ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש-א. [0011-0059]. שלבי הסולם. שנת תשמ"ד.
%page 11
%H מטרת החברה - א'
%break
אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים 
ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות 
במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן 
מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו 
מאמר של רשב"י.
%break
ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) 
על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת 
מצותיו שמור, כי זה כל האדם". 
%break
ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר 
הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל 
העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".
%break
וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה 
נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב 
לנבראיו. 
%break
היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים 
בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת 
הבריאה היא "יראת ה'".
%break
אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה 
שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת 
הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. 
%break
שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, 
שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.
%break
והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס 
ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן 
כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם 
מתבייש לאכול לחם חסד.
%break
ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת 
העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, 
בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה 
שלו, הנקראת "אהבה עצמית".
%break
שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק 
להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.
%break
אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, 
שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל 
לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת 
עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, 
שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה 
שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, 
רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
%break
לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח 
הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם 
להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
%break
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד 
צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, 
בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל 
אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".
%break
ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע 
להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד 
נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה.
%page 12
%H מטרת החברה - ב'
%break
היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם 
אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק 
ליגיעה לעשות תנועה קלה.
%break
ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא 
ענין השתוות הצורה.
%break
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, 
שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם 
שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
%break
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, 
שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול 
להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד 
הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
%break
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את 
עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא 
חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא 
יכול להתאחד עמהם.
%break
וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת 
מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול 
מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך 
ליבם היה אש בוערת.
%break
אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא 
להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, 
שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין 
דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").
%break
רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ 
את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע 
לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל 
הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.
%break
לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם 
השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות 
שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות 
ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.
%break
אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא 
להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. 
היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם 
שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא".
%page 13
%H בענין אהבת חברים
%break
א. הצורך לאהבת חברים ...
ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים 
בחרו בי, ...
%break
ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו 
להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים 
בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע 
לכת הוא דבר גדול.
%break
או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, 
להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, 
להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת 
חברים. 
%break
והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת 
חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל 
בחבירו.
%break
נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא 
שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות 
שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. 
%break
מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז 
חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף 
זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת 
חברים. 
%break
נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה 
שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.
%break
אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף 
דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. 
כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת 
הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.
%break
וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול 
להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה 
שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה 
של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, 
%break
וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו 
שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג 
קנינים גשמיים.
%break
אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; 
היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. 
ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, 
זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. 
%break
נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל 
אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה 
לעצמו, ולאהבת הזולת.
%break
אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם 
שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת 
הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, 
%break
שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה 
ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא 
נופל לשליטת של אהבה עצמית.
%break
ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל 
חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן 
כללי, לעסוק בענין אהבת חברים.
%page 14
%H אהבת חברים א'
%break
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. 
ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).
%break
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת 
השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, 
וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא 
"שדה, אשר ברכו ה'".
%break
כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה 
מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה 
להמקום, ששם הוא צריך להגיע, 
%break
כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, 
שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.
%break
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. 
"ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא 
עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת 
חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
%break
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד 
הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת 
חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
%break
"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו 
שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל 
נכנסו לגלות מצרים. 
%break
ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים 
להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת 
התורה.
%page 15
%H איש את רעהו יעזורו
%break
יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא 
במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, 
וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם 
גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.
%break
אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו 
בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי 
בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא 
חכמות, וכדומה.
%break
אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא 
במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית 
אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.
%break
דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של 
חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו 
המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.
%break
היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב 
במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין 
מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול 
למלאות אותו.
%page 16
%H מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך
%break
מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע 
לאהבת ה'.
%break
אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת 
מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי 
אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". 
%break
הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. 
ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל 
הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.
%break
ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו 
הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.
%break
ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. 
היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של 
"ואהבת לרעך כמוך". 
%break
נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז 
נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'".
%break
והגם שאין האדם יכול לקיים כל התרי"ב מצות לבד. למשל, פדיון 
הבן. שאם נולד לו בת תחילה, כבר אינו יכול לקיים מצות פדיון הבן. 
וכמו כן האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, כמו ציצית ותפילין. 
%break
אבל מטעם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נמצא, שע"י כולם מתקיים 
כולם. נבחן זה, כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות. לכן בסגולתן 
של התרי"ב מצות ניתן להגיע להכלל של "ואהבת לרעך כמוך".
%page 17
%H אהבת חברים ב'
%break
"ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", משמע 
מכאן אם מקיימים את הכלל, כבר נכלל שם כל הפרטים, היינו שכבר 
נגיע להפרטים מאליו, בלי שום יגיעה, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.
%break
אבל אנו רואים שהתורה אומרת לנו: "מה ה' שואל מעמך, כי אם 
ליראה אותי", נמצא לפי זה מה הוא הדרישה העקרית שדורשים 
מהאדם, הוא רק יראה. שאם האדם מקיים מצות יראה, כבר נכלל 
בזה כל התורה ומצות, היינו אפילו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".
%break
ולפי דברי ר' עקיבא הנ"ל הוא להיפוך שגם היראה נכלל בכלל של 
"ואהבת לרעך", ולפי דברי חז"ל משמע דלא כר' עקיבא, שדרשו על 
פסוק "סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", 
%break
והגמרא שואלת: "מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה 
כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה" (ברכות דף ו). ולפי דברי ר' 
עקיבא משמע שהכל נכלל, בכלל של "ואהבת לרעך".
%break
אבל אנו רואים בדברי חז"ל שאמרו שעיקר הוא האמונה, שאמרו: "בא 
חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד). 
%break
ומפרש שם מהרש"א, שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל 
עת, והוא אמונה. משמע מכאן שעיקר הכלל הוא אמונה, ולפי זה יוצא 
שהן היראה והן "ואהבת לרעך", כולם נכללים בכלל האמונה.
%break
ובכדי לבין את הנ"ל, צריכים להתבוננות יתירה: א) מהו אמונה, 
ב)מהו יראה, ג) מהו "ואהבת לרעך כמוך".
%break
העיקר צריכים תמיד לזכור מהו המטרת הבריאה. וידוע, שהוא להטיב 
לנבראיו, אם כן אם הוא רוצה לתת להם טוב ועונג ג' דברים הנ"ל 
למה לי, היינו אמונה, יראה, ואהבת לרעך. 
%break
אלא משמע, שהם לא צריכים אלא להכשרת הכלים שיהיו מוכשרים 
לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראים.
%break
עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. 
הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על 
המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. 
%break
כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול 
להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא 
לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, 
בלי יוצא מהכלל.
%break
ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח 
התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין 
בהקדמה לתע"ס אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, 
%break
"וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה 
דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל 
התורה בלבו", עד כאן לשונו.
%break
נמצא שגם צריך להשתמש עם בחינת אמונה שיהיה לו בטחון, שהוא 
יכול להגיע להמטרה, ולא להתיאש באמצע עבודה ולברוח מהמערכה, 
אלא להאמין שה' יכול לעזור גם לאיש שפל ונבזה כמוהו, היינו שה' 
יקרבו אליו ולזכות לדביקות ה'.
%break
ובכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה (הקדמת הזוהר 
דף קצ"א בהסולם ד"ה ביאור הדברים), כותב שם כי היראה היא 
מצוה כוללת כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', שלפי 
התעוררות יראתו בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. 
%break
ומסיים שם, והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח 
ליוצרו, שפירושו שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל 
להשפיע נחת רוח לה' ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל 
יוצא כי השער לאמונה הוא יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה.
%break
%page 18
ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ 
אפשר לומר שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את 
היראה. 
%break
אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה 
עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא.
%break
ומאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך 
להשפיע; וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. 
והגם שאדם מקבל לפעמים איזה מחשבה ורצון, שצריכים לצאת 
מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים וספרים, 
%break
אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, שיוכל 
להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל 
המצות שבתורה.
%break
אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח 
הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח 
והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, 
וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.
%break
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל 
את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, 
%break
שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי 
עשרה מכפי שהוא היה יחידי.
%break
אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו 
להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך 
למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק 
על אהבת הזולת, 
%break
רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה 
חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע 
לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.
%break
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב 
ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו 
שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.
%break
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא 
הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים 
להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי 
לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. 
כי "האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה, כידוע, כמו שמפורש בכמה 
מקומות.
%break
נמצא לפי זה, שיש לנו ג' כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא 
"ואהבת לרעך", שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם 
שיוכל לזוז משהו ממצבו שבו הוא נמצא, 
%break
מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות לצאת, מאהבה עצמית, לאהבת 
הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע.
ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום 
לאמונה, כנ"ל בדברי בעל הסולם.
%break
ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' כללים 
הנ"ל אז זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו.
%page 19
%H לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך
%break
לפי מה שמבואר בענין "ואהבת לרעך", שבכלל זה נכללו הפרטים של 
תרי"ב מצות, כמו שאמרו חז"ל "ואידך, פירושו הוא זיל גמור". משמע 
שעל ידי קיום התרי"ב מצות נזכה מאליו להכלל של "ואהבת לרעך". 
ואח"כ לאהבת ה'.
%break
אם כן, מה נותן לנו אהבת חברים, כמו שכתוב (מאמר ה', תשמ"ה), 
שעל ידי זה שמתאספים כמה חברים, והיות שאין לכל אחד רק כח 
קטן של אהבת הזולת, היינו שיכול לקיים אהבת הזולת רק בכח. 
%break
וכשבא לכלל מעשה בפועל, אז הוא זוכר, שבמחשבתו החליט לוותר 
על אהבה עצמית לטובת הזולת, ובפועל הוא רואה, שאינו מסוגל 
לוותר על שום תענוג של הרצון לקבל לטובת הזולת, ואפילו כמלוא 
נימא.
%break
אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים 
להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד 
נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גודלה של 
החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.
%break
נמצא לפי זה, מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי"ב מצות, שאמרנו, 
שהוא בכדי לקיים את הכלל, הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת 
חברים. 
%break
והנה במציאות אנו רואים, שגם אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת 
חברים, שגם הם מתאספים חוגים שונים, בכדי שיהיה להם אהבת 
חברים. אם כן, מהו ההבדל בין דתיים לחילונים.
%break
הנה הפסוק אומר (תהילים א') "ובמושב לצים לא ישב". ויש להבין, 
מה הוא האיסור של "מושב לצים". אם הוא מדבר לשון הרע או דברים 
בטלים, אם כן האיסור לא מטעם מושב לצים. מה מוסיף לנו האיסור 
של "מושב לצים".
%break
אלא משמע, אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, 
על הכוונה שכל אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי, וכל 
אחד מצפה, שעל ידי ריבוי ישיבות יקבל כל אחד מהחברה תועלת, 
איך להשביח את מצבו הגשמי.
%break
ולאחר כל הישיבות, כל אחד עושה חשבונות, עד כמה הוא קיבל 
מהחברה עבור אהבה עצמית, מה הרצון לקבל הרויח מזה. הלא הוא 
נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. ומה הרויח מזה. ובטח היה יכול יותר 
להצליח, אם היה עוסק בתועלת עצמי. 
%break
לכל הפחות את חלק, מה שהוא היה מתייגע בעצמי. "ואני נכנסתי 
להחברה, מטעם שחשבתי, שעל ידי החברה אני אוכל להרויח יותר, 
מכפי שאני יכול להרויח לבדי. ועכשיו אני רואה, שלא הרווחתי כלום".
%break
ועל זה הוא מתחרט, ואומר "מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי 
להחברה, יותר טוב היה, אם הייתי משתמש לכל הפחות עם הכח 
הקטן שלי. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שנתתי הזמן להחברה, בכדי שאני אשיג יותר 
רכוש על ידי סיוע מהחברה, ולבסוף התברר לי, שלא די שלא 
הרווחתי כלום מהחברה, אלא עוד הפסדתי, מה שהייתי יכול להרויח 
עם כוחות עצמי".
%break
וכשיש מי שרוצה לדבר, שצריכים לעסוק באהבת חברים לצורך 
השפעה, היינו שכולם יעבדו לטובת הזולת, כולם מתלוצצים וצוחקים 
מזה. ונראה בעיניהם כמין ליצנות. 
%break
וזו היא ישיבת חילוניים. ועל זה אמרו "וחסד לאומים חטאת, כי כל 
טובו דעובדים לגרמייהו דעובדין". וחברה כזו מרחקת את האדם 
מהקדושה. ומשליכים את האדם לעולם הליצנות. וזה הוא האיסור של 
"מושב לצים".
%page 20
ועל חברות כאלו אמרו חז"ל "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם". 
היינו, שיותר טוב שאינם מתקיימים. אבל בצדיקים להיפך "כנס 
לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם".
%break
ומהו פירושו "צדיקים", היינו שרוצים לקיים את הכלל של "ואהבת 
לרעך כמוך", שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו 
טבע אחר, שהוא אהבת הזולת. 
%break
אבל הגם שזוהי מצוה שצריכים לקיים, והאדם יכול להכריח את עצמו 
בעל כורחך, אבל אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע 
לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר 
אהבת הזולת.
%break
על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי 
הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק 
קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש 
לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.
%break
והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת 
לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, 
הרי אז נעשה גוש אחד, 
%break
שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל 
מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את 
אהבת הזולת.
%break
ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל 
להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו 
את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא 
אפס נגד חבירו.
%break
וזה דומה, כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, 
זהו פי עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 
100. 
%break
היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל 
מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא 
מקבל מחבירו פי מאה.
%break
מה שאין כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא 
פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו 
שני חברים, שהם שני אפסים נגדו. 
%break
אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים 
שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.
%break
ומכל מקום, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, שיכול לקיים אהבת 
הזולת בפועל, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, מכל מקום 
אל תאמין בעצמך, וצריך להיות לו יראה, אולי באמצע עבודה יפול 
לתוך אהבה עצמית. 
%break
דהיינו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, מכפי שהוא רגיל לקבל, הגם 
שעל תענוגים קטנים, הוא כבר יכול לעשות בעמ"נ להשפיע, ומוכן 
לוותר עליהם, אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד.
%break
וזה נקרא "יראה". וזה השער לקבל את אור האמונה, הנקרא 
"השראת השכינה", כמו שכתוב בהסולם "לפי ערך היראה, כן הוא 
משיג את בחינת האמונה".
%break
לכן צריכים לזכור, שענין "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקיים אותו 
מטעם מצוה, שה' צוה לעסוק באהבת חברים. ורבי עקיבא הוא רק 
מפרש, מה שה' צוה את המצוה הזו, 
%break
שהיה בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל 
המצות, מטעם ציווי ה', ולא מטעם תועלת עצמו.
%break
היינו, לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו. זאת 
אומרת, שעל ידי קיום המצות אז האדם יקבל תמורת זה הרבה שכר. 
אלא להיפך, שעל ידי קיום המצות נגיע להשכר, שאנו נוכל לבטל את 
אהבה עצמית שלנו, ולהגיע לאהבת הזולת. ולאח"כ לאהבת ה'.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "ושמתם, הוא לשון "סם". זכה, 
הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המות". היינו כנ"ל "לא זכה", הוא 
עוסק בתורה ומצות, בכדי שאהבה עצמית יתרבה, והגוף ירכוש 
קנינים תמורת עבודתו. 
%break
"זכה", אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו. היינו, שמכוון, שיקבל 
שכר, שהוא, שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שעל ידי זה הוא יגיע 
לאהבת הבורא, שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא.
%page 21
%H איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב
%break
שאלה: אם מקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל פרס, האם גם זה 
מזככת את הלב, כיון שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". היינו, שמזככת את הלב, האם זה דווקא שמכוון שלא על מנת 
לקבל פרס, או אילו שעשה בעמ"נ לקבל פרס, גם כן מזככת את הלב.
%break
תשובה: בהקדמה לספר הזהר (אות מ"ד) כתוב שם וזה לשונו 
"כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כוונה, דהיינו בלי 
אהבה ויראה, כראוי לשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, 
מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה. 
%break
כי מצות אינן צריכות כוונה, ואפילו המעשים בלי כוונה מסוגלים לטהר 
את הרצון לקבל שלו, אלא בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה דומם. 
%break
ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא 
הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם 
דנפש דקדושה".
%break
הרי אנו רואים, שגם עשיית תורה ומצות, אפילו שלא לשמה, מטהרת 
את הלב. האם הדרך לקיים תורה ומצות שלא על מנת לקבל פרס, 
היא ליחידי סגולה בלבד, 
%break
או שנתנו אפשרות לכלל כולו, שילכו על דרך זה, היינו לקיים הכל בעל 
מנת שלא לקבל פרס, שע"י זה יזכו לדביקות ה'.
%break
תשובה: הגם שהרצון לקבל אך לעצמו יצא והיה במחשבת הבריאה, 
אבל על ידי זה שנתן תיקון, שהנשמות יתקנו אותו בעמ"נ להשפיע, 
היינו על דרך קיום התורה ומצות, 
%break
שזה יהפוך לנו את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. וזה ניתן לכל הכלל 
כולו, בלי יוצא מהכלל. כי לכולם ניתנה הסגולה הזאת, ולאו דוקא 
ליחידי סגולה.
