ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעה"ס
%book כתבי בעה"ס. [511-664]. מאמרי "שמעתי".
%page 511
%H עבודה רוחנית
%page 512
%H3 על מאמרי שמעתי
%break
בין הספרים וכתבי היד, שהיה לומד בהם מורי הרב ברוך שלום הלוי 
אשלג (הרב"ש), בנו ובכורו ממשיך דרכו של בעל הסולם, היתה 
מחברת מיוחדת,
%break
עליה היה כתוב בכתב ידו של מורי: "שמעתי". ממחברת זו לא מש, 
ולכל מקום שנסע, נטל אותה עמו ועיין בה עוד ועוד.
%break
בהיותו על ערש דווי, בשעת לילה מאוחרת, הגיש לי לפתע את 
המחברת ואמר לי בזו הלשון: "קח את המחברת ועסוק בה". למחרת 
לפנות בוקר, בהיותי סמוך למיטת חוליו, עלתה נשמתו הטהורה לגנזי 
מרומים.
%break
המחברת מכילה אוסף מאמרים מאת בעל הסולם, שכתבם הרב"ש 
מפי אביו מיד לאחר אמירת הדברים. עקב ייחודיותם שמרנו על סגנון 
השפה המדוברת הנהוגה במאמרים - אותם שתה הרב"ש בצמא 
ועליהם השתית את יסודות תורתו.
%break
הרב מיכאל לייטמן
%page 513
%H מאמרי "שמעתי"
%break
%letter א
%H א. אין עוד מלבדו
%break
הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, 
שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש 
דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא,
%break
מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל 
דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של 
תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם,
%break
שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל 
ידיהם הוא נדחה מקדושה.
%break
והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, 
שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא 
מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו,
%break
אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות 
אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. 
ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח 
לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה.
%break
והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם 
הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא 
ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה,
%break
אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. 
אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף?
%break
אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו 
ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו 
ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות.
%break
נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיו לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא 
מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא לאלו 
אנשים שרוצים באמת להתקרב לה',
%break
ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן 
בלי דעת, ומשום זה ניתן לו מלמעלה עזרה, שלא יהיה לו היכולת 
לומר, שברוך ה' שיש לו תורה ומצות ומעשים טובים. ומה חסר לו 
עוד?
%break
וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי. אז, האדם הזה 
מקבל עזרה מלמעלה, ומראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר במצב 
הנוכחי. דהיינו, ששולחים לו מחשבות ודיעות, שהם נגד העבודה. 
וזהו בכדי שיראה, שאין הוא בשלימות עם ה'.
%break
ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב 
שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות 
עם ה'. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ 
את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו.
%break
וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי 
הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים 
איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה,
%break
אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו 
שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת.
%break
האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. 
כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא 
במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו,
%break
אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס 
להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח 
של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי 
ה', אלא הכל נעשה מצד ה'.
%break
וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו 
קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו 
דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה,
%break
אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. 
ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר 
אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה',
%break
%page 514
גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק 
הבורא הוא מנהיג העולם.
%break
אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער 
על מה שהוא עשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער 
והכאב, על איזה נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו 
צריכים להצטער.
%break
והאדם צריך להצטער אז, ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא 
מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת, לבית הכסא, 
ששם מקום הפסולת. כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע 
ולנשום אויר במקום סרחון.
%break
(ואפשר לומר, שמובא בספרים, שלפעמים האדם בא בגלגול חזיר. 
ויש לפרש על דרך שהוא אומר, שהאדם מקבל רצון וחשק לקבל חיות 
מדברים שכבר אמר עליהם שהוא פסולת, ועכשיו הוא רצה לקבל 
מהם מזונות).
%break
וכמו כן, בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, 
ומרגיש קצת טעם בעבודה, אל יאמר, שעכשיו אני נמצא במצב, שאני 
מבין, שכדאי להיות עובד ה'. אלא הוא צריך לדעת,
%break
שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה'. לכן הקב"ה מקרבו ומשום זה הוא 
מרגיש עכשיו טעם בעבודה. ויזהר, שאף פעם לא לצאת מרשות 
הקדושה, לומר, שיש עוד מי שפועל חוץ מהקב"ה.
%break
(אולם מכאן משמע, שענין מציאת חן בעיני ה' או להיפך, אינו תלוי 
באדם עצמו, אלא הכל בה'. ומדוע עכשיו מצא חן בעיני ה' ואח"כ אינו 
כן, אין זה בידי האדם להבין עם השכל החיצוני שלו).
%break
וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן 
להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי 
בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, 
שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה.
%break
והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן 
שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם 
כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות 
קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.
%break
כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם 
הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא 
כללות נשמת ישראל. ולכן,
%break
אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת 
אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה 
יכולה לפרנס את האברים שלה.
%break
(ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, 
קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא 
נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד 
מהקדושה.
%break
ואותו דבר בזמן שאדם מרגיש שיש לו קצת התקרבות לקדושה. שיש 
לו שמחה, מזה שזכה למציאת חן בעיני הקב"ה, גם אז מוטל עליו 
לומר,
%break
שעיקר השמחה שלו יהיה בזה שיש עכשיו שמחה למעלה, אצל 
השכינה הקדושה, מזה שהיה לה מקום לקרב את אבר הפרטי שלה 
אליה, ולא צריכה לשלוח את האבר הפרטי שלה החוצה.
%break
ומזה שהאדם זכה לשמח את השכינה, מזה יש לו שמחה. וזהו גם כן 
על אותו החשבון הנ"ל, כי מה שיש שמחה להפרט, זהו רק חלק, מזה 
שיש שמחה להכלל כלו.
%break
וע"י החשבונות האלו הוא מאבד את פרטיותו עצמו, ולא נלכד ברשת 
הס"א, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו.
%break
והגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", כי 
מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו 
מיחסים להבורא.
%break
אבל הרצון לקבל הנאה צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. כלומר, 
שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על הכוונה משום 
שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים.
%break
%page 515
כי זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. וזה נקרא "שמחת 
השכינה למעלה".
%break
ומשום זה מחויב האדם לחשוב עצות, איך הוא יכול לעשות נחת רוח 
למעלה. ובטח שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, יהיה נחת רוח למעלה. 
לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך,
%break
ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך. ומזה בודאי יהיה נחת רוח 
למעלה. נמצא, שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים.
%letter ב
%H ב. ענין שכינתא בגלותא
%break
הזה"ק אומר "איהו שוכן ואיהי שכינה".
%break
ויש לפרש דבריו. ידוע, דלגבי אור העליון אומרים, שאין שום שינוי, 
כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". וכל השמות והכנוים הוא רק בערך 
הכלים, שהוא בחינת הרצון לקבל, הכלול במלכות, שהיא שורש 
הבריאה. ומשם משתלשל ויורד עד לעולם הזה, להנבראים.
%break
וכל הבחינות האלו, החל ממלכות שהיא שורש בריאת העולמות, עד 
הנבראים, נקראת בשם שכינה. שהתיקון הכללי הוא, שהאור העליון 
יאיר בהם בתכלית השלימות.
%break
והאור המאיר בהכלים, נקרא בשם שוכן. והכלים נקראים באופן כללי 
שכינה. כלומר, שהאור שוכן בתוך שכינה. זאת אומרת, שהאור נקרא 
שוכן, מטעם שהוא שוכן בתוך הכלים. היינו, שכללות הכלים נקראים 
בשם שכינה.
%break
ומטרם שהאור מאיר בהם בתכלית השלימות, אז מכנים הזמן זה 
בשם "זמן של תיקונים". היינו, שאנו עושים תיקונים, בכדי שהאור 
יאיר בהם בשלימות.
%break
ועד אז נקרא המצב הזה בשם שכינתא בגלותא. כלומר, שבעולמות 
עליונים אין עדיין השלימות.
%break
ולמטה בעולם הזה היא מצב, שצריך להיות לשרות אור העליון בתוך 
הרצון לקבל, שהתיקון הזה הוא בחינת מקבל בע"מ להשפיע. 
ובינתיים הרצון לקבל ממולא עם דברים שפלים ושטותיים,
%break
שאין נותנים מקום שיהיה שם מגולה עם כבוד שמים. זאת אומרת, 
במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת 
וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא "שכינתא 
בעפרא".
%break
זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. וכל אחד ואחד מואס בדברים 
של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים 
בדברים שפלים, שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום 
בהלב, שיהא משכן לאור ה'.
%letter ג
%H ג. ענין ההשגה הרוחנית
%break
אנו מבחינים בהרבה מדרגות ובהרבה הבחנות בהעולמות. ויש לדעת 
אשר כל המדובר במדרגות וההבחנות, הכל מדובר מענין השגת 
הנשמות בערך מה שמקבלים מהעולמות,
%break
וזה לפי הכלל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. והוא, כי המלה "שם", 
יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר 
מה, ולפי השגתו.
%break
ועל כן כללות המציאות מתחלק לענין ההשגה הרוחנית לג' הבחנות:
א. עצמותו ית'.
ב. אין סוף ברוך הוא.
ג. הנשמות.
%break
א. בענין עצמותו ית' אין אנו מדברים כלל. מטעם כי שורש ומקום 
הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
%break
ב. אין סוף ברוך הוא. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד רצונו 
להטיב לנבראיו בבחינת אין סוף, המכונה אין סוף ברוך הוא. והוא 
הקשר שיש בין עצמותו להנשמות. קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון 
להנות לנבראים.
%break
אין סוף ברוך הוא הוא תחילת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי, אלא 
שם מתחיל שורש הנבראים. היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, 
הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. הרצון הזה מתחיל מעולם אין סוף, 
ונמשך עד עולם העשיה.
%break
ג. הנשמות. שהם מקבלי ההטבה, מה שיש ברצונו להטיב.
אין סוף ברוך הוא נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' 
להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה 
של רצון להנות אין לנו שום דיבור.
%break
%page 516
ושם הוא תחילת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל 
שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים,
%break
הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם אין סוף 
ונמשך עד עולם העשיה. וכל העולמות כלפי עצמם נבחנים כמו אור 
בלי כלי, שאין בהם דיבור. והם נבחנים כמו עצמותו ית', ואין בהם 
שום השגה.
%break
ואל תתמה, מה שאנו מבחינים שם הרבה הבחנות. והוא משום 
שהבחנות אלו הם שם בבחינת כח. אשר אח"כ, כשיבואו הנשמות,
%break
אז יתגלו ההבחנות האלו אצל הנשמות המקבלים את האורות 
העליונים כפי מה שתיקנו וסדרו, באופן שיהיה יכולת להנשמות 
לקבלם,
%break
כל אחד לפי כוחו והכשרתו. ואז מתגלים ההבחנות האלו בפועל. אבל 
בזמן שאין הנשמות משיגות את האור העליון, אז הכל בערך עצמם 
נחשבות לבחינת עצמותו ית'.
%break
ובערך הנשמות המקבלים מהעולמות, נבחנים העולמות בסוד אין סוף 
ברוך הוא. והוא מטעם, כי הקשר הזה שיש בין העולמות להנשמות, 
היינו, מה שהעולמות משפיעים לנשמות,
%break
זה נמשך ממחשבת הבריאה, שהוא בחינת יחס משותף בין עצמותו 
ית' להנשמות. והקשר הזה מכונה בשם אין סוף כנ"ל. וכאשר 
מתפללים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו,
%break
ויתן לנו מבוקשנו, הכוונה לבחינת אין סוף ברוך הוא, ששם שורש 
הנבראים, שרוצה לתת להם טוב ועונג, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
והתפילה היא להבורא ית' שברא אותנו, ושמו הוא, "רצונו להטיב 
לנבראיו", והוא מכונה בשם אין סוף, משום שהדיבור הוא לפני 
הצמצום. ואפילו לאחר הצמצום לא נעשה בו שום שינוי, שאין שינוי 
באור, ונשאר תמיד בשם הזה.
%break
וכל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה 
בסוד שורש לנבראים, מכונה שם אין סוף ברוך הוא. וגילוי שם זה 
נשאר בלי שום שינויים.
%break
וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא 
מאיר תמיד בשם הראשון, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף. ועל 
כן אנו מתפללים להבורא ית' שנקרא אין סוף,
%break
שמאיר בלי צמצום וסוף. ומה שאח"כ נעשה סוף, זה תיקונים עבור 
המקבלים שיוכלו לקבל אורו ית'.
%break
אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין 
אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד 
בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד,
%break
או המושג לבד, אינם מכונים בשם אין סוף. אלא שהמושג מכונה בשם 
עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, 
שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש, בזה שנטבע בו הרצון לקבל. 
ומבחינה זו נקרא הבריאה בשם "יש מאין".
%break
ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי 
באלוקות, שהוא סוד "אני הוי"ה לא שניתי". ובאלקות לא שייך ספירות 
ובחינות.
%break
ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי 
הזה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות 
וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' 
רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע, בסוד רצונו להטיב לנבראיו.
%break
וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין, בסוד רצונו להטיב 
לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה 
שמתפעלים מהאור העליון.
%break
ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, 
והוא מתחלק לפרטים מרובים, לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים 
לקבל.
%break
בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, 
התפשטות, הסתלקות, וכדומה. והיות שהרצון לקבל נקרא "נברא" 
ו"בחינה מחודשת", לכן, דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל 
- משם מתחיל הדיבור.
%break
%page 517
והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס 
משותף, בין אור העליון להרצון לקבל.
%break
וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, 
כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור 
הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת 
לו שם.
%break
ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה 
וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים:
א. הבורא ית'.
ב. דבר הנמשך ממנו.
%break
בחינה א', שנבחן לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', 
הדבר הנמשך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, 
היינו, לתוך הרצון לקבל שלנו,
%break
את זה מכנים בשם אין סוף ברוך הוא. שזה הקשר שיש להבורא ית' 
עם הנבראים, בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן 
לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.
%break
ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור 
המתפשט בשם אין סוף, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים, 
בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.
%break
נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל, 
בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין 
המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, 
וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.
%break
וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג 
- אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן 
נבחן בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך 
לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.
%break
ואין לנו לדבר, אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור 
המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים 
בפועל.
%break
וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן. אז לפי חוש המישוש אנו 
מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל לפי ערך חושינו.
%break
אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, 
למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי 
חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעין את 
חושיו.
%break
ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה 
צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו 
והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.
%break
וזה פירוש: "אין השתנות באור". אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, 
בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם 
יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד,
%break
אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה 
אחרת. וכמו כן באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות 
שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק 
במקבלים.
%break
ויהי רצון שנזכה לקבל אורו יתברך, וללכת בדרכי השם ית', ולעבדו 
שלא על מנת לקבל פרס, אלא להשפיע נחת רוח להשם ית', ולאקמא 
שכינתא מעפרא [ולהקים שכינה מעפר], ולזכות לדביקות ה', ולבחינת 
גילוי אלקותו ית' לנבראיו.
%letter ד
%H ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה
%break
צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה 
לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא 
לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו,
%break
רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת 
חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון 
האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו 
שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.
%break
%page 518
מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו 
כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי 
שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני 
אבוקה.
%break
לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות 
ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה 
כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה,
%break
היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא 
צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת 
אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה 
תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.
%break
וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם 
משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים 
המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא 
מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.
%break
אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה 
היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, 
שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר,
%break
היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור 
החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.
%break
והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי 
של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך 
את מדת ערכה האמיתי.
%break
אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את 
מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, 
שההארה זו תשאר אצלו בקביעות.
%break
%letter ה
%H ה. לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?
%break
הנה, בכדי לזכות לבחינת לשמה, אין זה בידי אדם להבינה. כי אין זה 
בשכל אנושי להבין, איך אפשר להיות דבר כזה בעולם. וזהו מטעם, כי 
כל מה שנותנים לאדם להבין,
%break
שאם יעסוק בתו"מ ישיג משהו, מוכרח להיות שם תועלת עצמו, כי 
אחרת אין האדם מסוגל לעשות משהו. אלא זהו הארה הבאה 
מלמעלה. ורק מי שטועם זה, הוא יכול לדעת ולהבין. ועל זה נאמר 
"טעמו וראו כי טוב ה'".
%break
אם כן יש להבין, בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך 
להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את 
הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי 
להשיג את הענין של לשמה.
%break
והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה 
בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א).
%break
זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא 
[ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא 
חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה,
%break
אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא 
מקבל מלוי על חסרונו.
%break
נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא 
רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, 
אלא זהו מתנת אלקים.
%break
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, 
שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, 
אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו,
%break
אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא 
אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.
%break
לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי 
לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז 
הקב"ה שומע תפילתו.
%break
%page 519
אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, 
שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית 
השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל 
לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.
%break
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך 
שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום 
תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו,
%break
שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה 
לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו 
יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו.
%break
ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר 
הרע. כי היצר הרע הוא הרצון לקבל. ועל ידי זה שזוכין להרצון 
להשפיע, אז הוא מבטל את הרצון לקבל,
%break
שיהיה בידו מה לעשות. זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו 
מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה 
שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו.
%break
וכשהאדם יתן חשבון לנפשו "מה יש לו בעמלו שיעמול תחת השמש", 
אז הוא יראה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית' מב' 
טעמים:
%break
א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, הוא 
מוכרח להתיגע בעולם הזה. ומה נשאר לו מכל היגיעה שנתן?
ב. מה שאין כן אם האדם עובד לשמה, הוא מקבל תענוג גם בזמן 
העבודה.
%break
לפי המשל של המגיד מדובנא ז"ל, שאמר על הכתוב "לא אותי קראת 
יעקב, כי יגעת בי ישראל". ואמר, שזה דומה לאיזה עשיר שיצא 
מהרכבת, והיה לו תיק קטן,
%break
והעמיד זה אצל המקום שכל הסוחרים מעמידים שם חבילותיהם. 
והסבלים לוקחים את החבילות ומביאים אותם למלון, ששם נמצאים 
הסוחרים.
%break
והסבל חשב שבטח תיק קטן היה הסוחר בעצמו לוקח ולא צריכים 
לזה סבל. לכן לקח חבילה גדולה. והסוחר רוצה לתת לו סכום קטן, 
כפי שהוא רגיל לשלם. והסבל לא רוצה לקחת,
%break
והוא אומר, הכנסתי להמחסן של המלון חבילה גדולה שנתעיפתי 
מאד, ובקושי סחבתי את החבילה שלך, ואתה רוצה לתת לי סכום 
פעוט עבור זה.
%break
והנמשל הוא, בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה, בזה 
שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא 
החבילה שלי לקחת, אלא החבילה זו שייך למי שהוא אחר.
%break
היות שאתה אומר, שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל 
בית אחר, שבשבילו עבדת. לכן לך אליו, שהוא ישלם לך. וזה שכתוב 
"כי יגעת בי ישראל".
%break
זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך, 
תענוג והתרוממות רוח. מה שאין כן, מי שעובד לשם מטרות אחרות, 
אז הוא לא יכול לבוא בטענות להבורא,
%break
מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה. היות שהוא לא עבד עבור ה', 
שהשם ישלם לו עבור עבודתו.
%break
אלא האדם יכול לבוא בטענה לאלו אנשים, שהוא עבד בשבילם, שהם 
ישפיעו לו תענוג וחיות. והיות בשלא לשמה יש הרבה מטרות, לכן 
האדם צריך לדרוש מהמטרה שעבד בשבילה,
%break
שהמטרה זו שעבד בשבילה, שהיא יתן לו שכר, היינו תענוג וחיות. 
ועליהם נאמר "כמוהם יהיו עושיהם, כל אשר בוטח בהם".
%break
אבל לפי זה יהיה קשה, הלא אנו רואים, שאפילו בזמן שהאדם מקבל 
על עצמו את עול מלכות שמים בלי שום כוונה אחרת, ומכל מקום אינו 
מרגיש שום חיות,
%break
שנגיד שהחיות הזאת מחייב אותו לקבל על עצמו את העול מלכות 
שמים. ומה שכן הוא מקבל עליו את העול, הוא רק מטעם אמונה 
למעלה מהדעת, היינו שעושה זה בבחינת התגברות בכפיה שלא 
בטובתו.
%break
אם כן, נשאלת השאלה, מדוע הוא כן מרגיש יגיעה בעבודה זו, שהגוף 
מסתכל כל רגע, מתי אני יכול להתפטר מעבודה זו, היות שאין האדם 
מרגיש שום חיות בעבודה.
%break
ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם עובד בהצנע לכת, שאין לו אז שום מטרה 
רק בשביל לעבוד בע"מ להשפיע, אם כן מדוע אין ה' משפיע לו טעם 
וחיות בעבודה?
%break
%page 520
והתשובה היא כי יש לדעת, שענין זה הוא תיקון גדול. שלולי כך, היינו 
שאם היה מאיר אור וחיות תיכף בזמן שהאדם מתחיל לקבל על עצמו 
עול מלכות שמים, היה לו חיות בעבודה,
%break
היינו שהרצון לקבל גם כן היה מסכים לעבודה זו. אז בטח מדוע הוא 
מסכים, בטח שהוא מטעם שרוצה למלאות תאותו, היינו שהיה עובד 
מטעם תועלת עצמו.
%break
ואם היה כך, לא היה שום מציאות שיהא באפשרות להגיע לשמה. כי 
האדם היה מוכרח לעבוד לתועלת עצמו מטעם שהוא מרגיש בעבודת 
ה' יותר תענוג מתאוות גשמיים.
%break
אם כן היה אדם מוכרח להשאר בשלא לשמה. וזה מטעם שהיה לו 
סיפוק בעבודה. ובמקום שיש סיפוק, אין האדם מסוגל לעשות שום 
דבר, כי בלי רווחים אין האדם מסוגל לעבוד.
%break
אם כן, אם האדם היה מקבל סיפוק בעבודה זו דשלא לשמה, היה 
מוכרח להשאר במצב הזה. וזה היה דומה כמו דאמרי אינשי (כמו 
שאומרים אנשים), בזמן שאנשים רודפים אחרי הגנב לתופסו, גם 
הגנב רץ וצועק "תפסו את הגנב".
%break
ואז אי אפשר להכיר מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא את 
הגניבה מידו.
%break
אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם וחיות בהעבודה 
של קבלת עול מלכות שמים, ואז אם האדם עובד בבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, והגוף מתרגל בעבודה זו,
%break
היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש להאדם האמצעים שיכול 
לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. היות 
שעיקר מה שדורשים מהאדם,
%break
הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה', שהוא בחינת 
השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע.
%break
וזהו כמ"ש "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא 
תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. 
מה שאין כן אח"כ,
%break
כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על 
עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי 
שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו,
%break
והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה 
ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה 
יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.
%break
שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד 
ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם 
שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, 
הוא על ה', היינו לה' דוקא.
%letter ו
%H ו. מהו סמכין בתורה, בעבודה
%break
כשהאדם לומד תורה והוא רוצה להגיע לבחינת, שכל מעשיו יהיו 
בע"מ להשפיע, אז הוא צריך להשתדל, שיהיה לו תמיד "סמכין 
בתורה". שסמכין הוא בחינת מזונות, שהיא אהבה, ויראה,
%break
והתרוממות רוח, ורעננות, וכדומה. וכל זה הוא צריך להוציא מהתורה. 
כלומר, שהתורה צריכה לתת לו תולדות כאלה.
%break
מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואין לו אלו התולדות, אין זה נכנס 
בגדר של תורה. מטעם ש"תורה", הכוונה למאור המלובש בתורה. 
כלומר, מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", 
הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב.
%break
ועוד יש לדעת, כי התורה נחלקת לב' בחינות:
א. בחינת תורה.
ב. בחינת מצוה.
%break
ולפי האמת אי אפשר להבין את ב' בחינות הנ"ל, מטרם שהאדם זוכה 
ללכת בדרכי ה', בסוד ה' ליראיו. כי בזמן שהאדם נמצא בבחינת 
הכנה, להכנס להיכל ה', אי אפשר להבין דרכי אמת.
%break
אולם דוגמה אפשר לתת, שאפילו שהאדם נמצא בזמן הכנה, גם כן 
יכולים להבין באפס מה. והוא על דרך שאמרו חז"ל "אמר ר' יוסף, 
מצוה בעידנא דעסיק בה, מגנא ומצלא [מצוה, בעת שעוסק בה,
%break
מגינה ומצילה], תורה בין בעידנא דעסיק בה, ובין בעידנא דלא עסיק 
בה, מגנא ומצלא [תורה, בין בעת שעוסק בה ובין בעת שלא עוסק 
בה, מגינה ומצילה]" (סוטה כא).
%break
%page 521
והענין הוא "בעידנא דעסיק בה" פירושו, בזמן שיש לו איזה מאור, 
שעם המאור שהשיג הוא יכול לשמש עמה רק בזמן שעדיין המאור 
נמצא אצלו, שעכשיו הוא בשמחה, מטעם המאור שמאיר לו.
%break
וזה נקרא בחינת מצוה, היינו שעדיין לא זכה לבחינת תורה. אלא רק 
מהמאור הוא מוציא חיות דקדושה.
%break
מה שאין כן תורה, שהוא משיג איזה דרך בעבודה, הדרך הזה שהשיג 
הוא יכול לשמש עמו, אפילו בזמן דלא עסיק בה. שפירושו, אפילו 
בזמן שאין לו המאור. וזהו מטעם,
%break
שרק ההארה נסתלק ממנו, אבל הדרך שהשיג בעבודה, זה הוא יכול 
לשמש, אפילו שנסתלק ממנו ההארה.
%break
אולם יחד עם זה יש לדעת, שבחינת "מצוה בעידנא דעסיק בה", היא 
יותר גדולה, מבחינת "תורה שלא בעידנא דעסיק בה". כלומר 
ש"עידנא דעסיק בה" פירושו כנ"ל, היינו שמקבל עתה את המאור.
%break
זה נקרא "דעסיק בה", שקבל המאור שבה. לכן, מצוה, בזמן שיש לו 
מאור, היא יותר חשובה מתורה, בזמן שאין לו אז מאור, היינו, שאין 
אז חיות התורה.
%break
הגם מצד אחד תורה חשובה, מפאת שהדרך שהשיג בתורה הוא יכול 
לשמש, אבל מזה שהיא בלי חיות, הנקרא מאור. ובזמן שבמצוה הוא 
כן מקבל חיות, הנקרא מאור.
%break
מבחינה זו מצוה יותר חשובה. לכן, כשהוא בלי חיות, הוא בבחינת 
רשע. מטעם שלא יכול עתה לומר, שהבורא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא שהוא נקרא רשע,
%break
מטעם שהוא מרשיע את קונו, היות שהוא מרגיש עכשיו, שאין לו שום 
חיות, ושאין לו במה לשמוח, שיהיה בידו להגיד, שהוא נותן עתה 
תודה להבורא, בזה שהוא משפיע לו טוב ועונג.
%break
ואין לומר שהוא יגיד, שהוא מאמין, שהבורא מנהיג את השגחתו עם 
אחרים בבחינת טוב ומטיב. כי דרכי תורה הוא מובנת לנו בבחינת 
הרגשה באברים. ואם האדם לא מרגיש את הטוב ועונג, מה נותנת לו, 
בזה שיש לאדם אחר טוב ועונג.
%break
ואם באמת, אם האדם היה מאמין שאצל חבירו כן מגולה את 
ההשגחה בבחינת טוב ומטיב, האמונה הזו היה צריך להביא לו 
שמחה ועונג, מזה שהוא מאמין,
%break
שהבורא מנהיג את העולם עם השגחה של טוב ועונג. ואם זה לא 
מביא לו חיות ושמחה, מה מועיל, בזה שאומר שלחבירו, כן הבורא 
משגיח עליו בהשגחה של טוב ומטיב.
%break
כי עיקר הוא, מה שהאדם מרגיש על גופו עצמו, או שטוב לו, או שרע 
לו חס ושלום. ומזה שיש לחבירו טוב, זהו רק אם הוא נהנה מזה, 
שיש לחבירו טוב. זאת אומרת, אנו לומדים בהרגשת הגוף,
%break
לא חשוב הסיבות, רק חשוב הוא, אם הוא מרגיש שטוב לו. אז האדם 
אומר, שהבורא הוא טוב ומטיב. ואם חס ושלום מרגיש רע, אין הוא 
יכול לומר, שהבורא מתנהג עמו בבחינת טוב ומטיב.
%break
לכן דוקא, אם הוא נהנה מזה, שיש לחבירו טוב, והוא מקבל מזה מצב 
רוח מרומם, והוא מקבל שמחה מזה שיש לחבירו טוב, אז הוא יכול 
לומר שהבורא הוא מנהיג טוב.
%break
ואם חס ושלום אין לו שמחה, אם כן הוא מרגיש שרע לו, איך הוא יכול 
לומר אז, שהבורא הוא טוב ומטיב.
%break
לכן, המצב שבו נמצא האדם, ואין לו חיות ושמחה, כבר הוא נמצא 
במצב שאין לו אהבה לה', ושיוכל להצדיק את קונו, ויהיה בשמחה כמו 
שמתאים למי שיש לו זכיה, לשמש מלך גדול וחשוב.
%break
ובכלל צריכים לדעת, כי אור העליון הוא במצב המנוחה המוחלטת, 
וכל התפשטות השמות הקדושים, הוא בא על ידי התחתונים. כלומר 
כל השמות שיש להאור עליון, הוא בא מהשגת התחתונים, היינו לפי 
השגותיהם, כך נקרא האור העליון.
%break
כלומר לפי מה שהאדם משיג את האור, היינו לפי הרגשתו, בשם זה 
הוא מכנה אותו. ואם אין האדם מרגיש, שהבורא נותן לו משהו, איזה 
שם הוא יכול לתת לה', אם הוא לא מקבל ממנו כלום.
%break
אלא בזמן שהאדם מאמין בה', אז כל מצב ומצב שהאדם מרגיש, 
אומר שזה בא מה'. אז, לפי הרגשתו, הוא נותן שם להבורא.
%break
%page 522
זאת אומרת, אם האדם מרגיש שבמצב שבו הוא נמצא טוב לו, אז 
הוא אומר שהבורא נקרא טוב ומטיב, מטעם שכך הוא מרגיש, שהוא 
מקבל ממנו טוב. ואז האדם נקרא צדיק,
%break
מטעם שהוא מצדיק את קונו (שהוא הבורא). ואם האדם מרגיש, 
במצב שבו הוא נמצא, שרע לו, אז האדם לא יכול לומר, שהבורא 
שולח לו טוב. לכן הוא נקרא אז רשע,
%break
מטעם שהוא מרשיע את קונו. אבל בינוני, אין מציאות כזו, היינו 
שהאדם יאמר, הוא מרגיש במצבו, שטוב לו וגם רע לו. אלא, או טוב 
לו, או רע לו.
%break
וזהו שאמרו חז"ל "לא אברי עלמא, וכו', או לרשיעי גמירי, או לצדיקי 
גמירי [לא נברא העולם אלא או לרשעים גמורים, או לצדיקים גמורים]" 
(ברכות ס"א). והוא מטעם,
%break
שאין מציאות כזאת, שהאדם ירגיש טוב ורע ביחד. ומה שחז"ל 
אומרים, שיש בינוני, זהו ענין שאצל הנבראים, שיש להם בחינת זמן, 
שייך לומר בינוני ב-ב' זמנים בזה אחר זה.
%break
כמו שאנו לומדים, שיש ענין עליות וירידות, שהם ב' זמנים. פעם הוא 
רשע, ופעם הוא צדיק. אבל בזמן אחד, שאדם ירגיש שרע לו וטוב לו 
באותו זמן, אין זה במציאות.
%break
ובהאמור יוצא, שמה שאמרו, שתורה יותר חשובה ממצוה, זה דוקא 
בזמן שלא עסיק בה. היינו בזמן שאין לו חיות, אז התורה יותר חשובה 
ממצוה, שאין בה חיות. היות ממצוה שאין בה חיות,
%break
הוא לא יכול לקבל שום דבר. מה שאין כן מבחינת תורה על כל פנים 
נשאר לו דרך בעבודה, ממה שקבל בזמן שהיה עסיק בתורה. הגם 
שהחיות נסתלק, אבל הדרך נשאר אצלו,
%break
כנ"ל, שהוא יכול לשמש עמו. שיש זמן, שמצוה יותר חשובה מתורה, 
היינו בזמן שיש חיות בהמצוה ובתורה אין לו חיות.
%break
לכן "בעידנא דלא עסיק בה" (פירוש, בזמן שלא עוסק בה) זאת 
אומרת, בזמן שאין לו חיות ושמחה בעבודה, אין לו עצה אחרת כי אם 
תפלה. אולם, בזמן התפלה הוא צריך לדעת,
%break
שהוא רשע. מטעם שאין הוא מרגיש את הטוב ועונג הנמצא בעולם. 
הגם שהוא עושה חשבונות, שהוא כן יכול להאמין, שהבורא נותן רק 
טובות, אבל לא כל המחשבות של אדם מה שהוא עושה, הם אמת 
בדרכי עבודה.
%break
כי בדרכי עבודה הוא, אם המחשבה מביא לידי מעשה, היינו לידי 
הרגשה באברים, שהאברים ירגישו שהבורא הוא טוב ומטיב, אז 
האברים צריכים לקבל מזה חיות ושמחה.
%break
ואם אין לו חיות, מה מועיל לו כל החשבונות, היות שאין האברים 
אוהבים עתה, את הבורא, מטעם שנותן להם כל טוב.
%break
לכן הוא צריך לדעת, שאם אין לו חיות ושמחה בעבודה, סימן הוא 
שהוא רשע, משום שאין לו טוב כנ"ל. וכל החשבונות אינם אמת, אם 
הם לא מביאים לידי מעשה, היינו לידי הרגשה באברים, שהאדם 
יאהב את ה', מטעם שהוא המשפיע טוב ועונג להנבראים.
%letter ז
%H ז. מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה
%break
ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה 
אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את 
מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, 
מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה.
%break
ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל 
הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו 
בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות.
%break
מה שאין כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית' 
"לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל]".
%break
מה שאין כן להאדם, כל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש את 
המציאות. וגם אמיתיות המציאות, לא נערך לאמיתיות, אלא כלפי 
המרגיש את המציאות. זאת אומרת, מה שהמרגיש טועם בו,
%break
זה הוא אצלו אמת. היינו, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר 
שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו וסובל יסורים 
ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע,
%break
%page 523
מטעם שמרשיע את הקב"ה, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם 
שהוא משפיע רק טוב לעולם. וכלפי הרגשתו של האדם, האדם 
מרגיש שהוא קבל מה' ההיפך, היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע.
%break
ובהאמור יש להבין מה שאמרו חז"ל "לא איברי עלמא, אלא או 
לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם, אלא או לרשעים 
גמורים או לצדיקים גמורים]" (ברכות סא).
%break
פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם טעם ומרגיש טעם טוב 
בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב.
%break
או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא 
מרשיע את המקום.
%break
נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית' לא 
שייך כל אלה הרגשת, כמ"ש בשיר היחוד "כמו היית לעולם תהיה, 
חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן, כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי 
המקבלים, כפי אדם המשיג.
%letter ח
%H ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א
%break
הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').
ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן 
שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש.
%break
כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום 
שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו 
מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא 
שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
%break
אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר 
הזו, יש להבחין ב' בחינות:
%break
א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה 
שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, 
שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'.
%break
היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, 
וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא 
מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים,
%break
אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות 
והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות 
בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה 
עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.
%break
ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל 
היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח 
אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה,
%break
אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול 
להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש 
ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן 
העולם.
%break
והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר 
נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי 
וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר,
%break
שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו 
את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.
%break
ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות 
האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו.
%break
ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא 
מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, 
אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה 
כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת.
%break
%page 524
אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה 
זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות 
שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע,
%break
היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש 
שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.
%break
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא 
ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי 
האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה 
שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.
%break
וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל 
לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם 
משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל,
%break
שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו 
להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו 
להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.
%break
אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים 
לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. 
עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' 
מקרב אותו ומחזירו למוטב.
%letter ט
%H ט. מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה
%break
הזה"ק מפרש מה שאמרו חז"ל "ג' דברים מרחיבים דעתו של אדם. 
והם אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים". ואומר, "אשה נאה" היינו 
השכינה הקדושה. "דירה נאה" דא ליביה [זה לבו]. ו"כלים" דא אברים 
דיליה [זה אבריו]. עד כאן לשונו.
%break
ויש לפרש, שאין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, 
שהיא בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים, שהם האברים 
הנמשכים מן הלב.
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לטהר את לבו, שיהא דירה נאה, 
בזה שהוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, ומרגיל עצמו לעבוד, שכל 
מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע,
%break
שמזה נמשך כלים נאים. היינו, שהרצונות שלו, הנקראים כלים, יהיו 
נקיים מבחינת קבלה לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקרא בחינת 
השפעה.
%break
מה שאין כן, אם אין הדירה נאה, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד", מטעם שצריך להיות השתוות הצורה בין האור 
להכלי. לכן,
%break
בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, בין 
במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה, היינו שהשכינה הקדושה 
מתגלית אליו בבחינת חן ויופי.
%break
וזה מרחיב את דעתו של אדם. היינו, שע"י התענוג והשמחה, 
שמרגיש אז, בא מהתגלות השכינה הקדושה בתוך האברים, וממלא 
את הכלים החיצונים והפנימים. וזה נקרא "הרחבת הדעת".
%break
ולזכות לזה הוא ע"י "הקנאה והתאוה והכבוד", ש"מוציאין את האדם 
מן העולם". שפירושו "קנאה" ע"י הקנאה בהשכינה הקדושה, הנקרא 
שהוא מקנא קנאת ה' צבאות. "כבוד" פירושו, שרוצה להרבות כבוד 
שמים. "תאוה" פירושו, בחינת "תאות ענוים שמעת".
%letter י
%H י. מהו, ברח דודי, בעבודה
%break
יש לדעת, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך, שרוצה להגיע לעשות 
הכל לשם שמים, הוא בא למצבים של עליות וירידות. ויש לפעמים, 
שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. 
כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה.
%break
אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה 
בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז 
הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו.
%break
ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", 
נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".
%page 525
%letter יא
%H יא. ענין גילה ברעדה, בעבודה
%break
שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה למי שבונה 
לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום 
אפשרות להכנס להבית,
%break
כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית. ולכן 
צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.
%break
לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן. כי יראה היא 
החלל. היינו, שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ 
להשפיע. לכן, בזמן שיש שתיהם, אז יש שלימות. אחרת כל אחד 
רוצה לבטל את השני.
%break
לכן צריכים להשתדל, ששניהם יהיה במקום אחד. וזה ענין, שצריכים 
אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות. מה שאין כן יראה נקראת חסרון 
וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות. וזה נקרא ב' רגלים. שדוקא שיש 
לו ב' רגלים, האדם יכול ללכת.
%letter יב
%H יב. עיקר עבודת האדם
%break
עיקר עבודת האדם צריך להיות, איך לבוא ולהרגיש טעם בלהשפיע 
נחת רוח ליוצרו. היות שכל מה שהאדם עושה לתועלת עצמו, מרחקת 
אותו מה', מטעם שינוי צורה.
%break
מה שאין כן, אם הוא עושה מעשה לתועלת ה', אפילו שהמעשה 
תהיה הכי קטנה, מכל מקום נקרא זה "מצוה".
%break
לכן, עיקר השתדלות האדם, צריך להיות להשיג כח המרגיש טעם 
בלהשפיע. וזהו על ידי שממעטין בכח המרגיש טעם בקבלה עצמית. 
ואז לאט לאט משיגים את הטעם בלהשפיע.
%letter יג
%H יג. ענין רמון
%break
ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך 
מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).
%break
ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה 
הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא 
יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה 
שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").
%break
נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: 
לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, 
שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות,
%break
היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. 
ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש 
כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל 
למעלה מהדעת.
%break
וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא 
לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך 
לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.
%break
ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן 
לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם 
נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו 
להבין את ההיפך.
%break
לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה 
אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב,
%break
שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", 
בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם 
נצרך לישועת ה'.
%letter יד
%H יד. מהו רוממות ה'
%break
רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת 
למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
%break
%page 526
א. שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ 
את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה 
נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה,
%break
ולא מצד האדם, היינו שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. וכל מה 
שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל החיצון. 
כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ.
%break
מה שאין כן למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, 
זה נקרא נגד הדעת של הרצון לקבל.
%break
ב. שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו.
לכן:
%break
א. שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, 
ואז הוא נעשה נצרך לה'.
ב. שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. 
היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.
%letter טו
%H טו. מהו, אלהים אחרים, בעבודה
%break
כתוב "לא תעשה אלהים אחרים על פני". והזה"ק מפרש, שצריך 
להיות "אבנין למשקל בה [אבנים לשקול בהן]".
%break
ושאל על זה, איך שוקלים את העבודה באבנים, שעל ידי זה ידע את 
מצבו בדרכי ה'? והשיב, שזה ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד 
יותר ממה שהוא רגיל,
%break
אז הגוף מתחיל לבעוט ולהתנגד בכל כחו לעבודה זו. היות שבענין 
להשפיע הוא אצל הגוף בבחינת לעול ולמשא, שאינו יכול לסבול את 
עבודה זו.
%break
וההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. 
והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, 
שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן 
העבודה.
%break
ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז האדם עובר 
על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני".
%break
והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה 
הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם 
את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'.
%break
זאת אומרת, שעל ידי זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים 
מחשבות זרות. היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך 
שהוא מתרץ את השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה 
האדם צריך לדעת את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות.
%break
וזה דומה למשל: חבר אחד רוצה לדעת עד כמה חבירו אוהב אותו. 
ובטח פנים בפנים חבירו מסתיר עצמו מטעם בושה. לכן האדם שולח 
מי שהוא, שידבר לשון הרע על חבירו.
%break
אז הוא רואה את התגובה של חבירו, בזמן שהוא נמצא מרוחק 
מחבירו. אז האדם יכול לדעת את האמת, את מדת האהבה של 
חבירו.
%break
והנמשל הוא, בזמן שהשכינה הקדושה מראה את פניה להאדם, 
שפירושו שה' משפיע להאדם חיות ושמחה, במצב כזה האדם 
מתבייש לומר, מה דעתו על עבודה דלהשפיע ולא לקבל כלום לעצמו.
%break
מה שאין כן שלא בפניה, היינו שהחיות והשמחה מתקרר, זה נבחן 
"שלא בפניה", אז האדם יכול לראות את מצבו אמיתי שלו בבחינת 
בעמ"נ להשפיע.
%break
ואם האדם מאמין, ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא שכל המחשבות 
זרות הבורא שלח אותם, היינו שהוא הפועל, בטח כבר יודע מה 
לעשות, ואיך לתרץ את כל הקושיות.
%break
וזה נראה כאילו היא שולחת לו שלוחים, לראות, איך הוא מדבר עליה 
לשון הרע על המלכות שמים שלו. כן אפשר לפרש את ענין הנ"ל.
%break
והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא. כי ידוע שהבטישות, מה 
שהגוף בוטש את האדם עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא 
באים לאדם בזמן שהוא לא עוסק בעבודה,
%break
אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, 
שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא אחרי הקדם של 
תורה ועבודה שלמעלה מהרגילות.
%break
וזה נקרא "אבני למשקל בה". היינו, שהאבנים האלו, מה שהוא רוצה 
להבין השאלות האלו, נופלים לו במוחו. שהולך אח"כ לשקול את 
מטרת עבודתו, אם באמת כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע,
%break
%page 527
ולעבוד בכל מאודו ונפשו. ושכל מאוויו יהיה רק לקוות, שיש מה 
לרכוש בעולם הזה, הוא רק במטרת עבודתו בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, ולא בשום ענינים גשמיים.
%break
ואז מתחיל ויכוח חריף, שרואה שיש פנים לכאן ופנים לכאן. ועל זה 
מזהיר הכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני". שאל תאמרו, 
שאלהים אחרים נתן לך את האבנים,
%break
לשקול בהם את עבודתכם, אלא "על פני". אלא האדם צריך לדעת, 
שזהו בחינת "פני". והטעם הוא, בכדי שהאדם יראה את צורתה 
האמיתית של הבסיס והיסוד, שעליו בונים את בנין של העבודה.
%break
ועיקר הכבידות שיש בעבודה היא, משום שהם "ב' כתובים 
המכחישים זה את זה":
%break
א. שמצד אחד אדם צריך להשתדל, שכל עבודתו היא להגיע לדבקות 
ה', שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלום 
לתועלת עצמו.
%break
ב. ומצד הב' אנו רואים, שאין זה המטרה העיקרית. היות שמטרת 
הבריאה לא היתה שהנבראים ישפיעו להבורא, כי הוא חס ושלום אינו 
בעל חסרון, שהנבראים יתנו לו משהו, אלא להיפוך,
%break
שמטרת הבריאה היתה מטעם רצונו להטיב לנבראיו, היינו 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג ממנו ית'.
%break
ולפי שב' ענינים אלו הם שני דברים הסותרים זה את זה, כלומר 
מקצה אל הקצה: שמצד אחד האדם צריך להשפיע, ומצד הב' האדם 
צריך לקבל. זאת אומרת יש בחינת תיקון הבריאה:
%break
א. שהוא להגיע לידי דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, שהיא 
שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע.
ב. ואח"כ יכולים להגיע לידי מטרת הבריאה, שהיא לקבל טוב ועונג 
מהבורא.
%break
לכן, בזמן שהאדם הורגל את עצמו ללכת בדרכי השפעה, אז ממילא 
אין לו כלים דקבלה. ובזמן שהולך בדרכי קבלה, אין לו כלים 
דהשפעה. לכן על ידי "האבנין למשקל בה" הוא קונה את שניהם 
ביחד. משום שאחרי דין ודברים, שהיה לו בזמן העבודה,
%break
ובזמן כשהוא מתגבר ומקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת 
השפעה במוחא וליבא, זה גורם לו, שבזמן שהוא הולך להמשיך שפע 
עליון,
%break
היות שכבר יש לו יסוד מוצק, שצריך הכל להיות בבחינת השפעה, לכן 
אפילו כשמקבל איזה הארה, כבר מקבל זה בעמ"נ להשפיע. וזהו 
מטעם, שכל יסוד עבודה שלו נבנה אך ורק על בחינת השפעה. וזה 
מכונה בשם שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע".
%letter טז
%H טז. מהו יום ה' וליל ה', בעבודה 
%break
רז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו "הוי המתאוים את יום ה', למה 
זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". (עמוס ה'). משל לתרנגול 
ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף,
%break
אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה. (סנהדרין 
צ"ח ע"ב). עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים 
לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו 
עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.
%break
ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים להסתכלות 
באור ה', שהכתוב מכנה "יום ה'". ונותנו על זה משל מעטלף, שמי 
שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו "יום ה'",
%break
ומהו "ליל ה'"? איזה הפרש יש ביניהם? בשלמא [מובן], יום של בני 
אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', במה אנו מבחינים את 
זה?
%break
התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו 
קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו 
כן אצל הקב"ה "יום" נקרא גילוי,
%break
ו"חושך" נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, 
שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא "יום", כמו שדרשו חז"ל על מה 
שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב".
%break
%page 528
הא מדקאמר, "ובלילה יהי כגנב", אלמא אור יממא הוא, וכו' - הכי 
קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, 
וניתן להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.).
%break
עד כאן לשונו. [הרי מזה שאמר, "ובלילה יהי כגנב", משמע אור יום 
הוא, וכו' - כך אמר, אם ברור לך העניין כאור, שעל נפשות הוא בא, 
רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו']. הרי אנו רואים, שענין "יום" 
אומרת הגמרא, שהוא ענין דבר ברור כיום.
%break
נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את 
העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא 
מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא 
התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'".
%break
מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה 
מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, 
שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות.
%break
זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, 
שהעולם חשך בעדו. ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוי המתאוים את 
יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור".
%break
והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו 
לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו 
שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על 
העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב 
ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום 
שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל,
%break
זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של 
הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה 
בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה':
%break
"אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך 
השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת.
%break
אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, 
כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה 
לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות 
דבוק בה', "יום ה'".
%break
כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע 
עליון, ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, 
מטעם שזה ילך להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה,
%break
שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים 
בה'. וזה יכול להיות רק ע"י השתוות הצורה.
%break
אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', 
והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך 
אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע?
%break
ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, 
שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, 
אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום.
%break
כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון לקבל לעצמו. היינו, אפילו בזמן 
שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית 
המחשבה, שהוא יקבל משהו איזה תמורה עבור מעשה דלהשפעה, 
שהוא עושה עכשיו.
%break
במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה 
משהו עבור המעשה. היינו, שהוא צריך להנות. וכל הנאה, שהאדם 
מקבל לתועלת עצמו,
%break
מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו 
מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות 
הצורה. לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה, בלי תערובות של קבלה 
מצד כוחות עצמו.
%break
לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, 
שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא 
המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.
%break
%page 529
כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין 
לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו 
צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא 
דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה 
הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק 
עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.).
%break
שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). 
היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת 
שחוק ולא ענין של רצון וצורך.
%break
וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, 
ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו 
כשאינו משיג את הדבר,
%break
לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, 
אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, 
היה רק בשחוק ולא רצינות.
%break
ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת 
השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת 
עבודתו. וזהו מדרגה גבוהה,
%break
משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית'. וזה נקרא "יום ה'", שיום ה' 
נקרא שלימות, על דרך שכתוב "יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין". 
שאור נבחן על שלימות.
%break
וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא 
נותן לו אחר הטבע הראשון, שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון 
להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות. וזה 
נבחן ליום ה'.
%break
לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני, שיוכל לעבוד את ה' בבחינת 
השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת 
אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח 
הזה,
%break
אז הוא נבחן שמצפה ליום ה', היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה'. 
וכשבא יום ה', הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח, בזה שיצא מתחת 
שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא. ועכשיו הוא 
מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו, שעלה עכשיו לראש הפסגה.
%break
מה שאין כן מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית, הוא להיפוך, 
שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו, הוא שמח. 
ובו בזמן שהוא רואה,
%break
שהרצון לקבל לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי 
עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי "תוהה על הראשונות", והוא 
אומר "אדעתא דהכי לא נדרתי [על דעת זה לא נדרתי]".
%break
אם כן אדרבא, "יום ה'", שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה 
יהיה הריוח שלך, בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד, זה נקרא 
אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות, כנ"ל.
%letter יז
%H יז. מהו, שהס"א נקראת, מלכותא בלי תגא 
%break
הנה תגא פירושו כתר. וכתר הוא סוד מאציל ושורש. והקדושה היא 
מחוברת עם השורש. כלומר, שקדושה נקראת, שהיא בהשתוות 
הצורה עם השורש שלה.
%break
שפירושו, כמו שהשורש שלנו, היינו הבורא, רצונו הוא רק להשפיע, 
כמ"ש "רצונו להטיב לנבראים", כמו כן הקדושה היא אך להשפיע 
להבורא. מה שאינו כן הס"א, כל כוונותיה היא רק לקבל לעצמה.
%break
לכן אינה דבוקה עם השורש, שהוא סוד הכתר. לכן נקראת הס"א 
שאין לה תגא, היינו שאין לה כתר, משום שהיא נפרדת מהכתר.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל "כל המוסיף הרי זה גורע". (סנהדרין 
כ"ט). היינו שמוסיף על חשבון, הרי זה גורע. וזה לשונו: "ואף כאן כך 
במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות,
%break
%page 530
במה שמבחוץ כתוב, עשתי עשרה יריעות, מוסיף אותיות, דהיינו 
שמוסיף ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע א' מחשבון שתי 
עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה". עד כאן לשונו. (זהר פקודי 
אות רמ"ט).
%break
ידוע, שענין חשבון נוהג רק במלכות, שהיא עושה את חשבון של גובה 
הקומה של המדרגה (ע"י האור חוזר שבה). וידוע שמלכות נקראת 
"הרצון לקבל לעצמו".
%break
ובזמן שהיא מבטלת את הרצון לקבל שלה להשורש, שהיא אינה 
רוצה לקבל, רק להשפיע להשורש, כדוגמת השורש, שהוא רצון 
להשפיע, נמצא שמלכות הנקראת "אני",
%break
נעשית לבחינת "אין" ב-א'. שרק אז היא ממשכת ומקבלת את אור 
הכתר לבנין פרצופה, ונעשית בסוד י"ב פרצופי דקדושה.
%break
מה שאין כן בזמן שהיא רוצה לקבל לעצמה, אז נעשה עין רע. זאת 
אומרת, במקום שהיה מקודם צירוף אין, היינו בחינת ביטול להשורש, 
שהוא כתר,
%break
נעשית בחינת עיין (שפירושו בחינת ראיה וידיעה בתוך הדעת). שזה 
נקרא "מוסיף", היינו שרוצה להוסיף על האמונה בחינת ידיעה ולעבוד 
בתוך הדעת. היינו שאומרת, שיותר כדאי לעבוד בתוך הדעת, אז 
הרצון לקבל לא יתנגד על העבודה.
%break
וזה גורם גריעו, היות שנפרדו מהכתר, הנקרא רצון להשפיע, שזהו 
השורש. שאין כבר ענין של השתוות הצורה עם השורש, הנקרא כתר. 
ומטעם זה נקראת הס"א "מלכותא בלי תגא".
%break
כלומר, שהס"א, המלכות שלה, אין לה דביקות עם הכתר. לכן אין 
להם רק י"א פרצופים, בלי פרצוף כתר.
%break
וזה הפירוש מה שאמרו חז"ל: "תשע ותשעים מתו מעין הרע". 
שהכוונה היא, מטעם שאין להם בחינת כתר, כלומר שבחינת המלכות 
שבהם, שהיא הרצון לקבל, לא רוצה להתבטל להשורש,
%break
הנקרא כתר. זאת אומרת, שהם לא רוצים לעשות מה-אני, הנקרא 
רצון לקבל, שיהיה בחינת אין, שהיא ביטול הרצון לקבל, אלא שהם 
רוצים להוסיף. וזה נקרא עיין רע.
%break
היינו שבמקום שצריך להיות אין עם א', הם מכניסים עיין רע. לכן הם 
נופלים ממדרגתם, מטעם חסר דביקות להשורש.
וזה פירוש מה שאמרו חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני 
והוא יכולים לדור במדור אחד". וזה הוא מטעם שעושה ב' רשויות.
%break
מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו 
שכל כוונתו הוא רק להשפיע, דוגמת השורש, נמצא שאין כאן רק 
רשות אחד, היינו רשותו של הקב"ה.
%break
וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש 
מה שאמר: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את 
קוני", לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנו בעולם, מטעם כדי 
שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא "לשמש את קוני".
%letter יח
%H יח. מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה
%break
הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא 
מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה 
ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה,
%break
אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את 
המסך מעל עיניו ולבו.
%break
וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל 
השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי 
הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?
%break
ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה 
נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. 
וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה,
%break
שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, 
ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". כלומר, מתי 
שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום 
לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.
%break
מה שאין כן בזמן ששערי התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות 
ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות 
לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, 
היות שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה.
%break
%page 531
וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי". היינו בזמן שהאדם בא לכלל 
הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת. וזה ענין "כל מה 
שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה".
%letter יט
%H יט. מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה
%break
הנה הזה"ק אומר, שהקב"ה שונא את הגופים.
אמר, שיש לפרש הכוונה על הרצון לקבל, הנקרא גוף. והיות שהקב"ה 
ברא את עולמו לכבודו, כמ"ש: "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, 
יצרתיו אף עשיתיו", לכן זה הוא בסתירה למה שהגוף טוען,
%break
שהכל בשבילו, היינו רק לתועלת עצמו. והקב"ה אומר להיפך, שהכל 
צריך להיות לתועלת ה'. ובגלל זה אמרו חז"ל, שהקב"ה אמר, ש"אין 
אני והוא יכולים לדור במדור אחד".
%break
לפי זה יוצא, כי עיקר המפריד מלהיות דבוק בה' הוא הרצון לקבל. וזה 
ניכר בזמן שהרשע בא, היינו הרצון לקבל לעצמו בא ושואל: "מדוע 
אתה רוצה לעבוד לתועלת ה'?".
%break
וחושבים שהוא מדבר כטענת בן אדם, היינו שרוצה להבין בשכל. 
אולם אין זה אמת, היות שאין הוא שואל למי האדם עובד, כי זה בטח 
טענה שכלית, כי מי שהוא בעל שכל מתעורר בו טענה זו.
%break
אולם טענתו של הרשע הוא שאלת גופנית. היינו, שהוא שואל: "מה 
העבודה?". כלומר, איזה ריוח יהיה לך בעבור היגיעה, שאתה נותן?
זאת אומרת, שהוא שואל, אם אתה לא עובד לתועלת עצמו, מה יהיה 
מזה להגוף, הנקרא "רצון לקבל לעצמו"?
%break
והיות שהוא טענת גופנית, אין לו להשיב, אלא תשובה גופנית, שהוא 
"הקהה את שיניו, ואלמלא היה שם, לא היה נגאל". מדוע?
%break
משום, שהרצון לקבל לעצמו אין לו גאולה אפילו בזמן הגאולה. כי ענין 
הגאולה תהיה, שכל הרווחים יכנסו לכלים דהשפעה ולא לכלים 
דקבלה.
%break
והרצון לקבל לעצמו צריך תמיד להשאר בחסרון, כי המלוי של הרצון 
לקבל הוא מות ממש. והסיבה הוא כנ"ל, כי עיקר הבריאה היה 
לכבודו. (וזהו תשובה על מה שכתוב, שרצונו להטיב לנבראיו ולא 
לעצמו, חס ושלום).
%break
שהפירוש יהיה, כי עיקר הבריאה, שיהא מגולה לכל, שהמטרת 
הבריאה הוא להטיב לנבראיו, הוא דוקא בזמן, שהאדם אומר, שהוא 
נברא בכדי לכבד את ה'. אז בכלים האלו מתגלה את מטרת הבריאה, 
שהוא להטיב לנבראיו.
%break
לכן מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, 
שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא 
רוצה בהשתוות הצורה לה',
%break
שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". היינו, שכל מה שהאדם 
עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, כמ"ש: "לעשות נחת רוח 
ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר לו:
%break
כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה רוצה 
להנות. היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שינוי 
צורה גורם פירוד וריחוק מה'.
%break
והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר 
משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן 
הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו,
%break
ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת 
שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה.
ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". הנה "בית ה'" נקראת 
השכינה הקדושה.
%break
ובהאמור נבין מה שדרשו חז"ל על הכתוב: "ולקחתם לכם ביום 
הראשון, ראשון לחשבון עונות". ויש להבין, מהו השמחה, אם יש כאן 
מקום לחשבון עונות.
%break
ואמר, שאנו צריכים לדעת, שיש ענין חשיבות בהיגיעה, שיש אז מגע 
בין האדם להשם ית'. כלומר, שהאדם מרגיש, שהוא נצרך להשם ית', 
היות שהוא רואה אז במצב היגיעה,
%page 532
שאין מי שהוא בעולם, שיהא בידו להציל אותו, ממצבו שהוא נמצא, כי 
אם ה' לבדו. שאז הוא רואה, ש"אין עוד מלבדו", שיכול להציל אותו, 
ממצבו שבו הוא נמצא, ולא יכול לברוח משם.
%break
וזה נקרא, שיש לו מגע הדוק עם ה'. ואין האדם יודע להחשיב את 
המגע הזו. כלומר, שהאדם צריך להאמין, שאז הוא דבוק בה', כלומר 
שרק בה' הוא כל מחשבתו אז, היינו שהוא יעזור לו. אחרת, הוא רואה 
שהוא אבוד.
%break
מה שאין כן מי שזוכה להשגחה פרטית, שרואה שהכל עושה הבורא, 
כמ"ש ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים", ממילא אין להאדם 
מה להוסיף, וממילא אין לו מקום לתפלה, שה' יעזור לו.
%break
כי הוא רואה, אפילו בלי התפלה שלו גם כן עושה הבורא הכל. לכן אין 
לו אז מקום, שיכול לעשות מעשים טובים, היות שהוא רואה, שגם 
בלעדו נעשה הכל מצד הבורא.
%break
אם כן אין הוא נצרך להבורא, שיעזור לו לעשות משהו. וממילא אין לו 
אז מגע עם הבורא, שיהא נצרך אליו בשיעור, אם אין הבורא עוזר לו, 
הוא אבוד.
%break
נמצא, שהמגע, שהיה לו עם הבורא בזמן היגיעה, אין לו. ואמר, שזה 
דומה לאדם הנמצא בין החיים והמות, ומבקש מחבירו שיציל אותו 
ממיתה. באיזה אופן הוא מבקש מחבירו?
%break
בטח כל הכוחות, שנמצא ברשותו של אדם, הוא משתדל לבקש 
מחבירו, שירחם עליו, ויציל אותו ממות. בטח שאינו שוכח אף רגע 
מלהתפלל לחבירו, מטעם, אחרת האדם רואה, שהוא אובד את חייו.
%break
מה שאין כן מי שמבקש מחבירו דברים של מותרות, שאינם כל כך 
הכרחיים, אין המבקש כל כך דבוק בחבירו, שיתן לו את מבוקשו, עד 
כדי כך שלא יסיח דעתו ממנו מלבקש. נמצא, בדברים שאין להם 
שייכות לפקוח נפש, אין המבקש כל כך דבוק בהנותן.
%break
לכן, כשהאדם מרגיש, שהוא צריך לבקש מהבורא, שיציל אותו ממות, 
היינו מבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז המגע בין האדם 
להבורא מגע הדוק. לכן אצל הצדיק מקום עבודה,
%break
שיהא נחוץ לעזרת הבורא, אחרת הוא אבוד. לזה הצדיקים 
משתוקקים, היינו למקום עבודה, בכדי שיהיה להם מגע הדוק עם 
הבורא.
%break
ובהאמור יוצא, אם הבורא נותן מקום עבודה, אז הצדיקים האלו 
שמחים מאד. לכן דרשו "ראשון לחשבון עונות", שזה הוא שמחה 
להם, מזה שיש להם עתה מקום עבודה.
%break
היינו, שנעשה עתה נצרכים לה', ויכולים לבוא עתה לידי מגע הדוק עם 
ה', היות כי אין לבוא אל היכל המלך אלא בשביל איזה צורך.
%break
וזה שכתוב: "ולקחתם לכם". לכם דייקא. והטעם הוא, משום ש"הכל 
הוא בידי שמים, חוץ מיראת שמים". כלומר, הבורא יכול לתת אור 
שפע, כי זה יש לו, מה שאין כן חשכות ומקום חסרון, זה אין בגבולו.
%break
והיות שיש כלל, כי רק ממקום חסרון יש יראת שמים. ומקום חסרון 
נקרא "הרצון לקבל". זאת אומרת, שרק אז יש מקום יגיעה, במה 
שהוא המתנגד, שהגוף בא ושואל:
%break
"מה העבודה?". ואין להאדם מה להשיב על שאלתו. והאדם מוכרח 
לקבל עול מלכות שמים למעלה מהדעת, "כשור לעול וכחמור למשא" 
בלי שום ויכוחים. אלא "אמר ונעשה רצונו".
%break
זה נקרא "לכם", כלומר, עבודה זו שייך לכם דייקא ולא אלי. כלומר, 
עבודה מה שהרצון לקבל שלכם מחייב אותו. 
%break
מה שאין כן, אם ה' נותן לו איזה הארה מן השמים, אז הרצון לקבל 
נכנע והוא מתבטל אז כנר בפני אבוקה. וממילא אין לו כבר יגיעה,
%break
כי הוא כבר לא צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים בדרך 
הכפיה, "כשור לעול וכחמור למשא", כמ"ש: "אוהבי ה' שנאו רע". 
שפירושו, כי רק ממקום הרע נמשך אהבת ה'.
%break
כלומר, בשיעור שיש לו שנאה להרע, היינו שהוא רואה, איך שהרצון 
לקבל מפריע לו מלהגיע לשלימות המטרה, בשיעור זה הוא זקוק 
שיזכה לאהבת ה'.
%break
מה שאין כן אם הוא לא מרגיש שיש לו רע, אין הוא מסוגל לזכות 
לאהבת ה', כי אין לו צורך לזה, מטעם שכבר יש לו סיפוק בעבודה.
%page 533
ובהאמור, אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, 
בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם 
הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את 
שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ.
%break
אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה 
באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, 
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר,
%break
יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו 
להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם 
מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות 
הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל,
%break
שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני 
נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו 
רצון להשפיע.
%break
ובזה יש לפרש מה שמובא בגמרא, דר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל 
(היה הולך) לפדיון שבוים. פגע ביה בגינאי נהרא (שם הנהר היה 
גינאי). אמר ליה, גינאי,
%break
חלוק מימיך ואעבור בך [ר' פנחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבוים. 
הגיע לנהר גינאי. אמר לו, גינאי, חֲצֵה מימיך ואעבור בך].
אמר ליה, אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. 
אתה ספק עושה, ספק אי אתה עושה, ואני ודאי עושה. (חולין דף ז').
%break
ואמר, שהפירוש הוא, שהוא אמר להנהר, הכוונה להרצון לקבל, שיתן 
לו לעבור דרך בו, ולהגיע לדרגת לעשות רצון ה', היינו לעשות הכל 
בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו. והנהר,
%break
היינו הרצון לקבל, השיב לו, היות שהבורא ברא אותו בטבע זו, 
שירצה לקבל הנאה ותענוגים, לכן אין הוא רוצה לשנות את הטבע, 
ממה שהבורא ברא אותו.
%break
ור' פנחס בן יאיר עשה מלחמה עמו, היינו שרצה להפוך אותו על רצון 
להשפיע. זה נקרא שעשה מלחמה עם הבריאה, מה שהבורא ברא 
בהטבע, שהוא נקרא רצון לקבל, מה שהבורא ברא אותו, שהיא כל 
הבריאה הנקראת "יש מאין".
%break
ויש לדעת, בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות 
שלו, אינו מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב 
שהם טענות צודקות, לא יעזור לו,
%break
שיוכל לנצח את הרע שלו. אלא כמ"ש "הקהה את שיניו", שפירוש רק 
ללכת במעשים ולא בויכוחים, שזה נקרא,
%break
שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד מה שאמרו 
חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כלומר, ע"י ריבוי התמדה אז 
ההרגל נעשה טבע שני.
%break
ובעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון 
להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון 
חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים.
%break
כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, 
שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות 
הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש.
%break
ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל 
להשיג את הרצון דלהשפיע.
%break
ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר 
שוב לעבודה. וזה דומה לאדם, שרוצה לשבור אבן גדול. ולוקח פטיש 
גדול, והוא דופק דפיקות הרבה כל היום,
%break
אבל הם חלשים, כלומר שאינו דופק על האבן בתנופה אחת, אלא 
שמוריד את הפטיש הגדול לאט לאט. והוא בא בטענה, שהעבודה הזו 
לשבור את האבן, זה לא בשבילו,
%break
שבטח צריכים גיבור, שיהיה בידו היכולת לשבור את האבן הגדול. 
והוא אומר, שהוא לא נולד עם כוחות כה גדולים, שיהיה בידו לשבור 
את האבן.
%break
מה שאין כן מי שמרים את הפטיש הגדול הזה, ונותן בתנופה גדולה 
על האבן, ולא לאט לאט, אלא בהתאמצות, תיכף האבן נכנע לפניו 
ונשבר תחתיו. וזהו "כפטיש החזק יפוצץ את הסלע".
%page 534
כמו כן בעבודת הקודש, שהיא להכניס את הכלי קבלה לקדושה, הגם 
שיש לנו פטיש חזק, היינו דברי תורה, שנותנים לנו עצות טובות, ואם 
הוא בלי זרם, אלא בשהיות גדולות, בינתיים,
%break
אז האדם בורח מן המערכה, ואומר שהוא לא נברא לזה, אלא 
לעבודה זו צריכים מי שנולד עם כשרונות מיוחדים לזה.
%break
אלא שהאדם צריך להאמין, שכל אדם יכול להגיע להמטרה, אלא 
שהוא צריך להשתדל, שכל פעם הוא ישתדל לתת כוחות דהתגברות 
יותר גדולים, ואז הוא יכול לשבור את האבן בזמן קצר.
%break
עוד יש לדעת, שבכדי שהיגיעה יעשה מגע עם ה', יש כאן תנאי קשה 
מאוד. והוא, שהיגיעה צריך להיות אצל האדם בבחינת הידור. שהידור 
נקרא אצל אדם דבר חשוב.
%break
מה שאין כן, אם היגיעה אינה בחשיבות, אין הוא יכול לעבוד בשמחה. 
היינו שיהיה לו שמחה, מזה שיש לו עתה מגע עם ה'.
ודבר זה מרומז באתרוג, כמ"ש באתרוג, "פרי עץ הדר" שצריך להיות 
נקי למעלה מחוטמו. ידוע, שיש ג' בחינות:
%break
א. הדר,
ב. ריח,
ג. טעם.
%break
טעם פירושו, כשהאורות מושפעים מלמעלה למטה, היינו למטה מפה, 
ששם יש בחינת חיך וטעם, שפירוש שהאורות באים בכלים דקבלה.
%break
ריח פירושו, שהאורות באים מלמטה למעלה, היינו שהאורות באים 
בכלים דהשפעה, בסוד "מקבלת ואינה משפעת", למטה מחיך וגרון, 
שהוא בחינת "והריחו ביראת ה'", הנאמר אצל משיח. ידוע שבחינת 
ריח מיוחס לחוטם.
%break
הדר, הוא בחינת יופי, שהיא בחינת למעלה מחוטמו, היינו שאין בו 
ריח. זאת אומרת, שאין שם לא טעם ולא ריח. אם כן, מה כן יש שמה, 
שעל ידי דבר זה הוא יכול להחזיק מעמד? אלא רק בחינת הידור יש 
בו על כל פנים. וזהו שמחזיק אותו.
%break
אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. מה 
שאין כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור. וזה בא לרמז לנו 
על ענין עבודה ד"ראשון לחשבון עונות", כנ"ל. כלומר,
%break
שדוקא בזמן עבודה דבחינת "ולקחתם לכם", היינו העבודה בזמן 
קבלת עול מלכות שמים, שהגוף מתנגד אז לעבודה זו, אז יש מקום 
לשמחה של הידור. היינו, שבזמן עבודה זו ניכר ההידור.
%break
כלומר, אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא 
אצלו בבחינת הידור ולא בזיון.
%break
כלומר, שיש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול 
מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי 
שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא.
%break
והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור 
לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה 
לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה.
%break
אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא 
הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה 
בידו לומר,
%break
שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו 
ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא 
מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, 
שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת.
%break
ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה 
שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו 
בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה".
%break
וזה ענין, שהתפלה היא יותר חשובה מעניית התפלה. מטעם, כי 
בתפלה יש לו מקום יגיעה, והוא נצרך להבורא, היינו שהוא מצפה 
לרחמי שמים. ואז יש לו המגע האמיתי עם הקב"ה,
%break
ואז הוא נמצא בהיכל המלך. מה שאין כן בעניית התפלה, כבר יצא 
מהיכל המלך, כי כבר לקח את מבוקשו והלך לו.
%page 535
ובזה יש להבין את הכתוב "לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך". 
שמן נקרא אור העליון, בזמן שהוא שופע. תורק, היינו בזמן הפסקת 
השפע, שאז נשאר בחינת ריח מהשמן (היינו, ריח נקרא,
%break
שנשאר על כל פנים בחינת רשימו ממה שהיה לו. מה שאין כן הידור 
נקרא במקום שאין שום אחיזה, היינו אפילו בחינת רשימו אינו מאיר).
%break
וזה ענין עתיק וא"א, שבזמן התפשטות השפע נקרא בחינת א"א, 
שהיא בחינת חכמה, היינו השגחה גלויה. ועתיק פירושו מלשון 
"ויעתק", שהוא בחינת הסתלקות האור, היינו שאינו מאיר,
%break
שזה נקרא הסתרה. שאז הוא הזמן של התנגדות להתלבשות, שאז 
הוא הזמן של קבלת כתר המלך, שהוא בחינת מלכות דאורות, שהוא 
בחינת מלכות שמים.
%break
שעל זה נאמר בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון, דלית 
אתר לאתטמרא מנך (היינו, שאין מקום שאני יכול להסתיר עצמי 
ממך). שפירושו, שאפילו בהסתרה הכי אפשרי במציאות, גם כן הוא 
מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה עצומה.
%break
והסיבה היא, מטעם שהוא הולך לפי הקו של רצון להשפיע. אם כן, 
מה שיש בידו הוא משפיע. ואם ה' נותן לו יותר, הוא משפיע יותר. 
ואם אין לו כלום מה להשפיע, אז הוא עומד ומצווח ככרוכיא,
%break
שהקב"ה יציל אותו מהמים הזדונים. לכן גם באופן זה גם כן יש לו 
מגע עם הקב"ה.
%break
והטעם שבחינה זו נקראת "עתיק" היא, הלא עתיק היא מדרגה הכי 
גבוה? התשובה הוא, משום שכל דבר שהוא יותר רחוק מהלבשה, 
הוא יותר גבוה. ולהאדם יש יכולת להרגיש במקום היותר מופשט,
%break
הנקרא "אפס המוחלט". משום ששם אין יד האדם משמשת. כלומר, 
שהרצון לקבל יכול להאחז רק במקום שיש איזה התפשטות האור. 
ומטרם שהאדם מזכך את כליו, שלא יפגום בהאור, אין הוא מסוגל 
שהאור יבוא אליו בצורת התפשטות בכלים.
%break
ורק בזמן שהאדם הולך בדרכי השפעה, היינו במקום שהרצון לקבל 
לא נמצא שם, בין במוחא ובין בליבא, שם האור יכול לבוא בתכלית 
השלימות, והאור בא אצלו בבחינת הרגשה, שיכול להרגיש את 
רוממותו של האור עליון.
%break
מה שאין כן, כשהאדם עוד לא תיקן את הכלים שיהיו בעמ"נ להשפיע, 
אז כשהאור בא לכלל התפשטות, מוכרח האור להתצמצם ואינו מאיר 
אלא לפי טהרת הכלים.
%break
לכן האור נראה אז שהוא בתכלית הקטנות. לכן, בזמן שהאור הוא 
בבחינת הפשטה מהתלבשות בכלים, אז האור יכול להאיר בתכלית 
השלימות והבהירות, בלי שום צמצומים לצורך התחתון.
%break
היוצא מזה, כי חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו 
בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום 
שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה.
%break
יש לדעת כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כלומר, כפי שיעור שיש 
גילוי בהקדושה, בשיעור זה מתעורר הס"א. זאת אומרת, בזמן 
שהאדם טוען "כולה שלי", היינו שכל הגוף שייך להקדושה, אז גם 
הס"א טוענת כנגדו גם כן שכל הגוף צריך לשמש להס"א.
%break
לכן על האדם לדעת, כי בזמן שהוא רואה, שהגוף טוען שהוא שייך 
לס"א, וצועק בכל כוחו את השאלות הידועות, שהם בחינת מה ומי, 
זהו סימן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו שכל כוונתו הוא להשפיע 
נחת רוח ליוצרו.
%break
לכן עיקר העבודה הוא דוקא במצב הזה. והאדם צריך לדעת, שזהו 
סימן שהעבודה הזו היא קולע למטרה. והסימן הוא, שהוא לוחם 
ושולח את חציו לרישא דחויא [לראש הנחש],
%break
היות שהוא צועק וטוען טענת מה ומי, שפירושו "מה העבודה הזאת 
לכם". היינו, "מה אתם תרויחו בזה שאתם עובדים רק לתועלת ה' ולא 
לתועלת עצמו?" וטענת "מי" פירושו, שזהו טענת פרעה, שהיה טוען: 
"מי ה', אשר אשמע בקולו?".
%break
ולכאורה נראה הטענה של "מי" הוא טענה שכלית. שמדרך העולם 
הוא, שאומרים למי שהוא: "לך תעבוד אצלו", האדם שואל: "אצל 
מי?". לכן כשהגוף טוען "מי ה', אשר אשמע בקולו",
%page 536
הוא טענה שכלית. אלא לפי הכלל, שהשכל אינו עצם בפני עצמו, אלא 
שהוא בחינת מראה, ממה שנמצא בהחושים, מתראה כך בהשכל, 
שזה סוד "ובני דן חושים".
%break
כלומר, שהשכל אינו דן אלא לפי מה שהחושים נותנים לו לעיין 
ולהמציא איזה המצאות ותחבולות, שיתאים לתביעות החושים. 
כלומר, מה שהחושים תובעים,
%break
השכל משתדל להמציא להם את מבוקשם, אולם השכל לפי עצמו אין 
לו שום צורך עבור עצמו לאיזה תביעה שהוא. לכן, אם נמצא 
בהחושים תביעות של השפעה, אז השכל עובד לפי קוי השפעה, ואין 
השכל שואל שאלות, היות כי הוא רק משמש את החושים.
%break
והשכל דומה לאדם, המסתכל במראה, לראות אם הוא מלוכלך. וכל 
המקומות שהמראה, מראה לו שהוא מלוכלך, הוא הולך להתרחץ 
ולנקות, היות שהמראה הראה לו שיש בפניו של אדם דברים מכוערים 
וצריכים לנקותם.
%break
אולם הדבר הקשה ביותר הוא, לדעת מה נקרא דבר מכוער, אם 
הרצון לקבל, כלומר מה שהגוף דורש לעשות הכל רק לתועלת עצמו, 
או הרצון להשפיע הוא דבר מכוער,
%break
שאין הגוף יכול לסבול אותו. וזה אינו השכל יכול לברר, כדוגמת 
המראה, שאינו יכול לומר, מהו מכוער ומהו יופי. אלא זה תלוי הכל 
בהחושים, שרק החושים הם קובעים את זה.
%break
לכן כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת 
השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות 
שישאל השכל שאלת "מי",
%break
בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין 
החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם 
עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי".
%break
נמצא, שעיקר עבודה הוא בה-"מה העבודה הזאת לכם?". ומה 
שהאדם שומע, שהגוף כן שואל שאלת "מי", זהו מטעם, שאין הגוף 
רוצה להשפיל עצמו כל כך. לכן הוא שואל שאלת "מי",
%break
שנראה כמו ששואל טענה שכלית. אבל האמת הוא כנ"ל, שעיקר 
העבודה היא בה-"מה".
%letter כ
%H כ. ענין לשמה
%break
דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא 
דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל 
האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו 
וראו כי טוב ה'".
%break
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על 
תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם 
רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו,
%break
אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו 
יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.
%break
ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל 
את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי 
לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'.
%break
ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על 
האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. 
וזהו בחינת תפילה.
%break
אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי 
תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה 
בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את 
ה"לשמה".
%break
ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. 
משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול 
לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן 
לו המתנה של לשמה.
%break
וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום 
שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, 
אז הוא מבטל את התועלת עצמו.
%page 537
וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו 
לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת.
%break
ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת 
השמש, אז הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', 
מב' טעמים:
%break
א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הוא מוכרח 
להתיגע בעולם הזה,
ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג מן 
העבודה בעצמה.
%break
לפי המשל המגיד מדובנא, שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי 
יגעת בי ישראל", שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו 
שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח.
%break
אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול 
לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות 
שהוא עובד למטרה אחרת.
%break
שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו 
חיות ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר 
בוטח בהם".
