ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש-ב. [1423-1550]. אגרות.
%break
%page 1423
%letter א
%H אגרות
%break
%H אגרת א
%break
בעה"י ג' לסדר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה 
וכו'
כבוד אאמו"ר שליט"א
%break
בענין שדברנו אודות לימוד הקבלה על צד הטהרה וכו', ומה שאני לא 
יודע אזי אכתוב לך ואתה תשיב לי על כל משאלותי.
%break
אני רואה שאין לי פרטים לכתוב, רק בכלל, שאין אני יכול ללמוד אף 
מלה אחת על צד הטהרה. כי הדרך היא שמבררין איזה ספיקות מתוך 
רבוי הוַדַאים - ולא הוַדַאים מתוך רבוי הספיקות. אלא שאז צריכין 
ללמוד כסדר.
%break
ובטח הוא שזה תלוי אם האדם כבר מוכשר לזה, זאת אומרת שאצלו 
כל הקבלות שלו על צד הטהרה, היינו קבלה על מנת להשפיע. ומי 
שאינו במדרגה כזו אזי כשלומד קבלה אין הוא יכול ללמוד על צד 
הטהרה. כמו שכתוב:
%break
"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה", זאת אומרת 
שהלב שלו כבר מטוהר מרוח ה'.
%break
ולולא זה אי אפשר בשום אופן, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם חוטא 
אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". משמע שאי אפשר שהאדם לא יהא 
נקרא חוטא אלא אם כן יש לו רוח חכמה. והגם שאין האדם מרגיש 
שהוא לעולם חוטא,
%break
הוא משום שאין אדם רואה נגעי עצמו, אבל האמת היא שכל זמן שלא 
זכה לרוח חכמה נקרא חוטא, וזהו מן ההכרח. וזה דוקא תלוי ביד ה' 
יתברך למלאות...
(חסר סיום המכתב)
%letter ב
%H אגרת ב
%break
לכבוד ידידי אנשי חיל ... ה' עליכם
אודות הענין ששוחחנו בעת שעמדנו על יד האוטומוביל - עיין בספר 
בית שער הכוונות אות ע' ותמצא תשובה.
%break
ובנידון שתכנס להחברה שהסכמתי לך, אזי אני מוכרח להודות שלא 
עיינתי כל צרכי. והסיבה הוא, היות שהייתי בטבריה אזי חשבתי את 
הדיעות המנוגדות שישנם בטבריה, אזי אמרתי שאין להתחשב 
עמהם, רק האמת יורה דרכו. אבל כשבאתי לתל-אביב,
%break
אזי תיכף הרגשתי שיש גם כן דיעות בין אנשי שלומנו שבעבר, היינו 
מטרם הסתלקות האור, שעכשיו הכלים שלהם נמצאים וכו', ודי למבין, 
אזי הם יחפשו עוונות וחטאים בכדי להצדיק מעשיהם,
%break
שרק האמת נמצא בירושלים מקום החורבן. לכן באתי עכשיו להסתייג 
מזהו, זאת אומרת, שלא להכנס לתוך החברה המודע, ודי למבין.
%break
ובקשר שאלתך פירוש בהמאמר, "כל שרוח הבריות נוחה הימנו" - 
מצאתי כתוב אצלי בשם אאמו"ר זצ"ל שהקשה קושיא, הלא מצאנו 
אצל הגדולים המפורסמים ביותר שהיו מחלוקת.
%break
ותירץ, אם היה אמרו, כל שהבריות נוחה וכו', אזי יכולים להקשות 
קושיא הנ"ל, אבל היות שאמרו בדיוק "כל שרוח הבריות", משמע שיש 
בריות היינו גופים, שאצל הגופים אין שום שייכות לרוח המקום, 
להיפך, שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה.
%break
מה שאם כן הרוח של הבריות, זהו דבר קדוש. על הרוח הזה כוונו 
חז"ל, מטעם "מי שעושה מצוה אחת" היינו מצות אמונה הנקרא אות 
אחת, "מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".
%page 1424
ונשאלת השאלה הלא לא רואים ולא מרגישים שום זכות בהכלל בזמן 
שיש צדיקים בהדור. על זה אמר מר"ן זצ"ל, שהצדיק ממשיך את 
השפע עבור הכלל כולו. אלא אלו האנשים שאין להם כלים להלביש 
את האור, אזי אין הם יכולים להנות משפע זו.
%break
אבל הנשמה של כל אחד ואחד מקבל בבחינת אור מקיף מהשפע, לכן 
"רוח הבריות נוחה הימנו", משום שרוח המקום מאיר לתוך רוח 
הבריות.
%break
אבל כל אלו שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם עמהם אין מה לדבר 
ולהתחשב.
%break
ועליכם לזכות לילך מחיל אל חיל
ידידכם הדורש בשלומכם ובטובתכם
ברוך שלום אשלג
%letter ג
%H אגרת ג
%break
לכבוד ידידי הנאמנים ...
קראתי את המכתב בחתימתו של ... ונהנתי מאד על קבלת עבודה 
של אהבת חברים. ועל השאלה הראשונה אינני יכול להשיב בכתב 
היות שהם דברים שבעל פה ולא כדאי להעלותם בכתב.
%break
ועל השאלה השניה, אני כותב לך מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר 
זצ"ל: "אדם ובהמה תושיע ה'", ופירשו רז"ל: "אלו בני אדם שהן 
ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה" - ואתה כותב לי שכדאי להיות 
בהמה ממש! אלא עליכם מוטל ללכת בדרכי התורה והחכמה,
%break
ולהמשיך מזיו נועם עליון את מתיקות ערבות תענוג אור עליון. אלא 
שיהיה בבחינת "רועי מקנה אברהם" ולא חס ושלום בבחינת "רועי 
מקנה לוט", ודי למבין.
%break
ואת הדברים הללו תבינו, במה שאמרתי אתמול בסעודה שלישית 
לפני אנ"ש שיחיו, על הפסוק: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם 
עָלֹה" ... וכמו כן הפסוק: "ויאמר כי אהיה עמך,
%break
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון 
את האלקים על ההר הזה" - איזה קשר יש לאהיה, אנכי וההר?
%break
ובספר אותיות דרבי עקיבא אות ה' כתב: "אהיה אשר אהיה, אמר 
הקב"ה, במדת טוב בראתי את העולם ובמדת הטוב אני מנהיגו ועתיד 
לחדשו במדת הטוב. דבר אחר: אהיה אשר אהיה, אמר הקב"ה,
%break
במדת אמונה בראתי את העולם ובמדת אמונה אני מנהיגו ובמדת 
אמונה אני עתיד לחדשו". וצריכים להבין, איזו משמעות יש בפסוק 
"אהיה אשר אהיה" למדת טוב ולמדת אמונה.
%break
ורז"ל דרשו על פסוק "אהיה אשר אהיה - אהיה בצרה זאת, אשר 
אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות".
%break
ולהבין את כל הנ"ל צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום 
תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, 
הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע 
בקולו". אזי באים לידי יגיעות המוח,
%break
שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם 
חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחינת מרגלים, שרק "לראות 
את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא יותר, ואין לו 
שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה';
%break
ופעמים האדם חושב ש"כנים אנחנו בני איש אחד", היינו שכל 
מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים ומתגברים על כל 
המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה העבודה הזאת 
לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים.
%break
שענין אהיה הוא בחי' "ממך ולהלאה", שהוא בחינת למעלה מהדעת, 
וזמן הזה נקרא: "אנכי ארד עמך מצרימה", ש"אנכי ה' אלקיך" שהוא 
בחינת עול האמונה, הוא אצלו בבחינת ירדו, על ידי גלות מצרים.
%page 1425
וכשרוצים להרגיע את הגוף ולהבטיח לו הבטחות של שכר בבחינת 
רצון לקבל, אזי אומרים לו: "ואנכי אעלך גם עלה" - שגם אח"כ תשאר 
בבחינת "אנכי" שהוא בחינת אמונה.
%break
וזה הוא "אשר אהיה" - שגם אח"כ ישאר בבחינת אהיה, שגם 
"בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את האלקים על ההר הזה". הר 
מלשון הרהורים. שגם אח"כ יהיה בנוי על יסוד ההר, שהוא בחינת 
"כהררים התלוים בשערה", שהוא בחינת "תולה ארץ על בלימה"
%break
אלא שאח"כ, כשזוכין לדבקות ה' יתברך, נעשה מן בלימה - בלי-מה, 
שכבר אין מקום שיתעורר המה, אלא שאז נעשה מן "אהיה אשר" וכו' 
בחינת במדת טוב בראתי וכו'. וכשמרגישין שהוא כל הטובה, אזי כבר 
מבינים שבמדת אמונה בראתי את העולם וכו'.
%break
וזהו פירוש: "רחש ליבי דבר טוב", ופירש אאמו"ר זצ"ל: רחש הוא רק 
בלב, היינו שמליבא לפומיה לא גליא; שענין פה הוא סוד דעת, שהפה 
מגלה את דעתו ומחשבתו של האדם, מה שאם כן הלב הוא רק 
בחינת קבלה בלב, שהוא רק בחינת כח.
%break
ואז כשמקבל עליו את הכח הזה - אזי הוא זוכה לדבר טוב, שמרגיש 
שאין בעולם שום דבר יותר טוב מבחינת אמונה. ואז הוא כבר יכול 
לומר: "מעשי למלך", היינו להשפיע ולא לקבל. ומזה הוא זוכה 
לבחינת "לשוני עט סופר מהיר" שהוא בחינת משה רבינו עליו השלום.
%break
וזה הפירוש: "אנכי ארד עמך מצרימה" - שבזמן הגלות אזי רואין שאין 
שום דבר יותר גרוע ויותר ירוד מבחינת "אנכי", וכשזוכין אזי רואין 
שהוא בחינת "אעלך גם עלה", שכל העליות הוא רק בחינת אנכי. וזה: 
"אהיה אשר אהיה",
%break
היינו מקודם היה אצלו בבחינת צרה ועכשיו הוא אצלו בבחינת טוב. 
וזהו: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", שכל הישועות הם רק 
בבחינת אנכי.
%break
ואסיים את מכתבי שנזכה לקבל את עול מלכות שמים בבחינת אנכי.
%letter ד
%H אגרת ד
%break
לידידי ... שלום וכטו"ס
מתפלא אני עליך ... שזה זמן רב שלא קבלתי ממך שום ידיעה 
משלום בריאותך וחוזק גופך.
%break
בטח שחסר לכם בטחון והתחזקות, ואני חושב שזה לדעתי מסיבת 
המחשבות והדיעות החצוניות, שאתם מקבלים אותם על ידי הצינורות 
הדבוקות, שנמצאים בעת שבאים לסביבה שאינו נוח לרוחנו ולדרכנו.
%break
ובמקום שהמחשבות זרות היה כבר נמצא ברשותכם "בנוקבא תהומא 
רבא", זאת אומרת שלא היה להמחשבות שום שליטה וכח, שאתם 
כבר בטלתם אותם,
%break
וזרקתם אותם למתחת רגליכם שאתם כבר יכולים לרמוס וללכת 
עליהם, דהיינו הגם שהמחשבות זרות נמצא עוד בגופכם אבל אין 
להם שליטה.
%break
וזהו ענין שבת, שהגם שהקליפות נמצאים בעולם, שעדיין לא נגמר 
בחינת גמר התיקון ש"חשיכה כאורה יאיר", אבל המחשבות זרות 
מקומם הוא בנוקבא תהומא רבא, שאין להם שום אחיזה באדם. אבל 
בעת שיוצאים מרשות היחיד לרשות הרבים,
%break
זאת אומרת שמוציאים את המחשבות והעבודות לרשות הרבים, 
שהרבים הסתכלו עליהם, וכמו כן אם מכניסים את מחשבות של אנשי 
רשות הרבים לרשות היחיד שלכם, אזי כבר נקרא זה חלול שבת, 
היינו, שנותנין מקום להתעוררות לאותן הקליפות,
%page 1426
שכבר פסק כוחם, שהיה כבר בנוקבא תהומא רבא - לעלות לתוך 
מחשבתכם.
%break
ואזי אין אתם חושבים שאלו המחשבות זרות הם חריפות ובקיאות של 
אנשים מבחוץ, שזהו פרי מעלליכם שעכשיו אתם דבוקים בהאמת. 
היינו שיש לכם את הבירור האמיתי, ועכשיו המסקנות שאתם מוציאים 
משקלא-וטריא של המחשבות זרות זהו אמת נקי מאה-אחוז,
%break
ועד עכשיו כל המעשים שעושים, היו מצד שלא ביררתם כל צרכו 
בשבע חקירות ובדיקות, כראוי לעשות לאדם הרוצה ללכת בדרך 
האמת.
%break
ומהיום והלאה כבר צריכים ללכת בדרך המקובל לאנשים הנסחפים 
בזרם העולם, והתוצאות ידועות למדי ודי למבין. והגם שאין דרכי 
לדבר ומכל שכן לכתוב מענינים כאלו,
%break
אבל אני אשנה את דרכי, הגם שאני יודע שלא יהיה מזה שום תועלת, 
רק מטעם אני את נפשי הצלתי, ודי למבין.
%break
היה לנו מסיבה בראש השנה לאילנות, שזהו בחדש שבט, שדנין את 
העולם ל"שבט" או ל"חסד". כי חדש שבט הוא חדש חמישי לחדשי 
החורף, שעל ידי החרופים והגדופים ששומעים על התורה והמצוות 
כשכבר באים לבחינה חמישית, שהוא ספירת הוד,
%break
יש לתקן ולזכות בדין, שמן דוה יהיה בחינת הוד. ואז מן שבט נעשה 
חסד, שממשיכים כל ה-ה' בחינות, מחסד עד הוד, כמו שכתוב "כי 
אמרתי עולם חסד יבנה", שאור דחסדים נקרא בחינת למעלה 
מהדעת, ורק שם שורה הברכה.
%break
ולכן בט"ו בשבט עושין ברכה על הפירות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
שכל ההפרש בין קדושה לקליפה היא היא בהפירות, שעל ידי 
העבודה נמשך פירות. מה שאין כן "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי 
[אל אחר הסתרס ואינו עושה פירות]".
%break
וההצלחה לזכות לפירות הוא רק על ידי מדת החסד, ואז זוכין לעץ 
עושה פרי, "כי האדם עץ השדה", שרק על ידי הדרך שקבלנו 
מאאמו"ר זצ"ל זוכין לפירות הנקרא "פריה ורביה",
%break
שעל ידי הפירות אזי נמצאים תמיד במצב "כרביא", היינו כנער בחור 
בסוד "שמח בחור בילדותך".
%break
וזהו "וקֹוֵי ה' יחליפו כח", כי רק זה נקרא סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא [סיוע מהשמיים], זאת 
אומרת, בזמן שהאדם בא לידי מצב שיש פנים לכאן ולכאן, ואין בידי 
האדם לברר מהו האמת, אזי רק לְסִיַּיעְתָּא דַּשְׁמִיא [לסיוע מהשמיים] הוא צריך. 
וזה נקרא "וקוי ה'", שהוא זקוק לרחמי שמים.
%break
ה' יזכנו לזכות בישועת ה' בגשמיות וברוחניות.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter ה
%H אגרת ה
%break
לידידי ...
קראתי את מכתבך מיום מוצאי שבת קודש שבוע זו, והנאתי בזה 
שאתה מוציא חוב לגלות את המצבים שעוברים בהמשך הזמן, 
ממכתב למכתב, ובטח ה' יאיר עינינו בתורתו וכו'.
%break
ודעתי בזה, שיש לכם להרבות באהבת חברים. ואי אפשר לבוא לידי 
אהבה תמידית, רק על ידי דביקות. זאת אומרת, שתאחדו שניכם 
בקשר אמיץ. וזה יכול להיות,
%break
רק אם תנסו לפשוט את הלבוש שבה נתון הנשמה הפנימית, 
שהלבוש הזה נקרא אהבה עצמית. שרק הלבוש הזה מפריד בין שתי 
נקודות.
%break
מה שאם כן כשהולכים בדרך ישר, אז מן שתי הנקודות הנבחנים 
ל"שני קוים המכחישים זה את זה", באים לידי קו האמצעי, שהוא כולל 
ב' הקוים ביחד. וכשאתם תרגישו שאתם עומדים במערכת המלחמה, 
אזי כל אחד יודע ומרגיש שהוא זקוק לעזרתו של חבירו,
%page 1427
ובלעדיו אזי גם כח עצמו נחלש. אזי, כשמבינים שצריכים להציל את 
חייו, אזי ממילא כל אחד שוכח שיש לו גוף שצריך לדאוג על שמירתו, 
אלא ששניהם מקושרים בדיעה אחת איך ובמה לִנצל את השונא.
%break
לכן תזדרז את עצמך בזה, והאמת יורה דרכו ובטח תצליח. ותמשיך 
בחליפת מכתבים.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter ו
%H אגרת ו
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
את מכתבו של... השגתי, וטוב הוא עושה בזה שמפרש את פרטיו, עד 
כמה שידו מגעת, והשאר דברים מה שהוא מודיע לי, אני אקווה 
שבקרוב אני אסדר הכל על נכון.
%break
המתניתין אומרת "הכל חייבים בראיה". היינו שכל אחד ואחד צריך 
להראות בבית המקדש, שנאמר "יראה כל זכורך", מי שהוא בבחינת 
זכר היינו משפיע, צריך להרגיש שהקדוש ברוך הוא רואה אותו 
ומשגיח עליו.
%break
כמאמר חז"ל "סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר יראה 
יראה, כדרך שבא לראות, כך בא ליראות, מה בא לראות בשתי עיניו, 
אף ליראות בשתי עיניו" (חגיגה ד).
%break
"עיניים" היינו "אנכי" ו"לא יהיה לך". "אנכי" נקרא בחינת אהבה שהוא 
בחינת חסדים, בחינת אמונה, ו"לא יהיה לך נקרא" בחינת אשה שהוא 
בחינת שמאל. ורק אז זוכים להקביל את פני השכינה.
%break
"ולא יראו את פני ריקם אלא איש כמתנת ידו", היינו כמה שהיה לו 
אתערותא דלתתא, וכברכת ה', וכפי שה' יתברך האיר לו בזמן 
עבודתו, שיוכל להחזיק מעמד בזמן עבודתו, בזה יכולים לזכות 
להקביל את פני השכינה.
%break
ובגמרא (דף ד') על מה שכתוב במתניתין, "חוץ מחרש שוטה וקטן, 
תניא [למדנו], איזהו שוטה, המאבד מה שנותנין לו", שהוא פטור מן הראיה. 
היינו, שלא יכול לזכות לשום התלבשות דקדושה.
%break
ובזה פירשתי המאמר חז"ל, "ואמר רבי יוחנן, איזהו תלמיד חכם 
שמחזירין לו אבידה בטביעת עין, המקפיד על חלוקו להפכו" (שבת 
קי"ד). וצריכין להבין איזה גדלות יש בזה.
%break
לפי דרכנו זה פשוט. "חלוקו" נקרא הלבוש שעל הנפש, היינו שמקפיד 
להפוך את הרצון לקבל, בעל מנת להשפיע. וזה כלל, שכל אדם זוכה 
איזה פעם להתעוררות ממרום, ולמה מסתלק ממנו ההתעוררות הזו, 
הוא מטעם שאין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
%break
היינו שיש חכם ויש שוטה. "חכם" נקרא הקדוש ברוך הוא. "תלמיד 
חכם" היינו שלמד את מדתו של הקדוש ברוך הוא, להיות משפיע. 
ו"שוטה" היינו ההיפך מהקדוש ברוך הוא,
%break
שהוא רוצה להיות מקבל לעצמו, ובזה שנתעורר הכלי קבלה תיכף 
מסתלק ממנו את ההתעוררות.
%break
ובזמן שמקפיד להופכו את חלוקו, היינו בעל מנת להשפיע, תיכף 
מחזירין לו את אבידתו בטביעת עין, היינו שזוכה לעיניים דקדושה, 
לבחינת "אנכי" ו"לא יהיה לך". ודי למבין.
%break
אבל צריכין לדעת שיש בחינת מצוה ובחינת תורה, כמו שכתוב, נר 
מצוה ואור תורה.
והזהר הקדוש מבאר הטעם, משום מה הקריב מנחת שעורים בפסח, 
שהעומר היתה של שעורים, משום שסיהרא היתה בפגימותא,
%break
היינו שהיתה מילה בלי פריעה (ורק בלילה הראשונה היתה רק 
מבחינת אתערותא דלעילא). שענין "מילה" הוא סוד הסרת הערלה, 
שהוא זריקת הרצון לקבל.
%page 1428
וזכה על ידי זה לבחינת מצוה, לבחינת אמונה, הנקרא "תפילין של יד, 
יד כהה". ובחינה זו נקרא בחינת מלכות שמים, שהוא בחינת בהמה 
גימטריא שם ב"ן. וכן על ידי תיקון דספירת העומר בז' שבועות זוכין 
לבחינת קבלת התורה, שהוא בחינת שמים,
%break
זעיר אנפין גימטריא אדם. לכן בעצרת הקריבו שתי הלחם מן החטים, 
שהוא מאכל אדם.
%break
ובזה נבין את המתניתין "בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות 
האילן. אמר ר' יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו 
לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואות שבשדה, ומפני מה 
אמרה תורה הביאו לפני שתי לחם בעצרת,
%break
מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקדוש ברוך הוא הביאו 
לפני שתי לחם כדי שתתברכו פירות האילן" (ראש השנה ט"ז).
%break
צריך להבין איזה קשר יש למאכל בהמה עם תבואות שבשדות, ואיזה 
קשר יש למאכל אדם שהוא חיטים עם פירות האילן.
לפי דרכנו הוא פשוט - "עומר" היינו מאכל בהמה שהוא סוד אמונה, 
מצוה, יראת שמים, שמלכות נקרא בחינת בהמה.
%break
ו"שתי הלחם" הוא בחינת מאכל אדם, כמו שפירש רש"י, דר' יהודה 
לטעמיה דאמר שעץ שאכל אדם הראשון חיטה היתה. שאדם נקרא 
עץ השדה, והתורה נקרא עץ, כמו שכתוב "עץ חיים היא". וכיון שזוכין 
לבחינת תורה נקרא זה שבעצרת נידון על האילן.
%break
לא הארכתי במכתב זה. חדשות אין לי ונקוה שיהיה טוב.
ידידכם
%letter ז
%H אגרת ז
%break
שלום וכל טוב סלה, לידידי העומדים על משמרתם מול העננים 
והצללים, שהם כעת מול עם ה'. שאחרי ההסתרה הגדולה שירדה 
לעולם בזמננו זה, יתנוצץ עוד בהם זיק אור ה' בלבבם,
%break
שרכשו מאאמו"ר זצ"ל, שיודעים לשמור על נקודת לבבם, ועומדים 
ומחכים לתשועת עולמים ...
%break
הנני להוסיף כמה מילים, בקשר להשיחה של שיחת חולין שהתקיימה 
ביום א' לחודש זיו. שהתקשתה קושיא עצומה, למה לנו בעולמנו זה 
כל הדברים החילונים, היינו היגיעה והיסורים,
%break
אם ה' יתברך רצה להטיב לנבראיו בדברים של קדושה, שהנבראים 
ירגישו טוב טעם ועונג בדביקות ה', החולין הזו למה לי.
%break
לפי דעתך, היה מספיק עבור הנבראים רק קדושה לבד, ובשביל מה 
כל מערכת הקליפות. איזה רוחים ואיזה נחת רוח ותועלת, מביא זה 
להבורא יתברך, אם אנחנו מאמינים שהוא בעצמו ברא את כל המפעל 
הזה.
%break
ואמרת, שרק למעלה מהדעת יכולין לקבל את הענינים האלו. וגם 
דעתי נוטה, שכל הדברים הרוחניים שמקבלים למעלה מהדעת, זוכין 
אחר כך להתפשטות הדעת ה' לתוך האברים בהלבשה גמורה.
%break
כמו שכתוב "והריקותי לכם ברכה עד בלי די". אבל בדרך הלימוד גם 
כן אפשר להבין בטעם וסברה, כדרך התורה.
%break
ועיין בזהר (פרשת תזריע דף ל"ו [אות קה]), בהמאמר "שיש יתרון 
לחכמה על הסכלות" ובהסולם, שם מבואר שהגם שישנם הרבה 
דברים בעולם, ואם אין במה להתאחז, אין שום מושג והרגשה בכל 
הדברים הנפלאים שישנם בעולמנו זה.
%break
זאת אומרת, שאין לנו כלים להשיג את הדברים הפשוטים ביותר, 
שאנחנו מרגישים בהם את טעם הערבות והמתיקות והנעימות. שרק 
אחרי שיש לנו את הכלים המתאימים,
%page 1429
שנקרא רצונות לקבלת את המילוים הטובים, ושאי אפשר לנו לומר, 
שאנחנו היינו יכולין לקבל ולהשיג את הדברים בלי התשוקה להדבר.
%break
ונמשול משל. זה ידוע, שיש תענוג בתשוקה, זאת אומרת שיש תענוג 
בהתשוקה להדבר, ויש תענוג בהשגת הדבר. ושיעור התענוג 
בהתשוקה, תלוי בשיעור היסורים שאם לא ישיג את הדבר. היינו,
%break
שאם הוא מרגיש שאם לא ישיג את הדבר יהיה לו אכזבה בהחיים 
שלו, אזי התענוג מתלבש בשיעורי זמן של התשוקה והגעגועים.
%break
ונקח לדוגמא דבר יותר פשוט. מי ששותה מים להשקיט את הצמאון, 
אזי המים נאחזים בגדלות הכלי, זאת אומרת בשיעור היסורים של 
צמאונו. שבטח שאם נשאל לאדם בשעת שתית המים, אם הוא שבע 
רצון מן יסורי הצמאון, שעל ידי זה יש לו עכשיו תענוג מרובה מהמים,
%break
בטח שיגיד כן. ואף על פי זה, אם נייעץ להאדם אם רוצה אתה להנות 
מהמים, תאכל דברים מלוחים, ואל תשתה חצי יום, עד ששיעור 
הצמאון יעלה למדה שאחר כך תהנה מהשתיה. אז בטח הוא יאמר, 
"לא הן ולא שכרן". וכמו כן אם לא היה לנו את הכלים...
%break
וענין ר' עקיבא, "כל ימי הייתי מצטער מתי יגיע דבר זה לידי 
ואקיימנו"...
[חסר סיום המכתב]
%letter ח
%H אגרת ח
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
בתשובה למכתבכם, הריני להודיעכם שאין לי כעת מה להוסיף בכתב, 
אלא כמו שכתוב: "דבר אל בני ישראל ויסעו", שענין נסיעות ידוע לכם 
שפירושו הוא ללכת כל פעם ממצב א' למצב ב', שזהו ענין שינוי 
מקומות.
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל בפירוש "הסולם" על פסוק "יום ליום יביע 
אומר", וכתב שם שאי אפשר להיות יום אחר יום מבלי שיש מצב של 
לילה בינתיים, היינו שיש באמצע הפסקה,
%break
אחרת זה נקרא יום ארוך ולא יום אחר יום, וסדר העבודה הוא דוקא 
יום אחר יום. "ולילה ללילה יחוה דעת", היינו שיש באמצע בחינת יום, 
עד כאן לשונו.
%break
וזה סדר הנסיעות. לכן אל תפחדו משום מצבים, רק כנ"ל - "ויסעו", 
ללכת קדימה. ולכן בכל פעם צריכים להזרים זרם חדש, כמו שכתב
לי ... במכתבו האחרון את הפסוק "חדשים לבקרים רבה אמונתך", ודי 
למבין.
%break
דרך אגב אני מגלה לך את מחשבתי ורצוני, הגם שאין דרכי בכך, 
ובכל זאת יש לי רצון וחשק לגלות לך מה שעלה על רעיוני לחשוב על 
אנשי טבריה ולדעת מה ואיך הם מביטים עלינו, באיזה פנים, היינו או 
בסבר פנים יפות או בעזות פנים.
%break
וארשום לכם במכתבי זה איך שאני מצייר לי את הציור של אנשי 
טבריה ומה שאני מתאר לעצמי. ואע"פ שלא תארתי את עצם דמותה 
של טבריה ובכל אופן מה שאני חושב אני כותב לכם. כי כעת אני 
משתחרר מעט מטרדותי הפרטיות והכלליות,
%break
ולוקח לי שעת הפנאי, ומרים את ראשי להסתכל במחזה אשר 
מתרחש שם. אזי כאילו אני רואה שם שלשה סוגי אנשים, שהם שלש 
צורות ודמויות המלובשות בשלשה סוגי גופים.
%break
א'. יש חלק גדול, כמעט רובא דרובא, אע"פ שאני חושב שהם חושבין 
עלינו רעות או טובות, או שמכבדין אותנו או שמזלזלין בנו - לאמיתו 
של דבר אנחנו בעיניהם למטה מכל בקורת, היינו שלא חושבין עלינו 
שום דבר ולא מרגישין בנו,
%break
וכאילו שאנחנו לא נמצאים בכלל בעולמנו זה אתם יחד בכדור הארץ. 
ואפילו שהם שומעין באיזה מקום ובאיזה זמן שיש מציאות כזו 
הנקראת חסידי הרב אשלג זצ"ל, אבל מה זה מענין אותם, הם 
טרודים כל היום בפרנסתם,
%page 1430
הן מבחינת התאוה והן מבחינת הכבוד והן מבחינת רוחניותם, ואין 
להם שום צורך להסתכל על דברים של מה בכך כמו אנחנו שאנו רק 
קומץ קטן של אנשים, ובפרט ששמעו שיש מחלוקת בתוך הקומץ 
הזה, ו"אין הקומץ משביע את הארי",
%break
היינו שהקומץ כל כך קטן ובלתי חשוב בעיניהם שיתן להם שביעה 
וסיפוק נפשי אם יכניסו אותנו בתוך מוחם ומחשבתם בכדי להחליט 
עלינו הן לטב והן לביש, שכל כך אנחנו בעיניהם כנחות דרגה, פשוט 
למטה מכל בקורת, שאפילו רגע קט לא כדאי לבזבז עלינו זמן.
%break
ואפילו שאני חושב שהארי הזה חושב עלינו כל מיני מזימות, אבל לא 
דובים ולא יער, אלא כנ"ל.
%break
סוג הב', המה אותם האנשים שמכבדין אותנו ואנחנו כבר תופסים 
אצלם מקום מציאות בעולם, שהם כבר מסתכלים עלינו כמו על אנשים 
בעלי ערך ובעלי צורה ובעלי שיעור קומה,
%break
והם כבר עושים לנו הטובה הגדולה ביותר בזה שהם מקציבים לנו 
מקום וזמן במוחם ומחשבתם בשעת הפנאי, והם כבר מעיינים בנו 
ונותנים תשומת לב לעקוב אחרי עמדתינו ופעולתינו,
%break
בכדי לראות ולקבוע אם באמת אנחנו אנשים בעלי מדות טובות וישרי 
לב שכבר לבקרנו ברוח של בקורת אם באמת נמצא משהו אצלינו.
%break
וכשהם עושין חשבון לנפשם, אזי הם רואין שסוף כל סוף התקבצו 
קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד תחת מנהיג אחד, וברוח 
גבורה למעלה מגבול האנושי הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם, 
ובטח שהם אנשים אמיצי לב בעלי רוח תקיפה,
%break
והחלטתם עזה כנחושה לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם 
לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם 
האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה למען כבוד 
שמו יתברך.
%break
אבל יחד עם כל החשבונות שעשו לעצמם, כשמתחילים להסתכל על 
עצמם, היינו לפי הדעות הקדומות ונגיעות עצמיות מבחינת התאוה 
והכבוד,
%break
אזי המה נאלצים להחליט כולם פה אחד - ואפילו שבינם לבין עצמם 
יש מרחק רב ושינוי צורות בין אחד לשני ואף פעם הם לא יכולים לבוא 
לכלל דעה אחת בשום פנים ובשום אופן,
%break
ויכול להיות אפילו ששונאים זה לזה ואין אחד יכול לעמוד בד' אמותיו 
של חברו וכל אחד רוצה לבלוע את חברו חיים שאולה - מכל מקום 
נגדנו כולם מתאחדים ומחליטים בפה מלא ובשפה אחת שלא כדאי 
להם להתחבר איתנו יחד.
%break
ומאחר שהם משוחדים מחמת הרצון לקבל שבהם, ו"השוחד יעור עיני 
חכמים", אזי תיכף המה רואים את ההיפך ממה שחשבו עלינו, ואחרי 
כל התהילות והמעלות הטובות שראו בנו שכדאי וראוי לכבד את כל 
אחד מאתנו,
%break
אבל אחרי ההחלטה שהם עשו אזי תיכף הם מוציאים לפועל את פסק 
דינם בהתלהבות ובקנאות יתירה, והוא מטעם שאנחנו מבאישים את 
ריחם עם דעותנו, שמצד אחד הם רואים שהאמת איתנו ומצד שני 
מעיקה להם הדרך שלנו.
%break
ובכדי לפטור את עצמם אין להם עצה אחרת אלא להכחידנו ולמחות 
את שמנו מתחת שמי הארץ, ונותנין על זה מרץ וכח ומח בכדי לפזר 
אותנו לד' רוחות העולם, ועל זה המה מטכסים עצות לשים מכשולים 
ואבני נגף על אם הדרכים שלנו,
%break
ומשתמשים בכל מיני אמצעים בין כשרים ובין להיפך, אפילו 
שהאמצעים הללו זרים לרוח התורה ולרוח האנושי לא איכפת להם, 
משום שהם רואים שלא תהיה תקומה להרצון לקבל שלהם אם תהיה 
לנו איזו שליטה והתפשטות מטרתנו לאנשים תמימי דעה וישרי לב,
%break
שאז יהיה לנו הכח להראות להם את האמת.
ודבר זה רע להם, שיותר כדאי להם שיעשו מה שלבם חפץ - ויחד עם 
זה יהיו "פני הדור", בעלי השפעה ובעלי הנהגה רוחנית. ובשביל זה 
הם חושבין מזימות של הרס וחורבן להעתיד שלנו,
%page 1431
והם אומרים: "יפה שעה אחת קודם", שבעודם באיבם יותר קל ויותר 
יפה להשפיל את כבודם שלא ישאר זכר מהם.
%break
ומכל מקום אנחנו צריכים להחזיק להם טובה וליתן להם אלף יישר-כח 
בזה שמכבדין אותנו ומחשיבים את עמדתנו, בזה שאומרים לכל 
הפחות שיש משהו שצריכים לבטל,
%break
זאת אומרת שלא להשגיח בזה שהם מבטלין אותנו כעפרא דארעא - 
אבל על כל פנים אנחנו איזו מציאות כל שהיא, מה שאין כן אנשים 
מסוג הא', שאין להם שום חשבון וחשיבות וסבורים שלא כדאי לשים 
לב בכל מה שמתרחש במחיצתנו,
%break
והם לא מתפעלים מהחולשה שבנו בזה שאנחנו חושבים שהם 
עוקבים אחר מעשינו ומשום זה אנחנו מונעים את עצמנו מלעשות 
כמה פעולות שמא יהיה זה שלא לרצונם, וזה גורם לנו הרבה פעמים 
שאנחנו בורחים משדה המערכה מפני הפחד של אנשים מסוג הא',
%break
ואליבא דאמת אין אף אחד מהם שישים לב ויחשוב משהו עלינו. ואולי 
זה כמו שכתוב: "ונסתם ואין רודף". לכן כדאי לנו לשמוח עם האנשים 
השייכים לסוג הב', שלכל הפחות הם מתלוצצים ומבזים ומשפילים 
ומדברים סרה ודופי בנו,
%break
היינו כנ"ל, שלכל הפחות אנחנו מציאות בעולם ולא כל כך בנקל עלה 
בדעתם שיחליטו למחות את שמנו מעל פני האדמה חס ושלום.
%break
וסוג הג' - אני מוצא שם אנשים דורשי טובתנו ושלומנו, אבל במתי 
מעט, היינו מיעוט רבים שנים. ואני מכנה אותם בשמותם בראשי-
תיבות בֹּשׂמָ"א, היינו ב... ש... מ... א... שבלשון הקודש הם מכונים 
בֹּשׂ"ם ובלשון תרגום בֹּשׂמָ"א,
%break
שתרגום הוא בחינת אחורים, זאת אומרת שהם צריכים לזכות לאור 
הפנים, שיהיו כל מעשיהם בקדושה הנקראת לשון הקודש.
%break
ומה עלי לעשות בזמן שאני רוצה לתאר ולצייר את אהובי נפשנו 
הנמצאים בטבריה אזי אני מרגיש שטבריה היא עיר הומיה, שסוג הג' 
הנ"ל המלובשים בשני גופים, נמצאים מעורבים במערבולת ומשוטטים 
בין כל הרצונות והדעות המלובשים בגופים אחרים,
%break
היינו בסוג א' וב', אזי קשה לי למצוא אותם, היות שהם נמצאים כמו 
בערמה גדולה של קש ותבן, ואיך אפשר למצוא שתי פנינים יקרות 
שהם שתי חיטים שהם בטלים ברובא דרובא.
%break
והגם שהדין הוא ש"בריה אפילו באלף לא בטיל", אבל הם צריכין 
להחזיק מעמד ולצעוק ככרוכיא שהם בריה מלאה חיות.
%break
ומזה נבין המשל המובא בחז"ל: שהקש והתבן והחיטה מדיינין זה עם 
זה בשביל מי נזרעה השדה. וטענתם של הקש והתבן נראית כל כך 
צודקת עד כדי כך שאי אפשר לשכנע אותם ויש לפעמים פחד 
שהחיטה תכנע תחת שליטת הקש והתבן.
%break
שהקש והתבן טוענים: הלא אנחנו הרבים, ואתם החיטים כאין וכאפס 
נגד הגדלות שלנו, אנחנו בעלי קומה ואנחנו נולדנו טרם שאתם באתם 
לעולם, זאת אומרת שבזמן שאתם לא הייתם שום מציאות אנחנו כבר 
היינו גדולים בעלי צורה ונראית גדלותנו לעין כל,
%break
ומרחוק אנחנו מרהיבים את העין שאנו נותנין יופי לכל השדה. מה 
שאם כן אתם החיטים כל כך קטנים ונסתרים ורק בתשומת לב 
מיוחדת כשמתקרבים אליכם אזי יכולים לראות אתכם. על כרחך זהו 
מפני חוסר יכולתכם.
%break
מה שאם כן אנחנו נותנין מקום ומקלט לאנשים עיפים התועים 
בדרכים ואין להם מקום להניח את ראשם, אנחנו לוקחים אותם 
במחיצתנו ומכסים אותם מפני הרוחות וחיות רעות שלא יראו אותם. 
ומי יכול להנות מכם?
%break
"וכיון שהגיעה זמן הגורן אזי כולם יודעים בשביל מי נזרעה השדה". 
מאחר שהקש והתבן אינם ראויים יותר אלא למאכל בהמה ואין להם 
שום תקוה שיהיה להם יותר גדלות מכפי שיעור הגדלות שהם 
נמצאים עכשיו, מה שאם כן החיטה,
%break
לאחר כמה תיקונים, היינו ששוברין את החיטה ומנפים אותה בכמה 
נפות ונותנים בה יין ושמן ומכניסים אותה לתוך האש, אז היא עולה 
על שלחן מלכים וראויה לעשות ממנה מנחה לה'. וכל הזכות שיכולין 
לזקוף על הקש והתבן הוא בזה שהם המשמשים להחיטה,
%page 1432
שהם גדלוה והיניקוה, זאת אומרת שלקחו מזונות מהאדמה והעבירו 
את המזונות לחיטה, וחשוב הוא להם לעול ולמשא שהחיטה היתה 
רוכבת על שכמם של הקש והתבן וחשבונם כעבד המשמש למלך 
וכשפחה המשמשת לגבירתה.
%break
אבל לפני זמן הגורן, היינו לפני הגמר, אין ביכולת להבהיר את נכונות 
וכנות המציאות כשהיא לעצמה, אלא כל אחד בשלו, היינו שכל אחד 
טוען לפי הרגשתו. ולהתחשב עם האמת בלי להשגיח אם זה יגרום 
איזה שפלות ואי נעימות זה לא דבר פשוט כל כך,
%break
רק מי שיש לו לפצל כל דבר לפרטים רבים עד להוציא כאור צדקו 
ואמיתותו של הדבר, ולזה צריכים זכיה מן השמים שלא להלכד ברשת 
של אהבה עצמית ולהסחף בזרם השוטף של הכלל כולו.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שקשה לי למצוא אתכם כשאתם לבדכם בלי שום 
עירוב מרצונות ודעות אחרות, היות שכולם מסתירים אתכם, כנ"ל 
מהמשל של החיטה.
%break
אבל מצאתי עצה לנפשי, כדוגמת זמן הגורן הנ"ל. שרק בלילה אחר 
חצות, שאז רוח הלילה נושבת ומפזרת את הערמה של הקש והתבן 
וכולם מונחים שטוחים על פני השדה כפגרים מתים, היינו על מטתם 
בתרדמת השינה,
%break
אזי יוצאים לחפשי ב' החיטים ושוברים את לבם לאביהם שבשמים 
ונכנסים לתוך שלהבת אש התורה עד אור הבוקר עד שהגיע זמן 
התפילה, אז נפשם יוצאת בדברם דברי אלקים חיים,
%break
אזי אני חושב שהזמן מוכשר להשתעשע עם הפנינים היקרים היוקדים 
כרשפי אש להכלל בכלל ישראל בעזרת צור גואלו, ומי יתן ה' ודי 
למבין.
%break
וארשום עוד כמה דברים אחדים בעניני אהבה. זה ידוע שאין אור בלי 
כלי, זאת אומרת לכל תענוג מוכרח להיות איזה לבוש שאור התענוג 
יתלבש בו. ונקח לדוגמא בעת שהאדם רוצה לרכוש מעט כבוד היינו 
שיהיה מכובד בעיני הבריות,
%break
אזי מדרגה ראשונה שלו היא הבגדים שלו, שיתלבש במלבושי כבוד, 
כמאמר רז"ל: ש"רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותא". אזי הסדר הוא, 
שמוכרח לתת סכום יגיעה עד שישיג את הלבוש היקר,
%break
וגם אחר כך שכבר השיג את הלבוש מוטל עליו חוב גדול לשמור אותו 
מכל מזיק ופגע, היינו, כל יום הוא צריך לנערו מהאבק שלו, ואם קיבל 
איזה כתם ולכלוך הוא מוכרח לכבסו ולגהצו. ובעיקר הוא צריך לשמור 
אותו מהמזיק המסוכן ביותר הנקרא עש,
%break
ואם אכנהו בלשון יידיש - הנקרא מול, שזהו מין יתוש קטן שאי אפשר 
לראותו. והתקון הראשון הוא שלא לבא במגע עם בגדים ישנים,
%break
וגם יש סגולה נפלאה הנקרא בלע"ז "נפתלין" והתרופה הזו משמרתו 
מהמזיקים הנקראים מולים. וכשיש לו הלבוש אז מוכן לקבל בתוכו את 
אור התענוג המלובש בבגדי כבוד.
%break
וכמו כן בעניני אהבה: בכדי לזכות לאור אהבה גם כן מוכרחין למצוא 
לבוש בכדי שהאור יוכל להתלבש בו. וגם בהלבוש הזה נוהגים אותם 
תנאי השמירה, היינו להזהר מ"אבק" לשון הרע, ובפרט מהמזיק של 
היתוש הנקרא מול [מויל ביידיש פירושו פה,
%break
ולשון נופל על לשון], שענינו אנשים בעלי צורה ופיהם רק בשמים, 
שאתם חושבים שכבר "מלו" את עצמם מברית המעור והלשון 
ומערלת הלב, ובתוך תוכם נמצא המזיק שיכול להזיק לכם, ואי אפשר 
לשמרו משום כולו נאה וכולו יפה.
%break
לכן היתוש הזה יש לו צורה קטנה, שמבלי תשומת לב מיוחדת אי 
אפשר להבחין בהמזיק הזה המגיע מהנימולים האלו שהם יכולים 
לקלקל את הלבוש היקר הזה. וזה ידוע שהמול הזה מזיק ביותר 
לבגדי צמר, היינו אותיות מרץ,
%break
שמקלקלים את המרץ של העבודה. ויתוש, מלשון "ויטוש אלוה 
עשהו", ובלשון תרגום: "ושבק פלחן אלהא דעבדיה".
%break
מנהג העולם הוא, למי שיש לו בגד יקר של צמר אסור לו לבוא במגע 
עם לבושים ישנים. היינו, שצריך לשמור שלא לבוא במגע עם "אלטע 
חסידים", שהם מקלקלים את המרץ כנ"ל מאחר שהם כבר לא 
מסוגלים לעבודה לכן כל דבריהם הם אך ורק להחליש את המרץ.
%page 1433
ואפילו מי שיש לו לבוש חזק של אהבה שהוא דומה לעץ, היינו שיש לו 
בחי' עצמיות, גם כן יש להזהר מהמול הזה, אם המול הזה נכנס 
בהעץ גם כן יכול להזיק, כמו שאנחנו רואים שהעץ מתפורר ונרקב 
מחמת המול הנכנס בתוכו.
%break
והתרופה היחידה היא נפתלין, מלשון "נפתולֵי" שאונקלוס מתרגם 
לשון תפילה, היינו להתפלל לה' שהמזיק הזה לא יהיה לו רשות 
להכנס בתוך לבושו.
%break
ובלבוש של כבוד צריכים להזהר שאם יש עליו נוצות של תרנגולים 
צריכים להסירם, וגם לא להכנס עם הלבוש במקום שנמצאים נוצות 
של תרנגולים. ובלבוש של אור האהבה זה מתפרש: נוצות מלשון 
ניצים, היינו מריבות של תרנ-גולים.
%break
היינו, מהרננות והרינון של אנשים שהם עדיין בגלות, שהם גולים 
מדרך האמת ומשועבדים לאהבה עצמית, וכל הרינון וההלל שהם 
מראים בעת התורה והתפילה שלהם הם גורמים ריב בנפשכם, 
שאתם מתחילים לעשות מלחמה בדעותיכם עם מי האמת והצדק,
%break
וזהו מקלקל ומלכלך את לבושכם המסוגל שישכון בו אהבה. לכן 
עליכם להזהר לא לבא במקום נוצות של תרנ-גולים, כדי שלא תהיה 
לכם אחר כך עבודה לנקות את עצמכם מהנוצות האלו.
%break
ואנחנו רואים, שאצל אנשים המתיגעים לרכוש את אור הכבוד - אם 
לא שומרים את הלבוש כדבעי, אזי כשיוצאים החוצה תיכף החיצונים 
מתאחזים בלבושיהם בזמן שהם רואים שאין להם לבוש יפה וראוי 
המתאים לכבוד הבריות,
%break
היינו שהבריות יראו שהוא מקבל עליו מרותם; והוא משועבד לאלו 
האנשים העומדים מבחוץ עד כדי כך שהוא מוכרח לתת יגיעה רבה הן 
בהשגת הלבושים והן בשמירת הלבושים, וכמו כן באופנה,
%break
היינו צורתן ואופן הלבשתם - הכל בדיוק לפי טעם הבריות האלו שהוא 
עומד תחת מרותם. זאת אומרת שדוקא מאלו שהוא מקוה לקבל מהם 
כבוד, לאלו הוא מוכרח לעבוד ביגיעה רבה למצוא חן בעיניהם ושהם 
ישפיעו לו את אור התענוג המלובש בלבושי הכבוד.
%break
ואם חס ושלום לא ישמש להם כל צרכם אזי הוא יכול לבוא חס ושלום 
לתוצאות בלתי נעימות, היינו שלא די בזה שלא ישפיעו לו את הכבוד 
מה שהוא דורש מהם, אלא להיפך, שכולם יבזוהו וישפילוהו וישפיעו 
לו הרגשה של נחות דרגה.
%break
וההרגש של נחיתות ישפיע עליו שקודם תבוא לו בחינת עצבות, 
ואח"כ בחינת עצלות, ואח"כ ירגיש שכל העולם חשך בעדו ואין רואה 
שום תקוה בחיים שיהיה לו מקום לשאוף תענוג,
%break
ורק עצה אחת הוא מוצא לנפשו - ללכת הביתה ולעלות על המטה 
וישטח את עצמו מלא קומתו בשכיבה ויתחנן במר נפשו ויקוה 
שתתקבל תפילתו,
%break
היינו שמצפה שמלאך השינה שהוא אחד משישים ממיתה הוא ישפיע 
לו את אור התענוג של השינה. זאת אומרת שרק לתענוג כזה הוא 
יכול לקוות.
%break
ואם חס ושלום מלאך השינה אינו מרחם עליו, ואינו רואה לעצמו שום 
תרופה, אזי הוא נמצא במר נפשו ואין לו אז עצה אלא לקבל תענוג 
מהתרופה המקובלת אצל אנשים מיואשים שהם רוצים לשפר את 
עצבונם,
%break
אז הולכים ולוחמים עם היצר של הרוצה בקיומו, מתגברים עליו, 
וממשיכים תענוג מהמלאך הנקרא "מאבד את עצמו לדעת", זאת 
אומרת שהם מרגישים שרק המלאך הזה יכול להוציאם ממר נפשם.
%break
ובטח שיכולים להבין שתענוג מהמלאך הנ"ל גם לא משיגים בלי יגיעה 
ויסורים נוראים ובמלחמה נפשית עצומה ואיומה.
%break
לכן "חכם עיניו בראשו" ויודע ורואה מראש מה שיכול לרכוש ומה 
שיכול להשיג אם לא ישמור את חוקי ותנאי אנשי דורו, זאת אומרת כל 
מה שהאנשים החיצונים מחייבים אותו הוא מוכרח להכנע ולקבל על 
עצמו את כל מה שדורשים ממנו,
%break
אחרת הם יענישו אותו תיכף בעולם הזה, זאת אומרת שהשכר 
והעונש מגולים בעולם הזה ולא צריכים לאמונה למעלה מדעת.
%break
ומזה נוכל להבין מקל וחומר: בכדי להשיג את הלבוש שילביש את אור 
התענוג של אהבה, שהלבוש הזה עשוי מחומר עדין מאד - עד כמה 
ובאיזה שיעור זהירות ושמירה יתירה ותשומת לב מיוחדת צריכים 
בכדי לשומרו מהחיצונים,
%page 1434
שלא יתאחזו ויקלקלו את הלבוש היקר הזה שנקנה ונרכש על ידי 
יגיעה ודמים תרתי משמע.
עכשיו אבאר לכם איך ובאיזו צורה אני מתחיל להשיג את הלבוש של 
אהבה.
%break
הנה הסדר של עשיית לבוש מתאים, מוכרחים מקודם לארוג חתיכת 
סחורה, היינו שלוקחים חוטים ונותנים שתי וערב ביחד, שעל ידי 
השתי וערב מתרקמת חתיכת בגד. לכן גם אני לוקח נימא של שתי 
בתוך נימא של ערב, "נימא" מלשון "נימא בה מילתא",
%break
"שתי" מלשון תשי - "צור ילדך תשי", היינו שאני מתחיל לפעול עם כח 
הזכרון שלי, ותיכף עולה בזכרוני שחברי דיבר עלי דברים לא טובים, 
שהדיבורים האלו הביאו לו אח"כ שעשה לי מעשים לא טובים, 
שהנימא הזו מתשת את הידידות והרעות והאחוה.
%break
ואח"כ עולה ברעיוני נימא של ערב, היינו ששמעתי שחברי דיבר עלי 
דברים טובים שהביאו לו מעשים טובים שהם ערבים ומתוקים לחיכי, 
זאת אומרת שאני שומע ורואה שחבירי פונה מכל עסקיו וחושב ופועל 
רק לטובתי כדי שיהיה לי תענוגים ערבים.
%break
ואז משתי הנימות האלו נעשה אצלי ערבוביה, שאני לא יודע מה 
להחליט ולהגיד, או שהאמת היא כדברי השתי או כדברי הערב.
%break
וזה ידוע שכל מה שנמצא בעולמנו זה הוא בצורת חיוב ושלילה: ימין 
ושמאל, אמת ושקר, אור וחושך, ישראל ועמים, קודש וחול, טומאה 
וטהרה, רע וטוב. והוא לסיבה שאי אפשר להבחין טעם בטוב - אם לא 
מרגישים טעם המר ברע. וזה ענין מה שאמרו רז"ל:
%break
"להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים", שענין פרע מלשון 
"ופרע את ראש האשה", היינו, שמהרשעים יכול לקבל עזרה בכדי 
לגלות את הטעם וההרגשה האמיתית בשכר הטוב של הצדיקים.
%break
ומשום זה בעת אריגת הבגד אני עומד ומשתומם ומחכה לפסק הדין 
שיוציא את עוני השכל המלובש בי. והיות שאני עסוק עכשיו באריגת 
לבוש של אהבה בכדי שישכון שם אור התענוג, לכן אני כבר משוחד 
ואני נוגע בדבר,
%break
לכן אני מחליט כדברי הערב, שהתורה רמזה לנו ש"השוחד יעור עיני 
חכמים", אם כן כבר לא חשוב לי אם האמת היא כפי בחינתה עצמה 
אלא חשובה לי המטרה שרצויה לי עכשיו בזמן זה,
%break
היינו בזמן התרקמות לבוש של אהבה. אז כבר יש לי קו מכריע 
באמצע, ז"א שתמיד המטרה היא היא המכרעת בין ימין ושמאל.
%break
ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי 
אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני 
רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים 
מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל,
%break
ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי 
והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי 
עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל 
להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי,
%break
ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות 
בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, 
עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים.
%break
אני מוכרח לקצר מפני שהחג ממשמש ובא.
ידידכם
ברוך שלום הלוי
%letter ט
%page 1435
%H אגרת ט
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
"והיה עקב תשמעון, מצוות שאדם דש בעקביו" (ילקוט).
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שענינו הוא אמונה, שזה דבר קל בעיני האדם, 
ודש את זה בעקביו.
%break
ולהבין את זה ביותר בהירות, נבאר את מה שאמרו חז"ל (תנחומא) 
וזו לשונם: והיה עקב, זה שאומר הכתוב "למה אירא בימי רע, עון 
עקבי יסובני" (תהלים מ"ט). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן 
תורה לישראל, שיש בהם תרי"ג מצוות,
%break
ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצוות קלות, שאין בני אדם 
משגיחין בהן, אלא שמשליכין תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך 
היה דוד מתירא מיום הדין ואומר, רבונו של עולם, איני מתירא מן 
מצוות החמורות שבתורה שהן חמורות,
%break
ממה אני מתירא, מן מצוות הקלות שמא עברתי על אחת מהן, אם 
עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהיתה קלה. ואתה אמרת הוי זהיר 
במצוה קלה כבחמורה, לכך אמר "למה אירא בימי רע", וכתוב "גם 
עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב". עד כאן לשונם.
%break
ויש לשאול, ידוע הוא שיותר קל לקיים מצוות קלות ממצוות חמורות, 
שפירוש קל היינו שקל לעשות, וחמור שקשה לעשות. ומדוע הוא 
מפחד שמא עבר על מצוות שהם בקלות לעשות אותם, יותר ממצוות 
שקשה לעשותם. ואחר כך מביא המדרש,
%break
היות שהיה מפחד מפני דברים הקלים, לכן מסיים "גם עבדך נזהר 
בהם בשמרם עקב רב", שהיה צריך זהירות ושמירה בכדי לקיים את 
הדברים הקלים יותר מבחמורות.
%break
ויש להבין, שענין הקלות והחמורות העולם קובע מה שנקרא קלה, 
ומה שנקרא חמורה. והיות שהעולם דבוק בחיצוניות, לכן העולם יודע 
שהעיקר מה שצריכים להזהר על המעשים, כי זה נגלה לכל. היינו, 
שיש לכל אחד מידה ומשקל לראות כמה מעשים שעשה ביום,
%break
וכמה שעות היה עוסק בלימוד התורה. וחבירו, כשרואה שהשני עושה 
כמה מצוות ויושב כמה שעות ולומד תורה, היה לכבדו ולהוקירו. וחס 
ושלום, כשאינו רואה מעשים טובים אצל חבירו, אז הוא כבר רואה 
שחבירו בשפל המצב,
%break
והוא כבר רחוק מתורה ועבודה. כי אינו יכול לראות (רק) מה שהוא 
בהתגלות, ולפיכך נקראים מעשים מצוות חמורות.
%break
וזהו לפי דעת האמת חמורות. כי כל ענין הקדושה הוא "נעשה 
ונשמע". כי עיקר הוא המעשה, כי רק המעשה יביאו לידי השמיעה, 
שנקרא בחינת לשמה, כי על ידי שלא לשמה נבוא לשמה, ובלי 
מעשים אי אפשר להגיע לשום מדרגה.
%break
ולכן קבעו דעת העולם היות שעיקר הוא המעשה, וזהו החמורה 
ביותר, עשו בשביל זה, את המחשבה היינו הכוונה לבחינת קלות 
ושפלות. היינו שלא כדאי לתת זמן ויגיעה לזה, כי עיקר הוא המעשה.
%break
והגם שאמת הוא שעיקר הוא המעשה, אבל זהו רק מטעם הסגולה. 
זאת אומרת שעיקר העצה להגיע לשמה הוא המעשה, אבל משום זה 
עזבו העולם את התכלית הנרצה, שהוא לעשות לשם שמים. כי העסק 
בתורה ומצוות יש בהן סגולה לזכך הגוף בכדי להגיע לשמה,
%break
אבל הם עזבו את המטרה והתכלית, ועשו את העשיה לבחינת 
תכלית. וזהו אצלם חמור ביותר.
%break
ועל מחשבה שהוא הכוונה שיהיה לשמה, עשו דבר "קל" זאת אומרת 
שמי שרק עוסק בתורה ומצוות, ואינו מתענין להתיגע שיהיה לו כוונה 
לשמה, נחשב אצלם שזהו עבירה קלה,
%break
ולא כדאי להטריח את עצמו על זה. כי אפילו שיתיגע את עצמו אף 
אחד לא יראה עד כמה שהוא נותן יגיעה בכדי שיכבדו אותו, כי דרך 
העולם הוא רק שלא לשמה.
%page 1436
ובכדי שהעולם ילכו בדרכי השלא לשמה, בתחילת העבודה, היה 
הכרח שלא יראו את האמת, היינו שלא משימים לב בכלל לזה, כי זה 
דבר קל שלא כדאי לעבוד. אחרת, אם לכתחילה בעת שנכנס לעבודת 
ה' שיראה את חומריותו שבדבר,
%break
היינו כמו שאמרו חז"ל, "הלומד שלא לשמה מוטב שנהפכה שלייתו 
על פניו", מי ירצה לכנס בעבודה.
%break
והיות שאין דרך אחרת לכנס לשמה אלא דווקא מתוך שלא לשמה 
באים לשמה, ממילא היה הצורך להסתיר האמת ולומר שעיקר 
החומריות שבדבר הוא המעשה, והמחשבה לא כל כך חשוב.
%break
וענין קל יש לפרש מלשון קלות שלא כל כך חשוב, וחמור נקרא משהו 
חשוב. ועוד יש להבין שהוא מלשון קלה ובזויה וקלון, היינו שבזמן 
שהאדם מתחיל לעבוד על הכוונת העבודה הזו הוא בזוי אצל האדם, 
היות שעיקר הכוונה צריך להיות לזכות לאמונה,
%break
ומטבע האדם להחשיב את השׂכל ולא מה שהוא למעלה מהשכל.
ובזה יש לפרש המדרש, שאמר דוד ממה אני מתירא מן המצוות 
הקלות, שמא עברתי על אחת מהן אם עשיתי אם לא עשיתי מפני 
שהיתה קלה, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה.
%break
ויש להבין מהו הפירוש "אם עשיתי אם לא עשיתי" הלא הוא צריך 
לדעת אם עשה ומדוע הוא לא זוכר.
%break
אלא כנ"ל, שהקלות היינו על הכוונה דלשמה, על זה הוא לא יכול 
לדעת בבירור אם היתה כוונתו לשם שמים. כי במצוות החמורות היינו 
על המעשים, אני יודע שנזהרתי בהם, היות שיש על זה דעת רבים, 
שצריכים לשמור את המעשים.
%break
אבל על הכוונה, על זה אין לי דעת רבים, כי אין העולם נזהר בזה 
שיהיה הכוונה לשם שמים, לכן היה מתירא שמא לא היתה כוונתו 
בסדר. ועל זה מסיים המדרש, "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב 
רב".
%break
היינו שעל ידי הפחד שהיה מפחד שלא יהיה נמשך אחרי הרבים, 
שסוברים שענין הכוונה אם הוא לא בסדר הוא לא כל כך עון גדול, 
אלא עשיתי לעצמי שמירה וזהירות, על עקב, היינו על הכוונה, שדעת 
העולם הוא שהוא בחינת עקב.
%break
זכה לבחינת לשמה בקביעות, על כל המעשים שיתקנו אצלו אפילו 
המעשים של העבר.
%break
וזה פירוש "והיה עקב, מצוות שהאדם דש בעקביו", היינו שדעת 
הרבים הוא שאינו כל כך איסור ועון גדול, אם זהירים שיהיה בכוונה 
לשמה, ועל עבודה זו נעשה אדם "עבר ושנה", וזה נקרא שדש 
בעקביו, ואין שׂם לב לזה מטעם כי דעת רבים מסיעתהו.
%break
אבל צריכים לדעת שזהו תיקון העולם, שלא יראה את האמת. כי לא 
כל אדם מסוגל ללכת בדרך האמת, כמו שאמרו חז"ל, "אחד יוצא 
להוראה", ומשום זה אין מראים לאדם את מצבו האמיתי בדרכי ה', 
היינו שיהיה לו יכולת לעסוק בתורה ומצוות,
%break
ושיחשוב שכל כוונתו הוא לשם שמים, כמו שאמרו חז"ל "אין אדם 
רואה חוב לעצמו", לכן האדם דן את עצמו תמיד לכף זכות.
%break
מה שאם כן מי שרגיל בעבודה, ורוצה לראות את האמת בכדי ללכת 
בו, וכל חשקו הוא לתקן את מעשיו, אז כפי ערך תשוקתו להאמת, כן 
ממש באותו שיעור מראים לו מן השמים את שיעורו האמיתי, איך 
שהוא מרוחק מענין עבודה דלשמה.
%break
ומזה מוכרח הוא להיות בשיפלות, כיון שהוא (רואה) את הרע 
שבקרבו יותר מכל בני דורו. כי כל העולם אין רואים את האמת, איך 
שמונחים תחת שליטת הרע, ובעבודה דלשם שמים עוד לא התחילו.
%break
והוא כן רואה איך שאין לו שום יכולת לעשות שום דבר לשם שמים, 
וממילא הוא מרגיש שהוא נפרד מהקדוש ברוך הוא.
%break
ומרגיש בעצמו שהוא כמו מת, כיון שהוא נפרד מחיי החיים, וכיון 
שהוא מרגיש טעם מיתה ממילא הוא בתכלית השיפלות, כי אין לך 
שפל ממת. ואז הוא צועק "טוב לי מותי מחיי",
%break
כי לכל הפחות לא יפגום בתורה ומצוות, היינו להשתמש עם דברים 
קדושים לתועלת עצמו, כי אז הוא מרגיש שהוא משמש בשמות 
הקדושים לצורכי חול.
%break
ומשום זה, בשיעור שהולך בדרך האמת הוא נעשה שפל ממילא. לכן 
מי שמתגאה זהו סימן שעוד לא זכה לראות את האמת, ובודאי אין לך 
שיפלות גדולה מזו, כיון שמונח ראשו ורובו תחת שליטת השקר.
%page 1437
ויש שמתחכמים להתגאות בזה שהם רואים את האמת. היינו אף על 
פי שהוא רואה בעצמו, שהוא כולו מסור לשליטת הרע, ואין בכחו 
לעשות שום דבר לשם שמים, ורואים שיש להם רע יותר מבני דורו, 
ומכל מקום הם מתגאים בזה,
%break
שאומרים שיש לנו מעלה שאנו רואים את האמת. מה שאם כן אנשים 
אחרים לא רואים את האמת, איך שהם מונחים תחת שליטת הרע. 
וששים ושמחים הם בעבודה דתורה ומצוות,
%break
אף על פי שבאמת זה שלא לשם שמים, מה שאם כן אני רואה את 
האמת, לכן הם מתגאים בזה. ואין להם שום שיפלות.
%break
אבל זה דומה, לקבוצת חולים שנכנסו לבית החולים, והרופאים קבעו 
שכולם חולים במחלת הסרטן לא עלינו. ולאיש אחד גילה הרופא ואמר 
לו, תדע בני מה אני יכול לעשות לך כיון שיש לך סרטן לא עלינו. 
והאיש הזה ממילא מונח בדאגותיו וצרותיו,
%break
היות שהוא יודע שחיים שלו הוא רק ימים ספורים, ושהוא סוף כל סוף 
נידון למיתה חס ושלום, ואין לו מה לעשות רק להתפלל לה'.
%break
מה שאם כן אלו אנשים שהרופא לא גילה להם שיש להם סרטן חס 
ושלום, הם ששים ושמחים ועושים חיים, וברגע שהמחלה לא מעיק 
להם הם חושבים תיכף הם יצאו מבית חולים וחוזרים לבתיהם ויעשו 
סעודת מרעים, כיון שהם מרגישים שהם כבר בריאים ושלימים.
%break
ואז בטח שלא יעלה על לבו של האדם שיודע שיש לו הסרטן, 
להתגאות עליהם ולומר שהוא יותר חשוב מהם. היינו שיש לו יותר 
חיות ויותר שמחה, מזה שהוא יודע בעצמו שיש לו הסרטן.
%break
כי אנחנו רואים בחוש, כי מי שיודע שיש לו מחלה זו, כבר אין דואג 
לשום דבר ואינו מענין אותו שום דבר, כי רק דאגה אחת יש לו, איך 
להעביר את הסרטן מקרבו.
%break
ואי אפשר לו להשתתף בשמחת שאר חולים, שאין הם יודעים שיש 
להם מחלה זו, ומה שהרופא הוציא אותם מבית חולים זהו לא מטעם 
שהם כבר בריאים, אלא מטעם שאין לרופא שום תרופה למחלתם. 
והם חושבים הסיבה שהם יוצאים מבית חולים מטעם שהם בריאים.
%break
כמו כן בעבודה דלשם שמים. כי מי שרואה שהרע בקרבו הוא בכל 
תוקפו, שגילה לו משמים את האמת, שאין לו שום תרופה למחלתו, 
אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור לו.
%break
כמו שאמרו חז"ל, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין 
הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", אין לו שום מקום להתגאות בזה 
שגילה לו האמת ולאחרים לא, כמשל הנ"ל.
%break
היוצא מזה, כי שיפלות שהאדם מרגיש מעיד עליו עד כמה שהוא 
הולך בדרכי אמת, ורק אז כשרואין את האמת, אז יש מקום לתפילה 
אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב].
%break
כי רק אז הוא יכול לומר רבונו של עולם, אם אין אתה עוזר לי, אינני 
רואה שום עצה שיכול לעזור לי, בכדי לצאת מאהבה עצמית ולזכות 
לכוחות דהשפעה ולאמונה בה'.
%break
לכן הסדר הוא, שהאדם מוכרח להתחיל בעבודה שלא לשמה, ואחר 
כך הוא צריך להשתדל שיזכה ללכת בדרכי האמת ולבא לבחינת 
לשמה.
%break
וזה ענין הנאמר ביעקב, וכמו שפירש רש"י, שהכין את עצמו לדורון 
ולתפילה ולמלחמה. ויש לשאול על דרך הרמז, איך שייך שיעקב יתן 
דורון לעשיו שבקרבו, ומה שייך לתת דורון לרע שבקרבו.
%break
אלא כנ"ל, דתחילת עבודה שלא לשמה, היינו כשמתחילין לעבוד 
עבודת הקדש, אז מבטיחים לגוף שיש לו מעבודה זו הרבה דברים 
טובים, שהגוף יהנה על ידי זה שעוסק בתורה ומצוות. כי אומרים 
שיגיע לו שלא לשמה באופן כללי.
%break
היינו שכל גוף יש לו תאוות אחרות, לאחד כסף ולאחד כבוד וכו', שזה 
נקרא דורון. ואחר כך תפילה, מתחילים להתפלל לה' שיגלה לו את 
האמת, ולראות את מצבו האמיתי,
%page 1438
איך שהוא מרוחק מעבודה דלשמה. ואז מתחיל מלחמה, היינו שלא 
רוצים לתת להגוף שום תמורה תחת עבודתו בתורה ומצוות.
%break
עד שמרחמים משמים ונותנים את המתנה לאדם, שיהיה לו אמונה 
ויזכה להיות משמש את המלך. וירגיש כי רק עבור זה כדאי לחיות, 
שיהיה לו יכולת לומר כמו שאמרו חז"ל "יפה שעה אחת בתשובה 
ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי בעולם הבא".
