ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author בעה"ס
%book פרי חכם. שיחות.
%page ג
%H מאמר במקום הקדמה
%break
%H ליקב"ו בדו"ר
%break
(לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו)
%break
מוצא שפתיך תשמור ב"נ בשא"ז להתגלות הוי', אלמדה 
פושעים דרכיך ... ובכל אוני אתפלל ואעבוד יום ולילה, עד 
אמצא מקום להוי', כי לא אתן שנת לעיני ולעפעפי תנומה ... 
נכון לבי לה', ואין חולה עליך ואין גולה את האוזן, 
%break
ומה אשיב על זה ליום פקודה, ואוי לו לכסיל שמתעבר ובוטח 
בפנים מסבירים ויפים לו בהוה, ואינו מבין כלל מה הטמון תחת 
הפנים, ואין מרגיש כלל לפני מי הוא נמצא, ואתה א-ל גדול 
ונורא איום על כל אימים, ועומד ומזהיר, 
%break
נשקו בר פן יאנף חלילה ותאבדו דרך, כי ... אבל בך הוי' 
חסיתי, אל תער נפשי לא במרד ולא במעל טמנתי ידי בצלחת 
עד הנה, כי מרב יצרי המר המבלבל אותי תמיד עד שמביאני 
בהבלי הזמן, 
%break
אנא הוי' געור בו שיסיר ממני אז מתגלה יסודו ג"כ, ונקיתי 
מפשע רב, ואקשוט עצמי, ואחר כך אקשט לאחרים. כי אין לבא 
בשער המלך בלבוש שק ובגדים צואים, 
%break
אנא אלה-י הרב כבסני מעוני ומחטאי טהרני, אבל לא תחפוץ 
זבח ואתנה, וזבחי אלקים כעת רוח נשברה, לב נשבר ונדכה 
אלקים לא תבזה.
%page ה
%break
%H ענינים
%break
שכל הפועל \ הדבקות האמיתית היא בחינת ידיעה \ לא 
כצורנו צורם \ אהי' שלחני אליכם \ תנועה גשמית ותנועה 
רוחנית \ כי לא ראיתם כל תמונה \ תיקון כלל ופרט \ חטא 
אדה"ר - חטא שאול המלך \ אמונה אומן \ 
%break
צדיק מושל יראת אלקים \ וכאור בוקר יזרח שמש \ 
התהפכות הצורות \ נעימות השירים והנגינה \ סיתומים \ 
המפורסם והמושכל \ נחמה העתידה \ חינוך הבנים \ מזון 
גשמי ומזון רוחני \ סוד מצוה דמגני \ 
%break
חילוק מעוה"ז לעולם שלאחר התחיה \ קנאה \ דומם 
דקדושה \ אך בצלם יתהלך איש \ אך טוב וחסד \ מפלת 
הגאים - ירושת השפלים \ ספירות \ צמצום א' \ צמצום א' \ 
שלש מראות בצמצום \ עניין שני הקצים \ סוד הצמצום\ 
%break
דבר הצמצום \ סוד הציץ \ סבת הצמצום \ חלל פנוי \ 
ולדבקה בו \ תיקון המנצפ"ך \ סוד "ונוגה כאור תהיה" \ 
שבע חומות \ סדר התיקון \ תענוג הקבוע, ועבדות המעולה 
\ ממשלה \ והחוט המשולש לא במהרה יינתק \ 
%break
עליונים למעלה ותחתונים למטה \ ענין בת צור \ תיקון 
השמאל \ אצילות נשמה \ גבהות הלב \ גדול הנהנה מיגיעו 
\ השפעה ותענוג \ אני הוי' לא שניתי \ פעולות האדם 
ותחבולותיו \ אחדות הפעולות \ הדבר שהיה בכלל \ 
%break
ומבשרי אחזה \ התאחדות המעשים למעשה אחד \ 
התאחדות הנבראים \ ענין קטנות ב' \ ברוך שם כבוד \ 
שמירת התורה תלויה בארץ \ קב"ה וישראל חד הוא \ אם 
בארזים נפלה שלהבת \ ששים רבוא נשמות.
%break
%page ז
%H ענינים
%break
%H שכל הפועל
%break
הנה מדרך ההכרה שמתחילה מזדמן גופו של חבירו, ואחר כך 
כשמתחיל התחברותו עמו מזדמן לפניו דעתו ושכלו גם כן. 
ואפילו כשנעלם חבירו מעיניו, הרי נעלם דוקא מעיני הגשמיים, 
%break
אבל מעיני הרוחניים - שמתדבק דוקא בשכלו - הרי לא נעלם 
מהם כלום, כי שכלו נמצא בזכרונו כמאז, כן אתה, בלי שום 
שינוי כלל, ואפילו תואר צורת גופו, שהוא רוחני גם כן, לא יפול 
עליו שום העלמה.
%break
ולפי זה הגם שעיקר שכלו של אדם, לא ייתפס זולת בראיית 
תואר גופו הגשמי, להיות נמצא תמיד לנגד עיניו, וכיון שהשיג 
שכלו ודעתו בהכרה שלימה, יצורף עם גופו הגשמי, כבר 
נשלמה הפעולה והרי יכול להיות דבוק בשכלו תמיד.
%break
וזה עניין הכלל המוקדם לפרט, שבכלל הושם ההכרה 
התכליתי, מה שלא שייך לעולם הזה, והיה זה כדי להשיג 
הפועל בצירוף עם שכל הפועל, שזה די להכרה שלימה. מה 
שאין כן אם לא היה משיג הפועל בעצמו, 
%break
הגם שהיה משיג שכל הפועל, לא היתה השגה זו שלימה. מה 
שאין כן אם פעם אחד השיג אותם בצרוף יחד, אינו מחויב 
הפועל להיות מצוי עמו תמיד, שזה לא יוסיף מעלה אפילו בעניין 
השכל בעצמו, כמו במשל הנזכר לעיל, 
%break
וכיון שנשאר עמו משך זמן, שיהיה להכרה שלימה להשפיע 
עליו שכלו הנרצה, אינו מהכבוד שישאר עמו לבטלה, כי לא 
שייך תשוקת הדביקות בפועל עצמו, כי אם בשכל הפועל, שייך 
דביקות, דהיינו, רוחני ברוחני, מין במינו, 
%break
מה שאין כן החושים הגשמיים על שכל רוחני, הוי מין בשאינו 
מינו, ובסדר הכללי, היה זה לשימוש בעלמא, לגלות שכל 
הפועל שיתדבק הפעולה בה קומה בקומה.
%page ח
%break
וכדי להבין צריך להאריך קצת, מעיקרא צריך לדעת סוד היחוד 
השגור בכל הספרים, כי הנה פתרון תיבה זו היא בדרך 
השלילה, דהיינו, ששולל כל בחינת פירוד איזה כח מהשם 
יתברך, אלא הכל מתיחד בקדושתו יתברך.
%break
דרך משל, שאר השמות, חכם, ועושה חסד, נופל השם על 
מציאות בחינת חכמה המחייב בו, ומציאות מחסד וטוב המחויב 
בו, ואין צריך לגלות בחינת סכלות, לדעת טוב החכמה. וכן 
בחינת רשע, לדעת החסד, כי החכמה וחסד יוכלו להתגדל 
%break
ולהתפאר ממציאות עצמה, ואפילו אם לא יהיה הפכי להם, מה 
שאין כן מלת היחוד, שם זה מתגדל ומתפאר דוקא ממציאות. 
... ההיפך מיחודו, ועד כמה שמתחזק ההפכי מגדיל ומפאר 
יחודו העצום, שמעביר ומגלה את כל. 
%break
ולמשל אם לא היה כלל ממדת ההפכי לא נודע לנו כלל מבחינת 
היחוד אלא הכל היה כצל הנמשך אחר אדם. וכעבד דשקיל 
וטרי אחורי אדונו, ולכן מתרומם יחודו לפי שיעור מדרגות 
ההיפוך ולכן נחקור קצת במורדי אור מה טבעם.
%break
הנה העובדי ע"ז, שבע תועבות בלבם. כת א' אומרים שהבורא 
אחר שעשה פעולתו נתרומם מהם ועזב אותם ואינו מביט ומכל 
שכן שאינו מזדקק לשפלים האלו אלא ההנהגה שם בשרים 
וכוכבי שמים על כן עובדים להם. 
%break
כת ב' אומרים שאין למעלה מן הטבע שום כח והכל תלוי או 
במזל או במעשה וחריצות של כל אחד, ועצלותם הוא המזיק, 
וחריצתם המועיל, ולפעמים מזל יום גורם או מזל שעה.
%break
כת ג' דעת גויי ארץ, שכיון שהשם ית' בחר בישראל וקרבם 
בתורה ומצוות וחטאו והרשיעו לפניו כבר מאס בהם לנצח  
וכבר נמאס ... ...הם, ואורך הגלות יוכיח להם, והחליפם 
באומה אחרת.
%break
%page ט
כת ד' יודעים רבונם ומכונים להכעיס ולמרוד בחוקיו באמרם ... 
לעשות נגד השי"ת כיון שמסר להם החוקים והשמות שנבראו 
בהם שמים וארץ, הרי הטביע בהם הכח ולא יעבור, ואפילו מי 
שאינו ... 
%break
והולך בדרכיו ומוצא חן לפניו מכל מקום יכול להמשיך השפעה 
והשגה על פי מלאך וזה חטא דור הפלגה ודור המבול וכמו 
שאמרו לירמיהו שהיה ... להם חורבן המקדש, אמור אנא אקפי 
לה אשא אנא אקפי אקפי לה מיא.
%break
ויש עוד מין אחד שאמרו שתי רשויות, יש בורא טוב ובורא רע 
כיון שלחקירות ... כביכול להיות בחינת הרכבה בהבורא ורואים 
פעולות הפכיות על כן עשו לו ... ומאחד נמצאים טובות 
שבעולם ואחד נמצאות רעות שבעולם ומקרא כתוב: 
%break
יוצא אור ובורא חושך עושה שלום וברא רע אני הוי' עושה כל 
אלה הרי לנו פירוש שמנהג את עולמו בהנהגה מסופקת ונתן 
מקום לכל הטעות המכשולות הנזכר לעיל 
%break
להמצא כי מתוכן יִוָדַע כח היחוד העצום לכל היצור 
ומחשבותיהם נבלמים בשורש יחודו העצום ... אפילו כמ"ש 
ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו... .
%break
%H הדבקות האמיתית היא בחינת ידיעה
%break
לא ברא הקדוש ברוך הוא אלא שיהיה נמצא מי שיהיה כדאי 
ללכת בכל דרכיו ולהתדבק בו ית' דבקות שכלי ... עכ"ל. לא 
נזהר בדבריו שכתב דביקות שכלי זה אינו מתקבל על הלב כל 
עיקר כי דימה בהשי"ת בחינת שכל 
%break
ולכן מתאר שיעור הדביקות גם כן שכליי, ובאמת; לא מחשבותי 
מחשבותיכם כי ציור שכלינו הוא מושכל אבל חיוב המציאות 
הוא מחויב הפשיטות, ועל כן אינו נקרא בשם שכל, כי הופעת 
השכליים הוא בחינה מורכבה, 
%break
ועל כל פנים מהעלם לגילוי מה שלא יתכן כלל לחשוב ולהרהר 
בהבורא ית', אלא שכל, נאות לגדר בשם מדע פשוטה כמו 
אצלינו השכל הטבעי ר"ל מה שנמצא בטבע האדם לידע בלי 
שום עיון ובלי לימוד ונקרא בשם מושכלות ראשונות, 
%break
%page י
או מפורסמות שזה שכל פשוט אבל אינו נקרא שכל, אלא 
ידיעה, כמו שֶהַכַל שֶכָל גדול מחלק, ונקודה קטנה מקו, ואם 
תרבה ע"ז אצל הבורא ית' אתה גורע כמובן.
%break
ולכן מתנאי הדביקות האמיתי היא בחינת ידיעה שאלוקיו רוצה 
בעבודתו, ואם בעת דביקותו יופיע עליו הידיעה זו כמו ידיעה 
במפורסמות שאינה מניחה אחריו אפילו עיון ... 
%break
יקרא דביקות המעולה, כי ... כדביקות טבעי כנ"ל. אבל אם 
צריך לשמש בשכלו מעט כדי לידע זאת אם כן הוא אינו בשכל 
הפשוט.
%break
וזה הטעם שלא מובא בתורה בחינת השכלה והתבוננות אצל 
אלקיית זולת ידיעה כמו שכתוב דע את אלקי אביך, וידעת היום 
וכו' כדי להורות הנזכר לעיל, 
%break
וזה שכתוב השכל וידוע אותו, פירוש שטרם יזכה לשלימות 
המעולה הזה מחוייב לבוא לדביקות שכליית, אבל עדיין אין זה 
הנרצה, לכן מסיים וידוע אותי, כי זה הוא הנרצה.
%break
גם בידעך מלך אל תקלל, פירוש שזו כל כח המלכות שעולה עד 
אין סוף ואין תכלית, ולכן נקרא הזיווג בלשון ידיעה מפני כי 
הדביקות המיוחס להעליון הפשוט נקרא מדע, 
%break
והיא שלימות הידיעה שאין למעלה הימנו כזנכר לעיל, וכיון 
שבאותו מדע שורש כל הידיעות לא היה שום קלות בבחינת עול 
מלכות, ואדרבה כנודע, לכן כחו יפה ליתן שפע לכל הזיווגים 
שאחריה.
%break
ידיעה נקראת הזיווג בזמן פריה ורביה ובנצחיות כשיהיה נשלם 
הזיווגים יהיה נקרא היחוד בשם מדע.
%break
%H לא כצורנו צורם
%break
"לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים" (דברים ל לא). כי אל עובדי 
אלילים צורם ברשותם, כי יוכלו לתעב נפשם בכל שיקוציהם 
וצוריהם בידם, כי כיון שנדבו מרכושם על אלהיהם פעם אחת, 
נשאר אלהיהם בידם לעולם, 
%break
מה שאין כן צורינו, אינו ברשותנו, אלא מזדמן ושוכן עמנו 
באותה עת שאנו עושים רצונו, ומקיימים מצותיו בכל תנאם, 
ואפילו הזוכה לשלימות גמור באותו רגע, 
%break
%page יא
כששוכח אפילו תנאי מצוה אחת, הרי נמצא מרוחק בתכלית 
הריחוק, כמ"ש,  (יחזקאל לג יב) "צדקת הצדיק לא תצילנו ביום 
פשעו".
%break
%H אהי' שלחני אליכם
%break
"ויאמר אלקים וכו' אהי' שלחני אליכם" (שמות ג יד). פירוש, 
שזה סוד נבואת משה , כי הידיעה היתה חזקה בכל הארץ, 
שעתיד להולד בן שיהיה מושיען של ישראל, ועל כן היו כל דברי 
משה ישועות, בבחינת הוי' ודו"ק. 
%break
וז"ש, (זהר הסולם פנחס אות שעב) "שכינה מדברת מתוך 
גרונו". פירוש, גילוי שם הוי', והוא שם העצם, וזה סוד שנכלל, 
בעבר, עתיד והיה, וכל שמהן שוי כינוין לשמא דא, וזה עניין לא 
קם עוד נביא כמשה, כי כל השמות משמשים לנבואתו והבן.
%break
הטעם, כי המהוה כל הויות (תק"ז ת"ע קכא.) לית מחשבה 
תפיסא ביה כלל, ושם אהי' הוא כמו רמז למראה באצבע, כי אין 
הנברא כדאי כלל לראות פניו, והוא סוד, (איוב כט יא) "אוזן 
שמעה ותאשרני". ואפילו השמיעה היא קלא דקיק דלא אתפס, 
%break
הוא רישא מכל רישין, שהיא תכלית הדביקות המקווה לכל 
נברא, ... וזהו ... למעלה מכל הרגשות שמיוחסת לידיעת 
הבורא בעצמו בבחינתו יתברך, ... שאין צריך שום ראיה כמובן, 
כי מורכב מחומר וצורה. 
%break
דרך משל, הנך רואה בהם שני מינים, 
א. שאין יודעים רבונם, 
ב. שיודעים. 
ממין הא. ארבע כתות. 
%break
א. שתי רשויות. 
ב. מאמיני הטבע ומזל. 
ג. מואסי האמונה, שליטת ארבעה מאמיני כח שבכובי השמים 
וכסיליהם ועובדים אותם, 
%break
ממין השני שאומרים שאם מסר להם הבורא שמות הקדושים, 
אפשר להשתמש עמם נגד רצוניות, ודומה להם המכשפים 
וקוסמים. 
%break
%page יב
ד. תועבות בשרשם, (ישעיה מה ז) "ובורא חשך עושה שלום". - 
שבזה, ובלע כת הב. שיודעים רבונם וכו', - "ובורא רע". שזה 
בחינת גיהנם בעד מין השני.
%break
מכל הסיבוב הזה לסוף נודע, שמי בכל, (שם) "אני הוי' עשה כל 
אלה". (שם סו ב) "ואת כל אלה ידי עשתה". (דברים ד לה) 
ו"אין עוד מלבדו" יתברך. 
%break
והוא יחיד במציאות, ויחיד בשליטה. וזה תוקף אמונת ישראל 
ביחודו יתברך, שאין לו שום מציאות של הכרח וכפיה כלל.
%break
וכל סדר המשפט והחוקים אשר חקק, כולם תלוים ברצונו 
יתברך, וכשרוצה משעבד רצונו לפי מעשה בני אדם, בסוד שכר 
ועונש, כמ"ש, (אבות פ"ג מט"ו) "הכל לפי רוב המעשה". 
וכשרוצה אינו חושש כלל למעשה בני אדם, 
%break
ומטיב בטובו למי שרוצה, כמ"ש, (שמות לג יט) "וחנתי את 
אשר אחן" וכו'. וכן, (ישעיה מח יא) "למעני אעשה, כי איך יחל" 
וכו'. וכמ"ש, (זכריה ג ט) "ומשתי את עון הארץ ההיא ביום 
אחד". וכמ"ש, (איוב לה ו) "אם חטאת מה תפעל בו" וכו'.
%break
וזאת נחמתנו, כי לא למעשינו וזכותינו ימתין, ומחסרון מעשינו 
לא יחליף אותנו חס ושלום באומה אחרת, אלא מפני השבועה 
שנשבע לאבותינו, והברית אשר כרת אתם.
%break
הנה אפילו שלא יהיה זכות לישראל, כשיבוא המועד יושיענו 
בודאי, אפילו ללא הזכויות ואפילו נחיה שלא על פי החוקים, 
(כדאי לזה כלל,) 
%break
כי הוא אדון כל ויכול לעשות מה שהוא רוצה . אז נאמר, (ירמיה 
נ כ) "יבקש את עון ישראל ואיננו וכו' כי אסלח לאשר אשאיר".
%break
הנה גילוי יחודו זה כנ"ל, הוא מה שרצה רצון העליון לכל 
המסבות והגלגל הגדול סובב לגלות זאת, כי מחסרון ידיעת 
דבר זה נולדו כל החסרונות שהטביע בהם לברר ולגלות זאת, 
לכן כאשר נבין מזה, גילוי ובירור יחודו זה, 
%break
%page יג
במה הוא תלוי, יולד לנו שנבין גם כן דרך התהוות כלי הנבראים 
במציאותם, גם כל מקרה אשר היה ואשר יהיה בעולם, כי צריך 
להיות בהם אותם התנאים המביאים לגילוי יחודו, 
%break
שמזה נמשך ונולד כל ההילוך הזה. דהיינו, חסרון האדם 
ושלימות עבודתו וקבול שכרו, מה שאי אפשר להיות נמשך 
מסדר אחר. 
%break
נמצא שזה תלוי בזה, כי לבירור השגת שלימות יחודו צריך 
לדעת דרכיו, רצה לומר על כל מה שמתחזק לבטל ולבלות, 
שזה סוד כל חוקות הנבראים, ולדעת בפרט כל חוקות 
הנבראים, צריכים לדעת כל שלימות היחוד, 
%break
והמה באים כאחד, והכל תלוי בדביקות הנברא בבוראו, בסוד 
קו ורשימו. דהיינו, בשכל הפועל של אין סוף ב"ה, שגילה לנו על 
פי אמונתו יתברך, 
%break
שזה סוד המעבר לכל המפתחות הנעלמים בידו ממש, כאשר 
היה, בסוד, (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי". וזה סוד, (ש"א טו 
כט) "נצח ישראל לא ישקר".
%break
הנה הבורא היה יכול לברא עולמו בדרך בלתי תכלית, ואם כן 
לא היה מושג ממנו לא קודם ולא נמשך, ולא סבה ומסובב, 
והנה נסתם פיהם של הבריות שלא לפצות "פה" כלל ולהרהר 
במעשיו.
%break
אולם לא זה רצונו, אלא אדרבה רצה שהבריות יבינו סדר 
פעולותיו לפרטיהם, ואדרבה רצונו שישתדלו בכל כחם להשיג 
זאת, ולכן פעל מעשיו כדרך שכל בני אדם, בעשרה מאמרות, 
כדי שאפילו סדרי הבריאה בכל מקריהם יהיה מושג להם. 
%break
שם השולט על כל השמות, הוא שם יחוד, ומצדו נולדו 
החסרונות בעולם, כי שאר שמותיו הקדושים אפשר שיגלה 
בעולמו בלי חסרונות, ולכן השם הזה עולה על כל השמות 
ומבררו ביחודו העצום, דהיינו, שאין שום שליטה היפך רצונו. 
%break
וזה סוד, שהמחשבה העליונה ציירה כל החסרונות שבעולם 
בדרך השלילה, דהיינו, איך יחודו מתחזק עליהם, וזה נקרא, 
'שכל הפועל'. דהיינו, שמאותו שכל הנ"ל מניה וביה נתהוה גם 
כן סוד הצמצום, 
%break
%page יד
והיה מגולה לנבראים אותם החסרונות כולם בפועל, אשר 
הנברא הולך ומתגלגל כעל גלגל, שסופו סובב ליחודו העצום, 
ובינו לבינו הוא סוד הבחירה, פירוש, או חוזר לשורשו על ידי 
תורה ואמונה, או על ידי יסורי גיהנם הקשים ומרים מאד, 
%break
עד שמתרבה היחוד בפועל שאין עוד מלבדו, והאמת שעדיין 
הבירור, אינו סוף התיקון, כי אחר כך צריך להתגלות אור פני 
מלך חיים, כי זה גמר התיקון, אלא זה יהיה בסוף הגלגל של ... 
כאשר יוסרו מהנשמות גופים העכורים האלו. 
%break
וזה סוד, (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת חיים". דהיינו, 
באף שלו, בסוד אדם הראשון ... (בראשית ג א) "כי אמר 
אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" וכו'. וזה סוד, (תהלים קטז יט) 
"בחצרות בית הוי' בתוככי ירושלם". 
%break
כי האף מתפשר בב' נקבי ... ועליהם הולך ושוב הרוח עד 
שמתיחד בעצם המוח לשלמות א' שנקרא, "בתוככי ירושלם 
הללויה". 
%break
הן בבחינת חומר והן בבחינת צורה, ומשונה הרגשת חומרו 
מהרגשת צורתו שזה יקרא בשם מרגיש, וזה יקרא בשם יודע, 
כי החומר מרגיש את חייו, והשכל רק יודע את חייו, ודו"ק. ומובן 
שאי אפשר ליחס בחינת הרגשה כלל אצל הבורא, 
%break
שנאמר עליו שמרגיש את עצמו מפני שהוא מופשט מחומר, 
ובחינת חייו הוא רק חיי מדע, וכל כחותיו המה מאוחדים 
ופשוטים, ואפילו לא מושכלים, רק לשבר את האזן נכנהו 
בבחינת ידיעה טבעיית שבעולמנו, 
%break
שאינה נדרשת לשום הכנה, והוא היודע בלי שום קושיא 
מוקדמת, מפני שהוא הידוע והוא המדע והוא המעולה 
שביודעים והעתיד קרוב לידיעתנו כמו ההוה כמובן. 
%break
לכן הדרך בידיעתו יתברך, צריך גם כן להיות מופשט מאריכות 
הזמן, ויהיה העתיד קרוב אליו כמו ההוה, וידיעתו תהיה ידיעה 
המשמחת ותענוגית ספירית ובהירית כטבע נצחית, כמו שלא 
ראה צורת רע מעודו. 
%break
%page טו
אבל האדם מוקף בחוט הזמן והמקום שהמה מאריכים לו 
ידיעתו, וצריך קודם כל קושיות שכל להביאו למושכל, לכן לא 
יחול עליו הדביקות בצורה המעולה כנזכר לעיל.
%break
ולכן כל ידיעתו באותו מין הדביקות, הוא לאחריו, שזה בחינת 
עתידות, ורק תנאי זה נשאר לו במצב הזה, שיתכן לקראו אז 
חלק, שלולא זה היה מיד נכלל בכל, כאור בפני אבוקה. 
%break
ולכן השעשועים מלובשים בעתידות, כי זה שעמדה לו להיות 
דבוק כשיעור חלק בכל. ובאמת צורת הידיעה היא ממה 
שמסתכל הכל על החלק, ומשתעשע עמו, בתוך גבול החלק, 
ובכל מקרי החלק, ולכן אינו מסוגל כלל במצב הזה, 
%break
להבחין בחינה טבעית, בין הוה ליהיה, כי טעם שניהם שוים 
ממש, זה לעומת זה, מפני שגדר הדברות הוא נצחי, שהוא 
ראית הנצחי בזמני', וזהו האמת, שהלואי יהיה העתידות כטעם 
ההוה, כי העתידות משובח בעיני הנצחי, 
%break
מה שאין כן בעיני הזמני, כי אצלו צורת העתידות, הוא גם כן 
בתוך חוט הזמן והמקום, ולא על צורה זו היה מסתכל הנצחי 
כמובן והבן. ולכן הוא צורה הפכי שבשעתו משובח העתידות, 
ואחר כך נשאר משובח העבר וההוה. 
%break
והטעם כמו שיעור מן הרגשת הנצחי להרגשת המוקף בזמן, 
ולכן נשאר ידיעת העילה בערך העלול להפכי.
%break
ואין לתמוה על זה, כי זה דומה לאבוקה גדולה, שהובאה 
למקום שהיה מאיר נר קטן, והנך רואה שהבהקות אור של נר 
קטן אבדה את עצמה מכל וכל, 
%break
כי נכלל זיוה ופעולתה באור האבוקה, כמו כן היתה פעולת 
ידיעת חלק שקטה בשעת הדבקות לגמרי, וכל המדע מיוחס רק 
להכל.
%break
המופת לזה , כי בשעתו הגם שעיני כל תהלתו היו מונחים 
בעתידות, מכל מקום לא התעורר לו אז שום רצון להתקרב 
לעתידות, כי בסימא לי' שעתא. ובאמת היה מתרחק והולך 
דרגא בתר דרגא. כי בתנועה הראשונה, 
%break
%page טז
התחיל להתגעגע אחר עתידות, כי התרפה מעט, על כן התקרב 
לבחינת חוט הזמן. ותנועה השניה, שעלתה לו בחינת חסרון 
בהוה, כי אז התפעל גם כן מבחינת חוט הזמן . ותנועה 
השלישית, היא תנועה חזקה, 
%break
כי נתנה לו מקום להתחקות ולהסתכל על אור החיצון של 
דבקות הזה, ועתה יצא מבחינת ידיעה לבחינת השכלה, ונעשה 
מורכב ומושכל. והסתכלות זו היא ההפך מהסתכלות הקדושה, 
%break
שמקודם היתה הסתכלות בכל חלק, וטעמה היא טעם מדע, 
ועתה היא הסתכלות החלק בכל, וטעמה היא טעם השכלה, כי 
נחמד להשכיל.
%break
אבל אין שום תוספות בעצם הצורה כלל וכלל, אלא שינוי צורה 
שטחית, כי אותם הצורות שהיו מקודם אצלו בערך מפורסמות 
וראיה טבעית, קנו עתה צורת השכלית, כי נעשה על ידם 
מושכל, והוא גם כן השכיל את הצורות בתור שכל הפועל כנודע.
%break
וזה סוד, (תהלים קלח ו) "רם הוי' ושפל יראה". שזה כל בחינת 
הויה ראשונה, שהסתכל על הבורא איך הוא מרומם באמת, 
ואיך השפלים מוצאים חן בעיניו, 
%break
דהיינו, בכל דרכי עצם הבורא המושיע, אשר עם כל שפלות 
הנבראים מושיע אותם, (ברכות ט:, ועוד) "הא כדאיתא והא 
כדאיתא" וכו'. והנך רואה שלא זזו עיניו מבוראו על פסיעה 
קטנה.
%break
מה שאין כן ראיה שניה, שהיא ראיה מושכלת, היא בחינת, 
"וגבוה ממרחק יידע". דהיינו, איך שהבורא ממלא דעת את 
בריותיו, על ידי המרחק וכו'.
%break
והנך רואה שנעתק עיניו להביט על דרכי הנבראים ואיכותם, 
ולכן יערכו שכחם זה על זה, הכל על החלק, והיא הנותנת אשר 
כאן נוספה צורה חדשה, 
%break
דהיינו, מה שהיה בחדרי חדרים, התגלה בפרהסיא, כי טבע 
הצנעה שייכת לאחדות דוקא, והפרהסיא מיוחסת לנבראים 
ודו"ק.
%break
%page יז
הנה בשלש מקומות הפועל מזדמן ממש ... דהאי עלמא 
בראשון, בסוד, (שמות ג יד) "אהי' שלחני אליכם". כי אחר כך 
כל הויות נמשכים ... ... בסוד השכל הנעלם מכל רעיון, 
%break
נטל דבר היותר חשוב בעולמו והבן. ... ואחר כך המשכת 
הפעולה חוץ ממנו, וזה סוד, (בראשית כח יג) "והנה הוי' נצב 
עליו".
%break
ואולי זה סוד, (חבקוק ג ד) "ונגה כאור תהיה". שממשלת היחוד 
מתחזקת על כל כח וכח מן הרע והחושך, ובולעו ומחזירו לאור 
בזה אחר זה, אלא מתחילה צריך לדייק בחינות החסרונות 
שבעולם.
%break
א. חסרון טובה או תקוה נאמנה בטוב חייו, שזה נוהג באדם 
מנעוריו, ואפילו בכל החי בלתי מדבר נהוג ומורגש להם.
ב. כאב הנורא מחסרון החכמה ודעת נסתרות.
ג. כאב המאוים למכביר מחסרון השגה ביחודו יתברך.
%break
ד. חסרון דעת בעובדי השם להשיג את המשובח שבתענוגים. 
וזהו אשר הזוכה לגילוי והארת פנים ממנו יתברך, הרי אורו 
יתברך עובר עליו, ומתקן כל החסרונות הכללים הנזכרים לעיל 
אחת לאחת.
%break
א. מתוקן יסוד, שם הגדול ככתוב, (שמות ג יד) "אהי' שלחני 
אליכם".
%break
ב. מתוקן בסוד שפע חכמה ובינה דלא פסיק.
ג. מתוקן בסוד קוצו של יוד, המאיר את כל העולם מסופו עד 
סופו.
%break
ד. בסוד הגילוי, (ב"ר ס"ח י, ילק"ש בראשית פכ"ח קיז, תק"ז 
תמ"ב פא:) "הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו". ודע 
שאור האחרון הוא הנשאר במקומנו לברר כדי לדעת את הוי'.
%break
והיותר משובח שבכל השבחים להתדבק בו ולבקש עליו, כי 
אחר שנתקנו כל החסרונות שבעולם, ועומד בהיכל המלך, צריך 
להיות בר דעת גדול, כמו ברואי פני המלך, ולכן אמר הכתוב, 
(ישעיה מב יט) "מי עור כמשלם". 
%break
%page יח
ומי צנוע כמלאך הוי', כי השלם נחשב במקום עליון כבלי עינים, 
ונדרש ממנו לכניעות גדול, וכח עמוד בהיכל המלך ולדעת 
אימתי אתי מלכא, וזה סוד הכתוב, (ישעי' מט ו) "ונצורי ישראל 
להשיב". 
%break
ויש לדעת שבהמשך הזה דוקא נתגלה שורש דשורש דעליונים, 
סוד אור הגנוז ששימש בשבעה ימי בראשית, שאפילו העליונים 
לא היה להם שום השגה בזה ודו"ק. 
%break
פירוש, אור הגנוז בשכל הפועל והבן, וכשישלם באור הזה 
להיות כדאי אליו, אז יסתלק מכל וכל מגופו הגשמי והעכור 
הסרים אחר נשמתו, ואחר כך יתפשט לגמרי מגופו והולך 
למנוחתו.
%break
ובזה גם מתורץ, אשר כל העליונים יתמהו על מציאותם עוד 
בחיי עולם הזה, כי אין שלימות אחר שלימות, וזה מתורץ להם 
היטב בהשגת אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, וזה סוד, ולא 
תאמין בחייך על העליונים נאמר, והבן.
%break
והנך רואה גודל השגתו ית' עליו עד שגילה לנו אור הגנוז כנזכר 
לעיל. כי לג' אורות ראשונים נטל כלים דהאי עלמא, אבל לאור 
הזה אין כלי בעולם שיסבלנו, ואדרבה לא חס על כבודו ית' וית', 
והפשיט את אור הנזכר לעיל משכל הפועל, השליט העצום, 
%break
כדי להראותינו לעינינו האור הזה בלי לבוש כלל, אבל שם הוא 
סוד, 'הוא ושמו אחד'. 
%break
לכן עבודתינו בעולם להמשיך בחזרה האור הגנוז למקומו 
הנעלה, על כן עבודתינו עכשיו שוה לעבודתינו מקדם, עד 
שנזכה להחזיר עטרה ליושנה כמו שזכינו מקודם, והבן מאד.
%break
וזה סוד כל מלבוש ... צריך בינה יתירה איך נשתלשל מן 
הספירות הקדושות ... ונפרדים גם קליפות טמאות, ואיך מצויר 
שורש ונפרדים בקדושה ... ונראה שהגם ששורש קו ורשימו 
נתאצל בקדושה רבה ונפלאה, 
%break
מכל מקום איך אפשר לעשות חילוק מהאור ברוחניות 
ובקדושה, בין דרגא [לדרגא] ששני אורות לא יוכלו לשמש 
כאחד, אלא זה אחר זה, והעניין הזה היה המצאה גדולה 
מהבורא שחשב לעשות בספירות הקדושות, 
%break
בחינת דבר נוסף, מה שאין להם שום שייכות בו, ולזה המציא 
בחינה רעה שתהיה נבלעת בדרך האור בתענוג נפלא, עוד 
שחשב בזה, 
%break
%page יט
חשב מתחילה להקדים הטוב השלם והרי טובה זו יצאה לבד 
ממחשבה של השלילה מפני שרצה להק... לבדה, הרי נעשה 
בזה סוד נאצל ראשון. 
%break
ובספירות שנשתלשלו מנאצל ראשון הוציא לפועל מחשבת 
השלילה ... הכלים ומיעוט אור כי לא נתפשט ... נשברו ונפלו ...
%break
%H תנועה גשמית ותנועה רוחנית
%H כי לא ראיתם כל תמונה
%break
הנה כתוב, (דברים ד טו) "כי לא ראיתם כל תמונה", וצריך 
פירוש, כי מי פתי יחשוב ויהרהר אשר שום דמיון גשמי יפול 
בהבורא ית', והאמת, אשר על כן יש בעולם, בחינת השגה 
בבורא ית', כי אין שום רצון מתעורר במה שאינו במציאות, 
%break
אלא יכולים אנו לדון בזה, במין הרוחני ובסדריו היותר רוחני 
מכל המציאות, וזהו עניין השכל, אשר צורתו נאחזת בהרגש 
האדם, בהבחנת אמת ושקר, אשר הבחנה זו נקראת גוף 
השכל, לעיני ראיית הגשמיים, והבן. 
%break
אשר על כן נאמר, הבחנה זו שהיא חלק אלקי ממעל, שזה 
באמת מופשט מכל דמיוני, רק נאחז בחושים, ונקרא החלטה, 
או מציאות, או אפיסת מציאות המתברר בחוקים ודרכים, אשר 
משפט הזה גוף השכל ותמונתו, והבן. 
%break
ועל זה נוכל לומר, שהמשפט הזה הוא חלק ממעל, שעל כן 
תמונה זו נמצאת בכלל עצמו והרגשתו את עצמו ומציאותו, 
ודו"ק.
%break
ועניין תמונה במשפט הזה, היא צורה שלימה וקבועה, על 
מצבה, אשר אי אפשר להחסיר ממנה, בכולה או במקצתה, 
ונקראת צורה מוכרחת ומחויבת, בלי תוספת ובלי מגרעת, 
ודו"ק.
%break
%page כ
וזה סוד, (מכות כד.) "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". 
אשר במאמר 'אנכי', נכלל גם כן 'לא יהיה לך'. פירוש, שאם היה 
נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא במשפט המחויב, אז לא יצוייר 
שום תורה, ושום אזהרה, "לא יהיה לך", 
%break
אלא הקב"ה נגלה עליהם במשפט רצונו, ולא היה מחויב, כמו 
אדם המראה עושרו לחברו, ואומר לו ראה שביכולתי להראות 
לך, ואינך רואה עכשיו את כל עושרי, והאמץ עצמך לזכור צורה 
זו, ואז יהיה ברצוני לתת לך חלק מעושרי, 
%break
ומכל שכן שתראה כל  עושרי, רק שיהיה שמור לך ... צורה זו, 
דהיינו, שהחלטה זו לא ניתנה לך בחיוב, שאין מושל עליה, אלא 
שאני המושל, כי לי כל הארץ, כל הראיה ברצוני הפשוט, 
וכשארצה לא תזכור אפילו מה שראית, ... 
%break
וכשארצה תראה אותי תמיד, ולא עוד, אלא גם אזכיר לך כל 
הנשכחות, וזה מתכלית פלאי הבורא יתברך שמו, אשר לא 
יצוייר כלל בשום שכל, 
%break
דהיינו, להשכיל על עניין בתכלית ההחלט, וישאר שכלו של זה, 
הוא רצונו, ולא חיוב להיות נשאר לממשלת עליון.
%break
ותמיהני על החוקרים האלקיים, אשר כל חקירתם בושה היא 
לנו, כי מתאמצים להביא ראיה על המפורסם, שאינו צריך ראיה, 
ומה שנסתר מהכחשת גדרי הגשמיים ידחו בקש.
%break
והאמת שהמצוי לא יצטרך כלל למופתים פילוסופיים, כי זה 
מושכל ראשון בכל צד ופנה, כמו ששאלו לאדם, מי כתב ספר 
חכמה כזה הפלא ופלא מכל עין, 
%break
וענה לו שבאמת לא נמצא כלל חכם כזה בעולם, אך מקרה 
קרה, שבני הקטן שפך דיו לתומתו על הדפים, ונפזרו לאותיות 
בתמונותיהם, ונעשו אותם הצירופים הנוכחים, בקישורי דברי 
חכמה נפלאה.
%break
אלא כל הסיתומים הם מהשגחתו לנבראים, וגם הכחשת 
מהגדרים שבגשמיים, ועל זה יסתמו פיהם לגמרי, כי באמת לא 
יקויים זולת בדרך התורה ומצוה, ולא בשום עיון שבעולם.
%break
%page כא
עוד יש לדעת, אשר חיוב המציאות צריך להמשך מהרגשת 
ההשגחה יתברך שמו, וזה נקרא הכרה שלימה, מביאה עמה 
אהבתו יתברך ושפעו הנחמד, מה שאין כן הנמשך דרך עיון 
השכלי ביבשות, אין ידיעה זו לא מעלה ולא מוריד, ודו"ק.
%break
וזה שאמרו חז"ל, (שמ"ר פכ"ח) על הכתוב, (דברים כט יד) "כי 
את אשר ישנו פה עמנו וכו' ואשר איננו פה", שכל נשמות 
ישראל נמצאו בהר סיני.
%break
כי ממעמד הזה נמשכו כל נשמות לישראל בכל הדורות, וזה 
שאמרנו, שענינה דומה לנפש הגופני, שהיא הוי' וחסרונה עמה, 
והרחבת חיותה תלוי בקביעת החסרון דוקא, 
%break
כי אלמלא היתה הראיה חיובית, אז לא היתה נפש השכלי 
בעלת חסרון יותר, ואם כן לא היתה יכולה לאכול לשבעה, ואם 
כן היתה מתבטלת מכל וכל.
%break
אבל מפלאי תמים דעים, אשר משפט הראיה היה מיד בחינת 
רצון מתלוה עמה, בלי שום חיוב, וניתנה תורף מזונות להעמיד 
הרצון הזה, בסוד, (דברים יא כא) "למען ירבו ימיכם" וכו'. וזהו 
שמירת התורה וחוקותיה. 
%break
ובאופן זה משפט הראיה גלוי לעיניהם כאלו קבלו היום מסיני, 
וכל יום ויום בעיניהם כחדשות, כי בזה תלוי משפט הראיה, אבל 
בעברם על איזה חק שבתורה מיד ישארו בחשך כעורים לא ראו 
אור בעיניהם. 
%break
כבר ידעתם שאין השכליים בעלי גופים נעשקים מידיעת 
מאצילם כלל, כמו שאינם נעשקים מהכרת חבריהם כמותם, כי 
גם הרע כאח, אין נופל מבט ההכרה על רוחניותם ופנימיותם 
לבד, בלי כל לבוש, 
%break
מפני שגם השכל בעצמו כבר מתעטף בלבוש, דהיינו, כח 
המדמה, וכיון שלא יוכל לדמות במוחו צורה רוחנית, בגלל זה 
נעלמה ממנו כל מין הזה.
%break
%page כב
ועם כל זה, כל הזמן המבט נופל על החיצוניות דוקא, דהיינו, 
גופו של חברו ותנועותיו הגשמיים, ובכח ההתמדה יכיר היטב 
בכל דרגותיו הרוחניות, כי רק זה רצונו להכיר ולא בשר גופם 
כמובן. 
%break
ולא ירגיש כלל שום מיעוט ועצבון ממה שאינו מכיר שכלו 
ודרגותיו, בעצם צורתו הרוחני, כי אינו מחוייב להכיר את חברו 
יותר ממה שמכיר את עצמו, והבן. וגם פנימיותו אינו משיג, 
%break
לכן הנברא כשהוא בקי היטב בכל חוקות הטבע ומשטרותיה 
הגשמיים, וענין מבטו נדבק בהם בהתמדה, על הנברא הזה 
נאמר, שהוא מכיר את הבורא פנים בפנים, 
%break
פירוש, כמו שידבר איש את רעהו, שכל אחד מחלקיו מדובק 
ברעהו בדמיון, דהיינו, כח המדמה, בצורות ותנועות הגשמיים. 
וכח השכלי, בצורות ותנועות השכליים. 
%break
וכשנחקור לפי כוחנו במהות השכל, נלמד אשר הוא הקיבוץ 
בריות רוחניית, אשר מאותו הקיבוץ נמשך "הנהגותיו", פירוש, 
שכל יתרון האדם על הבהמה הוא, מפני שבבנין האדם נמצא 
אבר כזה, שהוא מוכן לאסוף בתוכו בריות רוחניות, 
%break
וכמו כן נערך יתרון האחד על חברו בריבוי כח ההמשכה הנ"ל, 
וגם בצורות הבריות עצמם אשר אחד ממשיך בריות חשובות, 
והשני בריות שאינם חשובות כל כך, וכדומה.
%break
החילוק בין בריה רוחנית אל ההנהגה היא, אשר גדר הבריה 
היא תמונה שכלית נמשכת ושוכנת במוחו, בלי כל השתנות , 
דהיינו, שלא תבוער תחת מקרי הזמן. 
%break
ועניין ההנהגה, הוא נופל תחת מקרי הזמן והמקום, כמו הכילי, 
בטבע יכול פעם אחד בחייו, לתת צדקה מרובה, מחמת המקום, 
או הזמן, והבן. ויש לדעת שההכנה הנ"ל, שנקראת מח האדם, 
היא כמו טפה מתמצית מכל אבריו ותכונותיו של גוף הגשמי.
%break
ונדבר על ההמשכות הראשונות הנאספות ונמשכות למח 
האדם, דרך משל, בעודו ילד מסתכל בהויות בריות העולם 
לבוראה, מהם מתדבקים בהשכלות, מהם בעושר ומהם 
בגבורה, והוא בוחר לעצמו מעלת ההשכלה, 
%break
%page כג
כי מצאה חן בעיניו נמצא שהמשיך בתוכו בריה טובה, אשר יולד 
ממנו אחר כך הנהגות טובות, ואם מתדבק בעושר, נאמר 
שהמשיך למוחו בריה רוחנית פחותה.
%break
לאחר שיגדל יותר רואה שיעורים, דרך משל, איש אחד עוזב כל 
הבנינים הגשמיים, ומתדבק בהשכלה, והשני בוחר בהשכלה 
וגם ממילי דעלמא אינו מניח ידו, 
%break
אם הילד מגדל מעלת הראשון, נאמר שהמשיך בריה נחמדה 
למוחו, ואם מעלת השני ימצא יותר חן בעיניו, הוא משך למוחו 
בריה פחותה. 
%break
אחר כך בסוגי ההשכלה, אם מהבורא או מהנבראים, ואחר כך 
בדק, דהיינו אם לקבל פרס או שלא לקבל פרס, אשר כל 
התמונות, אלו נבראים, שמקבוץ הזה נעשה חומה אחת ושמו 
שכל.
%break
%H תיקון כלל ופרט
%break
ידוע כי מעלת השלימות ישקל לפי הפלגות החסרונות, ואם כן 
יהיה ח"ו יוצא מזה משפט הפוך, דיציבא בארעא, וגיורא בשמי 
שמיא, והבן.
%break
אלא האמת שצירופי אותיות התורה דלעילא, אינם נשלמים 
מנפש אחת, כמו שנפש אחת אינה נשלמת מזמן אחד ומקום 
אחד, כי כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו, כי בא 
זה ולימד על זה, ויתרון האור על החושך, 
%break
ולכן יקצב לכל אחד עתים לקלקולים, ועתים לתיקונים, שמבין 
שניהם בא הכתוב השלישי בחינת שלימות הגמור, ונקבע 
לנצחיות.
%break
כמו כן לא תוכל נפש אחת לגלות כל יתרון האור, כי אם תהיה 
מקולקלת כל כך, לא תוכל לצאת מקלקולה לעולם, ולכן נמצאים 
על זה נפשות מיוחדות, אשר המה סובלים קלקול מופלג מאד 
על שכמם, ולא איכפת להם אם אינם עולים בקנה התיקון, 
%break
%page כד
כי גם צורתם מוכרחת להמצא כן, כדי לגלות יתרון האור בין 
הנפשות  בסוד, (ישעיה סו כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים 
הפשעים בי כי תולעתם לא תמות", וכו'. 
%break
וערכם לנצחיות דומה ממש לכל נפש השלם בפני עצמה, 
פירוש, כמו שכל נפש שלימה מתחלקת מתחילה, בזמן קלקול 
ובזמן תיקון, ואחר כך מתחברת לאחת, שהיא השלימות, כמו כן 
מתחלק כל ניצוץ נפשי לגופים נפרדים, למשל, 
%break
אשר כל נפש מתלבשת בארבעה גופים, אחד, גוף אדם רשע 
נשאר ברעתו. גוף השני, בעל תשובה. שלישי, צדיק שאינו 
גמור. רביעי, צדיק גמור. שניצוץ גוף אחד, יחשב לקליפה 
ותשמיש לגוף השני וכו', עד שהגוף הרביעי זוכה לשלימותו, 
%break
והוא צדיק גמור, אז מתחברים אליו שלשת הקליפות הקודמים 
לו, וארבעתם לנפש אחת יחשבו, ומתקימים כן בנצחיות בבת 
אחת, אלא שאז לא יקרא להם קליפות, אלא עבדים ומשמשים 
לה, ממציאי השלימות בהרגש היותר חזק כנ"ל.
%break
ובזה נבין, "טעמי דבתריסר נהמי". פירוש, כי שתי מחשבות 
במציאות העבודה, מחשבת השלילה, ומחשבת הטוב. 
וההפסקות שבין פרשה לפרשה נלקחים מעולם, שנה, נפש. 
%break
עולם, נדרש לפי המקום, שבכללם אתה מוצא שלש מקומות, 
ארץ בבל, ארץ ישראל ושאר ארצות.
שנה, נדרש לפי הזמן, בסוד כח עתים.
%break
נפש, אתה מוצא שלש, נפשות 'האומות', נפשות 'הגרים' 
ונפשות 'ישראל'. אשר מכל אלה הבחינות עש"נ שמתחלפים זה 
מזה, עד אין שיעור, ניטלים כחות משונים, שהם עושים 
הפסקות משונות מאד זו מזו, 
%break
וגם פרשיותיהם משונות מאד זו מזו, שמכל אלה מתבארת 
התורה בתכלית השלימות, (קהלת ב יג) "כיתרון האור מן 
החושך". המסתעף מכל אלה הצירופים בהיותם באנפי נפשיהון 
וערכם המתפעל מכל הקבוץ הנ"ל.
%break
עיקר זה יהיה שמור בידכם, (ברייתא דרבי ישמעאל) אשר "כלל 
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט" הנ"ל.
%break
%page כה
זמן ומקום, המה רושמי הצורות על נפש פרטי, אשר מכל 
הצורות הללו יוצא צורה אחת, בסוד נשמה, וכל סמך ריבוי 
נשמות שבכל העולם המה רושמי הצורות על השכינה הקדושה, 
בשתא אלפי שני, 
%break
אשר מכלל הצורות הללו יוצאת צורה מיוחדת לנצחיות, בסוד 
תענוג תמידי, שזה בא מהסתכלות הפרט על פרטיותו, ועל 
פרטיות חברו ועל הכלל כולו, שכל אלה התמונות שהיו פעם 
אחת, הם בקביעות לנצחיות.
%break
ועתה נבין, אשר כל מנהגי השכל הם על פי הבריות וטבעיהם, 
שהמשיך למוחו, כי זהו עצם השכל, וכלום יש לך אדם נותן מה 
שאין לו.
%break
הכן הנהגת השכל לפי מה שהוא, היא הנהגה מחויבת, ולא 
רצונית, פירוש, תמונה חזקה שברוחני, יאנוס השכל להנהיג 
הנהגות, שטבעם יהיה להרוס תמונות אחרות שבמוחו, דרך 
משל, יש במח תמונה נחמדה מעושר, 
%break
ועוד נמצאת תמונה נחמדה וחזקה מחיים, (איוב ב ד) "וכל אשר 
לאיש יתן בעד נפשו". ונהרגת לשעתו תמונת העושר. ויש אשר 
תמונה מהשכלות נחמדה אצלו יותר מתמונת החיים, 
%break
אז יהרוג תמונת החיים, ויקיים תמונת ההשכלה החזקה אצלו, 
והנך רואה שמשפטי השכל והנהגתו מלוים באיכות התמונות 
שהמשיך למוחו, אשר כל תמונה ותמונה יש לה דרגא מיוחדת, 
פחות או יותר, ולפי ההערכה יוצאת ההנהגה שלו.
%break
זה עניין הכרת איש לרעהו, אשר ברוב התמדת חיבורו עמו, 
התחקה על כל הנהגותיו, ומהנהגותיו יוכל להכיר ולדעת בטוב 
כל מיני הבריות וערכיהם זה לזה, 
%break
הנמצאים ומסודרים במוחו, ומכל אלו יבא בכח המדמה שבו, 
ובכח השכלי שבו חומר אחד בתמונה כוללת, שעליו נופל שם 
חברו.
%break
והנה בוחן בתכונת שכלו של אדם, שהוא מורכב משני ענינים, 
דהיינו, בריות, והנהגות, והמה מכונים גם כן מושכלות, 
ומשכילים, שעצם השכל, הוא בחינת הכנה, המוטבע בגוף 
המוח בעצמו, למשוך העצמים הנ"ל לתוכו, 
%break
%page כו
שהמה מושכלות ראשונות, שהעצמים האלה מתעצמים למוחו, 
והמה בו כגוף אחד, ואז נמשכו ממנו המשכילים בבחינת, 
(משלי טז כ) "משכיל על דבר". ויוצא לפועל למינהו.
%break
יש מושכלות שהדבק בהם המה בעצם משכילים אותו, ויש 
שהמה מסוגלים להכשיר אותו שיוכל להדבק במושכלות 
בשיעור גדול, ונבחן גם כן אשר המשכילים של חברו, נעשים בו 
למושכלות ראשונות כנ"ל.
%break
(איוב יט כב) "ומבשרי אחזה אלוקי". שעל כן יש שֵכֶל ראשון, 
והוא שֵכֶל הבורא. והחוש מעיד שאינו מורכב כֶשֵכֶל בני אדם, מן 
המושכלות ומשכילים, כי לא לבריותיו הוא צריך, אלא הוא שכל 
פשוט, עומד בפני עצמו וחי בפני עצמו, 
%break
בלי כל שיתוף כלל, ולא נמצאים אותם שלש הכחות, דהיינו, 
שכל, מושכל ומשכיל, אבל נכללים מאליו בתכלית היחוד בלי כל 
התחלקות כלל.
%break
מנהג הזה נוהג גם בגשמיים, כי ראשית כל בריה, היא היתה 
בריה המוכנה בתכונתה לקבל הרגשות, על כן אנו מכנים 
להכנה זו, עצם החיות, אחר כך ניתן בה כח מורגש, בפני 
עצמה ולאחרים, 
%break
אחר כך ניתן בה כח מרגיש את עצמה ואת אחרים. ואין לך שום 
דבר חי בעולם אשר יחסר לו אחת משלושת הבחינות הנ"ל.
%break
כי כל ההשגות האמיתיות, משפט אחד להם. הן במוחשות והן 
בהשכלות, ורק באלה מובדלים המתים מהחיים, אשר בחיים 
יש בתכונת מזגם הכנה לקבל מורגשים, ומהדוממים והמתים 
נמנע הכנה זו, והמה חסרי התכונות. 
%break
אלא שכל שלשת הבחינות הנ"ל, מיוחדים כאחד, דהיינו, שמור 
... ומרגיש באשר שמוכן לזה, ושלשתם מיוחדים בשם אחד, 
דהיינו, "חיות". 
%break
%page כז
%H חטא אדה"ר - חטא שאול המלך
%break
לשיקבו"ש (כתובות יז.) "ב"ש אומרים כלה כמות שהיא, וב"ה 
אומרים כלה נאה וחסודה". פירוש, בליל שבת כשמרקדים 
ומזמרים, "לכה דודי לקראת כלה", באיזה כלה הכונה, "בש"א 
כלה כמות שהיא", 
%break
דהיינו, (תהלים קיט פא) "כלתה לתשועתך נפשי", כי צריך 
לשים לב בעיון, להבין להשלים החסר לה. (שה"ש ח ח) ו"מה 
נעשה לאחותינו ביום שידובר בה", ולכן כלה חביבה לחתן 
שלה.
%break
וב"ה אומרים, "כלה נאה וחסודה". כבר יש לה במזומן כל 
תכשיטיה, ומזמנים החתן וכלה, לחתונה ולשמחה.
טענו בית שמאי, (משפטים כג ז) "מדבר שקר תרחק", שזה 
מכריע להתגלות החפץ האמיתי, כיתרון האור מתוך החושך.
%break
אמרו להם, כבר קנה המקח, ואחר שקנה, לא יתכן לגנות 
המקח כלל.
ונראה לי, שלא פליגי ב"ש וב"ה כלל, אלא שב"ש איירי קודם 
שקנה המקח, וב"ה איירי לאחר שקנה.
%break
ובזה מובן חטאו של אדם הראשון, כי באמת בקומתו נברא, 
ובצביונו נברא, והראיה שאפילו שהיו ערומים לא יתבוששו, כי 
(תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ", והכל טובה גדולה, 
(תק"ז תקון ע קכב:) ו"לית אתר פנוי מיניה", 
%break
וכל דברי בני אדם ומעשיהם הטובים והרעים, נכתבו בספר 
זכרון לחושבי שמו, (משלי טז ד) ו"כל פעל הוי' למענהו", כדי 
שיתגלה שמו בהרחבה גדולה, וזה סוד, (בראשית ב טז) "מכל 
עץ הגן תאכל", שכולם טובים למאכל, ואין רע כלל (שם יז).
%break
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל", כי לית תמן שמאלא כלל.
ובאמת לא היה מסוגל לחטוא, כי עיניו עברו מלראות שוא, אלא 
כל חטאו היה ששמע לקול אשתו, 
%break
%page כח
דהיינו, שהרגיש שאשתו פחותה ממנו במדרגה, והיה רוצה 
לתקנה בזווג (ואם היה מאמין לדברי הקב"ה, והיה ממתין עד 
שבת, אז היתה נתקנת מעצמה.)
%break
וזה סוד דאיתא בסבא משפטים, (זהר הסולם אות רסז, רסח, 
רעא) "וזמין קב"ה, לאקדמא מוחא בלא קליפה, דכתיב, (ירמיה 
ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, מוחא קדים לקליפה, 
ואע"ג דמוחא יקום בלא קליפה מאן הוא דיושיט ידא למיכל 
%break
מניה בגין (שם) דכל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם (פירוש כמו 
אדם מזוין עומד בתוך מעי הארי, והבן.) וכו', וכדין קרבנא להוי 
שלים, להוי' אלקים, ע"ש וכו', בגין דלא ישתאר בעלמא מהאי 
זוהמא בעלמא כלל, ויהא עלמא חדתא בעובדי ידוי דקב"ה".
%break
ועיקר הכוונה (שם רסו) "דהא מוחא וקליפה דיליה הוי, וכו', 
ההיא חומה דלבר, דאיהי קליפה דיליה היא ממש, דכתיב 
(זכריה ב ט) ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב", ע"ש. ומקודם 
גם כן היתה בחינה זו, וכל עבודת אדם הראשון היתה רק 
%break
להשיג הקדושה הבאה אליו, בהתגברות גדולה, בסוד, "חומת 
אש", גם כן בלי שום חילוק וללא תקנה, בסוד זווג, כי כבר גילה 
לו הקב"ה, דמוחא וקליפה דידיה הוא, (איכה ג לח) ו"מפי עליון 
לא תצא הרעות והטוב".
%break
אבל התחלה לזה, היתה הרגשתו, בחינת קול אשתו, בסוד 
(ישעיה סו א) "איזה בית אשר תבנו לי", ומזה היה נמשך רצון 
לזווג.
%break
וזה ענין שתכלית חטאו היה, שהיה מתחבא בתוך הגן, 
כשהרגיש קריבת הקב"ה, ואחר כך גרם לו בושה, מלפני הדרת 
קודשתו ית'.
%break
וזה שהוכיח לו הקב"ה (בראשית ג יא) "מי הגיד לך כי עירום 
אתה", פירוש, כבר הוכחת לדעת (ישעיה מד ו) ש"אני ראשון 
ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים" עמדי, 
%break
אם כן, מאין באה לך הידיעה הזאת שעירום אתה, הרי לך 
בעליל, שעברת על ציווי שלי ואכלת מעץ הדעת טוב ורע.
%break
%page כט
והקב"ה ברחמיו עשה לו כותונת עור, דהיינו, ירידה שלו, 
שגרשו מגן עדן, מחמת שנדמה לו שערום הוא, והתלבש 
בכותונת עור, ואחר כך יבא בחזרה לתיקונו הראשון.
%break
ובזה מובן חטאו של שאול המלך, (ראה ש"א טו ט) שבאמת 
פלא, מדוע חמל על מיטב הצאן, ותפס את אגג חי, ועבר על פי 
הוי', כי באמת מחיית עמלק, היתה שייכת לו, כי מבניה של רחל 
היה, אבל אמרו, (ילקוט שמעוני יג קיז) שלא נמשכה מלכותו, 
%break
מפני שלא היה בה שום דופי, ומחמת כן הרגיש בקטנותו ..., 
בסוד מחיית עמלק, וכל התיקון היה מוטל עליו ... ... שצריך 
להתרצות ולזכות עוד את עצמו לפני קונו, כדי שיהיה יותר ראוי 
לגמר התיקון הזה, 
%break
וזה סוד שאמרו לו העם לחמול על מיטב הצאן, להביאם עולות 
וזבחים להוי', פירוש, שהרגיש שיש עוד לתקן באפס מה, ואינו 
כדאי להיות הגמר מיד. וזה שהוכיח לו שמואל הנביא, (שם יז) 
"אם קטן אתה בעיניך", שזה גרם לך כל החטא הזה, 
%break
היה לך לדעת (שם) ש"ראש שבטי ישראל אתה", אדרבה, כי 
העניו האמיתי, לא ירגיש התנשאות וחשיבות כלל, רק כלי מוכן 
להשתמשות קונו על כל אופנים.
%break
(שם כב) ו"החפץ להוי' בעלות וזבחים", כי כבר נוכחת לדעת, 
שאין צריכים מעתה שום תיקונים, רק לשמוע דבר הוי', דהיינו, 
להשיג הקדושה הבאה אליך, ולא תמנע אותה, ולא לעבוד 
ולזבוח, ויצא לך כל זה שלא האמנת לדבר ה'.
%break
וזה ענין (פסחים כב:) "... היה דורש כל אתים שבתורה וכו', 
את ה' אלקיך לרבות תלמידי חכמים" 
%break
פירוש, (ישעיה נא ג) "כי נחם ה' ציון", ואינו רואה דבר שווא, כי 
לא נמצא כלל, כי (משלי טז ד) "כל פעל ה' למענהו". ובא וראה, 
(ראה תענית כא.) שבעל אכסניה שלו הוא הגוף של תיבת 
אבנים טובות, שהחליף לתיבה מלאה עפר, 
%break
%page ל
גם זאת שלח דורון למלכא, ולא היה בוש כלל, ובאמת קבל 
המלך בסבר פנים יפות, כי הפיל בה החומות של השונאים שלו.
%break
וזה שרמז, "את ה' אלקיך תירא", סוד החומה, מאי דרש ביה, 
אמר לו, שלא היה מפריד חלילה כלום בין את להוי', ואפילו ת"ח 
מרבה גם כן באותו ענין ממש כחכמים, בסוד "ואני אהיה לה 
וכו' חומת אש סביב" (זכריה ב ט), כי מוחא וקליפה דידיה הוא.
%break
וצא ולמד (פירוש המיוחס לרמב"ם), מה שקרה לשאול המלך, 
כי הגם שתפש לאגג מלך עמלק חי, והושיבו בבית אסורים, 
לנקום נקמתו הימנו שלשלו לו שפחה, 
%break
ויצא ממנו המן הרשע וכו', וכל זה יצא לו, שהרגיש איזה בחינת 
עבודה ותיקון, לגבי עצמו, להיות כדאי להשראת הקדושה, 
בסוד תיקון הגמור.
%break
וזה ממש היה בחינת חטא של עץ הדעת כנ"ל, וזה שרמזו, 
(חולין קלט:) "המן מן התורה מניין, (שנאמר) (בראשית ג יא) 
המן העץ", (אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת) כנ"ל, והבן.
%break
וזה סוד, (מכילתא בשלח פ"י, ילקוט שמעוני שמות טו רנג) 
"אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה 
שולטת בהן לעולם", דהיינו, גם כן כפי הנ"ל, שהיה להם 
להאמין בתיקון, והיתה אמונה זו להם, 
%break
בחינת (זכריה ב ט) "אהיה וכו' חומת אש", אבל הרגישו 
בעצמם פחיתות, והיו מתחננים "ה' ימלוך", שלא תופסק 
הקדושה מהם, והיה להם במקום זה, 
%break
רק להתחזק בכל כוחם לאמור "ה' מלך", כי זה בחינת גופא 
דאילנא, דלית תמן שמאלא כלל, כי כבר הראה ה' לעיניהם 
בחינה זו, והיה להם להחזיק אותה בחינה.
%break
וזה סוד נשגב, (נדרים נ.) "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על 
אחת כמה וכמה". פירוש, כיון שזכה האדם לראות בכרם הוי' 
צבאות, דקליפה אקדמא לפירי, וכל עניין הקליפות, להגדיל 
ולהרבות ולנטור הפרי, והשתא דאתרבא הפירי, 
%break
%page לא
שגדלה כל צרכה מבין הקליפות, אז כולם יאבדו, והכל יודעים 
בשביל מי נזרע השדה, והיא ס"מ חיים וא-ל למושעות, ורע 
חוזר בעצמו להיות טוב, כיון שזכה לכל זה, אין ראוי לפחד כלל 
יותר, מכל בחינות שבעולם יהיה מה שיהיה. 
%break
כי שם הקדוש א-ל כולל כל הי"ג ת"ד, ועבירות ממש נעשה 
לזכיות ממש, וכיון שאינו מסוגל לחטוא, ולעשות עבירות ממש, 
אם כן יראתו היא קלונו ופגם לו. וזה סוד לרבות תלמידי 
חכמים, שזה בחינת יראה שלו, 
%break
שהתלמיד חכם והחכם יהיה לו למדרגה אחת, בסוד (קידושין 
לו:) "מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן", כי החכם בן 
תלמיד חכם, הוא בסוד יין בן יין, והתלמיד חכם בן רשע, בסוד 
יין בן חומץ, ואם שתית חומץ, ולא הזיק לך, 
%break
אלא אדרבא וכו', אם כן אין לך להתירא מן היין סוד תלמיד 
חכם. וזה סוד מוחא וקליפה דיליה, (זכריה ב ט) "ואני אהיה לה 
וכו' חומת אש סביב", כי הקליפה גם כן (ויקרא יט כד) "קודש 
הלולים להוי'", בסוד נטע רבעי.
%break
וזה סוד, (תנחומא מטות כ"ד ב"ק צב:) "בירא דשתיתא מניה 
אל תזרוק בה אבן".
%break
וזה סוד, שאפילו לעתיד לבא, בחזור הב"ן להיות ס"ג, הזכר 
עולה עוד יותר גבוה, דהיינו המ"ה בסוד ע"ב, והיא גם כן בחינת 
חומה של זכוכית, שאינו חוצץ כלל לעינים, בסוד מיעוטו שאינו 
מקפיד, אבל אם מקפיד בודאי חוצץ, והבן מאד.
%break
וזה סוד הסיום מסבא, (זהר משפטים הסולם אות שסו)"מכאן 
והלאה תנדעון דהא סטרא בישא לא שלטת עלייכו", פירוש, כל 
הטורח של הקולות וברקים עד היום לא היה אלא להראותכם 
דלית שמאלא כלל במציאות. 
%break
"ואנא ייבא סבא קאימנא קמייכו לאתערא מילין אלין", פירוש 
בסוד "ואני אהיה לה וכו' חומת אש סביב", והבן.
כי כבר קנה המקח, לכן אין מהראוי לגנות המקח כלל בשום 
פנים שבעולם.
%break
וזה סוד שעבודת אדם הראשון בגן עדן, לא היתה יותר, אלא 
להשיג הקדושה בהתגברות גדולה, פירוש, בסוד, "חומת אש", 
היה מתגבר ומקדש כל הדברים הנרקבים אליו, והיה ממשיכם 
לבחינת קדושתו הנשגבה.
%break
%page לב
וזה ענין (יבמות כ. ספרי ראה יד כא.) "קדש עצמך במותר לך", 
ואפילו שבטל תאותך, ולא נמצא לך עבודה כלל להתרחק 
מדברים האסורים, 
%break
כי (תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם". 
יש לך עבודה גדולה וחזקה לקדש עצמך בדברים המותרים, 
כמו קדושת הקרבנות, שזכו להתקרב על מזבח הוי' הרפוא.
%break
ומי שוטה שלא יכיר קדושת המזבח והמשכן, שהוי' בחר לשכן 
שמו שם. וזה השיגו הכהנים, 
%break
על כן, (פסחים נט:) "הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין", כי 
הבשר והלחם נתקדשו הרבה בפי הכהנים, עד שהיה נמשך 
הקדושה לאדם שהקריב לפיהם הקדוש.
%break
%H אמונה אומן
%break
ענין שם אומן, ושם נאמן, דרך משל, הרואה איש עני וגברא 
ערטלאי, ובקש מאחד להפקיד אצלו מעותיו, ונמשך אחר דבריו 
בלי דעת, והפקיד אצלו כל מה שצמצם מפרנסתו, גם לא הרהר 
אחריו אם ישלם לו פקדונו בחזרה או לא, ונמשך הדבר 
%break
ימים ושנים, עד שנעלם אותו הנפקד, וכמעט ששכח ממנו, והנה 
התגלה כעשיר גדול, בבגדי תפארה, ואמר לו אנכי שנתת לי 
תמיד פקדוניך פרוטה ופרוטה, והרי שלך לפניך, עם הרוחים 
שעשיתי ממעותיך, ונתן לו אוצר גדול לאין ערך.
%break
לאחר זמן, אמר לו, אם תרצה תוכל לתת לי עוד הפעם מעות 
בפקדון, כי הנך רואה את הרוחים שיש לך על ידי, ומוטב שיהיו 
מהמעות ברשותי. כמובן שמיד נתן לו ברוב תודה, אולם חילוק 
נבחן מהפקדון הראשון לפקדון השני, שבפקדון הראשון, 
%break
%page לג
עדיין לא היה הנפקד נאמן לו כלל, ולכן נקרא בשם אומן, 
פירוש, שעל ידי זה אמונתו אומן, כי יראה לו שנותן הכל משלם, 
ועוד יותר, אבל עתה בפקדון השני, נקרא נאמן, כי כבר יודע 
שנאמן הוא, והבן.
%break
%H צדיק מושל יראת אלקים
%break
שעניין ... בימים האחרונים, תלוי בסוד, "אלקי יעקב". שסודו, 
(ברכות יז.) "עטרותיהם בראשיהם". אבל לא תבין, ... שבאמת 
שרשו כן לזה מסיק, (ש"ב כג א) "ונעים זמרות ישראל". 
שההמשכת השפע היא בסוד, הנעים לזמירות ישראל.
%break
וקאמר, (שם ב) "רוח הוי' דבר בי ומלתו על לשוני". דהיינו, 
דוקא בו נגלה דבר הוי', ודוקא על לשונו, סוד, הנקבה, באשר 
שהיא נוקבא, שזה לשונה וסגולתה ביחד, כי (ישעיה ל כו) "אור 
הלבנה כאור החמה". סוד אור דז' ימי בראשית, 
%break
"אמר אלקי ישראל". פירוש, קודם הבירור אמר, "דברי". ולא 
פירש למי אמר, אם ח"ו מאס בי כמו שנאמר, (תהלים פט מ) 
"חללת לארץ נזרו". אבל עתה הוברר הדבר מראש, כי (ש"ב כג 
ג) "לי דבר צור ישראל מושל באדם". 
%break
אשר אז, שצמצם אורו יתברך, (דניאל ח יב) "ותשלך אמת 
ארצה". היה דברו גם דוקא לי, כי אז גם בסוד הנוקבא, הגיע 
דברו לעולם המעשה, אלא בסתום היה דברו, ועתה התברר, כי 
הדבור היה אז, מצור ישראל מושל באדם, 
%break
כי נוכחת לדעת, אשר הוא מושל יחיד בעולמו, ולא כטעות אנשי 
דור המבול, אשר חמסו השפע בחזקת היד, על כן דמיהם 
בראשיהם.
