת נוגה. כנ"ל. 
%break
%page 287
ומכאן מובן, שאע"פ שמשמע מדברי הרב, שבחינת עור דז"א הוא 
עצמו קליפת נוגה ובה דבוקים ג' הקליפות, כנ"ל, הרי אין זה אלא 
התכללות בלבד, ועצם קליפת נוגה היא מבחוץ לז"א לגמרי, 
%break
שהרי אומר כאן במפורש שהחשמ"ל דאמא מלבשת ע"ג העור דז"א, 
ומפסקת בין העור דז"א לקליפת נוגה, וקליפת נוגה אינה נאחזת בעור 
דז"א אלא בעור דאמא המלביש עליו מבחוץ בסוד חשמל. וזכור זה.
%break
%page 287
%letter קטו
%letter קטז
קטו קטז) ובהאי נוגה מפתי סט"א לחוה כי נדבק בה בסוד ערלה וכו' 
ובזה תבין מ"ש בסוד המסך שבין אצילות לבריאה שהוא אותו עור של 
הבינה : כי סוד המלכות דאמא שאיננה נכללת במוחין דז"א, שנעשית 
לחשמ"ל השומר אותה מקליפת נוגה, 
%break
היא בחינת מלכות דצמצום ב' סוד ה' זעירא הנ"ל, אשר נתקנה 
לבחינת נוקבא בעתיק כלפי כל פרצופי אצילות, וסיימה אותם במקום 
החזה של תנה"י דא"ק, ששם הופרסה הפרסא שבין אצילות לבריאה 
בעת יציאת הקטנות דנקודים. כנ"ל אות ע' ד"ה ותחילה. 
%break
ולפיכך בעת הארת הזווג דע"ב ס"ג דא"ק, המוריד את ה"ת ממקום 
נקבי עינים אל הפה, ומחזיר את הג"ר למדרגה, אין הפרסא שבין 
אצילות לבריאה נחלשת כלל משום זה, כמו שקרה בעת גדלות של 
ז"ת דנקודים. 
%break
כי אין שם הורדת ה"ת אלא ליסוד בלבד, ולא למלכות, ואפילו בדיקנא 
דא"א אין שם בחינת מלכות, כנ"ל בדיבור הסמוך, שעי"כ אין מלכות 
דאמא נכללת במוחין אלו דג"ר, כנ"ל. 
%break
ולפיכך נשארת הפרסא על תקפה, כי היא ממש אותה בחינת מלכות 
דאמא שאיננה נכללת במוחין דז"א, והיא אינה מקבלת שום שינוי ע"י 
כל המוחין דגדלות היוצאים על ידי הורדת ה"ת בחזרה למקום הפה, 
%break
%page 288
וז"ס השמירה שלה שלא תתפשט עוד כלום מהארת אצילות לבי"ע, 
כמו שקרה בזמן שביה"כ, והבן היטב.
%break
וז"ס החשמל דאמא המלביש את כל פרצוף ז"א מראשו עד רגליו. כי 
ענין החשמל והעור דז"א הנוהג מחזה ולמטה שלו, נוהג בכל ספירה 
וספירה מרת"ס שלו, ונמצא שיש לקליפת נוגה אחיזה בכל השלישים 
תתאין שבכל ספירה שבו, דהיינו בעור אשר שם, 
%break
וע"כ נוהג שם גם בחינת הפרסא שה"ס החשמ"ל דאמא המשמר את 
הארת האצילות שלא תגיע לנוגה ולג' הקליפות, ונמצא שאותה 
הפרסא הנוהגת בין אצילות לבריאה, 
%break
נוהגת ג"כ בכל קומתו של ז"א בכל ספירה על בחינת העור שלה, אלא 
שם היא נקראת חשמ"ל ומלבוש על גבי העור, ומתחת רגליו היא 
נקראת פרסא. והבן זה.
%break
וזה אמרו "וכאשר העוונות גורמים אז החשמ"ל מסתלק ונשאר עור 
ז"א לבדו ויש בו ניצוץ קדושה בפנימיותו והוא ו' שבעור, והעור עצמו 
נשאר רע שהוא קליפת נוגה והיא יונקת משם" פירוש, כי נתבאר שכל 
הכלים דאדם הראשון היו מן חשמ"ל דז"א עצמו, כנ"ל בסמוך, 
%break
וע"כ לא היה יכול לברר רק בחינת נשמה דחיה, המאירה בו רק עד 
החזה, ומחזה ולמטה נשאר אב"א, משום שפרצוף החשמ"ל דז"א 
עצמו אינו מאיר רק עד החזה שבו, 
%break
ומחזה ולמטה הוא בחינת נוגה בלתי נברר כנ"ל אות ע"ח ד"ה קודם 
עש"ה ובחינת העור דז"א הנקרא נוגה היא ממש בחינת מחזה ולמטה 
של החשמ"ל שלו שהוא פרצוף הבשר, כמ"ש שם, אמנם הן מחזה 
ולמטה של פרצוף הבשר, והן פרצוף העור, 
%break
נבחנים בז"א שכולו טוב בלי רע כלל, והוא מטעם שהחשמ"ל דאמא 
שה"ס הפרסא כנ"ל היא השומרת את החשמ"ל דז"א ואת העור שלו 
שלא ימשיכו כלום מהארת ג"ר דנשמה למחזה ולמטה, וכיון שאינם 
ממשיכים אלא הארה מועטת דהיינו הארת ו"ק, 
%break
הם נחשבים לטוב בלי רע כלל. ולא עוד אלא אפילו עצם קליפת נוגה 
שהיא מחוץ לפרסא דאצילות וכן מחוץ לחשמ"ל דאמא, נחשבת ג"כ 
לכולה טוב בלי רע כלל, והוא מטעם שהיא ג"כ דבוקה ויונקת מן 
החשמ"ל דאמא, שדבקות זו מודדת לה הארה מועטת כדי חיותה, 
%break
ואז היא טוב בלי רע. כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ט פ"ד בשם הזוהר, 
אשר בעת שהנוגה מתחברת עם החשמ"ל היא נעשית טוב. עש"ה.
%break
%page 289
אמנם בעת שאדם וחוה נתפתו אחר עצת הנחש ואכלו מעץ הדעת, 
דהיינו שביררו והמשיכו הארת ג"ר למחזה ולמטה שלהם, שהוא 
בחינת שש תחתונות דעשיה, הנמצאים מתחת הפרסא דאצילות 
(כנ"ל אות פ"א ד"ה אמנם) ועברו על גבול הפרסא, 
%break
שה"ס החשמ"ל דאמא, גרמו בזה להסתלקות החשמ"ל דאמא מן עור 
דז"א, כדברי הרב כאן, וגם גרמו שאש מתלקחת הקליפה הג' של ג' 
הקליפות, נתחברה ונעשית אחת עם קליפת נוגה ועם שאר הב' 
קליפות, ואז נעשית הנוגה רע גמור כמו ג' הקליפות, 
%break
כמ"ש בע"ח הנ"ל שמ"ט פ"ד, וגם היא נתדבקה בעור של ז"א, וגם 
בחשמ"ל דז"א עצמו, ועתה אין החשמ"ל דאמא משמרתו ואז גם 
החשמ"ל הזה נהפך להיות עור דהיינו לטו"ר, ונפלו לקליפות, וחזרו 
ז"א לבחינת ו"ק דיניקה, ונוקבא דז"א לבחינת נקודה תחת היסוד, 
%break
כמ"ש הרב בע"ח שער ל"ו פ"ב. כי אחר שנפגמו הכלים דחשמ"ל ועור 
שלו ונפלו לקליפות, לא נשאר בו אז כי אם הכלים דפנים, שהם חב"ד 
חג"ת עד החזה, ונקודת החזה היא כתר הנוקבא אשר בהם 
מתלבשים האורות דרוח נפש לבד, 
%break
וירדו כלים דחב"ד לחג"ת, וכלים דחג"ת לנה"י, ונקודת החזה לנקודה 
תחת היסוד, שהוא קומת ו"ק דיניקה, שבהם לא יוכל להיות שום 
מיעוט לעולם.
%break
אבל מבחינת הכלים דאדה"ר נפלו כל ג' הכלים שלו, להיותם כולם 
מבחינת חשמ"ל דז"א שנפגמו ע"י ג' הקליפות, וע"כ לא נשארה בו כי 
אם בחינת חשמ"ל דג"ע דעשיה עם אור נפש דנפש לבד, כנ"ל בדברי 
הרב אות פ"ד ד"ה וכאשר. 
%break
ובזה נמצא, אשר חטא דעצה"ד, הוא ענין אחד עם שביה"כ דנקודים, 
כי גם אדה"ר המשיך מהארת אצילות לבי"ע ועבר על גבול הפרסא 
כמו ז"ת דנקודים. וע"כ נסתלקו ממנו נר"ן לשורשם והכלים שלו נפלו 
לקליפות, 
%break
כמו שקרה לז' תחתונות דנקודים בשביה"כ. והבן היטב בכל 
המתבאר, ואז תבין חטא עצה"ד על מתכונתו.
%break
קכ) נתעטף הקב"ה בטליתו וכו' נוטה שמים כיריעה כי מהארת 
הלבושים יצאו משיוריהם בחינת העגולים שהם שמים : כבר נתבאר 
זה, אשר ע"י עלית ה"ת בעינים בעת צמצום ב' נפרדו הלבוש והיכל, 
שהם ב' הכלים דז"א ומלכות, מן בחינת הכלים הפנימים דכל מדרגה, 
%break
ונעשו לכלים מקיפים, הנקראים לבוש והיכל, (כנ"ל אות ט"ז ד"ה 
השורש) עש"ה. ונמצא שהלבושים שהם מקיפים דיושר הנק' טלית, 
הם מהשיורים של הכלים הפנימים, דהיינו הכלי דז"א שנפרד מהם. 
%break
%page 290
וההיכלות הנקראות שמים הם יצאו מהשיורים של הלבושים, כי הכלי 
של המלכות הוא משיורי הז"א. אמנם אלו ואלו הם בחינת עגולים, כי 
המקיפים דלבושים הם מתעגלים תוך העיגולים דהיכלות, כמ"ש הרב 
בע"ח ש"א פ"ד, 
%break
ומה שהם נק' מקיפים דיושר, הוא מטעם, שמטרם הצמצום ב' היו 
משמשים בא"ק בבחינת היושר דהיינו בכלים הפנימים שלו, כנ"ל אות 
ל' ד"ה העיגולים. 
%break
אבל בחינת העיגולים דהיכלות, שהם בחינת המלכות, הרי אפילו 
בא"ק הפנימי לא היו משמשים לבחי' יושר ע"כ נקראים בשם מקיפים 
דעיגולים.
%break
ויש עוד לפרש בדברי הרב כאן, כי נודע שהעגולים מקבלים אורותיהם 
רק מג"ר דיושר, וע"כ מקיפי היושר מקבלים הארותיהם קודם 
המקיפים דעגולים, מפני שהם קרובים יותר אל הכלים הפנימים, 
%break
כנ"ל שבצמצום א' היו משמשים לכלים פנימים. אמנם יש לזכור 
שאע"פ שמבחינת הכלים נמצאים המקיפים דיושר יותר חשובים 
ממקיפי העיגולים כנ"ל, אבל מבחינת האורות הוא להיפך, 
%break
כי מקיפי יושר הם בחי' מקיפים דחיה, ומקיפי עיגולים הם בחינת 
מקיפים דיחידה. כנ"ל אות ט"ז ד"ה ועל.
%break
%letter קכא
קכא) יוד עיגולים שבראש המלכות דעשיה ובאותו אמצעי החלל 
שבהם מתפשט גוף קו יושר דמלכות דעשיה וכו' : כי אין עיגולים רק 
בבחי' ע"ס של ראש, כנ"ל אות ל' ד"ה העיגולים. 
%break
ולכן כל היוד עיגולים דעשיה מקיפין רק על ראש דעשיה לבד, ומפה 
דראש עשיה ולמטה עד ג"ע הארץ כבר אין שם רק בחינת יושר בלבד. 
גם תזכור מ"ש לעיל שהעגולים הם כגלדי בצלים מקיפים זה על זה, 
%break
ומבחינה זו הרי בהכרח שהם מקיפים גם על הגוף, אלא הפירוש הוא 
שבחינת עובי העגולים הנוגעים ביושר ועוברים עליו, אינם נוגעים אלא 
בע"ס דראש לבד.
%break
%page 291
קו יושר דמלכות דעשיה דרך אמצע חלל והוא בג"ע הארץ וכו' : כי הקו 
דעשיה נמשך מצמצום ב', כי כל אורות דאבי"ע הם מצמצום ב'. ונודע 
שנקודת הסיום דצמצום ב' היא במקום בינה, כי מלכות המסיימת 
עלתה למקום בינה, כנ"ל אות כ"ו ד"ה צמצם, 
%break
וז"ס שהקו הזה מסתיים בג"ע הארץ שהוא בחינת בינה דמלכות 
דעשיה, ואינו מסתיים על נקודת עוה"ז החומרי, כמו הסיום רגלין 
דא"ק הפנימי שהוא מסתיים על המלכות שהיא הארץ החומרית ממש 
שבעוה"ז, כי היא בחינת צמצום א' (כנ"ל אות מ"ח ד"ה ורגלי) 
%break
ונמצא שיש הפרש מנקודת הסיום דא"ק אל נקודת הסיום דקו היושר 
דעשיה, כשיעור ז"ת דמלכות דעשיה. אמנם אין עקביים דא"ק מאירים 
בשתא אלפי שני, כי הפרסא דצמצום ב' שומרת על הארתם, ומכסה 
אותם מן בי"ע, 
%break
אלא לעתיד יתגלו העקביים שלו בסוד ועמדו רגליו על הר הזיתים 
(כנ"ל אות מ"ט ד"ה עשר). וע"כ מטרם גמר התיקון נמצאת הארץ 
הזאת בתכלית העביות של כל הקליפות, 
%break
כי שום הארה דיושר איננה מגיעה לכאן, שהרי אפילו קו היושר 
דעשיה, מסתיים בבינה דעשיה, ועקביים דא"ק מכוסים כנ"ל.
%break
%letter קכז
קכז) ורקיעים שלה הם ט' ספירות ראשונות שלה וכו' : כלומר, 
שהרקיעים שהם המקיפים דעגולים ויושר, הם מסבבים על ט"ס 
דראש שלה, ומפה דראש ולמטה, נמשכים ז"ת דיושר שלה, 
%break
כמ"ש הרב לפנינו, אשר עץ החיים הוא ת"ת שבה, והנהר הוא יסוד 
שלה, ועץ הדעת הוא עטרת היסוד שבה.
%break
%page 292
%letter קכט
קכט) ובחטא דאדה"ר גרם שיכנס הנחש עד עץ הדעת ונגע בו, וצעק 
העץ רשע אל תגע בי וכו', בסוד הלולב שהוא עץ החיים, ע' תמרים 
וכו' : והנה לכאורה תמוה, כי הלולב הוא בחינת יסוד, ולעיל אומר 
שלמטה מחזה הוא עץ הדעת. 
%break
אכן יש כאן עמקות גדולה, וצריכים להבינו היטב. כי יש תמיד ערך 
הפכי בין כלים לאורות (כנ"ל אות ט"ז ד"ה ואין ע"ש). כי יסוד דקטנות 
דאורות, עומד במקום החזה של הפרצוף, וכשנעשה הזווג ביסוד 
דקטנות הזה, להמשכת מוחין דחיה, 
%break
נמצא יסוד זה עולה למקום הדעת דמוחין, וע"כ נקרא עץ הדעת, 
להורות שנעשה הזווג במקום הדעת, שעי"ז הוא פוגם בפרסא 
דצמצום ב', שה"ס מלכות דאמא שאינה בכלל המוחין דז"א, כנ"ל אות 
פ"א ד"ה החזירם.
%break
וטעם עליה זו של יסוד דקטנות, הוא, כי עקרו של ז"א הוא מבחינת 
הכלים דפנים דז"ת דנקודים, שיצאו למעלה מפרסא, דהיינו למעלה 
מחזה דפרצוף תנה"י דא"ק, (כנ"ל אות ע' ד"ה ויש ע"ש) שבהם אין 
שום פגם, להיותם כלים דאצילות שלמעלה מפרסא דצמצום ב', 
%break
והם ז' כלים חב"ד חג"ת עד החזה, שבהם מלובשים אורות דנפש 
רוח, רוח בחב"ד, ונפש בחג"ת, ולכן מצד התלבשות אורות אלו בהם, 
הם נקראים חג"ת נה"י, כי אור הרוח נקרא חג"ת, ואור הנפש נקרא 
נה"י. ונמצא שמקום החזה דכלים, הוא מבחינת האורות דיסוד.
%break
ודע, כי ליסוד הזה שבמקום החזה קורא הרב תמיד, בשם יסוד 
דקטנות. כי בעת שקונה נשמה, עולים כלים דחג"ת ונעשים לחב"ד, 
שבהם מתלבש ג"ר דנשמה, וחג"ת שהיו נה"י עולים ונעשים לחג"ת, 
כי בהם מתלבש עתה הרוח, 
%break
והוא משיג נה"י חדשים שבהם מתלבש הנפש. ונבחן עתה שיש לו ב' 
יסודות, כי אין העדר ברוחני, ונמצא היסוד דקטנות שהיה במקום 
החזה בעת הקטנות, עומד שם גם עתה בעת גדלות דנשמה. 
%break
ונוסף עליו יש לו עתה יסוד מנה"י החדשים, והוא נקרא בשם יסוד 
דגדלות א'. ובעת שממשיך אורות דחיה שהיא גדלות ב', נמצא נבחן 
בערכו, שחב"ד וחג"ת דנשמה הם רק בחינת חג"ת אליו, ועתה ע"י 
אור החיה עולים חב"ד חג"ת דנשמה ונעשים לכלים דחב"ד דחיה, 
%break
ונה"י דנשמה עולים ונעשים כלים לחג"ת דחיה, ויוצאים לו נה"י 
חדשים מבחינת חיה.
%break
%page 293
ומתוך שחב"ד חג"ת דנשמה עלו שניהם ונעשו לחב"ד דחיה, נמצא 
עתה שמקום החזה ששם עומד היסוד דקטנות נעשה עתה לבחינת 
דעת דחיה. הרי שעל ידי אור החיה, עולה היסוד דקטנות למקום 
הדעת. 
%break
ועל שם זה נקרא הזווג דיסוד דקטנות בשם עץ הדעת. וזכור זה, כי 
הוא עמוק מאד.
%break
אבל הזווג דיסוד דגדלות דחיה, דהיינו היסוד דנה"י החדשים שהשיג 
בעת המשכת מוחין דחיה, ששם מתלבש אור נפש דחיה, כנ"ל, הוא 
נקרא בשם עץ החיים, והוא מטעם שהוא ממשיך רק בחינת ו"ק 
דחיה, מהדעת דרדל"א המתגלה במוחא דאוירא דא"א, 
%break
אשר כלפי בחינת אור החיה שברדל"א, הוא ו"ק, כי ג"ר דאו"א 
דנקודים נגנזו ברדל"א, ואינם מתגלים אלא בגמר התיקון, שה"ס 
הגניזה דמלכות דא"ק, סוד ה' גדולה ששמשה בנקודים, ואין הרדל"א 
משפיע לאצילות, אלא בסוד ה' זעירא דהבראם, 
%break
 (כנ"ל אות מ"ה ד"ה המלכות) וע"כ הוא נקרא עץ החיים, כי כל 
המוחין דאצילות ואורות דחיה הם ע"י זווג יסוד דגדלות דנה"י 
החדשים דמוחין דחיה. אבל היוצא ע"י זווג יסוד דקטנות, שהוא זווג 
דמוחין של הג"ר דחיה, כנ"ל, שמקום החזה ששם היסוד דקטנות, 
%break
עומד בדעת, במוחין בין חו"ב, שהם הג"ר דחיה, נמצא פוגם את ה' 
זעירא דהבראם שנתקנה ברדל"א, שהוא סוד החשמל דאמא והפרסא 
שמתחת אצילות, (כנ"ל אות קט"ו ד"ה וז"ס). 
%break
ואז נמשך השפע לג' קליפות הטמאות הנ"ל שהוא הנחש הטמא, 
והממשיך אותם נופל עמהם יחד למקום הקליפות והמיתה, שז"ס 
הכתוב, ביום אכלך ממנו מות תמות. 
%break
הרי שהזווג דיסוד דגדלות, מושך כל החיים, והזווג דיסוד דקטנות הוא 
הממית את כל החי. והבן זה.
%break
וז"ש הרב, שהלולב הוא עץ החיים, כי הלולב הוא בחינת יסוד 
דגדלות, שממנו נמשך כל החיים כנ"ל, ואומר שה"ס ע' תמרים וכו'. 
רומז בזה, שהוא סוד ע' טובה, כי הזווג מכונה בשם הסתכלות עינים, 
כמ"ש הרב בשער הנקודים, וע"י זווג הזה יוצאים י"ב פרצופי אצילות, 
%break
כנודע, שיש ד' פרצופין בכתר : עתיק ונוקבא, אריך ונוקבא. וכן בחו"ב 
: או"א, וישסו"ת, וכן בזו"ן : זו"ן הגדולים ויעקב ולאה. וזהו הרמז י"ב 
עיינות, כי הם יוצאים על י"ב זווגים. 
%break
אבל הס"א אין להם אלא סוד עשתי עשר בלבד, בסוד כל המוסיף 
גורע, כמ"ש בזוהר שהמוסיף ע' על שתי עשר נגרע ונעשה עשתי 
עשר. כי הס"א הוא מלכותא בלא תגא, שה"ס הדכר דעתיק שהוא 
א"ס שתיכף נסתלק מהם, 
%break
ולא נשאר להם אחיזה אלא בעשתי עשרה בלבד. וז"ס שצעק העץ 
רשע אל תגע בי הרומז על הנ"ל.
%break
%page 294
%letter קלב
קלב) וכשחטא אדה"ר נסתלקו ממנו המוחין וחזר הז"א בסוד היניקה 
לבד ואז גם החשמל עור דתבונה נסתלק מהז"א : כן צריך לומר, כי 
באדה"ר לא נשאר אחר החטא אלא בחינת נפש לבד, כנ"ל אות צ"ו. 
%break
ובשער הפסוקים סימן ב', מבואר שלא נשאר בו אלא נפש דנפש, 
ע"ש. אלא רק ז"א נשאר בסוד יניקה כמ"ש להלן, שכל זמן שז"א חוזר 
בסוד יניקה מסתלק ממנו החשמ"ל, הרי שהמדובר הוא בז"א.
%break
ומשמיענו שמחמת הסתלקות החשמל מן ז"א, נשארו האדם ואשתו 
ערומים מכל הכלים שלהם שהלבישו הנר"ן של האצילות שהיה לו, כי 
נפלו בקליפות ונעשו טו"ר. והוא מטעם שכל הכלים של אדה"ר לא היו 
אלא מהחשמל דז"א, כנ"ל אות ק"ד ובאות קט"ו ד"ה וז"ס.
%break
%letter קלג
קלג) הלבוש שלהם אז הוא מבחינת אלקים קדושים מקטנות דיניקה 
הנקרא נחש הנושך בערייתא וכו' : כי ענין החטא דעצה"ד הוא 
מבחינת היסוד דקטנות כנ"ל בדיבור הסמוך, והקטנות נקראת תמיד 
בשמות אלקים, וע"כ נקרא "זווג היסוד דיניקה עם אור דאלקים". 
%break
והיסוד נקרא נחש הנושך בערייתא, להיותו מסלק החשמל דאמא, 
כנ"ל, שאז הנחש הטמא, הכלול מי' הקליפות מתדבק ויונק מעור 
וחשמל דז"א, ועושה אותו טו"ר כנ"ל.
%break
%page 295
%letter קלד
קלד) בסוד יניקה מתלבש כתנות עור חשמל וזה בלילה : כלומר, 
שהחשמ"ל דאמא מסתלק, והחשמ"ל דז"א נעשה לבחינת כתנות עור, 
שפירושו טו"ר דנוגה. וע"כ יש יניקה לחו"ב דקלי' הנקרא ב' צפרים. 
כנ"ל באורך ועי' באות קי"ד.
%break
%page 296
%letter קלה
קלה) לאה היא דינין קשין מאד מפני שהיא אחורים דאמא : כי היא 
בחינת האחורים דאו"א עלאין דנקודים אשר נתבטלו ונפלו למקום זו"ן 
בעת שבירת הכלים. ומתוך שג"ר דאו"א אלו נגנזו ברדל"א, כנ"ל 
בדיבור הסמוך, 
%break
ע"כ אין תיקון לאחורים שלהם שיחזרו ויעלו לאו"א כמו שהיו בעת 
הנקודים, מטרם גמר התיקון, דהיינו אחר שתתגלה המלכות דצמצום 
א' שנגנזה ברדל"א, כי אז תחזור ותתגלה קומת הסתכלות עיינין 
דנקודים באצילות, 
%break
והאחורים שנפלו למקום זו"ן יתחברו שוב באו"א כמקודם לכן בעת 
גדלות דנקודים. ואלו האחורים נקראים בשם לאה, וע"כ תיקונה הוא 
רק בז"א, דהיינו במקום הנפילה, 
%break
שהיא נתקנה כאן להיות נוקבא דז"א, כי כל תיקונה הוא רק ממנו, כל 
עוד שלא תוכל לחזור למקומה לאו"א עילאין. ועי' בע"ח של"ז פ"ד.
%break
וזה אמרו "לאה היא דינין קשין מאד מפני שהיא אחורים דאמא" כי אין 
תיקון לדינין שלה בכל שתא אלפי שני, כי היא אינה מתתקנת אלא 
בזווג דמוחין עילאין דחיה בסוד הדעת הממשיך ג"ר דחיה, שהוא 
בחינת ג"ר דנקודים. וע"כ נבחנת בסוד דינין קשין מאד.
%break
ועוד שהיא למעלה במקום הסתום אבל רחל היא נמתקת כי היא 
במקום גלוי של חסדים : טעם ב' הזה תלוי בטעם הראשון הנ"ל 
בדיבור הסמוך, כי המוחין דחיה הנמשכין ע"י הזווג דיסוד דגדלות 
דנה"י דחיה, 
%break
אינם יכולים להתגלות מחזה ולמעלה דז"א אלא רק מחזה ולמטה 
דז"א, באופן שאפילו בעת שיש לז"א מוחין דחיה, הוא נשאר בחסדים 
מכוסים מחזה שלו ולמעלה, והארת חכמה בחסדים הנקראת גילוי של 
החסדים, הם רק מחזה ולמטה כנודע. 
%break
וז"ש, לפי שלאה נתקנה להיות לנוקבא רק מחזה ולמעלה דז"א, ששם 
אין הארת חיה מתגלית, ע"כ עוד הדינין שלה מזמן ביטול הג"ר דאו"א 
שורים בה, בלי תיקון. 
%break
אבל פרצוף רחל, שהיא בחינת הנוקבא דנה"י שלו שמחזה ולמטה, 
הרי יש לה ממקום הגילוי של מוחין דחיה, והארת חיה מבטלת כל 
האחיזה של החיצונים לגמרי, וע"כ היא נמתקת לגמרי. 
%break
משא"כ לאה אינה נמתקת רק במוחין דנשמה המאירים מחזה 
ולמעלה, כי גילוי הארת חיה אינה נוהגת בה, כנ"ל, וע"כ נחשבת 
לבלתי נמתקת לגמרי.
%break
%letter קלו
קלו) המילוי הוא בחינת נקבה לפי שכולה דינין : ד' אותיות הוי"ה 
הפשוטה, רומזות על עצמות הספירות שבמדרגה, דהיינו מבחי' הע"ס 
דאו"י שבהם. 
%break
%page 297
והמילוי של ד' האותיות רומז על בחינת המלכות והמסך שבכל ספירה 
שעליהם נעשה הזווג דהכאה, המעלה או"ח ומלביש לע"ס דאו"י. 
ומצד אחד אותיות הפשוטות יותר חשובות, להיותם עצמות הספירות 
ועיקר של הפרצוף. 
%break
ומצד אחד המילוי יותר חשוב, להיותו מודד קומת הפרצוף, כי אין 
האו"י מאיר בפרצוף אלא לפי שיעור האו"ח העולה : שבמילוי ע"ב 
עולה או"ח עד חכמה, וע"כ יש בפרצוף אור החכמה, ובמילוי ס"ג עולה 
או"ח ומלביש רק עד הבינה, 
%break
וע"כ המדרגה ההיא בקומת בינה בלבד, והיא חסרה מאור החכמה, 
וכו' עד"ז. והוא מטעם שאין השגה באור בלי כלי, וע"כ אע"פ שיש ע"ס 
דאו"י בכל מדרגה, מ"מ אינה מקבלת אלא לפי קומת הלבוש, שהוא 
האו"ח, 
%break
וע"כ נבחן המילוי לבחינת נקבה ודינין, כי המלכות והמסך שבה היא 
בחינת נקבה ודינין, כנודע. וזה נתבאר באורך בספר תע"ס בחלק ג'. 
וכן בהסתכלות פנימית בחלק ב'.
%break
מפני שכל כח הנוקבא ועצמות אורותיה וכחותיה כולם גנוזים תוך 
הז"א וכו' ואח"כ יוצא חוץ ממנו : פירוש, כי בעת שז"א משפיע 
לנוקבא, הנה נעשה זווג דהכאה בז"א עצמו בבחינת עיטרא דגבורה 
שלו, שהיא הנוקבא שבגופו עצמו, 
%break
ויוצאת קומה לפי שיעור האו"ח שנוקבא שבגופו מעלה בו, ואח"כ הוא 
משפיע קומה זו, כמות שהיא מלובשת באו"ח, אל הנוקבא הנפרדת 
שלו רחל, ונמצא שכל המוחין של הנוקבא היא בחינת מילוי בלבד, 
שהרי הזווג נעשה תוך ז"א, והיא נוטלת הקומה מן המוכן, כנ"ל. 
%break
וזה טעם ב' שבחינת המילוי הוא נוקבא. וזה סובב ביחוד על מ"ש 
להלן, שהנוקבין לאה ורחל מרומזות באותיות המילוי של הוי"ה דמ"ה 
של הז"א. אמנם טעם הא' הוא על כל המדרגות כולם דכורין ונוקבין.
%break
%letter קלז
קלז) המילוי הוא בסוד העיבור הממלא תוכיות בטן אמו : רומז בזה 
שכל תחתון הוא בחינת המילוי של פרצוף העליון ממנו, להיותו יוצא 
מעיבור דעליון. 
%break
וזהו ענין ארוך, וצריכים לזכור כל מה שביאר בסוד הסתלקות 
והתפשטות ב' אצל פרצופי א"ק, ונתבאר היטב בתלמוד עשר ספירות 
בחלק ד' ובחלק ה', ונבאר כאן בקיצור נמרץ ויועיל רק לבקיאים 
בחלקים הנ"ל. 
%break
כי השתלשלות הפרצופין זה מזה בא ע"י ביטוש או"פ באו"מ הגורם 
להזדככות המסך דגוף לבחינת מסך דראש, שע"י זה מסתלקים כל 
אורות דגוף, אמנם נעשה זווג במסך בראש של הפרצוף, 
%break
שע"י זה יוצאת התפשטות חדשה של קומת ע"ס, וזו ההתפשטות 
נבחנת לבחינת בן של הפרצוף ולתחתון שלו, וגם גוף העליון חוזר 
ומתמלא ע"י התפשטות זו דתחתון שלו. 
%break
%page 298
וע"כ התחתון מלביש לעליון כל אותו השיעור שהוא ממלא את הכלים 
הריקים דעליון, דהיינו לבחינת הגוף בלבד. וע"כ נבחן ענין ההזדככות 
דמסך דגוף לבחינת מלכות דראש, בשם עיבור, כי ע"י עליה זו דמסך 
דגוף אל מלכות דראש נולד כל התחתון.
%break
ונבאר בהשתלשלות ה"פ א"ק, כי תחילה יצא הוי"ה פנימאה דא"ק, 
שהוא פרצוף הכתר שלו, שהם הע"ס הראשונות שבאו עם קו א"ס 
ב"ה לאחר צמצום א'. ונזדכך מסך דגוף שלו לבחי' שורש מסך, שהיא 
המלכות דראש, ונסתלקו כל אורות דגוף שלו. 
%break
אח"ז נעשה זווג על המסך שעלה ונכלל במלכות דראש, ויצאה 
התפשטות חדשה של ע"ס בעביות דבחי"ג הנקרא מילוי ע"ב, 
שהאו"ח עולה ומלביש עד חכמה, וגם הגוף דפרצוף הפנימי נתמלא 
מהתפשטות הזו דע"ב. 
%break
ואח"ז נעשה הזדככות המסך והסתלקות האורות גם בגוף דע"ב, 
ועלה ונכלל במלכות דראשו ונעשה זווג חדש בעביות דבחי"ב, ויצאה 
התפשטות חדשה הנק' פרצוף ס"ג דא"ק, והוא ממלא ג"כ את הגוף 
דעליון שלו שהוא ע"ב. 