%break
היוצא מכל הנ"ל הוא המעשה, וזה נקרא דבר חמור וזה נקרא שלא 
לשמה. ואחר כך צריכים להזהר על דברים הקלים, היינו על הכוונה 
דלשמה. והסימן לדבר, הוא השיפלות. כי מי שרואה את שיפלותו, אז 
הוא רואה שהולך בדרך המוביל לעבודה דלשמה,
%break
ועל ידי זה יש לו מקום לתפילה אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב]. 
שרואה שאין מי שיעזור לו אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על גאולת מצרים "אני ולא שליח", כי כולם ראו שרק 
הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו גאל אותם משליטת הרע.
%break
וכשזוכין לעבודה דלשמה בטח שאין במה להתגאות, כיון שרואים אז 
שזהו רק מתנת אלקים ולא "כוחי ועוצם ידי". ואין יד נכרי באמצע 
שיעזור לו. אם כן הוא מרגיש את שיפלותו,
%break
איך לשמש את המלך הוא תענוג נפלא עד אין קץ, ובלי עזרתו יתברך, 
אין האדם מסכים לכך. ואין לך שיפלות גדולה מזו.
%break
ה' יעזור לנו שנזכה לשמש את המלך על דרך האמת.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל
%letter י
%H אגרת י
%break
לכבוד החבריא שיחיו
%break
מאוד אני מתפלא שעוד לא השגתי מאף אחד שום תמונת אות, 
חשבתי שאני אקבל מעשה ידי כל אחד ואחד, היינו שכל אחד יפרט 
מעשיו, מבחינת "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך". "שמיך", היינו 
עבדות שהם לשם שמים,
%break
והם נכרים ממעשה אצבעותיך. זאת אומרת, על ידי שכל אחד ואחד 
משתדל לעבוד בבחינת לְאוּקְּמָא שֶׁכִּינְתָּא מֵעַפְרָא [להקים שכינה מעפר], 
שיקוים, "וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה" וכו'.
%break
וצריכין לדעת, כי עבודה הוא בבחינת הימין, שהוא כמו שכתוב "תמים 
תהיה עם ה' אלוקיך". שהאדם צריך לילך בתמימות, היינו להאמין 
שה' יתברך הוא שלם ואינו בעל חסרון חס ושלום.
%break
וזה אפשר להרגיש רק בסוד "ימין ה' רוממה", היינו בבחינת רוממות 
ה' יתברך, שצריכין לצייר גדלות ה' יתברך.
%break
והאדם כל דבר שהוא עושה הוא משמש את המלך, וכל מצוה 
שעושים הקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח, וכשמתפללים אזי הקדוש 
ברוך הוא שומע את התהילות והתשבחות, מה שהאדם שר ומזמר 
לה'.
%break
וצריכין לצייר, הלא יש כמה אנשים בעולם כולו, שה' יתברך לא נותן 
להם הזדמנות לשמש לפניו יתברך ולעשות לו נחת רוח, אלא שמרחק 
אותם. ואפילו כשעושים איזה מצוה, אין זוכרים או אינם מאמינים, שה' 
יתברך רואה ושומע מקבל ומתחשב עם מעשי התחתונים.
%break
וה' יתברך מרחק אותם, בזה שלא נותן להם הזדמנות לחשוב או 
לעשות או להאמין.
%break
ומי שה' יתברך רוצה לקרב, אזי נותן לו מחשבות טובות, דהיינו 
שיזכור בעת עשית המצוה, שעושה את המצוה לשם ה', או פשוט 
בעת עשית הברכה שאומר "שהכל נהיה בדברו",
%page 1439
הוא אומר מטעם הרגילות, ובשעת מעשה הוא לא שׂם על לבו 
שמדבר לה' יתברך. או בכלל, שלא ניתן לו ההזדמנות לעשות ברכה 
אפילו מטעם רגילות.
%break
ואם האדם מצייר, שה' יתברך נותן לו הזדמנות לעשות מצוה מטעם 
נחת רוח ליוצרו, אפילו פעם אחת בחודש, ולשמש את המלך אפילו 
פעם בחדש דיים, אמר אביי, הלכך צריך למימרא מעומד. "עמידה" 
נקרא שלימות הקומה, כידוע.
%break
היינו, שהאדם צריך לומר בקומה זקופה, ולהיות בשמחה אם נותנים 
לו הזדמנות לשרת את המלך, ולאנשים אחרים לא. ואז ה' יתברך הוא 
שלם. היינו שצריכים לומר, ששמו של הקדוש ברוך הוא, היינו השם 
"טוב ומטיב" מתגלה ומאיר לאדם בתכלית השלימות.
%break
וגם האדם ששלם, היינו שיש לו עוד יתרון בתורה ומצוות ומעשים 
טובים. מטעם כי כמה שהאדם עושה למשרת המלך, גם כן לא מגיע 
לו. כי האדם צריך (לדעת), שיש הרבה אנשים בעולם, שה' יתברך לא 
נותן להם לעשות שום עשיה לשמו יתברך וכו'.
%break
אבל צריכין ללכת גם בקו שמאל, היינו ברוח ביקורת אם זה אמת, אם 
האמונה שלו היא בשלימות, אם המעשים שהוא עושה אם הם 
בתכלית הטהרה והקדושה, בלי שום פניות צדדיות, אם השם טוב 
ומטיב נבלע באיברין וכו'.
%break
ואז הקו שמאל במחלוקת על הקו ימין. היות שהוא רואה, אם הוא 
עושה חשבון צדק, שהכל הוא להיפוך חס ושלום. אזי נעשה מחלוקת 
בין הקוין בין ימין ושמאל. ואם לא עוסקין בבחינת קו האמצעי, אז 
השמאל מבטל את הימין,
%break
ונמצא "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שעושה ביקורת יותר מכפי 
מעשים טובים שהוא עושה.
%break
נמצא שנופל לגהינום, הנמשך מקו שמאל. ויש גהינום של אש 
התאוה, או שלג שמצטנן מעבודה ואין לו חשק להיות רק במצב של 
מנוחה ועצלות ושינה וכו'. וצריכין להתגברות ולתפלה, שה' ירחם 
מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי,
%break
היינו שמכניע את הקו שמאל תחת הימין. היינו שאומר, הגם לפי רוח 
הבקורת אזי השכל מחייב אחרת, והוא הולך למעלה מהדעת.
%break
נמצא בזה, שהקו האמצעי השביח את קו הימין. שטרם שהמשיך הקו 
שמאל, והוא הלך בימין, אזי הוא חשב שגם הדעת מחייב את היגיעה 
בעבדות ה' יתברך. ולאחר שהמשיך את הקו שמאל,
%break
אזי כשמכניע לצד ימין, אזי ניכר שבוחר בימין אפילו שיש לו דעה 
אחרת מבחינת שמאל.
%break
לכן צריכים לזכור, בזמן שהולכין להמשיך עבודת השמאל, שהכוונה 
יהיה רק בכדי להראות שאפילו שיש שמאל, מכל מקום הוא בוחר 
בימין. ולכן צריכין לחלק את זמני העבודה. ולא יתערב אחד בשני.
%break
כתבתי את בחינת האחוריים של ג' הקוים וכשזוכים אזי ממשיכים את 
הג' קוים בבחינת פנים.
%break
ותזכו לכתיבה וחתימה טובה.
ממני ידידכם ברוך שלום
באאמו"ר יהודה הלוי אשלג
%letter יא
%H אגרת יא
%break
לכבוד החבריא ה' עליכם
... ואולי זה הפירוש מה שאנו אומרים בתפילת מוסף דראש השנה, 
"אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". ויש להבין, אם האדם 
זוכר תמיד את ה' יתברך, מה יש עוד להתאמץ.
%break
וב"עזרת אבותינו" לפני תפלת שמונה עשרה אנו אומרים "אשרי איש 
שישמע למצוותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו". ויש להבין:
%page 1440
א. היה לו לומר שישמור מצוותיך,
ב. מהי תורה ומה דבור,
ג. איזה שייך לשים התורה על הלב, על המח היה לו לומר.
%break
על מלכות זכרונות שופרות דרשו חז"ל, "מלכות כדי שתמליכוני 
עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרונותיכם לפני, ובמה בשופר". ויש 
להבין את ענין זכרונות, הלא "אין שכחה לפני כסא כבודך", אם כן מה 
שייך לומר שתעלה זכרונותיכם לפני.
%break
וכמו כן, אם תוקעין אזי הקדוש ברוך הוא זוכר בנו - איך שייך לומר 
דבר כזה. בגשמיות, על ידי הקול, כשאדם ישן הוא מתעורר, ומה 
שייך לומר לגבי הבורא יתברך.
%break
אלא כל אלה הפסוקים והמאמרי חז"ל, מלמדים אותנו עצות איך 
להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו, הוא מחמת שאנחנו לא 
מרגישים את גדלותו יתברך.
%break
כי כשאנו מתחילים לבקר את "מה העבודה", אנחנו רוצים תיכף לקבל 
את הכל בבחינת אור פנימי. וזה ידוע לכם, שהאור פנימי מאיר דווקא 
בזמן שיש מסך ואור חוזר,
%break
היינו כלים נקיים, אבל הבחינה ד' מקבלת מבחינת אור מקיף, שאור 
מקיף מאיר מרחוק, כמו שכתוב בעץ-חיים.
%break
ופירושו, היינו אפילו שאדם עדיין מרוחק מהבורא יתברך, זאת אומרת 
שאין לו השתוות הצורה הוא יכול לקבל מאור מקיף. והאר"י כתב, 
שהאור מקיף הוא יותר גדול מאור פנימי.
%break
פירוש, מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק - רק אם הוא 
מגדיל את גודל וחשיבות של האור מקיף, היינו מבחינת רוממות ה' 
יתברך וחשיבות מאור התורה, אזי הוא יכול לקבל הארה מרחוק.
%break
שאנחנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בהבריאה הוא בפנימיות 
התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה. וזה פירוש 
"אשרי איש שלא ישכחך", ואיך זוכים לזה, הוא על ידי ש"בן-אדם 
יתאמץ בך".
%break
ויש ב"בך" ב' פירושים:
א. בך, היינו בה' יתברך,
ב. בה' יתברך המלובש בכ"ב אותיות התורה.
%break
וכמו כן "אשרי איש שישמע למצותיך", היינו שזוכה לבחינת שמיעה. 
ומלמדת אותנו עצה איך לזכות, על ידי "תורתך ודברך".
%break
היינו שמאמין שכל התורה הוא דבר ה', היינו כנ"ל ש"בך" מלובש 
בכ"ב אותיות התורה. וזה צריכים לשים על הלב, כידוע לכם מה 
שאאמו"ר זצ"ל אמר, שהמוח אינו רק משמש להאדם, ועיקר האדם 
הוא הלב.
%break
וזה ענין "מלכות, היינו שתמליכוני עליכם", היינו שפעולת שאנחנו 
נתפעל מזה, זאת אומרת שאנחנו נקבל על עצמנו קבלת עול מלכות 
שמים. אבל אנחנו רואים, שתיכף אחרי הקבלה אנחנו שוכחין 
מהקבלה. אזי נותנין לנו עצה, "כדי שתעלה זכרונותיכם לפני",
%break
היינו לפני ה'. זאת אומרת, כל הזכרון שיש לנו צריך שיפעול רק לזכור 
את ה'. זאת אומרת שגם זכרונות הוא כמו מלכויות, היינו שאנחנו 
צריכים להתפעל.
%break
"ובמה, בהשופר". בטח ידוע לכם שהאר"י מפרש שופר, היינו שופרא 
דאמא, שופרא דבינה. שופרא פירושו יופי, ויופי מפרש אאמו"ר זצ"ל, 
שהוא בחינת חכמה הנמשך מבינה השבה להיות חכמה. שעל ידי זה 
שהאדם מאמין שכל היופי והחשיבות יש בבחינת חכמה,
%break
שבה נכללים כל התענוגים, אלא מה שחסר רק תיקונים, אזי בדבר 
טוב האדם רוצה לזכור.
%break
כי טבע של האדם לשכוח רק דברים רעים. לכן אנחנו צריכים להאמין 
כל הדברים הוכן בעדנו, אזי נזכה לבחינת זכרון ולא לשכוח את ה' אף 
לרגע, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.
ממני.
%page 1441
%letter יב
%H אגרת יב/א
%break
לכבוד ידידי ...
%break
אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובנתיים אני 
מעביר את מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם 
בעיקר שהם יענו לך על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם 
ואם זה יצליח תהיה טובה גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.
%break
ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב 
דסלר ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' 
הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".
%break
ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות 
הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא 
אומר, סוכות ממש". ושאלתי,
%break
איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר 
סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.
%break
אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד 
אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. סוכות ממש, 
היינו הסתרות ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר 
שצריכין לעשות זכר לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד",
%break
שהוא בחינת 'מהימנותא'. ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ 
מצרים. לכן כשאנו מסדרים את עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין 
לחשוב שחס ושלום אין הנאה ותענוג כשעובדין בבחינת לשמה.
%break
ואמרתי להם משל על זה: שצריכין לדעת שהעולם נברא עם רצון 
לקבל. לכן תיכף כשהתינוק נולד כבר רוצה להנות עד יומו האחרון, 
שנשחק עמו וכדומה, וכן כשנתגדל כל פעם הוא רוצה רק תענוג 
והנאה.
%break
וצריכין לדעת שענין תענוג הוא דבר רוחני, שאין בידינו לתפוס את 
התענוג, וזהו בחינת אור, ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג 
מוכרח לבוא בתוך איזו התלבשות.
%break
לכן אנו קובעים שכל תענוג והנאה הוא אמת, היות שכל תענוג נמשך 
מבחינת אור. וכל ההבדל בין אדם לבהמה הוא רק בהתלבשות, היינו 
בהכלים.
%break
ובטח לפי ערך הכלי כן מתלבש האור, אבל זה פרט, אבל בדרך כלל 
אין חילוק בין אדם גדול לקטן אלא בהתלבשות.
%break
וכמו שאנחנו רואים שילדה קטנה משחקת עם בובה, ובטח שהתענוג 
שהילדה מרגישה בזה הוא תענוג אמיתי, ואם אנחנו ההורים רוצים 
שהילדה תזרוק את הבובה ותלך לאכול, אזי הילדה מוצאת שיש לה 
הורים אכזרים ורשעים יותר מהשכנים,
%break
כי השכנים לא מפריעים לה לשחק וההורים כן מפריעים. ועוד אנו 
רואים, אם במקרה יש תינוק בן חצי שנה בבית והוא בוכה, ואומרים 
לילדה: מה לך לשחק ולנשק נשיקות כל כך חמות להבובה, שזה 
תינוק של שקר,
%break
בואי ותשחקי עם תינוק של אמת. ובשום אופן היא לא מסכימה, אע"פ 
שאנו בטוחים שזו התלבשות של אמת.
%break
ואם יהיה באפשרותנו להגיד להילדה, מדוע אין לך תענוג בתינוק של 
אמת? אזי אין לה שום מענה בפיה. ואם נאמר לה, הלא את רואה איך 
שאמו של הילד משחקת עם התינוק, או אפילו אנשים אחרים 
משחקים עם ילד קטן ונושקין את הילד,
%break
ואף פעם לא יארע שאיש מבוגר ישחק עם בובה וינשק אותה? אז 
ודאי היא תשיב, שהתענוג האמיתי נמצא דוקא בבובה, היינו 
בהתלבשות של שקר, ומה שאנשים מבוגרים משחקים ומנשקים 
ילדים קטנים אמיתיים,
%break
זה אינו אלא שהם אנשים שאין להם שום תאוה לתענוג, מה שאין כן 
אני רוצה להנות מחיי לכן אני מוכרחה לשמוח עם בובה. וזה ודאי.
%page 1442
אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות 
של אמת, אע"פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה.
ובמשל הזה יהיה תשובה למכתבו של ידידינו ... ודי למבין.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter יב/ב
%H אגרת יב/ב
%break
לכבוד החבריא שיחיו
חדשות אין לי ואקוה שה' יתברך יצליח דרכי.
%break
אני כותב לכם תמצית מהשיחה שאמרתי לתלמידי הרב דסלר, בענין 
סוכה הנקראת "צילא דמהימנותא [צל האמונה]".
סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא 
הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא [לחם של בושה] יש לנו מקום עבודה,
%break
היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם 
וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום 
במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת 
במקבל.
%break
וטרם שיכולים לקבל חיות התורה אנחנו מוכרחים לקבל חיות מדברים 
גשמיים, מטעם שבלי חיות אי אפשר לחיות. לכן הכין לנו ה' יתברך 
שנקבל חיות מגשמיות. פירושו של הדבר: כי חיות נקרא אור ותענוג, 
ותענוג זה רוחניות, וזה כלל:
%break
כי אין אור בלי כלי, היינו תענוג בלי התלבשות אינו במציאות. לכן, כל 
ההפרש הוא לא בהתענוג הנקרא אור, אלא בהתלבשות, היינו בכלי, 
כי יש התלבשות של שקר ויש התלבשות של אמת.
%break
וזה דומה לילדה קטנה בת חמש שנים שמשחקת עם בובה, שהילדה 
הזו משחקת עם הבובה כאילו שהבובה היא ילד ממש בעל הרגש, 
ואע"פ שהבובה אינה משיבה היא מדברת אליה. ובאותו זמן, אם יש 
בבית ילד קטן בן חצי שנה והוא בוכה,
%break
ואומרים לילדה בת החמש: לכי ותשחקי עם הילד האמיתי וגם לנו 
תהיה תועלת שהילד לא יבכה. ובשום אופן היא לא תסכים. זאת 
אומרת שאינה מסוגלת לקבל תענוג מהתלבשות אמיתית אלא 
מהתלבשות של שקר.
%break
אבל התענוג, אנחנו רואים שהילדה מרגישה תענוג אמיתי.
%break
מה שאם כן כשהילדה נתבגרה ונעשית בת שמונה-עשרה שנה, כבר 
מוכרחת לקבל תענוג מהתלבשות של אמת. כמו כן, טרם שאנחנו 
מתבגרים אנחנו מקבלים תענוג דוקא משלא לשמה, הנבחן 
להתלבשות של שקר,
%break
וזה נקרא צל, הסתרה, שאז יש מקום עבודה, והחיות מקבלים 
מדברים של שקרים. ואחר כך כשזוכין אזי מקבלים בחינת אור 
האמונה.
%page 1443
%letter יג
%H אגרת יג
%break
לכבוד התלמידים ה' עליכם
את מכתבו של ר'... קבלתי לנכון... ועל כל השאלות וגם לרבות את 
השאלות של ר'... אענה באופן כללי.
%break
הנה בגמרא "תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה וגמילות 
חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עוונותיו" (ברכות ה' ע"ב). 
משמע מכאן,
%break
שכמו שהאדם מחוייב לעסוק בתורה וגמילות חסדים, כמו כן מחויב 
לקבור את בניו. אחרת אין מוחלין לו על כל עוונותיו. אתמהא, היתכן 
דבר כזה.
%break
ויש לפרש את זה לפי דרכינו, הנה כל עבודה שיש לנו הוא רק להפוך 
את הקבלה בעל מנת להשפיע. ודבר זה הוא נגד טבענו ורצוננו. אלא 
שניתן לנו סגולה תורה ומצוות, שעל ידי זה משיגים כח ועצמה להכניע 
את גופנו, להיות כל כוונותינו לה' יתברך.
%break
וזה ענין לעסוק בתורה על ידי המאור שבה, וגם לעסוק בגמילות 
חסדים שהוא ענין אהבת זולתו, שעל ידי ב' אלה יכולין לצאת מבחינת 
קבלה ולזכות לבחינת השפעה.
%break
ועל זה בא בעל הדבר וטוען, "חזי מאי עמא דבר", הלא מיום עמדי על 
דעתי וכל הגדולים והמפורסמים בדורנו זה, אין דעתם שצריכין לעבוד 
עבודות כאלה, וגם מה שלמדתי לא הבינותי, שמוכרחים להיות עובד 
ה' באמת בהצנע לכת.
%break
היינו, שמעשים טובים מה שעושים המה נסתרים מבני אדם, היינו 
אפילו שעשה מעשים טובים ועוסקים בתורה ומצוות (מתוך אין הם 
רואים) הבני אדם אומרים שאין זה עבודה ואין זה תורה ולא היא 
הדרך,
%break
נמצא שעד כמה שהאדם עוסק בתורה ומצוות אין הם רואים שום 
דבר, משום שלא מצא חן בעיניהם. נמצא שזה נקרא "הצנע לכת".
%break
על זה אמרו "וקובר את בניו". היינו כל ההבנות והשׂכליות מה שקיבל 
וראה מהסביבה שלו, שהם בניגוד לדרך ה' באמת, הוא מחייב 
לקוברם, היינו שיתן את כל אלו ההבנות בתוך הארץ. אבל גם אלה 
ההבנות יקומו לתחיה,
%break
היינו בגמר התיקון, זאת אומרת כשזוכה לשמה, ויכניע את יצרו, אזי 
יהיה בהם חיות.
%break
היינו בשיעור שהם גרמו לו יגיעה ועבודה ולפום צערא [ולפי הצער], לכן מגיע להם 
חיות ותודה בזה שהם הפריעו לו לעבודת ה' יתברך, ולעת עתה אי 
אפשר להשתעשע עמהם, היינו עם הבנות והשׂכליות המפריעים אותו 
מעבודת ה' באמת,
%break
אלא מוכרח לקוברם. ואז מוחלין לו על כל עוונותיו. שהענין "עוון", הוא 
סוד עוון ראשון, היינו בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
וצריכין תמיד להשתדל שהנפילה מצד המפריעים לא יתפוס ויגזול זמן 
הרבה, אלא תיכף להתחזק ולבטוח בה' ולהתפלל "ממעמקים", היינו 
כשנפל לתוך עומקא דבירא, "קראתיך ה'".
%break
ובזה נבין מאמר חז"ל בברכות, "תניא [למדנו] אבא בנימין אומר, על שני 
דברים הייתי מצטער כל ימי על תפילתי שתהא לפני מטתי", ופירשו 
בגמרא היינו סמוך למטתי,
%break
"ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום". ויש להבין איזה דבר קשה 
הוא לעשות, עד שהיה צריך להצטער על זה.
%break
ולפי הנ"ל יובן לנו, היינו "מטתי" היא בחינת מַטָה בחינת נפילה, 
מלשון "נפלה למטה". אזי היה מצטער לא על הנפילה, משום שדרך 
ה' הוא להיות נפילות ועליות. אלא על מה היה מצטער, מדוע לא תהא 
סמוך למטתו.
%break
היינו תיכף כשנופל למטה, תיכף היה רוצה להתחזק ולהתפלל לה' 
שיעזור לו.
%break
וכמו כן אם הוא מוכרח לבחינת נפילה שהוא בחינת מטה, לא תהיה 
מזרח - ומערב, שהוא ענין פנים ואחור הנאמר על חכמה, אלא על 
מטתו שתהא נחה בין צפון לדרום, שהוא בחינת ימין - ושמאל, שהוא 
ענין חסדים. היינו שהנפילה שמוכרח להיות,
%page 1444
שתהיה על בחינת רצון לקבל בבחינת ליבא, ולא על בחינת מוחא, 
הנבחן לבחינת חכמה, ודי למבין. משום שהקליפה נגד מוחא נקרא 
"תוהה על הראשונות", מה שאם כן בחינת ליבא הוא חוטא רק בְּה-
"מה".
%break
ואסיים עם הגמרא: "בני יהודא שהקפידו על לשונם נתקימו תורתם 
בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימו תורתן בידם" 
(עירובין ד' נ"ג). היינו כל מה שדברו בתורה ומצוות, הקפידו שיהיה 
בלשון הקודש,
%break
היינו בלשון של השפעה. מה שאם כן בני גליל, לא הקפידו, ואמרו 
שיכולין לעסוק בתורה ומצוות על מנת לקבל, להיות בקי בש"ס, ודי 
למבין.
%break
"ואי בעי אימא, בני יהודא גמרו מחד רבא נתקיימו תורתן בידם, בני 
גליל דלא גמירא מחד רבא לא נתקיימו תורתם בידם". ויש לפרש 
שאין הבחן בין לשון ראשון בין לשון איבעית אימא, היינו מי שיש לו 
חד רבא, היינו מי שמקפיד על לשון הקודש,
%break
היינו לשון השפעה והצנע לכת, ומי שרוצה ללמוד בשאר לשון היינו 
בלשון קבלה, נמצא שיש לו שני אדמורים - אחד מקבלה, ואחד 
אאמו"ר זצ"ל, שהוא לשון השפעה.
%break
אקוה שה' יעזור לנו, שנוכל לבטוח בה' ויוציאנו מכל החשכות ונזכה 
להדבק בו יתברך אחת ולתמיד.
%break
הדורש בשלום כולכם
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם
%letter יד
%H אגרת יד
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
%break
אני רואה שאתם נוהגים עימי מדה כנגד מדה, זאת אומרת אם אני לא 
עונה לכם תיכף על מכתבכם כבר אתם מוצאים בנפשכם שכבר 
יצאתם ידי חובתכם, וכבר אין ביכולתכם מקום לכתוב לי מכתבים. 
ובטח שהצדק איתכם והכל אני אשם,
%break
זאת אומרת שהחליפה מכתבים אינו כל כך בצפיפות, הוא רק בי 
האשמה, ואני תפילה לה' שיחונן לי דעת לתקן את כל האשמות 
שישנם עלי.
%break
אתמול אמרתי שיחה לפני נסיעתי לארץ בחבורת של תלמידי רבי 
דסלר, ואמרתי להם את המאמר: "אמר רבא לידע איניש בנפשיה אי 
צדיק גמור הוא" וכו'. ואמרתי שענין התשובה נקרא שהאדם צריך 
לחזור למקורו.
%break
היינו היות שעיקר הבריאה הנקרא אדם, הוא הרצון לקבל, והבורא 
הוא המשפיע, והאדם כששב למקורו, נקרא תשובה. והיכי דמי 
תשובה, כמו שאומר הרמב"ם, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא 
ישוב לכסלה עוד".
%break
והעדות הזה מתגלה בהאדם רק לאחר שעשה תשובה, אז הוא משיג 
את נועם העליון, היינו שה' יתברך משרה שכינתו עליו. האדם ששב, 
היינו שזוכה לדביקות.
%break
וזה ענין "לידע איניש בנפשיה", היינו אם רוצה לידע אם כבר עשה 
תשובה, יש לו הבירור, אם כבר זכה לנועם ה' זה סימן ששב, היינו 
שהוא כבר בחינת להשפיע (עיין ב"הקדמה לתע"ס"). וזה ענין "בקש 
שלום ורדפהו".
%break
שכל המחלוקת הוא רק מהרצון לקבל, ו"בקש שלום" יכול להיות 
בבחינת רצון להשפיע.
%break
וזה ענין מה שכתוב "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא מאה שערים", 
היינו מאה אחוז. שזה דווקא מדתו של יצחק שקבל מאברהם, כמו 
שכתוב "ויתן אברהם ליצחק את כל אשר לו". ופירש רש"י במדרש, 
ר"י אומר זו גבורה, ורבי נחמיה אומר זו ברכה,
%page 1445
ושניהם לדבר אחד נתכוונו. ר"י מדבר מבחינת עבודה, שהראה לו 
מקום עבודה, היא דווקא על ידי התגברות. ור' נחמיה מדבר מהשכר, 
שדוקא על ידי התגברות זוכין להברכה,
%break
והברכה היא מאה אחוז. שעל ידי זה שזוכין לתשובה מאהבה, אזי כל 
מאה אחוז של העבודה מתברך, אפילו הזמן של העבירות.
%break
והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח שהאדם 
מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר באיזה פעם 
ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה שעוד מעט לא 
יהיה לי את החשק הזה לעבודה,
%break
ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, 
שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין 
לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו.
%break
ואולי זה פירוש "שערי הדמעות לא ננעלו". "שערי" מלשון סערות, 
שזה ענין התגברות. "דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של 
רצוניות אחרות, ורק באמצע הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של 
התגברות לאהבה ויראת שמים.
%break
"לא ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, וכשהחשבון 
מתמלא אז גם האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה הרוחנית.
%break
וזה ענין חשיבות של הדמעות, היינו אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, 
היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, 
שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה', אזי הכח הזה חשוב מאד. זאת 
אומרת, אפילו שהאדם נמצא בגלות,
%break
שנקודת לבבו מונח תחת שליטות אחרות, הנקרא שכינתא בגלותא, 
בבחינת הפרט, לרגע קט הוא מתגבר ומקדש את השם. ואף על פי 
שהוא כבר בטוח מרוב ניסיונות שאחר כך יחזור לסורו, מכל מקום זה 
חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי.
%break
וזה דומה שהאדם עומד בין הפושעים, שהם מחרפים ומגדפים את 
עבודת ה'. ויש ביניהם מרצים במתק לשונם, ונותנין להבין איך שאין 
טעם בעבודת ה'. ומכל מקום יש שם מי שהוא שאין לו כל כך, שיוכל 
להסביר את טובו ומהותו של העבודה,
%break
אבל קריאת בינים הוא יכול לומר. היינו שמוחה במילה אחת שזה לא 
אמת מה שהם אומרים.
%break
אבל טוב הוא שהוא לא מסכים, אף על פי שאין לו כל כך מוח וכח כמו 
המחרפים. וזה נקרא "שערי דמעות", וזה נקרא "פרוטה ופרוטה 
מצטרפין לחשבון גדול".
נקוה שה' יאיר עינינו וישמח לבנו באמור לציון מלך אלקיך.
%letter טו
%H אגרת טו
%break
איך אפשר שיעקב היה אוהב את רחל יותר מלאה בשביל שהיתה 
יפת תואר וכו', הלא ידוע מאמר חז"ל "הנושא אשה לשם נוי" וכו'?
%break
תשובה: התורה מלמדת אותנו דרכי ה'. שיש ב' בחינות בעבודה: א) 
בחינת חכמה ב) בחינת חסדים. חכמה נקראת בחינת ראיה ובחינת 
ידיעה ונקראת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי].
%break
ויש בחינת עַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [עולם נסתר], הנקרא בחינת לאה, שהוא סוד "עיני 
לאה רכות", שהוא בחינת חסדים ובחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
וזה ענין יעקב עם לבן. יעקב נקרא העובד ה' יתברך, ולבן נקרא 
הקב"ה שהוא המאציל (שהאר"י הק' בעץ חיים שער עקודים מפרש 
שלבן נקרא לובן העליון, שהוא המאציל), ויש לו שתי בנות,
%break
היינו שתי מדרגות: בחינת לאה נקרא עַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [עולם נסתר], ורחל נקרא 
עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי].
%break
והנה מטרת הבריאה, להיטיב לנבראיו, הוא על בחינת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי]. 
ועַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [עולם נסתר] נקרא בחינת לאה, שזה נקרא אור הדבקות.
%break
"ויאהב יעקב את רחל", היינו שחשק להמשיך את האור של מטרת 
הבריאה. אבל לבן אמר שמקודם הוא לקבל את בחינת לאה, שהוא 
סוד אור הדבקות הנקרא אור דחסדים.
%page 1446
"וירא ה' כי שנואה לאה", היינו שלא היתה נחה דעתו דיעקב מלאה. 
אז ה' יתברך נתן לו פריה ורביה דוקא מלאה, היינו שהראה לו שדוקא 
על ידי אור הדבקות זוכין לפריה ורביה בתורה ועבודה.
%break
אבל יחד עם זה צריכים תיקון רחל גם כן, היינו להמשיך את האור 
דמטרת הבריאה, הנבחן לבחינת חכמה. ובשביל זה אמרה לו רחל: 
"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", היינו שיעקב צריך לראות להכין 
את כל התיקונים הנדרשים לבחינת רחל,
%break
שיהיה לו בחינת פריה ורביה גם במדרגת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי], כי אם לא 
יהיה לו פריה ורביה אז לא יהיה לו שום חיות בעבודה זו ואז יהיה 
מוכרח לעזוב את המדרגה הזו, וזה נבחן "אם אין מתה אנכי". היינו 
שהיה צריך להמשיך בחינת חסדים לתוך בחינת חכמה.
%break
וזה ענין "ויזכור אלקים את רחל", ודרשו רז"ל: "את" היינו בזכות לאה. 
פירוש הדברים: על ידי זה שהמשיך בחינת חסדים לתוך החכמה. 
זאת אומרת על יסוד של חסדים יכולים להמשיך בחינת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי].
%break
וה' יעזור לנו שנזכה ללכת בדרכי ה' באמונה.
%letter טז
%H אגרת טז
%break
תעלה ארוכה לעלה נדף, וישמיעו הנני במשלחת קונם להתעופף 
בשורות מעופפים, ה"ה גברא דמרא סייעיה כמו"ה... [הנה האיש שאלוהים עוזרו]
%break
קבלתי את מכתבך, וה' יאיר שדרכנו הוא הדרך הנכון, ונתאמץ את 
זכרוננו ליום הזכרון, אזי נזכה למוחין דזכרון שמטיבן לזכך את האויר 
החומרי, ואזי ננשום את האויר דקדושה, שהוא חיים האמיתיים 
ונצחיים.
%break
והנני להוסיף על מה שאתה כותב וזו לשונך, מובטחני לו נפגשתי עם 
הכופר הכי גדול וכו'.
%break
ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם, שמי שהוא אומן לא טוב כשהוא בא 
(בין) בעלי מלאכה [לא] טובים ולומד ממעשיהם, היינו שהוא בעל 
מקצוע, למשל סנדלר, כשבא בין סנדלרים שאינם בעלי מקצוע,
%break
אזי הם נותנים לו להבין לא כדאי לעשות סנדל טוב אלא תעשה איך 
שהוא יוצא, ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה.
%break
או חייט אם הוא בעל מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים שאינם בעלי 
מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין, שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה 
ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, ושיהא מותאם לבעל הבית. לכן 
הוא צריך להזהר, שלא לבוא במגע עמהם.
%break
מה שאם כן מי שהוא בנאי, כשיבוא בחברת חייטים, אין הוא יכול 
ללמוד ממעשיהם הרעים, משום שאין כל קשר ביניהם. מה שאם כן 
באותו מקצוע, אזי כל אחד צריך לשמור על עצמו שיבוא במגע רק עם 
אנשים טהורי לב.
%break
ולפי הנ"ל, כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר 
אם הוא בעל מקצוע טוב, היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה, 
שיהיה מגמה לשמו יתברך.
%break
ולכל הפחות, שהוא יודע שאין הוא פועל טוב, ומטכס עצות לנפשו איך 
להיות בעל מקצוע, ולא פועל סתם שכל כוונתו הוא השכר, אלא פועל 
ואומן טוב נקרא, שאינו מתחשב עם השכר אלא שהוא נהנה 
מעבודתו.
%break
שאם האומן החייט למשל יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל 
הבית, מזה יש לו הנאה רוחניות יותר מהכסף שהוא מקבל.
%break
אי לזאת, עם אנשים שאינם מהמקצוע שלך, אין דבר אם בא 
בחברותם משום שאתה עוסק בבנאות, והם עוסקים בבורסקי [עיבוד עורות], ודי למבין.
%page 1447
מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם 
נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל 
שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא 
תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת.
%break
מה שאין כן באנשים פשוטים, וכנ"ל. לכן, עם אנשי "מזרחי" אין לך 
קשר, אזי אין אתה צריך לשמירה כל כך. ומאנשי "אגודת ישראל" כבר 
נחוץ לשמור מהם,
%break
ואנשים חסידים - כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה. ולאנשים שהיו 
קרובים לרבנו זצ"ל, כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, כנ"ל.
%break
אבל באמת יש עוד טעם בהדבר. והוא מיוחד על פי דברי האר"י 
הקדוש, ולפי ביאור אאמו"ר זצ"ל בספרו תלמוד עשר הספירות, 
שהרב נותן טעם לדבריו, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת, שהוא 
קומת כתר, שהוא מלך הראשון,
%break
בעת השבירה נפל למטה יותר מכל המלכים, משום שכל שהעב 
ביותר, הגם שהוא משובח ביותר בזמן שיש לו מסך, מה שאם כן 
כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר. לכן נפל יותר למטה מכל המלכים.
%break
ואפשר לפרש דבריו, אלו שהולכים בדרכי ה' יתברך להם רצון לקבל 
כפול הן לגשמיות הן לרוחניות כמו שאמרו רבותינו זצ"ל.
%break
לכן, אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה 
להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם 
שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין 
(יהודים יפים) או רבי'ס,
%break
אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי 
הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין.
%break
אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל 
במקום שאדם מחשב שם הוא. אלא מטעם שאני מכיר בך שאתה 
אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותי את העוביות 
בלי המסכים, שהם מבחינת שבירת הכלים,
%break
אשר עדיין לא עלו על המסילה שיהיה באפשרות לבררם, וה' ירחם.
להבין את הנ"ל ביותר ביאור, אתן לך דוגמא קצרה. הלא ידוע שלכל 
מדרגה ומדרגה יש בחינת אמצעי, הנכלל מ-ב' הבחינות ביחד. כמו 
בין דומם לצומח יש אמצעי בשם עצי אלמוגים,
%break
ובין צומח לחי יש אבני השדה, שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם 
לארץ ויונקים משם, ובין החי להמדבר יש קוף.
אם כן נשאלת השאלה, מהו האמצעי בין אמת לשקר. מהו הנקודה 
שהוא נכללת מ-ב' בחינות ביחד.
%break
וטרם שאני אבאר אני אוסיף כלל אחד, שזהו ידוע שדבר קטן אי 
אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו, 
בזמן שאדם עוסק במעט שקרים,
%break
אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא 
הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה.
%break
והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו 
האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא 
שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור,
%break
שאם רצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות. נמצא שעכשיו היינו 
בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של 
שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי.
%break
היינו, שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה. 
נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, 
הוא האמצעי בין אמת לשקר.
%break
שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של 
השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת.
%break
ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה 
צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא 
לשמה.
%break
ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה 
נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים 
הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן,
%page 1448
ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך 
בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.
%break
מה שאם כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא 
מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו 
גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז 
הוא מתחיל לתקן את מעשיו.
%break
היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, 
ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, 
מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה". מה שאם כן מקודם 
זה טוען שהוא עוסק לשמה, ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכו.
%break
לכן, אם האדם מתעצל בדרכי עבודה אין באפשרותו לראות את 
האמת, איך שהוא משוקע בהשקר. אלא על ידי רבוי בתורה ומצוות 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי יכולים לראות את האמת,
%break
איך שהולכים בדרך השקר הנקרא שלא לשמה, וזהו נקודה האמצעית 
בין אמת - לשקר.
%break
לכן עלינו להתחזק בדרך ה' כפי שהורו לנו אאמו"ר זצ"ל, ונתחזק 
בבטחון עז ובכל יום יהיה לנו כחדשים. שצריכים לחדש בכל עת את 
היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה.
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג
%letter יז
%H אגרת יז
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי הקשור במוסרות לבי ...
%break
בתשובה למכתבך מיום י"ד טבת תשט"ז שעד כה לא היה לי פנאי 
לענות לך על מכתבך הנ"ל מפאת טרדת החתונה של בתי תחי'.
והנה שאלה ה-א', למה בירך יעקב אבינו עליו השלום את הבנים על 
ידי מלאך.
%break
הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל, שנר"ן דצדיקים הם הפנימיות דג' 
עולמות, בריאה יצירה עשיה. והמחצב הנשמות הוא מעולם הבריאה, 
ובחינת הרוח נמשך מעולם היצירה,
%break
ונפש מעולם העשיה, וכל השפעות נמשכות מעולם האצילות, הנקרא 
"אִיהוּ וּחִיּוּהִי וְגַרְמוּהִי חַד בְּהוֹן".
ובעולם האצילות, העשר ספירות דשם מתחלקים לג' בחינות: א. כתר, 
ב. חכמה ובינה, ג. ז"א ומלכות.
%break
והם נבחנים לבחינת שורש, היינו כתר. מוחין, היינו חכמה ובינה. 
ומקבלי המוחין, היינו ז"א ומלכות, הנקראים דכר ונוקבא, ישראל 
ולאה, יעקב ורחל. שהזו"ן מקבלים המוחין עבור נשמת הצדיקים, 
שהם בחינת פנימיות דג' עולמות בי"ע, כנ"ל.
%break
והנה הפועל והמעביר את השפע העליונה, הוא ע"י מלאך מט"ט. עיין 
בזהר (פרשת ויצא דף ל"ו ובהסולם אות ע"א שכתב שם), שמלאך 
מט"ט נקרא שר העולם ששמו כשם רבו. ופעם נקרא בשם הוי-ה, 
ופעם בשם שד"י, היות שהוא פועל ב' פעולות:
%break
א. שהוא מקבל את בחינת החכמה ומשפיע לבי"ע, ואז נקרא בשם 
שד"י, בסוד "שאמר לעולמו די ואל יתפשט יותר", שהוא על שפע של 
חכמה, שהיה צמצום שלא יקבלו את בחינת החכמה בכלים דרצון 
לקבל.
%break
ולכן החזיר המאציל את רגל השמאל של התיו בחזרה למעלה, ומשום 
זה רגל של ה-ת' עבה, ע"י שהחזיר רגל השמאלי למעלה שלא תאיר 
לתוך הקליפות (עיין בהקדמת ספר הזהר דף כ"ו ובהסולם אות כ"ג).
%break
ב. ובחינה ה-ב' של מלאך מט"ט, בזמן שיש לו חסדים גם כן להשפיע 
להתחתונים, אז שמו כשם רבו שהוא בחינת הוי-ה, ואז אשתלים 
מט"ט, ואיתקרי בשמא דמאריה הוי-ה.
%page 1449
והנה יעקב כשבירך את הבנים, אזי היה צריך להמשיך את הברכה 
לפי סדר המדריגה, עד שיומשך השפע לתחתונים. לכן המשיך את 
השפע עבור הבנים עד מלאך מט"ט, ומהמט"ט ישפיע השפע להבנים. 
לכן בירך יעקב את הבנים ע"י מלאך מט"ט,
%break
שהוא המשפיע והמעביר את השפע מעולם האצילות לנר"ן דצדיקים 
ולג' עולמות בי"ע. ולכן אמר "המלאך הגואל אותי הוא יברך" וכו'.
%break
ובזה תבין שאלתך הב' בענין "שמי בקרבו", שכתב הרמב"ן כי שמי 
משותף בקרבו. ששאלת אם כן מה פירוש "שמו כשם רבו", הלא אין 
לנו השגה בעצמותו יתברך אלא מהגילוי.
%break
אלא הענין, כי שם משותף הפירוש הוא, כי כל שם יורה השגה כידוע. 
כי כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם. וכל השגה שיש ברוחניות, הוא 
דווקא כשיש קשר בין מושג להמשיג, שזה נקרא משותף ע"י המושג 
והמשיג ביחד, אז אפשר לומר שיש גילוי שם,
%break
וצורה, והגבלה מיוחדת, על השפע. מה שאם כן משיג בלי מושג, אין 
לומר שום צורה והגבלה, ולא נופל עליו שום השגה. ונבחן לבחינת 
לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל], ונבחן 
לבחינת מהות בלי חומר (עיין במבוא לספר הזהר דף נ' אות י"ב).
%break
וזה ענין ש"שמו", היינו מה שמושג לנו ע"י מלאך מט"ט, הוא "כשם 
רבו", שהוא גם כן דווקא בחינת גילוי. היינו, שמט"ט משפיע את 
בחינת זו"ן, שהמה מקבלי המוחין דאצילות, שיש שם שתי בחינות, 
חכמה ובינה, המתגלות לתחתונים בצורת חסדים וחכמה.
%break
שבעת שמט"ט משפיע בחינת חכמה, אז נקרא שם רבו בשם שד"י, 
ובזמן שמשפיע בחינת חסדים גם כן, אזי שם רבו הוא הוי-ה, כנ"ל. 
ואז נקרא מלאך מט"ט "זקן ביתו, המושל בכל אשר לו", שמלאך 
מט"ט שהוא שר העולם,
%break
והוא השולט על העולם, היינו שעל ידו נמשך השפע להעולמות בי"ע. 
נכללים הנר"ן דצדיקים.
%break
וזה פירוש "שמי בקרבו". היינו מה שמט"ט משפיע השמות של מט"ט 
כוונתו לצורת השפע, שנכלל משני צורות, שהוא חכמה וחסדים כנ"ל, 
שהשמות האלו פועלים במט"ט, לפי מדת השם רבו שהוא ממשיך.
%break
ועל דרך שאלתך ה-ג', למה מאריכה התורה הקדושה בהקדמת 
אפרים למנשה. אפשר לבאר את זה לפי הכלל שיש לנו בעבודת ה', 
שתמיד צריך להיות המטרה לנגד עיניו,
%break
ולידע מה הוא התפקיד בהחיים, ולאיזה נקודה סופית האדם צריך 
להגיע, שיהיה יכולת בידו לומר, שכבר בא אל המנוחה והנחלה.
%break
כי רק בזמן שהמטרה הסופית גלויה לעיניו, אז האדם יכול להכין את 
עצמו בכל האמצעים, ולהפעיל את הכוחות הנתונים בידו. ולולי זאת, 
אין הוא יודע לאזן את כוחותיו והשמירות.
%break
כי האמצעים האמיתיים הנחוצים, בכדי שיהיה לו לשמירה בהדרכים 
הכרוכים בסכנות, שאין הוא יודע את כל כוחו של האויב האורב לו, אם 
הוא אינו יודע מי הוא האויב האמיתי שצריך להכניעו.
%break
לכן, כשמתחילין לדבר מסדרי עבודה, ושיהיה לו ברכה בהעבודה, אזי 
המטרה צריך לעמוד בראש וראשונה.
%break
וכמו כן ידוע, שמתחילין ללכת בדרכי עבודה, אז מתחילין מן הקל אל 
הכבד. שקודם כל לומדים ועושים הדברים הקלים ביותר להבין 
ולעשות, ואחר כך מה שהוא מעט יותר קשה,
%break
וכן הלאה. עד שכבר רגילים ומלומדים בדרכי מלחמת היצר, אזי 
מתקיפים את ההתקפות הקשות ביותר.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שיש לנו שני דברים, שאחד צריכים להקדים לפני 
השני. ודעתו של יוסף היתה, שצריכים בעיקר לדבר מדרכי העבודה 
לפי הסדר, היינו מהקל אל הכבד. ודעתו של יעקב הוא שבראש 
וראשונה צריכים לדבר מהמטרה.
%break
%H טיוטות / תוספות לאגרת זו:
%letter 1
1. ועל דרך שאלתך ה-ג', למה מאריכה התורה הקדושה כל כך 
בהקדמת אפרים למנשה.
%break
זה ידוע, כי ענין הקדמת אחד להשני תלוי בחשיבות הדבר. ובענין 
העבודת ה' יתברך, צריכין לדעת מהו החשיבות, היינו לתת עיקר 
הדגש על הנקודה העיקרית של המטרה.
%page 1450
והנה בזוהר (פרשת ויחי ד' י"ד ובהסולם אות מ"א) כתוב, שיש שני 
שרים גדולים וחשובים. שר אחד הוא מבחינת אפרים, שמדתו 
להחזיק ישראל בגלות, ושיפרו וירבו שמה. ושר השני הוא מבחינת 
מנשה, ועל כן מדתו להשכיחם בגלות.
%break
ומבאר שם, שיש ב' מיני דינים: אחת, דינים מבחינת הרחמים הנקרא 
מלכות שבבינה, ואחת מבחינת מלכות שבמלכות, הנקרא דינים 
מבחינת מלכות. ומבאר שם, שכל שר כלול מב' בחינות.
%break
ומבאר שם, ששר של מנשה כלול מבחינת רחמים ודין שברחמים, 
ושר של אפרים כלול מרחמים ודין שבדין, הנקרא מלכות.
%break
נמצא שיעקב בירך אותם, היינו שבחינת הדין יומתק, ועל ידי זה יהיה 
הגאולה. והיות שסדר העבודה הוא בבחינת הרחמים ואח"כ בחינת 
הדין, כי זה ידוע שיש ד' בחינות:
%break
א. קבלה על מנת לקבל,
ב. משפיע על מנת לקבל,
ג. משפיע על מנת להשפיע,
ד. מקבל על מנת להשפיע.
%break
והנה ב' בחינות הראשונות, הם אינם לפי דרך התורה באמת, אלא 
בחינת תורה לשמה מתחיל מבחינת להשפיע על מנת להשפיע, וזה 
נקרא מדת הרחמים. ובחינה השניה של תורה לשמה נקרא מקבל על 
מנת להשפיע, וזה נקרא מדת הדין.
%break
לכן יוסף רצה שיברך אותם על סדר העבודה, שמתחילה מדת 
הרחמים, הנקרא מנשה, ואחר כך בחינת אפרים הנקרא מדת הדין. 
אבל יעקב בירך לפי סדר החשיבות. היינו שהתיקון השלם הוא מדת 
הדין שיתקן, שזה נקרא "חשכה כאורה יאיר".
%break
ודעתו של יעקב היינו הגם שמתחילים לעבוד במדת הרחמים, אבל 
המטרה צריך להיות גלויה לפניו, שהתכלית הוא לבוא לגמר התיקון. 
ואחר כך מתחיל לעבוד לפי הסדר, היינו במדת הרחמים.
%letter 2
2. מלאך - השכינה נקראת מלאך, בסוד הכתוב "הנה אנכי שולח 
מלאך לפניך". ונקראת מלאך, שהשכינה פועלת ע"י מט"ט. וזהו בזמן 
הגלות. מה שאם כן בזמן הגאולה הוא בדביקות עם המלך, הנקרא 
ז"א (ויחי' דף י"ח, אות נ"ג, כ"ד).
%letter 3
3. עיין בפרשת ויצא (דף ל"ו אות ע"א בהסולם), שמבאר מה שכתוב 
בתיקונים (תיקון ע' דף קי"ט), על פסוק "והחיות רָצוֹא ושוֹב", רצוא דא 
נוריאל, ושוב דא מט"ט. ופירש שם בהסולם, בחינת רצוא היינו חכמה, 
ושוב הוא בחינת חסדים.
%break
שמאחר שיש לו כבר חכמה, הוא הולך לקבל חסדים. נמצא שיש לו 
כבר שלימות חכמה וחסדים ביחד. לכן נקרא מט"ט שר העולם, להיות 
בו השלימות דלשם התחתונים שבג' עולמות בי"ע, ששם נמצאים נר"ן 
דצדיקים, שהם נקראים פנימיות בי"ע.
%break
וזה ענין "זקן ביתו המושל בכל אשר לו", היינו שיש לו חכמה וחסדים. 
בשליטתו בעולם הוא עם שם שד"י, הוא סוד בחינה א' של "ושוב", 
היינו מספירת החכמה שהיא בחינת שמאל, והוא סוד שם שד"י.
%break
ואחר כך סליק לעילא, שהוא בחינה ב' של "ושוב", היינו שחוזר לשם 
הוי-ה שהוא סוד חסדים, ונקרא בשמא דמאריה הוי-ה.
%letter יח
%H אגרת יח
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
%break
לנכון קיבלתי המכתבים של ... ושאר החברים מתעצלים בכתיבה, 
מסיבה שהם חושבים שאם אפשר להיות איזה רווחים מחליפת 
מכתבים. ונשאלת השאלה על ידי מה כן יכול להיות רווחים. יש 
שחושבים שעל כל שאלותיהם יש להם כבר תירוצים,
%page 1451
אם כן איזה צורך יש בשאלות, הלא התירוצים אצלם מונחים בקופסא, 
ורק מה חסר להם שיקיימו מה שהם יודעים מכבר.
%break
או יש מי שמרמז לו שעדיין תיקון את מידותיו הרעים, אם כן מה 
כוונתו בזה, האם הוא חושב להודיע לי שהוא מצטער על זה יומם 
ולילה, היינו שאצלו הוא בחינת "וחטאתי לנגדי תמיד",
%break
היינו שתמיד הוא דואג ומצטער על זה, ודאגות אחרות לא מעיקים לו, 
ולו היה כוונתו כן, הייתי נהנה מאד מזה.
%break
ובכל זאת כתוב, "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים", ודי למבין. והיות 
שחג השבועות ממשמש ובא, ולהכנה דרבה אנו צריכים בכדי לזכות 
לבחינת מתן תורה, אז אני מביא כאן דבר בשם אאמו"ר זצ"ל.
%break
וענין זה מובא בקונטרס הערבות, וזה לשונו, "והיה אם שמוע תשמעו 
בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ ואתם תהיו 
ממלכת כהנים וגוי קדוש".
%break
ואני לא אאריך על הקושיות, והעיקר מה שמבואר שם, שעל ידי עם 
ישראל שהם מסוגלים יותר מכל העמים להתקרבות ה' ישפיע אחר כך 
השפע לשאר העמים.
%break
לכן דעו לכם חברי, מאחר שהיינו בצוותא עם נר ישראל זצ"ל, אזי 
אנחנו מסוגלים יותר להתקרבות ה', רק אנו צריכים לשמוע בקולו 
ולשמור את בריתו, שקולו של האר"י החי בטח שלא יפסק מאתנו.
%break
כמו שאנחנו היינו בקרבתו, בטח שהוא מליץ עבורנו ונשמע קולו 
בבואו בקודש, שבזמן שהאדם מתקרב לקדושה אזי שומעים את קולו, 
ובטח נצליח.
%break
וזהו ענין "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", שמשמע, שדוקא 
משום אחוה ורעות "אדברה שלום", אחרת היו מדבר במחלוקות 
ובקטטות, אתמהה.
%break
המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין 
לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב 
האדם, היינו הרצון של האדם,
%break
נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות 
העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד 
רוצה לשלוט על חבירו.
%break
נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה 
לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את 
שלימותו. זה ענין שאמר רבא,
%break
"במטותא מנייכו, שלא תרתו תרתי גהינום [בבקשה מכם, אל תירשו גהינום פעמיים]", 
היינו שיש יסורים בין מרצוניות הגשמיים ובין מהרצונות הרוחניים.
%break
ודבר זה נוהג אצל תלמידים המתחילים להכנס בעבדות ה', והיות 
שאף אחד יכול להראות את כל כוחו, נמצא שהם בבחינת כלים 
נשברים, היינו רצוניות הבאים מבחינת השבירה, שנתערבו נצוצי 
קדושה הנקרא נצוצי השפעה בתוך הקליפות, הנקראות נצוצי קבלה.
%break
אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב 
לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור 
האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום.
%break
והוא על דרך "נתאווה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", שיהיה עם 
התחתונים באהבה ואחווה וריעות, שהתחתונים ישיגו את אור ה' כמו 
שכתוב "אשמעה מה ידבר האל, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו 
ואל ישובו לכסלה".
%break
היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא [נשמה קדושה], 
היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא 
קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע.
%break
וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות 
של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.
%break
ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב 
להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט 
וממלא את כל האיברים של האדם.
%break
וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו 
להקדושה. והגוף נעשה אז בחינת עבד המשרת להקדושה, ומה שאם 
כן כשלא זוכין לשמוע את קול ה',
%page 1452
אזי רואים אחרת. כמו שאומר הפסוק "תתננו כצאן מאכל" (תהילים 
מ"ד), היינו, כל הרצוניות דקדושה הם לבחינת מאכל, שבולע אותו 
הרצון לקבל.
%break
"וּמְשַׂנְאָיו שָׁסוּ לָמוֹ", היינו שהרצון לקבל שסו [גזל] את כל המרץ שהיה 
עבור הקדושה, הוא לוקח לעצמו. היינו, אם יש לפעמים לעסוק בתורה 
ועבודה, אזי הוא לוקח מזה את כל המרץ,
%break
ועובדים בלי שום טעם וריח. "וּבְגוֹיִם זֵירִיתָנוּ", שכל הכוחות של 
השפעה נתפזרו תחת שליטת הקבלה הנקראים גוים.
%break
"תמכור עמך בלא הון", היינו אפילו שאין שום הנאה בעבודת הקבלה, 
מכל מקום אם צריכים לעשות עשייה של השפעה כבר אין שום כח, 
משום שהם השולטים.
%break
"ולא רבית במחיריהם", היינו שלא צריכין להנאות בעת עשיית 
הדברים הגשמיים, אלא אפילו על צל של סְפֵק סְפֵיקָא [ספק שבספק], 
אם יהיה איזה תועלת עבור המקבל, כבר יש כח לעבוד. 
%break
וכמו כן להיפוך, אם יש בזה צל של סְפֵק סְפֵיקָא [ספק שבספק], 
שיצמח מזה איזה מצוה, כבר המקבל השולט.
%break
שענין ההסתרה כל כך גדולה, שכל דברים של שלא לשמה, אפשר 
לעשות, ודבר של לשמה כל כך מאוס ושפל ונבזה, עד שבכל כוחו 
דוחה אותו המחשבה לחוץ, משום שטבע האדם שלא יכול לסבול דבר 
שפל.
%break
וזה ענין "תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבתינו", היינו הרצון 
לקבל שנקרא בחינת הגוים הגרים בשכנותינו, היינו בתוך הלב, אזי 
הגוים האלו מתלוצצים ומבזים את העשית של לשמה בכל מיני 
ליצנות, עד שאין בנו כח כנגדם.
%break
היוצא מזה, שכל השתדלותו של האדם הוא למצוא חן בעיני ה', 
ולהשתדל לזכות לשמוע את קול ה', שאמר "למען אחי ורעי אדברה 
נא שלום בך", וקול ה' שזכינו לשמוע בעת שהיינו בצוותא עם קול 
האר"י החי זצ"ל, ובודאי הוא משתדל עבורנו.
%break
ורק מה אנחנו צריכים להיות, עומדים על המשמר. שנדע את מצבנו 
הרע שבא, שלא לבקש מה' בחינת מותרות, רק פשוט חיים דקדושה. 
ו"הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ובזה נבין את המדרש, מקל וככר כרוכים זה בזה נתנו מהשמים. ויש 
לשאול, הלא המה סותרים זה לזה. והענין, כי "מקל" נקרא בחינת 
יסורין. מקל הוא רק לרדות בו, שהוא בחינת יסורים. ו"ככר" הוא 
בחינת תענוג.
%break
ופירושו הוא, כי האדם זוכה ל-ב' דברים ביחד, היינו שמרגיש טעם 
יסורים בזמן שעובד שלא לשמה, היינו לצורך קבלה, וטעם של תענוג 
הוא מרגיש בזמן שעוסק לצורך השפעה, ואז יקויים "ואל ישובו 
לכסלה".
%break
החותם בברכה ונזכה לקבלת התורה
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם
%letter יט
%H אגרת יט
%break
לכבוד ידידי...
קבלתי מכתבך, ונהנתי ממה שרשמת את הענין בקשר מה שמפורש 
בהקדמה להסולם, ואני רק אמלא אחריך.
%break
ואציג כאן בדרך שאלה את הענין הנ"ל. הנה בכתבי האר"י ז"ל מובא 
שיש מציאות עולמות. ונוהג שם ענין זווגי דהכאה, ומסכים, 
והתפשטות, והסתלקות, ואור פנימי, ואור מקיף. אם זה נוהג כלפי 
עצמם, היינו שספירה זו רוצה כך ואחרת רוצה כך וכך,
%break
כלומר אם יש להם בחירה והרגשה כמו שיש לאנשים בעולם הזה, או 
שהם רק דוממים, היינו בלי הרגש, כדוגמת העולם אשר בו אנו 
נמצאים.
%break
כמו למשל הארץ, שנותנת פירות, ומקבלת כוחות מהגשם ומהרוח 
והשמש. ואם חסר לה איזה כח ממה שהיא צריכה לקבל, אז אינה 
נותנת ואינה משפעת ואינה מוציאה שום יצירה,
%page 1453
ואין האנשים יכולים להנות ממנה, ויכולים לבוא חס ושלום לידי כְּלָיָה 
מחמת רעבון, אם האדמה לא תתן את יבולה.
%break
אלא דווקא על ידי זה שהאדם חורש וזורע וקוצר ועומר וכו', ואז היא 
גם כן מתנהגת עם האנשים באותה מידה - אם האדם משמש 
להאדמה, כמו כן האדמה משמשת להאדם.
%break
ויחד עם זה אנו יודעים ושמקובל כך, שהארץ אינה בעל הרגשה או 
בחירה חופשית, אלא שהיא רק מקיימת את תנאיה שניתנה לה מצד 
הטבע, שהבורא יתברך טבע וחתם בה, וכך היא פועלת את פעולתה 
על צד היותר טוב.
%break
וזה נקרא אצלנו בשם דומם, היינו שאין לה תנועה מצד עצמה ורצונה, 
מפאת שאינה בעלת רצון. וכמו כן השמש וכל צבא השמים, כולם 
פועלים מצד הטבע. והם עצמם אינם בעלי בחירה,
%break
שיהיה היכולת לומר שהם מקווים לשכר או לעונש. אלא כל 
פעולותיהם הוא מצד הטבע שהקדוש ברוך הוא רוצה שיפעלו כך הם 
פועלים.
%break
ועל דרך זה יש להבין גם כן בעולמות העליונים, כי הכל נברא רק 
לשמש את האדם, שעל ידי זה העזרה שהוא מקבל מעולמנו, שבו אנו 
נמצאים, כמו כן הוא מקבל עזרה מעולמות העליונים,
%break
בכדי להגיע להמטרה שלו שבשבילה נברא, שהיא לזכות לדביקות ה' 
ולקבל את המגדול מלא כל טוב שחשב ה' עבורו.
%break
וכשהאדם זוכה לזה, נקרא שכבר בא לשלימות מחשבת הבריאה, 
בסוד נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים, ושכינה בתחתונים 
צורך גבוה, כי זה רצונו יתברך,
%break
והאדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו יתברך, 
לקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו יתברך הוא כך.
%break
ולפי הכלל הידוע, שבעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה 
כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל], נמצא שכל מה שמתראה 
להנשמות בדרך המדריגה מעולם לעולם, הוא רק באור המתפשט, 
%break
היינו בשיעור שהבורא יתברך רצה שיכירו אותו, על ידי זה 
ששיעור מהאור עליון מתגלה אליהם.וזה נקרא שאור עליון 
מתפשט לתחתונים, היינו שהתחתונים משיגים אותו, בשיעור 
שרצה שישיגו את גדלותו.
%break
ושיעורי ההשגה משתנים מזמן לזמן, היות שזה תלוי לפי הכשרת 
התחתונים, אם מעט אם הרבה, בשיעור זה מתגלה האור. וכל שיעור 
השגה יש לו שם בפני עצמו, מטעם כי הספירות נקראים כיסוים. ולפי 
עבודת האדם, בשיעור זה יורד הכסוי, והספירה מתחילה להאירה.
%break
כי מטרם שנברא העולם לא היה שום צמצום. אלא כדי שיהיה היכולת 
לתחתונים לקבל, היה מוכרח להיות ההסתר הזה. ובכל שיעור עבודה 
לשמה יורד באותו שיעור ההסתר והאור מאיר.
%break
וכמו בהנהגת העולם הזה אין הארץ מוציא פירות אלא אחר עבודה, 
כמו כן אין שום גלוי אור בלי הכשרה מצד התחתון.
%break
ואם נפשך לומר, מה הוא בעצם הספירות והמדרגות כלפי עצמם. אז 
אנו אומרים שזה לא ניתן להשיג, היות שכל השגתנו הוא רק מבחינת 
רצונו להטיב לנבראיו. לכן רק מה שבקשר להשגת האדם יש להשיג,
%break
דהיינו מה שהאדם מתפעל מהאור העליון שמתגלה על ידי הספירה 
להנבראים, אבל לא הספירה כלפי עצמה. כי ענין רבוי ספירות הוא 
רק לפי השגת התחתונים, שתלוי בהכשרתם, ושלכל אחד ואחד יש 
הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו. 
%break
וחוץ מזה הכל שוה, כי אין שום שנויים ברוחניות. לכן אנו אומרים לגבי 
הספירות כלפי עצמם, שהם בבחינת לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל].
%break
וענין שם שקבעו לכל ספירה וספירה הוא משום, שכל אלו שהשיגו את 
אור ה' על ידי עבודתם, ורצו שכל אלה הבאים אחריהם גם הם יהנו, 
ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה,
%break
כדי שהם יוכלו להבין את כונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו, ועל ידי 
זה יהיה שפה משותפת אחד עם השני.
%break
על דרך לימוד הנגלה, שכל מה שאחד מחדש בתורה הוא יכול למסור 
להדורות הבאים אחריהם, כמו כן בעולמות העליונים, יש לקבל את 
החידושים מה שהקודמים כבר גילו, שיהיה להם היכולת ללכת על קו 
ההצלחה, ושלא יעמוד באמצע הדרך,
%page 1454
כי יחשוב שמצבו שבו נמצא כבר השלימות. לכן כל אלו השמות 
והפרצופין, הם כלפי עצמם, אין לנו שום השגה, כי הכל רוחניות 
ואלקיות, וכתיב "אני הוי-ה לא שניתי", אלא הכל הוא כלפי אדם 
המשיג.
%break
וזה דומה, כמו שעומדים עשרה אנשים, ורואים מרחוק טס אוירון. 
ונראה לעיני האדם, את גודלו של האוירון כמו נקודה קטנה. ולחלק 
מהאנשים יש להם משקפות, המגדלת את האוירון פי כמה, ולכל אחד 
ואחד יש משקפת אחר,
%break
היינו לאחד יש שמגדלת הרבה ולאחר שמגדלת פחות. לכן יוצא 
שאחד רואה שהאוירון גדול ארבע מטר, והשני אומר שגדול שלש, 
ואחד אומר שגדול רק שני מטר וכו'. ובטח שכולם אומרים האמת מה 
שרואים, ומכל מקום יש שנויים בין אחד להשני.
%break
ויחד עם זה אין כל השנויים עושים איזה שנוי באוירון עצמו, אלא כל 
השנויים הם רק כלפי המשיגים. כמו כן הוא ברוחניות, שכל רבוי 
השנויים הם לפי ערך הכשרת התחתונים.
%break
ובזה אפשר להבין את הענין מה שכתוב, שהנשמה הוא חלק אלקי 
ממעל. שפירושו הוא, מה שהנשמה משגת הוא אלקות. אבל היא לא 
יכולה להשיג אלא רק חלק. לכן הגם שהיא משגת אלקות, מכל מקום 
היות שזה תלוי בהכשרת התחתונים,
%break
לכן אין בידה להשיג רק חלק. אבל החלק הזה מה שהיא משגת, אינה 
עושית שום שנוי באלקות, כדוגמת האוירון הנ"ל.
%break
ולכן אומרים שהתחתונים יכולים להשיג רק אור המתפשט, שענינו 
הוא החלק מה שהבורא יתברך רצה שישיגו אותו. לכן אין חילוק בין 
אור המתפשט לעצמותו יתברך, אלא בזה שהוא משיג רק חלק 
שהבורא יתברך רוצה שישיגו אותו, כדוגמת האוירון הנ"ל.
%break
ובזה יתבאר לך את השאלות ששאלת.
ידידך...
%letter כ
%H אגרת כ
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
זה לא מזמן קבלתי מכתבים מ... ואני אענה על כל המכתבים באופן 
כללי ומופשט, היינו אפילו הזקן שבחבורה גם כן יכול לקבל תשובות 
מספיקות,
%break
אפילו על השאלות שהוא לא העלה אותם על הכתב. ואני זוכר עוד 
איך שאאמו"ר זצ"ל לימד אותו איך לכתוב, ובטח שהוא זוכר את זה.
%break
כי ענין הכתיבה, פירש אאמו"ר זצ"ל, על מה שאנו אומרים "זכרנו 
לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים", שלענין "כתוב" הוא 
תמיד בדיו שחורה על גבי ניר לבן. שענין "לבן", הוא הזמן של תורה 
ועבודה.
%break
וזמן "שחור" היינו בחינת הרע והשיפלות שהאדם מרגיש בעצמו. 
והשחרות הזה צריך להיות מוקף לבנה, על כל אות ואות. היינו שאי 
אפשר לראות את מצב האמת איך שהוא, רק לפי שעות שנותנין על 
תורה ועבודה, כי המאור שבה מחזירו למוטב.
%break
לכן דווקא על ידי רבוי, היינו בחינת הימין, באין אחר כך מצב של 
השמאל שנקרא "שחרות". ואז נבחן הכתיבה שהיא כשורה. מה שאם 
כן סתם שחרות,
%break
שהאדם אין מרבה בתורה ומצוות ואומר בעצמו שהוא רע, הרע הזה 
נמשך מחלל דקליפות, ואין לזה שום מקום ברשות היחיד.
