ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעה"ס
%book כתבי בעה"ס. [454-510]. מאמרים - השגה רוחנית.
%page 454
%H שפחה כי תירש גבירתה
%break
דבר זה צריך הסבר גדול. וכדי שיהיה מובן לכל, אבחר לפרש הענין 
על פי המתגלה לנו מסיבה זו ונמשך אלינו כאן בהנהגת העולם הזה.
%break
%H3 פנימיות וחיצוניות
%break
והענין הוא, כי שורשים העליונים ממשיכים כחם בהשתלשלות עד 
לגילוי בענפיהם בעוה"ז, כמ"ש בביאור ענף ושורש. והנה העולמות 
בכללם נבחנים לפנימיות וחיצוניות, 
%break
בדומה למשא כבד, שאין בכחו של מי להגביה ולטלטל אותה ממקום 
למקום, אז מטכסים עצה לחלק את המשא לחלקים קטנים, ואז 
מעבירים אותו בזה אחר זה.
%break
כן בענין שלנו, להיות תכלית הבריאה הוא נפלא עד לאין ערך, כי ניצוץ 
קטן ודל, כמו נפשו של אדם, אפשר לו לעלות בהשגתו אל על יותר 
ממלאכי השרת, 
%break
ע"ד שאמרו ז"ל על הפסוק, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, 
שפרשו, שהמלאכים עליונים ישאלו לישראל, מה פעל אל?
%break
%H3 התפתחות ישראל (פנימיות) - בזה אחר זה
%break
והנה כל ההפלגה הזאת תגיע אלינו רק על דרך ההתפתחות בזה 
אחר זה, בדומה להמשל הנ"ל, אשר גם המשא היותר כבד, 
האפשרות להגביה אותו, אם נחלקו לחלקים ולהגביה החלקים בזה 
אחר זה. 
%break
ולאו דוקא התכלית הכללי מגיע אלינו כן, אלא אפילו התכלית הגופני, 
שהוא רק ענין מכין את התכלית הכללי, היא ג"כ באה אלינו 
בהתפתחות דרגתי לאטו.
%break
ולפיכך נתחלקו העולמות לפנימיות וחיצוניות, שכל עולם ועולם יש בו 
הארות, המוכשרים לפעול בהתפתחות איטית, והם קראים פנימית 
העולם.
%break
%H3 התפתחות אומות העולם (חיצוניות) - בבת אחת
%break
ולעומתו יש הארות, המסוגלים לפעול רק בבת אחת. וע"כ כשמופיעים 
כאן בענפיהם שבעולם הזה ונתנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם 
מתקנים, אלא המה גם מקלקלים.
%break
וענין זה מכונה בדחז"ל בהשם פגה, עד"ש ז"ל בעצה"ד באדה"ר, 
שאכלו פגה. כלומר, שהוא באמת מאכל תאוה ונעים עד אין קץ, וגם 
עתידה לענג את האדם, אלא לעתיד ולא עתה, להיותו בדרך הגידול 
וההתפתחות. 
%break
וע"כ דימו זה לפרי בטרם בישולו, כי גם התאינה, שהיא הפרי היותר 
מתוקה ונעימה, מ"מ אם יבא מי לאוכלה בטרם בישולה, יקלקל קיבתו 
וימות.
%break
אכן יש לשאול, מי הוא הממשיך פעולה זו בעולם, כי נודע שאין פעולה 
בעולמנו, שתבוא בלי הכאה משורש העליון. ותדע, מזהו הנקרא 
אצלנו "שליטת חיצוניות", 
%break
אשר הוכן בסו"ה: "זה לעומת זה עשה אלקים", שיש בו כח דוחף 
ומזרז אל גילוי הנהגה הפנימיות, עד"ש ז"ל: "הנני מעמיד להם מלך 
כהמן ובעל כרחם מחזירם למוטב".
%break
%H3 פנימיות המה עם ישראל
%break
ואחר שבארנו השרשים העליונים נבאר את הענפים שבעוה"ז. ותדע 
שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון 
והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, 
עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי.
%break
%H3 חיצוניות המה אומות העולם
%break
והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם 
הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר 
זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, ע"ד 
שורשם העליון. 
%break
ולפיכך בשעה שמקבלים שליטה משורשם, המה מחריבים את 
הסגולות שבבני ישראל וגורמים יסורים בעולם.
%page 455
%H3 עבד ושפחה
%break
והנה השורשים העליונים שנקראים "חיצוניות" ע"ד הנ"ל, נקראים 
בכללם בשם "שפחה" ו"עבד". והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו 
להזיק ולקלקל, כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים 
ומשרתים להפנימיות, כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונם.
%break
%H3 שליטת החיצוניות בזה שישראל לא דורשים עמקות בעבודתם
%break
ושליטת החיצוניות האמורה נקראת בשם "גלות ישראל לבין אומות 
העולם", שמביאים בזה להאומה הישראלית יסורים, בזיונות וחורבנות 
באופנים וגוונים מרובים. 
%break
אמנם למען הקיצור נבאר רק המתגלה מתוך מבט הכללי, שהוא 
התכלית הכללי, שהוא בענין העבודה זרה ואמונות תפילות בסו"ה 
"ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", שהוא הרעל היותר נורא ומסוכן 
המשחית נפשות ישראל, 
%break
להיותם מקרבים את הבליהם לדעת האנושי. כלומר, שאינם דורשים 
עמקות מרובה להבינם, ובזה משרישים את יסודות עבודתם ללבות 
בני ישראל. 
%break
ואע"פ שאין איש ישראלי מוכשר לגמרי לקבל את הבליהם, מ"מ 
גורמים סוף סוף, שיקוץ וזוהמא עד לכפירה מגולה, עד שאומר כל 
אפין שוים ח"ו.
%break
%H3 סיבת גניזת הקבלה
%break
ומזה תבין ענין גניזת חכמת הנסתר מעיני החיצונים, גם מה שאמרו 
ז"ל: "אסור ללמד גוי תורה". ולכאורה יש סתירה לזה מתנא דבי 
אליהו, 
%break
שאמר: "אפילו גוי, ואפילו עבד, ואפילו שפחה, שיושבים ועוסקים 
בתורה, שכינה עמהם". והאיך הורו ז"ל, שאסור ללמד גוי תורה?
%break
%H3 לימוד תורה לגוי
%break
אכן הכוונה של תנא דבי אליהו הוא בגוי שנתגייר או עכ"פ שפירש את 
עצמו מעבודה זרה, דהיינו מאמונות התפילות. והכונה של חז"ל, היינו 
במי שלא פורש מעבודה זרה, אלא רוצה לידע מתורת ישראל 
וחכמתו, כדי לקבל ממנו חיזוק וכח לע"ז שלהם. 
%break
ואם תאמר, מאי אכפת לנו, אם הגוי הזה נעשה בסיבת תורתינו 
הקדושה יותר אדוק בע"ז שלו, אם לא יועיל מה יזיק?
%break
%H3 בכיתו של רשב"י
%break
אכן על זה בכה רשב"י בטרם שביאר איזה סוד חשוב בחכמת 
הנסתר, 
%break
כמ"ש: "בכי ר"ש, ווי אם אימא, ווי אם לא אימא. אם אימא, 
ידעון חייביא למפלח למאריהון. ואם לא אימא, יאבדון חבריא מלא 
דא". [בכה רבי שמעון, אוי אם אומר, אוי לא אומר, אם אומר ידעו 
הרשעים לעבוד את אדוניהם, ואם לא אומר, יאבדו החברים דבר זה].
%break
כי היה ירא, פן יגיע הסוד הזה לעובדי ע"ז, ויפלחו לע"ז שלהם בכח 
שכל הקדוש הזה, שזהו המאריך את גלותינו ומביא לנו כל היסורים 
והחורבנות, כמו שאנו מוצאים עתה לעינינו, 
%break
אשר חכמי האומות חקרו ודרשו את כל ספרי בני ישראל, ועשו בזה 
מטעמים לחזק אמונתם, דהיינו החכמה שלהם, הנקראת "תיאולוגיא".
%break
%H3 שתי רעות בגילוי חכמת ישראל לאוה"ע
%break
ושתי רעות עשו: א. כי מלבד שמתעטפים בטלית שלנו, ואומרים שכל החכמה ההיא 
הם מהשגת רוח הקודש שלהם, שהמעתיקים הללו קנו אצלם שם 
גדול על חשבוננו, אשר בזה מחזקים ודאי את תורתם המזויפת וקונים 
כח להכחיש את תורתינו הקדושה,
%break
ב. אלא עוד רעה יותר גדולה הגיע לנו, כי המסתכל בתוך התיאולוגיה 
שלהם, מוצא בהם סברות וחכמה בעבודת ה', שנראים לו יותר כנים 
ואמיתיים מחכמה שלנו.
%break
והוא מב' טעמים:
הא' הוא משום שהמה חברה גדולה ונמצא ביניהם בלשנים גדולים 
ומובהקים, היודעים המלאכה ההיא, איך לקרב דברים שיהיו מקובלים 
על דעת אנשים הדיוטים. וענין בלשנות הוא מחכמות חיצוניות, 
%break
שודאי הוא אשר חברה של שמונת אלפי מיליון איש יכולים להמציא 
בלשנים יותר גדולים ומרובים מן חברה שלנו, שהוא כמו חמשה עשר 
מליון איש. וכיון שכן, נכשל המסתכל בספריהם וקונה ספק, אולי 
הצדק עמהם ח"ו, או עוד יותר גרוע כמובן.
%break
%page 456
וטעם הב' הוא וזהו העיקר, כי חכמי ישראל מצניעים את חכמת הדת 
בחדרי חדרים ובכל האפשרות מרבים חכמי כל דור ודור להציע פשט 
פשוט אל ההמון, ודוחין אותו בכל התחבולות מן הרצון אפילו לבא 
ולמשש בחכמת הנסתר.
%break
%H3 "ווי אי אימא"
%break
ועושים זאת מפחד, שמא יפלו הדברים והחכמה לעובדי עבודה זרה, 
כמ"ש רשב"י: "אם אימא ידעון חייביא איך למפלח למאריהון", כי על 
דברים הפעוטים שגנבו מכלינו, אנו סובלים בזיון וקצף די מאד, אשר 
נפלטו אליהם אחר כל השמירות המעולות.
%break
%H3 סיבת גניזתה של הקבלה
%break
ומזה מובן, מה שהיה לנו, אם חכמינו היה מגלים חכמת הנסתר לעין 
כל. ומתוך שאנו מצניעים, נמצא אשר האיש הפשוט שלנו, כל עוד 
שאינו כדאי למסור לו רזי תורה, הנה אין לו שום מושג כלל בחכמת 
הדת. וע"כ מובן מאליו, 
%break
איזו התפעלות שאדם כזה קונה, בעת שמוצא טעמים וחכמה של מה 
בתיאולוגיה שלהם, שכל עיקרה אינו אלא קיבוץ של ידיעות גנובות 
מהנסתר שלנו בתוספות מטעמים ספרותיים. ואחר שרואה זה, אומר 
ומכחיש את תורתינו המעשית ואח"כ לכפירה לגמרי רחמנא ליצלן.
%break
%H שפחה כי תירש גבירתה
%break
ודבר זה נקרא "שפחה כי תירש גבירתה", כי כל כח הגבירה, דהיינו 
שליטת הפנימיות, הוא בכח החכמה ודעת שלנו, בסו"ה "ונפלינו אנו 
ועמך מכל העם, אשר על פני האדמה". 
%break
ועתה קדמה השפחה ומתגאה בהמון, כי היא ירשה החכמה הזאת 
ח"ו. ותדע, שכחם זה הוא השלשלת, שבו כובלים את רגלי בני ישראל 
בהגלות תחת שליטתם.
%break
%H3 כבלי הגלות
%break
ונתבאר, שכל עיקר כבלי הגלות ותוקפם, הוא מחכמת התורה ורזיה, 
שהספיקו לגנוב ולשים בכליהם, אחר כל השמירות המעולות והגניזות 
שעשינו, שבזה מטעים ההמונים, שהמה ירשו את עבודת אלקים 
ומטילים ספק וגם כפירה בנפשות ישראל כנ"ל.
%break
%page 457
%H שופר של משיח
%break
%H3 גאולה רק בכח הקבלה
%break
ותדע שז"ס, שאין בני ישראל נגאלים, אלא אחר שיתגלה חכמת 
הנסתר בשיעור גדול, כמ"ש בזוהר: "בהאי חיבורא נפקין בנ' ישראל 
מגלותא". כי היה בזמן הלז תקוה לגאולה, 
%break
שכתיבת הזוהר, שהתחילה בימי רשב"י, היתה בזמן גילוי בר כוכבא, 
שר"ע רבו של רשב"י אמר עליו: "דרך כוכב מיעקב". וכן אחר חורבן 
ביתר היה התקוה גדולה.
%break
%H3 כתיבת הזהר וגניזתו
%break
ומשום זה הרשה רשב"י את עצמו וגילה או חכמת הנסתר, דהיינו 
בספריו זוהר ותיקונים. אכן בשמירה גדולה, כי לא הרשה לכתוב 
דבריו, אלא לר' אבא, שיכול לגלות ברזא, שחכמי בני ישראל לבד 
יבינו הדברים וחכמי האומות לא יבינו, 
%break
מפחד שמא ידעו חייביא למפלח למאריהן. ומשום זה תיכף שראו 
שעדיין הזמן מוקדם לגאולת ישראל, אז הצניעו אותו, שהיה בזמן 
רבנן סבוראי. כי אנו מוצאים הרבה מרבנן סבוראי, שכתבו עניניו בתוך 
הזוהר כנודע.
%break
%H3 גילוי הקבלה הוא רצון ה'
%break
והיה אמנם רצון השם שיתגלה, ע"כ נתגלגל הדבר עד אלמנת ר' 
משה די ליאון, שירשה הכת"י מבעלה, וכנראה שלא גילה לה כלום 
מאיסור ההתגלות, וע"פ מקרה נתנה אותו למכירה כנודע.
%break
%H3 צרות ישראל - מגילוי הקבלה
%break
אכן עד היום הזה גרם הדבר חורבנות מרובים בכרם בית ישראל 
מטעמים הנ"ל.
%break
%H3 הטובה מגילוי הקבלה
%break
אכן אין לך רעה בלי טובה, וע"כ השליטה הזאת, שהאומות השיגו ע"י 
גניבת סודות התורה, גרמה ג"כ דחיפה גדולה להתפתחות הקדושה, 
אשר לפי השערתי הננו בדור עומדים ממש על סף הגאולה, אם אך 
נדע איך להתפשט חכמת הנסתר בהמון.
%break
%H3 טובה א'
%break
כי מלבד טעם הפשוט של "חיל בלע ויקיאנו", כי בזה יתגלה לעין כל 
מה בין בני לבין חמי וההבדל בין עיקר הגרעין ובין הקליפה העליונה, 
שקלפו ממנה כל חכמי האומות שבעולם, כי בטח ישובו כל מחנות 
ישראל, שכפרו בהתורה, ישובו להשי"ת ולעבודו.
%break
%H3 טובה ב'
%break
הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו, שיש חיוב מוקדם להגאולה, 
אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", 
דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים 
אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת.
%break
%H3 גאולה ע"י גילוי הקבלה לאוה"ע
%break
וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ 
הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן 
יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה 
האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת.
%break
%H3 הפצת חכמת הקבלה בכל העולם
%break
והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד 
למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות 
ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל.
%break
%H3 גילוי הקבלה לכל העמים זהו גילוי אליהו
%break
ותפקיד הזה אמרו על אליהו הנביא, כי גילוי רזין דאורייתא מכונה 
תמיד בשם "גילוי אליהו".
%break
%page 458
וע"ד שאמרו ז"ל: "יהא מונח עד שיבא אליהו", וכן "תשבי יתרן קושיות 
ואבעיות". ולפיכך אמרו, שג' ימים (שהוא רמז ידוע) קודם ביאת 
המשיח, ילך אליהו על ראשי ההרים ויתקע בשופר גדול וכו'.
%break
%H3 גילוי הקבלה לכל העמים הוא תנאי לגאולה השלמה
%break
ותבין רמזים האלו, שאין ענין השופר הזה, רק גילוי חכמת הנסתר 
בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחוייב לבא בטרם הגאולה 
השלימה.
%break
ולזאת יעידו הספרים, שכבר נגלו על ידי בחכמה הזאת, שדברים 
העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדות 
נאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה, וכבר נשמע קול השופר 
הגדול, אם לא במרחקים, כי עדיין קול דממה דקה ישמע.
%break
אכן התחלת כל גדלות הוא מוכרח לקטנות מתחילה, ואין קול גדול אם 
לא תקדים אותו דממה דקה, כי כן דרך שופר שקולו הולך וגדול. ומי 
עוד כמוני עצמי יודע שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר 
לגילוי סודות כאלו, ואצ"ל להבינם על שורשם. 
%break
ולמה עשה ה' לי ככה? - אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא 
הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלימה. ולפיכך הוא כדאי 
להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שה"ס גילוי נסתרות, 
כמבואר.
%break
%page 459
%H השלום בעולם
%break
עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם, 
והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על "חסד 
ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.
%break
חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח, וצדק 
משמים נשקף, גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ"ה)
%break
%H3 כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו
%break
כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק 
שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - 
- - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.
%break
כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל 
שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום 
פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום 
הוצאת שם רע על פועלה.
%break
אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת 
שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן 
בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב 
ההעדר, עד גמר גידולו. 
%break
ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין 
הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את 
הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.
%break
וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, 
הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי 
בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע 
הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא.
%break
%H3 חולשתם של "מתקני עולם"
%break
ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - 
כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה 
תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם 
באחרים מתוקנים.
%break
כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין 
האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר 
מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל 
בלבד.
%break
אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו 
בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - 
אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, 
%break
לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות 
שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר 
המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו 
לגמר בישולם.
%break
אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות 
טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי 
היושב על ענפי העץ, 
%break
ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד 
שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם.
%break
%H3 זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה
%break
אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, 
המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל 
פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של 
בני האדם יושבי הארץ. 
%break
%page 460
לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק 
ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז 
את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי 
בכבלי הזמן.
%break
המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות 
האמורה:
%break
אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק 
- לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.
ויש - "ממשלת הארץ".
%break
וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים 
ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, 
הכובש דרכו באכזריות רבה.
%break
ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי 
ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר 
לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר 
בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.
%break
כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר 
תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - 
אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. 
%break
שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על 
מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת 
עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות 
הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, 
%break
אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, 
והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה 
ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.
%break
אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת 
עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים 
הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת 
השמים, 
%break
הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד 
שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח 
לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת 
הזמן.
%break
כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח 
לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות 
גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. 
%break
ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על 
כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים 
ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את 
האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, 
%break
אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה 
הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה 
ולעלות למדרגה עליונה ממנה, 
%break
- על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו 
קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".
%break
הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית 
הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח 
לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת 
ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן.
%break
%H3 טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה
%break
בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים 
לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. 
כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, 
כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.
%break
ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט 
והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון 
מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.
%break
המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד 
לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. 
ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד 
שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, 
%break
%page 461
המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה 
בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון 
ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.
%break
ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו 
של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות 
המכונה.
%break
וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, 
נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. 
וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא 
לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.
%break
הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן 
מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא 
טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. 
%break
והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין 
לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.
%break
המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת 
שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד 
הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את 
החירות.
%break
הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים 
רק כלפי טובת הציבור.
%break
כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם 
לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק 
חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל 
יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.
%break
אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא 
להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא 
שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על 
תיקונו המלא.
%break
%H3 ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה
%break
לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו 
להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב 
והאושר.
%break
ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות 
אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו 
עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה 
ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.
%break
כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו 
וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה 
ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.
%break
לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד 
כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא.
