עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author רב"ש %book כתבי רב"ש-ג. [1601-1698]. דרגות הסולם. %break %H אצילות היא השגחה פרטית %break %page 1601 בתע"ס (דף קי"ב) כתוב שבעולם אצילות אור עצמו הוא, ונראה לי שכוונתו, מה שאין כן האור המאיר בעולם הבריאה, נקרא אור של תולדה ולא אור בעצם, כמו שכתוב. %break ויש לפרש, שאצילות נקרא בחינת השגחה פרטית, ששם נקרא ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". %break ומשום זה האור המאיר שם, הוא בחינת אור בעצם בלי שום השתתפות התחתון. מה שאין כן בחינת בי"ע דפרודא, ששם יש בחינת בירור טוב ורע, זה נקרא בחינת שכר ועונש. %break לכן האור המאיר הוא על ידי השתתפות המאציל והנאצל, שהוא בחינת שותפות. ולכן נקרא אור של תולדה, זאת אומרת שנולד משני גורמים. מה שאין כן בעולם האצילות, שאין שום שותפות. %break היינו שאין התחתון מסייע שום דבר, שנקרא בחינת "לא יגורך רע", שאין שם שום בירורים, לכן נקרא זה בחינת השגחה פרטית. %break וזה פירוש מה שכתוב שם, שהמסך עושה פרסא בין אצילות לבריאה, זאת אומרת שבי"ע נמצא מתחת למסך. מה שאין כן באצילות, אין שם שום מסך כלל. %break ויחד עם זה מבואר בכמה מקומות, שגם באצילות ישנם מסכים, מסך דהרחקה שבבינה, וחלון ונקב צר. והתירוץ שזהו רק לגבי בי"ע, מה שאין כן לגבי אצילות אין שום היכר. %break והפירוש הוא כנ"ל לגבי הנשמות שנמצאים בבי"ע, שהוא בחינת שכר ועונש, מרגישים שיש מסכים. מה שאין כן כשבי"ע עולה לאצילות, וזוכין לבחינת השגחה פרטית, אזי הם רואים שהכל אחדות, שאין שם שום בחינת מסכים. %break %H הכאת המחשבות לאדם %break "מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס דף קט"ו אות ו'). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. %break ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא. %break כמו שרואין בשני אנשים, שאחד אוהב להשני. ובזמן שנזדמן לאחד מהם עוד חבר, ויש לו רצון להתחבר גם עם השני, אבל זה לא לפי רצונו של הראשון. והראשון יושב ומצפה לראות את מי הוא יבחר לחבר נאמן, והוא מתחיל לברר את הראשון נגד השני. %break ומתחיל למדוד את החשיבות והתועלת שמגיעה לו מבין שניהם, ומתחילות המחשבות לעוף ולרצוץ את מחשבתו, שזה נקרא שמכה בדעותיו. %break ובסופו של דבר הוא מחליט על הראשון, שכדאי להתחבר עמו. ומברר רק בבחינת כח למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. %page 1602 אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. %break כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר. %break %H בעל כורחך (א') %break "בעל כורחך אתה נולד, ובעל כורחך אתה חי, ובעל כורחך אתה מת". ענין לידה הוא כענין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". היינו, כל פעם שמקבלים את בחינת אמונה מחדש, נקרא "לידה חדשה". וענין הקבלה של בחינת מוחא, הוא למעלה מהדעת. %break והיות שהגוף אינו יכול לעשות דבר מה שהוא נגד הדעת, אם כן, בחינת מוחא מוכרחין לקבל בעל כורחו, היינו שאין הגוף מסכים. מה שאין כן אם עבודתו היא בבחינת קבלה וידיעה, אזי הגוף מוכן לציית לכל פקודה. %break וזה ענין, בעל כורחך אתה נולד, שההולדה בהקדושה היא רק בעל כורחו. עד שזוכין לבחינת "יקריב אותו לרצונו", כמו שאמרו חז"ל "כופין אותו, עד שיאמר רוצה אני" (קידושין נ' ע"א). %break ועל ידי קבלת האמונה, זוכין לבחינת חיים דקדושה, על ידי תורה ועבודה. והחיות שהוא מקבל מוכרח גם כן להיות "בעל כורחך". זאת אומרת שהוא לא רוצה לקבל את התענוג, אלא משום שהקדוש ברוך הוא רוצה להנות לו, אזי הוא מוכרח לקבל, ולא מצד רצון עצמו. %break "ובעל כורחך אתה מת", בזמן שעוסק בדברים גשמיים, שהמעשים האלו הם רק בחינת קבלה עצמית, הנקרא בחינת מוות, צריך להיות בעל כורחו. זאת אומרת, שהוא היה יותר נהנה, אם לא היה צריך לעשות את כל עשיית הגשמיים. %break וכמו שאאמו"ר זצ"ל אמר, משל למי שיש לו שחין והוא מגרד, שהגם שיש לו הנאה, אבל היה יותר שבע רצון, כשלא היה לו שום שחין, ולא היה צריך לגרד ולקבל הנאה. %break %H כי יהיה נערה בתולה %break "כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש, ומצאה איש בעיר ושכב עמה". אפשר לבאר שהשכינה הקדושה נקרא נערה. ויש ג' בחינות: פנויה, ארוסה, ובעולה. %break במצב הדומם דקדושה, אזי הוא נקרא "פנויה". מטעם שכל המעשים שעושה עבורה, הוא רק בכדי לקבל תמורה, היינו או עולם הזה או עולם הבא. %break אבל, הוא יודע שהשכינה הקדושה משועבדת לו, היינו לבחינת קבלה עצמית. לכן היא נקראת פנויה, משום שאין לה למי להזדקק. אזי הוא רוצה שתזדקק אליו. לכן אז במצב הדומם, הוא יכול להמשיך בעבודתו, ואין הוא פוגם בשום דבר. %break מה שאין כן כשהוא מתחיל בעבודת הצומח, זאת אומרת, שכבר נתוודע לו שהתורה ומצוות, צריך לעסוק בבחינת להשפיע, אז השכינה הקדושה נקרא בחינת "מאורסה לאיש". %break היינו לבחינת קודשא בריך הוא, שצריך לעבוד לעשות היחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. %break לכן, מי ששכב עמה, היינו שהוא רוצה להנות ממנה, שהוא מתחיל לעבוד בבחינת הקבלה, בזמן שהוא יודע שבחינת קבלה כבר אסורה, שאצלו כבר נקרא בחינת מאורסה לבחינת קודשא בריך הוא, אזי "וסקלתם את שניהם". %page 1603 דהנה השכינה הקדושה כלפי עצמה "לית מחשבה תפיסה ביה כלל", אלא כל המדובר, הוא רק כלפי אדם המשיג. לכן האדם נדון בסקילה, היינו המחשבות זרות המרוצצות את מוחו ומת. %break היינו שנאבד לו כל החיות דקדושה. וגם השכינה הקדושה נופלת אצלו לבחינת עפר. היינו שהוא רואה שאין בה שום חיות, זאת אומרת, שאין בשביל מי לעבוד. %break וזהו שכתוב "את הנערה על אשר לא צעקה בעיר" (וזה ענין "צעק, רשע אל תגע בי"). "בעיר", היינו בזמן שהיה לו התעוררות גדולה, והיה עובד בשלהבת עצומה. %break אז "לא צעקה הנערה", שאז לא הורגש שום חטא בעבודה זאת, אלא שהיה רוצה להמשיך את עבודה זאת, בבחינת קבלה עצמית, לנצחיות. לכן פגם אותה בעצמה. %break לכן עכשיו הוא רואה שאין בה שום חיות, ולא כדאי לעבוד עבורה. כמו שאמרו חז"ל, "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שזוהמה נקרא זו-מה, היינו שאמר "מה העבודה הזאת לכם". וזה נקרא "ומתו שניהם". %break "ואם בשדה מצאה האיש". בחינת עבודה בשדה, היינו בזמן העבודה שכב עמה. היינו שעוסק בתורה ומצוות על מנת לקבל, והוא יודע שאסור, היות שהיא מאורסה לאיש, כנ"ל. %break אזי "ולנערה לא תעשה דבר... כי בשדה מצאה, צעקה הנערה... ואין מושיע לה". היינו שהוא מרגיש שהיא צועקת, "רשע אל תגע בי", היינו שאסור לעבוד בבחינת קבלה. %break "ואין מושיע לה", היינו שהאדם אינו יכול להתגבר על בחינת קבלה שלו, שזה נקרא בחינת "שדה". היינו בזמן העבודה, היינו שרוצה להתגבר על בחינת קבלה, אזי השכינה הקדושה נשארה בחיים, כלומר שהוא רואה גדלותה וחשיבותה. %break וכל המתדבק בעבודה זאת להשפיע יש לה חיים, אבל הוא מת, מאחר שקיבל לעצמו את בחינת החיים, שהמשיך ממנה. אז הוא מת, וטוען, שאינו יכול לעבוד יותר בעבודה. %break כי רק בן אדם, שנולד עם מוח חריף, ומידות טובות ותכונות ישרות, מה שאין כן הוא נולד עם מידות מגונות, לכן אינו יכול להמשיך בעבודה זאת. וזה נקרא שמת, שכבר אין לו חומרי דלק שימשיך בעבודתו שיהיה לו חיים. %break אבל ה' יתברך ברוב רחמיו, הוא מחיה מתים ברחמים רבים. וקם האדם לתחיה, עד שעובר כמה גלגולים, הן בגוף אחד או בכמה גופים, בסוד "כי לא ידח ממנו נדח", וזוכה להדבק בהקומה לנצחיות. %break %H ענין זדונות נעשו כזכיות %break ענין "זדונות נעשו כזכיות" אפשר להבין, אם באה לאדם איזו קושיא, שבטח שזהו עוון גדול, שהקושיא הזאת יכולה להביא לו שיפול חס ושלום להקליפה, הנקרא "תוהה על הראשונות". %break ואם הוא עושה תשובה מיראה, היינו שמחזק את עצמו ולא מתפעל מהמחשבה זאת, אזי "נעשו לו כשגגות", היינו שאין לו חטא אלא שוגג. %break כלומר, שיותר טוב היה אם לא היתה באה לו שום מחשבה זרה, אלא עכשיו שכבר באה, לא היה לו ברירה, אלא לחזק את עצמו בקבלת עול מלכות שמים. %break ויש גם כן בחינת תשובה מאהבה, מה שהוא מקבל עכשיו את עול האמונה מחדש, הוא מחמת האהבה, שהוא מקבל את העבודה מאהבה. היינו שהוא שמח בזה שה' יתברך המציא לו את המחשבה זרה הזאת, שעל ידה הוא יכול לקיים את המצוה הזאת. %break שזהו דומה כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. %page 1604 זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. %break ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. %break נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה. %break וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה. %break "אסור לארמא ידי בלא צלותא ובעותא", וכמו כן יש להבין ענין, "למאן דמגלה חטאין". %break שענין הבירור של בחינת מוחא, צריך לראות מקודם שיהא מוכן לקרב, היינו שיהיה לו הכלי זיין המוכן לכך, בכדי שיוכל לנצח את הקרב. ואם אינו מוכן לכך, אסור לעשות לו שום בירור שיתגלה החטא. %break זאת אומרת, שיתגלה שאינו מוכן לקבל עליו את בחינת מוחא. אלא צריך להכין את עצמו, שאם אין הגוף רוצה לקבל את בחינת מוחא, שימשיך על זה תיכף בחינת תפילה, שה' יתברך יעזור לו, שיוכל לקבל את העול מלכות שמים. %break וזה ענין, "אסור לארמא ידי". ידים נקרא בחינת השגה וקבלה. הרמת ידים, שהוא מושך את עצמו מלהיות בחינת מקבל, בין במוחא ובין בליבא בלי צלותא, מטעם שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא. אלא תיכף בזמן שהוא רואה שאינו יכול ללכת בדרך זו, אז יתפלל. %break היינו שאם אינו יכול להתגבר עם בחינת יגיעה, אז יתגבר עם בחינת תפילה. אבל אם אינו מוכן לתפילה, אסור לו לעשות את הבירור. %break %H גוי ששבת חייב מיתה %break "גוי ששבת חייב מיתה". "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". "קבלת שבת צריכה להיות מבעוד יום". קללת הנחש, שעפר יהיה מאכלו. "תלמיד חכם בחינת שבת". "עם הארץ, אימת שבת עליו". %break יש בחינת חול ויש בחינת שבת. חול הוא ששת ימי המעשה, שאז הוא זמן העבודה, שצריכים לברר ולהבדיל בין קודש לחול, זאת אומרת, מהי קדושה, וכן להיפך. %break ובזמן קבלת עול מלכות שמים בקביעות, שאין לו עוד לחשוב ולהרהר, נקרא קבלת שבת, שהשכינה הקדושה נקראת, שבת המלכה, זאת אומרת, שבזמן העבודה היא נקראת, שכינתא בעפרא, מה שאין כן לאחר הבירור היא נקראת, בחינת מלכה. %break וזה ענין, "לכה דודי לקראת כלה", שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. מה שאין כן כשהיא בעפרא, אי אפשר לומר לכה דודי, שהאדם בעצמו עושה את הפירוד חס ושלום, %break שהוא בעצמו אומר, שלא מתאים שהקדוש ברוך הוא יתיחד עם עבודה כזו, שכל יסודה בנוי על בלימה, בסוד "לית לה מגרמה ולא מידי", אלא הכל למעלה מהדעת. %break לכן בזמן שהאדם הולך לקבל שבת, בטח שאצלו עדיין חול. אלא לאחר קבלת שבת, אזי נקרא בחינת שבת. זאת אומרת, שכבר אסור לעשות שום בירור, שהוא זמן מנוחה, שמבחינת עצמו של קדושת היום, אסור לעשות שום מלאכה של בירורים. %break ואם במקרה האדם רואה, שאין לו בחינת יראת שמים וחושב, שאסור לעשות בירורים בשבת, משום ששבת אסורה בעשית מלאכה, על זה אמרו, "גוי ששבת חייב מיתה", %page 1605 היינו שהוא מתחייב בנפשו, בזה שאינו עוסק עכשיו בעשיית מלאכה של קבלת עול מלכות שמים, משום שכתוב "וחי בהם ולא שימות". %break זאת אומרת, שפיקוח נפש דוחה שבת, שאם האדם רואה שאין לו יראה, אזי אין לו חיים, שרק קבלת עול מלכות שמים מדביק אותו להחיי החיים. לכן אם הוא מרגיש שהוא עדיין גוי ורוצה לשבות, אזי הוא חייב מיתה. %break והגם שיש לו עצה, שיקבל על בחינת האמונה מהסביבה, שיכול לומר, הלא אני רואה שכל אנשי העיר עוסקים בתורה ומצוות, אם כן ומה עלי לחשוב ולעסוק במלאכת הבירורים. %break על זה אמרו "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קי"ח ע"א), זאת אומרת, שאסור לקבל יסוד האמונה מהבריות, אלא שיברר את יסוד האמונה שיהיה רק מבחינת שמים, בסוד "שיהו מזונותיו בידי שמים". %break ואזי הוא נקרא תלמיד חכם, שחכם נקרא הקדוש ברוך הוא, היינו שמקבל את הבנין מהקדוש ברוך הוא. ולא יהיה תלמיד של הבריות, שילמד את "האות אחת" שנקראת אמונה מהבריות. %break וזה ענין שתלמיד חכם הוא בחינת שבת, שמי שזוכה לבחינת אמונה בקביעות, אזי הוא שבת מהעבודה שלו. ואז עם הארץ, היינו הגוף שלו, אימת שבת עליו, זאת אומרת, ש"מלאך רע, בעל כורחו יענה אמן". %break מה שאין כן הנחש, עפר יהיה מאכלו, ואזי תמיד יש לו מזונות, ואף פעם אינו נצרך להקדוש ברוך הוא, היינו עם עבודתו בבחינת שלא לשמה, %break שכל היסוד בנוי על בני אדם, שהוא בחינת עפר מן האדמה, אזי הוא רק נצרך לבריות, וזה תמיד הוא יכול לקבל, וישאר תמיד בבחינת הדומם. %break מה שאין כן אם האדם אינו מסכים שישאר בבחינת נחש, שהוא הרצון לקבל, שרוצה לעסוק בבחינת השפעה, אזי הוא נצרך להבורא יתברך. %break מה שאין כן הנחש שקיבל קללה, שלא יצטרך שהקדוש ברוך הוא יעזור לו, ממילא הוא ישאר תמיד בשיפלותו, ולא יקויים בו "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", בסוד "ה' יגמור בעדי", %break אלא כל העולם מפרנסים לו ויהיה תמיד נצרך לבריות. מה שאין כן מי שהולך בדרך ה' ולא בדרך העולם, אזי הוא זוכה למציאת חן בעיני ה' יתברך. %break וזהו דווקא מי שזקוק לעזרת ה' יתברך, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ופירשו בזהר הקדוש, במה, בנשמתא קדישא. שה' יתברך נותן לו נפש דקדושה, ועם כח הזה הוא יכול לטהר את עצמו. %break וזה פירוש "זכה יתיר יהבין ליה רוחא וכו'", היינו, אם כל פעם הוא רוצה להיות יותר זך, זאת אומרת יותר טהור, וכח הסיוע של הנפש