%break
%H וכאור בוקר יזרח שמש
%break
מה היה דברו, מפרש וקאמר, שדברו היה, (ש"ב כג ג) "צדיק 
מושל יראת אלקים". כי למד לנבראים הסוד, אשר יש כח ביד 
הצדיק, למשול ביראת רוממותו עין בעין, שסוד זה, לא היה 
מושג כלל טרם הצמצום, כי אדרבה, 
%break
%page לד
היה נראה כמעט בכבוד המאציל, וזה סוד, מי מושל בי צדיק, כי 
הגם שפנים בפנים דבר אתו הוי' מכל מקום כתוב, (שמות ג ו) 
"ויסתר משה פניו". 
%break
שזה סוד "צדיק מושל יראת אלקים", וזה שנודע וניתן רשות, 
ורצון לצדיק אחר כל הבירורים וגמר התיקון, ודו"ק.
%break
(ש"ב כג ד) "וכאור בקר יזרח שמש". פירוש, אור בוקר בחינת 
יסוד, ואור השמש הוא אור התוספות, אשר עתה משמשים 
כאחד, ואין אחד מתנגד לו כלל, ומפרש, כי עתה, (שם) "בקר 
לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ". 
%break
פירוש, אז היתה הברכה משני הפכים, בסוד, (איוב כה ב) 
"עשה שלום במרומיו". (חגיגה יב.) כי נטל אש ומים וטרפן זה 
בזה. ועל כן היה אז, בוקר עבות, ומעליון לא היה נראה אור 
ממש, רק נוגה לו סביב, 
%break
אשר אותו הנוגה היה מסוגל להוציא, דשא מארץ, וזה גרם 
שנחשך אותו הבוקר, (בראשית מד ג) "והאנשים שלחו המה 
וחמריהם". אבל עתה לא יחשך עוד, (ש"ב כג ה) "כי לא כן ביתי 
עם א-ל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמרה". 
%break
פירוש, כי עתה, "ביתי עם א-ל". כמלפנים, אבל בסוד הברית, 
"ערוכה בכל". בסוד הצדיק, "ושמרה". כי הגם שעשיתי, 
והוחזרה העטרה ליושנה, ואור הלבנה כאור החמה, והמנוחה 
הוקבעה לעולם, אבל עדיין אור הזך ביותר חשיבות, 
%break
כי המשכת שפע לעולם נהוג, והיכן אפשר. וזה מטעם שביתי 
"ערוכה בכל", בסוד הזכר, ומטעם זה אי אפשר עוד לעולם 
שיבא כנעני בביתי, כי זה מושך שמירה מעולה מכל הצדדים.
%break
ומוסיף ומפרש, אל תדמה בדעתך, שזה יהיה מצד הכפיה 
והיראה, לכן אמר, (שם) "כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח". 
דהיינו, אותו הדשא מארץ, כי ממעט לי השפע, ואם כן, הרי היא 
שמורה לעד ולנצח נצחים. וזה מנפלאות תמים דעים, 
%break
%page לה
אשר סוף כל סוף מוכרח מצב העולם, להתיצב באופן הזה, 
כדברי דוד האחרונים כנ"ל. "ובליעל כקוץ מנד כלהם". פירוש, 
שכל הרשעה נבררה דרכה לאבדון, וכבר נדדו, ונרמסים ברגלי 
כל עובר, ועתה אין פחד לרמוס עליהם, והטעם,
%break
(שם) "כי לא ביד יקחו". כי עבר הרבה זמן, אשר שום אדם לא 
עלה ברצונו לטלם בידו, ועל כן נרמסים בחוצות, ומפרש, למה 
נשכחו מלב הוא, מפני העונש המר, 
%break
אשר סבבו על כל הנוגע בהם, וזה סוד, (שם ז) "ואיש יגע בהם 
ימלא ברזל ועץ חנית, ובאש שרוף ישרפו בשבת". והבן.
%break
%H התהפכות הצורות
%break
"תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש" (איוב לח יד). כי 
שורש הכלי, הוא כמו שמבואר, (דברים יא כב, ל כ) "ולדבקה 
בו". 
%break
אבל המניע לאותו השיעור האמיתי בפועל צריך לדעת, שיעור 
הדביקות כל צרכו, דהיינו, שיעור המכבד ושיעור המכובד, כי 
ידיעה זו, לפי מעלתה יתעלה שיעור הדביקות, כמובן.
%break
לכן מתחילה ידיעה זו מתפשטת בדרכים ומקרים חומריים, 
ואחר כך מהפך הקדוש ברוך הוא צורה זו על צורה נפשיית 
כנודע. 
%break
ואין לתמוה, למה יש שינוי לפניו ית', אבל זה שאמר, (שמ"א טו 
כט) "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם", כי לפי זה יש לדקדק גם 
על כל בתי חומר שבעולם הזה, שהכל למיתה הם עומדים, אם 
כן למה ברא הקדוש ברוך הוא דבר בכדי, 
%break
שאין לו קיום, אלא על כרחך עיקר בריאתו לא היתה אלא 
לבטלה, כי כל דיבוק החומר על הנפש הוא כדי שהנפש 
תפליטנו ותקיאנו, 
%break
אם כן אין תרעומת כלל בהגיע השעה שתפליטו ותתפטר מכל 
גילוליו וגיעוליו, כמו כן יקרה לכל משיגי הגוף החומרי הזה, כי 
זה פשוט, שבהעדר החומר יתבטלו גם כל משיגיו הדמיונים 
המורכבים.
%break
%page לו
וזה שנאמר, (ישעיה מח יז) "אני הוי' אלקיך מלמדך להועיל 
מדריכך בדרך תלך". כי כבוד הוי' מתפשט בתחילה עד החומר, 
לא לקביעות ח"ו, אלא אדרבה, כדי לבטל אותו וכו', 
%break
ולא יבא בריקות דבר הוי', אלא היא עצמה מתהפכת מצורה 
חומרית, לצורה שכלית ע"י תחיית המתים.
%break
וזה סוד שאמרו, (עי' סנהדרין צא:) עתיד הקב"ה להחיות 
המתים במומם, ואחר כך מרפא אותם, כדי שלא יאמרו לא זהו 
שמת. פירוש, לפיכך התפשט הכבוד מתחילה במשיגים 
החומריים, הגם שלא בחר כלל מעודו בחומריים ודרכיהם, 
%break
ולא ימצאו כלל חן בעיניו, לא עשה זה אלא כדי שלא יאמרו, לא 
זהו שמת, ויכפרו בתחיית המתים, כי יאמרו שכל הבריאה 
החומרית לבטלה ולריקות נבראה, כיון שגוף החי לעולם, אין לו 
כל מום שיהיה לו איזה דמיון עם נפשות המתים.
%break
לכן מראה גם הקב"ה את נפשות חסידיו, איך יהיה סדר תחיתו 
את החומריים, דהיינו, מתחילה מחיה הנפשות עם כל משיגי 
החומריים, ואחר כך מעביר אותם המומים מהנפש החיה, 
דהיינו, שמהפכים מצורה גשמית לצורה רוחנית, 
%break
נמצא שהכל יודעים שזו היא ממש נפש המת, שנהפך לתחיה 
עולמית, ונמצא שמשיגי הגוף אינם לריקות והעדר, כי המה 
ממש קיימים לעד ולנצח, אלא שמתהפכים לצורה האמיתית, 
שאין בה כלל ממשיגי הגוף, ודו"ק והבן. 
%break
בזה מובן מה שאומרים, (איוב כז יז) "רשע... יכין וצדיק ילבש", 
תחת אשר ענו, וככלותו להכתיר את הצדיק רעתו תאכלנו, 
דהיינו, כנ"ל. כי לולא נפשות המתים, 
%break
לא היה נודע לעין, מי הוא מכתיר זר תפארה על ראש הצדיק, 
נמצא ששבח כל עטרותיהם שבראשיהם, עולה מצורה 
החומרית ביחד עם התהפכותה לנפשית, אם כן אין הקב"ה 
מקפח שכר כל בריה, והכל עולה בקנה אחד.
%break
%page לז
%H נעימות השירים והנגינה
%break
עניין הניגון הוא הממוצע בין הרוחניים והגשמיים, פירוש, כל 
מה שנתפס במח הדמיון, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, 
והפה לדבר ואוזן לשמוע, 
%break
המה הפועלים הראשים בלב, לכן כל הבחינות הנ"ל גשמיים, 
ואין ביניהם צורה רוחניית כלל, כי אם לא היו גשמיים לא היו 
מוצאים הרגש בבריה גשמית.
%break
ואין לך הרגש בעולם שלא יהיה משותף עם דמיון, וכיון 
שהדמיון הוא בחינת גשמי, על כן מתגשם עמו ההרגש, אבל 
ההרגשים המתפעלים מהנגינה, אינם מוליכים עמהם שום כח 
ודמיון גשמי, זולת שהמה מתחברים עם ההרגשים, 
%break
שכבר חולפים באותה בריה, מחמת דמיונות והכל נשכח, ועתה 
מחמת חוק הנגינה מתגלים ההרגשים הישנים בלי כל דמיון 
לקודמים להם, על כן יש בהם נעימות, אפילו מהרגשים עצובים. 
והגם שבשעתם, רצה לומר, 
%break
בשעה שהיו משותפות עם דמיונות הקודמים להם, היו עכורות 
מאד, מכל מקום עכשיו שהמעשים נשכחים ונשארים הדמיונות 
במקומם ומתגלים רק ההרגשים, 
%break
על כן המה מיוחסים יותר לרוחניים ונצחיות, ועל כן יש בהם 
נעימות גדולה ולא עכירות כלל, כי הנצחיות נשארת בסוד 
הנעימות כידוע.
%break
%H סיתומים
%break
ראוי שנדע שצורת הסיתומים הנוהג בנשמות, הם עצמם צורת 
המלך בתור גוף המלך, כמו הגשמי, הגם שבשר גופו סותם 
ומכסה על רוחניותו ונשמתו, 
%break
מכל מקום עין המבט נופל על בשר גופו ותנועותיו, ואדרבה 
מגלה את רוחניותו, ואינו מכסה כלל.
%break
%page לח
כן הסיתומים והקושיות הנוהג בנשמות, ערכם להבורא, כמו גוף 
לאדם כנ"ל, אלא כיון שהרגשות הבורא הם עמקות גדולה, על 
כן גופו, רצה לומר, הסיתומים גם כן ארוך וגדול מאד, ובגלל זה 
אי אפשר לגדול באלקיית להחכים את חבריו בחכמתו, 
%break
מפני שהקטנים ממנו, לא ראו כל הסיתומים,, כמו שראה 
הגדול, ועל כן אפילו כשמתחזק ומסביר להם חכמתו, לא ישכון 
זיו החכמה עליהם בשלימות, מפני שחסר להם אותם 
הסיתומים, שעליהם מתפשט חכמת הגדול, 
%break
ועל כן לא יקבלו מחכמתו, אלא כפי שיעור הסיתומים שעבר 
במוחם, שהמה שיעור קטן, לעומת הגדול, ונמצא זיו החכמה 
שוכן עליהם גם בשיעור קטן וממועט, ולא יספיק להם להשקיט 
שכלם כלל.
%break
%H המפורסם והמושכל
%break
יש במפרוסמות מה שאין במושכלות, כי אין להם יגיעה 
מתחילה, וידיעתם ברורה עד תכליתם, ואין מקבלים כל תוספת, 
בעולם, שנה, נפש, ואין להם ערך וחשיבות כלפי עצמם, זולת 
במה שנוגע לתועלתם, ושימושם כלפי עצמם לא יצלח לכלום, 
%break
כי אינם מסוגלים להרחבה בכמות ואיכות, ואינם מתיראים 
מהשכחה, וכל בחינת תענוגים דבוק ושורה רק בהעזור על ידם 
ולא בעצמם. 
%break
יש במושכל מה שאין במפורסם, שצריכים יגיעה בתחילה, 
ובירורם אינו עד התכלית, מקבלים גירעון ותוספות העש"ן 
ושימושם כלפי עצמם מעלים ... ומשכילים, ותענוגם זולת 
מהשיתוף עם התועלת, גם היה בהם עצמם תכלית התועלת, 
%break
פירוש, יש להם ... וראוי שנדע שכל שם דבר, הוא על כן, חיצון 
מאותו דבר, והוא גם מוכן לחיצונים, כי אין ... בשמו אלמלא לא 
היו נמצאים אחרים זולתו, ומזה נבין ששמותיו של הבורא 
יתברך אינם עניין כלל בעצמותיו, אלא כלפי הנבראים ובערכם, 
%break
%page לט
למשל, אנו מכנים אותו יתברך, חכם, יהיה הפירוש, שמלת 
חכם, הוא כינוי למשיג המעולה. דהיינו, על אותו השגה 
שנעלמה מכל משיגים זולתו, וכיון שהשגת מצוי אחד נעלמה 
מעין כל חי, 
%break
על כן הראשון בעצמו יש לו השגת עצמו, בכל תנאיה בבחינת 
שֵכֶל, מושכל ומשכיל, על כן הוא מכונה כלפי עצמנו בבחינת 
משיג המעולה, ונכניהו בשכל זה שם חכם, וכו'.
%break
אבל עם כל זה, אין השבח הזה מיוחס כלל לעצמותו, דרך 
משל, כמו שלא שייך לשבח את הבעלי חי, בזה שהוא מרגיש 
את עצמו, ולכן נאמר, אשר השכל הראשון לא שייך בו שום 
יחוס, בכל שבחים הנוהג בסדרי עולם הזה, 
%break
כי הפשוט שבהם, הוא מורכב ממושכל ומשכיל, מה שאין כן 
השכל הראשון, אין כל יחוס עם זולתו, אלא כמו דבר חי 
שמרגיש את הויתו ושלימותו, בלי שום חלוקי צורות ושבחים 
השייכים לחיצונים הימנו.
%break
כי הראשון הוא מחויב המציאות, וחיצונים הימנו המה תלוים 
ברצונו, ועל דרך אינם מחויבים, שאם לא כן, היה גם הראשון 
מורכב מהם, וזה נמנע. ואם כן, יש לו על כן צורה כל כך 
פשוטה, 
%break
שאין לו שום חיבור תלוי ביוצא פועל זולתו, או מתפעל במשהו 
מזולתו, ואף על פי שהוא שכלי, מכל מקום אינו יוצא מגדרו 
כלל, דהיינו, שיהיה נערך מהעמקות בהשגת זולתו, 
%break
אלא משיג את עצמו, ודו"ק היטב, אלא החיצונים שמקבלים 
השפעתו נקראים מושכלים באמת, כי העצם הראשון השכיל 
אותם.
%break
ומזה נשפוט, אשר החכמה והחיים המה באחדות אחד אצל 
הבורא, כמו ההרגשים והחיים אצל הגשמיים, שכל חי הוא 
מרגיש, וכל מרגיש הוא חי, בלי כל פירוד באיזה בחינה שיהיה, 
כי אין לו שום ערך ויחס עם זולתו, 
%break
ורק המקבל מעצם הראשון, הוא מושכל, באשר שהשני מתפעל 
מהראשון, אשר לאופני ההתפעלות נקראים השכלות, ודו"ק.
%break
%page מ
מזה תבין סוד נפלא מאוד אשר כל הדבר (הדבק) בעצמותו ית', 
אינו שולט כלל בחושיו להרגיש את זולתו, או להשכיל על כל 
דבר זולתו, אלא נשאר שש ומתפאר מאד, בהרגשת רוב 
שלימותו, 
%break
הברור לו בלי שום ספק, כמו בעל חי מרגיש את עצמו, בבחינת 
מורגש, ודו"ק. ואין לו שום חשבון עם בחינת מה שחוץ הימנו, 
ודו"ק, כי הוא סוד נשגב.  
%break
%H נחמה העתידה
%break
דע אשר אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, פירוש, 
בסוד הכתוב, (ישעיה מט יח) "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו 
באו לך וכו', 
%break
ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה וכו', 
ואלה מי גדל" וכו'. כי, (חולין קכז.) "כל שיש ביבשה יש בים, 
חוץ מן החולדה". והבן.
%break
וזה סימן טוב לישראל, אשר יובא להם כל חיל ושלל גוים עם 
מלכיהם נהוגים, מכל דרכים ושבילים המוציאים בריות נחמדות, 
טרם שנברא העולם, כי כל דבר אמת לא יאבד, והבן. וכן כל 
מיני שעשועים בכל דרכיהם, 
%break
כי שפחה לא תירש מגבירתה כלום, וזה סוד, (יהושע א ג) "כל 
מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו". ואדרבה, (סוטה 
יא., ועוד) "מדה טובה מרובה". וזה ענין אשר האדם יזכור כל 
העינוים אשר היו לו מקודם התהוות כל חידוש, 
%break
ולאחר ככלות הכל יביאו לו אותם העינוים שפע חכמה וקדושה, 
ואותם שלא חגרו כל כך ולא התענו כל כך, הרי המה מבלים 
הרבה זמנים, מחמת גילוים אלו היוצאים מעינוים האלו, ודו"ק 
היטב.
%break
וזה גם סוד, (ב"ב עה.) "כל אחד ואחד נכוה מחופתו של 
חבירו". אשר כל אחד ואחד, ימצא מחדש קורת רוח, בכל 
המצוקות והעינוים אשר יקרבו אותו אל הקדושה במהירות וכח 
גדול, ומרחיב השפע.
%break
%page מא
כמו שהנחמות הביאו שפע רב בבחינת טהרה, כמו כן אותן 
הנחמות מביאות שפע רב בבחינת קדושה, וזה סוד, (ישעיה 
מט כא) "הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם". 
%break
ודו"ק. וכמו שהבורא מזכירך לפנים, על אחת כמה וכמה 
שמזכיר אותם עכשיו, כי היא לנצחיות, (שם סב ה) ו"נשבע הוי' 
בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך", וכו'.
%break
%H חינוך הבנים
%break
יש צדיקים שאינם משגיחים כל כך על בניהם, לגדלם ברב טוב 
... להצילם מכל פגע רע. כי אומרים, שעובד השם, צריך רק 
להתאמץ ולעבוד, כשור לעול וכחמור למשא.
%break
אבל השלמים, נראה שמתקרבים מאוד לבניהם, ושמים עיניהם 
בם תמיד, להחזיקם ולגדלם בשמחה וטוב לבב, ומקרא מסייע 
להם, (עקב יא כא) "למען ירבו" וכו'. 
%break
ושמעתי מספרים על היהודי הקדוש, שעיקר אחז דרכו להשגיח 
בעינא פקיחא על בניו, וכל כך היה זה חביב בעיניו, עד שמסר 
נפשו עליהם תמיד. ואולי שזה פירוש הכתוב (משלי כג כד) "גיל 
יגיל אבי צדיק".
%break
ואמת לאחוז בשתי המדות הנ"ל, כל אחד ואחד בזמנו, וז"ע 
שנאמר (וירא יח יט) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת 
ביתו,. והבן. וז"ש (תהלים קכח ח) "אשתך כגפן פוריה בירכתי 
ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך", דהיינו, שניהם ביחד.
%break
וז"ע, (ברכות ח.) "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים". 
והגם, (קהלת לא ל) ש"אשה יראת ה' היא תתהלל", מכל מקום 
היא הנותנת חוב קדוש, להסתכל על יציר ידיו, ולהנות מיגיע 
כפיו.
%break
%page מב
ועיין בזוהר חדש, (בלק הסולם אות לו - מז, ועי' מדרש רות 
פ"ח ט"ג) "בהאי גברא שעכו"ם גזל ממנו ארנקי שלו עם 
מעותיו, והתפלל לפני השם יתעלה, ומצדיק עליו את הדין, 
ואמר, רבון העולם, 
%break
גלוי וידוע לפניך שאיני דואג עלי ועל גופי ועל כספי כלום, כי 
בדין נעשה כל מה שנעשה אבל אב ואם זקנים יש לי, דלית לי 
במה דאפרנס לון, ועל זה אני דואג. ועוד, על כל זה צרור עם 
דינרים שהיה באותו כיס, 
%break
שהוא של עני אחד, שצריך לעשות חופה לבתו העניה, מה 
יעשה, רבון העולם, על זה אני כואב בלבי ביותר" וכו'. ע"ש 
שנענה מיד, כי הנחש הרגו לאותו עכו"ם. 
%break
וז"ע ... שאמרו ... אפילו אשה שאינה מצווה על פריה 
ורביה,(יבמות ס"ה:, כתובות ס"ד.) אם אמרה בעינא חוטרא 
לידה ומרה לקבורה שומעין לה. ועי' פרש"י שם, שז"ע לפרנס 
אבא ואמא סבין, וכו', והבן.
%break
תינוק שאינו רוצה ללכת לחדר מחנכים אותו בדברים מתוקים, 
כמו (זוהר לך הסולם אות רפב-רפז) במעשה דר' יוסי בן פזי, 
אבל סופו, (רבה איכה פתיחתא) " היה מחזירן למוטב". וז"ע 
(קהלת ט י) "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה". 
%break
וכן, (פסחים פו: זהר הסולם פנחס אות תקצה) "כל מה שיאמר 
לך בעל הבית עשה חוץ מצא". גם שהזהירו, (קהלת י ד) 
"מקומך אל תנח". כי באמת מתחברים כל הדרכים, וז"ש 
(תהלים פה יא) "חסד ואמת נפגשו". 
%break
דהיינו מלאכים שמקטרגים בבריאת אדם, בסוד, (ב"ר פ"ח ה) 
"אמת אומר אל יברא שכולו שקר", לכן גילו לנו סוד הנ"ל, 
שחסד ואמת יפגשו, דהיינו, שתי מעלות. מעלת הגוף, בחינת 
מתוק על המר. ומעלת הנשמה, בחינת אמת על השקר. 
%break
ורחוקים כרחוק מזרח ממערב. אבל, מפליאות תמים דעים, 
שסופו של מתוק להתחבר לבחינת אמת, כמו שכתוב, "חסד 
ואמת נפגשו"., ואז אפילו, "צדק ושלום נשקו". 
%break
שגם השלום, שאמר אל יברא, מפני שהוא עלמא דפירודא נושק 
בנשיקין כפולים לצדק, כי רואה בעיניו שחסד ואמת נפגשו, 
והכל יבא בשלום. 
%break
%page מג
וז"ס, (תהלים יז טו) "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ 
תמונתך". כמו שאמרו חז"ל (ברכות ז.) "משה וכו' זכה לתמונת 
ה' יביט". בסוד על דרך תמנתה.
%break
... ששלח מרדכי, (אסתר ט ל לא) "דברי שלום ואמת לקיים את 
ימי הפרים האלה" וכו'. כי אז גם בחינת אמת ושלום, הסכימו 
מאד ... וזה סוד, (מגילה ז.) "קיימו למעלה, מה שקבלו למטה". 
(משלי ד יח) "וארח צדיקים כאור נגה".
%break
%H מזון גשמי ומזון רוחני
%break
אמרו, שיש בחינת דם לבן חריף בתוך בטן האדם, שזה עושה 
כח העיכול. ובו גם קשור כל חיות האדם. והוא הולך ומתמעט, 
על ידי עבודת העיכול, המוטל רק עליו. ולכן בעבור חשבון 
סעודות, בסכום שניטל ונשאב לגמרי, אז ימות החי. 
%break
והם אמרו, שהגם שמורכב צריך להפרד, מכל מקום היה הגוף 
מאריך ימים, כמו הדוממים. אלא אותו המיסוי הנ"ל, מקצר ימיו 
ושנותיו. עוד אמרו, שהמרבה לאכול, הולך בקוצר ימים, מחמת 
אפיסת המסוי החריף הנ"ל, שבקבתו.
%break
וזה ענין, (קהלת יב ה) "כי הולך האדם אל בית עולמו", דהיינו, 
שמת במקצת בכל יום, וימים שלו, הם שיעורי חלקי המסוי, לפי 
סעודותיו. ואי אפשר להמלט, כי אם לא יאכל ימות ברעב, ואם 
יאכל ימיתו המסוי הנ"ל. 
%break
וזה סוד, (משלי יג כה) "צדיק אוכל" וכו', ובא בימים. "ובטן 
רשעים תחסר" ימיו. וזה שאומרים בברכת המזון, "ואל יחסר 
לנו מזון", דהיינו, שהמזון לא יחסר להם חיותם, 
%break
דהיינו, "בעבור שמו הגדול". בסוד מזון רוחני שזה לעומת זה, 
ומבקשים שעל כל פנים בסוד מזון רוחני לא יהיה חסרון. 
(וסגולתו שלא ... וינצל מחולי נכפה).
%break
%page מד
וזה ענין, (ב"מ צז.) "גברא דנשי קטלוהו, לא דניא ולא דיינא", 
דהיינו, בחינת המזון הנ"ל. או הגשמי, להשקיט עצבי גופו. או 
מזון רוחני, להשקיט עצבי נשמתו. ואולי זה ענין, (ב"מ פו:) 
שלמה שהיה לו אלף נשים, 
%break
דהיינו, (מ"א ה יא) "ויחכם מכל האדם", אבל אין מקרא יוצא 
מידי פשוטו, דכתיב במלך, (שופטים יז יז) "ולא ירבה לו נשים", 
וענינו היה, בסוד אלף (חכמה) בינה. אבל זה ראוי בקץ התיקון 
דוקא. 
%break
וזה עניין, (מ"א יא ד) "לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו", 
לעת 'זקנותו' דוקא, הטו לבבו במשהו. ומחמת זה הלך אל 
אבותיו בשלום. ואחר כך רחבעם בנו, לא שמע לעצת "הזקנים", 
ואמר (שם יב יד) "אבי יסר אתכם בשוטים" וכו'. 
%break
ואז יצא לפועל "רחב"עם ו"ירב"עם, וחלקו את המלכות. 
ומהרחבה יצאו למריבה, שאחר כך והיו לאחדים ב' המטות אלו, 
(יחזקאל לז כה) "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", בסוד (במדבר 
כא יד) ו"את והב בסופה". (סוד עקרבים ע"קרב והבן).
%break
%H סוד מצוה דמגני
%break
(סוטה כא.) סוד מצוה דמגני ולא מצלי. אם כן מהו התועלת, 
אלא בסוד שסתימה מועילה בטריפות (הריאה) שאינו מחמת 
עצמו, כי כל הטריפות מחמת שאינה מניפה על הלב, ותרי רואין 
לא אמרין ע"ש.
%break
%H חילוק מעוה"ז לעולם שלאחר התחיה
%break
אמרו, (עי' סנהדרין צא:) עתידים המתים להחיות במומם, כדי 
שלא יאמרו שאין זה אותו האדם שמת, וכיון שרואים גם מומם 
ידעו הכל שהוי' ממית ומחיה והוי' הוא אלקים.
%break
%page מה
ומכל מקום חילוק גדול יש בין עולם התוהו לעולם התיקון. כי 
טרם שזכה לתשובה שלימה עליו הכתוב אומר, (דברים כח מג 
מד) "הגר אשר בקרבך וכו' הוא ילוך ואתה לא תלונו", פירוש, 
כיון שהגר הוא בחינת הגוף החשוך, העולה למעלה 
%break
לָרֶשֶׁת המלכות. על כן כל העולמות התלויים בגוף נשמעים 
לאותו הגר, ואפילו הבית דין והשופטים שבך, ואז נמצא שאין 
לנשמה במציאות זו שום שפע ופרנסה כלל, כי כן יצא דין מלפני 
השופטים שבך, כי יראים מאד בעד אותו הגר. 
%break
ולכן נאמר אז, "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה 
ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו", פירוש, אפילו 
מזון מצומצם, ההכרחי להחזקת החיות שלך, 
%break
מגיע לך בחמלת הגר הזה עליך, שמלוה לך כחות ותאות מגופו 
הגס והמכוער, כדי לתת לך מציאות לעסוק בחיות הנשמה, 
שלא להכריתה לגמרי. 
%break
אבל אתה מוכרח להחזיר הרוחים והקרן לאותו הגר כי כן הדין, 
(זהר בראשית הסולם אות קכג, פנחס רכט) ש"כל זינא אזיל 
לזיניה". ונפרעים מנכסי הלוה מדעתיה ובעל כורחו. 
%break
אבל אחר התיקון שזוכים לתשובה שלימה נאמר, "ונתנך ה' 
אלקיך עליון על כל גויי הארץ". כי אז מעלת הגוף יהיה שפל 
מאד, מפני שכבר הורם והוגש הטוב שבו, בלתי להוי' לבדו, 
להיות למכון שבתו. 
%break
וע"כ שאר כחות הגוף אינם נחשבים יותר מגוי הארץ. ואתה 
תהיה למעלה. כי כתר עילאה ירד על ראש הבריאה, ולכן הדבר 
להיפך. ואף על פי שהמומים יתקיימו עדיין, מכל מקום, "והלוית 
גוים רבים ואתה לא תלוה", 
%break
פירוש, שמצד שפיטת הבית דין ושופטים שבך, לא יתכן להיות 
להם עתה שום חיות ומזון מצומצם, אפילו כי יתגלה בשתם לעין 
כל. 
%break
%page מו
אבל אתה תחמול על אותם הגויים ותלוה אותם בחי' חיות ומזון 
אע"פ שאינם כדאי, אבל על מנת להחזיר, ובאמת מוכרחים 
המה להחזיר הכל, כי כן הדין שנפרעין מנכסי הלוה מדעתו 
ובעל כורחו, והבן.
%break
וז"ע (עי' תק"ז תק"ג קמ.) שלילית המרשעת, ממיתה בלילי 
רביעי התינוקות באסכרה, דהיינו, מטעם הנ"ל, ש"הגר 
שבקרבך יעלה מעלה מעלה" וכו', וכל משיכו דנשמתין, בהלואה 
הם מלילית אמא של כחות הגוף החשוכים, 
%break
והגם שבחי' הנשמה בעצמה שנמשכה בכל דור ודור טהורה 
היא, מ"מ, כיון שלילית המשיכתן, ע"כ כחה וממשלתה לא תסור 
מהנשמה כל ימי חייה ברשותה, 
%break
וע"כ כשמעה שאֵם הקדושה רוצה לקחת הנשמה לרשותה, מיד 
היא באה בטענתה לתת לה אשר הלוותה לה, ובכח הזה 
מתגברת על אותה הנשמה ומעבירה מן העולם.
%break
וז"ע כמ"ש, (תהלים צ י) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' 
ורהבם עמל ואון" וכו'.
%break
אבל ככלות כל הנשמות שבגוף, נראה אז לעין שהוי' ממית 
ומחיה, פירוש, שזו המיתה בעצמה, היא דוקא בחינת תחיה, 
וז"ע, 
%break
ששאל הקב"ה ליחזקאל, (יחזקאל לז ג) "בן אדם התחיינה 
העצמות האלה", וכו' ע"ש. ואז מכל הנשמות נעשית נשמה 
אחת 
%break
אבל לילית חיבתא באה בטענתה לאמור, כי בנה החי, ואז 
המלך שלמה ברוה"ק המופיע בבית דינו משיב לה, גזרו את 
הילד וכו'. 
%break
ואמו הקדושה מרחמת עליו מאד, ולא תתן להמית את הילד. 
וכיון שרואין רחימותא דאמא שבקדושה, הכל יודעים שבנה 
הוא. עי' בסוף מכות (מכות כג:) שכן אמר רבי אלעזר שם, בג' 
מקומות הופיע רוה"ק.
%break
%H קנאה
%break
מה שהאדם אינו מפקיד מהונו לאדם שאינו מכיר, אינו מטעם 
שמא יקחנו לעצמו, אלא מטעם שמא יחסר לו. ולכן לנאמן לו 
ילוה הונו, ואינו דואג שמא ירויח בהונו, מטעם, (ב"ק כ.,: כא. 
רמב"ם גזלה ואבדה פ"ג ה"ט) "שזה נהנה וזה אינו חסר".
%break
%page מז
כמו כן ממש ברוחני, לא יאמין בשבחו של חברו, לא מקנאה 
במה שיש לחברו, אלא מקנאה והרגשה חסרון של עצמו, כי כל 
השבח שבמציאות לאחרים, גורם לו חסרון ודאגה על קנית 
השבח הזה.
%break
ולכן מאמינים בקל בשבח מתים, מפני שאינו בעולם הזה. 
ובחינה שאינה במציאות, אינה גורמת חסרון שידאג למלאותו.
%break
אבל בחי וסמוך לו במציאות מתקנא כנ"ל, ובכלל אין שום 
תנועה באדם מחמת חברו, דהיינו, בשיעור ישות של אוצר 
חברו. אלא שאור יוצא מישות שבחברו ומכה על המסך של 
עצמו, הנגרע מאותו הישות, וזה כאב גדול, וזה נקרא קנאה.
%break
%H דומם דקדושה
%break
הנה לו התקבצו כל החרטומים, לא יבראו בריה חדשה, כי זהו 
ביד הבורא יתברך, ולא יועילו כל החכמות שבעולם.
%break
זה מקביל לחכמת האמת, כי לו יקבצו כל חכמי האמת לא 
ילמדו למי שיהיה החכמה הזו, כי העבריות חיות הנה וחכמת 
האלקים החיים, חיים הם.
%break
אלא שזה הניח הקב"ה לעובדי ה' לקרב תלמידיהם בבחינת 
דומם דקדושה, כמו שבחיצוניות יש כח בחכמים לפרות ולרבות 
חכמה בסגולת הדוממים, שס"ז נחלת ה' ונחלת עובדי ה'.
%break
ואין להקשות, אם כן מאי אהני וכו', כי כיון שזוכה האדם להיות 
דבוק בשדה הקדושה, זוכה לברכת ה' ורואה זרע לברכה, בסוד 
(בראשית כז כז) "שדה אשר ברכו ה'". וזה סוד צומח בקדושה.
%break
%page מח
ולא עוד, כי כשמביאים התלמיד למדה זו, זוכה לרוח חיים 
מהבורא יתברך, ואז כוחו ממש כמו רבו, כמו שאין חילוק בין 
אב לבנו, כי שניהם מלאכת ה' המה בשוה. והבן.
%break
%H אך בצלם יתהלך איש
%break
"אך בצלם יתהלך איש" (תהלים לט ז), נראה הפירוש, שנברא 
בצלם אלקים, אינו ענין אלא להשתלם במעשים טובים, להקרא 
איש אלקים, ויפה כוחו לבא לבחינה זו על ידי שנברא בסוד 
(בראשית ב ג) "אשר ברא אלקים לעשות". ודו"ק והבן.
%break
%H אך טוב וחסד
%break
"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" (תהלים כג ו), הנה איתא 
שכל העולמות כגלדי בצלים נתונים זה בזה, ועולם הזה בתוך 
כמו נקודה. נמצא, שכל קוים וצינורות השפע, עוברים דרך 
נקודה זו, דמיון קוי עיגול האברים על נקודת המרכז 
%break
מראש לסוף וכולם יפגשו בנקודה. וזה ענין שישראל גורמים 
שפע לעולמות, מפני שהצינורות וקוים כביכול נפסקים ונסתמים 
במקום פגישתן בעולם הזה, עולם הקליפות, ולכן כביכול נפסק 
השפע לעולמות, העובר מראש לסוף, דרך העולם הזה.
%break
וזה כח הצדיקים המיחדים בחינת חומר וצורה, כל אחד ואחד 
בדרגא דיליה, ובזה מתקנים הצינורות ו'מגיעין' הקוין זה לזה, 
ומעבירין שפע אין סוף ובהירות גדולה לכל העולמות, וזה שטוב 
וחסד רודפים אחר אדם כל ימי חייו, 
%break
%page מט
כדי שיהיה להם מקום לעבור, ואם ח"ו האדם אינו מרחם 
עליהם ומעלים ... מדה נגד מדה, שרודף אחר מזונותיו 
ופרנסתו, ואינו מגיע או אם ... עם פרנסתו בכבדות ר"ל, וזה 
יסודו של אדם הגשמי, הוא אש הגאות, 
%break
זה הנותן קיום לגשמיות בעוה"ז, וזה המפרידם מקדושה, 
כאמרם ז"ל (ערכין טו:) "אין אני והוא יכולין לדור בעולם". 
וכשעובד, זוכה ברוב עבודתו ועול תורה לבא לידי עניוות, מיד 
זוכה לגילוי שכינה, 
%break
ואותם הזוכים פעם אחת בחייהם לגילוי שכינה, אי אפשר להם 
בדרך הטבע להתגאות כלל, מפני שבמעשה בראשית יתוש 
קדמו, ואם כן לא די לפנים וקודם לזה, 
%break
כשהיה בריה אחת נבראת במאמר פיו ית' וית', כשאר בריות 
העולם ... שפל מהם הרבה, כי בוש ומתיירא מן היתושים 
ופרעושים שקדמו אותו, שלא יצטרך להם עוד פעם. 
%break
וז"ש (ב"ר ס"ו ה) "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", (ישעיה 
סג ט) "ובכל צרתם לו צר", כביכול ולא זזה שכינה וכו', כמ"ש 
(ויקרא טז טז) "אני ה' השוכן אתם וכו'", ואם כן, איך אפשר 
להביא רגלי המלך למקומות וכו', 
%break
ולא עוד אלא שצריך עוד להיות הולך, כי לא תמו לו כל 
החטאים, וזה לא ימלט כמובן, ואם כן איך אפשר להביא וכו', 
והבושה מרוממות א-ל, רבה מאד, בגין דאיהו רב ושליט על 
כל... וזה צריך להתגלות על ידינו והיסורים גדולים.
%break
וזה שאנו מבקשים בכל ראש חודש, (בתפילת מוסף) "מזבח 
חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו", כיון שעדיין צריך 
לעלות החדש, על כל פנים לא יהיה על מזבח הישן, בגלותינו 
שהוא שכלתנו של אדם, שזה חרפה בעדנו ויסורים לסבול זאת, 
%break
ואיך אפשר וכו', אלא, "מזבח חדש תכין", על עולות ראש 
חודש, בדרך כבוד, וזה (תהלים קטו א') "לא לנו ה' לא לנו כי 
אם לשמך תן כבוד", שיהיה אפשר לומר "ברוך שם כבוד 
מלכותו לעולם ועד" בקול רם בלי בושה וכלימה.
%break
%page נ
וזה שאנו מבקשים בברכת המזון, "ואל יחסר לנו מזון לעולם 
ועד בעבור שמו הגדול", כי הגם בעניותינו צריכים אנו למזונות 
להחזיק חיותנו, אבל לא בדרך שקודם יחסר לנו המזון, "בעבור 
וכו' כי הוא אל זן ומפרנס לכל", 
%break
פירוש, עד עתה היה מפרנס אפילו לרשיעיא, בסוד מביצי כנים 
עד קרני ראמים, לכן אנו מבקשים, שמהיום ולהלאה לא יחסר, 
אלא כאמור (תהלים קמה טז) "פותח את ידך ומשביע לכל חי 
רצון", שיאמר לצרותנו די, 
%break
לגילוי אלקים חיים לעיני כל בשר, ואז יהיה ההליכה מחיל אל 
חיל, מתחילה עד סוף ברצון שנינו, וזה יגיע לנו על ידי ברכה 
מלשעבר, בסוד הזן את הכל, 
%break
בין לצדיקים ובין לרשעים כנ"ל, וכשאומרים ברכה זו בהכרה 
שלימה, אז עין בעין נראה שמלכותו בכל משלה, ואין צריך 
לראות אחרים, כי כבר השכין שכינת עוזו בנו בקביעות בסוד 
השביעה השלימה והבן.
%break
%H מפלת הגאים - ירושת השפלים
%break
"באש הוי' נשפט" (ישעיה סו טז), פירוש, כי ב' מושלים 
הראשיים מתחילה באים ברעש גדול, כי מתגאים מאד, כאילו 
ניתנה להם ממשלה אמיתית בארץ, ואינם נכנעים בפני שום 
בריה שבעולם, וגאותם לדמות לעליון, 
%break
בסוד, (ישעיה יד יד) "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", אבל 
שם מפלתם, (תהלים קלח ו) "כי רם ה' ושפל יראה". ועל 
השפלים ממשיך חוט של חסד, והמושלים הנ"ל, נכנעים אז 
מאד, כמעט שבטלים ממציאותם, 
%break
ואז מקבלים סוד גולת הזהב, הנמשך על חוט של חסד הנ"ל, 
וכיון שגולת הזהב הולמתם, יורשים הממשלה מאביהם 
ומנהיגים הנהגתם בעניוות גדולה, בסוד, קול דממה דקה.
%break
%page נא
%H ספירות
%break
סוד הספירות, הוא סוד אצילות, וגדרם הוא חלק שנתן האין 
סוף ואין תכלית, שדרך בו ישיגו אותם, ומחֵלֶק מכירים הכל, 
פירוש, שהספירות הם אלקיית, ולאלקיית אין גדר מקום, כי 
הגשמיים לא יפסיקו את הרוחניים, וכל הקירות לא יחלקוהו, 
%break
על כן אינך צריך לרומם עולם האצילות למעלה מכיפת הרקיע, 
כי הוא נמצא עמך תחת גג ביתך ובלבך, כמו למעלה מכל 
הגלגלים, כמובן, ופשוט הוא, אלא המה בחינת אלקיית, מה 
שניתן להשגת הנבראים. (הנבערים)
%break
דרך משל מהכרת האדם, כי (משלי יב ח) "לפי שכלו יהלל 
איש". והוא עיקר האדם, ואיברי גופו כמו לבוש לו. הכרת 
רוחניותו, שהיא העיקר, המה כמו הדמיון והזכירה, והרגשים 
שלו. והכרת גשמיותו, שהיא רק לבושו, המה האיברים, 
%break
ידים, רגלים, חוטמו, עיניו וכו'. וכשפוגשים בחושך אדם 
שמכירים, הוא בא במוחו, בחוטמו, בעיניו, ידיו ורגליו, אבל לא 
עליהם פונה הכרתך באמת, כי כל הגשמיים שוים, אלא הכרתך 
פונה אל שכלו ומזג דעתו והנהגתו, שכל זה הם ענינים רוחניים, 
%break
ומכל מקום באים בחושך, כגשמיים, דהיינו, בהתמדת 
ההסתכלות על הילוך והנהגת איבריו, אתה מכיר על ידם דעתו 
ונשמתו שרק זה העיקר בהכרה. וזהו מחמת שכח הפועל 
בנפעל, והגם שעל ידי אבריו הגשמיים, הכל נעשה, מכל מקום, 
%break
ידוע שאין להם כל כח בפני עצמם, אלא שכל האדם ונשמתו 
פועל בהם, והמה רק נפעלים הימנו, לכן בהסתכלות על מנהג 
הנפעלים, מכירים מעלת וחשיבות כח הפועל לגמרי, כפי 
ההתמדה אתו.
%break
%page נב
לפי זה נבין, שאיש האלקי, שהתברר לו סוד השגחה פרטית 
לאמיתה, נמצא שהוא מכיר רבונו לאמיתו, כמו איש את רעהו, 
דהיינו, שרואה בכל הנמצאים שבעולם הזה ובכל מקריהם, 
שהם לבורא, כמו גוף, לנשמה. 
%break
כי לולא שפעו התמידי עליהם, הרי הכל חרב בין רגע, כמו 
ביציאת הנשמה מהגוף, שמיד הוא חלל חרב, על כן די לו 
שמסתכל על מקרי העולם, 
%break
והוא רואה באלקיית ממש, כי כח הפועל בנפעל, ומכל מקום 
הכרה זו אינה מצויה לכל, זולת למקימי התורה ותנאיה, וזה 
סוד קו ונקודה.
%break
כי באמת נקודה זו אינה פנויה וחללה, כי כבר מלאה כל טוב, 
אלא צריכה להתברר לחושי האדם במשך זמן, ודרך הבירור 
הוא בחינת הקו הנ"ל, מלשון, (תהלים מ ב) "קוה קויתי". סוד, 
(שם נא ח) "בטחות ובסתם חכמה תודיעני". 
%break
ודומה לקוי אור היורדים מהשמש, שאינו נהנה אלא המזדמן 
למקומה, ולוא ישב אדם לאור השמש כל היום, לא יוליך עמו 
כלל בבואו כרגע במקום אפלה כמושג, 
%break
ומקומה של פגישת הקו בעולם הוא במקום אמונה, כמו  
שכתוב,  (שה"ש ד ח) "תשורי מראש אמנה".
%break
%H צמצום א'
%break
אמרו ז"ל, שנקודת הצמצום דאמצע אין סוף, דהיינו, שמקיפו 
מכל צד, שנראה אין סוף ב"ה בעולם, בדרך חוט המקיף מכל 
צד, ומחזיר כל חסרון לשלימותו יתברך, 
%break
ואחר כך נעשה צמצום בהארה זו, דהיינו, שמסלק בחינת האור 
השלם, ומתגלה שמכבר הושרש באותו הצמצום, שהוא גם 
מקיים כל המציאות שהיה ויהיה, והבן.
%break
וזה סוד הספירות המגולים ובאים שם בדרך הדרגה, אם כן 
במקום הזה, מושג שני דברים, א' בחינת השורש שהושרש 
בצמצום, ובחינת סילוק אור, 
%break
%page נג
וכיון שהסילוק גילה השורש שהושרש, על כן כל כונת הסלוק 
לגלות זה שצריך טעם, והאמת היא, שכל קיום התורה 
וחוקותיה זוכה לשלימות השפע, שזה שופע מבחינת המקיף 
השלם כנ"ל. 
%break
אבל עדיין לא נודע מה טיבו של השלימות הזה, והגם שמושג לו 
בכח ובמחשבה, איך השלימות הזה בולע אל תוכו, כל מיני 
החסרונות שבעולם, אבל כל זה בכח, 
%break
לכן בסילוק אור הזה, מתגלה השורש, שמכבר הושרש בנברא 
עצמו, שבכחו סובל את עולמו. 
%break
אבל בשיעור הזה נעשה חדשות, דהיינו, בחינת נברא חדש, 
שעומד ומקטרג בבחינת סטרא אחרא, סוד, (קהלת ח י) "ראיתי 
רשעים קברים ובאו". מה שבסוד אור המקיף היו אבודים 
ונשכחים, בסוד השורש, שנתגלה בבחינת, 
%break
'זה לעומת זה', וזהו כל הכונה, כי עתה, כיון שבכלי מושג 
השלימות המתקן הכל, צריך לגלות כל החסר בפרט, שיהיה 
מושג ונודע בפועל החסרונות, 
%break
איך שהשלימות האמיתי מתקן אותם בפועל, וזה ... גדול כח 
השלימות שהשיג מכבר ... מתברר זה מעולם, ודו"ק.
%break
וזה סוד, (ע"פ שבת כח.:) תחש שהיה בימי משה קרן אחת 
היה במצחו ושש ומתפאר בגוונין שלו, ולא נתגלה אלא באותה 
שעה, והוא טהור. שסוד תחש, בסוד, (איוב לא ה) "ותחש על 
מרמה רגלי". 
%break
שזה סוד, (בראשית מט ד) "פחז כמים" וכו'. שהוא מלשון 
(תהלים קיט ס) "חשתי ולא התמהמהתי" וכו'. והבן. ולכן נבחרו 
עורות תחשים לכסוי על המשכן מלמעלה והבן.
%break
ותוכן הבהירות באותו מעשה הוא, כי לא היה לו שם סמיכות 
בעולם, מפני, שלפי גודל התדבקותו בשכל המקיף את כל 
העולם, כן התפשט מכל עניני לבושים דהאי עלמא, והוא כמו 
אדם הראשון בשעתו, 
%break
ועל כן היה נסמך על הצדיקים והחסידים שבכל דוד ודור, וגודל 
קדושת ישראל ותורת אמו, רצה לומר, שההרגל הוא טבע שני, 
אבל לאט לאט, בהתדבקו בשכל המקיף, ראה את עצמו גבוה 
מכל העולם כולו, והיה רואה בדור דור ודורשיו, עד דור דעה, 
%break
%page נד
ועד בכלל, על כן הוא יחיד נברא מחדש, ואין אחר בעולם, מכל 
מקום בחמלת הוי' עליו, באה אמונה וקבלתו, ולא פסק את 
החוט הזה.
%break
וזה שאמרו בזהר, (זהר קדושים הסולם אות סב) "אדם קדמאה 
לא הוה ליה מהאי עלמא כלום, חד צדיק עבד שמושא 
בנוקביה". בסוד, (בראשית כח יג) "והנה הוי' נצב עליו". 
%break
לשמרו, והוא הנקרא צדיק גמור, ולכן היה מותר לו להתחרות 
ברשעים, כי (ברכות ז:, וש"נ) "צדיק גמור אינו בולע".
%break
אבל אחר כך, בבואו להאי עלמא, חזר לתוך כלל ישראל ונסמך 
עליהם, ומני אז קשה לו הדבר להיות נקרא צדיק גמור, ולכן 
נאמר לו, (תהלים לז א) "אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי 
עולה", והבן.
%break
כי באותו הרגע בבואו למקום העליונים, נפשט מלבושין זה, 
פירוש, עלמא הקדושים, והוא אינו במקום הדביקות, עמו כמו 
שהיה אדם הראשון, על כן ניזוק בכל פעם, והבן.
%break
וזה סוד שנאסרו עמוני ומואבי לבוא בקהל הוי', אבל הנקבות 
מותרות, כי קרקע עולם הן, ולא עביד ולא מידי.
%break
%H צמצום א'
%break
והוי יודע, שבזמן שליטת חוט המקיף, גם לא היה שינוי בעצם 
חלילה, אלא בסוד, הארה מרווחת והארה מצומצמת, כי כאשר 
מושפעים, הנבראים בהרחבה, ממילא השמרים שוקטים 
במקומם, ולא יעלה על דעתם להתערב ביין, אלא אדרבה, 
%break
עומדים כפותים תחת הקדושה, וכל מגמתם לשבח הקדושה, כי 
כן טוב להם, וכמו שאדם שולט על עצמו, על ביתו ועל בהמות 
וחיות החזקים ממנו, ואינו מתעמק לחקור מה הטעם, מפני שכן 
דרך הטבע במושכל הראשון, והחקירה בהם בילוי זמן בעלמא.
%break
וזה סוד, (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו". 
שזה המראה האחרון בהר הקודש. אשר לפי שורש בני ישראל 
עצמם, כל הכלבים אלמים לא יוכלו לנבוח, והבן. וגם נודע להם, 
בסוד, (שם ב כה, ד לא) "וירא אלקים את בני ישראל". 
%break
%page נה
"וכי ראה את ענים". אשר בסוד הארה מרווחת, אין מקום 
לחקירות, כי כל שבעים לשון (האומות), שכולם חקרו בכל כחם 
והבנתם, והודו ושבחו להקדוש ברוך הוא, לא בחר הקדוש ברוך 
הוא בגוים האלו, אלא דוקא בזרע ישראל, 
%break
בסוד השורש, שהשורש שהתגלה בצמצום א', ואם כן מיד נודע 
בכלל מעלת השלימות, הניתן לבני ישראל, אבל היה בכלל, וגם 
בסוד כפיה, (שבת פח.) שכפו עליהם את ההר כגיגית וכו'. וזה 
מחמת הבושה כנ"ל, שנראה להם כצולמא דלאו איהי הגון ליה.
%break
לכן היה צריך לגלגולים רבים, ומשה רבינו ע"ה, נקבר בסוד 
אותה הצולמא, ולא הכניסם לארץ, כדי שיתגלו כל הפרטים 
מהרע בפועל, בסוד, זה לעומת זה, אשר השלימות סובב 
עליהם בדרך הדרגה מתקן אותם, 
%break
ואז לא יתביישו בני ישראל בנחלת אבותם, אלא אדרבה, 
מתהללים בה מחמת בירור חושיי בפועל, וזה כל התכלית 
והרצון, דהיינו, החסרון עצמו הוא המעלה, ותו לא מידי.
%break
היוצא מהנ"ל, שכל החידוש הנרצה על ידי הצמצום, הוא, 
שיתגלה כסא הדין וכסא הרחמים, שהחוטא יסבול עונש מר 
מאד על חטאו, ומחמת זה הולך ומסתלק מרשעתו ודיניו. 
והתמים במעשיו, יקבל טובה ופליטה גדולה, 
%break
ומחמת זה הולך ומתמם ביותר בכל דרכיו, ומסתמך בכל מיני 
מקריו רק על הבורא לבדו, בסוד, (דה"א כט יד) "כי ממך הכל 
ומידך נתנו לך". 
%break
וזה שָלֵו וזה יתיסר, ועליהם יֵרָאֶה הוי', שכל הנברא לכבודו 
ברא, ולא יסלק שפעתו מהם כרגע, ואומר להם, (תהלים פא 
יא) "הרחב פיך ואמלאהו". והבן.
%break
%H שלש מראות בצמצום
%break
%page נו
שלש מראות בצמצום. א. שהצמצום נראה רק במקום אחד, 
אבל בכל סביבותיו אין סוף ברוך הוא.
ב. שהאין סוף ברוך הוא, משאיר אותו מקום הימנו. 
ג. שבמקום הזה מתגלה שורש הדין.
%break
פירוש, המסתכל בתמונה א', הרי רואה, שנמצא הרבה כחות 
ופעולות לאין סוף ברוך הוא, אשר באותם הפעולות לא נגע 
הצמצום כלל, אלא בפרט אחד, שענינו בריאת נבראים להנהיג 
אותו, ושיהיו תלוים עליו יתברך, 
%break
ועל כן מה שהיה כל הפעולות כלול בו, כי טרם שנברא העולם 
היה הוא ושמו אחד, עתה עלה ברצונו, והמשיך פעולה חוץ 
הימנו, וזה סוד, נברא ומקומו, והבן.
%break
ולכן, תמונה ב', לא היה צריך לצמצם כלל משאר רוב הכוחות, 
הכולל אותם, שהם בלי שיעור ומספר, אלא רק מאותו מקום 
שהוא סבה טובה לנבראים, ויתר הכוחות עומדים ומסבבים 
אותו מקום הצמצום, ובזה תבין מה שנאמר, נקודה בהיכליה.
%break
תמונה ב' פירוש, שמובחן בה ב' הוראות, א', שהספירות 
המחודשות אחר הצמצום, היו נכללים באין סוף ברוך הוא, 
דהיינו, בכח השלילה. דרך משל, כמו שעניין חיים שולל מות, כן 
היה כולל אותו החידוש בבחינה שלילה, 
%break
כי לולא זה, לא יתכן היה כלל לעשות אותו החידוש, כי אותו כח 
המוגבל עתה, היה כלול בבלתי תכלית, בלי גבול, ולכן כל 
הגבול שהתחדש, היה הבלתי תכלית מצייר כביכול במחשבתו 
בלי גבול כלל, ואז עמד והוציא אותו בגבול, ודו"ק. 
%break
וזה סוד התמונה, שהאין סוף ברוך הוא, משאיר אותו המקום 
הימנו, כי היה מקודם ציורו בלי גבול, ומחמת זה יוצאת צורה זו 
בחידוש. 
%break
תמונה ג' פירוש, שאין הצמצום העדר בלבד, אלא גם קיום, 
דהיינו, שנמשך באותו המקום מבלתי תכלית הנקרא גבול, 
שאותו כח פועל תמיד על הנבראים בעלי תכלית, פירוש, כי היה 
יכול לברוא המקום בהעדר אור הבלתי תכלית, 
%break
%page נז
שלא ינהג את בריותיו, אלא בזה האור שנמצא אחר הצמצום, 
אבל לא כן דרך המאציל יתברך, כי מנהגם גם באותו גבול שיש 
מן הבלתי תכלית לתכלית, אשר הגבול הזה פועל גם הרבה 
בנבראים, ולכן נראה בתמונה שגלוי כאן שורש הדין.
%break
לכן בדרך הצמצום ממשיכה הפעולה, חוץ הימנו התחדשו 
אותם שני דרכים, א', הוא הדין ... כי הוסר הבלתי תכלית 
ונשאר גבול. ב'. שהמשיך האין סוף ברוך הוא אור חדש לדרך 
הזה.
%break
דרך משל, מי שעומד נגד השמש, רואה השמש, גם מרגיש זיו 
השמש ואורה, אפילו שאינו מסתכל בה, ולא יתכן לחלק בין 
הרגשה ובין ראיה כלל, אלא שמעיקרא היה בלי גבול, ועתה 
בגבול, ומכל מקום, נמשך מעצם השמש כמקודם, 
%break
שבאותה בחינת הזיו אין חילוק, ובזה תבין עניין אור חדש, 
הניתן בגבול המחודש, שמתיחס בעצם אלקיים, ולא נקרא 
מחודש, אלא כלפי הגבול, 
%break
אשר טרם התהות הגבול היה ההארה דבדרך הגבול הזה מן 
הנמנע לגמרי, ועתה נודע ונתברר שכל יכול, ומאיר ובא בדרך 
החדש.
%break
וזה סוד, כל הארות אצילות שהם עצם אלקיית, ועניין חידושם 
הוא דוקא לערך הנושא, ויש להם שינוי בכמות, כי נתצמצם 
האור ונשאר שיעור קטן, כי על כן נקרא אור הנאצל, רשימו, כי 
כמו רושם קטן מהאור שלפנים אין סוף ואין תכלית.
%break
ועוד יש להם שינוי באיכות, כי מקודם היתה הארה בכל 
המציאות, כמו הארה טבעית ומחויבת, מה שאין כן לאחר 
הצמצום, שאין ההארה טבעית אלא רצוניית, שתלוי במאציל, 
וכחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב, וברצותו מקצר, לכן מושג 
%break
שלש תולדות בצמצום, הראשון, בחינת הסרת בלתי תכלית 
מעצמותו, שהוא עניין הגבול המתחדש. השני, הוא אור נאצל 
שלא היה מושג מציאותו בדרך כזאת. השלישי, הוא בחינת אור 
רצוני, שהוא בלתי מחייב, אלא תלוי ברצון האדון היחיד. 
%break
ובדרך זה מובן, (שמ"ב כג א) "דברי דוד האחרונים נאם דוד בן 
ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלקי יעקב" וכו'. כי העולמות 
מתגלים בסוד כלל ופרט, והם שני כתובים המכחישים זה את 
זה מקצה לקצה, כי בסוד הכלל, סוד אין סוף ברוך הוא, 
%break
%page נח
טרם הצמצום, יחודו יתברך מתעלה ומתפאר על כל הברואים, 
כצדיק כרשע, אשר הנוקבא, בסוד הנוקבא שבה דוקא מתעלת 
ומתנשאת לכל לראש, והנקב להר גדול, בסוד, (ישעיה ב ב) 
"נכון יהיה הר בית הוי' בראש ההרים".
%break
(תהלים לז י) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו". 
כי רשע מכתיר את הצדיק בסוד הכתוב, (תהלים מח ה) "נועדו 
עברו יחדו" וכו'.
%break
(מלאכי ג יד) "שוא עבד אלקים" וכו'. (שם טז) "אז נדברו יראי 
הוי' וכו'. ויקשב הוי' וישמע וכתב ספר זכרון לפניו".
%break
וזה סוד, (אבות פ"ג ב, זהר משפטים קיג:, תצוה קפג.) "חרות 
על הלחת, אל תקרי חרות אלא חירות", אשר לפי עומק 
החריתה והחריטה, מתגלה רחמים, כי לפי משפט הבריה 
השפלה, אין בכחה כלל לקבל באפס מה מהמאציל, 
%break
ואפילו כשיתן עליה מהודה, לא תפנה כלל לזה, ולא תכירו כלל, 
ויהיה נאבד ממנה, כי העור לא יבחין במראה הלבן, ומרוב 
עמקות הבורא, לא השליך את הבריה לאבדון ממנו יתברך, 
%break
אלא אדרבה באבדון ותהום הזה מוכרח לשוב אליו ברוב פאר 
והדר, ומוריד שאול ויעל, כי מחמת תוקף הצמאון יהיה כבור 
סיד שאינו מאבד אפילו אם לא הכניס לתוכה אלא טפה אחת, 
%break
ותבוא בפיה כמים קרים על נפש עיפה, ויותר מטפה אחת 
קטנה לא תוכל שאת לפי עכירותה, וזה תמיהא דמדכרי אינשי, 
א' שלפי זכירת הבריה עליונה ... .
%break
%H עניין שני הקצים
%break
עניין שני הקצים, נראה כי טרם שנתגלו כסא דין, וכסא רחמים, 
היתה בחינת השפע בבחינת קץ הימים, ותכלית כל מעשה, ואם 
כן היה קץ בחייו, כי למה לו עוד לחיות, ומה ירויח באותו החיים, 
כי אין שלימות אחר שלימות כנודע. 
%break
%page נט
וזה עניין קץ הימים, שמזה התפשט בחינת קץ כל בשר, והבן. 
וזה יתגלה במעמד הקדוש, בחינת קץ הימין, פירוש, לא קץ של 
כל הגוף, אלא קץ הימין, שהושלם כל צרכו.
%break
אבל אחר זה מתחיל עבודה ותיקון השמאל, ובאמת אם היה 
מובן בשעתו לא היה צריך לזה שום אבוכות ולא היה האור 
הגדול כהה מן העור, אבל טרם הבינו התכהה האור דצד הזה, 
על כן נקרא תמיד צד שמאל, 
%break
יד כהה, וזה סוד תפילין של יד, אשר בהנחתן נאמר, (שמות יג 
טז) "לאות על ידכה" וכו'. אבל באמת הוא שולט בשוה בשני 
ידיו, ולא יחטיאו את המטרה.
%break
וזה סוד הכתוב (בראשית כז מו) "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי 
בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה 
מבנות הארץ למה לי חיים". 
%break
כי יהודית בת בארי החתי, ובשמת בת אילון החתי, נשי עשו ... 
הזיו של קץ הימים, ואם כן למה לי חיים, ודו"ק.
%break
וזה סוד, (איוב לה ו ז) "אם חטאת מה תפעל בו וכו', אם צדקת 
מה תתן לו". כי מתה ... תאות נפשו, ורשע מכתיר את הצדיק, 
כי החטאים נזרעים, ויוצא שוב מעלה פאר ויופי. ואז, (דברים כו 
כב) "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל". 
%break
וקטן וגדול שוים עושים רצון תפקידם, ואין עונש לרשעים, 
ואפילו שכר נמצא להם בסוד, (אבות פ"ה מ"ט) "הולך ואינו 
עושה שכר הליכה בידו". והבן, ועל כן נאמר לה, (חולין ס:) "לכי 
ומעטי". שיהיה המיעוט בדרך הליכה, והבן.
%break
והשכל הזה, מתגלה לצדיקים לעתיד לבא, בסוד, (שמות לא 
יב) "לדעת כי אני הוי' מקדשכם". כי השכל הזה , בכל רגע אשר 
מעלים על דעתם, מוליך עמו זיו ושפע של קדושה מאוד נעלה 
מזיו השכינה, 
%break
וסודו, שֵכֶל הפועל, בסוד, "ישבעו ויתענגו מטובך". כי שאר 
השכליים אינם פועלים תענוג, אלא בעת החידוש, כמו שמחה 
של התרת כל ספק, שבעת חידושו ממשיך תענוג, אבל אחר כך 
מיד שבע ואינו מוליך אתו תענוג כלל. 
%break
%page ס
מה שאין כן טבע השכל הנ"ל, כי אפילו אלף פעמים ביום, 
יכולים להמשיך אתו תענוג נפלא, ואחריו שפע גדול מקדושה, 
טהרה וחכמה, בכל אשר יסתכלו, ולא עוד, 
%break
אלא אם ירצו לעמוד על איזה עניין מנסתרות, המה מעלים 
השכל הנ"ל על דעתם ומיד נפתח להם, ודעתם כפתחו של 
אולם. 
%break
וזה סוד (משלי ג ח) "רפאות תהי לשרך". (שם ד כב) "ולכל 
בשרו מרפא". שרך, היא הנקודה. כל בשרו, הוא בכל אשר 
יפנה ישכיל. וזה סוד, (ישעיה נב יג) "הנה ישכיל עבדי ירום 
ונשא וגבה מאד". 
%break
וזה אור של יום הראשון, בסוד, (תהלים מב ט) "יומם יצוה הוי' 
חסדו". יומא דאזיל עם כלהו יומא, ודו"ק. וזה סוד (משלי כב יח) 
"כי נעים כי תשמרם" וכו'.
%break
אבל סוד הפרי, סוף מעשה הוא מהפך להפך, כי (עי' חגיגה 
יב.) צפה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש באור הזה, גנזו 
לצדיקים לעתיד לבא. (משלי כז יח) "נצר תאנה יאכל פריה". 
(ישעיה סא ז) "בארצם משנה יירשו".
%break
(ירמיה כג יט) "וסער מתחולל על ראש רשעים". (שם יז יח) 
"ומשנה שברון שברם". וכאן מתגלה שכר טוב ונפלא לצדיקים, 
(חגיגה טו., ילק"ש ירמיה פי"ז רצט) ונוטל חלקו וחלק חברו בגן 
עדן, 
%break
כי (איוב כז יז) "רשע... יכין וצדיק ילבש". ועונש מר ויסורים בלי 
שיעור לרשעים, ונידונים לדורי דורות, עד שנעשים אפר 
ומונחים תחת כפות הצדיקים.
%break
וצריך לדעת, כי נבין, (מלאכי ג ו) " אני הוי' לא שניתי" וכו'. 
והיכן התקיימו שני הכתובים הנ"ל, בשני הקצים ההפכיים, קץ 
הימים, וקץ הימין.
%break
הכתוב השלישי, באמת מכריע ביניהם, הוא סוד, פרשה קטנה 
שבתורה. סוד, (בראשית לו לא) "ואלה המלכים אשר מלכו 
בארץ אדום". עיין באדרא נשא, (הסולם מאות יא ולהלן) כי שם 
חידוש מיוחד, משני הכתובים הראשונים. 
%break
%page סא
כי בכלל בא השפע לג' ראשונות וז"ת ביחד, ובפרט בא השפע 
דוקא לז' תחתונות דרך צנורות, וג' ראשונות טפלים עמהם, 
ובכתוב השלישי, 
%break
במלכי אדום, בא השפע בשלימות וטהרה לג' ראשונות דוקא, 
אבל הז' תחתונות מלכי אדום לא יקבלו אותם וימותו בחרפה.
%break
נראה, כי ידוע, שכל עילה צריך להיות מקוים מעילתו, פירוש, 
כמו ששורשו יוצא מעילתו, כן הוא מחויב לקבל שפע תמידי 
לקיומו מעילתו.
%break
וזה סוד שנמחו דור המבול, כי בהיות שהמלאכים התערבו 
עמהם בעולם הזה, ועל כן היו מושפעים משורש האין סוף ב"ה, 
אשר המושפעים משרשו ית', 
%break
לא יתכן עוד לקבל ממנו שפע לקיומם התמידי, כי המורכב צריך 
למזון לחלקי המורכבים בו שיתיחדו ויתקימו.
%break
אבל המשפיע מאיר פשוט בלי שום הרכבה, הרי די בו מן 
השלימות, ולא יתכן עוד להמשיך שפע חדש אצלו, וזה סוד 
שאמרו, (איוב כא טו) "מה שד"י כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע 
בו". כי אפילו כשהיו חסרי השפע, הלא הכל שוה לפניהם, 
%break
ולא היה להם שום פתחון פה לפני הבורא יתברך, לבקש שפע 
ולהתפלל לפניו, וזה שכתוב, (בראשית ה יג) "כי מלאה הארץ 
חמס". פירוש, כי כבר ידעו להחזיק השפע בחזקת היד, בסוד, 
(עי' זהר בראשית הסולם אות שפה) אנא אקפי ליה אשא, 
%break
וחברו אמר אנא אקפי לה מיא, כי היו יודעים השם שנברא בו 
שמים וארץ, ובגלל זה באו על קצם. (קהלת יב ו) "ותשבר כד 
על המבוע". ונמוחו מעל פני האדמה. בסוד, (בראשית ו ז) "כי 
נחמתי כי עשיתם".
%break
אבל הטעות הנ"ל מהשכל הפועל עוד לא יצא מלבם, אלא 
שהתרחקו מהם, וכדי לברר זה, בא הכתוב השלישי והכריע 
ביניהם, 
%break
אשר שם היה השכל הפועל בכל תפארתו, ומכל מקום לא קבלו 
התחתונים את האורות עד שסלקו ידיהם מהם והיו כמתי עולם.
%break
%page סב
ועתה ידוע מה היה דרש מעמנו, כי סוד האור הגנוז אמיתי, 
וסופו על כן להיות שולט יחיד, מעביר כל רע, כל אשר היה 
מבואר בכלל.
%break
אבל צריך לדעת שעדיין תלוי ברצון הבורא, לכן הראם בפרשה 
קטנה, שהשכל הפועל זולת עזרתו ושפעו, לא יפעול כלום. 
ועתה שיודעים כי לשפע הם צריכים, אפילו כשיושלמו בסוד אור 
הגנוז, ידעו תמיד שצריכים לשפעו הטוב הנצחי, הא כיצד, 
%break
אלא מחמת שעברו בעולם הזה, וטעמו משכר ועונש, בסוד 
הפרט, וראו מעונשים המרים של רשעים, שמאבדים העולם 
הנברא בעשרה מאמרות, וכיון שנבררו שני דרכים בפועל, אז 
יקחו מעולם הזה עטרה לראשם, שסודו, 
%break
הגם שיוכלו להסתכל באין סוף, מכל מקום למען עשות הרצון 
ולהמשיך להם קיום תמידי, בהשפעות חדשות יהיו עיניהם 
למטה, ולבם למעלה, ויהיה הרווח כפול, בסוד, (ישעיה סא ז) 
"בארצם משנה יירשו". 
%break
א. שבאמת יומצא שורשם באין סוף, 
ב. יודעים איך לקבל שפע יתברך לנצח נצחים, בסוד, (ברכות 
יז.) "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה".
%break
בא וראה החילוק העצמותי מלפני הבירור, עד לאחר הבירור, כי 
מקודם היה הטוב והרע מעורב, כי לא הוכר כלל, (מלאכי ג יח) 
"בין עבד אלקים לאשר לא עבדו". והיה כצדיק כרשע, זה בא 
בקורתו, וזה בא בחביתו, ולא יוכר דל לפני שוע, 
%break
וזהו באמת סוד היחוד האמיתי, אבל בסוד הבירור על ידי האי 
עלמא, דהיינו, אחר הצמצום, שהסתלק סוד אין סוף ממקום זה, 
אז ניכר בטוב, "בין עבד אלקים לאשר לא עבדו". כי, (ישעיה נז 
כ) "הרשעים כים נגרש". 
%break
ויעלו מימיהם רפש וטיט, כי נגלה הדבר למפרע, אשר כל רמות 
רוחא נקטי להני גברא, ומה שהיו עושים בהתר, היו עושים אחר 
כך באיסור, 
%break
ולכן היו צריכים לקליפות שינקו מהם את חלקם הרע בפועל, עד 
שלא יעלה עוד דעתם לרצות, מה שלא שייך בלתי להוי' לבדו, 
ואז ראויים למצב הקדום, בעטרה נוספת על ראשיהם.
%break
%page סג
צא ולמד, מטענת ישראל על ים סוף, כמ"ש ז"ל, (פסחים קיח:) 
על הכתוב, (תהלים קו ז) "וימרו על ים בים סוף מלמד שהמירו 
ישראל באותו שעה ואמרו כשם שאנו עולין מצד אחד כך 
מצריים עולים מצד אחר". כי עון זה נמשך מחטאם הקדום, 
%break
אשר היו בעיניהם כצדיק כרשע, אשר עליהם יראה הוי', שזה 
שקר גמור, שסוף סוף בגמר התיקון, הגם שהרשעים יהיו גם 
מתוקנים, כמו באור דיומא קדמאה, אבל יהיו עוד זוכרים 
מעונשים הקשים והמרים, 
%break
אשר עברו עליהם בשאול ואבדון בעולם הזה, ועל כן לא יעלו 
על דעתם, להגביה לבב, בהתנשא לאמור, אני אמלוך, אלא יהיו 
גרורים תחת כפות רגלי הצדיקים כאפר, שבאופן זה דוקא 
מתראה עליהם היחוד, 
%break
בסוד, (ש"ב יד יד) "לבלתי ידח ממנו נדח". וזה סוד הכתוב, 
(שמות יד ל) "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". ... 