%break
וכן עד"ז יצאה התפשטות חדשה בראש דפרצוף הס"ג, בעביות 
דבחי"א המוציאה קומת מ"ה, והוא ממלא גם את הגוף דס"ג, כנ"ל. 
והם הע"ס דנקודים הנקראות ב"ן. והנך מוצא איך כל פרצוף הוא 
מבחינת מסך דגוף דעליון שעלה ונכלל בפה דראש דעליון, 
%break
ושם יוצאות הע"ס של קומתו. וע"כ נק' עליה זו בשם עיבור של תחתון, 
שהוא ממלא את תוכיותו של העליון.
%break
וע"ד הנ"ל בהשתלשלות פרצופי א"ק, היה ג"כ באצילות בג' פרצופים 
הראשונים הנקראים עו"נ או"נ ואו"א, שהעיבור דכל תחתון נעשה 
בפה דראש דעליון והוא ממלא העליון מפה דראש ולמטה. אמנם אחר 
שיצא פרצוף או"א עילאין הממלאים לא"א מפה דראש שלו עד החזה, 
%break
אין הסתלקות עוד בגופין דאו"א, כי כבר מתוקנים עי"ז בזווג דלא 
פסיק, אמנם מחזה ולמטה דאו"א העומדים מחזה ולמטה דא"א, בהם 
נוהג עוד הסתלקות, וע"כ ענין עלית המסך לעיבור בשביל הזו"ן אינו 
עולה לפה דראש דאו"א, אלא למטבור ולמטה שלהם, 
%break
הנק' פה דראש בערך ישסו"ת, אמנם בערך או"א הוא בחינת מטבור 
ולמטה ונק' בטן, וע"כ העיבור דז"א הוא בבטן דאו"א ויש"ס ותבונה 
הנעשים אז פרצוף אחד. 
%break
וז"ש "מילוי הוא בסוד העיבור הממלא תוכיות בטן אמו" שבהיות הז"א 
יוצא רק מטבור ולמטה דאו"א, ע"כ אינו ממלא רק הבטן שלהם.
%break
%letter קלח
קלח) החזה ויש לו שם בחי' יסוד הראשון אשר בו מזדווג עם לאה : כי 
תחלה לא היו בו אלא ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, שבהם 
מתלבשים נפש רוח, רוח בחב"ד ונעשה משום זה לחג"ת, ונפש 
בחג"ת, ונעשה משום זה לנה"י. 
%break
הרי שספירת היסוד הוא במקום החזה. וזה אמרו "בחינה א' מהראש 
עד החזה ויש לו שם בחינת יסוד הראשון" כי בבחי' הקטנות שבו אין 
לו אלא ששה כלים מהראש עד החזה, 
%break
שהם חב"ד חג"ת, שמבחינת האורות שבהם, נעשו לחג"ת נה"י, 
ונמצא היסוד דקטנות במקום החזה.
%break
%page 299
מהחזה ולמטה ששם מקום חסדים המגולים : וזה נבחן לבחינה ב' 
דז"א, שהוא בחינת הגדלות שבו, כי לעת גדלות, כשמשיג ג"ר, 
חוזרים חג"ת להיות חב"ד, מאחר שהאורות הם ג"ר כמו הכלים, ונה"י 
חוזרים להיות חג"ת, ואורות ג"ר מבררים לו מבי"ע נה"י חדשים. 
%break
ונמצא שהשיג עתה יסוד חדש דגדלות. אמנם אין העדר ברוחני, וגם 
היסוד דקטנות הראשון שהיה במקום החזה נשאר שם גם עתה בעת 
גדלות, וע"כ יש בו ב' בחינות יסודות. 
%break
וכבר דברנו מזה (אות פ"א ד"ה ויש) שחסדים מגולים פירושם 
שהארת חכמה מתגלה בחסדים ע"ד הבינה החוזרת לראש דא"א 
ומזדווגת שם עם החכמה כדי להשפיע הארת חכמה לזו"ן כדרך 
הבינה דאו"י המאצלת לז"א דאו"י 
%break
 (כנזכר בתלע"ס דף ה' ד"ה וטעם ע"ש) אבל הבינה מצד עצמה היא 
תמיד בבחינת כי חפץ חסד הוא, ואינה מקבלת חכמה, שז"ס או"א 
עילאין שהם בקומת בינה הם תמיד בזווג דלא פסיק. (עי' בתלע"ס 
חלק ח' אות נ"ד באו"פ ד"ה או"א) 
%break
ונמצא גם אחר שהבינה חזרה לחכמה, אין החכמה מתגלה במקומה 
עצמה אלא במקום זו"ן כמ"ש הרב בע"ח ע"ש. שזה נוהג הן בזו"ן 
דע"ס דראש הנק' דעת, והן בזו"ן דע"ס דגוף הנק' נה"י. 
%break
ולפיכך אין הארת חכמה מתגלית מחזה ולמעלה ששם בחינת כח"ב 
דגוף, אלא רק מחזה ולמטה ששם בחינת זו"ן דגוף, כנ"ל אות א' ד"ה 
וצריכים.
%break
ואין להקשות, הא תינח בחכמה שבבחינת בינה של הג"ר, אבל 
בחכמה עצמה של הג"ר שאין בה זה ההבחן הנ"ל, א"כ למה אינה 
מאירה בג"ר דראש ובג"ר דגוף, אמנם יש לדעת מה שכייל לן הרב 
(בשער מרשב"י פרשת תרומה דף קל"ד, 
%break
ובתלמוד עשר ספירות חלק י"ד אות צ"ה ע"ש) שאחר שנסתמה ח"ס 
דא"א, אין בחינת חכמה מאירה באצילות זולת החכמה דל"ב נתיבות, 
המקובל מהבינה החוזרת לראש דא"א ומקבלת שם חכמה בשביל 
הז"א. הרי שכל החכמה שיש אחר א"א היא רק חכמה דבחינת בינה.
%break
ועל כן נקראת בחינת חכמה זו בשם ל"ב נתיבות חכמה, כי זה רומז 
על כ"ב אותיות שהיא הבינה, עם הע"ס דזו"ן המעוברים בתוכה, שהם 
בגימטריא ל"ב, כמ"ש שם הרב, שפירושו, שאין הבינה ממשיכה 
חכמה זולת ע"י זו"ן העולים אליה בעיבור בבחינת מ"ן, 
%break
וע"כ נרמזו בה בינה וזו"ן יחד. ומתוך שהיא עצמה נמצאת תמיד 
בבחינת חסדים, ע"כ אפילו כשמקבלת החכמה, אינה מתגלית בחו"ב 
שלה, זולת בזו"ן בלבד, הן בראש והן בגוף כנ"ל, וזכור דברים אלו 
תמיד. 
%break
וז"ש כאן הרב "וחציו האחרון שמחזה ולמטה ששם מקום חסדים 
המגולים" והוא מפני ששם בחי' זו"ן דגוף, הרי הארת חכמה מתגלה 
בחסדים. אבל מחזה ולמעלה ששם בחינת ג"ר דגוף, נמצאים תמיד 
החסדים מכוסים מחכמה. 
%break
וע"כ מחלקם לב' בחינות, וב' שמות של מ"ה דאלפין, כי הם נחשבים 
לב' קומות נבדלות, אשר מילוי דאלפין שמחזה ולמעלה הוא לאה, 
ומילוי דאלפין שמחזה ולמטה הוא רחל.
%break
%letter קלט
קלט) בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה בחינת לאה לצאת 
ממותקת וכו' וזהו בחי' לילית חוה ראשונה. כי אפילו באצילות כל 
תיקונה הוא רק במילוי דאלפין שמחזה ולמעלה דז"א, שהוא חסדים 
מכוסים, כנ"ל.
%break
%page 300
נמצא שגם לאה לא נתקנה רק בבחי' מחזה ולמעלה שבה, שהם 
כח"ב, אבל בחינת מחזה ולמטה שבה, שהם בחינת זו"ן שבה 
הצריכים לגילוי הארת חיה, נשארו בה בבחינת עור, וע"כ בעולם 
התחתון, בבחינת לאה דאה"ר, 
%break
שכל עצמות הכלים שלו הם רק מבחינת החשמ"ל דז"א, שהוא בחינת 
בשר ועור דז"א, כנ"ל בדברי הרב אות נ"א הרי גם בחינת לאה שלו, 
היא ג"כ בחינת בשר ועור דלאה העליונה. 
%break
שהיא בחינת עקביים שלה, שאין להם שום התחלה של תיקון רק 
במוחין דג"ר דחיה, שהם בחינת או"א דנקודים שנגנזו באצילות, ע"כ 
נחשבת לקליפה ממש, הנקראת לילית. 
%break
כי זה הכלל, שכל בחינה משביה"כ שאין להם בירור בכל שתא אלפי 
שני נקראת קליפה. והיא נקראת ג"כ חוה ראשונה.
%break
%letter קמ
קמ) נתמתקה לאה והיתה בסוד הקדושה ונסתלקה מן הקליפה : אין 
הפירוש שלאה זו דאדה"ר, היא לאה אשת יעקב, כי כבר אמר 
שנעשית לקליפה. 
%break
אלא שהיא הארת לאה, מן לאה העליונה דז"א, ונתמתקה כל כך, עד 
שקבלה תיקון להסתלק לגמרי מן בחינת בשר ועור שנעשית לקליפה. 
וזה שמדייק "ונסתלקה מן הקליפה" דהיינו מהקליפה של עצמה הנ"ל. 
%break
באופן, שגם לאה אשת יעקב יכולה לקבל הארת ג"ר מחסדים מכוסים 
כמו לאה אשת ז"א. וז"ש והיתה בסוד הקדושה, והבן.
%break
%letter קמב
קמב) ב' נשי חד דגרמי וחד דבשרא וכו' : כבר נתבאר שכח"ב זו"ן 
נקראים מוחא עצמות גידין בשר עור כמ"ש בע"ח שכ"ד פ"ב. ונמצא, 
עצמות הוא חכמה, ובשר הוא ז"א. 
%break
%page 301
גם נתבאר לעיל, שכל בחינות נשמת אדה"ר הם ממוחין דחיה דזו"ן, 
ואפילו הכלים שלו באו מחשמ"ל דז"א שהם כלים הד' הנברר ע"י 
מוחין דחיה. כנ"ל אות נ"ח ד"ה החשמל עש"ה. 
%break
כן נתבאר לעיל שלאה היא בחינת אחורים דאו"א הפנימים שהם ג"ר 
דחיה, ומתוך שאו"א הפנימים נגנזו באצילות, ע"כ אינה יכולה לחזור 
למדרגתה לאו"א מטרם גמר התיקון, שאז יתגלו ג"ר דחיה. 
%break
וכל תיקונם מטרם זה, הוא ע"י ז"א מחזה ולמעלה, וע"כ גם לאה אינה 
נמתקת רק מחזה ולמעלה שלה, אבל הרגלין שלה, שהם בחינת בשר 
ועור, אין להן תיקון כלל. וע"כ אדה"ר שכל בחינתו הוא רק מבחינת 
החשמ"ל דז"א שהוא בשר ועור, 
%break
נמצאים ב' הנוקבין שלו שהם ג"כ רק בחינת בשר ועור של ב' הנוקבין 
לאה ורחל דז"א, וע"כ יצאה לאה שלו בבחינת קליפה שנק' לילית, 
להיותה בשר ועור של לאה עליונה שאינה מקבלת תיקון במשך שתא 
אלפי שני.
%break
וע"כ נקראות ב' הנוקבין דאדם הראשון בשם גרמי ובשרא. כי גרמי 
פירושו עצמות, דהיינו חיה דחיה, והוא לאה להיותה האחורים דאו"א 
הפנימים, שאינה מתוקנת אלא בג"ר דחיה, הנק' היה דחיה. 
%break
ובשרא היא רחל, שפירושו רוח דחיה, שהיא מקבלת תיקונה משלם 
בז"א, כי מוחין דו"ק דחיה הנק' בשרא, נמשכין לז"א בתכלית 
השלמות. וע"כ הנוק' דבשרא היא חוה השניה דאדה"ר, שנמתקה 
לגמרי. 
%break
אבל הנוקבא דגרמי, שהיא חוה הראשונה דאדה"ר, שהיא בחינת 
הרגלין דלאה אשת ז"א, שלא יוכלו להתמתק מטרם גמר התיקון 
נעשית לקליפה. 
%break
ואין להתבלבל במה שלפעמים נק' בשר ועור על שם הכלים שלהם, 
ולפעמים על שם האורות שלהם, כי כן דרך הרב שלא להקפיד כל כך 
בהגדרת המלות, לפי שהדברים מתבארים מתוך הענין. 
%break
והמעיין בעצמו צריך לזכור תמיד את הערך ההפכי שיש בין הכלים 
לאורות, אז יוכל להבינם על פי הענין המדובר.
%break
%letter קמד
קמד) יעקב התחתון אשר בזה העולם לא היה משיג עדיין בכל 
מציאות פרצוף ז"א רק מנגד החזה ולמטה : כי ז"א נחלק לב' בחינות, 
כנ"ל אות קל"ח, ופרצוף הג"ר שלו שמחזה ולמעלה נק' בשם ישראל. 
%break
%page 302
ופרצוף הו"ק שלו שמחזה ולמטה נק' בשם יעקב. לכן כל עוד שלא 
השיג רק בחינת ו"ק דז"א, הוא נק' בשם יעקב. וכשהשיג הג"ר קרא לו 
הש"י בשם ישראל.
%break
%letter קמה
קמה) לאה היא עלמא דאתכסיא וכו'. שהיא צורת הד' שבקשר של 
תפילין : כי מתוך שלאה היא פרצוף נוקבא דג"ר של ז"א, ואין מיתוקה 
אלא ע"י ג"ר דחיה, ע"כ המוחין דחיה שהיא מקבלת מן הז"א המה 
אצלה בבחינת אחורים בלבד, 
%break
כי הם בחינת ו"ק דחיה שאינם מבררים את הכלים הצריכים אל 
האורות דג"ר דחיה. וע"כ אותם הכלים שהמוחין דו"ק דחיה מבררים 
בלאה ומתלבשים בהם, נקראים בשם "עור" ובשם אחורים, כי כל 
בחינה שלא נבררה כל צרכה נק' בשם עור, כנ"ל אות נ"ט ע"ש. 
%break
וע"כ נק' לאה עלמא דאתכסיא, כי הארת מוחין דחיה מכוסים אצלה 
להיותם מלובשים בעור, שהיא צורת הד', קשר של תפילין. וכן 
הארתה נק' חסדים מכוסים, כי הארת החכמה מכוסה בה. ולפיכך לא 
היה רוצה יעקב להזדווג עמה. 
%break
כי יעקב הוא בחינת ו"ק דז"א, ששם מקום של חסדים מגולים, 
ומבחינת חסדים מכוסים לא יוכלו לקבל אלא בחינת ו"ק בלי ראש, 
כנ"ל סוף אות ע"א ד"ה ואין ע"ש.
%break
%page 303
%letter קנג
קנג) בחינת לאה כאשר מזדווגת עם ז"א עצמו הוא מזדווג בה על ידי 
הדעת עצמו ממש : כי כמו שפרצוף ז"א נחלק על פרצוף ג"ר מחזה 
ולמעלה, ועל פרצוף ו"ק מחזה ולמטה כנ"ל, כן בחינת הזווג שבמוחין 
נחלקין על זווג דג"ר של המוחין, ועל זווג דו"ק דמוחין. 
%break
ונמצא לפי"ז שהזווג של בחינת הנוקבא דג"ר, שהוא לאה, הוא 
מבחינת זווג דג"ר של המוחין, והיא מקבלת מדעת דראש ממש, כי 
יסוד דג"ר נק' בשם דעת, אבל רחל שהיא בחינת ו"ק, אין הזווג שלה 
מבחינת הג"ר דמוחין, אלא מבחי' הו"ק דמוחין, 
%break
ואינו מדעת ממש של ראש אלא מדעת המתפשט אל הגוף, שהוא 
בחינת ו"ק דדעת דראש, ולא דעת ממש. והענין, כי ג' מוחין יש במוח 
הדעת, שהם חב"ד דדעת. החו"ב דדעת הם ג"ר דדעת, והדעת 
דדעת, הוא ו"ק דדעת, 
%break
והם מכריעים על המוחין העליונים הנקראים חו"ב דכללות הראש, 
וכשהזווג הוא בג"ר דחו"ב אלו, הרי הוא נעשה ע"י חו"ב דדעת, 
ונקראת טפת הזווג ההיא בשם טפת הזווג דג"ר ממש של אותה 
הקומה. 
%break
%page 304
וזהו בחינת הזווג דז"א עם לאה, כי ע"כ הם נקראים זו"ן הגדולים. 
אבל הזווג עם רחל הוא ע"י מוח הג' דדעת, הנק' דעת דדעת, שהוא 
אינו מזווג אלא הו"ק דחו"ב דראש, וע"כ טפת הזווג ההיא היא טפה 
דו"ק מאותה הקומה. 
%break
וזכור זה, כי הוא המפתח להבין את בחינת הזווג דז"א עם לאה בכל 
המקומות שבדברי הרב. ועם זה תבין ג"כ, למה נקראת לאה עלמא 
דאתכסיא, כי מתוך שהזווג שלה עם ז"א הוא מבחינת חו"ב דדעת, 
המזווג ג"ר דחו"ב של ראש, כנ"ל, 
%break
נמצא א"כ, שאם היה הזווג בבחינת קומת חכמה, היו ממשיכים 
בחינת ג"ר של חכמה, שהם בחינת או"א הפנימים, שנגנזו ברדל"א, 
ואין להם גילוי עוד באצילות. 
%break
הרי שאי אפשר לז"א להזדווג עם לאה בקומת חיה. וכל הזווגים דז"א 
עם לאה הם רק מבחינת חסדים מכוסים, שהארת חיה מתכסה 
ונעלמת שם, וע"כ נקראת עלמא דאתכסיא.
%break
%letter קנה
קנה) ופניה נגד אחורי ז"א : כנ"ל, אשר מבחינת המוחין דחיה לא 
תוכל לקבל רק בחינת אחורים לבד, שהוא בחינת הכלי דעור, הנקרא 
קשר של תפילין, וע"כ נקרא זה פניה נגד אחורי ז"א. 
%break
כי בחינת הפנים שלה הוא מוחין דחיה, להיותה אחורים של או"א 
דנקודים, ואינה מקבלת אלא בחינת אחורים דאלו המוחין. אמנם 
מבחינת נשמה, ואפילו מנשמה דחיה, היא יכולה לעמוד עם הז"א 
פב"פ.
%break
%letter קנז
קנז) רחל היא נוקבא אמיתית של ז"א וכו' : ג' עיקרים יש לדעת ברחל 
זו. א' שורשה מבחינת הכלים, ב' שורשה מבחינת האורות, ג' מקורה 
מבחינת בנין פרצוף. וכל ג' עיקרים אלו הם מעולם הנקודים. 
%break
%page 305
כי נודע, שבקטנות הנקודים לא יצאו אלא ז' כלים חב"ד חג"ת עד 
החזה ונקודת החזה המסיימת אותם בבחינת הפרסא שנתקנה ע"י 
צמצום ב', והכלים מחזה ולמטה יצאו ונעשו לבי"ע, כנ"ל. 
%break
נמצא ששורש הנוקבא מבחינה זו היא נקודת החזה בלבד. ומבחינת 
האורות שנתלבשו בהם, הרי הם נעשו לבחינת חג"ת נה"י, כי אורות 
דו"ק נקראים חג"ת נהי"מ, ונמצא בזה שנקודת החזה נקראת נקודת 
מלכות דז"ת דנקודים. 
%break
אמנם מב' בחינות אלו אין בה רק נקודה אחת, שהיא בחינה המסיימת 
את ז"א, אבל אין בה שום בנין של פרצוף. וזה התחיל בגדלות של 
נקודים, כי ע"י האור חדש שיצא מע"ב ס"ג דא"ק נתבקעה הפרסא 
וז"ת דנקודים נתפשטו עד לנקודה דעוה"ז כמו הרגלים דא"ק, 
%break
ואלו הנהי"מ שנפרדו מז"ת דנקודים למתחת הפרסא שנתהוו לבי"ע, 
שוב נתחברו עם הז"ת של ז"א כנ"ל אות ע"א ד"ה אמנם ע"ש. וכמו כן 
הם נבחנים ג"כ לחלקה של הנקודה דחזה דז"א שהיא המלכות, 
%break
ונתחברו אליה ונבנית אז לשעתה בפרצוף שלם, הנקרא מלך הז' של 
הנקודים. והוא משום שבעת הקטנות כבר היו שייכים לחלקה, כי כל 
בי"ע המצומצמים ע"י הפרסא נמצאים ברשות הנוקבא ומתחתיה, 
%break
ע"כ גם בעת שנתחברו נעשה לחלקה ולבנינה. הרי שכל שורש בנין 
הנוקבא הוא מהכלים דאחורים דנקודים שהם הנה"י שמתחת 
הפרסא.
%break
וע"כ נבחנת נקודת החזה לבחינת הכתר של הנוקבא, כי אחר שנבנית 
ע"י נה"י שעלו מבי"ע, נעשת נקודת החזה לכתר שמלמעלה מהם. 
ולפעמים נקראת נקודת החזה בשם מלכות שלה לבד, 
%break
כי מבחינת התלבשות האורות, נמצא שבעת קטנות נקודים לא היה 
בה אלא כח הסיום דמלכות לבד. ונמצאים אלו ג' עיקרים הנ"ל 
נקראים : א' נקודת כתר דנוקבא, ב' נקודת מלכות דנוקבא, ג' ט"ס 
תחתונות דנוקבא, וזכור זה לכל המקומות המדובר מהם.
%break
לאה עיקרה היא אחורים דאמא שנפלו כאן למטה במקום הזה : היינו 
בזמן שביה"כ דנקודים. ויש לדעת, כי אמא זו אין פירושה קומת 
נשמה, אלא אמא דקומת חיה, כי או"א דנקודים היו בקומה שוה 
בקומת חיה. 
%break
ונמצאת לאה שהיא בחינת אחוריים שנפלו מקומת חיה דאמא. וע"כ 
היא אינה כלל ממדרגת ז"א, אלא מקום ירידה שלה הוא במקום ז"א, 
וע"כ הוא מתקן אותה, ונבחנת לנוקבא שלו רק בדרך השאלה, 
%break
כלומר, שסוף סוף בגמר התיקון תסתלק ממנו ותחזור לאמא עילאה 
למדרגתה. ומתוך שבחינת חיה דנקודים נגנזה בשתא אלפי שני, לכן 
אין תיקון לאה נשלם והיא נחשבת משום זה לדינים.
%break
%page 306
%letter קסא
קסא) נמצא שכל מה שיש לז"א יש אל רחל ג"כ : זה סובב רק על 
קומת המוחין, שרחל נוטלת כל קומת המוחין. אבל לאה אין לה מהם 
אלא בחינת עור כנ"ל. 
%break
אמנם במהות המוחין יש הרבה חילוקים בין ז"א לרחל, והעיקר 
שבהם, כי ז"א יש בו השורש של העיטרא דגבורה, מבחינת נה"י 
דאמא הכלולה במזל ונקה. 
%break
אבל הנוקבא אין לה אלא בחינת עיטרא דגבורה מהמלכות דאמא, 
שאינה כלולה במזל ונקה, ואינה בכלל המוחין דז"א, וע"כ דעתה קלה. 
כמ"ש הרב בשער מרשב"י באד"ז דף נ"ד ע"ב. (ובמהדורה החדשה 
דף רע"ז).
%page 308
%letter קעב
קעב) לאה יוצאת מן הארת המלכות דאמא המתלבשת בז"א בסוד 
מוחין : להלן אומר שמלכות דאמא אינה משמשת כלל במוחין דז"א 
אלא רק נה"י דאמא לבד, וכאן אומר שמתלבשת בסוד מוחין. 
%break
אכן ענין זה, מבואר היטב בשער מאמרי רשב"י באד"ז בסוד הרצועות 
של תפילין של ראש. אשר הגם שאינה משמשת כלום לצורך המוחין 
של ז"א עצמו, אמנם לצורך המוחין של רחל היא מתלבשת במוחין 
דז"א, ונכללת עם המוחין שלו, 
%break
שע"י התכללות זו דמלכות דאמא עם המוחין דז"א, יוצאים המוחין של 
רחל שם בראש ז"א, ומשם חוזרים לאחורי המוחין דז"א על העורף, 
ועושים שם הקשר של תפילין בסוד ד', שהיא בחינת לאה. 
%break
וכלפי המוחין דנוקבא רחל, נחשבת לבחינה שניה של המוחין שלה, 
ומשם נמשכים לפנימיות נה"י דז"א, וזה נחשב לבחינה ג' דמוחין 
דרחל, ואח"כ יוצאים המוחין למקיפים על נה"י דז"א, שזה נחשב 
לבחינה ד' של המוחין דרחל, 
%break
ומכאן הם נמשכין לראש דרחל עצמה שהיא בחינה ה', עש"ה. הרי 
שמלכות דאמא מתלבשת בסוד המוחין דז"א, לצורך המוחין דרחל, 
אשר בחינה השניה של המוחין ההם, 
%break
שה"ס הד' דקשר של תפילין, הם באים למוחין גם בשביל לאה. וזה 
נתבאר היטב בתלע"ס חלק י"ד מאות קנ"ד עד אות קפ"ג ובאו"פ שם.
%break
הנה"י שלה נעשין לבושים לג' מוחין חב"ד דז"א, אמנם המלכות 
דאמא אינה משמשת כלל לז"א : כי מוחין דז"א יוצאין מנה"י דאו"א 
הכלולים במזלא, ואין במזלא בחינת מלכות, כי המזל ונקה הוא בחינת 
יסוד כנודע, 
%break
%page 309
וע"כ אין המלכות דאמא כלולה בכלל המוחין דז"א דגדלות, והמלכות 
הזו, נשארת בבחינת צמצום ב', וע"כ אינה משמשת כלום במוחין 
דגדלות דז"א. אלא לצורך המוחין דנוקבא רחל, היא נכללת ביסוד 
דאמא, 
%break
ואז יוצאת על ההתכללות הזו קומה חדשה בשביל מוחין דרחל. 
ולבאר זה צריכים אריכות גדולה וכבר נתבאר כל צרכו בתלע"ס חלק 
י"ד תשובה צ'. 
%break
וכבר נתבאר בדיבור הסמוך, כי אלו המוחין דלאה מבחינת הד' דקשר 
של תפילין, הם הבחינה השניה דמוחין דרחל. וכן צריכים לדעת, שאלו 
המוחין הם מוחין דחיה, וע"כ אין לאה מקבלת מהם אלא בחינת עור 
בלבד, ולא פרשיות, כמ"ש לעיל אות קנ"ז ד"ה לאה, 
%break
להיותה צריכה אל מוחין דג"ר דחיה מאו"א הפנימיים, שאין מוחין אלו 
מתגלים מטרם גמר התיקון, כנ"ל אות קמ"ה ד"ה לאה. ולפיכך אין לה 
בכל שתא אלפי שני בחינת מוחין דחיה מבחינתה ומשמשת במוחין 
דו"ק דחיה דרחל כנ"ל.
%break
%page 310
%letter קעח
קעח) ותקח לאה ג' ספירות וחצי וכו' ותקח רחל מחצי ת"ת ולמטה 
וכו': פירוש, כי עיקר הנושא לגילוי מוחין דחיה הוא ז"א הנקרא ת"ת, 
כי הבינה עצמה היא תמיד בחסדים מכוסים ואינה מזדווגת עם חכמה 
כדי להמשיך מוחין דחיה, אלא לצורך ז"א בלבד, 
%break
כנ"ל אות קל"ח ד"ה מהחזה, ולפיכך נמצא בחינת ז"א גם במוחין 
דאו"א הנקרא שם דעת, כי מציאותו שם גורם קיום לזווג בינה עם 
החכמה בסוד מ"ן אליהם, כלומר, שבינה מחזקת בזווג עם חכמה 
בשבילו. 
%break
אבל בהיותו יורד משם, תיכף נתבטל זווג דבינה עם חכמה, כי הבינה 
חוזרת לבחינת חסדים מכוסים, והמוחין דחיה מתבטלים כמ"ש הרב 
בע"ח שער שביה"כ פ"א בתחילתו, ע"ש. ובתלע"ס חלק ז'.
%break
והוא הטעם שת"ת דאמא נעשה כתר אל ז"א, כי מתוך שעיקר 
המקיים למוחין דחיה באו"א הוא ז"א, שהוא ת"ת, ע"כ נחשב ת"ת זה 
דאמא גם למשפיע המוחין ההם אל ז"א במקומו עצמו. 
%break
כי זה הכלל, כל הריוח שהתחתון גורם אל העליון גם התחתון יורש כל 
אותו הריוח, כי הוא הגורם לו, שיהיה בחינה כתר ומשפיע אליו. 
דהיינו, כמו שת"ת דאמא מקיים מוחין דחיה באמא עלאה, כן משפיע 
מוחין אלו לז"א עצמו, והבן זה היטב.
%break
והנה גם בז"א עצמו, כשמקבל אותם המוחין, נמצא שת"ת דז"א, 
שהוא עיקרו של ז"א, נמצא גם בו עיקר הנושא למוחין דחיה כמו 
באמא הן : בחינת ת"ת דמוחין הנקראת דעת, ובחינת ת"ת דגוף. 
%break
ודע שעיקרו של ת"ת הוא שליש אמצעי שבו, כי שליש עליון הוא 
בחינת התכללות ע"ס דת"ת מהעליונים ממנו, דהיינו כח"ב דת"ת. 
ושליש תחתון דת"ת, הוא בחינת התכללותו ממלכות התחתונה ממנו, 
%break
שהיא בחינת נהי"מ דת"ת, אבל שליש אמצעי הוא בחינתו עצמו, 
שהוא חג"ת דת"ת. ולפיכך נבחן כי עיקר הנושא להארת המוחין 
דחיה, הוא שליש אמצעי דת"ת.
%break
%page 311
ועם זה תבין, מ"ש הרב, שבעת שאין לז"א אלא מוחין דנשמה, אינו 
מלביש רק שליש תחתון דת"ת דאמא. ורק בעת שהוא משיג מוחין 
דחיה הוא עולה ומלביש על שליש אמצעי דת"ת. 
%break
והוא משום שאין חיה רק משליש אמצעי הנושא להארת חכמה, כי 
נבחן לת"ת דת"ת ועיקר הת"ת, משא"כ שליש תחתון דת"ת הוא 
בחינת המלכות הכלולה בו, ושליש עליון הוא בחינת ג"ר הכלולות בו. 
כנ"ל.
%break
וזה אמרו "ומהראוי היה ששתי נשים הללו וכו' יירשו מקום בעליהן ז"א 
שוה בשוה ותקח לאה ג"ס וחצי שהם דעת חו"ג וחצי הת"ת העליון 
ותקח רחל מחצי ת"ת ולמטה וכו' " דהיינו ששניהן יטלו את שליש 
ת"ת האמצעי המשפיע מוחין דחיה, 
%break
כנ"ל, דהיינו שלאה תקח חלק מהמוחין דחיה דז"א כמו רחל, ויתחלקו 
עם השליש אמצעי דת"ת שוה בשוה. וז"ש "ואמנם אין הדבר כך אלא 
שלאה לוקחת שליש עליון ורחל לוקחת כל ב"ש התחתונים דת"ת 
דז"א לכתר שלה" 
%break
דהיינו, כי רק רחל לוקחת את שליש האמצעי המשפיע מוחין דחיה, 
ולא לאה, כי לאה נוטלת רק שליש עליון בלבד, שאין שם הגילוי של 
המוחין דחיה כנ"ל.
%break
%letter קפ
קפ) שליש אמצעי יהיו שני אחיות משמשות שוה בשוה וכו' ומתלבשים 
רגלי לאה בכתר של רחל : היינו רק בעת הקטנות של רחל נעשה כך, 
אשר רגלי לאה מתלבשות בכתר של רחל, ואז אין גם לרחל מוחין 
דחיה, והיא נמצאת בעת ההיא אב"א עם הז"א. 
%break
כי מתוך שרגלי לאה מתלבשות בשליש אמצעי דת"ת דז"א, ולאה 
אינה ראויה לקבל המוחין דחיה, כנ"ל, נמצאים רגלי לאה מחשיכים 
את כתר דרחל, דהיינו שגם רחל אינה יכולה לקבל מוחין דחיה, והיא 
דומה כמו שהיתה מתחלה מטבור ולמטה דז"א, 
%break
כי אין בחלקה עצמה רק שליש תחתון דת"ת שאין שם גילוי דמוחין 
דחיה, אמנם בעת שרחל משגת המוחין דחיה, הנה אז בהכרח 
שנוטלת את כל שליש אמצעי דז"א לחלקה עצמה, ורגלי לאה נעלמים 
שם. 