%break
אלא היות שזהו ענין בחירה, לכן יש מתקדמים יותר, ויש שמתקדמים 
לאט, אבל כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י"ג, י"ד), "אבל 
בסופו של דבר כולם יבואו לשלימות הסופי, כמו שכתוב, כי לא ידח 
ממנו נידח".
%break
אבל יחד עם זה, כשמתחילים ללמד לקיים תורה ומצות, מתחילים 
בשלא לשמה. מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל, אז הוא לא מבין 
שום דבר, אם זה לא יביא לו תועלת עצמו, והוא אף פעם לא ירצה 
להתחיל בקיום תורה ומצות.
%break
וזהו כמו שאמר הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק עשירי) "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים, וכלל 
עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. 
%break
עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט 
מעט. ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה". 
הרי אנו רואים מדברי הרמב"ם, שכולם צריכים לבוא לשמה, אלא 
ההבחן הוא בזמן.
%break
שאלה: אם אדם רואה ומרגיש, שהוא הולך על דרך, ההולך לבוא 
לשמה, אם הוא צריך להשתדל גם להשפיע על השני, שגם השני 
יעלה על המסילה הנכונה, או לא.
%break
תשובה: זהו ענין כללי. כמו איש דתי המסתכל על אדם חילוני, אם 
יודע בעצמו, שהוא יכול להחזירו למוטב, אז מוטל עליו החוב להחזירו 
למוטב מטעם מצות "הוכח תוכיח את עמיתך". 
%break
כמו כן כאן אפשר לומר גם כן, שכדאי הוא להגיד לחבירו על ענין שיש 
ללכת על דרך יותר נכונה, אם כוונתו הוא רק מטעם מצוה כנ"ל. אבל 
יש הרבה פעמים, מה שאדם מטיף מוסר להשני, הוא רק מטעם 
שליטה ולא מטעם מצות "הוכח תוכיח את עמיתך".
%break
%page 22
והמתבאר לעיל, היינו שכל אחד רוצה, שהשני ילך על דרך האמת, 
הוליד לנו מחלוקת בין הדתיים לחילוניים, וכמו כן בין ליטאים 
לחסידים, וכמו כן בין חסידים לחסידים. שכל אחד חושב שהצדק עמו, 
וכל אחד רוצה לשכנע את השני שילך בדרך הישר.
%page 23
%H לעולם ימכור אדם קורות ביתו
%break
"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח 
מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", 
ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו 
בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.
%break
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון 
"מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו 
בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה 
שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. 
%break
והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי 
יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
%break
בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו 
כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך 
למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. 
%break
ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד 
ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
%break
נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס 
ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה 
לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת 
מרגלים.
%break
ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם 
שמברך על הטובה".
%break
כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא 
להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. 
%break
שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג 
ולהרגיש את הטוב והעונג.
%break
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות 
להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך 
עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. 
%break
וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת 
באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. 
לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא 
אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
%break
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות 
של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד 
נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, 
לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. 
%break
האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם 
רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור 
לעולמים.
%break
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא 
לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, 
שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה 
לחוד, ועניית התפלה לחוד. 
%break
זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה 
מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו 
יעשה".
%break
וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם 
קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור 
"קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת 
חברים. 
%break
שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות 
לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו 
משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, 
%break
%page 24
שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו 
בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.
%break
וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו 
על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג 
כרגיל, 
%break
כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, 
שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג 
לטובת הזולת.
%break
אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק 
באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך 
הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", 
שמרגל אחר החברים, 
%break
לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא 
שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא 
רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.
%break
ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, 
שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. 
%break
דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי 
תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא 
רוצה להפטר ממנו.
%break
ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה 
בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על 
בסיס של אהבה עצמית. 
%break
לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. 
לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.
%break
ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד 
ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת 
הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, 
בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. 
%break
ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם 
אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד 
ממעשיהם.
%break
ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, 
ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו 
דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. 
%break
היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא 
היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, 
שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת 
גדולה.
%break
לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, 
שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים 
ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. 
%break
ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל 
הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
%break
וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין 
כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח 
אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". 
%break
ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה 
לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו 
סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם 
כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.
%break
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, 
בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא 
הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. 
%break
היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, 
שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
%break
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה 
בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו 
וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו 
לכף זכות.
%break
%page 25
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו 
ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו 
"סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון 
"רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", 
%break
היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו 
מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
%break
אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו 
הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את 
כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש 
עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.
%page 26
%H לאיזה דרגה האדם צריך להגיע
%H שלא יצטרך להתגלגל
%break
שאלה: לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרך להתגלגל פעם 
שנית.
%break
הנה בשער הגלגולים (דף י' טור ב') כתוב שם, "שכל בני ישראל 
מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל הנרנח"י. אמנם רוב בני אדם אין 
להם כל החמישה חלקים, הנקראים נרנח"י, רק נפש בלבד, אשר היא 
מן העשיה".
%break
משמע מכאן, שכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו, ולא יותר. 
ובזה נשלם בחינתו מה שהוא צריך לתקן.
%break
והענין הוא, כי צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם 
הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים 
רבוא נשמות, 
%break
זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון 
הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת 
לחלקים רבים.
%break
ועיין בספר "פנים מסבירות" (דף נ"ו, ד"ה וצריך), וזה לשונו "והוא כי 
אחר שנתערב טוב ורע (היינו לאחר החטא), נעשה לקליפות בנין גדול 
שיש כח להם להתאחז בהקדושה, 
%break
וכדי להישמר מהם, נחלק האור דז' ימי בראשית לחלקים קטנים 
מאוד, אשר הקליפות לא יכולים לינוק מחמת קטנותם.
%break
על דרך משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת 
הים. והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים, ואין לו שליח נאמן. 
%break
מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות ושילחם על ידי שליחים 
רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה 
בכבוד מלכות".
%break
שבאופן זה, דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים, 
לברר כל הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפות, מסיבת החטא דעץ 
הדעת כנ"ל.
%break
וסוד הנפשות רבות הוא, בחינת התפרטות לאורות הפנימיים, ובחינת 
ימים מרובים הוא, בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניים, ופרוטה 
ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול שחטא בו אדם הראשון, ואז יהיה 
גמר התיקון.
%break
היוצא מזה, שכל אחד שנולד, נולד רק עם חלק קטן מחלקו של נשמת 
אדם הראשון, וכשמתקן חלקו כבר לא צריך עוד הפעם להתגלגל. לכן 
אין אדם יכול לתקן רק מה ששייך לחלקו, ועל זה כתוב בספר "עץ 
חיים" להאר"י ז"ל, 
%break
"אין יום דומה לחבירו ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם דומה 
לחבירו, ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה. אלא כל אחד צריך 
לתקן מה ששייך לחלקו".
%break
אבל צריכים לדעת, שכל אדם שנולד יש לו עבודה של בחירה, כי אין 
אדם נולד צדיק, כמו שאמרו חז"ל (נידה ט"ז ע"ב), וזה לשונם "דדריש 
רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על הריון, 
%break
לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של 
עולם, טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או 
עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר".
%break
אם כן משמע מכאן, שאין אדם נולד צדיק, משום שצדיק ורשע לא 
קאמר, אלא זה ניתן לבחירת האדם, כל אחד כפי יגיעתו בתורה 
ומצות, כן הוא זוכה לזכך את לבו ולתקן את בחינתו מה שמוטל עליו 
מצד שורש נשמתו, ואז הוא נשלם.
%break
%H הדרגה הראשונה שאדם נולד
%break
בזהר משפטים (דף ד' אות י"א בהסולם) כתוב שם, וזה לשונו "בוא 
וראה, אדם כשנולד, נותנים לו נפש מצד הבהמה מצד הטהרה, מצד 
אלו שנקראו אופני הקודש, דהיינו מעולם העשיה. זכה יותר, נותנים לו 
רוח מצד חיות הקודש, דהיינו מצד היצירה. 
%break
%page 27
זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד הכסא, דהיינו מעולם הבריאה. זכה 
יותר, נותנים לו נפש בדרך האצילות. זכה יותר, נותנים לו רוח 
דאצילות מצד העמוד האמצעי, ונקרא בן אל הקב"ה, זה שכתוב, בנים 
אתם לה' אלקיכם. 
%break
זכה יותר, נותנים לו נשמה שהם בינה, שעליהם נאמר, כל הנשמה 
תהלל יה. ונשלם בהם שם הויה".
%break
הרי ששלימות הנשמה הוא, שיש לו נר"ן מבי"ע ונר"ן מאצילות. וזה 
השלימות היה לו לאדם הראשון לפני החטא, ורק אחר החטא ירד 
ממדרגתו, ונתחלק נשמתו לשישים רבוא נשמות, כנ"ל.
%break
ומשום זה נקרא הרוחניות של האדם בשם, נשמה, אפילו בעת שאין 
לו רק נפש דנפש, משום שיש כלל, כל דבר שמדברים מאיזו בחינה 
מדברים תמיד על בחינה העליונה, 
%break
וכיון שבחינה העליונה של האדם הוא דרגת נשמה, לכן באופן כללי 
קוראים תמיד את הרוחניות של האדם בשם, נשמה.
%break
אבל הגם שכל אדם נולד במדרגה הכי קטנה, יחד עם זה אמרו (עיין 
בשער הגלגולים, דף י"א טור ב') "כי כל אדם יכול להיות כמשה רבינו 
עליו השלום, אם ירצה לזכך מעשיו, לפי שיכול לקחת לו רוח אחר 
יותר גבוה עם רום היצירה, וכן נשמה מרום הבריאה". 
%break
גם בזה תבין ענין המפורסם בדברי חז"ל, "כי רוחיהון דצדקייא או 
נשמתיהון באים ומתעברים באדם בסוד, הנקרא, עיבור לסייעו 
בעבודת ה' יתברך".
%break
וכמו כן מובא בהסולם, (הקדמת הזהר דף צ"ג, ד"ה והענין), וזה 
לשונו "והענין ההוא דטעין חמרי, הוא סוד הסיוע לנשמות הצדיקים 
הנשלח להם ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה, כי לולא 
הסיוע הזה שהקב"ה שולח לצדיקים, 
%break
לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן שולח 
הקב"ה לכל צדיק וצדיק נשמה גבוהה ממרומים, לכל אחד לפי מעלתו 
ומדרגתו, המסייעת לו בדרכו, והוא נקרא, עיבור נשמת הצדיק, וזה 
נקרא, גילוי נשמת הצדיקים".
%break
היוצא מזה, מה שאומרים, אין בו דור שלא יהיה בו כאברהם יצחק 
ויעקב, אין הפירוש שהם נולדו כך ושאין להם בחירה, אלא אלו אנשים 
שמשתדלים ללכת בדרך האמת, 
%break
ונותנים את היגיעה מה שצריכים לתת, אלו אנשים מקבלים תמיד 
עזרה מלמעלה על ידי עיבור נשמת הצדיקים, שמקבלים כח לעלות 
במדרגות עליונות.
%break
נמצא, שכל מה שנותנים מלמעלה הוא בדרך סיוע, אבל לא בלי שום 
עבודה ובחירה.
וקיום העולם הוא על ידי הצדיקים האלו שממשיכים שפע מלמעלה, 
וע"י זה יש קיום העולם.
%page 28
%H ענין זכות אבות
%break
מובא מחלוקת בענין זכות אבות (שבת דף נ"ה) "שמואל אמר, תמה 
זכות אבות. ורבי יוחנן אמר, תחון זכות אבות". ובמדרש (ויקרא רבה, 
סוף פרשה, ל"ז) אמר רב אחא "לעולם זכות אבות קיימת, ולעולם 
מזכירין אותה". 
%break
ושם בתוספות וזה לשונו: "אומר רבינו תם, שזכות אבות תמה, אבל 
ברית אבות לא תמה". ולרבי יוחנן נראה "דלא פליגי שמואל ורבי 
יוחנן. אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה, אבל לא לצדיקים. ורבי 
יוחנן בצדיקים איירי. עד כאן".
%break
[אומר רבינו תם שזכות אבות הסתיימה, אבל ברית אבות לא הסתיימה". 
ולרבי יוחנן נראה "שאין מחלוקת בין שמואל ורבי יוחנן". אלא שמואל  
אמר שלרשעים הסתיימה [זכות האבות], אבל לא לצדיקים. ורבי יוחנן, 
בצדיקים עוסק. עד כאן].
%break
ולפי הנ"ל נוכל לפרש את מה ששואלים בענין הבחירה, ששואלים, אם 
יש זכות אבות, אם כן אין כאן בחירה, מטעם כי זכות אבות גורמת 
להאדם שיהיה צדיק. 
%break
ולפי דברי התוספות בשם האר"י, שאומר, שזכות אבות הוא רק 
לצדיקים, נמצא, מקודם יש לו בחירה, בכדי שיהיה צדיק, ואח"כ הוא 
יכול להנות מזכות אבות.
%break
ומספר "מתן תורה" (דף ל"ו אות י"ט) משמע, ש"בזכות האבות יש לנו 
כח לעשות את הבחירה, ולולי זכות אבות לא היה לנו שום מקום 
לעשות בחירה". ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות 
אבות, 
%break
ומכל מקום אין אנו רואים, שיהיה לכולם כח הזה לעשות בחירה. אלא 
כל אחד ואחד מתקשה בדבר ההוא. אלא שזכות אבות מסייע לנו, 
שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שבחירה היא במקום שיש 
שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע.
%break
מה שאין כן שצד אחד יותר קשה מהשני, לא שייך לומר, שיש לי 
להכריע. כיון שמאליו כבר נוטה לצד היותר חזק. לכן בזכות האבות 
הם שני כוחות שוים, ויש לנו להכריע. וזה נקרא, שניתן לנו כח לעשות 
בחירה.
%break
ובכדי להבין הדברים, כדאי לעיין בספר "מתן תורה" מה שמובא שם 
(באות י"ט) וזה לשונו: "ולפיכך לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו 
מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות 
אבותם עמדה להם. 
%break
וכמו שאמרו חז"ל, האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, 
שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבוא 
בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקתו יתברך, 
%break
בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היתה להם 
האפשרות לקיימם כלל (כנ"ל אות ט"ז), "שבלי ספק הן הזיכוך הגופני 
והן הרוממות הנפשית של אבותינו הקדושים, פעלו הרבה על בניהם 
ובני בניהם אלה".
%break
נמצא לפי זה, כי בזכות האבות יש לנו לעשות בחירה, אחרת לא 
היתה שום אפשרות. אבל אנו צריכים לרחמים גדולים, אפילו לאחר 
שיש לנו זכות אבות, שנוכל לעשות בחירה, 
%break
היינו לעזוב את אהבה עצמית ולקבל עלינו אהבת הזולת, ושכל 
שאיפותינו יהו אך ורק להשפיע נחת רוח להבורא יתברך. וגם עם כל 
הסגולות של תורה ומצות, שנוכל לנצח את הרע שבנו ולהפוך אותו 
לטוב.
%break
אבל יש להבין במה שאומר "תמה זכות אבות". נשאלת השאלה, מה 
היה לפני שתמה זכות אבות. ואם כן אז לא היה צריך לבחירה, כיון 
שיש לו זכות אבות, אלא צריכים לומר, שענין זה, שהאדם מבקש, 
שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת, 
%break
התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות, היא בעצמה 
נקראת "בחירה", שהבחירה בזה שעושה מה שביכולתו. זה נקרא 
כבר "בחירה".
%page 29
%H ענין חשיבות החברה
%break
ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות 
לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים 
בדרך האמת, 
%break
והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של 
המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת 
בדרך האמת.
%break
לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם 
מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים 
אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. 
%break
ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי 
שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי 
הרוב.
%break
כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם 
שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע 
עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, 
מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.
%break
מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח 
עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה 
חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. 
%break
עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא 
מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.
%break
אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת 
התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד 
להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה 
וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. 
%break
ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך 
האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את 
רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת 
העולם.
%break
וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו 
"אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול 
לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, 
%break
ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי 
תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, 
למחזיקים בה". 
%break
ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות 
לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו 
תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".
%break
ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, 
שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין 
צדיקים, ויצליח בתורה ומצות.
%break
וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל 
משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים 
שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, 
%break
כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך 
אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך 
אחריהם.
%break
וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של 
"רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא 
בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של 
הקב"ה" ו"רשותו עצמו".
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב 
יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל 
האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".
%break
%page 30
ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש 
"עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו 
שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".
%break
וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה 
לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי 
לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', 
%break
שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ 
לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.
%break
וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, 
שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל 
אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". 
%break
היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של 
עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".
%break
ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה 
רק עבודה בעמ"נ להשפיע.
%page 31
%H לפעמים מכנים את הרוחניות
%H בשם "נשמה"
%break
להבין מה שלפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה", כמו שכתוב 
"גוף ונשמה". ולפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נפש", כמו שכתוב 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
%break
הנה בדרך כלל כשמדברים מרוחניות, אז מדברים מבחינה העליונה 
שיש שם, שהיא נשמה, בכדי שהאדם ידע, שמוכנה בשבילו מדרגה 
גדולה, שהיא נשמה. 
