ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש-א. [0581-0776]. שלבי הסולם. שנת תשמ"ח.
%break
%page 581
%H מדוע החיים נחלק לב' בחינות
%break
חז"ל (ברכות י"ח) אמרו וזה לשונם "כי החיים יודעים שימותו". אלו 
צדיקים שבמיתתן קרויים חיים. ופירוש רש"י "אלו צדיקים", ומאי 
יודעים שימותו, נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכין ידיהן מן 
העבירה. 
%break
"והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים. 
ופירוש רש"י "הרשעים אינם יודעים מאומה", שעושים עצמם כאינם 
יודעים וחוטאים", עד כאן לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שיש חיים שנקרא "מיתה". היינו אצל הרשעים, החיים 
שלהם נקרא "מיתה". וכמו כן יש מיתה שנקרא "חיים". וזהו אצל 
הצדיקים. כלומר שיש ב' בחינות חיים:
%break
א. חיים של רשעים,
ב. חיים של צדיקים.
%break
ואיך נקרא החיים של צדיקים, לא כתוב. אלא מה כן כתוב. שהמיתה 
של צדיקים נקרא "חיים". ובודאי צריכים לומר, אם המיתה של צדיקים 
נקרא "חיים", ובודאי החיים של צדיקים היא מדרגה יותר גדולה.
%break
ולפי פירוש רש"י משמע, שבמיתתן, היינו כשמסתכלים על בחינת 
מיתה שלהם, לכן אינם חוטאים. אבל איזה שייכות יש זה לחיים. כי מי 
שאינו חוטא, כבר יש לו חיים. 
%break
וכמו כן שרש"י מפרש, שרשעים בחייהם נקראים "מתים", מדוע. 
מטעם, כי המתים אינם יודעים מאומה. כלומר שעושים עצמם כאינם 
יודעים. צריכים לפרש, שאינם יודעים מיום המיתה.
%break
גם זה יש להבין. כי מי שאינו זוכר מיום המיתה, הוא מוכרח לחטוא. 
הלא אמרו חז"ל (ברכות ה') "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר 
הרע. אם נצחו, מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה. 
%break
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יקרא קריאת שמע. ואם לאו, יזכיר לו יום 
המיתה. משמע אפילו שלא זוכר את יום המיתה, גם כן לא מוכרח 
לעשות חטאים".
%break
אם כן, מהו שפירש רש"י, שעושים עצמם כאינם יודעים מיום המיתה, 
לכן חוטאים. שמשמע, שמי שלא רוצה לעשות חטאים, הוא צריך 
לזכור תמיד את יום המיתה.
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים לזכור את כל אשר לפנינו, היינו 
מטרת הבריאה, וגם ענין תיקון הבריאה, שנעשה אח"כ. וגם צריכים 
להבין את הכלל, שאין אור בלי כלי. ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו. וגם ידוע, שאין אור בלי כלי. 
%break
כלומר, שאי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. ומשום זה ברא הקב"ה יש 
מאין בחינת חסרון והשתוקקות לקבלת תענוגים, שזה מכונה "רצון 
לקבל הנאה".
%break
ועל הכלי הזו, הנקרא "רצון לקבל", נעשה אח"כ תיקון, המכונה 
"צמצום". כלומר, היות שע"י קבלת השפע אין השתוות בין המשפיע 
להמקבל, והכלי הזה חשקה להשתוות הצורה, המכונה "דביקות", לכן 
לא רצתה לקבל לתוך הרצון לקבל שלה, 
%break
אלא על בחינה זו יהיה צמצום, ולא תקבל יותר, אלא מה שהיא יכולה 
לכוון בעמ"נ להשפיע. וזהו תיקון הבריאה. כלומר, בכדי שהנבראים 
ירגישו אי נעימות בזמן קבלת התענוגים מהבורא.
%break
ועכשיו מובן לנו, שהמטרת הבריאה הוא, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
ותיקון הבריאה הוא, שהנבראים לא ירגישו בחינת אי נעימות בעת 
קבלת התענוגים. 
%break
ו"כלי" נקרא חסרון, ו"אור" נקרא מילוי. ולפי זה יוצא, שהכלי שמלובש 
בה החיים, הכלי נקרא רצון, והחיים, המלובש בה, נקרא אור.
%break
ומזה נבין, שיש לנו ב' מיני כלים:
א. כלי אחד בלי תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל עמ"נ לקבל"
ב. ויש לנו כלי, שכן יש עליו תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל בעמ"נ 
להשפיע".
%break
%page 582
ובהנ"ל, שהחיים נקרא "אור", נמצא, שיש לנו חיים, המלובש בכלים 
דרצון לקבל, שע"י זה מקבלים שינוי צורה מהבורא, שזה גורם לנו 
פירוד מחיי החיים. ולכן החיים האלו נקראים בחינת "מיתה", מסיבת 
הפירוד שנעשה שם.
%break
ויש חיים המכונה "אור", המלובש בכלים שיש עליהם תיקון הבריאה, 
הנקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע". שע"י זה, הגם שהם נקראים 
"מקבלים", אבל היות שהכוונה היא בעמ"נ להשפיע, הם נשארים 
בדביקות, אפילו בעת קבלת התענוגים. 
%break
נמצא, שהאור שהוא מקבל, היינו החיים, נקרא "חיים", משום שהאור 
נשאר דבוק בחיי החיים.
%break
ובזה יש לפרש מה שנאמר "רשעים בחייהם נקראים מתים", משום 
שכל מה שמקבלים, הם מקבלים בכלים דקבלה, שזה גורם פירוד. לכן 
אמרו "רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
ומזה מובן ממילא "צדיקים בחייהם נקראים חיים", משום שמקבלים 
את המילוי של הכלי, היינו האור והתענוג, בכלים דהשפעה, שבזה 
הם דבוקים בחיי החיים, אף על פי שהם נעשים מקבלים.
%break
אולם לפי זה איך יתפרש את מה שאמרו חז"ל "צדיקים במיתתן 
נקראים חיים". והענין הוא, כי בסדר העבודה הוא, שמתחילים ב"שלא 
לשמה", ומתוך "שלא לשמה" באים "לשמה".
%break
נמצא, כשאדם נכנס בהעבודה, היתה הכוונה לתועלת עצמו, המכונה 
"שכר ועונש". ואח"כ הוא זוכה, ומראים לו מלמעלה בבחינת 
אתערותא דלעילא, שהוא צריך ללכת בדרך של אמת, היינו שיעשה 
הכל לשם שמים. 
%break
ובזמן שמראים לו מלמעלה, מה זה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אז 
הגוף בורח מעבודה זו, ולא רוצה יותר לעבוד. והאדם חושב אז, שהוא 
נמצא במצב של ירידה.
%break
כלומר, כשהתחיל לעבוד הוא היה במצב עליה, היינו שהוא היה יותר 
זך, ולא היה כל כך מגושם. לכן הגוף לא היה מתנגד לו לעבודה. מה 
שאין כן עכשיו הגוף נעשה מגושם, ובגלל זה הגוף לא רוצה לעבוד. 
והוא אומר אז, העבודה זו היא לא בשבילי. 
%break
כי אני רואה, שלא די שאני לא מתקדם יותר, אלא אני הולך אחורה. 
אם כן חבל על העבודה שלי ועל הזמן שלי. אי לזאת, היות שאני לא 
מסוגל לקנות חיים רוחניים, לכל הפחות אני אקנה חיים גשמיים, כמו 
כל העולם, שלא חושבים על רוחניות, רק על גשמיות.
%break
כמו כן אני אהיה כמוהם. לכל הפחות אני אשתדל להנות מהעולם מה 
שאפשר. אחרת אני אשאר קרח מכאן וקרח מכאן. והוא אומר אז, 
שאקיים מה שאמרו חז"ל (יומא ע"ב) וזה לשונם "אמר להו רבא 
לרבנן, במטותא מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנום". 
%break
ופירוש רש"י "תרתי גיהנום", להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה. 
"ולא תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם 
בעולמכם".
%break
ובזה יש לפרש, בזמן שהאדם בא לידי מצב של ירידה, הנקרא 
"מיתה", כלומר, שמרגיש טעם מיתה, אם הוא ילך בדרך של השפעה, 
היינו שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו רק שע"י זה תהיה נחת רוח 
להבורא, 
%break
ובשביל עצמו הוא לא רוצה שום דבר, שזה נקרא "עובד את ה' 
במסירת נפש", ודבר זה, מרגיש האדם, שזהו בחינת מיתה אצלו.
%break
ובאמת נתעוררה השאלה ששאלנו, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה". 
אם כן, מדוע הוא בא ממצב שהיה מרגיש טעם חיים בעת התעסקותו 
בתורה ומצות, לידי מצב, שבזמן שמתחיל רק לומר שהוא הולך לקיים 
תו"מ לשם שמים, הוא מרגיש בזה טעם של מיתה ולא של חיים. 
%break
איפה הכלל ש"מצוה גוררת מצוה", שכתוב (אבות פרק ד' ב') וזה 
לשונו "בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שמצוה 
גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עבירה, 
עבירה".
%break
%page 583
אלא הענין כנ"ל. דהיינו, בזה שהתחיל בעבודה דשלא לשמה, 
והתמסר לעבודה בלב ונפש, וקבל הכל על עצמו ברצינות, ומשום זה 
הוא זכה שמלמעלה נתנו לו לדעת, שיש עבודה דלהשפיע ולא 
לתועלת עצמו. 
%break
והסיבה שזכה לידיעה זו, להרגשה באיברים, היתה מטעם "מצוה 
גוררת מצוה", כי לא כל אחד זוכה להרגיש מה הוא שכל העבודה שלו 
תהיה רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזה דוקא שייך במי שנתן כל כוחו בשלא לשמה, וע"י זה הוא בא 
להרגשה של לשמה. ובודאי על זה הגוף לא מסכים בשום אופן.
אולם עתה, כלומר במצב שהוא רואה, שהעבודה דלהשפיע אין לו 
להגוף מה לקבל, האדם עומד בפני הדילמה:
%break
או להגיד שעכשיו הוא במצב של ירידה, הנקרא "עבירה". ואז הוא בא 
לידי יאוש, שאומר כנ"ל, שהוא רואה עכשיו, כי עיקר הוא להשפיע, 
ולהשפיע אין הוא מסוגל לעבוד, לכן הוא צריך לברוח מהמערכה, 
ולחזור לכל הפחות להנות מחיים הגשמיים.
%break
או להגיד, כי כשהתחלתי בעבודה היה כל המעשים על הכוונה דשלא 
לשמה. אז העבודה היא לא כנגד הרצון לקבל. אז הגוף לא היה 
מתנגד. מה שאין כן עכשיו, שזכיתי לדעת, שיש ענין של לשמה, 
הנקרא "לעבוד עבור תועלת ה'", 
%break
ובטח הגוף צריך להתנגד, היות שזהו נגד הטבע. ואיך יכולים לעבוד 
עבור תועלת ה'. התשובה היא, שיש בטבע, שהקטן יכול לשמש את 
הגדול בלי שום תמורה, היות שמרגיש הנאה גדולה, בזה שהוא 
משמש אותו.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, מדוע אין הגוף מסכים לעבוד עבור תועלת 
הבורא. והתשובה היא, שאין הגוף מאמין בגדלות הבורא. כי במקום 
שצריכים להאמין, הגוף מתנגד, משום שענין אמונה הוא דבר שלא 
חשוב. 
%break
זאת אומרת, שאם אין גדלותו יתברך מגולה בתוך הדעת, אלא 
שצריכים להאמין, זה נקרא אצל אדם דבר "שפל" ובחינת "מטה" 
בחשיבות. ועבודה הזו אין הגוף סובלתן.
%break
ואם כן יש לשאול, מדוע עשה הבורא ענין ההסתר והצמצום, שלא 
מגולה גדלותו יתברך. אלא שאם האדם רוצה להרגיש גדלות ה', הוא 
יכול לבוא לזה רק ע"י אמונה. 
%break
התשובה היא ידועה. היות שבזמן שהאדם עוד לא נקי מכלים דקבלה, 
אז הוא יקח הכל, היינו כל הגילויים של הבורא יתברך, לתוך כלים 
דאהבה עצמית. וזה יגרום לו פירוד מרוחניות. וזה יהיה כבחינת 
"היודע את רבונו ומכוון למרוד בו".
%break
ואם האדם צדיק, כמו שאמרו חז"ל, ש"צדיק נקרא מי שמצדיק את 
קונו". היינו שאומר, בטח מה שהוא מרגיש עכשיו זמן של ירידה, בטח 
שה' לא דחה אותו מלעבוד אותו, אלא שזהו תיקון גדול בשבילו. 
%break
כלומר, שניתן לו עכשיו מקום להאמין למעלה מהדעת בגדלות ה'. 
וכמו כן ניתן לו עכשיו צורך לבקש מה', שיאיר לו מגדלותו יתברך.
ואין הוא רוצה להרגיש את גדלות ה', משום הנאה שיש בהתגלות 
הזה. כלומר, שאין כוונתו, שהוא רוצה להנות את הכלי קבלה שלו. 
%break
אלא להיפך, היות שהוא רוצה לבטל את כל אהבה עצמית שבו, והגוף 
אינו רוצה להיכנע, לכן הוא מבקש מה', שיאיר לו, ולהעביר ממנו את 
ההסתרה, כדי שהרצון לקבל לעצמו יתבטל מנגד ה'.
%break
ובזה נבין את מה שאמר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה". פירוש, היות 
שאדם עומד לפני דילמה:
%break
או להגיד, שהירידה, שנפל ממדרגתו הקודמת, שהיה לו רצון וחשק 
לעבודה, ועכשיו המצב, שמרגיש טעם בעבודה הוא בחינת אי נעימות 
בלי שום חיות, אלא הכל עושה בדרך כפיה, היא באה לו מלמעלה, 
%break
מטעם שרוצים שהוא ילך בדרך האמת, היינו באמונה למעלה מדעת, 
שהיא בחינת מצוה קלה, שהאדם מקל בזה, מטעם שהיא בחינה 
בלתי חשובה אצל האדם, בזמן שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת.
%break
או לומר להיפך, שזה הוא לא מטעם "מצוה גוררת מצוה", אלא פשוט 
שהוא אדם יותר גס ויותר בעל מידות רעות משאר אנשים. אי לזאת, 
זה הוא פשוט בעל עבירה, ואין הוא ראוי לעבוד עבודת הקודש. 
%break
%page 584
אלא "עבירה גוררת עבירה". היות מה שאני עושה עתה בתו"מ, הוא 
על דרך כפיה, שאין לי שום אהבה לעבודת הקודש. לכן אני יעשה עוד 
עבירה, היינו לעזוב את דרך הכפיה, 
%break
ומתי שיהיה לי מצב רוח טוב, אז אני אעסוק בתו"מ. ובינתים אני 
אשוב לחיי הגשמיים, ואני אהנה לכל הפחות מעולם הזה, כנ"ל בדברי 
רבא.
%break
ולכן כשהאדם עומד בפני הדילמה, אומר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה, 
שתריץ ותכריע למצוה קלה". היינו שהמצב הזה הוא בחינת מצוה 
קלה, שנתנו לך מן השמים, שאתה תלך קדימה לדרך המוליך 
להאמת. 
%break
והסיבה היא "כי מצוה גוררת מצוה", היות שהתחלת בשלא לשמה, 
וכוונתך היתה להימסר לתו"מ בלב ונפש, לכן "מצוה גוררת מצוה".
%break
ומשום זה נתנו לך מן השמים, להודיע שיש ענין "לשמה", והתחלת 
להרגיש זה, ועכשיו הזמן, שיש להאדם צורך שה' יקרבהו. כי האדם 
רואה אז את מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
%break
ובורח מן העבירה. כלומר, שתברח מלהגיד שהמצב הזה, שבו אתה 
נמצא עכשיו, הוא בחינת עבירה. אלא שתגיד, שמצוה גוררת מצוה, 
ולא יכול להיות שזהו עבירה. ואם לא תגיד כך, אלא שתגיד שזהו 
עבירה, תדע ש"עבירה גוררת עבירה". 
%break
לכן אתה תהיה מוכרח לעשות עוד עבירה. זאת אומרת, אתה תהא 
בהכרח לחזור לחיים הגשמיים, ולעזוב את העבודה שהתחלת בה, כי 
תרצה לכל הפחות להנות מחיי עולם הזה, כנ"ל בדברי רבא, שאמר, 
שלא תירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו בדברי פירוש רש"י, שאומר במה שכתוב 
"כי החיים יודעים שימותו, אלו צדיקים שבמיתתן קרויים חיים". "ומאי 
יודעים שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה, "ומושכין ידיהן מן 
העבירה", 
%break
"והמתים אין יודעים מאומה", אלו רשעים, שבחייהם קרויים "מתים". 
ואומר, שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים.
ושאלנו, לפי פירוש רש"י משמע, מי שאינו נותן לב ליום המיתה, כבר 
הוא חוטא. ושאלנו:
%break
א. על מה שמפרש, כי הצדיקים במיתתן קרויים חיים. כי ע"י שיודעים 
שימותו, אינם חוטאים. נמצא, כי מי שאינו חוטא כבר יש לו חיים. איזו 
שייכות יש בין מי שאינו חוטא לחיים.
%break
ב. כאן משמע מדברי רש"י, שאומר על אלו צדיקים "כי החיים יודעים 
שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה. "ומושכין ידיהן מן העבירה", 
משמע מדבריו זה שלא חוטאים, הוא מסיבת שנותנים אל לבם יום 
המיתה, אחרת הם היו חוטאים, 
%break
והלא יש מאמר חז"ל "לאו דוקא יום המיתה מעכב מן החטא (ברכות 
ה') וזה לשונו "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אם נצחו 
מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה. ואם לאו, יקרי קריאת שמע. ואם לאו, 
יזכיר לו יום המיתה".
%break
אם כן אנו רואים, שלאו דוקא יום המיתה מעכב את האדם מלחטוא. 
ובהאמור נבין, ולכן יש לדייק במה שאמר "יום המיתה", פירוש, 
שהכוונה היא, בזמן שהאדם בא למצב של ירידה, 
%break
היינו שאין לו טעם בתורה, וטעם בתפלה, וכל מה שהוא עושה בענין 
תו"מ, הכל אצלו בדרך הכפיה, ואין לו שום חיות, שזה ממש הרגשה 
של מיתה.
%break
והאדם שואל לעצמו, מה היא הסיבה, שירדתי ממצבי הקודם. היינו, 
מטרם שנכנס בעבודה דלהשפיע, הייתי בשמחה ובטחון, שאני אהיה 
עובד ה'. והיה מעורר בי תמיד לתת כוחות. ולא ידעתי שום עצלות 
ושום חלשות, אלא תמיד הייתי ער לכל דבר. 
%break
מה שאין כן לאחר שנכנסתי לעבוד בדרך של השפעה, נאבד לי כל 
החיים בעבודה, וכל דבר הולך לי בעצלתיים. ואני מרגיש טעם מיתה 
בהחיים של העבודה זו. והלא חז"ל אמרו, שמצוה גוררת מצוה. ואני 
רואה עכשיו ההיפך.
%break
אלא האדם צריך לתת לב להמצב של מיתה, מה שהוא מרגיש עכשיו. 
וזהו מה שאומר "כי החיים יודעים שימותו, נותנים אל לבם יום 
המיתה, ומושכין ידיהן מן העבירה". 
%break
%page 585
הפירוש "נותנים אל לבם יום המיתה" יהיה, לפי הכלל "מצוה גוררת 
מצוה", היה צריך להיות עכשיו יום. היינו, בזמן שהוא נכנס לעבודה 
דלשמה, היה צריך להיות יותר חיים, 
%break
היות שהוא הולך עכשיו על דרך האמת. ומדוע הוא מרגיש עכשיו 
בחינת מיתה, שהוא חושך ולא יום, אלא שהוא בחינת לילה.
%break
אלא מי שהוא בחינת צדיק, הוא מצדיק את קונו, ואומר, בטח מה שה' 
נתן לו עכשיו בחינת ירידה הוא לטובתו. פירוש, שעכשיו ה' נתן לו 
לדעת, מהו הפירוש שהאדם עובד לא לתועלת עצמו, אלא רק 
לתועלת ה'. 
%break
ובטח הגוף הוא מתנגד לזה, משום שזהו נגד הטבע שלו. מה שאין כן 
מטרם שנכנס בעבודה דלשמה, אלא שהיה עובד לתועלת עצמו, לכן 
אין הגוף היה מתנגד לזה.
%break
נמצא, זהו סימן שהודיעהו לו, שידע, שהוא הולך על דרך הנכונה, 
היות שהגוף מתנגד, אחרת לא היה מתנגד. ולכן עכשיו יש לו צורך, 
הנקרא "כלי", שהקב"ה יעזור לו. כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין 
אותו", משום שכדי ללכת נגד הטבע, צריכים לעזרת ה'. 
%break
כי מה שיש בדרך הטבע, האדם מסוגל לעשות. מה שאין כן מה שהוא 
נגד הטבע, זה נקרא "נס מן השמים", שפירוש, שרק מן השמים 
יכולים לתת לו כוחות, שיהיה באפשרותו ללכת נגד הטבע.
%break
אם כן יהיה הפירוש "נותנים אל לבם להבין את יום המיתה", שבאמת 
המיתה הזו, מה שאני מרגיש, היא בחינת יום ולא לילה. וביום - 
המיתה הכוונה שיש כאן מקום בחירה, להגיד שהוא יום, הנקרא חיים, 
או להגיד שזהו מיתה. 
%break
שזה בא לי לאחר שעבדתי באמת ובמרץ, בכדי להגיע להמטרה 
שבשבילה נולדתי. והיות שהתחלתי בשלא לשמה, ובשלא לשמה אין 
זה בהופכיות להטבע, לכן הגוף לא היה מתנגד.
%break
מה שאין כן עכשיו, זיכה אותי מהשמים, שאני אלך בדרך של לשמה, 
לכן הגוף מתנגד, ולא רוצה לתת כוחות עבודה, משום שהוא נגד 
הטבע. לכן אני מרגיש עכשיו טעם מיתה. 
%break
אם כן, אם אני אומר, שעכשיו הוא יום ולא מיתה, אז אני מקבל 
מהמצב הזה כח בטחון, שאני אצליח בהדרך, שאני הולך עתה.
%break
ואני מושך ידי מלהגיד, שהמצב הזה, שאני מרגיש בחינת מיתה, הוא 
מטעם שאני נמצא במצב של עבירה, שנקרא "ירידה". ובגלל זה אין לי 
מה לעשות עוד בעבודה, כי אני רואה, שאני מדרדר והולך. 
%break
אם כן חבל על הזמן שלי. אלא אני אומר, שאין המצב הזה בחינת 
ירידה, אלא עליה בדרגה, עליתי על המסלול של אמת.
%break
וזה שכתוב "ומושכין ידיהן מן העבירה". היינו שמושכים עצמן מלומר, 
שהמצב הזה הוא בחינת עבירה. וממילא "עבירה גוררת עבירה". 
כלומר, שכדאי לי לעזוב את כל המערכה, אלא שאני אומר, שעליתי 
בדרגה, מטעם "מצוה גוררת מצוה".
%break
נמצא, שענין "מצוה גוררת מצוה", יכולים לפרש הן על העבר והן על 
העתיד. כלומר, אם הוא אומר שהמצב הזה הוא מצוה, אז "מצוה 
גוררת מצוה", היינו שיש לו עכשיו אמונה ובטחון, שיזכה לעלות 
במעלת הקודש, ויזכה להגיע להמטרה.
%break
ובזה נבין מה שאנו אומרים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו 
בספר החיים, למענך אלקים חיים". ויש להבין, מהו הסיום, שאומרים 
"למענך אלקים חיים". וכפי שאנו רואים, שיש ב' מיני חיים:
%break
א. של רשעים,
ב. של צדיקים.
%break
שהחיים של רשעים הם בכלים דקבלה, הנקרא "פירוד מהבורא", 
והחיים של צדיקים הם בכלים דהשפעה, שהוא בחינת "דבקות 
בהבורא". לכן אומרים "זכרנו לחיים". איזה חיים, "למענך", היינו 
להשפיע. כלומר, אנחנו מבקשים חיים, שיהיו בכלים דהשפעה.
%break
%page 586
%H עד כמה שיעור התשובה
%break
הכתוב אומר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", (הושע י"ד).
מכאן משמע, ששיעור התשובה הוא "עד ה' אלקיך". אמנם יש להבין, 
מה הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שעד המקום הזה צריכים 
לעשות תשובה. 
%break
וכשהוא מגיע למקום הזה, כבר אינו צריך לעשות תשובה, מטעם 
שכבר שב למקומו, מאיפה שהוא בא. 
%break
אמנם צריכים להבין, מהו שהאדם הלך מהמקום, ואומרים לו, שהוא 
צריך לחזור למקומו, מאיפה שהוא בא. שזה נקרא "תשובה". ולפי זה, 
מהו המקום שהלך משם, שהוא צריך לחזור לשם.
%break
ידוע מה שכתבו המקובלים, שנשמתו של אדם הוא חלק אלקי ממעל. 
כמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ב') וזה לשונו "חקירה הג', 
במה שאמרו המקובלים, 
%break
שנשמתו של אדם היא חלק אלקי ממעל. באופן, שאין הפרש בינו 
יתברך לבין הנשמה, אלא שהוא יתברך כל והנשמה חלק".
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ט') "והנך מוצא, שברוחניות 
פועל שינוי צורה, כמו גרזן מפריד בין הגשמיים. 
%break
ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בהנשמות הרצון לקבל הנאתו, הרי שינוי 
צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו יתברך, באופן 
שע"י שינוי צורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא ונבדלו הימנו להיות 
נבראים".
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"א) "ונשתלשלו העולמות עד 
למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום, שתהיה בו מציאת גוף 
ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון". 
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"ב) "וע"י תורה ומצות, נמצאים 
בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע. ואז 
יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה. 
%break
ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו יתברך. מפאת שזכו ע"י עבודה 
בתו"מ להשואת הצורה ליוצרם, שזה נבחן לגמר התיקון", עד כאן 
לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שכל מה שיש לנו לעשות בעולם הזה, הוא לתקן 
עצמנו ולהכשירנו, שנוכל לקבל את הטוב והעונג, שישנם במחשבת 
הבריאה. ונמצא, שע"י זה שהאדם נברא עם רצון לקבל, שהוא 
בהופכיות מהבורא, מבחינה זו נבחן שהאדם הלך מהמקום. 
%break
מאיזה מקום, מהשורש. היות שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל. אלא 
שנתרחקה מסיבת שינוי צורה, מהבורא, וירדה לעולם הזה, בכדי 
שתהיה מלובשת בגוף.
%break
וכנ"ל, שבעולם הזה יש זמן קלקול ותיקון, שבסגולת תו"מ יתוקן את 
מה שנתקלקל. והיות כי כל הקלקול הוא בזה, שהרצון לקבל מרחק 
את האדם מהבורא, 
%break
לכן לאחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, בכדי שהאדם יקבל את 
התכונת בעמ"נ להשפיע, שזהו נקרא "השתוות הצורה", נמצא שבזה 
נעשה תיקון על הקלקול.
%break
ובזה נבין את השאלה, מהו המקום שהאדם יצא משם, שאומרים לו, 
שהוא צריך לשוב למקומו, שזה נקרא "תשובה". יש לפרש, היות 
שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל, ונתרחקה מהבורא להיות רק "חלק" 
ולא "כל", כנ"ל. 
%break
וכל זה הוא מסיבת שינוי צורה, וממילא כשהוא מתקן זה בסגולת 
תו"מ, על הכוונה שזה יביא לו התיקון, שיכול לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
וממילא שוב נעשה מחובר ל"הכל", הנקרא "דבקות בהבורא", כנ"ל. 
וזה הוא השיעור שהאדם צריך לדעת, עד כמה הוא צריך לעבוד, עד 
שהוא יגיע לתשובה.
%break
על זה באה התשובה "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". שפירושו "אלקיך" 
היינו, שהוא לשון יחיד. כלומר, היות שע"י הרצון לקבל, שישנו באדם, 
הוא נתחלק לשתי רשויות, שהאדם נתרחק מבורא. 
%break
%page 587
וכשאדם מתקן עצמו ועושה הכל בעמ"נ להשפיע, שבזה הוא בא לידי 
דבקות, נמצא, השינוי צורה, שהיה מחלק את האדם, שנתרחק ע"י זה 
ממקורו, שזה נקרא, שהאדם נתרחק ממקומו, ועכשיו חזר למקומו, 
וזה נקרא "אלקיך" לשון יחיד, 
%break
שאין שום דבר שיפריד בין הבורא להנברא. וזה נקרא "תשובה", 
שהאדם חוזר למקומו. היינו כמו שהיה מטרם הבריאה, שהיתה 
הנשמה נכללת בכל. ואחר כך, ע"י הרצון לקבל, נתחלקה לחלק 
מהכל, כנ"ל. ועכשיו נעשה רשות היחיד, וזה נקרא "תשובה". 
%break
וזו "שובה ישראל". עד כמה הוא צריך לשוב. אומר לנו הנביא "עד ה'", 
שהוא יהיה "אלקיך", רשות היחיד.
%break
ובהאמור אנו רואים, שהכתוב רוצה להראות לנו מהי תשובה. כלומר, 
שבבחינת הכלל, שמלמדין אותם לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה, 
שם, היינו בבחינת הכלל, האדם צריך לעשות תשובה על בחינת 
המעשה. 
%break
פירוש, שאם האדם נזהר לקיים תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, 
בבחינה זו האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שבטח הוא עוד לא 
יצא ידי חובתו בקיום תורה ומצות. ומתחיל תמיד לחפש, אולי דיבר 
לשון הרע, או אולי דיבר דברים בטלים.
%break
כלומר, הוא עוסק תמיד, אם הוא רוצה לקנות שלימות, בחיפוש אחר 
העבודה שהוא עושה. ובדרך כלל, אין אדם רואה חוב לעצמו. 
%break
וכמו כן בענין שפלות, כמו שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח", 
גם בזה הוא מחפש אצלו איזה חסרון, שע"י זה הוא יכול לומר לעצמו, 
שהוא יותר גרוע מאחרים, 
%break
היות שהאדם צריך להיות שפל בעצמו, ושקר בודאי אסור לומר. לכן 
הוא דואג וחושב תמיד, למצוא לעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא 
גרוע מאחרים.
%break
ובטח אדם הנמצא במצב כזה, קשה לו מאוד לעשות תשובה. וכל מה 
שיכול לומר, אחרי כל התאמצות שלו, הוא יכול למצוא ספקות, אולי 
לא התפלל כראוי, אולי דבר לשון הרע והוא לא שם לב לזה. 
%break
זאת אומרת, הוא מוציא בעצמו מקום, שיכול לעשות תשובה על 
עבירות, שעבר עליהם מספק. וכמו כן בקשר לשפלות, גם כן אומר, 
אולי מספק אני יותר גרוע מאחרים. 
%break
נמצא, שכל התשובה שלו היא רק על ספק עבירה. זאת אומרת, הוא 
מאמין למעלה מהדעת, שבטח חסרה לו עדיין שלימות. וכל זה אמור 
לאלו אנשים, ששייכים להכלל.
%break
אולם לאנשים ששייכים להפרט, שמגמתם היא לזכות לדביקות ה', 
שהיא בחינת השתוות הצורה, כלומר שהם רוצים, שכל מעשיהם יהיו 
לשם שמים, כאן מתחיל סדר אחר לגמרי. 
%break
היות שהמודד שלהם בתו"מ הוא לאו דוקא רק המעשה, אלא הם 
רוצים, שגם הכוונה תהיה לשם שמים. כלומר, שלא מסתפקים בזה, 
שהם מקיימים מצות ה' בבחינת המעשה. 
%break
זאת אומרת, הגם שהם מקיימים תו"מ, משום שה' צוה אותנו לקיים 
את התורה ומצות, ולא מטעם שהסביבה מחייבים אותם לקיים את 
התו"מ, שזה נקרא, שעושים לא שהסביבה יכבדו אותם או שלא יכבדו 
אותם, שזהו הסיבה המחייבם לקיום תו"מ.
%break
אלא שהם עושים הכל בהצנע לכת עם ה' אלקיך, וממילא אין הם 
דורשים מהסביבה לא כבוד, וכו', אלא שהם רוצים לקיים תו"מ על 
הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא בלתי ה' לבדו. 
%break
והם רואים, שעל העבודה זו הגוף לא מסכים. והיות שהם רוצים 
להגיע להאמת, אז מן השמים מראים להם כל פעם, לפי ערך העבודה 
שלהם, מגלים להם את האמת, 
%break
איך שהרצון לקבל הוא בהפכיות הצורה להבורא. וכל פעם הוא 
מתנגד יותר בתקיפות, לזה שהאדם רוצה לעבוד רק לתועלת הבורא.
%break
האדם הזה אינו רואה, שיש לו משהו, איזו מעלה ברוחניות. והוא 
רואה, שהוא יותר מגושם משאר עובדי ה', שעוסקים בתו"מ. והסיבה 
היא כנ"ל, היות שהאדם, בזמן שמשקיע יותר כוחות בכדי להגיע 
להאמת, אז מלמעלה מראים לו, לראות את מצבו האמיתי של הרע. 
%break
%page 588
ואז הוא רואה, שאין בכוחו לעזור לעצמו. ויש לו אז צורך, הנקרא 
"כלי", שה' יעזור לו לצאת משליטת הרע שבו.
%break
ובהאמור יוצא, מה שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך", זה נאמר 
בכדי שהאדם לא ירמה עצמו, לומר, אני לא רואה בעצמי שום חטא. 
אלא הוא יכול להבין, אולי מספק יש לו עבירות שצריך לתת עליהם 
תשובה. לכן אומר לנו הכתוב "שובה ישראל". 
%break
ואם אתה תשאל, עד היכן שיעור התשובה, בכדי שאני אדע בוודאות, 
שאני צריך לעשות תשובה. על זה בא הכתוב ואומר לנו "שובה ישראל 
עד ה' אלקיך". 
%break
שאם הוא רואה, שעדיין יש לו שתי רשויות, היינו שהוא רוצה, שה' יתן 
לו טוב ועונג לרשותו של אדם, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", אז הוא 
יודע בודאי, שהוא מרוחק מה', שהוא נעשה חלק נפרד מהכל, כנ"ל. 
%break
וצריך לעשות כל מה שבידו, בכדי לחזור למקורו ושורשו. היינו שיחזור 
למקומו, שזה נקרא "ה' אלקיך".
%break
הכוונה, שאין יותר מרשות אחד, שהוא רשותו של הקב"ה, וזהו 
שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו רשות אחד.
%break
%page 589
%H מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת
%break
בזהר האזינו (דף צ"ג ובהסולם אות ר"י) וזה לשונו "אשרי חלקו מי 
שקראו אל המלך, ויודע לקראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי 
קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי הוא 
קרוב. חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". 
%break
וכי יש מי שיקראוהו בשקר, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו 
יודע למי קורא. מאין לנו. כי כתוב "לכל אשר יקראוהו באמת". מהו 
באמת. היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל", עד כאן 
לשונו.
%break
מאוד קשה להבין תשובת הזה"ק על השאלה. וכי יש מי שיקראוהו 
בשקר. על זה באה התשובה, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו 
יודע למי קורא. הדבר הזה מתמיה מאוד, מדוע מי שאינו יודע למי 
קורא, נקרא "שקר". 
%break
יכולים לומר, שהאדם הזה הוא טועה, אבל לא שקרן. וגם הראיה 
שמביא על פירוש "אמת" ואומר, היינו בטבעת המלך, שהוא שלימות 
כל. איזו ראיה זו, שצריכים לדעת למי שהוא קורא, אחרת נקרא שקר.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, שזה דבר נחוץ להבין, כי לפי דברי הזה"ק, "מי 
שמתפלל ואינו יודע למי קורא, הקב"ה מתרחק ממנו". היתכן להבין 
דבר כזה. וכי איך אפשר להאדם לדעת למי קורא. 
%break
בטח כל אדם קורא לה'. אלא למי הוא מתפלל. אם כן מהו הפירוש 
"למי קורא". ועוד יותר מזה קשה, במה שאומר "ואינו יודע למי קורא". 
הלא אנו למדנו, שהאדם צריך להאמין ולא לידע למי קורא.
%break
ונחוץ לנו להקדים את ענין מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. ואז נדע 
מה מוטל על האדם לתקן. כידוע, מטרת הבריאה היא, שהתחתונים 
יקבלו טוב ועונג, ולסיבה זו ברא בהם רצון לקבל הנאה, ואחרת לא 
יכולים להתקיים בעולם. 
%break
והרצון הזה מכריח אותם לעשות כל מה שביכולתם, בכדי להשיג 
תענוג, שע"י זה יש להם זכות קיום בעולם.
אבל יחד עם זה, כמו שכתוב בהקדמות, נולדה ברצון לקבל הזה, 
בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל באופן בלתי ישר, בחינת בושה. 
%break
ובכדי לתקן זה, נעשה בחינת צמצום והסתר, שהתענוג הרוחני נסתר 
מאתנו, ולא מתגלה אלא בשיעור שהרצון לקבל לעצמו מסתלק, 
בשיעור זה מתגלה תענוג הרוחני. 
%break
ובאם הרצון לקבל שורה באיזה מקום, תיכף מסתלק משם השפע, 
ואין שניהם יכולים להיות במקום אחד.
%break
ובהאמור נבין מהו תיקון הבריאה, שעושים תיקונים, שהבריאה תקבל 
את מטרתה, שבשבילה נבראה. כלומר, שהבריאה תקבל טוב ועונג 
בשלימות בלי שום נהמא דכסופא. 
%break
ולמדנו, איך הוא סדר עבודה. פירוש, מה האדם צריך לעשות, 
שתעבור ממנו בחינת הבושה, בעת שיקבל תענוג מהבורא. 
%break
היות שמטרם שהאדם משיג כלי זה, שהוא לקבל על הכוונה 
דלהשפיע, שאז אין בושה. כלומר, שבעת הקבלה לא ירגיש בה אי 
נעימות מחמת הופכיות הצורה.
%break
זאת אומרת, שכל זמן שאין להתחתון רצון לקבל, והרצון לקבל הזה 
לא יעשה שום שינוי צורה לגבי האור והשפע, עדיין שורה עליו 
הצמצום וההסתר, שאין השפע עליון מתגלה, ועל כל דבר שבקדושה 
שהוא מסתכל, הוא רואה חושך ולא אור. 
%break
אולם זה נוהג באנשים שבאמת הם רוצים להתקרב לקדושה, אצלם 
נהוג סדר כזה, מסיבת שמן השמים רוצים, שהם לא יבזבזו זמן 
בחינם, היות שהם מוכשרים להגיע לעבודת הקודש בטהרה, 
%break
שפירושו, עמ"נ להשפיע. באנשים כאלו, אם הם לא מכוונים בעמ"נ 
להשפיע, הם רואים חושך ולא אור.
%break
%page 590
מה שאין כן באנשים השייכים להכלל, בהם נוהג ענין אור כללי, 
המאיר להם בבחינת מקיף, ומקבלים מזה סיפוק, ואין הם מרגישים 
חסרונותיהם, שיצטרכו לתקנם. והאור הזה מאיר בהשלא לשמה.
%break
אולם בעת שהאדם רוצה לצאת מבחינת הכלל, ורוצה להיות עובד ה', 
הבנוי על בסיס של האמונה למעלה מהדעת, שאין הוא רוצה לקבל 
מתנת בשר ודם. כמו שביארנו, שיש לפעמים, שאין האמונה שיש לו 
לאדם, מספיקה לחייבו שיעסוק בתורה ומצות. 
%break
אלא היות שהוא נמצא בסביבה, שכל החברים עוסקים בתורה ומצות, 
הוא מקבל בחינת מתנה מהחברים, שהם כאילו נותנים לו חלק רצון 
משלהם, וע"י המתנות של חלקי רצון שהוא מקבל מהחברים, זה נותן 
לו, שגם הוא עוסק עכשיו בתו"מ. 
%break
נמצא, שהתו"מ שהוא מקיים, נבנה על בסיס של מתנת בשר ודם, ולא 
על בסיס ה'. כלומר, שאין כח האמונה שיש לו בה', מחייבו לעסוק 
בתו"מ. אלא הסיבה שגורמת לו לקיים תו"מ, היא מתנת בשר ודם.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון "ואל תצריכנו ה' 
אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך 
המלאה הפתוחה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד".
%break
כי בזמן שהאדם מברך לה', ונותן לו תודה על שנתן לו מזונות, ובעת 
ברכת המזון האדם צריך לשים לב ולחשוב, כי בזכות המזונות הוא 
מתקיים בעולם, 
%break
ואם לא היו לו מזונות, היה סובל יסורי רעב, ועכשיו ה' המציאו לו 
מזונות, ועל זה הוא נותן תודה לה', על הטוב שהאדם מרגיש, שה' 
נתן לו.
%break
וממזונות הגשמיים אדם צריך לעשות חשבון נפש למזונות הרוחניים, 
איזה מזונות רוחניים אדם קבל מהבורא. כי האדם צריך לדעת, כמו 
בלי מזונות גשמיים אין האדם יכול להתקיים בגשמיות, כמו כן בענין 
רוחניות, המכונה "חיים של יהודי", שיש על זה הרבה שמות. 
%break
יש שקוראים "חיים של תורה" או "חיים של קדושה", ויש שקוראים 
חיים רוחניים בשם "חיים שיש לו קשר עם הבורא", כלומר, הוא אומר, 
הכל נותן לו הבורא.
%break
ויש לפעמים, שהבורא רוצה שהאדם יבקש ממנו, ואח"כ הוא יתן לו 
את מבוקשו. ואין הטעם, חס ושלום, שהבורא משתוקק, שהנבראים 
יבקשו ממנו טובה, 
%break
ואח"כ הוא יתן להם, כדוגמת בשר ודם. אלא יש לפרש מה שאמרו 
חז"ל (יבמות ס"ד) "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".
%break
והטעם הוא, כי "אין אור בלי כלי". אם כן אין הקב"ה יכול לתת להם, 
בזמן שאין להם צורך ורצון, נמצא, מה ש"מתאוה לתפלתן של 
צדיקים", הוא מתאוה שיהיה להם צורך וכלי להשפע, משום שהרצון 
וצורך של צדיקים הוא בעמ"נ להשפיע לה', 
%break
והכלי והצורך הזה מסוגלים להחזיק השפע, ולא תבוא השפע 
להחיצונים, כדוגמת שבירת הכלים. 
%break
מה שאין כן לתפלת הרשעים הוא לא מתאוה, משום שהכלי וצורך 
שלהם לא מרויח שום דבר, משום שהוא לא יכול להשפיע שפע, שילך 
להקליפות. וכל הרווחים של ה' הוא במה שמשפיע.
%break
ובהאמור צריכים לומר, החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם 
הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או 
שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז 
להבורא. 
%break
מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את 
השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז 
שום דבר. כלומר, אם ביכולתו של האדם לתת תשומת לב ולצייר 
בעצמו, שבאם היה יכול לדבר למלך בשר ודם, 
%break
שכולם מחשיבים אותו, שזה יש בהטבע, שהאדם יכול לתת את כל 
מה שבידו, בכדי לדבר עם המלך, והאדם הזה, אם הוא יכול להתחזק 
באמונתו, שהוא מדבר למלך מלכי המלכים, שלא עם כולם הוא 
מדבר, אז כמו שדברנו, שיש בזה להבחין ג' בחינות:
%break
א. שהאדם בכלל לא יודע, שיש למדינה זו מלך בכלל.
ב. אפילו שיודע שיש מלך, אבל לא יודע שהמלך בא לעיר.
%break
%page 591
ג. אפילו שיודע שהמלך בא לעיר, אבל לא יודע את חשיבות המלך 
שלו, המקובל בכל העולם, שכל המלכים והשרים שבעולם משתוקקים 
לדבר עם המלך שלו. ועליו עלה בגורלו, שקבל רשות כניסה לדבר עם 
המלך. ומה חסר לו עוד. 
%break
כלומר, שהוא לא צריך, שה' יתן לו מה שהוא מבקש, כי זה שיש לו 
זכיה לדבר אל המלך, מספיק. וזה נותן לו חיים. ומה שהוא מבקש 
משהו מהמלך, אין כוונתו שהמלך יתן לו את מבוקשו, כי התפלה 
בעצמה מספיקה לו, כאילו כבר נתן לו את מבוקשו.
%break
וכמו כן בעת שנותן תודה לה' על מה שנתן לו, אין הוא מתחשב עם 
גודל המתנה, אלא זה שיש לו עכשיו הזדמנות לדבר אל המלך, ולתת 
לו תודה, זהו כל החשיבות שלו.
%break
זאת אומרת, אין הוא מתחשב עם נתינה, מה שהבורא כבר נתן לו, או 
מה שהאדם רוצה שיתן לו, אלא כל החשיבות היא, במה שהוא 
מאמין, שהוא מדבר עכשיו עם המלך.
%break
אדם שהוא במצב כזה, כלומר שאין לו שום ערך במה שיש לו, כלומר 
שאין הוא מתחשב מה שנכנס בכלים דקבלה, אלא הוא מודד חשיבות 
במה שנכנס בכלים דהשפעה, שזה נקרא "חיים רוחניים", משום שכל 
מחשבותיו הוא בזה, שיזכה לדביקות ה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
באלו אנשים אומרים, שנוהג ענין של עליות וירידות. שפעם הם 
מרגישים את חשיבות בדביקות ה', ולפעמים שורה בחינת צמצום 
והסתר, וטועמים במצב שהם נמצאים טעם של מיתה בלי חיות רוחני.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, בענין ששמו של הקב"ה הנקרא "אמת". לכן 
מי שקורא אותו בשקר, הוא מתרחק ממנו. ורבי אבא פירש, מהו 
השקר. זה שאינו יודע למי הוא קורא, נקרא "שקר". ושאלנו, מדוע מי 
שלא יודע נקרא "שקרן".
%break
ובכדי להבין את פירוש של אמת, נביא כאן מה שכתוב (בתע"ס חלק 
י"ג, דף א' תי"ז), שמבאר שם תיקון הז' מי"ג תיקוני דיקנא. וזה לשונו 
"ולפיכך נקרא אצלו, זה התיקון בשם ואמת. 
%break
כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות 
השגחתו יתברך לתחתונים. לכן נקרא גילוי השגחתו בשם "ואמת". 
%break
כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך, אשר כל מיני הסתרות, הנמצאים 
בעולמות, באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להטיב 
לנבראיו, כנודע".
%break
ובהאמור יוצא, שמה שכתוב, ש"שמו של הקב"ה נקרא אמת", היינו 
שניכרת האמת שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וזה שאומר 
רבי אבא "מהו באמת, היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות 
הכל". ויש להבין, מה מרמז לנו, שאמת הוא שלימות הכל.
%break
אולם כפי שלמדנו, ששלימות הבריאה היא, שהנבראים צריכים להגיע 
ולהשיג מטרת הבריאה, שהיא, שרצון הבורא הוא, שהנבראים יקבלו 
טוב ועונג. 
%break
ושלימות הכל היא, שבזמן שיקבלו טוב ועונג מהבורא, לא יפסיקו 
מדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שזה יכול להיות דוקא, שבזמן 
שיקבלו טוב ועונג, תהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא "שלימות 
הכל".
%break
נמצא לפי זה, כשהאדם מבקש מה', שימלא לו בקשתו, הוא צריך 
לדעת שמו של הקב"ה, בעת שהוא קורא לה', אחרת לא נקרא 
"אמת", רק "שקר", והקב"ה מתרחק ממנו.
%break
ושאלנו, מדוע אם הוא לא יודע את שמו, הוא נקרא "שקר". וגם מדוע 
הקב"ה מתרחק ממנו.
%break
והתשובה היא, כי בזמן שהאדם הולך להתפלל לה', הוא צריך 
להאמין, ששמו של הקב"ה הוא אמת. כלומר, שהקב"ה רוצה שתהא 
ניכרת מידת האמת, שהקב"ה רוצה להטיב לנבראיו. 
%break
ואם הוא קורא לה', ואינו מאמין ששמו של הקב"ה הוא באמת, שהוא 
רוצה שהנבראים יקבלו טוב ועונג, נמצא, שאינו מאמין במטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
נמצא, שהוא קורא "בשקר". כלומר, שהוא מבקש ממי שיעשה לו 
טובה, בו בעת שאינו מאמין, שהאיש הזה הוא מסוגל לעשות לו 
טובה.
%break
%page 592
נמצא, שהוא קורא, שיעשה לו טובה, הוא קורא "בשקר", מטעם 
שאינו מאמין, שהקב"ה הוא טוב ומטיב. ומשום זה הקב"ה מתרחק 
ממי שקורא אותו בשקר. 
%break
כי אנו רואים גם בגשמיות, שאם הולך לבקש טובה ממישהו, והשני 
יודע שהוא לא מאמין בו, שהוא יכול לעשות לו טובה, אלא סתם שהוא 
מבקש ממנו, בטח שהאדם מתרחק ממנו ואינו רוצה לשמוע אפילו מה 
שמדבר אליו. 
%break
כמו כן הקב"ה יודע, שהאדם מדבר שקר, שאינו קורא אותו בשמו, 
הנקרא "אמת", ש"באמת" הקב"ה להטיב לנבראיו. וממילא מובן לנו 
שהקב"ה מתרחק ממנו.
%break
ובהאמור יוצא, כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, אם האדם 
הולך להתפלל לה' בכדי שיקרב אותו להיות דבוק בה', הסדר הוא, 
שלפני התפלה הוא צריך להתבונן מקודם למי הוא מתפלל, כלומר 
לאיזה שם של הקב"ה הוא מתפלל. 
%break
זאת אומרת, שיש להקב"ה הרבה שמות, והשמות של הקב"ה 
נקראות על שם הפעולות, המתגלות ממנו. כמו שאמרו חז"ל אצל 
מלאכים, שכל מלאך נקרא על שם הפעולה.
%break
לכן בראש וראשונה, האדם צריך להאמין, ששמו של הקב"ה הוא "טוב 
ומטיב". וזאת היתה מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". ושמו הוא 
"אמת". 
%break
שבזמן הגמר התיקון יתגלה שמו האמיתי, שכוונתו היתה, בזה 
שסבלנו יסורים, לא היה ענין של נקימה ונטירה, כמו שנוהג באנשים 
גשמיים, אלא הכל היה על כוונה אחת, שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
כלומר, שעל ידי היסורים שסבלו, זה היה תיקונים, שיביאו אותם 
ולהכשיר אותם, שיוכלו לקבל את הטוב והעונג.
%break
וכשיש לו להאדם אמונה זו, והוא מבקש מה' שיקרב אותו, כלומר 
שיתן לו כח מלמעלה להגיע לדרגת הכשרה, בשיעור שיהיו כל מעשיו 
בעמ"נ להשפיע, ואת זה הוא מבקש מה', 
%break
כלומר שיתגלה כבודו יתברך בהעולם, ולא כמו שהיא עכשיו שכינתא 
בעפרא, אלא הוא מתפלל, שכבודו יתברך יתגלה בעולם, זה נקרא, 
שיודע את שמו של הקב"ה, ואינו קורא בשקר, אלא באמת.
%break
%page 593
%H מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, 
שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. 
%break
אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על 
החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת 
הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול 
לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו.
%break
ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, 
מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים. והגם שהתשובה היא 
פשוטה וידועה לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצר הרע, 
%break
אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצר הרע, שהוא מסית את 
הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו 
בעולם. וכמו כן צריכים להבין, מהו יצר הטוב, שהוא רוצה דוקא, 
שהנבראים יעסקו בתו"מ.
%break
וכפי שלמדנו, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא 
הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק 
לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. 
%break
והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל 
הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצר הרע, שהוא מסית 
להנבראים, שיעשו חטאים.
%break
אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, 
והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם "נברא", שזהו כמו שכתוב, 
שנברא נקרא "יש מאין", שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם 
שבראו. אם כן למה הוא שורש היצר הרע.
%break
והתירוץ על זה מובא בתע"ס, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. 
לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהיא בעמ"נ 
לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות 
בעת קבלת התענוגים. 
%break
לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". כלומר, שלא יקבל את האור 
בכלי זה, הנקרא "מקבל לעצמו", אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש 
לו הכוונה בעמ"נ להשפיע.
%break
זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, 
מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון 
כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו ולא על הכוונה בכדי להשפיע 
נחת ליוצרו.
%break
נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת 
עצמו. וזה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, 
שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל 
הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה נקרא "קדושה". ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים 
לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.
%break
לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש "יצר הרע", 
היות שע"י זה שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא 
לא נותן לנו לקיים תו"מ. 
%break
כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא 
לשמה היצר הרע מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים 
לשמה. לכן מספק "אולי יבוא", כבר מפריע.
%break
ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. 
נמצא, שהיצר הרע מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך 
שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות 
שהוא מקיים. 
%break
%page 594
כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב), תניא רבי יוסי הגלילי אומר 
"צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי". ופירוש רש"י 
"ולבי חלל בקרבי, יצר הרע. הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו".
%break
ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, 
בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן 
הרצון לקבל נקרא "רע", מטעם שהוא עושה רע לאדם. 
%break
משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', 
הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם 
היום".
%break
וכשהאדם בא לידי הכרה, שהרצון לקבל לעצמו מפריע לו להגיע 
לעולם החיים, ורוצה שהאדם ישאר בעולם החושך והמות, וכי יש 
בעולם דבר היותר רע, שמפריע לו מלהגיע להחיים, אז האדם נותן 
להרצון לקבל לעצמו שם "יצר הרע". 
%break
כלומר, שהאדם מרגיש את הצרות הרעות, שהוא גורם לו. אז הוא 
קובע לו שם "רע". מה שאין כן מטרם שהאדם מגיע להרגשה זו, 
שהרצון לקבל לעצמו הוא המפריע בעדו מלהגיע להטוב ועונג, אין 
האדם מכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם "יצר הרע".
%break
ומזה אנו רואים, זה שהרצון לקבל לעצמו מפריע את האדם מלקיים 
תו"מ, הוא צודק, היות שהרצון לקבל לעצמו רואה, שהאדם רוצה 
להמית אותו, 
%break
כנ"ל בדברי חז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי", שהיצר הרע נעשה 
כמת אצל צדיקים, שמקיימים תו"מ, כדברי חז"ל, "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין".
%break
נמצא, שהרצון לקבל הזה, הנטבע בהנבראים, הוא השורש לכל 
החטאים, שלא נותן להנבראים לקיים מצות ה', מטעם שהוא רואה, 
שרוצים להעביר אותו מהעולם. 
%break
וזהו כמו שמובא במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות א') "רבי 
חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה 
להם תו"מ". 
%break
ומבואר שם, שע"י קיום תו"מ זוכים להזדכך מהרצון לקבל לעצמו. לכן 
אנו מבינים טוב מאוד, מדוע שהרצון לקבל הוא המפריע לקיים תו"מ, 
והוא השורש והסיבה לכל החטאים.
%break
ומזה נמשך, שאלו שרוצים לעבוד בדרך של השפעה, להם יותר קשה 
מלחמת היצר הרע, מסיבת שאלו אנשים הם ממש רוצים להרוג 
ולהמית את הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שהם רוצים ללכת בדרך 
התורה, שהיא הפוכה מדעת בעלי בתים. 
%break
שדעת בעלי בתים היא, שאין הם עושים שום דבר אלא לתועלת 
עצמו. ולכן כשהם עוסקים בתו"מ, כל כוונתם היא, שירכשו ע"י זה 
שכר עבור תועלת עצמם.
%break
זאת אומרת, שהם ישארו בהרצון לקבל שלהם. ורק מקודם שהתחילו 
לעסוק בתו"מ רצו שכר עולם הזה, בשעה שעסקו רק בדברים 
גשמיים, כי מי שעובד אצל בעל הבית, הוא רוצה שבעל הבית ישלם 
לו שכר. 
%break
ועתה, שהתחיל לעבוד ולקיים תו"מ מה, שה' צוה אותנו, אז הוא 
רוצה, שה' ישלם שכר. נמצא, שהכל על דרך לתועלת עצמו. מה שאין 
כן אחר כך, שהתחילו לקיים תו"מ, היה זה על הכוונה שיקבלו שכר 
עבור הרצון לקבל שלהם, עולם הבא.
%break
אם כן, היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל", לא מתנגד להם כל כך. היות 
שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה 
באים לשמה. 
%break
שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת 
עצמו, אבל ע"י זה יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם 
תועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן מי שרוצה מלכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, 
כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצר הרע מתנגד לו 
על כל צעד ושעל. והיצר הרע רוצה לקיים "הבא להורגך, השכם 
להורגו". 
%break
לכן עבודתם קשה ביותר, מאלו אנשים שעובדים בעמ"נ לקבל פרס. 
משום שהם אומרים מלכתחילה, שהם רוצים לקיים תו"מ בתור 
סגולה, שע"י זה יוכלו להרוג את היצר הרע, כנ"ל "ולבי חלל בקרבי".
%break
%page 595
ועתה נבין את השאלה, ששאלנו, לפי מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם 
מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה 
האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. 
%break
ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא 
פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו "הבא לטהר 
מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה באה מה' לאחר שבקש עזרה.
%break
נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה 
מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, 
שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך 
להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. 
%break
כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, 
היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם 
משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.
%break
מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו 
האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש 
ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. 
%break
נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על 
החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.
%break
והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, 
שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר 
החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. 
ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.
%break
%page 596
%H מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם
%break
במגילה (דף כ"ט) כתוב שם וזה לשונו "תניא רבי שמעון בן יוחאי 
אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, 
שכינה עמהן, שנאמר, ושב ה' אלקיך את שבותך. 
%break
והשיב, לא נאמר, אלא, ושב. מלמד, שהקב"ה שב עמהם מבין 
הגליות", עד כאן לשונו. ויש להבין בדרך העבודה:
%break
א. מה נותן לנו זה בעבודה, אם השכינה גם כן בגלות. כלומר, מהי 
התועלת מזה, שגם השכינה היא בגלות, כמו שכתוב "חביבין ישראל 
לפני הקב"ה, בזה שגם השכינה היא בגלות". 
%break
אם כן יש להבין, מה מוסיף לנו זה בעבודה. כלומר, מהו התיקון שאנו 
מוצאים מזה, שגם השכינה היא בגלות.
%break
ב. מהו זה שאמרו חז"ל "צער השכינה, בזה שהיא בגלות". וחז"ל 
אמרו "אדם צריך להצטער בצער השכינה". 
%break
איך אפשר לומר, שיש צער למעלה, שאנו צריכים לבקש מהקב"ה 
"לאקמא שכינתא מעפרא". זאת אומרת, שאנו צריכים לבקש 
מהקב"ה, שהוא יוקים אותה מהעפר.
%break
ג. מהו בעבודה להבין שהשכינה מונחת בעפר, שהיא בעצמה לא 
יכולה לקום, אלא צריכים שהקב"ה יוקים לה.
ד. בכדי שהקב"ה יוקים לה, אנו צריכים להתפלל על זה. וכאילו בלי 
תפלתנו, אין הקב"ה יכול להוציא אותה מעפר.
%break
ולהבין כל זה צריכים מקודם להבין, לאיזו בחינה אנו קוראים קוב"ה, 
ולאיזו בחינה אנו קוראים שכינה. אאמו"ר זצ"ל אמר פשט על מה 
שכתוב בזה"ק "איהו שוכן, ואיהי שכינה". 
%break
שיש לדעת, מה שאנו מבחינים הרבה בחינות בעולמות העליונים, זהו 
רק מצד המקבלים. אבל מצד הבורא כתוב "אני הויה לא שניתי". 
ולפיכך מבחינים את כל העולמות לב' בחינות:
%break
א. בורא, שהוא "השוכן". ונקרא "אור", ונקרא "המשפיע", "הנותן" 
ו"המחיה".
ב. המקום שהבורא הוא מגולה. כלומר, המקום שמרגישים אותו, 
ומשיגים אותו לפי ערך הכלי, שיש לה ההשתוות הצורה. 
%break
שתיקון הזה יצא לאחר הצמצום. לפי זה יוצא, הוא אמר, שהמקום, 
שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא "שכינה". אם כן אין הם שני 
דברים, אלא זהו אור וכלי, אור נקרא "שוכן", והכלי, ששם מלובש 
האור, נקרא "שכינה".
%break
ובהאמור לפי דבריו יש לפרש את כל ענין עבודה, שיש לפנינו בבחינת 
תיקון הבריאה, שהוא רק תיקון הכלים. פירוש, איך שהשפע עליון, מה 
שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, שהכלים יתאימו לקבל השפע, 
והשפע לא ילך להחיצונים. רק זו היא עבודה שלנו ולא יותר.
%break
נמצא לפי זה, השוכן רוצה להיות מגולה, כלומר שהטוב והעונג יהיה 
מגולה להנבראים. ומצד המאציל אנו מיחסים רק בחינת משפיע ונותן, 
כי זו היתה מטרת הבריאה.
%break
אבל מצד התחתונים, שהכלי, ששם צריך להיות מגולה את הטוב 
והעונג, הואיל שחשקה בהשתוות הצורה לשורשו, כלומר שתהיה 
משפיע כמו השורש, לכן אמרה, שהיא לא רוצה לקבל בעל מנת 
לקבל. ועל זה עשתה צמצום.
%break
ורק בזמן שתהיה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, אז הכלי תקבל את 
הטוב ועונג. וזה נעשה בעולמות עליונים, שהם נקראים בחינת 
"השורשים להנשמות", כלומר שגם הנשמות לא יקבלו את השפע, 
%break
אלא בתנאים כאלו, הנקראים "בעמ"נ להשפיע". זהו גורם עיכוב, שלא 
יכול להתגלות את הטוב והעונג, עד שהתחתונים יהיו ראויים לקבל 
השפע.
%break
ובהאמור יוצא, שהמקום, שהשוכן צריך להיות מגולה, ואם אין 
התחתונים נותנים את המקום הזה, כי אין בכוחם לתת הכוונה על 
המתנה, מה שהשוכן יתן, שהקבלה תהיה בעמ"נ להשפיע, 
%page 597
%break
נמצא, שזה נקרא "צער השכינה". כלומר, שאין הקב"ה יכול להשפיע 
את הטוב והעונג כרצונו יתברך, שרצונו הוא להטיב לנבראיו.
%break
נמצא, "צער השכינה" פירושו, שיש צער להקב"ה, שהוא לא יכול 
לגלות את הטוב והעונג, מסיבת שאין הנבראים נותנים את המקום 
המוכשר לקבל. כי אם יתן להם את הטוב והעונג, הכל ילך להס"א. אי 
לזאת נמצא, שאינו יכול להשפיע את הטוב כמו שהוא חפץ.
%break
ובזה נבין, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה. ושאלנו, מדוע אין 
הקב"ה מקים אותה מעפרא, אלא הוא צריך שהתחתונים יכוונו 
במעשיהם, כלומר מה שהם עושים, שהכל הוא צריך להיות על הכוונה 
"לאקמא שכינתא מעפרא".
%break
והתשובה היא, כי כל מה שהקב"ה נותן, הכל הוא טוב ועונג, שזהו 
מטרתו להטיב לנבראיו. מה שאין כן "לאוקים השכינה מעפרא", 
%break
כלומר שיהיה בידי הקב"ה ליתן שפע, והשפע לא ילך להס"א, זה יכול 
להיות רק בזמן שאין התחתונים רוצים לקבל לתועלת עצמם, אלא 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שייך לעבודת האדם ולא להבורא. להבורא שייך לתת. מה שאין כן 
לא לתת, לא שייך להבורא, אלא להנבראים. כלומר, שאין הנבראים 
רוצים לקבל לעצמם, אלא בתנאי בעמ"נ להשפיע. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל "הכל הקב"ה נותן". הכוונה היא "הכל", היינו כל 
השפעות טובות הבורא נותן. 
%break
ו"יראת שמים", שהוא שלא לקבל לתועלת עצמו, זה רק האדם צריך 
לעשות. לכן על האדם מוטל לתקן את עצמו, בכדי שיהא בידו של 
הקב"ה לתת את הטוב והעונג.
%break
נמצא בזה, מה שהאדם עובד לתועלת ה', נשאלת השאלה, איזו 
תועלת, כלומר מה חסר להבורא, שאנו צריכים לעבוד לתועלת 
הבורא, שהקב"ה מקבל מעבודת האדם. 
%break
יכולים לומר רק דבר אחד, היינו מקום, שיהא בידו להשפיע שם את 
הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו בעת בריאת העולם, שהוא להטיב 
לנבראיו.
%break
אי לזאת, כשאנו אומרים "צער השכינה", הכוונה על זה שאין הקב"ה 
יכול לגלות להם את הטוב ועונג. נמצא, שיש כביכול צער על מה 
שהוא לא יכול להטיב להנבראים. 
%break
וזה נקרא "צער השכינה", צער שאינו יכול להשפיע לתוך הכלים, 
כנ"ל, שהכלים נקראים "שכינה", ששם שורה השוכן.
%break
והסיבה, שצריכים לכוון בכל מעשינו לצער השכינה, הוא, היות שאנו 
צריכים להגיע לידי השתוות הצורה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע ולא 
לקבל לתועלת עצמו". 
%break
וזה כלל, שאין האדם יכול לעבוד ללא מטרה. אם כן האדם צריך לשום 
לעיניו, מה הוא רוצה עם היגיעה שלו. כלומר, מה הוא רוצה לקנות 
בחיים, שידע אם הוא ישיג את הדבר, הוא יהיה אדם המאושר 
בעולם.
%break
לכן אומרים לו, שאין דבר יותר גדול ויותר חשוב, מזה שהוא ימלא את 
רצון הבורא ולא הרצון לקבל לעצמו. ואז האדם צריך לדעת, מה חסר 
בבית המלך, שהוא יכול למלאות את החסרון הזה. 
%break
כלומר, מה אפשר לומר שיש להבורא צער, שחסר לו את דבר הזה. 
שאם יתנו לו, תהיה שמחה לפניו.
%break
על זה באה התשובה, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה, כנ"ל, 
שיש צער להבורא כביכול, בזה שהוא לא יכול להשפיע טוב ועונג 
להנבראים, כנ"ל במשל המדרש, שאומר, שזה דומה למלך, שיש לו 
מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים.
%break
ולהבין את משל המדרש יכול לומר משל, שזה דומה לאדם, שעשה 
חתונה לבנו, והזמין באיזה אולם חמש מאות מנות, ואף אחד לא בא 
מאיזו סיבה שהיא. ובקושי קיבץ מנין להחופה. איזה צער האדם 
מרגיש, בזה שיש לו חמש מאות מנות עבור הקהל, והקהל לא בא. 
%break
ועל סיבה זו צריך האדם לעבוד, לזכות לעשות נחת רוח להבורא, בזה 
שהוא מקבל ממנו טוב ועונג. והאדם שהגיע לדרגה זו, הוא האדם 
המאושר בעולם.
%break
%page 598
מה שאין כן, אם האדם מקיים תו"מ בעמ"נ, שהקב"ה ישפיע לו טוב 
להכלי קבלה, בעמ"נ שהוא רוצה להנות עצמו, האדם הזה מרוחק 
מהשפע. כי השפע עליון יכול לבוא רק בכלים דהשפעה. 
%break
לכן צריכה להיות הסיבה, מה שהוא מקיים תו"מ, הוא מטעם, שע"י 
זה הוא יהיה בין האנשים שרוצים להנות את הבורא, כנ"ל בהמשל.
%break
אבל היות שהאדם נולד בכלי של קבלה עצמית, ואיך אפשר לשנות 
את הטבע, ולומר שהוא לא דואג עבור עצמו לשום דבר, רק מה כואב 
לאדם, שהוא מצטער, זהו רק צער השכינה, שפירושו כנ"ל, מה שיש 
כביכול צער למעלה, בזה שאינו יכול למלאות רצונו.
%break
כלומר, היות שרצונו יתברך הוא להטיב, ואינו יכול להוציא הטבה זו 
לפועל, כי אין להנבראים כלים מוכשרים שיוכלו לקבלו, והיות שע"י 
קיום תו"מ יהיה מסוגל לעשות כלים מוכשרים, כמו שאמרו חז"ל 
"בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", 
%break
זוהי הסיבה שהוא עובד בכל כוחו לקיים תו"מ, שע"י הקיום של תו"מ 
הוא יצא מאהבה עצמית ויזכה לכלים דהשפעה. ואז יהיה ביכולתו 
לעשות נחת רוח ליוצר, שהוא מקבל ממנו את הטוב והעונג.
%break
ובזה נבין שאלה הב'. מה שייך לומר, שיש צער וחסרון למעלה. 
התשובה היא, היות שהוא רוצה לתת להנבראים כל טוב, ואין 
הנבראים מסוגלים לקבל, מפאת שינוי צורה. 
%break
וזה שהוא לא יכול לתת להמקום, שצריך להיות מגולה השוכן, שנקרא 
"שכינה", זה נקרא "צער השכינה". פירוש, צער, שלא יכול להיות 
מקום להשראת השוכן. ששכינה נקרא הכלי, ששם מגולה האור.
%break
ובהאמור נבין את השאלה הג', ששאלנו, מהי בעבודה, שהשכינה 
מונחת בעפר. והקב"ה צריך, שרק הנבראים יכולים לאוקים אותה 
מעפר, כאילו כביכול הוא בעצמו לא יכול.
%break
ובהנ"ל יש לפרש, היות המקום, שהשוכן יכול להיות מגולה, הוא שיש 
בהכלי הכוונה דעמ"נ להשפיע. ואצל הנבראים, שנולדו עם הרצון 
לקבל לעצמו, המקום דלהשפיע נקרא "טעם עפר", מסיבת שהיא נגד 
הטבע שלהם, 
%break
לכן כל פעם שהם רוצים לעשות על הכוונה בעמ"נ להשפיע, הם 
מרגישים בזה טעם עפר, מטעם שענין להשפיע הוא נגד הטבע כנ"ל. 
לכן מוטל על הנבראים, שהם יעשו מעשים וסגולות, שיוכלו לתקן את 
המקום, שיהיה מוכשר לקבל את הטוב ועונג.
%break
לכן כשמדברים בתיקון הכלים, כלומר שהתחתון צריך לתקן עצמו, 
שיהיה מוכשר לקבל. וזהו לפי הכלל, כל אחד צריך לראות, שהוא 
יהיה בסדר, ושיוכל לעשות מעשים, מה שהוא צריך לעשות. 
%break
לכן מה שהמשפיע צריך לעשות שייך להמשפיע, ומה שהמקבל צריך 
לעשות שייך להמקבל. כלומר, שהמקבל צריך להשתדל, שיהיה לו 
כלים מוכשרים, דהיינו שהקליפות לא יקחו ממנו מה שהוא יקבל. 
%break
זאת אומרת, שהמקבל צריך להשתדל, שיוכל לכוון בעת הקבלה, 
הכוונה דלהשפיע, אחרת אין אור העליון יכול להגיע להכלים האלו, 
מסיבת שינוי צורה. לכן מוטל זה על התחתון, לאוקים מידת השפעה, 
בכדי לקבל השפעה עליונה.
%break
ובהאמור נבאר עתה מה ששאלנו, מהו הרווח מזה שאמרו חז"ל 
"ישראל שגלו, שכינה עמהם" בעבודה. הנה חז"ל אמרו (תנחומא, 
נצבים א') "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן נכנעין ומתפללין. אבל 
אומות העולם, מבעטין בהן ואין מזכירין שמו של הקב"ה".
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. בדרך עבודה נקרא יסורים, בזמן 
שהאדם בא במצב של ירידה. והיסורים שלו, הם במה שאין לו טעם 
וחיות בתו"מ, וכל העולם חשך בעדו, ואינו מוצא שום מרגוע לנפשו.
%break
ומתחיל להסתכל על העבר, כלומר מהי הסיבה, שבא לידי מצב של 
שפלות, והוא לא מוציא בעצמו שום דבר, במה לתלות הירידה הזו. 
%break
ועוד יותר מזה קשה לו להבין, מדוע מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, 
היה מרגיש, שהוא נמצא בעולם שכולו טוב, ועבודה גדולה היתה לו 
לקיים מה שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
%break
%page 599
ועכשיו הוא רואה, שהוא יותר גרוע מכל העולם, בזה שהוא רואה, 
שכל העולם חיים ונהנין מזה שהם עוסקים בתו"מ. וכשהם מתפללים, 
כל מילה ומילה שהם מוציאים מפה, הם מרגישים שעושה רושם 
למעלה. 
%break
ומזה שהם מאמינים, שעושים רושם למעלה, עושה דבר זה רושם 
למטה. כלומר, שכל אחד מרגיש בלבו, שעשה היום דבר גדול, בזה 
שהוא היה מתפלל או שלומד תורה. ועל דרך זה הוא מוסיף והולך כל 
יום ויום.
%break
מה שאין כן הוא רואה עצמו, שהוא גרוע מכל העולם, היות שכל 
העולם חשך בעדו. זאת אומרת, שהשמש שמאיר להעולם, אינו 
מאירה לו, ואינו רואה לעצמו זכות קיום בעולם. והאדם עומד במצב 
הזה בפני הדילמה:
%break
או לומר שהוא בחינת ישראל. והוא מאמין בה', שהכל הוא בהשגחתו 
יתברך. כלומר, שהמצב, שבו הוא נמצא עכשיו, הקב"ה שלח לו את 
הירידה זו. 
%break
והיסורים, מה שהוא נמצא במצב של שפלות, הכל בא ממנו יתברך. 
זאת אומרת, שבטח הקב"ה רצה שהוא יעלה בדרגה, שלא ישאר 
במצב, שכל עבודתו תהיה לתועלת עצמו, שבזה הוא נפרד מדביקות 
ה'.
%break
אלא שה' רוצה, שהאדם יראה את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק 
מלעבוד לתועלת ה'. ומשום זה ה' לקח ממנו את הטעם, שהיה 
מרגיש בשלא לשמה. ולכן הוא נשאר בלי חיים. נמצא, שהקב"ה 
מטפל בו ורוצה להכניס אותו בקדושה.
%break
ולכן מוטל עליו עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו. היות שיש לו עכשיו 
צורך לעזרתו יתברך. אחרת הוא רואה, שהוא אבוד מכל וכל. וזה 
נבחן, שהשיג עתה כלי וצורך לעזרת ה'. 
%break
היות שעתה הוא רואה, שממש הוא נפרד מה', כי אין לו שום חיים, כי 
מי שדבוק בה', יש לו חיים, כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים".
%break
ועכשיו, בטח הוא יכול לתת תפלה מעומק הלב. שתפלה אמיתית 
נקראת דוקא מעומק הלב. ולפי זה הוא צריך לתת תודה לה', בזה 
שנתן לו מקום, שיראה את מצבו האמיתי. 
%break
ועכשיו הוא רואה, שהוא נצרך לה', שיתן לו הסיוע הדרוש, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והזה"ק שואל "במה 
מסייעין". ואומר "בנשמתא קדישא".
%break
אם כן, עכשיו הקב"ה נתן לו ההזדמנות, שיהיה לו להשיג בחינת 
נשמה קדושה. אם כן כמה הוא צריך להיות מאושר מהמצב של ירידה 
והיסורים, שהוא מרגיש במצב הזה. לכן עליו לומר, שאין הוא נמצא 
במצב של ירידה, אלא אדרבה, הוא נמצא במצב של עליה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן 
נכנעין ומתפללין". שפירושו, בזמן שבאים במצב של ירידה, הם רואים 
את מצבם האמיתי, איך שהם נמצאים בשפלות. זה נקרא, שהם 
נכנעין, מטעם שרואים את מצבם, איך שהם נפרדו מחיי החיים. 
%break
כי מי שיש לו דביקות בה', הוא חי. מה שאין כן הוא מרגיש רק יסורים. 
לכן ברור לו, שעתה הזמן של תפלה מעומק הלב. וזה שכתוב "הן 
נכנעין ומתפללין".
%break
ויש מקום לומר להיפך, שהיא טענה ששייכת לבחינת "אומות העולם" 
ולא לבחינת "ישראל". כלומר, שאינו מאמין שהקב"ה שלח לו את 
המצב הזה, שהוא רואה, שהוא נמצא במצב ירידה, שהרגשה שלו 
היא, שאין לו עכשיו שום טעם בתו"מ. 
%break
אלא שנמצא במצב של יסורים, ובכלל אין לו טעם בחיים, והוא עתה 
"תוהה על הראשונות", כלומר שהוא מתחרט בזה שהוא הכניס עצמו 
ללכת בדרך של השפעה.
%break
זאת אומרת, שהוא אומר, שבטרם נכנס לעבודה דלהשפיע, היתה לו 
שמחה מעבודה, שעסק בתורה ותפלה ובעשיית המצות. כי אז היה 
יודע, שהוא לא צריך לעשות שום חשבונות. וכל דאגותיו היו איך 
להרבות בכמות. כלומר, לתת יותר זמן לתפלה ולתורה. 
%break
אבל על איכות העבודה לא היה לו צורך לתשומת לב, ולחשוב על איזו 
מטרה הוא עובד עבודת הקודש. והיה סומך עצמו על הכלל, כי לא 
עלה אז על דעתו, שיש צורך לחשוב על הסיבה, שמחייבו לעסוק 
בתו"מ. לכן תמיד היה מרגיש עצמו, שהוא נמצא בתכלית השלימות.
%break
%page 600
מה שאין כן עתה, כשהתחיל לחשוב על הסיבה, שבשבילה הוא רוצה 
לקיים תו"מ, והוא רוצה לעסוק לשם שמים, כלומר בעמ"נ להשפיע 
ולא בעל מנת לקבל לעצמו, אז העבודה נעשה לו יותר קשה, ויותר 
קשה לו להתגבר על היצר הרע שלו.
%break
והוא אומר, במקום שרוצה ללכת על דרך האמת, אז הסברה נותנת, 
שהיצר הרע צריך להיות נכנע ויותר חלש. ועכשיו הוא ממש להיפך, 
שבכל דבר שבקדושה, שהוא רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע, היצר 
הרע מתגבר עליו, וקשה לו להתגבר. 
%break
והוא שואל, איפה הוא הצדק. ומרוב עבודה, מה שהוא צריך להתגבר 
בכל פעם, הוא בא לידי ירידה.
%break
ואז הוא בא ל"טענת מרגלים" ואומר, שנמאס לו מעבודה זו. ובורח מן 
המערכה, כי הוא טוען, במקום שהוא היה צריך להתקדם, הוא הולך 
אחורה. לכן הוא "תוהה על הראשונות", כנ"ל, 
%break
ובועט על הדרך הזו, שצריכין לעבוד על כוונות ולא מספיק מעשים, 
אלא עיקר הוא הכוונה, כמו שכתוב "טוב מעט בכוונה, מהרבות שלא 
בכוונה". והוא אומר, שעבודה זו לא בשבילו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אבל אומות העולם, כשהיסורים 
באים עליהם, מבעטין בהן, ואין מזכירין שמו של הקב"ה". שפירושו 
הוא, שבזמן שבא עליו יסורים, 
%break
היינו בזמן שמרגיש יסורים בעת הירידה, בזה שלא מרגיש שום טעם 
וחיות בתורה ועבודה, והיסורים כל כך גדולים, עד שכל העולם חשך 
בעדם, והוא לא מוציא בעצמו שום עצה אלא לברוח מהמערכה. שזה 
נקרא, ש"הם מבעטין בהן".
%break
ויש לדעת, שהבריחה הזו נובעת רק מסיבה אחת, כמו שכתוב "אבל 
אומות העולם מבעטין בהן, ואין מזכירין שמו של הקב"ה". 
שפירושו, שעל מצב של ירידה, שמרגיש שם יסורין, "אין מזכירין שמו 
של הקב"ה", לומר, שהקב"ה שלח לו את המצב הזה של ירידה. 
%break
בכדי שידע את מצבו בבירור גמור, עד כמה שהוא מסוגל לעבוד לשם 
שמים. ושירגיש, שעכשיו הוא רואה, שבלי עזרתו יתברך אי אפשר 
לצאת משליטת הקבלה לעצמו.
%break
ועתה אין הוא צריך להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "יצרו של אדם 
מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". כי עתה 
הוא רואה, שהוא זקוק לסיוע מן השמים. 
%break
ועכשיו הוא הזמן, שהוא יכול לתת תפלה מעומק הלב. כי תפלה 
אמיתית היא דוקא מעומק הלב. כלומר, שהתפלה שלו בכל הלב, 
שהלב מבין, שבלי סיוע מלמעלה הוא אבוד.
%break
והתפלה, שצריכה להיות מעומק הלב, ענין זה מפרש אאמו"ר זצ"ל 
בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף קס"א) וזה לשונו "אין מצב יותר מאושר 
בעולמו של אדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו. 
%break
כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצויר בכוחו לעשות. ותרופה אין. 
כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו יתברך, שהרי יודע בבטחה, 
שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת. 
%break
וכל עוד שמרגיש איזה כח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלימה. כי 
היצר הרע מקדים עצמו ואומר לו, שמחויב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת".
%break
ויש לפרש מה שאומר "כי היצר הרע מקדים עצמו ואומר לו, שמחויב 
קודם לעשות מה שבכוחו". משמע לכאורה, שהוא מדבר כמו צדיק. 
ומדוע נקרא זה, שיצר הרע אומר לו.
%break
התשובה היא, כי היצר הרע אומר לו דברים טובים. אבל מה כוונתו 
באלו הדיבורים היפים, שאין לו צורך להתפלל לה', שיש לו עוד זמן 
לבקש מה'. לכן כשכבר עשה מה שביכולתו, אין היצר הרע יכול לבוא 
אליו בטענה, שיש לו זמן להתפלל לה'. 
%break
כי אז האדם משיב תיכף להיצר הרע "כבר אין לי עוד מה לעשות שלא 
עשיתי, ולא עזר לי". לכן עכשיו הזמן הכי מוכשר להתפלל לה'.
%break
%page 601
אולם בשעה שהאדם כבר עשה מה שביכולתו, ואין ליצר הרע 
דיבורים, להגיד לאדם שיש לו עוד זמן להתפלל, כי יש לו עוד מה 
לעשות, מטעם שכבר עשה הכל מה שביכולתו, אז יש ליצר הרע 
דיבורים אחרים יותר גרועים, והם דיבורים עם יותר רעל וסם המות.
%break
והיינו כנ"ל "ואין מזכירין שמו של הקב"ה". כלומר, שאינו אומר, 
שהקב"ה שלח לו המצב של יסורים, מה שהוא מרגישים בזמן של 
ירידה, 
%break
אלא מה הוא עשה בזמן הירידה, כמו שכתוב "אבל אומות העולם, 
בזמן הירידה, שמרגישים יסורין, מבעטין בהן". כלומר, שעוזבים את 
המערכה ובורחים מהעבודה דלהשפיע.
%break
ובהאמור נבין את השאלה ששאלנו, מהו הפירוש "ישראל שגלו, 
שכינה עמהן". כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי "בכל מקום שגלו, 
שכינה עמהן". מה הרווח מזה בעבודה, שאומר על זה "כמה חביבין 
ישראל לפני הקב"ה".
%break
יש לפרש כנ"ל, שהאדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, 
כלומר שטועם טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, 
יהיה הפירוש, שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה 
עמהן". כלומר, שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. 
%break
"עמהן" יהיה פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, ואין הם חס ושלום 
בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו בחינת ירידה. אלא 
להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה במעלות הקדושה, 
והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה.
%break
וכשהאדם ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, שלא יברח 
מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה בשבילו, משום 
שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות וירידות, ואינו 
רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש.
%break
מה שאין כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא 
צריך לומר להיפך. אם שאר אנשים, הסדר העבודה שלהם, הוא 
כסדרן. כלומר, שהם מרגישים עצמם לשלימים. 
%break
כלומר, שהם רואים, שברוך ה' הם מקיימים מצות, ומתפללין, ולומדין 
תורה, ומה חסר להם עוד. זאת אומרת, שאין להם מלמעלה טיפול 
מיוחד על כל צעד ושעל, שיגידו להם, אם דרכי עבודה שלהם הוא 
בסדר או לא.
%break
וזה דומה לאנשים, שלומדים בכולל. נגיד שיש שם בהכולל מאה 
אנשים. ובאיזו עיר צריכים לרב. ובני העיר שולחו בקשה לראש 
הכולל, שישלח להם רב. אז ראש הכולל בוחר צוות, שיעשו בחינה, מי 
מהלומדים מסוגל שם להיות רב. 
%break
והסדר הוא, שמבין המאה בני הכולל, ובוחרים המצוינים מהם. נגיד 
שלוקחים חמישה אנשים ומבחינים אותם. ובהבחינה שואלים שאלות, 
שהם צריכים לענות עליהם. אבל הם לא מוכרחים לענות על כל 
השאלות. 
%break
אלא אם עונים תשעים אחוז, כבר נקראים, שכבר הם ראויים להיות 
נבחר מעם. ויש שעונים פחות מתשעים. האם אפשר לומר, אלו 
הלומדי כולל, שלוקחים אותם לראות את מצבם בתורה וחכמה, הם 
אנשים פשוטים. 
%break
מה שאין כן התשעה ותשעים מהלומדי כולל שלא מבחינים אותם 
לראות את מצבם, האם הם בסדר בתורה וחכמה. ומטעם שהם יותר 
גדולים, לא צריכים לבחון אותם.
%break
כמו כן כאן בסדר העבודה, יש כלל. נגיד על דרך משל, שהם תשעה 
ותשעים אחוז מעובדי ה', שלא מבחינים אותם, אם הם בסדר. 
%break
כלומר, שלא מראים להם את מצבם, אם הם בסדר בתורה ועבודה 
שלהם. זאת אומרת, אם לא מבחינים אותם, בטח כל אחד חושב 
בעצמו שהוא בסדר.
%break
אלא נגיד, אלו החמישה אחוז, שהם מוכשרים להגיע לשלימות, 
להכניס אותם בהיכל המלך, אלו אנשים מכניסים אותם להיבחן. והם 
אלו שמראים להם מלמעלה את מצבם האמיתי בתורה ומצות, בכדי 
שידעו מה לתקן. שהתיקונים נקראים אמונה, תפלה, יגיעה.
%break
והוא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על פסוק "ויאמר, הראני נא את כבודך, 
ויאמר ה' הנה מקום אתי. ואמרו חז"ל "אתי, ראשי תיבות אמונה, 
תפילה, יגיעה. כלומר, שעל ידי תיקונים אלו יכולים להגיע לשלימות 
האמיתי".
%break
%page 602
ובהאמור אנו רואים, מהי הדרך האמיתית בתורה ומצות. הדרך היא, 
להגיע לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה". שע"י זה זוכים ל"חיים", 
כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים". ועליות וירידות, זה נותנים 
להמוכשרים, שהם מסוגלים יותר להכנס בהיכל המלך.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה מוסיף לנו בעבודה הידיעה הזו, 
שגם הקב"ה ישוב מגלות כמו ישראל. שדרשו חז"ל על פסוק "ושב ה' 
אלקיך את שבותך", ואמרו "והשיב, לא נאמר, אלא "ושב", מלמד 
שהקב"ה שב עמהם מבין הגליות".
%break
אולם קודם כל יש להבין, מה שייך לומר אצל הקב"ה "גלות". שגלות 
משמע, שיצא ממקומו שהיה, והיה מוכרח ללכת למקומות זרים, 
ולהיות תחת שליטתם של שאר מלכים. ואין לו שום בחירה, 
%break
אלא מוכרח לעשות ולמלאות כל רצון של כל שליט, שהוא נמצא תחת 
שליטתו. והלא אנו צריכים להאמין, כמו שכתוב "מלוא כל הארץ 
כבודו". אם כן, מה שייך לומר "גלות" אצל הקב"ה.
%break
ועוד יש להבין, כלפי מי אנו אומרים, שהקב"ה נמצא בגלות. בערך 
עצמו אי אפשר לומר, כי אין אנו יודעין מחשבותיו יתברך, כמו שכתוב 
בזה"ק "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". אלא כל מה שמדברים 
מהבורא, הכל הוא מבחינת "ממעשיך הכרנוך". 
%break
אם כן מוכרחים לומר, שהקב"ה נמצא בגלות כלפי ישראל. כלומר, 
שעם ישראל רואים, שהקב"ה הוא בגלות בין העמים. לכן יש להבין 
זה, במה הוא מבטא, שהוא נראה לעם ישראל, שהוא בגלות.
%break
אולם וגם יש להבין, מהי "גלות". ואח"כ נוכל להבין, שמי שנמצא 
בגלות, טועם טעם של גלות. וגם יש לדעת, שבענין גלות אנו מוצאים 
ב' בחינות:
%break
א. שעם ישראל היו בארץ הקודש, והיה להם בית המקדש. ובא 
נבוכדנצר, והחריב את בית המקדש, וגלה את ישראל מן הארץ, כמו 
שכתוב (אסתר ב') "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, אשר 
הגלה מירושלים". 
%break
נמצא, שגלות נקרא, שגלו אותם ממקום אושר ושלוה, ללכת ולסבול, 
להיות נע ונד, שלא יהיה להם מנוחת הנפש.
%break
ב. אנו מוצאים בגלות מצרים, שלא גלו מאיזה מקום שלוה, אלא 
במקום שהיו, התחילו להרגיש שהם נמצאים בגלות. והם ראו, שהם 
משועבדים לפרעה, מלך מצרים. 
%break
כלומר, מה שמלך מצרים היה דורש מהם, לא היתה להם בחירה 
חופשית, אלא היו מוכרחים למלאות את רצונו, בכל מה שדרש מהם.
%break
לפי זה מה יהיה הפירוש, שה' גלה ממקומו. הלא כתוב "מלוא כל 
הארץ כבודו". אם כן, איך שייך לומר אצל הקב"ה, שגלה ממקומו 
למקום אחר. ולפי פירוש הב' של גלות, כדוגמת גלות מצרים, שפרעה 
מלך מצרים שלט על בני ישראל, בזה הרגישו גלות. 
%break
ומה שייך לומר אצל הקב"ה, שחס ושלום יש מי שהוא, שהוא שולט 
עליו, שנוכל לומר, שהקב"ה הוא בגלות.
%break
אלא ודאי מה שאנו מדברים גלות אצל הקב"ה, הוא רק בערך 
הנבראים. כלומר, שהוא לפי השגת הנבראים נוהג ענין של גלות 
וגאולה. שלפעמים הם משיגים את הקב"ה, שהוא מלך גדול ויושב 
בהיכלו, ושרפים וחיות ואופני הקודש עומדים סביביו. 
%break
ולפעמים הם משיגים אותו, שצורתו הוא כמלך שגלה אותו מהיכלו, 
ויושב בשביה תחת שליטת מלך אחר. וזה נבחן שהמלך נמצא בגלות.
%break
ולפי זה יש לפרש, שעם ישראל יצאו מארץ ישראל ונחרב בית 
המקדש. ועל דרך עבודה יש לפרש, שעם ישראל יצאו לחוץ, ואינם 
מרגישים טעם בתו"מ, והלב שלהם, שהיה מקום להרגשת הקדושה, 
המכונה "בית המקדש", המקום הזה נחרב.
%break
והמלך השני, הנקרא "מלך זקן וכסיל", כבש את לבם. וכל הכלים 
דקדושה הוציא משם. שפירושו, שכל המחשבות דקדושה, שהיה 
בלבם, הוציא משם, והכניס לתוכה צלם בהיכל ה'. 
%break
שפירושו, שמקודם לכן היה שם קדושה. והוא הוציא את כל 
המחשבות דקדושה, ש"קדושה" נקראת מחשבות לשם שמים, והוא 
כבש את לבם, והכניס ללבם מחשבות, שהם רק לתועלת עצמם, 
%break
%page 603
שזה נקרא, שהמלך זקן וכסיל כבש את בית המקדש, וגלה ישראל 
מתוכם. כלומר, שבחינת ישראל כבר לא נמצא אצלם בתוך גופם.
%break
וזהו כמו שכתוב (תהילים ע"ט "מזמור לאסף") "אלקים באו גויים 
בנחלתך, טמאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". כלומר 
שבחינת ישראל יצאו מלבם ובאו במקומם גויים.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, שגם הקב"ה גלה עמהן. כלומר, שיצא מהיכלו 
לגבי ישראל, היינו שכך הם מרגישים, שאין לו החשיבות, כמו שהיו 
מרגישים מטרם שהם גלו מארץ ישראל. 
%break
ומהו הרווח מזה, שגם הקב"ה גלה עמהן. את זה יכולים להבין, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל, "אין אדם חוטא, אלא אם 
כן נכנס בו רוח שטות".
%break
ועל זה מקשין העולם, ומדוע נכנס רוח שטות, בכדי שיחטא. ואמר, 
היות שיש כלל "עין רואה והלב חומד". נמצא, שאם ראה איזה דבר 
רע, הן ראיה בעינים או ראיה במחשבה, הוא מוכרח לבוא לידי חמדה. 
%break
לכן, הגם שעל העין אין בידו למנוע זה, כי הן במחשבה והן 
בהסתכלות בא בלי שום הכנה, לכן זה עוד לא נחשב לחטא. אלא 
מזה באים לידי חטא, שנקרא "חמדה".
%break
ואם האדם עושה תיכף תשובה על הראיה, ממילא לא יבוא לידי 
חמדה, ואין חטא בידו. מה שאין כן אם האדם אינו עושה תיכף 
תשובה על הראיה, אז הוא מוכרח לבוא לידי חטא, הנקרא "חמדה".
%break
ונעשה תיקון מלמעלה, בכדי שהאדם לא יפגום בהמלך הכבוד, 
שהוציא ממנו את רוח החכמה והכניס בו רוח שטות. ואנו רואים, שגם 
בבית דין של מטה, להשוטה אין נותנים אותו עונש, כמו שנותנים 
לאדם שהוא שפוי בדעתו. 
%break
נמצא כאן, שנכנסו גויים בלבו, ואין הוא מרגיש טעם של חיים בתו"מ. 
נבחן אצלו, שגם הקב"ה הוא בגלות. שאין לו אז, באותו מצב, את 
האמונה בהקב"ה, כמו שהיה לו מטרם שקבל את הירידה. לכן אין 
הפגם גדול כל כך.
%break
ויש עוד פירוש בזה, שגם ה' עמהם בגלות, בזמן שעם ישראל בגלות. 
שהגויים שולטים עליהם, גם הקב"ה בגלות. לכן אנו מבקשים עבור 
הקב"ה, שהוא יצא מהגלות. 
%break
היות שאנו צריכים להיזהר, שלא יתפללו על אהבה עצמית, אלא הכל 
יהיה לתועלת ה'. לכן כשמבקש לה', שיוציא את עמו מהגלות. נמצא, 
הוא מבקש לתועלת הנבראים, ולא לתועלת ה'.
%break
ומשום זה, שאנו מאמינים, שגם ה' בגלות, לכן אנו מבקשים לתועלת 
ה'. היינו, אנו מתפללים על כבוד שמים. וזהו כמו שאומרים בתחנון 
"חוסה ה' עלינו, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, למענך עשה 
עמנו חסד, ואל תאחר". 
%break
נמצא, בזה שיודעים, שגם הקב"ה סובל מהגלות, בזה ניתן לו מקום 
להתפלל עבור תועלת ה', ולא לתועלת עצמו.
%break
אולם איך אנו יכולים לומר, שגם הוא נמצא בגלות, ושהגויים כביכול 
שולטים עליו, כמו ששולטים על עם ישראל. התשובה היא כנ"ל, היות 
שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ועל הטוב הזה, מה 
שהנבראים צריכים לקבל, נעשה תיקון, שיכוונו בעמ"נ להשפיע, 
%break
לכן בזמן שישראל בגלות בין העמים, שפירושו, שמונחים תחת 
שליטת של קבלה עצמית, לכן אין הם מסוגלים לקבל את הטוב 
והעונג, המלובש בתו"מ.
%break
ומשום זה אין הם יכולים לטעום את טעם החיים, שיש בקדושה. והיות 
שהגלות של האומות העולם שורה עליהם, משום זה, כל מה שיקבלו, 
יטעמו טעם של הסתר פנים. 
%break
והיות שהבורא רוצה בקיום העולם, לכן הוא מוכרח להתלבש עצמו 
בלבושים שאינם דקדושה, כלומר, שהוא משפיע להעולם חיות 
בלבושים של גשמיות. כלומר, שרק בדברים גשמיים הוא משפיע 
להעולם תענוגים וחיים.
%break
זאת אומרת, שהעולם יכולים לקבל הנאה ותענוג רק בלבושים, 
הנקראים הקנאה, והתאוה, והכבוד. זאת אומרת, שמאיר ומחיה את 
העולם בלבושים דקליפות, שהם לבושים שמפרידים אותם מהקב"ה, 
היות שהתענוגים האלו באים מלובשים בכלים דאהבה עצמית.
%break
%page 604
נמצא, שהקב"ה סובל מזה, שהם בזמן הגלות. היינו, שבזמן שהם 
מונחים תחת שליטת אומות העולם, הקב"ה מוכרח להסתיר עצמו נגד 
הבנים שלו, ושלא יכירו אותו, שהוא המשפיע אותם טעם גלות בתורה 
ומצות, וכל החיים הם מוצאים בכלים דקבלה. 
%break
זאת אומרת, התיקון הזה, שיהיה תענוג בכלי קבלה, ולא יוכלו 
להרגיש את הטעם בתו"מ, הקב"ה עשה התיקון, בכדי שלא יפגמו 
בקדושה, ושלא ילך הכל להקליפות. 
%break
שפירוש הדבר, שהם לא יתרחקו יותר מהקדושה, ע"י זה שירגישו 
יותר טעם בקבלה עצמית. כי כל מקום שהתענוג גדול ביותר, 
מתרחקים יותר לכלי קבלה, שזה מפריד אותם מהקדושה.
%break
נמצא לפי זה, שע"י זה שהאדם יודע, שהקב"ה הוא בגלות, שמוכרח 
להסתיר עצמו, וכאילו הוא בגלות, מזה יכול האדם לדעת, שאין שום 
קליפה בעולם, אלא על הכל האדם צריך לבקש רק מה', ואין כח אחר.
%break
%page 605
%H מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה
%break
בזה"ק (תולדות דף ל"ג) כתוב שם וזה לשונו, "ויאהב יצחק את עשו, 
כי ציד בפיו, שכתב כאן איש יודע ציד, איש שדה. וכתוב שם, הוא היה 
גיבור ציד. מה שם פירושו, שהיה צד דעתן של בריות, ומטעה אותם 
למרוד בה'. 
%break
אף כאן כן, איש שדה, פירושו כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. איש 
שדה, משום שחלק נחלתו. אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, 
במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה", עד כאן לשונו.
%break
וגם אצל יצחק, אנו רואים, כתוב גם כן "שדה", כמו שכתוב (תולדות 
חמישי) "ויצא יצחק לשוח בשדה". ואצל יעקב כתוב, "ויאמר, ראה ריח 
בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'".
%break
ויש להבין, מהו הבדל בין שדה, שנאמר אצל עשו, המכונה "איש 
שדה", שמפרש הזה"ק, "לגזול בני אדם ולהרוג אותם". מה שאין כן 
אצל יצחק שכתוב, "לשוח בשדה", שזהו דבר גדול, שחז"ל אמרו, 
שיצחק תיקן תפלת מנחה, מזה שכתוב, "ויצא יצחק לשוח בשדה". 
%break
כמו כן יש להבין, מהו שכתוב אצל יעקב, שיצחק אמר, "ריח בני כריח 
שדה, אשר ברכו ה'". אם כן יש להבין ההבדלים בין "איש שדה", 
ל"לשוח בשדה", ל"ריח שדה".
%break
ידוע שמלכות נקראת שדה. והיות שיש למלכות הרבה שינויים מסיבת 
הצמצום, לכן יש למלכות הרבה שמות. ואחד מהם הוא שדה. כשאנו 
מדברים ממלכות, יש כלל, שמדברים ממלכות מאור ישר, ששם היתה 
משמשת עם הרצון לקבל לעצמו. 
%break
ומבחינה זו אין בה שינויים, אלא כפי שהמאציל ברא את הרצון לקבל, 
בכדי לקבל את הטוב והעונג, מה שרצה לתת להנבראים. זה נקרא 
מלכות מבחינת אור ישר שבה.
%break
ולכן נקראת המלכות הזו בשם אין סוף, שהמלכות לא עשתה סוף על 
אור עליון, כלומר שלא אמרה עד כאן, שאני לא רוצה לקבל על 
בחינתי, הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, 
%break
אלא שהיתה מקבלת על בחינתה, לכן לא היו שום שינויים, לכן נקרא 
זה בשם "הכל היה אור אחד".
%break
אלא אח"כ, המלכות הזאת חשקה בהשתוות הצורה, המכונה קישוט, 
בנקודת הרצון, כלומר שלא רצתה לקבל בעמ"נ לקבל, אלא בעמ"נ 
להשפיע. מבחינה זו, יכולים לכנות את מלכות בשם שדה. 
%break
היינו, שצריכים לחרוש את השדה, שחרישה נקרא, שהופכים את מה 
שהוא למטה משימים למעלה, ומה שהוא למעלה נותנים אותה 
למטה.
%break
כמו כן כאן במלכות, שנקראת שדה, שאצל רצון לקבל לעצמו הקבלה 
היא חשובה, המכונה מעלה בחשיבות, ועניני השפעה הם למטה 
בחשיבות. 
%break
בקדושה יש ענין חרישה, שצריכים לעבוד עבודת השדה, כלומר להפך 
הרצון לקבל, שהוא למעלה, הוא יהיה למטה, והרצון להשפיע, הוא 
יהיה למעלה. 
%break
שדוקא ע"י זה יכולים להוציא תבואות, שיהיו למאכל. אחרת אין שום 
אפשרות שנוכל לאכול ממאכלים דקדושה. כמו שכתוב (משלי י"ד, ד') 
"ורב תבואות בכח שור", שפירושו, הרבה תבואות באות על ידי כח 
שור.
%break
ופירושו של "שור", כמו שאמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות 
כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו 
עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את 
השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, 
%break
אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו 
את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, 
"ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה.
%break
%page 606
ובהאמור יוצא, ששדה הוא מלכות מבחינת הקבלה עצמית, שצריכים 
לחרישה, שזהו תיקון השדה, להפוך את הכלי קבלה, שהוא מעלה 
בחשיבות, ולעשות את זה לבחינת מטה בחשיבות. וכלי השפעה, 
שהם למטה בחשיבות, להעלותם שיהיו למעלה בחשיבות.
%break
והרצון לקבל, כידוע שהוא במוחא וליבא, ששניהם צריכים תיקון. 
במוחא התיקון הוא אמונה למעלה מהדעת. ובליבא התיקון הוא, שכל 
תענוג, שהוא מקבל, יהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ויותר מדויק הוא, שכל מעשה שהוא עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, 
אחרת לא יעשה שום תנועה.
%break
ולפי זה יש לפרש מה שכתוב אצל עשו "איש שדה", שהכוונה, בזמן 
שהוא נמצא בבחינת שדה, שצריכים לקבל את עול מלכות שמים 
כשור לעול, הוא חושב עצמו לאיש גמור, שאינו צריך לשום תיקונים. 
%break
וזה נקרא "כי ציד בפיו", שפירושו כמו שכתוב בזה"ק (לעיל) וזה 
לשונו, "ועשו אמר שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל, וציד ורימה את 
יצחק בפיו".
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, כי "ציד בפיו", כלומר, שאין פיו ולבו 
שוים, שפיו נקרא חיצוניות, כלומר במעשה היה צדיק, כי על המעשה 
אין להוסיף, אבל בלבו, היינו הכוונה, לא היה כמו המעשה. 
%break
כי המעשה שנראה לעיני האדם, משמע שהוא רוצה לקיים מצות ה', 
בכדי לעשות לו נחת רוח, בזה שהוא מקיים רצונו בעשית המצות. 
אבל בלבו הוא חושב הכל על תועלת עצמו ולא לתועלת ה'. נמצא, 
שאין פיו ולבו שוים.