עליהם נבואה, (שם יג) "לא תספו לראותם עוד עד עולם". כנ"ל.
%break
ואפילו אם יחטאו ויגעלו בכל הגיעולים והבלים, לא יוכל 
אלהיהם להמלט מידם בשום אופן, כי בגלל זה, נתנו מכספיהם 
בעדו.
%break
מה שאין כן הקב"ה, אומר לנו, (דברים כג י, טו) "ונשמרת מכל 
דבר רע. כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחנך" וכו'. (ויקרא כו יא) 
"ולא תגעל נפשי אתכם". 
%break
ובאמת מנהגו כן אתנו, באשר יאיר פניו אלינו בעת לכתנו 
בתנאיו, ובעת יפתה לבבנו, מהסתיר פניו ממנו, וזה מאד נאות 
לא-ל הכבוד.
%break
ויש לדעת, שכמו אישים השכליים, תופסים המושגים שלהם 
ברשותם, כמו כן בעלי החומר תופסים המושגים שלהם 
ברשותם, כי זה וזה אחד הוא.
%break
וזה עניין הזכרון והשכחה המשמשים בעולם, אשר ברצות הוי' 
דרכי איש, ישפיע עליו כח הזכרון, כמו שנאמר, (במדבר טו לט) 
"וראיתם אתו וזכרתם". אבל בלכת האדם אחר תאות לבו 
וגילגוליו, ישרה עליו השכחה, ושוכח את תלמודו, 
%break
%page סד
וזה עניין, (דברים ד ט) "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח 
את הדברים אשר ראו עיניך". פירוש, השמר לך מתאות גופך 
ויצרך, ואם לאו, תדע אשר תשכח, 
%break
אפילו אותם הדברים שכבר ראו עיניך, וזה נאות לא-ל הכבוד, 
שאין שום כח שבעולם להאחז בו לצמיתות. וזה היה טעותם 
של דור המבול, ודו"ק.
%break
%H סוד הצמצום
%break
סוד הצמצום הוא נמשך מאור רשימו והרחבה מפעולת הקו. 
וכשאדם קורא בספר, מתדבק באור רשימו, שהוא רואה מעשה 
רשימות האותיות, שחכמת רבו מצומצם מאד בו. 
%break
וכיון שכבר נמצא ברשימו יחוד קו רבו, על כרחו מתעורר גם בו 
כח הקו, ונעשה יחוד קו ורשימו, ומצמצום הזה הוא בא לאור 
גדול.
%break
%H דבר הצמצום
%break
דבר הצמצום היה לגלות שמותיו יתברך לנבראים, שבהיות 
הנברא משתוקק לחזור לשורשו, הוא מסתייע הרבה על ידי 
הזכרת שמותיו יתברך, אבל לפני זה כשהיה מושפע מאין סוף, 
%break
לא יתכן להזכיר שום שם וכינוי, אלא שם אחד, בסוד, (יחזקאל 
לז יז) "והיו לאחדים בידך".
%break
כי בכל מקום שנתן עיניו היה רואה אחדותו ית', ולא כל שם 
וכינוי, וגם לא היה חסר לנברא כלום, כיון שעמד בסוד זה, כי כל 
החסרונות הם רק הכנה לאור הזה.
%break
%page סה
ובזה שהמשיך הפעולה חוץ ממנו, (סוד פעולה הוא גילוי שכל 
הפועל, ובורא ומתקן את הנבראים) נתן מקום פנוי לנברא, 
שהיה הנברא מצרף אותם האותיות שהתפזרו, שהוא הולך 
בכח עבודתו ומצרפם לאט לאט, 
%break
לרגל המלאכה לתיבות, והתיבות למאמרים שלימים, ואז 
מתחדש על אותם התיבות שצירף, אור אין סוף ב"ה, כטרם 
הבריאה.
%break
צריך לדעת, כי הגם לאחר הצמצום, כל פועל הוא פועל מוגבל, 
אבל הפעולה עצמה, אין לה כל גבול, כי אין לפעלה כל יחס עם 
חוקי הגבול שהתחדש, כי כל אור שבעולם הוא נמשך מאין סוף 
ב"ה, כי אין אור אחר בעולם. 
%break
ואם כן הוא בלי גבול, אלא הפועל צריך להיות דבוק בפועל 
המוגבל, כי חוק נתן ולא יעבור, דהיינו, שאין רשות להרהר דרך 
ומבוא הפעולה, שזה סוד, (שמות יט כג) "הגבל את ההר 
וקדשתו". והבן.
%break
וזה מברר שאין עיקר פעולת התחתון אלא לקבל פני פועל 
מוגבל, ומשם ממשיך כחות מאין סוף ואין תכלית, ודו"ק.
%break
%H סוד הציץ
%break
ובזה נבין סוד הציץ שהיה על מצח אהרון הכהן, והיה חקוק 
עליו פתוחי חתם קודש להוי', שענינו הוא אזכרה קדושה, אשר 
בלעדי חקיקה זו, סוד פועל מוגבל, 
%break
לא היה כל מציאות לעבודה, לשרת את פני הוי' ולעשות נחת 
רוח לפניו, ולכן נקרא, "נזר הקדש". סוד, כתר כהונה, לעמוד 
לשרת לפני הוי', והיה על מצחו תמיד, והבן.
%break
וזה סוד "פתוחי חתם". כי סוד גופו של חותם הוא מפני הזיוף, 
שלא יבא כנעני בבית הוי' צבאות, אבל צריך לפתוח חותם בעד 
בית ישראל הנאמנים, ובכח הציץ הנ"ל, נפתח לרוחה.
%break
%H סבת הצמצום
%break
%page סו
הנה דרך המאציל היה לאט לאט, כדרך מחשבות בני אדם, 
שזה סוד, (אבות רפ"ה, זהר שמות הסולם אות רמט) "בעשרה 
מאמרות נברא העולם וכו' ולתן שכר טוב" וכו'. ולכן מתחילה 
כאשר פעל בספירותיו בדרך השלילה, 
%break
לא היה עוד שלימות לנברא, מפני שכל אור כדי להתישב 
בנברא, צריך שני בחינות, א. להולדה. ב. לקיום. פירוש, 
שהעילה צריך להשראה תמידית מעילתו לקיימו, 
%break
ובסוד העולם הנ"ל, לא היה הנברא מוכן לבחינת המשכת שפע 
לקיימו, וזה שפעל בצמצום, שבסודה יורש הנברא, בחינת בית 
קבול תמידי להמשכת שפע. 
%break
וזה סוד דור המבול, שלא כדאים לינק מסוד הצמצום, על כן 
אמרו, (איוב כא טו) "מה שד"י כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו". 
מה שאין כן בני ישראל בכח התורה, השורש שורה עליהם על 
פי הגבול, כנ"ל, 
%break
ומופיע להם שפע תמיד וזה סוד, (ישעיה סא ז) "בארצם משנה 
יירשו". סוד חידוש בארציות, דהיינו, המחדש בכל יום תמיד 
וכו', וסוד החידוש בהשפעה, שזה שהשורש שורה עליהם, ונותן 
להם קיום תמידי.
%break
%H חלל פנוי
%break
סוד כשמו הוא, מה שנשאר מאין סוף ברוך הוא בחלל, פירוש, 
כמו אדם הרואה עניין נחמד, רושם אותו דבר בעט ברזל, שלא 
ישכח ממנו לעולם.
%break
וכשמסתכל באותיות נזכר ומתחדש לפניו כל מה שראה, מ"ש 
שמלכות קבוץ מכל עטרות ישראל דזעיר, פירוש, מבחינת 
הגבול שהוגבל, ... דרך השלילה, ובמלכות הם תחומים 
ומתגלים ... סוד המקום, טעם אחר הוא, 
%break
כי היא הנותנת מקום לנבראים, מה שלא היה מצויר באין סוף 
... כי יש בה מקום לסבול ולקיים כל האורות השייכים לנבראים, 
וזולתה לא יקויים שום דבר, 
%break
ונקראת גם חלל פנוי, מטעם השגחת אין סוף ברוך הוא, שיהיה 
מקום הזה, בית כניסה לנבראים, ולכן בכונה העביר כל אור 
בלתי תכלית ממקום זה, ולכן נשארה חלולה, דהיינו, מאיר ב"ת 
דוקא.
%break
%page סז
עוד טעם, שבראשית התגלותה היתה כמו ריקן מכל, אלא 
שאחר כך התגלה שראויה לסבול כל העולמות.
%break
עוד טעם, שהעולמות מתגלים בה לאט לאט, ועל כן טרם 
התיקון הגמור, הרי עוד מקומות חלולים ופנוים והעמדת 
עולמות.
%break
ועתה נבין, שהושרש במקום הזה כל מה שעתיד להיות 
בתחתונים, וכל מה שלא הושרש שם, לא יכול להמצא אחר כך, 
וזה הטעם שכל שבמציאות, 
%break
המה ענפים שלה, כמו ענפים המתגלים משורש האילן, וכל 
כמה שלא נשלמו ונתגלו, כל הענפים הראוים להמצא, בשיעור 
האילן הזה, נמצא האילן בעצמו חסר, והבן.
%break
%H ולדבקה בו
%break
מה שנאמר, שכל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו, פירוש, כי 
תכלית הנרצה והמקוה מהנברא, הוא בדביקות בו יתברך, כמו 
שכתוב, (דברים יא כב) "ולדבקה בו". ודרשו חז"ל, (ספרי שם) 
הדבק במדותיו וכו'. 
%break
ועניין מדותיו יתברך, הם הספירות הקדושות כידוע, שזה סוד, 
שֵכֶל הפועל ומנהג עולמו, ומודד להם על ידם השפעתו וטובו 
יתברך.
%break
אבל צריך להבין, למה זה נקרא דבקות בבורא יתברך, לכאורה 
הוא לימוד בעלמא, ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה 
שבעולם, מתדבק ונשאר באותה הפעולה אותו שכל הפועל 
אותה, כמו בשלחן, מושג בחינת שכל הנגר וחריצותו 
%break
באומנות זו, אם רב ואם מעט, כי בעת מלאכתו ערך אותה 
בבחינת שכלו ומדת שכלו, והמסתכל בפעולה, וחושב בשכל 
הטמון בה, הרי הוא בשעת מעשה דבוק בשכל הפועל אותה, 
דהיינו, שמתאחדים ממש.
%break
כי האמת, אין הרחק וחתיכות בין הרוחניים, אפילו כשבאים 
בגופים מחולקים, אבל השכליים שבהם, אי אפשר לתארם 
בחילוקים, כי באיזה סכין נחתוך הרוחני וישאר נבדל, 
%break
%page סח
אלא עיקר הבדל שנמצא ברוחניים הוא בתוארים, פירוש, 
משובח, או מגונה, וגם בהרכבות.
%break
כי שכל המחשב בחכמת כוכבים, לא ידובק במחשב חכמת 
טבעיים, ואפילו באותה חכמה עצמה, נמצא הרכבות רבות, כי 
אחד מתעלה על חברו, אפילו בחכמה אחת, ורק בזה יבדלו 
הרוחניים איש מרעהו.
%break
אבל כששני חכמים מחשבים בחכמה אחת, ושיעור אחד במדת 
השכליים, אז ממש מאוחדים הם, כי במה יבדלו, ודו"ק.
%break
לכן כשנמצא מחשב אחד בפעולת חברו, ומשיג את השכל 
מחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכח ושכל אחד, 
%break
הם עתה ממש מאוחדים כמו איש שפגש רעהו האהוב ברחוב, 
ומחבקו ומנשקו, ואי אפשר להפריד אחד מחברו מרוב האחדות 
שביניהם.
%break
לכן כפי הכלל, אשר בחינת השכל שבמדברים הוא כח היותר 
מותאם שבין הבורא לנבראיו, והוא בבחינת האמצע, דהיינו, 
שהאציל ניצוץ אחד מכח הזה, אשר על ידי אותו הניצוץ הכל 
שב אליו, וכתיב, (תהלים קד כד) "כלם בחכמה עשית". 
%break
דהיינו, שכל העולם ברא בחכמתו יתברך, ועל כן הזוכה להשיג 
האופנים שברא בהם את העולם וסדריו, הרי הוא דבוק בשכל 
הפועל אותם, ונמצא שהוא דבוק בבורא יתברך.
%break
וזה סוד התורה שהיא כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא 
ששייכים לנבראים, ובהיות הנברא משיג על ידם שכל הפועל 
הכל, 
%break
כי בתורה הבורא היה מסתכל בעת שברא העולם כידוע, 
והארה שמשיג דרך הבריאה ומתדבק בשכל הזה תמיד, נמצא 
שהוא דבוק בבורא יתברך.
%break
ובזה מובן למה הראה לנו הקדוש ברוך הוא, את כלי אומנתו, 
וכי לברוא עולמות אנו צריכים. ומהנ"ל ניחא, כי הראה לנו 
הקב"ה סדריו שנדע איך להתדבק בו יתברך, שזה הדבק 
במדותיו. 
%break
%page סט
%H תיקון המנצפ"ך
%break
"ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום"
)משלי ד יח(
%break
הנה מוזהר הייתי מבק"מ, שלא להוכיח לשום אדם, ואמר לי 
טעמו מאמר חז"ל, (ערכין טז:) "תמה אני אם יש בדור הזה 
שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול 
קורה מבין עיניך".
%break
דבר גדול דבר האדון, אולם לא הייתי מוכשר כלל אז להבין 
דברו, שזה סוד תיקון המנצפ"ך, (ישעיה יד יב) ונפילת הילל בן 
שחר. כי ידוע דרישיה בשמים אתתקן, שהיות שנשלם העובד 
בתרי"ג עיטין דאורייתא, אז מגיע קדושה נפלאה לגופו, 
%break
קדושה נאמנה, סוד מהימנותא שלימתא, עד שעליו נאמר, 
(בראשית כח יב) "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה". 
ושרשו חלק אלקי ממעל מתעורר עליו בסוד, הקו הוא, שקיו 
דאילנא, ואז נאמר עליו,
%break
(ישעיה מט ג) "ישראל אשר בך אתפאר". בסוד, (תהלים פט כ) 
"אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור" וכו'. 
ובדרך, "לעולם אשמור לו חסדי" וכו'. "לא ישיא אויב בו" וכו'. 
... (איוב כט יט) "שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי". 
%break
שכל זה סוד אור הנצחיות, שלימות האמיתי, השופע ובא עליו 
בתמידית, וכיון שבא לדרגא זו, אז הוא הנבחר בדורותיו, לתקן 
תיקון של עץ הדעת טוב ורע, 
%break
סוד הנוגה, בחינות ה' מוצאות שבפה, שהם ה' גבורות דאימא, 
דהיינו, התפשטותם לר"ע עלמין.
וזה עניין, נוגה דמפתי לאיתתא, כי באמת נשלח לו בהיקות הזו 
מהשמים לתקנו.
%break
%page ע
אבל כאן היה צריך זהירות יתירה, כדאיתא בספרים, אשר 
המוכיח לאדם רשע, דומה למנקה מקומות מטונפים, שאי 
אפשר שלא יקבל משם ריח רע, כי אם היה נזהר היה מתקנו 
בריחוק מקום, והיה יוצא אליו בקשרים גדולים, ומסבב סביבו, 
%break
אבל לא היה נוגע בו כלל, ובדרך הזה היה נתקן לאט לאט, עד 
שהיה הנוגה הזה, סוד התבוננות על מקומו ואיננו, כי כבר עשה 
את המוטל עליו. סוד, (ב"מ יז:) "דדלאי לך חספא לא משכחת 
מרגניתא תותה". שהיה גורם בהיקות גדולה לעינים, 
%break
בבחינת ההתבוננות הנ"ל כיון שאמר, (סוף כלים) "אשריך כלים 
שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה". אבל לא היה צריך להתקרב 
אל הג' קליפות, רוח סערה, וענן גדול, 
%break
ואש מתלקחת, כמו שמבואר, (משלי כה טז) "דבש מצאת אכל 
דיך פן תשבענו והקאתו". וגם לא היה לו שום עניין להתקרב 
אליהם בעודו בקדושתו הנשגבה, כי לא למד מהם כלל, ולא 
היה לו כל הנאה מהם לטעותו,
%break
אבל אנשי המקום אמרו, (בראשית לח כא) "לא היתה בזה 
קדשה". פירוש, כי העירו אתו שאין כאן זונה, אלא אשתו היתה, 
והיא גם היא במדרגה זו, והבן. אבל ירא היה להתאמץ בעניין 
הזה, למצוא בחינה שלה, ולקחת מידה הסימנים, 
%break
מחמת שאמר, "פן נהיה לבוז". דהיינו, שלא יעלה ח"ו יחוד 
עליון כהוגן, ושמא הכלי פגום, כי לא ידע אז לשער היטב, ועל כן 
השמיט העניין, ואצנע ליה לזמן אחר.
%break
אבל כמשלש חדשים הוכר עוברה לעין, לכן היה תלוי בין חיים 
למות, והראה אותו השלשה סימנים, שעזב אז בידה לערבון, 
והוא באמת טרח מאד אחריהם, ולא יכל בשום אופן להשיבם 
על מכונם, וכיון שמצא אותם בעזרת תמר דוקא, 
%break
על כן לא היה לו עצה אחרת אלא לקחתה לאשה, וזה שהכתוב 
העיד עליו, "ולא יסף עוד לדעתה". ותרגומו, (עיין רש"י, 
סוטה י:) "לא פסק". דהיינו, מחמת כי שם שמים נקרא עליה, 
סוד, ג' סימנים, יה"ו והבן.
%break
%page עא
וזה סוד, (שה"ש ד ג) "כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה". כי 
מתחילה היתה בסוד חוט השני, דהיינו, בחינת אימא, שני 
לחכמה עליונה, סוד שני המאורות כלולות בה עצמה, ולכן 
נקראת חוט השני, ועוד, דשני אדום הוא, 
%break
שכל מעלתה היתה בחינת האדום שלה, שהיה מרבה הברכה 
והחן, בסוד, איוב כט ו) "ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי 
פלגי שמן". והיא כורדא סומקא לסוסיא חיורא, וזה סוד, שתי 
שפות, שפה דידיה ושפה דידה, היו לשפה אחת, 
%break
ודברים אחדים, סוד לשון הקודש, ואחר כך התחיל לדבר דיבור 
הידוע הנ"ל, ואומר, אבל "ומדברך נאוה". מפני שבאה עתה 
מסוד השפות הנ"ל.
%break
מעתה נאיר עליך כחוט המשולש לא במהרה ינתק, כי טרם 
התגלות עליך חוט השני הנ"ל, היו הדיבורים שלך בוטים 
כמדקרות חרב, לא תואר ולא הדר להם, 
%break
אבל בהתגלות עליך חוט השני, מה נעמו דבריך, יפים אף 
נעימים, חברים מקשיבים לקולך.
%break
וזה סוד, (מגילה יג.) "אסתר ירקרקת היתה (אבל) וחוט של 
חסד משוך עליה". כי עתה יודעים סוד, (חולין קלט:) "אסתר מן 
התורה מנין". בסוד, "ואנכי הסתר אסתיר", והבן.
%break
וזה סוד, (שה"ש ד ג) "כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך". כי 
בעינינו ראינו מפאר את עצמו בצמה הזאת, ולא עוד, אלא 
שנאוה גם מפניך מבעד לצמתך, סוד חוט המשולש.
%break
וזה שאמרו במדרש, (דב"ר פ"ח ז) "כי קרוב אליך הדבר מאד 
וכו', למה הדבר דומה, לבת מלך שלא היה אדם מכירה, והיה 
למלך אהוב אחד והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של 
מלך עומדת לפניו, 
%break
א"ל המלך ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את 
בתי ועומדת לפניך, כך אמר הקב"ה לישראל ראו מה אתם 
חביבים עלי שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם 
נתתיה, שנאמר (איוב כח כא) ונעלמה מעיני כל חי"
%break
%page עב
%H סוד "ונוגה כאור תהיה"
)חבקוק ג ד)
%break
עבודתו, ובדרך זה רוח לי עלמא למדי, וזה סוד, (תהלים קכח 
ה) "יברכך הוי' מציון". פירוש, בעמידתו בפנים הקדושה, ואז 
היה מקוים בו, "וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך", לרבות 
הלילות, כי גם חושך לא החשיך ממנו,
%break
(שם קלב ג) "כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם", וזה 
עניין, (צפניה ג יג) "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו 
כזב", כי אם לא היה מתחלל ויוצא מקדושתו הרמה לחוצות 
לטמא מתים, אלו שלש הקליפות הנ"ל, 
%break
וכמו שמוזהר, (ויקרא כא א, ב) "לנפש לא יטמא בעמיו, כי אם 
לשארו הקרב אליו וכו' לה יטמא". סוד קליפת נוגה לבד, חציה 
הטובה אזי היה מקיים בו "שארית ישראל לא יעשו עולה" וכו'. 
והיה מגיע מיד לתכלית הנרצה מקונו, 
%break
כי נקל היה לו אז לתקן השארית הזה, סוד, "שאר בשר". אבל, 
(תהלים פב ה) "לא ידעו, ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל 
מוסדי ארץ" וכו'. כי מחמת שלא עיין היטב בעבודתו שיהיה 
בלתי להוי' לבדו, היה יוצא לבית הקברות של שלש הקליפות, 
%break
שכבר מתו, וכמעט שנשכח זכרם, אבל בזה פחתה קדושתו 
הימנו, ומיד נעשה בחינת גופו של עצמו, בחינת נוגה, ושלש 
הקליפות התחברו בו, עד שאמרו לו בחוצפה גדולה, "טול קורה 
מבין עיניך". 
%break
האמת שכוונתו היתה להוכיח הטמאים האלה ולהכותם על 
קדקדם, כי כבר נראו בעיניו כמתים, וכקיסם קטן נחשבו לו, 
אבל לא ידע, כי כבר התחללה קדושתו, וכחו ואור עיניו לא היו 
אתו, על כן נעשו לו למורדי אור כידוע, וגורש מגן עדן.
%break
וזה סוד, שמתחילה היה גופו של אדם הראשון, בסוד, כתנות 
אור, סוד קדושה נשגבה בהימנותא שלימתא, שבכח האור הזה 
השופע בגופו ובא בתמידיות, 
%break
זכה לתקן הד' קליפות הנ"ל, עד שחלק מהם הנוגה השייך 
לקדושה, שזה חיותם, ולכן נכרתו ומתו, והתבוננת על מקומו 
ואיננו, כי נפרדו ממקום חיותם, והוציא בלעם מפיהם.
%break
%page עג
אבל מתוך שלא דקדק כראוי לעשות עבודתו להוי' לבדו, והיה 
נמשך גם אחר תאותו, והם היו תאוה לעינים, על כן משכו אותם 
לגבולם הטמא, אז התחלל מקדושתו ואורו, ונעשה גופו בסוד, 
כתנות עור, סוד קליפת נוגה, ועל כן התאחזו בו. ... 
%break
ופירוש שני המאמרים הנ"ל, מובנים מאליהם, כי מה שזוכה 
האדם לברתא דמלכא, לקבלה לרשותו, ולטייל עמה ארוכות 
וקצרות, כל זה היה בהיותו בן בית וקרוב למלכות, 
%break
כמו שכתוב, (איוב מא ג) "מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים 
לי הוא". פירוש, מי הוא השוטה המתרעם על מדותי, אם הוא 
בעצמו פונה מביתי והיכלי, אשר היה לו למרעה טוב ושמן 
מעודו, ויוצא לארץ מלחה וציה, עלי מים הארורים, 
%break
נהרות ואולי, האם היתה בריה בעולם, אשר תמצא במקומות 
אלו, ותזכה אפילו לריח של קדושה, ואם תאמר זחה דעתך 
עלך,להיותך נבחר מבריות העולם, 
%break
בראותך פני בתי החביבה, פנים בפנים, ונרצה לי, אבל היכן 
ראית אותה, הלא בביתי ראית אותה, שובה לביתי ותראה 
אותה ותרוה אהבים עמה.
%break
"מי הקדמני ואשלם" וכו', כי מראש דברתי עמך שכהן אני, ואין 
דרכי ללכת בבית הקברות כלל, וכיון שלא שמעת אלי, והטית 
מהדרך לבית הקברות, לכן הנחתי אותך, והלכתי לי לדרכי.
%break
למה לא תודה ותשבח אותי על מעשים הגדולים ונאמנים 
שעשיתי עמך, כי כבר ידעת, (קידושין לט:) ש"שכר מצוה בהאי 
עלמא ליכא". אלא אדרבה, (אבות פ"ד מ"ב) "מצוה גוררת 
מצוה". והן אמת שכבר היו מעשיך רצוים לפני, 
%break
אבל מחשבתך לא היתה רצויה, מפני שכל מעשיך כגוף בלא 
נשמה, מצות אנשים מלומדה, אבל רציתי לזכותך שתעבוד 
לפני, עם נשמה טהורה וקדושה, בערך הצדיקים יוצאי אחד 
מאלף דהאי עלמא, 
%break
כי שמעתי רוב שיחתך ומפיך על העניין הזה, להיות מעושי נחת 
רוח לפני במדרגה העליונה, אשר עוד לא ידעת לכנות לה שום 
שם ותואר כלל, ועתה שמעתי לך ושלחתי לך חלקי ממעל, 
ועשיתי עמך חסד גדול 
%break
%page עד
אשר צמצמתי אורי הזך והבר לכל משיגיה לעובדה, דרך שלש 
מסכים, דג"ע, בי"ע, עד שתהא ראויה להתחבר בגופך, לעבוד 
לפני, כדרך שעבדו אבותיך לפני.
%break
זה סוד, (דברים ל יב,יג,יד) "לא בשמים היא וכו', ולא מעבר לים 
היא וכו'. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשתו". כי 
באמת היתה בשמים, כמו שכתוב, (איוב כח כא) "ונעלמה מעיני 
כל חי". אבל במעמד הר סיני, כל ישראל זכו לתורה,
%break
(דברים כט יד) "אשר ישנו פה וכו', ואת אשר איננו פה". כי 
באמת הוריד עוז מבטחה לארץ, אלא שצריך לעשותו, שזה סוד 
תרי"ג מצות, שהם תרי"ג עיטין, אשר המקיימם כפי יכלתו, מיד 
כל מצוה שורה על כל אבר, כפי שהסדיר הקב"ה, 
%break
ואברי הגוף הגשמי, מקורבים למעמד הר סיני, ומקבל התורה 
ממש באותם הארות שקבלו דור הדעה ויוצאי מצרים, כי לפני 
הקב"ה ותורתו הנצחית, ההוה היה ויהיה שוים המה, ולכן כל 
המקיים פשטי התורה, 
%break
וממשיך הזנת אור המצוות על אבריו, עד שפתאום ימצא את 
עצמו עומד לפני הר סיני, ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול, את 
כל הדברים האלה, והבן.
%break
ועתה אומר אלי רעיא מהימנא במשנה תורה, (דברים ל טו) 
"ראה נתתי לפניך" וכו'. למען אשר תטעם החיים הנצחיים, ואם 
יש אצלך מסודר עבודת הבחירה, שהיא עבודה רצויה, וזה כל 
הכונה במעמד הר סיני, 
%break
ואל תאמר שירדה שנאה חלילה, זה לא יעלה על הדעת, רק 
למען תדע שלא בשמים היא, שתהיה צריך להשיג עזרה מצד 
אחר, רק כבר הוא בפיך ובלבבך לעשות.
%break
כי ונוגה כאור תבלעם. וזה עניין (משלי ד יח) "וארח צדיקים 
כאור נגה". דהיינו, לאחר החטא, נמסר כל התיקון לצדיקים, 
בסוד, (תהלים קיא ג, קיב ג) "וצדקתו עמדת לעד". ומפרש דרך 
תיקונם, שהם עושים דרכם, ומעמידים את עצמם בקדושה, 
%break
בסוד אותו האור שהתגלה על ידי הנוגה כנ"ל. ואז בריחוק 
מקום יופיע כח קדושת אורם, מחוץ למקום הנוגה, ובדרך זה 
מתעלה הנוגה לאט לאט, "הולך ואור עד נכון היום". והבן ודו"ק. 
כי אז, ונוגה כאור תבלעם, 
%break
%page עה
כי בדרך הנ"ל יתוקן הנוגה ויחזור לבחינת אור ממש, שאז אור 
הזה יבלע את שלש הקליפות הנ"ל, ולא תהיה להם תקומה 
עוד, כי יבולע דרכם לנצח.
%break
נמצא, דרך התיקון לאחר החטא כ"י מדרגות מנצוצי חיות הג' 
קליפות יתגלה נוגה, והנוגה יתעלה להיות אור קדושה ממש, 
וזה סוד, (תהלים קכח ה) "יברכך הוי' מציון וראה בטוב 
ירושלם". ודו"ק.
%break
ובאותו מקום שהיו מתחילה מפיקים בחינת חול המועד, באותו 
מקום ממש, מבהיקים עתה בחינת אור דקדושה, של שבת ויום 
טוב.
%break
וזה סוד, (בראשית כט יז) "ועיני לאה רכות ורחל יפת תאר ויפת 
מראה". דהיינו, שמתוך שעיני לאה רכות, תהיה רחל יפת תואר 
וכו', כי יעקב אהב את רחל עוד טרם שנברא העולם, ובשבילה 
עבד, רק בלי ידיעתו, ובלי שום התעוררות מצדו, 
%break
"ויהי בבקר והנה היא לאה". אבל סוף סוף רחל היא עקרת 
הבית, כי גם מה שלאה ילדה לו ביני וביני ששה בנים, אהבת 
רחל גרמה לזה, כידוע, לכן כתוב, "וירא הוי' כי שנואה לאה 
ויפתח את רחמה". אבל לא נמשכה לו אהבתו עמה, 
%break
ואתתקנית בסוד עלמא דאתכסיא מיניה, ושוב, "ועיני לאה 
רכות". אם כן ושוב, "ויאהב יעקב את רחל". כי בגלל זה היא, 
"יפת תאר ויפת מראה". 
%break
בסוד מאה שערים, כי תחת אשר מעיקרא היתה מפיקה 
הבהקת אור חולין, שנעשו על טהרת הקודש, השתא מופיע אור 
ממש, עצמות דקדושה.
%break
וזה שאמר הנביא בשם הוי', (מיכה ו ג) "עמי מה עשיתי לך ומה 
הלאתיך ענה בי". וזה שאמרו, (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי 
ואתם בני יעקב לא כליתם". (ישעיה מא ד) "אני ראשון ואת 
אחרונים אני הוא". 
%break
וזה שאמר, (איוב מא ג) "מי הקדמני ואשלם תחת כל השמים 
לי הוא". וזה שאמרו במדרש, (בראשית פ"ג ח) "הכל מודים 
שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח 
בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו" וכו'. 
%break
%page עו
שזה סוד הפלגת זמן גדול, ששכינתא היתה בתוכם, ולא אמר 
להם ולא מידי, ודו"ק. וזה סוד יומא קמא לא אמר להם ולא ... 
שום חולשא דאורחא.
%break
וזה עניין, (דברים י יב) "מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם 
ליראה" וכו'. משל לעבד משמש למלך המדינה בכל יכלתו, אבל 
בלי יראת הכבוד, כי שפל היה, ולא הבין ממעלת המלך כלל, 
ולא מאמיתות חפצי המלך במדינה, 
%break
אמר המלך מי יתן והיה העבד הזה יודע אותי ואת מעשי וחפצי, 
כמה נחת רוח הייתי מקבל ממנו, רמז המלך לקבלו לבית 
אולפנא, עד שיהיה ראוי לבא להיכלא דמלכא, אחר כך קרבהו 
המלך, ושמח עמו מאד, והניח כל עניניו וטייל אתו באוצרותיו, 
%break
והראה לו שיעור הרווחים מעבודת המדינה, ושבעבודתם תלויה 
כל מלכותו כביכול, וכמה שש ושמח בראותו פרי עבודתם, וגם 
לעבד הודה רבות על כשרון עבודתו, וישם את כסאו מעל כל 
השרים אשר עמו במלכותו, וכשהמלך ראה שיש לו ידיעה טובה 
%break
בכל חפצי מדינתו, ויודע היטב שיעור ערכם המגיע למלך עצמו 
כביכול מהרווח או ממניעת הרווח, שאל אותו שאלה קטנה, 
שהעבד בעצמו ימצא את הפתרון, והיה מוכרח לצאת מן 
הפלטין מפני הכבוד, וכשיצא לא החזירו עוד.
%break
זה עניין, "מה הוי' אלקיך שואל מעמך". סוד היציאה הנ"ל, "כי 
אם ליראה" וכו'. כי כל ההכנה הגדולה הרמה והנשאה, לא 
היתה אלא להביאך למקומך במדינה, עם כל הידיעות האלה 
ששמעת מפי המלך, כדי שמכאן והלאה תבין חפץ תמים דעים, 
%break
לעובדו ביראת הרוממות, ולדעת שבמעשיך הפשוטים, תגדל 
מעלת המלכות עצמה. (קהלת י יח) "בעצלתים ימך המקרה". 
כביכול, ועל כן תבין איך לעובדו ביראה, כי כתרים אתה קושר 
לקונך במעשיך.
%break
%page עז
%H שבע חומות
%break
"מי יתנני כירחי קדם כימי אלוקי ישמרני, בהלו נרו עלי ראשי 
לאורו אלך חשך". (איוב כט א ב) זה עניין שבע החומות 
המובאים בספרים, פירוש, שבסוד, (משלי כד טז) "שבע יפול 
צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה". 
%break
וזה עניין, "תהלים ו א ב ) "למנצח בנגינות על השמינית הוי' אל 
באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני". פירוש, בסוד הכתוב, 
(איוב כט ו) "ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן". 
(שם ד) "כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוקי עלי אהלי" וכו'. 
%break
שבהיותו תמיד בבית המלך, ראה אצלו בתו החביבה, רישא 
דכל תיאובתין וכל כיסופין, אולם בשאלה קטנה לא ממשית, 
נטרד מהיכלא דמלכא, דהיינו, ששאלו אותו על טבעת של מלך, 
ובאמת היתה בידו, 
%break
אבל לא הבין השאלה. וטרם שישב את עצמו נטרד, כידוע, 
והנה לאחר שעשה תשובה, ראה שיש לו לעבוד באותם 
החומות, ולהעביר הקליפות והחיצונים, אשר נאחזו על ידו, ואז 
ששה החומות הראשונים קלים המה לפרוץ בהם, 
%break
בסוד, טבעת המלך שהראה לכל עובר, ונעשו לריק ואפס, אבל 
כשהגיע לחומה השביעית, מקום ברתא דמלכא, שם צריך לכלי 
זין ממש, ומקיף שם עמק גדול, הנקרא עמק הבכא, אשר 
הנופלים שם, אין להם תקומה עוד, ועל העמק גשר, 
%break
ושני ממונים עליו, מקצה מזה, שמו 'נבל', אשר לא יתן לשום 
עובר דרכו לישא עמו טבעת המלך. ומקצה השני שמו 'ואולי', 
אשר לא יתן לשום עובר דרכו לישא בידיו כלי זין, ולכן המלחמה 
כבדה מאד. 
%break
וזה עניין, (ישעיה סב ו) "על חומותיך ירושלם הפקדתי שמרים 
כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את הוי'". כי אש 
הקנאה בוער בלבם מאד, ולא יהיבו שכיכו ללבהון וכו', וזה 
עניין, (תהלים קלט ז ח) "ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים". 
%break
%page עח
פירוש, כי הצדיק מתמרמר, הלא כחותי גדולים מאוד, ויודע אני 
שתוקף כחי הרבה יותר מאותם שני הממונים הנבזים הנ"ל, 
(שם יג) "כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי". קלי אתה, ואין 
לי שום עצה לנגדם, אם לברוח מפניהם, 
%break
הלא ידעתי שגם בשאול הנך, ושם מכבר ידך תנחני, ואם כן 
איך אפשר לי להראות, שיש חלילה מקום זולתך. ואם אסק 
שמים, דהיינו, על החומה, הלא שם אתה, כי נמצא המלחמה 
כביכול נגדך ממש, 
%break
וזה עניין, (שה"ש ח ט) "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף". 
אשר שם יושב הצדיק הנ"ל, בכיסופים וגעגועים גדולים, עד אין 
שיעור, ומטייל בב' הקצוות, וזה עניין, "ואם דלת היא". 
%break
פירוש, בהרגישו שהחומה נפתחה לו כדלת על צירה תיסוב, 
מיד לוקח לו הצדיק ארז וסומך לדלת, שלא יפתח, מפני כבוד 
המלכות.  
%break
ובזה מובן מימרא דר' אלעזר בן פדת, (עי' תענית כה.) הוי לי 
דחיקא לי מילתא טובה. פירוש, שמו גרם לו שאל עזר לו שפדה 
אותו מכל צרה, והאי מילתא גופיה הוי דחיקא לי טובא, ולקיז לי 
דמא, ולא הוית לי מה למטעם, וטעם חד ברא דתומא, 
%break
פירוש, כמו שכתוב בזהר, (פנחס הסולם אות צח,צט) "דרועא 
ימינא צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה. וצריך לאקזא דרועא 
שמאלא". ע"ש. דהיינו, בחינת ישמעאל ועשו, אבל לא הוי ליה 
מה למטעם, וכמעט כלתה חיותיה, וטעים ברא דתומא דהיינא, 
%break
סוד תומת ישרים, כי צדיק וישר הוי', ואנגיד ואתנח, וכו', ואמרו 
לו מה ראית, אמר עולם הפוך ראיתי עליונים למטה, ותחתונים 
למעלה, פירוש, כי אז הוסכם ההלכה, שעולמות העליונים נפלו 
למטה, בסוד, (ישעיה יד יב) "איך נפלת משמים הילל בן שחר". 
%break
ותחתונים למעלה, סוד (תהלים יא ז) "צדיק הוי' צדקות אהב" 
וכו'. סוד הקשר המאסף הענפים לשורשם הנגלה על ידם, 
וחוזר ומפורש שהיה מתאונן לקדוש ברוך הוא, 
%break
עד אימתי ניתיב בהאי צערא, והשיב לו אי ניחא לך דאשני עלך 
סדרי בראשית, אפשר דנפלת בשעתי דמזוני, ע"ש.
%break
%page עט
ועיין בזהר (ת"ז תקון שתין ותשע ק.) דאמר כולי האי ואולי, 
שרומז על נהר "אולי", שכתוב בדניאל, (דניאל ח ב) שסוד 
הנהר הזה, הוא סוד, (יבמות קכא.) "מים שאין להם סוף". 
%break
הנובעים שם, והם בחינת, (תהלים צג ד) "מקלות מים רבים 
אדירים". השוטפים בחמה עזה ושמו "אולי", והבן.
וזה שהיה מתאונן, ואחר הקזת דם כולי האי ואולי בלי סוף, 
והבן.
%break
ומשלו דומה, לבן המבקש מאביו להראות לו צורת עצמו, 
והמציא לו מראה, והסתכל בה וראה צורתו, ושמחתו גדלה 
מאד, עד שהיה מדמה, כי חלק מעצמו בה, לימים הלך ילד אחר 
בסמוך לו, והוא הסתכל במראה, וראה מראה חברו בה, 
%break
נתחלחל מאד, כי דמה שחברו גזל ממנו סגולה נחמדה זו, 
ובלבל דמותו אשר נתן לו אביו וכו'. כי אין המראה הזאת 
מיוחדת כלל לצורתו לבדו בפרטות, כי היא בחינת סגולה 
לשמוש כל באי עולם, 
%break
ועל כן כשמסתכל חברו, יראה גם כן צורת חברו, אלא עד עתה 
לא היה מסתכל בו אחר זולתו לבדו, על כן ראה עד עתה דמותו 
לבדו, והבן.
%break
ולא היה כלל מחשבת אביו, להראות בה דבר פרטי לעצמו 
לבדו, וגם הוא לא בקש ממנו על זה, רק רצה לראות מהות 
צורתו, על מה ואיך הוטבעה, 
%break
ובזה משמשת כל צרכה, רק עינו הטעתו, לעשות פסל לעצמו 
לבדו מתוך חביבות יתרה כנ"ל, וזה עניין, (דברים ד טו) "כי לא 
ראיתם כל תמונה" וכו'. 
%break
לכן מלמדו אביו בחון והבט בה, ותראה צורתך בה, כי מה 
שנראה בה צורת חברך, לא ימנע כלל מלראות דמותך, כי היא 
מראה כללית, וכל המתקרבים לעומתה, מתראים מתוכה, 
%break
וזה טעות הערב רב, שעשו פסל ותמונה לעצמם ואמרו, (שמות 
לב ד) "אלה אלהיך ישראל". אבל אהרן אמר, "חג להוי' מחר". 
כי הערב רב נטו אחר תאותם, לפסול פסל לעצמם ויהבלו.
%break
%page פ
זה עניין שאמרה תמר, (בראשית לח כה) "לאיש אשר אלה לו 
אנכי הרה". דהיינו, סוד, (שם לב ה) "מי אלה לך  ויאמר הילדים 
אשר חנן אלקים" וכו'. דהיינו, (ישעיה מ כו) "מי ברא אלה", 
והבן.
%break
כיון שהכיר את ג' הסימנים שלו בידה, הבין שאינה הרה לזנונים 
ח"ו, אלא אדרבה, בנין משיח הוי' היא, וצדקה, ממני יצאו 
הדברים והיא ב"ן, וזה עניין, (תהלים לג ו) "בדבר הוי' שמים 
נעשו". 
%break
כי גמירי (ב"ב נח.) "דיצר בהאי עלמא ליכא". (תהלים ה ה) "לא 
יגרך רע" כתיב. (דברים ח ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו הוי' 
אלקיך מיסרך". ולכן תדון, (שם י יב) "מה הוי' אלקיך שאל 
מעמך כי אם ליראה" וכו'. 
%break
פירוש, בסיום ספר השמים נרמזה לו בהאי אתא קלילא דלית 
ביה ממשא, ותדע שאז זווג צדיק וצדק גדול עד מאד, רק כל 
הקפדה ופגם מועט במה שאמר "חג להוי' מחר". כי היה מיד 
החג קדוש ומקודש, וזה, "כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". 
%break
כי מחמת זה נשברו לוחות הראשונים, ונסתם ספר השמים, 
באותם הדברים ככתוב, (ישעיה לד ד) "ונגלו כספר השמים". 
כידוע למדי, דהיינו, השאלה הנ"ל.
%break
ועי' בכתובות (עז:) שרבי יהושע בן לוי בקן ממלאך המות 
שיראה לו מקומו בגן עדן ולקח ממנו את הסכין, כיון שהגיע 
לשם קפץ לג"ע ונשבע שלא יצא משם, פירוש, ששמע וראה 
האתא קלילא, שהיא סוד, שורש להט החרב המתהפכת, 
%break
שמשם כח מלאך המות, דהיינו, שנשברו הלוחות, והושב 
הזוהמא ונתבטל החרות, מיד קפץ לגן עדן ונשבע, שלא יצא 
עוד משם בבחינת "חג להוי' מחר". 
%break
אלא חג להוי' מיד. כי הרגיש האמת, וכיון שבדקו אחריו, שלא 
עבר אשבועתא, והרי שבועה זו היתה דומה לו באמת לשבועה 
הראשונה שנשבע ברחם אמו, אז לא יצא משם, והבן.
%break
וזה סוד, (עמוס ה ב) "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". 
ופירשו בזוהר, (פקודי הסולם אות שעב) "לא תוסיף קום 
מגרמה (מעצמה), אלא קב"ה יוקים לה". בסוד, (ישעיה נב ב) 
"התנערי מעפר קומי". פירוש, שהצדיק אין לו כל עצה אחרת, 
%break
%page פא
אלא רץ בכיסופים גדולים לשתי הקצוות, לסוד החומה מרבה 
בכיסופים, ולסוד, הדלת בהפך, סומך לוח ארז שלא יפתח, כדי 
שלא יפגום בכבוד המלכות חלילה, כנ"ל, אלא מה רוצה, 
שהקב"ה בעצמו, יפתח הדלת, 
%break
כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, וזה עניין הטענה, (תהלים 
קלא א) "ולא רמו עיני ולא הלכתי גדלות ובנפלאות ממני". כי 
מתחילה הלא אתה בעצמך קרבת אותי אליה, וקשרת אותנו 
בעבותות אהבה, 
%break
כי לא היה לי כל העזה, אפילו לעורר אותך לדבר זה, לכן, "יחל 
ישראל אל הוי' מעתה ועד עולם". גם כעת רשות וחוב קדוש 
ליחל אליך להשיבני אליה.
%break
וזה עניין, (איוב כח כג) "אלקים הבין דרכה והוא ידע את 
מקומה". אז, (שם כא,כד) "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו 
שמעה וכו'. 
%break
כי הוא לקצוות הארץ יביט תחת כל השמים יראה". מה (שם כ) 
"ונעלמה  מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה". (שם כו) "אז 
ראה ויספרה הכינה וגם חקרה". (שם יג) "לא ידע אנוש ערכה 
ולא תמצא בארץ החיים". 
%break
על כן, (שם לא א,ב,) "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. 
ומה חלק אלוקי מעל ונחלת שדי ממרומים". (שם מ) "תחת 
חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה". (שם יד) "ומה אעשה כי 
יקום א-ל, וכי יפקוד מה אשיבנו". 
%break
ויקירה זו, אי לאו אשת כסילות אשתתף בה, אז, (שם כט יב) 
"אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו". אז, (שם טו) "עינים הייתי 
לעור ורגלים לפסח". (שם ל כז) "מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי 
עני". (שם כב כב) "קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך". 
%break
ומה גם כי כחי ארגיש כמאז כמקדם, (שם כ ה) "כי רננת 
רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע". פתאום ממקום לא נודע 
יצמחו, ואברח כלל לא יעמוד, (שם יב כו) "ותשמור כל ארחתי 
על שרשי רגלי תתחקה".
%break
(שם לא ג) "הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור". (שם טז ג) 
"הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה". כי שם גבורם, ואולי 
אכרית, 'וכולי האי ואולי'. כי "ואחז ויפצפצני ויקימנו לו למטרה". 
(שם יב) באשר יראת בוראי לנגדי, 
%break
%page פב
ומוטב יכלה חיציו בי על כן לא אעריך אליו מלים להשיבו על 
אמריו. אולם "גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים" (שם 
יט). כי לולא מגיעוליהם אברח אז, (שם כט יז) "ואשברה 
מתלעות עול ומשניו אשליך טרף". 
%break
כי כחי חזק עמי, הנני כאבותי, (שם טז יז) "על לא חמס בכפי 
ותפלתי זכה". כי, (שם כט יט) שרשי פתוח אלי מים וטל ילין 
בקצירי". 
%break
לכן יאמר לבי ללבוש אותם כמעיל, ולשבת ראש עליהם, לולא 
מגיעוליהם אגור, כי אשמור צדקתי מטינוף, רק זאת הויתם 
להמצא עלי ארץ וחוץ פניהם יחדו לעומתי, 
%break
והציקה בדברים לא היו, ולא נשמע עוד עלי תבל, לכן כי, )שם 
כט כד( "אשחק אליהם לא יאמינו, ואור פני יפילון. אורי,  )שם ל 
ה( "מן גו יגרשו, יריעו עלימו כגנב".
%break
האמת, כל באי ארץ החיים נשבעים שבועה זו על פתח בית 
הרחם, כי יערב להם צדקתם, מפני שאז טהורים הם כעצם 
השמים לטוהר, 
%break
אלא תוך כדי דבור חוזרים, ואומר, (שמות לב ה) "חג להוי' 
מחר". כידוע מחמת קנאה, וזה שגרם להם לטעום טעמא 
דמותא, ועניין (קו) כף הקלע, איש כדרכו.
%break
ומזה נבין, שתכלית התיקון הוא לשמור אותה השבועה הנ"ל, 
ולא יחל דברו, כי דבר הוי' יקום לעולם.
%break
אבל צריכים לדעת, (דברים יב ד) "לא תעשון כן להוי' אלקיכם" 
כתיב, וזה שאמרו חז"ל, (פסחים מט:) "שנה ופירש יותר 
מכולם". 
%break
אלא צריך לדעת, דוקא בסוד הכתוב, (בראשית לח כה) "לאיש 
אשר אלה לו אנכי הרה". דהיינו, להכיר תמיד את הסימנים 
שמסר בידה בשעת הרג דבר, והבן מאד.
%break
וזה עניין, (תהלים כד ד) "אשר לא נשא לשוא נפשו". כי החוזר 
לסורו ואומר, (איוב כא יד) "ויאמרו לקל סור ממנו ודעת דרכיך 
לא חפצנו". 
%break
%page פג
אין לו חלק לעולם הבא, אלא נמצא שהיה נושא נפשו אל 
הקב"ה לשוא כביכול, והבן. וכבר כתב, (עמוס ו ח) "נשבע הוי 
אלקים בנפשו". אלא שניהם ביחד, וזה סוד, "אשר לא נשא 
לשוא נפשו". גם, "לא נשבע למרמה".
%break
וזה היה חטא אחז, שאמרו (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ב נא.) 
"שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות", והשבית התורה 
דלעילא, דהיינו, שהיה נושא לשוא נפשו, ואמר, אסתפק 
בבחינה זו הקודמת, והבן. 
%break
אבל הכתוב מעיד ששקר דיבר, ואדרבה חלל שם שמים, כי 
במעשיו גרם, שהיו אנשי דורו מקטרים ועובדים למלאכת 
השמים ומזלות, והבן.
%break
וזה שהוכיחו ישעיה הנביא (ישעיה ז יא) "שאל לך אות מעם 
הוי' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה". פירוש, שכל חטאו 
היתה, מחמת שאלה ששאלו, האי אתא קלילא כנ"ל, והיה 
מלמד אותו ממנפשך, או העמק שאלה, 
%break
דהיינו, אם תרצה, הפסיקהו מספר העליון, והעמידו בתחתונים, 
אם כן מהראוי לחזור בתשובה, ולשאול האות מהוי'. או הגבה 
למעלה כהאמת, שזו השאלה מאת הוי' מהשמים, ששואל 
מעמך ליראה אותו, וכו', 
%break
אבל אחז השיבו, "לא אשאל ולא אנסה את הוי'". פירוש, שיצא 
מדעתו, ותוהא על הראשונות לאמור, כי מסר הוי' את הארץ 
חלילה ביד המזלות, ונטל דרכו הראשון בפשיטות
%break
אבל הוסיף כח לסטרא אחרא וקליפות רח"ל, כמו שכתוב עליו 
שאין לו וכו'.
%break
וסוד העניין האורות העליונים, היה כמעשה יהודה ותמר, כי 
באמת כלתו היתה מששת ימי בראשית, אבל מחמת עשרו 
ותפארתו, שהיה נשיא הדור לא הכירה, כי כבר מתה אשתו, 
ונתעלה לעולמות עליונים, ותמר המוכנסת לו, 
%break
היא כסתה פניה, ולכן ישבה על פתח עינים, דהיינו, שהרגילה 
עמו בדברים לפתוח עינים שלו, ואז בא מלאך כידוע, ומיד אמר 
לה, "הבה נא אבוא אליך". כי צדיק וישר היה, אלא מחמת רוב 
חסידותו ופרישותו, לא היה ניכר לעין צדקתו, 
%break
%page פד
בפרט לתמר, שהיתה קטנה במעלה, על כן, "ויחשבה לזונה". 
דהיינו, בסוד חיי שעה לפרקים, אבל תבעה ממנו אתנן, "מה 
תתן לי כי תבוא אלי". פירוש, מה יהיו מעשיך, דהיינו, ששאלה 
אותו, אם כונתך לקחת אותי לאשה לתמידות, 
%break
או תתן אתננך קדש להוי', ותלך לדרכך בחסידות ופרישות 
מדרך ארץ, ואז לא ידע כי כלתו היא, על כן השיב לה לתומתו, 
כי עתה מלאך נגע בי, ואחר כך אשלח גדי עזים מן הצאן, 
ואתקן אותו מלאך ואחזור לדרכי, ואז רצתה להצילו, 
%break
שלא יבא ח"ו לידי חילול שם שמים, פירוש, שלא יתבטל משיח 
הוי' ומלכות בית דוד, ועל זה ששאלה ממנו ערבון עד שלחו, 
פירוש, שיבטיח לה, שטרם יתקן אותו המלאך הבא מגדי עזים, 
לא ישמש עם השלשה סימנים, חותם, פתיל, מטה, כנודע.
%break
וזה סוד, וגודל צדקתה שלא יכשול במקום דלאו דיליה, 
הבטיחה מיד ומסר לה אותו היחוד ומסירת הסימנים, ותקן 
אותו המלאך.
%break
%H סדר התיקון
%break
מתחילה היו המחשבות עושות פעולות בכח, ואותם הפעולות 
הטביעו בכח בבריאה, והמה כל המציאות שבבריאה הזאת, 
כמו האש, המים, הארץ וכל צבאיה וכו', ואז התעלמו 
המחשבות, ויצאו כחות הבריאה מכח אל הפועל, 
%break
וזה עניין בי"ע בכל שליטתם, ובבא התיקון, התגלו אותם 
המחשבות מחדש על אותם הפעולות שהתגלו גם כן כמותם 
בסוד, (ישעיה מ כו) " וראו מי ברא אלה". ואז, (פסחים נ., ב"ב 
יז:) "עולם הפוך ראיתי" וכו'. 
%break
וזה עניין עילת העילות לא נחית יחודיה עליו עד דיהבין ליה ב"ז, 
(תהלים יט י) "כי משפטי ה' אמת צדקו יחדו".
%break
%page פה
ועניין התעלמות מחשבותיו, והגלותם במשך זמן משוער, הוא 
כדי לתת לפעולות שהתחדשו מהכח במחשבות, שיהיו פועלים 
מה שבחוקם לפעול, דהיינו, כח האש וכח המים וכו', ולאחר זה, 
כשמתגלים גם כח "מי ברא אלה", 
%break
נמצא שכל הבריאה הנוכחית מושפעת בגאון ותפארה, ואם לא 
נתעלמו הספירות מתחילה, לא היתה יוצאת כל הבריאה אל 
הפועל, והיו נשארים רק בכח.
%break
%H תענוג הקבוע, ועבדות המעולה
%break
כל התכלית אשר מוכן לעולם אחר כל המעשים, הרי התענוג 
מחוייב להתלוות עמו, היות שבעולם מושג התענוג, ע"כ הוא 
חלק מן היחוד האמיתי, כי אין לך נותן מה שאין לו, ואם כן 
בהשבת הענפים לשורשם מתיחד בהם התענוג.
%break
צריכים להבין, שאין כל השארה לנצחיות, זולת לשכליים בלבד, 
ואם כן מין התענוג, הוא גם מנושא השכליים, ולפי זה לא יפה 
דימו המחברים, 
%break
עניין תענוג השכלי, לתענוג של הסרת הספיקות, שזה אינו, 
מפני שתענוג הזה מתעצם בתחילתו יותר מאשר לאחריו, שאין 
זה מגדר הנצחי, שאינו משתנה כלל מהזמן.
%break
אלא אפשר לדמות, לאדם שעומד ומשמש לפני אורחים הגונים, 
מהנה ומענג אותם, הגם שאותו האדם לא ירגיש דבר, זולת 
שרואה שאחרים נהנים על ידו, מכל מקום עולה תענוגו על כל 
התענוגים שמקבלים קרואיו ומזומניו, 
%break
ומתעלה כפי שיעור קבלת תענוגם, שזהו גם תענוג שכלי, והוא 
למעלה מהשכל, מפני שהוא באמת תענוג רצוני ושורשי, עד 
שאין השכל מגיע אליו, כי אין חשבון וטעם ברצון כנודע.
%break
%page פו
זהו הדמיון האמיתי לתענוג הקבוע לנצחיות, דהיינו, שירגישו 
הנשמות גודל השעשועים שבוראם משתעשע עמהם, שהם 
יתענגו מאד מאותו ההרגש, ודו"ק. 
%break
בזה נבין שנצח והוד נקראים רגלים, כי הגם שעיקר הקומה 
מסומך על ידם בסוד, (משלי לא יט) "וכפיה תמכו פלך". מכל 
מקום, עדיין חסר השלימות, והמה מלשון אומנים, בסוד, (הושע 
יא ג) "תרגלתי לאפרים". 
%break
אבל עיקר הוא המוחין הפנימיים, דהיינו, למעלה מהמדות, 
בחינת שקיו דאילנא, וסבת כל הסבות. ולכן עובדי הוי', 
שיניקתם ממקום הזה, ועובדים דוקא בבחינה זו, 
%break
הם המה מתקנים כל ענפי הבריאה בבחינה זו. כי דוקא על 
המוחין הולך וסובב כל הבריאה המאוימה וארוכה הזאת.
%break
כיון שֶשֵכֶל העולם הוא אחד שמתחלק בין נשואים מרובים, 
נמצא, אם שנים מתלבשים (חושבים) בֶשֵכֶל אחד, הם יחשבו 
בנושא אחד, ואם יש ביניהם איזה הכר, הוא דוקא בגודל וקוטן, 
וטבע העולם שהקטן נכנע לגדול, אם כן, אותם השוטים, 
%break
שחושבים ממש אותה המחשבה של החכמים, בנושא אחד עם 
החכמים יחשבו, ומבלי רצונם נכנעים ומתאחדים עם החכמים, 
כטבע הבריאה, 
%break
שבדרך הזה הולך ונתקן העולם כולו. בזה תבין, שאין השלימות 
בהתרת ספיקות, כי זה לא יצוייר אלא במקרה, אבל לא ללכת 
תמיד ולהיות קובע עבודות במין הזה.
%break
אבל בהנ"ל ניחא, כי עיקר החפץ, הוא להיות הולך ומשמש לפני 
בוראו, שלנצחיות תהיה הרגשה זו קבועה לתענוג, ואם כן עיקר 
השימוש המעולה, שייך דוקא לשלימים כנ"ל, שבזה ... 
וחושבים מחשבות פשוטות אמיתיות, 
%break
ומתקנים כל בני העולם, אם כן עיקר התאמצות שלהם הוא 
להיות באותן המחשבות, אשר מגיע על ידם תענוג גדול לבורא 
יתברך שמו, שמשלימים מעשיו יתברך.
%break
%page פז
%H ממשלה
%break
בעניין המדרש (ילק"ש משלי פ"ה תתקלז, דברים פ"ז תתמו) 
"משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בה פועלים, ולא גלה להם 
שכר נטיעותיו, 
%break
שאילו גלה להם רואין איזה נטיעה שכרה הרבה ונוטעין אותה 
נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא 
גלה הקב"ה שכר של מצות. [שאילו גלה נמצא המצות מקצתן 
קיימות ומקצתן בטלות"] 
%break
לפיכך לא גלה הקדוש ברוך הוא שכר המצוות, משל למלך 
שאמר לעבדיו לקטו לי את כרמי וכו', לערב באו לשכרן, לזה 
שהיה עושה בתאנים נתן לו ב' זהובים, בענבים ג', בזתים ד', 
והיו מתרעמים למה לא אמרת לנו ששכר הזתים ד', 
%break
והייתי עושה בזתים, אמר להם, אם כן היו כלכם עושים בזתים, 
ולא היה מלאכתי נגמרת. ולפי זה יש לדקדק, על בחינת הרגש 
השלימות שיהיה לעתיד, כי עדיין יהיה נמצא תרעומות בלב 
המרויחים פחות.
%break
ואמתיקו במשל, כפי הראות אשר האב העושה שליטתו על בניו 
בכח גדול, המה מכבדים אתו ונמשכים אחר הנהגתו בלי שום 
הרהורים ותרעומות, על כן מלאים אהבה לו, כי מתבטלים אליו, 
וכל דבריו כחוקים אצלם נמנע ההרהור אחריהם.
%break
אבל האב העושה שליטתו על בניו בכח חלש, אינו מכובד בעיני 
בני ביתו כל כך, לכן אינם נמשכים בתמימות אחר הנהגתו, 
ומלאים הרהורים ותרעומות במדת הנהגתו, כי אינם מתבטלים 
אליו, ושוקלים את דבריו בפלס שכלם, 
%break
וזה לא ימלט את אחינו בני ישראל מהרהורים, על הטבתו 
לאחיו יותר משלו וכדומה, ולכן אינם בשלימות האהבה אצלו. 
%break
מזה אפשר לשפוט, כי בהתגלות השלימות, מובן שיהיה מושג 
גם כח הבורא וממשלתו התקיפה, אם כן יהיה התבטלות כל 
הכחות אליו, במדה שאין שיעור, אם כן לא יצוייר במצב זה כל 
הרהור ותרעומות, וכשתדקדק תראה, 
%break
%page פח
שאין אדם מתרעם אחר כח, שלא יצוייר שום אפשרות 
להתחפש ממנו, כמו שאין אדם חומד דבר שאי אפשר בשום צד 
להשיגו.
%break
וזה שנאמר, (ישעיה ב יא,יז) "ונשגב הוי' לבדו" וכו'. (זכריה יד 
ט) "והיה הוי' למלך על כל הארץ" וכו'. 
%break
פירוש, שבעת התיקון, יתגלה גם ממשלתו האמיתית, וממילא 
לא יצוייר כל חסרון והרהור אחר ההנהגה מכל צד, ויהיה כל 
אחד שמח ושלו בחלקו בלי קנאה כלל.
%break
%H והחוט המשולש לא במהרה יינתק
%break
"והחוט המשולש לא במהרה יינתק" (קהלת ד יב). פירוש, כי 
סדר האדם וקניניו, מתחילה עוסק בחיצוניות ורע, ואחר כך 
קונה קדושה וטוב ופנימיות, 
%break
ואחר כך מרכיב לו הקדוש ברוך הוא זה בזה, ושניהם מקודשים 
וקרואים ליחוד, ואחר כך יפרדו עוד הפעם זה לדרכו, וזה 
לדרכו, ונשאר בקדושה ופנימיות.
%break
וזה עניין ג' עלמין בי"ע, ובשעה שהרכיבם היו באצילות בסוד, 
'ואהיה אצלו'. אבל אחר כך, אחר צמצום א' נעשו ד' עולמות, 
שהם אצילות וג' לבושים, 
%break
דהיינו, 'עצות מרחוק', 'מפליא לעשות', 'אמונה', 'אומן', שכן 
הכינו לאמונתו, לסוד נתינת התורה מפי הגבורה. 
%break
אבל אחר כך, כשנתגלה עולם הנקודים, וראה שאינו כדאי, ועזב 
מוחותיו, פרח אור אצילות, ונשאר ג' ... הבריאה המחודשת, 
בחינת הרכבה, שהוא הכסא ומרכבה לכבודו, ובחינת יצירה, 
בחינת המלאכים שלא יכלו לעמוד בעולם הכסא ... 
%break
%page פט
המה מרכבה לקדושה נאמנה, בחינת, (עיין ברכות סא.) וייצר, 
שני יצרים, טוב ורע, ובחינת עשיה הוא שרובו רע שאין הבריאה 
והמרכבה יכולים, זולת הקב"ה בעצמו, ועובד השם משמש 
בטוב המוקדם לבריאה, ובטוב המחודש ... באמצע. 
%break
וזה עניין "והחוט המשולש" וכו'. ועניין, (שה"ש א יג) "צרור 
המור דודי לי בין שדי ילין". וזה עניין שיש לזה שורש בעליונים, 
דהיינו, סוד אהי' מקצה מזה, 
%break
וסוד קדמן מקצה מזה, שהם השפיעו אור גדול ונפלא מאד, 
וסוד יושכל באמצע המכפר ומבער כל החטאים מן הארץ.
%break
%H עליונים למעלה ותחתונים למטה
%break
מה שאמרו בכתבים אשר הגבורות ירדו ונתנו מקום פנוי 
לחסדים, נראה לעניות דעתי הקלוש, כמו שאמרו, (פסחים נ., 
ב"ב יז:) "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". 
פירוש, שבאותו מעמד המקודש, כשנתגלה אור קדמון, 
%break
אז מסר כל ההשפעה העליונה בכלי, אך כי נאסר כל תמונה 
דרך השפע, על ידי העליונים, ודרך השפע וכל ההשפעה 
הקדומה מאין סוף ירדו דרך צנורות בז"ת בסוד אל חי, וזה 
עניין, (שה"ש א ג) "שמן תורק שמך". 
%break
ונמצא שהעליונים למטה, כי להם אין שום פעולה אדרבה וכו', 
אבל התחתונים למעלה, כי כל ההנהגה מסורה בידם בסוד, מי 
מושל בי צדיק, כמו שכתוב, (שמואל ב, כג ג) "צדיק מושל יראת 
אלוקים". 
%break
וזה פלא. למה יהיו החשובים למטה מהפחותים, וזה שגילה 
האר"י ז"ל, כדי לתת מקום פנוי לביאת החסדים, כי כל עוד 
שהיו הגבורות בעליונים, לא יכלו לקבל החסדים העצומים 
כידוע, אבל בירידת הגבורות לכלי תחתון, 
%break
%page צ
באו החסדים מגולים בעליונים, דהיינו, אשר ממציא הבריה, גם 
מקימה בתדירות, וטובתו לא תמכר לצמיתות והבן, שזה פתח 
פתוח והרוחה, לקבל חסדיו בלי שיעור, והבן. ועי' מאמר ויחל 
נח.
%break
%H ענין בת צור
%break
בעניין מים שאין להם סוף, ועניין אמם שירדה לב"ן, היה בדבר, 
"בת צור" שנתעלה. ודוקא בה היתה התרעומת בדבר ירידה 
לב"ן, ובאמת היתה גם במקומה הראשון, אלא בסוד, (תהלים 
מה יג) "במנחה פניך יחלו עשירי עם". בסוד המנוחה בענינה.
%break
%H תיקון השמאל
%break
אלא הבת שנתגלתה היתה חדשות שלא שמעתה אזן, סוד בת 
מלך, שזה אין עשר ולא תשע, שזה סוד תיקון הקץ וגם תיקון 
היום.
%break
פירוש, כי צור המעטירה, אם כל המדינות שהתעשרה מסחר 
כל הארץ וכל איי הים, היתה תפארתה מתפשט בעיקר עד קץ 
כל הימים אשר על כן, ויקוצו בחייהם, כי אין לה תקוה על 
הוספה כידוע. 
%break
ולכן מחסדי השם ית' ובגבורה, נראה לפניהם כבת צור, אשר 
אותה הבת, גרמה תרעומות לאנשי מעמד, עד שזכו ישראל, 
לדעת ולתקן אותו הקץ, בסוד קץ הימין, שעל כן ... בת צור 
למנוחה, ולתת כבוד לבת מלך. 
%break
ואיגלאי מלתא למפרע שלא היה בצור אם כל המדינות שום 
מהפכה, ואותה הבת שראו, לא מנפילת האם נבנתה, כי אינה 
כלל מצור, אך בת מלך היא, כי "משפטי הוי' אמת צדקו יחדו". 
%break
(תהלים יט י), ואדרבה כאן נגלתה צור האם בכל תוקפה 
והדרה, להדר ולכבד את הבת מלך גבירתה שהתגלתה עכשיו. 
%break
%page צא
אם כן בטלו כל הטענות והמריבות, כי לא נפגם הקץ, כי קץ 
הימין, היה והוה, ולקץ הימים מעודם לא באו עוד, כי צד 
השמאל עוד לא נתקן כלל, ולא היה עד עתה שום תחבולה 
ומבוא לתקן אותו הצד, 
%break
מפני שלא נתגלתה עוד הבת מלך, וכיון שזכו באמת, בלי ספק 
כלל, לקץ הימין בשלימות גמור, התחיל התיקון האמיתי של בת 
מלך, אשר תתעלה בקרוב לדרגת אם כל חי, ובתכלית העילוי 
סוד יחידה, והבן.
%break
%H אצילות נשמה
%break
כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלימה ומאירה מהבורא 
יתברך, ראויה לדביקות תמידי ונצחי.
טרם ישיג את נשמתו בפרוטרוט, ניתן לו ישר מהבורא יתברך, 
בחינת שורש נשמה, כולל כל הפרטיות עד גמירא.
%break
בשורש אין הבחנה בשום פרט, אלא שאחר כך נתנו לו הבחנה 
בפרטים, אור אחר אור, עד שמשיגה לפרטיה.
יש אור ישר ויש אור חוזר, באור ישר באים מלעילא האורות, 
ומובן שבכל פרט ופרט ניתוסף האור.
%break
אבל באור חוזר מתתא לעילא, אדרבה, התקשה בריבויי כל 
פרט ופרט, מחמת שכל אור החוזר צריך להתקבץ מכל 
החלקים שכבר השיג, ובהחסר לו חלק אחד, בשכחה, או אפילו 
במיעוט השגה, יגרום לו פגם בכל אור חוזר שלו.
%break
%H גבהות הלב
%break
"גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל" (תהלים כא ה), פירוש, 
דשכינה הקדושה, מתמרמרת כביכול, שבאמת חושקת מאד, 
להביא כל אדם בצל כנפיה הקדושים. 
%break
%page צב
אבל "גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", בשום אופן כביכול, 
כי לא תסבול אותו בשום פנים.
וז"ש, כשתנצלו מן כל החטאים, דואג אני עליכם, שלא תכשלו 
מחמת זה בהחמורה מכל החטאים, היא הגבהות.
%break
והענין, כי בחינת הבורא הוא א"ס וא"ת ופשוט, וכ"ע המסכים 
והמעיקים הבאים על הנבראים, שוים ממש באותו מדה ושיעור 
ההרחק שביניהם ובין בוראם. 
%break
ולכן, כפי שיעור התקרבותו לבוראו, הוא ממש שיעור הטוב 
והבהירות שמגיע מאור פניו ית'.
ודרגא ראשונה בקדושה, להשיב פניו ולבו אל בוראו, ואם דא 
לא ביה, כלום ביה.
%break
והמרגיש גבהות בלבבו, הוא מחזיר פניו אל עצמו, ואחוריו אל 
בוראו. לכן אפילו יעלה למעלה שיאו, ברגע אחד נופל מכולם. 
וזה סוד (וישלח לו לב-לט) "וימלוך וימת". ואם לא ימלכו, לא 
ימותו לעולם והבן.
%break
וזה סוד, שגורש אדם הראשון מגן עדן, ולהט החרב וכו'. כי בגן 
עדן נמנעה הבחינה הזאת, ואם היה אוכל מעץ החיים, מיד היה 
השלמתו. והחפץ היה להעלותו כמקדם, בכל המדרגות הראוים 
לו. 
%break
לכן גורש, שלא במקומו, ושמה אפילו אחר אכלו ושתו לפני ה', 
אפשר לו למות, מחמת אויר הגאות ששכיח שם מאד. וזה נותן 
לו מציאות להתעלות בכל המדרגות, כמו שהוחק לו.
%break
%H גדול הנהנה מיגיעו
%break
"גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות ח.), פירוש, 
אמרו שלעתיד לבא נאמר, (יחזקאל לו כו) "ונתתי לכם לב 
בשר", להוציא בשר. כי בזה"ז כתוב, (שיר השירים א ז) "שלמה 
אהיה כעוטיה על עדרי חבריך", 
%break
%page צג
כי אפילו במצוה ראשונה לפרות ולרבות, אין האדם יכול להוציא 
בשר זולת בתכלית שפלותו הבהמית, כי אין חכמה ואין תבונה 
ועצה כנגד הוי'. ובהתערב אפילו ניצוץ קטן שכלי, יושבת בחינת 
לידה מהם, אלא צריך להתפשטות הרוחנית מכל וכל.