%break
ושזה יעורר בו בלבו בחינת השתוקקות להגיע לזה. ויחשוב, מה היא 
הסיבה, שהוא עוד לא השיג את זה. אז הוא יבוא לדעת, שכל מה 
שחסר לנו, בכדי להגיע לידי השגת רוחניות, הוא חסרון של השתוות 
הצורה.
%break
היות שהגוף נולד עם טבע של אהבה עצמית. וזהו בחינת שינוי צורה 
לגבי הבורא, שהוא מושג לנו, שהוא רק משפיע. אי לזאת, צריך 
האדם לזכך גופו, ולבוא לידי השתוות הצורה, 
%break
שהוא גם כן יחשוק לעשות מעשים, שהם רק להשפיע. ועל ידי זה 
תהיה לו היכולת להגיע להמדרגה הגדולה הזו, הנקראת "נשמה". לכן 
אומרים תמיד בלשון "גוף ונשמה".
%break
מה שאין כן כשמדברים בסדר העבודה, אז אחר מדרגת גוף הולכת 
מדרגת נפש. לכן אומר הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל 
נפשך". שזוהי המדרגה השניה שהולכת אחר הגוף.
%break
לכן כתוב "בכל לבבך" ואח"כ "ובכל נפשך". היינו, מה שיש לו, הוא 
צריך להיות מוכן לתת לה'. אבל אח"כ אם הוא משיג מדרגה יותר 
גבוהה, היינו רוח, ואח"כ נשמה, גם כן הוא צריך להיות מוכן לתת 
לה'. רק הכתוב מתחיל ממדרגה הראשונה, ההולכת אחר הגוף.
%break
וכל מה שיש להאדם, הוא צריך לתת לה', שפירושו, שהוא לא עושה 
שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה', שזה נקרא, שכל 
מעשיו הם רק להשפיע. והוא לא עולה בשם בערך עצמו, אלא הכל 
לטובת ה'.
%break
ובזה תבין מה שכתוב בזהר (תרומה, דף רי"ט, אות תר"ע, ובהסולם) 
וזה לשונו "ובכל נפשך. שואל, היה צריך לומר, ובנפשך. מהו, ובכל 
נפשך. בכל, זה למה נאמר. ומשיב, אלא שבא לכלול נפש, רוח, 
נשמה. שזהו, ובכל נפשך. בכל, מה שאוחז נפש הזו".
%break
ומזה הנה אנו רואים, שהזה"ק מפרש לנו שבתיבת "בכל", שהתורה 
מוסיפה לנו, הוא בכדי להשמיענו, שגם בבחינת נפש נכללים שם גם 
רוח ונשמה. אלא מתחיל בכוונה תחילה בחינת נפש, משום שאחר 
בחינת הגוף מתחילה בחינת נפש. 
%break
מה שאין כן כשאנו מדברים סתם מרוחניות, אנו מכנים את הרוחניות 
בשם "נשמה", וכמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים".
%break
ובכדי להשיג את מדרגת נר"ן, אנו צריכים ללכת בדרך של השפעה, 
ולהשתדל לצאת מאהבה עצמית. וזה נקרא "דרך אמת". היינו, שעל 
ידי זה נגיע להשיג מידה אמיתית, שישנו בהשגחתו יתברך, שהוא 
מתנהג עמנו עם מידת טוב ומטיב.
%break
וזה נקרא "חותמו של הקב"ה הוא אמת", שפירושו, הסוף של 
עבודתו של הקב"ה, היינו עבודתו של בריאת העולמות, שהוא להטיב 
לנבראיו, שהאדם צריך להגיע למידת אמת של הקב"ה. 
%break
שהאדם ידע, מתי הוא הגיע לשלימותו, הוא לאחר שהשיג את 
הנהגתו של הבורא הוא בחינת טוב ומטיב, בין שיש לו כל טוב, וגם 
צריך לראות, שיהיה כל טוב גם לאחרים, היינו שהוא יראה, שיש כל 
טוב להכלל כולו.
%break
וזה מובא בהקדמה לתע"ס (אות ק"נ), וזה לשונו "ובחינה ד' של 
האהבה, שפירושה, אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית. כי 
אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית 
ומוחלטת. 
%break
%page 32
ולא יצויר שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, 
בסוד הכתוב "ולא יכנף עוד מוריך, והיה עיניך רואות את מוריך". כי 
כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות בבחינת ההשגחה 
האמיתית, המתגלה משמו יתברך, הטוב והמטיב לרעים ולטובים".
%break
נמצא לפי זה, אם הוא הגיע לשלימות הסופית, הוא בבחינת ההשגה 
את מצבו האמיתי, אבל יש לפני זה מדרגות הקודמות, כמו שכתוב 
שם בהקדמה לתע"ס, ש"בחינה הא' הוא תשובה מיראה", כמו שכתוב 
(באות ס"ג), וזה לשונו 
%break
"המדרגה הראשונה של השגת גילוי הפנים, דהיינו ההשגה והרגשת 
השגחת שכר ועונש, באופן שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישיב 
לכסלו עוד, כנ"ל, שזה נקרא "תשובה מיראה", שהזדונות נעשו לו 
כשגגות, ונקרא "צדיק שאינו גמור", וגם נקרא "בינוני".
%break
אבל לפני הנ"ל, יש עוד סימן, אם הוא הולך בדרך האמת. והיא מצב 
השלילה. היינו, אף על פי שהוא רואה, שעכשיו הוא במצב יותר גרוע. 
היינו, מטרם שהוא התחיל ללכת בדרך האמת, הוא הרגיש את עצמו, 
שהוא יותר קרוב לקדושה.
%break
מה שאין כן כשהתחיל ללכת בדרך האמת, הוא מרגיש את עצמו, 
שהוא יותר מרוחק מהקדושה. ולפי הכלל הידוע "מעלין בקודש ולא 
מורידין", אם כן נשאלת השאלה, מדוע עכשיו, שהולך בדרך האמת, 
%break
הוא מרגיש את עצמו, שהלך אחורי ולא קדימה, כראוי להיות אם 
הולכין בדרך של אמת, ולכל הפחות שלא ירדו מהמצב הקודם.
%break
והתשובה היא, שצריך להיות העדר קודם להויה. שפירושו, שמקודם 
צריך להיות כלי, הנקרא "חסרון", ואחר כך יש מקום למלאות החסרון. 
לכן מקודם האדם, צריך האדם ללכת קדימה, כל פעם יותר ויותר 
להתקרב את עצמו להאמת.
%break
היינו, שכל פעם הוא הולך קדימה, ורואה את מצבו, שהוא משוקע 
באהבה עצמית. וכל פעם הוא צריך לראות יותר, איך שאהבה עצמית 
הוא רע, משום שהאהבה עצמית הוא המפריע שלנו, 
%break
מלהגיע להטוב והעונג, שהבורא הוכן בשבילנו, מטעם שהוא המפריד 
בינינו לבין הבורא כידוע.
%break
ולפי זה נבין, מה שהאדם חושב, שהוא הולך אחורה, בעת שהתחיל 
על דרך האמת, אז צריכים לידע, שאינו כן. אלא שהוא הולך ומתקדם 
אל האמת. שלפני זה, כשהעבודה שלו לא היתה מבוססת על דרך 
השפעה ואמונה, אז הוא היה רחוק מלראות את האמת.
%break
מה שאין כן עכשיו, הוא צריך להגיע ולהרגיש את הרע שבקרבו. כמו 
שכתוב "לא יהיה בך אל זר". ודרשו חז"ל "איזהו אל זר בגופו של 
אדם. הוי אומר, זה היצר הרע". היינו, שבקרבו של אדם, שהוא הרצון 
לקבל שבו, הוא הוא הרע שלו.
%break
ואז, כשכבר הגיע להכרת הרע, אז שייך לומר, שהולכים לתקן אותו. 
נמצא לפי זה, שמטרם שהשיג את הרע שלו, בשיעור שלא יכול לסבול 
אותו עוד, אין לו מה לתקן. לכן יוצא מזה, שהאדם באמת הלך הרבה 
קדימה בבחינת האמת, לראות את מצבו האמיתי.
%break
ובזמן שהאדם רואה את הרע שבו, בשיעור שלא יכול לסובלו, אז 
מתחיל לראות עצות, איך לצאת מזה. אבל העצה היחידה שיש לאדם 
מישראל, הוא רק לפנות להבורא, שהוא יאיר עיניו ולבו, ולמלאותו עם 
שפע עליון, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ואז, כשהוא מקבל עזרה מה', אז כל החסרונות מתמלאות עם אור ה'. 
ואז הוא מתחיל לעלות במעלות הקודש, משום שכבר הוכן אצלו 
חסרון, ע"י זה שהגיע לראות את מצבו האמיתי. לכן יש עכשיו מקום 
לקבל שלימותו.
%break
ואז האדם מתחיל לראות, איך שהוא כל יום ויום, לפי עבודתו, הוא 
הולך למעלה מעלה. אבל צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח 
מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, 
שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. 
%break
%page 33
שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו 
אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. 
דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת 
הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה.
%page 34
%H לעולם ימכור אדם
%H כל מה שיש לו וישא בת ת"ח
%break
"לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם" (פסחים 
מ"ט), שפירושו, שכל הרכוש, שרכש ע"י היגיעה שלו, את הכל ימכור, 
היינו את הכל יתן ועל הכל יוותר, ויקח תמורתו בת תלמיד חכם. 
%break
משמע מכאן, שאם הוא לא לוקח בת תלמיד חכם, כל היגיעה בתורה 
ומצות, שנתן כל ימי חייו, אין בזה שום שלימות. ורק אם ישא בת 
תלמיד חכם, אז יזכה לשלימותו. 
%break
ולכן אמרו חז"ל, שימכור את כל מה שיש לו, היינו שכדאי למכור הכל 
בשביל בת תלמיד חכם. לכן צריכים להבין מה זה ענין של בת תלמיד 
חכם.
%break
הנה אאמו"ר זצ"ל אמר "תלמיד חכם" היינו מי שהוא תלמיד של חכם, 
היינו שלומד מהחכם, אז הוא נקרא "תלמיד". ו"חכם" נקרא הקב"ה, 
שמידתו היא רק להשפיע. ומי שלומד ממנו מידת השפעה, הוא נקרא 
"תלמיד חכם", משום שלומד ממנו את מדת השפעה.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא 
בת תלמיד חכם". היינו, שכל היגיעה שנתן בתורה ועבודה, יתן, ויקבל 
תמורת זה שכר של קנין השפעה.
%break
זאת אומרת, שיקבע בלבו טבע חדש, במקום זה שיש לו מצד הטבע 
רצון של אהבה עצמית, יקבל עכשיו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. 
היינו שכל מחשבה, דיבור, מעשה שלו יהיו רק בעל מנת להשפיע 
לה', כי זה כל האדם. 
%break
היינו שרק לדרגה זו האדם צריך להגיע, כי רק הכלים אנו צריכים 
להשיג. מה שאין כן השפע, שהוא מילוי הכלים, זה בא מצד הבורא, 
כי יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. לכן רק כח השפעה 
חסר לנו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב בזהר (פנחס דף ע"ח אות רי"ח) "אם זכו 
ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא זכו, היה 
יורד שם כמו כלב של אש". ידוע, שאריה מרמז על חסד, שהוא בחינת 
ימין של המרכבה. 
%break
"אם זכו", שזכות היא בחינת זך, היינו השפעה, אז מראים לנו מידה 
כנגד מידה, שגם מלמעלה היתה בא בחינת אריה, היינו מידת החסד 
היתה מתפשטת לתחתונים, אז היה השפע מרובה עבור התחתונים.
%break
"ואם לא זכו", היינו שלא היו עוסקים בהשפעה אלא רק באהבה 
עצמית, אז גם מלמעלה היתה נמשכת בחינת כלב. שענין "כלב" 
מרמז, כמו שכתוב בזהר על הפסוק "ולעלוקה שתי בנות דצווחין 
ככלבא, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא דאיתו". 
%break
זאת אומרת, שתי בנות, שצועקין כמו כלב, תן לנו עושר של עולם 
הזה, ותן לנו עושר של עולם הבא, שכל ענינו הוא רק לקבל ולא 
להשפיע. לכן גם מלמעלה מראים לנו, שאין יכולים להשפיע שפע 
למטה, שזה נקרא "מידה כנגד מידה".
%break
היוצא מזה, שעיקר עבודתינו היא רק לזכות להשיג כלים מוכשרים 
לקבלת השפע, שהם כלים דהשפעה. לכן האדם צריך לרכז את כל 
יגיעתו רק לדבר אחד, הנקרא "כלים דהשפעה". 
%break
וזה יהיה כל שכרו, מה שהוא רוצה להשיג מתורה ומצות, שעל ידי זה 
הוא יגיע לדביקות ה', שזוהי תכליתו של האדם, שיזכה להגיע 
לדביקות ה'.
%break
וכמו כן אנו רואים בדברי הזהר, שאמרו על פסוק "וחסד לאומים 
חטאת, כל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל החסד, 
היינו המעשים של השפעה שהם עושים, אין כוונתם בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא כוונתם היא לצורך עצמם. זאת אומרת, שיקבלו עבור זה תמורה, 
אחרת אין הם מסוגלים לעשות מעשים של השפעה.
%break
%page 35
מה שאין כן עם ישראל, הם כן מסוגלים לעשות מעשים של השפעה. 
ויש להבין, מהי הסיבה שעם ישראל כן הם מסוגלים לעשות מעשים 
של השפעה. 
%break
וגם יש להבין, כפי מה שאנו שומעים מאנשים שנעשו לדתיים, 
שאומרים, כי מטרם שנעשו לדתיים הם היו יותר מסוגלים לעשות 
מעשים בעמ"נ להשפיע. מה שאין כן אח"כ, היינו לאחר שנעשו 
לדתיים, אז יותר קשה להם לעשות מעשים של השפעה.
%break
בכדי להבין את הנ"ל, יש לזכור את הכלל מה שידוע לנו, שהאדם 
הנקרא "נברא" הוא רק בזה שיש בו רצון לקבל, כי זה נקרא "נברא 
יש מאין". 
%break
נמצא לפי זה, מצד הטבע אין הוא מסוגל לעשות שום מעשה של 
השפעה, אם הוא לא יקבל תמורת זה איזה שכר. והשכר לא מוכרח 
להיות דוקא שמקבל איזה דבר עבור היגיעה. 
%break
אלא יכול להיות אם הוא מקבל איזה הרגעה. זאת אומרת, אם 
נתעוררה בו איזו רחמנות על השני, והמצפון שלו לא נותן לו הרגעה, 
אלא עד שמוכרח לעזור להשני, גם זה נקרא "תמורה". 
%break
אבל סתם לעשות איזה דבר להשני בכדי שהשני יהנה, אז הוא אומר 
לעצמו, מה יהיה לי מזה.
%break
מה שאין כן עם ישראל בסגולת תורה ומצות הם יכולים להשיג טבע 
שני. היינו, במקום הטבע שנולדו עם רצון אך לקבל, יקבלו טבע שני, 
שהוא עושה עכשיו מעשים רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה השיג על ידי התו"מ, שהם הכניסו לו ניצוצי השפעה, שמביאים לו 
הרגשה, שיהיה לו רצון להדמות לשורשו. מה שאין כן בלי תורה 
ומצות אין אדם יכול לצאת מצד הטבע שלו, שהוא רצון לקבל אך 
לעצמו, ולא מסוגל לעשות שום מעשה של השפעה בלי תמורה.
%break
ובזה נבין מה שאלו, שחוזרים בתשובה אומרים, שמטרם שחזרו 
בתשובה, היה להם יותר כח לעשות מעשים של השפעה. מה שאין כן 
אח"כ, שנעשו לדתיים, הם מרגישים שיותר קשה להם לעשות מעשים 
של השפעה.
%break
יש להשיב על זה כמבואר בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט, ל') 
שכותב שם וזה לשונו "...כי מעת לידתו אין לו רצון לקבל אלא 
לגשמיות בלבד. ולפיכך, אף על פי שהשיג הרצון לקבל המופרז 
מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו של הרצון לקבל. 
%break
ועיקר גדלות הרצון לקבל מצוירת רק ברוחניות. כי למשל, מטרם י"ג 
שנים חשק הרצון לקבל שלו לבלוע כל העושר והכבוד שבעולם הזה 
הגשמי, אשר גלוי לכל, שהוא בעדו עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד 
רק כצל עובר חלף ואינו. 
%break
מה שאין כן כשמשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז הוא רוצה 
לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעולם הבא הנצחי, שהוא בעדו 
קנין עדי עד ולנצחיות. הרי שעיקר הרצון לקבל אינו נגמר אלא ברצון 
לקבל רוחניות".
%break
היוצא מזה, מטרם שנעשים לדתיים היה להם רצון לקבל הגשמי, 
שהוא עוד לא כל כך גדול, לכן היה בהם יותר כח לעשות מעשים של 
השפעה. מה שאין כן כשנעשים לדתיים, שהרצון לקבל נתגדל עם 
רצון לקבל על רוחניות, אז ממילא נעשה יותר קשה, 
%break
מסיבת שיש עכשיו להרצון לקבל יותר כח, מכפי שהיה להם רק רצון 
לקבל גשמי. לכן מטרם שנעשו לדתיים, היה להם קצת כח למעשים 
של השפעה. מה שאין כן כשנעשו לדתיים, שהשיגו רצון לקבל 
הרוחני, לכן עכשיו יותר קשה להם לעסוק בעניני השפעה.