%break
לכן במעשה היה עשו נראה לשלם, לאיש גמור. וזהו שנקרא "עשו 
איש שדה", שאין  לו עוד מה לעבוד בהשדה. כי עבודת השדה, 
שמתחילה בחרישה, שהוא ענין להַפֵּך את הכלי קבלה, 
%break
זהו לא עבורו, כי מספיק לו שהוא מקיים הכל בחיצוניות, הנקראת פיו, 
כלומר שאין פיו ולבו שוים. לכן נקרא עשו "איש שדה", כנ"ל, ששדה 
בבחינת מקבל לעצמו, בזה הוא גמור, ואין לו עוד מה להוסיף.
%break
מה שאין כן יעקב ויצחק, להם היתה עבודת השדה בבחינת יגיעה 
ותפלה בהשדה, כמו שכתוב אצל יצחק "ויצא יצחק לשוח בשדה", 
%break
שהוא ענין תפלה, כמו שאמרו חז"ל, שיצחק תיקן תפלת מנחה, שהוא 
התפלל לאקמא שכינתא מעפרא, שפירוש, שהכלי השפעה, שצריך 
להיות במלכות שמים במוחא וליבא, יהיה בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם עשו, שהיה איש שדה, שלא תיקן שום דבר, שיהיה בעמ"נ 
להשפיע, אלא הכל היה אצלו רק לתועלת עצמו, לכן פירש הזה"ק 
"איש שדה" כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. 
%break
ועוד מפרש הזה"ק "איש שדה", משום שחלק נחלתו אינו במקום 
ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה.
%break
היות שבזמן שעובדים רק לתועלת עצמו, נקרא המצב הזה, שגוזל 
את בחינת האדם, שנמצאת אצלו, כלומר בחינה זו ש"אתם קרויים 
אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", בחינה זו נגזלת ממנו, בזמן 
שהוא עובד בתועלת עצמו. 
%break
ועוד יותר גרוע, מטעם שעבירה גוררת עבירה, לכן הוא הורג את 
האדם שלעצמו. וזה שאומר הזה"ק "ולהרוג אותם". וזה שאומר 
"משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב", שפירוש "מקום ישוב", 
שגרים בני אדם כנ"ל, מבחינת "אתם קרויים אדם", 
%break
אלא במקום חורבן, שהוא המקום שהיתה שם שבירת הכלים, 
שמסיבת שנתגלה שם הרצון לקבל לעצמו, נעשה חרב העולם.
%break
אולם אצל יעקב כתוב "ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה אשר ברכו 
ה'". היות שיעקב תיקן את תפלת מעריב, כמו שכתוב "ויפגע במקום", 
שהתקין תפלת ערבית. וגם כתוב אצל יעקב "והנה באר בשדה 
ושלושה עדרי צאן רובצים עליה". 
%break
ומפרש בזה"ק (ויצא דף מ"ה ובהסולם אות צ"ב) וזה לשונו, "וירא, 
והנה באר בשדה, הוא סוד, כי ראה את הבאר של מעלה, שהיא 
הנוקבא, זה כעין זה, כלומר, שהבאר של מטה, היתה מכוונת כנגד 
הבאר של מעלה".
%break
%page 607
ויש לפרש, זה שיעקב תיקן את הבאר של מטה, כוונתו על הבאר של 
עצמו, שהיא בחינת שדה, כנ"ל תיקן אותה, שיהיה כעין של מעלה. 
%break
היינו, כמו למעלה מלכות דקדושה היא בבחינת מסך, שפירושו שעל 
הרצון לקבל לעצמו יש עליו מסך, שמעלה אור חוזר, כלומר שכל מה 
שהיא רוצה לקבל, הוא מסיבת שהיא רוצה להשפיע, כמו כן תיקן את 
עצמו, שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
לכן, שיעקב בא ליצחק, והיות שיעקב נקרא בחינת קו האמצעי, שכאן 
מתגלה כל השלימות, ומשום זה כתוב, שיצחק אמר "ויאמר, ראה ריח 
בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'". 
%break
כלומר שבזמן שהמלכות שמים, הנקראת שדה, קבלה את התיקון של 
קו האמצעי, נקרא זה "שדה אשר ברכו ה'", שפירושו, שכאן מתגלה 
את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין להנבראים. וזהו ההבדל בין "איש 
שדה", ל"לשוח בשדה", ל"כריח השדה".
%break
%page 608
%H מהי חשיבות החתן, שמוחלין לו עוונותיו
%break
חז"ל אמרו, "ג' מוחלים להן עוונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה, 
והנושא אשה. ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו לו 
עונותיו. מה שאין כן בפרשת וישלח, היא נקראת בשמת בת 
ישמעאל". מובא ברש"י (וישלח שישי).
%break
המאמר הזה דורש הסבר. שחז"ל לומדים, שחתן ביום חופתו, מוחלין 
לו עונותיו, מעשו, שלקח את בת ישמעאל, ושמה בשמת בת ישמעאל. 
והיות שבפרשת תולדות כתוב "וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת 
בת ישמעאל", מכאן ראיה, שחתן ביום חופתו, מוחלין לו עוונותיו.
%break
נמצא, שכל הבסיס הזה אנו לומדים מעשו הרשע, שלקח בת ישמעאל 
הרשע. וזה קשה להבין, הלא מה זה רשע, שאומר, שאין שום חטאים 
בעולם, והוא יכול לעשות מה שלבו חפץ, מטעם שרשע אינו מאמין 
בשום דבר. אם כן הרשע אומר, שאף פעם הוא לא חוטא. 
%break
לפי זה, בשביל מה הוא צריך למחילת עוונות. וכי נותנים לאדם דבר 
שלא רוצה בכך. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
%break
ויותר קשה להבין, באמת מהו הטעם, שמגיעה לו מחילת עוונות. איזו 
זכות יש לו. וכי בשביל שהוא הלך ולקח אשה, בעבור זה מגיע לו שכר 
מחילת עוונות. 
%break
שהשכל מחייב, מי שעשה איזה דבר גדול, שאין לנו מושג להעריך את 
החשיבות שבדבר, אז מבינים, שמגיעו עבור זה שכר גדול, עד מחילת 
עוונות. אבל איזה דבר גדול הוא עשה, בזה שלקח אשה.
%break
ועוד אנו רואים, שאמירת תחנון היא דבר גדול. שיש שם ענין של 
שלוש עשרה מידות ונפילת אפים. ואם נמצא חתן בבית הכנסת, אין 
אומרים תחנון. 
%break
ויש להבין, מהי החשיבות בזה שהוא לקח אשה, שכל שבעת ימי 
ה"שבע ברכות", יש בכוחו לבטל תפלה, שהיא כל כך חשובה, מסיבת 
שהוא לקח אשה, שנקראת עכשיו בשם כלה.
%break
ועל דרך הפשט יש תירוצים הרבה. וצריכים לפרש זה על דרך 
העבודה, מה בא זה ללמדינו. הנה עשו הרשע נקרא, בזמן שהאדם 
כבר בא לידי הכרה, שדבר הרע בעולם, שמפריע לכלל הנבראים 
להגיע להטוב והעונג, שבשביל סיבה זו היתה בריאת העולם, 
%break
שזה נקרא רע, כבר נעשה אצלו בבחינת עשו, מלשון עשיה, שכבר 
נגמר הרע שלו בידיעה ברורה, שהוא הרצון לקבל לעצמו. אז בא 
הסדר של "סור מרע", כלומר שמטרם שיש לאדם הידיעה, שהרצון 
לקבל נקרא רע, אי אפשר לסור ממנו, ולא לשמוע בקולו.
%break
ואח"כ מתחיל ענין של "ועשה טוב". ו"עשה טוב" נקרא קבלת עול 
מלכות שמים, אולם אין האדם יכול לזכות לבחינת אשה יראת ה', 
אלא את זה האדם צריך לקבל מלמעלה, כמו שכתוב "הבא לטהר 
מסייעין אותו". 
%break
ואומר הזה"ק, שנותנים לו נשמה. וזהו הסיוע, שהאדם מקבל. נמצא, 
שהנשמה הזו נולדה מזה שה' שמע בקולו, בזמן שבא לטהר. 
והנשמה הזו נקראת בת, שנולדה מישמע-אל את תפלתו, לאחר 
שהאדם בא לידי הכרת הרע, הנקרא עשו.
%break
וזה שכתוב "וילך עשו, ויקח מחלת בת ישמעאל". שפירושו "וילך" 
לדרגה יותר גבוהה, לאחר שבא לידי הכרת הרע, הנקרא עשו, אל 
ישמע-אל. כלומר, שעסק אז בבחינת עשה טוב, שהתפלל לה', 
שישמע תפלתו, שיתן לו בחינת נשמה, כמו שאומר בזה"ק. 
%break
וזה שכתוב "ויקח את מחלת", היינו שלקח בחינת מחילת עוונות, 
שע"י זה זכה לבחינת בת, שנולדה מזה ששמע ה' תפלתו. וזה נקרא 
בת ישמע-אל. וזהו הולך לפי סדר:
%break
%page 609
א. הוא ההשתדלות לראות את האמת, עד כמה שהוא מבין, שהרצון 
לקבל לעצמו גורם לו רע. ואז הוא יכול לקבוע, אחת ולתמיד, שלא 
להשתמש עמו. וזה נקרא עשו.
%break
ב. אחר זה הוא זוכה ללקיחת אשה, שהוא ע"י מחילת עוונות, אז יש 
אפשרות לזכות לזה.
וענין אשה, הנקרא נשמה, שנותנין לו מלמעלה, יכולים להבין לפי מה 
שמבואר בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג - נ"ה), 
%break
שכתוב שם וזה לשונו: "אז עוזר לו ה' יתברך וזוכה להשגחה הגלויה, 
דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה שלימה, ששב ומתדבק בה' 
יתברך בכל לב, נפש ומאוד, 
%break
כמו שנמשך מאליו מצד השגה ההשגחה הגלויה. ומובן מאליו, 
שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו שלא יחטא עוד, כמו 
שאדם בטוח בעצמו, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים, 
%break
וכן בטוח בעצמו שלא יעזוב המצוה מלקיימה תיכף, כשבאה לידו, כמו 
שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העולם הזה, או ריוח גדול, הבא 
לידו". ותשובה זו נקראת שמוחלין לו עוונותיו.
%break
ולפי הכלל, שכל המצות נמשכות מבחינת ענף ושורש, כלומר, שכל 
מצוה ומצוה בגשמיות יש לה שורש ברוחניות, לכן יכולים לומר, שמזה 
נמשך, שגם בגשמיות, שהאדם לוקח אשה, מוחלין לו עוונותיו, שזהו 
רמז על רוחניות.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את מה שאמרו חז"ל "כיצד מרקדין לפני הכלה". 
ולא אמרו "כיצד מרקדין לפני החתן". מה שאין כן לגבי סעודת נשואין 
אמרו "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו (ברכות דף ו') עובר 
בחמישה קולות, 
%break
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו". ולא 
אמרו, שצריכים לשמח את הכלה. ולא אמרו, שיש סעודת כלה, רק 
סעודת חתן. 
%break
ואנו מוצאים, שבחתונת יעקב, אז לבן הוא עשה את הסעודה, כמו 
שכתוב "ויאסוף לבן כל אנשי המקום, ויעש משתה", היינו שהסעודה 
היתה מצד הכלה, שאבי הכלה עשה את הסעודה, ולא יעקב, שהוא 
היה החתן.
%break
וכפי מה שהסביר אאמו"ר זצ"ל, ש"חתן" נקרא בחינת תורה, ו"כלה" 
נקראת בחינת אמונה, יש לפרש את מה ששאלנו. והיות שענין 
אמונה, עד שהאדם זוכה לאמונה בקביעות, יש לאדם עליות וירידות. 
%break
מטעם שהאדם נולד עם כלי קבלה, שהכלי הזה רוצה לעסוק בדברים 
מה שהשכל מחייב אותם שכדאי לעסוק, כלומר שיצמח מזה טוב 
להרצון לקבל לעצמו, אחרת אין הוא מסוגל לעשות.
%break
והואיל שענין אמונה הוא למעלה מהדעת, זאת אומרת, שאין הדעת 
סובלתן, יש כאן ענין עליות וירידות, שזה נקרא בחינת ריקוד. כי אנו 
רואים, כשמרקדין, מרימים את הרגלים, ומורידים אותם בחזרה, וכן 
חוזר חלילה. 
%break
וזה מרמז לנו, כי ענין רגליים הוא מלשון מרגלים, היות שבזמן 
שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולעבוד אותו רק 
לשמה, 
%break
תיכף בא שכל האדם, ונותן לו להבין, שאל יהיה פזיז, אלא שיראה 
מקודם את הכדאיות, אם באמת כדאי לעבוד את ה' בשלא עמ"נ 
לקבל פרס.
%break
אי לזאת, כשמרימים את הרגליים, כלומר שהולכים למעלה מהדעת 
והשכל, זה נקרא מרימים את רגליהם מהארץ. אבל לא תמיד יש 
בכוחו של אדם להתגבר וללכת למעלה מהדעת. 
%break
זה נקרא ששוב משימים את רגליהם להארץ. וזה שאומר "כיצד 
מרקדין לפני הכלה" (כתובות ט"ז ע"ב), "לפני הכלה", פירושו, בזמן 
העליה, הנקרא פנים, מה עליו לומר על הכלה. 
%break
כלומר, מהי השבח שמצא בהאמונה, היינו מה ראה בה, שיש לומר, 
שבשביל זה לקח עליו את עול האמונה.
%break
בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, היינו לפי מה שמרגיש את 
חשיבותה, כך הוא מקבל על עצמו את האמונה, כלומר שלא צריך 
למצוא שום שבח בה, אלא אפילו שלא מרגיש שום חשיבות בה, הוא 
מקבל על עצמו את מה שניתן לנו להאמין, שזה הוא כל השבח שלנו, 
%break
אם אנו נוכל לקבל על עצמנו עבודה זו, שאנו מאמינים, שכך הוא 
רצונו של הקב"ה, ואין עליו לחפש שום מעלות, רק פשוט להאמין 
ולקבל על עצמו על דרך הכפיה, "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
%page 610
ובית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה נאה, שזה יש לפרש, שהאדם 
צריך לומר על מה שהוא רואה "עינים להם ולא יראו". ומה שהוא 
שומע, הוא צריך לומר "אזניים להם ולא ישמעו". כלומר, שענין ראיה 
אינו דוקא בעינים, אלא שיש ראיה במחשבה. 
%break
והפירוש יהיה, מה שהשכל מראה לו ציורים, שהם נגד האמונה, והוא 
שומע הרבה פעמים מה שהשכל נותן לו להבין, שענין עבודה לשם 
שמים אינו בשבילו, על הכל הוא צריך להתגבר ולומר על עצמו, "עינים 
ולא יראו". כלומר, מה שהשכל אומר לו ונותן לו להבין, אינו אמת. 
%break
שזה נקרא "עינים להם ולא יראו את האמת, ואוזניים להם ולא ישמעו 
את האמת". לכן, הם המחשבות שלהם, היינו מה שהרצון לקבל 
לעצמו אומר לו, אינו אמת. אלא שהוא יגיד לעצמו, שבאמת היא "כלה 
נאה וחסודה נאה", אלא שאין הוא ראוי עכשיו לראות את האמת.
%break
אולם האמת היא, שכל הטוב והעונג, מה שהרצון לקבל יכול לקבל 
בהכלים שלו, אינו אלא נהירו דקיק בערך האור המתלבש בכלים 
דהשפעה, ושזה נקרא "כלה נאה". אבל לא תמיד האדם מוכשר 
להתגבר על השכל ודעת שלו. 
%break
לכן באמונה שייך ענין של רקודים, שעל זה אמרו חז"ל "כיצד מרקדין 
לפני הכלה". כלומר, מה יש לומר יש בהפנים של הכלה, כי פנים 
נקרא בסוד "חכמת אדם תאיר פניו". 
%break
אם כן הוא צריך להגיד, מה הוא השבח שיש בהכלה, הנקראת 
אמונה. ובזה הוא ההבדל בין בית שמאי לבית הלל, אם להגיד "כלה 
כמות שהיא", או לומר "כלה נאה וחסודה נאה".
%break
מה שאין כן אצל חתן, שהקב"ה נקרא בבחינת תורה, שתורה נקראת 
בחינת מתנה, שם לא שייך ענין ריקודים, כי בזמן שאדם מקבל 
מתנות, לא שייך לומר אז שיש לו איזו ירידה, כלומר שלא רוצה לקבל 
מתנות. 
%break
שרק במקום יגיעה, שהאדם צריך לתת התגברות נגד השכל, אז שייך 
לומר, פעמים הוא יכול להתגבר ולפעמים לא. מה שאין כן בזמן 
שמקבלים מתנות, איך שייך לומר, שאין לו צורך במתנות. לכן לא 
אמרו "כיצד מרקדין לפני החתן", אלא "כיצד מרקדין לפני הכלה".
%break
מה שאין כן לגבי סעודה כתוב "כל הנהנה מסעודת חתן", ולא כתוב 
"כל הנהנה מסעודת כלה". והטעם הוא כנ"ל, כי חתן נקרא בחינת 
תורה, ותורה נקראת מתנה, כדברי חז"ל, "ממתנה נחליאל" 
%break
 (עירובין נ"ד) וזה לשונו, "מאי דכתיב, וממדבר מתנה, וממתנה 
נחליאל, ומנחליאל במות, ומבמות הגיא. אמר ליה, אם אדם משים 
עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה. וכיון 
שניתנה לו במתנה, נחלו אל, שנאמר, ממתנה נחליאל".
%break
ידוע שיש להקב"ה הרבה שמות. וזהו לפי מה שהוא מגלה לתחתונים. 
כלומר, זה תלוי לפי איזו מידה שהוא משפיע לתחתונים. זאת אומרת, 
לפי מה שהתחתונים ראויים, הוא משפיע להם שפע. 
%break
והיות שיש הרבה בחינות במקבלים, כמו שכתוב "כשם שאין 
פרצופיהם דומות זו לזו, כך אין דיעותיהם דומות זו לזו". וכפי שאנו 
לומדים בדרך העבודה, האדם בעצמו נוהג בו ענין של שינוי מצבים, 
%break
אי לזאת, שפעו של הקב"ה משתנה להרבה בחינות, והקב"ה אין לו 
שום שם, "כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל", אלא כמו שכתוב 
"ממעשיך הכרנוך", כלומר כפי השפע שהוא משפיע, כך מכנים אותו 
בשם.
%break
אי לזאת, מבחינת תורה נקרא הקב"ה בשם חתן. ובזמן שהוא משפיע 
בחינת אמונה, הוא נקרא בשם כלה. ומבחינת מטרת הבריאה, שהיא 
רצונו להטיב לנבראיו, שכל העולם נהנין, כלומר נהנין מבחינה זו 
שנקרא רצונו להטיב, 
%break
זאת אומרת, שגם הקליפות הוא מחיה, אחרת לא היה להן זכות קיום 
בעולם, אלא כמו שאומר הזה"ק, שיש להן רק בחינת נהירו דקיק, מה 
שאין כן בתורה ומצות שם מלובש את הטוב והעונג בסוד "כל התורה 
כולה שמותיו של הקב"ה", ששמו הכללי הוא שם "טוב ומטיב".
%break
%page 611
ובהאמור הקב"ה נקרא חתן, משום שהוא הנותן ומשפיע להתחתונים. 
וזה שהנבראים נהנין, ממה שהוא נותן להם להנות, וכנ"ל שכל העולם 
מה שנהנין הכל בא ממנו יתברך, כל ההנאות נקראות בשם סעודה. 
נמצא, שכל העולם נהנין מסעודת מלך. 
%break
אלא שיש הפרש מצד התחתונים, כלומר שיש תחתונים, שמאמינים 
שזה סעודה הבא מהמלך, ויש חילוניים, שאינם מאמינים שהסעודה 
בא מצד הקב"ה, הנקרא מלך. ובבחינת שהוא המשפיע הוא נקרא 
חתן. 
%break
וזהו שאמרו חז"ל "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר 
בחמישה קולות". כלומר, שהגם שמאמינים שהסעודה היא סעודת 
חתן, ונותנים לו תודות על זה שהם נהנין, מכל מקום יש מדרגה יותר 
גבוה, היינו שצריכים לשמח את המלך בזה שנהנין.
%break
ולפי הנ"ל, שהקב"ה נקרא חתן, מה שייך לומר לשמח את הקב"ה. 
ידוע, ששמחה באה מתוצאה מאיזה דבר, כשאדם השיג משהו דבר 
חדש, שהיה משתוקק לזה, וקיבל, זה מוליד להאדם שמחה. 
%break
ומה אפשר לומר, שחסר חס ושלום להבורא, שאם יקבל את זה, הוא 
יהיה בשמחה.
%break
הזה"ק (בראשית דף קמ"ו) אומר שם "לא היתה שמחה לפני הקב"ה, 
מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים 
לעתיד לבוא". וגם מאמר הנ"ל צריכים להבין, במה שייך לומר, 
שהקב"ה מקבל שמחה. 
%break
אלא כפי שאנו לומדים, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא 
בזה, שהתחתונים מקבלים את הטוב והעונג, שהוא הכין בשבילם, 
מזה יש לו שמחה. כידוע ממשל למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב 
ואין לו אורחים.
%break
אי לזאת, הסעודה מיחסים להבורא בבחינת חתן, שהוא בבחינת 
תורה, מתנה, נחליאל. וכשהנבראים מקבלים את הטוב והעונג, 
המכונה סעודה, הם צריכים לקבל הכל בעמ"נ להשפיע, ולא מטעם 
קבלה עצמית. 
%break
וזה שאמרו חז"ל "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", אלא מקבל 
לתועלת עצמו, הוא "עובר בחמישה קולות". שענין חמישה קולות 
מרומזים על שלימות המדרגה שצריכה להתגלות להנבראים. 
%break
כלומר, שענין רצונו להטיב לנבראיו מתגלה בחמש בחינות, הנקראות 
ה' חלקי נשמה, שהם נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
%break
לכן אמרו חז"ל, "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", כלומר שאין 
כוונתו, בזה שהוא נהנה מהסעודה, היא מסיבת שהוא רוצה לשמח 
את ה', בזה שמטרתה של הבריאה באה לידי גמר תיקונם, אלא 
לתועלת עצמו, אז הוא גורם, שה' קולות, היינו הבחינת נרנח"י, 
%break
שצריך להתגלות, עובר מפניו, משום שעל כלי קבלה לעצמו היה 
צמצום, שאין האור נמשך למקום ההוא, אלא שמקום הזה צריך תיקון, 
היינו בעמ"נ להשפיע, והוא לא מסתכל על זה, לכן הוא הגורם שימנע 
השפע מלהגיע להתחתונים.
%break
ובהאמור יוצא, שחז"ל עומדים ומזהירים לנו, שאנו צריכים להכין 
עצמנו בעבודה ויגיעה רבה:
%break
א. להאמין, שכל מה שאנו מקבלים איזה הנאה בעולם, הכל נקרא 
סעודת המלך. אבל צריכים להאמין לזה. ומשום זה תיקנו לנו חז"ל על 
כל הנאה והנאה ברכה מיוחדת. הן ברכת תפלה, והן ברכת התורה, 
והן הנאות גשמיות.
%break
ב. שכל הנאות שמקבל מסעודת המלך, צריכים להשתדל שיהיה 
בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן כשהקב"ה משפיע לתחתונים בבחינת "כלה", שהיא 
בחינת אמונה, זה עוד לא נקראת "סעודה", אלא ששם שייך עליות 
וירידות, לכן שייך שם "ריקודין".
%break
%page 612
%H מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי
%break
הזה"ק (וישלח דף כ"א ובהסולם אות ע') מביא ראיה, שהמתפלל 
צריך לפרש דבריו כראוי, מדכתיב אצל יעקב, שאמר, "הצילני נא". וזה 
לשונו, וזהו שכתוב, "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, 
פן יבוא והכני אם על בנים. 
%break
מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר, 
הצילני נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה 
אמר להקב"ה, ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן. 
%break
לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים 
אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה, ועבדתני חנם. לכן 
פירש, מיד עשו. מה הטעם. 
%break
משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. אם תאמר, למה אני צריך 
להצלה, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני. וכל זה להסביר הדבר 
למעלה, כראוי, ולא לסתום הדבר", עד כאן לשונו.
%break
ומאוד קשה להבין זה, כשאדם מתפלל להקב"ה, שהוא יודע מחשבות 
בני אדם, צריכים לפרש דבריו כראוי, אחרת חס ושלום הוא לא יודע, 
מה שחסר לו להאדם. אולם יש לפרש זה על האדם. 
%break
כלומר, האדם בעצמו צריך לדעת מה שחסר לו, ולברר כל חסרון 
וחסרון בפני עצמו. ולא שהאדם יאמר באופן כללי, שהוא לא בסדר, 
והוא רוצה שה' יעזור לו. 
%break
והסיבה היא, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן 
מוטל על האדם לסדר לעצמו את כל הפרטים, מה שחסר לו. כלומר, 
שהצלה מיד לבן אינו דומה להצלה מיד עשו. וכדומה.
%break
ודבר זה יכולים להבין, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל 
לבן, שאמר ליעקב "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים 
בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא". 
%break
ואצל עשו, שדיבר עם יעקב, כתוב שעשו אמר להיפך, "ויאמר, מי לך 
כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר, למצוא חן בעיני אדני. ויאמר 
עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך, אשר לך. ויאמר יעקב ולקחת מנחתי 
מידי".
%break
ואמר, שיצר הרע לפעמים הוא מתלבש בלבוש לבן, שהוא צדיק, 
והולך בבגד לבן, ולפעמים הוא מתלבש בבגדי עשו, שאומר, שהאדם 
כבר "עשו" הכל בשלימות, ואין לו עוד מה להוסיף, ומכניס בו רוח 
גאוה. 
%break
והסדר הוא, לפני עשיה הוא אומר לו, שלא כדאי שאתה תכנס 
בעבודה לשמה, שזהו דבר קשה, ולא זו עבודה בשבילך. אלא אתה, 
כל מה שאתה עושה, הכל הוא בשבילי, ואין אתה יכול לכוון שום דבר 
לשם שמים. 
%break
ובזה, כלומר בטענות אלו, יש לו ליצר הרע למנוע להאדם שיעסוק 
בתו"מ על דרך האמת. וזהו קודם המעשה. וזהו שאמר לבן "הבנות 
בנותי".
%break
אולם אחר המעשה, בא יעקב ואומר לו, עכשיו אני רואה, שהצדק 
אתך. כלומר, שכל מחשבותי היו רק בשבילך, היינו שלא לשמה. אם 
כן עכשיו מוטל עלי לבקש מה', שיתן לי תשובה, ויהיה לי כח לעבוד 
לשם שמים. 
%break
בא היצר הרע ומתלבש בלבוש של עשו, כלומר, מלשון עשיה, 
שבאמת אתה עשית הכל לשם שמים, ואתה צדיק גדול, ואין אתה 
דומה להחברים שלך. אז יעקב אמר לו, "ולקחתי מנחתי מידי". 
%break
היינו שאמר, יש לי כל. כלומר, שכל עבודה שעבדתי עד הנה היתה 
בשבילך. ועשו אמר לו, "יהי לך אשר לך", כלומר לא עבדת בשבילי.
%break
ובהאמור יש לפרש, מהי הסיבה שצריכים לפרש, בעת שהוא מתפלל 
"צריך לפרש דבריו כראוי", שהכוונה, האדם בעצמו צריך לברר את 
סדר עבודתו, כדי שידע בבירור מה להתפלל. כי לפעמים האדם 
מתפלל את ההיפך ממה שחסר לו. 
%break
%page 613
כי ענין התפלה הוא ענין גילוי חסרון אצל האדם, כי חסרון נקרא כלי, 
ואין אור בלי כלי. לכן צריך האדם להתפלל, כדי שיהיה לו כלי, 
שהקב"ה ימלא את הכלי. ואם אין כלי, לא שייך שהקב"ה ימלא את 
החסרון.
%break
וזהו כמו שאנו מתפללים בתפלת ראש חודש, "שימלא ה' משאלות 
לבנו לטובה". שענין "משאלות" נקרא כלים. וכשיש כלים, אז שייך 
שה' ימלא את הכלים. 
%break
ובתפלה זו של ברכת החודש הנ"ל יש להבין מה שאומרים, "שימלא 
ה' משאלות לבנו לטובה". מה מרמז לנו, מה שמוסיפים את המילה 
"לטובה". וכי שואל האדם לרעה.
%break
ונוכל להבין זה, במה שאומר הזה"ק, "שהמתפלל צריך לפרש דבריו 
כראוי", כמו שכתוב, "הצילני מיד אחי". שגם לבן נקרא "אחי", כמו 
שכתוב, שאמר לבן ליעקב, "הכי אחי אתה". 
%break
לכן פירש, "מיד עשו". ולפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שפעם נקרא 
היצר הרע בשם לבן, ופעם בשם עשו. וההבדל בהשמות האלו הוא, 
בין קודם המעשה, לאחר המעשה. כי קודם המעשה הוא נקרא בשם 
לבן, ואחר המעשה הוא נקרא בשם עשו.
%break
ובזה יש לפרש, כי בזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, והוא רוצה 
לעשות איזה מעשה טוב, ומרגיש שאין לו כח התגברות, אז אסור 
להתפלל, שה' יעזור לו מיד עשו, כלומר לחשוב מחשבות, איך הוא 
עושה הכל לא לשם שמים, ואינו המעשה שלו שוה כלום. 
%break
ויבקש מה' שיעזור לו להציל מאמירת עשו, שהוא אומר, שכן שוה 
המעשים שלך, ומאוד הם חשובים בשמים, ואין בכוונתך לעבוד 
בשבילי, היינו בשביל היצר הרע, הנקרא עכשיו בחינת עשו.
%break
אלא שרוצה, שה' יעזור לו, שירגיש, שעושה הכל לא לשם שמים, 
ויראה עכשיו את האמת, שהמעשים שלו הם בלתי חשובים. נמצא, 
שאם באמת הוא ירגיש, שאין המעשים שלו שוים כלום. ומה האדם 
ירויח, אם הוא יקבל עזרה כזו מה'. 
%break
בטח לא יעלה בידו לעשות שום מעשה טוב, כי אין האדם יכול לעבוד 
על קרן הצבי, אלא האדם מוכרח לראות איזו תועלת מהעבודה.
וזהו שזה"ק אומר, ש"צריך לפרש דבריו כראוי", היות האדם צריך 
לדעת מה שחסר לו, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ. 
%break
לכן התפלה שלו צריכה להיות "הצילני נא מיד לבן", כלומר, ממה 
שלבן היה נותן לו להבין, ש"כל מה שאתה רואה לי הוא", שלבן טוען, 
שהוא לא עשה שום דבר רק לטובתו, היינו לטובת היצר הרע, ואין 
מעשיו נחשבים לכלום.
%break
והוא מתפלל אז, שה' יתן לו הרגשה, ויראה, שכל מה שהוא עושה, 
הקב"ה נהנה מזה, וכל דבר קטן ברוחניות, הוא דבר חשוב מאוד, ואין 
אנו מסוגלים להעריך את ערך החשיבות. 
%break
אי לזאת, יש לו כח לעבודה, משום שהוא עובד עכשיו על תכלית, 
כלומר, שעם עבודתו הוא יעשה דבר גדול עבור כל העולם, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר, 
לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, 
אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".
%break
ובזמן שיש לו הרגשה כזו, בטח שמקבל כח לעבודה. מה שאין כן אם 
יבקש "הצילני מיד עשו", זה יהיה לרעתו. והיות ש"אין אור בלי כלי", 
לכן האדם, כשמתפלל, "צריך לפרש דבריו כראוי". מהו "כראוי". 
פירוש, שהתפלה שלו תהא ראויה להתקבל, משום שזהו לטובתו.
%break
אולם לאחר המעשה, צריך האדם לעבור לקו שמאל. פירוש, שיעשה 
בקורת לראות, אם באמת המעשה היה על תכלית השלימות. 
%break
ולראות, אם יש לו מה לתקן, בכדי שעל ידי התו"מ שהוא עושה, הוא 
רוצה להגיע לידי דביקות ה'. אז היצר הרע מתלבש בלבוש של עשו, 
כנ"ל, 
%break
ואומר לו, אין עליך שום חסרון, שיכול מי שהוא להגיד עליך, כי בטח 
כל מה שאתה עושה, הכל רק לשם שמים, וזה נקרא עשו, מלשון 
עשיה. כלומר, שהעשיה שלך נקראת עשיה שלימה, ואין מה להוסיף 
עליה. 
%break
ואז באה התפלה: "הצילני מיד אחי עשו, אלא שאני רוצה, שיהיה לי 
כח לעשות את הבקורת, ולראות באמת, מה שיש לי לתקן".
%break
%page 614
ואם יבקש אז, לאחר המעשה, "הצילני מיד טענת לבן", שהיה טוען, 
שכל המעשים שהוא עושה, הם שלא לשם שמים אלא לתועלת עצמו, 
שהוא רשותו של היצר הרע, נמצא, שהוא היה נמצא אז בשליטת 
עשו, כלומר שהוא עושה הכל לשם שמים. 
%break
אם כן היה נשאר תמיד בחסרונו. כי עשו טוען, שאין לו מה לתקן, אלא 
הכל הוא עושה לשם שמים, ואף פעם לא היה יכול לראות את האמת.
%break
וזה שאומר הזה"ק, ש"צריך לפרש דבריו כראוי". כלומר, שהאדם 
צריך להשיג כלי נכון, בכדי שתיכנס שם העזרה הנכונה, כנ"ל, ש"אין 
אור בלי כלי". 
%break
ועם זה נבין מה ששאלנו, מהו שאנו אומרים, ש"ה' ימלא משאלות 
לבנו לטובה", וכי אדם שואל מהקב"ה דבר רע. אלא כנ"ל, שכל תפלה 
צריכה להיות במקומה.
%break
%page 615
%H מהו, שהצדיק סובל רעות
%break
הזה"ק (וישב דף ד' ובהסולם אות י"א) מפרש את מה שכתוב, "רבות 
רעות צדיק", וזה לשונו, "רבות רעות צדיק ומכולם יצילני ה'. 
%break
רבות רעות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק, שזה יורה, 
שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות, הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ 
בו. 
%break
ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם", עד כאן 
לשונו.
ויש להבין דבריו:
%break
א. מדוע הצדיק צריך לסבול רעות.
ב. אם אח"כ "ה' מצילנו מידו", אם כן מהי התועלת, שנותן להצדיק 
צרות, אם ה' צריך להציל אותו אח"כ. אם כן נראה זה, כמו עבודה 
ללא תועלת.
%break
ידוע דסדר העבודה, לאלו שרוצים ללכת בדרך האמת, שנקרא 
לשמה, כלומר בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמם, שהם רוצים להיות 
צדיקים ולא רשעים, הנקרא בלשון עבודה "מקבל בעמ"נ לקבל", 
%break
היינו אפילו מעשים דלהשפיע, מה שהם עושים עם כוונתם בעמ"נ 
לקבל, נקראים "רשעים", בלשון הזה"ק, כמו שאומר על פסוק "וחסד 
לאומים חטאת, שכל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל 
טוב שעובדין, הכוונה היא בשביל תועלת עצמם. וזהו החטאת שלהם.
%break
מה שאין כן אלו שרוצים להיות עובדי ה', הם צריכים לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. אי לזאת, היות שהטבע של הנבראים 
הוא רק לתועלת עצמו, כידוע, שהרצון דלהטיב לנבראיו ברא למטרה 
זו בחינת חסרון. 
%break
כלומר, שהנבראים ישתוקקו לקבל תענוגים. ובלי השתוקקות, אין 
אדם יכול להנות משום דבר. ועוד יותר מזה, כי שיעור הרגשת 
התענוג תלוי בשיעור מידת ההשתוקקות.
%break
ומשום זה, בעת שאומרים לאדם, שהוא צריך לוותר על תועלת עצמו, 
אלא שהוא צריך לעבוד לתועלת ה', כי רק על ידי זה הוא יכול להגיע 
לדביקות ה', שזוהי התכלית של האדם, 
%break
וזה נקרא "תשובה", היות שעם מידת הקבלה האדם נעשה נפרד 
מהבורא, מטעם שינוי צורה, היות שהבורא הוא המשפיע, והנבראים 
הם מקבלים ממנו, מה שהוא נותן להם. 
%break
לכן כשהאדם מגיע לידי מדרגה, שכל רצון שלו הוא, שיהיה רק 
להשפיע, זה נקרא "השתוות הצורה". וזה נקרא, שהנברא שב 
לשורשו, היינו שהוא מתאחד עם הבורא. ואז הוא בא לידי דרגת 
"צדיק", היות שהוא כבר לא עובד לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה'.
%break
ולכן, כשהאדם לא רוצה לעבוד לתועלת הגוף, אז הגוף מתנגד 
לעבודתו, ולא נותן לו לעשות שום דבר, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן 
שאדם שוכח את הכוונה דלהשפיע, ומתחיל לעבוד בעמ"נ לקבל, שוב 
הוא יכול להמשיך בעבודה. 
%break
אבל לפי הכלל "דמתוך שלא לשמה באים לשמה", ואז באה לו 
מלמעלה התעוררות, שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע, תיכף באה לו 
התנגדות מצד הגוף, ולא נותן לו להמשיך בעבודה דלהשפיע, ומתחיל 
להרגיש את הצרות רעות מה שהגוף גורם לו.
%break
וכשהוא מתגבר באיזה שיעור על הגוף שלו, אבל אח"כ שוב יורד 
מעבודתו, ושוב מרגיש את הרע שבו, וכן חוזר חלילה, נמצא, שמי 
שרוצה להיות צדיק, הוא מרגיש כל פעם רעות מה שהגוף גורם לו. 
%break
כלומר, שכל פעם שרוצה לעשות משהו להשפיע, הוא בא הרשע 
ושואל "מה העבודה הזאת לכם". מה שאין כן אם האדם עובד 
לתועלת עצמו, אין מקום לשאלה זו, שהרשע ישאל "מה העבודה 
הזאת לכם", 
%break
היות שהוא עובד לטובת הרשע, המכונה רצון לקבל לעצמו. נמצא, 
ששאלת רשע היא דוקא בעת שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה'.
%break
%page 616
ובזה מובן לנו, מדוע יש דוקא לצדיק "רבות רעות". היות שיצרו של 
אדם מתגבר עליו כל יום. פירוש, מתי שהיצר הרע רואה, שיש אצל 
אדם קצת אור, הנקרא יום, שהוא הולך על דרך הנכון, 
%break
תיכף מתגבר עליו ורוצה להכשילו עם הטענות שלו, שאומר לו, מה 
יהיה לך בזה שאתה רוצה לעבוד להשפיע. ואותו הסדר נוהג בכל יום 
ויום.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "לעולם יראה אדם עצמו, 
כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו 
לכף זכות". ומה שאומרים "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו 
זכאי, 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות", אם כן איך אפשר 
לומר אח"כ עוד הפעם "חציו". הלא כבר הכריע לכף זכות. אם כן, איך 
אומרו "לעולם".
%break
אלא כנ"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום". בו ברגע שהיצר הרע 
רואה, שעכשיו כבר "יום" אצלו, תיכף מתגבר עליו. נמצא, לפי ערך 
הטוב שעשה, תיכף נתגבר עליו הרע. וממילא יש לו עוד הפעם "חציו 
חייב וחציו זכאי".
%break
וזהו פירוש "מתגבר עליו בכל יום". היינו, שכל יום יש התגברות 
חדשה. שיש לפרש "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", שהרע 
נעשה אצלו בבחינת התגברות, מלשון "כמעין המתגבר שהרע 
נתווסף", משום "זה לעומת זה". 
%break
כי כמו שהאדם מתגבר ועשה מעשה טוב, תיכף מתגבר עליו היצר 
הרע. נמצא, שהצדיק סובל "רבות רעות". כלומר, שכל יום נעשה אצלו 
הרע יותר גדול, דהיינו, שלפי המעשים טובים שלו, כך מתגלה אצלו 
הרע, וזה כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
%break
ויש להבין, מהו מרמזת לנו מילת הימנו. ולפי מה שהסברנו, יהיה 
הפירוש הימנו, היינו זה שיצרו נעשה גדול, זה בא מגדלות האדם, 
היות שהשתדל להיות אדם ולא בהמה, מזה נעשה היצר גם כן גדול. 
%break
כנ"ל, שלעולם צריך להיות "חציו חייב וחציו זכאי", כדי שיהיה בכוחו 
של אדם לנצח את הרע. ובפעם אחת אי אפשר לתקן את כל הרע. 
%break
לכן הרע מתגלה להאדם לאט לאט, כל פעם שאדם עושה איזה טוב, 
יש מקום לגלות עוד קצת רע. וחוזר חלילה, עד שהאדם מתקן את כל 
הרע שבקרבו. נמצא, שבשביל זה הצדיק סובל הרבה רעות.
%break
ואין לשאול, מדוע לא מתגלה אצל האדם כל הרע בפעם אחת. 
התשובה היא, כי לא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על כל הרע 
שבקרבו, אלא רק בזמן, שאין לו רע יותר מטוב, ושניהם שוים, רק אז 
יש בכוחו של אדם להתגבר, בסגולת תו"מ. 
%break
ומשום זה הרע מתגלה אצל האדם באופן הדרגתי, כלומר, לפי מה 
שהוא השיג טוב, בשיעור זה מגלים לו מלמעלה קצת רע. עד 
שבהמשך הזמן יתוקן כל הרע שיש באדם.
%break
וזה נמשך מסדר הבירורים, כמו שכתוב, שמותר לברר רק רפ"ח 
ניצוצין, שהם הט"ר, שישנם בכל נתיב ונתיב מל"ב נתיבות. מה שאין 
כן המלכות מכל נתיב אסור לבררו. 
%break
וזה מכונה "לב האבן", בסוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם", 
היות הרע הזה אי אפשר לתקנו בהמשך שיתא אלפי שני. 
%break
אלא בהמשך שיתא אלפי שני, שמבררים את הרפ"ח ניצוצין, יתברר 
אח"כ כל הרע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך 
קדוש", שזה נקרא "בלע המות לנצח".
%break
ועל דרך זו, שהאדם הולך על דרך לתקן את הרע שבו, היינו הכלי 
קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אי אפשר לתקן אותו בפעם אחת. אלא 
הכלי קבלה שבו הוא מקור הרע שמפריד אותנו מהבורא, מתחלק 
להרבה חלקים. 
%break
וזהו תיקון מלמעלה, שבזה שהוא מתחלק להרבה חלקים. וכל פעם 
שמתקנים חלק לקדושה, תיכף בא חלק אחר, והוא חלק יותר גדול 
ממה שהיה מקודם לתקנו, כי האדם מתרגל בעבודה, אז נותנים לו כל 
פעם לתקן חלק יותר גדול מהרע שבו.
%break
%page 617
כדוגמת האדם שרוצה להשתלם בהרמת משקולות, אז כל יום נותנים 
להרים משקל יותר כבד. כן נוהג בעבודה, שנותנים כל יום להרים חלק 
רע יותר גדול, וזה גורם, שהאדם רואה, כאילו הוא לא מתקדם 
בעבודה, אלא הוא הולך אחורה. 
%break
כלומר, שכל יום הוא רואה, שהעבודה נעשתה לו יותר קשה להתגבר. 
והטעם הוא כנ"ל, משום שכל יום נותנים לו חלק יותר גדול לתקן.
"ומכולם יצילני ה'". ושאלנו, אם ה' צריך להציל אותו מהרעות, אם כן 
למה הוא נותן לו רעות, שיסבול בחינם. 
%break
כלומר, אם היה זה באדם, להתגבר בכוחות עצמו, יכולים להבין, 
שנותנים להאדם שיתקן. אבל אם ה' מציל אותו, ומהו הריוח מזה 
שנותנים לו "רעות רבות".
%break
וכבר דברנו מזה, ששאלנו, מדוע אין האדם מסוגל בכוחות עצמו 
להתגבר. רק ה' צריך להציל. ואם ניתנה בחירה להאדם להתגבר, 
ומדוע לא ניתן לו הכוח, שיוכל להתגבר. 
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו בכוונה תחילה, כדי שהאדם 
יבקש מה' עזרה. והעזרה שהוא נותן, היא שנותן לו בחינת נשמה 
יותר גבוהה, ובכדי שיהיה צורך לאדם לקבל מדרגה יותר גדולה.
%break
היות שהאדם צריך להשיג את הנרנח"י של נשמתו. ובלי צורך, היינו, 
בלי כלי הנקרא חסרון, אי אפשר לקבל מילוי, לכן בכוונה תחילה עשו 
כך, שהאדם צריך להתחיל את העבודה. 
%break
וכשהוא רואה, שאין הוא יכול להתגבר, לא להתייאש, אלא להתפלל 
לה', כמו שאומר הזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. ובמה, בנשמתא 
קדישא".
%break
ובהאמור יוצא לנו ב' דברים:
א. שהאדם צריך להתחיל בעבודה דלהשפיע, בכדי שיהיה לו צורך, 
שה' יעזור לו. כי אם הוא בעצמו היה יכול להתגבר, אין הוא זקוק 
לעזרת ה'. וזה נקרא, שאין לו כלי, ואין אור בלי כלי.
%break
ב. שלא ניתן להאדם היכולת להתגבר בעצמו, כנ"ל. נמצא, שזהו 
הטעם שהאדם מוכרח להתחיל, ולא ניתן לו לגמרו.
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, מדוע מגיע רעות רבות לצדיק, משום שהסבל 
שהצדיק סובל מהרע, שמפריע לו להגיע לדביקות ה', זה גורם לו, 
שיהיה לו כלי. והטעם שהרע כל כך הרבה, עד כדי כך, שלא יכול 
להתגבר עליו. 
%break
אלא "מכולם יצילנו ה'" ואין ביד אדם לנצחו. זהו בכוונה תחילה, שאין 
ה' יכול לתת להאדם מדרגה יותר גדולה, אם אין לו צורך לכך. לכן ה' 
נותן לו את החלקי נשמה שלו בדרך הצלה, כמו שכתוב "ומכולם יצילני 
ה'".
%break
לכן צריכים ב' דברים:
א. שיהיה רעות רבות לצדיק, שזהו כלי.
ב. ואח"כ נותן לו את חלקי נשמה בדרך הצלה.
%break
אבל מדרך העולם, ששואלים, בזמן שמתחילים לבקש מה', שיעזור 
לצאת מהרע, ושיתן נשמה על חלק רע שכבר בא לידי הכרה, שיש לו 
רע. 
%break
ומדוע רוצה ה', שהאדם צריך לגלות שיעור מסוים רע, ואח"כ הקב"ה 
נותן לו העזרה. כך נראה להאדם שצריך להיות. אולם יש בזה להבחין 
ב' הבחנות:
%break
א. שבאמת הקב"ה נותן עזרה לאדם, בזה שמגלה להאדם את הרע 
שבו, בכדי שידע את האמת.
%break
ב. אבל זה מגלים רק לאלו אנשים, שהם מסוגלים ללכת בדרכי 
השפעה. ולכן מגלים להם הרע, שתהיה להם היכולת לתקנו. מה שאין 
כן לאלו אנשים, שאין להם שייכות לעבודה דלהשפיע, להם אין מגלים 
את הרע, אלא באופן כללי.
%break
וזה דומה לזה שאנו נוהגים בעניני עולם הזה, שבמקום שיש לאדם 
איזו מחלה לא עלינו, ושאי אפשר לרפאותה, שאין מגלים להאדם את 
מה שיש לו, אלא אומרים, שיש לו כל מיני מחלות, אבל האמת, שאם 
יש מחלה ממארת חס ושלום, אין אומרים לו. 
%break
והסיבה היא פשוטה, כי מה יהיה, אם יספרו לו, שיש לו רע, אם אינו 
יכול לתקן. לכן ברוחניות אין מראים לאדם את הרע, אלא לאט לאט, 
כפי יכולת העבודה שלו.
%break
%page 618
ובהאמור, שאם אין להאדם גילוי הרע שלו בשיעור מסוים, שיהיה כלי 
וצורך, שיהיה ראוי שתכנס לתוכה בחינת נשמה, אי אפשר לתת 
לנשמה לחצי כלי. 
%break
וזה דומה לעובר במעי אמו, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם. 
הקב"ה אביו ואמו. אבא נותן את הלובן, ואמו נותנת האודם, והקב"ה 
נותן את הנשמה".
%break
ובטח כל אחד יודע, למשל, אם אביו ואמו נתנו חלקם, שיכול להיוולד 
רק חצי עובר, כלומר, שאם הם יתנו חלקם, שיוולד עובר בלי ראש, 
רק גוף לבד. 
%break
או להיפך, שיוולד ראש בלי גוף. האם רוצים לבקש, שהקב"ה יתן את 
חלקו, כלומר, שיתן נשמה לחצי וולד וכך יוולד. בטח שאין שום טיפש 
בעולם.
%break
כמו כן בעבודת ה', אדם, כשמתחיל בעבודה, קודם כל הוא מתחיל 
ב"לובן". כי אביו ואמו נקראים ההורים, שהם הסיבה שיוולד אדם. 
אביו נקרא זכר, היינו שלימות. 
%break
וזה נקרא "לובן", שאין כאן שום חסרון. כלומר, שהוא שמח בחלקו, כי 
על שיעור משהו שיש לו בעבודת ה', הוא נותן תודה לה', על זה 
שזיכה אותו ונתן לו מחשבה ורצון, להיות לו איזה מגע כלשהו 
בעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל, "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו".
%break
ואח"כ הוא עובר לקו שמאל, הנקרא "אודם דאמא", שאמא נקראת 
נקבה, שהיא בחינת חסרון, שעושה בקורת על המעשים טובים שלו, 
אם יש להם הכוונה דלהשפיע. 
%break
ואז הוא רואה את האמת, שהוא רחוק מזה. ואז יש לו הצורך לתת 
תפלה, שה' יקרב אותו, שיזכה לדביקות ה'. והאדם מצפה, כיון שכבר 
יש לו ב' הקוים, וכבר הוא מרגיש, שיש לו צורך וכלי, אם כן מה חסר 
לו עוד, רק שה' יתן את חלקו, כלומר שיתן את הנשמה.
%break
אולם אם "הלובן דאבא" ו"האודם דאמא" עדיין אינם ראויים, מסיבת 
שעדיין לא נגמרו על דרך משל, שלא יכול לצאת אלא חצי תינוק. בטח 
אין הקב"ה יכול לתת את חלקו, שהוא הנשמה. לכן הקב"ה מחכה, עד 
שהקו ימין וקו שמאל יגיעו לשלימותם, שיהא ראוי לברוא דבר שלם. 
%break
ואז הקב"ה נותן את הנשמה. לכן אין אדם יכול לומר, שהקב"ה לא 
רוצה לעזור, אלא להיפך, הקב"ה מצרף כל פעולה ופעולה, עד שיהיה 
שיעור שלם, שיהא מספיק, שיכול להאיר בתוכו נשמה.
%break
וזה כמו שכתוב בספר פרי חכם (חלק ב' דף ק"י) וזה לשונו, כתוב "אל 
דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהילה 
בארץ. 
%break
וכן אנו מריצים בקשתנו למרומים, דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות ובלי 
הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו, באמונתינו, 
ששומע תפלה הנו יתברך. 
%break
אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז 
נשיג מענה על כל תפלה ותפלה בפעם אחת, כי "יד ה' לא תקצר חס 
ושלום".
%break
ובהאמור יוצא, שאל יאמר האדם, שהוא מתפלל כל יום ואין הוא 
מקבל עזרה מה'. אלא הוא צריך להאמין, שכל תפלה ותפלה, 
שהאדם מתפלל, 
%break
הקב"ה לוקח אותה ומצרף לשאר תפלות, שהאדם התפלל עד עכשיו. 
ומחכה עד שיהיה שיעור שלם, שיהא ראוי לקבל מה' בחינת הנשמה, 
כנ"ל.
%break
ובענין התפלה לבקש עזרה מה', שיתן כח מלמעלה להתגבר על הרע, 
יש בזה ב' בחינות:
%break
א. שהאדם מבקש מה', שיהיה בידו להכניס הכלים דהשפעה 
להקדושה. כלומר, שתהיה לו אפשרות לשמש עמהם על הכוונה דעל 
מנת להשפיע.
%break
ב. שהוא מבקש, שה' יתן לו כח התגברות גם על כלים דקבלה, 
המכונה, שהוא יכול לכוון בכלים דקבלה בעמ"נ להשפיע.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מובא ברש"י וישב) וזה לשונו, "ועוד 
נדרש בו, 
%break
וישב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים 
מבקשים לישב בשלוה. אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים, מה שמתוקן 
להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה".
%break
%page 619
ולכאורה קשה להבין מה שאמרו "אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים, מה 
שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם 
הזה". 
%break
הלא יש משנה מפורשת (אבות פרק שישי ד') "כך הוא דרכה של 
תורה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב 
לך בעולם הבא". משמע שכן צריך להיות, שלוה בעולם הזה.
%break
ויש לפרש זה בדרך העבודה. ידוע שבינה נקראת "עולם הבא", 
שפירושו, כלי דהשפעה. היות שיש בכל דבר שתי בחינות:
%break
א. מה שמקבלת,
ב. מה שהיא משפעת.
שהם נקראות "בחינת מלכות" ו"בחינת בינה", שהם בחינת משפיע 
ומקבל.
%break
כשהאדם מתחיל בסדר העבודה, הוא מתחיל לברר את המובחר 
תחילה. כשמתחילים לברר ולהוציא את הכלים, מה שהם מונחים 
בתוך הכלי קבלה. 
%break
כלומר, שכל הכלים הן כלי קבלה והן כלי השפעה, נפלו בעת שבירת 
הכלים לתוך הקליפות, שהם בחינת מקבלים, הנקראים בלשון קבלה, 
כלים דפנים וכלים דאחוריים.
%break
ומשום זה, לאחר שהצדיקים כבר תיקנו לעצמם את הכלים דהשפעה, 
שיהיו על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא "הלומד תורה לשמה", שזה 
נקרא "שמתוקן להם לעולם הבא", הצדיקים לא מסתפקין בזה, אלא 
שהם רוצים "לישב בשלוה בעולם הזה", 
%break
כלומר, שגם הכלים דקבלה, שהם כלים דאחוריים, הנקרא כלים 
דמלכות, שמלכות נקראת עולם הזה, גם כן יכנסו לקדושה, דהיינו 
שיהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שאומר, "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". 
ידוע, "יוסף" נקרא נה"י, שהם כלים דאחוריים, ששם מקום גילוי של 
חכמה, שהם כלים דקבלה, שהם בחינת עולם הזה. 
%break
כלומר, הרוגז, מדוע עדיין לא תיקן אותם, שיכנסו לקדושה. וזה 
שאומר, "לא דיין וכו'".
%break
%page 620
%H מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ה', י"ז) "ארבע מידות בהולכי בית 
המדרש. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך, שכר 
מעשה בידו. הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע". ויש 
להבין:
%break
א. מדוע ב"הולך ועושה" לא אומר שיש לו שכר הליכה ועשיה, אלא 
סתם שנקרא "חסיד".
%break
ב. הוא אומר "ארבע מידות בהולכי בית המדרש". וחושב מי ש"לא 
הולך ולא עושה" לאחד מהמידות שהולכים לבית המדרש. הלא הוא 
לא עושה שום מעשה, ומדוע הוא חושב אותו לארבע מידות.
%break
ומקודם צריכים להבין במה שאומר "שכר הליכה" ו"שכר עשיה". הלא 
ידוע, שאסור לעבוד בשביל שכר, כמו שאמרו חז"ל "הוו משמשים את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס". אולם יש להבין מה שכתוב (אבות ק', ב') 
"והוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה". 
%break
הרי שכן צריכים לעבוד בשביל שכר. וכמו שכתוב "אם למדת תורה 
הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר 
פעולתך".
%break
אנו רואים, שכל העולם עובדים בשביל שכר. אבל שכר אין הפירוש 
דוקא כסף, שהוא תמורה עבור היגיעה, אלא כל דבר שהאדם יקבל 
תמורת עבודתו, דבר הנחוץ לו, שזה יביא לחיים מאושרים, זה נקרא 
"שכר". 
%break
לכן אנו רואים, שהאדם עובד ונותן יגיעה, בכדי להשיג כסף. וכמו כן 
יש שאדם נותן כסף בכדי להשיג כבוד. ויש לפעמים, שהאדם נותן 
כסף וכבוד, בכדי להשיג חיים. זאת אומרת, ששכר נקרא את הדבר 
שנחוץ להאדם, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו".
%break
ובהאמור יוצא, מהו השכר, שאפשר לומר, שיכולים להשיג תמורת 
קיום תורה ומצות. הוי אומר "זהו דביקות בה'", כמו שכתוב "מה ה' 
אלקיך, ולדבקה בו". 
%break
וכמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קכ"ה) וזה לשונו "נודע כי 
התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ומצות, היא להידבק בה' יתברך, 
כמו שכתוב, ולדבקה בו".
%break
וענין דביקות נקראת "תשובה". היות שהאדם מצד הטבע נברא עם 
רצון לקבל לעצמו. וזה כידוע נקרא "פירוד", מטעם שינוי צורה. כלומר, 
שהאדם מסיבה זו נתרחק ממנו יתברך. 
%break
ובכדי להגיע לידי השתוות הצורה, הנקרא "דביקות", עליו לתת יגיעה 
גדולה, בכדי להילחם עם הטבע שלו, שהוא רצון לקבל לעצמו ולא 
להשפיע. 
%break
ושיעור של השפעה, שהאדם צריך להגיע, הוא "בכל לבבך, ובכל 
נפשך, ובכל מאודך". ולא להשאיר לעצמו שום מציאות לעצמו. עד כדי 
כך, שאין בידו של אדם להגיע לידי השתוות הצורה בכוחות של עצמו.
%break
ומה שמוטל על האדם לעשות, הוא רק שיהיה בבחינת "הבא לטהר". 
כלומר, שהאדם צריך להכין כלי וצורך, שה' יעזור לו. כידוע, ש"אין אור 
בלי כלי". 
%break
ולפי זה יוצא, שיעור היגיעה הוא, שהאדם צריך להכניס לעצמו חסרון, 
שחסר לו השתוות הצורה, הנקרא "תשובה". והוא משתוקק לעשות 
תשובה, אבל הוא לא יכול בכוחות עצמו להגיע לזה.
%break
נמצא, על מה הוא מתפלל ונותן יגיעה, בכדי להשיג שכר תמורת 
היגיעה שלו. הוא רק השתוקקות לתשובה. כי על ידי היגיעה שהוא 
נותן, בכדי להגיע לתשובה, זה מכניס בו לאט לאט חסרון וצורך, שע"י 
זה האדם רואה, שהוא זקוק לעזרת ה'. 
%break
ואז יקוים "הבא לטהר מסייעין אותו". במה מסייעין אותו, שואל 
הזה"ק. ואומר "בנשמתא קדישא". שאז הוא זוכה שמקבל נשמה, 
בסוד "נשמת אדם תלמדנו".
%break
%page 621
ובזה נבין מה ששאלנו, וכי מותר לעבוד ולתת יגיעה, בכדי שהקב"ה 
יתן לו שכר, הלא אמרו "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ 
לקבל פרס". אבל יש להבין, מדוע אסור לקבל פרס. והוא מטעם, 
שהאדם צריך לעבוד להגיע לידי השתוות הצורה. 
%break
נמצא, אם הוא מבקש שכר על העבודה שלו, נמצא, שהוא מונח תחת 
שליטה דקבלה עצמית. וזה הוא ההיפך מהשתוות הצורה. והוא 
הטעם, שאסור לעבוד בשביל שכר.
%break
מה שאין כן, מי שעובד ונותן יגיעה ומתפלל, שה' יתן לו שכר תמורת 
היגיעה. לאיזה שכר הוא מתכוון. 
%break
בטח השכר שלו, שהוא דורש, הוא שה' יתן לו הכוח, שכל מחשבותיו 
וכל המעשים שלו יהיו אך ורק להשפיע להקב"ה, ולא לתועלת עצמו. 
אם כן, השכר הזה שהוא דורש, הוא מביא לו לידי השתוות הצורה, 
המכונה "תשובה", שהוא חוזר להיות דבוק בה', שמשם נפרד.
%break
וזהו כמו שאומר בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ד) וזה לשונו "סוד 
הנשמה. נודע, שהיא חלק אלקי ממעל. שמטרם ביאתה בגוף, היא 
דבוקה כענף בשורש". 
%break
עוד שם "כי תכלית הנשמה בבואה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת 
בגוף, לשוב לשורשה ולהידבק בו יתברך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך להשתדל לזכות תמורת עבודתו 
לשכר, שהשכר שלו הוא תשובה. זאת אומרת, שאין אומרים, שהאדם 
צריך לכוון בעבודתו בתו"מ, שהוא עובד בלי כוונה על שכר. 
%break
אלא להיפך, שהאדם צריך תמיד שתהיה מטרתו ברורה לפניו. כמו 
שכתוב בזה"ק "תפלתו של אדם צריכה להיות מפורשת וברורה 
כראוי". כלומר, שהאדם צריך לדעת מה שחסר לו. ועל זה ישתדל 
להשיג, ע"י יגיעה ותפלה.
%break
אבל ידוע, שתפלה צריכה להיות מעומק הלב. כלומר, שהאדם בא 
לידי ידיעה ברורה, שאין הוא מצד עצמו מסוגל להגיע ולזכות 
לתשובה, שהוא להיות דבוק בה' בבחינת השתוות הצורה. 
%break
והידיעה הזו האדם יכול לבוא רק בזמן, שכל מה שהיה בכוחו לעשות, 
הוא כבר עשה. אז שייך לומר, שעכשיו הוא יודע בבירור, שאין זה 
בידו, אלא רק הקב"ה יכול לעזור לו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל "ארבע מידות בהולכי בית 
המדרש":
%break
א. "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו". ועל דרך עבודה יהיה 
הפירוש, שהוא הולך בדרך להגיע לדביקות ה', הנקרא "בדרך של 
השפעה". אבל הוא רואה, שאינו עושה שום דבר, שיהיה על כוונה 
דלהשפיע. "שכר הליכה בידו". 
%break
כלומר, זה שרוצה ללכת בדרך האמת, זה כבר נחשב לשכר. כלומר, 
שהוא צריך לתת תודה לה', בזה שזיכה אותו, שיהיה לו רצון ללכת 
בדרך האמת. 
%break
מה שאין כן לאחרים, שהם עוסקים בתורה ומצות, אין להם הרצון 
הזה, אלא שמסתפקים ללכת בעבודה סתם, ולא מסתכלים על 
הכוונה, שהם מכוונים בעת התעסקותם בתו"מ בחינת "כלל ישראל".
%break
ב. "עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו". פירוש, שהוא עוסק בתו"מ, 
בכל מה שאפשר לו לקיים, בכל פרטיה ודקדוקיה. אבל אינו הולך 
לדרך המובילה ישר לדביקות ה', כנ"ל. אלא שמספיק לו במה שהוא 
עושה לבד בלי כוונה. "שכר מעשה בידו". 
%break
אף על פי שאינו הולך, כנ"ל, השכר שלו, שהוא צריך להיות שבע רצון, 
בזה שהקב"ה נתן לו רצון וחשק לקיים תו"מ. והוא לא רואה בעצמו 
שום יתרון בין שאר אנשים, שה' לא נתן הרצון והחשק הזה, והוא כן 
קבל מה' הרצון הזה. והוא מאמין, שהכל הוא בהשגחה פרטית.
%break
ולכן הוא נותן רב תודות לה', בזה שהוא כן יכול להיות חלק בתו"מ. 
מה שאין כן שאר אנשים, אין להם זכיה כזאת. וזה נקרא "שכר עשיה 
בידו", שנותן תודה לה'. 
%break
אכן דרגה זו נוהגת בין בהכלל ובין בהפרט. כלומר, שגם מי שהולך 
באופן פרט, יש לו גם כן זמנים, שלא רוצה להיות "הולך", אז הוא 
צריך לשמוח עם בחינת "המעשה", כנ"ל.
%break
%page 622
ג. "הולך ועושה, חסיד". ושאלנו, מדוע בב' בחינות הקודמות כתוב 
"שכר בידו", וכאן בבחינה ג' לא כתוב "שכר בידו", אלא כתוב "חסיד". 
יש לפרש, שצריכים לדעת, בין שהוא "הולך ואינו עושה" או שהוא 
"עושה ואינו הולך", עדיין יש להאדם רשות בפני עצמו. 
%break
כלומר, שעדיין לא זכה לביטול הרשות של עצמו, ונכלל בה', הנקרא 
"תשובה". שהוא, כמו שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי 
שממית עצמו עליה". 
%break
שפירשנו, שביטל רשות של עצמו. ואין לו אז אלא רשות היחיד, שהוא 
רשותו של הקב"ה. והוא לא מופיע בכלל במציאות.
%break
לכן במצב שהוא "הולך ועושה", אינו שייך לומר "שכר בידו", כיון שאין 
לו יד. כלומר, שאין לו רשות בפני עצמו, שנגיד, שיש לו מציאות 
שיקבל. לכן אומרו "חסיד". 
%break
כלומר שהוא נמצא במצב האומר "שלי שלך, ושלך שלך". כי ענין שכר 
שייך לומר בשתי רשויות. וזה דומה, כשפועל עובד אצל בעל הבית, 
אז הבעל הבית נותן לו שכר תמורת עבודתו.
%break
מה שאין כן אם בן עובד אצל אביו, והבן סמוך על שולחן אביו, כלומר 
שעדיין נמצא בבית אביו, ואין לו רשות בפני עצמו, אז אין הבן מקבל 
משכורת מאביו. 
%break
אלא בזמן שהבן מתחיל לחשוב, שהוא רוצה להיות עצמאי, ולא יהיה 
תלוי ברשות אביו, אז אביו מתחיל לתת לו משכורת תמורת עבודתו.
%break
אותו דבר נוהג כאן בעבודה, בזמן שהאדם זכה להיות "הולך ועושה 
הכל לשם שמים", ואין לו אז רשות בפני עצמו, אלא הוא מבטל עצמו 
להקב"ה, שזה נקרא "דביקות והשתוות הצורה". וזה נקרא "תשובה". 
%break
אז אינו שייך לומר "שכר בידו", כי אין לו יד לקנות, המכונה "רשות 
עצמו". לכן לא אמרו "שכר בידו", אלא אמרו שהוא נקרא "חסיד", 
כנ"ל.
%break
ועכשיו נבאר מה ששאלנו, כשהוא אומר "ד' מידות בהולכי בית 
המדרש". ואחד מהם הוא "לא הולך ולא עושה". אם כן כשלא עושה 
שום דבר, מדוע הוא חושב אותו בין ד' מידות, שבין הולכי בית 
המדרש.
%break
אלא כידוע, בזמן שהאדם רוצה לעבוד בדרך להגיע לדביקות ה', 
שהוא ענין השתוות הצורה, אז הגוף מתנגד לכל דבר. והוא יכול לבוא 
לידי מצב, שהוא מרגיש, שהוא בא לידי תכלית השפלות. 
%break
דהיינו, הוא רואה ש"לא הולך", כלומר שהוא לא מתקדם בבחינה 
דלהשפיע. ו"לא עושה", כלומר, שאין בידו לעשות מעשים טובים. וכל 
מעשה ומעשה שהוא עושה, הוא צריך להתגברות יתירה.
%break
זאת אומרת, שהוא רואה עכשיו, שהוא יותר גרוע מטרם שהתחיל 
לעבוד על דרך להשפיע. שמקודם זה היתה לו שמחה גדולה, בעת 
עשיית מצות ומעשים טובים, ובפרט, בעת התפלה. 
%break
ועכשיו הוא בא לידי שפלות כזו, שממש פשוט קשה לו להתפלל. זאת 
אומרת, מכל הדברים שהיה עושה אותם בשמחה, מטרם שנכנס 
לעבוד דלהשפיע, הוא רואה אותם בצורה השפלה.
%break
ועכשיו הוא מרגיש, מהו הפירוש "שכינתא בעפרא". כלומר, שכל 
דברים הקדושים יש לו צורה של עפר, שהוא טעם עפר. ועל כל דבר 
קטן, שהוא עושה אצלו, קשה קריעת ים סוף, מפני שאבד ערכו 
החשיבות. 
%break
אז הוא רואה עכשיו, שהוא הלך אחורה. כלומר, "אינו הולך ואינו 
עושה". על זה אמרו חז"ל שהוא "רשע".
אולם נשאלת השאלה, מדוע הוא בא לידי מצב כזה, לאחר שהשקיע 
הרבה כוחות ויגיעות, בעבור שהוא היה רוצה ללכת על דרך האמת. 
%break
לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, הזמן של עניית התפלה, שהאדם יקבל 
רשות כניסה, לכנס להיכל המלך, שה' יקרב אותו אליו ושיזכה 
לדביקות ה', הוא דוקא בזמן שאדם רואה, שמצד עצמו הוא אבוד, ואין 
בכוחו לעשות שום מעשה. 
%break
אז האדם נותן תפלה אמיתית, היות שהאדם רואה פשוט שהוא רשע. 
כלומר, שאין לו אחיזה בקדושה.
%break
ומשום יוצא, כשהאדם בא לידי ירידה, לא להתפעל, ולברוח 
מהמערכה. אלא אדרבה, אז הוא הזמן האמיתי לתת תפלה אמיתית 
מעומק הלב. ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (חולין ז' ע"ב) 
וזה לשונם "ישראל קדושים הם. יש שרוצה ואין לו. 
%break
ופירש רש"י, יש רוצה להנות אחרים משלו, ואין יכולת בידו, וממנו איני 
רוצה להנות. ויש שיש לו ואינו רוצה. ופירש רש"י, ויש שיש יכולת 
בידו, ואינו רוצה להנות אחרים. כך אמר רבי פנחס לרבי".
%break
%page 623
וקושית העולם הוא, מדוע זה ש"יש לו ואינו רוצה לתת לאחרים" נקרא 
"קדוש". ומתרץ תוספות וזה לשונו "ויש לו ואינו רוצה, ואפילו הכי 
איקרו קדושים, שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת".
%break
יש לפרש זה על דרך העבודה "ישראל קדושים הם". יש שרוצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, אבל אין לו. כשהוא מסתכל על מעשיו, שהוא 
עושה, ורואה שהוא שקוע באהבה עצמית, ואין בידו לעשות שום דבר 
בעמ"נ להשפיע. ונקרא "קדוש", היות שהוא הולך על דרך האמת. 
%break
והגם שהוא רואה, שהוא הולך אחורה, מכל מקום הוא דבוק בדרך 
האמת. וסופו יהיה, שהוא יגע להאמת, שנקרא, שהוא דביקות בה' 
באמת. היות שעיקר הוא הכלים הנקרא "רצון". והיות שהוא רוצה 
להגיע לבחינת דביקות, הוא יזכה.
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", 
ושאל "יהיב חכמתא לטפשין [נותן חכמה לטיפשים], היה צריך לומר. 
%break
אלא חכם נקרא, מי שרוצה חכמה. אז יש לו כלי, שיכולים להשפיע 
שם. מה שאין כן טפשין, לא רוצים חכמה בכלל". כמו שכתוב "לא 
יחפץ הכסיל בתבונה".
%break
נמצא, מי שרוצה ללכת בדרך הקדושה, נקרא "קדוש". ש"קדוש" כמו 
שכתוב "קדושים תהיו", שפירושו פרושים תהיו מקבלה עצמית. לכן 
הוא כבר קדוש. וזה שאומר "ישראל קדושים הם, יש שרוצה ואין לו". 
%break
ויש, שיש לו ואינו רוצה. פירושו, יש לו מצות ומעשים טובים, אבל אין 
רוצה ללכת בדרך לבוא בעמ"נ להשפיע, אלא שהוא מסתפק בשלא 
לשמה. הוא גם כן נקרא "קדוש", משום שבבחינת המעשה הוא בסדר 
גמור, ואין לו מה להוסיף במעשים.
%break
%page 624
%H מהו הב' הבחנות שלפני לשמה
%break
בזה"ק שמות שואל מה שכתוב "ואלה שמות בני ישראל, הבאים 
מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". למה מתחיל בישראל וגומר 
ביעקב. ומתרץ שם, בדרך המדרגות עליונות.
%break
ויש להבין ענין ב' מדרגות גם בזמן ההכנה, עוד מטרם שהאדם זכה 
לבחינת לשמה, שישראל מראה על שלימות, כי ישראל הוא בחינת לי 
- ראש, ויעקב היא מדרגה יותר קטנה.
%break
הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה' הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז 
העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה 
להיות בעמ"נ להשפיע. 
%break
ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום 
מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות, האדם מרגיש עצמו במצב של 
עליה, היות שהוא רואה, שהוא עולה בדרגה, כלומר, שהוא רואה, 
שהוא קובץ על יד כל פעם ופעם.
%break
ואז הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף, המאיר לכולם, 
כלומר האור המאיר לכלל ישראל, כמבואר (בתע"ס חלק א'), שאור 
מקיף מאיר אפילו לכלים דקבלה. 
%break
מה שאין כן אור פנימי, זה מאיר דוקא לכלים דהשפעה. כי הצמצום 
א', שהיה על בחי"ד, שלא לקבל אור בתוכה, לכן נתרחק האור מהכלי, 
שהאור היה מאיר בפנימיות.
%break
ובענין אור מקיף מבואר בפנים מסבירות (דף כ"ט ד"ה הד') וזה 
לשונו, "הד' היא בחינת אור מקיף עצמו, כי האין סוף מאיר עכשיו 
בחינת השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. 
%break
כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי"ד נתמעטה ולא היה בה שום רצון 
לקבל, ממילא אבדה הכלי קבלה שלה, ולא יכלה לקבל לתוכה האור 
אין סוף ברוך הוא כמקדם. והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור. ועל 
כן אנו מכנים זה בשם "הרחקת מקום לאין סוף ברוך הוא".
%break
זאת אומרת, האור אין סוף מאיר בבחינת מקיף, אפילו למקומות שאין 
עדיין הכלי הראוי לקבל בעמ"נ להשפיע, אלא שנקרא "הארה 
מצומצמת". מה שאין כן האור פנימי מאיר השפעה רחבה ובשפע, 
כמבואר שם.
%break
ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. 
מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו 
לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז 
באים לתוך גלות מצרים. 
%break
זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה 
בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת 
מצרים.
%break
ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, 
אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים 
וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום 
ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה.
%break
וזה נקרא "גלות מצרים", שזה ענין שפרעה בא לאדם ושואל "מי ה', 
אשר אשמע בקולו". כלומר, שכל פעם באות מחשבות של פרעה, 
ושואלות לו את השאלה הזו. 
%break
ואין לאדם, רק עצה אחת, שיצעק לה', שיעזור לו ממחשבות אלו, 
שזוהי הסתרה, שמסתיר על אמונת ה'. וזה נקרא מצר-מי, שמצריים 
שואלים את שאלת "מי ה', אשר אשמע בקולו". וזהו מצר-ים.
%break
ובמצב הזה הוא נמצא תמיד בשאלות. וזה שכתוב "הבאים מצרימה", 
פירוש מצר-יה. "את יעקב", שבאו למדרגת "עקב", בחינת סוף וסיום 
של קדושה, שהרגישו שבבחינה יה, בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם 
מלכות שמים, היה צר להם, 
%break
שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם 
השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר 
אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".
%break
%page 625
וזה שכתוב "מן המצר קראתי יה", שהתפלה היא מזה שמגיעות להם 
בחינת צרות מן המצריים כנ"ל. וזה שכתוב "ויזעקו אל ה' בצר להם, 
ממצוקותיהם יושיעם". וידוע, שענין "צר" פירושו צר מחסדים, כלומר 
שלא היו יכולים לעסוק בעניני השפעה. 
%break
זאת אומרת, בשעה שרצו לקבל על עצמם מלכות שמים, הנקרא "יה" 
בעמ"נ להשפיע, היו מרגישים בחינת צרות, שאין הם מסוגלים לעשות 
משהו בבחינת החסד.
%break
שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ"נ לקבל הוא מרחק רב. 
היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה 
ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן 
נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. 
%break
אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום 
שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם "נהירו דקיק", המאיר 
בעולם, כנ"ל בכדי להתקיים.
%break
מה שאין כן כשהאדם לא רוצה להשתמש עם הכלי קבלה, וכלי 
השפעה עוד לא השיג, נמצא אז במצב לא נח, כי אין לו עוד המקום 
שמשם הוא יכול להמשיך הנאה ותענוג. 
%break
אי לזאת, כשרוצה לעבוד בבחינת השפעה, ולקבל הנאה ותענוג 
בכלים דהשפעה, והיות כלים דהשפעה עדיין אין לו, לכן, כשמרגיש 
את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", 
%break
שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת 
חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.
%break
וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר 
יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות 
הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", 
%break
היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר 
ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם 
השאלות והשליטות שלהם. 
%break
ועכשיו הוא כבר מקבל מלכות שמים לא בבחינת "צר" כמקודם לכן, 
אלא "בהרחבה". וזה נקרא "ענני במרחב יה", כנ"ל. ואז נקרא שהוא 
זכה לבחינת עבודה דלשמה. נמצא, שיש להבחין ב' בחינות בעבודה, 
עוד מטרם שמגיעים לבחינת לשמה.
%break
אחד, בחינת ישראל, שהוא מרגיש, שיש לו שלימות מבחינת לי - 
ראש. וזהו בעבודה מבחינת הכלל, שאז הוא מקבל מבחינת מקיף 
כללי, המאיר מרחוק, שפירושו, שאף בזמן שהאדם עדיין מרוחק מה', 
כלומר שעדיין שקוע בהרצון לקבל לעצמו, 
%break
וגם בשלא לשמה הזה, ישנם גם תענוגים, מצד שהם מעורבים ביחד 
עם העבודה שלו, שאלו התענוגים שהוא מקבל משאר אנשים, 
שמכבדים אותו, ובכבוד, וכיוצא בו בשאר דברים, המקבל מאנשים 
בזכות שהם יודעים שהוא עובד ה'. 
%break
וכאן הוא מקבל תענוג מבחינת "הנהירו דקיק", שניתן לתענוגים 
הגשמיים, שהם נקראים בכללות "קנאה, תאוה וכבוד". ומשום זה הם 
מרגישים עצמם לשלימים, לבחינת ישראל.
%break
בחינה הב' היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל 
לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו 
לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. 
%break
ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא 
מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם 
מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, 
הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר 
ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.
%break
ובהאמור יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים 
לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו 
מלעבוד עבורו, 
%break
כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך 
מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. 
אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.
%break
%page 626
נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. 
זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". כלומר, מהו הפירוש "ויזעקו" ש"ותעל שועתם" 
היה מבחינת "אלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא 
לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.
%break
וידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, 
כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב 
ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', 
והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. 
%break
זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את 
רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות 
היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש 
לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.
%break
וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם 
כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז 
בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה 
הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.
%break
אולם ידוע, שצריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, 
שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר 
לו. 
%break
כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה 
הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן 
להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא 
יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, 
%break
זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה 
עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.
אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי 
לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. 
%break
וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", 
שהעבודה שלהם היתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת 
מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. 
%break
ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את 
האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים".
%break
%page 627
%H מהו תורה ומלאכה בדרך ה'
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ב', ב') וזה לשונו "רבן גמליאל, בנו של 
רבי יהודה הנשיא, אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת 
שניהם משכחת עוון. וכל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה 
וגוררת עוון". עד כאן לשונו.
%break
המאמר זה קשה מאוד בפשטות. היתכן, מי שלומד תורה ואין עמה 
מלאכה, מדוע התורה בטלה מלהיות תורה. ולא עוד, אלא שהתורה 
שאין עמה מלאכה גוררת עוון. וגם המאמר הקודם גם קשה להבין, 
מדוע דוקא "יגיעת שניהם משכחת עוון". 
%break
הלא חז"ל אמרו (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה 
תבלין". ולא אמרו, שתורה, בכדי לבטל את היצר הרע, שצריכים גם 
כן דרך ארץ לעזרה, בכדי לבטל את היצר הרע.
%break
ויש לפרש זה בדרך העבודה. כידוע, שעיקר הרע והעוון הוא הטבע 
שבה נברא האדם, שמקורו הוא בחינת עפר. כמו שכתוב אחר חטא 
דעץ הדעת (בראשית, רביעי) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
%break
ועפר היא בחינת מלכות (כמ"ש בתע"ס חלק ט"ז, דף א' תתקי"ב, אות 
מ"ג, או"פ), שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועל הרצון הזה נעשה 
צמצום והסתר. שפירושו, שהמקום הזה נעשה חלל פנוי מאור. 
%break
והצמצום הזה היה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אלא בשיעור של 
השתוות הצורה, בשיעור זה מסתלק ההסתר, ובא במקומו אור עליון.
%break
ומסיבה זו אומר הרמב"ם, כשמתחילים ללמד הנשים והקטנים ועמי 
הארץ, מרגילים אותם ללמוד בשלא לשמה, עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להן רז זה, היינו לשמה. היות שענין 
לשמה הוא נגד הטבע שלנו. שאנו נולדנו ברצון לקבל לעצמו. 
%break
לכן אין עצה אחרת להתחיל בתורה ומצות, אלא בשלא לשמה. אלא 
ע"י שלא לשמה, באים לשמה. כמו שכתוב, ש"מתוך שמתעסקים בה, 
המאור שבה מחזירם למוטב". (במ"ר בפתיחתא דאיכה).
%break
ובהאמור יוצא, שכל המלאכה שלנו, מה שמוטל עלינו לעשות, היא, 
להפך את הרצון לקבל שלנו, שיהיה בעמ"נ להשפיע. והמלאכה הזו 
הוא דבר קשה מאוד. וזה נקרא גם כן "דרך ארץ". כלומר, שמדרך 
העולם הוא, שהקטן מתבטל אצל הגדול. 
%break
ושיש הנאה גדולה, בזה שהקטן משרת את הגדול. ולפי זה היה צריך 
להיות, שכל אחד ואחד יהיה לו הרצון לשמש את הבורא בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להבורא. וגם הדרך ארץ הזו קשה לקיים. וזה נקרא 
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
%break
וזהו מסיבת הצמצום וההסתר, שהיה על הרצון לקבל. ולכן אין האור 
מאיר במקום הזה, אלא חושך והסתר ישנו כאן, בכלי קבלה לעצמו. 
ולכן מוטל על האדם לקבל על עצמו הכל בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. 
%break
וגם זה קשה, היות שהרצון לקבל שלנו לא רגיל לעשות דברים שהם 
נגד הדעת. ובכדי שתהיה אפשרות לצאת משליטת הרצון לקבל 
לעצמו, אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". והיינו כנ"ל, "שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ובענין "המאור שבה מחזירו למוטב" מובא בספר "פרי חכם" (חלק א' 
דף קנ"ב) וזה לשונו "רוב דברי תורה הם לעיון. בזה מיושב למה לנו 
האריכות בתורה, וכו', שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון. דהיינו, 
הקדמת מעשה בראשית, וכו', ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. 
%break
אלא להיותם העצם, שהמאור צרור בהם, יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, 
ויבוא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש וכו'. וברור, שבהיות האדם חושב 
ומעיין בדברי תורה, האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, 
הרי הם מביאים למעיין יותר מאור מהיותו מעיין בענינים מעשיים. 
%break
%page 628
הגם שלענין המעשה הם יותר חשובים, אבל לענין המאור ודאי 
שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר, וכו'. ומתוך שחכמת הקבלה כולה 
מדברת בסוד התגלות ה', 
%break
מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומצלחת לסגולתה כמותה. ואל 
זה כוונו בעלי הקבלה לסדרה, שתהיה ראויה להתעסק בה". עד כאן 
לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שהתורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע 
את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך 
ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום 
מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. 
%break
כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח 
לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר 
הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה 
מחזירם למוטב.
%break
אולם זה נאמר, שמועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת 
התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, 
הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. 
%break
מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין 
התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא 
להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת 
ונעלמת ממנו. 
%break
כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה 
מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, 
שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.
%break
אולם יש להבין, למה תורה גוררת עוון. וכי לא די שהתורה מתבטלת, 
אלא גם גוררת עוון. היתכן. והקושיא מובא בהקדמה לתע"ס (אות 
ל"ט) וזה לשונו "צריכים ביאור, להבין, איך ובמה נעשית לו התורה 
הקדושה לסם המות. 
%break
המעט הוא שמתייגע לריק ולבטלה, וכו', אלא עוד שהתורה והעבודה 
עצמה נהפכת לו לסם המות".
%break
ושם (בהקדמה לתע"ס, אות ק"א) אומר "וזה שכתוב, שהקב"ה 
מסתיר את עצמו בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג 
בשעת הסתר פנים, אינו דומה באדם, שיש בידו עבירות ומיעוט 
בתו"מ, לאדם, שהרבה בתורה ומעשים טובים. 
%break
כי הרצון מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות. מה שאין כן קשה לו 
ביותר לדון את קונו לכף זכות, שהרי לפי דעתו, אינו ראוי לעונשים 
קשים כל כך, וכו'". ובהאמור נבין, מדוע אומר "כל תורה, שאין עמה 
מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון. 
%break
היות מצד אחד הוא רואה, שעוסק בתו"מ. ומדוע אין הקב"ה מתחשב 
עמו, כמו שהוא מבין, שמגיע לו. לכן יש כאן ב' דברים: א. שסופה 
בטילה, ב. שגם גוררת עוון, כנ"ל".
%break
אי לזאת, צריך האדם טרם הלימוד להתבונן, על איזו מטרה הוא רוצה 
לקיים מצות לימוד התורה. כלומר, אם הוא עוסק בתורה מטעם 
התורה בעצמה, כדי לדעת את הדינים של מעשי המצות, איך לקיימם. 
%break
או שלימוד התורה בעצמה, זהו כל כוונתו. ובשביל לדעת את ההלכות 
של מעשי מצות, זהו אצלו ענין אחר לגמרי. כלומר, שלומד תורה על 
ב' מטרות.
%break
אולם גם בזמן שלומד תורה לשם לימוד תורה, גם כן יש להבחין על 
איזו כוונה הוא לומד. כלומר, לקיים מצות ה', כמו שכתוב "והגית בו 
יומם ולילה". או שלומד בכדי לקבל מאור התורה, היות שהוא צריך 
את מאור התורה, בכדי לבטל את הרע שבו. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, 
שהוא לומד תורה, בכדי להשיג את התבלין, כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%break
ובטח האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא 
לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא 
הסיבה, שעושה עתה המעשה. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם 
שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה.
%break
%page 629
וכך אומר שם בהקדמה לתע"ס (אות י"ז) וזה לשונו "ולפיכך מתחייב 
הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת, ובהשגחתו בשכר 
ועונש, וכו'. ובדרך הזה יזכה להנות מהמאור שבה, שגם אמונתו 
תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, וכו'. 
%break
אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה חס ושלום לאמונה, יש לו 
תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה 
לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, וכו'. ולא עוד, אלא שאין 
לו עצה אחרת מזו, וכו'". עד כאן לשונו.
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני 
שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. 
כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת 
להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. 
%break
ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. 
כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא 
"תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. 
%break
הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע 
שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד 
ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) וזה לשונו "ומפני 
מה אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמד חכם מבניהן. רבינא אומר, 
שאין מברכין בתורה תחילה". עד כאן לשונו. 
%break
ולהבין המאמר הזה על דרך העבודה, כלומר, שהכל נהוג בגוף אחד, 
לכן יש לפרש השאלה, מדוע אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמיד חכם 
מבניהן.
%break
ידוע ש"אב" ו"בן" נקרא "סיבה" ו"מסובב". כלומר, שהמצב הא' הוא 
הגורם למצב הב'. ולפי זה, כשהאדם לומד תורה, שזה נקרא "תלמיד 
חכם". ולמדנו "המאור שבה מחזירו למוטב". ומה זה "מוטב". 
%break
זהו כמו שאמרו חז"ל, שאמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, שהם מבטלין את היצר הרע". ובזמן שמבטלין את הרע, כי רע 
נקרא כידוע "הרצון לקבל לעצמו", ואז הוא נעשה "תלמיד חכם", כנ"ל 
לפי פירוש אאמו"ר זצ"ל.
%break
לכן יהיה פירוש של השאלה "מפני אין מצווין תלמיד חכם", שהוא מצב 
הא' כנ"ל. "לצאת תלמיד חכם מבניהן". 
%break
כלומר, שלא נולד מהם מצב הב', שהוא צריך להגיע להיות תלמיד של 
חכם כנ"ל, שיזכה, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע. הלא יש כלל 
"המאור שבה מחזירו". ואין אנו רואין, שהתלמיד חכם, תהיה להם 
היכולת, להוציא בנים תלמד חכם, כנ"ל.
%break
ועל זה באה התשובה, שלא ברכו בתורה תחילה. וגם התשובה הזו 
קשה להבין. הלא אנו רואים, כל מי שהולך ללמוד, אומר ברכת 
התורה תחילה, לפני הלימוד. אם כן, מה יכולים לפרש, שהסיבה, 
שלא מולידים בנים תלמיד חכם, הוא שלא ברכו בתורה תחילה.
%break
ויש לפרש, זה שכתוב "שלא ברכו בתורה תחילה". היות שאנו רואים, 
מי שהולך לעשות איזה קנין חשוב, שע"י הסחורה שהוא יקנה, יהיו לו 
רווחים גדולים, אז הידידים מברכים אותו, שיהיה לו הצלחה בהפעולה 
הזו. כלומר, שיהיה לו רווח גדול.
%break
כמו כאן בעבודה. כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו 
המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. 
%break
בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן 
הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג 
מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".
%break
ובעבודה, כשמדברים בגוף אחד, נמצא שהוא צריך לברך את עצמו, 
שיצליח בלימודו, וירויח הרבה מאור מהתורה, שהוא הולך ללמוד 
עכשיו. 
%break
%page 630
אחרת, כלומר אם הוא לא ברך תחילה לפני לימוד תורה, אין הוא זוכר 
את המטרה, מה שהוא צריך להוציא מהלימוד, שזה נקרא "בנים", 
שהבנים הוא תוצאה מהלימוד. כנ"ל, שהתורה הוא הסיבה, שהוא אב, 
והמאור, שמוציא מהתורה, הוא הבן.
%break
ולפי זה צריך כל אחד ואחד לפני הלימוד לעשות חשבון לעצמו, מהי 
מטרת הלימוד, כלומר למה הוא נותן יגיעה בתורה. בטח אין לתת 
יגיעה בלי שכר. 
%break
ובטח, כשהאדם לומד תורה, הוא מאמין "בנאמן הוא בעל מלאכתך, 
שישלם לך שכר פעולתיך" (אבות, פרק שני, כ"א). ולאיזה שכר הוא 
מכוון, הוא צריך לתת תשומת לב, בכדי שהשכר יהיה תמיד לנגד 
עיניו. כלומר, שיהיה לו בטחון ואמונה, שהקב"ה ישלם לו שכרו.
%break
והשכר, שהוא מקוה שיקבל, זה צריך לתת כח לעבודה. היינו, 
שהשכר הוא חומרי דלק, שעליו מתבססת העבודה שלו. 
%break
ובטח שככל שהשכר גדול ביותר, יש יותר כח עבודה. מה שאין כן אם 
השכר אינו חשוב כל כך, אין השכר הזה ראוי ומסוגל, שיתן לו כח 
לעבוד במסירות נפש. 
%break
כלומר, שיבין, שהתורה כל כך חשובה, כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך 
ימינו". ובטח שאם האדם מרגיש כך, שזהו ממש תורת חיים, היה כל 
אדם לפי הרגשתו, היה נותן כל חייו, בכדי להשיג חיים.
%break
אולם בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, 
להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן 
אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, 
שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, 
%break
כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, 
היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את 
החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו 
היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה.
%break
ובהקדמה לתע"ס (אות ל"ח) שואל שם "מדוע נקרא העסק בתורה 
ומצות על צד השלימות בשם תורה לשמה". וזה לשונו, הנה יש להבין 
את השם הזה של "תורה לשמה", למה מוגדרת העבודה השלימה 
הרצויה בשם הזה "לשמה", וכו'. 
%break
כי לפי מובן הפשוט, שהעוסק בתו"מ, מחויב לכוון לבו לעשות נחת 
רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה ולהגדירו בשם 
"תורה לשמו" ו"תורה לא לשמו", שפירושו "לשם שמים", וכו'. 
%break
שהרי הלשון מוכיחה, שתורה לשמו, שפירושו לעשות נחת רוח 
ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, 
שפירושו "לשם התורה". וכו'. כי נודע ששם התורה הוא "תורת חיים", 
כאמור כי חיים הם למוצאיהם, וכו', (משלי ד', כ"ב). 
%break
וכהאמור, כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם (דברים ל"ב, מ"ז), 
וכו'. וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה 
ומצוות מביא לו חיים ואריכת ימים, כי אז התורה היא כשמה, וכו'". עד 
כאן לשונו.
%break
ובהאמור משמע, כי לאחר שהאדם כבר בא לדרגת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, כי זה הוא נקרא, שהוא עוסק בתו"מ לשמו יתברך, אז 
מתחילה מדרגה שניה, שהוא עוסק בתורה ומצות לשמה, היינו לשם 
התורה, ששם התורה היא תורת חיים.
%break
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לדרגת לעשות הכל לשם שמים, הנקרא 
"תורה לשמו", כנ"ל, לזה צריכים מאור התורה, שהמאור הזה מחזירו 
למוטב. כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ולעשות 
הכל לשמו יתברך. 
%break
שרק מאור הזה יכול לעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". כלומר, לאחר שזכה למאור התורה, הוא יכול 
לזכות לתורה עצמה, הנקראת "תורת חיים", כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה 
בגויים, תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין" (איכ"ר ב', י"ז). היות בזמן 
שהאדם לומד תורה, יש להבחין בה ב' דברים:
%break
%page 631
א. החכמה והשכל, שיש בה, שזה נקרא "לבוש של תורה".
ב. מי שמלובש בהלבושי תורה.
%break
ואנו צריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל התורה כולה היא שמותיו של 
הקב"ה. כלומר, שהבורא יתברך מלובש במלבושי תורה. לכן יש 
להבחין בתורה שני דברים:
%break
א. הלבוש,
ב. הלובש.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "אבל 
קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור התורה, שיש בתר"ך 
מצות הנ"ל". שזה סוד שאמרו חז"ל "כל התורה כולה שמותיו של 
הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים.
%break
ובהאמור יוצא, שמי שיש לו אמונה בה', הוא יכול להאמין, שהנותן 
התורה הוא מלובש בהתורה. מה שאין כן גוי, שאין לו אמונה 
בהקב"ה, איך הוא יכול ללמוד תורה. הלא אין הוא מאמין בנותן 
התורה. 
%break
והוא יכול ללמוד מהתורה רק מהלבוש לבד, ולא מן הלובש, כנ"ל, 
היות שאין לו אמונה. והלבוש החיצון של התורה נקרא בחינת "חכמה 
ולא תורה", כי תורה היא דוקא בזמן שהוא מחובר עם נותן התורה.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, 
תאמין". משום שהלבוש בלי הלובש הם יכולים ללמוד, שזה נקרא 
"רק חכמה", שאין לו שום שייכות לנותן התורה. 
%break
מה שאין כן "אם יאמר לך אדם, יש תורה בגויים, אל תאמין. כנ"ל, 
היות שאין להם שום שייכות להנותן התורה".
והיות עיקר העבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות ה', כמו שכתוב 
"ולדבקה בו", יוצא שהתורה הוא אמצעי להגיע להדבק בו יתברך. 
%break
כלומר, בעת לימוד התורה צריך להיות הכוונה, שנזכה להתחבר עם 
הלובש. וזהו ע"י אמצעית הלבוש, שהוא התורה, שהקב"ה מלובש 
בה, כנ"ל.
%break
ובהמאמר הנ"ל של "חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים, אל 
תאמין", וכשנפרש זה על דרך העבודה, צריכים לדעת, שענין "גויים" 
ו"ישראלים" נמצא בגוף אחד. 
%break
כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה, הוא עדיין נקרא "גוי". 
ורק לאחר שזכה לבחינת אמונה, אז הוא נקרא "ישראל".
%break
אמנם, אם האדם רוצה ללכת בדרך להגיע לאמונה שלימה, הגם 
שעדיין לא זכה לאמונה שלימה, גם הוא כבר נקרא בחינת "ישראל". 
והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]". ושאל, 
הלא "יהיב חכמתא לטיפשים [נותן חכמה לטיפשים]" היה צריך לומר. 
%break
ואמר, האדם, שהוא מבקש חכמה, כבר נקרא "חכם", כי כל אדם 
נבחן על המטרה שלו. כלומר, למה שהוא מצפה להגיע, על שם זה 
האדם נקרא. לפי זה יש לפרש, שכל אלה אנשים הרוצים להגיע 
לאמונה שלימה, כבר נקראים "ישראלים".
%break
לכן אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה ע"י זה 
להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג ע"י המאור 
שבתורה, כנ"ל, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש 
בהתורה. 
%break
שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, 
שהם לבושי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, 
להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.
%break
ויש כבר כאן יחוד של ג' בחינות:
א. אורייתא, שהם לבושי הקב"ה,
ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה,
ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ"ל.
%break
וזה נקרא "יחוד", הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". והגם 
שזה"ק מדבר לאלה אנשים שכבר זכו לבחינת "שמותיו של הקב"ה", 
שזה נקרא, שכבר זכו לבחינת "תפלין של יד", הנקרא "אמונה", 
ול"תפילין של ראש", הנקרא "תורה", 
%break
אבל כנ"ל, אלו שהולכים בדרך להגיע לבחינת תורה ואמונה, מקבלים 
גם כן בבחינת מקיף מיחוד הזה.
%break
ובהאמור נבין את מה שכתוב "חכמה בגויים תאמין". כלומר, אם 
האדם אינו מכוון, שע"י לימוד התורה הוא יכול להגיע לבחינת אמונה 
בה', אם כן אין לו שום שייכות לתורה. כי תורה נקראת הלבוש עם 
הלובש ביחד, שהוא התורה ביחד עם נותן התורה.
%break
%page 632
והגם שעדיין לא מרגיש את נותן התורה, מכל מקום מטרת הלימוד 
התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו 
שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", 
כלומר שאין לו צורך לאמונה. 
%break
דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא 
נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". לכן על חכמה, תאמין לו, שיש 
לו. כלומר, רק הלבוש בלי צורך להלובש. וזה שכתוב "יש תורה 
בגויים, אל תאמין", כנ"ל, כי אין לו שייכות לתורה.
%break
אולם ענין "תאמין" או "לא תאמין" גם כן אין אומרים לגבי שני גופים. 
אלא "תאמין" ו"לא תאמין" הכוונה על האדם עצמו, שהאדם בעצמו 
צריך לתת תשומת לב, אם יש לו תורה או חס ושלום אין לו תורה. 
%break
היות שהאדם מתייגע עצמו ונתן כוחות, בודאי הכוונה בכדי לזכות 
לתורה. והאדם חושב, שגם בלי הכוונה "להגיע לבחינת אמונה 
שלימה" הוא יכול לזכות לתורה. על זה אמרו חז"ל, שהאדם צריך 
לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה בלי אמונה שלימה.
%break
לכן האדם צריך לתת תשומת לב לפני הלימוד התורה, שיתן חשבון 
לעצמו, על איזה מטרה הוא נותן את יגיעתו בלימוד התורה. כלומר, 
מהו רוצה להשיג ע"י לימוד התורה. 
%break
בטח כשהאדם נותן יגיעה, הוא מסיבת שחסר לו משהו. וע"י היגיעה 
שהוא נותן, אז יתנו לו מה שהוא חושב שחסר לו, וימלאו את חסרונו 
תמורת היגיעה. והאדם צריך להאמין, כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי".
%break
ומשום זה יש לפעמים, שהאדם מבין, שחסר לו ידיעת התורה. לכן כל 
מחשבתו הוא לזכות לידיעות התורה. וכנ"ל, שזהו בחינת לבושו של 
הקב"ה. והוא מרגיש שחסר לו רק הלבושים החיצונים של התורה. 
וזה נקרא בחינת "חכמה" כנ"ל.
%break
מה שאין כן "תורה" נקרא, שהוא נצרך להלובש, שמלובש בהתורה. 
כלומר, שעדיין חסר לו אמונה שלימה בה', והוא מרגיש שיש לו רע 
בלבו, והוא רוצה לזכות לבחינת מוחא וליבא, שיהיו הכל לשם שמים.
%break
והיות שחז"ל אמרו "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב", נמצא, שהוא צריך את 
התורה בתור אמצעי, שעל ידי התורה הוא יזכה לאמונה שלימה 
בהקב"ה. 
%break
ואח"כ יזכה ע"י התורה לבחינת תורה, הנקרא "תורת חיים", כנ"ל, 
משום שזוכה להלובש ביחד עם הלבוש. כלומר, שהוא זוכה 
להלבושים, הנקרא "תורה", ביחד עם הלובש, הנקרא "קוב"ה". וכמו 
שאומר הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד איהו".
%break
וזה שכתוב (מד"ר תרומה פל"ג), וזה לשונו "ויקחו לי תרומה. ויש לך 
מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם 
תורתי. כביכול, נמכרתי עמה. שנאמר, ויקחו לי תרומה".
%break
בהנ"ל יש לפרש דברי המדרש במה שאמר "כביכול, נמכרתי עמה". 
היות שהתורה היא בחינת "אורייתא, וישראל, וקוב"ה חד הוא", משום 
שהתורה הוא הלבוש של הקב"ה. 
%break
והאדם צריך להגיע לזכות ע"י התורה להלובש, שזה נקרא "להדבק 
בה'". נמצא, שצריכים לזכות לב' דברים, כלומר, להתורה ולהקב"ה. 
וזה שכתוב "כביכול, נמכרתי עמה". לכן יש כאן השלימות של ג' 
דברים:
%break
א. ישראל,
ב. הקב"ה,
ג. התורה.
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ד) "אולם מה האדם יכול 
לעשות, בכדי לבוא לידי הרגשת צורך לבחינת תורה, שבה מלובש 
הקב"ה. 
%break
כנ"ל בדברי חז"ל, שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי. 
כביכול, נמכרתי עמה. שזהו, ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו".
%break
%page 633
משמע מכאן, שהקב"ה רוצה, שבעת שהאדם לוקח את התורה, שיקח 
עמו כביכול את הקב"ה. אבל האדם אינו מרגיש זאת, שיהא נצרך 
לזה. ובעיקר האדם נמשך אחר רוב העולם. 
%break
והיות כשמתחילים ללמוד לנשים ולקטנים וכלל עמי הארץ, אומר 
הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה. 
%break
ובדרך כלל נמשכים כולם אחרי ההתחלה, כלומר מה שנתנו להם 
לדעת את הסיבה שצריכים לתורה, הן סיבות של שלא לשמה, ולא 
מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וממילא רוב העולם 
בכלל לא מבינים, שיש ענין שכר, הנקרא "דביקות ה'".
%break
לכן דעת הרבים שולטים על האדם, שהוא לא צריך את לימוד התורה, 
בכדי שע"י זה תהיה בידו היכולת להגיע להכוונה אמיתית. כלומר 
שע"י התורה יהיה בידו לכוון בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
שזה יביא לו בחינת דביקות להדבק בה'. שבשבילה, כלומר בכדי 
לתקן את הנבראים, שיבואו לידי דביקות, נעשה ריבוי עולמות, 
ופרצופים, ורבוי נשמות.
%break
והכל בכדי לתקן את הבריאה, המכונה "רצון לקבל". שע"י הקבלה 
נתרחקה הבריאה מהבורא. וע"י אלו התיקונים שנעשו, תהיה היכולת 
לתקן הכל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן שכל הכלי קבלה הכוללים 
יותקן בעמ"נ להשפיע, אז יהיה גמר התיקון.