%break
אבל לעתיד, (יהושע ה ט) "גלותי את חרפת מצרים מעליכם", 
כי לא תצטרכו להעשות אש. ..., דהיינו, ענין העברה בנהר 
דינור שאין ניצולין מהם, 
%break
איש ואשה ששכינה שרויה ביניהם, בסוד י"ה שפורח מהם 
בשעת מעשה, אלא שיולידו בסוד י"ה בקביעות. וזה "לב בשר", 
להוציא בשר. שלא תפרח מהם הכונה הזאת אפילו בשעת 
מעשה.
%break
וז"ע "נהנה מיגיעו", כי כל ההנאה שלו הוא משכר ותוספות 
הבא מהיגיעה, דהיינו, הלחם שאוכל על ידי זה, אבל השלימות 
היא להנות מעצם היגיעה, 
%break
כמו לעתיד, (ברכות יז.) שנהנין מזיו השכינה והם יושבים 
ועטרותיהם בראשיהם. וכשישתלם בזה, אז לא צריך לעבור 
יותר בנהר דינור בפריה ורביה, כנ"ל.
%break
והטעם כמ"ש (עי' תנחומא שמיני סימן ב) שלא הי' שמחה לפניו 
ית' כיום שנבראו בו שמים וארץ. ולכן דבר זה חוק ולא יעבור, 
שגם בכל בחינת חידוש בבריאה, אינו נמשך אלא בתענוג 
הגדול של מולידו, 
%break
וזולת שמחה ותענוג לא יתחדש שום דבר בעולם. כמ"ש 
(ישעיה נה יב) "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" וכו'. לכן לפי 
שפלות האדם אינו מתענג בשלימות, זולת מתענוג בחינת 
נוקבא, דהיינו, בחינת קבלה. ובגלל הדבר הזה, 
%break
כשירצה להוליד בנים מחויב להתפשטות הרוחנית. דהיינו, 
תענוג הבהמי, שזה מצוייר בעוה"ז בשלימות, וז"ס (תהלים ח ו) 
"ותחסרהו מעט מאלקים", כדי שלא יתגאה לעשות עצמו אלוה, 
כי יאמרו לו, (סנהדרין לח.) "יתוש קדמך", 
%break
דהיינו, בחינת הבריאה היא שהאם היתה מוכרחת להתדמות 
בשפלות הגרוע שבעולם ..., כמו יתוש, וזה קדם ללידתך. ולכן 
עדיין אתה נמצא במדרגת יתוש, שאין לך בחינת דכר, ואתה 
מתיגע בעבודתה לקבל פרס. 
%break
%page צד
דהיינו, בחינת נוקבא, וכמ"ש (פסחים קטו:) דרכו של עני 
בפרוסה, ואינו נהנה משלימות, ואפילו העוסק בתורה נעשה 
שותף לקב"ה במעשה בראשית, דהיינו, (ב"ב ט"ז) "שטן ופנינה 
לשם שמים נתכוונו".
%break
אבל עיקר השלימות הוא (דברים יא כב) "ולדבקה בו", דהיינו, 
במדותיו, (ספרי שם) "מה הוא רחום אף אתה רחום", וכל 
היגיעה צריכה להיות לרחם על נדכאים, ואז נהנים מעצם 
היגיעה ולא משלימות הבאה מהיגיעה, ונהיה בחינת דכר. 
%break
וממילא ... בחינת ירא שמים כי אין היתוש קודמו במעשה 
בראשית, אלא אדרבה הוא מרחם על היתוש, ומרוצה בצער 
גידול בנים, בסוד, היגיעה בעצמה מרחמת, שזהו זיו השכינה.
%break
ואולי ז"ע, (תענית יט., ועוד. מעשה בחוני המעגל) "עג עוגה 
ועמד בתוכה ואמר לפניו רבש"ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן 
בית לפניך וכו' איני זז מכאן עד שתרחם על בניך" וכו'.
%break
וז"ש, (תהלים קכח א) "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו", דהיינו, 
שבחינת יראת שמים שלו, יהיה בדרכי שמים, זאת אומרת, 
בבחינת, "מה הוא רחום". ומפרש כיצד, "יגיע כפיך כי תאכל", 
דהיינו, שלא יצוייר לך תענוג, זולת "יגיע כפיך", סוד דכר. 
%break
"אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך", דהיינו, הבחינת יתוש 
ונוקבא שבך, תתן אתה בגבורתך, מקום בשפולי ביתא על סף 
הבית, בבחינת, "גפן פוריה", ז"א, שאתה בעצמך תברא 
היתוש, בסוד, "מה הוא רחום".
%break
ואל תרבה בשיחת ילדים. כי מציאותם ג"כ בסוד הרחמים, 
ובסוד זה תתן להם מקום, "סביב לשלחנך", כי, (שם קכז ה) 
"אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם", 
%break
כדי לרחם על האויבים, ו"לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער", 
וכאשר יהיה לך כל אלה הסימנים, מכרזת רוה"ק, "כי כן יבורך 
גבר ירא הוי'".
%break
והענין שיש ג' בחינות גן, נהר, עדן. העתק משורש גידול בנים 
והחזרתו לשורש. ואין לשום דבר ניחא אלא בשורשו. כי (ב"ר 
פנ"ג , פפ"ו, ועוד במד' ורש"י) "זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה 
קאים".
%break
%page צה
וזה ענין צער גידול בנים. כי האדם נמצא כמו מגדל פורח באויר, 
כי הוא כלול מעליונים ותחתונים, ע"כ אין לו מנוחה לא בשמים 
ולא בארץ. כמ"ש, (אבות פ"ד כ"ט) "שעל כרחך אתה חי ועל 
כרחך אתה מת". ואינו מרוצה לא לחיות ולא למות. 
%break
אבל לעתיד לבא לא יהיה שום חילוק בין שמים וארץ. בסוד 
(ישעיה סו כב) "השמים החדשים והארץ החדשה", לכן לא יהיה 
נמצא צער גידול בנים, כי בין שיהיה בשמים הוא שורשו, ובין 
שיהיה בארץ הוא שורשו, 
%break
בסוד (ירמיה כג כד) "את השמים ואת הארץ אני מלא", ואז 
יוסר חרפת מצרים, כי לא יהיה יותר שום מקום פנוי. כי "מלא 
את אשפתו מהם", ונהנה מהיגיעה בעצמו. 
%break
%H השפעה ותענוג
%break
הנה בחינת התכלית המושג בעולם הזה, הוא התענוג ומנוחה 
בו, שזה נקרא, שלוה. כמו שכתוב (משלי יז א) "טוב פת חרבה 
ושלוה בה" וכו'. כי (ב"ר פפ"ד ג) "בקש יעקב לישב בשלוה", 
(בראשית מט טו) "וירא מנחה כי טוב", 
%break
אז נתמלאה בקשתו על ידי שקפץ עליו רוגזו של יוסף, שבן 
נמכר לעבד, והוא שכם אחד, שנטה את שכמו לסבול ויהי למס 
עובד. הרי שכל השלוה על ידי פת חרבה, 
%break
כי אמר הקב"ה (ב"ר שם, רש"י לז ב) "לא דיין לצדיקים מה 
שמתוקן להם לעולם הבא" וכו', ואז זכה באמת בשלות העולם 
הזה.
%break
ובאמת כל עיקר תענוג אמיתי, מושג בהשפעה לזולתו, ואפילו 
לקטנים הימנו, ומכל שכן לאדם חשוב, כמ"ש בקידושין (ז.) 
שאשה שנתנה דינר לאדם חשוב הרי כאילו קבלה הימנו 
ומקודשת לו, ואע"פ שהתורה אמרה 
%break
%page צו
שהזכר יתן כסף קדושין לנקבה, לא בשמים היא. וחכמים 
פירשו, שבאדם חשוב ישתנה הסדר. ובאמת אין שינוי כלל, כי 
יש לה הנאה ותענוג בהשפעתה לאדם חשוב, יותר מאילו קבלה 
הימנו. אלו ואלו דברי אלקים חיים, והבן.
%break
וזה סוד שאמרו, רצה הקב"ה להשפיע לנשמות, שלימות 
התענוג, שלא יהיה שום פגם, ברא את העולם לעבוד ולמשא, 
ויגיע כפיך כי תאכל. מעביר פגם הבשת שמתלוה למקבל 
המתנות.
%break
והנה פירותיה אוכלים בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא, 
ועצו ופריו שוים ממש, כי אותה בחינה שאוכל בעולם הזה, היא 
היא המתקימת בנצחיות. ואם כן, כיון שבזיעת אפו אוכל בעולם 
הזה, איך יצויר השלוה לעולם הבא. 
%break
וגם אם תאמר שהקב"ה ישלם לו שכר כפול ומכופל, יותר ממה 
שהרויח בעולם הזה, אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם, הרי 
נמצא פגם הבשת באותו היתרון.
%break
אלא שנמצאים שני מיני תענוגים. אחד מה שמקבל מאחרים, 
בחינת נוקבא, וזה דבר השוה לכל. והשני הוא אדם טוב, 
פירוש, שיש לו לב טוב, דהיינו, שאינו משגיח כלל על עצמו, 
ונותן לאחרים, כל מה שיש לו. 
%break
וצריך להבין למה עושה כן, אלא שיש לו יותר תענוג מהשפעתו 
לאחר, כפול ומכופל מאילו מתענג בעצמו. כי כן טבעו, כי לבו 
נולד מהול מערלת לב, שדורש וצועק הב הב, על כן, לא מצויר 
אצלו כלל, 
%break
תענוג לעצמו, אלא כל מגמתו ושלימות תענוגו, להשפיע 
לאחרים (ומכל שכן לחשובים שנוהג בכל אדם).
%break
אבל לא כל אדם מחזיק במדה זו, אלא מרגיש את עצמיותו, 
ובכל פנות שהוא פונה, אינו אלא למלאות נפשו, שזה שלימות 
תענוגו. ובצער ישפיע גם לאחרים. 
%break
ובזה יוכר ויובחן, בין דרגות הקדושה לדרגות הטומאה, בסוד 
(משלי ל טו) "לעלוקה שתי בנות הב הב". שזה בחינת ב"ן שלא 
נתבסם עדיין, ויש לו התפשטות לחשבון כלב.
%break
וזה סוד, שבב' נברא העולם, דהיינו, דרך העבודה בבחירה, 
ודרך העבודה למעלה מבחירה, ותלוים ומקושרים זה בזה, 
בסוד פסיעות ומדרגות.
%break
%page צז
ונמצאים עוונות בעולם שאינם תלוים בתשובה, אלא צריך 
מיתה, שממרקתו, כי צריך להכין את הנשמות, לשתי מעלות. 
למעלה ראשונה, שיהיו ניזונים מיגיע כפם. ולמעלה שניה, 
שהמזונות לא יהיו בבחינת נוקבא, 
%break
דהיינו בקבלה, כמו אכילה ושתיה, אלא שיהיו ניזונים 
ומתחזקים בשלימות, על ידי השפעתם לאחרים. ובזה יהיה כל 
קיומם בסוד הזכר, וזה סוד, מזון הנשמות לעולם הבא, שאין 
רעבון לבם נשקט כלל מתענוג של עצמם, אלא זולתם.
%break
שתי הבחינות האלו קשורות זו בזו, שאלמלא לא נקבע בהם 
מעלה השניה, היה נמצא להם פגם אפילו בבחינות שלעולם 
הבא, שיותר ממה שהרויחו ניתן להם, כערך הנצחי לזמנו. 
ומעלה ראשונה, 
%break
היא בריאת הנשמות, בערלת לב. שלולא זה, היה להם פגם 
אפילו בבחינת השפעה לאחרים, כעבד דשקיל ואזיל לאחוריה 
רביה, שאין לו מעלה ופחיתות. 
%break
ולכן הרשעים אינם פוגמים בקדושה כלל, בסוד (איוב לה ו) "אם 
חטאת מה תפעל בו". כי אם חובקים את ידיהם ואוכלים בשרם, 
כי מתים המה. אלא כל הפחד, שמא ישלח ידו ויאכל מעץ 
החיים, ואכל וחי לעולם, פירוש, שכל החוקים בהנהגה, 
%break
כבר מוכנים בדרך קודם ונמשך, אם כן, אם הרשע, ישיג 
הקדושה ויקנה בעצמיותו, על ידי מעשים טובים ועבודה, והוא 
אינו מושלם, נמצא שמחסר מהקדושה, כמו גוזל וגונב לעצמו. 
%break
כי כבר אמרנו, שאין ענין הקדושה בחינת המשכה לעצמיותו, 
שזה אינו שלמות, אלא חסרון, ולא יחיה לעולם הבא בנצחיות, 
שמזון הנצחי, הוא מהנתינה לזולתו. 
%break
ואם כן, ימות שם הרשע ברעב, כי יחסר לחמו, כי לא נמצא שם, 
ועל כן אותה בחינה של קדושה שינחל לנצחיות, יהיה בעוני 
וחוסר כל.
%break
%page צח
וזה שאמרו, (עי' רש"י דברים ז י) "שהקב"ה משלם שכר 
הרשעים בעולם הזה, כדי לאבדם מעולם הבא", שאינם ראוים 
להתקיים שם, שמפרידים בקדושה כנ"ל.
%break
וז"ש רשב"י, (הקדמת הזוהר הסולם אות קצב) "ווי אי אימא" - 
פירוש, אותו הסוד שמבטל בחינת להט החרב המתהפכת 
במקצת ע"ש - "ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון", 
%break
דהיינו, שפחד שלא ינחלו הקדושה, ולא יספיקו מחמת רשעתם 
להשלימה, בהתפשטות זוהמתם כנ"ל.
%break
ובאמת כבר שם הקב"ה, להט החרב המתהפכת, וכשמגיע על 
ראשם של רשעים הנ"ל, מיד ימותו, ולא יגעו בקדושה כלל. 
בסוד, (אדר"נ פ"א מ"ה, תק"ז תקון סא צד.) "רשע אל תגע בי". 
%break
ואש של גיהנם מיסרו, דהיינו בחינת "הב הב", והוא מרגיש 
השפלות מאותה בחינה, מתוך סיבוב היסורים שיחולו על ידי 
זה, על ראשו. 
%break
וכשעושה תשובה, מחיים אותו, ואף על פי, שעדין אינה תשובה 
שלימה. מכל מקום, צריך להחיותו, כדי להזמין לו כח לסבול את 
צער הגיהנם עוד הפעם כנ"ל, בסוד הגלגול, עד שמנוקה 
מזוהמתו, ונעבר ממנו ערלת לבו. 
%break
והלב מבין שלעצמו אין שום מציאות תענוג וקבלה, ובאמת גם 
לא יחמוד כלל, כי העצמות גברה על הכלי והתבטל הכלי 
משליטתו, ונקרא קדוש לאלקיו, כי כל מגמתו בלתי להוי' לבדו, 
ולא לעצמו, כי אינו מרגיש את עצמו. 
%break
וזה סוד, החזרת הדין לחסד. דרך משל, העני שלא אכל כל 
היום, ורעב מאד, ולעת ערב מצא ככר לחם, וכבר סכינו בידו 
לחתכו ולאכלו, מכל מקום, אם יגיע באותו זמן עשיר נכבד מאד 
לביתו, מיד יזמינו לסעודתו הקטנה, 
%break
והעשיר אוכל והעני שבע ומתענג יותר מהאכילה של העשיר, כי 
אין שיעור ועסק לשביעה הבא מרוחני, על שביעה הבא מגשמי.
%break
%page צט
אלא צריך שיזדמנו שתי בחינות הנ"ל, בשני הפכים ממש, 
דהיינו, בתכלית הרעבון של העני וכו', יזדמן אליו העשיר וכו'. 
וצריך להתגלות בעולם הזה דוקא.
%break
על זה צריך ב' לבבות, לב כסיל יטה בתחילה בצמאון גדול, 
(ניכר בגודל העבודה) ללב חכם, בבחינת, (תהלים מב ג) 
"צמאה נפשי לאלקים", דהיינו, בחינת נוקבא, על ידי גילוי א"א. 
%break
ואחר שיש לו לב אחד, לב חכם, צריך לבא לשלימות, שלא 
ירעב ולא יצמא לעולם, רק להשפיע לזולתו, בשביל זולתו. והוא 
נאמן בית, בחינת דכר, ע"י גילוי עתיק כנ"ל. 
%break
ועתה הוא ראוי לתענוג הנצחי, וחי לעולם, בשמחה רבה, כי 
מזונו מצוי שם בשלוה, שרואה זולתו אוכל, והוא מתענג 
מהשפעה לזולתו.
%break
וכיון שבחינה קדושה זו הגיעה גם כן על ידי עבודתו, שהמציא 
לו הבורא, אין כאן פגם של בושת, אפילו ביתרון. כי כבר מורגל 
בתענוג הזה בעולם הזה, כי צריך לראות עולמו בחייו. כי 
אוכלים פרותיהם בעולם הזה, אך הקרן שמור. 
%break
ומה שהעולם הזה קצר הוא, אין המניעה מצידו, לכן ממש זה 
שאוכל ומתקיים על ידו בעולם הזה הקצר, ממש זה אוכל 
ומתקיים על ידו בעולם הנצחי. ונמצא שילום שכרו ממש, מדה 
במדה, לא פחות ולא יותר. 
%break
וידוע אשר כל התענוג הוא בהתרת הספקות, וכפי הנ"ל, מבואר 
ב' בחינות אכילה של עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה 
גשמית. כי לחסרון גשמי יש שביעה גשמי, 
%break
ולעולם הבא כשנעבר רוח הטומאה, לא יצוייר במוחו חסרון 
גשמי. כי בא להתפשטות הגשמיות. גם מתענוג דהתרת 
הספקות.
%break
ולכן בחינת אין סוף מתלוה בכל בחינת השפעה, קודם לו, 
בזמנו, ולאחר זמנו. בסוד, בגו כל עלמין, סוד אצילות. ולבר כל 
עלמין, סוד עתיק. דהיינו לתכלית הנ"ל, להרגילו בבחינת תענוג 
הנצחי להשפיע לזולתו. ולכן הוא לבר כל עלמין. 
%break
%page ק
שאז כל עיקר עבודתו למעלה מכל החסרונות, בסוד (ברכות 
יז:, וש"נ) "וחנינא בני די לו בקב חרובין", בסוד, תורה מהר 
חורב. וכל הכוונה שם לקבל גילוי עתיק בעולמות באהבה, 
%break
להשפיע לח"ס דבתר כותלא. ולא להפיל הכותל, אלא בסוד 
(תנחומא שמות י) "לא זזה שכינה מכותל מערבי". ומתאמץ 
לשמח את השכינה שם.
%break
אבל בעולם הזה אין שלימות התענוג בזווג דבתר כותלא. כי 
מסופק הוא האם, (תהלים קיג ט) "אם הבנים שמחה", בכותל 
מערבי, אלא שמתאמץ בכח אמונת הצדיקים, ועובד ומשפיע 
שמחה במקום הזה ובדרך זה.
%break
ולעתיד יהיה גילוי עתיק בפועל, (אוכלים) רואים עולמם 
בחייהם. כי, (ישעיה נב ח) "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון". 
ומכירים שאמונתם עשתה פירות בשעת מעשה שהיה. וזה, אין 
תענוג כהתרת הספקות. 
%break
כי יראו בעליל כי היה להם כח גברא בשעת מעשה, והולידו חיל 
רב. וזה גילוי בחינת חסרון שבדכר, ואולי הוא סוד גידין שאין 
בהם חלל, הנמשכים ממוח לגוף. ובחינה זו היא אכילה של 
עולם הבא, בסוד הדכר הנ"ל.
%break
וזה הוכחת דוד המלך לדואג ואחיתופל. (ב"מ נט.) כי "המלבין 
פני חברו ברבים", אשר כל מגמתו להלבנת פנים, ואזיל סומקא 
ואתי חורא, "אין לו חלק לעולם הבא", 
%break
כי אין שם גוונין דעולם הזה כלל, ואין שם כל תמונת הפנים 
דחיור וסומק. וכיון שלא יתיר שם הספקות, נמצא גווע ברעב, כי 
יחסר לחמו להתעדן בו.
%break
אבל הבא על א"א עושה תשובה, דהיינו, בשוב הוי' ציון, בסוד 
עין בעין. ולא כעולם הזה שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונם. 
ויראה שלא החסיר מדל לחמו בשעת מעשה, 
%break
אלא אם הבנים היה משמח בהוד והדר, ולא הי' נוקבא לס"א 
חלילה, אלא דכר לקדושה להורות תשובה לא'.
%break
%page קא
פירוש, שלא זזה הא' ממקומה, מבית א-ל. ורואה שמחת 
הבורא ממעשיו תמיד. וזה יש לו חלק לעולם הבא, כי הוא מזון 
הנצחי כנ"ל. כי שפע הלובן מגיע לרבים, ושפע תשובה ליחיד. 
וז"ס, (תק"ז תקס"ט) ויש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו'. 
%break
וזה סוד, (סוכה מה:) "בני עליה והן מועטים". כי בעליה זו לא 
ניכר בין צדיק לרשע. פירוש, בין ארור המן וכו'. בסוד (אסתר ד 
א) "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". 
%break
לכן צריך גורל על שני השעירים והגורל מבחין, בסוד (שם ט 
כח) "ימי הפורים האלה לא יעברו" לעולם, וזה גורל הצדיקים.
%break
%H אני הוי' לא שניתי
%break
"אני הוי' לא שניתי" (מלאכי ג ו), פירוש, כתוב (תהלים נא יא) 
"הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מחה", כי מעיקרא אמר, (שם ז) 
"הן בעוון חוללתי" וכו', וכיון שכן, גם עתה אינו צריך לבקש 
יותר, רק "הסתר פניך מחטאי", 
%break
פירוש, שלא יביט על החטאים, וברגע אחד מביט על הזכיות, כי 
הוי' ב"ה לא שנה כלל, ואפילו בשעה שדיברו זה אל זה, (מלאכי 
ג יד) "ומה בצע כי שמרנו" וכו', (שם יג) "ושוא עבוד", 
%break
אז מקרא קורא עליהם, (שם טז) "אז נדברו איש אל רעהו 
ויקשב הוי' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי הוי' ולחושבי 
שמו". 
%break
וכן אומר הכתוב, (ויקרא יד א) "ביום טהרתו והובא אל הכהן", 
נראה בעליל, "זאת תורת המצורע", וזכור, והכל הוא מפני 
אחדותו, שאין מקבל שינוי בשום פנים שבעולם. וזה סוד פנים 
באחור, הוא ממש פנים בפנים, כי הפנים העליונים, 
%break
משגיח מתחילה עד סוף על מקום אחד, אלא שמתחילה סבור 
התחתון שהשי"ת פונה לחטאיו, ולבסוף רואה בעליל ששקר זה 
לא היה מעולם, והוא פונה לזכויותיו, כמ"ש, (זהר משפטים 
הסולם אות קצד) "יהודה אתה מתחילה עד סוף". 
%break
%page קב
וזה שטען המשורר אינך צריך חלילה להחזיר הפנים על צד 
אחר, רק לא תביט על בחינת חטא, ושוב נעשה מזה זכויות, 
ואין לך מחיית עוונות גדול מזה. 
%break
כי (ב"ב טו.) "איוב לא היה ולא נברא אלא היה" בעלמא, לשבר 
את האוזן התחתון, שיהיה לו לב שומע דבר הוי', כי נאמן הוא. 
%break
וזה סוד הפסוק, "אני הוי' לא שניתי" מעולם, (ישעיה מא ד) 
"ואני הוי' ראשון ואת אחרונים אני הוא", באותו מצב ממש, 
ובאותה מדרגה ממש, מתחילה ועד סוף. והראיה (מלאכי ג ו) 
"ואתם בני יעקב לא כליתם". 
%break
שאם היה חלילה שינוי, היה צריך להיות כליה חלילה, בבית 
יעקב, ולתת צדיקים תחתיהם. אלא לא כן הוא, כי (תענית ה.) 
"יעקב לא מת", וכן בני ישראל. 
%break
וזה הטעם שאמרו, (עי' סנהדרין צא:) עתידים המתים להחיות 
במומם, שלא יאמרו שאחרים הם, ולא גופים הראשונים שמתי, 
לכן בא אור התחיה להם, 
%break
כשהם ממש באות המומים כלפנים. אלא כשישתהו זמן מה אז 
יהיה בחינת לעולם הבא עין לא ראתה, ודו"ק.
%break
%H פעולות האדם ותחבולותיו
%H ציור אחד יוצא מכל המעשים
%break
הנה כל פעולות האדם הפרטי ותחבולותיו, הם סדר אחד שערך 
המאציל ב"ה, בסוד בחירתו בו באהבה. אשר מבין כל המעשים 
האלו יוצא ציור אחד, מזהיר כעצם השמים לטוהר, כי כולם 
מלוכדים ומשולבים זה בזה, בסוד עילה ועלול, 
%break
סיבה ומסובב, עד שכל המעשים יתאחדו, למעשה אחד, בסוד 
(שמות לד י) "מעשה הוי' כי נורא הוא", כידוע ליודעי חן. סוד 
גאולה פרטית. וזה סוד אחדות הפעולות מן הפעולות, 
%break
%page קג
פירוש, מכל נברא יוצא הרבה פעולות, שסופם להתלכד זה 
בזה, עד שנעשים פעולה אחת ממש כנ"ל, והיחוד הזה מגיע 
בכל נברא ומעשיו.
%break
%H אחדות הפעולות
%break
ויש סוד אחדות הפעולות היוצאות מהפועל האמיתי, סוד בורא 
כל אלו הנבראים עושי מעשים הנ"ל, אשר ערך הנבראים אליו, 
הוא כמו ערך הפעולות לנבראים כמובן. לכן לאחר כל 
התאחדות מעשי הנבראים למעשה, 
%break
בסוד (פסחים פו:, וש"נ) "אם למקרא", לאותו נברא פרטי, צריך 
שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת 
ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו 
בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי, 
%break
ומהזווגים שלו הוליד בנים, וגם בנים הולכים בדרכיו, מזווגי 
זווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם 
זרע ישראל. ובגמר התיקון, יתלכדו זה בזה, עד שנעשה מבין 
כולם אדם אחד, כמו אדם הראשון, והבן מאד.
%break
%H הדבר שהיה בכלל
%break
וזה סוד (תחלת ספרא) כלל ופרט, ואין בכלל יותר ממה 
שבפרט, לכן כל פרט ופרט מסוגל בעוד שהוא פרט, להכלל 
בכלל.
%break
וזה סוד, כל שהיה בכלל ויצא מהכלל, לא ללמד על עצמו יצא, 
אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
%break
פירוש, כל אדם הוא פועל מעשים ותחבולות, ולגבי אותם 
המעשים והתחבולות הוא נחשב כבורא לגביהם, (כי בגלל כן 
הבורא ית' בטח עליו, בה' בראם) כי בראם ממש, ועל ידו וחפצו 
יוצאים לאור, ומראיהם ודמותם, לפי גלגל הכ"ח עתים עליו, 
%break
בסוד, (קהלת ג א) "לכל זמן ועת לכל חפץ", וכפי השתנות 
העת, כן יוצא כרוז על מעשה הנולד אז, (נדה טז:) אם בן חכם, 
אם כסיל, אם עשיר ואם עני. 
%break
%page קד
אבל צדיק ורשע, לא קאמר, מחמת אחדותם זה בזה, ורובם 
זכאי, בסוד, צדיקים ומיעוט עוונות נעשו לזכיות, עד 
שמתאחדים למעשה אחד כנ"ל.
%break
%H ומבשרי אחזה
%break
"ומבשרי אחזה" (איוב יט כו). ד"מ, אדם נברא מהרבה כלים, 
שהם משרתים לו, גרועים, או חשובים, כגון, הולכים בארץ, 
יושבים בראש, מוציאי סרחון, 
%break
מעלי ריח וכדומה, שמצירוף כל המשרתים האלו מסודר 
מבניהם אדם אחד, כמו שנראה לעיניך.
%break
ובא וראה, שאין שכל כלל במשרתים האלו. והטעם, מפני שיש 
גם לזה משרת מיוחד, יושב ראש. ומתוך שאין שום פירוד כלל 
במשרתים, אינם צריכים כלל, שכל ובינה, 
%break
לכל פרט ופרט, כי היה דבר זה מותרות לגמרי, ואין נאה לפועל 
השלם לפעול דבר שהוא למותר.
%break
ומובן שכל המשרתים מוכרחים להיות על תפקידם, ובהעדר 
משרת אחד מהם, יעדר כל האדם, אפילו משרת יותר נבזה, 
כגון, מוציא רעי. וזה גם הטעם, שאין לאבר המוציא רעי, שום 
בושה כלל מעבודתו השפלה, 
%break
כי הוא מאוחד מאד עם האדם, והקומה כולה, והוא מצטרף 
לקיום הקומה, לא פחות משאר אברים, והבן ודו"ק.
%break
ובדרך משל, נמצא שתי איפות (פירוש מדות), איפה של 
חסרונות, ואיפה של מעלה וחשיבות, שאלו שתי האיפות 
מחזיקות בקרבם וכוללים בתוכם, כל הד' עולמות. 
%break
%H התאחדות המעשים למעשה אחד
%break
וזה סוד, כל דנפח מתוכו נפח, ונעשה במקום זה כמו איפה, וזה 
סוד שורש ושורשו של כל הנבראים בבורא ית', בסוד להנות 
לנבראיו, שהוא לו ית', לנחת רוח, וזה שמו איפה של נחת רוח.
%break
%page קה
וכמו כן, האדם בעולמו הנקצב לו מן השמים בורא תחבולות 
ומעשים רבים, וכולם יוצאים, מסוד האיפה שלו, דהיינו, חסרון 
השגה בשורשו, וזה מוליד לו כל מיני חסרונות, המתמלאים לו, 
בסוד, בית, לבוש, מזון, חיות, תענוגים וכדו', 
%break
כי כל אלה נמצאים, בקביעות ונצחיות בשורשו כמובן, ומחמת 
שבא על ידי טפה סרוחה, זוכה להיות פועל ובורא בפני עצמו, 
שע"י משתלם בהשגת שורשו, בסוד חב"ד.
%break
פירוש, שזה נעשה בהתאחדות והסתדרות כל המעשים שלו 
למעשה אחד כנ"ל, שעל ידי כולם, נשלמת האיפה שלו. כמו 
תרי"ג איברים משלימים דמות אדם, כמו כן תרי"ג פעולות 
משלימים צלם האדם.
%break
וזה סוד כל פרצוף מתחיל מחב"ד, והבן.
%break
%H התאחדות הנבראים
%break
אבל התאחדות הנבראים, לפועל השלם ית' וית', הוא בדרך 
אחר, אינו ענין כלל לבחינת השגה בסוד חב"ד, אלא בסוד 
התענוג, בחינת נחת רוח, סוד המנוחה האמיתית, שזה סוד, 
האיפה של הבורא כנ"ל, שמשורש זה נברא הכל. 
%break
וזה מגיע לכל הנבראים ביחד להשלים, שלאחר ככלות הכל, 
יוצא הנחת רוח הזה במילואו, ובטלו כל השמות, כי נכללים 
בשם הזה ביחד, בסוד האיפה שמושך את כולם, בתענוג נפלא, 
בעצם סוד, (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה". 
%break
וזה סוד כתר עליון השורה על הפרצוף, בסוד השראה, כי לא 
יבא בהשגה, ושורה בסוד יראת החכמה, לשבת "באמצע" 
תחתיו, אלא נטתה לצד הכתר לימינה.
%break
ובדרך משל, חכם נפלא וחשוב, מסבבים אותו עבדים, 
משרתים, עושי תפקידו, איכרים, יוגבים, מוציאי אשפתות, 
שרים, מנגנים וכדומה. וידוע בסוד הגלגול, שכולם הם נשמה 
אחת, אלא בסוד התיקון, חלקה המאציל לנצוצי נשמות, 
%break
%page קו
בתוך גופים מפורטים, ומה שהיה בתחילה אדם אחד, דהיינו, 
נשמה בגוף, התחלק לניצוצי נשמות וגופים, שהעיקר הוא 
החכם, ומשמשיו המה ניצוצין שלו כנ"ל.
%break
ובאמת זה סוד פנימיות וחיצוניות, כי בחכם עצמו נמצא גם 
כתכונת אותם המשרתים החיצונים הנפרדים המסבבים אותו, 
אבל בגמר השלימות, מחולקים המה, 
%break
שהחיצונים מתוקנים בהתגלות החכם עליהם, בפנים מסבירות, 
להודיעם בעליל, מה סודם, ומה מעשיהם, והבן.
%break
אבל באיברי החכם עצמו, לא יצוייר כלל בחינה זו לתענוג. כי די 
להם, השגת היושב בראש, ואינם ראויים כלל לקבל תענוג 
מהשגה, רק צריכים לתענוג מורגש, כי באמונה הם עושים.
%break
ולכן הבן מאמין, ועבד משיג.
וזה סוד, יחוד הנשמה באמונה, ויחוד המלאכים בהשגה.
%break
%H ענין קטנות ב'
%break
עשרה בניסן עטרת אור יום הששי
עי' ב"ק. (ב.) תוספות ד"ה ולא זה וזה שיש בהם רוח חיים, 
"דכולהו אתי מבור וחד מהנך כדאמרינן בגמ' והתנא האריך 
להגדיל תורה ויאדיר" ע"ש.
%break
פירוש, דמייתי שמה מיד לאחר זה, "וקצת קשה דמשמע 
דעונשין ממון מן הדין", פירוש, יש עונש גוף ויש עונש ממון, 
וחלוקים המה הרבה, כי עונש גוף הוא בחטאים שמתמרקים 
ע"י מיתה דוקא, בכלל או בפרט, שהוא חלק א', 
%break
כי כל עונש המגיע לגוף נקרא מיתה, ואפילו שינה אמרו, 
(ברכות נז:) שחלק אחד מששים ממיתה, (שם יח:) ורשעים 
בחייהם נקראים מתים. 
%break
%page קז
לכן כולהו עלמא סבירי להו שעונשין לגופים מן הדין שמחייבו 
לזאת, בסוד, חטא אדם הראשון, אבל עונש ממון שהנזק מגיע 
לנכסיו דוקא, בזה אין העונש מגיע מן הדין.
%break
ומייתי לה, (שמות כא לג) מ"וכי יפתח איש בור", או "כי יכרה 
איש בור", ופריך, "אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כל שכן, 
אלא ללמדך שאין עונשין ממון מן הדין". 
%break
פירוש, כי הוי' איש מלחמה כידוע, אבל פעמים בא בפתיחה 
בעלמא כמ"ש פותחין לו, ולפעמים בא בכריה, שנוטל הכר 
מתחתיו.
%break
וכל זה הוא סוד השלימות שלא יצויר, בבחי' שלא יפול בו 
חסרון, והיכן שנמצא חסרונות המוצל מהם יקרא בעל השלימות
%break
וסוד התשלומין הוא, (שם לד) "כסף ישיב לבעליו", סוד, חסד 
דמתגלי אפום אמה, ומי משלם, "בעל הבור ישלם", אלא א"כ 
מה קעביד הניזק שיהיה נקרא שמו באותו מעשה, כי לא 
התחיל ולא השלים כנ"ל, וזה קמגלי קרא, 
%break
"והמת יהיה לו" לניזק, בסוד (עי' רש"י שם) "שמין את הנבילה" 
כמה שוה מעיקרא וכמה שוה עכשיו, בסוד (שה"ש ז ו) "ראשך 
עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים", והבן.
%break
וזה הוכחה גמורה שאין עונשין ממון מן הדין אלא מן החסד 
ממש, ולא עוד שאין מגיע לניזק שום חרפה ובושה ממיתת 
חמורו, כי על עסקי פתיחה וכריה באה לו מן השמים, אלא גם 
(ישעיה סא ז) "בארצם משנה ירשו", 
%break
כי מחמת ששמין את הנבילה כנ"ל, לא יגיע לניזק מעתה מתנת 
חנם, כאוכל דלאו דיליה וסמוך על שולחן רבו ואביו, שבהית 
לאסתכולי באפיה כמובן, אלא אוכל על שולחן עצמו, והוא 
מאריה דביתא. 
%break
ועוד דרשו בפרק הפרה, (ב"ק נא.) על פסוק הנ"ל, כי יפתח וכו' 
יכרה וכו' אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון", 
פירוש, דאיתא כתר עילאה לגבי עילת העילות אוכמא הוא, וזה 
שדרשו שלפעמים מוצא אדם חן, 
%break
%page קח
ורוצים להוסיף לו בהירות על בהירות כנ"ל, דלהשי"ת 
ולתפארתו א"ס וא"ת אז אפילו "שכל"הו" אתי מבור, וחד מהנך 
בור וחד סוד, (במדבר כא יח) "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי 
העם", דהיינו, שמעשה הראשון כבר נגמרה על מכונו, 
%break
מ"מ כורה אחר כורה, וז"ס קטנות ב', שם אכדט"ם קודמין לשם 
אלקים סוד הרחמים, כי בכלות צירופי אלקים מתחיל בחי' 
אלהים אחרים, אבל באותיות הקודמין ליתן תמן בחי' מיתה 
כלל, וזה שרמזו בתוספות לפנים מזה דכלהו אתי מבור, 
%break
וחד מהנך דכל האותיות נתקנו בסוד באר מים חיים כנ"ל, אלא 
א"כ מאי לא זה וזה שיש בהם רוח חיים, דקאמר למילף אידך 
מזה, הא אפשר למילף מבור, וחד מהנך, 
%break
וזה קאמר והתנא לא האריך אלא להגדיל תורה ולהאדירה, 
וז"ס (ישעיה מב כא) "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", 
ע"י נפילת שור או חמור לבור.
%break
ובזה תבין ששם אכדט"ם בגימטריה "עד", שז"ס (עי' שמ"ר 
מה) "עדי שקבלו בהר חורב". גימטריה "עד" היא השורש של 
המילה (שמות כה כב) "ונועדתי לך מעל הכפורת", וכו'. 
%break
ובזה תבין ג"כ סוד ג' פעלים המחברים ב' שמות (וב' מלות,) 
כמו שאמרו ז"ל (ב"ק ג:) "אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן", 
ודו"ק.
%break
ואולי יש להבין בו, (בראשית לא מז) מה שיעקב קרא לו גלעד, 
שכוונת שם הנ"ל הוא שתיבות "אם" אינו מתחלק באותיות 
הקודמים, בסוד שלפני א' מה אתה סופר, ומ' פתוחה ע"כ בסוף 
תיבה באה שדרכה להיות סתומה, 
%break
אבל "הלי" מתחלף באותיות הקודמים "כדט", לכן כאן שורש 
הרחמים שבחשבון "גל", לכן זה שורש העדי עדיים שקבלו בהר 
חורב, דהיינו, גימטריה "גל" כנ"ל, וזה רמז שם "גל" "עד", 
בחשבון ויפתח הגלעדי הוא נטל נקמה בעמונים.
%break
ודע שלמשה רבינו ע"ה לא ניתן רשות להלחם אתם ואפילו 
לצור אותם.
%break
%page קט
%H ברוך שם כבוד
%break
עניין, )פסחים נו.( "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", משלו 
לבת מלך שהריחה ציקי ובושה לומר וכו', התחילו עבדיה 
להביא בחשאי, ע"ש. 
%break
הדמיון לציקי קדירה נראה, מפני שאין הגון לה כלל עניין הזה, 
כי דומה למלך ובנו חביבו המסובין בסעודה, ועליהם כל בני 
המדינה, קפץ איש בליעל אחד, ואמר לו מה טיבך, האם נודע 
לך באמת שבן מלך אתה, 
%break
באותה השעה גערו עליו כל המסובים, כי מה לו להשבית 
השמחה בדברי הוללות כאלה, אבל לאחר הסעודה היה 
הבליעל מוציא דברי קלא דלא פסיק כנ"ל, בטענות בדויות, 
ועניין הזה בזוי מאד, כי לבוא בדין ודברים, בדברים כאלה, 
%break
בושה למלך ובושה לבנו, וראוי להעניש את הבליעל כראוי לו, 
ולהנקם ממנו, אבל אם לענשו צריכים לברר משפטו, ובושה 
לזלזל במלכות.
%break
וזה עניין בת המלך שהריחה, לעשות נקמה באנשי בליעל, אבל 
לתבוע אותה לדין בפרהסיא אי אפשר מפני הכבוד, לכן עבדיה 
הנאמנים מביאים דיניה לאור בחשאי, ובוערים הרע מהארץ. 
והבן.
%break
%H שמירת התורה תלויה בארץ
%break
חטא הראשון שאנו מוצאים בדבר הארץ הזאת, הוא חטא 
המרגלים, שמיד נאמר עונשם, שלא לבא שם. וראינו שהיו 
מתחסדים, שאין דבר עומד מפני התשובה, ואמרו, )דברים א 
מא( "נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו הוי'". והיה סופם, וכו' וכו'. 
%break
%page קי
הרבה פעמים העיד משה רבנו בתורה, ששמירת התורה תלוי 
בארץ, הן בפרטות כמו הגשם והבריאות וכו', כמ"ש )דברים ל 
יט( "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ" וכו'. וכה"א )שם 
כ"ט: כא,כג,כד( "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו 
%break
מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ 
ההיא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה וכו', ואמרו כל הגוים על 
מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו 
על אשר עזבו את ברית הוי'" וכו'. וע"ז נאמר, )שם ל: א,ב,ג,י( 
%break
"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה וכו', ושבת עד ה' אלוקיך 
וכו', ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך וכו', כי תשמע בקול ה' 
אלוקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה, כי 
תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ע"כ.
%break
וכה"א )שם יז, יח, יט( "ואם יפנה לבבך ולא תשמע וכו', הגדתי 
לכם היום כי אבד תאבדון, לא תאריכן ימים על האדמה וכו', 
העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ" וכו'.
%break
וכה"א )שם לב: מו מז( "ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים 
אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תצום את בניכם לשמור 
לעשות את כל דברי התורה הזאת. 
%break
כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם, ובדבר הזה תאריכו ימים 
על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".
וכה"א )שם לא כו( "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו 
מצד ארון ברית ה' אלוקיכם, והיה שם בך לעד".
%break
וכה"א )שם יט, כ, כא( "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו', 
למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. כי אביאנו אל 
האדמה וכו'. 
%break
והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת 
לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא 
עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי".
%break
וכה"א )ויקרא כו: לח, לט, מ, מא, מב( "ואבדתם בגוים ואכלה 
אתכם ארץ איביכם. והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת 
איביכם, ואף בעונת אבתם אתם ימקו. והתודו את עונם ואת עון 
אבתם במעלם אשר מעלו בי, ואף אשר הלכו עמי בקרי. 
%break
%page קיא
אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם, או אז יכנע 
לבבם הערל ואז ירצו את עונם. 
%break
וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי 
אברהם אזכר והארץ אזכר". וכה"א )שם יח כח( "ולא תקיא 
הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר 
לפניכם".
%break
מקראות אלו אינם צריכים לשום פירוש, כי "אין חכם כבעל 
הנסיון". כי כבר כל העדות הנאמרה עוד טרם ירושת הארץ, 
נתקימה בנו בכל מילואו. ואפילו סוד הזה שהארץ מקיאה את 
המטמאים אותה, שאנשי בית שני לא הסתכלו בזה, 
%break
בעדות הקאה האחת, כבר די לנו לעדות גמורה, בהקאה 
השניה, )דברים יט טו( "על פי שני עדים וכו' יקום דבר". ודי.
%break
ואיך יעלה על לב אנשי אמנה לבנות ארצנו בידי הרשעה, והאיך 
נתחבר לשרת את ... ואיש חטא, במקום עזרה ונחמיה, כסברת 
הצפוני, 
%break
ומקרא כתוב )משלי כט יב( "מֹשל מקשיב על דבר שקר כל 
משרתיו רשעים", כמו שנראה בעליל, שיותר משבונים 
בגשמיות, מחריבים ברוחניות.
%break
כשאנו מתפארים במלות, )רמב"ם סדר תפלות פ"ד ה"א( "אתה 
בחרתנו מכל העמים", אין כוונתנו, על גופנו כמו שהוא, שזה 
שקר מפורסם, כי אנו וזקנינו, ראו תמיד שטות הגוף אצל 
האומות, יותר מאצלנו, 
%break
בכל שיעורי מושגי הגוף, וחס להו לחז"ל לקבוע לנו שקר 
מפורסם כזה בנוסח שפיכת הלב לפני הבורא ית' שחותמו 
אמת.
%break
%H קב"ה וישראל חד הוא
%break
"אל מעיד עלי שמים וארץ, בין ישראל בין עכו"ם, בין איש בין 
אשה, בין עבד בין שפחה וכו' רוח הקודש שורה עליו" )תדא"ר 
פ"י(. 
%break
"אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וישב ויהגה 
בדברי תורה בכל יום תמיד מיד רוח הקודש שורה עליו" וכו' 
)שם פ"ב(,.ע"ש.
%break
%page קיב
נראה הפירוש, כי לכן נתנה התורה על הר שפל וגרוע מכל 
ההרים, ומן המקום הזה תצא כל התורה וכל החכמה. ואף על 
גב שמשה רעיא מהימנא, 
%break
השפיע התורה לכל העולם ומלואו, ואתפשטותא דיליה בכל 
דרא ודרא, מכל מקום איקבר בצילמא דלאו הגון ליה כידוע, 
ללמדך דאורייתא בידא דקודשא ב"ה עצמו וחד הוא ממש.
%break
לכן, כל מי שמקבל עליו עול תורה ועול מצוות, אי אפשר כלל 
בשום פנים שבעולם שלא יחזור למוטב, ואין פחד כלל 
משפלותו, יהיה איזה שפלות שיהיה, 
%break
כי בפעולות בני אדם נותני אותם הגבולים, חכם או שוטה או 
פסולי קרוב, אבל בפעולות הבורא ית', אין שום גבול, כי לא 
עשה הגבולים הללו כלפי עצמו כביכול, וזה פשוט.
%break
וזה סהדת אליהו דכיון שפעולה זו אין הקב"ה מוסרה ביד בשר 
ודם, ככל מיני פעולות שבעולם, על כן כל החש לה מאיזה 
צמצום שבטבע, על כרחך הוא מטיל פגם בקדשי השם ח"ו, וטב 
ליה דלא יתברי, 
%break
ומכל מקום במילי דעלמא, )דברים טז כ( "צדק צדק תרדף" 
כתיב. וזכור, שאי אינה לידו לא קא עסקינן השתא, אלא דלא 
בעי למרדף אבתריה טרם תרדוף, וזה ברור למעשה.
%break
%H אם בארזים נפלה שלהבת
%break
"אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר" )מו"ק כה:(. 
שהגשמיים אשר לא זכו לשום תכלית נקראים "איזובי קיר", 
מלשון קרירות אי זוב. והארות דכללות עוה"ת נקראים "ארזים", 
בסוד )תהלים קד טו( "ארזי לבנון אשר נטע". 
%break
ובסוד )ישעיה כד טז( "רזי לי", שה"ס "מב"י" שצריך רחמים 
במלחמת גוג ומגוג. וכל ארזים החזקים יתמוגגו לבם בקרב 
מלחמה הנוראה הזו. ולכן מה "יעשו איזובי קיר". ומפגיע אין 
בעדם להמשיכם אל המטרה והתכלית.
%break
%page קיג
%H ששים רבוא נשמות
%break
אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה 
ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה 
לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.
%break
ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, 
(בראשית ב ז) "ויפח באפיו נשמת חיים". ואותה נשמה מצויה 
בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. 
כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, 
%break
שזה דווקא מגדרי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא 
נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל 
אחד ואחד. 
%break
דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, 
ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו 
השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.
%break
לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש 
את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה 
באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.
%break
בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות 
כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור 
שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.
%break
והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו 
נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש 
ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, 
%break
ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, 
כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מאן דנפח מתוכו נפח".
%break
%page קיד
וז"ע ג' זמנים לאדם. א'. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה 
בדרך התנוצצות, בסוד שרי ואסר. ב'. בחינת נשמה פרטית, 
חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו 
עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, 
%break
ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים 
של אהבה. ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, 
כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים 
ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל. ...
%break
איתא, "ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי' בתיובתא 
שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא".
%break
ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה 
כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים 
ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.
%break
והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי 
שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.
%break
לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה 
העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, 
ואז, (זכריה יד ט) "והיה הוי' למלך על כל הארץ". 
%break
לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת 
קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.
%break
וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז 
תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, ואגבה יתוקנו כל 
נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) 
"ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".
%break
ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה 
להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד 
שמעלה כל הדור שלה למעלתה.
%break
וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן 
שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.
%break
%page קטו
ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף 
כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם 
לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות 
המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני, 
%break
צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה 
מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.
%break
וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור 
ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי 
שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.
%break
לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד 
ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים 
וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. 
%break
ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה 
המלך, והבן.
%break
ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו 
שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה 
לנשמת כלל ישראל, 
%break
אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות 
הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן 
שם בעל הגילוי עליו ממש.
%break
ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". 
(ירושלמי הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". 
וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת 
מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, 
%break
כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי 
בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל 
להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים 
בבחינה זו האמיתית, 
%break
ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי 
שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות 
לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד 
מלך ישראל חי וקים", 
%break
%page קטז
כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה 
שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן 
נביאים וכהנים וכו'.
%break
וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין 
למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן 
מאד.
%break
וזה ענין, (סוטה מט:) "בעקבות משיחא חוצפא יסגא". (ישעיהו 
ג ה) "ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד". פירוש 
שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, 
כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.
%break
כי גם הנקלה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, 
אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו 
כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש 
עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, 
%break
לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו 
בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' 
שכולל הכל, (ברכות סד., ב"ב קמה:) והכל צריכין למרי דחטי 
וכל פרט ופרט חייבין בו. והבן.
%break
וזה שאמרו, ואפילו גברא חדא אי יזכי למיתב בתיובתא 
שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא, פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו 
אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, 
%break
יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים 
ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד 
שיזכה בעד כל דורו.
%break
מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו 
שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא 
לדור המדבר ומשה רבם, 
%break
וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים 
בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.
%break
%page קיז
אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל 
פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב 
בדבר כנ"ל.
%break
והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים 
שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות 
שלהם, 
%break
ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם 
משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל 
דרגות בין אחד לחברו.
%break
%page קיט
%H אמונה
%break
גמר התיקון \ סוד שמותיו ית' \ גאוה \ רצון בחירי ומחוייב 
\אליהו ואלישע \ מי הקדמני \ סוד הנבואה \ סגולות התורה 
\ מה שנוהג בגשמיות נוהג ברוחניות \ סגולת השינה \ 
חותמו של הקב"ה אמת
%break
%page קכא
%H אמונה
%H גמר התיקון
%break
"שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי 
להגלות" (ישעיה נו א). פירוש, ידוע (ע"ז ג.) "מי שלא טרח 
בערב שבת מהיכן יאכל בשבת". מכל מקום, ידוע, (עי' עירובין 
מג:) (שאין משיח בא בערבי שבתות) שאין אליהו בא 
%break
בערבי שבתות, וזה פשוט. ברם בקושטא מלין אלין יהון 
לרקיעא, כי אין, חק נתן ולא יעבור, בכל דא תמן מאן שריא, 
הלא ההוא שמשא, 
%break
כי פשוט ראו אותי יוצא מבית התחתון לבית העליון. ובזה תבין, 
שאין השלימות יוצאת ומתגלה רק מעליונים, אלא רק כמו 
שסידר המאציל אותם, דהיינו, זה סמוך לזה בקשר אמיץ ויחוד 
גדול. 
%break
הגם שבסוד הממשלה לא יקום ולא יתפשט שום מאור, בסוד 
הארתו בפני עצמו, אבל מבין שניהם יוצאת הממשלה זכה 
וברה לנצחים, וזה מבואר בפסוק, (בראשית א יז) "ויתן אתם 
אלקים ברקיע השמים" וכו'. 
%break
"את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת 
הלילה". שזה היה נתינת מקום לפגם, כי לא התגלה מתחילה, 
בסוד הממשלה, אלא כמו מתנה לצמיתות, ובגלל זה נראתה 
התמיהא, מה יהיה באם לא ישמרו בניו מסורת האהבה, 
%break
כי מה יעשה להם, וכבר כל השלימות מסורה להם עולמית, 
והיה התירוץ בסוד, (תהלים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם 
ובנגעים עונם" וכו'. אבל באמת אינו מספיק, כי מה עניין גשמי 
לבדו, למוסר זולת הרוחני, שזה לא יתכן כלל, 
%break
וזה שנגלה למדי, בסוד 'המאור הקטן', שזה גילה כל המתנה, 
אשר רק, (ויקרא כה טו) "במספר שני תבואת ימכר לך". (שם 
כג) "והארץ לא תמכר לצמתת".
%break
%page קכב
וממשלה לעשות היא בסוד יום ולילה, וידוע ששום קנין לא 
יבוטל, וכיון שהאור הנפלא קנה שם בבחינת ממשלה, זה השם 
יקום לנצחיות, ואפילו יחדש עולמו כלפני הצמצום, מכל מקום, 
לא יקרא יציאה מרשות לרשות, אלא ממשלה, 
%break
וכיון שכן, אין הנוקבא מכסית כלל על הדכר, ואדרבה מגלה 
ממשלתו, שזה האמת הנצחי, שאין אחריו שום פגם, והרי 
מבוארים העינים לעיור וברכה לאובדים.
%break
וזה עניין, (ישעיה נו א) "שמרו משפט ועשו צדקה". שזה סוד 
שני המאורות, בסדר שסידר אותם המאציל, גלוי לעין כל, 
ונמצא, "קרובה ישועתי לבוא". פירוש, שבסוד הצדקה שחשב 
לא (זקוק) לנפלא כלל, אלא תכלית הברכה, 
%break
כי לא יצויר בדרך הממשלה שום פגם, וזה סוד, "וצדקתי 
להגלות". דהיינו, בבת אחת, כי לא יוכלו עוד לבא, בזה אחר 
זה, כי הכל יודעים, (כתובות יז.) "כלה כמות שהיא". והממשלה 
גלויה לכל נברא, וכל הנפלאות שיראה הנברא, 
%break
ידע בעליל שעדיין בסוד ממשלתו נמצא, וכל טוב בידו ורשותו 
ממש, ואפילו יעמיד את השמש באמצע היום ממש, לא יטעה 
בזה הנברא, לסור מדברי תורה, כי כל זה התברר פעם אחת, 
ומה שהתברר, הוא לנצח נצחים, כמובן לכל בר דעת, 
%break
כי השקרן אפילו שיאמר אמת אין שומעים לו, כי זה טבע 
הבריאה, נמצא שמתוך כללות כל הבריאה ופרטיה התגלה כח 
הממשלה, 
%break
שלא יסור אפילו רגע כמימרא מנצחיות, ודו"ק והבן. כי זה 
תכלית כוונת הבריאה, להודיע ממשלתו לעד ולנצח נצחים, 
והבן. 
%break
כי זה כלל גדול, שמהפעולה ניכרת צורת הפועל, וכיון שכל 
המשועבד לדרכי השכל, לא ייחס כל פעולה בלי תכלית אל 
פועל חכם , אלא לפועל שוטה, ממילא טיב הפעולה עצמה 
צריכה גם כן להיות בלי חכמה, כי פועל שוטה לא בדעת יעשה, 
%break
%page קכג
ולהפך בעל שכל יראה איזה פעולה, ומשיג בה חכמה נפלאה, 
ממילא יבין שנמצא בה איזה תכלית, כי מהפעולה ניכרת 
שפועלה חכם, וכיון שחכם הוא, על כן לא פעל פעולה בלי 
תכלית, כי זה תלוי בזה.
%break
לכן כל המסתכל על תכונת הטבע, ורואה עמקות נפלאה המונח 
בה, לא יסתפק בעמקות שכל הפועל אותה, אם כן אפילו 
בהשקפה ראשונה נראית כבעלת תכלית.
%break
אבל נמצא בה גלגלים רבים, ששום בר דעת לא יכול למצוא 
להם איזה צורך, ונראים כמקרים מאליהם שנפלו למכונה הזאת 
בלי שום משים, ולא עוד, אלא שנמצאים גלגלים, 
%break
שנראה מתוכם הרבה שטות, אשר מוכח מתוכם, שהם בלי 
פועל כלל, מחמת שלא יצוייר כלל שיטה כזו שיוכלו להמציא 
שטויות כאלו.
%break
וזו הרשת שיפלו בה השופטים כולם, מחמת שרואים ופוסקים, 
שחלק מסדרי המכונה נחשבים מראש ומושגחים מפועלם, 
וחלק מהם נפלו כאן שלא בכוונה. וכיון שאין בכוחם להסתכל על 
כל המעשה, יצא להם בלבול תמיד ודברי שטות, 
%break
ופוסחים על שני הסעיפים, פעמים ישתוה להם שכל הגלגלים 
אינם בדעת וחשבון, ופעמים ישתוה להם בהכרה פשוטה, 
שמקצתם נפעלים בהשגחה ובדעת, ומגששים כעורים קיר. 
וחוץ מאלו שמקריותם שטוחה על פניהם, 
%break
הטביע הבורא בדרכי השכל, שאפילו הגלגלים והמעשים 
היוצאים מהכלל וניכר על פניהם ההשגחה בטוב, מכל מקום, 
כיון שהאדם מורגל בהם מקבלים גם כן צורת מקרה.
%break
אבל האמת היא, אשר כל הגלגלים והמעשים שבמכונה 
הנפלאה הזאת, כולם בדעת ובחשבון, איש מהם לא נעדר, ולא 
נעשה במכונה שום דבר ללא כוונה, (ז"ח בראשית הסולם אות 
קצו) "ואין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה". 
%break
וכל בריה דקה מן הדקה, וכל מעשה קל מן הקל, הוא גלגל 
ואופן מחובר אל כל אופני המכונה הגדולה, אשר בלעדה לא 
היתה המכונה פועלת, כל שהוטל עליה לפעול.
%break
%page קכד
ומה שהקשו המתפלספים, כי איך אפשר אשר בעמוד הגמל 
וישתין על חור מלא נמלים ויטביעם במי רגליו, יהיה דבר זה 
מושגח מהבורא, שהנהיג את הגמל אל הנמלים להרגם בשטף  
מים.
%break
באמת לא הבינו חוקרים אלו כלל מעוצם יחודו, אשר על כן, 
חרפה להם לומר, שהבורא ית' ברוב תפארתו, ישגיח על 
פעולת שתן הגמל, ובריות פחותות כנמלה.  
%break
אולם משיגי היחוד לא יבינו כלל חילוק בין בריה קטנה לגדולה, 
או מעשה מבוזה כטנופת והשתנה, לבין מעשה חשוב כבנין 
בתים וחיבור ספרי השכלה, כי בערוך את הדברים האלו כלפי 
פועלם הכל שוה לפניו, הטנופת לא יטנפוהו, 
%break
גם לא יסריחו את מעונו, והשכלה לא תגדלהו, כי הכל מעשה 
ידיו, וכל פועל שוים אצלו כל מעשיו, הקטנים עם הגדולים 
כמורגש.
%break
ואני אומר שאין בושה כלל להבורא ית', להנהיג את האדם 
לבית הכסא לעשות צרכיו, וגם להמצא בעת המעשה בסמוך לו, 
כי אצלו אין במעשה הזה שום שפלות או סרחון, כי מעשה ידיו 
ותחבולותיו המה, כי הוא פשוט ומופשט, מכל החומר הן ... 
%break
%H סוד שמותיו ית'
%H ישועה וצדקה
%break
כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו, כי לדבר ובירור 
הזה, נתהוה סוד הזמן, בחינת ביאת הנשמה, שהיא רוחנית 
נצחית, בגוף שהוא גשמי, בעל זמן, אשר מחיבור הזה תוכל 
הנשמה לקבל אורו ית', בצורה הנ"ל, סוד, 
%break
ישועה וצדקה בבת אחת, כי לא יצויר כלל בשכל, אשר יקבל 
שום דבר אמת ברשותו, ולא ישאר בתוכו לעולמית, כי הרוחני 
אינו בכלל גזילה וגניבה, 
%break
%page קכה
ודו"ק, אשר אם כן, לא יצויר ברוחניים ניצוח בחלק בחינת 
חולשה, אלא כל ניצוח הוא בכולו, דהיינו, שהמנצחו ימיתו.
%break
וזה עניין, (עירובין סב.) "בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה", 
כי לא ניתנה להם התורה, ובכח התורה באים בבת אחת דוקא, 
וזה שטעתה חוה באיסור הנגיעה, כי לא הבינה אשר באור 
השלימות, לא יצויר שום חסרון, 
%break
ורק במקבל אשר מצוי ברשות הזמן, הרי השלימות משתוה 
אליו להשלימו בהדרגה, ולכן מתחילה נגלה גופו של השלימות, 
סוד המתנה בעצמה, ואחר כך היה צריך להראות צורתו, ובגלל 
זה טעתה ביש ואין, והשיגה שם האין סוף, 
%break
ובאמת המראה הוא בחינת סוף, אלא בצירוף הצורה, של 
צדקה, גילוי האמיתי, של אור הגנוז בלי לבוש, שזה מראה 
בעליל לעין, שאין המאציל יתברך, מחויב לקיום אורו בכלים, 
אלא רצון פשוט, ולכן נאסרה האכילה, שמכחישה צורה זו, 
%break
ומראית חיוב הופעת אורו ית' בספירות, אבל הנגיעה לא 
נאסרה כלל. כי אין כאן שינוי במהות המתנה כלל, אלא באופני 
הקבלה, בדרך חיוב או רצון, ואם כן אדרבה, הנגיעה היא גם כן 
מגלה סוד הרצון, ואין כאן כפיה כלל, והבן.
%break
והאמת שהישועה והצדקה דבקו יחדיו, להשלים בחינת טיב 
התענוג, שהמציא הבורא לנשמות, כי בכח הישועה, בחינת 
גילוי יחודו הנעלה, מכל הבריות והרפתקאות, 
%break
דהאי עלמא, התגלה אור עצום שנבלע בתוכו כל המעלות 
המושגים בשלימות, דהיינו, פרטים שבשלימות, כגון העושר, 
הגבורה והחכמה וכו', כי כל החכמים כאין, והגבורים וכו'.
%break
לכן בכח הצדקה לא נגרע כלל וכלל היחוד, אלא אדרבה, 
התעלה והתעצם יותר, בסוד (שמות טו יא) "נאדר בקדש", ועוד 
התוסף השלימות בגילוי פרטים שבה , דהיינו, ריבוי הגבורה 
וריבוי החכמה, וריבוי העושר, 
%break
%page קכו
שכל זה נמשך מברכת אדם בסוד (בראשית א כח) "פרו ורבו 
וכו' ורדו" וכו', שאלמלא כח הצדקה, היו כל הפרטים האלה 
יורדים לטמיון, ולא היו נודעים כלל לנשמות, בבחינת הנצחיות, 
כי על כן, לא נשאר להם לנצחיות, אלא הארת היחוד, ודו"ק. 
%break
וזה סוד, (דברים יח ח) "חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על 
האבות". ... כי עתה שהתיחדו בבת אחת בנצחיות, נוטל הכהן 
גדול ממש חלקי פרטי השלימות, כמו כהן הדיוט, נוסף ... כלל 
השלימות, סוד ההכרה, שאבותיו ספרו לו ... והבן.
%break
וזה כוונת האר"י ז"ל, שבריאת העולם היתה כדי שישתלם 
שמותיו ית', ודו"ק, כי באמרה, (יבמות קיב.) "השמים ביני 
לבינך יעשו דרך בקשה". 
%break
לא נתגלה, שהוא סוד, שהחיוב בא בדרך רצון, וצריך לבאר ... 
בסוד, "יהי אור". ודוקא בדרך הבקשה, יש גילוי לכל שמותיו, 
חכם, גבור עושר.
%break
בא ולמד, חכמה האמיתית, סבת כל ההסתבכות הזאת, כי 
בהבורא עצמו ית', (תק"ז ת"ע קכא.) לית מחשבה תפיסא ביה 
כלל וכלל. והטעם פשוט, 
%break
כי כל המחשבות שנופלים במוחו של אדם, הם המה עצם 
פעולת הבורא, רצה לומר, לא כמו שמורגש באדם, שהוא 
ממשיכם מאיזה מקום, או שנולדים אצלו מניה וביה, זה שקר, 
ראש לכל השקרים. 
%break
אלא כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא ית' שולחה למוחו של 
אדם, והוא כח התנועה של אדם, של בהמה וכל החי. דהיינו, 
ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, 
ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מדתה, 
%break
כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת 
להרגיש מי ששולח אליה את המטר, כן האדם, אינו מסוגל 
להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש 
בה, בטרם שבאה לרשות מח הדמיון שלו, 
%break
%page קכז
וכיון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו, ובזה 
תבין שלית מחשבה תפיסא ביה, הטעם פשוט, מפני שהבורא 
לא יעלה ברצונו, לשלוח אלינו מחשבה כזאת, שתהיה מוכנת 
להשגתו.
%break
אבל ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, 
מחויב סוף כל סוף, להשיגהו בשיעור אמיתי שזה סוד, (שמואל 
ב יד יד) "לבלתי ידח ממנו נדח".
%break
והנה עצם 'הבורא', ניתן לנו ללימוד, מכל עצם בריה פרטית, 
אשר כל חפץ נטוע שבה, אינו יוצא משורש זולתה אליה, אלא 
שורשה בעצמה ולעצמה, שמשורש זה יוצאת ומתפשטת, וכל 
אתערותא דלתתא, היא בחינת, "חפץ נטוע". 
%break
המוטבע באותה בריה, שטבעה כטבע בוראה, להמשיך טוב 
לעצמה, אשר חפצים האלו מוטבעים על כל הבריאה כולה, על 
הדומם, הצומח, החי והמדבר, כל אחד לפי דרגא דיליה.
%break
והמשפיע והממלא כל החפצים הנטועים ברוב הבריות, נקרא 
במשלי חכמים, מזל, דהיינו, שיש תנאי לבורא עם הבריות שלו, 
למלא את החפצים הנטועים בהם, לכל אחד ואחד, 
%break
אלא חילוק יש בשיעור החפץ שדרוש מהם, לחלק אחד, לא 
נדרש חפץ חזק, ואפילו בהתעורר מהם חפץ קל, מיד ממלא 
להם. ולחלק מהם לא יתמלא חפצם, זולת בהתעוררות חזקה. 
%break
וזה שאמרו, (זהר נשא אד"ר הסולם אות קמט) "הכל תלוי 
במזל". אפילו הצמחים, יש מהם שניזונים בנקל, ויש מהם 
שניזונים בקושי, וכן הרמשים ובעלי החי. וכן המדבר כמורגש, 
אלא דרכי הקיום ומילוא חפצם, 
%break
נערך להם בסדר אחר, מכל בריות העולם, כי להם מתמלא 
חפצם, על פי שליחת מחשבות לבד, דרך משל, העני העומד על 
שערי מות, באין תקוה להשגת דבר מאכל, הבורא שולח לעשיר 
ונדיב, לחשוב במעשים טובים, 
%break
ולזכור את עניי עירו, ופתאום עולה לפניו זכרון אותו העני, 
ושולח לו משרתו להודע, אם יש לו מה לאכול, ולתת לו חלת 
לחם אחת.
%break
%page קכח
מכל מקום, כל מחשבה שתפול לאדם היא רק, מחשבה טובה, 
ומעולם לא נפלה מן השמים מחשבה רעה, והטעם פשוט, כי מי 
ממשיך אותה המחשבה לרשותו, 
%break
על כן היא חפץ הנטוע שבבריה, וטבע חפץ הנטוע, לדרוש 
תמיד טובה מרווחת לעצמו, אם כן, לא תמשוך לעולם, מחשבה 
שתהיה ממין זר לו.
%break
לכן נגדיר כל מחשבה הנופלת משמים בשם, "מילוא רצון", 
דהיינו, שממלאת רצון הממשיכה. אלא צריך להשכיל על זה 
מאוד, אשר כמו שהמקבל לא יקבל מחשבה, 
%break
אלא על פי חפץ נטוע לטובתו, כמו כן גם הנותן לא ישלח לארץ, 
שום מחשבה אלא על פי חפצו לטובתו, וזה פשוט. ודו"ק.
%break
בזה מובן אשר הגם שצורות המחשבות מתגשמות ומרובות 
מאד אצל המקבלם, מכל מקום לגבי הנותן, אינם מרובות כלל, 
שהוא רואה אותם בצורה אחת ומיוחדת, שהיא מילוא רצון, ... 
וזה לך בין המחשבה ובין החפץ, אלא שהחפץ אינו בא ... 
%break
תמיד כטעם ההוה, מה שאין כן המחשבה, היא הבאה בזמן, ... 
שאינה נרגשת כלל, כי אדם חושב שיחשוק איזה דבר נמצא, ... 
הזמן, ושמחשק הוא צורת מחשבה ובשעה שמתאוה וחושק ... 
מכל מחשבותיו ומתפעל בחוש, ...
%break
וזה סוד, (במדבר טו לח לט) "על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על 
ציצת הכנף פתיל תכלת וכו' וראיתם אתו". כי מעיקרא שהיה 
משיג בחינת יש סוף, אם כן היו הבגדים וכנפים, מכאן והלאה 
מיותרים, מה שאין כן לגילוי פרטי שמותיו רואים על ידם, ודו"ק.
%break
וזה עניין, (תהלים מה ט) "מר ואהלות". נתגלה סוד הכלל, 
ואחר כך, שנתגלה בחינת אין סוף ואין תכלית, אם כן, "קציעות 
כל בגדתיך". 
%break
היינו, קץ הימין, שיש הרבה קיצין מכל מיני בגדים, סוד פרטי 
שמותיו, כנ"ל, וזה סוד "קציעות", כמו שכתוב, (ישעיה נ ד) 
"לדעת לעות את יעף דבר"
%break
%page קכט
וזה סוד, (תהלים מה טז) "תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו 
לשרים בכל הארץ". כי בסוד האב שהיה מלך על כל הארץ, 
מוריש לבניו הנוי והכח והעושר, וכל אחד ואחד שר מיוחד 
בענינו על כל הארץ, וישמח אביך וכו'.
%break
וסוד, "קציעות". הוא אשר הקץ מקבל מהעתים, ומשפיע בהם, 
בסוד, (ישעיה נ ד) "אדנ"י אלקים נתן לי לשון למודים לדעת 
לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר ,יעיר לי אזן לשמע 
כלמודים". פירוש, באשר שעמד היטב על סוד הקץ. 
%break
והיה רואה בעליל את ישות הקץ, על כן נעשה לו ללשון 
לימודים, עתה בידיעת אין קץ, ואין תכלית, בסוד, "יעות את יעף 
דבר בבקר בבקר", כי סוד הקץ משפיע דוקא בכל הכח 
%break
כי הנה עד המקום הזה, עוד לא עמדו על אמיתיות הקץ 
והתכלית הנרצה מעולם הזה, וזה חקרו בעצמם, עוד טרם גילוי 
האמת, ולא הבינו פתרון אמיתי, אלא עדיין לא הגיעו לראות כל 
המעשים, אשר טבעם מתחילתם עד סופם, 
%break
להתראות מעט מעט בלבושים ומעשים דהאי עלמא כידוע. 