%break
%H3 הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"
%break
כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר 
טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין 
היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו 
כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר
%break
כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה 
זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת 
האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על 
הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם.
%break
וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו 
בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית 
לעמוד עליו.
%break
%page 462
שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו 
חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, 
האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות 
מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור.
%break
אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על 
לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי 
מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - 
עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.
%break
ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד 
הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.
%break
כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך 
אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה 
אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.
%break
וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה 
אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, 
הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק 
האחר, לספוק צרכי חייהם.
%break
ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים 
מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, 
כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.
%break
ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, 
מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - 
אינה בת קיימא כלל, 
%break
כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה 
לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.
%break
הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת 
הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן 
לבדיקה ולהערכה כל עיקר. 
%break
נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי 
היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, 
בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים 
שבגמר התיקון של העולם.
%break
ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת 
ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם 
מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, 
%break
אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי 
להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.
%break
ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות 
שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת 
הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה 
רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.
%break
טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו 
של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן 
האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת 
ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.
%break
וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל 
את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת 
ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. 
%break
ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל 
את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - 
אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.
%break
וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם 
נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, 
והקטן לפי קטנו.
%break
והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי 
הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין 
שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, 
%break
כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר 
כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".
%break
%page 463
ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת 
של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני 
הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל 
מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.
%break
והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים 
לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את 
הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו 
שצריך להיות בגמר התיקון.
%break
%H3 בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות
%break
ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, 
לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את 
האמת החלש מאד בעולמנו, 
%break
ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה 
האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.
%break
כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי 
נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור 
מהאמת, כמוסכם. 
%break
ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו 
מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת 
האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.
%break
כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים 
והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד 
והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, 
%break
כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך 
בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים 
עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה.
%break
אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים 
והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות 
וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, 
שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת.
%break
והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת 
החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את 
מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.
%break
ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" 
ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל 
הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.
%break
אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז 
במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא 
היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי 
להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן.
%break
%H3 תקוות השלום
%break
ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את 
כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם 
התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים 
חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.
%break
אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה 
מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי 
האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". 
%break
והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, 
אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי 
כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.
%break
מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר 
להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר 
את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, 
%break
כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד 
החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.
%break
%page 464
ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן 
טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא 
"מבעלי הבנין".
%break
ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים 
אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד 
"הנשוא".
%break
כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, 
אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים 
מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", 
%break
להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי 
ושלך שלך".
%break
טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי 
להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד 
את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, 
%break
מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי 
להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.
%break
המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד 
ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה 
השלום על ידם.
%break
וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים 
של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי 
היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום 
הללו חפצים בה. 
%break
והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי 
מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת 
האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי 
השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ.
%break
%H3 שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו
%break
ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם 
שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם 
נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, 
%break
כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני 
העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.
%break
כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, 
כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, 
ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית - היינו הך. וכן להיפך. 
%break
ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו - הנה בהכרח 
שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל.
%break
ומהו היקפו של אותו ציבור. - דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד 
מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה 
משוער רק בהיקף של משפחה אחת. 
%break
כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, 
ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.
%break
ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, 
ונעשה היחיד משועבד לעירו. - ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות 
למדינות - היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה 
נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה.
%break
ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל 
מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד 
לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.
%break
ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים 
ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות 
העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות 
בהספקת משאלות החיים, 
%break
כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר 
ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. 
אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם 
תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.
%break
%page 465
ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם 
עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע - כי כן מהלכי 
ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק 
המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה.
%break
%H3 בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו
%break
והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, 
חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת 
הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד 
מאתנו, 
%break
באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות 
הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם 
מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.
%break
כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את 
כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי 
חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.
%break
מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, 
חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה 
לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". 
%break
כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת 
כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.
%break
וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם 
יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של 
"אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת 
מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.
%break
והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת 
החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת 
לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, 
%break
כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת 
נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול 
למעמסה על יגיעת זולתו.
%break
ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי 
האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו 
לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.
%break
וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות 
התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים 
ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים 
והתמימים - להיות עניים. 
%break
כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים 
טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי 
חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים 
מרובים.
%break
וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה 
מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של 
האומללים הללו, 
%break
אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש 
ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, 
והשלום סותר לצדק.
%break
וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, 
דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים 
ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, 
%break
ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת 
את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין 
על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום.
%break
%page 466
%H3 מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן
%break
והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין 
כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת 
אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר 
לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.
%break
והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר 
ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם 
פחות ואם יותר.
%break
והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת 
נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל 
הבריות, 
%break
עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר 
שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל 
החורבנות שהיו ויהיו בעולם.
%break
וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל 
החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם 
לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.
%break
אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד 
לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי 
לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.
%break
ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי 
כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש 
הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין 
ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר.
%break
%H3 צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל
%break
עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, 
לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים 
הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות 
שישנה באנושות,
%break
לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו. נחזור לדבר 
היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם 
ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם 
ענפו כנ"ל.
%break
כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה 
בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי 
עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - 
ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.
%break
אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה 
מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא 
פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו 
משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, 
%break
כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם 
היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות 
של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".
%break
מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה 
המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת 
רק בצורות של "קבלה לעצמו", 
%break
כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, 
שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, 
כרחוק מזרח ממערב.
%break
בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות 
הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - 
תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך 
שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.
%break
ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת 
השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, 
שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם 
לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.
%break
%page 467
אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות 
שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, 
ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, 
%break
ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה 
לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה 
תשאר קיימת כן לנצח.
כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:
%break
א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, 
והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.
ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא 
המתוארת בצד הא' שבמטבע.
%break
אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, 
ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון 
שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', 
%break
ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם 
בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו 
נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.
%break
וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות 
שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם 
שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".
%break
ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של 
דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע 
לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק 
בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".
%break
וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו 
לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי 
ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה.
%break
%H3 תנאי החיים של הדור האחרון
%break
ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום 
החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, 
כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד 
שבמדינה, 
%break
ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה 
חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה.
%break
ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו 
צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי 
מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי 
מרוצים, 
%break
אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. 
ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר 
לשלום המדינה.
%break
ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד 
במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו 
מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת 
האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, 
%break
ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים 
הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות 
דמים.
%break
הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא 
בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים 
הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון 
חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.
%break
ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט 
סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו.
%break
%H3 היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית
%break
והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה 
שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד 
לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.
%break
%page 468
אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה 
מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - 
מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי 
למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.
%break
כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון 
רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים 
רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם 
מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.
%break
ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם 
במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים 
שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה 
מעדיף שלא להוולד.
%break
ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח 
שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, 
הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום 
תמורה.
%break
אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי 
בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. 
אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט 
מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים.
%break
%page 469
%H הגלות והגאולה
%break
%H3 ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור
%break
ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה). 
והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים 
כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).
%break
הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם 
מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד 
שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.
%break
לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים 
בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל 
לבבך ובכל נפשך".
%break
אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה 
אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, 
ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו,
%break
שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, 
להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם 
מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה.
%break
ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה 
הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה 
שבהשגחה
%break
(עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות 
מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו 
היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.
%break
וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, 
השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות 
הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.
%break
וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו 
נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם 
האנכיית.
%break
וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים 
והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך 
עד החורבן.
%break
ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם 
בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק 
ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, 
כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם",
%break
כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, 
ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, 
רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה,
%break
והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על 
ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי 
התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל.
%break
%H3 הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי
%break
אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו 
ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה 
לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.
%break
כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן 
האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים 
מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים,
%break
ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה 
הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.
%break
מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', 
ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.
%break
וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו 
נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, 
וחפצים בשיתופינו עמהם,
%page 470
אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה 
לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, 
גדולה מלאזרחי הארץ.
%break
אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם 
האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. 
ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.
%break
ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור 
ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה 
ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים.
%break
הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על 
אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה 
האומה.
%break
וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק 
ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד 
באחדות נפלאה.
%break
באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה 
מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו 
נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו.
%break
%H3 התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי
%break
ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו 
חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו 
עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, 
שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה,
%break
כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת 
בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו 
שהוכחתי במאמר מתן תורה.
%break
ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק 
שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל 
האומות. ועוד הרבה יותר.
%break
מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל 
דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. 
ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה 
יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.
%break
והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין 
חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן 
לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.
%break
וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, 
אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל 
את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד 
לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.
%break
במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, 
לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים 
לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה.
%break
ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על 
האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים.
%break
%H מאמר לסיום הזוהר
%break
%H3 (נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם")
%page 471
נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק 
בהשם ית', כמ"ש "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות 
הזאת בהשי"ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל.
%break
אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו", 
ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?
והשיבו: "הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא 
חנון, אף אתה חנון".
%break
ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב 
במפורש: "ולדבקה בו". ואם היה הפירוש "הדבק במדותיו", היה לו 
לכתוב "ולהדבק בדרכיו". ולמה אומר "ולדבקה בו"?
%break
והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות 
בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם 
תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום 
ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.
%break
אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי 
הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך 
ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע"י שמרחיק החלקים זה מזה, כך 
שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.
%break
ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור 
מועט.
ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.
%break
ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל 
הקצה.
למשל, כשב' אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה 
מזה, כרחוק מזרח ממערב.
%break
ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.
ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא 
בהשואת הצורה או בשינוי הצורה.
%break
כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת 
הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה 
שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.
%break
אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, 
אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי 
הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.
%break
ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על 
חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.
%break
והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד 
בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת 
שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת 
השוואת הצורה שביניהם.
%break
ובזה אנו מבינים, מה צדקו דברי חז"ל, שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", 
שהוא "הדביקות במדותיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא 
חנון, אף אתה חנון".
%break
כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו 
בתכלית. כי הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא 
בהשואת הצורה. ולפיכך, ע"י זה שאנו משוים צורתנו, לצורת מדותיו 
יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.
%break
וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם 
להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, 
אינו בעל חסרון, שיהיה צריך להשלימו,
%page 472
וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל 
לזולתך. ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו 
הדביקות הרוחנית.
%break
ויש בהשואת הצורה האמורה, בחינת "מוחא" ובחינת "לבא".
וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת 
הצורה מבחינת מוחא: כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא 
נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות,
%break
אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, 
שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.
%break
ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. 
ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם.
%break
וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות 
בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. 
דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך.
%break
שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו 
להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע 
ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.
%break
ואין להקשות על זה: איך אפשר, שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת 
זולתו? הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו, ולקיום משפחתו?
%break
התשובה היא, כי אותם המעשים, שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי 
לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה "ההכרח, לא יגונה ולא ישובח". ואין 
זה נחשב כלל, שעושה משהו לעצמו.
%break
והנה, כל היורד לעומקם של הדברים, בודאי יתפלא: איך אפשר 
לאדם, שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע 
לזולתו, בשעה, שכל הויתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד 
טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו.
%break
אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י 
זה, תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע 
את עצמו מלעשות המעשה. ואיך אפשר, שכל מעשיו יהיה רק 
להשפיע לאחרים, ולא כלום לצרכי עצמו?
%break
אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע 
בריאתו. שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, 
מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו 
להשפיע.
%break
אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על 
מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, 
דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה 
שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.
%break
ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי 
אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת 
עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו,
%break
אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו 
מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם, בכרך 
הראשון, עי"ש באות ל', ל"א, ואין להאריך כאן.
%break
ומה הם מעלותיו, של אותו האדם, שזכה לדביקות השי"ת?
הן אינן מפורשות בשום מקום, אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבאר 
הדברים שבמאמרי, אני מוכרח לגלות קצת, לפי מדת ההכרח. 
ואסביר הדברים בדרך משל.
%break
הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, 
על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד 
ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו 
התענוג שחושב.
%break
וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד 
יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.
%break
אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי 
רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר 
הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו 
ולהועיל לו.
%page 473
ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר 
האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר 
לדעת, צרכיו של האבר.
%break
לפי המשל הזה, יש להבין ג"כ מעלת האדם, שזכה להדבק בהשי"ת. 
כי כבר הוכחתי (ב"הקדמה לספר הזהר", אות ט', ובפרושי להאדרא 
זוטא), שהנשמה היא, הארה נמשכת מעצמותו ית'. והארה זו, נפרדה 
מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל.
%break
כי אותה מחשבת הבריאה "להנות לנבראיו", בראה בכל נשמה רצון 
לקבל הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה 
מעצמותו ית', ועשה אותה לחלק נפרד ממנו. ותעיין שם במקור כי אין 
כאן המקום להאריך בזה.
%break
היוצא מזה, שכל נשמה, היתה מקודם בריאתה, בכלל עצמותו ית'. 
אלא עם הבריאה, דהיינו עם הטבע של רצון לקבל הנאה, שהוטבע 
בה, קנתה שינוי צורה, ונפרדה מהשי"ת, שכל ענינו הוא רק להשפיע. 
כי שינוי הצורה, מפריד ברוחניות, כמו הגרזן בגשמיות, כמבואר לעיל.
%break
ונמצאת הנשמה, דומה עתה לגמרי, למשל האבר, הנחתך מהגוף 
ונפרד ממנו, שאעפ"י שמקודם הפירוד, היו שניהם, האבר עם כללות 
הגוף, אחד. והיו מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. אבל, לאחר 
שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות.
%break
וכבר, אין אחד יודע מחשבותיו של השני, וצרכיו של השני. ומכל שכן, 
אחר שהנשמה נתלבשה בגוף של העוה"ז, נפסקו כל הקשרים, שהיו 
לה מטרם שנפרדה מעצמותו יתברך. וכמו שתי רשויות נפרדות הם.
%break
ולפי זה מובנת מאליה, מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, 
שזוכה להשואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכח התורה והמצוות, הפך 
את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו 
ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם,
%break
רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השוה את הצורה ליוצרה, נמצא 
ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם 
הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם 
שנפרד מהגוף.
%break
אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת 
ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת 
שינוי הצורה של הרצון לקבל.
%break
ואז מקויים בו הכתוב: "דע את אלוקי אביך". כי אז זוכה לדעת 
השלמה שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו 
יתברך הן סודות התורה.
%break
וזה שאמר ר' מאיר: "כל הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, 
ומגלים לו רזי וטעמי התורה, ונעשה כמעיין המתגבר". דהיינו, כמו 
שאמרנו, שע"י העסק בתורה לשמה, שפירושו, שמכוון לעשות נ"ר 
ליוצרו, בעסקו בתורה, ולא לתועלתו כלל,
%break
אז מובטח לו להדבק בהשי"ת, שפירושו, שיבוא להשואת הצורה, 
שכל מעשיו יהיו לתועלת זולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, דהיינו ממש 
כמו הקב"ה, שכל מעשיו הם, רק להשפיע ולהיטיב לזולתו, שבזה 
חוזר האדם להדבק בהשי"ת, כמו שהיתה הנשמה מטרם שנבראה.
%break
ולפיכך זוכה לדברים הרבה, וזוכה לרזי וטעמי התורה. כי כיון שחזר 
ונתחבר עם השי"ת, הוא חוזר ויודע מחשבותיו של הקב"ה, כמשל 
האבר, שחזר ונדבק בגוף. ומחשבותיו של הקב"ה, נקראות רזי וטעמי 
התורה.
%break
הרי, שהלומד תורה לשמה, זוכה שמתגלים לו רזי וטעמי התורה. 
ונעשה כמעיין המתגבר, מחמת ביטול המחיצות, שהפרידוהו 
מהשי"ת, שחזר להיות אחד עמו יתברך, כמטרם שנברא.
%break
ובאמת, כל התורה כולה, בין הנגלה ובין הנסתר, הם מחשבותיו של 
הקב"ה, בלי הפרש כל שהוא. אלא הדבר דומה לאדם, טובע בנהר, 
שחברו זורק לו חבל, כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל, 
בחלקו הסמוך אליו, יכול חבירו להצילו, ולהוציאו מן הנהר.
%page 474
אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא בדומה לחבל, 
שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו 
של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה 
צריכה שום כוונה ומחשבה.
%break
ולא עוד, אלא אפילו, שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה, הוא ג"כ 
מקובל להקב"ה, כמ"ש: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא 
לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
%break
ולפיכך, תורה ומצוות - קצהו של החבל, שאין אדם בעולם, שלא יוכל 
להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות 
לשמה, דהיינו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז התורה 
והמצוות מביאים אותו להשואת הצורה עם הקב"ה,
%break
שהוא סוד ולדבקה בו כנ"ל, שאז זוכה להשיג כל מחשבותיו של 
הקב"ה, הנקראות "רזי תורה" ו"טעמי תורה", שהם כל שאר החבל, 
שאין זוכה בו, אלא אחר שבא לדביקות השלימה, כנ"ל.
%break
ומה שאנו מדמים, מחשבותיו של הקב"ה, דהיינו רזי התורה וטעמי 
התורה, לחבל, הוא משום, שיש הרבה מדריגות, בהשואת הצורה עם 
השי"ת.
%break
ע"כ יש הרבה מדריגות, בחלק החבל שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. 
שלפי מדתה של מדריגת השואת הצורה להשי"ת, כן מדת השגתו 
ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך.
%break
שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שכל אחת 
כלולה מכלן. ויש בכל אחת ה' מדרגות ונפרטות, שבכל אחת מהן יש 
לכל הפחות כ"ה מדרגות.
%break
ומכונים ג"כ "עולמות", כמ"ש חז"ל: "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק 
ש"י עולמות. והטעם, שהמדריגות בהשגתו ית' נקראות עולמות, הוא 
משום, ששתי משמעויות יש בשם עולם:
%break
א. שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שוה. וכל, מה 
שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו 
העולם.
%break
ב. שכל באי אותו העולם ה"נעלם", לא יכולים לדעת ולהשיג משהו 
בעולם אחר.
%break
וכן נמצאות אלו ב' הגדרות גם בהשגה:
א. שכל מי שזכה באיזו מדריגה, הוא יודע ומשיג בה, כל מה שהשיגו 
באי אותה המדריגה, בכל הדורות, שהיו ושיהיו, ונמצא עמהם בהשגה 
משותפת, כמו שנמצאים בעולם אחד.
%break
ב. שכל באי אותה המדריגה, לא יוכלו לדעת ולהשיג מה שהוא, ממה 
שיש במדריגה אחרת, כמו באי העולם הזה, שלא יוכלו לדעת משהו, 
במה שיש בנמצאים בעולם האמת. לפיכך נקראות המדריגות בשם 
"עולמות".
%break
ולפיכך, יכולים בעלי ההשגה, לחבר ספרים, ולרשום השגותיהם, 
ברמזים ומשלים ומובנים, לכל מי שזכה לאותן המדריגות, שבהם 
מדברים הספרים, ויש להם עמהם השגה משותפת.
%break
אבל, מי שלא זכה בכל כמות המדריגה, כאותם המחברים, לא יכול 
להבין רמזיהם. ואין צריך לומר אותם, שלא זכו להשגה, שלא יבינו 
בהם כלום, משום שאין בהם השגות משותפות.
%break
וכבר אמרנו, שהדביקות השלימה וההשגה השלימה, מתחלקת 
לקכ"ה מדריגות כוללות. ולפי זה, מטרם ימות המשיח, אי אפשר 
לזכות בכל קכ"ה המדריגות.