%break
ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות 
שמים, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום 
אינו מרגיש שום חיות,
%break
שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא צריך לקבל 
על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים על עבדות 
זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.
%break
הטעם, שזהו תיקון גדול. שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים 
לעבודתו זו, אף פעם לא היה לו באפשרותו להגיע לשמה. אלא תמיד 
היה עובד מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו.
%break
וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: 
"תתפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי 
לתופסו ולהוציא מידו הגניבה.
%break
אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של 
קבלת עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה 
מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים,
%break
שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. 
כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו 
מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו 
היתה על דרך הכפיה.
%break
מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא 
זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, 
שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא.
%letter כא
%H כא. בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה
%break
בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה, שיש לו מצב רוח 
מרומם, ואז מרגיש את עצמו, שאין לו שום תשוקה רק לרוחניות, טוב 
אז לעיין בסתרי תורה, בכדי להשיג את פנימיותה.
%break
ואפילו שרואה, שאף על פי שמתיגע את עצמו להבין משהו, ומכל 
מקום אינו יודע שום דבר, מכל מקום כדאי לעיין בסתרי תורה, אפילו 
מאה פעמים בדבר אחד, ולא לבוא ליד יאוש, היינו לומר, שאין שום 
תועלת מזה, מאחר שלא מבין שום דבר. והוא מב' טעמים:
%break
א) שבזמן שהאדם מעיין באיזה ענין ומשתוקק להבינו, ההשתוקקות 
הזו נקרא "תפילה". כי ענין תפילה הוא בחינת חסרון, שפירושו 
שמשתוקק לדבר שחסר לו, שהקב"ה ימלא את חסרונו.
%break
וגודל התפילה נמדד לפי ההשתוקקות. כי לדבר שחסר לו ביותר, אז 
ההשתוקקות יותר גדולה. כי לפי ערך החסרון, כן במידה זו הוא 
משתוקק.
%break
ויש כלל, בדבר שהאדם משקיע יגיעה ביותר, אז היגיעה מגדילו את 
החסרון, ורוצה לקבל מילוי על חסרונו. וחסרון נקרא "תפילה", בחינת 
עבודה שבלב, כי "רחמנא ליבא בעי [הקב"ה חפץ בלב]".
%page 538
נמצא, שאז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. כי בעת שמעיין בדברי 
תורה, אז הלב מוכרח להתפנות משאר רצוניות, ולתת כח להמוח, 
שיוכל לחשוב ולעיין.
%break
ובאם אין חשק בהלב, אין המוח יכול לעיין, על דרך שאמרו חז"ל: 
"לעולם ילמוד אדם לתלמודו במקום שלבו חפץ". ובכדי שתתקבל 
תפילתו, מוכרח להיות תפילה שלימה. לכן, כשמעיין בשיעור שלם,
%break
אז הוא מוציא מזה תפילה שלימה. ואז יכול להתקבל תפילתו, כי ה' 
שומע תפילה. אבל יש תנאי, שהתפילה צריך להיות תפילה שלימה, 
ולא שיהיה באמצע התפילה שאר דברים מעורבים בו.
%break
וטעם ב), שאז, כיון שהאדם נפרד מגשמיות באיזה שיעור, ויותר קרוב 
למידת השפעה, אז הזמן יותר מוכשר שיתחבר עם פנימיות התורה, 
שהיא מתגלית לאלו, שיש להם השתוות עם הבורא,
%break
כי "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". מה שאין כן, כשהאדם הוא 
בבחינת קבלת עצמית, אז הוא שייך לחיצוניות ולא לפנימיות.
%letter כב
%H כב. תורה לשמה
%break
עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור 
בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית 
דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]".
%break
"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה 
לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, 
אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.
%break
וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים 
מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.
%break
כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש 
דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של 
אמת, אז תיכף נענשים על המקום.
%break
אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו 
הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.
%break
וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות 
התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין 
למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע 
להתכלית.
%break
לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה 
נקרא "תורה לשמה". וזה הפירוש מאמר חז"ל "גדול התלמוד, שמביא 
לידי מעשה". ולכאורה היה צריך לומר "שמביא לידי מעשים". היינו, 
שיוכל לעשות מעשים הרבה, לשון רבים ולא לשון יחיד.
%break
אלא הענין הוא כנ"ל, שהלימוד צריך להביא לו רק לבחינת אמונה. 
והאמונה נקרא "מצוה אחת", שהוא "המכריע את כל העולם כולו 
לזכות". והאמונה נקרא "עשיה",
%break
מטעם שמדרך העולם הוא, שמי שעושה איזה דבר, מוכרח להיות 
מקודם איזה סיבה, שהוא יחייבו לעשות בתוך הדעת. וזה כמו יחס 
משותף שכל עם עשיה.
%break
אבל בזמן שהוא דבר למעלה מהדעת, שאין הדעת נותן לו לעשות את 
הדבר, אלא להיפוך, אז מוכרחים לומר, שבמעשה זו אין שום שכל, 
אלא מעשה לבד. וזה פירוש "עשה מצוה אחת,
%break
אשריו שהכריע את עצמו וכו' לכף זכות". וזה הפירוש "גדול התלמוד, 
שמביא לידי מעשה", היינו לבחינת עשיה בלי דעת, הנקרא "למעלה 
מהדעת".
%letter כג
%H כג. אוהבי ה' שנאו רע
%break
בפסוק "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם".
ופירש, שלא מספיק בזה שהוא אוהב ה', שרוצה לזכות לדביקות ה', 
אלא שצריך להיות גם שונא את הרע.
%break
וענין שנאה מתבטא בזה, שהוא שונא את הרע, הנקרא "רצון לקבל". 
והוא רואה, שאין לו שום עצה להפטר ממנו. ויחד עם זה הוא לא רוצה 
להשלים עם המצב. והוא מרגיש את ההפסדות,
%break
מה שהרע גורם לו. וגם רואה את האמת, שהאדם מצד עצמו אין 
בכוחו לבטל את הרע, היות שזהו כוח טבעי מצד השם ית', שהטביע 
בהאדם את הרצון לקבל.
%page 539
אזי הפסוק מודיע לנו, מה שיש ביד האדם לעשות. היינו לשנוא את 
הרע. ועל ידי זה ה' ישמור לו מהרע הזה, כמ"ש "שומר נפשות 
חסידיו". ומהו השמירה? - "ומיד רשעים יצילם". ואז, כיון שיש לו איזה 
מגע עם ה', יהיה המגע הכי קטנטנה, אזי הוא כבר איש מוצלח.
%break
ובאמת, ענין הרע נשאר קיים ומשמש בבחינת אחוריים להפרצוף. 
וזהו רק ע"י תיקון האדם. שבזה שהוא שונא את הרע באמת גמור, על 
ידי זה מתתקן לבחינת אחוריים.
%break
וענין השנאה נובע מטעם, שאם האדם רוצה לזכות לדביקות השם 
ית', אזי נוהג את המנהג שיש בין חבירים וידידים. זאת אומרת, שאם 
שני אנשים באים לידי הכרה,
%break
שכל אחד מהן שונא מה שחבירו שונא, ואוהב את מה ומי שחבירו 
אוהב. אז הם באים לידי התחברות תמידית, בחינת יתד שלא תמוט 
לעולם.
%break
לכן, מאחר שה' אוהב להשפיע, לכן גם התחתונים צריכים להסתגל 
לרצות אך להשפיע. וכמו כן ה' שונא להיות מקבל, דאיהו [שהוא] שלם 
בתכלית השלימות ואינו צריך לכלום, גם האדם צריך לשנוא את ענין 
הקבלה לעצמו.
%break
היוצא מכל האמור, שהאדם צריך לשנוא את הרצון לקבל בתכלית 
השנאה, שכל החורבנות שבעולם באים רק מהרצון לקבל. וע"י 
השנאה הוא מתקן אותו ונכנע תחת הקדושה.
%letter כד
%H כד. מיד רשעים יצילם
%break
הנה כתיב "אוהבי ה' שנאו רע וכו', ומיד רשעים יצילם", והקשה איזה 
קשר יש בין "שנאו רע" ל"מיד רשעים יצילם".
%break
ובכדי להבין זה צריכים להקדים את מאמר חז"ל, "לא אברי עלמא, 
אלא או לצדיקי גמירי או לרשעי גמירי [לא נברא העולם אלא או 
לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים]", והקשה,
%break
בשביל רשעי גמירי כדאי לבראות, ובשביל צדיק שאינו גמירי לא 
כדאי? [והקשה, בשביל רשעים גמורים כן כדאי להבראות ובשביל 
צדיק שאינו גמור, לא?]
%break
והשיב, שמצד ה' אין שום דבר בעולם שיהיה לו ב' משמעות, אלא רק 
מצד המקבלים, היינו לפי הרגשת המקבלים. זאת אומרת, או 
שהמקבלים מרגישים טעם טוב בעולם,
%break
או שמרגישים טעם רע ומר בעולם, משום שכל פעולה שעושים 
חושבים מראש כשעושין אותה, כי לא עושים שום פעולה בלי מטרה, 
או שרוצים להטיב את מצבו הקיים, או להרע למי שהוא, אבל דברים 
של מה בכך אינם ראויים לפועל בעל תכלית.
%break
לכן, המקבלים את דרכי הנהגת ה' בעולם, תלוי איך שהם מרגישים 
וכפי זה הם קובעים, או שזהו טוב או רע.
%break
ומשום זה אוהבי ה', שמבינים שתכלית הבריאה היתה כדי להטיב 
לנבראיו, ובכדי שיבואו להרגיש את זה, הם מבינים שזה מתקבל 
דוקא ע"י דביקות והתקרבות לה'. לכן,
%break
אם הם מרגישים איזה התרחקות מצד ה', זה נקרא אצלם רע, ובמצב 
כזה הוא מחזיק את עצמו לרשע, כי מצב בינתיים אינו במציאות. 
היינו, או שמרגיש את מציאות ה' והשגחתו ית', או חס ושלום שנדמה 
לעיניו כי "ארץ נתנה ביד רשע".
%break
וכיון שמרגיש בעצמו שהוא איש אמת, היינו שאינו יכול לרמאות את 
עצמו ולומר שמרגיש ואינו מרגיש, אז מיד הוא מתחיל לצעוק לה' 
שירחם עליו, ויוציאו מרשת הס"א ומכל המחשבות זרות.
%break
וכיון שהוא צועק מבחינת אמת אז ה' שומע תפילתו, (ואולי זה פירוש 
"קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת") ואז "מיד רשעים יצילם".
%break
וכל זמן שהוא לא מרגיש את אמיתיותו, היינו את שיעור הרע שלו, 
במדה מספקת שיעורר אותו לצעוק לה' מרוב יסוריו שהוא מרגיש עם 
הכרת הרע שלו, אז עדיין אינו ראוי להיושע.
%break
מטעם שלא גילה את הכלי לשמיעת התפילה, שנקרא מעומקא דליבא 
[מעומק הלב], משום שהוא חושב שעדיין יש לו קצת טוב.
%page 540
היינו שאינו יורד עד לעומק הלב, ובעומק הלב הוא חושב שיש לו קצת 
טוב, ואין שם לב באיזה אהבה ויראה הוא מתיחס לתורה ולמצות. לכן 
לא רואה את האמת.
%letter כה
%H כה. דברים היוצאים מהלב
%break
ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, 
אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל 
ממדרגתו?
%break
והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף 
מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא 
אח"כ, כשיוצא לאויר העולם,
%break
אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז 
הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח 
להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב 
ברצונותיהם.
%break
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, 
ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר 
במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים 
לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.
%break
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי 
ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו 
ורצונו לטוב.
%break
אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, 
אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו 
למוטב.
%break
ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, 
ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. 
אבל את זה הוא צריך לדעת,
%break
שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם 
השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה 
כלום לא שוה.
%break
שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו 
השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.
%break
זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים 
ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם 
יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח,
%break
משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב 
להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל 
ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים.
%letter כו
%H כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר
%break
הנה כתוב "רם ה' ושפל יראה", שרק השפל יכול לראות את 
הרוממות. והנה אותיות יקר הם אותיות יכיר, שפירושו שעד כמה שיש 
לו יקר בהדבר, כך הוא מכיר את רוממותו,
%break
שדוקא לפי שיעור חשיבותו שבדבר, הוא מתפעל. וההתפעלות מביא 
לו לידי הרגשה שבלב. ולפי ערך שהוא מכיר את החשיבות, בשיעור 
זה נולד לו שמחה.
%break
לכן אם הוא מכיר את שיפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, 
היינו שרואה שיש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד 
עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות,
%break
אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, 
אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה - והוא כן זכה, שניתן לו 
רצון ומחשבה,
%break
שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות 
שאפשר להיות - ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי 
חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך 
לתת שבח והודיה על זה.
%break
כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה 
שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא 
לידי הרגש רוממות ושמחת הלב.
%page 541
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל 
נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא 
עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה.
%break
וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו 
על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל 
אשר אתה עתיד לעשות עמדי".
%letter כז
%H כז. מהו רם ה' ושפל יראה
%break
"רם ה' ושפל יראה". איך אפשר להיות השתוות עם ה', בזמן שהאדם 
הוא מקבל, והשם ית' הוא משפיע. ולזה אומר הפסוק "רם ה' 
ושפל...". אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות להיות 
מפריד בינו לה', אז הוא "יראה", היינו שזוכה למוחין דחכמה.
%break
ו"גבוה ממרחק ידע". אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות 
בפני עצמו, אזי הוא נתרחק, משום שחסר ההשתוות.
%break
ושיפלות לא נקרא מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים. זהו 
עניוות, שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות. ושיפלות נקרא 
מה שהעולם מבזין אותו. דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן 
לשיפלות, שאז לא מרגיש שום שלימות.
%break
כי זה חוק: מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן, אם בני 
אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם. ולמי שבני אדם מבזין, 
אזי הוא חושב את עצמו לשפל.
%letter כח
%H כח. לא אמות כי אחיה
%break
בפסוק "לא אמות כי אחיה". האדם בכדי להגיע להאמת, צריך שיהיה 
בהרגשה, שאם לא ישיג את האמת, הוא מרגיש את עצמו למת, כי 
רוצה לחיות. זאת אומרת, שהפסוק "לא אמות כי אחיה" נאמר על מי 
שרוצה להשיג את האמת.
%break
וזה סוד "יונה בן אמיתי". יונה מלשון אונאה. בן מלשון מבין. שמבין, 
משום שתמיד מסתכל על מצבו, שבו הוא נמצא, ורואה שאונאה את 
עצמו ואינו הולך בדרך האמת.
%break
כי אמת נקרא להשפיע, היינו לשמה. והיפוך מזה אונאה ושקר, היינו 
רק לקבל, שהוא שלא לשמה. ועל ידי זה הוא זוכה אח"כ לבחינת 
"אמיתי", היינו להאמת.
%break
וזה סוד "עיניך יונים". שהעינים דקדושה, הנקרא עינים דשכינה 
הקדושה, יונים, מרמים אותנו וחושבים שאין לה עינים חס ושלום, 
כמ"ש בזה"ק בסוד "עולמתא שפירתא דלית לה עינים".
%break
והאמת היא, שמי שזוכה להאמת, אז הוא רואה, שיש לה עינים, שזה 
סוד "כלה שעיניה יפות, כל גופא אינה צריכה בדיקה".
%letter כט
%H כט. כשבאים הרהורים לאדם
%break
"ה' צלך". אם האדם מהרהר, גם הבורא ית' מהרהר בו. וכשהבורא 
ית' מהרהר, נקרא זה "הר ה'". וזה סוד "מי יעלה בהר ה', ומי יקום 
במקום קודשו". "נקי כפים", שזה סוד "וידי משה כבדים". "ובר לבב" 
שזה סוד ליבא.
%letter ל
%H ל. עיקר לרצות רק להשפיע
%break
עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו ית', היות 
שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת 
בקצה השני, היינו בבחינת השפעה. וכח המנענע, היינו כח המשכה 
וכח המחייב להעבודה, הוא רק מטעם גדלות ית'.
%break
שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. 
אלא שע"י הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה. זאת 
אומרת, עם הכח והיגיעה, מה שהאדם נותן,
%break
יכול להנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. 
זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות.
%break
וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה 
רק צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו 
לטמיון. מה שאין כן אם נשאר בקדושה,
%page 542
אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל 
היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים.
%break
וכח האמונה מספיק שהאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה, היינו שיכול 
להאמין שהבורא ית' מקבל עבודתו. אפילו שעבודתו בעיניו אינו כל כך 
חשוב, מכל מקום הקב"ה מקבל את הכל. שכל עבודות, איך שיהיו, 
רצוי ומקבל לפניו, אם האדם מיחס את העבודה אליו ית'.
%break
וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי 
האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה. 
והטעם הוא משום שהקבלה אינו אמת.
%break
זאת אומרת, שבאמת אין לו להאדם שום דבר מהעבודה, רק להבורא 
ית' יהיה מהעבודה שלו. לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו 
המחשבות זרות, מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות.
%break
מה שאין כן, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה ללכת בדרכי 
השפעה, בטח שלא יהיה לו שום ספיקות בהאמונה. ובאם שיש לו 
ספיקות, אז הוא צריך לדעת, שבטח שאין הוא רוצה ללכת בבחינת 
השפעה, שעל השפעה מספיק לו האמונה.
%letter לא
%H לא. כל שרוח הבריות נוח הימנו
%break
"כל שרוח הבריות נוח הימנו".
%break
והקשה, הלא מצאנו אצל הגדולים המפורסמים ביותר, שהיו להם 
מחלוקת. אם כן "אין רוח הבריות נוח הימנו". ותירץ, שלא אמרו "כל 
שהבריות", אלא "רוח הבריות". שהכונה, שרק הגופות הם 
במחלוקות.
%break
זאת אומרת, שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן "הרוח 
של הבריות" הוא כבר רוחניות. ו"נוח הימנו", שהצדיק ממשיך השפע, 
הוא ממשיך עבור כל הדור.
%break
ורק שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם, עוד לא יכולים להשיג 
ולהרגיש את השפע, שהצדיק המשיך.
%letter לב
%H לב. גורל הוא סוד אתערותא דלעילא
%break
גורל הוא סוד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שאין התחתון 
מסייע כלום. וזה סוד "הפיל פור" הגורל, שהמן היה מקטרג ואמר: 
"ואת דתי המלך אינם עושים".
%break
שפירושו, שתחילת העבדות מתחיל אצל העובד בבחינת שלא לשמה, 
היינו לשם קבלה עצמית. ואם כן, למה ניתנה התורה להם, שאח"כ 
זוכים לבחינת לשמה, ונותנים להם האורות והשגת העליונות.
%break
ואז בא המקטרג ושואל: "למה נותנים להם אלו דברים העליונים, אשר 
עליהם לא עבדו ולא קוו, אלא כל מחשבותיהם ומטרותיהם היו רק 
דברים הנוגעים לצורכי עצמם, הנקרא שלא לשמה?"
%break
וזה סוד "רשע יכין וצדיק ילבש". פירוש, שמקודם היה עובד בבחינת 
רשע, היינו שלא לשמה, אלא לשם המקבל. ואח"כ הוא זוכה לשמה, 
היינו שכל העבדות נכנסת ברשות הקדושה, היינו הכל להשפיע. וזה 
סוד "וצדיק ילבש".
%break
וזה סוד "פורים, כיום כפורים". שפורים הוא אתערותא דלעילא 
[התעוררות מלמעלה]. ויום הכפורים הוא אתערותא דלתתא 
[התעוררות מלמטה], היינו ע"י תשובה.
%break
אבל גם שם יש אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא 
מבחינת הגורלות, שהיה שם גורל אחד לה' וגורל ב' לעזאזל. והשם 
ית' הוא המברר.
%letter לג
%H לג. ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן
%break
כמ"ש "ונתן אהרן על שני השעירם גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד 
לעזאזל" (פרשת אחרי, ראשון). ואצל המן כתוב "והפיל פור הוא 
הגורל" (מגילת אסתר ג, ז).
%break
גורל הוא נוהג במקום שלא יכולים לברר בשכל, מטעם שאין הדעת 
מגעת שם, שיוכלו לברר מהו טוב ומהו רע. אז עושים גורל, שסומכים 
עצמם לא על השכל, אלא מה שהגורל אומר להם.
%page 543
נמצא לפי זה, כשמשתמשים במילת "גורל", זה בא להשמיענו 
שהולכים עכשיו למעלה מהדעת.
ענין ז' אדר שבו נולד משה, ובו מת משה.
%break
יש להבין מהו הפירוש של "אדר", הוא מלשון "אדרת", כמ"ש אצל 
אליהו "וישלך אדרתו אליו" (מלכים א. יט). שאדרת הוא אדרת שער, 
שהם בחינת שערות ודינין, שבבחינת עבודה הם דיעות ומחשבות 
זרות, המרחיקים את האדם מהקב"ה.
%break
וכאן נוהג ענין התגברות עליהם. ואע"פ שהוא רואה הרבה סתירות, 
שנמצא בהשגחתו ית', מכל מקום הוא צריך להתגבר עליהם על ידי 
אמונה למעלה מהדעת, ולומר, שהם השגחה בבחינת טוב ומטיב.
%break
שזה סוד שכתוב אצל משה "ויסתר משה פניו", היינו שראה כל 
הסתירות, והחזיקם ע"י התאמצות בכח האמונה למעלה מהדעת.
%break
וכמו שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה 
לתמונת ה' יביט". שזה סוד מה שכתוב "מי עור כעבדי, ומי חרש 
כמלאכי".
%break
ידוע, כי "עינים" נקרא דעת, שכל, היינו עיני השכל. כי דבר המבינים 
בשכל, אומרים, הלא אנחנו רואים, שהשכל והדעת מחייבים אנו לומר 
כך. לכן מי שהולך למעלה מהדעת,
%break
דומה כאילו אין לו עינים והוא נקרא עור. היינו שעושה עצמו כעור. 
וכמו כן מי שלא רוצה לשמוע, מה שהמרגלים אומרים לו, ועושה עצמו 
כחרש, הוא נקרא חרש.
%break
וזה שאומר "מי עור כעבדי, ומי חרש כמלאכי". אלא שהאדם אומר 
"עינים להם ולא יראו, אוזנים להם ולא ישמעו". היינו כנ"ל, שלא רוצה 
לציית למה שהשכל מחייב, ולא למה שהאוזנים שומעים, כמ"ש אצל 
יהושע בן נון, שלא נכנס דבר רע באוזניו מעולם.
%break
וזה ענין אדרת שער, שהיה לו הרבה סתירות ודינין. שכל סתירה 
נקרא שער, שתחת כל שער יש גומא, זאת אומרת שעושה נקב 
בראש, כלומר, שהמחשבה זרה בוקע ונוקב את ראשו.
%break
וכשיש לו הרבה מחשבות זרות, זה נקרא שיש לו הרבה שערות. וזה 
נקרא אדרת שער.
%break
וזה סוד מה שכתוב אצל אלישע "וילך משם, וימצא את אלישע בן 
שפט, והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר, ויעבר 
אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו" (מלכים א. יט).
%break
(ופירושו של צמדים הוא זוג הבקר, היות שהיו חורשים בשני בקר 
ביחד, שהם נצמדים, זה נקרא צמד בקר).
%break
בקר פירושו בקורת. ושנים עשר הוא סוד שלימות המדרגה (כמו י"ב 
חדש, י"ב שעות). היינו שכבר יש לו כל בחינת שערות, שאפשר 
להמצא בעולם. שאז, מן השערות נעשה אדרת שער.
%break
אלא אצל אלישע היה זה מבחינת בוקרו של יוסף, כמ"ש "הבוקר אור 
והאנשים שולחו, המה וחמוריהם". כלומר, שכבר זכה להאור השורה 
על הסתירות האלו. היות כי על ידי הסתירות, הנקרא בקורת, וכשהוא 
רוצה להתגבר עליהם, זהו על ידי המשכת אור עליהם.
%break
וזה כמ"ש "הבא לטהר מסייעין אותו". וכיון שכבר המשיך האור על כל 
הבקורת, ואין לו עוד מה להוסיף, כי כבר נשלם אצלו את כל הבקורת, 
אז הבקורת והסתירות כלין מאליהם. וזהו לפי הכלל, שאין שום פעולה 
לבטלה, היות שאין פועל בלי תכלית.
%break
ובאמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה 
להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור 
עליון על הסתירות,
%break
בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. 
ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, 
הנקרא דינין.
%break
כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, 
רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים 
להמשכת רוממות ה'.
%break
שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל 
האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו 
את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם.
%page 544
אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור 
השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה 
שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום,
%break
לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל 
הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, 
וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'.
%break
וזה סוד "רוממות אל בגרונם", כלומר שע"י הגרעונות בעבודת ה', זה 
גורם לו שירומם עצמו לעלות למעלה. כי בלי דחיפה, האדם מתעצל 
לעשות תנועה, ומסכים להשאר במצב שבו הוא נמצא.
%break
מה שאין כן אם הוא יורד למדרגה יותר נמוכה מכפי שהוא מבין, זה 
נותן לו כח להתגבר, שאינו יכול להשאר במצב כל כך גרוע, היות 
שהמצב שבו ירד, הוא לא יכול להסכים להישאר כך.
%break
לכן הוא מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז 
עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר 
גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות.
%break
נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', 
עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה, הנקראים י"ג מדות של רחמים, 
וזה סוד "ורב יעבוד צעיר". וכמו כן "רשע יכין, וצדיק ילבש". כמו כן 
"ואת אחיך תעבוד".
%break
זאת אומרת, שכל העבדות, היינו הסתרות שהיו, שהם היו נראים 
כאילו מפריעים לעבודת הקודש, אלא שהיו עובדים נגד הקדושה, 
רואים עכשיו בזמן שזכו לאור ה', השורה על אלו הסתרות,
%break
רואים להיפך, שהם היו משמשים להקדושה, כלומר שעל ידם היה 
מקום, שהקדושה יכולה להתלבש, בהלבושים שלהם. שזה נקרא 
"רשע יכין, וצדיק ילבש", כלומר שהם נותנו הכלים ומקום עבור 
הקדושה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "זכה, צדיק, נטל חלקו וחלק חבירו 
בגן עדן. נתחייב, רשע, נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום". (חגיגה טו, 
ע"א).
%break
שפירושו, שלוקח הדינין והמחשבות זרות של חבירו, שיש לפרש על 
כל העולם, היינו שמטעם זה נברא עולם כל כך מלא עם הרבה 
אנשים,
%break
שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם 
נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל 
המחשבות של חבירו,
%break
שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הריוח מזה ההתכללות, 
היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, 
ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדיעות, 
והמחשבות זרות, של כל העולם כולו.
%break
וזה סוד "נתחייב, רשע, נטל חלקו, וחלק חבירו בגיהנום", שפירוש, 
שבזמן שהיה עדיין רשע, שזה נקרא נתחייב, שאז היה חלקו עצמו, 
של שערות וסתירות ומחשבות זרות.
%break
וכמו כן היה נכלל מחלק חבירו בגיהנום, כלומר שהיה נכלל מכל 
הדיעות, של כל אנשים שישנם בעולם.
%break
לכן אח"כ כשנעשה "זכה, צדיק", זאת אומרת, לאחר שעשה תשובה, 
הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, יש לו חלקו, וחלק 
חבירו בגן עדן. וזהו מטעם שמוכרח להמשיך אור עליון,
%break
גם בשביל המחשבות זרות, של הכלל אנשים שבעולם, היות שהוא 
נכלל מהם, והוא צריך להכריע אותם לכף זכות. וזה הוא דוקא כנ"ל, 
ע"י המשכת אור עליון, על הדינין האלו של הכלל.
%break
ואף על פי שהם בעצמם, אינם יכולים לקבל את האור הזה, שהוא 
המשיך עבורם, מטעם שאין להם כלים מוכנים לזה, אבל הוא המשיך 
בשבילם גם כן.
%break
אולם יש להבין לפי הכלל הידוע, שכל הגורם להמשכת אורות 
במדרגות עליונות, אומרים בשיעור שגרם אור בהעליון, אז הוא גם כן, 
מקבל מהאורות האלו, מסיבת שהוא היה הגורם.
%break
ולפי זה גם הרשעים היה צריכים לקבל, חלק מהאורות ממה שגורמו 
לצדיקים. ובכדי להבין זה, צריכים להקדים את ענין הגורלות, שהיה 
שני גורלות, כמ"ש "גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל".
%page 545
כידוע שענין גורל, הוא למעלה מדעת, לכן בזמן שהגורל הוא למעלה 
מהדעת, זה גורם שהשני יהיה לעזאזל, שזה סוד "וסער על ראש 
רשעים". היות כי הוא המשיך על ידי הסתירות הללו, את אור העליון,
%break
נמצא שעל ידי זה מתרבה הרוממות ה'. וזה אצל הרשעים חסרון, יען 
כל חשקם הוא רק בתוך הדעת. וכשמתרבה האור שבא על היסוד 
שלמעלה מהדעת, ממילא הם כלין והולכים ומתבטלים.
%break
לכן אין לרשעים, אלא זה שעזרו לצדיקים להמשיך את רוממות ה', 
ואחר כך הם מתבטלים.
%break
וזה נקרא, "זכה, לוקח חלקו וחלק חבירו בגן עדן". (הג"ה מכאן 
משמע, שרק מי שעזר לעשות את התיקון, שיהיה מציאות התגלות 
האור על ידי מעשים טובים, לכן הפעולה הזו נשאר בקדושה,
%break
והוא מקבל מה שגורם למעלה, שיהיה מקום של התפשטות האור, אז 
התחתון מקבל, מה שגורם להעליון. מה שאין כן הסתירות והדינין הם 
מתבטלות, היות שבא במקומם רוממות ה',
%break
המתגלה על למעלה מהדעת. והם רוצים דוקא, שיתגלה על כלים של 
תוך הדעת, לכן הם מתבטלים. כך אפשר לפרש). אולם גם המחשבות 
זרות, מה שהכלל גורמו,
%break
שימשיך רוממות עליהם, האור הזה נשאר עבורם. וכשיהיו ראויים 
לקבל, הם יקבלו גם מה שכל אחד ואחד גורם להמשכת אור עליון 
עליהם.
%break
וזהו הענין "האורחא דאזיל בפלגותא דשׂערא [הדרך שהולך 
בהתחלקות השער]", המובא בזה"ק (חלק טו. ובהסולם אות לג. דף 
נו.), שהוא מחלק ימין לשמאל. ושני השעירים היו ביום כפורים,
%break
שהוא סוד תשובה מיראה. וכן היה גורל בפורים, שהוא סוד תשובה 
מאהבה. היות שהיה אז לפני בנין בית המקדש, והיה צריכים אז 
לתשובה מאהבה. והיה מוכרח להיות מקודם צורך שיעשו תשובה. 
שהצורך לזה גורם דינים ושערות.
%break
וזה סוד שמלמעלה נתנו שליטה להמן בסוד "אני מעמיד אתכם 
שליטה, שהוא ישלוט עליכם". וזהו שכתוב, שהמן "הפיל פור הוא 
הגורל". בחדש אדר, שהוא סוד הי"ב,
%break
בסוד י"ב בקר, הכתוב אצל אלישע, כנ"ל "שש שש המערכות", שהוא 
חדש אדר, בסוד אדרת שער, שהם דינים הכי גדולים. מזה ידע המן, 
שהוא ינצח את ישראל, היות שבחודש אדר מת משה. אבל לא ידע, 
שבו נולד משה, בסוד "ויראו אותו כי טוב".
%break
היות, שבמצב הכי קשה, כשמתחזקים, זוכים אז לאורות היותר 
גדולים, הנקראים רוממות ה'. וזה סוד "שש משזר".
%break
היינו, כיון שזכו להאורחא דאזיל בפלגותא דשערא [הדרך שהולך 
בהתחלקות השער], שש שש המערכות, אז מש-זר מלשון ומש זר, 
שהוא סוד הסטרא אחרא. זאת אומרת הזר, שהוא הס"א, בטל והלך 
לו, מטעם שכבר גמר את תפקידו.
%break
נמצא, שכל הדינים והסתירות לא באו, אלא לגלות את הרוממות ה'. 
לכן ביעקב, שהוא איש חלק, בלי שערות, לא היה יכול לגלות את 
הרוממות ה', מטעם שלא היה לו גורם וצורך להמשיכן.
%break
ומסיבה זו לא היה ליעקב יכולת לקבל הברכות מיצחק. מטעם שלא 
היה לו כלים, ואין אור בלי כלי, לכן יעצה לו רבקה, שיקח את בגדי 
עשו.
%break
וזה סוד "וידו אוחזת בעקב עשו". זאת אומרת, הגם שלא היה לו שום 
שערות, אבל הוא לקח זה מעשו. וזהו מה שראה יצחק ואמר "הידים 
ידי עשו". אבל "הקול, קול יעקב". היינו שמצא חן בעיני יצחק התיקון 
הזה, מה שעשה יעקב. ומזה נעשו לו כלים על הברכות.
%break
וזה ענין, שאנו צריכים לעולם כל כך גדול עם הרבה אנשים. וזהו בכדי 
שכל אחד יכלול בחבירו. שמזה יוצא, שכל אדם פרטי נכלל ממחשבות 
ורצוניות של עולם מלא. ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו". 
והוא מטעם הנ"ל.
%break
וזה ענין "לא זכה". היינו, בזמן שהאדם עדיין לא זכה, "נוטל חלקו 
וחלק חבירו בגיהנום". היינו כנ"ל, שהוא נכלל מגיהנום של חבירו. 
ועוד יותר מזה, שאפילו כבר תיקון חלקו של גיהנום,
%break
ואם לא תיקון חלק של חבירו, זאת אומרת ממה שנכלל מהעולם, 
עדיין לא תיקון, אין הוא עדיין נקרא שלם.
%page 546
ובזה מובן, הגם שיעקב מבחינת עצמו היה חלק בלי שערות, מכל 
מקום הוא אוחז בעקב עשו. זאת אומרת, שנוטל השערות, מזה 
שנכלל מעשו, כנ"ל. ולפיכך, בעת שהוא זוכה לתקנם,
%break
נוטל חלק חבירו בגן עדן. הכוונה על שיעור רוממות האור עליון, 
שהמשיך על השערות של הכלל. הוא זוכה לזה, הגם שהכלל עוד לא 
יכולים לקבל, מטעם שחסר להם ההכשרה לזה.
%break
ובהאמור נבין את ענין הויכוח של יעקב ועשו, שעשו אמר "יש לי רב". 
ויעקב אמר "יש לי כל". היינו, שש שש המערכות, היינו תוך הדעת 
ולמעלה מהדעת, שהוא סוד הרצון לקבל ואור הדביקות.
%break
שעשו אמר "יש לי רב", שהוא אור הבא בכלים דקבלה, שהוא בחינת 
תוך הדעת. ויעקב אמר, שיש לו כל, היינו ב' בחינות. היינו שהוא 
משמש עם כלים דקבלה, ויש לו גם כן אור הדביקות.
%break
וזה סוד הערב רב, שעשו את העגל ואמרו "אלה אלקיך ישראל". 
היינו, אלה בלי מי. כלומר, שרק ב"אלה" היו רוצים להתחבר. ולא 
ב"מי", כלומר שלא רצו בשניהם יחד, שהוא מי ואלה, שביחד הוא 
השם אלקים. היינו, כל ורב, זה לא רצו.
%break
וזה סוד הכרובים, שהוא סוד כרביא ופתיא. שכרוב אחד קצה מזה, 
שהוא בחינת רב, וכרוב אחד קצה מזה, שהוא בחינת כל.
%break
וזה סוד מה שכתוב "הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים". אבל איך 
זה אפשר להיות, הלא הם ב' קצוות, הפוכים זה מזה? מכל מקום הוא 
צריך לעשות פתיא וכך לקבל (פתיא פירושו שוטה).
%break
וזה נקרא "למעלה מהדעת": הגם שהוא לא מבין שום דבר מה 
שאומרים לו, מכל מקום הוא עושה.
%break
ובענין כל, הנקרא למעלה מהדעת, האדם צריך להשתדל שיעבוד 
בשמחה. כי ע"י השמחה מתגלה את שיעור אמיתי של בחינת כל. 
ובאם אין לו שמחה,
%break
אז האדם לצער עצמו, על זה שאין לו שמחה, היות שכאן הוא עיקר 
מקום עבודה, לגלות את השמחה, בזה שעובד למעלה מהדעת. לכן 
כשאין לו שמחה מעבודה זו, הוא צריך לצער עצמו על זה.
%break
וזה סוד מה שכתוב "אשר ידבנו לבו". שפירושו, בחינת דוה וכאב, על 
מה שאין לו שמחה מעבודה זו. וזה סוד "תחת אשר לא עבדת את ה' 
אלקיך בשמחה מרב כל".
%break
אלא עזבת את הכל, ולקחת את הרב לבד. לכן סופו שתהיה מטה 
מטה, ותהיה בחוסר כל. כלומר, שתאבד גם את הרב. אלא בשיעור 
שיש לו את הכל, והוא בשמחה, באותו שיעור הוא זוכה לבחינת רב.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "נשים מבכות את התמוז" (יחזקאל 
ח'). ופירש רש"י, שהיה להם עבודה זרה, שהיה לו עופרת בתוך עיניו, 
והיו מסיקות אותה, כדי להתיך את העופרת מתוך העינים. עד כאן 
לשונו.
%break
ויש לפרש ענין מבכות, היינו שאין להם שמחה, מטעם שיש עפר בתוך 
העינים. עפר הוא סוד בחינה ד', היינו המלכות שמים, שהיא בחינת 
אמונה למעלה מהדעת.
%break
ולבחינה זו יש צורת עפר, היינו בלתי חשובה. ויש בה לטעום בעבודה 
זו בחינת טעם של עפר. כלומר שהיא לא חשובה, אלא כמו עפר. 
והמשל, שהנשים מבכות את התמוז, הוא, שמסיקים את עבודה זרה 
זו, בכדי שעל ידי חימום יוצא העפר מן העופרת.
%break
והרמז הוא, שהם בוכין על העבודה, שניתן להאמין בהשגחתו ית' 
למעלה מהדעת, שהוא טוב ומטיב. ובתוך הדעת רואים רק סתירות 
בהשגחתו ית'. והעבודה זו הוא עבודה דקדושה.
%break
והם רוצים להוציא את העפר, היינו העבודה שלמעלה מהדעת, 
הנקרא עפר, אלא שבעינים, הנקרא ראיה, שהוא מרמז על ראיית 
השגחתו ית', שיהיה בתוך הדעת. וזה נקרא עבודה זרה.
%break
וזה דומה לאדם, שאומנותו לעשות כדים וכלים מאדמה. שעבודתו 
לעשות כלי חרס. והסדר הוא, שטרם כל הוא עושה כדורים עגולים 
מחמר, ואח"כ הוא חוקק ועושה חורים בהכדורים.
%break
וכשהבן הקטן רואה מה שאביו עושה, הוא צועק: "אבא, מדוע אתה 
מקלקל את הכדורים?" והבן אינו מבין, שעיקר כוונתו של האב הוא 
החורים, שרק החורים מסוגלים להיות כלי קבלה. והבן רוצה דוקא 
לסתום את החורים, מה שהאב עשה בהכדורים.
%page 547
כן הענין כאן, שהעפר הזה, שהוא בתוך העינים, שסותם את הראיה 
שלו, שבכל מקום שהוא מסתכל, הוא סתירות בהשגחה. וזהו כל 
הכלי, שעל ידו יכול לגלות את נצוצי אהבה בלתי תלויה בדבר, שנקרא 
"שמחה של מצוה".
%break
ועל זה נאמר: "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". זאת אומרת, 
אם ה' לא היה נותן לו את המחשבות האלו, לא היה מוכשר לקבל 
שום התרוממות.
%letter לד
%H לד. יתרון ארץ בכל הוא
%break
ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, 
"כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על 
חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי 
של המושג הנגדי.
%break
ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו 
את הדבר המקבילו.
%break
דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר 
שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון 
- ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר 
לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד.
%break
והעצה לזכות לדרגת שנאת הפירוד הוא, שצריך האדם מקודם לדעת, 
מהו ענין פירוד בכלל, כלומר ממה הוא נפרד. אז יש אפשרות לומר, 
שהוא רוצה לתקן את הפירוד הזה.
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך לתת לעצמו דין וחשבון, ממה וממי הוא 
נעשה נפרד. והוא יכול אח"כ להשתדל לתקן את זה. והוא יחבר עצמו 
למי שהוא נעשה נפרד ממנו.
%break
כלומר, אם הוא מבין, שירויח מזה, אם יתחבר עמו, ואז הוא יכול 
לשער ולדעת, מהו ההפסד, אם הוא ישאר בפירוד.
%break
וענין ריוח והפסד נמדד לפי תענוג ויסורים. כלומר, מדבר שהאדם 
מרגיש יסורים, האדם מתרחק מזה ושונא את זה. ושיעור ההתרחקות 
תלוי בשיעור הרגשת היסורים,
%break
כי מטבע האדם לברוח מיסורים. לכן זה תלוי בזה. כלומר, לפי שיעור 
גודל היסורים, בשיעור זה האדם משתדל ועושה כל מיני מעשים, 
בכדי להתרחק מזה. היינו, שהיסורים גורמים שנאה להדבר, שמביא 
לו יסורים, ובשיעור זה הוא מתרחק.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לדעת, מהו השתוות הצורה, בכדי שידע 
מה עליו לעשות, בכדי שיגיע לידי דביקות, הנקרא השתוות הצורה. 
ועל ידי זה ידע מהו שינוי צורה ופירוד.
%break
הנה ידוע מפי ספרים ומפי סופרים, שהבורא ית' הוא טוב ומטיב, היינו 
שהשגחתו ית' מתגלה להתחתונים בבחינת טוב ומטיב. וכך אנו 
מחויבים להאמין.
%break
לכן, בזמן שהאדם מסתכל בדרכי הנהגת העולם, ומתחיל להסתכל 
על עצמו או אצל אחרים, איך שמצד השגחה הם סובלים יסורים ולא 
תענוגים, כראוי לשמו ית'
%break
שהוא טוב ומטיב, קשה לו במצב הזה לומר, שההשגחה עליונה 
מתנהג בבחינת טוב ומטיב, ומשפיע להם כל טוב.
%break
אמנם צריכים לדעת, שבמצב הזה, שלא יכולים לומר שה' הוא משפיע 
רק טוב, הם נקראים רשעים. כי מזה שמרגישים יסורים, זה גורם 
להם, שמרשיעים את קונם.
%break
ורק בזמן שהם רואים, שהבורא משפיע להם תענוגים, הם מצדיקים 
את הבורא. כמו שאמרו חז"ל "איזהו צדיק, זה שמצדיק את קונו", 
היינו שאומר שהקב"ה מנהיג את העולם בדרך של צדקות.
%break
ונמצא, שבזמן הרגשת היסורים האדם נעשה מרוחק מה', היות מצד 
הטבע האדם נעשה לשונא, למי שהוא משפיע לו יסורים. נמצא, שעל 
ידי זה האדם, במקום שצריך לאהוב את ה', חס ושלום נעשה עכשיו 
הדבר להיפך, כי האדם בא חס ושלום לידי שנאה לה'.
%break
ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'. על זה ניתן לנו 
סגולה לעסוק בתו"מ, ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שיש שם 
מאור, הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד.
%break
ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם 
שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם 
לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'.
%page 548
כלומר, האדם צריך להאמין, שהשגחתו ית' הוא בבחינת טוב ומטיב. 
אלא, היות שהאדם שקוע באהבה עצמית, שזה גורם לו השינוי 
הצורה, היות שנעשה תיקון המכונה "ע"מ להשפיע",
%break
שזה נקרא "השתוות הצורה", שרק באופן כזה יכולים לקבל הטוב 
ועונג הזו, שלא יכול לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת, 
זה גורם לו שמקבל שנאה להפירוד.
%break
אז יש לו היכולת להבחין את גודל התועלת מהשתוות הצורה. ואז הוא 
מתחיל להשתוקק לבחינת הדביקות. נמצא, שכל צורה מראה על 
צורה השניה. נמצא לפי זה, שכל הירידות שהאדם מרגיש, שבא לידי 
פירוד, ניתן לו הזדמנות להבחין בין דבר והפוכו.
%break
זאת אומרת, שמהירידות האדם צריך לקבל הבנה מהו התועלת 
מהעליות. אחרת לא היה אפשרות להאדם להעריך את חשיבות, מזה 
שמקרבין אותו מלמעלה, ונותנים לו את העליות. ולא היה לו היכולת 
להוציא את החשיבות את מה שהוא היה יכול להוציא.
%break
כדוגמת, שנותנים להאדם לאכול, ואף פעם לא טעם טעם של רעבון. 
נמצא, שהירידות, שהוא זמן הפירוד, גורם לו חשיבות להדבקות 
שבעליות. והעליות גורם לו בחינת שנאה להירידות, שמביא לו 
הפירוד.
%break
כלומר, שאינו יכול להעריך את גודל הרע שיש בהירידות. היינו, 
שהאדם מדבר חס ושלום רע על ההשגחה, ואינו מרגיש אפילו על מי 
הוא מדבר רע, שידע שהוא צריך לעשות תשובה על דבר חטא גדול 
כזה, שזה נקרא שמדבר חס ושלום לשון הרע על הבורא, כנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, שדוקא בזמן שיש לו הב' צורות, אז הוא מוכשר 
להבחין את המרחק, מה שיש בין אחת לחברתה, כנ"ל "כיתרון האור 
מתוך החושך". שרק אז הוא יכול להעריך ולהחשיב את ענין 
הדביקות,
%break
שעל ידה יכולים להשיג את הטוב ועונג, שישנו במחשבת הבריאה, 
שהוא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
וכל מה שנראה לעינינו, הוא רק דברים שהבורא רוצה, שאנו נשיג 
אותם בצורה כמו שמשיג, היות שזהו דרכים, איך להגיע לשלימות 
המטרה.
%break
אולם בכדי לזכות לדביקות ה', זהו לא כל כך דבר פשוט, שצריכים 
התאמצות ויגיעה גדולה, עד שזוכים להשיג ולהרגיש את הטוב ועונג. 
ומטרם זה, מוטל על האדם להצדיק את ההשגחה,
%break
ולהאמין בלמעלה מהדעת, שה' מתנהג עם הנבראים עם בחינת טוב 
ומטיב, ולומר "עינים להם ולא יראו".
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, כמ"ש "וצדיק 
באמונתו יחיה". שפירושו, שהאדם אין צורך להתעסק בפרטים, אלא 
שהוא צריך לרכז את כל עבודתו על נקודה אחת,
%break
היינו כלל, שהוא בחינת אמונה בה'. ועל זה יתן תפלה. כלומר, שה' 
יעזור לו, שיהיה בידו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ויש 
סגולה באמונה, שעל ידה בא אדם לידי שנאת הפירוד, שזה נבחן 
שבעקיפין גורמת לו האמונה לשנוא את הפירוד.
%break
ואנו רואים, שיש הפרש גדול בין אמונה לראיה וידיעה. כי דבר הניתן 
לראיה וידיעה, שאם השכל מחייב אותו, שכדאי לעשות את הדבר, 
ומחליט על זה פעם אחת, כבר מספיק לו ההחלטה הזו על הדבר 
הזה כפי החלטתו.
%break
כלומר, איך באיזה צורה שהחליט, כן הוא עושה בפועל. כי השכל 
מלווה אותו בכל פעולה ופעולה, שלא יעבור על מה שהשכל אמר לו. 
ונותן לו להבין מאה אחוז, בשיעור שהשכל הביאו לידי החלטה, מה 
שהוא החליט.
%break
מה שאין כן בחינת אמונה, שזה ענין הסכמי בכח, כלומר שהוא 
מתגבר על השכל, ואומר, שכן כדאי לעבוד כפי שהאמונה מחייבת 
לעבוד למעלה מהדעת.
%break
ולכן האמונה למעלה מהדעת מועיל רק בשעת מעשה, כלומר בזמן 
שהוא מאמין. שרק אז הוא מוכן לתת כוחות עבודה למעלה מהדעת. 
מה שאין כן בעת שהוא עוזב לרגע קטנה את האמונה,
%break
היינו שנחלש ממנו לרגע את האמונה, תיכף הוא בא לידי הפסקה 
בתורה ועבודה ולא מועיל לו, בזה שקבל על עצמו לפני זמן מה, את 
העול אמונה למעלה מהדעת.
%page 549
מה שאין כן בדבר שהשיג בשכל, שדבר זה הוא מזיק לו, וזהו דבר 
שמסכן את חייו, אינו צריך כל פעם לחזור אל השכל וההסבר, מדוע 
הוא דבר מסוכן.
%break
אלא כיון שהשכיל פעם והבין בשכל מאה אחוז, שהוא צריך לעסוק 
דוקא בדברים אלו, מה שהשכל הגיד לו, מהו רע ומהו טוב, כבר הוא 
הולך לפי החלטה זו.
%break
רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק 
האמונה מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, 
צריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה,
%break
אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים בשביל רשע. 
ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה 
פעמים ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את 
האמונה למעלה מהדעת.
%break
וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות 
שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של 
הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו,
%break
הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד 
לבחינת הטבע שלו. ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש 
לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, 
כלומר נגד השכל של הגוף.
%break
לכן, מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז 
האמונה לא יכול להיות אצלו בקביעות. ובזמן שלא האיר לו האמונה, 
אז הוא רואה איך שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו.
%break
והכל באה לו מסיבת השינוי צורה, כנ"ל, שזהו הרצון לקבל לעצמו. 
שהפירוד הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו כל הבנינים וכל 
היגיעות, שהשקיע בעבודה.
%break
והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע 
מבעת כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע. על ידי זה הוא מקבל 
שנאה להפירוד,
%break
היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו, וכמו כן אצל 
העולם כולו. וקשה לו להצדיק את השגחתו ית' עם הנבראים, שהוא 
בבחינת טוב ומטיב. ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה 
לקבל שמחה.
%break
לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון 
הרע על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד. וע"י השנאה שהוא 
מרגיש בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות.
%break
זאת אומרת, כי בשיעור שהוא מרגיש יסורים בזמן הפירוד, בשיעור 
הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'. כנ"ל, בשיעור שמרגיש את 
החושך, שזהו דבר רע, כן בשיעור הזה הוא בא לידי הרגשת 
הדביקות,
%break
לדבר טוב. ויודע איך להעריך זה, בשעה שמקבל קצת דביקות לפי 
שעה, אז הוא יודע איך להחשיב אותה.
%break
ובהאמור נוכל להבין, שכל היסורים, שישנו בעולם, הוא רק הכנה 
ליסורים אמיתיים. שליסורים האלו האדם צריך להגיע, אחרת הוא לא 
מסוגל לזכות לשום דבר רוחני, מטעם כי "אין אור בלי כלי".
%break
ועל היסורים האלו, היסורים אמיתיים, נקרא זה שמרשיע את 
ההשגחה, שמדבר לשון הרע. ועל זה הוא מתפלל, שלא ידבר לשון 
הרע על ההשגחה.
%break
והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע 
תפלת כל פה. והטעם, שעל היסורים האלו הקב"ה שמע, הוא, היות 
שאין האדם מבקש עזרה עבור הכלי קבלה שלו,
%break
מסיבת שיכולים לומר, אם ה' יתן לו מה שהוא מבקש, זה יכול לגרום 
לו, שיהיה יותר מרוחק מה', מסיבת שינוי צורה, שהוא יקבל על ידי 
זה.
%break
אלא ממש להיפוך, שהוא מבקש אמונה, שה' יתן לו כח התגברות, 
שיוכל לזכות להשתוות הצורה, כי הוא רואה שבזה שאין לו אמונה 
בקביעות, כלומר בזמן שהאמונה לא מאיר לו,
%break
הוא בא לידי הרהורים על ההשגחה, ובא לידי מצב הנקרא רשע כנ"ל, 
שהוא מרשיע את קונו.
%break
נמצא, שכל מה שהוא סובל יסורים, הוא מזה שהוא בא לדבר לשון 
הרע על ההשגחה עליונה. נמצא לפי זה, מה כואב לו? - שבמקום 
שהאדם צריך לתת שבח לה',
%page 550
ולומר "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו", היינו שהנבראים מכבדים 
את ה', והוא רואה שהנהגת העולם הוא לא לכבודו ית', מטעם שלכל 
אחד ואחד יש טענות ותביעות,
%break
שההנהגה צריך להיות בהשגחה גלויה, שה' מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב, והיות שזה לא מגולה, נמצא שאומרים שההנהגה 
זו הוא לא לכבודו. וזה כואב לו.
%break
נמצא שהאדם, על ידי היסורים שמרגיש, הוא מוכרח חס ושלום לדבר 
לשון הרע. נמצא, מה שהוא מבקש מה', שיתן לו את כח האמונה, 
ולזכות לבחינת טוב ומטיב,
%break
אין זה מטעם שהוא רוצה לקבל טוב, בכדי להנות עצמו, אלא בכדי 
שלא ידבר לשון הרע חס ושלום, שזה כואב לו.
%break
כלומר, שהוא מצד עצמו רוצה להאמין למעלה מהדעת, שה' מנהיג 
את העולם בבחינת טוב ומטיב, והוא רוצה, שהאמונה שלו יהיה 
מספיק בהרגשה גמורה, כאילו הוא בתוך הדעת.
%break
לכן כשעוסק בתו"מ, הוא רוצה בהמשכת אור ה' לא להנאת עצמו הוא 
דורש, אלא שלא יכול לסבול מזה שלא יכול להצדיק את השגחתו ית', 
שהוא בבחינת טוב ומטיב. וזה גורם לו יסורים,
%break
היות שהוא מחלל את שם ה', ששמו הוא טוב ומטיב והגוף שלו טוען 
אחרת. וזהו כל היסורים שלו, מטעם שמזה שהוא נמצא בבחינת 
הפירוד, הוא לא יכול להצדיק את השגחתו ית'. וזה נקרא, שהמצב 
הפירוד הוא שנואה אצלו.
%break
וכשיש לו היסורים האלו, אז ה' שומע תפלתו, ומקרבו אליו, וזוכה 
לדביקות, כי היסורים שמרגיש מן הפירוד, זה גורם לו שיזכה 
לדביקות. ואז נאמר "כי יתרון האור מתוך החושך".
%break
וזה שכתוב "יתרון ארץ בכל הוא". ארץ, היינו הבריאה. בכל הוא, 
שע"י היתרון, היינו שרואים ההבדל בין המצב של פירוד למצב 
הדביקות, על ידו זוכים להיות דבוק ב-כל, שהבורא נקרא שורש הכל.
%letter לה
%H לה. בענין החיות דקדושה
%break
הכתוב אומר "זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות 
קטנות עם גדולות" (תהילים ק"ד). יש לפרש:
%break
א. זה הים הכונה על הים דס"א.
ב. גדול ורחב ידים היינו שהיא מתגלית עצמה לכל וצועקת הב הב, 
שכוונתו על כלי קבלה גדולים.
%break
ג. שם רמש, היינו שיש שם אורות עליונים, שהאדם דורך ורומש 
עליהם ברגלים,
ד. ואין מספר, שיש שם חיות קטנות עם גדולות. היינו בין שיש להאדם 
חיות קטנות ובין שיש לו חיות גדולות, הכל נמצא בים הזה.
%break
וזהו מטעם שיש כלל "משמים מהיב יהבו ומשקל לא שקלו" (שכל מה 
שנותנים משמים, לא מקבלים חזרה משמים, אלא שזה נשאר 
למטה). לכן אם האדם המשיך משהו מלמעלה ואח"כ פגם בה,
%break
זה כבר נשאר למטה, אבל לא אצל האדם, אלא שזה נופל להים של 
הס"א.
%break
היינו, אם האדם המשיך איזה הארה, ואין בידו להחזיקה בקביעות, 
מטעם שהכלים שלו עדיין לא נקיים, שיהיו מתאימים להאור, היינו 
שהאדם יקבל זה בכלים דהשפעה, כדוגמת האור הבא מצד המשפיע, 
לכן ההארה מוכרח להסתלק ממנו.
%break
ואז ההארה הזו נופלת לידי הס"א. וכך הוא כמה פעמים. היינו 
שהאדם ממשיך ואח"כ מסתלק ממנו. לכן מתרבה ההארות בים 
דס"א. וזהו עד שנתמלאה סאתה.
%break
זאת אומרת, לאחר שהאדם מגלה את כל מדת היגיעה, שיש בידו 
לגלות, אז הס"א נותנת לו בחזרה את כל מה שלקחה לרשותה, בסוד 
"חיל בלע ויקיאנו".
%break
נמצא לפי זה, את כל מה שהס"א קבלה הכל לרשותה, היה רק בתור 
פקדון. היינו שכל זמן שיש לה שליטה על האדם, וענין השליטה שיש 
לה, הוא הכל בכדי שיהיה מקום להאדם,
%break
לברר את הכלי קבלה שלו, ולהכניסם להקדושה. זאת אומרת, אם 
היא לא היתה שולטת על האדם, אז היה האדם מסתפק במועט. ואז 
כל הכלי קבלה של האדם היו נשארים בפרודא.
%break
והאדם, אף פעם לא היה ביכולתו לקבץ את הכלים השייכים לשורש 
נשמתו, ולהכניסם לקדושה, ולהמשיך את האור השייך אליו. לכן זהו 
תיקון, שכל פעם שהוא ממשיך,
%page 551
ממשיך משהו, ויש לו ירידה, הוא מוכרח עוד הפעם להתחיל מחדש, 
היינו בירורים חדשים. ומהעבר, מה שהיה לו, נפלו לס"א, והיא 
מחזיקה זה ברשותה בתור פקדון. כלומר ואח"כ האדם מקבל ממנה 
את כל, מה שהיא קבלה ממנו כל הזמן.
%break
אולם גם זאת לדעת, אם היה ביכולת האדם להחזיק איזה הארה 
אפילו קטנה, אבל אם זה היה בקביעות, כבר היה האדם נחשב לאדם 
השלם. היינו עם ההארה הזו, היה יכול ללכת קדימה. לכן, אם נאבד 
לו ההארה, עליו להצטער על זה.
%break
וזה דומה לאדם, שנתן גרעין באדמה, על מנת שיצמח מזה אילן גדול. 
אבל תיכף הוציא את הגרעין מהאדמה. אם כן מהו התועלת 
מהעבודה, ממה שהכניס את הגרעין באדמה?
%break
ועוד, שאנו יכולים לומר, לאו דוקא שהוציא גרעין מהאדמה וקלקל 
אותו, אלא שיכולים לומר, שהוציא אילן עם פירות מבושלים מהאדמה, 
וקלקלם.
%break
וכן הענין כאן, שאם לא היה נאבד ממנו ההארה הקטנה הזו, היה 
נצמח מזה אור גדול. נמצא, שלאו דוקא שנאבד ממנו הארה קטנה, 
אלא כאילו נאבד ממנו אור גדול מאד.
%break
ויש לדעת, שזה כלל, שאין האדם יכול לחיות בלי חיות ותענוג, מטעם 
שזה נמשך משורש הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו. לכן כל 
נברא, אי אפשר להתקיים בלי חיות ותענוג. ומשום זה,
%break
כל נברא מוכרח לילך ולחפש מקום, שממנו יכול לקבל הנאה ותענוג. 
אולם, קבלת התענוג נוהגת בג' זמנים: בעבר, ובהוה, ובעתיד.
%break
אבל קבלת התענוג העיקרי הוא בהוה. והגם שאנו רואים, שיש לאדם 
הנאה מעבר ועתיד גם כן, אבל זה דוקא מה שהעבר ועתיד מאירים 
בהוה.
%break
לכן, אם אין האדם מצא הרגשת תענוג בהוה, אז האדם מקבל חיות 
מהעבר. והוא יכול לספר לאחרים, איך שבזמן העבר, איך שהיה לו אז 
טוב. ומזה הוא יכול לקבל חיות בהוה.
%break
או שמצייר לעצמו, שהוא מקווה שבעתיד יהיה לו טוב. אבל מדידת 
הרגשת התענוג מעבר ועתיד תלוי כמה שהם מאירים לו בהוה. ויש 
לדעת, שזה נוהג בין בתענוגים גשמיים, ובין בתענוגים רוחניים.
%break
וכמו שאנו רואים, בזמן שהאדם עובד אפילו בגשמיות, הסדר הוא, 
שבזמן העבודה יש לו צער, בזה שהוא מתיגע עצמו. וכל מה שהוא 
יכול להמשיך בעבודה, הוא רק מכח שהעתיד מאיר לו,
%break
שהוא יקבל שכר תמורת עבודתו. וזה מאיר לו בהוה. לכן הוא מסוגל 
להמשיך בעבודה.
%break
מה שאין כן, אם אין בידו לצייר את השכר שיקבל בעתיד, יש להאדם 
לקחת תענוג מהעתיד לא מהתמורה, שיקבל בעתיד תמורת עבודתו, 
כלומר לא מהשכר הוא יהנה,
%break
אלא שלא יהיה לו יסורים מהיגיעה, מזה הוא נהנה עתה בהוה, מה 
שיהיה בעתיד. אלא שהעתיד מאיר לו בהוה, בזה שעוד מעט העבודה 
תגמר. היינו, הזמן שצריכים לעבוד, והוא יקבל מנוחה.
%break
נמצא, על כל פנים מאיר לו התענוג של המנוחה, מה שהוא יקבל 
בסוף, שפירושו שהריוח שלו יהיה מזה, שלא יהיה לו היסורים, ממה 
שהוא מרגיש עכשיו מהעבודה. וזה נותן לו כח,
%break
שיוכל עכשיו לעבוד. ואם אין האדם מסוגל לצייר לעצמו, שעוד מעט 
הוא יהיה פטור מהיסורים, שהוא סובל עתה, היה האדם בא לידי 
יאוש ועצבות, עד שהמצב הזה יכול להביא את האדם, שיהיה מאבד 
עצמו לדעת.
%break
ומטעם הנ"ל אמרו חז"ל "המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם 
הבא". משום שהוא כופר בהשגחה, שהשם ית' מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
אלא האדם צריך להאמין, שמצבים האלו באים אליו, מכח שרוצים 
מלמעלה, שזה יביא לו תיקון. היינו, שהוא יקבל רשימות מהמצבים 
האלו, בכדי שיוכל להבין את דרך העולם,
%break
ביתר שאת וביתר עז, שהמצבים האלו נקראים בחינת אחורים. ובזמן 
שהוא מתגבר על המצבים האלו, הוא יזכה לבחינת הפנים, היינו 
שהאור יאיר לתוך האחורים האלו.
%page 552
וכפי הכלל, שאין האדם יכול לחיות, אם אין לו מקום, שיכול לקבל 
הנאה ותענוג. נמצא, בזמן שאין האדם מסוגל לקבל מבחינת ההוה, 
אז הוא מוכרח לקבל חיות על כל פנים מהעבר או מהעתיד. כלומר, 
שהגוף מחפש לעצמו חיות בכל האמצעים שישנו בידו.
%break
ואז, אם אין האדם מסכים לקבל חיות מדברים גשמיים, אז אין ברירה 
להגוף, אלא הוא מוכרח להסכים לקבל חיות מדברים רוחניים, מטעם 
שאין לו עצה אחרת.
%break
לכן הוא מוכרח להסכים לקבל הנאה ותענוג מכלים דהשפעה, כנ"ל, 
כי בלי חיות אי אפשר לחיות.
%break
ולפי זה יוצא, בזמן שהאדם רגיל לקיים תו"מ שלא לשמה, היינו לקבל 
תמורה עבור עבודתו, כן יש יכולת להאדם לצייר לעצמו שהוא יקבל 
אח"כ איזה תמורה, וכבר יכול לעבוד על חשבון שיקבל הנאה ותענוג 
אחר כך.
%break
מה שאין כן אם האדם עובד שלא על מנת לקבל פרס, אלא שהוא 
רוצה לעבוד בלי שום תמורה, איך הוא יכול לצייר לעצמו, שיהיה לו 
אח"כ ממה לקבל חיות. הלא אינו יכול לעשות שום ציור,
%break
כי אין לו על מה. לכן, בשלא לשמה אין כאן הכרח, שצריכים לתת לו 
מלמעלה חיות, כי יש לו חיות מהציור של העתיד, ומלמעלה אין 
נותנים מותרות, אלא הכרחיות.
%break
לכן, אם האדם רוצה לעבוד אלא לתועלת הבורא, ולקחת חיות על 
שאר אופנים, הוא לא רוצה לקבל בשום אופן, לכן אין עצה אחרת, 
אלא מלמעלה מוכרחים לתת לו חיות.
%break
היות שהוא לא דורש אלא חיות הכרחי, שיוכל להמשיך בחיים, אז 
הוא מקבל חיות מבחינת בנין השכינה הקדושה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת 
הציבור". כי ציבור נקרא השכינה הקדושה. כי ציבור פירושו קיבוץ, 
היינו כנסת ישראל, שמלכות היא הכלל של כל הנשמות.
%break
והיות שהאדם לא רוצה שום שכר לתועלת עצמו, אלא שהוא רוצה 
לעבוד תועלת ה', שזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה 
מעפר]", שהיא לא תהיה כל כך מושפלת,
%break
היינו שלא רוצים לעבוד לתועלת ה', אלא כל מה שהאדם רואה, 
שיצמח מזה תועלת עצמו, אז יש חמרי דלק לעבודה. ומה שנוגע 
לתועלת ה', ואין האדם רואה מה שהוא יקבל איזה תמורה, אז הגוף 
מתנגד לעבודה זו, מטעם שיש לו בעבודה זו טעם של עפר.
%break
והאדם הזה כן רוצה לעבוד לתועלת ה', רק הגוף מתנגד לזה. והוא 
מבקש מה', שיתן לו כח, שכן יוכל לעבוד "לאקמא שכינתא מעפרא". 
לכן הוא זוכה לבחינת פנים של ה', המתגלה אליו. וההסתרה נסתלק 
ממנו.
%letter לו
%H לו. מהו, ג' בחינות גופים באדם
%break
האדם מורכב מג' בחינות גופים:
א. גוף הפנימי, שהוא לבוש לנפש דקדושה,
ב. מקליפת נוגה,
ג. ממישכא דחויא [עורו של הנחש].
%break
ובכדי שהאדם יהיה ניצול מב' גופים, שלא יפריעו להקדושה, ושיהיה 
לו היכולת לשמש רק עם גוף פנימי, העצה לזה הוא, שיש סגולה, 
שהאדם יחשוב מחשבות רק מה שנוגע להגוף הפנימי.
%break
זאת אומרת, שהמחשבה שלו יהיה תמיד ברשות היחיד, היינו ש"אין 
עוד מלבדו" כתוב, אלא ש"הוא עושה ויעשה לכל המעשים". ואין שום 
בריאה בעולם שיוכל להפרידו מהקדושה.
%break
וכיון שאין הוא חושב עבור ב' גופים הנ"ל, אז הם מתים, משום שאין 
להם מזונות ואין להם במה להתקיים. כי המחשבות, שחושבים 
עבורם, מזה הם מתפרנסים.
%break
וזה סוד מה שכתוב "בזיעת אפך תאכל לחם". שלפני חטא דעץ 
הדעת, לא היה החיות תלוי בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך 
אור וחיות, אלא שהיה מאיר.
%break
מה שאין כן אחר החטא, שאדם הראשון נדבק בהגוף של משכא 
דחויא [עורו של נחש], אז נקשר החיים בהלחם, היינו במזונות, 
שצריכים כל פעם להמשיך מחדש,
%break
ואם לא נותנים להם מזונות, הם מתים. וזה נעשה לתיקון גדול, בכדי 
להינצל ב' גופים הנ"ל.
%page 553
ולכן מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות מה 
שנוגע להם. ואפשר שזהו מה שאמרו חז"ל "הרהורי עבירה קשים 
מעבירה".
%break
כי המחשבות זהו המזונות שלהם. היינו מהמחשבות שחושבים מהם, 
מזה הם מקבלים חיות.
%break
לכן האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש 
לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר 
אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. 
אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת.
%break
וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי 
הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, 
ולא מחוץ לגופו, הנקרא "חוץ מעורו".
%break
זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. וכל 
מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.
%break
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה 
שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). 
"זאת" היא בחינת שכינה הקדושה.
%break
והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי 
עורי. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה 
באה בהתלבשות בגוף בפנימיות.
%break
וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל 
התלבשות. מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בזמן, שיש 
הלבשות בתוך הגוף, הנקרא "בתוך העור", אז "וימותו ולא בחכמה".
%break
שאז אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר. מה שאין כן 
הצדיקים, דוקא הם זוכים להתלבשות בגוף.
%letter לז
%H לז. מאמר לפורים 
%break
יש להבין כמה דיוקים בהמגלה:
%break
א. הנה כתוב "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן". ויש להבין, 
מהו "אחר הדברים", היינו לאחר שמרדכי הציל את המלך, השכל 
מחייב, שהמלך היה צריך להגדיל את מרדכי. ומה כתוב, שגדל את 
המן.
%break
ב. בשעה שאסתר אמרה למלך "כי נמכרנו אני ועמי", שאל המלך "מי 
זה ואיזה הוא"? משמע שהמלך לא ידע משום דבר. הלא כתוב 
בפירוש, שהמלך אמר להמן "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב 
בעיניך". אם כן אנו רואים, שהמלך כן ידע מהמכירה.
%break
ג. על "כרצון איש ואיש", דרשו חז"ל "אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי 
והמן". (מגילה י"ב). ידוע, איפה שכתוב "מלך" סתם הכוונה על מלכו 
של עולם. ואיך אפשר, שהקב"ה יעשה כרצונו של רשע?
%break
ד. כתוב "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". שמשמע שרק מרדכי ידע. 
הלא כתוב לפני זה "והעיר שושן נבוכה". אם כן, הרי כל העיר שושן 
ידעו מזה.
%break
ה. מה שכתוב "כי כתב, אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת 
המלך, אין להשיב". ואיך נתן אח"כ אגרות שניות, שסוף כל סוף הם 
מבטלים את האגרות הראשונות?
%break
ו. מהו הענין שחז"ל אמרו "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר 
בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
%break
ז. מהו שאמרו חז"ל על הכתוב "והשתיה כדת". מאי כדת, "אמר ר' 
חנן משום ר' מאיר, כדת של תורה, מה דעת תורה, אכילה מרובה 
משתיה".
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים מקודם להבין את ענין המן ומרדכי. 
שדרשו חז"ל על הכתוב "כרצון איש ואיש", היינו המן ומרדכי. שיש 
לפרש, שרצון מרדכי נקרא דת תורה,
%break
שהיא אכילה מרובה משתיה. ורצון המן הוא להיפך, השתיה מרובה 
מאכילה. ושאלנו, איך אפשר להיות, שיעשה סעודה כרצונו של רשע? 
על זה כתוב תשובה בצידו "אין אונס", שפירושו שהשתיה לא היה 
בדרך הכרחי, שזהו הפירוש אין אונס.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל על מה שכתוב "ויסתר משה פניו, כי ירא 
מהביט". אמרו, בשכר "ויסתר משה פניו", זכה ל"תמונת ה' יביט". 
שפירושו, כי דוקא בזמן שאינו נצרך להדבר (היינו שיכול לעשות עליו 
מסך), אז מותר לו לקבל.
%page 554
וזה שכתוב "שויתי עזר על גיבור", היינו מי שהוא גיבור ויכול ללכת 
בדרכי ה', אז הקב"ה נותן לו עזרה. וזה שכתוב "והשתיה כדת". מהו 
כדת? מטעם כי אין אונס. שפירושו,
%break
שלא היה זקוק לבחינת שתיה. אבל אח"כ, כשהתחילו לשתות, אז 
נמשכו אחר השתיה. היינו שכבר היו כרוכים להשתיה, היינו שהיו 
זקוקים לשתיה, אחרת לא היו יכולים ללכת קדימה. זה נקרא אונס. 
וזה נקרא, שביטלו שיטת מרדכי.
%break
וזה סוד שאמרו חז"ל, שאותו הדור נידון לכליה, משום שנהנו 
מסעודתו של אותו רשע. והיינו כנ"ל, שאם היו קבלו את השתיה 
בבחינה אין אונס, לא היו מבטלין את רצונו של מרדכי.
%break
וזהו שיטת ישראל. מה שאין כן אח"כ, שלקחו את השתיה בבחינת 
אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכליה את דת תורה, שהוא בחינת 
ישראל. וזה ענין "אכילה מרובה משתיה".
%break
כי ענין שתיה הוא סוד גלוי חכמה, הנקרא בחינת ידיעה. ואכילה נקרא 
אור דחסדים, שהוא סוד אמונה.
%break
וזה עניין של בגתן ותרש, שרצו לשלוח יד במלכו של עולם. "ויודע 
הדבר למרדכי, ויבוקש הדבר וימצא". וענין הביקוש לא היה בפעם 
אחד, שלא בנקל השיג מרדכי זה,
%break
אלא אחר עבודה רבה גילה לו את ענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה 
לו בבירור, תלו את שניהם. היינו לאחר הרגשת הפגם מזה, אז תלו, 
היינו שהעבירו את עשיות ורצונות האלו מהעולם.
%break
"אחר הדברים האלה". היינו אחר כל הטרחות והיגיעות, שעשה 
מרדכי על ידי הבירור, מה שהוא עשה. ורצה המלך לתת לו שכר 
תמורת יגיעתו, בזה שהוא עובד רק לשמה ולא לתועלת עצמו.
%break
והיות שיש כלל, שאין התחתון מסוגל לקבל משהו בלי צורך, מטעם 
ש"אין אור בלי כלי", וכלי נקרא חסרון. והיות שהוא לא צורך בשביל 
עצמו שום דבר, איך יכולים לתת לו משהו?
%break
ואם המלך היה שואל את מרדכי, מה לתת לו עבור היגיעה, והיות 
שמרדכי הוא צדיק, שכל עבודתו הוא רק להשפיע, ואין לו שום צורך 
להתעלות במדרגות, אלא הוא מסתפק במועט,
%break
ולהמלך היה רצון לתת את אור החכמה, שזה נמשך מקו שמאל, 
ועבודתו של מרדכי היתה רק מקו ימין לבד.
%break
מה עשה המלך, גדל את המן. היינו, שהחשיב את קו שמאל. וזה סוד 
ושב את הכסא על כל השרים. וכמו כן נתן לו השליטה, היינו שכל 
עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן,
%break
כי כן צוה לו המלך, שהוא יקבל השליטה. וכולם היו משלימים עימו, 
שענין הכריעה הוא קבלת השליטה.
%break
כי דרך של המן בעבודה מצא חן בעיניהם יותר מדרך של מרדכי. וכל 
היהודים, אשר בשושן, קבלו את שליטת המן. עד שהיה קשה להם 
להבין את דעתו של מרדכי. הלא כולם מבינים, שהעבודה ללכת בקו 
שמאל, הנקרא ידיעה, הוא יותר קל ללכת בדרכי השם ית'.
%break
וכמ"ש ששאלו, מדוע אתה עובר את מצות המלך? וכיון שראו, 
שמרדכי מחזיק בדעתו ללכת בדרכי אמונה, נפלו במבוכה, ולא ידעו 
עם מי הצדק. והלכו ושאלו את המן, עם מי הצדק?
%break
כמ"ש "ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם, אשר 
הוא יהודי". היינו, שדרך היהודי הוא אכילה מרובה משתיה, כלומר 
שעיקר הוא אמונה. וזהו כל יסוד היהדות.
%break
וזה גרם להמן הפרעה גדולה, מדוע שמרדכי לא הסכים לדעתו. לכן 
כשכולם ראו את דרכו של מרדכי, שטען שרק הוא הולך בדרך 
היהדות, ומי שהולך בדרך אחר,
%break
כבר נקרא שהוא עובד עבודה זרה. וזה שכתוב "וכל זה איננו שוה לי, 
בכל עת אשר אני רואה, את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", 
שמרדכי טוען, כי רק דרכו הוא שער של המלך, ולא של המן.
%break
ובאמור נבין מדוע כתוב "ומרדכי ידע", שמשמע דוקא מרדכי ידע. 
הלא כתוב "והעיר שושן נבוכה". משמע שכולם ידעו.
%page 555
אלא יש לפרש, כנ"ל, שהעיר שושן היו נבוכים, ולא ידעו עם מי הצדק. 
אבל מרדכי ידע. שאם יהיה שליטת המן, בזה יהיה כליה חס ושלום 
לעם ישראל, היינו שימחה את הכלל ישראל מן העולם.
%break
כלומר את דרך היהדות של עם ישראל, שהבסיס העבודה הוא בחינת 
אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים", וללכת בעינים 
עצומות עם ה', ולומר תמיד על עצמו "עיניים ולא יראו".
%break
היות שכל אחיזתו של המן הוא בקו שמאל, הנקרא "ידיעה", שהוא 
ההפכיות של האמונה.
%break
וזה סוד שהמן הטיל גורלות, על דרך שהיה ביום כיפורים, כמ"ש "גורל 
אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". שענין גורל לה' הוא בחינת ימין, שהוא 
סוד חסדים הנקרא "אכילה",
%break
שענינו אמונה. וגורל אחד לעזאזל, הוא סוד קו שמאל, בעצם הוא 
בחינת לא יצלח לכל, וכל הסטרא אחרא נמשכת מכאן. לכן נמשך מקו 
שמאל סיתום על האורות, כי הקו שמאל מקפיא האורות.
%break
וזה סוד "הפיל פור הוא הגורל". היינו, שמפרש מה שהפיל. ואומר פור 
שענינו פי-אור (במבטא הוא פי-אור), שעל ידי הגורל לעזאזל נסתמו 
כל האורות, ונמצא שהפיל את כל האורות למטה.
%break
והמן חשב, שצדיק יכין ורשע ילבש. זאת אומרת, המן חשב, שעל כל 
עבודות ויגיעות, שעשה מרדכי ביחד עם כל הנלוים אליו, את השכר, 
מה שמגיע להם, המן חשב שזה השכר הוא יקח.
%break
כלומר, שהמן חשב את האורות, שמתגלים ע"י התיקונים של מרדכי, 
יקח הכל לרשותו. וכל זה היה מטעם שראה, שהמלך נתן לו את 
השליטה להמשיך את אור החכמה למטה.
%break
ולכן כשבא להמלך, לאמר להשמיד את היהודים, היינו לבטל שליטת 
ישראל, שהוא בחינת אמונה וחסדים, ושיהיה בחינת ידיעה מגולה 
בעולם, והשיב לו המלך "הכסף ינתן לך והעם, לעשות כטוב בעיניך". 
היינו, כטוב בעינים של המן, היינו לפי שליטתו, שהוא שמאל וידיעה.
%break
והנה כל ההפרש בין אגרות הראשונות להשניות, הוא במילת 
"היהודים". והנה בפתשגן הכתב (שענין פתשגן פירושו הוא התוכן, 
שיצא מלפני המלך. ואח"כ נותנים על הפתשגן הכתב ביאורים,
%break
שמפרשים מהו כוונת הפתשגן) היה כתוב "להנתן דת בכל מדינה 
ומדינה, גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה". ולא כתוב על מי 
"להיות עתידים".
%break
רק המן נתן ביאור על פתשגן הכתב, כמ"ש "ויכתוב כל אשר צוה 
המן". ובאגרות שניות כתוב את מלת היהודים, כמ"ש "פתשגן הכתב 
להנתן דת, בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים ולהיות היהודים, 
עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם".
%break
לכן כשבא המן לפני המלך, אזי המלך אמר לו, הכסף שהוכן מראש 
נתון לך. היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם שהעם 
לעשות בו כטוב בעיניך. היינו,
%break
שהעם כבר רוצה לעשות "כטוב בעיניך". זאת אומרת, שהעם רוצה 
לקבל שליטתך. אבל המלך לא אמר לו לבטל את שליטת מרדכי 
והיהודים, אלא שהוכן מראש, שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גלוי 
חכמה, שזהו "כמוציא חן בעיניך".
%break
ופתשגן הכתב היה "להנתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים". 
שפירושו, שהדת היה, שיהיה גלוי, שענין גלוי חכמה (הוא) לכל 
העמים. אבל לא היה כתוב, שיבטלו בחינת מרדכי והיהודים,
%break
שהוא סוד בחינת אמונה. אלא הכוונה היתה, שיהיה גלוי חכמה, ומכל 
מקום הם יבחרו בחסדים.