%break
אי משום זה, לא להגיד שהם נעשו עכשיו יותר גרועים, או להגיד 
שהדתיים הם יותר גרועים, משום שיותר קשה להם לעשות מעשים 
של השפעה. אלא הרצון לקבל הוא נעשה יותר גדול, לכן יותר קשה 
להתגבר עליו. 
%break
למשל, מקודם שהשיג רצון לקבל רוחני, היה הרע שלו שלושים אחוז. 
ואח"כ, כשהשיג את הרצון לקבל הרוחני, אז הרע שלו קבל עוד 
שבעים אחוז. לכן הוא צריך עכשיו לכוחות יותר גדולים, שיוכל 
להתגבר עליו.
%break
אבל לא לומר, שעכשיו הוא הלך עם הכוחות שלו יותר אחורה. אלא 
להפוך, עכשיו הוא צריך רק לעשות סגולות, איך לנצח את הכוחות 
הרע שהשיג. והסגולות לזה הן קיום תורה ומצות על הכוונה 
ש"המאור שבה יחזירו אותו למוטב".
%break
%page 36
נמצא לפי זה, שהלך קדימה והשיג עוד רע בכדי לתקנו. אבל כל 
התחלות קשות, לכן הוא חושב שנעשה עכשיו יותר גרוע. אלא הוא 
צריך לדעת, שכל פעם נותנים לו יותר רע לתקן, עד שיזכה לתקן הכל.
[המשך ביאור המאמר - ראה במאמר הבא]
%page 37
%H היתכן שירד משמים דבר שלילי
%break
ביאור למה שנאמר במאמר י"ד, על הכתוב בזהר פנחס (אות ע"ח) 
"אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא 
זכו, היה יורד שם כמו כלב של אש". 
%break
ושאלו על זה, איך יורד משמים דבר שלילי. אנו מבינים, מה שבא 
משמים הוא להטיב. וכשבא דבר שמשהו לא חיובי, איזה תיקון יוצא 
מזה, שנגיד, שזה בא עכשיו מלמעלה כמו כלב של אש, הלא זהו לא 
חיובי.
%break
ויש להבין זה על דרך משל. אדם שהיה לו בן חולה. אז הוא הלך 
לאיזה רופא, שנתן לו תרופה. ולא עזר לבנו. אח"כ יעצו לו ידידים, 
היות שיש כאן פרופסור גדול, הגם שהוא לוקח הרבה כסף, מכל 
מקום כדאי ללכת אצלו, מטעם כי הוא מומחה גדול. 
%break
וכשבאו אליו ובדק את בנו החולה, אז אמר שהוא חולה מסוכן, 
והמחלה זו נקראת בשם מסוים.
%break
האיש שלם לו את המחיר שקבעו לו מראש, ואח"כ, כשבא הביתה, 
הוא שלח להידידים שלו ואמר להם, אתם יעצתם לי, שאני אלך 
להרופא הגדול, ושכדאי לשלם לו הרבה כסף. 
%break
ובסוף מה עשה לי הרופא הגדול, שאמר שהבני החולה נמצא במחלה 
יותר גדולה מכפי שאמר לי הרופא הקטן. ובשביל זה היה לי כדאי 
לשלם מחיר כל כך גבוה, בכדי שיגיד שבני נמצא במחלה גדולה. 
%break
הלא בשביל מה אני הולך לרופא, שירפא את החולה, אבל לא שיגיד 
שבני נמצא במחלה גדולה.
%break
אז הידידים אומרו לו, זה שהרופא אמר בדיוק מה היא המחלה שלו 
האמיתית, לפי מה שקבע הרופא הגדול, אז אנו כבר יודעים איך 
לרפא אותו. בכדי לרפאות המחלה לא צריכים רופא גדול, כי לכל 
מחלה כבר יודעים איזו תרופה לתת. 
%break
אלא עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים 
להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי 
מחלתו.
%break
נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא 
חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו 
הוא יודע מה לתקן. נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, 
כי אי אפשר לרפאות את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו. 
%break
לכן כשירד כלב של אש, שצורת הכלב מראה שהתחתונים נמצאים 
תחת שליטת אהבה עצמית, הנקרא, כמו שאומר הזה"ק, "הב - הב", 
כמו כלב, זה נקרא חיוב. שעכשיו יודעים מה לתקן, שלא חסר רק 
לתקן את הכלי קבלה.
%break
נמצא, מה שבא מלמעלה צורת כלב של אש, הוא בא לשם תיקון ולא 
לשם קלקול. לכן נקרא גם זה חיובי ולא שלילי, כי הכל, מה שבא 
מלמעלה, הגם שלעיני התחתון נראה כמו דבר חסרון, 
%break
אבל לאחר התבוננות של התחתונים, אז הם רואים, שהכל הוא 
לטובתם, בכדי שנדע מה שאנו צריכים לתקן את עצמנו.
%break
ביאור למאמר י"ד [תשמ"ד] בענין רצון לקבל גשמי, שהוא רק חצי 
מדרגה של הרצון לקבל, מה שאין כן כשמקבל הרצון לקבל הרוחני, 
אז הוא נגמר עם הרצון לקבל בשלימותו. לפי זה יוצא, שבזמן שיש לו 
רצון לקבל הגשמי, הוא לא כל כך רע. 
%break
ובשביל מה הוא צריך לקבל את הרצון לקבל הרוחני, שיהיה יותר רע. 
ולכן הייתי אומר, שיותר כדאי להישאר ברצון לקבל הגשמי. ומה לי 
להתייגע, בכדי להגיע לרצון לקבל הרוחני ולהיות יותר רע. 
%break
ולמה לו להכנס למקום סכנה, אולי לא יצליח לתקן אותו. אם כן בודאי 
שיותר טוב להישאר עם הרצון לקבל הגשמי, היינו שכל התשוקות שלו 
יהיו רק לדברים גשמיים ולא לחשוק לרוחניות כלל.
%break
%page 38
הנה בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט) כותב שם וזה לשונו "חלוקה א' 
הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו 
המקולקל מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. 
%break
כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי 
אין לך מי שיתקן דבר שאין בו".
%break
הרי אין לנו ברירה, אלא אנו מוכרחים לעשות מעשים, שיביאו לנו את 
השגת הרצון לקבל הרוחני. וגם זה לא בנקל. האדם יכול להשיג את 
הרצון לקבל הרוחני, משום שזה תלוי בבחינת אמונה, שהאדם צריך 
מקודם להאמין שיש רוחניות, 
%break
וזה יותר חשוב מכל תענוגי גשמיים, עד כדי כך, שכדאי לוותר על 
תענוגים גשמיים, בכדי להשיג תענוגים רוחניים. לכן גם זו היא עבודה 
גדולה, שלא כל אחד יכול להשיג זה.
%break
אבל יחד עם זה עדיין נחשב זה לבחינת "רע", היינו שהשיג את הרצון 
לקבל המקולקל. וזה ענין "שמתוך שלא לשמה באים לשמה". היינו, 
מקודם צריך האדם להגיע לדרגת "שלא לשמה" ואח"כ יכולים לתקן 
אותה "על מנת לשמה". 
%break
כי לא יכולים לתת כוונה, אם אין לו מעשה. אלא לאחר שיש לו מעשה, 
אז אפשר להשתדל שהמעשה ילך על המסילה הנכונה, הנקראת 
"לשם שמים".
%break
ולפי הנ"ל יוצא לנו באופן כללי ד' הבחנות בענין עבודת האדם, מה 
שהוא צריך להגיע לשלימותו, שבשביל זה הוא נברא:
%break
א. הוא מקבל בעמ"נ לקבל.
ב. משפיע בעמ"נ לקבל.
ג. משפיע בעמ"נ להשפיע.
ד. מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
בחינה א', שהיא "מקבל בעמ"נ לקבל", זוהי מדרגה הראשונה, 
שהנבראים נולדו עם בחינה זו. היינו, שיותר מאהבה עצמית אין להם 
שום הבנה. 
%break
היינו, שאין להם שום ענין שיעשו טובה למי שהוא, אלא שקועים לפי 
הטבע שנולדו עם רצון לקבל אך לעצמם. ובבחינה זו נמצא כל העולם, 
ואין הבדל בין איש לחבירו.
%break
בחינה ב' היא בחינה "שמשפיע בעמ"נ לקבל". זוהי מדרגה שכבר 
יצאה מכלל העולם, מה שהם רגילים לעשות מעשים שהם רק לקבל. 
והוא עושה מעשה דלהשפיע, אבל הוא צריך לומר תירוץ, מדוע הוא 
רוצה להיות משונה מכלל העולם. 
%break
זאת אומרת, לעשות מעשים שהם נגד טבע שבו אנו נולדנו. אז הוא 
אומר להגוף שלו, תדע, שעל ידי זה שאני עושה מעשה דלהשפיע, 
יהיה לך אח"כ תענוג יותר גדול. ונותן להבין להגוף שלו, שזה כדאי לו, 
שהוא צריך להאמין, שזה ישתלם. 
%break
ואם הגוף מאמין בזה, הוא נותן לו לעשות, בשיעור שהוא מאמין, 
שישלם לו שכר עבור זה, שמבטל מעשים של קבלה עצמית, ועשה 
מעשים של השפעה. וזה נקרא "שלא לשמה", שעל זה אמרו חז"ל 
ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה".
%break
וזהו קרש קפיצה לעבור ממצב למצב, היינו ממצב "שלא לשמה" 
למצב "לשמה", משום שלענין המעשה שניהם שוים. זאת אומרת, כי 
אין שום הבחן לומר, שיש מה להוסיף על המעשה דלשמה. 
%break
ולכן, כיון שבבחינת המעשה הם שוים, נמצא שאין כאן שום עבודה 
בבחינת המעשה, אלא רק בבחינת הכוונה היא כל עבודה שלהם. 
שפירושו, הם צריכים רק לחשוב, אם המעשה שהם עושים הוא 
באמת מטעם מצות ה', שה' צוה לנו לעשות מצות, 
%break
ואנו רוצים לקיים מצותיו, משום שזה הוא לנו לזכיה גדולה, שאנו 
משמשים אותו, ועוד נתן לנו לדעת, במה אנו יכולים לשמש אותו.
%break
ואז באה העבודה בבחינת הבירור. היינו, אם באמת הוא כך, שכל 
כוונתו בתורה ומצות היא מטעם להשפיע, או אם יש לו חשבונות 
אחרים, זאת אומרת מטעמים של חשבונות של אהבה עצמית, 
שבשביל זה הוא מקיים תורה ומצות.
%break
וכשהוא רואה איך הוא עוד מרוחק, שבאמת יהיו כל מעשיו לשם 
שמים, אז הוא צריך לבירור של אמת. כי יש הרבה אנשים, שאין להם 
הבירור הזה של אמת, אלא שהם חושבים, שבאמת הם עושים לשם 
שמים. 
%break
הגם שהם עוד לא מאה אחוז לשמה, מכל מקום בדרך כלל הם 
מרגישים שזהו לשמה. אלא שיש עוד מה להוסיף בענין של לשמה. 
אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית, או מצד טבעם, או מצד שלא 
היה להם מחנך טוב, שיורה להם הדרך, איך לא לרמאות את עצמם.
%break
%page 39
לכן אין הם מסוגלים לבוא לשמה, כי "לשמה" נקרא אמת ו"שלא 
לשמה" נקרא שקר. וצריך להיות אמצעי בין אמת לשקר, שיהיה קרש 
קפיצה מהשקר להאמת. והאמצעי בין אמת לשקר הוא שקר באמת. 
%break
היינו, שיש שקר, אבל אין הוא באמת שקר, כי הוא חושב על שקר 
שהוא אמת. זאת אומרת, שהוא הולך בדרך השקר, והוא חושב שהוא 
אמת. נמצא, שאין זה שקר אמיתי. 
%break
מה שאין כן אם הוא יודע, שהוא הולך באמת בשקר, אם כן הוא הולך 
בדרך האמת, שיודע, שבאמת הוא שקר, אז יש לו קרש קפיצה. כי רק 
אז הוא יכול לכנס לאמת אמיתי, היינו מאמת של שקר לאמת של 
אמת.
%break
כי כל עוד שאין אדם יודע שהוא הולך בדרך של שקר, למה לו לשנות 
דרכו וללכת בדרך אחרת, אם אין לו הבירור שהוא נמצא בשקר. אלא 
רק אם הוא הגיע לידי ידיעה, שהוא באמת נמצא בשקר, אז הוא 
מסוגל לשנות את דרכו וללכת בדרך האמת.
%break
לפי זה יוצא, אם האדם יש לו כבר דרך של אמת, היינו שהוא הולך 
לדרך של לשמה, אבל נמצא עוד באמצע הדרך. זאת אומרת, למשל, 
אדם, הרוצה לנסוע לירושלים, עולה על האוטו, המוביל, לפי שכתוב 
על השלט, לירושלים. 
%break
ומכל מקום, הגם שכבר שמונים או תשעים אחוז מן הדרך לירושלים 
הוא עבר, מכל מקום עדיין לא נמצא בירושלים. אלא ממש כשהגיע 
לירושלים, אז יכולים לומר שהוא נמצא בירושלים.
%break
אותו דבר כאן ברוחניות, אם נגיד, למשל, שירושלים נקרא אמת, היינו 
לשמה, אז בטח שמטרם שנכנס לתוך הלשמה, שהיא האמת, 
מוכרחים לומר שעדיין נמצא בשקר, היינו בהשלא לשמה, שנקרא 
שקר. 
%break
אף על פי שהוא כבר הלך כמעט כל הדרך, וכבר הוא עומד על יד 
השער, הנקרא "אמת", שהוא בחינת לשמה, מכל מקום עדיין הוא 
נמצא בחוץ. נמצא לפי זה, שאין האדם יכול לדעת, אם הוא הגיע 
לשמה, מטרם שזכה להכנס לתוך הלשמה.
%break
אבל מתי האדם יכול לדעת אם הוא כבר נכנס לתוך מדרגת לשמה. 
מה הוא הסימן לזה, שידע שעכשיו הוא נמצא במדרגת של האמת.
%break
והתשובה לזה אנו מוצאים בהקדמה לתע"ס (אות נ"ו) וזה לשונו 
"ובזה תבין מה שאמרו ז"ל, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". שלכאורה הדברים מתמיהים, שאם 
כן מי יעלה לנו השמימה לשמוע עדותו של השם יתברך. 
%break
גם לפני מי צריך השי"ת להעיד עדותו זאת. וכי לא מספיק שהשי"ת 
בעצמו יודע שהאדם שב בכל לבו ולא יחטא עוד. ומהמתבאר הדבר 
פשוט לגמרי. 
%break
כי באמת אין האדם בטוח לחלוטין שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה 
להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ"ל. 
וגילוי פנים זה שמצד השי"ת מכונה "עדות". ועל כן נתנו לו אות ברור, 
דהיינו "עד שיעיד עליו יודע תעלומות".
%break
היוצא מזה, שבזמן שהאדם הגיע לבחינת השפעה, אז הוא זוכה לגלוי 
פנים מהשי"ת. וזה נקרא ש"היודע תעלומות מעיד עליו שהוא הגיע 
לשמה". וזה נקרא בחינה ג', היינו "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזה 
נקרא, שכבר הגיע לבחינת לשמה, שפירושו, שהגיע לדרגת האמת. 
%break
וזה באה לו על ידי הקרש קפיצה, שהוא "מתוך שלא לשמה באה 
לשמה". אבל בטח עם כל התנאים, שצריכים לתת, שלא ישאר 
בהשלא לשמה, כנ"ל.
%break
ואחר שגמר דרגתו של משפיע בעמ"נ להשפיע, אז באה בחינה ד', 
שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע", שזוהי מדרגת השלימות. זאת אומרת, 
שהוא הגיע לידי דרגה, שאומר, אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, 
%break
משום שאני יודע בעצמי, שאני רוצה לקיים מטרת הבריאה, שהבורא 
ברא את הבריאה, מטעם רצונו להטיב לנבראיו. אי לזאת, הוא רוצה 
לקבל מהשי"ת את הטוב והעונג, משום שזהו רצונו יתברך.
%break
%page 40
אבל מטעם אהבה עצמית אין לו שום רצון וחשק לזה, מטעם שהוא 
כבר הגיע לדרגת השתוות הצורה, הנקראת "משפיע בעמ"נ 
להשפיע". לכן הוא רוצה עכשיו לקיים רצון ה', שהוא רצונו להטיב 
לנבראיו.
%break
כי יש לנו לדעת, שיש ענין של מטרת הבריאה וענין של תיקון 
הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, פירושו, שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג. נמצא, שכל מה שהם מקבלים יותר תענוגים, אז 
הבורא נהנה יותר. 
%break
לכן מי שהוא במדרגת השלימות, הוא רוצה תמיד לקבל הרבה הנאה 
ותענוג. וזוהי מטרת הבריאה, כמבואר, שהיא להטיב לנבראיו.
מה שאין כן מי שהגיע לדרגת "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזוהי בחינת 
דביקות והשתוות הצורה, מכל מקום זהו רק תיקון הבריאה. 
%break
זאת אומרת, הבריאה צריכה לבוא לידי מצב, שיקבלו טוב ועונג, ומכל 
מקום ישארו אחרי כל קבלת התענוגים בבחינת השפעה. וזה נקרא 
"מקבל בעמ"נ להשפיע".
%page 41
%H ענין השפעה
%break
לבאר ענין של השפעה. כשאדם משמש את מי שחשוב בעיני העולם, 
אין האדם חשוב צריך לתת לו תמורה עבור השימוש שלו, אלא עצם 
השימוש לאדם חשוב, נחשב לו כאילו נתן לו תמורה. 