%break
וצריכים תמיד להזהר, שלא להפוך את סדר הזמנים של ימין ושמאל. 
וזה על דרך שאמרו חז"ל על פסוק, "תמיד עיני ה' אלוקיך בה 
מראשית השנה ועד אחרית השנה וכו', עתים לטובה ועתים לרעה. 
עתים לטובה כיצד,
%page 1455
הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים 
מועטים לסוף חזרו בהם, להוסיף אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא 
הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להם. הכל לפי 
הארץ. עתים לרעה כיצד,
%break
הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים 
מרובים, לסוף סרחו. לפחות, אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא 
הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להם" 
(ראש השנה י"ז ע"ב).
%break
וזה אני מפרש בשני אופנים. הא', תשובה לאותן החברים שאומרים, 
שנתנו להם מהשמים תיכף בעת הלידה כוחות קטנים. היינו מוח 
מצומצם שאין בו לא חריפות יותר מדאי, ולא הבנה ולא זכרון ולא מרץ 
ודעה מקיפה וחזקה.
%break
אלא שהם על כל הכוחות הנפש שלהם הם מדברים סרה, ואומרים 
לנפשם בטח שזהו מחמת חטא של גלגול הקודם, והקדוש ברוך הוא 
גזר גזירה שירדו לעולם הזה עם כחות גשמיים מועטים, משום 
שבראש השנה, היינו בתחילת יצירתו, גזרו עליו כך.
%break
אבל צריכים לדעת אם חזרו בהם, אותן הגשמים מועטין, היינו כחות 
הנפש המועטין יורדין לארץ. היינו שכל הכחות שיש בו משתמש בהם 
לברכה. וזה מספיק לשיעור שהארץ, היינו הלב, יתן יבולה, היינו פריה 
ורביה בתורה ומצוות וכו'.
%break
ואם לא זוכין, אפילו שנגזר עליו גשמים מרובים ואחר כך סרחו, אזי 
כל הכחות הגשמיים, הנקרא גשמים מרובים, מורידן שלא בזמנן 
הצריכין להם להארץ. היינו, שכל המרץ והשכל משתמש בהם לא 
להארץ דקדושה, אלא למקום מדבריות, שיש בהם חיות רעות,
%break
אבל בשביל הארץ שיתן יבולה אין שם שום גשמים. שם יכולים לראות 
אצל הָנֵי [אלו] גדולים - לגבי עבודה טהורה ונקיה אין לו שום שכל ושום 
מרץ וכח.
%break
וכן צריך האדם ליתן עיניו ולבו רק שהגשמים ילכו למקום שצריכים 
להם. וזה השיעור מספיק בכדי שתוכל ליתן יבולה. וזה נקרא "עתים 
לטובה".
%break
ובזה נִיחָא [מובן] מה שחז"ל ציירו "עתים לטובה", דווקא בזמן שהיו רשעים 
גמורים בראש השנה. למה לא אמרו שהיו צדיקים ונשארו צדיקים. 
אלא שכל האדם איזה כחות שיתנו לו, יש בידו תמיד לומר שהם 
קטנים. ולזה תירצו, אפילו רשעים גמורים בתחילת יצירתו,
%break
היינו בראש השנה, ופסקו גשמים מועטים, מכל מקום זה מספיק 
שארץ, היינו הרצוניות שלו יתנו פירות דקדושה.
הארכתי כל זה להוציא את התירוצים, שיש כמה מהחברים 
המתחכמים לתרץ מעשיהם.
%break
ופירוש אחר הוא, אם האדם אינו זוכה לתקן את מעשיו שילכו על דרך 
הטהרה, אפילו שנותנים לו איזו חיות דקדושה, שיכול להשתמש בזה 
להרגיש בעצמו מעט שלימות, שיוכל ליתן עבור שבח והודאה להקדוש 
ברוך הוא שקרבו מעט לעבודתו יתברך שמו,
%break
וכח הזה צריך להאיר לו בזמן התורה וקיום המצוות, כי אין לבוא לבית 
המלך בלבוש שק.
%break
ואם אינו זוכה השלימות בזה הוא מרגיש בזמן שעוסק בדברים בטלים 
היינו בזמן אכילה ושתיה ושאר דברים, ובזמן שבא לתורה וקיום 
המצוות אזי הוא מרגיש את שיפלותו.
%break
ונמצא, שדוקא בשער המלך אזי הוא לובש את השק של השיפלות, 
ממילא אינו יכול להיות פירות לברכה, כי אין ארור מתדבק בברוך.
%break
אלא צריך להיות בהיפוך שדוקא בזמן עשיית המצוות, צריכים להרגיש 
את עצמו בשלימות. ואז מכשיר את עצמו בזה, שה' יתברך משרה 
שכינתו עליו. וזוכה לעריבות ומתיקות נועם עליון. עד שמרחמים עליו 
ממרום, ומדבק את עצמו לנצחיותו יתברך ויתעלה.
%break
והעיקר שצריכין להתחזק בעניני האמונה, דווקא במקום שמתעוררים 
השאלות "מי", ודי למבין, ו"מה", ודי למבין.
%break
ועל ידי זה נבין, מה שמביא רש"י על הפסוק "זאת חקת התורה", וזה 
לשונו, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה 
הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין 
לך רשות להרהר אחריה".
%page 1456
ויש להבין, מכאן משמע שלכן אין כתוב בה טעם, ולפי השכל הפשוט 
היה צריך להיות להיפוך. היינו, בזמן שאין מי שישאל, לא היה צריך 
טעם. מה שאם כן במקום ששואלים,
%break
שם צריך ליתן טעם. אלא כנ"ל, שענין חקת התורה, כוונתו על 
האמונה. וזה דווקא במקום ששואלין, שם צריך להיות התשובה 
למעלה מהדעת.
%break
ועם זה תבין גם כן מה שאמרו "תבוא האם ותקנח את בנה". ואיזה 
שייכות יש פרה אדומה לעגל, וכי משום שהלשון נופל על לשון שכאן 
כתוב פרה, וכאן עגל וזה כל הסמיכות. אלא כנ"ל, שחטא העגל היתה 
כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר,
%break
מי-אלה שאמרו "אלה אלוקיך ישראל", היינו בחינת ידיעה ולא בחינת 
"מי", הנקרא חסדים שהוא בחינת אמונה. לכן בא מעשה הפרה, 
שהוא סוד אמונה למעלה מן הדעת, ובזה תכפר מעשה העגל.
%break
ידידכם ברוך שלום
באאמו"ר זצוק"ל בעל הסולם אשלג
%letter כא
%H אגרת כא
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
%break
מתפלא אני בזה שאני לא מקבל מכתבים בכל שבוע מכם, חשבתי 
שתחליפו את יגיעתכם שהיה בכם כשהייתי בארץ ברגליכם לכתת 
ללמוד תורה, ביגיעת ידיכם דהיינו שתכתבו מכתבים, ועדיין לא 
הגעתם לידיעה זו.
%break
רק אחד שמצטיין יותר מכולם הוא ... שהוא לא מחכה לתשובתי 
בכתב אלא עושה מה שמוטל עליו, כנראה שיש לו הכרה מלאה איך 
להתנהג.
%break
ור' ... לפעמים הוא חושב שצריכים להגיש את שאלותיו בכתב, 
ולפעמים הוא חושב שהוא משיג שדי ומספיק להגיש שאלותיו 
במחשבה. אבל צריך לדעת כי למעשה אנו צריכים, שיש "מחשבה 
דבור ומעשה",
%break
(והמעשה צריכים להכניס תוך המחשבה) והמחשבה צריכים להכניס 
תוך המעשה. דיבור, מלשון "דַּבָּר אחד לדור", היינו מנהיג - שצריכים 
שהמחשבה תגיע לכלל מעשה, כי כל דבר יש לו תיקון בפני עצמו.
%break
ר' ... התחיל לכתוב והפסיק. ור' ... עוד לא זכיתי לקבל ממנו אף 
תמונת אות. ור' ... כשהייתי בארץ הייתי מקבל ממנו מכתב בכל 
שבועיים בערך, ובטח יש לו זכרון טוב, כי אשתקד שלח מכתב אחד 
ללונדון והכתובת לא היתה תמה אז המכתב חזר אליו,
%break
אם כן הוא חושש אולי עד שיטריח את עצמו ויכתוב וישלח אולי זה 
יחזור אליו, נמצא לפי דעתו שיהיה יגיעתו לריק, ובשביל זה אפשר 
שזה טעם מספיק עבורו.
%break
אבל האמת אינו כן, כמו שאומרים העולם "אז משטעלט נישט איין - 
נעמנט מען נישט ארויס" [כשלא משקיעים, לא מוציאים]. ויכול גם כן 
להיות שהוא סומך על חבירו הנאמן והמסור לו מאחר שהוא מוציא 
אותו בזה שחבירו עושה קידוש והוא עונה על ברכתו.
%break
ור' ... בטח שהוא הולך בדרך של הצנע לכת, ודי למבין. ול... שעדיין 
לא חשב על תירוצים, אבל הוא מכיר את עצמו ויודע, בשעה שיתחיל 
לחשוב על תירוצים בטח שימצא. ועל הזקן שבחבורה מוה"ר ... הוא 
זקוק לאהבת חברים, היינו שיהיה מי שיכתוב בשבילו.
%break
אבל בכל זאת אנו צריכים להתאמץ וללכת קדימה, להגיע בעזרת ה' 
יתברך לתכלית הנרצה. והעיקר מה שדורשים מאתנו הוא התפילה, 
שענין תפילה צריכים להבין בשביל מה ניתנה לנו דבר זה,
%break
וכי אין הקב"ה יכול לתת לנו כל טוב בלא תפילה. אלא דבר זה אמר 
אאמו"ר זצ"ל, כי אין טעם בשום דבר אם אין חסרון ותאבון לדבר, 
המכונה השתוקקות.
%page 1457
ומשום כשאדם מתחיל ללכת בדרכי העבודה, ואז הוא מכין את כליו 
לקבל את המתנה מה' יתברך, אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו מקום 
להגדיל את רצונו. וזה דווקא על ידי תפלה. הדחיות וההסתר שהוא 
מקבל ממנו יתברך שמו,
%break
והאדם מתאמץ בכל פעם ללכת קדימה, והוא רואה שהולך אחורנית, 
מזה נתגדל הצורך בישועת ה' יתברך.
%break
כן הוא הטבע בזה שהוא משתוקק, וכל פעם נדמה בעיניו שכבר הוא 
הולך בדרך המלך, פתאום הוא מסתכל אחורנית, היינו למקום שכבר 
יצא משם, אזי הוא עוזב את דרך המלך, ושוב מתחבר עם אנשי 
הכפר והולך אחריהם.
%break
וכשרואה שנמצא כבר בכפר, היינו בבחינת הכפירה, אזי מתחיל שוב 
להשתוקק לבחינת אמונה. ואז על ידי התפילה, מתגדל ומתרחב את 
ההשתוקקות, עד שבא לידי מדה שהקדוש ברוך הוא אומר,
%break
שהכלים שלו כבר מוכנים לקבל את הישועה. אז האדם זוכה ורואה 
שה' יתברך הוא שומע תפלה.
%break
אבל לפי האמת בכל תפלה שהאדם מתפלל הוא על דרך התיקון. כי 
כל תפלה עושה את שלה, היינו להרחיב הכלי קבלה. וזה ענין "הקדוש 
ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים",
%break
היינו שעל ידי התפילה מתרחב הרצוניות שבאדם. וכל תפלה שהוא 
מתפלל ורואה שעדיין לא קבל תשובה, אזי הוא נצרך לה' יתברך. 
שמרגיש באבריו שרק ה' יתברך בכבודו ובעצמו הוא יכול להושיע.
%break
היוצא לנו מכל האמור, שעל המצבים השפלים ביותר, עוד נמצא מקום 
בתפלה שה' יתברך יוציא אותו משיפלותו. מה שאם כן כשהאדם 
מרגיש את שיפלותו, והוא בורח מהמערכה,
%break
נמצא שכל הדחיות שקבל כדי להתקרב אליו יתברך, נמצא מתרחק. 
לכן על זה צריכים לב מיוחד להתגבר בתפילה.
%break
ועיקר הוא שצריכים לדעת, שבכל אדם יש נקודה שבלב שנותנת כח 
לעבודה. אבל כשלוקחים הכח הזה, ומשתמשים בו בכדי לשמש את 
הרגילות, הנקרא "מצות אנשים מלומדה",
%break
ממילא לא נשאר עוד מרץ להשתמש למטרה העיקרית. כי סוף סוף 
הגוף כבר יודע, שכבר עשה מעשים בתורה ומצוות, ואין לו עוד מרץ 
לתת מעשים חדשים.
%break
כי צריכים לדעת, כי במעשה אין להוסיף, בין במצוות הבאים מתוך 
הרגילות, למצוות הבאים מטעם אמונה. כי מי שהוא צדיק באמת, לא 
יעשה ציצית לבגדו יותר מארבעה, וכמו כן לא ילבש תפילין על יד 
ימינו, גם כן לא יעשה שתי מזוזות על הדלת וכדומה.
%break
רק בכוונה יש חילוק מיהו המחייב. או הסביבה, או האמונה. זאת 
אומרת, או הרגילות שקבל מהסביבה, או מטעם מצות ה' יתברך. וזה 
"תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". וזה ידוע מהספרים 
הקדושים, שתפלת העני מתקבל למעלה.
%break
וצריכים לדעת מה תפלתו של העני, אזי זה מפרש בכתוב "תפלה 
לעני כי יעטוף", מה רוצה, שלפני ה' ישפוך שיחו, כל השיחות יהיו רק 
לפני ה' ולא לפני הסביבה.
%break
כי זה כלל, כי תמיד עושה האדם רק למען הגורם או הסביבה הוא 
הגורם שלו לעבוד, נמצא שעובד לפני הסביבה ולא לפני ה'. ועל זה 
צריך האדם להתרעם, מדוע שיהיה (לא) לפני ה', ולבקש על זה מאת 
הקדוש ברוך הוא שירחם עליו.
%break
וזה מה שכתוב בזהר "תפלה לעני". הזהר מפרש, "מה אני אני 
תרעומת", כן צריך להיות תרעומת לאדם, מדוע הוא מקבל כל חיותו 
מהסביבה, אבל בזמן שיתחיל לעבוד על דרך האמונה, אין לו שום 
חיות והעבודה זו נמאסת עליו כנבילה.
%break
אבל על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, מה שהיונה אמרה לנח, "מוטב שיהיו 
מזוניתא מרורין כזית ואל יהיה מתקיים ביד האדם". מטעם, כי 
התכלית העיקרי הוא רק להתקרב אליו יתברך. והאמת יורה דרכו, 
היינו אם האמונה שלו הוא בסדר.
%break
לכן כשרוצה להשיג תורה ומצוות לשמה, ואין לו שום חיות בזה, זה 
סימן שאין לו אמונה בה', ואיך יכול לעבוד בזמן שאינו מאמין בו. לכן 
רק על נקודה זו צריכים לתת את כל המרץ, מה שהאדם רכש 
מהנקודה שבלב.
%page 1458
כי כל נקודה שבלב נותנת כח לעבודה, אבל עם הכח הזה הולכים 
ומשמשים להסביבה -
%break
ובזה תבין מאמר חז"ל, "כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה 
הימנו". ויש להבין, אם אין בו דעת על מה נקרא תלמיד חכם? והענין, 
כי הוא תלמיד חכם בזה שלמד מהסביבה, אבל "דעת" הנקרא 
דביקות בה' אין לו.
%break
והוא רואה אם אינו לוקח כח לעבודה מהסביבה, אלא מבחינת לשם 
שמים, אזי עבודתו נמאסת עליו כנבילה, מטעם ש"כך דרכה של תורה 
חיי צער תחיה", שכוונתו שמרגיש בחינת צער בעבודתו, ולא בחינת 
נחת כנ"ל מהיונה, שאמרה מוטב שיהיו מזונותי מרורין כזית כנ"ל וכו'.
%break
ולמה באמת מרורין, מטעם שדרך העבודה לשמה הוא נגד הטבע, 
שהוא בחינת קבלה בין במוחא בין בליבא. וטרם שאדם מגלה את 
תפלתו כנ"ל, אין ה' יתברך יכול להושיע לו,
%break
כמו שנאמר "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע", כי רק אז מקבל את 
ההשתוקקות לה', שזה בחינת "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, 
אינו יכול לו" משום שזה נגד הטבע.
%break
מה שאם כן שהסביבה משביעה לו המזונות, היינו שמרגיש בחינת 
קבלה בתורה ועבודה, ממילא יש לו חיות, ואז אינו נצרך לה', ואין לו 
דרישה שיקבל בחינת דעת, שהוא בחינת "וידעת היום,
%break
והשבות אל לבבך", שהיא בחינת התשובות אל הלב, בזמן שאדם 
זוכה לדביקות ה' יתברך.
%break
וזה פירוש "תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו". היינו 
שיותר טוב בשבילו, שיקבל עליו את העבודה שהיא אצלו מאוסה 
כנבילה שאין בה חיים. וזה ענין "פשוֹט נבילה בשוק ואל תצטרך 
לבריות", היינו כנ"ל,
%break
אם אתה נמצא בשוק, היינו בסביבה, תקח לך את העבודה שהיא 
פשוט ואל תצטרך לבריות, היינו (כנ"ל) לקבל המזונות והחיות 
מהסביבה, הנקראים בריות.
%break
וגם זה ענין "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", היינו התישבות 
של הלב יהיה בחינת חול, אפילו שאין אתה מרגיש שום קדושה, 
התישבות על הלב שאין לך שום חיות, והעיקר אל תצטרך לבריות 
שהם יתנו לך מזונות.
%break
אלא בכל הפעמים שאין חיות, יפנה לה' יתברך שהוא ירחם עלינו 
ויוציאנו מאפילה לאורה, משעבוד בגוף לגאולה.
%break
ועל דרך זה, האדם צריך לעמוד בכל תוקף ללכת בדרכי ה' יתברך, 
ולא ללכת בדרכי הסביבה. וזהו שאמרו חז"ל, "כל תלמיד חכם שאינו 
קשה כברזל, אינו תלמיד חכם". ויש לעיין, אם הוא תלמיד חכם, היינו 
אפילו שהוא בקי בש"ס ופוסקים ועושה מצוות,
%break
מדוע אם אינו קשה כברזל אינו נחשב לתלמיד חכם. אלא כנזכר לעיל, 
שצריכין לעמוד כברזל, שאל יקח כוחות מהסביבה. ואז באים לבחינת 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה".
%break
והעיקר העצה לזה הוא בחינת תפלה. וכל אחד מכם יקציב לו מזמנו 
לתת לבו לתפילה, ומכל שכן אלו ששמשו את האילן הגדול זצוק"ל, 
וזכותו יעמוד לנו שנזכה ללכת לפי דרך עבודתו, שהוא סידר לנו.
%break
"גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם", היינו הפירוש הוא, שגדולים 
צדיקים במיתתן, היינו בזמן שהאדם מרגיש את הצדיק כשהוא חי, 
היינו שרואה את גדלותו של הצדיק. כי זה שרואה בחינת קטנות 
בצדיק, זה לטובת האדם.
%break
כי לפעמים צריך האדם לגלות תפלתו עצמו, הרואה שהוא נשאר יחידי 
בעולם, על דרך הכתוב "ואיש לא יעלה עמך על ההר", היינו שבזמן 
שהאדם צריך לעלות להר ה', אז איננו רואה עוד איש עמו שיוכל לקבל 
ממנו סמיכה. והענין הזה שמע ... מפי אאמו"ר זצ"ל.
%break
ובדרך אחר, היינו מחוץ מדרך אמונה נקרא רק בחינת דומם דקדושה. 
כמו שאמר זצ"ל, שדומם נקרא תנועה כללית. היינו שכדור הארץ 
בכללותה יש לה תנועה, אבל להפרטי הדומם אין תנועה, ואין הרגשת 
האמת - ותנועה פרטית נקרא בחינת צומח,
%page 1459
וזה זוכים דווקא כשהולכים בדרך האמת, כמו שכתוב "אין קורא בצדק 
ואין משפט באמונה, בטוח על תוהו ודבר שוא הרה עמל (וילד שקר)".
%break
וביאור הכתוב הנ"ל, ועם הנ"ל נוכל להבין באפס מה המבואר בתע"ס, 
כי יש ג' מצבים הנקרא חולם, שורוק, חיריק. "חולם" נקרא ה' תתאה 
בעיניים, והכלים בעליון נמצאים בהתחתון.
%break
פירוש, שהתחתון רואה שהשכינה הקדושה הוא בעפרא, היינו שעל 
העיניים, שהמה בחינת השגחה גלויה (ולא אמונה) יש סתימא.
%break
היינו שהעליון צמצם את עצמו שמראה את קטנותו, בכדי שהתחתון 
יוכל לקבל עליו את בחינת הבחירה, שזה דווקא בזמן ההסתר יש 
מקום לבחירה. מה שאם כן בבחינת השגחה גלויה, וכשרואין את 
גדלותו של העליון,
%break
זה נקרא ידיעה ולא אמונה, ואז אין שום בחינת עבודה. ומזה נמצא 
שהעליון ביזה את עצמו, והשפיל את עצמו לצורך התחתון. ואז יש 
בחירה בהתחתון, שאז שייך להיות לשון הרע, ודי למבין.
%break
וכשהתחתון מקבל עליו את העבודה הזו, על ידי תפלה ויגיעה ואמונה, 
כל ג' האלה הולכים ביחד, ובכללות רק בצורת האמונה, אז זוכה 
ורואה את גדלות של העליון. וזה נקרא שהעליון העלה את האח"פ 
שלו מהתחתון,
%break
היינו שהיה אצל התחתון ומתראה כצורת התחתון (על דרך "תלמיד 
שגולה גולה רבו עמו", פירש אאמו"ר זצ"ל, אם האדם בבחינת 
קטנות, אזי על מה שהוא מסתכל, בין על ה' בין על החברים, הכל 
אצלו צורת תחתון).
%break
וכשה' יתברך שומע לתפילתו של התחתון, אזי העליון האח"פ שלו 
למעלה, שזהו על ידי הורדת ה' תתאה מעיניים, שהוא בחינת השגחה 
גלויה, ורואה אז איך שהעליון בגדלות. נמצא שהתחתון מתעלה על 
ידי העליון, אם הוא רואה שהעליון גדול,
%break
אזי ממילא הוא נעשה גדול. וזה דווקא על ידי זה שהאח"פ היה אצל 
התחתון, היינו שהתחתון הצטער על זה שהעליון הוא בקטנות. וזה 
נקרא שכינתא בעפרא, וזה נקרא בחינת "שורוק".
%break
אבל על ידי זה נאבד מהתחתון מקום העבודה, ואז אין התחתון רוצה 
לקבל את כל גדלותו, הנבחן לבחינת ג"ר דחכמה. אזי העליון מקטין 
את עצמו מסיבת התחתון, שזה נקרא שהעליון כלול מהתחתון, מג"ע 
דתחתון,
%break
אז התחתון גורם עוד הפעם שהעליון יתמעט את עצמו לבחינת 
"חיריק". שזה נקרא שהגורם הוא מצד התחתון, שהתחתון יוכל לקבל 
את הידיעה הזו רק בבחינת ז"ת,
%break
שזה נקרא בתוך לבוש של החסדים. היינו, בשיעור שיכול ללכת בדרך 
האמונה, בשיעור זה הוא מקבל ידיעה לא יותר, אחרת לא יהיה לו 
מקום לבחירה.
%break
אין בדעתי לפרש יותר אלא מי שיכתוב לפרש יותר, אז יכתוב לי 
השאלות, ואם אני אזכה אוכל להשיב לו.
%break
מאת ידידכם המצפה לישועה
ברוך שלום הלוי
באאמו"ר זצוק"ל בעל הסולם
%letter כב
%H אגרת כב
%break
לכבוד ידידי...
קבלתי את מכתבך, ובו אתה מודיע לי שיש לך זמנים של שחור, 
וזמנים של לבן.
%break
תדע לך ידידי, כי כן הוא דרכי התורה, שאמרו "חיי צער תחיה", יש ג' 
מיני חיים:
א. חיים של רשעים נקראים מתים,
ב. חיים של ההולכים בדרכי ה' נקרא חיי צער,
%break
ג. חיים של צדיקים, היינו אלה שכבר זכו לבחינת תורה הם טועמים 
חיים אמיתיים, כמו שאמרו חז"ל "הלומד תורה לשמה, כל העולם כולו 
כדאי הוא לו".
%page 1460
לכן, אם אתה כותב שיש לך חיי צער, זה סימן שאתה הולך בדרכי 
התורה. היינו, שיש לך שחור ולבן, כי כן הוא דרך כתיבת התורה 
שחור על גבי לבן.
%break
אלא שאתה צריך להשתדל שיהיה לך אש שחורה על גבי אש לבנה, 
היינו שכל מה שאתה מרגיש, יהיה בבחינת אש שלהבת.
%break
ומה שאתה כותב שאני אכתוב לך סדר עבודה, תדע, שתיכף כשאתה 
מתחיל בעבודה, אזי יבואו לך בזכרון כל מה ששמעת ממני ומפי 
אאמו"ר זצ"ל. כי זה שאתה שוכח זהו לטובתך,
%break
ורק בזמן העבודה אזי מתגלים לך התורה מה שאתה זקוק להם. 
ומכל מקום אני ארשום לך קצת דברים.
הנה תיכף כשאדם פותח את עיניו, אזי הוא כבר יודע הרגילות שלוקח 
ספר או שאומר ברכות, או שאומר "מודה אני".
%break
האדם צריך הכנה לפני כל דבר. היינו, לא ללכת לפי הרגילות, אלא 
כשמתחיל לומר "מודה אני", אזי צריכים לדעת מי הוא המחייב לי 
לומר כך, הַגִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא, או שיש בזה ענין לעצמו שאני צריך לומר "מודה".
%break
וענין "מודה" שייך לומר איפה שיש מחלוקת כמו שאמרו חז"ל, 
"רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמַאן מוֹדֵה?" (כתובות ט"ז). וזהו דווקא כשיש שחור, אזי שייך 
בחינת לבן. אזי אתה צריך לראות את הסיבה האמיתית. מי המחייב.
%break
ויותר טוב בשבילך שאתה תדע בבירור גמור, שהמחייב שלך, היינו 
הסיבה לעבוד עבודה תמה, הוא היות ששמעת מפי אאמו"ר זצ"ל, 
שצריכין ללכת בדרכי אמונה, ולהאמין שה' יתברך הוא השומע 
תפילה, והקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים,
%break
היינו לאלו שרוצים להיות צדיקים ואינם יכולים מפני הרע שבקרבם, 
ומבקשים שה' ישלח להם עזרה מן השמים.
%break
כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", 
ו"הבא לטהר מסייעין אותו", וכמו שכתוב בזהר הקדוש "במה, 
בנשמתא קדישא [נשמה קדושה]".
%break
כי ה' יתברך רוצה שנקבל את התורה, ולכן מוכרחים אנו להרגיש 
בעצמנו בחינת חסרון לתורה. כי לא נותנים מהשמים בחינת מותרות, 
רק הכרחיות. מטעם,
%break
כי רק על ההכרחיות מרגיש האדם את הצורך (כי אין בלי כלי היינו 
רצון, ודוק) האמיתי, מה שאם כן על מותרות, אין האדם מרגיש 
חסרון, שהוא נצרך לה' יתברך.
%break
ועיקר הריוח הוא שאדם יהיה נצרך לה', היינו עם נותן התורה. לכן 
כשאדם מרגיש את שיפלותו, זה סיבה שיהיה נצרך לה'. מה שאם כן 
מי שמרגיש בעצמו שיכול, שהוא יכול לעזור בעצמו, שאינו נצרך לה', 
אזי הוא נמצא בפרודא.
%break
ועיקר לדביקות ה' אנו צריכים לזכות, כי זהו תכלית התיקון מצידנו 
כשאדם מתחיל להאמין בה', כי זה העיקר. כי זהו כל המדידה אם 
האדם הולך בדרך האמיתי.
%break
וכשרואה את מצבו האמיתי, אזי הוא צריך להגיד "מודה", אף על פי 
שבשכל החיצוני אינו רואה לומר מודה וכו', ודי למבין.
ועל הארבע שעות שדברנו, אתה צריך לשמור עליהן, שתסדר את 
העבודה, היינו:
%break
א. על גלות השכינה, שזהו שהשכינתא בעפרא, שכל אחד רואה את 
ההשגחה בהסתרה, ולא ניכר לעין כל שה' יתברך הוא הפועל טוב, 
הוא שה' יתברך הוא שעשה את ההסתרה הזו, שיהיה טעם של תורה 
ומצוות בבחינת עפר, הוא רק כדי שיאפשר להאדם מקום בחירה.
%break
כי רק במקום ששייך בחירה, שם משתייך אמונה. אבל במקום ידיעה, 
היינו השגחה גלויה, אין מקום לבחירה, היינו לבחינת אמונה. נמצא, 
האדם גרם לכל זה.
%break
כי טרם שזכה לבחינת אמונה, אמונה שלימה, מוכרח להיות השכינה 
הקדושה נגדו בבחינת עפר. ועל זה יש להצטער. וזה ענין "זכה מכריע 
את עצמו", ודי למבין.
%break
ב. אם זהו אמת. כי רק מטרת האדם הוא רק בשביל תועלת ה', היינו 
אם לא למטרה זו איננו רוצה להיות בעולם ולהיות רק עבור עצמו. 
ולעיין את המצב האמיתי, היינו בלי שום פשרות, רק לראות את 
האמת, אם הוא רואה שיש חשבון להגוף שכדאי להיות עבור עצמו,
%page 1461
היינו עבור להנות את עצמו, אזי יש מקום לתפילה לה'. היינו שאז 
רואה את שפלות עצמו, ודי למבין.
ג. לעסוק בדברי תורה. וזה יהיה דווקא בבחינת השלימות, כמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, כי "אין הארור מדבק בברוך".
%break
לכן בזמן שעוסק בתורה, אזי צריך להמשיך מאור, ואזי הוא הזמן 
לשלימות. כי מוכרחים להאמין כמו שאמרו חז"ל "ממתנה נחליאל", 
שהתורה נקראת בחינת מתנה.
%break
היינו, כי את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, 
אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך.
%break
כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את 
ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע 
אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי 
רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה, ודי למבין.
%break
וגם בחינת התורה תחלק על ב' זמנים:
א. תלמוד פשוט, כדרך שלומדים להבין את פשטות הענין,
%break
ב. תחשוב לעיין עד כמה שאפשר, שה' יתברך יעזור לך להבין את 
פנימיות הדברים, ובזה שאתה מעיין בהענין להבין, בזה אתה עושה 
לך כלים שתוכל לקבל את הפנימיות, ועל דרך זה תחלק גם כן את 
התפילה...
%break
וה' יאיר עינינו ונזכה בתורת ה', איך לצאת משעבוד לגאולה
ידידך, ברוך שלום הלוי
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם
%letter כג
%H אגרת כג
%break
לכבוד החברים שיחיו לנצח
%break
אני רוצה להתקרב לחברה לעת בא שנה חדשה, שאנחנו צריכין 
להתחזק בבטחון חזק שנזכה להיושע בישועה כללית, שיתגלה שם 
כבוד מלכותו על כל הארץ, וישמעו רחוקים ויבואו, היינו שהרגישו 
שהיו מרוחקים מעבודה על טהרת הקודש,
%break
יזכו לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה, וזה שכתוב "מקימי 
מעפר דל מאשפות ירים אביון".
%break
זה ידוע שיש ב' בחינות כלליות:
א. בחינת מוחא,
ב. בחינת ליבא.
%break
ובזמן שהאדם טועם בעבודתו בחינת עפר על דרך "נחש, כל מאכלו 
עפר", שיש טעם בתורה ומצוות רק טעם של עפר, והסיבה הוא מטעם 
שהוא דל, שחסר לו בחינת אמונה.
%break
וכמו כן, הוא נופל לבחינת ליבא שהרצון לקבל הוא על תאוות עולם 
הזה שנקרא אשפה, ואז הוא "אביון".
%break
וכשהוא מצטער על זה, היינו שנותן על זה תפלה וצועק לה' שיעזור לו 
ממצוקתו, ומהו צועק - "מקימי מעפר דל", מאחר שאני דל וטועם טעם 
עפר, ואני אביון ומוטל באשפה, והכל מטעם ההסתרה פנים ששורה 
בעולם, אזי מבקשים לה' שיוציא אותנו מעבדות לחרות.
%break
וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין 
העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון. ובזמן שהעליון מעלה 
את האח"פ שלו, אז גם הגו"ע דתחתון עולים.
%break
וכמו שכתוב, שלכן דווקא על ידי העמוד עולים הנשמות מעולם לעולם, 
וזהו הקשר שבין עליון לתחתון.
%break
ועל דרכנו אפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו, שעל ידי זה שהכלים 
דעליון נפלו למקום התחתון, כוונתו, אם קטנותו של העליון התחתון 
מרגיש. שזה ענין "ישראל שגלו שכינה עמהם".
%page 1462
היינו שגם השכינה אצלם בגלות, הנקרא שכינתא בעפרא כנ"ל, 
שמרגיש בתורה ועבודה טעם עפר.
%break
וכשהאדם מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה 
בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון 
ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום 
שמרגיש כך.
%break
וכשמצטער על זה, ומתפלל בכל לשון של בקשה לְאוּקְּמָא שֶׁכִּינְתָּא מֵעַפְרָא [להקים שכינה מעפר], 
על ידי זה העליון מתגלה את עצמו להתחתון עם כל גדולתו, אזי גם ממילא גם התחתון מתעלה.
%break
נמצא, שזה כל העמוד כנ"ל, היינו דווקא על ידי העמוד הזה, עולים 
התפלות מעולם לעולם, היינו מהתגלות ליותר בהירות, ולכן דווקא ליד 
העמוד הזה צריך להתפלל.
%break
ועל זה נבין את ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, 
אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה 
בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית 
בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה.
%break
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה 
חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים 
לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים,
%break
מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה 
והשלימות והבהירות.
%break
אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור 
דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות 
הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל 
את כל השלימות על צד הטהרה.
%break
וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו 
בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", 
מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה.
%break
לא יכולתי להאריך מפני ערב יום טוב, ואני מאחל אתכם כתיבה 
וחתימה טובה.
מאת ידידכם הדורש בשלומכם וטובתכם
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter כד
%H אגרת כד
%break
שלום וכל טוב סלה
לכבוד ידידי ...
%break
בתשובה למכתבך מיום ג' מרחשון, על שאלתך הראשונה בקשר 
שאתה צריך לעמוד על המשמר לעורר את האהבה בלב החברים, 
ודבר זה לא מתקבל על לבך לדבר הגון,
%break
דווקא זה אני רואה בגללך דבר נחוץ. כידוע לך מה שאמר אאמו"ר 
זצ"ל, שמבין אדם לחבירו לומדים איך להתנהג בבחינת בין אדם 
למקום.
%break
כי אור העליון הוא בבחינת מנוחה המוחלטת, וצריכים תמיד לעורר 
את האהבה "עד שתחפץ אהבת כלולותינו". היינו, שמראים לך מן 
השמים שבדרך זה אתה צריך תמיד לעורר את אהבת שמו יתברך.
%break
היינו כי כולם מחכים לאתערותא דילך [התעוררות שלך], היינו כמו 
שאתה רואה שבאהבת חברים יש לך הזכות כפי שאתה רואה, היינו 
כפי שמראים לך מן השמים,
%break
שאתה המעורר (והגם שלפי האמת אינו מוכרח להיות כך. כי אם 
תשאל את החברים עוד לא ברור לי שהם מסכימים עמך, היינו עם 
ראיותיך שרק אתה חשק בהם, ולא להיפך. ודי למבין).
%break
וזה ענין "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו מצד הדין דברים 
אתה מוכרח לדון רק כפי ראיותיך, לכן בזה האופן מראים לך 
מהשמים שאתה צריך לעורר בכל פעם את אהבת ה',
%page 1463
ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין 
בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.
%break
כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו 
חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב 
"יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת", (עיין בהסולם חלק א' 
אות ק"ג ויהיה לך למישיב נפש).
%break
היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה 
מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה 
לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו.
%break
ועל שאלתך הב' בדבר שאתה מוכרח תמיד לעורר את לב התלמידים, 
ומצדם, אחר שכבר זכו לראות את חשיבות הלימוד וכו', ומכל מקום 
אין מכבדים את השעורים, זהו גם כן לזכותך.
%break
היינו שאתה צריך לדון בעצמך, הלא ה' יתברך נתן לך כמה פעמים 
את התקרבותו אליך, היינו שכבר כמה פעמים הרגשת שאין לך דאגה 
אחרת בעולם רק שתשאר דבוק בו יתברך לנצחיותו,
%break
כי אפילו בעבדות הכי פשוטה, גם כן אין אתה ראוי להיות משמש את 
המלך כי איזה יחוס יש בך יותר מבני גילך.
ועם כל זה אתה מחכה שה' יתברך יעורר אותך לעבודה, היינו שיהיה 
לך התעוררות ממרום, אז תתחיל בלימוד השיעורים.
%break
היינו כמו שאתה מוכרח לעורר את התלמידים, כמו כן אתה אומר 
שהקדוש ברוך הוא צריך לעורר אותך. היינו אם הקדוש ברוך הוא יתן 
לך גישמק [טעם], אזי אתה מוכן לעבודה,
%break
ומטרם זה אין אתה מסוגל וכו'. אז מראים לך מהשמים איזה צורה 
ובאיזו פחיתות ושיפלות אתה מסתכל על התלמידים, ודי למבין.
%break
ועל השאלה הג', בדבר שמחזיקים את המפלגה בהפלגות יוצא 
מהכלל, כי כן דרך העולם כשיש פחד שהתינוק יצא יחיד בלילה, 
אומרים לו יש דוב בחוץ ושאר חיות רעות בחוץ. כי אחרת אין התינוק 
מסוגל להבין.
%break
היינו, אם יתנו לו להבין את האמת שאין הארי והדוב בחוץ, רק פשוט 
לטובת התינוק הוא שילך לישון וכו', והעיקר שישאר בבית, אין התינוק 
מסוגל לקבל בחינת אמת.
%break
לכן תדע אחי, כי בכדי לקבל דרך האמת ודבר אמת של אאמו"ר זצ"ל, 
אין כעת הרבה אנשים שיהיו מסוגלים לשמוע דבר אמת, כי רק הרבה 
ילדים אתה רואה. ומה אני אוכל לומר לך בזמן שאתה נמצא בבית-
התינוקות ואתה מתפלא מהם,
%break
שאתה כותב לי שהילדים הם עליזים ושמחים, כי כן דרך התינוק 
שיהיה עליז ושמח. וידוע הכלל שאין מחשבין בתינוק בזמן שהוא בוכה 
וזמן שהוא שמח, מטעם כי כל התפעלותו והרגשתו וחסרונו הוא רק 
על דברים של מה בכך.
%break
ובזמן שאתה רואה שהתינוק בוכה בזמן התפילה, אתה מתפעל, וכן 
בזמן שהוא שמח ורוקד אתה מתפעל, וכותב אתה מקנא בהילדים 
איך שהם עליזים ורוקדים,
%break
ומה אתה רוצה רוצה להיות בחזרה בחינת תינוק. תדע לך אחי, כי 
כבר עבר לך את זמן הילדות, כי טרם שנכנסת לחדר של אאמו"ר 
זצ"ל היית רוקד כמוהם, ודי למבין.
%break
ויהיה ה' בעוזרנו להושיע בגשמיות וברוחניות
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצקלה"ה
%page 1464
%letter כה
%H אגרת כה
%break
לכבוד החבריא שיחיו
לנכון קבלתי כמה מכתבים מ...
%break
מאד הייתי שמח אילו היה לי היכולת להיות אתכם בצוותא, אבל מה 
יכולים לעשות שהזמן גָּרְמָא [גרם לדבר]. אבל יש מצוות שיכולים לקיים שאין הזמן 
גָּרְמָא [הוא הסיבה], היינו בדברים שהם למעלה מהזמן.
%break
כי האדם בבחינת עצמו הוא מוגבל בזמן ובמקום, אבל בזמן שהאדם 
משתדל להיות דבוק בהבורא, אזי הוא צריך להשתוות אליו, היינו 
להיות למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן.
%break
כידוע, שהמקום נקרא כלי, היינו רצון לקבל הידוע, ולמעלה מהמקום 
היינו שלא רוצה שכל יגיעתו יהיה אך בשביל מקומו, אלא בשביל ברוך 
ה"מקום", שהוא מקומו של עולם. היינו שכל היגיעה צריך להיות רק 
להשפיע. ולמעלה מהזמן, שענין זמן שייך להדעת.
%break
שהדעת של האדם נותן תמיד להבין, שאין הזמן מוכשר עכשיו לקבל 
עבודתו יתברך לשמו, ודי למבין. שעל זה צריכים תמיד ללכת למעלה 
מהזמן, שאל תאמר שימים הראשונים היו טובים מאלה וכדומה,
%break
אלא תמיד צריכים להתחדשות הכוחות, היינו היסודות שעליהם בונים 
את כל העבודה, עד שזוכים להשראת השכינה בקביעות.
%break
וצריכים תמיד ללכת בשני הדרכים המכחישים זה את זה, היינו 
בבחינת החסרון ובבחינת השלימות, שהוא בחינת תפילה ובחינת 
שבח והודאה.
%break
עיין בזהר (וישב, ובפירוש הסולם דף י"ב): ועל דא אתבר ההוא גופא 
ואתדכיאת נפשא. ובגין כך קוב"ה עביד לההוא זכאה, דיסבול יסורים 
ומכאובין בהאי עלמא, ויתנקי מכלא ויזכה לחיי עלמא. ועל דא כתיב 
"ה' צדיק יבחן" ודאי [על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת,
%break
ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורין ומכאובים בעולם הזה, 
ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא. ועל זה כתוב: "ה' צדיק יבחן", 
ודאי (פירוש הסולם לזוהר וישב, דף יב, אות לו)].
%break
ובאות ל"ח: וְכַד סֵיהֲרָא אֶתְפַּגֵּים [וכשנפגמת הלבנה]  וכו', היינו הנשמה היוצאת בעת 
שהלבנה בִּפְגוּמִי [בפגם], אזי הנשמה פוגמת את הגוף. ובהסולם (ד"ה אמנם), 
איך אפשר לומר שהנשמה יפגום את הגוף, ומתרץ שענין הפגם שיש 
לנשמה הוא נמשך מהמיעוט שבבינה, 
%break
והמיעוט הזה לוקחת מלכות, ובסוד אִמָּא אוֹזֵפְתְּ מְאַנְהָא לְבַרְתָּא [אמא 
משאילה את בגדיה (כליה) לביתה], נעשה הגופים גם כן מוכשרים לקבל הגדלות.
הרי שענין הפגם הזה אשר נשמות פוגמות את הגופים, ולתיקון הגוף 
להכשירו לקבל אור גדלות, עד כאן לשונו.
%break
ולהבין את זה בזמן ההכנה להיכנס להיכל המלך, נוכל לפרש, דהגוף 
בדרכו הוא שלם. היינו, שלא מרגיש שום חסרון בעצמו, כדרך 
שמרגישים אם יש חס ושלום איזה חסרון גשמי, שלא יושבים בחבוק 
ידים ומיואש,
%break
אלא הרגשת החסרון מעורר באדם תחבולות ועצות, ולא באים אף 
פעם לידי יאוש. וזה דווקא כפי הרגשתו החסרון. היינו, אם לדבר 
שהוא משתוקק הוא אצלו בבחינת מותרות, אזי אין כל כך הרגש 
החסרון על דברי מותרות, ובאים בנקל לידי יאוש.
%break
אבל לא מטעם שזה כבר קשה להשיג, ובשביל זה הוא משלים עם 
המצב, ובאים לידי יאוש ואומרים, שכל מה שביכולתי כבר עשיתי, ואין 
לו שום עצה להשיג את מבוקשו ובשביל זה מסיח דעתו מזה. אלא 
מאחר שדבר שהוא מבקש הוא דבר מיותר אצלו,
%break
ועל מותרות אין כל כך הרגשת החסרון כמו על דבר הכרחיות. אכן על 
דבר הכרחיות, שבהכרחיות האדם אף פעם לא ישלים את המצב, 
ותמיד יחשוב עצות ותחבולות איך להשיג ההכרחיות,
%break
היינו שכל הכח המניע של האדם ולא נותן לו להתיאש, ובכל פעם הוא 
מוצא חדשות - הוא רק כח החסרון.
%page 1465
ודבר זה תלוי בשיעור גודל החסרון, ודבר זה נמדד בערך היסורים. 
צורך גדול, היינו אם לא ישיג את מבוקשו יש לו יסורים גדולים, וצורך 
קטן הוא באם אין לו את מבוקשו אין לו יסורים, אלא באם יהיה לו - 
יהיה יותר בשלימות. ודבר הכרחיות ומותרות של כל אדם,
%break
רשות בפני עצמו באיזה שיעור לקבוע את זה. על דרך שאמרו חז"ל, 
שאם האדם מורגל לחיות בהכרחיות כעבד רץ לפניו גם כן מוכרחים 
להספיק לו, ומעשה בהלל שהיה רץ לפניו וכו'. הרי כל אדם יכול 
לקבוע מהו הכרחיות.
%break
וזהו הענין מה שהנשמה פוגמת את הגוף. היינו, בזמן שאין לאדם 
בחינת נשמה, אזי יש לאדם גוף שלם. היינו, שאין מרגיש בחינת 
הכרחיות בעבודה על דרך הטהרה.
%break
מה שאין כן על ידי שעוסק בתורה ומצוות, המאור שבה מחזירו 
למוטב. היינו, שהמאור שבה, היינו בחינת נשמה שהאדם משיג, 
מתביר גופא, היינו שהגוף נשבר, שרואה שאינו שלם.
%break
זאת אומרת, מקודם היה יודע שצריך לעסוק על דרך הטהרה בכדי 
להשיג שלימות שהוא בחינת מותרות כנ"ל, ועל מותרות יכולים לבוא 
לידי יאוש וכו'. מה שאין כן שהגוף נשבר, היינו שרואה שהוא בחסרון, 
היינו שרואה את החסרון שיש בבחינה עליונה הנקרא בינה,
%break
היינו על ההשגחה, ודי למבין, אז מתעורר בו בחינת כח מניע שלא 
ישקוט, עד שמרחמים עליו ממרום וזוכים לקבלת פני השכינה.
%break
ה' יעזור לנו שנקבל את קבלת עול מלכות שמים למעלה מהמקום 
ולמעלה מהזמן, להדבק בנצחיותו יתברך.
ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter כו
%H אגרת כו
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי האדם היקר באנשים רודף צדקה וחסד 
מוכתר במעלות במידות תרומיות ...
%break
היום בבוקר קבלתי את מכתבו בצירוף עשרים גרה הוא השקל. ואני 
אכתוב לך משהו בענין חנוכה, לפי מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל ביאור 
על מה שאמרו חז"ל: "מאי [מה] חנוכה: חנו-כה". על זה אמר, שיש שתי 
מדרגות : א) בחינת כה ב) בחינת זה, כמו שאמרו חז"ל:
%break
"כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה רבינו עליו השלום בזה". וענין חנוכה 
היה בחינת כה.
%break
וביאור דברי קדשו זצ"ל הוא על דרך משל; כשחיילים הולכים 
למלחמה ועומדים זמן מה בקרב, ואח"כ שולחים את החיילים לחופש 
למקום נופש ומאכילים ומשקים אותם מכל טוב.
%break
וכוונת המפקד היא בכדי שיקבלו כוחות חדשים שלא יהיו עייפים ויוכלו 
להחזיר אותם עוד פעם לקרב. ומי שאין לו שכל אזי הוא חושב שמה 
שנותנים להם עכשיו נופש הוא מטעם שהמלחמה כבר נגמרה.
%break
אבל האמת שעדיין המלחמה לא נגמרה, אלא כל החופש הזה הוא 
בכדי שיהיה להם כח ואומץ ללכת עוד פעם לחזית הקרב.
%break
כן היה ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה 
הנקרא בחי' שלמות, היינו אספקלריא [מראה] המאירה, אלא שהחניה היתה 
בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אספקלריא [מראה] שאינה מאירה.
%break
היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות 
האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה 
העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר.
%break
ומזה נמשך שבזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים 
התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או 
בעת עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל 
להרגיש טעם וחן דקדושה.
%page 1466
אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות 
חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת 
היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' 
שפע עליון,
%break
כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו 
שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת 
דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו 
שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים.
%break
ומאחר שהאדם באמת לא גמר את מלאכתו, נוטלים ממנו בחזרה את 
ההתעוררות שנתנו לו, ואז תיכף נופל שוב למצבו הקודם, היינו 
שמרגיש חן ויופי רק בדברים גשמיים ודברים שבקדושה נחשבים 
אצלו רק לדבר מיותר,
%break
ואז הוא עוסק בתורה ומצוות רק מטעם הכרח ועל דרך הכפיה ולא 
מטעם חשק ושמחה כבזמן שהיתה לו ההתעוררות.
%break
וההתעוררות הזו היא בחינת נר חנו-כה, כנ"ל. לכן אם יש לו שכל הוא 
צריך תמיד להתגבר עד שעוזרים לו מלמעלה לזכות לבחינת שלמות 
אמיתית.
%break
ונקוה שה' יאיר עינינו וישמח לבנו לנצחיות.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter כז
%H אגרת כז
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
זה זמן כביר שלא קבלתי מכם מכתבים חוץ מ... ומ... קבלתי מכתב 
קצר.
%break
אנחנו צריכים לחדש את עבודתנו בכל יום, היינו לשכוח את העבר, 
היינו אם לא הצלחנו בעבר, אנו צריכים להתחיל מחדש. כדוגמת 
התגרין [סוחרים] שאם עשה איזה עסק ולא הצליח אזי הוא סוגר 
את העסק הזה, ופותח תיכף עסק אחר.
%break
ויש לו תקוה שבעסק הישן לא הצליח, אבל בעסק החדש ודאי שהוא 
יצליח.
%break
כמו כן אנו, אף על פי שבעבר לא הצלחנו אבל בעתיד נצליח. אבל לא 
לעמוד בלי עסק, כי בלי שום עסקים ודאי שאי אפשר שיהיה איזה 
הצלחה. ואנחנו צריך להאמין,
%break
ודאי ימשך עלינו ונזכה באור תורתו שהוא תורת אמת, שהאמת יגן 
עלינו ונמשוך באור תורתו, ונזכה להדבק לשמו יתברך לנצחיות.
%break
כמו שאמרו חז"ל, "אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת, ופריך, וכי בכדי 
חנטו חנטייא וקוברו קובריא [והאם סתם כתוב שספדו לו, חנטו אותו וקברו אותו], 
אלא מקרא אני דורש 'ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל,
%break
כי הנני מושיעך מרחוק, וזרעך מארץ שִׁבְיָם', מה זרעו בחיים אף הוא 
בחיים". ופירש רש"י, שרק אצל חיים שייך לומר שִׁבְיָה, מה שאם כן 
אצל מתים לא שייך שִׁבְיָה (תענית ה' ע"ב).
והקשו המפרשים:
%break
א. ומכל מקום הקושיא במקומה עומדת. ומהרש"א (ומורנו הרב רבי שמואל איידלס) מפרש, 
היינו שהגוף מת ונפש קיים, ומה דווקא יעקב לא מת. ומתרץ, היות שאברהם ויצחק מתו 
בארץ ישראל, מה שאם כן יעקב שמת בחו"ל, צריכין להשמועינן [להודיענו] שגם יעקב לא מת.
%break
ואני אתרץ את זה לפי דרכנו, ובזה יהיה מיושב הקושיא המפורסמת, 
על הפסוק "ויצוו אל יוסף לאמר, אביך צוה לפני מותו לאמר, כה 
תאמרו ליוסף אנא שא פשע אחיך".
%page 1467
וקשה:
ב. היכן מצינו שיעקב אבינו צוה לפני מותו דבר כזה. וכמו כן קושיית 
המדרש, על הפסוק "ויקרא לבנו ליוסף", וצוה לו על הקבורה,
ג. מדוע לא צוה לראובן שהוא הבכור, או ליהודה שהוא היה מלך.
%break
והמפרשים הקשו:
ד. על זה שיעקב אמר ליוסף, "ועשית עמדי חסד ואמת", היינו חסד 
שעושים עם המתים, אין הם נותנים שום תמורה וגמול על החסד. 
והלא אחר כך אמר ליוסף "ואני נתתי לכם שכם אחד על אחיך",
%break
ופירש רש"י, לפי שאתה טורח ומתעסק בקבורתי. אם כן אין כבר זה 
חסד של אמת.
%break
וכמו כן קשה:
ה. שיוסף אמר לו "אנכי אעשה כדברך", הלא אנכי מיותר, היה לו 
לומר "אעשה כדברך".
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים להבין את מדת האמת שהוא מדתו 
של יעקב, כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב". ואאמו"ר זצ"ל פירש את 
ענין אמת (מובא בהסולם להקדמת ספר הזהר אות קע"ה עיין שם), 
ש-ב' כתות מלאכים קטרגו על הבריאה, ו-ב' המליצו על הבריאה.
%break
שמלאכי אמת אמרו שהעולם כולו שקרים, היינו, היות שהעולם נקרא 
הרצון לקבל, ואמת הוא רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שהוא דווקא 
בסוד הדביקות, ואיך אפשר שיגיעו לזה.
%break
ומלאכי חסד אמרו, שהוא עושה חסדים. שעל ידי החסדים יגיעו 
לדביקות וכו', עיין שם את כל הענין, "ותשלך אמת ארצה", היינו 
שמתוך שלא לשמה נזכה לשמה, ונגיע למדת האמת.
%break
ויעקב אבינו, שהוא מדת האמת, צוה לפני מותו, היינו שנתן צוואה 
ליוסף שיעשה חסד של אמת. היינו שעל ידי זה יזכה למדת אמת, 
היינו שיהיה כולו להשפיע, וזה היה לכל בניו, וצוה דווקא ליוסף, היינו 
לאחר פטירתו, שלא יעשה יוסף חשבון של מכירת יוסף עם אחיו.
%break
ואף על פי שיוסף רואה שאחיו פגמו עם המכירה, מכל מקום הוא 
צריך רק לעסוק במדת האמת, היינו להשפיע. וענין הפגם לתקן, זה 
שייך לה' לבדו. וענין התיקון הזה נתקן אחר כך בעשרה הרוגי מלכות 
(כמבואר בכמה מקומות).
%break
ויוסף השיב, "אנכי אעשה כדבריך". היינו האנכיות שלי יהיה כדבריך, 
שאני אלך רק בדרך של השפעה. ובזה נִיחָא [מובן] שאמר דווקא ליוסף, 
ומדוע אמר בלשון אנכי דוקא.
%break
ובזה מתורץ את הקושיא ה-ב' ששאלנו, היכן מצינו שיעקב צוה לפני 
מותו ליוסף - היינו כנ"ל, שלפני מותו אמר דווקא ליוסף שילך בדרך 
האמת שהוא רק להשפיע, אם כן אין עליך מוטל לעשות חשבון בשביל 
המכירה.
%break
וכמו כן, לאחר שקבל יוסף עליו ואמר "אנכי אעשה כדבריך", היינו 
להשפיע, בזה שאמר לו אחר כך "ואני נתתי לכם שכם אחד על אחיך" 
אינו מקלקל את בחינת חסד של אמת, בזה שקבל עכשיו את המתנה, 
משום שעכשיו נקרא מקבל על מנת להשפיע.
%break
משום שאין לו שום צורך עצמי, אלא כל מעשיו הם בתורה ומצוות 
להשפיע.
ובזה יתורץ קושיה הד', היינו לאחר קבלת האמת כבר היה יכול ליתן 
לו שכר, ומכל מקום נקרא בחינת השפעה גמורה.
%break
וזה מה שאמר ר' יוחנן, יעקב אבינו לא מת, היינו שמדתו של יעקב לא 
מת, מטעם שהנחיל את מידתו לבניו אחריו. לכן אמר ר' יוחנן דווקא 
יעקב, מטעם שעיקר הוא האמת, אם האמת קיים, כבר זוכין לבחינת 
אברהם ויצחק, שהם בחינת חסדים וגבורות.
%break
היוצא מכל הנ"ל שיעקב אבינו לא מת, אלא תורתו שהוא תורת אמת 
יאיר לנו, ונזכה ללכת בדרכיו, ולהתחזק בכל פעם בהתאמצות יתירה. 
ואל לנו לשמוע להשכל הבעל-בתים שלנו שמביא לנו נצוצי יאוש,
%break
אלא לומר כמאמר חז"ל "אין בן דוד בא אלא בהיסח-הדעת". היינו, 
הגאולה שנקרא בן דוד, בא דווקא על ידי שמסיחין את הדעת בעל-
בתים.
%break
וזה פירוש רש"י, כי רק חיים בשִׁבְיָה, רק בזמן שהאדם הוא בחינת חי, 
הוא מרגיש שהוא בשִׁבְיָה, ושהוא צריך לצאת מבית אסורים. מה 
שאם כן, בזמן שהאדם מת, אינו מרגיש שהוא נמצא בשִׁבְיָה.
%page 1468
ומדתו של יעקב יאיר לנו לצאת מהשִׁבְיָה, כמו שכתוב "וזרעך מארץ 
שבים". היינו, שכל הרצוניות לעבודה נמצאים בהשִׁבְיָה. וזהו "אל 
תירא עבדי יעקב... כי הנני מושיעך מרחוק", אף על פי שתהיו 
בתכלית הריחוק מה' יתברך,
%break
אזי ה' יתברך מבטיח לנו שהוא יושיענו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין 
הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו".
%break
אם כן, צריכים להבין איך העוזר שלנו הוא גבור, כמו שכתוב "ה' איש 
מלחמה". ולגבי תשועת הגבור, מה חשוב לו אם צריך לתת עזרה 
גדולה או קטנה. אלא כנ"ל, "כי הנני מושיעך מרחוק", אפילו כשנהיה 
בתכלית ההתרחקות הוא יושיע לנו.
%break
ונקוה שמהיום והלאה, היינו בכל רגע ורגע, נזכה לשלימות הנצחי 
ולהדבק באמת.
מאת ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל-הסולם
%letter כח
%H אגרת כח
%break
לכבוד ידידי...
%break
קראתי את מכתבכם מחדש טבת, ואענה לכם בקיצור באופן כללי, 
כבר כתבתי לכם שיש בחינת דינים ממותקים.
%break
ולהבין את זה בדרך ההכנה להכנס להיכל ה' הוא, כי יש לפעמים 
שהאדם מרגיש בעצמו במצב של שיפלות. היינו, שאין בו לא תורה 
ולא עבודה, וגם מחשבות של הבלי העולם וכדומה, והאדם בא אזי 
לידי יאוש, היינו שאומר, בטח שלא עלי נאמר "ואני לשמש את קוני".
%break
אלא לאנשים שהם מרומי מעלה, היינו שיש להם מזמן הלידה מידות 
טובות וישרות, ומוח טוב, ורצון וחשק להתמדה בלמוד התורה, וכל 
עסקם מעת היותם בעולם,
%break
מוחם ולבם רק בתורה ועבודה. מה שאין כן איש כערכי - מקומי הוא 
ברפת. והפסוק "כי לא דבר ריק הוא כי הוא חייכם ואורך ימיכם", לא 
עלי נאמר הפסוק הזה.
%break
ויש לפעמים, שיש המתקה בזמן ההתעוררות השיפלות, היינו 
שהאדם רואה שאנכי לא ידעתי עד כמה שאני כל כך שקוע בהבלי 
הזמן ובעניני התפלים. לא שמתי לב להיות כראוי להיות. והשיר 
שאומרים "יתפאר בי כי חפץ בי",
%break
גם אני צריך לומר השיר הזה, כי לכל ישראל "יש להם חלק לעולם 
הבא", היינו בסוד "עמד וגנזו לצדיקים לעולם הבא".
%break
ועכשיו, שאני רחוק מכל הענין, אזי אסור להתיאש, ורק להיות בטוח 
בה', "כי אתה שומע תפלת כל פה", היינו "כל" - לרבות, אפילו שהפה 
שלי לא כל כך בסדר כמו שצריך להיות, בוודאי השלש עשרה מידות 
של רחמים יתעורר גם עלי.
%break
ואני מהיום והלאה, אני מקווה שאני אלך קדימה, אף על פי שכבר 
אמרתי כך הרבה פעמים, ובסופו של דבר נשארתי בשיפלותי, אזי 
הוא משיב כי יש בחינת "עולם, שנה, נפש". ששלושת אלה צריך 
להתיחד בזמן ובמקום ובנפש יחד.
%break
לכן הוא אומר, שבודאי עכשיו הגיע הזמן שאני כבר אצא מכל 
המצבים הרעים, ו"הבא לטהר מסייעים אותו", ומתחיל תכף בעבודה, 
ביתר שאת וביתר עז.
%break
וגם בעת המשא ומתן הוא לא מרגיש בחינת יסורים מהשיפלות 
שרואה שהיה נמצא כל ימיו בשיפלות כזה, אלא להיפך הוא מרגיש 
בעת המשא ומתן בחינת נעימות והתרוממות הרוח,
%break
משום שמאיר לו עכשיו את הגדלות, שעליו לזכות אחר כך. וזהו נקרא 
שהאור מקיף מאיר לו מרחוק.
%page 1469
היינו אף על פי שעדיין מרוחק הוא מהיכל המלך, היינו שעדיין לא זכה 
לטהר את כליו לשם שמים, מכל מקום יש לו הארה מהאור העתיד 
להתלבש בו אחר כך. נמצא, שהמצב השיפלות הזה אינו גורם לו 
יסורים מהמצב, אלא להיפך יש לו תענוג.
%break
וזה נקרא בחינת המתקת הדינים, היינו שהמצב הזה לא רע כל כך, 
וכל זה הוא משום שאינו מביט לאחוריו, היינו את זמן העבר, אלא 
מסתכל לפניו, היינו להאור העתיד להשיג אחר כך, נמצא שהוא דבוק 
בה' מבחינת אור מקיף.
%break
אבל ב' מצבים הנ"ל גם כן קשה, שהאדם יהיה לו יכולת לשפוט ולברר 
לעצמו, איזה מצב מהם עליו לקבל לבחינתו וללכת בו. ובדרך כלל 
כשהאדם עדיין אינו מלומד בדרכי עבודה,
%break
אזי הוא כצל הנמשך, היינו, לפעמים מראים לו ממרום מצב של יאוש, 
ולפעמים מראין לו מלמעלה בחינת המתקה על שיפלות.
%break
אבל על כל פנים, אם אין האדם יכול לבחור לעצמו מה שיש לו לקחת, 
על כל פנים, אין הוא צריך להאמין להמצב של יאוש שזהו אמת. אלא 
עליו לומר, שאין הוא עדיין בעל עבודה אלא שנמצא בכף הקלע, היינו 
שזורקין אותו מלמעלה ממצב למצב.
%break
ואם האדם נופל למצב הא' הנקרא בחינת יאוש אזי באמת הוא מת. 
ויש לפעמים שאדם ממית את עצמו לדעת, היינו שהולך למקום 
דשְׁכִיחָא הֶיזֵּיקָא [שיש בו להזיק], הנקרא "המכניס את עצמו למקום סכנה",
%break
ועל פי רוב הסביבה גורמת מצב כזה הנקרא מיתה. ואז "למתים 
חפשי". כיוון שאדם מת, נעשה חפשי מן המצוות.
היינו, שאומר שכל המצוות שקיבל עליו מרבותיו לא הועילו לשום 
תועלת, אם כן אין לו כבר צורך להמשיך בהם.
%break
והעצה לזה, רק לחזור להסביבה של אנשים חיים, היינו לאנשים שהם 
עדיין ממשיכים במצוות שקיבלו מרבותיו. והגם שהוא במצב הזה לא 
יכול להאמין שיש אנשים בין החברותא [החברים ללימוד] שלו,
%break
שיהיו בבחינת חיים וקיימים, אלא שנדמה לעיניו שהעולם חשך בעדו, 
שכל מקום שהוא נותן את עיניו, הוא רק גלי גלים של עצמות 
מסתובבים לעיניו.
%break
אבל על דבר אחד אפשר לו להתאמץ ולראות, אם על כל פנים 
החברותא [החברים ללימוד] שלו ממשיכים במצות רבו זצ"ל.
%break
ויש לפעמים שגם זה לא נותנים לו מלמעלה לראות, ואז הוא רואה 
לעיניו איש ערום בשכל, שהוא לא יכול לרמאות לעצמו שהוא הולך 
בדרך הישר, ועל ידי זה שרואה שאין מעשיו רצויין יש לו יסורים 
נוראין. מה שאין כן החברותא [החברים ללימוד].
%break
שאין הם רואים את מצבם אמיתי, או שאין להם אפילו זמן לראות את 
שיפלותם, לכן הם חיים חיי שלוה ויש להם מנוחת הדעת. מה שאין כן 
(אני) חי חיי צער.
%break
ואז בזמן כזה האדם משתוקק לפעמים להנות מחיי הבלי עולם הזה, 
אבל גם זה לא יכול לתת לו סיפוק נפשי. ואף על פי שרואה שאחרים 
כן נהנים מהחיים, ולמה עליו נגזר הגורל שאין הוא מוכשר לקבל חיים 
של סיפוק נפשי כמו אחרים.
%break
היינו, שהולך ברחוב ומסתכל אנשים הולכים ורצים, זה לעבודתו וזה 
לבית מסחרו, וזה לישיבה, ועל כולם לא נראה על פניהם חס ושלום 
איזה צער ויסורים, אלא כולם עליזים ושמחים. ולמה דווקא אני אינני 
רואה סיבה מספקת שיהיה לי, הן מבחינת הכבוד והן מהפרנסה.
%break
היינו, אפילו אנשים שיש להם מצב הגשמי יותר פחות ממנו, ומכל 
מקום אין להם יסורים מהחיים, שיאמרו שחסר להם הנאה מהחיים. 
ולי, אני כשלעצמי, אני מרגיש פחות טעם מהחיים. היינו שכל תענוגי 
הגשמיים, אין להם כל כך הרבה הנאה שיתנו לי הספקה.
%break
אינני אומר שאם תענוגי הגשמיים אין להם כל כך אחוזים הנאה, כמו 
שאני רוצה להנות, אזי אני אוותר עליהם, כי דבר קטן שאינו שווה 
אפילו פרוטה אין זורקים לחוץ. אלא הדאגה היא, מדוע אינני מרגיש 
כל כך אחוזים תענוג כמוהם שיתנו לי הספקה כמו אחרים.
%break
והאמת אם נצייר את (זה) בציור, ונגיד שתענוגי גשמיים נמצאים 
40% תענוג, אזי זה יכול לתת הספקה לאותם אנשים שמספיק להם 
עד 40%.
%page 1470
אבל לאותם אנשים שלפעמים טעמו טעם רוחני, ונגיד שהיה להם 
כבר טעם של תענוג 60%, לכן קשה לו להתרגל לחיות על מאכל 
שאין נמצא בו אלא 40%. לכן משום זה כולם עליזים ושמחים, והוא 
חי חיי צער,
%break
משום שהוא זקוק לשישים אחוז של תענוג. אבל כנ"ל, הוא לא זורק 
את התענוג אפילו שאין בו אלא אחוז אחד.
%break
לכן "כל הגרגרן כועס", היינו, אף על פי שמקבלים תענוג כמו אחרים, 
אבל הוא כועס. היינו שרוצה למצוא את שיעור התענוג של שישים 
אחוז, שהיה רגיל לטעום בטעמים רוחניים.
%break
אבל בגשמיות לא ניתן מלכתחילה להנות, אלא מבחינת נַהִירוּ דַּקִּיק [אור דק], 
כמובא בזהר הקדוש, היינו אחוז מצומצם של תענוג. לכן אפילו 
כשכבר מת. היינו שנאבד לו טעם חיים הרוחניים.
%break
אבל כשזוכר שהוא רגיל לטעום טעם של תענוג של אחוז יותר גבוה 
משיש בהתענוגים גשמיים, יש לו צער ואין לו סיפוק נפשי.
וזה ענין "קָשָׁה רִימָּה לְמֵת, כמחט לבשר החי".
%break
היינו בזמן שהוא מת, וזוכר את הטעם של תענוג שהיה בזמן 
ההתרוממות הרוח הנקרא רימה, "כמחט בבשר החי", היינו בזמן 
שהיה חי, וכל תענוגו היה רק בתורה ועבודה. והיה מרגיש טעם 
עבודה של מסירות נפש בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו,
%break
ואם חס ושלום היה מתעורר בו איזה חטא, היינו תשוקה של הרצון 
לקבל, היה לו אז צער מזה.