%break
וזה נקרא "שלימות פעולותיו", כמו שאמר האר"י הקדוש (תע"ס חלק 
א' דף ג') וזה לשונו "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות 
ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, ושמותיו, וכנויו, 
אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, 
%break
והנה אז צמצום את עצמו אין סוף, הנה כבר היה מקום, שיוכלו להיות 
שם הנאצלים". ושם (בדף ז') מפרש באור פנימי וזה לשונו "ונמצא לפי 
המבואר, 
%break
שכל עיקר סיבת הצמצום היתה רק לסיבת החשק לצורה החדשה של 
הקבלה בעמ"נ להשפיע, העתידה להגלות ע"י בריאת העולמות".
%break
ובהאמור אנו רואים, שכל עיקר בריאת העולמות והנשמות הכל היה 
על כוונה אחת, שהיא לתקן הכל שיהיה בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא 
"דביקות השתוות הצורה". 
%break
ועל התורה אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תבלין". כלומר, 
שאחר שהאדם קבל את התורה בבחינת "תבלין", אז יהיה יצר הרע 
מתוקן בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות 
מלאך קדוש".
%break
את כל העיקר הזה, האדם אינו מסוגל להסתכל, מטעם שהוא נמשך 
אחרי הרבים, הנקראים "כלל ישראל". וכנ"ל, שתחילת החינוך קבל כל 
אחד בבחינת שלא לשמה. 
%break
כלומר, שהעסק בתורה ומצות הוא בכדי לקבל שכר בכלים דתועלת 
עצמו. ובלשמה, אסור לגלות בתחילת כניסת האדם בקיום תו"מ, כנ"ל 
בדברי הרמב"ם.
%break
וזה גורם להאדם, שיבין מצד שכלו, שכל מה שהוא צריך ללמוד 
תורה, הוא בכדי שידע את הדינים, איך לקיים את המצות, כמו שאמרו 
חז"ל "אין עם הארץ חסיד". 
%break
והגם שלומדים תורה אפילו מה שלא נוגע מצות מעשיות, אבל הלימוד 
בחלק התורה הזה הוא לומד מטעם "מצות לימוד התורה", כמו 
שכתוב "והגית בו יומם ולילה". כלומר, שלומד מטעם מצוה, כשאר 
מצות.
%break
אולם לגבי זה שאמרו חז"ל כנ"ל, "ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר 
עמו", שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו". 
לזה אין להאדם שום שייכות. 
%break
כי מה יתן לו הידיעה הזו, אם הוא יאמין שהקב"ה נמצא מלובש 
בהתורה. וכי מי שלוקח את התורה, הוא צריך לדעת, שהקב"ה נמצא 
מלובש בהתורה, וצריך לזכות לדביקות הקב"ה המלובש בה.
%break
וזהו מטעם, שכל עבודתו הוא על הכוונה דשלא לשמה. וכל מה שהוא 
מקווה, הוא רק לקיים תורה ומצות על הכוונה דתועלת עצמו. וממילא 
אין לו שום שייכות למי שמלובש בהתורה, 
%break
אלא מספיק לו רק דבר אחד: כפי מה שיש לו האמונה בשכר ועונש, 
בשיעור הזה תלויה עבודתו בקיום תורה ומצות. היות שהוא לא 
מסתכל על שום דבר, רק על השכר, אבל בעצם התורה ומצות, מה 
שהוא עושה, לא מעניין אותו.
%break
%page 634
מה שאין כן אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, 
רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת 
גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות 
המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל 
אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה. משמיענו בזה, שכפי מה 
שהאדם משער בלביה גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו 
לשמש את המלך.
%break
ומשום זה, אנשים מסוג זה שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל 
הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות 
וגדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק "דעיקרא דיראה הוא לעבוד בגין דאיהו 
רב ושליט [יסוד היראה זה לעבוד בגלל שהוא רב ושליט]", 
%break
אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים 
במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר 
עמו", 
%break
כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, שהוא 
מחזירו למוטב. וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין 
אותו", היות שהקב"ה מלובש בהתורה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שאנו אומרים ("אהבת עולם", שלפני קריאת 
שמע) "והאר עינינו בתורתך". ולכאורה הלשון "והאר עינינו" שייך 
לומר במקום חושך והסתר, אבל בתורה היה צריך לומר "ותן להבין 
את תורתך". ומהו הלשון "והאר".
%break
ובהנ"ל יש לפרש, היות שיש להבחין בהתורה את לבושי תורה, מה 
שהקב"ה מלובש בהם, וזה מוסתר מאתנו, כי אנו רואים רק הלבושים, 
ולא הלובש, 
%break
לכן אנו מבקשים מה', שיאיר עינינו, שנזכה לראות ולהרגיש את 
הקב"ה, שהוא מלובש בהתורה. וזה שכתוב "והאר עינינו", שנראה 
שאתה מלובש בתורתך.
%break
וכמו כן יש להבין מה שאומר בזה"ק על הכתוב "ומשחרי ימצאוננו". 
שאלו על זה, היכן מוצאים את השי"ת. ואומרו, שאין מוצאים אותו 
יתברך אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן אתה אל מסתתר", 
אשר הקב"ה מסתיר את עצמו בתורה הקדושה.
%break
מובא בהקדמה לתע"ס (אות מ"א) וזהו כנ"ל, במה שאמרו חז"ל "ויש 
לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו". זאת אומרת, שהקב"ה מלובש 
בהתורה. 
%break
רק מה, שעל האדם לחפש אותו, ולמצוא אותו, היות שהוא הסתיר 
עצמו בתורה, כל זמן שאין הלומדי תורה ראויים לכך. ועל ידי היגיעה 
והתפלה מוצאים אותו.
%break
ועל זה אמרו "יגעתי ומצאתי". והשאלה היא, ידוע, איזו שייכות יש 
יגיעה למציאה בתורה. אלא כנ"ל, שעל ידי היגיעה מוצאים את 
הקב"ה, איך שהוא מלובש בהתורה. 
%break
זאת אומרת, שאל יאמר אדם, הלא למדתי תורה הרבה, ואין אני 
מוצא את הקב"ה, איך שהוא מלובש בתורה. אלא שצריכים לחפש 
אותו ולא להתייאש. אלא להאמין, כמו שכתוב "ומשחרי ימצאוננו". 
%break
היות שענין ההסתר הוא תיקון, שאל ישיגו אותו מטרם שיהיה לאדם 
כלים דהשפעה, שזה נקרא "השתוות הצורה ודביקות בה'".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) "הזהרו בבני עניים, 
שמהם תצא תורה". שנאמר "יזל מים מדליו", שמהם תצא תורה. 
ולכאורה משמע, שדוקא מבני עניים תצא תורה, מה שאין כן מבני 
עשירים לא. היתכן לומר כך.
%break
והנה על דרך העבודה יש לפרש "עניים", כמו שאמרו חז"ל (נדרים 
מ"א) "אין עני אלא בדעת". 
%break
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה ורוצה להגיע לבחינת תורה כנ"ל, 
כלומר לבחינת "והאר עינינו בתורתך", כנ"ל, שענינו הוא לדבק בה', 
המלובש בתורה, ש"תורתך" הכוונה על הקב"ה המלובש בה.
%break
והוא רואה עד כמה שהשקיע עבודה ויגיעה, בכדי למצוא את ה' 
בהתורה, אבל אינו מוצא אותו. הגם שכתוב "וכל משחרי ימצאוננו". 
אבל הוא רואה, שהוא עני בדעת. 
%break
והוא רוצה לקיים מה שכתוב "דע אלקי אביך ועבדהו". וכמו כן כתוב 
"גם נפש בלי דעת לא טוב". אבל הוא רחוק מזה. שכל פעם הוא 
רואה, שאין שום אפשרות למוצאו בהתורה. וזה נקרא "עני בדעת".
%break
%page 635
והאדם מבין אז, שענין זה, למצוא את הקב"ה בתורה, זה לא בשבילו 
נאמר. היות שהוא חושב, שכבר חפש אותו בתורה, ולא העלה בידו 
שום דבר. ורוצה לברוח מהמערכה.
%break
לכן באו חז"ל ואמרו "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". והטעם 
הוא, לפי הכלל "אין מילוי בלי חסרון, אין גדלות בלי קטנות". 
%break
שפירושו, שאם רוצים לתת משהו לאדם, והנותן מפחד, שאם יתן לו, 
תיכף על המקום, בזמן שהמקבל מבקש ממנו, אז המקבל לא ידע 
להעריך את הנתינה, והוא בטח יאבד זה, או שיהיה אנשים שיקחו 
ממנו את הדבר.
%break
והיות שהנותן יודע את החשיבות שבהדבר, לכן הוא לא רוצה 
שהמקבל יקלקל אותה. ולכן הוא לא נותן לו את דבר, מה שהוא 
מבקש ממנו, תיכף על המקום. 
%break
אלא הוא רוצה שהמקבל יבקש ממנו הרבה פעמים. כלומר, שע"י 
הביקוש מתרקם אצל המקבל צורך להדבר. אחרת הוא מוכרח 
להפסיק מלבקש.
%break
ובזמן שהוא לא זז ממנו מלבקש, זה אי אפשר להיות, רק באופן, 
שבכל פעם ופעם הוא מוכרח להבין את הנחיצות שבהדבר. 
%break
זאת אומרת, אם הוא רוצה לבקש ממנו עוד הפעם, שהנותן יתן לו, 
מוכרח האדם לתת מחשבה, אם באמת חסר לו את הדבר. שרק אז 
יש לו כח לבקש עוד הפעם, לאחר שכבר ביקש ולא קבל מענה על 
שאלתו.
%break
וזהו מטעם, שאין אדם יכול לבקש בקשות ממי שאינו מתעניין 
בבקשותיו. אולם היות שהדבר שהוא מבקש, הוא דבר נחוץ, שזהו 
ענין, שכל החיים תלוי בזה, לכן הנחיצות שבדבר אינו נותנת לו 
מנוחה. 
%break
והוא הולך אפילו למעלה מהדעת, לבקש כל פעם, עוד הפעם. היות 
שאין לו לאן ללכת. כי בלי דבר זה, שהוא מבין שזהו החיים שלו, הוא 
אומר, שכל החיים הוא בשבילו דבר מיותר, היות שהוא בא לידי 
הרגשה, שבשביל שאר דברים אין כדאי לחיות.
%break
ונמצא, שאין ברירה, היות שאין לו סיפוק בחיים שלו. זאת אומרת, 
היות שיש כלל, שאין האדם יכול לחיות בלי פרנסה, מטעם שהבורא 
ברא את הנבראים על הכוונה שיהנו, שזה מכונה "רצונו יתברך הוא 
להטיב לנבראיו". 
%break
ומהג' דברים, שהאדם יכול לקבל פרנסה, שיפרנס הגוף, שיהיה שבע 
רצון, הנקראים "הקנאה", "התאוה", "הכבוד" - זה לא מספק אותו.
%break
לכן האדם מוכרח לחפש רוחניות, אם הוא יהודי מאמין שע"י דביקות 
בה' ובתורתו יכולים כן להשיג פרנסה, שיפרנס את הגוף, שתהיה לו 
היכולת לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם", 
%break
היות שהוא נהנה מזה, שיזכה לדביקות ה', כמו שכתוב "ואתם, 
הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום", שאז יזכה לחיים אמיתיים.
%break
וזה נותן לו כח לא להתייאש, מלבקש מה', שיקרב אותו, ושיפקח עיניו 
בתורה. וכמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות פ"ג) וזה לשונו "והנה 
מדרגה ראשונה של גילוי הפנים, 
%break
אין זו באה לאדם, אלא ע"י ישועתו יתברך, שזוכה בפקיחת עינים 
בתורה הקדושה, בהשגה נפלאה, ונעשה כמעיין המתגבר.
%break
אבל זה תלוי לפי האמונה, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ויכול 
להצדיק את ההשגחה, ואומר את מה שהוא חושב, מדוע הוא לא קבל 
את מבוקשו, אין זה מטעם שאין הקב"ה שם לב לתפלותיו, 
%break
אלא הוא מאמין, שהקב"ה עומד ומחכה לתפלותיו, וקובץ אותם על 
דרך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".
%break
כלומר, היות שידוע, שאם נותנים דבר חשוב לאדם, והוא אינו יודע 
את ערכה, ויש אנשים שהם כן יודעים את החשיבות שבדבר, הדבר 
הזה עובר לאלו אנשים, או ע"י גניבה או ע"י אבידה, 
%page 636
שהאדם אינו יודע לשמור אותה, ויש אנשים שיודעים את ערכה, והם 
גונבים, ומוצאים, ולא מחזירים לבעליהם.
וידוע שיש כנגד הקדושה ס"א, שהם כן יודעים מהו ערך של רוחניות. 
לכן צריך להיות שמירה על זה שלא יגיע לרשותם. 
%break
וזהו הסיבה, שאין הקב"ה נותן לו את מבוקשו, אלא עומד ומחכה, 
שע"י זה שהוא מתגבר כל פעם עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, 
לבקש מהקב"ה שיעזור לו, שיזכה לפקיחת עינים בתורה.
%break
והוא מאמין באמונת חכמים, במה שהם אומרו, שע"י העבודה 
באמונה, זוהי הסגולה הכי טובה לזכות לחשיבת המטרה, שהוא 
דביקות בה'. 
%break
ובזמן שהקב"ה יודע, שהוא כבר יודע לשמור את מתנת המלך, בודאי 
הקב"ה יעזור לו, ויקבל את תפלתו, מה שהוא מבקש, שה' יפתח 
עיניו, ויזכה לפקיחת עינים בתורה. והוא בודאי יתן לו.
%break
וזה שכתוב "הזהרו בבני עניים". כלומר, שאל לזלזל במצב, שהוא 
מרגיש, שהוא עני בדעת, שעדיין לא זכה לפקיחת עינים בתורה, ועוד 
לא זכה "שהמאור שבה מחזירו למוטב". "היות שמהם תצא תורה". 
%break
פירוש, שיש להאמין, שע"י זה שהוא מרגיש, איך שהוא עני בדעת, 
וכל פעם ופעם הוא מוכרח להתגבר מחדש, עליו להאמין, שזה בא לו 
מהקב"ה, הירידות האלו, שע"י זה יקבל כלים וצורך, איך להחשיב את 
מתנת ה' מפני החיצונים. 
%break
כלומר, שלא יפול הכל לכלים דקבלה, שהכלים האלו שייכים לקליפות. 
ועל ידי ההתגברות באמונה, שיאמין, שה' הוא שומע תפלה, וכל 
תפלה ותפלה שהוא מבקש מה', ה' מצרף אותה לחשבון גדול, עד 
שהאדם ידע את חשיבות שבדבר.
%break
וזה שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף מ"ט) וזה לשונו "ולכן 
נקראת קליפה זו "פרעה", אותיות "פה רע". ובגלות מצרים היתה 
שליטה "לפה רע", הנ"ל, והיו חוזרים לסורם. 
%break
ולכן אף על פי שזכו לאיזה הארה מט' ראשונות, אבל היא לא יכולה 
להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא הלעומת דפה דקדושה, 
דהיינו העורף, היה מפסיק השפע היורד מן הראש, ויונק ומוצץ כל 
השפע, שהתחיל לרדת בשביל ישראל".
%break
ובהאמור יוצא, שיש בתורה להבחין כמה בחינות:
א. שלומד תורה בכדי לדעת את הדינים, בכדי לדעת איך לקיים מצות 
התורה.
%break
ב. שלומד תורה בכדי לקיים מצות לימוד התורה. כמו שכתוב (יהושע 
א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יום ולילה". ופירש 
רש"י "והגית בו" והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כדאמר "והגיון 
לבי לפנים".
%break
ג. שלומד תורה בכדי לזכות למאור התורה. וזה שכתוב "בראתי יצר 
הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". 
שע"י זה יזכה לאמונה ולהידבק בה'. ואז נכנס לבחינת "ישראל", היות 
שכבר מאמין בה' באמונה שלימה.
%break
ד. לאחר שכבר זכה לבחינת אמונה, אז הוא זוכה לבחינת "תורה, 
מבחינת שמותיו של הקב"ה", שזה נקרא בזה"ק בחינת "אורייתא 
וישראל וקוב"ה חד הוא". 
%break
שאז הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, 
שהנבראים מקבלים מבחינה זו את מה שהקב"ה רוצה לתת 
להנבראים.
%break
ובמה שפירש רש"י על הכתוב "והגית בו יומם ולילה", ואומר 
"והתבוננת בו. כל הגיון שבתורה בלב", יש להבין למה הוא מתכוון 
לומר שהגיון הוא בלב. 
%break
הלא כשלומדים תורה הוא במוח וראש ולא בלב. אם כן מה משמיענו 
בזה אומר "כל הגיון שבתורה הוא בלב".
%break
ויש לפרש, שאין כאן הכוונה על בחינת תורה דוקא למה שנוגע 
להלכות, שלומד כדי לדעת את הדינים, איך לעשות את המצות. אלא 
הוא רוצה לומר, שהתורה גם כוללת את ב' בחינות אחרונות, הנ"ל:
%break
א. מה שלומד, בכדי לקבל מאור התורה,
ב. מה שזוכה אח"כ לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה".
%break
את ב' אלה שייכים דוקא להלב, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל (מובא 
בהקדמה לספר פנים מסבירות אות י') וזה לשונו "דע כי כל מצות 
הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם 
במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. 
%break
%page 637
כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, "לישרים 
בלבותם", והיפך זה, "לב חורש מחשבות און", ודע, כי התורה לא 
נתנה אלא לאנשי לבב".
%break
ויש לפרש את דברי רש"י, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל. ובהאמור יש 
להבחין בד' בחינות הנ"ל, שב' אחרונות שייכים לעבודת הפרט, וב' 
בחינות הראשונות שייכים להכלל. 
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, 
וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל 
שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה 
מעט מעט. ומרגילין אותן בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה".
%break
רואים אנו מדברי הרמב"ם ז"ל, שהתחלת עבודת הכלל מתחיל משלא 
לשמה, אלא כדי לקבל שכר. ולכן צריכים ללמוד תורה בכדי לדעת את 
הדינים, איך לקיים את המצות. 
%break
וזהו בחינה א' הנ"ל. וכמו כן לימוד התורה שלו, הוא כדי לדעת עם 
המוח, מה שכתוב שמה, שע"י מצות למוד התורה הוא יקבל שכר. 
וזהו בחינה ב' הנ"ל. וב' אלו אין להם שייכות לעבודת הלב, כנ"ל 
בדברי הר"א עזרא ז"ל.
%break
מה שאין כן ב' בחינות אחרונות הנ"ל כבר שייכות להלב, משום שהן 
שייכות לבחינת לשמה. כי בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך של לשמה, 
מגלים לו, כדברי הרמב"ם, הנ"ל, כי מה שאמרנו לך מקודם, שאתה 
צריך ללמוד "שלא לשמה אלא בכדי לקבל שכר", 
%break
הוא מטעם, שאין האדם מסוגל מצד הלידה והטבע לעבוד לשם 
שמים, אלא רק לתועלת עצמו. לכן אומרים לך עכשיו, שאתה צריך 
לדעת, שעיקר העבודה שלנו היא לשמה. 
%break
אבל איך מגיעים לזה, העצה היא "מתוך שלא לשמה באים לשמה, 
מטעם המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ונשאלת השאלה, מה הוא הרע שצריכים לתקנו, שיהיה טוב. אומרים 
לנו, שזה, מה שאין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י 
מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך 
לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.
%break
לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא 
לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי 
להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. 
%break
וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל 
לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים 
לשם שמים.
%break
נמצא, בעת שהוא רוצה להכנס לעבודה דלשמה, שזה שייך לעבודת 
הפרט כנ"ל, אז מגלים לו, 
%break
שענין לימוד "שלא לשמה" אין זה סוף פסוק, כמו שהוא חשב 
מתחילה, כשהתחילו ללמוד עמו. אלא בהלימוד של "שלא לשמה" 
צריכים לכוון, שזה יביא לו ללמוד "לשמה". 
%break
לכן, לאחר שלמד על הכוונה להגיע לשם שמים, ע"י זה שקבל מאור 
התורה, אז הוא מגיע לבחינה ד' שיש בלימוד התורה, כנ"ל, הנקרא 
"תורת חיים".
%break
וזה שכתוב (אבות, פרק שישי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה 
לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה". זאת אומרת, שאז 
הוא זוכה לבחינת "תורה, שהיא שמותיו של הקב"ה", הנקרא בלשון 
הזה"ק כנ"ל "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובהאמור יש להבחין ב' בחינות בהתורה, שהם שייכות להלב:
א. בחינת מאור התורה, שזה שייך לקביעת אמונה בלב, שזה ענין 
"המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ב. בחינת תורה, השייכת ללב. כמו שכתוב (תצוה, ראשון) "ואתה 
תדבר אל כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה", שזה נקרא בלשון 
הזה"ק "דמאן דלא ידע אורחין שמאריה וצוויון דמאריה, איך יעבוד 
ליה [מי שאינו יודע את דרכי אדונו ואת ציוויי אדונו, איך יעבוד אותו]".
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "על כן 
מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציויא דמאריה, דמאן דלא ידע 
אורחין דמאריה וצוויון דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה 
[לציוויי אדונו, מי שאינו יודע את דרכי אדונו ואת ציוויי אדונו, שהם סודות התורה, איך יעבוד אותו]".
%break
%page 638
ובהאמור, שענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה 
יביא לו את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי 
דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות 
ה', הנקרא שלומד תורה לשמה.
%break
ובזה יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (קדושין מ') "מחשבה טובה 
הקב"ה מצרפה למעשה". שבזמן שהאדם לומד תורה, בכדי להגיע 
למעשה, שפירושו "מעשה של עשיית הכלי דהשפעה". 
%break
והיות שאין האדם מסוגל מצד עצמו לעשות מעשה זו, מסיבת הרע 
שבלבו, ובזמן שהקב"ה רואה, שיש להאדם השתוקקות גדולה 
למעשה זה, אז הקב"ה נותן לו מאור התורה, שזה מחזירו למוטב. 
%break
וזה שכתוב "הקב"ה מצרפה למעשה". כלומר, עושה עכשיו את 
הפעולה, ע"י זה שנותן לו את מאור התורה, יוצא בחינת מעשה.
ולפי זה אנו רואים, שבאמת מצד האדם לא היה יותר ממחשבה 
טובה. כלומר, הוא חושב לדבר טוב, שהוא כלים דהשפעה. 
%break
אבל באמת מי עושה את הפעולה, שהאדם יזכה לאלו הכלים. רק 
הבורא. בזה שהוא נותן לו את המאור התורה, שהוא בחינת "הלובש, 
המלובש בהתורה", כנ"ל.
%break
וזה שכתוב "מחשבה טובה, שיש לאדם, הקב"ה עושה, שיהיה כאן גם 
מעשה". וזהו כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, 
מצד האדם אין יותר מזה שהוא בא לטהר, שזה נקרא "מחשבה 
טובה". ואח"כ הקב"ה נותן לו הסיוע, שהוא "מצרפה למעשה".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר 
מלאתיו רוח חכמה". ושאלנו, איזו שייכות יש חכמה להלב, הלא 
חכמה שייך למוח. והענין הוא כנ"ל, שב' בחינות יש להבחין בתורה, 
השייכת לבחינת לשמה, שהם:
%break
א. כלי,
ב. אור.
הכלי, שיהיה מוכשר לקבל האור, הוא צריך להיות בהשתוות עם 
האור. כי על זה היה צמצום והסתר, 
%break
היות שלמדנו, דמלכות דאין סוף, שהיא שורש הנבראים, חשקה 
לבחינת הדביקות, המכונה "השתוות הצורה". וכל התיקונים הולכים 
רק לעשות התיקון הזה "לתקן הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע".
%break
לכן האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, 
וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה 
יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע, 
%break
כנ"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין" והמאור שבה מחזיר את 
הלב למוטב. כנ"ל, ש"רע" נקרא המקבל לעצמו, ו"טוב" נקרא אם הלב 
שלו הוא רק להשפיע ולא לקבל.
%break
לכן אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את הדינים 
וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד תפקיד 
נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי 
לב". 
%break
היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה מה שלומדים תורה 
על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את 
התורה לתיקון הלב.
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שכתוב "אשר מלאתיו רוח חכמה. כלומר, 
שלאחר שכבר יש להם כלים מתאימים להאור, כנ"ל, כמו שהאור, 
שבא מלמעלה הוא להשפיע, כמו כן הכלי צריך להיות גם כן בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
וכיון שכבר יש להם כלי זה, שהשיגו ע"י מאור התורה, וכבר נקראים 
"חכמי לב", מסיבת שלומדו תורה בשביל תיקון הלב, זאת אומרת, 
שיש להם כלים מוכשרים, לכן הם צריכים לקבל את התורה בעצם, 
הנקראת "תורת חיים".
%break
וזה שכתוב "אשר מלאתיו רוח חכמה". הכוונה על האור. כלומר, שגם 
האור הולך להלב, משום כי לאחר שכבר קנו כלים חדשים, הנקראים 
"כלים דהשפעה", ורוצים להשפיע נחת רוח להבורא, אז הם רואים, כי 
מה חסר בבית המלך, אלא דבר אחד, אפשר לומר. 
%break
%page 639
היות שחז"ל אמרו (במ"ר, בראשית), "שהקב"ה אמר להמלאכים, 
בעת שהלך לברוא את אדם הראשון, שהמלאכים קטרגו עליו, למה 
הדבר דומה, למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים, מאי 
הנאה דעביד".
%break
לכן האדם, בעת שרצונו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אז הלב 
שלו, שרוצה להנות מלתת משהו להמלך, שיהיה לו הנאה, הוא מוצא 
רק דבר אחד, שהמלך יכול להנות מזה, שהם יקחו ממנו את הטוב 
והעונג, מה שהוא רוצה לתת להנבראים. 
%break
היות שיש מגדול מלא כל טוב, והוא רוצה להיות האורח אצל הקב"ה, 
שיכנס לתוך המגדול ולקבל ממנו הנאה, שזה הנאת המלך. נמצא, 
שהאור התורה, שהאדם רוצה לקבל בבחינת "תורת חיים", הוא 
בשביל לבו של אדם. כלומר, שיהיה לו במה להנות להמלך.
%break
וזה שכתוב "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה". 
כלומר, שרוח החכמה מלאתיו. למי, לחכמי לב, כנ"ל. והכוונה על 
האור, שהאור בא לחכמי לב. 
%break
שהלב הנקרא רצון, ורוצה לקבל את תורת חיים, בכדי להנות בזה 
להבורא. כנ"ל במשל למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות, נ"ח ע"א) וזה לשונו 
"הוא היה אומר, אורח טוב מהו אומר, כמה טרחות טרח בעל הבית 
בשבילי, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי".
%break
ידוע, שאי אפשר להיות אורח, אלא במקום שיש שם בעל הבית. לכן 
כשהאדם מאמין בה', שהוא הבעל בית של העולם, והאדם מרגיש 
שהוא אורח, ורוצה להידבק בו, 
%break
כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ולדבקה בו", שפירושו הוא "הדבק 
במידותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום", זה נקרא "אורח טוב".
%break
ופירושו של "טוב" הוא, כמו שכתוב (תהילים, מ"ה) "רחש לבי דבר 
טוב, אמר אני מעשי למלך". שפירושו, שכל מעשיו שהוא עושה יהיה 
רק למלך, היינו לה'. זה נקרא דבר טוב. 
%break
ואז, בזמן שכל מעשיו הם רק להשפיע, שאז הוא בבחינת "חכמי לב" 
כנ"ל, הוא בא לבחינת "תורת חיים", שהוא שמותיו של הקב"ה, ששם 
נמצא את הטוב והעונג, שהיה ברצונו יתברך לתת לנבראים.
%break
אז הוא אומר "כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח אלא בשבילי". ולא 
חס ושלום בשביל עצמו, כנ"ל במשל למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, 
ואין לו אורחים. ובהאמור יש לפרש, מהו רזי תורה, כלומר איזה סוד 
התורה מגלה. ויש לפרש זה בב' בחינות:
%break
א. שהתורה מגלה להאדם דבר חדש, מה שלא היה יודע לפני זה. 
וזהו מטעם שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל. 
%break
ובזמן שאומרים לעסוק עם רצון להשפיע, זהו אצלו לדבר בלתי חשוב 
דבר שפל, שהגוף רוצה לברוח מרצונות כאלה, היות שהוא יכול רק 
להפסיד, אם הוא ישתמש עם כלים דהשפעה.
%break
אבל כשהאדם לומד תורה על הכוונה לזכות למאור התורה, שהמאור 
הזה מחזירו למוטב, אז המאור התורה הזה מגלה לו דבר חדש, מה 
שלא היה יודע עד עתה. 
%break
כלומר, עכשיו הוא יודע ממש להיפך ממה שחשב מקודם. היות כי 
טרם שזכה למאור התורה, היה יודע, כי עיקר חשיבות של אדם הוא 
הכלי קבלה, שעם הכלי קבלה הוא יכול לקבל חדוות חיים של העולם. 
%break
מה שאין כן עם מעשים של השפעה, עם זה הוא יכול רק לעשות 
טובות לאחרים, שגם יהנו משהו מהעולם, מזה שהוא עוזר להם.
%break
אמנם זהו רק מטעם מצוה, כלומר מטעם שיש לו רחמנות על אחרים, 
שאין להם כל צרכם, והוא עוזר להם. ובטח הוא מצפה, לאלו אנשים, 
שהוא עושה להם טובות, שהם לא יהיו כפויי טובה, ושיכבדו אותו, 
וכדומה.
%break
מה שאין כן עתה, ע"י זה שזכה למאור התורה שמחזירו למוטב, 
נתגלה לו דבר חדש. שזה שהוא משתמש עתה עם כלי קבלה, הוא 
מפסיד חיים וטוב ועונג לעצמו. ואם הוא ישתמש עם כלי השפעה 
לטובת הזולת, הוא מקבל טוב ועונג אמיתי לעצמו. 
%break
ורק ע"י הכלים דהשפעה, הוא מרויח לעצמו טוב ועונג. מה שאין כן 
בכלים דקבלה, הוא מפסיד טוב ועונג. וסוד הזה נתגלה לו עכשיו ע"י 
מאור התורה.
%break
%page 640
ובזה יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (פסחים, נ' ע"א) "עולם הפוך 
ראיתי. עליונים למטה, ותחתונים למעלה". 
%break
ויש לפרש, שנתגלה לו דבר חדש, שמה שנקרא בעולם השקר 
"עליונים", היינו כלים דקבלה, שזה הוא דבר חשוב, הנקרא "עליונים", 
בעולם האמת, כלומר בזמן שזוכים למאור התורה, שנקרא "זוכים 
להאמת", אז רואים תחתונים למעלה.
%break
הכלים דהשפעה, שנחשבים בעולם השקר לבחינת תחתונים 
בחשיבות, שהם בחינת שפלות, כלומר בזמן שהאדם מוכרח לפעמים 
לעבוד עמהם, הוא טועם בהם טעם של שפלות, 
%break
מסיבת שהוא לא רואה מה שהרצון לקבל לעצמו מרויח בהם, שם 
בעולם האמת הם למעלה בחשיבות, מסיבת שכל טוב והעונג יכולים 
לרכוש רק על ידיהם. לכן יוצא, שהתחתונים למעלה בחשיבות.
%break
וזה שכתוב "עליונים למטה". מה שבעולם השקר מחשיבים הכלי 
קבלה, שרק עם הכלי קבלה לעצמן משתמשים, שחושבים שע"י יוכלו 
לעשות חיים. 
%break
ובעולם האמת כנ"ל, שבזמן שזוכים למאור התורה, אז רואים דבר 
חדש שנתגלה, שהכלי קבלה הם רק גורמים הפסדים בחיים, שהם 
המפריעים מלהשיג את הטוב והעונג. 
%break
נמצא, שהעליונים הם למטה בחשיבות. והוא הסוד, שהתורה 
הנקראת "רזי התורה", שמגלה להאדם האמת.
%break
ב. שהתורה מגלה, שבשביל זה נותנים את השם "רזי תורה", הוא 
שמטרם שהשיג את הכלי דהשפעה ע"י מאור התורה, הוא משיג רק 
לבושי תורה, מה שהבורא מלובש בהלבושים. 
%break
ועכשיו מתגלה להאדם גם הלובש, מה שהוא מלובש בהתורה, 
שתורה זו נקראת "תורת חיים", שהוא בחינת שמותיו של הקב"ה, 
שזה נקרא "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובזה יובן מה ששאלנו, מה זה תורה ומלאכה בעבודה. התשובה היא, 
שלומד התורה בכדי שתהיה לו היכולת לעשות את המלאכה, שזה 
נקרא "אשר ברא אלקים לעשות". 
%break
כלומר, שהנבראים צריכים לעשות את המלאכה "להפוך את הרצון 
לקבל לרצון להשפיע", שע"י זה תהיה להם דביקות, שהוא בחינת 
השתוות הצורה. וגם יוכלו לקבל את הטוב והעונג, שזהו מטרת 
הבריאה.
%break
%page 641
%H מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה
%break
הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר 
משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר רבי 
שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. 
כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. 
%break
משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה 
העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, 
כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן 
משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא 
זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. 
%break
למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם 
צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה 
הוא לא בסדר.
%break
ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש 
אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. 
%break
ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ 
בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, 
בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.
%break
וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם 
מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור 
אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו 
ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. 
%break
ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על 
כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה 
שלימה. 
%break
אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא 
אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק 
אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".
%break
ובזה יש לפרש מה שאמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, 
שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל 
בתוכם בחינת אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות 
שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. 
%break
כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא 
מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, 
דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא 
"עם".
%break
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי 
שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא 
ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. 
%break
כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. 
זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו 
הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.
%break
וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". 
ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים 
לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם 
הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.
%break
ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת 
ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא 
משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. 
%break
וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה 
שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה 
כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות 
ורצונות של צדיקים.
%break
%page 642
ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה 
שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה 
חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם 
זוכים", 
%break
שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו 
אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, 
בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו 
אמונה.
%break
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים 
שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים 
בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה 
הזה מחשבות כאלו.
%break
אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו 
מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו 
לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט 
כשרונות. 
%break
אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך 
לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק 
זה נותן הכל.
%break
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא 
עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור 
כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם 
התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא 
אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של 
העם הוא ממש כל העם".
%break
ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין 
אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע 
מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". 
%break
כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה 
מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.
%break
ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר 
לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד 
בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. 
%break
ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה 
צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת 
חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
%break
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו 
צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, 
ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. 
%break
שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול 
לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא 
מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר 
עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. 
%break
והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא 
בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח 
האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את 
ההשגחה העליונה.
%break
ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, 
איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת 
לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", 
%break
היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם 
עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
%break
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח 
עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי 
אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", 
שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
%break
%page 643
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו 
יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים 
ירא". 
%break
ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי 
עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב 
שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על 
זה הרבה תרוצים.
%break
אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש 
לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, 
שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, 
%break
אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא 
להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".
%break
ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר 
הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא 
עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, 
%break
העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור 
הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב 
ליראה אמיתית:
%break
א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר 
מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.
%break
ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות 
ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, 
והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.
%break
ג. אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול 
ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל 
העולמות.
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות 
וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, 
הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם 
והראוי למצות המלך".
%break
ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות 
ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, 
בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה.
%break
%page 644
%H הצורך לאהבת חברים
%break
בזה יש הרבה סגולות:
א. סגולה לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את הזולת. שזה ענין, כמו 
שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". היות 
שע"י זה יכול להגיע לאהבת ה'.
%break
אולם יש לדעת, כי ענין לאהוב הזולת ולעבוד לטובת הזולת, זה אינו 
מטרת הבריאה, כפי שהחילוניים מבינים אותה. היות שאין העולם 
נברא שאחד יעשה טובות להשני. 
%break
כי העולם נברא, שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזה, מה שאנו אומרים, 
שצריכים לעבוד לטובת הזולת, זהו רק תיקון הבריאה, ולא מטרת 
הבריאה. 
%break
שענין התיקון הוא, שבכדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון של 
ענין השפעה, שרק ע"י זה הנבראים יקבלו טוב ועונג לעצמם 
בשלימות, בלי פגם של בושה.
%break
ועל זה יש לפרש מה שהזה"ק אומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת. 
כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין". שיכולים לפרש, כל הטוב, שהם 
עושים חסד, הוא על כוונה שלהם, שנקראת "לגרמייהו", היינו לעצמם. 
שפירושו, שזהו לפי הבנת עצמם. 
%break
ולא לפי שניתן לנו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" מצד מצות ה', שברא 
את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו. וענין המצות שניתן לנו, הוא 
רק לצרף את הבריות, שע"י זה יגיעו לדביקות ה', שיעזור להם לקבל 
טוב ועונג, וישארו בדביקות ה'.
%break
ב. שזה שחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כח, שיוכלו 
להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה. 
%break
והיות שהכלל שחינכו אותם, כדברי הרמב"ם ז"ל, שאומר, "נשים, 
קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי 
לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז 
זה מעט מעט".
%break
והיות שצריכים לחכות עד ש"יתחכמו חכמה יתירה", להגיד להם, 
שצריכים לעבוד לשמה. וממילא נשאר כלל גדול מהרבים בשלא 
לשמה. והיות שמצד הטבע, היחידים מתבטלים לגבי דעת רבים, 
%break
לכן כשהחברים הרוצים כן ללכת בדרך להגיע לשמה, בכדי שלא 
יתבטלו לגבי הכלל, לכן כשהחברים מתחברים, וכל אחד מסור 
להשני, וכוונתם, שע"י אהבת הזולת יגיעו לאהבת ה', שזוהי המטרה, 
%break
כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך", נמצא, 
שע"י זה שהם כלל אחד, הגם שזה כלל קטן, אבל כבר נחשבים 
לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. והם יכולים 
לעבוד באהבת חברים על הכוונה להגיע לאהבת ה'.
%break
והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל, אבל 
לפי שהכלל ישראל אינם הולכים על דרך להגיע מאהבת הזולת 
לאהבת ה', ויש כלל, כשמתחברים אחד עם השני, אז כל אחד מקבל 
הדיעות של השני, 
%break
והיות שענין לשמה לא נקבע עוד בלבו של אדם, שזהו עיקר הכוונה 
של תו"מ, כלומר, שעיקר הכוונה היא, שע"י הקיום של תו"מ יכולים 
להגיע לשמה, לכן בזה שהאדם מתחבר עם השני, הדיעות של השני 
מחלישות את דעתו של לשמה. 
%break
ומשום זה יותר כדאי לשמש ולהתחבר עם סוג אנשים, שהם מבינים, 
שענין "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק אמצעי להגיע לאהבת ה', ולא 
מטעם אהבה עצמית, אלא כל כוונתו יהיה לתועלת ה'. לכן יש להיזהר 
להתחבר, ולדעת עם מי מתחברים.
%break
וזו היא התועלת של אהבת חברים בקבוצה מיוחדת. כלומר, שיש 
לכולם מטרה אחת להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן כשמתחברים 
אנשים סתם, הגם שהם עוסקים בתורה ומצות, אבל מסיבת שאין הם 
הולכים בדרך להגיע בעמ"נ להשפיע לה', 
%break
%page 645
אלא כנ"ל, לפי שחינכו אותם בעמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה", ואם 
יתחברו עמהם, הם יקבלו דיעותיהם, אז יגידו אח"כ, שלא כדאי ללכת 
בדרך להגיע לשמה, היות של לשמה הוא יותר קשה משלא לשמה, 
%break
מטעם שלשמה הוא נגד הטבע, לכן צריכים להיות נזהרים, שלא 
להתחבר עם אלה אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חכמה יתירה, ועדיין 
לא הגיעו לדעת, שעיקר עבודת ה' היא לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמם.
%break
אבל ענין "ואהבת לרעך" נוהג לגבי כל הכלל ישראל. אלא כנ"ל, ניתן 
לנו שמירה לדעת מקודם עם מי מתחברים. והסיבה היא, כי האדם, 
מטרם שזכה לצאת מאהבה עצמית, הוא מרגיש תמיד שזה קשה. 
%break
היות שהגוף מתנגד לזה, ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של 
אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא 
על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו.
%break
מה שאין כן אם הוא לא נמצא תמיד ביחד עם החברים שלו, מאוד 
קשה להאדם להחזיק מעמד בהמטרה דלהשפיע. והוא צריך לרחמי 
שמים, שלא יחליש את דעתו, מה שהבין מקודם, שכדאי לעבוד וללכת 
בתלם של עבודה דלהשפיע.
%break
ופתאום הוא מקבל מחשבות, שכדאי ללכת כמו הכלל כולו, ולא צריך 
להיות יוצא מהכלל, הגם שבזמן שהיה מחובר עם החברים היה מבין 
אחרת. וזהו כנ"ל, שבזמן שלא מחובר עם הכלל של הקבוצה הקטנה, 
הוא תיכף נכנע להרבים של הכלל, ומקבל דעותיהם, 
%break
שמספיק לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ולכוון שאנחנו 
מקיימים מצות המלך שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וע"י 
החכמים הבאים אחריו. 
%break
וזה מספיק בשבילנו, שבעבור זה נקבל שכר. ואנחנו מאמינים בחז"ל, 
שאמרו לנו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומה יש 
לנו לחשוב יותר מזה. וכמו שאומרים, אם אנו נקיים זה, דיינו.
%break
והוא כמו רבי חנניא בן עקשיא אומר, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, 
לפיכך הרבה להם תורה ומצות". זאת אומרת, שכל התורה ומצות 
שניתן לנו, הוא כדי שיהיה לנו הרבה שכר.
%break
וכל זה, שעכשיו האדם נעשה יותר חכם, מכפי שהיה מאוחד בתוך 
החברה הנ"ל, שהיה מבין בפשטות, שצריכים לעבוד לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, אלא צריכים לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לבחינת 
דביקות ה'. 
%break
והגם שראה שקשה לצאת מאהבה עצמית, אבל הוא הבין, שזה הוא 
דרך אמיתית. כלומר, שהאדם צריך להגיע לעבוד לשמה.
%break
מה שאין כן בו בזמן שנפרד מהחברה הנ"ל, תיכף נפל לדעת הרבים, 
שהם רוב העולם. כלומר, שרוב הכלל ישראל עוד לא הגיעו לבחינת, 
כמו שאמר הרמב"ם ז"ל "עד שיתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז", 
שהוא שצריכים לעבוד לשמה. 
%break
והאדם הזה שנכנס בהחברה, שהדרך שלהם הוא, שצריכים להגיע 
לשמה. נשאלת השאלה, מאיפה הגיע האדם הזה להכנס למקום כזה. 
וצריכים להאמין, שזה בא מן השמים.
%break
ולפי זה יש להבין, מדוע הוא נתרחק אח"כ מהחברה. צריכים לומר, 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה מה שהאדם מתחיל ללכת בדרך של 
לשמה, ובטח הכוונה זו באה לאדם שנותנים לו ההתעוררות לדרך 
האמת, 
%break
ואח"כ מאיזו סיבות שהוא האדם מתרשל בעבודה זו, וחוזר לדרך 
הרגיל של הכלל, הוא שאל, מדוע לא נותנים לו עוד הפעם התעוררות 
מלמעלה.
%break
הוא אמר על זה משל, שזה דומה לאדם ששוחה בנהר, ובאמצע 
השחיה הוא אבד את כוחותיו. ובא אדם השוחה עמו ביחד, ונותן לו 
דחיפה, בכדי שהאדם יתחיל מעצמו לשחות. והאדם שרוצה להצילו, 
נותן כמה דחיפות. 
%break
ואם הוא רואה, שאינו משתתף עמו, הוא עוזב אותו והולך. אלא רק 
בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז 
הוא נותן לו כל פעם דחיפות, עד שיצא מכלל סכנה. מה שאין כן אם 
לא משתתף עמו, הוא עוזב אותו.
%break
%page 646
כן בעבודה. שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום 
שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, 
ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות 
להגיע לזה, 
%break
אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. 
והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא 
תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק.
%break
אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם 
נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. 
וכלל לא מתבטל בפני כלל.
%break
ג. שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות 
עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות 
של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל 
אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה.
%break
%page 647
%H מהו, אין ברכה במקום ריק, בעבודה
%break
הנה הזה"ק (תרומה דף ק"ע ובהסולם אות תקכ"ה) אומר, וזה לשונו, 
"שולחן זה העומד בבית המקדש, שהוא כדי שימצא בו מזון, ולהוציא 
ממנו מזון. על כן אפילו רגע אחד אינו צריך להמצא ריקם. 
%break
שולחן האחר של הס"א, הוא שולחן של ריקנות, כי הברכה שלמעלה 
אינה נמצאת במקום גרוע וחסרון. זהו השולחן לפני הקב"ה, והשולחן 
שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, גם כן אינו צריך להיות ריקם, כי אין 
ברכה במקום ריקם".
%break
ויש להבין, מהי הסיבה שאין הברכה יכולה להיות במקום ריק. ומהו 
הפירוש בעבודת הקודש, שהאדם הרוצה לקבל ברכה מהקב"ה, אז 
האדם צריך להשתדל שיהיה לו משהו, שרק באופן כזה הקב"ה יכול 
לתת לו ברכה.
%break
ידוע מה שאמרו חז"ל, "אין ארור מתדבק בברוך", שמסיבה זו לא 
רצה אברהם לקחת את בתו של אליעזר עבד אברהם. 
%break
לכן כשאדם מתפלל לה', שיתן לו מה שהוא דורש ממנו, וכשהאדם 
מתפלל תפלה אמיתית מעומק הלב, בטח שהאדם מרגיש שהוא 
בחסרון, ומרגיש שהוא בבחינת חסרון יותר מכל העולם, 
%break
אחרת, אם יש עוד אנשים, שהוא, גם להם חסר כמו שחסר לו, כבר 
לא נקרא זו, תפלה מעומק הלב, לפי הכלל, "צרת רבים חצי נחמה".
%break
אל כן החסרון שלו כבר חסר משלימות החסרון, היות שהוא רק חצי 
חסרון, היות שחצי מה שחסר לו, הרבים משלימים לו. אם כן יש לו רק 
חצי כלי לקבל מילוי, החלק מה שהרבים לא יכולים לתת לו מסיבת 
שאין להם, לכן אין לו יותר מחצי צורך לקבל מילוי.
%break
לכן התפלה, שהאדם מבקש מה' שימלא לו משאלות לבו, צריכה 
להיות מעומק הלב, שפירושו, היות שהלב נקרא, רצון, אם כן אם אין 
הרצון נוגע לעומק הלב, מטעם שאין לו הצורך האמיתי שיקבל מילוי, 
כנ"ל, לכן אין תפלתו מתקבלת.
%break
לכן מוכרח האדם לראות שהוא יותר גרוע מכל העולם, וממילא ענין, 
"צרת רבים חצי נחמה", לא שייך לומר אצלו, כי הוא יותר גרוע 
מהכלל, כידוע שענין סיפוק בחיים, אינו שייך לומר דוקא בזמן שחסר 
לו דברים מה שיש לאחרים, ואין לו. 
%break
אלא יכול להיות שיש להאדם יותר פרנסה מאחרים, ויש לו אפילו יותר 
דברים חשובים מהסביבה שלו, מכל מקום יכול להיות שאין לו סיפוק 
מזה.
%break
וזה יותר מורגש אצל נשים, שאם חסר להן משהו, אפילו שיש להן 
הרבה דברים יותר מהחברות שלה, אם היא מרגשת שחסר לה, היא 
יכולה לומר "טוב לי מותי מחיי", 
%break
ואינה יכולה להתנחם בזה שיש לה דברים יותר משל חברותיה. אלא 
אם החסרון נוגע לה להלב, היא אומרת שהיא מרגשת יותר אומללה 
מכל העולם.
%break
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מרגיש חסרון אמיתי, לא יכול להתנחם 
מזה שדבר זה חסר גם להרבים. כי ההרגש היסורים, שסובלים מאי 
מילוי הרצון, זה קובע, שזה לפעמים יכול להביא את האדם להיות 
מאבד עצמו לדעת, ורק זה נקרא, חסרון אמיתי.
%break
וכאן בעבודה, אם הוא רואה שיש מישהו שהוא דומה אליו בבחינת 
החסרון לרוחניות, כבר הוא יכול לקבל מילוי מבחינת, "צרת רבים חצי 
נחמה". 
%break
ומשום זה הוא יכול לבוא לידי יאוש, כי הוא משלים עם המצב, היות 
שאומר אז, שהדבר הזו, מה שהוא מבין שחסר לו, אי אפשר להשיג, 
כי לאחר כמה נסיונות, שהוא התחיל בעבודה ולא הלך לו, תיכף 
מחליט שזה קשה וזה לא בשבילו. 
%break
והסיבה שהוא מחליט תיכף, הוא מסיבה שהרצון להדבר נחלש אצלו, 
מסיבת שקבל מילוי על חצי חסרון מבחינת "צרת רבים חצי נחמה".
%break
%page 648
וזה דומה לאדם שנאבד לו איזה חפץ, והוא מחפש אותו. יש כלל, 
כמה זמן הוא צריך לתת בכדי לחפש את החפץ. תשובה, זה תלוי 
בערך החפץ. אם החפץ שוה הרבה, הוא נותן הרבה זמן בכדי לחפש 
אותו, ואם פחות, הוא נותן פחות.
%break
כמו כן כאן בעבודה, אם ענין לעבוד בעמ"נ להשפיע חשוב לו הרבה, 
הוא לא מתייאש על המקום, אלא הוא תמיד הולך ומחפש דרכים איך 
להגיע לזה. מה שאין כן כשהוא רואה שיש עוד אנשים שלא עוסקים 
בתו"מ על הכוונה בכדי להגיע לשמה, 
%break
אלא שמסתפקים בזה שמקיימים את התו"מ, כמו שהרמב"ם אומר, 
שלא לכולם מגלין את הסוד שצריכים לעבוד לשמה, 
%break
והם מרגישים שבזה שמקיימים את התו"מ כמו שחינכו אותם 
בתחילה, הם מאושרים בזה, ואין הם הולכים לחפש דרכים אחרות, 
וזהו הטוב שלהם.
%break
וזוהי הסיבה שאפילו שקבלו איזו התעוררות, שיש לחפש את הכוונה 
האמיתית של תו"מ, אבל הרצון הזה שלא כל כך חשוב בעיניהם, לכן 
חיפשו כמה פעמים למצוא את הדרך, איך ללכת בדרך של השפעה, 
%break
והיות שזה לא מוצאין בקלות, וחסרון אמיתי אין להם, לכן מתחילים 
ללכת בדרך של לשמה, ואח"כ עוזבים את זה והולכים אחרי הרבים.
%break
אולם יש להבין את לשון הרמב"ם ז"ל, במה שאומר, "עד שתרבה 
דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש 
להבין, מהו הפירוש שאומר, שמגלין להם רז זה. 
%break
כלומר, איזה סוד מגלין להם, בזה שאומרים להם שצריכים לעבוד 
לשמה. וכי מי לא יודע שצריכים לעבוד את הבורא, כמו שכתוב, 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך".
%break
וזה אנו אומרים ד' פעמים ביום, היינו קריאת שמע דקרבנות, קריאת 
שמע דיוצר אור, קריאת שמע דערבית, וקריאת שמע שעל המיטה. 
%break
ואפילו קטנים אומרים את הקריאת שמע. אם כן כל אחד יודע 
שצריכים לעבוד לשם שמים, אם כן איזה סוד מגלין להם עתה, מה 
שלא היה צריך לגלות להם מטרם, "שיתרבו דעתן ויתחכמו חכמה 
יתירה".
%break
וגם יש להבין, מהו השיעור של, יתרבו דעתן, איך מודדים את הדעת 
שלהם, בכדי שנדע שעתה כבר יכולים לגלות להם את הסוד של 
לשמה, מה שאין כן לפני זה. וגם מהו הלשון, "ויתחכמו חכמה 
יתירה". ויש להבין מהו, חכמה, ומהו, חכמה יתירה.
%break
ויש לפרש, שחכמה ודעת הוא מה שקבלו מצד המלמדין בתחילת 
למוד, שהדריכו אותם בשלא לשמה. כלומר בזה שהם יאמינו בה' 
ובאמונת חכמים, הם יזכו לקבל שכר, ואם לא, הם יקבלו עונש. 
%break
נמצא, שמבינים שע"י זה שנקיים את התו"מ, ונאהב את ה' "בכל 
לבבך", הוא יתן לנו שכר, כלומר שהשכר יהיה, שנקבל תמורה עבור 
זה שאנו מקיימים את כל מה שצוה לנו. 
%break
זאת אומרת, בכדי שלא יהיה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, לכן 
נתן לנו מצות לקיים, והוא משלם לנו עבור היגיעה. ובזה לא יקבלו 
משהו בחנם, אלא תשלום על היגיעה מה שאנו עובדים בשבילו. 
וממילא לא יהיה ענין של בושה.
%break
ובהאמור נבין, מה זה דעת וחכמה. זה שקבלו בתחילת לימודם, שהם 
לא היו יכולים להבין יותר, אלא לשכר המקובל בכלים דאהבה עצמית. 
זאת אומרת, בדבר שאינו לתועלת עצמו, לא היה להם עוד חכמה 
ודעת להבין שכדאי לעשות משהו, 
%break
היות שלא ראו מה שהרצון לקבל לעצמו ירויח מזה. אבל הם הבינו, 
שכדאי לקיים תו"מ, משום שתהיה להם חכמה, להאמין בזה שיקבלו 
שכר, והוא החכמה והדעת שהשיגו, שכדאי לקיים תו"מ בשביל 
תועלת עצמו.
%break
נמצא לפי זה, חכמה יתירה הוא, שהם יכולים להבין, בזה שקבלו 
דעת להבין דבר נוסף, שזה נקרא, "עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה 
יתירה". 
%break
כלומר שהם מבינים עכשיו שכדאי לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמם. מה שאין כן לפני זה עוד היו בחסרון חכמה ודעת, להבין שיש 
אפשרות שלא לעבוד שלא לתועלת עצמו.
%break
%page 649
ובהאמור יוצא, זה שאסור לגלות את הסוד של לשמה בתחילת 
לימודם, אין הפירוש שאסור, אלא שאי אפשר, מטעם שלא היה להם 
דעת להבין זה. אם כן מוכרחים לתת להם סיבה שבשבילה יהיה כדאי 
לעבוד.
%break
לכן, "כשתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה", אז הם מסוגלים לשמוע 
סוד מה שהיה אסור לומר להם מקודם לכן. כלומר אפילו שהיו אומרים 
להם, שהעבודה אמיתית היא עבודה דלהשפיע, אבל היה נשאר 
אצלם בבחינת סוד, מסיבת שלא היתה שום אפשרות להבין דבר כזה.
%break
אלא, "אחר שתרבה דעתן, מגלין להם סוד זה לאט לאט". פירוש, 
לאט לאט, הם מתחילים להבין שכדאי לעבוד לטובת הבורא, ולא 
לתועלת עצמו. 
%break
ולכן יש לפרש, עד שתרבה דעתם, הכוונה על דעת תורה, שהיא 
ההפך מדעת בעל בתים, שדעת בעל בתים הוא, לעבוד שכל 
הרווחים יכנסו לתחת רשותו, כלומר שהוא רוצה להיות בעל הבית על 
כל המעשים שהוא עושה, כלומר לעבוד הכל לתועלת עצמו.
%break
וההפוך הוא דעת תורה, כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת 
אלא במי שממית עצמו עליה", שפירשנו, שהכוונה היא שצריך להמית 
את עצמיותו, שהוא הרצון לקבל לעצמו, אלא להידבק בו יתברך, 
שפירשו חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". 
%break
כלומר שהאדם צריך להגיע לדרגת ביטול הרצון לאהבה עצמית, וכל 
מגמתו היא לאהבת ה', כלומר כל מה שהוא עושה, שיהא כוונתו רק 
להשפיע.
%break
וזה שכתוב, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה", שכבר 
מסוגלים לשמוע את הסוד של עבודה דלהשפיע. וכיון שהם יכולים 
להבין, שעבודה זו היא עבודה אמיתית, מטעם היות שרוצה להיות 
עובד ה' ולא עובד את עצמו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, איך אנו יודעין שכבר יש בהם חכמה יתירה, 
כנ"ל, במה שאמר, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". וכפי 
מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, הידיעה הזו של דעת וחכמה בא להם 
מלמעלה, בבחינת אתערותא דלעילא. אבל איך אנו יודעים זה.
%break
והתשובה היא, היות שאלו אנשים, שקבלו התעוררות מלמעלה, כנ"ל, 
אין הם יכולים לחיות בשלוה, אלא מחפשים ממקום למקום, למצוא 
את מי שהוא שתהיה לו היכולת להדריך אותם איך להגיע לעבודה 
דלהשפיע. 
%break
ומזה שהם מחפשים דרך איך ללכת קדימה, ואין להם סיפוק 
מהעבודה הרגילה שלהם, זהו סימן שהוא קיבל דעת והתעוררות 
מלמעלה. 
%break
לאדם הזה, שיגידו לו שיש ענין שצריכים לעבוד לתועלת ה', הוא יכול 
להבין את הסוד הזה, היות שיש לו כבר בחינת, עד שתרבה דעתן. 
לכן היות שיש לו דעת להבין, כבר אין זה סוד, כי סוד נקרא, כל זמן 
שלא יודעים, מה שאין כן כשיודעים.
%break
אבל הרמב"ם ז"ל אומר, "ומגלין להם רז זה מעט מעט". צריכים 
לפרש, שלא בפעם אחד יכולים להבין, שעיקר העבודה היא לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, אלא שיש ירידות ועליות בהבנה זו, היות שהעבודה 
זו היא נגד הטבע. 
%break
לכן פעם האדם מבין שצריכים לעבוד רק לשמה, ואח"כ מתגבר עליו 
הגוף וטוען, שצריכים לעבוד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', וזה נקרא, 
מעט מעט. זאת אומרת, הידיעה הזאת, שידע אחת ולתמיד, זה לא 
בא בפעם אחת, אלא בזה אחר זה.
%break
ובכדי לזכות לעבוד בלהשפיע, אין האדם מסוגל בכוחות עצמו להגיע 
לזה, אלא לזה צריכים עזרה מה'. ועל זה אמרו חז"ל, "הבא לטהר 
מסייעין אותו". פירוש, מי שרוצה לטהר עצמו מכלי קבלה ולעבוד 
בלהשפיע, הוא מקבל סיוע מה'. 
%break
אולם זה שמבקש עזרה מה', התפלה שלו צריכה להיות מעומק הלב. 
כלומר שהחסרון שהוא מרגיש, שאינו יכול לעשות משהו לתועלת ה' 
אלא רק לתועלת עצמו, זהו הרצון של כל הלב, 
%break
ואין לו שום צורך שהקב"ה יעזור לו, רק על זה, היות שהוא מרגיש 
שאם אין הוא יכול לעבוד לתועלת ה', רק לתועלת עצמו, אין זה נקרא 
אצלו, חיים.
%break
%page 650
ובהרגשה כזו הוא מרגיש שהוא האיש הגרוע והשפל שבעולם. וזהו 
כנ"ל, הגם שהוא רואה שיש אנשים בעולם שמכבדים אותם, מטעם 
שיש להם הרבה תורה והרבה מעשים טובים, 
%break
אף על פי שהוא לא רואה שהם עוסקים לשמה, אבל הם לא מרגישים 
בעצמם שום חסרון, לכן הוא יכול לומר להקב"ה, שהוא צריך לעזור לו 
שיגיע לשמה, מטעם שהוא היותר גרוע בעולם.
%break
והסיבה שהוא צריך להרגיש שמצבו הוא יותר רע, והוא מרגיש יותר 
יסורים מכל העולם, אחרת אין לו כלי שלימה שה' ימלא אותה, שזה 
נקרא, עומק הלב. 
%break
היות שהבורא הוא שלם, לכן כשמשפיע לאדם בתוך הכלי שלו, גם 
הכלי צריכה להיות שלימה, כלומר רצון שלם, ואין שם מעורב רצון 
אחר.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם רואה שיש עוד אנשים שאינם עוסקים לשמה, 
ומכל מקום אין הם מרגישים שהם נמצאים במצב שכל כך רע להם, 
וצרת רבים היא חצי נחמה, 
%break
אם כן הם משלימים לו חצי חסרון עם המילוי שלהם, אם כן אין הוא 
נצרך להבורא שיעזור לו רק על חצי חסרון. נמצא, שאין לו רק חצי 
כלי. והקב"ה נותן את המילוי שלו על כלי שלם, כלומר על חסרון שלם.
%break
לכן בו בעת שהוא רואה שיש אנשים, שיש להם פחות חיים מכפי שיש 
לו, והוא רואה שיכולים לחיות, אף על פי שאין להם כל כך צורך 
בעבודה דלהשפיע, וממילא הוא לא יותר גרוע מהם, לכן החסרון שלו 
נתמלא ע"י הרבים.
%break
מה שאין כן אם הוא רואה שהוא יותר גרוע מהם, בזה שהוא לא יכול 
לרמות את עצמו ולומר, שעושה משהו לטובת הבורא, 
%break
נמצא, שרק אז הוא לא יכול לקבל איזו סיוע מהרבים, לכן מרגיש שיש 
לו חסרון אמיתי, כלומר שיש לו יותר יסורים מכל הכלל, בזה שאין לו 
כח לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות פרק א'), וזה לשונו, "אל 
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס".
%break
שיש לפרש, בעת שאתם הולכים להתפלל שה' ימלא את רצונכם, 
שלא יהיה רצונכם לקבל פרס, היינו חצי מילוי, שאתם מתפללים 
שימלא לכם רק חצי חסרון, 
%break
מטעם שחצי חסרון כבר נתמלא ע"י הרבים, מבחינת "צרת רבים חצי 
נחמה", כנ"ל, היות שהוא לא מרגיש שמצבו יותר גרוע מכל העולם.
%break
מה שאין כן כשהוא רואה שמצבו הוא יותר גרוע מכל העולם, אין הוא 
מקבל מהרבים שום מילוי. וממילא כשהוא מתפלל שה' ימלא את 
רצונו, יש לו כלי שלם עם חסרון. מה שאין כן כשהוא מקבל פרס 
מהרבים, ופרס הוא מלשון, "פרס בשחרית ופרס בין הערביים".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, אם אין הברכה שורה על מקום 
ריקם. וזהו מטעם, שאין ארור מתדבק בברוך. ומשום זה אין הוא יכול 
לקבל מילוי על התפלה שלו, כי אין הברכה יכולה לבוא למקום קללה, 
כנ"ל בדברי הזה"ק. 
%break
ולפי מה שהסברנו, אין התפלה נקראת תפלה אמיתית, אלא אם כן 
שהוא מרגיש שהוא האדם היותר גרוע בעולם, ושאין עוד מי בעולם 
שיסבול כל כך יסורים מן הרע שיש בו, כמוהו. 
%break
נמצא, שהוא נקרא, ארור, ואיך הוא יכול לקבל מילוי על חסרונו, הלא, 
"אין ברוך מתדבק בארור".
%break
והתשובה היא, כי ענין ארור נבחן לבחינת ההפוך מהקדושה, 
שקדושה היא ברכה וחיים, וחסרון אין שם שום דבר שיהיה שם קצת 
חיים, כי לעני אין שום דבר שיוכל ממנו לקבל חיים, 
%break
כמו שאמרו חז"ל, "עני חשוב כמת". ולכן אמרו בזה"ק, ששולחן 
שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, גם כן אינו צריך להיות ריקם, כי אין 
ברכה במקום ריקם.
%break
אולם בשעה שהאדם עושה חשבון לעצמו, אם באמת הוא כמו שהוא 
מרגיש, שזה שהוא לא יכול לעשות שום דבר לשם שמים, זהו באמת 
מצב של רע ושפלות, 
%break
שאין יכול להיות גרוע ממנו, נשאלת השאלה, מה המעלה שיש בו, 
שהוא זכה לראות האמת והאחרים לא זכו, אלא שהם חושבים שהם 
שלימים.
%break
%page 651
והגם שגם הם מרגישים שעדיין אין להם השלימות האמיתית, מכל 
מקום הם מרגישים עצמם שהם עומדים למעלה מהכלל, היות שהם 
בני תורה ועבודה, אלא שחסר להם קצת יותר כמות. 
%break
אבל באיכות, הגם שהם מבינים שיש להוסיף, אבל לא נורא, יש 
אנשים יותר גרועים, אלא מאמינים שתמיד יש מה להוסיף, אבל 
יכולים לחיות גם בלי הוספה על מה שיש להם.
%break
ומדוע האדם הזה מרגיש, שבאמת אין לו שום דבר. מי גילה לו הסוד 
הזה, שצריכים ללכת לשמה, והוא עדיין רחוק מזה. לכן יש לו יסורים, 
ומרגיש עצמו לעני, שאין לו כל, והרבה פעמים בא לו גם כן מחשבות, 
שטוב לי מותי מחיי.
%break
הלא הוא רואה, שאינו יותר טוב משאר אנשים. אם כן מהי הסיבה 
שהוא זכה לראות את האמת. והוא אומר, שבטח הידיעה זו באה לו 
מלמעלה ולא מכוחות עצמו. אם כן הוא רואה עכשיו, שהקב"ה כן 
מתחשב עמו יותר מאחרים. 
%break
נמצא, על דבר זה, שגילה לו מלמעלה דבר אמת, שזהו מה שאומר 
הרמב"ם ז"ל, שאין מגלין רז זה, אלא עד שתרבה דעתן ויתחכמו 
חכמה יתירה.
%break
והאדם רואה עכשיו, שגילה לו מן השמים את הסוד, שצריכים לעבוד 
לשמה. ועל זה הוא מתפלל עתה, שה' יקרב אותו, ויתן לו את הסיוע, 
כמו שאמרן חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
זאת אומרת, שכבר יש לו משהו, שהוא לא נקרא שיש לו שולחן ריק. 
כי זה שהוא בא לטהר, כלומר הידיעה הזאת שהוא מרגיש את הצורך 
לעבודה דלשמה, זה עצמו נקרא, ברכה, כלומר שזכה לבחינת ידיעת 
אמת.
%break
ועל זה, כלומר על הידיעה זו, האדם צריך לתת תודה להקב"ה. וזה 
נקרא, ברכה, שעל זה יכולה לבוא ברכה מלמעלה, שזה לא דבר ריק, 
מה שהאדם זכה לידיעה, שצריכים ללכת בדרך של השפעה. 
%break
זאת אומרת, שזה שהוא רוצה ללכת בדרך של השפעה, אין הוא 
מרגיש זה למותרות, היינו לדבר הוספה על העבודה, אלא שהוא 
מרגיש זה לעיקר, כלומר שעיקר עבודת האדם, שניתן תורה ומצות 
לצרף בהם את ישראל. 
%break
ובצירוף זה הוא לא רואה שיש לו משהו התקדמות, אלא להיפך, כל 
פעם הוא רואה איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, אלא שהוא 
רואה, שעכשיו הוא שקוע יותר באהבה עצמית.
%break
ובהאמור יוצא, שיש לו עכשיו בהתפלה שלו דבר חיים שקבל 
מלמעלה, שעל זה הוא צריך לתת תודה להקב"ה. וזה נקרא, שכבר 
יש לו ברכה, ויש כבר הברכה עליונה על מה לשרות, וכבר לא נקרא, 
שזה דבר ריק. ועל זה אפשר לומר, "עבדו ה' בשמחה".
%break
ומתעוררת השאלה, איך אפשר להיות בשמחה, בזמן שהאדם צריך 
לתת תפלה מעומק הלב, שפירושו, שאין לו כלום, ואיך אפשר להיות 
בשמחה. 
%break
התשובה היא כנ"ל, אם הוא מאמין, שזה שהוא מתפלל להקב"ה, 
שיקרב אותו, שיזכה לעבוד לשם שמים, ושזה עיקר עבודת האדם, 
וקבל זה מלמעלה, הידיעה הזאת היא יכולה לתת אפשרות להיות 
בשמחה, שזכה להבין את האמת מה שחסר לו, ועל מה להתפלל.
%break
ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך לקבל חיים מן ההווה, כלומר ממה 
שיש לו עכשיו. שזה נקרא, שהשולחן שהאדם מברך עליו לפני 
הקב"ה, הוא לא ריקם, כנ"ל בדברי הזה"ק. כלומר שיש לו ממה לקבל 
חיים, כמו שכתוב, חיים וברכה. 
%break
ומה שהוא מבקש, הוא, שרוצה לקבל ולהנות מהעתיד. כלומר האדם 
מקבל חיים מן הדבר שיש לו עכשיו לשמוח, וזה נקרא, שהוא חי 
מההווה.
%break
זאת אומרת, מתי יכולים לומר, שיש לו פרנסה מן ההווה, אם הוא 
יודע להעריך זה שה' נתן לו הידיעה של אמת, אז הוא רואה שהקב"ה 
כן מתחשב עמו, ומשגיח עליו שילך בדרך האמת, ואם הוא יכול 
להאמין בזה, ממילא יש לו פרנסה, שמפרנס עצמו מזה שיש לו חיים. 
%break
ושיעור האמונה, בזה האדם יכול לראות לפי גודל התודה שהוא נותן 
להבורא על זה. זאת אומרת, אם הוא לא יכול לתת תודה לה' על 
החסרון מה שהקב"ה מראה לו, זה תלוי בחסרון אמונה, שהקב"ה 
הוא משגיח עליו בהשגחה פרטית.
%break
%page 652
ואל תשאל, אם הוא בשמחה ומאמין שה' הדריכו בהשגחה פרטית, 
אם כן בשביל מה עליו להתפלל לה'. ועוד יותר קשה, אם הוא נותן 
תודה לה' על החסרון, איך אפשר להתפלל אח"כ מעומק הלב, ולומר, 
שהוא האיש שסובל יותר יסורים מזה שהוא מרוחק מה', 
%break
הלא אחד סותר את השני, אם יש לו שמחה בהווה ומקבל מזה חיים, 
מה יש לו לבקש על העתיד, שהקב"ה ימלא משאלותיו.
%break
והתשובה היא, שאנו אומרים, שזה שהאדם הוא בשמחה, הוא נובע 
שהגיע לדעת את האמת, שבדרך להשפיע, שהיא עיקר העבודה 
שלנו, הוא עוד לא התחיל. לכן כואב לו מזה שהוא מרוחק. 
%break
ואם הוא לא מרגיש יסורים מזה שהוא מרוחק מה', והוא עדיין שקוע 
באהבה עצמית, איזה אמת הוא זה, שנוכל לומר תודה לה' על זה 
שגילה לו את האמת, שהוא נמצא בשאול תחתית, מקום הקליפות 
והס"א. וע"י הידיעה זו, הקב"ה מציל אותו ממות.
%break
ואם הוא מסכים להישאר במצב של פרוד מה', ומקבל מזה סיפוק, אם 
כן הוא נמצא עדיין במצב של, "רז וסוד", ששלא לשמה, נקרא, סם 
המות. הלא הוא רוצה להישאר במצב הזה. 
%break
נמצא, שגם התודה שנותן לה', הוא גם כן אינו אמת, היות שעוד לא 
יודע את הסוד הזה, שרשעים בחייהם נקראים מתים, משום שהם 
נמצאים בפירוד מהחיי החיים, ורוצים להישאר בשלא לשמה.
%break
אלא דוקא בשיעור הזה שמבקש על העתיד, שהקב"ה יוציא אותו 
משליטת אהבה עצמית, שעתה ה' הודיע לו את הסוד, שעיקר עבודה 
היא לשמה, ומרגיש יסורים מזה, ורוצה שה' יעזור לו בהקדם 
האפשרי, 
%break
אז שייך לומר שהוא בשמחה מזה שהקב"ה גילה לו את האמת. לכן 
יש כאן להבין את שני הפכים בנושא אחד, אלא אחד נמצא בהווה, 
שהוא שהגיע להכרת הרע, שממצב הזה מוכרחים לברוח. ומילוי של 
החסרון הוא בעתיד.
%break
נמצא, ברכה בהתחלה, בזה שהגיע לידיעת האמת, שמזה הוא צריך 
לקבל שמחה בהווה, שזה נקרא, "עבדו ה' בשמחה", ויש ברכה אח"כ, 
היינו בעתיד שהוא יקבל את המילוי, שה' יתן לו את הסיוע, כמו 
שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
וזהו הפירוש, שבזמן שהאדם הולך להתפלל, לא יהיה האדם בבחינת 
ארור, אלא שיהיה בבחינת ברוך.
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "לעולם יסדר אדם שבחו של 
הקב"ה ואח"כ יתפלל", (ברכות ל"ב).
%break
כלומר שלפני התפלה הוא צריך לראות שלא יהיה כלי ריק, אלא שיש 
לו ברכה מזה שקבל מהקב"ה ידיעת האמת, שצריכים לעבוד לטובת 
הבורא ולא לתועלת עצמו. ונותן תודה להקב"ה על מה שנתן לו עכשיו 
לדעת, על מה להתפלל.
%break
וזה שכתוב, "יסדר שבחו של הקב"ה". ולאיזה שבח הוא צריך לומר. 
התשובה היא, על זה שהקב"ה מגלה לו האמת מה שחסר לו, ושלא 
ירמה עצמו שהוא בסדר, כפי שהכלל חושבים, כנ"ל. 
%break
אלא הקב"ה גילה לו, שחסר לו דבר עקרוני, שאם הוא יתפלל על זה, 
כלומר שאם ידע הצורך הגדול לדעת מה שחסר לו באמת, כמו שהוא 
מבין עכשיו, נמצא, שיש לו כלי שהבורא יכול למלאותו, היות שהוא 
נותן עתה תפלה מעומק הלב, שנקרא, כלי שלימה.
%break
כי האדם צריך לדעת, שבאמת לא חסר שום דבר, רק שתהא יכולת 
לאדם לעשות הכל לשם שמים, משום שרק אז הוא יכול לקבל את 
הטוב והעונג, היות שהקב"ה ברא את העולם רק למטרה זו, שהיא 
להטיב לנבראיו.
%break
ובאמור יש לפרש את דברי הזה"ק, במה שאומר, "שולחן האחר של 
הס"א, הוא שולחן של ריקנות". וכפי שהסברנו, בשולחן דקדושה, 
הנקרא בזה"ק, "והשולחן שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, אינו צריך 
להיות ריקם, כי אין ברכה במקום ריקם". 
%break
%page 653
והוא מטעם, שאין ארור מתדבק בברוך. והשולחן נקרא, מקום שעליו 
מקבלים את ברכת ה'. לכן קדושה נקראת, בזה שהוא מאמין שה' נתן 
לו הידיעה מה לבקש, כנ"ל, וזה ברכה גדולה, בזמן שיודעים את 
סיבת המחלה. 
%break
מה שאין כן בס"א, כלומר שהאדם מבקש שה' ימלא את משאלותיו, 
וישלח לו ברכה, אבל אינו מאמין שה' נתן לו מקום להתפלל, זה ס"א. 
מה שאין כן קדושה.
%break
%page 654
%H מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו
%break
בבנין גשמי, אנו רואים, שכל מי שרוצה לבנות בנין, צריך מקודם 
לחפור יסוד. ועל היסוד הוא בונה את הבנין. ובחפירת היסוד, אנו 
רואים, שיש להבחין בין שצריכים לבנות בנין של קומה אחת, כלומר 
שהוא רוצה לבנות רק קומת קרקע, או בנין רב קומות. 
%break
זאת אומרת, לפי גובה הקומות, בשיעור הזה צריך להיות חפירת 
היסוד בקרקע. לא פעם אחת חופרים את היסוד, אלא כל יום בונין את 
היסוד, בכדי שיהיה היסוד יותר בעומק. ואז הוא יכול לבנות בנין גבוה.
%break
והסדר הזה נוהג גם ברוחניות. שבזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של 
קומת קרקע, אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק. אלא שחופר קצת, 
הוא יכול לבנות את בנין שלו בקיום תו"מ. ומהי חפירה ברוחניות. 
%break
היינו חסרון, שחופרים חסרון בהלב. כי לב נקרא רצון, ולב נקרא 
מלכות, ולב נקרא ארץ או קרקע.
%break
וכמו בגשמיות, חופרים חסרון בקרקע. זאת אומרת, שמטרם 
שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ. כלומר, שמוציאין 
מה שיש במקום החפירה. 
%break
ולאחר שהמקום הזה שרוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות, 
מה שאין כן כשהמקום ממולא בעפר, אין לבנות עליו בנין, כי הבנין 
יפול.
%break
כמו כן ברוחניות, שצריכים לחפור בהארץ, היינו בהלב, ולהוציא משם 
את העפר שבלב. ונשאר אז הלב ריקם בלי שום מילוי. אז מתחיל זמן 
של הבניה. 
%break
נמצא, שבזמן שהלב ממולא עם דברים גשמיים, אי אפשר לבנות על 
קרקע זו שום בנין, כי כל הבנין יפול, מטעם ששום דבר אין לו זכות 
קיום, אם אין צורך לזה.
%break
אלא רק במקום שיש צורך, ומרגיש את החסרון, מזה שאין לו את 
הדבר שהוא משתוקק אליו, ואז כשמשיג את הדבר, הדבר הזה יש לו 
זכות קיום. מטעם שנחוץ לו זה. 
אז הוא יודע, לפי ערך החסרון, כך הוא ערך החשיבות. 
%break
ויודע לשמור את הבנין, שלא יקלקלו השונאים שלו.
ומכאן מתחיל הסדר בענין חפירות היסודות, זאת אומרת, שיעור 
עומק החפירה בקרקע תלוי בשיעור גובה הבנין שבדעתו של אדם 
לבנות. 
%break
כי לפעמים יש, שהאדם אומר, שמספיק לו בנין של קומת קרקע. 
כלומר, שהוא רוצה לקיים תו"מ, שע"י זה יזכה לבנין שהוא בקומת 
קרקע, כלומר שלא להתרחק מהארץ.
%break
זאת אומרת, שהוא רוצה להשאר בארציות, הנבחן לכלי קבלה. 
דהיינו, השכר שלו, שבהשכר הזה הוא רוצה לגור. כמו שבונין בנין 
לגור, כן דוגמתו נבחן השכר לבנין, ששם הוא גר. 
%break
דהיינו, שידוע, שרק בשכר האדם רוצה לחיות. ששכר נקרא, שהוא 
מקבל תמורת עבודתו הנאה ותענוג, שזהו החיים של אדם, שרק 
בשביל תענוג והנאה האדם רוצה לחיות.
%break
היות שסדר העבודה בתו"מ מתחילים בשלא לשמה, כמו שכתוב 
בזה"ק "יש שמקיימים תו"מ בכדי שיהיה להם שכר בעולם הזה, ויש 
שעובדים בתו"מ בכדי שיהיה להם עולם הבא". 
%break
אבל כל השכר שלו הוא מה שיקבל בכלים דקבלה עצמית, הנבחן 
לבחינת ארציות, שבחינה זו נקראת, בחינת "עם הארץ", כלומר שלא 
זזים מבחינת הארץ, הנקרא רצון לקבל".
%break
כמו שאמר הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה, פרק י') וזה לשונו 
"כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן 
אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר".
%break
מה שאין כן להיות תלמיד חכם, לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
ש"תלמיד חכם" נקרא זה שלומד את מידותיו של החכם. והקב"ה 
נקרא "חכם". לכן מי שהולך בדרכי השפעה, האדם הזה נקרא, שלמד 
מהחכם. לכן הוא נקרא "תלמיד חכם".
%break
%page 655
נמצא, אלו אנשים שעוסקים בתו"מ לזכות לבנין, הנקרא "שכר של 
עולם הזה או עולם הבא לתועלת עצמו", הם נכנסים לגדר עמי הארץ. 
וזה נקרא, שרוצה לבנות רק קומת קרקע. 
%break
לכן אין הוא צריך לחפור יסוד עמוק. היינו לחפור כל יום, בכדי 
שהחפירה תהיה בעומק. אלא כשהוא חופר פעם אחת, מספיקה לו 
החפירה.
%break
כלומר, בזמן שהוא מבין, שיש לו חסרון וצורך לקיים תו"מ, מסיבת 
שיהיה לו שכר, החסרון הזה, כלומר הסיבה זו, כשהוא מבין אותה, 
כבר הוא מסוגל לעבוד להשיג את הבנין של שכר. מטעם, שכל זמן 
שאין האדם רוצה לצאת מאהבה עצמית, אין הגוף מתנגד לתו"מ. 
%break
אי לזאת, אין הוא צריך לחפור כל יום, היינו שלא צריך לחפש צורך 
וחשק לעסוק בתו"מ, מטעם שהגוף אינו מתנגד להצורך שלו, מה 
שהוא מבין שכדאי לו לעבוד לתועלת עצמו.
%break
וזה נקרא, שהחפירה שלו לא צריכה להיות כל כך עמוקה. אלא הצורך 
להבין שכדאי לעסוק בתורה ומצות, כבר הצורך הזה מספיק לו, 
שיהיה לו חומרי דלק לעבודה. 
%break
נמצא, שחפירה שנתן בפעם אחת, נשארת לו תמיד, שיכול להמשיך 
בעבודה. נמצא, שחפירה שלו לא צריכה להיות בעומק.
%break
מה שאין כן אם הוא רוצה לבנות בנין רב קומות. כלומר, שהוא לזכות 
לנשמה, הכוללת נרנח"י, וזה יכול לזכות דוקא אם כוונתו בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
כלומר, שכל מחשבותיו ורצונותיו הם רק לטובת הבורא, ולא לתועלת 
עצמו. ובאופן כזה, בזמן שהוא רוצה לעשות יסוד, בכדי לבנות בנין 
כזה, החפירות של היסוד, היינו הצורך לזה, אינו נעשה בפעם אחת.
%break
וזהו מטעם, כי לאחר שהאדם עובד עם עצמו, ונותן להבין לגופו, 
שכדאי לעבוד להשפיע, והחפירה הזאת לא באה אליו בנקל. כי בעת 
החפירה היה פוגע באבנים, שזה דבר קשה, שתהיה היכולת לעשות 
שם חלל, אפילו חור קטן קשה לחפור באבן. 
%break
כלומר, בעת שהוא רוצה להבין, שיש לו חסרון גדול, בעת שהוא 
רואה, שאינו יכול לעשות שום דבר בלהשפיע, ורוצה לבקש מה', שיתן 
לו את מבוקשו, היינו שיתן לו המאור התורה, שזה מחזירו למוטב, 
באמצע החפירה הוא מוציא אבן גדולה.
%break
פירוש, באה לו מחשבה, שהוא רוצה להבין, מדוע הוא צריך לעבוד 
בשביל ה' ולא בשביל עצמו. הלא ידוע "חייך וחיי חבריך, חייך 
קודמים". ועל הבנה זו אין לו מה לענות. 
%break
אז הוא עושה הפסקה בחפירה, כי האבן הוא קשה יותר מדי, שתהא 
יכולת לעשות בו חסרון.
%break
לכן הוא צריך לקחת מכשיר יקר - ערך, שבזה יכולים לבקוע את 
האבן. והמכשיר הזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שרק המכשיר 
הזה יכול לבקוע את האבן, הנקרא "דעת חיצון", 
%break
שפירושו, שהדעת הזה הוא מחוץ להקדושה, כי הוא רק משמש 
להקדושה בבחינת "קליפה שקדמה לפרי".
%break
לכן, היות שרק בבחינת אמונה למעלה מהדעת יכולים לבקוע את 
האבן, לכן נוהג כאן ענין של עליות וירידות. שלא תמיד האדם מוכשר 
ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שכל מה שחפר ומצא איזה חסרון 
לבקש מה', שיתן לו כח ללכת בדרכי השפעה, חזר ונסתם ע"י האבן.
%break
לכן הוא מוכרח לחפור עוד הפעם, וחוזר חלילה. וכל פעם הוא מתחיל 
לחפור ולהוציא את העפר, ובאמצע החפירה שוב הוא מוציא אבן. 
ושוב מתחיל לשאול שאלות בתוך הדעת. 
%break
ושוב הוא מתגבר ומשתמש עם האמונה למעלה מהדעת. ושוב השיג 
מקום חסרון, ומתחיל להתפלל לה', שיקרב אותו לעבודתו. היינו, 
לעבוד עבודת ה', כלומר לשם שמים ולא לתועלת עצמו.
%break
והיות שכל בנין שלו בנוי על למעלה מהדעת, שוב נסתמת החפירה. 
כלומר, שוב נעלם לו החסרון, ושוב אין לו מה לבקש. 
%break
כלומר, שאין לו צורך שה' יקרב אותו. לכן שוב מוכרח להתחיל לחפור. 
כלומר, לעבוד בכדי למצוא חסרון, שיהיה לו יסוד, על מה לבקש מה', 
לבנות את בנינו.
%break
%page 656
ובחפירה אנו מוצאים, כשחופרים בקרקע, שמוצאים עפר ואבנים, 
"עפר" נקרא בחינת ליבא. פירוש, רצון לקבל לעצמו. וזה עוד לא נורא, 
כי האדם בהתאמצות גדולה עוד יכול להוציא את העפר מן האדמה. 
%break
מה שאין כן כשבאמצע חפירה הוא מצא שם אבנים, שהדעת מתחיל 
לשאול שאלות, אז צריכים לרחמי שמים, שיתן כח להתגבר למעלה 
מהדעת.
%break
אי לזאת, יש עבודה גדולה לעסוק ביסוד, מסיבת שלא ביום אחד 
גומרים את החפירות. אלא לאחר החפירה באו תיכף האבנים, ונופלים 
בראשו, שהוא מקבל מחשבות זרות. כלומר, לאחר שכבר התגבר, 
לפי שעה למעלה מהדעת, אבל הוא לא יכול להחזיק מעמד, 
%break
אלא אחר כך שוב מקבל ירידה. ושוב מוכרח הוא להתחיל מראש. 
אבל האדם צריך להאמין, ששום עבודה אינה הולכת לאיבוד, והכל 
נשאר. ורק באמצע עבודה יש תיקון, שלא לראות את אשר כבר עשה.
%break
לכן נבחן, שהאדם, כל יום שחופר את חפירת היסוד, הוא חופר 
בעומק הקרקע, ולא מה שעבד אתמול הוא חוזר לעבוד עוד הפעם 
אותו דבר. אלא ההתקדמות היא בעומק. 
%break
ושיעור עומק החפירה הוא, עד שיקבל צורך אמיתי לעזרת הקב"ה, 
שיעזור לו, שיהיה לו רצון לעבוד בלהשפיע. "ופרוטה פרוטה מצטרפת 
לחשבון גדול". 
%break
עד שמכל החפירות הוא מגיע לעומק, שכבר יכולים לבנות עליו בנין, 
שיהא ראוי לזכות לנרנח"י של הנשמה, מה שהאדם צריך לזכות.
%break
ובנין דקדושה מובנת לנו בשני אופנים:
א. כלי,
ב. אור.
כלי נקרא, שהקב"ה נותן לו רצון וחשק להשפיע לה'.
%break
אור נקרא, לאחר שכבר יש לו רצון להשפיע, שנקרא "דביקות", אז 
הוא מקבל דרגה בבחינת הנשמה, עד שזוכה לזכות לבחינת נרנח"י. 
כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ג) וזה לשונו "כן הוא בעבודת 
הצדיקים הגמורים, שהבחירה הנוהגת בעת הסתר פנים, 
%break
ודאי אינה נוהגת עוד מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה. 
אמנם מתחילים בעיקר עבודתו יתברך, שמבחינת גילוי פנים. שאז 
מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, 
%break
בסוד הכתוב "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". אשר העבודות הללו 
מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו יתברך שבבריאה, 
שהיא "כדי להנות לנבראיו".
%break
ובהאמור רואים, שיש מדרגה לזכות לדביקות ה', כלומר שהגיע 
לדרגת רצון להשפיע. ואח"כ הולך סדר לזכות להאור, המכונה נרנח"י, 
שהם מדרגות בגילוי האור.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תולדות, שלישי) "וכל הבארות אשר 
חפרו עבדי אביו בימי אברהם, סתמום פלשתים. וישב יצחק ויחפור 
את בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים. 
%break
ויחפרו עבדי יצחק. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, לנו המים. ויחפרו 
באר אחרת, ויריבו גם עליה. ויחפור באר אחרת, ולא רבו עליה, ויקרא 
שמה רחובות, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, ויעל משם באר 
שבע".
%break
כי ענין החפירות, שחפרו, הוא למצוא חסרון וצורך לישועת ה', הן על 
הכלי. כלומר, לבקש מה' שיתן להם צורך להשפיע. והם רואים, שאינם 
יכולים, מטעם שהגוף מתנגד לזה מצד הטבע, שנולד עם רצון אך 
לקבל.
%break
אמנם גם בזה יש להבחין ב' הבחנות:
א. שהוא מתפלל לה', שיתן לו כח להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד 
בעמ"נ להשפיע. והוא רוצה, שה' יתן לו הכח הזה.
%break
ב. יש לפעמים, שאין האדם יכול לבקש מה', שיתן לו הרצון להשפיע, 
מטעם שהגוף מתנגד גם על התפלה. שהגוף מפחד, אולי ה' יעזור לו, 
ויעזוב את הרצון לקבל. 
%break
נמצא, שהוא צריך להתפלל, שה' יתן לו כח להתגבר על הגוף, ושכן 
יהיה לו כח להתפלל לה', שיעזור להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד 
בעמ"נ להשפיע.
%break
%page 657
נמצא, שהוא מתפלל תפלה. ומה בקשתו. שיכול להתפלל. וזה נקרא 
"תפלה לתפלה". וזה נקרא, שה' צריך לעזור לו על הכלי. כלומר 
שיבין, שחסר לו הכח של השפעה. 
%break
נמצא, שה' עוזר לו, ונותן לו רצון, שישתוקק להבין, שלא חסר להאדם 
אלא הרצון להשפיע במוחא וליבא.
%break
ואח"כ, כשיש לו הצורך, שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אבל אינו יכול, 
אז הקב"ה נותן לו האור. כלומר, אור, הבא לתיקון הכלי. כלומר, 
שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאור הזה נקרא בשם 
כלי. כידוע, שהאור נקרא על שם הפעולה. 
%break
והיות שהאור נותן לו הרצון, שנקרא "כלי", לכן נקרא זה, שה' נתן לו 
הכלי דהשפעה. וזה נקרא "היסוד". שעל יסוד כזה יכולים לבנות בנין 
רב קומות. כלומר, לאחר שהשיג יסוד, שהוא הכלי דהשפעה, אז הוא 
מתחיל לזכות לקומה שלימה של נרנח"י שבנשמתו.
%break
אולם בענין, שהפלשתים היו סותמים את הבארות אשר חפרו עבדי 
אביו בימי אברהם, יש לפרש על דרך העבודה. ש"אברהם" נקרא 
בחינת חסד. ו"עבדי אברהם" נקראים אלו שהולכו בדרך של מידת 
החסד. כלומר, אלו שרצו ללכת בדרכי השפעה, הנקרא "חסד". 
%break
וחפרו לעצמם את החסרון הזה, כלומר, הנחיצות לכלים דהשפעה, 
כנ"ל. ועד כמה שחפרו למצוא חסרון, סתמו להם את החסרון. והיו 
להם תמיד עבודה מחדש, לחפור עוד, כנ"ל, וחוזר חלילה.
%break
ובהאמור יש לפרש את המחלוקת בין רועי גרר לרועי יצחק, כמו 
שכתוב "ויחפרו עבדי יצחק, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ויקרא שם 
הבאר עשק, כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם עליה. 
%break
ויקרא שמה שטנה. ויחפור באר אחרת, ולא רבו עליה. ויקרא שמה 
רחובות. ויעל משם באר שבע".
%break
ויש להבין, מהו פירוש "רועי" ברוחניות. ומהו ההבדל בין "רועי גרר" 
ל"רועי יצחק" בעבודה. ומדוע על חפירות ב' בארות הראשונות היה 
ריב, ועל חפירת באר השלישית לא היה ריב, כמו שכתוב "ולא רבו 
עליה".
%break
ידוע, שאין האדם יכול לחיות בלי פרנסה. כלומר, "פרנסה" נקרא מה 
שמפרנס את האדם, שמזה הוא מתקיים בחיים שלו. ואומר, שבעבור 
זה כדאי לחיות. ובטח יש הרבה מדרגות בפרנסת האדם. 
%break
יש שמסתפקים במעט. כלומר, שאם יש לאדם מזונות, כמו המזונות 
של בעלי חי, כלומר במה שבעלי חי מסתפק, הוא אומר "בשבילי זה 
מספיק, וכדאי לחיות בשביל פרנסה כזו". ולעומת פרנסות של אחרים, 
הוא נקרא שמסתפק במועט.
%break
ויש שאומרים, שדי להם אם יש להם מזונות כדוגמת מה שמספיק 
לפרנס ילדים קטנים, שזה דבר נוסף לבעלי חי. שיש להם ענין, 
שמשחקים במחבואים, ובצעצועים, וכדומה. והם מסתפקים בזה. 
%break
ואומרים, שממה שאנו נהנין, לא מוכרח להיות דבר אמת. אלא אפילו 
שהוא שקר, גם משם אנו מוציאים את פרנסתנו. ולהיפך, מדבר של 
אמת אין אנו מוציאים בזה שום טעם.
%break
כמשל, שאמרתי הרבה פעמים, שאנו רואים מציאות אצל ילדות 
קטנות, שההורים קנו להם בובות של סמרטוטין, לשחק בהם. ויש 
לפעמים, שהאם נמצאת במטבח, והיא מכינה צרכי שבת. ויש לה 
תינוק בגיל שנה בבית, והתינוק בוכה. 
%break
והאם אומרת להילדה הקטנה שלה "לכי ותשחקי עם התינוק. וע"י זה 
התינוק יהנה, ואני אהנה, בזה שאני אוכל לבשל צרכי שבת". ואנו 
רואים במציאות, שהילדה לא תלך. 
%break
ואם היינו שואלים את הילדה "מדוע את לא רוצה לשחק עם התינוק, 
ורק את משחקת עם הבובה שלך, ואת מנשקת אותה, ומדוע את לא 
רוצה לשחק עם תינוק אמיתי, ולא עם תינוק העשוי מן סמרטוטים. 
%break
והלא את רואה, האמא עושה ממש להיפך, שאף פעם היא לא 
מנשקת את הבובה שלך, אלא התינוק האמיתי". 
%break
בטח הילדה היתה עונה "האמא שלי לא רוצה להנות מהחיים, לכן 
היא לא יכולה לשחק עם בובה. אבל אני עוד רוצה להנות מהחיים, לכן 
אינני מסוגלת לשחק עם תינוק אמיתי".
%break
%page 658
כמו כן יש בדרכי עבודה, שאין האדם מסוגל להנות מענין אמיתי 
בעבודה, אלא דוקא מהשקר האדם מתפעל, ומקבל הנאה וחיות מזה. 
%break
ואם אומרים לו "לא יפה בשבילך להנות בעבודה מדברים שאינם 
אמיתיים", הוא עונה "אני עוד רוצה להנות מהעולם, לכן אני מסתפק 
במיעוט, במה שאני עוסק בתו"מ".
%break
ובדרך כלל, הרבים שעובדים בעבודת הקודש ומקיימים תו"מ. כל 
אחד ואחד בורר לעצמו את השיעור, עד כמה הוא צריך לתת זמן 
עבור תו"מ. כל אחד משער לעצמו, הן בכמות והן באיכות, מה שהוא 
מבין שמספיק בשבילו. 
%break
ואומר, שהוא מסתפק במיעוט. הוא לא מוכרח להיות בין העשירים, 
שיש רכוש גדול. אלא כל אחד מבין בטוב טעם ודעת את שיעורו 
בתו"מ.
%break
וזהו כמו שאומר הזה"ק על הכתוב "נודע בשערים בעלה. כל אחד 
ואחד לפי מה דמשער בלביה". 
%break
זאת אומרת, לפי מה שהוא משער בלבו גדלות הקב"ה, בשיעור זה 
הוא יודע כמה זמן הוא צריך לתת בתו"מ, ועד כמה הוא צריך 
להתיגע, אם קשה לו לקיים את התו"מ.
%break
אולם יש יחידי סגולה, שאין להם סיפוק ממה שהרבים מתפרנסים. 
ואי סיפוק, ממה שהם מרגישים, ולפי מה שאומר האר"י, הוא ענין 
שורש נשמה. שהוא צריך להתקדם בשיעור יותר מהרבים. 
%break
והוא מתחיל להבין, שעיקר עבודה, הוא צריך להיות, בכדי לפרנס 
עצמו ממאכל אדם, ולא ממאכל בהמה, או מהמאכלים שנותנים 
לקטנים. כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין לקטנים, מלמדין אותן 
לעבוד לשם שכר, ולא מגלין להם את ענין לשמה".
%break
אבל כאן מתחיל עיקר היגיעה, בזה שהוא רוצה ללכת בדרך השפעה 
לה', ולא לתועלת עצמו. ולזה הגוף מתנגד. ואז מתחיל לקבל 
מחשבות, מה שהם רוצים לתת לו להבין "אין אתה צריך להיות יוצא 
מהכלל. 
%break
וכמו שהרבים מסתפקים מהפרנסה של שכר תמורת היגיעה בעולם 
הזה ובעולם הבא, זה צריך להיות מספיק בשבילך גם כן. ומה אתה 
מרעיש עולמות, שאתה רוצה לעבוד דוקא בדרך של השפעה. 
%break
הלא אתה רואה, שזהו דבר קשה, אחרת גם הרבים היו עובדים 
בהשפעה". ובאלו הטענות, המחשבות האלו סותמים את החפירות, 
כלומר החסרונות והצורך להשיג את הרצון להשפיע.
%break
ובהאמור נפרש מהו "רועי גרר", ומהו "רועי יצחק", ומהי המחלוקת 
ביניהם. "רועי" פירושו מפרנס. "רועי גרר" יהיה פירושו, שהפרנסה 
שלהם היא ממה שהם נגררים אחרי הרבים. 
%break
כלומר, שבאו להם מחשבות, שלא צריכים לעבוד כדרך שיחידים 
עובדים, שרוצים להגיע אל האמת, שנקרא "לשמה", שהוא בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
אלא שמספיק להם אם המה יהיו עובדים ומקיימים תו"מ, בכדי לקבל 
תמורתם שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא. כלומר, שגם כאן בקיום 
תו"מ יכול ללכת בדרך של הסתפקות במועט.
%break
"רועי יצחק", כלומר המפרנס של יצחק, נקרא זאת, שמפרנסת 
בחינת יצחק, הוא בחינת השפעה. שכל זמן שהוא יכול להשפיע לה', 
זוהי הפרנסה שלו, ומזה הוא עושה חיים.
%break
וזה היה הריב בין "רועי גרר", שהם היו אומרים לו, שכל מה שחופרים 
למצוא חסרון וצורך לעסוק רק בדרך השפעה, אין כדאי לחפור ולחפש 
חסרונות כאלו. וסיתמום את החסרון, בזה שהיו אז אומרים "אנו 
צריכים להיות נגררים אחרי הרבים, ולא להיות יוצא מהכלל".
%break
ו"רועי יצחק" חפרו וחיפשו צורך וחסרון למצוא כאב ויסורים, בזה 
שהם לא יכולים לעשות מעשים על הכוונה דלהשפיע. זאת אומרת, 
הגם שהיו מבינים, שעיקר הוא לעבוד בהשפעה, אבל כאב ויסורים לא 
היו מרגישים מהחסרון הזה. 
%break
לכן חפרו וחפשו עצות איך להרגיש יסורים. ובאו "רועי גרר" וסתמום 
את החסרונות שמצאו. כלומר, שנתנו להבין, שזה לא נורא, אנו יכולים 
להגרר אחרי הרבים, מה שהם אומרים, שאנחנו מסתפקים במועט.
%break
%page 659
וזה גרם לרועי יצחק יסורים. היות לאחר שנתנו יגיעה רבה, איך 
למצוא, שהחסרונות בזה שלא יכולים לעבוד בהשפעה, שיהיה להם 
מזה יסורים. וכבר היה מקום להתפלל מעומק הלב. 
%break
והיה להם כבר מקום ברכה, כלומר לתת תודה לה', בזה שגילה להם 
מקום חסרון, שזהו העיקר בעבודת ה'. 
זאת אומרת, אם אין הם יכולים לכוון את המעשים לטובת ה', אין הם 
נקראים "עובדי הקב"ה, אלא עובדים את עצמם". 
%break
פתאום באו רועי גרר, והיו מושכים אותם להיות נגררים אחרי פרנסת 
הרבים, כנ"ל. נמצא, שבזה סתמו את כל הבארות של רועי יצחק. וזהו 
ענין הריב שהיה ביניהם על חפירות הבארות.
%break
ועכשיו נבאר מה ששאלנו, מדוע על שתי בארות הראשונות רבו רועי 
גרר, ועל באר השלישית לא רבו. ידוע, שסדר העבודה הוא בג' קוים, 
ימין ושמאל, שהם בהפוכים זה לזה, ואח"כ בא הקו האמצעי, ואז 
נעשה שלום.
%break
וגם ידוע, מזה שדברנו, שהרבים שייכים לקו אחד. אי לזאת, אין מי 
שיהיה נגדו, שיטען טענות הפוכות, היות שאין לו רק קו אחד. לכן אינו 
נוהג בהם כל כך ענין של עליות וירידות. מה שאין כן בקו ימין, הקו 
שמאל הוא נגדו, ולכן בקו ימין כבר שייך שם ענין עליות וירידות.
%break
קו ימין, ידוע שהוא קו של אמת. מה שאין כן קו אחד אינו כל כך אמת. 
וידוע, שכל דבר שרחוק מאמת, יותר קל לקיים. 
%break
לכן דרך הרבים, שלומדים אותם ללכת בקו אחד, פירוש, שהם עוד 
לא הגיעו לדעת ולהבין, שיש יותר מהמעשים, אלא בזמן שמקיימים 
את התרי"ג מצות, ומכוונים שהקב"ה צוה לנו לקיים אותם, וע"י זה 
נקבל שכר, הרי זה צדיק גמור.
%break
וכל ההבחנות בין העובדים הוא בענין כמות. כלומר, כמה זמן שכל 
אחד ואחד נותן עבור התעסקותו בתו"מ. אי לזאת, היות שאינו כל כך 
קרוב לאמת, כלומר להיות שלא לשמה, לכן אין שם במצבים האלו, 
הנקראים "פרנסת הרבים", כל כך עליות וירידות, 
%break
מטעם אם הוא רק מאמין בשכר ועונש, לפי אמונתו, הגוף מסכים 
לעבוד ולתת יגיעה לקיים תו"מ. משום שהשכר, שהוא מצפה לקבל 
לתוך כלים דקבלה שלהם, אין זה בניגוד להגוף, הנקרא "רצון לקבל 
לעצמו". וממילא הם יכולים לעבוד בהתמדה גדולה.
%break
ויש עוד סיבה, שאין בהם כל כך ירידות. משום שהם רואים הצלחה 
בעבודה. כלומר, שהם רואים, שכל יום הם מתקדמים בתורה ומצות. 
כי מטבע של האדם, בזמן שרואים שמצליחים באיזו עבודה, אז יש כח 
לעבודה, וכל זה נבחן לקו אחד.
%break
מה שאין כן כשהאדם מתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהשכר 
שלו, למה שהוא מצפה שיקבל תמורה עבור עבודתו, הוא שישיג 
בחינת דביקות בה'. שכוונתו בקיום תו"מ הוא, שיהיה לו רצון אך ורק 
להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
והוא, עד כמה שהוא נתן יגיעה לזכות לכלים דהשפעה. והוא לא זז 
כמלוא נימא. אלא להיפך, אם כן הוא רואה, שהוא לא מצליח בעבודה, 
אם כן מאין הוא יקבל חיות, שיוכל להמשיך בעבודה.