%break
זאת אומרת, אם הוא יודע, שהוא אדם חשוב, כבר נהנה מהשימוש, 
ולא צריך לקבל עוד הנאה עבור השימוש, אלא השימוש בעצמו הוא 
הוא הנאה שלו.
%break
מה שאין כן אם הוא משמש אדם פשוט, אז אין לו הנאה מהשימוש, 
וצריך לקבל תמורה עבור השימוש. זאת אומרת, אותו השימוש שהוא 
עושה, אם זה לאדם חשוב, אז אינו צריך לתמורה.
%break
למשל, בא אדם חשוב באוירון ובידו מזודה קטנה. ויש הרבה אנשים 
שמחכים לבואו. ואדם החשוב נותן את המזודה שלו למישהו, להביא 
להמכונית שלו, שהוא נוסע הביתה. 
%break
ורוצה לשמש לו תמורת זה נגיד 100 דולר. בטח שהוא מסרב לקבל 
ממנו, מטעם שיש לו הנאה מהשימוש שלו יותר ממאה דולר, שהוא 
נותן לו.
%break
מה שאין כן אם הוא אדם פשוט, אפילו בכסף לא יהיה משרת שלו, 
אלא הוא יגיד לו "יש כאן אנשים שהם סבלים, הם יביאו המזודה שלו 
להמכונית. 
%break
ולי, אין זה לפי כבודי, לשמש אותך. והסבלים, היות שזהו המקצוע 
שלהם, אם תיתן להם תמורה, בטח הם ישמחו לשמש אותך".
%break
נמצא לפי זה, אותו המעשה, שהוא עושה, יש הבדל והבחנה רבה, 
לא בהמעשה, אלא לשם מי הוא עושה את המעשה. אם הוא עושה 
את המעשה עבור אדם חשוב, תלוי זה רק בחשיבותו של אותו אדם 
כלפי הרגשתו של האדם, מה שהוא מרגיש את גדלותו של אדם זה. 
%break
ואינו חשוב, אם הוא מבין, שהוא אדם חשוב, או שהסביבה שלו 
אומרים עליו, שהוא אדם חשוב, כבר יש לו כח לשמש אותו, ואינו 
צריך לשום תמורה, כנ"ל.
%break
ולפי הנ"ל יש להבין בענין זה, מהו באמת כוונת האדם, שמשמש את 
האדם חשוב. אם כוונתו, שהוא נהנה מזה, שמשמש לו, שנחשב לו 
לזכיה גדולה, בזה שמשמש לו. או מטעם היות שיש לו הנאה גדולה, 
בזה שמשמש לו. 
%break
ומאיזה מקור באה לו ההנאה, כשהוא משמש לאדם חשוב, הוא לא 
יודע. אלא שהוא רואה דבר טבעי, שיש כאן הנאה גדולה, לכן הוא 
רוצה לשמש לו.
%break
זאת אומרת, אם כוונתו היא, אם הוא אדם חשוב, לכן הוא רוצה, 
שהאדם חשוב יהיה לו הנאה. או שהוא רוצה לשמש אותו, משום 
שהוא מרגיש הנאה. 
%break
היינו, אם הוא היה יכול לקבל אותה הנאה, שיש לו מזה שמשמש לו, 
על ידי דבר אחר, אז הוא היה מוותר על השימוש הזה. כי כל מה 
שהוא רוצה לשמש אותו, הוא רק מטעם, שמרגיש שמכאן הוא יכול 
למצוא הרגשה טובה, לכן הוא משמש אותו.
%break
השאלה היא, אם השימוש הוא, בכדי שרוצה, שיהיה לאדם חשוב 
הרגשה טובה. ומה שהוא מרגיש הנאה, בזה שהוא משמש לו, הוא 
רק תוצאה. 
%break
אבל לא שכוונתו הוא על עצמו, אלא רק שיהיה לאדם חשוב הרגשה 
טובה. או באמת, הוא אין לו חשבון אם האדם חשוב, אלא כל 
החשבונות שלו הוא, עד כמה שהוא יכול לקבל מזה הנאה.
%break
ואם אנו נשאל, מה נפקא מינה בזה, על איזה כוונה הוא עושה, 
התשובה היא, כי אנו צריכים לדעת, מהו הפירוש "כלי דהשפעה". אנו 
מוצאים ג' הבחנות במעשה דלהשפיע:
%break
א. הוא עוסק בעניני השפעה לטובת הזולת, בין בגופו ובין בממונו, 
בכדי שיקבל עבור זה תמורה. היינו, שלא מספיק השימוש בעצמו, 
שהשימוש יתן לו הנאה. אלא שהוא רוצה, שתמורת זה יתנו לו דבר 
שני. 
%page 42
למשל, הוא רוצה שתמורת עבודתו במעשה דלהשפיע, יתנו לו כבוד. 
ובעבור זה יש לו כח לעבוד. מה שאין כן אם אין לו הבטחון, שיקבל 
עבור זה כבוד, אז הוא לא היה עושה, מה שהוא עושה לטובת הזולת.
%break
ב. הוא עוסק בדברים של השפעה לטובת הזולת, ואינו רוצה שיתנו לו 
איזו תמורה עבור עבודתו. היינו דבר אחר, היינו דבר שני. אלא שהוא 
מסתפק, בזה שהוא עשה מעשים של השפעה. ויש לו בטבע הנאה, 
מזה שעושה טובות לאחרים. 
%break
וזהו כל הנאה שלו. ובודאי שזוהי מדרגה יותר גדולה מהראשונה, 
שמכאן אנו רואים, שהוא עושה מעשים, שכוונתו על מנת להשפיע 
לאחרים טובות. וזה אנו צריכים לכנות "משפיע בעמ"נ להשפיע".
%break
אבל אם נעמיק קצת בהדבר, ונחקור, מהי באמת כוונתו, בזה שהוא 
משפיע לאחרים. אם הוא עושה את כל המעשים, הוא משום, שהוא 
רוצה להנות. 
%break
שפירושו, אהבה עצמית, היות שמצד הטבע שלו הוא נהנה ממעשים 
של השפעה, או שכוונתו הוא, שיש לו הנאה מזה שיש לאחרים דברים 
טובים.
%break
זאת אומרת, שהוא נהנה מזה, שיש לאחרים מצב רוח טוב. לכן הוא 
משתדל לעשות טובות לאחרים, בכדי שיהיה לאחרים מצב רוח טוב, 
שיהנו מהחיים שלהם. ואם במקרה הוא רואה, שיש איש אחר, אם 
הוא יעשה את המעשים, שרוצים לעשות עכשיו, 
%break
למשל, לבני עירו, הוא יותר מוצלח ממנו, אז הוא מוותר על הנאה 
שלו, מזה שיש לו הנאה ממעשים של השפעה, ומשתדל שהשני 
יעשה את הדבר.
%break
ואז בטח אם האיש הזה, מה שהוא עוסק במעשים של השפעה, ואינו 
רוצה שום תמורה עבור עבודתו, מכל מקום על זה שהאחר יעשה את 
המעשים לטובת בני עירו, אף על פי שהוא יודע, שהשני יותר מוכשר, 
%break
מכל מקום הוא לא יכול לוותר, על זה עוד לא יכולים לומר, שזה נקרא 
"משפיע בעמ"נ להשפיע". כי סוף כל סוף אהבה עצמית היא הקובעת 
אצלו.
%break
ג. הוא שעובד בעמ"נ שלא לקבל שום תמורה. וגם אם הוא רואה, 
שיש איזה אדם, שהוא יותר מוכשר, הוא מוותר על הנאתו, מזה 
שהוא משפיע לאחרים, ודואג רק לטובת הזולת. זה נקרא "משפיע 
בעל מנת להשפיע".
%break
אם כן, יש כאן בירור גדול, שצריכים לברר, מהי באמת כוונתו. אם 
הוא רוצה, שיהיה לעצמו מצב רוח טוב, לכן הוא משמש לו. או כוונתו 
הוא, שהוא רוצה, שיהיה מצב רוח טוב להאדם חשוב.
%break
ובכדי להבין את ההבחנה הנ"ל, יכולים להבין את הדבר, על ידי ציור 
שהאדם יצייר לעצמו. היות שזהו אדם חשוב מאוד, ולכן הוא רוצה 
להנות לו, בכדי שיהיה לו מצב רוח טוב. לכן הוא רוצה לשמש אותו. 
%break
אבל בזמן השרות שהוא עושה לו, הוא מרגיש בעצמו מצב רוח טוב 
ונעלה, ומרגיש את עצמו, שכל התענוגים, שהוא היה מרגיש בחיים 
שלו, הוא מרגיש עכשיו, שאין לו שום ערך ממה שהוא מרגיש עכשיו, 
%break
מסיבת שהוא משמש אדם החשוב ביותר בעולם, ואין לו שום מילים, 
לתאר את קורת רוח שיש לו, מזה שהוא רוצה לעשות לאדם חשוב 
מצב רוח טוב.
%break
ועכשיו הוא יכול לעשות בקורת על עצמו, מה כוונתו, בזה שהוא רוצה 
לעשות נחת רוח להאדם חשוב. אם הוא דואג לתועלת עצמו, זאת 
אומרת, מה שהוא רוצה להנות לו, הוא מטעם, שהוא ירגיש מצב רוח 
טוב. 
%break
או שכל כוונתו הוא, שאדם חשוב, הוא להנות לו, שיהיה להאדם 
חשוב מצב רוח, שמסיבת גדלותו של האדם, מתעורר לו חשק גדול 
לשמש אותו.
%break
לכן, הגם שבזמן שימושו, הוא מרגיש את התענוג הגדול, שיש בעת 
השימוש, מכל מקום, אם הוא יודע, שיש מישהו, אם הוא ישמש אותו, 
יהיה יותר נחת רוח להאדם חשוב, אז הוא מוותר על הנאת עצמו, 
%break
מה שהוא יכול להרגיש בעת השימוש, ורוצה בלב שלם, שהשני יעשה 
את השרות הזאת, מסיבת שיהיה לו יותר נחת רוח, מכפי שהוא 
ישמש לו.
%break
%page 43
נמצא מזה, אם הוא מסכים לוותר על השרות שלו, אפילו שמרגיש 
עכשיו תענוג נפלא מהשרות שלו, מכל מקום, לטובת האדם חשוב, 
שיהיה לו יותר נחת רוח, הוא מוותר, משום שהוא לא חושב על 
עצמיותו, אלא הכל לטובת האדם חשוב.
%break
וזה נקרא, שאין לו שום כוונה לתועלת עצמו, אלא הכל בעל מנת 
להשפיע, ואין לו שום חשבון עם עצמו. אז יש לו הבירור השלם, שלא 
יכול לרמות את עצמו. וזה נקרא "השפעה גמורה".
%break
אבל צריכים לדעת, כי אין באפשרותו של האדם להגיע לזה בכוחות 
עצמו. אלא על זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה 
עוזרו, אינו יכול לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו", (קידושין ל').
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, 
שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו 
להגיע לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, 
%break
שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה 
שהוא רוצה מתורה ומצות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, 
שהקב"ה יתן לו הכח הזה, הנקרא "כח השפעה".
%break
היות שיש כלל "מי שנותן איזו יגיעה, היינו שמבטל המנוחה שלו, הוא 
מסיבת שרוצה משהו, שיודע, שבלי יגיעה לא יתנו לו, לכן הוא מוכרח 
להתייגע". 
%break
ואי לזאת, האדם המתייגע לקיים תורה ומצות, בטח שיש לו איזה 
דבר, שחסר לו. ולכן הוא מתייגע בתו"מ, שעל ידי זה ישיג את 
מבוקשו.
%break
ולפי זה צריך האדם לתת תשומת לב וקצת מחשבה, טרם שמתחיל 
עבודתו בעבודת ה', מה הוא רוצה. היינו, איזה שכר הוא רוצה תמורת 
עבודתו. או נגיד יותר פשוט, מהי הסיבה שמחייבו לעסוק בתורה 
ומצות. 
%break
ואז, כשמתבונן בדבר זה, היינו לדעת מה חסר לו, שבשביל זה הוא 
צריך להתייגע, אז מתחיל האדם לחשוב הרבה מחשבות, עד שמאוד 
קשה לו לדעת, באמת מה הוא רוצה.
%break
לכן יש הרבה אנשים, שבעת שמתחילים לחשוב, לשם איזו מטרה הם 
עובדים, אז הם לא יכולים לקבוע מטרה אמיתית, לכן הם אומרים 
"מה לנו להתעייף במחשבות של חקירה", ועובדים בלי שום מטרה, 
אלא שאומרים "אנו עובדים בשביל עולם הבא. 
%break
ומה זה עולם הבא. מה לנו לחשוב על זה. רק נאמין שזהו דבר טוב, 
ודי לנו. מתי שנקבל את השכר של עולם הבא, אז נדע מהו זה. ולמה 
לנו לכנס בחקירות".
%break
ורק יחידים ישנם, שאומרים, שיש ענין דביקות ה'. ובכדי להגיע 
לדביקות ה', הוא צריך להגיע לידי השתוות הצורה, היינו "מה הוא 
רחום, אף אתה רחום". 
%break
ואז הוא מתחיל להשתדל להגיע לידי השתוות הצורה, שהוא, שיהיו 
כל מעשיו בבחינת השפעה, שרק אז נעבר הצמצום וההסתר שיש 
בעולם, ממנו. ומתחיל להרגיש את הקדושה.
%break
אבל בעת שמתחיל בעבודתו להגיע לידי מדרגת השפעה, אז הוא 
רואה, שהוא רחוק מאוד מזה. שאין לו רצון של מחשבה, דיבור, 
מעשה, שתהיה לו היכולת לכוון בעל מנת להשפיע. ולא יודע אז מה 
לעשות, שישיג כח ההשפעה. 
%break
וכל פעם שמוסיף כוחות, הוא רואה, שכל ענין זה הוא ממנו והלאה. 
עד שבא לידי הכרה, שאין זה בגדר אנושי, שתהיה מציאות, שיוכל 
פעם להגיע לזה.
%break
אז הוא בא לידי הכרה, שרק הקב"ה הוא יכול לעזור לו, כנ"ל. ורק אז 
הוא מבין, שהוא צריך לעסוק בתו"מ, כדי לקבל שכר. והשכר שלו 
הוא, שבשביל זה הוא מתייגע, הוא שהקב"ה יתן לו הכח של השפעה. 
%break
ועל זה השכר הוא מקווה. כיון שהוא רוצה להגיע לדביקות השי"ת, 
שהוא בחינת השתוות הצורה, שהוא בחינת השפעה.
%break
וזהו כל השכר שלו, מה שהוא מקווה, שעל ידי היגיעה שלו בתורה 
ומצות, הוא מקווה, שיתנו לו דבר, מה שהוא בעצמו לא יכול להשיג. 
אלא הוא צריך שהשני יתן לו. 
%break
%page 44
כדרך יגיעה הגשמית, היות שאין אדם יכול להשיג בעצמו כסף, לכן 
הוא נותן יגיעתו, ועבור זה יתנו לו כסף. כמו כן ברוחניות, מה שהוא 
לא יכול להשיג בכוחות עצמו, והוא צריך, שמי שהוא יתן לו, אז לזה 
אנו מכנים "שכר".
%break
לכן כשהאדם רוצה להגיע לידי מידת השפעה, מטעם שהוא רוצה 
לבוא לידי דביקות ה' יתברך, ואי אפשר לו לבוא לידי מידה זו, אלא 
הוא צריך, שהבורא יתן לו את זה. וזה שהוא רוצה, שיתנו לו, זה 
נקרא "שכר".
%break
ולכן, היות שיש כלל "אם רוצים שכר, מוכרחים לתת עבודה ויגיעה", 
לכן הוא מקיים תורה ומצות, בכדי שיתנו לו את השכר הזה, הנקרא 
"כח השפעה", היינו לצאת מאהבה עצמית ולקבל רצון, שיהיה לו כח 
לעסוק רק באהבת הזולת.
%break
וזהו שאמרו "לעולם יעסוק בתו"מ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה 
באים לשמה, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". היינו כנ"ל, שעל 
ידי היגיעה בתו"מ על מנת שיבוא לשמה, אז הוא יגיע לידי מדרגת 
לשמה, על ידי שהוא התייגע את עצמו מקודם. 
%break
לכן הוא זוכה, ל"המאור שבה, מחזירו למוטב". שזה נקרא, שמן 
השמים נתנו לו את הכח השפעה.
%break
אבל יש לשאול, בשביל מה הוא צריך מקודם להתייגע את עצמו, 
ואח"כ נותנים לו את המאור התורה. ולמה לא נותנים לו תיכף את 
המאור התורה, ותיכף יחזיר אותו למוטב. 
%break
ולמה להתייגע ולתת מרץ בחינם, וגם לאבד זמן בחינם. הלא היה 
יותר טוב, שיתנו לו את המאור תיכף בתחילת עבודתו. זאת אומרת, 
שתיכף יקבל את המאור, ותיכף יתחיל עבודתו בלשמה.
%break
והענין הוא, ש"אין אור בלי כלי". ו"כלי" נקרא רצון. היינו שהאדם שיש 
לו חסרון, ומשתוקק למילוי חסרון, זה נקרא "כלי". ורק אז, כשיש לו 
כלי, היינו רצון לאיזה מילוי, אז שייך לומר, שנותנים לו מילוי, והוא 
שבע רצון בהמילוי שנתנו לו. כי לזה הוא היה משתוקק. 