%break
וזה ענין, "כמ-חט בבשר החי", היינו בזמן שהיה דבוק בהחיים. רק 
עכשיו, בזמן שהוא זוכר את הרימה הוא בבחינת מת, יש לו גם כן צער.
%break
אבל זה כלל, שגם המת נשכח מהלב. היינו, ששוכח שהיה פעם 
בהחיים, ועכשיו הוא נמצא במצב של מיתה. והולכים ונשטפים בזרם 
החיים של הכלל כולו, ואז כבר אינו חיים חיי צער, היינו שבאים לידי 
מצב ששוכחים את הכל.
%break
ואז הוא באים לידי מצב "למתים חפשי", היינו שנעשה חפשי מכל 
המצוות שקיבל מרבו זצ"ל. ובא לידי מצב של שכחה, ששוכח אפילו 
שהיה לו איזה פעם איזה עבודות,
%break
אלא נדמה בעיניו כי במצב כזה הוא שרוי כל ימי חייו, ואפילו את 
החשבון הזה הוא שוכח לעשות, אלא פשוט נמשך עם זרם העולם 
השוטף.
%break
ולפי זה יוצא, שיש כמה מצבים, עד שבאים לאחוז בצנור החיים 
המחיה כל הנפשות:
%break
א. ששוכח לעשות איזה חשבון עם מצבו הנמצא בו עכשיו.
ב. הוא עושה לעצמו חשבון ורואה שהוא מת וזוכר את הזמן של 
רימה, ואז הוא מרגיש חיי צער, כנ"ל "כמ-חט בבשר החי", אבל הוא 
בא לידי יאוש!
%break
ד. עושה חשבון ורואה שמת, אבל מאיר לו אור הבטחון, ומתחזק, 
ומקבל עליו שמכאן ולהבא הוא ילך בדרכי עבודה בבחינת המתקה.
%break
ה. בזמן עבודה, היינו שעובד במצות מוחא - וליבא עד כמה שידו 
מגעת, בבחינת "כל אשר בידך וכחך לעשות עשה", ואז מרגישים 
טעם בלימוד הקבלה, אף על פי שאינו מבין את תוכן הענין הרוחני, 
מכל מקום מאיר לו הלימוד בבחינת המאור שבה.
%break
ומרגיש טעם בעבודה למעלה מהדעת, ומרגיש את ההתרחקות 
שגורם לו הרצון לקבל, ומשתוקק לעשות רק בעבודה של השפעה, עד 
שה' יתברך מרחם ואומר לו שלום, כמו שכתוב "אשמעה מה ידבר 
האל, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה".
%break
ובאמת יש להבין קושיא גדולה ועצומה, איך שאנחנו זכינו לשמוע דבר 
אלקים חיים מפי האר"י החי אאמו"ר זצ"ל, וראינו שאין דבר נסתר 
ממנו, וכל פעם שזכינו להכנע אליו בלב ונפש, כבר הרגשנו בעצמנו 
שאנחנו נמצאים באויר רוחני הגבוה מכל הבלי העולם הזה,
%break
איך היה מציאות שאנחנו נשארנו במצב הנוכחי, כל אחד לפי דרגה 
דִּילְיָהּ [שלו], שכל אחד מאתנו היה צריך להמצא במדרגה יותר גבוה 
מכפי שנמצא עכשיו.
%break
ודבר זה מגולה בהתורה. כי כבר פירשתי לכם את הענין יציאת 
ישראל מיד פרעה, ולמה אם ה' רצה להוציא את ישראל מיד מצרים 
היה צריך להסכמת פרעה, הלא הוא כל יכול.
%page 1471
ופרשתי, שפרעה היינו הגוף. שהגוף צריך לאהוב את ה' בכל לבבך 
וכו'. וענין אהבה אי אפשר להיות על דרך הכפיה.
ולפי זה יש להקשות, הלא ידוע שהעבודה צריכה להיות למעלה 
מהדעת, ואיך הראה הקדוש ברוך הוא מופתים לפרעה.
%break
ועוד קשה, "כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו", 
והקשו העולם, אם כן נטל ממנו את הבחירה. היינו, חוץ מזה שיצר לב 
האדם רע מנעוריו, הוא הוסיף עליו כל פעם הכבדת הלב, אם כן אין 
בידו שום אפשרות להיות בוחר בטוב ומואס ברע.
%break
אלא נבין את זה כפי שהורה לנו אאמו"ר זצ"ל, שיסוד עבודתנו יהיה 
בעל מנת להשפיע, מה שאם כן כשיש מופת, אזי כבר קשה להיות 
עבודתו לשמה, והעיקר הוא "למען שיתי אותותי אלה בקרבו", 
שדווקא בלמעלה מהדעת כבר קשה להיות עבודתו לשמה.
%break
והעיקר הוא במקום שיש שאלה של "מי", ודי למבין, יש מקום לחיבור 
עם "אלה", שעל ידי שניהם מתגלה שם אלקים. כי אלה בלי מי, ודי 
למבין, אין קיום, כמבואר (בהקדמת הזהר, בהסולם).
%break
והעיקר צריכים לאותיות התורה שיתגלו, "כי לא עם הארץ חסיד", 
שדווקא לבן תורה צריכים. כי אחרת נקרא "הנותן בתו לעם הארץ, 
כאילו כופהו בשיני ארי", ודי למבין.
%break
היינו, שהמוות בטוח אם אין הוא בן תורה, ותורה נקרא בחינת קו 
אמצעי היינו שכולל שני דברים ביחד, היינו מי-ואלה כנ"ל, שהם ביחד 
שם אלקים.
%break
לפי זה, אם האדם מתחיל להכנס להעבודה על דרך האמת ומתחיל 
להרגיש טעם בעבודה, כבר יש מקום להכשל בבחינת רצון לקבל. 
היינו, כבר יש לו יסוד לעסוק בתורה ועבודה, משום שאני מרגיש בזה 
טעם יותר משובח מכל הבלי העולם הזה.
%break
אם כן כבר אין לו צורך לבחינת אמונה למעלה מהדעת, מטעם 
שהרגשת התענוג כבר יש לו מופת חותך שכדאי להיות עובד ה'. ואם 
לא יתנו לו טעם בעבודה, אזי לא יוכל להמשיך בעבודה,
%break
משום שקשה להתחיל בעבודה שהוא למעלה מהדעת, אלא מתחילים 
בשלא לשמה, ואחר כך באים לשמה.
%break
והסדר כדרך שמלמדים את התינוק ללכת שמחזיקים בידו ומוליכין 
אותו (עוד הפעם), וכשמתחיל ללכת אזי כבר עוזבים אותו לנפשו. אזי 
בתחילתו הוא נופל,
%break
אז מחזקים אותו עוד הפעם ונופל עוד הפעם. וכן הוא הסדר עד 
שכבר יכול ללכת בלי שום תמיכה, ואז נקרא שיכול לעבוד לשמה.
%break
ואז כשזוכה לדברים הרבה, כבר הוא יודע איך להתנהג את עצמו 
שיהיה בבחינת להשפיע, אף על פי שהוא עכשיו מקבל דברים הרבה, 
משום שהוא בן תורה היינו שהיה לו כל הזמן התעסקות בתורה,
%break
איך להתנהג שיהיה כל כוונתו לשם שמים, ואז מתחיל הזמן שמגלין 
לו רזי תורה, שהוא סוד השפע הנשפע לעובדי ה'.
%break
ועם הנ"ל נבין את ענין הכבדת לב, מה שה' יתברך הבטיח למשה, 
היינו שאחרי כל הניסים והנפלאות היינו אפילו שנקבל כמה מיני 
גדלות, הן בבחינת התרוממות הרוח, והן מבחינת החידושי תורה, אף 
על פי שבשעת מעשה יהיה לנו מזה התפעלות גדולה ועצומה,
%break
עד שכבר מחליטים שאין עוד מלבדו, וכדאי להִתָּמֵר את עצמו רק 
בכדי לשרת את הקדוש ברוך הוא.
%break
אם כן אל יעלה בדעתך, שבזה יתבטל את מקום עבודה, מבחינת מה 
שהאדם צריך לגלות. כי האדם תיכף יתבטל לרבותיו וכבר אין מקום 
לבחירה, היינו, מה שהאדם צריך (לגלות) לבחור.
%break
לזה הבטיח הקדוש ברוך הוא, כי אני יכול לעשות דבר מה שאין אתה 
יכול להבין, שיהיה דבר כזה במציאות, היינו אם הכבדתי את לבו, כי 
הקדוש ברוך הוא נותן הכבדת לב, כי תיכף אחרי כל המופתים 
והגלויים, תיכף הוא שוכח את הכל, וצריך להתחיל עבודתו מחדש.
%break
ואם תשאל מה לי כל המופתים אם הוא שוכח אותם, אבל הזמן שיש 
לו מופת חותך, שכדאי להיות עובד ה' זה נקרא תמיכה, וזה לא על 
החשבון עצמו, כי זה רק על חשבון התומך. אבל יחד עם זה הוא 
מרגיל את עצמו ללכת, כנ"ל במשל התינוק.
%page 1472
אי לזאת, אפילו אנחנו זכינו לשמוע את דברי אלקים חיים, מפי שכינה 
מדברת מתוך גרונו של אאמו"ר זצ"ל, מכל מקום הבחירה נשאר 
בידינו. לכן, אפילו שהוא זצ"ל גילה לנו הרבה גלויים, וזה היה רק 
בכדי להדריך אותנו, בכדי שנוכל ללכת בלי סעד.
%break
ולכן משום (זה) תיכף על כל חידוש תורה שגילה לנו, ונגרם לנו 
התרוממות הרוח ובטחון חזק להקדיש את ימינו רק לתועלת ה', אבל 
תיכף בא על זה בחינת הכבדת הלב,
%break
מבחינת "כי הכבדתי את לבו", כדי שיהיה לנו אחר כך בחירה מצידנו. 
כי זה נקרא יגיעה בלי סעד לתומכו.
כי כוונתו היתה כדי להביאנו לשלימות הנרצה. לכן משום זה נשאר כל 
אחד במצב שאינו מתאים לתלמידו, ודי למבין.
%break
ואנחנו צריכים לחזק את עצמנו, כמו שכתוב במכתבי הקודם שיעקב 
אבינו לא מת, היינו שמדתו של אמת חי וקיים לעד. ושיקויים הפסוק 
"ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך 
מרחוק וזרעך מארץ שבים".
%break
היינו, אפילו אם אנחנו נמצאים בתכלית ההתרחקות, אזי ישועת ה' 
כהרף עין, ונזכה לבוא לבחינת האמת, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
אמן כן יהי רצון.
%break
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter כט
%H אגרת כט
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
לפני זמן מה כתבתי לכם מכתב ועדיין לא קבלתי תשובה אם זה הגיע 
אליכם. וחוץ מ... כלכם מתרשלים במכתבים אלי, ובטח שזה ענין של 
"עשה שהזמן גרמא". ודי למבין.
%break
על ראש השנה לאילנות שהוא בחמשה עשר בשבט, הנה במסכת 
ראש השנה (דף י"ד), "באחד בשבט, מאי [מה] טעמא, אמר ר' הושיעא, 
הואיל ויצאו רוב גשמי השנה". וכתבו בתוספות שהטעם הנ"ל הוא גם 
כן לבית הלל, שסברו בט"ו בשבט,
%break
משום שאז עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה ועלה השרף 
באילנות ונמצא הפירות חונטין מעתה.
%break
ובמסכת ראש השנה (דף י"א) אמרו, "האי מאן דנפיק ביומא דניסן 
וחזי אילני דמלבלב אומר, ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו 
בריות טובות ואילנות טובות להתנאות (להנות) בהן בני אדם".
%break
ויש להבין:
א. מהו "שלא חסר מעולמו", בשביל שאילנות מלבלבות כבר הוכחה 
שלא חסר שום דבר.
ב. "ברא בריות טובות", איזה ראיה יש מכאן שהבריות הם טובות.
%break
ג. קשר בין אדם לאילן.
ד. ידוע, אם עברו רוב ימות הגשמים הוא סימן לראש השנה, שטעם 
הזה הוא בין לבית שמאי ובין לבית הלל.
%break
הנה מקודם צריך להבין מהו ענין ראש השנה, על דרך העבודה. ידוע 
שראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום 
להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש,
%break
שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, 
כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ.
והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את 
סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין.
%page 1473
וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, היינו האדם בעצמו הוא 
השופט והדיין, והוא והמוציא לפועל. כי האדם הוא הדיין, ומוכיח, ויודע 
ועד. וזה על דרך שאמרו חז"ל, יש דין למטה אין דין למעלה.
%break
וגשמים נקרא חיות ותענוג, שעל ידם האילן מוציא פירות. הנה עיקר 
עבודת האדם בימות החורף בלילי טבת הארוכים. והנה מתשרי, 
שהוא ראש השנה הכללית עד שבט,
%break
כבר עברו רוב ימות הגשמים, היינו האדם כבר קבל חיות ותענוג 
מתורה ועבודה. אזי האדם עושה דין לעצמו, אם כדאי להמשיך את כל 
השנה רק בתורה ועבודה, או חס ושלום להיפוך.
%break
ואם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, היינו אם יש 
לו זכות, אזי מגידים לאדם יושרו. היינו, שילך בדרך הישר, אזי "מני 
אלף" בסוד "ואאלפך חכמה".
%break
ואזי, אחר הדין ודברים יוצא זכאי בדינו. היינו שקבל עליו שמהיום 
והלאה, יעסוק רק בדברים זכים הנקרא השפעה. הן לשמים והן 
לבריות.
%break
וזה נאמר רק אם רובא זכיות, היינו שעד עכשיו רוב החיות שקיבל 
היה מדברים של השפעה, אזי הוא מחליט בדעתו שכדאי להמשיך, 
ואז נקרא שיוצא זכאי בדינו.
%break
ואם לא קבל רוב חיות מדברים רוחניים, אלא כל החיות שלו היה 
מדברים גשמיים, ואם יש לו זכות, הנקרא "מלאך מליץ", אזי גם כן 
יוצא זכאי בדינו כנ"ל. היינו שמחליט להמשיך את כל השנה רק 
בדברים של השפעה.
%break
ואם רובא עוונות, היינו שאחר כל העבודות והיגיעות, מכל מקום, רוב 
החיות קבל דווקא מדברים של רצון לקבל לעצמו, שזה שורש כל 
העוונות והחטאים, אזי הוא יוצא חייב בדינו.
%break
היינו, שמקבל עליו שמכאן ואילך ללכת רק בדרך כל העולם, היינו 
בדברים שהם רק בבחינת קבלה לעצמו, שזה חוב לאדם. משום 
שהדברים שהם בבחינת קבלה לעצמו, מעכבים את האדם להגיע 
לשלימותו הנצחיות ולזכות לתענוגים העליונים.
%break
וזה נקרא "חוב לעצמו" שמחליט להמשיך כל ימיו בדברים שהם חוב 
להנשמה.
וזהו שכתבו התוספות, "משום שעברו רוב ימות הגשמים וכו', ועלה 
השרף באילנות, ונמצא הפירות חונטין עתה".
%break
היינו אם עבר רוב הלילות הארוכים של ימות החורף בתורה ועבודה, 
ועלה שרף באילנות, ויודע ומרגיש בעצמו עד כמה שאש שורפת בלבו, 
על דרך "רשפיה רשפי אש שלהבת-יה",
%break
אז הוא מחליט להמשיך בדרך הזה. וזה פירוש "ונמצא הפירות חונטין 
מעתה", היינו מעתה והלאה הוא יזכה לפירות.
%break
לכן בט"ו בשבט נקרא ראש השנה, שכבר האדם עשה דין וחשבון 
לעצמו, אם כדאי להמשיך בעבודה או חס ושלום להיפך. כי אז כבר 
יודע מאיזה בחינה הוא יכול להמשיך חיים, אם מדברים של קבלה 
עצמית, או מדברים שהם להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
הנה יודע, שכל עבודתו הוא רק להשיג את הרצון להשפיע, כי הרצון 
לקבל את התענוגים הוכן לנו ה' יתברך מצד הבריאה, כי רצונו להיטיב 
לנבראיו וברא את הרצון לקבל.
%break
וגם הבריאה היתה נשארת בבחינת רצון לקבל, היינו שאם היינו 
מקבלים גם את השפע הרוחניות והנצחיות ברצון לקבל שלנו, אזי 
התענוגים לא היה בשלימות מצד הענף הרוצה להתדמות להשורש, 
ומשום זה נמשך בחינת נהמא דכסופא [לחם של בושה].
%break
ולפי זה היה יוצא שהבריאה היתה נשארת בחסרון. לכן ה' יתברך 
הכין לנו תיקון הנקרא צמצום.
%break
היינו, במקום שיש רצון לקבל האדם מרגיש אז בחינת הסתרה, כמו 
שכתוב בהקדמה להסולם, שאף על פי שהחיים המלובש בהגוף הוא 
נמשך יש מיש, מכל מקום לא ניכר שורש מוצאו היינו מסיבת צמצום 
כנ"ל.
%break
ועל ידי הסתגלות בתורה ועבודה זוכין לבחינת התיקון, הנקרא קבלה 
על מנת להשפיע, שעל ידי זה אנו זוכים לדביקותו יתברך שמו. נמצא 
שבזה הכל נשלם. וזה פירוש "שלא חיסר מעולמו כלום", שכוונתו על 
תיקון של השפעה, כמו שכתוב להלן.
%break
ועכשיו נבאר את ענין הקשר שבין אילנות לבריות, שחז"ל סומכו זה 
לזה, כנ"ל. הנה כתיב "כי האדם עץ השדה", היינו כל העבודות 
שנוהגים באילנות שיהיה מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי 
עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות,
%page 1474
מוכרחין לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא 
תכליתו של האדם.
ואאמו"ר ז"ל פירש פעם בסעודה של ט"ו בשבט, למה עושין ענין של 
אכילת פירות.
%break
ואמר, משום שזהו כל ההפרש בין קדושה לסטרא אחרא כמו שכתוב 
בזהר, "א-ל אחר אסתרס ולא עביד פרי" כמו שמפרש בהסולם, היינו 
שמתייבש מקורם והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי.
%break
וההולכים בקדושה זוכים לברכה במעשי ידיהם, "אשר פריו יתן בעתו 
ועלהו לא יבול" (הקדמת ספר הזהר, אות כג).
%break
לכן עם ישראל עושים רמז לזה, בכדי להראות שעיקר הוא הפירות, 
עד כאן לשונו. והפירות דקדושה, הוא בזה שזוכים לגלוי אלוקותו 
יתברך, ונעשה כמעין המתגבר שאין פוסק לעלמין,
%break
והולך ממדרגה למדרגה עד שזוכין שאומרים "יתפאר בי, כי חפץ בי, 
והוא יהיה לי לעטרת צבי".
%break
וענין העבודות שנוהגים באילנות, ניתן גם כן להאדם בכדי להכשירו 
כנ"ל. עיין שביעית (פ"ב מ"ב), שמביא שם דברים הזקוקים לעבודת 
האילן, וממנו נלמד לעבודת האדם, ודי למבין.
%break
מזבלין, מכניסין להם זבל. כמו כן האדם צריך להכניס בעצמו זבל, 
היינו בחינת פסולת שהם מדות המגונות שבאדם. אבל האדם אין 
צריך להביא זבל מבחוץ כמו אצל האילן, אלא צריך להכניס את הזבל 
מהעלם אל הגלוי,
%break
היינו לתוך הרגשתו, שירגיש את מידת שיפלותו של המדות המגונות 
שבו. אחרת אין הוא מסוגל לתקן את מעשיו.
%break
מעדרין, חופרים בעיקרי האילנות. כמו כן האדם, צריך לחפור ולחקור 
את עיקר ותכליתו של האדם מה הוא. לשם איזו מטרה בא לעולם 
הזה.
%break
מיבלין, חותכין את היבלת, מומין הנולדים באילן. יבלת נקרא דבר 
שמחוץ לגופו. ויש כמה דברים שהאדם עושה אותם ונראה לחוץ לבני 
אדם. דהיינו,
%break
בעת התפלה או שמדבר דברי חסידות לפני חבירו, שעל ידי זה חבירו 
רואה את עבודתו שהיא מחוץ לגופו, אזי צריך לחתוך אותם ולבטלם, 
אלא "הצנע לכת עם ה' אלקיך".
%break
היינו, בעת שהאדם עושה איזה עבודה לשם אלקיך, הסימן הוא אם 
הוא משתוקק להצניע את הדבר מבני אדם, וזה סימן שכוונתו היא 
אמיתית. ואם לאו הוא להיפך,
%break
שהוא משתוקק רק לגלות לבני אדם, ומטהר את הגוף לחוץ בקן 
טעמים. מה שאם כן בזמן שהוא לשם ה', אז מטבעו שרוצה דווקא 
לכסות את הדבר.
%break
מפרקין העלין מעל גבי האילן להקל מעליו. כמו כן האדם, יש לו עלין 
שהוא בבחינת שקודמים לפירות. היינו, שעל העלין יוצאים פירות, 
שזה ענין ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". השלא לשמה נקרא 
עלין, והפירות הוא הלשמה.
%break
אבל צריך לפרק את העלין הללו, כדי להקל מאילן שיהיה לו היכולת 
לבא לשמה. אחרת, אם לא יפרק את השלא לשמה, יהיה נשאר 
בהמצב דשלא לשמה.
%break
אבל אחר כך כשזוכין לשמה כתוב "ועלהו לא יבול", אלא כל העבודות 
שהיה בבחינת שלא לשמה, נכנסין אחר כך להקדושה.
%break
ויש פירוש יותר גבוה, על דרך שכתוב בהסולם (בהקדמת ספר הזהר, 
אות ב'), שענין "עלין" הוא כוחות הדין שבמסך. שפירוש הצמצום 
שהיה על הרצון לקבל שלא יאיר שום שפע,
%break
אלא שיהיה חושך, שעל ידי זה נולד בחינת מסך. נמצא, שכח הדין 
של הסתלקות האור מביאו שיעשה מסך, שעל ידו הוא מקבל את הכח 
של מקבל על מנת להשפיע.
%break
וגם בזמן הכנה, היינו מטרם שזוכין להכנס להיכל ה', צריך האדם 
להתרגל בכוחות דהתגברות על הרצוניות דקבלה עצמית. והדרך הוא 
להתחיל בדברים קטנים,
%break
היינו, בדברים שאין לו כל כך הנאה ותענוג שיותר קל לוותר עליהם, 
ולומר, לולי שהיה מצוה לעסוק בדברים הללו, לא היה עושה.
%break
ואחר כך הוא הולך ומוסיף, עד שמרגיל את עצמו לוותר אפילו על 
דברים החשובים אצלו ביותר. אפילו בדברים הנוגעים עד לנפשו, הוא 
גם כן יכול לומר אם לא היה מצוה לעשות לא היה מתעסק בהם.
%page 1475
וכל זה הוא כדאי שיהיה גבור ומלומד במלחמה. ואז הוא זוכה להכנס 
להיכל ה', להיות בין משרתי אל.
%break
וכח המחייב אותו לשמור את עצמו מכל הדברים, אשר לא יהיה שקוע 
ברצוניות של קבלה עצמית, הוא כח הדין השולט, שהוא כח השומר 
אותו שלא יכשל בהנ"ל.
%break
משום שבשעה שיש לו נגיעה פרטית, תיכף מסתלק ממנו החיות 
והשפע. לכן הוא קובע ומחליט ושומר על המסך, שיקבל דווקא בעל 
מנת להשפיע.
%break
וכמו כן בדרכי הכנה, כח הדין הנ"ל מראה כוחו ופעולותיו ניכרת, עד 
שמחליטים פעם אחת ולתמיד, שלא יעבור אף פעם על הגבול של 
חוקי התורה.
%break
ועד שבאים לידי החלטה הגמורה בבחינת "חוק ולא יעבור", הוא 
במצב של רצוא-ושוב, הנבחן לבחינת כף-הקלע, עד שבא לידי יראה 
מפני העונש של כח הדין הנ"ל.
%break
ובדרך הציור הוא, אפילו בזמן שיש להאדם זמן של התעלות הנפש, 
והוא חושב שהוא בבחינת בל-אמוט לעולם, ואם הוא נכשל בנגיעה 
עצמית, בין במוחא או בליבא, תיכף שולט עליו כח הדין, והחיות 
הרוחני מסתלק ממנו.
%break
היינו, שלוקחים ממנו את כל החשק והטעם שהיה לו בתורה ועבודה, 
ונופל לרשות הסטרא אחרא והיא מושלת עליו.
%break
ואין לו שום עצה וכח להתגבר עליה, והוא נמשך אחריה בבחינת צאן 
לטבח יובל, והיא מכריחה לחשוק ולקבל חיות ברצוניות של קבלה הכי 
שפלים במציאות. היינו, בדברים שסתם יראי ה' מן הרחוב, אף פעם 
לא יהיו להם כל כך רצוניות לדברים נמוכים.
%break
והסיבה היא מטעם שהוא רגיל לקבל חיות רוחני. ובהבלי עולם הזה 
הרגילים אינו מוציא כל כך טעם לשבח, ועד שיהיה לו תמורה במקום 
החיות הרוחני שהיה לו, מזמן שיקבל מהם סיפוק נפשי. לכן הוא 
חושב בהבלי עולם הזה היותר שפלים, אולי שם ימצא סיפוק לנפשו.
%break
ואז הוא חשוד על כל עבירות שבתורה כולה, משום שכח הדין שדוחף 
אותו לתוך הסטרא אחרא, אזי הרצון לקבל דואג למלאות תענוג, בכדי 
שיהיה לו חיות למלאות עבור הסטרא אחרא,
%break
הנקרא שורש של רצון לקבל אך לעצמו. לכן הוא יורד למקום 
השיפלות, אולי שם הוא יקבל את מבוקשו.
%break
ואם הוא מקבל שם את מבוקשו, זהו סימן שאלה. ומכל מקום, הוא 
מחטט באשפות כמו תרנגולין המנקרין באשפה. ובתחילת הנפילה, 
הוא עוד זוכר את מצבו הרוחני שהיה לו, היינו שעוד נשאר בו בחינת 
רשימו. ואז עדיין יודע,
%break
שהוא עכשיו בבחינת מת, היינו שעושה כל הדברים השפלים, בין 
במחשבה או במעשה גם כן, במקום שאין לו בושה מאנשים.
%break
ומכל מקום הוא יודע, שזהו לא תכלית האדם, וזהו שיפלות. ומבין 
בשכלו שצריכים להתגבר על זמן ירידה זו. אף על פי שהוא יודע 
ורואה ומרגיש, אבל הוא מונח כמת שאין לו עצה, והוא כפות בחבלים 
של עוביות תחת רשות הסטרא אחרא.
%break
והרשימה מה שהוא זוכר נדמה בעיניו לחלום טוב, שאין שום עצה 
ותחבולה שיחלום לו עוד הפעם את החלום הטוב, כך הוא יודע 
ומרגיש (בעצמו מאה אחוז שאי אפשר להמשיך את מצבו הרוחני 
שהיה לו אז).
%break
היינו, שאין הוא מסוגל לתת כוחות של מסירות נפש, ובבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, כמו בזמן העבר.
לכן הרשימו הזו מביאו רק יסורים, מאחר שאין לו שום אפשרות 
להחלץ ממצבו הנוכחי.
%break
ומאחר שמטבע האדם להשכיח את היסורים, כי כן דרך העולם 
שהמת נשכח מלב, היינו שאם הוא זוכר את זמנו הרוחני, אזי הוא 
רואה שהוא עכשיו מת. לכן הוא בא לידי ירידה יותר גדולה, היינו 
ששוכח את מצבו הטוב,
%break
ונדמה בעיניו כי תמיד הוא היה חי במצב הנוכחי של קבלה עצמית, 
ואף פעם לא היה לו חשק לעבדות ה', היינו שבטח לא עליו נאמר 
"ואתם הדבקים", אלא כל החיות שלו הוא רק מדברים גשמיים.
%break
ואם לפעמים הוא זוכר שהיה לו איזה מצב רוחני, אזי הוא מתרץ 
לעצמו שבטח שגם אז לא היה על דרך האמת, אלא מעשי קוף. 
והעיקר, שאין הוא צריך לצאת ממצב הזה.
%page 1476
ואם סוף כל סוף באה לו מחשבה, מה יהיה עם תיקון הנשמה, אז הוא 
מתרץ לעצמו - אז זה הוא יתקן בגלגול שני, אבל לא עכשיו. ואחר כך 
הוא בא לידי ירידה יותר גדולה.
%break
היינו ששוכח אפילו לחשוב לרגע קט את כל מה שמתרחש עמו, אלא 
שהוא חס ושלום בלי שום חשבונות, ונמשך עם זרם העולם, ועושה 
חיים כמו כל העולם.
%break
וזה ענין "יורד ומסית" האדם לקבלה עצמית. ו"עולה ומקטרג", היינו 
שעבר על חוקי התורה, ונוטל נשמתו, ונשאר בלי שום חיות.
%break
ודבר זה נמשך עד שמרחמים עליו משמים, ומסבבים לו איזה סיבה, 
שנלכד לפעמים לתוך סביבה טובה של ספרים או של סופרים. 
ופתאום מתחיל שוב להרגיש את "קול דודי דופק".
%break
ולפעמים, יכול להיפוך, שבא לסביבה יותר שפילה, ועל ידי זה שהוא 
מסתכל בשיפלותם, הוא מתחיל פתאום להרגיש את הכרוז של "שובו 
בנים". ותיכף הוא מתאזר שוב בכח של גבורה,
%break
ותיכף מזכירים לו את הדרכים והתורות שקבל וששמע, ובא שוב לידי 
התעלות הנפש, ויוצא בפעם אחת מכל השיפלות וקם שוב לתחיה.
%break
ואז כבר מרגיש בעצמו שיש לו כח התגברות בכוחות של מסירות 
נפש, ומתחיל שוב לבחור בטוב ולמאוס ברע, ורק אז הוא הדיין של 
הבחירה והעצות הטובות והנהגות הישרות, שיש לו כח ללכת קדימה.
%break
מה שאם כן בזמן המיתה, היינו שהוא שמתו מוטל לפניו, אין מקבלין 
שום תנחומים כי כמו שכתוב "למתים חפשי", כשהאדם מת נעשה 
חפשי מן המצוות, ושום עצה לא יכול להועילו.
%break
ואם עוד הפעם הוא נכשל בנגיעה פרטית, אזי עוד הפעם פוגע בו 
מדת הדין כנ"ל. והוא מונח כך בכף-הקלע, עד שהחי, היינו בזמן 
שהוא חי, "יתן אל לבו", להזהר ולשמר עצמו בכל מיני זהירות, שלא 
יפול עוד הפעם לרשות הסטרא אחרא.
%break
והיראה הזו מפני כח הדין נמשך, עד שנחקק בלבו שיקבע את 
הנהגתו איתן, כמו שכתוב "וירא את הקני וישא משלו ויאמר, איתן 
מושבך". ופירש רש"י,
%break
(שבלעם הרשע אמר) תמה אני מהיכן זכית לכך, הלא אתה עמו היית 
בעצת הבה נתחכמה לו, ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל.
%break
היינו, שהסטרא אחרא בא אליו בטענה מה איתך, הלא תמיד היית 
הולך ביחד עמו בעניני קבלה עצמית, ועתה קבעת לך איתן את מצבך 
שלא לזוז ממקומך הרוחני אף משהוא. וזה נקרא "יראת העונש", 
ששומר את חוקי התורה מחמת העונש של כח הדין, כנ"ל.
%break
וזהו מפרקין, מבחינת "הוא מותיב לה והוא מפרק לה", היינו עליות 
וירידות. על ידי הקושיות והתירוצים, קובעים את צורה האמיתית של 
עבודת ה'.
%break
מאבקין, שרשי המגולים מכסים אותם באבק.
הנה "שורש" נקרא בחינת מחשבה, שהוא השורש למעשה. ואם 
המחשבות מגולין, היינו שמסתכלים בכל המקומות ומרגל לכל 
המקומות, הן על הדרכים והנהגות והתורות וכו' שקבל מרבותיו,
%break
אם הם אמיתיים, אזי צריכים להתאבק עם המחשבות הנ"ל, מלשון 
"ויאבק איש עמו", הנאמר על שרו של עשיו, ולקבל אותם למעלה 
מהדעת.
%break
שזה ענין "והוי מתאבק בעפר רגליהם". פירוש, אף על פי שיש לך 
בחינת מרגלים שאומרים "לא נעלה", ואף על פי שהמרגלים שלהם, 
היינו המחשבות של התלמידים,
%break
מעלים עפר, היינו שנדמה בעיניהם שדברי רבותיו הם ערך של עפר, 
ומכל מקום הוא צריך לקבל למעלה מהדעת את דברי רבותיו.
%break
ואתן כאן דוגמא. הנה אאמו"ר זצ"ל הבטיח לנו, שעל ידי זה שנלך 
בדרכו ונקיים את הנהגותיו, נזכה לנצחיותו יתברך ולהדבק בו יתברך 
ולהכנס בהיכלי דמלכא, אף על פי שכל אחד מאתנו מרגיש שאין 
מידות טהורות כראוי למי שמשרת את המלך,
%page 1477
מכל מקום "קרוב ה' לנשברי לב", מאחר שכל המידות המגונות 
שנמצא בנו מצד הטבע, ה' הטביע בנו וברא אותנו עם כל השיפלות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, כי "רם ה' ושפל יראה", משום שה' אוהב את 
האמת, לכן הקדוש ברוך הוא מקרב את השפלים באמת. ולפעמים 
אנחנו באים לידי מצב של יאוש,
%break
ואנחנו מרגישים שלא נעלה אף פעם ממצבינו הנמצאים בו עכשיו, 
היינו בזמן ההרהור, על זה אמרו "מאבקין". שצריך ללחום עם 
המחשבות הללו.
%break
מעשנין תחת האילן, להמית התולעים הגדלים בו. הנה הכתוב אומר 
אצל המן "ויותירו ממנו עד בוקר, וירם תולעים ויבאש". ענין המן, 
פירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא ענין אמונה. וזה ידוע שבכל יום צריכים 
לחדש את ענין האמונה.
%break
וזה ענין "ילקטו דבר יום ביומו", היינו, אפילו שעדיין אצלו יום, מכל 
מקום הוא צריך לחדש את היסוד של העבודה, היינו מטרת העבודה. 
שצריך לדעת, כי מה שהוא נמצא בבחינת יום,
%break
אין זה אלא תוצאה מאמונה. מטעם שאם הולכים על דרך האמונה, 
אזי הוא זוכה להתלבשות השכינה, כל אחד לפום שעור דִּילְיָהּ [שלו] 
בבחינת אמונה.
%break
היינו שלא המטרה הוא היום אצלו, אלא יכול להשתמש עם בחינת 
יום, בכדי להעיד על בחינת אמונה. היינו, כי יאמר, עכשיו אני רואה 
שהלכתי בדרך האמונה, מאחר שיש לי תוצאה של יום. נמצא, שעלי 
להתחזק בהשורש.
%break
ועל דרך זה פירש אאמו"ר זצ"ל "רועי מקנה אברהם", היינו שנותן 
מזונות להקנינים של אברהם, היינו מדת האמונה, כי מדתו אב 
האמונה. אבל לקבל את מדת היום לבחינת מטרה ועיקר. אחרת הוא 
נקרא "משתחווה לשמש", ודי למבין.
%break
ובזמן שכל היסוד הוא אמונה, אזי נמצאים בבחינת עניות ושיפלות, 
כמו שכתוב "ואנכי תולעת". היינו שבחינת "אנכי", שהיא בחינת 
אמונה, גורם לי להרגיש שהוא בחינת תולעת,
%break
מטעם שכל עבודתו הוא למעלה מהדעת, ומבחינת שהוא למעלה 
מהדעת אי אפשר לקבל גאות, ודי למבין.
%break
מה שאם כן אם לא מחדש את האמונה, אלא כמו שכתוב, "ויותירו" 
וכו', ושמשתעשע עם בחינת יום שלו, ועושה זה לעיקר, אזי "וירם 
תולעים". במקום שצריך להיות בחינת "תולעת", אזי וירם, היינו גאות, 
שמרגיש שהוא המורם מעם.
%break
וכל זה הוא מתוך שעובד בתוך הדעת, מזה הוא בא לבחינת וירם, 
היינו בחינת גיאות. והגיאות שלו מתפשט למרחוק, עד שבא לשיעור 
ויבאש, כמו דאמרי אנשי זיין גאות שטינקט מרחוק.
%break
והעצה לזה, הוא כמו שאומרת המשנה לנו, "מעשנין". שהעשן בא על 
ידי השריפה, היינו שבכל יום הוא שורף את עבודתו של אתמול, ורק 
היום הוא מתחיל להכנס לחדוות של מלחמת מצוה,
%break
ולהוציא את ארץ ישראל מתחת רשות הקבלה, ולהכניס את הנקודה 
לתוך מצב שיהיה מורגש אצלו, שכנפי השכינה חופפים עליו, כמו 
שכתוב "חופף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן".
%break
היינו, דווקא כשמקבלים את דרך האמונה, הנבחן לבחינת עול הנישא 
על הכתפיים, זוכים לבחינת שכינה. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכל 
יום צריכים לתת לה' כל המעשים שעברו עליו,
%break
בין שהם מצוות ובין שהן עבירות, ומתחילים מחדש. וזה פירוש 
"מעשנין". והעשן סותם את העינים הנקרא בחינת "עיני השכל", שהוא 
בחינת תוך הדעת שלו, ודי למבין.
%break
מסקלין, מסירים את האבנים, שהוא ענין הבנות שיש לו בתוך הדעת, 
שזה שייך ללב האבן. היינו, בזמן שמרגיש בחינת יום, ומרגיש בחינת 
טעם והרגש בעבודה, אז הוא אומר,
%break
עכשיו אני רואה שכדאי להיות עובד ה', מסיבת שאני מרגיש בזה 
תענוג וחיות. נמצא שכבר יש לו סמיכה, היינו מרוב הסמיכות הללו 
באים לו הרבה אבנים, שיש לו בנין שלם בתוך הדעת.
%break
וזה ממש אבני נגף. וזה שאמר פרעה, "וראיתם על האבניים אם בן 
הוא והמיתן אותו", היינו במקום שיש לכם תענוג הנקרא "אבנים", אזי 
הוא לא מקבל זה לתוך לב-האבן,
%page 1478
הנקרא בחינת קבלה, אם בן הוא, היינו שנתעורר לכם מזה בחינת 
השפעה, היינו כנ"ל בבחינת רועי מקנה אברהם, אזי "והמיתן אותו", 
המחשבות האלו תשמידו.
%break
"ואם בת היא", שהיא בחינת נוקבא, היינו לקבל את הכל לתוך הרצון 
לקבל, בין במוחא ובין בליבא, "וחיה". את זה פרעה מיעץ לקבל בתור 
חיות ויסוד. אבל דרך התורה לסקל את הדיעות והמחשבות האלו.
%break
מכרסמין, כורתים וחותכים הענפים היבשים מהאילן. היינו, כל מה 
שרכש מהסביבה בבחינת מצות אנשים מלומדה מצוות ותורות 
יבשות, צריכים לחתוך, דהיינו להשכיח את תורת חוץ-לארץ.
%break
כי ארץ-ישראל נקרא בחינת לשמה, ומה שלוקחים מהסביבה הוא רק 
בחינת שלא לשמה, ודי למבין.
%break
מזרדין. הענפים הלחים, כשהם מרובין, רגילין לקצצן ומניחין מקצת 
מהם. היינו אפילו התורות והחכמות שהם באמת לחים, ומכל מקום 
אם הם מרובים,
%break
היינו ש"חכמתו מרובה ממעשיו" אזי אסור לו להשתמש עם הרבה 
ידיעות וחקירות. כי עיקר האמת מתגלה במעשים, כי כל מעשה 
ופעולה בפועל מעידה על טיב פועלה.
%break
היוצא לנו מכל הנ"ל, שהבריות דומה לאילנות. וזה פירוש "היוצא 
ביומא דניסן וחזי אילני דמלבלבי", היינו שהאילנות כבר התחילו 
להראות כוחותיהם לחוץ, היינו שנראה לחוץ,
%break
שהם כבר רוצים להשפיע פירות לטובת האדם. שענין טובות היינו 
להשפיע, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב", פירוש, ש"אומר אני מעשי 
למלך" שזהו טוב.
%break
והיות שהאילנות מלבלבי, היינו שהם משפיעים, לכן הם נקראים 
אילנות טובות. ובטח שיש אז גם בריות טובות, היינו שהם גם כן 
עושים דברים בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרם. אחרת, גם 
האילנות לא היו משפיעים את פירותיהם,
%break
כמאמר חז"ל "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני", היות שיש צדיקים 
שהם משפיעים, הם פועלים שהאילנות ישפיעו.
%break
וזה פירושו "שלא חיסר מעולמו כלום", היינו כנ"ל, שהכין לנו העסק 
בתורה ומצוות, שעל ידם נגיע לבחינת השלימות, הנקרא קבלה על 
מנת להשפיע. נמצא, חוץ מזה שברא הרצון לקבל, הכין תיכף התיקון 
על נהמא דכסופא [לחם של בושה], שיהיה שלימות בההטבה.
%break
לכן על האדם לתת דין וחשבון לעצמו בכל יום, שיחדש את עבודתו 
בהתגברות מחדש, וישכח מהעבר. אלא שיהיה לו בטחון חזק, 
שמהיום והלאה נצליח להגיע לדביקות נצחי בקביעות.
%break
וה' יעזור לנו מכל צרתנו ויתן פדות לנפשנו, ונוושע בגשמיות 
וברוחניות, אמן כן יהי רצון.
ידידיכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter ל
%H אגרת ל
%break
לכבוד ידידי ...
את מכתבך משושן פורים קבלתי ונהנתי מזה היות שאתה הוא היחידי 
שכותב לי כמה פרטים ממה שמתרחש שם. ואני אענה לך על 
שאלותיך.
%break
בקשר איפוא שילמדו הילדים. יותר כדאי לישיבה של חסידים. היות 
שבישיבתם של החסידים עכ"פ בטוחים יותר עם יראת שמים, מה 
שאם כן בשאר הישיבות יש לחשוש על זה מפני החברים.
%break
בקשר לקנות איזה חלק מהזהר, אינני מעונין בזה. הגם שיש לי 
טעמים כמוסים, אבל טעם אחד אני יכול לכתוב לך. כי כשעושים איזה 
דבר, צריך אני להרויח גשמיות או רוחניות. וכאן, בבחינת גשמיות כדי 
להרויח כסף - ישנם עוד מסחרים טובים בעולם,
%page 1479
ואני לא עושה מטעם שאינני רוצה לעסוק במסחרים. ומבחינת 
רוחניות, היינו שיהיה לי חלק בהסולם של הזהר, יש לי כבר חלק גדול 
בספרים האלו מטעם שהתורה זיכתה אותי בשני חלקים,
%break
כי מדין התורה יש רק ארבעה יורשים ולי מגיע שני חלקים, ... אם כן 
אין לי צורך לקנות היינו לתת כסף בכדי שיתנו לי את המגיע. אבל יש 
לי טעמים כמוסים.
%break
נא להשתדל למסור לי כל פרטי פרטים מה שמתרחש שמה. ואברך 
בכשרות החג.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter לא
%H אגרת לא
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
זה זמן רב שלא כתבתי לכם וחכיתי לדרישה מצדכם, ובינתים אני 
אכתוב לכם מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשנת תש"ח, 
בסעודת פורים על שולחנו הטהור.
%break
הנה יש להבין כמה דיוקים בהמגילה.
א. הנה כתוב "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן". וצריך להבין 
מאי [מה] "אחר הדברים". היינו לאחר שמרדכי הציל את המלך, אזי המלך 
היה צריך להגדיל את מרדכי. ולבסוף מה כתוב שגדל את המן.
%break
ב. בשעה שאסתר אמרה למלך "כי נמכרנו אני ועמי" וכו', שאל המלך 
מי זה ואיזה הוא (לא זהו) וכו'. היינו שהמלך לא ידע משום דבר, הלא 
כתוב שהמלך אמר להמן "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב 
בעיניך". אם כן אנו רואים שהמלך כן ידע מהמכירה.
%break
ג. על כרצון איש ואיש דרשו רז"ל "אמר רבא לעשות כרצון מרדכי 
והמן" (מגילה י"ב). וזה ידוע איפה שכתוב מלך סתם זהו מלכו של 
עולם, ואיך אפשר שהקדוש ברוך הוא יעשה כרצונו של רשע.
%break
ד. כתוב, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", שמשמע שרק מרדכי ידע. 
הלא כתוב לפני זה "והעיר שושן נבוכה". אם כן הרי כל העיר שושן 
ידעו מזה.
%break
ה. מה שכתוב "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך 
אין להשיב", ואיך נתן אחר כך אגרות שניות, שסוף כל סוף הם 
מבטלים האגרות הראשונות.
%break
ו. מהו הענין שחייב אדם לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא, עַד דְּלָא יָדַע [חייב אדם 
להשתכר בפורים עד שלא ידע] בין ארור המן לברוך מרדכי.
%break
ז. מהו הענין שדרשו חז"ל, "והשתיה כדת. מאי [מה] כדת, אמר ר' חנן 
משום ר' מאיר, כדת של תורה. מה דעת של תורה אכילה מרובה 
משתיה" וכו'.
%break
והנה להבין כל הנ"ל, צריך להקדים את ענין המן ומרדכי, שדרשו חז"ל 
"כרצון איש ואיש" היינו המן ומרדכי, שרצון מרדכי נקרא דת תורה, 
שהוא אכילה מרובה משתיה, ורצון המן הוא להיפך ששתיה מרובה 
מאכילה. ושאלנו,
%break
איך זה אפשר שיעשה סעודה כרצונו של רשע. על זה כתוב תירוץ 
בצידו "אין אונס", היינו שלא היה להם השתיה בדרך ההכרחי.
%break
וזה ענין כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט", 
ואמר בשכר "ויסתר משה פניו" זכה ל"תמונת ה' יביט". כי דווקא בזמן 
שאינו נצרך להדבר (כי יכול לעשות עליו מסך) אזי מותר לו לקבל.
%break
וזה ענין "שויתי עזר על גיבור", היינו דווקא מי שהוא גיבור ויכול ללכת 
בדרכי ה' אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו עזרה.
%page 1480
וזה פירוש "והשתיה כדת", מדוע- כי "אין אונס". שלא היה זקוק 
לבחינת השתיה. אבל אחר כך כשהתחילו לשתות, כבר נמשכו אחר 
השתיה, היינו שכבר היה כרוך אחר השתיה וכבר היו זקוקים,
%break
וכבר היו בבחינת אונס. ואז כבר בטלו שיטת מרדכי. וזה ענין שאמרו 
אותו הדור נידון לכְּלָיָה, משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
%break
והיינו כנ"ל, שאם היו קיבלו את השתיה אין אונס, לא היו מבטלים את 
רצון מרדכי, וזה שיטת ישראל. (מה שאם כן) שלקחו את ה' יתברך 
בבחינת אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכְּלָיָה את דת תורה שהוא 
בחינת ישראל.
%break
וזה ענין אכילה מרובה משתיה. כי ענין שתיה הוא סוד גילוי חכמה, 
הנקרא בחינת ידיעה, ואכילה נקרא אור דחסדים שהוא סוד אמונה.
%break
אצ"ע (אצל עצמו) של בגתן ותרש, שרצו לשלוח יד במלכו של עולם, ויוודע הדבר 
למרדכי, ויבוקש הדבר וימצא. וענין הביקוש לא היה בפעם אחד, שלא 
בנקל השיג מרדכי את זה,
%break
אלא אחר עבודה רבה גילה לו את ענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה 
לו בבירור, תלו את שניהם. היינו שהרגישו את הפגם מזה, אז תלו. 
היינו שהעבירו את עשיות ורצוניות האלו מהעולם.
%break
אחר הדברים האלה, היינו אחר כל הטירחה והיגיעה שעשה מרדכי, 
על ידי הבירור מה שהוא עשה, ורצה המלך לתת שכר עבור היגיעה 
מה שהוא עוסק בלשמה.
%break
ויש כלל, שלא יכולים לתת לתחתון שום דבר (אם) אין לו צורך 
להדבר. שהרצון והצורך נקרא בחינת כלי, ואין אור בלי כלי.
%break
ואם המלך היה שואל את מרדכי מה לתת לו, הלא מרדכי היה צדיק, 
שכל עבודתו הוא רק להשפיע ואין לו צורך לשום התעלות, אלא הוא 
מסתפק במועט. ולהמלך היה לו רצון להמשיך את החכמה שהם 
מוחין המגולים הנמשכים מקו שמאל,
%break
ועבודתו היתה בבחינת קו הימין. מה עשה המלך - גדל את המן. היינו 
שהחשיב את קו שמאל.
%break
וזה ענין "וישב את כסאו מעל כל השרים". וכמו כן נתן לו השליטה, 
היינו שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן, כי צוה לו המלך, 
שהוא יקבל השליטה. וכולם היו משלימים אתו.
%break
שענין הכריעה היינו קבלת שליטה. כי הדרך של המן בעבודה מצא חן 
בעיניהם יותר מדרך של מרדכי, וכל היהודים אשר בשושן קבלו את 
שליטת המן, עד שקשה להם להבין את דעתו של מרדכי, הלא 
בבחינת ידיעה יותר קל ללכת בדרכי ה' יתברך.
%break
וכמו שכתוב, ששאלו "מדוע אתה עובר את מצות המלך". וכיון שראו 
שמרדכי מחזיק בדרכו ללכת בדרכי האמונה, נפלו במבוכה ולא ידעו 
עם מי הצדק. והלכו ושאלו את המן עם מי הצדק, כמו שכתוב "ויגידו 
להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי,
%break
כי הגיד להם אשר הוא יהודי", היינו שדרך היהודי הוא אכילה מרובה 
משתיה, שהעיקר הוא האמונה, וזה כל היסוד.
%break
וזה היה הפרעה גדולה להמן שמרדכי לא הסכים לדעתו, וכולם ראו 
את דעתו של מרדכי שטען שרק הוא הולך בדרך היהודי, ודרך אחר 
הוא כבר נקרא עובד עבודה זרה.
%break
וזה שאמר המן "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את 
מרדכי היהודי יושב בשער המלך", שמרדכי טוען כי רק דרכו הוא שער 
של המלך.
%break
ועם זה נבין מה שהקשינו "ומרדכי ידע", הלא כתוב "והעיר שושן 
נבוכה", הרי שכולם ידעו. אלא הפירוש הוא כנ"ל, שהעיר שושן היו 
נבוכים ולא ידעו עם מי הצדק.
%break
אבל מרדכי ידע שאם יהיה שליטת המן, בזה הוא ימחה חס ושלום 
את הכלל ישראל, היינו את דרך היהדות, כיון שכל אחיזתו של המן 
הוא בקו שמאל.
%break
וזה סוד שהמן הפיל גורלות על דרך שהיה ביום הכיפורים, כמו 
שכתוב "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". שענין גורל לה' הוא 
בחינת ימין, שהוא סוד חסדים, הנקרא אכילה שענינו אמונה. וגורל 
לעזאזל הוא סוד קו שמאל בעצם,
%break
שהוא בחינת "לא יצלח לכל" וכל נמשכת מכאן, לכן נמשך בחינת 
סיתום על האורות, כי הקו שמאל מקפיא האורות.
%page 1481
וזה סוד "הפיל פור הוא הגורל", היינו שמפרש את מה שהפיל, ומשיב 
פור שענינו פי-אור (במבטא) שעל ידי הגורל לעזאזל נסתתמו כל 
האורות, ונמצא שהפיל את כל האורות למטה.
%break
והמן חשב ש"צדיק יכין ורשע ילבש", היינו שעל ידי העבודות שמרדכי 
עשה כל הזמן ביחד הנלווים אליו, את השכר הוא יקח, היינו שהמן 
יקח את כל גילוי האורות לרשותו.
%break
וכל זה היתה מטעם שראה שהמלך נתן לו את השליטה, להמשיך את 
אור החכמה למטה. ולכן כשבא להמלך להשמיד את היהודים, היינו 
לבטל את שליטת ישראל שהוא בחינת חסדים, ושיהיה בחינת ידיעה 
מגולה בעולם, והשיב לו המלך "הכסף נתון לך,
%break
והעם לעשות בו כטוב בעיניך", היינו בעינים של המן, היינו לפי 
שליטתו שהוא שמאל וידיעה.
%break
והנה כל ההפרש בין אגרות הראשונות לבין השניות, הוא במלת 
היהודים. והנה בפתשגן הכתב (שענין פתשגן הוא התוכן שיצא מלפני 
המלך, ואחר כך נותנים על פתשגן הכתב ביאורים,
%break
שמפרשים מהו כוונת הפתשגן) "להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי 
לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה".
%break
ולא כתוב על מי להיות עתידים, רק המן נתן ביאור על הפתשגן 
הכתב, כמו שכתוב "ויכתוב כל אשר צוה המן". ובאגרות שניות כתוב 
כבר את מלת היהודים:
%break
"פתשגן הכתב, להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, 
ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם".
%break
לכן כשבא המן להמלך, אזי המלך אמר לו, "הכסף" שהוכן מראש 
"נתון לך". היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם ש"העם 
לעשות בו כטוב בעיניך", היינו שהעם כבר רוצה לעשות כטוב בעיניך, 
היינו שהעם רוצה לקבל את שליטתך.
%break
אבל לא שהמלך אמר לו לבטל את שליטת מרדכי והיהודים, אלא 
שהוכן מראש שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גילויי חכמה, שזהו 
בחינת שמוצא חן בעיניך.
%break
ופתשגן הדת היה להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, 
פירוש, שהדת היה שיהיה גלוי, שהענין שיהיה גלוי חכמה לכל 
העמים, אבל לא היה כתוב שיבטלו את בחינת מרדכי והיהודים שהוא 
סוד בחינת אמונה,
%break
אלא הכוונה היתה שיהיה בחינת גלוי חכמה, ומכל מקום הם יבחרו 
בחסדים.
%break
והמן אמר, מאחר שהזמן עכשיו (הוא עכשיו) שיתגלה חכמה, בכדי 
לקבל את החכמה. מה שאם כן טענתו של מרדכי היתה, שענין הגלוי 
הוא רק להראות מה שהם לוקחים אין זה על דרך כפיה,
%break
היינו שאין להם עצה אחרת, מטעם שאין כאן גלוי חכמה. אלא מה 
שהם בוחרים בחסדים הוא מרצונם הטוב.
%break
וזה שאמרו חז"ל, "עד כאן באונס, מכאן ואילך ברצון". כמו שכתוב על 
פסוק "קיימו וקיבלו", היינו שכל הגילוי לא בא עכשיו, אלא כדי שיוכלו 
לקבל את דרך היהודי ברצון.
%break
לכן בזה היה מחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של המן היה, כי מה 
שה' יתברך מגלה עכשיו את שליטת החכמה, הוא כדי שהתחתונים 
יקבלו את החכמה. ומרדכי טען, כי מה שה' יתברך נותן עכשיו שליטה 
לקו שמאל, הוא רק בכדי לְאַכְלָלָא בְּיַמִּינָא [להיכנס בימין], היינו שעיקר הימין.
%break
ולפי זה נמצא, שהאגרות השניות לא ביטלו את האגרות הראשונות, 
אלא שנתנו ביאור ופירוש לפתשגן הכתב הראשון. שענין "גלוי לכל 
העמים", הכוונה הוא בשביל היהודים. היינו, כדי שהיהודים יוכלו 
לבחור את החסדים מרצונם הטוב.
%break
לכן כתוב באגרות השניות "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם 
מאויביהם", שפירש וכנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטת החכמה, כדי 
להראות שהם מעדיפים החסדים מהחכמה. וזה נקרא "להנקם 
מאויביהם", שאויביהם רוצים דווקא חכמה, והם דוחים את החכמה.
%break
ובזה נבין מה שהקשינו אשר המלך שאל, "מי זה... אשר מלאו לבו 
לעשות כן", הלא המלך אמר "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב 
בעינך", מטעם שהמלך נתן את הפקודה רק שיהיה בחינת גלוי 
חכמה,
%page 1482
היינו שהשמאל ישמש להימין, שעל ידי זה נראה לכל שהימין הוא 
יותר חשוב, כי בשביל זה הם בוחרים בחסדים.
%break
וזה סוד מגילת "אסתר", שלכאורה הוא תַּרְתֵּי דְּסָתְרֵי [שניים שסותרים]. 
כי מגלה משום שהגלוי לכל, ואסתר משמע שיש הסתרה. אלא הפירוש 
כנ"ל, שכל הגלוי הוא רק בכדי לבחור בהסתרה, ודווקא על ידי זה מתגלים 
האורות למטה.
%break
ועכשיו נבין את מה שאמרו חז"ל, "חייב אדם לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא, עַד דְּלָא יָדַע 
[חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע] בין ארור המן לברוך 
מרדכי". שענין של מרדכי ואסתר, היה לפני זמן בנין בית שני. שבנין 
בית המקדש הוא ענין המשכת החכמה, ואז מלכות נקרא בית המקדש.
%break
וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך להמלך ולבקש על עמה, והיא 
השיבה "כל עבדי המלך... אשר לא יקרא, אחת דתו להמית... ואני לא 
נקראתי לבא אל המלך זה שלושים יום".
%break
שפירושו הוא, כמו שידוע שאסור להמשיך בחינת ג"ר למטה. ומי 
שממשיך בחינת ג"ר נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד 
מחיי החיים.
%break
"לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד 
חכמה וג"ר, היינו שרק בהתעוררות העליון יכול להשאר בהחיים היינו 
בדביקות, אבל לא בהתעוררות התחתון.
%break
והגם שאסתר שהוא סוד מלכות, צריכה לחכמה, אבל זה רק 
בהתעוררות העליון. מה שאם כן אם היא תמשיך בחינת ג"ר, היא 
מאבדת את כל בחינתה.
%break
ועל זה השיב לה מרדכי (את) "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום 
אחר". היינו על ידי שיבטלו לגמרי את הקו שמאל, ויהיה נשאר 
ליהודים את הקו ימין שהוא סוד חסדים,
%break
הרי "את ובית אביך תאבדו". כי בסוד "אבא יסוד בַּרְתָּא [בת]", אזי היא 
מוכרחה שיהיה בה בחינת חכמה, אלא שצריך להיות בחינת "אכילה 
מרובה משתיה".
%break
אבל אם לא יהיה ליהודים שום עצה, הרי הם יהיו נאלצים לבטל את 
הקו שמאל. נמצא שכל בחינתה תתבטל. ועל זה אמרה "כאשר 
אבדתי אבדתי". אם אלך אני אבוד,
%break
כי אני יכול להביא לידי פירוד. ואם לא אלך, אזי "רווח והצלה יעמוד 
ליהודים ממקום אחר", היינו באופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את הקו 
שמאל, כמו שצווה לה מרדכי.
%break
לכן לקח את דרך מרדכי, היינו שהזמינה להמשתה את המן, היינו 
שהמשיכה את הקו שמאל, כמו שצווה לה מרדכי. ואחר כך כוללה את 
השמאל בימין.
%break
היינו שכל המשכת החכמה היה תיכף על הכוונה לא לקבל את 
החכמה, אלא כדי להעדיף את החסדים. ועל דרך זה יש גלוי האורות 
למטה.
%break
וזה סוד מגילת-אסתר, אף על פי שכבר יש גלוי, מכל מקום היא 
לוקחת את בחינת (אסתר היינו ההסתר) ההסתר.
%break
ונקווה שזכות אאמו"ר זצ"ל, שזכינו על כל פנים לשמוע דברי פי קדשו, 
אף על פי שלא זכינו להבין את עומק הדברים שעומדים ברומו של 
עולם.
%break
ואברככם בכשרות החג, ונזכה להוושע בישועה כללית.
ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם.
%letter לב
%H אגרת לב
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
הנה זה כמה זמן שלא השגתי מכם מכתבים, והגם את התירוצים 
ידועים לי מזמן ובכל אופן גם זה ברור לכם, שהקושיא הכי גדולה היא 
בזה שיש לכם תירוצים, ונקוה שה' יעזור לנו.
%page 1483
היות שהחג הפסח ממשמש ובא, נדבר קצת מענין דם פסח ודם 
מילה. ופירושו של דם הוא דממה, מלשון "וידום אהרן", "דום לה'", 
היינו שאינו שואל שאלות, מדוע שיש לו שאלות, ודי למבין.
%break
ולהבין את הנ"ל נקדים את מאמר חז"ל. תנו רבנן [שנו חכמים], הנעלבין ואין 
עולבים שומעים חרפתן ואין משיבין, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, 
עליהם הכתוב אומר,
%break
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ופירש רש"י, עושין מצוות מאהבת 
המקום ולא ליטול שכר, ולא מיראת פורעניות (גיטין לו ע"ב).
%break
ופירוש הענין הוא, כי בזמן שהאדם נכנס בעבודה בהתאמצות יתירה, 
יותר מכפי שקיבל מהחינוך, אזי מתרקם בלבו תביעה נפשית, עד 
ששואל ואומר, שלפי ערך עבודתו וטרחתו בתורה ומצוות יותר מבני 
גילו, היה ה' יתברך כבר צריך להתגלות אליו מזמן,
%break
ולגלותו את הטעמי תורה וטעמי מצוות, ולהשתעשע עמו כמו שכתוב 
"ישראל אשר בך אתפאר", שפירושו, שהקדוש ברוך הוא משתעשע 
עם העובדי ה'.
%break
והוא רואה אחרת. שמכל טרחתו ויגיעתו הוא הלך אחורנית מערך בני 
גילו, ודי למבין, אז, במקום שהיה צריך לשמוע קול ה' מדבר אליו, הוא 
שומע חרפתו, כמו שכתוב "אשר חרפו אויבך" (תהילים פ"ט),
%break
היינו שאין מתחשבין עמו (נמצא, שכל טרחתו ויגיעתו בתורה ועבודה 
הוא על קרן הצבי, ודי למבין).
ואז, הוא מרגיש שהוא עלוב, שנעלב, כי הוא עומד במדרגה יותר 
שפלה מכל בני גילו.
%break
והגם שבזמן כזה, אין הוא מסוגל לראות איזה סימן של גדלות אצל 
בני גילו, מכל מקום הוא אומר לנפשו, אם היה לאחרים את סדר 
העבודה ושׂכל התורה שיש לי, בטח היה ה' שומע לדבריהם ולא היה 
יגיעתם לריק (ערבבתי כאן שני דברים ביחד,
%break
היינו בחינת מוחא, לאותם המבינים, וכמו כן את בחינת של יאוש, 
לאותם המבינים).
%break
וזה ידוע לנו שהעיקר הוא האמת, היינו ש"אין לדיין אלא מה שעיניו 
רואות", לכן אם הוא רואה את מצבו האמיתי, עם כל המחשבות 
המנקרים את מוחו, יוצא לו על ידי זה ב' דברים:
%break
א. שמרגיש עצמו שהוא נעלב, היינו שאין מתחשבין עמו.
ב. ואחר כך הוא בא למצב ה-ב', ששומע את חרפתו. ודי למבין.
%break
לכן, הוא מרגיש אז יסורים גדולים, בזמן שהוא רוצה להחזיק מעמד 
במצב הזה. וזה פירוש "הנעלבים", שמרגיש שהוא נעלב היינו שלא 
משגיחין עליו. "ואין עולבין", היינו שזה על דרך פועל ופעולה. 
שהפעולה הוא, שהוא מרגיש שהוא נעלב,
%break
והפועל העושה נקרא עולבין, הוא אומר שכוונת ה' אינו לתת לו בחינת 
עלבון, אלא להיפוך שמדרך ה' להטיב.
וכמו כן, הוא שומע חרפתו ואין משיבין, היינו שאינו מתרץ תירוצים, 
בסוד "כּוּשׁ-תָּרִיץ ידיו לאלקים" (תהילים ס"ח).
%break
ונשאלת השאלה, מהו באמת. היינו, מדוע ה' יתברך נותן לו להרגיש 
מצב שפל ויסורים כזה.
%break
והענין הוא, כי בזמן שהאדם נכנס לעבודה לשמה, היינו לא לשום 
תמורה עבור יגיעתו, ומקבל על עצמו הן במוחא והן בליבא, שיהיה 
נקי בלי שום נגיעה עצמית, אזי נותנים לו משמים מקום שיוכל לראות 
את מצבו, אם הוא באמת כוונתו לשמה.
%break
ואז, אם הוא עומד בניסיון, אזי מכניסין אותו להיכל ה' ויושב בצלא 
דמלכא [בצל המלך].
%break
נמצא, שרק כאן במצב הזה, יכול לגלות את שיעורו האמיתי לאהבת 
המקום, ולא לטול שכר, מאחר שיש לו עכשיו רק יסורים, שזה נקרא 
שדרך התורה "חיי צער תחיה".
%break
היינו, שמטרם שעוברים את המצב של חיי צער, שהיגיעה הראויה 
להביא לידי מציאת ה' יתברך, שכל אחיזתו הוא רק בסוד חן דקדושה.
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל ביאור על מאמר חז"ל "אשה חֵמֶת מלא 
צואה, והכל רצין אחריה", כמו שפירשתי לכם את הביאור שאי אפשר 
להעלות בכתב, שהוא בחינת "אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד 
משוך עליה", דא סוד "אביה ירֹק יָרַק בפניה".
%page 1484
וכאן המקום שצריכים לְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא [לסיוע מהשמיים]. וזה ענין 
דם פסח ודם מילה, היינו שיכולים להחזיק מעמד ולשתוק בזמן התורה, 
הנקרא פה-סח, ובזמן עשיית המצוות המרומזים במצות מילה, אז זוכים 
לצאת מהגלות ונכנסים בהגאולה, שהיא טעמי התורה וטעמי המצוות.
%break
המכתב נשאר בידי ולא שלחתי אותו. עכשיו, מחר אני נוסע לאמריקה 
היינו ביום א' לחדש אייר תשי"ז אז אני שולח לכם את המכתב.
ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
%letter לג
%H אגרת לג
%break
לכבוד הרה"ח זקן שבחבורה ...
%break
קבלתי מכתב מאת נכדך ... ושואל שם כמה שאלות. והיות שדרכי 
לענות בדרך כלל ולא על פרטים, והגם שאני אוהב שהשואל ישאל 
דווקא על פרטי פרטים, ולא בדרך כלל, אבל בעצם הכלל כולל הרבה 
פרטים.
%break
היינו, שהתשובה בדרך כלל יותר מועיל לתועלת העבודה על דרך 
האמיתית. ואז דווקא בזמן שיש להשואל הרבה פרטים, יש מקום 
שהכלל יאיר לתוך הרבה פרטים, הנקרא אצלנו הרבה כלים, ודי 
למבין, לכן אני אענה בדרך כלל.
%break
והנה זה ידוע שהעיקר הוא השמחה. אבל צריכים להבין מהו הפירוש 
של שמחה, כמו שכתוב "ולשמחה מה זו עושה", ולמה הגדירו את 
שבח העבודה בענין שמחה, וכמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת... 
בשמחה" וכו'.
%break
ונוכל להבין את ענין השמחה מהויות דעולם הזה (כמו שאמר אאמו"ר 
זצ"ל, שנותן לו את כל דרכי עולם הזה, רק לקבל מהם אותיות וכלים 
לצרכים רוחניים).
%break
אנו רואים שבני אדם מתיגעים כל היום, מי בעבודה ומי במסחר, וכל 
היום הוא מצפה, מתי יגיע הזמן שיוכל לחזור הביתה, לאכול את 
הסעודה היפה, ולהשתעשע עם בני ביתו וילדיו.
%break
או מי שהולך למדינת הים, שסובל מהיסורים של העבודה, ומשתוקק 
מתי יגיע הזמן שאני אוכל לבוא הביתה. וכשהוא רואה שהזמן מתקרב 
לבוא הביתה, אז השמחה מתחיל לפעמו בלבו, ואז ההשתוקקות הזה 
שיש לו כל הזמן להגיע אל התכלית - מגדיל את התכלית.
%break
היינו, שמרגיש בעצמו שכדאי לתת את כל היגיעה, אך ורק כדי שיוכל 
להגיע לביתו ולהנות. כי אחרת, היינו אם לא היה מתיגע, אזי לא היה 
לו במה להנות. כי הבית היה ריק מכל דבר ולא היה יכול להנות.
%break
נמצא שיש כאן ב' ענינים:
א. סעודה יפה וטובה, או מי שבא ממדינת הים שמביא הרבה כסף,
ב. ענין השתוקקות להגיע אל המטרה.
%break
ויכולים לומר, אם היו יכולים לשקול את התענוג במאזניים, אזי אפשר 
לומר, שהתענוג של הסעודה או התענוג מי שמביא כסף מחוץ לארץ 
שוקל אחד קילו,
%break
וההשתוקקות מה שמשתוקק כל היום ללכת הביתה ולאכול את 
הסעודה - יכול להרבות את התענוג בשיעור שהתענוג ישקול מאה 
קילו.