אינו מספיק לו, רק בשביל הטהרה שהוא היה חושב שחסר לו, מטרם שקיבל את הנפש דקדושה. %break מה שאין כן לאחר שקיבל את הנפש דקדושה, הוא מרגיש שיש לו עוד מקום לעבוד בעבודת הטהרה, וכח הסיוע שקיבל אינו מספיק לו להכריע את הצד הטהרה. %break לכן הוא מתפלל ומבקש עוד פעם עזרה מהשמים, אזי מוכרחין לתת לו כח יותר גדול ממה שנתנו לו מזמן. לכן נותנין לו עכשיו בחינת רוח, וכן הלאה, עד שנותנין לו את כל הנרנח"י שבנשמתו. %break %H תיקון קוים %break תיקון קוים. ענין קו ימין, הוא בחינת לובן דאבא, היינו על ידי הופעת אור החכמה לתוך הש"ך נצוצין, אזי המלכות דכל מלך יורדת חזרה למקומה, מטעם שיש צמצום על בחינת עוביות, ובזמן שהעוביות אינו ראוי, אזי היא מוכרחה לרדת. %page 1606 ואפשר לפרש איך שעל ידי זה, שאור החכמה מוריד הבחינת עוביות, זאת אומרת, שהאדם מרגיש שאין דבר יותר מאוס מלעבוד עבור עצמו. אבל מכל מקום אין לו עדיין כח לעבוד עבור הזולת, היינו להשפיע, ולכן לקו שמאל אנו צריכים, וזהו בחינת אודם דאמא. %break ולכן עצמות הספירות נמשכת מקו ימין, בדומה לאדם שיש לו ה' חושים, ראיה, שמיעה, ריח, דיבור ומישוש. ובכדי שהם יופעלו, לאיזו מטרה אנו צריכים. %break לכן בזמן שמופיע את הלובן דאבא, שאז הוא רואה, שאין כדאי לעבוד עם "ראיה, שמיעה, ריח, דיבור" לטובת עצמו. %break אם כן הוא יושב בטל וכישן דמי, שאין החושים שלו פועלים, משום שאין להם חומר דלק. ולעבוד עם החושים להשפיע, עוד לא השיג את הידיעה הזו, שזו גם כן מטרה. %break ובכדי להשיג כח להשפיע, הוא מוכרח לקבל מקו שמאל, הנקרא אודם דאמא, שהיא בחינת מלכות הממותקת בבינה, היינו שהרצון לקבל שלו יסכים לעבודת השפעה, שהיא בחינת בינה. %break ואחר כך שכבר יש לו חמרי דלק מבחינת השפעה, וכשהוא עושה זווג על בחינה זו, היינו כשעושה מעשים על בחינה הנ"ל, אז יקויים "וברכתיך בכל אשר תעשה". %break זאת אומרת, שהאור העליון מתיחד על בחינה זו, שזה נקרא קו האמצעי. היינו שהאור שורה על יחוד של ב' קווים ימין ושמאל. וזו כבר בחינת שלימות. %break %H כך היא דרכה של תורה (א') %break "כך היא דרכה של תורה, חיי צער תחיה". %break והוא משום שעובד לשם ה', אין לגוף תענוג, משום שהוא אינו מקבל כלום. אבל כשמרגילים את הגוף לעבוד בבחינת השפעה, בעל כורחו, זוכין אחר כך לבחינת "אז תתענג על ה'". היינו כשעובדים לשם ה' מקבלים תענוג, וזה נקרא "דרכיה דרכי נועם". %break %H סייג לחכמה שתיקה (א') %break "סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה". %break %H כי את אשר יאהב ה' יוכיח %break "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו מי שה' יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים, היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין כן, מי שלא מרגיש שום יסורים בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא קיבל שום עצות לנפשו להנצל מזה. %page 1607 %H ומוראכם ואימתכם יהיה על כל חיות הארץ %break "ומוראכם ואימתכם יהיה על כל חיות הארץ". ופרש רש"י, "שכל זמן שתינוק בן יומו חי, אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו" (סנהדרין צ"ח). %break ענין חיות, היינו שכל מלחמת היצר היא רק בזה, שמראה להאדם שיש חיות בדברים גשמיים בעולם הזה. וטענתו שלא כדאי לוותר עליהם בכדי לזכות לעולם הבא. %break וכשהאדם זוכה, אזי כל החיות הגשמיים בטלים נגדו, היות שכל החיות הגשמיים הם רק מה ששייך ברצון לקבל, מה שאין כן כשהאדם זוכה ללכת ברצון להשפיע, ממילא הם בטלים. %break וזה כלל שהרצון לקבל נקרא בחינת מיתה, ורצון להשפיע נקרא בחינת חיים, היות שהוא דבוק בחיי החיים. %break לכן, אם האדם זכה ללכת בדרכי השפעה, אפילו שעדיין תינוק, מכל מקום נקרא בחינת חיה. וחית הארץ נכנעים לפניו, היות שכל חיות רעות, היינו, חיות התלוי ברצון לקבל. %break %H כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (א') %break "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". %break יש לפרש על דרך העבודה, היינו מי שהולך בדרכי ה', אז בזמן העבודה הנקרא ימי חול, בסוד "מי שלא טרח בערב שבת", אז די לו, היינו שמספיק לו אם מרגיש טעם של חרובין, ישבות בעבודתו. %break ויחד עם זה הוא רוצה, שעל ידי היגיעה שהוא מתייגע, בזה שאין לו שום טעם בעבודתו, אלא רק בחינת חרובין. %break וזה ידוע "יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב), אזי הוא רוצה שעל ידי עבודתו ויגיעתו יתמשך שפע וברכה לכל העולם, זאת אומרת, שכל החיות וההשגות של האור תורה יגיעו לכל העולם. %break וזה שכתוב "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני" (תענית כ"ד ע"ב), ולמה עושה כן, בשביל שיש לו חן דקדושה, שעל שם זה נקרא חנינא, מלשון חן. ואזי הוא זוכה לבחינת שבת. לכן מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת. %break ואם כן אין להקשות, אם חנינא המשיך את האור תורה לכל העולם, מדוע הם לא משיגים את אור התענוג, ורק חנינא זכה לבחינת שבת. %break זהו רק משום, שאין להם כלים לקבל, שהטרחה היא סוד התיקון, יצירת הכלים שבתוכם נשפעים האורות. ועל זה אמרו "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). %break הגם שחנינא המשיך בחינת אור השבת לכל העולם, אבל אין להם כלים לקבל. אבל העובד ה' בעצמו צריך ללכת על דרך שלא לקבל כלום, שזה נקרא בחינת חרובין. %break %H כי יד על כס י-ה (א') %break "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ופירש רש"י, "נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק", היינו שהשם נחלק לחציו. %page 1608 להבין את זה צריכים להקדים את הפסוק, "בי-ה ה' צור עולמים". היינו שבב' אותיות י"ה של ה' צייר את העולמות. במשנה: "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, %break והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות" (אבות, פרק ה'). %break והקושיא מפורסמת, וכי הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, שזה דומה מי שנותן לחבירו לשמור כוס ששוה לירה אחת, ואם הוא מאבד את זה היה צריך לשלם רק לירה, והלך בעל הבית ושילם עשר לירות, וכי בשביל זה היה צריך לשלם עשר לירות. %break והענין, בתחילה ברא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמה מדת הרחמים, שעל ידי זה תהיה היכולת לאדם, לבוא לשלימותו. מה שאין כן כשהיה במדת הדין, אזי לא היה אפשרות במציאות לאדם, שיוכל לצאת מבחינת יצרו הרע. %break וזהו "ליתן שכר טוב לצדיקים", היינו שעל ידי התיקון של מדת הרחמים, הנקרא עשרה מאמרות, יש קיום העולם. %break "ולהפרע מן הרשעים", היינו עכשיו, שנתנו להם ההזדמנות לצאת משליטת היצר, ומכל מקום אינם רוצים, מגיע להם עבור זה שמאבדין את העולם, אף על פי שיש שם תיקון של עשרה מאמרות, שזה דבר יותר קל מכפי שהיה טרם התיקון, היינו במאמר אחד. %break %H כה תאמר לבית יעקב %break "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים, אמר לו, אמור להן ראשי דברים, שהן יכולות לשמוע, "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, אמר לו, אמור להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע. %break דבר אחר, למה לנשים תחילה, שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר, למה לנשים, כדי שיהיו מנהיגות את בניהם לתורה. %break אמר רבי תחליפא דקיסרין, אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה. לכן נאמר "כה תאמר לבית יעקב". %break ויש להבין: %break א. מדוע נשים מזדרזות במצוות יותר מאנשים. %break ב. מדוע יש להקדים נשים מטעם שיהו מנהיגות את בניהם לתורה, וכי אם יקדימו את האנשים לא יסכימו לנהג את בניהם לתורה. ג. כאילו כביכול מפחד מהנשים שלא יקלקלו את העולם, אם לא יתן להן את הכבוד להקדים אותן לפני אנשים. %break ד. איך שייך לומר, שמפני הכבוד שעשה הקדוש ברוך הוא, שנתן צו לאדם הראשון לפני חוה, עברה וקלקלה את העולם, שזה דומה כאילו חוה התנקמה עבור זה. %break ויכולים לפרש את זה על דרך העבודה, שענין איש ואישה נוהג באדם אחד, שבזמן שהאדם עושה מעשים על מנת לקבל ולמלא את חסרונו, היינו הנוקביות שלו, אזי האדם נקרא בשם אשה. ובזמן שהאדם עושה מעשים על מנת להשפיע, אזי נקרא בשם איש. %break וזה ידוע שכל האדם אינו יותר מרצון לקבל. וסדר התחלת העבודה מתחילים עם הרצון לקבל, שזהו נקרא שלא לשמה. ואחר כך באים לשמה. %break לכן הסדר, "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים. אמור להן ראשי הדברים, היינו התחלת העבודה, שאסר להן לומר שצריך לעבוד לשמה, כי אין האדם מסוגל להתחיל בלשמה. %break ואחר כך "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, שכבר הם יכולים לעבוד לשמה, היינו להשפיע. אמר להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע, היינו שכבר הם מסוגלים לשמוע מהלשמה, וכבר הם צריכים לדקדק בכל דבר שיהא רק לשמה. וזה פירוש "דקדוקי דברים". %page 1609 דבר אחר, למה לנשים תחילה, מפני שהן מזדרזות במצוות, היינו בשלא לשמה, שכוונתו לקבל תמורה חלף עבודתו, אז הגוף מזרז את האדם. מה שאין כן על מנת להשפיע אין הגוף מסכים שהאדם יעבוד, ומכל שכן לזרז אותו. %break לכן כשהאדם מתחיל את העבודה על מנת לקבל אזי הוא מרגיל את עצמו להיות זריז בעבודה. ואזי אחר כך עם ההרגל הזה יוכל לשמש גם כן בעת שיתחיל לעבוד על מנת להשפיע, מפני שכלי הזריזות כבר קנה מזמן השלא לשמה. %break דבר אחר, מפני שמנהיגות את בניהן לתורה, שענין בן ואב היינו סיבה ומסובב. היינו אם יש מקודם סיבה של קבלה, אזי הסיבה הזאת גורמת שירצה לעשות עוד מעשים בתורה ומצוות. %break מה שאין כן בחינת השפעה קשה לגוף לתת כח להוסיף, אלא כל פעם צריכים התגברות מחדש. מה שאין כן שלא לשמה נותן כח כל פעם להוסיף. %break ועל ידי זה שהאדם מתרגל בעבודה בזמן ההכנה, יש לו כבר כלים מוכנים לעבודה בזמן שהולך על דרך השפעה. %break ובעת בריאת העולם נצטוה מקודם אדם הראשון. וזהו על פי שכתב הזהר הקדוש, שאדם הראשון לא היה ליה מהאי עלמא כלום, היינו שהיה חסר בכלל מבחינת הקבלה, שהוא היה ו"ק מבחינת ט' ראשונות (עיין בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות). %break אזי מבחינת זו היה הכל בסדר, אלא על ידי התכללותו מבחינת רצון לקבל, הנקרא בחינת חוה, ומבחינת קבלה לא היה לו ההכנה של השלא לשמה, שרק אז הסדר שיכולים להכניס את הרצון לקבל, שתהיה קבלה על מנת להשפיע. %break לכן כשבא להרצון לקבל, הנקרא בחינת אשה, והבחינת לשמה הוא כבר השיג מבחינתו עצמו, %break ששורשו כלים דהשפעה, לכן עברה וקלקלה העולם, מטעם שהיה חסר לה ההכשרה של השלא לשמה על בחינת רצון לקבל, כמו שכתב הרמב"ם, שענין לשמה אסור לגלות בפעם אחת אלא לאט לאט. %break לכן כשגילה את הלשמה אצל האשה, תיכף עברה וקלקלה את העולם. לכן צריכין להקדים את האשה, היינו הנשים, ולהגיד להן רק ראשי דברים, היינו השלא לשמה. %break %H משפטים %break במדרש רבה כתוב, "דבר אחר, ואלה המשפטים, יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה ביניהם. %break משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו, אמר לבני ביתו, האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. %break אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת, שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם, הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה, אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו. %break כך לעכו"ם שופטים ואינם עוסקים בתורה ואינן עושין אותה שנאמר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ'). אבל המצוות מה כתוב בהן "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח). %break ויש להבין: %break א. הלא הפסוק שהמדרש מביא מיחזקאל, שכוונת הפסוק על שופטים של עכו"ם, הלא הפסוק מיירי בעם ישראל. %page 1610 ב. מהמשל שהרופא אמר, האכילוהו כל מה שהוא מבקש, היינו שאין לו שום הגבלה, ומהפסוק "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", משמע שיש לו חוקים והגבלות, שזהו נגד המשל. %break ויש לפרש שכוונת המדרש במה שאומר יש לעכו"ם שופטים, אין כוונתו לאומות העולם, אלא מיירי בישראל. %break ומה שמכנה שופטים של עכו"ם, היינו שכל המצוות שהם עושים והשכל מחייב אותם, ולא הולך לפי דרכי אמונה להגיע לבחינת לשמה, אזי השכל הזה נקרא שופט עכו"ם. %break וכיון שכל מה שהשופט מחייב הוא רק על דרך שלא לשמה, היינו שאין כוונתו להגיע על ידי זה לדבקות בהחיים, אם כן נמצא שהוא אינו לחיים. %break לזה אמר, האכילוהו, היינו מזונות החיים שלו הוא בכל מה שהוא מבקש, היינו אין לו תנאים מיוחדים מטעם שאינו לחיים, אם כן לא חשוב כל כך מה שהוא עושה. %break מה שאין כן שופטי ישראל, שכח השפוט הוא מחמת ישראל, היינו מטעם אמונה להגיע לידי דביקות, אזי יש לו תנאים מיוחדים, שלא מכל דבר מותר לו לקבל חיות. %break אלא בכל דבר צריך להזהר שלא יאכל דבר פלוני הידוע, היינו שלא יקבל חיות אפילו של מצוות ומעשים טובים אם אין זה מביאו לידי דביקות. %break וזה פירוש שלא יאכל דבר פלוני, היינו שלא יקבל חיות מדבר פלוני, היינו מבחינת רצון לקבל. ולפי זה מיושב ב' הקושיות: א. שכוונתו על ישראל ולא על אומות העולם. %break ב. שגם במצב השלא לשמה יש מצוות וחוקים אבל לא טובים, כמו שאמרו חז"ל "לא זכה נעשה לו סם המות" (יומא ע"ב ע"ב). אלא צריכין להשתדל שהשופט יהיה של ישראל, ואז נגיע להדבק בחיי החיים. %break %H אלה פקודי המשכן (א') %break "אלה פקודי המשכן משכן העדות". %break במדרש רבה כתוב, "מהו משכן ב' פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן ב' פעמים. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים "חבול חבלנו", ואין חבול אלא משכון שנאמר "לא יחבול". מהו העדות, אמר רבי שמעון, עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל". %break צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא, שמי שנותן לחבירו כסף ורוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו משכון. %break אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש, מה צריכים ישראל לשלם ולא שלמו, שבשבילו לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהו העדות. ועוד, מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן ב' פעמים. %break בזהר, "אלה פקודי המשכן. רבי שמעון פתח, בראשית ברא אלקים", מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, "בראשית ברא... ברא מאין", וצריך להבין מהו היש מאין. %break ומקודם צריך להבין מהו אנחנו, שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן, תכלית הבריאה, והבריאה נקרא רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין, והצורך בהסתרה, משום נהמא דכסופא [לחם בזיון]. %break "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו, כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זלות לבני אדם", מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים" (ברכות ו' ע"ב). %page 1611 ענין השמש כוונתו להשפע. כרכי הים, היינו אלה שעומדים בשפת הים. ים נקרא חכמה. %break עוף נקרא בזמן שהאדם מרים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח, שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין רגלים היינו מרגלים, וענין כנפים היינו כיסוי, כמו שכתוב "ובשתים יכסה פניו", וענין כיסוי היינו אמונה. %break ובזמן שהשפע מופיע עליו, הוא מתבייש, היינו מרגיש נהמא דכסופא [לחם בזיון]. ענין בית המקדש, היינו גילוי התענוגים המכונים השראת השכינה. %break וענין התשלומים היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע. וקבלת המשכן שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש סליחה. וטעם שלא לקח ה' את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן. %break אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת הדביקות. %break %H ענין שכינה %break ענין שכינה היינו מקום שהשוכן מגולה. הנה כתוב "מלא כל הארץ כבודו, לית אתר פנוי מיניה". ויחד עם זה שורה בחינת הסתרה. %break ובמקום שיש גילוי אלקותו יתברך, המקום הזה נקרא שכינה, היינו שכאן מגולה השוכן. נמצא לפי זה כשמדברים מהשכינה, היינו שמדברים מהשוכן, היינו מהקדוש ברוך הוא, ומה שמכנים אותו בשם שכינה, היינו מקום הגילוי. %break וזה פירוש, מה שמתגלית במלכות, את זה מושפע להתחתונים. פירושו, שיעור המתגלה מאלקותו יתברך, ואת שיעור המתגלה נבחן רק כלפי התחתונים, שכלפי עליון לא שייך ענין גילוי וענין הסתרה. %break על דרך משל אי אפשר לומר כלפי האדם עצמו, שהאדם מגולה או שהאדם נעלם, אלא גלוי והעלם שייך רק כלפי זולתו. כמו כן ברוחניות, ענין גלוי והעלם שייך רק כלפי הבריאה. %break נמצא לפי זה כשמדברים מבחינת שכינה, היינו שמדברים מבחינת שיעור שהבורא יתברך מגלה את עצמו להתחתונים, נמצא בין שאנו אומרים קודשא בריך הוא, ובין שאנו אומרים שכינה, הכל אחד. %break אלא הפירוש הוא, קודשא בריך הוא נקרא בחינת הסתר, ושכינה נקרא בחינת גלוי, היינו שהשוכן מגולה, היינו שכאן ניכר ונגלה השוכן. %break ומה שאנו אומרים, "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", היינו שבחינת ההעלם יבוא לבחינת הגלוי. %break נמצא שהכל בחינת רוחניות. לכן כשאנו אומרים, שהאדם זכה להשראת השכינה, הפירוש הוא, שהאדם זכה להתגלות השוכן, וכל בחינת שיעור התגלות מכונה שכינה, כנ"ל. %break ומה שאנו אומרים, שהשכינה הקדושה נקראת כללות נשמת ישראל, הפירוש כנ"ל, כי ענין התגלות הוא רק כלפי זולתו. נמצא שבחינת השכינה היינו, בחינת הגילוי שמתגלה לתחתונים. נמצא שהיא כללות הגילוי לתחתונים, היינו שמתלבשת ברצון של התחתונים. %break שענין הרצון זה בחינת נברא, שבשביל זה נקראת נשמה חלק אלקי. שענין חלק מבואר ב"הסולם", מה שיש בחינת רצון לקבל, %break ועל ידי התיקונים ברצון להשפיע מתגלה להנברא אור ה', ולגבי התחתון מגולה רק חלק ממנו, היינו רק את השיעור, שרצה הקדוש ברוך הוא, שהתחתונים ישיגו אותו. %break נמצא הפירוש נשמה, היינו שיש כאן התגלות אלקותו יתברך בשיעור מסוים שהתחתונים יכולים לקבל. נמצא שענין נשמה הוא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת כללות נשמת ישראל. %page 1612 היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה שישיגו אותו, זה נקרא רצונו להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה. %break לכן אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א'), היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. %break וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה. %break %H ענין לבושי הנשמה %break ענין לבושי הנשמה, "רבי שמעון אומר, כפי שהאדם התיגע בקיום תורה ומצוות נעשה לו בהיכל הזה (שהוא היכל עצם השמים בחינת הוד) למעלה, מלבוש להתלבש בו בעולם ההוא" (עיין בהסולם פקודי ד' קס"ו). %break צריך להבין ענין לבוש מהו. זה ידוע ששום דבר אי אפשר להשיג ברוחניות רק על ידי הלבוש, שהוא דוגמת בחינת כלי הראוי לגילוי אור. %break לכן אם האדם התיגע, היגיעה עושה לו את הכלי, היינו הרצון והצורך למילוי אור. כי לא נותנים מלמעלה שום דבר מטרם שיש צורך לאותה הארה. %break והיגיעה שהאדם מתייגע גורמת לו צורך ורצון, היינו שהוא נעשה נצרך שה' יעזור לו, שיצא מן המיצר, שהוא מוצא את עצמו בזמן היגיעה. ולולי היגיעה אין לו צורך לעזרתו יתברך. נמצא, שדוקא היגיעה ממציאה לו לבושי הנשמה, שתהיה התגלות אלקות. %break %H מתחילים לדבר מהקשר עם הבורא %break לפי הכלל, שאנו מתחילים לדבר רק ממעשים, הקשר שבין בורא לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהטיב לנבראיו, ולא לפני כן. %break לפי זה יוצא, שאין לשאול מהי הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהטיב ולמטה, ולא לפני הרצון. %break אם אנו שואלין מהו הטעם, היינו הסיבה, שיצא מלפני בחינת להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, ששם כבר אין אנו משיגים. וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים, היא גם כן "ממעשיך הכרנוך", היינו בזה שמקבלים את ההטבה, מזה מובן לנו רצון להטיב. %break %H ענין הרצון לקבל - א %break יש להבין בענין שמבואר שתכלית המטרה היא, שהאדם צריך להגיע למצב, שיהיה מקבל על מנת להשפיע. והנאה זאת מותרת, מה שאין כן הנאה לעצמו אסורה. %break ויש להבין הלא סוף כל סוף הוא נהנה מזה, כי אחרת אין שום מציאות שיוכל להשפיע. כי אין שום מציאות בעולם שהאדם יוכל לעשות איזו פעולה בעולם אם אין לו הנאה מהמעשה זה. %break למשל, אם רוצח בא לאדם ומבקש ממנו שיתן לו את הונו, והוא מקיים את דברו ונותן את מבוקשו, אז אנו מוכרחים לומר שיש להאדם הנאה מזה שנותן לו את הונו, אחרת לא היה נותן לו מאומה. %page 1613 כי איזה הבדל יש אם אדם נותן את כספו בכדי שיתנו לו תמורת זה בית או בגדים, שיש לו הנאה, כי על ידי הכסף הוא ישיג דברים יותר חשובים אצלו מכסף. כי בזמן שהאדם זקוק לבית, אז הבית יותר חשוב לו מכסף, אחרת לא היה נותן את הכסף. %break כמו כן כאן אצל רוצח, יותר חשוב לו החיים שהוא מקבל עכשיו תמורת הכסף, היינו שמחליף הנאה קטנה בעד הנאה גדולה. היוצא מזה, שאין שום פעולה בעולם, שהאדם עושה אם לא שמקבל הנאה. %break נמצא לפי זה שבזמן שהאדם משפיע לה', בטח שיש לו הנאה מזה, אחרת לא היה משפיע. אם כן מהו ההבדל, אם האדם מקבל הנאה מבחינת קבלה, או שמקבל הנאה מבחינת השפעה. %break והענין הוא, כי עיקר האיסור, שיש בבחינת הקבלה, הוא, מטעם הידוע, שהוא הנהמא דכסופא [הלחם בזיון], שעל זה בא התיקון, שיהא מקבל בעל מנת להשפיע. כי אז, אם הנאתו בזה שהוא משפיע, כבר אין לו בושה. %break כי בזמן שהאדם נותן לחבירו מתנה, אנו מוכרחים לומר, שיש להנותן הנאה מזה. אבל אם ההנאה באה על ידי השפעה, אז לא שייך בושה, כי העשיר לא מתבייש מזה שהוא משפיע להעני, אף על פי שיש לו הנאה מזה. %break מהו ההבדל בזה שנחלקה נשמת אדם הראשון לס' רבוא נשמות. וב"פנים מסבירות" מביא משל על זה, שזה בדומה למלך שרצה להעביר אוצר גדול, והיה מפחד לתת זה ביד אחד שמא יגנוב. %break מה עשה, חילק אותו לפרוטות קטנות ונתן את זה ביד הרבה אנשים, שעל ידם יעביר האוצר למקום אחר. ויש להבין, מהו ההבדל אם יש לאדם אחד רצון גדול ואינו יכול להתגבר עליו, או שיש לו רצון קטן ואינו יכול להתגבר. %break ויש לומר, שסוף כל סוף אנו רואים שהאדם, על תאווה קטנה הוא יכול להתגבר, ועל גדולה קשה לו. ומה שאנו אומרים, שתמיד הוא בבחינת מחצה על מחצה, זהו דווקא לאחר שנתחלקה הנשמה לפרטים, ומשום זה נאסר לו עץ הדעת, %break משום שיש שם יותר ממחצה, ולא יהיה לו מקום לבחירה. לכן עכשיו יש לכל אחד רק חלק רצון שיהיה מקום לבחירה. ענין רצון לקבל הוא מהות האדם, שנקרא דבר מחודש יש מאין. מה שאין כן שאר דברים, היינו כל המילואים, נמשכים יש מיש, %break הנקרא יצירה, היינו יש מיש, אלא שכל מיני מילואים שישנם בעולם נמשכים יש מיש, היינו שהבורא כולל אותם. מה שאין כן דברים השלילים, היינו החסרונות והיסורים, הוא דבר מחודש. %break %H קידוש החודש %break "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב). ופירש רש"י, "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו "כזה ראה וקדש"". %break המפרשים שאלו, מה הוא שהיה קשה כל כך למשה ענין קידוש הלבנה. ועוד מה הענין, "והראה לו באצבע", מה מרמזת לנו תיבת אצבע. %break ואאמו"ר זצ"ל אמר, שענין הלבנה מרמז על מלכות, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים. שהיה קשה למשה, איך להגיד לעם ישראל, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים, בזמן שהם מרגישים הסתרה. %break והשכל מחייב, שאילו היה בא לעם ישראל שיקבלו עליהם בחינת מלכות שמים עם איזה גילוי אלקות, אז יש מקום לדבר עמהם. %page 1614 אבל עם הכוונה שהלבנה היא לא בזמן המילוי צריך לקדש אותה אלא בעת המולד, ואז עוד לא ניכר איך שהיא מקבלת אור השמש ואז אינה מאירה, ואז זמן שצריכים לקדש אותה. %break הפירוש הוא, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, %break היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. %break ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. %break ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. %break ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן להאמין. %break מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים. %break וזה שנתקשה משה, איך הוא יכול לבוא לעם ישראל עם בחינת שיפלות כזאת. ועל זה הקדוש ברוך הוא הראה לו באצבע ואמר לו "כזה ראה וקדש", היינו בחינת לבנה בזמן המולד, שעוד לא ניכרת בה מעלתה. %break ודוקא על ידי קבלת מלכות שמים בבחינת שיפלות, יתגלה אחר כך על בסיס זה מה שאמרו חז"ל וזו לשונם, אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, %break והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר, "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", עד כאן לשונו (תענית ל"א). %break נמצא, הרמז שהקדוש ברוך הוא מראה באצבע את הלבנה ואמר לו, "כזה", זוכים על ידי זה שכל אחד ואחד מראה באצבעו, "הנה אלקינו זה". %break %H ואתה ישראל %break "ואתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים ... לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם". %break יש להבין, מה זה חוק ומה זה משפט. והכתוב מדייק, "לא תוסיפו.. ולא תגרעו.. אשר אנכי מצוה אתכם", ובשניהם, הן בהוספה והן בגרעון, הכל צריך להיות בדיוק רק כמו שהוא מצוה. %break הנה יש הבדל בין אלה שהולכים בעבודה דעל מנת להשפיע או מטעם לקבל פרס. %break כי אלה שהולכים בעל מנת להשפיע, אז כל יום מתחילים את העבודה מחדש, הן במוחא והן בליבא, ולא יכולים לקבל שום תמיכה מ"יום אתמול כי יעבור", %break אלא ממש אין ברירה, אלא צריך כל יום לחזור על היסודות של העבודה, היינו על הסיבות, שמחייבות אותם ללכת על דרך האמת. %page 1615 וכאילו כל יום ויום הוא צריך לדבר עם עצמו, שכדאי להיות עובד ה'. והגוף שואל אותו בכל יום שמתחיל בעבודה, תן לי את הסיבות, שבגללן אתה מחייב אותי לתת את כל הכוחות שלי לשם שמים. %break ואם הוא שואל, מוכרחים לתת תשובות, אחרת הוא לא רוצה לעבוד. אז כל יום הולכים על אותם הויכוחים, ואותן שאלות ואותן תשובות. %break ובזמן שהאדם נמשך בעבודה בתורה ותפילה ומעשים טובים, ולא זוכר את המטרה של העבודה, שהיא בעל מנת להשפיע, אז יותר קל לו את העבודה, כי אז הוא נמשך אחר הכלל. %break אבל בה בעת שנזכרת לו את המטרה, שהיא מוחא וליבא, אז "עולם חשך בעדו", מטעם שהוא נגד הגוף, שנקרא אהבה עצמית. %break ואז אין לו שום תשובה לתת להגוף, אלא זהו חוק, שהבורא רוצה בכך, שנאמין לו שזהו לטובתו, שדוקא על ידי עבודה במוחא וליבא, יזכה האדם להגיע לשלמותו, שאז גם אויביו נעשים אוהביו. וזה נקרא "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". %break ועל זה כתוב "לא תוסיפו", היינו להרבות שכל ודעת על מקום שצריך להיות דווקא למעלה מהדעת. %break נמצא שאם הוא משתדל להבין ולהשכיל אותו בתוך הדעת, שהוא חושב, שעל ידי זה תהיה היכולת להרבות בעבודה, כיון שהגוף יסכים במקום שהוא יבין בתוך הדעת, זה נקרא "בל תוסיף". %break אלא יש להאמין