%break
ויש ב' הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:
א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה המדריגות, ולא 
בשאר הדורות.
%break
ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, 
כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים 
לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של 
משיח, יכול כל אחד ואחד,
%break
לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", 
"ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי 
כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".
%break
חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדריגות 
בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, 
נאמר: "חכם עדיף מנביא". וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזהר,
%page 475
שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך 
עשה חבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, 
תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות.
%break
ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, 
דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדריגות המעיינים, אינן בכל 
השיעור של מדריגת, המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם 
השגה משותפת.
%break
וכיון, שמדריגת בעלי הזוהר, היא בכל הגובה של קכ"ה מדריגות, אי 
אפשר להשיגם, מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות 
המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול 
הזוהר להתגלות בדורות, שקדמו לדורו של המשיח.
%break
ומכאן הוכחה ברורה, שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח. כי עינינו 
הרואות, שכל הביאורים על ספר הזהר, שקדמו לנו, לא ביארו אפילו 
עשרה אחוזים, מהמקומות הקשים בזהר. וגם באותו המקצת, שכן 
ביארו, סתומים דבריהם, כמעט כדברי הזהר עצמו.
%break
ובדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי 
הזהר. ומלבד זה, שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר, בלי לפרשו, אף 
גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני 
יכול להבינם.
%break
ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו 
נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: 
"ומלאה הארץ דעה את ה'".
%break
ויש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה 
והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. 
כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק 
הזדמנות לקבל.
%break
אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל 
הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן 
מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ 
דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד.
%break
אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, 
ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה 
הארץ דעה את ה'".
%break
ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, 
שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. 
ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית 
הימים, דהיינו בזמן הגאולה.
%break
ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן 
נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן 
הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.
%break
כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, 
והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד 
לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, 
שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.
%break
שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות 
כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. 
וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות,
%break
ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות 
שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי 
הנכרים.
%break
והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה 
צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני 
הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול 
מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו,
%break
מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. 
הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז 
אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.
%page 476
אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, 
להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. 
ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש 
בשמחת הגאולה.
%break
אבל כל עוד, שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש 
בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, 
הן בכלכלה, והן בעבודת ה'. ואין לנו, אלא הזדמנות לגאולה.
%break
היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו 
לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, 
שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמד 
עוד..., כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".
%break
אבל, בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו 
עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל 
בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה,
%break
שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא 
ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: 
"שלימות ההשגה" ו"הגאולה השלימה".
%break
והנה ביארנו היטב, תשובת חז"ל על הקושיה: איך אפשר להדבק בו, 
שאמרו, שפירושו "הדבק במדותיו"? - שהוא צודק מב' טעמים:
א. כי דביקות הרוחנית, אינה בקירוב מקום, אלא בהשוואת הצורה.
%break
ב. כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית', אלא בסבת הרצון לקבל, 
שהטביע בה הבורא ית', א"כ אחר שהפריד הרצון לקבל ממנה, חזרה 
מאליה בדביקות הקדומה בעצמותו ית'.
%break
אמנם, כל זה להלכה. אבל למעשה, עוד לא תרצו כלום עם הפירוש 
"הדבק במידותיו", שפירושו להפריד את הרצון לקבל, המוטבע בטבע 
בריאתו, ולבא לרצון להשפיע, שהוא היפך טבעו.
%break
ומה שביארנו, שהטובע בנהר, צריך להחזיק החבל בחזקה. ומטרם 
שעוסק בתו"מ לשמה, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד", אינו נחשב 
שמחזיק החבל בחזקה, שוב הדרא קושיה לדוכתיה [חזרה הקושיה 
למקומה]: מאין יקח חומר דלק, להתייגע בכל לבבו ומאודו,
%break
רק כדי לעשות נ"ר ליוצרו? כי אין אדם יכול לעשות תנועה, בלי שום 
תועלת לעצמו. כמו המכונה, שאינה יכולה לעבוד, בלי חומר דלק. ואם 
לא יהיה שום תועלת לעצמו, אלא רק לנ"ר ליוצרו, אין לו חומר דלק 
לעבודה.
%break
והתשובה היא, שכל משיג רוממותו ית', כראוי, הרי ההשפעה, שהוא 
משפיע אליו, מתהפכת להיות קבלה, כמו"ש במסכת קידושין (דף ז 
ע"א), באדם חשוב, שהאשה נותנת לו כסף, ונחשב לה לקבלה, 
ומתקדשת.
%break
וכך הוא אצל השי"ת: שאם משיג רוממותו ית', אין לך קבלה יותר 
חשובה מנ"ר ליוצרו. והוא די מספיק לחומר דלק, לעמול ולהתייגע, 
בכל לבו ונפשו ומאודו, כדי לעשות נ"ר אליו ית'.
%break
אבל זה ברור, שאם עוד לא השיג רוממותו ית', כראוי, הנה השפעת 
נ"ר להשי"ת, לא נחשב אליו לקבלה, בשיעור שימסור כל לבבו ונפשו 
ומאודו להשי"ת. ולפיכך בכל פעם, שיתכוון באמת רק לעשות נ"ר 
ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, יאבד תיכף כח העבודה לגמרי.
%break
כי נשאר כמו מכונה בלי חומר דלק. כי אין אדם יכול להזיז אבר, בלי 
שיפיק מזה איזה תועלת לעצמו. ומכש"כ יגיעה כ"כ גדולה, כמדת 
מסירת נפשו ומאודו, כפי המחוייב בתורה, שאין ספק, שלא יוכל 
לעשות זאת, בלי שיפיק איזה קבלת הנאה לעצמו.
%break
ובאמת השגת רוממותו ית', בשיעור שההשפעה תהפך לקבלה, כמו 
שאמרו באדם חשוב, אינו דבר קשה כלל. והכל יודעים גדלות הבורא 
ית', שברא הכל ומבלה הכל, בלי ראשית ובלי אחרית, שלרוממותו אין 
קץ ותכלית.
%break
אלא הקושי שבדבר, הוא, כי ערך הרוממות, אינו תלוי ביחיד, אלא 
בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא 
יחשבוהו הסביבה, ולא יכבדוהו, אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח, ולא 
יוכל להתגאות במעלותיו, אעפ"י שאינו מסופק באמיתותם.
%page 477
ולהיפך מזה: אדם, שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו, כמו 
שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח, כי ערך 
החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.
%break
ובשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו, מקילים ראש בעבודתו ית', 
ואינם מעריכים רוממותו כראוי - אין האחד יכול להתגבר על הסביבה, 
וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמיקל ראשו בעת 
עבודתו כמוהם. וכיון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית',
%break
מובן מאליו, שלא יוכל לעבוד להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו. 
כי אין לו חומר דלק ליגיעה. ו"לא יגעת ומצאת, אל תאמין". ואין לו 
שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום. כי 
השפעת נ"ר ליוצרו, לא ישמש לו, כמו קבלה ממש.
%break
ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן 
הסביבה בב' תנאים:
א. במדת ההערכה של הסביבה.
ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.
%break
ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך 
חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו 
לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' 
הקלות יש לרבו:
%break
א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על 
בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר 
דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם.
%break
ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם 
לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.
%break
ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: 
"עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".
%break
משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך 
הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ 
ישוב לסורו.
%break
ונמצא, בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך 
כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו. כמו 
שבארנו במשל האבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עש"ה.
%break
וע"כ, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, 
המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו 
ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו 
ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה.
%break
ובזה תבין, מה שאמרו חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר 
מלימודה, שנא' פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים, ע"י אליהו. למד, 
לא נאמר, אלא, יצק" (ברכות, ז ע"ב).
%break
שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים, יהיו גדולים מלימוד החכמה 
והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, 
ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת 
הצורה.
%break
ומקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה, שהיא 
דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה, להשיג רוממותו ית', בשיעור, 
שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק, מספיק למסי"נ 
ומאודו, עד שיזכה לדביקות להקב"ה כנ"ל.
%break
מה שאין כן, לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת 
עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות, והיא נבחנת מפה לאוזן. באופן, 
שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו,
%break
והלימוד - רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת 
הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. 
וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן.
%break
אמנם, כל זה אמור, אם השימוש לרבו, הוא ע"מ להשפיע אליו נ"ר. 
אבל, אם השמוש, הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה, אינו מסוגל 
להביאהו לדביקות ברבו. ודאי שהלימוד אצל רבו, חשוב יותר 
משמושו.
%page 478
אמנם, כמו שאמרנו, אצל השגת רוממותו ית', שהסביבה, שאינה 
מחשיבה אותו ית', כראוי, מחלשת את היחיד, ומונעת אותו מהשגת 
רוממותו ית' - הנה ודאי, דבר זה נוהג, גם ברבו.
%break
אשר הסביבה, שאינה מחשיבה כראוי, את רבו, מונעת את התלמיד, 
שיוכל להשיג, רוממות רבו, כראוי.
%break
ולפיכך אמרו חז"ל: "עשה לך רב, וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יוכל 
לעשות לו, סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו, להשיג רוממות רבו. 
והיינו, ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים, 
ברוממות רבו, מקבל כל אחד, הרגשת רוממותו.
%break
באופן, שההשפעה לרבו, תהפך לקבלה, ולחומר דלק. והיינו, בשיעור 
שיביאהו, כן לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו: "במ"ח 
מעלות, שהתורה נקנית בהם, בשמוש חכמים, ובדקדוק חברים". כי 
מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים.
%break
כלומר, להשפעת החברים, שיפעלו עליו, להשגת רוממותו של רבו. כי 
השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, 
שיפעל בזה במשהו, כמבואר.
%break
אמנם, ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמ"ש: "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא' - מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, 
שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול 
יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב' - מחוייב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, 
כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיתה סביבה 
גדולה, כראוי, "כי ברוב בנין, חשוב יותר מרוב מנין".
%break
%page 479
%H מצווה אחת
%break
"עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף 
זכות".
%break
אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח 
ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא 
לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...
%break
אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר 
לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, 
אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, 
%break
כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען 
הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה.
%break
%H3 לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת
%break
במצווה הזו יש שתי מעלות:
אחת, אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת 
ע"י כל בני העולם.
%break
והשנית, מפני שיכול להיות שמצווה זו היא המכשירה אותו טוב יותר, 
לבוא לקיום תורה ומצוות לשמה, - היות שההכנה הנ"ל היא חלק 
מהמטרה - כי בהרגלו לעבוד את הבריות, הרי הוא עושה לאחרים 
ולטובתם, ולא לעצמו, 
%break
ואם כן לאט לאט, יוכשר לעשות מצוות השם בתנאי הנרצה, לטובת 
הבורא ית', ולא לטובת עצמו. - ומובן שהכוונה צריכה להיות למען 
קיום מצוות השם ית'.
%break
%H3 חלק התורה שבין אדם לחבירו
%break
שני חלקים בתורה:
אחד, הנוגע בין אדם למקום.
והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.
%break
ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם 
לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום.
%break
%H3 דיבור, מחשבה, מעשה
%break
העבודה מאיזה מין שתהיה, צריכה להכלל: במחשבה, דיבור ומעשה.
הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם יקבל על 
עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות העולם. 
וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, 
%break
יותר מבמצוות המיוחדות בין אדם למקום, כי המצוות שבין אדם 
למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, שהיא לשם יוצרו, כי אין 
שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'.
%break
אבל באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך 
המצפון האנושי המחייב לעשותם. ואולם אם יעשה אותם מנקודת 
השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו 
לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. 
%break
על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק 
בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, מה הוא רחום אף 
אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן וכו', 
%break
ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, באופן 
שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר לקבלת 
השפע העליונה האמיתית.
%break
וענין "הדיבור", הוא התפילה בפה, בעת העבודה, ובזמנים קבועים, 
שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה", כן להגות בתורה 
ובעניינים המביאים לידי זה.
%break
%H3 עשיית נ"ר ליוצרו שלא מדעתו
%break
לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את 
עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח 
כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר 
מתוכה יבוא אל ה"לשמה". 
%break
%page 480
והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, 
ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה 
העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. 
%break
ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך 
אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על 
תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת 
רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו.
%break
%H3 אמת נבואי במודד גופני
%break
מכיון שכן הוא ודאי המוחלט, על כן שפע הנבואי, מוכרח להתקבל 
באותם צירופי אותיות, אשר מותאמים לגמרי לרוח המתחילים, 
כלומר, שיהיו תועלתם, גלוי לענינים העצמיים של הדור שלו, 
%break
כי רק אז מובטח שדבר ה' יתקבל על הדור בדרך של, "שלא לשמה", 
שהבורא ית' לא הכין אותם באופן אחר כנ"ל. ועל כן, זהו הסימן של 
נביא אמת, אשר נבואתו מותאמת ביותר לתועלת ההצלחה הגופנית, 
של בני דורו. 
%break
כמ"ש "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה 
הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". כי קרבת ההצלחה הגופנית יאשר 
את אמיתותם, כי סוף סוף, הוא פתח הכניסה בהחלט כנ"ל.
%break
%H3 החיוב בקיום תרי"ג מצוות
%break
התרי"ג מצוות בבחינת שמות הקדושים הם ענין השגחה פרטית לכל 
המתקרב לקבלת השפע האלקי, שמוכרחים לעבור עליו, כל הסדרים 
האלה, איש מהם לא נעדר, 
%break
ועל כן השלימים נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם, לקיימם עד 
לענפיהם הגשמיים בסוד הכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי 
אבוא אליך וברכתיך".
%break
%H3 חכמת האמת
%break
הקדמונים בחרו לעצמם דרך פרטי, ואני בחרתי דרך כללי, כי לדעתי 
מותאם יותר לענין אלקי, להלבישו בצירופי אותיות נצחיות, אשר לא 
יקבלו שינוי לעולם, רצוני לומר, שעם הצלחתם הגופני, גם לא יקבלו 
שינוי בשום מקום, ובשום זמן. לכן דברי מוגבלים.
%break
מטעם הנ"ל הוכרחתי להביע גם את הרוחניות בדרך כללי, אולם תחת 
זה בחרתי לבאר כל הפרטים והצירופים הרוחניים, עד לפרטי פרטים, 
אשר אין להם מוצא ומקור אחר, זולת מפי הכלל הזה, 
%break
דהיינו, טהרת הקבלה. ומתוך שאני מבאר את הפרטים הרוחניים, בלי 
הלבשה בצירופים גשמיים, יועיל הדבר הרבה להתפתחות ההשגה. 
וחכמה זו נקראת "חכמת האמת".
%break
%H3 הנבואה
%break
בנבואה לא יארע טעות או שקר, כי באור האמת הנובע מהשי"ת, איך 
יפול בו טעות. אלא ודאי, כמו הגשם והשלג היורד מהשמים על 
האדמה, ושמה לא ישוב, עד שיצליח בשליחותו, 
%break
אבל עם כל זאת יש הבחן במקבל, דהיינו, באדמה, כי האדמה 
שהכשירוה על-ידי סיקול וחרישה וכדומה, מסוגלת לקבל טוב יותר, 
מאשר האדמה שלא הכשירוה. הכל תלוי בהכשרה.
%break
כמו כן ודאי שיש הבחן, על כל פנים בנביאים המקבלים, שאין אחד 
במעלה כחברו ממש, שגדלות וקטנות זו, נבחנת כפי ההכנה שבאותו 
הנביא. והנה הקטן במעלה, מסבת חוסר ההכנה המעולה, בהכרח 
שיפיל איזה נטיה במהלך האור הנשפע אליו, 
%break
שיתכן היה לומר עליו, שאור הנבואה אינו מקבל טעות כנ"ל, אבל 
קטנותו גורמת לו ריבוי בצירופי אותיות שהוא ריבוי צינורות וכלים, עד 
שיבוא לו הנבואה לידי השגה.
%break
%H3 הצלחה הנבואי, הוא המהירות
%break
אף על פי שלבסוף מתגלית כל האמת שבנבואה, בהצלחה הרצויה. 
מכל מקום גרם הנביא הקטן במעלה, דרך ארוכה אל האנשים 
שאליהם נשלח בנבואתו. 
%break
%page 481
מה שאין כן, הגדול במעלה, אשר הכנתו שלמה יותר, הרי לא יארע לו 
שום נטיה, בעת קבלת נבואתו מהשי"ת, ומכיון שכן, לא ירבה 
בצינורות וכלים, ועל כן נבואתו ברורה, קצרה ומקובלת בנקל 
ובמהירות, לאותם שאליהם נשלח.
%break
%H3 אפשר שהקטן במעלה יצליח יותר מהגדול
%break
מלבד האמור, יתכן שהקטן שבנביאים יצליח בנבואתו - בעניין 
המהירות כנ"ל - יותר מנביא היותר גדול שבנביאים, והוא מטעם 
שנסמך על הגלוים של הנביאים הקודמים שסללו לו הדרך. 
%break
ומובן שגם תלוי בהתפתחות השומעים את נבואתו, כי לדברים קצרים 
וברורים, צריכים לדור מפותח יותר, שיהיו מוכשרים להבינו. ומכח 
שתי הוספות האלו, אם יספחו לקטן במעלה, יכול להצליח לאין ערוך 
מהגדול.
%break
%H3 סוד הנבואה שבדורות
%break
אף על פי שמשה רבנו ע"ה, קבל התורה והחוקים לכל הדורות, עד 
שאין הנביא רשאי לחדש דבר, עם כל זה, נבואתו ניתנה לו אלא לזמן. 
ועל זה מעיד הכתוב: "נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך, 
אליו תשמעון", ואם נבואת משה רבנו ע"ה, היתה מספקת לנצחיות, 
%break
למה לו להשי"ת להקים עוד נביאים כמותו - אלא ודאי, שאין נבואתו 
מועילה אלא לזמן מסויים, וככלות הזמן, שולח השי"ת נביא אחר, 
להמשיך ולהשלים חפץ השי"ת.
%break
אלא ודאי שאין הנביא רשאי לחדש דבר או לגרוע. שאם כן היה 
בחינת חסרון בנביא שקדם לו ח"ו. ודבר ה' תמיד בכל השלימות, 
בסוד הכתוב: "אני ראשון ואני אחרון", אלא כל תפקידו הוא להמשיך 
אותה הנבואה, לאותם הדורות שכבר אינם ראויים לקבל מהראשון.
%break
והנביא האחרון, הוא סוד משיח, כלומר, המשלים את כולם, אך ודאי 
שגם הוא אינו רשאי להוסיף, או לגרוע. אלא שהצלחתו תהיה יותר 
גדולה, 
%break
שכל הדור יוכשר לקבל את דבריו, ויושלמו על ידו. והוא: משני 
הטעמים הנ"ל, או מחמת גדולתם, או מחמת בני דורו כנ"ל, או מחמת 
שניהם.
%break
%H3 עיקר ההצלחה הנבואי
%break
עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך, אור העליון, עד לדרי מטה, 
והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר, וענין מעלה ומטה, נבחן 
ברוח ובטובה גופנית, 
%break
כי הגופניות המושגת על ידי הנבואה, היא הנקודה הנותנת אחיזה 
לבני העולם. ונודע, שעיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, 
האחיזה הראשונה.
%break
%H3 כח כללי וכח פרטי
%break
יחודם, הוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה. כח פרטי, הוא איסור הקבלה 
עד לשיעור הנמוך ביותר. כח כללי, הוא ריבוי ההשפעה עד, בכל 
מאודו ונפשו.
%break
%page 482
%H אהבת ה' ואהבת הבריות
%break
ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)
%break
%H3 כלל ופרט
%break
המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים 
ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. 
%break
כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, 
אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים 
יחד ימצא אותו "הכלל".
%break
ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות 
ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: 
"ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" 
לכל מצוות התורה? 
%break
לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים 
בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין 
אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך 
כמוך"?