%break
ו"שכר" נקרא מילוי. שההשתוקקות מקבל, ועוד יותר מזה, שגודל 
חשיבות המילוי, תלוי במידת ההשתוקקות, ולפי ערך היסורים שהיה 
לו, באותו שיעור הוא נהנה מהמילוי.
%break
אי לזאת, אי אפשר לתת להאדם מאור, שיחזיר אותו למוטב, בזמן 
שאין לו שום רצון לזה. כי ענין החזרתו למוטב פירושו, שהוא מאבד 
את הכח של אהבה עצמית, ומקבל כח של אהבת הזולת.
%break
ואם האדם, אין לו שום רצון לצאת מאהבת עצמית, ואם אומרים לו 
"תעבוד עבודה ותמורת זה לא יהיה לך רצון לאהבה עצמית", לא 
נחשב זה לאדם לבחינת שכר. 
%break
אלא להיפך, אדם חושב אז, תמורת זה שעבד אצל בעל הבית, 
ובמקום שהיה צריך לעשות לו טובה תמורת יגיעתו, אז נותן לו 
תמורת זה רעה גדולה. עד כדי כך, שכל אהבה עצמית הוא מפסיד 
ברגע אחד. ומי מסכים לדבר זה.
%break
ולכן צריך האדם מקודם ללמוד שלא לשמה, שעל ידי זה יהיה לו סיוע 
מצד הגוף, כי האדם מוכן לוותר על תענוג קטן, בכדי לקבל תענוג 
גדול. ומצד הטבע אין אדם יכול לצייר לעצמו תענוג, אם לא שיהיה רק 
בנוי על יסוד של אהבה עצמית.
%break
לכן אומרים לו, שע"י התעסקותו בתורה ומצות, הוא יקבל שכר. וזה 
לא שקר. שבודאי הוא יקבל שכר. היינו אומרים לו, שע"י יגיעתו 
בתורה ומצות, הוא יקבל שכר, זה אמת. כי בודאי יקבל שכר. אלא 
השכר ישתנה.
%break
כי למשל, האבא אומר לילד שלו, אם תהיה ילד טוב, אני אקנה לך 
אוטו, מה שילדים קטנים משחקים בה, היינו אוטו של פלסטיק. ואח"כ 
אבא נסע לחוץ לארץ, וחזר לאחר כמה שנים. 
%break
הבן כבר נתבגר, ובא לאביו, ואומר לו "אבא, הלא אתה, מטרם 
שנסעת לחוץ לארץ, הבטחת לי אוטו - מוביל של פלסטיק". הלך אביו 
וקנה במקום זה מכונית טובה, שיכול לנסוע עמה למרחקים. 
%break
ואז הבן כבר בר שכל, והוא מבין, שאין עכשיו הזמן מתאים למכונה 
של פלסטיק, אלא למכונה של אמת. האם זה נקרא, שאביו רימה 
אותו. בטח שלא. אלא הבן רואה עכשיו, שהוא, כשהיה ילד, לא היה 
יכול להבין אחרת, אלא דוקא בשכר של "מה בכך".
%break
%page 45
כמו כאן, כשמתחיל בשכר של "מה בכך", שזה נקרא "שלא לשמה", 
היינו שהוא מחכה שיתנו לו שכר של דבר, שאין לו ערך נגד השכר 
האמיתי, שהוא יקבל, היינו שיזכה לשמה, שזהו הכלי, 
%break
שיכולים לקחת בתוכו הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת, שהם 
התענוגים האמיתיים.
%break
נמצא, בזה שאומרים, שיעבוד שלא לשמה, היינו לקבל שכר, זהו 
אמת. היינו, שגם כשיכוון בעמ"נ להשפיע, גם כן יקבל שכר. אלא כל 
השקר הוא בזה, בהשכר בעצם. 
%break
שהאדם, בזמן שנמצא בשלא לשמה, הוא חושב על שכר אחר שיתנו 
לו. שהכלי, שמקבל את זה, נקרא "אהבה עצמית".
%break
מה שאין כן אחר כך, שהאדם גדל, הוא התחיל להבין, שעיקר הכלים 
שמקבלים שכר, הוא בכלים דהשפעה, שדוקא ע"י כלים אלו מקבלים 
את הטוב והעונג האמיתי. ואז הוא מרגיש את עצמו לאדם המאושר 
בעולם. 
%break
מה שאין כן השכר, שהיה מצפה שיקבל, בזמן שהיה נמצא בשלא 
לשמה, שאז לא היה מסוגל לקבל, רק שכר המתאים לילד קטן.
%break
נמצא לפי זה, כשמלמדים בשלא לשמה לקבל תענוג ושכר תמורת 
עבודתו, הוא לא נקרא "שקר", מטעם שהוא לא הפסיד שום דבר, 
במה שמחליפים לו את השכר קטן לשכר יותר גדול. 
%break
אלא צריכים לפרש, ששלא לשמה, היינו השכר הזה, אין לו את השם 
האמיתי, כמו שהוא חושב, אלא שיש להשכר שם אחר, מכפי שהוא 
חשב. אבל שכר נשאר שכר. 
%break
ולא מחליפין את השכר, אלא מחליפים את השם של השכר. היינו 
מ"שכר של שקר ומדומה" ל"שכר של אמת".
%break
ומכל הנ"ל יוצא, שעיקר מה שהאדם צריך לקבל תמורת יגיעתו 
בתו"מ, הוא שהקב"ה יתן לו את הכלים דהשפעה, מה שאין האדם 
עצמו יכול להשיג, מטעם שהם נגד הטבע. 
%break
אלא זהו מתנה מן השמים. שזהו השכר שלו, שהיה תמיד מצפה לזה 
"מתי אני אהיה מסוגל לעשות נחת רוח להבורא יתברך". וכיון שהיה 
מצפה לשכר הזה, לכן זה נקרא "שכר שלו".
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לעיין ב"פתיחה כוללת לספר פנים מסבירות" 
(אות ג', ד"ה "ודע") שכתוב שם "שורש החושך הוא המסך שבכלי 
מלכות. ושורש השכר נשרש באור חוזר היוצא על ידי זווג דהכאה".
%break
הוא נותן שם שורש, למה שאנו רואים בעולם הזה. היינו, שכל מה 
שאנו רואים בעולם הזה, כל זה הוא ענפים הנמשכים מהשורשים, 
מהעולמות העליונים. ואומר שם "שורש היגיעה, מה שהאדם מרגיש 
בעולם הזה, נמשך משורש המסך שבכלי מלכות". 
%break
שפירושו, שהכלי, שיש להנבראים, הוא הנקרא "רצון לקבל הנאה", 
שזה ברא הקב"ה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. לכן ברא בהנבראים 
רצון לקבל הנאה. וזה מכונה "מלכות" בספירות העליונות.
%break
ואח"כ, אנו לומדים, נעשה ענין של צמצום, שענינו הוא, שלא רוצה 
להיות מקבל, משום שהוא רוצה בהשתוות הצורה עם הבורא. לכן 
נעשה כלל בהקדושה, שלא מקבלים שום דבר מבלי שיכולים לכוון 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה ענין תיקון המסך. היות שמדברים באורות עליונים, לכן זה שלא 
רוצים לקבל אור, נקרא "מסך". בדומה לאדם, בזמן שאור השמש 
מאיר יותר מדי להבית, ואינו רוצה לקבל את אור השמש, אז נותן וילון 
או מסך, בכדי שהשמש לא תזרח לתוך הבית.
%break
לכן כשמדברים באורות עליונים, וכשהמלכות, אף על פי שהיה לה 
רצון וחשק גדול לקבל אור התענוג, מכל מקום ויתרה על התענוג, 
שלא לקבל אותו, 
%break
מסיבת שרוצה בהשתוות הצורה, זה נקרא "יגיעה". היינו שעושה דבר 
שלא לרצונה, היינו שמונע את עצמה מלקבל את התענוג.
%break
וגם בעולם הגשמי, האדם, בזמן שהוא צריך לוותר על איזה תענוג, 
נקרא זה "יגיעה". למשל, האדם נהנה מהמנוחה, והוא לאיזו סיבה 
וצורך מוותר את המנוחה שלו, והולך לעשות משהו. זהו נקרא 
"יגיעה".
%break
וכמו כן הוא מראה לנו, איך הענף הגשמי, כשמקבל שכר, איפה זה 
נשרש בהעולמות עליונים. הוא מראה לנו, ששורש השכר נמשך מאור 
חוזר, שהוא הרצון להשפיע, היוצא מהזווג דהכאה, שנעשה בין אור 
העליון לבין המסך והעוביות (עיין תע"ס חלק ד' דף רנ"ח, אות ח'), 
%page 46
שכתוב שם, "שאור חוזר המלביש יוצא תולדה משני כוחות". שענין 
זווג דהכאה ברוחניות הוא, אם שני דברים מנוגדים זה לזה, נבחן זה 
להכאה, שענינו הוא, מצד אחד הוא חושק מאוד להדבר, 
%break
מטעם שהוא רואה, שמזה תהיה לו הנאה גדולה, ומצד השני הוא 
מתגבר ולא מקבל את הדבר, מסיבת שהוא חושק להשתוות הצורה. 
היינו שיש כאן שתי תשוקות:
%break
א. שמשתוקק לקבל הנאה,
ב. ומצד שני הוא משתוקק להשוואת הצורה.
%break
ומב' אלה נולד דבר חדש, המכונה "אור חוזר המלביש", שעם כח 
הזה הוא יכול אח"כ לקבל את השפע העליון, משום שהאור חוזר הזה 
הוא הכלי המתאימה לקבל את השפע. דהיינו, שעם הכלי הזה יש לו 
כאן ב' דברים:
%break
א. שהוא מקבל את התענוג, שיש בשפע העליון, שהיא באה 
ממחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו,
ב. ויחד עם זה הוא נמצא את עצמו בהשתוות הצורה, שהוא בחינה 
ב', שיש לו בעת קבלת השפע.
%break
הרי אנו רואים מכל הנ"ל, שכל השכר הוא רק אור חוזר, שהוא כח 
השפעה, שהתחתון מקבל מהעליון, שהוא מכנה אותו "אור חוזר", 
שפירושו, מה שהתחתון נותן להעליון. זאת אומרת, השפע שבא 
מהבורא נקרא "אור ישר". 
%break
כמו שכתוב "והאלקים ברא את האדם ישר". היינו, כמו שאנו לומדים, 
שמחשבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהתחתונים יקבלו 
שפע. וזה נקרא "ישר".
%break
אלא שהמקבלים את השפע רוצים בהשתוות הצורה. לכן יש לנו 
תיקון, המכונה "אור חוזר". היינו, שהמקבל את השפע לא מקבל זה 
מטעם שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שהוא רוצה להשפיע להעליון. 
%break
שפירושו, כמו שהעליון רוצה שהמקבל יהנה, כמו כן המקבל את 
השפע, כוונתו שהוא מחזיר הנאה להמשפיע, שהעליון יהנה מזה 
שנתמלא את מחשבתו. נמצא לפי זה, שעיקר השכר הוא האור חוזר, 
היינו הכח ההשפעה, מה שהתחתון מקבל מהעליון.
%break
אבל מכל מקום יש להבין, מדוע אנו אומרים, שהכלי, הנקרא "כח 
השפעה", זה הוא כל השכר. הלא שכר משמע דבר שמקבלים. כמו 
שאומרים "אני עובד בשביל לקבל שכר". כמו שאומרים, שמטרת 
הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו, שיקבלו שכר. 
%break
וכאן אנו אומרים, שהשכר נקרא "כח הנתינה". ומה אנו מבינים, 
שהשכר צריך להיות, שהאדם יזכה להשגת אלקות, ולרזי תורה, 
וכדומה. 
%break
אלא מה הוא אומר, שהשכר הוא בזה, שאנו משיגים כח הנתינה, 
היינו כח השפעה. ואומר לנו עוד, שזה נמשך משורש העליון, שהוא 
הנקרא "אור חוזר".
%break
הנה ידוע הכלל "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". 
אם כן, יוצא לפי זה, שהבורא רוצה לתת לנבראים, יותר משהנבראים 
רוצים לקבל. אלא מי מעכב. 
%break
אלא שצריכים לזכור את ענין הצמצום, שהיה, שהוא, בכדי שיהיה 
להנבראים ענין של השתוות הצורה. שהוא תיקון, שלא יהיה ענין של 
נהמא דכסופא. שהוא נמשך משורש שלנו. 
%break
היות שהבורא ענינו הוא להשפיע, ולא לקבל חס ושלום, שהוא לא 
בעל חסרון, שיהיה לו ענין של קבלה, לכן לפי הכלל שיש בטבע שלנו, 
שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, לכן בזמן שהתחתון צריך לעשות 
איזו פעולה, שאין זה נמצא בהשורש, הוא מרגיש אי נעימות.
%break
נמצא לפי זה, על שפע, שהוא אור ותענוג, על זה אין לאדם לעשות 
שום פעולה, שיקבל את זה, כנ"ל, כי יותר מה שהנברא רוצה לקבל, 
הבורא רוצה לתת לו. אלא כנ"ל, שאין להנברא כלי, שיוכל להנות 
מהתענוגים שיתנו לו, מסיבת הבושה, כנ"ל. 
%break
נמצא, שכל השכר שלנו, הוא מה שחסר לנו, הוא הכלי, שנקרא "כח 
השפעה", שרק כלים חסר לנו ולא אורות. לכן יוצא מזה, שעיקר 
השכר הוא הכח השפעה.
%break
אבל בכדי להשיג את הכלי הזה, שנקרא "רצון להשפיע", צריכים גם 
כן רצון. היינו, שנרגיש, שחסר לנו את הכלי הזה. 
%break
%page 47
לכן צריכים לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה מקודם. וזוהי היגיעה 
שלנו. שאנו רואים, שכל מה שאנו עושים, הוא הכל לתועלת עצמית, 
ואין שום כוונה להשפיע.
%break
ואז רואים, שחסר לנו כח השפעה. ואנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, 
שהבורא יתן לנו את השכר הזה, שהוא הרצון להשפיע. וכשיהיה לנו 
את כח הזה, נוכל לקבל את הטוב והעונג, 
%break
שזה נמצא מן המוכן, שאין אנו צריכים לתת על זה שום עבודה, כי זה 
נותן הבורא. רק תמיד שהאדם יעלה מדרגה לדרגה, הוא רק לרכוש 
כל פעם כח השפעה, ויותר לא חסר.
%page 48
%H בענין חשיבות החברים
%break
בענין חשיבות החברים, הנמצאים בתוך החברה, איך להחשיבם. 
היינו באיזה צורה של חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חבירו. הנה 
השכל מחייב, אם הוא מסתכל על חבירו, 
%break
שהוא במדרגה יותר נמוכה ממנו, אז הוא רוצה ללמד אותו, איך 
שיתנהג במידות יותר טובות, מכפי שיש לו. נמצא, שהוא לא יכול 
להיות חבר שלו, אלא הוא יכול לקבל חבירו בתור תלמיד, ולא בתור 
חבר.
%break
ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו 
מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא 
חבר שלו.
%break
משמע, שדוקא בזמן שהוא רואה חבירו עומד בדרגה אחת עמו, אז 
הוא יכול לקבל אותו בתור חבר, ולהתחבר עמו. כי חבר משמע, 
ששניהם באותו מצב. וכך מחייב השכל. 
%break
היינו שיש לשניהם השתוות הדעות, אז הם החליטו שיתחברו, ואז 
שניהם יפעילו את המטרה הזו, ששניהם רוצים להרויח.
%break
בדומה לשני חברים, שהם משתווים בדעתם, עושים ביחד איזה עסק, 
ושהעסק הזה יביא להם רווחים. ואז הסדר, ששניהם מרגישים את 
עצמם, ששניהם יש להם כוחות שוים. מה שאין כן אם אחד מהם 
מרגיש, שהוא יותר מוכשר מהשני, 
%break
אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שיהיו שותפים בשוה, אלא שנכנסים 
לתוך שותפות העסק לפי אחוזים, דהיינו לפי הכוחות והמעלות שיש 
לאחד על השני. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. ואז לא שייך לומר, 
ששניהם שוים בהעסק.
%break
מה שאין כן באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם 
אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם 
הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, 
האם זה נקרא "אחדות".
%break
אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים 
שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל 
יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה 
וחיבה באמת ושלום.
%break
אבל בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' 
תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל 
החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול 
לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה 
גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, 
"כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".
%break
ומהנ"ל משמע, שענין אהבת חברים, איש את רעהו יעזורו, משמע, 
שמספיק, שכל אחד יחזיק את חבירו, כמו שהוא עמו במדרגה אחת. 
אבל מטעם, שכל אחד צריך ללמוד מחבירו, אז יש ענין של רב 
ותלמיד. לכן הוא צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו.
%break
אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת 
שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר 
כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני 
אופנים:
%break
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו 
לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
%break
%page 49
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל 
אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה 
הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, 
%break
אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל 
פשעים תכסה אהבה".
%break
וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, 
ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו 
חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות 
שיש להבנים שלו.
%break
ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא 
ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי 
מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. 
%break
וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא 
מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה 
אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.
%break
לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות 
שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא 
יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, 
%break
לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. 
אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.
%break
אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על 
הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים 
שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. 
%break
לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל 
רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות.
לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים 
לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. 
%break
לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא 
שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם 
באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.
%break
אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא 
הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, 
שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, 
%break
אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן 
את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו.
%page 50
%H סדר ישיבת החברה
%break
תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, 
כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה. היינו, איזה רווחים יביאו לו 
החברה. 