%break
והמן אמר, מאחר שעכשיו הוא הזמן של גלוי חכמה, בטח אין הגלוי 
חכמה ניתן שלא להשתמש עם החכמה, כי מי עושה איזה דבר שלא 
לשימוש. כי אם לא משתמשים עם זה,
%break
נמצא שיהיה פעולה לבטלה. אלא בטח רצון ה' הוא. בכדי להשתמש 
עם החכמה, עשה ה' הגלוי הזה.
%break
וטענתו של מרדכי היה, שענין הגלוי הוא רק להראות, מה שהם 
לוקחים לעצמם ללכת בדרך הימין, שהוא חסדים מכוסים, אין זה 
מטעם שאין ברירה, לכן הם הולכים בדרך הזה,
%break
וזה נראה כמו כפיה, זאת אומרת שאין להם עצה אחרת, היות שאין 
עתה גלוי חכמה, אלא עכשיו שיש גלוי חכמה, יש מקום לבחירה 
מרצונם הטוב.
%break
כלומר, שהם בוחרים בדרך של חסדים יותר מבחינת השמאל, שהיא 
גלוי חכמה. זאת אומרת, שגלוי היה רק בכדי שיוכלו לגלות את 
החשיבות של חסדים, שזה חשוב להם יותר מחכמה.
%page 556
וזה שאמרו חז"ל "עד כאן באונס, מכאן ואילך ברצון". וזהו הפירוש על 
"קימו וקיבלו היהודים עליהם". זאת אומרת, שכל ענין גלוי חכמה לא 
בא עכשיו, אלא כדי שיוכלו לקבל את דרך היהודי, ברצון.
%break
ובזה היה ענין המחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של מרדכי היה, כי 
מה שאנו רואים עתה, שה' מגלה את שליטת החכמה, אינו בכדי 
שיקבלו את החכמה, אלא להשביח את החסדים. כלומר,
%break
שעתה יהיה להם מקום להראות, שזה שמקבלים את החסדים, הוא 
ברצון. כלומר, יש מקום לקבל חכמה, כי עתה הוא שליטת השמאל, 
שמאיר חכמה, ומכל מקום הם בוחרים בחסדים.
%break
נמצא, שהם מראים עכשיו, בזה שמקבלים את החסדים, שהימין 
שולט על השמאל. היינו שעיקר הוא דת יהודי.
%break
והמן טען ההיפך, כי מה שה' מגלה עתה את הקו שמאל, שהוא 
בחינת חכמה, הוא בכדי להשתמש עם החכמה, אחרת נמצא שה' 
עשה פעולה בחינם, היינו עשה דבר, ואין מי שיהנה מזה.
%break
לכן אין להסתכל על מה שאומר מרדכי, אלא שכולם צריכים לשמוע 
בקולו, ולהשתמש עם גלוי חכמה, שנתגלה עתה.
%break
ולפי זה נמצא, שהאגרות השניות לא ביטלו את הראשונות, אלא 
שנתנו ביאור ופירוש לפתשגן הכתב הראשון. שענין "גלוי לכל 
העמים", שענין גלוי חכמה שמאיר עכשיו,
%break
הוא בשביל היהודים. כלומר, שזה הוא כדי שהיהודים יוכלו לבחור את 
החסדים מרצונם הטוב. ולא מטעם שאין בחירה ללכת בדרך אחר. 
לכן כתוב באגרות השניות "להיות היהודים עתידים ליום הזה, להנקם 
מאויביהם".
%break
היינו כנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטה לחכמה, הוא כדי להראות, שהם 
מעדיפים החסדים יותר מחכמה. וזה נקרא "להנקם מאויביהם", 
שאויביהם רוצים דוקא חכמה, מה שאין כן היהודים דוחים את 
החכמה.
%break
ובזה נבין מה שהקשינו, על מה שהמלך שאל "מי הוא ואיזה הוא, 
אשר מלאו לבו לעשות כן". ולמה שאל? הלא המלך בעצמו אמר להמן 
"הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (וזהו כנ"ל,
%break
שהפירוש הוא, שענין גלוי חכמה הוא על הכוונה, בכדי שהעם יעשה 
כטוב בעיניך, היינו שיהא מקום בחירה. זה נקרא "והעם לעשות כטוב 
בעיניך". מה שאין כן אם אין גלוי חכמה, אין מקום לבחירה,
%break
אלא שהחסדים שלוקחים, נראה שהוא מטעם אין ברירה). זאת 
אומרת, שכל זה בא מכח, שהמלך נתן את הפקודה, שיהיה עתה 
הזמן של גלוי חכמה.
%break
והכוונה היתה, שהשמאל ישמש להימין, שעל ידי זה יהא נראה לכל, 
שהימין הוא יותר חשוב מהשמאל, כי בגלל זה הם בוחרים בחסדים. 
וזה סוד מגילת אסתר.
%break
שלכאורה זה הוא תרתי דסתרי [שני דברים סותרים]. כי מגילה 
משמע, שהיא גלוי לכל. ואסתר משמע, שיש הסתרה. אלא שיש 
לפרש, כנ"ל, שכל הגלוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה.
%break
ועתה נבין מה שאמרו חז"ל "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר 
בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והיות שענין 
מרדכי ואסתר היה לפני בנין בית שני, שבנין בית המקדש הוא ענין 
של המשכת חכמה. ומלכות נקראת בית המקדש.
%break
וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך למלך לבקש על עמה. והיא 
השיבה "כל עבדי המלך וכו', אשר לא יקרא, אחת דתו להמית, וכו', 
ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום".
%break
שפירושו הוא כמו שידוע, שאסור להמשיך בחינת ג"ר דחכמה למטה. 
ומי שכן ממשיך בחינת ג"ר (שהם ג' ספירות וכל אחת כלולה מעשר, 
הם שלשים), נדון למיתה,
%break
מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים. "לבד אשר יושיט לו 
המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד חכמה וג"ר.
%break
היינו, שרק בהתעוררות העליון יכולים להשאר בחיים. היינו, הדביקות 
הנקרא חיים, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר הוא סוד 
מלכות, שהיא צריכה חכמה, אבל זה רק בהתעוררות העליון. מה 
שאין כן אם היא ממשיכה בחינת חכמה, היא מאבדת את כל בחינתה.
%page 557
ועל זה השיב לה מרדכי, (אם) "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום 
אחר". היינו ע"י שיבטלו לגמרי את הקו שמאל, ויהיה ליהודים את הקו 
ימין לבד, שהוא סוד חסדים, הרי "את ובית אביך תאבדו".
%break
כי בסוד "אבא יסד ברתא [בת]", אז היא מוכרחה שיהיה בה חכמה. 
אלא שצריך להיות, אכילה מרובה משתיה. אבל אם לא יהיה ליהודים 
שום עצה, הרי הם יהיו נאלצים לבטל את קו שמאל. נמצא, שכל 
בחינתה תתבטל.
%break
ועל זה אמרה "וכאשר אבדתי אבדתי". דהיינו, אם אילך, אני אבוד. כי 
אני יכול לבוא לידי פירוד, כנ"ל, כי בהתעוררות התחתון גורם פירוד 
מחיי החיים. ואם לא אילך,
%break
אז "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו על ידי אופן אחר, 
שהם יבטלו לגמרי את קו שמאל, כמו שאמר לה מרדכי.
%break
לכן לקחה את דרך מרדכי, שהזמינה את המן להמשתה, שפירושו, 
שהמשיכה את קו שמאל, כמו שצוה לה מרדכי. ואח"כ כוללה את 
השמאל בימין. ועל דרך זה יכול להיות גילוי אורות למטה,
%break
וגם להשאר בבחינת הדביקות. וזה סוד מגילת אסתר. כלומר, אע"פ 
שכבר יש גלוי אור החכמה, מכל מקום היא לוקחת את בחינת 
ההסתר, שיש שם (כי אסתר היינו הסתר).
%break
ובענין "ולא ידע" מבואר בתלמוד עשר הספירות (חלק ט"ו, דף א' 
תתי"ז, באור פנימי), היות שהגם שהיה מאיר אורות דחכמה, ובלי אור 
דחסדים אי אפשר לקבל, כי על ידי זה באים לידי פירוד,
%break
אלא ש"נעשה נס ע"י דברי צומות וזעקתם", המשיכו את אור דחסדים, 
אז היו יכולים לקבל את אור החכמה. ולפני גמר התיקון אין דבר כזה. 
והיות שבחינה זו היא מבחינת גמר התיקון,
%break
שאז כבר יהיה מתוקן, כמ"ש בזה"ק "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש", 
נמצא שאז אין הבדל בין המן למרדכי. שגם המן יהיה מתוקן. וזהו 
הרמז חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין 
ארור המן לברוך מרדכי.
%break
יש להוסיף במה שאומר "אז תלו". זהו רמז "תלו על עץ", שהבינו, 
שזה אותו חטא של עץ הדעת, שגם שם היה הפגם בג"ר. ובענין 
"יושב בשער המלך" אפשר להוסיף, שזהו רמז, שהוא יושב ולא עומד, 
כי ישיבה נקראת ו"ק, ועמידה נקראת ג"ר.
%letter לח
%H לח. יראת ה' הוא אוצרו
%break
אוצר נקרא הכלי, ששם נותנים את הרכוש. למשל, תבואות נותנים 
במחסן, ודברים יקרי ערך נותנים במקום יותר שמור. זאת אומרת, 
שכל דבר המתקבל נקרא בשם יחס לאור.
%break
והכלי מוכרח להיות, שיוכל לקבל את הדברים, כמו שלומדים "אין אור 
בלי כלי". זה נוהג אפילו בגשמיות.
%break
אולם מהו הכלי ברוחניות, שנוכל לקבל בתוכו את שפע הרוחניות, מה 
שהבורא רוצה לתת, שהכלי הזו יהיה מתאים להאור? היינו כמו 
בגשמיות, שהכלי המתאימה להדבר שנותנים בתוכו,
%break
צריך יחס משותף. כדוגמת, שאין אנו יכולים לומר, שיש לנו אוצרות 
יין, השמורים שהיין לא יתקלקל, שפכנו אותם בשקים חדשים. או 
שלקחנו הרבה קמח בחביות. אלא כמו שנהוג, יין, הכלי שלהם חביות 
וכדים. וקמח, הכלים שלהם הוא שקים, ולא חביות. וכדומה.
%break
ובהאמור נשאלת השאלה, מה הכלי הרוחני, שמהכלים האלו אנו 
יכולים לעשות אוצר גדול משפע עליונה. לפי הכלל, שיותר משעגל 
רוצה לינוק הפרה רוצה להניק,
%break
היות שרצונו ית' הוא להטיב לנבראיו, וסיבת הצמצום, אנו צריכים 
להאמין, שזהו לטובתנו. ובטח הטעם הוא, משום שאין לנו כלים 
המתאימים, שיוכל להיות שם את השפע,
%break
כדוגמת כלים גשמיים, שצריכים להיות מתאימים להדבר שנותנים 
שמה. ומשום זה אנו צריכים לומר, אם אנחנו נוסיף כלים, אז יהיה 
במה להחזיק שם תוספות שפע. על זה בא התשובה: "אין להקב"ה 
בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד" (ברכות ל"ג).
%page 558
אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, 
ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש 
אצל משה,
%break
שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' 
יביט" (ברכות דף ז.). וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול 
שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו 
יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה.
%break
וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא. מה שאין 
כן יראה, כי המשמעות של יראה הוא, שלא לקבל, ומה שהבורא נותן, 
הוא נותן רק לקבל, וזה ענין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
%break
ולהכלי הזו אנו צריכים, כי אחרת אנו נהיה נקראים שוטה, כמו שאמרו 
חז"ל, "איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו". שפירושו, כי הס"א יוציא 
מאתנו השפע, אם אין אנו יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, שאז זה הולך 
לכלי קבלה, שהוא הס"א והטומאה.
%break
וזה ענין "ושמרתם את המצות". כי ענין שמירה הוא סוד יראה. והגם 
שטבע האור ששומר את עצמו, שפירושו שמטרם שרוצה לקבל את 
האור לכלי קבלה, האור מסתלק, מכל מקום,
%break
האדם בעצמו הוא צריך לעשות זה עד כמה שאפשר, כדברי חז"ל 
"תשמרו עצמכם מעט מלמטה, ואני אשמור אתכם הרבה מלמעלה".
%break
ומה שאנו מיחסים את היראה לבני אדם, כמו שדרשו חז"ל "הכל בידי 
שמים, חוץ מיראת שמים", הוא משום שהכל הוא יכול לתת חוץ 
מיראה. כי מה שהקב"ה נותן, הוא מוסיף אהבה ולא יראה.
%break
ובכדי לקנות את היראה הוא ע"י סגולת תורה ומצות. היינו, כשהאדם 
עוסק בתו"מ על הכוונה לזכות לעשות נחת רוח ליוצרו, הכוונה הזו, 
הרוכבת על מעשי המצות ולימוד התורה,
%break
מביאים את האדם לזכות לזה. אחרת האדם יכול להשאר, אף על פי 
שמקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ומכל מקום הוא ישאר רק 
בדרגת דומם דקדושה.
%break
ולפי זה יוצא, שהאדם צריך תמיד לזכור את הסיבה, המחייבו לעסוק 
בתו"מ. וזה ענין שדרשו חז"ל "שתהיה קדושתכם לשמי", שפירושו, 
שאני אהיה הגורם שלכם. שזה נקרא, שכל עבודתכם הוא בזה, 
שאתם רוצים להנות לי, היינו שכל מעשיכם יהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
כדברי חז"ל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה" (ברכות כ). שפירושו 
הוא, כל אלה, שעוסקים בשמירת תו"מ על הכוונה בכדי להגיע 
לזכירה, בסוד "בזכרי בו, איננו מניח לי לישון", נמצא, שעיקר 
השמירה הוא, בכדי לזכות לזכירה.
%break
זאת אומרת, זה שרוצה לזכור את הבורא, זה הוא הגורם שמירת 
תו"מ. היות לפי זה, הסיבה והגורם, שצריך לשמור את התו"מ, הוא 
הבורא. היות בלי זה אין האדם יכול להתדבק בהבורא, מטעם ש"אין 
אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מסיבת שנוי צורה כידוע.
%break
והסיבה, שהשכר ועונש אינו מגולה ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, 
הוא מטעם, שהבורא רוצה, שכולם יעבדו בשבילו ולא לתועלת עצמם. 
שהוא בחינת שנוי צורה מהבורא.
%break
ואם השכר ועונש היה מגולה, אז האדם היה עובד מטעם אהבת 
עצמו. היינו, שהבורא יאהב אותו. או משנאת עצמו, היינו שהיה מפחד 
שהקב"ה ישנא אותו. נמצא, שכל הסיבה לעבודה הוא רק האדם, ולא 
הבורא. והקב"ה רוצה, שהוא יהיה הסיבה המחייבו.
%break
ובהאמור יוצא, שיראה הוא דוקא בזמן, שהאדם מכיר את שפלותו, 
ואומר, שזה שהוא משמש להמלך, היינו שהוא רוצה להשפיע לו, 
לזכיה גדולה יחשב לו זה. ואין לו ערך מה שיוכל לומר,
%break
עד כמה שהשימוש הזה חשוב בעיניו. כפי הכלל, שבאדם חשוב מה 
שנותנין לו, נחשב כאילו קיבל ממנו, כידוע. ובטח לפי שופלותו של 
אדם, איך שהוא מרגיש בעצמו,
%break
בשיעור הזה הוא יכול להתחיל להעריך את גדלותו של ה', ויתעורר בו 
חשק לשמשו. מה שאין כן אם האדם בעל גאווה, אמר הקב"ה "אין 
אני והוא יכולים לדור במדור אחד".
%break
וזה ענין ששוטה, ורשע, וגס רוח הולכים ביחד. והטעם הוא, היות 
שאין לו יראה, שפירושו, שאין הוא יכול להשפיל עצמו לפני הבורא, 
ולומר, שלכבוד גדול יחשב לו זה,
%page 559
שהוא יכול לשמש אותו בלי שום תמורה, אז אין הוא יכול לקבל בחינת 
חכמה מה'. אז הוא נשאר שוטה. ומי שהוא שוטה, הוא רשע, כמו 
שדרשו חז"ל "אין האדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".
%letter לט
%H לט. ויתפרו עלה תאנה
%break
ענין "עלה" הוא סוד צל, שעושה על האור, היינו על השמש. ויש ב' 
צללים:
%break
א. צל הבא מצד הקדושה,
ב. צל שבא מחמת חטא.
זאת אומרת, שיש ב' מיני העלמת האור.
%break
כמו בגשמיות, הצל עושה העלמה על השמש, כן יש העלמה על אור 
עליון, הנקרא "שמש", שהוא באה מצד הקדושה, שהוא מחמת 
בחירה.
%break
על דרך שכתוב אצל משה רבינו עליו השלום "ויסתר משה פניו, כי 
ירא מהביט". שהצל בא מחמת יראה.
%break
שענין יראה פירושה, הוא מפחד לקבל את השפע, אולי לא יהיה לו 
היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. נמצא, הצל באה מחמת קדושה, 
שפירושו שהוא רוצה להיות דבוק בה'.
%break
היינו שדביקות נקרא השפעה, והוא מפחד, אולי לא יהיה לו היכולת 
להשפיע. נמצא, שהוא דבוק בקדושה. וזה נקרא "צל, הבאה מצד 
הקדושה".
%break
ויש "צל, הבאה מחמת חטא". היינו, שהעלמה באה לו לא מטעם שלא 
רוצה לקבל, אלא להיפוך, מצד שהוא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל. לכן 
נסתלק האור. היות שכל ההבדל בין קדושה להקליפה הוא,
%break
שקדושה רוצה להשפיע, וקליפה רוצה רק לקבל ולא להשפיע כלל. 
לכן נקרא הצל הזה שבאה מצד הקליפה.
%break
ואין עצה אחרת לצאת מהמצב הזה, אלא כמ"ש "ויתפרו עלה תאנה, 
ויעשו להם חגרת". "חגורות" פירושו הם כוחות הגוף, והתחברו 
בבחינת הצל דקדושה. זאת אומרת,
%break
הגם שאין להם עכשיו אור, כי השפע נסתלק ע"י החטא, מכל מקום 
הם התגברו לעבוד את ה', בכח לבד למעלה מהדעת, שזה נקרא 
בחינת כח. וזה שכתוב "וישמעו את קול ה' וכו', ויתחבא האדם 
ואשתו". היינו, שנכנסו לתוך הצל, שזה סוד "ויסתר משה פניו".
%break
היינו, שאדה"ר עשה אותו ענין כמו משה. "ויאמר לו, איכה, ויאמר, את 
קלך שמעתי בגן, ואירא, כי ערום אנכי, ואחבא". "ערום" פירושו ערום 
מן האור עליון. אז שאל ה':
%break
"מהו הסיבה שבאת להצל, שנקרא "ואחבא"? מטעם "כי ערום אני", 
אם הוא מטעם צל דקדושה. או מחמת חטא. ושאל אותו ה':
"המין העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, אכלת"? היינו מחמת חטא.
%break
אולם בזמן שהצל באה מחמת חטא, נקרא זה "צלמא וחרשין וקוסמין 
[צלם וכשפים וקסמים]". ש"זה לעומת זה עשה אלקים", כי כמו שיש 
כוחות בקדושה, לשדד המערכות,
%break
להראות אותות ומופתים, כמו כן יש כוחות בס"א.
ומשום זה, אין הצדיקים משתמשים בכוחות אלו, מטעם "זה לעומת 
זה", כדי שלא יהיה כח להסטרא אחרא לעשות כמותם.
%break
ורק לזמנים יוצאים מהכלל אין הקב"ה נותן להסטרא אחרא אותו הכח 
שיש בקדושה. כדוגמת לאליהו בהר הכרמל, שאמר "ענני, שלא יאמרו 
מעשי כשפים". היינו, שיש כח לעשות העלמה על אור העליון.
%break
ולכן חגורות הבאים מצד עלה תאנה, שהוא מחטא דעץ הדעת, העלין 
האלו, היינו הצל הזה הבא מסיבת החטא, היות שהגורם הוא לא מצד 
הקדושה, שהם בוחרים מעצמם לקחת להם צל,
%break
אלא שהם לוקחו את הצל מסיבת שאין להם עצה אחרת. זה יכול 
לפעול רק לצאת מהמצב של הירידה. אבל אח"כ צריכים להתחיל 
העבודה מחדש.
%letter מ
%H מ. אמונת רבו, מהו השיעור
%break
ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל. ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק 
"והאמין בה'" אומר התרגום "והֵימין". בזמן שהרב אומר להתלמיד 
ללכת בדרך ימין, שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות"
%page 560
ושמאל - "בלתי שלם", אלא שחסר שם תיקונים, אז התלמיד צריך 
להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת בדרך ימין, שנקרא 
שלימות.
%break
ומהו הוא השלימות, שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר 
לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה 
באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, 
שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות.
%break
ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. 
וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל 
יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו],
%break
על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו". שלהם פירושו, 
שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו 
האמת.
%break
ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם 
שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך 
משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה,
%break
ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה 
להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.
%break
נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם 
נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול 
לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב.
%break
אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' 
רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. 
אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא 
יראו את האמת.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם 
הוא נמצא עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול 
לדעת.
%break
כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, 
שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך 
שהוא רחוק מעבודת הקודש.
%break
ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש 
עכשיו, שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת 
המקבל לעצמו, הנקרא ירידה.
%break
ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את 
האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר 
לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות.
%break
ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים 
בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, 
ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים,
%break
שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא 
ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה 
שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן 
שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המות.
%break
ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל 
התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל 
לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש 
להפך.
%break
כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה 
שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת 
פירודא,
%break
היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה 
סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם 
הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה 
להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז 
להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות 
שהאדם הוא במצב השלמות הנקרא ברוך,
%page 561
מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם 
האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין 
השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה".
%break
והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. 
כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים 
מצות הרב,
%break
מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות 
השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון 
לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה',
%break
והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלמות - 
מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא 
אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך 
וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה.
%break
מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו 
מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שום אור עליון.
%letter מא
%H מא. מהו קטנות וגדלות באמונה
%break
הנה כתיב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
%break
צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל 
לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק 
בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת,
%break
אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, 
הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים. מה שאין 
כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, 
אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך".
%break
אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד 
יש לו גרעונות בבחינה זו.
%break
ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש, שהוא יושב תמיד 
בפני המלך. ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך, אזי הוא יכול 
לגלות את האהבה בב' סטרין [בשני צדדים]: בין בסטרא דטובא [בין 
בצד הטוב], ובין מסטרא דדינא קשיא [ובין מצד הדין הקשה].
%break
לכן אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה, 
אם הוא שומע או רואה איזה סגולה להשיג את האור האמונה, הוא 
שומח כמו שמוציא שלל רב.
%break
לכן אלו אנשים, שהם מבקשי האמת, אזי בחג הפסח, שאז סגולה 
לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי 
אז זמן המסוגל לזכות לזה.
%letter מב
%H מב. מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה
%break
כדי להבין זה, יש להבין עוד כמה דברים:
א. ענין מלכויות זכרונות שופרות. ומהו הפירוש מה שאמרו חז"ל 
"בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצונו מפני רצונך"?
%break
ב. מה שאמרו חז"ל "רשעים לאלתר למיתה וצדיקים לאלתר לחיים".
ג. מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי".
%break
ד. מה שכתוב בזה"ק "יוד היא נקודה שחורה דלית [שאין] בה 
לבנוניתא".
ה. מה שכתוב "מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון".
%break
ו. מהו שהשמחה מעידה על העבודה, אם היא בשלימות.
שכל אלו הדברים נוהגים בהכנה דחודש אלול.
%break
בכדי להבין כל הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה 
שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא 
יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון],
%break
נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את 
הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, 
אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את 
הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו.
%page 562
ובזה יש לפרש מה שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את 
הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת 
אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה',
%break
שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' 
יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת 
מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את 
רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, 
שכבר יש השתוות הצורה,
%break
לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל 
מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה 
לצאת לפועל.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את 
הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". 
זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי,
%break
שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, 
מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי 
פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
ויש לדעת, שכלים דהשפעה נקראים בשם י"ה דשם הוי"ה, שהם 
בחינת כלים זכים. וזהו הפירוש "כל המקבל, מקבל בכלי היותר זך". 
אז הוא זוכה "ודודי לי". והוא משפיע לו כל טוב, היינו שזוכה לגלוי 
פנים.
%break
אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם 
מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו 
זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא 
כבר זכה לבחינת גילוי פנים.
%break
אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, 
רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה 
חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה,
%break
כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, 
שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים".
%break
מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, 
שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב 
ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה,
%break
שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה דלית [שאין] בה 
לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים.
%break
כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה 
המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה 
נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה.
%break
כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שלית לה מגרמה ולא מידי 
[שאין לה מעצמה ולא כלום], היינו שאין לה כלום. ורק בצורה כזו 
נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים,
%break
שהיא בבחינת דלית לה כלום [שאין לה כלום], בשמחה, נעשה מזה 
אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה 
שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי 
דכתר, שהוא כלי דהשפעה.
%break
וזהו כמ"ש "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה". 
שפירושו, שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם 
מוכרחים לנפול ולהיות רובץ תחת משאו,
%break
בזמן שהם באים למצב הזה. מה שאין כן צדיקים, היינו מי שהוא 
בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה, היינו שזוכה על ידי זה 
לכלים דהשפעה (שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם,
%break
שצריכים לעבוד לזכות לכלים דהשפעה. וצדיקים יהיה הפירוש, אלו 
אנשים, שכבר נקבע בלבם, שצריכים לזכות לכלים דהשפעה, אבל אין 
ביכולתם).
%break
וזהו כמ"ש בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי 
"לית אתר לאסתמרה מינך [אין מקום להסתתר ממך]". ולכן היא 
מתגלית אליו. וזה שאמר ר' שמעון בר יוחאי:
%page 563
"בגין דא, ועלי תשוקתו [משום זה, ועלי תשוקתו]". וזהו "אני לדודי 
ודודי לי". ואז הוא משפיע לבחינת ו"ה, שזה סוד ש"אין השם שלם, 
ואין הכסא שלם, עד שיתחברו ה-ה לגבי ה-ו".
%break
שה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה-ו' תשפיע 
לתוך ה-ה', שאז יהיה גמר התיקון.
%break
וזה סוד "צדיקים לאלתר לחיים".
כלומר, שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את 
שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון 
להשפיע, או לא.
%break
היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש 
לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, 
אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל".
%break
אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא 
רוצה להנאתו.
%break
אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל 
הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. 
וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר,
%break
אי הוי יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה 
(שלא יאמר אח"כ "אדעת דהכי לא נדרתי [אילו ידעתי זאת, לא הייתי 
נודר]"). לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו 
בספרן של צדיקים, ושלא יבוא אח"כ בטענות.
%break
שיש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" 
נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת 
בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים 
בגוף אחד.
%break
לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של 
צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא 
רוצה לעשות הכל לתועלת ה'.
%break
וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל 
אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, 
שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, 
ויהיה אצלו כאילו הוא מת.
%break
אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת 
תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם 
אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה.
%break
היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. 
אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם 
אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה.
%break
נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד 
אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני 
טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה.
%break
רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא 
רוצה שיהיה כלו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, 
שיהיה כלו לה'. היינו שמתפלל לה',
%break
שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל רצונותיו בפועל כולו 
לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים".
%break
וזה שכתוב מלכות. היינו שיקבל על עצמו את בחינת נקודה שחורה 
"דלית בה [שאין בה] שום לבנונית", שזה סוד "בטל רצונך, כדי שיעלה 
זכרוניכם לפני, ואז יהיה בטל רצונו מפני רצונך.
%break
ובמה? בשופר, היינו בשופרא דאמא, היינו בתשובה תליא מילתא 
[בתשובה הדבר תלוי]". זאת אומרת, אם הוא מקבל את השחרית, 
צריך גם כן להשתדל שיהיה בדרך כבוד ולא בדרך בזיון, שזה נקרא 
"שופרא דאמא". כלומר, שיהיה אצלו בבחינת יופי וכבוד.
%break
ובאמור יש לפרש מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי". שאם האדם 
רואה, שגירשו אותו מהעבודה, האדם צריך לדעת, שזהו מסיבת לבני, 
כלומר היות שהוא רוצה דוקא לבנונית.
%break
זאת אומרת, שאם יתנו לו לבנונית, היינו שיאיר כל מה שהוא עושה, 
היינו שירגיש טעם טוב בתורה ותפילה, אז האדם מוכן לשמוע ולעסוק 
בתו"מ.
%page 564
וזה שכתוב "שמעי". היינו דוקא בצורה של לבנונית הוא יכול לשמוע. 
מה שאין כן בזמן העבודה, הוא רואה צורה של שחור, אין הוא יכול 
להסכים, שישמע לקבל על עצמו את העבודה הזאת.
%break
לכן הוא מוכרח להתגרש מהיכל המלך, כי קבלת מלכות שמים צריך 
להיות כניעה ללא תנאי. מה שאין כן, אם האדם אומר, שהוא מוכן 
לקבל על עצמו את העבודה,
%break
רק בתנאי שיהיה צורה של לבן, היינו יום שיאיר לו, מה שאין כן אם 
יתגלה לו העבודה בצורה שחורה, אין הוא מסכים לזה, להאדם הזה 
אין מקום בהיכל המלך.
%break
כי בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא 
מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב,
%break
שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, 
שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין 
הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל 
להתגבר על כל ההסתרים.
%break
לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד 
במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן 
שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו.
%break
לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה 
או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'.
%break
לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו 
הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות 
בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה.
%break
כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, 
שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
היות זה כמו שאמרו חז"ל "כל הגרגרן כועס". שפירושו, מי שמשוקע 
בקבלה עצמית, הוא כועס, שהוא תמיד בחסרון, שחסר לו למלאות 
את הכלי קבלה שלו.
%break
מה שאין כן מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד 
בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, 
מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.
%break
לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, 
בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת 
רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש,
%break
שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום 
מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח 
בזה, שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל 
שמחה.
%break
מה שאין כן אם הוא חושב, שמעבודה זו יהיה גם כן משהו לתועלת 
עצמו, כבר הוא נותן רשות לס"א להתאחז בעבודתו. וזה גורם לו 
עצבות וכעס וכדומה.
%letter מג
%H מג. ענין אמת ואמונה
%break
ענין אמת, הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו. ובחינה זו נקראת 
"שכר ועונש". היינו, שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה.
%break
וזה דומה לאדם, שיושב בביתו ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל 
פרנסתו. ואומר, מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן 
בטח ישלח לו את מחסורו. והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה.
%break
והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב, אם יתנהג כך. וגם השכל מחייב 
כן, וכך נראה לעינים, והאמת הוא כך, היינו שימות ברעב.
%break
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, היינו 
שבלי שום יגיעה וטרחא, הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו, מטעם 
השגחה פרטית. זאת אומרת, שהשם ית' עושה ויעשה לכל המעשה,
%break
ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד 
האדם להוסיף או להגרע.
%break
אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא 
בסתירה להשני? אלא, בחינה אחת נקרא, מה ששכלו משיג. היינו, 
שבלי עזרת האדם, זאת אומרת שבלי הקדם טרחא ויגיעה,
%page 565
לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת, מטעם שהשם ית' רצה 
שהאדם ירגיש כך. לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת.
%break
ואל יקשה בעיניך, אם ב' הדרכים הם בסתירה, איך אפשר להיות 
שמצב הזה יהיה אמת? והתשובה הוא, שענין אמת אינו נאמר על 
הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה,
%break
שהאדם ירגיש כך - זה הוא "אמת". נמצא, שענין אמת אפשר לומר 
בדיוק על השם ית', היינו על רצונו ית', שהוא רוצה כך, שהאדם ירגיש 
ויראה כך.
%break
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין, אפילו שלא מרגיש ולא רואה בעין 
שכלו, שהשם ית' יכול לעזור לו בלי שום יגיעה, כל הרווחים שאפשר 
להשיג. וזהו רק מבחינת השגחה פרטיות. והטעם,
%break
שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטיות, מטרם שמשיג 
את ענין שכר ועונש, הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, 
והשכל של האדם אינו נצחי. לכן,
%break
דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי. לכן, לאחר 
שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי, שבו 
יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית.
%break
ובזה נבין את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". 
ש"הושיעה נא" היינו שכר ועונש, שהאדם צריך להתפלל, שה' יזמין לו 
עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר.
%break
ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהוא בחינת השגחה 
פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה, הוא יזכה לכל הרווחים הכי 
נמצאים בעולם.
%break
וכמו כן אנו רואים בקנינים גשמים (שהם בחינת נפרדים במקומות, 
היינו בשני גופים. מה שאין כן בדברים רוחניים, הכל נלמד על גוף 
אחד, אלא בשני זמנים). יש אנשים,
%break
שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י רבוי יגיעה, ומרץ יתירה, וחריפות 
נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפוך, שאנשים שאינם כל כך 
חריפים, ואין להם מרץ יתירה, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים 
ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדולה שבעולם.
%break
והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשם עליונים, 
היינו מבחינת "שכר ועונש" ומבחינת "השגחה פרטיות". וההפרש הוא 
רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד,
%break
היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. 
ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' 
מיני אנשים.
%letter מד
%H מד. מוחא ולבא
%break
צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה ואהבה, 
כדכתיב "אם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי". וזה נקרא 
בחינת מוחא.
%break
כמו כן צריכים לראות, שלא יהיה שום רצוניות להנאת עצמו, אפילו 
מחשבה לא יעלה לו לחשוק לעצמו, אלא כל רצוניות שלו יהיה אך ורק 
להשפיע להשם ית'. וזה נקרא בחינת לבא, שהוא ענין "רחמנא לבא 
בעי [הבורא רוצה את הלב]".
%letter מה
%H מה. ב' בחינות בתורה ובעבודה
%break
יש ב' בחינות בתורה, ויש ב' בחינות בעבודה:
א. הוא בחינת יראה.
ב. הוא בחינת אהבה.
%break
תורה נקרא מצב של שלימות, היינו שלא מדברים מעבודת האדם, 
באיזה מצב שהוא נמצא, אלא מדברים מבחינת התורה כשלעצמה.
%break
א' נקרא בסוד אהבה, היינו שיש להאדם רצון וחשק לדעת דרכי השם 
ית' ואת גנזי אוצרותיו. ובשביל זה הוא מוסר את כל כוחו וכל מרצו, 
בכדי להשיג את מבוקשו.
%break
ומכל דבר תורה שהוא מוציא ממה שהוא לומד, הוא מתפעל שזכה 
ליקר מציאת. אז לפי ערך התפעלות מחשיבות התורה, כן הוא הולך 
ומתגדל לאט לאט, עד שמגלין לו לפי ערך יגיעתו את הרזי תורה.
%break
בחינה הב', הוא בחינת יראה, היינו שרוצה להיות עובד ה'. והיות 
"מאן דלא ידע צויא דמאריה, איך יעבוד ליה [מי שלא ידע מצוות 
אדונו, איך יעבוד לו]". והוא בפחד ומורא,
%page 566
והוא לא יודע איך לעבוד לה'. וכשלומד על דרך זה, ובכל פעם שהוא 
מוציא איזה טעם בהתורה ויכול לשמש עם זה, ולפי ערך ההתפעלות 
וההתרגשות, מזה שזכה לדבר מה בהתורה, והוא מתמיד בדרך זה, 
אז מגלין לו לאט לאט את רזי תורה.
%break
ובזה יש חילוק בין חכמה חיצונית לחכמת התורה. שבחכמה חיצונית 
ההתפעלות ממעטת השכל, מסיבת שההרגש הוא בהופכיות להשכל, 
לכן ההתפעלות ממעטת בהבנת השכל. מה שאין כן בחכמת התורה, 
ההתפעלות היא עצמות, כמו השכל.
%break
והסיבה הוא, משום שהתורה בחינת חיים, כמ"ש "והחכמה תחיה 
בעליה", שהחכמה והחיים הוא אותו דבר. לכן כמו שהחכמה מתגלה 
בהשכל, כן החכמה מתגלה בההרגש,
%break
כי אור החיים ממלא את כל האברים (ונראה לי, שמשום זה צריכים 
לראות תמיד, שיהיה לו התפעלות בחכמת התורה, כיון שבהתפעלות 
יש היכר גדול בין חכמה חיצונית לחכמת התורה).
%break
וכמו כן בבחינת עבודה, שנבחן לקו שמאל, מטעם שהוא בחינת 
קבלה. כי ענין קבלה פירושו, שהוא רוצה לקבל, מטעם שהוא מרגיש 
חסרון. וחסרון נבחן לג' בחינות:
%break
א. חסרון הפרט,
ב. חסרון הכלל,
ג. חסרון השכינה.
%break
וכל חסרון נבחן שהוא רוצה למלאות את החסרון, לכן נבחן זה 
לקבלה, ולקו שמאל.
%break
מה שאין כן תורה, נקרא שהוא עובד לא מטעם שמרגיש חסרון, 
שצריכים לתקן, אלא שהוא רוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו (והוא על 
דרך תפילה, ושבח, והודאה.
%break
וכשעוסקים על דרך שמרגיש את עצמו שהוא בשלימות, ואינו רואה 
שום חסרון בעולם, זה נקרא בחינת תורה. מה שאין כן שאם הוא 
עוסק בזמן, שהוא מרגיש איזה חסרון, נקרא זה בחינת עבודה).
%break
ובזמן עבודה יש להבחין ב' בחינות:
א. מטעם אהבת ה', שרוצה להיות דבוק בה', שמרגיש כאן המקום, 
שיכול להוציא את מידת האהבה, שיש לו ולאהוב את ה'.
ב. מטעם יראה, שיש לו יראת ה'.
%letter מו
%H מו. שליטת ישראל על הקליפות
%break
ענין שליטת ישראל על הקליפות, וכן להיפך שליטת הקליפות על 
ישראל. ומקודם צריך להבין, מהו ענין ישראל, ומהו אומות העולם. 
ובכמה מקומות מבואר, שישראל נקרא בחינת פנימיות, הנקרא כלים 
דפנים, שעמהם מסוגלים לעבוד בע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ואומות העולם נקרא בחינת חיצוניות וכלים דאחוריים, שכל יניקתם 
הוא מבחינת קבלה ולא השפעה. ושליטת האומות העולם על ישראל,
%break
הוא בזה שלא יכולין לעבוד בבחינת השפעה ובכלים דפנים, אלא רק 
בכלים דאחוריים, ושהם מפתים להעובדי ה', שהם ימשיכו את 
האורות למטה בכלים דאחוריים.
%break
ושליטת ישראל נקרא, שאם נותנין כח, שכל אחד ואחד יוכל לעבוד 
בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, זאת אומרת רק בכלים דפנים, 
ואפילו כשהם ממשיכים בחינת חכמה, הוא רק מבחינת "אורחא 
למעברי בו ולא יתיר [דרך לעבור בה ולא יותר]".
%letter מז
%H מז. "במקום שאתה מוצא גדלותו"
%break
"במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו". פירוש: 
האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשם ית' משפיל את 
עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה 
לעשות.
%break
לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ". שהאדם 
רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי", שמשפיל את השמים 
לארץ. והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה מהקב"ה, אין 
לנו גדול מזה, כמ"ש "מאשפות ירים אביון".
%page 567
מקודם צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. ואם אין לו, צריך שיתפלל 
על זה, מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, הוא מטעם מיעוט הכרה. 
לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו הכרה,
%break
שאינו עושה המצווה בשלמות, דהיינו שהרצון לקבל מכסה, כדי שלא 
יראה האמת. שאם הוא רואה, שהוא במצב כל כך שפל, אז בוודאי לא 
ירצה להיות במצב הזה. אלא שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד 
שיבוא לכלל תשובה, כמ"ש "מוריד שאול ויעל".
%break
פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה, עושה לו את השאול 
כל כך בשפל, עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך 
שיתפלל בתחנונים, שהקב"ה יראה לו האמת, על ידי שיוסיף לו את 
אור התורה.
%letter מח
%H מח. עיקר היסוד
%break
עיקר היסוד הוא דרך הידוע לכל. וענין הזהירות והשמירה, שיש בענין 
מוחא, הוא מסיבת, שהוא נבנה על יסוד השאלה. ואם נזדמן לו 
השאלה הידוע, צריך להיות מזוין ומחוסן לעמוד על המשמר, ולענות 
על המקום את התשובה הידוע.
%break
זאת אומרת, שכל הבנין נבנה על שאלות ותשובות. וזה הוא שהולך 
בדרך ה', וזוכה לבנות בנין השכינה. ובזמן שאין לו כבר מקום של 
שאלות ותשובות, אזי הוא נקרא בחינת עומד.
%break
וגם לאלו שכבר זכו להתלבשות השכינה בקביעות, וכבר הולכין בדרך 
המדרגות, שכבר אין לו אז מקום לעבודה הנ"ל, אזי ה' הכין להם 
מקום, שעל מקום הזה יהיה להם יסוד פנוי לשרות את האמונה.
%break
הגם שזה קשה להבין, איך יצוייר דבר כזה במדרגות עליונות, אבל 
הקב"ה בעצמו יכול לעשות דבר כזה.
%break
שזה ענין תיקון דקו אמצעי: ושאסור לקבל מבחינת קו שמאל. ויחד 
עם זה אנו רואים, שבחינת החכמה מתגלה רק במלכות. ואף על פי 
שמלכות הוא בחינה כנגד להחכמה, מכל מקום דוקא כאן במלכות 
הוא מקום גלוי החכמה.
%break
וזה ענין "והמכשלה הזאת תהיה תחת ידך", שדרשו חז"ל, ש"אין אדם 
עומד על דבר הלכה, אלא אם כן נכשל בה". "הלכה" נקרא בחינת 
מלכות (שזה ענין הכלה,
%break
ובזמן שהולכין להכלה נקרא "הלכה"). והוא נבנית רק על מכשולים, 
היינו על זמן של "שאלות". ובזמן שאין לו שאלות, אין לה את השם 
של אמונה או שכינה.
%letter מט
%H מט. עיקר הוא מוחא וליבא
%break
ועל בחינת מוחא צריך להיות הכנה, באותו עבודה המתיחס לבחינת 
אמונה. זאת אומרת, שאם הוא מתרשל בעבודת האמונה, הוא נופל 
למצב, שהוא רוצה רק בחינת ידיעה.
%break
שזה קליפה, שהוא נגד השכינה הקדושה. לכן עבודתו הוא להתחזק 
בכל פעם, לחדש את בחינת מוחא.
%break
וכמו כן בעבודת הליבא: אם הוא מרגיש התרשלות, אזי הוא צריך 
לחזק את העבודה, המתיחס לבחינת ליבא, ולעשות פעולות הפכיות. 
זאת אומרת בחינת סיגופי הגוף, שזהו בחינת ההיפוך מהרצון לקבל.
%break
ההפרש מהתרשלות עבודת מוחא לעבודת ליבא הוא, שיש קליפה 
רעה נגד בחינת מוחא, שבכוחה להביא אותו לידי מצב של "תוהה על 
הראשונות". לכן צריך לעשות פעולות הפוכות.
%break
היינו בכל שמחדש את בחינת מוחא, שיקבל על עצמו חרטה על 
העבר וקבלה להבא. והמקור להגורם לזה הוא יכול לקבל מבחינת 
הדומם. וענין התלבשות האמונה הוא דבר תמידי ונצחי.
%break
לכן תמיד יהיה לו זה לבחינת מדידה, אם עבודתו נקיה או לא. כי אין 
ההתלבשות השכינה מסתלקת, אלא מפגם או במוחא, או בליבא.
%letter נ
%H נ. שני מצבים
%break
הנה להעולם יש שתי מצבים:
א. במצב הא' העולם נקרא בשם "יסורים",
ב. ובמצב הב' הוא נקרא בחינת "שכינה הקדושה".
%page 568
כי מטרם שהאדם זכה לתקן את מעשיו שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז 
הוא מרגיש את העולם רק לבחינת יסורים ומכאובים. אלא אח"כ הוא 
זוכה ורואה,
%break
שהשכינה הקדושה היא מלובשת בכל העולם. ואז הקב"ה נקרא 
שהוא הממלא את העולם. והעולם נקראת אז בשם "שכינה 
הקדושה", שהוא המקבלת מהקב"ה.
%break
ואז נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", כי כמו שהקב"ה הוא 
המשפיע, כן העולם עוסקים עכשיו רק בהשפעה.
%break
וזה דומה לניגון עצב, כשיש מנגנין, שיודעים לבצע את היסורים, 
שעליהם נבנה הניגון. כי כל הניגונים הם כמו שפה המדברת, שהניגון 
מפרש את הדיבורים, מה שהוא רוצה לדבר בעל פה.
%break
ואם הניגון מעורר את האנשים ששומעים אותו עד לבכיה, שכל אחד 
ואחד בוכה, מחמת היסורים שהניגון מבטא, אז נקרא זה "ניגון", 
וכולם אוהבים לשמוע אותו.
%break
ובאמת, איך אפשר שאנשים יהנו מיסורים? אלא כיון שהניגון אינו 
מראה את היסורים של ההוה, אלא על העבר, היינו שהיסורים שהיו 
בעבר כבר נמתקו וקבלו את מלואם,
%break
לכן אנשים אוהבים לשמוע אותם. שזה מראה על המתקת הדינים, 
שמה שהיה לו יסורים, נמתקו. לכן היסורים האלו, הם מתוקים לשמוע 
אותם. ואז נקרא העולם בשם "שכינה הקדושה".
%break
והעיקר שצריך האדם לדעת ולהרגיש, ש"יש מנהיג להבירה", כמו 
שאמרו חז"ל, שאברהם אבינו עליו השלום אמר "אין בירה בלי 
מנהיג". ואל יחשוב, שכל מה שנעשה בעולם, הוא במקרה.
%break
והס"א מחטיאו את האדם לומר, שהכל הוא מקרה. שזה סוד "חמת 
קרי". שיש חמת מלא קרי, "מ-קרי", שמביאים לאדם מחשבות, לומר 
שהכל במקרה.
%break
(וגם זה שהס"א מביאו לאדם מחשבות כאלו, לומר שהעולם מתנהג 
במקרה בלי השגחה, גם זה לא מקרה, אלא שהבורא רצה כך).
%break
אלא שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש, "ואית דין ואית דיין [וְיֵשׁ דִּין 
וְיֵשׁ דַּיָּן]", והכל מתנהג בהשגחה של שכר ועונש. כי לפעמים כשבא 
לאדם איזה רצון והתעוררות לעבודת ה',
%break
והוא חושב שזה באה לו במקרה. גם זה הוא צריך לדעת, שהיה לו 
לפני זה עבודה בבחינת "עשיה שקדמה לשמיעה". והתפלל, שיעזרו 
לו מן השמים, שיוכל לעשות איזה מעשה בכוונה. וזה נקרא בחינת 
"עליית מ"ן".
%break
אבל האדם כבר שכח מזה, ולא החשיב את העשיה זו, מטעם שלא 
קבל עניית התפילה תיכף על מקומו, שיוכל לומר "כי אתה שומע 
תפילת כל פה". ומכל מקום הוא צריך להאמין, שסדר מלמעלה הוא,
%break
שעניית התפילה יכול לבוא אחר כמה ימים וחודשים מעת שהתפלל. 
ואל יחשוב האדם, שזהו במקרה קבל את ההתעוררות הזה עכשיו.
%break
אדם, לפעמים הוא אומר, "עכשיו שאני מרגיש, שלא חסר לי שום 
דבר, ואינו לי כעת שום דאגות. ומוחי צלול ומיושב. לכן עכשיו אני יכול 
לרכז את מוחי ורצוני לעבודת ה'".
%break
נמצא, שהוא יכול לומר, שכל התעסקותו בעבודת ה' הוא "כוחי ועוצם 
ידי עשה את החיל". נמצא, במקרה הוא יכול לעסוק להשיג צרכים 
רוחניים.
%break
אז הוא צריך להאמין, שזהו עניית התפילה, על מה שהתפלל לפני זה, 
נתנו לו עתה תשובה על התפילה שלו.
%break
וכן לפעמים, כשמעיין באיזה ספר, וה' האיר עיניו, ומרגיש איזה 
התעוררות, גם אז מדרך האדם לתלות את זה במקרה, כנ"ל. אלא 
הכל בהשגחה. והגם שאדם יודע,
%break
שכל התורה כולו הוא שמותיו של הקב"ה, אם כן הוא יכול לומר, 
שהספר שמעיין בו, על ידי זה קבל איזה הרגשה עליונה.
%break
אבל הוא צריך לדעת, שהרבה פעמים, שהוא מעיין בהספר, ויודע 
שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה, ומכל מקום הוא לא מקבל 
שום הארה והרגשה, אלא הכל יבש, והידיעה שהוא יודע אינו מועיל לו 
כלום.
%break
לכן צריך האדם, כשמעיין באיזה ספר, ותולה תקוותו בו ית', והלימוד 
שלו צריך להיות על יסוד האמונה, שהוא מאמין בהשגחה, שה' יאיר 
עיניו, אז הוא נעשה זקוק לה', ויש לו אז מגע עם ה'. ועל ידי זה הוא 
יכול לזכות לדביקות בו ית'.
%page 569
הנה יש ב' כוחות מנוגדים זה לזה: כח עליון וכח תחתון. כח עליון הוא, 
כמ"ש "כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו". זאת אומרת, שכל העולם 
לא נברא אלא לכבוד הבורא.
%break
וכח התחתון הוא הרצון לקבל, שטוען שהכל נברא בשבילו, הן דברים 
גשמיים והן רוחניים, הכל הוא בשביל אהבה עצמית. הרצון לקבל 
טוען, לו מגיע העולם הזה והעולם הבא. ובטח שהבורא הוא המנצח. 
אבל זה נקרא "דרך יסורים". וזה נקרא "דרך ארוכה".
%break
אבל יש "דרך קצרה", הנקרא "דרך התורה". וזה צריך להיות מגמת 
כל אדם, לקצר הזמן, שזה נקרא בחינת "אחישנה". אחרת יהיה 
בחינת "בעתה", כדברי חז"ל "זכו אחישנה, לא זכו בעתה, שאני 
מעמיד עליהם מלך כהמן, ובעל כרחכם יחזיר אתכם למוטב".
%break
והתורה מתחיל מ"בראשית וכו', והארץ היתה תהו ובהו וחושך" וכו', 
ומסיים "לעיני כל ישראל". בתחילה רואים, שהארציות היא בחינת 
"תהו,
%break
ובהו, וחושך". אבל אח"כ, כשמתקנים את עצמם בעל מנת להשפיע, 
אז זוכים ל"ויאמר אלקים יהי אור". עד שמתגלה האור "לעיני כל 
ישראל".
%letter נא
%H נא. אם פגע בך מנוול זה
%break
"אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש וכו'. ואם לא, יזכיר לו 
יום המיתה".
%break
פירושו, שיזכיר לו, שהעבודה צריך להיות במקום, שהוא לא נמצא 
שם, שהוא לאחר עורו של אדם, שזה נקרא שהוא "עובד מחוץ לגופו", 
שאין לו שום מחשבה על גופו של עצמו.
%letter נב
%H נב. אין עבירה מכבה מצווה
%break
"אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה 
הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו נותן לו 
ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת,
%break
שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. אלא 
שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק 
השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים.
%break
ומשום זה אין להרע שום מציאות בפני עצמו. אלא מציאות הרע תלוי 
באהבה להרע או בהשנאה להרע. זאת אומרת, שאם יש לו אהבה 
להרע, אז הוא נלכד ברשותו של הרע,
%break
ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו שום 
שליטה על האדם. נמצא, שעיקר העבודה הוא לא בעצם הרע, אלא 
במדת האהבה, ובמידת השנאה. ומשום זה עבירה גוררת עבירה.
%break
ויש לשאול: למה מגיע לו עונש כזה, כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו 
אז צריכים לסייע אותו, איך לקום מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד 
מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר למטה ממקום נפילתו הראשונה.
%break
אלא בכדי שהאדם ירגיש שנאה להרע, נותנים לו עוד רע, בכדי 
שירגיש עד כמה שהעבירה מרחיק אותו מעבודת ה'. והגם שהיה לו 
חרטה על העבירה הראשונה, אבל עוד לא היה לו שיעור חרטה,
%break
שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה. וכל פעם הוא 
מתחרט. ובטח שכל חרטה מביאה לו שנאה להרע. עד שנשלם לו 
שיעור שנאה להרע. ואז הוא נפרד מהרע כנ"ל, כי שנאה מביא פירוד.
%break
ולפי זה יוצא, אם האדם מגלה שיעור שנאה בשיעור שיבא לידי פירוד, 
הוא לא צריך לידי תיקון של עבירה גוררת עבירה. וממילא הוא מרויח 
זמן. ובזמן שהרויח, הוא נכנס לאהבת ה'.
%break
וזה שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". שרק שונאים את הרע, אבל הרע 
עצמו נשאר במקומו. ורק לשנאה להרע צריכים.
%break
וזה נמשך מן "ותחסרהו מעט מן אלקים". וזה סוד שהנחש אמר, 
"והיתם כאלקים, יודעי טוב ורע". שפירושו, שהאדם מתיגע ורוצה 
להבין, כדוגמת ה', כל דרכי השגחה העליונה.
%break
וזהו "תאוות אדם תשפילנו". היינו, ע"י שרוצה להבין הכל בשכל 
חיצוני, ואם לא מבין את זה, הוא נמצא בשיפלות.
%break
והאמת הוא, שאם האדם נתעורר לדעת איזה דבר, זהו סימן שהוא 
צריך לדעת את הדבר. ובזמן שהוא מתגבר על הדעת שלו, מה שהוא 
רוצה להבין, ולוקח הכל באמונה למעלה מהדעת,
%page 570
זה נקרא "שיפלות, שאין למעלה הימנה במדת האנושית". נמצא, 
בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה 
מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר.
%break
ובזה נבין מה שפירשו על הפסוק "והאיש משה עניו מאד" ענוותן 
וסבלן, שפירושו שהיה סובל את השיפלות במידה שאין למעלה 
הימנה.
%break
וזה סוד, שאדם הראשון קודם החטא היה אוכל מעץ החיים והיה 
בשלימות, אבל לא היה יכול ללכת יותר ממדרגתו שבו עמד, כי לא 
היה מרגיש שום חסרון במצבו.
%break
וממילא לא היה יכול לגלות כל השמות הקדושים. לכן "נורא עלילה 
לבני אדם" עשה, שיאכל מעץ הדעת טוב ורע. וע"י החטא הזה כל 
האורות נסתלקו ממנו. וממילא הוצרך להתחיל עבודתו מחדש.
%break
ועל זה אמר הכתוב, ש"נגרש מגן עדן". מטעם, שאם יאכל מעץ 
החיים, "וחי לעולם". שהוא סוד פנימיות העולמות. ששם, אם הוא 
נכנס, הוא נשאר שם לנצחיות. היינו,
%break
שעוד הפעם הוא ישאר בלי חסרון. וכדי שיוכל ללכת ולגלות השמות 
הקדושים, שהם מתגלים על ידי תיקון של טוב ורע, לכן היה מוכרח 
לאכול מעץ הדעת.
%break
וזה דומה לאדם, שרוצה לתת לחבירו חבית גדולה מלאה עם יין. ואין 
לחבירו אלא כוס קטן. מהו עושה? הוא נותן לו יין לתוך הכוס הזה. 
והוא מוליך את הכוס הביתה ושופך שם.
%break
ואחר כך הוא מתחיל מחדש ללכת עם הכוס. וממלא עוד הפעם עם 
יין. והולך עוד הפעם לביתו. עד שמקבל את כל חביות היין.
%break
ושמעתי עוד משל, שאמר: לב' חברים, שאחד נהיה מלך והשני היה 
עני ואביון. ושמע, שחבירו נעשה מלך. אז העני הלך לחבירו המלך, 
וסיפר לו על מצבו הרע. אז המלך נתן לו מכתב לשר האוצר,
%break
שבמשך שעתיים הוא יקבל כסף כמה שרוצה. והעני בא לבית האוצר 
עם הקופסא הקטנה. ונכנס, ומילא את הקופסא הקטנה עם כסף.
%break
כשיצא, אז הפקיד נתן לו בעיטה בהקופסא. אז כל הכסף נפל לארץ. 
וכך היה חוזר חלילה. והעני היה בוכה: למה הוא עושה לו כך? ולבסוף 
אמר, כל הכסף שלקחת כל הזמן,
%break
שלך הוא. ואתה תיקח הכל. כי לא היו לך כלים, לקחת את הכסף, 
שיספיק לך מהאוצר. לכן עשה תחבולה כזאת.
%letter נג
%H נג. ענין הגבלה
%break
ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית".
%break
ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו. אלא אפילו שיהיה הקטנות 
הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי". 
מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות".
%break
וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא 
בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, 
ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר",
%break
(הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, 
שאין מדרגה למטה הימנו.
%break
ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא 
להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה 
שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות,
%break
לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, 
השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של 
שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם 
מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.
%page 571
וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה 
זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק 
על העיקר, ולא על התוספות.
%letter נד
%H נד. מטרת העבודה
%break
זהו ידוע, שעיקר העבדות הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו. אבל צריך 
לדעת, מהו הפירוש של להשפיע, היות שדבר זה מורגל בפי כל. 
וידוע, שההרגל מפיג את הטעם. לכן צריכים לבאר היטב, מה ענינו 
של מלת להשפיע.
%break
והענין הוא, שברצון להשפיע של התחתון, נכלל גם כן הרצון לקבל 
(אלא שהרצון לקבל יכולים לשמש עמו עם תיקונים). כי לולי זה, אין 
קשר בין הנותן להמקבל. שאין זה מן הנמנע,
%break
שאחד יתן והשני לא נותן שום דבר בחזרה, שיהיה מציאות של 
שותפות. שרק בזמן, ששניהם מגלים אהבה זה לזה, אז יש קשר 
וידידות בין שניהם.
%break
אבל אם אחד מגלה אהבה, והשני לא מראה שום תגובה, אין לאהבה 
כזאת שום מציאות וזכות קיום.
%break
וחז"ל דרשו על הפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א), "אל 
תקרו עַמי אלא עִמי אתה, למהוי שותפא עמי" (בראשית זהר דף ה'). 
היינו, שהנבראים הם בשותפות עם הבורא.
%break
נמצא לפי זה, בזמן שהתחתון רוצה להשפיע להבורא, אז גם התחתון 
צריך לקבל מהבורא. אז נקרא שותפות, שהתחתון נותן וגם העליון 
נותן.
%break
אבל הרצון לקבל צריך להיות להשתוקק להדבק בו יתברך, ולקבל 
שיפעו וחיותו וטובו. וזה היתה מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. 
אמנם ע"י השבירה, שהיתה בעולם הנקודים, נפלה הרצון לקבל 
לרשותו של הקליפות, שעל ידי זה נעשה בהכלי ב' בחינות:
%break
א. שנעשה בה יחס לתענוגים של פירוד, שהעבודה לצאת מרשות 
הקליפה זו, נקרא "עבודת הטהרה".
%break
ב. ובחינה הב) שנעשה ע"י השבירה הוא, להתרחק מתענוגים 
רוחניים, היינו שהאדם מתרחק מרוחניות, שאין לו שום תשוקה 
לרוחניות. והתיקון לזה הוא נקרא "קדושה".
%break
שסדר העבודה הוא, להשתוקק לרוממתו יתברך, אז הבורא ית' מאיר 
לו בהכלים האלו. אבל צריכים לדעת, שבשיעור שיש לו כלים דבחינת 
טהרה, שנקרא בחינת "שנאו רע", כן באותו שיעור הוא יכול לעבוד 
בבחינת הקדושה, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע".
%break
היוצא מזה, שיש ב' בחינות:
א. טהרה,
ב. קדושה.
%break
שקדושה נקרא הכלי, שהוא ההכנה לקבל את טובו ית' מבחינת 
להטיב לנבראיו. אבל הכלי הזו מתיחסים להתחתון. היינו שזהו בידו 
לתקן, דהיינו שבידו להשתוקק אל הטוב. שזהו שמרבה לעסוק 
ברוממותו ית' ובשפלות עצמו.
%break
מה שאין כן השפע שצריך להתגלות בהכלי דקדושה, הוא בידי הבורא 
ית', שהוא המשפיע את השפע להתחתון. ואין בידי התחתון לעזור 
לזה כלום, וזה נקרא "הנסתרות לה' אלוקינו".
%break
וכיון שמחשבת הבריאה, הנקראת "להטיב לנבראיו", מתחלת מאין 
סוף ברוך הוא, לכן אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא. היינו להקשר 
שיש להבורא עם הנבראים.
%break
וזה פירוש מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, שצריכים להתפלל לאין סוף, 
כי לעצמותו ית' אין שום קשר עם הנבראים. כי תחילת הקשר מתחיל 
באין סוף, ששם נמצא בחינת "שמו", שהוא שורש הבריאה.
%break
וזה סוד מה שכתוב בירושלמי, שהמתפלל, יתפלל בשם. היינו כנ"ל, 
ששם יש בחינת שמו. ובחינת שמו ואין סוף נקרא בלשון אגדה "מגדול 
מלא כל טוב". לכן מתפללים לשם, שהוא בכדי שנקבל את ההטבה 
שהוכן לנו מראש.
%break
לכן הכתר נקרא "רצונו להטיב לנבראיו". וההטבה בעצמה נקרא בשם 
"חכמה", שהוא עצמות השפע. לכן נקרא הכתר בשם "אין סוף" ובשם 
"מאציל". אבל החכמה עוד לא נקראת בשם נאצל.
%page 572
כי בחכמה עדיין לא נמצא בחינת כלי, ונבחנת לאור בלי כלי. לכן גם 
חכמה נבחנת לבחינת מאציל, מטעם שאין השגה באור בלי כלי. וכל 
ההפרש בין כתר לחכמה הוא, ששם מגולה יותר שורש להנאצלים.
%letter נה
%H נה. המן מן התורה מנין
%break
המן מן התורה מנין? "המן, העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו, 
אכלת" (בראשית ג', י"א).
%break
ויש להבין, מהו הקשר בין המן לעץ הדעת. אלא, עץ הדעת הוא 
בחינת גדלות הקבלה, שאינו בקדושה. וצריכים להכניסה לתוך 
הקדושה ע"י תיקונים. ובחינת המן הוא גם כן גדלות הקבלה,
%break
כמ"ש, שהמן אמר "למי יחפוץ המלך", מלכו של עולם, "לעשות יקר 
יותר ממנו". שפירושו, שהוא בחינת גדלות הקבלה. וזהו בחינת 
"ויגבה לבו בדרכי ה'".
%break
%letter נו
%H נו. תורה נקרא יורה
%break
תורה נקרא "יורה" מלשון "יָרה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק 
בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את 
התרחקותו.
%break
היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור 
האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, 
על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות.
%break
כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך 
שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. וכל 
מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת".
%break
ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא 
מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. 
אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת.
%break
וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר 
אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי 
שהאדם יוכל לבקש רחמים,
%break
ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז 
יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו 
אליו.
%break
מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך 
ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום 
להתפלל לה', שיקרב אותו אליו.
%break
נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין 
האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו.
%break
לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפוך: כמה שהוא 
מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון 
לעצמו.
%break
אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת. כי 
שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ 
על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת.
%break
כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור 
אמונה שלו (וזה סוד "או הודע").
%break
ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו 
מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע 
מכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת,
%break
שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער 
בעולם יותר ממנו בעולם, בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך.
%break
כי היא מפחדת, שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא 
מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם 
הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות,
%break
אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע 
לדביקות ה'.
%break
ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת 
תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, 
והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר,
%break
ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה 
הרבה. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום 
עליך, רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא,
%page 573
כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: 
"איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה 
שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור.
%break
ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את 
האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור 
התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו",
%break
דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל 
שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער 
ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.
%break
אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך 
מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא 
מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין?
%break
ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, 
לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו 
לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם 
האמת.
%break
ועל זה השיב לו אליהו: "לך לאומן שעשאני". כיון שראה, שבא למצב, 
שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: "לך 
לאומן שעשאני". פירוש,
%break
כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים 
האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, 
ותצליח.
%letter נז
%H נז. יקריב אותו לרצונו
%break
על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד? כופין אותו, עד 
שיאמר, רוצה אני". וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון". הלא 
"יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אם כן, בשביל מה 
אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?
%break
הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא 
דלתתא [התעוררות מלמטה]. יש לשאול: בשביל מה צריכים 
אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה",
%break
זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי 
להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך 
להיות רצון טוב גם מצד המשפיע.
%break
ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא 
מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו 
לעורר את הרצון שלו, זהו סימן,
%break
שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו 
מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, 
שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע.
%break
ויחד עם זה אנו צריכים לומר, שכל המעשים שלנו, בין הרעים ובין 
הטובים, נמשכים הכל מלמעלה (שזה ענין השגחה פרטית), שהכל 
עושה הקב"ה. ויחד עם זה יש להצטער על מעשים הרעים,
%break
אף על פי שגם זה נמשך מלמעלה. והשכל מחייב, שאסור להצטער, 
אלא להצדיק את הדין, שמגיעים לנו את המעשים רעים. מכל מקום 
להיפוך, אנו מוכרחים להצטער,
%break
מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים. ובטח שזהו מטעם עונש, 
היינו שאין אנו ראויים לשמש את המלך. אם הכל בהשגחה, מה שייך 
לומר, שאין אנו ראויים,
%break
כיון שאין שום מעשה למטה. ובשביל זה נותנים לנו מחשבות ורצונות 
רעים, שזה מרחק אותנו מעבודת השי"ת, שאין אנו כדאים לשרת 
אותו. לכן בא על זה תפילה, שזה מקום תיקון, שנהיה ראויים 
ומוכשרים לקבל את עבודת המלך.
%break
ובזה יתבאר לנו, איך שייך תפילה על איזה צרה חס ושלום. הלא בטח 
שהצרה בא מטעם עונש. וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, 
כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים,
%break
שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך 
לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא.
%page 574
אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר 
מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים 
היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף.
%break
וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים". 
וצריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר 
רווחים מדרך יסורים,
%break
מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, 
שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'. וזה ענין "כופין אותו עד 
שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי 
תחתונים".
%break
וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של 
צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול 
אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע.
%letter נח
%H נח. השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים
%break
הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם 
של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם 
כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה,
%break
הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, 
כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה 
פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי 
שיתגלה לו דעת התורה.
%break
עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על 
ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא 
שם". דהיינו,
%break
שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה 
שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע 
לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו,
%break
מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו 
בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות.
%break
מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה 
שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן 
לשלימות,
%break
ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון, משום שהוא שלם 
ונצחי, ואינו עומד להשתנות, מה שאין כן האדם רוצה, אפילו המצב 
שבו הוא נמצא, לא יהיה לנצחיות.
%letter נט
%H נט. ענין מטה ונחש
%break
"ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. 
ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" 
(שמות ד').
%break
ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של 
בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו 
לארץ. ובכדי להבין את זה, נקדים מאמר חז"ל,
%break
ש"השרה שכינתו על עצים ואבנים". ש"עצים ואבנים" נקראים דברים 
של למטה בחשיבות. דוקא ובאופן זה השרה שכינתו.
%break
וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי 
תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, 
שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
%break
(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת 
שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה 
שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו,
%break
אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, 
שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז 
דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז 
האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.
%break
כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא 
שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, 
שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה 
מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.
%page 575
מה שאין כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל 
האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו 
האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא,
%break
שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא 
שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה 
יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא,
%break
אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא 
לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת 
מטה).
%break
ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, 
היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה 
זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, 
שהוא סוד נחש הקדמוני.
%break
וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. 
לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ,
%break
ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין 
בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה 
שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.
%break
וידוע, דאין להס"א אורות. ומשום זה גם בגשמיות, אין להרצון לקבל 
רק חסרון, ולא מלוי חסרון. והכלי קבלה נשאר תמיד בחסרון בלי מלוי. 
כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וכו'.
%break
ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וזה נמשך מכח השורשים העליונים. 
ששורש הקליפה הוא סוד הכלי קבלה. ובשיתא אלפי שני [ובששת 
אלפי השנים] אין להם תיקון. ועליהם שורה הצמצום. לכן אין להם 
אורות ושפע.
%break
ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם. וכמה אורות, שהאדם 
קבל ע"י היותו דבוק בקדושה, כי בקדושה מאיר השפע, לכן כשהם 
מפתים לאדם, שימשוך שפע לבחינתם,
%break
אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, 
היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן.
%break
לכן ע"י שליטה זו אין האדם יכול ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך 
למדרגה יותר גבוה. וכיון שאין לו צורך, אינו יכול לזוז ממקומו אף 
תנועה קלה. ואז אין באפשרותו להבחין,
%break
אם הוא הולך בקדושה או להיפוך, משום שהס"א נותן לו כח לעבודה 
ביתר שאת וביתר עז, כיון שעכשיו הוא נמצא בתוך הדעת. לכן יש לו 
מקום לעבודה לא בבחינת שיפלות, ולפי זה האדם היה נשאר כך 
ברשות של הס"א.
%break
ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם 
האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף 
הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן 
יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.
%break
נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על 
עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו 
לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז 
אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה.
%break
אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. 
אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.
%break
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה 
אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, 
ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו 
שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
%break
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך 
האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של 
העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד.
%break
אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך 
הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.
%page 576
אבל בעבודה בעצמו, היינו בתורה ותפילה, אין שום היכר בין "עבדו 
ללא עבדו", כי שם הוא להיפוך. אם היסוד הוא בתוך הדעת, היינו על 
יסוד ידיעה וקבלה, אז הגוף נותן חמרי דלק לעבודה,
%break
ויכול ללמוד ולהתפלל ביותר התמדה וביותר התלהבות, כיון שזהו על 
יסוד בתוך הדעת.
%break
מה שאין כן בזמן מי שהולך בדרך הקדושה, שהבסיס שלו הוא אמונה 
והשפעה, אז הוא צריך הכנה רבה, שהקדושה תאיר לו. וסתם בלי 
הכנה, אין הגוף נותן לו כח לעבודה. וצריך תמיד להתאמצות יתירה, 
כיון ששורש האדם הוא בחינת קבלה ובתוך הדעת.
%break
לכן אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. 
מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה 
מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות,
%break
שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, 
אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת "עפר", כמ"ש 
"כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וזה היה לאחר חטא עץ הדעת.
%break
ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי "אל 
אחר אסתרס ולא עביד פירי". סימן זה נותן לנו הזה"ק, שדוקא על 
בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה,
%break
זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ"ל. וזה סוד "ופרח מטה אהרן", 
שהפריחה והגדילה באה דוקא ע"י המטה.
%break
אי לזאת, בכל יום, כמו שהאדם קם ממטתו, והוא רוחץ את עצמו 
לטהר גופו מזוהמת הגוף, כן צריך לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. 
שיבדוק את עצמו, אם בחינת ה"מטה" שלו הוא בשלימות אצלו.
%break
ובדיקה זו צריכה להיות בתמידיות. ואם הוא רק מסיח דעת ממנו, 
תיכף נופל לרשותם של הסטרא אחרא, הנקרא קבלה עצמית. ותיכף 
הוא נעשה משועבד להם. כי ידוע שהאור עושה את הכלי.
%break
לכן כפי מה שהוא עובד בעמ"נ לקבל, בשיעור זה הוא נצרך רק 
השתוקקות לקבלה עצמית, ונתרחק מענינים השייכים להשפעה. ובזה 
יובן לנו המאמר חז"ל "מאד, מאד הוי שפל רוח". ומהו הרעש הזה 
שאומר "מאד, מאד".
%break
אלא כנ"ל, כיון שהאדם נעשה נצרך לבריות, על ידי זה שנתנו לו פעם 
כבוד, ומתחילה קיבל את הכבוד לא מטעם חס ושלום שרוצה להנות 
מהכבוד, אלא מטעמים אחרים, מטעם כבוד התורה וכדומה.
%break
והוא בטוח בחשבון זה, כיון שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום תשוקה 
לכבוד. ולפי זה הסברה נותנת, שמותר לו לקבל את הכבוד. מכל 
מקום אסור לקבל, מטעם שהאור עושה את הכלי.
%break
לכן, לאחר שקיבל את הכבוד, כבר נעשה נצרך להכבוד. והוא כבר 
נמצא ברשותו, וקשה להשתחרר מהכבוד. ועל ידי זה הוא נעשה 
למציאות בפני עצמו, וכבר קשה להתבטל לה',
%break
משום שע"י הכבוד הוא נעשה למציאות בפני עצמו. ובכדי לזכות 
לדביקות, אדם צריך להתבטל מכל מציאותו. לכן "מאוד, מאוד": 
"מאוד" הוא, שאסור לקבל כבוד לצורך עצמו. ו"מאוד" השני הוא, 
אפילו שאין כוונתו לצורך עצמו, גם כן אסור לקבל כנ"ל.
%letter ס
%H ס. מצוה הבאה בעבירה
%break
ענין "מצוה, הבאה בעבירה" פירושו, באם האדם מקבל עליו את 
העבודה בעמ"נ לקבל תמורה, אז מתחלק זה לשני דברים:
א. קבלת העבודה, והוא נקרא מצוה.
%break
ב. הכוונה, שהוא לקבל תמורה. נקרא עבירה, מטעם שקבלה מעביר 
אותו מקדושה לס"א. וכיון שכל היסוד והסיבה, שנתן לו כח לעבודה, 
היתה התמורה, לכן "מצוה הבאה",
%break
שפירושו, שהביאו אותו לעשות המצוה, הוא העבירה. לכן נקרא זה 
"מצוה הבאה". מי שמביא את המצוה, הוא העבירה. שהוא רק 
התמורה.
%break
והעצה לזה הוא, שיעבוד את עבודתו בבחינת "ותו ולא אחמוניה 
[ויותר מזה לא רואה]", רק כל כוונתו של עבודתו הוא שיהיה, כדי 
שיתרבה כבוד שמים בעולם, שזה נקרא, שעובד בעמ"נ לאוקמא 
שכינתא מעפרא.
%page 577
וענין "לאוקמא שכינתא [להקים השכינה]" הוא, שהשכינה הקדושה 
נקראת כללות הנשמות. שהיא המקבלת השפע מהבורא ית', 
ומשפעת להנשמות.
%break
והמשפיע והמעביר השפע להנשמות נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתא", 
שאז נמשך שפע להתחתונים. מה שאין כן כשאין יחוד, אז אין 
המשכת שפע לתחתונים.
%break
וביותר ביאור הוא, כיון שרצה הקב"ה להנות לנבראיו, אם כן כמו 
שחשב על השפעת השפע, כמו כן חשב על קבלת השפע. היינו, 
שהתחתונים יקבלו את השפע. ושניהם היו בבחינת כח. דהיינו, אח"כ 
יבואו נשמות, והמה יקבלו את השפע בפועל.
%break
והמקבל השפע בבחינת כח נקרא בחינת "שכינת הקדושה", כיון 
שמחשבתו ית' הוא מציאת שלומה, ואינו צריך לבחינת מעשה. לכן 
התחתון (אין המשך)
%letter סא
%H סא. וסביביו נשערה מאד
%break
על פסוק "וסביביו נשערה מאד" דרשו חז"ל, שהקב"ה מדקדק עם 
הצדיקים כחוט השערה. ושאל: "מדוע מגיע להם עונש גדול, אם הם 
צדיקים באופן כללי"?
%break
והענין הוא, שכל הגבולים, שמדברים במציאות העולמות, הכל הוא 
בערך המקבלים. היינו ע"י שהתחתון עושה לעצמו איזה הגבלה 
וצמצום, נשאר כך למטה.
%break
משום שכך מסכימים למעלה, לכל מה שהתחתונים עושים, בשיעור 
זה נמשך השפע למטה. לכן התחתון, עם המחשבה דיבור ומעשה 
שלו, גורם שכך מלמעלה ימשך השפע למטה.
%break
נמצא לפי זה, אם התחתון, על מחשבה דיבור מעשה קלה, נחשב 
אצלו כאילו עשה מעשה גדולה. למשל, על הפסק רגע בדביקות ה', 
נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא, החמור שבחמורות.
%break
אזי גם למעלה מסכימים לדעתו של התחתון. ונחשב זה למעלה, 
כאילו הוא עבר באמת על איסור חמור. נמצא לפי זה, שהצדיק אומר, 
שהקב"ה מדקדק עמו על חוט השערה. וכפי שהתחתון אומר, כן 
מסכימים עמו למעלה.
%break
ובזמן שהתחתון לא מרגיש איסור קל, שיהיה חמור כמו איסור חמור, 
גם כן מלמעלה לא מחשיבין את הדברים הקלים, שעובר עליהם, 
שיהיו נחשבים לאיסורים גדולים. נמצא,
%break
שעם אדם כזה נוהגים עמו כאילו הוא היה אדם קטן. היינו המצות שלו 
הם נחשבים לבחינת קטנים, וכמו כן העבירות שלו נבחנים לקטנים. 
ששניהם נשקלים במשקל אחד, והוא בכלל נבחן לאדם קטן.
%break
מה שאין כן מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק 
עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם 
גדולים, והן המצות שלו הם גדולים.
%break
ולפי התענוג שהאדם מרגיש בעשיית המצוה, באותו שיעור הוא יכול 
להרגיש יסורים בעשיית העבירה.
%break
ואמר על זה משל: לאדם שעשה איזה עבירה חמורה נגד המלוכה, 
ודנו אותו לעשרים שנות מאסר עם עבודת פרך, ומקום המאסר הוא 
מחוץ להמדינה, באיזה מקום נידח בעולם. ותיכף הוציאו לפועל את 
הפסק דינו, ושלחו אותו למקום נידח בקצה תבל.
%break
ושם מצא עוד אנשים, שנחייבו מצד המלוכה להיות שם כמוהו. אבל 
הוא נחלה במחלת השכחה, ושכח, שיש לו אשה, וילדים, ואנשים 
ידידים, ומכירים. והוא חושב אז,
%break
שכל העולם אינו יותר מכפי שרואה את המקום נידח ועם האנשים 
שנמצאים שמה, וכך נולד שם. ויותר הוא לא יודע. נמצא, שהאמת 
שלו היא לפי הרגשתו, מה שהוא מרגיש עכשיו, ואין לו שום 
התחשבות עם המציאות האמיתי, רק לפי ידיעתו והרגשתו.
%break
ושם למדו עמו חוקים ודינים, בכדי לדעת שעוד הפעם לא יעבור על 
חוקים, וישמור את עצמו מכל אלו העבירות שכתוב שם בהחוקים, 
ולידע איך לתקן מעשיו, בכדי שיוציאו אותו משם.
%break
וכשהוא למד בספרי חוקי המלך, ראה, שמי שהוא עובר על עבירה זו 
למשל, שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מישוב העולם. והוא מתפעל 
מהעונש החמור הזה, ויש לו תרעומות, מדוע נתנו עונשים כל כך 
גדולים.
%page 578
אבל אף פעם לא יעלה בדעתו, שהוא בעצמו, הוא מהעובר על חוקי 
המדינה, וכבר דנו אותו בחומר הדין, וכבר הוציאו את פסק דינו 
לפועל. וכיון שהוא חלה במחלת השכחה, אף פעם לא ירגיש את 
מציאותו האמיתי.
%break
וזה פירוש "וסביביו נשערה מאד", שהאדם צריך לעשות חשבון נפש 
על כל צעד ושעל, שהוא בעצמו עבר על מצות המלך, וכבר גרשוהו 
מהישוב.