%break
אז התיקון הוא, שידע את האמת, דהיינו, שהוא עדיין שקוע באהבה 
עצמית, והוא עדיין רחוק מהקב"ה. אבל אז הוא צריך לומר לעצמו, 
הגם שאני עוד לא רואה שום התקדמות בעבודה, מכל מקום יש לי 
זכיה גדולה, שאני יכול לעשות משהו בתו"מ.
%break
וצריך להאמין אז למעלה מהדעת, הגם שהוא עוד לא מרגיש את 
גדלותו יתברך, שזה שהוא עושה דבר קטן בתו"מ, אפילו שזהו על 
דרך הכפיה, 
%break
מכל מקום אני שמח, בזה שיש לי קצת אחיזה בתו"מ. ועל זה הוא 
נותן תודה לה'. וזה נקרא, שהתודה שהוא נותן לה', הוא על דרך 
אמת.
%break
כלומר, שהוא יודע את האמת, איך שהוא מרוחק מה'. ומכל מקום הוא 
שמח בזה שיש לו כח לעשות משהו בתו"מ, אף על פי שאינו עושה זה 
בכל הלב. אבל חשוב אצלו, בזה שהוא משמש להבורא, אפילו שהוא 
עוד לא מרגיש את גדלות הבורא. 
%break
%page 660
אבל זה שנתן לו לעשות משהו עבורו, על זה הוא נותן תודה לה'. וזהו 
אמת, שאינו מרמה עצמו לחשוב, שהוא נחשב בין עובדי ה', הלא הוא 
יודע את האמת, שכל מה שהוא עושה, הכל הוא בכפיה ולא ברצון 
הלב.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בקו אחד, זה שנותנים תודה לה', על מה 
שזיכה אותם לעסוק בתו"מ, יש שם ב' גרעונות:
א. שהוא חושב עצמו לעובד ה'. וזהו אינו אמת, היות שהוא עובד 
לעצמו.
%break
ב. לא שה' הוא חשוב בעיניו, שכדאי לעבוד לטובת ה', אלא כל 
החשיבות של העבודה היא, כמה שכר שהוא יקבל תמורת יגיעתו. 
כלומר, הוא מסתכל על השכר, אם הוא יקבל משכורת חשובה. ולא 
אם "נותן המשכורת" הוא חשוב.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בקו ימין, מסתכלים על "הנותן העבודה", 
עד כמה שהוא חשוב אצלם. וחשקם תמיד, שהנותן עבודה יקבל 
תמיד אצלם חשיבות. וזה שכרם. וזה נקרא, שהם משתוקקים תמיד 
לראות את גדלות ה'.
%break
נמצא, שהם לא משתוקקים על התמורה, מה שיקבלו עבור עבודתם. 
אלא הם מסתכלים תמיד, בעת שהם מקיימים מצותיו, שהמצוה, 
כלומר שהנותן את הפקודות, יהיה בעיניהם כל פעם יותר חשוב. 
%break
וזוהי התמורה שלהם בתו"מ, במה שהם מתיגעים עצמם. ולכן הם 
אומרים, אפילו על דבר קטן, שיש להם אחיזה בתו"מ, שזהו דבר 
גדול. והם ששים ושמחים ומקבלים חיות.
%break
ובזה נבאר הריב, שהיה על חפירה הראשונה, היות שענין שלוש 
החפירות, שהיה שם, הוא כולל כל סדר העבודה. כלומר, שיש הרבה 
חפירות ששייכים לקו ימין. והרבה חפירות ששייכים לקו שמאל. 
והרבה חפירות ששייכים לקו האמצעי. 
%break
והסיבה לזה היא מטעם שלא בפעם אחת גומרים את החפירות, אלא 
שבכל קו יש הרבה לחפור אותו, עד שקונים את הקוים בשלימות.
%break
הנה הבאר הראשון שחפרו, כתוב "ויקרא שם הבאר "עשק", כי 
התעשקו עמו". יש לפרש "עשק", היינו שעם הבאר הראשון, המרומז 
לקו ימין, היו עוסקים בתו"מ בחפירות האלו. כי קו ימין נקרא שלימות, 
כי שמאל נקרא חסרון. 
%break
וימין נקרא שלימות, כלומר שבבחינת ימין היה להם כח לעסוק בתו"מ 
בשמחה, מטעם כנ"ל, שכמה אחיזה שיש להם בתו"מ, הם מאמינים, 
שזה בא להם מלמעלה, שהקב"ה נתן להם רצון וחשק, שיוכלו קצת 
לעסוק בתו"מ. 
%break
וזהו שטענו רועי יצחק "עד כמה שיש לנו אחיזה משהו, חשוב לנו, 
ואנחנו נותנים תודה לה' עבור זה".
%break
לעומת זה באו רועי גרר, שהם נגררים אחרי רבים, מה שהרבים 
אומרים "אנו מקיימים תו"מ בכוחות עצמנו. ומשום זה אנו דורשים 
מה', שישלם לנו עבור יגיעתנו בתו"מ". 
%break
ובזה הם סותמים את הבאר מה שחפרו עבדי יצחק, שאומרו "מכאן 
אנו יכולים לקבל חיות, מטעם שחשוב לנו אפילו דבר קטן, במה 
שהקב"ה נתן לנו רצון וחשק, לעשות משהו בעבודת ה'. 
%break
ואנחנו רואים, שיש אנשים, שאין להם רצון וחשק לעסוק משהו 
בעבודה, משום שה' לא נתן להם את הרצון הזה".
%break
לכן עבדי יצחק היו מקבלים מבאר הזה חיים. באו רועי גרר, וסתמום 
את הבאר הזו, שלא יוכלו לקבל חיים משם. והיו אומרים להם "מה 
שאתם מתעשקים בעבודה המועטת הזו, כלום לא שוה. 
%break
כי לא תקבלו שום שכר עבורה, כי עבודה זו אינה חשובה כלל, מטעם 
כי הוא דבר מועט, כי כך מקובל אצל הרבים".
%break
לכן הבאר הראשון, שקראו אותו בשם "עשק", הם אומרו "שזה לא 
עשק, שיהיה כדאי לשמוח עם זו עבודה המועטת, שאתם עושים מזה 
עסק. 
%break
הלא אין על מה להסתכל, כמו שאתם בעצמכם אומרים, שזוהי עבודה 
רק של משהו. ומה שאתם מסתכלים על הנותן, לא מובן לנו".
%break
%page 661
ואח"כ רועי עבדי יצחק עברו לעבוד בקו שמאל, היינו לעשות בקורת 
על המצב שבו הם נמצאים, שעדיין משוקעים באהבה עצמית, ולעבוד 
לשם שמים, והם רואים, שאינם מסוגלים לעשות דבר זה בכוחות 
עצמם. לכן הם חופרים בעומק הלב, למצוא חסרון וכאב. 
%break
זאת אומרת, שמחפשים עצות, איך להרגיש יסורים מזה שהם 
מרוחקים מדרך של השפעה. ובטח בזמן שיהיו להם יסורים, בטח הם 
יקבלו עזרה מה'. כמו שהיה ביציאת מצרים, כמו שכתוב "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
%break
לכן ע"י החפירה בעומק הלב מצאו באר, כלומר שמצאו מקום שיוכלו 
להתפלל. "ויריבו גם עליה, ויקרא שמה "שטנה". 
%break
פירוש, שרועי גרר היו להם למשטין, שלא נתנו להם להתפלל, שה' 
ימלא חסרונם, היינו שה' יתן להם כח התגברות על הכלי קבלה, 
שיוכלו לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא, שע"י הריב שלהם סתמום את החפירות, שחפרו בקו שמאל, 
שיהיה להם צורך, שה' ימלא משאלותם לטובה. 
%break
שענין "טוב" נקרא בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, 
מעשי למלך". שפירושו "מעשי למלך", שכל המעשים שהוא עושה, 
יהיו עבור המלך, שכוונתו להשפיע למלך.
%break
ורועי גרר היו להם לשטן, שלא יכלו להתפלל. מטעם שהם היו נגררים 
אחרי הרבים, שאומרים "עיקר הוא המעשה. והכוונה לעשות לשמה, 
זה לא שייך לנו. אלא דוקא אנשים, שהם מלידה זכי נפש ובעלי 
כשרונות. ועבודה דלהשפיע לא שייך לנו". 
%break
וממילא סתמו את הצורך לתפלה. לכן קראו את הבאר השני בשם 
"שטנה", מלשון "שטן". וגם בקו זה לא היה בפעם אחת עשו את 
הבאר השני, אלא שהיו חופרים הרבה פעמים בכל קו וקו. אלא כולם, 
היינו כל החפירות, נכנסים תחת שם של "שלוש בארות".
%break
אולם אח"כ, לאחר שעברו את התהליך של עבודה בב' קוים, זכו לקו 
האמצעי. וזהו כמו שדברנו במאמרים הקודמים, שקו ימין נקרא 
"אביו", וקו שמאל "אמו", וקו אמצעי נקרא "הקב"ה". כמו שכתוב "ג' 
שותפים באדם, אביו ואמו והקב"ה".
%break
"אביו נותן את הלבן". כלומר, שאין שם שום חסרון, אלא הכל לבן, 
כנ"ל, שהוא שמח בחלקו, במה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות.
"ואמו נותנת את האודם", שפירושו, שהוא לא נמצא במצב טוב, אלא 
מלא חסרונות, ואז יש לו מקום לתפלה.
%break
ואח"כ "הקב"ה נותן הנשמה". ובזמן שהקב"ה עוזרו, שנותן לו 
הנשמה, אז אין כבר מקום להשטן, שיהיה לו מה להשטין. וזה שכתוב 
"ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה "רחובות". ויאמר, כי 
עתה הרחיב ה' לנו, ויעל משם באר שבע".
%break
ושאלנו, מהי הסיבה, שלא רבו רועי גרר על באר השלישי. והענין הוא, 
כי במקום שיש חסרון בקדושה, שם יש אחיזה לס"א. 
%break
לכן כשהאדם הולך בקו ימין, בזמן שהוא יודע בעצמו, שהוא משוקע 
באהבה עצמית, וכל מעשיו אינם לשם שמים, אלא הוא רוצה להיות 
עובד ה', ובינתים הוא עובד את עצמו. 
%break
ויחד עם כל השפלות שבו הוא נמצא, הוא רוצה לתת תודה לה', על 
מה שהוא נתן לו קצת מגע בעבודת ה', אפילו הוא שלא לשמה.
%break
והוא מאמין למעלה מהדעת, שה' נתן לו את המחשבה ורצון לעסוק 
קצת בעבודה. והיות שהוא מאמין, עד כמה שאפשר לו בלמעלה 
מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', לכן אפילו שאין לו הזכיה, שירגיש את 
החשיבות בתוך הדעת, 
%break
מכל מקום, במה שיש לו הזכיה לעשות מעשים פשוטים, הוא מודה 
ומשבח לה'. והוא שש ושמח, ורוצה לתת תודה לה', כמו אלה אנשים 
שהם בבחינת קו אחד.
%break
כלומר, שמרגישים שהעבודה מה שהם עושים, הוא באמת בשלימות. 
ומה שיש להוסיף על עבודתם, הוא רק בבחינת הכמות. אבל בבחינת 
האיכות הם מרגישים עצמם לשלימים. עד כדי כך, היות שיש להם 
עבודה בענין ענוות, כמו שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
%break
הם משקיעים עבודה גדולה בזה, איך למצוא בעצמם איזה שפלות. 
וזה הכל מטעם, שאין הם יודעים, רק מקו אחד. וזוהי עבודת הרבים.
%break
%page 662
ועל האדם הרוצה ללכת בקו ימין. כלומר, שהוא יודע שיש קו שמאל 
גם כן, שהוא מחליש את הקו ימין. לכן האדם צריך להשקיע הרבה 
כוחות, להאמין למעלה מהדעת, שקצת עבודה ברוחניות, אפילו שאין 
בזה שלימות, כמו שהם מרגישים בעצמם, הוא חשוב. 
%break
ולתת תודה לה', ולהיות שש ושמח, וירגיש שיש לו עכשיו חיים, 
שבשביל חיים כאלו כדאי לחיות.
%break
זאת אומרת, שע"י זה שהוא מאמין למעלה מהדעת, שלגדלות הבורא 
אין קץ, וחשוב לו מאוד, בזה שהוא יכול לשמש את המלך, זהו נקרא 
"קו ימין". וזוהי עבודה גדולה. 
%break
והאדם צריך להרגיש חשיבות בעבודה של קו ימין. וצריך להשתדל, 
שיהיו לו חיים, כמו בזמן שהיה עובד בקו אחד. באותו שיעור. על כל 
פנים לא פחות משהיה עוסק בקו אחד, מטרם שבא לעבוד בקו ימין.
%break
אולם כאן בקו ימין יש עבודה רבה בזה. וזה לא בא בקלות, כמו שהיה 
עוסק בקו אחד. והיא מסיבה, ששם היה יודע, שהמעשים שלו, שהוא 
עושה, הם מעשים גדולים וחשובים. לכן היה יותר קל לעשות. 
%break
מה שאין כן בקו ימין, הוא רואה בעצמו, שהמעשים שלו, לפי עצמם, 
אין לו ערך, מסיבת שהוא לא עושה בכל רצונו. אם כן אין הוא יכול 
לומר, שהוא עושה דברים חשובים, ובודאי ה' יתן לו הרבה שכר 
תמורת עבודתו.
%break
מה שאין כן בקו אחד אין לו התנגדות מצד הגוף, לכן הוא בקלות יכול 
לעבוד בלי שום הפרעות. מה שאין כן בקו ימין יש לו עבודה גדולה, 
מסיבת שהוא אומר, שהוא רוצה לעבוד לטובת הבורא ולא לטובת 
הגוף. 
%break
וממילא הגוף מתנגד, ויש לו כל פעם מלחמה עם הגוף. ותמיד הוא 
צריך לעבוד עמו ולנצח אותו.
%break
ועוד יש כאן ענין, שכל פעם, אם הוא רוצה ללכת בקו ימין, ושיהיה לו 
כח לעבודה, הוא צריך תמיד להגדיל את הבורא, ולעבוד עבודה רבה, 
לחפש עצות, איך להשיג את גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
כי המעשים, אם הוא יחשיב אותם, דהיינו שיאמר, שהמעשים שלי 
חשובים מאוד למעלה, אם הוא יגיד כך, בטח שהוא שקר, מסיבת 
שאינם לשמה. שבכל מעשה שהוא עושה, מעורבת שם אהבה עצמית 
במקום אהבת ה'.
%break
אבל בקו אחד הם כן מחשיבים את המעשים, משום שבקו אחד 
מדברים רק על המעשים ולא על הכוונה. כלומר, אם גם כוונתו היא 
בעמ"נ להשפיע או לא, אין שם סדר העבודה לדקדק על המעשים. 
%break
מה שאין כן בזמן שמתחילים לעבוד על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא 
"קו ימין", אי אפשר לומר, שהמעשים הם בסדר, שתהיה לו שמחה 
מהעבודה שהוא עושה.
%break
אולם אם הוא מגדיל את הבורא, כמה שביכולתו למעלה מהדעת, אף 
פעם לא יגזים את אמונתו בגדלות ה'. כי בודאי צריכים לומר, 
שהקב"ה היותר גדול מכפי שהאדם יכול להגדיל אותו. לכן זה שאומר, 
שה' הוא חשוב, נמצא, שאומר אמת, וממילא הוא הולך בדרך האמת.
%break
ואז האדם יכול לומר, כמו בגשמיות אנו רואים באדם חשוב, אפילו 
שיש לאדם לעשות לו שרות קטן, האדם שמח ומקבל מצב רוח 
מרומם. 
%break
זאת אומרת, לא שהמעשה הוא העיקר, כלומר באיזה שרות הוא 
עושה, אלא למי הוא עושה את השרות. לכן כשהאדם הולך בקו ימין, 
זהו קו של אמת.
%break
אולם, היות שקו ימין הוא קו של אמת, יש התנגדות גדולה מצד 
הס"א, שהיא לא נותנת ללכת בדרך האמת, המוביל לבחינת תיקון 
העולם. היות שבנין הקליפות באה מעולם השבירה והקלקול. 
%break
לכן כל הדברים שישנם בעולם, אם הוא שייך לבחינת חורבן וקלקול, 
יש כח לעשות את המעשים האלו. ואנו רואים, שזה בולט אצל ילדים 
קטנים, שמסוגלים לעבוד על שבירה וקלקול, ואינם מסוגלים לעבוד 
על דברים המביאים לתיקון, כנ"ל בהמשל של ילדה קטנה.
%break
וזוהי מסיבת השבירה שהיתה בעולמות העליונים. לכן בענפים 
הגשמיים הולכים לפי אותם הדרכים. לכן לקלקול ושבירה יש כוח 
לעבוד. מה שאין כן לתיקון, היות שעוד לא נגמר התיקון למעלה, לכן 
קשה בענפים הגשמיים לעבוד בדברים, המביאים לתיקון העולם.
%break
%page 663
לכן קשה מאוד ללכת בקו ימין. זאת אומרת, האדם צריך להסתכל, 
איך אנשים נותנים כוחות בדרך של קו אחד. ואותם כוחות 
והתרוממות, לכל הפחות צריכים להיות בזמן שהולכים בקו ימין.
%break
ובזמן שהאדם רוצה להחשיב את הקו ימין, באים "רועי גרר" ועושים 
ריב. כלומר, שנותנים לו להבין "הדרך הזו היא לא בסדר. איך אתה 
רוצה לתת תודה לה' עבור עבודה קטנה כזו. מה זה שאתה נותן 
תודה לה' על דבר שאין לו ערך. 
%break
בשלמא אלה הרבים שהולכים בקו אחד, שהם יודעים, שמעשיהם, 
מה שהם עושים, הם מעשים חשובים. על זה יכולים לתת תודה לה'. 
אבל על דברים של "מה בכך". הלא אתה בעצמך אומר, שהמעשים 
שלך אין להם שום ערך, היות שזהו "משפה ולחוץ", 
%break
מטעם שאתה אומר, שאינך עושה לשם שמים. אם כן התודה שלך 
היא כמו חנופה. ואיך אתה לוקח שמחה והתרוממות רוח משקר".
%break
ורועי גרר גוררים אותו לדעת רבים, שרק על מעשים חשובים יכולים 
לתת תודה לה', וזהו אמת. מה שאין כן אתה הולך בשקר. והקליפה 
הזו היא קליפה גדולה, שאינה נותנת לאדם האפשרות להיות בשמחה 
ולקבל חיים מן האמת. 
%break
אלא רוצה דוקא להביא את האדם לידי עצבות ולידי דכאון נפשי. 
ולפעמים היא מביאה אותו למצב, שאין לו טעם בחיים. ואז מכל, מה 
שהאדם יכול לקבל הנאה, הוא רק מדבר אחד, משינה. שבזמן שהוא 
ישן, הוא נהנה, מזה שלא נמצא במצב של יאוש וחוסר טעם בחיים.
%break
וזה דומה לאדם, שרוצים לעשות לו איזה נתוח בבית חולים. אז יש 
רופא מיוחד, הנקרא "רופא המרדים". ולרופא הזה האדם מצפה, 
שיתן לו עצה, שיוכל להרדם, לכל הפחות על שלושה חדשים. 
%break
והקליפה הזו הורסת את הקדושה לגמרי, היות שאין מציאות, שהאדם 
תהיה לו האפשרות לומר, שהקב"ה נקרא "טוב ומטיב". והאדם קורא 
למצב הזה בשם "ירידה". ונשאלת השאלה, לאן הוא יורד.
%break
התשובה היא, הוא יורד "לשאול תחתיות". ובאם האדם מתחזק 
במצב הזה, הוא אומר (שיר חנוכה) "ה' העלית מן שאול נפשי". אי 
לזאת, מוטל על האדם, בזמן שבא אליו "רועי גרר", ורוצים לגרור 
אותו לרשות הרבים. 
%break
כלומר, איך שהם מסתכלים על האדם, שעושה מעשה קטן. בזמן 
שהם יודעין שזה קטן, לא מתחשבים עם מעשה כזו. ואיך אתה עושה 
דבר והפוכו. 
%break
שמצד אחד, אתה מודה שמעשה כזה, כשעושים ויודעים בשעת 
מעשה, שהמעשה הזה הוא מלא חסרונות, מטעם שיש בעת העשיה 
מלא מחשבות זרות, כל אחד לפי דרגה דיליה.
%break
למשל, עושים ברכה, ונותנים תודה לה', ואומרים "אשר קדשנו 
במצותיו". ויודעים בזמן הברכה, שלא מרגישים שום טעם בעת עשיית 
המצוה. ונותנים על זה תודה רבה. 
%break
אם כן הוא אומר, מה שהוא עושה ברכה ונותן תודה, אין זה מטעם 
שעושה עכשיו דבר חשוב, ואח"כ אתה אומר, שהאדם צריך לקבל 
חיים ולהיות בשמחה, מזה שזכה לעשות מצוה. 
%break
אפילו שהיא בלתי חשובה. ולתת תודה לה' עבור שזכה אותך, 
ואומרים "אשר בחר בנו". ועוד אתם אומרים "אהבת עולם עמך בית 
ישראל אהבת תורה ומצות".
%break
מתעוררת השאלה, אם אתה לא רואה שום דבר בהמצוה שאתה 
עושה, אם כן מה אתה אומר, שהבורא נתן לנו דברים טובים, מטעם 
שהוא אוהב אותנו. 
%break
מה טעם יש בהמצוה הזאת, שאתה אומר, שמחמת אהבה הוא נתן 
לך. אנחנו, הרבים, אומרים, שהוא נתן לנו תורה ומצות מחמת שהוא 
אוהב אותנו. זהו כמו שאמר רבי חנניא בן עקשיא "רצה הקב"ה לזכות 
את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
%break
%page 664
פירוש, היות שהוא רצה לזכות אותנו, שיהיה לנו עולם הבא ועולם 
הזה, כלומר שנקבל הרבה שכר ולא יהיה זה בחינת בושה. כידוע, 
שלחם חסד, כשאדם אוכל, הוא מתבייש. 
%break
לכן "הרבה להם תו"מ", כדי שנוכל לקבל הרבה שכר. וממילא אנו 
יודעים, שבעשיה קטנה שאין בה שלימות, תהיה זו בבחינת "נהמא 
דכסופא".
%break
לכן, בזמן שהאדם הולך בקו ימין, ורוצה לקבל חיים והתרוממות רוח, 
מזה שעשה דבר קטן, ונותן תודה לה', עבור שזיכה אותו לעשות 
משהו עבור ה', והוא מאמין למעלה מהדעת, שהמלך הוא מלך גדול, 
הנקרא בשם "האל הגדול הגבור והנורא".
%break
ואומרים, שלפי חשיבות המלך, אפילו שלא ניתן רשות אלא לעשות 
שרות קטן להמלך, אפילו שהדבר לא כל כך חשוב, ויש בהדבר הרבה 
חסרונות, אבל לפי חשיבות המלך, שאם יש לו קצת מגע עם המלך, 
זהו חשוב בעיניו, היות שלא מבקש שכר.
%break
היות הסדר הוא, אם מביאים איזה דבר למישהו ורוצים שכר, הסדר 
הוא, שבודקים את הדבר, אם הוא שוה את השכר מה שדורשים עבור 
החפץ, או לא. מה שאין כן אלו שהולכים בקו ימין, לא רוצים שום 
שכר. אלא מה שהם עושים משהו עבור המלך, זהו כל השכר שלהם. 
%break
לכן הם מאמינים למעלה מהדעת, שהם עושים איזה שרות להמלך. 
ומזה הם מקבלים חיות ושמחה והתרוממות רוח, שזכו למשהו לשמש 
את המלך.
%break
והיות שזהו אמת, הן מצד שאומרים, שהבורא הוא חשוב מאוד, ואין 
בנו כח להעריך את גדלותו. וכמו כן להיפוך, שמצד המעשה הם 
אומרים, שאי אפשר להיות מעשה יותר קטן וחשוב מהמעשים שהם 
עושים. 
%break
נמצא, שהוא אמת משני הצדדים, והכל בנוי על בסיס אמונה למעלה 
מהדעת. ואאמו"ר זצ"ל אמר "כל דבר, שבנוי למעלה מהדעת, זה 
נכנס לקדושה ונבחן לפנימיות. ובתוך הדעת נבחן לחיצוניות".
%break
לכן, היות שקו ימין בנוי על בסיס של אמת, תיכף מתעוררים הרועי 
גרר, ורוצים לגרור את אדם לדעת הרבים. ואז מתחילה קליפה הזאת 
לתקוף את האדם, ונותנת לו להבין את דעת רבים, שמה שהם 
אומרים זהו אמת. 
%break
והאדם מתחיל להאמין להקליפה הזאת, בזמן שהיא רוצה להרוג 
אותו, ולהוציא ממנו כל החיות דקדושה, ולהשליך אותו לשאול 
תחתיות. 
%break
היות שהקליפה הזאת מתלבשת בלבוש צביעות, ואומרת, שכל מה 
שהיא אומרת לך עכשיו, הוא רק משום שהאדם לא ירמה עצמו בדרך 
של שקר.
%break
לכן כל מה שיש אז לעשות, הוא לעמוד על המשמר, בעת 
שהמחשבות של רועי גרר באות למוחו כמו חיצים שנונים, והם 
משוחים ברעל, שהורגים את האדם על מקומו, והוא נשאר בלי רוח 
חיים דקדושה.
%break
הקליפה הזו באה לאדם ושולחת לו את רעיונותיה ודעותיה. והן לא 
באות חס ושלום שהוא לא יהיה עובד ה'. אלא להיפך, שנותנים 
להאדם להבין, היות שאתה יודע עכשיו בבירור מהי עבודה באמת, 
שצריכים לכוון שיהיה לשם שמים. 
%break
ואתה יודע בעצמך, שאין זה ביכולתך לכוון לשם שמים. אם כן, בטח 
אין שום ערך להתפלה שלך. וכמו כן להתורה מה שאתה לומד. ואתה 
מבזבז יגיעה לריק. לכן כדאי יותר שתעסוק בעבודת הכוונה שצריכים 
לעשות. 
%break
לכן יותר טוב, במקום שאתה מתפלל, או שאתה לומד, ואתה עושה 
דברים של "מה בכך", הכל לשמה. והיות שהוא נמצא ברשותה, אז 
בודאי אין לו כח לעשות שום דבר לשמה. 
%break
ובזה היא הורגת אותו. "יותר טוב שתחשוב על מטרת עבודה ותעסוק 
במחשבה ולא במעשה. לכן כדאי יותר, שתעסוק בעבודת הכוונה, 
שצריכים לעשות הכל לשמה".
%break
והיות שהוא נמצא ברשותה, ואז בודאי אין לו כח לעשות שום דבר 
לשמה. ובזה היא הורגת אותו. "לכן שאתה מתפלל, אין אתה צריך 
להתגבר, אם בא לך רצון לדבר עם מי שהוא באמצע התפלה. היות 
שלתפלה שלך או לתורה שלך אין שום ערך. 
%break
אם כן כשאתה לא לומד ואם יש לך עם מי לדבר, או יש לך עם מי 
לדבר באמצע התפלה, חבל על מה שאתה רוצה לתת כוחות לא 
לדבר, כי בין ובין כך אתה לא מפסיד כלום, 
%break
מטעם שהן לתפלה שלך והן לתורה שלך אין שום ערך. כי בתפלה 
אתה רואה, שאין לך שום קשר עם הדיבורים שאתה מוציא מפיך.
%break
%page 665
ובהתורה, מה אתה מפסיד בזה, אם תפסיק באמצע הלימוד. כי תגיד 
בעצמך, הלא אתה אומר, כי עיקר הוא לכוון לשם שמים. אם כן מה 
אתה תרויח, אם תדע כמה דפים גמרא, או שאר דברי תורה. וכמו כן 
במעשים, מה לך כל כך לדקדק במעשים. 
%break
חס ושלום אני לא אומר לך, שחס ושלום תאכל דברים אסורים. אלא 
אני מדבר בחומרות של מנהגים, שאתה רוצה ללכת בדרך הזה. הלא 
עיקר הוא אתה יודע, הוא לכוון לשם שמים. 
%break
לכן תעזוב את המעשים האלו, ומה שאתה מבין שאתה מחויב 
לעשות, זה תעשה. ומה שנהוג בחומרות וכדומה, זה לא בשבילך. 
%break
אלא המעשים האלו מתאימים לאנשים פשוטים, שאינם בעלי 
מחשבה, שהם לא יודעים, מה זה עבודה אמיתית. לכן יותר טוב 
בשבילך, שתחשוב על המחשבה איך להשפיע לה'.
%break
והאדם, כשהוא שומע בקול הקליפה הזאת, הנקראת "רועי גרר", איך 
שמדברים רק לטובת העבודה של אמת, אז האדם מאמין למה שהם 
אומרים. ומתחילים לעזוב את סידורי תפלה ושיעורי תורה, ומתחיל 
לשמוע בקול קליפה הזאת. 
%break
והיות שאין להאדם עכשיו שום חיים, מטעם שאין לו בחינת המעשה, 
שיכול לקבל חיים דקדושה, ומתחיל לחשוב לעשות משהו לשם שמים, 
אז הגוף צוחק ממנו, ומראה לו אז רק ציורים שחורים בעבודה דלשם 
שמים.
%break
וע"י זה נשאר האדם בלי חיים. וכבר אין לו הכח לומר למעלה 
מהדעת, שהקב"ה הוא בחינת טוב ומטיב. ונופל תחת שליטת 
הכפירה. ואין כח בידו להסתכל משהו על רוחניות. 
%break
ואז הוא בא לידי מצב, שהעולם חשך בעדו. וזה שכתוב, שרועי גרר 
היו מריבים עם רועי יצחק. כלומר, שהיו מפרנסים את עבדי יצחק עם 
דעותיהם, עד שהיו גוררים אותם לתוך רשותם. והיו הורגים אותם, 
ולקחו מהם כל החיות.
%break
זאת אומרת, שקצת אמונה שהיתה להם, היו מוצצים מהם. ונשארו 
בעירום וחוסר כל. וזה נקרא "קליפת הימין", שלא נותנים להם ללכת 
בדרך האמת. 
%break
היינו לומר, שהגם שהמעשים שלהם אין בהם שלימות, אבל מאמינים 
למעלה מהדעת, שה' הוא כל כך חשוב, שאפילו שעושים שרות קטן 
להמלך, גם זה לדבר גדול יחשב.
%break
והיות שהמעשה הקטן היא אמת, ומה שמאמינים למעלה מהדעת, 
שהבורא הוא מלך גדול וחשוב, גם כן אמת, נמצא, שהם דבוקים בעת 
ההיא במידת האמת. והם יכולים להיות ששים ושמחים בזה שעושים 
רצון קונם באפס מה, היות שהאמת בעצמו הוא דבר גדול.
%break
לכן יש להזהר מקליפה זו, בזמן שמתחילים ללכת בקו ימין. ורק בזמן 
שהאדם הוא חזק בהתגברות, להתגבר על קליפת ימין, אז מתחילה 
העבודה בקו שמאל. שזה נקרא, שהאדם בעצמו מעורר לו את 
הבקורת על עצמו, ולא הקליפה.
%break
לכן בזמן שאין להאדם את החיות, שיכול לקחת קו ימין, אסור לו 
ללכת בקו ימין. אלא דוקא לאחר שהוא מלא חיים ושמחה מעבודת 
הימין, אז בא הזמן לעסוק בקו שמאל. כלומר, לראות את שפלות 
מצבו, מדוע הוא עוד לא זכה, שה' יקרב אותו להכנס בהיכל המלך.
%break
אאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב (תהילים נ"ז) "עורה כבודי, אעירה 
שחר", ודרשו חז"ל "אני מעורר השחר, ואין השחר מעוררני", אמר 
"הפשט הוא, שדוד המלך אמר, שהוא לא מקבל "שחר", מלשון 
"שחור וחושך", שבא אליו, 
%break
והוא מתעורר מהשחור, אלא "אני מעורר השחור", אלא שהוא, בזמן 
שמרגיש שהוא בסדר, אז הוא בעצמו מעורר השחור".
%break
ויש לפרש דבריו זצ"ל כנ"ל, שאין האדם מקבל בקורת, שהמעשים 
שלו הם לא בסדר, ושכל מה שהוא עושה אין לו שום ערך, בזמן 
שהקליפה באה אליו ומתלבשת במסוה של צדיקות, וכאילו רוצה, 
שהאדם לא ירמה עצמו בעבודה אלא שיעבוד לשם שמים.
%break
%page 666
אלא בזמן שבאות מחשבות כאלו, והוא לא מעורר אותם, הוא צריך 
לדעת, שזה לא בא מצד הקדושה. אלא היות שקליפת גרר רואה, 
שהאדם מקבל חיות מדבר קטן, והוא מסתפק במועט, ואומר, שהוא 
מאמין למעלה מהדעת, 
%break
שלהחשיבות של הקב"ה אין גבול לשער את גדלותו יתברך, ולזכיה 
גדולה, הוא אומר, הוא זכה במה שהקב"ה נתן לו מחשבה ורצון 
באפס מה לשרות אותו, 
%break
והוא רואה, שיש הרבה אנשים בעולם, שאין להם הזכיה כזו. לכן הוא 
מודה ומשבח ונותן תודה רבה להמלך. והוא שש ושמח. והוא מקבל 
ממצב הזה התרוממות רוח.
%break
בא אז הקליפה הנ"ל, ורוצה להרוג אותו, ולהוציא את כל אויר 
דקדושה שיש בו. ולא מרשה לו לתת שבחות להקב"ה, אלא מפילה 
אותו לשאול תחתיות. וכמה שיעור אמונה שהיה לו, היא לוקחת ממנו. 
ואז האדם חשוב כמת, מטעם שאין לו שום חיים דקדושה. 
%break
והכל מי היה הגורם. רק הקליפה, שבא לאדם בלבוש של צביעות. 
ושהיא מדברת רק לטובת הקדושה. וזה נקרא "אין השחר מעוררני". 
פירוש, שהוא לא היה רוצה לקבל בחינת חושך ושחור מהקליפות, 
כנ"ל.
%break
אלא "אני מעורר השחר". יהיה הפירוש "אני, מתי שאני רוצה, אני 
מעורר השחר". כלומר, אני מעורר בעצמי את החושך והשחור שיש 
בי. שאני עדיין שקוע באהבה עצמית, ועוד אין בי אהבת ה', ועוד חסר 
לי כבוד התורה, שאין בי עדיין חשיבות התורה, 
%break
שאני אדע, שכדאי לעשות הכל בכדי לזכות לאור התורה. וכמו כן איך 
להעריך חשיבות עשיית המצות, שה' צוה לנו.
%break
ובזמן שאני צריך לעשות איזו מצוה, ולכוון שזה יהיה בעמ"נ להשפיע, 
תיכף מתעוררת ההתנגדות בגוף בכל תוקפה. ויש לו מלחמה גדולה 
לעשות משהו. והוא רואה כל פעם העליות וירידות. אז יש לו מקום 
לתפלה. וזהו מטעם, שהאדם בעצמו מעורר, בזמן הנכון. 
%break
כלומר, בזמן שהוא מרגיש, שתהיה לו היכולת לתת תפלה על המקום, 
ולא שהשחור יביא לו עצבות ודכאון, שלא היתה לו היכולת לתת 
תפלה על השחור.
%break
והאדם יכול לראות בעצמו, אם זה בא מצד הקליפה או לא. והסימן 
לזה, כי דבר שבא מצד הקדושה, הוא תמיד בבחינת "מעלין בקודש 
ולא מורידין". כלומר, שתמיד מבקשים מה', שיעלה אותו למעלה 
למדרגה יותר גבוהה משהוא נמצא. 
%break
מה שאין כן בזמן שהשחור בא מצד הקליפה, אין האדם מוכשר לבקש 
מה', שיעלה אותו למעלה מהמצב שבו הוא נמצא.
%break
"אלא מורידין". כלומר, שמוריד אותו לשאול תחתיות, שנאבד לו חלק 
אמונה שהיה לו קצת. ונשאר כמת בלי רוח חיים. וכל חיותו הוא רק 
אם הוא יכול לישון, כלומר לברוח ולשכוח מהמצב של דכאון, שבו הוא 
נמצא.
%break
ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, במה שאומר "אסור להרים את 
הידים בלי תפלה ובקשה". ויש להבין, מהי הכוונה, שחז"ל אסרו 
בהרמת ידים בריקות. ורק אם יכול לתת תפלה ובקשה, אז אין איסור. 
ורק בריקניא יש איסור.
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש, שענין "ידים" פירושו מלשון "כי תשיג יד". ויהיה 
הכוונה, שבזמן שהאדם מרים את ידים, לראות מה הוא השיג 
בעבודת ה', אם יש לו תורה, ויראת שמים, ומעשים טובים, ואם הוא 
מאמין באמונה שלימה, שהקב"ה הוא טוב ומטיב.
%break
ואם הוא מוכן, ויש בידו הכח להתגבר, אם הוא יראה, שאין לו שום 
דבר מהדברים שהוא חשב, שעל ידי יגיעתו בתו"מ הוא ישיג אותם, 
לא יבוא לידי יאוש. אלא אדרבה, יהיה לו הכח להתפלל, שה' יעזור לו.
%break
ויהיה לו הכח לומר לעצמו "זה, מה שאני רואה, שאין בידי שום דבר 
טוב, הוא שהקב"ה נתן לי עכשיו, לראות את האמת, איך שאני באמת 
כלי ריק, ואין בי לא תורה, ולא יראת שמים, ולא מעשים טובים. אלא 
כל המעשים, שאני עושה, הם רק לתועלת עצמי. 
%break
ועכשיו יש לי כלי וצורך אמיתי מעומק הלב, שהקב"ה ימלא משאלתי. 
היות להעזרה, שאני צריך, שהוא יתן לי, היא הכרחיות ולא מותרות. 
מה שאין כן עד עכשיו הייתי חושב, שאני צריך, שה' יעזור לי על 
מותרות ולא הכרחיות. 
%break
%page 667
כי ידעתי, שברוך ה' אין אני דומה לשאר אנשים, שאין להם שום 
אחיזה ברוחניות. מה שאין כן עכשיו, אני רואה בתוך הדעת, שמצבי 
הוא יותר גרוע משאר אנשים, מסיבת שאני מרגיש, שאין לי שום דבר. 
אם כן אני סובל יסורים וכאב ממצבי. 
%break
ולהרבים אין רע כל כך, מסיבת שלא מרגישים את מה שאני מרגיש. 
ולכן אין אני יכול לקבל סיפוק, מזה שגם להם אין כלום, שכך אני 
חושב, וזהו מה שהדעת שלי נותן לי להבין, שכך הוא המצבים של 
אחרים".
%break
כלומר, שיכול להיות, שיש להם מצבים טובים. היות, שאין אדם יודע 
מה שיש בלבו של חבירו. אבל לפי מה שהאדם מרגיש, שכך הוא 
מצבו של חבירו, ממה שנראה לעיניו, 
%break
מזה קובע אדם לעצמו, איך להתנהג. למשל, אם חבירו הוא צדיק 
נסתר, חשוב עליו, שהוא אינו כל כך דתי.
%break
ומה האדם יכול ללמוד מצדיק נסתר הזה, רק קלות. לכן כשהאדם 
מסתכל על הרבים, לא חשוב מהו באמת דרגת הרבים, אלא חשוב, 
מה האדם חושב על הרבים. 
%break
לכן האדם רואה אז, שמצבו הוא יותר גרוע מהרבים. לכן הוא אומר, 
שהקב"ה צריך לעזור לו, מסיבת שהוא סובל יותר מהרבים.
%break
נמצא, שאם הוא יכול לשער בעצמו, שבזמן שהוא ירים את הידים, 
לראות מה שיש לו בהידים, כנ"ל, ותהיה לו היכולת להתפלל, אז הוא 
ידע, שהחשבון שלו הוא בא מצד הקדושה. 
%break
ואז מותר לו לעבור מקו ימין אל קו שמאל. אחרת, אם הוא לא ידע 
בנפשיה, שיהיה לו כח להתפלל, אסור לו לעבור לקו שמאל, מסיבת, 
שאז עומדת לו קליפה, הנקראת "רועי גרר", כנ"ל.
%break
בזה"ק (ויקרא, דף קל"א, ובהסולם, אות ת"א) אומר וזה לשונו "רבי 
יהודה פתח ואמר, או הודע אליו חטאתו. שואל, הודע אליו מצד מי. מי 
הודיע. או ידע חטאתו, היה צריך לומר. ומהו הודע אליו. ומשיב, אלא 
הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא".
%break
בזה"ק (ויקרא, ובהסולם, אות ת"ד) אומר שם וזה לשונו "אף כאן 
הקב"ה אמר, הודע אליו חטאתו, אשר חטא. ומי שקם בלילה לעסוק 
בתורה, התורה מודיעה לו חטאו. ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה 
לבנה במלות רכות. ושב בתשובה לפני אדונו".
%break
וצריכים להבין, מדוע דוקא כשהקב"ה מודיעו שהוא חטא, זה נקרא, 
שיש לו עכשיו ידיעת החטא. מה שאין כן אם החבר שלו ראה שהוא 
חטא, וחבירו רואה שהוא עוד לא חזר בתשובה, והוא מודיע שחטא, 
משמע שאין זה נקרא "ידיעה". 
%break
ומהי הסיבה, שדוקא אם הקב"ה מודיע שהוא חטא, אז יודע שחטא. 
ואז הזמן לחזור בתשובה. מה שאין כן אם הקב"ה לא מודיע לו, עוד 
לא הגיע הזמן שיעשה תשובה על החטא.
%break
עוד יש להבין מה שאומר הזה"ק, שמי שקם בלילה לעסוק בתורה, אז 
התורה מודיעה לו. ומי שלומד כל היום, אין התורה מודיעה לו, שהוא 
חטא. מה שאין כן כשלומד בלילה, אפילו כשהוא לא לומד ביום, כן 
התורה מודיעה לו. 
%break
אם כן יש להבין, מהו העדיפות הלימוד בלילה יותר מביום. וגם יש 
להבין מה שכתוב, שהתורה מודיעה לו החטא "ולא בדרך דין, אלא 
כאם המודיעה לבנה במלות רכות". מהו ההבדל בין דין למלות רכות.
%break
רש"י מפרש על מה שכתוב "או הודע אליו", "כשחטא, היה סבור 
שהוא היתר. לאחר מכן נודע לו, שאיסור היה". ויש להבין זה על דרך 
העבודה, החטא הזה מהו. ידוע, שכל העבודה שניתנה לתחתונים, 
היא מבחינת "אשר ברא אלקים לעשות".
%break
ידוע, שהבריאה נקרא על שם שהוא ברא יש מאין, הנקרא "רצון לקבל 
והשתוקקות לקבל תענוג". ומטעם השתוות הצורה, הנקראת 
"דביקות", 
%break
צריכים לעשות כלי אחר, שנוכל לקבל את אור התענוג. כלומר, שיש 
להוסיף עליה כוונה בעמ"נ להשפיע, אחרת אסור לקבל את השפע.
%break
%page 668
והגם שאפילו אם רוצים, גם כן לא נותנים, מכל מקום אם רק רוצים 
לקבל בעמ"נ לקבל, כבר נקרא "חטא" בסדר עבודה. משום שע"י רצון 
הזה נעשה האדם יותר מרוחק מה', ולהאדם נעשה יותר קשה, שיהיה 
ביכולתו לעשות תשובה, הנקראת "לשוב להשורש", שהוא המשפיע.
%break
והאדם צריך לחזור למקורו. היות שע"י שינוי צורה, הוא נתרחק 
מהשורש, שענינו להשפיע. לכן כשהאדם עושה מעשים, ואינו מכוון 
אותם, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אלא להיפך, שכל כוונתו היא רק לקבל 
לעצמו, יותר מרוחק. וזהו החטא שלו.
%break
אבל לפי סדר העבודה, שמתחילים לעבוד, מתחילים בשלא לשמה. 
ומשום זה מבינים אז אחרת, כלומר שמה נראה לאדם בסדר 
העבודה, אין לפניו רק שני דברים:
%break
א. לעשות, שהוא רמ"ח מצות עשה.
ב. לא לעשות, שהוא שס"ה מצות לא תעשה.
כלומר, שיש בחינת עבירה ובחינת מצוה. אז האדם יודע טוב, בזמן 
שהוא מאמין בה' ובתורתו, מה זה חטא ומה לא. 
%break
ובמקרה שהוא שכח או טעה באיזו עשיה, שלא ידע שזהו איסור, אם 
חבירו רואה, אז חבירו יכול להודיע לו, שעשה חטא. באופן שהוא 
בעצמו לא ידע, אבל חבירו, שראה, יכול להודיע לו. ואז האדם חוזר 
בתשובה על החטא שעשה.
%break
אולם בזמן שמדברים בדרכי עבודה על דרך האמת, שהוא עם הכוונה 
דלהשפיע, שזהו רק כוונה, וזהו סוד לגבי חבירו, היות שאין האדם 
יכול לדעת מה שיש בלבו של חבירו, לכן אין חבירו יכול להודיע, 
שחטא, בזה שלא היה מכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יכולים לפרש מה ששאלנו, שמשמע, שדוקא הקב"ה יכול 
להודיע, שהוא חטא. וחבירו לא יכול להודיע, שהוא חטא. משום 
שחבירו לא יכול לראות את הכוונה של חבירו. לכן רק ה' יודע, איזו 
כוונה היתה לו בעת שהוא עוסק בתו"מ.
%break
אמנם באמת יש כאן ענין עמוק מאוד, בזה שהזה"ק מפרש, שהקב"ה 
מודיע לו, שהוא חטא. והיות כנ"ל, כשהאדם רואה בתורה, מה שיש 
להאדם לקיים מצות עשה ומצות לא תעשה, הוא כבר יודע מהו חטא 
ומאי לא. 
%break
וזהו בתחילת למודו. כמו שאומר הרמב"ם "כשמלמדין את הנשים 
והקטנים, מלמדין אותן כדי לקבל שכר". רק אח"כ, "כשתרבה דעתן, 
אז מגלין להם", שצריכים ללמוד לשמה, שפירוש בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, שאין האדם יכול להבין, שאם אין לו הכוונה דלהשפיע, נקרא 
"חטא" בעבודה של דרך האמת, כנ"ל. היות שהרבים עדיין נשארו 
בשלא לשמה, והוא שרוצה ללכת בלשמה. נגיד, אם אין לו הכוונה 
דלהשפיע, נקרא "חטא", אין האדם מסוגל להרגיש בעצמו. 
%break
שזה יהיה כדוגמת, שהאדם עבר על איסור דאורייתא, חילול שבת 
ואכילת מאכלות אסורות וכדומה, כלומר שתהיה לו אותה הרגשה, 
בזמן שעושה איזו מצוה ולא כיון בעמ"נ להשפיע. כדוגמת, בזמן 
שאדם עבר עבירה חמורה.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, מי יכול להודיע להאדם, שאם אינם עושים 
בעמ"נ להשפיע, נקרא "חטא", וצריכים לחזור בתשובה על זה, 
כלומר, שיבקש מה', שלא יחטא עוד. זאת אומרת יש כאן להבין:
%break
א. שאם אין כוונה דלהשפיע, הוא חטא,
ב. שיהיה לו הרצון לעשות תשובה שלא יחטא עוד, כמו שאמרו חז"ל 
"תשובה נקראת חרטה על העבר, וקבלה על להבא".
%break
ענין זה, שהאדם ירגיש, שזהו חטא, רק הקב"ה יכול לתת להבין. 
שירגיש, שזהו חטא כללי, שזהו כל הרע שנמצא באדם. 
%break
והתו"מ, שניתן לנו, הוא בכדי לתקן הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל 
לעצמו". ואין זה בידי אדם להבין, שזה הוא כל הרע, המפריד את 
הנבראים מהבורא.
%break
וזה שאומר הזה"ק על מה שכתוב "או הודע אליו חטאתו, אשר חטא". 
פירוש, שהקב"ה הודע אליו חטאתו אשר חטא, יהיה, שהקב"ה מודיע 
לו, מהו החטא אשר חטא. 
%break
היות האדם מצד עצמו קשה לו להשלים עם זה, לומר, שאם הוא 
עובד לתועלת עצמו, נקרא בעבודה של דרך אמת, חטא.
%break
%page 669
רק בזמן שהקב"ה נותן לו הידיעה הזאת, הוא יכול להרגיש, שזהו 
חטא. כדוגמת עבירה, שהאדם הורג בן אדם, בטח האדם מרגיש, 
שעשה חטא גדול. 
%break
למשל, נהג פרטי שיש לו לאדם, והנהג עלה עם המכונית על האדם 
והרגו. וזה היה בלילה, ואף איש לא יודע מזה. לאו דוקא להנהג יש 
הרגשה שהרג אדם. אלא אפילו הבעל בית שנסע עמו, גם כן מרגיש 
בחטאו. 
%break
וברוחניות, שהקב"ה הודיע לו, שהוא חטא, ועם הרצון לקבל הורג כל 
יום בחינת אדם, ברוחניות הרגשה כזו, רק הקב"ה יכול לתת, שירגיש 
כך. מה שאין כן האדם מצד עצמו, אי אפשר לו לדעת ולהבין דבר זה.
%break
ובהאמור נבין מה שרש"י מפרש על מה שכתוב "או הודע אליו". וזה 
לשונו "כשחטא, היה סבור, שהוא היתר. לאחר מכן נודע לו, שאיסור 
היה". ולהבין דבריו על דרך העבודה, שיש לפרש, "כשחטא" היינו 
בזמן שהיה עוסק בתו"מ בעמ"נ לקבל. 
%break
עוד לא היה יודע שזהו איסור, אלא אם רק מקיים תו"מ במעשה. אם 
כן היה מרגיש זה להיתר. רק אח"כ נודע לו, שאיסור היה בזה, שהיה 
כוונתו בעמ"נ לקבל שכר. 
%break
אולם מי הודיע לו, שזה היה איסור, היינו שההשתמשות עם הכלי 
קבלה זהו איסור. ולזה מפרש הזה"ק, שהקב"ה הודיע לו. כי בלי 
עזרת ה', אי אפשר להרגיש זאת, כנ"ל.
%break
ולפי זה יוצא, כי בעבודה עיקר הרע והחטא הוא הרצון לקבל, שרק 
הוא הגורם מלקבל את הטוב, מה שה' רוצה לתת להנבראים, ושלא 
יכולים לזכות לדביקות ה'. 
%break
וכפי שלומדים, שאור הנשמה המתחלק לה' בחינות, הנקראות 
נרנח"י, אינם מתלבשים בהאדם, אלא בכלים דהשפעה.
%break
לכן, בכדי שיהיה לאדם הרגשת הרע והחושך, שהכל בא מהמזיק 
הזה, הנקרא "רצון לקבלו לעצמו", רק הקב"ה יכול להודיע לו זאת. 
היינו, שזהו חטא. מטעם כנ"ל, היות שהאדם רגיל להשתמש עם 
הרצון לקבל, אפילו בזמן שנכנס לעבודת ה'.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "לעולם ילמד שלא לשמה". אם כן כבר יש לו 
היתר מחז"ל, שמותר ללמוד מטעם, שע"י זה יבואו לשמה. לכן, היות 
שיש היתר מחז"ל, שצריכים ללמוד שלא לשמה. 
%break
לכן קשה להאדם לומר אח"כ, שזהו חטא. הלא הם אומרו, שמותר 
ללמוד שלא לשמה. אם כן אין כאן מקום להאמין, שבאמת שזה החטא 
הגדול ביותר, משום שרק הוא המפריע לדביקות ה'.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו בדברי הזה"ק, מה שכתוב "ומי 
שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו". ושאלנו, מדוע 
דוקא מי שלומד בלילה. ומדוע דוקא התורה צריכה להודיע לו חטאו.
%break
והתשובה היא כנ"ל, בכדי שהאדם ירגיש, שהמקבל לעצמו נקרא 
"חטא", זה דוקא ע"י התורה הוא יכול לבוא לידי הרגשה, שהרצון 
לקבל לעצמו נקרא "חטא". 
מה שאין כן עם - הארץ, אי אפשר לו לדעת, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם ז"ל, שענין לשמה אין מגלין לנשים ולקטנים וכלל 
עמי הארץ, שהפירוש "אין מגלין" מסיבת שלא יכולים להבין. אלא 
דוקא ע"י תורה, שהתורה יכולה להביא הרגשה זו להאדם, שיבין, 
שקבלה לעצמו נקראת "חטא".
%break
ומדוע דוקא ע"י תורה מה שלומדים בלילה, יש לה הכח להודיע לו 
החטא. כלומר, מהו העדיפות של לילה מביום, שמשמע, שדוקא 
בלילה, 
%break
כמו שכתוב "ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו 
חטאו". ובכדי להבין זה, צריכים מקודם להבין מהו ענין "יום" ו"לילה" 
בעבודה.
%break
ענין "לילה" הוא, כמו שאמרו חז"ל (פסחים ב', ע"ב) על מה שכתוב 
"לאור יקום רוצח. ובלילה יהי כגנב. אלמא אור יממא הוא. 
%break
התם הכי קאמר, אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח 
הוא. ואי מספקא לך מילתא כלילה יהי בעיניך כגנב". רואים אנו, 
שחז"ל משתמשים "יום" ו"לילה" על ודאי וספק.
%break
%page 670
ובזה יש לפרש "יום" נקרא בעבודה, בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, יש לו 
בטחון שיקבל שכר תמורת יגיעתו. אז הוא שמח בחלקו, ואין לו מקום 
לתפלה, שה' יעזור לו. כי מה חסר לו. רק שאדם אומר, אפשר להיות, 
שאני צריך לעסוק ביותר כמות. 
%break
ובטח יש לו תירוצים, היות שהוא מחוסר זמן מכמה סיבות, או מחוסר 
בריאות. אבל בדרך כלל הוא בסדר, כי הוא מאמין, שיקבל שכר. והוא 
מאמין בשכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא. וזה נקרא "הלומד תורה 
ביום".
%break
ו"הלומד תורה בלילה" נקרא, שיש לו ספקות. כי ספק נקרא "לילה". 
וזה נוהג בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו בכוונה 
דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שרוצה לעבוד בתו"מ באיכות אחרת, ממה שהיה עובד 
בדרך של הרבים, על הכוונה לקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. 
%break
אלא רוצה לעסוק בתו"מ "שלא על מנת לקבל פרס". ולדרך זה הגוף 
מתנגד. לכן באות לו תמיד מחשבות זרות, שמביאות לו תמיד ספקות 
בעבודתו.
%break
ומהן הספקות. לפעמים הוא חושב, שצריכים ללכת בדרך דלהשפיע, 
ואז מתחיל הגוף להתנגד. ואז באות לו מחשבות, שאפשר הצדק עם 
הרבים. כלומר, שלא צריכים לעבוד בדרך דלהשפיע, מטעם שקשה 
להלחם עם הגוף. 
%break
אי לזאת, יותר טוב ללכת כדעת רבים, שבטח הרבים הם יותר בעלי 
צורה, והם מקבלים מקום יותר חשוב בעולם. 
%break
ואם הם בחרו ללכת בדרך לכוון, שרק המעשים יהיו לשם שמים, ולא 
על הכוונה דלהשפיע, שפירושו, שהם מקיימים תו"מ מטעם שהבורא 
צוה לנו לקיים מצותיו ולשמור תורתו, ולא חס ושלום לשם כסף או 
כבוד, 
%break
זאת אומרת, שע"י זה שיעסוק תו"מ יכבדוהו ויקראו אותו "רבי", אלא 
שהם מקיימים תו"מ לשם ה', משום שהוא צוה לנו, ותמורת זה אנו 
נקבל שכר, זהו בטח הדרך הנכונה ביותר.
%break
והיות שאין זה נגד אהבה עצמית, לכן לא כל כך קשה ללכת בדרך 
הזה. מה שאין כן ללכת בדרך של השפעה, היות שדרך הזו לא 
מקובלת ברבים, 
%break
לכן יש לאדם תמיד ספקות, בזה שהגוף נמשך מצד הטבע לדעת של 
הקליפות, שבחינתם הוא אך לקבל. לכן יש לו תמיד עבודה להלחם 
עם המחשבות האלו.
%break
ואפילו כשהאדם מתגבר על הגוף, ונותן לו להבין, "הלא אתה רואה, 
שמטבע נמשך כח לשמש את הגדול, בלי שום תמורה, רק השפעה 
טהורה", אז הגוף עומד כנגדו וטוען אליו טענת אמת, "כי בגשמיות 
שאתה רואה "גדול". 
%break
ואתה רואה, שכולם מכבדים אותו. הרי אתה יכול להיות מושפע 
מהרבים, מזה שהרבים מחשיבים אותו לגדול. 
%break
לכן שם כדאי לעבוד בהשפעה. מה שאין כן כאן. הלא אתה שורה 
בהסתרה, שאין גדלות וחשיבות ה' מגולה, רק אתה רוצה להאמין, 
שכך הוא באמת, שהקב"ה חשוב, וכדאי לעבוד אותו בלי שום 
תמורה".
%break
ועל כן האדם נעשה אז חלש כנגד הגוף, ואין לו מה להשיב. כי רק 
דבר אחד יש לומר אז, שהוא הולך למעלה מהדעת. נמצא, שעם 
בחינת השכל אינו יכול להתגבר על הגוף, על טענתו. ואז לרחמי 
שמים האדם צריך, שלא יברח מהמערכה.
%break
וזה נקרא "לילה", שהאדם נמצא בספקות מכח טענת הגוף. ואז 
התורה הזו מגלה לו את חטאו. כלומר, שהחטא שלו הוא חטא מקורי 
ושורשי. 
%break
היות שאז הוא רואה, שחסרה לו אמונה בהקב"ה, שאין ביכולתו 
להאמין, שהקב"ה הוא רב ושליט, וכדאי לעבוד ולהשפיע לו, שיהיה לו 
נחת ממנו.
%break
כלומר, שאין לאדם נחת רוח, בזה שהוא משמש מלך גדול. וכמו 
שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"ה) וזה 
לשונו "אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך, 
%break
משום שהוא גדול ומושל בכל, משום שהוא השורש, שממנו 
מתפשטים כל העולמות והגדלותו מתראה על מעשיו".
%break
ובלי תורה אין האדם מסוגל להרגיש מה שחסר לו, מסיבת שיש כלל 
"העדר צריך להיות קודם להויה". ואי אפשר להרגיש העדר, כלומר 
שיחסר לו משהו, אם אין הוא מרגיש, שיש דבר בעולם, ושהוא דבר 
טוב, וחסר לו. 
%break
אז שייך לומר "העדר". היינו, שיש מי שמרגיש ההעדר. אז שייך 
לומר, שצריכים להשתדל למלאות את מה שחסר.
%break
%page 671
וההעדר הראשון נברא, ומי ברא אותו, הבורא, בעולם אין סוף. 
לומדים "הוא ושמו אחד". והעדר הראשון הוא הצמצום, שנסתלק 
האור ונשאר חסרון. ואור הקו הוא צריך למלאות את החסרון, שעשה 
הבורא. שהוא יש, והוא עשה דבר חדש, שהוא ברא את ההעדר.
%break
לכן כשהאדם לומד תורה, ומרגיש ע"י התורה, שיש בורא ומנהיג, כי 
ע"י זה שלומד תורה בא לו מאור התורה, שמחזירו למוטב, ומתחיל 
להרגיש ע"י התורה, שיש נותן התורה, ואז מתחיל להבין, שלזכיה 
גדולה הוא לשרת אותו.
%break
וכשמתחיל לדבר עם הגוף בקשר לזה, וההרגשה הקטנה, שהתחיל 
להרגיש, שכדאי לשמש להבורא, עומד כנגד זה כח התגברות שבגוף, 
להתנגד לו בכל תוקף, להרגשה לקבל מלמעלה בבחינת "המאור 
שבה". 
%break
כלומר, שלא בפעם אחת מקבלים מאור התורה, שיספיק להחזיר את 
הגוף למוטב. אלא זה בא בזה אחר זה. לכן יש באמצע עליות וירידות. 
%break
לכן על כל עליה, שהוא מקבל, ומתחיל להבין, שצריכים ללכת בדרך 
השפעה, תיכף באה לו התנגדות מצד טבע הגוף. אבל זהו בכוונה 
תחילה, הוא כך מצד הבורא.
%break
והטעם הוא "כי אין אור בלי כלי", כי מה שבא לו מלמעלה נקרא 
"אתערותא דלעילא". כלומר, הצורך והמילוי באים כאחד. ואין לו אז 
הצורך מצד עצמו, שיתעורר לו חשק, שכדאי לשמש את הבורא. 
%break
לכן כשמסתלקת ההרגשה, שבא מלמעלה, מתחיל לאט לאט 
להתרקם בלבו קצת צורך לעבוד בהשפעה. ואז הוא מתחיל לבקש 
מה', שיתן לו הכח הזה. אז נקרא המצב הזה "אור וכלי".
%break
ויש עוד סיבה, שצריכים אתערותא דלתתא, היות מה שהעליון נותן 
בלי ההכנה מצד התחתון, אין המקבל מסוגל להרגיש חשיבות. ולפי 
הכלל, כל דבר שהאדם רוצה להנות ממנו, תלוי בחשיבות הדבר. לכן 
מטרם שהעליון נותן לו להרגיש משהו, אי אפשר לומר שרוצה משהו.
%break
אלא לאחר שבא לאדם איזו התעוררות לעבודת ה', וצריכים להאמין, 
זה שהאדם התעורר, שצריכים לעסוק בעבודת ה', הקב"ה שולח לו 
המחשבות האלו, בלי שליחים. 
%break
כלומר, בזמן שאין אף אחד אמר לו, שצריכים לעסוק בעבודה, שאז 
בטח שהאדם אומר, שזה בא לו משמים, אלא אפילו כשבא איזה 
אדם, ומתחיל לתת לו להבין, ומסביר לו, שכדאי להכנס בעבודת ה', 
%break
והאדם מתעורר מזה, שגם אז אל יגיד, שפלוני נתן לו את הכדאיות, 
שיש בעבודת ה'. אלא, שגם אדם הזה היה שליח מהקב"ה, שיעורר 
אותו. 
%break
זאת אומרת, שלפעמים האדם מוכרח לומר, שה' נתן לו את הרצון בלי 
שליחים. ולפעמים האדם צריך לומר, שהרצון הזה בא מהקב"ה ע"י 
שליח.
%break
והיות שהרצון הזה בא לו בלי הכנה מצד עצמו, לכן אין הוא יודע 
להעריך את חשיבות שבדבר. וממילא אין האדם מתפעל כל כך, ואין 
הוא יכול להנות מהדבר ההוא, כי לא יודע ערכה. וזה דומה, שאדם 
שולח מתנה לחבירו ואין חבירו יודע להעריך את הדבר.
%break
נגיד למשל, שהמקבל מתנה חשב, שזה שוה בערך מאה דולר. והנותן 
את המתנה שלם עבורו עשרת אלפים דולר. והנותן יודע, שאין 
המקבל מתנה מבין להעריך את המתנה, רק לפי הבנתו. 
%break
בטח אנו מבינים, שהנותן מתנה עושה עצות ותחבולות, שהמקבל 
מתנה יוכל להבין את חשיבות המתנה, ותהיה לו היכולת להנות 
מהמתנה, כפי מה שהנותן רוצה.
%break
וזהו הגורם שיש בסדר העבודה עליות וירידות, המכונה "יום" ו"לילה". 
כי התורה שלומדים בזמן "הלילה", ההתגברות הזאת, האדם רואה, 
איך שהוא מרוחק מה', בזה שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. 
%break
והתורה מביאה לו את ההרגש של חשיבות, בזמן שיש לו עליות, שאז 
הוא צריך לומר, שה' מקרב אותו אליו, כלומר שאין הקב"ה מסתיר 
עצמו ממנו, לכן הוא מרגיש את הכדאיות, מזה שיהיה לו דביקות בה'.
%break
%page 672
והוא על דרך שלמדנו בתע"ס, שנותן שם הסבר על ד' בחינות דאור 
ישר. ואומר שם, מהו ההבדל בין חכמה דאור ישר למלכות דאור ישר, 
הגם שבספירות החכמה ובספירת המלכות יש שם אותו אור, אם כן 
מדוע נקרא זה "חכמה" וזו "מלכות".
%break
והתשובה היא, היות שבספירת החכמה עוד לא היה שום הכנה מצד 
התחתון, כי עוד לא היה מציאות של תחתון, שירגיש שהוא נבחן 
לתחתון, שיחסר לו משהו וצריך לקבל מהעליון, שישלים לו חסרונו. 
%break
לכן אין הנאה לתחתון, בזמן שקבל את השפע מהעליון, כמו שיש 
ברצון העליון, שהתחתון יהנה ממנו. 
%break
היות שרצון העליון הוא להטיב לנבראיו, שהתחתון יהנה. ומצד חוסר 
הכנה מצד התחתון, כי בזמן שהתחתון נולד, נולד יחד עם השפע, 
כלומר שלא היה זמן, שיכין עצמו עם חסרון, שיתחשק לו להשפע.
%break
מה שאין כן מלכות, שהמצב שלה באה אחרי שנסתלק השפע 
מספירות שלמעלה ממנה. כבר היה לה הכנה, היינו צורך להאור, 
שהיה מאיר בספירת החכמה. 
%break
לכן רק מלכות יכולה לקבל הנאה מהשפע, שהנותן רוצה שתחתון 
יהנה. ובהאמור אנו רואים ב' דברים, שיש להבחין בענין מתנת הנותן:
%break
א. שידע למה להשתוקק, כלומר שידע מה שחסר לו.
ב. שירצה למלאות את חסרונה. כלומר שיעשה כל הכנות, שיהא 
מוכשר לקבל את המתנה.
%break
אי לזאת, איך האדם מתחיל להרגיש חסרון לעבודת ה', בו בזמן 
שהוא לא יודע מענין עבודת ה' בכלל, שיש ענין כזה. זאת אומרת, אם 
הוא לא יודע מענין זה, איך יכול להתעורר בו חשק לזה.
%break
והתשובה היא, כמו בספירת החכמה, למדנו, שהבורא, המכונה "רצון 
להטיב", הוא ברא את האור והכלי ביחד. כמו כן בא לאדם הרגש 
רוחני מלמעלה. והוא מקבל האור והחשק להאור, ביחד. 
%break
וזה נבחן, או שבא לו ההתעוררות ישר מהבורא, או שבא לו 
התעוררות לעבודה ע"י שליח, שהקב"ה שלח אותו לתת להבין 
להאדם, והאדם מושפע ממנו, שכדאי להיות עובד ה'. 
%break
אבל הכל באה לו מצד התעוררות, בלי שום הכנה של תחתון. וכנ"ל 
מכאן, אין אפשרות, שיהיה להתחתון הנאה אמיתית מעבודת ה', 
מטעם חוסר הכנה.
%break
אלא כמו שאמרנו לגבי ספירת המלכות, שחשקה להשפע, שהיתה 
בספירת החכמה. ולכן כשיש הכנה מצד התחתון, אז קבלה ההנאה, 
מה שהנותן רוצה לתת. 
%break
כמו כאן, בעבודת האדם, באה לו ירידה מההתעוררות, שהיתה לו, 
ומתחיל להשתוקק למה שהיה לו. אז יש לו להתחתון אפשרות לתת 
הכנה לקבל שפע.
%break
אבל הרצון והחשק לדביקות אמיתי, שיהיה כבר מוכשר כשיקבל, 
שיהיה לו החשיבות לדבר, כפי שהבורא רוצה, זה לא נעשה בפעם 
אחת. לכן יש הרבה ירידות והרבה עליות. 
%break
אמנם אם לא היתה ההתעוררות הראשונה מצד העליון, אף פעם לא 
היה באפשרות, שהתחתון יהיה לו חשק לדבר שלא יודע מהו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו הפירוש שהתורה מודיע לו החטא. ולא 
בדרך דין, אלא "כאם המודיעה לבנה, במלות רכות". ומהו דין, ומהו 
מלות רכות. וכפי שהסברנו ענין הריב בין רועי גרר לרועי יצחק, שדבר 
המפרנס נקרא "רועי".
%break
ורועי יצחק היו אומרים "אנחנו יכולים לקבל פרנסה רק מבחינת 
האמת ולא משקר". לכן כשהיו רוצים לעבוד בקו ימין, כלומר שהם היו 
אומרים "אנחנו מסתפקים במועט, הגם שאמת הוא, שהמעשים, שאנו 
עושים, אין להם ערך, מסיבת שהם אינם עשויים על הכוונה אמיתית, 
%break
מכל מקום, אם אנו מסתכלים למי אנו רוצים להשפיע, למלך רב 
ושליט כנ"ל, מספיק לנו עבודה של משהו, גם כן לזכיה גדולה יחשב 
זה, משום שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב מאוד. 
%break
לכן כמה שנותנים לנו לשמש המלך, אנו מודים ומשבחים אותו, אפילו 
שהיא שרות קטן".
%break
%page 673
וזה נקרא "רועי יצחק", שרוצים לעבוד ה' במסירות נפש כמו יצחק. 
אבל הגוף לא מסכים לזה, ומכל מקום זה שיודעים, שצריכים לעבוד 
כמו יצחק, הם שמחים בזה, ומבורכים לה' על זה.
%break
וכשהקליפה של רועי גרר רואה, שהם שמחים עם הבורא, תיכף 
מתחילים לריב עם רועי יצחק, ואומרים "מה השמחה שלכם עם 
הבורא. 
%break
הלא אתם בעצמכם אומרים, שהשרות, מה שאתם עושים, אינו כמו 
שצריך להיות, כשמשמשים את המלך. הדרך הוא, שעושים הכל 
בשלימות".
%break
אם כן הם שואלים "לשמחה מה זה עושה. בשלמא אנחנו, שאנו 
נגררים אחר הרבים, יש לנו עם מה לשמוח, כי אנו אומרים, שמספיק 
לנו, כשאנחנו מקיימים מעשים, מטעם שה' צוה לנו. ובעבור זה, אנו 
מאמינים, שנקבל שכר תמורת קיום תו"מ, אנו שמחים. 
%break
אבל אתם, שאומרים, שעיקר הוא שצריכים לשמה, וזה אתם בעצמכם 
רואים, שאין אתם יכולים לעסוק בעמ"נ להשפיע, אם כן אתם רואים, 
שאין אתם עושים כלום. תסתכלו בעצמכם, כמה יגיעה כבר נתתם, 
ואף נימא אחד לא התקדמתם. 
%break
ולמה אתם עובדים בחינם. הלא אין אתם ראויים להתקרבות ה', 
משום שאתם משוקעים יותר מדי באהבה עצמית. לכן חבל על הזמן, 
שאתם נותנים בחינם".
%break
נמצא, מה הקליפה הזאת עשתה, המשיכה על אדם הזה את מדת 
הדין והרגו. וזה נקרא, שהקליפה מודיעה את החטא עם מדת הדין. 
ואז אין ביכולתו לעשות שום דבר, ובא לידי יאוש, ובורח מהמערכה. 
%break
וממש כמה אמונה שהיתה לו, היא לוקחת ממנו, ונשאר בלי רוח חיים 
רוחני. וסיפוק גשמי, אין הוא יכול לקבל, כמו מטרם שנכנס לעבודה. 
לכן הוא נמצא במצב של מרה שחורה ועצבות. וכל זה הוא, שהקליפה 
הזו באה במסוה של צדקות, שהיא דואגת רק לטובתו.
%break
וזה שכתוב, שהקליפה מודיע לו חטאו בדרך דין. מה שאין כן מי שקם 
בלילה לעסוק בתורה כנ"ל, התורה מודיעה לו חטאו, "כאם המודיעה 
לבנה במלות רכות, ושב בתשובה לפני אדונו".
%break
ויש להבין מהו הפירוש "במלות רכות". על זה באה סוף המאמר 
ומפרש "ושב בתשובה לפני אדונו". כלומר, שמודיעה לו החטא, לא 
מטעם שהיא רוצה לרחק אותו מעבודת ה', 
%break
כדוגמת קליפת גרר, שמודיעה לו החטא עם מדת הדין. זאת אומרת, 
שאי אפשר לעשות תשובה ולעבוד בעמ"נ להשפיע, וע"י זה היא 
מרחקת אותו.
%break
אלא שהיא מודיעה לו "כאם לבנה", שנותנת לו להבין "במלות רכות", 
שאל יחשוב שהוא לא מסוגל לעשות תשובה, ולעבוד להשפיע. אלא 
"במלות רכות", שלא כל כך קשה כמו שאתה חושב, מסיבת שהקב"ה 
רוצה לעזור לאדם, בזמן שהאדם מרגיש שקשה לו.
%break
אלא שיש להבין, שה' בעצמו עשה, שיהיה קשה, כמו שכתוב "בא אל 
פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, למען שתי אתתי אלה". 
%break
זאת אומרת, שהתורה נותנת להבין, זה שהאדם מרגיש, שקשה 
ללכת בדרך של השפעה, אינו מסיבת האדם, שאינו מוכשר, אלא "כי 
אני הכבדתי את לבו". ולמה, "למען שתי אתתי".
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שבכדי שיהיה צורך לאותיות התורה, עשה ה' 
הכבדת הלב, שע"י זה האדם יהיה נצרך לתורה. אחרת לא היה צורך 
להתורה. 
%break
אלא היות שהאדם רוצה ללכת בדרך השפעה, והתורה מודיעה לו, 
שהרצון לקבל לעצמו הוא החטא, שזהו יצר הרע ממש, והאדם הרוצה 
ללכת בדרך השפעה, כמו שכתוב (תהילים א') "אשרי האיש, אשר לא 
הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד".
%break
ויש לפרש כנ"ל "אשר לא הלך בעצת רשעים", היינו רועי גרר, שרוצים 
שיהא נגרר אחריהם, למה שהם נותנים להבין, שלא כדאי ללכת 
בדרך השפעה. אלא שהם רוצים לשמוע את רועי יצחק, שהם אומרים 
"מי שהולך בדרך של לקבל שכר, נקרא חטא". 
%break
ובזמן שהם מבינים, שזה הוא חטא, הם תיכף צועקים לה', שיוציאם 
מהמצב הזה, ורוצים לקיים מה שכתוב "ובדרך חטאים לא עמד".
%break
%page 674
כלומר, שלא רוצים להשאר במצב של חטאים, ומבקשים עזרה מה', 
שיתן להם את מאור התורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". וגם 
הוא רוצה לשמש את המלך, והוא רוצה להיות עובד ה' באמת. 
%break
והזה"ק אומר, שהאדם צריך לדעת דרכי התורה, כי "מאן דלא ידע 
צווייה דמארי, איך יעביד ליה". נמצא, שע"י זה שלא יכול לצאת 
מהרצון לקבל לעצמו, ומרגיש שזקוק לעזרת ה', אז נולד בו הצורך, 
שהוא נצרך לסיוע מהבורא.
%break
ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה כנ"ל, שיש בה ב' ענינים:
א. "המאור שבה מחזירו למוטב", כלומר שמקבל כלים דהשפעה.
%break
ב. כשיש לו כלים דהשפעה ורוצה להשפיע להבורא, אבל אין האדם 
יודע מה צריך הבורא, שהאדם יתן לו. וזה נקרא בזה"ק "מאן דלא ידע 
צווייה דמארי, איך יעביד ליה".
%break
ובזה יש להבחין:
א. בין שהקליפה מודיעה לו שהוא חוטא, במדת הדין, שכוונתה 
להרחיק את האדם מהעבודה,
%break
ב. בין שהתורה מודיעה לאדם שחטא "כאם המודיעה לבנה במלות 
רכות, ושב בתשובה לפני אדונו",
%break
התורה מודיעה שהחטא הזה הוא יכול לתקן ע"י התורה בב' אופנים 
כנ"ל:
%break
א. בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב",
ב. שיזכה לבחינת טעמי תורה וטעמי מצות, כי "מאן דלא ידע צווייה 
דמארי, איך יעביד ליה".
%break
וזהו שמסיים הזה"ק "ושב בתשובה לפני אדונו". מה שאין כן 
כשהקליפה מודיעה לו החטא, אין הוא מוכשר לעשות תשובה, אלא 
שנופל ליאוש ולהתרחקות בכלל מעבודת ה'.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם הולך בקו ימין, אסור לשמוע את 
המחשבות של הקליפה של רועי גרר כנ"ל, כדברי חז"ל, שדוד אמר 
"אין השחר מעיר אותי", אלא אח"כ האדם צריך לעבור לקו שמאל, 
שזה נקרא "אני מעורר השחר".
%break
פירוש, שהוא מעורר את השחר, כלומר שיש להאדם הכנה מיוחדת, 
שרוצה לעורר השחור. זאת אומרת, שהוא מזמין אותו, ולא 
שהמחשבות של השחור, מה שהקליפה מודיעה לו, שהאדם לא 
בסדר. 
%break
נמצא, זה שהוא מזמין את השמאל, ולראות איך לתקן מעשיו, ולראות 
את שיעור התרחקות מצבו של ענין השתוות הצורה, ושיעור הכאב 
ויסורים, הוא מרגיש בזמן שהוא רואה את מצב שפלותו. 
%break
ורואה, לפעמים יש אצלו זמנים, שלא איכפת לו מזה שהוא מרוחק 
מדביקות ה'. ואז הוא הזמן לתת תפלה לה', שיוציאו מהגלות, שבו 
הוא נמצא. וגם כאן יש להבחין ב' אופנים:
%break
א. שבכלל הוא לא מרגיש שהוא נמצא בגלות. כלומר, הוא לא רוצה 
לברוח לאהבה עצמית, אלא הוא נמצא במצב, הנקרא בלשון הזה"ק 
"הב - הב", כמו כלב, 
%break
שעל הכתוב "לעלוקה שתי בנות צווחין ככלבא הב - הב". מפרש, "הב 
לן עותרא דעלמא הדין, והב לן עותרא דעלמא דאתי".
%break
שפירושו, שהם רוצים לקיים תו"מ, אבל בעל מנת לקבל הכל בהרצון 
לקבל לעצמו. וזה נקרא, שהוא לא מרגיש שום גלות, שירצה לצאת 
מהגלות. וכל זה הוא מרגיש בעת שנכנס בקו שמאל. 
%break
מה שאין כן בזמן שהולך בקו ימין, אסור לו לעשות בקורת, אם 
עבודתו בשלימות או לא. אלא על משהו, שיש לו אחיזה, הוא נותן 
תודה לה'.
%break
ומצב זה נקרא "הסתר בתוך הסתר", כמו שכתוב (וילך, חמישי) 
"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". שיש לפרש, שהוא נמצא 
בהסתר, שאין הוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות. ומהי גלות. כמו 
שכתוב "ומפני חטאנו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו".
%break
וזהו כנ"ל "ומפני חטאנו". שענין חטא הוא ההשתמשות עם הרצון 
לקבל לעצמו, שזה גרם לנו התרחקות מ"ארצנו". כידוע, "רצון" ו"ארץ" 
נקרא מלכות, שענינו הוא "מלכות שמים", 
%break
%page 675
ש"מלכות שמים" פירושו, שאדם מקבל על עצמו עול ולשעבד את 
עצמו ל"שמים", היינו להבורא, הנקרא "שמים", כמו שכתוב "שאו 
מרום עיניכם, וראו, מי ברא אלה".
%break
וזה פירוש "גלינו מארצנו", כלומר מארץ שלנו, הנקראת "מלכות 
שמים", לעבוד ולתת יגיעה עבור שיהיה כבוד שמים, מרצון הזה 
אנחנו גלינו. ולאיזה רצון אנחנו נכנסנו. לרצון של "אומות העולם", 
הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל.
%break
וזה שכתוב "ונתרחקנו מעל אדמתנו". "אדמה" מלשון "אדמה לעליון", 
שהוא בחינת השתוות הצורה. והיות שאנחנו עסקנו עם הרצון לקבל 
שלנו, ממילא "נתרחקנו מעל אדמתנו", מלהיות השתוות הצורה 
להעליון. 
%break
ובזמן, שאין אדם מרגיש את הגלות, שהוא בחינת הסתר. נמצא, 
ש"הגלות", המכונה הסתר, זה נסתר ממנו. נמצא, שהוא במצב של 
הסתר תוך הסתר.
%break
אולם "הסתר בתוך הסתר" גם כן נקרא התגלות באפס מה. שיש 
הסתר בתוך הסתר, אבל יש לשאול, מאיפה באה הידיעה הזו, שהוא 
נמצא בתוך ההסתר. זה צריכים לומר, שגם הידיעה הזו באה מצד 
הבורא. באופן ישיר או ע"י שליח.
%break
ועל זה יש לפרש מה שכתוב "יוצר אור ובורא חושך". פירוש "החושך" 
הזה, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בתוך "הסתר", שהוא לא 
מרגיש, שה' נסתר ממנו, ואין לו שום רצון לחפש את ה', 
%break
איפה הוא נמצא, שממקום הזה הוא יכנע מלפניו, ויהיה לו זכיה 
גדולה, בזה שהוא משמש לפניו.
וגם אינו מרגיש הסתר, מזה שהתורה היא לבושים של הקב"ה. 
ויצטער על זה. אלא הוא נמצא בעולם אחר לגמרי. 
%break
כלומר, שענין, שיש בורא, והבורא רצה לתת להנבראים טוב ועונג, 
אינו מעניין אותו כלל. הרגשה זו, הנקראת "הסתר בתוך הסתר", 
נקראת "חושך". והקב"ה ברא ונתן לו החושך הזה.
%break
והאדם מצד עצמו, אנו רואים, שבדרך כלל אין האדם רואה רע לעצמו. 
והוא תמיד יודע שהוא בסדר, בין שהוא דתי ובין חס ושלום לא דתי. 
וזהו כמו שכתוב "כי השוחד יעוור פקחים". 
%break
והואיל ש"האדם קרוב אצל עצמו", אף פעם לא יכול לראות את 
האמת. לכן זה שהאדם רואה, שהוא אינו בסדר, האדם צריך לומר, 
שמן השמים הודיע לו זה.
%break
ב. שהוא נמצא בהסתר א'. כלומר שהוא מרגיש, שהוא נמצא בהסתר. 
זאת אומרת, שכואב לו, זה שהוא נמצא מרוחק מה', כלומר שה' 
נסתר ממנו ואינו מרגיש את ה' בשיעור שירצה להבטל אליו. 
%break
אבל יחד עם זה כואב לו, בזה שהוא מרוחק. אז אין לו שום עצה, אלא 
שהקב"ה יתן לו עזרה, שתהיה לו היכולת להתקרב לה', שזה נקרא 
"דביקות והשתוות הצורה".
%break
וכל הבקורת הזאת, שהוא עושה, הנקראת "קו שמאל", צריכה להיות 
בזמן מסוים. כלומר, דוקא לאחר שהוא הלך באותו יום בקו ימין, 
והרבה בשבחים לה', בזה שנתן לו שירות של משהו, ובזה הוא שש 
ושמח. וזה הוא דרך אמת כנ"ל. 
%break
ואח"כ הוא יכול לעבור לקו שמאל בזמן קצר, ולא להאריך בזה. 
כלומר, בזמן שהוא עוסק בתורה ותפלה, אז הוא צריך להזהר, שלא 
יצא לקו שמאל, אלא דוקא להיות בימין, כי זה נקרא "ברוך מתדבק 
בברוך", כנ"ל.
%break
ואז הוא הזמן, שיכול לזכות למדרגה יותר גבוהה, כמו שכתוב "אין 
השכינה שורה, אלא מתוך שמחה". מה שאין כן כשהוא נמצא בבחינת 
קו שמאל, שאז הוא הזמן של בקורת, ובזמן הזה הוא המקום לראות 
רק חסרונות. 
%break
ועבודת השמאל צריכה לתת לו צורך לתפלה. ותפלה שייך דוקא 
במקום שיש חסרון. ומקום חסרון נקרא "ארור". ואז "אין ארור מתדבק 
בברוך". ומטעם זה אין מקום להתעלות למדרגה יותר גבוהה. אלא 
להיפך, שבקו ימין הוא המקום להתעלות, שאז הוא במצב השלמות.
%break
%page 676
%H ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית
%break
בזה"ק (תזריע אות א' ובהסולם) וזה לשונו "רבי אלעזר פתח "על 
משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי". שואל, אומר "על משכבי". 
"במשכבי" היה צריך לומר. 
%break
אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום 
שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא 
שוכבת בארץ אחרת הטמאה, 
%break
אמרה "על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה 
לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה". עד כאן 
לשונו.
%break
ויש להבין, זה שאומר "על משכבי בלילות" פירושו על הגלות. ואומר, 
ש"גלות" מובן בג' דברים:
%break
א. שהיא "יושבת בין שאר העמים עם בניה". וזהו לשון רבים "בין 
העמים".
ב. ו"שוכבת לעפר".
%break
ג. ו"על שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה", לשון יחיד.
וגם יש להבין מהי בחינת "כנסת ישראל עם בניה" בדרך עבודה. שהם 
מונחים "בגלות", "והיא שוכבת לעפר" בדרך עבודה.
%break
ידוע, שכנסת ישראל נקראת "מלכות", שהיא שורש כל הנשמות, 
שמלכות כונסת בתוכה כל הנשמות. ובאופן כללי אנו לומדים, שכל 
התיקונים שישנם בעולם מכונים על מלכות, מטעם שהמלכות היא כלי 
הכללית, המקבלת כל האורות המושפעים לכל העולמות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר כלל, שאנו צריכים לדעת:
א. שבאופן כללי כל האורות, שישנם בכל העולמות, נבחנים לבחינת 
אור אין סוף.
%break
ב. והמקבל הכללי, שאנו מבחינים בעולמות ובספירות הוא מלכות.
ג. וכל הריבויים הם רק מצד המקבלים.
%break
ד. וכל בחינה ובחינה, שאנו מבחינים, היא בשיעור שמלכות מתפעלת 
מהאורות שהיא מקבלת. כלומר, כי כפי כח המסך שהמלכות מעלה 
אור חוזר, בשיעור זה היא מרגשת את האור המושפע אליה. 
%break
והיות שיש הרבה בחינות בהמסכים, כמו שלמדנו, אי לזאת יש הרבה 
הבחנות באור.
%break
ובכדי להבין את הצורך למסך ואור חוזר, שזה גרם הרבה בחינות, 
צריכים לזכור מה שמובא בתע"ס חלק א', שאומר שם, שאנו מתחילים 
לדבר מהקשר שיש להבורא עם הנבראים, והקשר הזה נקרא "רצונו 
להטיב לנבראיו". 
%break
ומסיבה זו ברא יש מאין, שהיש הזה, נקרא "רצון לקבל לעצמו". וזהו 
דבר חדש, שדבר זה לא היה מטרם שנברא הרצון הזה. 
%break
ולכן הרצון הזה, הנקרא "מלכות", כידוע, היתה מקבלת את האור 
בבחינה אחת בלי הבחן מדרגות, כי הבורא שברא את הרצון לקבל 
טוב ועונג, היה בדיוק רצון לקבל כפי ערך שהבורא רוצה לתת".
%break
ולכן כתוב בספר "עץ חיים" (בתחילתו), שמטרם הצמצום היה אור 
עליון ממלא כל המציאות, ולא היה לא ראש ולא סוף, אלא לאחר 
שמלכות דאין סוף קבלה את האור, והיות בהאור נכלל כוחו של 
העליון, שהוא הרצון להשפיע, 
%break
לכן המלכות, לאחר שקבלה את האור, חשקה להשתוות הצורה, 
כדוגמת האור שקבלה, לכן צמצמה עצמה מלקבל בעמ"נ לקבל, ולא 
תקבל יותר שפע, רק מכפי שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
והיות הכלי הזה אנו מתייחסים להמקבל, וזהו נגד הטבע של מלכות, 
שהיא נבראה ברצון לקבל, ועכשיו היא צריכה לעשות דבר נגד טבעה, 
זה כבר לא הולך לו לעשות כלי כזה בפעם אחת. 
%break
זאת אומרת, שאין המלכות יכולה לקבל כל האור שהיה לה מטרם 
הצמצום, שתיקח את זה בעמ"נ להשפיע, כנ"ל.
%break
%page 677
לכן זו היא הסיבה, שאנו מבחינים במלכות, שהיא הכלי קבלה הכללי, 
הרבה בחינות, כפי ערך היכולת של המסכים, שיש בידה לעשות. זאת 
אומרת, שמצד הבורא היתה כוונתו להשפיע בלי סוף, כלומר, לפי 
גדלותו של הרצון לקבל. 
%break
אבל מצד התחתון, שלא רוצה לקבל רק בעמ"נ להשפיע, יצאו לנו כל 
הרבויים, הנקראים בשם "תיקוני המלכות".
%break
ובאופן כללי מדברים ממלכות דאצילות, שרק היא הולידה את 
הנשמות, שע"י השתלשלות העולמות יצאה המלכות דאצילות, 
שהנשמות, שהיא הולידה, הם מתקנים אותה. 
%break
פירוש, שהנשמות, הבאות ממנה, כל אחד ואחד מתקן בשורש נשמתו 
במלכות, שיהיה מתוקן את חלק רצון לקבל שבה בעמ"נ להשפיע. 
ובשיעור זה המלכות משפעת להתחתונים.
%break
זאת אומרת, בשיעור השתוות הצורה, שהתחתון גרם למעלה 
במלכות, בשיעור זה מושפע להתחתון, שגרם את התיקון בה, שתוכל 
לקבל מהעליון שלה, מטעם שיש כבר בחינת "השתוות הצורה" מן 
המקבל להמשפיע. 
%break
שזה מכונה "יחוד קוב"ה ושכינתיה", כלומר שענין "יחוד" נקרא 
"השתוות הצורה". ובזמן שהמקבל מתוקן בעמ"נ להשפיע, הכוונה הזו 
עושה את המקבל שיהא נקרא "משפיע", מטעם שהכל הולך על פי 
הכוונה. 
%break
ובהאמור, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", היינו שהנשמות 
יקבלו טוב ועונג. ומשום זה, והיות שמטעם השתוות הצורה, מוכרח 
להיות בתחתונים ענין עבודה, כדי להשיג את הכוונה זו דלהשפיע, 
והיות שהנבראים שנולדו עם הטבע בעמ"נ לקבל, שזהו נגד הקדושה, 
%break
כי כל האור התענוג שבא מהבורא הוא מסיבת שרצונו להשפיע, 
והתחתון המקבלו הוא נגד זה, לכן מתעוררת שאלה, מאיפה יקחו 
הנבראים חיים, שיוכלו להתקיים מטרם שהנבראים השיגו את הכלים 
דהשפעה, בכדי שתהיה להם השתוות הצורה, 
%break
הואיל וכל חיים ותענוג בא מהבורא, ושנוי צורה מפריד אותם 
מהבורא, אם כן מי יתן להם חיות ותענוג, כי בלי זה אי אפשר 
להתקיים, מטעם חוק המטרה, שהוא "להטיב", ואם אין להנבראים 
טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם.
%break
אלא הקדושה מחיה את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו. ומשום זה גם 
בטרם שאדם זוכה לכלים דהשפעה, בכדי שיוכל לקבל אור דקדושה, 
הוא ניזון ע"י הקליפות, מבחינת מה שהקדושה מחיה הקליפות שלא 
יתבטלו, 
%break
כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י', י"א) וזה לשונו, "ובכדי 
לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך 
את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב "זה 
לעומת זה עשה אלקים", שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, 
%break
ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע 
במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, ונתן 
אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו נפרדים 
מהבורא יתברך ומכל העולמות דקדושה. 
%break
ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום 
שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר 
דרך המערכה של העולמות דטומאה".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהקליפות נחוצות לנו שהגוף נמשך מהן ומקבל 
חיות מהן. רק אח"כ בסגולת תו"מ, שעוסק בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, הוא (הגוף) מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, 
ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, 
%break
שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא 
עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, 
כמו שכתוב שם (באות י"א).
%break
ולכן מוכרחה הקדושה לתת חיות להקליפה, שיוכלו להתקיים. וזהו 
כמו שכתוב בספר "עץ החיים" (פנים מסבירות דף רי"ג ענף ל"ט) וזה 
לשונו, "והנה מוכרח הוא, שיש בתוך אלו הקליפות קצת ניצוצי קדושה 
קטנים עד מאוד, 
%break
שהם י"א סמני קטורת". זה שכתוב, שאי אפשר להתקיים שום דבר 
בלי ניצוצין דקדושה. לכן אנו מבחינים שיש באדם ב' נפשות:
%break
%page 678
א. נפש הבהמית,
ב. נפש דקדושה.
%break
נפש הבהמית נקרא, זה שמחיה את הגוף, ומקיים את קיום הגוף, 
היות שבלי תענוג אי אפשר לחיות. ותענוג הוא בחינת אור הבאה 
מלמעלה, ו"אין אור בלי כלי". 
%break
לכן התענוג מוכרח להיות מלובש באיזה כלי, ולא שייך לומר שאדם 
רוצה תענוג בלי שום לבוש, אלא תענוג לבד. אלא מוכרח להיות 
(התענוג) מלובש באיזה כלי, שבאופן כללי הלבושים האלו נקראים 
"הקנאה", "התאוה", "הכבוד", שבהם מלובש אור התענוג.
%break
והגם שבאופן כללי הם ג' לבושים, אבל בכל לבוש ולבוש יש הרבה 
הבחנות. למשל בתאוה יש להבחין אכילה ושתיה וכדומה. וכמו כן 
באכילה יש הרבה הבחנות, וכן בשתיה. 
%break
כלומר, שבכל לבוש אנו מרגישים תענוג אחר, המשונה בטעמו, שאין 
הטעם של אכילת לחם דומה לטעם של אכילת עוגות, וכדומה, הגם 
שהאור התענוג הוא אחד, אבל הלבושים, שבהם אור התענוג 
מתלבש, עושים שנויים.
%break
והכל נקרא "נפש הבהמי", שפירושו, שיש בחינת "בהמה" ובחינת 
"אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים 
אדם". שיש להבין, שענין "בהמה" פירושו, שאין לו שייכות לעבודת 
ה'. 
%break
לכן "הנפש הבהמי" המחייה להגוף אין צורך שתהיה לו אמונה בה', 
אלא אפילו שאין להם אמונה, יכולים הם לקבל את אור התענוג, 
המחיה להגוף, הנקרא "בחינת בהמה", 
%break
הגם שצריכים להאמין, שאין שום דבר שלא יהא נמשך מהבורא, כנ"ל 
שהקדושה מחיה הקליפות, אבל זה שהגוף נקרא "בהמה", פירושו, 
שאין לו הרגשה שהאור התענוג בא מהבורא. 
%break
וצריכים להאמין שהבורא עשה זאת בכוונה תחילה, שלא ידעו שהוא 
נתן להם את החיים, מסיבת שזה הוא לתיקונו של אדם, אחרת היה 
האדם נידון בחינת "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו".
%break
מה שאין כן "נפש אלקית" הוא דוקא בשיעור האמונה שיש לו, בשיעור 
זה הנפש אלקית מתפשט בו, כלומר ההרגשה שיש לו נפש אלקית 
המחיה אותו, זה מתפשט בו לפי שיעור האמונה שיש בו. 
%break
ושיעור אמונה יכול להיות באדם לפי שיעור שהוא עובד בעמ"נ 
להשפיע, כמבואר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח), שאומר 
שם "אין האדם יכול להשיג אמונה מטרם שיש לו כלים דהשפעה".
%break
ויש להאמין, כמו שאנו רואים, ש"נפש הבהמי" המחיה את הגוף, לפי 
ערך ההתלבשות בהלבושים, כך מרגישים טעם, במה שהנפש הבהמי 
מלובש בהלבושים. 
%break
שהגם שהנפש הבהמי הוא אחד, אבל ע"י הלבושים שהוא מתלבש 
בהם, רואים אנו שכל לבוש נותן טעם אחר, שבודאי צריכים לומר, 
שהלובש המלובש בהלבושים הוא משתנה לפי הלבושים שלו.
%break
כמו כן אנו צריכים להאמין, שגם "נפש אלקית", שהוא מתלבש 
בהלבושים שלו, הנקראים "תורה ומצות", והגם שאנו אומרים, 
שבהאור אין השתנות, 
%break
מכל מקום ע"י הלבושים לבושים מולידים טעמים אחרים, שאין 
להרגיש את טעם האור המלובש בתורה ומצות, שיהיו דומים זו לזו.
%break
הואיל שבכל מצוה ומצוה מלובש שם אור אחר, שזה ענין תרי"ג 
מצות, המכונים בלשון הזה"ק תרי"ג פקודין, שפירוש שבכל מצוה ישנו 
שם בפקדון אור אחר, היינו טעם אחר, שהשנויים באים מסיבת 
הלבושים. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהסולם (מראות הסולם חלק א' דף רמ"ב) וזה 
לשונו, וכשזוכים לבחינת "לשמוע בקול דברו", נעשים תרי"ג המצות 
בבחינת פקודין, והוא מלשון "פקדון". 
%break
כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, 
שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. 
%break
ונמצא בעשיית המצוה הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו את 
מדרגת האור השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת "הפנים של 
המצות".
%break
%page 679
וזהו כנ"ל שהגם האור הוא אחד, כי בהאור אין שנויים, אבל "אין אור 
בלי כלי", היינו בלי לבושים. נמצא, שהלבושים עושים שנוי טעמים 
בהאור. ומזה נמשכות הרבה בחינות, הן בתענוגים גשמיים והן 
בתענוגים רוחניים.
%break
אולם יש לדעת, כי עיקר ההבחנות שמבחינים ברוחניות הם 
"המסכים", שפירושו לפי ערך שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, המכונה 
ברוחניות "לפי אור חוזר" שיש לו, כך הוא מלביש את השפע עליון, 
%break
המכונה בסדר העבודה שלנו "עד כמה שהאדם יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע", בשיעור זה מתגלה האור אליו.
%break
ועתה נחזור לבאר מה ששאלנו בענין "כנסת ישראל, שהיא שוכבת 
בעפר". והזה"ק מכנה את "הגלות" בשם "לילות", ובשם "יושבת בין 
שאר העמים", ובשם "ארץ אחרת הטמאה", ובשם "עפר". 
%break
ולפי האמור, שענין מה שהנשמות צריכות לתקן המלכות שממנה 
נולדו, הוא בזה, הואיל מצד הטבע הבורא ברא את המלכות עם רצון 
והשתוקקות לקבלת טוב ועונג, 
%break
כי זו היתה מטרת הבריאה, אלא מטעם תיקון הבריאה בכדי שלא 
תהיה בושה, יש לתקן אותה בעמ"נ להשפיע, ותיקון הזה מוטל על 
הנשמות.
%break
פירוש, היות שאנו לומדים, שרצונו "להטיב לנבראיו" הכוונה היא על 
הנשמות, שהם יקבלו טוב ועונג, וכל מה שלומדים בעולמות העליונים, 
%break
הוא רק הכנה שע"י הצמצומים וההזדככות, וכל מיני שינויים, שאנו 
לומדים בעולמות העליונים, הוא הכל הכנה שהנשמות יצאו בצורה, 
שהבורא רצה שיצאו, באופן שיהיו מוכשרים לקבלת טוב ועונג.
%break
לכן כשאומרים, ש"מלכות הולידה את הנשמות", יהיה הפירוש, 
שהנשמות צריכות לקבל את השפע ממנה לפי התנאים שיתקיים 
השפע בידם, כלומר שיקבלו בעמ"נ להשפיע. 
%break
זאת אומרת, כאילו הנשמות אומרות למלכות, תני לנו טוב ועונג לתוך 
הכלים שלנו, מה שאנו מעוררים את עצמנו, שכל מה שאנו עושים, 
יהיה רק בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור נבין זה שכתוב ש"המלכות נמצאת בגלות עם בניה", שזה 
הוא מסיבת ענין רצון להשפיע, שהם הכלים, שעמהם יכולים לקבל 
את הטוב והעונג, ושלא יסתלק (השפע), אחרת, אם בא באמצע רצון 
לקבל לעצמו, השפע מוכרח להסתלק. 
%break
והואיל שהכלים דרצון להשפיע נקראים בחינת "אדם", כמו שאמרו 
חז"ל "אדם אתם, ואין אומות העולם נקראים "אדם", כנ"ל, "שאדם" 
נקרא בחינת משפיע ו"בהמה" נקרא בחינת מקבל, ואדם נקרא "זכר", 
ו"נקבה" נקראת מקבלת.
%break
וידוע, שכל "אדם" נקרא עולם קטן בפני עצמו, כמו שכתוב בזה"ק. 
כלומר, שכל אדם כלול מע' אומות, שפירושו "כי זה לעומת זה עשה 
אלקים". 
%break
וכמו שיש "ז' מדות דקדושה", הנקראות חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה 
מעשר ספירות, לכן נבחנות לפעמים הז' מדות דקדושה בשם "ע' 
אנפין". ולעומת זה יש "ע' אומות דטומאה", והכל נכלל באדם.
%break
זאת אומרת, שבחינת "אדם" שבו, הנקראת בחינת "נקודה שבלב", 
היא נמצאת בחושך, תחת שליטת "ע' האומות" שבו, שהם משעבדים 
את בחינת "ישראל" שבו, שלא תהיה לו אפשרות לעסוק בלהשפיע, 
שהוא בחינת "אדם", אלא בחינת "נפש הבהמי" שולטת. 
%break
נמצא, שבחינת "ישראל" היא בגלות בין "שאר העמים", כלומר 
שבחינת הקבלה לעצמו, הנקרא "אומות העולם", שולטים על בחינת 
"ישראל".
%break
וזה נקרא ש"השכינה יושבת בין שאר העמים עם בניה". כלומר, 
מבחינת "ישראל שגלו שכינה עמהם", נמצא שהיא בגלות עם בניה. 
שהכוונה, שמלכות באופן כללי נקראת "שכינה". 
%break
"ובניה" נקראים כל בחינת ישראל שבכל אחד ואחד. "הנמצאים 
בגלות", כלומר אלו שמרגישים שלא יכולים לצאת משליטת אומות 
העולם. ושיעור סבל הגלות נמדד בשיעור שרוצים לצאת מהגלות, 
היינו משליטת שאר האומות.
%break
%page 680
אולם יש לפעמים, שהאדם בא לידי מצב, כמו שכתוב "ויתערבו בגויים 
וילמדו ממעשיהם", כלומר שאין הם מרגישים הבדל ביניהם להגוים. 
זאת אומרת, שאין הוא אומר, שהוא רוצה לעשות אחרת, רק שהגויים 
שולטים עליו, אלא הוא בעצמו רוצה כך להתנהג כמו כל הגויים. 
%break
ואדם הזה לא נמצא בגלות, כלומר שאין לו כלים לגאולה. כי מי 
שהכלים שלו הם בגלות, כלומר שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע והגוף 
מתנגד לו, אז שייך לומר ש"ע' אומות" שיש לו בהגוף שולטים על 
בחינת "ישראל" שבו.
%break
אז הוא יכול לומר, שהכלים דהשפעה מונחים תחת שליטת הגוף. 
וכשהוא צועק לה' שיוציאו מהגלות, אז הוא יודע מה שהוא רוצה 
בלשון ברור, כמו שכתוב בזה"ק, שהאדם צריך לראות בזמן שהוא 
מתפלל, שידע להתפלל בלשון ברור. 
%break
ושאלנו, וכי אין הקב"ה יודע מה שבלבו של אדם. אם כן למה אומר 
הזה"ק, שהאדם צריך לדבר לה' בלשון ברור. והתשובה היא, שאצל 
האדם צריך להיות ברור מה שהוא מבקש מה'. והטעם הוא כנ"ל, "כי 
אין אור בלי כלי", לכן "אין גאולה בלי גלות".
%break
ובזה יש לפרש ענין גלות הוא, שהשכינה עם הנשמות נמצאים בגלות. 
שבכדי שמלכות תקבל טוב ועונג עבור הנשמות, הם צריכים להיות 
בבחינת "השתוות הצורה", שהוא ענין רצון להשפיע. 
%break
והרצון הזה מונח תחת שליטת הקליפות, הנקראות "ארץ העמים" או 
"ארץ הטמאה". ובזמן שהאדם רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, הוא 
טועם בעבודה דלהשפיע טעם של עפר. ורק כשעוסק בעמ"נ לקבל 
לעצמו, הוא מרגיש טעם של מאכל.