בה', שדוקא על ידו יגיע האדם לשלימותו, הנקרא אמונה למעלה מהדעת. %break אבל יש ענין משפט, ששם ההיפך, שהאדם צריך להשתדל להבין בתוך הדעת את בחינת התורה. עד כמה שאפשר צריך האדם להשתדל להבין את התורה שנתן ה' לו, %break ובאם הוא רואה שלא מבין את דברי תורה, אז הוא צריך להרבות בתפילות ובבקשות. ששם יש ענין "להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד". %break וכאן נוהג ענין השני, "לא תגרעו", אלא דווקא להרבות תורה, כמו שמבואר ענין תפילין של יד, הנקרא אמונה, כמו שכתוב "והיה לך לאות על ידכה". %break ודרשו חז"ל, "לך לאות, ולא לאחרים לאות", היינו שתפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שזה רמז על האמונה למעלה מהדעת, הנקראת מלכות שמים. %break מה שאין כן תפילין של ראש, שהוא מרומז נגד תורה, המכונה זעיר אנפין, עליו דרשו חז"ל את הפסוק, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך", אלו תפילין של ראש, ששם יש בחינת התגלות כמו שכתוב, "וראו". %break כי תורה נקרא גילוי, שבזמן שעמי הארץ שבאדם מרגישים את בחינת התורה שהמשיכו, אז, "ויראו ממך", שאז הרע נכנע והטוב הוא השולט. %break וזה נקרא משפט, שמשפט הוא גילוי, ואסור לגרוע ממנו אלא להרבות דעת תורה. מה שאין כן חק הוא בחינת כיסוי, שהיא בחינת למעלה מהדעת, ואסור להוסיף דעת. %break %H ראה אנכי נותן לפניכם %break "ראה אנכי נותן לפניכם". פתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, וכמו כן יש להבין ענין "ראה", לשון ראיה. %break לשון יחיד, היינו שכל פרט צריך לזכות לבחינת ראיה על דרך, "ואהבת את ה' אלקיך". לשון יחיד, ומדבר לכלל ישראל, היינו שכל פרט מן הכלל, צריך לזכות לבחינת "ה' אלקיך", לשון יחיד. %break זאת אומרת, שלא לסמוך על השני, אלא כל אחד ואחד צריך להיות יסוד, שעל היסוד הזה בנוי כל העבדות שלו. וכמו כן האדם צריך לזכות לבחינת ראיה, כמו שאמרו חז"ל, כשאדם אומר "ויכולו" הוא מעיד על מעשה בראשית. ויש להבין: %page 1616 א. עדות זו, בשביל מי הוא צריך להעיד. ב. הלא אין עדות אלא מבחינת ראיה ולא משמיעה, ואיזו ראיה יש כאן כשאומר, "ויכולו". %break ועדות שאדם צריך להעיד היא, שאמת הוא שמעשה בראשית, שהבורא ברא, היה מטעם להטיב לנבראיו. וזה דווקא שזכו לבחינת ראיה, היינו אור החכמה. כשזה מתגלה, הוא מעיד על מעשה בראשית, שהוא להטיב לנבראיו. %break וזו בחינת שבת גמר מלאכה, היינו שכבר מגולה המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה נקרא "אשר שבת מכל מלאכתו", כיון שכבר נתגלתה המטרה. %break %H עיקר מה שחסר לנו %break עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. %break וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. %break וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. %break אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו". %break מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב. %break ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע. %break כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה. %break ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. רואים אנו דבר חדש, %break שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה. %break ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה. %break היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה. %break %H ענין הזמנה לברכת המזון %break ענין הזמנה לברכת המזון, שאנו אומרים, "רבותי נברך", שזהו כאילו עושים הכנה והזמנה לברכת המזון. %page 1617 אאמו"ר זצ"ל אמר, אנו רואים שלפעמים אדם עושה טובות להשני, אף על פי שהוא לא שומע שמקבל הטובה מברך אותו, אבל ודאי בלבו הוא מברך אותו אף על פי שהוא לא שומע. %break וכמו כן להיפך, כשאדם עושה איזו רעה להשני, אף על פי שאינו שומע שהוא מקלל אותו, אבל בטח בלבו הוא מקלל אותו, כי כן הטבע. %break לפי זה יוצא, אימתי אנו צריכים לראות ולשמוע, שהוא מקלל אותו או מברך, בדבר שאין הרע, או הטוב, מגולים כל כך, אז הוא צריך לגלות כוונתו, היינו איך שהוא מרגיש את דבר המעשה של חבירו, לרע או לטוב. %break והנה התורה אמרה "ואכלת ושבעת וברכת". ודרשו חז"ל, שמן התורה רק אכילה שיש בה שביעה החיוב לברך, מה שאין כן מדרבנן החמירו, אפילו בסעודה שאין בה שביעה, גם כן צריך לברך. %break כמו שדרשו על הפסוק "ישא ה' פניו אליך", והקשו, הא כתיב "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", והשיבו, שהקדוש ברוך הוא - "ואכלת ושבעת וברכת", והם החמירו על עצמם "עד כזית ועד כביצה". %break וביאר אאמו"ר ז"ל שענין כזית הוא כמו שאמרה היונה, "מוטב שיהו מזונותי מרורים כזית בידי הקדוש ברוך הוא ולא יהיה מתוקים כדבש בידי בשר ודם". %break וביצה, ביאור, כשאנו מסתכלים על ביצה אנו אומרים, שממנה יכול לצאת בעל חיים, היינו אפרוח, אבל מטרם שיצא אפרוח, עדיין אין שום חיות בהביצה. %break לכן הרבנן החמירו על עצמם לברך לה', אף על פי שהם אינם טועמים טעם בתורה ועבודה ועדיין לא מרגישים בזה שום חיות, ומכל מקום הם מחמירים על עצמם. לכן הוא יתברך ישא פניו להם, שפירושו, העשיה שהם עושים עם החומרא, היא כמו שעשו מעשה טוב ממש. %break ויש להבין מהו התירוץ, ואיך אני לא אשא פנים היות שהם מחמירים על עצמם. %break נמצא כאילו החומרא שהחמירו על עצמם דומה לשוחד, שעל ידי זה שמקבל את השוחד, הוא עושה פעולה שנקראת נושא פנים, וחזרה הקושיא לדוכתא, "האל... אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". %break אלא צריכים לומר מידה כנגד מידה, היינו כמו שהם אומרים על מה שאני נותן להם שזהו מעשה טוב, לכן גם כן אני אשא פנים, וגם אני אגיד על מעשיהם שהם עושים שהם דבר טוב, היינו שמגיע להם שכר כאילו עשו מעשים טובים. %break לכן צריכים להכנה, שנוכל לברך אף על פי שהאדם עוד מרגיש שחסר לו השפעות טובות. %break %H אשר לא ישא פנים %break בפסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". ויש להבין מהו הפירוש, "אשר לא יקח שוחד", איך אפשר לתת שוחד להבורא יתברך, שהפסוק משמיענו, "אשר לא יקח שוחד". %break והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שוחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו יתברך, משום "הדבק במדותיו". %break נמצא שכוונת הפסוק, "אשר לא יקח שוחד", היינו שאין להאדם לקבל שוחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, %break כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים". משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית. %page 1618 מה שאין כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה. %break מה שאין כן אור החכמה, כשהוא מתפשט, הוא בבחינת ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום. לכן כל זמן שאין האדם מטוהר מאהבה עצמית, יש תיקון שלא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה. %break %H ג' קוים (א') %break הנה יש ב' קוים. ויש ביניהם מחלוקת, היינו שכל אחד רוצה לבטל את השני. %break ומזה נמשך ג' אופנים: א. שאחד מבטל את השני. ב. שכל אחד רוצה לבטל ואינו יכול לבטל ונשארו במחלוקת. ג. שנעשה שלום ביניהם. %break הנה ימין נקרא בחינת שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו, איך שהוא אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך שהוא איש פשוט, שאין בו יתרון משאר נבראים, ורק בו בחר ה' לשרת המלך. %break והגם שהשרות הזה אינו דבר תמידי, אלא פעם בחודש או פעם בשבוע, מכל מקום כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את המלך אפילו בפעם בחיים, אם כן מזה לבד הוא מקבל חיות. %break ואם יש לו חיים, הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות במעשים טובים. %break אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, ששם כבר יש בחינת ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם הם באמת מטעם לשרת את המלך, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, %break או לעצמו. ואז השמאל רוצה לבטל את הימין, היינו ללכת דווקא בביקורת, ולא נותנת לאדם לעשות שום דבר טוב. נמצא, "שחכמתו מרובה ממעשיו". %break אלא האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. %break ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. %break היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. %break וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה, שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעל ידי זה גורמים למעלה זווג זו"ן בבחינת פנים בפנים. %break %H ארץ יָראה ושָקטה %break אמר רבי חזקיה, מאי דכתיב "משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה", אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. %break ולמה יראה, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", ה"א יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשי בראשית ואמר להם, %page 1619 אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו (שבת פ"ח ע"א). %break ויש להבין מהו הדין שכתוב "משמים השמעת דין", מהו פירושו של דין. הנה ידוע שסיבת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם שתהיה דביקות, %break שהוא ענין השתוות הצורה, נעשה הצמצום, שהוא בחינת הסתר, שבמקום הקבלה נעשה דין, שאין השפע נמשך שלם, רק בתנאי שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. %break וזה פירוש "משמים השמעת דין" הזה. ומשום זה ארץ יראה. ארץ נקראת מלכות שהיא בחינת כלי קבלה, שארץ היא מלשון רצון, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "תדשא הארץ דשא", שרצה לעשות רצון קונה. %break ומה היא היראה שלה, אולי לא תוכל לכוון בעל מנת להשפיע, כי מלכות נקראת, כנסת ישראל, שפירושה שהיא כוללת את כלל ישראל, שכל הנשמות נמשכות ממלכות. %break ובזה שכל הנבראים נמשכים מבחינת הקבלה והדין שנשמע מהשמים, שאסור לקבל בעל מנת לקבל, רק בעל מנת להשפיע, ואיך יוכלו התחתונים לכוון בעל מנת להשפיע. %break לפי זה יוצא שכל מעשי בראשית, שהיו על ענין להטיב לנבראיו, הלא הנבראים אינם יכולים לקבל מזה כלים. נמצא שכל מעשי הבריאה יהיו בחינת "תוהו ובוהו". %break צריך להבין מהו הפירוש, "ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו", לאיזה תוהו ובוהו הוא יחזיר אותם. %break ולפי זה שכתב האר"י ז"ל שהשבירה שהיתה בעולם הנקודים, שהכלים נשברו, מטעם שקיבלו בעל מנת לקבל. ואחר כך בא עולם התיקון הנקרא אבי"ע, ותיקנו את הכלים, שיהיו בעל מנת להשפיע. %break וכל התיקונים האלו שהם בעל מנת להשפיע, הנבראים צריכים לעשות את אלו התיקונים, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג. אבל איך אפשר להתחתונים, שנבראו בטבעם אך לקבל, %break איך הם יוכלו ללכת נגד הטבע שלהם. לכן ארץ, שהיא המלכות, יראה, שלא תוכל להשפיע משהו לתחתונים, מסיבת הפירוד והשנוי צורה שיש להתחתונים. %break אלא בכדי שתהיה להתחתונים עצה איך להפוך את הכלי קבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע, ברא התורה, %break כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). שיש עצה בכח התורה להכניע את הרע, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". %break וזה פירוש שתנאי התנה עם מעשי בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, היינו שאז תקויים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, היינו כמו שהיה בעולם הנקודים. %break לכן כשישראל קיבלו את התורה, "שקטה", מטעם שעל ידי התורה יכלו לתקן את הכלי קבלה בעל מנת להשפיע. "שקטה", מטעם שעכשיו יתקיים הטוב והעונג, שנקרא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break %H הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן %break "הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, ואינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא אם במעשיהן", כשהוא אומר, "וירא ה' את האור כי טוב, ויבדל", הוה אומר במעשיהן של צדיקים. %break ויש להבין, איך אפשר להיות ספק ולומר, אינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא. וכי יעלה על דעתך שהקדוש ברוך הוא רוצה במעשיהם של רשעים. %break ולפי הכלל המבואר, שבטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית אלא שעוד נמצא בו הרצון לקבל בשליטתו, אז כל המעשים טובים שהאדם עושה, אם הוא רוצה לכוון בעל מנת להשפיע, אז הוא רואה שהגוף לא מסכים לזה, משום שזהו נגד טבעו. %page 1620 נמצא שבכל מעשה ומעשה שעושה בתורה ומצוות יש לו יגיעה רבה, משום שהרע שבקרבו מתנגד לזה. ואז נקרא המצב הזה "מעשיהם של רשעים", שעדיין נמצא הרע בקרבו ומתגבר עליו בכל יום ויום. %break מה שאין כן אחר כך, כשזוכה לתקן את הרע שבקרבו ונעשה צדיק, אז המעשים שלו הם בלי יגיעה, %break מטעם שהרע שבו כבר לא מתנגד לו לכוון כל מעשיו בעל מנת להשפיע, כי יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" - בשני יצריך. נמצא שהמעשים שלו נקראים "מעשים של צדיקים". %break ואז נשאלת השאלה, במה רוצה הקדוש ברוך הוא, במה שהאדם נותן יגיעה וכל פעם הוא צריך להתאמצות יתירה, נמצא שהאדם מגלה את היגיעה שלו, כלומר שהאדם עושה כפי מה שהוא. %break מה שאין כן במעשיהם של צדיקים כבר אין לו שום יגיעה, אלא אז נקרא מצב של מנוחת הנפש. %break נמצא שהשאלה במה רוצה הקדוש ברוך הוא, אם בעבודה שהאדם מתיגע, או בעבודה של צדיקים אף על פי שאז אין לו היגיעה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, %break "באתר דאית טרחא תמן אית סטרא אחרא", היינו שכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את הרע שלו שיהיה טוב עדיין, יש לו יגיעה. %break לכן מביא ראיה מ"וירא ה' את האור ויבדל" - הוי אומר במעשיהם של צדיקים. כי מצד ה' המטרה היא, שהנבראים יבואו להשיג את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break אבל היות שאי אפשר להשיג את זה בלי השתוות הצורה, לכן בעת שהאדם עוסק בהשתוות הצורה אז יש לו יגיעה, זהו מצד ה'. אבל מצד האדם, הוא צריך להשתוקק תמיד לבחינת יגיעה. %break לכן כשהאדם זוכה לדביקות ה', שאז אין סטרא אחרא ואין לו יגיעה, אז האדם צריך להשתוקק לבחינת יגיעה. %break אבל אז אי אפשר שתהיה לו יגיעה. לכן העצה לזה כמו שכתוב בזהר הקדוש, שהיראה שלו היא מזמן העבר (חלק א' אות קי"ח בהסולם, עיין שם), %break היינו שבזמן שאין לו עבודה ויגיעה, הוא צריך להשתוקק ליגיעה מזמן שהיה נמצא במצב של מעשיהם של הרשעים. ואז יש לו שלימות. %break %H סור מרע ועשה טוב (א') %break עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע, אלא אדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. %break ובזמן שאומרים לו כי מילוי תאות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה. אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזהו דבר רע, וצריכים לסור מזה הדרך. %break וכמו כן בזמן שהוא בא לעסוק ב"ועשה טוב", למשל להתעטף בציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת לבישת הציצית, שיוכל להגיד על זה שזהו טוב. אלא מחויב גם כן להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר טוב. %break אבל אחר כך כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנין לו משמים, איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב". ובשיעור שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, %break בשעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב ב"ועשה טוב", והרגשה רעה ב"סור מרע". אז נמצא שיש לו שכר ועונש בעולם הזה. %page 1621 מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש הוא מקיים את ה"סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג, ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא. %break וכמו כן בזמן שהוא מקיים "עשה טוב", הוא גם יוכל לעשות את המצוות עשה, אף על פי שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כח בידו לקיים. %break מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה בשביל מה הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב", בטח שהוא צריך להבין, שזוהי מצות המלך. %break אבל לשם מה המלך צריך לזה, הלא הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים. %break אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין איזו תועלת יש לו מזה. לכן העבודה הראשונה באמונה למעלה מהדעת. ואחר כך באה לו עזרה משמים, שזה נקרא הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו. %break %H מה אהבתי תורתך %break "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, מאויבי תחכמני". יש הרבה בחינות "מה": א. "מה העבודה הזאת לכם". ב. "מה ה' אלקיך דורש מעמך". %break שה"מה" בסתירה זה לזה, ש"מה" אחד מדבר מהתרחקות מהבורא, ו"מה" הב' מדבר מהתקרבות להבורא יתברך. כי "דורש", הוא מלשון דורש בשלומך. אבל שניהם הם בחינת תורה, היינו ששניהם באים ללמד אותנו דבר אחד, שהאדם צריך ללמוד אותם בבחינת המעשה. %break ויש להבין, בשלמא "מה ה' אלקיך דורש מעמך", אנו מבינים שהאדם צריך ללמוד, ולהבין כדי לידע מה לעשות. אבל "מה העבודה הזאת", מה בא זה ללמדינו. %break וכיון שהכתוב אומר זה, בודאי שהאדם צריך להרגיש את מצב זה בכל שיפלותו, ולמה לי זה. ולכאורה היה יותר טוב, שהאדם אף פעם לא יכנס במצב הזה, ואם באות לו מחשבות כאלו, היה יותר טוב שיסיח דעתו מהן. %break הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, "הקהה את שיניו", שענינו הוא כמו שאמרו חז"ל "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, %break אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל' ע"א). ומה יש לו לומר על ה"מה" הזה? את "מה" השני! היינו "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי". %break היינו שצריך לידע, שה"מה" הראשון, ה' אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה' הביא בתוך מחשבתך ה"מה" הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו". %break ובטח שה' לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא "יראה". %break והסגולה לזה, שיהיה כח להתגבר ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא על ידי תורה ומצוות, שעל ידי קיומן נזדכך האדם מהרע שלו, שרק אז תהיה לו יכולת קבלת עול מלכות שמים. %break וזה סוד "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. %page 1622 היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'. %break נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. %break מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'. %break וזה פירוש "מה אהבתי תורתך", שעל ידי שאלת "מה" יש סיבה וגורם, לזכות לאהבת התורה. %break כי אחרת לא יכולים לתרץ את שאלת "מה", אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים באו"י, שזה אינם זוכים, אלא על ידי המאור שבתורה ומצוות, לכן "לעולם היא שיחתי", מפני שלעולם בא שאלת "מה". %break %H גדלותו של האדם היא לפי עבודתו %break הנה איתא, רבי יוסי אומר, "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בהר סיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו, אמרה תורה "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". נסתלקה שכינה ממנו, אמרה תורה "במשוך היובל המה יעלו בהר". %break וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהוא נטוי, אמרה תורה "וישלחו מן המחנה כל צרוע", הוגללו הפרוכת, הותרו זבין והמצורעים ליכנס שם (תענית כ"א ע"ב). %break ולהבין את זה על דרך המוסר, יש לפרש ענין "מקום", היינו הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ברוך המקום". "צאן", פירושו מלשון יציאה. "בקר", הוא מלשון מבקר. "יעלו", פירושו עליה בדרגה. %break והביאור הוא כי זה ידוע, שרק "לפום צערא אגרא", שהכוונה היא שאין האדם יכול לקבל את מתנותיו של הקדוש ברוך הוא, מטרם שהוא מסגל את מעשיו שיהיו לשם שמים. %break וזה ידוע כי בזמן התגלות אור ה', זאת אומרת בזמן שהקדוש ברוך הוא מאיר לאדם, ונותן לו התעוררות בתורה ועבודה, אז אין מקום לבחירה, כי התענוג מכריח האדם להיות עוסק בדבר שהוא מרגיש בו תענוג. ומשום זה אין בזמן ההוא מקום לבחירה. %break וממילא אז אין הוא מחויב להיות מאמין בה' עד כדי כך, ולהגיד שבלי אמונה לא יעשה את הדבר, כי המחייב להדבר, יש לו כבר גורם אחר שהוא התענוג. %break וזה נקרא שלא לשמה, מטעם שלא האמונה היא הגורם לאותו מעשה, אלא התענוג, הוא הקובע אצלו והוא המניע אותו לפעול להרבות במעשים טובים. %break לכן הגם בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו התעוררות גדולה לתורה ועבודה, אבל מזה אין הוא יכול להתעלות במדרגה של אמת. כי "אמת קנה", %break שצריכין לקנות את מדרגת האמת. ורק על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה זוכים לעלות במדרגת האמת, בכל פעם למדרגה יותר גדולה. וזה פירוש, "הכל לפי רוב המעשה". %break ובזה יש להבין "לא מקומו של אדם מכבדו". פירוש, לא בשביל זה אם האדם זכה לאיזו התעוררות, נמצא שהמקום ברוך הוא כיבד אותו, בזה נעשה האדם מכובד. %break כי אתערותא שבאה מלמעלה סופה להסתלק ממנו, משום שחסר עדיין לאדם את ההכשרה, שיהא ראוי לקבל לשם שמים ולא לשם תענוג עצמו. %break "אלא האדם מכבד את מקומו", שדוקא על ידי זה, בזמן שהאדם נותן יגיעה בזמן הבחירה, ורוצה לכבד את מקומו, היינו המקום ברוך הוא, רק אז נעשה האדם מכובד. %break שענינו הוא, שהאדם נעשה על ידי עבודתו מרכבה לכסא הכבוד. אבל לא בזמן שבא לו אתערותא דלעילא, שנבחן שהמקום מכבד את האדם, כנ"ל. %page 1623 ומביא ראיה מהר סיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". %break שפירוש ענין היציאות, שהאדם יוצא מהעבודה, הוא מסיבת הביקורת שיש לו על ההשגחה. וצריך אז לעשות בחירה על המצבים האלו. ובזמן ההתעוררות אין שום עליה, %break מסיבה כי אין הוא עושה עכשיו שום כח מצד עצמו, כי עכשיו הוא באתערותא דלעילא. ואין האדם עושה שום יגיעה, שתהיה התעלות למצבים שהוא צריך לעשות עליהם בחירה. %break לכן אמר הכתוב, "במשוך היובל", היינו לאחר הסתלקות השכינה, "המה יעלו בהר". %break שדוקא אחר כך יש מקום שה"מה", היינו המקומות שלא יכול לעמוד עליהם בנסיון, ולא היה יכול להכנס להקדושה, יש לו עכשיו מקום שיכול להתגבר עליהם, כי יש לו מקום לעשות בחירה. %break ובזה תתבאר הראיה שהביא מאהל מועד, "הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעים ליכנס שם". ופרש רש"י, הוגללו הפרוכת, שהיו נגללין בשעת נסיעתן. שענין מצורע הוא שבא על לשון הרע. ועל דרך המוסר, נקרא "לשון הרע", מי שמדבר לשון הרע על ההשגחה. %break וכמו כן "זבין" על דרך המוסר, הוא על דרך שאמרו "בור סוד שאינו מאבד טיפה", שהכוונה שכל זמן לא גילה את שיעור היגיעה, מה שהוא צריך ליתן, אז כל כמה שהוא מקבל על עצמו את העול תורה, תיכף הוא שוכח וחוזר לסורו. %break נמצא כל טיפה של יראת שמים שהוא מקבל על עצמו זב ממנו. מה שאין כן לאחר שזוכה לאמונה בקביעות, אז הוא נקרא "בור סוד שאינו מאבד טיפה". %break לבו של אדם נקרא "בור", "סוד" הוא בחינת יסד, מלשון "כי כן יסד המלך" (ופירש רש"י, לשון יסוד, כן תקן וצוה). %break כי בזמן שלבו של אדם מתוקן עם היסוד של האמונה, שכל מה שהוא רוצה הוא מסיבת "כי כן יסד המלך", מלכו של עולם, אז נקרא הלב, "בור סוד שאינו מאבד טיפה" של יראת שמים. %break ונקרא טיפה משום שמטיפה זאת נברא האדם, כי בחינת "אתם קרויין אדם" הכוונה היא, מי שיש לו יראת שמים, כמו שכתוב "את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור" (ברכות ו' ע"ב). %break ודוקא בזמן שהוגללו הפרוכת, אז הותרו זבין ומצורעים ליכנס שם. הכוונה שאז ניתנה להם שעת הכושר, כי דווקא בזמן ההסתר אז יש מקום לעבודה, שהאדם יוכל לעשות בחירה ולקבל עליו עול מלכות שמים בקביעות, לזכות לבחינת "בור סוד שאינו מאבד טיפה". %break היוצא מכל הנ"ל, שרק האדם בכוח עצמו מוכרח לעבוד בכדי לעשות בחירה. ואחר כך הקדוש ברוך הוא נותן לו כל מה שהיה בכוונת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break %H מהו עמלק שצריכים למחות זכרו %break "רשעים נדמה להם כחוט השערה" (סוכה נ"ב), היינו שמראים להם שאין לעמלק כל כך כח, שלא יכולים לנצח אותו. %break "וצדיקים - כהר גבוה", היות שהם בעלי כח, בזה שרוצים להיות צדיקים ולעבוד כך לתועלת ה', לכן נותנים להם כל פעם יותר רע, בכדי להתגבר עליו ולהכניסו לקדושה. כלומר שכל פעם הם לוקחים תועלת עצמם, ובמקום תועלת עצמם הם עובדים לתועלת ה'. %break על דרך משל, בזמן שנכנסו בעבודה היו מרגישים באכילה ושתיה וכדומה עשרה גרם תענוג, ועל זה היה להם יכולת לוותר. %break אחר כך נותנים להם טעם בתענוגים הגשמיים חמשה עשר גרם תענוג, אז מתחילה כבר עבודה חדשה, והם כשלעצמם מרגישים שהם נעשים יותר גרועים, היינו שנאבד להם כח התגברות, היות שהם רואים שעכשיו נעשה עבודת התגברות יותר. %page 1624 אז צריכים לומר שזה אינו אמת, אלא מקודם היו מרגישים טעם של עשרה גרם והיו מתגברים, ועכשיו על חמשה עשר גרם לא יכולים להתגבר. %break ואחר כך על ידי עבודה ותפילה כבר יכולים להתגבר על חמשה עשר גרם, נותנים להם טעם בגשמיות של עשרים גרם תענוג, ורואים שאינם יכולים להתגבר. %break וכשהם מסתכלים אחורה, הם שואלים לעצמם מדוע מקודם היו יכולים להתגבר על שינה ושאר דברים, ועתה הם רואים שנעשו יותר גרועים מאז. %break וגם כן צריך להבין שזה אינו אמת, אלא מקודם שהיו מרגישים עשרה גרם, היה להם יכולת להתגבר, ועתה שנותנים להם טעם של עשרים גרם תענוג, בטח שעוד לא יכולים להתגבר. %break כי אף פעם לא היה להם עבודה לוותר על טעם של עשרים גרם, כי אפילו כל החיים שלהם לא היו שווים בעיניהם אלא כמו עשרה גרם תענוג, ועכשיו הם מרגישים שלחיות חיים, זה שווה יותר מעשרה גרם, וממילא קשה להם המסירות נפש ממה שהיה לפני זה. %break %H טנת"א %break "טעמים", היינו מי שרוצה לטעום טעם בחיים, אז הוא צריך לשים לב לנקודה שבלב שלו. %break שלכל אדם יש נקודה שבלב, אלא שהיא לא מאירה, שהיא כמו נקודה שחורה. כי הנקודה שבלב היא בחינת נפש דקדושה, שטבעה הוא כלי דהשפעה. %break אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר. וזה נקרא "נקודות". %break והעצה שתעלה את חשיבותה ויעשה את חשיבותה כמו תגין, היינו כמו "תג על ראשו". זאת אומרת במקום שהיה מקודם בבחינת עפר, שיעלה את חשיבותה כמו כתר על ראשו. %break ואז הנפש דקדושה מתפשטת באותיות, היינו בהגוף, שהגוף נקרא "אותיות", כידוע. היינו שהקדושה מתפשטת מבחינת כח לבחינת פועל, המכונה אותיות וגוף. %break %H ומצא חן ושכל טוב %break "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם" (משלי ג'). ויש להבין מהו ענין למצוא חן בעיני ה', היינו לעשות מעשים, שעל ידי המעשים יוכשרו מעשי אדם בעיני ה'. איך אדם שהוא בעל חסרון יכול לעשות מעשים שלמים. לכן אנו מבקשים לנשיאת חן. %break וענין חן כמו שאמרו חז"ל "כיצד מרקדין לפני הכלה, בית הלל אומרים... לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן" (כתובות