%break
וע"י רבוי מעשים טובים, מתחיל לפעול אצלו מח הזכרון. ומתחיל 
להרגיש, איך שהוא נתרחק כל כך ממקום ישוב העולם. ומתחיל 
לעסוק בתשובה, עד שמוציאים אותו משם ומחזירים אותו למקום 
ישוב.
%break
והרגשה זו בא דוקא ע"י עבודת האדם. ומתחיל להרגיש, איך שהוא 
נתרחק ממקום מקורו ושורשו, עד שזוכה לדביקות ה'.
%letter סב
%H סב. יורד ומסית עולה ומקטרג
%break
"יורד ומסית עולה ומקטרג". האדם צריך לבדוק את עצמו תמיד, אם 
התורה והעבודה שלו לא יורדים לעמקי התהום, כי מדת גדלותו של 
האדם נמדדת בשיעור הדביקות בה', היינו בשיעור התבטלות לה'.
%break
היינו, שאהבה עצמית אינו עולה אצלו בשם, אלא שהוא רוצה לבטל 
את עצמויותו לגמרי.
%break
כי מי שעובד בעל מנת לקבל, כפי שיעור עבודתו, כך שיעור גדלות 
עצמותו של האדם. ונעשה אז בחינת יש ועצם ורשות בפני עצמו, 
וקשה לו אז להתבטל לה'.
%break
מה שאין כן כשהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, וכשגומר את עבודתו, 
היינו שתיקן את כל בחינת כלי קבלה לעצמו, ממה שיש לו מבחינת 
שורש נשמתו, אז אין לו כבר עוד מה לעשות בעולם. נמצא, שרק על 
נקודה זו צריך להיות כל רכוז מחשבה, על בחינת זו.
%break
והסימן לזה, אם האדם הולך על דרך האמת, הוא יכול לראות, אם 
הוא בבחינת "יורד ומסית". היינו שכל עבודתו הוא בבחינת ירידה. 
ונמצא האדם אז ברשות הסטרא אחרא.
%break
אז הוא "עולה ומקטרג", היינו שמרגיש את עצמו בבחינת עליה, 
ומקטרג על אחרים.
%break
מה שאין כן מי שעובד על דרך הטהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. 
אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם 
במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו.
%letter סג
%H סג. לוו עלי ואני פורע
%break
להבין מאמר חז"ל "לוו עלי ואני פורע".
פירוש, הנה תכלית מעשה שמים וארץ הוא אור השבת, שאור הזה 
צריך לבוא לידי גלוי לתחתונים, והתכלית הזה מתגלה ע"י תו"מ 
ומעשים טובים. וגמר התיקון נקרא,
%break
כשהאור הזה יתגלה בשלימותו ע"י אתערותא דלתתא [התעוררות 
מלמטה], היינו בהקדם תו"מ. מה שאין כן טרם גמר התיקון, יש גם כן 
בחינת שבת, הנקרא "מעין עולם הבא", שהאור השבת מאיר בין 
בפרט ובין בכלל כולו.
%break
ואור השבת הזה בא בהקפה, היינו בלי הקדם יגיעה. אלא אח"כ יפרע 
את כל הקפות. היינו, שאח"כ יתן את כל היגיעה, מה שהיה צריך 
לתת מקודם, שזכה להאור, הוא משלם אח"כ.
%break
וזה פירוש "לוו עלי". היינו, תמשיכו את האור השבת בהקפה. "ואני 
פורע", מלשון "ופרע את ראש האשה". היינו, שהשם ית' יגלה את 
האור הזה רק שעם ישראל ילוו, היינו שימשיכו, אף על פי שעדיין 
אינם ראויים, מכל מקום בהקפה יכול להמשיך.
%letter סד
%H סד. מתוך שלא לשמה באים לשמה
%break
"מתוך שלא לשמה באים לשמה".
ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן 
יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם 
שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו,
%break
משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא 
הבעל מעשה.
%page 579
מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא 
עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו 
שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב.
%break
ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' 
הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו.
%break
למשל, אם באו אנשים לביתו, והוא מתבייש להיות יושב בטל, אזי הוא 
לוקח איזה ספר ולומד תורה. נמצא, בשביל מי הוא לומד תורה? לא 
בשביל מצות ה', זאת אומרת, שימצא חן בעיני השם ית',
%break
אלא בשביל האורחים שבאו לרשותו, למצא חן בעיני האדם. ואיך 
אפשר אח"כ לבקש שכר מהשם ית' על התורה הזו, שעסק עבור 
האורחים. נמצא, שאצלו אין השם ית' נעשה מחויב,
%break
אלא שהוא יכול לחייב את האורחים, שהם ישלמו לו שכר, היינו 
שיכבדו אותו בשביל שהוא לומד תורה. אבל אינו יכול לחייב בשום 
אופן את הבורא ית'.
%break
ובזמן שנותן לעצמו חשבון הנפש, ואומר, שסוף כל סוף אני עוסק 
בתורה, וזורק את הגורם, היינו את האורחים, ואומר, שעובד עכשיו 
רק לשם השם, אזי תיכף ומיד הוא צריך לומר, שהכל מתנהג 
מלמעלה.
%break
זאת אומרת, שהבורא ית' רצה לזכותו, שיעסוק בתורה, ולתת לו גורם 
של אמת, אין הוא ראוי לקבל את האמת. לכן, הקב"ה ממציא לו גורם 
של שקר, שע"י השקר הזה יעסוק בתורה.
%break
נמצא, שהבורא ית' הוא הפועל ולא האדם. ואזי אדרבה, שהוא צריך 
לתת שבח להשם ית', שאפילו במצב השופלות שנמצא, גם כן ה' לא 
עוזב אותו, ונותן לו כח, היינו חמרי דלק, שירצה לעסוק בדברי תורה.
%break
נמצא, שאם הוא משים לב על המעשה הזו, אזי הוא שהשם ית' הוא 
הפועל, בסוד ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". אבל האדם 
אינו נותן בהמעשה טוב שום פעולה.
%break
הגם שהאדם עושה המצוה הזאת, אבל הוא לא עושה זה בשביל 
מצוה, רק בשביל גורם אחר (שהאדם), שהגורם נמשך מפרודא חס 
ושלום.
%break
והאמת הוא, שהשם ית' הוא הגורם והוא הסיבה שמחייב אותו. אבל 
הבורא ית' מלובש אצלו בלבוש אחר ולא בלבוש של מצוה, אלא 
בשביל יראה אחרת או אהבה אחרת. נמצא,
%break
שבזמן השלא לשמה יותר קל ליחס המעשה טוב, ולומר שהשם ית' 
הוא העושה המעשה טוב ולא האדם. וזה פשוט מטעם, שהאדם לא 
רוצה לעשות את הדבר בשביל מצוה, אלא בשביל גורם אחר.
%break
מה שאין כן בלשמה, שהוא יודע בעצמו, שהוא העובד מטעם המצוה, 
זאת אומרת שהוא בעצמו היה הגורם, היינו מטעם מצוה, אבל לא 
מטעם שהשם ית' נתן לו בלבו את הרעיון והרצון לעשות את המצוה, 
אלא הוא בעצמו בחר בזה.
%break
והאמת, שהכל עשה השם ית', אבל אי אפשר להשיג להשגחה 
פרטית, מטרם שמשיגים את הענין שכר ועונש.
%letter סה
%H סה. ענין נגלה וענין נסתר
%break
כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את 
כל דברי תורה הזאת".
%break
וצריך לשאול: מה בא הכתוב להשמיענו, שהנסתרות לה'? ואין לומר, 
שענין נסתר פירוש בלתי מושג, וענין נגלה היינו בחינת המושג. הלא 
אנו רואים, שיש אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנסתר. וכמו כן יש 
אנשים, שאין להם ידיעה בחלק הנגלה. ואין לומר, שהכוונה,
%break
שיש יותר אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר (אם 
כן נתת דבריך לשיעורין). והענין הוא, שאנו רואים בעולמנו זה, שיש 
מעשים שמגולה לעינינו לעשות, היינו שיד האדם משמשת בהם. ויש 
מעשים,
%break
שאנו רואים שהדברים נעשים, אבל אין האדם יכול לפעול שם מאומה, 
אלא כח נסתר פועל שם. כדוגמת מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפים יש 
באדם, הקב"ה ואביו ואמו". הנה חלק הנגלה הוא מצות פרו ורבו, 
שמעשה זה נעשה על ידי הוריו. ואם ההורים עושים מעשיהם בסדר,
%page 580
אז הקב"ה נותן נשמה בהולד. היינו, שהוריו עושים את חלק הנגלה, 
שרק את המעשה הנגלה יש ביכולתם לעשות. אבל חלק הנסתר, 
שהוא לתת נשמה בהולד, בזה אין ההורים יכולים לפעול שום מעשה, 
רק הקב"ה בעצמו עושה את הדבר ההוא.
%break
וכמו כן במעשה המצות, אין לנו לעשות יותר מחלק הנגלה, שרק כאן 
אנו יכולים לעשות, שהוא לעסוק בתורה ומצות בבחינת "עושה דברו". 
אבל חלק הנסתר,
%break
היינו בחינת הנשמה שבעשיית תורה ומצות, אין האדם יכול לפעול 
שם מאומה. ובזמן שמקיימים התורה ומצות בבחינת עשיה, הנקרא 
"לעשות", צריכים להתפלל לה', שהוא יעשה את חלק הנסתר, היינו 
שיתן בחינת נשמה בחלק המעשה שלנו.
%break
וחלק המעשה נקרא "נר מצוה", שזה רק נרות. וצריכים להדליקם ע"י 
"ותורה אור". שהאור תורה מדליק את המצוה, ונותן בחינת הנשמה 
והחיות בחלק המעשה, כנ"ל בדוגמת הולד שיש בו ג' שותפים.
%break
וזה פירוש "הנגלות לנו". היינו שעלינו מוטל לעשות בבחינת "כל אשר 
בידך ובכחך לעשות עשה". ורק כאן אנו יכולים לפעול. אבל להשיג 
בחינת הנשמה והחיות, זה תלוי ביד הקב"ה.
%break
וזה פירוש "הנסתרות לה' אלקינו". שהשם ית' מבטיח לנו, שאם 
אנחנו נעשה את חלק מה שמגולה לנו, לעשות בתנאי תורה ומצות 
בחלק העשיה,
%break
אז הקב"ה נותן בה נשמה בהעשיות שלנו. מה שאין כן, מטרם שזוכין 
לבחינת הנסתר, הנקרא "נשמה", אז חלק הנגלה שלנו כגוף בלי 
נשמה. אלא צריכים לזכות לחלק הנסתר, שזהו רק ביד ה'.
%letter סו
%H סו. עניין מתן תורה - א
%break
עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה 
התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר 
ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק.
%break
רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, 
שהפסק הוא מצד העליון.
%break
מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת 
התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה 
אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת,
%break
שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים 
והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום 
לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
%break
התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני 
דברים הפוכים בנושא אחד. יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום 
מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. 
והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל.
%break
לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות 
שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
%break
לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח 
שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא 
לומד מקרבת אותו לאהבת ה',
%break
בטח שהיא נקראת "סם החיים". אבל התורה בעצמה, זאת אומרת 
מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, 
נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה.
%break
לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל 
מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים.
%break
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא זה שלא לשמה. אבל מתוך 
שלא לשמה באים ללשמה. לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת 
התורה, אז הוא מקווה שיזכה לקבלת התורה בשנה הבאה.
%break
אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת השלמות של לשמה, כבר אין לו עוד 
מה לעשות בעולם הזה, כיון שתיקן את הכול, שיהיה בשלמות 
הלשמה.
%page 581
ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר 
לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, 
שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה.
%break
לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות 
פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת 
התורה.
%break
אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו את 
הלשמה, אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל 
סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה.
%break
אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך 
בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא 
מושך תמיד לשורשו,
%break
שהוא דווקא בעל מנת לקבל, שהוא הפוך מהתורה, שנקראת "עץ 
חיים". לכן התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות.
%letter סז
%H סז. סור מרע
%break
צריכים להזהר ב"סור מרע". לשמור את הד' בריתות.
א. ברית עינים, שהוא להזהר מהסתכלות בנשים. והאיסור מלהסתכל 
הוא לאו דוקא משום שיכול לבוא לידי הרהור. והראיה לזה הוא, שהרי 
האיסור חל גם על זקן בן מאה שנים.
%break
אלא הטעם האמיתי הוא, משום שזה נמשך משורש עליון מאד, 
שהזהירות הזו היא, שאם לא יהיה נזהר, יכול לבוא חס ושלום 
להסתכלות בהשכינה הקדושה. ודי למבין.
%break
ב. ברית הלשון, היינו שיהיה נזהר באמת ושקר. שענין הבירורים, 
שישנם כעת, לאחר חטא אדם הראשון, הוא בירור של אמת ושקר. 
מה שאין כן טרם חטא עץ הדעת,
%break
היה הבירורים בענין של מר ומתוק. מה שאין כן כשהבירור הוא 
באמת ושקר, הוא אחרת לגמרי. שיש לפעמים, שתחילתו מתוק וסופו 
מר. לכן יוצא, שיש מציאות של מר, אבל מכל מקום זהו אמת.
%break
לכן צריכין להזהר, שלא לשנות בדיבורו, הגם שהוא חושב, שהוא 
משקר רק לחבירו. אבל צריכים לדעת, שהגוף הוא כמו מכונה, כפי 
שהיא רגילה ללכת, כך היא ממשכת ללכת.
%break
לכן, כשמרגילין אותה בשקר ורמאות, אז אי אפשר לו ללכת בדרך 
אחרת. ומשום זה האדם בינו לבין עצמו גם כן מוכרח ללכת בשקר 
וברמאות.
%break
ולפי זה יוצא, שהאדם מוכרח לרמאות את עצמו, ובשום אופן אין הוא 
מסוגל לומר לעצמו את האמת, משום שאין הוא מוציא טעם מיוחד 
בהאמת.
%break
ואפשר לומר, מי שחושב שמרמה את חבירו, אינו אלא שמרמה 
להשם ית', משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי 
מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא,
%break
הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו 
למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכל הוא "מלא כל הארץ 
כבודו".
%break
לכן כשמשקר לחבירו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחבירו, הוא 
מצער את הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת 
לגבי הקב"ה. היינו אם הבטיח משהו להקב"ה,
%break
אז הוא ישתדל לשמור את הבטחתו, משום שהוא לא רגיל לשנות 
בדיבורו. ועל ידי זה יזכה ל"ה' צלך". שאם האדם יקיים, מה שהוא 
אומר הוא עושה, גם הקב"ה יקיים כנגדו. "ברוך אומר ועושה".
%break
ויש סימן בשמירת הלשון, שלא לדבר על כל שאפשר, משום שע"י 
דיבורו הוא מגלה את מצפוני לבו, ועל ידי זה יש אחיזה לחיצונים. 
מטעם, כי כל זמן שאין האדם נקי בתכלית,
%break
וכשהוא מגלה משהו מפנימיותו, אז יש כח לסטרא אחרא לקטרג 
למעלה ולהתלוצץ מעבודתו. ואומרת, איזה עבודה הוא נותן למעלה, 
הלא כל כוונתו בעבודה זו היא רק למטה.
%break
ובזה יתורץ קושיא עצומה, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה", ולמה אנו 
רואים שהרבה פעמים שאדם בא לידי נפילה מעבודתו?
%break
אלא כנ"ל, משום שהסטרא אחרא מסטנת ומקטרגת על עבודתו. 
ואח"כ היא יורדת ונוטלת את נשמתו. היינו, לאחר שכבר הסטינה 
למעלה, ואמרה שאין עבודתו נקיה,
%page 582
אלא שעובד בבחינת קבלה לעצמו, אז היא יורדת ונוטלת את נשמת 
חיים שלו, בזה שהיא שואלת להאדם: "מה עבודה הזאת?". לכן, 
אפילו שכבר זכה לאיזה הארה של נשמת חיים, הוא מאבד את זה 
חזרה.
%break
והעצה לזה - "הצנע לכת". שהיא לא תדע מעבודתו, בסוד "מליבא 
לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". שאז גם הס"א לא יכולה 
לדעת מעבודתו, משום שהיא לא יודעת, רק מה שמגלים על ידי 
דיבורים ומעשה, בזה היא יכולה להתאחז.
%break
וצריכים לדעת, שעיקר יסורים ומכאובים באים על ידי המקטרגים. לכן 
עד כמה שאפשר, צריכים להזהר מלדבר. ויותר מזה צריכים לדעת, 
אפילו כשמדברים דבורי חול,
%break
גם כן מתגלה מצפוני לבו. וזה סוד "נפשי יוצאה בדברו". וזהו ברית 
הלשון, שצריכים להזהר. ועיקר השמירה צריך להיות בזמן עליה, כי 
בזמן הירידה קשה ללכת בדרגת ושמירת גדולות.
%letter סח
%H סח. קשר האדם אל הספירות
%break
קודם החטא של אדם הראשון:
א. היה גופו מבינה דמלכות דמלכות דעשיה.
ב. והיה לו נר"ן מבריאה, ונר"ן מאצילות.
%break
ואחר שחטא
נפל גופו לבחינת משכא דחויא [עור הנחש], שהוא הקליפה דבחינה 
ד', המכונה עפרא דעולם הזה [עפר של עולם הזה]. ובתוכו מלובש 
גוף הפנימי מקליפת נוגה, שהוא חציו טוב וחציו רע.
%break
וכל המעשים טובים, שהוא עושה, הוא רק עם גופו דנוגה. וע"י העסק 
בתורה ומצות, הוא מחזיר את גוף הזה, שיהיה כולו טוב. והגוף של 
משכא דחויא [עור הנחש] מתפרד ממנו.
%break
ואז הוא זוכה לנר"ן דקדושה, לפי מעשיו.
קשר נר"ן של האדם אל הספירות.
א. עצם הנר"ן של האדם הוא מבחינת מלכות של ג' הספירות: בינה 
וזו"ן, שבכל עולם מאבי"ע.
%break
ב. ואם הוא זוכה לנר"ן דנפש, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה 
וזו"ן דעשיה.
ג. ואם הוא זוכה לנר"ן דרוח, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה 
וזו"ן דיצירה.
%break
ד. ואם הוא זוכה לנר"ן דנשמה, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה 
וזו"ן דבריאה.
ה. ואם הוא זוכה לנר"ן דחיה, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה 
וזו"ן דאצילות.
%break
וזהו מה שאמרו חז"ל, שאין אדם מחשב אלא מתוך הרהורי לבו, שכל 
הגוף נחשב לבחינת לב. והגם שהאדם כלול מד' בחינות דצח"מ 
(דומם, צומח, חי, מדבר), אבל כולם נרשמים בהלב.
%break
והיות שאחר החטא נפל גופו של אדם הראשון למשכא דחויא [עור 
הנחש], שהוא הקליפה דבחינה ד', המכונה "עפרא דעולם הזה [עפר 
של עולם הזה]". לכן כשהוא מחשב, כל מחשבותיו הם של לבו, היינו 
גופו מבחינת משכא דחויא [עור הנחש].
%break
וכשהוא מתגבר על ידי התעסקותו בתורה ומצות, שזהו הסגולה 
היחידה, אם הוא מכוון בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז התו"מ 
מזככים את גופו. פירושו,
%break
שהמשכא דחויא [עור הנחש] מתפרד ממנו. והפועל הקודם של תו"מ, 
הנקרא "קליפת נוגה", שהוא בחינת גוף הפנימי, שהיה מחצה טוב 
ומחצה רע, נעשה עכשיו לכולו טוב, שענינו הוא, שבא עכשיו 
להשתוות הצורה.
%break
ואז זוכה לנר"ן דקדושה, לפי מעשיו. היינו בתחילה הוא משיג נר"ן 
דנפש מעולם העשיה. ואח"כ, כשהוא מברר את כל הבחינות ששיכים 
לעולם העשיה, אז הוא זוכה לנר"ן דרוח דעולם היצירה.
%break
עד שמשיג נר"ן דחיה דאצילות. היינו שבכל פעם נעשה לו בנין אחר 
בליבו. זאת אומרת, במקום שהיה לו מקודם גוף פנימי מקליפת נוגה, 
שהיה חציה טוב וחציה רע, נעשה עכשיו הגוף הזה, על ידי הזיכוך 
שקבל מתורה ומצות, לבחינת שכולו טוב.
%break
נמצא לפי זה, כי בזמן שהיה לו גוף מבחינת משכא דחויא [עור 
הנחש], היה מוכרח לחשוב ולהשכיל מושכלות רק מתוך הרהורי לבו. 
שפירושו, כל מחשבותיו היו רק איך למלאות הרצונות,
%page 583
מה שהקליפה מחייבת אותו, ולא היה לו שום עצה לחשוב מחשבות 
ולכוון כוונת, רק מה שנתיישב על לבו. והלב שלו היה אז בחינת 
משכא דחויא [עור הנחש], שהוא הקליפה הגרוע ביותר.
%break
לכן יוצא שכמו כן, בזמן שזוכה על ידי התעסקותו בתו"מ אפילו שלא 
לשמה, אלא שהוא דורש ומבקש מה', שהשם ית' יעזור לו על ידי 
התעסקות בתו"מ בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה",
%break
ומצפה לרחמי שמים, שה' יעזור לו להגיע על ידי זה לשמה, שכל 
השכר מה שהוא דורש מה' עבור עבודתו, שיזכה לעשות בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח ליוצרו. כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו 
למוטב".
%break
אז מזדכך הגוף דמשכא דחויא [עור הנחש], היינו כנ"ל, שנפרד ממנו 
הגוף הזה וזוכה לבנין אחר לגמרי, דהיינו לבנין דנפש דעשיה. וכמו כן 
הוא מוסיף והולך,
%break
עד שמשיג בנין מנפש ורוח דבינה וז"א ומלכות דאצילות. וגם אז אין 
לו שום ברירה לחשוב מחשבות אחרות, אלא לפי מה שהבנין 
דקדושה מחייבת אותו.
%break
היינו שאין לו מקום לחשוב מחשבות נגד הבנין שלו, אלא הוא מוכרח 
לחשוב ולעשות מעשים רק על הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, כפי 
שהבנין שלו דקדושה מחייבת אותו.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב 
יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו 
יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי 
להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב 
מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך.
%break
וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". 
שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה 
מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת,
%break
שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב. וזהו כנ"ל, שהגוף הקודם, 
שבא לו ממשכא דחויא [עור הנחש], נפרד ממנו, וזוכה לגוף קדוש. 
שהגוף הפנימי, הנקרא קליפת נוגה,
%break
שהיה חציו טוב וחציו רע, נעשה כולו טוב. ובו שורה עכשיו הנר"ן, מה 
שהוא משיג ע"י מעשיו, במה שהוא מוסיף והולך.
%break
ומטרם שזכה לבנין חדש, אף על פי שהוא משתדל לזכך את לבו, מכל 
מקום הלב בעינה עומדת. ואז נבחן, שהוא בבחינת "עושי דברו". אבל 
צריכים לדעת,
%break
שהתחלת העבודה מתחלת דוקא בבחינת עושי דברו. אבל אין זה 
שלימות, משום שאין הוא יכול לטהר את מחשבותיו במצב הזה, כי 
אינו יכול להנצל מהרהורי עבירה, מטעם שלבו הוא מגוף של קליפה, 
ואין אדם חושב אלא מתוך הרהורי לבו, כנ"ל.
%break
אלא רק המאור שבה מחזירו למוטב. שאז הגוף החוצץ מתפרד ממנו. 
והגוף הפנימי, שהוא קליפת נוגה, שהיה חציו רע, נעשה לכולו טוב. 
ואז נמצא, שהתורה מביאו לידי מעשה, שהוא ע"י עשייתו בנין חדש. 
וזה נקרא מעשה.
%letter סט
%H סט. מקודם יהיה תיקון העולם
%break
אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה, 
שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', 
"ומלאה הארץ דעה". שזה ענין מה שכתב,
%break
שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות. אבל 
צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה 
מתיקון הפנימיות.
%break
וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל 
העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם 
החיצוניות. רק חלקים קטנים,
%break
וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה 
מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות.
%break
ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה 
מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב 
בתענית, שאז אומרים,
%page 584
שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי 
נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק 
בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף 
הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.
%break
לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות 
העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן 
אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה,
%break
מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע 
את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, 
שהפנימיות יתקן את החיצוניות.
%letter ע
%H ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה
%break
להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש 
להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת 
יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם 
כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?".
%break
אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק 
בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. 
אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו 
נותנים להכנס.
%break
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים 
להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי 
להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.
%break
ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו 
מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו 
קליפות ומרכבות גדולות,
%break
שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא 
"ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, 
קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא 
בדברים אחרים.
%break
אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר 
קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב 
את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה.
%break
מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות 
יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד 
חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה,
%break
ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם 
אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא 
ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך 
ולהדבק בו ית'.
%break
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ 
ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". 
אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו,
%break
היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך 
עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את 
המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.
%letter עא
%H עא. במסתרים תבכה נפשי
%break
"במסתרים תבכה נפשי, מפני גאוה, מפני גאותן של ישראל". ומקשה: 
"והאיכא בכיה קמיה קוב"ה [והאם יש בכיה לפני הקב"ה], והלא "עוז 
וחדוה במקומו"?
%break
וצריך להבין ענין בכיה למעלה. שענין בכיה הוא במקום, שאינו יכול 
לעזור לו בעצמו, אז בוכים, שהשני יעזור לו. וענין "במסתרים" פירושו 
ההסתרות. והסתירות, שמתגלה בעולם. וזה פירוש "במסתרים תבכה 
נפשי": כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
%break
ועל זה אמרו חז"ל: "בבתי גואי יש בכיה" [בבתים הפנימיים יש בכיה]. 
שפירוש, שבזמן שהאור מופיע רק בפנימיות ואין גלוי אור לחוץ, משום 
שחסר כלים לתחתונים, שיוכלו לקבל, אז יש בכיה.
%page 585
מה שאין כן בבתי בראי [בבתים החיצוניים], כשהאור יכול להתגלות 
לחוץ, כשנגלה להתחתונים התפשטות השפע למטה, אז "עוז וחדוה 
במקומו", רואים הכל. מה שאין כן כשאינו יכול להשפיע לתחתונים, זה 
נקרא בכיה, משום שצריך לכלים דתחתונים.
%letter עב
%H עב. הבטחון הוא הלבוש להאור
%break
הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא חיים. כי יש כלל "אין אור בלי 
כלי".
%break
נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח 
להתלבש באיזה כלי. והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל 
"בטחון". שפירושו, על כל דבר קשה, הוא רואה שבידו לעשות.
%break
נמצא, שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון. ומשום זה מודדים את 
החיים שלו, בשיעור שמדת הבטחון, מתגלה שם. כי הבטחון שיש בו, 
בזה הוא יכול למדוד שיעור גדלות החיים שבו.
%break
ומשום זה האדם יכול לראות בעצמו, שכל זמן שהוא נמצא בהרמת 
החיים, הבטחון מאיר לו על כל דבר ודבר, ואינו רואה שום דבר, 
שיכול להפריע לו על מה שהוא רוצה. וזהו מטעם, שאור החיים,
%break
שהוא כח מלמעלה, מאיר לו. שיש בידו לעשות בכוחות על אנושיים, 
היות שהאור העליון אינו מוגבל, כמו כוחות גשמיים.
%break
מה שאין כן כשהאור החיים מסתלק ממנו, שזה נקרא שירד מרמת 
החיים שהיה לו, אז הוא נעשה לחכם וחוקר. ועל כל דבר הוא מתחיל 
לחשוב את הכדאיות שלו, אם כן כדאי לעשות את הדבר או לא. ונעשה 
מתון, ולא תוסס ובוער, כמו מטרם שהתחיל לרדת מרמת חיים שלו.
%break
אבל אדם, אין לו שכל שיגיד, שכל החכמה והפקחות שזכה עכשיו 
לחשוב על כל דבר, הוא מטעם שנאבד לו רוח החיים, ממה שהיה לו 
אז. אלא הוא חושב, שעכשיו הוא נעשה פיקח.
%break
ולא כמו שהיה מטרם שנאבד לו אור החיים. אלא אז הוא היה פזיז, 
על דרך "עמא פזיזה [עם נמהר]".
%break
אמנם הוא צריך לדעת, את כל החכמה שהשיג עכשיו, היא באה לו 
מחמת שנאבד לו רוח החיים, מה שהיה לו מקודם. שאור החיים מה 
שהקב"ה נתן לו אז, הוא היה המודד לכל המעשים.
%break
אבל עכשיו, שהוא בזמן הירידה, לכן יש עכשיו כח להסטרא אחרא 
לבוא אליו, עם כל הטענות הצודקות שלהם. והעצה לזה, שהאדם 
צריך לומר: "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו ולהתוכח עמו". 
אלא שיגיד: "עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים".
%break
ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: "כל מה 
שאתה טוען, אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני 
מקוה, שאני מתחיל לעבוד מחדש, ועכשיו אני מקבל עלי תו"מ,
%break
ועכשיו אני נעשה גר, וחז"ל אמרו "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [גר 
שנתגייר, דומה לקטן הנולד]", ועכשיו אני מצפה לישועת ה', ובטח 
הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך הקדושה.
%break
וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתיים אני 
מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסר לי דעת דקדושה. אם כן, 
אתה יכול לנצח עם השכל שלך. ועלי,
%break
אין לי מה לעשות, אלא להאמין באמונת חכמים, שאמרו, שאני צריך 
לקיים תו"מ באמונה למעלה מהדעת. ובטח עלי להאמין, שבכח 
האמונה נזכה לסיוע מן השמים, כמו שאמרו חז"ל 'הבא לטהר מסייעין 
אותו'".
%letter עג
%H עג. לאחר הצמצום
%break
לאחר הצמצום נעשה הט' ראשונות למקום קדושה. והמלכות, שעליה 
היה הצמצום, נעשה מקום להעולמות. ויש בה להבחין ב' בחינות:
א. מקום חלל, שהוא מקום לקליפות, שמהותן הוא הרצוניות אך לקבל 
לעצמן.
%break
ב. מקום פנוי, היינו שנעשה מקום פנוי להכניס שם מה שבוחרים: 
קדושה או חס ושלום להיפוך.
%page 586
ולולי שהיה הצמצום, היה כל המציאות בבחינת אור פשוט. ורק לאחר 
שנעשה הצמצום, נעשה מקום לבחירה להרע או להטיב.
%break
ועל ידי בחירת הטוב, נמשך לתוך מקום ההוא את שפעו ית'. וזה 
פירוש שמובא בכתבי האר"י, שאור אין סוף מאיר לתחתונים. שאין 
סוף נקרא הרצון דלהטיב לנבראיו. והגם שמבחינים הרבה עולמות,
%break
ועשר ספירות, ושאר כינויים, אבל הכל נמשך מאין סוף ברוך הוא, 
הנקראת מחשבת הבריאה.
%break
ושם ספירה ועולם מכונה, משום שהשפע הנשפע מאין סוף ברוך הוא, 
יורדת דרך אותה ספירה ועולם. שהכוונה היא, היות שאין התחתונים 
יכולים לקבל את שפעו ית' בלי הכשרה ותיקון,
%break
שהתחתון יהיה מוכשר לקבל, לכן התיקונים האלו שנעשו, שעל ידם 
יש יכולת לקבל, את זה מכונה בשם ספירות.
%break
היינו, שכל ספירה יש לה תיקון מיוחד. ומשום זה ישנם הרבה בחינות, 
שהם רק כלפי המקבלים. כי כשהתחתון מקבל את השפע מאין סוף 
ברוך הוא, הוא מקבל ע"י תיקון מיוחד,
%break
המתאים לו לקבל את השפע. וזה הפירוש, שמקבל ע"י ספירה 
מיוחדת. אבל בהשפע עצמו אין שום שנויים.
%break
ובזה תבין את ענין התפילה, מה שאנו מתפללים להבורא ית', שהוא 
בחינת אור אין סוף ברוך הוא, שהוא הקשר שיש להבורא עם 
הנבראים, שנקרא "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
ואף על פי שבכוונת התפילה יש הרבה שמות, שהפירוש הוא שהשפע 
יושפע על ידי התיקונים שישנם בהשמות, משום שדוקא ע"י התיקונים 
שישנם בהשמות, תתקיים השפע בידי המקבלים.
%letter עד
%H עד. ענין עולם שנה נפש
%break
זה ידוע, שאין שום מציאות בלי שיהיה מי שירגיש את המציאות. לכן, 
כשאנו אומרים "נפש דאצילות", פירושו שמרגישים בחינת השגה 
במידת מה בהשפע העליונה, ששיעור הזה אנו מכנים בשם "נפש".
%break
ועולם, פירושו הכלל שבאותה השגה. דהיינו, שכל הנפשות יש להן 
אותה הצורה, שכל מי שמשיג אותה מדריגה, הוא משיג את השם 
הזה, הנקרא נפש. כלומר,
%break
שלאו דוקא שאיש אחד הוא משיג את השם הזה ובאותה הצורה, אלא 
שכל מי שבא לאותה מדרגה, בטח שהוא לפי הכנה של קדושה 
וטהרה, מתראה השפע אליו באותה צורה, המכונה נפש.
%break
ודבר זה יכולים להבין ממשל גשמי, הנוהג בעולם הזה. למשל, 
כשאדם אחד אומר, שאני הולך עכשיו לירושלים, אז כשאומר שם 
העיר, כולם יודעים ומכירים את העיר הזה.
%break
שאין ספק לאף אחד מהם, מאיזה מקום הוא מדבר, כי מי שהיה בעיר 
הזו, כבר יודע במה המדובר.
%letter עה
%H עה. יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה
%break
יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא 
בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה. ובעולם הבא כתוב 
"ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה.
%break
והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול. מה 
שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה 
שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם 
הזה יש גבול.
%letter עו
%H עו. על כל קרבנך תקריב מלח
%break
"על כל קרבנך תקריב מלח", שפירושו "ברית מלח". שענין ברית הוא 
כנגד השכל. כי מדרך העולם הוא, כי כששני אנשים עושים טובות 
אחד להשני, בטח בזמן שאהבה פועלת בין שניהם, לא צריכים אז 
לכריתת ברית. אבל יחד אנו רואים, שדוקא בזמן שהאהבה פועלת,
%break
אז מדרך העולם הוא לעשות כריתת ברית. אז הוא אמר, שהכריתת 
ברית, שעושים, הוא על לאחר זמן.
%page 587
פירוש הדבר, שעושים עכשיו הסכם, באם שיבוא אח"כ מצב, שכל 
אחד מהם יחשוב, שאין לבו של כל אחד שלם לחבירו, ואם יש להם 
הסכם,
%break
אז ההסכם הזה מחייב אותם לזכור את הכריתת ברית שעשו ביניהם, 
בכדי להמשיך גם במצב הזה את האהבה הישנה. וזה פירוש "על כל 
קרבנך תקריב מלח", היינו, שכל קרבות בעבודת השם ית' צריך 
להיות על "ברית מלך".
%letter עז
%H עז. נשמת אדם תלמדנו
%break
"נשמת אדם תלמדנו".
ידוע שכל התורה נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו 
לבחינת נשמה. ומכל מקום הם צריכים להשתוקק ולחפש לדברי תורה 
של משיגים אחרים, בכדי שילמדו מהם דרכים חדשים,
%break
מה שהקודמים המציאו מחידושי תורותיהם. ועל ידי זה יהיה בנקל, 
שגם הם יוכלו ללכת בהמדרגות עליונות, היינו שהם ילכו מדרגה 
לדרגה על ידם.
%break
אבל יש בחינת תורה שאסור לגלות, מטעם שכל נשמה ונשמה צריכה 
בעצמה לעשות את הבירור, ולא שמי שהוא יברר בשבילו. לכן מטרם 
שהם בעצמם עשו את הבירור, אסור לגלות להם את הדברי תורה.
%break
ולכן נוהגים הגדולים להסתיר הרבה דברים מטעם הנ"ל. וחוץ מחלק 
הזה, יש תועלת גדול להנשמות, על ידי מה שמקבלים מחידושי תורה 
של אחרים. ו"נשמת אדם תלמדנו", איך ומה לקבל ולהיות נעזר 
מחידושי תורה של אחרים, ומה שהוא בעצמו צריך לחדש.
%letter עח
%H עח. אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא
%break
"אורייתא [תורה] וקב"ה וישראל חד הוא".
לכן כשהאדם לומד תורה, הוא צריך ללמוד לשמה. שפירושו, שלומד 
על הכוונה, שהתורה ילמוד את האדם. 
%break
היינו כשם התורה, שפירושו מורה. וכיון ש"אורייתא [תורה] וישראל 
וקב"ה חד הוא", לכן התורה לומד את האדם את דרכי הקב"ה, איך 
שהוא מלובש בהתורה.
%letter עט
%H עט. אצילות ובי"ע
%break
אצילות הוא בחינת מחזה ולמעלה, שהוא רק כלים דהשפעה.
בי"ע הוא סוד קבלה בעמ"נ להשפיע. עליית ה' תתאה למקום בינה. 
כיון שהאדם מוטבע ברצון לקבל עמ"נ לקבל, לכן אין האדם מסוגל 
לעשות איזה דבר, בלי שיהיה שם קבלה לעצמו.
%break
לכן אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל 
לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם 
הזה]".
%break
ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". 
וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. 
דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'.
%break
ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, 
שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת 
השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.
%break
ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף 
נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו 
עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו,
%break
שיוכל לעבוד בבחינת השפעה. וזה פירוש "מי קיימא לשאלה ["מי" 
עומדת לשאלה]". שהכוונה על בינה, שנקראת "מי". ו"שאלה" היא 
מלשון "שואלין על הגשמים", שפירושו תפילה. כיון שמגיע לבחינת 
"מי" בינה, אז המקום הזה יש להתפלל על זה.
%letter פ
%H פ. ענין אחור באחור
%break
פנים ואחור.
פירושו קבלת השפע או השפעת השפע, נקרא בחינת פנים. ובחינת 
שלילה נקרא בחינת אחוריים, היינו שאינו מקבל או שאינו משפיע.
%page 588
לכן כשהאדם מתחיל בעבודה, נמצא שהוא בבחינת אחור באחור, 
מטעם כיון שיש לו עוד הכלים של הרצון לקבל, ואם הוא ימשיך שפע 
לתוך כלים הללו, אזי הוא יכול לפגום בהאור.
%break
מטעם שהוא בחינת ערך הפכי, משום שהאורות באים מהשורש, 
והשורש הוא רק משפיע. לכן התחתונים משתמשים בכלים דאמא, 
הנקרא בחינת אחוריים,
%break
היינו שאינם רוצים לקבל מטעם שלא יפגמו. וגם המאציל אינו משפיע 
להם מטעם הנ"ל, שהאורות שומרים על עצמם, שהתחתונים לא 
יפגמו בם. לכן נקרא זה אחור באחור.
%break
לבאר מה שכתוב בכמה מקומות "דבכל מקום שיש חסרון, יש יניקה 
לקליפה". אפשר לומר, דהטעם הוא, משום שהמקום הזה עדיין לא 
נקיה מבחינת עוביות.
%break
דלולא זאת היה מאיר אור בתכלית השלימות, מטעם שאור עליון אינו 
פוסק, ובאם יש רק מקום מתוקן עם מסך, תיכף נאחז בו אור העליון. 
וכיון שיש מקום חסרון, היינו שאין אור העליון, בטח שיש עוד בחינת 
עוביות, שכל אחיזתה הוא ברצון לקבל.
%letter פא
%H פא. ענין העלאת מ"ן
%break
ידוע, שע"י השבירה נפלו נצוצין דקדושה לבי"ע. ושם בבי"ע אין הם 
יכולים להתתקן. לכן צריכין להעלותם לאצילות.
%break
ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת 
רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות. ואז הם 
נכללים במסך דעליון, שבראש המדריגה,
%break
ששם נשאר המסך בנצחיותו. ואז יש זווג על המסך בהתכללות 
הנצוצין. ונמשך אור העליון בכל העולמות, כפי שיעור הנצוצין שהעלו.
%break
וזה דומה כמו בהזדככות הפרצופים דעקודים. שלמדנו, שבעת 
הזדככותו, שהאור נסתלק בסיבתו, אז המסך דגוף עולה ביחד עם 
הרשימות לפה דראש. והטעם,
%break
משום שבעת שהתחתון מפסיק לקבל, אזי נקרא שנזדכך מעוביותו. 
לכן יכול המסך דגוף לעלות חזרה לפה דראש. משום שכל ירידתו 
למדרגת גוף, היתה משום שהאור התפשט מלמעלה למטה,
%break
היינו לתוך כלים דקבלה. והראש נבחן תמיד שהוא בחינת ממטה 
למעלה, היינו בהתנגדות להתפשטות. ומשום בעת שהגוף מפסיק 
לקבל את האורות מלמעלה למטה,
%break
מסיבת חסרון המסך שנזדכך, על ידי הביטוש פנימי ומקיף, נבחן 
שהמסך דגוף נזדכך מעוביותו, ועולה עם הרשימות להראש.
%break
כמו כן, בעת שהאדם עוסק בתורה ומצות עמ"נ להשפיע ולא לקבל, 
אז על ידי זה הנצוצין עולין למסך שבראש שבעולם אצילות (והם 
עולים ממדרגה למדרגה,
%break
עד שבאים לראש דאצילות). וכשנכללים במסך הזה, ויוצא קומת 
האור לפי בחינת גודלו של המסך, ניתוסף אור בכל העולמות. וגם 
האדם, שגרם את השבח למעלה, מקבל גם כן הארה, בזה שהשביח 
למעלה בהעולמות.
%letter פב
%H פב. התפילה שצריכין להתפלל תמיד
%break
האמונה נקראת בחינת מלכות, שמתפרשת בבחינת מוחא - וליבא, 
ז"א בחינת השפעה - ואמונה. וכנגד האמונה יש בחינת ערלה, שהיא 
בחינת ידיעה. שדרך להחשיב את בחינת הערלה,
%break
מה שאין כן בחינת אמונה, הנקראת בחינת שכינה הקדושה, היא 
בעפרא [בעפר], היינו עבודה בבחינה זו נקראת בחינת בזיון, שכולם 
בורחין מללכת בדרך זו. ורק זה נקרא דרך צדיקים וקדושה.
%break
וה' יתברך רוצה שרק באופן זה יתגלו שמותיו יתברך, משום שבאופן 
כזה בטוח שלא יפגמו באורות העליונים, משום שכל היסוד הוא 
בחינת השפעה ודבקות, ומבחינה זו אין הקליפות יכולין לינק, היות 
שכל יניקתם היא מבחינת קבלה וידיעה.
%break
ובמקום ששורה שליטת הערלה, אין השכינה הקדושה יכולה לקבל 
לתוכה את האורות העליונים, בכדי שלא יפלו האורות לקליפות. לכן 
יש בחינת צער השכינה, היינו שמעכבים את האורות העליונים 
מלהמשך לתוכה, שתוכל להשפיע לנשמות.
%page 589
ודבר זה תלוי רק בתחתונים, שהעליון יכול רק להשפיע את האור 
העליון, מה שאין כן כח המסך, שהתחתון לא ירצה לקבל בכלים 
דקבלה - זה תלוי בעבודות התחתונים, שהתחתונים צריכים לעשות 
את הבירור הזה.
%letter פג
%H פג. ענין ו' ימינית, ו' שמאלית
%break
יש בחינת "זה" ויש בחינת "זאת". משה רבינו עליו השלום נקרא 
בחינת "זה", שהוא סוד שושבינא דמלכא [שושבין המלך]. ושאר 
הנביאים הם בחינת "זאת", או בחינת כ"ה, שזה סוד "יד-כה",
%break
ו' שמאלית. ויש בחינת ו' ימנית. וזה סוד "זיינין דכנישין [אותיות ז' 
שכונסות]", דכניש ב' ווין [שכונסות ב' אותיות ו']. והוא סוד "וחד דכליל 
לן [ואחד שכולל אותם]", שזה סוד י"ג, שהיא נבחן למדרגה שלימה.
%break
יש ואו ימינא, ויש ואו שמאלא. ו' ימינא נקרא "עץ החיים". ו' שמאלא 
נקרא "עץ הדעת". ושם יש מקום השמירה. וב' הווין נקראים "י"ב 
חלות", שש שש המערכות,
%break
שהוא סוד י"ג תיקונים, שהם י"ב וחד דכליל לן [ואחד שכולל אותם], 
שהיא נקראת מזל "ונקה". וכמו כן כולל תיקון הי"ג, הנקרא "ולא 
ינקה", שזה סוד וזיינין דכנישין [אותיות ז' שכונסות],
%break
ש-ז' הוא סוד מלכות היא כלול לן [היא כוללת אותן], שמטרם שזוכה 
ל"לא ישוב לכסלה עוד", נקראת בחינת "ולא ינקה". ומי שכבר זכה 
שלא ישוב לכסלה, נקראת בחינת "ונקה".
%break
וזה סוד "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי, דאינון אות בשמיה כפילה 
וקלישא [יגלה לנו הטעמים, שבשתים עשרה חלות, שהנם אות בשמו, 
כפולה וקלושה]" (בשיר של אסדר לסעודתא).
%break
וכמו כתוב "בווין תתקטר וזינין דכנישין [בווים תתקשר, ואותיות ז' 
שכונסות]" (בשיר של אזמר בשבחין). שיש לפרש בווין תתקטר [בווים 
תתקשר], שההתקשרות ע"י ב' ווין,
%break
הוא סוד תריסר נהמי, (שהם י"ב חלות) דאינון אות בשמיה [שהם אות 
בשמו]. שאות נקרא יסוד, ונקרא כפילא וקלישא [כפולה וקלושה], 
שפירוש שנתכפלו הווין, ש-ו' השמאלית נקראת "עץ הדעת",
%break
ששם מקום השמירה. אז נעשו בחינת קלישא (הנקרא "קל"), שאז 
נעשה מקום, שבקלות יכולים לעבוד. שלולי ההתכפלות עם "עץ 
הדעת", אלא שהיו צריכים לעבוד עם ה-ו' הימנית, שהוא סוד "עץ 
החיים", אז מי היה יכול להגביה את עצמו ולקבל בחינת מוחין.
%break
מה שאין כן ב-ו' השמאלית, שהוא סוד השמירה, שבבחינה זו נמצא 
האדם עצמו תמיד. ובזכות השמירה, שהוא מקבל על עצמו למעלה 
מהדעת, אז עבודתו רצויה. ולכן נקרא זה "קלישא", שהוא קל, היינו 
שבנקל למצוא מקום עבודה.
%break
זאת אומרת, שבכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', 
מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה 
מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". 
ששלחן פירושו, כמ"ש (כי תצא, חמישי, "ושלחה מביתו ויצאה מביתו 
והלכה") ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה.
%break
שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, 
יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר 
למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה,
%break
על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות 
האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר 
נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים.
%break
וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא 
מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין 
היותר גדולים,
%break
היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, 
שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון 
בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]".
%page 590
%letter פד
%H פד. מהו, ויגרש את האדם מגן עדן, מטעם שלא יקח מעץ החיים
%break
כתוב "ויאמר לו, איכה וכו', ויאמר, את קלך שמעתי וכו', ואירא כי 
ערום אנכי ואחבא וכו', ויאמר, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וכו', 
ויגרש את האדם".
%break
ויש להבין ענין היראה, שהיה לאדם, עד כדי כך, שהיה צריך 
להתחבא. מטעם, שראה עצמו, שהוא ערום. והענין הוא, כי מטרם 
שאכל מעץ הדעת, היה מזונותיו מן בינה, שהוא סוד עלמא דחירות. 
ואח"כ,
%break
כשאכל מעץ הדעת, אז ראה, שהוא ערום. היינו, שהיה מפחד, שמא 
יקח את האור תורה, וישמש עמו לצורך בחינת "רועי מקנה עבדי 
לוט".
%break
שענין "רועי מקנה עבדי לוט" פירושו, היות שיש בחינת אמונה למעלה 
מהדעת, שזה נקרא "רועי מקנה אברהם". כלומר, זה שזכה להשיג 
את האור תורה,
%break
אינו לוקח אותה מטעם שזה יהיה לו בסיס לעבודה. היינו לומר, 
שעכשיו כבר אינו צריך להתחזק באמונת ה', כי כבר יש לו בסיס של 
האור תורה, זה נקרא "רועי מקנה עבדי לוט",
%break
שהוא בחינת עלמא דאתלטיא [עולם של קללה], שהיא בחינת קללה, 
שזהו היפך מהאמונה, שהיא בחינת ברכה.
%break
אלא אמר, הוא אומר, שעתה הוא רואה, שאם הוא הולך בבחינת 
אמונה למעלה מהדעת, אז נותנים לו מלמעלה בחינת אור תורה, 
להראות לו, שהוא הולך על דרך האמת. ולא שהוא לוקח זה בתור 
תמיכה,
%break
שיהיה עבודתו בתוך הדעת, שמזה באים לבחינת כלי קבלה, שעליה 
היה צמצום. לכן נקרא זה "מקום הקללה", שלוט פירושו עלמא 
דאתלטיא [עולם של קללה].
%break
ולזה אמר לו ה': "מדוע אתה מפחד לקחת את האורות האלו, מחשש 
שלא תפגום בהם, מי הגיד לך כי ערום אתה, בטח זה אינו אלא 
מטעם שאכלת מעץ הדעת, שזה גרם לך הפחד.
%break
מה שאין כן מקודם כשאכלת מכל עץ הגן, היינו שהיית משמש עם 
האורות, בסוד "רועי מקנה אברם", לא היה לך שום פחד". לכן, ויגרש 
אותו, מטעם "פן ישלח ידו ויאכל מעץ החיים".
%break
והפחד היה, שמא יעשה תשובה, ויכנס לתוך עץ החיים. ומהו הפחד? 
אלא היות שחטא בעץ הדעת, הוא כבר צריך לתקן את העץ הדעת.
%break
וזה ענין "ויגרש אותו מגן עדן", כדי לתקן את החטא של עץ הדעת. 
ואח"כ יהיה לו היכולת לכנס לתוך הגן עדן. שענין גן-עדן הוא סוד 
עלית מלכות לבינה. ומקבלת שם חכמה, שעדן הוא סוד חכמה. ואז 
מלכות, הנקראת "גן", מקבלת חכמה בסוד "עדן", וזהו "גן עדן".
%letter פה
%H פה. מהו, פרי עץ הדר, בעבודה
%break
כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף 
עץ עבות, וערבי נחל" (אמור, שישי). ויש לפרש:
%break
"פרי עץ הדר": עץ הוא בחינת צדיק, הנקרא "עץ השדה". "פרי" הם 
התולדות של העץ, היינו תולדותיהם של צדיקים, שהם המעשים 
טובים. שצריכים להיות בחינת הדר באילנו.
%break
"משנה לשנה", היינו שנה שלמה, שהם "ששה חדשים בשמן המור, 
וששה חדשים בבשמים". ודי למבין. מה שאין כן הרשעים, הם "כמוץ 
אשר תדפנו הרוח".
%break
"וכפות תמרים" היינו ב' כפות, שהוא סוד ב' ההי"ן, ה' ראשונה וה' 
אחרונה, שעל ידי זה זוכים ל"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת".
%break
שענין "כפות" פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על דרך 
הכפיה, כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה 
מהדעת, וזה נקרא "זווגין על דרך הכפיה". "תמרים" מלשון מורא, 
שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת "אלקים עשה שיראו מלפניו").
%break
ומשום זה נקרא "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. 
וזה נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה 
לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב".
%page 591
וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי 
זה זוכים להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ 
עבות", שהם ג' הדסים.
%break
ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. 
וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. 
ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים 
ליחוד ה' בכל השלמות.
%letter פו
%H פו. ויבן ערי מסכנות
%break
הנה הכתוב אומר "ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פתום ואת רעמסס" 
(שמות א').
%break
ויש לשאול, הלא פתום ורעמסס משמע שהם ערים יפים. וערי מסכנות 
משמע שהיא עניות ודלות. וגם מלשון סכנה. וכן יש להבין, במה 
ששאל אברהם אבינו עליו השלום:
%break
"ויאמר וכו', במה אדע כי אירשנה?" (לך לך ששי). ומה השיב לו 
הקב"ה. כתוב: "ויאמר לאברם, ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא 
להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".
%break
לפי הפשט קשה להבין: היות שהשאלה היתה, שהוא היה רוצה 
בטוחות על הירושה. ולא נראה שום בטוחות בהתשובה, שהקב"ה 
השיב לו, כי זרעך יהיו בגלות. ומשמע שזה היה תשובה מספקת 
עבורו.
%break
כי אנו רואים, כי אברהם, כשהיה לו וכוח עם הקב"ה בענין אנשי 
סדום, היה לו וכוח ארוך עם הקב"ה. וכל פעם אמר "אולי...". וכאן, 
כשהקב"ה אמר, שזרעך יהיו בגלות,
%break
כבר קבל זה בתור תשובה מספקת. ולא היה לו שום וכוח לומר 
"אולי...". אלא שקבל זה בתור בטוחות על ירושת ארץ.
%break
ולפי זה יש להבין את התשובה הזו. וכן יש להבין מה שפירש הזה"ק 
על הכתוב "ופרעה הקריב". ומפרש, שהוא הקריב אותם לתשובה. 
היתכן, שפרעה הרשע ירצה לקרבם לתשובה?
%break
ולהבין כל זה יש להבין את מאמר חז"ל וזה לשונם: "כדריש ר' יהודה, 
לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני 
הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה.
%break
ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים 
בוכין ואומרים, האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכין 
ואומרים, האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה". (סוכה נ"ב 
ע"א).
%break
והמאמר הזה כולו מוקשה:
א. אם כבר שחט את היצר הרע, מאיפה יש עוד רשעים?
ב. צדיקים למה בוכין, אדרבא הם היו צריכים לשמוח.
%break
ג. איך יכול להיות שני דעות במציאות, בזמן ששניהם כבר הגיעו 
למצב של אמת, שהמאמר הזה המדובר הוא בעתיד לבוא, שאז בטח 
מצב של אמת, ואיך יכולים להיות שנוי במציאות במרחק כזה, מבין 
חוט השערה להר גבוה?
%break
ופירש זה עם מה שאמרו חז"ל (שם) "אמר רבי אסי: "יצר הרע 
בתחילה דומה לחוט של בוכיא (של עכביש), ולבסוף דומה כעבותות 
העגלה, שנאמר "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" 
(ישעיה ה').
%break
אנו צריכים לדעת כלל גדול, שעבודה שלנו, שניתן לנו, שיהיה על 
בסיס אמונה למעלה מהדעת. אין זה מטעם, שאין אנו ראויים למדרגה 
גדולה, ומשום זה ניתן לנו, שנקח הכל בכלי של האמונה.
%break
וזה נדמה לנו לבחינת שופלות ופחיתות ערך. והאדם מצפה, מתי נוכל 
לפטור את עצמו מעול הזה, שנקרא אמונה למעלה מהדעת.
%break
אלא הוא מדרגה גדולה וחשובה מאוד, שאין סוף ותכלית לרוממותה. 
ומה שנראה בעינינו לבחינת שופלות, הוא מסיבת הרצון לקבל שבנו. 
ובהרצון לקבל יש להבחין בו בחינת ראש וגוף,
%break
שהראש נקרא ידיעה והגוף נקרא קבלה. ומשום זה כל מה שהוא נגד 
הידיעה, נבחן אצלנו לבחינת שופלות ומעשה בהמה.
%break
ובהנ"ל יש לפרש, מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל להקב"ה 
"במה אדע כי ארשנו?" כי איך יהיה מציאות, שיוכלו לקבל עליהם עול 
האמונה? היות שזהו כנגד הדעת. ומי יכול ללכת נגד הדעת?
%break
אם כן איך יהיה מציאות, שיזכו לאור האמונה, היות שכל השלימות 
תלוי רק בזה.
%page 592
ועל זה השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, 
שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך 
מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף,
%break
כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת 
עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם 
השאלה שלו,
%break
שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף 
עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות, כמו שאומר 
הרמב"ם (בהלכות דעות) מה שכתוב "אל תפנו לאלילים", עם הפניה 
לבד, היינו עם השאלה לבד, כבר עוברים על הלאו "דלא תפנו".
%break
והיות שהס"א, רוצה שתוכל לינוק שפע מהקדושה. ומה היא עושית 
אז שתוכל לינוק שפע מהקדושה? וזה שאומר לנו הכתוב "ופרעה 
הקריב". ומפרש הזה"ק, שהקריב אותם לתשובה. ושאל כנ"ל:
%break
"איך שייך לומר, שפרעה קרב אותם לתשובה, הלא הדרך של 
הקליפות הוא לרחק את האדם מהקב"ה?"
%break
וזה יש להבין על דרך, מה שכתוב בזהר, וזה לשונו: "אבל בך 
אתרשים פשע בטמירו, כגוונא דחויא דמחי ואעיל רישיה בין גופיה 
[אבל בָּךְ, מתרשם פשע בִּטְמִירוּ, כמו הנחש שֶׁמַּכֶּה,
%break
ומכניס ראשו לתוך גופו]". ובהסולם "כגוונא וכו', כי הפשע הזה, 
להיותו בטמירו, נמצא כח הנחש, דמחי לבני עלמא והביא מיתה 
לעולם, עודו בכל תוקפו. ואי אפשר להעביר אותו, בדומה לנחש,
%break
הנושך לאדם, ותיכף מכניס ראשו לגופו, שאז אי אפשר להרגו". 
(הקדמת ספר הזהר דף מא, ובהסולם).
%break
ועוד מאמר יש בזהר, שהנחש כפף לרישא ומחי בזנביה [שהנחש 
כופף ראשו וּמַכֵּה בזנבו]. היינו, שלפעמים הוא נותן לאדם, שיקבל 
עליו את עול האמונה, שהוא בחינת למעלה מהדעת.
%break
שזה הוא ענין "כפיף לרישא", אבל מחי "בזנביה". בזנביה, אפשר 
לפרש, בסופו. שמה שכף לרישא, היה בכדי שבסופו יקבל בעמ"נ 
לקבל. זאת אומרת, מה שנתן לו מקודם רשות לקבל עליו את 
האמונה,
%break
היה בכדי שאח"כ יקח הכל לרשותו. כי הקליפה יודעת, שאין מקום 
לקבל שפע, אלא על ידי הקדושה.
%break
וזה פירוש, שפרעה הקריב. שדרשו, שהקריב את ישראל לתשובה. 
וזה היה בכוונה תחילה, כדי שאח"כ יקח מהם הכל לרשותו. וזהו 
שכתב האר"י ז"ל, שפרעה היה יונק כל השפע,
%break
שהיה יורד לתחתונים, היה יונק מבחינת עורף ומצד הגרון, שהוא 
בחינת רישא דגופא [תחילת הגוף], שהיה לוקח הכל בכלי קבלה שלו.
%break
וזהו פירוש "ויבן ערי מסכנות", היינו שזה היה לישראל. זאת אומרת, 
שכל כמה שהיה עובדים בזמן גלות, הכל לקח פרעה לרשותו. וממילא 
היו עם ישראל עניים, שנקרא מסכנא, בחינת עני.
%break
ועוד יש לפרש מסכנות מלשון סכנה, שהם היו בסכנה גדולה, שלא 
ישארו במצב זה כל ימי חייהם. אבל לפרעה היה עבודתם של ישראל 
פיתם ורעמסס, היינו ערים יפים מאד מאד.
%break
לפי זה יהיה הפירוש "ויבן ערי מסכנות" - לישראל, ולפרעה - את 
פיתם ורעמסס. היות שכל מה שעבדו ישראל, נפל לקליפות, ולא היו 
רואים שום ברכה בעבודתם.
%break
ובזמן שהיו מתגברים בעבודת האמונה ובבחינת השפעה, אז כן ראו 
פריה ורביה. וברגע שנפלו לבחינת ידיעה וקבלה, היו תיכף נופלים 
לרשות קליפת פרעה.
%break
ואז באו לידי החלטה גמורה ומוחלטת, שהעבדות צריך להיות 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ובבחינת השפעה.
%break
אבל ראו, שאין כח בידי עצמם לצאת משליטת פרעה. לכן כתוב 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי פחדו, שלא ישארו שם בגלות 
לעולמים. אז "ותעל שועתם אל ה'", וזכו לצאת מגלות מצרים.
%break
נמצא, שמטרם שראו את המצב, שבו הם נמצאים ברשות הקליפות, 
וכואב להם ומפחדים שלא ישארו שם לעולמים, אז אין שום צורך, שה' 
יעזור להם מכלי קבלה, אם לא מרגישים את ההזק והחסרון,
%page 593
שיש בזה, שזהו כל המפריע מלהתדבק בה'. כי אחרת אדם מחשיב 
יותר את העבודה בבחינת ידיעה וקבלה. מה שאין כן בחינת אמונה 
נחשב לבחינת שופלות. ובוחרים יותר בידיעה וקבלה, כי כך מחייב 
שכל החיצון של האדם.
%break
ולכן הוכן להם הגלות, שירגישו שאין להם שום התקדמות בהתקרבות 
לה', כל עבודתם נשקע בתוך קליפת מצרים. ואז ראו, שאין להם שום 
ברירה,
%break
אלא הם מוכרחים לקבל על עצמם עבודה של שיפלות, שהוא בחינת 
אמונה למעלה מהדעת, ולהשתוקק לבחינת השפעה, אחרת הם 
מרגישים, שהם שנמצאים ברשות הס"א.
%break
נמצא, שהאמונה שקבלו עליהם, היה מטעם, שראו, אחרת אין להם 
שום עצה. ומשום זה הסכימו לעבודה של שיפלות. וזה נקרא "עבודה, 
התלויה בדבר". מסיבת שלא יפלו לתוך רשת הקליפות,
%break
לכן לקחו עליהם עבודה זו. אבל אם בטל הדבר, בטלו אהבה לעבודה 
זו. זאת אומרת, אם בטל היצר הרע, שכבר אין מי שיביאו להם 
מחשבות דלא תפנו לאלילים, בטלו אהבה של עבודת השיפלות.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל: "יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא 
(עכביש), ולבסוף דומה כעבותות העגלה".
%break
ידוע, שיש בחינת אונס, שוגג, מזיד. הרצון לקבל, המוטבע באדם, 
הוא בחינת אונס, מטעם שאין זה בידו לבטלו. וממילא לא נחשב זה 
לחטא, אלא זה נחשב לעון, כמ"ש: "הוי מושכי העון בחבלי השוא".
%break
אם כן, אי אפשר לדחותו או לשנוא אותו, מטעם שאין הוא מרגיש, 
שזה יהיה חטא. אבל מזה יוצא אח"כ "כעבותות העגלה", חטאה.
%break
ומהרצון לקבל הזה נברא אח"כ קליפות, שיש להם מרכבה שלימה, 
בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". ומשם נמשך היצר הרע. היינו הכל 
מהחוט השערה הנ"ל.
%break
וכיון שכבר נתגלה שזהו חטא, אז כבר יודעים לשמור את עצמם מחוט 
השערה הזו. ואז מבינים, שאין עצה אחרת, אם רוצים להכנס 
לקדושה, אלא לקבל עבודה של שיפלות, היינו אמונה והשפעה. 
אחרת הם רואים, שנמצאים תחת שליטת קליפת פרעה מלך מצרים.
%break
נמצא, שתועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו 
סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי 
השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום,
%break
על השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: "ידוע תדע, כי גר 
יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של 
החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת עבודה אמיתית, כדי 
להרחיק עצמם מן החטא.
%break
וזה שאמר רבי יהודה, לעתיד, שיהיה "בלע המות לנצח", דהיינו 
שהקב"ה שוחט ליצר הרע, וממילא לא נשאר ממנו אלא חוט השערה,
%break
שזה לא מורגש לחטא כלל (שחוט השערה הוא דבר שלא יכולים 
לראות זה בעין). ומכל מקום נשארים עוד רשעים וצדיקים. ואז כולם 
רוצים להדבק בו ית'. והרשעים,
%break
שעוד לא תיקנו את החוט השערה שלהם, מזמן שהיצר הרע היה 
קיים, שאז היה יכולת להרגיש, שזהו חטא.
%break
מה שאין כן עכשיו, שאין יצה"ר לא נשאר אלא בבחינת חוט השערה, 
אז אין להם סיבה שיצטרכו להפוך את הכלי קבלה לכלי השפעה. 
כנ"ל, שחוט השערה לא מרגישים.
%break
אבל מכל מקום להדבק בו ית' לא יכולים, כיון שיש שנוי צורה ו"אין אני 
והוא יכולים לדור במדור אחד". והתיקון שלהם הוא, שיהיו אפר תחת 
כפות רגלי הצדיקים. שהכוונה הוא, היות שהיצר הרע נתבטל, נמצא 
שאין לצדיקים סיבה, שיצטרכו ללכת בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
אם כן, כיון שאין להם סיבה, אז מי מכריח אותם? לכן כשהם רואים, 
שהרשעים, שנשארו עם חוט השערה, ולא תיקנו את חוט השערה, 
בזמן שהיה היצר הרע, שאז ראוי היה שיוכלו לתקן,
%break
מטעם שאז היה מגולה את הרצון לקבל לחטא. מה שאין כן עכשיו לא 
ניכר לחטא, אלא לחוט השערה.
%break
לכן, אם אין סיבה, אין עכשיו מקום לתקן. אבל יחד עם זה, אין מקום 
לדביקות, כי השנוי צורה נשארו. וכל התיקון שלהם הוא בזה, 
שהצדיקים הולכים עליהם. היינו, כשרואים שעכשיו כבר אין פחד מפני 
רשת הקליפות, שכבר נשחט היצר הרע.
%page 594
אם כן, מדוע עכשיו הם צריכים לעבוד בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת? אבל כשהם רואים, שאין הרשעים יכולים עכשיו להגיע 
לדביקות, מטעם שאין להם עכשיו סיבה, היינו יצר הרע,
%break
שיהיה ניכר להם לחטא, ויחד עם זה הם נשארו בחוץ, שסוף כל סוף 
נשאר שנוי צורה.
%break
לכן הצדיקים, כשרואים את זה, אז הם מבינים מה טוב היה להם, 
שהיה להם סיבה לעבוד בבחינת השפעה, שהיה נדמה להם, שעסקו 
בבחינת השפעה רק מטעם היצר הרע. אבל הם רואים,
%break
שענין החטא, שראו אז, היה לטובתם. היינו, שבאמת העבודה זו הוא 
עיקר. ולא מטעם פחד, שיפלו לרשות הקליפות, עושים עבודה זו. 
וראיה לזה הם רואים אצל הרשעים,
%break
שלא תיקנו את החוט השערה. ועכשיו אין להם סיבה. ונשארו מבחוץ, 
שלא יכולים לבוא עכשיו לדביקות בה'. נמצא, שהצדיקים מקבלים כח 
ללכת מחיל לחיל ע"י הרשעים. וזה שהרשעים נעשה אפר תחת רגלי 
הצדיקים.
%break
שהצדיקים הולכים על בחינת שנשארו בבחינת רשעים. אם כן "אגלאי 
מילתא למפרע [מתברר העניין מלכתחילה]", שדוקא עבודה זו הוא 
חשובה. ולא מטעם הכרח, כמו שנדמה להם מקודם,
%break
בזמן שהיה להם יצר הרע. עכשיו הם רואים, אפילו בלי יצר הרע, 
כדאי לעבוד בבחינת השפעה ואמונה.
%break
וענין הללו בוכין והללו בוכין, כידוע, כי בכיה הוא בחינת קטנות, שהוא 
בחינת ו"ק. ויש חילוק בין ג"ר לו"ק. שמוחין דו"ק מאירים מבחינת 
העבר, היינו שהם לוקחים חיות ואור ממה שעבר עליהם. מה שאין כן 
מוחין דג"ר מאיר בהוה, ע"י שהוא מיחד את הזווג.
%break
וזה פירוש, שהצדיקים בוכין ואומרין: "איך יכולנו לכבוש הר גבוה?" 
שעכשיו הם רואים, מה שהיה לפני שחיטת יצר הרע, שהיה שליטתו 
גדולה מאד, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים".
%break
והיה להם רחמים גדולים מצד השם ית', שנתן להם כח לנצח את 
מלחמת היצר. ויש להם עכשיו ששון ושמחה מהנס שהיה להם אז, 
היינו מזמן העבר. וזה נקרא "מוחין דקטנות".
%break
והרשעים בוכין, כיון שעכשיו אין להם שום עצה להדבק בו ית', אף על 
פי שעכשיו הם רואים, שאין זה אלא חוט השערה. אבל היות שאין 
עכשיו יצר הרע, אין להם סיבה, שיוכלו להפוך את הכלי קבלה 
להשפעה. רק רואים שהם מבחוץ, לכן הם בוכין.
%break
אבל התיקון שלהם הוא בזה, שנעשה אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. 
היינו כנ"ל, שעל ידי זה שהצדיקים רואים, אף על פי שאין עכשיו יצר 
הרע, ומכל מקום אין הרשעים יכולים לזכות לדבקות.
%break
אז הם אומרים, על מה שהיה חושבים, שרק מטעם סיבה של יצר 
הרע צריכים ללכת בדרכי השפעה. אלא הם רואים, שזהו הכלי 
אמיתית. זאת אומרת, אפילו שלא היה יצר הרע, גם כן דרך זה הוא 
אמת, שדרך האמונה הוא דרך נפלאה.
%break
ובזה נבין, למה נשארים רשעים אחר שחיטת יצר הרע. זהו מטעם 
כדי שיהיו אפר "תחת כפות רגלי הצדיקים". שאם לא היה נשארים 
רשעים, אז לא היה מי שיגלה את הענין הגדול הזה,
%break
שדרך האמונה הוא לא מטעם אהבה התלויה בדבר. היינו שלא מטעם 
יצר הרע צריכים ללכת בדרך האמונה, אלא זהו אהבה שאינו תלויה 
בדבר. היות שעכשיו כבר אין יצר הרע, ומכל מקום רק בדרך האמונה 
יכולים לזכות לדביקות ה'.
%break
ושמעתי פעם אחרת: הנה מה שאנחנו צריך דוקא לאמונה, הוא 
מסיבת הגאות שיש בנו, שאז קשה לנו לקבל האמונה. זאת אומרת, 
שאף על פי שהאמונה הוא בחינה גבוה, ומדרגה נפלאה,
%break
שאין התחתון יכול להשיג ולהבין את יקר ערכה ותכלית רוממותה, 
הוא רק מסיבת הגאות שבנו, דהיינו הרצון לקבל, נדמה לעינינו שהוא 
בחינת שופלות ומעשה בהמה. אשר לסיבה זו הוכן לנו אדם בליעל.
%page 595
ושמעתי פעם אחרת: אשר אנחנו רואים, שבזמן שאנו לא רוצים לקבל 
את האמונה אנחנו נופלים ממצבנו. ובכל פעם ופעם אנחנו עולים 
ויורדים,
%break
עד שנקבע בליבנו שאין לנו עצה אחרת אלא לקבוע את האמונה. וזהו 
היה בכדי לקבל את האמונה. וזה ויבן ערי מסכנות (לישראל) לפרעה.
%letter פז
%H פז. שבת שקלים
%break
בשבת שקלים, בעת שנכנס לקידוש. .. אמר, מנהג היה אצל אדמורים 
בפולניא, שכל העשירים היו באים לרבם בשבת שקלים, כדי לקבל 
שקלים מרבם.
%break
ואמר, הרמז לזה הוא, משום שאי אפשר להיות מחית עמלק בלי 
שקלים. מטעם כי מטרם שמקבלים שקלים, אין עדיין קליפת עמלק. 
אלא בזמן שלוקחים שקלים, אז באה הקליפה הגדולה,
%break
שנקראת עמלק. ואז מתחיל העבודה של מחית עמלק, משה, שאם כן 
מטרם זה אין לו מה למחוק.
%break
והוסיף לזה ביאור, על מה שאמר המגיד מקוזניץ זצ"ל, על מה 
שאומרים בתפילת נעילה "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד 
לפניך". ושאל על זה המגיד, איך אפשר לעמוד בלי ראש,
%break
שהמשמעות היא, שהבדיל את הראש מהאדם. ואיך אפשר להיות 
מציאות כזה. וביאור, שהתירוץ הוא, "כי תשא את ראש בני ישראל". 
שעל ידי זה ממשיכים בחינת ראש, בתנאי אם נותנים את המחצית 
השקל, אז על ידי זה זוכין לבחינת ראש.
%break
ואח"כ שאל. .. מדוע המכין לקידוש שתיה יותר מאכילה. וזהו שלא 
כסדר. כי הסדר צריך להיות "אכילה מרובה משתיה", כי השתיה באה 
רק להשלים את האכילה,
%break
על דרך "ואכלת ושבעת וברכת". מה שאין כן כשהשתיה מרובה 
מאכילה. ופירש, כי אכילה מרמז על חסדים, ושתיה מרמז על חכמה.
%break
ועוד אמר, ששבת שלפני חודש אדר כולל כל חודש אדר. לכן "כשנכנס 
אדר מרבים בשמחה". ואמר, שיש הפרש בין שבת ליום טוב. שבת 
נקרא בחינת אהבה, ויום טוב נקרא בחינת שמחה.
%break
וההבדל בין שמחה לאהבה הוא, כי אהבה הוא בחינת עצם, ושמחה 
הוא רק תוצאה, שנולדה מאיזו סיבה. והסיבה הוא העצם, והתוצאה 
הוא רק תולדה מעצם. לכן שבת נקראת "אהבה ורצון", ויום טוב נקרא 
"שמחה וששון".
%break
ועוד אמר הסבר על מה שרבי יוחנן בן זכאי השיב לאשתו, שאני 
בחינת שר בפני המלך, והוא רבי חנינא בן דוסא כעבד בפני מלך. לכן 
יש לו אפשרות להתפלל. ולכאורה היה צריך להיות להיפוך, שלהשר 
יש כח יותר לפעול דעתו על המלך, ולא העבד.
%break
אלא "שר" נקרא מי שכבר זכה להשגחה פרטיות. ואז אין הוא רואה 
מקום להתפלל, כיון שהכל טוב. מה שאין כן "עבד" נקרא, שהוא 
במדרגת שכר ועונש, אז יש לו מקום להתפלל, כיון שרואה, שיש לו 
עוד מה להתקן.
%break
והוסיף על זה הסבר ממאמר שמובא (בבא מציעא פ"ה ע"א). כתוב 
שם, דההוא עגלא דהוי קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישא 
בכנפיה דרבי וקא בכי. אמר ליה, זיל לכך נוצרת. אמרו,
%break
הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין [עגל אחד שהוליכו אותו 
לשחיטה, הלך תלה ראשו בכנף בגדו של רֶבִּי, ובכה. אמר לו רֶבִּי, לֵךְ, 
לכך נוצרת. אמרו, הואיל ואינו מרחם יבואו עליו יסורים].
%break
וענין "לכך נוצרת" פירושו השגחה פרטית, שאין מה להוסיף ומה 
להגרע, ששם גם היסורים ניכרים לשבחים. לכן המשיך עליו בחינת 
יסורים. והגמרא מביא, שנפטר מן היסורים ע"י מעשה,
%break
שאמר "ורחמיו על כל מעשיו". יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי 
[יום אחד, היתה שיפחתו של רֶבִּי מטאטאת את הבית] (שאמתיה 
דרבי הוה מכבדת הבית),
%break
הוי שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו (שהיתה זורקת בני חולדה, 
שהיתה שם). אמר לה, שבקינהו (היינו עזבי אותם), כתיב "ורחמיו על 
כל מעשיו". שהשיג אז, שגם בחינת תפילה נשאר בנצחיות. לכן כבר 
היה לו מקום לתפילה. לכן הלכו ממנו היסורים.
%break
ובמוצאי שבת קודש אמר ביאור על מה שאומר הזה"ק על פסוק "כי 
יעקב בחר לו יה". מאן בחר למאן [מי בחר את מי]. והשיב הזה"ק: "כי 
ה' בחר ליעקב" (בראשית קס"א ע"ב). ואמר,
%page 596
שאלת הזה"ק הוא, אם ה' בחר ליעקב. נמצא, שיעקב לא עשה שום 
דבר, אלא הכל בהשגחה פרטית. ואם יעקב בחר, פירושו שיעקב הוא 
העושה, היינו ענין של שכר ועונש.
%break
והשיב, שבתחילה צריך האדם להתחיל בדרך של שכר ועונש. וכשהוא 
גומר את השלב הזה של שכר ועונש, אז זוכים ורואים, שהכל הוא 
בהשגחה פרטית "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים".
%break
אבל מטרם שהאדם משלים את עבודתו בשכר ועונש, אי אפשר להבין 
את השגחה פרטית. ובליל דיום א' אחר השיעור, אמר הסבר על 
בחינת ערום דיעקב, שכתוב אצל יעקב "בא אחיך במרמה". ובודאי 
שלא היה כאן ענין של שקר,
%break
אחרת לא היה הכתוב אומר על יעקב "בחיר שבאבות", שהיה שקרן. 
אלא פירושו של ערמה הוא, בזמן שהאדם עושה דבר חכמה, ולא 
כוונתו לשם חכמה, אלא להוציא מזה איזה תועלת,
%break
שהוא צריך לזה. ורואה, שבאופן ישר אי אפשר להשיגו. לכן הוא 
עושה איזה דבר חכמה, בכדי שישיג את הדבר שנחוץ לו. זה נקרא 
חכמה. וזה פירוש הפסוק "הוי ערום בדעת", היינו חכמה ע"י הדעת. 
שפירושו, שמה שהוא רוצה להשיג חכמה, הוא לא לשם חכמה,
%break
אלא ע"י דבר אחר, שמכריחו להמשיך חכמה. דהיינו שהוא צריך 
להמשיך, בכדי להשלים את החסדים.
%break
כי מטרם שהחסדים משיגים חכמה הם בבחינת הקטנות. מה שאין כן 
אח"כ, שממשיך חכמה, ומכל מקום הוא בוחר יותר בחסדים מחכמה, 
אז ניכר שהחסדים יותר חשובים מחכמה.
%break
וזה נקרא בחינת ג"ר דבינה, שענינו הוא, מה שמשתמש בחסדים, 
הוא מחמת בחירה. וזה ענין חכמה ע"י הדעת, שבישסו"ת מתגלה 
חכמה בבחינת ו"ק,
%break
ובאו"א מתגלה החכמה ע"י שהם משביחים את החסדים ונשאר 
בחסדים. מה שאין כן, הגם בינה הוא בבחינת תיקון חפץ חסד, אבל 
הבחירה, שהוא בוחרת בחסדים, איננו ניכר מטעם צמצום ב',
%break
שאין חכמה. מה שאין כן בגדלות, כשבא חכמה, אז החסדים, שהיא 
משתמשת עמהם, הוא מחמת בחירה.
%letter פח
%H פח. כל העבודה הוא רק במקום שיש ב' דרכים
%break
כל העבודה הוא רק במקום שיש ב' דרכים, כמ"ש וחי בהם ולא שימות 
בהם. וענין יהרג ואל יעבור אינו נוהג, אלא בג' מצות לבד, שהם 
עבודה זרה, ושפיכות דמים, וגלוי עריות. ויחד עם זה אנו מוצאים, 
שחסידים הראשונים היו מוסרין נפשייהו [נפשם] על עשה.
%break
וצריכים לדעת, שכל העבודה והיגיעה הוא רק בזמן, שהאדם צריך 
לשמור את התורה. אז האדם מרגיש את המעמסה הכבידה, שהגוף 
לא מסכים לתנאי התורה. אבל בזמן שהאדם זוכה,
%break
שהתורה שומרת את האדם, אז לא מרגישים שום כבידות בעבודת 
ה', משום שהתורה שומרת את האדם על דרך שכתוב "נשמת אדם 
תלמדנו".
%letter פט
%H פט. בכדי להבין את דברי הזה"ק
%break
בכדי להבין את דברי הזה"ק, צריכים להבין מקודם, מה שזה"ק רוצה 
לומר. ובכדי להבין, מה שזה"ק רוצה לומר, זה תלוי במדת התמסרות 
לתורה ומצות. שתו"מ יביא לו בחינת נקיות,
%break
היינו שיהיה נקי מאהבה עצמית. ולצורך זה הוא עוסק בתו"מ. 
ובשיעור זה אפשר להבין את האמיתות, מה שהזה"ק רוצה לומר. 