%break
וכמו כן מי שמשתוקק לחזור הביתה עם הכסף שרכש בחו"ל, 
ההשתוקקות מגדיל את התענוג בלי שיעור וגבול, והתענוג מתגדל רק 
לפי ערך ההשתוקקות.
%break
ושיעור ההשתוקקות מתגדל לפי ערך היגיעה, זאת אומרת, שמי 
שעובד קשה ומתיגע בשיעור שיש לו יסורים, אזי היסורים בעצמם 
מביאים לו את גודל ההשתוקקות,
%break
להפטר מהיסורים ולהגיע למחוז חפצו. וכל החיות שיש לו, בזמן שיש 
לו יסורים, הוא רק מהעתיד. היינו, שמרגיש שעוד מעט הזמן מתקרב 
שיוכל לחזור הביתה.
%page 1485
נמצא לפי זה, אם יש לאדם סעודה טובה או הרבה כסף, ולא היה לו 
יגיעה עליהם, אזי אינו יכול לטעום טעם של תענוג רק מהבחינה א' 
הנ"ל, היינו בשיעור של אחד קילו.
%break
ומי שיש לו יגיעה והשתוקקות, אז הוא מקבל תענוג מבחינה ב' הנ"ל, 
היינו שיוכל להגדיל התענוג פי מאה ופי אלף.
%break
ואין להקשות, ומהו באמת. היינו, אם יש תענוג בהסעודה וכמו כן 
בהכסף, מה זה משנה אם יש לו השתוקקות, אם הסעודה וכסף הם 
דברים של עצם, איך אפשר להיות שהיגיעה וההשתוקקות יוסיפו על 
זה תענוג.
%break
אלא כנ"ל, שהן קנינים גשמיים והן קנינים רוחניים יש להם טבע אחד. 
כי כל תענוג, בין גשמי בין רוחני, מכונה בשם אור. ובאורות יש לנו 
כלל, שאין לנו השגה. היינו,
%break
שאי אפשר לקבוע את צורתו הסופית שלו, אלא דווקא על ידי הכלים. 
היינו, שאנו קובעים את צורת האורות לפי תכונת הכלים.
%break
וענין כלים, ידוע שנקרא בחינת השתוקקות להדבר. נמצא, שהכלים 
מגדילים את האור. זאת אומרת, לא שהאור צריך להיות גדול, אלא 
שהכלים צריכים להיות יותר גדולים. ורק אם יש לו הרבה כלים, היינו 
השתוקקות גדולה, אז מרגיש תענוג יותר גדול בהאור.
%break
לכן, אפילו בגשמיות אין הסעודה והכסף קובעים את שיעור התענוג, 
אלא היגיעה וההשתוקקות קובעת את שיעור גודל התענוג.
%break
ובזה נבין ענין השמחה. כי זה נהוג, מי שמתחיל בעבודת ה' יתברך, 
אז שולחים לו מחשבות זרות באמצע תורה ותפילה. ודבר זה מביא 
לאדם יסורים. והיסורים הם רק בשיעור שרוצה להפטר מהם ולגרש 
אותם.
%break
ואיך מגרשים את המחשבות האלו, וזהו רק על ידי שמחה. היינו, 
שיהיה לו בטחון, שסוף כל סוף הוא יגיע להמטרה הרצויה, שהוא 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולהיות משמש את המלך.
%break
וצריך לעשות ציורים, היינו לצייר שמה טוב ומה נעים להיות בצלא 
דמלכא [בצל המלך], ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכמו שכתוב 
שהקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים, ובטח גם אני אבוא למדריגה זו.
%break
ואז יסתכל על המחשבות זרות שהם גורמים לו את ההפסד הזה, 
שלא יוכל להיות נמנה בין בני היכלא דמלכא [היכל המלך]. ואז יש לו מקום לשקול 
את ההבחן של לתת שכר טוב לצדיקים, ולהפרע מן הרשעים, היינו 
הערך של אור וחשך.
%break
נמצא, שבשיעור שיש לו יסורים מהמחשבות זרות, כך יש לו שמחה 
בזמן שיש לו מחשבות טובות. ואם יש לו זמן, שאין לו שום מחשבות 
זרות אזי הוא שמח. ובזמן של השיפלות, הוא צריך לקבל חיות 
ושמחה מהעתיד, היינו שסוף כל סוף ה' יתברך ירחם עליו ויקרב אליו.
%break
נמצא בזה, שעל ידי המחשבות זרות, הוא מגדיל את הסעודה, היינו 
את הזמן שיש לו מחשבות טובות. ויכול לתת שבח והודיה לה' יתברך 
על מה שמקרבו עכשיו אליו יתברך.
%break
נמצא, שעיקר המחשבות זרות שיביא לו שמחה. היינו שישתוקק, מתי 
יגיע הזמן שאני אוכל לשמש את המלך בלי שום פגם. ועל ידי זה 
מתעלים המחשבות זרות, המובא בספרים, שהאדם צריך לתקן את 
המחשבות זרות, אם באים לו באמצע עבודה.
%break
וה' יתברך יעזור לנו, שנזכה לעבוד את ה' בשמחה וטוב לב
ידידך
%page 1486
%letter לד
%H אגרת לד
%break
לכבוד החברים שיחיו לנצח
%break
אחרי שנתקרבתי אליכם במקום הגשמי המדומה, נקוה לקירוב 
הלבבות, כי זה זמן רב שלא היתה בינינו חליפת מכתבים, שהמעשה 
הגשמי גורם לאיחוד, כמו שאומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם 
אגודה אחת" - אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".
%break
כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק 
מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש 
תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, 
אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר:
%break
והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, 
שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של 
קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו 
תינוק משברן.
%break
וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: 
בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה 
יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה".
%break
הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא 
אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו 
כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%break
הגם שבטח יש אחד מהחברים שעומד וצווח: תנו יד לאגודה אחת, 
ותולה תמיד את ההתרשלות בחברים. ומכל מקום אני לא יכול להוציא 
אותו מכלל החברים המתרשלים בדבר זה. ודי למבין.
%break
ובעיקר נקוה שהשנה החדשה, שנת "שֵׁת חַי", שהקב"ה יתן לנו חיים 
נצחיים, כמו שכתוב: "כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל" וכו'. 
ויקויים: שֵׁת חַי.
%break
וענין ראש השנה הוא התחלה חדשה, היינו שהאדם מתחיל לבנות 
בנין מחדש, וזהו כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו 
חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת,
%break
אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה 
אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה".
%break
וצריך להבין מהו שלעולם יראה כאילו הוא מחצה על מחצה: א) אם 
עשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אם כן איך שייך אחר זה לומר עוד 
פעם שהוא "מחצה על מחצה", הלא הוא כבר הכריע וכבר יש לו רוב 
זכויות? וכמו כן להיפך,
%break
אם עשה חס ושלום עבירה אחת איך שייך לומר אחר כך שהוא מחצה 
על מחצה? ב) איך שייך לומר שיראה כאילו הוא מחצה על מחצה, בו 
בזמן שהאדם יודע בעצמו שהוא מלא חטאים ופשעים? ויחד עם זה 
מחייבים את האדם לומר וידוי, אשמנו ובגדנו ועל חטא?
%break
והענין, שחז"ל נותנים לנו להבין את סדר העבודה. היינו שאין כאן ענין 
של דין ומשפט לפני בית דין של מעלה, ורק בזמן שהאדם בא לפני 
בית דין של מעלה אזי שוקלין את העבירות והזכויות. אלא הענין 
שחז"ל מלמדים אותנו כאן,
%break
שתמיד יכול האדם להתחיל בעבודה ולהיות בוחר בטוב ומואס ברע. 
כי ענין בחירה שייך דוקא בדבר שהוא מחצה על מחצה, אזי יש לו כח 
לבחור, מה שאין כן אם לצד אחד יש רוב כבר אין בידו להכריע, כי 
האדם נמשך אחר הרוב וממילא לא שייך לומר אז ענין בחירה.
%break
ונשאלת השאלה, איך הוא יכול לרמות את עצמו ולומר שהוא מחצה 
על מחצה בו בעת שהוא יודע בעצמו שהוא מלא חטאים? אלא 
שצריכים לדעת כי ענין הבחירה שנותנים לאדם הוא תמיד קבוע 
וקיים, וזהו על דרך "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".
%break
נמצא לפי זה הכלל: אם יש לאדם הרבה חטאים, אז יש לו יצר קטן 
שאינו גדול יותר מהיצר טוב, אלא בדיוק מחצה על מחצה. והוא בכדי 
שיהיה בידו להכריע.
%page 1487
והיות שהעבירות באות על ידי יצר הרע והמצוות באות על ידי יצר 
טוב, כמו שפירש רש"י: "בראת צדיקים - על ידי יצר טוב. בראת 
רשעים - על ידי יצר הרע", לכן אמרו חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו 
כאילו חציו חייב וחציו זכאי",
%break
היינו שלענין הבחירה הוא תמיד, ואם העבירות מ... אזי היצר הרע 
מתמעט, נמצא שהוא מחצה על מחצה; וכמו כן אם עשה מצוה אחת, 
שכבר הכריע לכף זכות, תיכף נותנים לו יצר הרע יותר גדול,
%break
כנ"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול", ממילא יש לו עכשיו מחצה על 
מחצה. וזהו בכדי שתהיה אפשרות לאדם להכריע לכף זכות.
%break
לכן בראש השנה האדם מתחיל את עבודתו מחדש. ונוסף על הנ"ל, 
הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. 
שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' 
אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה.
%break
ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת 
מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול 
שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת 
תפילה אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב],
%break
כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן 
המיצר, כי יכול אז לומר שדוקא מי שנברא בכשרונות מיוחדים 
ובמידות עדינות הוא יכול לפעול משהו בכח עצמו מה שאין כן למי 
שאין הכשרונות והמדות טובות הוא רק לרחמי שמים נצרך,
%break
נמצא שרק האדם הזה מסוגל לתת תפילה אמיתית.
%break
אבל צריכים להזהר לא להיות חס ושלום בורח מהמערכה, כי דרך 
היצר, במקום שהאדם יכול לתת תפילה אמיתית הוא מביא לו ניצוצין 
של יאוש, ומביא לו ראיות והקשים וקל וחומר שתפילתו לא תהיה חס 
ושלום לתועלת,
%break
עד שאין האדם מסוגל להאמין ב"כי אתה שומע תפילת כל פה". כי 
ידוע מאמר חז"ל: "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", כי ענין 
התפילה היא עיקר הכלי להשראת השכינה, כי הוא נקרא בחינת 
תפילה לעני.
%break
וענין התפילה נוהג בגדול שבגדולים, כי אחרת האדם בא לבחינת 
עמידה בעבודה. וזה פירוש: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", וצריך 
להבין, מדוע הבטיח לנו הקב"ה הבטחה כזאת,
%break
שמשמע שזה דבר הכרחי, שמוכרח להיות אביון, וכי לא היה יותר 
טוב שלא תהיה מציאות כזאת בישראל?
%break
אבל הפירוש כנ"ל, כי "אביון" היינו מקום לתפילה, ואם אין מקום 
חסרון אין מקום לתפילה, ואם כן בזמן שהאדם זוכה לגדלות אזי אין 
כבר מקום לתפילה?
%break
על זה מבטיח לנו הקב"ה: "כי לא יחדל" וכו'. שתמיד יהיה מקום 
למצוא מקום חסרון, בכדי שיוכל לעלות למדרגה יותר עליונה.
%break
וזה פירוש: "יאה עניותא ליהודאי כברזא סומקא לסוסיא חיורא" [יפה 
עניות לישראל כרצועה אדומה בראשו של סוס לבן]. שהכוונה, אפילו 
שהוא כבר יהודי בתכלית הגדלות, מכל מקום יאה עניות, שהוא מקום 
חסרון, בכדי שיוכל לתת תפילה כנ"ל.
%break
וזה ענין שמובא בגמרא: "אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם, 
שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא 
ושמח במצות. זימנא חדא סמך גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא 
מפומיה כוליה יומא" 
%break
[אמר לו רבי אלעא לעולא: כאשר תבוא לשם, שאל בשלומו של רב 
ברונא אחי במעמד כל החבורה, שאדם גדול הוא ושמח במצוות. 
פעם אחת, סמך גאולה לתפילה, ולא הפסיק צחוק מפיו כל היום] (ברכות ט, ב).
%break
שהכוונה היא, שהוא אדם גדול - דהיינו בזמן שהוא עומד במצב של 
גאולה, אזי הוא כבר נגאל מכל החסרונות, אם כן כבר אין לו מה 
לעשות, ויש לו אז עבודה למצוא בעצמו איזה חסרון בכדי שיוכל לתת 
על זה תפילה. ובזמן שהיה "סומך גאולה לתפילה",
%break
זאת אומרת שתיכף מצא מקום להתפלל, היתה לו שמחה לאין קץ, 
כנ"ל, "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".
היוצא לנו מכל הנ"ל, שעיקר הוא התפילה. ותתחזקו בתפילה, 
ולהאמין ב"כי אתה שומע תפילת כל פה".
%break
ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.
ידידכם ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%page 1488
%letter לה
%H אגרת לה
%break
בקשר לשאלתך 'מדוע הושארנו כה גלמוד במערכה'.
הנה חז"ל אמרו "כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר וכו'" (שבת ק"ה 
ע"ב). מהו העניין בכי ואבלות.
%break
ידוע שיש שני מיני בכיות. יש בכי של אבלות, ויש בכי של שמחה. כי 
בזמן שהלב מתמלא עם התרגשות יותר מהרגילות, בין שהתרגשות 
באה מדברים טובים או חס ושלום שהתרגשות באה מדברים רעים, 
אז ההתפעלות מתגלה בחוץ,
%break
שזה כמו כוס של מים - בזמן שמתמלא יצא לחוץ מהכלי. כמו כן 
הדמעות, שהן בחינת עודף, היוצא לחוץ. לכן יש דמעות של גיל, 
וכמוכן להפך.
%break
אבל דמעות בלי סיבה - זהו בלתי אפשרי, הגם שיש דמעות 
מלאכותיות, היינו מי שרוצה להראות לחבירו שהוא מתפעל מאיזה 
דבר, גם זו היא סיבה לדמעות, אבל זה נקרא מלאכותי.
%break
לכן כשאדם כּשֵר נתבקש לישיבה של מעלה, ומרגישים את החסרון, 
וההרגש והצער מצטברים בלב, אזי זה מתגלה בדמעות. וממילא 
כשחיסרון מורגש באדם בשיעור מסוים, אזי החיסרון הזה נקרא 
תפילה, ועל ידי התפילה ממשיכים שוב את האבידה.
%break
אבל בזמן שלא שׂמים לב לזה, ומשלימים עם המצב, אז בכל פעם 
מתרחקים יותר, עד ששוכחים.
%break
וזה ידוע שהמת נשכח מהלב, כי עניין מיתה נקרא כבר יאוש. אזי 
ממילא על הנפטר, שהיה לו קשר עם האדם, שקשר הזה מחייב 
תשומת לב לאדם, יש קטרוג, מדוע הצדיק אבד ואין איש שׂם על לב.
%break
לכן, שלא יהיה קטרוג על האדם, שהיה לו קשר עם הצדיק-הנפטר, 
הצדיק-הנפטר עושה תיקון, בזה שלוקח ממנו חזרה מה שנתן לו.
%break
וממילא האדם נהיה גרוע ביותר. היות שלאלו אנשים כבר היה רצון 
לקבל על רוחניות, וכשנאבד להם הרוחניות, ואז מתחילים דברים 
גשמיים למלא את מידת התענוג של רוחניות.
%break
לכן הם נופלים יותר משפל המצב, היינו לתאוות שפלות, והן לתאוות 
הכבוד בשיעור יותר מרובה.
לכן תירץ אחר המעשה שאירע לנו, שכחו את העצם ולקחו לעצמם 
דרך של מחלוקת...
%break
ממילא ידעתי מראש את התוצאות שיהיו. ויש אנשים שמסוגלים 
להצניע את מחשבותיהם, ויש אנשים שאין להם את הכוח הזה, אז 
מתגלים מחשבותיהם לחוץ, היינו שעושים מעשים שאינם כשורה, 
והם מראים לכל, שאין להם ושלא היה להם, שום קשר עם הצדיק.
%break
אם כן מה אתה מתפלא עכשיו, הלא זה היה תיכף לאחר יום כיפור 
שנת תשט"ו, שתיכף אז נחרץ הדבר, ועד עכשיו אין יותר רק סדר 
התפתחות מחשבותיהם ומעשיהם.
%break
ועכשיו תבין יותר נחיצות להאמין בדברי חז"ל, שחייבו את האדם 
לומר, "בשבילי נברא העולם". ואיך לוקחים את הגדלות הזו, שהאדם 
צריך להיות בעל גאווה במידה יתירה.
%break
אבל אם כל היסוד הוא בבחינת אמונה, יכולים להאמין גם לזה. כי אם 
האדם עובד לשם עצמו, יש טענות כאלו. אבל אם האדם רוצה, לכל 
הפחות הרצון שלו, להיות לו רצון לשם שמים, הוא כבר יכול להאמין 
גם בזה. כי עניין אמונה צריכים על כל צעד ושעל.
%break
"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", היינו שצריכים להגדיל את 
האמונה במיתתם יותר מבחייהם, כי כל יסוד הדרך של הצדיק זצ"ל 
הוא כן בבחינת אמונה, כי רק על דרך זו מתגלה הידיעה, למי שיש 
הזכייה ללכת בדרכי אמונה, רק לו החכמה והגבורה.
%break
"כל המתעצל בהספדו של חכם, ראוי לקוברו בחייו" (שבת ק"ה ע"ב). 
פירוש: במקום שאין מורגש חסרון, שם מורגשת עצלות. היות שאינו 
מרגיש את האבידה, ואינו מתפעל בשיעור שיעורר בליבו בחינת 
הספד,
%page 1489
אזי אפילו שעדיין חי, שטרם נסתלקה ממנו החיות, שקיבל מהחכם, 
מכל מקום ראוי לקוברו בחייו.
%break
כמו שאין תקנה למת, אלא בקבורה, כן האדם הזה ראוי לקוברו, 
משום שהמוות כבר בטוח שיבוא, היינו שהחיים יסתלקו ממנו. וזה 
שמשמיענו חז"ל, שכבר מעכשיו ראוי לקוברו...
%break
ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל
%letter לו
%H אגרת לו
%break
לכבוד החברים שבארץ הקודש שיחיו לנצח.
%break
השבוע קבלתי שני מכתבים מ... ובקשר לשאלתו... אני אשיב באופן פרטי.
ובאופן כללי, הנה חז"ל אמרו "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי 
לקוברו בחייו" (שבת ק"ה). וצריך לשאול מדוע מגיע לו עונש כל כך חמור.
%break
אלא שצריכים לדעת, שענין עצלות נובע תמיד ממקום שאין מורגש 
חסרון, שרק שם טורח עצלות, מה שאם כן במקום חסרון מתעורר 
תמיד תנועות בכדי לטכס עצות ולמלאות החסרון.
%break
לכן דווקא מי שאינו מרגיש בהסתלקותו של החכם שום חסרון, אזי 
זהו ניכר בהספדו של החכם, שמתעצל בהספדו של החכם.
%break
ונשאלת השאלה למה אינו מרגיש את החסרון בהסתלקות החכם. 
אלא שמוכרחים לומר, שגם בחיים חיותו של החכם לא קיבל שום דבר 
מהחכם. לכן אינו מרגיש חסרון בהסתלקותו של החכם.
%break
וזהו שאמרו "ראוי לקוברו בחייו", היינו בחייו של החכם, לאו דווקא 
עכשיו אינו בסדר בזה שמתעצל בהספדו, אלא גם אז כבר הוא לא 
היה בסדר. לכן הפירוש "ראוי לקוברו בחייו", היינו בחייו של החכם.
%break
אבל לכל אלו יש רפואה, מה שאם כן "המבזה תלמיד חכם אין רפואה 
למכתו" (שבת קי"ט). היינו, אם לא די לו בזה שמתעצל בהספדו של 
חכם, אלא שאומר שעומד במדריגה אחת יחד עם החכם בחיבור, אין 
לך בזיון לתלמיד חכם גדול מזה,
%break
ואמרו חז"ל, אין רפואה למכתו. אלא בכל פעם הוא יורד יותר למטה, 
עד שמגלה לכולם את צורתו האמיתית, היינו שתורתו נעשית לו סם 
המות, לא עלינו.
%break
ותשובתי הכללית היא, שחג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו 
הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא 
דמהימנותא [צל האמונה], ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה".
%break
וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת 
אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות 
העולם מונין לחמה".
%break
היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, 
אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.
%break
ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים 
מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות 
שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו,
%break
אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא 
מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל.
%break
ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך 
להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל 
מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות.
%break
אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה 
צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו 
זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה,
%page 1490
ואז זה נקרא צילא דמהמנותא [צל האמונה], וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' 
צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'.
%break
וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, 
שגורן מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". ולפרש דברי 
קדשו ז"ל הוא כנ"ל,
%break
שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא [צל האמונה], הנקרא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי 
פסולת ולידי גורן ולידי יקב.
%break
היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן 
ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו 
ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי 
הפסולת מצות סוכה.
%break
ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת 
"שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות 
בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות 
בחינת סכך.
%break
ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית 
לא טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש 
בעולם, היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום,
%break
כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני 
רואה את הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל 
את עול מלכות שמים.
%break
וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום 
לקבל. ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל 
לשם השם. ואז, אם אין האדם באמצע,
%break
יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל הבית אלא בשבילי", 
היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא רק בשביל ה' 
ולא בשביל עצמו.
%break
כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר 
שכל העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת 
ה', אזי לא קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן 
ויקב, כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, 
"ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל 
המזיקים.
%break
כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית 
דווקא על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, 
אחרת האדם נמשך עם זרם העולם.
%break
וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת 
הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. 
ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת 
הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.
%break
מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת 
הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך 
האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, 
תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.
%break
מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום 
נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. 
ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל,
%break
וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי 
רצון שנזכה לצילא דמהימנותא [צל האמונה].
%break
וכדי להבין הענין ביותר בהירות, אעתיק לכם מאמר ממכתב אאמו"ר 
זצ"ל, ותעיינו בזה ותחי נפשכם, וזה לשונו: ובדרך אגב אבאר לך סוד 
הצדקה למסכנא [לעני], שמשובח מאד בזהר ובתיקונים ובחז"ל, אשר אבר 
אחד נמצא באדם שאסור לעבוד עמו חס ושלום,
%break
אפילו אם מצוייר עוד באדם רצון דק לעבוד עמו, נשאר אבר זה כנגוע 
ומוכה אלקים.
%break
ונקרא "מסכנא [עני]", שכל זכות קיומו ופרנסתו בעולם הוא שאחרים 
עובדים בעדו ומרחמים עליו. וזה סוד "המקיים נפש אחת מישראל 
כאלו קיים עולם מלא", שבהיות סמוך על שלחן אחרים אין לו יותר 
מקיום נפשו בלבד, והבן.
%page 1491
ומכל מקום נחשב בעיני הקדוש ברוך הוא כאילו קיים עולם מלא, 
שזהו עצמו ברכת העולם ומלואו, שפרים ורבים ומשתלמים רק בכח 
נפש המסכן הזה, שמתקיים על ידי עבודה של אברים אחרים, ודי 
למבין.
%break
וזה סוד "ויוצא אותו החוצה, ויאמר לו הבט נא השמימה... והאמין בה' 
ויחשבה לו צדקה". פירוש, כי בהוציאו אותו החוצה, ע"כ היה איזה 
רצון לעבוד באבר זה ולכן אסור לו העבודה, וזה אמרו "הבט נא 
השמימה".
%break
ויחד עם זה נבטח בברכת הזרע, והמה כמו ב' הפכיים בנושא אחד, כי 
כל זרעו לברכה על כורחך באבר זה באים, ועל כן כשאינו עובד איך 
ימצא זרע.
%break
וזה ענין "והאמין בה'", דהיינו שקיבל ב' קבלות אלו כמו שהן, הן 
איסור העבודה בהחלט, והן הבטחת ברכת הזרע. וכיצד קבלם. 
מסיים, "ויחשבה לו לצדקה", דהיינו בצורת הצדקה לעני המתפרנס 
מעבודת אחרים.
%break
וזה ענין הב' מימרות בחז"ל, מר סבר שהקדוש ברוך הוא יעשה עמו 
צדקה שיקיימהו ויחייבהו בלי עבודה, ומר סבר שאברהם יעשה עם 
הקדוש ברוך הוא צדקה. ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי טרם התיקון 
נמצא איבר זה בשמים, ונחשב הצדקה על שם התחתון,
%break
ובגמר תיקונו לא בשמים הוא, ואז נחשב הצדקה לעליון, ודוק כי 
אמיתי הוא, עד כאן לשונו.
אבקשכם שכל אחד מאתכם יכתוב לי פירוש על המאמר הנ"ל של 
אאמו"ר זצ"ל, כי זהו מאמר נפלא.
%break
ועכשיו נסדר עבודת החורף, שהוא זמן העבודה בלילות הארוכים. עד 
עכשיו דברתי בבחינת השמאל הנקרא "שמאל דוחה", ודרושה יגיעה 
ועבודה גדולה בהתגברות על כל המכשולים, ועל כל הדיעות 
והמחשבות הזרים לנו. אבל צריכים לעסוק גם בימין,
%break
כמו שאמרו חז"ל "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי", שתורה נקרא 
בחינת ימין, שהוא בחינת שלימות. והאדם צריך להחזיק את עצמו 
לאדם מושלם במעלות ובמידות תרומיות,
%break
וצריך להתאים את מעשי התורה והמצוה כמו שמתאים לאדם השלם, 
עד כמה שהוא באפשרותו.
%break
אבל לא להצטער אם לא יכול להשלים את רצונו, היינו אם יש לו רצון 
להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו יכול, אל להצטער על 
זה אלא להיות בשמחה בזמן עבודת הימין.
%break
וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו, ויתן שבח והודיה לשמו על 
מה שניתן לו שרות קט לשמש את המלך, אפילו רגע ביום או אפילו 
רגע ביומים, יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב.
%break
ואפילו שהוא מעשה כפשוטו, היינו בלי חיות, מכל מקום הוא צריך 
להשתדל להיות בשמחה, ויקבל חיות מזה שניתן לו לשמש את 
המלך. ובצורה כזאת, היינו על דרך השלימות, הוא צריך בזמן 
הלימוד.
%break
וזה נקרא בחינת תורה שהיא ימין, כמו שכתוב "מימינו אש-דת". ועל 
כל הזדמנות הוא מחויב לתת שבח לה'.
%break
ושמעתי מאאמו"ר, כי השבח והודיה שנותנין לה' על התקרבותו לה', 
עם זה ממשיכים את אור קדושתו למטה. כי האדם צריך להרגיש את 
עצמו לשלם, ואז נקרא הוא בחינת ברוך,
%break
וברוך מתדבק בברוך. מה שאם כן כשאדם מחזיק עצמו לארור, אין 
ברוך מתדבק בארור כמו שאמרו חז"ל.
%break
לכן אתם צריכים להחזיק את עצמכם לשלמים בזמן התורה ועשיית 
המצוות, ואסור למצוא בעצמו בזמן הזה שום מום, כמו שכתוב "כי כל 
אשר יהיה בו מום לא יקרב". וזה נקרא בחינת תורה היינו שלימות.
%break
אבל תורה לבד גם כן לא טוב כמו שאמרו חז"ל, "העוסק בתורה לבד 
כמי שאין לו אלו-ה, שנאמר, "וימים רבים לישראל ללא אלוקי אמת" 
(עבודה זרה י"ז).
%break
כי "ימים" הוא בחינת שלימות היינו בחינת תורה. "רבים" היינו שעוסק 
רק בתורה, אזי הוא ללא "אלוקי אמת", כי בבחינת השמאל כנ"ל, 
שדוקא המלאכה הזו מדריכה על דרך האמת,
%page 1492
וזהו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון", 
ו"כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון".
%break
ואל יקשה, מדוע תורה לבד גוררת עוון, לא די שלא משכחת. והטעם, 
כי אם לא הולכים על דרך האמת, אזי נשארים בבחינת "לא זכו סמא 
דמותא [סם המוות]", חס ושלום. והמלאכה הנ"ל, שהוא בחינת מלכות שמים, 
שרק בחינה זו נופל לשון מלאכה ויגיעה,
%break
לכן הזהירו חז"ל כי דווקא "יגיעת שניהם משכחת עוון". אבל כנ"ל, 
"הוה ממעט בעסק ועסוק בתורה, עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי", 
כי רוב היום צריך האדם לילך דווקא בבחינת הימין, ומקצת היום 
בבחינת מלאכת הטהרה במוחא וליבא.
%break
אסיים מכתבי, בתקווה שנזכה לדביקות הנצחי לשמו יתברך.
ברוך שלום באאמו"ר
בעל הסולם זצקלה"ה
%letter לז
%H אגרת לז
%break
בקשר להפריד אהבת חברים מעבודת ה' - את זה אני לא מבין בכלל, 
משום שאף פעם לא היה נהוג אצל אאמו"ר זצ"ל, לחבר אלו שני 
דברים ביחד.
%break
אלא להיפך, שתמיד היה איסור לדבר דברי תורה, או מצבים של 
קטנות וגדלות בין החברים, שדרך שלנו היתה תמיד של בחינת 
"הצנע לכת". ובקושי התירו לדבר בין החברים דברי עבודה, שנאמר 
בכמה מאמרי אאמו"ר זצ"ל מעניין זה.
%break
אלא המסירות של החברים היה דווקא אופי של אנשים פשוטים, שכל 
אחד דואג רק לגשמיותו של חברו ולא לרוחניותו. וכל ההתקרבות בין 
החברים היתה דווקא על ידי הסעודות עם שתיית יין, ולא בדברי 
תורה.
%break
לכן אין אני יודע מה שאתה רוצה לחדש. ויתכן לומר, שעד עכשיו היית 
מאמין שלאהבת חברים לא צריכים לדבר ולעסוק בענייני עבודה, 
ועכשיו יש לך ידיעה בהירה, שרק כך צריך להיות, היינו בהצנע לכת.
%break
שהצורה היא, כמו מי שהולך לשמחת חברו, אינו עושה חשבון עם 
עצמו, אם יש לו מצב רוח או לא, אלא צריכים להשתתף בשמחת 
חברו, ואסור להראות לחבירו פנים זועפות, אלא פנים שוחקות. כמו כן 
כאן, שהחיבור של החברים צריך להיות,
%break
שכל אחד ירצה לשמח את חברו, ודווקא בדברים גשמיים, כי דווקא 
זה עניין "קנה לך חבר".
%break
"עשה לך רב" - זהו כבר דבר בפני עצמו. היינו, שיש לפעמים בין 
החברים, שאחד רוצה לקיים כלפי השני "עשה לך רב". וזה דווקא בין 
חברים, שיש להם שמירה מעולה וקפדנות יתירה.
%break
ולא כולם מוכשרים לזה. אבל בעיקר זה כבר לא נקרא "אהבת 
חברים", מה שאהבת חברים דורשת, כי אין שום קשר לעבודה, כמו 
שאתה כתבת לי.
%break
ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל
%page 1493
%letter לח
%H אגרת לח/א'
%break
%H מי הוא האנכי
%break
צריכים לבאר מי האדם, שאנו אומרים שהוא צריך להיות עובד ה' 
יתברך ותמורת זה הוא יקבל שכר. הלא האדם כלול מרמ"ח אברים 
ונפש החיים המחיה את כל הגוף.
%break
נשאלת השאלה, מי הוא העובד? המוח, או הלב, או נפש החיים 
המחיה אותם? ומהו האנכי, שהבטיחו שע"י מעשים טובים הוא יקבל 
שכר טוב לעתיד לבוא?
%break
הנה הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה 
נופל דוקא על דבר חדש, היינו מציאות יש מאין, שהקב"ה ברא דבר 
חדש שלא היתה מציאות זו לפני שבראה. ופירשו ז"ל, שמציאות זו 
נקרא "רצון לקבל תענוג",
%break
שהוא בחינת חסרון וריקן שצריכים עכשיו למלאות את החסרון הזה. 
ומציאות חסרון לא היתה לפני שבראה, שלפני הבריאה הזו היה רק 
שלמות, משום שאי אפשר לומר שהקב"ה כולל בחינת חסרון. לכן רק 
זה הוא דבר מחודש, היינו הרצון לקבל.
%break
%H בריאת הרצון לקבל
%break
והצורך לברוא את הרצון לקבל הוא מטעם שפירשו שתכלית הבריאה 
היתה מטעם להיטיב לנבראיו, שהקב"ה רוצה להשפיע את טובו בכדי 
להנות לנבראים, ולכן למטרה זו צריך להיות בבריאה כלי לקבל 
תענוג, ואי אפשר לקבל תענוג אם אין צורך וחסרון לתענוג,
%break
כי אחרת לא מרגישים שום הנאה. וזה דומה למי שנותן לחברו סעודה 
טובה ואין לו תאוה לאכילה אזי אין הוא מסוגל להנות מסעודה זו, כי 
רק ההשתוקקות לסעודה קובעת את שיעור ההנאה שבסעודה.
%break
ומשום זה כדי שהנבראים יהנו ממתנותיו ית' הטביע טבע בנבראים 
שישתוקקו תמיד לקבל תענוג.
%break
ובחינה זו שישנה באדם, היינו בחינת הרצון לקבל תענוג, זהו כל 
האדם שברא הקב"ה. שכל מה שמדברים מאדם אינו יותר רק מהרצון 
לקבל. ועליו נאמר שצריך לעסוק בתורה ומצוות,
%break
והוא יזכה לתענוג הנצחי לעתיד לבוא, היינו הרצון לקבל תענוג יזכה 
בגמר עבודתו לקבל את כל התענוג שחשב הקב"ה להעניקו.
%break
ולרצון לקבל ניתנו אברים שישרתו אותו, שעל ידם הוא יקבל תענוג, 
היינו שהם מביאים לו תענוג, והם: הידים והרגלים והראיה והשמיעה 
וכדומה. ולכולם יש ערך של משמשים, היינו שכולם עבדים לגבי 
האדם. היינו שהרצון לקבל נקרא האדון וכל האברים הם עבדיו.
%break
וכמו כן יש לו עבד נכבד, שהוא הממונה על עבדיו, שהוא משגיח 
עליהם שכולם יעבדו לתכלית הנרצה, היינו להביא תענוג, שזהו רצון 
בעל-הבית הנקרא רצון לקבל.
%break
ואם יחסר איזה משמש ממשמשיו אזי יחסר לו אותו תענוג המיוחס 
להמשמש הזה. למשל אם יחסר לאדם חוש השמיעה אזי הוא כבר לא 
יוכל להנות מקול השיר, ואם יחסר לו חוש הריח אזי לא יוכל להנות 
מריח הבשמים וכדומה.
%break
ואם יחסר לו השכל שהוא הממונה על כל העבדים, שהוא כמו מנהל 
העסק שהוא משגיח על כל המשרתים, אזי העסק לא יהיה בסדר, 
שיוכל לעשות הפסדים. בדומה לבעל עסק שיש לו הרבה משרתים 
ואין לו מנהל טוב, במקום להרויח הוא יכול להפסיד.
%break
אבל בעל העסק נשאר על מקומו אע"פ שחסר לו המנהל, על דרך 
משל נאמר שהמנהל חולה ואין יכול לנהל את העסק, ומכל מקום עדיין 
בעל הבית חי וקיים.
%break
כמו כן כאן אם חסר להאדם השכל הנקרא עבד, אבל האדון על 
מקומו, היינו שהרצון לקבל תענוג אינו נאבד משום זה, והשאיפה 
לקבל תענוג נשארת. רק שחסר לו את כח הביקורת, לכן הוא יכול 
למכור תענוג גדול עבור תענוג קטן.
%page 1494
למשל אם חסר-הדעה משתוקק לאיזה דבר מתוק, ובעל הממתק 
אומר לו: תן לי עשר פונט [פאונד] ואתן לך את הממתק. אם אין לו 
שכל הוא מסוגל לתת לו עשר פונט עבור הממתק, מטעם שאין לו כח 
הבחנה לשקול כמה שוה הממתק שהוא משתוקק לו.
%break
וכמו כן הוא יכול לעשות נזקים, ויכול לשבור כלים ולקרוע בגדים כי 
נדמה לו שיהיה לו איזה תענוג כלשהו. ואל יקשה בעיניך איך אפשר 
שיהיה תענוג באיזה היזק? תראה שמספרים על אריסטו הפילוסוף 
הגדול, ששרף פלטין גדול ויקר מטעם שרצה להנציח את שמו,
%break
היינו שישאר שמו לדורות, וחשב שבגלל שהפלטין הוא דבר יקר יזכרו 
את שמו, שכולם יזכרו את הפלטין הגדול ששרף אריסטו.
%break
הלא אנו רואים שגם על ידי היזק מוציא אדם תענוג. כמו כן לכל 
מעשה שחסר-דעה עושה, ודאי יש לו תענוג בדבר, שהתענוג הזה 
מחייב אותו לעשות איזה פעולות אפילו שהן רעות,
%break
היות שאין לו כח לשקול בדעתו אם כדאי בשביל תענוג קטן שהוא 
מקבל עכשיו לעשות היזק גדול.
היוצא מכל זה, שעיקר האדם הוא הרצון לקבל תענוג, ולא דבר אחר. 
היינו שגם השכל אינו גופו של אדם, אלא כנ"ל.
%break
%H ענין עבודה
%break
אבל מאחר שהרצון לקבל שהוא עצם האדם הוא בהפכי מהקב"ה, 
היינו שהקב"ה הוא המשפיע. ובכדי שתהיה השתוות הצורה, היינו 
שגם האדם יהיו כל מעשיו רק להשפיע, אחרת התענוגים שהוא יקבל 
מה' יתברך לא יהיו בשלמות, כי ירגיש בהם בחינת בושה,
%break
כי מדרך המקבל מתנה מחברו שמתבייש להסתכל בפניו ומרגיש 
בעת קבלת התענוג בחינת יסורים - לכן ניתנו תורה ומצוות, 
שבסגולתן יקנה האדם כח חדש, היינו שירצה להשפיע נחת רוח 
להקב"ה,
%break
ואז הוא יהיה כולו מוכשר לקבל כל התענוגים מהקב"ה בלי שום 
בושה, מטעם כי אינו מקבל כל אלו התענוגים מטעם שהוא רוצה 
להנות, אלא מטעם שעושה את רצון הקב"ה בזה שהוא מקבל את 
התענוג,
%break
כי מטרת הבריאה היתה שהנבראים יקבלו תענוג בעולם. וכל העבודה 
היא בזה כדי להגיע למדרגה זו, היינו שירצה לקבל תענוג רק מטעם 
מצוה.
%break
חזרתי על הדברים שדברתי בעל פה, בכדי שתוכל לזוכרם כי אלו הם 
היסודות הראשונים.
%break
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter לח/ב
%H אגרת לח/ב
%break
מי הוא האני שאנו אומרים שהוא העובד ה', ומי הוא המקבל שכר 
שהבטיחו עליו שע"י מעשים טובים הוא יזכה לעתיד הטוב.
%break
כל הדברים נאמרו רק על האדם שהוא מבחר היצורים, כמו שכתוב: 
"ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה נקרא דבר חדש, שהוא 
בחינת יש מאין, שענינו הוא הרצון לקבל תענוג. היינו שנברא מציאות 
חסרון שמשתוקק תמיד למלאות את החסרון עם תענוג.
%break
ובכדי שהרגשת התענוג תהיה בתכלית השלמות, ניתן לו בחינת 
עבודה בתורה ומצות שעל ידי זה ישתלם ויהיה מוכשר לקבל את 
התענוג בלי שום חסרון כל שהוא.
%break
היינו שמדרך מקבל תענוג מחברו שמרגיש ביחד עם קבלת התענוג 
בחינת הרגש יסורים מטעם בושה הנקרא נהמא דכסופא [לחם של בושה], 
ועל ידי השתלמות במידות טובות אזי תהיה לו היכולת לקבל תענוג בלי 
הרגש בושה.
%break
היוצא מזה שהאדם נקרא הרצון לקבל תענוג. ולהרצון לקבל תענוג 
ניתן לשמשו ידים ורגלים, וכמו כן משמש הכי נכבד הנקרא שׂכֶל, שכל 
אלו המשמשים מביאים לו תענוג, ואם חסר לו אחד מהמשמשים אזי 
חסר לו אותו התענוג המיוחד להמשמש החסר לו.
%page 1495
ואם חסר לו המשמש הכי נכבד, היינו שחסר לו השכל, גם אז יש לו 
הרגש של תענוג ויסורים, רק שאז הוא יכול להחליף ובמקום לקבל 
תענוג גדול הוא מקבל תענוג של מה בכך,
%break
היינו שהוא אינו מסוגל לשקול בשכלו מה ששוה יותר בבחינת כמות 
ואיכות ולכן הוא מסוגל לעשות היזקים ולשבור כלים. ובטח גם במה 
שהאינו שפוי בדעתו עושה יש לו כוונה לקבל תענוג, אחרת הוא לא 
היה עושה את הדבר הרע הזה,
%break
אלא שיש לו סיבה שמביאתו לעשות את הדבר המקולקל, אלא שכל 
מה שרק נדמה בעיניו שיהיה לו תענוג תיכף הוא עושה, ואין לו אותו 
הכח לשקול בשכל אם הסיבה היא סיבה אמיתית או שזה רק דמיון.
%break
ואל יקשה בעיניך איך אפשר להיות תענוג אם משברים או מקלקלים 
איזה דבר. הלא מספרים על הפילוסוף אריסטו ששרף פלטין גדול 
ויקר, והסיבה שלו היתה בכדי להנציח את שמו, היינו שישאר שמו 
לנצח שכל אחד יזכור את שמו על ידי העשיה הזו שעשה,
%break
שכולם יזכרו שאריסטו שרף את הפלטין הגדול. נמצא לפי זה הגם 
שעשה דבר רע אבל היתה לו סיבה, היינו שהיה מרגיש תענוג בזה 
שעשה את המעשה המקולקל בזה שינציח את שמו. כמו כן לכל מי 
שאינו שפוי בדעתו חסר לו רק כח הביקורת,
%break
אבל עצם האדם עדיין נמצא במציאות. וכמו כן יש תענוג ממניעת 
היסורים, והיות שזהו כבר חשבון מבחינת עתיד, היינו שהוא עושה 
עכשיו מעשה בכדי שלא יהיה לו אחר כך יסורים, ודבר זה כבר שייך 
להשכל, היינו מה שהשכל מזכירו שדבר זה הוא רע,
%break
והיות ששכלו כבר לקוי לכן אינו יכול לצרף מחשבות, לכן אין הוא 
מרגיש רק ההוה ולא העבר והעתיד.
%break
היוצא מזה שהשכל הוא רק משמש להאדם כמו שאר המשמשים, 
ועצם האדם נקרא החסרון המשתוקק לקבל תענוג, היינו שמרגיש 
תכלית השלמות בתענוג. והרצון לקבל ישנו בכל בעלי החיים, רק 
לאדם ניתן מציאות הרגש זולתו,
%break
היינו שיכול להשתתף עם חבריו ולקבל חלק מהרגשת חברו, היינו 
לקבל תענוג בזה שיש לחברו תענוג, וכמו כן לקבל יסורים חס ושלום 
בזה שיש לחברו יסורים.
%break
נמצא שניתן לאדם עוד מקום לקבל תענוג היינו ממקום שמחוץ לגופו, 
היינו שבעלי חיים אינם מתפעלים רק מהם עצמם אבל לא מזולתם,
%break
מה שאם כן למדבר ניתנה יכולת להרגיש מזולתו גם כן (חוץ מבעלי 
חיים ידועים שניתנה להם הרגשה זו מצד הטבע וזהו דוקא לאותו מין 
בעלי החי שיש להם הרגשה זו).
%break
ונוסף על המדבר ניתן כח לאיש הישראלי במיוחד - הרגש אלקות, 
שמבחינה זו אמרו: "אתם קרויין אדם", שזהו כח נוסף על מין המדבר, 
היינו שיכול להצטער בגלות השכינה ולשמוח בכבוד שמים שמתגלה 
בעולם. נמצא לפי זה שניתן לאיש הישראלי עוד מקום לקבל תענוג,
%break
נוסף על בחינת המדבר. וזהו עיקר התענוג שהעולם נברא רק בכדי 
לקבל את התענוג של הרגש אלקות.
%break
והגם שכל התענוגים שישנם בעולם הם מצד הקב"ה, מה שהקב"ה 
מאיר בכל אלו הדברים - ומדוע נקראים התענוגים האלו תענוגים 
גשמיים? זהו מטעם שהאדם יכול להרגיש בהם תענוג ואין לו ההכרח 
לשתף את הקב"ה בדבר זה,
%break
היינו שאפילו שאין לו הרגש באלקות, אפילו בזמן שאינו מאמין בה' 
חס ושלום - גם כן ניתן לאדם להרגיש טעם בכל אלו הדברים.
%break
מה שאם כן להרגיש טעם בתורה ומצוות אי אפשר בלי קבלת עול 
האמונה, ובשיעור שמאיר לו אור האמונה בשיעור זה הולך ומתגדל 
אצלו הרגש התענוג בתורה ומצוות, לכן אנו מכנים את הרגשת 
התענוג בתורה ומצוות בשם תענוג רוחני.
%break
והתענוגים הגשמיים ניתן לאדם להרגיש אפילו בזמן שאין לו שום 
שייכות לתורה ומצוות, מטעם שבלי חיות אין האדם יכול לחיות, כי כל 
אדם מוכרח לטעום טעם תענוג, וזה נובע מטעם שהטבע של הבריאה 
הוא רצון לקבל תענוג,
%page 1496
כי מחשבת הבריאה הנקרא רצונו להטיב לנבראיו, הטביע בנבראים 
צורך לקבל הנאה, ובזמן שאין האדם רואה לעצמו שום תענוג לא 
בהוה ולא בעתיד הוא מוכרח לאבד עצמו לדעת, משום שכל ביאתו 
לעולם הזה היא רק לקבל תענוג.
%break
והיות שניתן לאדם זמן בעבודת הבחירה שיהיה מואס ברע ובוחר 
בתורה ומצוות, כי רק בזמן הבחירה יש אפשרות להסתגל במידות 
טובות שיהיו מוכשרות לקבל את הטוב האמיתי,
%break
לכן בזמן העבודה ניתן זמן של הסתר, היינו שאינו מרגיש טעם של 
תענוג בתורה ומצוות, כי רק בזמן ההסתר שייך ענין בחירה.
%break
ובנתיים היינו עד שזוכה האדם להרגיש טעם חיות של רוחניות אזי 
הוא לוקח כל חיותו רק מדברים גשמיים שהנאתם היא מצומצמת, 
שזהו רק בחינת מעבר, היינו עד שיבוא לטעום טעם רוחני,
%break
לכן הוא מוכרח להרגיש טעם רק בדברים גשמיים. וגם באלו 
התענוגים הגשמיים ניתנה הזדמנות שהאדם יכול להרגיל את עצמו 
שיקבל את הנאתו לשם שמים.
%break
הרצון לקבל נקרא גופו של אדם, ולכן אינו מקבל שום השתנות לעולם 
אלא הוא במצב הזה היינו שמשתוקק תמיד לקבל תענוג.
%break
לבוש. כל דבר המקבל שינוים אינו עיקרו של העצם, כי עצם אינו 
מקבל שינוי. לכן כל הדברים שהאדם לוקח מהם הנאה דבר זה נחשב 
אצלו כמו לבוש, למשל היום הוא לובש בגד זה ומחר בגד אחר.
%break
יש בגדים שמשמשים עמהם במטבח ויש בגדים שמשמשים עמהם 
לפני המלך.
%break
כל הנאה נבחנת לאור, ואין אור בלי כלי, שהוא דבר רוחני וכל דבר 
רוחני מוכרח שיהיה מלובש באיזה לבוש גשמי ורק על ידי הלבוש 
יכולים לקבל את התענוג שיש בתוכו. ולכן ניתנו לנו הרבה לבושים 
שיש בתוכם תענוגים,
%break
כמו אכילה שתיה מלבושי כבוד וסתם כבוד שנותנים לו, או שמקבלים 
הנאה מדברי שכל או מתורה ומצוות. ולכל אדם יש לבושים אחרים, 
שאין אדם דומה לחברו, אבל בדבר אחד יש השתוות - שכולם רוצים 
תענוג.
%break
שינוי לבושים. השינויים שיש באדם שלפעמים אדם רוצה להנות 
מכבוד ולפעמים רק מסתם תאוות ולפעמים מתורה ומצוות, יש בזה 
הרבה סיבות. לפעמים זה נובע מתורשת אבותיו,
%break
היינו שהאבות בחרו להם תענוגים מיוחדים להנות וזה עובר מדור 
לדור. וזה ענין יחוס משפחה, היינו שהמידות הטובות עוברות מאבי 
המשפחה לדורות הבאים.
%break
כמו כן מקבלים שינויים על ידי ספרים וסופרים, שהאדם מתפעל 
מהסביבה, כמו שהאילן יונק ממה שנמצאים אצלו מסביבותיו שלכן 
חותכים תמיד את הקוצים ושאר דברים רעים הנמצאים על יד האילן, 
כמו כן האדם עץ השדה גם כן יונק מסביבותיו.
%break
לכן הוא מתפעל מסופרים, היינו שיש לו חברים טובים ולוקח לעצמו 
להנות מאותם הדברים שהחברים אומרים שזה דבר טוב וזה דבר 
רע. או מסביבה של ספרים,
%break
היינו מה שלומד וקורא בספרים ושהספרים אומרים שזה דבר טוב וזה 
דבר רע, ואז האדם הולך בעצתם.
%letter לט
%H אגרת לט
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
לנכון השגתי את יוד פונט [פאונד] לפורים, וזהו מחצית השקל עשרים 
גרה הוא השקל, ומחצית הוא עשרה. ובזהר הקדוש כתוב שמחצית 
השקל נקרא י', שהוא אבנא [אבן]  למשקל בה תרומה לה' (כי תשא אות ד).
%break
ויש לפרש את דברי הזהר הקדוש: שענין מחצית השקל הוא, כי בזמן 
שהאדם מתחיל לשקול בדעתו איך ישוב לה' בזמן שיודע בעצמו שיש 
לו הרבה עוונות ופשעים, על זה בא הזהר הקדוש ואומר שהאדם 
צריך לדעת שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה,
%page 1497
היינו מחצה זכויות ומחצה עוונות, ויש לו תמיד הבחירה להכריע לכף 
זכות. כמו שאמרו רז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו מחצה חייב ומחצה 
זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו 
לכף זכות" וכו'.
%break
והטעם יש לפרש כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול 
הימנו". וזהו מטעם כי אם לא יתנו לו יצר הרע יותר גדול כבר לא 
תהיה לו בחירה, מטעם שאם הטוב יותר גדול מהרע כבר אין לו 
בחירה, כי ענין בחירה הוא דוקא בזמן ששניהם שוים והוא מכריע.
%break
ובזה תבין מה שאמרו רז"ל: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע 
ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה 
ורשעים נדמה להם כחוט השערה". ויש להבין עם מי האמת? היינו 
מהי מידתו של היצר הרע?
%break
אלא כמו שפירשתי, שאצל רשעים שיש להם מעט זכויות אזי היצר 
הרע שלהם אינו כל כך גדול, אלא "כחוט השערה", כי בכדי שיהיה 
"מחצה על מחצה", כאשר יש מיעוט טוב אזי מוכרח להיות מיעוט רע;
%break
וצדיקים שיש להם הרבה זכויות - אזי גם היצר הרע שלהם מוכרח 
להיות גדול, לכן אצל הצדיקים היצר הרע הוא "הר גבוה".
%break
ובזה תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני 
הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על 
ידי זה שהכביד את לבו?
%break
ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את 
לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן 
שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע 
לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות.
%break
לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו 
רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את 
לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה.
%break
ונזכה לקבל מה' שתי מנות, רפואות וישועות.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter מ
%H אגרת מ
%break
לכבוד התלמידים שיחיו
%break
הנה קבלתי מברק מ... שנצחנו ... נקוה שננצח גם במלחמת היצר, 
שגם כאן נצליח ונגיע למטרה הידועה שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה 
כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו 
שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. וענין אהבה הוא 
ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו של חברו.
%break
כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה 
תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא 
צריך לקנות לו על ידי מעשים.
%break
כי כל מתנה שנותן לחברו (ומתנה נבחנת בזה שיודע שחברו יהנה 
מזה, בין בדבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה 
צריכה להיות בהתגלות כדי שחברו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין 
חברו יודע שחשב בעדו, לכן צריכים גם לדיבור,
%page 1498
שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. וגם בזה, דוקא במה שאהוב לחברו, 
היינו מה שמתוק לחיך חברו, שמי שאינו אוהב דברים מתוקים אלא 
דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חברו בדברים חמוצים אלא 
בדברים מתוקים דוקא, שזה אהוב לחיך חברו.
%break
ומזה נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, ואצל חברו 
אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם) הוא כמו כדור 
שעושה חלל באבן,
%break
הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל 
הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה 
נקב.
%break
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום 
חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה 
ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל 
לב האבן ונעשה מזה שלהבת.
%break
כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם 
גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש 
האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.
%break
ואם תשאלו, מה יכולים לעשות שכל אחד ואחד מרגיש בעצמו שיש לו 
לב אבן לגבי הרגשת חברו? תסלחו לי בזה שאני כותב: "כל אחד 
ואחד מרגיש שיש לו לב אבן",
%break
כוונתי חוץ מאותם חברים שיודעים ומרגישים בעצמם שמצדם אין 
התנגדות שחברו יאהב אותו ויתן לו מתנות (ולאו דוקא במעשה, לכל 
הפחות בדיבורים יפים וטובים ותשומת לב מיוחדת לו ואליו בלבד),
%break
אני מתכוון רק לאלו שמרגישים בעצמם לגבי אהבת חברו לב קריר 
מאד, או שהיה להם לב בשר אבל הקרירות מצד החברים פעלה גם 
עליהם ודי למבין, וגם לבם קפוא כאבן.
%break
העצה היא פשוטה מאד, כי הטבע באש הוא שכששוחקים אבן באבן 
יוצאת אש. וזהו כלל גדול, ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". וזהו 
דוקא באופן שהמעשה הוא לשמה, היינו להשפיע מתנה לחברו, ורק 
הכוונה היא שלא לשמה.
%break
כי נותנים מתנה רק למי שיודעים ומכירים שהוא אוהבו, נמצא שכוונת 
המתנה היא כמו הכרת טובה על האהבה שחברו נותן לו. אבל אם 
נותנים מתנה לאיש זר, היינו שלא מרגיש שחברו הוא קרוב ללבו, אם 
כן אין לו על מה לתת לו הכרת טובה,
%break
נמצא שהכוונה היא שלא לשמה, היינו ... הכוונה שצריכה להיות. ויש 
הוה אמינא לומר שזה נקרא "צדקה", בזה שמרחם על חברו שרואה 
שאין מי שמדבר אתו ושיקבל אותו בסבר פנים יפות, ולכן הוא עושה 
לו את זה. 
%break
על זה יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה 
קרוב ללבו. אזי בזכות המעשה זוכה גם כן לכוונה.
%break
אבל בזמן שתיכף בעשייתו התכוון הנותן שהמתנה שנותן לחברו היא 
רק בתורת צדקה (הן שנותן את זמנו עבור חברו שזה לפעמים עוד 
יקר לאדם מדמיו, כמאמר: "אדם דואג על מיעוט דמיו ואינו דואג על 
מיעוט ימיו". אבל ענין הזמן יש לכל אחד ואחד ערך בפני עצמו,
%break
כי יש אנשים שמרויחים לירה לשעה ויש פחות ויש יותר, וכמו 
הרוחניות שלהם, כמה רוחניות מרויחים לשעה וכו') אם כן הוא מעיד 
על עצמו שאינו מתכוון לאהבת חברים, היינו שעל ידי העשיה תתוסף 
האהבה שביניהם.
%break
ורק בזמן ששניהם מתכוונים לשם מתנה ולא לשם צדקה, אזי על ידי 
שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות 
מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה 
לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת,
%break
היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות 
מחברת שני דברים לאחד.
%break
ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו 
בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה 
שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו 
דואג עבור שלומו וטובתו,
%page 1499
אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין 
לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת 
יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה 
שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות.
%break
ואנחנו רואים שנמצא בטבע "אהבה עד כלות הנפש". ואם נפשך 
לומר, איך אפשר דבר כזה שעל ידי האהבה יתעורר באדם חשק 
להתבטל ממציאותו עצמו?
%break
על זה אפשר לומר רק תירוץ אחד, כמאמר: "אהבה מקלקלת את 
השורה", היינו שזה לא על פי השכל, וזה נקרא שלא כשורה.
%break
ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב 
ומרגיש את עצמו שברך ה' נחלתו, ואז ה"ברוך מתדבק בברוך" וזוכה 
לדבקות בו ית' לנצחיות.
%break
ועל ידי האהבה האדם מוכן לבטל את כל מציאותו. כידוע שכללות 
האדם מתחלקת לשני אופנים: למציאות ולקיום המציאות. מציאות 
נקרא זה שהאדם מרגיש את עצמו לבחינת חסרון ולבחינת רצון לקבל 
תענוג. וקיום המציאות הוא התענוג וההנאה מה שהוא מקבל,
%break
שבזה ניזון הגוף ויכול להתקיים, אחרת הוא מוכרח לאבד את עצמותו 
ולהיות נעדר מהעולם. שזה ענין: "אשר ברא אלקים", היינו את 
המציאות. "לעשות", היינו קיום המציאות.
%break
וקיום המציאות מתחלק לג' אופנים: א' הכרחיות, שבלעדיו תתבטל 
המציאות. היינו שמוכרח לאכול לכל הפחות פעם ביום לחם יבש וכוס 
מים, ולישון כמה שעות על ספסל בלא הפשטת מלבושיו, וגם לא 
בבית רק בחוץ, היינו ברחוב או בשדה,
%break
ובזמן הגשמים בכדי שלא ירטב ויתקרר יכנס ללון בתוך איזה מערה, 
וגם מלבושיו יכולים להיות טלאי על גבי טלאי. וזה מספיק לו, משום 
שאינו רוצה רק לקיום המציאות ולא יותר.
%break
ב' היינו כמנהג בעלי בתים הרגילים החשובים, שיש לו בית ורהיטים 
וכלי בית ומלבושי כבוד וכדומה.
%break
ג' שיש לו תשוקה וחשק להתדמות לעשירים, שיש להם הרבה בתים 
ומשרתים ורהיטים נאים וכלים נאים. והגם שהוא לא יכול להשיג את 
מבוקשו, אבל עיניו ולבו נתונים בזה,
%break
שכל תקותו היא רק להגיע לחיות חיי מותרות ונותן כח ומרץ ויגיעה 
רבה אך ורק להגיע לדרגת עשירים.
%break
ויש בחינה ד' הנוהגת בכל שלשת הבחינות הנ"ל: היינו שאם הרויח 
לצורך היום כבר אינו דואג דאגת מחר, אלא כל יום נחשב אצלו שזה 
כל שנות חייו, כמו שבעים שנה. וכמו שטבע האדם לדאוג עבור שנות 
חייו של שבעים שנה שיהיו כל צורכי קיומו,
%break
אבל לאחר פטירתו אינו דואג, כמו כן אצלו יום נחשב לכל שנות חייו 
וחושב שיותר לא יחיה. ואם הוא קם לתחיה גם למחרת, דומה עליו 
כמו שבא לעולם בדרך גלגול ויש עליו לתקן מה שקלקל בגלגול 
ראשון, היינו שאם לוה ממישהו כסף,
%break
נמצא שעשה חוב, אזי למחרת - היינו בגלגול שני - משלם לו, שנחשב 
לזכות. ובעיקר כל החובות שהוא עשה למישהו או מישהו עשה לו 
חובות הוא מתקן הכל בגלגול שני. וכמו כן למחרתיים נחשב לגלגול 
שלישי וכן הלאה.
%break
ועכשיו נבאר את ענין הנ"ל. היינו, שעל ידי אהבה מוכן האדם לתת 
ויתורים. ויש לפעמים שיש לאדם אהבת ה' - שמוכן לוותר על בחינה 
ג', היינו על חיי מותרות,
%break
מסיבת שהוא רוצה לתת חלק זמן ומרץ בכדי לתת איזה מתנות לה' 
שעל ידי זה יקנה אהבת ה' (כנ"ל באהבת חברים). היינו הגם שאין לו 
עדיין אהבת ה', אבל מבחינת אור מקיף מאיר לו שכדאי לקנות אהבת 
ה'.
%break
ויש לפעמים שהאדם מרגיש שבכדי לקנות אהבת ה' הוא מוכן אם 
יהיה צורך בכך לוותר גם על בחינה ב', היינו על חיי בעלי בתים 
החשובים, ולחיות רק על הכרחיות בלבד.
%page 1500
ויש לפעמים שהאדם מרגיש את מדת גודלה של אהבת ה', שמוכן אם 
יהיה צורך בכך לוותר גם על בחינה א', היינו על חיים של הכרחיות, 
אע"פ שעל ידי זה תתבטל מציאותו אם לא יתן לגוף את מזונותיו 
הזקוקים לו.
%break
ויש לפעמים שהאדם מוכן לוותר על מציאותו ממש, היינו שהוא רוצה 
לתת את הגוף שלו שעל ידי זה יתקדש שם שמים ברבים אם תהיה לו 
ההזדמנות להוציא את זה לפועל. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם 
צריך ללכת במדת רבי עקיבא שאמר:
%break
"כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך, מתי יבא לידי 
ואקיימנו".
%break
ובזה נבין את מאמר חז"ל: "ואהבת וכו' בכל לבבך, בשני יצריך. ובכל 
נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך, בכל ממונך". והיינו 
כנ"ל: מדרגה ראשונה של האהבה היא על קיום המציאות, היינו 
מזונותיו של הגוף, שהוא על ידי רכוש וקנינים,
%break
היינו ויתורים על ג' בחינות הנ"ל בקיום המציאות. מדרגה שניה היא 
"בכל נפשך", היינו ויתור על מציאותו ממש.
%break
וזה יכולים לקיים על ידי יצר הטוב, היינו על ידי הכפיה, שנותן לגוף 
להבין שיש יותר הנאה ותענוג בזה שמהנים ומשפיעים לה', מזה 
שמהנה ומשפיע לעצמו. אבל בלי הנאה ותענוג אין האדם מסוגל 
לעשות שום דבר.
%break
כי האדם המצער את עצמו אנו מוכרחים לומר שיש לו תמורת זה 
איזה תענוג, או שמרגיש את התענוג בשעת מעשה, או שמקוה - היות 
ויסורין ממרקין אזי יזכה לאחר זה לתענוג נפלא תמורת היסורים; 
שישיג את התענוג בעולם הזה,
%break
או שיש לו תענוג בזה שמאמין שיקבל הנאה בעולם הבא. היינו, שיש 
לו תענוג מבחינת אור פנימי, או מבחינת אור מקיף, היינו מבחינת 
העתיד.
%break
אבל אל יחשוב האדם שיכול לעשות משהו בלי תענוג. רק יש הרבה 
בחינות בלשמה, היינו בבחינת השפעה: (האדם צריך לדעת) "משפיע 
על מנת להשפיע", היינו שמקבל תענוג בזה שהוא משפיע לה'.
%break
ו"משפיע על מנת לקבל", היינו שמשפיע לה' ועל ידי זה יקבל דבר 
אחר, לא חשוב מה שיש, עולם הזה או עולם הבא או השגות או 
מדרגות גבוהות.
%break
אלא האדם צריך להיות "משפיע על מנת להשפיע", היינו שמזה 
שמשפיע לה' יהיה לו התענוג הנפלא, כמו שהוא באמת לזוכים לזה. 
וצריך לשפוך שיחו לפניו ית' שיתן לו את ההרגשה הזו לאהוב את ה' 
מחמת גדלותו ית'.
%break
ואם עדיין לא זכה, צריך להאמין ולכוף את גופו שזה תענוג נפלא 
וחשיבות גדולה, ולאהוב את ה' מחמת חשיבותו ורוממותו ית'. אבל 
דבר אחד צריכים לדעת: בלי תענוג אין האדם יכול לעשות שום דבר 
בשלמותו.
%break
ונחזור להנ"ל, "בכל לבבך - בשני יצריך", היינו שהאדם צריך 
להשתלם באהבת ה' שגם היצר הרע יסכים להשפיע לו ית'.
%break
אקצר מכתבי מפני קדושת השבת. ואני חושב ש... יהיה לו היכולת 
לקבל תירוצים על שני מכתבים שקבלתי ממנו, ונהנתי מאד ממכתביו. 
ואני מתפלא על ... שהוא היה רגיל לכתוב לי מכתבים וזה זמן רב 
שלא קבלתי ממנו מכתב,
%break
נא להודיעני משלום בריאותו. וגם ל... מגיע תודה רבה עבור מכתביו 
שאני מקבל לסרוגין ממנו, וגם ל... עבור המברק. כנראה ש... לא יודע 
את כתובתי.
%break
ידידכם
ברוך שלום באאמו"ר
מוהרי"ל זצ"ל אשלג
%letter מא
%H אגרת מא
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
היום קבלתי את מכתבך בצירוף ח"י, יהי רצון שתזכה לטעום טעם של 
נועם זיו מתיקות ח"י עולמים. כי לכל הדברים צריכים לקוות לזכות 
להם, כי התשוקה לדברים טובים נקראת בחינת תפילה, שהיא בחינת 
חסרון, שמרגיש שחסר לו דבר זה והקב"ה ימלא אותו.
%page 1501
היינו שהאדם צריך לצפות מתי הוא ירגיש בלבו את כל הדברים 
הטובים שהקב"ה הבטיח לנו בעת קבלת התורה, כמו שכתוב: "ועתה 
אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' ואתם 
תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
%break
ואנחנו רואים שדרך העולם היא שמי שיש לו רכוש גדול עם כל טוב 
אזי הוא תמיד במצב רוח מרומם. ואנחנו עם הנבחר, כמו שכתוב: 
"אתה בחרתנו מכל העמים", והיה צריך להיות שכל אחד ואחד מעם 
ישראל יהיה הולך תמיד במצב רוח מרומם ותמיד בשמחה?
%break
אלא, כל זמן שהאדם לא זכה שכל אלו הדברים הטובים יגיעו לידי 
הרגשה בלב אין האדם מתפעל מזה שאומר בפה "אתה בחרתנו".
%break
שענין קבלת התורה הוא בעיקר פנימיות התורה המלובשת 
בחיצוניות. שהתורה בבחינת הפנימיות נקראת שמותיו של הקב"ה, 
שפירושו הוא, שהשם הכללי של הקב"ה הוא טוב ומטיב, והיות 
שהקב"ה משפיע הרבה תענוגים הנכללים בבחינת להיטיב לנבראיו,
%break
אזי התורה היא שמות של תענוגים, שכל תענוג יש לו שם אחר. היינו 
שהשם הכללי של טוב ומטיב מתפרש לכמה פרטים. והפנימיות הזאת 
מתלבשת בתורה החיצונית.
%break
והאדם צריך להשתוקק לזכות לבחינת פנימיות התורה, שאז מרגישים 
את כל הדברים הטובים מה שהקב"ה הבטיח לנו, ואז כשאומרים 
"אתה בחרתנו" - היינו שכבר מרגיש את כל קנין הטוב שאנו זכינו לזה 
ובשביל זה אנו נקראים בשם "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
%break
וזה ענין "וכל העם רואים את הקולות", שבזמן שקול ה' נשמע בלב אז 
הרגשה זו מספקת כמו ראיה ממש, "כי לא יראני האדם וחי", אלא על 
ידי זה שראו את הקולות, שפירושו, על ידי קול ה' המתפשט לתוך 
הלב, לא לתוך האוזן,
%break
כי האוזן היא דבר חיצוני להאדם, כי רק הלב זהו האדם, לכן ה'קול ה" 
צריך לבוא לידי הרגשה בלב, ואז נקרא זה "רואים את הקולות". ואז 
כבר כל אחד ואחד חי בעולם שכולו טוב, וענין "אתה בחרתנו" כבר 
הלב מרגיש,
%break
משום שכבר טועם מזיו נועם העליון וערבות מתיקות אור ה' 
מתפשטת בכל לבו, ואז רואים ש"אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם 
הבא".