%break
%H3 דעלך סני לחברך לא תעביד
%break
ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל 
הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: 
"... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל 
אחת. וכו'. אמר לו: 
%break
דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. 
זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".
%break
הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש 
של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".
%break
ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו 
בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא 
אותנו לגובה רום המעלה,
%break
 שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא 
אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא 
לכלל הזה.
%break
והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים 
בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה 
העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך 
כמוך".
%break
%H3 ואהבת לרעך כמוך
%break
עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך 
כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור 
שאתה אוהב את עצמך. 
%break
ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת 
לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו 
באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.
%break
אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר 
האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה 
גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, 
%break
ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא 
שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו 
את עצמו.
%break
לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול 
עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא 
כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו 
יכול לעמוד ולקיים כלל?
%page 483
ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, 
כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה 
הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, 
שחייב למלא צרכי חבירו, 
%break
ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד 
ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות 
קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם 
התוספות בשם הירושלמי וז"ל: 
%break
"דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי 
טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת 
סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו".
%break
%H3 מצוה אחת
%break
וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי 
התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים 
הפרטים, ולהכלל איננו באים. 
%break
וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" 
וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של 
מקום ואוהבים זולתם כעצמם?
%break
ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, 
אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו 
כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". 
%break
כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת 
שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". 
ואכמ"ל בזה.
%break
וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו 
וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" 
לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" 
וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", 
%break
שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים 
ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו 
הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; 
%break
ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", 
שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף 
אותם לחשבון מעשינו הטובים?
%break
יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים 
לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת 
הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. 
%break
וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה 
זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו. והנך 
מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.
%break
ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות 
שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה 
היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא 
הדביקות.
%break
ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל 
מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, 
אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, 
עד שנבוא למטרתינו.
%break
%H3 ולדבקה בו
%break
אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל 
הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים 
לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". 
%break
היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, 
התורה והמצוות?
%break
ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית 
לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, 
מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... 
ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו.
%page 484
לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא 
הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, 
המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, 
%break
נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע 
לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא 
כמקבל מתנה.
%break
אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת 
מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו 
וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו 
ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. 
%break
ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק 
מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.
%break
ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, 
על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.
%break
עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות 
הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו 
בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה 
משורשו, או במלות אחרות, 
%break
אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת 
מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה 
בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר 
ומורחקת מהשי"ת ביותר.
%break
ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", 
דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. 
וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות 
נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.
%break
ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה 
למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות 
אלא לצרף בהם את הבריות".
%break
אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר 
פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך 
לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה 
לזולתו. 
%break
במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך 
ויתעלה.
%break
וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע 
נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה 
לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, 
%break
שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה 
תבלין".
%break
ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד 
שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה 
עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. 
%break
ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". 
ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו".
%break
%H3 שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו
%break
ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות 
בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם 
דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא 
מהם - אחד הם "לשמה".
%break
ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד 
בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, 
הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.
%break
ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל 
ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם 
בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
%page 485
לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן 
לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".
%break
הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה 
הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח 
להשי"ת. 
%break
ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין 
תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת 
רוח ליוצרו.
%break
וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה 
האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין 
לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי 
חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, 
%break
ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל 
נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך 
לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". 
%break
כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול 
לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.
%break
%H3 מדוע לא ניתנה התורה לאבות
%break
ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך 
אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי 
על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו 
שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, 
%break
שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית 
הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז 
נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות 
אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, 
%break
רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא 
שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. 
%break
אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג 
בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים 
אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.
%break
ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי 
במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר 
להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם 
התורה.
%break
%H3 כל ישראל ערבים זה לזה
%break
ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה 
לזה". - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם 
נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, 
אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. 
%break
כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל? והרי מקרא מפורש 
"לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו 
יומתו".
%break
ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי 
אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל 
האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי 
עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, 
%break
כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, 
כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר 
האומה לסבול בגללם.
%break
וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל 
ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם 
מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, 
אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? 
%page 486
אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו 
לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים 
במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו 
בשמירת התורה והמצוות על היכנם.
%break
ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם 
נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו 
שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. 
%break
עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. 
שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".
%break
אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: 
"שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה 
אחת לקבלת התורה והמצוות,
%break
ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף 
עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו.
%break
וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" 
וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה 
הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, 
%break
שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, 
זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.
%break
ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. 
והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית 
וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - 
%break
כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם 
שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.
%break
וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא 
עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה 
אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם 
אחורנית.
%break
%H3 למה ניתנה התורה לישראל
%break
ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, 
ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית 
הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך 
שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות,
%break
לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם 
ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא 
להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה 
הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. 
%break
ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע 
מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו 
כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה 
יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, 
%break
אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר 
קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית 
ולהכשרתה עצמה.
%break
אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו 
שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן 
מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את 
עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', 
%break
אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית 
לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו 
אליו כל הגויים".
%break
%page 487
%H האֻמה
%break
%H3 מגמתנו
%break
עתון זה "האמה" הוא יצור חדש ברחוב היהודי, עתון שמסגרתו הוא 
"בין מפלגתי". ואם תשאלו, מה הפירוש של עתון "בין מפלגתי"? איך 
יתואר עתון, שיוכל לשמש כל המפלגות ביחד על אף כל הניגודים 
והסתירות שביניהם?
%break
אכן הוא מין בריה שנולדה בין המצרים בחבלי לידה קשים ואיומים, 
מתוך רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני 
האדמה, כליון האיום של מיליונים מאחינו, ועוד ידם נטויה. יצר 
הסאדיסטי שבהם לא ידע שבעה. ועוד האסון כפול,
%break
כי לא נוכל להשלות עצמנו, אשר כל זה הוא רק תופעה זמנית חולפת. 
כמו שמנוסים אנו ביותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה 
עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת.
%break
אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי. כי מלבד שהקיפו אותנו בבת 
אחת מכל קצוי ארץ, הרי גם האומות הנעלות ביותר, נעלו בעדינו את 
הדלתות, בלי רגש כל שהוא של חמלה ורחמים. 
%break
ובאופן אכזרי כזה, שאין לו תקדים בכל התהליך של ההיסטוריה 
האנושית, אפילו בימים הברבריים ביותר.
והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם 
בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות. 
%break
וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה 
תחבולה הכבירה, שאין דרכה להמצא זולת בקרבת הסכנה, שתהיה 
בכחה להכריע את הכף לטובתנו, - לתת לנו כאן מקלט בטוח לכל 
פזורי אחינו, שלדברי הכל, הוא מקום ההצלה היחידה כעת. 
%break
ואז דרך החיים תהיה פתוחה לנו, איך שהוא, להמשיך קיומנו על אף 
כל המעקשים. ואם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, 
במאמצים כבירים, הדרושים בעת סכנה,
%break
להבטיח לנו שארית בארץ, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו 
מאד, מאחר שהענינים מתפתחים כרצון אויבנו, האומרים להשמידנו 
מעל פני האדמה.
%break
גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך התחתים שלעומתנו, 
צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום 
יוצא מהכלל. 
%break
ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכחות האיתנים, העומדים 
לשטן על דרכינו זה, נמצא תקותינו נידונה כאבודה למפרע.
%break
ואחר כל אלה, כל אחד וכל מפלגה מאתנו, רובץ ומשמר על רכושו 
המפלגתי בקפדנות יתירה בלי ויתור כל שהוא, ובשום פנים לא יוכלו, 
או יותר נכון, לא ירצו לבוא לידי איחוד לאומי, כפי שדורש עת הסכנה 
שלכלנו. וכה אנו שוקעים באדישות כאלו לא קרה מאומה.
%break
ונסו נא להדמות בעצמכם, בשעה שאיזה אומה מראה לנו את הדלת, 
כרגיל בימינו אלה, הנה אז בודאי, שאף אחד ממנו לא יעלה על לבו 
את השייכות המפלגתיות שלו, 
%break
כי הצרה היתה לשה את כלנו לעיסה אחת, אם להתגונן או ליטול 
חבילותנו על שכמינו ולברוח אי-שם ביבשה או בימים. ולולי הרגשנו 
הסכנה כמו מציאות, הרי אז גם אנו כמוהם, בלי שום ספק, היינו כבר 
מאוחדים כראוי בלי כל קושי.
%break
במסיבות אלו נפגשו כאן, קבוצה קטנה מכל הזרמים, אנשים 
שמרגישים השוט הנורא על גביהם, כאלו היה כבר למציאות. וקבלו 
עליהם להוציא העתון הזה. שלדעתם תהיה זה צנור נאמן, להעביר בו 
הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. 
%break
ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, 
שישתתקו ויפנו מקום להמוקדם אליהם, - וכלנו נוכל להתאחד לגוף 
מוצק אחד, 
%page 488
המוכשר להתגונן על עצמו בשעה המכריעה הזו.
והגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא 
נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו 
צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, 
%break
באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותנו. ואם אינו כן, אין זה אלא 
משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים. - ולכן קבלנו עלינו את 
הוצאות העתון הזה, כדי לעמוד על המשמר,
%break
ולהתריע על הצרה, ולהבינה להצבור, - עד שישתתקו כל הגורמים 
מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו 
תגובה המתאימה בעוד מועד.
%break
ועוד: אנו מובטחים, שעוד לא אלמן ישראל, ויש עוד בינינו חקרי לב, 
המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת, שתאחה כל הקרעים 
שבהאומה; ומפי הנסיון למדנו, שדוקא אנשים האלו יושבים להם בקרן 
זויות ושומעים אין להם. 
%break
לזאת מוכנים אנו ליתן מקום בעתון הזה לכל אחד, שנושא בחובו 
איזה פתרון בטוח לאיחוד האומה, לפרסם אותה ולהשמיעה ברבים.
%break
ונוסף על כל הנזכר, כוונתנו בהוצאת עתון הזה, להגין על תרבות 
העתיקה שלנו, בת התפתחות של המשך אלפים שנה, שמלפני חורבן 
ארצנו. ולגלותה ולנקותה מתחת הערמות, שנצטברו עליה בהמשך 
שנות גלותנו בין האומות,
%break
כדי שיוכר בהם אופים היהודי הטהור, כמו שהיו באותו הזמן. ומזה 
יצמח לנו תועלת הכי חשובה. כי נוכל למצוא דרך, איך לקשר את ההוי 
הגלותי שלנו עם התקופה המזהירה ההיא, - ונפטור מלרעות עצמנו 
בכרמים זרים.
%break
(המערכת)
%break
%H3 היחיד והאומה
%break
האדם יצור חברתי. הוא אינו יכול למלא את צרכי חייו, כי אם בעזרה 
מזולתו. ולכן שיתוף רבים - הוא תנאי הכרחי לקיומו. ואין כאן המקום 
לחקירת התהוות האומות, ודי לנו ללמוד את המציאות כפי שהיא 
לעינינו. עובדה היא, 
%break
שהפרט הוא חסר אונים למלא את צרכיו בעצמו. והוא זקוק לחיי 
חברה, - הוכרחו היחידים להתאגד באיגוד אחד, הנקרא בשם "אומה" 
או "מדינה". 
%break
שבה עוסק כל אחד במקצועו: מי בחקלאות, ומי במלאכת יד, וכדומה. 
והם מתקשרים באמצעית חליפין של תוצרות כפיהם. מכאן נתהוו 
האומות, שכל אחת נושאת אופי מיוחד, הן בחיים החומריים, והן 
בחיים התרבותיים.
%break
מתוך השתקפות החיים אנו רואים, שהתהליך של אומה דומה לגמרי 
להתהליך של אדם יחיד, ותפקיד כל יחיד בהאומה שוה לתפקידם של 
האברים בגוף היחיד. וכמו שגוף כל אדם יחיד, מחויב שימצא בתוכו 
הרמוניא מליאה בין אבריו: העינים רואות, 
%break
והמוח נעזר על ידיהן לחשוב וליעץ, אשר אז הידים עובדות או 
לוחמות, והרגלים הולכות, וכדומה, שכל אחד על משמרתו עומד 
ומחכה לתפקידו - כן האברים המהוים את גוף האומה: היועצים, 
%break
המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך 
הרמוניא מליאה. וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיום 
בטוח.
%break
וכמו שהמיתה הטבעית של היחיד היא תוצאה של חסרון הרמוניא 
מבין אבריו, כן האומה, השקיעה הטבעית שלה היא תוצאה מאיזה 
הפרעה שנתהווה בין האברים שלה,
%break
כמו שהעידו קדמונינו, "לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם 
שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו 
לכל רוח.
%break
לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל 
היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. 
ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו 
בהתנוונות האומה, 
%break
אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. 
ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע.
%break
ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, 
אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית 
האמורה, הם העושים את האומה,
%page 489
ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. 
ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, 
כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם 
מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. 
%break
והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם. לפיכך, אין אנו מוצאים בזמנים 
הקדמונים איגודים וחברות, שלא תמצא בהם קרבה משפחתית בין 
יחידיה, - כי אותה האהבה הפרימיטיבית, שהיא הכרחית לקיום 
החברה, אינה נמצאת זולת במשפחות, שהם בנים לאב אחד.
%break
אולם בהתפתחות הדורות, כבר נמצאים חברות המקושרות יחד תחת 
מושג של "מדינה". רצוני לומר, בלי שום יחס משפחתי גזעי, שקשר 
היחיד למדינה כבר אינו קשר טבעי פרימיטיבי, 
%break
אלא הוא נוגע מתוך צורך הדדי, אשר כל יחיד מתאחד עם הכלל לגוף 
אחד, שהיא המדינה. והמדינה מגנת, בכל מדת הכח של גוף מדיני, 
על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד.
%break
אכן המעבר הזה, - שעברו הדורות מן האומה הטבעית אל המדינה 
המלאכותית, דהיינו מן הקשר הבא מתוך אהבה הפרימיטיבית אל 
הקשר של אהבה הבא מתוך צורך הדדי, - אינו גורע כלום מכל אותם 
התנאים המחויבים בהאומה הטבעית הגזעית. וזה הכלל,
%break
כשם שכל אדם בריא מחונן בשלטון מוחלט על אבריו, המבוסס רק על 
רחשי אהבה. כי האברים נשמעים לו בהנאה רבה בלי שום יראה 
מעונשים. - כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, 
%break
צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על 
אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח 
הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל.
%break
אבל שליטה המבוססת על כפיה ועונשין, - הוא כח חלש מידי, להניע 
לכל פרט באופן מספיק לשמירת צרכי הכלל. וגם הכלל יתחלש ולא 
יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד 
שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה.
%break
כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי, - אין הם משנים כלום 
את עיקר ביסוסה של כח האיגוד החברתי, - לא תוכלה להתיסד ומכל 
שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית.
%break
ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, 
והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי 
ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה.
%break
כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי 
בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם.
%break
והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה 
בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו 
מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן 
האומה, 
%break
שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. 
והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם 
הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין 
אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.
%break
והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה 
מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור 
ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים 
מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר.
%break
ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי 
שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם 
לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות 
ופירודים זה מזה. 
%break
ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל 
החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם 
הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב.
%break
ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא 
שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך 
התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. 
והמציאות מרה מאד.
%page 490
והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, 
לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, 
לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, 
%break
שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים 
להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך 
קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם.
%break
וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. כי מתחילה בונים את היסוד 
באופן בריא ומספיק להמשא, שרוצים להעמיס עליו. ואחר זה 
מתחילים לבנות הבנין. 
%break
אבל חבל על מי שבונה בנין בלי יסוד מוצק כראוי. כי מלבד שאינו 
בונה כלום, הוא גם מסכן עצמו ואת אחרים הסמוכים אליו, כי לכל 
תנודה קלה יפול הבנין ואבניו יתפזרו לכל רוח.
%break
וצריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור. כי הגם שכונתי 
להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות 
האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית, - עם כל זה, אין זאת 
מזדהה כלום עם שוביניזם או פשיזם,
%break
השנוא כל כך עלינו. ושמצפוני נקי מזה לגמרי. כי הגם שלפי צלצול 
החיצוני של המלות, נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שוביניזם אינם 
אלא אהבה לאומית נפרזת, ברם ביסודם רחוקים זה מזה, כרחוק 
צבע השחור מהלבן.
%break
ובכדי לתפוס ההבדל שביניהם בנקל, יש לדמות זה למדת האגואיזם 
והאלטרואיזם שביחיד. 
%break
כי כאמור, התהליך של האומה דומה לגמרי להתהליך של האדם היחיד בכל 
פרטיו האינדיבידואלים. וזה מפתח כללי להבין בו כל החוקים 
הלאומים מבלי נטות בהם ימין ושמאל כחוט השערה.
%break
וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם 
קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. 
ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם.
%break
רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב 
להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף 
על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו.
%break
וכמובן, שכל הנוהג כן, יש לחשבו לאלטרואיסטי יוצא מהכלל. אכן מי 
שמוותר גם מחלקו המינימלי לטובת זולתו, ומסכן בזה את קיומו עצמו 
- כבר זה בלתי טבעי לגמרי, שאי אפשר לקיים זה, אלא פעם אחת 
בחיים.
%break
אמנם מאוס לנו מאד האגואיסט המופרז, שאינו דואג כלל לטובת 
זולתו, שמחומר הזה באים החמסנים, הרוצחים וכל בעלי תרבות רעה 
למיניהם. כן הדבר באגואיזם ואלטרואיזם לאומי, 
%break
אשר גם אהבה הלאומית מחויבת להיות טבועה בכל יחידי האומה לא 
פחות מאהבה האגואיסטית האינדיבידואלית שבהיחיד לצרכיו עצמו. 
דהיינו, גם כן בשיעור המספיק לשמירת קיומה של האומה בתור 
אומה, שתוכל לשאת את עצמה. 
%break
והעודף על שיעור הזה המינימלי, אפשר להקדיש לטובת ההומניות, 
לכלל האנושיות בלי הבדל לאום או גזע.
%break
ולעומת זה, שנוא לנו בתכלית, האגואיזם הלאומי המופרז, החל 
מהאומות שאינם דואגים כלום לטובת זולתם, עד החומסים ורוצחים 
אומות אחרות להנאת עצמם, שזה הנקרא בשם "שוביניזם".
%break
ומכאן שאותם, אשר מטעמים הומאניים אלטרואיסטיים, פורשים 
מלאומיות לגמרי ונעשים לקוסמופוליטים, הם בטעות יסודם, כי 
הלאומיות והומניות אינם כלום "תרתי דסתרי".
%break
מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, 
כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא 
היתה יכולה להתקיים בעולם,
%break
כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל 
אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה.
%break
ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה. כי 
אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין 
אומות העולם זה אלפים שנה. 
%page 491
ורק יחידים, נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה 
לאומית טהורה. אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני 
במולדת משותפת, והשלישי בהדת המשותפת, והרביעי בהיסטוריה 
משותפת - ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה.
%break
שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, 
ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם 
שהוא בא ונצטרף אליה, ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה.
%break
מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים 
לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, 
שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה.
%break
אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו. ואיך 
יצויר זה בשעה, שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו 
לתפקיד הזה?
%break
ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם 
ערכין חשובים, שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה 
אינם מספיקים כלל להשען עליהם, כעל יסוד לקיום אומה ברשות 
עצמה. כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, 
%break
בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו 
ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש 
אחד.
%break
יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו - הוא הבריחה מהגלות המר. 
אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא 
למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך 
תעמולה רחבה, 
%break
להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, 
והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית 
שהיתה, נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין 
האומות.
%break
ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם 
את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות 
בשדה זו.
א.ג.