%break
ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא 
בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם "דרש רבי שמלאי, 
לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, 
דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. 
וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".
%break
והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם 
הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:
%break
א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא 
מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.
ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.
%break
מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו 
של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין 
בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, 
%break
ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, 
כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז 
יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו.
%break
וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, 
צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד 
מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא 
יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. 
%break
היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן 
כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא 
לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח 
ורצון לעסוק באהבת הזולת.
%break
ואח"כ הוא צריך, כל אחד, להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת 
"שמונה עשרה". היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר 
הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה" יהא דומה אצלו, 
כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו.
%break
כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על 
עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו 
תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, 
%break
כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים 
יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.
%break
לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז 
כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו 
עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, 
שנותן אז משקה להחברים.
%break
כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, 
מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את 
עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות 
מתוך שמחה והתרוממות.
%break
וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא 
בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב 
"מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". 
%break
כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". 
מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן 
נקראת תורה "מתנה".
%break
%page 51
והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. ודרך העולם הוא, שאין 
אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על 
תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות 
של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות.
%page 52
%H והיה כי תבוא אל הארץ
%H אשר ה' אלקיך נתן לך
%break
הנה המפרשים הקשו על פסוק, מה שכתוב "והיה כי תבוא אל הארץ, 
אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ושאלו, מה הדיוק 
"אשר ה' אלקיך נתן לך". הלא עם ישראל כבשו זה על ידי מלחמות. 
%break
ותרצו, כי האדם ידע בלבו, כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת 
הארץ, אלא מתנת ה' היא. והם אומרו "אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, 
ולא כוחי ועוצם ידי".
%break
והנה להבין את הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לדעת, ש"ארץ" 
נקראת רצון, היינו הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא "ארץ". 
והארץ הזאת, הנקראת "לב" האדם, יש שם, היינו שגרים שם "אומות 
העולם", וגם גרים שם "עם ישראל". 
%break
אבל צריכים לדעת, ששניהם ביחד אי אפשר לגור שם, אין העם 
ישראל ואומות העולם יכולים ביחד לשלוט, או שיש שם שליטת אומות 
העולם או שליטת ישראל.
%break
ויש להבין, באמת מה היא הסיבה האמיתית, שאין שניהם יכולים 
להיות במקום אחד. והענין הוא, כי ידוע, שבריאת העולם היתה 
מסיבת שרצונו היה בכדי להטיב לנבראיו. 
%break
ולסיבה זו ברא את הרצון לקבל הנאה ותענוג, היינו שברא בהנבראים 
בחינת חסרון להשתוקק תמיד אחרי תענוגים. כי אנו רואים, לפי מידת 
השתוקקותו כן בשיעור זה הנברא מרגיש את התענוג. 
%break
וזה הכלי שנברא מצד הבורא. וזוהי הבחינה הראשונה, שאנו 
מבחינים בהנבראים. ואם אין בהנבראים הרצון הזה, עוד לא נבחנים 
לנבראים. 
%break
נמצא, שאין מקום לדבר משום בחינה, אם אין שם רצון לקבל. וזוהי 
כל הבריאה, שאנו מדברים ממנה, שהיא הכלי לקבלת התענוג.
%break
אלא מסיבת הבושה, הנקרא בלשון חז"ל "נהמא דכסופא", נעשה 
צמצום. היינו שלא יקבלו בעמ"נ לקבל, אלא רק אם יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע, שזה נקרא בחינת "השתוות הצורה". 
%break
היינו, אם הוא יכול לקבל התענוגים על הכוונה להשפיע נחת רוח 
להבורא, אז הוא מקבל, אחרת הוא לא רוצה לקבל. וזה נקרא בחינת 
"ישראל", היינו ישר-אל, 
%break
היינו כל מה שהוא חושב, הוא הכל שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה 
בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם 
עבור ה'.
%break
וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו 
רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו 
שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. 
%break
וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל 
מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה דומה לאדם שיש לו סוס, והוא נותן לו לאכול ולשתות. היינו, כל 
האש"ל שנותן להסוס, הוא לא מטעם שיש לו אהבה להסוס, אלא 
היות שהוא צריך לעבוד עמו. 
%break
לכן כל מה שהוא חושב להנות את הסוס, הוא לא מחמת אהבה, אלא 
פשוט שהוא רוצה לנצל את הסוס לטובתו, ולא חושב כלום לטובת 
הסוס, וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שכל מחשבותיו הוא רק "ארץ" 
- רצון, שיהיה הכל ישר-אל.
%break
מה שאין כן ארץ העמים, הוא "ארץ" - רצון של אהבה עצמית, שזה 
נקרא "עמי הארץ". היינו שכל הרצונות שלהם הוא רק לרצון של "עם", 
שאין כוונתו לרצון ה', אלא לרצון של "עם", שפירושו, רצון הנבראים, 
שהם נקראים "עם". 
%break
מה שאין כן הבורא, הוא שברא את העם, כמו כן (כי תבוא) "וראו כל 
עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך". וכמו כן כתוב (חיי 
שרה) "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני - חת". 
%break
זאת אומרת, שהם לא יודעים ולא מרגישים חוץ מבחינת "עם", שהיא 
בחינת אהבת עצמית, שרק זה נקרא בחינת נבראים.
%break
%page 53
מה שאין כן "עם ישראל", הם רוצים את ביטול עצמותם וישותם, שזה 
הוא בחינת רצון לקבל שנברא יש מאין. ולכן אנו אומרים בקידוש של 
יום טוב "אשר בחר בנו מכל עם".
%break
והנה אלו ב' שליטות אי אפשר להיות ביחד: או שהרצון להשפיע 
שולט, או שהרצון לקבל שולט. ושניהם ביחד אי אפשר להתקיים, 
משום שכל אחד הוא בסתירה להשני, ואין שני הפכים יכולים להיות 
בנושא אחד.
%break
ומכאן נמשכת "מלחמת היצר". היינו שהאדם צריך להילחם עם עצמו, 
בכדי להכניע את הלב, ששם מקום התלבשות של רצונות האלו, 
ולגרש את שליטתו של הרצון לקבל, ולתת את כל השליטה להרצון 
להשפיע לה'.
%break
וכשהאדם מתחיל לעבוד את עבודת הקודש, שהיא לכוון את כל 
עבודתו יהיה לשם שמים, אז מתחילות המלחמות בין שני רצונות 
האלו. והאדם, ע"י יגיעה רבה, הוא זוכה אז להתגבר, והוא מנצח את 
המלחמה. ונכנס אז בלבו שליטתו של הרצון להשפיע לה'. 
%break
ואז האדם יכול לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה". ורק בזכות 
עבודתו הוא ירש את הלב, שנקרא עכשיו "ארץ ישראל", משום שרצונו 
הוא ישר - לאל.
%break
ולזה בא הפסוק ואומר לנו "כי תבוא אל הארץ, אשר ה' אלקיך נתן 
לך". זאת אומרת, לא שאתה כבשת אותה בכוחות עצמך, אלא "ה' 
אלקיך נתן לך". זאת אומרת, לאחר שהאדם נתן את היגיעה 
הדרושה, בכדי לכבוש את הלב, 
%break
שעל ידי המלחמות שעשה כל הזמן עם "האומות העולם", וניצח 
אותם, הוא ירש את הלב, הנקרא עכשיו "ארץ ישראל" ולא "ארץ 
העמים", מכל מקום הוא צריך להאמין, שלא הוא כבש את "הארץ", 
אלא "ה' אלקיך נתן לך", "ולא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה".
%break
ובזה יש להבין מה שקשה בזה, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו 
שכתוב (לך לך, שביעי) "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור 
כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".
%break
אם כן, למה נתן מקודם את הארץ לאומות העולם, ואח"כ יבואו 
ישראל, והם צריכים לעשות עמהם מלחמות, ולגרש אותם מארצם, 
ושיהיו טענות לכל העולם, 
%break
מדוע כבשתם ארץ שלא היתה אף פעם שלכם. ורק על ידי כבוש, 
שכבשתם ע"י מלחמות, אתם אומרים, שזו היא ארץ שלכם.
%break
וכולם מבינים, שבטח היה יותר טוב, שלא יתן את הארץ הזאת 
לאומות העולם. שאז לא היה חסר מקומות עבור אומות העולם, איפה 
להתיישב. הלא אחר זה נעשו מדינות אחרות חדשות, וה' היה יכול 
לעשות, שהם לא יתיישבו במקום הזה.
%break
אבל לא כך היה, אלא מקודם התיישבו כאן הז' אומות וכן שאר 
מלכים, ועם ישראל היה צריך להילחם עמהם, ולגרש אותם, וכל 
אומות העולם יצעקו על עם ישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות ז' 
אומות. 
%break
ולמה לי כל הטרחא הזאת, כמו שמביא רש"י דרשת חז"ל (בראשית, 
א') וזה לשונו "ומה טעם פתח בבראשית. משום כח מעשיו הגיד 
לעמו, לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו עכו"ם לישראל, ליסטים 
אתם, שכבשתם ארצות ז' אומות, 
%break
הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר 
ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
%break
ולפי זה קשה, למה לי כל הסדר הזה שהיה, היינו שמטרם שנתנה 
לנו, נתן מקודם לאומות העולם, ורק לאחר שהם התיישבו, אז אמר 
לנו, לכו והוציאו אותם מארץ הזאת, כי הבטחתי אותה לאברהם.
%break
ובדרך ענף ושורש יכולים לפרש את כל הענין הנ"ל. היות כי ידוע, כי 
"ארץ" נקראת מלכות, שהיא שורש הנבראים, שנקראת "מקבל בעל 
מנת לקבל", וזהו השורש, היינו המקבל הראשון, הנקרא "עולם אין 
סוף", 
%break
ואח"כ נעשו תיקונים, היינו שלא לקבל מטעם קבלה עצמית, אלא 
מטעם שהתחתון רוצה להשפיע להבורא. היינו שרוצה, שהרצון לקבל 
לצורך עצמו יתבטל אצלו, היינו שלא ישמש עמו, וכל התעסקותו תהיה 
רק להשפיע נחת רוח להשם יתברך.
%break
%page 54
ולפי הנ"ל יוצא, שגם בסדר הבריאה של עולם הגשמי, צריך גם כן 
להיות על סדר שהיה ברוחניות, היינו שמתחילה נתנה הארץ הזאת 
לאומות העולם, ואח"כ ע"י התגברות ומלחמות, 
%break
לגרש את האומות העולם מהארץ הזאת, שעם ישראל יכבשו אותה, 
וירשו את מקומם של האומות העולם.
%break
כי האומות העולם, שורשם היא נקודה האמצעית, שעליה היה 
הצמצום. היינו היות שבחינה הראשונה שיצאה בעולם, היתה מוכרחה 
להיות בחינת "מקבל בעל מנת מקבל" תחילה, כי אחרת לא שייך 
לומר, שהוא מצמצם את עצמו שלא לקבל, 
%break
כי ענין התגברות שייך לומר, במקום שיש לו רצון וחשק לקבל, שהוא 
מתגבר על ההשתוקקות שלו ורוצה בהשתוות הצורה.
%break
אי לזאת, אומות העולם היו צריכים מקודם לקבל את הארץ הזאת, 
כמו השורש, שיצא הרצון לקבל מקודם, שהוא עיקר הבריאה. ואח"כ 
שייך לומר, שצריכים לעשות שם תיקונים. 
%break
לכן אחר שאומות העולם קבלו את הארץ הזאת, אז באו עם ישראל 
ותיקנו את הארץ, שיהיה הכל לשם השם יתברך. וזה נקרא "ארץ 
ישראל", כמו שכתוב (עקב, שביעי) "ארץ, אשר ה' אלקיך דרש אותה 
תמיד, עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
%break
ויש להבין במה שכתוב, ש"ארץ ישראל" נקראת "ארץ, שעיני ה' 
אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", שמשמעות היא, 
שההשגחה של ה' היא בה, היינו דווקא ב"ארץ ישראל". 
%break
הלא ההשגחה של הקב"ה היא בכל העולם, כמו שאומר הפייטן "עיני 
ה' משוטטות בכל". ואיך אנו יכולים לומר, שרק בארץ ישראל היא 
השגחתו יתברך.
%break
ויש לפרש, שהפירוש הוא, מהי "ארץ ישראל", היינו ש"הארץ" שכבר 
יצאה מרשות אומות העולם, וכבר נכנסו לרשות "ישראל". את זה 
הפסוק רוצה להשמיענו, ולתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הם נמצאים 
ב"ארץ ישראל" או שהם עדיין נמצאים ב"ארץ העמים".
%break
והסימן לזה הוא, כמו שכתוב "ארץ, אשר ה' אלקיך דרש אותה 
תמיד". הפסוק אומר לנו מה זה "ארץ ישראל". אז הוא אומר, שאנו 
צריכים לדעת, אשר ה' דורש אותה תמיד. ומה היא הדרישה שלו. 
%break
אומר הפסוק הלאה: "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית 
שנה", שענין השגחה של הקב"ה נקרא "עיני ה'". לכן אם האדם רואה 
את השגחתו יתברך מראשית הזמן, 
%break
שנקרא "מראשית שנה", ועד "אחרית השנה", שפירושו, שבלי הפסק 
הוא רואה את השגחתו של הקב"ה, זו נקראת "ארץ ישראל".
%break
מה שאין כן "ארץ העמים" נקראת, שרק ה' יודע, שהוא משגיח על כל 
העולם כולו, אבל אומות העולם לא רואים את זה. לכן נתן לנו סימן 
בכדי לדעת, אם אנחנו נמצאים ב"ארץ ישראל", או הארץ שאנו 
יושבים בה, היא עדיין "ארץ של אומות העולם".
%break
נמצא לפי כל הנ"ל, שמקודם צריכים אומות העולם לכנס להארץ 
הזאת, שזה הוא רמז על הרצון לקבל, הוא מקודם הולד על מקום זה. 
ואח"כ עושים מלחמות עם הרצון לקבל, ומכניעים אותו לרשות של 
הקדושה, דהיינו שכל מה שהוא עושה, יהיה לפי מה שהקב"ה דורש.
%break
והנה בזה שביארו המפרשים, מה שכתוב "והיה כי תבוא אל הארץ, 
אשר ה' אלקיך נותן לך", שהכוונה היא, שאל יאמר אדם, אחרי כל 
מלחמות עם היצר, שהיה צריך תמיד להתגבר עליו בכל יום ויום, 
%break
שאל יחשוב, שזהו בכוחו עצמו הגיע למה שהגיע, אלא הקב"ה נתן לו 
לנצח את המלחמה הזאת. וזהו פירוש "אשר נתן לך". והנה ב"אשר 
נתן לך" יש להבחין שם ב' הבחנות:
%break
א. היא בחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה, שזה נקרא "תפילין של 
יד". ובתפילין של יד דרשו חז"ל "והיה לך לאות ולא לאחרים לאות". 
שמשום זה תפילין של יד צריכים להיות מכוסים, 
%break
שהכוונה היא, שבחינת אמונה נקראת "הצנע לכת עם ה' אלקיך", 
שזוהי בחינה של למעלה מהדעת.
%break
ב. היא בחינת תורה, שהיא בחינת "תפילין של ראש". ובתפילין של 
ראש דרשו רבותינו ז"ל על פסוק (כי תבוא) "וראו כל עמי הארץ, כי 
שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך", אלו תפילין של ראש. 
%break
%page 55
היינו ששם כתוב "וראו כל עמי הארץ", שתפילין של ראש צריכים 
להיות מגולים לכל, שזוהי בחינת "תורה", שתורה נקראת דוקא שהוא 
מגולה.
%break
מה שאין כן תפילין של יד צריכים להיות מכוסה, שפירושו למעלה 
מהדעת. אם כן אין מילים לומר להשני, משום שכל מה שאחד יכול 
לומר להשני, הוא רק ע"י הדעת. לכן בדבר שלמעלה מהדעת אין 
מילים. לכן אמרו "לך לאות ולא לאחרים". 
%break
לפי זה יוצא, שבנתינה זו, שהקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ, הוא 
בכדי להוציא מזה פירות. וכמו שביארנו לעיל, כשמדברים על דרך 
עבודה, "ארץ" הכוונה היא הלב. והקב"ה נתן ב' בחינות לתוך הלב:
%break
א. היא בחינת אמונה,
ב. היא בחינת תורה.
%break
שע"י שניהם יגיע האדם לשלימותו. והגם ששניהם באים על ידי, מכל 
מקום צריכים לדעת, ששניהם באים מהקב"ה, ואין לאדם לומר "כוחי 
ועוצם ידי עשה את החיל הזה".
%break
ובזה נבין מה שהקשו המפורשים, מדוע בבכורים כתיב "וענית ואמרת 
בקול רם". מה שאין כן בקריאת וידוי מעשר כתיב "ואמרת", ולא כתיב 
"וענית", כמו שכתוב בבכורים. לכן הוי וידוי מעשר בקול נמוך.
%break
כי "מעשר" נקרא בחינת מצוה, שהוא מלכות שמים. ובזה נוהג ענין 
של הצנע לכת כנ"ל, שהוא בחינת תפילין של יד, שדרשו חז"ל "לך 
לאות ולא לאחרים לאות". 
%break
לכן מעשר, שהוא מרומז נגד מצוה, אז כתוב "ואמרת" לבד, שהוא 
בקול נמוך, שאינו נשמע בחוץ, משום שזה בחינת הצנע לכת.