%break
מפני קדושת השבת והחג אין בידי עכשיו להאריך, וה' יעזור לנו 
שנזכה לקבלת התורה בשלמות.
%break
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
באמו"ר בעל הסולם
%letter מב
%H אגרת מב
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי...
כתבתי לך מכתב לפני פסח, והיות שהכתובת לא היתה נכונה לכן 
המכתב חזר. כעת לפני חג שבועות שהוא זמן מתן תורתנו הנני 
לכתוב לך כמה שורות...
%break
והנה הכנה לתורה מה ששייך לנו, הוא ענין יראה. כמו שכתוב "ויחן 
העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת 
שהוא לתועלת הבורא. נמצא...
%break
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו 
חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו 
לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
%break
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא 
שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאין כן
שכולם בטלו את רשות עצמם,
%page 1502
וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, 
שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.
%break
וזה ענין מה שכתוב, דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. כי דעת 
תורה הוא ביטול הרשות, כמו שאמרו חז"ל, אדם כי ימות באהל, אין 
התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. היינו, שממית את 
עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא רק לשם שמים.
%break
וזה נקרא הכנה לקבלת התורה, היות שכתוב אסור ללמוד תורה 
לעכו"ם, כמו שכתוב "לא יעשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" ...
%letter מג
%H אגרת מג
%break
לכבוד ידידי שבגיטסהד שיחיו
הנני שולח את ברכתי לכבוד החנוכה, יהי רצון שנזכה להרגיש האור 
של חנוכה בלבנו, שעל ידי זה יאיר עינינו וישמח לבנו.
%break
ואגב אכתוב מה שאמרתי בענין חנוכה: הנה ידוע שאי אפשר שהנרות 
יאירו, עד שיהיו בהם ג' תנאים:
%break
א. נר שהיא הכלי שנותנים בה השמן.
ב. השמן.
ג. הפתילה.
%break
ובזמן ששלשת הדברים הללו מכונסים יחד, אז יש מציאות להנות 
מאורם.
ויש לפרש את ג' בחינות הנ"ל על דרך העבודה והמוסר. הנה הכלי 
ששם נותנים הן השמן והן הפתילה הוא הגוף, ונקרא נר.
%break
והיגיעה בתורה ומצוות, והסתירות מה שהאדם מרגיש בהשגחתו 
יתברך, בדברים שאינם מגולים לפניו שהנהגת העולם הוא בבחינת 
טוב ומטיב, ולפי מחשבתו ודעתו היה הקדוש ברוך הוא צריך לנהג את 
העולם בהנהגה אחרת,
%break
היינו שיהיה מגולה לפני כל אחד ואחד מדת טובו יתברך, נמצא שזהו 
בסתירה להשׂכל האדם, זה נקרא פתילה, מלשון "פתלתול" ומלשון 
"פסולה", היות שמחשבות כאלו פסולים להמחשבה.
%break
והבהירות וההתעוררות שמביאו לחשוק לתורה ועבודה, ולהרגיש 
המתיקות והנועם שבתורה ועבודה, זה נקרא שמן.
%break
ואם חסר אחד מהם אין יכולת להנות מאורם. כמו כן כאן, בזמן שהגוף 
כלול מהיגיעה והבהירות, אז זוכים להשיג את אור ה', שהוא יוצא 
דווקא מבין שניהם.
%break
וכמו לאחר שנשרף השמן והפתילה אין כבר מה להאיר, ונעשה חשך. 
כמו כן לאחר שנגמר היגיעה והבהירות, אין לו כבר אור ונעשה שוב 
חושך אצלו.
%break
ואם רוצה להשיג עוד אור, הוא מוכרח להשתדל להמציא עוד יגיעה, 
הנקרא פתילה, ועוד בהירות הנקרא שמן, משום שאין להאור במה 
לחול ולהתפס. והטעם הוא כי יש כלל "לפום צערא אגרא" [לפי הצער, השכר].
%break
ועיקר הבהירות הנקרא שמן הוא על ידי אמונה. שענינו הוא, מה 
שמתגבר על יצר הרע, המביאו לידי יגיעות וסתירות לשׂכל החיצוני. 
וזה נקרא נסיונות בעבדות ה' יתברך.
%break
ואחרי ההתגברות הזה, האדם זוכה לקבל את אור ה' המאיר לנשמת 
אדם, ואז אין כבר מקום לסתירות, וזה נקרא אור חנוכה. היינו שזוכה 
להשגחה גלויה, שהנהגתו יתברך הוא בבחינת הטוב ומטיב לנבראיו.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, בנר חנוכה "מצותה משתשקע 
החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כ"א). שרמזו בזה על דרך 
הנ"ל.
%break
הנה "חמה" נקרא אור המאיר. "רגל", מלשון מרגלים, שמרגל לראות 
את השגחתו יתברך. כמו שכתוב אצל המרגלים "וראיתם את הארץ 
מה היא... הטובה היא אם רעה". שענינו הוא לראות את ההשגחה 
העליונה בעולם, אם היא בבחינת טוב ומטיב.
%page 1503
"שוק", הוא רשות הרבים. כי דווקא ברשות הרבים נמצאים מרגלים. 
מה שאם כן, כשאדם זוכה להכנס ל"רשות היחיד", היינו שאין שום כח 
בעולם רק הקדוש ברוך הוא לבדו, "כי הוא לבדו עושה ויעשה לכל 
המעשים", כבר אין מקום למרגלים.
%break
וזה שרמזו, שצריכים להמשיך את האור חנוכה שיאיר את ההשגחה 
הגלויה בבחינת הטוב ומטיב, מזמן שתשקע החמה עד שתכלה רגל 
מן השוק. היינו, מזמן שעדיין היה נמצא בזמן החשך,
%break
עד שתכלה כל בחינת המרגלים מן רשות הרבים, שלא יהיה עוד 
מקום להמרגלים, ושיכלו כולם מן העולם.
%break
ועל דרך זה יש לפרש את מה שאנו אומרים בשיר מעוז צור ישועתי, 
"יוונים נקבצו עלי... ופרצו חומת מגדלי, וטמאו כל השמנים". ח ו מ ת 
הוא אותיות חותם, ותחום.
%break
מגדלי הוא המגדל מלא כל טוב (עיין במדרש רבא פ"ח). וענין החומה 
הוא שמירה שלא יכנסו זרים לתוך העיר ולשלול טובה.
%break
כמו כן כאן - כדי שלא יכנסו מחשבות זרות ורצוניות בלתי קרואים, 
מוכרחים גם כן לעשות חומה שעמה נשמרים מהחצונים. וחומה זו 
נקרא אמונה,
%break
שרק על ידי אמונה יש יכולת להאדם שיהיה ניצל מכל הנ"ל. וזה נקרא 
"תחום", שעד כאן יש יכולת להחיצונים לגשת, ובזמן שרואים שהאדם 
לא יוצא מתוך החומה, אזי הולכים ושבים למקומם.
%break
והטעם הוא, כי ענין אמונה הוא דווקא למעלה מהדעת, ושליטת 
הסטרא אחרא הוא דווקא בתוך הדעת של השׂכל החיצוני, וממילא אין 
שום קשר ונגיעה להאדם.
%break
וקליפת יוון היה, שעם ישראל יתנהגו דווקא על ידי השׂכל החיצוני 
שהוא הפילוסופיה הארורה. וזה הוא נגד האמונה, הנקרא חומה כנ"ל. 
ובשיעור שעלתה בידם להכניס את הפילוסופיא לישראל, באותו שיעור 
נבחן, שעשו פרצה בהחומה.
%break
וזה פירוש "ופרצו חומת מגדלי", היינו החומה שהוא סביב המגדל 
מלא כל טוב, שעל ידי זה זוכים להשיג להשגחה גלויה, שהקדוש ברוך 
הוא מנהיג את העולם במדת טוב ומטיב.
%break
ועל ידי הפרצה הנ"ל "וטמאו כל השמנים", היינו שכל הבהירות 
והחיות שזכו על ידי אמונה נסתמו מהם, שטומאה הוא מלשון טמטום 
וסתום, עד שנעשה נס, והקדוש ברוך הוא עזר להם, וזכו שוב לאור 
הגלוי הנקרא אור הפנים.
%break
ועל מה שידידי שואל וזה לשונו בענין שופר, הוא שהקדוש ברוך הוא 
עולה ממדת הדין למדת הרחמים, ומכמה מקומות משמע שהרמז הוא 
על מדת הדין, כעין בשעת נדוי תקעו בשופר, וכו'.
%break
ותירוץ "היערות דבש", שאותו הדבר ששופר מעורר דין, וכאשר 
האדם תובע על עצמו מדת הדין, פירוש שאומר לבורא יתברך שהוא 
רוצה לקבל ענשו ובלבד להפטר מהחטא ולהנקות ממנו,
%break
בזה גופא האדם מעורר רחמים. ובטח אין להרהר על דברי הקדוש 
בעל "יערות דבש".
%break
ועיין בזהר אמור (דף צ"ט ר"ש) וזה לשונו, דישראל בעיין ביומא 
דדינא, שופר, ולא קרן, בגין דקרן הא אתידע, באן אתר איהו (היינו 
מדת הדין, ועיין שם בהסולם) ולאתדבקא דינא לא בעינא. הרי משמע 
מכאן ששופר הוא מדת הרחמים.
%break
ויש לפרש את מה שהוא מביא מענין הנדוי, שענין התקיעת שופר 
היות כשמנדין הרי המנודה תחת שליטת מדת הדין. וכדי שמדת הדין 
לא ישלוט עליו, צריכים לעורר עליו רחמים שהוא כעין שיתוף מדת 
הדין ברחמים, ובשופר שהסגולה לעורר רחמים.
%break
כמו כן הפסוק "תקעו שופר בציון", שהוא להזהיר העם על התשובה. 
והיות שרואים שיש חס ושלום מדת הדין, אזי צריכים לתקוע בשופר, 
כדי לעורר רחמים. שיש בסגולתו של השופר לעורר רחמים, וליתן כח 
להעם לעשות תשובה.
%break
וזה דומה למי שעומד על הצופה, ורואה מרחוק שבא חיל להלחם עם 
אנשי העיר ולשלול את טובה, אזי הוא תוקע בשופר כדי שהעם 
יתקבץ ולצאת להלחם עמהם ולהציל את העיר. נמצא שהשופר הוא 
מדת הדין. וכמו שמשמע מדברי הזהר הקדוש.
%page 1504
ובענין השני מה שכתב אלי, בקשר לאהבת ה' וזה לשונו: ובענין 
אהבת ה', שזהו כמו בכל מי שאוהב לחבירו רוצה להדבק בו (להמצא 
בחברתו),
%break
כך באהבת ה' צריך להיות בו הרצון להמצא במחיצתו של הקדוש 
ברוך הוא, ולהרגיש עונג בקרבתו עד שאינו רוצה להפרד ממנו.
%break
רש"ר הירש זצ"ל מפרש, שאהבת ה' היא הרצון בקרב הלב ליתן 
מתנות, "להתחסד עם קונו", כמו בכל אהבת הבריות האוהב רוצה 
ליתן לנאהב, כן אהבת ה' נקרא רצון עמוק בקרב הלב ליתן ולגרום 
נחת רוח לקונו, עד כאן לשונו.
%break
ויש לי להוסיף על זה ששניהם אמת, אלא שיש להבחין ביניהם 
בהזמן. כי תמיד יש להבחין בין מציאות, לקיום המציאות. הלא אנו 
רואים כשנולד תינוק אנו רואים לעצמנו מציאות שלם, שהתינוק חי 
וקיים ולא חסר בו שום דבר.
%break
ויחד עם זה, אם לא ינתן להוולד את המזונות הדרושים לו, בטח שכל 
המציאות יתבטל. כי בטח בלי מזונות התינוק ימות. אם כן בכדי 
שהמציאות יתקיים צריכים למזונות שעל ידם הולד הולך ומתגדל,
%break
ואם יקבל מזונות מקולקלים או שיתנו לו מזונות אבל לא די סיפוקו, 
אזי הולד יהיה חלש מאד.
כמו כן באהבת ה' צריכים לב' הדברים הנ"ל:
%break
א. הוא המטרה הנבחן למציאות, שהוא האהבה בעצם, שהוא יחוד 
ודביקות שרוצה להבטל אליו יתברך, ואין לו שום דאגות אחרות בחיים 
שלו, אלא ישים כל לבו ומחשבתו כל היום וכל הלילה בו יתברך. ואין 
לו יסורים גדולים בעולם,
%break
מהיסורים באם יקרה חס ושלום פירוד בהתחברות זו, כמו שכתוב 
"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
%break
ב. קיום המציאות - בכדי שאהבה לא יתבטל, וכמו כן שאהבה יתרבה 
ויתגדל ביתר שאת, אזי למזונות אנו צריכים. שענינו, ליתן מזונות 
שהם נקראים מצוות ומעשים טובים. ובשיעור שמרבה במעשים 
טובים, באותו השיעור מתרבה האהבה בינו לבין קונו.
%break
ואז גם ה' יתברך נותן מתנות כדרך אוהבים. ומתנות ה' נקרא 
התגלות סודות התורה, המכונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית.
ולפי זה שני הפירושים הם אמיתיים. ואחר זה זוכים למדרגה יותר 
גבוהה הנקרא "אהבה שאינה תלויה בדבר".
%break
והקדוש ברוך הוא יעזור לנו שנזכה לאהבת ה'.
מאת ידידכם המאחל לכם
כל טוב בגשמיות וברוחניות
%letter מד
%H אגרת מד
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...
אני מתגעגע לשמוע משלומו ומשלום משפחתו שיחיו וכמו כן ממצב 
הפרנסה שלו כי טרם שנסעתי ממך ספרת לי שאתה זקוק להצלחה 
... לכן אני מעונין לדעת את מצבך.
%break
ואסיים בדברי תורה. הנה בשיר "מעוז צור ישועתי" כתוב: "יונים 
נקבצו עלי וכו' ופרצו חומות מגדלי". ויש לפרש, כי קליפת יון היתה 
שהם רצו לבטל שבת ומילה. כי שבת ומילה נקראים אות, ואות ברית 
נקרא מצות אמונה, ומשום זה רצו לבטל דוקא אלו ב' המצוות,
%break
כי על ידי שמבטלין האמונה אצל כלל ישראל אזי ממילא מתבטלות 
מצד עצמם כל המצוות שבתורה. כי האמונה היא חומת ברזל, היינו 
שמירה גדולה שלא יכנס זר בקדושה, כי בשיעור שיש לאדם אמונה, 
באותו שיעור הוא שומר תורה ומצוות,
%page 1505
שעל ידי הקיום של תורה ומצוות זוכים לקבל את האור הגנוז שבה 
ומרגישים את הטוב והנועם והחיות, כמ"ש: "כי הם חיינו ואורך ימינו".
%break
וזה פירושו: "ופרצו חומות מגדלי", היינו שעשו פירצה בחומה 
הנקראת אמונה, שעל ידי מצות אמונה זוכים ל"מגדל מלא כל טוב", 
שהוא מתיקות וערבות נועם עליון שישנו בתורה. והיה נס, שהקב"ה 
עזר להם ונצחו את קליפת יון,
%break
שעל ידי זה זכו שוב לאור הגדול. וזה נקרא נר חנוכה, היינו האורות 
שמקבלים על ידי קיום האמונה.
%break
ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו.
מאת ידידו המעתיר בעדו ובעד משפחתו
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם
%letter מה
%H אגרת מה
%break
שלום וכל טוב לידידי היקר...
%break
הנני בזה להשיב על מכתבו מיום ג' וישלח. שאלת שני שאלות בענין 
הנחש הקדמוני:
א. מדוע נענש, הלא לא מצינו בשום מקום אזהרה שלא להסית,
ב. מהו העונש של "על גחונך תלך" בענין היצר הרע.
%break
הנה בשפתי חכמים על הפסוק (בראשית ג' י"ד) כתוב שם, שלא נענש 
הנחש אלא לפי שבאה תקלה על ידו. כי לא נצטווה שלא להסית, עד 
כאן לשונו. והפירוש הוא, כי ענין העונש הוא לא שמגיע לו, שיקחו 
ממנו את הכח שלו בשביל שחטא,
%break
אלא מסיבה אחרת, כדי שאחרים לא יכשלו על ידו. נמצא לפי זה, 
שהוא לא נענש מטעם שלא נצטווה על שלא להסית.
ובענין "על גחונך תלך", יש לפרש על דרך שיש בקדושה שלשה 
מדרגות, הנקראים נפש רוח נשמה.
%break
"נפש" נקרא בחינת נפישה, שהחיות היא קטנה מאד עד שאינו מסוגל 
לעשות תנועה. 
%break
ו"רוח" כבר נקרא מידות שכבר נמצא בו תנועת על יכולת של תיקון 
המידות, הנקרא חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא [חסד יד ימין. 
גבורה יד שמאל], שיכול לשמש עם הידים שלו עם חיות דקדושה.
%break
"נשמה" נקרא שיש לו כבר שכל ומח דקדושה, הנקרא שכבר זכה 
לדעת דקדושה, אז נקרא שיש לו בחינת נשמה.
%break
וסדר קבלת אורות הרוחנים הוא על דרך הגשמיים. הנה אנו רואים 
כשנולד תינוק אז החיות שלו היא קטנה מאד, עד שאינו מסוגל לעשות 
תנועה מעצמו, אלא אחרים צריכים לסייע אותו.
%break
ואינו יכול רק לשכב, ושכיבה מורה שאין הראש יותר במעלה מהגוף, 
אלא אותו הקומה שיש להרגלים יש גם כן להראש. וזה מכונה נפש 
ברוחניות כנ"ל.
%break
וכשנתגדל התינוק יותר, על ידי שמקבל כח יותר גדול, אז החיות שלו 
כבר מספיק שיהיה לו יכולת לישב. וישיבה מורה שהוא בעל תנועה 
עם הידים, ועל ידי זה מתגדל הראש, ונבחן שיש היכר בגובה הקומה 
מהראש להגוף.
%break
וכשנתגדל יותר, היינו שכבר השיג שכל בראשו, אז החיות שלו כל כך 
גדול שיש לו התפשטות גם ברגלין [ברגליים] שלו. ואז יש היכר גדול בגובה 
הקומה של הראש מבין הגוף והרגלין [והרגליים].
%break
היוצא מזה שיש ג' מדרגות. וזה דווקא במדבר, אז הראש למעלה, 
והגוף שלו הוא למטה, והרגלין [והרגליים] הם יותר למטה. משום שיש לו שכל 
ומחשבה, שבזה הוא יותר במעלה ממדרגת החי.
%break
מה שאם כן בעלי חי, הראש שלהם הם באותו קומה של הגוף, שזה 
מראה לנו שאין חשיבות בהראש שלהם יותר מבגופם. ובהם יש 
להבחין רק ב' מדרגות, שהם בחינת נפש או רוח כנ"ל.
%page 1506
וכשהם משמשים עם הרגלין [הרגליים], זה מראה שיש להם כח גדול, שהוא, 
שהגוף שלהם יותר גבוה מהרגלין [מהרגליים]. מה שאם כן כשאין להם רגלין [רגליים], 
נמצא שהחיות שלהם קטן מאד, שלא ניתן להם כח חיות של שני 
מדרגות, אלא הראש והרגלין [והרגליים] הם בשוה.
%break
ובזה יש לפרש את ענין "על גחונך תלך".
היינו שנלקח ממנו את בחינת רוח, שהוא כבר בעל תנועה, ועם כח 
הזה היה יכול להסית את חוה עם אכילת עץ הדעת. וכשלקחו ממנו 
את הרגלין [הרגליים], אלא שהולך על גופו הנקרא גחון,
%break
נמצא שהחיות שלו קטן מאד, הנקרא נפש בלתי תנועה, שחסר לו עוד 
חיות בכדי שיוכל לעשות תנועות. ועל ידי זה לא יוכל כל כך להזיק את 
העולם.
%break
כי נפש נקרא אור נקבה, שהיא מקבלת מה שנותנין לה, אבל מעצמה 
אינו יכולה לקבל חיות, רק מה שהיא מקבלת על ידי שעושים מעשים 
רעים, ומזה הוא חיותה. ולכן כשהאדם עושה עבירות ומשפיע לה 
חיות, אז יש לה כח להחטיא את האדם.
%break
וזה ענין "על גחונך תלך", היינו שאין לו עכשיו יותר מבחינת רק נפש 
דקליפה. לכן אין בידו להזיק כל כך את האדם. ורק כשנותנין לו כח, 
אז הוא מתגבר. וזה ענין עבירה גוררת עבירה,
%break
היות שנתחזק כוחו. לכן עכשיו, כשהאדם מתגבר בתורה ומצוות, יש 
מקום לנצחו ולהגיע לשלימות האמיתי.
%letter מו
%H אגרת מו
%break
שלום וכל טוב לידידי אהובי כנפשי ...
אני כותב לך מה שאמרתי אתמול בחמשה עשר בשבט.
%break
הנה על ראש השנה לאילנות אומרת הגמרא: "באחד בשבט מאי [מה] 
טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, הואיל ויצאו רוב גשמי 
שנה". וברש"י: שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות 
חונטין מעתה.
%break
וכתבו התוספות שהטעם הנ"ל הוא גם כן לבית הלל שסברו 
שבחמשה עשר בשבט הוא ראש השנה. ובגמרא אמרו: "האי מאן 
דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי, אומר: ברוך שלא חסר מעולמו 
כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם".
%break
ויש להבין:
א) מהו שלא חסר מעולמו, אם הוא רואה שאילני מלבלבי איזו הוכחה 
יש מכאן שלא חסר שום דבר?
ב) מהו "וברא בו בריות טובות",
%break
איזו ראיה יש מכאן שהבריות הן טובות?
ג) מהו הקשר בין אדם לאילן שהן תלויין זה בזה?
ד) מדוע אם עברו רוב גשמים הוא סימן לראש השנה?
%break
ויש לפרש את זה על דרך המוסר: ידוע שראש השנה הוא זמן הדין, 
שדנין את העולם בין לטוב או חס ושלום לרע. הנה ראש פירושו 
שורש, שמהשורש יוצאים הענפים. ותמיד הענפים נמשכין לפי מהות 
השורש, כי משורש תאנים לא יצאו ענפים של תמרים וכדומה.
%break
וכפי השורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו כן הוא הולך 
וממשיך את סדר החיים שלו.
%break
וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, הכוונה היא שהאדם בעצמו 
הוא השופט והדיין והמוציא לפועל, כי האדם הוא הדיין והמוכיח ויודע 
ועד, וזה על דרך שאמרו רז"ל: "יש דין למטה אין דין למעלה".
%break
הנה גשמים נקראים חיות ותענוג, שבזה שהאילן מוציא פירות האדם 
נהנה מזה. ועיקר עבודת האדם הוא בחורף בלילי טבת הארוכים. 
ומתשרי שהוא ראש השנה הכללי עד חדש שבט כבר עברו רוב ימות 
הגשמים,
%page 1507
היינו שהאדם כבר קיבל חיות ותענוג מהתורה ועבודה שלו (כי הגשם 
בא מלמעלה, וזהו רמז שהשפע בא מלמעלה ועובר דרך האילן 
ומתלבש בפירות).
%break
אז האדם עושה דין לעצמו אם כדאי להמשיך כל השנה בתורה 
ומצוות, או ח"ו להיפך, היינו שיותר כדאי לשים כל מחשבתו בענינים 
גשמיים.
%break
ובזה יש לפרש דברי הרש"י הנ"ל: "משום שעברו רוב ימות הגשמים 
ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". היינו, אם עברו 
רוב הלילות בתורה ועבודה, ועלה שרף באילנות, כי אילן הוא רומז 
לאדם (כמ"ש: "כי האדם עץ השדה"),
%break
ורואה שאש שורפת בלבו, כמ"ש: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה", אזי 
הוא מחליט להמשיך כך כל השנה. וזה פירוש: "ונמצאו הפירות חונטין 
מעתה", היינו מעתה והלאה הוא יזכה לפירות לברכה.
%break
לכן בחמשה עשר בשבט הוא ראש השנה, משום שאז הוא עושה דין 
וחשבון לעצמו אם כדאי להמשיך בתורה ומצוות אם לאו.
%break
ועכשיו נבין את כל הנ"ל. היות שהבריות דומים לאילנות כנ"ל, לכן: 
"היוצא ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי", שהאילנות כבר התחילו 
להראות כוחותיהם לחוץ, שרוצים להשפיע פירות לטובת האדם. וזה 
פירוש "אילנות טובות", שטוב נקרא משפיע,
%break
כמו שכתוב: "רחש לבי דבר טוב", ומפרש מהו טוב - "אומר אני מעשי 
למלך", היינו שרוצה לעשות את כל מעשיו לשם המלך, וזה נקרא 
שרוצה רק להשפיע ולא למלאות תאוות לבו.
%break
לכן כשרואה שהאילנות מלבלבי, היינו שהאילנות משפיעים פירות, אז 
הוא אומר: "וברא בו בריות טובות", שבטח ישנם בעולם אנשים טובים 
שגם הם משפיעים, אחרת לא היו האילנות משפיעים את פירותיהם. 
כמו שאמרו רז"ל:
%break
"כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני", היינו בשביל הצדיק. כי בזמן 
שישנם בעולם אנשים שעוסקים בהשפעה, בזכות זה גם האילנות 
מוציאים את פירותיהם.
%break
וזהו "שלא חיסר מעולמו כלום", היינו אע"פ שמצד הטבע יש בנו 
מידות מגונות, אבל הקב"ה הכין לנו שנעסוק בתורה ומצוות, שבזה 
נוכל לעסוק לשם שמים ועל ידי זה נזכה לקבל את כל הטוב והעונג 
שהכין ה' יתברך בשבילנו.
%break
אסיים את מכתבי בדברי ברכה, ה' יעזור לנו שנזכה כולנו לגאולה 
השלמה במהרה בימינו אמן.
מאת ידידך המאחל לך כל טוב בגו"ר
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter מז
%H אגרת מז
%break
שלום וכל טוב לידידי ...
הנני בזה לכתוב לך את הדרוש מה שאמרתי בשבת פרשת שקלים. 
הנה "באחד באדר משמיעין על השקלים", ויש להבין את ענין 
השקלים, שהוא מהדברים שנתקשה בהם משה.
%break
ורש"י מביא על הפסוק "זה יתנו - הראה לו כמין מטבע של אש 
ומשקלה מחצית השקל ואמר לו כזה יתנו". ויש להבין מדוע נתקשה 
בזה משה. ויש לפרש על דרך המוסר: הנה מחצית השקל נקרא "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת". 
%break
ובזהר הק' (נשא אד"ר אות כ) כתב שם: "וְכָל גּוּלְגָּלְתָּא יָהֲבִין אָגַר 
חִיוָּרָתָא לְעַתִּיק יוֹמִין וכו', וּלְקָבִיל דָּא, בָּקַע לְגֻלְגּוֹלֶת לְתַתָּא, כַּד עָאלִין 
בְּחוּשְׁבָּנָא [וכל גולגולת נותן מכתב לבן להקב"ה, בהקבלה לזה, שבירת 
הגולגולת למטה, כאשר נכנס בחשבון]". 
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש: "גולגלתא [גולגולת]" היינו התחלה, כמו שהתחלת 
הראש מתחילה מהגולגולת. "חוורתא [לבנות]" פירוש לבן, שהוא ענין אמונה ודבקות. 
"בקע" הוא בחינת בקיעה ושבירה.
%break
ולפרש את דבריו, יש להקדים את הענין שהתורה נכתבה "אש 
שחורה על גבי אש לבנה". שיש לפרש, לזכות לאור התורה צריכים 
לב' מצבים: למצב של שחור ולמצב של לבן. שחור נקרא בזמן שלא 
מאירים האמונה והדבקות בה',
%page 1508
שזה מגיע להאדם על ידי זה שיש טבע שבוער כאש שרצונו למלאות 
את תאוותו של הרצון לקבל אך לעצמו, ואין האדם מסוגל לעשות שום 
דבר ... לא יראה מקודם שעל ידי זה יקבל אח"כ הנאה ותענוג.
%break
ואז כשהאדם מתחיל להסתכל על העולם כולו ורוצה להאמין שה' 
מנהיג את העולם בהשגחת טוב ומטיב, אז הוא בא למחשבות זרות 
חס ושלום, והמחשבות האלו עושות לו בקיעה ושבירה בהעבודה 
שקבל על עצמו להאמין למעלה מהדעת,
%break
ואז על ידי הבקיעה הזו נעשה אצלו חושך, מפני שאז נסתלקה ממנו 
האמונה וחסרה לו הדבקות בו ית'. וזה נקרא "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מחצית 
השקל", היינו מצב של חושך.
%break
וזה שנתקשה משה, מדוע צריכים לחושך הזה, הלא יותר טוב היה 
שיהיה תמיד בבחינת השגחה גלויה, שאור האמונה יאיר בבהירות,
%break
ולמה כדי שיקויים "שאו את ראש בני ישראל" - צריכים ל"בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת" 
שהוא בחינת בקיעה ושבירה כנ"ל. ועל דבר זה נתקשה משה.
%break
והקב"ה השיב למשה : "כזה יתנו", היינו המצב של טבע של אש, 
שהוא מה שהרצון לקבל מחייב אותם - זה יתנו תרומה לה'.
%break
ועל ידי זה שהאדם צריך להתגבר על מצב השחור הזה הוא מוכרח 
לעזרתו ית', כמו שאמרו רז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו", ופירשו 
בזהר הק' שעוזרים לו בזה שהקב"ה נותן לו נשמה קדושה שיוכל 
להתגבר על מצבו.
%break
ואז יש לו מקום לעזרתו ית' שיתן לו מדרגה יותר גבוהה, ומוכרח 
להמשיך תמיד בחינת לבן, שהוא סוד לובן העליון, כמבואר בספר עץ 
חיים בשער עקודים (פרק א'), ולבן הזה מכונה בשם חוורתא [לבנות].
%break
וזהו "אש שחורה על גבי אש לבנה". וזה פירוש: "וכל גלגלתא", היינו 
כל התחלה, שהאדם מחוייב לעשות כל פעם בחינת בחירה חדשה - 
גורמת לו להמשיך כל פעם בחינת לובן העליון, שהוא סוד נשמה 
ומדרגה חדשה,
%break
על ידי זה שהאדם מוכרח להתגבר על מצבו הנקרא "אש שחורה". 
וכשבאה העזרה מלמעלה אז יש "אש לבנה". עד שהאדם בא 
לשלמות התכלית שלשמה נברא.
%break
וה' יעזור לנו שנזכה להתגלות אור התורה, ובביאת גואל צדק במהרה 
בימינו אמן.
ידידך הדורש שלומך וטובתך
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter מח
%H אגרת מח
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
בספר מה שכתבת לי עיינתי בו ונהנתי מזה כי זה ממש כמו שאמרת.
%break
וענין הפסח שממשמש ובא. הנה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו', 
ושאינו יודע לשאול את פתח לו". ויש לפרש את מילת לשאול, מלשון: 
"שואלים על הגשמים", שפירושו הוא תפילה. היינו: מי שאינו יודע 
להתפלל, והסיבה היא - מטעם שאין לו חסרון,
%break
כי תפילה שייך דוקא במקום חסרון, אז "את פתח לו", היינו שיפתח לו 
מקום חסרון, ואז יהיה לו על מה להתפלל, ואז ה' יתברך יכול להשפיע 
לו את אור התורה. ולכן דוקא כנגדו דברה תורה, כי מי שאין לו חסרון 
נקרא שאין לו כלי לקבל, וממילא לא יכולים לתת לו.
%break
ו"דברה תורה" פירושו שהיא מלמדת אותנו איך להכשיר את עצמנו 
לזכות לאור ה' ית', שזהו כל היקר שניתן לנו, כמ"ש: "כי היא חכמתכם 
ובינתכם לעיני העמים וכו' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו 
כה' אלקינו בכל קראנו אליו". שענינו הוא,
%page 1509
שה' יתברך קרוב אלינו בזה שרוצה להשפיע לנו כל טובו ית', רק מה 
חסר - הקריאה, שהיא החסרון, שרק במקום שיש חסרון אז יש מקום 
לשאלה, שהוא ענין של תפילה, שזהו הכלי לקבלת השפע. וזהו 
פירוש: "שאינו יודע לשאול - את פתח לו", שיפתח לו מקום חסרון.
%break
וכשיש לו החסרון, ושואל ומבקש שה' יתברך ימלא לו את החסרון, אז 
נאמר: "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", נמצא שעל ידי מילוי מקום 
החסרון שיש לו על רוחניות נעשה אח"כ חסרון יותר גדול, היינו 
שמשיג אחר כך כלים יותר גדולים,
%break
שעל ידי הכלים הללו הוא מקבל אורות יותר גדולים משום שכבר יש 
לו מקום לקריאה לה'. כמו שאמרו חז"ל: "פתחו לי פתח אחד של 
תשובה כחודה של מחט,
%break
ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" וכו', היינו 
שהאדם צריך לקיים את פתח לו אפילו שהוא רק כחודה של מחט.
%break
ויש בזה שתי משמעויות: א) שהוא קטן כחודה של מחט. היינו שרק 
אם יש מקום חסרון על רוחניות, ואפילו שהחסרון הוא קטן, אבל כבר 
יש מקום שיכול לקרוא לה' שיעזור לו שימלא לו את החסרון. וכשה' 
יתברך ממלא לו את החסרון, אז "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים",
%break
ממילא זוהי סיבה שהאור בעצמו עושה את הכלי, היינו מקום החסרון, 
עד שה' יתברך מבטיח לו שהוא - היינו האור בעצמו - "יפתח לו 
פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".
%break
ב) ועוד משמעות יש במילים "כחודה של מחט", היינו שהחסרון הקטן 
ידקור לו ויכאב לו כמו חודה של מחט שדוקרין בה. כי מי שיש לו 
חסרון ואינו מרגיש את חסרונו זה לא מועיל לו עוד,
%break
אלא אם החסרון שיש לו כואב לו אז הוא שואל ומבקש לה' יתברך 
שימלא לו את חסרונו.
%break
ה' יתברך ימלא את חסרוננו לטובה בגשמיות וברוחניות, ויהיה לנו חג 
כשר ושמח.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter מט
%H אגרת מט
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
זה מזמן שלא קבלתי ממך מכתב ... אצלי אין שום חדש ואקוה שה' 
יעזור לנו בכל מילי דמיטב [הדברים טובים].
%break
הנה יש להבין את המדרש על הפסוק שאנו אומרים בתפילת שמונה 
עשרה של ראש השנה: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש 
בצדקה". וזה לשונו: "אמר הקב"ה לישראל: בני, חייכם, בזכות שאתם 
משמרים את הדין אני מתגבה. מנין, שנאמר:
%break
ויגבה ה' צבאות במשפט. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני 
עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין, שנאמר: והאל הקדוש 
נקדש בצדקה".
%break
ויש להבין: א) וכי כביכול ... למטה שצריכים להגביה אותו? ב) וכי דין 
הוא דבר ממש, שעם הדין יכולים להגביה משהו? ג) אם הקב"ה רוצה 
ליתן צדקה למה הוא צריך לבחינת דין, וכי בלי דין הוא לא יכול לתת 
צדקה ולהשרות את הקדושה?
%break
ויש לפרש את זה על דרך המוסר בעבודת ה' יתברך. הנה האדם 
מורכב משתי בחינות, מיצר רע ומיצר טוב. וכדי שלא יהא נהמא 
דכסופא [יהיה לחם של בושה], ניתנה לאדם העבודה בתורה ומצוות,
%break
שעל ידי הבחירה שהאדם בוחר בטוב ומואס ברע הוא זוכה לקבל את 
מתנותיו ית' בלי שום בושה.
%break
נמצא לפי זה שהאדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי 
הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם 
צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן 
היצר-טוב טוען כולו שלי,
%page 1510
שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק 
לטובת היצר-טוב.
%break
ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת 
השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? 
ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו 
כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" וכו'.
%break
אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו 
שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא 
כל עלמין וסובב כל עלמין [משום שהוא גדול ושולט וממלא כל העולמות 
וסובב כל העולמות]" וכו', היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך.
%break
היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק 
ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם 
כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת 
לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא [לחם של בושה],
%break
ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את 
הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, 
היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם 
צדקה.
%break
וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה, ויקוימו בנו דברי המדרש 
הנ"ל.
%break
ואני מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נ
%H אגרת נ
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
המפרשים הקשו על הכתוב: "וַיִּירָא יעקב מאד וַיֵּצֶר לו", הלא ה' 
יתברך הבטיחו במראה הסולם לשמרו בכל אשר ילך, כמו שכתוב: 
"והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", אם כן למה היה צריך 
להתפלל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" וכו'?
%break
הנה הזוה"ק (וישלח אות ע) מפרש אמירת המלאכים ליעקב: "וגם 
הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", ושואל: וכל כך למה אמרו ליה [לו]. 
%break
ומשיב: בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקייא ומתעטר בצלותהון 
[משום שהבורא חפץ תמיד בתפילותיהם של הצדיקים, הוא מתעטר בהן] וכו'. 
היינו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
%break
והנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע אין הקב"ה נותן להנבראים כל טוב 
בלי תפילה אלא הוא רוצה שהם יבקשו ממנו ואז הוא ישפיע להם, 
והלא ידוע שיותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק? אלא 
שיש כלל, שאין אור בלי כלי. וכלי נקרא בחינת רצון.
%break
כי אין כפיה ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש טעם של תענוג 
מדבר שאין לו בו חשק, כי עיקר הרגשת התענוג תלויה במידת החשק 
והרצון שיש לו בדבר. לכן אין הקב"ה משפיע אלא בזמן שיש לנבראים 
רצון וחשק.
%break
והרצון של האדם מתרקם דוקא על ידי התפילה, כי על ידי זה שהאדם 
מרגיש חסרון הוא מתחיל להתפלל, ועל ידי זה התפילה שלו מתגדלת 
ומתרבה עד שבא לשיעור שיהא ראוי לקבל את ההשפעה העליונה.
%break
ומשום זה "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", שרק על ידי זה הם 
יכולים לקבל שפעו ית'.
%break
וידוע שבשפעו ית' אנו מבחינים תמיד ב' בחינות: א) אור מקיף. ב) 
אור פנימי. אור מקיף פירושו מה שהאדם יקבל בעתיד, ועתה אינו 
ראוי עדיין לקבל את ההשפעה. אור פנימי פירושו מה שהאדם מקבל 
בהוה, זאת אומרת שהשפע בא לו בפנימיותו.
%page 1511
ולפי מה שאמרנו לעיל שעל כל דבר שמקבלים צריכים להקדים 
תפילה, שיהיה כלי לקבל את ההשפעה, יוצא שאפילו לאחר מה 
שהקב"ה הבטיחו במראה הסולם נק' זה אור מקיף. אבל בזמן שפגש 
את עשו, שאז הוצרך לישועה בהוה,
%break
היה צריך להתפלל ולגלות את הרצון, הנבחן לבחינת כלי על הישועה, 
מכיון שבלי כלי אי אפשר לקבל. וזה נקרא אור פנימי. כי ההבטחה 
נקראת אור מקיף,
%break
מה שאם כן כשבאים להוציא את ההבטחה לפועל צריכים תפילה, וזה 
נק' אור פנימי. כי אור מקיף הוא אתערותא דלעילא ואור פנימי הוא 
אתערותא דלתתא.
%break
בברכת התורה והידידות
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נא
%H אגרת נא
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
הנני בזה להודיעך שקבלתי ממך את המברק לכבוד חתונת בתי 
שתחיה בצירוף הברכה המשולשת. ויהי רצון שיהיה במעונך תמיד 
ששון ושמחה ואושר ונחת.
%break
אני כותב לך מה שאמרתי בשבת פרשת החודש. הנה רש"י מביא על 
הפסוק "החדש הזה לכם ראש חדשים", וזו לשונו: נתקשה משה על 
מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו 
באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: כזה ראה וקדש.
%break
וכמו כן רש"י מפרש על פסוק "בראשית ברא", וזו לשונו: אמר רבי 
יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, 
שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית. 
משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.
%break
שאם יאמרו אומות העולם לישראל, לסטים אתם, שכבשתם ארצות 
שבעה גוים. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה 
ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה 
לנו.
%break
ויש להבין: א) מדוע נתקשה משה על זה יותר משאר דברים? ב) ואם 
לא היה מתחיל התורה בבראשית, אפשר היה חס ושלום לומר שלא 
הקב"ה ברא את העולם?
%break
ויש לפרש על דרך המוסר: הנה הארץ נקרא הגוף. והקב"ה ברא את 
הגוף ונתן את הגוף לאומות העולם, היינו ליצר הרע, שתיכף שנולד 
האדם נכנס בו היצר הרע, כמו שכתוב:
%break
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אז היצר הרע שהוא בחינת הגוים 
אומרים שהגוף שייך להם, היינו שהם צריכים לשלוט עליו ויעשו ממנו 
כל מה שהם רוצים.
%break
לכן לאחר י"ג שנים, כשבא היצר טוב ורוצה להכנס לתוך הגוף ושהוא 
ישלוט על הגוף, ורוצה לזרוק את היצר הרע החוצה, אז היצר הרע 
טוען: לסטים אתם. כי היצר טוב נקרא ישראל, נמצא, שהגוים אומרים 
שהם רוצים לגזול את הגופים מה ששייך להם,
%break
כי יש להם טענה: הלא הקב"ה נתן לנו את כל הגופים, ורק לאחר י"ג 
שנים אתם הישראלים היינו היצר טוב רוצים לגזול מאיתנו את הגוף 
הזה.
%break
על זה באה התשובה, שהתורה מתחילה בבראשית, שישראל נקראו 
"ראשית". היינו, שהקב"ה ברא את העולם רק בשביל ישראל,
%break
וזה שנתן מקודם את הגוף שהגוים ישלטו עליו הוא רק מטעם שעל 
ידי זה יהיה מקום לבחירה ושיוכלו להנות מכל טובו ולא יהיה בחינת 
נהמא דכיסופא [לחם של בושה].
%break
וזה פירוש מה שרש"י אומר: "ונתנה לאשר ישר בעיניו", היינו 
לישראל, שזהו תחילת הכוונה, לתת לעם ישראל את כל השליטה על 
הגוף, שזו המטרה, שהיצר טוב ישלוט על הגוף. וזה פירוש "ברצונו 
נתנה להם", היינו: מה שנתן להיצר הרע בתחילת לידתו היה לרצונו,
%page 1512
היינו שעל ידי זה לעם ישראל יהיה מקום לעבודת הבחירה. "וברצונו 
נטלה מהם", היינו שהכל היה על רצון אחד, שלא היה חס ושלום 
חילוף רצון אצל הקב"ה, שאי אפשר לומר שמתחילה נתן להגוים 
ואח"כ נתחרט ונתן לישראל,
%break
אלא הכל היה על רצון אחד, היינו על מחשבה וכוונה אחת. וזה 
שמדייק רש"י: "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה" וכו'.
%break
היוצא מזה, שבכדי שתהיה בחינת בחירה, לכן נתן מקודם את 
השליטה להיצר הרע. ולכן נמצא העולם בהסתרה, שעל ידי הסתרת 
הפנים יש מקום לבחירה.
%break
וזה ידוע שהלבנה רומזת לשכינה, היינו לבחינת האמונה. ובכל פעם 
צריך האדם לחדש את האמונה. וזה שנתקשה משה, כי הלבנה בזמן 
חידושה היא בתכלית הקטנות, היינו שהוא זמן ההסתרה. ואז אמר לו 
הקב"ה: "כזה ראה וקדש",
%break
שהקדושה היותר גדולה היא דוקא בזמן שהאדם יכול לקדש את עצמו 
אפילו בזמן ההסתרה הכי גדולה, ואז ... ליציאת מצרים.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נב
%H אגרת נב
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
%break
הנה חג השבועות ממשמש ובא, שהוא זמן מתן תורתינו. ידוע 
ששבועות הוא בחינת מלכות בעולמות והלב בהאדם. כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל על "מקדש שביעי", ששביעי הוא מלשון שֶׁבִּי-הוא.
%break
דכוונתו, שה' יתברך מלביש בלב האדם, וזמן מתי יכולים לפרש 
שהתורה מתלבש בנפש האדם לכן נקרא שבועות - ונקרא מתן תורה, 
דהיינו שהתורה מתלבש אז בלבות כל אחד ואחד מהכלל ישראל. 
%break
שבזמן הספירה מפסח עד שבועות הוא בחינת טהרת הכלים,
שהוא בחינת טהרה בליבא ומוחא. וכשהכלים נגמרים זוכים אז 
לבחינת תורה.
%break
ולכן, לפני פסח היה הכנה בטהרת הכלים על בחינת אמונה, הנקרא 
בחינת מצוה, ועל ידי יציאת מצרים זכו לבחינת אמונה בסוד "אנוכי ה' 
אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". 
%break
ואחר פסח, מתחיל העבודה לטהרה לבחינת הכנה לקבלת התורה.
ובזמן כשהתורה מתלבשת בנפש האדם, אז נקרא שבועות זמן מתן תורתינו.
%break
ואנו צריכים לרחמי שמים, שיתן לנו את הכח לצאת ממצרים ולזכות 
לבחינת אמונה. כי הרבה מצבים עוברים עד שזוכים לבחינת אמונה.
%break
יש לפעמים שאין להאדם שום צורך בבחינת אמונה על דרך הטהרה, 
כי חושב בנפשו שיותר כדאי לו ללכת בדרכי הרגילות כמו שנראה 
לעיניו, כי כל החסידים ואנשי מעשה הולכים בדרך מצות אנשים מלומדה, 
היינו על דרך הרגילות. 
%break
והלואי שבדרך זו יהיה לו הרצון בשלמות לשמור את התורה והמצוות.
כי הוא רואה שגם בזה הוא עומד במצב של ירידה, ולפעמים אין לו 
זמן לחשוב על זה, היינו שעוסק בתורה ומצוות בלי שום חשבונות, 
שהתורה ומצוות מה שהוא עושה לא כדאי להכנס בחשבונות. 
%break
כי ענין חשבון מה שהאדם עושה, הוא בכדי להרויח משהו. והוא נמצא 
אז במצב שיותר כדאי לעשות חשבון בצרכיו גשמיים, כי עיקר חיותא [החיות] הוא דווקא בגשמיות.
%page 1513
אבל צריכים לזכור הכלל שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי עיקר העונשין הוא 
על זמן שאדם עוסק בתורה ומצוות, ועל זמן שהוא נמצא במצב שכל 
חיותא [החיות] הוא רק גשמיות, אזי דינו כדין בהמה. 
%break
ורק שעוסק בתורה ומצוות, ואינו זהיר שיהיה על דרך הטהרה, זה 
נקרא עובד עבודה-זרה. לכן בזמן שהאדם מסכים בדעתו לעשות 
משהו בתורה ומצוות, אזי כדאי לעבוד לשם שמים. 
%break
לכן בזמן שהאדם מסכים בדעתו לעשות משהו בתורה ומצוות, אזי 
כדאי לעבוד לשם שמים. כי עיקר העבודה מתחיל בבחינת מוחא, מה 
שאם כן בבחינת ליבא, הוא עבודה אחרת לגמרי. כי אז נקרא עבודתו 
לצאת מבחינת בהמה ולהיות אדם,
%break
שעל זה נאמר "אתם קרויים אדם", ואז מתחיל עבודת האדם בבחינת 
מוחא, שמתחיל לשקול במאזנים את בחינת ידיעה, ובחינת אמונה 
איזהו מהן יותר כדאי הוא לו, ומתחיל להתרעם, מדוע ה' יתברך אינו 
מזכה אותו עם בחינת ידיעה.
%break
ובזה יש לפרש את דברי הגמרא, "אמר רבי יהודא אמר שמואל משום 
רבי מאיר, כשהיתי לומד אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] 
לתוך הדיו וכו', וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך, 
שמלאכתך מלאכת שמים הוא. 
%break
שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצא אתה מחריב 
את כל העולם כולו. ואמרתי לו, דבר אחד יש לי וקַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] שמו, 
שאני מטיל לתוך הדיו. 
%break
אמר לי, וכי מטילים קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] לתוך הדיו, והלא אמרה 
תורה "וכתב, ומחה"- כתב שיכול למחות. מאי קא אמר ליה ומאי קא 
מהדר ליה? הכי קאמר ליה, לא מיבעי בחסרות וביתרות דלא טעינא דבקי אנא, 
אלא אפילו מיחוש לזבוב נמי, 
%break
דלמא אתי ויתיב אתגיה דדלת ומשוי ליה ריש" וכו' [מה הוא אמר לו 
ומה הוא השיב לו? כך הוא אמר לו: לא צריך לומר לגבי אותיות חסרות 
ויתירות שאני לא טועה בהן, אלא אפילו חשש מזבוב, שמא יבוא וישב 
על קצה הַדָּלֶת וישנה אותה לאות רֵישׁ] (עירובין י"ג ע"א).
%break
ויש לפרש לַבְלָר, האדם בזמן שעוסק בעבודת ה' נקרא "סופר", מלשון 
"כתבם על לוח לבך". חסר ויתיר או שחסר לו ימין או שמוסיף בחינת 
שמאל, היינו ב' פעמים קן,
%break
כמו שאמרו חז"ל "יכולים לטהר את השרץ בקן טעמים". לכן יש ב' 
פעמים, קן טמא וקן טהור. דיו נקרא שחרות, כי היגיעה נקרא בחינת 
חושך.
%break
ויש להבין אם רבי ישמעאל אמר לו, הווי זהיר בחסר ויתיר, מהו 
התירוץ שרבי מאיר אמר לו שהוא מטיל קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] לתוך הדיו.
%break
ויש לפרש, בזמן שרבי מאיר אמר לו שהוא לבלר, היינו שעוסק 
בעבודה על דרך הטהרה, אז אמר לו הוי זהיר בחסר ויתיר. היינו, 
שלא יהיה לו חסרון באמונה ויתרון בידיעה. על זה השיב לו, שהוא 
מטיל קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] לתוך הדיו.
%break
היינו, בזמן היגיעה שנקרא שחרות, ידיו הוא מטיל (ידיו) שם, בחינת 
קן טמא וקן טהור. וממילא יש לו תמיד מקום על בחינת אמונה שאצלו 
הק - קנתום במשקל שווה.
%break
ושאל, וכי מטילים קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] לתוך הדיו, וכי ממקום 
החושך נותנים שם קן טהור, הלא צריך להיות כתב שיכול למחות. 
%break
היינו, כי בזמן היגיעה שהוא זמן קבלת אמונה, שזה דווקא שיכולים 
למחות את הכתב, ומכל מקום הוא לא מחה, שאז במצב הזה כשהוא 
מכריע ומקבל עליו את האמונה זה נקרא כתב גמור, שהוא כלי הראוי 
לשכון שם אור ה' יתברך.
%break
ועל זה מקשה הגמרא, מאי קא אמר ליה ומאי קא מהדר ליה (ופירש 
רש"י, אזהר ליה על חסר ויתיר, ומהדר ליה, קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] יש לו. 
%break
[מה הוא אמר לו ומה הוא השיב לו? (ופירש רש"י, הזהיר אותו על אותיות חסרות 
ויתירות, ומה השיב לו, קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] יש לו]. 
%break
ורש"י פירש על קַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור] נקרא כתב שאינו יכול 
למחות משום שרשומו ניכר). ומתרץ הגמרא, שהוא השיב לו שהוא 
נזהר בחסר ויתיר כנ"ל, וכמו כן אפילו מיחוש לזבוב נמי, דילמא אתי 
ויתיב על תגא דד' ומחיק ליה ומשויה ליה ריש. 
%break
כי ענין זבוב, היינו מחשבה זרה, מחיק את הדלת ועושה אותה לריש
[אפילו חשש מזבוב, שמא יבוא וישב על קצה הַדָּלֶת וימחק אותה ויעשה 
אותה רֵישׁ, כיוון שעניין זבוב, הוא כמשל למחשבה זרה, מחקת את הַדָּלֶת 
ועושה אותה לְרֵיש] (עיין בתחילה ההקדמה לספר הזהר באות ר').
%break
היינו, בין בזמן המצוה, שאז הדין שלו צריך שמירה בחסר ויתיר, היינו 
שלא ירצה אמונה יהיה למטה מחשיבות הידיעה, ונקרא ש"חסר" את 
חשיבות האמונה, ו"יתיר", שנותן חשיבות מרובה לבחינת ידיעה.
%page 1514
ובזמן כתיבת דיו של בחינת התורה, אז נקרא שזהיר על התג של ה-
ד' שהוא בחינת גומל חסדים, ואם יש לו "זבוב", היינו מחשבה שלא 
על דרך הטהרה, אז אינו רוצה להיות גומל חסדים,
%break
ואז נקרא "רש אין כל". ועל ידי זה מטיל תמיד בחינת הקַנְקַנְתּוּם [חומר צבע שחור]. 
שהוא נזהר תמיד, שיהיה משקל שווה, אזי הוא בטוח שיעמוד איתן במצבו.
%break
כי בזמן שהוא רואה שהוא עומד תמיד בפרשת דרכים, אז ממילא 
נמצא בשליטת השמירה, ועל ידי זה לבוא לתכלית השלימות.
%break
ה' יזכנו לבוא לתכלית השלימות ולצאת לאור התורה על דרך הטהרה.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצוקלה"ה
%letter נג
%H אגרת נג
%break
לכבוד ידידי ...
מאד אני משתוקק לדעת מה נשמע אצלך בכלל ובפרט מכל בני ביתך 
שיחיו. אצלי לעת עתה אין שום חדשות ומקוים לה' שנשמע בשורות 
טובות. ואסיים מכתבי בדברי תורה.
%break
הנה חז"ל אמרו: "מאי [מה] חנוכה? דתנו רבנן [ששנו חכמים]" וכו'. 
הנה חנוכה הוא אותיות חנו - כה, שבכ"ה בכסלו היתה להם חניה 
מהמלחמה. כי ענין חניה שייך דוקא באמצע העבודה. וענין שחונים 
באמצע הוא בכדי לקחת עוד כוחות שתהיה יכולת להמשיך בעבודה.
%break
וצריכים להבין, מה יש להם עוד לעשות אחר שכבר גמרו את 
המלחמה הראשונה, ומה צריכים הם עוד לעשות עד שיכולים לומר 
שכבר גמרו את המלחמה?
%break
הנה מצינו שבבית שני גזרו היוונים גזרות על ישראל ולא הניחו אותם 
לעסוק בתורה ובמצוות. נמצא לפי זה שכל הנס היה בזה שאחרי 
המלחמה היתה להם היכולת לעסוק בתורה ומצוות. וזה נקרא שהנס 
היה רק על רוחניות. מה שאין כן בפורים היה הנס על הגופים,
%break
היינו על גשמיות. לכן בחנוכה ניתן לנו להזכיר את הנס בהלל והודאה 
ולא במשתה ושמחה, אבל בפורים "משתה ושמחה" כתיב, היינו 
בדברים הנוגעים גם להגוף, משום שאז היה הנס על הגופים, הנקרא 
גשמיות.
%break
ולהבין כל זה על דרך העבודה בדרך ה'. הנה חז"ל אמרו: "בכל לבבך 
- בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". ויש להבין, איך יכולים לעבוד את 
ה' ביצר הרע? ומקודם צריכין להבין מה הענין של יצר הרע. הנה ידוע 
מזה שכבר דברנו שהיצר הרע הוא הרצון לקבל לעצמו,
%break
היינו מזה שהאדם רוצה להנות את עצמו זה גורם לו כל החטאים, 
דהיינו, מה שרוצה לעשות עבירות הוא רק מזה שרוצה לקבל הנאה 
לעצמו, לכן הוא גונב וגוזל ומשקר וכדומה, ולא רוצה לקבל עליו עול 
מלכות שמים מטעם ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה".
%break
מה שאם כן היצר טוב הוא בזה שרוצה להנות לאחרים - או שרוצה 
להנות לבריות, או שרוצה להנות לה'. שזה ענין המצוות שבין אדם 
לחברו ובין אדם למקום.
%break
הנה הקב"ה ברא את העולם בכדי להיטיב לנבראיו, ומשום זה נקבע 
בנבראים רצון לקבל תענוג להנות את עצמם, ולא להשפיע לאחרים. 
לכן בזמן שהאדם צריך לעבוד בכדי להנות לאחרים זה קשה לו מאד, 
משום שזהו נגד הטבע.
%break
ומה שהתורה מחייבת אותנו לעבוד על מנת להשפיע זהו רק ענין של 
תיקון, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא [לחם של בושה]. משום שמי 
שמקבל מתנה מחברו הוא מתבייש לקבל, וה' רוצה שיהיה שלמות 
בתענוגים שהוא רוצה לתת לנו, לכן נתן לנו עבודה ויגיעה,
%page 1515
שכל אחד יקבל לפי ערך עבודתו, שאז אם האדם בא למדרגה שיכול 
לקבל כל התענוגים וכל כוונתו תהיה רק על מנת להשפיע נחת ליוצרו 
אז יהיה שלמות בתענוגים.
%break
לכן יש לנו שתי עבודות: א) עבודה של יצר טוב. היינו שלא רוצה 
לקבל שום תענוג לעצמו אלא כל מעשיו הם רק להשפיע, ולכן הוא 
מתפלל ולומד ועוסק במצוות. וזה נקרא בחינת נשמה, בחינת 
רוחניות. ולזו המדריגה זכו בחנוכה,
%break
היינו שהיוונים לא נתנו להם לעסוק בתורה ומצוות - ומעבודה זו היתה 
להם חניה.
%break
ב) אבל עדיין לא נגמרה בזה המלחמה, היינו שיש להם עכשיו 
העבודה לקבל את כל התענוגים מה שה' רצה שהנבראים יקבלו, 
וצריכים עכשיו לעבוד לבוא לידי מדרגה שיוכלו לקבל את כל 
התענוגים - וכל כוונתם תהיה רק להשפיע בזה נחת רוח לה'.
%break
ואז כשמקבלים את כל התענוגים נבחן שהוא עובד את ה' עם היצר 
הרע, היינו שהוא עושה מצוה בזה שמקבל את התענוגים עם הגוף. 
לכן בזמן שמצליחים ויכולים לקבל את כל מה שה' רוצה לתת להם,
%break
אז נקרא הנס בשם גאולת הגופים, שהנס היה על בחינת הגוף שהוא 
הרצון לקבל כנ"ל.
%break
לכן בפורים "משתה ושמחה" כתיב, שזה מרמז לנו שהנס שייך 
להגוף, היינו לגשמיות. לכן בפורים "קיימו וקבלו", שזה נקרא כבר 
גמר המלחמה. מה שאם כן בחנוכה היתה רק חניה מהמלחמה 
וצריכים להמשיך הלאה, לכן בחנוכה הרמז הוא חנו - כ"ה.
%break
וה' יאיר עינינו ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימנו אמן.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter נד
%H אגרת נד
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
הנני להודיעך שהשגתי את חמשת הגליונות שבספרך ונהנתי מזה 
מאד.
%break
הנה אמרתי השבוע פירוש על מה שהזהר (תזריע אות ט) מקשה וזו 
לשונו: "ר' אחא אמר, הא תנינן דקב"ה גזר על ההיא טפה אי איהו 
דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר.
אמר רבי יוסי, ודאי קוב"ה אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, 
%break
ובגין דאבחין ליה, גזר עליה, אי להוי דכר או נוקבא [הוא זכר ואילו היא נקבה, 
ואת אמרת אשה שמזרעת תחילה יולדת זכר. אמר רבי יוסי, הקדוש ברוך 
הוא מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה, ומפני שהבחין בה, גזר עליה, 
שתהיה זכר או נקבה]".
%break
ואאמו"ר זצ"ל מפרש בפירוש הסולם וזו לשונו: "למדנו, אשה מזרעת 
תחילה יולדת זכר. ר' אחא אמר, זה שלמדנו שהקב"ה גוזר על הטפה 
אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, 
וא"כ לא צריכים לגזירת הקב"ה.
%break
אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של 
נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה".
%break
ומפרש: "כי ג' שותפין באדם, הקב"ה ואביו ואמו. שאביו נותן הלבן 
שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטפה היא זכר 
נותן הקב"ה נשמה של זכר, ואם נקבה נותן הקב"ה נשמה של נקבה.
%break
ונמצא שבזה שאשה הזריעה תחילה עוד לא היתה הטפה בסופה 
לזכר - אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה 
מבחין בהטפה שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה,
%break
נחשבת לגזרה של הקב"ה, שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של 
זכר לא היתה נגמרת הטפה להיות זכר".
%break
ולהבין זה על דרך המוסר נוכל לפרש: שכל לידה יכולה להיות רק על 
ידי זכר ונקבה. כי ענין זכר הוא כח ההשפעה שישנו באדם, ונקבה 
היא בחינת כח הקבלה שישנו באדם, היינו מה שאדם רוצה להנות 
את עצמו, שענינו הוא שכל דאגותיו הוא רק שעובד להנאת עצמו.
%page 1516
ועל ידי שני כוחות אלה יש לו עבודה בבחינת בחירה, להיות בוחר 
בטוב היינו לשם שמים, ולמאוס ברע שהוא למלא תאוותיו.
%break
וענין זריעה פירושו הוא כמו שנותנין איזה זרע בקרקע ואינו מוציא 
פירות, ורק בזמן שהזרע שנתן בקרקע נתבטל ונרקב אז הוא מוציא 
פירות. לכן זריעה בדרך המוסר פירושה: דבר שמתבטל נקרא בשם 
זריעה.
%break
ובזה נבין את כל הנ"ל. הנה אשה מזרעת תחילה הכוונה היא, שענין 
תחילה הוא המחשבה, היינו, אם תחילת מחשבתו היא לבטל את 
הכח של קבלת התענוג רק לצורך עצמו - ממילא "וילדה זכר",
%break
היינו מביטול כח הקבלה יוצא כח השפעה, שאז רצונו להשפיע נחת 
רוח לה'.
%break
ואם איש מזריע תחילה, שתחילת מחשבתו היא לבטל את כח 
ההשפעה שלו, ממילא "וילדה נקבה", אז המעשה שהמחשבה 
מולידה הוא לקבל, רק למלא את תאוותיו.
%break
וזה פירוש שהקב"ה מבחין על הטפה, היינו על המחשבה, אם היתה 
כוונתו לשם שמים או שהיתה לצורך הנאת עצמו. ואם הוא זכר, היינו 
שביטל את כח הקבלה שלו, שזה פירוש אשה מזרעת תחילה יולדת 
זכר, אז הקב"ה גוזר על הטפה שיהיה זכר.
%break
וענינו הוא, שרק הקב"ה יכול להבחין ולידע את האמת אם היתה 
כוונתו לה', ואז הקב"ה נותן לו נשמה של זכר, כמו שאמרו רז"ל: 
"הלומד תורה לשמה וכו' מגלין לו רזי תורה", שה' יתברך מגלה לו את 
סודות התורה.
%break
ואם הוא נקבה, היינו שביטל את כח ההשפעה שלו שנקרא זכר, אז 
יולדת נקבה, היינו שהמעשה שהוא מוליד הוא רק להנאת עצמו, ואז 
אין הקב"ה נותן לו את הסיוע מלמעלה, אלא הוא כמו שאמרו רז"ל: 
"הבא לטמא פותחין לו".
%break
נמצא, בזה שהקב"ה מבחין וגוזר - כך הוא נעשה באמת, כי רק ה' 
יודע את האמת, כי יכול לרמות את עצמו ולחשוב שכל כוונותיו הם 
לשם שמים, אבל בזמן שה' מקרב אותו ונותן לו את השגת נשמת 
התורה, אז הוא יודע שנולד זכר,
%break
שהמעשה שהוא עושה הוא לשם שמים, ואז הוא זוכה לגילוי סודות 
התורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו' ואז הוא זוכה לבוא לשלמות 
האמיתית.
%break
ואסיים מכתבי בברכת חג שמח וכשר.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב סלה
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נה
%H אגרת נה
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
אני מודה לך עבור ההזמנה לחתונה שהשגתי. אני מצטער בזאת 
שלא אוכל להשתתף בשמחתכם מקרוב, אבל אני אשתתף מרחוק, כי 
ענין שמחה הוא דבר רוחני, וברוחניות המקום לא יכול לפעול מאומה,
%break
כי רק בגשמיות המקום מרחק או מקרב מה שאין כן ברוחניות יכולים 
להשתתף בשמחתכם אפילו בריחוק מקום, כי רק לקירוב לבבות אנו 
צריכים. ואני שולח את ברכתי להחתן נ"י [נירו יאיר] עב"ג [עם בת גילו]  
תחי' [תחיה], יהי רצון שיהיה דור ישרים יבורך ושיהיה בנין עדי עד.
%break
ודרך אגב אני כותב לך מה שאמרתי בענין ט"ו בשבט. הנה חז"ל 
אמרו: "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ 
שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב 
אותו תשחית וכָרָתָּ, הא כיצד?
%break
אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואותו לא תכרת. ואם לאו, אותו 
תשחית וכרת".
%page 1517
ויש להבין, איזה שייכות יש לתלמיד חכם הגון עם עץ השדה, כי 
הפסוק אומר: "לא תשחית את עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עליו גרזן כי ממנו תאכל 
וכו'. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכָרָתָּ". אם כן 
הפסוק מדבר מעץ ומה ראיה היא מכאן לאדם.
%break
והנה הזוה"ק אומר: "אל אחר איסתרס ולא עביד פירי". היינו, מי 
שהוא לא עובד לשם שמים אינו רואה פירות בעבודתו. ומה הם 
הפירות? - הנה במדרש:
%break
"אלה תולדות נח. הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] פרי צדיק עץ חיים. 
מה הן פירותיו של צדיק, מצות ומעשים טובים". עד כאן לשונו.
%break
והנה בגמרא לפני המאמר של רבי יוחנן מובא שם: "תניא [למדנו] רַבִּי בַּנָּאָה 
אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: 
עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר:
%break
רפאות תהי לשרך וכו'. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם 
המות, שנאמר: יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: 
"וערפו שם את העגלה בנחל". ויש להבין מהי סמיכות הענינים .
%break
אלא יש לפרש על דרך המוסר, שרבי יוחנן שואל: "וכי אדם עץ שדה 
הוא", היינו איזו השתוות יש בין אדם לעץ השדה, מה אנחנו לומדים 
מזה שהשוה הכתוב אדם לעץ השדה? ולזה מביא ראיה מהפסוק 
דכתיב "ממנו תאכל ואותו לא תכרות" וכו' - שהכוונה על תלמיד חכם.
%break
אם הוא הגון, היינו שלומד לשמה, שענינו הוא שהוא לומד דברים 
שיביאוהו לעשות פירות, פירוש, שהלימודים האלו יביאו לו שיהיה לו 
פירות, היינו מצוות ומעשים טובים - לימוד זה הוא ילמד, משום שעל 
ידי זה יזכה לסם החיים.
%break
וזה פירוש "ממנו תאכל ואותו לא תכרת". ואם לאו, אם תראה 
שהלימודים האלו שהוא לומד לא יביאוהו לעשות מצוות ומעשים 
טובים, הנקראים פירות, אז תדע שזה שייך לסטרא אחרא ולא 
להקדושה.
%break
ומזה המנהג לאכול פירות בחמשה עשר בשבט, לרמז שאנחנו 
הולכים בדרך הקדושה, שיש לנו פירות.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב סלה.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נו
%H אגרת נו
%break
לכבוד...
%break
מפני שאני נע ונד, אז המכתבים לא מגיעים לי בסדר. רק בשבוע 
שעבר קיבלתי את המכתבים הראשונים מארץ ישראל אני כתבתי 
כבר ד' מכתבים לירושלים לאלו שכתבו אלי, והם ...
%break
ובקשר להמאמר שאתה רוצה שאבאר זה באריכות יותר, אז אני חוזר 
עוד הפעם את כל המאמר.
%break
הנה אמרו חז"ל: "אמר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, כל אדם שיש בו תורה ואין 
בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות 
החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל [באיזה ייכנס]". ופירש רש"י: יראת שמים דומה 
לפתחים חיצוניים שדרך להם נכנסים לפנימיים.
%break
כך, אם ירא שמים הוא, נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו אינו חש 
לתורתו. "מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא 
עביד" [חבל על מי שאין לו דירה ושער לדירה הוא עושה] (שבת ל"א).
ויש לשאול:
%break
א. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מדמה יראת שמים לחצוניות ותורה לפנימיות, 
שאומר "ומפתחות חיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל [באיזה ייכנס]", 
זאת אומרת אם אין לו יראת שמים איך יכנס להפנימיות. ורב ינאי 
מדמה יראת שמים להפנימיות.
%page 1518
כי אמר שיראת שמים דומה לדרתא [לחצר], ותורה רק לתרעא היינו לשער, 
ששער הוא חיצוניות. נמצא הוא סובר שתורה היא חיצוניות.