%break
%page 312
כמ"ש לפנינו "אמנם דע, כי לפעמים שרחל לוקחת כל מקום אותו 
שליש אמצעי ואין רגלי לאה מתפשטים בתוך כתר רחל" דהיינו כנ"ל 
כי רק כשרחל היא אב"א עם הז"א, 
%break
אז רגלי לאה מתפשטות בכתר רחל, אבל בעת שרחל משגת פב"פ, 
עם הז"א, דהיינו בקבלת מוחין דחיה, אז רגלי לאה מסתלקות מתוך 
כתר רחל, ושליש אמצעי דת"ת דז"א נעשה כולו לכתר שלה, המשפיע 
לה המוחין ההם, כמ"ש. 
%break
וזה הכלל, שאין השפעת מוחין דחיה אלא משליש אמצעי בלבד, הן 
בז"א מאמא עילאה, והן בנוקבא מז"א, ושורש המשפיע, נקרא כתר.
%break
%letter קפב
קפב) במקום הגלוי שמאירים החסדים לכן נקרא אור אור וכו' אבל 
כתר של לאה אין בו רק אור א' לבד : כי בגילוי אור החיה, נמצאים ב' 
אורות שהם : אור חכמה ואור חסדים, כי הפירוש של גילוי החסדים 
הוא, שהארת חכמה מתגלית בהם, ולכן נקרא אור אור. 
%break
אבל לאה שהיא בחינת עלמא דאתכסיא, כי היא בחינת שליש עליון 
בלבד, ששם אין גילוי חכמה בחסדים, כנ"ל, ע"כ אין שם אלא אור א' 
לבד, דהיינו רק אור חסדים, כי הם שם חסדים מכוסים מחכמה.
%break
%letter קפג
קפג) חטיפה וגניבה נקרא תרפים : כלומר, בחינת רגלי לאה, שרחל 
לוקחת אותם לחלקה, על ידי עליתה והלבשתה את שליש עליון דז"א, 
הם נבחנים בה כמו חטיפה וגניבה. 
%break
%page 313
והוא, כי להיותם מבחינת לאה, אין הם ראוים לקבל כלום מהארת 
חיה, כי זווג דמוחין דחיה, נעשה רק על בחינה ו"ק דאו"א, אשר ז"א 
יכול להאיר אותם רק לבחינת רחל, שהיא בחינת נוקבא דו"ק שלו, 
אבל לא ללאה שהיא נוקבא דג"ר שלו, כנ"ל. 
%break
ונמצאים רגלי לאה אינם ראוים להארת חיה מצד עצמם, אלא מתוך 
שרחל לוקחת אותם לחלקה, נמצאים גם הם מקבלים הארת חיה כמו 
רחל, וזו היא גניבה, כלומר, שהכלים ההם אינם שייכים כלל לבנין 
פרצופה, ואינם ראויים לקבל הארתה, אלא רחל גנבתם, 
%break
שמתוך כך קבלו ג"כ הארתה. אבל ענין נטילתה את שליש אמצעי 
דת"ת דז"א, אינם שום גניבה, כי זהו חלקה ממש המשפיע את 
המוחין דחיה שלה, והבן.
%letter קפה
קפה) תרפים לשון רבים שהם ב' הרגלים : ולהלן אומר (באות ר"א) 
"להיותם מובלעים ב' העקביים בכתר רחל מתאחדים ונעשים עקב 
אחד" והענין הוא, כי להלן מדבר בעת שהם מתלבשים תוך כתר רחל 
ומחשיכים אותה, שאז נמצאת רחל אב"א עם ז"א, 
%break
וע"כ נבחנים נו"ה דלאה לבחינה אחת, כמ"ש הרב, שבעת שנו"ה הם 
באחור הם שניהם בחינה אחת, וע"כ קראם עקב, לשון יחיד. משא"כ 
כאן, שהמדובר הוא מגניבת התרפים, 
%break
שהוא ע"י השגת מוחין דחיה של רחל, כנ"ל, וע"י שהתרפים אלו קבלו 
הארת רחל, כנ"ל, בדיבור הסמוך, ונמצאים ע"כ בבחינת פנים, 
ובבחינת פנים נבחנים הנו"ה לשתי בחינות מיוחדות, וע"כ נקרא 
תרפים לשון רבים. והבן זה.
%page 314
%letter קפז
קפז) המקום הזה הוא בחינת עץ הדעת טו"ר אשר בו חטא אדה"ר 
וחוה כי שם הוא מקום גילוי החסדים של הדעת דז"א : כי שליש 
אמצעי דת"ת, הוא שורש המשפיע חכמה, בסוד ת"ת העולה ומזווג 
לחו"ב, שאין בינה מזדווגת עם חכמה זולת ע"י מ"ן דת"ת, 
%break
וע"כ עלה ז"א וקנה מקום תוך המוחין דאו"א, כדי לקיים באו"א את 
הזווג דחכמה, כנ"ל אות קע"ח ד"ה ותקח עש"ה. ות"ת הזה המקיים 
את המוחין דחיה באו"א נקרא בשם דעת. כנ"ל.
%break
ולפיכך נקרא שליש אמצעי של ת"ת דז"א עץ הדעת, כי הוא השאיר 
את שורשו באו"א בסוד מוח הדעת שלהם כמבואר. אמנם לפי זה יש 
לטעות שגם בחינת כתר דרחל נקרא כן ח"ו, כי גם היא נוטלת מוחין 
דחיה משליש אמצעי דת"ת דז"א. 
%break
אכן הכונה היא, על בחינת הזווג דג"ר דמוחין דחיה, שהם בחינת 
או"א הפנימים שנגנזו בסוד עזקא רבא, שהם בחינת המוחין ששמשו 
באו"א דנקודים בסוד הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. 
%break
ועל שם זה נקרא שליש אמצעי דת"ת דז"א בשם עץ הדעת, כי בו יש 
האיסור שלא להעלות ת"ת בסוד מ"ן לאו"א הפנימים ולזווגם בכדי 
להמשיך ג"ר דחיה כמו בנקודים. 
%break
משא"כ עלית ת"ת זה בסוד מ"ן אל או"א דמזלא, כנהוג בכל המוחין 
דחיה דאצילות, אין בזה משום איסור כלל, ואדרבה, בו תלוי כל 
התיקונים, כי אין כלל שום זווג בלי מוחין דחיה כנודע. 
%break
אמנם נתבאר כי הדעת הזה הוא בחינת ו"ק דדעת, ומזווג על ידו 
לבחינת ו"ק דאו"א הפנימים, כנ"ל. וכבר נתבאר, שע"כ נקראת לאה 
עלמא דאתכסיא, כי היא צריכה לג"ר דחיה שאין שום זווג עליהם בזמן 
הזה. 
%break
וע"כ נקראת רחל עלמא דאתגליא, כי היא צריכה רק לבחינת ו"ק 
דחיה, והם מתגלים בה גם בזמן הזה קודם גמר התיקון, והבן.
%page 315
%letter קפט
קפט) עקביים של לאה מפסיקים לגמרי והם לוקחים האורות היוצאים 
מבפנים : המדובר הוא באורות דפנים דנשמה, אשר עקביים דלאה 
מתתקנים בהם לצורך עצמם לגמרי, כי אורות דג"ר דנשמה הם 
הארת ג"ר ממש לגמרי בבחינת מחזה ולמעלה, 
%break
כנ"ל אות קל"ה ד"ה ועוד ע"ש. אמנם מחזה ולמטה אין הם מספיקים 
להארת פנים, כי אין בחינת פנים מחזה ולמטה, רק ע"י מוחין דחיה 
כנ"ל. וז"ש, "שעקביים דלאה מפסיקים לגמרי והם לוקחים האורות 
דפנים" אבל לרחל אין מהם אלא אורות דאחורים, 
%break
שהם ו"ק בחוסר ראש, כי היא אינה יכולה להנות מהם להיותם חסדים 
מכוסים, והיא צריכה לחסדים מגולים. וע"כ נבחנים רגלי לאה 
שבמקום כתר רחל, לבחינת דינין קשים, כי בה נראים הדינין שבהם 
המעמידים לרחל בבחינת האחורים. 
%break
והבן זה היטב, כי אע"פ שרגלי לאה ממותקים בבחינת פנים לבחינת 
לאה עצמה, מ"מ לבחינת רחל הם דינין גמורים העושים אותה 
לאחורים עם הז"א. מטעם הנ"ל.
%break
%letter קצג
קצג) ועזא ועזאל ששרשם הם בחי' ד' אורות הנ"ל שבאותם תרין 
רגלים ועקביים דלאה : כבר נתבאר שאלו העקביים דלאה הם תכלית 
הדינין, עם הארתם למטה מחזה אחר כלות יסוד דאמא, כי אור אמא 
שהוא הארת ג"ר, כבר מסתיים במקום החזה, 
%break
ומחזה ולמטה אינו נמתק רק בהארת חיה, ומתוך שהארת חיה 
מבחינת המוחין דלאה אינם מופיעים בכל המשך שתא אלפי שני, 
נמצאים משום זה אותם הדינין בלי שום מיתוק כלל, 
%break
%page 316
וע"כ נעשו שורשים לב' המלאכים, עזא ועזאל, שעז"א נעשה מעקב 
ימין ועזאל מעקב שמאל, כמ"ש להלן.
%break
%letter קצו
קצו) רחל גנבתם לא יצאו האורות ההם אל עקבים של לאה לחוץ : 
כנ"ל ד"ה חטיפה וגניבה, שענין גניבה זו נעשה עם השגתה של רחל 
למוחין דחיה שאז מאירים העקבים ההם כאילו היו מאברים שלה, 
עש"ה. 
%break
וע"כ נפרדים מהם כל כוחות הדין שהיו מעורבים בהם, ונתבטלה 
לגמרי הארת החיצונים שהם האלהים של לבן. וז"ש, למה גנבת את 
אלהי, וגם נסתלקה כל חכמתו ממנו ולא ידע כי ברח הוא, והבן.
%break
%letter קצח
קצח) יין עכור מלא שמרים והוא בלוע תוך העקביים של לאה דמיון 
היין הבלוע תוך הענבים : פירוש, כי כל פרצופי אבי"ע, יצאו מצמצום 
ב' כנ"ל, שה"ס בה' זעירא בראם, כנ"ל אות מ"ג ד"ה בהבראם. 
%break
%page 317
גם נודע, שענין הקליפות נעשו מאותם הכלים דז"א ומלכות של 
אחורים דנקודים ששמשו עמהם בזמן המלכים, אחר שנפרדו לכלים 
חיצונים ומקיפים הנקראים לבוש והיכל. 
%break
כנ"ל אות ע' ד"ה והנה, ע"ש. גם נתבאר לעיל שבבחינת הכלים של 
המלכים ששמשו בנקודים היה פגם נוסף, כי גם בחינת הדינין דצמצום 
א' רכיב עלה, כנ"ל אות מ"ט ד"ה ונודע ע"ש. ודע כי זו הבחינה 
שבקליפות ה"ס כוס התרעלה, ונקראת שמרי הקליפות, וזכור זה. 
%break
כי מבחינת השמוש עם הכלים הנפרדים דז"א ומלכות שנפרדו ע"י 
צמצום ב', נעשו כל הקליפות, ומבחינת המלכות דצמצום א' שהיתה 
מעורבת בהם, נעשה שמרי הקליפות, שממנה כל כח החוזק שבהם, 
ע"ד השמרים שהם כל כח החיזוק שביין.
%break
וזה אמרו "יין עכור מלא שמרים והוא בלוע תוך העקביים דלאה" כי 
נתבאר לעיל שכל בחינה שלא נבררה לגמרי נמצאים כל הקליפות 
מעורבות שמה. כנ"ל אות ע' ד"ה עור, ונמצא שיש בעקביים דלאה ב' 
בחינות דינין שהם השורשים לקליפות ולשמרי הקליפות כנ"ל. 
%break
והנה העקביים דלאה עצמם, הם מבירורים דצמצום ב' כבכל 
הפרצופים, שמהם אינם יונקים רק הקליפות, אכן גם בחינת שמרי 
היין מעורבים בהם, כנ"ל, וז"ש "והוא בלוע תוך העקביים" 
%break
כלומר, שאינם ניכרים לחוץ משום שכל בנין לאה הוא מבחינת צמצום 
ב', אמנם הם נעלמים שם ובלועים בתוכם.
%break
וזה אמרו "וחוה סחטה אותם הענבים" כי ע"י אכילתה לעץ הדעת, 
שפירושו, שרצתה להמשיך בחינת ג"ר דחיה המבררים לאלו העקבים 
דלאה, כנ"ל, נמצא שסחטה אותם הענבים, ואז נתגלו השמרים לחוץ, 
%break
שה"ס הזוהמא שהטיל הנחש בחוה. כי ע"י שהמשיכה הארה לשמרי 
הקליפות, נתדבקו בה וגרמו לה המיתה.
%break
%letter רא
רא) להיותן מובלעים ב' העקביים בכתר רחל מתאחדים ונעשים עקב 
אחד : כבר נתבאר זה לעיל, כי בעת התלבשות העקביים דלאה בכתר 
רחל, 
%break
%page 318
נמצאת אז רחל רק בבחינת אב"א, ואלו העקבים הם נו"ה דלאה, וע"כ 
הם רק בחינה אחת, כי אין נו"ה נחשבים לב' בחינות, אלא רק בזמן 
היותם בבחינת פנים.
%break
%letter רה
רה) בלעם אינו מבחינת הארת עקבים עצמן אלא מהארת כתר דרחל 
הבולע בתוכו הארת ב' העקבים : כמ"ש לעיל ד"ה עקבים של לאה, 
אשר אלו עקבים בהיותם בבחינת לאה עצמה יש להם מיתוק, אלא כל 
הדינין שבהם מתגלים עם היותם מאירים בכתר רחל מחזה ולמטה. 
%break
%page 319
וזה שמשמיענו כאן הרב, אשר בלעם נאחז בעקבים דלאה בשעה 
שהם מאירים בכתר רחל, וע"כ הוא בחינת ס"א, והבן.
%break
%letter רט
רט) זו"ן פב"פ אין עקבי לאה תוך כתר רחל וכו' הארותיהם מתבטלות 
בבריאת אדם : כי כל יניקת עזא ועזאל הם מעקבים דלאה שבכתר 
רחל, שזהו רק בעת היותה אב"א, וכיון שהם ידעו שאדה"ר יחזיר 
לזו"ן פב"פ, שהם בחינת מוחין דחיה, 
%break
שאז לוקחת רחל כל השליש אמצעי ומתקנת גם כן העקבים דלאה 
בסוד חטיפה וגנבה, כנ"ל, ואז מתבטלים לגמרי הארת עז"א ועזאל. 
וז"ש, "ולכן היו מקטרגים בבריאתו מפני הנזק המגיע להם".
%break
%page 320
%letter ריא
ריא) אדה"ר מלבד חטאו הראשון שאכל מעץ הדעת עוד הוסיף לחטא 
והוליד שדין רוחין ולילין : כי ע"י חטא של עצה"ד הוציא טפת קרי 
לבטלה בעטיו של נחש, ונדבקו בו הרוח סערה וכו' המלובש 
בפנימיותו של הנחש, שהוא בחינת שמרי הקליפות סמא דמותא, 
%break
שהם קליפות דמלכות דנקודים שהדינין דצמצום א' רכיב עלה, כנ"ל 
בדיבור הסמוך. ומלבד זה הוסיף לחטא בק"ל שנים שפירש מאשתו 
שהוציא טפות קרי לבטלה, והללו היו מבחינת טיקלא דעשקית 
נשמתין, דהיינו מבחינת קליפות דצמצום ב'. 
%break
והם ב' בחינות הנקראות להלן טיפות ראשונות וטפות אחרונות. ויש 
מעלה בבחינת טיפת קרי הראשונות, שאין הקליפות נאחזות רק 
במלכות שלהם בלבד, ולא כלל בט' ראשונות של אותם הטפות, כי 
בבחינת צמצום א' אין אחיזה לקליפות ודינין בט"ר, כנודע. 
%break
אמנם כנגד זה יש שם פגם גדול שאי אפשר כלל לתקן אותה בטרם 
גמר התיקון, שה"ס הי' אורות הנתונים בעקב. כנ"ל אות מ"ט. וכנגד 
זה יש מעלה בטיפות האחרונות, שאפשר לתקנם גם בשתא אלפי שני 
ע"י מוחין דחיה, 
%break
אמנם נבחן בהם חסרון גדול שהקליפות נאחזים גם בבחינת ט"ר 
שלהם, מפאת היותם מבחינת צמצום ב' ומבחינת הקליפות הבאים 
מהכלים דאחורים ששמשו בנקודים כנ"ל. 
%break
וזכור היטב אלו ההבחנות שבין הטפות קרי הראשונות אל הטפות 
האחרונות. וז"ש "שהוסיף עוד לחטא והוליד שדין וכו' ", כי גרם 
שהקליפות יתאחזו גם בט"ר דנשמות אלו, שזהו הוספת חטא.
%break
%letter ריב
ריב-יג) בהיותו עושה עדיין מעשה הרע הזה בא אל אשתו וכו' אחת 
קודם קין ואחת לאחריו וקין היה באמצעיתם : וז"ס ביאת נחש על חוה 
והטיל בה זוהמא. 
%break
כי אותה טפת קרי הראשונה דשמרי הקליפות מצמצום א', נתערבה 
בחוה, בעת ביאתו באותו זמן על אשתו, וזוהמא זו נתדבקה בקין, 
ובסוד מ"ש חז"ל, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, אבל 
אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם, והבן זה. 
%break
%page 321
אמנם מלבד זה גם טפות האחרונות דק"ל שנים גם הם נתערבו בקין, 
באופן שקין כלול משתיהן, ויש בו אותם ב' החסרונות הנ"ל בדיבור 
הסמוך ע"ש, וע"כ רובו רע, כמ"ש הרב להלן.
%break
%letter רטו
רטו) שהנשמות היוצאות בבחינת טפות קרי לבטלה הם יותר גדולות 
במעלה משאר הנשמות לפי שהם מבחינת הדעת עצמו : כי הנשמות 
המתוקנות הבאות מדכר ונוקבא, נמשכות מו"ק של מוחין דחיה, 
%break
בסוד חסד דמתגלי אפומא דאמה דהיינו מבחינת חסדים המתגלים 
מחזה ולמטה דז"א, שהם ו"ק דגוף, ולא מבחינת חג"ת דז"א, שהם 
ג"ר דגוף. אמנם הנשמות דטפות קרי, הם באים ע"י המשכות ג"ר 
דמוחין דחיה, 
%break
שמתוך שאין זווג דג"ר הזה נוהג בשתא אלפי שני, כי או"א הפנימים 
נגנזו ברדל"א כנודע, ע"כ יוצאות נשמות אלו לרשותא דקליפות 
לבטלה, כנ"ל אות קנ"ג ד"ה בחינת ע"ש. 
%break
הרי שהנשמות דטפות קרי גבוהים במעלתם מהנשמות המתוקנות, 
להיותם נמשכים מדעת ממש, כלומר, מבחינת ג"ר דדעת, המשפיעים 
לגרון וחג"ת דגופא, שהם ג"ר דגופא, והבן.
%break
בו"ק דגופא דז"א : היינו מחזה ולמטה, הנבחן לו"ק דגופא. כי הגרון 
וחג"ת נבחנים לג"ר דגופא דז"א, כנ"ל בדיבור הסמוך. וטעם הדבר, כי 
ה' הבחינות כח"ב זו"ן שבראש, כשהם בגופא נקראות חג"ת נ"ה, 
%break
שחג"ת הם כח"ב דגופא, או חב"ד. ונו"ה הם זו"ן דגופא, כנ"ל אות א' 
ד"ה וצריכים. ע"ש.
%break
%letter רטז
רטז) שקין הוא הבכור וכו' הלא אם תיטיב שאת : ואע"פ שקין הוא 
עטרא דגבורה דדעת דז"א, ואדה"ר והבל הוא עטרא דחסדים שבדעת 
שלהם, ונודע שעטרא דחסדים הוא קודם לעטרא דגבורה. אמנם כאן 
מפאת החטא דעצה"ד נעשה שינוי, שהגבורות קדמו לחסדים. 
%break
ונודע, שעיקר בחינת אור דחיה היוצאים ע"י הדעת, הם בסוד נקבה 
תסובב גבר, וגילוי אור דחיה של החסדים באים ע"י הגבורות בסוד 
או"ח ממטה למעלה, שהחסדים מקבלים גילוי הארת חכמה מתוך 
הגבורות המאירים להם ממטה למעלה. 
%break
%page 322
וע"כ נבחן קין לבכור, שפירושו, הארת ג"ר, כי כל בחינת ג"ר של הבל 
הוא ע"י הארת קין אליו ממטה למעלה. וז"ס הכתוב, ויהי בהיותם 
בשדה ויקם קין וכו', כי מנע ממנו הארת ג"ר, ועי"ז הרגו. וזו הטענה 
שלו, השומר אחי אנכי, כי לדעתו לא היה מחויב להאיר אליו.
%break
וז"ס וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. כי כן 
סדר הארת הדעת דז"א, שאין הגבורות מקבלים לצורך עצמם אלא 
כדי להאיר ממטה למעלה אל החסדים, ונמצא וישע ה' אל הבל ואל 
מנחתו, שהוא בחינת החסדים דדעת, ולא אל קין במקומו. 
%break
וז"ס אם תטיב שאת, כי קין חרה לו על מה שהוא צריך להאיר אל 
הבל אחיו ממטה למעלה, שהוא בחינת ו"ק דג"ר דחיה, כי כל הארה 
שממטה למעלה הוא בחינת ו"ק, והוא רצה הארת ג"ר דחיה המאירים 
בבחינת או"י במקום החג"ת דז"א, ע"ד שהיה בחג"ת דז' מלכין, 
%break
וע"כ ויפלו פניו. וע"ז השיב לו השי"ת אם תטיב שאת. כלומר, רק 
באופן הזה יגיע כל התיקון שלך, דהיינו בבחינת שאת, ממטה למעלה 
להטיב החסדים. 
%break
%page 323
והזהירו ע"כ, ואם לא תטיב, אלא שתרצה להמשיך ג"ר דמוחין דחיה 
אל חג"ת דז"א, הרי אז לפתח חטאת רובץ. דהיינו הנחש רובץ על 
הפתח הזה, כי זה היה החטא של עצה"ד. כנ"ל אות קצ"ח ד"ה יין.
%break
%letter רכב
רכב) קין שהיו בו שני חסרונות אלו האחד שהיה תלוי בין שמים לארץ 
וב' שהיה ברפיון : כי כל התיקון דטפות קרי הראשונות שהיו נדבקות 
בקין, הוא ע"י קרישה לבחינת אברים חזקים הנעשה ע"י הנוקבא, 
בכח הגבול החזק שבה. 
%break
אבל קין היה בבחינת טפת מים רופפת בלי גבול חזק, כי ע"כ היה 
תאב עוד להמשיך ג"ר דחיה כמעשה החטא דעצה"ד, כנ"ל בדיבור 
הסמוך, בסוד ויחר לקין מאד ויפלו פניו, ע"ש. 
%break
והגם שהוא באמת יצא ע"י הנוקבא חוה, אמנם זה היה לו מכח 
הטיפות קרי הראשונות שנדבקו בו כנ"ל. ועוד שהיה תלוי בין שמים 
לארץ, 
%break
כי גם בחינת נשמתו עצמו נפגמה מחמת הטיפות קרי האחרונות כי 
הם בחינות הקליפות דצמצום ב' הפוגמים כל הט"ר דנשמה, וז"ש 
הרב "ואין לה מנוחה כלל" כלומר שהס"א נאחזה גם בזה החלק של 
נשמת קין שכבר היה נברר בו, 
%break
וע"כ היה תלוי בין שמים וארץ דהיינו בבחינת אויר, שפירושו חסרון 
הארת ג"ר לגמרי, כי לא יכול להצטייר בנקבה ולקבל ממנה בחינת 
ג"ר, כמ"ש הרב בבחינת שדין ורוחין ולילין. 
%break
%page 324
וע"כ בא המבול ומחאו, בסו"ה וימח את כל היקום. כי היקום פירושו 
ג"ר, כנודע. וכיון שנאבדה ממנו הארת חיה, ע"כ שלט המבול עליו.
%break
%letter רכו
רכו) בדור המבול הוסר מהם קליפתם וכו' חוזרים ונכנסים בנקבה 
העליונה : כי על ידי שנמחו לגמרי מן הארץ, הוסרה מהם קליפת 
הנחש של בחינת הטפות הראשונות, שהם בחינת שמרי הקליפות 
שאין להם שום תקנה. 
%break
ואחר שהוסרה מהם קליפה קשה זו, אז הם ראוים לקבל תיקון 
בנקבה. וזה נבחן לתיקון הראשון, כי כל עוד שהקליפה הקשה הזו 
דבוקה בהם אינם ראוים לשום תיקון כלל.
%break
%letter רכח
רכח) הטפות של הקרי הראשונות קודם שנולד קין מעולות וגדולות 
מאד מן הטפות של קרי שלאחר שנולד קין : כבר נתבאר זה לעיל 
בד"ה אדה"ר אות רי"א, 
%break
%page 325
שיש מעלה גדולה בטפות קרי הראשונות, שאין הקליפה נאחזת אלא 
בבחינת מלכות שבהם, אבל ט"ר נקיים, מה שא"כ הטפות קרי 
האחרונות נאחזים בהם הקליפות גם בט"ר, ע"ש.
%break
תלויים ברפיון וכו' ונתחזקו לגמרי מרפיונם : כמ"ש לעיל בד"ה קין, 
שכל אפשרות תיקונם של הטפות הראשונות, הוא בבחינת קרישת 
אברים בגבול חזק על ידי הנוקבא, ע"ש. שעי"ז המה בטוחים שלא 
יחזרו לסורם כמו בחטא דעצה"ד, ע"ש. 
%break
וזהו כל התיקון שיש לאלו הנשמות בשתא אלפי שני. אבל בגמר 
התיקון יתוקנו לגמרי בסוד דמטי רגלין ברגלין. כנ"ל אות מ"ט ד"ה 
וזה.
%break
%page 326
%letter רל
רל) גלות מצרים וכו' היו שם מעורבות בין הקליפות הנק' מצרים : 
"מצרים הם הקליפות שכנגד הגרון דז"א ששם מקום צר", כמ"ש שם 
להלן. פירוש, שהם בחינת הקליפות שכנגד ג"ר דגופא דז"א, מהגרון 
עד החזה, ששם החסדים מכוסים כנ"ל, 
%break
כי אין החסדים מתגלים אלא מחזה ולמטה, ששם בחינת ארץ כנען, 
שהוא בחינת ו"ק דגופא דז"א, וכל עוד שקליפות המצרים נאחזים 
לינק מג"ר דגופא דז"א, דהיינו על ידי שמחטיאים הנשמות להמשיך 
הארת חיה למקום ג"ר דגופא דז"א, 
%break
כדי שיוכלו גם הם להנות מהשפע, נמצאים החו"ג דז"א נעלמים 
בראש ואינם מתפשטים מגרון ולמטה, שז"ס שנעשה הגרון מקום צר. 
שפירושו סיתום החסדים, שהוא בסיבת אחיזתם של המצרים במקום 
העורף דז"א.
%break
וז"ס גלות מצרים, כי נשמות בני ישראל נפלו תחת רשותם והיו 
מוכרחים לעבוד אותם כרצונם, להמשיך להם חסדים מגולים למקום 
ג"ר דגופא דז"א מגרון ולמטה, שמשום זה נסתלקו המוחין דז"א, 
%break
ולא האירו לבני ישראל, עד שנגאלו מתחת ידיהם, ונולדו המוחין דחיה 
דז"א, ונתפשטו במקומם מחזה ולמטה דז"א, שז"ס יציאת מצרים.
%break
וצריכים לזכור בכל הדרושים האלו, שאין שום תיקון יכול להגיע 
לנשמות בני אדם זולת על ידי מוחין דחיה דז"א, כי גם לנוקבא דז"א 
רחל אין לה כח הולדת נשמות, מטרם שז"א משיג מוחין דחיה, מכ"ש 
לנשמות שהם תולדותיה של נוקבא דז"א, כמ"ש לעיל. 
%break
ובזה תבין שכל עיקר גלות מצרים היה, משום חסרון של מוחין דחיה 
בז"א. וענין כח השעבוד של מצרים היה להחטיא את נשמות בני 
ישראל להמשיך הארת מוחין אל בחינתם, 
%break
דהיינו למקום ג"ר דגופא דז"א, שנקרא אחיזת העורף כנ"ל, שהוא 
המשך מהחטא של עץ הדעת, כמ"ש לעיל סוף אות פ"א ד"ה ולפיכך.
%break
אמנם מלבד העון הנ"ל היתה כלולה בהם גם בחינת זוהמא דחויא 
הנמשכת מקליפות שכנגד צמצום א', הנקראת מות, כנ"ל, שבכח זה 
המיתו את ילדי בני ישראל, בסו"ה אם בן הוא והמיתן אותו. והוא כי 
כל בחינה בלתי נבררת נמצאת כלולה מכל בחינות הקליפות. 
%break
%page 327
אמנם עיקר כחם הרע של המצרים היה בהמשכת חסדים מגולים 
למקום האסור הנקרא אחיזת העורף, שהוא בחינת ביטול הפרסא 
דצמצום ב', כנ"ל, שז"ס וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר 
ובלבנים וכו'. כמ"ש לפנינו.
%break
%letter רלא
רלא) ולכן גיירם ומהל אותם : כי ענין המילה ה"ס העברת הערלה, 
שהיא בחינת שלש הקליפות הרעות, המלובשות בנחש הטמא. וע"כ 
מהל אותם יוסף כדי להעביר מהם קליפה קשה זו, שהוא תחילת כל 
התיקונים (כנ"ל אות ע' ד"ה עור). 
%break
אמנם עדיין נשארו בבחינת קליפתם העיקרית הנ"ל, שנקראת אחיזת 
העורף, כנ"ל בדיבור הסמוך. ואלו המצרים שנמולו ע"י יוסף חזרו 
אח"כ ונתגלגלו בערב רב, אשר משה טרח אחריהם לתקנם גם 
מאחיזת העורף, כמ"ש להלן.
%break
%letter רלב
רלב) הטפות ההם מלמעלה מן הדעת עצמו העליון ולא מצא את 
נוקביה מוכנת לכך וכו'. כבר נתבאר זה לעיל אות רט"ו ד"ה 
שהנשמות עש"ה, כי זו"ן פב"פ במוחין דהולדה באים רק מו"ק דחיה, 
המאירים לרחל לבד. 
%break
והממשיך מבחינת דעת, פירושו מג"ר דחיה, שאין לז"א נוקבא מוכנה 
שתקבל ג"ר דחיה, משום שאו"א הפנימים נגנזו.
%break
%page 328
%letter רלה
רלה) גוי מקרב גוי וכו', והיו גוים כמותם ונצטרפו ונתלבנו וכו'. כלומר, 
שאלו שני כוחות הטומאה הנ"ל של העם המצרי, היו דבוקים ממש 
בבני ישראל בשוה כמו במצרים, כי ז"ס השעבוד שתחת ידיהם. 
%break
וע"כ היו צריכים בני ישראל להתלבן ולהתברר עד שיסורו אלו שני 
כוחות הטומאה מנשמותיהם, שהם : אחיזת העורף, וזוהמת הנחש, 
כנ"ל.
%break
%letter רלט
רלט) נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה וגם הם הרעו כאבותם אך לא 
בהשחתת זרע וכו'. פירוש, שלא חטאו בבחינת דכר, שבו נוהג ענין 
השחתת זרע, אלא חטאו בבחינת נוקבא, שאין זה נוהג בבחינתה, 
כמ"ש להלן. 
%break
%page 329
אמנם ענין החטא, היה ג"כ המשך מהחטא של עצה"ד, כי רצו לבטל 
הפרסא דצמצום ב', הנקראת רקיע המבדיל בין מים למים. שז"ס מ"ש 
חז"ל (תנחומא נח י"ח), שאמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים 
וכו', נעלה לרקיע ונלחם עמו וכו'. 
%break
דהיינו שכפרו בעיקרו של עולם, כי פרסא דצמצום ב', ה"ס עיקרו של 
עולם כנ"ל, בסו"ה בה' בראם, שכל העולמות יצאו רק בתיקון פרסא 
זו, שה"ס ה' זעירא, כנ"ל אות מ"ג ד"ה בהבראם.
%break
%letter רמב
רמב) נמוחו אז בימי המבול וכו', גם עתה גזר עליהם פרעה כל הבן 
הילוד היאורה תשליכוהו : כי נשמות אלו של בני ישראל, הם בחינת 
הנשמות שנפלו מאדה"ר עם החטא דעצה"ד, כנ"ל, כמ"ש לעיל, שב' 
מיני פגמים היו בחטא עצה"ד, 
%break
א' הוא, הוצאת טפת קרי לבטלה לבחינת שמרי הקליפות, שהוא 
בחינת מושך בערלתו, כי הפיל נשמות ההם בג' קליפות דערלה, 
הנקראות רוח סערה וכו'. 