%break
%H3 שם האומה, השפה והארץ
%break
יש לבקר את שם האומה שלנו. כי התרגלנו לקרוא את עצמנו בשם 
"עברי" והשם הרגיל שלנו "יהודי" או "ישראל" יצא כמעט מהשמוש, 
עד שבכדי להבדיל בין השפה הז'רגונית לשפת האומה, קוראים 
לשפת האומה - "עברית" ולז'רגונית "יהודית".
%break
בתנ"ך מוצאים את השם עברי רק בפי אומות העולם, וביחוד בפי 
המצרים. כמו: "ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו" (בראשית ל"ט 
י"ד), "ושם אתנו נער עברי..." (בראשית מ"א י"ג), "מילדי העברים 
זה..." (שמות ב' ו').
%break
וכן מצאנו השם הזה בפי הפלשתים: "פן יעשו העברים חרב..." 
(שמואל י"ג י"ט). וכן אנו פוגשים אותו ביחס שבינינו לבין האומות, כמו 
במלחמת שאול עם הפלשתים, שהכריז "ישמעו העברים", וכן 
"והעברים עברו את הירדן..." (שמואל א' י"ג ז'). 
%break
ומלבד זה אנו פוגשים בקביעות את השם "עברי" בסמכות אל עבדים, 
כמו "עבד עברי", "אמה העבריה" וכדומה. אולם בינינו לבין עצמנו, אף 
פעם לא נפגוש בתנ"ך את השם "עברי", רק אחד מב' השמות 
"ישראל" או "יהודי".
%break
ומקורו של השם "עברי", כנראה, שהיתה אומה עתיקה מפורסמת 
בשם הזה. כי הכתוב (בראשית י' כ"א) מוצא להציג לפנינו את שם בן 
נח, כאב אל האומה הזאת: "ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר". 
%break
ואברהם אבינו היה מצאצאי האומה הזאת. ועל כן היה מכונה בפי 
העמים בשם "אברהם העברי", כמו "ויגד לאברם העברי" (בראשית 
י"ד י"ג).
%break
ולכן בטרם שנעשו ישראל לאומה בין האומות, היו נקראים בשם 
"עבריים", על שם עמו של אברהם אבינו העברי. והגם שבני ישראל 
היו מצוינים בארץ מצרים בתור עם נבדל לעצמו, כמו: "הנה עם בני 
ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמות א' י').
%break
אכן השם הזה היה כמו שם של שבט, ולא של אומה. כי לא נעשו 
לאומה אלא אחר ביאתם לארץ ישראל. ומכאן יש להסיק, כי על כן לא 
רצו האומות לקרוא אותנו בשם "אומה ישראלית" גם אחר ביאתנו 
לארץ, כדי שלא להודות במציאות שלנו בתור "אומה". 
%page 492
והדגישו זאת בקריאתם אותנו "עברים", כמו שקראו לנו מטרם שבאנו 
לארץ.
ואין זה מקרה מה שלא נמצא השם "עברים" בתנ"ך ובהספרות 
שלאחריה, זולת ביחסים של עבדים ושפחות, 
%break
שהשם "עברי" נטפל להם בקביעות: "עבד עברי", "אמה עבריה. ואף 
פעם לא נפגוש "עבד ישראלי" או "עבד יהודי". וכנראה שסמיכות הזה 
מקורו הוא, כעין זכר לעבדות במצרים, שאנו מצווים בה, בהמצוה: 
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה' ט"ו).
%break
גם כיום מכנים אותנו ברוב לשונות העמים בשם "יהודים" או 
"ישראלים". רק האומה הרוסית עודנה מכנה אותנו בשם "עברים". 
ויש להניח, ששונאי ישראל שבתוכם הרגילו בהם את הכינוי הזה, 
בכונת זדון של ביטול לאומיות ממנו, דוגמת העמים הקדמונים. 
%break
כאמור למעלה. וכנראה שהם התעמקו בהמובן של שם הזה הרבה 
יותר ממנו, שלקחנו אותו מהמוכן מתוך הרגל בהשפה הרוסית בלי 
התעמקות יתירה. 
%break
מכל האמור יוצא אפוא, שאם אנו רוצים לכבד עצמנו, יש לנו להפסיק 
מלהשתמש עם השם "עברי" ביחס כל בן חורין שבתוכנו.
%break
אכן בנוגע לשם השפה, אם היה לנו מקור היסטורי, שהאומה העתיקה 
העברית היתה מדברת בשפה זו, אז היה אולי לכנותה בשם 
"עברית". אולם כשאני לעצמי עוד לא מצאתי שום מקור בהיסטוריה, 
שהאומה הקדמונית הזו דברה בשפה זאת.
%break
ולכן יש לנו להתחשב עם הספרות התלמודית, הקרובים אל המקור 
יותר ממנו בחמש עשרה מאות שנה. וביניהם היה מקובל בלי שום 
פיקפוק, שהעברים הקדמונים לא השתמשו כלל בהשפה. כי אמרו: 
"בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש,
%break
חזרה וניתן להם בימי עזרה בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן 
לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון 
ארמי". (סנהדרין כ"א ע"ב). הרי מפורש מדבריהם, 
%break
שרק הכתב לבד בא לנו מהעברים, ולא הלשון, כי אומרים: "כתב 
עברי ולשון הקודש", ולא: "כתב ולשון עברי".
%break
כן מצאנו (מגילה דף ח'): "ורמינהו, מקרא שכתבו תרגום, ותרגום 
שכתבו מקרא, וכתב עברי אינו מטמא את הידים". הרי איך שהדגישו: 
"תרגום, שכתבו מקרא וכתב עברי", ואינם אומרים: "תרגום, שכתבו 
עברית וכתב עברי", כלשון המשנה. (ידים ד' ה').
%break
אשר הרמינהו הזה מובא משם, אלא ללמדנו, שרק הכתב מיוחס 
לעברים ולא השפה. ומלשון המשנה אין ראיה, כי כנראה, שהשפעה 
רומית היתה במקום זה על הכתב. אבל כשלמדו המשנה בעל פה, היו 
מדייקים כראוי. ולעומת זה מצאנו כמה פעמים, 
%break
שהתנאים היו מכנים את השפה בשם "לשון הקודש". האחד (ספרי 
ברכה, י"ג): "כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, 
ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן עולם הבא".
%break
וכן (שקלים, סוף פרק ג'): "תני משום רבי מאיר, כל מי שקבוע בארץ 
ישראל ומדבר בלשון הקודש..." ועוד.
%break
ואפילו אם נניח, שיש למצוא איזה מוצא היסטורי, שהעברים העתיקים 
דברו בשפה זו, עוד אין זה מחייב אותנו לכנות את השפה על שמם, 
אחר שאין עוד זכר לאומה זאת בין החיים. כי כאמור, אין השם הזה 
מוסיף לנו כבוד במושג הלאומי,
%break
ורק שונאינו הרכיבו אותו עלינו בכונה, של ביטול ומיעוט הדמות לנכסי 
האומה. ומכאן, שאין לנו לעקוב גם להשפה האנגלית, המכונית 
להאומה בשם "יהודים", ולהשפה בשם "עברית".
%break
גם צריכים להכריע, איזה שם מתאים בשבילנו ביותר: אם "יהודים" או 
"ישראלים". השם ישראל, מקורו הוא באבינו יעקב, שכפי הכתוב, 
%break
הוא נקרא כן על ביטוי של שררה וכבוד: "לא יעקב יאמר עוד שמיך, כי 
אם ישראל, כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל" (בראשית ל"ב כ"ט). 
ועל שמו אנו נקראים "ישראל".
%break
אכן אחר שלמה המלך, שנחלקה האומה לשתים: לעשרת השבטים, 
שהמליכו עליהם את ירבעם בן נבט, ולב' שבטים יהודה ובנימין, 
שנשארו תחת מלוכת רחבעם בן שלמה, אז נשאר השם "ישראל" על 
עשרת השבטים.
%page 493
וב' השבטים, יהודה ובנימין, קבעו לעצמם השם "יהודים". כי גם בני 
בנימין קראו להם "יהודים", כמו שמצאנו במגילת אסתר: "איש יהודי 
היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני". 
הרי שגם שבט בנימין קראו לעצמם בכלל בשם "יהודים".
%break
ועשרת השבטים נגלו מהארץ זמן רב קודם לגלות יהודה. ומאז לא 
נמצאו עקבותם. וגלות יהודה, שנגלה לבבל, חזרו לארץ אחר שבעים 
שנות גלותם, ובנו הארץ מחדש. משום כך בכל ימי בית שני נזכר 
בעיקר השם "יהודים", והשם "ישראל" נזכר רק לעתים רחוקים, 
%break
באיזה מובן יוצא מהכלל. ואנחנו, בני הגלות של בית שני, נקראים ג"כ 
בעיקר רק בהשם "יהודים", כי אנו מגלות בית שני, שהם צאצאים לב' 
השבטים יהודה ובנימין, שקבעו לעצמם את השם "יהודים". 
%break
ולפי זה יש להכריע את שם האומה שלנו "יהודים", ולא "אומה 
הישראלית" או "ישראל", שהוא השם של עשרת השבטים.
%break
ובדבר השפה, יש להכריע בודאי בשם "שפה היהודית" ולא בשם 
"שפה ישראלית". והוא מטעם, כי לא מצאנו בתנ"ך את הסמיכות הזה 
"שפה ישראלית".
%break
ובניגוד לזה נזכר "יהודית": "ואינם מכירים לדבר יהודית" (נחמיה י"ג 
כ"ד). וכן: "ויאמר אלקים. דבר נא אל עבדיך ארמית, כי שומעים 
אנחנו, ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, אשר על החומה". (מלכים 
ב' י"ח).
%break
אלא שיש לצדד, כי על כן קראו השפה שלהם בשם "יהודית", משום 
שהעם של יחזקיהו המלך נקראו "יהודים". וכן הבאים מגלות בבל. 
אבל העשרת השבטים, שנקראו "ישראלים",
%break
קראו גם את שפתם בשם "שפה הישראלית". אולם, גם אם נניח כן, 
אין עוד טעם בעדינו, צאצאי יהודה ובנימין, לקרוא לשפתנו בשם 
"ישראלית".
%break
הסיכום מכל האמור: כי הן לאומה והן לשפה יש לקבוע רק את השם 
יהודה: לאומה בשם "יהודים", ולהשפה, בשם "יהודית". ואת השפה 
הז'רגונית יש לקראה "אידיש". ורק להארץ אפשר לקראה בשם "ארץ 
ישראל", להיותה נחלת כל השבטים.
%break
%H3 בקורת להמרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה
%break
נדרשתי ליתן פתרון, לפי השקפתי, על הבעיה הכאובה, בדבר איחוד 
כל המפלגות והזרמים על רקע אחד. והנני להודות מיד, שלשאלה הזו 
באותו הדרך שנשאלה, אין לי פתרון. גם לא יהיה לה פתרון לעולם.
%break
כי על מדוכה זו כבר ישבו חכמי אומות העולם בכל הדורות והזמנים, 
ועוד לא מצאו פתרון טבעי, שיהיה מקובל על כל הזרמים שבתוכם. 
והרבה סבלו ועוד עתידים לסבול, מטרם שימצאו את שביל הזהב, 
שלא יהיה בסתירה להזרמים שבתוכם.
%break
והקושי שבדבר הוא, שאין האידיאות שבאדם מסוגלים כלל לוותר 
במשהו על המגמה שלהם. כי מדת הויתור אפשרי באדם מבחינות 
החומריות שלו, עד כמה שזהו הכרחי לקיום גופו. לא כן באידיאליות, 
כי מטבע של בעל האידיאה, 
%break
שכל אשר לאדם ייתן בעד נצחון האידיאה שלו. ואם הוא מוכרח לוותר 
במשהו על האידיאל שלו, אין זה אצלו ויתור גמור, אלא עומד על 
המשמר ומצפה על שעת הכושר, שיוכל לחזור ולגבות את שלו. לכן 
אין בטחון בפשרות מעין אלו.
%break
מכל שכן באומה עתיקה, בעלת ציביליזציא של אלפי שנים, אשר 
האידיאליות כבר נתפתחה בה במדה נעלה ביותר על אותן האומות, 
שזה מקרוב באו לידי התפתחות - אין שום תקוה כלל ועיקר, שיבואו 
בשדה זו לידי פשרה, לא מיניה ולא מקצתיה.
%break
ולא מחכמה הוא לחשוב, שסוף סוף האידיאה הצודקת ביותר תנצח 
לשאר האידיאות, כי בהתחשב עם צורתם הזמנית נמצאים כולם 
צודקות: "כי אין לך אדם שאין לו מקום, ואין לך דבר שאין לו שעה", 
כפי הביטוי של קדמונינו.
%break
ובשביל כך נמצאים האידיאות בבחינת גלגל החוזר בעולם, 
שהאידיאות שנפסלו בימי קדם, קמו לתחיה בימי הבינים ואחר 
שנפסלו בימי הבינים, קמו לתחיה בדורנו זה.
%page 494
זה מראה לנו, שכולם צודקות, ואף אחת מהם אין לה זכות קיום 
לנצח. והנה אומות העולם, הגם שהתרוצצות הזו עושה שמות נוראות 
גם בהם, עם זה גב חזק יש להם, המאפשר להם לסבול המשא 
האיומה הזו. 
%break
ואיך שהוא אין זה מאיים על קיומם ברגע זו. אבל מה יעשה האומה 
האומללה, שכל קיומה תלוי על פתיתים ושיורי מאכל, שהאומות 
זורקים להם בחסדם, בעת שכבר שבעו דים. הרי גבם חלש מדי, 
שיוכלו לשאת עליו את סבל של התרוצצות הזו.
%break
ומכל שכן בשעה הרת-הסכנה הזאת, שאנו נמצאים על פי תהום 
ממש, - אין השעה כשרה לדברי הכל, לנגיחות ולמלחמת אחים 
מבפנים.
%break
ולפי חומר השעה, יש עמי להציע פתרון אמיתי, הראוי לדעתי 
להתקבל ולאחד כל הזרמים שבתוכנו לחטיבה אחת. אולם, מטרם 
אתחיל בהצעתי, הייתי רוצה להניח מקודם את דעת הקוראים, שבלי 
ספק ירצו לדעת את הדעה קדומה שלי בשטח המפלגתי.
%break
והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה 
שוה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתיות ביותר. כי כדור ארצינו די 
עשירה לפרנס לכולנו. 
%break
ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכרת חיינו מדורי דורות? הבה 
נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במדה שוה, - והקץ לכל 
הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל 
רכושם, אם לא הבטחון החזק בכלכלתם, 
%break
להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה 
להם אותו בטחון החזק. ועוד במדה יותר גדולה. ושמא תאמרו 
שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא 
כלום, 
%break
כי אלו האיתנים שהספיקו כח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, 
ימצאו כבוד באותו המדה בשדה אחרת, כי שערי ההתחרות והכבוד 
לא ינעלו לעולם.
%break
אכן, עם כל האמת שבאידיאה זו, אינני מבטיח להמקבלים אותה 
עתה, אף קורטוב של גן עדן. ולהיפך, גיהינום גדול של צרות מובטח 
להם, כי העובדה החיה שבארץ רוסיה, כבר החכימה אותנו למדי. 
אמנם זה אינו סותר עוד את אמיתיותה של אידיאה הזאת. 
%break
כי כל החסרון שבה, הוא מפני שהיא בשבילנו עדיין פגה. כלומר, אין 
בני דורנו בשלים עוד מבחינה מוסרית, שיהיו יכולים לעכל במעיהם 
את המשטר הזה של חלוקה שוה וצודקת. כי מחוסרי זמן אנו, 
%break
שעדיין לא הגענו לידי התפתחות המותאמת לקבל את הסיסמא "מכל 
אחד לפי כשרונו, לכל אחד כפי צרכיו".
%break
וזה דומה לחטאו של אדם הראשון, שלפי תיאור קדמוננו, החטא היה 
מפני "שאכל הפרי בהיותה פגה", מטרם שנתבשלה כל צרכה. ועל עון 
פעוט הזה נתקבצו כל העולם למיתה, ללמדינו, שזה אבי אבות כל 
הנזקים שבעולם. 
%break
כי בני אדם אינם מבינים להזהר ולהסתכל בכל דבר, אם הוא מבושל 
כל צרכו. והגם שהדבר מועיל והוא אמיתי לפי תוכנו, יש עוד להתעמק 
בהדבר, אם הוא מבושל כל צרכו. אם כבר נתבגרו המקבלים במדה 
מספקת, שיוכלו לעכל אותו במעיהם. 
%break
ובעוד שהם מחוסרי זמן התפתחות, הרי האמת והמועיל מתהפך 
במעיהם ונעשו לשקר ולמזיק, - לכן נחרץ משפטם למיתה, שכל אוכל 
הבוסר ימות בחטאו. לאור הדברים האלו עוד לא הוכיחה לנו 
התסבוכת הרוסי,
%break
שהאידיאה הסוציאליסטית היא בלתי צודקת ממהותה עצמה. כי 
כאמור, עדיין הם מחוסרי זמן לקבל האמת והצדק הזה. ועוד אינם 
מוכשרים להתנהג על ידה, ואינם נזוקים אלא מתוך מיעוט 
התפתחותם הם, ואי הכשרתם בהתאם להאידיאה הזאת.
%break
וכדאי להטות אזן לדברי החבר מ. בוטקובסקי (ב"דבר" 4507) הוא 
שואל: "מדוע לא יעשה איש הפוליטיקה, חבר התנועה 
הסוציאליסטית, כאותו פיסיקאי, שאחר שהנסיון גילה ליקוים 
בהאינטרפרטציא שהיה רגיל לה בחוקי הברזל של תורתו, 
%break
לא נרתע מלנער את חצנו ממנה. תחילה ניסה לתקן אותה בזהירות, 
ובאחרונה הוא מוכן לפוסלה, כשאין היא מסוגלת לעמוד בפני 
המציאות". 
%break
והוא מסביר: "בשעת חורבן של תנועת הפועלים הבינלאומית, חובה 
להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש 
לשבת מחדש על ספסל הלימודים, 
%page 495
ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, 
לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא 
נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה 
שהסבירה את המציאות הישנה. 
%break
רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים". והוא 
מסיק: "אם לא נתכחש למצפוננו, נכריז, כי באה שעת ויכוח יסודי 
מחדש, באה תקופה של חבלי לידה, 
%break
עתה ישבו טובי התנועה על הדוכן ויענו על השאלה: מה מובנו של 
הסוציאליזם בימנו? מה הדרך שיש להוליך בו את המחנה?"
%break
מסופקני, אם ימצא איש מהתנועה שיענה על דבריו. או אולי, שיהיה 
מוכן לתפוס את דבריו כמו שהם. כי לא קל הדבר לזקן בן מאה שנה, 
אשר הצליח כל כך עד הנה בלימודיו, לקום בפעם אחת ולהעביר קו-
מחק על כל תורתו העברה,
%break
ולחזור להתחיל לשבת על ספסל הלימודים מחדש, בדומה לאותו 
פיסיקאי, כמו שהחבר בוטקובסקי דורש מטובי התנועה 
הסוציאליסטית. אכן איך עוברים על דבריו לסדר היום?
%break
ואם אפשר עוד לשבת בחיבוק ידים, בנוגע לחורבן תנועת הפועלים 
הבין לאומית? כי איך שהוא, עוד אינם עומדים על סף החורבן ממש. 
ועל כל פנים עוד בטוח להם מדת חיים של עבדים ושפחות נרצעים, 
%break
אין הדבר כן בנוגע אל הסכנה העומדת לפני התנועה של הפועלים 
העברים, העומדים על סף הכליה ממש, תחת הסיסמא של האויבים 
"להשמיד ולהרג ולאבד טף ונשים", כבזמנה של אסתר המלכה.
%break
ואין להשוות מצב חורבן שלנו עם חורבן התנועה שבעמי העולם, כי 
אלו רק לעבדים ולשפחות נמכרנו - החרשנו גם אנו כמוהם. אבל גם 
הבטחון של חיי עבדים ושפחות נקפח ממנו. ולכן אסור לנו להחמיץ 
את השעה: יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, 
%break
לחקור מחדש את רעיון הסוציאליסטי לאור העובדות והסתירות 
שהופיעו בימינו, ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית. כי אין לך דבר 
שעומד בפני פקוח נפש.