%break
מה שאין כן בכורים, הוא מרומז נגד תפילין של ראש, שהוא בחינת 
תורה, כנ"ל, ששם כתוב "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, 
ויראו ממך". לכן כתוב בבכורים "וענית ואמרת". 
%break
היינו, שצריך להיות בקול רם, שהוא בחינת תורה, שצריכה להיות 
מגולה לכל, שפירושו, שענין להטיב לנבראיו צריך להיות מגולה לכל 
העולם.
%page 56
%H אתם נצבים היום כולכם
%break
המפורשים שואלים על מה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם, 
ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל", שמתחיל 
בלשון רבים "אתם", ומסיים בלשון יחיד "כל איש ישראל". 
%break
הנה המחבר הספר "המאור ושמש" מתרץ, שבזה שאומר בלשון 
רבים ובלשון יחיד, מרמז בזה על ענין של אהבת חברים. שעל ידי זה 
שיש בכם "ראשיכם, שבטיכם, וכו'", ומכל מקום כל אחד אינו רואה 
אצלו יותר מעלה מכל איש ישראל, 
%break
אלא כולם שוים, בזה שאין אחד מקטרג על השני. לכן גם מלמעלה גם 
כן מתנהגים כן במידה כנגד מידה. לכן מושפע למטה כל טוב.
%break
הנה לפי דרכנו, שלומדים הכל על נושא אחד, יוצא הענין כך. האדם 
צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם 
בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל 
מנת להשפיע.
%break
ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה 
שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו 
מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו 
שום הוספה בעבודה. 
%break
היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, 
שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, 
משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש 
ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.
%break
היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת 
ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל. דהיינו שיש הרבה פעמים, שגם הוא 
מרגיש טעם בעבודה, ולפעמים הוא מרגיש, שהוא בבחינת 
"ראשיכם". 
%break
זאת אומרת, שלפעמים הוא חושב, שעכשיו הוא בא לידי מדרגה, 
שעוד אין באפשרותו מציאות, שיוכל לרדת למצב של שפלות. 
שפירושו הוא, למצב, שאם הוא רוצה לעסוק בעבודת ה', הוא צריך 
לעשות מאמץ גדול להכריח את גופו. 
%break
שאז, מה שהוא עושה, הוא בכפיה, משום שאין לו שום חפץ בעבודה, 
אלא שהגוף רוצה רק במנוחה, שלא איכפת לו שום דבר.
%break
אלא שאז הוא מרגיש, שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שאין דבר 
אחר בעולם, אלא לעסוק בעמ"נ להשפיע. ואז בטח שיש לו טעם 
בעבודה. 
%break
ואז כשמסתכל על המצבים הקודמים שהיו לו, הוא לא יכול להבין 
עכשיו, כשהוא במצב עליה. לכן לפי כל החשבונות, הוא מחליט, 
שעכשיו כבר אין שום מציאות, שתהיה לו פעם ירידה.
%break
אבל לפעמים, אחר יום, או אחרי שעה, או אחר כמה דקות, הוא יורד 
למצב של שפלות. עד כדי כך, שהוא לא מרגיש על המקום, שנפל 
ממצב העליה שלו ל"עומקא דתהום רבה". אלא לפעמים, אחר שעה 
או שעתיים, פתאום הוא רואה, שנפל מרום המעלות. 
%break
היינו ממה שהיה מקודם בטוח שהוא גבר בגברים, הוא נמצא כמו כל 
איש ישראל, היינו כמו עמך. ומתחיל אז לחשוב עצות בנפשו, ומה עלי 
עכשיו לעשות, איך אני יכול להרים את עצמי שוב למצב של גדלות, 
שהיה לי.
%break
אז האדם צריך ללכת על דרך האמת. היינו לומר, שמה שאני נמצא 
עכשיו בתכלית השפלות, זאת אומרת, שמשמים זרקו אותי בכוונה 
תחילה, 
%break
בכדי שאני אדע, אם אני באמת רוצה לעבוד עבודת הקודש מטעם 
להשפיע, או שאני רוצה להיות עובד ה' מטעם שענין זה מספק לי 
יותר משאר דברים.
%break
ואז, אם האדם יכול לומר, שאני רוצה עכשיו לעבוד בעל מנת 
להשפיע, ואין אני רוצה לעבוד עבודת הקודש בעמ"נ שאני אקבל איזה 
סיפוק בעבודה, אלא זה לבד מספיק לי, בזה שאני עובד עבודת 
הקודש כמו כל איש ישראל, 
%break
%page 57
שהולך להתפלל או ללמוד איזה שיעור בדף היומי, ואין לו זמן לחשוב 
אז על איזו כוונה הוא לומד או מתפלל, אלא הוא מקיים פשוט מעשה 
בלי שום כוונה מיוחדת, אז הוא נכנס שוב לעבודת הקודש, משום 
שהוא רוצה עכשיו להיות פשוט עובד ה' בלי שום תנאים מוקדמים.
%break
וזה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר 
עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים 
פחות מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים 
את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, 
%break
מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון 
ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל 
איש ישראל הפשוט. 
%break
היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה 
חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".
%break
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל 
את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת 
הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי", אז הקב"ה 
כורת עמו ברית.
%break
שענין כריתת ברית, פירוש אאמו"ר זצ"ל, שבזמן ששני אנשים רואים, 
שהם אוהבים זה את זה, אז הם כורתים ברית ביניהם, שהם ישארו 
באהבתם לתמיד. ושאל, אם הם אוהבים זה את זה, ומבינים שאהבה 
לא תפסוק מהם, אם כן הברית הזה למה לי. 
%break
ולשם מה הם עושים את הברית הזה, היינו לאיזו תועלת. זאת 
אומרת, מה הם מרויחים בזה שעשו ענין של כריתת ברית. אם זה 
סתם טקס או שזה לאיזו תועלת.
%break
ואמר, שענין כריתת ברית הוא, שכמו שעכשיו הם מבינים, שכדאי 
להם, שכל אחד יאהב את השני, משום הסיבות שהם רואים עכשיו, 
שכל אחד מרגיש את השני, שהוא דואג רק לטובתו, אז הם כורתים 
ברית. שכמו שעכשיו אין לאף אחד שום טענות לחבירו, 
%break
אחרת לא היו עושים כריתת ברית, אז הם אומרים אחד להשני, 
שכדאי לנו לעשות כריתת ברית אחד ולתמיד. היינו באם שיהיה חס 
ושלום מצב, שיהיו טענות אחד להשני, שאז כל אחד יזכור את 
הכריתת ברית, שעשו אז בזמן שאהבה היתה מגולה בין שניהם.
%break
כמו כן עכשיו, שאף על פי שהם לא מרגישים את שיעור האהבה כמו 
שהיה אז, מכל מקום הם מעוררים את האהבה הישנה, ולא מסתכלים 
על המצב שבו הם נמצאים עכשיו, והם חוזרים לעשות טובות זה לזה. 
%break
וזהו שמועיל את ענין כריתת ברית. היינו אפילו בזמן שאהבה שהיתה 
ביניהם, פג טעמה, אבל מטעם שעשו את הכריתת ברית, יש להם כח 
לחזור ולעורר את האהבה, שהיתה להם מהעבר, המאירה, ומכניסים 
זה שוב לתוך העתיד.
%break
נמצא לפי זה, עיקר הכריתת ברית, הוא לצורך העתיד. שהוא כעין 
חוזה שעושים, שלא יוכלו להתחרט במקום, שיראו, שאין עוד קשר 
האהבה כמו שהיה. 
%break
שבשביל האהבה זו היה להם תענוג גדול, בזמן שכל אחד היה עושה 
טובות כל אחד להשני. ועכשיו, שנתקלקלה האהבה, נמשך מזה, שאין 
כוחות, שמי שהוא יכול לעשות משהו לטובת הזולת.
%break
ואם הם כן רוצים לעשות משהו לטובת חבירו, אז הם צריכים להסתכל 
על כריתת ברית שהיתה להם אז, ומזה הם צריכים לבנות מחדש את 
האהבה. היינו כמו שהאדם שעשה חוזה עם חבירו, אז החוזה מקשר 
אותם, שלא יוכלו להתפרד אחד מהשני.
%break
היוצא מזה הוא, כנ"ל "אתם נצבים היום כולכם". היינו שחושב 
פרטים, היינו "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש 
ישראל". היינו שמכל מדרגות הגבוהות שהיו לו, נחשב אצלו עכשיו, 
שהוא נמצא במצב של "כל איש ישראל". 
%break
והוא מקבל על עצמו המצב הזה, כמו בהמצב שהיו לו מצבים טובים 
לפי דעתו. ואומר, אני עושה את שלי, וה' מה שהוא רוצה לתת לי אני 
מסכים, ואין לי שום בקורת. 
%break
אז הוא זוכה לכריתת ברית, כנ"ל. זאת אומרת, שהקשר נשאר 
לתמידות, משום שה' כרת ברית עמו לנצחיות.
%break
%page 58
ולפי הנ"ל יש לפרש הפסוק (נצבים) "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות 
לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". ויש להבין 
מה בא הפסוק להשמיענו. אין לומר, שבא להשמיענו, שהנסתר אין 
אנו יודעים, רק ה' יודע. 
%break
אי אפשר לומר כך, כי בלי הפסוק אנו רואים, שאין אנו יודעים מה 
שנסתר מאתנו. אם כן, מה בא הפסוק להשמיענו.
%break
אלא שידוע, שיש דבר הנסתר ודבר הנגלה. שפירושו, חלק המעשה 
מה שאנו עושים, את זה אנו רואים, אם אנו עושים אם לא. ואם הגוף 
לא רוצה לעשות את המצוה, 
%break
יש עצה, שהאדם יכוף את עצמו, שמוכרח לעשות את המצוה בעל 
כורחך. נמצא, שעל דבר נגלה שייך לומר כפיה.
%break
דבר הנסתר הוא הכוונה של המצוה. את זה אין אדם יכול לראות, מה 
שהשני מכוון בעת עשיתו. וכן האדם בעצמו, שהוא בעל המעשה, גם 
כן לא יכול לדעת, אם הוא לא מרמה את עצמו בעת עשיתו. הוא 
חושב, שאין לו שום כוונה אחרת, אלא כולו לה'. 
%break
מה שאין כן בחינת המעשה נקרא "חלק הנגלה". לא שייך לומר, 
שהאדם מרמה את עצמו, שהוא חושב שמניח תפילין ובאמת זה לא 
תפילין, או שאשה יכולה לרמות את עצמה, שמדליקה נרות של שבת, 
ובאמת לא מדליקה.
%break
מה שאין כן בבחינת הכוונה, כן שייך לומר, שהאדם מרמה את עצמו. 
הוא חושב, שעושה לשמה, ובאמת הוא כולו שלא לשמה. וכמו כן לא 
שייך לומר כפיה, שאין יכול לכוף את מחשבתו, שיחשוב מה שהוא 
רוצה. 
%break
כי בדברים השייכים להרגשה או לידע, אין לאדם שום שליטה, שיכוף 
את שכלו, שיבין אחרת מכפי שהוא מבין, או אחרת מכפי שהוא 
מרגיש.
%break
ובזה נבין את הענין הנ"ל, שאנו אין לנו אלא רק לעשות את חלק 
המעשה, שזה נקרא "הנגלות לנו ולבנינו, לעשות את כל דברי התורה 
הזאת", שאנו מצווים על המעשה. זאת אומרת, על המעשה אנו 
מצווים לעשות, אפילו על דרך הכפיה.
%break
ועל הכוונה, שנקראת "חלק הנסתר", שבזה אין להאדם שום דיעה 
ושליטה. אם כן, מה עלינו לעשות, שגם חלק הנסתר נוכל לקיים. ובזה 
יש לו להאדם רק לעשות תמיד בדיקה, היינו לבדוק את עצמו, אם 
באמת הוא עושה הכל בעל מנת להשפיע, 
%break
או על מנת להשפיע הגוף מתנגד. וכפי שיעור שהוא מרגיש, שהוא 
רחוק מזה, אז אם הוא רואה, שאין הוא מסוגל מצד עצמו לעשות שום 
דבר. היות מה שהוא חושב לעשות כמה עצות, בכדי שתהיה לו יכולת 
לכוון בעמ"נ להשפיע, לא עוזר לו.
%break
ועל זה בא הפסוק להשמיענו, שענין זה דלשמה, הנקרא "חלק 
הנסתר", זה שייך לה' אלקינו. היינו שרק ה' יכול לעזור לו, והוא 
בעצמו אין שום אפשרות שתהיה לו מציאות, שאין זה ביד האדם, 
%break
כי זה למעלה מהטבע. לכן אומר הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו", היינו 
שזה שייך אליו, שה' צריך לתת את הכח הזה, הנקרא "להשפיע".
%break
וזה שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונו "יצרו של אדם מתגבר עליו 
בכל יום, ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. 
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו".
%break
ענין "מבקש להמיתו" פירושו, שרוצה שהאדם יעשה הכל בעמ"נ 
לקבל, שזה נקרא, שהוא נפרד מחיי החיים. וממילא נשארו בהמות. 
וזה שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
נמצא, ש"מוות" נקרא, אם כונתו הוא לקבל, נחשבת זה לבחינת 
פירוד. ובכדי לזכות לבחינת דביקות, זאת אומרת, לזכות לכח של 
השפעה, שיהיה לו דבר זה, רק הקב"ה יכול לתת לו, ולא בידי אדם 
להשיג זאת.
%break
וזה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו 
בידו". 
%break
ומזה שביארנו, נבין את הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו לעשות", שרק בחינת המעשה שייך לנו לעשות, וחלק הנסתר 
הוא על ה' לעשות.
%break
%page 59
אבל גם על חלק הנסתר, גם כן יש לנו לעשות משהו, בכדי שה' יתן 
לנו את חלק הנסתר. וזהו לפי הכלל, שלכל דבר אנו צריכים אתערותא 
דלתתא. והענין הוא כך, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי", 
%break
שפירושו, ש"אין מילוי בלי חסרון", שאין אתה יכול להכניס משהו, אם 
אין לך מקום ריק, שאז אתה מכניס מה שרוצה. אבל אם אין מקום 
חסרון, היינו מקום ריק, איך אנו יכולים להכניס משהו.
%break
אי לזאת, אנו צריכים מקודם לראות, שחסר לנו את ענין הכלי 
דהשפעה, המכונה "רצון להשפיע". וזה הוא האור שלנו. וכמו 
שביארנו במאמרים הקודמים, שעיקר השכר שלנו הוא אם אנו 
משיגים את הרצון להשפיע, המכונה "אור חוזר", 
%break
כמו שמובא (בפתיחה הכוללת של ספר "עץ החיים" עם פירוש "פנים 
מסבירות") "שכל השכר, שאנו מקווים, הוא האור חוזר", עיין שם.
%break
לכן, אם הרצון להשפיע נקרא "האור", אז חיסרון זה, שהוא רואה, 
שאין לו הכח דלהשפיע, נקרא "כלי". והוא מרגיש שזה חסר לו, זאת 
אומרת, שהוא רואה מה שהוא מפסיד, על ידי זה שאין לו הכח הזה, 
שנקרא "כח השפעה". 
%break
לכן כפי הרגשתו, כך מתרשם אצלו החיסרון. וזה נקרא "כלי" ו"מקום 
ריק", שבמקום הזה, שחסר לו כח דהשפעה, יש עכשיו מקום שיכול 
לכנס את המילוי הזה. וזה נקרא ש"האור בא לתוך הכלי".
%break
אבל צריכים לדעת, בכדי לקבל הכלי הזה הוא עבודה רבה. היות שיש 
לנו כלים, הנקראים "חסרונות", שאנו רוצים למלאות אותם, שהם 
נקראים "כלים של אהבה עצמית", שאנו רוצים לקבל מילוי. והם כלים 
חשובים מאוד, כי הכלים האלו באים מצד הבורא, 
%break
שהוא ברא אותם יש מאין, מצד היותו רוצה להטיב לנבראיו, היינו 
שהיה רוצה לתת מילוי. ואיך אפשר לתת מילוי, אם אין מקום להכניס 
את המילוי. לכן ברא יש מאין הכלים האלו, בכדי לתת להם הטוב 
והעונג. נמצא, שזה הוא עיקר הכלי שברא הקב"ה.
%break
אבל מצד שהכלי הזה הנקרא "רצון לקבל", חשק שתהיה לו השתוות 
הצורה, המכונה "דביקות בה'", לכן הכלי הזו נפסלה מלהיות כלי 
קבלה על שפע עליון. 
%break
וצריכים עתה לכלי קבלה חדשה, המתלבשת בכלי הקודמת. ורק על 
ידי שניהם, היינו ע"י שהרצון להשפיע מתלבש בהרצון לקבל, אז הכלי 
הזו ראויה לקבל.
%break
היוצא מזה, כמו שהכלי הקודמת, שנקראת "רצון לקבל", באה מצד 
המאציל, ואין להתחתון שום חלק בעבודת הרצון לקבל, אלא שהכל 
בא מצד המאציל, כמו כן הכלי השניה, שנקראת "רצון להשפיע", גם 
כן באה מצד המאציל לבדו, ואין התחתון יכול להוסיף, 
%break
דוגמת הכלי הראשונה, שנקרא "רצון לקבל". אלא ההפרש הוא בזה, 
שלהכלי דלהשפיע מוכרחת להיות מקודם דרישה מצד התחתון, 
שהוא מבקש מה', שיתן לו את הכלי החדשה, מה שאין כן הכלי 
הראשונה, שבאה לו בלי שום התעוררות מצד התחתון.
%break