%break
ב', היה ענין ביטול הפרסא, כי המשיך הארת ג"ר דחיה מבחינת או"א 
דנקודים שנגנזו באצילות, וע"כ ביטל הפרסא שבין אצילות לבי"ע, כמו 
שקרה בעת ז' מלכין דנקודים, (כנ"ל אות רי"א ד"ה אדה"ר ע"ש). 
%break
וזה נקרא כפר בעיקר, כי כפר בעיקרו של עולם, שה"ס ה' זעירא 
דהבראם, שממנה יצאו כל העולמות כולם דאבי"ע. וע"כ באו הנשמות 
ההם בשני גלגולים : א' בדור המבול, שבסו"ה וימח את כל היקום וכו' 
נפרדה מהם קליפת הערלה. 
%break
%page 330
וב' בדור הפלגה, שעוד נשאר באותן הנשמות קליפה הב' דכפירה 
בעיקר, שעי"ז חטאו בעיר ומגדל וראשו בשמים, שפירושו שרצו לבטל 
הפרסא ולהמשיך אורות דאצילות לבי"ע, כנ"ל בדיבור הסמוך. 
%break
ואח"כ באו באנשי סדום, ואח"כ בנשמות בני ישראל שבגלות מצרים. 
וע"כ היו אלו שני הפגמים הנ"ל, דבוקים בהם כמו במצרים שהם 
בחינת קליפות אלו ממש.
%break
וזה אמרו "לפי שבתחילה בדור המבול חטאו בהשחתת זרעם וכו' גזר 
עליהם פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" כי קליפה זו דערלה 
היא בחינת מות, כנ"ל, 
%break
ואין לה תיקון אלא בסוד וימח את כל היקום שנדונו בו דור המבול, 
וע"כ גם פרעה גזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכן אם בן 
הוא והמיתן אותו.
%break
וז"ש "וכנגד מה שחטאו וגלגול דור הפלגה וכו' לעלות ולכפור בעיקר 
להלחם בו, לכן עתה נאמר וכו', וימררו את חייהם לבנות פיתום 
ורעמסס כנגד העיר והמגדל ההם" כי העבודה הקשה דחומר ולבנים, 
%break
הוא ממש אותו עון כפירה בעיקר של דור הפלגה, אשר המצרים 
החטיאו בו את בני ישראל.
%break
ויש להבין ההבדל שבין שני הגלגולים דדור המבול והפלגה, לבין הדור 
דגלות מצרים, כי בדור המבול והפלגה היו עוד שתי קליפות אלו 
דבוקות ומעורבות תוך הנשמות ההם דטפות קרי, 
%break
וע"כ לא יכלו להתתקן לגמרי. אמנם אחר שכבר נפרדו הקליפות 
מהנשמות ונתלבשו במצרים, והנשמות עצמם בבני ישראל, אז נעשה 
התיקון אפשרי בנשמות בני ישראל, להוציאם ממצרים בסו"ה גוי 
מקרב גוי כנ"ל.
%break
%page 331
%letter רמו
רמו) בענין האורות שאנו אומרים ששורשם נשאר במקומן והארתן יצא 
לחוץ נבאר וכו' : הנה דברי הרב האלו מאות רמ"ו עד אות רנ"א המה 
מפתחות מזהירים לכל עמקי החכמה, מראשה ועד סופה, 
%break
שבלעדם לא היה לנו שום דרך ומבוא להבין אף ענין אחד על בוריו. 
ואביא שאלות אחדות :
%break
א', מאחר שכל כתר של עולם או פרצוף, הוא ענף של מלכות העליונה 
ממנו, איך אפשר להבין שכתר בכל מקום הוא בחינת א"ס ממש, 
מאחר שהוא רק תולדה ממלכות, שהיא בכל מקום רק בחינת כלי.
%break
ב', נודע, שאין לך מדרגה שלא יהיו בה כ"ה פרצופים דהיינו ה' 
פרצופים : א"א או"א וזו"ן מלבישים זה על זה בקומה שוה, שבכל 
אחד מהם יש ה"פ : א"א או"א וזו"ן לאורכו. 
%break
ולפי"ז, יש להבין ההבדל שביניהם, למשל, מה ההבדל בין א"א 
הפנימי ובין א"א דאבא המלביש עליו, לבין א"א דאמא וכו', הלא כולם 
הם א"א ובחינת מאציל. וכן מה ההבדל בין או"א של א"א שבאורכו, 
לבין או"א של או"א שבאורכם וכו'.
%break
ג', אם לא"א הפנימי המלביש על קו א"ס ב"ה, יש ג"כ ה' פרצופים 
באורך דהיינו או"א וזו"ן, א"כ איך יתכן, שאו"א שהם מדרגה ג' לא"ס, 
ילבישו את קו א"ס בשוה עם א"א, ומכש"כ זו"ן שהם מדרגה ד' מא"ס, 
ילבישו את ק"ו א"ס הרחוק מהם ד' מדרגות.
%break
ד', פעם נאמר שהפרצופים מלבישים זה את זה בקומה שוה, ופעם 
נאמר שהם רק מלבישים זה למטה מזה, דהיינו שהתחתון מלביש 
קצתו של העליון. וצריכים לדעת מתי הם בקומה שוה, ומתי הם זה 
למטה מזה, וגם טעמו של דבר.
%break
ה', והיא השאלה העיקרית, שעליה סובב המאמר הזה, והוא ביאור 
מה דכייל לן הרב בכמה מקומות, שגם אחר כל מיני העליות של 
העולמות הנוהגות בשתא אלפי שני, אין סולם המדרגות משתנה כלל. 
%break
כי למשל, זו"ן שיצאו בתחילת אצילותם כשמלבישים את נה"י דא"א, 
הנה לא יגביהו את עצמם למעלה מזה לעולם, ואפילו כשמלבישים את 
ג"ר דא"א, אינם משנים מקומם, כי א"א עולה אז למעלה לע"ב דא"ק, 
%break
ונמצאים נה"י שלו במקום ג"ר הקודמים, ונמשך עמהם גם ז"א לג"ר 
דא"א הקודמים, אבל אינו משנה לעלות למעלה מנה"י דא"א, וכן 
תמיד אין העליות משנות את סולם המדרגות.
%break
וטעם הדבר הוא, מפני שעיקר הגורם לכל אלו העליות דה' פרצופי 
אצילות, הם נשמות הצדיקים, שהם מעלים מ"ן לזו"ן, כדי שזו"ן 
ימשיכו להם מוחין, כנודע. 
%break
והנה מוחין אלו שזו"ן ממשיכים, הם נמשכים לו מפרצופים העליונים 
ממנו עד א"ס, ונודע שאין העדר ברוחני שלא יתכן לומר בהם 
שנעתקים ממקום ראשון ובאים למקום שני, 
%break
אלא נשארים לגמרי בכל המקומות שבהם עברו, כי כל דבר 
שבקדושה שרשו קיים בכל מקום שיהיה, ורק הארתו נמשכת למטה, 
כמ"ש הרב בע"ח שכ"ט שער הנסירה פרק ז' ובכמה מקומות. ולא עוד 
אלא עיקר ושורש הארתן נשארת במקומן, והארתן תצא לחוץ.
%break
%page 332
למשל, כשז"א ממשיך מוחין דנשמה, הנה מוחין ההם באים מא"ס 
ב"ה, אל פרצוף עתיק, והוא נוטל את בחינת קומת כתר שבנשמה 
זאת, ועי"ז יש לו עליה אל פרצוף ס"ג דא"ק. 
%break
ואח"ז נותן המוחין אל א"א והוא נוטל את בחינת קומת חכמה 
שבנשמה, ועי"ז יש לו עליה אל פרצוף עתיק דאצילות. ושאר המוחין 
נותן לאו"א, והם נוטלים לעצמם את קומת בינה שבנשמה, ועי"ז עולים 
אל ג"ר דא"א הקודמים. 
%break
ושאר הקומה דהיינו ו"ק שבנשמה, הם נותנים אל ז"א, ויש לו עליה 
מטבור דא"א עד החזה דא"א. הרי שכתר של הנשמה לקח עתיק, 
וחכמה דנשמה לקח א"א, ובינה דנשמה לקחו או"א, ולא הגיע ממנו 
אל ז"א רק בחינת ו"ק מהם.
%break
נמצא שגם עתה אחר השגת נשמה לז"א, לא נשתנה סולם המדרגות 
כלום. כי כמו שז"א גדל בו"ק, כן גדלו גם כל העליונים ממנו באותו 
שיעור : או"א בבינה, א"א בחכמה, ועתיק בכתר. 
%break
וכל אחד עלה למדרגה יותר עליונה, עד שז"א נשאר על מקומו 
הראשון, שהוא הטבור דא"א. אלא מתוך שא"א עצמו גדל ועלה 
למקום עתיק, נמצא גם בחינת הטבור שלו גדל ועלה למקום החזה 
הקודם, ונמשך עמו גם ז"א. 
%break
ועד"ז ביתר המוחין שז"א משיג, נמצאים העליונים גדלים תחילה. 
למשל, כשז"א קונה חיה, נמצא החזה דא"א עולה למקום הגרון שלו 
ועמו נמשך גם ז"א, וביחידה נמצא הגרון דא"א עולה למקום גלגלתא 
שלו ונמשך עמו גם ז"א. 
%break
באופן שאין העליות משנות כלום מקומן של המדרגות, אלא רק 
הגדלה כללית ישנה כאן.
%break
וענין זה הולך ומבאר כאן הרב, ולכן הוא מוכרח לבאר כאן ענין סדר 
אצילות של המדרגות בכלל ובפרט. ומה שהרב מחשב כאן את א"א 
לכתר ולא את עתיק, ונודע, שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א רק חכמה 
דמ"ה. 
%break
הענין הוא, כי הרב רוצה לפרט כאן ה' פרצופים א"א או"א וזו"ן, ונודע 
שאין מציאות לפרצוף נוקבא, מטרם שז"א משיג קומת נשמה, כי אז 
יש לנוקבא פרצוף אב"א מחזה ולמטה דז"א, כמ"ש הרב בע"ח שער 
ל"ו פ"א, עש"ה ובכ"מ. 
%break
גם נודע שבעת שז"א משיג קומת נשמה, הוא עולה ומלביש לחזה 
דא"א, ואו"א עולים ומלבישים לג"ר דא"א, ששם חכמה דמ"ה, וא"א 
עולה ומלביש לג"ר דעתיק, ששם כתר דמ"ה. 
%break
הרי שעתה כבר יש לו לא"א קומת כתר, ע"כ מחשב הרב את א"א 
לכתר, ואו"א לחכמה, וישסו"ת לבינה, וז"א לרוח, ונוקבא לבחינת חזה 
ולמטה דז"א, שהיא הנפש דאצילות. 
%break
וכן דרכו של הרב תמיד, כשמחשב ה' פרצופים באצילות, אינו מחשב 
לעתיק, כי אז כבר עלה עתיק לס"ג דא"ק, וא"א עולה לג"ר דעתיק 
ונעשה לכתר דמ"ה, ואו"א לחכמה דמ"ה, 
%break
וישסו"ת לבינה דמ"ה, וזו"ן לו"ק דמ"ה. אבל לקמן באות רנ"ג 
כשמפרש סדר אצילותו של הפרצוף, הוא מתחיל באמת בפרצוף 
עתיק.
%break
שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה"פ, שהם כתר שבו ואו"א 
וזו"ן שבו : יש לזכור כאן את שתי ההבחנות הגדולות שהביא הרב 
בע"ח שער מ"ז פרק א', להבחין בהן בכל קומת ע"ס, הן מעולם 
לעולם, והן ממדרגה למדרגה. 
%break
והוא, כי בע"ס דאור ישר הנבחנות לכתר וארבע בחינות חו"ב תו"מ, 
אין בהן שום חילוק בין עולם לעולם, וכן ממדרגה למדרגה, וכמו שהן 
ארבע בחינות באצילות כן הן בסוף עשיה, וכל ההבדל שיש בין עולם 
לעולם ובין מדרגה למדרגה, הוא רק בבחינת המסך בלבד.
%break
%page 333
והיינו כמו שמבאר שם בתחילת הפרק, שע"ס דאו"י, הולכות 
ומתעבות בסדר ארבע בחינות זו עבה מזו, שבחי"א היא חכמה, 
ובחינה ב' היא בינה העבה יותר מחכמה, ובחינה ג' היא ז"א העבה 
יותר וכו', ובכלי מלכות נתקן שם מסך, 
%break
המכה ודוחה את האור לאחוריו בסוד או"ח. וביאר שם כי מתחילה 
התפשט אור א"ס בסדר ארבע בחינות דאו"י הנ"ל, עד שהגיע למסך 
שבכלי מלכות, ואז העלה המסך או"ח עד לתחילת הקומה דאו"י, 
ומלבישם, ואז מתלבשת העצמות בכלים.
%break
וענין זה צריך ביאור ארוך, וכבר ביארתי אותו בתלמוד עשר ספירות 
דף ה' וכן בחלק ג'. ואביא כאן רק קיצור המספיק לענין שלפנינו. כי 
כלי המלכות, הוא עיקר כלי הקבלה של הספירות, וכל אלו ארבע 
בחינות עביות שמביא הרב, בחו"ב תו"מ דאו"י, 
%break
המה מתרשמות בעיקר בכלי מלכות גופיה ובמסך שבה, וע"כ מתחלק 
המלכות והמסך על חמש בחינות של עביות, שיש בהן חמש קומות 
של זווג דהכאה באופן הנ"ל זה למטה מזה.
%break
וזה הכלל, ככל שהמסך עב יותר הוא מעלה קומת או"ח גבוהה יותר, 
כי אם העביות שבכלי מלכות, היא בתכלית השלמות דהיינו בבחי"ד, 
אז בעת שאור העליון מכה על המסך שבה, הוא מעלה או"ח, ומלביש 
עד קומת כתר דאו"י. 
%break
ואם העביות דכלי מלכות היא רק מבחי"ג, האו"ח שלה העולה בעת 
זווג דהכאה מגיע רק לקומת חכמה דאו"י ונמצאת קומת ע"ס אלו 
חסרה מכתר. ואם העביות שבמלכות היא רק בחי"ב דעביות, הרי 
האו"ח שלה מגיע רק לקומת בינה דאו"י, 
%break
ונמצאת הקומה חסרה שתי ספירות כתר וחכמה. ואם במלכות יש רק 
עביות דבחי"א, אז מלבישה רק את קומת ז"א, וחסרה כח"ב. ואם אין 
בה עביות כלל, אלא כבחינת השורש של עביות, אז היא מוציאה רק 
קומת מלכות, וחסרה ט"ס ראשונות. 
%break
עיין בתע"ס חלק ב' בהסתכלות פנימית. ועל ידי המסך הזה דהיינו 
ע"פ חמש בחינות של עביות הנ"ל, נבדלו העולמות זה מזה, כי בעולם 
א"ק היתה משמשת בחינת מלכות מעביות דבחי"ד, שע"כ הגיע 
האו"ח שלה לקומת כתר, וע"כ נקרא א"ק עולם הכתר. 
%break
ובאצילות היתה במלכות עביות דבחי"ג, וע"כ הוציאה שם קומת 
חכמה. ובבריאה היתה בה עביות דבחי"ב וע"כ הוציא המסך קומת 
בינה. וביצירה היתה בה עביות דבחי"א וע"כ יצאה שם קומת ז"א. 
ובעשיה היתה בה עביות דשורש, וע"כ יש שם רק קומת מלכות בלבד.
%break
וכמו שהמסך מבדיל בין עולם לעולם כן הוא מבדיל בין חמשה 
פרצופים שבכל עולם. כי כתר דאצילות יוצא ע"י מסך דבחי"ד, וחכמה 
דאצילות הנקראת אבא יוצאת על מסך דבחי"ג, והיא חסרה מכתר. 
%break
ובינה דאצילות הנקראת אמא או ישסו"ת, יוצאת ע"י מסך דבחי"ב, 
וחסרה כתר וחכמה. וז"א דאצילות יוצא ע"י מסך דבחי"א והוא חסר 
ג"ר שהם כח"ב. ונוקבא יוצאת ממסך דשורש, וע"כ היא חסרה כל 
ט"ס ראשונות.
%break
וכל זה אמור רק בשיעור קומת המדרגה, אמנם ע"ס דאו"י כח"ב ז"א 
ומלכות, שוות בכל העולמות ובכל הפרצופים, כי אפילו בעולם העשיה 
שיש שם רק קומת מלכות הנקראת בשם נה"י וחסרה מט"ס ראשונות 
כנ"ל, אין הפירוש שחסרה לגמרי מן ט"ר, 
%break
%page 334
כי זה לא יצוייר כלל שתצא איזו מדרגה שלא יהיו בה עשר ספירות 
או"י : כח"ב ז"א ומלכות. אלא הפירוש הוא שיש לה באמת ע"ס, אלא 
מתוך שהעביות שבה היא קלושה מאוד, ע"כ האו"ח שבה מועט ומגיע 
רק לקומת מלכות, וע"כ יהיו בה כל הע"ס רק בקומת מלכות, 
%break
כי כתר יהיה בקומת מלכות, וכן חכמה בקומת מלכות, וכן בינה 
בקומת מלכות, וכן ז"א שבה יהיה בקומת מלכות, וכן מלכות עצמה 
תהיה בקומת מלכות, כי בע"ס דאו"י אין כלל ההבחן הזה של שיעור 
הקומה. 
%break
ועד"ז בעולם היצירה, שיש שם רק קומת ז"א, נמצאות כל ע"ס כח"ב 
זו"ן שהן כל אחת בקומת ז"א. וכן ע"ס דבריאה כל אחת שבהן היא 
בקומת בינה. באופן, שענין ע"ס דאו"י וענין שיעור הקומה שיש באלו 
ע"ס, הם שתי הבחנות נבדלות זו מזו לגמרי. 
%break
כי ע"ס דאו"י מוכרחות להיות בכל קומה ובכל מדרגה תהיה אפילו 
הקטנה שבקטנות, אבל שיעור הקומה של עשר הספירות ההם, 
%break
זה ענין אחר ותלוי בשיעור העביות של כלי המלכות המשמשת 
במדרגה בזווג דהכאה, שכל העבה יותר נמצא המסך שבה מעלה 
קומה גבוהה יותר.
%break
וזה שאומר הרב כאן, "בהיות שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות 
ה"פ שהם כתר שבו ואו"א וזו"ן שבו" כי קומת כתר דאצילות הנקראת 
פרצוף א"א כנ"ל, הנה יצאה ע"י זווג דהכאה במסך שבכלי מלכות 
דעביות דבחי"ד, כמ"ש לעיל. 
%break
דהיינו שאור א"ס הכלול מכתר וארבע בחינות דאו"י הנקראות חו"ב 
תו"מ, התפשט עד המסך שבכלי מלכות דבחי"ד, והכה בו, ובכח 
ההכאה של הירידה חזר לעלות בסוד או"ח למעלה והלביש לכתר 
וארבע בחינות חו"ב תו"מ דאו"י, 
%break
שבזה התלבשה העצמות בכלים ונגמרה המדרגה. כמ"ש בע"ח שער 
מ"ז פ"א. והנה אלו חמש הבחינות כתר וחו"ב תו"מ דאו"י, תיכף עם 
התפשטותן לזווג דהכאה הנ"ל, נכללות זו בזו ונעשות לכ"ה ספירות, 
%break
דהיינו חמש ספירות בעובי המלבישות זו על זו, שבכל אחת מהן יש 
חמש ספירות כח"ב תו"מ באורך בקומה שוה.
%break
וטעם הדבר, כי כל דבר שבקדושה העובר ממקום למקום אין הפירוש 
שנעדר ממקומו הראשון ובא למקום השני כטבע הגשמיים, אלא רק 
בחינת תוספות יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון גם אחר ביאתו 
למקום השני, כמ"ש הרב בשער הנסירה פ"ז. 
%break
וכיון שספירת הכתר היא השורש לכל ארבע הבחינות דאו"י, והן 
עוברות דרך בה, נמצאות כולן מניחות שרשן בה, ולכן יש בספירת 
הכתר לבדה כל חמש הבחינות כח"ב תו"מ דאו"י. 
%break
וכן שלש הספירות בינה וזו"ן העוברות בהכרח דרך ספירת חכמה 
דאו"י הנה הן מניחות שרשיהן בה, ויש בחכמה כל ארבע בחינות חו"ב 
תו"מ לארכה. כי כל העבה מחברתה נבחנת ליותר תחתונה ממנה 
כנודע, וע"כ דומות שהן זו למטה מזו באורך. 
%break
וכן שתי הספירות ז"א ומלכות העוברות דרך הבינה מניחות שרשיהן 
בה, ולכן יש בספירת הבינה שלש ספירות בינה ז"א ומלכות. וכן 
ספירת המלכות נשארת בז"א, וכולל שתי ספירות ז"א ומלכות. 
%break
וספירת המלכות אין בה מאו"י רק בחינתה עצמה, כי אין שום ספירה 
עוברת דרך בה.
%break
והנה ההתכללות הזו נעשת מכח חמש בחינות דאו"י עצמן מטרם 
שנעשה זווג דהכאה המעלה או"ח ומלביש אותן עד הכתר. שאז נכלל 
הכתר מחמש בחינות, וחכמה מארבע בחינות, ובינה משלש בחינות, 
וז"א משתים, ומלכות מאחת. 
%break
אמנם אחר שנעשה זווג דהכאה, שהאו"ח עולה ומלבישם הנה אז 
האו"ח משוה קומתן של כולן שוה בשוה, כמ"ש בע"ח שער ד' אח"פ 
פ"א בדרוש הרב גדליה הלוי. 
%break
%page 335
ונתבאר היטב בתע"ס בהסתכלות פנימית חלק ב' עש"ה. ונמצא עתה, 
שחכמה הרויחה ספירת הכתר מפאת האו"ח שהלביש אותה ונשתוה 
קומתה עם הכתר, וכן בינה הרויחה ע"י האו"ח שתי בחינות כו"ח 
ונשתוה גם קומתה עם הכתר וכו', 
%break
והמלכות הרויחה ארבע ספירות כח"ב ז"א ונשתוה גם קומתה עם 
הכתר. באופן שכל אחת מחמש בחינות דאו"י כח"ב תו"מ קומתן שוה 
עד הכתר והן מלבישות זו על זו בעובי, ולכל אחת מהן יש חמש 
בחינות כח"ב תו"מ לאורכן ונעשות משום זה כ"ה ספירות. 
%break
וכל זה הוא במדרגת הראש של הפרצוף. ונודע, שמלכות דראש 
חוזרת ומתפשטת מלמעלה למטה עם האו"ח שבה ועושה דוגמתן 
כ"ה ספירות בגוף הנקרא תוך הפרצוף עד הטבור, 
%break
ואח"ז הן מתפשטות בבחינת הסוף של הפרצוף בכ"ה ספירות מטבור 
ולמטה עד סיום רגלין. והנה אז, אחר התפשטות זו לראש תוך סוף, 
היא נקראת בשם פרצוף. 
%break
כלומר, כל ספירה דאו"י שבה, אחר שהתפשטה לראש תוך סוף, היא 
נקראת בשם פרצוף, כנודע. באופן, שאלו חמש הספירות כח"ב תו"מ 
הנ"ל שהתפשטו לזווג דהכאה במלכות של ראש, ומשם התפשטו 
לתוך סוף עד סיום רגלין, 
%break
הן נקראות עתה בשם חמשה פרצופים א"א או"א זו"ן, המלבישים זה 
לזה בעובי בקומה שוה, אשר בכל אחד מהם יש גם חמשה פרצופים 
א"א או"א וזו"ן באורך, 
%break
ונמצא אשר כ"ה הספירות שיצאו ע"י זווג דהכאה במלכות של ראש 
כנ"ל, נעשו עתה לכ"ה פרצופים, והבן היטב.
%break
וז"ש הרב "כשהאציל הא"ס את הכתר עשאו מכללות ה"פ שהם כתר 
שבו ואו"א וזו"ן שבו" דהיינו ע"ד שנתבאר לעיל, שע"י חמש הבחינות 
דאו"י שהתפשטו לזווג דהכאה במסך שבכלי מלכות יוצאים חמשה 
פרצופים : א"א או"א וזו"ן המלבישים זה על זה בעובי בקומה שוה, 
%break
אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים : א"א או"א וזו"ן באורך, 
שהם ביחד כ"ה פרצופים כמ"ש לעיל, וזכור זה לכל המשך דברי הרב.
%break
ודע, שזווג זה לצורך הכתר דעולם האצילות נעשה במלכות של עולם 
עליון מאצילות, הנקרא עולם א"ק כנודע. דהיינו, שחמש הבחינות 
דאו"י המתפשטות מא"ס ב"ה עוברות דרך חמשה פרצופים : א"א 
או"א וזו"ן דא"ק, עד שמכים במסך שבכלי מלכות דא"ק, 
%break
והמסך מעלה או"ח המלביש לחמש בחינות דאו"י אלו, ואז נאצל 
הכתר דאצילות ונעשה לכללות חמשה פרצופים : א"א או"א זו"ן 
בעובי, שלכל אחד מהם חמשה פרצופים : א"א או"א זו"ן באורך, 
ומלבישים זה על זה בקומה שוה כנ"ל, 
%break
ואז יורדים משם למקומם באצילות, ומלבישים לקו א"ס ב"ה 
המתפשט באצילות.
%break
ובזה מתבארת היטב שאלה א' הנ"ל ד' קה ד"ה בענין, שהקשינו איך 
יתכן שכתר יהיה בחינת א"ס ב"ה ממש, אחר שהוא רק ענף הנאצל 
ע"י מלכות שבעולם העליון, והמלכות היא תמיד בחינת כלי. 
%break
ובמתבאר מובן היטב, כי כתר וארבע בחינות דאו"י המה נמשכים 
מא"ס ב"ה בלבד, אלא כדי להתלבש באו"ח הם מזדווגים בזווג 
דהכאה במלכות דעליון, כנ"ל, 
%break
ומבחינת זווג דהכאה הזו הנעשת במלכות דעליון, נחשבת המלכות 
הזו לבחינת מאציל לעולם התחתון. אמנם האורות עצמם דאו"י באים 
רק מא"ס ב"ה, ועוברים דרך חמשה פרצופים דעולם העליון, כל אחד 
בבחינה שכנגדו בחמשה פרצופים דעולם העליון.
%break
%page 336
באופן, אשר השראת א"ס הנקראת ספירת הכתר, על ארבע בחינות 
דאו"י, הנה היא נמשכת מא"ס ב"ה ממש ועוברת דרך פרצוף הכתר 
דא"ק, וממנה מתפשטות שאר ארבע הבחינות דאו"י דרך ארבעה 
פרצופי א"ק : חו"ב תו"מ, 
%break
עד שבאים בזווג דהכאה בכלי מלכות דא"ק ומתלבשים שם בלבוש 
דאו"ח, ויורדים משם למקומם בעולם האצילות. הרי שכתר נמשך 
מא"ס ב"ה לבדו, והוא עצמו א"ס ממש, וכל מה שמקבל ממלכות 
דעליון אינו אלא התלבשות באו"ח בלבד, וזכור זה. 
%break
וכן שאר ארבע הבחי' דאו"י הם ענפי הכתר בלבד, ורק התלבשות 
האו"ח הן מקבלות ממלכות דעליון. ומה שנאמר בכ"מ שמלכות דעליון 
נעשת עתיק לתחתון, זה ענין אחר לגמרי, כמ"ש בתע"ס חלק ג', ועוד 
יתבאר במקומו. ובמתבאר נוכל להבין המשך דברי הרב.
%break
שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים שיש משם ולמטה עד 
העשיה זה תוך זה : עתה מבאר הרב סדר הלבשתם זה לזה ולקו 
א"ס שבאצילות, אחר שירדו מן מלכות דעליון אל מקומם הקבוע 
באצילות. 
%break
ודע, שבחינת חמשה פרצופים שבאורך הפרצוף, רגיל הרב לכנותם 
בשם כתר אבי"ע כי הראש של הפרצוף נקרא בשם כתר עד הגרון. 
ומגרון עד החזה נקרא בשם אצילות, והוא פרצוף אבא, או או"א. 
ומחזה עד הטבור נקרא בשם בריאה, והוא פרצוף אמא או ישסו"ת. 
%break
ומטבור עד סיום רגלין של הפרצוף נקרא בשם יצירה ועשיה, או זו"ן. 
באופן שיש כאן חמשה פרצופים בקומה שוה בעובי, שהם א"א או"א 
וזו"ן המלבישים זה על זה, אשר לכל אחד מהם יש חמשה פרצופים 
באורך הנקראים : כתר, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
%break
וכבר נתבאר, שאלו חמשה פרצופים שבעובי המלבישים זה על זה, 
הנקראים א"א או"א זו"ן, הם עצמות הספירות דחמש הבחינות דאו"י. 
וענין חמשה פרצופים שיצאו לכל אחד מהם באורך, 
%break
הנקראים כתר אבי"ע, הם באים רק מהתכללותן זו בזו, שבדרך 
יציאתן זו מזו הניחה כל אחת שרשה בעליון ממנה, וע"כ נכללו זו מזו 
כנ"ל בסמוך.
%break
ויש להבין ההבדל הגדול מפרצופי העובי ופרצופי האורך, כי פרצופי 
העובי הם חמש מדרגות נבדלות זו מזו בדרך סבה ומסובב במרחקים 
ניכרים, כי פרצוף הכתר הוא בחינת א"ס ממש והוא בחינת מאציל 
ושורש לכולם, ופרצוף חכמה נבדל ממנו מאד להיותו כבר אור נאצל, 
%break
אמנם נבחן למדרגה שניה לכתר משום שהכלי שבו דק מאד והוא 
נחשב עוד לאור בלי כלי. ונודע, שכל עוד שאין האור מתלבש בכלי אין 
להבחין בו שיצא מכלל מאציל, ולכן הוא קרוב אל הכתר. 
%break
משא"כ הבינה נמצאת שהתרחקה מפרצוף החכמה שהוא אבא, כי 
כבר נמצא בה שורש לכלי, והאור שבה הוא אור חסדים ולא חכמה. 
וז"א התרחק יותר, מפני שהכלי שבו הוא קרוב לכלי מלכות, 
%break
ופרצוף המלכות נבדל לעצמו יותר מכולם שהוא כבר בחינת כלי גמור. 
הרי איך שחמשה פרצופי העובי נבדלים בהרבה זה מזה.
%break
אבל חמשה פרצופי האורך, שישנם בכל אחד מהם, שהם באים רק 
מהתכללותם זה בזה, הנה הם אינם משנים מאומה את עצם הפרצוף 
שבעובי. כי למשל, פרצוף הכתר שהוא בחינת א"ס ושורש לכל 
ארבעה הפרצופים, 
%break
נאמר שהוא כלול מכל ארבעה הפרצופים האחרים, שהם מתפשטים 
בו לארכו, ונקראים אבי"ע, כי להיותו שורש לפרצוף החכמה שהוא 
אבא, ע"כ כשיצא אבא ממנו, הניח בו שורשו הנקרא אצילות שבו 
מגרון עד החזה, ונקרא כתר דאצילות, כלומר שורש לאבא. 
%break
וכן, כשהאציל כתר את פרצוף אמא הניחה שורשה בכתר, ונקראת 
בריאה שמחזה עד הטבור, ונקרא כתר הבריאה כלומר שורש לאמא. 
וכן כשהאציל כתר פרצופי זו"ן הניחו בו שרשם הנקראים יצירה ועשיה 
שבכתר, מטבורו עד סיום רגלין שבו, 
%break
%page 337
ונקרא כתר דיצירה וכתר דעשיה, כלומר, שורש ז"א ושורש נוקבא. 
הרי שכל אלו ארבעה הפרצופים אבי"ע שבכתר הם כולם שורשים 
בלבד, כלומר שכולם בחינת א"ס, ואין בהם מבחינתם של ארבעה 
הפרצופים כלום, 
%break
הגם שכל אחד מארבעה הפרצופים הניח שרשו בכתר מטעם שאין לך 
נותן מה שאין בו וכן מטעם שיצאו ממנו, הרי זה אינו משנה את 
בחינת א"ס שבו, אלא כתר אצילות נבחן כמו כתר של אבא, כלומה 
שורש אליו. וכן כתר בריאה נבחן לשורש אל פרצוף אמא, והוא א"ס. 
%break
וכן יצירה ועשיה שבו, נבחנים לשורשים לפרצופי זו"ן, אבל הם א"ס. 
באופן שכל אלו ארבעה הפרצופים אבי"ע שבארכו דא"א, הם כולם 
כתרים ממש ואינם משתנים במשהו מחמת שהם שורשים לארבעה 
הפרצופים או"א וזו"ן.
%break
ועד"ז חמשה פרצופי האורך כתר ואבי"ע, שישנם בפרצוף אבא 
בחמשה פרצופי העובי, אינם משנים מאומה את בחינת אבא, כי הן 
אמת שאבא נכלל מהם להיותו שורש אליהם, ועברו דרך בו, אכן אין 
הענף יכול לשנות במשהו את השורש שלו, 
%break
ובריאה דאבא אין בה מבחינת אמא אפילו משהו, אלא נקראת בריאה 
מטעם היותה שורש לאמא, וכן יצירה ועשיה שבאבא. באופן שכל אלו 
חמשה פרצופי האורך שבאבא הם כולם בחינת אבא וכולם חכמה, 
דהיינו שהם בחינת אור נאצל וכבלי כלי, כנ"ל. 