ב. מאי [מה] מוסיף רב ינאי על רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, ואמר חבל, ונותן משל ר' 
ינאי.
%break
הנה ידוע שתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו. ובכדי שנוכל לקבל 
את הטוב מה שהוכן בעדינו, אנחנו זקוקים להכשרה, שהוא ענין 
השתוות הצורה. שהפירוש הוא שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, ולא 
לקבל לעצמינו.
%break
ואחר זה זוכין לאור הגנוז המלובש בתורה הפנימית (כשמשיגים את 
האור הגנוז המלובש בתורה הפנימיות, נקרא אורייתא וישראל וקוב"ה 
חד הוא).
%break
שעל זה אמרו חז"ל "אין טוב אלא תורה" ועליה נאמר "הנחמדים 
מזהב" וכו' היינו שאור החיים המתוק לחיך, מלובש בתורה הפנימיות.
%break
וזה ידוע שאדם עיר פרא יולד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו 
שאמרו חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני המאור שבה 
מחזירו למוטב" (ירושלמי חגיגה).
%break
וכבר פירשתי המאמר הזה, כי זה קשה להבין, איך שייך לעזוב את ה' 
ולשמור את התורה. איך יתכן תורה בלי הקדוש ברוך הוא, שעל זה 
דרשו "אותי עזבו", אלא התירוץ כתוב בצידה - מפני המאור שבה 
מחזירה למוטב.
%break
שהפירוש, בזמן שהאדם רוצה לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז 
אומר לו הקדוש ברוך הוא, שכל זמן שהאדם עדיין משוקע בתאוות 
רעות, אין הקדוש ברוך הוא יכול לקרבו. כי אז עדיין האדם במדת 
השקר, והכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני".
%break
וכשאדם במדת הגאות, אומר הקדוש ברוך הוא, "אין אני והוא יכולים 
לדור במדור אחד", וכדומה.
%break
אלא, על ידי זה שהאדם ישמור את התורה, שהמאור שבתורה 
מחזירו למוטב, היינו שיצא אז מהמידות רעות, הנקרא לקבל, ויוכל 
לעסוק בבחינת להשפיע, שזה נקרא שמחזירו למוטב, כמו שכתוב 
"רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך" (תהלים מ"ה).
%break
היינו, שכל מעשיו שהוא עושה הוא רק להשפיע להמלך. ורק לאחר 
זה הקדוש ברוך הוא מקרבו. והאדם הזה זוכה לאמונה בקביעות (כמו 
שכתוב בהסולם להקדמת ספר הזהר).
%break
לכן, בכדי שהאדם ישיג יראת שמים, ויוכל לעשות מעשים טובים, אין 
לו עצה אחרת, כמבואר מדברי הירושלמי, רק "תורתי שמרו". היינו, 
על ידי התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.
%break
ואחר כך, שיחזור למוטב, היינו שישיג יראת שמים על ידי התורה, אז 
יזכה לתורה הפנימיות, היינו האור תורה שמלובש בהתורה 
החיצוניות.
%break
כמו שאמרו חז"ל: אור שנברא ביום א', שראה אדם מסוף העולם עד 
סופו, ונסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהם של דור המבול ודור 
הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים עמדו וגנזו. והיכן גנזו - בתורה.
%break
ובזה נוכל לפרש את דברי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, שמדמה יראת שמים 
למפתחות חיצוניות, ותורה לפנימיות.
%break
כי כוונתו לאדם שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ששם כל החיים 
והטוב והעונג, מטרם שמשתדל לקנות יראת שמים, נמצא שחסר לו 
ההכשרה המותאם שיהיה ראוי לקבל את האור הגנוז, כמו שכתוב 
"וימנע מרשעים אורם" (עיין "מסילת ישרים" בתחילתו).
%break
ומטרם שהאדם מתקן מעשיו הרעים, ויש לו בחינת יראת שמים, אין 
הוא מוכשר לקבל את הטוב.
%break
נמצא, שיראת שמים נקראת חיצוניות, היינו על ידי יראת שמים יהיה 
מוכשר לקבל את התורה הפנימיות. לכן דעתו, מי שרוצה לקבל 
פנימיות התורה, מטרם שיש לו יראת שמים,
%break
הרי זה דומה למי שיש לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא 
מסרו לו, בהאי עייל [באיזה ייכנס]. הלא אין לו יראת שמים, ואינו מוכשר לקבל את 
הטוב והעונג.
%break
על זה נתרגש רבי ינאי ומכריז, חבל דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא 
עביד [חבל על מי שאין לו חצר ועושה שער לחצר]. היינו, מדברי רַבָּה
 בַּר רַב הוּנָא משמע, שמי שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ראשית כל 
הוא מוכרח לקנות יראת שמים, שזהו חיצוניות לפנימיות התורה.
%page 1519
נמצא שעיקר הוא, שהאדם צריך לקנות יראת שמים. שאז יהיה יראת 
שמים דומה לחדר, שיכולים לשים בתוכה חפצים ורהיטים נאים וחפצי 
יקרי ערך. מה שאם כן,
%break
אם אין לו מקום להכניס את הדברים, דברים לא יכולים לתת לו. ואצל 
רבי ינאי יהיה יראת שמים דרתא [חצר], היינו בית, שבתוכו יכניס את 
פנימיות התורה.
%break
לכן, כשראה שעיקר מה שהאדם צריך להתיגע ולקנות בעולם, הוא 
היראת שמים, שזהו כל הבית קיבול על התענוגים העליונים. וכשראה 
שבני אדם לומדים תורה כל ימיהם, ואין כוונתם לקנות יראת שמים על 
ידי זה, היות שענין למוד התורה צריך להיות על דרך הירושלמי הנ"ל,
%break
בדרשה "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו - שהמאור שבה מחזירו 
למוטב", שהכוונה שעל ידי למוד התורה יזכה להיות טוב.
%break
היינו, שעל ידי המאור שבתורה, הגם שעדיין לומד שלא לשמה, 
מסבת שעדיין לא זכה ליראת שמים, ואיך יכול ללמוד לשמה מטרם 
שזכה לבחינת אמונה, שענינו יראת שמים,
%break
אלא על ידי המאור שבתורה שלא לשמה, זוכה אחר כך ליראת שמים 
שנקרא שמחזירו למוטב.
%break
נמצא, שהתורה דשלא לשמה, הוא השער שדרך בו נכנסין ליראת 
שמים, שנקרא דרתא היינו בית (בית קבול על הטוב שבפנימיות התורה). 
%break
לכן הוא מוסיף על דברי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא ואמר, חבל מי שאין לו 
דרתא [חצר], היינו שעדיין אין לו יראת שמים, ותרעא לדרתא עביד [ועושה שער לחצר].
%break
כי סדר העולם הוא, מי שחושב לבנות לו בית, הוא יכול לסדר לו דלת 
לצורך הבית שיהיה לו אחר כך. אבל אם הוא לא חושב לבנות לו בית, 
לאיזה צורך הוא עושה לעצמו דלת.
%break
לכן מכריז רב ינאי, בשלמא [בהנחה] שהאדם דואג ליראת שמים שהוא בית, 
כדאי לו ללמד תורה, כי התורה יביא לו את המאור, שעל ידי המאור 
הוא יזכה ליראת שמים, שמכונה בשם בית, להכניס בתוכו את 
פנימיות התורה.
%break
אבל אם הוא לא דואג לזכות ליראת שמים, כי אין לו צורך ביראת 
שמים, ולמה לו להטריח את עצמו לבלות את הזמן שיש לו בחיים 
בתורה, כי זה רק דלת להכנס להבית, שמכונה יראת שמים.
%break
אבל אם אין בדעתו לקנות יראת שמים, נמצא שמטריח את עצמו 
בחנם, ללא תועלת. כי ענין התורה דשלא לשמה, הוא רק פתח שעל 
ידו נכנסין ליראת שמים.
%break
ואז כשיש לו יראת שמים, שייך לומר, שלומד תורה לשמה. אבל 
כשאין לו יראת שמים, שאין לו אמונה, נשאלת השאלה לצורך מי הוא 
לומד.
%break
מה שאם כן כשהאדם רוצה לקנות לעצמו יראת שמים, והרע שבקרבו 
לא נותן לו את הכח שיוכל להאמין בה', אז נתנו לנו חז"ל עצה, 
שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. היינו שיזכה ליראת שמים ובחינת 
אמונה בה', שידע לשם מי הוא לומד. וזה נקרא בית.
%break
והלומד תורה לשמה, שהכוונה שיש לו יראת שמים, אז זוכה לדברים 
הרבה. כמו שאמר רבי מאיר (באבות), שנעשה כמעין המתגבר ומגלין 
לו רזי תורה. שסודות התורה בחינת הטוב והעונג, וזה תכלית 
הבריאה שמקבל טוב ועונג.
%break
היוצא מכל הנ"ל, דלת נקרא תורה שלא לשמה, שפירושו שעדיין אין 
לו יראת שמים. ודרתא, שהוא בית, נקרא יראת שמים. כי לאחר 
שמקבל את המאור התורה שנמצא בשלא לשמה, אז הוא זוכה 
לשמה, היינו לאמונה בה',
%break
שאז יעשה הכל לשם שמים. ואחר כך הוא זוכה לתורה הפנימית, 
שהוא הטוב והעונג שנקרא רזי תורה, כמו שכתוב במשנה אבות.
אני חושב שביארתי זה די היטב, ואם יש לך מה להעיר על זה, תכתוב 
לי אז אדע מה לתקן.
%break
התחלתי את המכתב ורק היום (ט"ז סיון) גמרתי אותו. השבוע קבלתי 
מכתבך מיום ח' סיון, אני מודה לך מאד על הפרטים שאתה כותב לי, 
נא להמשיך.
%break
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה.
%page 1520
%letter נז
%H אגרת נז
%break
שלום וכל טוב סלה ל...
%break
אין לי לכתוב לכם שום חדשות, אני נע ונד ממקום למקום וממדינה 
למדינה עד שנגיע חזרה לארץ ישראל. אבל אנחנו צריכים לקוות 
שכשנחזור לארץ נזכה להרגיש את טוב טעמה של ארץ ישראל, ואז 
כבר לא יהיה צורך בגלות.
%break
כי ענין הגלות בא רק בזמן שלא שומרים את ערכה של הארץ, וממילא 
אין מכבדים את הארץ כפי שהיא ראויה, לכן הארץ זורקת את האדם 
לחוץ לארץ, כמו שכתוב: "ותקיא הארץ" וכו'.
%break
והגם שקבלת התורה היתה במדבר דוקא, אבל הכוונה היתה 
שנקיימה בארץ. לכן אם מקבלים בעת קבלת התורה שנקיים אותה 
בארץ אז זוכים להכנס לארץ ולקיים התורה. אבל בלי תורה אי אפשר 
להכנס לארץ, כי רק המאור שבתורה מחזירו למוטב.
%break
וזה ענין "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי [שצריכים גם לכם] לכם". 
כידוע, שיש בחינת "תורת ה'" ובחינת "תורתו". ובעצרת, שהוא ענין 
קבלת התורה, צריך להיות לכם, היינו שיהיה בחי' תורתו, אחרת לא 
קבלת התורה אלא שנק' "תורת ה'".
%break
ועל ידי תורת ה' זוכים למאור התורה, ועל ידי זה זוכים להכנס לארץ 
ישראל, ואחר כך זוכין לבחי' תורתו, שהוא בחי' תורה שבאה אחרי 
ארץ ישראל.
%break
אבל אז בזמן קבלת התורה על ידי משה רבנו ע"ה זכו תיכף לבחי' 
חירות, כמו שאמרו חז"ל: "אל תקרי חַרות אלא חֵירות", ולא היו 
משועבדים אז להכנס לארץ ישראל הגשמית וזכו תיכף לארץ ישראל 
הרוחנית. אבל זה היה לפי שעה,
%break
ואחר כך אמרו חז"ל ששני הכתרים שקבלו ישראל בשעה שהקדימו 
נעשה לנשמע נלקחו מהם.
ואז התחילה עבודה מחדש, כדי להכנס לארץ ישראל ולזכות באור 
התורה, ואחר כך התורה ממש, הנק' שמותיו של הקב"ה.
%break
ה' יעזור לנו שנזכה להבין את מעלת ערכה של ארץ ישראל ולידע איך 
להחשיבה שלא תקיא אותנו חס ושלום. כמו שכתוב בזהר הק' (תזריע 
אות ו) על פסוק "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". 
%break
ומקשה הזהר הק': ורחוק מפנינים מקחה מבעיא ליה [צריך לומר לו], 
מדוע כתוב מכרה. ומשיב, שמי שאינו יודע לשמור אותה ולהעריך אותה 
היא מוכרת את האדם לקליפות, לכן כתוב מכרה.
%break
לכן נקוה שמהיום והלאה נדע איך ללכת בדרך הישר, ונזכה לקבלת 
התורה. ואברככם בחג יו"ט שמח.
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter נח
%H אגרת נח
%break
לכבוד ידידי ...
%break
בדבר שאלתך, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, 
שהמשמעות הוא שבלי הרוח שטות לא היה עושה את העבירה, אם 
כן למה נכנס בו הרוח שטות, הלא עדיין לא עשה שום עבירה, ומי הוא 
הגורם שיכנס הרוח שטות.
%break
ואם הוא כבר נכנס, מה הוא אשם בזה, הלא כבר אין הבחירה בידו, 
כי הרוח שטות הוא הגורם לזה.
%page 1521
והענין הוא, חז"ל אמרו "עין רואה והלב חומד", היינו הראיה גורמת 
לחטא. וענין ראיה ענינו הוא בין ראית עינים בדבר אסור, או בראיה 
שׂכלית היינו מחשבה זרה.
%break
הנה חז"ל אמרו, "הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו ... לא אפשר ולא 
קא מכוון כולי עלמא לא פליגי דשרי [כשלא יכול להימנע ואינו מתכוון — אין חולקים שמותר]" וכו' (פסחים כ"ה ע"ב).
%break
וזה ידוע, שעל הראיה ועל המחשבה אינו בידו לשלוט, לכן בזמן 
הראיה אין החטא עדיין נגמר. אלא אחר כך, כשהלב חומד, אז 
מתקיים החטא. והיות שהיה לו ראיה על החטא, אז הוא מחויב תיכף 
לעשות תשובה על הראיה,
%break
בכדי שלא יביאו לו לידי חמדה. ואז עדיין היה בידו הבחירה כי עדיין 
לא חטא.
%break
ואם לא נתעורר תיכף לשוב על האונס, שנקרא ראיה, אז האונס הוא 
גורם לחמדה הנקרא שוגג. ובאם לא עשה תשובה על השוגג היינו על 
החמדה, הוא בא לידי מזיד.
%break
והרוח שטות נכנס לאדם תיכף לאחר הראיה, אם הוא לא עשה 
תשובה על הראיה, אז הרוח שטות נכנס בו מטעם תיקון. כי בו בעת 
שאין יודע לשמור את עצמו, לעשות תשובה על המחשבה, נמצא 
שהוא פוגם בכבוד שמים.
%break
ונקרא זה בחינת "יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו". כי המחשבה 
מוכרח לבוא לידי חמדה.
%break
אז הוא תיקון גדול, שאין הוא מרגיש בגדלות ה', והרוח חכמה שהיה 
בו מסתלק ממנו. אז ממילא אין הוא פוגם כל כך בגדלות ה', מטעם 
שאינו מרגיש אז ה', כי רוח שטות נכנס בו.
%break
וזה פירוש "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". שזה 
מלמדינו, שהאדם צריך לדעת, כי כל החשבונות מה שהוא עושה בעת 
החטא, הגם שהוא חושב שהחשבונות שלו הם מלא חכמה,
%break
אזי אמרו לנו חז"ל, שהאדם ידע שהכל, היינו כל החשבונות, עושה 
הרוח שטות.
%break
כי הוא עכשיו הפועל ולא רוח החכמה כי הוא כבר נסתלק ממנו, אפילו 
שהוא תלמיד חכם ובעל מעשים טובים. על זה נאמר "צדקת הצדיק 
לא יזכר ביום רשעו".
%break
לכן אין לו אז להתחכם, אלא יקבל עליו עול מלכות שמים למעלה 
מהדעת, שהכונה הוא שיבטל את דעתו ומחשבתו מכל וכל, ואחר כך 
כשישוב בתשובה, אז הוא יכול לעשות איזה חשבונות בקשר להמצוות 
ובקשר להעבירות.
%break
ועל זה אמרו (באבות ד'), "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין 
אתה יודע מתן שכרן של מצוות". שענינו הוא, שהאדם צריך להזהר 
לעשות המצוה בזמן שהיא קלה עליו, מלשון קלון ובזיון, הגם שהמצוה 
הם במצב החטא כמו דבר קל,
%break
בלי שום חשיבות, אם כן מה לי לעשות אותם עכשיו. הלא בין כך ובין 
כך, אין שום חשיבות למעלה על העשיות שלי.
%break
כי בשלמא [בהנחה ש], בזמן שאצלו היה המצוות במצב חמורה, היינו שעם זה 
שהיה לו יראת שמים, היה מרגיש את חומר של עבירה וחומר של 
מצוה, היינו שהיה מרגיש בחינת יתרון וכבוד,
%break
אז הוא מבין שכדאי לעסוק בתורה ומצוות. מה שאם כן עכשיו, שאצלו 
המצוות בבחינת קלה, אם כן לא כדאי להיות זהיר כל כך.
%break
על זה אמרו, שאין אדם יודע מאיזה מצב יש נחת רוח למעלה. זאת 
אומרת, אם נגיד "לפום צערא אגרא" [לפי הצער, השכר], נמצא שבזמן 
שהתורה ומצוות אצלו בבחינת קלה ובזיון,
%break
אז יש לו יגיעה יותר גדולה בכדי לקיימם. ומשום זה יוכל להיות, 
שממצב הזה יש למעלה יותר נחת רוח. אם כן האדם צריך להיות 
זהיר לקיימם.
%break
ה' יעזור לנו שנקיים תורה ומצוות מתוך הרחבה
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה.
%page 1522
%letter נט
%H אגרת נט
%break
לכבוד ידידי...
%break
בדבר שאלתך, בענין שאמרו חז"ל "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד 
להיות, אלא דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר" (סנהדרין ע"א). ושאלתך, הלא התורה 
ארוכה מארץ מדה, ומדוע ניתנה דברים רק על בחינת דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר, ולא בדברים ממשיים.
%break
כמו כן שאלת, בענין השכר. בעצם הלא צריכים להיות משמשים את 
הרב שלא על מנת לקבל פרס, שפירושו הוא לשמה.
%break
ויש להבין, הלא ידוע הוא דתכלית הבריאה הוא להיטיב לנבראיו, 
שהוא שהנבראים יקבלו כל טוב ותענוג. ומה שהנבראים צריכים 
לעסוק בתורה ומצוות שלא בשכר,
%break
זהו רק מצד הנבראים יש תיקון כזה, היות שאין הנבראים יכולים 
לטעום טעם קבלת התענוג בלי בושה, הנקרא בלשון הזהר הקדוש 
"מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה [מי שאוכל לא משלו מתבייש להסתכל בפניו]".
%break
היינו שמרגישים בחינת חסרון בזמן קבלת התענוג. לכן נתנה לנו 
סגולה תורה ומצוות, שעל ידן נעשה האדם מוכשר, שיהיה לו אופן 
לקבל כל התענוגים מה שחשב ה' בעדינו, ולא יהיה פגם של בושה 
משום שהוא רק לשם שמים.
%break
נמצא לפי זה, שענין הדרוש הוא תיקון שעל ידו נוכל לקבל ה"שכר" 
ולא יהיה לעצמנו, אלא לשם שמים. אחרת אי אפשר לקבל שכר היינו 
התענוגים, שענין תענוג מכונה בשם שכר.
%break
ובענין ש"לא היה ולא עתיד להיות" וכו', על דרך הסוד הוא, שיש 
דברים שנתנו להשיג בשיתא אלפי שני [בששת אלפי שנים]. והיות שניתן להשיג את הסוד, 
ניתן לנו בגשמיות בבחינת עשיה אותם דברים לעשות. וזה נוהג בעולם המעשה.
%break
אבל יש דברים שלא ניתן להשיג אלא באלף השביעי. לכן הגם שהם 
מרומזים במעשה מצוה הגשמי, כדוגמת בן סורר ומורה, אבל הם לא 
נוהגים בשיתא אלפי שני [בששת אלפי שנים], לכן אין הדבר להיות בבחינת מעשה ממש, 
אלא "דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר".
%break
שרק ענין הדרש נוהג בשיתא אלפי שנים [בששת אלפי שנים], ובחינת השכר היינו 
ההשגה העליונה, יהיה באלף השביעי. 
%break
וזה נקרא "לא היה" בתחילת שיתא אלפי שני [ששת אלפי שנים], 
"ולא עתיד להיות" בסוף שיתא אלפי שני [ששת אלפי שנים], אלא 
בתחילת באלף השביעי זה יתגלה.
%break
ועל דרך המוסר יש לפרש, שיש לפעמים שהאדם בא לידי מצב של 
שיפלות, עד כדי כך שאינו מרגיש טעם בתורה וטעם בתפילה. והגם 
שהוא לומד, אבל הוא יודע בעצמו ומרגיש את האמת, שהגורם 
האמיתי העיקרי שהוא ממשיך בלימוד התורה,
%break
אינו מחמת יראת שמים אלא מטעם הרגילות, ועיקר מה יאמרו 
הבריות, היינו הסביבה שבו הוא נמצא, שיראו שהוא מתרשל בלימוד 
התורה, והוא יהיה נחשב אצלם לכלי ריק בלי יראת שמים, והם לא 
יכבדו אותו עכשיו, בשיעור שהם היו רגילים לכבדו.
%break
לכן, כשיעזוב את לימוד התורה, אז הוא יסבול יסורים ממה שהסביבה 
שלו וכן משפחתו יבזוהו.
%break
וכמו כן בתפילה, הוא מתפלל רק מטעם הרגילות, אבל בלי שום 
מחייב של יראת שמים. וממשיך בזה גם כן על אותו גורם של לימוד 
התורה. והעיקר, שאינו רואה תכלית בחיים שלו, ואינו מסוגל עוד 
להמשיך במצב כזה זמן הרבה.
%break
ויש על זה תיקון הנקרא שר השכחה, היינו שהוא שוכח את המטרה, 
היינו הסיבה המחייבו להמשיך בעסק התורה ותפילה. וכשהוא שוכח 
את הסיבה המחיבו,
%break
אז הוא ממשיך בתורה ומצוות רק מטעם הרגילות. ובאם יש לו איזו 
הזדמנות לצאת מסביבה זו, תיכף הוא עושה זאת.
%break
ובזמן כזה, צריכים לרחמים גדולים בכדי שיוכל להחזיק מעמד עד 
שיעבור הזעם, היינו השיפלות. והיות יסורים ממרקים עוונותיו של 
אדם, לכן על ידי יסורים מרחמים עליו ממרום,
%page 1523
ונותנים לו הארה של יראת שמים, וחוזר שוב לתחיה, וחוזר הדבר 
לקדמותו, כמו שהיה מטרם שנפל לתוך מצב השיפלות.
%break
וזמן הנ"ל של שיפלות נקרא "לא היה ולא עתיד להיות", היינו לא היה 
במטרת הבריאה, ולא עתיד להיות. כי מצב כזה נקרא תחנת בינים. כי 
יש מצב של קדושה, ומצב של טומאה.
%break
ועל מצב של טומאה, הוא יכול לקוות שיחזור בתשובה. מה שאם כן 
מצב הנ"ל, נקרא מצב של מיתה.
%break
היינו, כל מה שהוא עושה הוא בלי חיות, וזה נבחן לבחינת מיתה, וזה 
לא היה במטרה, ולא עתיד להיות. אם כן למה צריכים זה. אלא דרוש 
וקבל שכר. שבמצב הנ"ל צריך האדם לדרוש את ה', כמו שאמרו חז"ל 
"ציון דורש אין לה,
%break
מכלל דבעי [מכאן שצריך] דרישה". היינו, שמצב כזה ניתן להאדם, בכדי שיהיה לו 
מקום לדרישה, שבכוונה הוא שידרוש מה' שיקרבו להקדושה.
%break
מה שאם כן בזמן שהאדם עושה מצוות, אז הוא מרגיש בעצמו שה' 
יקרבהו. אלא דווקא בזמן הנ"ל, הנקרא תחנת ביניים, אז הוא מקום 
לדרישה המתבאר תפילה ובקשה.
%break
יהי רצון שה' יתברך יאיר עינינו בתורתו
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצוק"ל
%break
נ.ב.
ובענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את 
עצמו לה'.
%break
"עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין 
אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אִלֵּם, ואינו פותח 
את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא,
%break
אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד [כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה זאת]" (ברכות ט') ואומר את 
עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר.
%break
דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, 
שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם 
נקרא בשם עומר.
%break
וספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה 
לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר".
%break
שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך 
הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה 
שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד,
%break
היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד 
ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'.
%break
והיות שיהודי כלול מז' מדות, וצריכים לתקן אותם שיהיה לה', ויש כלל 
שכל מדה כלולה מחברתה, לכן יוצא לנו ז' פעמים ז', הרי הם מ"ט 
ימים. לכן אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא 
משעורים.
%break
שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את 
גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", 
אומר הזהר הקדוש,
%break
"כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה 
שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא 
על האדם.
%break
וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת 
בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, 
שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות, שזוכין 
לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה,
%break
לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר. 
מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא 
מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה.
%break
ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אִלֵּם, שהוא רק בחינת חי 
ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר.
%page 1524
%letter ס
%H אגרת ס
%break
לכבוד ידידי ...
את פרי עטך קבלתי, ובשורות אלה אתה מגלה את לבך, את החסר 
ויתיר, יהי רצון שתצליח במקום החדש. "וקמת ועלית" מלמד שהמקום 
גורם. היינו שיש לפעמים שאדם נתעלה על ידי ישיבה,
%break
זאת אומרת על ידי שב ואל תעשה, כמו שאמרו חז"ל, "ישב ולא עבר 
עבירה כאילו עשה מצוה", ויש שהוא נתעלה במדרגתו על ידי קום 
ועשה.
%break
נמצא, ש"וקמת ועלית" הכוונה שעלייתו היא על ידי קום ועשה, מכאן 
משמע, שהעשה יותר חשוב מלא תעשה, כמו שאמרו חז"ל, עשה 
דוחה לא תעשה, היות שדרכו של אדם לאהוב את המנוחה, ובעשה 
שהוא צריך לקום יש לו יותר יגיעה לכן הוא יותר חשובה.
%break
ועל דרך המוסר לא תעשה חשובה יותר, כמבואר בזהר הקדוש. אלא 
שבבחינת הנגלה, שנבחן לחיצוניות התורה, שמחיצוניות מתחילים 
ואחר כך כשמקימים את חיצוניות, אז מתחילים להכנס לפנימיות, לכן 
סדר העבודה הוא שעשה יותר גדולה.
%break
כי האדם מתחילתו, הוא בוחר רק במנוחה. לכן, במקום שהוא צריך 
לקום ולא להיות בשב ולא תעשה, הוא יותר קשה לו. ובכל המקומות 
שיש יותר יגיעה הוא יותר חשובה. אבל לאחר שהוא כבר רגיל 
בעבודה, הוא מתחשב רק בהרוחים.
%break
וענין הלא תעשה מורה שהתענוג המתגלה על ידי התורה והמצוות, 
ויש ענין ששכר ותענוג גדול מתגלה שאסור לקבלו רק בגמר התיקון, 
על דרך שאמרו חז"ל עתיד חזיר לחזור לתורה...
%break
ונחזור לעניננו, אנחנו צריכים לדעת, כי עיקר מטרת האדם בעולם 
הזה לזכות לנועם מתיקות ועריבות התורה. כי רק כשהאדם מרגיש 
את מתיקות התורה, אז הוא יכול לראות את עצמו כי רק הוא האדם 
המאושר בעולם.
%break
מה שאם כן שאר אנשים, כשהוא מסתכל עליהם, מעורר בעצמו 
רחמנות איך שמבלים את כל ימיהם ביסורים, ואף פעם אין הם 
מרגישים טעם בחיים, שיהיה להם כדאי לסבול היסורים מה שהם 
סובלים בעולם, עבור התענוגים שהם מקבלים תמורת היגיעה.
%break
ומה שהם מסכימים לחיות על תנאים כאלו, הם בעצמם לא יודעים 
ואינם מסוגלים לתת דין וחשבון עליהם. והתירוץ האמיתי הוא ש"בעל 
כורחך אתה חי", לכן הם רוצים לחיות,
%break
ו"כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". ואף על פי לפי החשבון שיעשה כדאי 
לוותר על כל החיים, אבל ה"בעל כורחך אתה חי" לא נותן לו לחשוב 
זאת, אלא האדם רוצה בקיומו.
%break
אבל צריכים להבין, מדוע יעשה הקדוש ברוך הוא כך, שחיותו של 
אדם יהיה רק מטעם ההכרה, ולא מטעם תענוג.
%break
אלא זהו נעשה רק לתקונו של אדם. היינו, מצד אחד יראה שבשביל 
גשמיות אין כדאי לחיות, זאת אומרת שהתענוגים הגשמיים לא יספקו 
לו, עבור היגיעה מה שהאדם צריך לשלם עבור זה. ובשביל זה יש 
מקום שהאדם יתן חשבון לנפשו,
%break
ויתן כל שאיפותיו רק בתורה. ואם יהיה לו הספקה בגשמיות, אף פעם 
לא יתן דין וחשבון לעצמו שיהא כדאי לעבור מצרכי גשמיים לצרכי 
רוחניים. ואם לא היה הענין של "בעל כורחך אתה חי",
%break
אז תיכף כל אדם היה מאבד עצמו לדעת, כדי שלא יסבול יסורים. 
נמצא, שענין בעל כורחך אתה חי, מועיל לו רק בכדי שלא יברוח 
מהיסורים.
%break
יסורים ממרקין עוונותיו של אדם, היינו שהיסורים גורמים לו שיתן כל 
תשוקותיו רק בתורה ומצוה, שעל ידי זה הוא זוכה לחיות התורה. 
שעל זה אנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו", היינו שאנחנו רוצים 
באריכות ימים,
%page 1525
לא מסיבת בעל כורחך אתה חי, אלא מטעם "כי הם חיינו", שזה ממש 
חיים, לכן אנו רוצים באריכות ימים כאלה.
%break
והיות שאתה עשית עכשיו בחינת "וקמת ועלית", היינו שנכנסת 
למקום חדש, "ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד' ג'), לכן אתה 
צריך להשתדל, שתהיה תמיד בבבחינת "קום ועשה", ולא להתעצל, 
אלא לעלות מעלה מעלה, ולזכות בנועם זיו האור תורה.
%break
מאת ידידך ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצל"ה
%letter סא
%H אגרת סא
%break
לכבוד ידידי...
%break
איחרתי לענות לך על המכתבים שקבלתי מאת החברה שיחיו, היות 
שהדאר מה שאני מקבל אינו כל כך בסדר, היות שאני עובר ממקום 
למקום. לכן כשהמכתבים באים אלי, אני כבר נמצא במקום אחר היינו 
במדינה אחרת. והמכתב שלך קבלתי רק בשבוע שעבר,
%break
והיות שהיה לפני חג השבועות לא היה לי פנאי לענות לך. כמו כן 
קבלתי מכתב מ... בשבוע שעבר והשבתי לו בקיצור נמרץ.
ובקשר שאתה שואל פירוש במאמר "כל שדעתו נוחה מפני חכמתו, 
סימן יפה הוא לו" וכו'.
%break
צריך להבין מה ענין הסימנים. ידוע, שהאדם צריך תמיד לדעת ולבדוק 
את עצמו, אם הוא הולך בדרך האמת, שהוא דרך ישרה להמטרה 
שבשבילה נברא האדם. לכן, נתנו לנו סימנים בכדי שנוכל לעמוד על 
האמת.
%break
וענין דעת על דרך הסוד, זהו קו אמצעי, ואין ברצוני עכשיו לפרש את 
זה. ועל דרך המוסר נקרא דעת בחינת אמונה בה'. כי דעת נקרא בכל 
הספרים בחינת דבקות בה', ודבקות הוא דווקא על ידי אמונה.
%break
וזה פירוש "כל שדעתו נוחה מפני חכמתו", היינו שעל ידי חכמה 
שהשיג אינו ממעט את האמונה, זה נקרא שדעתו נוחה. מה שאם כן 
אם החכמה שהשיג מבטל את האמונה היינו הדעת,
%break
אז אין דעתו נוחה מפני חכמתו, מסיבה שה"חכמתו" רוצה לבטל את 
"דעתו". וזהו סימן יפה, שהוא הולך בדרך האמת.
וכן יש להבין מה שאמרו חז"ל, המתיישב ביינו יש בו מדעת קונו וכו', 
נכנס יין יצא סוד.
%break
הזהר הקדוש מפרש את הפסוק "אכלו רעים ושתו ושכרו דודים", 
ומפרש שהענין "שתיה" הכוונה על בחינת חכמה. ולפי זה יש לומר, 
המתיישב ביינו,
%break
היינו על ידי החכמה שהשיג הוא נשאר מיושב עם בחינת האמונה, יש 
בו מדעת קונו. היינו שזה מראה שיש לו דבקות בה' כנ"ל, שנקרא יש 
בו מדעת קונו.
%break
ועל דרך זה יש לבאר "כל שדעתו נוחה מפני יצרו סימן יפה לו, ושאין 
דעתו נוחה מפני יצרו, סימן רע לו". כי מדרך היצר להפריע. לכן אין 
האדם שבע רצון מהיצר.
%break
אלא דווקא בזמן שתשש כחו של היצר, אז הוא שבע רצון. נמצא, 
שהוא יכול ללכת בעבודת ה', דווקא בזמן שאינו מרגיש כל כך תענוג 
גדול בדברים גשמיים.
%break
זאת אומרת, שהאדם יכול לעסוק בתורה ומצוות, דווקא במקום שאין 
לו להרויח תענוגים גדולים, אז הוא מוכן לתת את זמנו ויגיעתו עבור 
צרכי גבוה. מה שאם כן, בו בזמן שהיצר נותן לו להבין שיקבל 
תענוגים גדולים בגשמיות, אין האדם מסוגל להכניע את יצרו,
%page 1526
היות שהאדם מסוגל לעבוד במקום שיש רווחים גדולים, ורווח קטן 
נדחה מפני רווח הגדול. נמצא שדרך העבודה הוא כמו מסחר.
%break
וכל זה נאמר, אם האדם לקח על עצמו את העבודה בשכר, אז יש 
מקום ליצר לטעון שהוא יכול להרויח בגשמיות רווחים יותר גדולים. 
נמצא שאין דעתו נוחה, היות שיש לו שליטת היצר, זהו סימן רע לו. 
היינו שזהו סימן, שאין הוא הולך בדרך האמת.
%break
מה שאם כן, אם הסיבה של ההתעסקותו בתורה ומצוות הוא מטעם 
"כשור לעול וכחמור למשא", היינו של יסוד של אמונה למעלה 
מהדעת.
%break
אלא מטעם "אמר ונעשה רצונו" (אני לא מאריך בזה כי כבר דיברתי 
בענין זה הרבה פעמים) אז אין להיצר מה לטעון נגדו שיפסיק 
מעבודתו.
%break
כי כל מה שטען היצר, הוא עונה לו - עכשיו נתת לי מקום לעבוד 
למעלה מהשכל והדעת. זאת אומרת, אם היצר לא היה טוען נגדו עם 
טענות שכליות, אז לא היה לו במה ללכת נגד השׂכל.
%break
נמצא, שדעתו נוחה מפני יצרו, וזהו סימן יפה לו, היינו שזהו סימן 
שהולך בדרך האמת.
%break
וה' יעזור לנו שנלך בדרך האמת.
ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter סב
%H אגרת סב
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
את מכתבך קבלתי. ובקשר מה שאתה שואל בענין לשמה ושלא 
לשמה, הנני לתת לך כלל פשוט. שענין לשמה נקרא, שהכוונה הוא 
בעת עשיית מצוה, שצריכים לכוון להשפיע נחת רוח ליוצרו, בזה 
שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לעשות דברים,
%break
בכדי שיהיה לנו מקום עם אלו המעשים לתת לו משהו, היינו בזה 
שאנו רוצים להנותו.
%break
ולמה אנו רוצים לעשותו נחת רוח הוא שזה לנו זכיה גדולה שאנחנו 
משמשים את המלך, היינו שכל הנאתנו הוא בזה שאנחנו משמשים 
את הרב, וזהו הפרס שלנו. זאת אומרת, שזה בא להוציא, אם אנחנו 
רוצים פרס עבור השמוש, או שהשמוש בעצמו זהו הפרס.
%break
בנוהג שבעולם אנו רואים מציאות כזה, היינו שיש מציאות שאדם 
עשיר הולך עם אדם גדול וחכם לאיזה מקום, והעשיר סוחב את 
החבילה של החכם,
%break
ולא נותן לאחר שיקח ממנו את החבילה. אלא שאומר, שלו מגיע את 
הזכיה הזאת לשאת החבילה של החכם ולא לאחר.
%break
ולפעמים אם החבילה קשה לשאת מפני כובד המשא, ועשיר אחר 
שהוא גם כן מלוהו להחכם, רוצה שגם יחליף עמו, שהוא רוצה מעט 
לשאת את החבילה, אין הוא מסכים. מפני שזהו זכיה גדולה להעשיר, 
בזה שהוא משמש את החכם.
%break
וגם גודל הנאתו של העשיר, תלוי בגודל חכמתו של הרב. כי כל מה 
שהרב הוא יותר חכם מבני דורו, אז מרגיש העשיר בזה שהוא משמש 
אותו, יותר תענוג.
%break
והנה, בכדי לשלם לסבָּל את הסכום כסף, מה שהרב היה צריך ליתן, 
נגיד למשל שני דולר, אז בעת פרידתו עם העשיר, נותן הרב לעשיר 
שלושה דולר. ואומר לו, קח לך בשביל הטרחא שלך.
%break
ואומר לו, לסבָּל פשוט הייתי נותן רק שני דולר, ולך שאתה עשיר ואיש 
נכבד אני מוסיף לך ואני נותן לך - שלושה דולר. איזה עלבון היה זה 
להעשיר, אם היה נותן את הפרס עבור השמוש.
%break
אלא כל גדלות של הפרס שלו, הוא רק בזה ששימש את הרב, ולא 
את השכר עבור השמוש.
%page 1527
כמו כן ברוחניות, כוונת האדם צריך להיות רק השימוש לבד. כי בזה 
הוא מראה שיש לו יקר וחשיבות, בזה שהוא משמש את המלך. מה 
שאם כן בזמן שהוא מבקש שכר עבור השימוש, זה מראה שאין לו 
שום חשיבות בהמלך, וכל כוונתו הוא רק להשכר.
%break
והעיקר הוא, שלא חשוב לו את מי הוא משמש, אלא עיקר הוא כמה 
שכר הוא יקבל עבור השמוש, כדוגמת סבָּל, שכל כוונתו הוא השכר 
ולא חשוב עבור מי הוא יסחוב משאות.
%break
וכל כוונתו הוא בהכמה שהוא ירויח. וזהו כל ההבדל בין משמש את 
המלך עבור פרס, או שכוונתו שלא על מנת לקבל פרס.
%break
וכדי שיהיה כח עבודה, שהאדם יוכל לקבל עליו כח לעסוק בתורה 
ומצוות, מוכרח האדם להתבונן בגדלות וברוממות ה' יתברך. כי כפי 
גדלותו של המלך, באותו שיעור ממש,
%break
הוא יותר קל לו לעבוד עבודת המלך. כי מרגיש בעצמו, שהוא למלך 
מלכי המלכים - אז צריך להיות השמחה והעונג לאין קץ וגבול.
%break
ויש מקום לצייר בזה, שיכול לומר, כי רק לו נתן המלך לעמוד ולשרת 
אותו, כי לאחרים לא נותן הכח הזה. ומה שהם עושים, אין כוונתם 
לשמש את המלך אלא לשמש איזה אדון, שהאדון ישלם להם עבור 
החבילות, מה שהם סוחבים כל היום את החבילות של האדון.
%break
ולא חשוב להם מי הוא האדון, ועיקר הוא איזה משלם יותר משכורת, 
לזה האדון הם משמשים ועובדים.
%break
ובזה תבין מה שאלת, בזמן שהאדם מרגיש חיות בתורה ועבודה, 
היינו שמרגיש שהקדוש ברוך הוא מקרבו ונותן מקום שישמשו, 
והאדם מרגיש תענוג, אז יש מקום לומר מי הוא המחייב לתורה 
ועבודה, בטח הקדוש ברוך הוא,
%break
כי הוא הנותן לו את התענוג בתורה ועבודה, ולא שכוונתו שהוא עוסק 
בתורה ועבודה, כדי שישיג על ידי זה תמורה גשמיות דהיינו כבוד, או 
כסף, ומכל מקום זה נקרא שלא לשמה. מדוע.
%break
והטעם הוא, משום שהתענוג מחייבו לעסוק בתורה ועבודה. והיות 
שיש באדם רצון לקבל תענוג, לכן בזמן שהאדם מרגיש תענוג בתורה 
ועבודה, אז הרצון לקבל תענוג, מחייב את האדם לעסוק בתורה 
ועבודה. נמצא לפי זה,
%break
מי הוא המחייב, היינו מהי הסיבה שגורם לאדם שיעסוק בזה - בטח 
התענוג שזה מכונה בחינת שכר.
%break
וזה נקרא, שמשמש את המלך על מנת לקבל פרס, שהכוונה הוא על 
השכר שהוא התענוג. ולא חשוב אז מי הוא המשפיע לו את התענוג, 
אלא העיקר הוא שהתענוג הוא כל כך גדול שהאדם נכנע נגד התענוג.
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל לענין הלכה, "שאני הכי, דיצריה תקפיה [שאני כַּךְ, שיִצְרוֹ תָּקְפוּ]", 
נמצא שאנוס הוא (עיין כתובות נ"א, נג נד). שהכוונה, דכבר אין לה 
בחירה, משום שהתענוג,
%break
בזמן שבא במידה יותר גדולה מכפי שהאדם רגיל לקבל תענוג, אז 
כבר (אין) כח באדם להתגבר, וזה נקרא שאין לו בחירה.
%break
היוצא מזה, שיש תמיד לחלק בין לשמה לשלא לשמה. פירוש, אם 
התענוג בא בזה שמקבל תענוג בעת התעסקותו בתורה ועבודה, 
נמצא שהסיבה שלו הוא התענוג, ולא חשוב לו מי הוא הנותן התענוג.
%break
אבל אם התענוג מזה שמשמש את המלך זה נקרא "לשמה", מטעם 
שכאן תלוי את מי הוא משמש, וזה תלוי לפי גדלותו של המלך, 
בשיעור זה יתרבה התענוג.
%break
נמצא, שהסיבה שלו הוא המלך, והתענוג הוא רק תוצאה משימושו 
של המלך. אם הוא משמש מלך קטן, יש לו תענוג קטן, אם הוא 
משמש מלך גדול יש לו אז תענוג גדול.
%break
לכן אם המלך הוא הקובע, והוא הסיבה לעבודה, זה נקרא "לשמה", 
אף על פי שיש לו תענוג מזה שהוא משמש את המלך, ואף על פי 
שהוא בטל מגדלותו של המלך,
%break
ואין לו מקום לבחירה, אבל הכל הוא בשביל המלך. נמצא שזה נקרא 
לשמה. שהכוונה הוא לשמש את המלך, ולא על השכר.
%break
זאת אומרת, אם נמשך לו תענוג בזה שהוא משמש את המלך, אבל 
לא התענוג הוא הסיבה, אלא גדלותו של המלך הוא הסיבה. מה שאין 
כן, אם הוא חושק להתענוג שבא לו על ידי התעסקותו בתורה ועבודה,
%page 1528
נמצא שהתענוג הוא הסיבה. והגורם זה נקרא "שלא לשמה", אלא 
לשם תענוג.
%break
היוצא לנו מזה, שעיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו 
שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים 
צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', 
מרגישים את גדלותו של הקדוש ברוך הוא.
%break
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע 
לבבו, ולהבטל לפני הקדוש ברוך הוא, ולא להיות נמשך אחרי זרם 
העולם, הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. רק שה' יאיר לו עיניו, 
שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה,
%break
ו"בכל דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה 
לטובת הקדושה.
%break
אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דענין לשמה הנ"ל, זהו 
כבר מדריגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע 
בעצמו בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא 
בגשמיות.
%break
והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי 
שהוא מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה 
בתורה ועבודה, שהוא תלוי גם כן באמונת ה'.
%break
ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים את המאור שבתורה, 
והמאור הזה מחזירו למוטב.
%break
ה' יאיר עינינו וישמח לבנו ונזכה להרמת קרן התורה.
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה
%letter סג
%H אגרת סג
%break
לכבוד ...
קבלתי מכתבך מיום י"א תמוז, כמו כן קבלתי מכתב מ... מיום ח' 
תמוז. והיות שהשבוע באתי לאנגליה אתחיל להשיב מכתבים לכל 
אחד ואחד.
%break
ובקשר לאסיפת הבחורים בליל שבת קודש זה דבר נחוץ מאד, ואני 
לא יודע מדוע לא יוכלו להתאסף האברכים בלי הבחורים, אני חושב 
שהמה כבר אנשים מבוגרים שלא צריכים לתמיכת הבחורים שהם 
יהיו היסוד שבלעדיו המה לא יוכלו להתאסף,
%break
והם יכולים לשבת לחוד ואתם הבחורים לחוד. אי לזאת דעתי נוטה 
שאף אחד לא צריך להיות נדחה מפני השני.
%break
ובקשר ל... הוא צריך לראות שיקבל על עצמו עול של התמדה, ולא 
לחשוב כל כך בענין בעיות כל כך חמורות. והעיקר אני רואה שהוא 
מפחד מהאמת, אולי חס ושלום יראה איזה דבר אמת וחס ושלום יהא 
לו צורך להיות כפוף ונכנע לאמת.
%break
תגיד לו, ש"אמת קנה ואל תמכור", שענין מכירה נקרא התגלות לחוץ, 
שהכוונה, שיש מי שרוצה לקנות אמת לא בשביל עצמו אלא בשביל 
שיהיה לו מה למכור לאחרים - איש כזה צריך לפחד אולי לא יהיה לו 
מה למכור.
%break
מה שאם כן אם מישהו אין לו ענין בחיים אלא שרוצה לחיות בעולם 
השקר בדרך של אמת, אז ממה נפשך: אם תהיה בידו האפשרות 
ללכת בדרך האמת, היינו בזמן שהוא רואה את האמת, אזי בודאי אין 
לו מה להתחרט.
%break
ואם קשה לו ללכת בדרך האמת, כדאי לו על כל פנים שיש לו מגע עם 
האמת, ויושב ומצפה מתי שתהיה עת רצון ושעת הכושר שתהיה לו 
האפשרות לקבל על עצמו ללכת בדרכה.
%page 1529
אבל לברוח אולי חס ושלום יראה את האמת - על זה אף פעם לא 
שמעתי שהאדם יפחד מזה. הגם שכתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד" 
אבל כבר יש הרבה דרשות על זה.
%break
כעת אין לי זמן להאריך ובמכתבים הבאים אכתוב באריכות יותר.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצוקלה"ה
%letter סד
%H אגרת סד
%break
לכבוד ...
בתשובה למכתבך מיום כ"ד סיון תשכ"ב ירושלים ת"ו, אני רוצה לתת 
איזה הערות על מכתבך:
%break
א) מה שאתה כותב: אילו היתה נתינת התורה בארץ, היו אומות 
העולם אומרים שישראל קבלו את התורה מתוך הכרת טובה 
שהקב"ה נתן להם ארץ זבת חלב ודבש ולכן הם מחויבים לקבלה וכו'.
%break
ויש להבין, הלא אנחנו רואים שיש לכל האומות ארצות גדולות ושמנות 
ומכל מקום אין להם הצורך שיהיו מחויבים לקבלת התורה, ולמה 
דוקא רק עם ישראל אם נתן להם ארץ הם מוכרחים לקבל תורה.
%break
ב) אתה כותב שכל עם יוצר את החוק על אדמתו הנקרא מולדת. גם 
זה לא מובן לי, הלא ידוע שכל חברה אם הם במקום אחד, איפוא 
שיהיה, בכדי שיהיה לחברה קיום היא מייצרת חוקים, אחרת אי 
אפשר להיות לה קיום.
%break
וכמו שאנו רואים שיש קבוצות גדולות שעולות מחוץ-לארץ לארץ, אזי 
גם הם, אם הם נמצאים רק חדש ימים בצוותא כבר יש להם שופטים 
ושוטרים וחוקים מיוחדים. ומכל שכן עם ישראל שהיה במדבר 
ארבעים שנה וקהל כל כך גדול, ומדוע הם לא זקוקים לחוקים.
%break
ג) ועוד יש להבין איזה שייכות יש בין חוקים שאנשי המדינה בדו 
מלבם לטובת העם, ששם החוקים הם רק לטובת החומריות ואין להם 
שום עסק עם רוחניות - לתורה משמים, שעיקר הכוונה היא הרוחניות 
שבדבר.
%break
ד) מה שאתה מפרש בענין הקושיא ש"בשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' 
אלקיך אמרו אומות העולם לכבודו הוא דורש, וכשאמר כבד את אביך 
וכו' אז הודו לדברות הראשונות" - שהטעם הוא, שראו שמיעט מכבודו 
בזה שאמר "כבד את אביך" וכו'.
%break
הביאור אינו מספיק. הלא אנחנו רואים שאצל כל מלך נוהג שיש 
פקודה שכל חיל צריך לכבד את מפקדו בזמן שרואה אותו, ואם לא יש 
לחיל עונש עבור זה שלא מכבד את מפקדיו.
%break
ויותר מזה אנו רואים, שיש לפעמים שאם החיילים אינם מצייתים 
למפקדם יש עונש מאסר, ועד עונש מות יכול המפקד לתת להחיל אם 
לא שומע למפקדיו, שהרי הוא ממעט את כבוד המלך.
%break
ומדוע נאמר שאם הקב"ה נתן מצוה של כיבוד אב ואם זה ממעט 
מכבודו ית', ונגיד שבשביל זה הודו אומות העולם לדברות הראשונות.
ועוד יש להבין, אם הם הודו לדברות הראשונות מדוע הם נשארו 
עובדי אלילים ולא קבלו עליהם את התורה והמצוות.
%break
ה) מה שאתה כותב: אומות העולם חשבו שכל זמן שהבנים נמצאים 
אצל ההורים וסמוכים על שלחנם הם חייבים לכבדם, ובמדבר היו 
הבנים סמוכים על שלחנו של הקב"ה שנתן להם די מחסורם, מיד 
הבינו שצריכים לכבד רק את הקב"ה ולא את ההורים.
%break
אבל כשראו שה' אמר "כבד את אביך ואת אמך", שאפילו כאן חייבים 
הם בכיבוד אב ואם, ראו בזה דבר היוצא מן הכלל והודו לדברות 
הראשונות.
%break
גם זה צריך ביאור, הלא גם במדבר טיפלו ההורים בילדיהם, כמו 
שכתוב: "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מספר נפשותיכם", ופירש רש"י: 
כפי מנין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עמר לגולגולת. וכמו כן היה 
המן, הלחם מן השמים,
%page 1530
זקוק לטיפול, כמו שכתוב: "את אשר תֹּאפוּ אַפּוֹ ואת אשר תבשלו 
בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר".
%break
אם כן גם אז היו הילדים סמוכים על שלחן אביהם, ורק ההבדל הוא 
שההורים לא היו צריכים להתיגע לקנות צרכי מזון עבור הילדים כמו 
עכשיו שצריכים להתיגע גם בכדי להשיג את צרכי המזון. אם כן מה 
ראו בזה שהקב"ה צוה לכבד את ההורים במדבר.
%break
ואפשר לומר טעם פשוט, שלכן ניתנה תורה במדבר - משום שתיכף 
שיוצאים משליטת מצרים מוכרחים תיכף לקבלת התורה ואסור ללכת 
אף רגע בלי תורה, לכן תיכף שיצאו ממצרים כבר התחילה ההכנה 
לקבלת התורה.
%break
ועוד במצרים הבטיח להם ה' שיתן את' התורה, כמו שכתוב: 
"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", כי 
יציאת מצרים בלי תורה אינה שלמות, כי העיקר הוא התורה. לכן 
ניתנה תורה במדבר.
%break
כי בזמן שהגוף משועבד לקליפת מצרים אז אין לו עצה, אבל ברגע 
שיוצא לחירות תיכף חל עליו "ודברת בם - ולא בדברים בטלים", כי אז 
שייך לומר עליו את העון של ביטול תורה, כמו שכתוב: "בשבתך 
בביתך ובלכתך בדרך" וכו'.
%break
ובענין מה שאומות העולם הודו לדברות הראשונות, יש לפרש על דרך 
הרמז: כי ענין "אב ואם" נקרא בזהר הק' חכמה ובינה. שדרכי התורה 
מתבארות על ידי שלש בחינות, הנקרא חב"ד. שחכמה היא בסוד 
"איזהו חכם הרואה את הנולד",
%break
ו"אם לבינה תקרא", שהתורה מתבארת על ידי חכמה ובינה. ויש 
בחינת דעת המחבר, שדעת נקרא בחינת דבקות וחיבור, בסוד: 
"והאדם ידע את חוה אשתו".
%break
כי צריך לדעת שיסוד היהדות הוא אמונה, שהוא ענין למעלה מהשכל, 
שהאדם מאמין בה' בלי שום הבנה והתחכמות. והוא רק בחינת קבלה 
בלב, בסוד "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו'.
%break
ואחרי שזוכים לבחינת אמונה הנקראת דעת, הנקרא בדברי חז"ל 
שהוא לומד לשמה, אז: "זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה 
ונעשה כמעין המתגבר", היינו שאחרי שהאדם זוכה לבחינת אמונה, 
אחר כך זוכים לבחינת תורה הנקרא חכמה ובינה.
%break
ואחר כך, היינו לאחר שזכה לבחינת תורה, אז צריכים עוד פעם 
להמשיך את ענין אמונה. מטעם היות שהאדם צריך לשמש את ה' 
שלא על מנת לקבל פרס, ולאחר שזכה לבחינת תורה, אז כבר יכול 
לומר שעכשיו הוא כבר רואה שכדאי להיות עובד ה',
%break
כיון שיש לו תורה, שהוא ענין "פקודי ה' ישרים משמחי לב", נמצא 
שהוא פוגם בענין אמונה שהיא למעלה מהשכל, ששם אין הוא רואה 
לעצמו שום קיום ורק עבודתו בענין אמונה הוא לבחינת ביטול 
המציאות,
%break
שהוא ענין "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שאין הוא רוצה שום 
דבר לעצמו ותשוקתו רק לביטול מציאותו לגמרי.
%break
לכן מוכרח האדם לאחר שזכה לבחינת תורה לילך ולחדש עוד פעם 
את האמונה, שזה נקרא בחינת דעת ובחינת דבקות למעלה מהשכל, 
ואז יש לו חב"ד.
%break
נמצא לפי זה שיש לו שני זמנים של אמונה: סדר א' הוא: קודם אמונה 
ואחר כך תורה, שאז הסדר הוא: דעת למעלה וחכמה ובינה למטה, 
שנקרא בלשון הזהר הק' (בראשית א אות ריב) סְגֻלָּתָא דִּטְעָמִים. כי 
יש ב' מיני סגול:
%break
א) סגול דטעמים שצורתו ; שהקו המכריע הוא למעלה, ואז נקרא הקו 
המכריע שהוא למעלה בשם כתר, וב' הקוין ימין ושמאל בשם חכמה 
ובינה, שתורה כוללת בתוכה חכמה ובינה. כי חכמה נקרא בחינת רזי 
התורה שהאדם מקבל,
%break
ובינה נקרא מה שהאדם השיג בחכמה, היינו לאחר שהאדם עיין 
בחכמה שקבל ומבין בה בשיעור שיש לו הבנה, זה מכונה בשם בינה.
%break
ב) ויש עוד בחינת סגול דנקודות, שהוא בצורת , שהקו המכריע הוא 
למטה. זאת אומרת כי לאחר שהשיג את התורה הוא צריך עוד פעם 
לחדש את ענין אמונה כנ"ל, וזה מכונה בשם דעת המחבר את שתי 
הבחינות חכמה ובינה.
%page 1531
כי אם אינו חוזר עוד פעם לחפש את ענין אמונה למעלה מהשכל 
מסתלקת ממנו התורה שהשיג מקודם, מטעם שהאדם נופל לבחינה 
שהוא אומר שעכשיו יש לו כבר סמיכה להעבודה שלו, כי אומר שכדאי 
להיות עובד ה' היות שיש לו כבר בסיס על מה שתחול עבודתו,
%break
וכבר לא זקוק להיות עובד ה' למעלה מהשכל, ונמצא שעכשיו הוא 
עובד ה' בעל מנת לקבל פרס.
%break
לכן בחינת אמונה שלפני השגת התורה נקראת כתר, שהוא המכריע 
בין חכמה ובינה; ובחינת אמונה שבאה לאחר השגת התורה נקראת 
בחינת דעת. וזה נקרא דעת דקדושה, משום שרק אז הוא יכול 
להחזיק את התורה שלא תסתלק ממנו.
%break
ובזה נוכל לפרש את המאמר הנ"ל: "בשעה שאמר אנכי וכו' אמרו 
עובדי אלילים לכבוד עצמו הוא דורש". ש"אנכי ולא יהיה לך" נקרא 
בחינת אמונה למעלה מהשכל, שהוא ענין ביטול המציאות של האדם, 
שנקרא בחינת השתוות הצורה,
%break
בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום", שהאדם לא רוצה שום מציאות 
לעצמו אלא להבטל לה', כי אין האדם מקבל שום תמורה עבור 
עבודתו.
%break
"כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך הודו לדברות הראשונות". היינו 
כנ"ל, שראו שה' צוה לכבד את ענין חכמה ובינה, הנקרא אבא ואמא, 
שהוא בחינת תורה והשגת רזי תורה,
%break
אז ראו שה' נותן להם שכר טוב, והבינו שענין אמונה הוא רק אמצעי 
שיוכלו להשיג את הדברים הנשגבים והנעלים, שהוא מתיקות אור 
התורה.
%break
נמצא, שלא לכבוד עצמו הוא דורש, שנקרא ביטול המציאות, אלא 
שעל ידי זה יוכלו לבוא לידי מצב של גדלות, שאז הוא מצב של קיום 
המציאות, שאז להיפך,
%break
בשיעור שהאדם משיג את גדלות ומתיקות התורה בשיעור זה הוא 
יכול להלל ולשבח את המלך, כי רואה ומשיג את גדלותו של המלך. 
ועל בחינת אור תורה הסכימו שכדאי לעבוד את ה'.
%break
אבל יחד עם זה הם נשארו עובדי אלילים ולא נתגיירו, והטעם, 
שבחינת דעת דקדושה הם לא רצו לקבל. היינו כנ"ל, כי לאחר שזכו 
להתגלות אור תורה שנקרא חכמה ובינה,
%break
צריכים עוד פעם לחדש את האמונה, בכדי שלא נגיד כי ענין האמונה 
שהיה להם מטרם שהשיגו את התורה היה רק אמצעי, ועיקר אצלם 
הוא החכמה ובינה, שהוא ענין קיום המציאות וקבלת התענוג.
%break
ובזה שממשיכים עוד פעם את האמונה אז עם ישראל מראים לכל 
שאין כוונתם לחכמה ובינה, היינו לשכר, אלא שכל כוונתם היא רק 
לשם שמים והעיקר אצלם היא אמונה למעלה מהשכל, שזה נקרא 
דעת המחבר את האדם לה' ובחינת דבקות,
%break
ובזה האדם מכריע לבין ב' הקוים ימין ושמאל, שנעשה אז יחוד האדם 
בהקב"ה והתורה, שזה נקרא חב"ד, ובלשון הזה"ק: אורייתא וישראל 
וקוב"ה חד איהו. ועל דעת זה הם לא רוצים לקבל, שזה נקרא דעת 
דקדושה.
%break
לכן הגם שהודו שרצון ה' הוא לא לכבוד עצמו - שהוא שלא על מנת 
לקבל פרס, כי ראו בזה שאמר "כבד את אביך ואת אמך" שהוא 
בחינת תורה ובחינת שכר,
%break
זה רק מצד ה', אבל האדם צריך לעשות את העבודה של בחינת דעת 
ולומר עוד פעם שאצלו עיקר עבודתו היא שלא על מנת לקבל פרס - 
ועל זה עובדי האלילים לא יכלו להסכים ונשארו במצבם.
%break
ה' יאיר עינינו בתורתו ונזכה לדעת דקדושה.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצוקל"ה
%page 1532
%letter סה
%H אגרת סה
%break
לכבוד החבריא שיחיו לנצח
הנה כעת חדש אלול ומקובל בעולם שגם אנשים פשוטים דהיינו בעלי-
בתים זאת אומרת שיש להם דעת בעלי-בתים - גם כן עוסקים בעניני 
תשובה.
%break
ומהו ההבדל בין בעלי-בתים לבני תורה. ההבדל הוא בזה: "בעל 
הבית" נקרא מי שרוצה להרגיש את עצמו שהוא בעל-בית בעולם, 
היינו שתתגדל מציאותו בעולם, דהיינו שהוא עצמו יזכה לאריכות ימים 
וגם שהרכוש שלו יתגדל ויתרבה,
%break
המכונה קיום מציאות. ויש בחינת "בני תורה", שהם עוסקים רק בענין 
ביטול המציאות. שהוא עצמו רוצה להבטל לה' וכל זכות קיומו בעולם 
הוא רק מחמת שה' רוצה בכך,
%break
והוא מצידו רוצה להבטל, וכן כל קניני רכושו גם כן הוא רוצה להביא 
קרבן לה' ומה שהוא עוסק בהשגת רכוש הוא מטעם שרצון ה' הוא 
בכך.
%break
וזה ענין שאומרים שדעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. שדעת 
תורה הוא ביטול המציאות ודעת בעלי-בתים הוא קיום המציאות. 
ובחודש אלול גם הבעלי-בתים מבינים שצריכים לעסוק בענין ביטול 
המציאות.
%break
והנה חז"ל אמרו: "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם 
יכולים לעמוד". ויש לפרש זאת על דרך הקבלה.
%break
הנה ידוע שיש זמן קטנות, הנקרא כלים דכתר וחכמה, שהם כלים 
דהשפעה. ואז בזמן שאין משיגים רק כלים דהשפעה, שענין השפעה 
נקרא ביטול המציאות, שהוא רוצה רק להשפיע לה' ולא לקבל כלום. 
וזהו נקרא צדיק גמור,
%break
שאין לו שום רצון לעצמו אלא כל עשיותיו הם רק איך להבטל לה' - זה 
נקרא זמן של קטנות, היות שבכלים דהשפעה מאיר רק אור דחסדים 
המכונה נפש רוח.
%break
וזמן הגדלות הוא בזמן שהאדם משיג את הכלים דקבלה, שהם כלים 
דבינה וזו"ן שהיו בזמן הקטנות למטה מהפרסא, היינו שיצאו 
מהמדרגה מחמת המלכות שהוא הרצון לקבל השורה עליהם. זאת 
אומרת שהכלים דבינה וזו"ן היו מונחים תחת שליטת הרצון לקבל,
%break
שאי אפשר להשתמש עמהם שיהיה מקבל על מנת להשפיע, לכן יצאו 
מהמדרגה. ובעת הגדלות הם שבים למדרגה, היינו בעת שמטיבים 
מעשיהם, שאז יכולים לעסוק במקבל על מנת להשפיע,
%break
אז משתמשים בכלים דבינה וזו"ן הנקראים כלים דקבלה היות 
שעכשיו שבו למדרגה.
%break
וזהו נקרא גדלות, היות שעכשיו מאיר אור דנשמה וחיה. וזה נקרא 
קיום המציאות, היות שהוא עוסק עכשיו בענין קבלה - אלא שהוא בעל 
מנת להשפיע.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שקטנות נקרא צדיקים גמורים, שהוא בחינת ביטול 
המציאות, שהם כלים דכתר וחכמה - כלים דהשפעה. מה שאם כן 
הכלים דבינה וזו"ן שהם כלים דקבלה - הם בחינת קיום המציאות, 
שהוא להשגת רכוש,
%break
וכל חשקו הוא שהרכוש יתגדל ויתרבה. אבל הם ב"עובר ושב", 
שבזמן הקטנות הם לבר מהמדרגה ובזמן הגדלות הם חוזרים ושבים 
להמדרגה, אבל האור שהם ממשיכים הוא דגדלות.
%break
לכן במקום שבעלי תשובה עומדים, היינו שיש להם על ידי יגיעתם אור 
דנשמה וחיה - צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, דהיינו מי שהוא 
צדיק גמור,
%break
שעוסק רק בכלים דהשפעה שהם כלים דכתר וחכמה - אין לו רק 
קטנות שהוא נפש רוח שהוא רק אור דחסדים ולא אור דחכמה.
%break
ואז הוא בחינת בעל-בית, כמו שכתוב: "בחכמה יבנה בית", כי בית 
נקרא רכוש, שהוא קיום המציאות. וזהו דוקא על ידי אור החכמה 
שמקובל דוקא בכלים דקבלה המכונה בינה וזו"ן שהם זקוקים 
לחכמה,
%page 1533
מה שאם כן כלים דכתר וחכמה הנבחנים לכלים דהשפעה הם בחינת 
ביטול המציאות, כי אין רוצה לקבל שום דבר, אבל סוף כל סוף אינו 
ממשיך אלא אור דקטנות המכונה אור דחסדים.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לעשות תשובה לכל הפחות שיעשה 
צדיק גמור, ואחר כך שבא למדרגת צדיק יש לו עוד פעם לעשות 
תשובה. וה' יעזור לנו לכל הפחות שנהיה לצדיקים גמורים.
%break
וכל העיקר שבעבודה הוא שלא נותנים משמים חצי דבר. אחרת היה 
יכול להיות שאם האדם היה עושה תשובה למחצה היה מקבל סיוע 
מלמעלה על מחצית עבודה, אבל מאחר שמשמים אינם נותנים חצי 
דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה.
%break
זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי 
תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה 
שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו 
שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
%break
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא 
זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח 
המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל 
רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו,
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה 
שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו 
והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.
%break
היינו שצדיק גמור פירושו שגמר בדעת בלי לשנות ורק לתמידיות יהיה 
חי ברצון של צדיק, וזה פירוש צדיק גמור, היינו שבחינה זו כבר מנויה 
וגמורה אצלו; ו"שאינו גמור" היינו שיש לו עוד עבודה בזה אם להבטל 
אליו בכל הרצונות או לא. נמצא,
%break
שתחילת העבודה היא להיות צדיק גמור, ואח"כ באים לעבודה השניה 
הנקראת בחינת "בעלי תשובה", שמשיבין את הכלים דקבלה שישובו 
לקדושה.
%break
ואביא כאן ראיה שאין נותנים משמים חצי דבר. ראה מה שאמרו חז"ל 
(יומא סט, ב): "אמרו, הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. 
בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא 
עלמא (היינו שהעולם יחרב).
%break
חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא 
אשתכח. אמרי, היכי נעביד: נקטליה - כליא עלמא. ניבעי רחמי
אפלגא - פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא 
מיגרי ביה לאינש בקריבתה" 
%break
[אמרו, הואיל ועת רצון הוא נבקש רחמים על היצר של עבירה. בקשו רחמים 
ונמסר בידיהם. אמר להם, תראו שאם תהרגוהו יחרב העולם. אסרו 
אותו שלשה ימים,
%break
ובקשו ביצה בת יומה בכל ארץ ישראל ולא נמצאה. אמרו, איך נעשה: 
נהרגהו - יכלה העולם. נבקש רחמים על מחצית - מחצית בשמים לא 
נותנים. סימו את עיניו על ידי כחול, והועיל זה שאין אדם תאב 
לקרובתו], עד כאן לשונם.
%break
הרי מוכח מכאן בפירוש שמשמים לא נותנים רק שלמות. ואאמו"ר 
זצ"ל אמר טעם על זה,
%break
משום שהקב"ה הוא שלם לכן אם הוא נותן איזה שפע למטה אז 
האדם התחתון גם כן מוכרח להיות מוכן לקבל שלמות, אחרת אפילו 
שה' נותן לו אין האדם מסוגל לקבל היות שאין לו כלים על שלמות.
%break
ובשביל זה מטרם שהאדם סיגל לעצמו שיהיה מוכן לקבל שלמות אין 
הוא יכול לראות את שיעור הדרך שכבר עבר בדרכו למטרת השלמות, 
כי רק בגמר עבודתו הוא יכול לראות ולא באמצע, מטעם שלא יוכל 
לקבל את שפעו ית' מטרם שיש לו כלים שלמים המוכנים לזה.