%break
וזהו על דרך שפרשנו על הכתוב, "ועפר תאכל כל ימי חייך", שאמרו 
חז"ל, ש"נחש כל מאכלו עפר", שיש לפרש, שכל זמן שהאדם לא תיקן 
את חטא של נחש הקדמוני, כל מה שהוא אוכל, כלומר כל הטעמים 
שהאדם טועם בתו"מ, הוא מרגיש טעם של עפר. 
%break
אלא לאחר שהאדם זכה לתקן את החטא של קבלה עצמית, שהוא 
נקרא "נחש הקדמוני", אז מתחילים לטעום טעם בתו"מ, כמו שכתוב 
"הנחמדים מזהב, ומתוקים מדבש".
%break
וזה שכתוב ש"השכינה שוכבת לעפר". זאת אומרת, שכל אחד ואחד 
שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
%break
היינו לקבל על עצמו מלכות שמים בעמ"נ להשפיע, הוא טועם טעם 
עפר, מטעם חטא נחש הקדמוני, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה 
שאמרו חז"ל "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא".
%break
אמר, שהפירוש הוא "שהנחש הטיל במלכות זו-מה, שהטיל פגם 
במלכות שמים. שמי שרוצה לקבל על עצמו מלכות שמים, בא הנחש 
ושואל לאדם זו-מה, כלומר, מה יהיה לך מזה שאתה רוצה לעבוד 
לטובת מלכות שמים. 
%break
והנחש הזה הוא היצר הרע, כלומר שאנו צריכים להאמין למעלה 
מהדעת, שע"י מלכות שמים נקבל את הטוב והעונג, שהיא מטרת 
הבריאה, אלא כל הסיבה שאין אנו יכולים לקבל את הטוב הזה, הוא 
רק מסיבת הנחש הזה, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
וזה שכתוב, שהגלות מובן לנו בג' אופנים:
א. שהיא "יושבת בין שאר העמים". כוונתו שהנקודה שבלב כל אחד 
ואחד יושבת בגלות בין "ע' אומות" שיש בכל אחד מהם.
%break
ב. שהיא "שוכבת לעפר", היינו טועמים טעם עפר.
ג. באופן כללי היא "שוכבת בארץ אחרת הטמאה", כלומר, שהוא 
נקרא "נחש הקדמוני" במקום שהיתה צריכה להיות מלובשת במקום 
רצון של השפעה, הנקראת "ארץ ישר-אל", 
%break
שהכוונה שכל מעשיו יהיו ישר - לאל, היא נמצאת בארץ אחרת, היינו 
"בארץ הטמאה". וממילא אין היא יכולה להשפיע להנבראים את הטוב 
ועונג, מסיבת השינוי צורה שיש בין הנבראים להבורא.
%break
וזה שכתוב "על משכבי", שהזה"ק מפרש, שהכוונה על הגלות. יהיה 
הפירוש, על אלו שסובלים את הגלות, כלומר שרוצים לברוח מהרצון 
לקבל לעצמו, אלא שאומות העולם שולטים עליהם, ולא יכולים לצאת 
משליטתם. 
%break
%page 681
על אלה היא אומרת "בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה", 
כלומר שהבורא יתן כח לצאת מהגלות, היות שיש כבר "אתערותא 
דלתתא", הנקרא "כלי ורצון", אז יש מקום להתפשטות האור, שאור 
הגאולה מעביר את שליטת האומות העולם.
%break
ובהאמור נבין ההפרש בין "נפש הבהמי" ל"נפש אלקי". כלומר, שעל 
פי האמת שניהם באים מהבורא, כי אין חיים אחרים בעולם אלא מה 
שהבורא נותן. 
%break
אלא ההבדל הוא, ש"נפש הבהמי" הבורא נותן לאדם, ואין האדם 
צריך לדעת שהנפש המחיה בא מהבורא, אלא שהאדם חושב, שהוא 
בא ע"י שלוחי הטבע, שזה נקרא, ש"על אומות העולם נתן השליטה 
לשרים", כלומר, שאין הם צריכים להאמין שבא מהבורא. 
%break
מה שאין כן לעם ישראל, רק הוא לבדו מושל עליהם, כלומר שבחינת 
ישראל נקרא שהאדם מאמין שזה בא מהבורא, ואין שום כח אחר 
בעולם, אלא הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים.
%break
%page 682
%H מתי נקרא עובד ה' בעבודה
%break
הזה"ק (תזריע ד' ובהסולם אות י') שואל, על מה שכתוב "אשה כי 
תזריע וילדה זכר". וזה לשונו, "אמר רבי אחא, וילדה זכר, וכי כיון 
שמזרעת, יולדת, הלא בהריון תלוי הדבר, והכתוב הזה היה צריך 
לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. 
%break
מהו, כי תזריע וילדה. אמר רבי יוסי אשה, מיום שהזריעה ונתעברה 
עד יום שיולדת אין מילה בפיה, אלא הולד שלה, אם יהיה זכר. ועל כן 
אומר הכתוב, אשה כי תזריע וילדה זכר".
%break
ויש להבין, מה משמיענו בזה מה שהאשה אומרת "מיום שהזריעה 
ונתעברה עד יום שיולדת, שאין מלה בפיה אלא הולד שלה, אם יהיה 
זכר", שבשביל זה אומר הכתוב "אשה כי תזריע". מה נותנת לנו 
הידיעה הזאת. בטח יש תירוצים על דרך הפשט.
%break
ונבאר זה על דרך העבודה, מהו החשיבות שהאשה דואגת אם יהיה 
הולד זכר, תיכף משהזריעה. קודם כל צריכים לדעת מהו "זריעה" 
בעבודה. 
%break
בגשמיות אנו רואים כשזורעים איזה זרע בקרקע, הזרע נרקב בארץ, 
ואח"כ יוציא מהזרע תבואה, שמפרנס את האנשים. כלומר, שמביא 
לנו מזונות בכח הזריעה. ואם האדם לא זרע זרע, בטח לא יקצור, כמו 
שכתוב "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו".
%break
ובעבודת ה' מהו זריעה. יש לפרש, היות שבאדם נמצאים ב' כוחות:
א. כח השפעה, כלומר מה שהאדם רוצה להשפיע לאחרים,
ב. וכח הקבלה, היינו לקבל מאחרים ולהנות עצמו.
%break
ואיזה כח שהוא רוצה לבטל, זה נקרא "זריעה". שהוא נותן הכח הזה 
בארץ, כדוגמת שנותנים זרעים בארץ, שירקבו. ומתבטלים בתוך 
הארץ, ואח"כ יצמח מזה תבואה, לאכול ומזונות וחיים לעולם.
%break
כמו כן בעבודה, בזמן שהאדם רוצה לבטל את הרצון לקבל לעצמו, זה 
נקרא שנותן אותו בארץ, שרוצה לבטל אותו "כעפרא דארעא", ויצמח 
מזה רצון להשפיע. 
%break
כי "האשה", הנקראת רצון לקבל לעצמו, בזמן שרוצים לבטל ולבער 
מהעולם, יצא מזה רצון להשפיע, שזה מביא מזונות וחיים ושלום 
לעולם. כי ע"י הכלי של רצון להשפיע, הנקרא "השתוות הצורה", 
מקבלים את הטוב והעונג, מה שהקב"ה רוצה להשפיע להנבראים. 
%break
וזה שכתוב "אשה כי תזריע וילדה זכר", כלומר, ע"י קבורת הכלי 
קבלה צומחת מזה בחינה הנקראת "רצון להשפיע", שהיא בחינת 
זכר.
%break
אולם אין הזכר נולד תיכף משעה שזורעים, אלא שיש תשעה ירחי 
לידה, שבעבודה נקרא זה "עליות וירידות", שפעמים בא מבול גשם 
ומוציא כל הזרעים לחוץ מהארץ. 
%break
ובעבודה נקרא זה "שבא מים הזדונים", שהם בחינת "מי ומה". ש"מי" 
ו"מה" ביחד נקרא "מים", שהוא מוציא כל הזרעים לחוץ.
%break
כלומר לאחר שכבר כמה פעמים זרק את הרצון לקבל לעצמו לתוך 
הארץ, אבל המחשבות של "מי ומה", ש"מי" נקרא "טענת פרעה", 
שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". 
%break
ו"מה" נקרא "טענת הרשע", ששואל "מה העבודה הזאת לכם", אלו 
מחשבות לוקחים חזרה את הזרעים, שהיו כבר מונחים בארץ 
בתכלית הבזיון והשפלות, ומרימים אותם מהארץ, 
%break
ושוב הם רוצים לשמש רק עם הכלים האלו, שהם כלים דקבלה. ושוב 
אין לקוות, שיהיה לנו מה לפרנס את עצמנו עם השפע שצריך לפרנס 
את חיים הרוחניים. אבל אין לנו הכלים לקבל את השפע, כי "אין אור 
בלי כלי".
%break
%page 683
אמנם אח"כ באה לאדם שוב התעוררות מלמעלה. והאדם מתחיל שוב 
לזרוע את "בחינת האשה" שלו, הנקראת "רצון לקבל לעצמו", ושוב 
קובר אותו בארץ, ושוב באה רוח רעה או מבול גשם. וכך חוזר חלילה. 
%break
וזהו גורם הרבה "ירידות ועליות". וזה נקרא כמו שכתוב "הזורעים 
בדמעה". והם נקראים בשם "בוכים", מסיבת שנראה להם, שעומדים 
תמיד על אותה דרגה בעת שהתחילו לכנס לעבודת ה'.
%break
ונמצא, שתמיד בעת שהולכים עוד הפעם לזרוע, הם זורעים 
"בדמעה", מסיבת שהם רואים, כל פעם מתחילים מאותו מקום, ואין 
להם שום התקדמות אף שעל קדימה, אלא להיפך, שהם רואים, 
שהולכים אחורה. לכן כל הזריעות שלהם בדמעה.
%break
וכבר דברנו מזה, מדוע עשה ה' ככה, שיהיו הרבה ירידות ועליות. 
כלומר, מי מרויח מזה. התשובה היא, שזהו לטובת האדם, הואיל 
ש"אין אור בלי כלי", שפירושו ש"אין מילוי בלי חסרון". 
%break
והיות שהבורא רוצה שהאדם יצטרך לעזרה מלמעלה, כיון שעל ידי 
העזרה, ה' משפיע לו הארה מלמעלה, שזהו נבחן שמקבל כל פעם 
תוספות קדושה, שבסופו של עבודתו, כלומר לאחר שכל פעם הוא בא 
לידי חסרון יותר גדול, עד שהאדם מקבל "נשמה קדושה מלמעלה", 
%break
שבזה הוא זוכה להיות בקדושה בקביעות, כמו שאומר הזה"ק "הבא 
לטהר מסייעין אותו". במה, ואומר הזה"ק "בנשמתא קדישא", שכל זה 
הגיע לו ע"י עליות וירידות.
%break
ובזה נבין, מדוע דוקא ע"י "הזורעים בדמעה, ברנה יקצרו" כי זה 
שזורעים בדמעה, כלומר שכל פעם הוא רואה, שהוא צריך להתחיל 
מחדש לזרוע, וכאילו עד עכשיו לא עשה כלום, 
%break
והוא רואה שהזמן הולך קדימה, והוא הולך אחורה, זה גורם לו צער 
ויסורים. נמצא, שע"י זה הוא נעשה כל פעם יותר נצרך להבורא, 
שיעזור לו.
%break
זאת אומרת, שכל פעם הוא רואה את עצמו, עד כמה שהוא אינו 
מוכשר מצד הטבע, שיוכל לצאת מאהבה עצמית, אלא ע"י נס מן 
השמים. 
%break
ומכל היסורים האלו נתרקם אצלו צורך וכלי אמיתי, כלומר, שהוא 
רואה עכשיו מה שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא 
עמלו בוניו בו". רק ה' יכול לעזור.
%break
נמצא, שדוקא ע"י "הזורעים בדמעה", יכול האדם להשיג צורך 
"לישועת ה'", שאז מקוים "ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא "עשיית 
הכלי", ו"קצירה" נקרא "קבלת האור". כלומר האור בא לתוך הכלי. 
זאת אומרת, בזמן שהחסרון נתמלא, אז זה נקרא "קצירה".
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק אומר "אשה, מיום שהזריעה 
ונתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה אלא הולד שלה, אם יהיה 
זכר". ושאלנו, מה בא זה ללמדנו בדרך עבודה. 
%break
אלא כנ"ל, בזמן שאדם נכנס לעבוד עבודת הקודש, שיהיה על צד 
הטהרה, שפירושו, שהוא עובד לטובת ה' ולא לתועלת עצמו, האדם 
הזה מכונה "אשה מזרעת תחילה".
%break
פירוש, שתחילת עבודתו הוא, שרוצה לקבור בארץ את "בחינת 
נוקבא", הנקראת "אשה". ואת הרצון הזה הוא זורע בארץ, כדוגמת 
שנותנים זרע בארץ. וע"י זה צומחים אח"כ מזונות לפרנס את 
הנבראים. 
%break
כמו כן כשזורעים את הרצון לקבל לעצמו בארץ, שפירושו בכדי 
שירקב, כלומר שהשימוש עם הרצון לקבל יתבטל, אם הוא בלי כוונה 
דלהשפיע, ורק להשתמש עמו בתנאי שיכול לקבל בעמ"נ להשפיע, 
%break
אז "וילדה זכר". היינו שהוא זוכה לבחינת "זכר", כלומר, שכבר יש לו 
כח לעשות מעשים לטובת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
אולם לא בפעם אחד כשזורעים בקרקע את הזרע צומח תיכף. אלא 
כנ"ל, שיש לפעמים בגשמיות מבול מים, שהוא שוטף את כל השטח, 
וכל הזרעים יוצאים לחוץ עוד מטרם שנרקבו בהאדמה. 
%break
וכמו כן בעבודה, האדם רוצה תיכף כשזרע הזרע באדמה, שיצמח 
תיכף "בחינת זכר", כלומר שתיכף יזכה לרצון להשפיע.
%break
%page 684
והיות שהסדר הוא, שלא בפעם אחת יכולים ללכת נגד הטבע, 
שהאדם נולד ברצון לקבל לעצמו, לכן יש תמיד ענין של התגברות, 
כלומר, שכל פעם שהאדם מתחיל להתגבר על מצב הירידה. 
%break
זאת אומרת, לאחר שבאו רוחות העולם והוציאו את הזרעים 
מהאדמה, ש"רוחות העולם" הן מחשבות זרות לרוח הקדושה, הנקרא 
רצון להשפיע, וממילא, צריך האדם להתגבר, ועוד הפעם לזרוע את 
הרצון לקבל לעצמו באדמה.
%break
וכל פעם הוא אומר לעצמו, שבטח עכשיו יולד לי זכר. זאת אומרת, כי 
"אדמה" הוא מלשון "אדמה לעליון", שפירושו השתוות הצורה, שהוא 
בחינת זכר. והנקבה, שהוא הרצון לקבל, יתבטל ב"אדמה לעליון". 
%break
וזה יש לפרש מה שהזה"ק אומר "אשה תיכף משהזריעה ונתעברה, 
עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא אם הולד שלה יהיה זכר". והיינו 
כנ"ל, כי בכל פעם שהאדם מתגבר, הוא מוכרח להיות בטוח, שעכשיו 
כבר יזכה לבחינת זכר.
%break
נמצא, כי בכל זריעה וזריעה הכוונה היא רק להיות זכר. אחרת, אם 
אין כוונתו להיות זכר, אין זה נקרא שהוא זורע משהו. 
%break
וזה שכתוב "שומר רוח לא יזרע" (קהלת י"א, ד'). ומפרש שם 
הספורנו וזה לשונו, "שומר רוח לא יזרע, אף על פי שלפעמים יאבד 
הזרע ברוח סערה, שתפזרתו, מכל מקום אין ראוי להמנע מלזרוע, 
בשביל דאגה מזה".
%break
ועל דרך עבודה יש לפרש דבריו, היות שאדם רואה שיש לו הרבה 
ירידות, וכבר הרבה פעמים התגבר וזרע, ולא הסתכל מזה שהרוח, 
היינו מחשבות זרות, הנקראות "רוחות העולם" מפזרתם. 
%break
וכמו שהוא אומר, אל להסתכל על רוח סערה, היות הקליפה הכי קשה 
שהיא נגד עולם העשיה, כמו שאמר האר"י ז"ל, "שרצונה לפזר את כל 
הזרעים, שנותנים את הרצון לקבל לתוך האדמה, 
%break
היות שזהו היפך רצונה". לכן אומר הכתוב, לא להסתכל על הרוח 
הזאת, שרוצה לפזר את הזרעים, אלא להתגבר ולא להימנע מלזרוע. 
אלא שצריכים להאמין בה', ש"ישועת ה' הוא כהרף עין".
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש "שומר רוח לא יזרע", שהכוונה היא, שאל יאמר 
אדם, שאני לא יכול לעשות שום דבר, אלא אני מחכה שהקב"ה ישלח 
לי רוח ממרום, אז יהיה לי כח לעבודה, ובינתיים אני יושב ומחכה. 
%break
על זה אומר הכתוב "שומר רוח" מלשון "ואביו שמר הדבר", שפירושו, 
יושב ומחכה לא יזרע לעולם. אלא האדם מוכרח לעשות "אתערותא 
דלתתא", וע"י זה באה "אתערותא דלעילא". וזה על דרך שאמרו חז"ל 
"הבא לטהר מסייעין אותו", אבל האדם מוכרח להתחיל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (מלאכי ב') "אם לא תשמעו ואם לא 
תשימו על לב, לתת כבוד לשמי, ושלחתי בכם את המארה, הנני גער 
לכם את הזרע, וזריתי פרש על פניכם". והאבן עזרא מפרש וזה לשונו 
"הנני אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות שולחני ריק". 
%break
ומצודת דוד מפרש וזה לשונו "הנני גער לכם בעבורכם אגער את 
הזרע לבל תצמח, וזריתי פרש על פניכם, אפזר זבל על פניכם". 
%break
וחוזר ומפרש "זבל מבהמות שאתם מקריבים לפני, שהוא הדבר 
היותר נמאס בבהמה, אותו אפזר לבזות אתכם, בו בדרך שאתם 
מבזים שמי".
%break
וזה יש לפרש כנ"ל, שדרך עבודה היא, שזורעים זרע באדמה בכדי 
שירקב ויתבטל בתוך האדמה, שהיא בחינת "אדמה לעליון", שתצמח 
מהזריעה הזו בחינת זכר, כנ"ל. 
%break
אבל באמצע פעולת הזריעה, האדם מתחרט מלתת "כבוד לשמי", 
שיעשה הכל לכבוד שמו יתברך, אלא תיכף בשעת הזריעה האדם 
מקבל "מרוחות העולם". ושואלים את האדם, ומה יהיה כבוד עצמי.
%break
כלומר, מה האדם יקבל עבור תועלת עצמו מעבודה זו, שהזריעה 
באדמה, שיצמח מזה רצון להשפיע. נמצא, בזה שהאדם מבזה את 
כבוד שמים מכבוד עצמו, שאומר שלא כדאי לבטל כבוד עצמו עבור 
כבוד שמים, ומסיבה זו אומר הקב"ה "ושלחתי בכם את המארה", 
%break
היינו הקללה "שלא תצמח הזרע", שלא תוכל לקבל ע"י זה כלים 
דהשפעה, מטעם ברגע שקבלתם את המחשבות "מרוחות העולם", 
תיכף אמרתם שהצדק איתם, ושלא כדאי לעבוד בשביל כבוד שמים.
%break
%page 685
וזה שאומר האבן עזרא "הנני אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות 
שולחני ריק", שפירושו שעוסקים בתו"מ, אבל הכוונה אינה לשם 
שמים. 
%break
נמצא ששולחן ה' ריק, אלא כל מה שאתם עוסקים בתו"מ, הכל הוא 
עבור שולחנו של אדם, שהוא לתועלת עצמו. אם כן אין לכם צורך 
וכלי, שאני אתן לכם את בחינת "זכר", הנקרא רצון להשפיע, כי "אין 
אור בלי כלי".
%break
אולם כאן מתעוררת שאלה, אם אין האדם רוצה מאה אחוז מכוחו 
לעבוד לשם שמים, ורק חלק קטן יש בו שמבינים שכדאי לעבוד לשם 
שמים, 
%break
ובחלק קטן הזה הקב"ה נותן קללה, שלא יצמח מזה כלים דהשפעה, 
הנקרא בחינת "זכר", אם כן איך יכול האדם לבוא פעם לזכות לכלים 
דהשפעה.
%break
ויש לפרש זה על דרך הכלל, כי כל מה שעושה הקב"ה הכל הוא 
לצורך תיקון. כלומר, הקללה שלא יצמיח הזרעים גם כן לטובת 
הנבראים. אמנם זה יתפרש, כמו שפרשנו על הכתוב "מוריד שאול 
ויעל". 
%break
כלומר, שע"י זה שהאדם רואה שכל פעם שהוא זורע, באה הרוח 
ומפזרת את הזריעות, זה נותן להאדם להבין, שהוא מוכרח להתפלל 
לה', שיתן לו כח לעמוד בפני רוחות.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה יתן לו להרגיש את חשיבות, שיש להשיג 
בחיים שמשמשים למלך העולם, 
%break
היות שכל פעם שהוא מתגבר וזורע, תיכף הרוח מפזר אותו והוציאו 
מהאדמה, ומרגיש ע"י זה, בזמן שהוא עוסק בתורה ועבודה, טעם של 
זבל, בזמן שהוא חושב על הכוונה דלהשפיע.
%break
וכמו שמפרש המצודת דוד "אפזר זבל על פניכם", אותו אפזר לבזות 
אתכם בו בדרך שאתם "מבזים שמי". כלומר, בזמן שאין אתם נותנים 
תשומת לב בעת העסק בתו"מ, שאין אתם חושבים שיהיו לשמי, ואין 
אתם מרגישים את הפגם מה שאתם עושים. 
%break
אבל אני אתן לכם להרגיש טעם של זבל, וממילא אפילו שלא לשמה 
לא יהיה לכם כח לעשות שום דבר, מטעם שאתם תרגישו טעם של 
זבל אפילו בעת שתתעסקו "בשלא לשמה". 
%break
וזה יהיה לכם הגורם שאתם תצטרכו לכלים דהשפעה, כי אין לכם 
שום חיות "בשלא לשמה".
%break
נמצא, הקללה הזו בזמן שאתם מתחילים לזרוע באדמה את הכלי 
קבלה שלכם, בכדי שהרצון לקבל לעצמו יתבטל באדמה, והיות שאין 
אתם נותנים תשומת לב להחשיב את הענין דלהשפיע עד כמה שנחוץ 
לכם, 
%break
ואתם עושים את הזריעות האלו בלי שום ידיעה שהוא ענין דבר עקרי, 
וחיינו, אחרת אי אפשר להגיע לשלימות, אלא עושים זה לא כל כך 
בכובד ראש. 
%break
לכן אומר "ושלחתי", כלומר שהקב"ה בעצמו שלח את המחשבות 
האלו ומפזר את הזריעות, בכדי שאתם תלכו על דרך האמת, שיבינו 
את הצורך לכלים דהשפעה.
%break
ובהאמור נבין, שהאדם צריך להאמין, שכל הירידות שיש לאדם, אם 
הן בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, עליו להאמין שהכל בא 
מהבורא. 
%break
כלומר שכל הירידות שלו הן לטובת האדם, אחרת האדם ישאר במצבו 
הנוכחי, ולא יוכל אף פעם להגיע להאמת, כי הוא יסתפק במה שיש 
לו, ויחשוב שזוהי שלימות.
%break
לכן בזמן שהאדם בא לטהר, דוקא אז יש לו מצבים של ירידות, בכדי 
שלא ישאר בקטנותו כפי הבנתו של אדם. ובהאמור יש לפרש מה 
שכתוב בזה"ק, על מה שכתוב "כי חלק ה' עמו" 
%break
שהקב"ה מסר את "הע' אומות" ביד שרים, שהם מושלים עליהם, 
ולקח לעצמו את עם ישראל, למשול עליהם. כלומר, שהקב"ה הוא 
המושל על ישראל, מה שאין כן שאר האומות מסר אותם תחת 
שליטת השרים.
%break
ולכאורה, מהו הפירוש, שהוא חס ושלום לא מושל על אומות העולם. 
וכי שהוא דבר קשה אצל הבורא למשול עליהם משום פחיתותם, 
כלומר, שזה לא לפי כבודו, שהוא ימשול עליהם. 
%break
לכן היה צריך למי שהוא, שיעזור לו שימשילו עליהם. והלא אנו צריכים 
להאמין, ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים".
%break
%page 686
ועל דרך עבודה צריכים לפרש, שזה נוהג באדם אחד. שבזמן שהאדם 
מונח תחת שליטת "ע' האומות", הנבחן באופן כללי בשם רצון לקבל 
לעצמו, ואז מסיבת הצמצום שהיה, הוא נפרד מהקב"ה, כלומר שאין 
לו האמונה, שה' "הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". 
%break
נמצא, שהאדם המקבל חיים וחיות מהעולם ע"י הדברים שהבורא 
הכין בעבור הנבראים, שבעת שעדיין אינם ראויים לקבל החיים שלהם 
מהקדושה, אז האנשים האלו אומרים, שה' עזב את פעולתו מסיבת 
שלא מתאים שהוא יטפל בהם.
%break
וזה על דרך שכתב בהקדמה לספר הזהר (אות ד') וזה לשונו "ויודע 
אני שיש מתחכמים פורקי עול תורה ומצות, שאומרים, שהבורא 
יתברך ברא את כל המציאות ועזב אותה לנפשה, 
%break
כי מחמת האפסיות שבאלו הבריות, אינו מתאים להבורא יתברך, 
לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן הפעוטות והמגונות".
%break
היוצא מזה, שמטרם האדם מאמין שהכל בא מהבורא, הוא אומר, 
שכל העולם נמסר להנהגת "ע' שרים", שהם "ע' בחינות" בהטבע, או 
"שאר רוחות", אבל שהבורא המשגיח את זה הוא לא מאמינים. 
%break
וזה נקרא שהוא אומר שמסר את הנהגת העולם "לע' שרים", מה 
שאין כן מי שהוא "בחינת ישראל" ומאמין בה', הוא אומרים שרק 
הבורא הוא המנהיג העולם, כנ"ל "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל 
המעשים".
%break
ובהאמור מובן מה ששאלנו, מתי האדם נקרא עובד ה', אם דוקא 
בזמן שכבר יכול לעבוד לשם ה', או אפילו בתחילת עבודתו. ולפי מה 
שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]". 
%break
וקושית העולם הוא, שהיה צריך לומר "יהיב חכמתא לטפשין", הלא 
חכמים כבר יש להם חכמה. ותירץ, שחכם נקרא מי שחושק לחכמה, 
מה שאין כן מי שאינו חכם לא צריך חכמה, כמו שכתוב "לא יחפץ 
הכסיל בתבונה".
%break
ועל דרך זה יש לפרש כאן, ש"עובד ה'" נקרא מי שרוצה לעבוד לשם 
שמים, והגם שלא הולך לו, כי על זה צריכים לגלות תפלה אמיתית, 
שה' יעזור לו. אבל אם התחיל ללכת בקו ימין, כלומר שכבר יש לו 
בחינת שמאל המתנגדת לקו ימין, 
%break
אז כבר מתחיל סדר העבודה של דרך ה'. לכן הוא כבר נקרא "עובד 
ה'", היות שהמטרה שלו היא להגיע לידי מצב, שכל מעשיו יהיו לשם 
שמים. והגם שיש באמצע הרבה ירידות והרבה עליות, אבל הכל הולך 
כפי המתכנן, 
%break
כלומר שגם הירידות הם חלק מהעבודה, היות שע"י זה מקבלים צורך 
"לישועת ה'", כי ע"י הירידות האדם בא לידי החלטה, שאי אפשר 
לעשות שום דבר בכוחות עצמו, אלא שרק הקב"ה יכול לעזור. והשגה 
זו האדם משיג דוקא ע"י הירידות.
%break
וזהו על דרך שכתוב בספר "פרי חכם" (ח"ב דף קס"א) וזה לשונו "אין 
מצב יותר מאושר בעולמו של אדם, אלא בשעה שמוציא עצמו כמיואש 
מכוחותיו עצמו, כלומר כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו 
לעשות, ותרופה אין. 
%break
כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו יתברך, שהרי יודע בבטחה 
שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת. וכל עוד שמרגיש איזה כוח 
עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. 
%break
ועל זה אומר "רם ה' ושפל יראה". כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית, שיודע שהוא השפל 
שבאנשים, וכי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו. ואז תפלתו שלמה. 
%break
כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש, רוצה לומר "מן 
העבודה", כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום ואין לו 
טפת מים לרוות צמאונו. כן בני ישראל במצרים "כל כמה שבנו היה 
נבלע הבנין במקומו בקרקע". 
%break
כן מי שלא זכה לאהבתו יתברך כל מה שפעל בעבודתו בטהרת 
הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום ויום 
צריך להתחיל מחדש, כמו "שלא פעל כלום מימיו". היוצא מהאמור, 
"שאין שום דבר קטן או גדול מושג רק בכוח התפלה".
%break
%page 687
ובהאמור יוצא, שהירידות גם כן נכנסות בחשבון תיקון, שע"י האדם 
יכול להגיע להיות "עובד ה'" באמת. כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק 
להשפיע. לכן תיכף כשהאדם מתחיל לכנס לדרך המגיע לעבודה 
דעמ"נ להשפיע, 
%break
הגם שיש באמצע הרבה מחדלים, שקשה להאדם להתגבר עליהם, 
אבל כבר נקרא "עובד ה'", היות שהוא רוצה להיות עובד ה', ולא עובד 
לעצמו, שפירושו שכל מחשבותיו הן רק איך למלאות את הרצון לקבל 
לעצמו, 
%break
הן עם עושר דעולם הזה והן עם עושר דעולם הבא, כמו שכתוב 
בזה"ק "דצווחין ככלבא, הב לן עותרא עלמא דין והב לן עותרא דעלמא 
דאתי".
לכן על האדם מוטל להתגבר תמיד, ויאמין בה', שרק הוא יכול לעזור.
%break
%page 688
%H מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה
%break
בזהר (יתרו דף י"א ובהסולם אות מ') אומר שם וזה לשונו, "וישמע 
יתרו, פתח ואמר, על כן אודך בגויים ה', ולשמך אזמרה. דוד המלך 
אמר זה, בשעה שראה שכבוד הקב"ה אינו עולה בהתעלות, ואינו 
מתייקר בעולם, אלא מצד שאר העמים. 
%break
ואם תאמר, הרי הקב"ה אינו מתייקר בעולם אלא בשביל ישראל. כן 
הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר. 
%break
אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו, בשעבוד אל יקר של 
הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחבור אחד, 
ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה שאומר, "כן הוא ודאי, שהקב"ה אינו מתייקר בעולם 
אלא בשביל ישראל, מסיבת שישראל הם היסוד של הנר להאיר. אבל 
כאשר שאר העמים באים ומודים לו, אז נתווסף יסודו של הנר. 
%break
ולכאורה משמע, במה נתווסף היסוד של הנר אם הגוים באם ומודים 
להקב"ה. מכאן נראה כאילו עם ישראל לוקחים חיזוק וסיוע מהגוים, 
מזה שהם מודים. 
%break
כלומר כאילו אין האמונה שעם ישראל מאמינים בהקב"ה היא בגרעון, 
עד שהם צריכים לקבל סיוע מן הגוים על גדלות ה', כמו שכתוב, 
"שהגוים מוסיפים יסוד של הנר".
%break
וזה קשה מאוד להבין, האם מותר לקבל סיוע על האמונה מאומות 
העולם. הלא היסוד של אמונה צריך להיות על בסיס למעלה מהדעת, 
ואיך האדם מקבל כוחות שיהיה להם היכולת ללכת למעלה מהדעת. 
על זה אנו לומדים, ע"י התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.
%break
וכמו כן אנו צריכים להתפלל לה' שיתן לנו את כח אמונה בו יתברך. 
וכמו שכתוב בתפלת רבי אלימלך ("תפלה לפני התפלה", מופיע 
במחזור), וזה לשונו, "יהי רצון מלפניך, ותקבע אמונתך קשורה בלבנו, 
כיתד שלא תמוט". 
%break
אם כן אמונה צריכים לקבל מפי עליון. וכאן משמע, שאם הגוים באים 
ומודים לה', אז היסוד של האמונה, המכונה יסוד של הנר, נתווסף.
ובכדי לבאר את הנ"ל, צריכים לזכור מה הפירוש, ישראל ושאר עמים, 
בעבודה, לפי הכלל, שכולם נוהגים באדם אחד. 
%break
אז בחינת ישראל נקרא, השפעה, שכל מעשיהם הוא רק להשפיע, 
והוא מכונה בחינת יצר הטוב שבאדם, ושאר העמים נקראים, בחינת 
הכלי קבלה של האדם, המכונה יצר הרע שבאדם.
%break
וזהו כמו שביארנו על מה שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך, בשתי יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". 
%break
ופרשנו, שהכוונה היא בכלי השפעה שהוא יצר הטוב, וביצר הרע 
שהם כלי קבלה, אותו דבר יש לפרש כאן, במה שאומר הזה"ק, "כן 
הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר", 
%break
הכוונה, שהיסוד שעליו נבנה עבודת האדם, הוא ביצר הטוב, הנקרא, 
כלים דהשפעה, הנקרא, ישראל.
%break
אבל זה נקרא, חצי מדרגה. ומדרגה זו נקראת, בחינת למעלה 
בחשיבות, משום שהם כלים זכים, ואין זה נקרא, שהקב"ה שולט על 
כל מעשיו של אדם, 
%break
כי ישראל נקרא, בחינת מעשים של השפעה, כלומר שמעשים 
דהשפעה הוא יכול לכוון להשפיע לה'. לכן נקרא זה, שהקב"ה שולט 
עליו רק בכלים דהשפעה.
%break
אבל על כלים דקבלה שולטת הס"א והקליפות. כלומר, שאין הוא יכול 
לכוון שיהיו לשם שמים. וכלים אלו נקראים, שאר עמים, בחינת מטה, 
היות שכלים דקבלה הם למטה חשיבות.
%break
%page 689
ובהאמור נוכל לפרש מה שכתוב, אבל כאשר שאר העמים באים 
ומודים לו, בשעבוד אל יקר הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר. 
%break
ושאלנו, איך שייך לומר, שעם ישראל לוקחים חיזוק משאר העמים, 
כמו שכתוב, "להוסיף יסודו של הנר". הכוונה היא יש לפרש, שבזמן 
שכלי קבלה של אדם באים ומודים שצריכים לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
וזה שכתוב, "ומודים לו בשעבוד אל יקר של הקב"ה". נמצא, מקודם 
רק בחינת ישראל היתה יכולה להשפיע לה', שהישראל היה מכיר 
ביקר ה', וכדאי לשעבד עצמו לה', מה שאין כן כששאר עמים באים 
ומודים לו, ומשעבדים עצמם אל יקר של הקב"ה, 
%break
כלומר שכדאי לעבוד לשם שמים אפילו בכלים דקבלה, יש להם כבר 
כח שיוכלו להתגבר שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז נתווסף יסודו של הנר, 
כי הנר נקרא, בחינת מלכות שמים.
%break
זאת אומרת, עיקר יסוד הוא בחינת ישראל, כי התחלת עבודה היא 
בבחינת כלים דהשפעה, המכונה, ישראל. ואח"כ מוסיפים על יסוד של 
הנר. 
%break
כלומר שגם על כלים דקבלה המכונים, שאר עמים, גם כן נכנסים 
לרשות של הקדושה, הנקראת, נר ומלכות, שמלכות שמים שולטת על 
שאר עמים.
%break
וזה שכתוב, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו. כלומר 
שגם מעשים דקבלה נכנסים לקדושה. בחבור אחד. 
%break
זהו כמו שלומדים מכלים דגו"ע, שהם כלים דהשפעה, מתחברים עם 
כלים דאח"פ, שהם כלים דקבלה, ונעשים מדרגה אחת, שזה נקרא, 
בחינת גדלות.
%break
וזה שכתוב, ושולט הקב"ה לבדו. הכוונה על כל הכלים, ולא כמו שהיה 
מקודם לכן שהיה שולט רק על בחינת ישראל. 
%break
וזה שכתוב, שולט הקב"ה למעלה ולמטה. כלומר שהוא שולט, 
שפירשו, שנכנסו לרשותו הן הכלים דהשפעה, הנקראים בחינת מעלה 
בחשיבות, והן הכלים דקבלה, הנבחנים לבחינת מטה בחשיבות.
%break
על הכל שולט הבורא. שיש לפרש, שהאדם מקבל אז שלימות 
אמיתית, כי כבר יש לו כלים לקבל, הן חסדים הנקרא, קטנות, והן 
חכמה הנקרא, גדלות, מסיבת שיש לו עכשיו כלים המוכשרים לקבל.
%break
וזה שכתוב, ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה. לכן אמר דוד על זה, 
"אודך בגויים ה' ולשמך אזמרה". בזמן שהתפשט שליטת ה' גם על 
הגוים, שהם הכלי קבלה שנכנסו לרשותו של הקב"ה, אז שורה 
שלימות בכל.
%break
אולם בכדי להגיע לשלימות, שגם בחינת שאר עמים שבאדם יכנסו 
לקדושה, יש תהליך המכונה, תיקון קוים בקטנות, ותיקון קוים 
בגדלות, ותיקון קוים בו"ק, שהם שלשה אופנים, שכולם מכונים אותו 
שם אבל יש הפרש ביניהם.
%break
הזה"ק אומר (יתרו דף קכ"ז בהסולם אות תצ"ט), וזה לשונו, "לא 
תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אמר רבי יוסי, מה הטעם, הוא 
משום שכתוב, לי הכסף ולי הזהב. אף על פי, שלי הכסף ולי הזהב, 
לא תעשון אתי, כלומר אותי".
%break
ויש להבין זה על דרך עבודה, מה הפירוש שה' אומר, לי הכסף ולי 
הזהב, לכן לא תעשון אותי. וכן יש להבין במה שאומר, אף על פי שלי 
הכסף ולי הזהב, מכל מקום לא תעשון אותי. מהו, האף על פי, 
שאומר.
%break
הנה סדר העבודה הוא בשני אופנים:
א. שהאדם משתוקק לדביקות ה', שזה נקרא, כיסופין, שזה נבחן לקו 
ימין, כמו שכתוב, "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', לבי ובשרי 
ירננו אל אל חי" (תהילים פ"ד).
%break
זאת אומרת, בזמן שהאדם הולך בקו ימין, אז, "לבי ובשרי ירננו".
כלומר ברגע שנזכר מה', והגם שכל היום הוא היה טרוד בדברים 
אחרים, הן בצרכי גשמיים והן בצרכי רוחניים, אבל מענין אהבת ה' לא 
היה זוכר. 
%break
אבל ברגע שנזכר מענין אהבת ה', הגם שהגוף אינו רוצה לאהוב את 
ה', מכל מקום הוא כוסף להרגעים האלו שבאות לו מחשבות של 
אהבת ה', והוא שש ושמח על מה שנזכר, שיש בורא עולם המשגיח 
על כל אחד ואחד.
%break
לכן מצד אחד הוא רואה עכשיו, איך שהגוף מתנגד להכיסופין האלו, 
כלומר שאין הגוף נהנה מזה שהאדם רוצה להתדבק בו יתברך. אבל, 
"לבי ובשרי ירננו אל חי". 
%break
%page 690
זאת אומרת, שהוא נותן תודה לה' על הכיסופין האלו, מזה שיש לו 
אחיזה בה'. כלומר, שהוא רוצה להתדבק בה', והגוף מתנגד לו, שגם 
זה לזכיה גדולה יחשב לו, כי הוא רואה עתה, שאצלו הוא בחינה, "זה 
וזה שופטם".
%break
מה שאין כן מטרם שעלה על דעתו מענין אהבת ה', הוא היה בכלל 
מרוחק מאהבת ה', שבכלל שכח שיש ענין כזה הנקרא, אהבת ה', 
וראשו היה שקוע בשאר דברים. 
%break
ובעיקר בזמן שהולך בקו ימין, הוא צריך להאמין, זה שנזכר עתה 
מענין אהבת ה', זה לא בא לו במקרה, אלא הקב"ה פנה אליו, והוא 
נתן לו במחשבתו עתה, שיש בורא וכדאי להתחבר עמו.
%break
כלומר שהמחשבה הזאת לא באה לו מכוחו עצמו, אלא הקב"ה פנה 
אליו והזכיר לו את כל ענין של עבודת ה'. אלא זה רק לזמן קצר. 
כלומר שהמחשבה הזו לא שורה במוחו ולבו זמן הרבה. כי כל זמן 
שהאדם עדיין אינו מוכשר לזה, אין להמחשבה זו אריכות ימים.
%break
וזה כמו שכתוב, "הנה אלה הרשעים הם קצרי ימים ושבעי רוגז". 
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהרשעים בזמן שמשיגים קצת יום, הנקרא, אור 
מלמעלה, והיות שהם עדיין רשעים, כלומר שעדיין לא יצאו מקבלה 
עצמית, האור מסתלק מהם. 
%break
וזה נקרא, קצרי ימים. לכן הם שבעי רוגז, שהרוגז שלהם הוא, מדוע 
נסתלק מהם האור, שהם משתוקקים להאור.
%break
אבל כשהאדם הוא צדיק, והוא מצדיק את ההשגחה, ואומר, מה שה' 
לקח ממנו ההתעוררות הזו הוא לטובתו, ונותן שבח והודיה על זה 
שהיתה לו זכיה של משהו התעוררות, שזהו ששלח לו הקב"ה. 
%break
והוא שש ושמח על זה. ומצב של נתינת תודה לה', זה נקרא, ימין, 
משום שהוא כוסף לה', ולא חשוב לו כמה זמן שהוא טועם מבחינת 
יום, והוא מודה ומשבח כל היום על זה שנותנו לו רגע אחד להידבק 
בו. 
%break
וזה נקרא, אלהי כסף, שהעבודה שלו היא בבחינת ימין, הנקרא, כסף, 
או מדת החסד, שהוא חפץ רק חסד.
%break
ב. וקו שמאל נקרא, אלקי זהב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שפירושו של 
זהב, זה-הב, שזהו ההיפך מקו ימין, שלא רוצה שום דבר, אלא שהוא 
כוסף לה', ורוצה להיבטל אליו, והאדם בעצמו אינו רוצה שום דבר, 
וכמה שיש לו הוא שמח בחלקו, כאילו היה נותנים לו רכוש גדול.
%break
מה שאין כן בקו שמאל הוא אומר, את זה אני רוצה ואת זה אני לא 
רוצה, הוא כבר עושה את חשבון הכדאיות. 
%break
וזה נקרא, כאילו מורה באצבע ואומר מה שהוא רוצה. וזה דוקא ע"י 
הבקורת שהוא עושה, כמו שכתוב, (איוב ל"ז, כ"ב), "מצפון זהב 
יאתה", שצפון, הכוונה על מצפוני הלב, שהם דעות וחקירות על 
המעשים שלו. 
%break
כלומר מהו רוצה על זה שהוא מתייגע עצמו בעולם הזה, לאיזה שכר 
הוא מקוה. שענין תיקונים שייך דוקא בקו שמאל.
%break
כלומר בעת שהאדם מתחיל לברר הפרטים שישנם בעבודה, כלומר 
הן הבקורת למי הוא עובד, והן לשם מה הוא עובד, אז מתחיל 
להרגיש את היגיעה אמיתית שישנה בעבודת ה'. 
%break
והאדם כבר חושב שהוא יודע מה שטוב לו ומה שרע לו, והוא חושב 
שזהו מה שמוטל עליו, היינו שעבודתו תהיה בדרך של קו שמאל. וזה 
נקרא, אלהי זהב. 
%break
והגם שהקב"ה נתן לו את המחשבות האלו המכונה, קו שמאל, מכל 
מקום אמר הקב"ה, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב.
%break
ובזה יש לפרש דברי רבי יוסי, ששאל, מהו הטעם, הוא משום שכתוב, 
לי הכסף ולי הזהב, אף על פי שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון אתי, 
כלומר אותי. ויש לפרש, אף על פי שאני נתתי לכם את הקו ימין, 
הנקרא, אלהי כסף, 
%break
וגם הקו שמאל נתתי לכם, שכל המחשבות מה שאתם מרגישים, אני 
שלחתי לכם, מכל מקום לא תעשון אותי, כלומר שהעבודה אמיתית 
היא דוקא על קו האמצעי. 
%break
%page 691
זאת אומרת, שהפירוש יהיה, מה שהקב"ה אמר, לי הכסף ולי הזהב", 
הכוונה, ש - לי, כלומר שאף על פי שאני נתתי לכם, ומכל מקום זה לא 
סוף פסוק, אלא צריכים ללכת בקו אמצעי, שהקו הזה הוא נכלל 
משניהם.
%break
אולם מאין לוקחים כוחות שנוכל ללכת בכל אלו הדרכים. על זה אמרו, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", כמו שפרשנו, שהכל נמצא 
בתורה. כלומר, כשלומדים תורה צריכים לדרוש שכר מלימוד התורה, 
המובן לנו בשני אופנים כוללים:
%break
א. שהשכר שלנו יהיה בבחינת, "המאור שבה מחזירו למוטב", 
שפירושו, שיזכה לכלים דהשפעה, כי בלי עזרה מלמעלה אי אפשר 
לצאת מאהבה עצמית.
%break
ב. לזכות לבחינת תורה, כמו שכתוב בזה"ק, "מאן דלא ידע צוויא 
דמארי, איך יעביד ליה".
וזו השכר שהאדם צריך לבקש על ידי יגיעתו בתורה. ובטח שלימוד 
הקבלה, יותר מסוגל להוציא את מאור התורה. 
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (ח"א דף קנ"ג), וזה לשונו, "מתוך 
שחכמת הקבלה כולה מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו שאין לך 
חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה כמותה".
%break
כלומר בזמן שהאדם לומד תורה על הכוונה בכדי לקבל את מאור 
התורה, לכן יש להבין, היות שחכמת הקבלה מדברת גם מהנושא של 
אלקות, מה שאין כן שאר חלקי התורה, התורה שם מלובש בנושאים 
גשמיים, לכן יותר קשה להוציא משם את המאור התורה, 
%break
משום שקשה להאדם להתרכז בהמלובש בהתורה, שהוא הקב"ה, אף 
על פי שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה.
%break
והנה בהקדמה לספר "אמרי יוסף" לאדמו"ר מספינקא זצ"ל, מביא שם 
בשם הרה"ק מהר"ח מצאנז זצ"ל, שמפרש את הפסוק (משלי כ"ה), 
"כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר".
%break
והשאלה היא, מהו ההבדל בין, כבוד אלקים, ל - כבוד מלכים. כלומר 
בטח שניהם הכוונה על רוחניות, אם כן מהו ההבדל בין ב' מדרגות 
אלו.
%break
ופירש, דאם האדם רוצה ללמוד חכמת הקבלה, לדעת כמה עולמות 
וכמה ספירות יש, היינו כבוד אלקים, לדעת גודל כבודו יתברך, 
%break
הסתר דבר. אבל אם רוצה ללמוד החכמה, לדעת איך להמליך את 
הקב"ה, ואיך לעובדו בכוונה, ולקדש רמ"ח אבריו, ולעשותם מרכבה 
להקדושה, 
%break
שזהו כבוד מלכים, האיך להמליכו ולעבדו, חקור דבר. רואים אנו, 
שענין לימוד חכמת הקבלה, זהו סגולה מיוחדת, שיהיה כח לאדם 
לקדש עצמו, ושיהיה מרכבה להקב"ה.
%break
חז"ל (אבות דרבי נתן פרק כ"ט, ז'), כתוב שם וזה לשונו, "רבי יצחק 
בן פנחס אומר, כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טועם 
טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טועם 
טעם של יראת חטא".
%break
ומפרש שם, לא טועם טעם של יראת חטא, שההגדות והמדרשים 
מלאים תוכחות מוסר ומשלים, שמביאים לאדם ליראת חטא. 
%break
ואדרבה התלמידי חכמים העוסקים בהלכות זמנין, שגבה לבם, 
שסוברים שהם חכמים, וחס ושלום יבואו לכלל גאוה, והיצר הרע רודף 
אותם, שעסקו (של יצר הרע) יותר בתלמידי חכמים, כמו שכתוב 
(בסוכה נ"ב), "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
%break
ויש להבין, מדוע אין ההלכות יכולים להביא ליראת חטא, ומהו 
העדיפות שיש במדרשים יותר מן הלכות, הלא ידוע שכל התורה כולה 
היא שמותיו של הקב"ה. ועוד יש להבין, מדוע הלכות נקראות, חכמה, 
כלומר מה מרמז לנו בזה שההלכות נקראות, חכמה.
%break
הנה מדרש נקרא, דרוש. והכתוב אומר (ירמיה ל', י"ז), "קראו לך ציון 
היא דורש אין לה".
%break
ורד"ק מפרש, קראו לך אומות העולם, ואמרו כי ציון היא עיר, שאין לו 
דורש להשיבה לישראל. וחז"ל דרשו, "ציון דורש אין לה, מכלל דבעי 
דרושה".
%break
%page 692
ידוע כי מלכות נקראת, ציון. ו - דורש פירשו, דורש ומבקש. כלומר אין 
האדם דורש אלא מה שחסר לו, ואז הוא מבקש למלאות חסרונו. 
%break
והיות כשמתחילים לעסוק בתו"מ, מתחילים שלא לשמה, כמו שאמרו 
חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה 
באים לשמה". 
%break
לכן כשהאדם מרגיל עצמו לעבוד שלא לשמה, אין הוא מרגיש חסרון 
בזה שלא יכול לעסוק לשמה, והיות שלא מרגיש חסרון במצבו, 
וממילא אין לו צורך לתקן זה. וזה גורם לו, בזמן שנתעורר בו הרצון 
דלהשפיע, שצריכים לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
%break
הוא מרגיש בעבודה זו טעם של עפר. וזה נקרא בלשון הזה"ק, 
שהאדם צריך להשתדל בתו"מ בכדי לאקמא שכינתא מעפרא. כלומר, 
בעבודה, שהאדם צריך לעבוד לטובת השכינה, הוא טועם טעם עפר, 
כי הוא רגיל לעבוד אך ורק לתועלת עצמו.
%break
וע"י זה שהאדם עוסק בתורה, אז התורה מחזירו למוטב, ואז הוא 
מרגיש טעם חיים בעבודתו, היות שע"י הכונה דלהשפיע הוא מקבל 
דביקות בחיי החיים. אבל בודאי האדם צריך לבקש מה' שיקים את 
המלכות שמים, כלומר שתהיה בחשיבות. 
%break
היות מסיבת שאין התחתונים ראויים לקבל ממנה את השפע, 
שמלכות צריכה להשפיע להתחתונים, כי מלכות נקראת, כנסת 
ישראל, שהיא הכלל של כל הנשמות, והיא מוכרחת להסתיר את 
עצמה שלא יראו מה שיש לה לתת לתחתונים.
%break
וזהו לטובת ישראל. אחרת, זאת אומרת, אם תהיה מגולה את 
גדלותה, כולם יקבלו ממנה בעמ"נ לקבל. לכן היא מוכרחת להסתיר 
את עצמה, ולא מגולה ממנה רק בחינת טעם עפר. 
%break
וגם זה הטעם עפר שמקבלים ממנה, הוא גם כן לטובת האדם, כלומר 
שהאדם צריך לדעת, שזה יגרום לו לחקור את סיבת טעם עפר שהוא 
מוציא  בה, בעת קבלת עול מלכות שמים בעמ"נ להשפיע.
%break
כי מה שהתורה הבטיחה לנו, שאם נלך בדרך ה', היינו שכל מעשינו 
יהיו על הכוונה דלהשפיע, אז נרגיש טעם חיים, כמו שכתוב, "טעמו 
וראו כי טוב ה'". אם כן למה אנו מרגישים טעם עפר. לכן בזה אנו 
רואים, אם באמת אנו הולכים בדרך האמת או לא. 
%break
כי זה שאנו טועמים טעם עפר, זה מעיד על עבודתינו, שאנו צריכים 
לדעת, שזהו מסיבת שעוד אין לנו כלים דהשפעה, לכן מוכרחה להיות 
שכינתא בעפרא, ואנו צריכים לבקש מה', שיוקים לה מעפרא. 
%break
וזהו ע"י שיתן לנו רוח טהרה, ויסיר מלבנו את אהבה עצמית, ובזה 
נזכה לראות את יופי של הקדושה.
ובזה נוכל להבין מה שכתוב, שהאדם צריך להתפלל לה' על גלות 
השכינה ועל צער השכינה.
%break
ויש להבין זה, מדוע השכינה היא בצער, אין הקב"ה מקים אותה 
מעפרא. אלא אנחנו צריכים לבקש מה' שהוא יוקים לה, ובלי התפלה 
שלנו אין הוא מקים אותה, 
%break
כמו שכתוב (בברכת המזון), "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד 
הנופלת". משמע שהוא צריך שאנחנו נבקש. ומהי הסיבה.
%break
ובהאמור נבין, היות שענין הסתרה, שהמלכות היא בעפר ובחושך, 
היא מסיבת התחתונים, בכדי שתהיה להם היכולת לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
נמצא, שצער השכינה היא בזה שהיא צריכה להסתיר את הטוב 
והעונג שהיא רוצה להשפיע להנשמות, ואינה יכולה, מסיבת שזה 
יהיה לרעתם. 
%break
כי ע"י השפע שהיא תשפיע להם בזמן שהם נמצאים בכלים דקבלה 
עצמית, הם יהיו יותר מרוחקים מהקדושה, היות שהשפע תלך 
להקליפות. נמצא, מה נקרא צער אצל העליון, זה שלא יכול להשפיע 
לתחתונים, וזה נקרא, צער השכינה.
%break
לכן אנו מתפללים לה', שיתן לנו את הכח להתגבר על כלים דקבלה 
לעצמו, ונוכל לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
ואז השכינה תוכל להראות את היקר והתפארת שבה, בזה שתהיה 
יכולת לקבל את מה שהיא רוצה להשפיע. ויש כלל, "יותר ממה 
שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק". אלא הכל תלוי בהמקבלים.
%break
%page 693
נמצא, בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, ואינו מכוון לקבל תמורת עבודתו 
בחינת המאור שמחזירו למוטב, אלא שלומד הלכות, ואין שם לב 
למדרש, היינו לבחינת, "ציון היא דורש אין לה", 
%break
שאין לו דרישה ובקשה להרמת השכינה מעפרא, וכמו שאומר הרד"ק, 
"כי ציון היא עיר שאין לו דורש להשיבה לישראל". ויש לפרש דברי 
הרד"ק, כמו שכתוב (בסליחות), "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי כל 
עיר על תלה בנויה, ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה".
%break
שהפירוש הוא, עיר אלקים נקראת ציון, ואלו שעוסקים בתו"מ, אין מי 
שידאג וידרוש להחזיר עיר ציון לישראל, כלומר שמלכות שמים 
הנקראת, שכינה, תחזור לכלל ישראל, ובאופן פרטי לכל בחינת 
ישראל שיש בכל אחד ואחד. 
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו 
מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא". כי יראת חטא פירושו, שיש לו 
יראה אולי לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אלא בעמ"נ לקבל לעצמו, 
כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קצ"א, טור ב').
%break
ויש לדעת, כי אי אפשר להאדם שיהיה לו יראה, בזה שהוא לא יכול 
לעבוד בעמ"נ להשפיע. אלא לאדם שיש לו דרישה לציון, כנ"ל, שהוא 
עוסק, "לאקמא שכינתא מעפרא", 
%break
והוא רוצה, שעיר אלקים לא תהא, מושפלת עד שאול תחתיה, וזה 
יכול להיות דוקא ע"י זה שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת 
מוכרחת המלכות להסתיר עצמה את חשיבותה, בכדי שהשפע לא ילך 
להקליפות.
%break
נמצא, שדוקא הוא ירא מחטא. שאצלו נקרא, חטא, מי שלא עובד 
בעמ"נ להשפיע. וקבלה נקרא אצלו חטא, מטעם היות שרק זהו 
המפריע, 
%break
שאין השכינה יכולה להיות בגלוי פנים אלא בהסתרת פנים, שזה 
נקרא, צער השכינה, כנ"ל, בזה שהיא לא יכולה לתת להנבראים את 
הטוב ועונג שיש לה עבורם.
%break
נמצא, אם האדם משתתף בצער השכינה, יהיה פירושו, שהאדם 
עושה חשבון לנפשו, מה הוא גורם בזה שהוא משוקע באהבה 
עצמית. 
%break
זאת אומרת, בשיעור שהאדם רוצה להנות מתענוגים השייכים 
ושיכולים להתקבל בכלים דקבלה, שהחיות הזאת נקראת, חיות 
דקליפות, כלומר החיות הנקראת בלשון הזה"ק, נהירו דקיק, שנמסרה 
לקליפות שיתקיימו.
%break
והחיות הזאת הן משפיעות לכל אלה שאין הם עדיין מסוגלים לקבל 
אור דקדושה, המושפע דוקא על כלים דהשפעה. זאת אומרת, אנו 
צריכים להאמין, שאין שום חיות בעולם אלא מהקב"ה. היינו גם החיות 
שמקבלים בכלי קבלה, הוא נקרא, שמקבלים ע"י הקליפות. 
%break
פירוש, שהקליפות הם המשפיעות ולא הבורא בעצמו, כי אי אפשר 
להיות אמונה בקביעות מטרם שמשיג את הכלים דהשפעה, כמבואר 
(הקדמת ספר הזהר דף קל"ח).
%break
נמצא, החיות שמקבלים הוא ע"י הקליפות, שזה נקרא, שמסר 
השליטה על אומות העולם בידי שרים, ולא הוא עצמו מושל עליהם, 
שפרשנו, שבדרך עבודה יהיה הפירוש, שאלה אנשים שאין להם 
אמונה, רק אמונה חלקית, 
%break
הם נבחנים לבחינת אומות העולם, והם אומרים, ששרים של מעלה, 
בין שחושבים שהם שרי הטבע או שאר רוחות, הם הם המשפיעים 
את החיים בעולם, ולא יכולים לומר, שרק הבורא הוא המושל.
%break
נמצא, שהם נמסרים להקליפות, יהיה הפירוש, שהם אומרים כך, אבל 
זה נחשב לצער השכינה, בזה שהיא מוכרחת להסתיר עצמה 
מהנבראים. וזה דומה למשל, שהאם מוכרחת להסתיר עצמה מהילד, 
והיא מוסרת את הילד לאיזה מוסד של ילדים מפגרים, 
%break
ששם הטיפול לא כמו טיפול האם לילד. והילד בכלל לא יודע שיש לו 
אם. נמצא, שהילד סובל והאם סובלת, מזה שלא יכולה לגדל את בנה 
ולתת לו את הכל מה שחסר לו, כדרך האם לבנה. וזה נקרא, צער 
השכינה, מה שהיא סובלת.
%break
לכן נתן לנו את העבודה בתו"מ, שאנחנו נעסוק בהם על הכוונה, 
"לאקמא שכינתא מעפרא", שלא תסבול צער מזה שאין היא יכולה 
לטפל בבנה, כי לטובת הילד הוא, שהוא לא ידע שיש לו אם שהיא 
משתוקקת אליו.
%break
%page 694
כלומר שע"י העסק בתו"מ על כונה מטעם צער השכינה, יהיה 
הפירוש, היות שהסיבה שהשכינה לא יכולה להתגלות להם, הוא 
מטעם שינו הצורה של הרצון לקבל, 
%break
והיות המאור התורה מחזיר את האדם למוטב, לכן אנחנו רוצים 
לחזור למוטב, היינו לזכות ע"י התו"מ לכלים דהשפעה, המוקנה לנו 
בזה בחינת יראה.
%break
וע"י יראה זוכים לאמונה. אז זוכים להכיר את מי המושל על ישראל, 
שרק הוא לבדו הוא המושל. זאת אומרת, שהבורא יודע שהוא 
המושל, אבל זה לא מורגש להתחתונים מטרם שזוכים לבחינת 
אמונה, 
%break
כנ"ל כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח), וזה לשונו שם, 
"ונמצא שאף על פי שהוא לבדו, עושה ויעשה לכל המעשים כולם, 
מכל מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע".
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך לבקש מה' שיתן לו כלים דהשפעה, בכדי 
שלא יהיה צער השכינה, בזה שהיא מוכרחת להיות בהסתר מהאדם. 
וזהו לטובת האדם כנ"ל. 
%break
אבל לטובת האדם הוא רק בכדי שהאדם לא יכנס יותר לרשות של 
הס"א, אבל מזה אין האדם מגיע לתכלית, כי תכלית הבריאה היא, 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
%break
לכן כל זמן שאין הנבראים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, נבחן זה 
לצער השכינה, מטעם שהיא לא יכולה להשפיע להם את מה 
שהנבראים צריכים לקבל ממנה.
%break
ובהאמור נבין, מדוע אמרו חז"ל, "כל מי שיש הלכות ואין בו מדרש, 
לא טעם טעם של יראת חטא", שהפירוש של מדרש הוא כנ"ל, כמו 
שכתוב, "ציון היא דורש אין לה", 
%break
שאין מי שידרוש ויבקש מה' שיחזיר את עיר ציון לעם ישראל. ואז הוא 
מתחיל להבין את סיבת הנפילה שיש לה, כמו שכתוב, "נפלה, לא 
תוסיף קום בתולת ישראל", שזה באה לנו מחמת שאנו נמצאים 
באהבה עצמית.
%break
הידיעה הזו של הסיבה, מתחילים להבין מהו החטא, בכדי שנדע מה 
לתקן. אז באים לידי הרגשה, שכל החטא הוא מה שאנחנו משוקעים 
באהבה עצמית. 
%break
לכן רק מזה יכולים להגיע לידי יראת חטא, כלומר לדעת מהו חטא 
שבסיבתו אנו סובלים, שאין אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, "כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו 
הלכות, לא טעם טעם של חכמה". ידוע שאין אור בלי כלי. 
%break
ובאופן כללי, אור נקרא, זה שהבורא רוצה לתת להנבראים, המכונה, 
רצונו להטיב לנבראיו, ששם הזה כולל האור המכונה בשם, חכמה. 
ויש אור שני, שהוא נקרא, אור של תיקון הבריאה, שהוא נקרא, אור 
דחסדים. זאת אומרת, שב' אורות הבורא צריך לתת להנבראים.
%break
ולפי הכלל הידוע, שאין אנו מדברים מעולם אין סוף, אלא מתחילים 
לדבר לאחר הצמצום א', כלומר לאחר שנעשה דין שאסור להשתמש 
בכלים דקבלה, 
%break
וצריכים לבנות כלים חדשים שיהיו מוכשרים לקבל השפע, ולא תהיה 
בחינת פירוד, כידוע שזה מכונה, כלים דהשפעה, וזהו כלים הבאים 
מבחינת תיקון הבריאה.
%break
כלומר לאחר שכבר יש לנו בריאה, שהם כלים דקבלה, וזהו החומר 
של כל הנבראים, שהוא הרצון לקבל לעצמו. ועל כלי זה ניתן לנו 
להמשיך ב' אורות:
%break
א. אור של תיקון הבריאה, שזה ניתן להמשיך ע"י המאור שבתורה, 
כמו שאמרו חז"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב". וע"י זה משיגים את 
הכלי, המכונה, רצון להשפיע. 
%break
וכנ"ל שזה נקרא, שכבר יש לו בחינת יראה, שפירושו, שכבר חושב 
על כל דבר לעשות או לא לעשות. ואם הוא רואה שלא יכול לכוון 
בעמ"נ להשפיע, הוא נזהר מלנגוע בזה.
%break
והכלי זה אין בידי אדם לעשות, היות שזהו נגד טבע של הבריאה, 
שהיה שהנבראים יקבלו טוב ועונג. ומה שהנבראים לא יכולים לקבל 
לעצמם, זה בא אח"כ מצמצום א'. 
%break
אלא זה מתייחסים להנבראים, לאחר שמלכות דא"ס השתוקקה 
להשתוות הצורה. אז למדנו שנעשה מסך. והמסך הזה, בכח הדחיה, 
שהוא לא רוצה לקבל, נולד ע"י זה כלי חדש הנקרא בשם, אור חוזר.
%break
%page 695
ואור חוזר הזה נולד מב' כוחות:
א. מהמסך הנקרא, כח העיכוב, שלא רוצה להיות מקבל לעצמו.
ב. וע"י האור, שרוצה לתת, שהתחתון כן יקבל את השפע.
%break
מב' אלו נולד אור חוזר הזה, שיש להבינו, שהתחתון מקבל תענוג 
גדול בזה שהוא רוצה להשפיע להעליון. ואז התחתון באה לידי 
הרגשה, מה יש בידו של התחתון לתת להעליון, שהעליון יהנה מזה. 
%break
כי מה חסר להעליון שהתחתון יתן לו. אז בא לידי הכרה, שכל הנאה 
של העליון, היא בזה שהתחתון מסייע לו להשלים מטרתו של העליון, 
כלומר שהתחתון נותן להעליון את ההזדמנות שהעליון יוכל למלא את 
רצונו. 
%break
והיות שרצון העליון הוא להטיב לנבראיו, שהתחתונים יקבלו טוב 
ועונג, לכן התחתון הולך עתה לקבל מהעליון טוב ועונג, שזהו רצונו 
יתברך, כמו שכתוב באריכות בתע"ס (חלק ד' בהסתכלות פנימית, דף 
רנ"ח).
%break
ובהאמור יוצא, לאחר שכבר קבל כלים חדשים, שהם כלים דהשפעה, 
מהעליון, שזה באה לו ע"י מדרש, לכן בא עתה הזמן לקבל את האור 
לתוך הכלים חדשים שהשיג.
%break
ב. וזהו בחינה ב', היינו להמשיך שפע מהעליון, שזה נקרא, בחינת 
חכמה, שהיא מטרת הבריאה, שהנבראים יקבלו טוב ועונג, שאור 
הזה מכונה, אור החכמה. וזה נקרא, שלומד הלכות, כנ"ל, "כל מי 
שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טעם טעם של חכמה".
%break
ויש להבין, איזו שייכות יש הלכות לחכמה. אלא ידוע, שמלכות נקראת 
הלכה, מלשון כלה, וכלי קבלה לאור החכמה הוא מלכות. מה שאין כן 
כלים דהשפעה נקראים, בינה, כידוע שאור הבינה נקרא, אור דתיקון 
הבריאה, שהוא אור דחסדים. 
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, "מי שיש בידו מדרש", היינו שהוא זכה לכלים 
דהשפעה, יש לו יראת חטא, כנ"ל, שהיראה שלו, אולי לא יהא בידו 
כוחות להשפיע, היינו שכבר השיג כלים דהשפעה הנקרא, בינה.
%break
ואז צריך להשתדל שיהיה בידו הלכות, היינו להשתדל להשיג בחינת 
הכלה, שהיא בחינת מלכות, שהיא נבחנת הכלי קבלה לאור החכמה. 
%break
וזהו כמו שכתוב כנ"ל בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קצ"א), וזה 
לשונו, "כי היראה היא מצוה הכוללת כל המצות שבתורה, להיותה 
השער לאמונתו יתברך, שלפי התעוררות יראתו, כן שורה בו האמונה. 
%break
אמנם הן היראה הראשונה, והן היראה השניה, אינן חס ושלום 
לתועלת עצמו, אלא מפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו".
%break
הרי אנו רואים, שמקודם צריכים לזכות לבחינת יראה, ואח"כ זוכים 
לאור האמונה, כי אמונה שלימה נקראת, בזמן שמאיר אור דחסדים 
בהארת חכמה. וזה נקרא, הלכה, היינו כמו שכתוב, שכל מי שיש בידו 
הלכות, הוא טועם טעם חכמה. ומדרש, טעם של יראת חטא.
%break
אולם מה האדם יכול לעשות, שאפילו בזמן שמרגיש שיש לו כבר 
יראה, היינו שרוצה להשפיע לה', והוא חושב אז שהוא יעלה בדרגה 
אחר דרגה לרום המעלות, אבל תיכף באות לו מחשבות שמראות לו 
שיסתכל על העבר, 
%break
כלומר שכבר היו זמנים כאלו שחשב שכבר זכה למשהו, והיה בטוח 
שמהיום והלאה לא יהיו לו שום ירידות, ושלא יסבול עוד מזה, שהוא 
לא יכול להתגבר על הרע שלו, אלא כמו שהוא מרגיש טעם עכשיו 
בעבודה, זה ילך לו קדימה.
%break
ומה היה אח"כ, נפל מדרגתו, ושוב נמצא במצב של היסורים, שאין לו 
לא עולם הזה, כלומר שיהיה לו חיים עם סיפוק, אלא שאין לו סיפוק, 
וגם אין לו עולם הבא, כלומר שיהיה לו הרצון לעבוד עבודת הקודש. 
%break
אם כן עתה, שהוא רוצה לתת תודה לה', שעכשיו הוא מרומם קצת 
מהמצבים הקודמים, ורוצה לעסוק עתה בעבודת הקודש בשמחה, 
ומה הוא יכול לעשות, שהמחשבותיו מפריעות לו עם טענות צודקות.
%break
%page 696
לפי דעתו, אין מה להשיב להם. ומשום זה הוא לא יכול לעשות עכשיו 
מאומה, כאילו היה עכשיו במצב ירידה. אם כן מהי התועלת כשקבל 
עתה עזרה מלמעלה, ומאמין שה' קורא אותו, ורוצה לקרב אותו. 
%break
אבל הטענות של המחשבות, שאומרות לו, תסתכל בעצמך, שזה 
קורה לך כל פעם, שאתה חושב שאתה למעלה, ואח"כ אתה יורד 
מטה מטה, אם כן במה אתה בטוח, שעתה לא תהיה אותו דבר.
%break
אולם אנו צריכים ללכת בדרכי חז"ל, שהורונו לנו (סוטה מ"ח, ע"ב), 
וזה לשונו, "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר, מה אוכל למחר, אינו אלא 
מקטני אמונה". 
%break
והיינו דאמר רבי אלעזר מ"ד (זכריה ד'), "כי מי בז ליום קטנות, מי 
גרם לצדיקים שיבזו שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיתה בהם, שלא 
האמינו בהקב"ה". 
%break
ויש להבין מה שאומר, מי גרם לצדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא, 
שלא האמינו בהקב"ה. וזהו הקטנות שלהם. אם כן אם לא האמינו 
בהקב"ה, מדוע הם נקראים צדיקים.
%break
ויש לפרש זה מה שכתוב, שקורא אותם צדיקים, ויחד עם זה אין להם 
אמונה, שהכוונה היא כנ"ל, היינו לאחר שהאדם קיבל התעוררות 
מלמעלה, שהוא בא לידי הרגשה, שעיקר הוא לעשות בעמ"נ 
להשפיע, ולצורך עצמו לא כדאי לעבוד. 
%break
אם כן הוא מרגיש עכשיו שהוא צדיק, והוא צריך עכשיו לתת תודה 
לה' על זה שקירב אותו אליו יתברך, והסיר ממנו את ההסתרה, 
שמטעם זה הוא רוצה עתה להיבטל אליו יתברך.
%break
ועתה הוא מבין ומרגיש שהקבלה לעצמו נקראת, רע, ונקרא, חוטא, 
מי שמשתמש עמה. ונמצא, שהוא בעת הזאת נקרא, צדיק. וזה 
שכתוב, "מי שיש לו פת בסלו, ואומר, מה אוכל למחר, אינו אלא 
מקטני אמונה".
%break
הפירוש הוא, שאף על פי שעתה יש לו אמונה, שהוא מאמין שעיקר 
הוא להידבק בה', ועל עצמו לא כדאי אפילו לחשוב רגע אחד, אם כן 
הוא היה צריך להיות שש ושמח שזכה עכשיו להתקרבות ה', אבל 
תיכף בא לו מחשבות, שהאמונה הזו שיש לו עכשיו, זה קטן, 
%break
היינו שלא תהיה לו יכולת להמשך גם למחר, אלא חושב, שעוד מעט 
האמונה הזו תסתלק ממנו, והוא יפול שוב לשליטת הרשעים שדואגים 
אך ורק לתועלת עצמם. נמצא, זאת השאלה ששואל, "מה אוכל 
למחר".
%break
ויש כלל, כי, מחר, אין הפירוש ליום של מחר, אלא מחר נקרא, "כי יש 
מחר לאחר זמן". כלומר ההווה נקרא, היום, והעתיד נקרא, מחר. 
%break
זאת אומרת, ברגע זו שהוא עומד נקרא, הווה, ונקרא, היום. ורגע 
לאחר זמן נקרא, מחר. זה גורם לו שלא יכול לתת שבח להבורא על 
מה שקירב אותו.
%break
והמחשבות האלו של, "מה אוכל למחר", מרחיקים אותו מה', מטעם 
שהוא לא מאמין שהמצב הזה ישאר בנצחיות. 
%break
נמצא, שאף על פי שעתה הוא במדרגת צדיק, אבל מזה שהוא לא 
מאמין שישאר לנצחיות, מזה הוא נקרא, מקטני אמונה, כלומר יש לו 
אמונה, אבל אמונה תהיה אצלו בזמן קטן, ואח"כ תסתלק ממנו את 
האמונה. זה נקרא, קטני אמונה.
%break
ובזה נוכל לפרש דברי רבי אלעזר, מאי דכתיב, "כי מי בז ליום 
קטנות", מי גרם לצדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא. 
%break
יהיה הפירוש, "מי גרם לצדיקים", הכוונה על אלו אנשים שנמצאים 
בזמן עליה, וכל השתוקקות היא להיות דבוק בה', שנמצאים באותו 
זמן צדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא, כלומר השולחן הזה שהוא 
ערוך לסעודה, הם מבזים אותם לעתיד לבוא, 
%break
היינו שהם אומרים, לאחר ההווה, כלומר לאחר המצב שבו הוא נמצא 
עכשיו, שהשולחן הוא בסדר, אבל, לאחר זה, היינו הזמן שעתיד לבוא 
אח"כ, יהיה מבוזה. זאת אומרת, שהשולחן יהיה אח"כ תחת שליטת 
הס"א, היינו שאח"כ הוא יפול שוב לשליטת הרצון לקבל לעצמו.
%break
זה שכתוב, "ומי בז ליום קטנות". הקטנות שהיה בהם, שלא האמינו 
בהקב"ה שהוא יכול לתת מצב של התקרבות לנצחיות. היוצא מזה, 
שאסור לאדם לעורר שום חסרון במתנת ה', ולומר, שברור לו עכשיו, 
שה' לא יכול לתת דבר לנצחיות. 
%break
ומה שהביא ראיה מהעבר, שהיו לו כמה פעמים מצבים טובים ואח"כ 
נסתלקו ממנו, ומהו ההוכחה שעכשיו יהיה המצב הזה לנצחיות. 
%break
%page 697
על זה בא ענין אמונה, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, ולא 
להסתכל מה שהדעת מחייבת, אלא להאמין באמונת חכמים. והדרך 
שהם קבעו, כך צריכים ללכת ולא להסתכל על הדעת, כי צריכים 
להאמין בזכות שהולכים באמונה, זוהי סגולה נפלאה.
%break
%page 698
%H מהו השכר בעבודה דלהשפיע
%break
חז"ל אמרו (אבות פרק שני, כ"א) "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך 
שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". הרי 
אנו רואים, שאנו צריכים לעבוד בשביל שכר. ולא עוד, אלא שיש ציווי 
מיוחד, שאנו צריכים להאמין, שהקב"ה ישלם לנו את השכר. 
%break
ושם, בפרק א', אמרו ממש ההיפך, וזה לשונו "הוא היה אומר, אל 
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו 
כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". ויש להבין איך 
מתקיימים שני המאמרים האלו.
%break
ידוע, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. והיות השורש שלנו, שהוא 
הבורא, הוא במצב המנוחה המוחלטת, לכן אין הנבראים מסוגלים 
לעשות שום תנועה, אלא שהתנועה תשבח את מצב המנוחה של 
האדם, אחרת האדם בוחר במנוחה. 
%break
וכמו שכתוב בתע"ס (חלק א', דף כ', אות י"ט) וזה לשונו "בידוע, אשר 
כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו. ולכן כל הענינים, הנהוגים בשורש, 
יתרצה בו הענף ויחמודם. 
%break
וכל הענינים, שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם. דהיינו, 
אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאוד את ענין התנועה, עד 
שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה".
%break
פירושו, שאין אנו עושים שום תנועה, אלא אם אנו יודעים, שהתנועה 
הזו תשבח לנו את המנוחה. כלומר, השבח הזה, שאנו מקבלים עבור 
המנוחה, זה נקרא "שכר". 
%break
זאת אומרת, אם אנו מרויחים ע"י התנועה יותר הנאה מהמנוחה, אז 
אנו יכולים לעשות תנועות, אחרת אנו נשארים במצב המנוחה.
%break
ובענין השכר, הרי יש מקרא מפורש בתורה: "אם בחקותי תלכו, ואם 
מצותי תשמורו, ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ 
יבולה". אם כן, איך אמרו חז"ל לעבוד בלי שכר, הנקרא "שלא על מנת 
לקבל פרס". 
%break
הלא זה ממש ההיפך ממה שכתוב בתורה. וגם זהו אחד מהעיקרים, 
שצריכים להאמין בשכר ועונש. אם כן איך אמרו חז"ל, שאדם צריך 
לעבוד שלא על מנת לקבל פרס.
%break
אולם יש להבין זה שאמרו חז"ל "הוי כעבדים המשמשין את הרב שלא 
עמ"נ לקבל פרס", מהו הטעם. הלא יש להבין, שזה הוא נגד מטרת 
הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. 
%break
ולסיבה זו ברא הקב"ה את הנבראים בכלים דקבלה. כלומר, שיהיה לו 
רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג.
%break
אם כן, מדוע צריכים לוותר על השתוקקות של הנאה ותענוג, אלא 
להשתדל רק להשפיע לה', ולא למלאות את ההשתוקקות לתענוגים, 
שהוא בעצמו ברא אותנו בטבע כזו. 
%break
ואיך אח"כ אומרים לנו, לא, הגם שברא אותנו בטבע לקבלת תענוגים, 
ומכל מקום עכשיו אסור להשתמש בכלים האלו, המכונים "רצון לקבל 
לעצמו".
%break
והתשובה היא, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו כנ"ל, והיות 
שהבורא הוא המשפיע, לכן במקום שהאדם צריך להיות מקבל לעצמו, 
הוא נוהג שם ענין של בושה. ובכדי לתקן את ענין הבושה, נעשה 
תיקון, המכונה, "מקבל בעמ"נ להשפיע". 
%break
לפי זה יוצא, זה שאמרו, שאסור לקבל לעצמו, אינו מטעם שאסור 
להנות, אלא שזהו תיקון. שבזמן שהאדם יקבל את ההנאה, והיות 
שבזמן קבלת התענוג, הוא בשינוי צורה מהמשפיע, ומשום זה הוא 
מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוג.
%break
מה שאין כן אם הוא מקבל התענוג מטעם שהוא רוצה להנות להעליון, 
בזה הוא מקבל בחינת השתוות הצורה. ואז יש לו ב' דברים בעת 
קבלת התענוג:
%break
%page 699
א. שהוא לא מתרחק מה' בעת קבלת התענוג.
ב. שאינו מרגיש שום חסרון בעת קבלת התענוג.
%break
ובהאמור יוצא, שהאיסור, שאסור לקבל לעצמו, הוא לטובת הנבראים, 
ולא משום שהקב"ה צריך שישפיעו לו, או לאהוב אותו. כי הכל הוא רק 
לטובת הנבראים, שהם מקבלים תענוג ממנו, ושיהיה בהתענוג 
שלימות. ומבחינת תיקון העולם נעשה ב' מערכות:
%break
א. הנקראת אבי"ע דקדושה, ששם נוהג רק סדר של קבלה בעמ"נ 
להשפיע.
ב. הנקראת אבי"ע דטומאה, ששם נוהג קבלה בעמ"נ לקבל.
%break
לכן מטרם שאדם מתקן מעשיו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, הוא ניזון ממה 
שמשך מאבי"ע דטומאה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, הלא אנחנו צריכים להאמין בשכר ועונש, 
ומצד השני אומרים לנו לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, כלומר, לעבוד 
בלי שום שכר. 
%break
התשובה היא, היות מצד הבורא הוא רוצה לתת, שזו היתה מטרתו 
להטיב לנבראיו, אלא שנעשה תיקון "בכדי להוציא לאור שלימות 
פעולותיו", שאנחנו נעבוד שלא לקבל שכר. 
%break
ורק על תיקון הזה, שלא לקבל שכר, אנו צריכים לתת עבודה ויגיעה 
רבה, מסיבת שזהו נגד הטבע שלנו. ורק בסגולת תו"מ אנו יכולים 
להגיע לזכות לכלים האלו, הנקראים "כלים דהשפעה".
%break
וזהו השכר שלנו, שאנו צריכים להאמין בשכר ועונש. כלומר, אם 
אנחנו נשמור את התו"מ, נזכה לכלים דהשפעה. ואם אין אנחנו נקיים 
את התו"מ, אנו נשארים בכלים דקבלה, 
%break
שהכלים האלו אינם מסוגלים לשום דבר שבקדושה. ומשום זה איך 
תהיה באפשרות לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת 
להם.
%break
אי לזאת, כאשר אנו מתחילים ללכת בדרך של השפעה, תיכף מתחיל 
הגוף להתנגד. ואנו צריכים להאמין באמונת חכמים, ולהאמין במה 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
ולהאמין במה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין", שע"י התורה, "המאור שבה מחזירו למוטב". 
%break
ועל השכר הזה, אנו צריכים להאמין, שה' יתן לנו את השכר הזה 
תמורת עבודתנו בתו"מ. וממילא לא תהיה סתירה למה שאומרים, 
שצריכים להאמין בשכר ועונש, ומצד השני אומרים, שאנו צריכים 
להיות "כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס".
%break
התשובה היא, היות שאנו צריכים לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, וזהו 
נגד הטבע שלנו, ואין אפשרות שאנחנו נוכל לתקן את עצמנו בתיקון 
זה, ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
שרק הקב"ה יכול לעזור לו, שיתן לו הכלים דהשפעה. להשכר הזה 
אדם צריך להתפלל לה', שיתן לו, היות מכוחות עצמו אין יד משגת 
לכלים דהשפעה.
%break
ועוד יותר מזה, שמוטל על האדם חיוב להאמין, שה' יתן לו את הכח 
הזה. וזהו מסיבת שיש הרבה פעמים שאדם עובד ונותן יגיעה בכדי 
להשיג הכלים דהשפעה. 
%break
ומבחינת התיקון, שאין האדם יכול להבין, יש לפעמים, שהאדם 
שהתחיל בעבודה זו דלהשפיע, והוא רואה אחרת, שהוא הולך 
אחורה. 
%break
כלומר, שעכשיו, מעת שהתחיל להכנס בעבודה דלהשפיע, הוא נעשה 
יותר מגושם. כלומר, שהרצון לקבל לעצמו התחיל לפעול בו ביותר 
מרץ.
%break
נמצא, זה שהוא רואה, שהרצון לקבל פועל אצלו כל פעם ביותר 
תקיפות, עד שהאדם בא לפעמים לידי יאוש, ואומר, שהוא רואה, 
שאין שום סיכויים, שיוכל לבוא פעם לזכות לרצון להשפיע, ואז הוא 
אומר, אני עבדתי בחינם, 
%break
כלומר, חשבתי שע"י היגיעה בתו"מ, אני אקבל את השכר, שזה יהיה 
לי מתנה עבורי, שקבלתי את אשר קיוויתי כל הזמן, שאני אזכה 
להגיע לעשות נחת רוח להבורא, ואני אצא משליטת האהבה עצמית.
%break
%page 700
ועכשיו אני רואה, שזה לא בשבילי, מסיבת שאני יותר מגושם משאר 
אנשים. ובתחילת עבודתי חשבתי, שאני לא כל כך משוקע באהבה 
עצמית. לכן חשבתי העבודה זו, להגיע בעמ"נ להשפיע, זה יקח בודאי 
זמן כמו כל מקצוע שלומדים. 
%break
שלא תופסים את המקצוע בקלות, אלא שצריכים ללמוד הרבה, עד 
שקונים את המקצוע, מה שהוא לומד, לא חשוב איזה מקצוע, נגרות 
או מסגרות, או אפילו מקצוע של רופא, וכדומה. לכולם מוכרחים לתת 
זמן. 
%break
יש מקצועות שלומדים ג' שנים, או חמש שנים. אבל יש סבלנות 
לחכות עד הזמן שנוהג. ושם האדם מסוגל לעבוד, מסיבת שהוא 
רואה, שכל יום ויום הוא הולך קדימה. 
%break
אז האדם מבין מדעתו, שיגיע הזמן, היינו בסוף ג' שנים או ה' שנים, 
הוא יקבל תעודת גמר, שהוא כבר יכול לקבל עבודה על המקצוע שלו.
%break
מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, הוא רואה, שכל יום הוא הולך אחורה. 
ויכול לעבור שנה או שנתיים, והוא רואה שלא זז כמלוא נימא. ואז הוא 
בא לידי יאוש, ואומר, שאף פעם הוא לא יכול לקבל תעודה, שהוא 
עובד בעמ"נ להשפיע. 
%break
וממילא לא תהיה לו אפשרות לקבל בחינת תורה, ששם לא נותנים 
להכנס אלא אנשים נאמנים, שלא יקלקלו את בחינת תורה, שיתנו 
להם. 
%break
והיות שהוא רואה, שהוא לא מסוגל לקבל תעודה, שהוא עובד לשמה, 
לכן אף פעם לא יזכה לבחינת רזי תורה, כמו שאמרו חז"ל "הלומד 
תורה לשמה, מגלין לו רזי תורה".
%break
ומשום זה הוא רוצה לברוח מהמערכה. ועל מצב הזה אמרו חז"ל, 
שהאדם צריך להתגבר ויאמין, "שנאמן בעל מלאכתך, שישלם לך 
שכר פעולתך". 
%break
כלומר, שאם האדם נותן יגיעה בתו"מ על הכוונה לקבל שכר, שיתנו 
לו את הכח דהשפעה, שאל יסתכל במה שהוא לא מתקדם, אלא הוא 
צריך להאמין, אם האדם נותן יגיעה, בכדי לזכות לכלים דהשפעה, 
בטח ה' יתן לו. 
%break
נמצא, שזהו השכר שאנו מבקשים תמורת עבודתנו, שהוא, שנוכל 
לעבוד בלי שכר, אלא מטעם "בגין דאיהו רב ושליט [בגלל שהוא רב ושליט]".
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בתפלה "יהי רצון", קודם תהילים) 
"ומאוצר מתנת חינם חננו". 
%break
זאת אומרת, אנו מתפללים ואומרים תהילים על הכוונה "שלא לבד 
שאנו מבקשים שכר, אלא אנו רוצים, שגם תיתן לנו מאוצר מתנת 
חינם". ויש להבין, הלא ידוע שהאדם צריך לעשות הכל שלא לקבל 
שכר.
%break
אלא יש לפרש כנ"ל, שאנו רוצים, שאתה תיתן לנו שפע מאוצר מתנת 
חינם, מטעם, אם אנחנו נקבל שפע משם, אז אנחנו נוכל לעבוד 
בחינם, שלא על מנת לקבל פרס. 
%break
וזהו על דרך, מי שצריך לרפואה, אז מבקשים מה', שישלח רפואה 
מאוצר הרפואות. או מי שצריך גבורה, הוא מבקש, שישלחו לו גבורה 
מאוצר הגבורות.
%break
אי לזאת, מי שרוצה לקבל כח מלמעלה, שיוכל לעבוד בחינם בלי שום 
תמורה, אז הוא מבקש מה', שיתן לו שפע מאוצר "מתנת חינם". 
%break
כלומר, שיתנו לו כח, שזהו אצלו מתנה גדולה, היינו זה שיהא בידו 
לעשות מעשים בחינם. זה נקרא אצלו "מתנה" על דרך שכתוב "מה 
אני בחינם, אף אתה בחינם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים, קכ"א) "אשא עיני אל 
ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". 
%break
שיש להבין, שדוד המלך היה שואל, "מאין יבוא עזרי". ואח"כ נתוודע 
לו, ש"עזרי מעם ה'". הלא כל יהודי מאמין, הוא אומר, שהאדם אין לו 
מקום אחר לקבל עזרה, אלא מעם ה'. ומה הוא החידוש.
%break
ובהנ"ל יש לפרש, שהוא בא להשמיענו, שלא חסר לנו שום דבר, בכדי 
שנקבל טוב ועונג, אלא כלים דהשפעה. כי אז תהיה לנו השתוות 
הצורה עם הבורא בבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום". אז נהיו 
מוכשרים לקבל את הטוב והעונג.
%break
לכן יש לפרש לפי הכלל הידוע, שכל הבריאה, שאנו מכנים בשם 
בריאה, הוא רק הרצון לקבל לעצמו, שנברא יש מאין. כלומר, אצל 
הבורא יש לומר, שהוא הנותן והמשפיע. אבל ענין קבלה, זהו דבר 
חדש, שהבורא ברא אותו מאין. כלומר "אין", אין שם בחינת קבלה. 
%break
%page 701
וזה שכתוב "מאין", שהוא בחינת שיש אצל הקב"ה, שנקרא שהוא רק 
המשפיע. אם האדם יכול לבוא לבחינה זו, הנקרא "אין", אז "יבוא 
עזרי", שאז האדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג.
%break
וזה שכתוב "עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". שכאן הוא מפרש מה 
זה "אין", היינו ההיפך מקבלה אלא משפיע. 
וזה שכתוב "עשה שמים וארץ", שפירושו, שהוא עשה שמים וארץ, 
שפירושו, שהוא השפיע והוליד את השמים וארץ. 
%break
וכשהאדם יגיע לבחינת "אין", הנקרא, "כח השפעה", אז הוא יהיה 
מוכשר לקבל טוב ועונג. היות מצד הבורא לא חסר שום דבר, אלא 
חסר רק כלים, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל.
%break
זה שכתוב "מאין יבוא עזרי". וזה שכתוב, שלא יחשוב האדם, שחסר 
משהו דברים גדולים, בכדי לקבל את הטוב ועונג הזה, מה שהקב"ה 
רוצה לתת לנבראים. 
%break
כלומר, אדם, כשהוא נותן כוחות בכדי להגיע לשלימות המטרה, 
שבשבילה נברא, וראה, שעוד לא הגיע למדרגה יותר גבוהה, מכפי 
שהיה ילד בן ט' שנים, 
%break
אלא הוא מבין ענין עבודת ה' באותו שיעור, כפי שהיה מבין בגיל 
תשע, אז, כשהוא מתבונן מהי הסיבה, אז הוא אומר, בטח שאני 
נולדתי בלתי כשרוני, ואין לי שום כח דהתגברות, אלא אם הייתי יותר 
כשרוני, והיה לי יותר אביריות, אז הייתי מצליח להגיע להשלימות.
%break
נמצא, שהוא חושב, שחסרים לו הרבה דברים. אבל האמת היא, שלא 
חסר לאדם רק בחינת השתוות הצורה, הנקרא "כלים דהשפעה", כמו 
שכתוב "מה הוא רחום אף אתה רחום", שבחינת השפעה נקראת 
בחינת "אין".
%break
וזה שרוצה להשמיענו, בזה שאומר "מאין יבוא עזרי". שרק זה חסר, 
ולא שום כשרונות ושום אביריות, אלא "עזרי מעם ה'", שה', שהוא 
עשה שמים וארץ בכדי להשפיע לבריות, 
%break
את זה אני צריך, שה' יעזור לי להשיג, היות שזהו הכלי. ולאחר שיש 
להאדם הכלי הזה, הנקרא "כלי דהשפעה", אז האור יבוא מאליו, כי 
כך היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו.
%break
%page 702
%H מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה
%break
במדרש (ויקרא פ"ו) וזה לשונו "ורבנן אמרי, אומות העולם, שלא קבלו 
את התורה, שנתנה מתוך החושך", עליהם הוא אומר "כי הנה החושך 
יכסה ארץ" (ישעיה ס' ב'). 
%break
"אבל ישראל, שקבלו את התורה, שנתנה מתוך החושך, דכתיב 
(דברים ה'), כשמעכם את הקול מתוך החושך, עליהם הוא אומר 
(ישעיה ס') "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע נתנה התורה מתוך החושך. ועוד, מהי הסיבה 
שאומות העולם לא רצו לקבל את התורה מתוך החושך. 
%break
וזהו כאילו עשה הקב"ה בכוונה, שנתנה התורה מתוך החושך, כדי 
"שאומות העולם" לא יקבלו אותה. וכמו כן יש להבין, מדוע ישראל כן 
קבלו את התורה מתוך החושך.
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת מהו חושך בעבודה. והענין הוא, כי מטעם 
מטרת הבריאה, שהיתה בכדי "להטיב לנבראיו", לכן בזמן שהאדם 
שבע רצון מהחיים שלו, זה נבחן שהעולם מאיר בעבורו, 
%break
כלומר שהוא נהנה מהעולם. ואם חס ושלום אין לו סיפוק מהחיים, אז 
האדם אומר "עולם חשך בעדי".
%break
ידוע, שבעבודה אנו מכנים "ישראל" כלים דהשפעה, ו"אומות העולם" 
מכנים בשם כלים דקבלה. לכן בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת 
אומרת להשתמש בכלים דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא 
מסכים לזה, כי גופו נמשך מכלי קבלה. 
%break
אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם אין בידו 
להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, שהוא האור 
"דלהטיב לנבראיו".
%break
נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, בזה שאין הוא יכול להשיג כלים 
דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג 
הכלים האלו. 
%break
ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא 
קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין".
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". 
%break
כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו נכללים בהתורה:
%break
א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע.
ב. אח"כ הוא מקבל את הטוב והעונג לתוך כלים דהשפעה.
%break
מה שאין כן "אומות העולם, שלא קבלו את התורה, שנתנה מתוך 
החושך". "אומות העולם" בעבודה נקראים, מה שהגוף נכלל מע' 
אומות, שהם רוצים תורה לא מטעם שהם מרגישים חושך, בזמן שאין 
להם כלי השפעה, 
%break
אלא כל רצונם הוא בכלי קבלה, ואין להם חשק לצאת משליטה זאת, 
והם רוצים תורה, בכדי להוסיף להם יותר אור, כלומר יותר תענוג, 
מכפי שהם מקבלים מעניני גשמיים, 
%break
אלא רוצים בחינת עולם הבא גם כן, כמו שכתוב בזה"ק "דצווחין 
ככלבא הב הב, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא 
דאתי". כלומר, שלא מספיק להם עושר של עולם הזה, אלא שרוצים 
גם עושר של עולם הבא.
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, 
שהרצון לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים 
תורה, בכדי להוציאם מתוך החושך, 
%break
שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח 
במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת 
התורה.
%break
%page 703
לכן, היות שהתורה באה מסיבת החושך, אז התורה עשתה ב' 
פעולות:
%break
א. "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז הצמצום וההסתר מסתלקים 
מהכלי קבלה שלו, היות שבמקום, שהיה לו כלי קבלה, זכה עכשיו 
לכלי השפעה. וזה שכתוב "ועליך יזרח ה'", כלומר כמו שהקב"ה רצונו 
הוא להשפיע, גם האדם יזכה לרצון להשפיע.
%break
ב. כי לאחר שזכה לבחינת כלים דהשפעה, כלומר שהוא כבר זכה, 
שיכול לעשות מעשים לשמה, וזה נקרא "הלומד תורה לשמה", הוא 
זוכה אח"כ לבחינת "מגלין לו רזי תורה", כמו שאומר רבי מאיר 
(במשנה דאבות). 
%break
וזה שכתוב "וכבודו עליך יראה", שכבודו פירושו "כבוד ה'", שהוא 
בחינת התגלות אלקות. "עליך יראה", שאז האדם זוכה לבחינת 
"אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
אולם "אומות העולם", שהם לא צריכים את התורה בכדי לצאת 
מהחושך, שהם כלים דקבלה, אלא הם צריכים תורה, בכדי להוסיף על 
עושר דעולם הזה גם עושר של עולם הבא, כנ"ל "הב הב", 
%break
אלו אנשים שנמצאים בבחינת "אומות העולם", והם אומרים, שהם 
צריכים את התורה לא מטעם להוציא אותם מהחושך, אלא כלי קבלה 
לעצמו הוא אצלם בבחינת אור, ורוצים האור תורה שיכנס להמקבל.
%break
עליהם אומר הכתוב "כי הנה החושך יכסה ארץ". כלומר, שהם לא 
יזכו לאור תורה, מטעם כי "אור תורה נתנה מתוך החושך". 
%break
היינו, מי שמרגיש עצמו בחושך כנ"ל, זה נקרא "בחינת ישראל", שהם 
צריכים התורה להאיר את החושך שלהם, הם זוכים "ועליך יזרח ה'", 
"וכבודו עליך יראה".
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל (אבות פרק א' י"ז) "ולא המדרש עיקר 
אלא המעשה". ובקדושין (דף מ') אמרו וזה לשונם, נשאלה שאלה זו 
בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול. 
%break
נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר, תלמוד 
גדול. נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. ויש 
להבין דבריהם בדרך העבודה, כי בדרך הפשט יש על זה הרבה 
פירושים.
%break
בדרך העבודה, היינו בדרך שרוצים להגיע בעבודה דלהשפיע ולא 
לקבל לעצמו, בטח שצריכים לקיים את התרי"ג מצות במעשה, כי מי 
שלומד תורה ולא רוצה לקיים את התרי"ג מצות במעשה, אז הוא 
לומד חכמה, כמו שלומדים חכמות חיצוניות. 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (איכה רבא ב' י"ז) "אם יאמר לך אדם, יש 
חכמה בגויים, תאמין, יש תורה בגויים, אל תאמין". 
%break
כוונה, שהאדם יכול ללמוד תורה, אבל אם הוא גוי, שאינו מקיים 
מצות, הרי זה גוי, נמצא, שהתורה, מה שהוא לומד, נקרא זה בשם 
"חכמה" ולא בשם "תורה".
%break
ומשום זה מי שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, בטח שמתחילים לעבוד 
בבחינת המעשה, ואח"כ מתחילים בבחינת הכוונה, כלומר לתת על 
זה כוונה דלהשפיע. אולם איך יכולים להגיע לידי כוונה דלהשפיע, כי 
ידוע שאדם יכול לעשות מעשה בכפיה, אף על פי "לבו בל עמו". 
%break
זאת אומרת, האדם יכול לעשות מעשה בכפיה, הגם שזה שלא 
לרצונו, הוא יכול להתגבר על רצונו ולעשות את הדבר בלי רצון. אבל 
על הלב, היינו על הרצון וחשק, אין זה בידי אדם לשנות.
%break
אם כן לאחר שהאדם נברא בטבע "אך לקבל לעצמו", איך הוא יכול 
לכוון בעמ"נ להשפיע, כי זה נגד טבעו. ואיך האדם יכול ללכת נגד 
טבעו ורצונו, שהוא אך לקבל. ואיך הוא יכול לכוף עצמו ולכוון בכונת 
הלב בכוונה דלהשפיע. 
%break
ועוד יותר מזה, אנו צריכים לדעת, כי התורה נתנה בכדי לצרף את 
ישראל. כלומר, שכל המעשים, מה שנתן לנו לעשות, אינו יותר אלא 
להשיג את הכוונה הזו דלהשפיע. ואיך יכולים לעשות כנ"ל, הלא אינו 
שייך כפיה על הלב והרצון.
%break
%page 704
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שפירוש 
"אשר ברא אלקים", שעל זה צריך האדם "לעשות", היינו על מה 
שברא. ויש לפרש "אשר ברא", שבריאה נקראת "יש מאין", כידוע, 
שהכוונה על הרצון לקבל. 
%break
"לעשות" שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות עליה כוונה בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שיש להנבראים לעשות, הוא רק 
שתהיה להם היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "אשר ברא 
אלקים לעשות", שהעשיה הזו שייכת להנבראים.
%break
ובהאמור יש לפרש את מאמר הנ"ל בענין "תלמוד גדול או מעשה", 
שאין כאן המדובר בענין המעשה, מה שהתחתונים צריכים לעשות, 
שזה בטח בלי מעשה, אין שום דבר כנ"ל, כי תחילת הכל צריכים 
לקיים את התרי"ג מצות בבחינת המעשה. 
%break
אלא יש לפרש בתורה עצמה, כי התורה נקראת "תלמוד". ושאלת 
"תלמוד גדול או מעשה גדול", יהיה הפירוש, היות שהתורה מדברת 
מב' בחינות:
%break
א. מבחינת הדינים, כלומר באיזו צורה ובאיזה אופן צריכים לקיים 
המצות, שיש ענין שיעור של המצות. למשל, בציצית, אז יש ללמוד את 
הדינים, מה שמביאים את הלכה, כמה צריך להיות גודל הטלית וגודל 
הציצית. וכדומה, בשאר מצות. 
%break
חלק זה נקרא "הנגלה שבתורה", היות שהמצות האלו נראות לעיניים, 
ושם לא שייך לומר, שהאדם טועה, כי מה שנראה לעינים, אם האדם 
נותן תשומת לב, הוא כבר יכול לקיים את המצות כראוי. לכן נקרא זה 
"נגלה".
%break
ב. חלק התורה שלא מדברים מהלכות ודינים, שמקיימים את המצות 
במעשה, אלא מדברים מספורי מעשיות ואגדות חז"ל, שאין להם שום 
קשר לתרי"ג מצות. השאלה היא, איזה חלק התורה יותר גדול, כלומר 
יותר חשוב לאדם, שישים תשומת לב ביותר.
%break
ו"תלמוד" נקרא חלק התורה שהיא רק בחינת תלמוד לבד בלי מעשה, 
היות שלא מדברים מחלק המעשה, איך לקיים. זה נקרא "תלמוד", 
כלומר "תורה בלי מעשה".
%break
רבי טרפון אומר "מעשה גדול", כלומר חלק התורה שמדברים ממעשי 
המצות, שזהו עיקר לדעת, איך ההלכות שנוהגים במצות. רבי עקיבא 
אמר "תלמוד גדול". "נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול כמו ר"ע". ומהו 
הטעם, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
%break
וצריכים לפרש מה שאמרו "שתלמוד מביא לידי מעשה", הכוונה, נכון 
שהתחלת העבודה מתחילים בחלק התורה שהוא מדבר ממעשה 
המצות. אבל זהו רק התחלה, כי עיקר תורה ומצות נתנו בכדי "לצרף 
בהם את הבריות", 
%break
שפירושו כמו שכתוב (בספר "פתיחה לחכמת הקבלה"), שענין 
"הצירוף" הוא "לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע", שזה נקרא כנ"ל בחינת "אשר ברא אלקים לעשות", 
%break
שהמעשה הזה, שיתנו על בחינת "בריאה", הנקרא "קבלה לעצמו", 
שתהיה עליו כוונה דלהשפיע, המעשה הזה הוא העיקר מה 
שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה 
שבורא רוצה לתת להם.
%break
ובכדי להגיע לבחינת "מעשה", שפירושו, זה שהאדם צריך לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, על חלקה הנגלה שבתרי"ג מצות, 
האדם יכול עוד על ידי התגברות לכוף עצמו, ולקיים את התרי"ג 
מצות. 
%break
אבל על חלק הנסתר, שהיא הכוונה, שזהו דבר המסור להלב, על זה 
אין ביד האדם לכוף עצמו. כלומר, אם אין הלב רוצה לעבוד ולאהוב 
את הזולת, אין לאדם שום עצה.
%break
נמצא, במצב הזה, כשהאדם רוצה לעבוד לשם שמים, שאין הגוף 
מסכים, ואז בא אדם לידי הכרה, שהוא לא מסוגל לעבוד בכוחות 
עצמו לשם שמים, נמצא שעכשיו נודע לאדם דבר חידוש, מה שלא 
היה יודע מטרם שנכנס בעבודה דלהשפיע, שהוא רשע גמור, 
%break
מטעם שלא רוצה לעבוד לשם שמים. והגם שמטרם שנכנס בעבודה 
דלהשפיע, גם כן היה יודע, שהוא עדיין לא עובד לשם שמים, 
%break
אולם אז היה חושב, זה שלא עוסק הכל לשם שמים, זהו רק מטעם 
רשלנות ועצלות, אבל בו ברגע שירצה לעשות הכל לשם שמים, בטח 
שיעלה בידו.