%break
ועד"ז חמשה פרצופי האורך שבבינה הם כולם בחינת אמא וכולם 
בחינת אור דחסדים, ואע"פ שהיא כלולה מכתר וחכמה אין זה משנה 
את בחינתה, כי ההתכללות אינה משנה כלום את עצם הפרצוף. 
%break
וכן חמשה פרצופי האורך שבזו"ן הם כולם בחינת זו"ן מראשם ועד 
סופם, כמבואר.
%break
וזה שאומר הרב "שבעת שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל 
הכתרים שיש ממנו ולמטה עד סוף העשיה, כיצד כתר דאצילות 
מלביש אותו כתר דבריאה ועליו כתר דיצירה ועליו כתר דעשיה 
מלביש אליו" הוא מדייק להשמיענו, 
%break
כי כל אלו ארבעה פרצופים או"א וזו"ן הכלולים לארכו דא"א הנקראים 
אבי"ע, הנה הם אינם משנים במשהו את עצמותו, שהוא כתר וא"ס, 
והם כולם כתרים ממש, כלומר שהם בחינת א"ס ממש. 
%break
ויש רק להבחין בהם, אשר אצילות שבו הוא כתר לבחינת אבא וכו', 
ויצירה ועשיה שבו הם כתרים לזו"ן. והם מלבישים בקצתם זע"ז 
לאורכם, כי מגרון עד החזה מלביש כתר האצילות, ומחזה עד הטבור 
מלביש עליו כתר דבריאה, ומטבור ולמטה הכתרים דיצירה ועשיה. 
%break
והטעם הוא, כי כל בחינה שהיא מיוחסת לשורש פרצוף יותר עב, היא 
נחשבת לשורש יותר תחתון, ולכן הם מסודרים זה תחת זה לאורכן, 
כי כתר בריאה שהיא שורש לאמא היא יותר עבה מפרצוף אבא, 
%break
ע"כ נבחן שכתר דבריאה הוא למטה מכתר דאצילות שהוא שורש 
לאבא, וכו' עד"ז.
%break
ובזה מיושבת שאלה ב' בדף קה ד"ה בענין, שהקשינו, כיון שלכל אחד 
מחמשה פרצופים שבעובי יש בהם אותם חמשה פרצופים שבאורך, 
א"כ מה ההבדל מפרצוף לפרצוף. 
%break
ועתה מובן היטב ההבדל הרב שביניהם, כי למשל פרצוף אבא אשר 
בא"א הנקרא אצילות שבו, אין לו שום דמיון לכל חמשה פרצופי אבא 
דעובי, כי אצילות דא"א הוא א"ס ממש, אלא שהוא בחינת כתר דאבא, 
%break
%page 338
מה שא"כ כל פרצוף אבא מראש עד סוף הוא בחינת אור נאצל ואינו 
בחינת שורש וא"ס. כי אפילו כתר דאבא דעובי שהוא א"ס, מ"מ אינו 
נחשב לכתר ממש, כי הוא בו רק מבחינת השואת הקומה של האו"ח 
המשוה את כל הספירות בקומה שוה, כנ"ל ד' קו ד"ה שהאציל ע"ש, 
%break
והוא בחינת השראה בלבד בו. משא"כ אצילות דא"א, הוא נבחן לכתר 
ממש לאור א"ס ב"ה מבחינת היותו שורש ומאציל לבחינת אבא, והבן 
היטב. 
%break
ועד"ז תוכל להבחין בכל פרצוף מכ"ה הפרצופים את התכונה 
המיוחדת אשר בו, הנבדל בהרבה מהדומים לו שישנם בפרצופים 
אחרים.
%break
וכן מיושבת שאלה ג' המובאת שם. שהקשינו, איך אפשר שאבא 
בא"א דעובי יוכל להלביש את קו א"ס מאחר שהוא בחינה ב' מא"ס, 
ומכ"ש שאר הפרצופים בינה וזו"ן הנכללים בא"א לאורך. 
%break
ועתה מובן זה היטב, כי כל אותם ארבעה הפרצופים אבי"ע הכלולים 
בא"א באורך, אינם כלל מבחינת ארבעה פרצופים, אלא כולם הם 
כתרים ממש וכולם הם בחינת א"ס, וע"כ הם מלבישים כולם לקו א"ס. 
%break
ועד"ז חמשה פרצופי האורך דאבא, שהם כתר ואבי"ע דאבא, להיותם 
כולם חכמות שהם מדרגה ב' לכתר, ע"כ הם מלבישים בקומה שוה 
על כתר ואבי"ע דא"א. ועד"ז חמשה פרצופי האורך דאמא, להיותם 
כולם בינות שהם מדרגה ב' לחכמה, 
%break
ע"כ הם מלבישים בקומה שוה לכתר ואבי"ע דאבא שהם חכמות, 
ועד"ז חמשה פרצופי האורך דז"א שהם כולם זעירין, הם מלבישים 
בקומה שוה לכתר ואבי"ע דאמא, להיותם מדרגה שניה להם. 
%break
ועד"ז חמשה פרצופי האורך כתר ואבי"ע דנוקבא, הם כולם נוקבין 
שהם מדרגה שניה לזו"ן, וע"כ הם מלבישים בקומה שוה לכתר 
ואבי"ע דזו"ן.
%break
%letter רמז
רמז) וכן בענין הפרטי המשל בזה כתר דא"א ועליו כתר אבא וכו' : 
הוא משמיענו בזה, כי אפילו אם תמצא שאנו מפרטים את כל אחד 
מחמשה פרצופי האורך של הכתר, לפרטות חמשה פרצופים חדשים, 
כגון בעת שא"א מאציל לנפש הנפש דנפש של התחתון, 
%break
שהוא מוכרח לצאת מפרצוף מלכות דעשיה דא"א, דהיינו פרצוף 
חמישי של בחינת עשיה שבו. והנה אז הכרח הוא שכל פרצוף 
מפרצופי האורך יתחלק שנית לחמשה פרצופים, כנודע. 
%break
ומשמיענו, שאין הכונה שיש בהם משהו מארבעה הפרצופים שבעובי 
אלא גם אז הם כולם כתרים. כי חמשה פרצופים א"א או"א זו"ן 
המתחלקים באצילות דא"א, הם רק כתרים של חמשה פרצופים ההם, 
%break
וכן חמשה פרצופים א"א או"א וזו"ן המתחלקים מחדש בבריאה 
דפרצוף הכתר הם רק כתרים דחמשה פרצופים, וכן הפרטים דיצירה 
ועשיה דפרצוף דא"א. 
%break
באופן שכל ההתפרטות החדשה שנעשתה בחמשה פרצופי האורך 
דא"א, שנעשו עתה לכ"ה פרצופים באורך, הרי זו אינה משנה במשהו 
את עצם תכונת הפרצוף דא"א, וכל כ"ה פרצופי האורך אינם אלא כ"ה 
כתרים.
%break
והנה עד כאן לא דיבר הרב אלא מפרצוף הפנימי דחמשה פרצופי 
העובי דא"א המלבישים זה על זה בקומה שוה, הנקרא פרצוף הכתר 
דא"א, או א"א דא"א, שמתחילה מבאר בו חמשה פרצופי האורך 
שנקראים כתר ואבי"ע דפרצוף הכתר דא"א, 
%break
ואח"ז מבאר גם התחלקות כל אחד מחמשה פרצופים אלו דכתר 
ואבי"ע לחמשה פרצופי אורך חדשים אשר מכנה אותם עתה א"א 
או"א וזו"ן, שהם עתה כ"ה פרצופים וכולם רק כתרים, ובאות רמ"ח 
מבאר הרב שאר ד' פרצופים שבעובי דא"א, 
%break
%page 339
הנקראים חכמה בינה ז"א נוקבא. או או"א ישסו"ת ז"א ונוקבא, אשר 
בכל אחד מארבעה פרצופים ההם, יש ג"כ אותם חמשה פרצופי 
האורך כתר ואבי"ע שנתבארו כאן בפרצוף הכתר דא"א. וכן מתפרטים 
לפעמים לכ"ה פרצופי האורך כמ"ש הרב בפרצוף הכתר דא"א.
%break
ודע, כי התפרטות הפרצוף בעובי הוא תמיד קודם לאורך, שהרי 
האורך אינו מתפרט רק מתוך התכללות הפרטים שבעובי כנ"ל. 
%break
באופן שלאחר שנפרטו הה"פ שבעובי לכ"ה פרצופים בעובי ומלבישים 
זה על זה בקומה שוה, מתפרט אחריהם גם ה"פ האורך לכ"ה 
פרצופים זה למטה מזה.
%break
%letter רמח
רמח) ובעת שהאציל חכמה היו כלולים בו כל החכמות שיש בכל 
העולם ע"ד הנזכר : היינו בעת שפרצוף הכתר דא"א הכלול מה"פ 
לאורכו שכולם כתרים, האציל לפרצוף חכמה דא"א המלביש בעובי 
שלו, הנה גם הוא כלול מה"פ לארכו, שהם כתר ואבי"ע כמו א"א. 
%break
אמנם אלו ה"פ שבאורך פרצוף אבא דעובי הנקרא פרצוף החכמה, 
הם כולם חכמות מראשו עד סופו, כמ"ש לעיל שענין ה"פ הנעשים 
באורך כל פרצוף אינם משנים במשהו את עצם בחינתו עצמו, כי אלו 
ג' הפרצופים בינה וזו"ן שנכללו באבא בדרך עוברם בתוכו, 
%break
אינם עושים בו שום בחינת עביות או כלי, והוא נשאר כולו אור נאצל 
בלי שום כלי כדרך ספירת החכמה, כי הפרצופים בריאה יצירה עשיה 
הללו, המה רק בחינת שרשים לשלשה פרצופים בינה וזו"ן דעובי. 
%break
וגם בחינת הכתר שבו הוא רק בחינת השראה של א"א הכלול בו, 
אבל אינו כתר ממש כמו א"א. וז"ש ובעת שהאציל חכמה היו כלולים 
בו כל החכמות ע"ד הנזכר בא"א דהיינו כתר שבו, 
%break
ועליו מלביש פרצוף אצילות שבו, שהוא בחינת חכמה, ועליו חכמה 
דבריאה, ועליו חכמה דיצירה, ועליו חכמה דעשיה, כנ"ל בכתר ואבי"ע 
דא"א.
%break
וכעד"ז בבינה שבו כל הבינות ובז"א כל הזעירין שבכל העולם 
ובנוקבא כל הנוקבות : דהיינו ע"ד שנתבאר לעיל בשני הפרצופים 
הקודמים, כן ה"פ שבאורך הפרצוף השלישי דא"א, שהם כתר ואבי"ע 
דבינה שבו, כולם הם בינות. 
%break
וכן כתר ואבי"ע דז"א דא"א, הם כולם זעירין, ואפילו אם אלו ה"פ שלו 
יתחלקו עוד לה"פ אחרים ויהיו כ"ה פרצופים באורכו, יהיו ג"כ כולם 
זעירים, ולא יהיה בהם משהו לא מבחינת כח"ב ולא מבחינת נוקבא 
דעובי, וכן עד סוף העולם. 
%break
והוא מטעם שנתבאר לעיל, אשר כל בחינת ההתחלקות שבאורך באה 
רק מבחינת התכללות הפרצופים זה בזה, וע"כ אין הם משנים כלום 
את עצם הפרצוף. ועד"ז גם בה"פ האורך כתר ואבי"ע דנוקבא דא"א, 
כי כולם טעם אחד להם כנ"ל.
%break
והנה נתבארו כ"ה הפרצופים של פרצוף הכתר הנקרא א"א דאצילות, 
שהם חמשה פרצופים : א"א או"א וזו"ן דא"א, המלבישים זה על זה 
בקומה שוה בעובי, שבכל אחד מהם יש חמשה פרצופי אורך 
הנקראים כתר אבי"ע. 
%break
ועיקר ההבדל שבמדרגות הוא רק בפרצופי העובי, אבל בפרצופי 
האורך אין שום הבדל כלל מעצם הפרצוף דעובי, אלא הם מסודרים 
זה תחת זה לפי יחס הענפים שבעובי, וכל שורש חכמה שבעובי נמצא 
תחת הכתר, 
%break
%page 340
וכל שורש בינה שבעובי נמצא תחת החכמה מלביש עליו בקצתו. וכן 
כל שורש ז"א שבעובי נמצא תחת הבינה מלביש עליו מקצתו. ושורש 
של הנוקבא הוא תחת השורש של ז"א.
%break
ולכן כתר אבי"ע דא"א דעובי מלבישים לקו א"ס, ועליו מלבישים 
בקומה שוה כתר אבי"ע דאבא שבעובי, ועליו מלבישים בקומה שוה 
כתר אבי"ע דאמא, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דז"א 
שבעובי, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דנוקבא שבעובי. 
%break
אבל חמשה פרצופי האורך שבכל אחד, אינם מלבישים זה את זה רק 
בקצתם לבד ולא בקומה שוה כמבואר. שאצילות דכל אחד, מלבישה 
מקצת הכתר דכל אחד ועומדת תחתיו. ובריאה דכל אחד מלבישה על 
מקצת אצילות דכל אחד ועומדת תחתיה וכו' עד"ז.
%break
%letter רמט
רמט) וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א 
לעצמו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא. כאן מתחיל הרב 
לבאר את ארבעה הלבושים דא"א הנקראים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. 
%break
כי בכל עולם נבחנת הוי"ה פנימאה שממנה יוצאים ארבעה פרצופים 
עסמ"ב זה למטה מזה. אשר מהיוד של הוי"ה פנימאה יוצא פרצוף 
ע"ב הנקרא אבא, או או"א עילאין. 
%break
ומן ה' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ס"ג המלביש מפה ולמטה דפרצוף 
ע"ב. ומן ו' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף מ"ה המלביש מפה ולמטה 
דפרצוף ס"ג, ומן ה"ת דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ב"ן. כמ"ש הרב 
בע"ח ש"ה פ"ב ע"ש.
%break
והנה הוי"ה פנימאה של עולם האצילות הם כ"ה הפרצופים הנ"ל של 
א"א, אשר כתר אבי"ע דא"א הפנימי שבה"פ העובי דא"א נבחן לקוצו 
של יוד דהוי"ה זו. וה"פ האורך של אבא דא"א הם י' דהוי"ה פנימאה. 
%break
וה"פ האורך של אמא דא"א הם ה"ר דהוי"ה פנימאה. וה"פ האורך של 
ז"א דא"א, הם ו' של הוי"ה זו. וה"פ האורך של נוקבא דא"א הם ה"ת 
דהוי"ה פנימאה זו. וכבר נתבאר שכל אלו הם בקומה שוה.
%break
אמנם ארבעה הפרצופים ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן היוצאים מארבע אותיות 
הוי"ה פנימאה, הם יוצאים מארבעה זווגי הכאה מיוחדים : כי פרצוף 
ע"ב יוצא מזווג דהכאה על מסך דעביות של בחי"ג, ופרצוף ס"ג יוצא 
ע"י מסך דבחי"ב, 
%break
ופרצוף מ"ה יוצא ע"י מסך דבחי"א כנ"ל ד' קז ד"ה וזה, ע"ש. כי כמו 
שחמשה עולמות א"ק ואבי"ע נבדלים זה מזה מסבת העביות של 
המסך שבכלי מלכות, כן חמשה פרצופים הכוללים של כל עולם ועולם, 
הם מתחלקים זה מזה מסבת העביות שבמסך.
%break
באופן, אשר פרצוף כתר דאצילות יצא ע"י זווג דהכאה במסך שבכלי 
מלכות שעביותה היא בחי"ד. וכשהאציל פרצוף הכתר את פרצוף ע"ב 
דאצילות היוצא מיוד דהוי"ה פנימאה שלו, הוציאו ע"י זווג דהכאה 
במסך דבחי"ג, 
%break
אשר האו"ח שלו אינו מגיע לקומת כתר רק לקומת חכמה, והזווג הזה 
נעשה בפה דראש דפרצוף הכתר, וע"כ נבחן שקומת כתר של פרצוף 
ע"ב נשארת בפה דראש דפרצוף הכתר, 
%break
ולא יצאה עם פרצוף ע"ב הנאצל ממנו, ונמצאות כל החמש בחינות 
דאו"י חסרות מקומת כתר, ומתחילות מאור החכמה.
%break
%page 341
ונבחן שאור חכמה התלבש בפרצוף ע"ב בכלי דכתר, נמצא הכתר 
שירד למדרגת חכמה, כמ"ש הרב בשער מטי ולא מטי פרק ב', וכן 
בשער עקודים. 
%break
ולפיכך מתחיל פרצוף ע"ב מפה ולמטה דפרצוף הכתר, ששם החכמה 
דחמשה פרצופי האורך שבכתר, ונבחן ביחס לכתר שהוא חסר ראש 
שלו, וכן כשהאציל פרצוף ע"ב לפרצוף ס"ג של האצילות הנקרא אמא, 
הוציאו ע"י זווג דהכאה במסך דבחינה ב', 
%break
שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת בינה, נמצאת אמא חסרה גם מחכמה, 
ואין לה אלא מבינה ולמטה. וכשהאצילה אמא לפרצוף ז"א הוציאה 
אותו ע"י זווג על מסך דבחי"א, שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת ו"ק, 
והוא חסר גם מבינה. 
%break
והנך מוצא איך המדרגות הולכות ומתמעטות בסבת המסך, וע"כ נבחן 
כל תחתון לחסר ראש כלפי עליונו, כי ע"ב חסר ראש כלפי הכתר, 
ומתחיל להלבישו מפה דפרצוף הכתר ולמטה. 
%break
וכן ס"ג נבחן כחסר ראש כלפי ע"ב, וע"כ מלביש רק מפה דראש דע"ב 
ולמטה. ומ"ה פרצוף ז"א נבחן לחסר גם חג"ת דס"ג, ומלביש רק 
מטבור ולמטה.
%break
וזה אמרו "כשהאציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א 
לעצמותו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא ונמצאו כל 
החכמות כולם נתונים באבא" דהיינו כמ"ש, כי הוא האציל לפרצוף 
ע"ב שנקרא אבא ע"י מסך דעביות דבחי"ג, שמוציא רק קומת חכמה, 
%break
ונמצא כתר דאבא נשאר בפה דראש א"א, וז"ש "הנה הכתר שבו לקח 
א"א לעצמותו" ולא נתן לו אלא מה שלמטה ממדרגתו, דהיינו רק 
מקומת חכמה ולמטה. 
%break
ונודע, שעיקרו של הפרצוף נבחן על פי הבחינה העליונה שבו שבראש 
קומתו, ולכן נבחן אבא שכולו חכמות בלבד, וז"ש "ונמצאו כל החכמות 
נתונים באבא", ואין בו לא מבחינת כתר ולא משאר הבחינות, כי הוא 
נבחן כולו על פי הבחינה העליונה שבו, כנודע.
%break
ואומר "ע"ד שנזכר בא"א" פירוש, כי גם פרצוף אבא נחלק לכ"ה 
פרצופים שהם חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה 
בקומה שוה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר 
ואבי"ע לארכו. 
%break
כי ענין ה"פ המלבישים זע"ז בעובי וכן התכללותם זה מזה העושה 
בכל אחד מהם ה"פ באורך, אינם תלוים כלל בשיעור הקומה של 
המדרגה, כי אלו נעשו בעיקר ע"י חמש הבחינות דאו"י עצמם, 
%break
אלא שהאו"ח משוה קומתם זה לזה, כנ"ל. אבל שיעור הקומה של 
האו"ח אינו מעלה ואינו מוריד כלל בענין ההתחלקות דאורך ועובי.
%break
באופן, שגם באבא יש פרצוף פנימי הנקרא א"א דאבא, שבו כתר 
ואבי"ע לארכו, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף האחרון שבעובי 
דפרצוף הכתר, דהיינו לפרצוף נוקבא דכתר, 
%break
ועליו מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אבא דאבא, ועליו 
מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אמא דאבא בקומה שוה. 
ועליו מלביש כתר ואבי"ע דז"א דאבא בקומה שוה. ועליו מלביש כתר 
ואבי"ע דנוקבא דאבא בקומה שוה. 
%break
דהיינו ממש ע"ד שנתבאר בכ"ה פרצופי הכתר. אמנם ההפרש 
שביניהם הוא, כי אע"פ שחלקנו בין ה"פ דכתר המלבישים זה על זה 
בעובי ע"פ ההבחנות דה' בחינות דאו"י, עכ"ז נחשבים כולם לכתרים 
שהוא מטעם שיעור קומתם שהם כולם קומת כתר. 
%break
אבל אלו כ"ה פרצופי אבא, הגם שבערכו עצמו אנו מחלקים ג"כ בין 
ה"פ העובי שלו ע"פ ההבחנות דאו"י, מ"מ הם כולם רק חכמות בלבד, 
מפני שבחינה העליונה שבהם היא קומת חכמה.
%break
%page 342
וכעד"ז באמא ובזו"ן : היינו בשלשה הפרצופים ס"ג מ"ה ב"ן דאצילות 
שהם נקראים אמא וזו"ן, היוצאים זה מתוך זה ע"י שלשה זווגים 
מיוחדים, אשר ס"ג יוצא ממסך דבחי"ב, והוא חסר ראש כלפי הע"ב. 
ונוקבא חסרה ראש כלפי מ"ה שהוא ז"א, כנ"ל. 
%break
אמנם הן באמא והן בז"א והן בנוקבא יש בכל אחד מהם כ"ה פרצופים 
ע"ד שנתבאר בכתר ובע"ב. אלא כל כ"ה הפרצופים של אמא הם כולם 
בינות, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת בינה. 
%break
וכל כ"ה הפרצופים של ז"א הם בקומת ו"ק, מפני שהבחינה העליונה 
שבהם היא ו"ק, וכל כ"ה הפרצופים של הנוקבא הם נוקבין בלבד, 
מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת מלכות הנקראת קומת 
נה"י. 
%break
ועכ"ז יש להבחין בכל אחד מהם, שה"פ שלו שבעובי המלבישים זה 
על זה בקומה שוה, הם נבחנים ג"כ ע"פ ההבחן שבה' בחינות דאו"י, 
כמ"ש לעיל בפרצוף ע"ב.
%break
באופן ששתי הבחנות יש להבחין בכל פרצוף, כנ"ל ד' קו ד"ה שהאציל 
א' הוא ע"פ חמש הבחינות דאו"י, אשר הכתר שבו הוא א"ס, וחכמה 
שבו הוא אור נאצל בכלי דק מאד, ובינה הוא אור חסדים בשורש כלי, 
%break
וז"א הכלי שלו עב יותר, ונוקבא כבר היא כלי גמור, וכן יתר ההבחנות 
שישנם ע"פ ע"ס דאו"י. והבחן זה נוהג בה"פ דכל מדרגה המלבישים 
זה על זה בעובי בקומה שוה, כנ"ל.
%break
ועוד יש להבחין הבחן ב', והוא ע"פ ערכים דשיעור קומה, אשר כל 
כ"ה הפרצופים שבכל מדרגה נערכים ע"פ שיעור הקומה שבהם, אם 
המדרגה היא בקומת כתר, נחשבים כל כ"ה הפרצופים שלו לכתרים. 
ואם היא קומת חכמה נחשבים כל כ"ה הפרצופים לבחינת חכמות. 
%break
ואם היא קומת בינה נחשבים כולם רק לבינות, ואם היא קומת ז"א 
נחשבים כולם לזעירין, ואם היא קומת מלכות, נחשבים כולם רק 
למלכיות, 
%break
וכבר ידעת ששיעור הקומה אינו תלוי כלל בחמש הבחינות דאו"י, אלא 
רק בשיעור עביות המסך, שזווג דהכאה עם אור העליון נעשה עליו, 
וזכור זה.
%break
ובכל ג' עולמות בי"ע : היינו ג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא 
דאצילות, וכמו שנתבאר בחמשה פרצופים הכוללים דאצילות, שיש 
בכל אחד מהם כ"ה פרצופים, הנה זה נוהג ג"כ בג' עולמות בי"ע 
הנמצאים מתחת הפרסא דעולם האצילות. 
%break
כי בא"א דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זע"ז בקומה 
שוה, אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. וכן באבא 
דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה בקומה שוה 
בעובי אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. 
%break
וכן לאמא דבריאה יש חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים 
זע"ז בקומה שוה שבכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. ואלו 
שלשה הפרצופים הכוללים הם יוצאים זמ"ז בשלשה זווגים מיוחדים, 
והם מלבישים זה למטה מזה.
%break
ויש לדעת, כי א"א דבריאה הוא חסר ג"ר, ואין בראש שלו אלא אור 
דחג"ת, ובתוך סוף של הגוף שלו אין שם אלא אור דנה"י. ומ"מ נחלק 
לה"פ בעובי שבכל אחד יש ה"פ באורך, כי הראש שלו נבחן לכתר 
שלו, והתוך שלו עד החזה נבחן לאצילות שבו, 
%break
והסוף שלו מחזה ולמטה נבחן אל בי"ע שלו, וכל החמשה פרצופים 
שלו שבעובי מתחלקים עד"ז. ואבא דבריאה הכולל הוא ג"כ חסר ג"ר, 
ואור חג"ת מתלבש בראש שלו, ובתוך סוף שלו מלובש רק אור נה"י, 
ומ"מ נחלק לה"פ באורך ע"ד שנתבאר בא"א דבריאה. 
%break
באופן, שגם באבא הכולל דבריאה יש חמשה פרצופים : כתר א"א 
או"א זו"ן בקומה שוה המלבישים זה על זה בעובי, אשר בכל אחד 
מהם יש חמשה פרצופים באורך הנקראים כתר ואבי"ע.
%break
%page 343
ופרצוף אמא דבריאה הכולל, יש לה ג"ר שלמים בקומת בינה. וגם 
היא יש לה חמשה פרצופים מלבישים זה את זה בקומה שוה בעובי, 
אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר ואבי"ע באורך.
%break
ועד"ז בפרצופים שביצירה ועשיה, כי שלשה עולמות בי"ע הם בחינת 
פרצוף אחד, שבריאה הוא בחינת הראש, ועולם היצירה הוא בחינת 
התוך, ועולם העשיה הוא בחינת נה"י וסוף. 
%break
ונודע שכל מה שיש בראש כן הוא בגוף עד הטבור שנקרא תוך, וכן 
הוא מטבור ולמטה הנקרא סוף, ואין להאריך.
%break
%letter רנ
רנ) ונבאר לך ענין ז"א בפרטות כי תחילה נאצל ז"א מכתר דא"א וכו' 
ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א וכו' : זה סובב על ביאור 
חמשה הפרצופים הכוללים דאצילות הנזכר לעיל באות רמ"ט, 
%break
שאומר שם "כאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו 
לקח א"א לעצמותו ונמצאו כל החכמות נתונים באבא, וכעד"ז באמא 
וזו"ן", ע"ש. 
%break
ועתה מבאר הרב פרצוף אחד מהם בפרטות, כדי להבין מתוכו שאר 
ארבעה הפרצופים הכוללים היוצאים ע"י זווגים מיוחדים וקומתן 
ההולכת ומתמעטת בסבת המסך, כנ"ל ד' קיד ד"ה באופן, עש"ה. 
%break
ועיקר הביאור הזה בא להראות שעם כל העליות שעושים הפרצופים, 
מ"מ סולם המדרגות של עת אצילותם אינו משתנה לעולם.
%break
ונתבאר לעיל ד' קו ד"ה וענין, שהרב מכנה כאן את כתר דאצילות 
בשם א"א, וע"ב דאצילות בשם או"א, וס"ג דאצילות בשם ישסו"ת, 
ע"ש טעם הדבר. 
%break
ואומר "כי תחילה נאצל ז"א מכתר א"א ובו כלולים כל הז"א" פירוש, 
שבעת שיצאה קומת ז"א בא"א היתה בו קומה שלימה כח"ב זו"ן. 
"ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א ויצאו כל השאר באו"א" 
כלומר, בעת שנתן קומת ז"א לאו"א, 
%break
לא נתן להם כל קומת ז"א עד הכתר כמו שיצאה בא"א, אלא שנתן 
להם מחכמה ולמטה דז"א, ובחינת הכתר דז"א נשארת בא"א עצמו. 
כי כמו שאבא עצמו לא יכול לקבל מבחינת כתר דא"א בעת שנאצל 
ממנו, 
%break
כנ"ל ד' קטו ד"ה וזה, הנה מאותו הטעם אינו יכול לקבל גם מבחינת 
הכתר דז"א כלום, אלא מקבל מבחינת חכמה ולמטה דז"א. "וכעד"ז 
באו"א" כלומר, בעת שאו"א נתנו קומת ז"א לישסו"ת, לא נתנו לו רק 
מבחינת בינה ולמטה דז"א, ובחינת חכמה דז"א נשארת באו"א, 
%break
כי ישסו"ת כולו בינות ואינו יכול לקבל מבחינת חכמה כלום. וכעד"ז 
כשהוציא ישסו"ת קומת ז"א ממנו למקומו דז"א, לא נתן לו אלא 
בחינת ו"ק דו"ק. כי הוא נחלק לב' תבונות, ובתבונה א' נשארת 
הבינה, ובתבונה ב' הג"ר דו"ק. 
%break
באופן, שבעת שקומת ז"א יוצאת, היא יוצאת בהכרח מהוי"ה פנימאה, 
שהוא א"א, ועוברת דרך הפרצופים או"א וישסו"ת העליונים ממנו. 
נמצא עיקר ושורש הארתו, שהוא כתר חכמה בינה דז"א נשאר 
בעליונים ממנו, 
%break
כי כתר דז"א נשאר בא"א, וחכמה דז"א נשארת באו"א, ובינה דז"א 
נשארת בישסו"ת, ולא הגיע אליו אלא הענף בלבד, שהוא רק ו"ק 
דהיינו ז"א דקומת ז"א.
%break
וזה אמרו "ונמצא שבחינת בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות 
נשארים שם" כלומר, שבחינת כתר זו"ן נבחן בא"א לזו"ן שלו. כמ"ש 
לעיל דף ק"ח ד"ה וטעם, ודף קי"א ד"ה וזה ע"ש. שיצירה ועשיה 
דא"א הם כתרים לזו"ן, והוא נשאר שם כנ"ל. 
%break
%page 344
וז"ש "ויצאו כל שאר הבחינות דזו"ן באו"א ובנה"י דתבונה ואז נשארים 
שם זו"ן" כלומר, אחר שיצא מא"א הוא עובר דרך או"א וישסו"ת, 
ונשארים בהם חכמה דזו"ן ובינה דזו"ן, ואינו מגיע למקומו רק ז"א 
דז"א, דהיינו ו"ק דז"א בחסר ג' ראשונות שלו שהם כתר חכמה בינה, 
%break
שהשאיר בעליונים ממנו דרך עברו בהם. וז"ש "באופן ששורש זו"ן 
הוא אותו חלק הכתר שלהם שהיה כלול בכתר דאצילות כנ"ל ושאר 
זעירין ונוקבין של שאר עולמות ופרצופים הם הארות לבד". 
%break
כלומר, שאין להחשיב לבחינת שורש ממש של זו"ן רק את אותו חלק 
זו"ן שנשאר בא"א, שהוא הכתר דאצילות, כי שורש פירושו כתר וא"ס. 
וכל אלו הזעירין ונוקבין שעוברים דרך שאר פרצופים ועולמות חוץ 
מכתר, דהיינו באו"א וישסו"ת, 
%break
הם נחשבים רק להארות בלבד אל ז"א ולא שורשים ממש. כי חכמה 
דז"א הנשארת באו"א כבר נבחנת להארה דז"א ולא לשורש, וכן בינה 
דז"א הנשארת בישסו"ת נבחנת להארה ולא לשורש, 
%break
וכן לכל הפרטים שהם מתחלקים בפרצופי או"א וישסו"ת, ורק מה 
שנשאר בכתר נקרא שורש.
%break
וכמו שנתבאר בתחילת אצילות של זו"ן, כן הוא בכל המוחין והעליונים 
של זו"ן, שמכל מדרגה הבאה לז"א אינו לוקח ממנה אלא בחינות ו"ק 
לבד, וכתר חכמה ובינה של המדרגה נשארים בשלשה פרצופים 
הכוללים הקודמים אליו ע"ד הנ"ל.
%break
%letter רנא
רנא) תקיש אל שאר הפרצופים הנודעים : כלומר, כן כל פרצופי 
נרנח"י הפרטים והכוללים של ז"א המה מניחים עיקר הארותיהן 
בשלשה הפרצופים העליונים ממנו, 
%break
כי שם נשארים כתר חכמה בינה של פרצוף המוחין, ורק ו"ק שלהם 
מגיע אל ז"א. והיא הנותנת שסולם המדרגות אינו משתנה לעולם. 