ט"ז ע"ב), או כמו שאמרו חז"ל אצל אסתר "אסתר, ירקרוקת היתה" (מגילה ט"ו ע"א), "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". %break נמצא, זה שאנו מבקשים למצוא חן, הוא משום שמבחינת המעשים אין לנו לומר, שנוכל לעשות מעשים שלמים, לכן מבקשים למצוא חן. %page 1625 %H שומע תפילה %break "שומע תפילה". מקשים העולם מדוע כתוב תפילה כלשון יחיד, הלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילות, כמו שכתוב, "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". %break ויש לפרש, שאין לנו להתפלל אלא תפילה אחת, שהיא לאוקמא שכינתא מעפרא, שעל ידי זה יבואו כל הישועות. %break %H דגים - ענין דאגות %break דגים הוא ענין דאגות על רוחניות, היינו חסרונות. ובשבת שהכל מקבל תיקון, נמצא שהדאגות נעשות בחינת מאכל. ובמצרים היה הדאגות חינם, היינו בלי מצוות. %break אם הדאגות הן על קבלה עצמית, אז הגוף דואג ואין צריכים לעבודה יתירה. מה שאין כן לדאוג מטעם מצוה, אז אין הגוף נותן לדאוג. %break %H ברכת תורה %break "ברכת תורה" פירושה, שהגוף מחייב אותו לברך. היינו הגוף שהבורא ברא אותו בטבע שאם הוא מקבל טובות ממישהו, אזי הוא מברך אותו. וזה נקרא ברכת המזון מדאורייתא. %break "אינו מצוה", היינו הגוף אינו מחייב אותו לברך, כיון שהוא מרגיש שחסרים לו עוד כמה דברים, מה שהשני היה יכול לתת לו, ואינו נותן לו. אז הגוף אומר שעוד אינו שבע רצון ממנו, %break שאינו יכול לומר שהוא טוב ומטיב, הלא חסרים לי כמה דברים ומדוע הוא לא נותן לי. ומכל מקום הוא מחמיר על עצמו ומברך. נמצא, שהוא "אינו מצוה ועושה". %break %H כל שרוח הבריות נוחה הימנו (א') %break "כל שרוח הבריות נוחה הימנו". והקשה, הלא מצינו אצל הגדולים המפורסמים ביותר שהיתה להם מחלוקת, אם כן אין רוח הבריות נוחה הימנו. ותירץ, שלא אמרו, כל שהבריות, אלא "רוח הבריות", %break שהכוונה, שרק הגופים הם במחלוקות, זאת אומרת שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן הרוח של הבריות, הוא כבר רוחניות. %break ונוחה הימנו, שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור, ורק שעדיין לא הלביש את הרוח שלהם, לכן עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע שהצדיק ממשיך. %break %H ענין ב' עדים %break הס"ם מבקש דין על ישראל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו שיביאו עדים, אז הוא מביא עמו השמש, הלך להביא את הלבנה, והוא אחריה, והוא עולה למקום שנאמר בו, "במופלא ממך אל תדרוש". %page 1626 ענין שמש הוא בחינת תורה, והלבנה היא בחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break ובמלכות יש ב' זמנים: א) זמן הקטנות, שאין לה רק נקודת הכתר ואור המלכות. וכשהיא בבחינת קטנות היא עולה לכתר, שאז אין להסטרא אחרא שום אחיזה במלכות, כי בלמעלה מהדעת אין שום אחיזה לחיצונים. %break נמצא כשהוא רוצה לקטרג על ישראל ומביא עמו את השמש, שהוא בחינת תורה, אין לו עדים, כי אין עדים אלא שניים, שהם בחינת תורה ובחינת מצוה. ושלימות נקרא שיש ב' דברים תורה ומצוות. %break מה שאין כן אם הם דבוקים בבחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא עביות דכתר, אז אין להסטרא אחרא במה להתאחז בישראל. %break %H נשיאת כפים %break כתוב "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'". וכמו כן תפילה גם כן בהרמת ידים, כמו שכתוב "והיה כאשר ירים משה את ידיו וגבר ישראל". %break הרמת ידים נקרא בחינת הכנעה, כי בזמן שהאדם רואה, שאין הוא מצליח להשיג את מה שהוא רוצה, אז הוא מרים את הידים ואומר, שכאן הוא לא מסוגל להשיג שום דבר עם הידים שלו. %break לכן כשמתפלל לה', צריך להרים את הידים, כמו שכתוב (תהלים ס"ג, ה') "בשמך אשא כפי", שרק הבורא יכול לעזור לו. %break וכמו כן בברכה, גם כן נושא את הידים ומברך את ה', על כל מה שנתן לו. כי מצידו איננו מוכשר לשום דבר, שרק הבורא נתן לו, וממילא הוא נותן תודה לה', על כל מה שנתן לו. %break %H עבדו ה' בשמחה %break הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. %break לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. %break וכאן מתפתחות ב' הבחינות: א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. %break ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל. %break וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח. %page 1627 %H בחינת אשה ובנים בתורה %break אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא לתכשיטי אשה. ופרש רש"י, שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן (כתובות דף נ"ט ע"ב). %break ימים טובים מרמז על עליות העולמות, שכל אחד ואחד עולה בדרגה, ועולה קצת למעלה מהמצב שבו הוא נמצא. זהו הזמן שכל אחד ואחד בודק לעצמו את הסיבה, שבשבילה הוא מקבל על עצמו מלכות שמים, הנקראת "אשה". %break ומביא כאן ג' גורמים, כלומר שיש להבחין בג' סיבות שהן גורמות לו לקבל על עצמו עול מלכות שמים: %break א. יופי. שיופי, אמר זצ"ל, הוא בחינת חכמה, כלומר שעל ידי זה שיקבל על עצמו מלכות שמים, הוא יזכה אחר כך למאור תורה. נמצא שהאור תורה, המכונה חכמה או יופי, זהו הגורם שיקבל עליו עול מלכות שמים. %break ב. לבנים. כלומר שהוא מקבל עול מלכות שמים, כדי שיזכה לפריה ורביה בתורה. וזה גם כן נקרא "יחוס", כלומר שבזמן שלומד תורה הוא רוצה ליחס התורה להבורא. %break וזה נקרא יחוס, שפירושו, שעל ידי עול מלכות שמים יהיה כח בידו ליחס התורה להבורא. היינו שבזמן לימוד התורה יהיה לו הכח, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break לפי זה יש לפרש, "אין אשה אלא לבנים", כי על ידי מלכות שמים יהיה לו כח להבין, שנקרא בנים, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. מה שאין כן כשחסר מלכות שמים, אי אפשר לכוון בעת לימוד התורה, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break ג. לתכשיטי אשה. כמו שפרש רש"י, שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן. כאן משמע, שהאדם צריך לתורה ומצוות, בכדי שמלכות שמים תהיה אצלו לכבוד, %break שתורה ומצוות נקרא "תכשיטי כלה", שעל ידם רואים שהכלה היא יפה (ויש להבין מהו ההבדל מ"תנו עיניכם ביופי"). %break %H סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה %break "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב). זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, %break כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה. %break סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות. %break ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת. %break %H בניהם של תלמידי חכמים %break אמרו חז"ל "מפני מה בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים, מפני שלא ברכו בתורה תחילה" (נדרים פ"א ע"ב). %page 1628 תלמיד חכם נקרא מי שלומד תורה. "בניהם" נקרא מה שנולד לו אחר הלימוד. ושלא ברכו בתורה תחלה, היינו שלא נותן תודה תחילה, היינו מטרם שהתחיל ללמוד, לא נתן תודה על זה, %break שנתנו לו רצון ללמוד, שכבר על זה צריכים לתת תודה. שעל ידי זה כשלומד ומבין משהו, כבר נותן תודה יותר גדולה. מה שאין כן אם הוא לא נותן תודה, על זה שנתנו לו רצון לבוא לבית הכנסת, נמצא שלא מחשיב את כל הענין. %break %H רגע זה, ורגע שני %break רגע זה נקרא אור פנימי, ורגע שני נקרא אור מקיף. אדם שאין לו סיפוק מההוה מתחיל לחשוב מתי יבוא רגע שני, שאז יהיה לו סיפוק. ובעבודה, זה נקרא דווקא להמשיך אור מקיף פנימה, לעשות תחבולות, שיהיה לו טוב ברגע זה. %break %H גרוע מכולם %break האדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מכולם, משום שהוא מרגיש שלכל האנשים אין החסרונות מה שיש לו, הגם שהוא רואה שהם עוסקים בעבודה פחות ממנו. %break %H ימין, שלמות ואמת %break אם האדם מאמין בגדלות וחשיבות הקדוש ברוך הוא, ומאמין, שבזה שמקיים מצוותיו יתברך יש הנאה להבורא, כי הוא משמש אותו. וזה נוהג בזמן שהאדם מרגיש, שהוא כלפי הבורא כמו קטן לגבי גדול הדור. %break מפני שיש חוק בטבע שקטן מתבטל לגבי הגדול, אז אפילו שרות קטן ביותר שעושה לה', ומאמין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא, שהכל הוא בהשגחה עליונה, %break נמצא שמח ושבע רצון בזה שאפילו לזמן הקטן ביותר יש האפשרות לשמש את המלך. וזה נקרא ימין, שלימות ואמת. %break %H אמונתנו בספרים וסופרים %break אנשי העיר קנו יהלום וכולם שמחו שקנו יהלום בזול ביותר, ואחד מהם התעורר בשאלה, האם היהלום שקנו הוא אמיתי. %break אבל כל בני העיר אינם מבינים ביהלומים, והלכו מפני זה לאחד סוחר מומחה, שיגיד להם האם היהלום אמיתי או מזויף. ושמחו בתשובתו, שהיהלום אמיתי. %page 1629 ואחד מהם התעורר בשאלה, שהם סומכים על הסוחר, והרי אולי הוא רמאי. אלא הוא בעצמו רוצה ללמוד את המקצוע, ובעצמו להיות מומחה. והוא לומד ומצליח. %break הנמשל: ניתן להאמין את אשר עסקנו בתורה ומצוות הוא שאנחנו סומכים את עצמנו על האמונה, שקבלנו מפי ספרים וסופרים. %break %H הרגשת הזמנים באדם %break כשאדם נהנה מאיזה דבר זה נמשך מבחינת אור פנימי, שהאור מאיר בכלי. כשהאדם נהנה מהעבר, האדם נהנה מהרשימות שנשאר מהאור פנימי. וכשהאדם נהנה ממה שמאיר לו, שהוא עומד לקבל בעתיד, זה נמשך מאור מקיף. %break נמצא שאלו ג' דברים, מדברים מהרגשת הנאה באדם בהווה, באלו ג' כלים, הנקראים עבר, הווה ועתיד. ואין העבר יכול להיות רק שהאור הפנימי קודם, שנקרא הווה. ואחר כך יש עבר, ואחר כך באים להנות מהעתיד. %break נמצא אור המאיר בהווה נמשך מאור פנימי, ואור מעבר הוא נקרא על רשימות שנשאר מהעבר. והאור העתיד, נקרא מקיף ונקרא אור הבטחון, כלומר כמה שמאיר לו הבטחון שיש, בשיעור זה הוא יכול להנות. ואור מקיף נקרא אור של גמר התיקון. %break %H בחינת שבת %break תוספת שבת - בדבר טוב מוסיפים מלפניו ומאחריו. מה שאין כן בדבר רע, מסתפקים כמו שהוא, היינו אין נותנים הוספות, אלא שבוחרים את הרע במיעוטו. %break והיות ששבת הוא דבר טוב, לכן יש תוספת שבת מלפניו ומלאחריו. ומהו הטוב של שבת, אמר הכתוב "טוב להודות לה'". אם אדם יכול לתת תודה לה', נקרא זה שבת. %break ולפי זה, אם באמצע השבוע האדם יכול לתת תודה לה', אז האדם בבחינת שבת, כמו שאמרו חז"ל "תלמיד חכם הוא בחינת שבת". זאת אומרת אם הוא יכול לתת תודה לה', זה נקרא בחינת שבת. %break %H אלקים עשה שיראו מלפניו %break "אלקים עשה שיראו מלפניו", כי אחרת אין דרישה להמשכת האורות. וזה ענין דלת, שצריכים לסגור, בכדי שלא יכנסו אורחים בלתי קרואים, ולעשות דלת כזו קשה מאוד! %break %H הקול קול יעקב והידיים ידי עשו %break חז"ל אמרו, שעשו עמד לקבל את ברכת יצחק, מטעם שלא היה כלים ליעקב, אבל כשקיבל יעקב ידי עשו, היינו כלים דקבלה של עשו, ואמרו בקולו של יעקב, היה זה תיקון, ולא הכירו על ידי התיקון, שעשה יעקב, שכבר יש לו כלים דקבלה על ידי התכללות. %page 1630 "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו". ולא הכירו, היות שיעקב הוא בחינת איש חלק, שאין לו שום חסרונות. לכן אין לו שום כלים לקבל את הברכות, כי אין אור בלי כלי. %break "ורבקה שומעת". ונתנה לו עצה, היינו שיקח בהשאלה את לבוש השעיר, רק בכדי שיהיו לו כלים לקבל הברכות, ואחר כך תיכף להחזירו. %break %H תשועת עולמים %break תשועת עולמים - עולם הזה הוא בהווה, ועולם הבא בעתיד. בתוך הדעת הוא בהווה. למעלה מהדעת נקרא בעתיד, שהוא מאמין מה שיהיה לו אחר כך כאילו שיש לו עכשיו. %break %H שמחם בבנין שלם (א') %break "שמחם בבנין שלם", ויש להבין, מהו הפירוש בנין שאינו שלם. הלא בנין שאינו שלם אינו ראוי לכלום. ויש לפרש, בזמן דקדושה הוא בנין שאדם בונה בלבו מקום להשרות שם קדושה. כי יש בלב האדם ב' כוחות, דיצר הטוב ודיצר הרע. %break ובנין שאינו שלם, הכוונה שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, שהוא בחינת כלים דהשפעה. ובנין שלם נקרא שיכול לעבוד את העבודת ה' גם ביצר הרע, כמו שדרשו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד ע"א). %break %H שאלות בעבודה %break מדוע על עבודה גשמית, לאחר שנה שלמה שהוא עובד, אין האדם שואל לעצמו מה הרווחתי בשנה זאת. וברוחניות, האדם כן שואל, מה הרויח בשנה זאת שחלפה. האם השאלה מה שהרויח באה מצד הקדושה או מצד הסטרא אחרא. %break ידוע שעולם הזה נקרא עולם השקר. לכן על שקר לא שייך לומר מה הוא הרויח, כלומר, שיגיד שהיה כדאי עבודה זו. מה שאין כן ברוחניות שהיא אמת, כל פעם באה שאלה מצד הקדושה, לעורר אותו שידע מה שירוויח, בכדי לתקן. %break רואים אנו, שאם אדם עשה איזה עסק שכוונתו להרויח ממנו, כלומר מה שהוא צריך להרוויח מהעסק, הוא כן עושה חשבון. ואם לא משתלם, הוא מחליף את העסק לעסק אחר, %break היות שהרווחים שהוא רוצה עומדים לנגד עיניו. ובזה הוא לא מרמה את עצמו, היינו אם זה השכר שהוא רוצה, היינו כסף או כבוד, על זה האדם מודד עצמו. %break מה שאין כן כל כללות החיים הגשמיים שמותרים, שבאופן כללי, כל התענוגים הם בחינת שקר, לכן אין לשאול מה יש לו מזה שהרויח כסף או כבוד, היות שזה ניתן לכתחילה שיהיה שקר. %page 1631 אלא שזה נקרא "שקר המועיל", כלומר מטרם שהאדם מסוגל ללכת בדרך הרוחניות, מאין יקח חיים, לכן נותנים לו חיים הנקרא "שקר". %break %H כלי מחזיק ברכה %break בענין כלי המחזיק ברכה, שברכה נקראת האור, ושלום נקרא הכלי, שנעשה שלום על ידי זה שרוצה להשפיע. וזה בא על ידי האור. נמצא, מי בא קודם, האור או הברכה. %break תשובה: האור. וכשהאור בא צריכים לחשוב מקודם על תקון הכלי. נמצא שהאור מקודם בא לצורך הכלי, ואחר כך לצורך האור. %break %H