%break
לכן אנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולומר שכבר אנחנו עומדים קרוב 
להיכל המלך, כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ויכול להיות 
שעוד מעט נראה שהפתח פתוח לפנינו ונזכה להכנס ולהשתעשע עם 
המלך.
%break
ומאמר הנ"ל יש לפרש על דרך הקבלה. כי ידוע מה שכתוב ב"הסולם" 
בכמה מקומות,
%page 1534
שקודם ממשיכים את קו הימין ואחר כך השמאל ואחר כך הקו 
האמצעי, שתפקידו של הקו האמצעי הוא לעשות שקו השמאל יאיר 
רק חצי מדרגה הנקרא בחינת ו"ק דחכמה ולא לקבל את הג"ר 
דחכמה. ונשאלת תמיד השאלה מדוע?
%break
תיכף כשממשיכין את קו השמאל ימשיכו רק חצי מדרגה היינו ו"ק בלי 
ג"ר, ומדוע יש להמשיך מדרגה שלמה ורק אחר כך על ידי הקו 
האמצעי מחלקים את המדרגה, שהג"ר דחכמה מסלקים למעלה 
והו"ק דחכמה ממשיכים למטה?
%break
ובמאמר הנ"ל נבין זאת, היות שפלגא ברקיעא לא יהבי. ונפרש זה על 
דרך הסדר.
%break
אמרו, הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. כי מקו השמאל 
נמשכות כל העבירות, היינו על ידי מסך דחיריק שיבטלו את הקו 
שמאל. וזה נקרא בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו - היינו קו 
השמאל: חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. היינו,
%break
היות שכוונת הבריאה הוא להיטיב לנבראיו, שהכוונה על אור החכמה, 
כי אור דחסדים הוא רק אור הדבקות שהוא האמצעי שעל ידו נוכל 
לסלק את הפגם דפרודא, אבל אין זה אור של מטרת הבריאה.
%break
חבשוהו 'תלתא יומא', היינו שלא השתמשו עם קו השמאל הנקרא אור 
החכמה והג"ר, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. 
ענין ביצה פירש אאמו"ר זצ"ל שהוא חיות קטנה, שידוע שיש בעל חי 
אבל עדיין לא מגולה לחוץ.
%break
ותחילת התגלות נקרא אפרוח בת יומא, הכוונה על חיות חדשה של 
היום ולא של אתמול.
%break
בכל ארץ ישראל, הכוונה באלו שמשתמשים באור דחסדים שהוא 
בחינת ארץ ישראל - אבל לא היה שום חיות, כי חיות נמשכת מאור 
חכמה, כמו שמפרש בהסתכלות פנימית לשיעור ב' בתלמוד עשר 
הספירות (אותיות מו-מז) בענין "לא אפשר וקא מכוון",
%break
שמוכרח להיות בחינת חכמה וחיות. אבל לאחר שסילקו את קו 
השמאל לחלוטין לא היה נמצא שום חיות בכל ארץ ישראל.
%break
אמרי, היכי נעביד: נקטליה - כליא עלמא. היינו, שלא תצא מטרת 
הבריאה, וזה נקרא חורבן העולם. נבעי רחמי אפלגא, היינו שנעשה 
תיקון שלא להמשיך חכמה רק חצי מדרגה,
%break
היינו שלא להמשיך מלכתחילה רק חצי קו שמאל - פלגא ברקיעא לא 
יהבי, כנ"ל, כי מלמעלה בא תמיד דבר שלם.
%break
כחלינהו לעיניה ושבקוהו. שהוא סוד שלאחר תיקון המסך דחיריק 
משתמשין עם אור החכמה רק בבחינת הארת חכמה, שנקרא בשם 
אור נקבה, שהוא סוד "מקבלת ואינה משפעת למטה". שענין סימא 
את העינים הכוונה שהראיה לא תתפשט למטה.
%break
וזהו נבחן "כחלינהו", בסוד: "גבול שמת בל יעבורון", והגבול נעשה 
החול, כי ברגע שרוצים להמשיך מלמעלה למטה תיכף נעשה מקודש 
חול.
%break
ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה. היינו, שזה שמשתמשין רק 
בהארה, שהוא רק ממטה למעלה, הנקרא "סומא", שאין מסתכל 
למטה - זה יעזור שלא יפסיד האדם את בחינת קריבות הנקרא 
דבקות,
%break
מה שאין כן אם נמשיך מלמעלה למטה זה יביא לידי התרחקות 
ופירוד. לכן הסדר מוכרח להיות שצריכין להמשיך את אור החכמה 
בשלמות.
%break
והכוונה, שרצו לעשות תיקון: לאחר שעשו את נקודת החיריק וביטלו 
את קו השמאל אז רצו לעשות תיקון שבכלל לא ימשיכו את קו 
השמאל וממילא לא יהיה מקום ליצרא דעבירה. אבל ראו שיהיה בזה 
חורבן העולם, כי "כולם בחכמה עשית",
%break
שדוקא על ידי החכמה יתקיים העולם, שזוהי מטרת הבריאה. ורצו 
לעשות תיקון שלא תימשך רק חצי מדרגת חכמה, מפחד שמא יהיו 
אנשים שלא יוכלו לעשות את התיקון דקו האמצעי ויכשלו בקו שמאל.
%break
אבל "פלגא משמים לא יהבו". לכן מוכרח להיות התיקון על דרך ג' 
קוים כמו שכתוב בהסולם בכמה מקומות.
%page 1535
%letter סו
%H אגרת סו
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...
%break
בפסחים (קטז, ב): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי [מה] בגנות? רב 
אמר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'. וכן אנו אומרים 
בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו 
קרבנו המקום לעבודתו" וכו'.
%break
להבין את הענין מה מלמד אותנו מה שהיו לפני כן, יש לנו לפרש זה 
על דרך המוסר. שהאדם צריך לדעת בזמן שהוא עוסק בענין יציאת 
האדם מגלות מצרים (שאנחנו רואים שכל המצוות תלויות בענין זה, כי 
בכל הדברים אנו אומרים:
%break
"זכר ליציאת מצרים", שהכוונה שאי אפשר לקיים מצוה בשלמות 
מטרם שהאדם יוצא מגלות מצרים. הגם שבאופן כללי אנחנו כבר 
יצאנו ממצרים אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות הזו).
%break
שאי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז 
שייך לומר שיוצאים מהגלות.
%break
ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי 
עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה 
זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו.
%break
מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי 
עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם 
מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו.
%break
כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, 
וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.
%break
ולכן עלינו לדעת שאנחנו צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו 
שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את 
מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה,
%break
אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו 
באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", שענינו 
הוא שהוא רק מטעם ההרגל ולא מטעם קניינו עצמו.
%break
וכמו כן אם המדות שלו הם בסדר, שהכוונה האם הוא בבחינת "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים", או חס ושלום להיפך, היינו שכל מה שהוא 
עושה הוא רק על כוונה להנות את עצמו.
%break
וכמו שדרשו חז"ל על פסוק: "וחסד לאומים חטאת - כָּל טִיבוֹ דְּעַבְדִּין 
לְגַרְמַיְהוּ עִבְדִין [כל טוב שעושים, לטובת עצמם עושים]" ואין הם מסוגלים 
לעשות שום דבר לשם שמים.
%break
ואם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא 
בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה 
שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו,
%break
ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי 
עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו 
לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.
%break
וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה 
מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים 
מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים 
אחרים.
%break
וזה שאומר התנא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שהכוונה היא 
שבזמן שהאדם רוצה להתחיל בעבודת הקב"ה הוא צריך להתחיל 
בגנות, היינו איך שאנחנו מונחים תחת שליטה של עובדי עבודה זרה,
%break
ואח"כ יכולים לבוא למדרגת "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וזהו: 
ומסיים בשבח.
וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן 
במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "תנו רבנן [שנו חכמים], כשנתפסו 
ר' אלעזר בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון, אמר ליה ר' אלעזר בן פרטא 
לר' חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי 
על חמשה דברים.
%page 1536
אמר ליה ר' חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, 
אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה 
ובגמילות חסדים וכו'. דאמר רב הונא,
%break
כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים 
לישראל ללא אלקי אמת וכו'. מאי [מה] ללא אלקי אמת, שכל העוסק 
בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה".
%break
והמאמר הזה קשה להולמו. ויש לפרש כנ"ל, היות שעיקר מה 
שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים,
%break
והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי אפשר לו 
לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה בשבילו - 
אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?
%break
אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל 
את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר 
גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם 
עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה.
%break
נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא 
שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של 
אהבת זולתו.
%break
נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה 
דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח 
שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז 
היתה לו הסגולה של אהבת זולתו,
%break
שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות 
תורה ומצוות לשם שמים.
%break
נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו 
שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם 
אלו המדות לשם שמים.
%break
כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד 
לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר 
לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, 
שנקרא "הדבק במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
וה' יעזור לנו שנזכה לצאת מהגלות ולזכות לגאולה השלמה במהרה 
בימינו אמן.
יהי רצון שתעלה במעלות הברכה וההצלחה והאושר, וחג כשר ושמח.
%break
מאת ידידך המאחל לך
ולמשפחתך כל טוב סלה
ברוך שלום הלוי אשלג
במוהרי"ל זצ"ל
%letter סז
%H אגרת סז
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
מכתבך קבלתי, וה' יעזור לך ולכל משפחתך שתהיו תמיד בריאים 
ושלמים. ולשנה החדשה, יהי רצון שתהיה שנת ברכה והצלחה בכל 
מעשי ידיך. אני מבקש ממך שתכתוב לי מכתבים לעיתים יותר 
תכופות, כי מאד אני מתגעגע לשמוע מה שנשמע אצלך ובמשפחתך.
%break
הנה אנחנו אומרים בסליחות לערב ראש השנה: "אֵיכָכָה אֲפַצֶּה פֹּה 
וְאֵיךְ אֶשָּׂא עַיִן, בִּי אֵין מֵעָשׁ וּבִידֵי זְכוּת אֵין " וכו'. וכמו כן אנו אומרים: 
"וְאִם כְּפָעֳלִי תַּשְׁלִים חֻקֵּי, וְאִירָא כִּי עָרוּם אָנֹכִי" וכו'. וכמו כן: "לא בחסד 
ולא במעשים באנו לפניך, כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דַּלְתֵּךְ".
%break
זאת אומרת שאין בנו שום דבר טוב. ויחד עם זה אנו אומרים אחר כך: 
"חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק 
כרשע. חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט".
%page 1537
ויש להבין, איך יכול להיות שבו בזמן שאנו אומרים שאין בנו שום 
מעשים טובים, אנו באים בטענה להקב"ה ואומרים: "חלילה לך 
מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" וכו'. ונשאלת השאלה מי 
הוא הצדיק? (ועיין בפירוש רש"י בפרשת וירא על פסוק הנ"ל).
%break
זה ידוע שהאדם הוא עולם קטן. היינו שהוא נכלל מכל אומות העולם, 
והם מכונים בשם כללי: "יצר הרע", זאת אומרת שכל אדם נכלל מכל 
המידות המגונות שישנם בכל אומה ואומה, וכמו כן הוא נכלל 
מישראל, שהוא נקרא בשם "יצר טוב".
%break
ובזמן שאין באדם מעשים טובים, הוא מסיבת ששליטת הגוף היא 
בידי היצר הרע, שאז מכונה האדם בשם רשע (עיין בבבא בתרא (טז, 
א): אמר רבא, בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר 
לפניו, רבונו של עולם וכו' בראת צדיקים בראת רשעים,
%break
מי מעכב על ידך". ופירש רש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב. 
בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך אין ניצול מידיך, כי מי יעכב. 
אנוסין הן החוטאים". מן הנ"ל אנו רואים, שהיצר טוב נקרא בשם צדיק 
והיצר הרע בשם רשע).
%break
נמצא לפי זה, בזמן שאין לאדם מעשים טובים, הוא רק משום 
שהרשע שבקרבו הוא בראש והצדיק שבו הוא בבחינת זנב, זאת 
אומרת שהוא נמשך אחר הרשע ואין לו שום רשות למחות. וזה נקרא 
שהצדיק הוא בגלות,
%break
היינו שהישראל שבו הוא בגלות, שהוא מונח תחת שליטת אומות 
העולם כנ"ל ואין לו שום רשות בפני עצמו.
%break
ובזה נוכל להבין את מה שאנו באים בטענה להקב"ה: "חלילה לך וכו' 
להמית צדיק עם רשע". היות שכל החיים של הרשעים הוא בחינת 
מיתה, כמו שאמרו רז"ל: "רשעים בחייהם קרויין מתים",
%break
משום שהחיים מה שהם נהנים מהעולם הזה - הוא המונע מלהשיג 
חיים נצחיים, שכל כוונת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו אי אפשר 
להשיג בזמן היותו רחוק מה', כי "אין ארור מתדבק בברוך", אם כן 
הרשעים בחייהם נקראים מתים. וזה פירוש שהרשעים נידונין למיתה.
%break
ובו בזמן שהצדיק הוא תחת שליטת הרשע ואין לו שום כח ועוז שיוכל 
להתגבר עליו, אם כן גם הצדיק נידון למיתה, היות שלא יכול לקבל 
שום טוב מה' מפני הרשע שבקרבו שהוא המפריע מלהתדבק בה', 
אם כן גם הצדיק הוא בבחינת מיתה.
%break
וזוהי הטענה להקב"ה: "חלילה לך להמית צדיק עם רשע", זאת 
אומרת שהצדיק שבנו, היינו היצר טוב, לא יכול לפעול מאומה, 
שהרשעים לא נותנים לו להמשיך חיים רוחניים.
%break
לכן בזמן שהאדם רואה שאין בו מעשים טובים, אז הוא יודע שהסיבה 
היא בשביל שהרע שבו הוא השולט והישראל שהוא הצדיק שמכונה 
יצר טוב הוא בגלות. אז אנחנו מבקשים מהקב"ה ובאים אליו בטענה, 
שנתן לנו יצר טוב ואין לו שום כח משום שהוא בגלות,
%break
ובשביל זה נמצא שגם הצדיק ניתן למיתה, וזה "חלילה לך מעשות 
כדבר הזה", אלא שהקב"ה יוציא אותנו מהגלות, כי איזו תועלת היא 
שיש לנו יצר טוב הנקרא צדיק ואין לו שום כח, אם כן היצר טוב שניתן 
לנו הוא בחינם.
%break
וזו הטענה שלנו: "להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע", היינו 
ששניהם עושים לכאורה דבר אחד. אלא שהקב"ה ירחם עלינו ויוציאנו 
מהגלות.
%break
וזה שייך דוקא בזמן שאנו רואים שאין בנו שום מעשים טובים, או הוא 
יודע בעצמו שרק זו היא הסיבה העיקרית: משום שהצדיק הוא בגלות 
תחת שליטת הרשע.
%break
וזה שאנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: 
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש 
והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא 
בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו.
%break
ונזכה לגמר חתימה טובה.
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצוק"ל
%page 1538
%letter סח
%H אגרת סח
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
%break
אני שולח לך ולכל משפחתך ברכת מזל טוב, יהי רצון שיהיה אצל 
משפחתך נחת ושלום ובריאות. וכמו שמשפחתך נתגדלה כעת כן 
יתגדלו אצלך כל המעשים שאתה עוסק בהם הן בגשמיות והן 
ברוחניות ותראה בהם הצלחה וברכה.
%break
הנה אנו רואים שחז"ל תקנו לפרסם את הנס על שני ניסים שנעשו 
לכלל ישראל, שהם חנוכה ופורים. בחנוכה על ידי הדלקת הנרות 
ובפורים על ידי קריאת מגילה. ויש להבין למה בחנוכה צריכים 
להראות את הנרות בחוץ שכולם יראו,
%break
וכן הזמן של הדלקת הנרות הוא "עד שתכלה רגל מן השוק", שהוא 
מטעם שאנשים בחוץ יראו, מה שאין כן בפורים. עוד יש להבין למה 
בחנוכה שאלו חז"ל "מאי [מה] חנוכה", מה שאין כן בפורים.
%break
אלא שיש להבחין בין הנס שהיה על רוחניות לנס שהוא על גשמיות. 
וענין נס בכלל מהו? אלא שזה ידוע שכל דבר שהוא בטבע אינו נקרא 
נס אלא מה שהוא למעלה מהטבע זה נקרא נס. וענין טבע הוא מה 
שהאדם יכול לעשות בעצמו, שזה נקרא בדרך הטבע,
%break
מה שאם כן אם אין בידי אדם לעשותו זה כבר נקרא למעלה מהטבע. 
למשל, כשחס ושלום יש למישהו חולה בביתו וכל הרופאים כבר ייאשו 
אותו, שאמרו שאין הם יכולים לעזור לחולה, אז יהודי מאמין אומר 
להקב"ה: רבונו של עולם, עכשיו אין מי שיוכל לעזור לי רק אתה.
%break
לכן הוא מבקש מהקב"ה: עשה לי נס ורפא את החולה שלי. ואז 
כשהחולה נתרפא נקרא זה נס מן השמים.
%break
ובזה נבין את ענין נס של רוחניות. הנה כשהאדם נולד תיכף מתחבר 
אליו היצה"ר, כמו שכתוב: "לפתח חטאת רובץ". והיצר טוב בא לי"ג 
שנה. והנה חז"ל אמרו: "אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין 
קודם שיבא בעל דין חברו", משום שיצדיקו את הראשון בריבו.
%break
אם כן לפי זה כשיצר הרע בא בטענותיו לאדם, בטח שמוכרח לשמוע 
לו, ואח"כ כשבא היצר הטוב אז דבריו אינם נשמעים, כנ"ל. נמצא 
שהיצר הטוב הוא בגלות וכל השליטה על הגוף יש ליצר הרע. וזה 
נבחן שהרוחניות היא בגלות תחת הגשמיות.
%break
ואין יכולת בידי אדם לצאת מגלות זו, ורק הקב"ה יכול להוציאו, כמו 
שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו 
ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", מזה אנו רואים שרק הקב"ה יכול 
לעזור. לכן נקרא זה נס.
%break
והנה בחנוכה אנו אומרים: "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך 
ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" וכו'. הרי שהגלות 
היתה רק על רוחניות, שהיוונים רצו לשלוט על עם ישראל עם 
הפילוסופיה שלהם.
%break
וזה שאנו אומרים: "יונים נקבצו עלי וכו' ופרצו חומת מגדלי" וכו'. שענין 
חומת אומר האר"י הקדוש שהוא אותיות תחום. היינו שלעם ישראל 
יש תחום עד כמה שמותר לחשוב,
%break
היינו שהאדם צריך להאמין שהקב"ה מנהיג את העולם בהנהגה של 
טוב ומטיב - אע"פ שאין אנו מבינים את זה.
%break
ובזמן שיש לאדם תחום הזה, אז יש לו חומת שהשונאים לא יוכלו 
להכנס אליו, שזו היא שמירה מפני מחשבות זרות. ומשום זה מכונה 
האמונה בשם חומה. והיוונים פרצו את החומה הזו. ונעשה נס 
שהקב"ה עזר להם, כנ"ל: "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".
%break
נמצא, שחנוכה היה נס רוחני, וברוחניות צריכים לשאול מה, אחרת 
לא מרגישים את הנס, לכן אמרו "מאי [מה] חנוכה", בכדי שכל אחד ישאל 
את ענין הנס של רוחניות. היינו, בכדי שידע מקודם את ענין גלות 
רוחנית, ואחר כך יכול לזכות לגאולה הרוחנית.
%break
ומשום זה צריכים לפרסם זאת ברבים, כדי לתת התענינות לכל אחד 
ואחד, אחרת אין מרגישים לא את הגלות ולא את הגאולה. כי ענין 
גלות הוא ענין של הרגשה. למשל, מי שרואה את חברו שנוסע 
במכונית בשבת, והוא ניגש אליו ושואלו:
%page 1539
שמע ידידי, אתה מתחרט על זה שאתה נוסע בשבת? הלא חז"ל 
אמרו: "רשעים מלאים חרטות"?! בטח שהוא יצחק ממנו. ואם כן מה 
הפירוש שחז"ל אמרו שרשעים מלאים חרטות?
%break
אלא, אנו מוכרחים לומר שמי שהוא מרגיש שהוא רשע הוא מתחרט, 
אבל מי שאינו מרגיש אין הוא מתחרט. לכן האדם הזה שנוסע בשבת 
ואינו מתחרט, בטח שהוא לא מרגיש שהוא רשע, כיון שהוא לא מאמין 
בקב"ה, לכן אין הוא מחזיק את עצמו לרשע בזה שהוא נוסע בשבת.
%break
היוצא מזה, כי אי אפשר להיות שהאדם יהיה בגלות הרוחנית אם הוא 
לא מרגיש את זה. לכן צריכים לשאול "מאי [מה] חנוכה", בכדי שהאדם 
יתחיל לתת דין וחשבון לעצמו.
%break
מה שאין כן פורים שהיה גאולת הגשמיות, לכן לא צריכים לשאול 
"מאי [מה]", כי גלות גשמית כל אחד יודע ומרגיש, לכן כשמפרסמין את 
הנס כולם יודעים.
%break
לכן בחנוכה אנו אומרים "הנרות הללו וכו' ואין לנו רשות להשתמש 
בהם", משום שהנס היה רק על רוחניות. מה שאם כן בפורים "משתה 
ושמחה" כתיב, מטעם שהנס היה על הגופות.
%break
וה' יעזור לנו שנזכה לגאולה ברוחניות ובגשמיות אמן.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter סט
%H אגרת סט
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי איש היקר באנשים ...
%break
הנה חז"ל אמרו: "כתיב, אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. 
וכתיב, ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. 
%break
לא קשיא, הא בדברי תורה הא במילי דעלמא [אל תענה לטיפש על פי איוולתו פן תהיה 
כמוהו. ענה לטיפש על פי איוולתו פן ייראה חכם בעיני עצמו אין קושי, זה בדברי תורה, וזה בדברי חול]". 
%break
ופירש רש"י, "בדברי תורה, מותר לענות כאולתו" (שבת ל, ב).
%break
ויש להבין, מהו האיסור לענות במילי דעלמא [בדברי חול], מה יש לחשוש? 
הסברא נותנת להיפך, דבמילי דשמיא [בדברי שמיים] יש לחשוש משום שלא כדאי 
להכנס בויכוח עם הכסיל, אבל למה יהיה איסור לענות במילי דעלמא [בדברי חול]?
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל על הפסוק: "הודיעני נא את דרכיך. 
אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע 
לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו: משה,
%break
צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב 
לו - רשע בן צדיק, רשע ורע לו - רשע בן רשע" (ברכות ז, א).
%break
וזה לפי פשוטו קשה להבין, הלא אנו רואים גם רשע בן רשע שטוב לו 
וכמו כן צדיק בן צדיק שרע לו.
%break
אלא יש לפרש שאין הכוונה כאן על דרכי ההשגחה מה שנראה 
לעינינו, כי על זה כתיב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם 
דרכי". אלא מה שאמר "הודיעני נא את דרכיך" היינו דרכי עבודת ה'.
%break
כי ידוע שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. היינו שכל זמן שהאדם 
לא הגיע למצב שטוב לו בעולם הוא צריך לדעת שעדיין לא הגיע 
למטרה שבשבילה נברא האדם.
%page 1540
עוד כלל צריכים לדעת, שבעניני עבודה נקרא אב ובן - סיבה ומסובב, 
היינו, המצב הקודם גורם למצב השני, ומצב הראשון נקרא אב ומצב 
השני נקרא בן.
%break
ובזה נבין כל הנ"ל. הנה אדם מן השוק שאינו עוסק בתורה ומצוות, 
אם רואה איזה צדיק שעוסק בתורה ובא ושואל לצדיק: "מה העבודה 
הזאת לכם" - בטח שבא להתלוצץ מהצדיק שעוסק בתורה ומצוות, 
וודאי שאין הוא רוצה שהצדיק יענה לו תירוץ אמיתי,
%break
היינו שיחייב אותו גם כן לעסוק בעבודת ה', כי אין כוונתו לזה. לכן אל 
תענה לו כי גם הוא בעצמו לא רוצה שאתה תענה לו. וזה נקרא רשע.
%break
ומי שנמצא במצב כזה, היינו שהרשעים שבעולם משפיעים לו במוחו 
מחשבות כאלו - אל תענה לו, היינו שהאדם לא יתחשב עם מחשבות 
כעין אלו. וזה נקרא רשע בן רשע. וזה "רע לו" לאדם אם נפלו לו 
במוחו מחשבות כעין אלו.
%break
"אל תענה" פירושו שאסור לאדם לתרץ קושיות כאלו, כמו שכתוב: "פן 
תשוה לו גם אתה". לכן נקרא "רע לו", משום שזה רע לגמרי ולא 
יצמח מזה שום טוב.
%break
ויש אדם שעוסק בתורה ומצוות, ובזמן שמתחיל לעסוק רק לשמה ולא 
לשום כוונה לטובת עצמו, אז באות לו השאלות: "מה העבודה הזאת 
לכם" - מה יהיה לך מזה שאתה עוסק "בלתי לה' לבדו".
%break
אז בטח אדם זה, שהכוונה שהוא רוצה שיהיה לשם שמים היא זו 
שגרמה לו את המחשבות האלו - זה "טוב לו", היינו משום שזה הוא 
סימן שרוצה באמת לעסוק לשם שמים, כי בשביל זה הגוף שלו לא 
מסכים איתו ללכת בדרך הזו.
%break
לכן האדם הזה משתוקק שהצדיק יתן לו תשובה ברורה בכדי שידע 
מה לענות לגוף שיהיה לו במה לשכנע אותו, לכן תענה לו. וזה נקרא 
שבדברי תורה מותר לענות, משום שהוא רוצה באמת תשובה.
%break
ומי שנמצא במצב כזה הוא נקרא רשע בן צדיק, משום שטענת הרשע 
"מה העבודה" באה לו על ידי שהוא עוסק בתורה ומצוות; נמצא, 
שנקרא צדיק, ומעשה הצדקות מה שהוא רוצה שיהיה לשם ה' זה 
מוליד לו השאלה של "מה העבודה הזאת",
%break
לכן הוא נקרא "רשע בן צדיק". וזה "טוב לו" משום שזהו סימן שהולך 
על דרך האמת.
%break
וזהו מה שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש 
המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". רק ה' יכול לעזור לאדם 
שתהיה לו היכולת לכוון לשם ה'.
%break
וכשהקב"ה עוזר לו הוא נעשה צדיק וזוכה אז לאמונת ה' בקביעות. 
וזה נקרא בדברי חז"ל: "הלומד תורה לשמה", היינו שכל כוונתו היא 
לשם ה'.
%break
אבל זה עוד לא הגיע למטרת הבריאה, כמו שכתוב: "אם צדקת מה 
תתן לו", כי אין הקב"ה בעל חסרון שנצטרך לעבוד בשבילו, כי רק כדי 
שלא יהיה נהמא דכיסופא [לחם של בושה] ניתן לנו התיקון שנעבוד 
לשמה. לכן מצד אחד נקרא המצב הזה צדיק בן רשע,
%break
משום שהמצב הקודם מטרם שה' עזר לו היה רשע, ולאחר שה' עזר 
לו הוא נעשה צדיק, לכן הוא נקרא צדיק בן רשע. אבל עדיין "רע לו", 
משום שעוד לא הגיע למטרה שבשבילה נברא.
%break
ואחר כך הוא בא לבחינת תורה, שנקרא "ומגלין לו רזי תורה וכו' וכל 
העולם כולו כדאי הוא לו", שענין תורה נקרא מתנה, כמו שאמרו חז"ל 
על הפסוק: "ממתנה נחליאל", משום שזוהי מתנת ה'. היינו לאחר 
שהאדם זכה לבחינת אמונה אז הוא יכול לזכות למצב הב'.
%break
והנה מצב השני נקרא תורה. וההבדל בין אמונה לתורה הוא, כידוע 
שיש לנו ב' ענינים בדרכי ה': א) נקרא עבודה, ב) נקרא תורה. 
וההבדל בין תורה לעבודה: כי עבודה נקרא בזמן שאין האדם נהנה 
מהעשיה שהוא עושה, רק עושה כדי שיתנו לו שכר.
%break
והיות שהאדם צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס לכן נקראת 
עבודתו בשם צדקה, ולכן נקרא מצב הא' שהוא אמונה בשם צדקה, 
כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ותורה נקראת מתנה, 
משום שהוא נהנה מזה,
%break
אחרת לא נקרא מתנה, כי בזמן שהאדם מקבל מתנה מחברו לא 
יבקש ממנו שכר בשביל זה שהוא מקבל ממנו מתנה.
%page 1541
לכן כשהאדם זוכה לבחינת תורה זה נקרא שהגיע למטרתו, לכן "טוב 
לו". והיות שבמצב הקודם היה לו אמונה, שהוא בחינת צדיק, לכן הוא 
נקרא צדיק בן צדיק. וזהו "צדיק וטוב לו" משום שהגיע למטרת 
הבריאה, שכבר מרגיש אז את בחינת להיטיב לנבראיו.
%break
ואז הוא נקרא אורח טוב, כמו שאמרו חז"ל: "אורח טוב מהו אומר. כל 
מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי".
%break
וה' יעזור לנו שנזכה למה שמוטל עלינו ולגאולה שלמה.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זי"ע
%letter ע
%H אגרת ע
%break
לכבוד ידידי היקר באנשים ...
מה נשמע אצלך ... וה' יעזור לך בכל משאלות לבך לטובה ובכל אשר 
תפנה תצליח.
%break
הנה בזהר הק' (וישלח יט-כ ובהסולם שם) כתב שם: טוב נקלה ועבד 
לו ממתכבד וחסר לחם. נקלה, דא יעקב, דמאיך רוחיה לגבי דעשו, 
בגין דלבתר ליהוי עבד לו [טוב להיות נקלה ועבד מאשר אדם מכובד 
וחסר לחם. 
%break
נקלה, זהו יעקב, שהשפיל את רוחו לגבי עשו, כיוון שאחר כך יהיה עבד לו] וכו'. 
היינו ומהפסוק טוב נקלה וכו', זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני 
עשו כדי שלאחר כך יתקיים שיהיה עבד לו וישלוט עליו ויתקיים 
בו: יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וכו'.
%break
תא חזי: על דא, בגין דידע יעקב דאיצטריך ליה השתא, אתהפך ליה 
נקלה. ויותר חכמה ועקימו עבד בדא מכל מה דעביד לגביה דעשו [בוא וראה: 
בגלל זה, כי ידע יעקב שהוא צריך לו עכשיו, הוא השפיל את עצמו לפניו. 
%break
והוא פעל בחכמה ובערמומיות בענין זה יותר מכל מה שעשה אי פעם לגבי עשו] וכו'. 
פירוש, משום שידע יעקב שהוא צריך לו עתה,הפך לפניו לנקלה. 
ויותר חכמה וערמה עשה בזה מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, 
ואלו הרגיש עשו בזה היה הורג את עצמו שלא יבא לזה.
%break
ויש להבין, איזה חכמה יש בזה שהוא הכניע את עצמו עכשיו לפני 
עשו, עד כדי כך שהזהר אומר שאלו היה עשו יודע מזה היה הורג את 
עצמו?
%break
ויש לפרש את זה על דרך אאמו"ר ז"ל, שזה נוהג על דרך המוסר, 
היינו שהאדם ידע איך להתנהג עצמו בעבודת ה'. דהנה אנו רואים 
שאצל לבן היה ההיפך מזה. אצל עשו אנו רואים שיעקב הכניע את 
עצמו לפניו ונתן לו מתנות,
%break
ועשו לא רצה לקבל והשיב ליעקב "יש לי רב", עד שיעקב התחנן לפניו 
שיקח ממנו את המתנות. ולעומת זאת אצל לבן אנו רואים שלבן אמר 
לו ההיפך: "הבנות בנותי והבנים בני וכל אשר אתה רואה לי הוא".
%break
וצריכים לדעת, שישנם שני מינים ביצר הרע, שנקראים ב' מיני 
קליפות:
%break
א) קודם המעשה; בזמן שהאדם רוצה לעשות איזה מצוה או שרוצה 
ללמוד איזה שיעור, הוא בא ואומר לו: אינך כדאי לעשות את זה, הלא 
מה שאתה עושה הוא שלא לשם שמים ואתה עושה רק למעני, היינו 
לשם היצר הרע.
%break
"הבנות בנותי", היינו כל ההבנות שיש לך בעבדות ה' הוא רק מה 
שאני נתתי לך ואין לך שום דעת תורה. "וכל אשר אתה רואה לי הוא", 
היינו כל מה שאתה מסתכל על תורה ומצוות, הכל הוא על החשבון 
שלי, שהוא היצר הרע.
%break
אם כן מה לך להתאמץ כל כך בתורה ומעשים טובים, הלא בין כך אין 
זה לשם שמים ואין עבודתך מקובלת לפניו ית', לכן ממילא לא יהיה 
לך שום שכר על זה, אם כן אין אתה צריך לעשות שום דבר טוב.
%break
אז צריך האדם להתגבר עליו ולומר לו: מה שאתה אומר זה לא נכון, 
אלא אני עושה הכל לשם שמים, וכל מה שאני עושה הוא מקובל לה' 
ויש מזה נחת רוח לה'.
%page 1542
ודי לך בזה שאני עובד אצלך, היינו מה שאני נותן לך לאכול ולשתות 
וכדומה, אבל במה שנוגע לעבודת ה' - אין לך שום רשות להתערב 
בדברים כגון אלה.
%break
ב) מה שאם כן לאחר שעשה את המעשים הטובים, אזי להיפך, היינו 
שאז צריך להגיד להיצר הרע שלו (שהוא נקרא אז בחינת עשו מלשון 
שהדבר כבר עשוי, היינו לאחר המעשה) אני נותן לך הכל,
%break
זאת אומרת שכל מה שעשיתי היה בשבילך, שהוא בחינת שלא 
לשמה. וזה נקרא שנותן לו את המתנות, שהוא ענין התורה ומצוות - 
שהוא טוען שזה שייך לעשו.
%break
אז טוען עשו להיפך: "יש לי רב" ואין אני רוצה בתורה ומצוות שלך. 
היינו שעשו אומר לו שאתה עשית הכל לשם שמים, וממילא אתה 
יהודי גדול, ואתה צריך להתגאות על כל החברים שלך שהמה לא 
עושים לשם ה' ואתה כן עושה. שהוא רוצה שיבוא לידי גאות.
%break
ומי שהוא בבחינת יעקב טוען אחרת: שהתורה ומצוות שייכים לך, ואני 
צריך עכשיו לעשות תשובה מפני שאני רוצה לעשות נחת רוח לה' ואני 
מרגיש את שפלותי שאני עוד רחוק מהאמת היינו שאוכל לכוון לה' את 
כל מעשי. לכן זה ההבחן שיש בין לבן לעשו.
%break
וה' יעזרנו שנוכל להנצל מיד לבן ומיד עשו, ונזכה לגאולה שלמה 
במהרה בימינו אמן.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב סלה
%break
ברוך שלום אשלג
באאמו"ר בעל הסולם
%letter עא
%H אגרת עא
%break
לכבוד ידידי ...
מאד אני משתוקק לשמוע משלומך.
%break
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. ופירש רש"י: לבית יעקב - 
אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין 
ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כגידין (מכילתא).
%break
ובזהר (יתרו אות קסא ובהסולם) אומר: "כה תאמר לבית יעקב, היינו 
באמירה, והיינו מצד הדין. ותגיד לבני ישראל וכו', לבני ישראל היינו 
הזכרים, הבאים מצד הרחמים".
%break
משמע מדברי הזהר, שלנשים באמירה, שהוא מצד הדין, היות 
שנשים הן מצד מדת הדין. ולאנשים דבר עם מדת הרחמים, שהם 
באים מבחינת הרחמים.
%break
ומדברי רש"י משמע להיפך, שעם אנשים דבר דברים קשים כגידין, 
ולנשים אמר בלשון רכה.
%break
ויש לפרש שהם אומרים דבר אחד, אלא שקודם צריכין להבין מהי 
בחינת דין ומהי בחינת רחמים. הנה דין אנו מוצאים כששני אנשים 
הולכים לבית דין, זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי. היינו, מי 
שטוען כולו שלי - זה בחינת דין.
%break
ובחינת רחמים הוא בחינת משפיע, שהוא בחינה כמו שאמרו חז"ל: 
"מה הוא רחום אף אתה רחום". נמצא לפי הנ"ל, שמדת הדין נקרא מי 
שהוא בבחינת מקבל ובחינת רחמים נקרא מי שהוא בבחינת משפיע.
%break
הנה נקבה נקרא מי שהוא בבחינת חסרון, זאת אומרת שהוא בחינת 
מקבל. וזכר נקרא מי שהוא בבחינת משפיע.
%break
לפי זה יוצא, שנקבה נקרא בחינת דין, היינו בחינת מקבל. ומי שהוא 
מקבל, אם אומרים לו שהוא יעסוק בבחינת להשפיע אין זה ביכלתו, 
כי זה נגד טבעו. לכן כשרוצים ממנו שהוא יעסוק בעבודת ה' אז 
צריכים לדבר אליו בלשון רכה,
%page 1543
היינו בלשון שהוא מבין, שהוא לשון של קבלה כנ"ל, כי מי שהוא 
בבחינת נוקבא שהוא בחינת דין אינו מסכים לעבוד אלא על מנת 
לקבל פרס. וזה נקרא "לשון רכה".
%break
ולזכרים, שהם בבחינת משפיעים, להם יכולים לדבר בלשון "קשה 
כגידין", שענין השפעה קשה לגוף לשמוע, כי הגוף רוצה דוקא 
בקבלה. והיות שהוא בבחינת זכר,
%break
היינו שיש לו כח של התגברות, שהוא יכול להתגבר על מידותיו, לכן 
מדברים אליו מצד מדת הרחמים, שרחום פירושו השפעה.
%break
ובזה נבין דברי רש"י: "לבית יעקב אלו הנשים, תאמר להם בלשון 
רכה". היינו כנ"ל, שמי שהוא בבחינת נקבה, היינו שלא יכול להתגבר 
על כח הגוף, והוא נקרא נקבה מלשון "תשש כוחו כנקבה", אז צריכים 
לדבר אליו בלשון רכה, היינו שהוא בחינת "על מנת לקבל פרס",
%break
לזה מסכים הגוף. וזכרים בלשון קשה, שהוא בחינת להשפיע, שקשה 
לגוף להסכים לזה. אלא שיש לו כח להתגבר, שאליו יכולים לדבר 
בלשון רחמים שענינו להשפיע.
%break
וה' יעזור לנו שנוכל להתגבר על הרע שבנו ונזכה לקבלת התורה.
מאת ידידך המצפה לשמוע ממך בשורות טובות
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter עב
%H אגרת עב
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
אני מבקש ממש שתואיל בטובך לכתוב אלי בכל פעם מה שנשמע 
אצלך ומבני ביתך משלום ובריאות ומצב הפרנסה, כי מאד אני מודאג 
אם אני לא שומע ממך מה שנשמע אצלך.
%break
"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי 
חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".
%break
ויש לפרש זה על דרך המוסר מה ענינו. זה ידוע שהסדר של העבודה 
הוא שהאדם צריך להתחיל, ואחר כך באה לו עזרה משמים. על דרך 
שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו,
%break
ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", משמע מכאן שרק בזמן שהאדם 
רוצה לעבוד אז הוא מקבל עזרה משמים.
%break
אבל יש כלל, שאין אדם מקבל עזרה אלא רק בזמן שהוא זקוק 
לעזרה, היינו שהוא רואה שאין בידו לעשות לבד, אחרת אין בקשת 
העזרה בקשה אמיתית משום שהוא יודע בעצמו שהוא יכול לעשות 
הכל לבד, רק שמתעצל בדבר,
%break
ולעצלים לא נותנים עזרה. כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים 
עזרה, כמו שאמרו חז"ל: "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור 
כארי".
%break
לכן, סדר ההתחלה הוא בבחינת מצה, שהוא מלשון מצה ומריבה, 
כמו שכתוב: "בהצותם על ה'". וכמו שאמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם 
יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו", ופירש רש"י: 
"שיעשה מלחמה עם יצר הרע".
%break
ובזמן שהאדם עושה עמו מלחמה בכל יום, והוא רואה שבכל זאת אין 
הוא זז ממקומו כמ_ווא נימא, אלא אדרבה הוא נעשה יותר גרוע, אז 
הוא מתחיל להרגיש מרירות - זה נקרא מרור.
%break
וזה על דרך שכתב האר"י הקדוש שישראל בזמן הגאולה עמדו כבר 
במ"ט שערי טומאה ואז נגלה עליהם הקב"ה וגאלם. שבאמת קשה 
להבין: איך אפשר לומר שטרם שבאו משה ואהרן לעם ישראל 
בשליחות ה' - לא היו אז כל כך בשערי הטומאה,
%page 1544
אלא דוקא לאחר שבאו משה ואהרן וראו את כל האותות והמופתים 
אשר היו במצרים אז נפלו כל כך לשערי הטומאה.
%break
אלא הענין הוא, כי כל דבר תלוי בהרגשה, כי אין האדם מסוגל 
להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם 
רואה נגעי עצמו",
%break
ו"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", וממילא אי אפשר לו 
לראות את האמת כמו שהיא. אלא זוהי עזרה משמים שיוכל לראות 
את האמת.
%break
לכן, מטרם שבאו משה ואהרן לא ראו את האמת. אלא אחר כך שראו 
את כל האותות וכו' זכו לראות את האמת כמו שהיא, היינו שראו שהם 
כבר נמצאים בדיוטא התחתונה במ"ט שערי טומאה. ואז זכו לגאולה, 
היינו לאחר שהרגישו את המרירות,
%break
אז היה בידם לתת תפילה אמיתית על מצבם שבו הם נמצאים. נמצא 
שגם המרור הוא עזרה מה', היינו על ידי משה ואהרן והאותות 
והמופתים שהראה להם הקב"ה.
%break
ואז זכו לפסח, היינו שפסח ה' על בתי בני ישראל וכו', שזה ענין דילוג, 
שזה נקרא דילוג המדרגות. כי מדרך העולם הוא שמי שלומד איזה 
חכמה הוא מוסיף והולך,
%break
וכאן היה להיפך, שכל פעם היו יורדים למטה בטומאה - ורק עי"ז 
שראו את מצבם האמיתי אז היה בידם לבקש מה' תפילה אמיתית ואז 
עזרם הקב"ה.
%break
וזה ענין "פסח מצה ומרור" שהם הולכים ביחד, אחרת אי אפשר 
לזכות לגאולה. כי אותיות גולה וגאולה הן שוות ואין ביניהם הבדל רק 
בא', שזה מראה לנו שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות - אז 
מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם.
%break
ובזה נבין מה שחז"ל אמרו: "מאי [מה] מרור? חסה. ולמה נקרא חסה, דחס 
רחמנא עלן" וכו'. ולכאורה זה קשה להולמו, כי אנו מבינים כי רמז על 
שה' חס עלינו היה צריך להיוה בדבר מתוק ולא בדבר מר.
%break
אלא כנ"ל, שבכדי שתהיה מציאות שהאדם יקבל עזרה מה' הוא צריך 
מקודם להרגיש את המרירות שבדבר, וענין מרור אי אפשר להרגיש, 
מטעם ש"אין אדם רואה חוב לעצמו",
%break
אלא רק על ידי עזרה מה' הוא יכול לראות את מצבו האמיתי. לכן יש 
רמז על מרור - שחס רחמנא עלן והראה לנו את מצבנו האמיתי שהוא 
מר, ואז נוכל לזכות לישועה ולגאולה.
%break
ה' ישלח לנו במהרה הגאולה השלמה.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך
שלום ובריאות ורוב נחת אמן
ברוך שלום אשלג
%letter עג
%H אגרת עג
%break
אבאר קצת בענין שאלתך, מהו קישוט בנקודת הרצון. ששאלת 
שקשה לך להבין זה.
להבין ענין הקישוט, צריכין להבין מקודם על מה הדברים מכוונים, 
זאת אומרת מה קשה לו ומה הוא רוצה לתרץ.
%break
ידוע שאין לנו אלא שני דברים בעולם: בורא ונבראים, זאת אומרת 
שהבורא רוצה להשפיע תענוגים להנבראים, כמ"ש: "רצונו להטיב 
לנבראיו". ומבחינה זו יצא העולם הראשון הנקרא עולם אין-סוף ברוך 
הוא, שפירושו,
%break
היות שרצונו הוא להטיב לכן ברא "יש מאין" בחינת רצון לקבל את 
התענוג שהוא רצה לתת. וודאי שהרצון הזה היה גדול בדיוק שיהיה 
מתאים לקבל את כל האור, כי אחרת, היינו אם הכלי היה יותר קטן 
מהאור, יוצא שהנברא לא יצא בשלמות,
%break
ובטח שהקב"ה ברא דבר שלם, שעניינו הוא שברא רצון לקבל את 
האור המסוים שהקציב בשביל הנבראים.
%break
וכרצון הזה נמשך האור והיה ממלא אותו בשלמות, וזה מכונה שהאור 
העליון היה ממלא את כל המציאות, ולכן נקרא בשם "אין סוף", משום 
שהרצון לקבל לא היה עושה סוף וסיום על האור אלא שהיה מתפשט 
לתוך כלי הקבלה,
%page 1545
היינו אם היתה נמשכת בחינה זו לא היה יכול להיות מקום שלא יהיה 
מורגש אלקות בעולם, ואפילו כשהאדם היה משוקע בתאוות בקבלת 
התענוגים אך לעצמו היה גם כן מרגיש אלקות.
%break
רק לאחר שנעשה הצמצום שלא לקבל בכוונה אך לעצמו יצא לנו 
בעולם הזה שבמקום שאדם משוקע בתאוות אין הוא מרגיש אלקות 
ותחילת עבודתו היא שצריך להאמין שיש אלקות בעולם, שזהו רק 
מטעם ההסתרה שנעשתה מכח הצמצום.
%break
והנה בעולם אין סוף למדנו שעלה ברצונו וכו' צמצם את עצמו. 
ומפרש, שכוונתו בזה שנעשה ענין עליית הרצון, היות שרצון לקבל 
הוא בהפכי לרצון להשפיע, לכן בחר ביתר דבקות, שענין דבקות היינו 
השתוות הצורה, ורצה להיות בדומה למשפיע,
%break
לכן צמצם את עצמו. משמע מכאן שהיה שם באין-סוף חס ושלום ענין 
הפכי בין הכלי למשפיע עד שהיה לו צורך לתקן את זה, שבשביל 
תיקון זה עשה את הצמצום.
%break
והוא מביא את הפרקי דרבי אליעזר שכתוב שם שטרם שנברא העולם 
היה "הוא ושמו אחד", שפירושו שלא היה שום שינוי בין האור שנקרא 
"הוא", לבין "שמו" הנקרא כלי, שענינו הרצון לקבל. ומפרש שהכלי 
נקרא "שמו", כי שמו בגימטריא רצון.
%break
ולפי זה קשה לו, אם לא היתה שום הפכיות בין הכלי לאור למה צריך 
היה לעשות תיקון שתהיה השתוות, עד שבשביל זה עשה את 
הצמצום.
%break
לכן הוא מתרץ שתיקון זה היה לא מטעם חסרון, שהיה מרגיש שיש 
הפכיות, אלא מטעם קישוט. וההבדל בין קישוט לחסרון יש להבין על 
דרך משל. רב עיר, היינו המרא דאתרא,
%break
עשה כינוס ושלח לכל בעלי הבתים ונכבדי העיר שיתאספו לבית 
הכנסת כי הוא רוצה להגיד להם ענין.
%break
הרב עלה על הבימה ודרש דרשה חמה בענין גדלות וחשיבות של 
מצות צדקה, ואחר כך סיפר להם, היות שבא עכשיו מחוץ לארץ איש 
הגון ותלמיד חכם והוא מטופל בילדים, משפחה של שמונה נפשות,
%break
ואין להם מזון סעודה אחת ואין להם מקום לגור והמשפחה נמצאת 
כעת בעזרת הנשים של בית הכנסת, לכן הוא דורש שכל אחד ואחד 
יתרום מכספו יותר מכפי יכלתו, משום שזה ממש ענין של פקוח נפש 
היות שאין להם מקום דירה לגור. והרב היה בוכה בדמעות שליש.
%break
מובן מאליו שעם ישראל בני רחמנים הם וכל אחד ואחד נתן יותר 
מכפי יכלתו, וקיבץ כמה אלפי לירות לטובת המשפחה. והוא מטעם 
שכל אחד ואחד הרגיש את החסרון שבדבר ולכן כל אחד ואחד 
השתתף לתקן את החסרון שהרגישו.
%break
לשנה אחרת גם כן אסף הרב את נכבדי העיר וגם כן דרש לפניהם 
דרשה חמה ובכה בבכיות ואנחות השוברות את הלב, ונתן להם להבין 
את גודל מצות הרחמנות, שבזכות הרחמנות נצא מהגלות ונזכה 
לגאולה השלמה.
%break
ואחר כך סיפר להם,
%break
היות שאשתו הרבנית היתה בחתונה של עשיר אחד שבא מארה"ב 
וראתה שאשת העשיר היתה מלובשת בפרוה יקרה העולה 3000 ל"י 
וטבעת יהלום שעולה 3000 ל"י על כן היא מבקשת ממנו שגם הוא 
יקנה לה בעד 6000 ל"י את התכשיטים הללו.
%break
והרב בוכה בדמעות שליש שכולם ירחמו עליו ושיתנו לו את הסכום 
הנ"ל, ולא היה אומר להם שיתנו לו זה, רק הוא ראה אשתקד שנתנו 
לו 6000 ל"י לטובת העני בשביל שיוכל להסתדר עם משפחתו, וזה 
ודאי מטעם שיש להם לב של רחמנים,
%break
לכן הוא מבקש מהם את הסכום הנ"ל בשביל תכשיטים לרבנית. והוא 
בוכה וצועק: יהודים רחמנים בני רחמנים!
%break
וודאי בשיעור שהרב בוכה הם צוחקים ממנו, וטוענים: בשביל 
קישוטים שאשתך רוצה לקשט את עצמה אנו צריכים לרחם עליה? 
איזו רחמנות יש כאן?
%break
מה שאם כן שם אצל העני הנ"ל היה הכרחיות, וזה נקרא חסרון, 
וכולנו הרגשנו בחסרון, אז כל אחד מאתנו היה עליו חוב לתקן זה.
%page 1546
מהמשל הזה נבין את ההבדל בין חסרון לקישוט: כי חסרון נקרא בזמן 
שהוא נמצא בערום וחוסר כל, אז שייך לומר ענין של רחמנות, מה 
שאם כן כשיש בית מלא כל טוב,
%break
אלא שאין לו תכשיטים שזהו דבר מותרות שיש ליחידים שבדור, לא 
שייך לומר חסרון, משום שיכולים להיות גם בלי זה.
%break
כמו כן כאן, שהאור היה ממלא את כל הרצון לקבל, שלא נשאר מקום 
ריק כלי שפע, כמ"ש שאור העליון היה ממלא את כל המציאות ולא 
היה מקום פנוי, זה נקרא "הוא ושמו אחד", שלא היה ניכר הבחן של 
שינוי בין אור לכלי,
%break
כי אם לא היה כלי - לא היה מציאות לאור שיוכל להתפשט, היינו 
שהרצון של להטיב לנבראיו לא היה יכול לצאת לפועל אם לא היה 
מציאות של רצון לקבל. לכן אין הבחן בין האור לכלי, שלשניהם יש 
להם אותה חשיבות במטרה.
%break
אם כן נשאלת השאלה למה היה הצמצום. ולזה באה התשובה, 
שהצמצום היה מטעם קישוט. זאת אומרת שיש לעשות בחינת 
קישוטין בכדי להשביח את המתנה כנ"ל,
%break
אע"פ שיש לו עכשיו כל טוב כי האור ממלא את כל הכלי מכל מקום 
אפשר לעשות מציאות שיהיה יותר משובח, היינו שלא תהיה נבחנת 
קבלת השפע לבחינת קבלה אלא לבחינת השפעה, היינו על דרך 
שיהיה מקבל בעל מנת להשפיע, שזה נחשב להשפעה ממש.
%break
לכן נבחן הצמצום לבחינת בחירה חפשית, שענינו שהיתה לו ברירה 
לא לעשות צמצום, כי מי הכריח אותו, הלא נתנו לו והוא היה מקבל, 
ואם היה רוצה היה יכול להשאר במצב הזה והיה לו כל טוב,
%break
אלא שבחר שיותר כדאי לעשות צמצום ולהיות מקבל רק בעל מנת 
להשפיע, כי על ידי זה יהיה בהשתוות עם המאציל.
%break
ורק אחר כך לאחר הצמצום כבר נעשה זה לחסרון, כי זהו כלל, כי מה 
שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון. לכן כבר לתחתון אין בחירה, 
זאת אומרת אפילו כשהוא רוצה גם לא נותנים לו. נמצא שעכשיו היינו 
לאחר הצמצום נחשב הרצון לקבל לחסרון,
%break
כי כבר לא יכולים לקבל לתוכו שום דבר, ובחינה זו למקום חשך, ורק 
בזמן שמתחילים לעשות דברים שהם להשפיע אז מתחילים 
בהשתוות הצורה ומתחילים לצאת משליטת הצמצום ומתחילים 
להרגיש אלקות בשיעור שהוא מסוגל לעשות בעל מנת להשפיע.
%break
ואם יש לך עוד שאלות בנידון זה תכתוב לי את המקומות שאתה 
מתקשה בהם ואני אתאמץ לפרש לך כפי כחי, ובעיקר צריכים לקוות 
שהקב"ה יתן וישפע לנו דעת עליון שנוכל להבין ולהשכיל לשמוע 
ללמוד וללמד את עצמנו, לשמור ולעשות ולקיים וכו'.
%letter עד
%H אגרת עד
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי אהובי כנפשי ...
מאד אני מתגעגע לשמוע מה נשמע במחיצתך הן ממצב הבריאות והן 
ממצב הפרנסה ואיך ילדיך מצליחים בלימודים. אצלי אין חדשות 
מיוחדות. ואסיים מכתבי בדברי תורה.
%break
הנה בפרשת השבוע כתוב: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי 
תשבות". משמע מזה ששבת נקבעה לשביתה וימות החול נקבעו 
למלאכה,
%break
היינו שצריכים לעסוק בעבודה ומי שאינו עוסק בעבודה בימות החול 
הוא לא מקיים "ששת ימים תעשה מלאכה". ומה יעשו תלמידי 
החכמים שתורתם אומנותם?
%break
ויש לפרש זה על דרך המוסר, וגם לפרש מה הענין של מוסר, היינו 
מה דורשים מאיתנו, מה הוא הענין של קיום תורה ומצוות. ולפי מה 
שפירש אאמו"ר זצ"ל, הם ניתנו לנו בדרך של סגולה, שעל ידם נגיע 
למטרה שאנו צריכים להגיע.
%page 1547
וקודם כל אנו צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, לאיזה צורך באנו 
לעולם הזה.
%break
וידוע הוא מספרים הקדושים שמטרת הבריאה הוא להיטיב לנבראיו 
(ולפי הכלל שיותר משהעגל רוצה לינֹק הפרה רוצה להניק) ומי מעכב 
שלא נוכל לקבל את הטוב והעונג מה שה' רוצה לתת לנו? ותירצו, 
שהוא בכדי שלא יהיה "נהמא דכיסופא [לחם של בושה]".
%break
היינו, מי שמקבל מתנה מחברו הוא מתבייש ממנו, לכן בכדי שהאדם 
לא יתבייש בקבלת העונג ניתנה לנו העבודה בתורה ומצוות, שעל ידי 
היגיעה בתורה ומצוות נזכה לקבלת השכר.
%break
זאת אומרת לאחר שיש לנו כלים מוכשרים לקבל את העונג והשפע 
מה', היינו שלא יהיה שום בושה בקבלת התענוג, אז נותנים מן 
השמים כל טוב ועונג.
%break
ועכשיו נבין מה ששאלנו לעיל. כי ששת ימים ניתנה לנו המלאכה 
בהכשרת הכלים שיהיו מותאמים לקבלת התענוג, וזה נקרא יגיעה. 
ובשבת, אז הוא זמן של קבלת התענוג, ולא של תיקון הכלים. לכן 
שבת נקרא בחינת שביתה מן העבודה,
%break
אלא כל הכלים שהכינו מערב שבת ממלאים אותם בשבת, כי שבת 
הוא "מעין עולם הבא".
%break
ולפי הנ"ל נבין את ענין המוסר מה שאנו צריכים לעסוק, היינו להבין כי 
צריכים את היגיעה לטובת עצמנו, בכדי לקבל הטוב והעונג. וה' יעזור 
לנו.
%break
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך
שפע ברכה והצלחה ברוב שמחה ונחת
ברוך שלום הלוי אשלג
%letter עה
%H אגרת עה
%break
שלום וכל טוב סלה לידידי ...
מאד אני משתוקק לדעת מה נשמע בענין פרנסתך וכו' ובעיקר משלום 
בריאותך.
%break
"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו". ומפרש רש"י: "יכול זה קיום 
המצות? כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא 
מה אני מקיים אם בחקתי תלכו - שתהיו עמלים בתורה. ואת מצותי 
תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים" וכו'.
%break
ויש להבין: מדוע מוכרח לומר שהפסוק "אם בחקתי" בא להורות לנו 
על יגיעת התורה, הלא אי אפשר לקיים "את מצוותי תשמרו" אם לא 
נקיים את לימוד התורה בכדי לדעת מה יש לנו לעשות, כי מנין לנו 
לעשות מצוות אם לא נקיים "בחקתי תלכו".
%break
אלא שיכולים לומר שאם הפסוק אומר לנו שנשמור את המצוות ודאי 
אנו צריכים מקודם ללמוד את התורה, ועל זה לא צריך קרא, כי אי 
אפשר לקיים את המצוות אם לא יודעים אותם.
%break
אלא שיש כאן ענין אחר מלימוד תורה בכדי שנדע לקיים את המצוות. 
היינו, אפילו שיודעים אנו את המצוות, אבל הגוף לא רוצה לקיים 
אותם. כמו למשל שכל אחד יודע שיש מצוה של אהבת הקב"ה,
%break
אבל רק יחידי סגולה יכולים לקיים מצות אהבת ה', אבל כל העולם 
מונח תחת שליטה של אהבת עצמו.
%break
ובכדי שנוכל לקיים את המצוות לשם שמים, ניתנה לנו סגולת התורה, 
על דרך שאמרו חז"ל: "המאור שבה מחזירו למוטב". וזה דוקא על ידי 
יגיעת התורה.
%break
ובשיעור שהאדם מתיגע בתורה, בשיעור זה הוא ממשיך את המאור 
של התורה, ועל ידי זה יהיה לו כח של קיום של המצוות.
%page 1548
וזה שמדייק רש"י: "אם בחקתי תלכו - היינו שתהיו עמלים בתורה". כי 
לימוד התורה בכדי שנדע את המצוות מה יש לנו לקיים, זה נדע 
מהפסוק "ואת מצוותי תשמרו" כנ"ל, לכן אנו דורשים שהפסוק "אם 
בחקותי תלכו" בא להורות שתהיו עמלים בתורה.
%break
ועל זה מפרש רש"י: "ואת מצוותי תשמרו - הוו עמלים בתורה על מנת 
לשמור ולקיים". ולכאורה אין כל קשר? אלא כנ"ל, שצריכים לעמול 
בתורה על מנת שנוכל לשמור ולקיים, מטעם,
%break
כי על ידי היגיעה קונים את המאור שבתורה, והמאור שבה מחזירו 
למוטב, יש לו מקום לשמור ולקיים.
%break
רואים אנו מכל הנ"ל, עד כמה כוחה של היגיעה, שיש להפוך את כל 
הרע שבאדם להיות טוב. ויש לנו להבחין שתי בחינות בלימוד התורה: 
א) ללמוד את הדינים בכדי שנדע מה שיש לנו לעשות. ב) ללמוד 
תורה ביגיעה בכדי שיהיה לנו הכח לשמור ולקיים.
%break
ובחלק הב' לא חשוב כבר אם לומדים דינים או שלומדים תורה שאינה 
מדברת כלל מבחינת דינים, אלא רק שיש בחלק התורה מקום 
להתיגע, ואז התורה מקנה לאדם את המאור שבה. ה' יעזור לנו 
שנזכה למאור התורה.
%break
אני מסיים מכתבי בברכת התורה, ונקוה שזכות התורה תגן עלינו 
ונוושע בכל מילי דמיטב [הדברים טובים] בגשמיות וברוחניות ונזכה לגאולה שלמה 
במהרה בימינו אמן.
%break
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצלל"ה
%letter עו
%H אגרת עו
%break
לכבוד ידידי ...
מאד אני מתגעגע לשמוע מה נשמע אצלך ומשלום משפחתך בכלל 
ובפרט.
%break
"אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם". הנה בזהר הק' 
שואל: "כיון שכבר אמר תלכו ותשמרו, למה עוד ועשיתם. ומשיב, אלא 
מי שעושה מצוות התורה והולך בדרכיו,
%break
הוא כאילו עשהו למעלה, אמר הקב"ה: כאלו עשאני. וזהו פירוש 
'ועשיתם אותם' - כאילו אתם עשיתם אותי" (בחקותי אות יח ובהסולם 
שם).
%break
ויש להבין, מהי הכוונה שמי שהולך בדרך ה' הוא עושה את ה', איך 
יעלה על דעת האדם לחשוב דבר זה?
%break
הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו 
שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את 
ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה,
%break
ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל 
עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות 
הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא 
השולט על העולם.
%break
נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת 
שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא 
שהאדם עושה את ה' למלך עליו. כי כל זמן שהאדם לא בא לידי 
הרגשה כזאת, נמצא שמלכותו של ה' היא בהסתרה.
%break
וזה שאנו אומרים: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו 
שיתגלה כבוד מלכותו עלינו.
%break
וזה כל התיקון שמוטל עלינו לעשות בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכים 
כל טוב בעולם, שכל ההשפעות שלמעלה נמשכות בזה שעוסקין 
בתורה ומצוות בכוונה להמשיך מלכותו יתברך עלינו.
%break
וזה ענין שמשה רבינו היה שופט את העם, כמו שכתוב בפרשת יתרו: 
"ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכו' ושפטתי בין איש ובין 
רעהו". שעל דרך המוסר "בין איש ובין רעהו" הכוונה בין יצר הטוב 
לבין יצר הרע, היינו להראות להם את חוקי ה',
%page 1549
שידעו מהם המחשבות והרצונות של היצר הטוב ומהם המחשבות 
והרצונות של היצר הרע, לידע מה לברר, כי קשה ביד האדם לברר 
לבד אם היצר הטוב מדבר אליו או שהם דברי היצר הרע.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "מי האיש החכם ויבן את זאת 
וכו' על מה אבדה הארץ - אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין 
בתורה תחילה". והר"ן [הרב ניסים]  שם מביא בשם רבינו יונה ז"ל וזה לשונו: 
דקרא הכי דייק [ליתר דיוק], דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ.
%break
דאם איתא [נאמר] על עזבם את תורתי כפשטא [כפשוטה] משמע, שעזבו את התורה 
ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים - למה לא פרשוהו, 
והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, 
ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים: על מה אבדה הארץ?
%break
עד שפירשה הקב"ה בעצמו. שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין 
בתורה תחילה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך 
שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו 
מזלזלין בברכתה וכו'. עד כאן לשונו.
%break
והיינו כנ"ל, שעיקר לימוד התורה וקיום המצוות הוא בכדי להמשיך 
את גילוי אור פניו למטה. וזה בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב", 
שזה מתגלה על ידי הבחירה ושעוסקים לשמה. ואז מתקיים כמו 
שאמר רבי מאיר:
%break
"הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה" וכו', שזה נקרא שמלכותו ית' 
מתגלה למטה. וזה ענין "ועשיתם אותם - כאילו אתם עושים אותי".
%break
ה' יעזור לנו שנזכה להמשיך, ושיתגלה כבוד ה' על כל הארץ במהרה 
בימינו אמן.
%break
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב סלה
ברוך שלום הלוי אשלג
באמו"ר בעל הסולם זי"ע
%letter עז
%H אגרת עז
%break
לידידי...
%break
את מכתבך השגתי בצירוף ח"י וכו', ובקשר החברותא [החברים ללימוד] 
ידוע כמים פנים אל פנים וכו'. היינו, בו בעת שהאדם מרגיש את שופלתו, 
מסיבת שמרגיש את גדלותו יתברך, היינו כי מדרך העולם, כי מה שנותנים 
להשני אם הוא קטן במעלה, כן נתינתו הוא קטן ביותר.
%break
לכן, מדרך העולם כשהולכין לאיזה מגבית, אז מחפשים אנשים 
מכובדים בעלי שיעור קומה, כי כפי ערך חשיבותו של המקבל, כן 
בשיעור הזה נותנים לו. לכן,
%break
בזמן שהאדם רוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא, אז בא היצר הרע 
ומצייר בחינת שכינתא בעפרא. היינו עד כמה שנותנים הוא די, ויותר 
לא צריכין לתת.
%break
מה שאם כן מי שרוצה לקבל תמורה עבור עבודתו, הוא להיפוך. הוא 
מחשיב את הנותן, ואומר לעצמו, בטח שהוא טוב ומטיב ורחמן. וכל 
המעלות טובות הוא אומר על המשפיע, מסיבת שהוא רוצה שהוא 
ישפיע לו כל טוב.
%break
לכן, כל אלה שהעבדות הולך על יסוד של תמורת עבודה, ולא חשוב 
מה שיהיה התמורה גשמיות או רוחניות, מה שהאדם מדמה לעצמו 
שהוא רוחניות, בעיקר שזה יהיה תמורה וחלף תחת עבודתו, אז על 
ידי קצת מחשבה ויגיעה, הוא יכול להחשיב ולהוקיר את הנותן.
%break
מה שאם כן על דרך אאמו"ר ז"ל, שכל היסוד הוא, שהאדם צריך 
לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף 
ציור של שופלות, הנקרא שכינתא בעפרא. לכן אין להתפעל 
מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
%page 1550
וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם 
שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, 
זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות 
של קדושה.
%break
רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש 
את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, 
אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות 
הקדושה.
%break
כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא [אחרי מה שלא אבדתי, אני מחפש]" (שבת קנ"ב), 
%break
היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך 
שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו 
חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.
%break
אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן 
עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה 
לחוץ חס ושלום. אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש 
ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד.
%break
ואסיים מכתבי, כי לא רגיל אני במכתבים.
ברוך שלום הלוי
באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל
%letter עח
%H אגרת עח
%break
הרב ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל "הסולם"
רחוב השר מינץ 4 - בני-ברק
בעזהי"ת
%break
הנה עד עתה לא עסקנו בהקמת בנינים ובדברים הקשורים בפרסומא 
רבא [בפרסום גדול]. 
%break
לא זו דרכנו, אלא כל מגמתנו היא להפצת תורה יראת שמים 
ועבודת ה' בין אנשי שלומנו החפצים, ובפרט חכמת הקבלה ותורת 
הנסתר למצניעי לכת והראויים לכך, כמקובלני מבית אאמו"ר זיע"א (זכותו יגן עלינו אמן).
%break
והנה בדור זה שחכמת המסכן בזויה, וכל עיר על תילה בנויה ועיר 
האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הוא זמן עיקבתא דמשיחא [עקבות המשיח] 
כידוע ליודעי חן.
%break
לפיכך נעניתי עתה הפעם לבקשת אנשי שלומנו החפצים להרחיב 
אהלינו לבנות בית מקדש מעט לתורה ותפילה על שמו של האי גברא 
רבא [האיש הגדול הזה] אאמו"ר זצוק"ל,
%break
מקום אשר משם יפוצו מעינותיו חוצה והחכמה בחוץ תרונה, וכל 
הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול בהתקדשות יתירה ובהכנה הראויה.
%break
והנני פונה בזה לכל אחינו בית ישראל אשר רוח ה' פועם בקרבם 
והמצטערים על גלות השכינה, לסייע בידי הבונים והעוסקים בדבר גדול זה, 
%break
ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה, כדאיתא [כמו שנאמר] בזוהר הקדוש: 
"בדא יפקון בני ישראל מגלותא [בזכות זה (ספר הזוהר) יצאו בני ישראל מן הגלות]".
%break
המצפה לישועת הכלל ולהרמת קרן התורה
ידידכם בלב ונפש
%break