%break
%page 705
לכן האדם לא היה מודאג, בזה שלא עושה עכשיו. ויכולים לומר, שזהו 
רק מחוסר זמן, אבל הוא בטוח, שזהו בידו לעשות הכל לשם שמים. 
%break
ויש כלל, מה שבידו של אדם לעשות, אין אדם מודאג מזה, מטעם כיון 
שזה בידו יש לו תמיד לעשות זה, מה שאין כן אם אין זה בידו, רק 
תולה בדעת אחרים.
%break
מה שאין כן עתה, שנכנס בעבודה דלהשפיע, ונתן בזה הרבה יגיעה, 
ורואה שאין הוא מתקדם, ועוד יותר גרוע, שהוא בא אחר רבוי עבודה 
לידי יאוש, והוא רואה עתה את הרע שלו בשיעור כל כך גדול, עד 
שהוא בא לידי החלטה, שהעבודה דלהשפיע היא לא ניתנה בשבילו, 
%break
והכרה הזו היא בחינת "רשע". כלומר, שהוא עכשיו יודע בלי שום 
ספק, שהגוף שלו הוא תקיף בדעתו, ואין לשנותו, שירצה לעבוד לשם 
שמים. ורק דברים שבגלוי, שהוא בחינת מעשה, הוא יכול לשכנע 
עצמו ולעשות מעשים טובים, אבל "לבו בל עמו". 
%break
לכן רק עכשיו הוא יכול לקבוע, שיש לו יצר הרע, שהוא רע ממש נגד 
הקב"ה, שלא רוצה להיות עובד ה', רק עובד את עצמו.
%break
וכשהאדם מגיע לידי מצב הזה, שהוא רואה, שיש לו יצר הרע, על זה 
יש להאמין, מה שאמרו לנו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין", מסיבת "המאור שבה מחזירו למוטב". 
%break
כלומר, מה שהיה מקודם משועבד להיצר הרע, שהיה מוכרח לעבוד 
לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', עכשיו ע"י "המאור התורה" הוא 
"מחזירו למוטב", כלומר שיהיה בידו לעשות מעשים לשם שמים, שזה 
נקרא "מעשים טובים", היינו רק להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו.
%break
ובהאמור אנו רואים, שאי אפשר להגיע לעשות מעשה להשפיע בלי 
אור התורה. נמצא, שחלק התורה, שהאדם לומד, שלא מדברים 
מעניני דינים והלכות, שזה נקרא "בבחינת המעשה", וזה שכתוב 
"מעשה גדול", כלומר חלק התורה שמדברים מעניני מעשה המצות.
%break
וזה שכתוב "תלמוד גדול", היינו חלק התורה שמדברים בסיפורי 
מעשיות, ואגדות, ומדרשות חז"ל וכדומה, שאין בחלק התורה הזאת 
שייכות למעשי המצות. זה נקרא "תלמוד". ונענו כולם ואמרו "תלמוד 
גדול", "משום שהתלמוד מביא לידי מעשה". 
%break
כאן יהיה הפירוש "מעשה", כלומר הכוונה שעל המעשה, שהיא 
בחינת נגלה, תהיה לו היכולת לכוון בלב, שיהיה לשם שמים, 
%break
שזה נקרא "מעשה", כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", כנ"ל 
לעשות הכוונה היא על "הלב", שיהיה כח באדם לעשות, שהלב ירצה 
לעשות לשם שמים.
%break
%page 706
%H מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה
%break
הנה הזה"ק (בהר דף כ"א ובהסולם אות ס"ז) כותב שם וזו לשונו 
"צדיק גמור, כל זכיותיו הן למעלה, ועוונותיו למטה. רשע גמור, 
עוונותיו למעלה וזכיותיו למטה. פירוש. צדיק גמור כל זכיותיו שמורים 
לו למעלה לעולם הבא. ואינו מקבל מהם בעולם הזה כלום. 
%break
ועוונותיו, דהיינו העונשים על עוונותיו, הם למטה בעולם הזה. רשע 
גמור, עוונותיו למעלה, דהיינו שנפרעים ממנו בגיהנום אחר פטירתו 
מעולם הזה. 
%break
וזכיותיו שעשה, הוא למטה, שנותנים לו שכרו בעולם הזה. בינוני, זה 
וזה שופטו, שהן שכרו והן עונשו הם למטה בעולם הזה". עד כאן 
לשונו.
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, יש להבין מהו נקרא "צדיק גמור" 
ומה נקרא "רשע גמור", ומהו "בינוני", ומהו "עולם הזה" בעבודה, 
ומהו "עולם הבא" בעבודת האדם, ומה זה "למעלה", ומהו "למטה".
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. כלומר, שהנבראים נבראו 
בכדי לקבל טוב ועונג. לכן אנו רואים, שכל העולם בלי יוצא מהכלל 
שואפים רק לקבל הנאה ותענוג, מטעם שכך היתה מטרת הבריאה. 
%break
אלא מטעם שתהיה השתוות הצורה נעשה תיקון, המכונה, שכל מה 
שעושים יהיה על הכוונה להשפיע נחת רוח להבורא ולא לתועלת 
עצמו.
%break
ואיך האדם יכול לעשות משהו לא לתועלת עצמו, הלא הוא נגד 
הטבע. התשובה היא, שבזמן שהאדם מאמין בגדלות ה', בשיעור זה 
האדם יכול לעשות מעשים, בכדי שה' יהנה מהמעשים שלו. 
%break
כי יש בטבע, שקטן, כשהוא משמש את הגדול, יש לו מזה הנאה, ואינו 
צריך לשום תמורה. אלא זה שיש לו זכיה לשרת אותו זה נותן לו חיים 
ומרגיש עצמו לאיש המאושר בעולם.
%break
לכן אדם, שהגיע לדרגה זו, שכל כוונתו היא אך להשפיע לה', הוא 
נקרא "צדיק". כלומר, שבזמן שהוא יכול להשפיע לה', זהו הוא כל 
תקותו בחיים, ואין שום צורך לדברים אחרים שיתנו לו חיים. 
%break
ואם הוא רואה, שלא נותנים לו לשמש את המלך, הוא אומר, בטח 
שעשה איזה עוון, שבשביל זה מענישים אותו וזורקים אותו מהיכל 
המלך למקום אשפתות, כלומר למקום פסולת.
%break
זאת אומרת, ההנאות שהיו לו ממה שתועלת עצמו נהנה, לזה הוא 
נזרק. ואמר, שזה מתאים ל"בעלי חי" ולא ל"בחינת מדבר", שהוא 
בחינת אדם. כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויין אדם ולא אומות העולם". 
%break
ועתה הוא נמצא במצב שרק (הוא) יכול להנות ממה ששיך לתועלת 
עצמו, אז הוא אומר, שהוא קבל עונש בטח על איזה עוון, שהוא לא 
היה נזהר, לכן הוא קבל עונש. זהו מדרגת "צדיק גמור".
%break
מה שאין כן רשע גמור, כל ההנאות שלו הן ממה שיכול להתקבל 
בכלים דקבלה, שהוא רק לתועלת עצמו. 
%break
מה שאין כן אם הוא רואה שמעבודה זו לא יגע שום דבר לתועלת 
עצמו, אלא הכל ילך להשפיע בלי שום תמורה, מזה אין הוא מסוגל 
לקבל הנאה. 
%break
ואומר, בטח הוא עשה איזה עוון, לכן אין הוא יכול לקבל משהו בתוך 
כלים דקבלה. והוא רואה ומסתכל מדוע אינו מסוגל לתת לכלים 
דקבלה שיהנו.
%break
נמצא, בזמן שהוא חושב, שהרצון לקבל לא יקבלו שום דבר, הוא 
מאוד מודאג. והמצב הזה, שבו הוא נמצא עכשיו, הוא אומר זה הוא 
ממש גיהנום, שעונשים אותו עכשיו למעלה על עוונותיו. 
%break
וזו היא הסיבה שאין הרצון לקבל לעצמו (לא) יכול להנות משום דבר, 
כלומר שאין לו עכשיו ממה לחיות.
"ובינוני, זה וזה שופטו". פעם דעתו עם הצדיק, ופעם אומר שהצדק 
הוא עם רשע גמור.
%break
%page 707
ובזה נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק "צדיק גמור כל, זכיותיו שמורים 
לו למעלה". שזכיות נקרא אצלו "למעלה, לעולם הבא", כלומר שהוא 
יכול לעשות דברים שהם שייכות למעלה, 
%break
היינו בעמ"נ להשפיע למעלה להבורא, שהוא למעלה בחשיבות. וזה 
נקרא אצלו "עולם הבא", שעולם הבא מכונה "שכר".
ואינו מקבל מהם בעולם הזה כלום. "עולם הזה" נקרא "מקבל". מה 
שהאדם מקבל בכלי קבלה, זה נקרא עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. 
%break
מה שאין כן עולם הבא נקרא בינה, שהיא כלי של משפעת. לכן בינה 
נקראת "מעלה", בחינת "עולם הבא". ומלכות נקראת "עולם הזה". 
לכן הצדיק אינו רוצה לקבל בכלים דקבלה לעצמו כלום, אלא הכל 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזהו שאומר "רשע גמור עוונותיו למעלה", יהיה הפירוש, אם הוא 
רואה, בזמן שהוא עוסק בתו"מ, הנקרא בחינת למעלה בחשיבות, 
והיות שהוא רשע, כלומר שאינו רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע לה', 
אלא להשפיע הנאה לעצמו, 
%break
לכן כשהוא עוסק בדברים שלמעלה, היינו דברים שהוא צריך להשפיע 
למעלה, והוא רואה שלמטה, היינו שהרצון לקבל לא ירויח מהעבודה 
הזו, 
%break
על מצב הזה הרשע אומר, מדוע אין הוא מוכשר לתת משהו להרצון 
לקבל לעצמו, הוא מחמת עוונות, לכן הרצון לקבל לא יכול להנות.
%break
ואומר "דהיינו, שנפרעים ממנו בגיהנום אחר פטירתו מעולם הזה". 
פירושו "פטירתו מעולם הזה" הוא, שאומר, שאחר שכבר אין לו עכשיו 
חיים מעולם הזה, הנקרא "כלים דקבלה", שהם ריקים עכשיו מחיים, 
זה נקרא "פטירה מעולם הזה". 
%break
וזהו "שנפרעים ממנו בגיהנום". ממש עכשיו, שהוא מרגיש, שאין לו 
ממה לקבל תענוג עבור הרצון לקבל, לכן הוא אומר שזהו עונש, 
ומענישים בגיהנום. בשביל זה אין לו חיים.
%break
וזהו הפירוש "רשע גמור למעלה", בשיעור שצריך לעסוק ולהשפיע 
למעלה ולא לקבל למטה, זהו נקרא עונש, וזה נקרא שהוא מרגיש 
עכשיו שהוא אחר הפטירה, כלומר מטעם שכבר אין לו חיים.
%break
"וזכיותיו שעשה הוא למטה, שנותנים לו שכרו בעולם הזה" פירוש, 
"עולם הזה" נקרא מה שהרצון לקבל מקבל תענוג, 
%break
ועל זה הוא אומר, בטח זה שאני יכול לקבל טוב ועונג בכלים דקבלה, 
בטח שיש לי זכיות, לכן נותנים לי תענוג. וזה שאומר "וזכיותיו הוא 
למטה", היינו בכלי קבלה, הנקרא "למטה בחשיבות".
%break
ובהאמור יהיה הפירוש "צדיק גמור", שכוונתו רק להשפיע נחת רוח 
ליוצרו. "רשע גמור" יהיה פירושו, שרוצה אך לקבל ולא להשפיע כלל. 
%break
ושניהם נוהגים באדם אחד, כלומר בזמן שעובד בתו"מ ורוצה להכנס 
בעבודה דלשמה, אז ע"י עבודה והתגברות הוא בא לידי ידיעה זו, 
שהוא רשע גמור, ולא רוצה לבטל את רשות עצמו, 
%break
שלא לחשוב על עצמו, במה הוא יכול להנות עצמו. אלא כל דאגותיו, 
שיהיו להשפיע, את זה הוא רואה, שזהו דבר קשה.
%break
והאדם הזה הוא יכול לראות את האמת, איך שהוא רחוק מהאמת 
לעבוד לשם שמים. ואז הוא בא לידי החלטה, שהוא באמת רשע 
גמור, כיון שרואה אז מה שגופו רוצה, ורואה שאין הוא מסוגל להיות 
עובד ה', אלא עובד את עצמו.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שלא נכנסים בעבודה דלהשפיע, אף פעם 
האדם הזה לא יכול לראות שהוא "רשע גמור", אלא שהוא רואה 
לפעמים, שבאמת עדיין לא הגיע לדרגת צדקות. 
%break
אבל לראות שהוא "רשע גמור" אין מציאות כזו. אלא כנ"ל, שאי אפשר 
לראות את האמת מטרם שנכנסים בעבודה דלהשפיע.
%break
ועולם הזה נקרא כלים דקבלה, ועולם הבא כלים דהשפעה. וכמו כן 
מטה נקרא לתוך כלי קבלה, למעלה נקרא כלי השפעה, כלומר 
שהתחתון רוצה להשפיע למעלה. "ובינוני זה וזה שופטו", כלומר לא 
בבת אחת אלא בב' זמנים נפרדים. 
%break
%page 708
זאת אומרת, פעם הוא חושב שהוא כבר בדרגת "צדיק", ופעם הוא 
רואה שהוא "רשע גמור". ובהאמור יוצא, שצדיק הוא אומר "כל זכיותיו 
שמורים לו למעלה, ועוונותיו, הם למטה בעולם הזה", שפירושו, 
שבזמן שהתענוגים שלו הם בכלים דקבלה זה נקרא אצלו עונש.
%break
נוכל לפרש בזה דברי הזה"ק (תרומה דף קס"ט ובהסולם אות קכ"ב) 
וזו לשונו "שולחנו של אדם צריך להיות בנקיות, שלא יקרב הגוף 
לאכול מזונו אלא בנקיות עצמו. 
%break
ועל כן צריך האדם לפנות עצמו תחילה, כי מזון ההוא שהכין לו רוצה 
בו הקב"ה, כדי שלא יקרב אל השולחן ההוא של קיא צואה, שהוא 
מסוד הס"א, לאחר שאדם אכל והתענג צריך לתת חלק, לקליפות. 
%break
ומה הוא, הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים, שצריך לתת 
לצד ההוא, שנצרך לו, שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה, ועל כן 
אין צריך לברך כלל".
%break
ויש להבין על דרך העבודה מהו נקיות, שאומר "ועל כן צריך האדם 
לפנות עצמו תחילה, מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור". וכמו כן 
יש להבין מה שאומר "לאחר שאדם אכל והתענג צריך לתת חלק, 
לקליפות, הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים, 
%break
שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה". אם כן יש להבין, מדוע 
מטרם הסעודה הוא אומר, שלא לתת להקליפות שום דבר, ואחר 
הסעודה הוא אומר, שכן צריכים לתת להקליפות חלק. ולא עוד שזהו 
חובה לתת, רק אין צריך לברך.
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא מטעם שלא תהיה 
בה בחינת בושה, לכן נעשה התיקון, שצריכים לכוון כל התענוגים, 
שהאדם מקבל, שיהיו בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. והקליפות 
הם נקראים, מה שהם רוצים לקבל לתועלת עצמו. 
%break
וכשיתקן כל הכלי קבלה בעמ"נ להשפיע, זה נקרא "גמר התיקון". 
כלומר שכבר אין מה לתקן בעמ"נ להשפיע, משום שכל הכלי קבלה 
נכנסו לרשות דקדושה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע לה' ולא לתועלת 
עצמו".
%break
ומסיבה זו, היינו בכדי שהאדם יוכל לכוון בעת קבלת התענוג בעמ"נ 
להשפיע, שזה נקרא שהאדם יושב על יד שולחנו, אז האדם צריך 
לומר "זה השולחן לפני ה'". כי "שולחן" נקרא המקום, שמשם האדם 
מקבל את התענוגים. כי "שולחן" פירושו מקום פרנסת אדם. 
%break
נקרא שולחן, כמו שכתוב בלשון חז"ל "סמוך על שולחן אביו, סמוך על 
שולחן אחרים". וכמו כן אנו אומרים בברכת המזון, "הרחמן הוא ישלח 
לנו ברכה מרובה בבית הזה, ועל שולחן זה שאכלנו עליו".
%break
ויש להבין מהו בית הזה, ומהו ועל שולחן זה. אלא כנ"ל "שולחן" נקרא 
המקום, שמשם אדם מקבל פרנסתו. לכן אומרים "הרחמן הוא ישלח 
לנו ברכה מרובה", שהכוונה שהפרנסה, שאנו מקבלים מה', שלא 
תהיה בבחינת צר עין, שהיא בחינת מקבל לעצמו. 
%break
כלומר, שהוא מבקש מה', שהפרנסה, שהוא מפרנס להגוף, לא תכנס 
בכלים דקבלה של הגוף, הנקראים "צר עין", כמאמר חז"ל "עינו צרה 
בשל אחרים".
%break
אלא תהיה בבחינת ברכה מרובה, שהם כלים דהשפעה, שזה נקרא 
"הרחבה", שהיא בחינת חסדים, שרוצה לעשות רק חסד, מזה תהיה 
פרנסתו לפרנס עצמו, ולא (תהיה פרנסתו) מבחינת צר עין, הנקראים 
"מקבלים ולא משפיעים", 
%break
שמבחינת המקבלים לעצמם לא יכול להיות קיום עולם. זאת אומרת, 
אם כל העולם היו עובדים בבחינת השפעה, אז היה קיום העולם 
אפילו בגשמיות, כמו שכותב בספר "מתן תורה". זהו שאומר "ועל 
שולחן זה".
%break
ומה שכתוב "ברכה מרובה בבית הזה". בית נקרא בחינת חכמה, כמו 
שכתוב "כתפארת אדם לשבת (יושבת) בית". וכמו שכתוב "בחכמה 
יבנה בית". וזהו כמו שכתוב בזה"ק "שלשה דברים מרחיבין דעתו של 
אדם, אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים. 
%break
אשה נאה דא נשמתא, כלים נאים דא איברים דליה, דירה דא לביה". 
כלומר, שבית נקרא לבו של אדם, ולבו של אדם צריך להיות בית 
המקדש, שזהו כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שפירושו, 
שיש לאדם לעבוד על ב' דברים:
%break
%page 709
א. תיקון הבריאה, שהוא בחינת חסד, שנקרא "ברכה מרובה", 
שהרחבה נקרא "חסד", כנ"ל שהוא ההיפך מצר עין. וזה נקרא "שולחן 
ה'". וזה משיגים ע"י התורה, כדברי חז"ל "המאור שבה מחזירו 
למוטב".
%break
ב. ואח"כ באה עבודה של מטרת הבריאה, המכונה אור החכמה או 
שמכונה אור החיים, שהאור הזה נקרא "חכמת התורה", שהיא בחינת 
"אורייתא וקב"ה חד הוא", שבאופן כללי התורה הזאת נקראת 
"שמותיו של הקב"ה". 
%break
וזה בא לאחר שהאדם כבר קבל כלים דחסד, שהם כלים דהשפעה 
מבחינת השתוות הצורה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "רבי מאיר אומר, 
הלומד תורה לשמה, היינו שכבר יש לו כלי דהשפעה, 
%break
שענינו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אז מגלין לו רזי תורה, שזה 
נקרא שמותיו של הקב"ה".
%break
ובהאמור יש לפרש מהו נקיות בעבודת ה'. זהו שאומר "ועל כן צריך 
האדם לפנות עצמו תחילה מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור", 
שהפירוש הוא, היות שאי אפשר לתת דברים חשובים בכלים 
מלוכלכים, כי יתקלקל הכל בשביל הליכלוך. 
%break
כך הוא בעבודת ה', שדוקא בזמן שהאדם הוא עובד ה' ולא עובד 
עצמו, כלומר שרצונו הוא להשפיע לה', אז השפע יכול להכנס בכלים 
האלו, משום שיש השתוות בין האור לבין הכלי.
%break
מה שאין כן אם נמצא בהכלי מעורבת קבלה לעצמו, שזה נקרא 
"מלוכלך" נגד האור, שהוא כולו להשפיע, נמצא לפי זה, שהאדם, 
מטרם שהולך לקבל פרנסה מה', שהוא ענין הנאה ותענוג, הוא צריך 
לנקות עצמו מקבלה עצמית, 
%break
אז השפע, שהוא התענוג, אינו הולך להקליפות, שהם בחינת מקבלים 
לעצמם, אלא השפע ילך להקדושה, היות שהוא יכול לכוון בעת קבלת 
התענוג לשם שמים. וזה נקרא "שיאכל המזון על שולחן הטהור".
%break
מה שאין כן אחר הסעודה הוא להיפך, הוא צריך לתת חלק להס"א, 
כלומר שהוא אומר, שעדיין יש כאן ליכלוך השייך לס"א, ועלי מוטל עוד 
לתקן עצמי.
%break
%page 710
%H מהו שמתחילים בשלא לשמה, בעבודה
%break
בפסחים (דף נ') כתוב "אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם 
בתורה ומצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא 
לשמה".
%break
הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק י', ה') אומר וזה לשונו "ואמרו חכמים, 
לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה 
בא לשמה. לפיכך, כשמלמדים את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי 
הארץ, אין מלמדין אותם אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, 
%break
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים רז זה מעט, ומרגילים 
אותם לענין זה בנחת, עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו מאהבה".
%break
ובפסחים (דף נ') כתוב שם בהתוספת וזה לשונו "תימא בפרק ב' 
דברכות אמר, כל העוסק בתורה שלא לשמה, נח לא שלא נברא. 
ואומר רבי יהודה, דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנתר".
%break
ובברכות מתרץ התוספות וזה לשונו, "ויש לשאול דהכא דמיירי, שאינו 
לומד אלא לקנתר חביריו, והתם מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו".
ובהאמור אנו רואים, שבאופן כללי יש להבחין ב' בחינות בעבודת ה':
%break
א. לשמה,
ב. שלא לשמה.
ויש לדעת מהו בדיוק "לשמה", ומהו בדיוק "שלא לשמה". ובשלא 
לשמה אנו רואים, שיש להבחין ה' בחינות.
%break
א. כדברי הרמב"ם, שהוא עוסק בתו"מ, מטעם שהבורא צוה לנו, 
ורוצה לקיים מצות ה', וזוהי הסיבה שעוסק בתו"מ. ורק שיש להבחין 
כאן מהי הסיבה שמחייבת אותו לקיים מצות ה'. אומר הרמב"ם, 
שצריכים להגיד לו "מטעם שכר ועונש". 
%break
כלומר, שאם יקיים מצות ה', ה' יתן לו שכר, שיהיה לו אריכות ימים, 
ועושר, ועולם הבא. ואם לא יקיים, הוא יקבל עונש, בגלל שהוא לא 
רוצה לקיים מצות ה'.
%break
אולם בשכר ועונש יש להבחין ב' בחינות: א. כמו שאומר הרמב"ם, ב. 
שיש שכר ועונש מתענוגי התורה ומצות. שענין זה גם כן לא יכולים 
לגלות למתלמדים שמתחילים בעבודה, וכמו כן לקטנים ולנשים.
%break
ובחינה הב' בשלא לשמה, כמו שאומר התוספות, שהוא לומד תורה 
בכדי שיכבדוהו. וזה גרוע מבחינה א', שאומר הרמב"ם, היות שכאן 
אין הוא דורש שה' ישלם לו שכרו, ומסיבה זו הוא עובד, אלא הוא 
רוצה שאנשים יכבדוהו לו, בין בכסף ובין בכבוד. 
%break
וזוהי הסיבה שמחייבת אותו לעסוק בתו"מ. ויכולים לומר, שזה נראה 
כאילו הוא מקיים תו"מ משום שאנשים מחייבים אותו, אחרת האנשים 
לו יתנו לו שכר, ולא משום שה' צוה לקיים את התו"מ. אולם גם זה 
נכנס בבחינת "שלא לשמה, המביא לשמה".
%break
בחינה הג' היא כמו שאומר התוספות, הלומד בעל מנת לקנתר 
חביריו, זהו גרוע מבחינות הקודמות של שלא לשמה. ועל זה אמרו 
"כל העוסק בתורה שלא לשמה, נח לו שלא נברא".
%break
ונבאר את בחינת "לשמה" מהי, ואת ה' בחינות בשלא לשמה, ונתחיל 
מלמטה למעלה.
השלא לשמה על מנת לקנתר, שהוא הגרוע ביותר שבהם, עד שחז"ל 
אמרו, שמי שהולך בדרך הזה "נח לו שלא נברא". 
%break
ויש להבין הטעם, מדוע על מנת לקנתר יותר גרוע ממי שלומד על 
מנת שיכבדוהו, הלא הוא לומד בשביל הנבראים ולא עבור ה', 
כדוגמת על מנת לקנתר, שהוא עבור הנבראים.
%break
%page 711
ויש לפרש את ההבדל ביניהם, היות שידוע, שניתן לנו מצוה "ואהבת 
לרעך כמוך". ואמר רבי עקיבא על זה, שזהו כלל גדול בתורה. 
%break
וכמובא בספר "מתן תורה", שזהו המעבר, לצאת מאהבה עצמית 
לאהבת הזולת שהיא אהבת חברים, לאהבת ה'. זאת אומרת, שאי 
אפשר לאדם, שיוכל לעבוד לשמה, מטרם שיוצא מאהבה עצמית.
%break
לכן יש לנו להבחין בענין אהבת הזולת ב' בחינות: א. שיש לו אהבת 
הזולת, ב. שאין לו אהבת הזולת. ויש בחינה ג', שהיא שנאת הזולת. 
כלומר, שעושה מעשים לצער את הזולת. 
%break
וזה נקרא "המתכבד בקלון של חבירו". פירוש, הוא נהנה מזה שחבירו 
מתבזה וסובל יסורים, מזה הוא שואב את הנאתו. אדם הזה נקרא, 
שהוא עוסק בשנאת הבריות.
%break
ובזה יש להבחין בין מי שלומד בעל מנת שיכבדוהו, או שלומד על 
מנת לקנתר. היות שהמטרה היא להגיע לבחינת לשמה, וניתנה לנו 
עצה, שע"י נוכל להגיע לשמה, שהיא ע"י אהבת הזולת. 
%break
נמצא, מי שלומד על מנת שיכבדוהו, הגם שהוא לא עוסק באהבת 
הזולת, אבל על כל פנים הוא לא עושה מעשים לשנאת הבריות. כי 
אלה אנשים, המכבדים אותו, הם נהנים ממנו, ולכן הם מכבדים אותו. 
%break
אי לזאת, יש לו עוד סיכויים להגיע לשמה, מטעם עצם עשיה, מה 
שהוא עוסק בתו"מ, מטעם כי התו"מ בעצמם מביאים לו רוח טהרה, 
שתהיה לו היכולת לעלות בסדר המדרגה, להגיע לאהבת הזולת 
ולאהבת ה'.
%break
לכן על זה אמרו "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". מה שאין כן, מי 
שלומד על מנת לקנתר, שזהו מעשה המביא לו לשנאת הזולת, אלא 
הוא רוצה להתכבד בקלון של חבירו, 
%break
בודאי אף פעם לא יוכל להגיע לאהבת ה', היות שהוא עושה פעולות 
המעכבות לצאת מאהבה עצמית. אם כן איך יצא מאהבה עצמית 
לאהבת ה'.
%break
אולם עוד בחינה אחת יש להבחין בשלא לשמה, והיא בדרך הכפיה, 
כמו שכתוב במאמר י"ט, תשמ"ז. 
%break
לדוגמא, אדם עובד אצל אדם דתי, ויש לו ממנו פרנסה בריווח. והבעל 
הבית אומר לו, שאני רוצה ממך, שאתה תהיה שומר תורה ומצות, 
אחרת אני לא רוצה שאתה תעבוד אצלי.
%break
והוא בא הביתה ומספר לאשתו, שהבעל בית רוצה לפטר אותו 
מעבודה. ואישתו אומרת, מה פתאום לשמור תו"מ, בשביל שיש לך 
בעל בית דתי, הלא אנחנו לא מאמינים בזה, אם כן בשביל כסף אנחנו 
נמכור את המצפון שלנו. 
%break
אבל כשהוא אומר לאשתו, היות שהייתי בכמה מקומות עבודה, ואין 
להשיג עתה מקום עבודה, לכן יוצא, אם אנחנו לא נקבל את התנאי 
של בעל הבית, אנחנו גוועים ברעב.
%break
לכן, אומר הבעל, שלא כדאי לעבוד בשביל המצפון שלנו במסירת 
נפש, אבל אנחנו יודעים את האמת, שאין אנו מאמינים בתו"מ, אלא 
נקיים תו"מ לא מטעם שה' צוה לנו לקיים תו"מ, אלא מטעם שבעל 
בית חרושת צוה אותנו. 
%break
לכן אנו מקיימים תו"מ. ובבעל הבית אין אנו צריכים להאמין. אם כן 
מה יש שאנחנו נקיים תו"מ, הלא בהמעשה אין אנו עוד פוגמים 
בהמצפון שלנו, שפתאום אנו נהיה מאמינים, כי אנחנו נשארים, אפילו 
כשאנו עושים את המעשים, בלתי מאמינים בה'.
%break
ולכאורה איזה חשיבות יש בתו"מ כאלו, שהוא אומר בפירוש, שהוא 
נשאר בדעתו כמו כל החילוניים, ואיזה ערך יש למעשים כאלו לפי 
דעתנו.
%break
אולם מצד הלכה, אנו מחויבים לכוף אותו, אף על פי שהוא אומר, 
שאינו רוצה. משמע שבזה גם כן מקיים מצות ה', אלא שנקרא "שלא 
לשמה". 
%break
וזהו כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו') וזה לשונו "אבל 
בדברי שמים, אם לא חוזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומבזין 
ומקללין אותו עד שיחזור למוטב".
%break
משמע מכאן, שגם באופן זה נקרא בחינת "שלא לשמה", שמתוך 
אותו השלא לשמה באים גם כן לשמה, יותר מכפי שלומד על מנת 
לקנתר, ששם אמרו חז"ל "נח לו שלא נברא". 
%break
%page 712
וכאן יש לפרש, שמזה שהוא מקיים תו"מ שלא לשמה, הוא לא עושה 
פעולה, שהיא נגד אהבת הזולת, אלא מכאן יש הנאה להזולת. כלומר, 
הדתיים, שרואים שהוא נעשה עכשיו שומר תו"מ, לא מסתכלים על 
הסיבה, אלא על המעשה. 
%break
לכן הם נהנין מזה. מה שאין כן הלומד על מנת לקנתר, שעושה 
פעולה הפוכה ממה שהאדם צריך לעשות, כנ"ל.
%break
ובזה ביארנו ההבדל בין "הלומד על מנת לקנתר", שזהו הגרוע ביותר, 
לבין "שעובד בכפיה", שאחרים כופים אותו שיעבוד, שזהו "שלא 
לשמה", העומד למעלה מזה "שלומד על מנת לקנתר". 
%break
והגם שקשה לומר כך, הלא הוא מקיים תו"מ מרצונו הטוב ולא 
מכפיה, אלא רצונו לקנתר, שזהו רק מחשבה ולא מעשה. 
%break
מה שאין כן מי שמקיים תו"מ מטעם כפיה, שהקהל לוחצים עליו, 
מדוע יהיה זה יותר טוב ממי שלומד על מנת לקנתר, שהמעשה שלו 
הוא לא עושה זה מרצונו הטוב.
%break
ואולי יש לומר, מכל מקום בסגולת המעשה, שהוא עושה, הגם שהוא 
בכפיה, המעשה בעצמו יש לו סגולה, שיביא לו רצון ומחשבה טובה. 
על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". 
%break
ואמרו "יקריב אותו. מלמד שכופין אותו, יכול בעל כורחו, תלמוד לומר 
לרצונו. הא כיצד כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני" (ערכין כ"א). 
ומסיבה זו יכולים לומר, שהוא יותר חשוב ממי שלומד על מנת 
לקנתר.
%break
אולם יש לשאול, הלא סוף כל סוף הוא עושה את המעשה בשלמות. 
אלא שהוא חושב שע"י זה הוא יקבל כבוד, מזה שהוא מראה שהוא 
יודע, והשני לא. 
%break
ומדוע זה יהיה כל כך קשה להגיע להמטרה, הנקראת "לשמה" עם 
השלא לשמה, שהוא על מנת לקנתר, עד כדי כך שאמרו "נח לו שלא 
נברא".
%break
ויכולים לומר, כי מי שלומד על מנת לקנתר, בטח שהוא שקוע ראשו 
ורובו בתורה, וממילא הוא חושב על עצמו, שהוא איש שלם בתורה. 
%break
אם כן אף פעם לא יחשוב על ענין של לשמה, היות שהוא רואה, שהוא 
שקוע בתורה יותר משאר חבריו, שהם אינם נותנים כל כך כמות 
בשעות, כמו כן באיכות. 
%break
והוא מסתכל על עצמו, שהוא נותן יגיעה גדולה בתורה יותר 
מהחברים, בזה שהוא מתעמק לדעת את הפירוש הנכון שיש להבין 
בהתורה, ואינו לומד בשטחיות כמו אחרים, אלא הוא נותן יגיעת 
המוח. 
%break
אם כן, איך יכול לחשוב על עצמו, שיש לו חסרון. אם כן אף פעם הוא 
לא יכול להגיע להכרת הרע, שידע, שהוא צריך להגיע לשמה. לכן הוא 
אבוד. לכן אמרו עליו "נח לו שלא נברא".
%break
והיותר חשוב ב"שלא לשמה" שהוא מביא לשמה, הוא כמו שאמר 
הרמב"ם, כדי לקבל שכר ושלא לקבל עונש. 
%break
כי השלא לשמה מה שהתוספות אומר, שהוא "כדי שיכבדוהו", הוא 
עושה מעשים עבור אנשים, שהם יראו ויכבדוהו. נמצא, שנראה, כאילו 
הוא מקיים את מצות אנשים, שבשבילם הוא עובד. והאנשים ישלמו לו 
שכר.
%break
מה שאין כן כשהוא עובד על הכוונה של שכר ועונש, הוא עובד עבור 
ה', אלא שהוא רוצה, שהקב"ה ישלם לו שכר, תמורת עבודתו בתו"מ. 
ואין הוא רוצה, שאנשים ישלמו לו שכר. 
%break
כי הוא לא עובד עבור אנשים, שהם ישלמו לו שכר. אלא הוא עובד 
ומקיים תו"מ, מטעם שהקב"ה נתן לנו תורה ומצות, לקיים אותם. וע"י 
נקבל שכר תמורת עבודתנו בתו"מ. אם כן בטח שדרגה זו יותר 
גבוהה ממה שהתוספות אומר, היינו שלא לשמה בעל מנת שיכבדוהו.
%break
כי שם עובד לשם אנשים, שאנשים יכבדוהו. מה שאין כן בשכר ועונש, 
הוא עובד בשביל הקב"ה, שזה נקרא "לשמה", כלומר בשביל ה'. רק 
הוא רוצה שכר תמורת עבודתו. לכן אינו נקרא עוד "לשמה ממש".
%break
אולם יש להבחין בשכר ועונש עוד בחינה, הנקראת "שלא לשמה", 
כמו שאמר הרמב"ם. אלא שהשכר ועונש הוא בצורה אחרת. כי מדרך 
העולם הוא, מה שיש להבין בשכר ועונש, הוא מה שהוא מלובש 
בלבושים גשמיים, 
%break
כדוגמת אכילה, ושתיה, וכדומה, שהזה"ק אומר, שזה שאנו יכולים 
להנות מתאוות גשמיים, הוא רק נהירו דקיק, ממה שנפלו מעולם 
השבירה ניצוצים קדושים לתוך הקליפות. 
%break
%page 713
וזהו כל התענוג שיש בהם. וכל העולם כולו רצים אחרי התענוגים 
האלו, מה שכתוב, עיקר האור מלובש בתורה ומצות, ולשכר ועונש 
כזה הוא מצפה.
%break
ויש תמיד לתת תשומת לב, בזמן שמדברים למי שהוא יכנס לקיים 
תו"מ, לחשוב מקודם, לאיזו סיבה מתאים האיש הזה. כי כל אחד 
ואחד יש לו דבר אחר שמעניין אותו, שבשביל סיבה זו הוא מבין, 
שכדאי לקיים תו"מ. 
%break
כי ע"י הוא יקבל דבר, שכדאי לתת יגיעה ועבודה רבה. וכל מה 
שדורשים ממנו, הוא יהיה מוכן לתת, בכדי להשיג את מה שהוא מבין, 
שכדאי הוא לו.
%break
ומשום זה צריכים תמיד לומר לאדם את מה שיהא אצלו חשוב, 
בשיעור שכדאי לתת לו כל מה שדורשים ממנו. אחרת, אם לא נותנים 
סיבה, שיבין את הכדאיות, בטח שלא ישמע מה שמדברים אליו. 
%break
והיות האדם מסתפק במה שיש לו, וקשה לשנות את הרגלו, אם לא 
ירויח מזה דבר, שבשביל חשיבות הדבר יש לו חומרי דלק לשנות את 
הרגלו, ולהתחיל לעבוד בצורה אחרת ממה שהיה רגיל.
ולכן יש לפנינו ה' בחינות "שלא לשמה", הנקראות:
%break
א. על דרך הכפיה.
ב. הלומד על מנת לקנתר.
ג. הלומד על מנת שיכבדוהו, כנ"ל בדברי התוספות.
ד. בשביל שכר ועונש כדברי הרמב"ם.
%break
ה. הוא ענין שכר ועונש לא בדברים גשמיים שהוא דבר המובן לכולם 
אלא הוא רוצה שכר ועונש של תענוגים הרוחניים, כמו שכתוב 
בהקדמה לספר הזהר (אות ל') וזה לשונו: 
%break
"והמדרגה הסופית שבחלוקה זו (היינו בשלא לשמה) היא, שיתאהב 
בהקב"ה בתאוה גדולה, ובדומה לבעל תאוה, המתאהב בתאוה 
גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כל היום וכל הלילה, ועל 
דרך שאמר הפייטן, בזכרי בו אינו מניח לי לישון".
%break
אמנם בחינה ה' בשלא לשמה, לא יכולים לומר לאדם, שהוא יתחיל 
בשלא לשמה הזה, כי לא כל אדם מוכשר להבין שיש דבר כזה. היינו 
להאמין, שיש תענוג להנות מהאור, המלובש בתו"מ, יותר הנאה מכפי 
שיכולים להנות מהתענוג, המלובש בתענוגים גשמיים.
%break
זאת אומרת, אם היה תיכף מגולה אור התענוג, המלובש בתורה 
ומצות, היה נקרא זה "השגחה גלויה". 
%break
ואז לא היתה יכולה להיות שום אפשרות לאדם, שתהיה לו היכולת 
לעבוד לשמה. כי התענוג שהיה מרגיש בתורה ומצות, היה מכריח 
אותו לעשות הכל, ולא מטעם שה' צוה לקיים.
%break
וזהו כמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות מ"ג) וזה לשונו "ונניח למשל, 
אם היה הקב"ה נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, 
כל האוכל דבר איסור יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה ימצא 
בה תענוג נפלא, 
%break
בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי אז מי פתי 
היה מהרהר אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף 
יאבד מחמתו את חייו, 
%break
וכן מי פתי היה עוזב איזו מצוה מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות, כמו 
שאינו יכול לפרוש או להתמהמה על תענוג גדול גשמי, הבא לידו 
מבלי לקבלו מיד בכל הזריזות".
%break
נמצא שאז לא היתה מציאות של בחירה, מסיבת תענוגים גדולים, 
המלובשים בתורה ומצות, הם אורות גדולים. לכן התענוג הזה הוא 
בהסתרה. 
%break
ולהיפך, בגשמיות כן מגולה תענוג בכל עשיה, שזה מביא לנו 
להשתוקק, לכל מקום שרואים שיש איזה תענוג. ובין שאסור ובין 
שמותר, אין הגוף מבחין. ויש בגלל זה ענין של בחירה וענין שכר 
ועונש.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שמדברים עם מי שהוא, שיקבל עליו עול תו"מ, 
צריכים לשקול בדעת מיושבת, איזו בחינת שלא לשמה להגיד לו, 
כנ"ל, כי כל אחד ואחד יש לו לתת שלא לשמה המתאים לאופי שלו, 
שהוא יבין, שעל "שלא לשמה" הזה כדאי לקבל על עצמו תו"מ. 
%break
למשל בחינה א' [על דרך הכפיה] זה מתאים לכל, כלומר במקרה 
שהאדם יכול לכוף את השני, בענין כפיה לא חשוב, אם השני מבין או 
לא מבין, ממילא נקרא זה "כפיה", שהאדם יכול לעשות אפילו דבר, 
שהוא מבין מאה אחוז שהצדק עמו, אבל אין ברירה. 
%break
%page 714
וזה נקרא "כפיה". מה שאין כן בשאר בחינות דשלא לשמה, אז כל 
יחיד ויחיד יש לו אופי אחר, שצריכים להגיד דבר המתקבל על הלב.
וג' בחינות אחרות של "שלא לשמה": א. על מנת לקנתר, ב. על מנת 
שיכבדוהו, ג. כדי לקבל שכר ועונש הגשמיים - זה יכולים להבין. 
%break
אבל לכל אחד יש אופי אחר, לכן צריכים לתת תשומת לב מיוחדת, 
לדעת איזו בחינת שלא לשמה להגיד לו. כלומר, איזה שלא לשמה 
האדם יכול להבין, שכדאי לעבוד בגללו.
%break
מה שאין כן שלא לשמה של בחינה ה', שהוא משתוקק לאהבת ה' 
מטעם שהוא מרגיש הנאה בתורה ומצות - זה לא יכולים להבין, 
מטעם שזה תלוי בהרגשה, 
%break
וכל זמן שאין האדם מתחיל להרגיש טעם, אין מה לדבר עמו. לכן 
נקרא זה בשם "בחינה הסופית בשלא לשמה", כלומר שאח"כ נכנסים 
לדרגת "לשמה".
%break
אולם יש להבין, אם האדם מגיע לדרגה, שהוא משתוקק לתו"מ 
בשיעור כנ"ל "בזכרי בו איננו מניח לישון", ומדוע נקרא זה עוד "שלא 
לשמה", אלא היות שההנאה מתו"מ, זה מה שמחייב אותו לקיים את 
התו"מ. 
%break
ולשמה נקרא, שגדלות ה', מטעם "בגין דאיהו רב ושליט [בגלל שהוא רב ושליט]", זה גורם לו 
שיקיים תו"מ. נמצא, שאין ההנאה מחייבת אותו, שזו תהיה הסיבה 
שלו, אלא הבורא הוא הסיבה, שגורם לו לקיים תו"מ.
%break
ובחינת לשמה מבוארת בהקדמה לספר הזהר (אות ל"ב) וזה לשונו 
"העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ולא לקבל 
פרס, ונעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י".
%break
אולם לפי הכלל, ש"האדם הוא עולם קטן, הנכלל מע' אומות", כמו כן 
הוא כלול מכלל ישראל. כלומר, זה שאמרנו שיש ה' בחינות בשלא 
לשמה, שיש אנשים, ששייכים לבחינה מיוחדת של שלא לשמה, 
%break
כמו כן צריכים לומר, שבאדם אחד ישנם כל אלו ה' בחינות דשלא 
לשמה, אלא שהם בזה אחר זה.
%break
שהאדם, לפעמים הוא פועל אצלו שלא לשמה על מנת לקנתר, 
ולפעמים הוא משמש עם השלא לשמה על מנת שיכבדוהו, ולפעמים 
הוא משמש עם השלא לשמה בכפיה, כמו שאמר הרמב"ם "שמכלימין 
אותו ברבים, ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב".
%break
כלומר, שהאדם בא להתפלל לבית הכנסת, או שבא ללמוד תורה, 
בכדי שהחברים לא יסתכלו עליו בבזיון, כי כל אחד יבזוהו אותו בלבו, 
אף על פי שאף אחד לא יגיד לו, מדוע הוא לא בא לשיעורי תורה 
שישנם בבית הכנסת. 
%break
אבל האדם יודע, שבטח כל אחד יסתכל עליו, כאילו הוא נחות דרגא. 
נמצא, שהבזיון שהוא ירגיש, זה נותן לו לבוא לבית הכנסת. נמצא, 
הגורם דשלא לשמה, שמחייב אותו, הוא דוגמת הכפיה, שאומר 
הרמב"ם כנ"ל.
%break
ועם השלא לשמה הזה יותר קל לשמש בתור שלא לשמה המועיל. 
היות השלא לשמה שקשור עם יסורים, היינו בזיון, זה נותן יותר כח, 
שיוכל להתגבר על ההפרעות שיש לו. 
%break
לכן בזמנים, שהאדם נמצא בבחינת הירידה הכי תחתונה, הוא גם 
יכול לפעול אצלו את השלא לשמה מבחינת הבושה. ומשום בושה זה 
נקראת כפיה. כלומר, הבושה, שהיא יסורים, כופים את האדם לעשות 
מעשים, אף על פי שהגוף לא מסכים.
%break
ולפעמים אדם מתחזק עצמו עם השלא לשמה של שכר ועונש, כמו 
שאמר הרמב"ם. ולפעמים יש לו שכר ועונש מזה שמרגיש טעם 
בעבודה, ואם לא שומר תו"מ חסר לו הטעם, שזהו סוף דשלא לשמה, 
כנ"ל.
%break
שכר ועונש של טעם בעבודה: כשהוא עוסק בתו"מ הוא מרגיש הנאה 
ואם לא מקיים תו"מ יש לו יסורים, כדוגמת שאדם מרגיש טעם 
בסעודה שזה סיבה שהולך לסעודה מסיבת שרוצה את הנאה 
שבהסעודה, נמצא תענוג של הסעודה הוא הגורם ללכת להסעודה.
%break
%page 715
%H מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה
%break
הנה הכתוב אומר (נצבים שלישי) "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו 
ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". ויש להבין, מה 
נותנת לנו הידיעה הזאת. 
%break
וכי יעלה על דעת למי שהוא, שהנסתר שייך להאדם לדעת. ואם ניתן 
לנו לדעת את הנסתר, מדוע ה' הסתיר מאתנו. ועוד יש להבין, מהו 
הנסתרות. על איזה ענין זה מרמז לנו, שאין לנו לחקור זה, אלא שזה 
שייך לה' אלקינו.
%break
הנה על הכתוב "בהעלותך הנרות", פירש רש"י וזה לשונו "בהעלותך, 
על שם שהלהב עולה, שצריך להדליק, עד שתהא שלהבת עולה 
מאליה". ויש להבין, מה מרמז לנו זה "שצריך להדליק, עד שתהא 
שלהבת עולה מאליה". 
%break
בטח אם אין הנר דולק כמו שצריך, אלא שהוא דולק כל זמן שאדם 
מדליק אותו, בטח שצריך לחכות עד שידליק מאליו. אם כן, איזה 
חידוש משמיענו בזה שאומרים "עד ששלהבת עולה מאליה".
%break
הנה במעשה המנורה אומר הכתוב "וזה מעשה המנורה מקשה זהב". 
ופירש רש"י "מקשה". וזה לשונו "עשת (חתיכה) של ככר זהב היתה. 
ומקיש בקורנס, וחותך בכשיל (מספריים) לפשט אבריה כתקונן. ולא 
נעשית איברים איברים ע"י חיבור. כן עשה את המנורה". 
%break
פירש רש"י "על ידי הקב"ה, נעשית מאליה". ויש להבין, אם המנורה 
נעשית מאליה, למה היו צריכים להקיש בקורנס ולחתוך במספריים. 
אלא, בטח, אם הקב"ה עושה את המנורה, היה צריך להיות מספיק 
לקחת ככר זהב, ומאליה היא נעשית, ולמה היו צריכים להקיש.
%break
הנה ידוע, שטבע של האדם הוא, שהוא רוצה אך ורק לקבל לתועלת 
עצמו. ואין האדם מסוגל לעשות שום דבר, אם לא יראה שיש מזה 
משהו לתועלת עצמו. 
%break
וזהו כמו שנאמר בזה"ק על הכתוב "לעלוקה שתי בנות הב הב" 
(משלי ל', ט"ו). ומפרש הזה"ק "ולעלוקה שתי בנות, דצווחין ככלבא 
הב הב. 
%break
הב לן עושר עולם הזה, והב לן עושר של עולם הבא". כלומר, שכל מה 
שאדם רואה, שיכול להוציא תענוג מאיזה דבר, על זה הוא צועק "הב 
הב", שפירושו "תן תן, אני מקבל זה בלב ונפש".
%break
והנה ניתן לנו מצוה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ואיך אפשר לקיים זה, הלא זה הוא 
נגד הטבע שלנו. חז"ל דרשו על הכתוב "וזרח משעיר למו", ש"פתח 
לבני עשו, שיקבלו את התורה. ולא רצו. 
%break
הופיע מהר פארן, שהלך שם ופתח לבני ישמעאל, שיקבלוהו. ולא 
רצו, היינו שכולם שאלו "מה כתיב בה". עשו לא רצו, משום שכתוב 
"לא תרצח", ובעשיו כתיב "על חרבך תחיה". 
%break
וכמו כן בני ישמעאל, מה כתיב "לא תנאף", לא רצו. מה שאין כן 
כשבא לעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע".
ויש להבין, הכי היצר הרע שבעם ישראל כן מסכים לוותר על המידות 
הרעות, אם כן מהו הפירוש שאמרו "נעשה ונשמע". 
%break
ויש לפרש, שעם ישראל, כשראו, שהרע שלהם מתנגד להתורה, 
כלומר שלא רוצים לקיים מצות התורה, אז הם אמרו "נעשה בעל 
כורחו", היינו בכפיה, אף על פי שאין הרע שלנו מסכים.
%break
אבל יש להבין, איזה ערך יש למי, שנותן משהו להשני בכפיה. האם 
יכולים לומר, שהוא נותן לו מחמת אהבה. הלא הוא לא אוהב אותו. 
אם כן, אין זו סיבה להנתינה. 
%break
כי אהבה קונים בזה שאחד נותן להשני דברים טובים, אז מדרך 
הטבע הוא, שהמקבל מתנה נעשה אוהב להנותן. אבל לא שהנותן 
נעשה אוהב להמקבל ע"י הנתינה. 
%break
אם כן, איזה טעם יש בזה, שאמרו ישראל "נעשה בעל כורחו", אף על 
פי שהרע לא מסכים. ואיך יקוים ע"י זה "ואהבת את ה' אלקיך".
%break
%page 716
חז"ל אמרו, בשעה שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", אמר הקב"ה "מי 
גילה רז זה לבני, כלי שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר "גבורי 
כח עושי דברו, והדר לשמוע בקול דברו". 
%break
משמע מכאן, שענין "עשיה" היא בחינת גבורי כח, כלומר בחינת 
התגברות, אף על פי שהגוף, שיש בו הטבע של קבלה לעצמו, אינו 
מסכים, 
%break
ואח"כ ע"י העשיה בבחינת התגברות, אף על פי שהיצר הרע לא 
רוצה, אלא אח"כ זוכים "לשמוע בקול דברו", שענין "שמיעה לי" 
פירושו "סבירא לי", כמו שאמרו רבותינו ז"ל "לא שמיע לי, כלומר לא 
סבירא לי" (עירובין ק"ב).
%break
ולפי זה יהיה הפשט, בזה שאמרו "נעשה" בבחינת התגברות, בכח 
הכפיה, ואח"כ נזכה לבחינת "נשמע", כלומר, שיהיה סביר ומקובל את 
הדבר. זאת אומרת, בזמן שיהיה סביר ומקובל עלינו, בטח שנוכל 
לעשות הכל באהבה ובשמחה, ואז יהיה הכל ברצון ולא בכפיה.
%break
ובהאמור יש לפרש את המאמר "מי גילה רז זה לבני", שיש להבין, 
מהו הסוד, בזה שאמרו "נעשה ונשמע", ששואל "מי גילה את הסוד 
הזה". אולם יש להבין מה נקרא "סוד", בעבודה. 
%break
"סוד" נקרא, שאינו מגולה. אבל אנו צריכים להאמין, שדבר הזה יש 
כאן. כלומר שיש כאן ענין, שאנו רוצים וצריכים לדעת את הענין, ואם 
אין לנו צורך לדעת זה, לא נקרא "סוד" אצל האדם.
%break
וזה דומה, למי שרואה, ששני אנשים מדברים זה עם זה בשקט. 
שבטח כוונתם, שהוא לא ישמע. אבל אם הם לא מדברים ממנו, אין 
הוא רוצה לדעת מה שהם מדברים. 
%break
וממילא מה שהם מדברים, לא נחשב שהם מדברים סוד, שהוא יהיה 
מעוניין לשמוע. ואפילו שיגידו לו, גם הוא לא רוצה לשמוע, היות שכל 
אדם יש לו עסקים משלו שמעניינים אותו. 
%break
אבל בו בזמן שהוא חושב שמדברים ממנו, אז הוא מעוניין לדעת מה 
הם מדברים, שזה הוא סוד, שהם לא רוצים שהוא ידע.
%break
ובעניני עבודה גם כן הולך לפי הסדר הזה, שנוהג בגשמיות. לדוגמא, 
כשהאדם לומד תורה, בהלכות, כשאדם לומד, אפשר לומר, שהתורה 
אינו מדבר סוד, דבר שלא ידע, אלא אדרבה, התורה אומרת לו 
הדינים, איך לקיים את המצות. 
%break
אבל בזמן שהוא לומד סיפורי מעשיות שבתורה, או סתם אגדות חז"ל, 
ואם הוא מאמין, שהתורה מדברת ממנו, והוא לא יודע, איזה קשר יש 
בין דברי תורה שהוא לומד, לבחינתו, 
%break
והוא רוצה לדעת מה כתוב שם, שהוא רוצה לדעת, זה נקרא שהוא 
לומד עכשיו "סוד". כלומר, שהדבר יקרא "סוד" יש לזה ב' תנאים:
%break
א. שהוא מאמין שמדברים ממנו.
ב. שיהיה מעוניין לדעת מה התורה מדברת ממנו. היינו מה שהתורה 
מדברת מדבר השייך לצורכו. ורק באופן הזה נקרא "סוד" בעבודה.
%break
ובהאמור נוכל להבין מה שאמר הקב"ה "מי גילה רז זה לבני". יהיה 
הפירוש, מי גילה לבני הסוד להאמין, שעל ידי העשיה בדרך הכפיה, 
יזכו לבחינת שמיעה לי, שמה שהיה מקודם באונס, בכפיה, יהיה 
אח"כ ברצון.
%break
נמצא, עשיה נקראת "אמונה". כלומר, בזה שהאמינו שאחר העשיה 
יזכו לשמיעה, לכן היו בטוחים, גם בזמן הכפיה, לעשות המעשים 
בשמחה ובאהבה, על מה שיהיו יכולים לזכות לבחינת שמיעה.
%break
מה שאין כן "אומות העולם", בבחינת עבודה, נקרא חלקים שבאדם, 
שאינם שייכים לבחינת "ישראל", אלא שהם רוצים ללכת הכל בדרך 
השכל החיצוני, מה שהוא מבין, מה שיכולים להגיע, שהשכל מחייב 
אותם, שכדאי לעשות, על זה הם מוכנים לעבוד. 
%break
אבל לא למה שנוגע להאמונה למעלה מהדעת. כלומר שמצד השכל 
הם רואים, שאי אפשר להגיע לבטל את הרצון לקבל מצד האדם 
בעצמו. 
%break
אלא שצריכים להאמין, שאם הבורא נתן לנו את העבודה הזאת, 
לעבוד בעל מנת להשפיע, בטח ידע, שדבר זה כן אפשר לעשות. 
%break
%page 717
רק אנו מצד שכלנו הקטן, אין אנו מבינים איך יכול להיות דבר כזה, 
שזהו ממש נס מהשמים, אבל הבורא בטח ידע, שאנו כן יכולים להגיע 
לדרגה זו.
%break
והגם שאין אנו יודעים, איך דברים כאלו, אין בידם להאמין. וזה נקרא 
"אומות העולם". אבל בחינת "ישראל" נקראת, שיכולים להתגבר 
ולהאמין למעלה מהדעת. 
%break
לכן אלו השייכים לבחינת "ישראל", מאמינים, שזה הענין דלהשפיע 
הוא סוד בפני אנשים. כלומר שלא יודעים איך להגיע לבחינת כח 
דהשפעה, אבל מאמינים כנ"ל.
%break
מה שאין כן "אומות העולם", שישנם באדם, הם אומרים, שזה דבר 
קשה, שזה לא בשבילנו. לכן בזמן שרואים, שדורשים מאתנו ללכת 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אין להם ענין בזה ובורחין 
מהמערכה, ואומרים שזהו דבר קשה בשבילם.
%break
לכן "אומות העולם" שבאדם לא רצו לקבל את התורה. כי לפי 
שלומדים, קבלת התורה היא בבחינת "אדם כי ימות באוהל", שאמרו 
רבותינו ז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה", 
שפירושו, שהאדם צריך לבטל את התועלת עצמו שלו, 
%break
ורק שכל הדאגות שלו יהיו רק לתועלת ה'. ובגלל זה שלבטל את 
התועלת עצמו אין הגוף מסכים, וללכת על דרך הכפיה, ולהאמין שעל 
ידי "נעשה" נגיע ל"נשמע", אמונה הזאת אינה מתקבלת על הדעת 
של המקבל לעצמו, זהו כל ההבדל בין "אומות העולם" לבין "ישראל".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה בא לרמז בזה שאמרו, ש"צריך 
להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". והענין הוא, כי ענין הדלקה 
זה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות בחינת מעשה. 
%break
ועד כמה הוא צריך לעשות את "המעשה", הנקרא על דרך הכפיה, עד 
שתהא "השלהבת עולה מאליה".
כלומר "מאליה" נקרא "בלי פעולות התחתון", הנקרא "דרך כפיה". 
אלא שהוא זוכה, שה' נותן לו בחינת "שמיעה" כנ"ל. 
%break
ממילא אז האדם עושה כל המעשים בשמחה, ובאהבה, ורצון, לא 
כבזמן שהיה עוסק בבחינת עשיה, שהיה על דרך הכפיה, שהגוף היה 
מתנגד, בזמן שהיה רוצה להשפיע לה'.
%break
מה שאין כן עתה הוא בבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, 
בשתי יצריך". שגם היצר הרע אוהב את ה', משום שהוא מתבטל נגד 
ה' "כנר בפני אבוקה". 
%break
וזה הפשט, שהאדם צריך "להדליק", לעשות מעשים עד שתהא 
"שלהבת עולה מאליה", ולא מכוחו של אדם, אלא "מאליה" הוא 
פירושו "מכוחו של ה'".
%break
וכמו כן על דרך זה יש לפרש מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל על 
מעשה המנורה, "וזה מעשה המנורה מקשה זהב, חתיכה של ככר 
זהב היתה, ומקיש בקורנס, וחותך במספריים, לפשט איבריה כתקונן, 
ולא נעשית אברים איברים, על ידי חיבור". 
%break
ושאלנו, היות שאמרו פשט, על כן עשה המנורה, על ידי הקב"ה 
נעשית מאליה, אם כן בשביל מה היה צריכים להקיש בקורנס, אם ה' 
עשה את המנורה, שזה נקרא "מאליה", ובשביל מה גם האדם צריך 
לעשות משהו.
%break
אלא כנ"ל, שהאדם צריך לומר "נעשה ונשמע". כלומר, האדם צריך 
להתחיל בבחינת הכפיה, והוא צריך להאמין, שיזכה לבחינת "נשמע". 
%break
והיות ש"אין אור בלי כלי", כלומר אין הקב"ה נותן מילוי לאדם, אם אין 
לאדם חסרון לזה, שהקב"ה ימלא לו, לכן האדם צריך להתחיל, 
ולראות שזה קשה, ולהתפלל לה', שיעזור לו. 
%break
אז האדם רואה, שהכל נעשה מאליה, כלומר בלי עזרת אדם. אם כן, 
מה האדם עושה במעשה מנורה, אם הכל עושה ה'.
%break
תשובה, שצריכים המעשים של אדם, היות בלי עשית האדם לא היתה 
לנו הידיעה הזאת, שהכל עושה ה', אלא האדם היה אומר, שהוא 
בעצמו גם כן יכול לבוא לשלימות בלי עזרת ה', אלא "כוחי ועוצם ידי 
עשה את החיל הזה". 
%break
מה שאין כן לאחר שאדם עמל, ויגע, ועשה את כל מה שביכולתו 
לעשות, ולא זז אפילו כמלוא נימא, אז הוא מוכרח לומר, שה' נתן לו 
הכח הזה, שיוכל לעשות בעמ"נ להשפיע, בתור מתנה. 
%break
%page 718
שפירושו, שה' נתן לאדם רשות, שישמש אותו. ורשות הזו נקראת, 
במה שנתן לו תענוג, בעת שהוא משפיע לה'.
%break
ובזה נבין מה שכתוב "עשת (חתיכה) של ככר זהב היתה". "הגוף" 
נקרא ככר זהב, כנ"ל, כמו שכתוב בזה"ק "ולעלוקה שתי בנות דצווחין 
ככלבא הב - הב. הב לן עושר של עולם הזה והב לן עושר של עולם 
הבא. והגוף הזה הנקרא ככר ז-הב, היה מקיש בקורנס".
%break
פירוש, כל עבודה, שהגוף עושה בדרך כפיה, נקרא, שהוא מקיש 
בקורנס וחותך במספריים. כלומר, שכל כפיה וכפיה, שהאדם עושה, 
הרי הוא כאילו חתך חלק מז-הב, היינו מהרצון לקבל לעצמו. 
%break
וזה שכתוב "לפשט איבריה כתקונן". שפירושו, לפשוט מהם, 
מהאברים, את הרצון לקבל לעצמו, ולתקן אותם בעל מנת להשפיע. 
וזה נקרא "לפשוט איבריה כתקונן".
%break
אולם לא היה כך. כלומר, שלא נעשה אבר אחד שלם, אבר אחד נגד 
מידה אחת בשלימות. ואח"כ מידה שניה בשלימות. אלא שלימות 
אחת נעשה לכולם, שהוא בעמ"נ להשפיע. ואח"כ חיבור את כל 
האברים לבחינה אחת שלמה. 
%break
לא כך היה, אלא להיפך, כל אבר, שהיה רוצה לתקן אותו, הרע 
נתגלה במקומו ולא הטוב. אי לזאת, היו לו הרבה אברים, שהם לא 
בסדר, אלא לאחר שהגיע למצב, שראה, שאין אף אבר אחד בהמקבל 
שלו, שיהיה מוכן לעבוד להשפיע.
%break
וראה אז, שכולה מקשה ז-הב. פירוש, שראה שז-הב, היינו המקבל 
הוא קשה להפוך אותו בעל מנת להשפיע. ואז נגמר הכלי, היינו 
הפעולה מצד התחתון. שראה, שאין ביכולתו להתגבר עליו. 
%break
וזהו על דרך שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". ואז באה עזרה מה'. וזה שכתוב "כן עשה את 
המנורה", שפירש רש"י "ע"י הקב"ה נעשית מאליה".
%break
נמצא, מי עשה המנורה. הקב"ה בעצמו. אם כן, העבודה של ישראל 
למה לי.
%break
והתשובה היא, בכדי לגלות הצורך, שרק ה' הוא יכול לשנות את 
הטבע שברא, שיהיה בהנבראים רצון לקבל לעצמו. אחרת היה האדם 
חושב, שהוא בעצמו יכול להפוך את המקבל להיות משפיע.
%break
אולם גם זה יש להבין, מה איכפת ליה להקב"ה, שהנבראים לא ידעו 
את האמת, ויחשבו שהם בעצמם יכולים לעשות את הפעולה הזו, 
להפוך את הכלי קבלה להשפעה, 
%break
או נשאל השאלה בצורה אחרת, מדוע הקב"ה לא נתן כח באדם, 
שיוכל בעצמו להפוך את הכלי קבלה להשפעה.
%break
והתשובה על זה, אמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו מבחינת התיקון. כי אחרת 
היה האדם נשאר בדרגתו השפלה. כלומר, שלא היה צריך לאור 
התורה, והבורא רצה ליתן להם את התורה. 
%break
לכן, בזה שהם לא יכולים בעצמם להגיע לידי כלים דהשפעה, הם 
יבקשו מה', שיעזור להם. והעזרה, מה שהוא נותן להם, היא דוקא ע"י 
התורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". נמצא, שיש לאדם צורך 
שיקבל את התורה.
%break
כי שלב ב', אחרי שהאדם חוזר למוטב ומקבל את הכלים דהשפעה, 
שזהו שלב א', אז הוא מקבל את התורה בבחינת "שמותיו של 
הקב"ה". 
%break
כי בחינה זו, היא הנקראת "רצונו להטיב לנבראיו", המלובשת 
ב"שמותיו של הקב"ה", נקראת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
ובהאמור נוכל לפרש מה שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". 
%break
ושאלנו, מה זה בא ללמדנו. והתשובה היא, כי בזמן שהאדם נכנס 
בעבודה להשפיע, והוא רואה, שאין הוא זז קדימה מלהשיג כלים 
דהשפעה, 
%break
אלא להיפך, האדם מתחיל אז לראות את מצבו הרע, איך שהוא 
משוקע באהבת עצמית. כי לפי הכלל, בשיעור שהאדם רוצה, שלבושו 
יהא נקי משום לכלוך, אז הוא רואה יותר את הלכלוך.
%break
%page 719
כי יש כלל "מילתא דלא אתרמיא על אינשא, לאו אדעתיה", שפירושו, 
דבר שאדם לא שם לב לזה, אין אדם רואה מה שחסר שם. 
%break
לכן כשמתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, ונותן תשומת לב, עד כמה 
הוא מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הוא הזמן, שרואה, איך שהוא 
רחוק מבחינת השפעה, ושהוא לא מסוגל לעשות שום פעולה בלי 
תמורה.
%break
לכן, מה האדם יכול לעשות, בשעה שהוא רואה, שאין לו שום 
התקדמות בעבודה דלהשפיע, אלא כנ"ל, אלא הוא רואה תמיד שאין 
הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. כלומר, שבתחילת עבודה הוא 
חשב, שרק אם הוא יחליט ללכת בדרך של השפעה, תיכף הוא יכול. 
%break
זאת אומרת, שהוא חשב, שהוא בעל בית על עצמו. כי מי יגיד לו מה 
לעשות. בשלמא על מעשים שהוא רוצה לעשות, יכולה לבוא הפרעה 
מצד אנשים מבחוץ.
%break
אבל כאן, בענין עבודה דלהשפיע, שהיא רק הכוונה דלהשפיע, כלומר 
שהוא לא צריך לקיים יותר מתרי"ג מצות, אם הוא רוצה לכוון בעמ"נ 
להשפיע. אם כן הוא עוסק מבחוץ כמו כולם, היינו כמו הכלל כולו. ואין 
הוא יוצא מהכלל, שיהיה מקום לומר, שהכלל מתנגדים להדרך שלו. 
%break
כי מי הוא יודע מה שיש בלבו של חבירו. אם כן הוא חושב בדעתו, 
שתיכף אחר כמה זמן של עבודה, הוא יכנס בעבודה דלהשפיע, 
%break
ופתאום הוא רואה, שכל יום ויום שהוא מרבה בעבודה, שרוצה לקנות 
כלים דהשפעה, אז הוא רואה, שהם ממנו ולהלאה, שאין לו שום 
אפשרות לצאת פעם מאהבה עצמית.
%break
על זה בא הכתוב להשמיענו "הנסתרות לה' אלקינו", כלומר הכוונה 
דלהשפיע, שזה נקרא "חלק הנסתר" כנ"ל, שאין אדם יודע מחשבותיו 
של חבירו. את זה האדם צריך לדעת, שאמת היא, שאין זה בידנו. 
%break
אלא חלק הנסתר, הנקרא "כוונה", זה שייך לה' אלקינו. שהוא צריך 
לתת לנו את הכח הזה, ואין בידינו כלום לעזור לו. 
%break
אלא מה שכן אנו יכולים לעזור לו, בזה שאנחנו מתחילים לעבוד 
בעבודה זו דלהשפיע, ואנו רואים, שאין אנו מסוגלים לצאת מאהבה 
עצמית שבנו, בזה אנו עוזרים לו, שנדע הידיעה הזאת, שרק הוא עזר 
לנו.
%break
ובאם אנחנו לא היינו מתחילים, ולא יכולים ללכת הלאה, זהו תיקון, 
שנדע, שרק הוא לבדו עשה הכל. מה שאין כן אם אנחנו כן היינו 
יכולים לצאת לבד מאהבה עצמית.
%break
פירוש, שאנחנו היינו חושבים כך, והיתה חסרה לנו הידיעה, ש"הוא 
לבדו עשה, ועושה, ויעשה לכל המעשים". מה שאין כן כשאנחנו רואים 
בעצמנו, שאין אנו יכולים לצאת מאהבה עצמית, אז לא צריכים 
להאמין, שהוא נתן לנו את הכח הזה, כי אנחנו רואים זה בידיעה.
%break
נמצא, שהכתוב מודיע לנו, שלא להתבהל מזה, שאין אנו יכולים 
להתגבר ולצאת מאהבה עצמית, שזה נקרא "חלק הנסתר". וזה הוא 
בידו של הקב"ה, כמו שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו". 
%break
כנ"ל ש"נגלה" נקרא חלק המעשה, שזה אנו יכולים לעשות בכפיה. 
לכן מודיע לנו הכתוב, שזה שאנו רואים, שזה קשה בשבילנו, זה 
אמת. אבל את זה, היינו הכוונה, לא ניתן לנו לעשות, אלא המעשה 
לבד. 
%break
אבל בזה שאנו רואים, שאין אנו יכולים לעשות את זה בעצמנו, זה 
נקרא "תפלה", היינו צורך שה' יתן לנו את הכלי הזה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מנחות כ"ט) וזה לשונם "מעשה 
המנורה היה קשה לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, דכתיב, 
וזה מעשה המנורה". ויש לפרש זה על דרך העבודה, ש"מעשה 
המנורה" פירושו, שאור ה' יאיר. ולזה צריכים כלים דהשפעה. 
%break
ומאיפה יקחו את הכלים דהשפעה, הלא זה קשה, משום שהוא נגד 
הטבע. והקב"ה הראה לו באצבעו ואמר לו "וזה מעשה". 
%break
כלומר, אתם תעשו את המעשה, ואני אתן את הכוונה, שזה נקרא, 
חלק הנגלה אתם תעשו, וחלק הנסתר אני אתן. וזה שכתוב "כן עשה 
את המנורה", היינו מאליה.
%break
%page 720
%H מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה
%break
הנה חז"ל (מסכת עבודה זרה דף ב') מביא שם וזה לשונו "לעתיד 
לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניח בחיקו, ואומר למי שעסק בה, 
יבוא וייטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדים כוכבים. אמר להם 
הקב"ה, במאי עסקתם. 
%break
והקב"ה אמר להם, כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם. אמרו 
לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה, 
שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח 
בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת", עד כאן לשונו.
%break
ועל דרך הפשט יש הרבה פשטים. אבל בדרך העבודה, מהי הטרחא 
בערב שבת, שיהיה לאכול מזה בערב שבת. שבת, אנו רואים, שנקרא 
"מתנה" ולא צדקה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז) וזה לשונם "לדעת כי אני השם 
מקדשכם. אמר לו הקב"ה למשה, משה, מתנה טובה יש לי בבית 
גנזי, ושבת שמה. ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיע אותם".
%break
והגמרא מביאה ראיה, מכאן, הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ויש 
להבין כאן ב' דברים:
%break
א. מהו הטעם, שבמתנה צריך להודיעו. ומה שאין כן בצדקה למדנו 
להיפך, שצדקה צריכה להיות בצנעה, כמו שכתוב "מתן בסתר יכפה 
אף".
%break
ב. מדוע נקרא שבת "מתנה". מה שאין כן אמונה נקראת "צדקה", כמו 
שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". ולא מתנה.
%break
ויש להבין מה נקרא "מתנה" בדרך העבודה, ומה נקרא "צדקה" בדרך 
העבודה. אנו רואים, שסדר העולם הוא, שצדקה נותנין מטעם 
רחמנות, ולא מטעם אהבה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט') "אין בודקין למזונות". היות שצדקה 
לא נותנים מטעם אהבה, שאז יש לבדוק, אם באמת כדאי לתן לו 
צדקה או לא. כי צדקה, הרחמנות קובעת, אם כדאי לתת לו או לא.
%break
והיות, מי שאומר, שאין לו מזונות, כלומר שאין לו במה להחיות את 
נפשו, זה גורם רחמנות. לכן אמרו שם "אין בודקין למזונות", לראות, 
אם הוא איש אמת או שהוא רמאי. 
%break
שכך אמר שם "ורב יהודה אמר, בודקין לכסות ואין בודקין למזונות". 
ו"כסות" מפרש רש"י, "בא ערום, ואמר, כסוני". אז בודקין שלא יהיה 
רמאי. היות בכסות אין מתעוררת כל רחמנות, כי האדם יכול לחיות 
בלי כסות, אבל לא יכול להתקיים בלי מזונות.
%break
מה שאין כן במתנה, נותנים דוקא למי שאוהבים. וגודל המתנה 
נמדדת בשיעור האהבה לאותו אדם, וגם במידת חשיבותו של האדם. 
%break
כי מדרך העולם הוא, כי מי שרוצה לגלות לשני את מדת האהבה, הוא 
מתבטא זה בנתינת מתנה. ולפי ערך שוויה של המתנה, כך נראית 
את גודל האהבה.
%break
אולם יש עוד ערך במתנה. אם השולח הוא אדם חשוב, שם לא יכולים 
למדוד את גודל אהבה בהמתנה, כי באדם חשוב, אפילו המתנה היא 
דבר קטן, הוא בעל ערך חשוב. כי באדם חשוב, נמדדת גדלות 
וחשיבות המתנה לפי גדלות וחשיבות הנותן.
%break
ובהאמור נבין את ההבדל בין צדקה למתנה. כי בהמתנה, שהוא רוצה 
לגלות את האהבה, שיש לחבירו, או לרבו, או לההורים, או להבנים, 
וכדומה, אם הנותן מתנה לא מודיע לו שהוא נתן לו המתנה, 
%break
איך יתגלה להמקבל מתנה, את האהבה שיש להנותן אליו. נמצא, 
שנתינת המתנה היתה לחינם בלי שום תועלת.
%break
%page 721
אולם יש עוד תנאי במתנה. שהדבר שהוא נותן, צריך להיות דבר של 
מותרות ולא של הכרחיות. כי מדרך העולם הוא, שאין אומרים, 
ששלחתי לעני הזה מתנה לחם ודגים על שבת. 
%break
ולא אומרים, ששלחתי להחתן צדקה, שעון זהב. אלא מתנה היא 
דוקא דבר של מותרות. מה שאין כן צדקה, היא דבר הכרחי ולא 
מותרות.
%break
נמצא, זה ששלח לו מותרות, אין להשני הכרחיות לזה, ובשביל מה 
הוא שולח לו, אלא מטעם לגלות לו את האהבה. נמצא, אם אינו מודיע 
לו, שהוא שלח לו, אם כן מה התועלת של המתנה. לכן אמרו חז"ל 
"הנותן מתנה לחבירו, צריך להודיעו".
%break
ובהאמור "צריך להודיעו" לאו דווקא שהוא שלח לו את המתנה, אלא 
גם ערך שוויה של המתנה, כנ"ל, כי כפי ערך חשיבות המתנה, 
בשיעור זה מתגלה האהבה ביניהם. 
%break
כי המקבל את המתנה, בשיעור שהוא מתפעל מהמתנה, בשיעור הזה 
הוא נותן לו את התודה הנכונה, וע"י זה מתרקם קשר של אהבה 
ביניהם.
%break
מה שאין כן בצדקה, שאין שם ענין של אהבה, כי צדקה הוא ענין של 
הנותן בלבד, ואין לו כל קשר עם המקבל. 
%break
ושם להיפך, כי אם המקבל נותן תודה להנותן, כבר הנותן לא נותן 
בתור צדקה, אלא יש מקום להתאחז בהצדקה שלו, שהוא שלא 
לשמה, אלא שיקבל ממנו "תודה רבה". 
%break
לכן מובן מאליו, שצדקה צריכה להיות מתן בסתר, היינו לשם צדקה 
לבד, ולא שהעני יחזיר לו איזו הנאה.
%break
ובענין מתן בסתר במצות צדקה, יש להבחין ב' אופנים:
א. אחד הוא פשוט, היינו המקבל את הצדקה לא ידע מי הוא הנותן.
ב. גם הנותן לא ידע למי הוא נותן. וזהו מתן בסתר, הן מצד הנותן והן 
מצד המקבל.
%break
ובהאמור נבין מהו ענין מתנה וצדקה בעבודה. כי ענין אמונה הוא 
בבחינת למעלה מהדעת. זה נבחן, שלא רואים, וזה נקרא "בסתר". 
ואמונה נקראת "צדקה", כנ"ל, מטעם שאין האדם הנותן צדקה, רוצה 
שהעני יתן לו איזו תמורה. 
%break
כי האדם שאין לו שום דבר, שבשביל זה הוא עני, יכול ליתן תמורה 
להנותן צדקה. אלא יכול להיות, שהוא מחזיר לו "תודה רבה" על 
הצדקה. לכן אמרו, צדקה שהוא בסתר, נקראת "צדקה אמיתית", 
משום שאין העני יודע למי לתת "תודה רבה".
%break
אי לזאת, המקבל על עצמו מלכות שמים, הנקרא "אמונה בה'", צריך 
להשתדל, שיהיה מתן בסתר, שהאדם לא יודע בשכל, הנקרא "שאינו 
רואה למי הוא עובד", אלא שהוא עובד למעלה מהדעת. 
%break
אלא שכאן הוא ענין הפוך, כי אצל העני, כשמקבל צדקה, אין המקבל 
יודע מי שנתן לו הצדקה. אבל הנותן כן יודע.
%break
אלא שיש גם אופן שני, שגם הנותן לא יודע למי הוא נותן. מה שאין כן 
כאן, אצל אמונה, שנקרא צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו 
לצדקה" (לך, חמישי), הוא ממש הפוך. 
%break
היינו, מלכות שנקראת "עניה ודלה", כמו שכתוב בזה"ק, שמלכות 
נקראת "עניה ודלה דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה 
בעלה". פירוש, מלכות אין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה 
בעלה.
%break
יוצא מצב, שהאדם הנותן צדקה לה', הנקרא "אמונה". שהנותן, היינו 
האדם, לא יודע למי הוא נותן. אבל ה' כן יודע מי הוא הנותן. כלומר, 
ממי ה' מקבל את הצדקה. זאת אומרת, העני יודע. והנותן, היינו 
האדם, לא יודע למי הוא נותן. זה נקרא "מלכות שמים". 
%break
ועל זה נאמר "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". כלומר, שהאמונה 
מוכרחת להיות כדוגמת צדקה, שהוא, מתן בסתר. אחרת לא נקרא 
זה "אמונה" אלא "ידיעה", כלומר ידיעת השכל.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהמפורשים שואלים על הכתוב "והאמין בה' 
ויחשבה לו לצדקה". השאלה היא, אין אנו יודעים מי חשב למי. היות 
לפי הכלל שאנו לומדים, "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". 
%break
אם כן נשאלת השאלה, מה האדם עושה עם הבחירה שלו. כי אם 
הבורא עשה הכל, איפה יש מקום לבחירה, שהיא עבודת האדם.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר בשם הבעש"ט ז"ל, שלפני המעשה אדם צריך 
לומר "אם אין אני לי מי לי". כי הכל תלוי בבחירת האדם. רק לאחר 
המעשה, הוא צריך לומר "הכול הוא בהשגחת הבורא". 
%break
%page 722
ואסור לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אלא, ואפילו אם 
הוא לא היה מתגבר, גם כן היה עושה את הדבר, מטעם שה' עשה 
זה, שזה מכונה, שהאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית.
%break
אם כן יש כאן להבחין באמונת ה', שנקראת "צדקה", ב' הבחנות:
א. שהאדם מתגבר ומקבל עליו עול מלכות שמים, ועושה צדקה לה', 
בזה שהוא מאמין בלמעלה מהדעת, הנקרא "מתן בסתר". 
%break
ונקרא "צדקה", משום שלא רוצים שום תמורה מהעני, בזמן שנותנים 
לו צדקה, שהעני לא יודע מי נתן לו, שיהיה מקום לומר, שהנותן לעני 
צדקה יצפה לאיזו תמורה. 
%break
כי הנותן לא יודע למי נתן. וכאן, באמונה, בזמן שהאדם מקבל מלכות 
שמים שלא עמ"נ לקבל פרס, הרי זה דומה לעני, כנ"ל. ולפי זה יהיה 
הפירוש "שאברהם בזה שהאמין בה', הוא נתן צדקה לה'".
%break
ב. יש להבחין, שה' עשה צדקה לאברהם. דהיינו כנ"ל, שלאחר 
המעשה דהתגברות, האדם צריך לומר, ש"ה' הוא עושה ויעשה לכל 
המעשים". 
%break
נמצא, שה' נתן לאברהם את כח ההתגברות למעלה מהדעת, שנקרא 
"צדקה". הצדקה הזו, שיהיה כח לאברהם ליתן את הצדקה, זה נקרא, 
שה' נתן את הצדקה לאברהם.
%break
וזה שכתוב "אין אנו יודעים מי חשב למי", יהיה הפירוש, מלכתחילה 
חשב אברהם, בזה שהוא האמין, שהוא נותן צדקה לה'. ואחר 
המעשה אמר, שה' חשב לתת את הכח האמונה, 
%break
שיוכל להאמין בבחינת צדקה, ה' חשב לתת לו את הכח, לכן היה לו 
את הכח להאמין.
ובזה נבין, מדוע נקראת אמונה "צדקה", והצדקה נקראת על שניהם. 
ובהאמור יוצא, שפירושו של "מתנה" בעבודה, יהיה תורה. 
%break
שנקרא "מתנה", כמו שכתוב "ממתנה נחליאל". וכמו כן שבת נקראת 
"מתנה", כנ"ל שהקב"ה אמר, מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת 
שמה, לך והודיע אותם.
%break
ויש להבין, מדוע תורה נקרא "מתנה", וכמו כן שבת נקראת "מתנה". 
ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומטעם הדביקות נעשה 
צמצום, שאין הטוב ועונג מאיר, אלא לכלים שיש להם השתוות עם 
האור, כלומר שהכלים יהיו בעמ"נ להשפיע. 
%break
וענין זה שנעשה, שצריכה להיות השתוות הצורה. ואם לא, נעשה 
המקבל מרוחק מהמשפיע. עד שהנבראים, שירדו לעולם הזה מסיבת 
השינוי צורה, הם נתרחקו מהשורש, ואינם מכירים את מקור מוצאם. 
%break
כלומר, שהנבראים צריכים להאמין, שהם באים מהבורא. אבל ידיעה 
מאיפה באים, אין להם.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "פתיחה לחוכמת הקבלה" (אות י') "והנך 
מוצא, איך שהנפש הזאת, שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת 
יש מיש, ומעצמותו יתברך ממש. ובעוברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן 
היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך. 
%break
עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואז נבחן הכלי לגמר צורתו 
הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד 
שורש מוצאו, 
%break
עם כל זה על ידי העסק בתורה ומצות על מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, שנקרא "גוף", עד שראוי לקבל 
השפע".
%break
נמצא, שע"י זה שיקיימו תו"מ בעמ"נ להשפיע, יקבלו כלים דהשפעה, 
ששם מקום שמוכשר לקבל את האור, המכונה "רצונו להטיב 
לנבראיו". וזה מכונה "מתנה". כלומר, שאמונה נקראת, שהאדם נותן, 
בזה שהוא מתגבר על המחשבות שבגוף, ומאמין בה'. 
%break
לכן נקרא זה, שהאדם נותן, לכן אמונה נקראת "צדקה". מה שאין כן 
מתנה, שהאדם לוקח מה שהבורא נותן לו. וצדקה נראה ממש להיפך, 
שהאדם נותן צדקה לה', וה' הוא המקבל.
%break
וכפי שהסברנו לעיל, שמתנה נקרא "מותרות". כלומר, שגם בלי 
מתנות האדם יכול לחיות. מה שאין כן "צדקה לעניים" פירושם דווקא 
ההכרחיות, היות שבלי מזונות אי אפשר לחיות. לכן, היות שאי אפשר 
להיות יהודי בלי אמונה, נמצא, שאמונה נקראת "ההכרחיות". 
%break
%page 723
מה שאין כן בלי תורה אפשר להיות יהודי, רק נקרא "עם הארץ", 
כלומר שעוד לא זכה לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", 
ששם מלובש את הטוב והעונג, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". 
%break
וכמו שכתוב "גם נפש בלי דעת לא טוב". וכמו שאמרו חז"ל "אין טוב 
אלא תורה", וכמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" 
(ברכות ה' ע"א). אמנם כבר נקרא "ישראל".
%break
ובהאמור נבין, מדוע התורה נקראת "מתנה". היות שהבורא הוא 
הנותן, כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו". ועוד, 
שהוא בבחינת מותרות, כלומר שיכול להיות יהודי גם בלי תורה, רק 
אם הוא זכה לבחינת אמונה, שהוא בחינת צדקה, 
%break
שבלי אמונה אי אפשר להיות יהודי. לכן אמונה נקראת "צדקה" ותורה 
נקראת, אשר הבורא הוא הנותן מתנה. 
%break
וכן שבת גם כן נקראת "מתנה", כמו שאמרו חז"ל "שבת היא דוגמא 
דעלמא דאתי" (זהר בראשית מ"ח). וכן אמרו "שבת ניתנה לישראל, 
לקדושה, לעונג, ולמנוחה, ולא לצער" (ת' וירא א').
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהי "ההכנה בערב שבת" בעבודה. היות 
שמדרך העולם הוא, שרק צדקה מבקשים. ואין בודקין למזונות, אלא 
כל הפושט יד, נותנים. לכן הסברנו, שאמונה שנקראת קבלת עול 
מלכות שמים, שכל הפושט יד, נותנים. 
%break
כמו שכתוב (בתפלת נעילה) "אתה נותן יד לפושעים, וימינך פשוטה 
לקבל שבים". וזהו כנ"ל, מטעם שעל ההכרחיות אמרו חז"ל (סנהדרין 
ל"ז) "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא".
%break
מה שאין כן מתנה. אין מדרך העולם לבקש מתנות. אלא את מי 
שאוהבים ורוצים לבטא את האהבה, שיהא מגולה אצל השני, איך 
שהוא אוהב אותו, לכן שולחים להשני מתנות. 
%break
ועוד, ערך המתנה גם כן מתבטא בערך שיעור האהבה. כלומר, גודלה 
של המתנה היא כפי ערך גודלה של האהבה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם רוצה שחברו ישלח לו מתנות, הוא צריך 
להשתדל ולעשות מעשים, שימצאו חן בעיני חברו, שיאהב אותו. 
והאהבה עושה את שלו, וע"י זה הוא יקבל מתנות מחברו. אבל לבקש 
מתנה אינו מקובל.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהי "הטרחא בערב שבת" בעבודה. הוא 
שהאדם יקבל על עצמו מלכות שמים. ועל מלכות שמים, המכונה 
"צדקה", את זה האדם צריך לבקש מה'. 
היות שהיה צמצום והסתר, שלא מרגישים את ה' בתוך הדעת, 
%break
אלא שצריכים לקבל את האמונה למעלה מהדעת. והיות שהגוף לא 
מסכים, לדבר שאין הדעת מחייבו, ומשום זה האדם נמצא בגלות, 
בתוך האהבה עצמית, ואין להאדם מציאות להבין, שיוכל לצאת 
מהגלות הזו.
%break
וזה נקרא "גלות מצרים". שעל זה נאמר "אנכי ה' אלקיך, אשר 
הוצאתיך מארץ מצרים". שרק הבורא בעצמו יכול לשנות את הטבע, 
להוציא את האדם מאהבה עצמית לאהבת ה'. ורק אז יכולים לקיים 
"ואהבת את ה' אלקיך".
%break
והבקשה הזו, שהאדם מבקש, שיתן לו כח האמונה, נקראת "צדקה". 
וזהו כמו שאנו מתפללים (מובא בתפלה "כהיום...", שאומרים במוסף 
דראש השנה אחרי "היום תאמצנו") "ונאמר, וצדקה תהיה לנו, כי 
נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו, כאשר צוונו".
%break
ועל "מצוה אחת" או על "מצוה זאת" אמר אאמו"ר זצ"ל, שהכונה היא 
על מצות האמונה. אם כן, לפי זה יהיה הפירוש, שאנו אומרים 
להבורא, אם יהיה לנו הכח לעשות את כל המצוה הזאת, 
%break
שזה יהיה צדקה מאת ה', אם יתן לנו את כח האמונה למעלה 
מהדעת, המכונה "בחינת מעשה", משום שהוא בחינת למעלה 
מהדעת, לכן נקרא זה "מעשה".
%break
ובהאמור נמצא, מה שהאדם צריך לעבוד ולתת טרחא בערב שבת, 
בכדי שיהיה לו מה לאכול בשבת, הפירוש הוא, שידוע מה שמקובל 
בעולם, שאין אדם נותן טרחא אלא להשיג דברים שמביאים לו הנאה 
ותענוג. 
%break
%page 724
לדוגמא, אנו רואים, שיש אנשים, שעובדים שתי משרות, או שעובדים 
שעות נוספות, ממה שהאדם מחויב לעבוד, לפי מה שקבעו בני 
המדינה כך וכך שעות וכך וכך ימים. 
%break
וכל אחד לוקח שכרו לפי שיעור עבודתו, וכפי שיעור מומחיותו. ומכל 
מקום, יש מי שעובד יותר מהרגיל. בטח שבדעתו להגיע ע"י זה לחפץ, 
הנרצה לו. וזהו שכרו הנותן לו כח לעבודה.
%break
כלומר, לפי מה שהוא מצפה לקבל שכר הגדול ביותר, זה נותן כח 
לעבודה. וחז"ל המשילוהו, לטרחא וסעודה. שהסעודה נקראת "שכר". 
%break
לכן אמרו "מי שלא טרח בערב שבת", שהוא הזמן להכין צרכי 
הסעודה, ולא הכין צרכי הסעודה, "ממה יאכל". ובטח צרכי הסעודה 
הוא עבודה ויגיעה.
%break
נמצא לפי זה, היות ששבת היא מתנה, המכונה "סעודה", ומדרך 
העולם, שמי שעושה סעודה, הוא מזמין רק את האוהבים שלו. נמצא, 
ש"צרכי סעודה" יהיה הפירוש, הכנה, שיזמינו להסעודה. 
%break
כי מצד הקב"ה, אין האדם נותן להקב"ה שום עזרה בסעודה, אלא מה 
שהאדם יכול להכין להסעודה, הוא שיזמינו אותו. וזה הוא יכול לעשות 
דבר אחד, היינו שיעשה מעשים טובים, שימצא חן בעיני הקב"ה, 
שהקב"ה יאהב אותו.
%break
וכמו שאנו אומרים "הבוחר בעמו ישראל באהבה". זאת אומרת, 
שהקב"ה בוחר בעמו ישראל. והשאלה היא, מהו ישראל. זהו, שקבל 
על עצמו אמונה, זה נקרא "ישראל", וכל ההכנה היא הטרחא להיות 
ישראל.
%break
%page 725
%H מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה
%break
ידוע, ש"חוק" נקרא בלי שכל, היינו למעלה מהדעת. זאת אומרת, 
מבחינת השכל אין מה להשיב, מדוע הדבר הזה נעשה כך, או 
שהדבר הזה צריך להעשות כך. כלומר, באותו אופן וצורה שהתורה 
דורשת מאתנו כך.
%break
דוגמא חז"ל (מנחות כ"ט, ע"ב), אמרו שם וזה לשונו "אמר רב יהודה, 
אמר רב, בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה, שיושב וקשר 
כתרים לאותיות. אמר לפניו, רבונו של עולם, מי מעכב על ידך. 
(ופירוש רש"י "כתרים" כגון התגין שבספר תורה. 
%break
"מי מעכב על ידך" פירוש, על מה שכתבת, שאתה צריך להוסיף עוד 
עליהם כתרים). אמר לו, אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה 
דורות, ועקיבא בן יוסף שמו. 
%break
שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו, 
רבונו של עולם, יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי. אמר לו, 
שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לו, רבונו של עולם, הראיתני 
תורתו, הראני שכרו. 
%break
ראה, ששוקלין את בשרו במקולין. (ופירוש רש"י, מקום שהקצבים 
שוקלין בשר, כדאמר בברכות דף ס"א, שסרקו בשרו במסרקות 
ברזל). אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה. אמר לו, שתוק, 
כך עלה במחשבה לפני", עד כאן לשונו.
%break
רואים אנו למעלה מהדעת של משה בשני אופנים:
א. למעלה מהדעת, מה שהקב"ה נתן למשה, כמו שכתוב "ישמח 
משה במתנת חלקו, מתנת התורה שיהיה על ידו, שזה בטח הוא רק 
ישועת ה'". שהאדם לא יודע, מדוע מגיעה לו מתנה כל כך גדולה. 
%break
כלומר, שמשה ראה, שאין זה לפי המעשים שלו, אלא לפי השכל שלו, 
היה שצריך להיות נתינת התורה ע"י רבי עקיבא, ולא על ידו.
%break
ב. למעלה מהדעת באופן הפוך. כי משה שאל, זו תורה וזה שכרה. 
שנדמה, כאילו שזה הוא עונש. והלמעלה מהדעת, היה צריך לומר, 
שזה הוא שכר, ולא עונש, כמו שחשב משה. וזה נקרא "חוק למעלה 
מהדעת", שאין הדעת יכול להשיג דבר זה.
%break
ובהאמור יוצא, כשהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, הגוף שואל, 
מה תרויח עם זה. על זה יש לתת ב' תשובות:
%break
א. אחת, שלא לשמה. כלומר, שהאדם צריך להמציא לעצמו איזו 
תשובה, שהגוף יבין זה עם שכלו, את הכדאיות של המטרה, הנקרא 
"שלא לשמה". וזה נקרא "בתוך הדעת". וכמו שהסברנו (במאמר כ"ג, 
תשמ"ח), שיש להבחין ה' בחינות בשלא לשמה. 
%break
והאדם צריך לברור לו את השלא לשמה, שבמצב שהוא נמצא, שהגוף 
יבין, שכדאי לעבוד בגלל השלא לשמה, שהוא מבין עכשיו את 
הכדאיות שלו. ובאופן כזה יהיה לו חומרי דלק לעבודה, ויהיה לו תמיד 
מקום לעבודה.
%break
אולם גם האדם צריך לנסות להתחיל לעבוד ולעשות תחבולות, איך 
להגיע לשמה. כי אין האדם יודע מהו "לשמה", הגם שפירושו הפשוט 
הוא "לעבוד לשם שמים". ומי לא יודע מהו לשם שמים. 
%break
מכל מקום, מטרם שהאדם התחיל ללכת בעבודה בעל מנת להגיע 
לשם שמים, הוא לא יכול לדעת, מהו הפירוש הפשוט של "לשם 
שמים", היות שבעבודה עיקר הוא ההרגשה ולא השכל.
%break
ולכן, כל אדם הרוצה להגיע לשמה, הוא צריך לקחת לו זמן, חלק מיום 
העבודה שלו, כלומר מה"שלא לשמה" שלו, ולהתחיל לעבוד 
ב"לשמה". אז הוא יבין מהו הפירוש "למעלה מהדעת". 
%break
כלומר, שאין הגוף מבין בשביל מה הוא צריך לעבוד לשם שמים. וגם 
אז הוא מתחיל להבין, מהו הפירוש, שהאדם צריך לעבוד להאמין 
למעלה מהדעת.
%break
%page 726
מה שאין כן בשלא לשמה, אז לא כל כך קשה להאמין בה', מטעם 
שהגוף מבין, שכדאי לקיים תו"מ. כמו שכתוב (במאמר כ"ג, תשמ"ח), 
שיש ה' בחינות בשלא לשמה. ובזמן שהגוף מוציא איזו בחינה, 
שבגללה כדאי לקיים תו"מ, נקרא זה שהוא "עובד בתוך הדעת". 
%break
היות שהגוף מבין בתוך הדעת את הכדאיות שבדבר, שהוא ירויח 
יותר, מזה שהוא יהיה חילוני. כלומר, שהגוף שלו יהנה יותר, ממי 
שאינו מקיים תו"מ. לכן "השלא לשמה" נקרא בתוך הדעת, כלומר 
שהדעת מבין את הצורך בזה.
%break
מה שאין כן אם הוא לוקח קצת זמן, מזמנו שהוא הקציב לתורה 
ועבודה על בסיס שלא לשמה. 
%break
נגיד לדוגמא, הוא לוקח חצי שעה ביום, ומתחיל לחשוב, אולי כדאי 
לעבוד לשם שמים, היינו לא לתועלת עצמו. אז הגוף מתחיל לשאול 
את האדם את "שאלת פרעה", שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו".
%break
ויש לשאול, מדוע מטרם שהתחיל לחשוב בעבודה דלשמה, היה 
מספיק לו את האמונה בה', והגוף לא שאל לו השאלות האלו. מה 
שאין כן עתה, שהוא חושב רק ללכת בדרך השפעה, כבר הגוף 
מתחיל לשאול שאלות כאלה.
%break
התשובה היא, כי בנוהג שבעולם, אנו רואים, כשאדם עובד אצל בעל 
הבית, יש להסתכל מי הוא בעל הבית, ומהי המשכורת שבעל הבית 
נותן. אולם הגם שרוצה להכיר את בעל הבית, אבל זה לא משנה. 
%break
כלומר, אפילו שלא רואה אף פעם את בעל הבית, אלא שהוא בטוח 
על השכר, האדם מסכים לעבוד. ועוד יותר מזה. דהיינו, שאפילו יגידו 
לו, שאף פעם לא יראה את בעל הבית, גם כן לא משנה, אלא עיקר 
הוא השכר. זהו הקובע את הכדאיות של העבודה.
%break
מה שאין כן אם אומרים לאדם, יש כאן אדם חשוב, שצריכים לעבוד 
אצלו. אבל אין הוא משלם שום תמורה עבור העבודה. אז הוא כבר 
צריך להסתכל, למי הוא צריך לעבוד. כלומר, הוא רוצה לדעת, אם 
הוא באמת אדם חשוב, שיהיה כדאי לעבוד בשבילו בלי שום תמורה. 
%break
אמנם אם יש אנשים שמכבדים אותו, והוא רואה שיקבל כבוד, כלומר 
שהאנשים שמכירים את האדם חשוב יכבדוהו עבור עבודתו, היות 
שהוא משמש לאדם חשוב, גם כן יכול לעבוד, 
%break
אפילו שהוא בעצמו לא יראה אותו אף פעם, ולא יכול לראות את מה 
שאומרים, אם הוא נכון שהוא בעצמו ישיג את גדלותו והחשיבות שיש 
בו.
%break
וזהו גם כן מטעם, שהכבוד הזה, לא שהאדם חשוב מכבדו, אלא הוא 
מקבל הנאה, מזה שהאנשים מכבדים אותו, בגלל שהוא משמש 
לאדם חשוב. נמצא, שכאן מספיק לו מזה, שהוא רואה את האנשים 
שמכבדים אותו. 
%break
וממילא אין לו צורך כל כך שיראה את המעביד, אלא מספיק לו, שהוא 
מכיר את האנשים, שנותנים לו את שכרו, במה שהאנשים מכבדים 
אותו. כלומר, שמספיק לו זה שהוא רואה את האנשים, שנותנים לו 
שכרו, הנקרא "כבוד".
%break
מה שאין כן אם הוא נמצא במקום, שאין כאן אנשים, שיכבדוהו את 
האדם חשוב. כלומר, הוא רואה, שהאנשים שמכבדים אותו, לפי 
שהוא רואה את השרות, שהאנשים נותנים לו, הוא רואה, שמעריכים 
אותו כמו לאדם שהוא קצת חשוב, ורק שיש קומץ אנשים, 
%break
שהם כן מחשיבים לאדם חשוב, אבל אנשים האלו הם אנשים בלתי 
חשובים בערך כלל אנשים שמחשיבים אותו מעט, אז האדם עומד 
בפני הדילמה, האם כדאי לשמוע לאלו אנשים, שאין להם ערך בכלל 
האנשים מכובדים.
%break
כלומר, האנשים שיש להם עמדה אצל הכלל, הם אומרים, שכן כדאי 
לכבד אותו אדם חשוב, מסיבת חשיבותו, אבל במידה ומשקל, לא 
סתם להעריך אותו למעלה מהדעת, כלומר יותר ממה שהשכל מחייב. 
%break
ואדם רואה, שמאלו אנשים, שהם בעלי עמדה, הם רוב מנין ורוב בנין. 
ואם הוא ישמע בקולם, כלומר שהוא ישמש אותו כפי מה שהם 
מעריכים אותו, אז אנשים האלו יכבדוהו.
%break
%page 727
או, לשמוע קצת בקולם, לאלו אנשים, שהם אינם בעלי צורה. ואפילו 
יותר מזה, שאפילו בזיון לומר ברחוב, שהוא התחבר לאלו אנשים 
שפלים, שהם אומרים, שהוא כן אדם חשוב, וכן כדאי לשמש אותו 
בכל לב ונפש. 
%break
והיות שהכלל הוא, שהרבים שולטים על הפרט עם דעותיהם, אז 
כשהאדם מתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע ולא לקבל שום תמורה, 
%break
מתעוררת כל פעם דעת רבים, אולי באמת לא כדאי לעבוד ולשמש 
אותו בכל לב ונפש. לכן מתעוררת כל פעם שאלת פרעה "מי ה', אשר 
אשמע בקולו".
%break
ובהאמור יוצא, מהי הסיבה, שנתעוררה שאלת "מי". הוא שאלת 
"מה", שהיא שאלת רשע. כמו שכתוב "רשע, מה הוא אומר, מה 
העבודה הזאת לכם". פירוש, שבזמן שהאדם רוצה ללכת נגד הכלל, 
שהם אומרים, שמספיק לנו בזה, שאנו עובדים שלא לשמה, 
%break
כי ענין לשמה שייך לאנשים, שהם יכולים ללכת למעלה מהדעת. ואנו, 
הכלל ישראל, מספיק לנו בזה, שאנו יכולים לקיים תו"מ על הכוונה 
דתועלת עצמו. אבל לעשות הכל על הכוונה דתועלת ה', זה לא עסק 
בשבילנו.
%break
והוא כן רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע ולא לקבל כלל. אז הגוף שואל 
"מי ה'". כלומר, האם אתה בטוח, שהוא כל כך חשוב, שכדאי לעבוד 
בשבילו. כלומר, שענין לעבוד בשביל כבוד, כלומר שעובד בעמ"נ 
שיכבדוהו, אינו נוהג כאן, 
%break
מטעם שכל הכלל לא מכבדים אותו, בשביל שהוא עובד בעל מנת 
להשפיע. אלא להיפך, שכולם משפילים אותו, ואומרים עליו, שהוא 
חסיד שוטה.
%break
לכן הוא צריך לקבוע בעצמו את חשיבות הבורא. כאן מתחיל אצל 
האדם ענין העליות וירידות, ששני אלה, היינו מי ומה, באים ביחד, 
ושואלים לו את שאלותיהם. ולא תמיד מצליחים להתגבר עליהם.
%break
נמצא, שעיקר הסיבה, שהאדם מתחיל עכשיו לשאול שאלות, 
שלכאורה משמע שהוא שואל שאלה, כאילו הוא מוכן לעבוד עבודת 
הקודש, ואין לו שום בחינת שפלות בבחינתו עצמו, אלא רק קשה לו 
ללכת באמונה למעלה מהדעת, 
%break
לכן הוא שואל שאלת "מי". אבל האמת הוא, שהשאלות באות מתוך 
שפלותו של אדם, היות שהוא משוקע באהבה עצמית, ולא יכול 
להתגבר על אהבה עצמית שלו.