%break
לשם כך, נסקור בקצרה את התפתחות הסוציאליזם משלביה 
הראשונים. בדרך כלל, מצאנו לה שלשה תקופות:
הראשונה: היתה סוציאליזם הומניות, שהיתה מבוססת על פתוח 
המוסריות והיתה, מופנית רק אל המנצלים.
%break
השניה: היתה מבוססת על הכרת הצדק והרשע, והיתה מופנית 
בעיקר אל המנוצלים: להביאם לידי הכרה, שהעובדים הם הבעלים 
האמיתים על כל פרי העבודה, ולהם שייך כל התוצרת החברתי. ולפי 
שהעובדים הם הרבים בהחברה,
%break
היה לדעתם הדבר בטוח, שבעת שהם יכירו את צדקתם, יקומו כאיש 
אחד ויטלו את שלהם, ויסדרו משטר של חלוקה שוה וצודקת 
בהחברה.
%break
השלישית: היא המרקסיזם, שהצליחה יותר מכולם. היא מיוסדת על 
מטריאליזם היסטורית. הסתירה הגדולה הנמצאת בין כחות היצירה, 
שהם העובדים,
%break
לבין המנצלים אותם, שהם המעבידים. הכרח הוא, שתביאה בסופה 
את החברה לסכנה ואבדן. ואז תבוא המהפיכה במשטר הייצור 
והחלוקה.
%break
ומשטר הרכושני יוכרח להתחרב לטובת משטר הפרוליטריון. ולשיטתו 
תבא זה מאליו בדרך סבה ומסובב. אלא בכדי לקרב את הקץ, יש 
תמיד לחפש תחבולות, ולהשים מכשולים למשטר הרכושני, כדי לקרב 
את המהפיכה בזמן קצר.
%break
ומטרם אבוא לבקר את שיטתו זו, יש להודות, ששיטתו היא הצודקת 
ביותר מכל קודמיו. שהרי עדים חיים אנו להצלחתה הגדולה בכמות 
ואיכות, שהיתה לה בעולם, 
%break
מטרם שבאה בנסיון עובדתי בהמיליונים המרובים שבארץ רוסיה. 
שעד אז היו נמשכים אחריה כמעט כל טובי האנושיות.
%break
וזהו תעודה נאמנה על צדקת שיטתו. ומלבד זה, גם מבחינה 
תיאורטית דבריו מקוימים למדי, ואף אחד לא הצליח לסתור את 
השקפתו ההיסטורית, 
%break
אשר האנושיות מתקדמת לאט לאט באופן דרגתי. והיא מטפסת 
ועולה כמו על שלבים של סולם. כל שלב שבה אינו אלא שלילת השלב 
שקדמה לה.
%break
כן כל תנועה וכל מצב, שקבלה האנושיות בהנהגת המדיניות, אינו 
אלא שלילת המצב שמקודם לה. 
%page 496
וזמן קיומו של כל מצב מדיני הוא, עד שיתגלה מתוכו החסרונות 
והרשע שבו. ותוך כדי גילוי להליקוים שבו, נמצא מפנה מקומו למצב 
חדש, המשוחרר מהליקוים אלו. 
%break
ונמצא, שאלו הליקוים, המתגלים בהמצב ומחריבים אותו, הוא כל כח 
הפיתוח של האנושיות. שהרי הם מעלים את האנושיות על מצב 
המתוקן יותר ממנו.
%break
וכן גילוי הליקוים שבמצב השני, מביאים האנושיות על מצב שלישי, 
הטוב ממנו. וכן תמיד בזה אחר זה. הרי שכחות השליליים הללו, 
המתגלים במצבים, הם סבות התקדמות שבאנושיות, 
%break
שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבות הסולם. והמה בטוחים 
לתפקידם, להביא האנושיות עד לשלב האחרון של התפתחות - הוא 
אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי.
%break
ובתהליך הזה של ההיסטוריה הוא מראה לנו, איך משטר הפיאודלי, 
הראה את ליקויו ונחרב, ופינה מקום למשטר הבורגני. ועתה הגיע 
תורו של המשטר הבורגני, 
%break
להראות ליקויו ולהחרב, ולפנות מקום למשטר היותר טוב ממנו, שלפי 
דבריו הוא משטר הפרוליטריון.
%break
אכן בנקודה זו האחרונה, שהוא מבטיח לנו, שאחר חורבן המשטר 
הבורגני העכשוי, יקום תיכף משטר הפרוליטריון - כאן נקודת התורפה 
שבשיטתו. כי מציאות החדשה שלעינינו מכחישה אותו. כי חשב את 
משטר הפרוליטריון להשלב הסמוך למשטר הבורגני. ועל כן החליט,
%break
שבשלילת המשטר הבורגני יקום תיכף על מקומו משטר הפרוליטריון. 
אולם המציאות הראה לנו, שהשלב הסמוך אחר חורבן המשטר של 
היום, הוא משטר של נאצים או של פשיסטים. הרי שאנו עומדים עוד 
בשלבים האמצעים של התפתחות האנושיות,
%break
ועוד לא הגיע האנושיות על שלבו העליון של סולם ההתפתחות. ומי 
יודע לשער, כמה נחלי דם יישפך בעולם, עד שנגיע אל השלב 
המקווה.
%break
ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה, יש לתפוס היטב את חוק 
התפתחות הדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו. ויש לדעת, 
שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה. ועליו נבנו כל מערכות 
הטבע כולה, הן הבלתי אורגנים, והן האורגנים,
%break
עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים - בכל אלה 
אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, 
%break
המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כחות זה בזה:
א. כח פוזיטיבי, דהיינו כח בונה,
ב. וכח נגטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס.
%break
ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה, נמצאים יוצרים ומשלימים 
את כלל המציאות בכללו, וכל פרט של המציאות בפרטיותו. וכאמור 
למעלה, שכח השולל, המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, 
%break
הוא המגביה אותו להמצב, שהוא יותר טוב ממנו. וכן הולכים המצבים 
בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.
%break
ונקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת 
ערפל. ועל ידי כח המושך שבתוכו, ריכז במשך תקופה מסוימת את 
האטמים שבו לתוך חוג יותר צר, שבתוצאה מזה נתהפך כדור הגזי 
לכדור אש נוזלי. 
%break
ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, 
הפוזיטיבי עם הנגטיבי, גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי, וקירר 
איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם.
%break
אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכחות, ובהמשך איזה תקופה 
גבר שוב כח האש הנוזלי, והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור, 
ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים. וחזר הכדור לאש 
נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות, 
%break
עד שבסוף התקופה גבר שוב כח הקרירות על כח האש, וקירר שנית 
קליפה קרה וקשה מסביב הכדור.
%break
והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד 
ההתפרצויות של הנוזלים מתוך בטן הכדור והיתה כחה יפה לתקופה 
יותר ארוכה. אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים,
%break
והתפרצו מתוך בטן הכדור, ושברו את הקליפה לרסיסים. ושוב נחרב 
הכל, ונעשה לכדור נוזלי.
%page 497
וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו. ובכל פעם שגברה כח הקרירות, 
נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר. עד שבסוף נתגברו כחות 
הפוזיטיבים על הנגטיבים, ובאו לידי הרמוניא מוחלטת: והנוזלים לקחו 
מקומם במעמקי האדמה, 
%break
והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה מסביב להם, ונתהוה אפשריות 
ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.
%break
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים. כי מעת 
זריעתם עד גמר בישולם, עוברים עליהם כמה מאות תקופות של 
מצבים, מפאת שני הכחות הפוזיטיבי עם הנגטיבי,
%break
הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ. ומלחמות האלו הם 
המביאים את גמר בישולו של הפרי.
%break
וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה. ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה 
מאות שלבים, מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיעה בסופה 
"שור גדול ראוי לכל עבודה",
%break
או "אדם גדול ראוי לכל תפקידיו". אלא שיש עוד לחלק בין שור לאדם: 
כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופותנו היום. אבל האדם,
%break
שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלמותו, מפאת כח 
המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו אלפי פעמים על כח החומרי 
שבו, נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג 
בשום בעל חי, - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו.
%break
ובהיותו גם יצור חברתי, הרי עוד מעט לו התפתחותו האינדיבידואלי. 
אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו. 
ומבחינת התפתחות כח המחשבי של האדם, שידע להעריך היטב את 
המועיל ואת המזיק בשבילו,
%break
הגם שאין לחשוב, שעודו עומד בשלב של אדם פרימיטיבי, בכל זאת 
ברור אפוא שעוד אינו נמצא בשלב של השלמה, אלא שהוא עומד 
באמצע התפתחותו, 
%break
ועדיין הוא מסור למלחמות הכחות הפוזיטיבים עם הנגטיבים, כאמור 
לעיל בכדור הארץ, שהם השליחים הנאמנים לתפקידם, להביא גם 
את האנושיות על שלמותה הסופי.
%break
הוא שאמרתי, שהאידיאה הסוציאליסטית בהיותה האידיאה היותר 
צודקת מכל השיטות, לכן היא צריכה לדור מפותח ביותר, שיהיו ראוים 
לעכל אותה, שיוכלו להתנהג על ידה. ובהיות האנושיות של היום 
עומדת בשלבים האמצעים בסולם של התפתחות,
%break
ועומדת במערכות התנגחות הכחות הפוזיטיבים עם הנגטיבים, - אינה 
ראויה כל עיקר לאידיאה הנעלה הזו, כי היא אצלה בבחינת בוסר 
ופגה, כפרי בלתי מבושל, שלא לבד שאינה מתוקה לחיך, אלא עוד כח 
הנגטיבי שבה הוא ארס מזיק ולפעמים גם ממית.
%break
והוא הצרה של האומה ההיא, הסובלת כל כך בעדה, כי הם מחוסרי 
זמן וחסרים להם אותם המדות התרומיות, המתאימות לקבלת 
המשטר הצודק הזה.
%break
ואל יחשוד אותי הקורא, שיש לי בזה איזה קונצפציה ספיריטואלית, כי 
גם מרקס עצמו אומר אותם הדברים: הוא מודה, אשר "בסטדיא 
הראשונה של החברה אין להמלט מחסרונות". אלא שמבטיח 
"שבסטדיא הגבוהה של החברה השיתופית, 
%break
אחר שתעלם ההיררכיא הגסה של האנשים בחלוקת העבודה, ואתה 
יחד הנגוד שבין עבודה גופנית ועבודה רוחנית, כשהעבודה עצמה 
תהפך לצורך חיוני ולא לאמצעי פרנסה, בשעה שיחד עם התפתחותה 
הכל-צדדית של האישיות יצמחו כחות ייצור, 
%break
וכל מעייני אושר החברה יפכו בשפע רב, אז יעזב לגמרי המבט 
הבורגני הצר, והחברה תכתוב על דגלה: "מכל אחד לפי כשרונו - לכל 
אחד לפי צרכיו". (מפאת חשיבות הדברים לעניננו, העתקתי הקטע 
שלו במילואו).
%break
הרי, שגם הוא מודה, שאין לקוות על משטר צודק לגמרי מטרם 
שהאנושיות תשיגה את הסטדיא הגבוהה, מטרם שהעבודה עצמה 
תהפך לצורך חיוני, כלומר, לפרינציפ של החיים,
%break
ולא לצורך פרנסה. אלא שהוא מחליט, שעוד בעת שהחברה היא 
בסטדיא הנמוכה, ראויה גם כן להתנהג על ידי משטר השיתופי עם כל 
החסרונות שבה.
%break
אבל כאמור לעיל, בנקודה זו כרוך הרפיון שבשיטתו. וכבר הוכיחה לנו 
רוסיה הסוביטית, אשר לחברה בלתי מפותחת כל צרכה,
%page 498
תתהפך אצלה המשטר השיתופי להיות משטר היותר גרוע בעולם. 
ועוד יותר מזה שגם, במה שהעריך, שהשלב הסמוך אחר החורבן 
המשטר של היום, הוא השלב של משטר הפרוליטריון. והמציאות 
מראה לנו, אשר השלב שיבא אחר המשטר של היום,
%break
הוא המשטר הנציסטי או הפשיסטי. וזהו שגיאה מרה מאד. והגרוע 
ביותר, שתשלומיו בחלקו היותר גדול מאיים על האומה היהודית 
דוקא, ובלי הבדל מעמדי.
%break
אכן כדאי להסתכל ביותר בהיסטוריה ולקבל לקח הימנו, ראשית כל 
מתעוררת השאלה: פקח כזה שהרעיש כל העולם בשיטתו, איך הגיע 
לשגיאה גדולה כזו? ומהו המכשול, שנכשל בו? אכן זה מחייב אותנו 
לדון בדבריו בכובד ראש ובאופן יותר מדויק. 
%break
וכאמור למעלה הוא ביסס את שיטתו על מטריאליזם היסטורית, אשר 
החברה מתפתחת על ידי הכחות המתנגחים בהחברה. בדרך סבה 
ומסובב, ממצב למצב, 
%break
שבהתגברות כח הנגטיבי שבהמצב הוא מהרס המצב, ובמקומו נבנה 
מצב יותר טוב על ידי כח פוזיטיבי, - וכן הולכות ונלחמות, עד שבסופו 
מתגלה כח הפוזיטיבי על כל שלמותו.
%break
אולם לפי זה הרי השלמות של החברה מובטחת מאליה. שהרי כח 
הנגטיבי לא יעזבנה טרם שיביאה על סופה. ואם כן, אפשר לישב 
בחיבוק ידים ולחכות על התפתחות העצמית המקווה.
%break
ולמה לנו כל טרחה הזאת של הטכסיס שלו שהטיל עלינו? אמנם 
שאלה טפשית היא, שהרי בזה כל ההפרש בין האדם לבעלי חי: כל 
בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי,
%break
ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא 
כן האדם, המחונן בכח מחשבי, שבסגולת הכח הזה הוא הולך 
ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו.
%break
דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. 
הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבא התרנגולת 
ותחמם הבצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הבצים ומולידה לו 
אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית.
%break
ואם הוא עושה זה בדברים פרטים, כל שכן שיעשה זה בדבר 
התפתחות כלל האנושיות. ולא יסמוך עצמו על הכחות המתרוצצים זה 
עם זה, ולהעשות בעצמו אוביקט בהתנגחותם. אלא שיקדם את 
הטבע, ויתחקה היטב על מלאכתו בהתפתחות הזה. 
%break
ויסדר לו טכסיס נוח וטוב, שיביא הקץ המאושר בפחות זמן ובפחות 
יסורים. וזהו שרצה מרקס בטכסיסו: הארגון, מלחמות המעמדות. 
והנחת מכשולים תחת משטר הקפיטליסטי, שטכסיסו זה מקיל 
היסורים מעל האוביקטים הנושאים,
%break
את ההתרוצצות על גבם, וממריץ אותם, להיות להם סוביקטים 
לעצמם. ולמהר הקץ של המשטר הנחשל, כדי לפנות מקום למשטר 
הפרוליטריון המאושר. במלה אחת: הטכסיס המרקסיסטי מהפך את 
האוביקטים להיות סוביקטים, לסדר להם ההתפתחות כחפצם הם.
%break
נסכם: הבסיס, הוא טבע התפתחות האנושיות על ידי קשר סבתי, 
שאנו רואים אותה כמו מכונה טבעית להתפתחות.
%break
הטכסיס: היא מין מכונה מלאכותית להתפתחות האנושיות, בדומה 
למכונה הטבעית. הריוח מהטכסיס, - חיסכון זמן ומיעוט יסורים. עתה 
נפתח הדרך לבקר שיטתו באופן פשוט. ברור, 
%break
שבעת שאנו רוצים לעשות איזה מכונה, שתהיה תחליף למלאכת 
הטבע, הרי אנו צריכים מתחילה להתחקות היטב בהמנגנון של 
הטבע, אשר אז יכולים לסדר בדומה לה מנגנון מלאכותי, כמו המכונה 
הטבעית.
%break
למשל, כשאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף לבטן תרנגולת 
המחממת ביצים ומולידה אפרוחים, הרי אנו מחויבים להבין היטב 
מתחילה את דרכי הייצור והתפתחות הכחות של הטבע, 
%break
הפועלים תוך בטן התרנגולת. ואנו מתחקים אחריהם ועושים מכונה, 
בדומה לבטן התרנגולת, המוכשרת ליצור אפרוחים כמותה. וכמו כן 
בהנידון שלנו, שאנו רוצים לעשות מכונה, שתהיה תחליף למכונת 
התפתחות האנושיות של הטבע, 
%break
הרי גם כאן אנו צריכים להסתכל מתחילה באותם ב' הכחות: 
הפוזיטיבי והנגטיבי, הפועלים בהטבע, שהיא המכונה, שעל ידיהם 
עושה הטבע את הפרוצידורא הזו של התפתחות.
%page 499
אשר אז נדע גם אנו, איך לסדר לנו טכסיס, בדומה להמנגנון של 
מכונת התפתחות הטבעית, שיהיה מוצלח לפיתוח האנושיות כמותה. 
ובלי ספק, אם תהיה לנו איזה טעות בהבנת המנגנון של מכונה 
הטבעית, אז התחליף שלנו לא יוצלח לכלום.
%break
כי כל החכמה היא כאן, רק בהתחקות דרכי היצירה הטבעיים, 
ולהתאים דרכים מלאכותיים במקומם. ואם לדבר בדרך מקורית, גם 
להגדיר הדברים במושגים, שאינם עלולים להביא לידי טעות בשום 
צד, יש להגדיר את שני הכחות: הפוזיטיבי והנגטיבי,
%break
הפועלים במכונת התפתחות האנושיות תחת שני השמות: אגואיזם 
ואלטרואיזם. ואין כונתי למושג המוסרי שבהם, כרגיל בשפת השימוש. 
אלא רק לבחינה המטריאלית שבהם, כלומר, 
%break
רק בזה השיעור, שהם משתרשים בגוף האדם, עד שאינו יכול עוד 
להשתחרר עצמו מהם. רצוני לומר, מבחינת מה שהם כחות אקטיבים 
באדם:
%break
א. שהכח האגואיסטי משמש בו כמו קרני סנטרופיטלים [כוח המכוון 
כלפי המרכז בתנועה מעגלית centripetal], שמושך אותם מחוצה לו, 
והם מתרכזים בתוך גופו עצמו.
%break
ב. וכח האלטרואיסטי משמש בו כמו קרני סנטרופוגלים [כוח המכוון 
כלפי חוץ בתנועה המעגלית centrifugal], הזורמים מפנימיות גופו 
למחוץ לו.
%break
כחות אלו נמצאים בכל חלקי המציאות, בכל אחד לפי מהותו, וכן 
נמצאים באדם לפי מהותו. והם הגורמים הראשיים לכל פעולותיו. כי 
יש עובדות, שהגורם שלהם הוא כח משמש לעצם קיומו 
האינדיבידואלי. והוא כמו כח שואף כל דבר מועיל לו,
%break
מן המציאות שמחוץ לו אל מרכז גופו עצמו. שלולא כח הזה, המשמש 
אותו, לא היה לו מציאות של עצם עומד בפני עצמו. והוא נקרא 
"אגואיזם".
%break
ולעומת זה יש עובדות, שהגורם שלהם הוא כח זורם להועיל להגופים 
שמחוץ לו. ונמצא כח הזה משמש לטובת זולתו. ואפשר לכנותו בשם 
"אלטרואיזם".
%break
ומבחינות אלו אני מגדיר בשמות הללו את ב' הכחות, הנלחמים זה 
עם זה בדרך התפתחות האנושיות, אשר לכח הפוזיטיבי אכנה בשם 
כח אלטרואיסטי, ולכח הנגטיבי אכנה בשם כח אגואיסטי.
%break
אכן, בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין 
בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה 
עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו 
מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. 
%break
אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא 
מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי 
להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה 
במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, 
%break
כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה 
זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס 
להחברה.
%break
והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל 
מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי, כאמור למעלה. 