וכשהגיעו לסופם של דברים, אז אם היו זכאים וכדאים, היה 
בכחם להתחקות על כל המעשים, והיו יודעים פשר דבר 
לאמתו.
%break
אבל לא כן היה, כי לא היו יכולים להשיג בעולם אין סוף ואין 
תכלית, ואדרבה שהיה מבלבל השגתם, כי התגלה עליהם 
השפע פתאומי לאין קץ ולאין תכלית, וזו סבה ראשונה. סבה 
שניה היא, אשר הבת קמה באמה, 
%break
ונשתלשל מסבה הראשונה, כי נסתרה מעיניהם יופי הבת מלך, 
אשר על כן, בהגלות פניה פתאומי, רצו דוקא לומר עליה מעלת 
אמה והוא בלבול שני.
%break
זה עניין , (דניאל ח יב) "ותשלך אמת ארצה", כי בהעלות 
השמים, האש המשיך עמו כל המים שבעולם, ולא היה כלל מיד 
זדונים ועכורים, והאמת היה דוקא במצב הזה, 
%break
%page קל
סוד, (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי". וזהו באמת קץ הימין, 
וראיה שגילה אז במעשה הזה, את האור הגנוז, גם הכיר את 
החשך לאמיתה.
%break
אבל בא לעשות את הרקיע למסמר בל ימוט אז מחמת בינה 
יתירה שניתנה, לא עלו כל המים בעשיה זו, והטעם מפני שני 
הבלבולים הנ"ל, אז ירדו מים התחתונים לתהומא רבא, והיו 
בוכים, אשר מכאן מתחיל סוד נברא כי נשלך האמת ארצה, 
%break
לסוד הבירור, ואשר על כן, (תהלים מה י) "נצבה שגל לימינך 
בכתם אופיר". שזה מקור הקנאה, שנקרא סמל הקנאה, ומזה 
נמשך קנאת אפרים ביהודה, וקנאת יהודה באפרים, וז"ס, (עי' 
ירושלמי ברכות פ"א ה"א) "לחים היו ונקרשו". 
%break
והנה הנוגה ומטר והתקוות המים וראית היבשה, בתכלית 
הרצון מפנימיות דלבא, אשר בסוד זה נראה השמים וארץ 
החדשים וכל הנטיעות והעצים אשר זרעו בו למינהו, והבהמות 
והחיות ורמש הרומש על האדמה, 
%break
הברכה של דגים והברכה של אדם, זה סוד השתלשלות מיום 
השני, בסוד מים התחתונים, אשר העבים שותים מהם ומשקים 
פני האדמה לרויה, 
%break
למען לתת לבריות כח לתקן אשר עוותו, ולמלאות החסרון, 
ולהגיע לקץ הימין, ותכלית התיקון, כאשר היה ביום הראשון.
%break
וזה כוונת חז"ל שאמרו, (ב"ר ג יא) "בשני נבראו המלאכים". 
כמו שאמרו חז"ל, (ז"ח בראשית הסולם אות קצו) "אין לך עשב 
ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו 
גדל". כי עניין שליחות במקור, 
%break
שאין המשלח יכול ללכת ובאמת לא היה כלל האדם באותו 
מעמד, לעבודת האדמה, ... בסוד, (תהלים קלט ז) "אנה אלך 
מרוחך ואנה מפניך אברח", כי דברי לעולם יקום, ומי יאמר לו 
מה תעשה ומה תפעל, ואם כן איך המאמר, 
%break
"תדשא הארץ דשא" וכו'. (ילק"ש קהלת פ"ח תתקפט) וכלום 
חסר בבית המלך. וזה שאמרו חז"ל, (ב"ר ג יא) "בשני נבראו 
המלאכים", סוד העתקה. 
%break
%page קלא
לכן כל חפץ נטוע, מיוחד לבריה מיוחדת, ושום בריה אחרת לא 
תקבל משהו מחפץ נטוע של חברתה, ואינה מתפעלת כלל, מה 
שאין כן המחשבה, יכול אדם לקבל מחשבת חברו, ולהנות 
ממנה, ממש כמו שנהנה חברו.
%break
לכן כל הבריות שאינם חושבים, אינם גם כן במציאות הזמן, 
רצה לומר, שאין יודעים מגדר הזמן, ומרגישים רק הוה, ואפילו 
העבר משיגים בדמיונם להוה ונצחיות, חוץ ממין האדם בעל 
מחשבה, שמרגיש טעם הזמן, 
%break
ובונה על ידו כל דרכיו במדה ובמשורה, גם יכול האדם לקבל 
מחשבת חברו, דהיינו, אותה המחשבה שהמשיך חברו, על פי 
חפץ נטוע שלו.
%break
ולכן חושב העיקר, אותן המחשבות וציורים שראוי לשרים 
ומלכים, וכן ההמוני, יחשוב המחשבות הראוים לחכמים, וחוץ 
מזה יש עוד טעם, שכיון שטבע המחשבה להתמלאות בזמן, 
וטבע האדם להיות מסוגל על ידי עבודתו, 
%break
להגיע לכל המדרגות שבעולם, לכן אפילו בשעה שאינו ראוי 
לאותו דרגא, מכל מקום, כיון שמסוגל לה, ביכולתו מיד לחשוב 
מחשבות ממנה.
%break
לכן מצויר, (חגיגה טו., ילק"ש ירמיה פי"ז רצט) "נוטל חלקו 
וחלק חברו בגן עדן". בפשיטות, כי אותם מחשבות הטובות 
המשיך ראובן על פי חפץ נטוע שבו, אבל ביני לביני המשיך עוד 
מחשבות זרות, על פי חפץ נטוע שבו, 
%break
ולא הספיק לגלות את הראשונים, ובא חברו שעל פי חפץ נטוע 
שלו, לא מסוגל להמשיך אותם מחשבות טובות, אבל מוחו 
מסוגל לראות ולשאוב, 
%break
את המחשבות של ראובן למוחו, והוא מוציאם לכלל מעשה, 
נמצא שראובן חרש, ושמעון אוכל הפירות.
%break
כמו כן, מורגש שבהיות האדם ממשיך לתוכו מחשבות 
ההמונים, מחויב גם לחשוב יתר המחשבות ששייכים להמונים, 
ובחושבו שלית דין ולית דיין, יחשוב במחשבות ניאוף, כי אצל 
דמיון ההמון, באים תמיד שני מחשבות אלו קשורים זה בזה, 
%break
%page קלב
אפילו שהחכם רחוק ממחשבה השניה, מכל מקום, כיון שאינו 
רחוק ממחשבה הראשונה, והראשון מושך השני, לכן החכמים 
כשרוצים לזכות לחכמה, המה באים ביערות וכדומה, שאין שם 
המונים, ואז דעתם זכה.
%break
ויש שהוסיפו שלא להנות, אפילו מהכרחי, שבהיותו מחשב 
בתאוות המאכלים, בסדר ההמון, מיד נמשך בלי משים, גם יחד 
מחשבות ההמון, הקשורים במחשבת תאוות האכילה.
%break
לכן מתרחקים מכל תענוג, אז באמת מוחם מתבודד לעצמם, 
מכל אנשי העולם, שדבוקים רק בתענוג, ולא יחשבו כלל מה 
שיוצא מגדר התענוג והערב. ורק אלו שמתנהגים כך זוכים 
בקלות גדולה, לנקיית הדעת וההשגה כבדוק ומנוסה. 
%break
וזוהי המליצה, "תכלית הידיעה אשר לא נדע", פירוש, אשר כל 
רחבם ותפארתם, של כל הידיעות שהבין הבורא למשיגיו, אינם 
נשלמים, זולת הידיעה הנכבדה שמצויר, 
%break
"בלא נדע", דהיינו, שגם "הלא נדע", מושפע ישר הימנו, שוה 
בשוה, כמו ידיעות הברורות. 
היוצא מזה, אשר כח התנועה שבעולם, הוא בחינת מחשבות, 
והם מושפעים ישר מהבורא ית'.
%break
אבל צריך לדעת, (ישעיה נה ח) "כי לא מחשבותי 
מחשבותיכם". דהיינו, שצורת מחשבה המתראה כמח הדמיון 
שלו, לא היתה כלל אותה הצורה אצל הבורא, 
%break
כי הוא פשוט מכל דמיון, ולכן נקראת בלשון נקבה, להראות כי 
צורתה תמיד דבוקה במקבל, כי בנותן אין שום צורה.
%break
בעל היכולת מראה לנאמניו, את צורת מחשבתו, גם לנו 
בתכלית הרוחניות והדקות, שאפשר לילוד אשה להשיג, 
שהמשיגה יודע כל מחשבה ומחשבה, שבאה לעולם, איך היה 
... במקור, רצה לומר טרם שהגיע למקבל 
%break
ובסוד, (איוב יד כ)  "משנה פניו ותשלחהו". כי המשלח לא היה 
ראוי כלל לדבר זה אליו, כיון שנגלו ביום שני, סוד מים 
התחתונים, משתי סבות כנ"ל, דהיינו, נפלאת באין קץ, (איוב 
כח ג) "ולכל תכלית הוא חוקר". ועניין נפלאות מבת מלך, 
%break
%page קלג
שנשגבה מאד במצב הזה, ועל כן לא היו יכולים מים 
התחתונים, להיות שמחים, ומאותם המים שתו העבים והשקו 
את פני האדמה, להוציא דשאים ועץ פרי אשר זרעו בו וכו', וזה 
עניין הממונים שהכו בדשאים ואומרים להם גדל ודו"ק.
%break
וזה ענין, (בראשית ג ז) "ויתפרו עלה תאנה". עלה, בסוד מצות 
עשה. ותאנה, בסוד מצות לא תעשה. שהלבוש הזה היה משני 
בחינות ביחד, ולא היו ראוים כלל לאותו מעשה, כי, (תהלים 
קלט ז) "אנה אלך מרוחך".
%break
(בראשית ג יא) ו"מי הגיד לך כי עירם אתה". וזה עניין, (עירובין 
סח:) "מהרו בני" וכו'. וזה שאמר, (שמואל ב כג ד ה) "וכאור 
בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ, כי לא 
כן ביתי וכו' כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח". 
%break
כי זה סוד, (שם א) "ואלה דברי דוד האחרונים". שיתגלו לכל 
העולם בעגלא ובזמן קריב, שאז יבטלו ממשלת המלאכים כי 
יהיה הוי' לבדו מלך על כל הארץ, וזה סוד, (ילקוט שמעוני 
שמות פי"ב קצט) "אני ולא מלאך". והבן. 
%break
ודע שמשם נמשך שורש לארבע מיתות בית דין, כי הסקילה 
היא סוד ירידת הס"ג לב"ן ב' קומות ודו"ק. ושריפה היא סוד ב' 
סיבות הנ"ל, שזה הסוף ותכלית, ועל כן לא מצאו ידיהם 
ורגליהם בבית המדרש. 
%break
ואחר כך התיזו ראשו של עשו בסייף. ואחר כך דנו הבא על 
אשת חבירו בחנק, והטעם מפני שנתנו סודר הקשה לתוך 
הרכה, והיו חונקים את צוארו כדי שלא יתגנה ויתנבל ודו"ק.
%break
וזה סוד, (סנהדרין צז.) "שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב". 
כי באמת השיתא אלפי שני נמשכו בסוד השליחות כנזכר לעיל, 
אבל "וישבות ביום השביעי", שזה היום היה באמת מחריב הכל 
ממה שנולד באמצעות שני הימים, 
%break
אלא בסוד, (ישעיה מט יז) "מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך 
יצאו". כי לא שמרו ישראל, (שמות טז כז) "ויצאו מן העם ללקט 
ולא מצאו". ועל כן נתקיים להם כל המעשים שנולדו בששת ימי 
המעשה, ולא שלט בהם יום השבת קודש כהלכתו, 
%break
%page קלד
ונאמר להם, (שם כג כ כא) "הנה אנכי שלח מלאך לפניך וכו' אל 
תמר בו" וכו'. אבל ככלות הכל, ישובו אל אביהם שבשמים, אז 
יבלע יום השבת את כל המעשים מששת ימי המעשה. 
%break
בסוד, (שמואל ב כג ה) "כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח". 
ואותו יום אחד יהיה יום שכולו טוב, ויום שכולו ארוך, ויאכל מעץ 
החיים וחיי לעולם. 
%break
וזה סוד הקץ האמיתי הנשגב מעין כל חי, ועדיין לא עמד עליה 
שום נאצל מפני עשיית הרקיע והתחדשות המלאכים. בסוד, 
(תהלים קיט קכו) "עת לעשות להוי' הפרו תורתך". כי בעשית 
הרקיע לא שימשו כל צרכם והפרו תורה של מעלה, 
%break
כי בפירוש נאמר להם, (תהלים קלט יב) "גם חשך לא יחשיך 
ממך". ודו"ק. אבל לא לקחו להם פנאי להתיישב לקיים ב' 
המקראות כאחת, כמו שמבואר, (עי' ילק"ש בראשית פ"א ה) 
על הכתוב, (בראשית א ז) "ויעש אלקים את הרקיע". 
%break
שעל עניין המקרא הזה הרעיש בן זומא את העולם, והבן. על כן 
חזרו ובאו בזה אחר זה, והתחדש בחינת הזמן כלפי התחתון, 
דהיינו, עד התיקון האמיתי, שאז יבואו ב' המקראות כאחת, 
ויהיה יום שכולו שבת, 
%break
ויבוטל ששת ימי המעשה ביום אחד חי וקיים נצחי, כי לא יהיה 
שכל ורצון ואפשרות לסגת מרוח הוי' ומפניו, בסוד (ילק"ש 
שמות פי"ב קצט) "אני ולא (שליח) מלאך", כנ"ל ודו"ק והבן.
%break
עוד נתגלה בסוד יום אחד, אשר בתכלית התיקון יהיה גם כן 
בחינת הליכה, דהיינו, בסוד, "יהי אור ויהי אור", וזה סוד, 
(ירמיה לא ז) "הרה וילדת יחדו". כמעשה שהיה, וזכור שכמה 
הפצרות וגעגועים נרגשים בסוד העמידה, 
%break
טרם הגלות גומרם של מעשים, אבל ... גומרם של דברים סוד 
התהום, ומאמר "ויהי אור", מאז ... מתוקנים כל המעשים 
לנצחיות ממש, 
%break
כי אין עמידה... בסוד זה, (תהלים פד ח) "יראה אל אלקים 
בציון". שזה סוד גילוי ממשלת שני המאורות הגדולים ביחד, 
ישועה וברכה.
%break
%page קלה
ויש לה תנאים, א. מופשט מצורת הזמן, דהיינו, שזה מורגש 
שמעולם לא יופיע שום מחשבה לאדם שלא יגע בג' חלקי הזמן, 
או בעבר, או בהוה, או בעתיד, 
%break
אבל צורה זו מתגלגלת כמו ברק, על אותם ג' החלקים, ולא יגע 
בשום חלק, והעתידות פועל כמו הוה ממש, והעבר פועל כמו 
הוה, אשר שם מחשבה כזו כשבאה בכלי זמן, נקראת נצחיות.
%break
ב. שבסקירה אחת יהיו נכללים כל השבחים המצויירים בכל 
העולם כולו, דהיינו, שמתפשטת לכל מיני בחינות של הרצונות 
המשובחים בכל העולם, ובעצמה לא תאחז בשום פרט מהם, 
דהיינו, 
%break
צורה כללית כזו שרק בהתפשטותה מופיעה על כל מיני 
הפרטים, וכשתסתכל עליה עצמה ותרצה ליחדה רק על פרט, 
אי אפשר כלל, כי הרוחני כולל הגשמיים, אבל הגשמי לא ימצא 
בו בשום צורה. 
%break
ג. טעם אמת לאמיתו, באופן שבשום צד לא תמצא בה בחינה 
כוזבת אפילו לרגע אחד, ומה שיעבור עליה מן הזמן, לא יפעל 
אלא כלפי המקבל, 
%break
אם מתחבר אליה בשלימות, או בחלק ממנה, אבל לא תצטייר 
אפילו למקבל באיזה תמונה ושיעור קטן, אפילו מן השוא או 
השקר לשעתו.
%break
ד. אין לה שום יחוס עם זולתה, וטעמה כטעם הרגשת החי 
בחיותו, והשכליים מרגישים הויות שכלם, דהיינו, שלא ישאר 
אחריה מקום לעיון, כמו  שלא יעלה על דעת החי לחקור אם 
הוא נמצא, כי מציאותו דבוק בחייו. ודא ודא אחד הוא, 
%break
כי ברוחני החכמה והחיים אחודים, ואינם מורכבים כמו 
הגשמיים, שיש להם חיות לבד, ושכל בחיות לבד, כי בסוד 
היחוד, המדע הוא החיים, וחיים הוא המדע, וגשמי חי מרגיש 
את מציאת גשמיותו, 
%break
ורוחני מדעי יודע בשלימות מדעו, והיא מציאותו העצמי, דהיינו, 
חייו, ודו"ק מאד.
ה. אין לה טעם. כשהשכלות אליו כמפורסמות בכל התנאים.
%break
%page קלו
%H גאוה
%H רצון בחירי ומחוייב
%break
עניין גאות , שהוא משבחי השם יתברך, הגם שמגונה בעד 
הבריות, הטעם, שלא נבחן אצל הבורא בחירה ורצון, כמו 
בבריות, הגם שאינו בעל חיוב כלל כמובן, מכל מקום, רצון 
הפשוט שלו דומה כמו חיוב שלנו, 
%break
או כמו רצון בלי מניעה, שהוא גם מחויב לנו, כי זה שהרצון 
מחולק מהחיוב, מטעם שאפשר שלא יתמלא, כי יהיה מניעה 
לאותו הרצון, או יקפחנו רצון אחר. 
%break
מה שאין כן בחיוב, שבטח יתמלא מפני חיובו, ואם כן, אם יצויר 
אצלנו רצון, בלתי מניעה הרי צורת רצון זה, כמו כל רצון מחויב, 
ושיעור גאות היא שלא ירצה להתדבק בשפלים הימנו, 
%break
ואם הוא בדרך החיוב לא יגונה כלל, כמו השמים שמתגאים על 
הארץ, ושאינם מתדבקים, והשמים ממעל והארץ מתחת. 
%break
מה שאין כן, אם הוא בדרך רצון בחירי, הרי זה מגונה מאד, 
ויצא מכלל טוב, כי חשקו של הטוב להטיב, כיון שהוכח לנו 
שרצון הבורא ית' דומה לחיוב שלנו מטעם שלא יקרה, מניעה 
לרצון שלו, 
%break
ואפילו רצון אחר שיקפחהו או יקרה לו מפני יחודו ואחדותו, ואם 
כן, הרי אותו הרצון מחויב להיות, ולא שייך בו בחירה, כי לא 
יעבור עליו עוד רצון אחר, שישנה בשבילו רצונו הקודם, ואם כן 
דומה לטבע השמים שמתגאים ומתרוממים על הארץ. 
%break
וזה שאמר, (ש"א ב ג) "כי א-ל דעות הוי' ולו נתכנו עללות". 
פירוש, שחיוב בורא מושג אצלינו בדרך הגאוה שלו, 
ועל מדה זו ...
%break
%H אליהו ואלישע
%break
כתוב, (מלכים ב ב ט) "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", פירוש, כי 
זה הבנתו למסירה מיד ליד, על כן שאל אותו שיבחר לו מה 
שירצה, כי עתה העת למלאות כל חפצו עד כמה שיעורר ויבחר 
לו, ואלישע השיב שרוצה 'פי שנים', באותו רוח הוי' שנוססה בו, 
%break
%page קלז
ועל זה השיב לו אליהו שכן יהיה, רק בתנאי שיראה בחינת 
לקיחת רבו הימנו, שזה ימשיך לו פי שנים, כוחו וכח רבו, כי 
ראיית הלקיחה היא ממש השארת רבו בו לעולמית, וגם כחו 
ביחוד עצום, אבל שמע לעצת הנביאים, 
%break
שעוררו אותו להקשות, והטילו ספק בלקיחתו הימנו, והגם שלא 
היו נביאי שקר, אבל נביאי אמת גם לא היו, כי לא ידעו 
מלקיחתו וגרמו ספק, וכן לא יעשה, והבן. ואחר כך לא בקש עוד 
אותו, והבן.
%break
%H מי הקדמני
%break
"מי הקדמני ואשלם" וכו' (איוב מא ג). פירוש, שהכל בידי 
שמים, כי אפילו הקרוב למצב התחתונים, דהיינו, האמונה היא 
גם משמים, וזהו שכל אומות העולם, אינם מסוגלים כלל לקיים 
המצוות והתורה, 
%break
כי לא יקבע הבורא בהם כח האמונה, וזה שאנו מתפללים 
(תפלה זו הובאה בספר אור לשמים והודפסה בסדורים) "ויהיה 
תקוע וקבוע אמונתך בלבי".
%break
וזה פירוש הגמרא ריש ע"ז , "לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר 
תורה וכו', ובאין עובדי כוכבים" וכו'. (ישעיה יא ט) "כי מלאה 
הארץ דעה את הוי'", ויטענו האומות אפשר ... ואפשר לעבוד 
האמונה בכח שפע החכמה, 
%break
ועתה אין צורך לסיוע מלעילא על כח האמונה, ואם כן האומות 
וישראל שווים, ולכן יתבעו האומות קיום המצוות והתורה כמו 
ישראל.
%break
וזה שמברר להם הקדוש ברוך הוא במצוות סוכה, (עיין שם ג.) 
שהבטיחו האומות לקיים... מכל מקום היה כל אחד בועט 
בסוכתו והולך לו. ומבורר שגם ... ומזה תראה שלימות של 
הבורא ית', "לא יגרך רע", כתיב (תהלים ה ה) ... 
%break
%page קלח
ממנו ית' רק טוב, כי שתי המחשבות הנ"ל... אליו 
בהשתלשלותם לתחתונים, נעשה לגבי תחתונים דוקא פעולה 
רעה, ולכן הכל חוזר כבראשונה, 
%break
כיון שאין רע בעצם הבריאה, אלא בסדר מצבה, וזה סוד 
שאמרו האותיות שנבראו בהם שמים וארץ.
%break
וכשמסתכלים בהנהגה, רואים שעיקר מדת הטוב והרע, לא 
נמדד במהות הפעולה, אלא בסדר מצבו. דרך משל, שני 
עשירים בנכסים שווים, האחד יהיה שמח בעושרו והשלוה רבה, 
והשני לא יראה טוב בעמלו וכל חייו בצער. 
%break
הסבה, כי לראשון לא הושפע יותר עושר מהראוי לו להתקיים 
ברשותו, ועל כן הוא שמח בחלקו, אבל לשני הושפע מלכתחילה 
עשרה פעמים יותר מכפי שראוי להתקיים בידו, על כן אבד 
תשעה חלקים מהונו במקרה רע, ונשאר לו רק העשירית, 
%break
ולכן נלוה ונדבק באותו הון שנשאר לו מחלה רעה, כי בעת 
שירצה לשמוח ברכושו, באותו זמן הוא נזכר מאותו ההון שאבד 
לו במקרה הרע. ואי אפשר לו כלל לשמוח בעמלו, הגם שרכושו 
גדול יותר מרכושו של הראשון, הראשון שמח והשני עצוב.
%break
כמו כן רואים, עני מאוים, חולה, בעל יסורים, מתהפך על מטתו, 
בביתו אין לחם ושמלה, והוא מלא שמחה, כי באותו העת נודע 
לו שחיו יחיה ממחלתו, אשר כבר אמרו נואש, 
%break
והוא מלא תקוות טובות וניחומים על כל אשר עבר עליו, ואינו 
מרגיש כלל מהות מצבו, אשר אין שני לו בארץ לרוע.
%break
וכן כאשר יגזור שמחה ושלוה על אדם, אינו מחוייב מלמעלה 
להרבות לו בחינת פעולה במציאות ממשית, אלא נוטל ממה 
שיש לו ומחזירו אליו, הרי הנברא מלא שמחה. 
%break
וזה סוד החן והיופי שבעולם, כי שני אחים, לאחד תמונת אבריו 
מסודרים בסדר מותאם להמשכת חן, הוא ימשוך לב כל רואיו 
יותר מאחיו, אפילו אחיו יהיה בעל מעלה גדולה יותר, כי סדר 
בנין גופו גורם לו, 
%break
אע"פ שהכל יודעים שתמונת אברים חיצונים, לא יתנו שום 
מעלה במהותו, מכל מקום, לא נמצא חכם בעולם שימלט עצמו, 
מלהמשך פחות או יותר, אחר היופי.
%break
%page קלט
זה נמשך ממחשבה ראשונה הנ"ל. שהוא טוב מאד, יפה אף 
נעים בסדריו, המחזיר כל רע לטוב, ומשם נמשך החוק הזה 
בנבראים, וזה סוד, בראשית ג ו) "וכי תאוה הוא לעינים".
%break
אמרו. שבעוד שהיו זו"ן ד"ו פרצופים, היו ג' כלול בג', ונוקבא 
היתה פסיעה לבר. פירוש, שבסוד הכלל המשפיע, וחוט 
המקיף, היה בא ושופע עליו בג' בחינות. 
%break
א. בחינת בריה שפלה, שאינה ראויה לקבל אפילו שפע הרבה, 
ומכל שכן טפה. 
%break
ב. אופני הזיכוך, שלא תאבד אפילו טפה קטנה, בסוד,
(שה"ש ד ג) "כפלח הרמון רקתך". 
ג. שעשועים מדרך השלילה. 
ובסוד המקבל היה גם בג', 
%break
א. בחינת 'היה', סוד, (איוב מא ג) "מי הקדמני ואשלם". 
ב. בחינת הקיום, הן כדרכה והן שלא כדרכה. 
ג. בחינת הדורונא לבי מלכא, שהיה מיחד בכל לבו שני 
הקצוות.
%break
כשנשים ג' על ג', נמצא בחינות הראשונות מתוקנות לגמרי, 
דהיינו, בריה חשוכה שאינה ראויה כלל להאיר, ואמונה פשוטה 
סוד, צדיק גמור. ובחינת שני אופני הזיכוך, על כרחך מקיומם 
נמשך מבחינה א', כי עתה ראוי על כל פנים להאיר.
%break
וכן קיום העולמות בשני מקומות, כי הוא במקום הדביקות, 
(איוב יב יא) "וחך אכל יטעם". ובחינת השעשועים דכלל, נופלת 
ושורה על בחינת הזווג החדש בפרט, בסוד, "הוי' ימלוך", בשני 
הקצוות.
%break
והטעם, כמו האב הרואה את בנו הולך בלי דעת, שאינו מתעשר 
לתענוג, וזה עניין נתינת בית הבחירה ליחודים.
%break
כי בשעה שהשכל שורה על הדיבורים, כל הגוים כאין ואפס 
נחשבו, ואין כל כח בעולם לפגום הדיבורים, אפילו במשהו, 
כמ"ש בראשית הבריאה, שבצביונם נבראו, אלא בסוד 
הבחירה, 
%break
צריך לזכירה ושמירה את השכל שישרה תמיד על הדיבורים, 
וכיון שמתעצל בזה, ואינו דבוק כל כך, יש מיד משהו אחיזה 
לחיצונים, וזה סוד, (בראשית ב טו) "וינחהו בגן עדן לעבדה 
ולשמרה". 
%break
%page קמ
דהיינו כנ"ל, ובשעה שהתעצל, והשכל היה עמוק, ולא המתין 
להתיישב להסתכל בדיבורים, לא עלה היחוד כהוגן, ועל כן 
נכשל בעץ הדעת טוב ורע, וכו'.
%break
וזה שכתוב, (משלי יח ט) "גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל 
משחית". דהיינו, שכבר נעשה עכירות בגוף, וממילא נעשה 
השכל עמוק, ואינו שורה ושולט על הדיבורים כבתחילה, 
%break
ולכן צריכים יחודים להשיב היוצר על כנו, כי בטוב לא יצוייר כלל 
פגם בערך שכל בתחילה, וכן עד היום הזה, ועבודה זו מביאה 
עמה תענוג נפלא, בסוד, פריה ורביה.
%break
%H סוד הנבואה
%break
האמונה והידיעה, הגם שלכאורה המה הפכיים, אבל כשנעיין 
נראה שהמה מין במינו, ולולא כן , לא היתה הידיעה משלמת 
את האמונה, 
%break
כי כל חסרון צריך להשלימו ולמלאותו במינו דוקא. כמו ששביעה 
מחכמה, לא ימלא צער נפש כי ירעב ללחם וכדומה, אלא שבכל 
דבר נמצא גוף ונשמה, ושניהם צריכים מזון וקיום.
%break
ויש לדעת, שמזון הגוף הוא לחם, (ומזון הנשמה) ומזון 
האמונה, היא הידיעה, ובלעדי הידיעה המשפעת עליה תמיד 
(בסוד המחדש בטוב כל יום תמיד מעשה בראשית) האמונה לא 
יכלה לחיות ולהתקיים, ובחסרה השפעה , תחליש האמונה.
%break
ויש להבין, הגם שנמצא הרבה חיות במזון, כי כל קיום החי תלוי 
בריבוי או במיעוט, אבל מכל מקום, לא יפעל ריבוי המזון בפני 
עצמו כלל, זולת לפי חוזקו וגידולו של הגוף, ואם הגוף בנוי חזק 
ימשיך חיות גדול מהמזון, ואוכל הרבה, 
%break
%page קמא
אבל אם בעל גוף חלש אוכל הרבה, לא יתחזק גופו מחמת זה, 
ולא ישנהו ממהותו. כן לפי גודל האמונה במדתה ממש, יקבל 
מן הידיעה והמושכלות, לא פחות ולא יותר.
%break
ואל תתמה שאם האמונה כל כך משובחת, היה ראוי שתמצא 
יותר בין בעלי ורחבי לב, וכפי הראות היא סמוכה בין אנשים 
שדעתם שפלה, ואינם בעלי מעלה כל כך. 
%break
אמנם זה גם כן נמשך מתוקף יחודו ית', שלפניו קטן וגדול 
שוים, כמו שכתוב, (תהלים קלח ו) "רם הוי' ושפל יראה". כי מי 
עשה לזה בעל מעלה ולזה בעל שפל קומה, 
%break
הלא המה מעשיו עצמו, וכמובן שאין גדר הפעולה מבוזה בעיני 
עושהו עצמו, אם רב הוא אם מעט, ועל כל מעשה יש לו כונה 
אחת כמובן.
%break
וזה שנצטוינו שלא לשמוע שום אדם בעולם, שירצה לחדש 
מדעתו איזה דבר, להוסיף או לגרוע, על מה שכתוב בתורה, 
ואפילו יתן לנו אותות ומופתים, 
%break
ויעמיד לנו את החמה באמצע היום כיהושע, אלא אנו מדובקים 
באמונתו ית' ותו לא מידי, (ירמיה י ב) "ומאתות השמים אל 
תחתו".
%break
אבל אם אותו האיש מוחזק לנו לאיש ירא ושלם, וראוי לנבואה, 
אז אנו שומעים להוראת שעה, כמו אליהו בהר הכרמל, ואל 
יקשה ממה שאמר אם יגיד הנביא עתידות ויתקימו יהיה זה 
סימן שנביא אמת הוא ואליו תשמעון.
%break
ויש לדעת שזה סוד השראת נבואה אמיתית, אשר גילה הקדוש 
ברוך הוא, לכל הראויים לנבואה, ואם לא הורגלו באלה ואינם 
יודעים אם רוח נבואה מהשם ית', או אפשר רוח שקר, כמו 
שכתוב גבי נבות היזרעאלי,
%break
(עיין סנהדרין קב:) שנעשה לרוח שקר בפי הנביאים, והבן. ועל 
זה גדר הקב"ה את רוח הנבואה האמיתית הנשלח מחלקו, 
והוא, כי הרוח הזה מחויב דווקא להגלות על הנביא ולהגיד 
עתידות, 
%break
%page קמב
ולא יספיק זה אם הרוח יברר לו כל העבר וההוה בהארות 
גדולות ועצומות, אין זה כלל מגדר רוח נבואה, ואל יטעה האדם 
שרוח נבואה היא, וזה תנאי אחד מנבואה. 
%break
התנאי השני, שאפילו אם הרוח מתלבש בו ומודיע הרבה 
מהעתידות, עדיין אסור לסמוך עליו, טרם שהתברר אם יתקיימו 
כל דבריו, 
%break
ואם יחסר דבר אחד ולא יתקיים, וכל שאר הדברים מתקיימים, 
מכל מקום, אין זה נבואה מהשם יתברך, אלא רוח שקר.
%break
אבל אם יתקיימו כל העתידות שגילה לו, אז אדרבה, מצווים אנו 
מפי הוי', (דברים יח טו) אשר "אליו תשמעון". דהיינו, שמחויב 
הנביא לכל דבריו, ולא יפול חלילה שום דבר ארצה, 
%break
ופוק חזי מה עלתה לו ליונה בן אמתי הנביא שרצה להעלים 
נבואתו, והגם שהיתה לו כוונה שלימה, שלא יהיה קטרוג על 
ישראל, אי אפשר כלל, ואין אתה רשאי להתחכם נגד השם 
יתברך. 
%break
כמו כן בכלל ישראל המצוה חזקה עליהם מפי התורה (שם) 
"אליו תשמעון". דהיינו, אם יגיד עתידות ויתקיימו דבריו, 
%break
זהו הנביא אשר הבטיחה לנו התורה על ידי נאמן ביתו, (שם) 
"נביא כמני יקים לך הוי' אלקיך" וכו'. ומשם והלאה, כל היוצא 
מפיו יעשה, ויהיה בהוראת שעה דווקא.
%break
אבל במראה שני, נתגלה סוד קיום התורה ומצוות, וזה עניין, 
(תענית יא.) "שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם וכו' כי מלאכיו 
יצוה לך". והטעם שהראשון היה מגלה יחוד המציאות, והיה 
מקבל תפלות ישראל ומעשים טובים, 
%break
והוציא הברה וזכה שכל הפועל יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, 
וזה סוד יחיד במציאות, אבל עדיין לא נתגלה שהוא יחיד 
בשליטה, פירוש, שכל פרט ופרט מהבריאה שהמציא, צריך 
לשפעו יתברך, 
%break
שלא יתרחק מהם, וצריך לפייסם בעשיית רצון והמשכות, בסוד 
התורה ומצוות, ואדרבה, היה בהם הרבה כתות.
%break
%page קמג
%H סגולות התורה
%break
יש אומרים שתורת משה וחוקיו היתה הכנה לגילוי שלימות ית', 
וכיון שנתגלה, צריך לאופנים אחרים, כי אין אור בעולם גדול 
מזה לקוות להמשיך אותו במצוות שבתורה, 
%break
וטענו, (רות א יא) "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים". ויש 
שיצאו והפקירו יותר, שאמרו הותרה הרצועה, וכל איש הישר 
בעיניו יעשה.
%break
וזה עניין כיון שנגלה השם, אפשר לעשות אפילו נגד רצונו, כי 
שפעו לא יפסיק, ואין יותר שלימות אמיתי, יותר פגם, אשר על 
כן להציל האדם מרדת שחת, שלא יטעה למרות רוחו ורצונו 
ללכת אחר דעות נפסדות, הנזכר לעיל, 
%break
למד דעת את העם במראה הב', שאז נוכחו לדעת שאדרבה, 
עתה חוקי התורה והמשפטים, מביאים טובה ופליטה גדולה 
למקימיה, ועונש גדול ומר לכל הממרא את פיה, (מלאכי ג ו) 
ו"אני הוי' לא שניתי". 
%break
וכמו שהתורה היא הסגולה המיוחדת לגלות אור, בסוד יחיד 
במציאות, כמו כן ממש, ועוד יותר, התורה היא הסגולה 
המיוחדת לגלות אור של יחיד בשליטה. פירוש, שכל מעשיו 
והנהגתו תלוי עליה ובקיום השפעתו עליהם בתמידות.
%break
ולכן הנברא יודע היטב ומתאמץ לעשות נחת רוח לו יתברך, 
ולשמור בכל תוקף את חוקי הוי' תורתו כמו שכתוב בתורת 
משה, כדי לפייס את הבורא ית', שיתמיד שפעו עליו, 
%break
שלא יהיה נכרת ונשחת מאור החיים, וכשיגלה את זה בכל 
דקדוקיו, אז ילך למנוחות כיד הוי' הטובה עליו לנצח נצחים.
%break
והחילוק בין קיום התורה לגילוי המציאות, וכן קיום התורה 
לגילוי השליטה הוא, שהראשון סובב העבודה בדקדוק תנאים 
החיצונים שבמצוה, והשני סובב העבודה לדקדוק תנאים 
הפנימיים שבמצוה ודו"ק.
%break
%page קמד
%H מה שנוהג בגשמיות נוהג ברוחניות
%break
ביאור הפסוק, (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי". סוד הוי', הוא 
חיבור הכללי של כל הבריאה, מתחילתו עד גמר התיקון, והשם 
הזה כנשמה לכל השמות כולם, פירוש, ששני ענינים נראים 
בעולם, אחד, שעובד אדמתו ומתיגע יש לו לחם, 
%break
והמתעצל ביגיעה וחובק ידיו, הרי הוא אוכל בשרו. הבחנה 
שנית, היא הפכי, דהיינו, שהכל בידי שמים, ואין כחו של אדם 
מסייע להבורא כלום, ולמי שירצה משביעו לחם, כי הוא השליט, 
הוא ולא הנברא, ואין הנברא ביגיעתו משנה רצון בוראו.
%break
אותו העניין נהוג גם כן ברוחניים ושכליים, דהיינו, בנשמות 
שבראם, שנראים גם כן שתי הבחנות, אחת, אשר מי שיש לו 
מח בקדקדו, יש לו יותר השגתו ית' בכל כחותיו מופיע עליו 
הבורא אור ושואב לתוכו השגתו ית', והשפעתו מרווחת, 
%break
ואשר הטומן ידי שכלו בצלחת ומתעצל, וירצה לעשות מעשיו 
מצות אנשים מלומדה, נמצא השפעתו מצומצמת. הבחנה 
השנית, אדרבה, נראה שנצטוינו מפי התורה, (דברים יח יג) 
"תמים תהיה עם הוי' אלקיך". 
%break
וכן, (ויקרא יט ד) "אל תפנו אל האלילם". שזה מראה בעליל, 
שאין לעבוד כלל בעת הזאת, אלא לסמוך על הבורא, שיכול 
לפרנס לנבראיו, אפילו אם לא יעבדו ... השם יתברך, מזמין לו 
אותו הרווח ממש, הבא לו אחר יגיעה. 
%break
כמו כן ברוחניות הגם שעמל בכל כחו עד כמה שידו מגעת, ויגע 
ומצא, כמו שאמרו ז"ל, (מגילה ו: ) "לא יגעתי ומצאתי אל 
תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן". אפילו לא יגע כלל היה השם 
יתברך מזמין לו את זה ממש, כמו שבא לו אחר היגיעה.
%break
הא כיצד? יש לדעת, שזה הטעם שנצטוינו דרכים רבים בתורה 
בפנות העבודה והיגיעה, דהיינו, הין צדק, לא תחמוד, וכדומה, 
שזה גם כן הפך מהמורגש, 
%break
%page קמה
כי המורגש, שהחומד וגוזל וגונב, הוא ישגה חיל, מה שאין כן 
שחסר לו האמצעים האסורים הרי אין לו אותו חלק מנכסיו, 
והבן. 
%break
כן ברוחניות, מצווים אנו תנאים מיוחדים, בדרכי השגתו ית', 
דהיינו, קיום האמונה בכל לב, כמו שנאמר, (שבת פח.) "עשי 
והדר לשמוע", שיקדים האמונה לחקירה וכדומה. והגם, שלפי 
השכל הפשוט, 
%break
התמימות היא המשביתה עבודת החקירה בשכל, כי היא כמו 
הנותנת את השכל בבית האסורים, ואחר כך אומרת לו, לך לך 
לדרכך, הלא הוא אסור, ואינו יכול ללכת חפשי, ושום חקירה לא 
תהיה מובנת כל צרכו זולת בחלק הסותר וכו'. 
%break
וממה נפשך, אם רצון השם ית' לעבדו בשכל, היה לו לוותר על 
כבודו כביכול, ולהרשות לנו לחפשו בכל שכלנו, בחלק הבונה, 
וחלק הסותר, ח"ו. ואם אין רצונו בדבר זה, היה לו לתאם דרכנו 
בלי שום פתחון פה, 
%break
ומקראות כתובים, (דה"א כח ט) "דע את אלקי אביך ועבדהו". 
(דברים ד ל) "וידעת היום והשבת אל לבבך". וכן מורגש לנו 
בחוש, אשר מי שמתעצל לעבדו בכחות שבשכלו, ועושה דרכיו 
בתמימות לבד, דרך מצות אנשים מלומדה, לא יצליח כלל.
%break
אלא שזה סוד, 'חלק אחד מעיסה מקדש כל העיסה'. דהיינו, 
היגע במלאכתו בכל כחו, ויחד עם זה הולך בדרכי התורה, שלא 
יגנוב, ויפזר הונו לצדקה, הרי מגולה כאן שתי פעולות, 
%break
אחת, שהבורא הוא השולט ומצליח למי שירצה, בלי שום 
תנאים. השנית, אשר גם בזה שעומל, הוא רק מקיים גזירת 
בוראו.
%break
וזה נמשך מכחות הרוחניים, שבאמת בחינת העבודה בדרך 
שכל, היא בחינה רעה מאד, מחמת שבין כך ובין כך, מוכרח 
לעורר באפס מה חלק הסותר ח"ו.
%break
אבל מחמת חטאו של אדם הראשון, אדם נשלח לאש הזרה הזו 
בעל כרחו, והנשמה סובלת צער גדול על ידי זה, שזהו כמו 
שמעמידים העלוקה על החולה למצוץ הדם המקולקל, שזה סוד 
עבודת הנשמה.
%break
%page קמו
ואם כן, אם היתה המצוה לתמם דרכיו, הרי לא היתה עבודה 
לנשמה כלל, כי לא היה לה שום פתחון פה, וחטאו של אדם 
הראשון לא היה נתקן, וכן לא היה ישר כלל לצוות לעסוק 
בחקירתה, 
%break
בלי גדר כלל, שאם כן היתה נאבדת מכל וכל, כי אפילו אם 
אפשר להשיג בדרך זה, מכל מקום אין השגה זו מעוררת 
קרבתו יתברך, אלא אדרבה התרחקות.
%break
ואשבר האזן במשל, שני אנשים, אחד עני ועל כל סעודה 
וסעודה מוכרח להתפלל לפניו ית', וממציא לו תמיד מזון 
לסעודה אחת. והשני, כיון שהתפלל מעומקא דליבא, 
%break
לתת לו הצלחה והרחבה, נתן לו השם ית' הצלחה, ובכל אשר 
יפנה יצליח, ותמיד מזומנים לו הוצאותיו בבטחה, כל ימי חייו, 
ואפילו לשלש או לארבע דורות.
%break
כשנתבונן בשניהם, נמצא מעלה וחסרון בראשון, נמצא בו 
מעלה, כי הוא אוכל תמיד מפתורא דמלכא, ומבקש ממנו צרכיו, 
ושואב ממנו ית' את חיותו, ומרויח עקב זה קרבתו שמתוך זה 
בא לדביקות בו יתברך. 
%break
אבל נמצא בו חסרון, כי השפעתו מצומצמת מאד ואינה לכבוד, 
כי (משלי טו טו) "כל ימי עני רעים" וכו'.
%break
זהו ממש בחינת האמונה בפני עצמה, דהיינו, שהיא טובה 
מאד, כיון שתמיד ממציא לו אור השגתו על ידי אמונה פשוטה, 
ותמיד הוא תלוי עליו ועל שליטתו, על כל התוקפים, ועל כן 
תמיד מבקש שישקיט חמימות ... ויקבע אמונתו בלבבו, 
%break
ויש בזה מעלה וחסרון, מעלה שהוא אוכל מפתורא דמלכא, כי 
הוא תלוי על שליטתו לבדו, אבל חסרון יש בו שהוא ממש די 
חיותו לסעודה אחת וצריך תמיד לעמול להתלות עליו והבן.
%break
לפניו ית', כי השיג אשר חפץ ופתאום בא אל היכל המלך מבקש 
ודי, ויותר מזה עוד חולה רעה בה, כי אם היה כך, היה אומר 
שהקדוש ברוך הוא, עזב הנהגתו והשגחתו מעולמו, ומסר 
כוחותיו לנבראים, אשר העובד אדמתו ישבע לחם, 
%break
%page קמז
והמתעצל בה, גם בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, ואם 
כן לא ילך יותר להתפלל על מקריו להשם יתברך, כי כבר ידע 
אשר כל הכח בו עצמו, ואשר משתכר לפי הדין הוא שלו, ואין 
רחמים ואין תפילה ח"ו, והבן היטב.
%break
ולכן ניתן לאדם שתי הבחינות שיהיו מקוימים אצלו ביחד, 
דהיינו, חיוב העבודה והעמל, ועם זה לתמם עבודתו. ורק זה 
מביאו למעלה הרמה בהשגתו ית', וכיון שרואה שאנשים 
שעמלו יותר הימנו, כי חפשו אותו ית' בכל שכלם, 
%break
אפילו בחלק הסותר לא מצאו, והוא שקיצר עבודתו ויבא בגדר 
(שבת פח.) "עשי והדר לשמוע", ומכל מקום מצא, אז נודע 
שהתעמולה שלו לא סייעה כלום. 
%break
אלא קיום רצונו ורחמיו, הוא שסייעה לו ועמדה לו, ולא נשאר 
שום כח בנברא שיהיה שליט במשהו, אלא כל השליטה בידו 
יתברך.
%break
והאמת שאין הנברא משתלם בפעם אחד, שזה סוד שצריך 
שתי שבתות, כי על פי רוב, יכול הנברא בעשות הוי' רצונו יכול 
לטעות, אשר יש שתי רשויות, ובין שניהם יגמור הדבר והתיקון 
בשותפות, שזה סוד פועל טוב ופועל רע, 
%break
ואלולי לא היה הרע פועל עליו, אז אפילו בעולם הבא אינו יכול 
להוציא כליו. ומזה יפול לטעות גדול יותר, אשר מכאן ולהלאה 
אינו מחויב כלל להתלוות עליו ית', כי הכח מסור בשכלו ורשותו. 
ומחמת זה הולך ומתקרר, כי במה יזכה לפניו והבן
%break
אשר על כן לברר זה הוא סוד, שכר ועונש, הבא מצמצום א', 
אשר זה מברר לו ענינו מעט מעט, אשר הרע אין לו שום רשות. 
וסיוע בדבר הזה, אלא אדרבא, בכל אשר יפנה ירשיע, ואז 
הולך ומתמם את עצמו בכל כחו, ובפעם ב', 
%break
שנוגעת ההשגה בשכלו, יוודע לו היטב, אשר עם כל זה איננה 
כלל בכחו וברשותו, אלא הנגיעה בעצמה מהשם יתברך 
ושליטתו, ואם כן, 
%break
הוא עם כל השגתו הרמה, קשור ותלוי ונסמך, על השם ית', 
כמו בעל אמונה, שלא ראה אור מימיו, ונוטל תמיד על רגע אחד 
ולא יותר.
%break
%page קמח
אם כן, מרוויח כפול, א' שהולך ועובד בשכלו, שזה עיקר 
השלמות, והוא גם כן כלי פתוח לפניו, שיכול לקבל כל פעם 
יותר, כי לרחמיו אין קץ ושיעור, שזה סוד גאולה שלימה 
העתידה לנו, בסוד, (ישעיה סא ז) "בארצם משנה יירשו". 
%break
(תהלים קד לה) "יתמו חטאים מן הארץ". כי על כן צריך. וכיון 
שנתברר שהכל רשות היחיד, ושאין שום כח בשיתוף, אפילו 
במשהו, שזה פותח פתח הנשמה, להיות תמיד ראויה לקבל 
שפעו ללא גבול וללא תכלית, בסוד הנצחיות אכי"ר.
%break
היוצא מזה, שלעבודה חייבים באמת, ורק היא רצויה לפניו ית' 
להמשכת טובה, כי עיקר היא אהבה שכלית כמובן, אבל צריך 
לדעת האמת, שאין ההשפעה בה מחויבת בדרך קודם ונמשך, 
שזה שכל מוחלט המתברר מכל דרכי העולם הזה, 
%break
אלא בסוד שכר דוקא, פירוש, שעניין השכר אינו בבחינת קודם 
ונמשך, כמו שלא יתכן לומר לבנו, אכול ככר זה ואני מבטיח לך 
שביעה בשכרו, כי זה אינו בבחינת הבטחה ושכר כמובן, 
%break
אלא הוא חיוב הנמשך, וכמו כן אין השגה נמשכת מעבודה כלל, 
אלא אדרבה הוא הפכי מהקצה אל הקצה, כמו שמתברר כל 
צרכו מבחינת העונש של גהינם, אבל בכח שליטות ... להבטיח 
זה, והבן. 
%break
כמו האומר לבנו אל ... ואבטיח לך שביעה שלימה, ותענוג יותר 
מאד ... ואינם ראוים כלל בשום אופן לאור הגנוז הזה, לכן אין 
עומדים בו זמן מרובה.
%break
ולמה עשה זאת הוי', כי כפי הראות, אינה כלל לפי כבודו ית', 
ואמרו חז"ל, (עי' סנהדרין צא:) שלא יאמרו אדם אחר, כי אם 
היה השם יתברך מחיה אותם לאחר רפואתן. בבחינת 
התמימות כל צרכם, אז היו אומרים, אדם אחר הוא, 
%break
פירוש, שאותו האדם שלא היה בו הכשרון הזה, לא היה 
הקדוש ברוך הוא מחיהו, נמצא שעדיין כח אחר מעורב בשכרם, 
שזה שקר מוחלט, לכן החיה המתים במומם, 
%break
ואחר כך בסוד, (ישעיה כו יט) "וארץ רפאים תפיל". יבורר דרכם 
בגן עדן וגיהנם, שאין שום כח בעולם שיהיה מסייע להבורא ית' 
והבן.
%break
%page קמט
וזה עניין, שרבי שמלאי אחר שסדרו לו השלחן, היה מתפלל על 
מזונותיו. ולמה לא היה מתפלל מקודם, כי אחר כך נראה כשוא, 
אלא לרמוז על העניין הנ"ל, כי השלם בזה היה דבוק ביחודו 
העצום. 
%break
והיה מתפלל דוקא לאחר שהוברר בחושיו שמזונותיו מוכנים לו, 
כמו הנשמות בנצחיות אשר כל השגתם ברורים להם בהשגתם, 
ומכל מקום מתפללים עליו, כי בקיאים המה מהאי עלמא, שאין 
ההשגה עניין המתדבק בדרך החיוב כלל כנ"ל.
%break
וטעויות הנ"ל, נמשכים גם כן משליטתו ית', כי רצונו זה פעולתו 
ית', וכלפי הנברא כל מה שמושגים מרצונו נראה כטבע מחויב, 
כמו שהשי"ת רצה שכל נברא יאכל, ועל ידי זה ימשיך חיותו, 
ומיד כלפי הנברא אשר רצונו יתברך מתחזק עליו, 
%break
נדמה לו כחיוב מוחלט. וכמו כן, כיון שרצה הקדוש ברוך הוא, 
וקבע עבודה ושכר, על כן נראה בעיני המקבל שכרו כטבע 
מחויב, אשר בעבודה טמון אותו הכח, לתת עליו שכר, שזה 
שקר, ואדרבא הוא בחינת הפכי כנ"ל, 
%break
אלא כיון שהבורא רצה בזה לתת שכר, דוקא על ידי עבודה, 
מתחזק הרצון הזה על הפעולה, ונראה כנמשך מחויב, וזה עניין 
שבת ראשון, שלא היה בו שלימות הנדרש, כי נמשך כנ"ל.
%break
%H סגולת השינה
%break
עניין (סנהדרין עא:) "יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה 
לעולם ולצדיקים" וכו'. פירוש, שכל הברואים הוטבע בהם מהות 
השינה, שעניין השינה מרפא להם כל מיני עייפות, וכשמקיצים, 
הם כבריה חדשה, 
%break
אשר לא עלה עליה עול ועבודה מעולם. וגם לרוחנים ניתן עניין 
זה, דרך משל, יש זמן לכל בעל אמונה שלימה, אשר בו ינוח 
מעבודה.
%break
%page קנ
כי ידוע שגוף כל עובד הוי' הוא האמונה, וההשכלה היא בחינת 
החיות המושפע בגוף הנ"ל, ונעשים כאחדים, כמו הערך של 
בעל חי הגשמי, וגופו ... והנה בעת השינה, אז בחינת הגוף 
וכלים שלו, נחים מכל תנועה, 
%break
ואף על פי כן החיות שבו, ואפילו שכל הדמיון שקבל מכל ... יום 
שלפניו הולכים ופועלים כמו בהקיץ, ועוד יותר במהירות כטבע 
הרוחני בלי גוף, שאין לו מרחקים וגבולים, לא בזמן ולא במקום 
כידוע. 
%break
ולכן כשבאה להאמונה, בחינת שינה, אז, "שינה לרשעים הנאה 
להם". פירוש, כיון שהצדקות שבו לא ... כל צרכו, אז מתיגע 
ביותר בעבודתו מפני הרשעות המה לו ... והיא כבחינת, 
(דברים כה יח) "עיף ויגע ולא ירא אלקים". 
%break
וזה סגולת השינה, שהאמונה ישינה ובמשך הזמן נכפה עליה 
כל מיני עמל ... עייפות שעברה עליה מעודה, ואחר כך בא צדיק 
גמור ומקיץ אותה ואומר עליה, (תהלים ג ו ) "אני שכבתי 
ואישנה הקיצותי". 
%break
ומאותה שעה והלאה מקבלת חיותה והשכל ... במי שעובד 
באמונתו יותר, ... כי באמת זו היא הבחינה וכח שאינו מורכב, 
וכיון שאיננה מרכבת, על כן חומרה בריא מאד, שאינה צריכה 
לנוח ולישון, אבל מכל מקום לפי השתתפותה עם הנברא, 
%break
והוא עובד בה יותר מדאי, אז גם עליה יעבור כח העייפות, והיא 
מניחה עצמה לישון, וזמן שינתה היא כמשלש חדשים בפעם 
אחד. ואחר כך כשמקיצה משנתה הערבה אשרי בעליה, וזה 
סוד, (שם) "לא אירא מרבבות עם וכו'. 
%break
כי הכית את כל איבי לחי" וכו'. והוא, חכם גבור ועשיר וכו'. אשר 
מכאן והלאה מכיר בטביעת עין את מקומו, וכובש את יצרו 
ושמח בחלקו ממעל, והבן.
%break
וזה עניין, (קהלת ה יא) "מתוקה שנת העובד". ועניין, (תהלים 
קכו א) "בשוב הוי' את שיבת ציון היינו כחולמים" וכו'. ומזה מובן 
בהבחנה בין עולם העליון, לעולם הנקודים, אשר אותה מעשה 
השלימה וטהורה, 
%break
%page קנא
באה בב' העולמות בסגנון אחד, ושמה בעולם העליון, היו 
העולמות כולם שמחים ומתענגים עמה, ופה בעולם הנקודים 
היתה מתראה כדבר נוסף.
%break
עתה מובן כיון שהצדיק כבר עמל בנוקבי' בסיפא דרישא, אשר 
כל המושפעים משם והלאה, המה צדיקי אמת, (ישעיה מ לא) 
"ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו". 
%break
על כן מובן מאד שבמקום שאין שם עייפות, יהיה עניין השינה 
מגונה מאד, כמו שינת הצהרים ושיחת הילדים, שהמה מבלי 
עולם.
%break
%H חותמו של הקב"ה אמת
%break
"חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נה.), וכה"א, (תהלים פא יב) 
"אמת מארץ תצמח", פירוש, שעיקר החפץ הצריך להתגלות, 
היא מדת האמת, שאין שום נברא נשלם זולתה, וזה כמו חותם 
המלך, 
%break
בסוד (אסתר ח ח) "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום 
בטבעת המלך אין להשיב". אבל כל עוד שלא נגע בו הארת 
החותם הזה, הוא נמצא עדיין בחוץ.
%break
והרבה דרכים למקום האמת, ואמרו ארבע מאות דרכים בה. 
ובכל דרך ודרך, כאשר ידרוך ויבא ויגע באפס מה במדת 
האמת, נעלה היחוד אמת ואמונה ותשלם כל המלאכה, באשר 
שנחתם בטבעת המלך ואין להשיב.
%break
וז"ש (עי' ערכין טו:) "כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא 
יכולים לדור בעולם". ועם הנ"ל מובן מאד, מפני שזה ההפך 
לגמרי ממידת האמת, כי שיעור גבהות לבו של אדם, שוה ממש 
כשיעור השקר המושרש ונאחז בלבו.
%break
וכל אשר נוגע מעט יראת ה' בלבו, יודע לאמיתו שלא קדמה 
למלאכת ה' שום מלאכה בעולם, כמ"ש (איוב מא ג) "מי 
הקדימני ואשלם", ומה אנו ומה מעשינו ומה צדקותינו ומה כוחנו 
וכו'.
%break
%page קנב
ואם יודע כל זה, איך יגבה וירום לבו על אחיו, אשר לא זכו עוד 
למעלתו, והיתכן שיתפאר הגרזן על החוטב בו. ואם רצה הבורא 
להטיב עמו יותר, וקודם שמטיב עם אחיו, הישוער לו מעלה 
ורמות לב על זה. 
%break
כי מי יבא להרהר אחר המלך ומחשבתו, (ישעיה נה ח) "כי לא 
מחשבותי מחשבותיכם וכו' נאם הוי'".
%break
לכן בהתנשאות לבו, על כורחו מוצא בעצמו איזה גילוי כח יותר 
מבאחיו. ומי הגיד לו כזאת, ע"כ עיני שקר שלו, וא"כ אינו נחתם 
בטבעת המלך, והרי זה, (משלי כו יא) "ככלב השב על קיאו".
%break
וצא ולמד, משר המצביא החכם, המסדר את מערכות המלחמה 
בערמה גדולה, כפי חכמתו העומדת לו. לחלק אחד מצבאותיו, 
מצוה אותם לנוס מן המערכה. ולחלק אחר, מצוה למסור את 
עצמם ברשות האויב, כשבויי מלחמה. 
%break
ולחלק אחר, להחזיק מעמד ולנצח, להכותם על קדקדם. אשר 
ע"פ התחבולה הזאת, יושמד האויב ונלכדים חיים בבושה רבה.
%break
וכיון שכן, היתכן שאותו החלק, אשר יצא להם הפקודה משר 
צבאם להחזיק מעמד ירום ויגבה לבבם, על אותם שיצא להם 
הפקודה, להמסר בשביה תחת האויב.
%break
לכן הרמת רוחם, סימן גדול הוא שהם רחוקים מדעת השם 
ומואסי האמת.
וזה סוד יחוד האחרון והשלם, סוד התיקון, דהיינו, אמת 
ואמונה, שהמה בחינת הקצוות היותר רחוקים שבעולם.
%break
וז"ש, "אמת מארץ תצמח", שבזה סוד כל הבריאה, שהאמת 
לא ישונה ולא נשתנה. אלא כמו הזורע חטים בארץ, וטרם 
שנרקבו ונעלמו מעין כל חי, אזי משתרשים בארץ, ופרים ורבים 
ומוציאים מאה שערים כברכת הוי'. 
%break
ותמונת החטים החדשים, הם בעצמם, כמו החטים הקודמים, 
שנזרעו ולא קרה להם שום מקרה רע, אלא טובה גדולה 
ומכופלת מאד, וזה סוד (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי ואתם 
בית יעקב לא כליתם".
%break
%page קנג
וז"ע, (ישעיה נו ד) "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי". (שם ג) 
"ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש". כי כן מנהג מלכי קדם, שלא 
היו לוקחים לנאמן בית אצלם, זולת סריסים, שלא יזלזלו 
במטרוניתא בתאות לבם. לכן, כל אשר ניתן להם לעמוד 
%break
בהיכלא דמלכא בקביעות, סריסים שמם. כי כן האמת, שהכל 
בידי שמים, (איוב לה ו ז) "אם חטאת מה תפעל בו וכו' אם 
צדקת מה תתן לו". אבל הקב"ה אומר, (מלאכי ג ז) "שובו אלי 
ואשובה אליכם", וע"פ אמונה זאת אנו שומרים.
%break
%page קנה
%H עבודה
%break
ענין זקנה \ כח הנשמה \ זכוך הגוף \ מערכות הטבע \ ענין 
פרס \ תולדות גשמיים ותולדות רוחניים \ שכל ומושכל \ דע 
את אלקי אביך ועבדהו \ צדיק אוכל לשובע נפשו \ הרה 
וילדת יחדו \ זמן ומקום \ ענין צורה רוחנית \ 
%break
חסרון ושלימות \ חיצוניות ופנימיות \ בן ועבד \ השלימות \ 
לימוד התורה הק' \ כל שזכה שהקב"ה משפיע לו חב"ד \ 
אם הוי' לא יבנה בית \ רם הוי ושפל יראה \ 
%break
רזא דכלים ריקים \ ג' עלמין אית ליה לקב"ה \ ענין חיצוניות 
ופנימיות \ אין בין תענוג לשמחה \ חכמת הרגש התענוג 
מסירות נפש
%break
%page קנז
%H עבודה
%H שבח הנוסף על סוד השלימות
%break
התורה והעבודה, הם ענין אחד, כמו הטרחה והסעודה, (ע"ז ג.) 
ו"מי שלא טרח בערב שבת" וכו'. כי הגוף מתיגע, וממציא מהות 
התענוגים המתלבשים בכלים המותאמים, 
%break
שהוכשרו גם כן על ידי העבודה, וז"ס, "ולו לבדו ראוי לעבוד", 
היינו, בבחינת חי העולמים ביחוד. 
%break
אבל בטרם שנבראו העולמות לא היה ראוי לעבוד, אלא 
להתענג לבד. כי שם בבחינת כל יכולתו, לא יצוייר העדפה 
בשבח, עד שכל מציאות בריה בכלי ואור היה לפלא שם, שכבר 
היה בסוד התכלית, 
%break
ובלי ספק שאם היה מצוייר שם בחינת, "העבודה להשביח", 
היה זה ליקר גדול, אלא שלא היה שום מציאות לזה, כנודע 
בביאור, (תהלים קכח ב) "יגיע כפיך" וכו'. ועל כן היה זה 
בבחינת, (קהלת א טו) "חסרון לא יוכל להמנות".
%break
וזה כללות הסגולה שבעולמות, שעם כל גובה השגת השלימות 
והתכלית, הוכן עוד בו מציאות "העבודה להשביח", שזה ודאי 
ענין יקר, עין לא ראתה, ויכולים העולמות להתפאר בזה על 
שורשם, וז"ס, (זהר וירא הסולם אות שצט) "לא היתה שמחה 
%break
לפניו" וכו', כי הן בכל"א, שהוא סוד שמים, והן במקוה"נ, שהוא 
סוד הארץ, היה מורגש שמחה לפניו. שלכאורה קשה, ולשמחה 
מה זו עושה שם. אלא שנצטייר לפניו כביכול הרגש העבודה 
בתוספת שבח, 
%break
שיקנה רק על ידי בריאת שמים וארץ וכל מלואם, והשמחה הזו, 
היתה מלובשת בהרגשה הזו. וז"ס, (עי' ירושלמי ערלה פ"א 
ה"ג, ברכות ו:) "מאן דאכיל דלאו דיליה", כי אין לו מה להוסיף 
בשבח כנ"ל.
%break
%page קנח
וסוד העבודה, זו תפילה שבלב, שאותיות התפילה המה הכלים 
לאור תורה. וכשהאור מתלבש בכליו, הוא זמן סעודה לכל.
וז"ס המראה מכל מראש, ענין התורה, של בשכבך ובקומך, 
יהיה בשבתך בביתך, שזה נתקיים אחר הבריאה.
%break
"היה הוה ויהיה", עיין לעיל, שלא נבראו העולמות אלא להמציא 
ענין תוספת שבח על ידי עבודה, וזה שאמרו חז"ל, (עי' פסחים 
נ.) אשר לעתיד לבא יהיה שמו יתברך, "יהיה".
%break
כי במשך שתא אלפי שני היה שמו, "היה". כלומר, קודם 
העולמות. ואחר כך בשנות המשיח היה שמו, "הוה". כי השיגו 
כל חפצם בהוה ממש. כלומר, ש"היה" נמשך לבחינת "הוה".
%break
ואחר ככלות הכל, שוב בחינת, "יהיה". שמכל מראש, כלומר, 
ענין תוספת שבח, שמסגל על ידי עבודה, ואשר זה עיקר השם, 
והחפץ מכל המלאכה הגדולה והנוראה הזאת.
%break
והגם שבימי המשיח, יש גם כן ענין עבודה במציאות, אבל לא 
במושג, "השבח הנוסף על השלימות". אלא במושג השלימות 
לבד, שעדיין לא נשלם כמו שהיה גלוי לפניו, ועל כן אפילו בזמן 
הגובה של שנות המשיח, יש כך להשם, "הוה". 
%break
אבל אחר ככלות הכל, "יהיה" שמו, כלומר, למציאות שבח נוסף 
על שלימות, והבן היטב, כי מדת השלימות, נמדד ממדת אור 
א"ס מטרם הבריאה, ונוסף עליו ממעלת הבריאה, בתוספת 
שבח על שלימותו הנ"ל.
%break
השבח: צריך להכיר שכל שיעור ישועתו ית' הוא בעיקר בתוך 
העולמות, כמו"ש (בתפילת שחרית) "כי א-ל פועל ישועות 
אתה", כי בטרם שנבראו העולמות היה ענין ישועתו, רק בציור 
ולא בפועל ממש. וענין ישועתו ית', 
%break
ערך הנותן בה בלי סוף ותכלית. ועל כן, לפי העבודה בהבנת 
העולמות, כן ימצא החכמה והתפארת והישועות, בזה השיעור 
שעמל, בסוד (אבות ספ"ה) "לפום צערא אגרא". והנותן דבוק 
במתנה, והמתנה במקבל, 
%break
%page קנט
ואם כן העבודה תהיה בהבנה, ועל ידה תתגדל ערך המתנה, 
וממילא יתגדל ערך הנותן, שזהו עיקר השבח הנרצה.
%break
החידוש: כל החידוש מהבריאה אינו אלא בסוד, (ישעיה מה ז) 
"ובורא חושך". שהוא ענין הבושה שנטפלה על פניו, וההרחקה 
שנטבעה בו, מכח שהתלבש בדמיון של גוף המזוהם בכח גדול, 
(להמציא שם חרטה ותשובה) ועל כן, 
%break
אפילו לאחר ככלות הכל, נשאר בו חלק גדול או קטן, מהבושה 
הזאת של ריחוק, שלא ישוער לו מראש שנפל מכל תפארתו, 
ויום ולילה הלך לבקש את שאהבה נפשו.
%break
וזה סוד (סוף ברכות, סוף מו"ק) "מנוחה לא בעוה"ז ולא 
בעוה"ב", כי נשאר להם תמיד מקום לעבוד כדי לתקן ענין הנ"ל, 
בסוד (ישעיה מה יז) "לא תבושו ולא תכלמו".
%break
עיין לעיל בפירוש הזוהר יקירא דא. דבהנ"ל מובן דכל העונש 
נמתק רק בתוספת שבח על השלימות, שלא היה מצוייר זולת 
האשת כסילות דאשתתף בה, ואם כן כל העולם כולו כדאי לו.
%break
%H ענין זקנה
%break
זקן פירשו נוטריקין, זה קנה חכמה, ונראה לעניות דעתי, 
שרמזו דבר גדול, שסוד החכם השלם, שהגיע זמנו לצאת 
לעולם הזה, יש לו יראה מאיזה קטרוג, ואז מזכיר לו בוראו ימי 
הזקנה, דהיינו, שמסתכל על מי שקנה החכמה, 
%break
בסוד, (כתובות סט.) "אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה". 
וזה שאמר, (שמ"ר פ"ה, ועי' ויק"ר יא ח) "מה עוף אינו פורח 
אלא בכנפים, כך ישראל אינם יכולין לעמוד אלא בזקנים". 
%break
פירוש, שהזקנים להם באותו מעמד ככנפים להגן עליהם, 
ולפרוח בהם למקומם, ומוצלים מסטרא אחרא. 
%break
%page קס
ואולי זה שאמרו, (מכילתא יתרו פ"ה) שבמתן תורה נגלה להם 
כזקן מלא רחמים. דהיינו, בהצטרף כל התיקונים החדשים 
והקנינים הנשגבים לימי הזקנה שקודם לו. (ישעיה מד ו) ו"אני 
ראשון ואני אחרון", אם כן אותו זקן מלא רחמים.
%break
ואולי זה סוד אברהם אבינו זקן, כי הגם שהוא חכם השלם אבל 
מכל מקום צעיר לימים, והוא בן שנה, ולכן שמו זעיר אנפין, 
פירוש, כתיקון קטן, אבל בהצטרך מדרגות הקודמות הפשוטות 
והנמוכות הלא הוא זקן בא בימים, והוא באמת שבע רצון מאד, 
%break
ואם יסתפק בקורת רוחו של אותו זקן, יוכל לשאול לחבריו שלא 
קנו עוד חכמה, אם ישבעו מהשתלשלות חכמה כזאת, ואז יפה 
יהיה לו שעתו וקורת רוח לו, ולכן נקרא אריך אנפין, 
%break
דהיינו אותו הפנים מכמה ימים ושנים, שהוא סובל בכחו את כל 
האצילות בסוד (עי' רבנו בחי שמות כה י) הכסא נושא את 
נושאיו.
%break
מה שאמרו בכתבים אשר הגבורות ירדו ונתנו מקום פנוי 
לחסדים, נראה לעניות דעתי הקלוש, כמו שאמרו, (פסחים נ., 
ב"ב יז:) "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה". 
פירוש, שבאותו מעמד המקודש, כשנתגלה אור קדמון, 
%break
אז מסר כל ההשפעה העליונה בכלי, אך כי נאסר כל תמונה 
דרך השפע, על ידי העליונים, ודרך השפע וכל ההשפעה 
הקדומה מאין סוף ירדו דרך צנורות בז"ת בסוד אל חי, וזה 
עניין, (שה"ש א ג) "שמן תורק שמך". 
%break
ונמצא שהעליונים למטה, כי להם אין שום פעולה אדרבה וכו', 
אבל התחתונים למעלה, כי כל ההנהגה מסורה בידם בסוד, מי 
מושל בי צדיק, כמו שכתוב, (שמואל ב, כג ג) "צדיק מושל יראת 
אלוקים". 
%break
וזה פלא. למה יהיו החשובים למטה מהפחותים, וזה שגילה 
האר"י ז"ל, כדי לתת מקום פנוי לביאת החסדים, כי כל עוד 
שהיו הגבורות בעליונים, לא יכלו לקבל החסדים העצומים 
כידוע, אבל בירידת הגבורות לכלי תחתון, 
%break
%page קסא
באו החסדים מגולים בעליונים, דהיינו, אשר ממציא הבריה, גם 
מקימה בתדירות, וטובתו לא תמכר לצמיתות והבן, שזה פתח 
פתוח והרוחה, לקבל חסדיו בלי שיעור, והבן. (ועי' מאמר ויחל 
נח.) 