אחרת יש קליפות, המסתירות וסותמות את האמיתיות, שנמצא 
בדברי הזה"ק.
%letter צ
%H צ. בזהר בראשית
%break
בזוהר בראשית דף קס"ה, בסתרי תורה "מתניתין, תוקפי דהורמני, 
זקיפין מלעילא, ושננא דחרבא דמלהטא ממנא על כל חילין ומשרין,
%break
וכו' בסטרין סגיאין מתפרשן גוונין אחרנין לכמה דרגין [מגיני השרים, 
זקופים ממעלה, ולהט החרב הלוהטת ממונה על כל הצבאות 
והמחנות וכו', ובבחינה זו מתפרשים בחינות אחרות לכמה מדרגות]".
%page 597
ופירש, שבזמן שנמשך הקו שמאל, וצריכים להמתיקו בקו ימין, הוא 
מתפרש בג' מקומות:
%break
א. באו"א, שהוא השורש,
ב. הוא במלכות,
ג. הוא במלאכי אלקים.
%break
באו"א נקראים "תוקפי דהורמני [מגיני השרים]". ובמלכות הוא נקראת 
"להט החרב המתהפכת". ובמלאכים הם נקראים "בסטרין סגיאין 
אינון, מתפרשן גוונין אחרנין, לכמה דרגין".
%letter צא
%H צא. של י"ב חלות בשבת
%break
בזה"ק אומר טעם על ראובן, שנולד מלאה. והוא חשב בעת מעשה על 
רחל. והדין הוא, אם הוא חשב באחרת, אז הולד נקרא בן תמורה. 
ותירץ הזה"ק, היות שהוא חשב על רחל,
%break
והוא היה חושב שבאמת למעשה הוא רחל. ובני תמורה נקרא, 
שמחשבתו היה על רחל, ועל המעשה ידע, שהוא לאה. מה שאין כן 
כאן, שמחשבתו היה על רחל, ועל המעשה גם כן חשב שבאמת הוא 
רחל.
%break
ואמר על זה ביאור. כי ברוחניות ידוע, שהם על דרך חותם ונחתם, 
שכל מדרגה נחתמה מהמדרגה עליונה. והדרך של חותם ונחתם הוא 
תמיד דבר והיפוכה, שהנחתם הוא תמיד הפוך מהחותם.
%break
לכן יוצא, מה שנקרא בבריאה קליפה, הוא ביצירה קדושה. ומה שהוא 
קליפה ביצירה, הוא קדושה בעשיה.
%break
אי לזאת, אם הצדיק מתיחד באיזה מדרגה, בטח שהוא מתיחד עם 
בחינת הקדושה שבהמדרגה. ואם בעת מעשה הוא חושב על מדרגת 
אחרת, ומה שנקראת קדושה במדרגה זו,
%break
נקראת קליפה במדרגה אחרת. לכן נקרא "בן תמורה". היינו מה 
שנולד מייחוד הזה, הוא בן תמורה, מטעם שהמדרגות אחד לגבי 
שניה הוא בהופכיות.
%break
מה שאין כן יעקב: מחשבתו היה על רחל, היינו לבחינת הקדושה, 
הנמצאת בבחינת רחל. ועל המעשה גם כן חשב, שהוא באמת רחל. 
אם כן, בין במחשבה היה על בחינת קדושה הנמצאת ברחל,
%break
ובין במעשה היה מתכוון שהוא מדרגת רחל. אם כן, אין כאן בחינת 
לאה, שיהיה זה בחינת תמורה.
%letter צב
%H צב. ביאור לבחינת מזלא
%break
"מזל" נקרא דבר שהוא למעלה מהשכל. דהיינו, אף על פי שמצד 
השכל היה צריך להיות כך וכך, אלא מצד המזל גרם, שהצליח 
במעשה ידיו. כי שכל נקרא סיבה ומסובב. שפירוש, שהסיבה הזה 
גרם,
%break
שיצא תוצאה כך כמו שהוא. אבל למעלה מהשכל, היינו שהסיבה 
ראשונה לא היה קודם ונמשך להתוצאה, נקרא זה למעלה מהשכל. 
וזה אנו מכנים, שהמזל גרם לו את התוצאה.
%break
וידוע, שכל השפעות באות מאור החכמה. וכשהחכמה מאירה, נקרא 
זה קו שמאל וחושך. והשפע נסתמת ונקרא בשם קרח. וזה נקרא 
זכות, היינו מטעם שהוא זוכה. היינו, הסיבה שמסובב ממנו אור 
החכמה, נקרא זכות, שהוא קודם ונמשך.
%break
אבל "בנֵי, חיֵי ומזונא לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא [בנים, 
חיים ומזונות - לא בזכות תלוי הדבר, אלא במזל]". היינו דוקא על ידי 
קו האמצעי, ששם החכמה מתמעטת, ודוקא ע"י המיעוט,
%break
המכונה מסך דחיריק, היא מאירה. נמצא, שהיא מאירה שלא עם 
סיבה ומסובב, היינו שהחכמה תאיר ע"י קו שמאל, אלא דוקא ע"י 
מיעוט. זה נקרא "למעלה מהדעת". וזהו "מזלא".
%letter צג
%H צג. ענין סנפיר וקשקשת
%break
להבין מה שאמר חז"ל "כל שיש לו קשקשת, בידוע שיש לו סנפיר. וכל 
שיש לו סנפיר, אינו ידוע אם יש לו קשקשת".
%page 598
על דרך העבודה יש לפרש, ענין קשקשת, היינו קשיות, שיש לו 
בעבדות ה'. שהקשיות הם כלים לקבל תירוצים. משום שהתירוצים 
אינם מתמלאים בשכל החיצוני, אלא דוקא בשכל הפנימי,
%break
שהוא סוד אור עליון המתלבש בהאדם. ואז מתיישב אצלו כל 
הקושיות.
%break
לכן כפי רבוי הקושיות, בשיעור זה מתלבש אור עליון בהאדם. לכן 
הקשקשת היא מסימני טהרה, משום שעל ידי זה הוא יכול לבוא 
לטהר את עצמו, ע"י שרוצה שלא יהיה לו קושיות. לכן כל אשר 
ביכולתו הוא עושה, בכדי לטהר את עצמו, שיכול לזכות לאור העליון.
%break
וסנפיר הוא גם כן מסימני טהרה, שסנפיר רומזת על "שונא-פה-אור" 
העליון. וכיון שיש לו קשיות, בטח שהוא מטעם שיש לו שנאה לאור 
העליון. אבל מי שיש לו סנפיר, אינו מחויב שיהיה קושיות.
%break
שיכול להיות, שהוא שונא אור העליון, לא מטעם שיש לו קושיות, אלא 
מטעם שהוא פשוט בעל תאוה. ואומר, בין כך ובין כך לא אילך.
%break
וזהו סימני טהרה. היינו, בזמן שיש לו דג. שפירושו של דג, הוא סוד 
הבשר, המלובש בהסנפיר וקשקשת. זאת אומרת, שאור העליון מאיר 
באלו שני סימנים.
%break
מה שאין כן מי שעובד ואין לו שום קושיות בעבודה, אין זה סימן 
טהרה, בזה שאין לו קושיות. והוא מטעם, שאין לו מקום לשרות בו 
אור עליון בתוכה. מטעם, שאין לו סיבה, שיחייבהו להמשיך אור עליון, 
כיון שגם בלי אור העליון, הוא גם כן בסדר גמור לפי דעתו.
%break
לכן פרעה מלך מצרים, שהיה רוצה, שעם ישראל ישארו ברשותו, נתן 
צו, שלא לתת קש, כמ"ש "ויפץ העם ללקוט קש". אז ממילא אף פעם 
לא יהיה לו צורך, שה' יוציא אותם מרשות הטומאה להקדושה.
%letter צד
%H צד. ושמרתם את נפשותיכם
%break
בפסוק "ושמרתם את נפשותיכם" עיקר השמירה הוא על נפש הרוחני. 
מה שאין כן על נפש הגשמי, האדם שומר אותו, אפילו בלי צווי מן 
התורה. כי זה כלל: כי עיקר היכר מצוה,
%break
שפירושו שיהיה ניכר שהוא עושה את הדבר מטעם מצוה, הוא, שאם 
לא היה מצוה, לא היה עושה דבר זה. אלא מה שהוא כן עושה דבר 
זה, הוא מטעם מצוה.
%break
לכן בדבר מצוה שהוא עושה, ואם אפילו שלא היה מצוה, גם כן היה 
עושה דבר זה, אז הוא צריך בדיקה יתירה, למצוא שם איזה מקום, 
שיהיה לו היכולת לומר, שעושה זה רק מטעם מצוה.
%break
אז יכול האור של המצוה להאיר על המעשה המצוה, שהוא עושה. 
שזה נקרא, שעושה עם המצוה כלי, שיכול לשרות בו אור העליון, לכן 
עיקר שמירה, הכוונה על נפש הרוחני.
%letter צה
%H צה. ענין הסרת הערלה
%break
מלכות מבחינתה עצמה נקראת "חכמה תתאה [תחתונה]". ומבחינת 
שהיא קשורה ביסוד, היא נקראת בחינת "אמונה". ועל היסוד יש 
בחינת ערלה, שמתפקידה להפריד המלכות מהיסוד,
%break
ולא נותן לה להתקשר עם היסוד. וכוחו של הערלה הוא בזה, שמצייר 
שבחינת אמונה, היא בחינת עפר, שזה ענין שכינתא בעפרא [שכינה 
בעפר].
%break
וכשמסירים את הכוח המצייר הזה, ואדרבא, שאומרים, שהכח 
המצייר הוא בחינת עפר, אזי נקרא בחינת מילה, שחותך את הערלה 
וזורקין את הערלה בעפר.
%break
אזי, השכינה הקדושה יוצאת מהעפר. ואז ניכר מעלת האמונה. וזה 
נקרא בחינת גאולה. היינו, שזוכין לאקמא שכינתא מעפרא [להקים 
שכינה מעפר]. לכן צריכין לרכז את כל העבודה להסיר את כח 
המצייר. ורק בחינת אמונה הוא בחינת שלימות.
%break
"מחמירין על עצמן, עד כזית ועד כביצה". "זית" הוא כמו שאמרה 
היונה: "מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית בידי שמים". ו"כביצה" היינו, 
שאין בה שום חיים, אף על פי שממנה תצא בעל חי,
%break
אבל לעת עתה אין רואין בה שום חיים. והם מחמירין על עצמן 
ומבכרין [ומעדיפים] לעבוד, אף על פי שהמצב הזה הוא בחינת זית.
%page 599
וכמו כן, שאין רואין שום חיות בעבודה, וכל הכח שלהם לעבודה הוא 
משום, שכל מגמתם הוא אך לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה 
מעפר]. ואז, על ידי עבודה זו, הם זוכין לבחינת גאולה.
%break
ואז הם רואים, שהסעודה הזו, שהיתה מקודם בחינת זית וביצה, 
נעשה עכשיו לבחינת חיות ומתיקות נועם עליון. וזה ענין "גר, שנתגיר, 
כקטן שנולד דמי [דומה]". שצריך אז לקיים בחינת ברית גם כן. ואז 
יהיה בשמחה.
%break
ומזה נמשך, שבזמן שמולין את התינוק, אף על פי שהילד נמצא 
ביסורים, ומכל מקום הקהל וההורים הם שמחים, משום שמאמינים, 
שהנפש של הילד הוא שמח.
%break
כמו כן בעבודת הברית צריכין להיות בשמחה, אף על פי שמרגיש 
מצב של יסורים, ומכל מקום הוא צריך להאמין, שהנפש שלו הוא 
בשמחה. כל עבודתנו צריך להיות בשמחה. והראיה לזה מהמצוה 
הראשונה, שניתן לאדם. אזי המצוה נעשית ע"י ההורים.
%break
וההורים והמשתתפים הם בשמחה. כך צריך להיות כל המצות מה 
שהוא עושה, שיהיה רק בשמחה.
%letter צו
%H צו. מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה
%break
גורן הוא סוד דינין דדכורא [דינים של זכר], שהיא בחינת "ונסתרה ולא 
נטמאה". שהוא מרגיש, שהוא בחינת גורן, היינו גר בעבודה. יקב היא 
בחינת דינין דנוקבא [דינים של נקבה], שהיא בחינת "ונסתרה 
ונטמאה", שיקב הוא בחינת נקב.
%break
ויש ב' מיני סוכות:
א. דענני הכבוד,
ב. דפסולת גורן ויקב.
%break
הנה ענן הוא בחינת הסתרה, שהאדם מרגיש את ההסתרה, שיש על 
הקדושה. ואם האדם מתגבר על הענן, היינו על ההסתרה שהוא 
מרגיש, אז על ידי זה הוא זוכה לבחינת ענני הכבוד.
%break
וזה נקרא בחינת מ"ן דאמא, שזה נוהג בשיתא אלפי שני [ששת אלפי 
השנים], שזה הוא בחינת סוד, שעדיין לא הגיע לידי טבע, הנקרא 
פשט.
%break
ופסולת גורן ויקב נקרא בחינת פשט וטבע, שהיא בחינת מ"ן דמלכות, 
המותקנת דוקא ע"י אמונה, הנקראת אתערותא דלתתא [התעוררות 
מלמטה].
%break
ומ"ן דאמא היא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], 
שאינו בבחינת הטבע. כלומר שמצד הטבע, בזמן שאין האדם מוכשר 
לקבל את השפע, אין הוא מקבל שום השפעה.
%break
מה שאין כן מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא 
למעלה מהטבע, כן האור מושפע לתחתונים בסוד "אני ה', השוכן 
אתם בתוך טומאתם". כמ"ש בזה"ק "דאף על גב דאיהו חטא, כאילו 
לא חטא כלל".
%break
אבל באתערותא דלתתא אין האור מושפע. אלא דוקא בזמן, שהאדם 
מוכשר מצד הטבע, היינו מצד עצמו, שזה נקרא מ"ן דנוקבא, שהוא 
יכול להתתקן על ידי האמונה. וזה נקרא מצד עצמו,
%break
שהוא בחינת אלף השביעי, הנקרא וחד חרוב [ואחד חרב], היינו 
ש"לית לה מגרמיה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום]", שהיא 
בחינת מלכות.
%break
וכשמתקנים זה, זוכים לאלף העשירי, שהיא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת 
נמצאת באחד מעשרה דורות. אבל יש בחינת אלף השביעי מבחינת 
שיתא אלפי שני [ששת אלפי השנים], הנקרא בחינת פרט, שהכלל 
ופרט תמיד שוים. אבל היא בחינת מ"ן דאמא, הנקראת ענני הכבוד.
%break
ותכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר 
מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, 
שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.
%break
כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד 
בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה 
את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר.
%break
וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול 
להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך 
את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.
%page 600
ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו 
דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש 
באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת.
%break
לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא 
שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש 
מלך גדול.
%break
וזה ענין מה שכתוב "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש 
השני תעשה בין הערבים, כמנחת הבוקר ונסכו". פירוש, שאותה 
השמחה, שהיה לו בזמן שהקריב את קרבנו,
%break
בזמן שהיה אצלו בוקר, שבוקר נקרא אור, היינו שהיה מאיר לו את 
האור תורה בתכלית הבהירות, באותה שמחה היה עושה את קרבנו, 
היינו עבודתו, אפילו שהיה לו בחינת ערב.
%break
כלומר, אפילו שלא היה לו שום בהירות, בתורה ועבודה, מכל מקום 
הוא עשה הכל בשמחה, מטעם שהוא עושה למעלה מהדעת. לכן אין 
הוא יודע למדוד, מאיזה מצב יש להבורא יותר נחת רוח.
%break
וזה סוד, שרבי שמעון בן מנסיא היה דורש "כמין חומר". חומר נקרא 
בלי דעת ושכל. "אוזן, ששמע על הר סיני, לא תגנוב". היינו, שלא 
לקבל לעצמו כלום,
%break
אלא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים בלי שום גדלות, אלא הכל 
בלמעלה מהדעת. והלך וגנב איזה הארה לעצמו. היינו, שאומר, 
שעכשיו כבר אני יכול להיות עובד ה',
%break
מסיבת שכבר יש לי דעת ושכל בעבודה "ואני מבין שכדאי להיות עובד 
ה', ועתה כבר אין אני זקוק לבחינת אמונה למעלה מהדעת".
%break
ועל זה משמיענו "ומכרוהו בית דין". ש"בית דין" הכוונה על השכל 
ודעת של האדם, שהם דנין את מעשיו של האדם, אם הם כדאי 
לעשותם או לא.
%break
ומכרוהו, היינו שנעשה בחינת נכרי בעבודת ה'. שאז בא השכל ושואל 
אותו את השאלה הידוע "מה העבודה הזאת?" והוא בא רק מצד 
הגניבה, מצד שכבר קיבל איזה סמיכה לבחינת אמונה.
%break
לכן הוא בא ורוצה לבטל את הסמיכה עם השאלות שלו. אבל זה אינו 
אלא ל"שש", היינו ש"מכרוהו לשש שנים", שהוא בחינת דינים 
דדכורא.
%break
"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני וכו', לא אצא חפשי", היינו 
שלא רוצה לצאת לחפשי בלי מצות, אז התיקון הוא "והגישו אדוניו", 
היינו אדון כל הארץ. "אל הדלת או אל המזוזה",
%break
היינו שנותן לו סיתום על הקבלת מלכות שמים. "וחרצה", היינו 
שעושים לו נקב באזנו. כלומר, שעושים לו נקב אחר, בכדי שיוכל 
לשמוע עוד הפעם, מה ששמע על הר סיני "לא תגנוב". "ועבדו 
לעולם", שאז נעשה עובד ה' באמת.
%break
סוכות הוא דירת עראי [דירה זמנית]. היינו, מי שכבר זכה לדירת 
קבע, וכבר אין לו מה לעשות, כנ"ל בענין ראשון לחשבון עונות, אז 
העצה שיצא לדירת עראי.
%break
כמו שהיה בזמן, שהלך בדרך להגיע לבית ה', מטרם שהגיע לדירת 
קבע. שאז היה לו כל פעם צורך להגיע להיכל ה'. והיה לו אושפיזין 
[אורחים], היינו בזמן שעבודתו היתה בבחינת אורח עובר.
%break
ועתה הוא יכול להמשיך מזמן עבודה שעבר, שהיה אז תמיד מודה 
ומשבח את ה', בזה שהקב"ה היה מקרבו בכל פעם, ומזה היה לו 
שמחה. השמחה שהיה לו אז, הוא יכול להמשיך עכשיו, בסוכות.
%break
וזהו רמז של דירת עראי. לכן אמרו: "צא מדירת קבע ושב בדירת 
עראי". "לא המדרש עיקר אלא המעשה". היינו כנ"ל, שמעשה נקרא 
כמין חומר, שהיה רבי שמעון בן מנסיה דורש "כמין חומר", שעיקר 
הוא המעשה, והשכל אינו אלא כמו מראה.
%break
אבל יחד עם זה, המעשה נקרא בחינת חי, והשכל נקרא בחינת 
מדבר. והענין הוא, שאם יש שלימות בבחינת המעשה, אז המעשה כל 
כך גדולה, שהוא מביא לו בחינת שכל התורה. ושכל התורה נקרא 
בחינת מדבר.
%break
%letter צז
%H צז. ענין פסולת גורן ויקב
%break
גורן פירושו מיעוט מעשים טובים, שהאדם מרגיש בחינת גרונות 
(גרעונות) עם השם ית'. לכן הוא ממעט במעשים טובים. ואחר כך הוא 
בא לבחינת יקב, שהוא ענין "ונוקב שם ה'".
%page 601
סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, שהוא 
סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות. ואז אפילו גורן ויקב 
נכנסים לקדושה. וזה סוד שעיקר בחינת סוכות הוא יצחק,
%break
אלא שכולם נכללים בו (ופסח הוא בחינת אהבה, שהוא ימין). וזה סוד 
ש"אברהם הוליד את יצחק".
%break
כי ענין אב ובן הוא גורם ונמשך, סיבה ומסובב. שלולי שהיה מקודם 
בחינת אברהם, שהוא סוד ימין, לא היה יכול לבוא לבחינת יצחק, 
שהוא סוד שמאל. אלא שהשמאל נכלל בהימין.
%break
וזה סוד "כי אתה אבינו". כי אברהם אמר: "ימחו על קדושת שמך". 
וכמו כן אמר יעקב, שפירושו, שהעבירות ימחו על קדושת שמך. ואם 
נשאר כך, נמצא שיש פירצה באמצע. היינו, העבירות, שיהיו בתוך 
כלל ישראל, הם כמו פירצה בקדושה.
%break
מה שאין כן יצחק אמר: "פלגא עלי ופלגא עלך [חצי עלי וחצי עליך]". 
היינו חלק עבירות וחלק המצות. זאת אומרת, ששניהם יכנסו 
לקדושה. וזה יכול להיות ע"י תשובה מאהבה,
%break
שזדונות נעשו לו כזכיות. אז אין שום פירצה, כמ"ש "אין פרץ ואין 
צוחה", אלא הכל מתוקן לקדושה. וזה סוד שאמרו חז"ל: "גדול זבל 
ופרדותיו של יצחק מכספו וזהבו של אבימלך".
%break
זבל נקרא דבר פחות שאין לו שום ערך. היינו שהעבדות שלו היא 
אצלו בבחינת זבל. ואחר כך באים לידי פירוד. כיון שהוא לא מחשיב 
את עבודתו, הוא בא לידי פירוד.
%break
וזה נקרא "זבל ופרידותיו של יצחק". וכיון שיצחק תיקן את הכל 
בבחינת תשובה מאהבה, שזדונותיו נעשו כזכיות, אז הרווחים שבא לו 
ע"י זבל ופרדותיו, הם יותר גדולים מכספו וזהבו של אבימלך.
%break
כספו פירוש כיסופין לה'. וזהב פירושו זה הב, שהוא ענין השתוקקות 
לתורה, היינו להשגת התורה. וכיון שיצחק תיקן את הכל, היינו שבא 
לתשובה מאהבה,
%break
ואז גם הזדונות נחשבו לו לזכיות, אז ממילא הוא היה עשיר גדול. כי 
לקיים המצות, אין יותר מתרי"ג מצות. מה שאין כן עבירות וזדונות, 
לזה אין גבול. לכן נתעשר יצחק, כמ"ש "וימצא מאה שערים".
%break
שפירושו, שהיה לו מאה אחוז בקדושה, בלי שום פסולת, שגם 
הפסולת נתתקן אצלו. לכן הסכך של הסוכה נעשה מפסולת גורן ויקב. 
(ואפשר לומר, שמה שאמרו חז"ל, מפסולת נתעשר משה).
%break
לכן עיקר סוכות הוא על שם יצחק, שהוא סוד גבורות המשמחות, וכן 
נבחן סוכות על שם משה.
%break
%letter צח
%H צח. רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם
%break
רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם. לכן הרצון לקבל בהצורה 
שהוא נמצא, שהוא עמ"נ לקבל, נקרא גשמיות, משום שהוא יתבטל 
מצורה זו, ויקבל צורה בעמ"נ להשפיע.
%break
מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא 
לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני. מה שאין כן 
דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני. אז כל אחד 
מדמה לעצמו באופן אחר.
%break
ומה שאנו אומרים "ע' פנים לתורה", פירושו שהם ע' מדרגות. ובכל 
מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה, שבו הוא נמצא. אבל ענין 
"עולם" הוא מציאות. דהיינו,
%break
שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם, הוא 
משיג אותה צורה כמו כל המשיגים, שבאו לשם.
%break
ומזה נמשך מה שאמרו חז"ל, מה שמבארים את פסוקי התורה. 
שאומרים "כך היה אומר אברהם ליצחק", וכדומה בשאר מאמרי 
חז"ל. שהיו אומרים, מה שהיו אומרים, מה שמבואר בהפסוקים.
%break
ונשאלת השאלה: מנין היו יודעים את זה, מה שהיה אומר אחד 
להשני?
%break
אלא כנ"ל, משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, 
או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם 
יודעים, מה שאברהם היה אומר.
%page 602
וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של 
התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל 
מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות.
%break
כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, 
ומה שמדברים בעיר.
%break
%letter צט
%H צט. רשע או צדיק לא קאמר
%break
"דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה 
שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של 
עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או 
עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).
%break
ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: 
"אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה 
כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה,
%break
כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא 
קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר 
"צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו 
שנגזר עליו שיהיה רשע?
%break
וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים 
מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת 
עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות 
להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).
%break
"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, 
עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן 
בכל דור ודור, והיו מתרבין?
%break
שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או 
שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות 
על ידי זה יתרבו הצדיקים?
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה 
גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו 
כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש,
%break
ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם 
מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה 
והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]",
%break
והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה 
צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?
%break
ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו 
חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון 
והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה.
%break
נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל 
ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש 
מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.
%break
אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? 
נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא 
קאמר? כדי שיהיה בחירה.
%break
הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה, 
כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.
%break
ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה 
תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד 
ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה?
%break
עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף 
על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", 
שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים,
%break
אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור 
מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם 
שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם 
התשוקות שלהם.
%page 603
וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא 
נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה 
מוצאים חן בעיניו,
%break
הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי 
שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח 
התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא 
מקבל כוחות חדשים.
%break
ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". 
שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו 
התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש,
%break
יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה 
שתלן להצדיקים בכל דור ודור.
%break
לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל 
מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. 
ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור",
%break
כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את 
הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם 
נעשים אח"כ לצדיקים.
%break
נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול 
לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. 
שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים.
%break
מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה 
להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. 
מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור,
%break
אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב 
להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם 
המות.
%break
וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז 
יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד 
ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים,
%break
אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך 
שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים 
מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.
%break
לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם 
עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד 
תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו,
%break
שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. 
נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה 
שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את 
הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.
%break
מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, 
שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של 
הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.
%break
וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא 
עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי 
שהוא צריך לצורכי נשמתו.
%break
ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי 
נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז 
הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב,
%break
אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא 
צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש 
את נשמתו.
%break
לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות 
שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה 
עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.
%break
כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות 
מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים 
טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית',
%page 604
אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו 
שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, 
אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו 
מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור.
%break
אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו 
שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא 
לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, 
היה יכול לברוא כולם חכמים.
%break
והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. 
ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז 
הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה,
%break
אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם 
נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים,
%break
איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי 
זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון 
שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות.
%break
וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על 
ידי זה ונותנים שבח לה'.
%break
אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות 
של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם 
המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.
%break
כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל 
והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני 
מעיים, ואצבעות ידים ורגלים.
%break
שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז 
הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים 
והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.
%break
ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". 
שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו 
אליך ה', ואחר כך, ונשובה".
%break
והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל 
ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: 
"השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה,
%break
אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן 
צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה 
מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". 
שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".
%break
וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי 
נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר 
"קומה". ובנחה יאמר "שובה ה'".
%break
ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו 
"שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי 
לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".
%break
וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את 
אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא 
בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה".
%break
וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי 
המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'.
%break
%letter ק
%H ק. תורה שבכתב ותורה שבעל פה
%break
תורה שבכתב הוא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. 
ותורה שבעל פה הוא אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. 
ושניהם יחד נקרא בחינת "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי".
%break
כי עיקר עבודה שייך דוקא במקום שיש התנגדות. ונקרא עלמא, 
מלשון העלם. שאז, בזמן ההעלם, יש התנגדות, ואז שייך מקום 
עבודה.
%break
וזה סוד מאמר חז"ל "שיתא אלפי שני עלמא וחד חרוב [ששת אלפים 
שנה עולם, ואחד חרב]". היינו, שיחרב ההעלמא, ואז אין כבר עבודה. 
אלא הקב"ה עושה לו כנפים, שזהו בחינת כיסוים, בכדי שיהיה לו 
עבודה.
%page 605
%letter קא
%H קא. ביאור להזמר "למנצח על שושנים"
%break
למנצח, מי שכבר ניצח.
על שושנים, היינו השכינה הקדושה, שענינה הוא התהפכות מאבל 
ליום טוב וששון. וכיון שיש בה הרבה מצבים עליות וירידות, הירידות 
נקראים "שושנים", מלשון "הכהה את שניו".
%break
שאין לענות על שאלות רשע, אלא הכהה את שיניו. מהרבה הכאות, 
זאת אומרת מהרבה הכהה שיניו, באים לידי שושנים. לכן יש בה 
הרבה בחינות ששון. לכן נקראת בלשון רבים - שושנים.
%break
לבני קרח. מלשון קרחה, שהשערות נקרחו. שענין שערות הוא סוד 
הסתרות, מלשון סערה. וזה ידוע "לפי צערא, אגרא [לפי היגיעה - 
השכר]". היינו בזמן שיש סערות, אזי הוא מקום עבודה,
%break
וכשמתקן באה על הסערה בחינת שערה, בסוד "זה השער לה'". 
ובזמן שהאדם כבר תיקן כל הסערות, שכבר אין לו שום הסתרות, אזי 
אין לו כבר מקום לעבודה, ואם כן אין לו כבר מקום לשכר.
%break
נמצא, שבזמן שהאדם בא לבחינת "קרח", כבר לא יכול להמשיך 
בחינת אמונה, שנקרא שער לה', שאם אין השער לא יכול להכנס 
בהיכל המלך, יען שזה היסוד, שעל בחינת אמונה נבנה כל הבנין.
%break
ו"בני קרח" מלשון בינה, שהם הבינו שענין קרח הוא בחינת שמאל 
שממנו נמשך הגיהנום, לכן הם רצו להמשיך את הידידות שהיה להם 
מקודם,
%break
היינו מזמן שעבר עליהם בסוד "ה' שמעתי שמעך ויראתי" (בזהר 
בראשית ד' ב'). היינו, מזמן דעבר, בכח הזה שהמשיכו, היה להם כח 
לעמוד במצבים ולילך מחיל לחיל. וזה סוד ש"בני קרח לא מתו",
%break
היינו ע"י שהבינו שאם נשארים במצב של בחינת קרח לא יכלו 
להמשיך חיים, אזי לא מתו. משכיל שיר ידידות, היינו שהשכילו, 
שהשיעור ידידות עם הבורא יתברך הוא בשלימות.
%break
רחש לבי, ענין התרחשות שהוא בלב, הוא בסוד "מליבא לפומא לא 
גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". היינו שאין מה להוציא מפה, שהוא 
רק בחינת קבלה בלב, בסוד מתרחשן בשפתוון [נלחש בשפתיים].
%break
דבר טוב, אמונה נקרא דבר טוב. אומר אני, מעשי למלך, שבזמן 
שהוא מקבל את האור אמונה, אזי הוא אמר "מעשי למלך", ולא 
לעצמו. ואז הוא זוכה לבחינת:
%break
לשוני עט סופר מהיר, שהוא זוכה לבחינת תורה שבכתב, שהוא סוד 
לשונו של משה רבינו עליו השלום.
%break
יפיפית מבני אדם, שהוא אומר להשכינה הקדושה, שהיופי שלה הוא 
מבני אדם. זאת אומרת, ממה שבני אדם חושבין עליה, שהוא בחינת 
"מה בכך", דוקא מזה נולד היופי.
%break
הוצק חן בשפתיך, ענין חן שייך דוקא בדברים שאין להגיד שבחים. 
ומכל מקום רוצים אחר הדבר. אזי אנו אומרים, שהיא בעלת חן. 
בשפתותיך, היינו בהסופות, שזה סוד ראה מסוף העולם ועד סופו.
%break
%letter קב
%H קב. ולקחתם לכם פרי עץ הדר
%break
בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ 
עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש"אל אחר אסתרס 
ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]".
%break
מה שאין כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר 
באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף "הוא המשביר לכל עמי 
הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו.
%break
ולהם לא היה פירות. בזה כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא 
דטוב או להיפוך.
%break
וזה פירוש "ויכלכל יוסף לחם לפי הטף". טף נקרא בחינת ג"ר, בסוד 
"והיו לטוטפות בין עיניך", שהוא בחינת תפילין של ראש. ומשום זה 
נקרא יוסף בן זקונים, "בר חכים". וזה סוד "למחיה שלחני", שהוא ענין 
"מוח חיה", שהוא בחינת ג"ר.
%page 606
וזה סוד מה שכתוב "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי 
מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (שיטלו בניו שני חלקים. ו"שכם" לשון 
חלק, כן פירש רש"י). היינו על ידי הבנים שלו, שבנים נקרא פירות. 
וזה נתן ליוסף.
%break
וזה ענין שכתוב אצל שאול "משכמו ולמעלה גבוה מכל העם". וזה סוד 
"ושמלה קצין תהיה לנו". וזה סוד "טף, למה הם באין, ליתן שכר 
למביאיהם". ששאל: החכמה למה הם צריכים,
%break
הלא אין המדרש עיקר אלא המעשה? ומשיב, ליתן שכר למביאהם, 
שהחכמה מביא לידי מעשה.
%break
וענין מחלוקת שאול ודוד, שאצל שאול לא היה שום דופי. לכן בן שנה 
היה במלכו, ולא היה צריך להאריך במלוכה, משום שגמר את הכל 
בזמן קצר. מה שאין כן דוד, היה צריך למלוך ארבעים שנה.
%break
דוד היה בן יהודא, שהוא בן לאה, עלמא דאתכסיא. מה שאין כן שאול 
היה מבנימין, שהוא בן רחל, מעלמא דאתגליא. לכן היה בהופכיות 
לדוד. לכן אמר דוד "אני שלום", זאת אומרת, שאני משיג לכולם ואני 
אוהב את כולם, "וכי אדבר, המה למלחמה".
%break
וכמו כן אבישלום היה בהופכיות לדוד. וזה ענין החטא של ירבעם בן 
נבט, שהקב"ה אחז לו בבגדו ואמר לו: "אני ואתה ובן ישי נטייל בגן 
עדן". ושאל: "מי בראש? ואמר לו הקב"ה: "בן ישי בראש". אז השיב: 
"לא בעינא [לא רוצה]".
%break
והענין הוא, שסדר המדרגות הוא מקודם עלמא דאתכסיא, ואח"כ 
עלמא דאתגליא. וזה ענין "יש לי כל", "יש לי רב". שענין "רב" הוא 
בחינת ג"ר, ו"כל" הוא בחינת ו"ק. וזה פירוש "מי יקום יעקב,
%break
כי קטון הוא". וזה ענין שיעקב לקח ממנו את הבכורה, שאח"כ נעשה 
לו כל, שהיה לו גם כן בחינת ג"ר. וזה הגיע לו ע"י יוסף, בסוד "ויכלכל 
יוסף".
%break
וזה ענין "כי שנואה לאה", שממנה נמשכת כל השנאות וכל המחלוקת, 
שישנם אצל תלמידי חכמים. וזה ענין מחלוקת שמאי והלל. ולעתיד 
ששני המטות יהיה לאחדים,
%break
היינו מטה יוסף ומטה יהודה. וזה ענין שאמר יהודא ליוסף: "בי אדני", 
שהיה אז היחוד של יהודה ויוסף. אבל צריך להיות יהודה בראש. וזה 
ענין, שהאר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך 
חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא.
%break
ומחלוקת הזה נמשך מ"ויתרוצצו הבנים בקרבה", שלעשיו היו בגדי 
החמודות, אשר היו אצל רבקה.
%break
%letter קג
%H קג. ידבנו לבו
%break
בפסוק "מאת כל איש, אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". זה סוד 
"חומר תרומה מקודש". זאת אומרת, ע"י מה האדם מגיע לבחינת 
תרומה, הוא ע"י הקודש.
%break
פירוש, שאם האדם מקדש את עצמו במותר לך, על ידי זה הוא בא 
לבחינת תרומה, שהוא בחינת שכינה הקדושה, הנקראת "תרומתי". 
וזה פירוש "מאת כל איש, אשר ידבנו לבו". כל-לבו היינו, שאם נדב כל 
לבו, אזי הוא זוכה לתרומתי, היינו להתדבק בהשכינה הקדושה.
%break
בפסוק "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", חתונתו, הוא ענין נחות 
דרגה, שהוא בחינת שופלות. שאם האדם מקבל על עצמו לעבוד את 
ה' בבחינת שופלות,
%break
ויחד עם זה יהיה אצלו עבודה זו בשמחה, זהו מדרגה חשובה. ואז 
הוא נקרא בחינת חתן להשכינה הקדושה.
%break
%letter קד
%H קד. והמחבל הוי יתיב
%break
בזוהר, נח. טופנא הוי, ומחבל הוי יתיב בגויה [מבול היה, ומחבל היה 
יושב בתוכו]. ושאל, הלא טופנא, שפירושו מבול מים, זה עצמו הוא 
מחבל וממית. ומאי פירושו, שבתוכו, היינו שבתוך המבול, היה יושב 
מחבל. וב', ומהו הפרש בין מבול להמחבל.
%break
והשיב, שטופנא [מבול] היינו יסורים גשמיים, היינו יסורי הגוף, 
שבתוכה, היינו שבתוך יסורי הגוף, יש עוד מחבל, שהוא מחבל את 
הרוחניות. היינו, שיסורי הגוף מביאים לו לידי מחשבות זרות, עד 
שמחשבות זרות האלו מחבלין והורגין את רוחניותו.
%page 607
%letter קה
%H קה. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ
%break
"ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ".
ממזר, היינו אל-זר, אך-זר. פירושו ממזרות, שעל ידי זה שהאדם 
עובר על הלאו ד"לא תפנו אל האלילים", אזי הם מולידים לו את 
הממזר.
%break
ד"פניית להאלילים" היינו, שמזדווג את עצמו עם הס"א, שהוא ערוה. 
וזה נקרא "הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר". ודעת בעל הבית 
הפוכה מדעת התורה.
%break
לכן יש חילוק בין עם הארץ לתלמיד חכם. ובזה יש הבדל גדול, אם 
האדם הוליד את הממזר. שתלמיד חכם טוען, שגם זה הוא מצד השם 
ית', שהצורה המתראה לעיניו, היינו בחינת ממזר, הוא אומר, שהשם 
ית' סובב לו את הסיבה ההוא.
%break
מה שאין כן הרשע אומר, שזהו רק מחשבה זרה, שבא לו מחמת 
חטא. ולא צריך יותר, רק לתקן את חטאיו.
%break
מה שאין כן התלמיד חכם, יש בכוחו להאמין, שגם זה, היינו צורתו 
כמו שהוא, הוא מוכרח לראות את אמיתיותו. ויחד עם זה לקבל עליו 
עול מלכות שמים עד מסירות נפש.
%break
פירוש, שגם על בחינת מטה בחשיבות, שאין בחינת מטה והסתר 
יותר מזה, מכל מקום בזמן כזה צריך ליחס להקב"ה. היינו שהקב"ה 
סובב לו תמונה כזו, הנקרא מחשבות זרות על ההשגחה.
%break
והוא, על בחינה קטנה כזו לעבוד למעלה מהדעת, כאילו היה לו דעת 
גדול בקדושה. וכהן גדול נקרא, מי שעובד ה' נקרא כהן גדול, בסוד 
"ורבים הם...". היינו, שיש להם הרבה תורה והרבה מצות, ולא חסר 
להם שום דבר.
%break
לכן, אם האדם בא להתחבר ולקבל על עצמו איזה סדר בעבודה, אז 
הדין הוא, שממזר תלמיד חכם קודם.
%break
היינו, שממזרותו יקבל עליו בבחינת תלמיד חכם. שחכם נקרא 
הקב"ה. ותלמידו, היינו שלומד מפי הקב"ה. שרק תלמיד חכם יכול 
לומר, שהכל, היינו כל הצורות המתראות בזמן העבודה, הוא "מה' 
היתה זאת".
%break
מה שאין כן כהן עם הארץ, הגם שהוא עובד ה' והוא גדול בתורה 
ועבודה, אבל עוד לא זכה ללמוד מפי ה', עוד לא נקרא תלמיד חכם. 
לכן מצב הזה, הנקרא, אינו יכול לעזור לו מאומה,
%break
שיוכל להגיע לשלימות האמיתי, משום שיש לו דעת בעל בתים. ודעת 
תורה הוא רק מי שלומד מפי ה', שרק תלמיד חכם יודע את האמת, 
שהשם ית' הוא המסבב לכל הסיבות.
%break
ועם זה נבין את מאמר חז"ל, "רבי שמעון בן מנסיא היה דורש את כל 
אתין [מילות אֶת] שבתורה". שענין "את" היינו לרבות. זאת אומרת, 
שהרבה תורה ומצות כל יום יותר מחבירו.
%break
וכיון שבא ל"את ה' אלקיך תירא", פירש היינו, שלא היה יכול להרבות, 
אלא שבא לנקודה הזה, לא היה יכול להוסיף, אלא חס ושלום להיפוך.
%break
ופירש ר"ש בן מנסיא, היינו שהבין את המנוסה, שפירוש נוסה ונסיגה 
מהמערכה. וכמו כן בן העמסוני, היינו שהבין את האמת, ואיזו צורה 
יש לו להאמת. ואז נשאר עומד על משמרתו,
%break
ואין יכול ללכת קדימה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את" - לרבות 
תלמידי חכמים. היינו כנ"ל, שע"י התדבקות בתלמידי חכמים יכולים 
לקבל איזה אסמכתא.
%break
היינו, שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר. אפילו 
שיהיה גדול בתורה, גם כן נקרא "עם הארץ", אם לא זכה ללמוד מפי 
ה'. לכן מוכרח האדם להכנע לפני התלמיד חכם,
%break
ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יושית עליו, בלי שום וכוחים, אלא 
בבחינת למעלה מהדעת.
%break
"ארוכה מארץ מידה". היינו, שהתורה מתחלת אחר הארץ. זאת 
אומרת, אם יותר גדול מהארץ. וזה כלל, ששום דבר לא יכולין להתחיל 
באמצע. לכן, אם הוא רוצה להתחיל,
%break
הלא התחלתה נמצאה אחרי הארץ, היינו אחר הארציות. (וזה פירוש 
"כהן גדול עם הארץ". היינו, אפילו שעבודתו היא בגדולות, ואם עוד 
לא זכה לאור תורה, עדיין נמצא בארציות).
%page 608
בכדי לבוא לשמה צריכין ללמוד הרבה שלא לשמה. היינו, שיתיגע 
ויעמול בהשלא לשמה, אז יכול לראות האמת, שעדיין לא זכה 
להשמה. מה שאין כן כשלא מתיגעין קודם עם הרבה כוחות, אין לו 
האפשרות לראות האמת.
%break
ופעם אחר אמר, שהאדם צריך ללמוד הרבה תורה לשמה, בכדי 
לזכות ולראות האמת, שהוא עובד שלא לשמה. שעבודה לשמה נקרא 
בחינת שכר ועונש, שהוא בחינת מלכות. ותורה שלא לשמה נקראת 
בחינת ז"א, שהוא בחינת השגחה פרטית.
%break
לכן מלכי ישראל, שכולם זכו להשגחה פרטית, אזי כבר לא היה להם 
מה לעשות, שלא היה להם מה להוסיף. לכן אמרו חז"ל, מלך ישראל 
לאו דן ולא דנין אותו. לכן אין להם חלק לעולם הבא, מטעם שלא 
עושים שום דבר. שהם רואים, שהכל עושה ה' ית'.
%break
וזה ענין "איזבל אשתו של אחאב". שפירשו, שאשתו טענה, אי-זבל, 
מלשון איפה יש זבל בעולם, שהיא ראתה, שכולו טוב. ואח-אב, היינו 
שהיה אח לאב שבשמים.
%break
מה שאין כן מלכי בית דוד, שדנין אותם, משום שלמלכי בית דוד היה 
הכח ליחד קוב"ה ושכינתו ית', הגם שהם שני דברים דסתרי אהדדי 
[שסותרים זה את זה], שהשגחה פרטית היא בהפכיות לבחינת שכר 
ועונש.
%break
וזהו כח של הצדיקים הגדולים, שיכולים ליחד בחינת קוב"ה ושכינתא, 
היינו בחינת השגחה פרטיות עם שכר ועונש. ודוקא מבין שניהם יוצא 
את השלימות הגמור הנרצה.
%break
%letter קו
%H קו. מהו הרמז של י"ב חלות בשבת
%break
בזמירות דשבת כתוב "יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי" (יגלה לנו 
הטעם של י"ב חלות), "דאינון אות בשמיה כפילא וקלישא [שהן אות 
בשמו, כפולה וקלושה]".
%break
ויש לפרש דברי האר"י הקדוש. ידוע, שע"י צמצום ב' נעשה ב' ווין, 
היינו צד ימין וצד שמאל. וזה פירוש כפילה, מלשון כפל. ומזה, היינו 
מכח תיקון של צמצום ב', שהיה שיתוף מדת הרחמים בדין,
%break
אז הדין נעשה יותר קלוש, ממה שהיה לפני המיתוק. ואח"כ הב' ווין 
מאירים במלכות, שהוא סוד "וזיינין דכנישין [ובאותיות ז' שכונסות]". 
שזיינין הוא סוד מלכות, הנקראת שביעי. היא כונסת בתוכה את ב' 
ווין.
%break
ויום השביעי נקרא בחינת גמר התיקון, שהיא בחינה לעתיד לבוא. 
אבל מאיר גם בבחינת שיתא אלפי שני [ששת אלפי השנים]. וזה ענין 
ששת ימי המעשה. והיא בחינת "אשר ברא אלקים לעשות".
%break
ושבת נקראת בחינת נפישא (כמ"ש "וביום השביעי שבת וינפש"). וזהו 
בחינת שבת, המאיר בשתא אלפי שני, שאז השבת היא רק בחינת 
נפישא. בדומה לאדם, הנושא משא.
%break
ובאמצע דרך הוא עומד לנוח, בכדי לקבל כוחות מחדש. ואח"כ הוא 
צריך עוד הפעם לסחוב את המשא. מה שאין כן בשבת של גמר 
התיקון, כבר אין שם מה להוסיף. לכן אין כבר עבודה בכלל.
%break
%letter קז
%H קז. ענין ב' המלאכים
%break
ענין ב' המלאכים, שמלוין את האדם בערב שבת, מלאך טוב ומלאך 
רע. מלאך טוב נקרא ימין, שעל ידו הוא מתקרב לעבדות ה'. וזה נקרא 
"ימין מקרבת". ומלאך רע, הוא בחינת שמאל, מרחקת. היינו, שמביא 
לו מחשבות זרות, בין במוחא ובין בליבא.
%break
וכשאדם מתגבר על הרע, ומקרב את עצמו לה', זאת אומרת שכל 
פעם הוא הולך ומתגבר על הרע ומתדבק את עצמו לה', נמצא שע"י 
שניהם התקרב לדביקות ה'. שפירושו, ששניהם עשו תפקיד אחד, 
היינו שגרמו שיבוא לדביקות ה'. אז אומר האדם "בואכם לשלום".
%break
וכשהאדם כבר גמר את כל עבודתו, היינו שכבר הכניס את כל 
השמאל לקדושה, כמ"ש "לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום 
להסתתר ממך]", אז אין כבר למלאך הרע מה לעשות,
%break
כיון שהאדם כבר התגבר על הקושיים שהרע הביא, ואז המלאך הרע 
הוא פועל בטל, אז האדם אומר לו "צאתכם לשלום".
%page 609
%letter קח
%H קח. אם תעזבני יום, יומים אעזבך
%break
כל אדם מרוחק מה' עם בחינת הקבלה שיש בו. אבל סתם הוא 
מרוחק מטעם הרצון לקבל שבו. אבל היות שהאדם אינו משתוקק 
לרוחניות, אלא לתאוות עולם הזה, נמצא שמרוחק מה' יום אחד. היינו 
מרחק של יום,
%break
שהוא רק עם בחינת אחת הוא מרוחק ממנו ית', במה שהוא מושקע 
ברצון לקבל דתאוות עולם הזה.
%break
אבל כשהאדם מקרב את עצמו לה', היינו שמבטל את הקבלה בעולם 
הזה, נמצא שהוא נקרא קרוב לה'. אבל אם אח"כ נכשל בקבלה 
דעולם הבא, אז נמצא שהוא מרוחק מה',
%break
מחמת שהוא רוצה קבלת התענוגים דעולם הבא, וגם נופל לקבלת 
התענוגים דעולם הזה גם כן. נמצא שנעשה עכשיו מרוחק מה' עם שני 
ימים:
%break
א. ע"י קבלת התענוגים בעולם הזה שחזר ונפל בו,
ב. שיש לו עכשיו רצון לקבל לעותרא דעולם הבא [עושר עולם הבא]. 
כי בזה שהלך ועסק בתורה ומצות, הוא משעבד את ה', שישלם לו 
תמורה עבור עבודתו בתו"מ.
%break
נמצא לפי זה, מתחילה הוא הלך יום אחד, ונתקרב לעבודות ה', 
ואח"כ, ושני ימים הלך אחורנית. שעכשיו האדם נעשה נצרך לשני מיני 
קבלות:
%break
א. דעולם הזה,
ב. דעולם הבא.
ולפי זה יוצא שהלך במצב הפוך.
%break
והעצה לזה הוא ללכת תמיד בדרך התורה, שהוא סוד להשפיע. 
והסדר צריך להיות, שמקודם צריכים להזהר בב' היסודות:
%break
א. שיש עשית מעשה המצוה,
ב. הוא הרגשת התענוג בהמצוה. שהאדם צריך להאמין, שיש תענוג 
להבורא ית', בזה שמקיימים את מצותיו.
%break
לפי זה יוצא, שהאדם צריך לעשות המצוה במעשה. וכמו כן להאמין, 
שיש תענוג להבורא ית', בזה שהתחתון מקיים את מצותיו. ובזה אין 
הבדל בין מצוה גדולה למצוה קטנה. היינו, שיש הנאה להבורא ית', 
אפילו מעשה הכי קטנה, שעושים עבורו, הוא מתענג.
%break
ואח"כ יש יוצא פועל, שזהו עיקר הכוונה, שיש להאדם לראות. היינו, 
שיהיה להאדם הנאה ותענוג, בזה שגורם נחת רוח ליוצרו. וכאן עיקר 
הדגש של העבודה. וזה נקרא "עבדו את ה' בשמחה".
%break
וזה צריך להיות התמורה שלו עבור עבודתו. היינו שיקבל הנאה 
ותענוג, בזה שזכה לשמח את ה'. וזה סוד "והגר, אשר בקרבך, יעלה 
עליך מעלה מעלה וכו', הוא ילוך ואתה לא תלוֵנו".
%break
"הגר" נקרא הרצון לקבל (בזמן שנכנס לעבדות ה' נקרא הרצון לקבל 
גר. ולפני זה הוא גוי גמור).
%break
"הוא ילוך", בזמן שהוא נותן כח לעבודה, הוא נותן את הכח רק בדרך 
הלואה והשאלה. שפירושו, כשעבד יום בתו"מ, והגם שלא קבל 
התמורה על המקום, אבל הוא האמין לו,
%break
שישלם לו אח"כ שכר תמורת הכוחות שנתן לו לעבוד. לכן אחר יום 
עבודה הוא בא אליו ומבקש את החוב, שהבטיח לו. שיתן תמורה 
עבור הכוחות, שהגוף נתן לו לעסוק בתו"מ.
%break
והוא לא נותן לו. אז הגר צועק, מה העבודה הזאת לעבוד בלי שכר. 
לכן אח"כ הגר לא רוצה לתת כוחות עבודה לישראל.
%break
"ואתה לא תלונו". ואם אתה נותן לו מזונות, ואתה בא לבקש ממנו, 
שיתן לך כח לעבודה, אז הוא אומר לו, שאין לו שום חוב לשלם לך 
תמורת המזונות, שאתה נותן לו.
%break
כי אני נתתי לך מקודם מרץ לעבודה, היה על תנאי, היינו שאתה 
תקנה קנינים בשבילי. אם כן, מה שאתה נותן לי עכשיו, הכל לפי תנאי 
הקודם. אם כן, עתה אתה בא אלי, שאני אתן לך עוד כוחות לעבודה, 
בכדי להביא לי קנינים חדשים.
%break
אז הרצון לקבל נעשה פיקח, ומשתמש עם הפקחות שלו, ומתחיל 
לעשות חשבונות את הכדאיות שבדבר. לפעמים הוא אומר לו, שהוא 
מסתפק במיעוט, שמספיק לו הקנינים,
%page 610
במה שיש לו. ולכן הוא לא רוצה לתת לו כוחות. ולפעמים הוא אומר, 
שהדרך שאתה הולך עכשיו, הוא בסכנה, ואולי יהיה כל הכוחות 
לבטלה. ולפעמים אומר לו, שהיגיעה היא מרובה על השכר, לכן אני 
לא אתן לך כוחות לעבודה.
%break
ואז כשרוצה ממנו כוחות ללכת בדרך ה' בעמ"נ להשפיע, שהכל יהיה 
רק להרבות כבוד שמים, אז אומר: "מה יהיה לי מזה?". אז הוא 
בטענות הידועות כמו "מה ומי?". היינו:
%break
"מי ה', אשר אשמע בקולו?" כטענת פרעה. או "מה העבודה הזאת 
לכם?", כטענת הרשע. והכל הוא, מפני שיש לו טענה צודקת, שכך 
התנו ביניהם. וזה נקרא, אם לא תשמע בקול ה', אז הוא בא בטענות, 
משום שלא מקיים את התנאים.
%break
מה שאין כן, "כשתשמע בקול ה'". זאת אומרת, שתיכף בתחילת 
הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, 
מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה.
%break
וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: 
"תדע, שאני רוצה להכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא 
לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, 
אלא הכל בעמ"נ להשפיע".
%break
ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא 
המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתיגע?". או 
ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".
%break
אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך 
להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך, 
שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא צוה לנו לקיים תו"מ.
%break
וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים 
את התו"מ בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות 
בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.
%break
נמצא שיש כאן ד' דברים:
א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.
%break
ב. להאמין, שה' צוה לעסוק בתו"מ רק ע"י אמונה למעלה מהדעת.
ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התו"מ על יסוד 
האמונה.
%break
ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח 
את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור 
השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, 
שאדם מאמין בהנ"ל.
%break
ונמצא לפי זה, כשתשמע בקול ה', כל הכוחות שמקבל מהגוף, לא 
נחשב זה שמקבל הלואה בהגוף, שצריך להחזירו. כנ"ל, באם לא 
תשמע בקול ה'. ואם הגוף שואל:
%break
"בשביל מה אני צריך לתת לך כוחות לעבודה, ואתה לא מבטיח לי 
שום תמורה?" הוא צריך לענות לו: "כי לכך נוצרת. ומה אני יכול 
לעשות לך, שהקב"ה שונא אותך", כמ"ש בזה"ק, שהקב"ה שונא את 
הגופות.
%break
ועוד יותר מזה, מה שאומר הזה"ק, הקב"ה שונא את הגופות, הכוונה 
דוקא על הגופות דעובדי ה', מטעם שהם רוצים להיות מקבלים 
נצחיים, כיון שהוא רוצה עותרא דעלמא דאתי [עושר עולם הבא], גם 
כן.
%break
וזה נבחן ל"ואתה לא תלוה". זאת אומרת, שאין אתה צריך לתת לו 
שום דבר, בעד המרץ שנתן לך הגוף לעבוד. אבל "אם תלונו", ואם 
אתה נותן לו איזה תענוג, הוא רק בהלואה.
%break
היינו, שצריך לתת לך תמורת זה כח לעבודה. אבל לא לחינם. והוא 
תמיד חייב לך ליתן מרץ, היינו בחינם. אתה לא נותן לו שום תענוג, 
ואתה תובע ממנו תמיד, שיש לך כח לעבודה, כי "עבד לוה לאיש 
מלוה". אם כן הוא יהיה תמיד העבד, ואתה תהיה האדון.
%break
%letter קט
%H קט. ב' מיני בשר
%break
ובדרך כלל אנו מבחינים ב' מיני בשר, בשר בהמה ובשר של דגים. 
ובשניהם יש סימנים של טומאה. והתורה נתנה לנו סימנים, בכדי 
לידע, איך להתרחק מהם, ולא ליפול לרשות הטומאה שבהם.
%page 611
בדגים נותן לנו סימנים של סנפיר וקשקשת. בזמן שהוא רואה את 
הסימנים האלה בהדגים, אז הוא יודע, איך להזהר, ולא ליפול לרשות 
הטומאה. סנ-פ-יר מרמז לנו על שונא-פה-אור.
%break
הכוונה על מלכות, שנקראת פה. וכל האורות באות ממנה, שהוא 
בחינת שהוא אמונה. ובזמן שהוא רואה, שהוא בחינת טעם של עפר, 
שהוא בזמן שצריך להאמין, אזי הוא יודע בבירור, שצריך לתקן 
מעשיו.
%break
וזה נקרא "שכינתא בעפרא [שכינה בעפר]". וצריך להתפלל לאקמא 
שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר].
%break
וקשקשת נקרא, כי בזמן של סנפיר אין הוא מסוגל לעבוד כלל. אלא 
כשהוא מתגבר על סנפיר, אז נופל לו במחשבתו איזה קושיא על 
ההשגחה, וזה נקרא קש. ואז הוא נופל מעבודתו.
%break
ואח"כ הוא מתגבר ומתחיל לעבוד בלמעלה מהדעת. ונופל לו 
במחשבתו עוד קושיא על ההשגחה.
%break
נמצא, שיש לו ב' פעמים קש, שהם קש-קשת. וכל פעם שמתגבר 
למעלה מהדעת, אז הוא עולה. ואח"כ הוא יורד. אז האדם רואה, שאין 
הוא יכול להתגבר מחמת רבוי הקשיות.
%break
אז אין לו עצה אחרת, אלא לצעוק לה', כמ"ש "ויאנחו בני ישראל 
מהעבודה ותעל שועתם אל ה' והוציאם ממצרים", היינו מכל הצרות.
%break
ידוע הכלל מה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד". שפירושו הוא, משום שהם הפוכים זה לזה. כי יש 
שני בחינת גופים לאדם:
%break
א. גוף פנימי
ב. וגוף חיצוני.
%break
שבגוף פנימי מתלבש חיות רוחני, שהוא בחינת אמונה והשפעה, 
המכונה מוחא וליבא. ובגוף החיצוני יש חיות גשמי, שהוא בחינת 
ידיעה וקבלה.
%break
ובאמצע, בין גוף הפנימי לגוף החיצוני, יש גוף אמצעי, שהוא אינו 
עולה בשם לפי עצמו. אלא אם האדם עושה מעשים טובים, אז גוף 
האמצעי מתדבק בגוף הפנימי.
%break
ואם עושה מעשים רעים, אז הגוף אמצעי מתדבק בגוף החיצוני. היינו, 
או שיש לו חיות גשמי, או חיות רוחני.
%break
נמצא, כיון שיש הופכיות בין פנימי לחיצוני, לכן אם הגוף האמצעי 
דבוק בגוף הפנימי, אז הוא בחינת מות לגוף החיצוני. ואם הוא דבוק 
בגוף החיצוני, אז הוא מות לגוף הפנימי. כי הבחירה היא בגוף 
האמצעי אז, להמשיך ולהתדבק בקדושה או חס ושלום להיפוך.
%break
%letter קי
%H קי. שדה אשר ברכו ה'
%break
"שדה אשר ברכו ה'". השכינה הקדושה נקרא שדה. ולפעמים נעשה 
מן שדה שקר, שה-ו' שבתוך ה' הוא סוד הנשמה, שה-ד' הוא סוד 
השכינה הקדושה. ובזמן שהנשמה מלובשת בה נקרא ה'.
%break
ובזמן שהאדם רוצה להוסיף על האמונה, אז הוא ממשיך ה-ו' למטה 
ונעשה ק'. אז מה-ד' נעשה ר', שמבחינת דלה ועניה, שרוצה להוסיף. 
אזי נהפך לריש בסוד "במלכותו נולד רש",
%break
שמן דל נעשה רש. היינו ע"י שהכניס עין רע לעצמו, הן במוחא והן 
בליבא, שהוא סוד "יכרסמנה חזיר מיער", שהעין תלויה, משום שהוא 
חוזר להיתרה, שס"א עתיד להיות מלאך קדוש.
%break
וזה סוד "יהי כבוד ה' לעולם". כיון שהוא בא לידי מצב של חיותו יער 
מלשון עירו. היינו, שנשפך כל חיותו, והוא מתחזק בכל פעם, אז הוא 
זוכה לבחינת "שדה אשר ברכו ה'", שמעין רע נעשה עין טובה.
%break
וזה פירוש "עין תלויה". היינו, שתלוי ועומד בספק, אם בעין רע או 
בעין טובה. וזהו שחוזר להיתרה. וזה סוד "חד לקבל חד [אחד לעומת 
אחד]". וזה סוד שאמרו חז"ל: "לא היה שמחה לפניו, כיום שנברא בו 
שמים וארץ".
%break
וזהו מטעם, שסוף כל סוף "יהיה ה' אחד ושמו אחד", שזהו תכלית 
הבריאה. ואצל הבורא ית' העבר ועתיד שוה. לכן השם ית' מסתכל על 
הבריאה על צורתה הסופית,
%page 612
כמו שתהיה בגמר התיקון, וכבר כלולים בעולם אין סוף כל הנשמות 
עם כל השלמתם, שיהיה בגמר התיקון, כבר צורתם השלימות נמצא 
שם ולא חסר שום דבר.
%break
אלא אצל המקבלים ניכר, שעדיין חסר להשלים מה שמוטל עליהם 
להשלים. שזהו "אשר ברא אלקים לעשות". היינו החסרונות 
והרגזנות, שזה סוד, מה שאמרו חז"ל "רגזן, לא עלתה בידו אלא 
רגזנותא".
%break
וכמו כן "כל הגרגרן כועס", שזהו צורתו האמיתית של הרצון לקבל 
בצורתו האמיתית, איך שהוא מגונה. וכל התיקונים הוא להפכו בעמ"נ 
להשפיע, שזהו כל עבודת התחתונים. שמטרם שנברא העולם, היה 
בסוד "הוא ושמו אחד".
%break
היינו, אף על פי ששמו כבר יצא מ-הוא ונתגלה לחוץ, וכבר נקרא 
בחינת שמו, מכל מקום היה אחד. וזה סוד חד לקבל חד [אחד לעומת 
אחד].
%break
%letter קיא
%H קיא. הבל, קול ודיבור
%break
יש בחינת הבל קול ודיבור. ויש בחינת קרח. ויש בחינת נורא. "הבל" 
נקרא אור חוזר, היוצא מהמסך, שהוא בחינת כח הגבלה. וכל זמן 
שלא נתקבל לשיעור לבחינת "שלא ישוב לכסלה עוד",
%break
נקרא הבל. וכשנתמלא לשיעור שלם, אז נקרא הגבלה זו, שהוא 
המסך, עם האור חוזר בשם "קול". שהקול הוא בחינת אזהרה, 
שאומר לו, שלא לעבור על חוקי התורה, ואם יעבור, תיכף כשעובר,
%break
הוא פסיק טעמי. לכן, כשהוא יודע בבירור, שאם יעבור, אז הוא בא 
לידי הפסק, לכן הוא שומר את ההגבלה. ואז הוא בא לידי "דיבור", 
שהוא סוד מלכות. שאז יכול להיות זווג קוב"ה ושכינתיה. ואז גם 
הארת חכמה נמשכת למטה.
%break
כי ידוע, שיש ב' מדרגות:
א. בחינת השפעה, בלי קבלה כלל,
ב. קבלה בעמ"נ להשפיע.
%break
ואז, כיון שרואה, שכבר בא לידי מדרגה, שיכול לקבל בעמ"נ להשפיע, 
אם כן למה לו העבדות, שהיא רק בבחינת משפיע עמ"נ להשפיע? 
הלא מקבלה בעמ"נ להשפיע מגיע להקב"ה יותר נחת רוח, כיון 
שהאור החכמה הבא בכלי דקבלה, הוא האור של מטרת הבריאה.
%break
אם כן, למה לו לעסוק בעבודה דלהשפיע עמ"נ להשפיע, שזה נקרא 
האור של תיקון הבריאה?
%break
ואז הוא בא תיכף לידי פסיק טעמי. ואז נשאר בערום וחוסר כל. 
מטעם, שאור דחסדים הוא אור המלביש את אור החכמה. ואם חסר 
לו המלביש, אפילו שיש לו אור החכמה,
%break
מכל מקום אין לו במה להלביש את החכמה. ואז היא באה ליד מצב, 
הנקרא "הקרח הנורא". שיסוד דאבא, המשפיע חכמה, נקרא צר 
מחסדים ואריך מחכמה, הוא קרח. כדוגמת מים שנקרשו:
%break
הגם שיש מים, אבל אין מתפשטים למטה. ויסוד דאמא נקראת 
"נורא", שהוא בחינת קצר ורחב. קצר נקרא, משום שיש סתימה על 
החכמה, מטעם צמצום ב' אין שם חכמה. וזהו "נורא".
%break
לכן דוקא ע"י שניהם: על ידי יסוד דאבא נמשך חכמה, וע"י יסוד דאמא 
נמשך חסדים.
%break
%letter קיב
%H קיב. שלשת המלאכים
%break
להבין,
א. ענין שלשת המלאכים, שבאו לבקרו את אברהם בזמן המילה,
ב. וענין שהקב"ה בא לבקרו, ומה אמר לו בזמן הביקור,
ג. ושהמבקר, אמרו חז"ל, נוטל א' מששים מחוליו,
%break
ד. וענין הפירוד עם לוט,
ה. וענין הפיכת סדום ועמורה,
ו. וענין בקשת אברהם, שלא להחריב את סדום,
ז. וענין הבטת אשת לוט מאחוריו, שנהיתה לנציב מלח,
%break
ח. וענין הנאת שמעון ולוי לאנשי שכם, בענין המילה שאמרו, "כי 
חרפה לנו",
ט. וענין ב' פרידות, שיוצאו מלוט, שהם נמחקו בימי דוד ושלמה, שהם 
בחינת הפיכיות זו לזו.
%page 613
ולהבין את הנ"ל נקדים את הענין, שידוע לנו, שבכל דבר אנו מבחינים 
עולם-שנה-נפש. לכן גם בענין מילה, שהוא סוד כריתת ברית המעור, 
נוהג גם שם ענין עולם-שנה-נפש. (יש ד' בריתות: עינים, ולשון, ולב, 
ומעור. ומעור כולל כולם).
%break
והמעור, שהוא בחינת ערלה, הוא הבחינה ד', שצריכים להסירה 
למקומה, היינו לבחינת עפר, שהוא בחינת מלכות במקומה. שפירושו, 
הורדת מלכות לבחינת עפר. הוא כמ"ש:
%break
"אבא נותן את הלובן", היינו שמוריד את המלכות מכל הל"ב נתיבות 
למקומו. ונמצא, שהספירות נתלבנו מבחינת העביות של מלכות 
דמדת הדין, שהיה בהם, שבשביל המלכות זו נעשה השבירה.
%break
ואח"כ אמא נותן את האודם, שמקבלת מלכות הממותקת בבינה, 
שנקרא אדמה ולא עפר. כי במלכות אנו מבחינים ב' בחינות:
א. בחינת אדמה,
ב. בחינת עפר.
%break
אדמה נקרא מלכות, שיש לה מיתוק של בינה, שנקרא "מלכות 
שעלתה לבינה". ועפר נקרא "מלכות במקום מלכות", שהוא מדת 
הדין.
%break
ובזמן שאברהם היה צריך להוליד את יצחק, שהוא בחינת כלל 
ישראל, היה צריך לטהר את עצמו עם בחינת מילה, כדי שיצאו הכלל 
ישראל בטהרה. והמילה, מבחינת נפש שלה, נקרא מילה, שהוא ענין 
הסרת הערלה, ולהשליכה למקום עפר.
%break
ובחינת עולם שבמילה, נקראת הפיכת סדום ועמורה. ובחינת 
התכללות מהנפשות שבעולם (שעולם נקרא התכללות מהרבה 
נפשות) נקרא בחינת לוט. והמילה שבבחינת עולם נקרא הפיכת 
סדום,
%break
וריפא כאב המילה נקרא הצלת לוט. לוט מלשון ארעא דאתלטיא [ארץ 
מקוללת], הנקרא בחינה ד'.
%break
כי צריכים לדעת, שבזמן שהאדם זכה לדביקות ה', שיש לו אז 
השתוות הצורה, שרצונו רק להשפיע ולא לקבל כלום לתועלת עצמו, 
אז באים לידי מצב, שאין לו מקום עבודה.
%break
כי בשביל עצמו אינו צריך לשום דבר. ובשביל השם ית', הוא רואה, 
שהשם ית' אינו בעל חסרון. לכן הוא נשאר עומד בלי עבודה. ואז יש 
לו כאב גדול מהמילה, כיון שהמילה גרם לו מקום עבודה. כי מילה 
נקרא הסרת הרצון לקבל לעצמו.
%break
נמצא, שבזה שהסיר את הרצון לקבל, שכבר אינו שולט בו, אם כן אין 
לו מה להוסיף על עבודתו. על זה יש תיקון, אפילו לאחר שזכה למול 
את עצמו מהרצון לקבל,
%break
מכל מקום נשאר בו עוד ניצוצין מבחינה ד', שגם הם מחכים לתיקון. 
והם מתמתקים רק ע"י המשכת האורות דגדלות. ועל ידי זה יש לו 
כבר מקום עבודה.
%break
וזה ענין, שהיה לאברהם אבינו עליו השלום כאב אחר המילה, היינו 
כנ"ל. והקב"ה בא אליו לבקרו. וזה ענין שמלאך רפאל ריפא לו על 
הכאב הזה (ואין לומר, מאחר שבהד' מלאכים הסדר הוא,
%break
מיכאל מימין וגבריאל משמאל, ומלפנים אוריאל, מאחורו שהוא מלכות 
המרומזת במערב, הוא רפאל, הוא משום שהוא מרפא את המלכות 
אחרי הסרת הערלה, שיהיה עוד מקום עבודה, כנ"ל).
%break
ומלאך השני בא להפוך את סדום. היינו כנ"ל, שבחינת הסרת הערלה 
בבחינת נפש נקרא מילה, ובבחינת עולם נקרא הפיכת סדום. וכמו 
שאמרו, שאחרי הסרת הערלה נשאר כאב.
%break
אז צריכים לרפא את הכאב. כמו כן בהפיכת סדום נקרא הריפוי בשם 
הצלת לוט, מטעם ב' פרידות טובות, שעתיד לצאת.
%break
ולכאורה קשה להבין ענין פירדות טובות: אם זה פירוד, איך אפשר 
להיות טובות? אלא כנ"ל, שלאחר הסרת הערלה, יש בחינת כאב 
כנ"ל, שהוא מטעם, שאין לו מקום עבודה.
%break
ומאותן הפרידות, היינו הניצוצין שנשארו מבחינה ד', הם נותנים לו 
מקום עבודה, בזה שהוא צריך לתקן אותם. ואינם יכולים לתקן אותם 
מטרם הסרת הערלה.
%break
כי מקודם צריכים להעלות ולתקן את הרפ"ח ניצוצין. ואח"כ מתקנים 
את הלב ניצוצין, הנקרא "לב האבן". לכן, מקודם הוא צריך להסיר את 
הערלה מכל וכל. שזה ענין, שצריך להיות סוד,
%page 614
שאינו צריך לידע מקודם, שהם צריכים להישאר בבחינת רשימו. וזהו 
פירוש "סוד", שע"י תיקון המילה, שהוא ענין פרע היסוד, היינו פרע 
"יוד". ואז מ"סוד" נעשה "יסוד".
%break
וזה ענין, שאותו מלאך רפאל הלך אח"כ להציל את לוט, מטעם 
"פרידות טובות", שהוא ענין רות ונעמי, שהוא בחינת מוחא וליבא. 
"רות" הוא מלשון "ראויה", שהא' נבלעת במבטא. ו"נעמי" הוא מלשון 
"נועם", משהו נועם אל הלב, שנמתקו אח"כ בדוד ושלמה.
%break
מה שאין כן, מקודם זה אמר המלאך: "אל תביט מאחריך". משום 
ש"לוט" הוא בחינה ד'. אבל יש לה על כל פנים חיבור עם אברהם. מה 
שאין כן "אחריך", אחרי הבחינה ד',
%break
שאז אין רק בחינה ד' בעצם, בלי מיתוק. הוא סוד תנינים הגדולים, 
שאמרו חז"ל, שהוא לויתן ובת זוגו, שהרג את הנוקבא ומלחה 
לצדיקים לעתיד לבוא. שלעתיד לבוא, נקרא אחרי כל התיקונים.
%break
וזה סוד, כשהביטה אשת לוט אחריה, כמ"ש "ותבט אשתו מאחריו 
ותהי נציב מלח". אבל מקודם צריכים להרגה, שזה סוד הפיכת סדום. 
אבל צריכים להציל את לוט גם כן, שהוא בחינת לויתן (שהוא החיבור 
שיש לבחינה ד' מאברהם, כנ"ל).
%break
ובזה מתורץ קשית העולם: איך היה יכול המלאך, שריפא את אברהם, 
להציל את לוט? הלא יש כלל: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחות". 
אלא שזה ענין אחד. כי צריכה להשאר רשימו מבחינה ד',
%break
אבל זה צריך להיות סוד. זאת אומרת, שטרם שמל את עצמו, לא 
צריכים לדעת מזה כלום. אלא צריך להרגה. והקב"ה מלחה לצדיקים 
לעתיד לבוא, שאז נעשה מהסוד יסוד.
%break
וזה ענין הריב, שהיה בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט (מקנה 
פירושו קנינים רוחניים). כי המקנה של אברהם היה לצורך הגדלת 
בחינת אברהם, שהוא בחינת אמונה.
%break
זאת אומרת, שעל ידי זה לקח על עצמו כוחות יותר גדולים ללכת 
למעלה מהדעת, כיון שראה, שדוקא ע"י דרך הזה של אמונה למעלה 
מהדעת זוכים לכל הקנינים.
%break
נמצא, שמה שהוא רוצה את הקנינים, הוא, שהקנינים האלו מעידים 
על הדרך, הנקרא אמונה למעלה מהדעת, שהוא דרך אמיתי. וראיה 
לזה, כיון שמשפיעים לו מלמעלה קנינים רוחניים.
%break
נמצא שעל ידי הקנינים הוא מתאמץ רק ללכת בדרך אמונה למעלה 
מהדעת. אבל הוא לא רוצה את הקנינים הרוחניים, משום שהם 
מדרגות והשגות גדלות.
%break
היינו, לא שהוא מאמין בה', בכדי להשיג ע"י האמונה השגות גדולות. 
אלא הוא צריך להשגות גדולות, כדי שידע את שהוא הולך בדרך 
אמיתי. נמצא, שלאחר כל הגדלות הוא רוצה ללכת דוקא בדרך 
האמונה. כי על ידי זה הוא רואה, שהוא עושה משהו.
%break
מה שאין כן רועי מקנה לוט, כל כוונתם היו בכדי להשיג קנינים 
והשגות גדולות, שזה נקרא להגדיל בחינת לוט. שלוט נקרא ארעא 
דאתלטיא [ארץ מקוללת], שהוא הרצון לקבל שלו,
%break
המכונה בחינה ד', בין במוחא ובין בליבא. ועל כן אמר אברהם: "הפרד 
נא מעלי". היינו, שהבחינה ד' יפרד ממנו, שמבחינת עולם-שנה-נפש.
%break
וזה ענין מילה והסרת הערלה. והסרת הבחינה ד' בנפש נקרא מילה. 
ובבחינת עולם נקרא הסרת הערלה בשם הפיכת סדום. ומבחינת שנה 
הוא בחינת התכללות מנפשות הרבה,
%break
נקרא שנה. וזהו בחינת לוט, מלשון קללה, המכונה ארעא דאתלטיא 
[ארץ מקוללת]. לכן כשאמר אברהם ללוט: "הפרד נא מעלי".
%break
אבל מכל מקום לוט היה בן הרן, שהכוונה הוא על צמצום ב', המכונה 
"נהר, היוצא מעדן, להשקות את הגן". ויש בחינת "עבר הנהר", שהוא 
מחוץ לנהר, היינו צמצום א'. ויש הפרש מצמצום א' לצמצום ב'.
%break
כי בצמצום א' הדינים עומדים למטה מכל הספירות דקדושה, כמו 
שיוצאו מתחילה מסדר השתלשלות העולמות. מה שאין כן בצמצום ב' 
הם עלו למקום קדושה, ויש להם כבר אחיזה בקדושה. לכן מבחינה זו 
הם יותר גרועים מצמצום א', אין להם התפשטות נוספת.
%page 615
הנה "ארץ כנען" הוא מבחינת צמצום ב', שהם גרועים מאד, משום 
שיש להם אחיזה בקדושה. לכן כתיב בהם "לא תחיה כל נשמה". מה 
שאין כן בחינת לוט, שהוא בחינה ד', צריך להציל אותה.
%break
לכן ג' המלאכים באו כאחד. אחד לברכת הזרע, שהוא בחינת כלל 
ישראל, שזה מרמז גם על פריה ורביה בתורה, שהוא סוד גלוי רזי 
תורה, שזה נקרא בנים, לשון הבנה. וכל זה יכולים להשיג רק אחר 
תיקון המילה.
%break
וזה סוד שאמר ה': "המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה". כי 
אברהם היה מפחד מהפיכת סדום, אולי יאבדו לו כל הכלי קבלה. לכן 
אמר: "אולי יש חמשים צדיקים?"
%break
כי פרצוף שלם הוא חמשים מדרגות. ואח"כ שאל: "אולי יש ארבעים 
וחמשה צדיקים?" היינו עביות דבחינה ג', שהוא בחינת ארבעים, וד' 
דהתלבשות שהוא בחינת ו"ק, חצי מדרגה, שהוא חמש ספירות.
%break
וכו', עד ששאל: "אולי יש עשרה צדיקים?" היינו קומת מלכות, שהיא 
רק עשרה. לכן כשראה, שאפילו קומת מלכות אינה יכולה לצאת 
משם, אז הסכים אברהם על הפיכת סדום.
%break
נמצא, שבזמן שהקב"ה בא לבקרו, אז נתן תפילה על סדום. וזה 
שכתוב "הכצעקתה" וכו', היינו שכולם היו משוקעים ברצון לקבל. 
"כלה, ואם לא אדעה", היינו אם יש בהם בחינות של השפעה,
%break
אז ונדעה שהוא ענין חיבור, זאת אומרת שיחבר אותם להקדושה. 
וכיון שראה אברהם, שמהם לא תצמח שום טובה, אז הסכים להפיכת 
סדום.
%break
וזה סוד שאחר פרידת לוט מאברהם כתוב "ויאהל עד סדום", שהוא 
למקום מגוריהם של הרצון לקבל, שזהו מבחינתו עצמו. וזהו רק בארץ 
ישראל. מה שאין כן בעבר הנהר, שהוא בחינת צמצום א',
%break
שהוא שליטת הבחינה ד' בעצם, אין מקום לעבודה, כי במקומה היא 
הגוברת והשולטת ורק בארץ ישראל, שהוא בחינת צמצום ב'. שם 
שייך כל העבודה. וזה סוד שנקרא אברהם "בה' בראם".
%break
היינו שה"י" דשרי נחלקה ל"ב' ההין", לה' תחתונה ולה' עילאה, 
שאברהם לקח מבחינת התכללות ה' תתאה בה' עילאה.
%break
ובזה נבין את שמעון ולוי, שהערימו את אנשי שכם. מאחר ששכם 
חפץ בדינה היה, משום שכל כוונתו היה רק ברצון לקבל, אז הם 
אמרו, כי צריכים למול, היינו לבטל את הכלי קבלה.
%break
והיות שכל כוונתם היה רק ברצון לקבל, נמצא שע"י המילה בעצמם 
נהרגו, בזה שנאבד להם הרצון לקבל ע"י המילה. וזה נחשב להם 
להריגה. נמצא לפי זה, שהם בעצמם הערימו,
%break
כיון שכל כוונתם היה בדינה אחותם. והם חשבו, שיכלו לקבל את דינה 
בכלים דקבלה. לכן, לאחר שנמולו ורצו לקבל אז את דינה, ואז הם היו 
יכולים להשתמש רק בכלים דהשפעה,
%break
וכלים דקבלה נאבד להם ע"י המילה. והיות שהיה חסר להם ניצוצי 
השפעה, מטעם ששכם היה בן חמור, שאין לו מושג רק בכלים 
דקבלה, לכן לא יוכלו לקבל את דינה בכלים דהשפעה,
%break
שזהו נגד שורשם, ששורשם הוא רק חמור, רצון לקבל, נמצאו קרח 
מכאן וקרח מכאן. וזהו נבחן ששמעון ולוי גורמו להם הריגה, אבל הם 
בעצמם אשמים, ולא שמעון ולוי.