והוא מתעלה והולך בדרגותיו:
%break
א. העובדות הראשונות של כח הבונה הזה, הם הולדת בנים וחיי 
משפחה,
ב. והשניות הם לטובת הקרובים,
ג. והשלישיות הם לטובת המדינה,
%break
ד. והרביעיות לטובת העולם כולו.
כל הגורם של בנין החברתי הוא רק כח האלטרואיסטי.
%break
וכאמור, אלו הם הגורמים הפועלים במכונה הטבעית של התפתחות 
האנושיות - כח האגואיסטי הנגטיבי להחברה וכח האלטרואיסטי 
הפוזיטיבי להחברה.
%break
והנה מרקס, בהתחקותו אחר המכונה הטבעית של התפתחות, לא 
התחשב אלא רק עם התוצאות של הכחות הפוזיטיבי והנגטיבי אלו, 
שהם הבנין והרס, הנעשים בהחברה. ועל פיהם התאים את התכנית 
של טכסיסו. ולא שם לבו אל הגורמים של אותם התוצאות.
%page 500
וזה דומה לרופא, שאינו משים לב לשורש הגורם של המחלה, אלא 
שמרפא את החולה לפי תכונתה החיצונית של המחלה בלבדה. אשר 
שיטה כזו היא תמיד קרובה להזק יותר מלתועלת. כי צריכים לקחת 
בחשבון את שניהם: הן הגורם של המחלה, והן המחלה עצמה.
%break
ואז אפשר להתאים רפואה בטוחה. ואותו החיסרון יש גם בשיטת 
הטכסיס המרקסיסטי: שלא לקח כלל בחשבון את כחות הסוביקטים 
שבהחברה, אלא רק הבנין וליקוים בלבד.
%break
ומכאן יצא לו, אשר כיון טכסיסו הוא הפוך מהכיון המטרתי: כי בו בעת 
שהכיון המטרתי הוא כיון אלטרואיסטי, נמצא הכיון הטכסיסי בכיון 
הפוך - שהרי זה ברור, שהמשטר השיתופי מחויב להיות בכיון 
אלטרואיסטי.
%break
כי עצם המלה "חלוקה צודקת" יש בה תפיסה אלטרואיסטית טהורה, 
ומתערטלת לגמרי ממסגרת האגואיזם. כי האגואיסט שואף לנצל כל 
הזולת לטובת עצמו, וכלפי דידיה אין צדק במציאות כלל, כל כמה 
שאינו משמש לטובתו עצמו. 
%break
ועצם המלה "צדק" פירושה "יחס הדדי הגון", שהוא מושג לזכות 
זולתו. ובאותו השיעור שהיא מודה בזכות הזולת, מפסיד בהכרח 
מזכותו עצמו האגואיסטי.
%break
יוצא, שעצם המושג "חלוקה צודקת" היא מושג אלטרואיסטי. ובמובן 
עובדתי, הרי אי אפשר כלל לאחה הקרעים שבחברה הבאים עם 
חלוקה השוה, רק בדרך אלטרואיזם מופרז למדי. כי שכר עבודה 
רוחנית משתלמת יותר מעבודה גופנית. 
%break
ועבודת הזריזים משתלמת יותר מעבודת המפגרים. והרוק צריך לקבל 
פחות מהמטופל במשפחה. וזמן העבודה צריך להיות שוה לכולם. וגם 
חלוקת פרי העבודה צריך להיות שוה לכולם. ואיך נגשר את הקרעים 
הללו?
%break
ואלו הם קרעים ראשים. ומהם יתפצלו קרעי קרעים לרבבות, כמו 
שמתביים לעינינו בהצגה הסוביטית. והאפשרות האחת לאחה אותם, 
הוא רק ברצון טוב אלטרואיסטי, אשר העובדים הרוחנים יוותרו 
מחלקם לטובת העובדים הגופנים והרווקים לטובת מטופלי משפחה.
%break
או כפי הביטוי של מרקס עצמו "שהעבודה עצמה תהפך לצורך חיוני 
ולא רק לאמצעי פרנסה" - אין זה אלא כיון אלטרואיסטי גמור. וכיון 
שהמשטר המטרתי מחויב להמצא בטבע האלטרואיסטי, 
%break
הרי בהכרח שהטכסיס המכוון להביא להמטרה, צריכה גם כן לצעוד 
באותו הכיון של המטרה, שהיא כיון אלטרואיסטי.
%break
אבל בהטכסיס המרקסיסטי מוצאים כיון אגואיסטי הצר ביותר, שהוא 
כיון ההפוך להמטרה: כי הטיפוח של שנאת המעמד הנגדי, הנחת 
מכשולים והריסות למשטר הישן. טיפוח ההרגש בלב הפרוליטריון, 
%break
שכל העולם נהנים ומתענגים על חשבון העמל שלהם - כל אלו 
מגדילים והולכים במדה יותר מדי את כח האגואיסטי הצר 
שבהפרוליטריון, 
%break
ומוריקים אותם לגמרי מכח האלטרואיסטי הטבוע בהם מלידה. ואם 
הטכסיס הוא בכיון הפוך לכיון המטרתי - איך אפשר שיגיע פעם 
למטרתו?!
%break
ומכאן נולד הסתירה בין התיאוריה שלו למציאות החדשה. כי הוא 
חשב את השלב הסמוך לשלב המשטר הבורגני, שהוא משטר 
הפרוליטריון השיתופי. ולבסוף אנו עדים חיים, 
%break
שאם יהרס עתה המשטר הבורגני הדמוקרטי, יקום תיכף על מקומו 
משטר הנאצי והפשיסטי. ולאו דוקא על ידי מלחמה זו של היום, אלא 
מתי שיהרס משטר הדמוקרטי, יירש אותו משטר הפשיסטי והנאצי.
%break
ובלי ספק, אם יארע כזה, אז תהדף הפרוליטריון לאלף שנים 
אחורנית, ויהיו צריכים לחכות לכמה משטרים, שיבואו בדרך סבה 
ומסובב עד שיחזור העולם למשטר הבורגני הדמוקרטי, בהאופי של 
היום. וכל זה נצנץ ויצא מתוך הטכסיס האגואיסטי, 
%break
שנתן לאותם הסוביקטים, הצריכים להוות משטר הפרוליטריון - והוליך 
התנועה בכיון הפוך מהמטרה.
%page 501
ואם נקח בחשבון, שכל אלו ההורסים את התהליך הטבעי של משטר 
הצודק, באו בעצם מחומר הפרוליטריון, ומבטנם יצאו. ולאו דוקא 
הסוביטים, אלא גם רוב הנאצים היו מקודם לכן סוציאליסטים טהורים, 
וכן רוב הפשיסטים, 
%break
ואפילו מוסוליני עצמו היה מקודם מנהיג סוציאליסט נלהב - הנה 
התמונה שלמה, איך טכסיס המרקסיסטי הוביל את הפרוליטריון בכיון 
הפוך ממש מן המטרה.
%break
אכן, עוד קשה לקבוע בהחלט, שדבר פשוט כזה יתעלם מיוצר השיטה 
המרקסיסטית, וביחוד, אחר שקובע בעצמו, "שאין תקנה לחברה 
השיתופית מטרם שתעלם ההיררכיא הגסה בחלוקת העבודה 
והנגודים, שבין עבודה גופנית לעבודה רוחנית". 
%break
הרי הדבר ברור, שידע מסוד הזה, שאין זכות קיום לחברה שתופית 
בלי ויתור המוחלט של החברים על חלקם לטובת זולתם.
%break
וכיון שידע מאותו הגורם האלטרואיסטי המחויב להחברה, אני אומר, 
שהוא לא נתכוין כל עיקר להציע לנו פרוצידורא תכליתית עם טכסיסו 
זה, אלא שהתכוין בעיקר למהר על ידי טכסיסו, מצד אחד - את הקץ 
של המשטר ההוי הבלתי צודק,
%break
ומצד השני - לארגן את הפרוליטריון האינטרנציונאלי, ולהכינם להיות 
כח חזק מכריע בעת שיהרס המשטר הבורגני - הם שני יסודות 
הכרחיות המחויבים להיות בהשלבים המביאים את המשטר של 
החברה השיתופית.
%break
ומבחינה זו, הרי טכסיסו המצאה גאונית, שלא מצאנו דוגמתו 
בהיסטוריה. ובדבר העיצוב עצמו של החברה המאושרת סמך על 
ההיסטוריה עצמה, שתגמור את הדבר. כי היה ברור לו, שבעת 
המצרים, כלומר, בעת שהמשטר הבורגני יתחיל גסיסתו,
%break
וארגון הפרוליטרי ימצא אז בעצמו, שאינו מוכן עוד לקבל את המשטר 
לידיו, הרי אז יהיה להפרוליטריון אחת משתי ברירות:
א. או לאבד עצמם לדעת, ולהניח בעלי חורבן האמיתים, הנאצים 
והפשיסטים, להחזיק במשטר החברה.
%break
ב. או למצוא טכסיס מוצלח להכשיר את הפרוליטריון, שיהיו מוכשרים 
לקבל המשטר לידיהם.
ולפי דעתו, היה בטוח בנו, שבעת שנגיע אל המצב הזה, בעת 
שהפרוליטריון האינטרנציונלי יהיה כבר מאוגד לכח מכריע בעולם, 
%break
נודה לו בעד אמיתיות שיטתו, שהביאנו עד כאן ונבקש בעצמנו הדרך 
להמשיך את התנועה הלאה אל המטרה, כי עדיין לא נברא איזה 
ממציא בעולם, שלא יניח את גמר השכלול להבאים אחריו.
%break
ואם נעמיק יותר בשיטתו, נראה כי בכלל לא היה יכול להמציא לנו 
הטכסיס לגמר הכשרת הפרוליטריון, להיותם שתי פרוצידורות, 
הסותרות זו את זו. כי כדי ליצור את התנועה באופן המהיר ביותר, 
ולחסל את משטר המנצלים,
%break
היה מחויב לפרוצידורא בכיון אגואיזם הצר ביותר. דהיינו, לטיפוח של 
שנאה עמוקה למעמד המנצלים, בכדי להגביר כח הנגטיבי, המוכשר 
להרס המשטר הישן בזמן מהיר ביותר, ובכדי לארגן את הפרוליטריון 
בקשרים האמיצים ביותר.
%break
ומשום כך היה מחויב לעקר את כח האלטרואיסטי שהבפרוליטריון, 
שמטבעו לסבול ולוותר על מנצליו. ובכדי להכשיר את הפועלים 
ב"סוציאליזם מעשית", שיוכלו לקבל לידיהם את המשטר למעשה, 
היה מחויב לפרוצידורה בכיון האלטרואיסטי,
%break
הסותר ל"פרוצידורה הארגונית". ובהכרח הניח מדעתו את העבודה 
הזאת לנו עצמנו.
%break
גם לא היה מסופק בהבנתנו או ביכלתנו, מאחר שהדבר פשוט כל כך, 
שלא יצויר משטר שיתופי, אלא על בסיס אלטרואיסטי. ועל כרחינו 
נהיה מחויבים לקבל טכסיס חדש בכיון האלטרואיסטי, ולהכשיר את 
הפרוליטריון ליקח המשטר לידיהם, 
%break
באופן מעשי ובן קיום. אלא כדי להעיר על זאת, מצא עצמו לנחוץ, 
לצייר לנו צורת המשטר הצודק של הפרולטריון במלות הקצרות 
"והחברה תכתוב על דגלה, מכל אחד לפי כשרונו, 
%break
לכל אחד לפי מעשיו", בכדי שגם סומא בשתי עיניו ימצא בדברים אלו, 
שלא יצויר כלל משטר צודק, זולת בחברה אלטרואיסטית במלוא 
המובן של המלה.
%page 502
מנקודת ראות זו לא סבל המרקסיזם קונפרונטציא [עימות 
confrontation] כל שהוא מן הנסיון הבלתי מוצלח הרוסי. ואם 
המרקסיזם באה לידי נקודה קפואה, אין זה אלא משום, שכבר גמרה 
תפקידה במערכה הראשונה שלה,
%break
שהוא ארגון הפרוליטריון הבין לאומי מבחינת "כח". ועתה אנו צריכים 
להמציא טכסיס מעשי להכשיר התנועה לקבלת המשטר בידיה 
בפועל.
%break
וכאמור, שהפרוצידורה [הליך procedure] של עתה מחויב להיות 
בכיון הפוך מקצה אל הקצה, להטכסיס הקדום: כי במקום שטיפחנו 
אגואיזם מופרז, שהיה מוצלח מאוד למערכתנו הראשונה, צריכים אנו 
עתה לטפח אלטרואיזם מופרז בחבר הפרוליטריון,
%break
שזה מחויב בהחלט לטבע החברתי של המשטר השיתופי, - ונוליך 
את התנועה בצעדים בטוחים לתפקידה המעשי, לקבל המשטר לידיה 
בצורתה המאושרת הסופית.
%break
יודע אני, שאין זה מעבודות הקלות, להפוך כיון התנועה מקצה אל 
הקצה, שכל שומע אותה יכווה ממנה כברותחין. עם זה, אין השד נורא 
כל כך כמו שמציירים אותו. כי אפשר להביא את התנועה לידי הכרה 
על ידי תעמולה מותאמת, 
%break
שבדבר זה תלוי האינטרס המעמדי "אם לחדל ואם להתקיים", אם 
להמשיך את התנועה המרקסיסטית או ליתן מוסרות המשטר 
להנאצים ופשיסטים.
%break
כחות המעצר המסוכנים ביותר של משטר הפרוליטריון, המאיים על 
דחיפה של אלף שנים אחורנית. בעת שההמונים יבינו זאת, בטח 
יקבלו בלי כל קושי את הטכסיס החדש המעשי, המוביל אותם לידי 
קבלת המשטר לידיהם בפועל. ומי אינו זוכר, 
%break
איך כל העולם חיכו בכליון עינים על סופו המוצלח של המשטר 
הסוביטי. ולולי הצליחו, כבר היה העולם כולו, בלי ספק, מרוסן תחת 
משטר השתופי. אכן לא היה להם להרוסים שום תקוה להצליח, כי 
הכיון הארגוני, שההמונים היו רגילים בו,
%break
שהוא הכיון האגואיסטי, המחויב במערכה הראשונה, - הוא מטבעו כח 
מהרס להמשטר השיתופי.
%break
אמנם מטרם שהשיטה מתקבלת, עוד מוקדם לדבר בפרטות מתכנית 
המעשי של כיון הזה. וביחוד אחר שכבר נתארך המאמר יותר מדי. 
ובדרך השקפה כוללת אפשר לסכם בקצרה, שצריכים לארגן תעמולה 
כזו, בדרך מדעי ובדרך מעשי, 
%break
שתהיה בטוחה להשריש מין דעת הצבור, שכל חבר שאינו מצטיין 
במדת אלטרואיזם, הוא כמו חיה טורפת, שאינו ראוי לבא בחבר 
האנושיות, עד שירגיש עצמו תוך החברה כמו רוצח וגזלן.
%break
ואם נעסוק בהדבר בתעמולה מתאימה באופן שיטתי, לא יהיה צורך 
לתהליך ממושך כל כך. וההיטלריזם יוכיח, שבמשך זמן קצר, נהפכה 
מדינה שלמה על ידי תעמולה וקלטה את רעיונו המוזר.
%break
אחר שנתבהר באופן ברור, מפי היסטוריה העובדתית, הדרך הנכון, 
שיש להוליך בו מעתה את התנועה. הרי אני פונה באופן תכוף אל 
הפרוליטריון שלנו. וכאמור למעלה, שעמי העולם יכולים עוד לחכות. 
ומכל שכן עתה, בעת האנדרלמוסיה העולמית, 
%break
שצריכים מקודם להפטר מהסכנה ההיטלראית. אבל לנו אין זמן 
לחכות. ומבקש אני שתשימו לב תיכף ומיד לשיטתי זו החדשה 
שהצעתי, שאני מכנה אותה בשם "סוציאליזם מעשי".
%break
כי עד עתה לא היה תפקיד הסוציאליזם, לדעתי, אלא "סוציאליזם 
ארגוני" בלבד, כאמור למעלה.
%break
ואם שיטתי תתקבל, יש לשנות גם הטכסיס כלפי חוץ, שבמקום נשק 
הישן של שנאת המעמדות ושנאת הדת, יקבלו לידיהם נשק חדיש של 
שנאת האגואיזם המופרז שבהרכושנים, המוצלח לתפקידו מכל 
הצדדים. 
%break
כי מלבד שהמעמד הנגדי לא יוכל עוד להתגונן עם השריונות העבות 
של תורות מוסריות ודתיות, עוד יועיל לעקור, בדרך אגב, כל מיני 
צמחים הפראיים של נאציזם ופשיזם, שנקלטו במדה רבה תוך גוף 
הפרוליטריון עצמו, המסכנים לקיומו, כאמור למעלה.
%break
ועוד נוסף על אלה, יש לקחת בחשבון, את יפיו של נשק הזה, שהוא 
מושך את הלב ביותר, והוא מוצלח ללכד את כל הנוער שלנו 
בסביבתו. ולאמתו של דבר, אין שינוי כל כך בהטכסיס, אלא רק 
בהתוצאה בלבדה. כי עד עתה, שהיו לוחמים בעד גזלת המעמד, 
%page 503
נמצא תמיד הלוחם בעצמו במבט האגואיסטי הרכושני הצר, להיותו 
מגן על רכושו הוא. וכתוצאה מזה, מתגבר בו, יחד עם מלחמתו זו, כח 
האגואיסטי המופרז. והלוחמים עצמם נתפסים באותו מבט הצר 
הבורגני.
%break
ועוד באופן מוזר ביותר לתפיסה הרכושנית, שלדעתם יש להם זכות 
מלאה מכל הצדדים, מצד החוק, הדת והמוסר להגן על עצמם בכל 
האמצעים. אמנם כשלוחמים נגד האגואיזם של הרכושנים, מתוך מבט 
רחב של תפיסה אלטרואיסטית, 
%break
התוצאה היא שכח האלטרואיזם מתגדל והולך בהם יחד עם מדת 
מלחמתם. וגם זכותם של הרכושנים נפגם ביותר, שלא יוכלו להגן על 
עצמם כל כך, שצורת מלחמה זו נתמכת בהרבה מתפיסה המוסרית 
והדתית שבהרכושנים עצמם.
%break
והנה בשיטתי זו מונח הפתרון של אחוד לאומי, שאנו צמאים בעת הזו 
כל כך. כי יש להניח, שההיסטוריה עצמה כבר הרסה הרבה 
מהמחיצות המפלגתיות שבתוכנו. כי עתה אין עוד כדי להבדיל בין 
בלתי ציונים, ציונים רוחניים, ציונים מדיניים, 
%break
טריטוריאליסטים וכדומה. שהרי כעת, אחר שנתבדו כל התקוות 
לנשום אויר חפשי מחוץ לארצנו, הרי אפילו הבלתי ציונים, 
המושבעים, ואפילו הקיצונים ביותר, כבר נעשו, 
%break
מתוך הכרח, ציונים מעשיים גמורים. הרי שמבחינה עקרונית, כבר 
נתרפאו רוב הבקיעות שבנו.
אמנם עדיין אנו סובלים משתי מחיצות איומות:
א. ממחיצה המעמדית,
%break
ב. וממחיצה הדתית.
שאין לזלזל בהם כל עיקר. וגם אין לנו שום תקוה להפטר מהם פעם. 
אכן אם שיטתי זו החדשה של "סוציאליזם מעשי", שהצעתי, תתקבל 
על התנועה,
%break
הינו נפטרים בפעם אחת ולתמיד גם מן הטריז המעמדי, שנתקע תוך 
הגב של האומה. כי כאמור למעלה, טכסיס החדש: מסתייע בהרבה 
מהדת, והוא אינו מכוון כלפי החוטאים המנצלים, אלא כלפי החטאים 
שלהם בלבד, - רק כלפי האגואיזם המגונה שבהם, 
%break
שבעצם הרי אותה מלחמה תתנהג בחלקה גם כלפי פנים התנועה 
עצמה. ומתוך כך תתבטל בהכרח שנאת המעמדות והדת לגמרי. 
ונשיג היכולת להבין איש לרעהו, ולבא לידי איחוד גמור של האומה על 
כל זרמיה ומפלגותיה, 
%break
כפי שדורש מאתנו שעת הסכנה שעל כולנו, - בזה מונח הערבון 
לנצחון בטוח על כל החזיתות.