%break
%H כח הנשמה
%break
מתחילה בחינת הנשמה כעבד דשקיל וטרי אחורי רבו, שאין לו 
שום זכות, לכן הוחלה והוחק לה להיות ברשות המלאכים, תחת 
פקודתם ממש, ויש לה צער מזה, עד שאחר כל הסיבובים 
מרגישים המלאכים תענוג ושליטה גדולה, בזכות הנשמה דוקא, 
%break
אז אדרבה, המה כמו נכנעים אליה, ואינם מרימים ידם ורגלם 
זולת בעצת הנשמה, וז"ס, (בלק כג כג) "כעת יאמר ליעקב 
ולישראל מה פעל א-ל", דהיינו, המלאכים שואלים בכל פסיעה 
ופסיעה לנשמות, "מה פעל א-ל". והבן מאד.
%break
וז"ס ביאה ראשונה וביאה שניה, דהיינו, בעוה"ז, ולאחר תחית 
המתים. כי ע"כ מעלת הנשמה גבוהה מאד, שזולת זה, לא 
היתה זוכה להעלות על כל לע"ל. אלא לסוד הזכות והעבודה 
התמעט אורה עד לתכלית, להיותה סגורה ומסוגרת 
%break
בתוך הגוף העכור. וז"ס (חולין ס:, זהר בראשית הסולם אות 
קיג) "לכי ומעטי את עצמך". ובגלל זה נתנה ג"כ תחת הנהגת 
המלאכים, ולכן בעוה"ז, לא ניכר כלל שום כח מהנשמה. כי אם 
היתה יורדת מיד בגוף ברוב אורה, אז היתה ברגע אחד 
%break
מזככת את הגוף, ולא היה החפץ נשלם בזה, כי לא היתה לה 
שום זכות. אבל אח"כ שבעודה מסוגרת בתוך הגוף העכור, היא 
משתדלת ומרבה מעשים טובים, מזכה הגוף בהדרגה, והשאר, 
המיתה ממרקת, עד שתפריד הזוהמא מהגוף מכל וכל. 
%break
%page קסב
ואז יורדת בו הנשמה בפעם הב', בסוד התחיה. והרי עתה 
יכולה להתגלות בגוף בכל תוקף אורה, כי כבר הגוף בעצמו ג"כ 
מזוכך מכח המעשים טובים ומיסורי המיתה.
%break
לכן ישתלם בזה מעלת ישראל עד מאד, עד שהמלאכים 
שואלים לישראל, (בלק כג כג) "מה פעל א-ל". וק"ו הוא מה 
הגוף שהוא גשמי, נעשה מזוכך ומפויס לנשמה, מכ"ש 
המלאכים שהם רוחניים ומשיגים ביותר מעלת הנשמה, והבן.
%break
וזה כל השלימות המקוה, שהגוף נפעל ע"י הנשמה מעט מעט, 
עד שנעשה מזוכך לגמרי, וראוי להתחבר ביחוד גמור עם הגוף, 
דהיינו, שממשיכו להיות עמה בחיבור גדול לחזות בנועם ה'.
%break
%H זכוך הגוף
%break
הנה בי"ג ניתן בו הנשמה כידוע, ובודאי הוא עצם מזהיר, צריך 
להבין על מיעוט הרגשו. ולענ"ד נראה, שסודו, אור משלים 
חפצו לשם שמים. ואולם הגוף הוא עדיין בסוד העכירות, ואין לו 
חפץ כראוי לקדושה, לכן נמנע התפשטות אור נשמתו בתוכו.
%break
%H מערכות הטבע
%break
"ומלכותו בכל משלה" (תהלים קג יט), פירוש, שאותה הפסיעה 
לבר אחורי הדלת, מלכות שבמלכות מושלת על כל העולם 
הגשמי, שכל בריות העולם והנהגות הטבועות בהם מהבורא 
יתברך, מעידים ומגידים, 
%break
שמתנהגים בגשמיותם כמו התנועה הרוחנית, המוכרחת 
מאותה נקודה, להגיע לבריות הרוחניים ולשנותם, עדי הביא 
אותם להשלמתם.
%break
ולכן אפילו האדם השלם מחוייב להתבונן בבריות הגשמיות 
ובמקריהם הטבעיים בלתי משתנים, שכולם משלים ומליצות 
המה בעדות שיש במציאות מקרי הרוחניים.
%break
%page קסג
ביותר שהאדם השלם שמע עדותם של מקרים הגשמיים, הוא 
מתמלא בהבלטת אור האמת כל צרכו.
%break
וז"ס, יהיה הוה הוא שמי. כי הדר בחומר הגשמי, מוצא תמיד 
מזונות להגדיל תורה בכל מקרי הגשמיים, שכל זמן שהוא חי, 
מחויב למזונות הללו, ויש לו תמיד כר רחב להשתלם בהבלטה 
שיותר חשובה. 
%break
דהיינו, לפי רוב היגיעה בקבוץ מערכות הטבעיים הגשמיים, 
בסוד (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו-ה".
%break
וז"ס, המלאה במראה קדמאה, בסוד יציקת חכמה במילואה, 
באותה בחינה, האיך אורו ופרשו, או עורו ופרשו, מתחלפים 
ומתגלים, שזה "מראה" כל החכמה העתידה, שהיתה די. וגם 
בתוספות אין קץ במקומו ושעתו, 
%break
כי הגם שדבר אחד ומיוחד ברגע אחד, מכל-מקום שייכים כל 
המקרים שהתגלו ושיתגלו, לגלות אור של השלמה. ואז בכל 
יכולתו לא חסר הזמן, ואחר כך נותן בזמן הנפעל על ידי מקרים 
הרוחניים, והמתוקן על ידי מקרים הגשמיים, 
%break
ובא לשורשו, ואחר כך יש מילוא עד אין סוף, לשמוע עדות 
הבריות עם טבעיהם, כי כן טבע החכמה, כי כן רצון הבורא 
יתברך, ואשרי השומע לו יתברך.
%break
והבן, שזה מושכל ראשון, שטבע מקרי הרוחניים, וטבע מקרי 
החומריים שוים הם. כי מרואה אחד ניתנו, והבורא יתברך 
בסקירה אחת ערך כל מיני המערכות.
%break
ולא איכפת לן כלל, במה שבריות רואים הבחנות מרובות, "כי 
לא מחשבותי מחשבותיכם" כתוב (ישעיה נה ח) ודו"ק.
%break
%H ענין פרס
%break
"אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" 
(אבות פ"א מ"ג, ע"ז יט.). פירוש בת"ז חדש, דהוא שלש 
אחרונות בשמונה עשרה, דבה אתקריאת קבלה, דעבד מקבל 
פרס מרבו והולך לו. 
%break
%page קסד
נראה הפירוש, שאל ידמה בנפשו כמי שנתקבל צלותיה, אלא 
כמי שלא קבל עדיין, ולכן יתאמץ ויחזור ויתכלל מיד. 
%break
עוד נראה דפרס, בחינת שבירה שקדמה לעולם, דהיינו העלאת 
ני"ק, וכל הקבלות ע"י. וזה שמזהיר שהעבדות תהיה, להשיג 
ולקבל בלי בחינת פרס, 
%break
אלא בבחינה לאחר גמר התיקון, וזה סוד, (תענית כא:, במ"ר כ 
יז) "מנה בן מנה, ומנה בן פרס". דקודם הגמר הכל מנה בן 
פרס.
%break
עוד נראה, דפרס פירושו, מה שנשאר, שלא נתקלקל, דהיינו, 
בחינת שמיעה. ועל זה מזהיר, שהעבדות יהיה להשיג דוקא 
בבחינת ראיה, וזה סוד, (ב"ב קלא., סנהדרין ו:) "אין לו לדיין 
אלא מה שעיניו רואות".
%break
%H תולדות גשמיים ותולדות רוחניים
%break
יש לשים לב בסוד התכלית המפורש במקוה, שאין חיים 
גשמיים אחריה, בשום פנים שבעולם. (בטרם שהרגיש החסרון 
אהי' שבראש המקו"ה) אלא להוליד בנים ויהיו צאצאי מעיו 
כמותו, כי כן דרך ברואי הגשמיות, 
%break
שמתחילה צריכים בעצמם גידול ועבודה לבוא אל השלימות, 
ואחר כך צריכים גידול ועבודה בשביל העמדת תולדות. 
והחשוכי בנים ר"ל נקראים ערירים, שזה אותיות מפורשות לכל 
השלם שמת בלי תולדות נקרא שלא השלים כוונת 
%break
הבורא יתברך, אלא שיש בזה שתי מדרגות, א', קיום המין 
בצמצום על כל פנים. ומדרגה ב', ריבוי תולדות ע"ד, (ברכות 
נא., זהר פנחס הסולם אות תרכו) "מעטרהו בתלמידים", אבל 
ברוחניות אין גבול, ועל כן יש לו להוליד כל בני דורו ממש. וד"ל.
%break
%page קסה
%H שכל ומושכל
%break
כמו שהגוף ישנה כוחותיו, ומשא שנשא אתמול, יכול להיות 
שלמחרת לא ישא כמובן. כמו כן, כחות בשכל ומושכל, שהשכל 
של אתמול, יכול להיות שיעלם לגמרי ממנו למחרת היום, 
%break
אבל שינוי כח בשכל, נקרא מיתה באותו חלק, מה שאינו כן 
בשנוי כח גופני שנקרא חולשה בעלמא.
%break
וזה עניין, שלא היה חולה בעולם טרם שבא יעקב אבינו, אלא 
מיתה פתאומית, והטעם, כי הוא בחינת גוף, שלגבי דידיה יש 
אפשרות חולשה בלי מיתה, מה שאין כן בקודמים, 
%break
שהיו בבחינת שכל, ולגבי שכל לא יצוייר חולשה, אלא מיתה 
חטופה והבן.
%break
והטעם שבגופים אין הנושא והנשוא אחדות גמור, מה שאין כן 
בשכליים, שהמושכל והשכל אחדות גמור הוא, כמו הכל והחלק, 
והבן שליקוי הלבנה מחמת ארץ בעצמה היא, מה שאין כן ליקוי 
חמה.
%break
%H דע את אלקי אביך ועבדהו
%break
מה שמקשים על הפסוק (דה"א כח ט) "דע את אלקי אביך 
ועבדהו", שמשמע שבשכל האנושי הוא להשיגו ית'. והאמת 
היא שזה בלתי אפשרי כלל, שלכן נצטוינו בחוק האמונה, שהיא 
נגד הידיעה כנודע.
%break
עוד צריך להבין, רצון השי"ת נעשה קודם לנשמע, כמ"ש 
(תהלים קג כ) "עשי דברו לשמע בקול דברו", למה יחפץ לו 
כזאת, ונראה לתרץ, באופן שגם השכל הפשוט, יודה ויחייב את 
חוק של הקדם העשיה לשמיעה.
%break
%page קסו
כי הנה כל עבודתינו להשיג המטרה של, "ולדבקה בו", ופשוט 
הוא, שאי אפשר לגשמי להדבק ברוחניות שזה הפך הטבע, וגם 
שהנשמה מלובשת בגוף חומרי, אולם אין זה ערך לדביקות 
אלוקית כמובן. 
%break
וענין "ולדבקה בו", הוא, שלאחר הרבה הזדככות גוף וחומר, 
כדי שיהיה מסוגל להשפיע נחת רוח ליוצרו. שאז השי"ת 
מחוננהו בחכמה בינה דעת, כדי שידע ציוויה דמאריה דיעבד 
ליה.
%break
לפי זה, אם היה לאדם אופן שישיג איזה משהו מהשגתו ית', 
טרם קנייתו את האמונה בשלימות, 
%break
היה אומר בלי ספק (דברים ח יז) "כחי ועצם ידי עשה לי את 
החיל הזה", (שבודאי היגיעה הביאה את ההשגה.) שבודאי 
היגיעה הכרחית קודם כל דבר שישיג.
%break
כי זה ודאי, שרצונו ית' הוא שכולם ידעו אותו, שלבדו הוא 
משפיע כל טוב, בלי כל שותפות וסיוע מזולתו כלל, 
%break
וזה לא יצוייר כלל זולת בהקדם האמונה שלימה - שאז כל מה 
שישיג, יתלה בו יתברך לבדו. כי בעיניו הגשמיים לא למד אצל 
שום אדם מה שהשיג, אם כן בלא אמונה בודאי יתלה במוחו 
הגדול.
%break
וזה פירוש, (חבקוק ב ד) "וצדיק באמונתו יחיה". "וצדיק", היינו 
המצדיק את המקום, וזוכה לדבק את עצמו בקונו. "באמונתו 
יחיה", שידע לתלות כל החסד בהשי"ת לבדו.
%break
היוצא מזה, שהאמונה היא דבר הכרחי שבלעדה אינו רשאי 
להשיג כלום. (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו-ה", כי כלום יש 
לך אדם נותן דבר חשוב מאד שאין דוגמתו מתנה לחבירו, 
%break
ואחר כך יאמר המקבל שהוא מעשי ידי עצמו ויעיז פנים אל 
הנותן עצמו? ובזה תבין, שאי אפשר להשיג כלום ממנו ית', בלי 
הקדם ה"עשי דברו".
%break
כן ללא ספק יהיה גם פירוש הכתוב, "דע את אלוקי אביך 
ועבדהו", שתדעהו ית' ותבין שצריך להקדים העשיה, ובזה 
ועבדהו, שתהיה מרוצה לעבדהו באמונה.
%break
וזה פירוש, (תהלים קיא י) "ראשית חכמה יראת הוי'", כמו 
שפמו"ר, שראש החכמה היא יראת ה', וחכמה עצמה 
אתפשטותא דידה. 
%break
%page קסז
שבלא יראת ה' הקודמת לחכמה, לא ישיג את החכמה. וזה 
פירוש, (אבות פ"ג מכ"א) "אם אין יראה אין חכמה".
עוד יש לפרש, מהכתוב, "דע את אלקי אביך ועבדהו", משמע 
שאין הידיעה חלק בעבודה, כי אחר הידיעה כתוב "ועבדהו".
%break
והאמת שאין ברוחני חילוק עבודות, ודא ודא אחת היא. אלא 
הכונה שאין להציג את הידיעה למטרה ועיקר, מפני שאין ענינה 
נמשך, אלא ענין מחויב מתדבק בכל עבודה. ולכן היות האדם 
עומל רק אחריה ולסוף השגתה אינה נמשכת באורה. 
%break
נמצא שנהנה בעבודתו, אשר על כן צורת העבודה היא, (דברים 
י כ) "ובו תדבק ובשמו תשבע", שהיא עבודה האמיתית 
הנמשכת ומאירה בנצחיות, ובתנאי שתהיה אחר הידיעה, וגם 
הידיעה ממלאת אורה לעבודה זו,
%break
ובזה נבין שבספר השמים בא, "ובו תדבק ובשמו תשבע" 
מתחילה, אחר כך בא, "והשבת אל לבבך" וכו'.
מה שאין כן בתורה, בתחילה כתוב, "דע את אלקי אביך", ואחר 
כך "ועבדהו" כנ"ל.
%break
בהנ"ל ניחא, כי בספר השמים היא נצחית נהוגה בזמן ולמעלה 
מהזמן בלי כל הפסק, לכן נותן צורתה בכללות הקבוע. מה שאין 
כן בתורה באה בזמן, 
%break
והעבודה בזמן צריכה להקדם ידיעה, אבל דא ודא אחת היא, 
ואין שום שליטה לאחת זולת חברתה, והם כמו גוף ונשמה 
הצריכים זה לזו.
%break
לכן אסור לומר לתלמידו שיעבוד בשביל הידיעה, כי יהיה כמו 
בוקע בבחינת המציאות הכללי הרוחני. אבל צריך לומר לו 
להשלים את המוטל עליו לכל תנאיה. 
%break
%H עבודה באהבה
%break
עוד יש לפרש, "דע את אלוקי אביך ועבדהו". כי עניין העבודה 
צריכה להיות באהבה, ורק עבודה בדרך האהבה, היא העבודה 
המעולה, ומקווה. יש אהבה תתאה, פירוש, הנרגשת במדות, 
והיא על ידי קבלת טובות. 
%break
%page קסח
אבל עיקר האהבה היא אהבה עילאה, שהיא למעלה מהמדות, 
ונרגשת רק בשכל חזק, כמו מושכל ראשון, והיא החזקה 
שבאהבות, כמו אהבת אב לבנו וכדומה, אהבה זו נקראת 
"ידיעה", דהיינו, שיודע את אהבתו אליו, 
%break
ואין נתלה כלל בקבלת טובה, כי אפילו במתייסר הימנו, ואינו 
מקבל ממנו שום טובה, מכל מקום לא יסתפק כלל באהבתו, 
מחמת ידיעתו החזקה, שלא שייך בה שום הרהור. 
%break
וזה עניין הנסיונות בעולם הזה, והצדיקים שמסוגלים לגלות 
באדם אהבה הנרצית הזו, וזה עניין, (משלי י יב) "ועל כל 
פשעים תכסה אהבה". דהיינו, כי שום הרגש בעולם, לא יוכל 
לפעול ולהטיל איזה ספק באהבה, ודו"ק. 
%break
וזה שנצטוינו, "דע את אלוקי אביך ועבדהו". וכן, (דברים ד לט) 
"וידעת היום והשבות אל לבבך". וזה כל המתמצה 
מהרפתקאות שבעולם הזה.
%break
%H צדיק אוכל לשובע נפשו
%break
"צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר" (משלי יג כה), 
צדיק הוא מי שזכך עצמו מכל תאות ותענוגים שבעולם, והם 
מאוסים ובטלים בעיניו כאילו עומדים להתבטל ולהשרף, וכל 
העומד להשרף כשרוף דמי. 
%break
והדבוק ברוחניות, הוא למעלה מהזמן, לכן יחשב כמו שאינו 
בעולם. כמו כן הגוף עצמו אינו תופס מקום בעדו, שכל העומד 
להשרף כשרוף דמי. 
%break
ומה לי תמונה המצויירת על הנייר ומה לי תמונה החקוקה על 
בשר? שניהם כאחד בטלים ומבוטלים המה, כשטר העומד 
לגבות כגבוי דמי.
%break
%page קסט
אך כל דבר רוחני דק מן הדק, באם הוא נצחי יקר לו כמוצא 
שלל רב, עד שמשהו מן המשהו מהרוחניות מבטלת לו כמה 
גשמיות לאין שיעור.
%break
לפיכך, "אכל לשובע נפשו", פירוש, בשעה שהשי"ת משפיע לו 
מעט מטובו, ומקרבו מעט מן המעט לאורו ית', הוא אוכל ושבע. 
ומקיים (דברים ח י) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך", 
אבל, "בטן רשעים תחסר", היינו, הרשעים הנקראים חייביא, 
%break
שמחויבים עוד לעבוד לזכך גופם וחומרם, מתאות ותענוגי 
הזמן, המה, אם אפילו יקבלו תענוגים רוחניים עד אין קץ 
לערכם, וגם למלאות כרסם מעדני מלך, מכל מקום יתקיים 
בהם, "ובטן רשעים תחסר", 
%break
כי לעולם ירגישו בחינת חסרון ברוחניות שלהם, כי לא ישתוה 
להם עוד לתענוג המגיע להם מחתיכת בשר גס, שכל האברים 
יחד, מעידים ומגידים עליהם, והחוש שלהם מרגיש על ידי 
השכל המשמש לזה.
%break
אבל ההפך מן ההפך אצל הרוחניות, (ולא דמי לבשר גס) 
שקודם צריך ליגע מאד את עצמו, טרם שישיג איזה משהו 
מאורו יתברך שמו. והטועם הראשון הוא השכל, ואחר כך 
צריכים להבליעו בגוף ובחושים. 
%break
ולפי שאצל הצדיקים אין שיעור וערך לחשיבות משהו רוחניות, 
לכן נמצאים תמיד שבעים, ו"צדיק אכל לשבע נפשו", מה שאין 
כן לבטן רשעים, לא ישתוה אפילו לתענוג גשמי ותמיד תחסר, 
כי נמצא היציאה מרובה עד אין ערך על השבח.
%break
אבל הצדיקים שכל מגמתם להתקרב להשי"ת, לכן אינם 
מבחינים אם מעט ואם הרבה, רק עיקר דמי השווי אצלם היא 
הקירבה להשי"ת, ולכן, "אכל לשבע נפשו.
%break
%page קע
%H הרה וילדת יחדו
%break
"צדיק הוי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" (תהלים יא ז). הכל 
אומרים שהוי' צדיק, אפילו פרעה הרשע אמר כן, אבל לא 
באמירה ומחשבה מקרית פרטית תליא מילתא, כי אם שֶכָל 
שכלו ודעתו יבין בפשיטות והחלט, שמטוב לא יצא כל רע, 
%break
לשום בריה מבריותיו, וכל עוד, שאבר אחד מאברי אדם אינו נח 
לו, מהנהגת הבורא עמו, ואותו אבר פרטי מרגיש שרע לו 
מהנהגת הבורא עמו, הרי הוא רשע, כי (קידושין ע.) "כל הפוסל 
פסול - במומו פוסל". ודו"ק.
%break
אבל המתאמצים בעבודה בכל כחם, לאט לאט ישיגו שכל 
האמיתי והשלם, אז ורק אז, כל אבריהם מלאים נייחא דרוחא, 
ושואבים שפע הטוב מכל מיני ההנהגות שהשיגו, ושישיגו 
מהבורא יתברך.
%break
וזה שאמר "צדיק הוי'", פירוש, כי כן האמת, ולכן "צדקות אהב". 
פירוש, שאוהב שיגלו לעין כל בשר, כל צדקותיו שעושה עמהם, 
וכשיגלו להם בהרחבה לעין שכלם, צדקות הוי' ששורה על כל 
מיני הנהגות שבמציאות, אז, "ישר יחזו פנימו". 
%break
פירוש, לאפוקי מעיקרא, טרם שזכו לתכלית השלימות, היו 
רואים הפלאת הבורא יתברך, איך שטובתו מתיחד כל רע, 
(קהלת ב יג) "כיתרון האור מן החשך". 
%break
ורשע מכין לצדיק. שעדיין אין זו הבטה שלימה, כי אינה ישרה, 
ותמיד באה על ידי רע וטוב, ודו"ק.
%break
אבל כשיזכו לגאולה שלימה, (ישעיה נב ח) "עין בעין יראו בשוב 
הוי' ציון". פירוש, שאין כאן כלל ציה ושממה, והציה בעצמה היא 
סבת מסבב הסבות, ואין כאן רע, 
%break
אלא אדרבה, מלא טובה וברכת הוי', וזה נקרא הבטה ישרה, 
בלי תערובת הרע, אפילו בדרך הכנה, ודו"ק.
%break
%page קעא
וזה סוד, (שבת ל:) "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות". 
פירוש, שאין צריך הכנה ללחם סעודתו, בחרישה, זריעה 
ואפיה, אלא תוציא רגע ברגע גלוסקאות מבושלים, 
%break
וזה סוד, (ירמיה לא ח) "הרה וילדת יחדו". בלי זמן הריון, אלא 
ההריון והלידה באים בבת אחת, ודו"ק.
%break
%H זמן ומקום
%break
לשלימות העבודה מוכנים שלשה כלים, שהם, חוש, דמיון, 
שכל, שהשלם עובד עמהם, ומעביר כל הצמצומים שמתפשטים 
מגבולי הזמן והמקום.
%break
ראוי שנדע, אשר כל שפע לא נשלם זולת נגיעתו ומפעלו בחוש, 
וכשמופיע בחושים נודע שבא "עד מקום ההשלמה". אבל, 
(תהלים מט יג) "ואדם ביקר בל ילין". כי מוכרח לתקן בכל הכ"ח 
עתים. נמצא שבהעתק השפע מהחושים, 
%break
הוגבל השפע בשני צמצומים, "בזמן" שעבר. "ומקום" שתפש 
לעצמו באותו הזמן. דהיינו, רוחב המקום שהתפשט, בהחוש 
שהיה באותו הזמן.
%break
בכח הדמיון מעביר "גבול המקום", דהיינו, שאוחז במח הדמיון, 
כל התפעלות שהתפעלו החושים, ובזה מביאם לחושים 
החדשים, דהיינו, שמשוה בכחו החושים הקודמים, עם החושים 
ההוים, נמצא שכל פעולות הדמיון נפעלים במקום, 
%break
אבל חלושים המה לפעול בזמן, כי מה שעבר אין, ואין תחבולה 
לבא ליום האתמול, לכן אין שפעו מתקיים, וכיון שבתחילת 
עבודתו עובר חוט הזמן, שהוא כנגד הטבע, לכן טעם שפעו אינו 
נקי, 
%break
ומורגש בו צמצום שעושה הזמן, וחוץ מזה אינו מתקיים זמן 
ארוך, וחייו קצרים, ותמיד לעבודה צריך.
%break
%page קעב
וכשנעתק מדמיון מתחיל עבודת השכל, דהיינו, שמשכיל על 
העוברות והעתידות, ומשכילים פרטיהם ודקדוקיהם. והגם 
שעבודתו קשה מאוד, כי טרם השתלמותו, שפעו פג ומופג 
מאוד, כי נאבד אפילו מהמקום, 
%break
כי טבע החושים שאינם מתפעלים משכל בלתי נשלם, כי בעוד 
שעובר במח המדמה, היה משלים מה שהוטל עליו בעת קצרה, 
דהיינו, שבא ממש למקום ההשפעה, אחר זמן עבודתו, ולולא 
צמצום הזמן שמניח רושם אחריו, לא היה צריך כלל יותר. 
%break
אבל עכשיו, שאינו עובד במח המדמה, זולת במח השכלי לבד, 
ועבודת השכל אוחז זמן ארוך, שעד אותו הזמן כמו מתרוקן 
מכל וכל, כנ"ל, מכל מקום פעולתו שלמה, כיון שבתחילת 
עבודתו, אינו עובר כלל חוט הזמן, 
%break
כי אין מגדר השכל להתפעל מזמן, ואצלו העבר והוה שוים, לכן 
לא יפסיד כלל מצמצום הזמן, ומטעם זה כשמשתלם כל צרכו, 
שפעו נקי ותם, ואין צמצום הזמן פוגם בו, כי לא סייעו כלל בעת 
עבודתו. 
%break
כיון שתוקן צמצום הזמן, גם צמצום המקום תוקן מאליו, כי 
תלוים זה בזה כידוע.
%break
%H ענין צורה רוחנית
%break
ענין צורה רוחניית, המשיגה צריך להשיגה בשתי הצורות שלה, 
א. שלא יהיה דמיונית בשום פנים. ב. שלא יהיה מסופק 
בהכרתה, כמו שאינו מסופק בחיות שלו, ושמה יורה כן, שדמו 
אותה לרוח, שאף על גב, 
%break
שאין לרוח כל קצה תמונה ומראה, מכל מקום, אין לך אדם 
שיהיה מסופק במציאותו, כי בבית שנשאב ממנו הרוח, אם 
יוליכו שמה את החי, הוא ימות, אם כן מציאותו ברורה, כי הוא 
חייו.
%break
%page קעג
ומגשמיים יכולים להבין ברוחני, דהיינו, מהות השכל מפנימי 
דומה לפנימיות הגוף, שנקרא נפש כל בשר, שהיא בחינת הוי', 
וחסרונה עמה כנ"ל.
%break
כמו כן פנימיות השכל שנקרא נפש השכלי, הוא גם כן הוי' בעל 
חסרון ודו"ק היטב, דהיינו, בריה כזו שמרגישה את הויתה. מה 
שאין כן בעלי חי החסר להם שכל זה לגמרי, ומרגישה מחמת 
זה את חסרונה, וכפי קביעות הרגשות החסרון, 
%break
נמדד לה חיותה. ואם לא תרגיש בחינת חסרונה, אז לא יכולה 
להזין את עצמה להמשיך הויתה ותמות, ולא עוד, אלא גם כן 
שיעור גודלה ובריאותה תלוי בשיעור גודל הרגשת החסרון, כמו 
גוף הגשמי, אשר כל הבריא יותר מרגיש רעבון יותר, 
%break
ועל כן אוכל יותר, וממילא מתרבה שיעור דמו ובריאותו יותר. 
אך עדיין צריכים לדעת מה הוא חסרונה, ואומר, שזהו, חסרון 
השגה את מאצילה, 
%break
כי נחקק בטבעה להשתוקק מאוד לדעת מאצילה ובוראה, מתוך 
שמרגישה הויתה עצמה, והבן. וגדריה בעצם הוכנו כן, לחפש 
מה למעלה וכו'.
%break
ואין לומר, שחסרון זה אינו מגודר בהשגת מאצילה, אלא רדופה 
היא אחר כל נסתרות, על הטבעיים, על הגלגלים ועל מה 
שבלבו של חבירו, וכדומה.
%break
זה אינו, כפי הכלל שכתבתי למעלה, אשר פנימיות הדבר הוא 
מה שאינו יוצא חוץ הימנה, למשל, אם היתה נבראת יחידה, אם 
כן לא יצוייר באופן זה חסרון השגה, זולת בבוראה, 
%break
והרי ברור שרק השגה זו היא חסרון פנימיות, שלא נקרא פועל 
יוצא, מה שאין כן חקירה בנבראים, הוא פועל יוצא לזולתו, 
שאלמלא כן לא היו נבראים עוד בעולם, ולא היתה רדופה 
להשיגם כלל.
%break
אבל השגת מאצילה, זה חסרון כלפי עצמה, וזה הויתה, דהיינו, 
מרגשת את עצמה בבחינת נאצל, ודו"ק ותבין שכל מקריה 
סובבים מסביב לזה, וזה חסרונה, 
%break
%page קעד
שתוכל להשיג את מאצילה, ובגודל הרגשתה, מראה הזה נוכל 
לשער מדה במדה גודל מדת גופה עצמה ודו"ק היטב.
%break
%H חסרון ושלימות
%break
כל הנתינות הניתנים מהבורא נקראים טבעיים, ואין בהם 
שלימות, כי סוד שלימות הוא תענוג ושעשועים, השורה אחר 
החסרונות, מדה במדה, והבן.
%break
בעולם הזה לא יצוייר כלל תענוג תמידי, כי בדרך הטבע אינם 
באים בבת אחת, (ברכות מח:, ש"נ) ו"אין מלכות נוגעת 
בחברתה". אבל מסר זה לעבודת הנשמות, דהיינו, שנתן להם 
ענין חסרון, ולמד אותם, שאף על פי שיהיה בכחם להשלים 
%break
אותו החסרון, מכל מקום לא ישלימו אותו, אך השם יתברך 
ירצה ברצונו הפשוט להשלימו, וישפיע בהם שפע ממין זה, 
והנשמות מתאמצות שלא יעבורו ויקלקלו הגבול, ובדרך זה 
המה באים בבת אחת תמיד, 
%break
רצה לומר, השלימות לא יקלקל צורת החסרון, והחסרון ממשיך 
אל תוכו תמיד את השלימות, וזו המצאה נפלאה מחכמתו 
יתברך.
%break
משל אשר האוכל מעדנים יתענג מאוד, אבל סופו להשלים 
החסרון, שהוא צער הרעבון, ותענוגו נפסק באמצע, כי השביעה 
הפסיקתו בדרך, ודו"ק. 
%break
אבל בסוד הנ"ל, דומה כמו שמסר הקב"ה לנשמות סגולה 
נפלאה, אשר בהשתמשם באותה הסגולה לא ישבעו באופן זה 
שלא יוכלו לאכול יותר, אלא אוכלים ושבעים תמיד, וזה סוד, 
"ישבעו ויתענגו מטובך". והבן.
%break
%page קעה
%H חיצוניות ופנימיות
%break
בחינת הפנימיות היא כל מה ששייך לעצם הגוף, ואין לו שום 
חשבון ממה שחוץ לו, דרך משל, תאות אכילה נחשב לפנימיות, 
ואפילו נברא אדם יחידי היה לו תאוה זו, מה שאין כן הקנאה 
והכבוד, אינו מצוייר באדם יחידי.
%break
ובחינת חיצוניות היא מה שחסר לגוף בערכו לגופים אחרים 
דוקא. דרך משל, הקנאה ותאות הכבוד שלא יצוייר הויתם כלל 
בעולם אם היה נברא יחידי.
%break
הבחנות אלו הם גם בשכליים, כי כמו גוף הגשמי הוא בעל 
חסרון כלפי עצמו ואם לא יתעצם למלאותו במיני מזון יתבטל 
קיומו, ואם יוסיף התעצמות המזונות יוסיף בריאות, ויתרון שזה 
כל מגמתו.
%break
כמו כן גוף השכלי הוא בעל חסרון כלפי עצמו ממש, ואם לא 
יתעצם למלאות חסרון זה מיד, במיני מזונות שכליים, יתבטל 
קיומו וימות, והמוסיף בהתעצמות המזונות, מוסיף לו בריאות 
ויתרון, שרק לזה כל מגמתו.
%break
אלא שמשונה מיני מזונם, שמזונות הגשמי הם הצמחים וחיות, 
ומזונות השכלי הם, להמציא לו תמיד חידושים שכליים, שמתוכו 
מתקיים, ולפי התעצמותו בדרישת החכמה, יתרחב דעתו 
ושכלו.
%break
ומה היא פנימיות השכל צריך חקירה גדולה, כי חיצוניותו נודע 
לכל, דהיינו, התיחסותו כלפי חיצון לו, כמו להכין פרנסה ומזונות 
לגשמיים, לשמרם מכל כאב, לגדול ולהתפאר בחכמה על 
אחרים, להתחקות על שיעור חכמות של אחרים, 
%break
להשיגו או להוסיף עליו וכדומה, לדעת כל נסתר, אבל מה הוא 
עצמו, ומה מעשהו כלפי עצמו שלא יהיה בפעולת פועל יוצא, 
רק משלים חסרונו עצמו?
%break
%page קעו
להבין את זה צריכים להסתכל על גוף הגשמי לדעת בחינת 
חיותו, רוצה לומר, הפנימיות שבגוף הגשמי. 
%break
ואומר לך, שזהו הדם שבו, הניתן בתוכו בשעת לידתו, ובהחסר 
לו השיעור, בכמותו או באיכותו, תתבטל קיומו וימות. וכדי 
לשמור את השיעור בכמות ואיכות, נברא בעדו בעולם דברים 
מיוחדים, מצמחים וחיות שבולע אותם, 
%break
והם משלימים לו שיעור דמו. וטבע הדם להתמעט בזמן, 
והרגשת חסרונו הוא כאב גדול, הנקרא רעב, ואם ישתהה זמן 
רב, ולא ישקיט כאבו וימלא חסרון דמו, יבוטל מהעולם וימות.
%break
ושיעור דמו משעת לידתו, הוא רביעית, והאמת היא ששיעור זה 
אינו מספיק, ולכן כשנולד הוא בוכה, כי רעב וצמא הוא, היות 
שדמו מועט משלימותו הרבה, ומצטער וכואב לו, וכאב זה 
מורגש אצלו מאת צאתו לאויר העולם, 
%break
כי עד עתה היה דבוק באברי אמו, ולא היה לו כל מיעוט בדמו, 
כלפי עצמו, כי אוכל מה שאמו אוכלת, ובצרת אמו לא ירגיש כל 
כך, כי כך טבעו, ורק ביוצאו לאויר העולם הוא מרגיש כאב 
הרעב, אלא מתיקות אויר העולם מחייהו זמן מה בלי מזונות.
%break
וצריך לדעת, כי כמו שנולד צריך להיות תמיד, רצה לומר, אשר 
במיעוט דמו ירגיש כאב, ואלולי זאת, לא יוכל בשום אופן 
להשלים חסרונו הגמור.
%break
ומעתה ברור כשמלה, צורת פנימיות גוף הגשמי, דהיינו, שיעור 
של חיות, "בחסרון חיות", ואותו חסרון חיות צריך להיות קבוע 
עמו, שהקביעות הזאת ממשיכה לו החיות, דהיינו, שבמצב הזה 
דוקא הוא יכול להשלים החסרון לזמן משוער, 
%break
וכמו ... פוסע והולך צעד בשביעה וצעד ברעבון, וכשהסדר לא 
יתקלקל הוא נשלם ומוסיף חיותו, לארכו ולרחבו, ושם לו 
כגבורים אשר בארץ, וזה שאמר, (ויקרא יז יד) "כי נפש כל בשר 
דמו היא".
%break
%page קעז
%H בן ועבד
%break
עניין בן ועבד, צריך ביאור, כי נראה בספרים טעמים כאילו 
סותרים. 
%break
כתוב, (שמות כ ב) "אנכי הוי' אלקיך וכו' מבית עבדים". וכן 
מברכים בכל יום, "שלא עשני עבד". וכמו כן כתוב, (במדבר יב 
ז) "עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".
%break
האמת, שכאן כלפי העבדות, וכאן כלפי קבלת השפע. כלפי 
העבדות, ישובח עבדות הבן לאביו, לאין ערך על עבדות עבד 
לאדונו. 
%break
ובדרך קבלת טובה, ישובח דרגת עבד לאין ערך על דרגת הבן, 
כי מה שמקבל מאביו דומה לעניין מחויב, ואין בה תוספות כל 
כך, כי אביו הוא, מה שאין כן מקבל מאדון, שנכרי הוא לו, ואינו 
מחויב כלל, כמובן.
%break
אבל בעבודה עיקר החשיבות, עבדות בן לאביו, כי אהבה 
שכליית וטבעיית היא, שאינה תלויה בדבר, ועל כל פנים שלא 
תסתר, 
%break
ויודע בשכלו שבאהבתו לא תצוייר כל הפסק על ידי שום מקרה 
בעולם. מה שאין כן אהבת עבד, יכולה להפסק בהפסקת קבלת 
טובה. וכל שכן במדמה לו מקרים רעים סותרים לאהבה 
הקדומה כמובן. 
%break
וזה מעלת הצדיקים השלימים, שבשעת עבודתם עובדים 
בשלימות המעולה, ומרגישים בעצמם כנים לאלקיהם באהבה 
שכלית, 
%break
ובשעת קבלת השפע מרגישים בעצמם כעבדים לאלקיהם, וזה 
שבח משה רבנו ע"ה, כי "בכל ביתי נאמן הוא". דרגתו , דרגת 
עבד.
%break
אבל הרשעים מהפכים הקערה על פיה, ולהיפך בשעת עבודתם 
משתמשים בעבדות עבד, ואין אהבתם אהבה שכליית, שאינה 
משתנה משום דבר, אלא, (תהלים א ד) "כמץ אשר תדפנו 
רוח". ובשעת קבלת הטובה מקבלים כבן.
%break
%page קעח
וזה שאומר, (ירמיה ב יג) "שתים רעות עשו עמי, אתי עזבו 
מקור מים חיים". שזה בחינת בן ממקור חיות אביו, והבן, 
"לחצב להם בארות בארת נשברים". דהיינו, כלל כלי קבלה 
פחותים בבחינת "בן", וזה שנתגלה כמתמה, 
%break
הקדוש ב"ה, (שמות כ ב, דברים ה ו) אנכי הוי' אלקיך אשר 
הוצאתיך מארץ מצרים". פירוש, קבלת הבן, והבן. "מבית 
עבדים", פירוש, עבודת עבד
%break
אלא שנודע, שאין השלם שורה על החסר, וכיון שאור השלם 
שורה על הנביא, כי בחרו מכל העדה, על כרחך שהוא החשוב 
בעבודתו מכל העדה, ועובד עבודתו כבן ומקבל טובתו כעבד, 
בתכלית השמחה, 
%break
והמשתלם בזה אין שום גבול מצוי לפניו, מפני שיש לו השמחה 
בשלימות מעילא לתתא, בסוד שמחת העבד הנאמן העניו, 
ששמחתו עד אין שיעור. ומתתא לעילא, בדרך עבודת הבן 
לאביו, בתכלית האהבה שכליית בסוד המקור.
%break
וזה שאמר, (מלאכי ג ו) "אני הוי' לא שניתי ואתם בית יעקב לא 
כליתם". ודו"ק, ותדע שענין הצמצום היה גם כן מוטבע בדרך 
הנזכר לעיל וזה היה חטא הידוע גם כן.
%break
כי לפי שפע המעולה שירד מכל צד בסוד, (ירמיה לא יז) 
"אפרים וכו' כעגל לא למד". קבל השפע בדרגא חדא בבחינת 
ב"ן, וכיון שזה קרה לו, מיד ראה הצמצום שנמצא במדה זו, 
דהיינו שראה איזה חסרון בשמחתו ותענוגו, 
%break
ובאמת דבר פשוט הוא מאוד כיון ששכח תרגילו התמידי לקבל 
בדרגת עבד מאדונו, אם כן יש חסרון תענוג בטבע, כי אינו 
דומה כלל לטובה, בדרך היתרון והתוספת, כמו שהוחק תכלית 
השלימות, לכן סבור שחטא, 
%break
ותמה עד שבא אחר כך לכלל פגם, ולכן התעצם דוקא בדרגת 
עבד, ולא הועיל לו זולת בשעת מעשה, שהיה זמן קבלת 
השפע, לכן אדרבה, 
%break
"ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי", אבל אחר כך שבא לעבודה 
היה שוב מרגיש החסרון, כי אין אהבה כאהבה שכלית, ומזה 
יצא השורש לענין עץ הדעת וחלל את שבועתו.
%break
%page קעט
וזה שמוכיח הכתוב, "אפרים וכו' כעגל לא למד". כי שכח 
תלמודו, אשר שלימות הנרצה להשתלם לשני הצדדים, (ברכות 
ט:, פסחים ס.) "הא כדאיתא והא כדאיתא". כנ"ל, ולא להפך 
הקערה על פיה, וזה נשאר לנו לחזור תלמודינו הרבה פעמים, 
%break
מעילא לתתא, ומתתא לעילא, עד יוסר זוהמת עבד ממנו, 
ולהיות בנים בעבודה, ועבדים בקבלה, וזה סוד גיד הנשה, 
דכתיב, (בראשית לב כד) "ויותר יעקב לבדו". דהיינו, בחינת 
קטנות לבד, בלי שם ישראל, בסוד לי ראש, הגם, 
%break
"כי לא יכל לו". ... שאמר למלאך, (עי' ב"ר פע"ז) "אנא כוליה 
מינה". ומכל מקום "נגע בכף ירכו". 'כף' בחינת הקבלה, גם כן 
נגע, מחמת ירכו, ... שהיה לבדו, וזה סוד ... "ויזרח לו השמש", 
כי נשלם, והוא לא צלע יותר על ירכו, ודו"ק.
%break
עוד יש לדייק בעניין, כי נרגש, ב' פעולות בארץ, א. מה שמיוחס 
לגמרי לאדם, כמו אומן ופועל, ב. פעולה, שרק ההתחלה 
מיוחסת לאדם, כמו האד (האדמה) והאכר, שעיקר פעולתו, היא 
בחינת הזריעה, וכל הגדילה נעשית מאליה, על פי חוקי הטבע.
%break
אולם ההפרש ביניהם גדול, כי הראשון, צריך להיות מחובר 
לפעולתו, מתחילה עד סוף, ואם יפסיק טרם ששייך עוד עניין 
שלימות בה, הרי פעולתו בלתי גמורה, וזה עניין חסרון, ויש עוד 
מעלה אשר טיב השלימות תלויה בחריצותו, ולא בזולת. 
%break
והשני, כמעט שאינו עושה מאומה, וצורת עבודתו בזה, הוא כמו 
מקלקל, כי כן יציאת הטפה מחליש כח מוציאו, וכן החטה 
הנזרעת בארץ, לא תראה ברכה זולת בהקדם העדרה, וזה 
מעלתה.
%break
יש גם כן חסרון, אשר טיב שלימותו, אינו תלוי בו, אלא בזולתו, 
כמו המזונות והגשם, הב' הוא בחינת אב ובן, והא' הוא בחינת 
אומן ופועל, וזה סוד, "טפה של בן במח האב". 
%break
כי הטפה היא ממש ממח האב כידוע, אבל ניתנת בבטן, ומאז 
והלאה נשפטת וגודלת בשלימות, על פי חוקים שנחקקו לה, 
ודו"ק.
%break
%page קפ
%H השלימות
%break
תכלית השלימות המובטח לכל באי עולם הוא כח 'המדע'. אשר 
לפני התיקון כל בני עולם מסולקים הימנו לגמרי, כמו הדומם 
שמסולק מכח החיוני וההרגשה בו ובזולת, ולעתיד יבואו כל בני 
העולם לכח המדע, שהוא כמו חיות חדש, 
%break
ובראיה חדשה מכל הרפתקאות העוברות על האנשים, וזה 
שכתוב, (ישעיה יא ט) " כי מלאה הארץ דעה את הוי' ". וזה 
סוד, (ישעיה נב ח) "עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
%break
וטרם גמר הכללי, אפלו יחידי סגולה לא זכו לאותה בחינת 
המדע המובטחת, הגם שמוטבע בהם שיעור גדול, אבל 
לבחינת המדע אין שיעור, כי דומה שיעורו לכח החיוני, כמו 
שאנו רואים שיעור מיוחד בכל בריה ובריה, 
%break
שהאחת יש לה חיות יותר מחברתה, כמו כן המדע, הוא כלל 
כח רוחני, והוא ממש חיות המיוחד לרוחניים, כמו חיי הרגש של 
הגשמיים, 
%break
אשר כל שנמצא בו חיות גדולה, הוא מרגיש את עצמו בשיעור 
גדול, ושיש בו חיות קטנה, מרגיש את עצמו בשיעור קטן.
%break
בערך הזה ממש, נערך כח החיוני ברוחניים שכל רוחני שחדרי 
ידיעתו שלימים, הוא יודע בעצמו הויתו בשיעור גדול, ואשר יש 
לו עוד דבר מה למלאות חדרי ידיעתו, אינו יודע כל כך ... 
התוקף שלמותו כרעהו.
%break
%H לימוד התורה הק'
%break
שמעתי ממורי שליט"א, "כשנחרב הבית מיד אמר ר"ע 
לתלמידיו, נחרב הבית, (בלשון של מהו בכך) גשו ונלמד (פירוש 
התנועה כבלי משים כלל לזה)".
%break
%page קפא
ולע"ד נראה הפירוש של הדברים הקדושים האלו, דהנה 
הקדוש הזה, היה תמיד מורה את תלמידיו, (יומא פה:) 
"אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין" וכו'. אבל לא שמשו כל 
צרכן בענין הזה, ומתו בימי הספירה וכו'.
%break
(יבמות סב:) "עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם". 
ואז שמעו בעצמם, דהיינו, שראו בעיניהם למי הם מטהרים את 
עצמם, ומי מטהר אותם. וזה פירוש הדיבורי קודש הנ"ל, 
כשנחרב הבית אמר להם מהו בכך, 
%break
צא ולמד למי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם. שאלו הדברים 
צריכים עיון גדול, לכן אין לכם עתה רק להצליל דעתכם ללימוד 
הזה והבן.
%break
וזה סוד שאין אתה בן חורין להפטר ממנה, דהיינו בכל רגע 
ורגע, שייך ב' למודים הנ"ל, או לשמוע הלימוד מר"ע רבם, או 
לראות בעיני עצמו והבן.
%break
%H כל שזכה שהקב"ה משפיע לו חב"ד
%break
כל שזכה שהקב"ה משפיע לו רוח חכמה בינה ודעת, ואור 
תורה וטעמי המצות, (כדאי שידע) מחויב לדעת, איך להמשיך 
עבודתו. כי "מאן דלא ידע ציוויה דמאריה איך עביד ליה", כי 
בקל יכול להכשל, להמשך אחרי החסדים והתענוגים, 
%break
כי כביכול, הוא מלא תענוג. והאדם בעת היותו בקטנות ישב 
בטל, ואז הוא נוגע בעדותו, נמצא שהוא מיחד עדות שקר, כי 
(סנהדרין כט.) "סהדי שקרי אאוגרייהו זילי".
%break
על-כן עצה טובה שיצייר לפניו היטב צורתו, איך שהיתה בשעת 
ההכנה, וזה הכרחי. כי בשעת ההכנה, לא היתה כונתו לחסדים 
גרידא, אלא אדרבא, 
%break
כלל לא לחסדים, רק לעשות רצון יוצרו ומצות בוראו. רק 
החסדים הם נמשכים, והוא כדי שידע ציוויה דמאריה.
%break
%page קפב
ויצייר איך שלחם עם גופו וחומרו עד שנצחו, כי בודאי לא פעם 
אחת אמר לעצמו, שמוחל ואינו רוצה לייגע את עצמו, כי אם 
לאקמא שכינתא מעפרא. ובחשבון שהוא בעצמו, הוא אבר אחד 
מהשכינה, 
%break
ואם ילך אחר תאות לבו, מנתק אבר מהשכינה ר"ל. בדרך זה 
זכה עד שהגיע לעשות רצון הבורא ית', והשפיע עליו החסדים.
%break
אם-כן בעת שהבורא ב"ה, מונע ממנו החסדים, בודאי זה רצונו 
ית', ואם-כן איך ישב בטל, והיכן היא מטרתו הקודמת לאקמא 
השכינה הקדושה. וכן שלא עלה בדעתו רק לעשות רצונו, לבטל 
רצון הגוף מפני רצונו ית'. 
%break
ועד"ה (תהלים קמה מח) "רצון יראיו יעשה", פירוש, שהקב"ה, 
הוא העושה רצונם של יראיו, והם בעצמם אין להם שום רצון, 
רק לעשות רצונו. כדרך בן המשמש ומכבד את אביו באמונה, 
ומקיים רצון אביו, יהיה איך שיהיה.
%break
%H אם הוי' לא יבנה בית
%break
כתוב (תהלים קכז א) "אם הוי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו 
בו", פירוש, כי הנה מי שעובד בעבודת ה' וחושב שעל-ידי זה 
ישיג חכמתו הגדולה, אינו אלא טועה ולשוא כל עמלו. ומלבד זה 
שבשום אופן לא ישיג כלום, 
%break
אלא אפילו שהיה אופן להשיג החכמה הנ"ל, אז בלי ספק שהיה 
אומר מיד, הנני מוחל השכר ואיני כדאי ליגע את עצמי כל-כך 
עבורה. כי ידמה לו שיצא שכרו בהפסדו, כלומר, היציאה יתירה 
על השבח.
%break
לכן צריך לעשות חשבון אמיתי, שבודאי לצורך עצמו אינו כדאי, 
שמותר עליו, אבל אם (יבמות ע"ט:) "חלקנו נתיר חלק מזבח מי 
יתיר", וכיון שהוא אבר אחד מהשכינה הקדושה, אזי אם ילך 
אחר התאוות והתענוגים נמצא,
%break
%page קפג
(משלי טז כח) "ונרגן מפריד אלוף" - אלופו של עולם. ונמצא 
מרחיק אבר שלם מהשכינה הקדושה. ואז בודאי שיכפה את 
גופו וחומרו, וישיג החכמה בשלימותה, ויחזיק אותה בשתי 
ידים.
%break
זה פירוש, "אם הוי' לא יבנה בית", דהיינו, שלא יהיה מרוצה 
לבנות הבית לה', רק לעצמיותו, להשיג החכמה והחסדים. אז, 
"שוא עמלו בוניו בו", שיצא שכרו בהפסדו, 
%break
שיהיה לו המציאה מרובה על השבח, ובודאי שיניח שניהם. 
(ונמצא כל עמלו לשוא ולתוהו, כי תוהא אפילו על הראשונות.)
%break
%H רם הוי ושפל יראה
%break
"רם הוי' ושפל יראה" (תהלים קלח ו), פירוש, כל עבודתינו 
להשפיע נחת רוח ליוצרנו, וכדי להבין איך אדם גשמי, מלובש 
בגוף וחומר עכור, יוכל להשפיע נחת רוח למלך מלכי המלכים 
הקב"ה, עד שהשי"ת יתפאר רק עמו.
%break
אלא כתוב (איוב יט כו) "ומבשרי אחזה אלו-ה". כי כשם שאדם 
מעולם הזה, שיש לו מלבוש נאה שרוצה להתפאר עמו, הריהו 
מלבישו על כל המלבושים ממעל, כדי שיהיה נראה מבחוץ, 
והכל שואלים על מלבושו הנאור, הנאה והיקר, 
%break
היכן לקחו וכמה הוא שוה, והוא מתפאר בו כמלבושי כבוד. כמו 
כן כביכול מלביש אורו בגוף הצדיק, שזיכך עצמו וזכה אליו, וזהו 
בחינת, "סוף מעשה", דהיינו, שהשי"ת מתפאר דוקא עם 
הצדיקים, שהם בחינת לבוש החיצון מכל העולמות, 
%break
ולא במלאכים. אלא בעולם העשיה, שהוא לבוש החיצון, על כל 
העולמות, כעין המשל הנ"ל. וזהו רוממותו, שאפילו גם בגוף 
העכור המלוכלך, יכול להלביש אורו ית'. ובזה מראה ומתפאר 
ברוב תוקפו וגבורתו.
%break
%page קפד
ממילא נמצא שעיקר נחת רוח, יש לו דוקא מהצדיק המלובש 
בגוף, כי זהו עיקר התפארותו. על דרך המשל הנ"ל, שהאדם 
מתפאר מאוד במלבוש החיצוני שלו הגם שהוא דומם - על-כל-
פנים, שפל הרבה מעורו, 
%break
שהוא בחינת חי - והאדם עצמו, הוא בחינת מדבר. וז"ש, "רם 
הוי'". לכן רוממותו הוא ש"שפל יראה". שגם על ידי לבושי אדם 
השפל נראה ומגולה אורו ית'.
%break
%H רזא דכלים ריקים
%break
עיקר העבודה והדביקות, היא בחוכמתא דאורייתא וידיעת דרכו 
ית'. שבאתערותא דלתתא משתדלין להרבות כלים רקים, אשר 
על אותם הכלים מתישב השפע ומתברך בנביעו דמוחא 
וברכתא עילאה.
%break
ואם אין הדביקות על דרך ריבוי כלים לדקדוקי דרכיו ית', אלא 
בסתם באהבה והודיה, אין השפע המגיע, מוצא בו מקום להניח 
ולהתקבץ ביד על יד, וכל פעם כמו לחדשות הוא צריך.
%break
מה שאין כן מי שרכש לו הרבה כלים, הרי השפע המגיע נאחז 
בהם תמיד על פי רשימתם, וכל שפע הבא נעשה נוסף על 
הראשונות.
%break
%H ג' עלמין אית ליה לקב"ה
%break
"תלת עלמין אית ליה לקב"ה" וכו' (זהר שלח הסולם אות מו), 
ע"ש. פירוש, דהנה כלל הבריאה, (ישעיה מה ז) "יוצר אור 
ובורא חושך עושה שלום", כמ"ש (חגיגה יב., השמטות הזהר 
רסב:) שמים שנטל אש ומים ובללן זה בזה, 
%break
%page קפה
שעשה שלום ביניהם. ומובן בטוב, שחריצות הפעולה היא לפי 
רוב כח הפועל. וכיון שפעל בשני ענינים, דהיינו, אור וחושך, יש 
לנו לדעת ולהבין, אשר פעולת האור, הוא בחריצות נפלאה, עד 
אין ערך. וכמו כן, פעולות החושך, 
%break
הוא בחשכות הנפלאה עד אין ערך. ובכל זה השלום המתגלה 
על ידם, הוא תענוג נפלא עד אין ערך. ואפילו שאותם הקצוות 
לא בא לנו בהשגה גודל הריחוק והתפשטותם, יש לנו להבין זה 
מכוחו של הפועל כנ"ל.
%break
כי כפי מדת הרוחק שבקצוות יתעלה עליו כיתרון, (קהלת ב יג) 
בסוד, "כיתרון האור מן החשך".
%break
וזה ענין ב' עלמין המושגים לנו בעוה"ז, סוד, עולם הרוחני, 
ועולם הגשמי. שעולם הרוחני יצר המאציל, בסוד "האור", 
דהיינו, שהאיר פני קדשו עליהם, והעולם הגשמי ברא, בסוד, 
"החושך", דהיינו, שהסתיר פניו מהם, ונמצאים בחשכות.
%break
וזה ענין (בראשית ו טז עיין ברש"י) "האמצעים היו למדור 
בהמות חיות ועופות ותחתיים לזבל", דהיינו, סוד הרוחניים - 
הם "האמצעים" סוד נר"ן. 
%break
והגשמיים - הם סוד "תחתיים לזבל". דהיינו, עור ובשר הגשמי 
לבוש הנר"ן, שהם באמת זבל, כי סופם ג"כ לעין הרואה זבל 
ממש, וסופם לעפר.
%break
וכל אחד מהם ניזון ומתגדל ומתחזק משורשו, כי אין מזונות 
ונייחא לנר"ן, זולת בהשגת יחודו ית'. וכמו כן, אין מזונות 
והתחזקות לגוף, זולת מענינים שפלים ונבזים, המסתירים 
הארת פני קדשו ית'. 
%break
בסוד (דברים כג טו) "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", 
וכיון ששורש הגשמיות הוא הסתרת פנים, ע"כ מזה ניזון, וכל 
התעוררות שלו רק לאלה הבחינות הנבזים בלתי נקיים. כטבע 
החזיר, שמתענג דוקא לפי רוב הצואה והאשפה, כנראה לעין. 
%break
ולכן היקר לו שבתאוות, היא הזוהמא מחמת תענוג של (שבת 
קנב.) "החמת מלא צואה ופיה מלא דם", וכל יתר תענוגיו אחרי 
זה נמשכים אם פחות ואם יותר.
%break
%page קפו
ולא יהיה זה לפלא, כי זה נמשך לו מרוב כחו של הפועלו, כי כיון 
שברא ההפך מהאור, וחשיבות חכמתו עמדה לזה, עד שאינו 
מצויר חושך וגנות גדול מזה.
%break
אבל הרוחניות הוא להפך, שאין בחינת אור וחשיבות יצויר 
למעלה מהם, כי אינם מתעוררים כלל זולת לשורשם. דהיינו, 
הארת פני קדשו, ומשם ניזונים ומתקיימים, כי זה הכלל, כל 
עילה מוציא עילתו לפועל, וגם מקומה כל משך זמן מציאותו.
%break
ומנפלאות תמים דעים שבללן זה בזה, בסוד (בראשית כה כג) 
"שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו". 
%break
והנה כל נברא מתחזק לפי רוב הפעולה, כי ברגע שחובק את 
ידיו, הנה אז אוכל ממש בשרו, דהיינו, שנחלש מבחינת הקיום 
וממשלה שלו. ולכן בהתעוררותו לקדושה ולרוחניות, כפי 
מרבית ההתעוררות, יגדל וירבה כוחות הרוחניות שבו.
%break
ולהפך לפי מרבית התעוררות הגשמיים שלו, כן יגדל וירבה 
השפלות שלו כנ"ל. וזה סוד (יחזקאל כו ב) "אמלאה החרבה", 
כשקם זה נופל זה.
%break
והאדם מבין שניהם מורכב, ואינו עוד באותה מדרגה, אלא 
פעמים שרוחניותו שולטת, ופעמים שגשמיותו שולטת, דהיינו, 
לפי מעשיו. אם ישתדל ברוחניות, יזדכך הגשמיות. 
%break
ואם ישתדל בגשמיות יתגבר הגשמיות. ואפילו החב"ד שלו 
מסתלקים ממנו, כי אינו פונה אלא למקום שמתאוה, ואינו 
מתאוה אלא לפי גבול השכל. 
%break
ודע שתינוק קטן, שגבול השכל שלו מצומצם, לא יתאוה לחכמה 
כלל. ולפי מדת גודל שכלו, לאט לאט יתרבה לו הרצון לחכמה. 
ולכן כשהדור זכאי, הקב"ה מאיר פניו אליהם, ומתוך כך יתגדל 
הרוחניות שבהם, ומתאוים רק למושכלות. 
%break
ולהפך כשהקב"ה מסתיר פניו מהם, הם מתאוים רק לגשמיות 
ושפלות, כענין התינוק. כי הכל תלוי בהארת פני קדשו ית', 
והארת פני קדשו, 
%break
%page קפז
לפי המעשים הטובים שבו. והרחקתו לפי המעשים הרעים 
והמאוסים שבו. דהיינו, התעוררות גופניים, וז"ס (אבות פ"ד 
מ"ב) "שכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה". והבן.
%break
%H ענין חיצוניות ופנימיות
%break
יש להבין בתורה הקדושה, שיש נסתר ונגלה, הנסתר נקרא 
פנימיות התורה. אם יש להם שיווי זה לזה או אין. כי ענין פנימי 
וחיצון אינו חֵלֶק וְכֹל, שנאמר, זה מתחיל וזה חכם שלם.
%break
אלא הענין כמו גוף ונשמתו, שהנשמה היא ענין נבדל מחומר, 
לא פחות מן השכל העיוני, שהוא רק כח אחד מכללות הנפש. 
והכל מודים ששייך לעולם הנבדלים, ואינו מעורב בחומר כלל. 
%break
אלא הכנתו דבוק בחומר, כנודע בפשיטות בשכל האנושי. ולכן 
נקרא הנפש פנימי לגוף, מפני שנבדל הימנו, ואינו מתערב עמו, 
כמו כלי בתוך כלי.
%break
מזה תשפוט שגם ערך פנימיות התורה, הגם שאין לה שום יחס 
לתחתונים אם לא התלבשה בנגלה, מכל מקום אינה מתערבת 
בנגלה כלל, אלא מלובשת בה כמו גוף ונשמתו כנ"ל.
%break
וז"ע, דומם צומח חי מדבר דקדושה, שהוא סוד נפש רוח נשמה 
חיה, שכל אחד פנימי לחברו. ולא כמו שכל ההמון, שהם 
בחינות, קטן, גדול ויותר גדול, אבל מתערבים זה עם זה, כמו 
חֵלֶק בַכֹּל
%break
זה אינו כן, אלא כל אחד מתלבש בחברו, אבל הוא נבדל לגמרי 
מחברו, ואינו מתערב עמו כלל, אלא כמו נשמה בגוף. וכל היחס 
שבהם בבחינת הכנה, 
%break
שההכנה של העליון נמצא בתחתון, ודוקא על ידו מתגלה, ולא 
על ידי אחר כלל, ואפילו אותו האחר יהיה משובח הימנו.
%break
%page קפח
%H אין בין תענוג לשמחה
%break
אין בין תענוג ושמחה, לעצב וצער, אלא הפירוד וחיבור, 
שהמתענג, כל אבריו מחוברים ומיוחדים, והמצטער, איבריו... 
מתחברים. דרך משל, האוכל מאכל למעדנים, הוא בהסכמת כל 
החלקים שבו, ועל כן מתענג, 
%break
ושיעור תענוגו לפי קרבת החלקים זה בזה... דהיינו המאכל 
מיחדם, ולכן האוכל לרפואה מצטער שאינו בהסכמת אברים 
תחתונים הפתאים, וכן כשמוכרח לדבר בלי שכל, הוא מצטער, 
כי העליונים אינם מסכימים לזה. 
%break
וכן כשעושה איזה עובדא, מחוץ לענינו, התחתונים אינם 
מסכימים, אבל עובדא, הסובב לעצמותו כגון, רחיצה בחמים 
מתענג, שכל החלקים מסכימים לזה וכו' כדומה לו.
%break
ומכל מקום נמצא בחינה אחת באדם, שנקראת הכרה, שזה 
מעביר מים עליונים לתחתונים, כי בהתרבות ההכרה 
התחתונים מתיחדים עם העליונים, ורואים ומתענגים בנחמת 
עליונים, 
%break
והראיה שנושא אלומות אינו מרגיש כלל ביגיעת המשא, מחמת 
שאבריו התחתונים ההכרה משפיע אור גדול עליהם, ומתיחדים 
לענין אחד ותענוג אחד.
%break
וזה סוד גלות השכינה, כי כיון שהנשמה והשכל, באים בגוף, 
ואינם מתיחדים בא', שהפה מדבר בלי שפעת השכל וחיובו, 
והידים עושים מעשים בלי הסכמת השכל והנשמה, אז אותם 
הדיבורים והמעשים, 
%break
הם כמו בנים שגלו מעל שולחן אביהם, ובתהו בלא לב נמצאים 
וגורמים צער לשכינה, כי חלקים שלה אינם מתיחדים ועולים 
בקנה אחד.
%break
וכשיודעים ש"שיר השירים על פומא דאליהו אתגזר", (זהר 
חדש שה"ש הסולם אות פז) אז נעשה קשר בין הגוף והנשמה, 
אך צריך להרגיל את אבריו התחתונים בהכרה זו, ואז יושפע 
עליהם שפע אור על מדותיו, וכולם נהנים מיגיע כפם, 
%break
%page קפט
כמו הנושא אלומותיו, אבל כל עוד שלא תושלם ההכרה, דומה 
כמו הזורעים בדמעה, כי מחמת הרחקת הזמן לתענוגם של 
התחתונים, הגם שמכיר ויודע שיהיו אלומות טובות לפיהו, הוא 
מצטער בזמן הזריעה, והתחתונים אינם מסכימים להמעשה.
%break
לכן כל העבודה, להרבות הכרה לתחתונים, ואז יהיה הקשר 
ביניהם גדול, ולא ימצא שום מעשה ודיבור, שלא יתנהג לפי 
הנשמה והשכל, וכגודל ההכרה גודל היחוד. וכגודל היחוד גודל 
התענוג כנ"ל.
%break
והנה האדם הוא עולם קטן, וכל העולם אדם גדול, לבוש, 
ובביתו, ומשמשים לפניו, וכל אדם הוא חלק מהעולם, פירוש 
מאדם הגדול, או שייך לראש, או לגרון, או לבטן, וזה דוקא 
בחיצוניות שלו, 
%break
אבל בפנימיות שבו אינו מתחלק, כטבע רוחני שאינו מתחלק, 
אלא אור אחד, הזורח בכל חלק, לפי דרגא דיליה, כי אור 
נשמתו שוה הוא, בין בראשו ובין ברגלו.
%break
וזה סוד, (בראשית א כז) "בצלם אלקים", כי מאן דנפח מתוכו 
נפח, דהיינו, שאינו באופן להתחלק רק זורח בשוה והבן מאוד.
%break
וזה סוד (שמות לג כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו", כי 
האדם אינו יכול לראות פנים של עצמו, כי בחינת השגה וראיה, 
הוא פועל יוצא לזולתו, אבל אחורי של עצמו, דהיינו הגויה וידים 
ורגלים, אפשר לראות והבן מאוד כי נורא הוא.
%break
ובאמת כל החיצוניות, לא ניתן, אלא לפי עין הרואה, דהיינו, 
'שיר השירים' כנ"ל, וזה כל מעשה בראשית. וזה סוד גדול, (שם 
כ ב) "אנכי ה' אלקיך" וכו', (דה"א יז כא) "אשר פדית ממצרים 
גוים", (סוף עדיות) "ואין אליהו בא לטמא ולטהר וכו', 
%break
אלא לעשות שלום" וכו'. ובזה נבין הפסוק, (תהלים קכח א) 
"אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו", כי הירא שמים לא נשלם לפי 
עצמו, רק כשהולך בדרכיו, כי כמו שהאדם לא יוכל לפרנס חלק 
מגופו, ויהיה נמצא בשמחה, 
%break
%page קצ
מחמת שצריך יחוד ביניהם כנ"ל, כמו כן, אין השלמה, זולת 
להולך בדרכיו, והסוד כי דרכים הרבה למקום,( תק"ז תקמ"ב 
פא: ילק"ש בראשית כח קיז) ואין העולם מקומו. (עי' רבנו בחיי 
שמות כה י) והכסא נושא את נושאיו. 
%break
כי בסוד החסרון ושלימות, נברא העולם. וזה דוקא, לפי שעה, 
כהמשך הזמן מזריעה לנשיאת אלומותיו, דהיינו, החיצוניות 
שנחסר לפי המקום והזמן ובהשבת הגזילה והאשם, נמצא 
בתוספת חומש, שזה מעלה יחוד, ביו עליונים ותחתונים, 
%break
וכל עבודה לפי שעה, שיש שדה ממהרת להוציא פירות, דהיינו, 
שבעליה בזריזות והתאמצות, מרבים ומגדלים אור הכרה כנ"ל, 
עד שלעתיד לבא, 
%break
מיד בשעת הזריעה יצמח בלי שהיות זמן, ואז תוסר הדמעה 
מעל כל פנים, כי דרגא של הזורעים בדמעה תבוטל, כי תתרבה 
ההכרה כנ"ל. 
%break
ואומר לך מה היא הזריעה, הם הדיבורים ומעשים, שאינם 
באים לפי הסכמת הנשמה, ושייך לעניים, בסוד "לקט שכחה 
ופאה", ושייך לכהנים, בסוד, 
%break
"תרומות ומעשרות", ושייך לבעלים, בסוד, (תצוה כט לג) 
"ואכלו אותם אשר כפר בהם", כי אכילתו מכפרת, בסוד שולחן 
כמזבח, והבן, וכל זה בסוד "יראת שמים", בסוד התשובה, 
שבנים חוזרים לשלחן אביהם.
%break
וכל זה, לפי גודל ההכרה, כן יתקרבו ויתיחדו הדיבורים 
והמעשים לבעליהם, דהיינו, הנשמה. 
%break
אבל האדם השלם, הוא ההולך בדרכיו, שכל בחינות הנ"ל, לפי 
התחתונים הוא מתחפש ומתלבש כנ"ל, אבל לגבי עצמותו, לא 
יופעל כלל, ולא יעלה בשום בחינה שם ענין חיפושים ולבושים, 
שזה בבחינת יוצא פועל.
%break
ולכן השלימות ללכת בדרכיו, שאיהו דורך ואיהי דרך, ולכן (עקב 
י כ) "ובו תדבק", ואיך אפשר להדבק בו, שהוא אש אוכלה אש, 
כי מיד יאמרו לו, "יתוש קדמך", ולא יעשה בדעת, ותירצו חז"ל, 
הדבק במדותיו, דהיינו, מה הוא רחום, ודורך פורה בבצרה, 
%break
%page קצא
אף אתה רחום, ואתה תהא דורך הפורה, דהיינו באותה שעה 
שלא תעשה בדעת, תתכוון להיות דורך פורה, (תהלים נה כג) 
"השלך על ה' יהבך". ואז תיכף תהא נושא אלומות, כי, (שם 
קכח ב) "יגיע כפיך כי תאכל", 
%break
ותהיה שש ושמח שזכית לדרוך הפורה, ואתה הולך בשליחותו 
של מקום, דהיינו, ממש שליחו של אדם כמותו, ושום דבר, ושום 
מעשה, לא יתפרד מנשמתו אפילו רגע אחד, כי החיצוניות אינו 
פועל לפי עצמו, אלא לפי נשמתו. 
%break
וכשהכרה זו בשלימות אז מיד... גדול בין החיצוניות לפנימיות, 
והתענוג נפלא, ומתגבר גם כן על התחתונים, ואינם מרגישים 
באמת בשום משא וצער גידול בנים, כי כשנולדים מיד גדולים 
הם, וששים ושמחים תמיד לעשות רצון קונם... 
%break
וז"ע (שם קכז ה) "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא 
יבושו כי ידברו את אויבים בשער", כי האשפה נתמלאה ואין 
שום חסרון, ומה שעושה שלא בדעת קונו, הוא קונו בעצמו, כי 
זה לדבר... עם האויב בשער, 
%break
וברגע שהולך להיכל אויב נהפך לאוהב, ובין בשער ובין בהיכל 
הוא דרך ה' ממש, שיד ה' עשתה זאת, והוא (ברכות לד:) 
"שלוחו של אדם כמותו" ממש, דהיינו, נשמתו בוראו ממש 
תלמדנו, היא גופו, דהיינו שבחו, דבוריו, ומעשיו.