%break
ומטבע של אדם הוא, שקשה לו לומר, שהוא לא בסדר, שאין לו דיעה 
על עצמו. אלא שהוא נמשך אחר לבו, כמו שאמרו חז"ל "שרשע הוא 
ביד לבו", כמו שכתוב "ויאמר המן בלבו".
%break
ומשום זה יותר כדאי לו לומר, שאילו הוא היה יודע את ה', אז בטח 
שהיה עובד את ה'. אבל היות שהשכל לא מבין את כל ענין של אמונה 
למעלה מהדעת, לכן הוא טוען "מי ה', אשר אשמע בקולו". 
%break
אבל באמת הרצון לקבל שלו, הוא טוען ורוצה רק להבין, אם זה נכון, 
ורוצה תשובה על "מי ה', אשר אשמע בקולו". כלומר, בזמן שאומרים 
להגוף, שצריכים לעבוד לשם ה' ולא לתועלת עצמו, זהו הסיבה, 
ששואל את השאלה של "מי ה'".
%break
מה שאין כן, כשהיה עובד בכוונה דשלא לשמה, לא היה לו צורך 
לשאול את השאלה של "מי ה'", מטעם היות שהעבודה דשלא לשמה 
היא בתוך הדעת. 
%break
לכן קבלת האמונה גם כן אצלו בתוך הדעת. זאת אומרת, שענין מוחא 
וליבא, שניהם נבנים למעלה מהדעת. ולשניהם צריכים עזרת ה', 
שיזכו לבחינת מוחא וליבא.
%break
נמצא, ש"חוק" נקרא בחינה שהוא למעלה מהדעת. והכוונה הוא על 
בחינת אמונה, שעל ידי האמונה למעלה מהדעת, הוא נעשה בחינת 
"ישראל". מה שאין כן מטרם שזכה לבחינת אמונה למעלה מהדעת, 
הוא נבחן רק לבחינת "דומם דקדושה", הנקרא בחינת "עפר". 
%break
כלומר, שהרוחניות מה שהוא משיג, עדיין הוא טועם בזה טעם עפר, 
שזה נקרא "שכינתא בעפרא". וזהו כל זמן שעדיין לא מקבל למעלה 
מדעת. וזהו כנ"ל, שצריכים לבקש מה', שיתן לו את הכוחות, שיוכל 
ללכת למעלה מהדעת, ולא יהיה משועבד להדעת שלו.
%break
%page 728
מה שאין כן בחינת תורה, נקרא "משפט", שזהו דוקא בתוך הדעת. 
כלומר, שהוא צריך להבין את בחינת התורה, הנקרא "שמותיו של 
הקב"ה". אולם אי אפשר להשיג בחינת תורה, הנקרא "בתוך הדעת", 
מטרם שהוא זכה לבחינת "ישראל", 
%break
כמו שכתוב (חגיגה י"ג ע"א) וזה לשונו "אמר רבי אמי, אין מוסרין 
דברי תורה לעכו"ם, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל 
ידעום".
%break
מכאן אנו רואים שני דברים:
א. תורה נקראת "משפט", כמו שכתוב "ומשפטים בל ידעום".
ב. אסור ללמד לעכו"ם משפט, היינו תורה.
%break
והשאלה היא, למה אם העכו"ם רוצה ללמוד תורה, אסור ללמוד עמו. 
השכל מחייב, אדרבה, ע"י זה שילמוד, אז יהיה קידוש ה'. כלומר, 
שאפילו עכו"ם מודה על חשיבות התורה, אם כן מהו האיסור.
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. שפירושו, שבאדם אחד נוהג ענין 
עכו"ם וענין ישראל. שפירושו, שמטרם שזכה לבחינת חוק, הנקרא, 
"אמונה למעלה מהדעת", 
%break
הוא עוד לא נקרא "ישראל", שיהיה לו אפשרות להשיג בחינת "תורה" 
מבחינת "שמותיו של הקב"ה", המכונה בתוך הדעת.
%break
שבעבודה יש כלל, שאאמו"ר זצ"ל אמר, איפה שכתוב אסור, פירושו 
בעבודה שאי אפשר. וזהו הפירוש שהתורה נתנה דוקא לישראל. היות 
שבחינת ישראל הוא בחינת ישר-אל, שפירושו "שכל מעשיו הם לשם 
שמים". שזה נקרא בחינת "דביקות", "השתוות הצורה". 
%break
ובזמן שהאדם זכה לבחינת חוק הזה, אז בא הזמן שיכול לזכות 
לבחינת משפט, הנקרא "תורה". וזה שכתוב "שהתורה נתנו רק 
לישראל".
%break
ובהאמור יוצא, ש"משפט" נקרא תשע ספירות הראשונות, שזהו 
בחינת תורה, שזה מקובל בתוך הדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל (בבא 
מציעא, נ"ט ע"ב) וזה לשונו "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא 
בשמים היא. אמר רבי ירמיה, שכבר נתנה תורה מהר סיני".
%break
ובזה נבין ענין פאתי הראש, שהם דומים לפאת השדה. שצריכים 
להשאיר פיאה, כמו שכתב האר"י ז"ל (תע"ס, חלק י"ג, דף א' שפ"ב) 
וזה לשונו "מלכות דגלגלתא נקראת פיאה. זה נודע מסוד, לא תכלה 
פאת שדך לקצור, לעני ולגר תעזוב אותם. 
%break
כי המלכות האחרונה שבכולם היא, כדמיון פאת השדה, הנשאר 
באחרית הקצירה. וכן על דרך זה, אחר התגלח שערות הראש, שהם 
דמיון קצירת השדה, צריך להניח גם כן הפיאה, שהיא בחינת המלכות 
דשערי. נמצא, כי לעולם פיאה היא המלכות".
%break
ובהאמור אנו רואים בדברי האר"י ז"ל, שהוא מדמה קצירת השדה 
וגלוח שערות הראש לבחינה אחת. שבחינת פיאה, שהיא הרמז 
למלכות, אסור לאדם לקבל לעצמו. אלא הן בשדה והן בשערות 
הראש, צריכים להשאיר את הפיאה, המרומז על מלכות.
%break
והפירוש הוא כנ"ל, שענין מלכות הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, 
שאין להאדם שום מושג. וזה הוא הרמז, שאין להאדם שום רשות 
לקבל לתוך הדעת שלו. אלא שהוא צריך להשאיר זה לה'. כלומר, 
שאין יד אדם מגעת שם. שענין יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד".
%break
וזה נקרא בחינת "חוק". מה שאין כן בחינת תורה, שהיא שייכת לט' 
ראשונות, היא בחינת משפט, שזה שייך דוקא לאדם. כלומר, שהוא 
צריך זה להשיג בתוך הדעת. כנ"ל, שנאמר על התורה "לא בשמים 
היא". זאת אומרת, שהשדה, חוץ מפאת השדה, נקרא ט"ר. 
%break
שזה נקרא, בחינת תורה השייך להאדם. מה שאין כן פאת השדה 
ופיאה של ראש, הם רומזים על מלכות. זה שייך רק לה'. כלומר, 
למעלה מדעת האנושי, שזה נקרא "כולה לה', ואין יד אדם משגת שם 
כלל".
%break
מה שאין כן "תורה" היא להיפך. שזה דוקא לאנשים, שיקבלו אותה 
בתוך הדעת. שזהו ההבדל בין תורה למצוה. כי מצוה, לא ניתן לנו 
טעמי המצות, אלא אנו מקבלים עלינו את המצות בלי שום טעם, אלא 
בבחינת חוקה.
%break
%page 729
והתורה, אמרו חז"ל, נקראת על שם האדם. כלומר, שהתורה שייכת 
להאדם. שהקושיא היא, פעם כתוב "כי אם בתורת ה' חפצו", ופעם 
כתוב "ובתורתו יהגה יומם ולילה". 
%break
ומפרשים, בתחילה נקראת "תורת ה'". ומשלמדה וגרסה, נקראת 
"תורתו". לכן אמר רבא "אין תורה דיליה הוא. דכתיב, ובתורתו יהגה 
יומם ולילה" (קידושין לב, ע"ב).
%break
רואים אנו, שהתורה נקראת על שם האדם. כלומר, שזהו צריך לבוא 
בתוך הדעת, כנ"ל. וזה נקרא "משפט", ההיפך מהחוק, שהיא בחינת 
אמונה. אולם עבודה זו של האמונה, שהיא בחינת צדקה ולא תורה, 
צריכה להיות בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה".
%break
כלומר, שזה שהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, צריך להיות 
בשמחה. ואל להסתכל על הטבע שיש באדם, שקשה לו ללכת נגד 
השכל, אלא שהוא רוצה להבין ולדעת את מה שהוא רוצה. 
%break
והגם שאין האדם מסוגל לקבל תיכף את העבודה הזו, של קבלת 
אמונה למעלה מהדעת, שיהיה לו מזה שמחה, ולכן אנו מוכרחים 
להתחיל עבודה זו בדרך הכפיה, 
%break
אך על פי שאין הגוף מסכים לזה, שזה נקרא "שהאדם צריך לקבל 
עליו עול מלכות שמים כשור לעול וכחמור למשא".
%break
אבל האדם צריך לדעת, שהוא צריך להגיע לדרגת שמחה, בעת 
קבלת מלכות שמים. כמו שאנו אומרים אחרי "שמע ישראל", "ואהבת 
את ה'". זאת אומרת, שהגם שהאדם מתחיל בכפיה, אבל הוא צריך 
להגיע לבחינת שמחה. 
%break
ואז כבר לא מורגש אצלו לבחינת "כשור לעול", שרוצה תמיד לזרוק 
את העול, מטעם שלא יכול לסבול אותו. מה שאין כן כשהוא בשמחה 
מזה, לא שייך לומר עוד, שזה נחשב לעול אצלו.
%break
ובזה יש לפרש בענין "פרה אדומה, אשר לא עלה עליה עול". והיות 
ש"פרה אדומה" נקראת "חוק", שהוא בחינת מלכות, "לא עלה עליה 
עול" כתיב. כי "עול" מראה, שעדיין הוא לא בשמחה, ואינו יכול לקיים 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.
%break
%page 730
%H מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (סוטה ה') "כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין 
אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר, מלשני בסתר רעהו, אותו 
אצמית, גבה עינים ורחב לבב, אותו לא אוכל, אל תקרי אותו, אלא 
אתו לא אוכל". 
%break
ועל הכתוב "גבה עינים ורחב לבב" מפרש "המצודת דוד" וזה לשונו 
"גבה עינים, הוא בעל גאוה, ורחב לבב, החומד ומתאוה לכל דבר", 
עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע בשאר עבירות לא אמר הקב"ה, שלא יכול לדור עמו 
בעולם, ועל גאוה, אין הוא יכול לדור עמו. 
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמר שם, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן 
יוחאי "כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו עובד עבודה זרה". ורבי 
יוחנן דידיה אמר "כאילו כפר בעיקר".
%break
אם כן צריכים להבין, מהו חומרת של גאוה כל כך. וכמו כן יש להבין 
מה שכתוב "רם ה' ושפל יראה", שפירושו, שהאדם צריך לראות 
גדלות ה' ושפלות עצמו. 
%break
בשלמא גדלות ה' צריך האדם להשתדל להשיג, היות שמטרת עבודתו 
של האדם צריכה להיות מטעם "שהוא רב ושליט". 
%break
לכן, בשיעור שהוא מחשיב את הבורא, בשיעור זה יכולה להיות 
עבודתו בכל לב ונפש. אבל לאיזה צורך הוא צריך להשתדל לראות 
את שפלות עצמו. ומה יוסיף לו זה בעבודה.
%break
ראשית כל אנו צריכים לדעת, מהי המטרת הבריאה. כלומר בשביל 
איזה צורך אנו נולדנו, בכדי שאנו נדע לאיזו מטרה אנו צריכים להגיע, 
שזה יהיה השלימות שלנו. ומטרם שהגיענו למטרה זו, אנו נמצאים 
בלתי שלמים.
%break
הנה מטרת הבריאה, למדנו, שהיא "רצונו להטיב לנבראיו". נמצא, 
שמטרם שהנבראים באו לידי מצב, שהנבראים מרגישים שהם 
מאושרים בעולם, הם נבחנים למחוסרי השלימות, כי עוד לא הגיעו אל 
המנוחה והנחלה.
%break
אולם השאלה היא, ידוע, כיון שהבורא ברא את הנבראים, בכדי לתת 
להם טוב ועונג, וברא בגלל זה רצון והשתוקקות בהנבראים, לקבל 
הנאה ותענוג, אם כן לפי זה יוצא, שיש רצון מצד המשפיע לתת, ויש 
רצון מצד המקבלים לקבל. 
%break
אם כן מי מעכב, שאין הם באים תיכף לשלימות. אלא שניתן לנו 
עבודה בתו"מ, שע"י זה תהיה לנו אפשרות לקבל את הטוב ועונג, 
אחרת נשארים בעירום וחוסר כל, מכל הטוב אשר הבורא רוצה לתת.
%break
וגם אחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, לא כל אחד זוכה לקבל את 
הטוב, כמו שאמרו חז"ל (ויק"ר ב' א') וזה לשונם "אלף בני אדם נכנסין 
למקרא, יוצא מהן מאה למשנה, עשרה לתלמוד, ואחד להוראה". 
%break
נמצא לפי זה, רק אחד מאלף יכול לזכות להוראה, ש"הוראה" נקראת 
שלימות. אחרת הוא נקרא "תלמיד, שלא הגיע להוראה ומורה" (ע"ז 
י"ט ע"ב), שזה נקרא "דיין שאינו הגון". 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז' ע"ב) וזה לשונם "אמר ריש לקיש, 
כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל".
%break
רואים אנו, שלא כל כך בנקל יכולים לזכות לבחינת הטוב והעונג. אם 
כן נשאלת השאלה כנ"ל, מי הוא המפריע. שכאן נראה, שהן מצד 
הנותן, והן מצד המקבל, אין כאן שום הפרעה. 
%break
בטח, שהבורא ברא את הנבראים, שנתן להם רצון לקבל הנאה, אי 
אפשר לשנות ולבטל את הרצון הזה, המשתוקק לקבל תענוגים. אם 
כן, מהי הסיבה שלא מקבלים זה אלא ע"י יגיעה.
%break
%page 731
התשובה היא, ידוע כי בכדי שתהיה השתוות הצורה, הנקרא בחינת 
"דביקות", ולא יהיה ע"י זה ענין של בושה, לכן נעשה דבר חידוש, 
שבהכלים שהבורא ברא בהנבראים, שהם רצון לקבל לעצמו, הם 
נפסלו מטעם הנ"ל. 
%break
אלא שהאדם צריך לעבוד ולתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע. וזהו כל העיכוב שבדבר. זאת אומרת, הגם שמצד הבורא 
לא נעשה שינוי, אלא מצד תיקון הבריאה, נחשב זה כאילו אין לו 
כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע. 
%break
ודבר זה נתקן בעולמות העליונים, המכונה "צמצום", וזה שורה על 
התחתונים, שלא יוכלו לקבל את הטוב והעונג, מטרם שיזכו לכלים 
דהשפעה.
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר המעכב, שלא נוכל לקבל את הטוב ועונג, הוא 
הרצון לקבל לעצמו. שפירושו, שיש שתי רשויות:
א. הבורא,
ב. הנבראים, שהם צריכים להוציא מרשותו של הקב"ה לרשותם.
%break
נמצא, שיש כאן לדבר מב' נושאים, שהם בורא ונברא. וההבדל 
ביניהם הוא, שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל. ומזה יוצא, 
שהשפע המושפע מהבורא, כביכול, מוכרח להיפרד מהבורא, בכדי 
שיכנס לרשותו של המקבל, שזה נקרא בחינת "פירוד". 
%break
ועיקר הצמצום וההסתר היה, בכדי שהאור עליון לא יתפרש מהבורא. 
אלא, שכמו שלמדנו, שהצמצום היה מטעם, שרצתה המלכות להיות 
דבוקה בהשורש, שזה מכונה "ביטול הרשות של עצמה", 
%break
ולהידבק בהבורא, שזה נקרא "רשות היחיד", כלומר שרשותו של 
המקבל תתבטל ולא ישאר רק רשות של הבורא.
רואים אנו, מה הוא המעכב מלקבל את הטוב, הוא רק הרשות שלנו, 
שאין אנו מוכנים לבטל את הרשות שלנו, המכונה "רצון לקבל לעצמו". 
%break
כלומר, שכל מה שהאדם רוצה לקבל, הוא אך ורק לתוך רשותו, כמו 
שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". האדם מוכן לתת כל מה שיש 
לו, רק שנפשו תישאר אצלו, כלומר שהוא ירגיש את ישותו. אבל לא 
להיפך.
%break
היינו שאומרים לאדם, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה וכל מה 
שנפשך מתאוה, אלא מקודם תן לי את נפשך. אם כן, האדם שואל, 
למי אתה נותן אם לא לרשותו, היינו להרצון לקבל שלו, כלומר שתהיה 
לו רשות בפני עצמו, ויקבל הכל לתוך רשותו, 
%break
אחרת אין האדם מסוגל לעבוד. 
וזהו נובע מצד הטבע, שהבורא ברא בהנבראים רצון להנות, שזה 
יתאים להמטרה, שהיתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו.
%break
חז"ל (במסכת ברכות י"ז) אמרו וזה לשונם "ורבי אלכסנדרי בתר 
דמצלי אמר, הכי רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות 
רצוניך, ומי מעכב, שאור שבעיסה, ושעבוד מלכיות". ופירוש רש"י 
"שאור שבעיסה, יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו".
%break
ויש להבין, אחר שהתפלל, כמו שכתוב "בתר דמצלי", שפירושו, אחר 
התפלה התפלל עוד תפלה, אם כן על מה הוא התפלל, שהוא צריך 
לתת עוד תפלה על התפלה שכבר התפלל. 
%break
ויש לפרש, שמטרם שהתפלל, עוד לא ניכר אצל האדם מה שחסר לו, 
אלא לאחר שהאדם כבר התפלל, אז מגלים לו מלמעלה, מהו החסרון 
אמיתי. 
%break
זאת אומרת, התפלה, שהאדם מתפלל על מה שהוא חושב שחסר לו, 
זהו רק סגולה, שע"י תפלה זו ה' ישלח לו מלמעלה תשובה, לדעת 
מה שחסר לו, ועל מה לבקש.
%break
וזהו כמו שכתוב (בתפלת מוסף דראש השנה) וזה לשונו "היה עם 
פיפיות, שלוחי עמך בית ישראל, העומדים לבקש תפלה ותחנונים 
מלפניך, על עמך בית ישראל, הורם (למדם) מה שיאמרו, הבינם מה 
שידברו, השיבם מה שישאלו". 
%break
רואים אנו, שיש תפלה מיוחדת בעת שמתפללים, שה' ישלח לנו דעת, 
בכדי להבין מה שחסר לנו, ועל זה לתת תפלה מעומק הלב.
%break
כי ידוע, בבחינת עבודה נקרא אדם, עולם מלא. נמצא, בזמן שהאדם 
מתפלל, המצב הזה נקרא "שליח ציבור", שהוא מתפלל עבור כל כלל 
ישראל, שהאדם נכלל ממנו. 
%break
לכן יש תפלה מיוחדת, שהאדם צריך להתפלל, תפלה שה' יעזור לו, 
וליתן עזרה מלמעלה, בכדי לדעת את האמת, מה שחסר להאדם, ועל 
זה לבקש מה' עזרה.
%break
%page 732
ובזה יש לפרש דברי רבי אלכסנדרי, שלאחר התפלה היה מתפלל 
תפלה עיקרית, שאמר, שהוא רוצה, שה' יעזור לו על המפריע שלנו, 
שלא נותן לנו לבוא לקבל את הטוב והעונג כמו שהבורא רוצה. 
%break
שהמעכב הזה מכונה "שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות". שפירושו, 
הרצון לקבל לעצמו, שהוא רשותו של אדם, שהוא נפרד מרשותו של 
הקב"ה, הבא מבחינת מלכות, הנבחנת לשורש של הרצון לקבל 
לעצמו, והיא שולטת על האדם, ולא נותנת לו לצאת מרשותה.
%break
ומלכות דקדושה פירושה (עיין בתע"ס, חלק שני, לוח התשובות, 
תשובה ל"ט) וזה לשונו "בחינה אחרונה נקראת מלכות, על שם 
שממנה נמשכת בחינת הנהגה בתקיפות ובשליטה מוחלטת, כדוגמת 
מוראה של מלכות". 
%break
וכפי שלמדנו, שמלכות נקראת "הרצון לקבל", שקבלה את הטוב 
והעונג, ואח"כ עשתה המלכות הזאת צמצום, כלומר שלא תקבל רק 
עם התיקון, המכונה "הכוונה בעל מנת להשפיע". ובשליטה זה יוצאו 
כל פרצופי דקדושה.
%break
נמצא, שרק במלכות הזאת, שהיא נתנה שליטה, שלא ישפע שום 
קדושה על הכלי קבלה, רק מי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע והוא מבטל 
את רשות עצמו. 
%break
נמצא, כל המעשים הם רק לטובת הבורא. ולצורך עצמו הוא אומר, 
שאין כדאי לחיות. בזה הוא עושה רשות היחיד בעולם.
%break
נמצא, כשהוא ממשיך איזה תענוג, אין כוונת קבלת התענוג שיכנס 
לרשותו, אלא לרשות הבורא. כלומר, ההנאה שהוא מקבל, היא 
לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. ממילא אין כאן אלא רשות אחד. 
וזה נקרא "רשות היחיד". 
%break
והידיעה הזו, לדעת מה באמת חסר לו, זהו בא אחר התפלה, 
שהתפלל, שיודיעו לו את האמת, מה שחסר לו. 
%break
אז הוא נותן תפלה אמיתית, שהמלכות, היינו שעבוד המלכיות, שהוא 
הלעומת דקדושה, שהוא הרצון לקבל לעצמו, הוא כל המעכב מלהגיע 
להמטרה, שהאדם צריך להגיע.
%break
ולמה צריכים להתפלל על זה, ואין האדם בעצמו מתגבר על הכלי 
קבלה לעצמו. על זה אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
היות שאין זה בידי אדם, שתהיה לו היכולת לצאת משליטת המלכות, 
שבטבע זה נולד האדם. ורק הבורא בעצמו, הוא יכול להוציא את 
האדם משליטה הזאת.
%break
וזה נקרא "יציאת מצרים", שרק ה' בעצמו הוא הוציא את עם ישראל 
ממצרים, כמו שכתוב (בהגדה של פסח) "ויוציאנו ה' ממצרים ביד 
חזקה, לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא 
הקב"ה בכבודו ובעצמו". 
%break
והפירוש הוא כנ"ל, היות שהבורא ברא את האדם בטבע של רצון 
לקבל לעצמו, לכן רק הוא בעצמו יכול לתת להאדם טבע שני, שהוא 
רצון להשפיע.
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש להבחין ג' בחינות באדם, מטעם שהאדם 
נולד אחר השתלשלות העולמות, שיצאו קליפות מסיבת שבירת 
הכלים, שהיתה בעולם הנקודים. לכן אנו מוצאים באדם עצמו בדרך 
העבודה:
%break
א. אלו אנשים, שאין להם שום שייכות לתו"מ. הם נקראים בבחינת 
"עם הדומה לחמור", פשוט חמורים, שיותר מתאוות בהמיות אין להם 
שום מושג.
%break
ב. שהם כן מקיימים תו"מ, רק שלא לשמה. הם נקראים בחינת 
"אומות העולם", כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "וחסד לאומים חטאת, 
מטעם שכל טובו דעבדין לגרמייהו עבדין". שפירושו, שהכל עושים רק 
לתועלת עצמם. 
%break
כלומר, כל הטוב, הנקרא בחינת "מעשים דהשפעה", הכל הוא 
לתועלת עצמם. זה נקרא "בהמה", שהיא בחינת נקבה המקבלת. 
%break
מה שאין כן "אדם" נקרא "זכר", כידוע שז"א, שהוא המשפיע, נקרא 
"אדם", גימטריא אדם, שם מ"ה. מה שאין כן מלכות, שהיא בחינה 
המקבלת, נקראת בשם ב"ן, שגימטריא בהמה, הנקרא מקבלת.
%break
%page 733
וכמו שמביא בהקדמה לתע"ס (אות ל"א) וזה לשונו "כל הבשר חציר, 
כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין 
לגרמייהו עבדין. ואפילו דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין 
לגרמייהו עבדין". 
%break
רואים אנו מדברי זה"ק, שאלו שעוסקים באורייתא לתועלת עצמם ולא 
להשפיע, הם דומים כבהמות, כמו שכתוב "כבעירן דעכלין חציר". וזה 
יכולים לכנות בחינת "בהמה שבאדם", היות שהם כבר עוסקים 
בתו"מ, אלא שהוא שלא לשמה.
%break
ג. זהו בחינת "אדם שבאדם". כלומר, אלו שעובדים לשמה, שהוא 
מטעם יראת ה' ולא לתועלת עצמם. הם נקראים "אדם", שהוא בחינת 
זכר כנ"ל, ש"אדם" גימטריא מ"ה, שהוא בחינת ז"א, שהוא המשפיע. 
%break
וזהו כמו שכתוב (יבמות ס"א ע"א) וזה לשונו "רבי שמעון בן יוחאי 
אומר, קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל. שנאמר, ואתן את צאני צאן 
מרעיתי, אדם אתם. אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם".
%break
אולם יש להבין, מהי בחינת "אדם", שדוקא בחינת "ישראל" נקרא 
"אדם". זה יש לפרש כמו שהסברנו על מה שדרשו חז"ל (ברכות ו' 
ע"ב) על פסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא". 
%break
ושואלת הגמרא "מאי כי זה כל אדם. אמר רבי אלעזר, כל העולם כולו 
לא נברא אלא בשביל זה".
%break
זאת אומרת "את האלקים ירא" זהו "כל האדם". כלומר "האדם" נקרא 
מי שיש לו יראת אלקים, שהפירוש כמו שאמר רבי אלעזר, שכל 
העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, בשביל יראת שמים. 
%break
אולם יש להבין, מדוע הוא דורש על "כי זה כל האדם", ש"כל העולם 
כולו לא נברא אלא בשביל זה".
%break
הנה חז"ל אמרו (עירובין י"ג) "נח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא. 
ועכשיו שנברא, יפשפש במעשיו". ויש להבין, איך אפשר לומר, 
שהבורא ברא את האדם, כאילו היה שלא לצורך. היינו שהיה יותר 
טוב, שהבורא לא היה בורא אותו. 
%break
וכי אפשר לומר, שהבורא, בשעה שהלך לברוא את האדם, לא ראה 
עד סוף כל הדורות, ומכל מקום ברא אותו. אם כן איך אפשר לומר 
"נוח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא". ועוד, מהי העצה שאמרו 
"ועכשיו שנברא, יפשפש במעשיו".
%break
לפי מה שמפרש אאמו"ר זצ"ל, יש לפרש, נח לו לאדם, "שלו" פירושו 
בשבילו. כלומר, אם האדם רוצה לעבוד רק לתועלת עצמו, היה יותר 
טוב שלא נברא משנברא. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ז, ע"א) וזה 
לשונם "וכל העושה שלא לשמה, נח לו שלא נברא".
%break
אמנם יש להבין הטעם, מדוע בשלא לשמה טוב לו שלא נברא. והטעם 
הוא מסיבת התיקון, שהיה, שאפילו שהנבראים יקבלו טוב ועונג 
מהבורא, לא יחשב זה לשינוי צורה ולפירוד. לכן נעשה תיקון, שאי 
אפשר לקבל טוב ועונג, אלא בכלים דהשפעה. 
%break
כלומר שדוקא בזמן שהאדם עובד רק בעל מנת להשפיע, אז תתקיים 
מחשבתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו. כלומר שהוא חושב רק 
לתועלת ה'.
%break
זאת אומרת, כל מחשבות של האדם, הוא, איך הוא יכול לעשות נחת 
רוח להבורא. ואז הוא בא לידי הרגשה, בזה שהוא יקבל את הטוב 
והעונג, בזה הוא עושה נחת רוח ליוצרו. 
%break
כי זאת היתה כל מטרת הבריאה, ובגלל זה הוא רוצה עכשיו לקבל 
טוב ועונג. ובזה תתקיים מטרת הבריאה.
%break
מה שאין כן, אם הוא עובד שלא לשמה, אלא לתועלת עצמו. על כלי 
זה, הנקרא "מקבל לעצמו", היה צמצום והסתר. וממילא אף פעם לא 
יגיע להמטרה שבשבילה נברא האדם. לכן אם אין האדם עוסק 
לשמה, נמצא שהוא נברא בחינם, כלומר ללא תועלת. 
%break
לכן אמרו חז"ל "הלומד שלא לשמה, טוב שלא נברא, משנברא". וזהו 
שאמרו חז"ל "נח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא". והיינו כנ"ל, 
שאם האדם עובד בשבילו, לו, בשביל עצמו, יותר טוב שלא נברא.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, וכי אפשר לומר על פעולותיו של הבורא, 
שהיה יותר טוב כשלא היה עושה את מעשה, היינו בריאת האדם, 
משעשה את המעשה של בריאת האדם. 
%break
וכי יש לנו רשות לקטרג על המעשים של הבורא. וגם שאלנו, מהו 
הפירוש "ועכשיו, שנברא, יפשפש במעשיו".
%break
%page 734
אלא כנ"ל, שחז"ל באים לנו לפתוח את העינים שלנו, שנראה מה 
מוטל עלינו לעשות, כלומר העבודה שנתנה לנו בתו"מ, לאיזה צורך 
היא ניתנה לנו. לכן קודם כל הם נותנים לנו להבין, זה שהאדם נברא, 
והאדם משתוקק לקבל תענוגים עבור הרצון לקבל שלו, 
%break
מה שהבורא נתן בהטבע שלנו, לו, כלומר בשבילו, שהיה יותר טוב 
שלא היה נברא. אלא הבורא ברא את האדם לעשות, שענין "עשיה" 
הכוונה תיקון הכלים, שצריכים לתת על הרצון לקבל כוונה דלהשפיע, 
וע"י זה האדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג. 
%break
וזה שכתוב, ועכשיו שנברא, לכן מה עליו לעשות, יפשפש במעשיו, 
ויראה, שכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע.
ובזה נבין מה ששאלנו, מדוע אין הקב"ה יכול לדור במדור אחד עם מי 
שיש לו גאוה.
%break
ידוע, כי ענין השתוות הצורה הוא מחבר אחד להשני, ושינוי צורה 
מחלק ומפריד אחד מהשני. לכן מי שאין לו השתוות הצורה, הוא נפרד 
ממנו יתברך. לכן מי שיש לו גאוה, פירושו, שאין הוא יכול לבטל את 
רשותו ואת ישותו. 
%break
שענין "יש מאין" שנברא, הוא הרשות של עצמו, והוא רוצה שהבורא 
יתן לו כל טוב ועונג לרשותו של אדם, המכונה "רצון לקבל לעצמו".
%break
נמצא, כל מי שמתגאה, אומר הקב"ה, תדעו לכם, שזה גורם פירוד 
וריחוק. נמצא, שאין אני והוא יכולין לדור בעולם. למה. משום שיש 
ריחוק ופירוד. לכן לא יכולים להיות בעולם אחד. 
%break
ולכן רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו 
עובד עבודה זרה. כלומר שהאדם צריך לעבוד לתועלת ה', והוא עובד 
לתועלת עצמו. זה נקרא "עבודה זרה".
%break
ורבי יוחנן אומר, כאילו כפר בעיקר. כלומר, כאילו כפר בעיקר מטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה שיש לו גסות הרוח, אף פעם לא 
יכול לבוא לידי דביקות, שהוא השתוות הצורה. ואם אין לו הכלים 
דהשפעה, אף פעם לא יכול לקבל את הטוב ועונג. 
%break
נמצא, שהוא כפר בעיקר מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. כי 
בלי כלים דהשפעה, האדם נמצא בחושך. לכן הם מייעצים את האדם, 
שישפיל עצמו ויבטל את רשותו ויתן הכל להבורא.
%break
ובזה נבין את השאלה, למה אנו צריכים לדעת את שפלות עצמנו, 
ולמה לא מספיק שנדע גדלות ה', ומה נותן לנו זה שנדע שפלות 
עצמנו. התשובה היא, ששפלות עצמנו, פירושו, שאנחנו מצדנו, אין לנו 
שום כח שנוכל לבטל עצמנו לגבי הבורא. 
%break
אי לזאת, מטרם שאנו באים להכרת הרע, אין לנו צורך לבקש מה' 
שיעזור לנו. כי אנו חושבים את עצמנו, שאנחנו בעלי דיעה ובעלי שכל. 
ומה שאנו מבינים, יש לנו כח לעשות. 
%break
ואין אנו מפחדים משום כח, שיוכל לעצור את רוחינו ומטרתנו בחיים 
שלנו. ואם אנו מבינים בהשכל שלנו, שהבורא הוא חשוב, תיכף אנו 
עושים מעשים, מה שמתאים לבעלי שכל.
%break
ולבסוף אנו רואים, כשבאה קצת תאוה, אנו נכנעים בפניה. ובפרט 
בזמן שבאה לנו את העבודה למסור את עצמנו לתועלת הבורא, ואין 
הגוף רואה מה שהוא ירויח מזה, 
%break
תיכף האדם רואה, איך שהוא רך לבב, והוא תיכף רוצה לברוח 
מהמערכה. לכן בעת שהוא רואה שפלות עצמו, מזה הוא מקבל צורך 
לרחמי שמים, שיעזרו לו:
%break
א. שלא יברח מהמערכה, ושתהיה לו לכל הפחות אפשרות להתפלל 
לה'.
ב. שה' יעזור לו באמת לצאת משליטת הגוף.
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שהאדם בעל גאוה, ואין לו רצון לבטל את 
רשותו בפני הבורא, ואומר, שאין בו שפלות, אלא מה שהוא רוצה, 
הוא עושה - מזה באה לו כל מידות הרעות. היות שאור התענוג, הבא 
מלמעלה, המאיר בבחינת נהירו דקיק, בכדי לקיים העולם, 
%break
כידוע, הוא מתלבש בג' בחינות, הנקראות הקנאה, התאוה, הכבוד. 
וכל ג' בחינות האלו נכללים במידת הגאוה, שלכאורה איזו שייכות יש 
תאוה לגאוה, הלא תאוה זוהי מידה בהמית, ומה שייך לומר כאן 
גאוה.
%break
%page 735
והענין הוא, שענין גאוה אין זה דוקא בין אדם לחבירו, אלא העיקר 
הוא בין אדם למקום. לכן בזמן שהאדם מתגאה לגבי ה', ואינו רוצה 
לבטל את רשותו עצמו, 
%break
זוהי הסיבה לכל שליטת הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן שהאדם 
מבטל את רשותו לרשות היחיד, אז הוא זוכה לחיים נצחיים.
%break
%page 736
%H מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה
%break
במדרש רבה רות (פ"ב, י"א) שואל וזה לשונו, "כתוב אחד אומר, כי 
לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. וכתוב אחד אומר, כי לא יטוש ה' 
את עמו בעבור שמו הגדול. אמר רבי שמואל בר נחמני, פעמים שהוא 
עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול. 
%break
אמר רבי איבי, כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל 
זכאין, בעבור שמו הגדול. ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו 
ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול, שנאמר, למעני למעני 
אעשה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו הפירוש של "שמו הגדול", ומהו הפירוש של "עמו 
ונחלתו", וכמו כן יש להבין, מהו ההבדל בין "חוץ לארץ", שהם 
מיוחסים ל"שמו הגדול", לבין "ארץ ישראל", שהוא בשביל "עמו 
ונחלתו".
%break
הנה ניתן לנו להאמין בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב, שזהו ענין שאנו צריכים להאמין, שמטרת 
הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, ואנו צריכים להאמין, 
אפילו שאנו מרגישים יסורים, ממה שהשגחה שולחת לנו להרגיש, 
%break
מכל מקום צריכים להאמין שהעונשין שאנו מקבלים, על מה שאנו לא 
מקיימים את מצות ה', מה שהבורא צוה לנו, אין העונשין האלו ענין 
של נקימה ונטירה, מה שנוהג בבשר ודם, 
%break
שהוא מעניש אותו בגלל שפגענו בכבודו, ואינו שומעים לקול 
פקודותיו, אלא יש כאן ענין של תיקון.
%break
פירוש, שהיסורים מה שהאדם מקבל, בזה שלא שמר את מצות ה', כי 
היות שענין נתינת תו"מ היא לטובת האדם, שע"י הוא יקבל כלים, 
שהם מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, שה' הכין עבור הנבראים. 
%break
לכן כשאין האדם מקיים תו"מ, נמצא, שהוא מחוסר מאלו הכלים, לכן 
הקב"ה שולח לו יסורים, בכדי שיקבל על עצמו את התו"מ. וזהו על 
דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש להאמין, שהחטא הוא העונש והעונש 
הוא התיקון. וזהו להיפך מדעת המקובל ברחוב.
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ן ז"ל (מובא בתע"ס חלק א' בהסתכלות 
פנימית אות א') וזה לשונו, וכן פירש לנו הרמב"ן ז"ל על ענין אחדותו 
יתברך בסוד אחד, יחיד, ומיוחד. 
%break
וזה לשונו, "יש הפרש מן אחד יחיד ומיוחד. שם המתפרש, כשהוא 
מתייחד לפעול בכח אחד נקרא "מיוחד". וכשהוא מתחלק לפעול 
פעולתו, כל חלק שממנו נקרא "יחיד". וכשהוא בהשואה אחת, נקרא 
"אחד".
%break
פירוש, מתייחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר, שפועל להטיב כראוי 
ליחודו, ואין שום שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, 
דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה חס ושלום כפועל טוב ופועל 
רע, אז נקרא "יחיד", 
%break
מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להטיב. ונמצא, 
שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה, ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. 
וכשהוא בהשואה אחת נקרא "אחד", כלומר "אחד" מורה על עצמותו 
יתברך.
%break
עוד שם וזה לשונו, "אחד" מורה שהוא בהשואה אחת, "יחיד" מורה 
שגם כל אלו הריבויים, המה אצלו בצורת יחיד, כמו עצמותו יתברך. 
ו"מיוחד" מורה, הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל 
כל אלו וכולם חוזרות ושבות ומתייחדות בצורת יחיד.
%break
רואים אנו, שכל ההנהגה היא בצורת תיקונים. והגם שקשה להבין זה, 
אבל אנו מוכרחים לקבל על עצמנו אמונת חכמים, שזה נקרא "תורה 
שבעל פה". 
%break
%page 737
כלומר שיש להאמין, מה שהם אומרים לנו, מה לעשות ומה להאמין, 
וצריכים ללכת אחר דיעותיהם בעינים עצומות בלי בקורת, משום שאין 
הדעת שלנו יכול להבין את דרכי השגחתו יתברך, אלא הכל צריך 
להיות באמונה למעלה מהדעת, 
%break
שדוקא ע"י זה זוכים אח"כ להטוב והעונג, מאחר שאנחנו הולכים לפי 
דרכי החכמים, שהם קבעו לנו באיזה אופן וצורה ללכת, ולא כפי 
שהשכל שלנו מבין.
%break
ודוקא בדרך זה של למעלה מהדעת, זוכים אח"כ להרגשה באברים, 
שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. ואז אינו צריך להאמין, כי 
כבר זכה להרגיש זה. ואז הוא בעצמו מעיד על בריאת העולם, שהיה 
על הכוונה בכדי להטיב לנבראיו.
%break
ואנו צריכים להאמין, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת "אלקים", 
הנקרא "טבע", כמו שכתוב שהטבע גימטריא אלקים, שהוא מידת 
הדין, שאלקים, הוא מידת הדין, והויה הוא מידת הרחמים. 
%break
לכן לכללות העולם, שאינם מאמינים בה', הם אומרים שההשגחת 
העולם היא לפי מידת הטבע, שהטבע קובע את ענין הנהגת העולם. 
אולם אין הם אומרים שהטבע הוא אלקים, אלא שהוא טבע בלי שום 
מנהיג. 
%break
והטבע הזו, שהבורא ברא במידת הדין, אנו רואים, שאין רחום בדין, 
היות שהטבע אינו בעל שכל, שתהיה היכולת לבקש ממנו רחמים, 
שלא יעניש אותנו כל כך, מסיבת שאנו כל כך חלשים, שאין כח בידינו 
לשמור את פקודותיו.
%break
ועל זה באה התשובה, "אין רחום בדין". נגיד למשל, מי שזרק את 
חבירו לתוך המים, והמים רוצים להטביעו, הוא אומר להמים, מה אני 
אשם שחבירי זרק אותי לתוך הרשות שלך. 
%break
לכן אני מבקש ממך, שתרחם עלי, היות שאני בעל משפחה גדולה 
ברוכת ילדים, ואין מי שידאג עבורם, לכן תמחול לי על זה שנכנסתי 
בתחום שלך. התשובה היא, "אין רחום בדין" למי שעובר על חוקי 
הטבע, שהוא בחינת אלקים, שהוא בחינת דין, 
%break
שזהו כמו שכתוב "יקוב דין את ההר". ורק אלו אנשים שמאמינים 
שהטבע הוא אלקים, כלומר שיש מי שמנהיג את הטבע, אז על ידי 
תפלה יכולים להיות שינוי בהטבע, משום שיש בעל בית על הטבע, 
וממילא הוא יכול לשנות את הטבע.
%break
וכמו שמובא (תענית כ"ה ע"א), שרבי חנינא בן דוסא ראה בערב שבת 
את בתו, שהיא עציבה. אמר לה, "בתי, אמאי עציבת. אמרה ליה, 
דאחלף לי מנא דמשחא (כלי שיש בה שמן) במנא דחלא (בכלי שיש 
בה חומץ) ורמאי בשרגא (ושמתי את החומץ בנר, 
%break
ויכבה הנר, ויהיה חושך בשבת). אמר לה, מי שאמר לשמן וידליק, 
יאמר לחומץ וידליק".
%break
רואים אנו, שמי שמאמין שיש להטבע בעל הבית, הוא יכול לשנות 
הטבע. לכן אלו הצדיקים, שאצלם הטבע הוא בחינת אלקים, כלומר 
שהבורא הוא בעל הבית על הטבע, לכן ע"י תפלתן הבורא משנה 
הטבע בגללם. 
%break
וזה הוא הענין שמתפללים לה', שיעזור לנו לשנות את הטבע. כלומר, 
שאפילו מצד הטבע כל הרופאים התייאשו מאדם הזה, שמצד 
הרפואה אין לו שום סיכויים שיוכל לקום מחולי זה, מכל מקום ה' יכול 
לרפאות ולשנות את הטבע.
%break
וכמו שכתוב (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת לו על צוארו של 
אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". הגם שמצד הטבע היא בחינת דין 
ובטח שימית, מכל מקום, יהודי שמאמין, שיש מי שמנהיג את הטבע, 
והוא בחינת רחמים, הנקרא "הויה". 
%break
לכן אמרו, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שזהו מה שכתוב "הויה הוא 
אלקים". מה שאין כן אלו אנשים שאומרים, שהטבע הוא בלי בעל 
הבית ואין מי שינהיג אותה, אצלם בטח אין רחום בדין. 
%break
לכן אין להם שום טענות להטבע, היות שאין על מי להתרעם, הלא 
הוא אינו בעל שכל, שיהיה מציאות לדבר אליו ולבקש ממנו רחמים.
%break
וזה דומה למנהג עתיק, שמטרם שהמציאו את התמרורים שיסדר את 
התנועה בכלי רכב, היה הסדר, ששוטר היה עומד וכיון את התנועה. 
ואז היו הרבה אנשים שהיו בכעס ומלא טענות להשוטרים, שהם אינם 
בסדר, שלא מסתכלים על התור, 
%break
%page 738
שלפעמים בא אדם לבקש מהשוטר שיעשה לו טובה, היות שיש לו 
איזה חולה בבית וכדומה, או פרוטקציה וכדומה, היה השוטר משנה 
את הסדר לפי שכלו. אז כל אחד היה חושב שהשוטר אינו בסדר, והיו 
הרבה אנשים, שהיו מרוצים, והרבה לא.
%break
מה שאין כן בימינו, שנעשה מסדר התנועה בחינת דומם, בלי שכל, 
הנה עכשיו כל אחד ואחד מקבל על עצמו גזר דינו של התמרור 
(רמזור), ואף אחד לא יכעס עליו ואף אחד לא יתפלל אליו, שיעשה לו 
טובה. 
%break
דרך משל, יש לפעמים שהאמבולנס נוסע עם חולה והוא צריך לבי"ח 
מטעם פקוח נפש, אין הוא מדבר להתמרור הדומה לטבע, "המסדר 
את הנהגת הבריאה", שיתן לו לעבור, כי הוא דומה להטבע, שהוא 
בחינת דין, ואין רחום בדין.
%break
ובהאמור נבין, כי הבורא, שרצה שהעולם הגשמי יתקיים, ושיהיה קיום 
המין, ושתהיה המשכת הדורות בזה אחר זה, ולא תהיה בחירה ביד 
האדם לקלקל את סדר קיום העולם, לכן ברא את העולם בבחינת 
טבע. 
%break
והגם שאין הוא מגולה בסדר הנהגה, וכולם חושבים שאין בעל בית 
בעולם, אלא כל מה שעולה במחשבתו של אדם לעשות הוא עושה, כי 
בזמן שלא יודעים שיש בעל בית שמשגיח על העולם, לכן כל איש 
הישר בעיניו יעשה, ויכולים לקלקל העולם. 
%break
מה עשה, הלך וגילה את השכר ועונש. כלומר, כל מי שירצה לעבור 
על חוקי הטבע, מה שהוא עשה, תיכף יקבלו על המקום את העונש, 
ואם הם יקיימו את חוקי הטבע, הם יקבלו שכר על עבודתם, שזה 
נקרא ש"שכר ועונש מגולים".
%break
לכן בעולם הגשמי, בגלל תיקון המכונה "השתוות הצורה", אסור לקבל 
לתועלת עצמו. אלא כמו שכתוב (אבות פרק שני, י"ז) "וכל מעשיך יהיו 
לשם שמים". והיות שהתענוג הכי גדול, שבזמן שהאדם מרגיש 
שעומד בהיכל המלך ומדבר עם המלך, 
%break
והיות שכל קבלת תענוג צריכה להיות לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
כלומר שהאדם צריך לכוון בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל שהוא 
מסיבת שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, אבל הוא מבחינתו עצמו הוא 
מסוגל לוותר על התענוג, 
%break
וידוע שכל התענוג גדול ביותר הוא יותר קשה לוותר עליו, לכן אם 
הבורא היה מגולה ולא היו צריכים להאמין בו, לא היתה שום מציאות 
שהאדם תהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
כי בשום אופן אין האדם יכול לומר, שאלמלא לא היה רצון הבורא 
שאנחנו נהיה קרובים אליו, ולהרגיש אותו איך שאנו מדברים אליו, 
היינו מוותרים על התענוג מהפגישה זו.
%break
לכן נעשתה בגלל זה הסתרה, בכדי שיהיה מקום לבחירה, כלומר 
שאנו צריכים להאמין ש"מלוא כל הארץ כבודו". ומטרם שהאדם זוכה 
לכלים דהשפעה, אין האדם מסוגל שיהיה לו אמונה בקביעות, 
%break
כמו שאומר בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח, ד"ה "כי חוק") ומשום זה 
יש צמצום והסתר על רוחניות. ובכדי שלא יהיה קלקול בעולם, לכן 
השכר וענש מגולה.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה השכר ועונש ברוחניות, לא היה אז צורך 
לקיים תו"מ לשם שמים, אלא הסיבה המחייבת לקיים תו"מ היתה 
נשארת בשלא לשמה. 
%break
כלומר, במקום ששכר ועונש מגולה, שנקרא "השגחה גלויה", אין צורך 
לקיים תו"מ מסיבת שהבורא צוה לנו כך, ואנו רוצים לעשות רצונו, ולא 
מטעם שכר ועונש. 
%break
היות שיש לקיים תו"מ מטעם "בגין דאיהו רב ושליט [בגלל שהוא רב ושליט]", לכן לזכיה 
גדולה הוא אם אנחנו יכולים לעשות רצונו ולקיים מצותיו.
%break
מה שאין כן אם השכר ועונש היה מגולה, לא חשוב לנו מי נותן לנו 
השכר או העונש. נמצא, אם היה כך, לא היתה שום בחירה מצד אדם 
להגיע לידי דביקות בה', היות שאין לו צורך לזה, כי השכר ועונש הם 
מדריכים את האדם לשמור את החוקים כנ"ל, 
%break
כי השכר ועונש נבחנים לשני רגלי אדם, שע"י האדם הולך ומתקדם 
להמטרה שהרגלים מובילים אותו. כי ממקום שמרגיש יסורים, שהוא 
בחינת עונש, הוא בורח, ובמקום שהוא מרגיש, שיכול לקבל הנאה 
ותענוג, לשם הוא רץ.
%break
%page 739
וממילא אין לו שום צורך לדעת מי הוא הבעל בית של העולם, כי מה 
יוסיף לו זה שידע שיש מנהיג העולם, כי האדם אינו מעניין לו רק 
בירורים של תענוג ויסורים. 
%break
וממה שהאדם יכול להוציא יותר תענוג, בזה הוא שקוע ראשו ורובו, 
וכל השיקולים שבחיים שלו הם רק בדברים האלו. לכן ה' הסתיר עצמו 
בתורה, שפירושו, שע"י זה שהאדם יעסוק בתורה, הוא יכול למצוא 
אותו יתברך, אחרת הוא מוסתר.
%break
נמצא, לכלל העולם, שאין להם שייכות לרוחניות והוא מוסתר מהם, 
הוא מוכרח להנהיג את העולם בהשגחה גלויה, היינו שהשכר ועונש 
יהיה מגולה. וממילא לא יקלקלו את סדרי הבריאה, שהקב"ה ברא את 
העולם בטבע, שהם אומרים, שאין כאן שום בעל בית אלא הטבע, 
%break
שהוא כעין דומם, הוא המנהיג העולם. ובזמן שאין לפחד מן בעל בית, 
אז "איש הישר בעיניו יעשה" ויכולים לקלקל את הבריאה, (אלא מפני 
שה') הוא מנהיג (את כל העולם) בהשגחה גלויה, וממילא יקיימו את 
כל התנאים מה שהטבע מבקש, אחרת הטבע מעניש אותם. 
%break
נמצא, שהוא יכול להיות מוסתר והכל עושים רצונו, מה שהוא סידר 
את העולם בבחינת הטבע, הנקרא "אלקים", "מידת הדין". נמצא, 
שהוא מוסתר והשכר ועונש מגולה.
%break
מה שאין כן ברוחניות, שהוא רוצה להיות מגולה אצל התחתונים, אז 
ההשגחה היא מכוסה, כלומר שאין השכר ועונש מגולה. רק שהאדם 
צריך להאמין, שיש שכר ועונש. 
%break
ומדוע מוסתר השכר ועונש. הוא מסיבה, שרוצה שהם יחפשו אותו, 
כלומר שבחינת "רב ושליט" תחייב אותם לעסוק בתורה ומצות ולא 
השכר, אלא שיהיה הכל לשמה, היינו שהבורא הוא הסיבה שיעסוק 
בתורה ומצות, משום שזהו רצונו יתברך.
%break
מה שאין כן באם שמרגישים שכר ועונש בעשיית המצות, זה נקרא 
שלא לשמה, כמו שכתוב "במצותיו חפץ מאוד" (תהילים קי"ב, א'), 
שדרשו "במצותיו" ולא בשכר מצותיו, אלא לקיים מסיבת שהבורא צוה 
לעשות, והאדם רוצה לעשות נחת רוח להבורא, 
%break
לכן הוא מקיים את מצותיו. וכמו שאומר שם הרד"ק "במצותיו חפץ 
מאוד", מצות עשה, עושה אותה בחפץ לבבו, באהבת האל יתברך, 
שצוהו לעשותם. לפיכך אומר "מאוד", כלומר שרודף אחר המצוה, 
ומתאמץ לעשותה בכל כוחו, בגופו וממונו.
%break
ובהאמור, במקום שרוצים שהבורא בעצמו יהיה מגולה אצל האדם 
בבחינת הדביקות, אז השכר ועונש בהשגחה בלתי גלויה, אחרת לא 
יהיה צורך אליו יתברך, אלא שיקיימו תו"מ מטעם תועלת עצמו. ומזה 
יקבלו סיפוק בחיים שלהם. 
%break
מה שאין כן במקום שאין שם האפשרות שירצו להתעניין "אם יש 
מנהיג או לא חס ושלום", שזהו, שהעולם מתנהג רק בדברים גשמיים, 
נמצא, שהבורא מכוסה שם, מטעם שאין להם שום צורך לדעת, אם 
יש בעל בית ומנהיג להעולם, 
%break
אלא שאומרים, שהמנהיג הוא בחינת טבע, כמו דומם. ובכדי שלא 
יקלקלו את סדרי הטבע. מה עשה הבורא, עשה שם תיקון על הטבע, 
והתיקון הזה נקרא "שכר ועונש המגולה", שזו היא שמירה מעולה, 
שלא יקלקלו את הטבע מה שהבורא ברא.
%break
לכן יש לומר, במקום שהבורא נשאר מוסתר, שם השכר ועונש מגולה. 
ובמקום שהבורא צריך להיות מורגש אצל התחתונים, אז צריך להיות 
השכר ועונש מוסתר מהתחתונים.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו שאמרו על הכתוב "כי לא 
יטוש ה' עמו". בעבור ב' סיבות:
א. מטעם עמו ונחלתו
ב. מטעם שמו הגדול.
%break
ושאלנו, מה ההבדל ביניהם. חז"ל (מסכת סנהדרין צ"ח) דרשו על 
פסוק "למעני למעני אעשה", אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי 
רמי, "כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה". ויש 
לפרש מה זה "אחישנה". 
%break
%page 740
לפי שלומדים, שהנבראים צריכים להגיע לזכות למטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, וכל העבודה שלנו היא לתקן עצמנו עם כלים 
דהשפעה, שרק בכלים האלו האורות העליונים יכולים להתלבש, 
%break
מטעם שיהיה השתוות הצורה בין האור והכלי, שהוא תיקון הצמצום, 
בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נמצא, בידי אדם לתקן זה.
%break
וזה נקרא שממהרים את קבלת המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה 
יכולים לעשות רק ע"י ביטול הרשות. ורק אז יש מציאות שיקבל הכל 
מטעם דלהשפיע. אי לזאת, כשהקב"ה משפיע את השפע, הוא 
משפיע ל"עמו ונחלתו". 
%break
כלומר, הכל נקרא שלו, ואין להתחתון שום רשות בפני עצמו, כנ"ל, 
מטעם שביטל את רשות עצמו, לכן "לא יטוש", אלא הוא משפיע 
ל"עמו ונחלתו".
%break
מה שאין כן "לא זכו", כלומר שהם לא רוצים לבטל את רשותם, ואין 
הם ראויים לקבלת השפע, זה נקרא "בעתה", שאז הקב"ה עושה 
למען "שמו הגדול", ששמו של הקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן הוא 
משפיע להם מטעם טוב ומטיב, שזה נקרא "שמו הגדול".
%break
וזה שכתוב "ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוץ 
לארץ בעבור שמו הגדול". ומהו היחס בעבודה "ארץ ישראל בשביל 
עמו ונחלתו". כי "ארץ ישראל" בעבודה, נקראת בזמן שהאדם כבר 
זכה שכל מעשיו הם ישר-אל ואין עושה לתועלת עצמו שום דבר. 
%break
נמצא, כי לא יטוש ה', אלא הוא משפיע להם טוב ועונג, הוא בשביל 
שיש להם כלים דהשפעה כנ"ל, לכן הם נקראים "עמו ונחלתו", היות 
שאין להם רשות בפני עצמם.
%break
מה שאין כן ב"חוצה לארץ", שעדיין אינם נמצאים ב"ארץ ישראל", 
כנ"ל, שהמעשים שלהם עדיין אינם לשם שמים, הנקרא "ישר-אל", 
הוא רק מצד אתערותא דלעילא, הנקרא "מצד רצון העליון", שמטרתו 
הוא רצונו להטיב לנבראיו. 
%break
וזה נקרא "בעתה", כנ"ל, שזה נקרא "בעבור שמו הגדול", ששמו 
הגדול נקרא שמו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב, ו"גדול" נקרא בחינת 
חסד, שפירושו, היות שדרכו הוא להשפיע, 
%break
לכן לא יטוש ה' רק מצד אתערותא דלעילא, היות מצד התחתונים 
עדיין אינם ראויים שהקב"ה ישפיע להם טוב ועונג.
%break
ובהאמור יוצא, שבכל הירידות, שהאדם מקבל בעבודה, הוא צריך 
להאמין בשכר ועונש, אף על פי שהוא לא רואה. אלא הוא צריך 
להאמין, שהקב"ה לא עוזב אותו, אפילו שהוא נמצא בזמן ירידה. הגם 
שזה עונש, בזה שהקב"ה מרחק אותו מעבודה. 
%break
כי זה שאין לו טעם בעבודה, הוא מסיבה שה' זרק אותו. כלומר, 
שהאדם לא יחשוב, שהאדם לא רוצה עכשיו להיות עובד ה', אלא ה' 
לא חפץ בו. 
%break
ולהאמין שזהו עונש. אבל גם להאמין, שזה לא ענין נקימה ונטירה, 
אלא שהם תיקונים, שע"י יזכה לעלות ולהגיעה להמטרה הנרצה.
%break
%page 741
%H מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו
%break
חז"ל בכתובות מסיימים וזה לשונם "אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב, 
עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר, כי עץ נשא 
פריו, תאנה וגפן נתנו חילם", עד כאן לשונו.
%break
ומפרש המרש"א וזה לשונו "גם שהוא אילן סרק, דלפי טבעו אין ראוי 
לגדל בו פרי, מכל מקום ישא פרי". ויש להבין מה בא זה ללמדנו 
בעבודה.
%break
הסולם, בפירושו על מאמר האותיות (בהקדמת ספר הזהר דף ל"ג) 
אומר וזה לשונו "היות שזה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש ד' 
עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם. ועל 
כן בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא עבדו. 
%break
ואיך נדע להבדיל בין טוב לרע. אמנם יש בירור אחד חשוב מאוד, 
והוא: כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פרי". ועל כן, הנכשלים בו ללכת 
בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם ואין להם שום פירות רוחניות 
לברכה. והם נובלים והולכים, עד שנסתמים לגמרי. 
%break
והפוכו הם הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשי ידיהם, "כעץ 
שתול על פלגי מים", אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול, וכל אשר 
יעשה יצליח. והוא הבירור היחיד שבעולם העשיה, לדעת אם הוא 
קדושה או חס ושלום להיפך".
%break
ויש להבין, מהו פירושו "פירות ברוחניות". הנה מילת "פירות" 
משתמשים בלשון "רווחים". כמו שאומרים, עשיתי עסק גדול, אבל 
בינתים אינו עושה פירות. שפירושו, שעדיין אין לו רווחים מזה. 
%break
ובעניני עבודה יש לפרש, שהאדם מתחיל להכנס בעול תו"מ, שאז 
כמה הבנה שיש לו בענין יראת שמים, ובענין חשיבות המצות, ובפרט 
בענין חשיבות התורה. 
%break
כשהוא בא לגיל עשרים או שלושים, אין לו מושג יותר גדול בעבודת 
ה', כלומר לדעת מה זה יראת שמים, ומהי הרגשתו בתו"מ.
%break
והגם שהוא רואה, שכבר יש לו רכוש של כמה שנים שעסק בתו"מ, 
אולם באותה הבנה שהיתה לו, בעת שנעשה בר חיוב בתו"מ, בענין 
זה לא התקדם. כלומר, שחשב, שבטח שיתבגר, יהיו לו כוונות 
אחרות, מכפי שנכנס בעבודת ה'. 
%break
אמנם באותה כוונה הוא נשאר. והוא מסכים לדעת רבים, מה 
שאומרים עליו, כשהם רואים, שהוא מקיים תו"מ בכל פרטיה 
ודקדוקיה, הם מכבדים אותו בתור מורם מעם, ונותנים לו כבוד עבור 
עבודתו בתו"מ.
%break
לכן הוא נמצא במצב של "כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה". ולכן 
הוא אף פעם לא יכול לבוא לידי שלימות, הנקרא "עובד אלקים". 
%break
והוא נשאר בבחינת "עובד את עצמו". כלומר, שכל עבודתו מה שהוא 
עושה, היא לתועלת עצמו. וזה נקרא "לא עבדו". אלא הוא עובד 
לתועלת עצמו ולא עובד אלקים.
%break
ובעניני עבודה, אי אפשר להגיע לבחינת "עובד אלקים", מטרם 
שמגיעים לבחינת "לא עבדו". כי הם שתי מדרגות. ואי אפשר לעלות 
למדרגה עליונה, אם הוא עדיין לא נמצא במדרגה תחתונה. 
%break
אלא מקודם האדם נכנס למדרגה, המכונה "לא עבדו", כלומר, 
שהאדם מוכרח לבוא להרגיש, שכל זמן שהוא עובד לתועלת עצמו, 
זה נקרא "לא עבדו".
%break
וגם "לא עבדו", אין הפירוש שהוא רואה, שהוא בבחינת "שלא 
לשמה", הנקרא בעבודה "לא עבדו". ומשלים עם המצב, ולא חשוב 
איזה תירוצים שיש לו על זה, 
%page 742
כי הסיבות אינן משנות את המצב. לכן אם הוא מסכים להישאר באותו 
מצב, זה נקרא, כאילו עוד לא נמצא במצב של "לא עבדו".
אלא בזמן שהוא רואה, שהוא בבחינת "לא עבדו", הוא עושה 
תחבולות ועצות איך לצאת מזה, הן על ידי ספרים והן ע"י סופרים. 
%break
וכואב לו, בזה שנמצא כך בשפלות, ושקוע באהבה עצמית, שאי 
אפשר לצאת משליטה זו, ומפחד שלא ישאר בבחינה זו לעולמים. זה 
נקרא שנמצא במצב של "לא עבדו".
%break
אולם יש לשאול, איזה שם האדם צריך לתת על המצב, שהוא רואה, 
שנמצא בבחינת "לא עבדו". כלומר, היות כשהאדם בא במצב הזה, 
שהוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, וכמו כן מתעוררים אצלו 
כל התאוות הבהמיות, שאף פעם לא חלם עליהם. 
%break
ובמצב של "לא עבדו" מתעוררים מחשבות ורצונות כאלו, שלפי ערך 
עבודתו, שהשקיע בכדי להגיע לזכות לקדושה, והיה צריך לכל הפחות 
לראות, הגם שעוד לא זכה לבחינת קדושה, אבל לכל הפחות היה 
צריך לראות עצמו, שכבר משוחרר מתאוות בהמיות.
%break
אחרת הוא שואל, הלא חז"ל אמרו "לפום צערא אגרא". היינו, לפי 
היגיעה שהאדם נותן, כך הוא מקבל שכר. ועכשיו הוא רואה, שיגיעה 
הוא נתן, ואיזה שכר קבל, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע. כי מטרם 
שהתחיל להכנס לעבודה דלהשפיע, היה יודע שהוא עובד ה'. 
%break
והגם שגם אז ידע שיש מדרגות יותר גבוהות, היינו אלו שעובדים 
לשמה, אבל היה יודע, שעבודה דלשמה שייך ליחידי סגולה. אז היה 
בטוח בעצמו, הגם שלא בא בחשבון בין יחידי סגולה, אבל הוא נחשב 
לעובד ה', כמו כל הסביבה שלו, שבה הוא נמצא. 
%break
מה שאין כן עתה, כשרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא הולך אחורה, 
כלומר שהוא מרגיש, שהוא יותר גרוע משהיה. ואז מתעוררת 
השאלה, איפה הוא מה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא".
%break
והאמת היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבזכות זה שהשקיע עבודה, 
בכדי להגיע לזכות לקצת קדושה, ע"י זה זכה והשיג את מידת האמת. 
%break
כלומר, שזכה, שמן השמים נותנו לו להודיע את מצבו האמיתי, איך 
הרע שבתוכו, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך מגושם ומרוחק 
מה'. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה, לא היה יכול להבין זה, 
בשום אופן את שפלות מצבו.
%break
אלא זה כמו שדברנו במאמרים הקודמים, מה שזה"ק מפרש על 
הכתוב "או הודע אליו חטאתו", שהקב"ה מודיע לו, שהוא חטא, או 
שהתורה מודיעה לו שהוא חטא. 
%break
ומצד עצמו אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו. כי אדם קרוב אצל 
עצמו, והוא משוחד, ו"השוחד יעוור עיני חכמים" כתיב. ועיור אינו 
רואה. לכן אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו מעצמו. 
%break
אלא מלמעלה מודיעין לו, שנקרא בלשון הזה"ק, התורה מודיעה לו או 
שהקב"ה מודיע לו. ושניהם מובנים לנו על ענין אחד, כלומר שזה בא 
מלמעלה ולא מעצמו, כי הכרת הרע זוהי ידיעה מלמעלה.
%break
ובזה יכולים לפרש את קושית העולם, שמצד אחד אמרו חז"ל (נידה 
ל', ע"ב) וזה לשונם "משביעים אותו תהי צדיק, ואל תהי רשע, ואפילו 
כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". 
%break
ושואלים, הלא המשנה (אבות פרק ב') אומרת "ואל תהי רשע בפני 
עצמך", אם כן איך אומרו "היה בעיניך כרשע".
%break
ויש על זה הרבה תירוצים. ולפי הנ"ל, שענין הכרת הרע בא מלמעלה, 
ואין אדם מסוגל לבוא לידי הכרת הרע, אלא לאחר שהאדם השקיע 
כוחות בתו"מ, בכדי להגיע לעבוד לשם שמים, אז מודיעין לו מלמעלה 
את הרע, ורק אז הוא יכול לראות שהוא רשע. 
%break
וממילא במצב כזה, שמודיעים לו מלמעלה שהוא רשע, והגם לפי 
המעשים שלו הוא נראה בפני העולם כולו שהוא צדיק, כי אין אף אחד 
יכול לדעת, מה שהודיעוהו להשני מלמעלה.
%break
ועל זה אמרו "אפילו כל העולם כולו אומרים לך, צדיק אתה". זהו 
מטעם, שאין הם מכירים אותך. כלומר הכוונות שלך, אבל אתה צריך 
לדעת את האמת. לכן אמרו "היה בעיניך כרשע". ה
%break
"בעיניך" שפירושו, לא כמו שהעולם מסתכלים על החיצוניות שלך, 
אלא תסתכל "בעיניך", היינו בצורת הכוונה, שאין אף אחד יכול לראות 
רק אתה לבד. זה נקרא "בעיניך". ותראה, שאתה רשע. וזה שכתוב 
"היה בעיניך כרשע".
%break
%page 743
אולם כנ"ל, שאין אדם מסוגל לראות את האמת, שהוא רשע, אלא 
לאחר שהשקיע יגיעה רבה בתו"מ, בכדי להגיע להאמת. אז מגלין לו 
מלמעלה את האמת, שהוא נמצא במצב של "לא עבדו". 
%break
אבל לבד בלי עזרה מלמעלה, אין אדם יכול לראות שהוא רשע. וזה 
שכתוב "ואל תהי רשע בפני עצמך". פירוש, שהאדם מצד עצמו אי 
אפשר להיות רשע, אלא לזה צריכים עזרה מלמעלה.
%break
לכן על האדם מוטל לבקש מה', שיודיע לו את האמת של מצבו 
ברוחניות, איפה הוא נמצא. כלומר, אם הוא נמצא בין אלו הנקראים 
"עובד אלקים", או בין אלו הנקראים "לא עבדו". אבל מעצמו אין 
האדם מסוגל לדעת. וזהו שאמרו "ואל תהי רשע בפני עצמך".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, איזה שם האדם צריך לתת להמצב שבו הוא 
נמצא, אם הוא רואה שהוא באמת בבחינת "לא עבדו", כלומר אם הוא 
לא זז משהו בעבודה, אלא שהלך אחורה, ועבודה שלו היתה לריק 
בלי שום רווחים. 
%break
ומה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא", הוא צריך להאמין בזה, אבל 
בחוש הוא רואה, כאילו נגיד שהיה יותר טוב, אם בכלל לא היה נכנס 
בעבודה זו דלהשפיע. 
%break
ונמצא, שהוא רואה רק ירידה בעבודה ולא עליה. ולפי זה היו צריכים 
לתת שם של מצב של "לא עבדו" בשם "ירידה".
%break
אולם לפי מה שאמרנו, שאי אפשר להכנס למדרגה עליונה מטרם 
שמשיגים מדרגה התחתונה, שהיא בחינת "לא עבדו", נמצא, שאין 
המצב הזה נקרא "מצב של ירידה", אלא מצב של "עליה". 
%break
כי כן היא הדרך, שמדרגה תחתונה היא הסיבה והגורם למדרגה 
עליונה. אי לזאת, הירידה הזו, שהוא מרגיש שנמצא במצב ירידה, 
היא הגורמת לו לעלות למדרגה עליונה.
%break
כלומר, לפום צערא אגרא. זאת אומרת, לפי מה שהוא סובל, בזה 
שהוא נמצא במצב של "לא עבדו", זה גורם לו שיעשה עצות 
ותחבולות, איך לצאת ממצב הזה, ולעלות למדרגה עליונה, הנקראת 
"עובד אלקים". 
%break
לכן נקרא המצב הזה "זמן של עליה" ונקרא "מצב של התקדמות 
להמטרה". אולם גם בזמן של "לא עבדו" יש עליות וירידות, גם 
הירידות האלו נחשבות לעליות.
%break
פירוש הדברים, כי ירידה היא מביאה להאדם לראות את מצבו של 
הרע שבו, למה הוא מסוגל להגיע. כלומר, לאיזו שפלות הוא מוכן 
להביא את האדם. 
%break
זאת אומרת, שבזמן עליה, דהיינו בזמן שהיתה לו תשוקה לתורה 
ולתפלה, והיה חושב שעכשיו כבר נמצא בין עובדי ה', וכבר הוא לא 
נצרך להקב"ה, שיעזור לו מהיצר הרע שבו, 
%break
היות שהוא מרגיש טעם בעבודה, ומסתכל על הזמנים שהיה נמצא 
בירידה, הוא מתבייש כלפי עצמו, וכואב לו מאוד, אם הוא זוכר את 
הירידות שלו.
%break
ופתאום הוא נופל "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". כלומר, הוא נופל 
ממצב, שהיה חושב שהוא נמצא כבר בשמים. ואח"כ הוא רואה, 
שהוא נמצא בבור עמוק. ועוד יותר מזה, שהוא לא זוכר, איך הוא נפל 
לבור עמוק, ומה היתה הסיבה. 
%break
וכשנפל לתוך הבור, הוא נמצא שם מחוסר הכרה, כלומר שאינו 
מרגיש, שנמצא בתוך הבור. אלא לאחר כמה זמן הוא מתאושש, 
ומתחיל להרגיש שהוא נמצא בתוך הבור. 
%break
וזמן ההתאוששות לוקח דקה, או שעה, או יום - יומיים, או חודש 
ימים, עד שחוזר להכרה ורואה באיזו שפלות הוא נמצא.
%break
ואח"כ נותנים לו מלמעלה שוב רצון וחשק לעבודה. ושוב נמצא במצב 
עליה. ואז הזמן שהוא יכול להנות מזמן הירידה. כלומר, בזמן העליה 
הוא יכול לדעת, מהו הרווח מזה שקבל ירידה. 
%break
היות שלפי מה שאומרים, שענין העונשים שנותנים לאדם, אין זה 
כדוגמת מלך בשר ודם, שהוא לוקח נקימה ונטירה על מה שלא שומר 
האדם את מצות המלך, אלא כאן ענין של תיקון. אם כן איזה רווח הוא 
יכול לומר שיש לו מהירידות.
%break
%page 744
התשובה היא, כי הירידה לא ניתנה לאדם, שילמד מהירידה בזמן 
שהוא נמצא בירידה. כי בזמן הירידה הוא נמצא מחוסר הכרה, כלומר 
שלא מרגיש, שהוא נמצא בירידה. 
%break
מטעם, שאין אז בעל חי, שירגיש איזה חסרון מבחינת חיות דקדושה, 
כי נאבדה ממנו הידיעה, שיש רוחניות בעולם בכלל אצל מי שהוא, וכל 
מחשבותיו הוא רק בחיים הנמצא באהבה עצמית.
%break
כלומר, היות שידוע, בלי חיים אי אפשר לחיות, לכן כל אחד ואחד 
בוחר את הלבוש המתאים, שיוכל להוציא ממנו את החיים, שנקרא 
"תענוג". כי אין חיים בלי תענוג. 
%break
כי בזמן שאין האדם מסוגל למצוא תענוג בחיים שלו, תיכף הוא בוחר 
לעצמו את המות, שזה נקרא "מאבד עצמו לדעת".
%break
לכן בזמן הירידה, כשמוציא תענוג באיזה לבוש, לא חשוב לו מהו 
הלבוש, אלא חשוב לו כמה תענוג הוא מסוגל להוציא מהלבוש הזה. 
זה נקרא, שאין חושב אז על רוחניות. כי התענוג מה שהוא מקבל, 
משכח אותו משאר דברים. 
%break
כי כל ראשו טרוד איך להמשיך בהשגת התענוגים בהלבושים 
הקרובים אז לרוחו. בזה הוא שקוע. ואז אין לו שום מחשבה, שיש 
מציאות כזו, הנקראת "עבדות ה'". היות כי ירידה נקראת בחינת 
"מיתה". 
%break
כלומר, קצת רוחניות, שהיה דבוק במשהו בקדושה, החיים הזה 
נסתלק ממנו. לכן הוא נקרא אז בבחינת "מיתה", שאין בו רוח חיים 
דקדושה.
%break
אלא אח"כ הוא מתעורר, ומתחיל לראות שחסר לו חיים רוחניים. וזה 
שנתעורר מהירידה, זה נקרא "תחיית המתים", שכבר מתחיל 
להרגיש שחסר לו חיים. מה שאין כן מת אינו מרגיש שחסר לו חיים, 
שירצה לזכות לחיים.
%break
אבל נשאלת השאלה, מי החיה אותו. על זה באה תשובה "מלך ממית 
ומחיה". ולמה צריכים זה. התשובה היא "ומצמיח ישועה". 
%break
הפירוש הוא, שע"י זה שהקב"ה מצד אחד נותן לו ירידה, שנקרא 
"ממית", ומצד השני נותן לו עליה, שנקרא "ומחיה", דוקא ע"י זה 
תצמיח הישועה, וזה שכתוב "ומצמיח ישועה".
%break
ובהאמור יוצא, מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה, כנ"ל. בטח 
לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, 
שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן 
הירידה. 
%break
כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, 
ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם 
השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא 
פחות אלא מהחיים של בעלי חי.
%break
ניקח לדוגמא, אנו רואים, כשזורקים את הפסולת לפחי אשפה, כל 
החתולים שבסביבה, כשמרגישים שיש איזו פסולת מבעלי חי, שזרקו 
לתוך פח האשפה, הם מוצאים ואוכלים את זה. ובכוח האכילה הם 
רוצים כל אחד ואחד למקומו, בכדי להשיג שאר תענוגים וכדומה. 
%break
ואם האדם יסתכל בזמן העליה, שהוא מבין, שלא כדאי להכנס את 
מוחו ולבו לתאוות בהמיות, וזהו בערכו עכשיו, לפי מצבו, פסולת 
ממש, וממש בזמן שהוא מסתכל על החיים האלו, מתעוררת בחילה 
עד להקיא.
%break
נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה 
מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן 
לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול 
שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם.
%break
ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב 
בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו 
מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. 
%break
וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול 
תחתיות. וזהו כנ"ל "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י 
הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה.
%break
%page 745
ובהאמור, לאחר שעבר את שלב א', הנקרא "לא עבדו", מתחיל עכשיו 
הזמן להגיע לבחינת "עובד אלקים". כלומר, לאחר שעשה את העצות 
והתחבולות איך לצאת מבחינת "לא עבדו", 
%break
אז הוא מקבל עזרה מלמעלה, כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר 
מסייעין אותו", בזה ש"נותנין לו נשמתא קדישא", שבכח הזה הוא 
יוצא משליטת אהבה עצמית, ויש לו האפשרות לעבוד רק בעל מנת 
להשפיע.
%break
נמצא, איך האדם יכול לבוא לבחינת עובד אלקים, זהו דוקא ע"י זה 
שזוכה לבחינת נשמה מלמעלה. וזה נקרא, שעכשיו הוא "עושה 
פירות". ומהו הפירות. זה שזכה לבחינת נשמה, זה הפירות. 
%break
כלומר, שהאדם צריך לדעת, כי מטרם שזכה לבחינת "פירות", הנקרא 
"נשמה", הוא לא יכול להיות עובד אלקים, אלא הוא מוכרח להיות 
עובד את עצמו, שזה נקרא "לא עבדו", 
%break
מטעם כנ"ל, שאין האדם יכול ללכת נגד הטבע שבו הוא נולד, שהוא 
אהבה עצמית. אלא רק הבורא הוא יכול לעשות הנס הזה, לשנות את 
הטבע.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל, 
שיטענו פירות". כלומר, שלאחר שהאדם זכה לבחינת "ארץ ישר-אל" 
ע"י שזכה לבחינת נשמה, אז הכל נעשה מתוקן, 
%break
היינו שאפילו בחינת "אילני סרק", שאינו לגדל פירות, שהכוונה על 
הזמן של לא עבדו, גם זה מקבל תיקון, על דרך ש"זדונות נעשו לו 
כזכיות".
%break
כלומר, היות שאי אפשר להיות עובד אלקים, מטרם שנכנס להרגיש, 
שהוא נמצא בבחינת "לא עבדו". 
%break
כלומר, שעל ידי הירידות והעליות, שהיה לו בזמן, שהיה נמצא 
באהבה עצמית, שהעליות והירידות האלו זה היו שלבים ומדרגות, 
שתהיה לו היכולת לעלות למעלה למקום השלימות. וממילא הכל נכנס 
לקדושה, משום שכל הדברים עזרו לו להגיע לשלימות.
%break
ובהאמור נבין, שאילני סרק, שלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי, מכל 
מקום ישא פרי. כלומר, כיון בזמן שהאדם נמצא בשלא לשמה, בטח 
זה המצב רחוק הוא מלגדל פירות, היינו שיזכה לבחינת הבנה 
בעבודה ובתורה, שהוא נקרא ש"זכה להכנס בהיכל המלך". 
%break
ובזמן של שלא לשמה הוא להיפך, הוא מתרחק עצמו מדביקות ה'. 
מכל מקום לאחר שזכה להכנס ל"ארץ ישראל", כל השלא לשמה, 
הנקרא "אילני סרק", ישא פרי, כלומר שאור עליון, המכונה בחינת 
נשמה, ישכון גם על כלים אלו גם כן, מסיבת שהכל נכנס לקדושה.
%break
%page 746
%H מה לדרוש מאסיפת חברים
%break
חז"ל (אבות פרק א', ו') אמרו "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את 
כל האדם לכף זכות". ויש להבין, מהו הסמיכות "הוי דן את כל האדם 
לכף זכות" ל - "קנה לך חבר". ובספר "מתן תורה" (דף ל') כתוב שם 
"דענין המצוה של ואהבת לרעך כמוך, הוא בכדי להגיע לאהבת ה'". 
%break
שהוא הדבקות בו יתברך. וזה לשונו "הנה הסברה נותנת, אשר אותו 
חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל 
האדם, להביאו למטרה הנרצית. 
%break
משום שהעבודה במצות שבין אדם למקום יתברך היא קבועה 
ומסויימת, ואין לה תובעים, והאדם מתרגל בה בנקל. וכל שעושה 
מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. 
%break
מה שאין כן המצות שבין אדם לחבירו הוא בלתי קבוע, ובלתי מסויים, 
והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה. ועל כן סגולתם יותר בטוחה, 
ומטרתם יותר קרובה", עד כאן לשונו.
%break
ופירושו הוא, היות שהאדם צריך להגיע לזכות לבחינת השתוות 
הצורה, כלומר, שכל רצונו ומחשבתו יהיו רק לתועלת ה', ולא לתועלת 
עצמו. וזה נמשך מסיבת תיקון הצמצום, שענינו הוא, שמצד הבורא, 
שברא את העולמות, היה על הכוונה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. 
%break
כמבואר בחז"ל, שהקב"ה אמר למלאכי השרת, שבריאת העולם דומה 
למלך שיש לו כל טוב, ואין לו אורחים.
%break
זאת אומרת, שיש הנאה מזה שהאורחים אוכלים אצלו. אלא מטעם 
שלא תהיה בחינת בושה, לכן נעשה תיקון, שצריכין לקבל הנאה 
ותענוג על הכוונה להנות להבורא. אולם מדרגה א' הוא, משפיע עמ"נ 
להשפיע. 
%break
והאדם צריך להנות בעת שהוא משפיע, כדוגמת הבורא, שיש לו 
הנאה. כמו שאמרו חז"ל (זהר, חלק א', בראשית, דף קט"ו) וזה 
לשונם "לא היתה שמחה לפני הקב"ה, מיום שנברא העולם, כאותה 
שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבוא".
%break
רואים אנו, שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה ביום שנברא העולם. 
כלומר, בזה שרצונו להשפיע היתה לו שמחה. נמצא לפי זה, אם 
האדם עושה מעשים דלהשפיע, ואין לו שמחה, אין כאן השתוות 
הצורה. 
%break
הגם שבמעשה הוא משפיע, ועסק באהבת הזולת, אבל המעשה הזה 
צריך להיות בשמחה, כדוגמת הבורא שיש לו שמחה. אם כן חסרה 
כאן ההשתוות של שמחה.
%break
לכן צריך האדם לעשות כאן ב' דברים:
א. אפילו שהגוף לא רוצה לעבוד בעניני השפעה, צריכים ללכת עמו 
בדרך הכפיה. אבל יש כלל, בזמן שהאדם עושה מעשים בכפיה, אין 
האדם יכול להיות בשמחה, 
%break
היות שהיה יותר מאושר, אם לא היה צריך לעשות את המעשים. מכל 
מקום האדם מוכרח לעבוד על דרך הכפיה. וזה נקרא, שהוא כופה 
ומכניע את הרע שבו.
%break
אמנם כנ"ל, כאן חסרה השמחה, מה שצריכה להיות על כל מעשה 
ומעשה דלהשפיע. ועל שמחה אין האדם יכול לכוף עצמו, שיהיה 
שמחה במקום שהוא מעשה של כפיה. 
%break
כי שמחה היא תוצאה מזה שהאדם נהנה. ובמקום שיש הנאה, לא 
שייך לומר "כפיה". לכן מכפיה לא נולדת בחינת שמחה והנאה.
%break
ב. בזמן שאנו אומרים, שצריכים לעבודת ה' שמחה, וכנ"ל, ששמחה 
היא רק תוצאה מדבר שהאדם נהנה. אי לזאת, היות שהאדם יכול רק 
לעשות מעשים של כפיה, שזה נקרא "מעשה". 
%break
"מעשה" נקרא דבר שאין השכל מסכים לזה. וזה נקרא, בזמן שהאדם 
מתחיל לכוף עצמו, הוא נכנס בבחינת "הבא לטהר".
%break
%page 747
ומה חסר עוד. רק דבר שיעורר לו שמחה. על זה יש לפרש, שזה 
נותנים לו מלמעלה, שזה נקרא "מסייעין אותו". ומה הסיוע. אומר 
הזה"ק "בנשמתא קדישא". ובזמן שזכה לזה, כבר יש לו שמחה. 
%break
נמצא לפי זה, מה שאומרים, שהאדם צריך לעבוד בשמחה, הכוונה, 
שהאדם צריך לעורר ע"י המעשים שעושה, את האתערותא דלעילא, 
שרק ע"י סיוע מלמעלה הוא יכול להגיע לבחינת שמחה, בזמן שהוא 
עוסק במעשים דלהשפיע.
%break
ובאמת נשאלת כאן שאלה, בשביל מה צריכים לעשות מעשים 
דהשפעה בשמחה. ואמרנו, שהטעם הוא פשוט, שאין כאן השתוות 
הצורה. 
%break
מטעם שהבורא, כשהוא משפיע, יש לו שמחה. מה שאין כן אם האדם 
כשהוא משפיע, ואין לו שמחה, חסר כאן בענין השתוות הצורה.
%break
אולם יש כאן טעם יותר חמור מההשתוות הצורה. כי בזמן שהאדם 
בא במצב של עצבות, כלומר, שרואה שאין לו טעם בחיים, היות שכל 
מה שהוא מסתכל, הוא רואה שחור, הן בגשמיות והן ברוחניות, שזה 
דומה כמו האדם המרכיב לעינים שלו משקפיים שחורים, 
%break
שעל כל מה שהוא מסתכל, הוא רואה רק שחור. האדם במצב הזה 
נמצא בבחינת כפירה להשגחת ה', היות שאין יכול לומר, שהבורא 
מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב.
%break
נמצא, שהוא נמצא אז בבחינת חוסר אמונה. כבר אין כאן ענין של 
השתוות הצורה, אלא ענין חוסר אמונה, רק נמצא במצב של כפירה. 
%break
לפי זה יוצא, שעל האדם מוכרח להיות תמיד בשמחה, ולהאמין 
למעלה מהדעת, שכל מה שה' עושה, הוא רק בבחינת טוב ומטיב. 
ורק אנו צריכים להאמין גם כן, שזה מה שאנו צריכים, להאמין למעלה 
מהדעת.
%break
הלא לפי שכלנו, היה יותר טוב אם הקב"ה היה מתנהג עמנו בבחינת 
השגחה גלויה. אבל כבר דברנו מזה הרבה פעמים, שאאמו"ר זצ"ל 
אמר, שאין לומר, שאין הקב"ה יכול לתת הכל בתוך הכלים של קבלה, 
%break
הנקרא "בתוך הדעת". כלומר, שגם הגוף הגשמי יבין, שהבורא 
מתנהג עם כל העולם כולו רק לטוב.
%break
אם כן למה בחר דוקא בכלים של למעלה מהדעת. אלא שהבורא בחר 
הכלים האלו, שדוקא כלים האלו יותר מוצלחים, שעל ידיהם נגיע 
לשלימות האמיתית. שאז יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך". 
ואמרו חז"ל "בשתי יצריך. ביצר טוב וביצר הרע". 
%break
שאז גם הגוף מרגיש את הטוב ועונג, מה שהבורא נותן להנבראים, 
ולא צריך אז להאמין על זה למעלה מהדעת. נמצא, שהעיקר הוא מה 
שדורשים, שהאדם יהיה בשמחה בעת עבודתו בעבודה דלהשפיע, 
%break
בזמן שהוא לא רואה מה יהיה מזה לקבלה עצמית, הנקרא "בתוך 
הדעת", היות אחרת הוא נמצא בבחינת כפירה חס ושלום.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם מוכרח לעבוד עבודת הקודש למעלה מהדעת, 
כי הם כלים המוכנים להביא את האדם לשלימותו. וכנ"ל, שרק למעלה 
מהדעת הוא יכול לקבל שמחה מהנהגת ה', שהיא בבחינת טוב 
ומטיב. וזה נקרא בחינת "ימין".
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להשתדל ללכת בקו ימין, 
שנקרא בחינת "אמונה למעלה מהדעת", ולצייר לעצמו, כאילו כבר 
זכה לבחינת אמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא 
מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
אם כן יש לשאול, מדוע אנו צריכים ללכת גם בקו שמאל, אם העיקר 
הוא קו ימין. ולאיזו תועלת משתמשים עם קו שמאל. התשובה היא, 
בכדי שנדע בתוך הדעת, איך המצב שלנו. 
%break
כלומר, מהו שיעור אמונה שיש לנו, כמה תורה רכשנו, ואיך אנו 
מרגישים את ה' בזמן התפלה, וכדומה.
%break
ואז באים לידי הרגשה, איך שאנו נמצאים בתכלית השפלות, שאין 
למטה הימנה. זוהי הסיבה, שאח"כ, שאנו עוברים לקו ימין, יש לנו 
העבודה דלמעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, כפי שהקו שמאל מראה לנו את מצבנו בתוך הדעת, יש 
כאן מקום ללכת למעלה מהדעת. מה שאין כן אם היינו נמצאים תמיד 
בתוך קו ימין, לא היה זה נבחן לבחינת ימין, אלא לבחינת קו אחד.
%break
%page 748
כלומר, היינו חושבים, שבאמת אנו נמצאים כך. כלומר, שאנחנו היינו 
חושבים, שבאמת אנו נמצאים בתוך הדעת, בתכלית הגדלות. והאמת 
היא, שרק למעלה מהדעת אנו נמצאים בשלימות. לכן כשיש לנו ב' 
הקוים, אז שייך לומר, שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא קו ימין.
%break
נמצא לפי זה, שהקו ימין עוזר לקו שמאל. כי לאחר שהוא מצייר 
לעצמו, שהוא כבר בשמחה, ונהנה משלימות עבודתו, וכשהוא עובר 
לקו שמאל, אז הוא רואה, איך שהוא נמצא בעולם שכולו חושך. 
%break
כלומר, שהוא רואה ומרגיש, איך שהוא משוקע עדיין באהבה עצמית. 
ואין הוא רואה שום תקוה לצאת מאהבה עצמית.
%break
ואז יש מקום לתפלה מעומקא דליבא. היות שהמצב של הימין, שהיה 
מצייר לעצמו, איך שהוא נמצא, בזמן שהיה מצייר לעצמו "מהי נקראת 
שלימות העבודה". 
%break
כלומר, מה שהיה מאמין למעלה מהדעת במצות "אמונת רבו", שאמר 
לו ללכת במצב הזה, הגם שהשכל אומר לו, למה אתה מדמה את 
מצבך לאדם שכבר זכה לאמונה שלימה, בו בעת שהוא ידע בעצמו, 
שהוא נמצא בתכלית השפלות שאפשר להיות בעולם. 
%break
כי הוא מרגיש, שהוא נמצא במצב של שפלות, שלא מתאים לאדם, 
שרוצה להיות פעם עובד ה'.
%break
ואח"כ הוא עובר לקו ימין. וזה השמאל נותן לו מקום לעבוד בקו ימין. 
אבל צריכים לזכור, כל דבר שהוא דרך אמת, הוא קשה ללכת בו בלי 
יגיעה. 
%break
לכן אחר ב' קוים האלו הוא בא לקו האמצעי, שזהו שנקרא "הקב"ה 
נותן לו הנשמה". ואז הוא בא לידי אמונה שלימה. ודוקא ע"י ישועת 
ה'. אבל האדם בעצמו אינו מסוגל מצד הטבע להגיע לזה.
%break
ובהאמור נבין את ענין אסיפת חברים. בזמן שהם מתאספים, מאיזה 
ענין יש לדבר. קודם כל צריכה להיות המטרה גלויה לכולם, שהאסיפה 
הזו צריכה לתת תוצאה של אהבת חברים, שכל אחד מהחברים 
יתעורר לאהוב את השני, שזה נקרא "אהבת הזולת". 
%break
אולם זה תוצאה. אבל כדי שייוולד הבן הנחמד הזה, צריכים לעשות 
פעולות, שיביאו את האהבה. ובענין האהבה יש ב' אופנים:
א. אהבה טבעית. שעל זה אין אדם צריך לתת יגיעה. והוא צריך 
להיזהר לא לקלקל את הטבע.
%break
ב. שזה בא שע"י אחד עושה טובות להשני. יש בזה גם כן טבע, 
שהנותן מתנה להשני, הוא גורם בזה שיאהב אותו. לכן כשמתאספים 
קיבוץ אנשים, ורוצים ביחד לעבוד על אהבת חברים, מוטל על כל אחד 
מהחברים לעזור להשני, עד כמה שאפשר.
%break
ובזה יש הרבה הבחנות, היות שלא כל אחד דומה להשני. כלומר מה 
שחסר לזה, אינו חסר להשני. אולם עם דבר אחד כולם שוים, שכל 
אחד ואחד מהחברים נצרך למצב רוח טוב. 
%break
זאת אומרת, זה שאין להחברים מצב רוח, אין כולם שוים באותו 
חסרון, אלא כל אחד יש לו סיבה אחרת, שגורמת לו, שלא יהיה 
בשמחה.
%break
אי לזאת, מוטל על כל אחד, שיחשבו עם מה הוא יכול לעשות מצב 
רוח טוב להשני. ולכן צריכים להיזהר, שלא ידברו דיבורים שיכולים 
להביא להחברה עצבות, שעם זה הוא גורם, שכל אחד מרגיש עצמו 
ברע. 
%break
אם כן, לאחר שהוא הולך הביתה, הוא שואל לעצמו, מה הרווחתי בזה 
שהלכתי להחברה, בכדי לדעת, שהמצב שבו אני נמצא, הוא מצב של 
שפלות, ואני צריך להצטער על זה. נמצא, כאילו הלכתי להחברה, 
שהם יכניסו אותי למצב של עצבות. אם כן חבל הזמן. 
%break
בטח יותר טוב היה, אם לא הלכתי אליהם. ובטח הוא אומר, שעוד 
הפעם, שאני אצטרך ללכת להחברה, אני אתן להם תירוצים, בכדי 
שאני אוכל להשתמט מהם.
%break
ובהאמור יוצא, שכל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, 
ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו 
יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. 
%break
כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות 
בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא 
תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, 
שיש בידו להגיע לשלימות.
%break
%page 749
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש 
אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש 
אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל 
להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, בו בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא 
במצב של עצבות, הן מצד מצב הגשמי, והן מצד מצב הרוחני. והגיע 
הזמן, שהוא צריך ללכת להחברה, ועוד שחז"ל אמרו "דאגה בלב איש 
ישיחנה לאחרים". 
%break
היינו לומר להחברים שלו, אולי הם יכולים לתת איזה עזרה. ואם כן, 
איך אנו אומרים, שכל אחד צריך לעשות להחברה מצב רוח טוב, בזמן 
שאין לו. ויש כלל "כלום יש בנותן מה שאין בו". אם כן מה עליו 
לעשות, שיתן משהו להחברה, שזה יתן התרוממות הרוח להחברה.
%break
אולם אין עצה אחרת, אלא שהאדם צריך ללכת בקו ימין. כלומר, 
שמטרם שהוא הולך לאהבת חברים, שיסתכל בהמאמר של אאמו"ר 
זצ"ל (של שנת תש"ג), ששם הוא נותן סדר, מהו קו ימין, שהוא ענין 
של למעלה מהדעת. 
%break
ומשם הוא יקבל כח, איך כשהוא יגיע להחברה, יהיה בידו של כל אחד 
ואחד, פחות יותר להכניס רוח של חיים. וע"י זה כל החברה יקבלו 
שמחה וחזוק ובטחון.
%break
ואסור לעורר בזמן אסיפת חברים את הקו שמאל. שרק בזמן שהאדם 
נמצא ביחידות, אז מותר לו להשתמש, ולא יותר מחצי שעה ביום, עם 
הקו שמאל. 
%break
ועיקר עבודת האדם היא ללכת דוקא בקו ימין, כנ"ל (בהמאמר של 
תש"ג). ושני אנשים ביחד אסור לדבר בחינת שמאל, ורק ע"י זה 
יכולים לקבל עזרה מהחברה.
%break
אולם גרוע ביותר הוא, בזמן שהאדם בא להחברה, ורואה שכל 
החברה הם במצב של ירידה, ואיך הוא יכול לקבל מהם חיזוק. אז הוא 
צריך לדון את כולם לכף זכות. ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הסמיכות 
של "קנה לך חבר" ו"הוי דן את כל האדם לכף זכות". 
%break
ובהנ"ל נבין, כלומר, שבזמן שרוצה לקנות משהו מן החברה, הוא 
צריך לדון את כולם לכף זכות. אז יש מקום, שהוא יכול לקנות 
מהחברים, שיעזרו לו בעבודה. 
%break
משום שיש לו ממי לקבל. מה שאין כן בזמן, שהוא רואה, שהוא עומד 
משכמו ולמעלה מכל החברה. ממי הוא יקבל. ועל זה באו חז"ל ואמרו 
"הוי דן את כל האדם לכף זכות".
%break
נמצא, שעיקר מה שהאדם צריך לבחינת "קנה לך חבר", לעבוד 
באהבת הזולת, שע"י זה יכולים לבוא לזכות לאהבת ה', כנ"ל. אבל 
החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. 
%break
כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל 
את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני 
גדול. ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג ענין 
זה.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שע"י שהחברים 
מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני 
הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. 
%break
וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות 
וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.
%break
כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך 
השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את 
העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה 
אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. 
%break
עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". 
ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%break
וענין של השגת הרוממות, יש להשיג דוקא ע"י חברה. וזהו כמו 
שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"א). ושם הוא מדבר בענין בין 
תלמיד להרב. ואותו דבר הוא בעיקר לגבי רוממות ה'. 
%page 750
וזה לשונו "כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי אי 
אפשר שיפעל בזה משהו. אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל 
החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול 
לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, 
כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה 
גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".
%break
אולם מה על החבר לעשות אם הוא צריך לעזרה מהחברים. וכנ"ל 
אמרנו, שאסור לספר באסיפת החברים דברים רעים שמביאים לידי 
עצבות. תשובה על זה היא, שהאדם צריך לספר לאיזה חבר, שהוא 
יותר קרוב ללבו. 
%break
והחבר הזה מדבר עם החברה, שלא בזמן הקביעות של אסיפת 
חברים. כלומר, הוא יכול לדבר עם כל החברה ביחד, אבל לא בזמן 
אסיפת חברים הקבוע. אלא יכול לעשות אסיפה מיוחדת לטובת 
החבר, הנצרך לעזרה.
%break
ובענין "קנה לך חבר" יש לפרש ענין "קנה" פירושו, שצריך לשלם לו, 
וע"י התשלום הוא קונה אותו. ומהו משלם לו. יכולים לומר, שענין 
תשלום מקבלים תמורת יגיעה. כלומר, שיש לפעמים, שאדם רוצה 
לקנות, למשל ארון יפה, ששוה נגיד אלפיים דולר. 
%break
והוא אומר להמוכר, היות שאין לי כסף לשלם, אבל שמעתי שאתה 
מחפש פועל, שיעבוד אצלך חצי חודש. לכן תמורת תשלום כסף עבור 
הארון, אני אעבוד לפי מה סכום כסף, שאני צריך לשלם לך. ובטח 
המוכר יסכים. רואים אנו, שתשלום יכול להיות ע"י תמורה.
%break
כמו כן אצלנו באהבת חברים. בזמן שהאדם צריך לדון את החברים 
לכף זכות, זהו יגיעה גדולה, ולא כל אחד מוכן לזה. ויש לפעמים מצב 
יותר גרוע, היינו שיש לפעמים, שאדם רואה, שחבירו מזלזל בו. 
%break
ועוד יותר מזה, כי שמע עוד לשון הרע, כלומר ששמע מחבר אחד, 
שהוא אמר עליו, שהחבר הזה, הנקרא, פלוני, אמר דברים, שלא יפה 
שחברים ידברו אחד על השני. 
%break
והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה 
מאוד. נמצא, ע"י היגיעה הוא נותן תשלום, שעוד יותר חשוב מתשלום 
של כסף.
%break
אולם אם האדם מדבר עליו לשון הרע, מאיפה יקח החבר שלו כח 
לאהוב אותו, הלא בטח שהוא שונא אותו, אחרת לא היה מדבר עליו 
לשון הרע. אם כן מהי התועלת, שהוא יכניע עצמו וידון אותו לכף 
זכות.
%break
התשובה היא, שענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת 
הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל 
באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, 
שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. 
%break
אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו 
שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, 
האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני.
%break
לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, 
שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", 
ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים 
בלי יוצא מהכלל.
%break
וזה נקרא "קנה לך חבר", שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג 
אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה 
מהדעת. 
%break
כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל 
מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה 
יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.
%break
%page 751
התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא 
"השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו 
ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. 
%break
הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, 
שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד 
לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.
%break
אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא 
עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים 
לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, 
ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. 
%break
והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל 
על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב 
להגוף.
%break
ובהאמור יוצא, שמוטל על כל חבר, מטרם שבא לאסיפת החברים, 
לחשוב מה הוא יכול לתת להחברה, בכדי להרים את רוח החיים 
שבה. 
%break
ובזה אין הבדל בין "עני בדעת" ל"עשיר בדעת". היות שהמחשבה מה 
שהוא חושב, הגם שאינו יודע שום דבר, עליו להתפלל לה', שיעזור לו. 
ולהאמין, שה' הוא שומע תפלות.
%break
%page 752
%H מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'
%break
הנה הזה"ק (עקב דף א' ובהסולם אות א') אומר שם וזה לשונו 
"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. מצוה זו היא לברך את הקב"ה 
על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעולם הזה. 
%break
ואם אינו מברך נקרא גזלן להקב"ה. שכתוב, גוזל אביו ואמו, והעמידו 
החברים שסובב על הקב"ה. משום שהברכות שהאדם מברך את 
הקב"ה באים להמשיך חיים ממקור החיים, שהוא בינה, לשמו הקדוש 
של הקב"ה", עד כאן לשונו.
%break
אנו רואים כאן, שצריכים להיות ב' דברים:
א. הנאה, מה שהאדם נהנה,
%break
ב. שהאדם צריך לברך על ההנאה שקבל. ואומר, אחרת, שאם אין 
האדם מברך, הוא נקרא "גזלן להקב"ה". ואומר, הסיבה היא, שע"י 
הברכה הוא ממשיך שפע לשמו של הקב"ה. 
%break
ויש להבין, מדוע אם אין האדם מברך, אינו נמשך שפע לשמו של 
הקב"ה. כלומר, אם בכוחו של הקב"ה ליתן שפע, למה הוא צריך 
להתעוררות על ידי הברכה.
%break
ומפרש שם בהסולם, שאביו זה הקב"ה, ואמו זו היא השכינה, שע"י 
הברכה נמשך שפע לקודשא בריך הוא ושכינתא. אבל יש להבין, מהי 
החשיבות של הברכה, שתגרום המשכת השפע מלמעלה. ואם אינו 
מברך, הוא גוזל את השפע, מה שאביו ואמו צריכים לקבל.
%break
המאמר חז"ל הנ"ל מובא גם כן בתלמוד (ברכות דף ל"ה ע"ב) וזה 
לשונו "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה 
וכנסת ישראל, שנאמר, גוזל אביו ואמו. ואומר, אין פשע, חבר הוא 
לאיש משחית. ואין אביו אלא הקב"ה, שנאמר, הלא הוא אביך קונך. 
%break
ואין אמו אלא כנסת ישראל, שנאמר, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש 
תורת אמך. מאי, חבר הוא לאיש משחית, אמר רבי חנינא בר פפא, 
חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים".
%break
גם המאמר הזה קשה להבין, שמי שלא עושה ברכה על הנאה שהוא 
נהנה, הוא חבר לירבעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם 
שבשמים. 
%break
ויש להבין, מה אנו מוצאים את חומר בהברכה. ולמה זה יותר גרוע 
ממי שעובר איזו עבירה, שמגיע לו עונש על העבירה שהוא עשה. 
וכאן, כאילו העבירה של מניעת ברכה דומה כאילו השחית את כל 
העולם.
%break
ידוע, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת שמים, כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות ו' ע"ב) וזה לשונם "כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו 
נשמעים, שנאמר, סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא. 
%break
ושואל, מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל 
העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". ופירש רש"י, בשביל זה, 
שיברא זה.