%break
%H3 לשאלת היום
%break
כבר נלאינו מנשוא כל אלו הידיעות, הסותרות בנוגע ליצירת איטליה 
למלחמה, שאנו מקבלים יום יום: פעם מבטיחים שמוסוליני לא ירהיב 
לצאת למלחמה נגד בנות הברית, ופעם שהוא יוצא למלחמה תיכף. 
כה חוזרים תמורות יום יום בלי הרף, והעצבים עלולים להתפקע. כל 
%break
הסמנים מראים, שכל הידיעות הללו, הם מטעמים ערוכים, המושטים 
לנו מבית חרושת היטלר-מוסוליני, שכל מטרתם הוא רק להחליש את 
עצבינו בלבד. וכיצד שהוא, אנו מוכרחים לבקש מנוס ומפלט להפטר 
מהם.
%break
יש להסתלק כרגע מכל אלו הידיעות המוזרות, ולהתחיל לנסות 
בעצמנו לעקוב אחר הגורמים הראשיים, לכל אלו הרפתקאות - אולי 
נבין מהם כל אלו התהלוכות המתמיהות של היטלר-מוסוליני. ובעיקר 
יש להתעכב על חוזי ההסכם שלהם. וכידוע יש ביניהם שני חוזים:
%break
א. הראשון, לא היה רק הסכם פוליטי לבד, שקראו אותו "ציר רומא 
ברלין", שכל תוכנו הוא עזרה הדדית פוליטית, והתחלקות איזורי 
השפעה מסוימים ביניהם. 
%break
על פיו נתן היטלר עזרה פוליטית למוסוליני במלחמתו בחבש, וכן 
מוסוליני להיטלר, בכל הרפתקאותיו שמלפני המלחמה, וממשיך בה 
עד היום.
%break
ב. קרוב לפריצת המלחמה עשו ביניהם, כידוע, חוזה שני צבאי, 
שתוכנו בפרט לא נודע לנו. אלא בדרך כלל נודע, שהתחיבו בו, 
בעזרה צבאית הדדית בפועל ממש.
%break
יש די הוכחות לשער, שלא התחייבו באותו ההסכם הצבאי לצאת מיד 
ביחד להמלחמה, כדרך ההסכם של אנגליה-צרפת. 
%page 504
הסכם הזה היה בנוי כולו רק על האיניציאטיבה של היטלר, שרצה בו 
רק להבטיח את עצמו על כל צרה שלא תבא: אולי יגיע לידי משבר 
מלחמתי ויהיה זקוק לעזרתה של איטליה, 
%break
אז ההסכם מחייב את איטליה שתבא לעזרתו, על פי הזמנתו של 
היטלר. וכמובן, על פי תנאים מסוימים בחלוקת השלל.
כי ביסודו של דבר, לא חשב היטלר, 
%break
שיהיה זקוק לעזרתה הצבאית של איטליה, והיה זה משני טעמים:
האחד, שהוא בטוח ברוב כחותיו עצמו ואינו מאמין כל כך בכשרון 
הצבאי של איטליה.
%break
השני, כי גם ההסכם הפוליטי הקדום, הנקרא "ציר רומא-ברלין" כבר 
מבטיח לו תמיכה מלחמתית במדה הגונה למדי. כי על ידי תמרונים 
פוליטיים בלבד אטליה יכולה להעסיק כחות מרובות של אויביו על 
גבולי איטליה, 
%break
שאינם נופלים בהרבה מהיותו לוקח חלק פעיל במלחמה. משום כך 
לא רצה כלל לשתף את מוסוליני במלחמתו בפועל ממש. והסכם 
הצבאי שעשה עמו, 
%break
לא היה אלא רק על שעת משבר מלחמתי, המחייב למוסוליני שיבא 
לעזרתו על פי הזמנתו של היטלר ביחוד, ואין האיניציטיבה כלל בידי 
מוסוליני.
%break
וכנגד זה, מוסוליני עצמו, קיווה להגשים, בהרת מלחמה זו, כל 
תכניותיו הפשיסטיות: לחזור ולחדש את קיסרות רומה העתיקה כל 
כנה. שהרי אין לו לקוות על הזדמנות יותר טובה מללחום את 
מלחמתו עם היטלר ביחד. ובלי ספק, 
%break
שהוא יושב ומקווה על הרגע שהיטלר יזמין אותו להשתתף עמו 
במלחמה. וכנראה, שהיטלר עוד לא אבד הבטחון בכחותיו עצמו, ועוד 
אין לו שום רצון לשתף אותו בהמלחמה, או יותר נכון לשתפו בשלל 
המלחמה.
%break
על פי הקו הזה, יוצא איפוא, שכל עוד שאין אנו מרגישים שעת משבר 
אמיתי בצבאותיו של היטלר, אין לנו לפחד כלל מכל אלו האיומים של 
מוסוליני בהכנותיו למלחמה. ואין אלו רק תמרונים פוליטיים בלבד 
בערמה,
%break
כדי לעצור את כחות בנות הברית על גבולותיו, ולהחליש כמה 
שאפשר את כחות בנות הברית בחזית המלחמה, 
%break
כפי התנאים של החוזה "ציר רומה-ברלין" (באמצע הכתיבה הושג 
ידיעה על יציאת איטליה למלחמה. והמאמר נפסק באמצע, ונסיים 
המאמר כפי המציאות ההוי)
%break
עתה, שיציאת איטליה למלחמה נעשה לעובדה, נתחוור הרבה, אם 
נדון על פי הקו שהתוינו. שהרי, עתה נודע לנו בעליל, כי היטלר הגיע 
בקרב האחרון לידי משבר אמיתי, ובא שם לידי אפיסת הכחות. כי 
זולת זה, בלי שום ספק, 
%break
לא היה משתף את איטליה בהמלחמה. ומשום כך ענין יציאת איטליה 
למלחמה, הוא כעין בשורה טובה במפלתה של גרמניה. וכפי שאנו 
מקוים, גם עזרת איטליה לא תציל אותה. ונצחון בנות הברית בטוח 
עתה הרבה יותר מתמיד.
%break
%H3 במה צבורית
%break
הננו להקצות מקום בעתוננו בשביל "במה צבורית" בעד כל הנוגע 
לשאלות לאומיות, וביחוד בדבר איחוד האומה. וכל מי שיש לו איזה 
נושא חשוב לאומי, או איזה תכנית לאיחוד האומה, 
%break
וכמו כן דברי ויכוח ללבן דברים בנוגע להנושאים הללו - הננו מוכנים 
לקבלם ולפרסמם בעתוננו.
%break
%page 505
%H ירושת הארץ
%break
ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.
חז"ל אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת.
ב. ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.
%break
ג. ונקדים העניין בַּמָּה אֵדַע וכו', כּי גֵר יהְיֶה זַרְעֲךָ וכו', וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ 
בּרְכוּשׁ גָּדוֹל. וקשה איזו תשובה היא על שאלת אברהם?
ד. ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה 
לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?
%break
ה. אמנם איתָא בספרים כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב 
שבשבילו ברא העולם והנשמות בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה 
והכלי ההוא אינה מושגת להאדם זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים 
המצוות מתוך הדחק
%break
והמלחמות שהאדם נלחם עם היצה"ר ועם המניעות וטרדות המרובים 
אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה 
שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים.
%break
ו. ובזה מובן מאמר בֶּן הֵא הֵא במשנה אבות שאומר לְפוּם צַעֲרָא 
אַגְרָא שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה מהו 
עניין הצער של אדם להשכר שלו?
%break
ז. ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא 
למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו 
שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן 
לקבל שכר מרובה ביותר.
%break
ח. ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כו' כי 
השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל 
ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ 
שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ
%break
וע"כ תָּמַהּ אברהם אבינו בַּמָּה אֵדַע כּי אירָשֶׁנָּה כלומר במה אדע שבני 
ישראל יוכלו לזכות לְשכָר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו כי מֵאַין יהיו 
להם כלים גדולים שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו,
%break
וע"ז תירץ לו השי"ת גֵר יהְיֶה זַרְעֲךָ וַעֲבָדוּם וְענּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת 
שָׁנָה וכו' שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות ואז הבין שבדרך 
זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים והתשובה מְסַפֶּקֶת לגמרי.
%break
ט. היוצא מדברינו שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ משום שכל 
סגולת התורה והמצוות תלויים בה שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב 
שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם אשר מטעם זה 
נתפלא אברהם אבינו
%break
כי לא הבין מֵאַין יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ 
עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים יכין אותם 
בכלים הגדולים הללו ויהיו ראויים להארץ הקדושה כמבואר.
%break
י. וקשה על זה הָתֵינָח העוסקים בתורה אבל העוסקים בְּמילֵיּ דְּעָלְמָא 
[בהבלי העולם] שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה במה יזכו המה 
לכלים הללו?
%break
יא. אמנם התירוץ הוא כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים 
עד שיהיו כולם באגודה אחת. כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש. 
שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל הראש 
מחשב שכל ודעת.
%break
והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש. והראש פטור מלעבוד 
בעצמו, ואין לו צורך לזה כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך 
לחשוב שכֶל איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי.
%break
יב. אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה 
שהם הידים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי 
תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים... ומובן היטב המדרש [אין ישראל 
נגאלין עד שיהיו כולם] באגודה אחת וּבָא לְציּוֹן גּוֹאֵל. .. יהלך.
%break
%H ששים רבוא נשמות
%break
%page 506
אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. 
וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק 
נשמה אחת - נשמת אדה"ר.
%break
ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, 
ז) "וַיּפַּח בְּאַפָּיו נשְׁמַת חַיּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, 
אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא 
בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מגּדְרֵי הגשמיים.
%break
אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה 
מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ 
ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, 
ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.
%break
לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. 
בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל 
ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.
%break
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח 
הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את 
עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
%break
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת 
בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו 
לבחינת פרט,
%break
כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה 
בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מתּוֹכוֹ נָפַח" [מי 
שנפח, מתוכו נפח].
%break
וז"ע ג' זמנים לאדם.
א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי 
וַאֲסַר [התיר ואסר].
%break
ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד 
הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות 
הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה 
יסורים של אהבה.
%break
ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך 
הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו 
בכלל ישראל.. ... .... ... ... 
%break
איתָא, "וַאֲפילּוּ גַּבְרָא חָדָא אי יתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא 
מיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשׁיחָא" [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני 
אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].
%break
ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה כנגד 
ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא 
נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.
%break
והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים 
של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.
%break
לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה 
של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, 
ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ".
%break
לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה 
זו בכל נפש ונפש מישראל.
%break
וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך 
אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע 
שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) "ראוי היה שתשרה שכינה 
עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".
%break
ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, 
מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל 
הדור שלה למעלתה.
%break
וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, 
על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.
%break
ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, 
יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם 
הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו 
על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים],
%page 507
צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל 
בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.
%break
וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור 
מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת 
מהקדושה בזמן ההוא.
%break
לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד 
ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת 
התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת 
יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.
%break
ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני 
אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, 
אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו,
%break
ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת 
הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש.
%break
ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". (ירושלמי 
הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה 
בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים 
כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם,
%break
כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל 
ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ 
כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין 
שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה,
%break
אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי 
המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד 
מלך ישראל חי וקים",
%break
כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן 
נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים 
וכו'.
%break
וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". 
והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.
%break
וזה ענין, (סוטה מט:) "בְּעקְבוֹת מְשׁיחָא חוּצְפָּא יסְגֵּא [בסמוך למשיח 
החוצפה תתרבה]". (ישעיהו ג, ה) "וְאישׁ בְּרֵעֵהוּ ירְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן 
וְהַנּקְלֶה בַּנּכְבָּד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך 
מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.
%break
כי גם הַנּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם 
יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל 
הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום 
הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה,
%break
לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה 
אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, 
(ברכות סד. ב"ב קמה:) וְהַכָּל צְריכין לְמָרֵי דְּחטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל 
פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבין בּוֹ. והבן.
%break
וזה שאמרו, וַאֲפילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אי יְזַכֵּי לְמיתַב בּתְיוּבְתָּא שְׁלימְתָּא מיַּד 
יֵיתֵי מַלְכָּא מְשׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, 
מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה,
%break
אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל 
לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, 
ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו.
%break
מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו 
שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור 
המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו 
ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.
%break
אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט 
ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל.
%page 508
והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי 
כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר 
הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה 
להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו.
%break
%H נבואתו של בעל הסולם
%break
%H3 [מתוך כתב יד]
%break
%page 509
%break
"ויהי בתוך שני המלחמה בימי הטבח האיום. ואני תפילה, ואבך בכי 
רב כל הלילה. ויהי כעלות הבוקר. והנה אנשי העולם כולו כמו 
מקובצים בקיבוץ אחד לפני דמיוני.
%break
ואיש אחד מרחף ביניהם בראש חרבו על ראשיהם, מצליף כלפי 
ראשיהם, והראשים פורחים למרום וגוויותיהם נופלים לבקעה גדולה 
מאוד, ויהיו לים של עצמות.
%break
והנה קול אלי: "אני אל שדי, המנהיג לכל העולם כולו ברחמים 
מרובים. שלח ידך ואחוז בהחרב, כי עתה נתתי לך עצמה וגבורה". 
ותלבישיני רוח ה', ואחזתי בהחרב. ותכף נעלם אותו האיש, והבטתי 
היטב על מקומו ואיננו. והחרב ברשותי לקנייני הפרטי.
%break
ויאמר ה' אלי: "שא רגלך ולך לך ממולדתך אל ארץ החמדה ארץ 
האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום ונברכו בך כל גאוני 
הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את 
שבר האנושי בישועה של קיימא. ואת החרב הזה תיקח בידך,
%break
ותשמור עליה בכל נפשך ומאודך, כי היא האות ביני ובינך, אשר כל 
הדברים הטובים האלו יתקימו על ידיך, כי עד עתה עוד לא היה לי 
איש נאמן כמותך,
%break
למסור לו החרב הזאת. וע"כ עשו החובלים מה שעשו, ומעתה כל 
מחבל אשר יראה את החרבי בידיך, תכף יתעלם ויתבער מהארץ".
%break
ואסתיר פני, כי יראתי מלהביט לעומת הדובר בי. והחרב שהיתה 
למראה עיני דמיוני, כמו חרב פשוטה של ברזל בדמות משחית נורא, 
הנה נתהפכה ברשותי לאותיות נוצצות השם הקדוש אל שדי,
%break
אשר ברק זיוום מלאה אור ונחת והשקט ובטח את כל העולם כולו. 
ואומר אל לבי: "מי יתן ואקנה לכל דורי העולם מטיפה טהרה של 
החרב הזאת, כי אז ידעו שיש נועם ה' בארץ".
%break
ואשא עיני. והנה ה' ניצב עלי ויאמר אלי: "אני אל אלוקי אבותיך, שא 
נא עיניך מהמקום אשר אתה עומד לפני, ותראה כל המציאות אשר 
המצאתי יש מאין,
%break
עליונים ותחתונים יחד, מראש מתחילת יציאתם לגילוי המציאות ועד 
כל המשך זמן בסדרי התפתחותם, עד יבואו על גמר מלאכתם, כראוי 
למעשה ידי להתפאר".
%break
ואראה ואשמח מאוד על הבריאה הנהדרה וכל מלואה. והעונג והטוב 
אשר כל באי הארץ מתענגים עליה. ואודה לה'.
%break
אז אמרתי לה': "לפניך נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמך תמיד, כי 
מאתך לא תצא הרעות והטוב, אכן שלשלת של נועם ערוכה לפנינו 
מראש עד סוף,
%break
ואשרי הדורכים על עולמך אשר הכינות להם לנועם ועדן וכל טוב, אין 
שום נפתל ועקש בכל מעשי ידיך העליונים ותחתונים יחד". ונמלאתי 
חכמה נהדרה. ועל כולם חכמת השגחתו הפרטית בתכלית. כן הלכתי 
והוספתי חכמה יום יום ימים רבים שמונים ומאות יום.
%break
בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה' לאמור: "הן נמלאתי 
חכמה יותר מכל הקדמונים, ואין דבר בעולם אשר יפלא ממני. אולם 
את דברי הנביאים וחכמי ה' איני מבין כלום.
%break
גם השמות הקדושים ברובם לא הבנתי. והרהרתי, הנה ה' הבטיח לי 
חכמה ודעת עד להיות למופת בין חכמים והנבראים, ואני עדיין את 
שיחתם איני מבין".
%break
ובטרם אקרא, והנה ה' שורה עלי ויאמר: "הן תראה חכמתך והשגתך 
למעלה למעלה על כל החכמים אשר היו בארץ עד הנה. ומה שאלת 
ממני ולא נתתי לך,
%break
ולמה תדאיב את רוחך בהבנת דברי הנבואה, שאינך מסופק 
שדבריהם נאמרים מתוך קטנות מהשגתך, האם תרצה שאורידך 
ממדרגתך, ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם?"
%break
והחרשתי ושמחתי בהתפארות רחבה ולא עניתי דבר. אחרי זה 
שאלתי את ה': "הלא עד הנה לא שמעתי דבר על קיום גוויתי וכל 
הטובות והיעודים הגיעו לי מתוך רוחניות בלבד ואליה הכל מיועד.
%page 510
ואם כן, מה יהיה שבגלל איזה מחלה או פגעי הגוף יתבלבל שכלי 
ואחטא לפניך? האם תשליכני מלפניך ותאבד את כל הטובה הזאת או 
תענישני?"
%break
וישבע לי ה' בשמו הגדול והנורא ובכסאו הנצחי, כי לא ירפה חסדו 
ממני בנצחיות. ואם אחטא ואם לא אחטא, חסדו וקדושתו לא יסור 
הימני לנצח. ושמעתי ושמחתי מאוד. (הן כבר באת על תכליתך ולכל 
פשעיך סלחתי והחסד הזה).
%break
ובמלאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל היעודים וההבטחות 
שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני 
העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל 
בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו.
%break
ואני שבע והלל הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו 
אלי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד 
ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה 
ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון,
%break
להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם 
כמותי. והגם שידעתי מאז שאסור לי להדאיב רוחי, עכ"ז לא 
התאפקתי ושפכתי שיח ותפילה חמה מאוד.
%break
ויהי בבוקר ואשא עיני וראיתי יושב בשמים ישחק עלי ועל דברי ויאמר 
לי: "מה אתה רואה?"
%break
ואומר אני: "רואה שני אנשים מתאבקים יחד. אחד חכם ושלם בכל 
עוז, והשני קטן וטיפש, כמו קטן שנולד. והשני החסר טעם הקטן 
והחלש מפיל את הגיבור והשלם".
ויאמר לי ה': "זה הקטן גדול יהיה".
%break
ויפתח הקטן את פיו, ואמר לי איזה פסוקים בלתי מובנים לי כל צרכם. 
אומנם הרגשתי בהם כל אוצרות החכמה והנבואה הנהוגה בין כל 
נביאי אמת, עד שידעתי כי ענה לי ה' ונתן לי מהלכים בין כל הנביאים 
וחכמי ה'.
%break
ויאמר לי ה': "קום על רגלך והבט לרוח מזרחית קדמה". ונשאתי עיני, 
וראיתי אשר הקטן הלז ברגע אחת נתרומם והשוה את עצמו וקומתו 
לקומת הגדול, ועדיין היה חסר טעם ושכל כמקדם ונפלאתי מאוד.
%break
אח"ז היה דבר ה' אלי במחזה לאמור: "שכב על צדך הימנית". ואשכב 
על הארץ. ויאמר לי: "מה אתה רואה?"
ואומר: "אני רואה גויים ולאומים רבים מאד, מתנשאים ונאבדים 
ומראיהם משחת מאדם".
%break
ויאמר לי ה': "אם תוכל ליתן צורה לכל הגויים האלה ולהפיח בהם רוח 
חיים, אז אביאך אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיך, לתת לך וכל יעודי 
יתקיימו על ידך".