%break
וזה ענין מה שאמרו חז"ל: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית 
המדרש". ויש להבין מהו פירוש "אם פגע". שמשמע שלא תמיד נמצא 
המנוול, שכוונתו על הרצון לקבל. אלא הפירוש הוא,
%break
שלא אצל כולם הרצון לקבל נקרא מנוול, אלא אם נמצא מי שהוא, 
שאצלו הרצון לקבל הוא מרגיש אותו למנוול, והוא רוצה להפטר ממנו, 
כמ"ש "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע,
%break
אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, ואם לאו יקרא קריאת שמע, 
ואם לאו יזכיר לו יום המיתה" (ברכות דף ה'). אז יש לו ג' עצות ביחד, 
שאחד בלי אחרים אין לו שלימות.
%break
ובזה מובן קשיות העולם, שהגמרא מסיימת. ואם לא עוזר עצה 
הראשונה, היינו "משכהו לבית המדרש", אז "לקרוא קריאת שמע". 
ואם לא עוזר לו, אז "יזכיר לו יום המיתה".
%break
אם כן, למה הוא צריך לב' עצות הראשונות, שהם בספק אם יעזור לו? 
למה לא יקח תיכף העצה האחרונה, היינו שיזכיר לו את יום המיתה? 
על זה הוא מתרץ, שאין הפירוש שעצה אחד יעזור, אלא שצריכים כל 
הג' עצות ביחד.
%page 616
והפירוש הוא:
א. משכהו לבית המדרש, היינו בחינת אורייתא,
ב. שיקרא קריאת שמע, הוא בחינת קוב"ה ודביקות בה',
%break
ג. הזכרת יום המיתה. פירושו מסירות נפש, שזהו בחינת ישראל, 
שנמשלו כיונה שפושטת את צוארה. היינו, שכל הג' בחינות הם 
בחינת יחוד אחד, הנקרא "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ולבחינת תורה ולבחינת קריאת שמע יכולים לקבל סיוע מרב. אבל 
לבחינת ישראל, שהוא סוד מילה, שהוא בחינת מסירות נפש, צריך 
האדם בעצמו לעבוד. והגם שעל זה גם כן יש סיוע מלמעלה,
%break
כמו שאמרו חז"ל: "וכרת עמו הברית", שפירושו, שהקב"ה עזרו, אבל 
מכל מקום האדם צריך להתחיל. וזה ענין "יזכיר לו יום המיתה", 
שצריכים תמיד להזכיר ולא לשכוח, משום שזהו עיקר עבודת האדם.
%break
וענין הרשימות שצריכים להשאיר בסוד הצלת לוט, הוא מטעם ב' 
פרידות טובות, שהוא סוד ענין המן ומרדכי. כי מרדכי, שרצונו רק 
להשפיע, אין לו שום צורך בהמשכת אורות דגדלות. אבל ע"י המן,
%break
שהוא רוצה לבלוע את כל האורות לרשותו, על ידו, היינו הוא הגורם 
שמעורר את האדם להמשיך את האורות דגדלות. אבל לאחר שכבר 
המשיך את האורות, אסור לקבל אותם בכלים של המן,
%break
שנקרא כלים דקבלה. אלא בכלים דהשפעה. שזהו פירוש מה שכתוב, 
שהמלך אמר להמן "ועשה כן למרדכי היהודי", שזה נבחן, אורות 
דהמן המאירים בכלים דמרדכי.
%break
%letter קיג
%H קיג. תפילת שמונה עשרה
%break
בתפילת שמונה עשרה: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל 
ברחמים". ולכאורה קשה, מקודם אנו אומרים: "כי אתה שומע תפילת 
כל פה". היינו, אפילו פה שאינה רצויה, גם כן הקב"ה שומע,
%break
כתוב: "כל-פה". אפילו שאינה רצויה משמע. ואח"כ אומר: "עמך 
ישראל ברחמים". משמע, שדוקא תפילה, שהוא ברחמים, אחרת לא 
שומעין.
%break
והענין הוא, שצריכין לדעת, שכל הכבידות שישנו בעבדות ה', הוא 
מסיבת ההפכיות, הנוהג על כל צעד ושעל. למשל, יש כלל, שהאדם 
צריך להיות שפל. אבל אם נלך בקצה הזה,
%break
הגם שחז"ל אמרו "מאד מאד הוי שפל רוח", מכל מקום הקצה הזה 
אינו משמע שיהיה כלל. כי ידוע, שהאדם צריך ללכת נגד כל העולם, 
ולא להבטל אחר רבוי הדיעות, הנוהגים בעולם,
%break
כמ"ש "ויגבה לבו בדרכי ה'". אם כן, כלל הזה לא נקרא כלל, שנוכל 
לומר, שיש בו שלימות.
%break
ואם ללכת בקצה השני, שהוא הגיאות, גם כן לא בסדר, כי "כל 
המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וכמו 
כן אנו רואים הופכיות בענין יסורים.
%break
היינו, אם הקב"ה שולח יסורים לאיזה אדם, ואנחנו צריכין להאמין, 
שהשם ית' הוא טוב ומטיב, אם כן בהכרח היסורים ששלח הוא לטובת 
האדם. אם כן, איך אנו מתפללים, שהשם ית' יסיר מאתנו היסורים.
%break
ובענין היסורים צריכים לדעת, כי היסורים באו רק בכדי לתקן את 
האדם, שיהיה מוכשר לקבלת אור ה'. ותפקיד היסורים הוא למרק את 
הגוף, כמו שאמרו חז"ל: "מה מלח ממתיק את הבשר,
%break
כך יסורים ממרקין את הגוף". וענין התפילה תיקנו, שיהיה במקום 
יסורים, היינו שגם התפילה ממרק את הגוף. אלא שהתפילה נקרא 
דרך התורה. לכן התפילה מועיל יותר להמתיק את הגוף מיסורים,
%break
לכן מצוה להתפלל על היסורים, מאחר שמזה באה תוספות טובה, 
להאדם בפרט ובכלל כולו.
%break
ומשום זה, ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'. 
ואינו יכול להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, 
שהוא אינו ראוי,
%break
שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". 
ונמצא, שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו 
הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה,
%page 617
הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה 
מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם, היינו גדלותו ית', שלא 
תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה,
%break
אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל 
כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'.
%break
וזה פירוש "כי אתה שומע תפילת כל פה". מתי הוא שומע כל פה? 
בזמן שעמך ישראל מתפללים ברחמים. היינו רחמים פשוטים. 
שהאדם מתפלל,
%break
בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". היינו קבלת 
האמונה. וזה דומה לאדם, שלא אכל שלשה ימים. ואז, כשהוא מבקש 
מאדם, שיתן לו משהו לאכול, אינו מבקש שום דברים מיותרים או 
מותרות, אלא פשוט מבקש, שיתן לו משהו להחיות את נפשו.
%break
וכמו כן בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, 
אינו מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה' 
יאיר את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה.
%break
וזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ותפילה 
זו נקבל מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא מבקש 
להחיות את נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו.
%break
וזה נקרא "ברחמים". שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל 
להחזיק את חיותו. וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא 
למסכנא [לעני], תיכף נתקבל. היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, 
תיכף נתקבל.
%break
%letter קיד
%H קיד. ענין תפילה 
%break
יש להבין, איך שייך ענין תפילה, שהוא בחינת רחמים. הלא יש כלל 
"מצאתי ולא יגעתי אל תאמין"? והעצה, שהאדם צריך להבטיח להשם 
ית', שיתן לו את היגיעה לאחר מכן.
%break
%letter קטו
%H קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר
%break
דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל 
הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, 
היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו,
%break
כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא 
את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. 
היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא 
לתועלת עצמו.
%break
צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות 
דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות 
דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך,
%break
ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק 
ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים 
הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, 
ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים.
%break
זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא 
שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד 
בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו.
%break
אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים 
יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, 
שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים 
לאברים של הבעל חי הזה.
%break
וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון 
לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך 
מהסביבה, שבו הוא נמצא,
%break
אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה 
שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע.
%break
חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. 
ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני 
עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית.
%page 618
היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. 
אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של 
חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש 
הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת.
%break
מדבר: יש בו מעלות:
א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית,
ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי 
בהסביבה,
%break
ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם. על ידי 
זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא 
יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק 
את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו.
%break
%letter קטז
%H קטז. למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה
%break
"מצות אין צריכות כוונה" ו"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא [בעולם הזה 
אין]". פירוש, דלמאן דאמר [שֶׁלְּמִי שֶׁאָמַר], מצות אין צריכות כוונה, 
הוא סובר, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא [בעולם הזה אין].
%break
דענין כוונה, היינו השכל והטעם שבמצוה. והוא באמת השכר של 
המצוה. שאם האדם טועם טעם המצוה, וגם מבין השכל שבהדבר, אז 
לא צריכים לשכר יותר גדולה מזו.
%break
לפי זה יוצא, אם אין מצות צריכות כוונה, ממילא שכר מצוה בהאי 
עלמא ליכא. הלא אין לו שום טעם ושכל בהמצוה.
%break
נמצא, שאם האדם נמצא במצב, שאין לו שום כוונה, אז נמצא במצב, 
ששכר מצוה בהאי ליכא [בזה אין]. כיון ששכר המצוה הוא הטעם 
והשכל, ואם אין לו זה, בטח שאין לו שכר מצוה בעולם הזה.
%break
%letter קיז
%H קיז. יגעת ולא מצאת אל תאמין
%break
התצרוכת להיגיעה הוא דבר הכרחי. מאחר שהשם ית' נותן מתנה 
להאדם, הוא רוצה שירגיש בטוב המתנה. אחרת הוא יהיה בחינת 
שוטה, כמו שאמרו חז"ל: "איזהו שוטה,
%break
המאבד מה שנותנין לו". מאחר שאינו מחשיב את חשיבות שבהדבר, 
לכן אינו שם לב שישמור את המתנה.
%break
וזה כלל, שאין האדם מרגיש שום חשיבות באיזה דבר, אם לא היה לו 
צורך להדבר. וכפי ערך הצורך והיסורים אם אינו משיגו, כן ממש 
באותו השיעור הוא מרגיש טעם תענוג ושמחה במילוי החסרון.
%break
כדוגמת למי שנותנין כל מיני משקין טובים, ואם אינו צמא, אין לו שום 
טעם, כמ"ש "כמים קרים על נפש עיפה".
%break
ולכן, כשמסדרים סעודות, בכדי להנאות ולשמח להקהל, אזי המנהג 
כמו שמכינים בשר ודגים וכל מיני דברים טובים, אזי נזהרים לערוך על 
השלחן גם כן דברים חריפים ומרים. דהיינו חרדל,
%break
ופלפלים חריפים, ודברים חמוצים, ודברים מלוחים. וזהו הכל בכדי 
לעורר את היסורים של רעבון. כי כשהלב טועם טעם מר וחריף, אזי 
נתעורר רעבון וחסרון, שהאדם זקוק למלאות את חסרונו עם הסעודה 
של דברים טובים.
%break
ואל יעלה על לבו של מישהו לשאול: "למה לי את הדברים המעוררים 
יסורים של רעבון? הלא על בעל הבית להכין רק מילוי להחסרון, 
דהיינו הסעודה. ולא להכין דברים,
%break
שמעוררים להמילוי חסרון?" - והתשובה מובן לכל: משום שאם בעל 
הבית רוצה שהאנשים יהנו מהסעודה, אזי, כפי שיעור שיהיה להם 
החסרון להסעודה,
%break
כן ממש באותו שיעור הם יהנו מהסעודה. נמצא, שאם הוא ירבה 
דברים טובים, זה עוד לא יועיל שיהנו מהסעודה, מטעם הנ"ל "כי אין 
מלוי בלי חסרון".
%break
לכן, בכדי לזכות לאור השם ית', גם כן צריך להיות בחינת חסרון. 
והחסרון לזה הוא היגיעה. בשיעור שהאדם מתיגע ודורש את ה', בזמן 
ההסתרה ביותר, בשיעור הזה הוא נעשה נצרך לה',
%break
היינו שה' יאיר עיניו שיזכה ללכת בדרך ה'. אזי כשכבר יש לו הכלי 
הזו של חסרון. אזי כשהשם ית' יתן לו איזה עזרה משמים, אזי כבר 
ידע, איך לשמור את מתנה זו. נמצא, שהיגיעה היא בחינת אחוריים. 
וכשמקבל את האחוריים, יש לו מקום, שיוכל לזכות לבחינת פנים.
%page 619
ועל זה נאמר "לא יחפוץ הכסיל בתבונה". זאת אומרת, שאין לו צורך 
כל כך, שירצה להתיגע על התבונה, בכדי להשיגו. נמצא, שאין לו 
האחוריים. ממילא אי אפשר לזכות לבחינת הפנים.
%break
וזה ענין "לפום צערא אגרא [לפי הצער - השכר]". היינו הצער, הנקרא 
"יגיעה", עושה את הכלי, שיוכל לזכות לבחינת אגרא. זאת אומרת, 
כפי שיעור שיהיה לו הצער, באותו שיעור הוא יכול אח"כ לזכות 
לבחינת השמחה והתענוג.
%break
%letter קיח
%H קיח. להבין ענין ברכים אשר כרעו לבעל
%break
הנה, יש בחינת אשה, ויש בחינת בעל. אשה נקרא "דלית לה, אלא 
מה שיהיב לה בעלה [שאין לה אלא מה שנותן לה בעלה]". ובעל 
נקרא, שהוא עצמו ממשיך לתוך בחינתו כל טוב.
הנה ברכים נקרא בחינת הכנעה, כמ"ש "וכל ברך לך תכרע".
%break
ובענין הכנעה יש ב' בחינות:
א. מי שמכניע את עצמו לפני מי שגדול ממנו. והגם שלא יודע מעלתו, 
אלא שהוא מאמין, שהוא גדול, ומשום כך, יש לו הכנעה לפניו.
ב. שהוא יודע את גדלותו ומעלתו בבירור גמור.
%break
ובענין אמונה בהגדלות של העליון, יש גם כן ב' בחינות:
א. שהוא מאמין, שהוא גדול, מטעם שאין לו עצה אחרת. היינו, שאין 
לו שום דרך ומבוא, איך לידע את גדלותו.
%break
ב. שיש לו עצה, איך לידע בדעת ברורה וצלולה את גדלותו. ומכל 
מקום הוא בוחר בדרך האמונה, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". 
זאת אומרת, הגם שיש לו ניצוצין בגופו,
%break
שהם רוצים דוקא לדעת גדלותו, ולא ללכת כבהמה, ומכל מקום הוא 
בוחר בדרך האמונה, מטעם הנ"ל. נמצא, שמי שאין לו עצה אחרת 
ובוחר באמונה, נמצא שהוא בחינת אשה. היינו בחינת נקבה, "תשש 
כוחו כנקבה", והוא רק מקבל מבעלה.
%break
ומי שיש לו עצה והוא לוחם ללכת בדרך אמונה, הוא נקרא בחינת 
"איש מלחמה". לכן, אלו שבוחרו בבחינת אמונה, בזמן שהיה להם 
עצה ללכת בבחינת ידיעה, הנקרא בעל,
%break
המה נקראים "אשר לא כרעו לבעל". היינו שלא נכנעו לעבודת בעל, 
שהוא בחינת ידיעה, אלא שהלכו בדרך האמונה.
%break
%letter קיט
%H קיט. ההוא תלמיד דלמד בחשאי
%break
"ההוא תלמיד דלמד בחשאי, בטש ביה [הכתה בו] ברוריה ואמרה 
"ערוכה בכל", אם ערוכה ברמ"ח, מתקיים". חשאי, פירוש קטנות, 
מלשון חש-מל. חש נקרא כלים דפנים. ומל נקרא כלים דאחור, שהם 
כלים למטה מחזה, המביאים בחינת גדלות.
%break
התלמיד הנ"ל היה חושב, שאם הוא זכה לבחינת חש, שהוא בחינת 
רצון להשפיע וכל כוונותיו הם אך להשפיע, כבר זכה לכל השלימות. 
אבל היות שתכלית בריאת העולמות היתה להטיב לנבראיו,
%break
היינו לקבל כל התענוגים העליונים, שהאדם ישיג את כל הקומה, 
אפילו למטה מחזה גם כן. זאת אומרת, כל הרמ"ח.
%break
לכן אמרה לו ברוריה את הפסוק "ערוכה בכל", היינו בכל הרמ"ח. 
זאת אומרת, שימשיך גם הלמטה מחזה גם כן. היינו, שצריך להמשיך 
גם הגדלות. וזה "מל", היינו דיבור, שהוא בחינת גילוי,
%break
שיגלה את כל הקומה. אלא בכדי שלא יפגמו, צריכים מקודם לקבל 
את הקטנות, הנקרא "חש", שהוא בחשאי, שעדיין לא מגולה.
%break
ואח"כ הוא צריך לברר גם את בחינת מל, שהוא בחינת הגדלות. ואז 
יהיה מגולה את כל הקומה. וזהו "ערוכה ושמורה". היינו כיון שכבר 
אצלו בבחינת השמירה, היינו הקטנות, כבר יכול להמשיך את 
הגדלות, ואין לו לפחד.
%page 620
%letter קכ
%H קכ. טעם על מנהג שלא אוכלין אגוזים בראש השנה
%break
טעם על מנהג, שלא אוכלין אגוזים בראש השנה. משום שאגוז 
גמטריא חטא "חט". והקשה, הלא אגוז גמטריא טוב.
%break
ואמר, שאגוז רומז לעץ הדעת טוב ורע. וטרם שהאדם עשה תשובה 
מאהבה, אצלו האגוז עדיין חטא. ומי שכבר זכה לתשובה מאהבה, 
אזי זדונות נעשו לו כזכיות. נמצא,
%break
שמה"חט" נעשה בחינת טוב. ואז כבר מותר לו לאכול אגוז. לכן צריכין 
להיזהר לאכול דברים, שאין בהם שום רמז לחט, שהם בבחינת עץ 
החיים. מה שאין כן בדברים שיש בהם גמטריא לחט, מרומזים לעץ 
הדעת טוב ורע.
%break
%letter קכא
%H קכא. היתה כאניות סוחר
%break
בפסוק "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה". הנה בזמן שהאדם 
דורש ועומד בתוקף ש"כולה שלי", היינו שכל הרצוניות יהיה מוקדש 
כולה לה', אזי הס"א מתעורר כנגדו וטוענת גם כן "כולה שלי".
%break
ואז יש מסחר. מסחר נקרא, שהאדם רוצה לקנות איזה חפץ, והקונה 
והמוכר מתדיינים על הכדאיות. היינו כל אחד טוען שהצדק עמו. וכאן 
הגוף מסתכל למי כדאי לשמוע: להמקבל או לכח המשפיע,
%break
ששניהם טוענים בבירור "כולה שלי". וכיון שהאדם רואה את שופלותו, 
שגם יש בו נצוצין, שלא מסכימים לשמור את התורה והמצות, אפילו 
כקוצו של יוד, אלא כל הגוף טוען "כולה שלי".
%break
אזי "ממרחק תביא לחמה". היינו, מהרחקות, שהאדם רואה, איך 
שהוא כל כך מרוחק מה', ומצטער ומבקש מה', שיקרבהו, "תביא 
לחמה". ענין לחם הוא סוד אמונה.
%break
אזי הוא זוכה לאמונה בקביעות, כי "ה' עשה, שיראו מלפניו". היינו 
שכל ההרחקות, שהוא מרגיש, ה' הביאו לו את המצבים האלו, בכדי 
שיהיה לו צורך לקבל עליו את יראת שמים.
%break
וזה פירוש "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". 
פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו 
הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה.
%break
אלא גם מהיציאות, היינו מההתרחקות. שעל ידי זה שהסטרא אחרא 
מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה 
התגברות באלו המצבים, האדם זוכה לאמונה בקביעות.
%break
זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך 
ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל 
ממנו יתברך.
%break
ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיון שהוא רואה, שהכל השם ית' 
עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל משה ענותן 
וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות.
%break
היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע 
שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר 
השיג. ודי למבין.
%break
וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד ואחד, אלא לא כל 
אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. נמצא שלא רוצים לסבול. מה 
שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל את הענוות. לכן נקרא עניו. 
היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות.
%break
וזה כלל: "במקום שאין שמחה, אין השכינה שורה". לכן בזמן הטהרה, 
אי אפשר להיות השראת השכינה. והגם שדבר הטהרה הוא דבר 
הכרחי (וזהו כדוגמת בית הכסא, הגם שהאדם מוכרח להכנס לתוכו, 
ומכל מקום בטוח הוא, שאין זה בית המלך).
%break
וזה ענין ברכה ובכורה, שאותיותיהן שוות. כי בכורה הוא סוד ג"ר. 
והס"א רוצות את הג"ר, אבל לא את הברכות. כי ברכה הוא סוד 
הלבוש על המוחין. ועשיו היה רוצה את הבכורה מבלי הלבוש.
%break
ומוחין בלי לבוש אסור לקבל. וזה שאמר עשו: "הלא ברכה אחת 
אצלת לי". ברכה אחת כוונת להיפוך מהברכות, היינו קללה, שעל זה 
נאמר: "ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה".
%page 621
%letter קכב
%H קכב. להבין מה שמבואר בשולחן ערוך
%break
להבין מה שמבואר בשולחן ערוך, שהדין, שהאדם צריך לחזור ולעיין 
בהתפילות של ימים נוראים, מסיבת, כשיבוא זמן התפילה, אזי כבר 
יהיה זקן ורגיל בתפילה.
%break
והענין הוא, שתפילה צריך להיות בלב, שהוא סוד עבודה שבלב. 
היינו, שהלב יסכים למה שהאדם מדבר בפה (ואם לאו, נקרא זה 
רמאות. היינו, שאין פיו ולבו שוים).
%break
לכן בחודש אלול צריך האדם להרגיל את עצמו בהעבודה העצומה. 
והעיקר הוא, שיכול לומר "כתבנו לחיים". היינו בזמן שאומר כתבנו 
לחיים, שגם הלב יסכים (שלא יהא כחונף), שיהיו פיו ולבו שוים, "כי 
האדם יראה לעינים, וה' יראה לבב".
%break
ולפי זה, בזמן שהאדם צועק "כתבנו לחיים", שפירוש "חיים" הוא 
בחינת להתדבק בחיי החיים, שהוא דוקא על ידי זה, שהאדם רוצה 
לעבוד בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו 
בביטול גמור.
%break
ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום 
יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת 
עצמו מצטייר מצב,
%break
בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד עם כל הבריות, 
והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. ופורש את עצמו ללכת למדבר, 
אשר אין שם שום, רק חיות רעות.
%break
ואף אחד לא ידע ממנו וממציאותו. ונדמה בעיניו, כאילו אובד את 
עולמו בפעם אחת, ומרגיש שמאבד עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על 
עצמו מיתה מעולם הזה,
%break
ומרגיש שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש 
לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים השחורים, 
אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, 
מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו.
%break
לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו 
שיהיו פיו וליבו שוים. וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין 
שבחינת קבלה נקרא פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים,
%break
שהוא סוד השפעה. ותמיד מוכרחים להשתדל בעבודת המלכות, 
הנקראת בחינת "כתיבה", שהוא בחינת דיו ושחרית. היינו, שלא ירצה 
שעבודתו יהיה דוקא בבחינת "לבני ושמעי".
%break
כנ"ל, שרק בזמן הלבנונית הוא ישמע לתורה ומצות, אלא ללא תנאים, 
בין בלבן ובין בשחור. תמיד יהיה שוה אצלו, שבכל אופנים הוא צריך 
להשמע להפקודות של התו"מ.
%break
%letter קכג
%H קכג. ענין גיטו וידו באין כאחד
%break
ענין "ה' תתאה [תחתונה] בעינים".
היינו, שנעשה בחינת מסך וכסוי על העינים. שהעינים הוא סוד ראיה 
והשגחה, שרואה בחינת השגחה מסותרת.
%break
ענין נסיון. היינו, שאין לו צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאין הוא יכול 
לברר את רצון ה' ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות 
במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע,
%break
אם עבודה זו של מסירות נפש הוא במקומו או להיפוך, שעם עבודה 
קשה זו, יהיה בניגוד לדעת רבו ולדעת ה'. וכדי להכריע בדבר, הוא 
מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם 
להקו, שרק היגיעה מוטלת על האדם ולא שום דבר.
%break
אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא 
הוא צריך תמיד להרבות יגיעה.
%break
%letter קכד
%H קכד. שבת בראשית - ודשיתא אלפי שני
%break
יש ב' בחינות שבתות:
א. דבראשית,
ב. דשיתא אלפי שני [של ששת אלפי השנים].
%break
וההבדל ביניהם הוא זה: ידוע, שיש בחינת שביתה ובחינת נפישה. 
שביתה נקרא במקום שאין כבר מה להוסיף. מה שאין כן נפישה, 
שהוא מלשון עמד לפוש, זאת אומרת שהוא באמצע עבודה,
%page 622
ואין לו כח להמשיך בעבודתו, אז הוא עומד לפוש, בכדי לקבל חיות 
וכוח מחדש, ואח"כ ממשיך בעבודתו. שבת בראשית הוא בחינה שאין 
מה להוסיף. והוא נקרא בחינת שביתה.
%break
ושבת דשיתא אלפי שנין הוא בחינת נפישה, שעל ידי זה הוא מקבל 
כח וחיות להמשיך בעבודתו בימות החול.
%break
ובזה נבין מאמר חז"ל, ששבת אמרה: "לכולם נתת בן זוג, ולי לא 
נתת". והשיב לה הקב"ה: "ישראל יהיה בן זווגך". שענין זוג היינו 
בחינת נקרא ז"א. אם יש בחינת נוקבא,
%break
יכול להיות זווג. ומזווג בא תולדות, היינו התחדשות והוספות. וענין 
נוקבא, היינו בחינת חסרון. שאם נמצא באיזה מקום חסרון, יש מקום 
לתקן את החסרון. וכל התיקונים נקראים,
%break
שהם באו על שלימותם, בזה שממשיכים אור העליון במקום החסרון. 
נמצא, שלא היה כאן שום חסרון מלכתחילה. אלא כל החסרון, שחשבו 
מקודם, שהוא בחינת חסרון, הוא בא בבחינת תיקון מלכתחילה, היינו 
שעל ידי זה יֻשפע שפע עליון ממרום.
%break
וזה דומה, כשאדם מעיין באיזה ענין, ומתייגע את עצמו להבין את 
הענין. וכשמשיג את הפירוש, אזי להיפוך, היינו שלא מרגיש, שמקודם 
היה לו יסורים, שלא הבין את הענין. אלא שהוא שמח,
%break
בזה שיש לו עכשיו שמחה. שהשמחה נמדדת בערך לפי שיעור 
היגיעה, שהיה לו מטרם שהבין את הענין. נמצא, שזמן העיון נקרא 
בחינת נוקבא, שהוא בחינת חסרון. וכשהאדם מתיחד עם החסרון,
%break
אזי הוא מוליד את התולדה, היינו החידוש. וזה שטענה השבת: "הלא 
בשבת אין זמן עבודה. אם כן לא, יהיה שום תולדות ושום חדושים".
%break
%letter קכה
%H קכה. המענג את השבת
%break
"כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר, אז תתענג 
על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, וגו'. לא 
כאברהם, שכתוב בו, קום התהלך בארץ לארכה, וגו'.
%break
ולא כיצחק, שכתוב, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות. אלא כיעקב, 
שכתוב בו, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". (שבת, קיח). והגמרא 
כפשוטה קשה להבין. וכי לכל אחד ואחד מישראל יתנו את כל העולם 
כולו, דהיינו נחלה בלי מצרים.
%break
ונקדים מאמר חז"ל "לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה 
ומקדיר. רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאים בה, דכתיב "כי הנה 
היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים ועושי רשעה קש,
%break
ולהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש 
וענף", לא שורש בעולם הזה ולא ענף בעולם הבא. צדיקים מתרפאים 
בה, דכתיב "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וגו'. 
ולא עוד, אלא שמתעדנין בה" (עבודה זרה, ג, ע"ב).
%break
וצריך להבין חידת חכמים: מהו שמש ומהו נרתיק? ומאין נמשך 
ההפכיות הזה? ומה "שורש בעולם הזה וענף בעולם הבא"? ומהו 
"ולא עוד, אלא שמתעדנין בה?" היה לו לומר "מתרפאים ומתעדנין 
בה". ומהו "ולא עוד" דקאמר?
%break
ומובן זה עם מאמר חז"ל: "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה" 
(סוכה כ"ט). פירוש, אור השמש כינוי לידיעה היותר ברורה, כמ"ש 
"ברה כחמה". ואומות העולם,
%break
שלא קבלו את התורה ומצות, כמ"ש, שהחזירה הקב"ה על כל אומה 
ולשון, כי לא רצו להנות מאור התורה, שהוא בחינת לבנה, המקבלת 
מאורו ית', שהוא אור השמש,
%break
כלומר אור הכולל. ועם כל זה יש להם חשק חפץ ורצון לחקור בהשם 
ית', ולידע אותו עצמו.
%break
מה שאין כן ישראל מונין ללבנה, שהמה התורה ומצות, שאור השמש 
ית' מלובש בהם. ועל כן התורה היא סוד נרתיק להשם ית'. ואיתא 
בזהר, ש"אורייתא וקוב"ה חד הוא".
%break
כלומר, שאור השם ית' מלובש בתורה ומצות. והוא ונרתיקו חד הוא. 
ועל כן ישראל מונין ללבנה, כלומר להשלים את עצמם בתורה ומצות. 
וממילא זוכים גם בקוב"ה. אמנם אומות העולם, מתוך שאינם מקיימים 
התורה ומצות, דהיינו הנרתיק, על כן אין להם אפילו אור החמה.
%page 623
וזה סוד "לעתיד לבוא מוציא חמה מנרתיקה". ואמרו "שכינה 
בתחתונים צורך גבוה". כלומר, שהשם ית' חושק ומתאוה לזה. וזה 
סוד "ששת ימי המעשה", היינו העבודה בתורה ומצות,
%break
כי "כל פעל ה' למענהו פעל, ואפילו עובדין דחול [מַעֲשֵׂי החול] גם כן 
עבודת השם ית'", כמ"ש "לא תהו בראה לשבת יצרה". ועל כן הוא 
מכונה לנרתיק. ושבת הוא סוד אור החמה, יום המנוחה לחיי עולמים. 
כלומר, הכין העולם בב' מדרגות:
%break
א. שיתגלה שכינתו על ידי התורה ומצות בבחינת ששת ימי המעשה,
ב. שיתגלה בהעולם בלי תורה ומצות.
%break
וזה סוד "בעתה אחישנה". זכו אחישנה, דהיינו על ידי תו"מ. לא זכו, 
בעתה. כי התפתחות הבריאה ברוב היסורין מביאה קץ וגאולה 
להאנושיות, עד שישרה השם ית' שכינתו בתחתונים. וזהו מכונה 
"בעתה", כלומר על ידי התפתחות של הזמן.
%break
%letter קכו
%H קכו. חכם בא לעיר
%break
"חכם בא לעיר".
חכם נקרא הקב"ה. בא לעיר. שבשבועות מתגלה עצמו להעולם.
%break
"אמר עצל, ארי בדרך, שמא החכם אינו בביתו, שמא הדלת נעול". 
והענין הוא, חז"ל אמרו "יגעת ולא מצאת אל תאמין". לכן, אם הוא 
רואה, שעדיין לא מצא את קרבת ה',
%break
אזי אומרים לו, שבטח לא התיגע כראוי. ולכן מכנה אותו הפסוק בשם 
"עצל".
%break
ומהו הטעם, שהוא לא התיגע? כיון שהוא מחפש את קרבות ה', למה 
הוא לא רוצה לתת יגיעה? הלא אפילו אם רוצים להשיג דבר גשמי, 
גם כן לא משיגין בלי יגיעה. אלא באמת הוא רוצה להתייגע.
%break
ולא שאומר "ארי בדרך", היינו הסטרא אחרא, כמ"ש "יארוב ארי 
במסתרים". היינו, מי שמתחיל בדרך ה', הוא פוגע בהארי, שהוא על 
דרך. ומי שנכשל בו, אין לו תקומה.
%break
ובשביל זה הוא מפחד להתחיל, כי מי יוכל לנצחו. אזי אומרים לו: "אין 
ארי בדרך", היינו ש"אין עוד מלבדו" כתוב. כי אין שום כח אחר זולתו, 
בסוד "והאלוקים עשה שיראו מלפניו".
%break
ואז הוא מוציא תירוץ אחר, שמא החכם אינו בביתו. ביתו, הוא בחינת 
נוקבא, בחינת שכינה הקדושה. אזי הוא, שהוא לא יכול לידע בבירור, 
אם הוא הולך בקדושה או לא.
%break
ולזה אמר, שמא החכם, היינו הקב"ה, אינו בביתו. היינו זה הבית אינו 
שלו, אינו של הקדושה. ומאין יהיה לו הידיעה, שהוא הולך בקדושה? 
אזי אומרים לו: "החכם בביתו", היינו "נשמת אדם תלמדנו". וידע 
שסוף כל סוף, שהוא הולך בקדושה.
%break
אזי הוא אומר: "שמא הדלת נעול", שאי אפשר להיכנס להיכל פנימה, 
כדרך "לא כל הרוצה ליטול את ה', יבוא ויטול". אזי משיבים לו: "אין 
הדלת נעול". הלא אנו רואים, שהרבה אנשים זכו להכנס להיכל 
פנימה.
%break
אזי הוא משיב: "בין כך ובין כך לא אילך". פירוש, שאם הוא עצל ולא 
רוצה להתיגע, אזי נעשה חריף ומתוכח, שחושבין שרק מכבידין עליו 
את העבודה.
%break
ובאמת הוא, מי שרוצה להתיגע, אז הוא רואה להיפוך. הלא הוא 
רואה, שהרבה הצליחו. ומי שאינו רוצה להתיגע, אזי הוא רואה, שיש 
אנשים שלא הצליחו. אף על פי שהם לא הצליחו,
%break
גם כן הטעם, שהם גילו, שאינם רוצים להתיגע. אבל כיון שהוא עצל, 
ורוצה רק להכשיר ולהצדיק את מעשיו, לכן הוא כל כך דורש כחכם. 
והאמת הוא, שצריכין לקבל את העול תורה ומצות בלי שום טענות 
וויכוחים. ואז יצליח.
%break
%letter קכז
%H קכז. להבין ההפרש בין עיקר ועצמות, ותוספת שפע
%break
זה ידוע שהסתלקות המוחין והפסק הזווג נוהגין רק בתוספות המוחין, 
ועיקר המדרגה בזו"ן הוא ו' ונקודה. זאת אומרת שהמלכות בבחינת 
עיקר מציאותה אין לה יותר מנקודה,
%break
שהיא בחינת נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא. ואם האדם 
מקבל זאת הנקודה לבחינת עיקר ולא לדבר יתר שהוא רוצה להפטר 
מזה, אלא אדרבה, שמקבל את זה לבחינת הידור,
%page 624
נקרא זה בחינת דירה נאה בליבא. שאינו מגנה את העבדות הזו אלא 
שעושה זאת לבחינת עיקר אצלו, אזי נקרא זה בחינת "לאוקמא 
שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]".
%break
וכשמקיים את היסוד לבחינת עיקר אצלו, אזי אי אפשר לו ליפול 
ממדרגתו אף פעם, משום שבעיקר אין הסתלקות.
%break
ובזמן שהאדם מקבל על עצמו לעבוד בבחינת נקודה שחורה, שאפילו 
בשחרות הכי גדולה במציאות שיש בעולם... אזי השכינה הקדושה 
אומרת:
%break
"לית אתר לאתטמרא מנך [אין מקום להסתתר ממך]". לכן "בחד 
קטירא אתקטרנא ביה [בקשר אחד מתקשרים בו]", "ולא אתפסק 
מיניה לעלמין [ולא נפסקים ממנו לעולמים]".
%break
ומשום זה אין לו שום הפסק מהדבקות. ואם באה לו איזו הארה 
מלמעלה הנקרא תוספת, אזי הוא מקבל את זה בבחינת "לא אפשר 
ולא קמכוין",
%break
מטעם שזה בא מהמאציל בלי התעוררות מצד התחתון. וזה פירוש: 
"שחורה אני ונאוה", באם שאתה תוכל לקבל את השחרות - אז 
תראה איך שאני נאוה.
%break
וזה סוד: "מי פתי יסור הנה", וכשפונה מכל עסקיו ורוצה רק לעבוד 
לתועלת הבורא, ועובד בבחינת "בהמות הייתי עמך" - אזי הוא זוכה 
ורואה את תכלית השלמות.
%break
וזה פירוש: "חסר לב אמרה לו", היינו, משום שהיה חסר לב - בשביל 
זה היה צריך להיות פתי, אחרת אי אפשר לו להתקרב.
%break
אבל לפעמים נתקלים במצב של שכינתא בגלותא, היינו שהנקודה 
יורדת לבי"ע דפרודא, ואז הוא נקרא בבחינת "שושנה בין החוחים" 
שיש לה צורה של חוחים וקוצים, אזי אי אפשר לקבלה,
%break
שזו שליטת הקליפות. וזה בא על ידי מעשי האדם, כי האדם על ידי 
מעשיו למטה - כך הוא גורם בשורש נשמתו למעלה בשכינה 
הקדושה. זאת אומרת שאם האדם למטה משועבד לרצון לקבל - כך 
הוא גורם למעלה שהקליפה תשלוט על הקדושה.
%break
וזה ענין תיקון חצות, שאנו מתפללין לאוקמא שכינתא מעפרא [להקים 
שכינה מעפר], היינו להגביה אותה למעלה, היינו שתהיה בחשיבות, 
שענין מעלה ומטה הוא בחשבון החשיבות.
%break
ואז היא בחינת נקודה שחורה. ובתיקון חצות הוא מתגבר ואומר 
שהוא רוצה לקיים את הפסוק של "לבני ושמעי", לבני - היינו בחינת 
לבן ולא שחור. ושמעי - היינו שמיעא לי, כלומר סבירא,
%break
שהוא ענין סבור ומקובל אצלו את בחינת קבלת עול מלכות שמים. 
וענין "תיקון חצות" הוא תיקון מחיצה, היינו תיקון להפריד בין הקדושה 
לקליפה, היינו לתקן את ההרגש הרע שנמצא בתוך הרצון לקבל, 
ולהתחבר לרצון להשפיע.
%break
גולה הוא אותיות גאולה, וההפרש הוא באלף. זאת אומרת שצריכים 
להמשיך בחינת אלופו של עולם בתוך הגולה, אזי תכף מרגישים את 
הגאולה. שזה סוד "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו... לשלם 
תשלומי נזק במיטב". וזה ענין "כשיש דין למטה אין דין למעלה".
%break
%letter קכח
%H קכח. מהאי גלגלתא נטיף טלא לז"א
%break
מהאי גלגלתא נטיף טלא לז"א. ענין שערא וחוורתא [לבנונית], שתחת 
כל שערא יש גומא מתחתיו. והוא ענין "אך בשערה ישופנו". וזה סוד 
"ויען ה' אל איוב מן הסערה".
%break
וזה פירוש "זה יתנו כל העובר על הפקודים, מחצית השקל בשקל 
הקודש". וזה סוד "בקע לגלגלת לכפר על נפשותיכם".
%break
להבין ענין השערות, הוא סוד שחרית ודיו. היינו, בזמן שהאדם מרגיש 
התרחקות מן ה', על ידי שיש לו מחשבות זרות, זה נקרא "שערות". 
ו"חוורתא" נקרא לבנונית. היינו בזמן, שמושפע אליו אור ה', שעל ידי 
זה הוא מתקרב לה'. ושניהם יחד נקראים בשם אור וכלי.
%break
וסדר העבודה הוא, כשהאדם נתעורר לעבדות ה', הוא ע"י שזוכה 
לבחינת חוורתא, שמרגיש אז חיות ואור בהעבודת ה'. ואח"כ בא לו 
איזה מחשבה זרה, שעל ידי זה נופל מדרגתו ומתרחק מהעבודה.
%page 625
המחשבה זרה מכונה בשם סערה ושערה. ותחת השערא יש גומא, 
שהוא בחינת נקב וחסרון בהגולגולת. שמטרם שבא לו המחשבות 
זרות, היה לו ראש שלם, והיה מקורב לה'. וע"י המחשבות זרות 
נתרחק מה'.
%break
וזה נבחן שיש לו כבר חסרון בהראש. וע"י הצער, שמצטער על זה, 
הוא ממשיך מהנקב הזה מבועא דמייא [מַבּוּעַ מַיִם]. ומן השערא 
נעשית צנור להעברת השפע, שעל ידי זה נבחן שזכה לבחינת 
חוורתא.
%break
ואח"כ בא לו עוד הפעם מחשבות זרות, שעל ידי זה נעשה עוד הפעם 
מרוחק מה'. ונעשה עוד הפעם גומא, בחינת נקב וחסרון בהגלגלתא. 
וע"י הצער שמצטער על זה, הוא ממשיך עוד הפעם מבועה דמיא 
[מַבּוּעַ מַיִם]. ואז מן השערה נעשה צנור להעברת השפע.
%break
וכן הוא הולך הסדר: כל פעם חוזר המצב הנ"ל בבחינת עולה ויורד, 
עד שנתרבו השערות לשיעור שלם. זאת אומרת, שכל פעם שהוא 
חוזר ומתקן, הוא ממשיך שפע. ושפע זו נקרא "טלא".
%break
וזה סוד "שראשי נמלא טל". משום שהשפע בא לסירוגין, וכל פעם 
הוא מקבל כעין טיפי טיפי [טיפות טיפות]. וכשנשלם עבודתו, שהוא 
בא לשיעור שלם, עד "שלא ישוב לכסלה עוד", נבחן שמהאי טלא 
עתיד לאתחייא מתיא [מטל זה, עתיד להחיות המתים].
%break
וזה סוד "בקע". היינו, שהמחשבות זרות עושים בקיעות בהראש. וכן 
ענין של מחצית השקל. היינו, שמחצית חייב ומחצית זכאי. אבל צריך 
להבין, שענין מחצית ומחצית אינו בזמן אחד, אלא בכל זמן מוכרח 
להיות דבר שלם.
%break
כי אם עבר על מצוה אחת ולא קיים אותה, כבר לא נחשב למחצית, 
אלא לרשע גמור. אלא בב' זמנים. שפעם הוא צדיק, היינו שהוא דבוק 
בה', ואז הוא זכאי בתכלית. ובזמן שיש לו ירידה,
%break
אז הוא רשע. שזה סוד "לא איברי עלמא, אלא או לצדיקי גמירי או 
לרשעי גמירי [לא נברא העולם אלא או לצדיקים גמורים או לרשעים 
גמורים]". לכן נקרא "מחצית", שיש לו ב' זמנים.
%break
וזהו "לכפר על נפשותיכם", משום שע"י הבקע, שהוא מרגיש, שאין 
הראש שלו שלם, כי בזמן שנופל איזה מחשבה זרה, אז אין דעתו 
שלם עם ה'. וכשהוא מצטער על זה,
%break
זה יגרום לו לכפרה על נפשו. מטעם אם כל פעם הוא חוזר בתשובה, 
אז הוא ממשיך שפע, עד שנתמלא השפע בסוד "שראשי נמלא טל", 
כנ"ל.
%break
%letter קכט
%H קכט. בחינת שכינתא בעפרא
%break
"חביבין עליך יסורים. אזי אמר, לא הן ולא שכרן וכו', על האי שופרא 
דבלא בעפרא [על יופי זה שֶבַּלֵּה בעפר]". דהנה עיקר היסורים הן 
במקום שלמעלה מהדעת.
%break
ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת. וזה נקרא 
בחינת אמונה למעלה מהדעת. ומעבודה זו יש נחת רוח להשם ית'. 
נמצא, שהשכר הוא, שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו.
%break
אבל בין הזמנים, דהיינו מטרם שיכול להתגבר ולהצדיק את השגחתו 
ית', נמצא שכינתא בעפרא [השכינה בעפר]. דהיינו שהעבודה 
בבחינת אמונה, הנקרא בחינת שכינה הקדושה, הוא בגלותא.
%break
היינו בבחינת ביטול בעפרא, ועל זה אמר, לא הן ולא שכרן, היינו 
שאינו יכול לסבול את הזמן של בנתים. וזה שהשיב לו "ועל דא ודא 
קא בכינא [ועל זה וזה אני בוכה]".
%break
%letter קל
%H קל. טבריא דרז"ל, טובה ראיתך 
%break
טבריא דרז"ל טובה ראיתך. "ראיה" היא סוד חכמה. "טובה", ששם 
מסוגל לזכות לבחינת חכמה. ורבי שמעון בר יוחאי היה מטהר את 
שוקי טבריא, שענין טומאה של מתים, היינו של הרצון לקבל,
%page 626
שהוא בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". וכל הטומאות, 
המשייכות רק לבחינת חכמה. לכן בטבריא, ששם היא סגולת 
החכמה, היה צריך לטהר את השוק.
%break
%letter קלא
%H קלא. הבא לטהר
%break
"הבא לטהר מסייעין אותו". היינו, שתמיד צריך האדם להיות בחינת 
"הבא". ואז ממה נפשך, אם הוא מרגיש שטהר, הרי אינו צריך כבר 
לסייעו, כיוון שטהר והלך. ואם הוא מרגיש,
%break
שהוא בבחינת בא והולך, אז מסייעין אותו בודאי, כי אין מניעה בפני 
הרצון, כיון שהוא מבקש את האמת.
%break
"כי טובים דודיך מיין", היינו, שע"י היין יכולים להשתכר. ושיכור, כל 
עלמא דיליה [כל העולם שלו], שאין לו שום חסרון, ואפילו שבשיתא 
אלפי שני [שבששת אלפי השנים].
%break
%letter קלב
%H קלב. בזיעת אפיך תאכל לחם
%break
"בזיעת אפיך תאכל לחם". לחם היינו התורה, שהוא סוד "לכו לחמו 
בלחמי", שלימוד התורה צריך להיות באימה, ברתת, ובזיעה, שעל ידי 
זה נמתק החטא דעץ הדעת.
%break
%letter קלג
%H קלג. אורות דשבת
%break
אורות דשבת מגיעות לבחינת גוף. לכן בשבת אומרים "לדוד ברכי 
נפשי וכל קרבי", היינו לבחינת גוף. מה שאין כן בראש חדש הוא 
בחינת נשמה, המגיע רק לבחינת נשמה ולא לגוף.
%break
לכן אומרים "ברכי נפשי" לבד, ולא "וכל קרבי", משום שאינו מגיעות 
לגוף (עיין זוהר א' צז).
%break
%letter קלד
%H קלד. יין המשכר
%break
אי אפשר לזכות לבחינת תורה בשלימות. וע"י השיכרות של יינה של 
תורה, שירגיש שכל עלמא דיליה [שכל העולם שלו], אף על פי שאין לו 
עדיין את החכמה בשלימות, יחשוב וירגיש שיש לו הכל בשלימות.
%break
%letter קלה
%H קלה. נקי וצדיק אל תהרוג
%break
"נקי וצדיק אל תהרוג".
%break
"צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין 
רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין.
%break
"נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא 
מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג 
את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת 
שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם.
%break
%letter קלו
%H קלו. החילוק בין אגרות הראשונות לאגרות האחרונות
%break
החילוק בין אגרות הראשונות לאגרות האחרונות, הוא רק שפתשגן 
הכתב. פירושו תוכן הכתב, הניתן מבית המלך. והסופרי המלך 
מרחיבין את התוכן, שיהיה מובן לכל.
%break
התוכן היה כתוב סתם "להיות עתודים ליום הזה". והסופרים פירשו, 
שקאי על הגויים, שהם יהיו עתודים להנקם מהיהודים, חס ושלום. וכח 
הזה היה מטעם, שכדי שהמן יחשוב,
%break
ש"למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממנו". לכן באגרות האחרונות 
כתב בפירוש תיכף מהמלך, להיות "היהודים" עתודים. מה שאין כן 
באגרות הראשונות לא כתוב בפירוש "היהודים". לכן היה להם כח 
לקטרג.
%break
והענין, שניתן הכח הזה, הוא מטעם, שאין להצדיק שום רצון לקבלת 
האורות, היינו להמשיך האורות העליונות למטה. מטעם, שכל 
העבודה היה להשפיע.
%break
לכן אין לו עוד באפשרות להמשיך דבר מהלמטה. לכן על ידי זה 
שנותן כח להמן, והוא רוצה דוקא בהאורות היותר גדולות, ששמו 
מוכח עליו. "המן האגגי", היינו גג המדרגה, שהוא סוד ג"ר.
%break
%letter קלז
%H קלז. צלפחד היה מקושש עצים
%break
צלפחד היה מקושש עצים. ופרשו בזוהר, שהיה מודד, איזה עץ יותר 
גדול, עץ החיים או עץ הדעת. דהנה צדיק נקרא "עץ החיים", שכולו 
להשפיע. ובזה אין שום אחיזה לחיצונים.
%page 627
אבל השלימות הוא בעץ הדעת, שהוא סוד המשכת חכמה למטה, 
שהוא סוד להטיב לנבראיו. ואסור למדוד אותם, אלא צריך להיות "והיו 
לאחדים בידך".
%break
זאת אומרת, שאחד בלי השני אין שלימות. ומרדכי היה מבחינת עץ 
החיים, שלא רצה כלום להמשיך למטה, מפני שלא היה בעל חסרון. 
לכן היה מוכרח להגדיל את בחינת המן.
%break
ושהוא ימשוך האורות למטה. ואח"כ, כשהוא מראה את החסרון, אזי 
מרדכי מקבל אותם בבחינות בסוד קבלה עמ"נ להשפיע.
%break
ועם זה נבין למה דוקא אח"כ, שדיבר מרדכי טוב על מלך, שהציל 
אותו ממות, גידל המלך את המן, שהוא שונאו, כמאמר חז"ל "כרצון 
איש ואיש", כרצון מרדכי והמן, שהיו שונאים זה לזה.
%break
%letter קלח
%H קלח. ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם
%break
בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" 
כתוב. ואפילו מעשי כשפים.
%break
ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס 
ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון 
ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי 
שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".
%break
ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא 
צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות 
בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים,
%break
שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, 
שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של 
התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.
%break
%letter קלט
%H קלט. הבדל מששת ימי המעשה לשבת
%break
ששת ימי המעשה הם בחינת ז"א, ושבת נקרא בחינת מלכות. 
והקשה, הלא בחינת ז"א הוא מדרגה יותר גבוה ממלכות. ולמה שבת 
היא יותר חשובה מימי החול? ועוד, למה נקרא ימין דחול?
%break
והענין הוא, דהעולם ניזון רק ממלכות. ולכן נקראת מלכות "כנסת 
ישראל", שמשם נמשך לכלל ישראל את ההשפעות טובות. לכן, הגם 
ששת ימים רומזים על ז"א, אבל אין יחוד בין ז"א למלכות.
%break
אי לזאת, נקרא חול, משום שאין נמשך שפע מז"א למלכות. וכשאינה 
נמשכת קדושה ממלכות, לכן נקרא "ימי חול". מה שאין כן בשבת יש 
יחוד ז"א ומלכות, אז נמשך קדושה ממלכות. לכן נקרא "שבת".
%break
%letter קמ
%H קמ. מה אהבתי תורתך
%break
"מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".
אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה 
משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל 
שלימות שבעולם.
%break
%letter קמא
%H קמא. ענין חג הפסח
%break
ענין חג הפסח הוא על מוחין דחיה. וענין הספירה הוא מוחין דיחידה. 
לכן, בזמן הספירה יש הסתלקות המוחין, משום שענין הספירה הוא 
בחינת עליית מ"ן.
%break
וידוע, שבזמן עליית מ"ן יש הסתלקות האורות. אבל לאחר הספירה 
חוזרת המוחין למקומה. כי ענין הקטנות שבזמן הספירה, הוא קטנות 
דבחינת יחידה. אבל יחד עם זה יש מוחין דחול, שהוא ישסו"ת. ומוחין 
דשבת שהם מוחין דאו"א.
%break
%letter קמב
%H קמב. עיקר המלחמה
%break
עיקר המלחמה צריך להיות במקום הרשות. מה שאין כן במצוה 
ועבירה, שם קרוב להפסד ורחוק משכר. לכן שם הוא צריך לקיים, כמו 
שהוא בלי שום שקולים.
%page 628
מה שאין כן בדבר הרשות, שם שייך לעשות מלחמה ולקיים מצות 
בחירה. מטעם, כיון שהמעשה הוא רק דבר רשות. לכן, אפילו שיהיה 
נכשל, מכל מקום אין החטא גדול כל כך. לכן נבחן קרוב לשכר, כיון, 
שאם ינצח במלחמה, אז הוא מכניס רשות חדש תחת הקדושה.
%break
%letter קמג
%H קמג. אך טוב לישראל
%break
"אך טוב לישראל אלקים לברי לבב". הנה ידוע, שאכין ורקין המיעוטין. 
היינו, כל מקום שכתוב "אך" ו"רק" בהתורה, זה בא למעט.
%break
אי לזאת, בעניני עבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם ממעט עצמו, 
ומשפיל עצמו. וענין השפלה שייך לומר, בזמן שהאדם משתוקק להיות 
בגאוה. היינו, שהוא רוצה להיות בגדלות.
%break
זאת אומרת, שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, שנפשו חשקה להיות 
בחינת ראיה ושמיעה בכל דבר, ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים 
ללכת בעינים עצומות, ולקיים תו"מ בתכלית הפשטות, זהו "טוב 
לישראל". שמילת "ישר-אל" הוא אותיות "לי ראש".
%break
היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת "אך". 
היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל. ואומר על ה"אך" הזה, שהוא טוב 
גמור. אז מקויים בו "אלקים לברי לבב".
%break
שפירושו, שהוא זוכה לבחינת לבר לבב, שהוא סוד "והסירותי את לב 
האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". שענין בשר הוא מוחין דו"ק, 
הנקרא מוחין דלבוש, שהוא בא מצד העליון. מה שאין כן מוחין דג"ר, 
זה צריך לבא מצד התחתון, היינו ע"י בירורים של התחתון.
%break
וענין ו"ק דמוחין וג"ר דמוחין צריך ביאור. כי הרבה בחינות ו"ק וג"ר 
ישנו בכל מדרגה. ואולי כוונתו למה שכתוב בכמה מקומות, כי 
הקטנות, הנקרא גו"ע דתחתון, עולים למ"ן, ע"י הכלי המעלה מ"ן,
%break
הנקרא אח"פ דעליון. נמצא לפי זה, שהעליון מעלה את התחתון. 
ואח"כ, כדי לקבל ג"ר דאורות ואח"פ דכלים, התחתון צריך לעלות 
מעצמו.
%break
%letter קמד
%H קמד. ישנו עם אחד
%break
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים".
המן אמר, שדעתו הוא, שנוכל להצליח לאבד היהודים, מטעם שהם 
בפירוד בין אדם לחבירו. על כן הכח שלנו נגדם בטח נצליח,
%break
כי זה גורם פירוד בין אדם למקום, וממילא ה' לא יעזור להם, כיון 
שהם נפרדים ממנו. לכן הלך מרדכי לתקן את הפגם הזה, כמו 
שמבואר בהכתוב "נקהלו היהודים, וכו', להקהל ולעמוד על נפשם". 
היינו על ידי ההתאחדות הצילו את נפשם.
%break
%letter קמה
%H קמה. מהו יהיב חכמתא לחכימין דוקא
%break
"יהיב חכמתא לחכימים [נותן חכמה לחכמים]". והקשה: הלא יהיב 
חכמתא לטיפשים [נותן חכמה לטיפשים], היה צריך לומר?
%break
ואמר, ידוע ש"אין כפיה ברוחניות". אלא נותנים לכל אחד כרצונו. 
והטעם הוא, היות שרוחניות הוא מקור החיים ועונג, ואיך שייך לומר 
כפיה על דבר טוב. לכן, אם אנו רואים,
%break
כשאנו עוסקים בתורה ומצות על דרך הכפיה, היינו שצריכים להתגבר 
על הגוף, היות שהוא לא מסכים, מסיבת שאין הוא מרגיש תענוג 
בעבודה זו, בטח הסיבה הוא,
%break
מטעם שהוא לא מרגיש את הרוחניות שבהם, כנ"ל, שהרוחניות הוא 
מקור החיים והתענוג, כמ"ש בזה"ק, "באתר דאית טרחא, תמן אית 
סטרא אחרא" (פירוש, במקום שיש טרחא, שם יש ס"א).
%break
וזהו הגורם, שרק לחכמים יכולים לתת חכמה. משום שהטפשים, אין 
להם צורך לחכמה. אלא רק לחכמים יכולים לתת חכמה, מסיבת 
הטבע שלהם. היינו, מי שהוא חכם, אוהב חכמה. וזהו כל רצונו!
%break
ולפי הכלל "אין מניעה בפני הרצון", לכן הוא עושה כל המאמצים, 
בכדי להשיג חכמה. לכן סוף כל סוף הוא יזכה לחכמה. לכן מי שהוא 
אוהב חכמה, כבר יכולים לכנותו בשם "חכם" על שם סופו.
%page 629
מה שאין כן הכסיל, כתוב "לא יחפץ הכסיל בתבונה". נמצא, מה 
שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", זה בא 
להשמיענו, שמי שאוהב חכמה, לא יתפעל מזה,
%break
שעדיין לא השיג חכמה, אף על פי שהשקיע הרבה יגיעה בזה. אלא 
שהוא ימשיך בעבודתו, ובטח הוא ישיג חכמה, היות שהוא אוהב 
חכמה. לכן אומרים: "לך בדרך זה ובטח תצליח".
%break
אולם יש להבין, מה האדם יכול לעשות, הלא מצד הטבע "עיר פרא 
אדם יולד"? ומאיפה הוא יקח רצון להשתוקק לחכמה?
%break
על זה ניתן לנו עצה לעסוק בבחינת "עושי דברו", והדר "לשמוע בקול 
דברו". שפירושו, שהדבר, שהוא רוצה להשיג, הוא עושה מעשים, איך 
להשיג את הדבר. לכן כאן, שאין לו רצון לחכמה,
%break
נמצא שהדבר שחסר לו, הוא רצון לחכמה. לכן הוא מתחיל להתיגע 
ולעשות פעולות, בכדי להשיג את הרצון לחכמה. כי רק זה חסר לו.
%break
והסדר הוא, שהאדם צריך להתיגע בתורה ועבודה, אף על פי שאין לו 
רצון לזה. שזה נקרא "יגיעה". היינו, שעושה מעשים, אף על פי שאין 
לו חשק להדבר שהוא עושה. וזהו על דרך שאמרו חז"ל:
%break
"כל אשר בידך ובכחך לעשות, עשה". ובסגולת הידיעה, יתרקם אצלו 
בחינת רצון וחשק לחכמה. ואז יקויים אצלו מה שכתוב "יהיב חכמתא 
לחכימין [נותן חכמה לחכמים]".
%break
ואז הוא זוכה לבחינת "לשמוע בקול דברו". היינו, את הדבר שהיה 
מקודם בבחינת עשיה, שהוא מעשה בלי רצון, הוא זוכה לרצון 
להדבר.
%break
לכן, אם אנו רוצים לדעת את מי שאוהב חכמה, אז עלינו להסתכל על 
מי שנותן יגיעה לחכמה, אע"פ עדיין לא זכה להיות מאוהבי חכמה. 
והטעם הוא כנ"ל,
%break
כי על ידי היגיעה הוא יזכה להיות מאוהבי חכמה. ואח"כ, היינו לאחר 
שיהיה לו רצון לחכמה, הוא יזכה לחכמה. בעצם, נמצא שרצון לחכמה 
הוא הכלי, והחכמה הוא האור. וזה נקרא ש"אין כפיה ברוחניות".
%break
אור חכמה פירוש אור החיים. שאין החכמה מובנת לנו בבחינת מושכל 
לשכל, אלא בבחינת חיים בעצם, שהוא עצמות חיים ממש, בשיעור 
שבלי זה נבחן לבחינת מת. (לכן אפשר לומר, שלסיבה זו נקרא 
חכמה בחינת "חיה").
%break
%letter קמו
%H קמו. פירוש על זהר
%break
בזהר: "כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא דכיא [כאשר 
נולד, נותנים לו נפש מצד בהמה טהורה]". ופירש, שגם הנפש הבהמי 
שלו מסכים להיות עובד ה'.
%break
"זכה יתיר יהבין ליה נפשא מסטרא דאופנים [זכה יותר נותנים לו נפש 
מצד אופנים]". פירוש, שיש לו בחינת נפש המתגעגעת תמיד. 
ומתגלגלת ממקום למקום, כמו אופן, המתהפך תמיד. כן היא 
מתהפכת ומתגלגלת, בכדי להתדבק לקדושה.
%break
%letter קמז
%H קמז. ענין העבודה של קבלה והשפעה
%break
ענין העבודה של קבלה והשפעה, תלוי בליבא. וזהו בחינת ו"ק. מה 
שאין כן עבודה של אמונה וידיעה הוא בחינת ג"ר. והגם שהוא בחינת 
אחת, היינו שלפי ערך העבודה בבחינת קבלה והשפעה,
%break
כן מקובלת אצלו בחינת אמונה, מכל מקום הם ב' בחינות מיוחדות. כי 
אפילו שהוא יכול לעבוד בבחינת השפעה, מכל מקום הוא רוצה 
לראות למי הוא משפיע,
%break
ומי מקבל עבודתו. לכן הוא צריך לעבוד בבחינת מוחא. זאת אומרת, 
שיאמין שיש משגיח ומקבל עבודת התחתונים.
%break
%letter קמח
%H קמח. בירור מר ומתוק, אמת ושקר
%break
יש בירור "מר ומתוק". ויש בירור "אמת ושקר".
הבירור של "אמת ושקר" הוא במוחא. והבירור של "מר ומתוק" הוא 
בליבא. לכן צריכים לתת תשומת לב בעבודה שבלב, שיהיה בבחינת 
השפעה ולא בבחינת קבלה.
%page 630
ומצד הטבע "מתוק" להאדם רק קבלה, ו"מר" הוא השפעה. והעבודה, 
להפוך את הקבלה להשפעה. וזהו נקרא "עבודה שבלב".
%break
ובמוחא, הוא העבודה של "אמת ושקר". ולזה צריכים לעבוד בבחינת 
אמונה. זאת אומרת, שיאמין באמונת חכמים. כי העובד אינו יכול 
לברר לעצמו את הענין של "אמת ושקר".
%break
%letter קמט
%H קמט. למה צריכים להמשיך בחינת חכמה
%break
הקשה: למה צריכים להמשיך בחינת חכמה, שהיא בחינת ידיעה, אם 
כל עבודתינו הוא בבחינת אמונה למעלה מהדעת? ותירץ: באם לא 
היה צדיק הדור בבחינת ידיעה, אזי הכלל ישראל לא היו יכולים לעבוד 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
אלא דוקא בזמן שהצדיק הדור ממשיך בחינת הארת חכמה, אז 
הדעת שלו מאיר בהכלל ישראל.
%break
בדוגמת האדם, שאם המח של האדם אם מבין ויודע, מה שהוא רוצה, 
אזי האברים פועלים את פעולתם, ולא נזקקים לשום שכל. אלא היד 
והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם.
%break
ולא יעלה על שום בר דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל להיד והרגל, 
אזי העבודה שלהם היה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה 
להאברים. אלא שהאברים נערכים לפי גדלות המוח.
%break
זאת אומרת, אם המוח הוא שכל גדול, אז כל האברים נקראים על 
שמו, שהם נקראים אברים גדולים.
%break
כמו כן כאן: אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחינת 
ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחינת אמונה. ויש להם 
הספקה שלימה. ולא חסר להם שום בחינת ידיעה.
%break
%letter קנ
%H קנ. זמרו לה', כי גאות עשה
%break
בפסוק "זמרו לה' כי גאות עשה".
נראה לומר, ש"זמרו" פירושו, כמו "עזי וזמרת". והיינו, שצריכים 
לזמור תמיד ולהכרית הקוצים מן כרם ה'. ואפילו בו בזמן שמרגיש 
בעצמו שהוא שלם, ונדמה לו שכבר הכרית את הקוצים,
%break
על זה מסיק הפסוק "כי גאות עשה". פירוש, כי כביכול עשה בעולם 
הזה ענין בריאה של גאות, שהאדם אוהב להיות נאמן וישר בעיני 
עצמו. וזה שמרגיש בעצמו, שכבר הכרית הקוצים, והוא כבר האדם 
השלם, זהו מין גאות.
%break
אלא האדם צריך תמיד לפשפש במעשיו, ולבדוק בעשר מיני בדיקות, 
ולא לסמוך עצמו על הרגשה זמנית, כי זה רק מין גאוה. על דרך 
שאומרים בשם הצדיקים על פסוק "נרפים אתם נרפים,
%break
על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' אלקינו". פירוש, שאמר לבני 
ישראל: "מה שאתם אומרים, נלכה נזבחה וכו', ואתם מרגישים 
עצמכם, שהנכם כבר מוזמנים להקריב את עצמכם למזבח לפני ה',
%break
זהו רק כמו עצלות ורפיון ידים. שאינכם רוצים לעבוד עוד, ולבדוק 
עצמכם תמיד, שתהיו מוזמנים להעבדות הגדולה הזו. ולכן נדמה 
לכם, שאתם כבר מושלמים בעבדות הזאת, על דרך שפירשו בסוף 
הפסוק 'כי גאות עשה'".
%break
%letter קנא
%H קנא. וירא ישראל את מצרים
%break
בפסוק "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ויראו העם את ה', 
ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
%break
יש להבין: מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן, שהנס של יציאת 
מצרים וקריעת הים, הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה 
שהאמינו קודם? והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו",
%break
שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא. אם כן, משמע שיציאת 
מצרים היה ענין של ניסים גלוים, המביאים לידיעת ה', שזהו היפך 
מהמובן של "אמונה", כי אין פירושו למעלה מן הדעת.
%break
וכשרואים נסים גלוים, קשה מאד להיות אז באמונה. כי אדרבה, אז 
הוא התפשטות הדעת. אם כן מהו הפירוש של כתיב "ויאמינו בה'"?
%page 631
רק יש לפרש על דרך הפירוש של "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה". 
והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלוים, 
לא נגרע אצלם העבדות ה',
%break
שהוא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת. וזה הוא עבודה גדולה, 
לאחר שזוכים ויכולים לעבוד את ה' בדעת, ואז לאחוז בדרך האמונה 
ולא לזלזל בו כלום.
%break
%letter קנב
%H קנב. כי השוחד יעור עיני חכמים
%break
"כי השוחד יעור עיני חכמים".
בזמן שהאדם מתחיל לבוא לבקר את העבודה ותנאיה, אזי הוא בא 
ליד סיכום, שאין באפשרות לקבל את העבודה, מב' טעמים:
%break
א. שהשכר העבודה אינה בטוחה במאה אחוז. שהוא לא רואה את מי 
שכבר קיבל תשלום. וכשבא לבקר את האנשים, שנתנו את שכמם 
לסבול את עול העבודה, ולא רואה,
%break
אם הם כבר קיבלו שכר חלף עבודתם. ואם הוא שואל לעצמו: למה 
הם לא קיבלו? - אז אם עלה בידו לתרץ תירוץ הכי נעלה, הוא 
מסיבת, שהם לא מילאו את תנאי העבודה בשלימות. ומי שממלא את 
הסדרים בשלימות, הוא מקבל שכרו משלם.
%break
ואז נולד שאלה הב': יודע, שהוא יהיה יותר מסוגל לתנאי העבודה 
מחבירו, שיעלה בידו להסתגל לכל תנאיה? - לכן היוצא מזה, שהוא 
במאה אחוז בטוח, שאין מי שיעלה בקורת עליו, על מה שהוא 
משתמט, אלא הוא צודק במאה אחוז.
%break
ב. ואם כן, שואלת השאלה: מי שמתחיל בעבודה, בטח שהוא עבר על 
כל החשבונות. ויחד עם זה קבל עליו העבודה, ואיך תירץ לעצמו כל 
התירוצים? - והענין הוא, כדי לראות את האמת,
%break
צריכים לראות בעינים פקוחות. ולולי זה, חושבים רק, שרואים, עם מי 
היה הצדק: או עם הצדיק או עם העולם. ובאמת לא רואים את הצדק. 
ובכדי שיהיה לו עינים פקוחות, צריכים להזהר מהשוחד, "כי השוחד 
יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".
%break
ועיקר השוחד הוא הרצון לקבל. אם כן, אין לו עצה אחרת, אלא 
מקודם צריכים לקבל את העבודה בכל תנאיה בלי שום השכלות, אלא 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
ואח"כ, כשיהיה כבר נקי מבחינת הרצון לקבל, ואז כשיעשה בקורות, 
אז יש לו תקוה, שיוכל לראות את האמיתיות שבדבר. ולכן, מי שהוא 
רק מסתכל בערובות, בטח שלא יכול לשאול שום דבר.
%break
יען שאמת הצדק אתו, ותמיד הוא ינצח בהויכוח, מטעם שלא יוכל 
לראות את האמת.
%break
%letter קנג
%H קנג. המחשבה היא תולדה מהרצון
%break
המחשבה היא תולדה מהרצון. לדבר שיש לו רצון, בזה הוא מהרהר. 
ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו. היינו לדוגמא: מיום המיתה לא יהרהר 
אף פעם. אלא להיפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו, מטעם שכך הוא 
רוצה. נמצא, שתמיד מהרהר בדבר שהוא לרצונו.
%break
אבל יש תפקיד מיוחד להמחשבה, שהוא מגדל את הרצון, שהרצון 
נשתקע במקומו ולא היה לו כח להתפשט ולפעול פעולתו. אלא משום 
שחושב ומהרהר בהדבר,
%break
שהרצון מבקש מהמחשבה, שיתן להרצון איזה עצות ותחבולות, שיצא 
הרצון לפועל, אז הרצון מתגדל ומתפשט ופועל את פעולתו בפועל 
ממש.
%break
היוצא מזה, שהמחשבה הוא משמש הרצון, והרצון הוא העצם של 
האדם. ויש עצם גדול, ויש עצם קטן. ועצם גדול הוא השולט על 
העצמים הקטנים. ומי שהוא עצם קטן, ואין לו שום שליטה,
%break
העצה היא שיוכל להגדיל את העצם, הוא ע"י התמדת המחשבה על 
הרצון. שהמחשבה, בשיעור שמהרהר בה, ככה היא מתגדלת. ועל כן 
"בתורתו יהגה יומם ולילה". שאז ע"י התמדתה בה היא מתגדלת 
לעצם גדול, עד שנעשית לבחינת שליט בכח.
%break
%letter קנד
%H קנד. אי אפשר להיות חלל ריק בעולם
%break
אי אפשר להיות חלל ריק בעולם. ומכיון שעיקר האדם הוא הרצון, 
שזהו עיקר הבריאה, ובזה נמדדת גדלות וקטנות של האדם, נמצא 
שמוכרח להיות לו איזה הרצון, או לגשמיות או לרוחניות.
%page 632
ומי שמופשט מאלו הרצוניות נבחן למת, מטעם שכל הבריאה הוא רק 
הרצון, הנבחן ליש מאין. ומכיון שנחסר לו החומר הזו, שהוא כל 
החומר דבריאה, ממילא מובן שהוא נבחן לבחינת נפל ואינו בר קיימא.
%break
אלא צריך להשתדל, שיהיה לו רצון, שזה כל החומר דבריאה. אלא 
שצריך לברר את הרצון. שטבע הוא, שכל בעל חי מרגיש את דבר 
המזיק לה. כמו צריכים לדקדק שהרצון יהיה על דבר.
%break
%letter קנה
%H קנה. נקיות הגוף
%break
נקיות הגוף מורה על נקיות הדעת. נקיות הדעת נקראת בחינת אמת, 
שלא יהיה מעורב בו בחינת שקר. ובזה לא כולן שוין. שיש מקפידין 
בהשיעורין. אבל בנקיות הגוף לא כדאי כל כך להקפיד.
%break
משום שענין הליכלוך, מה שאנו מואסין בו כל כך, הוא מטעם 
שהליכלוך הוא בחינת מזיק. ואנו צריכין לשומרו מפני המזיקין. לכן 
אצל הגוף, לא כדאי כל כך להקפיד עליו כל כך, מפני שסוף כל סוף 
הוא יתבטל, אפילו שנשגיח עליו עם כל מיני הקפדות.
%break
מה שאין כן בעניני הנשמה, שהוא ענין נצחי, שם כדאי להקפיד עם כל 
מיני הקפדות, שלא יהיה שום בחינת ליכלוך, משום שכל ליכלוך הוא 
בחינת מזיק.
%break
%letter קנו
%H קנו. פן לקח מעץ החיים
%break
"פן לקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם".
ופירש אאמו"ר, אולי יקח מבחינת חסדים מכוסים, שהוא בחינת מחזה 
ולמעלה. שבזה יש הספקה גמורא, ועל ידי זה לא יתתקן את החטא 
של עץ הדעת, שהוא בחינת מחזה ולמטה.
%break
נמצא לפי זה, שעץ החיים נקרא בחינת מחזה ולמעלה, ששם חסדים 
מכוסים. ונראה לי לפי זה לפרש, מה שאנו אומרים, "חיים שיש בהם 
יראת שמים, וחיים שיש בהם יראת חטא".
%break
וההפרש ביניהם, פירוש אאמו"ר, שמה שהוא לוקח החיים הוא מחמת 
יראת חטא, היינו, שאין לו עצה אחרת. ויראת שמים נקרא, שיש לו 
עצה אחרת, היינו, שאפילו לא יקח הבחינה הזו, גם כן לא יחטא, ומכל 
מקום הוא בוחר בזה, מטעם יראת ה'.
%break
ואין לומר לפי זה, שבחינת חסדים מכוסים הוא בחינת קטנות. וזהו 
דוקא בעת שאין לו עצה אחרת. אבל בזמן שהוא משיג את החסדים 
מגולים מבחינת רחל, אזי גם בחינת לאה, שהוא חסדים מכוסים, 
נקרא בחינת ג"ר וגדלות.
%break
וזה נקרא יראת שמים. היינו, שיש לו מבחינת חסדים מגולים, ומכל 
מקום הוא בוחר בחסדים מכוסים. נמצא שיש ב' בחינות חסדים 
מכוסים:
%break
א. בזמן שאין לו בחינת רחל, אזי נקרא בחינת ו"ק.
ב. בזמן שיש לו בחינת רחל, אזי נקרא בחינת לאה, לג"ר.
%break
%letter קנז
%H קנז. אני ישנה וליבי ער
%break
בזוהר (פרשת "אמור", צ"ה ע"א, ד"ה "ובחודש"): "אמרה כנסת 
ישראל, אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודה דקשיו [אמרה 
כנסת ישראל, אֲנִי יְשֵׁנָה, בגלות מצרים שהיו בָּנַי בַּשִּׁעְבּוּד הקשה]".
%break
שהמוחין היו בבחינת שינה. כמו שדרשו על פסוק "ישנו", אלקיהם של 
אלו ישן הוא.
%break
"ולבי ער, לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא [וְלִבִּי עֵר, לשמור אותם 
שלא יִכְלוּ בגלות]". היינו בזמן שמקבלים המוחין דאחוריים, הם 
נשמרים על ידיהם, אף על פי שעדיין אינם מאירים בה,
%break
והם עוד בסוד הגלות. אבל מכל מקום נקרא ער, שהוא סוד "מליבא 
לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". שענין לב הוא סוד ו"ק, 
שבבחינת ו"ק דחכמה יש שמה.
%break
עד שאפילו בזמן הגדלות אין שמה חכמה אחרת, אלא רק מבחינה 
שקיבלה כאן. "קול דודי דופק", הוא סוד הכאה, בחינת מסך דחירק 
שבחינת ז"א.
%page 633
"ואזכור את בריתי", שהוא סוד ברית מילה, שהוא בחינת דינין דנוקבא 
[דינים של נקבה], שהם מבטלין דינין דדכורא [דינים של זכר], שדינים 
הם הבחינה, שמבטלין את הג"ר, שזה בחינת חתוך.
%break
ויש עוד תיקונים, הנקרא בחינת פריעה. "פתחי לי פתחא כחדודא 
דמחטא, ואנא אפתח לך תרעין עילאין [פתחי לי פתח כחודו של מחט, 
ואני אפתח לך שערים העליונים]".
%break
שענין פתיחת דקיקא הוא ענין אורחין דקיקין [אוֹרְחוֹת דקיקים], 
שחכמה בלי חסדים מאירים רק בבחינת דקיקא. ורק אח"כ כשמושכין 
חסדים,
%break
ונכללו החכמה בחסדים ו"ק אורחין רברבין [אוֹרְחוֹת גדולים]. וענין 
תרעין עילאין [שערים עליונים] הוא סוד חסדים מבחינת או"א, הנקרא 
"אוירא דכיא".
%break
שרק אחר שיש לו חכמה וממשיך חסדים, החסדים הללו נקראים 
"אוירא דכיא", יען שבוחר בחסדים מבחכמה. מה שאין כן כשיש לו 
חסדים בלי חכמה, זה נקרא בחינת קטנות. "פתחי לי", שהז"א 
והמלכות אחותו, בסוד חכמה, שהיא תמשיך חכמה.
%break
"דהא פתחא לאעלא לי בך [כי הפתח לכנוס אצלי, הוא בך]". רק 
כשיהיה לך בחינת חכמה, אז יש לי פתח, להכנס בבחינת החסדים, 
שיש לי מבחינת או"א, הנקרא "אוירא דכיא".
%break
"תא חזי, בשעתא דקב"ה הוי קטיל לבוכרי דמצראי וכו', ואחית דרגין 
מעילא לתתא [בוא וראה, בשעה שהקב"ה היה הורג לבכורי מצרים 
וכו', והוריד המדרגות שלמעלה, למטה]".
%break
שמצרים הוא סוד קו שמאל. אבל מבחינת קליפה, בלי שום התכללות 
מימין. וכשישראל היו במצרים, היו תחת שליטתם, שגם היו מוכרחין 
לקבל בחינת שמאל. ומכת בכורות,
%break
היינו שביטל את שליטת הג"ר דשמאל, שזה "ואחית דרגין מעילא 
לתתא, ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא [והוריד 
המדרגות שלמעלה, למטה,
%break
בה בשעה נכנסו ישראל בברית אות הקדוש]". שענין ברית מילה הוא 
סוד דינין דנוקבא, שהוא מסך דחירק, שמבטל את הדינין דדכורא. 
שעל ידי זה מבטלת את הג"ר דשמאל,
%break
ומאירין רק בחינת ו"ק. ונמצא, שע"י שהקב"ה הכה בכוריהם, היה 
להם כח לקיימא בברית [לעמוד בברית], "כדין ההוא דמא אחזיאו על 
פתחא [אז הראו אותו הדם על הפתח]".
%break
"ותרין דמאי הוו, חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו [ושני דמים היו אחד 
של פסח ואחד של מילה]". שענין דם פסחא, היינו התיקון דה נכלול 
דקו שמאל. וענין דם מילה הוא סוד התיקון דדינין דנוקבא, שהוא 
בחינת החירק. שדם פסח...
%break
%letter קנח
%H קנח. טעם שלא נוהגים לאכול אחד אצל השני בפסח
%break
אומר טעם על מנהג, שנוהגין, שלא לאכול אחד אצל השני, מטעם 
כשרות. ולמה לא נוהגין כך כל השנה? וכמו כן מי שיודעין בו, ששם 
כשר בתכלית, אפילו יותר טוב מבאצלו בבית,
%break
ומכל מקום נוהגין שלא אוכלין, הוא מסיבת שאיסור חמץ הוא 
ב"משהו". ועל "משהו" אי אפשר לשמור את עצמו, אלא השם ית' יכול 
לשמור לו, שלא יעבור על משהו.
%break
וזה ענין שכתוב, שצריכין להזהר על "משהו" חמץ. שהאדם מצוה על 
הזהירות, שצריך לשית עצות, שלא יבוא לידי "משהו" חמץ. אבל בידי 
אדם אי אפשר לשמור את עצמו.