%break
%H חכמת הרגש התענוג
%break
מורגש בשכל אדם חוצפה יתירה, המחייבת אותו להשיג 
מחשבותיו יתברך, בדומה לזולל, שכל מגמתו בשעת אכילתו, 
להתענג דוקא, ושוכח לגמרי שהיא מדת חייו, אשר על ידי זה 
ניזוק במילוי בטנו.(ראה מאמר מזון גשמי)
%break
%page קצב
טעם הדבר הוא, מפני שבהרגש התענוג מונח חכמה עמוקה, 
כדי לשער מדת המזון ובבירור המזון וכדומה, אבל כל זה הוא 
שימוש בעלמא והמטרה היא לנקודת חייו.
%break
כמו כן אותה החוצפה היא לעזר רב כמו התענוג באכילה. אבל 
אדם שהוא בר דעת, מציג תמיד נכח עיניו את המטרה שהיא 
לדבקה בו. והיא באה מאליה והאדם אינו מחויב לכוון בזה, כמו 
החיים הנמשכים מאכילה, אשר אין צורך לכוון לזה. 
%break
וצריך לדמות זה לזה גם כן, אשר המזיק תאות אכילה הוא 
מזיק את חייו, וכמו שהתאוות אינם שוים מזה לזה, כמו כן 
החיים מאחד לחברו משונים.
%break
%H מסירות נפש
%break
אמרו (עי' זהר צו הסולם מאות קלט) שברגע האחרון שבחייו 
יאמר, הריני מוסר נפשי על קדושת שמו. וצריך פירוש, האיך 
יתן מה שאין ברשותו אז. ובאמת שיעור הדברים, כמו שאמרו 
חז"ל (אבות פ"ב י' זהר שם אות קמד) 
%break
"שוב יום אחד לפני מיתתך" וכו'. כי אדם על כורחו הולך לבית 
עולמו בכל יום ובכל רגע כנ"ל, והוא מוכרח בזה, כי בשעה 
שאינו אוכל, הרעב ממיתו, ובשעה שאוכל, המסוי הנשאב 
ממיתו כנ"ל.
%break
אבל כתוב בתורה, (נצבים ל טו-יט) "ראה נתתי לפניך היום את 
החיים וכו' ובחרת בחיים". פירוש, בכל עשיה שבעולם, נמצאים 
שני דברים הנ"ל, או ארוכה וקצרה, 
%break
או קצרה וארוכה, דהיינו, שבועת ביטוי שפתיו, אוכל, או לא 
אוכל כנ"ל, ובשניהם טוב ורע כנ"ל, כי בעשיה מעורבים המה. 
%break
אבל התורה אמרה ובחרת בחיים, שנמצא בכל עשיה, דהיינו, 
אפילו אותה בחינה שמקצר ימיו וממיתו. הן בחינת הרעב, והן 
בחינת המסוי, יאמר שעושה אותה לירש החיים אמיתיים, 
בסוד, (עי' תמיד לב.) "הרוצה לחיות ימית את עצמו", 
%break
%page קצג
בסוד, (שבת פח:, וש"נ) "ושמחין ביסורין", ואוהב השי"ת בכל 
(מאודו) נפשו, אפילו בשעה שנוטל נפשו. וזהו העיקר הנרצה, 
שנקרא באמת חיים. וזה סוד, (תהלים צב יד) "שתולים בבית 
הוי'", דהיינו כנ"ל, "עוד ינובון בשיבה", כי אפילו ברגע אחרון, 
%break
שאין לו שום כח, הוא גם כן חי בריא אולם בעבודת בוראם, 
ועבודתם אז במסירות נפשם לה'. "ובידו אפקיד רוחי בעת 
אישן", ואז, "להגיד כי ישר הוי'", בסוד, אדם ישר בלא חשבונות 
רבים, ה' צורי, והוא אגם מים. 
%break
לכן, "ולא עולתה בו", שאין שום בחינת ריקות חלילה, ובטלה 
לאורות עליונים. והכל על מקומו מביאים בשלום. וזה, שהקב"ה 
גוזר הצדיק מקיים.
%break
%page קצה
%H שבת
%break
באה שבת באה מנוחה \ מעלת השבת \ ואהיה אצלו אמון 
\ ענין אשת חיל \ ביאור המדרש ויכל אלקים \ מאמר 
השבת \ ושמרתם את השבת \ 
%break
ב' שבתות \ לכולם נתת בן זוג \ שבת ושמיטה \ ערך 
התנועה - והמנוחה \ ושמרו בני ישראל את השבת
%break
%page קצז
%H שבת
%H באה שבת באה מנוחה
%break
באה שבת באה מנוחה, פירוש בסוד הכתוב, (הושע יא ט) 
"בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר". דהיינו, שההתגלות השרשית, 
היתה בסוד "בקרבך קדוש", 
%break
שמבהירות בסוד השורש הזה, נתהוה בחינת הדכר בלי גבול, 
ונקרא "עיר", מלשון התעוררות ומשמוש, וכו'.
%break
אבל דרגה זו אינה מיוחסת לאין סוף, שאין בו שום הרכבה 
ותנועה, ולכן ישראל עלו במחשבה, אלא מתחילה היה מתפשט 
שתא יומין דחול, בסוד ששת ימי המעשה, שנקראים ששה 
אומנים שנמשכו אחר בחינת דכר בלי גבול הנ"ל, 
%break
ופעלו בסוד הגבול, אבל נקראים ימי חול, כי כלם מחיזו דעולם 
הזה, המכין לעולם הבא יצאו, שזה עניין, (ריש בראשית) 
"התבקעות המימות", ו"תדשא וכו', ועץ עושה פרי אשר זרעו 
בו" וכו', ו"ברכה דדגים", ו"ברכה דאדם". 
%break
שזה עניין, (שה"ש א יב) "נרדי נתן ריחו". דהיינו, שהתעלה 
הקדושה בחיזו דהאי עלמא, שהכין לשבת הא', ולכן היה העולם 
חסר באמת השלימות שכבר השיג, 
%break
כי חזר לאחוריו, וזה סוד, "נרדי", בסוד ההכנה ובכל מקריהם, 
שזה סוד, "רבו יתיר יסגי, לעילא מן דרגה", יתעלה לכתר, אבל 
"נרדי" נתן כל זה.
%break
זה שאמרו חז"ל (רש"י בראשית ב ב) "מה היה העולם חסר 
מנוחה", פירוש, שרק המנוחה היתה צריכה להתגלות, שהיא 
עדיין לא התגלתה, אפילו בעליונים, כי הגם שהביאה השרשית 
היתה בלי 'עיר', אבל היה איזה כלי, סוד שם אהי' עילאה, 
%break
אבל באמת היה סוד הוי', וראיה שאין שם געגועים כלל 
לעתידות, ולגלות את זה התגלה בהירות לשבעים לשון, בסוד 
הדכר, ונגלה בזה סוד הוי' הפנימי שבאהי', אבל בסוד הפעולה 
ועירין, והבורא הוא פשוט שלא שייך כלל תנועה, 
%break
%page קצח
וזה שהתגלה בבריאה לאחר ששת ימי החול, שחזרו לאחוריהם 
כנ"ל, התגלתה המנוחה בסוד, (תהלים מה ז, יד) "שבט מישר" 
ו"ממשבצות זהב לבושה", ובגילוי רצון השביתה, באה מנוחה 
לעולם.
%break
אבל כל זה בסוד מעשה אלקים, כי (ע"פ זהר הסולם פנחס אות 
שעב) שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, וזה צריך להתגלות 
משבח של הבריאה בעצמו, וזה עניין השתא אלפי שני וששה 
יומין אחר השבת, שזה גם כן בסוד התנועה וההכנה, 
%break
ומקבל כח מששה ימי קדם, בסוד, שרף, מלאך, אופנים 
וגלגלים, ואחר כל החזרות האלו, התגלה מתוך הבריאה 
בעצמה, מדת המנוחה, וזה נקרא שבת ב', ודו"ק, שהיא מנוחה 
שלא תצוייר אחריה עבודה כלל, וזה גמר התיקון בבי"א.
%break
וזה עניין, (ר"ה כז. שבועות כ:) "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו 
מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע", פירוש, 
כי משה רבינו ע"ה, תיקן להם השבת, והסכים הקדוש ברוך 
הוא על ידו במתן תורה. 
%break
והאמת שגם מקודם היתה השכינה מדברת מתוך גרונו, אלא 
שהלב לא יכול לחשוב ולהרהר שמשה ידבר מפי עצמו, ויהיה 
דבר אלקים, כי לא אמר בשם הוי'. 
%break
ודבר זה הוא ממש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי שכינה 
היא סוד אלקיית הנרגש, והקדוש ברוך הוא, הוא שאינו נרגש, 
וכיון שאמר משה מפי עצמו, איגלאי מילתא למפרע, ששכינה 
היתה מדברת מתוך גרונו, וכל כך למה, 
%break
אלא להודיע ש"בקרבך קדוש", הגם "ולא אבוא בעיר", שזה 
התגלה דוקא במקום הזה, וזה שבחן של בריות הבורא ית' מכח 
עצמם, שלפני גלוי כל תעלומות, וזה שמו איש האלקים, 
%break
כי מה שלב עבד האלקים מהרהר, הוא ממש שכינת השם 
יתברך המדברת בו, ודו"ק.
%break
%page קצט
%H מעלת השבת
%H ואהיה אצלו אמון
%break
"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" (משלי ח ל). 
פירוש, להודיע שלפני ימות המשיח, כשמקבלים גרים, יוצאים 
לקראתו בעלי האומניות, וכל אומן משתעשע עמו ביומו, 
הראשון מגלה האור, השני עושה רקיע, וכו', שהמה ששה וכו', 
%break
וכולם מתענגים לשבות ביום השביעי, ונותנים בו קדושה וברכה 
לעולמות, וזה שאמרו חז"ל, (בכורים פ"ג מ"ג) אשר לפני מביאי 
ביכורים כל בעלי אומניות עומדים, 
%break
פירוש, דוקא באותו שעה שנקראים "חכמים", והבן. (קדושין 
לג., חולין נד:) אבל אין בעלי אומניות עומדים לפני תלמידי 
חכמים, והבן. בא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה, ודו"ק.
%break
מעלת יום השבת, שבו הברכה והקדושה לתקן כל ימות החול, 
ואף על גב שלפי הראות צריך להיות התיקון תלוי בימי העבודה 
ולא ביום השביתה, שהבורא לא פעל מאומה.
%break
הנה, לכאורה כל תיקון לעבודה צריך, אלא באמת אין כח 
הבורא מתראה בשלימות, זולת בהעלמה, כי בהבטל כח 
ההעלמה מן העולם, מיד מתגלה השלימות מעצמו, כמו הזורק 
מטהו כלפי מעלה, הרי מטהו עולה בהיות כח הזורק מדובק בו, 
%break
ולכן כל משך העליה מיוחס לכח הזורק, וגם חוזק כח הזורק 
מתגלה בזמן ההוא, מה שאין כן, במשך חזרתו למטה, אינו 
מיוחס כח הזורק בנפילה כלל, כי מעצמו שב לשורשו, בלי כל 
עזר, בערך הזה, בכל ההעלמות נראה פעולות הבורא. 
%break
מה שאין כן, בשובו אל השלימות אינו צריך לשום פעולה וכח, 
כי בהנטל כח המונע, מעצמו שב לשורשו ולשלימותו.
%break
וזה סוד, (בראשית ב ב ג) "וישבת ביום השביעי וכו' כי בו שבת 
מכל מלאכתו" וכו'. דהיינו, שביום זה הוסר כח פעולת הבורא 
מהעולם, אשר בכל משך ימי המעשה, היה הולך ופועל, להציב 
אותו בצורתו כמו שהוא, וביום השביעי לא פעל שום כח, 
%break
%page ר
אלא הניחו, כמו שכתוב, (שמות לג כג) "והסרתי את כפי". 
וממילא מוטבע כח השלימות, דוקא ביום הזה, שלא יפעול כח 
העלמה כאן, והבן.
%break
%H ענין אשת חיל
%break
"בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות פ"ה מ"א), דהיינו, 
אמירה באותיות, והעולם נברא בא"ב, פירוש, כל העולם בב' 
סוד ב' דבראשית, ואדם נברא בא' סוד א' דאנכי, 
%break
וז"ס מב' זיווגים דכ"א אותיות שבא"ב, חוץ מא' ישר והפוך, 
וטפה א' מלמעלה הוא סוד הא'.
%break
ולכן עולם עשיה הוא סוד הדומם, כי, (תהלים לג ו) "בדבר ה' 
שמים נעשו", דהיינו, הרקיע, כמ"ש, (בראשית א ז) "ויעש 
אלקים את הרקיע", (עי' ב"ר פ"ד ו) שזה אחד מן המקראות 
שהרעיש בן עזאי את העולם, (רקיע בחינת ש"ף, 
%break
סוד בי כנישתא דש"ף ויתיב בנהרדעא) כי נברא בכ"א אותיות, 
לכן כל מה שבעשיה, מיחלים לתיקון האדם, שיתקן אותם ליתן 
בהם חיותם, דהיינו, הא' שחסר להם, שנשאר בטפה שלמעלה, 
ונוחל אותו האדם, וטרם כל זה נקראים מתים.
%break
ד"מ, חכם גדול שלח למדינה אחת ספר גדול וחשוב, ששם 
מפורש הרבה חכמות ושכליות, ולא היה במדינה מי שיוכל 
לקרוא בספר, והיה הספר מושלך באשפתות בלי משים לב 
אליו, כי האותיות היו צריכים לזווג תלמיד חכם, 
%break
שיקרא בהם, כי רק אז היו מתמלאים רוח חיות וחכמה, והיו 
נעשים לעטרה בראש כל חכם, אבל כל זמן שלא הזדמן לחכם, 
הרי הם מתים ממש בלי חיות.
%break
%page רא
וז"ע, (ישעיה כח ח) "כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום". 
כי מתוך שחלקי מציאות העולם מזדמנים לכסילים, הכל נראה 
מאוס כצואה, ולא יתן להם מקום לנוח באפס מה, וזה ענין זבחי 
מתים.
%break
אבל סופם להזדמן לתלמידי חכמים, ואותם העצמות היבשות, 
כמו עומדים לתחיה, ונעשים חיל גדול, (משלי יד כח) ו"ברוב עם 
הדרת מלך", ותפארתו.
%break
וז"ע (שם לא י) "אשת חיל מי ימצא". אשת, סוד, (תהלים נח ט) 
"נפל אשת בל חזו שמש", דהיינו, כל חלקי ועצמי הנמצאים 
שבעולם הזה, שהמה (בראשית ו ד) "הנפלים (אשר) היו 
בארץ", פירוש, שבאו למקום שאין הגון להם, 
%break
כמו ספר החכמה שנשלח למדינה מלאה עמי ארץ, שבגלל זה 
ינחת בשפה בלי מקום, ובאמת לא נעשה בשביל זה שום פגם 
חלילה בספר, 
%break
כי בבני המדינה מומם, ולא באותיות הקדושות הרשומות 
בספר, אבל מכל מקום, נחשב בנפילה, שפירושו, שינוי מקום, 
ממקום הראוי, למקום שאנו ראוי, כמשפט הנופלים.
%break
וזה מאמר החכם, שנקרא "אשת חיל", פירוש ב' המדרגות 
'אשת', ו'חיל', נקשרים בה, דהיינו, למימינים ומשמאילים כנ"ל, 
כי נמצאים במדינה, תלמידי חכמים ג"כ, שעליהם נאמר (ישעיה 
לד ד) "ונגלו כספר השמים", 
%break
פירוש, שהמה מחיים מתים ועצמות יבשות נעשו לחיל גדול, 
וספר הארץ לגבי נתעלה ממש כעודו שהיה ספר השמים, 
דהיינו, טרם שנפלה לארץ.
%break
ומפורש טעם הקשר בסוד, "מי ימצא", מחמת שעומד לשאלה, 
כי מחמת שמוזגים לו כוס שני, הבן שואל "מה נשתנה" והבן. 
"ורחק מפנינים מכרה". כמ"ש בזהר הקדוש, שרחוקים 
מפנימיות התורה האוהב נהפך לאויב להם דוקא.
%break
ומפרש ספר הארץ, כמו שהיה קודם ספר השמים, דהיינו, (עי' 
קה"ר פ"ב יד) "סוף מעשה במחשבה תחילה". שהכל יוחזר 
לחסד, וכל מיני האורות, יסייעו אלו לאלו, בסוד (במדבר כא יד) 
"והב בסופה". וזה, "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר". 
%break
%page רב
פירוש, לא די שיתנו מה שגזלו מהקדושה, אלא עוד יותר ויותר, 
כמ"ש (בראשית טו יד) "ואחרי כן יצאו ברכש גדול". בסוד (יומא 
סח:) "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן". יותר מספר 
השמים.
%break
"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", פירוש, כי כל עצמי וחלקי 
הנבראים ישובו לתחיה על ידי האדם, שמשרה הא' על שם מ"ב 
דאותיות ישר והפוך, ונחלקים לג' מינים בסדר התיקון, א'. בסוד 
התחברות בחיות האדם ממש, כמו המלח והצמחים ובעלי חי, 
%break
שנמשכים לפה האדם, ברצונו ושלא ברצונו. ומין הב'. סוד 
מקיפים עליו כמו בחינת מלבושים, והמה מצמר, פירוש, 
שנחשבים לחלק הגוף, כמו לבוש מניה וביה. ומהם בחינת 
פשתים מחוץ לגוף ענינו. ומין הג'. 
%break
הוא מה שאינו בא לעולם לרשותו של אדם, ואפילו בבחינת 
מקיף, ומכל מקום שורה עליהם כח האדם, בסוד התשוקה 
וחפץ, כמו האדם שחושק לכל כסף וזהב שנמצא בעולם, 
ותשוקה זו גורמת תיקון לרחוקים ממנו, והבן.
%break
וזה, א'. "כל ימי חייה", ב'. "דרשה צמר ופשתים", ג'. "ותעש 
בחפץ כפיה", והבן.
%break
%H ביאור המדרש ויכל אלקים
%break
במדרש (ב"ר פ"י י) "רבי שאליה לרבי ישמעאל בר"י, א"ל 
שמעת מאביך מהו (בראשית ב ב) ויכל אלקים ביום השביעי" 
אתמהא, וכו'. (כתיב (שם א') ויכלו השמים" וכו', דקאי ודאי 
אששת הימים .) 
%break
גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה 
היתה חסרה כלה שתכנס לתוכה, כך מה היה העולם חסר 
שבת. רבנן אמרי משל למלך שעשו לו טבעת מה מה היתה 
חסירה חותם כך מה היה העולם חסר שבת". עכ"ל. 
%break
%page רג
והנה דברים הללו סתומים מאד, כי גניבא מתרץ הכתובים אשר 
הבריאה נחלקת לחתן וחופה מצד אחד, שזה נגמר ביום הששי, 
כולל כלה מצד האחר, שזה נגמר ביום השביעי. ורבנן מחלקים 
ומדמים לטבעת וחותמו, 
%break
אשר טבעתו של מלך נגמר ביום הששי, וחותמו של מלך ביום 
השביעי. וצריכים להבין למה רמזו באלו הדברים, ולמה 
השביתה של יום השביעי יהיה כמו חותם המלך, או כמו כלה, 
הלא השביתה אין בה שום מעשה.
%break
ונקדים דברי המדרש (ב"ר פ"א) על הכתוב "ואהיה אצלו אמון 
וכו'. התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג 
שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו,אלא 
מדעת אומן, 
%break
והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות 
יש לו לדעת האיך הוא עושה חדרים, האיך הוא עושה פשפשין, 
כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את עולם, והתורה אמרה 
בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא תורה".
%break
והדברים פלאים, כי דימה את השי"ת כמלך שאינו בונה ביתו 
מדעת עצמו, אלא מדעת אומן, כן השי"ת לא ברא את העולם 
מדעת עצמו, אלא שהיה מביט בתורה וברא את העולם, פליאה 
מאד. 
%break
ועוד וכי התורה לא דעת השי"ת הוא ח"ו, ואיזה דמיון יש כאן 
למלך שאינו בונה ביתו מדעת עצמו, אלא על ידי אומן.
%break
הענין הוא, כי בריאת העולם הזה היה עניין חידוש, יש מאין, 
כמ"ש הרמב"ן על הפסוק, (ישעיה מה ז) "יוצר אור". שאין עניין 
בריה נופל אלא על בחינת חידוש, דהייינו החושך, וע"כ כתוב 
"ובורא חושך". מה שאין כן האור שהוא יש מיש ישר מהשי"ת, 
%break
אין בזה חידוש, ואינו נקרא אלא יצירה. וכן השם 'עולם', ירמז 
ג"כ לשון העלם, כלומר שהשי"ת ברא מקום העלם לאורו ית', 
שהוא כל מציאות העולם לכל פרטיו אשר טבעם הוא רק 
להעלים על אורו ית' כמ"ש (שם טו) "אכן אתה א-ל מסתתר".
%break
%page רד
וטעם הדבר הוא, כי תכלית הבריאה הזאת, הוא להנות 
לנבראיו ע"י שיעסקו בתורה ומצות, בדרך בחירה, שעל ידי זה 
מקבלים שכרם, 
%break
ואם היה אורו מגולה בעולם, לא היה עדיין בחירה בעבודתו ית', 
אלא שהיו מקיימים מתוך הכרח, ולא יתכן שכר על זה.
%break
ועתה מובן המדרש הנ"ל, שדימו את השי"ת כמו מלך שבונה 
ביתו שלא מדעתו, אלא מדעת אומן, כי בריאת העולם היא 
המצאת חידוש של חושך והעלם על כבודו ית', בבחינת יש 
מאין, וע"כ זה מכונה שבראו שלא מדעתו, 
%break
כלומר, לא בבחינת יש מיש, כי אז לא היה שום המצאה 
וחידוש, אלא שהביט בתורה וברא את העולם, כלומר, שהביט 
לברוא מקום כזה שיהיה מציאות לקיים מצוות התורה ולקבל 
שכר, וז"ש "בראשית ברא אלקים", 
%break
כלומר, שהתאים מלאכת הבריאה שהיה קיום התורה ומצוות 
נוהג בה, ע"ד שאמרו ז"ל (מכות פ"ג מט"ז, אבות פ"ג מי"ג) 
"רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל 
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". 
%break
כלומר, שע"כ ברא בעוה"ז העלם והסתר פנים, כי עי"ז מתרבה 
ומתגדל שכר התורה והמצוות כנ"ל.
%break
וז"ש חז"ל (ב"ר פ"א י) "למה נברא העולם בב' שהוא לשון 
ברכה", דהיינו כאמור, שעי"ז שבראה בהסתר פנים, יש מציאות 
להתברך ע"י העסק בתורה ומצוות באמונה, ובהתחזקות ע"ד 
בחירה, מה שאין כן אם היה כבודו ית' מגולה, 
%break
לא היה כאן שם מעשה וחשבון לקבל ע"י שכר ולהתברך, כי 
היינו מוכרחים בעבודתו ית' כמלאכים. (וז"ש ב"ר פי"א ו, כל מה 
שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשיה ותיקון ע"י מעשה בני 
אדם, ואפילו האדם עצמו צריך תיקון.)
%break
וז"ש (ב"ר פ"י יב) "רבי לוי בשם ר' יוסי ב"ר נהוראי, כל זמן 
שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין, כיון שנחו 
ידי קוניהם מהן ניתן להם נחה, וינח לעולמו ביום השביעי". 
%break
%page רה
פירוש, כי מלאכתו ית' בבריאה היא מלאכה של העלם כנ"ל, 
שכל הפרטים שנבראו בששת ימי בראשית המה מחסרונות 
והעלמות, כדי להרבות הברכה והשכר, כפי טבע התורה 
והמצוות, ואומר ר' לוי, 
%break
שההעלמות האלו היו מותחים והולכים, כל זמן שהיו ידי קוניהם 
משמשים בהם, דהיינו, עד יום השביעי, כיון שנחו ידי קוניהם 
ניתן להם נחה, כלומר, שפסק מלאכת ההעלם, ונתגלה אור 
פניו ית', שהרי הפסיק מלהעלים יותר.
%break
והפסקה זו עשתה ג"כ רושם פעולה בעולם, דהיינו, (שמות כ 
יא) "וינח ביום השביעי". שמסבת הפסקת ההעלם מאיר אור 
פניו ית' בעולם ג"כ.
%break
ובזה מובן מאמר חז"ל (סנהדרין צז.) "א"ר קטינא שית אלפי 
שני הוו עלמא וחד חרוב וכו'. תניא כותיה דרב קטינא, כשם 
שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט 
אלף שנה לשבעת אלפים שנה, 
%break
שנאמר (ישעיה ב יא,יז) ונשגב הוי', לבדו ביום ההוא. ואומר, 
(תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת". 
וקשה מאחר ש"ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", משום זה יחרב 
העולם?.
%break
וז"ס, "שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב", כי אחר כלות ימי 
המעשה, בשיעור "שית אלפי שני", כי ההעלמות מצד השי"ת 
נבראו בששת ימים, שהשאירו חסרונות בכל דבר ודבר, 
שהחסרונות היו בהעלמות, 
%break
והתיקון של אותם חסרונות ע"י בני אדם, בעסק תורה ומצוות, 
(להמשיך שכר וברכה וחיים) הוא בשתא אלפי שנים, כלומר, 
אלף שנים לכל יום, ואחר כך מתחיל יומו של ההפסקה להגלות, 
דהיינו, יום השבת, שהוא גילוי אור פניו ית'. 
%break
אבל בלי שום קיום לבריאה, כי בזמן השביתה לא פעל כלום 
בבריאה. וע"כ אלף השביעי הוא חורבן העולם, באופן שגילוי 
אור פניו וחורבן העולם, 
%break
%page רו
באים שניהם מכח השביתה וההפסקה, של יום השביעי. וז"ס 
השמיטה, שאסור לחרוש ולזרוע, דהיינו, ג"כ לגלות את השבת, 
לפי שהיא בחינה הקדושה אחר ששת השנים של ברכה.
%break
ובזה מתבאר המדרש הנ"ל, שדימו מלאכת ששת ימי המעשה 
לחתן וחופה, ואת השביתה של יום השביעי לכלה, כי חתן וכלה 
מדומה בחז"ל תמיד למשפיע ומקבל, 
%break
ע"ד שאמרו, (נדה לא:) "בא זכר בעולם בא ככרו בידו וכו', 
נקבה אין עמה כלום". כי הנקבה לית לה מגרמה ולא מידי, אלא 
רק מה שבעלה נותן לה.
%break
לפיכך נבחנים ששת ימי המעשה לבחינת חתן וחופה, כי אז 
הוכן מקום להתברך ולהרויח, כל השכר והתענוג שחשב השי"ת 
להנות לנבראיו, והרי זה דומה לחתן שיש לו כל טוב וגם חופה 
הכין בשביל לישא אשה, אבל הכלה איננה, 
%break
כלומר, שאין לו למי להשפיע, כי אינו דומה העוסק בתורה 
ומצווות שלא בפני המלך, אלא בהסתר פנים, שאינו ברור לו 
למי הוא משפיע. 
%break
וזה שאמרו שהיה העולם חסר שבת, כי ההעלמה היתה יותר 
מדי, והיה חסר אור פניו ית', וזה פעל "ויכל אלקים ביום 
השביעי", כי אז הפסיק ההעלמה ונגלה אורו ית' לעולם ונשלם 
הבריאה.
%break
ורבנן מדמים לטבעת וחותמו, כי הטבעת שנותן המלך במתנה 
אל אשר חפץ ביקרו, הוא ודאי עיקר המתנה, אבל החותם 
שחוקק עליה הוא בלתי ממשי, עם כל זה איזה מרחק הוא בין 
הזוכה לטבעתו של המלך בלי חותמו, 
%break
להזוכה שהמלך גם נותן חותמו עליו, שגלוי לכל שטבעתו של 
מלך הוא ... עיקר הטבעת, דהיינו, כל התענוג ... ברכה ושכר 
וחיי הנשמות, נעשו על ידי בריאת ששת ימי המעשה, דהיינו, 
גודל ריבוי ההעלמות שבנם כנ"ל, כי כל השכר הוא עי"ז. 
%break
אמנם ודאי חסרון החותם הוא דבר גדול, ועל כן בסיבת 
השביתה של יום השביעי, דהיינו, הפסקת ידיו מהעלמה גרם 
לאור החותם, כי נחקק החותם על הטבעת, והכל יודעים 
שטבעתו של מלך הוא, 
%break
%page רז
כי אז נגלה אור פניו ית', שה"ס, הקדושה בשביעי, והברכה 
בששת ימי המעשה, באופן, 'ויכולו' דששי, פירושו על הברכה, 
'ויכל' דשביעי, פירושו על הקדושה.
%break
ובזה מובן מדרש פליאה (ב"ר פי"א ט) "תני רשב"י אמרה שבת 
לפני הקב"ה רבש"ע לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג א"ל הקב"ה 
כנסת ישראל היא בן זוגך, 
%break
וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקב"ה זכרו הדבר 
שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוגך, היינו הדיבור 
(שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו".
%break
והדברים מפליאים, ראשית, מה עניין בן זוג החסר לשבת. 
שנית, למה ישראל הם בן זוג.
%break
ובמתבאר לעיל, אשר תכלית שמים וארץ מבחינת הברכה ושכר 
הנשמות, נגמר לגמרי מהכנה של ששת ימי המעשה, ועליו 
נאמר (בראשית ב א) "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". שעל 
כרחו דימו אותם חז"ל לחתן וחופה נאה, ואינו חסר אלא כלה, 
%break
או הטבעת המוגמרת, שאינה חסרה אלא חותם. אבל תכלית 
הקדושה בלבדו הוא שנגמר ע"י השבת, שהיא מכונה משום כך 
חותמו של מלך וכלה, מובן היטב טענת השבת, לכולם יש בן 
זוג, 
%break
כלומר, לפרות ולרבות ולהתגדל בברכה, ולי לא נתת בן זוג, כי 
אין לי להשפיע כלום, כי מיום השביעי אינו נמשך שום שכר 
וברכה כנ"ל, כי אלף השביעי חרוב הוא, ואין בו ברכה והשפעה 
כלום.
%break
ואמר לה השי"ת, "כנסת ישראל יהיה בן זוגך", כלומר, ע"י 
שכנסת ישראל יזכו לברכה בכח ששת הימים, ישפיעו הברכה 
גם ביום השבת.
%break
ובזה מובן גם המדרש, (הובא בטור או"ח סימן רצ)  "אמרה 
תורה לפני הקב"ה כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ 
לשדהו ואני מה תהא עלי, אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך 
ושבת שמה".
%break
הפירוש הוא כנ"ל, כי התורה ומצוות שישראל מקיימים ע"י 
בחירתם בזמן הסתר פנים, אע"פ שבו טמון כל הברכה והתענוג 
שרצה השי"ת להנות לנבראיו, מ"מ עדיין אין בו שלימות, כי הוא 
דומה לחתן וחופה, שיש לו כל ההכנות לנשואין, 
%break
%page רח
אבל הוא חסר כלה, או כמו טבעתו של מלך ואין חותמו של מלך 
עליה. וזה שטענה התורה, כשיכנסו ישראל לארץ ויקיימו 
התורה והמצוות, כמו שציוית אותם, מ"מ ואני מה תהא עלי, 
עדיין העיקר חסר לי כאמור.
%break
והשיב לה הקב"ה יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמה, כי 
ביום השבת, אגלה אור פני לישראל בגלוי, ויזכו לכלה והחותם 
שלי, ויהיה לך כל השלימות בקדושה ובברכה.
%break
והנה נתבאר שהתורה והשבת הם כמו חתן וכלה, ב' פלגי 
גופא, שאין להם שלימות זה בלי זה, כי תורה בלבדה היא 
ברכה השלמה, אבל חסרה קדושה, 
%break
וכטבעת בלי חותם דמי, ושבת בלי תורה, היא קדושה בלי 
ברכה, וכחותם בלי טבעת דמי, באופן שהשלימות בא ע"י 
שניהם יחד.
%break
ובזה מובן דברי חז"ל, (שבת פח.) שבשעת מתן תורה כפה 
עליהם ההר כגיגית, ואמר אם תקבלו התורה מוטב, ואם לאו 
פה תהא קבורתכם.
%break
והוא כי אמרו חז"ל (שם פו:) "ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה 
לישראל". ונודע אשר מצות השבת קיבלו בטרם שקבלו התורה, 
כאמרם ז"ל, (שבת פז:) על הפסוק, "כאשר צוך ה' אלקיך" 
ששבת במרה נצטוו. וא"כ כשעמדו בהר סיני בשבת, 
%break
ונגלה עליהם אור השבת בשלימות, דהיינו, קדושה בלי ברכה, 
אז לא יכלו להתקיים בשום אופן, כי היה דומה לאלף השביעי, 
שמטעם "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", שהוא אור השבת, שאין 
בו שום השפעה של קיום לעולם, 
%break
מוכרח העולם להחרב, וזהו, "אם תקבלו את התורה מוטב". כי 
אז יהיה לכם גם ברכה וקיום וחיים, הנמשכים מכח התורה, 
"ואם לא פה תהא קבורתכם", 
%break
כי לא תוכלו להתקיים באורי המגולה אפילו שעה אחת, באופן 
שמחמת גילוי אור השבת היו מוכרחים לקבל התורה מאונס, כי 
פסיק חיותייהו.
%break
%page רט
וז"ש, (שמות טז כט) "ראו כי הוי' נתן לכם השבת על כן הוא 
נתן לכם ביום הששי לחם יומים", פירוש, שמקודם אמר, (שם 
כה) "שבת היום להוי היום לא תמצאהו בשדה". שפירושו 
שמכח אור השבת לה', אי אפשר שיהיה מן ביום השביעי, 
%break
כי מיום השביעי לא נמשך כלום, כי ע"כ שבת ה' מכל מלאכתו, 
וא"כ היו צריכים להמצא ברעבון, אמנם מצד שבת "לכם", 
כלומר, ע"י ההכנה שלכם בתורה ומצות, 
%break
מזמן הסתר פנים כמ"ש, (שם כח) "עד אנה מאנתם לשמור 
מצותי ותורתי", תזכו ותראו "כי ה' נתן 'לכם' השבת", שתוכלו 
להתברך ולהתענג גם בשבת, 
%break
וז"ש והיה זה כי "נתן לכם ביום הששי לחם יומים", שהעודף 
תנוחו ותתענגו ביום השבת, כמו החתן המשפיע לכלה, כן יום 
הששי משפיע סעודה ותענוג ליום השבת.
%break
וז"ש המשורר "לכה דודי לקראת כלה", דהיינו, התורה ומצות 
שהיא בחינת חתן כנ"ל, ילך וישפיע לכלה, דלית לה מגרמה 
מידי, אשר אז "פני שבת נקבלה" בבחינת "שבת לכם". 
%break
אבל מי שלא טרח בע"ש בתורה ומצות איך אפשר לקבל פני 
הכלה, כי אז הוא בבחינת "שבת לה'", שאין לו בן זוג, ואי 
אפשר להתקיים בו.
%break
וז"ש, "בואי בשלום עטרת בעלה 'גם' ברנה", וקשה 'גם' מהו? 
אלא הכונה, לאחר שיש לנו תורה ומצוות מערב שבת, א"כ אנו 
מזמינים הכלה, 
%break
שהיא עטרת בעלה, דהיינו, חותם המלך, מפני שיהיה 'גם' 
ברנה (בשמחה) ובצהלה, שיש לנו הברכה של ערב שבת גם 
כן, והחתן משפיע לה כל טוב.
%break
%H מאמר השבת
%break
%page רי
איתא בגמרא, (סנהדרין צז.) "אמר רב קטינא שית אלפי שני 
הוו עלמא וחד חרוב וכו', תניא כותיה דרב קטינא, כשם 
שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט 
אלף שנים לשבעת אלפים שנה, 
%break
שנאמר, (ישעיה ב יא יז) ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא, ואומר, 
(תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת, ואומר, 
(שם צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור".
%break
גמרא זו מפליאה מאד, וכי בשביל שאלף השביעי יהיה יום 
שכולו שבת, בגלל זה יחרב העולם? אדרבה, קדושת השבת 
צריכה לשפר ולקיים עוד יותר את השבת.
%break
ועוד, למה מביא הפסוק של "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", 
שלכאורה אין בו שום משמעות לא לענין שבת ולא לענין חורבן 
העולם. 
%break
והיה מספיק הפסוק "מזמור שיר ליום השבת", לדרוש ממנו 
ליום שכולו שבת. ולמה צריכים עוד השגבה זו המפורשת 
בפסוק "ונשגב ה' לבדו".
%break
ולהבין את האמור נקדים דברי המדרש (ב"ר פ"א א) "ואהיה 
אצלו אמון וכו'. ד"א אמון אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי 
אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, 
אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא מדעת אומן. 
%break
והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות 
ופינקסאות יש לו, לדעת האיך הוא עושה חדרים האיך הוא 
פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, 
והתורה אמרה בראשית ברא אלקים, 
%break
ואין ראשית אלא תורה" וכו'. לכאורה תמוה כי אומר ומדמה 
שהקב"ה לא ברא את העולם מדעתו אלא שהיה מביט בתורה. 
וכי התורה אינה ח"ו דעתו של הקב"ה, ואיזה דמיון זה למלך 
בשר ודם?
%break
ועוד מה היה קשה לו למדרש, שבשביל זה הוצרך לדחוק, 
שהשי"ת ברא את העולם שלא מדעתו.
%break
ויש להבין דברי המדרש על פי מה דאיתא בספרים, דעל כן 
נקראת כללות הבריאה בשם עולם, שהוא מלשון העלם, 
להורות שעל ידי הבריאה הזאת שברא העלים השי"ת את מדת 
טובו השלימה והרחבה, 
%break
%page ריא
משום שהבריאה הזאת היא מלאה יסורים, צער ומכאובים, שכל 
הבריות סובלים ומתיסרים והנאתם מועטת מאד, שאין זה 
מתאים לגמרי למדת טובו הרחבה, הרי שהשי"ת העלים מדת 
טובו מתוך הבריאה.
%break
והנה זה היה קשה לו למדרש, מה היה לו להשי"ת לברוא 
בריאה כזאת שתהיה מלאה יסורים ומכאובים, וזה שאמר 
שברא את העולם שלא מדעתו, אלא מדעת תורה, שהביט 
השי"ת בתורה וברא את העולם. 
%break
כונתם, אשר התאים הקב"ה את הבריאה רק להצליח בה מאד, 
על ידי קיום התורה ומצות. דהיינו, לאפשר קיום תורה ומצות 
מתוך בחירה ומתוך צער, וכמו שאומר בן הא הא, (אבות פ"ה 
כב) "לפום צערא אגרא", 
%break
וזה שאמרו שהיה מביט בתורה, דהיינו, באופן המוצלח 
להרבות שכר טוב על פי התורה שהאדם יקיים, וברא את 
העולם, שלפי התוכנית הזו של ריבוי שכר טוב ברא העולם, 
ובזה תירצו ריבוי הצער ויסורים שנברא בה.
%break
ובמדרש רשב"י הקשו עוד על דבר זה, אם הקב"ה היה רוצה 
לתת שכר טוב לנבראים, וכי בשביל זה היה צריך להכין עולם 
מלא צער, שכל אדם יצטער כל כך בימי חייו, 
%break
הלא היה יכול לתת להם כל התענוגים הטובים שרוצה בלי כל 
היסורים והיגיעות הללו. וכי יד ה' תקצר. ותירצו, כי מתוך 
שהשי"ת שלם, גם נתינותיו מחויבים להיות על צד היותר שלם. 
%break
ולפיכך לא רצה להנות לנבראים רק בדרך מתנה. כי עדיין אין 
זאת שלימות, היות, (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג) "דמאן דאכיל 
דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". ולפיכך הכין הזדמנות של 
יגיעה ועבודה בתורה ומצוות בדרך הבחירה, 
%break
כי אז מרויחים הנבראים את שכרם הטוב על ידי יגיעת כפים, 
שעל ידי זה נעשים בעלים בשכר הטוב, ולא כמקבלי מתנות 
חנם שיש בושה למקבלים.
%break
ועתה מובן ביותר המדרש הנזכר לעיל, שהביט בתורה וברא 
את העולם וכו', וגם נבין המדרש, (ב"ר פ"י) "א"ר ברכיה בשם 
ר' סימון, לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, ואת 
אומר מכל מלאכתו. 
%break
%page ריב
אתמהא, אלא להפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם 
שנברא כולו בעמל ויגיעה. וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין 
את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה. ומה נברא בו לאחר 
ששבת, שאנן ונחת שלוה והשקט".
%break
לכאורה קשה רישא אסיפא, כי מתחילה אומר, "לא בעמל ולא 
וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו", ואחר כך אומר, "להפרע מן 
הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה".
%break
אבל אין זה קושיא, כי מתחילה סובב על הקב"ה, אשר הקב"ה 
לא עמל בה בעת שבראה. ואחר כך סובב על הבריות, אשר 
הבריות הנמצאים בה, הם מלאים צער ועמל ויגיעה רבה.
%break
אבל מה שכן קשה מאד, הוא הטעם שנותן לעונש הרשעים, 
"שהן מאבדין את העולם שנברא בעמל וביגיעה". הלא זה נותן, 
שאינם ראוים לעונש כל כך, 
%break
כי על כן אין העולם חשוב, להיותו כולו עמל ויגיעה, ואדרבה, 
אם היו מאבדין העולם המלא שלוה ותענוג, אז היו ראוים לעונש 
גדול.
%break
ועוד יש להבין, ענין העונש גופו, שאינו מתאים כל כך. ולהבין 
את זה הקדים מאמר חז"ל, (סנהדרין צט:) "כל אדם לעמל 
נברא וכו'" איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה (דברים 
בטלים), 
%break
כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל 
תורה נברא, והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי, 
(פירוש, כל הגופים לעמל נבראו להרפתקאות ויסורים). 
%break
טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא", פירוש, אשרי לזוכה 
שהרפתקאותיו המצערים יהיו מתוך סבות של תורה.
%break
פירוש, כי יש קצבה לכל אדם לשיעור הצער ומכאובים שיסבול 
בכל ימי חייו, ואין שום אדם בעולם שיוכל לפטור את עצמו 
משהו מאותו השיעור. אלא הברירה בידי האדם, אם בוחר 
בקיום התורה והמצות, אז מתקבצים לו כל היסורים הללו, 
%break
%page ריג
שהוקצבו לו קודם בריאתו בסבות העסק שבתורה ומצות, 
ונמצא מצטער בסבת התורה. ואז יש לו שכר מרובה, כי "לפום 
צערא אגרא". 
%break
ואם מתרשל בקיום התורה והמצות, נמצא בהכרח שסובל גם 
כן כל אותם מדת היסורים שהוקצבו לו מקודם בריאתו, אלא 
שהם באים בסבת דברים בטלים באופן שנמצא עומל ומתיסר 
לריק ולבטלה.
%break
וזה שאמרו ז"ל, (ב"ר פצ"ב) "אין לך אדם בלא יסורים, אשריו 
לאדם שיסורים באים עליו מן התורה". דהיינו, גם כן כנזכר לעיל 
שהן הפוקר עצמו מדברי תורה, והן המקיים את התורה סובלים 
ממש אותו מדות היגיעה והצער. 
%break
ואין יותר ביניהם, אלא שזה עמל ואינו מקבל שכר, וזה עמל 
ומקבל שכר. וזה שכתוב, (דברים ל טו) "ראה נתתי לפניך היום 
את החיים ואת הטוב" וכו'.
%break
ועתה מוסבר מאד המדרש הנזכר לעיל, שאומר שעל כן נברא 
העמל והיגיעה בעולם כדי להפרע מהרשעים שמאבדים את 
העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים 
שמקיימים את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה.
%break
והקשינו, הלא הטעם של עמל ויגיעה פוטר את הרשעים ביותר 
מאילו היו מאבדים עולם של תענוג ושלוה. ועוד, וכי מתאים לו 
לקב"ה לענוש לרשעים.
%break
ובאמור מובן היטב, שחז"ל משמיענו שני דברים ביחד. דהיינו 
למה נברא העולם בעמל וביגיעה, ולמה יענוש הקב"ה את 
הרשעים, שאין זה מתאים למדת טובו. ועל זה תירצו, שהעמל 
והיגיעה נבראו בעולם בשביל ליתן שכר טוב לצדיקים. 
%break
דהיינו, שעל ידי היגיעה הם בעלים על הרווח והשכר כנזכר 
לעיל, שבמתנת חנם יש פגם של בושה. וזה שאמר, "וליתן שכר 
טוב" וכו'.
%break
וענין העונש של הרשעים הוא העמל והיגיעה, שהם עמלים 
ואינם מקבלים שכר. וזה שאמר, "להפרע מן הרשעים שהן 
מאבדין את העולם" שלהם עצמם, "שנברא כולו בעמל 
וביגיעה". 
%break
%page ריד
כלומר, אחר כל הטרחא והיגיעה והמכאובים שסבלו הרשעים 
במשך שהייתם בעולם, נמצא כל זה הולך לאבוד וטמיון, שאין 
לך עונש גדול מזה. 
%break
באופן שהעונש לרשעים מגיע להם מעצמם, דהיינו, שעמלים 
ומתיסרים לריק ולבטלה כמבואר, כמו שכתוב (ירמיה ב יט) 
"תיסרך רעתך" וכו'. וכמו שאמרו חז"ל, (עדיות פ"ה מ"ז) 
"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" וכו'.
%break
וזה שמסיים המדרש, "ומה נברא בו לאחר ששבת, שאנן ונחת 
שלוה והשקט". פירוש, שהיה קשה לו למדרש סוף סוף נמצאים 
הרשעים נענשים ומתיסרים לריק ולבטלה, והגם שיש בזה צורך 
גדול, בשביל ליתן שכר טוב לצדיקים, 
%break
שירויחו שכרם הטוב מתוך יגיעת כפם, כאמור, עם כל זה, אין 
זה ממדת טובו השלם, שיסבלו הרשעים את עונשם הזה לאין 
סוף.
%break
ולפיכך מסיים המדרש כי ביום השביעי ששבת הקב"ה מכל 
מלאכתו, פעל בשביתתו זה ליתן גבול לעמל והיגיעה, דהיינו, 
שלא יהיה נוהג יותר מששת ימים של הקב"ה, שכל יום הוא 
אלף שנה, 
%break
כמו"ש, (תהלים צ ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי 
יעבר". אלא רק שאנן ונחת ושלוה והשקט. ובזה ששבת ביום 
השביעי, נעשה קץ ליגיעה והיסורים בגמר השתא אלפי שני.
%break
וכדי להבין את זה היטב, צריכים להרחיב ולבאר היטב המאמר 
שהתחלנו בו, "אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד 
חרוב" וכו'. ואת שתי הקושיות, האחת, 
%break
למה קדושת השבת יחריב העולם. והשנית, על מה מביא 
הפסוק "ונשגב ה' לבדו", שלכאורה אין בו צורך, ואין בו 
משמעות לא של שבת ולא של חורבן.
%break
ובאמור מובן היטב, כי בארנו לעיל מתוך דברי המדרש, שיש 
לפנינו מצד השי"ת שתי פעולות מיוחדות, בימי המעשה, 
ובשבת. דהיינו, בששת ימי המעשה, פעל את מלאכת הבריאה, 
שכל ענינה הוא רק עמל ויגיעה בלבד, 
%break
שהכין השי"ת כדי ליתן שכר טוב לצדיקים, שמקיימים את 
העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וכמו שאמרו שהביט בתורה 
וברא את העולם. 
%break
%page רטו
וביום השביעי פעל פעולה מיוחדת. דהיינו, הגבול אשר שם 
לעמל והיגיעה, שלא ימשך הדבר לאין קץ, כי היה בזה עונש 
נצחי לרשעים, אשר אין מרויחים כלום בעמל והיסורים הללו 
כמ"ש. 
%break
ולפיכך, נמשכים העמל והיגיעה רק ששת ימים בלבד, אשר 
ביומו של הקב"ה הם ששת אלפים שנה, ובאלף השביעי שהוא 
יום השביעי כלפי הקב"ה, נעשה הקץ לכל הצער והעמל 
והיגיעה, אלא שמתחילים ימי שאנן ונחת ושלוה והשקט.
%break
והנה מצד אחד מתחיל באלף השביעי תענוג גדול, כי פסקו כל 
היסורים והדאגות והעמל. אולם מצד השני, נמצא שפסק גם כן 
כל הברכה והשכר הטוב שהיה אפשר להשיג על ידי מלאכת 
הבריאה, 
%break
כי כל ענין הברכה והשכר הטוב, אינו ניתן כי אם בעמל ויגיעה, 
ו"לפום צערא אגרא", כדי שלא יהיה פגם של בושה מכח מתנת 
חנם.
%break
נמצא, אשר באלף השביעי, שלא יהיה בו שום הזדמנות של 
עמל ויגיעה, האלף השביעי הזה יהיה ריקן מכל ברכה ורווח כל 
עיקר.
%break
כי מתנת חנם אין השי"ת נותן, מחמת הפגם של בושה, שאין בו 
שלימות, ומהשלם אי אפשר להמשיך בלתי שלימות כאמור, 
והזדמנות ליגיעה אין בו. וזה שאומר, "וחד חרוב". כי חרוב 
סובב על מלאכת הבריאה בסדר עמל ויגיעה שיש בו הזדמנות 
%break
להרויח ולהרבות ברכה ושכר טוב, ועל זה אומר "וחד חרוב". 
שבאלף השביעי, נחרב כל הסדר הזה. ואין בו שום הזדמנות 
להרויח משהו, אלא (ע"ז ג.) "מי שטרח בערב שבת יאכל 
בשבת".
%break
וזה דומה לפועל מצוין שיכול להרויח כמה לירות ליום, אלא 
שאין לו עבודה, ואין לו עוד תקוה להשיג עבודה, ומוכרח להיות 
הולך בטל, וכל קיומו רק ממה שיש לו בכיסו מכבר, שאין לך 
חורבן יותר גדול מזה.
%break
וזה שנאמר, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", ומרמזים בזה דבר 
גדול, כי בששת אלפים שנה, מתוך שהשי"ת רוצה לתת 
הזדמנות של עמל ויגיעה, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים, נמצא 
מטעם זה שהוא מעלים גם כן אור פניו והשגתו מהנבראים, 
%break
%page רטז
עד שנדמה להם לנבראים שאין השגחה ח"ו בעולם, שנדמה 
להם הכל כמו בירה בלי מנהיג, כי אלמלא היה הקב"ה מגלה 
את עצמו בעולם לעיני כל הנבראים, אז היה בטל כל הבחירה, 
כי היינו מוכרחים לקיים מצותיו מחמת אימתו ופחדו, 
%break
כמו מלאכי מעלה, שאינם יכולים לשנות משהו מרצון השי"ת. 
ובאופן הזה, לא היתה נקראת היגיעה על רצון הנברא, בהיותו 
מוכרח לעשותו מכח רצון השי"ת כמובן.
%break
ולפיכך, העלים השי"ת השגתו מכל נברא, כדי ליתן שכר טוב 
לצדיקים. אבל בכלות ימי העמל והעבודה, דהיינו, באלף 
השביעי, שכבר אין שום הזדמנות להרויח שכר כאמור, אז 
יתגלה השגתו יתברך בעולם כמו"ש ז"ל,
%break
(סוף תענית, ילקו"ש ישעיה פכ"ה סימן תכח) "עתיד הקב"ה 
לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכל אחד מראה עליו באצבעו 
שנאמר, (ישעיה כה ט) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו 
ויושיענו" וכו'. 
%break
כי כבר לא יהיה שום הפסד מחמת גילוי השגתו בעולם. כי בלאו 
הכי אין אז שום עבודה כדי להרויח שכר טוב כאמור.
%break
וזה שמביא הכתוב, "ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא", שהשי"ת 
יתגדל לבדו ביום ההוא, כי השגתו יתגלה בעולם, ועל כן נקרא 
אלף השביעי - יום הוי'. כי אז יתגלה השגתו יתברך בעולם - 
"ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".
%break
והנה נתבאר, שמצד אחד מעלת יום השביעי חשוב מאד, כי 
השי"ת עשה בשביתתו, הגבול לכל מיני החשכות, העמל, 
היגיעה והעלם השגתו, כנזכר לעיל, "ונשגב הוי' לבדו ביום 
ההוא".
%break
אבל מצד אחר זה מכונה חורבן העולם, להיות שאין בו שום 
הזדמנות לברכה ולהרויח משהו מחמת שאין עוד עמל ויגיעה. 
ובחנם אין השי"ת נותן מחמת שיש בו פגם בושה. ומשלם לא 
נמשך דבר שיש בו פגם כמבואר.
%break
%page ריז
ובזה יתבאר מאמר חז"ל, (סנהדרין צח:, שם עמוס פ"ה סימן 
תקמד) על הפסוק, "הוי המתאוים את יום הוי' למה זה לכם יום 
הוי' הוא חשך ולא אור, 
%break
משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, א"ל תרנגול לעטלף אני 
מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה".
%break
ויתבאר זה עם האמור, שהנביא מוכיח את האנשים המצפים 
לאלף השביעי. דהיינו, שמצפים ומתאוים לגילוי השגתו בעולם, 
ואינם מרוצים לקיים התורה ומצות בזמן העלם השגתו בעולם.
%break
וזו טענת הנביא, "למה לכם יום הוי'". כלומר, מה תעשו בזמן 
שיגלה השגתו בעולם, כי אז אין עוד שום הזדמנות להרויח 
דבר, על ידי קיום התורה, משום שלא תהיה שום בחירה. ואם 
כן יהיה בשבילכם "יום הוי' חושך ולא אור". 
%break
כי יהיה חורבן גמור בעדכם. כי "מי שלא טרח בערב שבת 
מהיכן יאכל בשבת". ומוטב לכם הזמן הזה, שיש בו העלם 
השגתו ית' ועמל ויגיעה, שהיא ההזדמנות לכל השכר הטוב, 
האור והתענוגים, שחפץ בהם הקב"ה להנות לנבראיו כמבואר.
%break
וזה שאמר התרנגול, כלומר, הצדיקים שכבר קיימו ויגעו בתורה 
ומצות, אל העטלף, דהיינו, אותם שעדיין לא השלימו את 
יגיעתם בתורה ומצות, בשלמא אני מצפה לאורה, גילוי השגתו 
ית' בעולם, מפני שהאורה שלי הוא, 
%break
כי כבר טרחתי בערב שבת, ויש לי מה לאכול בשבת, אבל אתה 
העטלף שעדיין לא הכנת את השכר הטוב מערב שבת, למה לך 
אורה, כי אור זה חושך בעדך, כי תמות ברעב, להיות שביום 
השביעי אין שום ברכה ורווח בו, משום שאפס כל יגיעה.
%break
וצריכים להבין, אשר יום השבת ואלף השביעי הם דבר אחד, 
אלא כלפי הקב"ה, כלומר, כלפי כללות עולמו של הקב"ה, 
שכולל כל הנבראים כולם בבת אחת, נחשבו ששת ימי המעשה 
לששת אלפים שנה, 
%break
%page ריח
כי עד אז נוהג סדר העולם בעמל ויגיעה. ויום השבת נחשב 
לאלף השביעי, כי אז נסתיימו ימי העמל, ומתחיל השאנן ונחת, 
שלוה והשקט, לכל בני העולם כולו.
%break
אבל כלפי האדם היחיד בערך עצמו נבחן כל זה בימים לבד. כי 
ששת ימים יש לו ימי מעשה ועמל וטורח, ויום השביעי צריך 
שיהיה לו שאנן ונחת שלוה והשקט, 
%break
הכל כמו שבארנו לעיל, בששת אלפים שנה, ובאלף השביעי, כי 
בכל יום השביעי לאדם יחידי אפשר לו להמשיך כל הקדושה 
שעתיד להגלות באלף השביעי.
%break
ובזה מובן הגמרא, (שבת י:, ביצה טז., זהר נשא הסולם אות 
לד) "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש 
ליתנה לישראל, לך והודיעם". 
%break
יש להקשות למה מכונה מצות שבת "מתנה טובה", יותר מכל 
המצות, ועוד, מהו הגניזה שהיה לה לשבת בבית גנזיו של 
הקב"ה, יותר מכל התורה והמצות.
%break
ובאמור מובן היטב, לאחר שבארנו שששת הימים ויום השבת 
הם לכל אדם יחידי, כמו שתא אלפי שני ואלף השביעי. על כן 
הודיע השי"ת לישראל את סגולת השביתה שישבות כל אחד 
מישראל ביום השבת מכל עמל ויגיעה, 
%break
שימשיך בזה אותו האור הגדול העתיד להיות באלף השביעי, 
כמבואר בכתוב, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". שיתגלה השגת 
השי"ת בעולם, כמו שביארתי לעיל.
%break
ועל כן נקרא אור זה של השגתו יתברך בבחינת מתנה טובה, 
להיותה באה שלא על ידי טורח ויגיעה בדרך הבחירה, כמו כל 
התורה והמצוות, כדי שלא יהיה בה פגם של בושה כמו 
שביארתי לעיל. 
%break
אבל ביום השבת אין עוד שום יגיעה, על כן אינה נקראת בשם 
שכר, אלא בשם מתנה. כי אור זה מתגלה בסיבת הפסק הרווח 
והשכר, אשר אז אין עוד צורך להשם יתברך להעלים השגתו 
מהנבראים, כמו שביארתי לעיל. ואם כן היא באה במתנת חנם.
%break
אולם השי"ת רצה להנחיל לישראל מעין עולם הבא, גם בתוך 
שתא אלפי שני, אשר על כן נתן להם שמירת שבת, גם כן בדרך 
מצוה, כדי שיקבלו אותו האור הגדול של מתנת חנם על ידי 
עבודה ושכר, 
%break
%page ריט
והיינו, על ידי העבודה של שביתה ממלאכה, שגם בזה יש 
טרחא כמורגש. ונמצאים מקבלים בחינת שכרם משלם מאוצר 
מתנת חנם שבאלף השביעי.
%break
וזה שאמר לו הקב"ה למשה "מתנה טובה יש לי בבית גנזי", 
דהיינו, אור השגתו יתברך, שבא בבחינת מתנה בלי שום 
עבודה באלף השביעי, 
%break
אשר עתה בזמן שתא אלפי שני הוא גנוז באוצרו שלא לגלותו 
בעולם, כדי לאפשר עמל ויגיעה בתורה ומצות בדרך בחירה, 
כמו שביארתי לעיל.
%break
ואמר לו למשה שיודיע מצוה זו לישראל ויוכלו לקבל אור השגתו 
יתברך, בכל שבת ושבת מעין של אלף השביעי, של היום שכולו 
שבת. אבל מיד אחר השבת נעלם מהם אור הזה כדי לחזור 
לאפשר להם יגיעה ועבודה בדרך בחירה.
%break
אבל מכל מקום נשאר ודאי בחינת השארה מהאור של שבת גם 
על כל ששת הימים הבאים אחריו, 
%break
שעל ידי השראה הזאת נמצאים מתחזקים ומצליחים ביותר 
בתורה ומצות בימי המעשה. ונמצאים ששת ימי המעשה 
מתברכים מהאור של יום השבת.
%break
ואלה דברי הזהר, (יתרו הסולם אות תמד) "זכור את יום השבת 
לקדשו. רבי יצחק אמר, כתיב ויברך אלקים את יום השביעי, 
וכתיב במן (שמות טז כו) ששת ימים תלקטהו וביום השביעי 
שבת לא יהיה בו, 
%break
כיון דלא משתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה. אלא הכי 
תאנא, כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין".
%break
והיינו כדברינו, שמתוך שמירת השבת, ממשיכים אורו יתברך, 
מעין עולם של אור דיום שכולו שבת. ומתוך שנשאר להם משהו 
גם בששת ימי המעשה, יש להם ברכה גדולה בכל עמלם 
ויגיעם.
%break
ובזה מובן המדרש, (ב"ר יא) "תני ר"ש בן יוחאי אמרה שבת 
לפני הקב"ה רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה 
כנסת ישראל היא בן זוגך. 
%break
%page רכ
כיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקב"ה זכרו הדבר 
שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוגך. היינו דבור (שם כ 
ח) זכור את יום השבת לקדשו".
%break
לכאורה תמוה הדבר, למה לו לשבת בן זוג, ומה ענין ישראל 
שיהיו בן זוג לשבת.
%break
ובאמור מובן היטב, כי ביארנו שאף על פי שמצד אחד מעלת 
השבת גדולה מאד, מחמת שפסקה בו כל עמל ויגיעה ויסורים, 
ונברא בו שאנן ונחת שלוה והשקט, מכל מקום מצד השני הוא 
בחינת חורבן, 
%break
מחמת שאין שום הזדמנות של יגיעה ועבודה, למצא בו ברכה, 
שעל כן אלף השביעי מכונה חורבן, וזה שטענה השבת לפני 
הקב"ה, למה ביום שלי לא יהיה שום ברכה להשפיע, אלא 
בחינת חורבן.
%break
אמר לה השי"ת, "כנסת ישראל היא בן זוגך", כי עתיד אני 
להודיע לישראל מצוה של שביתה מיגיעה וטורח ביום השבת, 
אשר על ידי מצוה זו יקבלו האור שלך בכל שבת ושבת, 
ויתברכו כל ששת ימי המעשה כפלי כפלים מאורך כנזכר לעיל.
%break
ובזה מובן מאמר חז"ל, (שבת פו:) "ודכולי עלמא בשבת ניתנה 
תורה". ויש להבין, מדוע אין בזה שום פלוגתא, אלא באמור 
מובן, כי במעמד הר סיני היה גילוי אור השגתו בעולם כמו 
שכתוב, (שמות כ יט) "אתם ראיתם 
%break
כי מן השמים דברתי עמכם". וכבר נתבאר, שאור הזה אינו 
מופיע כל עיקר בששת ימי המעשה, אלא רק בשבת לבד, שאז 
מתגלה האור מעין של היום שכולו שבת כנזכר לעיל.
%break
ובזה מובן מאמר חז"ל (שבת פח.) על הכתוב, (שם יט יז) 
"ויתיצבו בתחתית ההר וכו' מלמד שכפה הקב"ה עליהם את 
ההר כגיגית ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם 
לאו שם תהא קבורתכם". 
%break
וזו פליאה, אחר שכבר אמרו מדעתם, (שמות כד ז) "נעשה 
ונשמע", למה לו להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית ולאנוס 
אותם בקבלת התורה.
%break
%page רכא
ובאמור מובן היטב, כי מאחר שנגלה אליהם השי"ת לעיני כל 
ישראל, אשר האור הזה מבטל העמל והיגיעה בדרך הבחירה 
הוכרחו לקיים מצותיו יתברך כמו מלאכים, 
%break
וזה שמשלו חז"ל כמו, "כפה עליהם ההר כגיגית". כלומר, אחר 
שנגלה עליהם אור השגתו נעשו מתוך כך אנוסים בקבלת 
התורה כמו מלאכים, ואבדו כל הבחירה.
%break
%H ושמרתם את השבת
%break
"כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש 
מוחלין לו" (שבת קיח:), פירוש, כי גילוי התענוג בא על ידי 
שמירה וזכירה, ביום שכולו שבת בגמר התיקון, סוד גילוי 
תכלית שמים וארץ, ואם מתאמץ בתענוג הזה, 
%break
אז אפילו עובד עבודה זרה בהיולו דעבידתא שמשתחוה 
לאלהים אחרים ונושא שמו לשוא ..., עם כל זה הקב"ה מוחל 
לו את הפגם הגדול הזה ומקנח אותו, בסו"ה, (שמות טז כה) 
"היום לא תמצאהו בשדה". 
%break
ועד"ש ז"ל, (במ"ר יט ח, תנחומא חקת ח) "תבא אמו ותקנח 
את הצואה", (זהר תרומה הסולם אות קסו) "ואנפהא נהירין 
בנהירו עלאה". ומשיג שמא דקוב"ה ושלימו דכל סטרין, כמו 
שכבר אין כאן שום ס"א בעולמות.
%break
"מחללה מות יומת". פירוש, כל הקירות לא יחלקוהו וחשכה לו 
כאורה ולית אתר פנוי מניה, שכל זה מתגלה להדיא ביום 
השביעי. ועל כן המקושש ביום השבת נמצא שיש לו רע, 
ומקומות שאורו יתברך מסתלק משם, 
%break
ונמצא שעושה חלל פנוי בעולמות, וז"ס, שמחלל את השבת. 
ולפיכך מוכרח למות, שמיתה ממרקת, ואחר כך זוכה ורואה 
שקטן וגדול שוים בעיניו וחשכה כאורה וכו' והבן.
%break
%page רכב
%H ב' שבתות
%break
ב' שבתות: שבת לה', ושבת לכם, שבת לה', ה"ס אלף השביעי, 
(שהש"ר פ"ד, פדר"א פי"ח) "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי 
העולמים", שה"ס (ישעיה ל כ) "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך 
רואות את מוריך" וכו'.
%break
(ירמיה לא לג) "ולא ילמדו וכו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד 
גדולם". גדולם, היינו הצדיקים, למקטנם, היינו הרשעים. בסוד 
שאמרו חז"ל, (נדרים ח:) "הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה 
צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה". 
%break
שהשי"ת עושה להם כנפים, ולא מצד חולשתם, אלא מצד 
מציאת חן וחסד שמצאו בעיני ה', שז"ס הרפואה שמשיגים על 
ידי הוצאת חמה מנרתיקה.
%break
וזה התכללות דב' שבתות, שמצד שבת לכם, ששומרים עצמם 
ממלאכה במקום שצריכים אמונה, ויושבים תחתיהם, בסו"ה 
(שמות טז כט) "שבו איש תחתיו". בזה הם בונים לעצמם כנפים 
שיוכלו להשיג דעת ומדרגות עליונות, 
%break
הנמשל כמו פורחים למעלה (וזה) משיגים על ידי שבת לכם, 
כלומר, בכח עצמם, ובסוד אלף השביעי, דהיינו, שבת לה' 
בסוד, "ומנוחה לחיי העולמים". משיגים שהקב"ה, הוא הבעל 
מעשה ולא עצמם. שז"ס (דה"א כט יד) "ממך הכל 
%break
ומידך נתנו לך", כלומר, שלקחנו מידך וחזרנו ונתנו לידך. וז"ס 
(תענית לא.) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' (דוקא) 
וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כה ט) ואמר 
ביום ההוא הנה אלקינו זה" וכו'.
%break
מה שאין כן הרשעים שלא עסקו באמונה, ואין להם הכנפים 
לפרוח בהם למעלה, הנה כשיוצאת החמה מנרתיקה, וכל העם 
רואים ויודעים את המלך, אז אין להם מה לעשות, כי אבדו 
תאוות הגשמיות, מחמת אור השמש המגולה, 
%break
%page רכג
ולא יוכלו להשיג תאוות רוחניות, כי אין (להם) הכנפים לפרוח 
בהם, למגדל המלא מכל טוב, ועל כן (זכריה יד יב) "המק בשרו 
והוא עמד על רגליו", כמ"ש (קהלת ד ה) "הכסיל חבק את ידיו 
ואכל את בשרו". 
%break
וז"ס, (שבת פח.) "שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, ואמר 
להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב" וכו'. כלומר, שנגלה 
עליהם אור השבת, בסוד יציאת החמה מנרתיקה, וראו את 
הקולות, והיו חרות ממלאך המות, 
%break
כמ"ש (מכילתא יתרו פ"ב, ילק"ש שה"ש פ"א תתקפא) "רצוננו 
לראות את מלכנו". ואז (שמ"ר פכ"ט) "פרחה נשמתם", 
שנשארו בלי חיות, 
%break
כי נעתקו מגשמיות, ולא היו להם רוחניות, לפיכך קבלו עליהם 
את התורה מתוך הכרח, כי בעל כרחך אתה חי.
%break
וז"ס, (ישעיה סו כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי 
תולעתם לא תמות". וקשה, אם לא מתים למה קורא אותם 
"פגרים", 
%break
אלא כמ"ש, שהרשעים נשארים אז בלי חיות, אלא, "המק בשרו 
והוא עמד על רגליו", כי החיות הגשמיות נמוק יותר מסבול, 
והחיות הרוחניות לכנפים הוא צריך.
%break
%H לכולם נתת בן זוג
%break
וז"ס, שטען שבת לפני הקב"ה, (ב"ר יא ח) "לכולם נתת בן זוג 
ולי לא נתת בן זוג", כי אור הבת, שה"ס, שבת לה', בסו"ה, 
(ישעיה ל כ) "והיו עיניך רואות את מוריך", שהוא תפקיד יום 
השביעי כנ"ל, ראה שאין לה כלל בן זוג, 
%break
כלומר, שאין העולם כדאי לקבל משהו ממנה, ואין לה למי, ואז 
כשישפיע בה, נוכל לקבל, "פני שבת נקבלה", מה שאין כן 
בטרם שישפיע בה, כלומר, אם לא היינו מתים מרעב כנ"ל, גבי 
(סנהדרין נח:) "עכו"ם ששבת חייב מיתה".
%break
וז"ס, "בואי בשלום עטרת בעלה גם ברינה" וכו'. וקשה מה גם, 
אלא כאמור, אחר שטרחנו בעסק התורה ומצוות בע"ש, ויש לנו 
לחם יומים, אם כן, אנחנו מזמינים אור השבת שנקרא "עטרת 
בעלה", כלומר בסוד (ישעיה יא ט) "מלאה הארץ דעה", 
%break
%page רכד
ובסוד, (ישעיה ל כ) "והיו עיניך רואות", וכו'. (רמב"ם סדר 
תפלות פ"ד ה"א) "וידע כל פעול" וכו'. נקרא השי"ת (תק"ז תקון 
נ"ה, 
%break
מסכת סופרים פי"ט מ"ו, רמב"ם שם פ"ב ה"ב) "מלך על כל 
הארץ" כנ"ל. (ברכות נא:, שבת קיח:) "נחלה בלי מצרים" ולא 
על ארץ ישראל לבד. ובזה נקרא אור השבת בשם "עטרת" 
השי"ת, שה"ס תורה.
%break
%H שבת ושמיטה
%break
ועושים את השבת בקדושה וטהרה בלתי להוי' לבדו, אבל כאן 
מקום השאלה, (ויקרא כה כ) "מה נאכל בשנה השביעית הן לא 
נזרע ולא נאסוף", ומי שזורע הוא האוסף, והוא האוכל, ולא 
נשאר לנו כלום כסריסים הנ"ל, אם כן מה נאכל, 
%break
והאיך שומרים את השבת, כי הקב"ה שומר אותו, (תהלים קכז 
א) ו"אם הוי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" וכו'. אלא מלמדך 
הכתוב, (ויקרא כה כא) "וצויתי את ברכתי וכו' ועשת וכו' לשלש 
השנים", שהוא סוד ג' עלמין, שבהם מקום הברכה להגלות, 
%break
ומתחילה הורה לנו דרך, שבחפץ ה' אינו צריך לעבודה כלל, 
והכל משמים, וזה סוד השבת והשמיטה, אלא כשמשיגים זה, 
אם כן נראה בעליל, שאין העבודה שום סבה לאסיפת תבואה, 
אם כן רפו כל ידים והמה הסריסים כנ"ל. 