%break
ויש להבין, מהו הפירוש "כי כל העולם לא נברא אלא בשביל יראת 
שמים". וזה נראה לכאורה לסתירה להכלל הידוע, שבריאת העולם, 
כמו שכתוב (מדרש רבא בראשית), שהקב"ה אמר למלאכי השרת, 
שהוא רוצה לברוא העולם, 
%break
מטעם שזה דומה למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים, 
לכן הוא ברא את האדם, בכדי לתת לו טוב ועונג. וכאן הוא אומר, 
שהעולם לא נברא אלא בשביל יראת שמים. כאילו שהבורא צריך 
שיראו מלפניו, לכן ברא את העולם.
%break
ובכדי להבין את זה, צריכים מקודם להבין, מה נקרא "עולם", ומה 
נקרא "יראה". ולפי הכלל שלמדנו, שסיבת בריאת העולמות היתה 
מטעם להטיב לנבראיו, 
%break
%page 753
ולסיבה זו ברא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, 
ובחינה זו נקראת בשם "מלכות דאין סוף", מטעם שאז עדיין מלכות 
לא עשתה סוף על התפשטות השפע, אלא קבלה בהרצון להנות את 
עצמה.
%break
אלא אח"כ, לאחר שקבלה את האור, למדנו, שאז מלכות השתוקקה 
להשואת הצורה, מטעם שכל ענף רוצה להדמות לשורשה. 
%break
לכן לא רצתה לקבל מטעם תועלת עצמה, אלא מטעם להשפיע נחת 
רוח להבורא. כלומר, היות שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, לכן מסיבה 
זו הוא רוצה לקבל.
%break
וזה נקרא בדברי האר"י הקדוש בשם "צמצום, והעלם, והסתר", כמו 
שאומר בספר "עץ חיים", שמטרם שנבראו העולמות, היה אור העליון 
ממלא את כל המציאות. ולא היה לא ראש ולא סוף, אלא הכל היה 
בהשואה אחד. 
%break
אלא, כשעלה ברצונו להאציל הנאצלים, ולברוא את הנבראים, אז 
צמצם את עצמו, ואז נשאר מקום פנוי. ואומר שם וזה לשונו "והנה 
אחר הצמצום הנ"ל, הנה כבר היה מקום, שיוכלו להיות שם נאצלים, 
והנבראים, והיצורים, והנעשים".
%break
רואים אנו, שמטרם הצמצום לא היה ענין של העולמות, שעולם נקרא 
מלשון "העלם והסתר". וההעלם וההסתר שנעשה אז, היו כמו שכתוב 
"בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו". 
%break
ומסביר שם באור פנימי, שהפירוש הוא, בכדי שתהיה השתוות 
הצורה, הנקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע", אחרת לא יקבלו שום שפע, 
כדי שלא יהיה שינוי צורה, הנקרא "פירוד". והמלכות דאין סוף חשקה 
לבחינת זו.
%break
ואם היה גילוי אור בכלי קבלה, לא היה מקום עבודה, שיוכלו פעם 
לבוא לבחינת השתוות הצורה. לכן נעשה הסתלקות האור, שנקרא 
"העלם והסתר". ואח"כ לפי כוחות התגברות, הנקרא "מסך על האור 
עליון", שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע, בשיעור זה מתגלה האור.
%break
והיות שהכלי הזה בא מכח התחתון, היינו שהתחתון צריך לעשות את 
הכלי, לכן אין בכוחו של התחתון לקבל את כל האור, שהיה במטרת 
הבריאה, שהקב"ה נתן את האור בכלי שהוא עשה, הנקרא "רצון 
לקבל". 
%break
אלא האור, שהיה מאיר בכלי קבלה, מתקבל עתה בבחינת שיעורים, 
בזה אחר זה, המכונה "לאט לאט", היות הכלים שהנבראים עושים, 
הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אינם מסוגלים לעשות הכל בפעם אחת.
%break
ומזה הטעם יצאו הרבה עולמות, כלומר הרבה מסכים, שכל מסך מצד 
א' הוא עושה העלם, ומצד השני נעשה על ידו גילוי. מה שאין כן לפני 
הצמצום, לא היה מקום לעולמות, כלומר שלא היה מקום להעלם, 
פשוט מטעם, כמו שכתוב "שאור העליון היה ממלא את כל המציאות".
%break
ובהאמור יוצא שיש ב' פעולות באדם:
א. שהוא רוצה לקבל הכל לתועלת עצמו, המכונה, שרוצה לקבל כל 
הנאה ותענוג שהוא רואה לתוך הכלי, הנקרא "לקבל לעצמו".
ב. שהוא רוצה להשפיע לזולת.
%break
וצריכים לומר לפי הנ"ל, שהפעולה, מה שהוא רוצה לקבל לתועלת 
עצמו, זו באה לו מהקב"ה, כלומר, שהבורא הטביע בהנבראים כלי, 
הנקרא "מקבל בעל מנת לקבל". ועל הכלי הזה אין האדם צריך 
לעבוד, שיקנה אותו, אלא זה בא לו עם הטבע שברא הבורא.
%break
מה שאין כן הפעולה מה שהאדם עושה לטובת הזולת, זה בא מצד 
הנבראים, כלומר שהאדם צריך לתת יגיעה, בכדי שיקנה הכלי הזה, 
מסיבת שלא היה מצד הבורא הכוונה שהתחתונים יתנו לו, אלא 
שהבורא יתן להנבראים. 
%break
אלא, בכדי שלא תהא בחינת בושה, בגלל זה התחתון עשה צמצום 
והסתר, שלא לקבל שום אור, אלא לפי מה שהוא יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע. 
%break
לכן, היות שהפעולה הזו התחתון צריך לעשות מכח עצמו, לכן צריך 
התחתון לתת יגיעה רבה, שהוא יקנה את הכלי הזה, היות שהוא נגד 
הטבע שבה נבראו הנבראים.
%break
נמצא, השאלה ששאלנו, איזו פעולה שהאדם עושה, שאנו מיחסים 
אותה להבורא, כלומר שהבורא ברא אותה. 
%break
%page 754
הוי אומר, זה שהאדם רוצה לקבל כל טוב לתועלת עצמו, זה בא ישר 
מהבורא, מה שאין כן פעולה של השפעה, זה אנו מיחסים להנברא. 
לכן הכלי זה, קשה לאדם לרכוש אותה, היות שזהו נגד הטבע.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שכל העולם 
נברא בשביל זה, היינו בשביל יראת שמים. וכמו כן כתוב (קהלת ג' 
י"ד) "והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
%break
והלא זהו בסתירה למה שאמרו חז"ל, שבריאת העולם היתה בכדי 
להטיב לנבראיו, כנ"ל, ולא מטעם שתהיה בחינת יראה, לכן נברא 
העולם. 
%break
כמו שאמרו חז"ל, שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו בשביל 
יראת שמים, שמשמע, כאילו הבורא צריך שיראו מלפניו, לכן ברא 
בשביל זה נבראים.
%break
וכפי שהסברנו, שעולם פירושו "העלם והסתר", מתעוררת השאלה, 
מדוע ברא הקב"ה העלם והסתר, בזמן שסיבת בריאת העולם היתה 
להטיב לנבראיו. אלא שיש כאן ענין תיקון, המכונה בדברי הרב בספר 
"עץ חיים" "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצום את עצמו". 
%break
רואים אנו, שענין העלם והסתר, הנקרא "צמצום", היה בכדי שיוכלו 
לקבל האור עליון, וישארו בבחינת הדביקות, המכונה "השתוות 
הצורה".
%break
כלומר, הגם שמקבלים טוב ועונג, מכל מקום, היות שמקבלים בעל 
מנת להשפיע, נקרא זה "השתוות הצורה". זאת אומרת, מצד רצון 
והשתוקקות שיש להם להשפע עליון, הם מוותרים על קבלת הטוב 
ועונג, 
%break
אלא מטעם שיש מזה הנאה ותענוג להבורא, מזה שהם נהנים, שזו 
היתה מטרת הבריאה, לכן הם מקבלים, היות שהקב"ה רוצה שהם 
יהנו, ולא מצד שהם רוצים לקבל הנאה לעצמם.
%break
והתיקון הזה הוא דוקא ע"י ההעלם וההסתר, שאז יש מקום לבחירה, 
לומר, אם לא על הכוונה דלהשפיע, הוא לא רוצה לקבל. מה שאין כן 
אם היה האור מגולה, כמו שהיה מטרם הצמצום, 
%break
איך אפשר לומר, בזמן שאור העליון ממלא את כל המציאות, שיהיה 
מקום לבחירה, כלומר, שאם הוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, 
הוא לא מקבל.
%break
זה היה בלתי אפשרי, היות כי אנו רואים, שלאחר כל הצמצומים שהיו, 
ואינו מאיר בעולם הזה בבחינת גילוי, אומר האר"י הקדוש, אינו רק, 
נהירו דקיק ירד מהקדושה להחיות את הקליפות. 
%break
זאת אומרת, כל התענוגים הנמצאים בעולם הגשמי, אינו יותר מאור 
דק מאוד בערך האורות שיש בקדושה. ואנו רואים, איך שקשה לאדם 
בזמן שמקבל תענוג גשמי, שהוא תענוג קטן בערך רוחניות, ששם 
הוא עיקר התענוג, 
%break
מכל מקום קשה לו לומר, שאם אין אני יכול לכוון בעל מנת להשפיע, 
אני מוותר על התענוג. אם כן נצייר לעצמנו, אם היה מגולה האור, 
למשל האור המלובש במצות ציצית, איך האדם היה מסוגל לומר, 
שהוא מוותר על התענוג, אם אין ביכולתו לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
ובהאמור נבין, שענין עולם פירושו העלם. ובזה נוכל לפרש מה שאמרו 
"אין העולם נברא אלא בשביל זה", היינו בשביל יראת שמים. אולם 
מה הפירוש "יראת שמים" בדרך עבודה להגיע להאמת. 
%break
הפירוש הוא, כמו שמובא בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב') וזה 
לשונו "אמנם, הן היראה הראשונה, והן היראה השניה, אינן חס ושלום 
לתועלת עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%break
ובזה נבין מה שכתוב "כל העולם נברא אלא בשביל יראת שמים". 
שהפירוש הוא, שכל ענין ההעלם, שנקרא "עולם", לא נברא ההעלמה 
הזו, אלא בכדי שיהיה מקום להגיע לבחינת השפעה. כלומר, שאם לא 
היה ההעלם, לא היה מקום שנוכל לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש על מה ששאלנו, שמה שכתוב, שהעולם נברא 
בשביל להטיב לנבראיו, הכוונה על מטרת הבריאה, כנ"ל, במה שאמר 
הקב"ה, שזה דומה למלך שיש מגדול מלא כל טוב. 
%break
ואח"כ בא תיקון הבריאה, שהוא לעבוד בעל מנת להשפיע, שתהא 
בחינת דביקות, השתוות הצורה, שזה נקרא "יראה". ועל התיקון הזה 
נעשה בחינת עולם, שפירושו, שיהיה העלם והסתר.
%break
%page 755
נמצא, שהעולם, שהוא ההעלמה, נעשה בכדי שיראו מלפניו. זאת 
אומרת, שהיראה היא לטובת האדם, שתהיה לו אפשרות לעבוד 
לטובת הקב"ה. ואין לומר, שהקב"ה צריך שיראו מלפניו. 
%break
אלא כנ"ל, שהיראה היא, שהאדם מפחד, אולי לא תהיה לו יכולת 
לעבוד בעל מנת להשפיע. לטובת זה נעשה ההעלם. 
%break
והעבודה זו שייכת להאדם, שהוא צריך לתת יגיעה גדולה עד שיקנה 
הכלים האלו, כנ"ל, שהוא מסיבה שהוא נגד הטבע, היות שהקב"ה 
נתן בהנבראים רצון לקבל הנאה ותענוג.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
כלומר, שבכדי שהאדם יחזיק את היראה, הנקראת "מלכות שמים", 
עשה תיקון. 
%break
היינו, ברגע שהאדם עוזב את המלכות שמים, הנקראת "אמונה 
למעלה מהדעת", עשה ה' מעשה, שהוא, שהאדם תיכף יורד ממצבו, 
שהיה חושב על רוחניות, ונופל לתוך עולם הגשמי, שאין שום קשר בין 
זה לזה.
%break
והנפילות האלו גורמות, שהאדם ישמור עצמו, שלא ישנה את סדר 
העבודה של האמונה למעלה מהדעת. ועיין בהקדמת ספר הזהר (דף 
ק"ל), דיבור המתחיל פירוש: "אולם כל עניני יראה, הוא רק ענין 
לטובת האדם, ולא שחסר להבורא, שהנבראים יכבדו אותו, 
%break
כדוגמת מלך בשר ודם. אלא הכל מה שעשה, הוא לטובת האדם, 
שע"י התיקונים האלו, שהבורא עשה, הם ידריכו את האדם ללכת 
בדרך הישר, שהוא יגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהנבראים יקבלו 
טוב ועונג".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו בענין הברכה, מה שכתוב "הנהנה בעולם 
הזה בלי ברכה, הוא דומה כירבעם בן נבט". ושאלנו, מדוע העבירה 
של הנהנה בלי ברכה כל כך חמורה, יותר משאר עבירות. 
%break
כאילו בשאר עבירות שאדם עושה, הוא לא דומה לירבעם בן נבט, 
שהיה חוטא ומחטיא את הרבים. מה שאין כן הנהנה בלי ברכה, הוא 
דומה לירבעם, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, בזמן שהאדם נהנה מאיזה דבר, והאדם 
מברך עליו, יש כאן ענין חידוש האמונה, כלומר שהאדם בזמן הברכה 
צריך להאמין, שה' נתן לו את הנאה, שזה נכנס בבחינת רצונו להטיב 
לנבראיו. 
%break
לכן גם בתענוגים גשמיים מלובש שם את התענוג מה שהבורא רוצה 
לתת להנבראים, כי רק הבורא הוא מחיה את כל, כמו שכתוב "ואתה 
מחיה את כולם". 
%break
אלא כל זמן שאין האדם ראוי להרגיש מי הוא המפרנס שלו, אז 
הקב"ה מתלבש בלבושים גשמיים, כלומר שרק בלבושים הנמוכים, 
שגם בעלי חי מסוגלים גם כן להרגיש בהלבושים האלו הנאה, וגם 
לבחינת המדבר ניתן לו להרגיש בהם הנאה.
%break
ומאלו התענוגים הגשמיים, שבהם האדם מרגיש הנאה ותענוג כמו 
בעלי חי, יש מקום לבחירה. כלומר, שיש כאן מקום לומר, שכל 
התענוגים שיש באלו הלבושים, הוא טבע. 
%break
זאת אומרת, שהם אומרים, שאין שום מנהיג חס ושלום להטבע. ומזה 
בא, שכל החילוניים, שלא רוצים להאמין שיש מנהיג להטבע. כי יש 
להם ראיות ברורות בתוך השכל, שהוא כמו שהם אומרים.
%break
ויש מאמינים, שאומרים, שהם הולכים למעלה מהדעת. כלומר, הגם 
מצד השכל יש לומר שהכל הוא רק טבע, מכל מקום הם בני מאמינים, 
ויש להם אמונת חכמים, שהם אומרים, שיש בורא ומנהיג את הטוב. 
%break
נמצא, שזה שהבורא מתלבש בתענוגים גשמיים, והם מקבלים הנאה 
ותענוג, זה מספיק להם לחיות חיים מאושרים, ואין להם שום צורך 
לדעת, אם יש מנהיג את הטבע. כי מה יוסיף לנו בהתענוגים. אלא הם 
רוצים להרבות התענוגים על ידי ריבוי לבושים.
%break
למשל, להרבות יותר כסף, ויותר כבוד, ויותר למלאות את הגוף 
באכילה ושתיה, וכדומה. והסיבה, שאין להם צורך לחפש, אולי יש כן 
מנהיג את הטבע, זהו נמשך מטעם "כי עבדא בהפקירא ניחא ליה", 
%break
%page 756
שפירושו, שחז"ל אמרו, שאין אדם רוצה לקבל על עצמו שום שעבוד 
ממי שהוא, אלא האדם רוצה לחיות בחופשיות ולא יהיה משועבד 
לשום אדם. 
%break
נמצא, בזמן שהאדם יחפש לעשות תחבולות, בכדי לדעת שיש מנהיג 
את הטבע, נמצא, באם יקבל על עצמו את הדעה שיש מנהיג, הלא 
הוא מוכרח לקיים את פקודי המנהיג, ויהא מוכרח לומר, שיש שכר 
ועונש. אם כן יותר טוב לומר, שהטבע הוא בלי מנהיג חס ושלום. 
%break
ובזה הוא יכול לחיות חיי הפקר. ובהאמור יוצא, זה שמוסתר לנו הטוב 
ועונג בתורה ומצות, הוא בכוונה תחילה, בכדי שיהא מקום לבחירה, 
מטעם כי בתו"מ אי אפשר לומר שאין חס ושלום מנהיג, כי מי הוא 
הנותן תו"מ.
%break
אולם מי הוא המעורר לעשות בחירה, ולהאמין שיש מנהיג להטבע. 
אלא בזמן שהאדם עושה חשבון לעצמו, שאי אפשר להיות, שאדם 
שהוא בחינת מדבר, תהיה לו אותה רמת החיים כמו בעלי חי, 
%break
כלומר, שלא יכולים להשלים עם עצמם, לומר שאין להם תפקיד יותר 
חשוב בהחיים שלהם יותר מבעלי חי, הם מתחילים לחפש לעצמם 
מטרת החיים.
%break
כמו שאמרו חז"ל לגבי אברהם, ששאל "וכי יש בירה בלי מנהיג". מיד 
נתגלה לו בעל הבירה, ואמר לו "אני הוא בעל הבירה". כלומר, שראה 
בירה אחת דולקת, היינו שראה שכל העולם, הנקרא "בירה", כולם 
סובלים יסורים. 
%break
על זה אמר, וכי יש בירה בלי מנהיג. בטח שאין הטבע המייסר את 
העולם בלי מנהיג הטבע. והתחיל לחפש את המנהיג. תיכף נתגלה לו 
המנהיג ואמר לו, אני הוא הבעל בית של העולם.
%break
רואים אנו, שצריכה להיות התעוררות מצד התחתון, שירצה לדעת 
ולהרגיש, שיש מנהיג להטבע, ומשתוקק להידבק בו יתברך, ועושה 
מה שביכולתו לעשות, אף על פי שרואה, שקשה לו לראות זה בתוך 
הדעת, שהמנהיג את הטבע הוא בבחינת טוב ומטיב, 
%break
היות שהוא רואה, איך שהוא עצמו מחוסר מטוב ועונג, וכמו כן 
כשמסתכל על העולם, הוא רואה, שכל העולם נמצא בסבל ועוני, הן 
בגשמיות והן ברוחניות, 
%break
מכל מקום הוא צריך להאמין באמונה למעלה מהדעת, שהקב"ה הוא 
המנהיג את העולם, והוא משפיע לכל העולם רק טוב.
%break
כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל (ספר "שמעתי", מאמר א'), שהאדם צריך 
להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
ואף על פי שבתוך הדעת הוא רואה להיפך, הוא צריך לומר "עינים 
להם ולא יראו", שכל זמן שהאדם עוד לא זכה להכנס לרשותו של 
הקב"ה ולבטל את רשות עצמו, אין האדם מסוגל לראות את האמת.
%break
ובהאמור אנו רואים, שבזמן שהאדם נהנה בעולם הזה, שפירוש, 
בהרצון לקבל הנאה לעצמו, הגם שהרצון הזה בא מצד הבורא, 
כלומר, שרק זה היה רצון הבורא, שהנבראים יהנו מכל טוב, נמצא, 
בזמן שהאדם נהנה, הוא מקיים רצון ה'.
%break
אם כן מדוע הוא צריך לברך לה'. האם הכוונה דלהטיב לנבראיו היתה 
מטעם שחסר להקב"ה שיברכו אותו. שענין ברכה הוא, שמברכים 
להנותן, שיבוא ברכה בכל מעשי ידיו.
%break
ויש לשאול, וכי הקב"ה צריך שיתנו לו ברכה והצלחה, שזה נוהג רק 
אצל הנבראים, שמצד עצמם הם חלשים, לכן הם צריכים ברכה 
והצלחה, על מה שהם לא יכולים להשיג ע"י מעשי ידיהם, כי המה 
חסרי כח. ואיך אפשר לומר זה אצל הבורא.
%break
אולם כפי שלמדנו, שמבחינת תיקון הבריאה היה ענין צמצום והעלם, 
בכדי שיהיה מקום לתחתונים לקבל, ולא תהיה בחינת בושה בעת 
קבלת התענוגים. ובענין זה ניתן לנו להבחין ב' דברים:
%break
א. מעשה, היינו שהאדם מקבל הנאה.
ב. כוונה, היינו סיבה. כלומר, מי הוא המחייב לו לקבל את הנאה, 
הנקרא "מעשה". אז בא האדם לעשות חשבון נפש, שהאדם בא 
לראות, מי ומה גורם לו הנאה. מזה שהוא נהנה. 
%break
%page 757
ורואה, שכל הנאה תלויה בההשתוקקות להדבר. וזה אנו מיחסים 
להטבע שלנו. כלומר, שהבורא נתן לנו רצון והשתוקקות לקבל הנאה 
מאיזה דבר, שאנו מסוגלים להוציא משם הנאה. וכשהאדם עושה 
חשבון נפש, הוא רואה, שע"י זה הוא בא לידי פירוד מהבורא. 
%break
כלומר שהוא רואה, שמקבלה זו הוא יקבל התרחקות מעבודת ה', 
מסיבת שינוי צורה. והוא מוכרח לקבל ע"י זה התקרבות לגשמיות, 
שעיקר פירוש גשמיות הוא, שמקבל על עצמו לעבוד בשביל תועלת 
עצמו, שהאדם נקרא "גשם", 
%break
ולא לתועלת ה', שהבורא נבחן לבחינת "רוחני". ולכן מוטל על האדם 
לעשות כוונה על המעשה של הנאה:
%break
א. שיאמין, שהנאה הזו שקבל, באה מצד הבורא ולא מצד כח אחר.
ב. שיעשה כוונה בעל מנת להשפיע, ולומר, היות שהבורא רוצה 
שהנבראים יקבלו תענוג, לכן הוא עושה רצון הבורא, אחרת, אם לא 
שיכול לכוון לטובת הבורא, הוא מוכן לוותר על ההנאה זו.
%break
אבל זוהי עבודה, שלא בפעם אחת מגיעים לזה. וזה נקרא, שמברך 
את ה'. כלומר, שע"י העבודה דלהשפיע, נבחן שהאדם נותן כלים 
להבורא, שתהיה לו האפשרות להשפיע להאדם תענוג. 
%break
כי הצמצום, שהיה שלא להשפיע בכלים דקבלה, תהיה עכשיו 
מציאות, שהקב"ה כן יכול להשפיע, משום שהצמצום עבר מהם, 
מסיבת שמקבל עכשיו לא לתועלת עצמו, אלא בשביל תועלת ה'.
%break
לכן יכולים לומר עכשיו, שהאדם שהוא עושה ברכה, היינו שמכוון בעת 
קבלת הנאה, שהנאה שלו היא בזה, שהוא ממלא רצון ה', מה שהוא 
רוצה להטיב לנבראיו, זה נקרא, שנותן ברכה במעשי ידיו של הקב"ה. 
%break
כלומר, היות שמעשי ידיו של הקב"ה הוא להשפיע להנבראים, ובזה 
שהוא מכוון בעמ"נ להשפיע, יש כח למעלה להשפיע להתחתונים, 
היות שעתה אין התחתונים יתרחקו ע"י הקבלה. 
%break
אלא להיפך, עתה ניכר שהם דבוקים בה'. והוכחה לזה היא, שהשפע 
יכול להתפשט לכלים המוכשרים לקבל, כי הכלים ישארו בקדושה. 
נמצא, שהוא גורם ע"י הברכה התפשטות השפע לתחתונים.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהי חומרת ענין של ברכה. כנראה, שהוא 
עושה יותר היזקות משאר עבירות. 
%break
ובהנ"ל, ענין ברכה הוא ענין של הכשרת כלים, שהבורא תהיה לו 
האפשרות לתת לתחתונים טוב ועונג, והשפע הזה הוא לא יהיה 
לרעתם. כלומר, שלא יתרחקו ע"י קבלת טוב ועונג ממנו יתברך, 
מחמת שינוי צורה. כידוע, ששינוי צורה גורם התרחקות מהבורא.
%break
נמצא, מי שאינו עושה ברכה על ההנאה, כלומר שאינו מכוון שיהיה 
בעמ"נ להשפיע, הוא גורם מניעת השפע מלמעלה. נמצא, כאילו הוא 
גורם שלהקב"ה לא תהיה לו היכולת להוציא לפועל את מטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
וזהו כנ"ל, שבאדם נמצאות ב' פעולות:
א. מה שבא מצד הבורא, שהוא הרצון וחשק להתענוגים.
%break
ב. היא הפעולה שאנו מיחסים אותה להנברא, שהיא הכוונה דעמ"נ 
להשפיע, שזה מיחסים להתחתון, שהוא צריך לכוון בעל מנת 
להשפיע.
%break
נמצא לפי זה, שהכלי תהיה מוכשרת לקבל את השפע, ותשאר 
בדביקות בעת קבלת השפע, ב' תנאים, כנ"ל, המעשה והכוונה. ויש 
כאן להבחין בחינת שותפות בעשיית שלימות הכלי:
%break
א. הבורא,
ב. הנבראים.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט, ובהסולם אות 
ס"ז) וזה לשונו, ולאמר "לציון עמי אתה". "עמי אתה" אל תקרא "עמי 
אתה" עם עין פתוחה (פתח), אלא עמי אתה, עם עין חרוקה (חיריק), 
שפירושו להיות שותף עמי. 
%break
מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, כמו שנאמר "בדבר ה' שמים 
נעשו", אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך עשית שמים וארץ חדשים, 
אשריהם העמלים בתורה. 
%break
זאת אומרת, ע"י התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, יכולים לבוא 
לדרגת ביטול הרשות של עצמו. וכל מה שהאדם עושה, יהיה הכל 
בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
%page 758
ובהאמור יוצא, שאם אין האדם נותן את חלקו שבהכלי, שהוא חלק 
הב', הנקרא "רצון להשפיע", הוא גורם בזה, שהשפע מה שצריך 
להגיע להתחתונים, ע"י המעשה של התחתון, בזה שהוא לא נותן את 
הכוונה, השפע מתעכב בגללו. 
%break
כלומר, בזה שלא נתן את הברכה, חסר את הקשר של עליון ותחתון, 
כי העליון הוא המשפיע והתחתון הוא המקבל. אם כן יש ביניהם שינוי 
צורה, ואין להם דביקות, אם כן איך יכול השפע לבוא להתחתון.
%break
לכן כשיש בחינת מקשר, כלומר שגם התחתון רוצה להיות משפיע כמו 
העליון, כבר יכול השפע להגיע להתחתון, מסיבת הקשר שיש ביניהם. 
%break
מה שאין כן אם אין הקשר הזה, דומה כאילו גזל את המזונות, מה 
שאביו ואמו צריכים לתת להילדים, האדם הזה גזל, ואין להילדים במה 
לחיות.
%break
כלומר, זה שנהנה ולא עשה ברכה, היינו שלא נתן את הכוונה 
לתועלת ה', לכן לקח את ההנאה, שהיא בחינת קבלה, ומסר אותה 
להס"א, שהם לוקחים את כל בחינת קבלה בעל מנת לקבל, ובזה הם 
ניזונין. 
%break
זאת אומרת, במקום שע"י הברכה, אם היה מכוון בעל מנת להשפיע, 
היתה הקדושה ניזונית מזה, כלומר שע"י היה ניתוסף שפע בעולמות 
דקדושה, הוא ע"י המעשה בלי כוונה, נתן כח להקליפות.
%break
ואין לשאול, מהו הפירוש, שהשחית את העולם, הלא הוא לא קלקל 
את בחינתו עצמו. ואיזה שייכות יש לו לכל העולם, זה צריכים לפרש, 
כמו שאמרו חז"ל (קידושין מ' ע"ב) "רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר, 
לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. 
עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף 
חובה".
%break
רואים אנו, שאיש אחד, ע"י החוב שלו, הוא גוזל את המזונות, מה 
שצריך להגיע לכל העולם. לכן מי שאינו עושה ברכה, הוא גוזל את 
אביו ואמו. 
%break
כלומר, מה שהם צריכים לתת לו שפע, ומה שצריכים אביו ואמו לתת 
לכל העולם, הוא מונע זה מהם. נמצא, שהוא השחית את העולם 
לאביהם שבשמים.
%break
זאת אומרת, מה שאביהם שבשמים היה צריך לתת שפע ומזון לכל 
העולם, הוא גזל את זה הכח, שהיה צריך לקבל בכדי שיתוסף קדושה 
בכל העולם. ומסר זה הכח להס"א. 
%break
היות שע"י כל בחינת "מקבל בעל מנת לקבל" שעושים התחתונים, 
נעשו מזה תוספות כח לס"א. וע"י כל כוונה על המעשה, שמכוון 
בעמ"נ להשפיע, גורם תוספות שפע בהקדושה.
%break
ובהאמור מובן לנו את ענין חומרת "מי שנהנה בעולם הזה ולא נתן על 
הנאה ברכה". היינו כנ"ל, שהיא הכוונה, שרק ע"י הברכה ניתוסף 
שפע בכל העולמות, ומגיע שפע לכל העולם.
%break
ובהאמור יוצא, שאם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא 
לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל 
על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. 
%break
היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות 
הצורה בשורש נשמתו. וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. 
%break
היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים 
דהשפעה. נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך 
שפע מרובה. לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל 
שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה.
%break
וזהו כנ"ל שפירשנו, שאמרו חז"ל "מהו שכתוב "כי זה כל האדם". 
ומשיב, "אמר רבי, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". היינו, 
בשביל יראת שמים. 
%break
כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וענין יראה 
הוא כמו שאומר בהסולם, שהוא מתיירא אולי לא יוכל להשפיע לה'. 
"וזהו כל האדם". 
%break
זהו כל מה שיש לאדם לעשות, היינו להמציא לו כלים דהשפעה, 
והשאר, היינו אורות, ה' נותן. וזהו "הכל בידי שמים חוץ מיראת 
שמים".
%break
%page 759
%H מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה
%break
חז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) אמרו וזה לשונם "ואמר רבי חנינא, אין אדם 
נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר, מה' 
מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו".
%break
ויש להבין, מה רמזו לנו חז"ל בזה, בעבודה, שנדע, שאין אדם נוקף 
אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.
%break
ובכדי לבאר זה, צריכים לזכור תמיד את מטרת הבריאה ותיקון 
הבריאה, שהם ב' דברים מנוגדים זה לזה. כי מטרת הבריאה היא, 
שהנבראים יקבלו מה' טוב ועונג, כמו שנאמר, שרצונו להטיב לנבראיו. 
%break
ותיקון הבריאה הוא ממש להיפך, היינו להטיב להבורא. זאת אומרת, 
שמטרת הבריאה היא לתועלת הנבראים, מה שאין כן תיקון הבריאה 
הוא, שהנבראים יחשבו תמיד אך ורק לתועלת הבורא. 
%break
וכל זמן שאין הנבראים הגיעו למדרגה זו, כלומר, שאין הם צריכים 
לצורך עצמם שום דבר, אלא כל מה שהם רוצים לחיות, הוא בכדי 
שיהיה ע"י המעשים שלהם לתועלת הבורא, 
%break
אלא שרוצים לחיות לתועלת עצמם, אין הנבראים מסוגלים לקבל את 
הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להם.
%break
ובבחינת העבודה לשמה, נבחן שכר ועונש לפי שיעור שהם רוצים 
להשפיע לה'. זאת אומרת, בזמן שיש להם חשק להשפיע להבורא, 
זה נקרא אצלם שכר. 
%break
ובזמן שהם רואים, שכל חשקם הוא לתועלת עצמם, ואין ברצונו שום 
אפשרות להשתוקק לעבוד לתועלת ה', זה נבחן אצלם עונש. 
ובהאמור יוצא, כשהאדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של ירידה, כלומר 
שאין לו שום רצון וחשק להשפיע לה', יש אז ב' אופנים:
%break
א. שהוא לא מרגיש מהמצב הזה שום יסורים וכאב, מזה שבא למצב 
של שפלות, אלא משלים עם המצב, ומתחיל לחפש סיפוק מדברים, 
שכבר אמר עליהם שהם פסולת, שאין זה מאכל אדם. 
%break
מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שאין הוא מסוגל לקבל חיות מדברים 
רוחניים, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות, ורוצה בינתיים לחיות 
ולקבל סיפוק מגשמיות, 
%break
ואמר, אני מחכה להזמן, שאני אוכל לעבוד בלי התגברות, כלומר מתי 
שיתנו לי התעוררות מלמעלה, אז אני אחזור לעבודה, ובינתיים אני 
רוצה להמצא במצב הזה, שאני נמצא בו כעת.
%break
ב. בזמן שהוא מרגיש במצב של ירידה, הוא מרגיש כאב וחסרון, בזה 
שנפל ממצב, שהיה חושב, שכבר זכה להיות כמו בן אדם. כלומר, 
שהמזונות שהיה מפרנסו, ומזה קבל כל חיותו, היו רק מדברים, שאין 
להם שייכות לבעלי חי. 
%break
וחשב, שעוד מעט הוא יזכה לכנס להיכל המלך, ויזכה לטעמי תורה 
ומצות. ובלי שום ידיעה והכנה, הוא רואה, שהוא נמצא בשאול 
תחתיות, שאף פעם לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.
%break
כלומר, לאחר שהוא בא לידי ידיעה ברורה, שהוא כבר יודע מה היא 
מטרתו בחיים, הוא רואה עכשיו את עצמו בחבורת חתולים, שעומדים 
על יד פחי זבל ואוכלים את הפסולת, מה שבני אדם השליכו, שאין בני 
אדם יכולים להנות מזה, היות שזה אינו ראוי למאכל אדם. 
%break
ועכשיו הוא בעצמו נהנה מזה הפסולת, שהוא בעצמו, כשהיה בבחינת 
אדם, היה אומר על החיים האלו, שהם פסולת. ועכשיו הוא בעצמו 
אוכל את הפסולת שהוא זרק. ולכן כשהוא מסתכל על שפלותו, 
מתעורר בו כאב ויסורים, לאיזה מצב הוא הגיע.
%break
אולם גם אז יש לפעמים, שהאדם מוסיף חטא על פשע. כלומר, שלא 
די שהוא במצב השפלות, אלא הוא בא אז לידי יאוש, שאומר, שאין 
הוא מסוגל להאמין, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. 
%break
%page 760
אלא שהוא אומר אז, היות שכבר הייתי ברום המעלות כמה פעמים, 
וכמה פעמים ירדתי למצב הזה, אם כן אני מוכרח לומר, שהעבודה 
הזו אינה בשבילי. כי לפי שאני רואה, אין לדבר סוף, אלא המצב הזה 
יכול להיות כל ימי חיי. 
%break
אם כן מה לי להצטער בחינם, שאני חושב, אולי סוף כל סוף ה' ישמע 
בקולי, הלא כל אדם לומד מהעבר, ממה שהאדם נרשם, ממה שעבר 
עליו. נמצא, היאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח 
מהמערכה.
%break
אולם האדם צריך להאמין בב' דברים, שרק ע"י זה הוא יכול להתקדם 
בעבודה:
א. שכל הירידות והמחשבות זרות שיש לו בעבודה, הוא לא שלקח זה 
בעצמו, אלא הכל בא מה'. 
%break
כלומר, שה' שלח לו את המצבים האלו, ואין שום כח אחר בעולם, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שאין שום כח אחר 
בעולם, רק הכל בא מה' (עיין "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו").
%break
ובאמת יש להבין, מדוע ה' שולח אלו המצבים, והלא זה הוא נגד 
המקובל, מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכאן אנו רואים 
להיפך, במקום שהיה צריך לקבל עזרה, ולראות כל יום, איך שהוא 
מתקדם קדימה, הוא רואה שהוא הולך אחורה. 
%break
כלומר, שהוא רואה כל פעם, איך שהוא כל כך משוקע באהבה 
עצמית. זאת אומרת, במקום שהיה צריך להיות, שכל יום הוא מתקרב 
לרצון להשפיע, הוא רואה כל יום, איך שהוא מתקרב לאהבה עצמית.
%break
היינו שמטרם שהוא התחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה לו כל כך 
טעם ותענוג באהבה עצמית. והיה חושב, ברגע אחד, מתי שהוא 
רוצה, הוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, והוא יכול לעבוד בלי שום 
תמורה עבור עצמו. 
%break
מה שאין כן עתה הוא רואה, שאין בידו להתגבר אף צעד אחד בלי 
רשותו של המקבל שלו, והוא בא לידי מצב, מה שאמרו חז"ל "רשע 
ברשות לבו". מה שאין כן "צדיק, לבו ברשותו", ש"לב" נקרא רצון. 
%break
זאת אומרת, שהוא בגלות, והרצון לקבל לעצמו שולט עליו בלי גבול, 
ואין שום כח לאדם, שיהיה בידו ללכת נגד לבו, הנקרא "רצון לקבל". 
וזהו הפירוש, ש"רשע הוא ברשות לבו".
%break
אולם השאלה היא, מי נקרא "רשע", שנגיד שהוא נמצא ברשות לבו. 
זהו דוקא בזמן שהאדם הגיע למצב, שהוא רואה, שהוא "מרשיע את 
קונו", שאין בידו היכולת לשמור תו"מ בעל מנת להשפיע, אלא הוא 
רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית. 
%break
ובזמן שלבו אומר לו, תעשה מה שאני אומר לך, הוא הולך בלי שום 
שכל, ואין לו זמן אפילו לחשוב, מה הוא עושה. וזהו נקרא בחז"ל "אין 
אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". 
%break
רק אח"כ, לאחר המעשה, הוא מסתכל על עצמו, איזו שטות הוא 
עשה. ורק אז, במצב הזה, האדם רואה מה שחז"ל אמרו "רשע הוא 
ברשות לבו".
%break
והתשובה על השאלה, למה הקב"ה שולח לו זה, היינו המצבים של 
שפלות, הוא בכדי שהאדם יראה את האמת, כלומר מה שהרצון לקבל 
מוכן לעשות, בכדי שיתרבה את אהבה עצמית, 
%break
שהוא לא מסתכל על שום דבר, אלא מכל דבר שהוא יכול להוציא 
תענוג, הוא מוכן לעשות הכל.
%break
נמצא לפי זה, שהבורא מסייע לו כל פעם להגיע לראות את מצבו 
האמיתי. כלומר, מה שהיה מוסתר בלבו, ולא ראה את המחלה שלו, 
לכן באה עזרת הבורא, וגילה לו את חומר המחלה. 
%break
כלומר, שלא צריכים להאמין, שהרצון לקבל הוא דבר רע, אלא עתה 
הוא רואה זה בעצמו. וזה דומה לאדם, שהוא רואה, שהוא אינו בסדר, 
ונכנס לבית חולים לעשות לו בדיקות וצילומים. והבדיקות מראות חס 
ושלום שיש לו מחלות מסוימות, היינו חולה לב, וריאות. 
%break
באו בני המשפחה להנהלת בי"ח בטענות, אנו הביאנו אדם, שיש לו 
קצת חום וכדומה, ולא חס ושלום מחלות מסוכנות, ואתם, היינו 
הרופאים שלכם, והרנטגן, והצילומים, הכניסו את בננו למחלות 
מסוכנות.
%break
%page 761
כמו כן אצלנו, הרצון לקבל שבנו הוא לא היה כל כך רע, שיהיה מסוכן. 
ונכנסנו לעבוד כאן, שאמרו לנו, שתיכף אנחנו נקבל את השלימות, מה 
שאנו חשבנו על הרע שבנו. ופתאום, לאחר בדיקות וחקירות, מה 
שאתם עושים, אנחנו רואים, שהרע שבנו הוא דבר מסוכן ממש, 
%break
שיכולים למות על ידו ולהפסיד את כל חיים הרוחניים. בטח שכמו 
בגשמיות צריכים לתת תודה לבי"ח עבור מה שגילו את המחלות שלו, 
היינו הרע שבגופו, כמו כן אנו צריכים לתת תודה לה', 
%break
במה שגילה לנו את סכנת הרע שבנו, שזהו ממש סכנת נפשות, 
שיכולים לאבד את כל חיים הרוחניים.
%break
ובטח שאנו צריכים להודות לה', במה שסייע לנו לגלות את המחלה 
שאנו סובלים. שחשבנו מקודם, שזה רק לא כל כך בקו הבריאות, 
והבורא גילה לנו את האמת. נמצא, שאנחנו כן התקדמנו להגיע 
לראות את האמת, היינו צורה אמיתית של הרע שבנו.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש בעבודה "אין אדם נוקף 
אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הנה "אצבע" 
נקרא מה שאדם רואה בתוך הדעת, כמו שכתוב "כל אחד ואחד 
מראה באצבעו", 
%break
או מלשון "מורה באצבע", "נוקף", פירושו חסרון מלמטה. 
פירוש, האדם, שהוא מרגיש עצמו בחסרון, שהוא למטה בחשיבות, 
כלומר שהוא מרוחק מה', הידיעה הזו אין הוא מרגיש אלא אם כן 
מכריזין עליו מלמעלה. ובענין "למעלה" יש ב' פירושים:
%break
א. "מכריזין עליו מלמעלה", היינו שזה בא לו מההשגחה פרטית. זאת 
אומרת, אין לומר, היות שהוא לא שמר עצמו מלנקוף, כלומר שלא 
היה נזהר בשמירת הגוף. כי ניתן לנו חוקים, שהאדם צריך לשמור 
עצמו מהזיקות, שלא יקבל הגוף איזה היזק. 
%break
והוא לא שמר. לכן קבל חסרון בהגוף שלו, המכונה "נוקף". אלא 
אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו 
שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה". 
%break
כמו שפירש רש"י "מכריזין, גזרו עליו". כלומר, שזוהי גזירה מן 
השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו 
מלמעלה כך.
%break
ב. "מלמעלה" פירושו, שזהו בחינת "למעלה בחשיבות". כלומר, זה 
שאדם קבל חסרון בעבודה שלו, שהיה עובד בתוך הדעת, כנ"ל שזה 
מכונה "נוקף אצבעו מלמטה". שפירושו, שהוא רואה עכשיו, שהוא 
נמצא במצב של שפלות. 
%break
כלומר, שהוא רואה, שהוא בערום וחוסר כל מעניני עבודה של דרך 
האמת. ומתעוררת השאלה, האם זה שהוא רואה, שהוא בשפלות, 
בא לו מחמת שהיה בחסרון מלקיים תו"מ, או להיפך, היות שהתחיל 
לעבוד ביותר מרץ, מזה הוא בא למצב של ירידה, 
%break
הנקרא בחינת "נוקף אצבעו מלמטה". בטח צריך לומר, שזה בא 
מחמת שנתן עודף מרץ בעבודה. ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", היה 
צריך לראות, שהוא נמצא במצב "של מעלה". ולמה הוא נמצא במצב 
"של מטה".
%break
התשובה היא, ש"מכריזין עליו מלמעלה". כלומר, גזרו עליו מלמעלה, 
שיכניסו אותו למקום למעלה בחשיבות. לכן גילו לו את מצבו האמיתי 
של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל. 
%break
כי בטח יש הפרש, שאנו רואים בגשמיות, אם אדם בא לבקש ממישהו 
הלואה, להלוות לו כסף, או מי שבא להשני, שיעשה לו טובה, שימליץ 
עבורו, שלא יתנו אותו בבית הסוהר, 
%break
או למי שמבקש, היות שהוא נידון למיתה, ויש אדם אחד, שיכול 
להציל אותו ממיתה. בטח שיש הפרש גדול בין בקשה לבקשה.
%break
וברוחניות מובן הדברים בענין כלי. כי ברוחניות נקרא תפלה, בקשה 
בשם "כלי". ולפי הכלל, ש"אין אור בלי כלי", לכן יש הפרש בין שאדם 
מתפלל לה', שיעזור לו, שיוכל לקבל שלימות. 
%break
כלומר, אליבא דאמת הוא מקיים תורה ומצות ועוסק בגמילות חסדים, 
רק הוא מבין, מפי השמיעה ששמע, שיש יותר שלימות מכפי שהוא 
מקיים תו"מ, היינו ביותר כמות וביותר איכות. והוא מאמין במה 
שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". 
%break
%page 762
לכן הוא מבקש מה', שיעזור לו. נמצא, שחסר לו רק דבר קטן. 
כדוגמת, מי שבא ללוות ממי שהוא איזו הלואה, ומדרך העולם, 
שאומרים לו, שאתה יכול להשיג גם מאיש אחר. 
%break
כלומר שלא משימים כל כך לב בעניני הלואה. לכן מדרך העולם, שאם 
המלוה מסרב לתת, הוא עוזב אותו.
%break
מה שאין כן אם האדם נידון למיתה. ויש איש אחד, שרק הוא יכול 
להציל אותו ממיתה, אין זה מדרך העולם, שאם האדם מסרב לתת לו 
הטובה של הצלה, שיעזוב אותו, ויגיד, שילך לאחר שיציל אותו 
ממיתה, 
%break
היות שרק המלך בעצמו הוא יכול לתת לו חנינה. לכן אין עוזבים את 
המלך, ורואים כל האפשרות, שהמלך יתן לו את החנינה.
%break
כמו כן ברוחניות, שצריכים כלי אמיתי, היינו צורך אמיתי, שה' יתן לו 
את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא 
באמת בעירום ובחוסר כל, אז יש יכולת לתת המילוי בכלי הזה, היות 
שהאדם בא לידי הכרה, 
%break
שחסר לו חיים רוחניים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה", ואין לו שום 
אחיזה ברוחניות, כלומר שאין בידו לומר, שעושה משהו לשם שמים, 
אלא הכל לתועלת עצמו, זאת אומרת שכל בנין דקדושה חרוב אצלו, 
וכל מה שהוא עושה, הכל הוא משפה ולחוץ. 
%break
וזה נקרא "תפלה אמיתית", היות שאין לו למי לפנות, אלא הקב"ה 
בעצמו יכול לעזור לו, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שהיתה על ידי 
הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם 
מארץ מצרים".
%break
וזה דומה לאדם, שנידון למיתה, ורק המלך יכול לתת לו חנינה. נמצא, 
בזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא בחינת רשע, ו"רשעים בחייהם 
נקראים מתים", זה נקרא ש"נידון למיתה". 
%break
אלא כשהאדם מבקש מה', שיתן לו במתנה את החיים שלו, זה נקרא, 
שיש לו "כלי המוכשר לקבל מילוי", כי אין האדם מבקש מה' מותרות, 
אלא פשוט את החיים הרוחניים.
%break
ובהאמור יוצא, שמצד אחד אדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". 
כלומר שהאדם צריך לעשות בחירה בעצמו. זאת אומרת, כל מה שיש 
בידו לעשות, כלומר כל מה שהוא חושב שזה יעזור לו לצאת מאהבה 
עצמית, הוא צריך לעשות. 
%break
ומצד השני האדם צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, כנ"ל "שאין אדם 
נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ולאחר 
שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע שבו, איך שהוא מסכן את חייו, זה 
נקרא "מעשה". וגם המעשה הזה הוא צריך ליחס להבורא.
%break
ואח"כ הוא צריך לתת תפלה על המעשה. כלומר, שהאדם צריך 
לייחד, הן החסרון והן המילוי, להבורא. כלומר, לאחר שאדם נכנס 
בהעבודה דלהשפיע, ועבד במסירות, בכדי להגיע להאמת, אז הבורא 
שולח לו להרגיש חסרונו. 
%break
וזה האדם יכול להרגיש רק לאחר שהשקיע עבודה רבה, בכדי להגיע 
לבחינת להשפיע. אז מודיעים לו, איך שהוא מרוחק מדביקות ה', 
הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם 
היום". 
%break
ואז, כשהוא נותן תפלה, זה נקרא "תפלה על חסרון חיים", ולא שהוא 
מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט 
חיים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה בה'".
%break
%page 763
%H מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי
%break
חז"ל (מכות כ"ד) אמרו וזה לשונם "בא חבקוק והעמידן על אחת, 
שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה". שהמשמעות היא, שזה שצריכים 
לקיים כל התורה ומצות, הוא בכדי להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה. 
%break
כלומר, מה שדורשים מהאדם, שהוא צריך להגיע לשלימותו, הוא 
צריך להגיע לאמונת ה'. זאת אומרת, לאחר שהגיע לאמונה, הוא כבר 
אדם מושלם.
%break
ויש להבין ענין זה. הלא יש ענין, שהאדם צריך לעבוד בתיקון 
הבריאה, מטעם שהיות שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל לעצמו, 
שהוא בהפכיות הצורה להבורא, שהבורא הוא המשפיע, וע"י שינוי 
צורה, האדם נעשה נפרד מהבורא, 
%break
אם כן מה מועיל שיש לו אמונה, אם עדיין הוא נמצא בפרודא מה'. 
ואיך אמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה". 
שמשמע, שאם יש לו אמונה, כבר יש לו שלימות.
%break
והתשובה היא, כי יש לדעת, שיש כאן ענין חשוב, שזהו עיקר גדול, 
שצריכים לתשומת לב יתירה, שנוכל לקבל זה, שזהו השער שע"י 
האדם יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. אחרת אין להאדם רק 
אמונה חלקית. 
%break
כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו "אלא שהיא אמונה 
חלקית, וכך אדם אחד מקצה לו מתוך שיעור אמונתו בה' רק שעה 
אחת מיומו, לעסוק בתורה ועבודה, השלישי אינו מזניח אפילו רגע 
אחד, שרק האחרון אמונתו שלימה".
%break
ובכדי שיזכה האדם לאמונה שלימה, מוכרח האדם מקודם לצאת 
מאהבה עצמית, אחרת הוא לא יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. 
אחרת לא נותנים לו מלמעלה האפשרות, שתהיה לו אמונה שלימה. 
אולם זהו לטובת האדם. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי ...") 
וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך 
בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל 
רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. 
%break
ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה 
על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
לכן מטרם שהאדם מסוגל לקבל מהבורא את הטוב והעונג, אינו יכול 
להגיע לבחינת אמונה. והתנאי שיש למלאות, בכדי שיתנו לו טוב 
ועונג, הוא כלים דהשפעה. 
%break
מה שאין כן בכלים דקבלה היה תיקון, שלא לשמש עמהם, היות שעל 
ידם מתרחקים מהבורא, מסיבת שינוי צורה שיש ביניהם. נמצא, 
שלפני אמונה, האדם צריך לזכות לבחינת תיקון הכלים, המכונה 
"תיקון הבריאה".
%break
וכמו שכתוב שם בהסולם וזה לשונו "ודע שזה כל ההפרש שיש בין 
עולם הזה, שמלפני התיקון, אל גמר התיקון. כי מטרם גמר התיקון 
נקראת המלכות בשם "אילנא טוב ורע" כנ"ל, שפירושו, כי המלכות 
היא סוד הנהגתו יתברך שבעולם הזה, 
%break
וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלימות 
הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה (כלומר שעדיין לא נתקנו 
הכלים דקבלה שלנו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אין הוא יכול לתת לנו את 
הטוב והעונג, מטעם שהכל ילך להקליפות), 
%break
מוכרחה הנהגה להיות בדרך טוב ורע ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו 
מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, המצמצמת מאוד במידתה. וגם 
מפרידה אותנו מהבורא יתברך, והטבה שלימה, בשיעור הגדול 
שחשב עלינו איננה".
%break
%page 764
ובהאמור אנו רואים, שבאמת העיקר הוא הפרט הזה, שהיא אמונה. 
וזה ששאלנו, איך אנו יכולים לומר, שאמונה היא השלימות. הלא 
צריכים גם כן לתיקון הבריאה, המכונה "להשיג כלים דהשפעה". 
%break
אחרת אין השפע יכול לבוא לתחתונים, מסיבת שינוי צורה. והתשובה 
היא, שבאופן כללי מוכרחים לקיים תו"מ, בכדי להגיע לכלים 
דהשפעה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
נמצא, שבחינה א' בסדר העבודה היא להגיע שהרע, הנקרא "רצון 
לקבל לעצמו", יחזור למוטב, כלומר שיהיה לו כח להשתמש הכל בעל 
מנת להשפיע. אולם יש להבחין בזה, שצריכים בחינת תו"מ, להגיע 
לידי ידיעה, שהרצון לקבל נקרא "רע". 
%break
ומטרם שהאדם בא לידי ידיעה זו, שהמקבל נקרא "רע", איך אפשר 
להחזירו למוטב. וזהו כמו שדברנו מזה במאמרים הקודמים, שחז"ל 
אמרו "למה נקראת התורה "תושיה", משום שמתשת כוחו של אדם". 
%break
ושאלנו, הלא אמרו "חש בראשו, יעסוק בתורה. חש במעיו, יעסוק 
בתורה. שנאמר, ולכל בשרו מרפא" (עירובין נ"ד).
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, התורה נקראת "סם". כלומר, 
שלפעמים היא סמא דחיי (סם החיים) ולפעמים היא סמא דמותא (סם 
המוות). ואמר, שענין סם רפואה, הוא רפואה למי שהוא חולה. מה 
שאין כן אדם בריא, שיקח סמי רפואה, הוא יחלה. 
%break
זאת אומרת, שהתורה, שבאה למי שיש לו חסרון, הוא יכול 
להתרפאות מהתורה. נמצא, לפי זה יש לפרש, שקודם כל האדם צריך 
ללמוד תורה, בכדי שיראה שהוא חולה.
%break
לכן אמרו, התורה מתשת כוחו של אדם. פירוש, שע"י התורה הוא 
יכול להגיע ולראות, שבחינת אדם שבו, הוא חלש, שאין לו שום כח 
התגברות. ואז הוא רואה, שהוא חולה ברוחניות. וע"י התורה הוא בא 
לידי הכרת הרע, 
%break
כמו שאומר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו", שפירושו, שהתורה 
מודיעה לו, שהוא חטא. ואם אין התורה מודיעה לו, אין האדם יכול 
לדעת ולהרגיש, שהמקבל לעצמו נקרא "רע", מסיבת השינוי צורה 
שיש בינו לבין הבורא. 
%break
כי הידיעה, ששינוי הצורה גורם פירוד, זה צריכים להודיע לו מלמעלה, 
ע"י התורה. לכן צריכים לומר, שהסדר הוא:
%break
א. שמקיים תו"מ, בכדי להגיע להכרת הרע.
ב. שמקיים תו"מ, משום ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שאז הזמן, 
שהוא מקבל מלמעלה כח, הנקרא "רצון להשפיע", שזהו בחינת 
השתוות הצורה.
%break
ג. בחינת אמונה. שזהו הפירוש "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק 
באמונתו יחיה". נמצא, שכל מה שעוסקין בתו"מ באופן כללי, הוא 
להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה, כנ"ל, שאז הוא יכול לקבל אמונה 
שלימה. נמצא, שכל עבודתו הוא אך להגיע לזה.
%break
אולם לפני ג' בחינות הנ"ל, יש בחינה, הנוהגת באופן כללי אצל כלל 
ישראל. וזה ממש בחינה ראשונה, שמתחילים לחנך את האדם 
בתו"מ, שהוא, שכללות העולם צריכים לדעת, בשביל איזה צורך הם 
צריכים לשמור את התו"מ, והוא בכדי שיקבלו שכר. 
%break
ואם חס ושלום לא יקיימו את התו"מ, הם יקבלו עונש. וזהו הסדר 
השוה לכל הנפש. וזהו כמו שאומר הרמב"ם וזה לשונו "לפיכך 
כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, 
%break
אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה 
דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט" (רמב"ם 
הלכות תשובה פרק י').
%break
ובהאמור יוצא, שהסדר של העבודה הוא:
א. כלל ישראל. מלמדין אותן לשמור תורה ומצות בכל פרטיה 
ודקדוקיה על הכוונה של אהבה עצמית. 
%break
ואסור לגלות להם, שצריכים לעבוד לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע, 
אלא שיעבדו ויתנו יגיעה הכל בעל מנת לקבל לתועלת עצמו.
%break
ויש לדעת, שהעבודה לשם אהבה עצמית, דהיינו לזכות ע"י קיום תו"מ 
לבחינת עולם הבא, האדם הזה, אם יש לו מרץ אמיתי לעבוד לתועלת 
עצמו, הוא מוכן לעשות הכל. כלומר, עבודה שהיא למעלה מהדעת, 
כלומר שאין דעת האדם יכולה להבין זה, 
%break
%page 765
הוא מוכן לעשות, אם הוא בעל מרץ ורוצה לזכות לעולם הבא. כמו 
שכתוב (ראה, רביעי) "ושמר לך, ופן תדרוש לאלוהיהם, לאמור, איכה 
יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם, ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן, כי 
גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש, לאלוהיהם". 
%break
ומביא רש"י דרשת חז"ל "גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם. אמר 
רבי עקיבא, אני ראיתי נוכרי, שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. ומפרש 
המחבר הספר "שפתי חכמים": "רוצה לומר העבודה זרה, ואכלו, 
רוצה לומר, ששרפו באש".
%break
אולם צריכים לדעת, שהגם שהאדם מוכן לעבוד לתועלת עצמו, היינו 
שאם הוא מאמין, בזה שיבטיחו לו עולם הבא, לעשות עבודות הכי 
גדולות. 
אפילו שאומרים לשרוף את בניהם, ובנותיהם, ואת ההורים שלהם, 
%break
יש בבעלי מרץ כח לעבודה זו, היות שזהו עדיין בתוך הכלי של אהבה 
עצמית. נמצא, שזה עוד לא נקרא "למעלה מהדעת". כלומר, שיכולים 
להבין זה בהטבע, שהאדם מוכן למען הרצון לקבל לעצמו לעשות 
הכל.
%break
וכמו כן אנו מצינו, שבזמן חורבן בית המקדש, כמו שכתוב (איכה, ד', 
י') "נשים רחמניות בשלו ילדיהן, היו לברות למו". ומפרש האלשיך 
הקדוש "לברות למו", שרק הם בעצמם אכלו בשר בניהם. 
%break
וזהו אמרו "למו", רק האמהות לבדן אכלו, ולא נתנו מזה לבניהם 
הנותרים, אף שהם היו גם כן רעבים".
%break
זה מראה לנו, כשאין קדושה אלא חורבן הקדושה, שאז אינו שולט 
אלא הרצון לקבל לעצמם, מה האדם מסוגל לעשות לטובת אהבה 
עצמית, "נשים רחמניות בשלו ילדיהם". ויש לנו ב' דוגמאות:
%break
א. בשביל רצון לקבל, תמורת שריפת ילדים והורים, עולם הבא, או 
בכדי לקבל עולם הזה, שמטעם זה "הנשים רחמניות בשלו ילדיהם". 
נמצא, בכדי למלאות את הרצון לקבל, שהאדם נולד בטבע הזה, הכל 
האדם מסוגל לעשות.
%break
מה שאין כן כשמתחילים ללכת לעבוד בדרך הפרט, היינו לזכות 
לדביקות ה', שצריכים לצאת מאהבה עצמית, אין האדם מסוגל 
לעשות אפילו עבודה קטנה. 
%break
זאת אומרת, שאם אומרים לאדם, עשה אותו דבר מה שאתה עושה, 
אלא תן על זה כוונה להשפיע לה', בלי שום תמורה, זה קשה מאוד 
לעשות, מטעם שזהו נגד הטבע, שנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
כלומר שאותה עשיה, היינו אותה היגיעה מעשית, שהאדם מתייגע 
ועושה, ולא צריך להוסיף שום יגיעה, רק לכוון שהוא עושה זה 
לתועלת ה', כבר אין לו כח. 
%break
ונדמה בעיניו, כאילו הר גבוה עומד לעיניו, ואין בידו לזוז את ההר 
כמלוא נימא, ומרגיש עצמו כאילו כל העולם חרב בשבילו. והכל 
מסיבת שהוא נגד הטבע שלנו.
%break
ובמצב הזה, האדם, כשרוצה להגיע להאמת, לעבודה בבחינת הפרט, 
כאן הוא המצב שמודיעים לו מלמעלה, איך שהוא נמצא במצב של 
שפלות. 
%break
היות שהוא רואה, שאינו מסוגל לעשות משהו לתועלת ה'. והמצב 
הזה נקרא "הכרת הרע". וזה נקרא "מצב הא' בעבודת הפרט", שהוא 
הכרת הרע.
%break
ואח"כ מתחיל מצב הב', שהוא צריך לקיים תו"מ, בכדי ש"המאור 
שבה מחזירו למוטב", שעל ידי המאור יקבל כלים דהשפעה. 
שפירושו, שתהיה לו תשוקה להשפיע לה', ומזה הוא יהנה.
%break
ולאח"כ הוא בא למצב הג', שהוא בחינת אמונה שלימה, כנ"ל "שבא 
חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה". שזהו הפרט שאליו 
האדם צריך להגיע. ובזמן שתהיה לו אמונה, אז הוא זכה להטוב ועונג 
שבהשגחתו יתברך, בבחינת טוב ומטיב.
%break
ועל מה שכתוב בהסולם "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע 
מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא 
ישיגו כפועל רעות, ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, 
%break
ונעלם ממנו הפועל יתברך", אין לשאול, מה איכפת ליה להבורא 
שהאדם ירגיש אותו כפועל רע חס ושלום. האם הקב"ה מבקש כבוד 
מהנבראים, שיכבדו אותו לטובתו חס ושלום. הלא הוא לא נצרך 
לדברים מה ששייך לבשר ודם.
%break
%page 766
אלא זהו לטובת האדם. היות שענין פגם, שמדברים ברוחניות, למשל 
שעושה פגם בקדושה, שם כבר שורה בחינת ס"א בשורש נשמתו של 
האדם, שגרם את הפגם למעלה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להאמין, 
ששמו של הקב"ה הוא "טוב ומטיב".
%break
נמצא, בו בעת שהאדם מרגיש, שהמצב שבו הוא נמצא, הוא רע, איך 
יכול להצדיק את ההשגחה עליונה, ולומר, שהקב"ה מתנהג עמו 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
נמצא, שהאדם מקבל את הפגם, מה שפגם בשם הקדוש, שהוא שם 
של טוב ומטיב. ובזמן שהאדם מקבל טוב מלמעלה, אז האדם הוא 
בשמחה, ויכול לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם".
%break
מה שאין כן בו בזמן שהאדם מרגיש עצמו ברע, אין הוא יכול לומר 
"ברוך שאמר והיה העולם". אלא האדם אומר, כמו שאמר איוב (איוב, 
ג') "ויען איוב ויאמר, יאבד יום איולד בו, והלילה אמר הרה גבר, היום 
ההוא יהי חושך". 
%break
לכן זהו תיקון, שאין האדם מאמין אז, שה' סיבב לו כל הרעות, ממילא 
אין הוא מדבר רע על הבורא.
%break
ומזה נמשך בגשמיות, שאנו רואים לפעמים אדם, שבנו עובד ומקבל 
משכורת שאינה מספיקה לו לפרנסו, הגם בזמן שנכנס לעבוד, עדיין 
היה רווק, היה אז משכורת טובה. 
%break
מה שאין כן עכשיו, אין הוא יכול לפרנס עצמו במשכורת זו. והאב 
מדבר לבנו, היות שאתה רואה, שהבעל בית אינו מוסיף לך, לכן לך 
ומחפש לך מקום עבודה שנותנים יותר משכורת. 
%break
והבן משיב לו, כאן אני כבר רגיל עם בעל הבית ועם הפועלים, לכן 
אינני יכול לעזוב את המקום הזה. מה עשה האב, הלך לבעל הבית, 
וסיפר לו את המצב של בנו. אמר לו הבעל הבית, אני לא יכול לתת לו 
יותר, אבל אני שולח אותו למקום, שכן יתנו לו יותר. 
%break
אז האב ביקש ממנו, תגיד לבני, שאין לך עבודה בשבילו, אז הוא ילך 
למקום אחר. היות שאני דברתי עמו כמה פעמים, שיעזוב את מקום 
עבודה, שלא משלמים משכורת טובה, וילך למקום שכן משלמים 
משכורת יותר גבוהה, 
%break
ואני אומר לך האמת, שהוא אמר לי, שהוא אוהב אותך ואת הפועלים 
שלך, לכן הוא לא רוצה לעזוב את המקום הזה. לכן אם אתה תפטר 
אותו, לא תהיה לו ברירה, אז הוא יהיה נאלץ ללכת למקום אחר. 
%break
אבל אני מבקש ממך טובה, שאל תגיד לו, שאני הייתי אצלך, ובקשתי 
ממך, שאתה לא תיתן לו לעבוד אצלך. אחרת מה הוא יגיד, איך אבא 
יש לו לב אכזרי על בנו. זאת אומרת, שאין הוא יכול להבין, בזה שאני 
משתדל לפטר אותו מעבודה, שזהו לטובתו. 
%break
כלומר בשעה שהוא ישמע מבעל הבית שלו, שאני בקשתי לפטר 
אותו, מה הוא יגיד, שה' יברך את אבא שלי, שהוא משתדל עבורי רק 
לטובתי, ובטח הוא יתרעם אז על אביו.
%break
וכך הוא ברוחניות, שה' שולח להאדם מצב של ירידה. כלומר מהמצב 
שהיה מקבל פרנסה, הגם שאביו מבין, שאין זה פרנסה מספקת, אלא 
הוא מסוגל להרויח יותר, אולם הבן אינו מבין זה. 
%break
לכן הקב"ה שולח לו ירידה, הנקרא, שזרקו אותו מהעבודה. והוא 
ברוגז אז, מדוע ה' עשה לו רע. הלא הוא יודע, שהיה מקודם בזמן 
עליה ברוחניות, וה' זרק אותו, בטח שיהיה ברוגז על הקב"ה. וזה 
נקרא "המהרהר אחר השכינה, עונשו גדול מאוד". 
%break
לכן כשיש תיקון, שאינו מוציא אז את הפועל רעות, וממילא אין לו על 
מי להתרעם. נמצא, זה שנאבד לו "מי הוא הפועל על כל דברים 
האלה" זהו לטובתו.
%break
וזה לשונו שם "אולם מי שכן מתאמץ, שלא להתפרד מאמונתו יתברך, 
אף על פי שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם חס ושלום לא יעלה 
לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונתו יתברך. 
%break
ונמצא, שאף על פי שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, 
כולם, מכל מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע".
%break
%page 767
רואים אנו, שמי שיכול להתאמץ ולומר, שה' שולח לו את הרע, וזהו 
לטובתו, הוא נשאר באמונה, בשיעור שיכול לומר, שהמצב שבו הוא 
נמצא, הקב"ה שלח לו לטובתו. אם כן אין זה נקרא בשם "פועל 
רעות". ממילא הוא נשאר בהאמונה. 
%break
מה שאין כן אם הוא לא יכול לומר, שהקב"ה שלח זה לטובתו, אלא 
שזהו לרעתו, אז המצב הזה נקרא, שהקב"ה "פועל רעות". לכן הוא 
מוכרח לאבד ממנו את הפועל. וזה נקרא, שנאבדת ממנו את בחינת 
האמונה, וזה נבחן לבחינת עונש.
%break
ובהאמור יוצא, שלולי העליות וירידות, לא היה בידי האדם להרגיש, 
שהוא בעל חסרון, כלומר, שלא היה מרגיש, שהוא זקוק לרחמי 
שמים, שאין זה בידי אדם, היינו בכוחות של אדם, לצאת מאהבה 
עצמית, ושיהיה כל רצונו, לעשות נחת ליוצרו. 
%break
אלא כל עשיותיו הם יכולים להיות רק לתועלת עצמו, ובתועלת עצמו 
יש כח לעשות מעשים, אשר האדם לא יכול לשער. או, כמו שהיה 
בזמן חורבן הבית, ש"נשים רחמניות בשלו ילדיהם", אז כמו שאלו 
שהיו עובדות לאלוהיהם, שהיו שורפות את בניהם ובנותיהם.
%break
אבל לעבוד לשם שמים, היינו שלא ירצו שום תמורה עבור עבודתם, 
אפילו סתם כוונה על מעשים של קבלה, אין האדם מסוגל לעשות. 
זאת אומרת, שאם האדם רוצה לאכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
%break
הגם בחינת המעשה הוא קבלת הנאה, אבל זה שצריך לכוון, זה אינו 
בידו, ורק הקב"ה בלבדו הוא יכול לעזור על זה. וזהו ההבדל בין 
עבודה כללי, השייך להכלל, ולעבודה פרטי.
%break
%page 768
%H מהו יום ולילה, בעבודה
%break
הנה כתוב "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". ויש להבין זה 
בענין עבודה, מה בא זה ללמדנו, בזה שקרא לאור יום, ולחושך קרא 
לילה, מה מוסיף לנו הידיעה הזו. 
%break
כלומר, שמשמע, שהקב"ה נתן קריאת שם לאור ולחושך, היה לאיזה 
תיקון. אם כן מה אנו מבינים יותר, בזה שנתן להם שמות, שע"י זה 
יוסיף לנו בדבר העבודה, להגיע לדביקות ה'.
%break
הנה, אח"כ אומר הכתוב, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". גם זה יש 
להבין, לאחר שאמר שחושך נקרא לילה ואור נקרא יום, איך נעשו 
שניהם יום אחד. 
%break
הלא לילה אינו יום. ואיך ששניהם ביחד הם יום אחד. כלומר, במה הם 
נעשו אח"כ ליום אחד, כאילו שאין הבדל בין יום ללילה.
%break
והנה בענין יום ולילה, אנו רואים שהכתוב אומר (תהילים י"ט) "יום 
ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". וכענין זה אנו רואים שכתוב 
(בהגדה בפיוט "אז רוב ניסים") 
%break
"קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע, כי לך יום אף לך 
לילה, תאיר כאור יום, חשכת לילה". אם כן יש לנו להבין, מה זה יום, 
ומה זה לילה, ומה זה אור, ומה זה חושך.
%break
ובכדי להבין כל זה, צריכים לחזור על מה שדברנו כמה פעמים, היינו 
שיש לזכור תמיד, מהו מטרת הבריאה, ומהו תיקון הבריאה, בכדי 
שהאדם ידע מה דורשים ממנו. זאת אומרת, לאיזה מצב האדם צריך 
להגיע, שיכול לומר, שכבר הגיע אל הנחלה ואל המנוחה.
%break
זה ידוע דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, כנ"ל, מה שאמרו 
חז"ל, שהקב"ה אמר על מטרת הבריאה, שזה דומה למלך, שיש 
מגדול כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא את האדם, בכדי שיתן לו את 
הטוב ועונג.
%break
נמצא לפי זה, מה נקרא שהאדם בא לשלימותו, שזה דוקא לאחר 
שהאדם הגיע למצב, שמקבל מה' טוב ועונג, וזה נקרא שהגיע 
לשלימות. מה שאין כן אם עוד לא הגיע למצב, שהטוב ועונג לא נפסק 
ממנו, נבחן שעוד לא הגיע לשלימות. וזהו מטרת הבריאה.
%break
ותיקון הבריאה הוא, היות שמטבע של הבריאה הוא, שהענף רוצה 
להדמות לשורשו, והיות שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל, 
אם כן אין כאן השתוות הצורה. 
%break
לכן אנו רואים גם בגשמיות, בין אדם לחבירו, נמשך הכלל הזה, 
שבזמן שהאדם מקבל משהו מחבירו, הוא מתבייש, כמו שאמרו חז"ל 
על הכתוב "כרום זלות לבני אדם", שבזמן שהאדם נצרך לבריות, 
משתנה פניו ככרום. 
%break
לכן נעשה תיקון, המכונה, שנעשה צמצום בעולמות העליונים, שאין 
אור עליון מגיע לכלים, שהם בבחינת מקבל לעצמם.
%break
ואין האור מאיר, אלא לכלים שיש להם תיקון המסך, המעלה אור 
חוזר, שפירושו, שהוא מקבל מהעליון, מטעם שיש נחת רוח להעליון, 
שהוא משפיע לתחתון. כלומר זה שיש לו השתוקקות גדולה לקבל 
הנאה ותענוג, הסיבה הזו עוד אינו מחייבו לקבל הנאה ותענוג. 
%break
והטעם הוא, היות שההנאה, מזה שיש לו השתוות הצורה עם העליון, 
המכונה דביקות. ובכל מה דאפשר הוא משתדל על כל פנים, לא 
להיפרד, מסיבת שינוי צורה. 
%break
לכן אינו מקבל, היות שהגם שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, אבל 
יחד עם זה, יש לו יותר הנאה בזה שיהיה דבוק עם הבורא. לכן הוא 
לא מקבל.
%break
%page 769
והאדם מסתכל אז על שני דברים:
א. שלא רוצה להיות נפרד מהבורא. כלומר, אפילו בזמן שהוא חושב, 
שעדיין לא זכה לדביקות, 
%break
מכל מקום לכל הפחות הוא לא רוצה להיות יותר נפרד ממצבו הנוכחי, 
היות שבכל קבלה לעצמו האדם מתרחק מהבורא, לכן הוא לא רוצה 
לקבל לעצמו.
%break
ב. שע"י העשיה שהוא עושה, שמרחק עצמו מקבלה, המעשה הזו 
גורמת לו, שיתדבק בהבורא. והגם שהאדם עוד לא מרגיש את 
ההבחנות האלו, 
%break
אבל האדם אומר, שהוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שכך הוא. 
לכן הוא סומך עליהם, והוא נזהר בענין קבלת עצמית.
%break
לכן האדם משתדל לעשות מעשים, שיביאו לו את הכח הזה, שיהיה 
לו רצון לעשות מעשים, באופן שיצמח מהם כח, שיוכל לכוון לתת על 
כל מעשה כוונה דלהשפיע. ואז הוא מוכשר לקבל טוב ועונג, היות 
שעתה כל מעשיו הם לשם שמים.
%break
ובהאמור נוכל להבין, מהו אור ומהו חושך, כי אור נקרא, "בזמן 
שמאיר לאדם ללכת בדרכי ה'". כי "דרכי ה'" פירושו, שהוא רוצה 
ללכת בדרך שה' הולך, שדרכו הוא להשפיע. 
%break
ובזמן שיש לו אור וחיים, בזה שהוא עוסק עתה בעבודה דלהשפיע, 
ולא דואג על תועלת עצמו, זה נקרא אור.
%break
וזה נקרא "זמן העליה". כלומר, שהאדם עלה בדרגה. זאת אומרת, 
במקום שהיה משמש לאדם שפל, נחות דרגה, הוא משמש עכשיו את 
הבורא. וזה נקרא עליה בדרגה, שהרי הוא משמש את המלך, במקום 
שהיה משמש מקודם אדם פשוט.
%break
ומובן מאליו, שההיפך מהאור הוא חושך. כלומר, בזמן שאין לו טעם 
בעבודה דלהשפיע, כי הוא שוב התחיל לדאוג רק לתועלת עצמו, וענין 
עבודה דלהשפיע, לא מוצא בזה שום טעם, ושוב אין לו שום שאיפות, 
%break
אלא מספיק לו בזה שהוא ישיג אך ורק למלאות את התשוקות, מה 
שהגוף שלו דורש, שזה נקרא ירידה, מטעם שהוא רוצה לשמש את 
הגוף ולא את הבורא. וזה נקרא חושך.
%break
ויש לדעת, שענין יום מראה על דבר שלם, שהוא מורכב מאור ויום, 
ומחושך ולילה. כמו שכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". ויש להבין 
זה, איך יכולים לומר, שערב ובוקר הוא דבר אחד. 
%break
היינו, אין אנו אומרים, שערב ובוקר שניהם נקראים לילה אחד. אלא 
שניהם נקראים "יום אחד". מה מרמז לנו זה בעבודה, שדוקא שניהם 
נקראים "יום אחד". כאילו שאי אפשר להיות שלימות של יום בלי 
חושך.
%break
והתשובה הוא, שבזמן שהאדם אומר "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך 
קרא לילה", כלומר שהאדם מאמין, שהן האור והן החושך נתן לו 
אלקים. ולמה נתן לו את החושך. 
%break
ועל האור שנתן לו, אפשר להאמין, היינו שאומר, שהקב"ה רוצה 
לקרב אותו, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". לכן על 
העליות שיש לו לאדם, יכול האדם להאמין, שבאה מצד ה'. אבל על 
הירידות, למה לי.
%break
לכן כשהאדם מאמין גם על החושך, כמו שכתוב, "ויקרא אלקים וכו', 
ולחושך קרא לילה", היינו שגם החושך הוא בחינת לילה, שהוא חלק 
מהיום. זאת אומרת, שאי אפשר להיות יום בלי לילה. 
%break
אז החושך, הנקרא לילה, זה בא ללמדנו, כמו שאי אפשר להיות יום 
בלי לילה, כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כי החושך הוא הכלי, 
והאור הוא מילוי הכלי. 
%break
כפי הכלל, "שאין אור בלי כלי", כלומר, שאי אפשר להעריך את 
ישועתו יתברך, בלי הרגשת היסורים והמכאובים מהמצבים שהאדם 
נמצא. כי כפי שהאדם מרגיש, בין אדם לחבירו, כמה שחבירו עזר לו 
במצוקתו, 
%break
לפי שיעור הזה האדם מרגיש את השמחה מהעזרה, שקיבל מחבירו. 
כלומר, שאינו דומה, שאם חבירו עזרו על דברים של מותרות, 
שאפשר לחיות בלעדם, למי שעזר לחבירו, שהציל אותו ממות.
%break
והיות העזרה שבא מלמעלה, הוא בחינת אורות דקדושה, כמו שאומר 
הזה"ק, "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק, במה מסייעין, 
"בנשמתא קדישא". 
%break
%page 770
ואם אין האדם יודע להעריך את הנשמה שקיבל מלמעלה, מסיבת 
שהוא חושב, שזהו לא כל כך חשוב, כי היסורים שהאדם סובל 
מהמצבים של הירידות, זה נותן לו ההרגש להעריך את חשיבותו של 
העזרה מלמעלה, אחרת הוא מאבד זה, והכל הולך לקליפות. 
%break
נמצא לפי זה, שהחושך עוזר לו, כלומר, שנותן לו האפשרות לדעת, 
איך להעריך את חשיבות של הקדושה, שלא ילך לאיבוד, מחמת 
חסרון ידיעה.
וזה נקרא בלשון חז"ל, "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו". 
%break
היות שאין לו דעת, להבין את חשיבות של ההתקרבות, מה שהקב"ה 
מקרב את האדם. וזה החושך נקרא כלי, שפירושו, "מקום", שיהיה 
היכולת להשפע שיוכל להתקיים. וזה כמו שכתוב, "מי יעלה בהר ה', 
ומי יקום". 
%break
כלומר, אפילו כשהאדם עולה, ואין יודע לשמור את ערך חשיבות של 
ההתקרבות, אז הס"א לוקח לו לרשותו, וממילא האור מוכרח 
להסתלק. לכן אין לו תקומה, אלא כל אחד ואחד לפי דרגתו, מוכרח 
לרדת.
%break
ויש בזה כמה תיקונים:
א. שהקליפות לא יקבלו את מה שיש לו, לכן אין להם מה לקבל 
מהאדם, כיון שכבר אין לו קדושה, שהס"א יקבל ממנו.
%break
ב. לאחר שהאדם בא לידי ירידה, ומתחיל להתאושש, ולראות, לאיזה 
מצב הוא הגיע, כלומר לאחר שהשקיע כל כך עבודה, בכדי לזכות 
למשהו בקדושה, ופתאום הוא רואה, שהוא נשאר בערום וחוסר כל, 
היינו שהוא נמצא במצב של שפלות, 
%break
שמתאים לא לאדם שהשקיע עבודה ויגיעה, בכדי להיות בבחינת 
"אתם קרויים אדם", אלא שהוא הרבה יותר גרוע מאיש פשוט, כלומר 
שהרצון לקבל לעצמו, נעשה כל כך מפותח אצלו, 
%break
בשיעור שאף פעם לא חלם על זה. והכאב והצער שהוא מרגיש מזה, 
זה נותן לו צורך להעריך ולהחשיב בזמן שמקרבים אותו קצת 
מלמעלה, 
%break
הוא יודע עתה להיזהר, ולכבד את המצב הזה, ושומר עצמו מכל דבר, 
שלא לערב את המצב הזה, ויודע אז, שיש לפחד, שזר לא יתערב.
%break
ובהאמור יוצא, שהירידות, הם דברים שנקראים תיקונים, שהם 
מאפשרים, שיהיה אריכות ימים, בזמן שהם זוכים לקצת התקרבות 
מצד ה'. ובזה יש לפרש מה שכתוב "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך 
קרא לילה". 
%break
היינו כנ"ל, שאם האדם אומר, שהן האור והן החושך בא מאלקים, 
וזהו, "ויקרא אלקים", אז שניהם, הן האור והן החושך, משניהם נעשה 
יום אחד. כלומר, כמו שאי אפשר להיות יום שלם, בלי ערב ובוקר, כך 
האור והחושך משמשים תפקיד אחד, ששניהם ביחד נקרא יום.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". ויש 
להבין, איך אנו אומרים, "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו", בו בזמן 
שאנו משוקעים באהבה עצמית, והגוף שלנו הוא יותר שבע רצון. 
%break
אם אנו היינו יכולים לומר ולתת תודה רבה, על זה שברא אותנו 
לכבודנו. אם כן, בטח שאנו לא אומרים אמת, בזה שאנו מברכים 
אותו, על זה שברא לכבודו. אם כן זהו שקר מוחלט.
%break
ולפי הנ"ל, שאנו מאמינים, ש"הבא לטהר מסייעין אותו", נמצא, 
שהבורא נותן לאדם כח זה, שיהיה בידו להרגיש את חשיבות הדבר. 
שהאדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, שזה שוה אצלו 
הון תועפות, שאין לו מילים להביע את חשיבותו, 
%break
אלא הוא אומר, מרוב התענוג שהוא מרגיש, ומרוב התרגשות, הוא 
אומר, "ברוך אלקינו", בזה שנתן לנו להרגיש את החשיבות, שאנו 
משמשים את המלך, 
%break
ובזה שהוציא אותנו מאהבה עצמית, שאנו היינו משוקעים בה, ולא 
עלה על דעתנו, שיהיה פעם יכולת, שנוכל לצאת ממנה. פתאום אנו 
רואים, שהוא נתן לנו את ההרגשה זו, שאנחנו מוצאים טעם, בזה 
שנוכל לשמש את המלך, 
%break
אז אנו אומרים, "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו", שאנו מברכים אותו 
על מתנה זו, שנתן לנו, שזה דבר חשוב בעולם, 
%break
שלא יכולים להשיג זה מכוחות עצמם, אלא זה הוא מתנת אלקים, לכן 
אנו מברכים אותו על זה. וזהו הפירוש שאנו אומרים, "ברוך הוא 
אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
%page 771
אולם, מטרם שהאדם זכה לזה, היינו להרגיש טעם בזה, שבראנו 
לכבודו, איך הוא אומר זה. יש לומר, שזהו כמו כל הברכות וההודאות, 
שאנו אומרים על שם העתיד. 
%break
כמו שאמרו חז"ל על מה שכתוב "אז ישיר משה". והקשה בזה"ק, 
"שר לא נאמר, שמשמע בהווה, אלא כתוב "ישיר", שהוא לשון עתיד". 
והתשובה הוא, שצדיקים אומרים שירה לעתיד לבוא. 
%break
היינו, שהם מאמינים, שהם יזכו לשלימות. לכן גם מטרם שזכו 
לשלימות, הם אומרים שירה. לכן על סמך זה כבר אנו אומרים, "ברוך 
הוא אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
ובהסולם (הקדמת ספר הזהר דף ק"מ), מפרש שם את מה שכתוב 
"יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". וזה לשונו, "כי מטרם 
גמר התיקון, דהיינו מטרם שהכשרנו את כלי קבלה שלנו, לקבל רק 
על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו, ולא לטובת עצמנו, 
%break
נקראת המלכות בשם אילנא דטוב ורע. כי המלכות היא הנהגת 
העולם לפי מעשה בני אדם. וכיון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג 
והטוב, מטעם הנ"ל, על כן מוכרחים לקבל הנהגת טוב ורע מהמלכות, 
%break
שהנהגה זו מכשירה אותנו, סוף כל סוף לתקן כלי קבלה שלנו על מנת 
להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב, שחשב בעדנו. והנה הנהגת טוב ורע 
גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות, כנ"ל, ועל כן נחשבת כל עליה 
ליום מיוחד, ועל דרך זה כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.
%break
וזה אמרו "יום ליום יביע אומר". שבגמר התיקון יזכו לתשובה 
מאהבה, ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד 
שבאנו להרהורים, לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, 
%break
וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, כי לולא אותם העונשים הנוראים, 
לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלה נמצאים נהפכים 
לזכיות ממש".
%break
וזה שכתוב "יום ליום יביע אומר, כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, 
היסורים והעונשים, שהפסיקו את דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים 
בזה אחר זה, הנה עתה, 
%break
אחר שגם הלילות והחושך שבינתים, נעשו גם הם לזכיות ולמעשים 
טובים, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתים".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה משמיענו בזה שכתוב, "ויקרא אלקים 
לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל במה שאומר בהסולם, 
שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא בחיבור יום ולילה. 
%break
כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' נתן לנו את 
החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור. וזה נקרא, "ויקרא ה'". זאת 
אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר עבודה, שיהיה בצורה כזו. 
%break
והגם שאנו צריכים להאמין, שהיה יכול להיות בצורה אחרת, הלא הוא 
כל יכול, ולמה סידר לנו דוקא הסדר הזה.
%break
על זה אנו צריכים לומר, שאין לנו שום השגה בהבורא, להבין את 
מחשבותיו. אלא כל מה שאנו לומדים, הוא רק מבחינת "ממעשיך 
היכרנוך", היינו ממה שאנו מסתכלים על המעשים של הבורא, לאחר 
שברא אותם. 
%break
אז אנו מתחילים לדבר. אבל לומר, שהיה יכול לעשות בצורה אחרת, 
על זה אמרו חז"ל, אסור לשאול מה למעלה ומה למטה.
%break
ובהאמור נפרש מה שכתוב (בהגדה) "קרב יום, אשר הוא לא יום ולא 
לילה". הכוונה הוא על גמר התיקון, שאז יהיה יום אשר לא יהיה 
מורכב מיום ולילה, אלא יום בפני עצמו. וזה יהיה ע"י "רם הודע, כי לך 
יום אף לך לילה".
%break
כי בגמר התיקון יהיה ידוע לכל, "כי לך יום אף לך לילה". כלומר, היות 
שרצונו הוא להטיב לנבראיו, וטוב נקרא יום, אם כן איך אפשר לומר, 
שהבורא נותן חושך. הלא זהו נגד מטרתו. 
%break
אלא בטח שגם החושך, היינו הלילה, הוא בחינת יום, הגם שהאדם 
מרגיש הפסקות בדבקות ה', שזה נקרא חושך ולילה.
%break
אבל בגמר התיקון, שאז יש הידיעה, שגם החושך הוא נתן, בטח שגם 
זה הוא אור. והוכחה לזה, כיון שאז הזדונות נעשה כזכיות. אם כן 
יודעים אז, "כי לך יום אף לך לילה", כי שניהם שייכים לך, כלומר 
ששניהם אתה הוא, היינו הבורא נתן שניהם בתור יום.
%break
%page 772
מה שאין כן לפני גמר העבודה אי אפשר לייחס את ההפסקות, שיש 
לאדם מדבקות ה', שהבורא שלח לו את זה. כיון שזהו נגד מטרת 
הבריאה. וזה שכתוב "תאיר כאור יום חשכת לילה". היינו, כיון 
הזדונות נעשו אז לזכיות, ממילא נעשה הכל יום.
%break
ובהאמור נבין, מהו יום ולילה בעבודה. כלומר, שהאדם צריך לדעת, 
הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות 
מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי 
שהוא ישתמש עמו, 
%break
הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך 
החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע 
מה זה עייפות.
%break
לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל 
מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. 
%break
לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל 
בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים 
המביאים את האדם להמטרה.
%break
%page 773
%H מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'
%break
חז"ל (קידושין) אמרו וזה לשונם "אמר רבי יצחק, יצרו של אדם 
מתחדש עליו בכל יום. ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר 
עליו בכל יום ומבקש המיתו, 
%break
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו". 
וכמו כן אמרו (שבת ק"ד) "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%break
ויש להבין, מהו הסיוע שאדם צריך לבקש מלמעלה, שיעזרו לו. זה 
ברור, שבמקום שאדם מרגיש חולשה, שם הוא צריך להתחזקות. 
כדוגמת ילד שהוא חלש בהבנה, אביו משתדל לשכור למי שהוא, 
ולשלם לו, בכדי שיעזור לבנו, 
%break
שיהיה שוה עם כל הילדים שבבית הספר. או שיודע, שהבן שלו חלש 
במידות, הוא מדבר עם המשגיח של הישיבה, שיעודד אותו, ולחזקו, 
שלא יפול המצב רוח שלו, מזה ששאר הילדים הם יותר בעלי מידות, 
והוא נכשל תמיד במידות, ויש לו רגש נחיתות מזה.
%break
לכן אנו צריכים לומר גם כן בעבודת ה', במקום שהאדם רואה שהוא 
חלש, על חלק הזה הוא צריך לבקש עזרה מלמעלה. כמו שאמרו חז"ל 
"הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
ומלשון חז"ל שאמרו "הבא לטהר", משמע כאילו שכל החולשה 
בעבודה היא דוקא על טהרה, שרק זה אינו בידי אדם, והוא נצרך 
לעזרה. 
%break
וחז"ל הבטיחו, שמי שבא לטהר, והוא רואה שאין זה בידו להתגבר, 
על זה אמרו, שהאדם אל יתבהל ואל יברח מהמערכה, ואל יסתכל על 
מה שאיננו בידו להגיע לטהרה, אלא האדם צריך להאמין, שה' יתן לו 
עזרה.
%break
אולם גם זה יש להבין, מדוע ה' עשה כך. כלומר, הלא יש כאן דבר 
בלתי מובן, היות שזה בסתירה לזה. היות מצד אחד אומרים לנו 
"הבא לטהר". משמע מכאן, שהאדם מוכרח להתחיל בעבודת 
הטהרה. 
%break
ואח"כ אמרו "ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שאין 
לאדם בחירה לנצח את הרע שלו, כמו שאמרו חז"ל, שבלי עזרה מה', 
אין בידו של אדם להתגבר עליו.
%break
משמע, שהקב"ה לא נתן כח לאדם, שיוכל להתגבר על הרע. אלא 
דוקא ה' נותן לו כח התגברות. אם כן לאיזו תועלת האדם צריך 
להתחיל, הלא האדם יכול לומר, בין כך ובין כך העבודה שלו לא שוה 
כלום, שאין בידי להתגבר, בשביל מה אני צריך להתחיל בעבודה, 
%break
אלא אני אחכה, עד שה' יתן לי כח התגברות מלמעלה, אז אני אכנס 
בעבודה, ולמה לי לעבוד בחינם. אלא האדם מבין, או שה' יתן לו כח, 
שכן יוכל להתגבר על הרע, או שה' יתחיל ויגמור את העבודה. וכבר 
דברנו מזה במאמרים הקודמים.
%break
והתשובה היא, היות ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", לכן 
מוכרח האדם להתחיל בעבודת הטהרה. כי ידוע כלל, ולא לשכוח, 
שיש סדר עבודה, שהוא הפוך מדעת בעלי בתים, שהוא דעת תורה. 
%break
כי עבודת הטהרה שייכת דוקא אצל בני תורה. ובני תורה נקראים 
דוקא אלו, שרוצים להגיע לדרגת תורה, המכונה בדברי חז"ל, ש"אין 
התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".
%break
שההסבר הוא של "ממית עצמו עליה", שמבטל את עצמותו, שהיא 
בחינת אהבה עצמית. והוא רוצה להגיע לבחינת דביקות, שענינו הוא 
השתוות הצורה, שזה נקרא "טהרה", שהוא מטהר עצמו מכלי קבלה 
לעצמו. וזה נקרא "ממית עצמו עליה".
%break
וזה כמו שכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", שטהרת הלב תהיה, 
שעבודה שלנו תהיה על דרך האמת, כלומר בעל מנת להשפיע נחת 
רוח ליוצרו. שקר נקרא, שהאדם אומר, שהוא עובד ה', ובאמת הוא 
עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. 
%break
%page 774
ו"בני תורה" נקראים, אלו שהם מבינים, שכדאי להשיג בחינת התורה. 
כי אין התורה יכולה להיות במקום ששורה בחינת פירוד, כידוע, 
שתועלת עצמו הוא עושה פירוד בין האדם להבורא. 
%break
לכן הם רוצים לבטל את רשות עצמם, ולזכות לבחינת דביקות בה', 
ולזכות לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", שהיא נקראת 
בחינת "להטיב לנבראיו", שההטבה הזו נקראת בחינת "תורה". 
%break
ולשלימות הזו האדם צריך להגיע, מטעם שזו היתה מחשבתו יתברך. 
(ואנו אומרים כך מטעם "ממעשיך הכרונך"). לכן הם אומרו, שזוהי 
מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". וכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לזה, 
נבחן שהאדם עדיין לא הגיע לשלימותו.
%break
אולם יש להבין, מדוע משמע, שעיקר העזרה היא דוקא על בחינת 
טהרה. ומדוע לא אומרים על קיום המצות בכלל, ולימוד התורה בכלל. 
ואין הדגשה הזאת בפירוש ש"אלמלא אין הקב"ה עוזרו".
%break
ומצד אחד משמע, במה שאמרו "יצרו של אדם", משמע, שעל קיום 
בכלל תורה ומצות היצר מתגבר, והקב"ה עוזרו. ומצד השני הם 
אומרים "הבא לטהר מסייעין אותו". משמע, שדוקא על בחינת טהרה 
דוקא הוא מקבל עזרה.
%break
אמנם באמת על כל הדברים האדם צריך עזרה מה'. אבל יש להבחין 
בבחינת עבודה של הכלל לעבודת הפרט. כי עבודת הפרט היא, שכל 
המעשים שלהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
שזהו ממש נגד הטבע, שהבורא ברא את הבריאה, שהם ישתוקקו 
לקבל טוב ועונג, שהנאה תהיה בזה, שממלאים את חסרונם עם טוב 
ועונג.
%break
שבעולמות עליונים נקרא זה "עולם אין סוף". שפירוש, שהרצון לקבל 
לא עשה סוף על השפע, כלומר, שיגיד, שאני לא רוצה לקבל מטעם 
השתוות הצורה. שעוד לא היה ענין זה בכלל. 
%break
אלא אנו לומדים, שאח"כ נעשה תיקון זה מצד התחתון, שהתחתון 
רוצה בהשתוות הצורה. נעשה איסור, שאסור לקבל שפע עליון בכלים 
דקבלה. אלא אח"כ ע"י תיקונים מיוחדים, נעשה ענין, שגם בכלים 
דקבלה, גם כן יאיר אור התענוג.
%break
ובזה יש הבחנות רבות. מצד אחד אומר הזה"ק, שיש "נהירו דקיק", 
שהוא אור דק שמאיר בתוך הקליפות. ורק מצד חטא עץ הדעת נפלו 
לקליפות הרבה ניצוצות, שמהם נעשה אבי"ע דקליפות. ומזה נמשך 
לנו, שאנו מבחינים בעבודה שלנו שלוש הבחנות:
%break
א. מצוה
ב. רשות
ג. עבירה
%break
וכל ג' בחינות אלו נוהגים בבחינת המעשה, הנקרא "מעשה המצות". 
וגם יש בזה בחינת תורה בבחינת "מעשה, שהוא לדעת איך לקיים 
מעשי מצות". וגם יש בחינת תורה שנקראת גם כן בבחינת "מעשה, 
שהוא קיום התורה".
%break
אולם יש גם כן בחינת כוונה, שהיא, מהי הסיבה שהוא מקיים תורה 
ומצות. כלומר, מהו שמחייב אותו לקיים תו"מ. והכוונה הזו מתחלקת 
לב' בחינות:
%break
א. לשם תמורה, המכונה "שכר ועונש". כלומר, שהשכר ועונש נאמרו 
על התמורה. זאת אומרת, שאם הוא יקיים תו"מ, התמורה שלו יהיה 
שכר, שיקבלו תמורתו דברים טובים. שהוא גם כן מתחלק בב' 
הבחנות:
%break
א. שכר בעולם הזה, שיהיה לו טוב
ב. שבעולם הבא, שיהיה לו טוב
%break
וב' אלו נקראים "שלא לשמה", מסיבת, שהסיבה המחייבו לקיים 
תו"מ, היא תועלת עצמו. כלומר, זה שהוא מתייגע לעסוק בתו"מ, הוא 
בכדי לקבל תמורת זה דבר טוב. זאת אומרת, אחרי עבודתו הוא יקבל 
שכר. 
%break
וכל מעשה ומעשה שהוא עושה, נכנס בחשבון שלו, ומקבל אח"כ שכר 
על כל פעולה ופעולה שהוא עשה, ושום דבר לא הולך ריקם, אלא הכל 
בא בחשבון. והוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו "ונאמן בעל 
מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".
%break
%page 775
וזה נקרא "שלא לשמה", כמו שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף 
קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ) וזה לשונו "היראה מפורשת לשלוש 
בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. 
%break
יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש 
גופו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. 
%break
נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי 
תועלת עצמו היא השורש. והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא 
מפני הקב"ה, משום שירא מעונש עולם ההוא ומעונש של הגיהנום. 
שתי מיני יראות האלו, אינן עיקר היראה ושורשה.
%break
היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב 
ושליט. דהיינו, שיירא מה' יתברך, משום שהוא גדול, ומושל בכל, שכל 
העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא 
כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל עצום בין הכלל להפרט. זאת אומרת, 
ש"פרט" נקרא, שהעבודה הזו לא שייכת להכלל, אלא לאנשים 
פרטיים, שיש להם נטיה להאמת, שהם משתוקקים להגיע לדרגת 
"שכל מעשיך יהיו לשם שמים", 
%break
שפירושו, שהם רוצים לשמש את המלך מסיבת "דאיהו רב ושליט". 
ואין הם רוצים לשום תמורה, אלא זה שהם משמשים את המלך, 
כלומר שהם מקיימים תו"מ, מסיבת שגדלות הבורא היא המחייבת 
אותם לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא, אצל אנשים האלו, שהם רוצים לעבוד רק לשמה, גם בהם שייך 
שכר ועונש. כי גם עליהם אמרו חז"ל, שהאדם צריך להאמין בשכר 
ועונש. ולפי זה, מהו ההבדל בין שכר ועונש דשלא לשמה, לשכר 
ועונש באלו אנשים, שרוצים ללכת בלשמה.
%break
והתשובה היא, שאנו צריכים להבין, מה זה "שכר" ומה זה "עונש". כי 
כולם יודעים, ששכר הוא דבר טוב ועונש הוא דבר רע. אי לזאת יוצא, 
כי להאנשים שעובדים לתועלת עצמם, נקרא "טוב", אם הוא מקבל 
תמורת עבודתו דבר, שהרצון לקבל יהנה מזה, 
%break
ושהוא אומר, שכדאי לתת עבודה תמורת הדברים טובים, שהוא 
יקבל. ו"עונש" נקרא פשוט מה שאומר, שחבל שלא עסקתי בתו"מ, כי 
הפסדתי את השכר, ועוד קבלתי עונש, היינו דבר שאני סובל מזה 
יסורים.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד לתועלת ה', לכן הזמן שיש 
להם כח לעבוד להשפיע ולא לקבל לעצמם, זה נקרא אצלם "שכר". 
ובזמן, שהם משוקעים באהבה עצמית, זה נקרא אצלם "עונש". אמנם 
השכר ועונש אינו אמור על התמורה, כמו באלו של שלא לשמה. 
%break
נמצא, בעבודה דלשמה, שהיא נגד הטבע שלנו, זה נקרא "טהרה". 
והיות שזה אינו בידי אדם, על זה אמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה 
עוזרו, אין יכול לו".
%break
מה שאינו כן בשלא לשמה, שהיא בבחינת הטבע, אין צורך לומר 
"אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", היות שלא לשמה אינו נגד 
הטבע. כלומר, שהיא עבודת הכלל, הנקרא "קו אחד", שאין להם שום 
מושג יותר משכר של עולם הזה, או שכר של עולם הבא.
%break
והיות שזה שייך לאהבה עצמית, כלומר שהם מבינים, שכדאי לוותר 
על תענוגים בעולם הזה, שהוא עולם עובר, שתמורת זה תהיה להם 
"היכולת לאכול את שור הבר והלויתן", לכן יש הרבה אנשים, 
שעובדים בקו אחד, שיכולים לסגף עצמם בעולם הזה, 
%break
בכדי שיקבלו תמורת זה תענוגים בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. ולכן 
אין הם צריכים לעזרת ה', אלא הם רואים, שהם בעצמם בעלי עבודה. 
וכשהם מסתכלים על הכלל ישראל, במצב זה הם מרגישים עצמם 
לבחירי עם.
%break
מה שאין כן אלו שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, אלו אנשים, כשהם 
מסתכלים על הכלל ישראל, אז מרגישים עצמם, שהם יותר גרועים 
ויותר שפלים מהכלל. כי הם מרגישים את הרע שבהם, שהוא הרצון 
לקבל לעצמו, שהוא השולט, ואין הם מסוגלים לצאת מאהבה עצמית. 
%break
ותמיד הם מסתכלים על עבודתם, עד כמה שהשקיעו עבודה, בכדי 
שתהיה להם היכולת לעבוד בעל מנת להשפיע, ותמיד מראים להם 
מלמעלה, איך שהם מרוחקים מזה מצד הטבע, 
%break
%page 776
והם רואים, שהם מלוכלכים מכל וכל, ולטהרה הם צריכים. היות שהם 
הולכים בשני קוין, אז הם רואים את האמת.
לכן האדם הזה, בכדי שלא יברח מהמערכה, אומרים לו האמת, שאין 
זה בכוחנו לנצח את היצר הרע. 
%break
אלא "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". לכן אמרו בלשון "הבא 
לטהר מסייעין אותו". 
ולא אמרו סתם שנותנים לו עזרה. וזהו מסיבת, שדוקא בטהרה האדם 
רואה, שאין בידו ללכת בדרך, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. 
%break
נמצא, שאין הוא צריך להאמין למעלה מהדעת בזה, ש"אלמלא 
הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". היות שהוא רואה את האמת, שאין הוא 
מסוגל לצאת מאהבה עצמית. 
%break
ולכן הרבה פעמים בא האדם לידי יאוש, והוא צריך להתגברות גדולה, 
להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה כן יכול לעזור לו לצאת מאהבה 
עצמית.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שהולכין בקו אחד, הוא ממש להיפך, האדם 
רואה בתוך הדעת, שהוא מתגבר על היצר הרע שלו, ולא צריך לשום 
עזרה מה', שיעזור לו לקיים את התו"מ. 
%break
אלא היות שחז"ל אמרו "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו", לכן 
הוא מאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה עזר לו. 
%break
אבל הוא בתוך הדעת, הוא יודע, שיש לו כח להתגבר על היצר הרע 
שלו. ואין הוא דומה לשאר אנשים שישנם בכלל ישראל, שהם שפלים. 
והוא מרגיש עצמו, שהוא מורם מעם.
%break
ובהאמור יוצא, שבענין "הקב"ה עוזרו" יש הבחן גדול, בין אלו שהולכין 
בקו אחד, לאלו שהם הולכין על ב' קוים. כי אלו שהולכין בקו אחד, הם 
רואים, שהם עושים הכל, אלא זה שה' צריך לתת עזרה, את זה הם 
לא רואים, אלא שמאמינים למעלה מהדעת, שה' עזר להם.
%break
מה שאין כן אלו שהולכין על ב' קוים, הם רואים, שאין הם מסוגלים 
לעשות כלום. ועל עזרה שה' נותן, הם צריכים לתת יגיעה גדולה, 
להתאמץ ולומר, שה' כן יכול לעזור להם. 
%break
ובזמן שהם יוצאים משליטת היצר, אז הם רואים בתוך הדעת, שה' 
עזר להם. ואחרת הם היו תחת שליטת היצר לעולמים.
%break