%break
לכן, שרק השם הוא השומר. ובטח שהשמירה הוא באופן, שלא כל 
אחד שוה. שיש ה' שומר אותו יותר, ויש שלא שומר אותו כל כך. וזה 
תלוי כפי ההצטרכות האדם. כי יש בני אדם, שיודעים,
%break
שצריכים לשמירה יתירה. אזי הם ממשיכים שמירה יותר גדולה. ויש 
בני אדם, שמרגישים שלא צריכים כל כך לשמירה ממרום. וזה לא 
ניתן להאמר, כי זה תלוי בהרגשה. כי יש שמרגיש את עצמו בחסרון, 
והוא צריך לנטירותא יתירה [לשמירה יתירה].
%break
%letter קנט
%H קנט. ויהי בימים הרבים ההם
%break
"ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן 
העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים 
את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת,
%page 634
שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך 
הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים". והלא אנחנו רואים, 
שהיו אומרים: "מי יתן וכו', בשבתנו על סיר הבשר,
%break
באכלנו לחם לשובע". וכן אמרו: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים 
חנם, את הקשואים, ואת האבטחים, ואת החציר ואת הבצלים, ואת 
השומים".
%break
והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין 
"ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת 
איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם.
%break
ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם 
מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.
%break
ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. 
וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות 
המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן:
%break
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם 
הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד 
"וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים,
%break
שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. 
ותיכף ויושעו. וזה אח"כ, כשהלכו במדבר, ובאו במצב הקטנות, היו 
משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים.
%break
%letter קס
%H קס. טעם הצנע במצוות
%break
אמר טעם, למה נוהגין שהמצות מונחים תמיד בהצנע, דהיינו במצה-
טש או בדבר אחר מכוסה. כתוב: "וישא העם בצקו טרם יחמץ, 
משארתם צרורות בשמלתם על שכמם",
%break
שהרמז הוא מ"צרורות בשמלתם". וענין, שבפסח עדיין לא היו הכלים 
מתוקנים כראוי. לכן באה ענין הספירה, לתקן הכלים. שזה ענין, 
שאמרה "כטפת ורד ראיתי". היינו, שבליל הפסח היתה נס,
%break
שאף על פי שהיתה יכולה להיות איזה אחיזה, מכל מקום לא היתה, 
מטעם שהיתה מכוסה, ולא היתה ניכר לחוץ שום דבר. וזהו הרמז 
"צרורות בשמלתם".
%break
%letter קסא
%H קסא. ענין מתן תורה
%break
ענין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז ניתנה 
התורה, ועכשיו אינו כן. אלא שנתינת התורה הוא ענין נצחי, שהשם 
ית' נותן תמיד. אלא שאנחנו אינם מוכשרים לקבל.
%break
ואז, במעמד הר סיני, היינו אנו מקבלי התורה. שזהו כל המעלה, 
שהיה אז. שאנחנו היה "כאיש אחד בלב אחד". היינו, שהיה אז לכלנו 
רק מחשבה אחת, שהוא קבלת התורה.
%break
אבל מצד השם ית' הוא תמיד נותן, כמו שמובא בשם הריב"ש, 
ש"האדם מחויב כל יום לשמוע את העשרת הדברות על הר סיני".
%break
תורה נקרא "סם החיים וסם המוות". ויש לשאול: איך אפשר ב' הפכים 
בנושא אחד? שכל מה שאנחנו רואים בעינינו, אינו יותר מהרגשיים. 
אבל המציאות, כשהיא לעצמה, לא מענין אותנו.
%break
לכן, בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השם 
ית', אזי בטח התורה הזו נקראת "סם המות". ואם התורה מקרב אותו 
להשם ית', בטח שזהו נקרא "סם החיים".
%break
אבל התורה בעצמה, זאת אומרת המציאות כשהיא לעצמה, לא בא 
בחשבון. אלא ההרגשות הם הקובעים את המציאות אצלנו למטה. 
והתורה לעצמה, זאת אומרת בלי המקבלים. ונראה לפרש,
%break
התורה בערכה עצמה, היא נבחנת לאור בלי כלי, שאין לנו שום 
השגה. שזהו נבחן למהות בלי חומר, שאין לנו שום השגה במהות, 
אפילו מהות גשמי. וכל שכן רוחני.
%break
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך 
שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת 
התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את 
הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.
%page 635
ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר 
לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, 
שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה.
%break
לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה 
כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא 
לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר,
%break
ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה. ובאם שהמטרה 
אינו תמיד לעיניו, נמצא שהוא הולך בקו הפוך מהתורה, שהוא נקרא 
"עץ החיים". ולכן היא נבחנת ל"סם המות", מפני שכל פעם הוא 
נתרחק מהקו החיים.
%break
"יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין". וצריך להבין מהו הפירוש "מצאתי". 
מה צריכים למצא? אלא "מצאתי" הוא ענין מציאת חן בעיני השם ית'.
%break
"לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". צריך להבין, הלא הוא אינו משקר. 
הלא אינו מדבר מאדם כלפי עצמו בבחינת פרט. אלא שהוא הדין לגבי 
הכלל. ואם הוא רואה, שמצא חן בעיניו ית', ומה "אל תאמין"?
%break
והענין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. 
כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה. (כמו 
שאנחנו רואים בגשמיות, יש מי שמפרנס ע"י יגיעתו,
%break
ויש מי שמפרנס עצמו ע"י תפילתו, שעל ידי זה שהוא מבקש פרנסה, 
נותנים לו לפרנס את עצמו). מה שאין כן ברוחניות: הגם שהוא זוכה 
למציאת חן, מכל מקום אח"כ הוא צריך לשלם כל המחיר. זאת אומרת 
את שיעור היגיעה,
%break
מה שכל אחד נותן. ואם לא, יאבד לו הכלי. לכן אמר: "לא יגעתי 
ומצאתי, אל תאמין", שהכל יאבד ממנו. אלא צריך אח"כ לשלם כל 
יגיעתו.
%break
%letter קסב
%H קסב. ענין "חזק" שאומרים אחר סיום הסדרה
%break
ענין "חזק", מה שאומרים אחרי סיום הסדרה הוא, שמהסיום צריכין 
לקבל חיזוק לגמור את כל המדריגות. שכמו שיש להגוף רמ"ח אברים 
ושס"ה גידין, כן יש להנשמה גם כן בחינת תרי"ג,
%break
שהם צינורות הנשמה, שעל ידם נמשכת השפע. וע"י התורה נפתחין 
הצינורות האלו. וכל זמן שלא נפתחו כולן, אזי אפילו במדרגה 
הפרטיות ניכר חסרון, שגם המדרגה הפרטיות נכלל מכללות.
%break
נמצא, שאם חסר איזה פרט בהכלל, אזי הבחינה הזו חוסרת גם 
בהפרט. והן מתגלגלין לאט לאט על סדר המדרגה. וכשנגמרו הכל 
יהיה הגמר תיקון. ומלפני זה, הם נתקנים ובאים בזה אחר זה.
%break
ועם זה יובן מה שאמרו חז"ל: "התורה קדמה לעולם". היינו, שמטרם 
שנעשה הגבלת העולם, כבר היתה התורה.
%break
ואיך אפשר שתוכל להאיר אחר כך בתוך העולם, שהוא בחינת גבול? 
אלא שהתורה מאיר בבחינת זה אחר זה. וכשנגמרו כל הבחינות, הוא 
מוכרח לצאת מהעולם,
%break
יען שקצר מהכל את בחינת התורה. לכן מכל הסיום צריכין לקבל 
חיזוק, בכדי שיוכלו לילך הלאה. וענין החמשה חומשי תורה הם נגד ז' 
ספירות, שעיקרן הם ה'. משום שיסוד ומלכות אינם עיקרן, רק כוללים.
%break
%letter קסג
%H קסג. ענין מה שאמרו בעלי זהר
%break
ענין מה שאמרו בעלי הזהר את דבריהם על דרך המוסר, אינו דבר 
הכרחי, שסודותיהם הם היו יכולים לגלות ע"י לבושים אחרים גם כן. 
אלא שרצו לתת על סודותיהם לבוש של מוסר,
%break
בכדי שיהיה להמעיין גלוי, שעיקר הוא לא החכמה שבהתורה, אלא 
הנותן התורה. שעיקר התורה והמצות, אינו אלא בכדי להדבק בהנותן 
התורה.
%break
לכן, כיון שלבוש המוסר מזכיר את הענין הזה יותר, לכן סידרוהו 
בלבוש הזה. ומה שהרבה פעמים הם נותנין לבוש של חכמה, בכדי 
שלא יטעו ויאמרו שאין יותר ממוסר.
%page 636
ששם אינו מוסתר שום חכמה, אלא שהוא מוסר פשוט. לכן כתבו בשני 
לבושין, שבא זה ולימוד על זה.
%break
%letter קסד
%H קסד. יש הפרש בין גשמיות לרוחניות
%break
יש הפרש בין גשמיות לרוחניות:
שבגשמיות אזי הכח לפני העשיה, כמ"ש "טרם יקראו ואני אענה". 
ששם כבר הסדר לפי הגמר התיקון. שלא עושין שום דבר, מלפני 
שיהיה להם כח לעשות.
%break
מה שאין כן ברוחניות, ששם עדיין לא מתוקן לפי הגמר, אלא לפי סדר 
הבירורים. אזי מוכרחין להתחיל את העבודה לפני שמשיגים את הכח, 
כמ"ש "עושי דברו, לשמוע בקול דברו".
%break
%letter קסה
%H קסה. ביאור לבקשת אלישע מאליהו
%break
אליהו שאל לו: "מה אעשה לך?" והוא השיב לו: "פי שנים ברוחק". 
והוא השיב לו: "הקשית לשאול".
%break
והענין, שיש בירור רפ"ח. ויש בחינת לב האבן, שלא ניתן להתברר. 
אלא, כשמבררין את הרפ"ח, מתברר על ידו גם הלב האבן.
אבל בו עצמו אסור ליגע. ומי שמברר את הרפ"ח אלו, הוא מברר כך 
גם את הלב האבן.
%break
%letter קסו
%H קסו. ב' בחינות בהשגה
%break
יש ב' בחינות:
א. בחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה,
ב. בחינת מלמטה למעלה.
%break
בחינה א' - "אשר ברא אלוקים לעשות". היינו, שהשם ית' הכין לנו 
מקום לבחינת עבודה.
בחינה ב' - שאנחנו מתחילין לעסוק ולהלביש מלמטה למעלה. אבל 
מטרם שבאים לשלימות המדרגה, לא יכולים לדעת שום דבר בבירור.
%break
וזה נקרא "מתחילה למגמר והדר למסבר [מתחילה ללמוד ואח"כ 
להבין]".
%break
וזה לקטן, שמתחיל לאכול לחם, אין לו אז עדיין שום מושג רק 
בהלחם. וכשמתחיל להתבגר, אז הוא מתחיל להבין, שיש להלחם 
בחינת סיבה, הגורם לצורת הלחם. היינו שיקבל את צורתו,
%break
המתראה לעיניו. היינו שיהיה לבן, ושיהיה רך, וטעים, וכדומה. אזי 
הוא משיג את צורת הלחם, לאחר שהוציאו מהתנור. שאז הלחם היה 
רך יותר מדי והיה חם ביותר, עד שלא היה ראוי לאכילה,
%break
והיה מחוסר איזה מעשה, דהיינו שיתיבש ויתקרר ע"י שהיית זמן, 
שהאויר מכשיר ללחם, שיקבל צורת הלחם, כמו שמתראה בעת שבא 
לשלחן.
%break
אבל אח"כ מתחיל עוד לחקור, אזי הוא רואה עוד צורה, היינו טרם 
שהכניסו להתנור, הגם שהיה לו בערך אותו צורה, אבל יש שנויים 
גדולים. היינו, ע"י חום התנור הלחם נעשה יותר גדול,
%break
ונעשה יותר למוצק, והקרים את פניה, שמקודם היה לבן, ועכשיו יש לו 
צבע אחר. וכשמתחיל לחקור, אזי הוא רואה, שהצורה והמשקל קבל 
הלחם עוד טרם שהכניסו להתנור.
%break
וכמו כן הלאה, עד שבא להמצב, שלוקחים חיטים וזורעין אותן 
בקרקע, ועד אז הוא יכול רק לקבל מהלחם, היינו שיחסור מהלחם, 
שישנם במציאות העולם. אבל אחר כך כבר הוא יודע איך להוסיף.
%break
וכמו כן ברוחניות: מקודם הוא צריך לקבל ממטה למעלה. ואז הוא 
יכול רק לקבל ולא להוסיף. אבל אח"כ במצב השני, הוא יכול גם כן 
להוסיף.
%break
%letter קסז
%H קסז. טעם למה שקורין שבת תשובה
%break
טעם, למה שקורין "שבת תשובה". כי (בעשרת ימי תשובה, בסופו 
ביום כיפור) אומרים "על חטא". וכל מי שמביט ב"על חטא", אינו 
מוציא שם את מקומו בששים אחוז ודאי.
%break
וארבעים אחוז אפשר לתרץ וליישב, אולי נמצא שם בספק, שהוא לא 
מרגיש. אבל בששים אחוז, אינו מוציא את עצמו בשום אופן.
%page 637
לכן יש סגולת שבת, שעם אור השבת יש יכולת שיאיר, לראות, שהוא 
נמצא את עצמו בכל מאה אחוז של "על חטא". שדבר זה נתקן רק 
בשבילו, ולא בשביל אחרים.
%break
ובלי אור לא מרגישים. ולכן קורין "שבת תשובה". שהשבת מועיל 
לתשובה, שיוכלו להרגיש החטא. שצריכין להודות על החטא. ואז 
אפשר לבקש סליחה. ואם אומרים "על חטא" ולא מרגיש החטא,
%break
איזה הודאה נקרא זה. הרי הוא אומר בלבו שלא חטא. ומה שאומר 
בפה, ולבו בל עמו, בטח שכלום לא שוה ההודאה כזאת.
%break
%letter קסח
%H קסח. מנהגי ישראל
%break
מנהגי ישראל הם כל כך חשובים, עד שיכולים לומר, שהם נותנים 
יותר רוחניות להאדם, מהמצות עצמן. אף על פי שאם עוברים על 
מנהגים, אין עליהם עונשים. ואם עוברים על דינים, יש עונשים.
%break
מכל מקום לגבי להביא תועלת, זאת אומרת להביא יראת שמים, אזי 
המנהגים מביאים יותר רוחניות. כי הגדולים, שהכניסו את המנהגים, 
הם סדרו שהרוחניות יאיר על ידיהם.
%break
לכן אמר, המנהג לאכול בשבת בשר ודגים, מי שמונע את עצמו מזה, 
מונע מעצמו רוחניות. אבל זה דוקא לגבי האדם, שעדיין לא הגיע 
לשלימות, היינו לראות מה שהוא עושה. זאת אומרת, שעדיין לא זכה 
לטעמי המצוות, אזי הוא צריך לשמור על המנהגים.
%break
כדרך משל, תפוח, מטרם שנתרקב, נתקלקל. וכשנתקלקל, אזי 
הריקבון בטוח. כמו כן, מטרם שהאדם נעשה חפשי, אזי בועט 
במנהגים. ולאחר הבעיטה הזאת, או שהוא עצמו נעשה חפשי, או 
שבניו נעשו חופשיים.
%break
%letter קסט
%H קסט. ענין צדיק גמור
%break
ענין "צדיק גמור", היינו שלא חטא. והלא כתוב "אין צדיק בארץ, אשר 
יעשה טוב ולא יחטא".
%break
והשיב, שבכל מדרגה ומדרגה יש בחינת "צדיק גמור", ששם לא שייך 
חטא. ובמדרגה הזאת לא חטא מעולם. היינו בחינת מחזה ולמעלה 
דכל מדרגה, ששם נבחן לעץ חיים ולחסדים מכוסים.
%break
ולבחינת מחזה ולמטה, שייך חטא ותשובה. וכשמתקנין זו, באים 
למדרגה יותר גבוה. ושם גם כן מתחיל הסדר הזה, היינו "צדיק גמור", 
ו"אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא".
%break
%letter קע
%H קע. לא יהיה בכיסך אבן גדולה
%break
"לא יהיה בכיסך אבן גדולה ואבן קטנה". "אבן" נקרא בחינת אמונה. 
(שהוא אבנא למשקל בה). שהוא בחינת קטנה, שהוא למעלה 
מהדעת. אבל יחד עם זה, אזי תגיד שיש לך "אבן גדולה",
%break
היינו שיש לך דעת. היינו, שכבר מה שאתה עושה, אינו דומה לכל 
העולם. אלא שיש לך בסיס חזק, שהוא בחינת גדלות, ולא קטנות. 
היינו, בלי בסיס ואבן שלימה.
%break
אלא שצריך להיות "אבן קטנה". אבל שתהיה "שלימה". היינו, שיספיק 
לקיים כל התורה ומצות על סמך "האבן קטנה". ורק אז נקרא 
"שלימה". אבל אם היא "קטנה", ומחייבת לך לעשות רק מעשים 
קטנים, אין זה נקרא "אבן שלימה".
%break
ואיפה גדולה, ואיפה קטנה? שאם יש לו בסיס קטן, אזי נחשב לגבי 
עצמו לבחינת קטן. אבל בזמן שיש לו "אבן גדולה", שיש לו בסיס 
גדול. אז יחשיב את עצמו לגדול. זאת אומרת, שהוא גדול. ו"אבן 
שלימה" נקרא, בזמן שזוכה להשגחה פרטית.
%break
%letter קעא
%H קעא. זהר, אמור
%break
בזהר פרשת "אמור": "אמרה כנסת ישראל, אני ישנה בגלותא 
דמצרים" (זהר, אמור, דף מ"ג, ד"ה "ובחודש הראשון").
%break
הסתלקות המוחין נקרא "שינה".
"ולבי ער". לב הוא בחינת ל"ב נתיבות חכמה. היינו שהיה מאיר בהם 
בחינת חכמה. אבל היתה בלי התלבשות בחסדים, שזה נקרא "גלות 
מצרים". ובשביל זה נקרא "שינה".
%page 638
אבל יחד עם זה היו ראויים לקבלת מוחין דחכמה, אלא מבחינת 
אחוריים. "קול דודי דופק". היינו קולו של ז"א, שהוא בחינת חסדים.
%break
וזה שאמר, דא קוב"ה: "פתחי לי פתחא כחדודי דמחטא [פתחי לי 
פתח כחוד המחט]". היינו שבעת הגאולה, אמר להם, שימשיכו מחדש 
את בחינת החכמה. ובזמן שהוא בלי חסדים, נקרא הפתח שלה 
"כחדודי דמחטא [כחוד המחט]", משום שאינה מאירה בלי חסדים.
%break
"ואני אפתח לך תרעין עילאין [שערים עליונים]". היינו, משפיע לה 
מבחינת חסדים. ואז יהיה לה הרחבה, שיהיה לה חכמה וחסדים.
%break
"פתחי לי וכו', דהא פתחא לאעלא לי בך הוא, דלא יעלון לגבאי בני, 
אלא בך [כי הפתח לִכְנוֹס אצלי, הוא בָּךְ, שלא יִכָּנְסוּ אצלי בָּנַי, אלא 
בָּךְ]". היינו שהבנים, הצריכים למוחין דחכמה,
%break
אינו הוא יכול להשפיע להם. יען, שבחינתו היא רק חסדים. אלא 
כשהיא תמשיך חכמה, אז יש יכולת, שהבנים גם כן יקבלו חכמה. לכן 
נקרא, כי רק היא יכולה לפתוח הפתח הזה.
%break
מה שאין כן "אני סגור דלא ישכחון [ימצאו] לי". היינו "שלא ישכחון לי 
בשלימות". שז"א, בזמן שיש לו רק חסדים, אזי אין לו אלא בחינת 
ו"ק. ונקרא "אוירא סתם".
%break
מה שאין כן כשיש לו בחינת חכמה גם כן, ואז, אף על פי שאין הוא 
מקבל רק חסדים, נקרא החסדים שלו "אוירא דכיא". שאז החסדים 
שלו מעולים מן חכמה. אבל בלי חכמה לא ישכחון אותו בשלימות.
%break
וזה שכתוב "בגין לאזדווגא עמך ולמהוי עמך בשלם דעלמין [כדי 
להזדווג עמך ולהיות בשלום עמך לעולמים]".
%break
"תא חזי בשעתא דקב"ה קטיל לבוכרי דמצראי, כל אינון דקטיל 
בפלגות ליליא, ואחית דרגין מעילא לתתא [כדי להזדווג עמך ולהיות 
בשלום עמך לעולמים.
%break
בוא וראה בשעה שהקב"ה היה הורג לבכורי מצרים, כל אלו שהרג 
בחצות לילה, והוריד המדרגות שלמעלה, למטה]". היינו, על ידי תיקון 
המסך דחיריק, שגורם שני בחינות,
%break
הסתלקות הג"ר וכמו כן המשכת החסדים, שע"י התכללות הזה, יש 
יכולת להתפשטות המוחין מלמעלה למטה.
%break
"ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא, אתגזרו [בה בשעה 
נכנסו ישראל בברית אות הקדוש, שנמולו]". שענין "מכת בכורות" 
וענין "דם פסח" וענין "דם מילה" הוא בחינה אחת. שזה ידוע,
%break
שאלהי מצרים היה שה. זאת אומרת, שהקרבן פסח היה מכוון 
לאלוהיהם. שקליפות מצרים היה, שהם רצו להמשיך מבחינת גמר 
התיקון, כעין חטא של עץ הדעת,
%break
שרצו להמשיך את האור דג"ר מלמעלה למטה. וע"י שחיטת הפסח, 
היו שוחטין את הג"ר דחכמה, שעל ידי זה היה מכת בכורות. שענין 
בכור הוא סוד ג"ר. שהיו מבטלין את הג"ר. וזה היה על ידי מסך 
דחיריק, שהוא בחינת העלאת המנעולא, שזה גורם לביטול הג"ר.
%break
וזה "דם" מלשון "דממה", שהוא דמית דממית הג"ר. וזה ענין דם 
מילה, שענין איזמל הוא סוד דינין דנוקבא, שהדינין מבטלין את דינין 
דדוכרא [של הזכר].
%break
וזה שכתוב "תרי דמא הוו [שני דמים היו] דם פסח ודם מילה". ועל ידי 
זריקת דם פסח היה ביטול הג"ר והתכללות בתיקון קוין, שהוא סוד 
המשקוף ושתי המזוזות.
%break
"ובארבעה וכו', ויסתלקו ישראל מרשותא אחרא וכו', ויתאחדו במצה 
קשורא קדישא [וישראל מסתלקים מרשות אחרת וכו', ומתאחדים 
במצה קשר קדוש]".
%break
שענין חמץ הוא סוד המוחין המתפשטין מחזה ולמטה, שאז הם 
מאירים ממעלה למטה. ומצה הם המוחין, שמאירים מחזה ולמעלה, 
שמבחינה זו אין אחיזה לחיצונים. והטעם,
%break
משום שענין המנעולא שנתגלה בליל פסח, שעל ידי זה היה שחיטת 
הפסח ומכת בכורות, פועלת רק ממנה ולמטה. זאת אומרת, 
שנתגלתה בחזה.
%break
יוצא לפי זה, כל מה שישנם ממנה ולמעלה, אינו היא פועלת עם 
בחינת דין הנמצא בה. מה שאין כן מחזה ולמטה, שכל התפשטות 
היא למטה מבחינתה, לכן נרגשת הדין שבה. לכן היו ישראל נזהרין 
אז בליל פסח, שיאכלו מצה ולא חמץ.
%page 639
ויש מעלה למצה, שאינו בחמץ. ויש מעלה בחמץ, שאינו במצה. במצה 
יש מעלה, שהם מוחין שלמים מבחינת ג"ר דחכמה, הנבחנים עוד 
לבחינת שני מאורות הגדולים. אבל הם בבחינת אחוריים, שאינם 
יכולים להאיר, מסיבת חסרון החסדים.
%break
ויש יתרון לחמץ. הגם שהם רק בחינת ו"ק, אבל כבר מלובשים 
בחסדים. ובבית המקדש, שהיו מוחין דחכמה, היו גם כן בבחינת 
מחזה ולמעלה, שהוא בחינת מצה. שלכן נאמר: "וכל שאור וכל דבש 
לא תקטירו ממנו".
%break
%letter קעב
%H קעב. ענין המניעות והעיכובים
%break
כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת 
התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים 
לנו רק התקרבות.
%break
כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין 
התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', 
שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב,
%break
אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא 
מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.
%break
(יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל 
פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי 
בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות.
%break
מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים 
לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול 
מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס]).
%break
%letter קעג
%H קעג. מדוע אומרים לחיים
%break
אמר, על מה שאומרים "לחיים", בזמן ששותים יין, הוא על דרך מאמר 
חז"ל, שאמרו: "חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון [יין וחיים לפי 
החכמים ותלמידיהם]". שלכאורה קשה: למה דוקא לפום רבנן [לפי 
החכמים] וכו'? ולמה לעמי הארץ לא?
%break
אלא, שענין "לחיים", מה שאומרים, הוא לרמז על חיים עליונים. 
שבזמן ששותים יין, צריכים לזכור, שהיין מרמז על "יינה של תורה", 
לזכור שצריכים להמשיך בחינת אור תורה, שנקרא חיים.
%break
מה שאין כן חיים גשמיים נקרא בדברי חז"ל "רשעים בחייהם נקראים 
מתים".
%break
לכן דוקא לרבנן יכולים להגיד: "חמרא וחיי [יין וחיים]". זאת אומרת, 
שרק הם מוכשרים להמשיך חיים רוחניים. מה שאין כן עמי הארץ, 
שאין להם כלים לזה, שייך לומר שימשיכו.
%break
(ואולי "לפום רבנן", היינו כמו לפי דעתם של הרבנן. זאת אומרת, 
חיים, שנקרא אצלם חיים, היינו חיים רוחניים).
%break
%letter קעד
%H קעד. ענין הסתר
%break
בענין ההסתר, שהוא דבר תיקון, כי לולי זה לא היה האדם יכול 
להשיג שום שלימות, מטעם שאין הוא ראוי להשיג את החשיבות 
שבהדבר. מה שאין כן כשיש הסתרה, אז נעשה אצלו הדבר 
לחשיבות.
%break
אף על פי שמצד עצמו, אין האדם מסוגל להעריך את החשיבות, כמו 
שהוא לאמיתו של דבר. אבל ההסתרה הוא מסגל לו ערך חשיבות. 
שכפי ערך הרגשתו בהסתר, כן נתרקם אצלו מצע של חשיבות.
%break
וזהו כמו שלבים, שעולה כל פעם, שלב אחרי שלב, עד שמגיע למקום 
המיועד לו. היינו, שמשיג איזה שיעור בחשיבות, על כל פנים שיוכל 
להחזיק מעמד. אף על פי שאמתיות החשיבות, אין ערך ושיעור 
לרוממותו ית'. רק על כל פנים שיעור, שיספיק לו להמשיך בקיומו.
%break
אלא שהסתרה לבד לא נקרא הסתרה, שהסתרה נמדדת לפי 
הביקוש. כי עד כמה שהביקוש אחר הדבר הוא ביתר עוז, אז ניכר 
ההסתרה בשיעור היותר רחוק.
%break
ועל זה יובן ענין "מלא כל הארץ כבודו". אף על פי שאנחנו מאמינים 
בזה, מכל מקום הסתרה גם כן מלא בכל הארץ.
%page 640
ולעתיד כתוב: "ואני אהיה לה חומת אש סביב כבוד בתוכה". שענין 
"אש" היינו בחינת הסתרה. אבל מכל מקום, כבוד בתוכה, היינו 
שיתגלה אז הכבוד.
%break
והוא, שאז יהיה הביקוש כל כך גדול, אף על פי שיש גם אז בחינת 
ההסתרה. אלא שההבדל, בזה הזמן, שיש הסתרה אבל אין ביקוש. 
אם כן זה נבחן לבחינת גלות. מה שאין כן אז, אף על פי שיהיה 
ההסתרה, אבל הביקוש גם כן יהיה. וזה העיקר רק הביקוש.
%break
%letter קעה
%H קעה. והיה כי ירחק ממך
%break
"והיה כי ירחק ממך הדרך, לא יוכל שאתו".
ופירש, למה הדרך כל כך רחוק, מטעם כי "לא יוכל שאתו". משום 
שלא יכול לישא את העול של תו"מ. לכן הדרך נחשב לו לרחוק. 
והעצה לזה, אומר הפסוק, "וצרת הכסף בידך".
%break
שענין כסף הוא ענין כיסופין, שימשיך בחינת כסופין בהעבדות. שע"י 
ההחשק ההשתוקקות לה', אזי יוכל לשאת את העול תורה ומצוות. 
וגם "כסף" הוא ענין בושה. משום שבן אדם למטרה להגדיל כבוד 
שמים, כמ"ש "ברוך וכו', שבראנו לכבודו".
%break
כי ענין תו"מ בכלל, הם דברים שהאדם עושה, בכדי למצוא חן בעיניו 
ית'. כי טבע של העבד, שרוצה למצוא חן בעיני רבו, שאז לבו של רבו 
עליו. וכן כאן,
%break
שכל ריבוי הפעולות והחומרות שבן אדם מתמחה בהן, הוא רק 
אמצעי, שעל ידי זה ימצא חן בעיניו ית'. ואז יהי' לו המטרה הרצוי 
ממנו.
%break
והבן אדם הולך ועושה תו"מ, בכדי למצוא חן בעיני הבריות. ועושה 
מצרכי שמים בחינת אמצעי. זאת אומרת, שבאמצעותם יזכה למצוא 
חן בעיני הבריות.
%break
וכל זמן שהאדם לא זכה לבחינת תורה לשמה, אזי הוא עובד לשם 
הבריות. והגם שאין להאדם אפשרות אחרת, אלא לעבוד בשביל 
הבריות, אבל מכל מקום על כל פנים,
%break
הוא צריך להתבייש עם העבדות כזו. ואזי, ע"י הכסף הזה, יזכה לכסף 
דקדושה, דהיינו להשתוקק להקדושה.
%break
"וצרת הכסף בידך". היינו, שאף על פי שענין ההשתוקקות אינו בידי 
אדם, אם אין לו חשק לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל על 
כל פנים הוא צריך לגלות את הרצון לכיסופין,
%break
היינו הרצון להשתוקק (ואולי "וצרת" מלשון "רצית"). שהוא צריך 
לגלות ביקוש על זה. היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק להשתוקק 
לה', היינו להשתוקק להרבות כבוד שמים,
%break
להשפיע נחת ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'.
ויש בחינת "זהב". ויש בחינת "כסף".
כסף, שיש לו כיסופין בכללות.
%break
וזהב נקרא, שהוא רוצה רק דבר אחד. וכל הכיסופין וההשתוקקות, 
שיש לו לכמה דברים, נבטלין בהרצון הזה שיש. והוא אומר, שרק 
"זה-הב". היינו שהוא לא רוצה שום דבר, רק "לאקמא שכינתא 
מעפרא [להקים השכינה מעפר]". ורק זה הוא רוצה.
%break
היוצא מזה, שאף על פי שהאדם רואה, שאין לו החשק והרצון, כמו 
שצריכין, מכל מקום על כל פנים הוא צריך לראות ולהשתדל במעשים 
ובמחשבות, שישיג את החשק. וזה נקרא "וצרת הכסף בידך".
%break
ואל יחשיב האדם, שזהו דבר קטן, אם זה ביד האדם. אלא "בבקר 
(בחן) ובצאן" וכו'. היינו, שעל ידי זה הוא יזכה לאורות הכי נעלים.
%break
%letter קעו
%H קעו. בעת שתיית י"ש אחר ההבדלה
%break
"ויום טוב היה עושה בצאתו מן הקודש".
%break
כי קודש הוא בחינת חכמה, ובחינת קו שמאל. ששם יש פחד מן 
הדינין. לכן, אין שם מקום של יום טוב. אלא "בצאתו מן הקודש" 
הנקרא חכמה וקו שמאל. אז היה עושה בחינת יום טוב, שענין הוא 
בחינת אור דחסדים.
%break
%letter קעז
%H קעז. ענין כפרות
%break
ענין "כפרת עונות" הוא ע"י גלוי אור החכמה. וזהו ענין הוידוי, שהוא 
המשכת החכמה. ולפי כמה וידוי שהוא מתוודה, כך מתגלה עליו 
בחינת החכמה. שעל זה נאמר: "ביום ההוא יבוקש עון יעקב ואיננו".
%page 641
כי על כל החטא, שהוא נמחל, אינו נמחל, עד שימשיכו עליו בחינת 
החכמה. לכן הם חיפשו עונות, בכדי להמשיך עליו את אור החכמה.
%break
"חיבוק השמאל". היינו ע"י המשכת הקו שמאל, שבכל יום שבעשרת 
ימי תשובה, נמשך בחינת אחת מהעשר ספירות של מוחין דחכמה, 
הנקרא קו שמאל. וביום כיפור אז הוא הזווג.
%break
חיבוק הימין הוא המשכת החכמה למטה מחזה, שהוא מקום הגילוי, 
ששם כבר נמתקה בחסדים. ונבחן בעיקר להמשכת החסדים, שבנין 
הנוקבא מבחינתה נמשכת עד שמיני עצרת ובשמיני עצרת הוא הזווג.
%break
%letter קעח
%H קעח. ענין ג' שותפין באדם
%break
ענין ג' שותפים שבאדם: הקב"ה, ואבא, ואמא.
והוא אמר, שיש שותף רביעי, שהוא הארץ. שאם אין האדם לוקח 
מזונות מהארץ, אינו יכול להתקיים. שענין "ארץ" הוא בחינת מלכות. 
שבאופן כללי נבחן, שיש ד' בחינות, הנקרא חו"ב תו"מ.
%break
וענין המזונות, שהאדם מקבל מהארץ, הוא בבחינת ברורין. שע"י 
המזונות נבררין הקליפה מהמאכל. ויש ב' בחינות במלכות:
א. קדושה.
ב. בחינת לילית המרשעת.
%break
לכן, כשהאדם אוכל ועושה ברכה ראשונה ואחרונה, מזה יוצא המאכל 
מרשות הס"א. והיות שהמאכל נעשה דם, ודם הוא בחינת נפש, לכן 
נעשה הנפש שלו מבחינת חולין ולא מס"א.
%break
מה שאין כן, כשהאדם אוכל מסעודת מצוה, שאז המאכל נבחן 
לבחינת קדושה, אם הוא אוכל את זה בכוונה, נמצא שמהמאכל נעשה 
דם, והדם נעשה בחינת נפש, אז הוא יבוא לבחינת נפש דקדושה.
%break
לכן בא יצר הרע לאדם, ונותן לו תמיד להבין, שלא כדאי לאכול 
בסעודת מצוה, מכמה וכמה טעמים. ועיקר כוונתו, שלא לאכול 
מסעודת מצוה מטעם הנ"ל, כי זהו חלק דקדושה.
%break
%letter קעט
%H קעט. ענין ג' קוין
%break
יש ענין ג' קוין. וענין ישראל אחידן בגופא דמלכא [נאחזים בגוף 
המלך]. ענין גלות מצרים, שהעם ישראל היו מוכרחין לירד למצרים. 
וענין יציאת מצרים. וענין "האי מאן דבעי ליקדש אשה,
%break
לידכיר עם הארץ בהדיה [מי שהולך לקדש אשה, יביא איתו עם 
הארץ]". וענין מה ששאל אברהם: "במה אדע כי ארשנה", והקב"ה 
השיב לו: "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,
%break
ועינו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ענין ג"ר 
וענין ו"ק. וענין ו"ק דג"ר. הנה מחשבת הבריאה היתה להנות לנבראיו. 
ורק כדי שלא יהיה נהמא דכסופא [לחם בזיון], היה הצמצום והמסך. 
ונמשך מזה מקום העבודה.
%break
ומזה נמשך בחינת ג' קוין:
א. קו א' הוא בחינת ימין, הנבחן לבחינת ו"ק בלי ראש, הנבחן לבחינת 
אמונה.
%break
ב. וקו ב' שנבחן לבחינת שמאל, הוא בחינת השגה. ואז שניהם 
במחלוקת, כי האמונה היא בסתירה להשגה, והשגה היא בסתירה 
לאמונה.
%break
ג. ואז יש בחינת קו האמצעי, הנבחן לבחינת ו"ק דג"ר. או חכמה 
וחסדים. או קו ימין ושמאל, נכללו זה בזה. היינו, שמקבל בחינת 
השגה, כפי מה שיש לו אמונה. זאת אומרת, בשיעור שיש לו אמונה,
%break
באותו שיעור הוא מקבל בחינת השגה. ובמקום שאין לו אמונה, אין 
הוא ממשיך בחינת השגה, שישלים אותו, אלא תמיד הוא עומד ושוקל 
את הקוין, שלא יכריע זה יותר מזה.
%break
וג"ר נקרא (שמגלה לפניו) בחינת השגה בלי אמונה. וזה נקרא בחינת 
"עבודת הגויים". ו"עבודת ישראל" הוא בחינת אמונה. ובה נכללת 
בחינת השגה. וזה נקרא בחינת גופא דמלכא [גוף המלך], היינו בחינת 
אמונה והשגה.
%page 642
והנה אברהם נקרא אב האמונה, היינו בחינת חסדים. אזי ידע, שכל 
מי שירצה להתקרב אליו ית', הוא מוכרח לקבל מקודם בחינת ימין, 
היינו בחינת אמונה. ואמונה הוא בסתירה להשגה.
%break
אם כן איך אפשר להם להמשיך בחינת השגה, בזמן שאין להם כלים 
לזה. וזה ענין שאמר לו, שזרעך יהיה בארץ לא להם. שזה ענין 
"ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", היינו שיהיה תחת שליטת הגוים. 
שגם הם יהיו תחת שליטתם, שימשיכו בחינת ג"ר דחכמה.
%break
וזה ענין גלות מצרים, שגם ישראל המשיכו בחינת ג"ר דחכמה. וזה 
הגלות שלהם, שנמשך בחינת חושך. ויציאת מצרים היה ע"י מכת 
בכורות, שענין בכור הוא סוד ג"ר דחכמה,
%break
שהשם ית' הכה את בכור מצרים. וזה ענין דם פסח ודם מילה. וזה 
מה שכתוב בזוהר "בשעתא דקוב"ה הוה קטיל לבוכרי דמצראי וכו',
%break
ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא אתגזרו ואשתתפו 
בכנסת ישראל [בשעה שהקב"ה היה הורג לבכורי מצרים וכו', בה 
בשעה נכנסו ישראל בברית אות הקדוש, שנמולו ונתחברו בכנסת 
ישראל]" (פרשת אמור, מ"ג).
%break
שענין קו שמאל נקרא בחינת "ערלה", משום שסותם את האורות. לכן 
בעת שהרג את הבכר, היינו שביטל להג"ר, אז ישראל למטה אתגזרו 
[נימולו], היינו חתוך הערלה,
%break
שזה נקרא בחינת דין דדכורא [של זכר], שסותם את האורות. וכך על 
ידי מילה באיזמל, שהוא בחינת ברזל, הנקרא דינין דנוקבא, אזי 
מבטלין לדינין דדכורא. ואז נמשך להם בחינת ו"ק דחכמה.
%break
זאת אומרת, בתחילה מוכרחין להמשיך בחינת שלימות, היינו ג"ר 
דחכמה. ואי אפשר להמשיך חצי מדרגה. וזה מוכרח להיות דוקא ע"י 
המצריים. וזה נקרא "גלות".
%break
שגם היהודיים מוכרחין להיות תחת שליטתם. ואח"כ ע"י יציאת 
מצרים, היינו תיקון של מסך דחיריק, אז יוצאים משליטתם, היינו 
שהמצרים בעצמם צועקים קומו צאו.
%break
וזהו "אני ולא שליח": "אני" היינו המלכות, שהוא סוד מנעולא, שהיא 
מבטלת את הג"ר. ועל ידי זה יש התכללות שמאל בימין וימין בשמאל.
%break
וזהו "מן דבעי לקדוש אישה [מי שרוצה לקדש אשה]". היינו בחינת 
חכמה, הנקרא בחינת שמאל. "ידכיר בחינת עם הארץ בהדיה [יביא 
בחינת עם הארץ איתו]".
%break
בשביל שהוא נמצא בבחינת ימין, שהוא אמונה. והוא רוצה בחינת 
השגה. אזי דוקא על ידי עם הארץ, הוא יכול להמשיך בחינת חכמה, 
משום שיש לו תשובה, אך לבחינת השגה, ולא לבחינת אמונה.
%break
"קמתי אני לפתח לדודי, וידי נטפו מור, ואצבעותי מור עובר על כפות 
המנעול". מור, היינו "ולא יכנף עוד את מוריך, והיו עיניך רואות את 
מוריך". "וידי" היינו בחינת השגה.
%break
ואצבעות בחינת ראיה, מלשון "כל אחד ואחד מראה באצבעו, ויאמר, 
הנה אלוקינו זה". "על כפות המנעול", היינו בחינת מנעולא.
%break
%letter קפ
%H קפ. בזהר, אמור
%break
בזוהר, אמור: "ר' חייא פתח, אני ישנה ולבי ער וכו'. אמרה כנסת 
ישראל, אני ישנה בגלותא דמצרים, דהוו בני בשעבודא דקשיו [שהיו 
בָּנַי בשעבוד הקשה].
%break
ולבי ער, לנטרא להו דלא ישתצון בגלותא [לשמור אותם שלא יִכְלוּ 
בַּגָּלוּת]. קול דודי דופק, דא קב"ה [זה קב"ה]. דאמר, ואזכור את 
בריתי" (פרשת אמור, מ"ג).
%break
להבין את ענין שינה. היינו בזמן שישראל היו במצרים, היו תחת 
שליטתם. שגם הם המשיכו בחינת ג"ר דחכמה. והיות שחכמה בלי 
חסדים אינו מאיר, לכן נקרא זה בחינת "שינה". וזה נקרא,
%break
שעבודא דמצרים בקשיו [שעבוד מצרים הקשה], היינו בעבודה קשה, 
הנקרא בחינת דינין דדכורא. "ובכל עבודה בשדה", שהוא בחינת דינין 
דנוקבא.
%break
"ולבי ער". היינו, אף על פי שהיא ישנה מבחינת קו שמאל, שאז 
מלכות נקראת בחינת "ב' מאורות הגדולים", ואז מלכות נקראת 
בחינת "רגל רביעי", והיא נבחנת, שהיא בחינת ת"ת,
%page 643
שהוא למעלה מחזה. "ולבי ער", ששם כבר נמצאת בחינת נקודת 
המנעולא, שהיא גורמת בחינת הכרעה דקו אמצעי, שתחזור לבחינת 
נקודה דבחינת הפנים, שעל ידי זה לא ישתצון בגלותא [לא יִכְלוּ 
בַּגָּלוּת].
%break
וזה ענין "פתחו לי פתחא כחדודא דמחטא [פתחו לי פתח כחוד 
המחט]". היינו שז"א אומר לבחינת מלכות, שהיא תמשיך בחינת 
חכמה. ואף על פי שאין החכמה יכול להאיר בלי חסדים,
%break
שבשביל זה נקרא רק "כחדודא דמחטא [כחוד המחט]", "ואני אפתחה 
לך תרעין עילאין [ואני אפתח לך שערים העליונים]". היינו אח"כ הוא 
ישפיע לה בחינת החסדים. ועל ידי זה ממשיך לה המשכה בשפע.
%break
מה שאין כן אם היא לא תמשיך בחינת חכמה, ז"א מבחינת אין 
המשכת החכמה, אלא חסד, נקרא "פתחי לי אחותי". היינו מבחינת 
חכמה, נקרא מלכות "אחות".
%break
%letter קפא
%H קפא. ענין כבוד
%break
ענין כבוד הוא, דבר שמשבית את הגוף. ובשיעור זה הוא מזיק 
להנשמה. לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת 
עונש. אבל הצדיקים הגדולים, מה שהבורא ית' רוצה,
%break
שהם לא יפסידו, בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית' שומר 
עליהם, שלא יקבלו כבוד. בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. 
לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד,
%break
אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת, שמבזים את הצדיקים 
האלו בכל מיני בזיונות. בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים 
להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון.
%break
%letter קפב
%H קפב. משה ושלמה
%break
משה ושלמה הוא בחינת פנים ואחוריים. במשה כתוב "וראית את 
אחורי". מה שאין כן שלמה הוא בחינת פנים. ורק שלמה השתמש עם 
האחוריים של משה. וזה סוד ש"שלמה" הוא אותיות "למשה".
%break
%letter קפג
%H קפג. בחינת משיח
%break
יש בחינת:
א. משיח בן יוסף,
ב. ומשיח בן דוד.
ושניהם צריכים להתאחד. ואז יש בהם השלימות האמיתי.
%break
%letter קפד
%H קפד. ההבדל בין אמונה להשכל
%break
ההבדל בין האמונה להשכל.
יש מעלה בהאמונה, שהוא פועל על הגוף יותר משכל, מסיבת שהיא 
קרובה להגוף. שהאמונה היא בחינת מלכות, והגוף מתיחסת 
להמלכות. לכן היא פועלת עליו.
%break
מה שאין כן השכל, שהוא מיוחס לט"ר, אינו יכול לפעול כל כך על 
הגוף. אבל יחד עם זה יש מעלה להשכל, שהוא נבחן לרוחני, בערך 
האמונה שהיא מיוחסת להגוף. וברוחניות יש כלל, ש"אין העדר 
ברוחניות" ו"כל פרוטה ופרוטה מתקבצת לחשבון גדול".
%break
מה שאין כן האמונה הנבחן לגשמיות, שנקרא בחינת פירוד. שאין 
שום הצטרפות בגשמיות. אלא, מה שעבר, אין. שמה שהיה בעבר, 
אינו מצטרפת להוה ועתיד. לכן, הגם בבחינת אמונה להדבר,
%break
שהוא פועל עליו בשעת מעשה במאה אחוז מערך שהשכל פועל, אבל 
הוא רק פועל לפי שעה. מה שאין כן השכל, הגם שהוא פועל רק אחוז 
אחד, מכל מקום האחוז הזה נשאר קבוע וקיים.
%break
לכן במאה פעמים הוא מצטרף לאותו שיעור, שהאמונה היתה יכול 
לפעול בפעם אחד. מכל מקום בבחינת אמונה, כשיעבוד מאה פעמים, 
הוא ישאר באותו המצב. מה שאין כן בבחינת השכל, הוא ישאר אצלו 
בבחינת קבוע וקיים.
%break
כדוגמת, מה שלומדים איזה דברים שכליים, אפילו ששוכחים, מכל 
מקום הרשומות נשארות בהשכל. זאת אומרת, כפי מה שהוא הרבה 
בשכליות, באותו השיעור יש לו התפתחות השכל.
%page 644
מה שאין כן הגשמים, הנמשכים במקום וזמן, שאף פעם לא יבוא 
מקום מזרח למקום מערב, וכן השעה שעבר בשעה של עכשיו. מה 
שאין כן רוחניות, הכל יכול להיות בזמן אחד.
%break
%letter קפה
%H קפה. עם הארץ, אימת שבת עליו
%break
חז"ל אמרו: "עם הארץ, אימת שבת עליו". הנה תלמיד חכם הוא 
בחינת שבת. הנה שבת היא בחינת גמר התיקון. היינו, כמו שבגמר 
התיקון, אז כבר יהיו הכלים מתוקנים ומוכשרים לקבל ולהלביש את 
אור העליון. כמו כן שבת הוא בחינת גמר. היינו,
%break
שאור העליון יכול להופיע ולהתלבש בתחתונים, אלא שהוא רק 
בבחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה].
%break
%letter קפו
%H קפו. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות
%break
בשבת אסור בעשיית מלאכה, היינו איתערותא דלתתא [התעוררות 
מלמטה]. ותלמיד חכם, היינו תלמיד שזכה להיות תלמיד הבורא ית',
הנקרא חכם, שהוא גם כן בחינת איתערותא דלעילא [התעוררות 
מלמעלה]. היינו, ע"י שמגלין רזי תורה.
%break
לכן, בזמן שבא בחינת התעוררות מלמעלה, גם זה נקרא בחינת 
שבת. שאז, עם הארץ, היינו הגוף, יש לו בחינת יראה. ממילא, שאין 
אז מקום עבודה.
%break
%letter קפז
%H קפז. להכריע ביגיעה
%break
עניין ה' תתאה בעיניים. היינו, שנעשה בחינת מסך וכיסוי על העיניים, 
שהעיניים הוא סוד השגחה, שרואה בחינת השגחה מסותרת.
%break
עניין ניסיון. היינו, שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו 
יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות 
במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע,
%break
אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה 
הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.
%break
וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, 
שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא 
שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, 
ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה.
%break
%letter קפח
%H קפח. כל העבודה היא רק במקום שיש ב' דרכים - ב
%break
כל העבודה היא רק במקום שיש ב' דרכים, כמו שמצינו: "וחי בהם, 
ולא שימות בהן". וענין "יהרג ואל יעבור" אינן נוהגין אלא בג' מצות 
לבד. ויחד עם זה אנו מצינו,
%break
שחסידים הראשונים היו מוסרין נפשייהו על עשה. אלא האמת, שזהו 
כל העבודה. ובזמן שהאדם צריך לשמור את התורה, אזי נוהג כל 
המעמסה הכבד. ובזמן שהתורה שומרת האדם, אזי אין זה כל קשה, 
על דרך "נשמת אדם תלמדנו", שזה נקרא, שהתורה שומרת האדם.
%break
%letter קפט
%H קפט. המעשה פועל על המחשבה
%break
להבין סיבת החריפות וההתלהבות והתחבולות, שכל האברים פועלים 
כסדרן במלוא הקצב בזמן שאדם חושב על קניינים גשמיים. מה שאין 
כן בעניני דנשמתא אזי האדם על כל דבר-קנין לצרכי הנשמה, הגוף 
עם כל החושים פועלים בכבדות.
%break
והענין הוא, כי השכל והמחשבה של האדם, אינם אלא העתק 
מפעולות האדם, שהם מתראים כמו במראה. לכן אם רוב המעשים 
של האדם הם מצרכים גשמיים, אז מתראה במראה של השכל,
%break
זאת אומרת שנקלטו בהשכל כל צרכם, אזי הוא יכול לשמש עם השכל 
בכל מה שרוצה, משום שהמוח מקבל כל חיותו מדברים גשמיים.
%page 645
לכן ממקום שהוא מקבל החיות - לאותו מקום השכל משמש, ומצרכי 
דנשמתא אין עוד הרבה רשימות במוח שיספיקו לו לקבל חיות 
ולהתרשם, לכן אין המוח מוכן לשמש אותו לצרכי נשמה.
%break
לכן על האדם להתגבר ולעשות פעולות ומעשים רבים עד שיתרשמו 
במוח, ואז בטח שתתרבה הדעת, והשכל ישמש לו בכל קצב 
החריפות עוד יותר מצרכים גשמיים. משום שהשכל הוא לבוש קרוב 
לנשמה.
%break
%letter קצ
%H קצ. כל פעולה עושה רושם
%break
שאל, אם פועל עלינו את התֵירה של ארצנו מידי המשעבדים. שזכינו, 
שנעשו בני חורין מעול העמים. ואנחנו נעשו כמו כל הגוים, שאין אחד 
משעובד לחבירו. ואם החירות הזה פעל עלינו, שיש לנו מזה איזה 
הרגשה בעבדות השם ית'.
%break
ואמר, שאל נחשוב, שזה לא פעל לנו. זאת אומרת, שבעבדות לא 
ניכר שום שנוי מהחירות הזו. זהו בלתי אפשרי. שהשם ית' אינו פועל 
בטל, חס ושלום. אלא כל מה שפעל, הוא מתרשם עלינו,
%break
הן לטוב והן לרע. זאת אומרת, שמכל פעולה, שהוא עושה, בין החיוב 
ובין השלילה, היינו בין האור ובין החושך, נמשך לנו כח יתירה. או 
שאנחנו באים לידי עליה מהפעולה. כך,
%break
כי ברוחניות אין שתמיד יש רשות וכח, שתחת הכח הזו מוכרחים 
להמשיך. לכן אין אדם יכול לומר, שהחירות, מה שהשגנו, לא עשה 
בנו שום שנוי. אלא אם אנחנו לא מרגישים שנוי לטובה, אזי אנחנו 
מוכרחים לומר, שיש כאן שנוי לרע, אף על פי שאנחנו לא מרגישים.
%break
ובמוצאי יום טוב לאחר הבדלה, נתן הסבר לזה, כדוגמת סעודת שבת 
ויום טוב, שע"י התענוגים הגשמים, בדרך ענף ושורש, מעוררים את 
התענוגים הרוחנים,
%break
שהוא מעין העולם הבא. ובודאי שע"י לטעום טעם מעין העולם הבא, 
צריכין הכנה יתירה בששת ימי המעשה. וכפי שיעור הכנתו, כך הוא 
שיעור הרגשתו.
%break
ובלי שום הכנה נכונה להמשיך את הטעם שבת הרוחניים, אז הוא 
להיפך. שע"י התענוגים הגשמיים, הוא נעשה יותר גרוע. שאחר 
סעודת גשמיות, נמשכים רק לשינה ולא יותר. שאחר אכילה באים 
לידי שינה. נמצא, שאכילתו הורידו יותר למטה.
%break
אלא שצריכים להתאמצות יתירה, שע"י התענוגים הגשמיים יבואו 
לרוחניות. כי כך היה רצון המלך. אף על פי שהם בסתירות, 
שהרוחניות מונח תחת קו ההשפעה, והגשמיות תחת הקבלה,
%break
וכיון שכך היה רצון המלך, לכן נמשכים הרוחניות אחר התענוגים 
הגשמים, שמונחים תחת מצותיו ית', שהם תענוג שבת ויום טוב.
%break
כמו כן, אנחנו צריכים לראות, שגם בהחירות הזו שזכינו, צריכים לכוון 
ולעשות הכנה הרבה, בכדי להמשיך החירות הרוחניים, הנקרא חירות 
ממלאך המוות.
%break
היינו זוכין אז לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", הנקרא מוחין דאו"א. 
פירוש, שלא רואין שום מקום ושום זמן, שלא יוכל להיות שם מלובש 
הבורא ית', שלא נוכל להגיד בזמן הזה, או במקום זו,
%break
אין הוא יכול להתלבש חס ושלום. אלא מלא כל הארץ כבודו. ומטרם 
זה יש הבדל והפרש "בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים". שבמקום 
אור שוכן ה'. מה שאין כן במקום החושך.
%break
וכמו כן אצל ישראל, יש מקום לשכון בו אור ישראל ה'. מה שאין כן 
באומות העולם, אין הבורא ית' מתלבש אצלם. ו"בין יום השביעי 
לששת ימי המעשה". מה שאין כן כשזוכין למוחין דאו"א,
%break
אז זוכין לבחינת "מלא כל הארץ כבודו", שאין הפרש בין הזמנים, אלא 
שבכל המקומות ובכל הזמנים שורה אורו ית'.
%break
וזה ענין פסח, שישראל זכו אז לבחינת חירות, היינו למוחין דאו"א, 
שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", וממילא, שאין מקום ליצר הרע, 
כיון שהוא לא מרחק ע"י מעשיו מעבדות השם. אלא להיפך,
%break
שרואין איך שהקריב את האדם לעבודתו ית'. אבל הבחינה הזו היתה 
רק מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. לכן אמרו, 
שהשכינה הקדושה אמרה: "כטיפת כשושנה אדומה ראיתי".
%page 646
היינו, שראה, שיש מקום, שצריכים עדיין לתקן. שבמקום הזה אין הוא 
ית' יכול להאיר. לכן היו צריכין לספור את השבעה שבועות של ספירת 
העומר, בכדי לתקן את המקומות, שיראה ש"מלא כל הארץ כבודו".
%break
וזה דומה למלך, שיש לו מגדל מלא כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא 
את האנשים, בכדי שיבואו לקבל את כל טובו. והלא אין אנו רואים את 
המגדל מלא כל טוב, אלא להיפך, שכל העולם מלא יסורים.
%break
וזהו התירוץ, ש"יין מלכות רב". שמצד המלכות, אין שום חסרון ליין. 
זאת אומרת לתענוגים הנמשלים ליין. אלא החסרון הוא רק מצד 
הכלים, שאין לנו הכלי קבלה המתאימים לקבלת השפע.
%break
כי דוקא בכלי דהשפעה יכולים לקבל. וכפי ערך גדלות הכלים, כן ערך 
גדלות השפע. אם כן, כל השינוים הוא רק בהכלים ולא בהאורות. וזהו 
שמשמיענו הכתוב ש"כלים מכלים שונים, ויין מלכות כיד המלך". היינו 
כמו שהיתה במחשבת הבריאה, היינו להטיב לנבראיו, כפי יכולתו ית'.
%break
%letter קצא
%H קצא. זמן הירידה
%break
קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות 
והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן 
הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם,
%break
וכאילו דבר זה חוץ לו. זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות 
גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק 
להשתוקק לבחינת רצון לקבל הגשמי, שנמצא בזרם העולם,
%break
ששוטף את כל העולם ברצון הזה. אבל צריך להבין, למה באו למצב 
כזה? הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי 
בבריאת שמים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומטיב. אם כן, 
מה נצמח ממצב כזה?
%break
אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו ית'. שהאדם לא צריך 
להתנהג בבחינת לבו גס בה. זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג 
בבחינת יראת הרוממות,
%break
לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה 
להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה.
%break
ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור 
ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר 
מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא,
%break
"במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא 
ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, 
לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו.
%break
לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור 
את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את 
הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע.
%break
%letter קצב
%H קצב. ענין הגורלות
%break
ענין הגורלות. שהמשמעות הוא, ששניהם שוים, ואי אפשר לברר 
בשכל, איזה יותר חשובה. לכן צריכין לגורל. ובזהר אמור, מקשה: איך 
אפשר להיות, ששעיר לה' ושעיר לעזאזל יהיו שניהם שוים?
%break
והענין הוא, ששעיר לה' הוא בחינת ימין. ושעיר לעזאזל הוא בחינת 
שמאל, ששם יש בחינת ג"ר דחכמה, שעל זה נאמר "זכו טוב, לא זכו 
רע". היינו, שנתגלה מלכות דמדת הדין, שהוא בחינת מנעולא,
%break
ועשית סיתום על האורות. והמנעולא נמצא במקום החזה דכל פרצוף. 
לכן עד המנעולא יש יכולת לחכמה להאיר. אבל במקום החזה שם 
נפסקת, כי כל צמצום פועל רק ממנו ולמטה, ולא ממנו ולמעלה.
%break
והשעיר לה' נכלל מבחינת השמאל דשעיר לעזאזל, היינו מבחינת 
החכמה. אבל לא כמו השמאל דעזאזל, ששם הוא מלמעלה למטה. 
ולכן נפסק האור, שהמנעולא פועלת. אלא רק בבחינת ממטה 
ולמעלה, שאז המנעולא בגניזו, והמפתחא בגלוי.
%break
נמצא, שלענין חכמה, השעיר לעזאזל יש לה חכמה מבחינת ג"ר. מה 
שאין כן השעיר לה' הוא בחינת ו"ק. אבל ו"ק יכול להאיר. מה שאין כן 
ג"ר מוכרח להפסק. ולכן את השעיר לעזאזל,
%page 647
בכדי שהשטן לא יקטרגו. וענין קטרוגו הוא, כי חפצו הוא רק להמשיך 
חכמה, השייכת לבחינה ד', כי ממדרגה אחרת אינו נשלם. כי כל 
מקורו הוא בחינה ד'. לכן אם לא מקבל לתוך מדרגתו,
%break
אין הוא נשלם. לכן תמיד הוא מפתה להאדם, שימשיך לתוך בחינה 
ד'. ואם לא רוצה, הוא עושה כל מיני תחבולות להאדם, שיהיה מוכרח 
להמשיך. לכן, כשנותנין לו חלק מבחינת חכמה, אזי הוא לא מקטרג 
על ישראל, כי מפחד, שלא יופסק לו השפע, מה שיש לו מכבר.
%break
אבל כשהוא ממשיך ג"ר דחכמה, אזי באותו הזמן הישראל ממשיך 
את הו"ק דחכמה. שאור החכמה הזו מכונה אור של "מחילת עונות". 
שע"י אור הזה זוכין לתשובה מאהבה, שזדונות נעשין כזכיות.
%break
שזה סוד, שהשעיר עזאזל נשא עליו את עונות בני ישראל, היינו שכל 
עונות ישראל נעשו עכשיו לזכיות.
%break
וזה משל, שמביא הזהר לשטיא דמלכא [לשוטה המלכות], כשנותנין 
לו חמרא [יין] ומספרים לו את כל המעשין שעשה, אפילו מעשים רעים 
שהאדם עשה. והוא אומר על כל המעשים,
%break
שהם מעשים טובים, ואין דוגמתו בכל העולם. היינו כנ"ל, שהשטיא 
נקרא השטן, כשנותנים לו חמרא [יין], היינו בחינת חכמה, כשממשיכו 
זה, שהוא אור של מחילת עונות, שעל ידי זה נעשו כזכיות.
%break
נמצא, שעל כל מעשים רעים הוא אומר שהם טובים, מטעם שזדונות 
נעשים כזכיות. וכיון שהשטן רוצה שיתנו לו חלקו, אינו מקטרג על 
ישראל. וזה ענין, שהיה במצרים קטרוג, שהיה שואל:
%break
מה נשתנו אלו מאלו, או שגם ישראל ימותו כמו המצרים, או שישראל 
ישובו למצרים? והענין הוא, שבמצרים הוא מקור להמשכת החכמה, 
אלא שם החכמה בבחינת ג"ר. וכשישראל היה במצרים, היה תחת 
שליטתם.
%break
%letter קצג
%H קצג. ענין כותל אחד משמש לשניהם
%break
ענין אחוריים הוא בעיקר על חסרון אור החכמה, שהוא עצמות החיות, 
שנקרא בחינת אור ישר. ועל האור הזה היה הצמצום, בכדי שלא יבוא 
חס ושלום לידי שינוי צורה. ומשום זה זו"ן בזמן שאינם כתיקונם אין 
להם בחינת ג"ר, מטעם שלא יינקו הסטרא אחרא.
%break
אבל מכל מקום, כיון שיש חסרון ג"ר, יש חשש שהחיצונים יתאחזו, כי 
הם נהנים בכל מקום שיש איזה חסרון בקדושה, משום שהם באים 
ושואלים את שאלת "איה",
%break
ולתרץ את הקושיא הזו מטרם שיש בחינת חכמה אינו במציאות. לכן 
יש לזו"ן תיקון, שהם עולים ונכללים בבינה, שהיא בחינת "כי חפץ 
חסד" ודוחית חכמה. ובבינה עצמה אן צורך לחכמה משום שהיא עצם 
חכמה.
%break
וזה נקרא שעושים הכל על דעת רבם, שכל היסוד שלהם הוא שורשם, 
היינו דעת רבם. ושם אינו שייך הקושיא של "איה מקום כבודו".
%break
והם בבינה עד שמתתקנים על ידי העלאת מ"ן של כוחות ויגיעות, עד 
שנטהרו מבחינת קבלה לעצמם, אזי הם מוכשרים לקבל חכמה - ורק 
אז מותר להם לגלות את בחינתם עצמם,
%break
שהמה בעלי חסרון מזה שאין להם חכמה - ולקבל את התירוץ - היינו 
להמשיך את אור החכמה, שיאיר בהם בבחינת הארת חכמה.
%break
ואז הם ברשות עצמם ולא ברשות דבינה, מטעם שיש להם אור 
החכמה, ואור מבער ומגרש את החיצונים. ואפשר שזה פירוש: "ודע 
מה שתשיב לאפיקורוס".
%break
וזה נקרא כותל אחד, היינו באחוריים דבינה, שזה מספיק בשביל 
שניהם, שהוא תריס בפני הסטרא אחרא. היינו, עם זה שהאדם סומך 
על דעת רבו, שהוא אחד עם רבו,
%break
היינו שאותו כותל שיש לרבו שהוא בחינת "חפץ חסד", מספיק גם 
בשבילו. מה שאין כן אחר כך שנחלקים, היינו שהוא ממשיך הארת 
חכמה וכבר יכול להיות ברשות עצמו, בזה שכבר יכול לתרץ את כל 
הקושיות של הסטרא אחרא.
%break
%letter קצד
%H קצד. ענין ז' שלמים
%break
ענין ז' שלמים של קידוש לבנה, שנוהגים לחכות על ז' שלמים, וגם על 
מוצאי שבת קדש. ולא כמו שנוהגים, שבאם חל מוצאי שבת קדש 
באמצע הז' ימים, אז מקדשים את הלבנה,
%page 648
או כשמלאו לה ז' ימים מעת לעת, אינם מחכים על מוצאי שבת קדש. 
לא כן, רק צריכים דוקא להמתין על ז' שלמים, גם דוקא במוצאי שבת 
קדש.
%break
והענין הוא, כי הלבנה היא בחינת מלכות, שנקראת שביעית, שהוא 
סוד "שבי הוא". דהיינו, בשעה שהשבת מתמלא מששת ימי המעשה, 
שנקרא "הוא", אומרת השבת "בי הוא".
%break
ש"הוא" הוא סוד "חמה", ו"בי" הוא סוד "לבנה", המקבלת מהחמה כל 
אור שבה, ולית לה מגרמה ולא מידי [ואין לה מעצמה ולא כלום]. 
אמנם יש בה ב' בחינות, שנקרא "שבת" ו"חדש".
%break
משום שהמלכות בעצמותה נבחנת גם כן לד' בחינות הנודעים חו"ב 
ותו"מ. אשר ג' בחינות הראשונות (חכמה, בינה, ת"ת) הוא סוד שבת, 
שהן המה שלשת הסעודות,
%break
המכונים ונרמזים בתורה הקדושה בג' פעמים "היום". אכן בחינה ד' 
שבה הוא סוד מוצאי שבת או חדש, שאינה נכללת בסוד היום כנ"ל, כי 
לילה היא ולא יום.
%break
ואין להקשות, הלא סעודה הראשונה של שבת קודש גם היא לילה, 
ואיך נקרא בתורה הקדושה "היום"? אולם ליל שבת הוא סוד "יום יוַדע 
לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור".
%break
מה שאין כן לילה דמוצאי שבת קדש, הרי היא חושך עדיין, ולא אור. 
לפיכך הורו לנו חז"ל בתורה שבעל פה, לסדר שלחן גם במוצאי שבת 
קדש, כדי לתקן גם חושך ולילה הזאת,
%break
הנשארת עדיין בלי תיקון. והוא הנקרא "מלוה מלכה", כנודע, המפרנס 
ומשלים לאותו "עצם לוז", שהוא סוד בחינה ד' הנ"ל, שאינה מקבלת 
כלום מג' סעודות דשבת, כמבואר.
%break
אמנם בחינה ד' זאת הולכת ומשתלמת בסוד "חודש היום", שזה סוד 
קידוש החודש, שישראל מקדשי לזמנים, דהיינו להאי [לאותה] 
"שארית" הנ"ל, שאינה מתפרנסת מסעודת השבת כאמור.
%break
ועל כן, אפילו הכהן הגדול באחיו, שאין בקדושה עליונה למעלה ממנו, 
דעל כן מוזהר ועומד שלא לטמא לשום מת מקרוביו, מזהיר לו הכתוב, 
"כי אם לשארו הקרוב אליו לה יטמא".
%break
והבן עם הנ"ל, אשר כל קדושה עליונה משבת באה, ומתוך שהאי 
עצם לוז, דהיינו בחינה ד' הנקרא "שארו", אינה מקבלת מסעודת 
שבת, ולפיכך אין כהן הגדול נפטר מלטמא בה.
%break
וסוד התיקון שבקידוש החודש הוא אמנם נמשך מהשבת והארותיו, 
שהוא סוד, "נתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של 
אש, ואמר לו, כזה ראה וקדש". פירוש, כי משה נתקשה מאד,
%break
כי לא יכול לקדשה מחמת שכל כוחו של משה הוא סוד שבת, כי 
בשבת ניתנה תורה. ועל כן לא מצא תיקון לשארית הזאת, בכל אורות 
התורה הקדושה, משום שאין שארית הזאת ניזונית מכל זה, כמבואר. 
ועל כן נתקשה משה.
%break
ומה עשה הקב"ה, נטלה וצר בה צורה בתוך צורה, כמין מטבע של 
אש, שהצורה הטבועה בה מצד זה אינה דומה להצורה שמצד השני, 
על דרך שאמרו חז"ל במטבע של אברהם אבינו עליו השלום,
%break
אשר זקן וזקנה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ב' מדת הרחמים, ובחור 
ובתולה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ד' מידת הדין הקשה, מלשון 
"ואיש לא ידעה". וב' צורות הללו נשתתפו יחד,
%break
באופן שבעת שהקב"ה רוצה להמשיך שם תיקון דהאורות השבת, ע"י 
עבודת הצדיקים, הנה הקב"ה מראה להם להצדיקים אותה הצורה 
שנמשכת מג' בחינות הראשונות דמלכות,
%break
דהיינו המכונה אצלנו בחינה ב', אשר אותה אפשר להצדיקים לקדשה 
עם אורות דשבת כנ"ל שזה סוד...
%break
%letter קצה
%H קצה. זכו אחישנה
%break
"זכו, אחישנה", היינו דרך תורה. "לא זכו, ע"י יסורים", שהיא דרך 
התפתחות, שסוף כל סוף יבוא הכל לתכלית השלימות.
%break
וענין דרך תורה, היינו שנותנים לאדם פשוט סגולות, שיכול לעשות 
לעצמו כלים מוכנים לזה. וענין כלים נעשה ע"י התפשטות האור 
והסתלקותו. שענין כלי נקרא דוקא הרצון לקבל. זאת אומרת,
%page 649
שחסר לו איזה דבר. ו"אין אור בלי כלי", שצריכים לתפוס את האור 
באיזה כלי, שיהיה לו אחיזה. ולאדם פשוט אי אפשר שיהיו לו 
חסרונות על דברים גבוהים, כיון שאי אפשר להיות חסרון טרם 
המילוי,
%break
כמ"ש "התפשטות האור וכו'". למשל, כשיש לאדם אלף לירות, אז הוא 
עשיר, יש לו הרחבת הדעת. מה שאין כן כשאח"כ הרויח יותר, עד 
חמשת אלפים לירות, ואח"כ הפסיד,
%break
עד שנשארו לו אלפים, אז הוא כבר בעל חסרון, יש לו כבר כלים על 
שלושת אלפים לירות, יען שכבר היה לו, נמצא שדוקא התבטל.
%break
ועל זה יש דרך תורה. כשהאדם מורגל בדרך התורה, להצטער על 
מיעוט השגה, וכל פעם יש לו איזה הארות, והם מתחלקות, אזי הם 
גורמים, שיהיה לו יותר צער ויותר כלים.
%break
וזה פירוש, שכל כלי חסר לה אור, שלא נתמלאה, שאורה החסר לה. 
נמצא, שכל מקום שחסר לה, נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן, אם 
היא נתמלאה, לא היה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה.
%break
%letter קצו
%H קצו. אחיזה לחיצונים
%break
צריך לידע, שאין להקליפות אחיזה רק במקום חסרון. ובמקום שיש 
שלימות, הם בורחים ואי אפשר להם לנגוע. ועם זה נבין ענין 
השבירה, שכתוב בכמה מקומות,
%break
שהוא ענין הפרשת אור החכמה מאור דחסדים. היינו, כיון שנעשה 
פרסא בין אצילות לבי"ע, ממילא אין אור החכמה יכול לירד. אלא רק 
בחינת אור דחסדים, שהיה בהם אור דחכמה,
%break
נפרש עכשיו מאור החכמה וירד למטה. נמצא שיש להם עוד כוחות, 
ממה שהיה להם מקודם. וזה נקרא, מוריד קדושה לקליפה.
%break
%letter קצז
%H קצז. ספר סופר סיפור
%break
ספר, סופר, סיפור.
ספר נקרא כמו מטרם הבריאה.
סופר הוא בעל הספר. סופר הוא יחוד של סופר וספר, שצריכים לקבל 
בחינת סיפור. זאת אומרת, התורה עם הנותן התורה ביחד.
%break
%letter קצח
%H קצח. חירות
%break
"חַרות". אל תקרא חַרות, אלא חירות. פירוש דהנה כתוב "כתבם על 
לוח לבך". דהנה כתיבה היא בדיו, שהוא בחינת שחרות. וכל פעם 
שהאדם כותב, זאת אומרת שעושה איזה החלטות איך להתנהג,
%break
ואח"כ הוא חוזר לסורו, הוא מטעם שנמחק הכתב. וצריך בכל פעם 
לכתוב, אך שיהיה בחינת חרות, שיהיה חרות על לבו, שלא יהא יכול 
למחוק.
%break
ואז, תיכף זוכה לבחינת חירות, שזהו הכלי לבחינת חירות, עד כמה 
שנכתב בלבו. כפי שיעור החקיקה, כך הוא הישועה. שענין כלי עיקר 
הוא החלל. וזהו "לבי חלל בקרבי".
%break
ואז הוא זוכה לבחינת חירות ממלאך המות. יען, שענין השפלות הוא 
הס"מ בעצמו. והוא צריך להכירו בכל השיעור. ולהתגבר עליו, עד שה' 
עוזרו.
%break
%letter קצט
%H קצט. לכל איש ישראל
%break
לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה 
פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסין עלי' 
הרבה קליפות, שהם הרבה מיני התלבשות משלא לשמה.
%break
וצריכין להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת 
אמונה בלבד, בלי שום תמיכות וסיועות מהצד.
%break
%letter ר
%H ר. הזדככות המסך
%break
ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. 
והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח 
הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא,
%break
אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה 
מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו 
לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך,
%page 650
זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא 
צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז 
לא יפסק ממנו השפע.
%break
וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא 
שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא 
נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה.
%break
%letter רא
%H רא. רוחניות וגשמיות
%break
למה אנו רואים, שעל גשמיות יש הרבה אנשים שעובדים במרץ רב, 
אפילו במקום שיש סכנת נפשות, וברוחניות כל אחד ואחד נותן על 
נפשו שמירה ובדיקה יפה?
%break
ועוד, על גשמיות יכול אדם לעבוד, אפילו שלא נותנין לו מחיר רב חלף 
עבודתו, ומה שאין כן ברוחניות אין האדם יכול להסכים לעבודה, רק 
שידע בבטח, שיש לו תמורה הגונה חלף עבודתו?
%break
והענין הוא, שזה דבר ידוע, שהגוף אין לו שום ערך. שהרי הכל רואים, 
שהוא כלה והולך בלא כלום, וממילא קל להפקיר אותו, משום שהוא 
דבר הפקר ממילא. אלא ברוחניות יש בחינת קליפות,
%break
השומר להגוף, שהיא שומרת קיומו, לכן קשה להפקיר אותו. לכן אנו 
רואים, שאצל חילוניים יותר קל להפקיר את גופם, ואינם מוצאים 
כבידות בגופם. מה שאין כן ברוחניות.
%break
וזה האחוריים של הקדושה, המכונה "מסירות נפש". שדוקא על ידה 
זוכין לאור ית'. וטרם שהאדם נגמר בענין מסירות נפש, אי אפשר לו 
לבוא לשום מדריגה.
%break
%letter רב
%H רב. בזיעת אפיך תאכל לחם
%break
המעטת האור הוא תיקונו. היינו, ששום דבר לא משיגים בלי יגיעה. 
וכיון להשיג האור בשלימות, בתכלית הבהירות, הוא דבר בלתי 
אפשרי, היה העצה להמעיט האור.
%break
ובאופן כזה יהיה אפשר להשיגו, עם מעט יגיעה שמסוגל התחתון 
לתת. בדוגמת, שמי שרוצה להעביר בנין גדול, בטח שאי אפשר. רק 
מה הוא עושה? הוא מפרק את הבנין ללבנים קטנים,
%break
וכל חתיכה וחתיכה הוא יכול להעביר. כן הוא כאן, שעל ידי המעטת 
האור יכול לתת מעט יגיעה.
%break
%letter רג
%H רג. גאות אדם תשפלנו
%break
"גאות אדם תשפלנו". פירוש בזה דבר ידוע, שהאדם נברא בתכלית 
השפלות. אלא, אם השפל מכיר מקומו, אזי אין לו יסורים, במאי שהוא 
שפל. יען שזהו מקומו. כדמיון הרגלים,
%break
שאין להם שום שופלות, במה שהם הולכים תמיד בהאשפות. והם 
מוכרחין לשאת על עצמן את כל כובד המשא של הגוף. מה שאין כן 
הראש, שהוא תמיד למעלה.
%break
יען, שהם מכירים את מקומם. לכן אין להרגלים שום שפלות, שאין 
להם שום יסורים, במה שהם במדרגה נמוכה.
%break
מה שאין כן, אם היו רוצים להיות למעלה, והם מוכרחין להיות למטה, 
אזי הם מרגישים את היסורים. וזה פירוש "גאות אדם תשפלנו". שאם 
האדם היה רוצה להיות להישאר בתוך השפליות,
%break
אזי לא היו מרגישים שום שופלות, זאת אומרת שום יסורים, במה 
שהם "עיר פרא אדם יולד". אלא שהם רוצים להיות בגאוה, ואזי הם 
מרגישים את השופלות. ואזי יש להם היסורים.
%break
והיסורים והשופלות עולים בקנה אחד. שאם אין לו יסורים, אזי נחשב 
שאין לו שופלות. וזהו ממש לפי שיעור הגאוה שיש לו. או שרוצה 
להיות ואין לו, כך הוא מרגיש את השופלות.
%break
וזה השופלות נעשה אח"כ כלי לגאות, כמ"ש "ה' מלך גאות לבש". 
שאם המתדבקים בה', יש להם לבוש של גאות, כמ"ש "הגאוה 
והגדולה לח"י העולמים". שאותם,
%break
המתדבקים בח"י העולמים, יש להם גאוה וגדולה. ועד כמה שהוא 
מרגיש בשיעור השפלות, ולפי ערך היסורים שיש לו, כך הוא זוכה 
ללבוש ה'.
%page 651
%letter רד
%H רד. מטרת העבודה - ב
%break
הנה, בזמן ההכנה, כל העבודה היא בהלאוין. זאת אומרת, בה"לא", 
כמ"ש "וענו אותם בארץ לא". מה שאין כן בענין הלשון, שהוא בחינת 
אנכי, צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה.
%break
מה שאין כן בההכנה יש רק עבודה בבחינת "לאוין", שהוא בחינת "לא 
יהיה לך", שעל ידי הרבה "לא" באים לבחינת "אל" דחסד. וטרם זה 
יש הרבה "לא", שהוא אלוהים אחרים, הרבה "לָאוִין". יען, שמשלא 
לשמה באין לשמה.
%break
וכיון שהס"א נותנת הסמיכה, לכן אפילו אח"כ, כשעובדים וממשיכים 
קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין 
מהמדרגה. אזי היא לוקחת את כל השפע,
%break
מה שהיו ממשיכים. ועל ידי זה יש כח לס"א לשלוט אח"כ על האדם, 
שהאדם יהיה נגרר אליהם למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא 
שהוא יכול להרים את עצמו מדריגה יותר גבוה. ואזי הסדר עוד 
הפעם, כמו מקודם עם מ"ט שערי טומאה.
%break
זאת אומרת, שהאדם הולך במדרגת הקדושה עד מ"ט שערים. אבל 
שם יש לה שליטה, ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל 
פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה,
%break
כי "זה לעומת זה עשה אלוקים". וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין 
האדם יכול להגביה את עצמו, עד שהקב"ה בא וגאלו. ואז "חיל בלע 
ויקאנו ומבטנו יורישנו אל". זאת אומרת, שכל השפע והחיות,
%break
שהקליפה היתה לוקחת מכל המ"ט שערים דקדושה, לוקח עכשיו 
האדם. וזה סוד "ביזת הים". וטרם שמרגישין את הגלות אי אפשר 
לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן 
השם ית' גואל. ואין חילוק בין "גולה" ל"גאולה" אלא ב"א",
%break
שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיג כראוי, 
חסר לו מהמדרגה.
%break
%letter רח
%H רה. החכמה בחוץ תרונה
%break
"החכמה בחוץ תרונה, וברחובות תתן קולה, מי פתי יסור הנה, חסר 
לב אמרה לו".