%break
לכן צריך כאן להתחזק באמונה גדולה, ובשדה הזה זורעים 
האמת בעצמו, ופותחים פתח כפתחו של מחט סדקית, ונצמח 
האמת, בסוד (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה", וזה (שם נו ה) 
"ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ובנות".
%break
%page רכה
%H ערך התנועה - והמנוחה
%break
ענין התנועה היא פחיתות גדולה כלפי השי"ת, שז"ס, "אתה 
קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ". 
שבמקום הגבורה במציאות המקווה אנו רואים רק מנוחה 
ושלוה, 
%break
והיתרון לבעליו רק ראות עיניו מזווגים שבעתיד על המרירין 
דעבר, ששם שליטת עין הרוחני שאין לו הנאה אחרת מעולם 
הזה, המקבל לתוכו עבר ועתיד בתנועות מותאמות, 
%break
ויש חיל ויתרון בעתיד להמתיק את העבר שהעתיד ... והעבר 
... וכל מיני אהבות ותענוגים שנמצאים בעולם הזה, אינם כלל 
מן הבריאה, אלא הבריאה מקבלת מהמציאות שיש.
%break
%H ושמרו בני ישראל את השבת
%break
"ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, 
לדרתם כתיב חסר, זכאה איהו מאןי דמתקן לה דירה נאה 
בליביה, כלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, 
דבגינה שריא שכינתא עלאה, דאיהי נשמת כל חי עליה".
%break
וזהו עצם החיבור לזכרונו, כל מעי יהמו, היה למבשר גם 
לתשועה, והוא המושיע בעצמו. 
%break
%page רכז
%H שלימות
%break
השלימות \ בהשגת ההשגחה - מושג המשגיח \ פלאי 
פלאות \ מציאות העבודה \ כל שיש לו מציאות יש לו אמת \ 
ענין עקרת בית \ הבונה בית למלכו \ 
%break
יסוד אמא א-ל שד"י \ מצה למצוה \ ה' ספירות \ הויות \ 
אדם הראשון נולד מהול \ קשת \ מילה - פריעה - אטיפא 
דמא
%break
%page רכט
%H שלימות
%break
%H השלימות
%H בהשגת ההשגחה - מושג המשגיח
%break
שתי השגות מובטחות לעתיד. א. השגת המשגיח, ב. השגת 
ההשגחה, ועל זה צריכים שני זמנים, כי השגות המשגיח מכסה 
ברוב היקר וההדר את כל, 
%break
עד שלא נשאר עוד מקום להשיג שום דבר, וזה עניין החרוז 
"בלט עשתה דרכה בארץ בתקופת השנה, ובכל פינותיה היא 
פונה להשלמת ראשית אונה" ודו"ק. 
%break
ויש להבין, שבהשגת ההשגחה בפרטיות בכל אופן שיהיה, 
מושג גם כן המשגיח, דהיינו, בפעולה עצמה, יש כח הפועל, 
אבל זה פלא טבוע בכל מושג, 
%break
שבהשיגו את הפעולה, נראית ומושגת כמו מקרה, הגם שטרם 
שמשיגה, היא מן הנמנע לגמרי.
%break
דרך משל, העני שבכל התאמצותו אין לו על חיי שעה, ונופל 
ביאוש על חייו, ומתפלל בצרת נפשו להוי' בכל לבבו, ומכל 
מקום בשעה שפותח לו הקדוש ברוך הוא, פתח תקוה להשגת 
סעודתו, מיד מרגישה כמו מקרה טבעי, 
%break
ואפילו אם לא היה מתפלל, היה משיג את סעודתו. וכשנדקדק 
נבין, שבפעולה עצמה, נמצא באמת כח זה, המעלים השגחתו, 
ונותן צורה מקרית, ואין לך אדם שלא ירגיש בחייו ישועות כאלו, 
ומכל מקום, מעכב אותם, בין המקרים ומפרידם משורשם.
%break
ואם נמצא אדם שמיחד אותם לשרשם, נדע, שאותו אדם כבר 
עלה להרגיש את כל דרכי הטבע למדריכם, לכן באותם היוצאים 
מהכלל הוטבע בהם כח ידיעה ביותר בעדו, שמהפרט מתחזק 
על הכלל, 
%break
%page רל
אבל בשום אופן לא נמצא בהן לחדש במקבל השגתו ההשגחה, 
ובזה נבין שהשגה הא', מחוייבת לבא קודם ידיעה הב', כי 
בידיעה א' מתיחד כל דרכי הטבע למטביעם, שאחר כך יש 
מקום רחב לידיעה ב', 
%break
שהיא השגת השגחה פרטית, דהיינו, לראות את הדרכים 
היוצאים מכלל המקרים, ולהרגיש בהם תוקף ההשגחה, שאחר 
כך באים ממנו לידון על הכלל כולו, ולדמותו ביחוד ההשגחה אל 
הפרט במכוון ממש.
%break
ונבין במשל, חכם אומן שעשה מכונה נפלאה וקבע בה הרבה 
גלגלים בסדרים נפלאים, וכל כוונתו היתה, כדי שהמסתכל בה 
ידע מתוכה את חכמת הפועל, וממילא יבין גם כן מי הוא 
הפועל, ודו"ק.
%break
והנה האדם המסתכל במבנה המכונה, בהשקפה ראשונה 
ישפוט שנמצא בה הרבה גלגלים מיותרים ובלתי מחוברים, 
דהיינו, 
%break
שנפלו אל המכונה במקרה, בלי יועיל ובלי יזיק, ולכן נותן דעתו 
רק למעט הגלגלים שנראים בהשקפה ראשונה שהמה העקרים 
אל המכונה.
%break
בדרך זה, מובן מאליו, שהאיש הזה, לעולם לא יבין, את 
אמיתיות חכמת המכונה, היות שלא יראה כל מערכת הגלגלים, 
ויפול בשגיאות רבות.
%break
לכן אותו האיש, יצחק על חכמת המכונה וסידורה, ויאמר שאילו 
הוא היה פועלה, היה נותן בה סדרים יפים הימנה, כי רואה 
סדריה מקולקלים.
%break
צא ולמד שכל בעל שכל, לא יפעול דבר לבטלה, דהיינו, בלי 
תכלית, אלא חסר דעה, יכול לפעול פעולה לבטלה, (ואחר כך 
הוא משליכה הימנו) כי אין לו סבה להשגיח עליה, 
%break
מחמת שאין לו תכלית עליה, ועל מה ישגיח, ואם הוא שוטה 
גדול, מצוייר אצלו שישגיח גם על הפעולה, אף על פי שהיא בלי 
תכלית.
%break
והנה כשנסתכל על מכונת הטבע, אם נבין את המכונה וגלגליה 
המרובים, שהם תכלית ללא השגחה, ... אם כן כל אותה 
הפעולה ... 
%break
%page רלא
%H פלאי פלאות
%H ג' בחינות
%break
שלש בחינות בנמצאות, 
א. עצמות הבורא. 
ב. רצונו בכח (דהיינו כל מה שביכלתו לרצות). 
ג. רצונו המתגלה. 
%break
ומאלו השלש ניתן לנו רשות לחשוב ולהרהר רק בבחינה ג'. 
דהיינו, מה שמתגלה מרצונו, דהיינו, מה שמגיע לנו מתכונת 
הראש, שיש בו ז' נוקבין, ומהיד שיש בו ה' אצבעות. אבל לא 
מבחינה ב', שהיא רצונו בכח, 
%break
דהיינו, למה לא נמצא בראש שמונה נוקבין, או ביד שש 
אצבעות וכדומה. ומכ"ש בבחינה א', כמובן. והטעם, כיון שכבר 
מסודר הנברא בבחינה הג', לא יתכן לו לעולם לצאת מגבולו 
אשר הוחק לו.
%break
ובאמת אינו צריך כלל לצאת מגבולו, כי כל שלימותו הוכן לו גם 
כן בגבולו, וזה כל הזכות והשכר. 'זכות', זה יגיעתו להשלים את 
עצמו ואת כל הנברא בשבילו. 'ושכרו', אחר שהשתלם בזה 
בהנ"ל, מוצא בעצמו נחת רוח גדול. 
%break
דהיינו, שהשיג כל מה שחשק, וגם יותר ממה שחשק. והכל על 
ידי פעולות עצמו ובתוך מקומו, וכיון שאינו מוצא בתאוותו, שום 
בחינה לרדוף להשיגה, שהוא בשלמות היותר אפשרי בעולם, 
על כן באה במנוחה, (משלי כז יז) "נוצר תאנה יאכל פריה". 
%break
וזה סוד (תהלים קלב יד) "מנוחתי עדי עד", בסוד, "פה אשב כי 
אותיה", ויותר אינו מתאוה כלל והבן.
%break
%page רלב
%H מציאות העבודה
%break
מציאות העבודה, היא בחינת הטבה בשלימות, שלא יהיה 
בושת למקבלים, כי במתנת חנם נמצא פגם הבושת.
דרך משל, הנשמה שזכתה להיות מרואי פני המלך, עדיין אין 
הטבתה בשלימות, בשביל הרגשת הבושת שאינה כדאי לכך.
%break
לזה ניתנה לה בחינת יגיעה ורדיפה אחר הטוב הזה. אשר 
מחמת זה, גס לבה באפס מה, כי מרגשת בעצמה, שכדאי לזה 
מחמת רוב העבודה, ואז מקבלת פני המלך בלי פגם הבושת.
%break
וזה סוד, (עי' ירושלמי פרק א' ה"ג) "מאן דאכיל דלאו דיליה". 
פירוש, בדרך מתנת חנם כנ"ל, "בהית לאסתכולי באפיה". 
שמרגיש שאינו כדאי לזה, והבן מאד וזכור.
%break
ובזה תבין ב' כללי הבריאה, חסרון ושלימות, גם בעל חסרון 
משלים את עצמו.
%break
כי החסרון אינו ענין למלאותו, כי היה הקב"ה יכול לבראותו בלי 
חסרון. אלא ענינו מקום שיפול בו ענין עבודה וזכות, כנ"ל. ולכן 
אין הקב"ה צריך למלאותו, 
%break
כי לא חסר בו כלל, אלא מדת העבודה וזכות. וכשישתלם בזה, 
אגלאי מלתא למפרע, שלא היה כלל בעל חסרון. והבן.
%break
%H כל שיש לו מציאות יש לו אמת
%break
כל שיש לו מציאות, יש לו אמת, ואת"ל שקר ואמת היא לפי 
ההתחלפות במקומות.
%break
למשל, כשאדם שואל לבתו הקטנה, למי כאב יותר כשנתן לה 
מכת לחי, לי, או לך, והיא עונה לו, שלו כואב יותר, אני יודע 
ששקר דברה הילדה, מחמת התפארות, או נקמה, או יראה. 
אבל כשאדם שואל לבנו הגדול אותה השאלה, 
%break
והוא עונה לו כזאת, הוא יודע שאמת דיבר, מפני שהוא יודע 
שלאב הרודה את בנו כואבת לו המכה יותר מאשר היא כואבת 
לבנו.
%break
באמור אנו רואים, שאותה התשובה באותו הנושא והנשוא בזמן 
אחד, המה ממש שני הפכים בנושא אחד, לזה אמת ולזו שקר. 
והיינו לפי דרגת המשיג, שאני יודע שאין למשיג ההשגה 
הגבוה, אלא השגה הקטנה. 
%break
%page רלג
ולכן, אם היתה אומרת שלה המכה כואבת יותר, היתה אומרת 
האמת וראויה לשבח, כי לפי המשיג, רק המציאות הזו אמת 
ולא אחרת.
%break
וז"ע (אבות פ"ד מ"ג) "שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר 
שאין לו מקום". רצוני לומר, שמתקבלים אפילו על ידי הבחנות 
בזמן ואדם אפילו שני הפכים במציאות בנושא אחד.
%break
%H ענין עקרת בית
%H הנפש הוא עקרת הבית
%break
"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (עיין חולין ס:), 
פירוש, שני מלכים, זה נשמה וגוף שבהתחברם הם שני הפכים, 
ומעכבים זה את זה, אז אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, בבחינת 
נוקבא ב"ן, 
%break
דהיינו, שתשתוה לבחינת הגוף, וכפי אשר ינקה הגוף את עצמו 
מהרע, כן תקבל השראת קדושה להנהיגו, עד שיהיה הגוף ראוי 
לה לגמרי, 
%break
אז תשוב לכאשר היתה, דהיינו, לבחינת ס"ג, ותהיה אז הנפש, 
בבחינת נשמה, כי הגוף לא יעכב יותר כלל, ולא יהיה יותר שום 
הפסק ומיעוט.
%break
וזה סוד, (אבות פ"ד כ"ט) "ועל כורחך אתה חי", כי הנשמה 
הקדושה, כשמתלהטת למעלה, רצתה להפרד מהגוף, כי אינו 
יכול לעלות עמה, ונעשה מחלוקת לשם שמים, ואז מקטרגת 
בעצמה, "אי אפשר לשני מלכים" וכו'. 
%break
ואז נאמר לה להעשות ראש לשועלים, שהוא פקח שבחיות, 
(מגילה טז: זהר וישלח הסולם אות קיז) ו"תעלא בעידניה סגיד 
ליה", 
%break
פירוש, שעל ידי המיעוט שנתרצית ונתפייסת בקב ותפלות. אז, 
(ויחי מז לא) "וישתחו ישראל על ראש המטה". נלע"ד וצ"ע.
%break
%page רלד
כי הנפש היא עקרת הבית, אלא מחמת שירדה בבריאה, 
ובחינת ראש לשועלים נעשה לה מיעוט וצמצום גדול, עד אין 
חקר. אבל לאחר התיקון, יכירו וידעו הכל, שהיא ראש פנה 
באמת, ועיקר הכונה והחשק דוקא לה. 
%break
אלא בחפץ הבורא, צריך הבונים בזה"ז, למאס את האבן, וז"ס 
(שבת קנב.) "חמת מלא צואה והכל רצין אחריה", כי קליפה 
נדמה לפרי, ואפשר ללמוד ממנה, כי הדמים גורמים לה יופי 
וחן.
%break
%H הבונה בית למלכו
%break
"כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו:). ועל זאת 
יתפלל כל חסיד וכו', כמ"ש, (תהלים קלב ג ד) "אם אעלה על 
ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום 
להוי' משכנות לאביר יעקב". 
%break
אבל (משלי טו טו) "כל ימי עני רעים", כי (כתובות קי:) "בשפל 
גגים גגו". וכל הגשמים משאר בתים יורדים על גגו. "ובמרום 
הרים כרמו". ויבא הרוח ומנשב את זרעו לשאר כרמים.
%break
אבל הבונה בית למלכו ואלקיו, צריך לשים עינו ולבו תמיד, על 
יסודא ועיקרא דביתא, שלא יהיה יסוד רעוע, כי אז נמצא רעות 
רוח, והוא עומל וזרים אוכלים יגיעו.
%break
ולהבין ענין עקרת הבית ויסודא, יש לדעת שמנמוסי המלכות, 
לחלק את עמו לשרים ועבדים, ודרך השרים לרכוב על סוסים, 
ועבדים רצים לפניהם ונכנעים מאד לפקודתם. 
%break
אבל משעה שהשרים נטלו שחד, (שמות כג ח) "כי השחד יעור 
פקחים". אז מתערבים סדרי מלכות, כי מגרשים השרים 
משולחנא דמלכא, והמלך מקרב קודם העבדים, והעבדים עולים 
במעלה, ורוכבים על סוסים, ושרים על הארץ יעמודו. 
%break
כי הדור שופט את שופטיו, דהיינו, שהשופטו יתנשאו במעלה, 
לפי מעלת הדור. כמ"ש, (תהלים קיג ט) "מושיבי עקרת הבית", 
ואחר כך "אם הבנים שמחה". 
%break
%page רלה
וזה ענין (ב"ר מז א) "בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה 
בבעלה". וזה ענין "עליונים למטה". וזה שאמר הכתוב (דברים 
כח מג) "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד 
מטה מטה". 
%break
כי מחטא העגל ולהלאה נפגמו הבְּכוֹרִים מעבודה, ובחר ה' 
בשבט לוי תחתיהם. ולא עוד, אלא שהבכורים צריכים פדיון, 
כמ"ש (שמות יג יג) "וכל פטר חמור תפדה בשה". ובכור אדם 
בחמשה סלעים. 
%break
וזה שנאנח שלמה המלך, (קהלת י ז) "ראיתי עבדים על סוסים, 
ושרים הולכים כעבדים על הארץ". ומן הסלע הזה נוציא לכם 
מים. 
%break
וזה שאמר, (פסחים נ., ב"ב י:) מה ראית, "אמר לו עולם הפוך 
ראיתי, עליונים למטה וכו', אמר לו בני, עולם ברור ראית". 
פירוש, מדרך ארץ הוא, שעליונים למעלה, ועבדים משמשים 
לפניהם. 
%break
אבל לאחר כל המעשים, שהושם זה הסדר, עולם ישר הוא 
מאוד. כי מקודם שהיו רוכבים השרים על סוסיהם, לא יכלו 
להנצל מנשים נכריות, 
%break
כמ"ש בתחילת בית שני, שהיו נלכדים בחומר עון זה ר"ל. 
ומחמת זה, התגאו על הצבור שלא לשם שמים. 
%break
אבל עכשיו רואים, (הוריות י.) "כמדומין אתם ששררה אני נותן 
לכם, עבדות אני נותן לכם". פירוש, לא נתתי לכם סוסים, אלא 
שמתוך כך תכאבו להציג רגלכם על הארץ, ויהיה מקום עבדות, 
והבן. דהיינו, יסוד לבנין הבית, כדי להוריד שכינתו בתחתונים. 
%break
וזה שאמר לו, "בני, עולם ברור ראית", וכן, (משלי ל יט) "ודרך 
גבר בעלמה". להודיעך שלית אתר פנוי מניה וא"ס וא"ת ושום 
דבר גשמי לא יפסיקוהו, ולא יבדילוהו, ואת העליונים ותחתונים 
אני מלא. 
%break
וכל מציאות השרים בעולם, וכל ההנהגה שניתנה להם, אינה 
יותר אלא שידעו, שגם הם עבדים פחותים מוכנעים וכפוים 
תחת רבון העולם, כמו שאר בריות שפלות, ואפילו יתוש קודמו. 
%break
כיון ששחו נפשם לעפר ואפר, נוטלים השררה על הציבור, 
דהיינו, שרק זה כל כחם להכניע העבדים תחת ממשלתם, בזה 
שבכחם לפעול מקודם הכנעה גדולה בעצמם. 
%break
%page רלו
ועל הארץ יעמדו כפחותי עם, ובמצב הזה, פועלים גם כן הכנעה 
בלב העבדים, ונכנעים למשמעתם.
%break
אבל גם כשמגיע הפרס מאדוניהם, צריכים לדעת באיזה עת 
לאכול, דהיינו, שאסורים לאכול, טרם שיתנו לבהמות ועופות 
הדרים בשכנותם, 
%break
וכל עבדיהם המה יאכלו מקודם, ואחר כך מותרים לאכול 
בעצמם. כי מחמתם מתעלים, והעבדים נותנים להם המשרה. 
%break
וטעם כל זה, משום שלא יחפוץ הכסיל בתבונה, (משלי כו ג) 
"ושבט לגו כסילים" ינוח. (תהלים קכב ד) "שבטי י-ה עדות 
לישראל", ניתן העדות בארון, (יתרו יט יט) "משה ידבר 
והאלקים יעננו בקול". ואומר בעצמו, "אנכי ולא יהיה לך". 
%break
וכל העם רואים את הקולות במורגש, דהיינו, העבדים מקודם, 
והזקנים שתקו ולא מיחו בהם, בשעה שהעבדים היו אומרים, 
(מכילתא יט ט) "רצוננו לראות את מלכנו". מטעם זה צריכים גם 
עתה, להמתין על העבדים בעין הרואה.
%break
וז"ע, (קהלת י יז) "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת 
יאכלו". פירוש, באותו העת המוכן להם מששת ימי בראשית, 
דהיינו, אחר אכילת עבדיהם ובהמתם כנ"ל, כמו שאמר, "בני 
עולם ברור ראית".
%break
אבל, (שם טז) "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו". 
דהיינו, טרם שנאמר, (בראשית א ד) "וירא אלקים את האור כי 
טוב". 
%break
דהיינו, טרם אכילת העבדים ובהמות, בעין הרואה, עליהם 
נאמר, (דברים כח נו) "הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף 
רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך" וכו'. 
%break
וזה ענין, (בראשית א ג) "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". דהיינו 
ווי ויהי, כי אור הזה הוא אור זרוע, והזורעים זורעים בדמעה, 
מפני, (ברכות לב:, זהר פקודי הסולם אות תפט) "שכל השערים 
ננעלו, ושערי דמעות לא ננעלו". 
%break
%page רלז
אבל אחר כך, וימצא מאה שערים מלאים ברכת ה', וכל 
השערים פתוחים בהרוחה רבה, וגם העבדים מזינים את 
עיניהם, כי (אסתר ב יח) "והנחה למדינות עשה". ואחר כך, 
"ויתן משאת כיד המלך". 
%break
וניזונים השרים בחכמה ובינה, (שמות לא יב) "לדעת כי אני הוי' 
מקדשכם". ועליהם נאמר, "אשריך ארץ שמלכך בן חורים, 
ושריך בעת יאכלו". כי בעת רצון הוא לה'.
%break
%H יסוד אמא א-ל שד"י
%break
ב' דברים מושרשים ביסוד אמא, שהוא רבון כל המעשים, סוד 
ז' ימי בראשית. זו"ן העומדים, ומקימים את העולם ההוה הזה, 
במדות וקוים מצומצמים מאד. בסוד היום קצר, שמשפיע מעט 
בסיתום, והמלאכה לתקן מרובה מאד, 
%break
אבל מזה נבא ליום שכולו ארוך. ואותו שיעור מדות בתחתונים, 
שורשם שם "שד"י". ביסודה, שאמר לעולמו ד"י, שלא אתפשט 
באריכות. ויש גם כן ביסוד אמא שם א"ל, מורה חסד. דהיינו, 
אצילות והתפשטות האורות, בסוד עולם חסד יבנה.
%break
ותבין, שרבון כל עולמים שורש לכל, נמצא בעולם הזה, ומשם 
א"ל אתפשט האור, וכשמגיע בסוד שם שד"י, נוטלם ומציירם 
בצורה, במדה ובמשקל, כנזכר לעי"ל.
%break
ציור, סוד הציור ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. שהוא או"ר, וק' ברכאן, 
שאלה הציורים והמילואים צריכים להנהגה דהאי עלמא ודו"ק.
%break
%H מצה למצוה
%break
והנה כשהציור הנזכר לעיל מתפשט בסוד המעשה, נקרא לחם 
עוני, סוד מצה. כי לא רצה הקדוש ברוך הוא, להשלים בעצמו 
את הבריאה, 
%break
%page רלח
כי אם רצה לשתף עמו זרע ישראל, שישלימו הבריאה. וכלל 
השלמה שיגלו האות, בין קודשא בריך הוא לכנסת ישראל. 
ויהיה המצה למצוה, וסודו מלחמת מצוה, והבן.
%break
פירוש הדברים, הנה, בסוד א"ל שד"י שביסוד אמא, נעשית 
הבריאה כנזכר לעיל, ובהתפשטותו לזעיר אנפין סוד ששת ימי 
המעשה, הנה שם "א"ל" מתפשט בחג"ת נ"ה.
%break
הלמ"ד הוא חג"ת. והאל"ף הוא נצח הוד, בסוד שני חצאי אלפין 
של צבאות. ואלה בסוד התפשטות, ובסוד המונה במספר, 
במדה ובמשקל, ואומר די, עומד היסוד בסוד שם שד"י. 
%break
מיסוד אמא ונתגלה ש"ד לבד, שסוד חמשה ווין, בסוד חג"ת 
נ"ה, יסוד ועטרת, לא רצה הבורא לגלות, כי מסרה לעבודת 
האדם, והבן.
%break
ובזה נשלם ונחתם בחותם של הקדוש ב"ה, התפשטות האור. 
אולם בסוד זה, עומדת הנוקבא בסוד לחם עוני ומצה כביכול. 
וכל הספירות נקראים בשם אלקים, 
%break
כי לא נתגלה העטרה שהיא היוד דשד"י, ומכוסה בערלה. והבן 
מאד, שערלה בגימטריא ש"ה סוד אלקים דיודין וה' אותיות.
%break
%H ה' ספירות
%break
וזה הטעם, שספירות ז"א לא מצטיירין יותר, אלא בה' ספירות, 
מפני שכל ענין ז"א המצטייר, אינו אלא לפי מצב הנוקבא. וכל 
עוד שאינה מתגלה יסוד נוקבא, אינו מתגלה יסודו גם כן.
%break
%H הויות
%break
אבל על ידי עבודת האדם, מתגלה יסוד נוקבא בסוד מילה 
ופריעה. שסודו פריעת הערלה. ומתגלה עטרת יסוד דז"א, 
ונשלם שם שד"י ביסוד ז"א, ונעשים הספירות בסוד הויות. 
%break
כי בהתגלות הנוקבא מצוה, יהיו ספירות ז"א בסוד יהי"ו. ונוקבא 
בסוד ה' אחרונה.
%break
%page רלט
ונמצא א"ל שנתחבר עם שד"י, מתחבר גם עם הוי', ועושה ב' 
שמות, א"ל שד"י, א"ל הוי', שבגימטריא או"ת עם ה' שבעטרה. 
וזה סוד אות ברית קודש, והבן.
%break
%H אדם הראשון נולד מהול
%break
וזה סוד (מדרש תהלים ט, ילק"ש ירמיה א רסא) "אדם הראשון 
נולד מהול". דהיינו, שלא היה נצרך לעבודה, להמשיך לעצמו 
אותיות היחוד לגלות עטרה, 
%break
וכל עבודתו היתה, לבלי למנוע שפע הקדושה המתפשטת עליו. 
וכיון שחטא גרם להמשיך ערלה, ולא היה מוכן לקבל עליו, עול 
מצות והבן.
%break
%H קשת
%break
וזאת היו"ד דשד"י המתגלית, היא סוד קש"ת, (בגוונין נהורין) 
דהיינו, על ידי המצוה שנעשית ממצ"ה. והבן סוד ז"א, המתגלה 
בבחינת אות בצבא שלו, וזווג יותר עליון הוא בסוד קול שופר, 
תקיעה, שברים, תרועה. 
%break
סוד הקול קול יעקב, ז' הויות בז' קולות. וזהו בסוד אמא 
המוציאה את הקול, דהיינו, חג"ת בסוד הפנימיות, וקש"ת 
בחינת יחוד האות בצבא שלו.
%break
ואין כח היחוד הזה מתגלה בחיצוניות, דהיינו, הכלים המיוחדים 
לפעולתם. אלא נודע בסוד הפנימיות, שעל כן סודו, יו"ד בחינות 
כלליות בג' עוקצים, והבן.
%break
%H מילה - פריעה - אטיפא דמא
%break
ויחוד קשת הזה מטעם הנזכר לעיל, אינו מתגלה רק על 
ישראל, ולא על אומות העולם שעומדים בסוד החיצוניות, ואין 
להם ענין לזה. כי זה בסוד הפנימיות, והוא המשכת אור שעומד 
למעלה מגדר הבריאה, בסוד, האות שממנו נמשכו 
%break
%page רמ
כמה אותיות לישראל, בסוד, (שמות לג טז) "ונפלינו אני ועמך". 
ויתר הברואים אין להם שייכות, וכבר נתגלה הקשת בימי נח. 
ולא יעבור עוד מהעולם, אלא יכול להיות נכסה ונגלה. וכשנכסה 
היא הגלות. וכשנתגלה הוא אז הגאולה. והבן מאד.
%break
ולגילוי האות (סוד הגאולה) שצריך מילה, ופריעה, ועטיפא 
דדמא, להעביר קליפת עשו בסוד החיתוך. וזה סוד, (תהלים עד 
י) "עד מתי אלקים יחרף צר". כי על ידי חרפת, עומדים ספירות 
זעיר אנפין, בסוד ה' אותיות דאלקים, 
%break
שהם עצמם אותיות מנצפ"ך גימטריא צ"ר, ובסוד, נחש עפ"ר 
לחמו ע' נקודות ו-פ"ר דמנצפ"ך. וזה הוא סוד, (ישעיה כה ח) 
"וחרפת עמו יסיר". וזה שצ"ר מחרף, וזה בסוד הסרת הרע 
דמלכין קדמאין, סוד הרע שבבריאה.
%break
ועוד, שצריך להעביר קליפת ישמעאל, סיגי דכספא. וזה, 
(תהלים עד י) "ינאץ אויב שמך לנצח". כי יש לו מילה, ואין לו 
פריעה, שלא פרע היו"ד בשד"י האות בצבאות. 
%break
שעל כן נקרא מנאץ השם, בסוד, (ישעיה מב ח) "אני הוי' הוא 
שמי וכבודי לאחר לא אתן". והוא הנצח עשו לעומת ההוד.
%break
ועוד צריך להעביר קליפת הערב רב, שנתערב בזרעו של יעקב, 
שצריך להיות יודע לקצור השדה. כי גורמים שישיבו החסדים 
לאחור, ולא יתגלו. וזה, (תהלים עד יא) "למה תשיב ידך וימינך 
מקרב חיקך כלה". 
%break
דהיינו, ה' חסדים המושפעים לי"ד שבטים, (כי לוי מתחלק לב') 
בגימטריא והם ע"ח, שבסיתום שבים אחור, דהיינו, בחיקך 
ותשש כחו כנוקבא. 
%break
שזה סוד אחור באחור, וכשמחזירין למקומם ויתגלו הי"ס 
הישועה, בסוד, (שם יב) "ואלקים מלכי מקדם פעל ישועות 
בקרב הארץ". ואלה ג' כיסויין, נגד ג' גוונין נה"י, תלת קוצין 
שביו"ד הנזכר לעיל, והבן.
%break
קימא דחד סמכא, הוא ברית שלום, (מצה למצוה) בקשר א', 
והוא סוד שד"י הנזכר לעיל. (בסוד נה"י כנ"ל) וזה נקרא 
בהתלבשות השכינה במט"ט שבגימטריא שד"י. אבל לא 
מתקיים הקשר הזה בקביעות, ורק דרך ארעי.
%break
%page רמא
ועדיין יש כח לשקר חלילה, ובאמת צריך הברית להתקשר בסוד 
ב' קשרים. ב' בעין, ואז לא יוכל להיות שום קלקול בבעין, בסוד, 
"מעוך וכתות". (ירמיה לא לג) "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד 
גדולם". (בסוד חג"ת שיתגלה בזמן הגאולה) וסוד ב' שינין, 
%break
ש"ש המערכת, דהיינו, שיתקשרו כל הספירות, ואז יתגלה 
היחוד לכל דיירי ארעא. כי בסוד זה יתיחדו כל הענפים 
בהנוקבא. 
%break
וש' אחד מורה שלימות הז"א שנשלם בסוד יחוד, הקש"ת, 
כנ"ל, ואין גילוי כי אם בפנימיות, מפני שצריך השלמת הנוקבא, 
שהוא גם כן ש', וכשתהיה נשלמה לה' בזמן הגאולה אז קושטא 
קאי.
%break
כי כרוזים נשמעים בכל יום בעולם הזה, שהוא סוד ההתעוררות 
המגיע לנשמות ישראל, סוד גבריאל, דמכריז. ועל ידי כך עושים 
דברו, דהיינו, שנותנים כסא למלכות באהבה רבה, והדר 
שומעים בקול דברו. ונעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
%break
והסוד "אדנ"י בם", כי לכל הפעולות שצריכים להעשות, אינם 
נעשים, אלא על ידי משרתים ומלאכים, ששכינה מתלבשת בם 
ממש בסוד הזיווג. 
%break
ומקודם יוצא הכרוז, (הזמנת שורש לענף, הענף לשורש יסוד 
למלכות) והמלאכים שומעים הכרוז מקבלים כח, ומזמינים 
עצמם לשכינה, והשכינה מתלבשת בם, וזה נקרא עשיה 
שלהם, עושי דברו.
%break
ואחר כך שומעים בקול דברו, דהיינו, זווג קול ודבור בהם ממש, 
וכל עבודות המלאכים בזה, אינה יותר זולת ההתדבקות 
בשורשם. 
%break
ובסוד זה, מגיעים הכרוזים גם כן למטה והבן מאד. כי באמת 
השכינה פועלת הכל. אבל על ידי ההתלבשות הנ"ל. ודו"ק. וזה 
סוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
%break
עיקר הפעולה שנרצה מהאדם לעשות בעולם הזה הוא סוד 
קצירת השדה, ואי אפשר להגיע לזה זולת למקבלים על עצמם 
תיקון השכינה.
%break
%page רמג
%H תפלה
%break
קבלת התפילה \ שינוי מקום ושינוי העתים \ ענין תפילה 
ושומע תפילה \ הוי' שפתי תפתח \ בדחילו ורחימו \ עיון 
תפילה 	\ תקון הבושה "מאין באת" \ רחמים \ מזמור לאסף
%break
%page רמה
%H תפלה
%H קבלת התפילה
%break
באמת הקב"ה שומע תפילת כל פה, חוץ מאותו שמבקש ממנו 
דבר בזוי, או מזיק, שמחמת שטותו אינו מרגיש בין טוב לרע, 
והבורא כאב רחמן לא יאבה לו, ולא ישמע לו, אלא לאט לאט 
ילמדו חכמה ומוסר, 
%break
עד שיודע להבחין בין טוב לרע, ואז ידע לבקש מבוראו דברים 
טובים ומעולים, ואז נענה באמת על כל מבוקשיו, איש מהם לא 
נעדר, כחפץ הטוב להיטיב, ודו"ק. 
%break
%H שינוי מקום ושינוי העתים
%H (ענין תפילה ושומע תפילה)
%break
כל התפילות שאדם מתפלל כל ימי חייו, מתקבלים להבורא 
בשני פעמים, פעם אחד, נקרא עניה, דומה לאדם שעונה לחברו 
בשעה שקורא אותו. 
%break
ופעם שני, נקרא שמיעה, דומה לאדם ששומע צרת חברו 
ופיוסו, וזה שכיון הנביא, (ישעיה סה כד) "טרם יקראו ואני 
אענה עוד הם מדברים ואני אשמע". דהיינו, שתי הקבלות 
הנ"ל.
%break
והעניין, שעל קיבוץ התפילות ממין הא', כשהקב"ה עונה אותם, 
משפיע לו על תפילותיו בחינת תוספות טובה שבאותה, 
התוספות טובה, משלים כל רצונותיו של אדם.
%break
מה שאין כן בקיבוץ התפילות ממין הב', כשהקב"ה עונה אותם, 
ולא ישפיע לו בעניתו שום חידוש ותוספות, אלא רק מודיעו 
בעליל ששמע היטב כל תפילותיו. 
%break
זה עניין "עוד הם מדברים ואני אשמע". נמצא עניה של 
התפילה דבוקה ממש בתפילה גופא, וגם מובן שמתקבלת 
ונענית ישר עם דברי התפילה, כי לא יתוסף לה כלום, אלא 
רואה את עניית התפילה, בתפילה עצמה, 
%break
%page רמו
ואפילו ההודעה מהבורא ית' משיג גם בדברי תפלתו גופא. וזה 
ממש שיעור הכתוב, "עוד הם מדברים ואני אשמע". אלא בעודו 
בגלות, אינו יודע ששומע הקב"ה את דבריו, 
%break
ואחר כך ברגע הגאולה רואה בתפלתו גופא, שהבורא ית' שומע 
כל דבריו, אחד מהם לא נעדר, ודי לו למילוי כל מבוקשיו, והבן.
%break
יש לדעת שהבורא יתברך, שומע תפלת כל פה, וזה לא יקרה 
בעולם שתהא איזה תפילה מאיזה בן אדם נאבדת, אלא כל 
תפילה ותפילה, תהיה ממי שתהיה נענית מיד בהוה, בלי שום 
זמן. כי הקב"ה, למעלה מן הזמן, אלא שיש חילוק בגופים, 
%break
דהיינו, שתשע מאות תשעים ותשעה אנשים, מתפללים תפילות 
גדולות בכל מורשי לבבם כל ימי חייהם, ומכל מקום לא הגיעה 
המענה אלא לאחד מהם, ואותו האחד, משיג ממש כל שיעור 
מבוקשם של התתקצ"ט אנשים הנ"ל. 
%break
והטעם, מפני שאינם מוכנים לקבלת המבוקש, ואי אפשר להם 
בשום אופן לקבל המענה על תפילותיהם מרוב עכירותם, אבל 
מחמת תנאי שיש להבורא עם בריותיו, בא ומגיע המענה לאותו 
האדם שמוכן לקבל אותה.
%break
וזה סוד שני הצמצומים שבגשמיים, דהיינו, המקום והזמן, 
שהמה סבות העבודה לגבוה, 
%break
צמצום הזמן מתוח אפילו לאדם אחד, כי אם לא היה נברא זמן 
בעולם, היו אותן ב' המענות הנ"ל דבוקים בו תמיד, ולא היה 
עולה ויורד, ופשוט הוא.
%break
צמצום המקום הוא מגושם יותר, כי אלמלא לא היה מקום, לא 
היה יותר מאדם אחד בכל שבעים שנה, וכל אחד ואחד היה 
מוכרח להשתלם בזמנו, ובכח המסירה מדור לדור היה התיקון 
קרוב מאד.
%break
%page רמז
אבל כיון שנברא מקום לריבוי אנשים, ואין השלימות מוכרח 
לכולם, כי תנאי של קבלת התפילה יתקיים אפילו באחד מהם, 
לפי אותו הסדר, אם כן אין המסירה מדור לדור עולה יפה. 
%break
ויש לדעת שאדם בעברו ממקום למקום, הוא נעשה כמו בריה 
חדשה לפי המקום החדש, והאות, כי מצב דרכי בריאותו, 
אכילתו ותאוותיו הכללים השתנו כמו אצל אנשי המקום, 
ובשיעור זה ישתנו גם צינורות שכלו.
%break
וכיון שימי אדם קצרים, ואי אפשר לו בחיי הבלו, לשוטט בכל 
המקומות, על כן התרבו הגופים ונפוצו על כל המקומות 
המשונים על האדם. 
%break
%H הוי' שפתי תפתח
%break
איתא בספרים, בשעה שאומר, (תהלים נא יז) "אדנ"י שפתי 
תפתח", יכוון שהשכינה מתלבשת בו ומדברת בו השמ"ע 
ברכות, ולכן יתמלא פחד ורתת משכינתו ית' וית'.
%break
פירוש, שסוד כל הדינים הוא, "אש הגאות". בסוד, (ערכין טו:) 
"אין אני והוא וכו'", אבל השי"ת ברחמיו המרובים, בסוד, 
(שמואל ב יד יד) "לבלתי ידח ממנו נדח", (ירמיה כג יט) "וסער 
מתחולל על ראש רשעים יחול", מרחם עליו, 
%break
בסוד, (שמות ג ב) "וירא מלאך הוי' אליו בלבת אש מתוך 
הסנה". כמ"ש, (מכילתא י"ט ט) "רצוננו לראות את מלכנו", 
ומעתה אי אפשר לו להתגאות כלל, בראותו מעשה הוי' כי נורא 
הוא. כי יתוש קדמו למ"ה, כיון דכבר מטו לגאל ישראל.
%break
וז"ע, כי לעוה"ב טרם גמר התיקון, מעבירים את הצדיקים בנהר 
דינור. דהיינו, לנסותם אם כבוד הוי' יקר בעיניהם, כי הם 
יודעים, (תהלים קיג יט) ש"מלכותו בכל משלה", ועיני הוי' אל 
צדיקים. לכן הם סובלים את האש הזה, 
%break
%page רמח
בשמחה רבה כדי שלא יעוררו עוד היום את העינים. וזה סוד 
(תהלים קטו א) "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד", פירוש, 
שלא יצטרך עוד למעברות הצרים, 
%break
שאינם לכבוד לשמו ית' וית'. והם מגלים לבם, שמסתפקים 
במה שיש להם, ושם קדשו לא יתחלל חלילה, אפילו רגע אחד.
וז"ע, (שיר השירים ו ה) "הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני", 
דהיינו, לעשות כל המעשים והאותות שידעת מכבר.
%break
לכן בשעה שמתחילים להתפלל לפני הקב"ה, סוד י"ב בקשות 
האמצעיות, אומרים (תהלים נא יז) "אדנ"י שפתי תפתח", 
פירוש, שהם בעצמם אינם צריכים כלום, כי (תהלים י טז) "הוי' 
מלך לעולם ועד", 
%break
ואינם מעוררים כלום, וכל התפילה שלהם היא בסוד, "שמכבר 
רצויה ומקובלת", כי השכינה מדברת מתוך גרונם ממש, בסוד 
(תהלים קמט י) "רוממות א-ל בגרונם", 
%break
וכל תקותם בתפלתם, שיתגלה ויתקדש שמו ית' בעולמות, 
בסוד (תהלים קב יד) "כי עת לחננה כי בא מועד", ואינם צריכים 
להכנות יותר, והבן.
%break
%H בדחילו ורחימו
%break
בדחילו ורחימו, פירושו לרחום את הדחילו כמו שפל וסבלן 
שסובל את השפלות.
%page 248
%H עיון תפילה
%break
ענין התפילה, "ותצילני מדין קשה, כי אין אדם מתנועע בלי 
התעוררות במוחו, דהיינו, שצר לו המקום וכדומה, וזה נקרא דין 
או משפט. והדין הזה מתגלה בתנועות אבריו, ואם אדם מזיז 
אבריו בלא משפט, אלא על פי דימוי את עצמו לאדם אחר, 
%break
%page רמט
הרי זה מעשה קוף ולא הדר לו, וזה סוד, השגחה פרטית לכל 
טעמיה, שנותנים לו משמים, איזה דין ומשפט במוחו, שעל ידו 
מתנועעים ממקום למקום, באורח שכלי. 
%break
אלא שיש לך אדם נכוה בפושרין, ויש לך אדם שאינו נכוה אלא 
בחמי חמין. ולכן אין המשפטים והדינים שוים לכל, כי תלוי במזג 
האדם. 
%break
וז"ע התפלה, "ותצילני מדין קשה", דהיינו, שתטיב מזגי להכוות 
בפושרין, או תתן לי דעת ובינה יתירה, שהבין ע"י קלות 
להתנועע למקום שאתה חפץ.
%break
אבל נמצא, גם מי שאינו נכוה אפילו בחמי חמין, ואינו מרוצה 
להזיז את עצמו ממקומו. וזה על ידי נפילתו ברשת אדם בליעל, 
שהוא כח הטומאה, שמכחיש פמליה של מעלה. כי הגם 
שבמשפט מוחו מחויב לתנועה, 
%break
אבל כח שטות של אדם בליעל פועל עליו. ולזה אין שום עצה, 
אלא בהתבוננות גדולה בתורה ותפילה. וזה סוד, מסבב כל 
הסבות ועילת כל העילות. 
%break
שזה נפעל בסבות בעלמא, וזה נפעל בכח עצום בתורה 
דלעילא. וזה ענין, (שבת קכז., וש"נ) "ועיון תפלה", כי נלחם 
באדם בליעל, וביחוד עצום בעילת כל העילות ניצל הימנו.
%break
%H תקון הבושה "מאין באת"
%break
בעולם הבא כשיתוקנו כל המעשים ישאר לתקן אותו הבושה 
של בחינת מאין באת מטפה סרוחה, וזה יתוקן בבחי' (ב"ב 
עה.) "שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו", 
%break
דהיינו, מתוך אותו הבושה שמרגיש ומכיר מהיכן נתהוה חופתו 
של חבירו לעומתו, וזה ... ישוער לפי גדלו וקטנו של בחינת 
הכרה שזכה אותו הצדיק והבן.
%break
וזה ענין שבתחילת שמו"ע מקדימים לומר (תהלים נא יז) 
"אדנ"י שפתי תפתח", (עי' זהר ויקהל הסולם אות קי) כי כיון 
דמטו לגאל ישראל קוב"ה נטיל במטלנוי ופשיט יד ימיניה 
לקבליה ליה לכלה ומטרנותא, 
%break
%page רנ
ואז הבושה רבה בבחינת מאין באת כנ"ל, לכן מזרזים עצמנו 
בשם הקדוש 'אדנ"י' שצריך להתגלות בתוכנו, ואנו ... גם עתה 
בכל מציאותינו לשם הקדוש הזה, 
%break
לכן השם בעצמו פותח שפתיו, והוא אינו עושה מאומה, ואז 
השכינה מדברת מתוך גרונו. (עי' מאמר ה' שפתי תפתח עמוד 
רמג)
%break
%H רחמים
%break
רחמי הבורא יתברך, מיוחסים רק אל השכל ולא לגוף הגשמי 
כידוע, אבל יש שני מצבים, א. מצב הגוף, דהיינו, טרם 
שהתגלה הוית השכל, ב. מצב השכל, וזה שאמרו חז"ל (זהר 
בלק הסולם אות שט) "ורחמיו על כל מעשיו כתיב". 
%break
דהיינו, שהתפשטות רחמיו ית' אין לו כל גבול כנודע, ומענג 
הגוף כמו השכל כידוע, אם כן אי אפשר כלל להיות דבוק 
ברחמיו העצומים לאמתו בשכל לבד, 
%break
כי הגוף מדמה לו חסרון בדביקות, ואף על פי שאינו נוגע כלל 
באמיתיות הרחמים, כי אומר שהוא גם מרחמי הבורא, כמובן.
%break
%H מזמור לאסף
%break
"מזמור לאסף, קינה לאסף מיבעי ליה אלא ששבח להקב"ה, 
שכלה חמתו בעצים ואבנים" וכו' (איכ"ר ד טו).
%break
"חמתו" פירוש, כלי שלו, כמו חמת מים, כי הנה אורו של משיח 
אין לו כלי בזמן הזה, שאם היה לו כלי, מיד היה מתגלה, כמו 
שכתוב, (תהלים צה ז) "היום אם בקולו תשמעו", אבל מתגלה 
לאט לאט, ולבושיה מניה וביה, 
%break
%page רנא
כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. כי סוד הלבושים בעולם 
הזה, מבחינת עץ הדעת טוב ורע, וזה עושה כל המדרגות, 
בבחינה הזו של טוב ורע, בסוד (נצבים ל טו) "ראה נתתי לפניך 
היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", 
%break
שזה סוד הבחירה, וענין של שכר ועונש, בעולם הזה ובעולם 
הבא, ועל כל זה יש כלים בעולם הזה, דהיינו, שהגוף משיג 
האורות אלו, בסוד הטוב ומטיב, או בסוד, טוביה גניז בגויה, 
שזה נמי בחינת השגה, שמתוך זה, 
%break
מואס ברע, (קהלת ב יג) "כיתרון האור מן החושך", וזה (ברכות 
ס:) "המכין מצעדי גבר", ואפילו (אבות פ"ה פ"ט) "הולך ואינו 
עושה, שכר הליכה בידו", 
%break
כי סוף סוף יעשה תשובה מאהבה, (יומא פו:) "וזדונות נעשה לו 
כזכיות", ונמצא שפוסע ומתעלה על ידי זה, על סולם של 
הקדושה.
%break
אבל אורו של משיח, שהוא התכלית האמיתי הנצחי, שעליו 
אמרו (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה", אין לו שום כלי עדיין בזמן 
הזה, קודם גמר התיקון לגמרי, והוא בסוד, (תהלים יח יד) 
"ישת חושך סתרו", אבל כיון שהאור הזה, 
%break
הוא העיקר המקווה לנו, צריך גם בזמן הזה להרגיל בו 
הנשמות. ועל כן הוא בתוך כל עלמין, ולבר כל עלמין, ומתלוה 
בכל המדרגות והברכות שבעולם, קודם המעשה ובשעת 
המעשה, אבל בהעלם גדול, 
%break
בסוד, (תק"ז תקון ע' קכא.) "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", 
פירוש, שלא ניתן בשום אופן להרגיש זה, בבחינת אור, או טוב, 
כי הוא מרומם ונשגב מכל העולמות.
%break
וזה סוד, שלידת משיח בא ממעשה של תמר ויהודה, שמצאה 
בפתח עינים אשר על הדרך, דהיינו, מקום הפרשת דרכים, 
והוא נטה לה אל הדרך, דהיינו, שנדמה לו שנטה מדרכו הטוב, 
והכתוב מעיד עליו, (וישב לח טז) כי "לא ידע כי כלתו היא", 
%break
מששת ימי בראשית, כי ה' העלים ממנו, מטעם הנ"ל, כיון 
שהיה כאן סוד לידת משיח בן דוד, לא ניתן ידיעה וכלי לדבר זה 
בסוד טוב ורע, אלא בסוד כמי שכפאו שד, אבל צריך גם כן 
לסוף פסוק, 
%break
דהיינו, (תהלים צ יז) "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל", 
לזה נתנו עליו נסיון גדול, של, "היא מוצאת, והיא שלחה", והיה 
צריך להודות על חטאו, 
%break
%page רנב
בפני כל עם ועדה, ונמצא שם שמים מתקדש יותר ויותר, וכאן 
נעשה סוד הכלי לקיום, אבל גם כן בלי השגה, דהיינו, בלי 
הרגשה כנ"ל.
%break
וזה סוד חורבן בית המקדש, כמ"ש, (מדרש פ"א נוסח ב פ"ו, 
וע' ירוש' ברכות פ"ב ה"ד) "ביום שחרב בית המקדש נולד 
הגואל", ולא היה יכול האור הגדול הזה למצוא לו כלי כנ"ל, על 
כן הוא בסוד לבושא מיניה וביה, 
%break
שאין נראה יותר מלבושא בלבד, בלי פנימיות, דהיינו בסוד 
החושך, כי כאן צריך 'שיכלה חמתו', סוד החמת, שמקבלים בו 
מים, ואם כן, מהראוי היה, שיהיה מושפע חושך גדול לישראל, 
אבל הקב"ה ברחמיו, טכס עצה אחרת לכילוי החמת, 
%break
על ידי חורבן העצים ואבנים, דהיינו, שנעשה רק החושך 
בחיצוניות, אבל בבתי גואי, "עוז וחדוה לפניו". וזה היה די 
ללבושא מניה וביה, שהיה מוכרח לבא באור של לידת משיח 
כנ"ל, בסוד סובל חלאים, ואשמועינן חז"ל, 
%break
שזה נוהג בכל אדם ובכל זמן, שאם (סנהדרין צח.) "זכו עם 
ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור", דהיינו הכיסוי של חושך 
הוא בפנימיות שלו, אבל אם לא זכו, 
%break
ואינו יכול לעמוד בניסיון הגדול הזה, משיח בא "עני ורוכב על 
החמור", דהיינו הכיסוי נעשה לו בחמלת ה' עליו, בכילה חמתו 
על עצים ואבנים, בחינת חומריות.
%break
וסוד הדברים, כי כל הלבושים, דהיינו הרצון והשגה, ניתנו 
לנשמות במקרה בסוד העבודה, בדרך משפיע ומקבל, וסימנים 
בין עובד ה' ללא עבדו, אבל הנצחיות, הוא לקבל שכר, ואינו 
ענין יותר לעבודה, שוב א"צ לכלים אלו של מל"כ, 
%break
אלא בסוד העצמות, שאינו נתפס בכלים ובגמר התיקון יהיה 
בחינת שמים חדשים, וארץ חדשה, דהיינו, לא במשפיע ומקבל, 
ועל כן, צריך להיות הכנה בעולם הזה, 
%break
על כן בא בלא כלים של השגה ורצון. אלא לפעמים נעשה 
המסך בפנימיות, ולפעמים בחיצוניות, כחפץ הבורא, לטובת 
הפרט והכלל.
%break
%page רנג
וזה סוד, (שבת פח:, גיטין לו:) "שמחין ביסורין" עליהן הכתוב 
אומר, (שופטים ה לא) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", דהיינו 
הבאים בסוד ה', המה שמחים גם באותה הכנה, כי רואים 
עולמם בחייהם, שאינם צריכים כלים לאורות, 
%break
והם מקבלים מאור השמש בגבורתו, דהיינו, בלי שום צל סוכה, 
והבן, אבל בלי השגה ורצון, כי כן הוא האמת, והם שמחים רק 
באמונתם, שמאמינים שזה דרא דמלכא משיחא, 
%break
וצדיק באמונתו יחיה. וזה סוד התפשטות הגשמיות, דהיינו 
דביקות ביחוד הגדול בלי שום כלי באפס מה, רק באמונה 
פשוטה, בלתי להוי' לבדו.
%break
וזה סוד, שאמרו (סנהדרין צח:) "ייתי ולא אחמיניה", דהיינו, 
שרצה להמשיך אור של משיח, וכוון בתפילה זו, שמסכים גם כן 
על בחינת לבושיה מיניה וביה, 
%break
דהיינו, ולא אחמיניה, ואינו חפץ יותר מכאן והלאה, אלא על 
סוד, האמונה הפשוטה מגשמיות ולבושים.
%break
וזה סוד (תהלים קיח כב) "אבן מאסו הבנים 'היתה' לראש 
פינה", פירוש, כבר היה, אלא שאינו כדאי להרגיש בשעת 
מעשה, בסוד יהודה ותמר, כי מלת היה, במבטא, משמש לשון 
עבר ועתיד ביחד, 
%break
וזה סוד שאמרו חז"ל, (פס"ז ואתחנן ו י) "אין והיה אלא לשון 
שמחה", מפני שהוא משמש עבר ועתיד, על כן קרוב לסוד 
נצחיות והבן, כמו שנאמר (זכריה יד ט) "והיה ה' למלך", וכו'.
%break
וזה סוד (ר"ה לט., ע"ז ט.) "שית אלפי שני הוי עלמא וחד 
חרוב", דהיינו שיתא יומין דחול, שהמה אשר ברא אלקים 
לעשות, הארבעים מלאכות חסר אחד, עם בחינת הכלים אשר 
הקב"ה בחר בהם למציאות בחירה ועבודה, 
%break
דהיינו, השגה ורצון כנ"ל, שהמה משתנים ובאים בכ"ח עתים, 
בסוד טוב ורע. אבל יום השבת, הוא ממציא בסוד, "וחד חרוב", 
שסובב והולך בין ששת ימי המעשה, 
%break
ומחריב אותם הכלים, אלא מכין את הנשמה שתהא ראויה 
לקבלת אור בלי כלי, שזה סוד יום שכולו שבת, שנעשה ונבנה 
מכל השבתות שבתוך הזמן הזה.
%break
%page רנד
וזה סוד (עמוס ה ב) "נפלה לא תוסיף קום", וכו', דהיינו, שלא 
תקום הבת בעצמה, לפי מדות וכלים שלה, שכן היו כל בחינות 
הגאולות עד עתה, אלא הקב"ה יוקים לה מעפרא, ואומר לה, 
(ישעיה נב ב) "התנערי מעפר", 
%break
דהיינו, שהקב"ה יוקים אותה להתענג ולהתחזק במדת של 
הקב"ה סוד העצמות, דהיינו בלי שום כלי, שסודם עפר, בסוד 
הכל היה מן העפר, ולעתיד לבא תתנער מזה לגמרי, ויהיה בנין 
חדש עין לא ראתה.
%break
%page רנה
%H תשובה
%break
ארבעה אין הדעת סובלתן \ רחמנא ליבא בעי \ פגימת 
עינים \ ב' יראות \ הללו בוכין והללו בוכין \ כל המצטער עם 
הצבור \ הויכוח שבין כ"י להשי"ת \ 
%break
הכל בידי שמים \ תיקון הנשמות \ גילוי היחוד \ היתרון 
שבהשבה \ שני הדרכים שבהם העולם מתנהג \ גילוי פנים
%break
%page רנז
%H תשובה
%H ארבעה אין הדעת סובלתן
%break
"ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן, דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן 
מנאף, ופרנס מתגאה על הצבור" (פסחים קיג:), פירוש, 
שמדלות נמשך גאות, ומגאות נמשך דלות, בעיני עצמו והבן. 
%break
ומעושר נמשך הכחש, ומכחש נמשך העושר, ונאבד הכחש 
בעושר רב. וזקן מנאף, לבטל הניאוף בזקנה גדולה.
%break
וז"ע, (אבות פ"ג) "מאין באת מטפה סרוחה - כנ"ל, ולאן אתה 
הולך", להיות הולך וגדול מאד, זה דוקא למקום עפר רמה 
ותולעה, בסוד, וישוב אל העפר כמו שהיה. ואז, (סוטה כז:, זהר 
פקודי הסולם אות תתלו) "מי יגלה עפר מעיניך",
%break
(דבה"ב ו ט) "בנך היוצא מחלציך", גם (אבות פ"ב ז) "מרבה 
בשר מרבה רמה", (ירמיה לא טו) ו"קול ברמה נשמע". ואז, 
(יחזקאל כו לו) "להוציא בשר ותולעה", סוד תולעת שהי' בימי 
משה, וזה מקום פסיעותיו כנ"ל. "ולפני מי אתה עתיד" וכו', 
%break
להראותו חשבון בעליל ניכר לעין הגשמי, שמלכותו בכל משלה 
וכו'. וכשרואה הנ"ל, אינו בא לידי חטא כמובן, כי החטאים 
באים, ובטלים ומבוטלים בקדושתו הרמה.
%break
%H רחמנא ליבא בעי
%break
"רחמנא ליבא בעי" (זהר תצא הסולם אות קח, עיין תרומה אות 
תרסח, סנהדרין קו:), פירוש, שסדר הבריאה הוא, (רש"י 
במדבר טו לט) "עין רואה והלב חומד". 
%break
אבל רחמנא בעי מכ"י שתשנה סדר הבריאה, שיהיה התחלה 
מן הלב, שמקודם יהיה הלב חומד, ואח"כ, (ישעיה נב ח) "כי עין 
בעין" וכו'. 
%break
%page רנח
בזה תבין סוד, (שיר השירים ה ב) "אני ישנה ולבי ער". כי 
באמת קשר הלב יותר חזק מהיוצא מן העינים, כי העין עושה 
פסקי פסקי, 
%break
לפעמים ער ולפעמים ישן, שמטעם זה תענוג תמידי אינו תענוג. 
אבל הלב תמיד ער, והיחוד נצחי וקיים.
%break
%H פגימת עינים
%break
ענין פגימת עינים, פירוש, כי לא יצויר בגשמיים, רואה ואינו 
נראה, אבל בהשי"ת בודאי יצויר כן, כי הראיות לא יזדווגו ביחד, 
כי הגשם לא ידמה לעיני רוחני בשום פנים. לכן חביבים ישראל, 
שהקב"ה קרוב עליהם, ומשגיח עליהם בעינא פקיחא. 
%break
באופן שהמה בעצמם ישיגו בחינת הרואה עד כמה שאפשר 
להם. דהיינו, שפוקח עיני התחתון ומראהו שלא זז ממנו כרגע, 
ושברא הכל על פי הנהגתו, 
%break
ונושקו ומחבבו ומענגו בכל מיני תענוגים שבעולם, עד 
שהתחתון רואה אותו ממש. וזה סוד, ראיה דיצירה, והבן בסוד 
הוי'.
%break
%H ב' יראות
%break
"זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור" (סנהדרין צח.), 
כי בראש מקוה ירש שתי היראות הנ"ל, א'. (זהר ויקהל הסולם 
אות רכ"ה) "דסגידנא קמיה", שה"ס (שמות ב יד) "אכן נודע 
הדבר", והיינו בסוד, (זכריה ט ט) "ורוכב על חמור", 
%break
דומה לדברי חז"ל (ברכות ה.) "יזכיר לו יום המיתה", ונבחן 
ל"לא זכו", מפני שהיראה הזו היא שלא יפסיד חייו, שז"ס, "עני 
ורוכב על חמור".
%break
%page רנט
ב'. היא יראה מפני רוממותו וגדלותו, דהיינו, (זהר שם) "ומקמי 
דיקר אורייתיה", המתפרשת עם ענני שמיא בסוד, (זכריה ט ט) 
"עיר בן אתנות", שז"ס, "עם ענני שמיא". 
%break
%H הללו בוכין והללו בוכין
%break
פירוש כי אפילו לאחר שחיטת היצר הרע, מתחילה עבודה 
חדשה, דהיינו, (סוכה נב.) לרשעים נדמה להם היצר הרע כחוט 
השערה, ואם כן הרווח מועט, ולכן בסגולת העבודה, 
%break
יזכו לראותו כמו שהוא באמת. דהיינו, כהר גבוה. ואז ישמחו 
בפעולתם הגבוה מאד נעלה. והיינו, (שם) לצדיקים נדמה להם 
כהר גבוה.
%break
%H כל המצטער עם הצבור
%break
"כל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור וכל שאינו 
מצטער" וכו' (תענית כא.). פירוש, כבר אמרנו שגילוי אלקות 
לנבראיו בסוד הגאולה, בדבר עונה לקוראיו. וזה ענין, שכינה 
נקראת אשת חיל, וזו בחינת מקבל השפע בסוד נוקבא וז"א, 
%break
שהגאולה שלימה בסוד יצחק, כי אתה אבינו. (שבת פט:) "ולא 
בסבא טעמא, ולא בדרדקי עצה". (ישעיה סג טז) כי אברהם לא 
ידענו וישראל לא יכירנו", וזה ענין (מגילה יב:, סוטה ח:) "במדה 
שאדם מודד מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, 
%break
דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא 
פחות ולא יותר. לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, 
אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע 
שלו גם כן אינו גדול יותר. 
%break
ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי 
לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.
%break
%page רס
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה 
פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה 
בשלימות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. 
לכן גם השפע קדושה, היא כללית.
%break
ובזה תבין ענין, (עי' סוף ברכות, סוף מועד קטן) "צדיקים אין 
להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך לפי מדת החסרון 
והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא יותר. אם 
כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, 
%break
כי למשפיע אין שום מדה, רק למקבל. (פסחים קיב:) "ויותר מה 
שהעגל רוצה לינק" וכו'. אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק 
ולהשתוקק ולעשות להם, בית קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח 
בהרחבת גבול הקדושה, בברכת הוי'. 
%break
וזה ענין (משלי ב ד) "כמטמנים תחפשנה". וזה ענין (תהלים מב 
ב) "כאיל תערוג" וכו'. (ישעיה סב ז) "ואל תתנו דמי לו" וכו', 
(תהלים קיט פא) "כלתה לתשועתך נפשי" וכו'. אבל תמיד צריך 
להיות נכלל בשניהם, 
%break
דהיינו, גם בסוד דכר, סוד יעקב. בסוד (תהלים לד י) "כי אין 
מחסור ליראיו". כמו שקבלתי סוד הכתוב, (שמות כט א, ויקרא 
כג יח) "ואילים שנים", דהיינו, דכר ונוקבא כנ"ל.
%break
וצריך להבין, כי אמרו, (סוטה יא., סנהדרין ק:) "מדה טובה 
מרובה ממדת פורענות". וכאן אמרו, (מגילה יב:, סוטה ח:) 
"במדה שאדם מודד". ואולי שכאן לפי המדה וכאן לפי שיעור 
קומה, כי איהו במדתה ואיהי בקומתה.
%break
%H הויכוח שבין כ"י להשי"ת
%break
ידוע הויכוח שבין כנסת ישראל להשי"ת, שהשי"ת טוען (מלאכי 
ג ז) "שובו אלי ואשובה אליכם", וכנסת ישראל טוענים (איכה ה 
כא) "השיבנו ה' אליך ונשובה". והכונה אשר כנסת ישראל מרוב 
אמיתיות התקשרותם בקדושה מתקנאים מאד לשמו ית', 
%break
%page רסא
על האי שופרא דבלי בעפרא, אשר ע"ז שופכים לבם לפניו 
יתברך, "השיבנו אליך", פירוש, ידוע שנמצא מידה קדושה 
"וחנון", והוא אוצר של מתנת חנם, אף על פי שאינו הגון ואינו 
כדאי, וכנסת ישראל מתאמצת לעורר הישועה מאוצר הזה, 
%break
הגם בהתגלות זו, לא תהיה יותר מקום לעבודתם, כי מידה זו 
גורמת שאין צריכים לעבודה יותר, אבל הקנאה בוערת, וצועקים 
(תהלים קטו א) "לא לנו ה' לא לנו כי אם לשמך תן כבוד", וכו'.
%break
אבל השי"ת כגבור יצא כאיש מלחמות, כי מלך נורא הוא, והן הן 
נוראותיו וכו', למען לתת מקום עבודה והרוחה לכ"י, וזה שטוען 
לכ"י "שובו אלי ואשובה אליכם", אתם מקנאים לשמי אמת, כן 
נאה וכן יאה מצדכם, "שלא לעבוד על מנת לקבל פרס", 
%break
אבל מתוך עבודה זו אדרבה איני חושב כלום לטובתי, רק הכל 
לטובתכם. (שיר השירים ב יד) "והשמיעני את קולך", ושובו אלי 
ואתם פתחו הפתח שלהם שהוא כמחט סדקית, 
%break
ואז ואשובה אליכם. וכן חוזר חלילה כמה וכמה פעמים, עד 
שהתשוקה תעשה את שלה, וכל המתמצעים ביניהם יתבטלו 
עד שלא יוכר מקומם וכו'.
%break
%H הכל בידי שמים
%break
"הכל בידי שמים" (ברכות לג:), דהיינו, הדבק במדותיו, שמה 
שהוא עושה, הקב"ה עושה ומצליח בידו, "חוץ מיראת שמים", 
שזה אפשר לעשות בעצמו, דהיינו, להכיר תמיד שפלותו שהוא 
עשוי, בסוד, אוצר לאצור בו כל טוב, 
%break
דהיינו לדרוך הפורה בבצרה, ויקדיש ... גדולה לפני רוממותו, 
בגין דהוא רב ושליט, ולא יתכן להעביר מלכו של עולם, זולת 
בהיכלי עונג והבן. וזה סוד, (ישעיה נח יד) "אז תתענג על הוי'", 
ותעשה לו נחת רוח, ותהיה (משלי ג ו) "בכל דרכיך דעהו".
%break
%page רסב
%H תיקון הנשמות
%break
תיקון הנשמות בג' אופנים, או בצדקתם, או בתשובה, או 
בקבלת יסורין.
וקבע זמן המוכרח להגיע תיקון לנשמות באחד מג' האופנים 
הנ"ל, במשך שיתא אלפי שני.
%break
%H גילוי היחוד
%break
היחוד ראוי להתגלות, או בדרך שכלי, או בדרך מופתי. ואלמלא 
לא חטא אדם הראשון, היה היחוד מתגלה דרך שכלי, ולא היה 
צריך לרדת ממדרגתו, לטעום הרע בפועל, ולהתעלות אחר כך 
על פי דרכי המופתים, אלא בדרך שכלי. פירוש, כיון שהשיג 
%break
שיש רע ומתחזק באמונתו בלי נטות אחריו, היה זה כל זכותו 
שיהיה ראוי וכדאי להשגת השלימות, וזה סוד, (תהלים נ ג) 
"וסביביו נשערה", וכו', וכיון שטעם בפועל את הרע, מוכרח היה 
לרדת שם, ומתגלה לו יחודו גם שם בדרך מופת. והבן ודו"ק.
%break
%H היתרון שבהשבה
%break
בהשבה נמצא יתרון, דהיינו, מלבד מה שמשלימהו שלא יהיה 
"בהית לאסתכולי באפיה", עוד יגדל היתרון, שמתענג מאד 
מהשגת יחודו, שמתעלה מכל פרטים מהרע ואין עוד מלבדו, 
שהשגה זו בחינת תענוג נוסף.
%break
%page רסג
כל בחינת השגות אינם דרכי הפועל, כי (תק"ז תקון ע' קכא.) 
"לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל", אלא דרכי הנפעל, פירוש, 
שבהם מופעל הנפעל.
%break
%H שני הדרכים שבהם העולם מתנהג
%break
עם שני דרכים העולם מתנהג: א. באותה הנהגה הנראית 
ומתגלית לעינינו, בסוד (דברים ל טו) "ראה נתתי לפניך היום 
את החיים ואת הטוב", וכו', שהיא מציאות טוב ורע שכר ועונש. 
ויש במציאות דרך ב', 
%break
בסוד, (משלי טז ד) "כל פעל הוי' למענהו", ושמה אין החשבון 
הנ"ל, של טוב ורע שכר ועונש, אלא מציאות גלגל אחד 
שמתגלגל ובא אל השלימות בכל פרטיו, 
%break
אחד מהם לא נעדר, במשך שיתא אלפי שני, ובכל יום ויום הוא 
מתקרב ובא אל השורש שממנו יצא. הא', סוד זו"ן. הב', סוד 
גילוי א"א על ז"א.
%break
%H גילוי פנים
%break
"בשעה שהיה בית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן 
ומתכפר לו" (עי' במ"ר יח יז). אין לך הסברת פנים יותר מזה, 
וכן החסר, "נכנס למקדש ומתפלל ונענה", אין לך גילוי שכינה 
יותר מזה. וכן נמצאים הצדיקים נענים בכל מבוקשם, 
%break
כמו שכתוב (ישעיה סה כד) "עוד הם מדברים ואני אשמע", 
והרי זה כאדם המדבר אל רעהו. אשרי איש שזוכה לזה, עודנו 
עומד בגופו לפני הוי', וכן בגלותינו, לא עזבונו אלקינו, שאפילו 
עבד או שפחה, שזכו לתשובה שלמה, הקב"ה מגלה פניו להם, 
%break
%page רסד
ומראה להם בעליל לעינם, שאפילו בעת חטאם לא עזב אותם, 
ותמיד ענה להם, ונמצאים באותו מצב לפני הוי' כצדיקים 
הגדולים, אלא להם ענה בכל פניה ופניה אליו, ולהם ענה בפעם 
אחד על כל מיני תפילות ושאלות רצוים אליו ית' 
%break
מעודם עד היום הזה, ולא עוד, אלא שרואים עתה בעת רצון, 
שגם בעת שלא היו רצוים היה מדבר עמהם תמיד, כמו עם 
הצדיקים החשובים, אלא שההרגשה מזה בא להם בעת רצון, 
וזה שאמר (שם מט ח) "בעת רצון עניתיך", ולא עוד, 
%break
אלא שנוהלים אלקותו ממש בעצמם, כמ"ש (מגילה יח.) 
"הקב"ה קרא ליעקב א-ל", פירוש, שאין דרי עולם עשיה, 
מכירים שום דבר בלי לבוש, שכל בהמות ואנשים מתראים לעין 
האדם, לא יותר מלבושם החומרי. 
%break
ונפש הבהמה ונפש האדם, שהם עיקרי בעלי השם, לא יוכלו 
להתראות כלל, ורק לבושם החומרי, אשר חצב וחקק להם ה' 
ניתן להכרת העין.
%break
ע"כ (ישעיה מה טו) "אל מסתתר", במלאותו בקשת האדם 
ומחסורו, וזה כמו גוף לו ית' להתראות לעין בשר, ואין העניה 
בחינת הלבוש, אלא מקבל המענה הוא המתלבש, 
%break
כי בגלל כן מרגיש אור גדול בשעת מעשה, שזה האור עצמו, 
בלי שום סיוע מספיק להשלמת כל מחסור, (תהלים לד יא) "כי 
אין מחסור ליראיו". וז"ע, (שם לג יח) "עין השם אל יראיו" והבן.
%break

שכד
פרי חכם