כמ"ש לעיל ד"ה וטעם ע"ש.
%break
ומתוך שענין זה הוא ראש פנה להבנת כל המוחין והעליות של כל 
פרצופי אבי"ע, הכרח הוא להרחיב הדברים עד כמה שאפשר. ונודע 
שהרב מחשב כאן את א"א לכתר, או"א לע"ב, ישסו"ת לס"ג, וזו"ן 
למ"ה וב"ן. 
%break
והוא, מפני שרוצה לדבר מה"פ הכוללים באצילות, שזה לא יצויר אלא 
אחר שז"א משיג ג"ר דנשמה, שאז מתחילים להבנות פרצופי הנוקבא 
מחזה ולמטה שלו אב"א. 
%break
ובמצב הזה נמצא בהכרח שכבר עלה א"א לג"ר דעתיק, והוא נעשה 
אז פרצוף כתר דאצילות, גם או"א עלו אז לג"ר דא"א ונעשו ע"ב 
דאצילות, וגם ישסו"ת עלו אז למקום או"א דהיינו מגרון ולמטה דא"א 
ונעשו לס"ג דאצילות, 
%break
וז"א עלה למקום ישסו"ת דהיינו לחזה דא"א ונעשה בחינת ו"ק אל 
ישסו"ת, דהיינו ו"ק דס"ג, הנבחן לנשמה דז"א. כי ז"א יש לו תמיד 
אותם המוחין של ישסו"ת, כי הם נבחנים לראש ז"א, וז"א לבחינת ו"ק 
שלהם, 
%break
וע"כ בעת שישסו"ת יש לו מוחין דס"ג יש לו לז"א ג"ר דנשמה, ובעת 
שיש לו לישסו"ת מוחין דע"ב יש לו לז"א ג"ר דחיה, ובעת שיש לו 
לישסו"ת מוחין דיחידה יש לו לז"א ג"ר דיחידה, וזכור זה.
%break
%page 345
%letter א
א') אכן כדי להבין היטב בפרטות את דברי הרב הנ"ל, אנו צריכים 
להתחיל לפרש את ה"פ הכוללים דאצילות מתחילת אצילותם כלומר 
מבחינת המוחין שנתקנו בהם בקביעות שאינם חסרים מהם לעולם. 
%break
ומבחינה זו כתב הרב בע"ח שער עתיק פ"א, אשר בכל חמשה פרצופי 
אצילות יש שם רק קומת מ"ה, הנקרא מ"ה החדש : ועתיק לקח כתר 
דמ"ה, וא"א לקח חכמה דמ"ה, ואו"א וישסו"ת לקחו ס"ג דמ"ה, וזו"ן 
לקחו מ"ה דמ"ה, דהיינו ז"ת דמ"ה. 
%break
ועמהם נתחברו בחינת הכלים דג"ר וז"ת דנקודים, ונתקנו כל אחד על 
ידי הבחינה שכנגדו במ"ה. ואלו הכלים, הן מה שנשארו בג"ר 
דנקודים, והן אלו שנתבררו מבי"ע ונתקנו ע"י ה"פ מ"ה דאצילות, 
נקראים ה"פ ב"ן דאצילות.
%break
%letter ב
ב') ומה שהרב מכנה לה"פ הכוללים דאצילות בשם ע"ס דמ"ה, הנה 
הוא ביחס לה"פ א"ק. והוא מטעם, כי אין תיקון לה"פ אצילות אלא ע"י 
עליתם והלבשתם בקומה שוה בקביעות לה"פ א"ק, שזה יהיה בגמר 
התיקון, 
%break
אמנם בתחילת תיקונם ע"י המאציל, לא קבלו מה"פ א"ק רק קומת 
מ"ה שלו, דהיינו, שכל פרצוף דאצילות בעת שנתקן, קבל קומת מ"ה 
מפרצוף שכנגדו בא"ק. 
%break
כי פרצוף עתיק קבל קומת מ"ה מפרצוף כתר דא"ק, שהוא נמצא 
למטה מטבור דפרצוף כתר דא"ק, כי הראש דכל פרצוף הוא כתר 
שלו, וגוף דכל פרצוף, עד החזה, הוא חכמה שבו או אצילות או ע"ב. 
%break
ומחזה ועד הטבור, היא בינה שבו, או בריאה, או ס"ג. ומטבור ולמטה 
הוא זו"ן שבו, או מ"ה וב"ן, או יצירה ועשיה.
%break
%letter ג
ג') ופרצוף א"א דאצילות, קיבל מא"ק מ"ה דפרצוף חכמה שלו, דהיינו 
בחינת מטבור ולמטה דע"ב דא"ק, ונקרא חכמה דמ"ה, או ע"ב דמ"ה. 
ופרצוף או"א דאצילות, קבל מ"ה דס"ג דא"ק, הנקרא בינה דמ"ה או 
ס"ג דמ"ה. 
%break
ופרצוף זו"ן, קבל מ"ה דמ"ה דא"ק דהיינו למטה מטבור דפרצוף מ"ה 
דא"ק הנקרא ו"ק דמ"ה, או מ"ה דמ"ה. וצריכים לדעת שבחינת ג"ר 
דפרצוף נקודים נבחנים למ"ה דא"ק, ובחינה ז"ת דנקודים לב"ן דא"ק. 
%break
כמ"ש הרב בע"ח שער עקודים פרק ב', שישסו"ת הוא תגין ומ"ה, וז"ת 
הם ב"ן ואותיות. שהכונה היא למ"ה וב"ן דא"ק, שהם פנימיות ג"ר 
וז"ת דנקודים אשר ישסו"ת וזו"ן דאצילות מקבלים מהם, 
%break
שישסו"ת מקבלים ממ"ה דא"ק, שהם פנימיות ג"ר נקודים, וזו"ן 
מקבלים מב"ן דא"ק, שהם פנימיות ז"ת נקודים.
%break
%letter ד
ד) ואע"פ שעתיק אינו מצטרף לה"פ אצילות, הנה זה אמור רק 
מבחינת ב"ן שבו, שה"ס מלכות דא"ק, סוד ה' גדולה, כנ"ל אות מ"ג 
ד"ה בהבראם, אבל קומת מ"ה היא בחינת ה' זעירא דהבראם, 
%break
וע"כ מבחינת מ"ה גם עתיק מצטרף לה"פ אצילות, והוא נחשב לכתר 
שלהם. ודע שכל עליות הפרצופים והעולמות הם רק ע"פ בחינת מ"ה, 
שבו נחשב עתיק לכתר ולא א"א, וזכור זה.
%break
%page 346
%letter ה
ה) ונמצא כל פרצוף מה"פ אצילות, הוא רק בחינת ו"ק, הנקרא מ"ה 
כלפי הפרצוף שכנגדו בא"ק, והוא חסר שלש מדרגות : כתר, ע"ב, 
ס"ג, כלפי עליונו. ושלש מדרגות אלו מקבלים ה"פ אצילות, על ידי 
עלית מ"ן של התחתונים בתפילות ושבתות ומועדים, 
%break
שאז הם עולים ומלבישים את ה"פ א"ק, אבל אין זה בקביעות, כי 
בקביעות יש לכל אחד רק בחינת מ"ה של עליונו בא"ק, שזה מספיק 
רק להחיות את העולמות בלבד, אמנם אינו מספיק לנר"ן דצדיקים, כי 
הם לא יוכלו לקבל מזו"ן בעת שיש לו רק ו"ק דמ"ה, 
%break
וע"כ הם מעלים מ"ן ע"י מע"ט ותפילות, וממשיכים תוספות מוחין אל 
זו"ן, ואז יוכלו נר"ן דצדיקים לקבל שפעם ממנו. ומתוך שמוחין אלו 
שהם למעלה מבחינת ו"ק דמ"ה, באים רק ע"י מע"ט ומ"ן של 
הצדיקים, ע"כ אינם בזו"ן בקביעות, 
%break
כי בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם ואינם ראוים לקבל שפע 
מזו"ן, נמצאים תוספת המוחין מסתלקים תיכף מזו"ן.
%break
%letter ו
ו) והנה בעת שהצדיקים מעלים מ"ן לזו"ן, וממשיכים להם מוחין דס"ג, 
הנה מוחין אלו צריכים לעבור מן א"ס ב"ה, דרך פרצופי א"ק ודרך כל 
פרצופי אצילות, עד שבאים לזו"ן שממנו מקבלים נר"ן דצדיקים. 
%break
וזה גורם שכל העולמות העליונים נמצאים גדלים ע"י העלאת מ"ן של 
התחתונים, שהרי עיקר המוחין נשאר בעליונים ולתחתונים אינו מגיע 
רק ענף קטן מהם כנ"ל בדברי הרב.
%break
%letter ז
ז) כי בעת שהמוחין באים מא"ס ב"ה לה"פ א"ק, המה נוטלים מהם 
כל מה ששייך לבחינת א"ק, ואח"כ ה"פ א"ק נותנים את המוחין דס"ג 
לה"פ אצילות. ותחילה הם מגיעים לעתיק דאצילות שהוא פרצוף 
הכתר כנ"ל. 
%break
והוא לוקח מהם את כתר דס"ג, והשאר נותן לא"א דאצילות. וא"א 
לוקח מהם את חכמה דס"ג, והשאר נותן לאו"א דאצילות ואו"א 
לוקחים מהם את בינה דס"ג, והשאר נותנים לישסו"ת וזו"ן דאצילות, 
דהיינו את מ"ה דס"ג, 
%break
אשר בחינת הראש של מ"ה דס"ג לוקחים ישסו"ת לעצמם, ובחינת 
ו"ק דמ"ה דס"ג נותנים אל זו"ן, ונעשים בו ג"ר דנשמה, ואז מושפעים 
המוחין מן זו"ן אל נשמות הצדיקים. 
%break
הרי שאי אפשר שיקבלו התחתונים משהו מן זו"ן, מטרם שנגדלים כל 
העולמות העליונים מקודם לכן.
%break
%letter ח
ח) ועד"ז כשהתחתונים מעלים מ"ן כדי להמשיך לזו"ן מוחין דע"ב 
הנקרא מוחין דחיה. מתחילה נמשכים המוחין מא"ס דרך ה"פ א"ק 
ובאים לעתיק דאצילות, ואז מקבל עתיק לעצמו את כתר דע"ב. 
%break
וא"א לוקח לעצמו את חכמה דע"ב, והשאר נותן לאו"א, והם לוקחים 
לעצמם את בינה דע"ב, ואת מ"ה דבינה דע"ב נותנים אל ישסו"ת 
וזו"ן, שישסו"ת מקבלים הראש דמ"ה דע"ב, וזו"ן את ו"ק דמ"ה דע"ב, 
ונעשים בו ג"ר דחיה. 
%break
ואז זו"ן לוקחים את חלקם, והשאר הם משפיעים לנר"ן דצדיקים. 
וכסדר הזה ממש נוהג ג"כ בעת שהתחתונים ממשיכים את מוחין 
דיחידה, שעתיק א"א ואו"א לוקחים את כח"ב דיחידה, וישסו"ת וזו"ן 
את מ"ה דיחידה, 
%break
שישסו"ת מקבלים הראש דמ"ה דיחידה, וזו"ן מקבלים ו"ק דמ"ה 
דיחידה, והשאר מושפע לנר"ן דצדיקים.
%break
%letter ט
ט) ובמתבאר תבין בדיוק סדר עליות הפרצופים והעולמות בעת 
שמושפעים המוחין דכתר ע"ב ס"ג דא"ק הנ"ל, אל ה"פ אצילות. (עיין 
בספר האילן הנספח כאן בסוף הספר בציור ז' ח' ט') 
%break
%page 347
כי בעת שמושפעים המוחין דס"ג דא"ק אל ה"פ אצילות, הנה עתיק 
לקח הכתר דס"ג כנ"ל, ולפיכך עולה עתיק עליה אחת ממקום מ"ה 
דפרצוף כתר דא"ק, והיינו ממקום הטבור דפרצוף כתר דא"ק, כנ"ל, 
%break
ועולה ומלביש עתה את מקום ס"ג דפרצוף כתר דא"ק, שהוא מקום 
החזה דפרצוף כתר דא"ק. (עיין באילן ציור ז' אות ו').
%break
ופרצוף א"א דאצילות הלוקח חכמה דס"ג, עולה ג"כ עליה אחת 
ממקום מ"ה דע"ב דא"ק, שהוא מטבור ולמטה שלו, אל מקום ס"ג 
דע"ב דא"ק, שהוא מקום החזה דע"ב דא"ק ומלביש שם. (עיין באילן 
ציור ט' אות ז').
%break
וגם פרצופי או"א דאצילות עולים עליה אחת ממקום מ"ה דס"ג דא"ק, 
שהוא המקום שלמטה מטבור דס"ג דא"ק, אל מקום ס"ג דס"ג, דהיינו 
למקום החזה דס"ג דא"ק. (עיין באילן ציור ז' אות ח').
%break
וכן ישסו"ת דאצילות עולים עליה אחת ממקום מ"ה דמ"ה דא"ק, שהוא 
מטבור ולמטה של מ"ה דא"ק, אל מקום ס"ג דמ"ה דא"ק, דהיינו 
למקום החזה דס"ג דמ"ה דא"ק. 
%break
וכן זו"ן עולים עליה אחת ממקום ו"ק של מ"ה דמ"ה דא"ק, אל מקום 
ו"ק דס"ג דמ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ז' אות ט' וי').
%break
וכן נשמות הצדיקים עם עולם הבריאה, עולים למקום נוקבא דז"א, 
דהיינו לחזה ולמטה דז"א דאצילות. ורוח של הצדיקים עם עולם 
היצירה עולים ממקומם אל מקום הבריאה. 
%break
וכן נפש דצדיקים עם עולם העשיה, עולים למקום היצירה. (עיין באילן 
ציור ז' אות י').
%break
%letter י
י) ובעת שמושפעים המוחין דע"ב דא"ק אל ה"פ אצילות, שהם מוחין 
דחיה. הנה עתיק דאצילות לוקח מהם כתר דע"ב, ועולה עליה ב', 
ממקום החזה דפרצוף כתר דא"ק אל פה של פרצוף כתר דא"ק, שהוא 
ממקום ס"ג אל מקום ע"ב דפרצוף הכתר. (עיין באילן ציור ח' אות ו').
%break
וא"א לוקח מהם חכמה דע"ב, ועולה ממקום ס"ג דע"ב דא"ק, שהוא 
מקום החזה שלו, אל מקום פה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק ששם ע"ב 
דע"ב. (עיין באילן ציור ח' אות ז').
%break
וכן או"א עולים עליה ב' ממקום ס"ג דס"ג דא"ק, שהוא מקום החזה 
דס"ג דא"ק, אל מקום הפה דפרצוף ס"ג דא"ק, ששם מקום ע"ב דס"ג 
דא"ק. (עי' באילן ציור ח' אות ח').
%break
וכן ישסו"ת עולים מן מקום ס"ג דמ"ה דא"ק שהוא החזה, אל מקום 
ע"ב דמ"ה דא"ק שהוא פה שלו (עיין באילן ציור ח' אות ט').
%break
וכן זו"ן, עולים ממקום ו"ק דס"ג דמ"ה דא"ק, אל מקום ו"ק דע"ב דמ"ה 
דא"ק שהוא ע"ב דב"ן דא"ק. (עיין באילן ציור ח' אות י').
%break
וכן נשמות הצדיקים עולים עם הבריאה ממקום נוקבא דז"א שהוא 
המקום שמחזה ולמטה דז"א, אל מקום פה דז"א, שהוא במקום 
הטבור דא"א דאצילות. 
%break
וכן רוח של הצדיקים עולים עם עולם היצירה אל מקום נוקבא 
דאצילות, שהוא מחזה ולמטה דז"א. וכן נפש דצדיקים עם עולם 
עשיה, עולים ממקום יצירה אל מקום בריאה (עיין באילן ציור ח' אות 
י').
%break
%page 348
%letter יא
יא) ובעת שמושפעים המוחין דכתר דא"ק אל ה"פ אצילות, הנקראים 
מוחין דיחידה דא"ק. הנה עתיק דאצילות לוקח מהם כתר דכתר, 
ועולה עליה ג' ממקום פה דפרצוף הכתר דא"ק ששם מקום ע"ב, אל 
מקום גלגלתא שלו, 
%break
ומלביש לראש דפרצוף כתר דא"ק ששם מקום יחידה דכתר דא"ק. 
(עיין באילן ציור ט' אות ו').
%break
וכן א"א עולה עליה ג' ממקום פה דפרצוף ע"ב דא"ק ששם ע"ב דע"ב 
דא"ק, אל מקום ראש דפרצוף ע"ב דא"ק דהיינו אל מקום יחידה דע"ב 
דא"ק. (עיין באילן ציור ט' אות ז').
%break
וכן או"א דאצילות עולים עליה ג' ממקום פה דפרצוף ס"ג דא"ק, אל 
מקום ראש ס"ג דא"ק ששם יחידה דס"ג דא"ק. (עיין באילן ציור ט' 
אות ח').
%break
וכן ישסו"ת עולים עליה ג' ממקום פה דפרצוף ע"ב דמ"ה דא"ק, אל 
מקום ראש מ"ה דא"ק, ששם יחידה דמ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ט' 
אות ט').
%break
וכן ז"א עולה ממקום ו"ק דע"ב דמ"ה דא"ק, אל מקום ו"ק של יחידה 
דמ"ה דא"ק, שהוא ראש ב"ן דא"ק, כי ו"ק דמ"ה בכללותם הם ראש 
תוך סוף דב"ן דא"ק, כנ"ל באות ג' (עיין באילן ציור ט' אות י').
%break
וכן נשמות הצדיקים עולים עם עולם הבריאה עליה ג', ממקום פה 
דז"א שהוא במקום טבור דא"א, אל מקום ראש ז"א דנשמה, שהוא 
מקום החזה דא"א דאצילות. וכן רוח דצדיקים עולים עם עולם יצירה, 
ממקום נוקבא דז"א אל מקום פה דז"א במקום טבור דא"א. 
%break
וכן נפש דצדיקים עולים עם עולם העשיה, ממקום בריאה אל מקום 
נוקבא דאצילות, שהוא מטבור ולמטה דז"א דאצילות. (עיין באילן ציור 
ט' אות י').
%break
ונמצא עתה, אשר חמשה פרצופי אצילות עלו והלבישו כל אחד את 
הפרצוף שכנגדו בא"ק. וג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות עם 
נר"ן דצדיקים, עלו והלבישו את בי"ע דאצילות שממעלה לפרסא. וזהו 
תכלית העליות של העולמות הנוהגות בשתא אלפי שני.
%break
%letter יב
יב) אכן כל אלו העליות שנתבארו, אין הכונה שכל אחד מחמשה 
פרצופי אצילות נכנס בין פרצופי א"ק להלביש שם את הפרצוף 
שכנגדו, שזה בלתי אפשרי, שהרי חמשה פרצופי א"ק וחמשה פרצופי 
אצילות עומדים ומלבישים כל פרצוף תחתון מפה ולמטה דעליון, 
%break
שע"ב מלביש לפרצוף כתר דא"ק מפה שלו ולמטה, וכן ס"ג מלביש 
מפה ולמטה דע"ב, ומ"ה דא"ק מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, (שבו 
נעשה צמצום ב') וב"ן דא"ק מפה ולמטה דמ"ה דא"ק. 
%break
ועתיק דאצילות על מ"ה וב"ן דא"ק, שהוא מטבור ולמטה דס"ג, וא"א 
מלביש מפה ולמטה דעתיק, ואו"א מלבישים מפה ולמטה דא"א, 
וישסו"ת מלבישים מחזה ולמטה דאו"א, וזו"ן מלבישים מטבור ולמטה 
דא"א. (עיין באילן ציור ג'). 
%break
וזהו סדר ההלבשה בבחינת הקביעות, כלומר, בעת שיש בפרצופי 
אצילות רק קומת מ"ה החדש מחמשה פרצופי א"ק, כנ"ל. ולפי"ז 
תבין, שהעליות בעצם הם על חיצוניות פרצופי א"ק, 
%break
אמנם מכוונות לעומת הפרצוף שכנגדו בפנימיות א"ק, ועד"ז העליות 
שבחמשה פרצופי אצילות עצמם, מפרצוף לפרצוף.
%break
וכדי להבין את זה צריכים מקודם לדעת בדיוק את נקודות הפגישה 
של כתר ואבי"ע דכל פרצוף תחתון, במקום כתר ואבי"ע דפרצוף 
העליון ממנו, הן בחמשה פרצופי א"ק והן בחמשה פרצופי אצילות.
%break
%page 349
%letter יג
יג) וכבר ידעת שכל פרצוף נתחלק לכתר ואבי"ע, שראש שלו נקרא 
כתר, ותוך שלו מפה עד החזה נקרא אצילות או ע"ב. ומחזה ולמטה 
עד הטבור נקרא בריאה או ס"ג. ומטבור ולמטה עד סיום רגלין נקרא 
יצירה ועשיה או מ"ה וב"ן, או מ"ה בלבד. 
%break
וצריכים לזכור תמיד, שכל ראש הוא כתר והוא יחידה, וסיומו הוא 
הפה. וכל מפה עד החזה, הוא חכמה, אצילות, ע"ב, חיה. וכל מחזה 
עד הטבור הוא בינה, ס"ג, בריאה, נשמה. 
%break
וכל מטבור ולמטה, הוא זו"ן, מ"ה וב"ן, ו"ק בלי ראש, יצירה ועשיה, 
רוח נפש. (עיין באילן בציור ג').
%break
אלא שהשואה זו האמורה צודקת בדיוק גמור רק בפרצוף הכתר, שיש 
בו קומת כתר ויחידה, ומתחלקים בו נרנח"י בדיוק גמור. אמנם שאר 
הפרצופים שמחכמה ולמטה ההולכים ומתמעטים, 
%break
אין ההתחלקות הנ"ל בדיוק גמור רק בבחינה יחסית בלבד, כלומר, 
שהיא צודקת רק מבחינתו עצמו ולא מבחינת כללות נרנח"י.
%break
%letter יד
יד) ומטרם נבא לסדר מצב הלבשתם של הפרצופים ונקודת פגישתם 
זה בזה, יש להקדים ארבע ידיעות : א' הוא, שאותם שני פרצופים 
הנקראים מ"ה וב"ן דא"ק, שכבר דברנו מהם לעיל באות ג' ע"ש. 
%break
הנה גם בהם יש בכל אחד מהם כתר אבי"ע, ומ"ה מתחיל מטבור 
דא"ק הפנימי הנקרא כתר, ומסתיים בשוה עם רגלי אצילות. ועל 
אבי"ע דמ"ה דא"ק מלבישים כתר ואבי"ע דב"ן דא"ק, עיין באילן ציור 
ג' אותיות ד' ה' שהם פנימיות ג"ר וז"ת דנקודים המלבישים עליהם, 
%break
ג"ר על מ"ה דא"ק בקומה שוה, וז"ת של נקודים מטרם שבירתם 
הלבישו על ב"ן דא"ק בקומה שוה. אשר עתה בעולם התקון, שעתיק 
דאצילות מלביש על ג"ר דנקודים עד הפה שלהם, כמ"ש בע"ח שי"א 
פ"א, נמצא שקומת עתיק דאצילות שוה אל קומת מ"ה דא"ק. 
%break
ונודע שא"א דאצילות מלביש מפה ולמטה דעתיק, כמ"ש בע"ח שי"ג 
פ"א, הרי שהוא לוקח ממש כל מקום ז"ת דנקודים, שקומתן היתה 
שוה עם פרצוף ב"ן דא"ק, נמצא שא"א קומתו שוה עם פרצוף ב"ן 
דא"ק.
%break
ב' הוא, שישסו"ת שהם בחינת פרצוף תחתון דאו"א, והם בחינת ז"ת 
דס"ג ממקורם, הנה כדי להוליד מוחין לז"א, הוציאו או"א את ישסו"ת 
לחוץ ממדרגתם, ונעשו לבחינת ראש דמ"ה, כלומר שנעשו למקבלי 
מוחין בשביל ז"א, 
%break
שלא היה ראוי לעולם לקבל בחינת ראש וג"ר לולא נתמעטו ישסו"ת 
ויצאו מבחינת ס"ג לבחינת ראש דמ"ה, כי עי"ז הם משפיעים ראש 
וג"ר אל ז"א, כמ"ש הרב במרשב"י תרומה דף קלו ובתע"ס חלק י' 
אות ל'. 
%break
וע"כ יש להבחין ב' בחינות ישסו"ת : ישסו"ת א' הוא חג"ת דאו"א וז"ת 
דס"ג, וישסו"ת ב' הוא נה"י דאו"א, וג"ר דמ"ה.
%break
ג' הוא, שכל המושפע לישסו"ת ב' זה מטרם גמר התקון, הוא מבחינת 
פרצוף מ"ה דא"ק, להיותו נבחן לבחינת ראש אל ב"ן דא"ק. וכל 
המושפע מא"ק אל ז"א הוא רק מב"ן דא"ק, הנחשב לבחינת ו"ק 
דמ"ה דא"ק כנ"ל, וזה תלוי במתבאר בידיעה הב'.
%break
ד' הוא, כי נודע שע"ב ס"ג דא"ק נסתיימו למעלה מטבור דפרצוף כתר 
דא"ק. אמנם בעת שה"פ א"ק קבלו קומת מ"ה החדש לצורך תיקון 
ה"פ אצילות, הנה אז נתארכו ע"ב ס"ג דא"ק ונמשכו למטה מטבור 
דא"ק, עד הטבור דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק.
%break
%page 350
%letter טו
טו) עתה נבאר סדר התלבשותם דחמשה פרצופי א"ק ונקודת 
פגישתם זה בזה. והנה בדרך כלל, נבחן פרצוף הכתר דא"ק להוי"ה 
פנימאה, והוא מתחלק לאורכו לכתר ואבי"ע, ויתר ד' הפרצופים הם ד' 
לבושיו. 
%break
ומפה ולמטה מלביש כתר ואבי"ע דע"ב דא"ק, ומובן שכמו שהבחינה 
העליונה דפרצוף ע"ב, ירדה מדרגה אחת מן פרצוף כתר, כן יתר 
הבחינות דע"ב יורדות כל אחת מדרגה אחת. 
%break
כי כתר דע"ב דא"ק מלביש על אצילות דפרצוף כתר דא"ק, ולפיכך 
אצילות דע"ב ירדה ג"כ בהכרח, והיא מלבישה על בריאה דפרצוף 
הכתר. 
%break
וכן בריאה דע"ב מלבישה על יצירה דפרצוף הכתר, ויצירה ועשיה 
דע"ב מלבישות על עשיה דפרצוף הכתר. (עיין באילן ציור ג' אות א' 
וב').
%break
%letter טז
טז) ופרצוף ס"ג דא"ק ירד ג"כ מדרגה אחת מן פרצוף ע"ב דא"ק, כי 
חסר מן חכמה, כנ"ל אות רמט ד"ה ונבחן. ובערך פרצוף כתר ירד 
שתי מדרגות : כתר וגם חכמה. נמצא שכתר ואבי"ע דפרצוף ס"ג 
דא"ק, מלבישים על אבי"ע דפרצוף ע"ב, ועל בי"ע דפרצוף הכתר. 
%break
וכתר ס"ג דא"ק מלביש על אצילות דע"ב דא"ק, דהיינו מפה עד החזה 
שלו, שבתוכו מלובשת בריאה דפרצוף כתר דא"ק שהוא מחזה עד 
הטבור שלו. 
%break
ואצילות דפרצוף ס"ג מלבישה על בריאה דפרצוף ע"ב, מחזה עד 
הטבור שלו, שבתוכו יצירה דפרצוף כתר דא"ק, מטבור ולמטה שלו. 
ובריאה דפרצוף ס"ג, מלבישה על יצירה דפרצוף ע"ב, 
%break
מטבור ולמטה שלו, שבתוכו עשיה דפרצוף כתר דא"ק. ויצירה דס"ג 
מלבישה על עשיה דפרצוף ע"ב. (עיין באילן ציור ג' אות ב' וג').
%break
%letter יז
יז) ופרצוף מ"ה דא"ק ירד מדרגה אחת מן ס"ג כי הוא חסר בינה, 
ושתי מדרגות חו"ב מן פרצוף ע"ב, ושלש מדרגות כח"ב מן פרצוף 
הכתר. 
%break
נמצא כתר דפרצוף מ"ה דא"ק מלביש על אצילות דס"ג דא"ק, שבתוכו 
בריאה דע"ב, שבתוכו יצירה דפרצוף כתר, דהיינו למטה מטבור. 
ואצילות דמ"ה מלבישה על בריאה דפרצוף ס"ג, 
%break
שבתוכו יצירה דע"ב, שבתוכו עשיה דפרצוף הכתר. ובריאה דמ"ה 
מלבישה על יצירה דס"ג, שבתוכו עשיה דע"ב. ויצירה דמ"ה מלבישה 
על עשיה דפרצוף ס"ג. (עיין באילן ציור ג' אות ג' ד').
%break
%letter יח
יח) ופרצוף ב"ן דא"ק ירד מדרגה אחת מן פרצוף מ"ה דא"ק, ושתים 
מן ס"ג, ושלש מע"ב, וארבע מן פרצוף הכתר. וכתר דב"ן מלביש על 
אצילות דמ"ה, שבתוכו בריאה דס"ג, שבתוכו יצירה דע"ב, שבתוכו 
עשיה דפרצוף כתר דא"ק. 
%break
ואצילות דפרצוף ב"ן דא"ק מלבישה על בריאה דמ"ה, שבתוכו יצירה 
דס"ג, שבתוכו עשיה דע"ב. ובריאה דפרצוף ב"ן דא"ק מלבישה על 
יצירה דמ"ה, שבתוכו עשיה דס"ג. 
%break
ויצירה ועשיה דפרצוף ב"ן דא"ק, מלבישות על עשיה דפרצוף מ"ה 
דא"ק. (עיין באילן ציור ג' אות ד' וה').
%break
%letter יט
יט) המתבאר מזה, כי ראש דפרצוף כתר דא"ק מגולה. ואצילות 
דכתר, הוא בלבוש א' דראש ע"ב. ובריאה דפרצוף הכתר, תוך אצילות 
דע"ב, תוך ראש דס"ג. ויצירה דפרצוף הכתר, תוך בריאה דע"ב, ותוך 
אצילות דס"ג, תוך כתר דמ"ה. 
%break
%page 351
ועשיה דפרצוף הכתר, תוך יצירה דע"ב, תוך בריאה דס"ג, תוך 
אצילות דמ"ה, תוך ראש הב"ן. וחלק ב' דעשיה דכתר, תוך עשיה 
דע"ב, תוך יצירה דס"ג, תוך בריאה דמ"ה, תוך אצילות דב"ן. 
%break
וחלק ג' דעשיה דכתר, תוך חלק ב' דעשיה דע"ב, תוך עשיה דס"ג, 
תוך יצירה דמ"ה, תוך בריאה דב"ן. ועשיה דפרצוף מ"ה, תוך יצירה 
ועשיה דב"ן. (עיין בציור ג').
%break
%letter כ
כ) עתה נבין היטב איך כל פרצוף מחמשה פרצופי אצילות, מחויב 
להמשיך המוחין שלו רק מהפרצוף שכנגדו בחמשה פרצופי א"ק, ועם 
זה אינו נכנס לבין הפרצופים דא"ק רק עולה בחצוניות כל פרצופי א"ק, 
%break
אבל במכוון כנגד נקודת הפגישה של הפרצוף שכנגדו העומד 
בפנימיות א"ק. שעמדנו בזה לעיל באות י"ב.
%break
ונתחיל מתחילת אצילותם דה"פ אצילות מתחילת יציאתם מחמשה 
פרצופי א"ק. וכבר נתבאר שמתחילה לא קבלו מא"ק רק בחינת מ"ה 
שלו, אמנם אין הכונה על פרצוף מ"ה דא"ק המלביש מטבור ולמטה 
דפרצוף הכתר דא"ק, 
%break
כי הוא בחינת ו"ק הפרטי של א"ק עצמו, כנ"ל באות י"ז. אלא הכונה 
היא על בחינת מ"ה דכל פרצוף ופרצוף מחמשה פרצופי א"ק, הנקרא 
בחינת יצירה ועשיה של כל פרצוף מחמשה פרצופי א"ק, 
%break
ומהאי טעמא מכנה הרב את המ"ה הזה דכל פרצוף ופרצוף מפרצופי 
א"ק בשם מ"ה החדש, כדי שלא להחליפו במ"ה הפרטי דא"ק.