%break
פירוש, כשהאדם זוכה לדביקות השם ית', אזי השכינה הקדושה 
אמרה לו, שזה שהיה צריך מקודם להיות בבחינת פתי, זהו לא מפני 
שהאמת הוא כך, אלא שהסיבה היתה, מטעם חסר לב. דהנה אנו 
אומרים: "וכל מאמינים, שהוא אל אמונה".
%break
זאת אומרת, שאח"כ, כשזוכין לדביקות אמיתי, אזי אין זה נקרא 
בחינת פתי, שאגיד שהוא למעלה מהדעת. אלא אדרבא, שהוא צריך 
לעבוד, ולהאמין על עבודתו, שהיא למעלה מהדעת,
%break
אף על פי שהוא רואה בחושיו והרגשיו, שהעבודתו הוא בתוך הדעת. 
ממש להיפוך, שמקודם היה רואה, שהדעת אינו מחייבו את העבדות, 
ממילא היה צריך לעבוד למעלה מהדעת. ולומר, שבזה יש דעת 
אמיתי.
%break
זאת אומרת, שהוא מאמין, שהעבדות הוא מציאות אמיתי. ואח"כ הוא 
להיפוך, שכל עבודתו מחייבו אותו את הדעת שלו, היינו הדביקות 
מחייבו את העבודות. אלא שהוא מאמין,
%break
שכל מה שהוא רואה בתוך הדעת, הכל הוא למעלה מהדעת. מה 
שאין כן מקודם, שכל מה שהוא בלמעלה מהדעת, הוא בתוך הדעת.
%break
%letter רו
%H רו. ענין אמונה ותענוג
%break
שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג: מה יהיה התכלית של 
תענוג הזה? ואם נופל בדעת מחשבה הכי קטנטנה, לשאול על 
תכליתה, סימן לדבר, שאין זה תענוג אמיתי.
%break
כי ענין תענוג, ממלא כל המקומות הריקים, ממילא לא יש מקום ריקן 
במוח, לשאול על תכליתה. ואם שואל על תכלית, זהו סימן, שהתענוג 
אינו בשלימות, שהרי לא מילא את כל המקומות.
%page 652
וכך הוא הענין בענין אמונה. שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות 
של הידיעה. לכן, צריכין לצייר, איך היה, אם היה הידיעה. ממש 
באותה השיעור, צריך שיהיה בהאמונה.
%break
%letter רז
%H רז. ענין קבלה להשפיע
%break
הנה בני העולם הולכים על שני רגלים, הנקרא תענוג ויסורים. 
שלמקום התענוג רודפין תמיד, וממקום היסורים בורחין תמיד. לכן 
בזמן שהאדם זוכה לטעום טעם בתו"מ,
%break
כמ"ש "טעמו וראו כי טוב ה'", אז הוא רודף אחר עבדות ה'. ובזה 
נמשך, שזוכה לדרגות בתו"מ תמיד, כמ"ש "ובתורתו יהגה יומם 
ולילה".
%break
והלא, איך שהאדם יוכל לצמצם את מוחו לדבר אחד? אלא שענין 
אהבה ותענוג קושר תמיד את מחשבות של האדם, שיהא ראשו וגופו 
דבוק באהבה ותענוג, כמו שרואין באהבה גשמיות.
%break
וזהו דוקא בזמן, שהאדם כבר זכה לבחינת התפשטות הדעת המוליד 
אהבה. ובחינה זו נקראת בחינה "תוך הדעת". ותמיד צריך האדם 
לעבוד בבחינה למעלה מהדעת. כי זה נקרא בחינת "אמונה 
והשפעה".
%break
מה שאין כן תוך הדעת, שאז כל האיברים מסכימים לעבודתו, משום 
שהם מקבלים גם כן אהבה ותענוג. לכן נקרא זה תוך הדעת. ובזמן 
כזה האדם הוא במצב קשה, כי לפגום בבחינה אסור,
%break
כי היא הארה אלוקית בו, זהו שפע ממרום. אלא הוא צריך לתקן את 
שניהם, היינו בחינת אמונה ובחינת הדעת. ואז הוא צריך לסדר כך, 
שכל מה שהשיג עכשיו, היינו התורה שהשיג עכשיו,
%break
והשפע שיש לו עכשיו, מאין זה לכל זה? הוא רק מטעם, שהיה לו 
הכנה מקודם, על ידי זה שקבל עליו את הלמעלה מהדעת. זאת 
אומרת, שע"י שעסק בדביקות והדביק את עצמו מהשורש,
%break
על ידי זה זכה לבחינת דעת. זאת אומרת, שהדעת שהשיג בבחינת 
אמונה, היתה נגלה אמיתית. נמצא מזה, שמחשיב בעיקר את 
הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת, שזכה עכשיו לגלוי 
שמותיו להמשכת שפע.
%break
לכן צריך עכשיו להתחזק יותר על ידי הדעת. ולקבל עליו בחינת 
למעלה מהדעת היותר גדולה. והיינו, משום שעיקר דביקות בשורש 
הוא רק ע"י האמונה. וזה כל עיקר מטרתו.
%break
וזה נקרא קבלה, היינו הדעת שהמשיך על מנת להשפיע. שעל ידי זה 
יוכל לקבל עליו בחינת אמונה למעלה מהדעת, בשיעור היותר גדול 
בכמות ובאיכות.
%break
%letter רח
%H רח. ענין היגיעה
%break
ענין היגיעות, שהאדם מתיגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן 
צריך האדם להתרגל בענין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא 
לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל 
המדרגות.
%break
%letter רט
%H רט. ג' תנאים בתפילה
%break
יש ג' תנאים בתפילה:
א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי 
הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם 
לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".
%break
ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר 
עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.
%break
ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה 
שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, 
שאין דומה למי שחסר לו מותרות,
%break
או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול 
בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא 
ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו.
%break
%letter רי
%H רי. מום יפה שבך
%break
בתלמוד: "ההוא דאמר לה לדביתהו וכו' [אותו אחד שאמר לה 
לאשתו], עד שתראי מום יפה שבך. אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי, 
שהשם ית' אומר, שלא תוכל להתדבק אליו,
%page 653
עד שתראי מום יפה שבך" (נדרים ס"ו ע"ב). היינו, לפי פירוש הראשון 
של התוספות, היינו שאסרה בהנאתו, אם תוכל למצוא דבר נאה. זאת 
אומרת, שאם האדם יכול להגיד, שיש לו גם כן דבר יפים,
%break
שעמהם עזר להשם ית', שיהא יכולים להתדבק זה בזה. זאת אומרת, 
שאם לא כן, למה לא עזר לאחר. אלא ודאי מוכרח להיות שבו יש 
דברים. זאת אומרת, שיש לו אמונה טובה או מידות טובות, היות שיש 
לו לב טוב, שהוא יכול להתפלל.
%break
וזה שמפרש: "אמר להם, שמא ראשה נאה". היינו, שיש שכל חיצוני, 
טוב יותר מכל אנשי דורו. או "שמא שערה נאה", שהוא מדקדק על 
עצמו כחוט השערה. או "שמא עיניה יפות",
%break
היינו שיש לו חן דקדושה יותר מכל אנשי דורו. או "שמא אוזניו נאות". 
זאת אומרת, שלא יכול לשמוע שום לשון הרע.
%break
%letter ריא
%H ריא. כעומד בפני מלך
%break
אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, 
שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. 
שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות.
%break
וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם 
"כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. 
והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו,
%break
עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". 
וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל 
תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.
%break
אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי 
שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, 
שעל ידי התענוג ההוא,
%break
נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. 
ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה.
%break
%letter ריב
%H ריב. חיבוק הימין וחיבוק השמאל
%break
יש חיבוק הימין, וכן יש חיבוק השמאל. ושניהם צריכים להיות 
לנצחיות. זאת אומרת, שבזמן שהוא בבחינת ימין, אזי יחשב בדעתו, 
שאין בחינת שמאל בעולם. וכמו כן, בזמן שהוא עוסק בשמאל,
%break
יחשב בדעתו, שאין בחינת ימין בעולם. ובחינת ימין, היינו השגחה 
פרטית. ובחינת שמאל, היינו השגחת שכר ועונש. והגם שיש דעת, 
שאומר, שאין שום מציאות שיש בהימין והשמאל כאחת,
%break
אבל הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהדעת לא 
יפסיקו. ועיקר הוא הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שכל עבודתו 
נמדדת במאי שהוא עובד למעלה מהדעת.
%break
ואף על פי שהוא בא אחר כך לתוך, זה לא כלום, מטעם שהיסוד שלו 
הוא למעלה מהדעת, אז הוא תמיד יונק מהשורש שלו.
%break
מה שאין כן, שאם כשהוא בא לתוך הדעת, הוא רוצה לינוק דוקא 
בתוך הדעת. ואזי בזמן ההוא, האור תיכף נסתלק. ואם הוא רוצה 
להמשיך, אז הוא צריך להתחיל בהלמעלה מהדעת, שזהו כל השורש 
שלו. ואחר כך הוא בא לידי דעת דקדושה.
%break
%letter ריג
%H ריג. ענין גילוי החסרון
%break
דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החסרון. כי זה היסוד, שעליו 
נבנה כל הבנין. וחוזק הבנין נמדד לפי היסוד.
%break
יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם 
למטרה. לכן, היסוד מקלקל את כל הבנין. הגם שמשלא לשמה באים 
לשמה, אבל לאריכות זמן צריכין, עד שיחזור למטרה.
%break
לכן צריכין לראות, שהמטרה יהיה תמיד נגד עיניו, כמ"ש בשולחן 
ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד", שאינו דומה מי שיושב בבית, למי 
שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית',
%break
ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך 
לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד 
הטבע ממש.
%page 654
כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי 
הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו 
נצמח טובה לחבירו.
%break
והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני 
שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה 
צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה.
%break
יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה 
מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש 
ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, 
עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים.
%break
לכן מי שמרגיש, כמ"ש בשולחן ערוך, "שיהא אצלו דומה וכו'", בטח 
שהוא בשלימות. זאת אומרת, שיש לו אמונה. וכל זמן, שאין הוא 
מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך.
%break
לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה. והוא שיצטער עצמו, על 
שאין לו אמונה כראוי. וחסרון אמונה הוא היסוד שלו. וצריך ליתן 
תפילתו לבקשות ויגעות, שירגיש את החסרון הזה.
%break
שאם אין לו חסרון, זאת אומרת שאין לו כלי לקבל את המילוי. וצריך 
להאמין, שהקב"ה שומע תפילות כל פה, ושהוא גם כן יוושע באמונה 
שלימה.
%break
%letter ריד
%H ריד. נודע בשערים
%break
"אנכי ה' אלקיך". וכן בזוהר: "נודע בשערים". מקשה: למה שינו חז"ל 
מלשון הכתוב, לקרות את "חג העצרת" בשם "מתן תורתינו"? 
שבהתורה נדגשה חג הזה בשם "הבאת ביכורים", כמ"ש "וביום 
הביכורים". ובאו חז"ל וקראו בשם "מתן תורתינו".
%break
והענין הוא, דחז"ל לא שינו כלום, רק באו לפרש את ענין הביכורים. 
דהנה כתוב: "יעלוז שדה וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער". וההפרש 
בין שדה ליער, הוא שהשדה הוא שעושה פירי,
%break
ויער הוא אילני סרק, שאינו עושה פירי. וביאור הדבר הוא, שענין שדה 
נקרא בחינת מלכות, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים, שהוא 
ענין אמונה למעלה מהדעת.
%break
אבל כמה הוא שיעור האמונה? לזה יש מדידה. דהיינו, שהיא צריכה 
למלאות ממש באותו שיעור, כמו הידיעה. ואז נקרא "שדה אשר ברכו 
ה'". היינו, שעושה פירי. שרק על דרך זה יכול להדבק בו ית'. יען, 
שאינם עושים שום הגבלות עליו, מטעם שהוא למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן ידיעה, שהוא מוגבל: לפי שיעור הידיעה, כך הוא הגדלות. 
והוא נקרא "אל אחר דאסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו 
עושה פירות]". לכן נקרא יער.
%break
אבל בין כך ובין כך נקרא שניהם בחינת קצוות. אלא שצריך להיות 
בחינת עמודא דאמצעיתא. היינו, שהוא צריך לידיעה גם כן. אבל 
בתנאי, שלא יקלקל לו את האמונה למעלה מדעת.
%break
מה שאין כן, אם על ידי הידיעה הוא עובד מעט יותר טוב מהאמונה, 
אז תיכף נאבד לו הכל. אלא שהוא צריך להיות אצלו בלא חילוק כל 
שהוא. ואז "יעלוז שדה וכו', ירננו כל עצי יער". שאז יש תיקון אפילו 
ל"אל אחר", שהוא בחינת "יער", שהוא מתחזק על ידי האמונה.
%break
וזה הענין שאצל אברהם כתוב: "התהלך לפני והיה תמים". ופירש 
רש"י, שאינו צריך סעד לתמכו. ובנח כתוב: "את האלוקים התהלך 
נח", שהיה צריך סעד לתומכו. אבל על כל פנים סעד מה'. אבל יותר 
גרוע, שאין למטה הימנו, שצריכים סעד מאנשים. ויש ב' ענינים:
%break
א. בחינת מתנה,
ב. ואחד בהלוואה.
%break
והמתנה, שלוקחים מאנשים, הוא שלוקחים את הסעד. ואין רוצה 
להשיב זה בחזרה, אלא רוצה להשמש עמה כל ימי חייו. והלואה הוא, 
שהוא לוקח לפי שעה. זאת אומרת,
%break
כל זמן שאינו כח וחיל מצד עצמו. אבל הוא מקוה, שעל ידי עבודה 
ויגיעה קדושה וטהרה, יקנה בחינת כח עצמית. ואז, אותו הסעד שהוא 
לקח, נותן בחזרה. וגם זה לא טוב, שאם אינו זוכה לקנות, אז ממילא 
נופל.
%page 655
ונחזור לענין, שענין "מתן תורה" ולא "קבלת התורה" הוא מטעם, שאז 
זכו לבחינת נותן התורה, כמ"ש "רצוננו לראות את מלכנו". לכן העיקר 
מה שזכו לבחינת "נותן התורה".
%break
ואז נקרא בחינת "שדה, אשר ברכו ה'". זאת אומרת, לשדה שעשה 
פירי. וזה ענין הביכורים, היינו מהפירי הראשונה שבשדה. שזה סימן, 
שזכה ל"נותן התורה" והכרה שלימה. לכן אומר:
%break
"ארמי עובד אבי". שמקודם היו לו ירידות וערמומיות, ועכשיו הוא 
בחינת "קשר של קיימא [קשר קבוע]". לכן פרשו חז"ל, שענין 
"ביכורים" הוא ענין "מתן תורה", שזכו לבחינת "נותן התורה".
%break
%letter רטו
%H רטו. ענין אמונה
%break
ענין אמונה הוא דוקא עבודה טהורה. משום שאין הרצון לקבל 
משתתף עם העבודה זאת, אלא אדרבא, שהרצון לקבל מתנגד לו. 
שטבע של הרצון הזה, הוא רק לעבוד במקום שהוא רואה ויודע,
%break
מה שאין כן למעלה מהדעת. לכן, בזה האופן יכול להיות הדביקות 
בשלימות, מטעם שיש בזה ענין השתוות, זאת אומרת שהוא ממש 
להשפיע.
%break
לכן כשהבסיס הזה קבוע וקיים אצלו, אזי אפילו כשמקבל השפעות 
טובות, נכנס זה אצלו בבחינת "אָתְרֵיא [התראה]" שגמטריא "תורה". 
ועל זו התורה צריך להיות בחינת "מורא".
%break
היינו שצריך לראות, שלא לקבל שום סיוע ותמיכה מבחינת תורה, 
אלא מן בחינת אמונה. ואפילו כשנראה אצלו דבר זה לבחינת 
מיותרת, יען שהוא כבר מקבל מבחינת ארץ חמדה,
%break
מכל מקום הוא צריך להאמין, שכך היא האמת. וזה פירוש: "וכל 
מאמינים שהוא אל אמונה". שדוקא על ידי האמונה יכול להחזיק את 
המדרגה.
%break
%letter רטז
%H רטז. ימין ושמאל
%break
הנה יש בחינת ימין ושמאל. בימין יש בחינת חכמה, חסד, נצח. 
ובשמאל יש בחינת בינה, גבורה, הוד. וימין נקרא בחינת "השגחה 
פרטית". ושמאל נקרא "שכר ועונש". ובזמן שעוסקים בימין, צריך 
לומר,
%break
שהכל בהשגחה פרטית. ואז ממילא, שאין הוא עושה כלום. נמצא, 
שאין לו שום עבירות. אלא המצות שהוא עושה, גם כן אינו שלו, אלא 
שהוא זכיה מן השמים. וממילא,
%break
שהוא צריך לתת שבח על זה. וכמו כן על טובות הגשמיים, שעשה 
עמו. וזה נקרא "נצח", שהוא ניצח את הס"א. ומזה נמשך בחינת 
חסד, שהוא אהבה. ועל ידי זה הוא בא לחכמה, שזה נקרא "רישא 
דלא אתידע". ואח"כ הוא צריך לילך לקו שמאל, שהוא בחינת הוד.
%break
%letter ריז
%H ריז. אם אין אני לי מי לי
%break
"אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". זהו תרתי דסתרי [שנים 
שסותרים]. והענין הוא, שהאדם צריך לעשות כל עבודתו בבחינת "אם 
אין אני לי מי לי". שאין מי שיכול להושיע לו,
%break
אלא "בפיך ובלבבך לעשותו". זאת אומרת, בחינת שכר ועונש. אבל 
בינו לבין עצמו, זאת אומרת בצנע צריך לידע, "כשאני לעצמי, מה 
אני". זאת אומרת, שהכל בהשגחה פרטית, ואין שום איש יכול לעשות 
שום דבר.
%break
ואם תאמר, אם הכל בהשגחה, מה ענין עבודתו בבחינת "אם אין אני 
לי מי לי"? אלא, שע"י עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי", זוכה 
להשגחה פרטית. זאת אומרת, להשיג את זה.
%break
זאת אומרת, שהכל הולך על דרך התיקון. והחילוק את החיבה יתירה, 
שנקרא "בנים למקום", זאת אינו מגולה, אלא בהקדם עבודה בבחינת 
"אם אין אני לי מי לי".
%break
%letter ריח
%H ריח. אורייתא וקוב"ה חד הוא
%break
"אורייתא וקוב"ה חד הוא [תורה והקב"ה אחד הוא]". הנה ודאי, 
שבזמן העבודה הם ב' דברים. ולא, אלא שסותרין זה את זה.
%break
דבחינת "קוב"ה" הוא ענין דביקות, שענין דביקות הוא בחינת 
השתוות, בחינת ביטול במציאות. (וצריך תמיד לצייר, איך היה אצלו 
הזמן, בזמן שהיה לו בחינת דביקות במקצת,
%page 656
שהוא היה אז מלא חיות ותענוג, ולחשוק להיות תמיד בדביקות, שאין 
ענין רוחני נחלק לחצאין. ועוד, שאם הוא דבר ממלא, שצריך שיהיה לו 
תמיד הדבר טוב. ונכון שיצייר את הזמן שהיה לו,
%break
מטעם שאין הגוף מרגיש משלילי אלא מקיום. זאת אומרת, ממצבים 
שכבר היה לו. ואלו המצבים יכול הגוף ליקח דוגמאות).
%break
ובחינת "אורייתא [תורה]" נקראת בחינת "מאור" שבה. היינו, שבזמן 
הלימוד, שמרגישין את המאור, ועם זה המאור רוצים להשפיע להשם 
ית', כמ"ש: "מאן דידע צויה דמאריה,
%break
יעביד ליה [מי שידע מצוות אדונו, יעבוד לו]". לכן הוא מרגיש את 
עצמו לבחינת מציאות, שהוא רוצה להשפיע להשם ית'. והוא בחינת 
הרגשת עצמו.
%break
אבל כשזוכין לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד [תורה והקב"ה אחד הוא]", 
נמצא שהכל אחד. שאז הוא מרגיש בבחינת "אורייתא" את בחינת 
"קוב"ה". וצריך תמיד להשתוקק אחר המאור שבה.
%break
והמאור יכולים במאי שלומדים. אלא שבדברי הקבלה יותר נוח למצוא 
את המאור. ובזמן העבודה הם בחינת קצוות:
א. יש אחד, שיש לו המשכה לבחינת "קוב"ה". ואז אין הוא יכול ללמוד 
באורייתא, והוא משתוקק אחרי ספרי חסידים.
%break
ב. ויש שמשתוקק אחרי בחינת "אורייתא". זאת אומרת, לדעת את 
דרכי השם ית', את העולמות, ואת תהליכיהן, ואת עניני הנהגה. וזה 
שני קצוות. אבל לעתיד "ומחץ פאתי מואב". זאת אומרת, שניהם 
נכללין באילן.
%break
%letter ריט
%H ריט. ענין מסירות נפש
%break
הנה העבדות צריך להיות ביראה ואהבה. הנה על בחינת אהבה, לא 
שייך לומר, שצריכים ליתן מסירות נפש על זה. מטעם שזהו דבר 
טבעי. שהאהבה עזה היא ממש כלות הנפש, כמ"ש:
%break
"עזה כמות אהבה". אלא עיקר מסירות נפש הוא בבחינת יראה. זאת 
אומרת, שעדיין אינו מרגיש טעם אהבה בהעבדות, אלא שהעבדות 
אצלו על דרך הכפיה.
%break
וזה כלל, שהגוף אינו מרגיש דבר, שהוא על דרך הכפיה, מטעם שהוא 
נבנה על דרך התיקון. והתיקון, שהעבדות צריך להיות בבחינת אהבה 
גם כן. שזהו תכלית הדביקות, כמ"ש: "באתר דאית טרחא, תמן אית 
סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]".
%break
ועיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. 
שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם 
בהעבדות, וכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון,
%break
שאין זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיון שאין 
שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש. 
זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר,
%break
שבכל עשיה שהוא עושה הוא מרגיש יסורים נוראים, יען שהגוף 
מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, 
או לאחרים.
%break
ובזמן הקטנות, אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו 
שום תענוג בהעבדות. וכן אינו מאמין שיהא טובה לאחרים, יען כיון 
שאינו חשוב לעצמו. אם כן מה הנאה יהיה מזה לאחרים?
%break
אזי היסורים קשים. ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה 
היסורים. עד שנתקבצו היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא 
ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה 
עלינו רוח ממרום".
%break
%letter רכ
%H רכ. ענין יסורים
%break
ענין יסורים קשים, שמרגישים, הוא רק מטעם שחסר חיות. אבל מה 
לו לאדם לעשות, הלא אין זה בידו ליקח חיות. וזמן כזה הוא בא לידי 
שעמום. וזה דוקא שבזמן כזה צריכין להתחזקות יתירה, אבל אינך 
לוקח.
%page 657
%letter רכא
%H רכא. רשות הכל
%break
אין כלי יוצא מרשותו, אלא כשממלאים אותה בדבר אחר. אבל 
בריקנות אי אפשר לה להיות.
%break
לכן, כיון שהוא ברשות הס"א, וודאי הוא שצריכין להוציאה, לכן צריכין 
להשתדל למלאותה בדברים אחרים. לכן ההכרח הוא שימלאנה 
באהבה. כתוב, ואז ימשוך אחריה מאהבת עצמו.
%break
%letter רכב
%H רכב. ענין חלק שנותנין לס"א, כדי שיפרד מהקדושה 
%break
הנה: "מתחילה ברא את העולם במדת הדין. ראה, שאין העולם 
מתקיים". פירוש: דמדת הדין היא המלכות, ששם היתה מקום 
הצמצום, שמשם ולמטה עומדים בחינת חיצונים.
%break
מה שאין כן בט"ר יכולים לקבל השפע בלי שום פחד. אבל לא היה 
העולם מתקיים, היינו הבחינה ד', אי אפשר לעולם שיקבל תיקון, 
משום ששם מקומה. ואי אפשר לשנות,
%break
זאת אומרת לבטל את הכלי קבלה. יען, שזה טבע. ואי אפשר לשנות. 
שענין טבע הוא כח עליון, שכך היתה רצונו ית', שיהיה הרצון לקבל 
בשלימות. ואי אפשר לבטלו.
%break
וכן באדם למטה, אי אפשר לשנות את הטבע. והעצה לזה היתה 
שיתוף עמה מדת הרחמים. פירוש, שעשה את הגבול, שיש במלכות 
במקום בינה. זאת אומרת, שעשה כמו שיש איסור לקבל.
%break
ושם יכולים כבר לעבוד. זאת אומרת לקבל על מנת להשפיע. יען, 
ששם אין מקומה של הבחינה ד', לכן יכולים לבטלה.
%break
מזה נצמח, שהבחינה ד' בעצם נתקנת. זאת אומרת, שע"י הורדת של 
הבחינה ד' למטה. זאת אומרת, שמגלה, שאין זה מקומה. וזה ע"י 
מצות ומעשים טובים, שמגלה,
%break
הוא מברר את הבחינה ד' בהבחינה ב', שמראה שזה מקומה למטה. 
ואז עולה הזיווג ונמשך מוחין למטה. אז עולית ה' תתאה לעינים, 
והתחיל עוד הפעם העבדות, להפוך הכלי קבלה.
%break
ועיקר התיקון הוא, משום שנותן לסטרא אחרא חלק. דהיינו, שמקודם 
היה מקום יניקתה רק מבחינה ד', שרק שם הוא מדת הדין, מה שאין 
כן בבינה. אבל עכשיו גם בינה לקחה בחינת מיעוט,
%break
שנתערב גם בה מדת הדין. נמצא, שנתגדל מקום דמדת הדין. אבל 
על ידי חלק הזה, יש מקום עבודה, שיהא יכולים לדחות, יען שאין זה 
מקומה באמת. ואז, כשכבר רגילין לדחות אותה ממקום שאפשר, 
נצמח, שיכולין לדחות אותה ממקום שלא היה אפשר מקודם.
%break
וזה "חיל בלע ויקיאנו". היינו, שעל ידי שנתגדל גבולה ובלעה חיל 
גדול, על ידי זה בעצמה בא, שמתקנין אותה לגמרי. וזה ענין "שעיר 
לעזאזל" וכו', שנותנין לה חלק, שעל ידי זה יתפרש מהקדושה אח"כ, 
שמתקנין אתה במקום שנותן לה, שזה לאו מקומה.
%break
%letter רכג
%H רכג. לבוש - שק - שקר - שקד
%break
"אין לבוא בשער המלך בלבוש שק". היינו, שבזמן שהאדם מעורר את 
עצמו, איך שהוא מרוחק מהשם ית', והוא מלא עונות חטאים ופשעים, 
אזי אי אפשר לו להיות דבוק, ואי אפשר לו לקבל שום ישועה מהשם 
ית', יען שיש לו לבוש שק, ואי אפשר לבוא בהיכל המלך.
%break
לכן מן ההכרח הוא, שהאדם יראה את מצבו אמיתי, איך שהוא ולא 
לכסות. אלא אדרבא, כל כוונת הקליפות הוא רק לכסות. ואם יש 
לאדם זכיה מן השמים,
%break
אזי הוא יכול לגלות ולראות את מצבו אמיתי. אבל הוא צריך לדעת, 
שאין זה שלימות, אלא ההכרחות. וזמן של מרירות נקרא בחינת 
"דלת". אזי בצירוף עם ה"שק" עולה "שקד", שהוא ממהר את 
הישועה.
%break
ומה שאין כן כשעושה את המרירות בעצמו לעבודה. זאת אומרת, 
שבזמן שהוא יכול לעשות את חשבון הנפש, אזי הוא שמח, שעל כל 
פנים הוא רואה האמת. ונבחן זה, שעושה זה לבחינת ראש.
%page 658
זאת אומרת לחשיבות. ואזי נקרא "ר", בצירוף "שק" עולה "שקר". 
אלא זה העבדות צריך להיות כמו שכופאו שד. ותיכף יתחזק את עצמו 
באמונה שלימה, שהכל יבוא לתיקון.
%break
%letter רכד
%H רכד. ענין יסוד נוקבא ויסוד דדכורא
%break
שענין עליית מלכות למקום עינים נקרא "יסוד דנוקבא [של נקבה]". 
יען, שענין נוקבא הוא בחינת חסרון, ששם המיעוט הוא בחינת חסרון. 
יען, שהוא בעינים, שהוא חכמה,
%break
נקרא על כל פנים בחינה א' דד' בחינות. מה שאין כן כשה' תתאה 
[תחתונה] בכתר, שענין כתר הוא רצון להשפיע, ושם לא שייך שום 
מיעוט, שעל רצון להשפיע לא יש שום הגבלה, לכן נקרא "יסוד 
דדכורא [של זכר]".
%break
%letter רכה
%H רכה. להגביה את עצמו
%break
אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח 
לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה 
רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן 
ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו.
%break
%letter רכו
%H רכו. תורה שבכתב ותורה שבעל פה
%break
"תורה שבכתב" הוא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. 
ו"תורה שבעל פה" הוא בחינת אתערותא דלתתא [התעוררות 
מלמטה]. ושניהם יחד נקרא בחינת "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא 
לחפשי".
%break
כי ענין עבודה שייך דוקא במקום שיש התנגדות. ונקרא "עלמא" 
מלשון "העלם". שאז, בזמן ההעלם, יש התנגדות. ואז שייך מקום 
עבודה. וזה סוד מאמר חז"ל:
%break
"שיתא אלפא שני הוי עלמא, וחד חרוב [ששה אלף שנים עומד 
העולם, ואחד חרב]". היינו, שיחרב ההעלמא. ואז אין כבר עבודה. 
אלא הקב"ה עושה לו כנפים, שזהו בחינת כיסוים, בכדי שיהיה לו 
עבודה.
%break
%letter רכז
%H רכז. שכר מצוה, מצוה
%break
האדם צריך להשתוקק לזכות לשכר מצוה, שפירושו, שעל ידי קיום 
המצות, יזכה להיות דבוק בהמצוֵה.
%break
%letter רכח
%H רכח. דגים קודמים לבשר
%break
ענין, מה שאוכלין בסעודה מקודם דגים, הוא משום שענין דגים זוכים 
בחינם, בלא הכנה. לכן אוכלין זה מתחילה, בשביל שלא צריכין הכנה. 
כמ"ש: "זכרנו הדגה, אשר אכלנו במצרים חנם".
%break
ופרשו בזוהר, היינו חינם, בלא מצוות, היינו בלא הכנה. ולמה אין 
צריכין הכנה לדגים? הענין הוא, משום שדג אנו רואים, שהוא רק 
בחינת ראש, ואין לו ידים ורגלים. שדג הוא בחינת "יוסף רצה דג, 
ומצא מרגלית בבשרו". "מרגלית", היינו בחינת מרגל.
%break
ו"דג" הוא בחינת, שאין שם משא ומתן, שזה סוד, שאין לו ידים 
ורגלים. ו"חצה" הוא סוד שעל ידי עליית המלכות לבינה, נתחלקה כל 
המדרגה לחצאין, שע"י התחלקות נעשה מקום להמרגלים.
%break
וכל המשא ומתן הוא רק על המרגלים הזו, שכל התורה נמשך מכאן. 
וזה ענין, שמרגלית היה תלוי בצווארו. וכל חולה, שהיה מסתכל בה, 
מיד נתרפא.
%break
מה שאין כן מבחינת דג לבד, אין שום שכר, אלא שהוא בחינת חנם, 
כמ"ש: "אשר אכלנו במצרים חינם". עינא "פקיחא ולא נאים תדירא". 
ולפיכך לא צריך נטירתא, משום שענין הדגים הוא בחינת חכמה 
ובחינת שבת, שקדמו לתורה.
%break
וענין תורה הוא סוד משא ומתן, שזה סוד "לא מצאתי ידי ורגלי בבית 
המדרש", היינו שלא היה המשא ומתן. ו"חינם" נקרא בלי משא ומתן. 
ו"תורה" נקרא בחינת עולם הבא,
%break
ששם הוא בחינת "ישבעו ויתענגו", ושהשביעה אינה מכבה התענוג, 
משום שהוא תענוג הנשמה. מה שאין כן בחינת "שבת שקדמו 
לתורה", שהיא בחינת חכמה, הוא בא לבחינת גוף, והגוף הוא בחינת 
גבול, שהשביעה מכבה להתענוג.
%page 659
%letter רכט
%H רכט. כיסי המן
%break
על ענין שאוכלים המן-טשים, היינו כיסים של המן, אמר, היות ש"חייב 
אדם לבסומא בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן 
לברוך מרדכי", לכן אוכלים "כיסי המן",
%break
בכדי שנזכור, שהמן לא הביא לנו יותר מהכיסים, שנקרא כלים, ולא 
הפנימיות. פירוש, שרק הכלים דהמן יכולים לקבל, ולא האורות, 
הנקרא פנימיות. מטעם, שגדלות הכלי קבלה נמצאים ברשותו של 
המן. וזה אנו צריכים להוציאו ממנו.
%break
אבל להמשיך האורות, זה לא יכולים עם כלים דהמן. וזה דוקא ע"י 
כלים דמרדכי, שהם כלים דהשפעה. אבל על כלים דקבלה היה 
צמצום. וזה מבואר בהכתוב:
%break
"ויאמר המן בלבו, למי יחפוץ המלך, לעשות יקר יותר ממני". וזה 
נקרא רצון לקבל אמיתי. לכן אמר, להביא את לבוש מלכות, אשר לבש 
בו המלך, וסוס אשר, רכב עליו המלך וכו'.
%break
אבל באמת אין הכלים של המן, הנקראים כלי קבלה, לקבל שום דבר 
מחמת הצמצום. אלא רק רצון וחסרון יש לו, היינו יודע מה לדרוש.
%break
לכן כתוב: "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס, כאשר 
דברת, ועשה כן למרדכי היהודי". וזה נקרא "אורות דהמן בכלים 
דמרדכי", היינו בכלים דהשפעה.
%break
%letter רל
%H רל. רם ה' ושפל יראה
%break
"רם ה' ושפל יראה". איך אפשר להיות השתוות עם ה', בזמן שהאדם 
הוא מקבל והשי"ת הוא משפיע. ולזה אומר הפסוק: "רם ה' ושפל 
יראה". אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד 
בינו לה'. אז הוא "יראה". היינו, שזוכה למוחין דחכמה.
%break
"וגבוה ממרחק ידע". אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות 
בפני עצמו, אזי הוא נתרחק משום שחסר ההשתוות. ושופלות לא 
נקרא, מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים - זהו עניוות,
%break
שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות. ושופלות נקרא, מה 
שהעולם מבזים אותו. דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן 
לשופלות, שאז לא מרגיש שום שלימות.
%break
כי זה חוק, מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן אם בני אדם 
מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם. ולמי שבני אדם מבזין, אזי הוא 
חושב את עצמו לשפל.
%break
%letter רלא
%H רלא. טהרת הכלי קבלה
%break
צריכים להזהר בכל דבר שהגוף נהנה. שיצטער האדם על זה. מטעם 
שעל ידי הקבלה, הוא נעשה מרוחק מה'. היות שה' הוא המשפיע. 
ואם יהיה עכשיו מקבל, על ידי זה באים להופכיות הצורה. ושנוי צורה 
ברוחניות הוא התרחקות, וממילא אין לו דביקות בה'.
%break
וזה ענין "ולדבקה בו". וע"י הצער, שירגיש בעת קבלת ההנאה, אז 
הצער מבטל את התענוג. בדומה, כשיש לאדם שחין בראשו, והוא 
מוכרח לגרד את ראשו ומקבל תענוג מזה.
%break
ויחד עם זה הוא יודע, שעל ידי זה יתוסף לו השחין, והמכה שלו 
יתפשט ולא יוכל להתרפא. נמצא, שבעת התענוג אין לו שום הנאה 
אמיתית,
%break
אף על פי שלא יכול לבטל מלקבל את התענוג של הגירוד. וכמו כן הוא 
צריך לראות, כשיש לו תענוג מאיזה דבר, שימשיך על התענוג בחינת 
לווי של צער, בזה שהוא נעשה עכשיו מרוחק מהשם ית',
%break
עד כדי כך שירגיש שאין התענוג כדאי, בערך ההפסד שיקבל אח"כ 
מהתענוג הזה. וזהו עבודה של לבא.
 (קדושה - דבר המקרבת אותו לעבודת ה', נקרא קדושה.
טומאה - דבר שמרחק אותו מעבודת ה', נקרא טומאה).
%break
%letter רלב
%H רלב. השלמת היגיעה
%break
"יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין". וצריך להבין, מהו הפירוש "מצאתי". 
מה צריכים למצא? אלא "מצאתי" הוא ענין מציאת חן בעיני השם ית'.
%page 660
"מצאתי ולא יגעתי, אל תאמין". צריך לשאול: הלא הוא אינו משקר, 
הלא אינו מדבר מאדם כלפי עצמו בבחינת פרט, אלא שהוא הדין גבי 
הכלל. ואם הוא רואה, שמצא חן בעיניו ית', ומה "אל תאמין"?
%break
והענין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה, 
כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכחו לפעול כמו היגיעה. (כמו 
שאנחנו רואים בגשמיות,
%break
יש מי שמפרנס ע"י יגיעתו, ויש מי שמפרנס עצמו ע"י תפילתו. שעל 
ידי זה שהוא מבקש פרנסה, נותנים לו לפרנס את עצמו).
%break
מה שאין כן ברוחניות, הגם שהוא זוכה למציאת חן, מכל מקום אח"כ 
הוא צריך לשלם כל המחיר. זאת אומרת את שיעור היגיעה, מה שכל 
אחד נותן. ואם לא, יאבד לו הכלי. לכן אמר "מצאתי ולא יגעתי, אל 
תאמין". שהכל נאבד ממנו, אלא צריך אח"כ לשלם כל יגיעתו.
%break
%letter רלג
%H רלג. ענין מחילה סליחה וכפרה
%break
"מחילה" מלשון מכליא לשבח. היינו, דוקא ע"י תשובה מאהבה, 
שזדונות נעשו לו כזכיות, נמצא שהוא מכליא את הזדונות לשבח, 
היינו לזכיות.
%break
"סליחה" מלשון "ושלח את בעירו" (ס' וש' מתחלפין). היינו, ששולח 
את הזדונות ממנו, ואומר, שמהיום והלאה הוא יעשה רק זכיות, שזה 
נבחן לתשובה מיראה, שזדונות נעשו לו כשגגות.
%break
"כפרה" מלשון "וכפר את המזבח", מלשון "בעי לאכפירה ידי בהאי 
גברא [רוצה לכפר ידיו באיש הזה]". ומשום זה, בזמן שהאדם יודע 
שהוא מלוכלך,
%break
אזי אין לו העזה וחוצפה להכנס בהיכל המלך. ולכן קשה לאדם, בזמן 
שהוא רואה וזוכר את מעשיו הרעים, שהם נגד רצונו של המלך, 
לעסוק אז בתורה ומצות. ומכל שכן, שיבקש מהמלך, שהוא רוצה 
להתדבק ולהאחד בו.
%break
לכן צריך כפרה. היינו, שלא יראה את מצבו הדל, איך שהוא בתכלית 
השופלות, ולא יזכור את מצבו, בכדי שיהא לו מקום לקבל שמחה, 
היינו ע"י שיוכל לעסוק בתורה ועבודה.
%break
ואז, כשיהיה לו שמחה, אזי יהיה לו מקום לבקש שיתחבר עם המלך. 
כי "אין השכינה שורה, אלא במקום שמחה". לכן מקודם צריכין כפרה. 
ואח"כ, כשעושים תשובה מיראה, זוכין לבחינת סליחה. ואח"כ תשובה 
מאהבה, זוכין לבחינת מחילה.
%break
צריכין להאמין, שכל מה שמתרחש בעולמנו, הכל הוא בהשגחה. ואין 
חס ושלום שום מקרה. וכמו כן צריכין לדעת, שכל מה שכתוב 
בתוכחה, היינו הקללות, "באם לא תשמעו",
%break
הם יסורים נוראים. ולא כמו שעולם חושבים. היינו, יש שאומרים, 
שהם ברכות ולא קללות. והביאו ראיה לדבריהם, שהמגיד מקוזניץ ז"ל 
היה תמיד עולה לתורה בפרשת התוכחות.
%break
אזי הוא אומר, שזה קללות וצרות ממש. וזה כמו שאנחנו רואים 
בעצמנו, שיש מציאות קללות. זאת אומרת, שמרגישים בעולם הזה 
טעם יסורים נוראים, שקשים מנשוא.
%break
אלא שאנחנו צריכין להאמין, שיש ליחס את כל היסורים האלו 
לההשגחה, שהוא יוצר הכל. שמשה רבינו עליו השלום לקח את 
קללות האלו, ויחד אותם להבורא ית', שזה סוד "ולכל המורא הגדול".
%break
וכשמאמינים בזה, אזי גם מאמינים ב"אית דין ואית דיין [יש דין ויש 
דיין]". לכן המגיד ז"ל היה עולה בפרשת התוכחה, משום שרק הוא 
היה יכול ליחד את הקללות והיסורים להבורא ית,'
%break
משום שהוא היה מאמין ב"אית דין ואית דיין [יש דין ויש דיין]", ועל ידי 
זה היה נצמח מכל אלה הקללות ברכות ממש, כי "אלוקים עשה 
שיראו מלפניו".
%break
וזה פירוש "ממכה עצמה מתקן רטיה". היינו ממקום שרשעים יכשלו, 
מאותו מקום צדיקים ילכו בה. כי בזמן שבאים למקום שאין סמיכה, יש 
אחיזה לס"א במקום הזה. אז רשעים יכשלו בם.
%page 661
הרשע הזה, שאינו יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא נופל. מטעם, 
שאין לו שום סמיכה. אזי נשאר בין שמים וארץ, היות שהם רשעים, 
שהם לא יכולים לעשות שום דבר רק בתוך הדעת, בסוד "עין רע, גבה 
עינים".
%break
מה שאין כן צדיקים, שהם בחינת "לא גבהו עיני, ולא רמה לבי", הם 
ילכו בה. נמצא, שנעשה מזה ברכות, היינו שעל ידי זה שהוא מיחד 
את כל היסורים להשגחה, ולקח הכל למעלה מהדעת, נתרקמו אצלו 
כלים הראוים לקבל ברכות.
%break
%letter רלד
%H רלד. הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה
%break
"הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי 
רתמים", פירוש, שבזמן שהאדם עוסק בתורה ואינו מפסיק, אזי 
התורה אצלו בבחינת אש שלהבת, היינו ששורפת את היצר רע,
%break
וממילא הוא יכול להמשיך בעבודתו. אבל אם פוסק באמצע לימודו, 
אפילו שתכף שוב חוזר ומתחיל, אזי התורה כבר אצלו בבחינת גחלי 
רתמים, היינו שאין כבר בכוחה לשרוף את היצר הרע, ואז נפגם אצלו 
טעם התורה ומן ההכרח שיפסוק מעבודתו.
%break
לכן כשחוזר ללימודו צריך להזהר שיקבל עליו שלא יפסיק עוד פעם 
באמצע לימודו, ועל ידי הקבלה על להבא תחזור ותתלהב שלהבת אש 
התורה.
%break
%letter רלה
%H רלה. מסתכל בספר מחדש 
%break
אחר שהאדם ראה איזה דברי תורה בספר וזוכר אותם בעל-פה; היות 
מה שנכנס בראש כבר פגם, לכן כשמסתכל בספר מחדש הוא יכול 
להוציא את המאור, שיקבל הארה ממה שרואה עכשיו. וזה כבר נקרא 
חדש, ולא פגום.
%break
%letter רלו
%H רלו. כי חרפוני צוררי כל היום
%break
"כי קנאת ביתך אכלתני, כי חרפוני צוררי כל היום" (תהלים סט). 
הצורה של חירוף וגידוף מתראה בכמה אופנים:
א. בזמן העבודה, שעושה איזו עשיה של מצוה, אזי הגוף אומר לו: 
מה יהיה לך מזה, איזו תועלת תצמח מזה?
%break
לכן אפילו כשמתגבר ועושה את הדבר בדרך הכפיה - אבל עם כל זה 
המצוה הזו בבחינת לעול ולמשא. וכאן נשאלת השאלה: אם הוא 
באמת עושה מצות המלך ומשמש את המלך,
%break
הלא הוא היה צריך להיות בשמחה, כטבע מי שמשרת את המלך 
שהוא בשמחה, וכאן הוא להפך. נמצא שמרגיש כאן בחינת חירוף 
וגידוף - הכפיה הזו מוכיחה שאינו מאמין שמשמש את המלך, ואין לך 
חירוף גדול מזה.
%break
ב. או שהוא רואה שאינו דבוק כל היום בה', מסיבת שאינו מרגיש דבר 
ממשי, ובדבר ריק אי אפשר להיות דבוק, לכן הוא מסיח דעת מה' 
(מה שאין כן מדבר ממשי שיש שם תענוג, אדרבה,
%break
קשה לשכוח. ואם הוא רוצה להסיח דעתו, הוא מוכרח להתאמץ 
בהתאמצות יתירה להוציא את הענין ממחשבתו). וזהו: "כי חרפוני 
צוררי כל היום".
%break
ודבר זה נוהג בכל אדם, אלא ההבחן הוא בהרגשה. אבל אפילו אם 
האדם אינו מרגיש את זה - הוא מסיבת שחסרה לו תשומת לב לראות 
את המצב כמו שהוא.
%break
וזה דומה לאדם שיש לו חור בכיס והכסף יורד דרכו לחוץ ומאבד את 
כל הכסף, וזה לא משנה אם הוא יודע שיש לו חור או לא. וההפרש 
הוא רק בזה שאם הוא יודע שיש לו חור אז יש בידו לתקנו,
%break
אבל לעצם אבידת הכספים אין שום שינוי. ולכן כשהיה מרגיש איך 
שהגוף המכונה צוררי מחרף את ה', אזי אמר: כי "קנאת ביתך 
אכלתני", שהוא רוצה לתקן את הדבר הזה.
%break
%letter רלז
%H רלז. כי לא יראני האדם וחי
%break
"כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ). היינו שאם האדם יראה 
התגלות אלוקות בשיעור יותר מכפי שהוא מוכן עבורו לראות, הוא 
יכול לבוא לידי קבלה, שהיא בחינת הפכיות מחיי החיים, אז הוא בא 
לידי מיתה. לכן עליו ללכת בדרכי האמונה.
%page 662
%letter רלח
%H רלח. אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך
%break
"אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך" (מוסף לר"ה). הנה 
בזמן שהאדם הולך בבחינת לבן, צריך לזכור תמיד, שכל מה שזכה 
הוא רק מסיבת שקבל עליו את בחינת השחרות.
%break
וצריך להתאמץ בבחינת "בך" דוקא. על דרך "וכל מאמינים שהוא אל 
אמונה", אף על פי שלא רואה עכשיו שום מקום שיצטרך לעבוד 
בבחינת אמונה, היות שהכל גלוי לפניו - ומכל מקום הוא צריך להאמין 
בבחינת למעלה מהדעת, שיש עוד מקום להאמין בבחינת אמונה.
%break
וזה סוד: "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה'", היינו אף על פי 
שזכו לבחינת "וירא", שהוא סוד ראיה, מכל מקום היה להם הכח עוד 
להאמין בבחינת האמונה.
%break
ועל דבר זה צריכים להתאמצות יתירה, אחרת נופלים ממדרגתן. כעין 
לבני ושמעי. זאת אומרת, שאם לא כן משמע שדוקא בזמן שיש 
לבנונית, יכול לשמוע לתורה ומצוות, שזהו כעין תנאי.
%break
אלא צריכים לשמוע ללא תנאים. לכן בזמן הלבנונית צריכים להזהר 
שלא לפגום בבחינת השחרות. ודי למבין.
%break
%letter רלט
%H רלז. רלט. החילוק בין מוחין דשבועות לדשבת במנחה
%break
חילק בין שבועות, שהוא בחינת עליית הז"א עד אריך אנפין לבחינת 
דיקנא, לשבת במנחה שאז הוא גם כן בחינת עליה לאריך אנפין.
%break
שבועות הוא בחינת מוחין דחכמה מבחינת ישסו"ת, זאת אומרת 
מבחינת בינה השבה להיות חכמה. מה שאין כן (שבת) הוא בחינת 
ג"ר דבינה, הנחשבת לעצם החכמה,
%break
שנבחנת שעוד לא יצאה מהראש, ונבחנת שמלובש בה בחינת מוחא 
סתימאה, שהוא ג"ר דחכמה ולא בחינת ו"ק. וכיון שהיא ג"ר אינה 
יכולה... אלא בסוד ממטה למעלה,
%break
בלי שום התפשטות למטה. לכן נבחנת לאור הנקבה, יען שאין לה 
התפשטות למטה. ולכן נקראת שבת בחינת נוקבא. מה שאין כן יום 
טוב שהוא בחינת ז"ת דבינה,
%break
הנבחן לבחינת ו"ק - יש לו התפשטות למטה. לכן אפילו אחרי כל 
העליות שישנם במציאות, מכל מקום סולם המדרגות לא נשתנה.
%break
ואמר, שזה הטעם שבני העולם מכבדים את יום טוב יותר משבת, אף 
על פי ששבת היא מדרגה יותר גבוהה. מטעם שיום טוב הוא ז"ת 
דבינה, שיש לו התגלות למטה,
%break
מה שאין כן שבת הוא בחינת ג"ר דבינה שאין גילוי למטה. וודאי 
ששבת מדרגתה גבוהה במעלה לאין ערוך יותר מיום טוב.
%break
%letter רמ
%H רמ. דרוש נא דורשיך בדרשם פניך
%break
"דרוש נא דורשיך בדרשם פניך, הדרש למו משמי מעונך, ולשוועת 
חינונם אל תעלם אזנך" (סליחות ליום ראשון). הנה. .. שתכלית 
בריאת העולם היתה להטיב לנבראיו.
%break
אך כדי שיהא התיקון השלם בכל שלמותו, צריך שיהא בחינת מיתוק 
דמדת הדין ברחמים. שענין הדין הוא בחינת הגדלות, אך כדי שלא 
יבוא על ידי זה לבחינת שינוי הצורה,
%break
צריך שתהיה בחינה שהיא כעין פשרה: לפי הדין היתה מקבלת יותר, 
אבל עדיין היה בדרך סכנה, שלא יבוא לידי בחינת שינוי צורה - אבל 
כשהוא ממוזג עם מדת הרחמים,
%break
אזי איננה מקבלת את גדלות האור ואז יכולה לבוא לידי השתוות 
הצורה. והתיקון הוא על ידי שמכלי קבלה נעשית בחינת "קבלה על 
מנת להשפיע".
%break
לכן כשהאדם בא לדרוש את ה', אזי הוא עדיין דבוק בבחינת קבלה, 
ומי שיש לו בחינת קבלה נקרא חסר, ונקרא ארור, ואין ארור מתדבק 
בברוך. אבל מי שמקבל על מנת להשפיע אזי הוא נקרא ברוך,
%break
יען שלא יחסר לו כלום עד שיהא הוא צריך לקבל בשביל עצמו. נמצא, 
כי כל הקושיות הוא רק שיהיה האדם בבחינת ברוך, שרק בסגולת 
תורה ומצוות יכולים להפוך הכלי קבלה לכלי השפעה. וזה שאנו 
מתפללים: "דרוש נא דורשיך".
%page 663
שיש ב' מיני דורשים: יש שדורשים רק בשביל פניך, מה שדורשים הוא 
רק להשפיע, לכן מה שהם דורשים לקבל איזה ישועות הוא רק בשביל 
פניך. ועל זה אמר: בדורשם פניך,
%break
אלו הדורשים בשביל פניך - הדרש למו משמי מעונך, היינו שיתגלה 
את שמי מעונך, יען שהם כבר לא יפגמו למעלה, יען שהם נקיים 
מבחינת קבלה. ולשוועת חינונם,
%break
שכל התפילות והבקשות הם עדיין לצורך עצמם, שהם רוצים שיהא 
מקורב לה' יתברך, היינו שהם עדיין אינם מנוקים מבחינת קבלה.
%break
יען שיש ב' בחינות בעבדות ה' יתברך: יש מי שרוצה שתהא התגלות 
אלוקות בעולם, שכולם ידעו שיש אלוקות בעולם. ואז אין הוא באמצע, 
רק שהוא רוצה סתם,
%break
ואז אי אפשר לומר שיש לו בחינת קבלה, יען שהוא אינו מתפלל 
שתהיה התקרבות ה' יתברך, רק שיתגלה כבוד שמים בעולם. ויש מי 
שמתפלל שהוא יתקרב לה' יתברך, ואז כבר הוא באמצע,
%break
ואז שייך לומר בחינת קבלה לעצמו, יען שהוא רוצה לקבל שפע על 
מנת שהוא יתקרב לה' יתברך. וזה נקרא "חינונם", וכן נקרא "שוועה". 
ומי שהוא עדיין בבחינת חינונם, דהיינו שהם יתקרבו - הם יכולים 
לעשות בחינת שוועה, ועליהם - אל תעלם אזנך.
%break
כי רק מי לו שיש חסרון עושה צעקות. אבל בשביל אחר לא שייך 
שוועה, רק בחינת דרישה, כמו "דרישת שלום". לכן על בחינת פנים 
שייך רק בחינת דרישה.
%break
משמי מעונך, היינו בחינת עיניים, אור החכמה, שהם יקבלו עצמות 
השפע, יען שהכלים שלהם כבר בבחינת קבלה על מנת להשפיע. 
אבל אלו שהם בבחינת חינונם - אל תעלם אזנך,
%break
בחינת אוזן, בינה, הם צריכים להמשיך כח שיהיה להם בבחינת 
השפעה... על אור דחסדים.
%break
%letter רמא
%H רמא. קראוהו בהיותו קרוב
%break
"קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו). צריך להבין מהו בהיותו קרוב, 
הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב, אם כן מהו 
"בהיותו", משמע שיש זמן שאינו קרוב.
%break
והענין הוא, שתמיד מחשבים את המצבים כלפי האדם המשיג 
והמרגיש, שאם אין האדם מרגיש את קרבתו יתברך אליו אזי אין יוצא 
מזה שום דבר, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם.
%break
שיכול להיות שאדם אחד ירגיש עולם מלא כל טוב, והשני שאינו 
מרגיש את טובו של העולם, אזי אין הוא יכול לומר שיש עולם טוב, 
אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים.
%break
ועל זה בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר: 
דעו לכם, זה שאתם קוראים לה' - נמשך מזה שהוא קרוב, זאת 
אומרת עכשיו יש לכם הזדמנות,
%break
אם תשימו לב אזי תרגישו שה' יתברך קרוב אליכם, וזהו סימן על 
הקירבה של ה' יתברך. והראיה לזה, משום שצריכים לדעת שהאדם 
מצד טבעו אינו מוכשר לדבקות ה' יתברך,
%break
היות שזהו נגד טבעו, כי האדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, 
ודבקות הוא אך להשפיע - אלא מצד שה' יתברך קורא לאדם, מזה 
נתרקם בו טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בו יתברך.
%break
ולכן על האדם לדעת, כי זה שמדבר דיבורי תורה ותפילה - הוא רק 
מצד ה' יתברך, ואל יעלה בדעתו לומר שזהו כוחי ועוצם ידי, משום 
שזהו ממש הופכי מכוחו. וזהו דומה לאדם שתועה ביער עבות,
%break
ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע למקום ישוב, אז הוא נשאר 
מיואש ואין חושב אף פעם לחזור לביתו. ובשעה שרואה מרחוק איזה 
איש, או שומע איזה קול של אדם,
%break
תיכף יתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש 
ממישהו שיבוא ויצילו. כמו כן מי שהוא תעה בדרך הטוב ונכנס למקום 
רע,
%page 664
וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות - מצד הרצון לקבל אף 
פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב-הדעת דקדושה. אלא 
כששומע את הקול קורא אליו אזי הוא מתעורר בתשובה.
%break
וזהו קול ה', ולא קול של עצמו. רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו 
על דרך התיקון, הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא 
חושב שזהו כוחו ועוצם ידו. על זה מזהיר הנביא, שהאדם צריך 
להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלמה שזהו קול ה'.
%break
ולכן כשה' יתברך רוצה להוציאו מסבכי היער, אזי מראה לו איזה אור 
מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור 
מתראה אליו בכדי להשיגו. ואם אינו מייחס את האור לה',
%break
ואינו אומר שה' יתברך קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב 
עומד בתוך היער. נמצא שבמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו 
לה' שיבוא ויצילו מהמקום הרע,
%break
היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנקרא מקום בני 
"אדם", בסוד "אדמה לעליון", היינו בבחינת רצון להשפיע, בסוד 
הדבקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו ונשאר שוב כמקודם.
%break
%letter רמב
%H רמב. מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה
%break
בזהר: חולקיה דקודשא בריך הוא למחדי למסכני [חלקו של הקב"ה - 
לשמח את העניים] וכו'. ופירש שם בהסולם: כיון שראה הקדוש ברוך 
הוא, שהלא לשמה אין מביאו לשמה וכו',
%break
סליק לחרבא עלמא [עלה להחריב העולם]. היינו שמפסיקין לו השפע 
(הקדמת ספר הזהר אות קעה).
%break
ואפשר לומר, שבזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן 
שהאדם עדיין לא בא לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את 
ההארה הזו בכדי להגביה את עצמו משפלותו,
%break
ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי נקרא שהשלא לשמה מביא 
לו לשמה. היינו שהולך על דרך התורה.
%break
וזה נקרא "מאן דחדי במועדיא [מי ששמח במועדים]": שענין מועד 
היינו יום טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה 
לאדם איזו הארה מלמעלה, שמקרבתו לה' יתברך.
%break
%letter רמג
%H רמג. ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה
%break
ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה כל אחד בודק את עצמו אם יש 
לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב (שער הכוונות דרושי סוכות ו - 
ז). ענין הצל הוא סוד הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור.
%break
ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן 
מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור 
נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש.
%break
וזה סוד אמת - ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה 
סוד קודשא בריך הוא - ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", 
ו"בצלם יתהלך איש", שהליכתו של האיש תלויה בצלם,
%break
היינו בבחינת אמונה. וזה ענין שבהושענא רבה, צריך האדם לראות 
אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות.
%break
ומה שאנו קוראין בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד 
של אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור 
גדול. אלא שאנו קורין השם הזה למעלה, מטעם שמתגלה אלינו 
בבחינת צל, ועל שם התחתון אנו קורין כך למעלה.
%break
בינה נקראת בחינת אמונה, שהוא סוד אור האוזן, בחינת שמיעה. 
חכמה נקראת בחינת ראיה, שהוא סוד אור הבא לכלים דקבלה, 
שהוא בחינת עיניים.
%break
%H רמד. כל העולמות
%break
כל העולמות, אשר אנו מבחינים בהם מדרגות רבות וכסויים רבים, 
הכל הוא בערך הנשמות, אשר המה הם המקבלים מהעולמות. 
%break
לפי זה נבין לנו הכלל "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". כי שם יורה 
השגה. זאת אומרת, כל השמות, והספירות, והמספרים, הכל הוא 
בערך המקבלים. לכן יש לנו ג' הבחנות:
%break
א) עצמותו ית', שמזה אין אנו מדברים כלל. כי המקום שאנו מתחילים 
לדבר, הוא ממחשבת הבריאה, ששם אנו נכללים בכח, בסוד "סוף 
מעשה במחשבה תחילה".
%break
ב) מחשבת הבריאה. וזה אנו מכנים בשם "אין סוף ברוך הוא", שזה 
הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מובן לנו בסוד 
"רצון להנות לנבראיו". וחוץ מהקשר הזה של רצון להטיב, אין לנו שום 
דיבור. לכן שייך שום תפיסה והשגה.
%break
וכיון שכל הבחנות שישנם בהעולמות הוא רק בערך הנשמות, לפי זה 
יוצא, שהעולמות בערך עצמם, אין לנו שום השגה. לכן גם המה 
נבחנים בשם עצמות ו"לית בהם שום השגה כלל". והנשמות, שהם 
מקבלים מהעולמות, נבחנים העולמות בערך הנשמות בסוד "אין סוף".
%break
והטעם הוא, כי הקשר הזה, שיש בין העולמות להנשמות, הוא מה 
שהעולמות משפיעים להנשמות. וזה נמשך מטעם רצון להנות 
לנבראיו, שזהו בחינת יחס משותף בין עצמותו להנבראים. והקשר 
הזה מכונה בשם "אין סוף", כנ"ל. 
%break
דהיינו, כי בזמן שאנו מתחילים לדבר מאור עליון, המדובר הוא מב' 
בחינות ביחד. זאת אומרת, מהמשיג ומהמושג ביחד. דהיינו, איך 
מתפעל המשיג מהמושג.
%break
מה שאם כן כל אחד בפני עצמו, אינם נכנסים תחת השם אין סוף. 
אלא המושג מכונה בשם "עצמותו ית'" והמשיג מכונה בשם "נשמות", 
%break
שהוא בחינה מחודשת, שהוא בחינת חלק מהכלל, בבחינה מה 
שנטבע בהנשמות בחינת רצון לקבל, שזה נקרא בחינת "יש מאין". 
(והבורא ית' ברא מציאות כזאת שאנחנו נרגיש כך).
%break
לפי זה נמצא, שכל העולמות נבחנים לאחדות הפשוט בערך עצמם, 
ואין שום שנוי באלקות, שהוא סוד "אני הויה לא שניתי". ובאלקות לא 
שייך ספירות ובחינות. וכל מיני לשונות הכי זכים, אינם נמצאים בהם 
עצמם, והכל נבחן בשם עצמותו ית'. 
%break
אלא כל הספירות וההבחנות באים ביחד עם אדם המשיג את האור 
העליון. כי הבורא ית' רצה, שאנחנו נשיג ונבין את השפע, בסוד רצונו 
להטיב. ונתן לנו את החושים האלה.
%break
זאת אומרת, לפי מה שהחושים שלנו מתפעלים מהאור העליון, 
בשיעור זה נעשה לנו הבחנות רבות. אשר החוש הכללי שלנו מכונה 
בשם "רצון לקבל". 
%break
ובשיעור הקבלה אנו מבחינים הרבה חלקים ופרטים, עליות וירידות, 
והתפשטות והסתלקות. כי הרצון לקבל כבר נקרא בחינת נברא, 
ובחינה מחודש יש מאין.
%break
לכן דוקא ממקום, שהרצון לקבל מתחיל להתפעל, אז מתחיל הדיבור 
של החלקים בשיעור ההתפעלות. שכל זה כבר נקרא יחס משותף בין 
אור העליון להרצון לקבל. וזה מכונה אור וכלי. 
%break
מה שאם כן באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, מטעם שאור בלי 
משיג, הנקרא כלי, עדיין נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור, משום 
שלא ניתן להשגה. ובמקום שאין השגה, איך אפשר לדבר מדבר שלא 
משיגים.
%break
היוצא מזה, מה שאנו קוראים אור וכלי ברוחניות, בזמן שהם רק בכח, 
נקרא בשם "אין סוף", שמטרם הצמצום העולמות שנבחן לשורש. 
היינו, שבחינת כח יביא לידי פועל. 
%break
ויש הרבה עולמות והבחנות, המתחילים מהצמצום עד עולם עשיה, 
אשר שם נכלל הכל בכח. אשר המשיג ישיג אותם כך בפועל. אשר 
אצל המשיג נקבעים הרבה פרטיים האלו בפועל ממש.
%break
מזה נבין מה שאנו אומרים שהשם ית' יעזור לנו, או שהשם ית' ישלח 
לנו רפואה או ישועה, או שהשם ית' נתן לנו במתנה, השם ית' שלח לי 
מסחר טוב וכדומה. יש בזה ב' הבחנות:
%break
א) הבורא ית',
ב) דבר הנמשך ממנו.
%break
הא', נבחן לעצמותו ית', שבזה אסור הדיבור, מטעם שלא נשיג אותו,
%break
וב', הוא הבחינה הנמשך ממנו, זה נבחן לאור המתפשט, הנכנס 
להכלים שלנו, היינו להרצון לקבל שלנו. וזה נבחן לאין סוף, היינו 
הקשר שיש להבורא ית' עם האדם התחתון, מה שהבורא ית' רוצה 
להנות. 
%break
שהרצון להנות נבחן לאור המתפשט ממנו, שבסופו מגיע לרצון לקבל. 
זאת אומרת, שהרצון לקבל מקבל את אור המתפשט.
%break
נמצא, האור המתפשט הוא נבחן בשם "אין סוף". אשר אור המתפשט 
הזה הבא לידי התחתון, הוא בא ע"י כסויים רבים, אשר התחתונים 
יוכלו לקבלם על ידם. ונמצא, אשר כל הבחנות והשנויים הם נעשו 
דוקא בהמקבל. 
%break
זאת אומרת, לפי ערך שהוא מתפעל מהישועה. וכל השמות 
וההבחנות הרבות שיש בהעולמות, הם נקראים אל ערך מה 
שהתחתון מתפעל, אשר אז נבחנים בחינות רבות בכח, אשר התחתון 
יתפעל מהם בפועל.
%break
דהיינו, שהמשיג והמושג באים ביחד כנ"ל. שבלי משיג אין שום צורה 
להמושג, דלגבי מי יקבל הצורה. כלפי משיג? הלא אינו בעולם. וכלפי 
מושג בעצמו, איזה צורה שהם מקבלים, דבר זה לא ניתן להשגה. 
%break
לכן, אם אין לנו השגה בעצמותו ית', ואין חס ושלום שם לדמות שום 
חושים, אם כן, איך אנו יכולים להגיד שהמושג יקבל איזה צורה בערך 
עצמו, אם בעצמותו אין לנו שום השגה? אם כן אין לנו ממה לדבר, רק 
מחושינו. עד כמה שאנו מתפעלים מהאור המתפשט.
%break
וזה דומה כמו שאנחנו מביטים על שלחן, אז לפי חושינו, אנו מרגישים 
שזה דבר קשה, בחוש המישוש. וכן יש לומר מדת אורך ורוחב וכו', 
והכל לפי החושים שלנו.
%break
אבל אין זה מחייב, שהשלחן הזה יהיה נראה באותו הצורות שאנחנו 
רואים, בעיני מי שיש לו חושים אחרים, דהיינו בעיני מלאך. שבטח 
שהוא מביט על השלחן, אין לו בהשלחן הצורות הללו, אלא הוא רואה 
לפי חושיו. 
%break
לכן אין לנו לומר ולקבוע שום צורה על השלחן בערך המלאך, מטעם 
שאין אנו יודעים את חושיו של המלאך.
%break
היוצא מזה, כמו שאין לנו שום השגה בו ית', ממילא אין לנו לומר איזה 
צורה יש להעולמות בערכו ית', רק אנו משיגים בהעולם מושגים בערך 
חושינו והרגשתנו. וכך היה רצון הבורא ית', שאנחנו נשיג כך 
בהעולמות העליונים. 
%break
וזה פירוש, שאין השתנות בהאור, אלא כל השנויים הוא בהכלים, 
היינו בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון והחושים שלנו.
%break
נמצא לפי זה, אם הרבה אנשים מסתכלים על דבר רוחני אחד, מכל 
מקום כל אחד משיג אחרת, לפי הדימיון והחושים של כל אחד ואחד. 
וכמו כן באדם אחד, גם ישתנה אצלו דבר הרוחני ההוא לפי מצביו. 
%break
לכן הוא בעצמו מרגיש כל פעם צורה אחרת. והכל הוא מסיבת, 
שהאור הוא פשוט, ואין לו שום צורה, אלא כל הצורות הוא לפי ערך 
המקבלים.
%break
%H רמה. קודם יצירת הולד
%break
"קודם יצירת הולד מכריזים על הטיפה, תהיה טיפש תהיה חכם וכו', 
אבל צדיק ורשע לא קאמר".
%break
ויש לשאול לפי זה: הלא אי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, מטעם ש"אין 
אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"? וכמ"ש: "זה ששוטה כל 
ימיו, איך אפשר להיות לו בחירה, אם נגזר עליו להיות טיפש"?
%break
וכמו כן יש להבין מה שכתוב: "ראיתי בני עליה והן מועטין, עמד 
ושתלם בכל דור ודור". ויש לפרש, דמילת "מעוטין" משמע שהם 
מתמעטין והולכין. ועל ידי זה ששתלם, הם מתרבים. 
%break
וצריך להבין, מהו המשל של "ושתלם"? וכמו כן מילת "מעוטין" הוא 
"הוה". אם כן, איך השתילין הם מתרבין?
%break
ויש לפרש דענין טיפש וחכם, הכוונה הוא רק בהכנה, על דרך "יהיב 
חכמתא לחכימין". היינו, יש אנשים שנולדים עם רצון חזק ולב רחב 
ומוח חריף. ולזה אנו קוראים "חכם", מסיבה שהוא מוכשר לקבל 
חכמתו יתברך.
%break
ולעומת זה, יש אנשים שנולדים טיפשים. היינו, שהם אנשים 
מצומצמים, היינו שכל מחשבתם ורצונם הוא רק בעניני עצמו. וענין 
הרגשת הזולת הם לא יודעים מהו, כי לא יבינו מהו השפעה לזולתו. 
%break
ואיך הם יכולים לבוא לידי דרגת צדיק? שאי אפשר להיות צדיק, עד 
שבאים לאהבת ה'. ואם אין לו אהבת הזולת, אין באפשרותו לבוא 
לידי אהבת ה', כמבואר במאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה 
כלל גדול בתורה"? ולפי זה, לאנשים כאלו אין להם בחירה. 
%break
ומכל מקום "צדיק ורשע לא קאמר", משמע שיש להם בחירה?
%break
ויש להבין זה על דרך שאמרו חז"ל "ראיתי בני עליה והם מועטים". 
שענין "בני עליה" כוונתו על דרך הנ"ל: אנשים, שיהיו מוכשרים 
ועומדים לדביקותו ית', הם מועטים. ולכן שתלן בכל דור ודור. לכן כבר 
יש בחירה להטיפשים, ללכת ולהתחבר ולהתדבק עם צדיקי הדור. 
%break
ועל ידי זה יקבלו כח והכשרה, שיוכלו לקבל עליהם את עול מלכות 
שמים. ושיוכלו לעבוד עבודת הקודש, שהצדיקים ישפיעו עליהם את 
מחשבתם ורצונם. 
%break
שעל ידי הסיוע, שיקבלו מצדיקי הדור, יוכלו גם הם לעלות למדרגת 
צדיק. אף על פי שמצד הטבע שנולדו, אין להם התכונות האלו, מכל 
מקום ע"י התדבקותם בבני עליה, יקבלו תכונות אחרות.
%break
נמצא, שעל ידי זה ש"שתלם את בני עליה בכל דור ודור", יש מקום 
שהבני עליה שיעלה את בני דורם לרום המעלות. מה שאין כן אם היו 
הבני עליה בדור אחד, לא היה להטפשים שום עצה לעלות למסילת 
הקודש.
%break
ובזה נבין תיקון של "ושתלם", שע"י השתילה נתרבו הבני עליה. 
כדוגמת, שנותנים שתיל בארץ, שעל ידי זה מתרבין אח"כ הרבה 
ענפים.
%break
וכמו כן נבין ענין הבחירה. היינו, אם נולד טיפש, היינו שהוא רחוק 
מעניני השפעה לזולתו, ע"י התחברות עם הבני עליה, יקבלו תכונות 
חדשות מהבני עליה, שהם ישפיעו להטפשים, בזמן שיעשה בחירה, 
היינו שיכניע את עצמו ללכת לקבל הדרכה מהבני עליה. 
%break
כי לולי זה, תורתם נעשית להם סם המות. ורק ע"י הדביקות עם הבני 
עליה יזכו לדביקות ה'.
%break
כי ידוע, שב' אנשים עומדים זה כנגד זה, הימין של חבירו נגד שמאלו, 
והשמאל של חבירו הוא נגד ימינו. לכן, כשמדברים מב' דרכים, א' של 
ימין היינו דרך צדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע, ודרך השמאל 
הוא דרך רשעים, כי כל ענינם הוא לתועלת עצמו. 
%break
ומשום זה הם נפרדים מחיי החיים ונחשבים למתים, כמאמר חז"ל 
"רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
נמצא לפי זה, אפילו שהאדם לומד על דרך ימין, מכל מקום הוא כנגד 
צד שמאלו של הקב"ה. נמצא שתורתו נעשה לו סם המות. כי ע"י 
התו"מ, אם הוא בבחינת השמאל, אז הוא כוונתו להגדיל את גופו. 
%break
זאת אומרת, שמקודם לכן היה רוצה רק למלאות את גופו עם תענוגי 
עולם הזה. ועכשיו, על ידי זה שמקיים תו"מ, הוא רוצה שהקב"ה ימלא 
לו גם עם תענוגי עולם הבא. נמצא, שע"י התורה מתגדל הכלי קבלה 
שלו. 
%break
היינו, מקודם היה רוצה רק "עותרא דעלמא הדין". ואח"כ, ע"י 
התעסקותו בתו"מ, הוא רוצה גם "עותרא דעלמא דאתי". נמצא, 
שהתורה גורם בחינת מיתה, שעל ידי זה הוא נשלם ברצון לקבל 
אמיתי.
%break
ומכל שכן שעוסק בתו"מ בצד שמאלו, היינו שתחילת כוונתו הוא רק 
לקבל, הנבחן לשמאל, שבטח הוא לא בסדר. אלא, צריכים להשתדל 
לבוא לידי דביקות, שאז הוא נעשה אחד עם הקב"ה. 
%break
ואז לא שייך ימין שמאל, הוא נעשה בהשתוות הצורה עם הקב"ה. אז 
ימינו הימין של הקב"ה. נמצא, שגופו נעשה לבוש להנשמה. ואז, בזמן 
שבא לעסוק בעסקי גופו, הוא שלא יעסוק בצרכי גופו יותר ממה 
שמתאים לנשמתו. 
%break
בדומה, שאין האדם העוסק לעשות בגד להלביש גופו, הוא לא יעשה 
את הבגד יותר ארוך ויותר רחב מגופו, אלא שישתדל שהבגד יהיה 
בדיוק שיתאים את גופו, אחרת הוא לא ילביש את הבגד.
%break
בדומה, שאיזה חיט הביא חליפה לאדם, וכשאדם מלביש את גופו, 
הוא שהבגד ארוך יותר מדי ורחב יותר מדי, אז האדם יחזיר את 
החליפה להחיט. 
%break
כמו כן, הגוף של האדם צריך להלביש את הנשמה, והגוף לא צריך 
להיות יותר גדול מנשמתו. היינו שצרכי גופו לא יהיו יותר מדי, מכפי 
שהוא צריך לצרכי נשמתו.
%break
אבל צריכים לדעת, בכדי לבוא לדביקותו ית' הוא לא דבר קל, ו"לא כל 
הרוצה ליטול את השם יבוא ליטול". לכן לצדיקי הדור צריכים. שעל ידי 
זה שדבוקים ברב אמיתי, היינו שכל רצונו הוא אך להשפיע, ואז 
האדם צריך לעשות מעשים, שימצא חן בעיני רבו. 
%break
היינו לשנוא, מה שרבו שונא. ולאהוב, מה שרבו אוהב. אז הוא יכול 
ללמוד תורה, שלא יהא תורתו סם המות.
%break
וזה פירוש, עמד ושתלן בכל דור ודור, כדי שעל ידי זה יוכלו להתחבר 
בהבני עליה, יוכלו גם הם לבוא לדביקות אמיתי בו ית'.
%break
ואל יקשה בעיניך, למה צריכים הטפשים בעולם. הלא היה יכול להיות 
כולם חכמים. אלא שלכל דבר צריך להיות איזה נושא. לכן צריכים 
טפשים, שהם יהיו הנושאים להרצון לקבל. 
%break
ועל ידי זה יכולים, אלה שרוצים ללכת בדרכי ה', לקבל סיוע מהם, על 
דרך שכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא 
תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר". כמו שאמרו חז"ל, 
שהם יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. 
%break
שעל ידי זה יהיה היכר לצדיקים, שיוכלו ליתן שבח והודיה לה', במה 
שקירב אותם. וזה שנקרא "אפר תחת כפות רגלי וכו'". היינו, שיוכלו 
ללכת קדימה, על ידי זה שרואים את סופן של הרשעים.
%break
%H רמו. ביאור על מזלא
%break
המילה "מזלא" מתבטא על דבר, שהוא למעלה מהשכל. זאת אומרת, 
שאף על פי שהשכל מחייב אחרת, מכל מקום המזל שלו גורם כך.
%break
ועם זה נבין מה שכתוב: "בנֵי, חיֵי ומזונא לאו בזכות, אלא במזלא 
תליא". שזה ידוע, שכל השפעות באים בעיקר מבחינת חכמה, הנקרא 
קו שמאל. ואם כן, היה צריך להמשך דוקא מקו שמאל. וזהו נקרא 
בזכות. אבל מכאן לא נמשך, רק חושך. 
%break
אלא דוקא מקו האמצעי, ששם החכמה כבר מצומצמת מבחינת ג"ר 
לבחינת ו"ק, ושם כבר יש בחינת נקודת החירק, ודוקא מכאן נמשך 
החכמה, אף על פי שמצד השכל נמשך צריך החכמה להמשיך מקו 
שמאל. 
%break
מכל מקום לא כך הוא הסדר. אלא דוקא מקו האמצעי, ששם יש 
התמעטות החכמה, נמשכה החכמה.
%break
%H רמז. מחשבה היא בחינת מזונות
%break
יש ג' גופי בחינות גופים באדם:
א. גוף הפנימי, שהוא לבוש להנפש דקדושה,
ב. מקליפת נוגה,
ג. ממישכא דחויא.
%break
ובכדי להנצל מב' גופים, ושיהיה יכולת לשמש רק עם הגוף הפנימי, 
אזי סגולה לחשוב מחשבות, שהוא נוגע רק להגוף הפנימי. 
%break
זאת אומרת, שהמחשבה שלו תהיה תמיד ברשות היחיד, שאין עוד 
מלבדו כתוב, אלא שהוא עושה ויעשה לכל המעשים, ואין שום בריאה 
בעולם, שיוכל להפרידו מהקדושה. 
%break
וכיון שאין הוא חושב עבור ב' הגופים, אז הם ימותו, משום שאין להם 
מזונות, ואין להם במה להתקיים. וזה סוד, לאחר החטא דעץ הדעת, 
אמר לו הקב"ה: "בזיעת אפיך תאכל לחם". שלפני החטא לא היה 
החיות תלוי בהלחם.
%break
מה שאין כן אח"כ, לאחר החטא, שנדבק בהגוף דמשכא דחויא, אזי 
נקשר החיים בהלחם, היינו במזונות. שאם לא נותנים לו את המזונות, 
הוא מת. וזהו לתיקון גדול, בכדי להנצל מהגופים הנ"ל. משום זה 
צריכים להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות עבורם. 
%break
כי המחשבות זהו מזונותם. לכן יחשוב רק עבור הגוף הפנימי, שהוא 
לבוש להנפש דקדושה. היינו, שיחשוב מחשבות, שהם אחרי עורו. 
זאת אומרת עבור תועלת שהם חוץ מעורו, חוץ מהרצון לקבל. ואחרי 
עורו אין שום אחיזה לקליפות. 
%break
שהקליפות נאחזים מה שהוא בתוך העור, ולא מחוץ להעור. זאת 
אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות, יש להם אחיזה. וכל מה שאינו 
באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.
%break
וכשיתמיד לחשוב מחשבות, שהם לאחר עורו, אזי הוא זוכה להפסוק 
"ואחרי עורי נוקפו זאת". "זאת" הוא בחינת שכינה הקדושה. והיא 
עומדת אחרי עורו. "נוקפו", היינו שנתקנה רק אחרי עורו. ואז הוא 
זוכה לבחינת "ומבשרי אחזה אלקי". 
%break
שאז הוא רואה, ומבשר הזה את אלקו. היינו, שהקדושה בא בהלבשה 
בגוף בפנימיות. וזהו דוקא, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו 
בלי כל התלבשות, אזי הוא זוכה להתלבשות. 
%break
מה שאין כן הרשעים, שרוצים לעבוד דוקא בהתלבשות, היינו בתוך 
העור, אזי "וימותו ולא בחכמה". אזי אין להם שום התלבשות, ולא 
זוכים לשום דבר.
%break
%H רמח. שחברו יתחיל
%break
אהבת חברים הוא בחינת טבע, שהוא "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", 
אלא כל אחד ואחד רוצה שחברו יתחיל. ועל זה נאמר: כל הזריז נשכר.