%break
והנה עתיק דאצילות קבל כתר דמ"ה, כנ"ל באות א'. ואז עלה והלביש 
לג"ר דנקודים, שהם בקומה שוה עם פרצוף מ"ה דא"ק, שבתוכו 
אצילות דס"ג, שבתוכו בריאה דע"ב דא"ק, שבתוכו יצירה ועשיה 
דפרצוף הכתר דא"ק שהוא המ"ה דכתר דא"ק, 
%break
וממ"ה הזה דפרצוף כתר דא"ק מקבל עתיק את הכתר דמ"ה, כי מ"ה 
דכתר יש לו אותו היחס של כתר דמ"ה. עיין באילן ציור ג' אות ו' הרי 
שעתיק דאצילות מלביש באמת על חיצוניות פרצופי א"ק, דהיינו על 
הראש של מ"ה דא"ק שהוא פרצוף החיצוני שלו במקום זה, 
%break
אמנם לא ממנו הוא מקבל כי הוא מיוחס לישסו"ת וזו"ן דאצילות, אלא 
שם במקום הזה בפנימיות א"ק, היא נקודת הפגישה של מ"ה דפרצוף 
כתר דא"ק, וע"כ הוא יכול לקבל ממנו בחינת כתר מ"ה. ונודע שמ"ה 
דכתר, הוא אותו הבחינה כמו כתר דמ"ה.
%break
%letter כא
כא) ועד"ז א"א דאצילות, בעת שקבל חכמה דמ"ה, כנ"ל באות א'. הוא 
עלה והלביש את אצילות דעתיק, שהוא מפה דראש עתיק ולמטה, 
ושם היא נקודת הפגישה של יצירה ועשיה ומ"ה דפרצוף ע"ב דא"ק 
שממנו מקבל את חכמה דמ"ה, 
%break
כי אצילות דעתיק הוא על כתר ב"ן דא"ק, שבתוכו אצילות דמ"ה 
דא"ק, שבתוכו בריאה דס"ג דא"ק, שבתוכו מ"ה דפרצוף ע"ב דא"ק, 
שמשם מקבל א"א את חכמה דמ"ה שלו, כי מ"ה דחכמה דא"ק, יש לו 
אותו היחס כחכמה דמ"ה. עיין באילן ציור ג' אות ז'. 
%break
הרי שמקום אצילות דעתיק ששם עלה א"א בעת אצילותו, הוא מכוון 
לנקודת הפגישה עם מ"ה דע"ב המיוחס אל א"א.
%break
%page 352
%letter כב
כב) ועד"ז או"א דאצילות, שקבלו בעת אצילותם את קומת בינה 
דמ"ה, הרי הם צריכים לקבלה מיצירה ועשיה ומ"ה דס"ג דא"ק, כי הם 
מיוחסים לבינה. ולכן עלו למקום אצילות דא"א, מפה עד החזה שלו, 
ששם מקום הפגישה עם מ"ה דס"ג דא"ק, 
%break
כי תוך אצילות דא"א מלובשת בריאה דעתיק, שבתוכו אצילות דב"ן 
דא"ק, שבתוכו בריאה דמ"ה דא"ק, שבתוכו יצירה ומ"ה דס"ג דא"ק, 
שהם מ"ה דבינה, שמשם מקבלים או"א בינה דמ"ה, כי מ"ה דבינה 
הוא בינה דמ"ה. 
%break
הרי שמקום אצילות דא"א, ששם עלו או"א בעת אצילותם, הוא מכוון 
לנקודת הפגישה עם יצירה ועשיה דס"ג דא"ק המיוחס לאו"א. (עיין 
ציור ג' אות ח').
%break
%letter כג
כג) וישסו"ת א' נחשבים לז"ת דבינה, וע"כ הם מקבלים את בחינת 
ז"ת דקומת בינה דמ"ה, ביחד עם או"א. וישסו"ת ב' לוקחים ג"ר דו"ק 
דמ"ה דמ"ה, והלבישו לחזה ולמטה דא"א, לבריאה דא"א, ששם מקום 
הפגישה עם מ"ה דפרצוף מ"ה דא"ק (עיין באילן ציור ג' אות ט').
%break
%letter כד
כד) וכשנאצלו זו"ן המקבלים בעת אצילותם רק ו"ק דמ"ה, כנ"ל אות 
א'. הרי הם צריכים לקבל מן פרצוף ב"ן דא"ק המיוחס להם, (כנ"ל 
אות י"ד ידיעה ג' וגם בידיעה א') ע"כ עלו והלבישו את יצירה ועשיה 
דא"א, 
%break
דהיינו מטבור ולמטה שלו, ששם מקום הפגישה עם יצירה ועשיה דב"ן 
דא"ק הנחשב לו"ק דמ"ה. כי קומת א"א היא שוה עם קומת ב"ן דא"ק 
כנ"ל באות י"ד ידיעה א'. עיין באילן ציור ג' אות י'.
%break
והנה נתבאר היטב סדר אצילותם של ה"פ אצילות מתחילתם, דהיינו 
בחמש קומות מ"ה שלקחו מה"פ א"ק, שכל אחד מלביש על עליונו, 
אבל במכוון נגד נקודת הפגישה עם פרצוף דא"ק המיוחס לו.
%break
%letter כה
כה) ונמצא, עתיק דאצילות שלקח ג"ר דנקודים מתחיל מטבור דא"ק, 
כי ג"ר דנקודים התחילו מטבור דא"ק. ולכן נמצא מלביש על מ"ה וב"ן 
דא"ק, דהיינו בקומה שוה עם ראש מ"ה דא"ק, ומקבל דרך שם 
מיצירה ועשיה דפרצוף כתר דא"ק. 
%break
וא"א מלביש על אצילית דעתיק מפה עד החזה, ודרך שם מקבל 
חכמה דמ"ה, מיצירה ועשיה דע"ב דא"ק. ואו"א מלבישים לאצילות 
דא"א מפה עד [החזה] הטבור, ודרך שם הם מקבלים בינה דמ"ה, 
מיצירה ועשיה דפרצוף ס"ג דא"ק. 
%break
וישסו"ת מלבישים על או"א, ומקבלים ז"ת דס"ג דמ"ה. וזו"ן מלבישים 
מטבור ולמטה דא"א, ודרך שם מקבלים ז"ת דו"ק דמ"ה מיצירה 
ועשיה דב"ן דא"ק, שהוא ו"ק דמ"ה. 
%break
וכל קומות מ"ה אלו הנ"ל שקבלו מה"פ א"ק, הם נבחנים לעיקר 
אצילות שלהם, שלא יארע בהם מיעוט ושינוי לעולם כי עתיק לא 
יתמעט לעולם מקומת כתר מ"ה, וא"א מקומת חכמה דמ"ה, ואו"א 
וישסו"ת מקומת בינה דמ"ה, וזו"ן מז"ת דו"ק דמ"ה.
%break
%letter כו
כו) גם חלקי ב"ן שנתקנו עם חמש קומות דמ"ה הנ"ל, נשארים ג"כ 
בקביעות ולא יארע בהם מיעוט לעולם. וכבר נתבאר לעיל, שכל 
בחינת כלים דג"ר וז"ת דנקודים שנתבטלו ונשברו נקראים בשם ב"ן 
אחר שנתקנו ע"י חמש קומות מ"ה הנ"ל. 
%break
%page 353
כי בעתיק נתקנו הגד"ז מנקודים, שפירושם ה' ראשונות דכתר נקודים, 
וג"ר דאבא דנקודים, וד' ראשונות דאמא דנקודים, וז' כתרים. והם 
נתחברו ונתערבו עם קומת כתר מ"ה, 
%break
שלקח עתיק ממ"ה דפרצוף כתר דא"ק, ונעשו לפרצוף אחד עתיק 
ונוקביה. שקומת מ"ה הוא עתיק דכורא, וקומת ב"ן נעשתה לנוקבא 
שלו.
%break
וע"י חכמה דמ"ה, שלקח א"א ממ"ה דע"ב דא"ק, נתקן חצי כתר 
התחתון דנקודים, ונעשה נוקבא אליו. וע"י בינה דמ"ה, שלקחו או"א 
וישסו"ת מן מ"ה דס"ג דא"ק, נתקנו ו"ק דחכמה בינה דנקודים. וע"י 
ז"ת דו"ק דמ"ה שלקח ז"א נתקנו ז"ת דנקודים.
%break
%letter כז
כז) וטעם הדברים למה נתחלקו דוקא חלקי הנקודים בין חמשה 
פרצופי אצילות באופן הנ"ל, נתבאר היטב בתע"ס חלק ח' אות ל"א 
ע"ש. אמנם בדרך כלל, כל התקון הזה שקבלו הכלים דנקודים ע"י 
חמש קומות מ"ה הנ"ל,
%break
אינם יותר מבחינת ו"ק דכל פרצוף שבנקודים, ואפילו אלו ג"ר דאבא 
וד"ר דאמא דנקודים שלקח עתיק, הם רק בחינת ו"ק דג"ר דחו"ב 
דנקודים, כי הם בחינת או"א דנקודים שיצאו בקטנות נקודים בבחינת 
אב"א. 
%break
ומה שלא נתקן מהם יותר מבחינת ו"ק, הוא מטעם פשוט, שהרי כל 
תקונם בא ע"י מ"ה שקבלו ה"פ אצילות מיצירה ועשיה דה"פ א"ק, 
כנ"ל, שהם בחינת ו"ק דה"פ א"ק, כי מ"ה, ויצירה ועשיה, או נפש רוח, 
פירושם אחד, כנ"ל באות י"ד, והם בחינת ו"ק בחוסר ג"ר, 
%break
כי ג"ר נקרא כח"ב, או כתר ע"ב ס"ג, או יחידה חיה נשמה כנ"ל, והנך 
רואה שכל מה שנתקן בה"פ אצילות בבחינת הקביעות אינו אלא 
קומת מ"ה לבד, שהוא ו"ק מה"פ א"ק, 
%break
וע"כ די לבא מן הדין להיות כנדון, ולא יכלו גם הכלים דנקודים 
להתתקן רק בבחינת ו"ק שבהם בלבד.
%break
אלא בעת שה"פ אצילות יקבלו בקביעות את ג' הראשונות החסרות 
להם, שהן ג' בחינות : כתר, ע"ב, ס"ג, שכל פרצוף יקבל מפרצוף 
שכנגדו בא"ק, הנה אז יגמר גם התקון דכלים דנקודים מבחינת ג"ר 
שלהם, ואז יתבטלו כל הפרסאות, ויהיה גמר התקון, 
%break
ואז יעלו ה"פ אצילות וילבישו לה"פ א"ק בקביעות בקומה שוה. אמנם 
גם מטרם התקון, מקבלים ה"פ אצילות ג"ר דא"ק, דהיינו, ע"י מע"ט 
והעלאת מ"ן דנר"ן דצדיקים, ובמועדים ובשבתות, עד שבשבת 
במנחה נמצאים שכבר השיגו כל אחד מה"פ דאצילות, 
%break
את ג"ר שכנגדו בה"פ א"ק. שעתיק מקבל אז כתר דפרצוף הכתר 
דא"ק, והוא עמו בקומה שוה. וכן א"א מקבל אז כתר דפרצוף ע"ב 
דא"ק, והוא עמו בקומה שוה. וכן או"א מקבלים אז כתר דפרצוף ס"ג 
דא"ק והם עמו בקומה שוה. 
%break
וכן ישסו"ת מקבלים אז כתר דפרצוף מ"ה דא"ק, והם עמו בקומה 
שוה. (עיין באילן ציור ט' מאות ז' עד י'), וכן ז"א מקבל אז כתר דב"ן 
דא"ק, והוא עמו בקומה שוה.
%break
אמנם נוקבא דז"א מקבלת אז בחינת אצילות דב"ן דא"ק, כי היא לא 
תוכל להתתקן אפילו שלא בקביעות מטרם גמר התקון. נמצא שגם 
מטרם גמר התקון, יוכלו ה"פ אצילות לקבל ג"ר שלהם מה"פ א"ק, 
אמנם יש כאן שלשה חסרונות : א', שהוא לא בקביעות. 
%break
%page 354
ב', שג' עולמות בי"ע אינם יכולים לקבל אורותיהם אלו, אלא ע"י עליה 
לאצילות למעלה מפרסא, ונמצאים בי"ע במקומם ריקנים מאור. ג', 
הוא, כי נוקבא לא תוכל לקבל בחינת יחידה שלה מכתר ב"ן דא"ק, כי 
תכלית העליה שלה היא רק עד אצילות דב"ן כנ"ל, 
%break
אבל בגמר התיקון גם הנוקבא תקבל הכתר שלה, וכן תתבטל 
הפרסא, ורגלי אצילות יתפשטו לבי"ע בסוד מטי רגלין ברגלין, כי רגלי 
אצילות יהיו אז שוים עם רגלי א"ק המסתיימים בנקודה דעוה"ז, כנ"ל 
אות נ' ד"ה ועמדו. 
%break
וכן ישארו אז בקביעות כי יתבטלו כל הקליפות, אמנם אח"ז יש עליות 
רבות, ואין להאריך.
%break
%letter כח
כח) ויש לבאר ג"כ ענין מקום הפגישה של ה"פ אצילות, כל אחד עם 
הבחינה שכנגדו בא"ק, בעת השגתם את ג' הראשונות מה"פ א"ק.
%break
הנה בעת שהתחתונים מעלים מ"ן, ומוחין דס"ג מושפעים מא"ס אל 
ה"פ א"ק לצורך ה"פ אצילות, הם מגיעים תחילה לעתיק כנ"ל אות ז', 
ואז עולה עתיק ממקומו הקבוע, שהוא בכתר מ"ה דא"ק, אל מקום 
ראש הס"ג, שבתוכו אצילות דע"ב דא"ק, 
%break
שבתוכו בריאה דפרצוף כתר דא"ק, שמשם לוקח עתיק את המוחין 
דס"ג המיוחסים לו, שהם כתר דס"ג, כי ס"ג דפרצוף הכתר יש לו אותו 
היחס כמו כתר ס"ג. עיין באילן ציור ז' אות ו'.
%break
ובעת שא"א מקבל מוחין דס"ג, ע"ד הנ"ל באות ז' וט' עש"ה, הוא 
עולה ממקומו הקבוע ממקום אצילות דעתיק, אל ג"ר דעתיק, שבתוכו 
כתר מ"ה דא"ק, שבתוכו אצילות דס"ג דא"ק, 
%break
שבתוכו בריאה דע"ב דא"ק, ומשם הוא לוקח מוחין דס"ג המיוחסים 
לו, שהם חכמה דס"ג, כי ס"ג דע"ב הוא אותו היחס דחכמה דס"ג. עיין 
באילן ציור ז' אות ז'.
%break
ובעת שאו"א מקבלים מוחין דס"ג דא"ק ע"ד הנ"ל באות ז' ט' עש"ה 
עולים ממקומם הקבוע ממקום אצילות דא"א, אל מקום ג"ר דא"א, 
שבתוכו כתר ב"ן דא"ק, שבתוכו אצילות דמ"ה דא"ק, 
%break
שבתוכו בריאה דס"ג דא"ק, ומשם הם נוטלים המוחין שלהם דס"ג 
דהיינו בינה דס"ג, כי ס"ג דס"ג דא"ק יש לו יחס שוה לבינה דס"ג. עיין 
באילן ציור ז' אות ח'.
%break
%letter כט
כט) וכשישסו"ת מקבלים מוחין דס"ג דא"ק, ע"ד הנ"ל באות ז' וט' 
עולים ממקומם הקבוע שהוא במקום החזה דא"א ולמטה ששם 
בריאה דא"א, אל מקום או"א, דהיינו במקום אצילות דא"א, 
%break
שבתוכו אצילות דב"ן דא"ק (כנ"ל אות י"ד) שבתוכו בריאה דמ"ה 
דא"ק, ומשם לוקחים ישסו"ת המוחין דס"ג שלהם, שהם מראש דס"ג 
דמ"ה. עיין באילן ציור ז' אות ט'.
%break
וכן זו"ן עולים ממקום קביעותם ממקום הטבור דא"א, אל הבריאה 
דא"א, דהיינו למקום חזה ולמטה דא"א ששם מלובשת בריאה דב"ן 
דא"ק, ומשם הם נוטלים המוחין דס"ג שלהם, 
%break
שהם המוחין דו"ק דס"ג דמ"ה, כי ב"ן דא"ק בכללו הוא ו"ק דמ"ה, 
כנ"ל אות י"ד ידיעה ג'. עיין באילן ציור ז' אות י'.
%break
ואחריהם נמשכים ג' עולמות בי"ע שמתחת לפרסא, שכל אחד מהם 
עולה עליה אחת : בריאה למקום נוקבא דאצילות, ועולם היצירה 
למקום עולם הבריאה, ועולם העשיה למקום עולם היצירה, ועמהם 
עולים נר"ן דצדיקים. עיין באילן ציור ז' אות י'.
%break
%page 355
%letter ל
ל) ובעת שהעלאת מ"ן מתחתונים מגיע להמשכת מוחין דע"ב אל ה"פ 
אצילות, והם מושפעים מא"ס אל ה"פ א"ק, תחילה מגיעים לעתיק ע"ד 
הנ"ל באות ח' וי'. 
%break
ואז עולה עתיק ממקום כתר ס"ג אל מקום ראש ע"ב דא"ק, שבתוכו 
אצילות דפרצוף כתר דא"ק, ומשם לוקח מוחין דע"ב שלו שהם כתר 
דע"ב, כי ע"ב דכתר הוא אותו הבחינה ככתר דע"ב. ועיין באילן ציור 
ח' אות ו'.
%break
וכן א"א עולה ממקום ראש עתיק למקום הראש דס"ג, שבתוכו אצילות 
דע"ב דא"ק, ומשם לוקח חכמה דע"ב שלו, ועיין באילן ציור ח' אות ז'.
%break
וכן או"א עולים ממקום ג"ר דא"א לראש עתיק, שבתוכו כתר דמ"ה 
דא"ק, שבתוכו אצילות דס"ג דא"ק, ומשם הם לוקחים את בינה דע"ב 
המיוחסת להם. ועיין באילן ציור ח' אות ח'.
%break
וכן ישסו"ת עולים ממקום או"א שהוא מקום אצילות דא"א, אל מקום 
ג"ר דא"א, שבתוכו ראש דב"ן, שבתוכו אצילות דמ"ה, ומשם הם 
לוקחים בחינת ראש דע"ב דמ"ה. ועיין באילן ציור ח' אות ט'.
%break
וזו"ן עולים מבריאה דא"א למקום אצילות דא"א, ששם מקום הקבוע 
דאו"א, שבתוכם מלובש אצילות דא"א, שבתוכו אצילות דפרצוף ב"ן 
דא"ק, ומשם הם לוקחים בחינת מוחין דע"ב שלהם, שהם ו"ק דמ"ה 
דע"ב. 
%break
ע"ד שנתבאר לעיל אות ח' וי' ועי' באילן ציור ח' אות י' ואחריהם 
נמשכים בי"ע שמתחת לפרסא דאצילות, ובריאה עולה ממקום נוקבא 
דאצילות אל מקום ז"א דאצילות, 
%break
ויצירה למקום נוקבא דז"א דאצילות, ועשיה למקום בריאה דאצילות, 
ועמהם עולים ג"כ נר"ן דצדיקים. עיין באילן ציור ח' אות י'.
%break
%letter לא
לא) ובשבת במנחה, שאז נמשכים מוחין דיחידה אל ה"פ אצילות 
מה"פ א"ק, הם מגיעים לעתיק כנ"ל אות ח' וי"א, ואז עולה עתיק 
לראש פרצוף כתר דא"ק, ומשם מקבל כתר דיחידה המיוחס לו. 
%break
וא"א עולה לראש פרצוף ע"ב דא"ק, ומשם מקבל חכמה דיחידה 
המיוחס לו. ואו"א עולים אל ראש ס"ג דא"ק, ומשם מקבלים את בינה 
דיחידה המיוחסת להם. וישסו"ת עולים אל ג"ר דעתיק שבתוכו ראש 
דמ"ה דא"ק, ומשם מקבלים ג"ר דיחידה דמ"ה המיוחס להם. 
%break
וז"א עולה לג"ר דא"א, שבתוכו ראש דב"ן, שהוא בחינת ו"ק דמ"ה, 
ומשם מקבל בחינת ו"ק דיחידה דמ"ה המיוחס לו. כנ"ל אות ח' וי"א 
עש"ה, ואחריהם נמשכים ג' עולמות בי"ע עם נר"ן דצדיקים, שבריאה 
עולה למקום ישסו"ת דאצילות שבתוכם בריאה דא"א, 
%break
דהיינו מחזה ולמטה דא"א. ויצירה עולה למקום ז"א דאצילות, שהוא 
למטה מטבור דא"א. ועשיה עולה למקום נוקבא דאצילות. עיין באילן 
ציור ט' אות ו' וכו' עד אות י' ואז נשאר מקום ג' עולמות בי"ע שמתחת 
הפרסא דאצילות בבחינת חלל ריקן, 
%break
אחר שג' עולמות עצמם עלו למקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות. כי הם 
עתה בלי האורות הקודמים דבי"ע, ואין במקומם לא קדושה ולא 
קליפה.
%break
%letter לב
לב) ואין להקשות, כי נודע, שא"א מבחינת צד הב"ן נבחן לכתר 
דאצילות, וכן או"א מצד הב"ן נבחנים לחכמה ולע"ב דאצילות, וכן 
ישסו"ת מצד ב"ן הם בינה דאצילות כמ"ש הרב בשער עתיק פ"א 
ובכ"מ. 
%break
%page 356
ולפי"ז נמצא, שא"א מתיחס לכתר דא"ק, ואו"א לע"ב דא"ק, וישסו"ת 
לס"ג דא"ק, ואיך נאמר שא"א מיוחס לע"ב דא"ק ואו"א לס"ג דא"ק.
%break
והענין הוא, כי כל פרצופי ב"ן אינם יכולים לקבל משהו זולת על ידי 
מ"ה המשפיע להם, כנודע. ולכן אינם יכולים לקבל מה"פ א"ק רק ע"י 
עליתם של פרצופי מ"ה. 
%break
וע"כ כל ההבחנות של עליות ה"פ אצילות לקבל מוחין מה"פ א"ק, הוא 
רק על פי קומות מ"ה בלבד, ואז הם מקבלים ממ"ה כנודע. ומצד מ"ה 
נבחן עתיק לכתר האצילות, וא"א אין לו מכתר דמ"ה כלום, והוא לקח 
רק קומת חכמה דמ"ה, וכן או"א לקחו רק בינה דמ"ה, 
%break
ואין בהם מבחינת חכמה כלום. לפיכך בכל ערכי השגות מוחין ועליות 
לה"פ א"ק, מתיחס עתיק לכתר דאצילות המקבל מפרצוף כתר דא"ק, 
וא"א לחכמה דאצילות המקבל מפרצוף ע"ב דא"ק. ואו"א לבחינת 
בינה דאצילות, המקבלים רק מפרצוף ס"ג דא"ק.
%break
וכל תיקונם של פרצופי ב"ן באים רק ע"י עליות מ"ה כנ"ל, ולפיכך הם 
באמת מחוסרי תיקון, כי לא יוכלו להתתקן לגמרי ע"י פרצופי מ"ה, 
שהרי ב"ן דא"א צריך לקבל מכתר, וא"א משפיע לו רק מחכמה דא"ק. 
%break
וכן ב"ן דאו"א צריך לקבל מחכמה דא"ק, ואו"א משפיעים להם רק 
מבינה דא"ק, וכו' עד"ז. הרי שאין לפרצופי ב"ן סיפוק מלא מכל אלו 
המוחין שמ"ה משפיע להם. וענין זה לא יתוקן רק בגמר התיקון לאחר 
ביטול הקליפות, בסו"ה בלע המות לנצח.
%break
ויש לדעת, שבעת עלית פרצופי אצילות לא"ק, עולים גם ה"פ א"ק 
באותו השיעור גם כן למעלה מהם. כי זה כלל הן בפרצופי אצילות והן 
בפרצופי א"ק, שכל עליון מעלה עמו את התחתון. למשל, כשנה"י 
דא"א עולים לחג"ת שלו, 
%break
הנה אז נמשכים עמהם גם ישסו"ת וזו"ן המלבישים על נה"י דא"א 
ועולים גם הם לחג"ת של א"א. וכן כשעולים חג"ת דא"א לחב"ד שלו, 
נמשכים עמהם גם או"א המלבישים לחג"ת דא"א, וגם הם מלבישים 
עתה לחג"ת שלו. 
%break
ועד"ז כשעולים חג"ת דעתיק ונעשים לחב"ד דעתיק, נמשכים עמהם 
גם ג"ר דא"א מלבושי חג"ת דעתיק, ועולים גם הם לחב"ד דעתיק. 
ועד"ז בפרצופי א"ק, כי בעת שעולים ג"ר דמ"ה דא"ק אל ראש ס"ג 
דא"ק, הם ממשיכים עמהם גם את ג"ר דעתיק לראש הס"ג. 
%break
וכן בעת שג"ר דמ"ה עלה לראש ס"ג, הנה בהכרח עלו מקודם חג"ת 
דס"ג דא"ק לג"ר דס"ג, שהם העלו עמהם את מ"ה דא"ק. וכן בהכרח 
עלו מקודם חג"ת דע"ב, לג"ר דע"ב דא"ק, שהם העלו את ראש דס"ג 
לראש דע"ב, 
%break
וכן בהכרה שעלו מקודם חג"ת דפרצוף הכתר דא"ק ונעשו לג"ר דכתר 
דא"ק, שהם העלו עמהם את ראש דע"ב דא"ק שהיה מלביש לחג"ת 
דא"ק, והוא מלביש עתה למקום ג"ר דפרצוף כתר. וג"ר דפרצוף כתר 
דא"ק עלו עוד יותר למעלה. 
%break
%page 357
באופן שמתחילה עולים פרצופי העליונים והם ממשיכים עמהם את 
התחתונים המלבישים עליהם, (עיין ציור י' י"א י"ב) אלא שמעריכים 
מדת העליה של התחתון, על פי מדת הקביעות של העליון, כי אע"פ 
שהעליון עולה גם הוא, 
%break
מ"מ משאיר את בחינתו למטה במקום הקביעות שלו מקודם העליה. 
למשל, בעת שאו"א עולים לחב"ד דא"א הם נבחנים שהם מלבישים 
לג"ר דא"א, אע"פ שבאמת גם ג"ר דא"א עלו יותר למעלה, והם 
מלבישים לג"ר דעתיק, מ"מ נאמר שאו"א הם במקום ג"ר דא"א. 
%break
והוא מטעם כי אין העדר ברוחניות, ואין לומר שבעת תנועתו ממקום 
למקום יהיה נעדר ממקום ראשון, אלא רק הוספה ישנה כאן, והוא 
נמצא במקומו הראשון כמו במקום החדש שעלה עתה שם. 
%break
ועל כן נבחן שאו"א הרויחו בחינת ג"ר דא"א מחמת עליתם זו, אע"פ 
שג"ר דא"א עלו משם לג"ר דעתיק. ועד"ז בכל הפרצופים, וזכור זה 
תמיד, כי זולתו אין להבין שום עליה בפרצופים ובעולמות. 
%break
ולפי"ז נמצא, שכל תחתון בעת עליתו הוא מגיע גם אל עלי עליון שלו, 
כי על ידי עלית או"א לחב"ד דא"א, הם נכללים גם בג"ר דא"א שעלו 
לחב"ד דעתיק, 
%break
ומשום זה יש לאו"א התכללות גם בג"ר דעתיק גופיה, שהרי ג"ר דא"א 
נמצאים עתה שם, והבן זה. ויתבאר זה במקומו כי ממנו מסתעפים 
הרבה ענינים.
%break
ואל תתמה במ"ש שג"ר דמ"ה דא"ק עולה בעליה אחת ממקום טבור 
דא"ק אל ראש ס"ג, ונמצא עולה ב' מדרגות בבת אחת, דהיינו חג"ת 
דס"ג וחב"ד דס"ג דא"ק, עיין באילן ציור ז' אות ו', שלא מצאנו כזה 
בכל הפרצופים דא"ק ואצילות, זולת במ"ה דא"ק, 
%break
ועתיק דאצילות המלביש עליו. והענין הוא, כי מ"ה דא"ק זה הוא 
באמת מבחינת ס"ג דא"ק, כי הוא יצא מנקבי עינים דס"ג, שהוא 
הפנימיות דג"ר הנקודים, כנ"ל דף קי"ט אות ג' ע"ש. 
%break
ולפי"ז היה צריך להלביש באמת מפה ולמטה דראש הס"ג, כמו כל 
פרצופי א"ק שהתחתון מלביש על חג"ת דעליון כנודע, אלא מתוך 
שהיה כאן ענין חדש דצמצום ב', שה"ת עלתה בנקבי עינים והוציאה 
אח"פ מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה, 
%break
כנ"ל דף י"ג ד"ה תכף לכן לא יכלו ע"ס אלו להלביש את חג"ת דס"ג, 
ששם בחינת עקודים דא"ק דהיינו בחינת צמצום א', ואין שום כח 
למסך דצמצום ב' שיתעלה למעלה ממקום שורשו, וכיון ששורשו 
התחיל רק בפרצוף נקודות דס"ג שממטה לטבור דא"ק, 
%break
כמ"ש בתלע"ס חלק ו' אות ל"ח באו"פ ד"ה וצריך עש"ה. לכן הוכרח 
לרדת ב' מדרגות מן ראש הס"ג, ולהתחיל להלביש רק מטבור ולמטה 
דא"ק. והנך רואה שבאמת נמצא מקום מ"ה דא"ק עם ע"ס דנקודים, 
במקום חג"ת דס"ג למעלה מטבור דא"ק, 
%break
דהיינו כמו ישסו"ת המלבישים מפה ולמטה דאו"א, להיותם בחינת 
ז"ת דס"ג, ורק מכח התחברות ה"ת בנקבי עינים, ירדו ז"ת דס"ג 
להיות בחינת למטה מטבור, ונתהוו למ"ה וב"ן דא"ק. 
%break
%page 358
ולפיכך בעת השפעת המוחין דע"ב ס"ג דא"ק, שהם מורידים את ה"ת 
מעינים ובוקעים הפרסאות שנעשו ע"י צמצום ב', עולה מ"ה דא"ק 
בבת אחת אל ראש דס"ג דא"ק, כי עתה בעת הזווג שכבר חלף לו 
הכח דצמצום ב', וחג"ת דכל הפרצופים חוזרים לג"ר שלהם, 
%break
נמצאים ג"ר דמ"ה לאחת עם חג"ת דס"ג, ועולים עמהם לחב"ד דס"ג. 
באופן, שכמו בעת שליטת צמצום ב' ירד מ"ה דא"ק שהוא ישסו"ת, ב' 
מדרגות בבת אחת, כן בעת הזווג שנתבטל לשעתו כל הכח דצמצום 
ב', חוזר ועולה ב' מדרגות בבת אחת, 
%break
כי כלפי ירידה נחשבים לבחינת מ"ה וב"ן, וכלפי עליה הם נחשבים 
לז"ת דס"ג כמו שהם באמת, והבן היטב. ועם זה תבין ג"כ, למה יצאו 
ישסו"ת הג' מבחינת ס"ג ונעשו לראש מ"ה, כנ"ל אות י"ד ידיעה ג'. 
%break
כי זה ישסו"ת הג' נמשך ממ"ה דא"ק, שגם הוא בחינת ישסו"ת שירד 
ונעשה למ"ה, כמבואר. וזכור זה, כי הוא מפתח להבין בו כל המוחין 
דזו"ן.
%break
עוד דבר יש לברר בנוגע לענין עליות העולמות והפרצופים. והוא, כי 
הסדר המקובל בדברי הרב הוא, שע"ב הוא חכמה, וס"ג הוא בינה, 
ומ"ה הוא ז"א, וב"ן הוא נוקבא. 
%break
וכלפי זה נמצא בהרבה מקומות בדברי הרב, אשר ע"ב הוא כתר, 
וס"ג הוא חכמה, ומ"ה הוא בינה, וב"ן הוא זו"ן. (עי' בע"ח שער טנת"א 
פ"א מ"ב. ובשי"ב פ"א) ובכ"מ. וכן אומר לפעמים שאו"א הם ס"ג, 
וישסו"ת הם מ"ה. 
%break
אכן אחר העיון בכל אלו המקומות נמצאים הדברים מבוררים היטב 
ובפשטות. כי כבר נתבאר שכל פרצוף מפרצופי האצילות כלול ממ"ה 
וב"ן (עי' לעיל אות כ"ז) שמצד המ"ה נבחן עתיק לכתר, וא"א לע"ב 
וחכמה, ואו"א לס"ג ובינה, 
%break
וישסו"ת הב' לאו"א נבחן לז"ת דס"ג ולז"ת דבינה. וישסו"ת הג', לג"ר 
דמ"ה, (עי' לעיל אות י"ב), וזו"ן לו"ק דמ"ה או ב"ן. ומצד הב"ן נבחן 
א"א לכתר, ואו"א לע"ב וחכמה, וישסו"ת לס"ג ובינה, וז"א למ"ה, 
ונוקבא לב"ן. 
%break
ולפיכך כשהמדובר הוא מעניני הב"ן שבפרצופים, אז נבחן א"א לכתר 
ואו"א לע"ב וישסו"ת לס"ג וזו"ן למ"ה וב"ן. אמנם בעת שהמדובר הוא 
מצד המ"ה בלבד, אז נבחן עתיק לכתר, וא"א לע"ב, ואו"א לס"ג, 
וישסו"ת ותבונה הג' למ"ה, וזו"ן רק לו"ק דמ"ה. 
%break
ולפעמים כשהמדובר הוא מיחס משותף שבין המ"ה וב"ן שבפרצוף, 
ועיקר הענין סובב על המ"ה, אז נקרא א"א כתר וע"ב ביחד, ואו"א ס"ג 
וחכמה ביחד, וישסו"ת מ"ה ובינה ביחד, וזו"ן ב"ן.
%break
וזה מפורש בדברי הרב בשער עקודים פ"ב במ"ב וז"ל שם : "היחידה 
אינה נכנסת בחשבון הפרצוף וכו' ולכן נמצא עתה ד' בחינות דרך 
כללות, ונאמר כי הנה ע"ב טעמים בכתר, וס"ג נקודות בחכמה. ומ"ה 
תגין בבינה, וב"ן אותיות בז"ת. 
%break
%page 359
וכבר ביארנו, כי ע"ב הוא בכתר שיש בו אריך ונוקבא. וכן ס"ג בחכמה 
או"א. וכן מ"ה ישסו"ת, וכן ב"ן זו"ן", עכ"ל. והנך רואה מפורש איך הוא 
מערב ב' הצדדים מ"ה וב"ן שבפרצוף ביחד. והוא מתחיל מא"א, 
שמבחינת ב"ן קורא אותו כתר, ומבחינת מ"ה קורא אותו ע"ב. 
%break
וכן לאו"א, מבחינת ב"ן קורא אותם חכמה ומבחינת מ"ה ס"ג. וכן 
לישסו"ת קורא אותם מבחינת מ"ה בשם מ"ה, והכונה היא לישסו"ת 
הג', שהוא נעשה לבחינת מ"ה, כנ"ל אות כ"ג, ע"ש. ולזו"ן קורא ב"ן, 
כי ו"ק דמ"ה נק' ב"ן, כנ"ל.
%break
גם נתבאר היטב שאלה ד' הנ"ל תחילת אות רמ"ו ד"ה ד', ששאלנו 
לדעת, מתי נבחנים הפרצופים שהם בקומה שוה, ומתי הם נבחנים 
שהם זה למטה מזה. 
%break
וזה נתבאר בדברי הרב כאן, כי אותם הפרצופים שיוצאים על זווג 
במסך אחד, כמו כ"ה הפרצופים שפרצוף א"א הכולל, ובפרצוף אבא 
הכולל וכו' הרי כולם בקומה אחת, כי מצד כתר וד' בחינות דאו"י אין 
שום הבדל בשיעור הקומה, כי כך הם בראש א"ק כמו בסוף עשיה, 
%break
וכל ההבדל הנמצא בין העולמות והפרצופים הוא רק מסבת השינוים 
שבמסך שבכלי מלכות שעליו נעשה זווג דהכאה, כמו שכתב בע"ח 
שער מ"ז פ"א בסופו, עש"ה. 
%break
ולפיכך רק ה"פ כוללים, דהיינו שכל אחד מהם כולל כ"ה פרצופים 
המשתנים במסכים שבהם, כנ"ל ד' קיד ד"ה באופן. שפרצוף כתר 
הכולל יוצא על מסך דבחי"ד, ואבא הכולל שהוא ע"ב יוצא על מסך 
דבחי"ג, ואמא הכוללת שהיא ס"ג על מסך דבחי"ב, 
%break
וזו"ן הכולל על מסך דבחי"א. ומשום זה כל אחד יורד במדרגה אחת 
כלפי העליון שלו, כי אבא היוצא במסך דבחי"ג, אין לו אלא קומת 
חכמה וחסר כתר, ונמצא אור החכמה מתלבש בכלי דכתר שלו, ואור 
הבינה בכלי דחכמה, 
%break
וכו' על דרך שביאר הרב בשער עקודים ומול"מ ע"ש, ואין להאריך. 
ולכן נמצא אבא שהוא ע"ב מלביש מפה ולמטה דפרצוף הכתר, וכן 
ס"ג מפה ולמטה דפרצוף החכמה, וכו' עד"ז. 
%break
וכן העולמות מתחלקים מסבת המסך ויורדים זה למטה מזה. כי א"ק 
בכללותו והוא ממסך של בחי"ד, ואצילות מבחי"ג, ובריאה מבחי"ב, 
ויצירה מבחי"א, ועשיה מבחינת שורש, כנ"ל ע"ש. 
%break
אמנם אותם הפרצופים הפרטיים שבכל פרצוף כולל, שהם יוצאים 
כולם על זווג אחד ועל מסך אחד, כנ"ל, הרי קומתן שוה זו לזו לגמרי, 
כי אין מה שיחלק בהם את שיעור קומתן, כמבואר.
%break
והנה ראיתי בספר רחובות הנהר, להרש"ש ז"ל הנדפס יחד עם ע"ח 
דפוס ורשא, שנדחק מאד בביאור דברי הרב הנ"ל, במה שכתב הרב 
"שבעת שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים, וכו' ובעת 
שהאציל חכמה היו כלולים בו כל החכמות" וכו'. 
%break
ע"ש בדף ו' ד"ה גם נודע, (ובמהדורה החדשה דף כ"ב) וכן בנהר 
שלום שם דף ל"ד ד"ה ועל (ושם דף קמ"ב) וביאר, כי אחר שנאצלו 
ויצאו כל חמשה העולמות א"ק ואבי"ע עד סוף עולם העשיה התחתון, 
חזר המאציל והפך את סדרם, 
%break
%page 360
אשר כל בחינות האורך שיצאו זה למטה מזה בכל פרצוף, תיקן אותם 
לבחינת עובי, ומכל אותם הפרצופים שהיו מלבישים זה על זה בעובי 
תיקן אותם לבחינת אורך. כי אחר שיצאו א"ק ואבי"ע, נכללו זה מזה 
ונעשו כ"ה עולמות, 
%break
כי כל אחד מה' העולמות נכלל מכולם, ונמצאים ה' עולמות א"ק 
ואבי"ע לאורכו בא"ק, וכן ה' עולמות א"ק ואבי"ע לאורכם דאצילות, וה' 
עולמות א"ק ואבי"ע לארכו דבריאה, וכן ביצירה וכן בעשיה. 
%break
ומתוך התכללות זו נעשו גם כולם בקומה שוה זה לזה, אשר למשל, 
אפילו עולם העשיה התחתון, עלה והגדיל קומתו בשוה עם א"ק, וגם 
עולם עשיה מתחיל עתה בא"ס ב"ה בתחילת הקו ומסתיים בשוה עם 
רגלי א"ק, וכן כל העולמות. 
%break
ואח"ז, החליף המאציל את האורך שבהם לעובי, כי לקח את ה' 
העולמות א"ק, שהיו מלבישים זה על זה בעובי, שהם א"ק דא"ק וא"ק 
דאצילות וא"ק דבריאה וא"ק דיצירה וא"ק דעשיה, ועשה אותם 
לבחינת אורך דא"ק, 
%break
כי א"ק דאצילות שבעובי נעשה לאצילות דא"ק באורכו. וא"ק דבריאה 
בעובי נעשה לבריאה דא"ק באורכו, וא"ק דיצירה שבעובי ליצירה 
דא"ק שבאורכו, וא"ק דעשיה שבעובי לעשיה שבאורכו דא"ק, ואת 
ארבעה עולמות אבי"ע שהיו מקודם לאורכו דא"ק, 
%break
תיקן אותם לבחינת עובי מלמעלה על ד' עולמות אבי"ע, כי את עולם 
האצילות שהיה באורך דא"ק עשה אותו לא"ק דאצילות, ועולם בריאה 
דאורך דא"ק עשה לא"ק דבריאה, ועולם יצירה דאורך דא"ק לא"ק 
דיצירה, ועולם עשיה דאורך דא"ק לא"ק דעשיה. 
%break
ועד"ז שאר העולמות, בכללותם ובפרטותם ובפרטי פרטות, עד 
שנמצא שבכתר דכל עולם ופרצוף אין יותר מבחינת כתרים מתחילת 
הקו עד סוף עולם העשיה, וכן חכמה דכל עולם ופרצוף עד סוף 
העשיה כולו חכמות בלבד, וכו' עד"ז, ע"ש.
%break
והנה מלבד שהפירוש הזה דחוק מאד לבאר כאן דברי הרב, שהרי 
הרב אומר בפירוש, כשהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה' 
פרצופים וכו' וכשהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים וכו'. 
%break
הרי שמדובר כאן תיכף בתחילת אצילות של ה"פ דעולם האצילות, וכן 
הולך ומפרש את תחילת אצילות דה"פ בריאה וכן דה"פ יצירה ועשיה 
זה למטה מזה. 
%break
ואיך אפשר כאן לומר שהרב מדבר רק מבחינת תיקון שנעשה אחר 
יציאתם של כל העולמות, כי לא היה לו לשמש עם לשון "כשהאציל" 
אלא עם לשון "כשתיקן". 
%break
וכן חידוש גדול כזה אשר אחר יציאת כל העולמות חזר המאציל והפך 
את סדרם מאורך לעובי ומעובי לאורך, היה צריך הרב להביא על כל 
פנים איזה רמז כל שהוא בכל כתבי האר"י ז"ל. 
%break
גם מלבד כל אלה הדברים, קשה להבין איך אפשר שעולם העשיה 
התחתון, שיצא בבחינת אב"א בא"ק ואבי"ע דאורך, ובפרצוף החכמה 
שבו אומר הרב שאין בו רק בחינת נקודה לבד, 
%break
ואיך התתקן אח"כ והשוה קומתו עם א"ק, ועולם עשיה מתחיל עתה 
בראש הקו דבוק בא"ס ב"ה כמו א"ק.
%break
%page 361
וכתב שם ברחובות הנהר שדברים אלו מובאים בדברי הרב בשער 
התיקון פ"ה ובספר מב"ש ש"ב חלק ג' פ"ז. והנה עיינתי היטב בשער 
התיקון הנ"ל, ואדרבא שם כתב בהדיא, כי מטרם גמר התיקון נמצאים 
הפרצופים זה למטה מזה, 
%break
אלא רק אחר תכלית כל התיקון כשיצאו ג"ר דז"א וכן ט"ר דנוקבא אז 
יהיו קומתם שוה ויתלבשו זו בזו. אבל באמצע התיקון דהיינו בשתא 
אלפי שני, מבאר שם שז"א חסר ג"ר ונוקבא חסרה ט"ר ולהשלים זה 
הם צריכים לעי"מ בכל פעם. 
%break
הרי שכל זמן שלא הגיע תכלית כל התיקון אין קומתם שוה. ובספר 
מבו"ש אינו מדבר כלל מענין השואת הקומה ע"ש.
%break
וכנראה שהוא מבאר שם דברי הרב שמה שכתוב תכלית כל התיקון, 
אינו בדיוק על גמר התיקון, אלא רק לתיקון דשתא אלפי שני. ותכלית 
כל התיקון שאומר הרב סובב על בחינת הכללות שקומתם שוה, 
%break
ואמצע התיקון שאומר הרב סובב על בחינת פרט אחרון שאפשר 
להפרט שבהם נוהג ענין עי"מ בז"א ואינם בקומה שוה.
%break
אמנם לפי"ז מאחר שהוא ביאר שמתחילה נתקן הכללות של כל 
העולמות והפרצופים בקומה שוה ואחר כך יצא הפרטות של 
הפרצופים להעשות זה למטה מזה, נמצא מזה שמה שכתב שם הרב 
בבחינת אמצע התיקון נעשה עתה לאחר תכלית כל התיקון, 
%break
ונמצא תכלית התיקון קודם לאמצע, שזה קשה מאד. גם אין כלל 
מדרכו של הרב לדבר כן, כי תכלית כל התיקון הרי פירושו ברור, 
שהוא גמר התיקון הרגיל תמיד בדברי הרב בכל הדרושים. ומלבד זה 
אין הרב מדבר שם כלל, לא מפרצוף א"ק, 
%break
ולא מפרצופי ג' עולמות התחתונים בי"ע, לומר שקומתם שוה עם 
עולם האצילות, אלא שמדבר רק מה"פ עולם אצילות, בלבד, ע"ש. 
ואין מכאן שום רמז להשואת קומת עולם העשיה התחתון עם ראש 
הקו הדבוק בא"ס ב"ה.
%break
עוד אומר שם הרש"ש ז"ל לעיין בשערי קדושה ובדרושי אבי"ע, ששם 
מבואר שאחר שיצאו ה' עולמות א"ק ואבי"ע, הלבישו זה את זה 
באורך מעילא לתתא מראש א"ק עד סוף עשיה, ע"ש ברחובות הנהר 
דף ה' ע"ב ד"ה וענין (ובמהדורה החדשה דף יט). 
%break
והנה עיינתי בדרושי אבי"ע בע"ח, ואין שום רמז שם לענין השואת 
הקומה, ובשערי קדושה כתב בהדיא להיפך מדבריו. 
%break
כי כתוב שם וז"ל : "כל העולמות נכללין בשם הוי"ה וכו' ועד"ז הוא 
בכל עולם מה' עולמות וכו' כל אלו הבחינות והמדרגות מרום אדם 
קדמון עד התהום שבעולם השפל כולן הם זו למעלה מזו, וזו לפנים 
מזו, כי העליון מחברו מתלבש תוך התחתון ממנו כנשמה לגוף. 
%break
ואמנם אין כל כללות העליון מתלבש בתחתון, רק בחינה פרטית 
תחתונה שבעליון, מתלבש בכל התחתון, וכן ע"ד זה עד סיום 
העולמות" עכ"ל בשערי קדושה חלק ג'. 
%break
הרי מפורש ההיפך מדבריו, כי הגם שהם כלולים זה מזה, והם זו 
למעלה מזו, והם זו לפנים מזו, עכ"ז אין העליון מתלבש בתחתון רק 
מקצתו לבד, דהיינו רק המלכות דעליון, ואין קומתם שוה. 
%break
ומתמיה ביותר שמכל המקומות שהביא לחזק דבריו נמצא שם ההיפך 
ממש. וטרחתי בדברי קדשו מאד מאד ולא זכיתי להבינם כל עיקר.
%break
ועוד פלא מצאתי שם ברחובות הנהר דף ח' ע"ב ד"ה וכן, ובמהדורה 
החדשה דף לב), שכתב, שקומת א"א מתחיל בטבורא דא"ק ושם 
שורשו ע"ש. 
%break
וזה כנגד דברי הרב המפורסמים בכמה מקומות, שג"ר דעתיק 
מלבישים ג"ר דנקודים שנשארו במקומם ולא נתבטלו בזמן שבירת 
הכלים והוא מתחיל מטבור דא"ק, וראש דעתיק זה הוא נקרא רדל"א, 
שאין א"א יכול להלבישו, 
%break
%page 362
וא"א מלביש רק את ז"ת דעתיק, שהם מתחת ג"ר דנקודים, דהיינו 
במקום ז"ת דנקודים, ונמצא הרדל"א מפסיק בין טבור דא"ק ובין ראש 
דא"א. ואיך אומר שם הרש"ש ז"ל שא"א מתחיל מטבור דא"ק, 
%break
וראה בשער התקון פ"ג וז"ל : "ואור המצח הנקרא שם מ"ה אע"פ 
שיצא מלמעלה מן המצח הנה מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו 
מן הטבור וכו' נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה וכו' 
וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא עולם האצילות, 
%break
ונקודה זו היא נוקבא דעתיק יומין, וכן עד"ז עתיק יומין דדכורא 
הנעשה מטעמים דמ"ה כנ"ל, גם הוא מתפשט לשיעור הנ"ל", עש"ה. 
הרי מבואר במפורש, שהן עתיק יומין נוקבא והן עתיק יומין דכורא 
מתחילים מטבור דא"ק ולא למעלה ממנו משהו. 
%break
ובע"ח בשער א"א פרק א' כתב הרב וז"ל : "כי הנה ג"ר דעתיק אי 
אפשר שיתלבשו תוך א"א וגם אי אפשר שיקבל אורם ולכן נשארים 
מגולים והם עומדים לבחינת מקיף לא"א, והז' תחתונות דעתיק לבדם 
מתלבשים תוך א"א כי כח"ב דא"א מלבישין לחג"ת דעתיק יומין, 
%break
וז' תחתונות דא"א מלבישין לנה"י דעתיק", עכ"ל. הרי מפורש אשר 
ראש דא"א עומד במקום ז"ת דעתיק, שהוא מקום ז"ת דנקודים, ואינו 
נוגע במקום ג"ר דנקודים העומדים למטה מטבור דא"ק, אפילו משהו, 
כי שם מקום רדל"א. 
%break
וכן מבואר בע"ח שי"א פ"א וז"ל : "הג"ר (דנקודים) כבר נתבאר 
שכליהם לא ירדו, והנה מסוד הכלים של הג' נקודות אלו נעשה מהם 
רישא חדא ובתוכם ג' מוחין, וזה נקרא רדל"א. 
%break
ונקרא רישא דעתיק יומין, הרי שהג' נקודות ראשונות מן היוד נקודות, 
הם סוד רדל"א", עכ"ל. הרי מפורש שמקום ג"ר דנקודים המלבישים 
מטבור דא"ק ולמטה לקח ראש דעתיק, ולא א"א. 
%break
וכן בע"ח שער כ' פי"ב בסופו, וז"ל : "מקום ז"א בראשונה הוא במקום 
שהוא עתה א"א", ע"כ. הרי שא"א עומד במקום ז"א דנקודים.
%break
ויותר מזה, כי מההנחה הנ"ל, אשר א"א מתחיל בטבורא דא"ק, יצא לו 
לפרש שם בסדר העליות דפרצופי אצילות לפרצופי א"ק שבעת שז"א 
משיג פרצוף נשמה ועולה לחזה דא"א, דהיינו בעליה הא', אז עולה 
א"א לראש ס"ג דא"ק. 
%break
ובעליה ב' שז"א עולה לגרון דא"א ומשיג חיה, עולה אז א"א לראש 
ע"ב דא"ק. ובעליה ג' שז"א עולה לראש א"א ומשיג יחידה, עולה אז 
א"א לראש דפרצוף גלגלתא דא"ק, עש"ה. 
%break
ונמצא לפי דבריו, שבשבת במוסף שאז נמצאים הפרצופים בעליה 
הב', שז"א עלה לגרון דא"א במקום או"א עלאין, נמצא א"א לפי דבריו 
בראש דע"ב. 
%break
וזה הוא בסתירה מפורשת לדברי הרב בספר הכונות בדרוש הסעודה 
דשחרית דשבת, שכתב שם שבעת ההיא נמצא א"א עולה למקום 
ההין דפרצוף ע"ב דא"ק, והרב צוה לעיין בזה בשער מול"מ, ושם 
נתבאר שמקום ההין אלו הם בכח"ב דגופא דע"ב דא"ק. 
%break
%page 363
הרי שבעליה דמוסף שבת נמצא א"א במקום גופא דע"ב דא"ק, דהיינו 
בחג"ת שלו שהוא מלובש בראש ס"ג דא"ק, ולא בראש דע"ב דא"ק. 
רק בעליה הג' דהיינו במנחה דשבת, שז"א עולה לא"א, אז עולה א"א 
לראש דע"ב דא"ק ועתיק עולה אז לראש פרצוף גלגלתא דא"ק. 
%break
באופן שבעליה א' עולה א"א לראש דעתיק דאצילות, ובעליה ב' עולה 
א"א לחג"ת דע"ב, שהוא מקום ראש ס"ג דא"ק, ובעליה ג' עולה א"א 
לראש ע"ב דא"ק.
%break
עוד תמיה רבתא מצאתי שם ברחובות הנהר דף ז' ד"ה וסדר 
(במהדורה החדשה דף כ"ו), שאומר שם אשר אלו ה"פ הזכרים 
דאצילות היוצאים ממ"ה החדש הכונה היא על מ"ה דא"ק, הנקרא ז"א 
דא"ק. 
%break
וה"פ הנוקבין שלהם הנקראים ב"ן, הם באים מב"ן דא"ק מלכות 
דא"ק, עש"ה וגם בדיבור שלאחריו בד"ה והנה עתיק. והנה דבריו אלו 
הם בסתירה מפורשת להמובא בכ"מ בדברי הרב, שצד ב"ן דה"פ 
אצילות הם גבוהים מצד מ"ה הזכרים, 
%break
כי הם בחינת ס"ג הגבוה ממ"ה. אלא מתוך שאין להם תיקון רק ע"י 
מ"ה, לפיכך נשתנה שמייהו לשם ב"ן, (עי' בשער התיקון פ"ג בע"ח) 
הרי להדיא שפרצופי ב"ן דאצילות אינם מב"ן דא"ק אלא מס"ג דא"ק 
הגבוה הרבה אפילו ממ"ה דא"ק עצמו. 
%break
גם קשה לפי דבריו אשר מ"ה החדש הוא מ"ה דא"ק, א"כ למה מכנה 
אותו הרב בשם מ"ה החדש. גם איך אפשר שעתיק וא"א ואו"א דכורין 
יקבלו מג"ר דז"א דא"ק, 
%break
הלא הם בחינת ג"ר וצריכים לקבל מהבחינה שכנגדם בפרצופי א"ק, 
דהינו מבחינת מ"ה דפרצוף כתר וע"ב וס"ג דא"ק, ולא מז"א דא"ק, 
כמ"ש לעיל בדברי הרב, וזה ברור.
%break
גם מ"ש שם בד"ה והנה עתיק, אשר הגד"ז דב"ן שלקח עתיק הם 
מט"ס דב"ן שיצאו מחדש, הוא כנגד דברי הרב בשער א"א פ"ח בע"ח 
שכתב שהם הכלים הישנים דנקודים שלא היתה בהם שבירה, ע"ש.
%break
וענין מ"ה וב"ן דה"פ אצילות כבר ביארנו לעיל, אשר רק הכלים 
שנשארו בשלימות מע"ס דנקודים או הכלים הנבררים ע"י קומות 
דמ"ה היוצאים באצילות, המה מכונים בשם ב"ן, והוא מטעם ירידתם 
לקבל מאורות דאצילות הנמוכים מהם, 
%break
כמ"ש הרב בע"ח בשער התיקון פ"ג. וכל אלו האורות היוצאים 
באצילות, הגם שיוצאים רק ע"י מ"ן מרשימות וניצוצין דב"ן, מ"מ כולם 
נקראים בשם מ"ה. כמ"ש שם הרב שרק מ"ה יוצא ע"י זווג ע"ב ס"ג 
לצורך אצילות, ולא ב"ן, שכולו הוא מבחינת נקודות דס"ג דא"ק. 
%break
 (עיין באות רס"ה) כי רק כלים דנקודים או המתבררים מהם מבי"ע, 
הם בלבדם נקראים בשם ב"ן, והאורות שבהם אינם באים מזווג ע"ב 
ס"ג דא"ק עצמו אלא רק ע"י בעליהם המ"ה. ודברי הרב אלו ברורים 
מדי ואין לסגת מהם כחוט השערה.
%break
גם יש לזכור מ"ש לעיל אות כ"ז כי מה שאורות דאצילות מכונים מ"ה 
החדש, הוא על שם הקומות הקבועות דאצילות שלא יארע בהם 
מיעוט לעולם, שהם רק המקובל מבחינת זו"ן דכל פרצוף מה"פ א"ק 
הנקרא מ"ה, 
%break
אבל כל האורות המקובלים, ממה שלמעלה ממ"ה דה"פ א"ק, 
הנקראים גלגלתא ע"ב ס"ג דה"פ א"ק, הנמשכים ע"י מ"ן מתחתונים 
בתפילות ועליות, 
%break
הם אינם בקביעות באצילות אלא בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים, 
ע"כ לא נקבע שם אצילות עליהם, אלא רק על קומת מ"ה הקבועה 
בהם.
%break
%page 364
עוד ענין אחד ראוי להעיר כאן, כי ראיתי בספר חסדי דוד, הנדפס 
ומחובר עם ע"ח דפוס וארשא בסופו דף נ"ב ד"ה ז"א (ובמהדורה 
החדשה דף ר"ח), 
%break
וז"ל : וכן א"ק עצמו נקרא יחידה בערך האצילות, אמנם בערך 
שלמעלה ממנו נקרא גם הוא זו"ן וכו' כי הרי כל כללות א"ק עומד 
במקום חצי מלבוש התחתון כנודע, כי כללות המלבוש ה"ס עסמ"ב, 
%break
וכשנחלק המלבוש ונקפל חצי התחתון שה"ס מ"ה וב"ן והלביש לחצי 
העליון, שהוא ע"ב ס"ג, הנה המקום הפנוי הנ"ל שהיה במקום חצי 
מלבוש התחתון, נקרא אויר קדמון, והכדור הנעשה בתוכו, שבתוכו 
עומדים ע"ס דא"ק נקרא טהירו, 
%break
וע"ג הטהירו בין אויר קדמון למלבוש עומדים י"ס דא"ק עילאה 
סתימאה, הרי כי א"ק עומד במקום מ"ה וב"ן ולכן נקרא זו"ן בערך מה 
שלמעלה ממנו, עכ"ל. ודברים אלו נמצאים ג"כ בספרי הרמ"ע מפאנו 
ז"ל ובעמק המלך ובשערי גן עדן, ועוד אחרונים.
%break
ודע, שדברים אלו הם מקבלת חברים, דהיינו שאר תלמידי האר"י ז"ל 
ולא מהרח"ו ז"ל, ולא לבד שאינם נמצאים בכל כתבי מהרח"ו ז"ל אלא 
עוד שהם בסתירה לקבלת מהרח"ו ז"ל, 
%break
כי תראה מפורש בע"ח שער א' ענף ב' ד"ה והנה בהיות, וז"ל : והנה 
העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס הוא הנקרא כתר דא"ק וכו' 
ע"ש. וכן שם בשער א' ענף ד' ד"ה ונתחיל, 
%break
וז"ל : דע כי האורות הראשונים וכו' הם בחינות הי"ס אשר חיבור 
כללותם נקרא א"ק לכל הקדומים, עש"ה, וכן בכ"מ. הרי מפורש 
להדיא שלא נמצא כלל שום עולמות למעלה מא"ק, לאפוקי מהאומרים 
שעולם המלבוש הוא עולם מיוחד הקודם לא"ק.
%break
ובאמת כל אלו העולמות המובאים בקבלת חברים, דהיינו הטהירו 
קדמאה ועולם המלבוש שנתקפל חציו התחתון על חציו העליון, ואויר 
קדמון, והטהירו שבתוך אויר קדמון, וא"ק סתימאה כולם נכללים בה"פ 
א"ק שביאר הרח"ו ז"ל. 
%break
כמ"ש בע"ח הנ"ל שער א' ענף ד' ד"ה והנה, וז"ל : נתחיל לבאר פרט 
אחד אשר הוא כולל ותופס כל מקום החלל הזה אשר מן פרט זה 
מתפשטים כל העולמות כולם ובו נתלים ונאחזים וממנו יוצאים 
ונתגלים בחוץ כמ"ש בע"ה, 
%break
אמנם הפרט הזה נקרא בשם א"ק לכל הקדומים אשר הוא קודם לכל 
הנמצאים, וכו' עש"ה. הרי מפורש שהא"ק הוא קודם לכל הנמצאים, 
וכל העולמות כולם הם נכללים בו ומתפשטים הימנו.
%break
ודע, כי עולם המלבוש נכלל תוך פרצוף ס"ג דא"ק, שמטרם צמצום ב' 
היה מתפשט עד נקודת עוה"ז כנודע. וענין התקפלות עולם המלבוש 
נעשה עם צמצום ב' המובא בע"ח שער ח' פ"ב ולעיל אות כ"ו ע"ש. 
%break
כי אז נתקפל עולם המלבוש ג"כ מטעם עליות האורות דלמטה מטבור 
שהם ב' הויות מ"ה וב"ן דא"ק, אל למעלה מטבור שהם ב' הויות ע"ב 
ס"ג דא"ק. 
%break
ומכאן תבין שהעולמות אויר קדמון וטהירו הב' שנעשה עיגולא גו 
ריבועא וכו' המובא בקבלת חברים שהם יצאו במקום חצי מלבוש 
התחתון שנתקפל, נמצא לפי הנ"ל, שהם נכללים בטבור ולמטה דא"ק, 
דהיינו בעולם הנקודים. 
%break
וענין טהירו קדמאה הוא עולם הצמצום הראשון. הרי שעולם המלבוש 
ומכ"ש העולמות שלאחריו הם למטה מב' הפרצופים גלגלתא וע"ב 
דא"ק.
%break
%page 365
ומלבד האמור בביאור דבריהם, מצווים אנו, שאין להשגיח כלל 
בקבלת חברים, ומכ"ש במקום שהם סותרים לקבלת הרח"ו ז"ל. 
כמ"ש בשער הגלגולים שער ח' דף ע"א (ובמהדורה החדשה הקדמה 
ל"ט דף קע"ו), 
%break
שבעת פטירתו נתן האריז"ל צואה ואסר ללמוד בכתבים שכתבו מפיו 
לכל החברים, מפני שלא הבינו דבריו, ולא התיר לעיין בהם זולת 
להרח"ו ז"ל, ע"ש. 
%break
וראה מ"ש הרש"ש ז"ל בספרו נהר שלום דף ל"ד ד"ה וראיתי 
(ובמהדורה החדשה דף ק"מ), וז"ל : כל עסקי ולמודי אינו רק בדברי 
האר"י ז"ל ותלמידו הרח"ו ז"ל לבדם, 
%break
ובלעדם אין לי עסק בשום ספר מספרי המקובלים ראשונים ואחרונים 
ואפילו בדברי שאר תלמידי האר"י ז"ל לא למדתי, וכשיזדמן לפני דבר 
מדבריהם אני מדלגו, כי ע"כ איני כמזהיר אלא כמזכיר, למען ה' אל 
יהי לכם מגע יד בדבריהם, עכ"ל.
%break
ואין להתפלא על אלו הספרים הנ"ל שנמשכו אחר קבלת חברים, כי 
בטח לא ראו את דברי שער הגלגולים הנ"ל, וע"כ לא נזהרו להבחין 
בין קבלת הרח"ו ז"ל לשאר החברים. 
%break
וזהו שעורר אותי לחבר ספר האילן ולסדר בו העולמות והפרצופים, 
החל מראש הקו הדבוק בא"ס ב"ה עד לעולם העשיה התחתון, 
המיוסד לפי טהרת דברי המהרח"ו ז"ל. כי כל האילנות שראיתי המה 
מעורבים עם קבלת חברים, וע"כ אין לסמוך עליהם כנ"ל.
%break
%letter רסח
רסח) יחזור שם ס"ג לקדמותו ולמעלתו ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם : 
פירוש, שס"ג דא"ק שנתמעט בעת צמצום ב' ועלה מסיום רגלין דא"ק 
אל המקום שלמעלה מטבור דא"ק, ונסתיים על הטבור דא"ק, 
ומתחתיו הופרסה הפרסא בגוי מעוהי דא"ק, 
%break
שזה גרם יציאת הפרסא שבין אצילות לבריאה, כנ"ל אות ל"ח ד"ה 
הכלל ע"ש, הנה בגמר התיקון יתבטלו כל אלו הפרסאות דצמצום ב', 
וס"ג דא"ק יחזור לקדמותו, להתפשט עד לסיום רגלי א"ק דהיינו עד 
לנקודה דעולם הזה, כמו שהיה מתפשט מטרם צמצום ב'. 
%break
והשם ב"ן דהיינו ה"פ ב"ן דעולם אצילות, הבאים מן עשר ספירות 
דנקודים, שיצאו מס"ג דא"ק מנקבי עינים אחר שנתמעט ועלה למעלה 
מטבור, 
%break
יחזור לשורשו כס"ג עצמו ויתפשט גם הוא עד לנקודה דעוה"ז, ועי"ז 
ישובו בי"ע להיות אצילות ממש, ונמצא כי השם ס"ג שמטרם צמצום 
ב' ישלוט ויאיר בעולם, והבן.
%break
ואז יתבטל שם מ"ה וכו' רק ב' אורות של ע"ב וס"ג : כי מ"ה החדש 
הכולל כל ה"פ הזכרים דאצילות, יצא מה' זעירא דהבראם, כנ"ל אות 
מ"ג עש"ה באור פשוט, שה"ס צמצום ב' שנעשה בס"ג דא"ק, ומזווג 
ע"ב עם ס"ג זה דצמצום ב', יצא מ"ה החדש כנ"ל. 
%break
%page 366
ונמצא עתה אחר שיתבטל צמצום ב' וס"ג ישוב להתפשט עד לסיום 
רגלי א"ק כמו שהיה בקדמותו מטרם צמצום ב', הרי אין עוד מקום 
יציאה למ"ה החדש, וגם הוא יחזור לשורשו לע"ב דא"ק, וישלטו רק 
ע"ב וס"ג בלבדם, והבן כי אכהמ"ל.
%break