אני ואין %break "אני" היינו הרצון שלנו. "אין" הוא ביטול הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא לקבל הנקרא נוקבא. הרצון של הבורא יתברך הוא להשפיע. נמצא, בזמן שהאדם מבטל את ה"אני", נעשה מצורף "אני" ו"אין". %break לרמז שהעבודה שלנו לעשות מ"אני" "אין", כלומר מהרצון של נוקבא יהיה רצון להשפיע. אבל בלי רצון אין שום דבר. %break %H כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה %break "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", כי בכל העבירות יש סך הכל עבירה אחת, היינו תאוה. אבל אין בהן גאוה, כי אין אדם מתגאה, בזה שלא יכול להתגבר על התאוה. %break מה שאין כן כעס, מלבד זה שנהנה מהתאוה של כעס, הוא עוד מתגאה בזה שכועס, שהוא יודע שהצדק עמו, אחרת איך הוא יכול להתגאות. %break נמצא שיש כאן ב' עבירות: א. תאוה מזה שנהנה, ב. מזה שמתגאה. "וכל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ונשמתו מסתלקת". (זהר תצוה דף כ"א אות נ"ה). %break %H בקשה לעזרה %break בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה. %break ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו. כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון. %page 1632 ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול מהתיקון של העונש. %break וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון. %break וכשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו את העונש, נמצא כאילו האדם מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. ושאל, איך האדם יכול לבקש מה', שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם. %break ותירץ, שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש. %break %H ימין ושמאל %break זווג להחיות העולמות, זווג דלא פסיק, שהוא חסדים מכוסים. זווג להולדת נשמות, זווג פסיק, שהוא בחינת חכמה. מימין יכולים לחיות אבל לא להוליד. מה שאין כן שמאל, חכמה, הנקרא חסרון, יכולים להוליד מצב ב'. %break מה שאין כן חפץ חסד, שמח בחלקו, חיים יש לו, אבל לא להוליד, מטעם כי טוב לו כך, ולמה שירצה למצב אחר. %break יחוד (זווג) להחיות העולמות זהו יחוד תמידי והוא נותן חיים. יחוד להולדת נשמות זהו יחוד דפסיק, היינו לא תמידי. וצריכים לעסוק ביחוד בשניהם. %break ודוגמא גשמית היא, שכדי לחיות אין שייך לומר, מתי לא צריכים לחיות, שזה בא מבחינת כי חפץ חסד השמח בחלקו. מה שאין כן להוליד, שלא תמיד צריכים לעסוק בזה. כי להוליד מצב חדש הוא דווקא על ידי חסרון, ולא תמיד האדם צריך לעסוק בחסרונות. %break %H שכר ועונש %break בבחינת עבודה משתמשים שכר ועונש בעולם הזה, ובבחינת עולם הבא לא משתמשים, הגם שישנו. מה שאין כן בבחינת הכלל משתמשים בעיקר שכר ועונש בעולם הבא, ולא משכר ועונש בעולם הזה. %break כי שכר נקרא תענוג, ועונש נקרא יסורים. ובבחינת הכלל, שעובדים לתועלת עצמם אז משתמשים בשכר ועונש של עולם הבא, מטעם שרק בעולם הבא הם ירגישו את התענוג מקיום תורה ומצוות, והיסורים מזה שלא קיימו תורה ומצוות. %break מה שאין כן בעולם הזה, אין הם מרגישים תענוגים ויסורים מקיום תורה ומצוות, או להיפך. לכן הם צריכים להשתמש רק מבחינת עולם הבא. %break מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הפרט, הם מרגישים עונש, אם אין להם אמונה בה', %break היינו יסורים מזה שאין להם אמונה. ויש להם תענוג, היינו שכר, בזה שיש להם היכולת להאמין, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה נקרא שכר ועונש בבחינת העולם הזה. %page 1633 %H אתם נצבים היום (א') %break "אתם נצבים היום כלכם". מלמד שכינסם... להכניסם בברית (רש"י). "כלכם" פירושו, שכולם נכנסו בערבות ("אור החיים" הקדוש). %break מקשים, מדוע מתחיל ברבים "כלכם", ואחר כך לשון יחיד "כל איש ישראל". הכונה, "כלכם", נכנס בכל איש ישראל, היינו שכל איש ישראל יהא כלול מכלכם, %break כמו שכתוב "ויחן העם תחת ההר", כאיש אחד בלב אחד. היינו שיש אהבת ישראל, אז יכולים להצליח, כמו שכתוב "חבור עצבים אפרים הנח לו". %break האדם הוא עולם קטן והוא נכלל מכל העולם. וצריך להגיע לדרגת יחיד, כמו שכתוב "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב). %break לכן כשהאדם מכניס את כל הפרטים "ראשיכם ושבטיכם", שכולם צריכים להכנס בברית, היינו להגיע, שיהיה עובד ה' "בכל לבבך - בשני יצריך". כלומר שאפילו הבחינות השפלות שבאדם, גם כן צריכות לקבל תיקון. %break "למען הקים אֹתךָ היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלקים". כלומר שהאדם יבוא לידי השגה זאת, שהוא נמצא ברשות היחיד. %break %H שהכל נהיה בדברו %break על ברכת "שהכל נהיה בדברו" הדין, שאם היה לו לאדם הפסק, צריך לברך פעם שניה. %break יש לפרש, על שאר ברכות הנהנין, אף על פי שהיה לו הפסק הוא עוד יכול לברך, משום שיש לו על מה לברך בתוך הדעת. מה שאין כן "שהכל נהיה בדברו", היינו הן מה שטוב לו ומה שרע לו, %break "שהכל נהיה בדברו", היינו כמו שכתוב, "וברוח פיו כל צבאם", היינו על הרצון דלהטיב לנבראיו, זה יכול להיות רק למעלה מהדעת. וכשהבנין הוא למעלה מהדעת, ועל הפסק כלשהו מוכרחים להתחיל העבודה מחדש. ולכן צריכים לברך פעם שנית. %break %H סור מרע ועשה טוב (ב') %break אם האדם רוצה להיות "סור מרע", אינו צריך לעשות שום פעולות בכדי להסיר מעצמו את הרע. כי יש כלל בטבע, שאין האדם יכול לסבול דבר רע בעצמו. %break אלא בה בעת שהאדם בא לידי הכרה, שדבר זה הוא מזיק ורע לו, שמדבר זה הוא יכול לאבד את החיים שלו, תיכף הוא יסור ממנו ומרחיק את עצמו כמטחווי קשת. נמצא, שלהרחיק את עצמו מדבר רע בא לו בלי עבודה. %break אלא העבודה היא לבוא לידי הכרה, שדבר זה הוא באמת מזיק, עד כדי כך שלא יכול להמשיך איתו בחיים שלו. ובכדי להגיע לזה צריכים "טוב", שעל ידי זה שהאדם עוסק בתורה ומצוות, %break ורוצה להגיע לשלימות החיים הרוחניים, אז הוא יכול לבוא לידי הכרת הרע. וכשהגיע להכרה הזאת, ממילא הוא מתרחק אז מהרע. וזה פירוש "עשה טוב". %page 1634 %H הוי המחכים ליום ה' %break "הוי המחכים ליום ה', חושך הוא ולא אור. משל לתרנגול ועטלף, ששניהם היו מצפים לאור היום. אמר לו התרנגול לעטלף, בשלמא שאני מצפה, שאורה שלי" (בגמרא, סנהדרין צ"ח ע"א). %break פירוש שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מה הוא מרויח מאור השמש. %break וצריך להבין: א. איזו שייכות יש לעינים, להסתכלות באור ה'. לאור השמש מבינים שצריכים עינים, אבל איזה קשר יש לזה לאור ה', עד שהפסוק מכנה "יום ה'", שמשמע שלמי שאין לו עינים, נשאר בחושך מאור ה'. %break ב. מהו יום ה' ומהו ליל ה'. איזה הפרש יש ביניהם. בשלמא עינו של אדם מבחינה בזריחת השמש, אבל יום ה' במה מבחינים. והענין הוא, שלגבי ה' יתברך אנו מבחינים יום ולילה בגילוי והסתרה. יום ה' נקרא גילוי פנים, היינו שהדבר ברור הוא אצלו כיום. %break וכמו שדרשו חז"ל על פסוק "לאור יום יקום רוצח וקטל עני ואביון, ובלילה יהיה כגנב" - הגמרא דורשת הא מדקאמר [הרי ממה שאמר] ובלילה יהיה כגנב, אלמא [מכאן] אור יממא [יום] הוא, ומשום התם [שם] הכי קאמר [כך אמר, זו כוונתו]: %break אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי [אם ברור לך הדבר כאור שבא לרצוח נפשות] הרי רוצח הוא גנב זה, וניתן להצילו בנפשו. ואי מספקא לך מילתא כליליא [ואם מסופק לך הדבר כלילה] יהי בעיניך כגנב בלבד ולא כרוצח ולא ניתן להצילו בנפשו. (פסחים ב' ע"א). %break נמצא שיום, היינו שיש לו בחינת גילוי פנים, שפני ה' מגולה, היינו שה' יתברך מגלה לו פנים בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל תיכף נענה על תפילתו, ויש לו עושר ובנים ונחת. ובכל מקום שהוא פונה הוא מצליח. %break ולילה נקרא הסתרת פנים, שחס ושלום יש לו ספיקות ומחשבות זרות לענין ההשגחה, שההסתרות מביאות לו ספיקות וכו'. וזה נקרא בחינת לילה. %break ומי שמצפה לאור ה', היינו שיש לו הרגשה וידיעה ודאית בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שהבורא יתברך משגיח על הבריאה עם השם של טוב ומטיב, %break ומה שהוא לא מרגיש בראיה ממשית את ההשגחה גלויה הוא לטובתו, שהוא על דרך התיקון, כדי שלא יפגום באור ה' עם הכלי קבלה שיש בו, שהם עושים הפירוד. %break לכן עליו מוטל לעבוד עבודה רבה, עד שיהפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ועל ידי ההתמדה נעשה באדם טבע שני. %break וכמו שהיה לו מקודם טבע איך לקבל לעצמו, אפילו בזמן שעושה משהו בדברים של השפעה, הוא מטעם שעל ידי מעשה של השפעה, יקבל איזו תמורה. %break זאת אומרת שאי אפשר לעשות שום דבר, בלי שיקבל איזו תמורה לתועלת עצמו, וכל הנאה שמקבל, הוא נעשה על ידי זה נפרד מדביקות ה' יתברך, כי הדביקות נמדדת לפי השתוות הצורה. %break ואנו צריכים לומר, מה שהבורא יתברך רוצה להיטיב היינו להשפיע, אין זה מטעם חסרון אלא זה נבחן כמו "שחוק", כי שחוק אינו נחשב לחסרון. כמו שאמרו חז"ל, שהמטרוניתא שאלה, %break מה הקדוש ברוך הוא עושה לאחר שברא את העולם, והתשובה הסופית מביאה הגמרא, שהקדוש ברוך הוא יושב ושוחק עם לויתן (עבודה זרה ג' ע"ב). %break לויתן פירושו חיבור (מלשון "כמער איש ולויות"), היינו שתכלית חיבור הבורא עם הנבראים, היא רק בחינת שחוק ולא ענין רצון של חסרון. %break %H מהי אמת %break על פי רוב נקבע היופי, מה שהרבים קבעו, שזה יפה וזה לא יפה, בלבושים וברהיטי בית. אנו רואים שכל דור מבטל את ציור היופי של דור הקודם. למשל בדור הקודם היו יודעים שרהיטי בית צריכים להיות מעץ, וחרוט על העץ מיני ציורים. %page 1635 וכיום הארונות שעושים בבית הם ארונות קיר, מה שהיו לפני כמה דורות בירושלים, שאנו רואים בדירות הישנות שיש שם ארוני קיר. רק היום עושים את ארונות קיר יותר יפה מאז. %break אבל מי יכול לומר מה זה באמת יפה. על כך אי אפשר לתת תשובה והגדרה, אלא כל מה שהרבים מסכימים שזה יפה, אז כולם הולכים לפי הדוגמא הזאת. לכן כל פעם יש מודה חדשה, היינו דוגמאות חדשות. %break נמצא לפי זה, כל מה שהרבים מחשיבים זה נקרא יופי, והולכים בדרך זה, נקרא מלבושי כבוד. ומה שהוא מכובד בעיני הבריות, על זה יכולים לתת יגיעה, בכדי להשיג אותו. %break לכן ברוחניות, הנקרא בעל מנת להשפיע, שזה אינו מכובד בעיני הבריות, שהרבים לא מחשיבים רוחניות, לכן קשה לעבוד ולתת יגיעה, בכדי להשיג דברים רוחניים. וגם כאן נשאלת השאלה מהי האמת, אם זה חשוב או לא. %break על זה באה התשובה, אמנם הרוחניות חשובה מאוד, אלא כדי שלא יקלקלו את הדברים רוחניים נעשה תיקון, שלא רואים מי שיחשיב אותה. ורק האדם בעצמו צריך להאמין, שיש שם חשיבות גדולה, להיות לרואי פני המלך. %break נמצא שבאמת הוא חשוב מאד ומכובד מאד, אלא ניתן על דרך תיקון, שהנבראים לא יראו את החשיבות שבדבר. %break לכן אין על זה הסכמה מרבים. לכן הרוחניות נקרא שהיא בעפרא, שפירושו, שלא יכול להיות יותר מבוזה מעפר. לכן יוצא שבפנימיות הוא באמת חשוב ומכובד, רק מבחוץ נראה שהוא בחינת עפר. %break מה שאין כן בגשמיות, בחיצוניות נותנים צורה אחרת, מה שנקרא יופי, וכל פעם מכבדים דברים. ובפנימיות, היינו אליבא דאמת, הכל שקר, אלא רק הבריות קבעו שזה יופי. %break וכל פעם הם מתחרטים ואומרים על דבר אחר שהוא יפה, ועל הצורה הקודמת שהיא לא יפה. ובאמת בפנימיות אין שום יופי אלא הכל שקר, אלא לפי דעת הרבים הם אומרים שזה חשוב, והם אומרים שזה לא חשוב. אבל ביסודה הכל שקר, מה שאין כן ברוחניות. %break %H סדר העבודה %break מתחילה מוטל על האדם להאמין למעלה מהדעת, שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ברא נבראיו, והטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה. %break וזה מסיבה כי רק זהו הכלי לקבל הנאה, כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק. ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות, מסיבת הכלי דלהנות נקרא חמדה, השתוקקות וכדומה. %break אבל זה צריך להיות למעלה מהדעת, כי כשהוא מסתכל תוך הדעת, אין הוא מוצא את השגחתו יתברך על העולם בבחינת טוב ומטיב, אלא להיפך. לכן אומרים, שצריך להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא. %break ואליבא דאמת אם הנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, מדוע לא מורגש זה בתוך הדעת. למדנו, שהוא מסיבת תיקון של נהמא דכסופא [לחם בזיון], לכן כל זמן שאין לנבראים את הכלים דהשפעה, אין הם יכולים לראות אור אלא נשארים בחושך. %break וכשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, %page 1636 והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. %break נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. %break והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, %break המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל. %break %H השכר תמורת עבודה ברוחניות %break באופן כללי יש להבחין בעולם ג' דברים: א. הבורא. ב. הנבראים. %break ג. הטוב ועונג מה שהבורא נותן לנבראים. ומבחינה זו אנו מבחינים עולם אין סוף ממלא כל המציאות, אין שם ראש וסוף. וכאן אין עוד מקום לעבודה, כי אין מה להוסיף. %break המקבל הראשון, המכונה מלכות, חשקה בהשתוות הצורה, אמרה שלא רוצה לקבל באופן כזה, שהיא תהיה המקבלת. ונעשה צמצום א', ועל בחינה ד' נעשה ריבוי עולמות והפרצופים ונשמות ומלאכים. %break כלומר שמבחינה ד' נעשו שורש לכל הקלקולים ומקום לתיקונים, מה שלא היה מטרם שיצאה בחינה ד', היינו שהמלכות, המכונה מקבל, לא רצתה לקבל על בחינתה. %break והיות שהכלי קבלה החדשים, המכונה בעל מנת להשפיע, מתיחסים להנברא, לכן זה הולך באיטיות. היות שהולכים נגד הטבע, כלומר נגד הרצון לקבל, שיצא מהבורא, שהתחתון כן יקבל. לכן הרצון הבא מצד הבורא, ועם רצון הזה כולם רוצים להשתמש. %break היינו, עם הרצון להשפיע, זהו כל העבודה שלנו, שאנחנו צריכים ללכת נגד הטבע, מה שהבורא ברא. וגמר התיקון נקרא בזמן שהרצון לקבל הכללי יתוקן בעל מנת להשפיע, אז אין כבר עבודה. %break נמצא שיש רק ד' בחינות: א. בורא. %break ב. נבראים. ג. המתנה שהבורא נותן להנבראים. ד. הנבראים רוצים לתת להבורא. %break נמצא היגיעה היא מפני שצריכים לעבוד נגד הטבע. מה שאין כן ברצון לקבל, שבא מצד הטבע, שהוא מצד רצונו להטיב לנבראיו, לכן על זה אין מה לעבוד. אלא עבודה היא רק על הרצון להשפיע. %break %H הבדל בין קדושה לסטרא אחרא %break ההבדל בין הרצון לקבל, הנמצא בקדושה, לרצון לקבל, הנמצא בסטרא אחרא - שבקדושה לא משתמשים רק בחלק הרצון שיכולים לכוון עליו בעל מנת להשפיע. ואילו החלק בעל מנת לקבל לא נמצא בקדושה. %break וממילא אי אפשר לומר שהרצון לקבל בעל מנת לקבל יתוקן, הלא אין לו שום מגע עם הקדושה. ואיך יכולים לתקן דבר שאינו בנמצא אצלו. %page 1637 ובסטרא אחרא, שם ישנו הרצון לקבל בעל מנת לקבל. אבל איך יכולים לתקן, הלא אין שום אור דקדושה יכול להגיע שמה, כי הכלים נתרחקו מהשפע ונבחנים לחלל הפנוי מאור השפע. %break ואיך יכולים לתקן, הלא לתקן את הכלים האלו צריך אור ושפע, כי האורות מתקנים את הכלים, וכאן שאין להם אור, מי יתקנם. %break אי לזאת נברא אדם, שעד י"ג שנים הוא קונה כלים דקבלה, שהם בעל מנת לקבל. אבל כשעוד אין לו אור, הוא קונה כלים, שמפרידים אותו מהקדושה. %break ואחר י"ג שנים, שמתחיל לעבוד עם הנקודה שבלב ומקיים תורה ומצוות על הכונה דעל מנת להשפיע, הוא זוכה לאיזו מדרגה דקדושה. ואז הוא יכול להתחיל לתקן את הכלים, שרכש מהסטרא אחרא. %break %H ענין גלות %break "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. %break תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. %break ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים. %break נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. %break ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". %break נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. %break והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת. %break %H הסתר ונגלה בהשגחתו יתברך %break בכללות העולם השגחתו הוא בהסתר מהכלל. כלומר, שאין העולם מאמינים, שיש השגחה על העולם, אלא חושבים שהכל הולך בלי שום מנהיג, חס ושלום. %break לכן הבורא מנהיג את העולם בשכר ועונש המגולה. כלומר שהנבראים מוכרחים לשמור את חוקי אלקים, הנקראים טבע, אחרת הם נענשים תיכף על המקום. וזה נקרא "שכר ועונש המגולה". %break לדוגמא, הבורא ברא את הנבראים שיהיו ממוזגים מארבעה יסודות, אויר, רוח, מים ועפר. וכולם צריכים להיות מיזוג. %page 1638 ואם האדם עובר על חוקי הטבע ומוסיף, לדוגמא, בחינת חום יותר משהבורא קובע, היינו שנכנס למקום החם ביותר, אז האדם מקבל עונש, מפני שעבר על חוקי הטבע, ומשלם בחיים שלו, שהאדם מת מרוב חום. %break או להיפך, האדם נכנס למקום הקר יותר ממה שנקבע מהטבע, אז העונש שלו הוא משלם עם החיים שלו ומת מקפאון. נמצא שהשכר ועונש מגולה. %break אבל הוא יתברך עדיין מכוסה, שאין הם אומרים שיש מנהיג, כלומר שהם אומרים, שהטבע אינו אלקים וסתם כח בלי הנהגה. %break לכן יוצא שבעולם הגשמי הוא יתברך עצמו בהסתר, ושכר ועונש מגולה בעולם הזה תיכף על המקום, בלי שום רחמנות. אלא מי שעובר על חוקי הטבע, הוא מקבל העונש על המקום. וכן השכר, כששומר על חוקי הטבע, הוא מקבל על המקום. %break %H טעמי תורה %break אוכלים, בכדי שיהיה כח לעבודה, ועובדים, בכדי שיהיה מה לאכול. אוכלים, שיהיה כח לעבוד. וחוזר חלילה. %break ויש להבין, מה הוא העיקר ומה הטפל. זה פשוט, אם שואלים את האדם על מה משתיהן אתה רוצה לוותר, היינו רוצים לתת לך דבר אחד משתיהן, ולא שאתה כורך אחד בשני. %break בודאי שיגיד שהוא מוותר על העבודה ולא על אכילה, כי באכילה, הוא מוצא טעם טוב, מה שאין כן בעבודה הוא מרגיש טעם רע. לכן אם יש ביכולתו לוותר על פעולה אחת, היה מוותר על עבודה והיה בוחר באכילה. %break ויש לפעמים אנשים, שאין להם טעם באכילה, וכל מה שאוכלים הוא מטעם הכרח, שאחרת לא היה להם קיום לגוף ולא יוכלו לעבוד. %break ובשביל מה הם צריכים לעבוד. היות שיש להם סיפוק בעבודה, כי בעבודה הם מרגישים טעם, שרואים שעושים משהו. מה שאין כן באכילה אין להם טעם. וזהו מסיבת מחלה או מחמת זקנה, כמו שאמרו חז"ל "ולא בסבא טעמא". %break כמו כן בעבודת ה', "אכילה" נקרא תורה. ויש שאוכלים בכדי שיהיה להם אחר כך כח לעבוד, ועובדים בכדי שיוכלו לאכול. היינו שיטעמו טעם בתורה. %break ואם הם רואים, שעוד אין להם הבנה בתורה, אז הם צריכים ללמוד תורה בתור סגולה. היינו על ידי כח התורה שיהיה להם כח לעבוד, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". %break נמצא, שהוא אוכל מן התורה, בכדי שיהיה לו כח לעבוד. לפי זה אחר כך עובד, בכדי שיזכה לאכילה, היינו להבין את התורה בבחינת טעמי תורה. %break ואם עדיין לא מוצא בה טעם, אז הוא לומד תורה בכדי שיוכל לעבוד. נמצא שהתורה היא רק אמצעי שיוכל לעבוד, ואילו עבודה היא העיקר. ויש לפעמים שהתורה היא עצם, היינו כשזוכה לטעמי התורה. %break %H אבא ואמא %break "אבא נותן הלובן", הזכר מוריד הכלי קבלה דבחינה ד', הנקרא אהבה עצמית. "אמא נותנת האודם", הנקבה נותנת כלים, אבל הם כלים דהשפעה. %break נמצא שאי אפשר להשיג כלים דהשפעה, מטרם שמחליטים שכלים דקבלה אינם ראויים לשימוש. כלומר שאי אפשר להשיג כלים דהשפעה, שהיא אהבת ה', מטרם שיודעים שאהבה עצמית היא דבר פסול, שאסור להשתמש עם כלים אלה. %page 1639 מה שאין כן סדר העבודה של הכלל, שנוסף לאהבה עצמית רוצים להוסיף גם כן אהבת ה'. שאין ב' דברים אלו יכולים להיות בנושא אחד, ולכן מוכרחים להשאר באהבה עצמית, ולאהבת ה' לא מגיעים, אלא שזהו בעולה ויורד. %break %H פעילות גדולי האומה %break בעל הסולם פעל שאדם פשוט, שאם הולך בדרכו, יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, מה שאין כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. %break ולפני הבעל שם טוב היה צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות. %break %H המעשים עולים למעלה %break כשהולכים על דרך להשפיע, לא נשאר אצל האדם כלום מהמעשים טובים שלו, אלא הכל עולה למעלה, כמו שכתב הזהר הקדוש, המעשים של יראה ואהבה פרחת לעלמא עולה למעלה. %break מה שאין כן מעשה בשלא לשמה נשאר למטה, כלומר שאז האדם מרגיש שיש לו רכוש של תורה ומעשים טובים. %break %H יוונים נקבצו עלי %break "יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים". יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דווקא בתוך הדעת. %break ובאים היוונים דווקא בימי חשמונאים, היינו דווקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. מה שאין כן מטרם זה, אין מקום ליוונים, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", שזה ענין "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). %break וזה כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ומטרם שבא, מדוע אין לו סיוע מלמעלה. %break התשובה, שטרם שבא לטהר את עצמו מהכלי קבלה שלו, הגם שהאדם מאמין שהקדוש ברוך הוא עוזר, וכמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, %break ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו" (קידושין ל' ע"ב), בזה האדם צריך להאמין שכך הוא, אבל מצד הדעת הוא רואה שבלאו הכי האדם עושה את הכל. %break מה שאין כן מי שבא לטהר את עצמו מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים. %break ואם לא יקרה נס הזה, הוא אבוד. וזה הוא רואה בתוך הדעת, שהוא צריך סיוע מלמעלה, ובתוך הדעת אין שום מציאות, שהוא יצא משליטת הרצון לקבל. %break נמצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמו שכתוב, "למה יאמרו הגוים איה אלקיהם". ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת, %page 1640 היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים, "איה". %break וזה אנו רואים שבשבת בקדושת כתר, אומר האר"י הקדוש שם, שבמילת "איה" מאיר האור של שבת, הנקרא מוחין דחיה, שדוקא על למעלה מהדעת של היוונים ששומעים "איה", %break באה התשובה של אור השבת, שמאיר ומבטל כל הדינים, כמו שכתוב "והדינים מתעברים מינה". %break נמצא על ידי יון, היינו קליפת יון, שהולכים לפי הדעת, יורדים במצולה ואי אפשר לעלות, כמו שכתוב "טבעת ביון מצולה" (תהלים ס'). ורק מלמעלה יכולים להעלות. %break %H מלחמת היצר %break מלחמת היצר היא בפנימיות וחיצוניות, כמו שאנו רואים במלחמת אגרופים, שכל אחד רוצה שהשני יכנע לפניו, היינו שלא רוצה להרוג את השני. ואז המלחמה היא בלי לבושים, אלא מלחמת כח, למי שיש יותר כח הוא מכניע את השני. %break לזאת גם במלחמת היצר אין צריך להרוג אותו, אלא כמו שאמרו חז"ל "אל יתפלל אדם שהרשעים ימותו, אלא שיעשו תשובה" (ברכות י'), היינו שיהיה נכנע תחת שליטת יצר הטוב. %break %H מהו יפת תואר בעבודה %break הנה הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל, היא בשביה בין העמים. פירוש, כי כל אדם הוא עולם קטן ונכלל מע' אומות העולם. וכולם שולטים על נשמתו, שהיא נקראת, נקודה שבלב. %break ולכן "כי תצא" - למלחמת הרשות, ששם מקום לגלות את הכוונה בעל מנת להשפיע, שעל ידי המלחמה מתגלית הנקודה שבלב. %break וזה שכתוב "ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו". היינו הנקודה שהיתה שבויה בין אומות העולם, שתתגבר על אומות העולם ותוציא אותה לחירות. %break וצריכים לעשות לה תיקונים המבוארים, לפני שתיקח אותה בעל מנת להשפיע, אחרת היא חוזרת לשביה בין האומות, כלומר היא מסתלקת. שזה נבחן שהגוים שולטים עליה, על בת ישראל. %break שפירושו שלא רואים את יופי, אלא להיפך, רואים שהיופי נמצא בגוים. היינו שאם האדם עני בדעת דקדושה, זה מכסה על בת ישראל, היינו נשמת ישראל. %break %H קבלות האדם %break בקבלות האדם יש להבחין ז' אופנים, שבכל אופן יש תנאים מיוחדים: א. המקבל צדקה, ב. המקבל מתנה, ג. המקבל על ידי קנין כסף, %page 1641 ד. המקבל על ידי חלופין, ה. המקבל שכר עבור העבודה, ו. המקבל בחזרה חוב, ז. המקבל הלואה. %break בהמקבל חוב, יש להבחין לאו דווקא בחוב המגיע לו על ידי מלוה, אלא גם על ידי היזק, שהמזיק מחויב לשלם להניזק, במה שהזיק לו. ובקנין, יש להבחין שמקבל החפץ תמורת כסף או תמורת חלופין, מה שאין כן בצדקה ובמתנה אין שום תמורה. %break הגרעון בצדקה שהאדם מתבייש בעת קבלתה, והיה שמח אם לא היה צריך לקבל את הצדקה. מכל מקום הוא עומד על המקח. %break מה שאין כן במתנה הוא שמח בעת קבלתה, אבל יש גרעון שאין אדם עומד על המקח, לומר, תן לי מתנה יותר גדולה. כי בדרך כלל מתנה מודדים, וגם כן גדלות המתנה, היא בשיעור גדלותו של הנותן. %break מה שאין כן בצדקה, המדידה היא בגדלותו של החפץ, ואין לו שייכות לגדלותו של הנותן. %break ובהמקבל חובו, אין לו שום חשבון עם הנותן וגם לא עם החפץ, אלא אם הוא מחזיר לו חובו בלי שום רווחים, הוא שבע רצון. אחרת, כלומר אם יש לו משהו יותר משנתן לו, כבר נקרא ריבית שהוא אסור מן התורה. %break ובהמקבל חלופין - יכול שאין הב' דברים שוים במחירם בשוק, אבל אם לאחד חסר מה שיש לשני, וכמו כן לשני חסר מה שיש לראשון, כבר לא אמרינן שאחד רימה את השני, היות שהנחיצות שבהדבר קובעת ולא ערך החפץ. %break כי יכול להיות שערך חפץ בשוק זול, אבל הוא נחוץ לזה, אז הוא מסכים בכל הלב שיתן לו, מסיבת נחיצות הבעלים לחפץ. כלומר שהנחיצות נכנסת בחשיבות החפץ. %break קנין על ידי חלופין, כמו שכתב ר' יצחק מברדיטשוב, שנותן להבורא עוונות, חטאים ופשעים, ותמורת זה הוא יתן לו סליחה, מחילה וכפרה, שזהו כלי ואור, כיון שאי אפשר להיות סליחה אם אין עוון. %break אדם המקבל חפץ או כסף, יש להבחין אם נהנה מהקבלה, כלומר שהוא היה יותר שבע רצון אם לא היה צריך לקבל. וזה שייך לומר בהמקבל צדקה, או מקבל הלואה. מה שאין כן בקבלת מתנה או בהחזרת חוב, או שכר עבודה או בקבלה על דרך הקניה. %break ובחלופין אפשר לומר, שהיה יותר שבע רצון שלא היה צריך לחלופין, אלא שהיה לו הכל אצלו, ולא היה נצרך לחבירו, שנתן לו את הדבר תמורת חלופין. %break וכמו כן יש להבחין בקבלת אדם, ולא בקבלת חפץ של האדם, היינו קבלת אורחים, קבלת פני אדם, קבלת חכם. %break בקבלת חכם, אדם נהנה. בקבלת אורחים כבר יש לאדם יגיעה, היות שצריך לשמשם, ועושה זה רק מטעם מצוה, וכמו כן "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", גם אין הגוף נהנה מזה תמיד. %break כי יש לפעמים שבא אליו אדם והוא לא יכול לסבול אותו, ומכל מקום הוא מחויב לקבל אותו בסבר פנים יפות. %break בעבודה, אמונה נקרא צדקה. והאדם היה שבע רצון אם היתה לו ידיעה. מתנה נקרא תורה, הנקרא ידיעה, מזה האדם נהנה. אבל אין לבקש מתנה, כי למי שאוהבים נותנים מתנות. לכן לאחר האמונה שהאדם נעשה אוהב ה', הוא מקבל מה' את התורה, הנקראת מתנה. %break גם התורה נקרא קנין, כי זה תשלום עבור היגיעה, כמו שכתוב "יגעת ומצאת תאמין" (מגילה ו' ע"ב). היגיעה היתה בזה שהיה רוצה רק להשפיע בבחינת אמונה, ועל ידי זה מצא אחר כך את המתנה. %break כי היגיעה שהוא נותן עבור קנין התורה, זה כמו כסף שמשלמים עבור איזה דבר, שנקנה על ידי קנין כסף. %page 1642 %H בעל כורחך אתה חי, בעל כורחך אתה מת %break "בעל כורחך אתה חי", אם האדם לא רוצה לקבל חיים עבור עצמו, אז הוא חי. %break "בעל כורחך אתה מת". אם אין האדם רוצה למות, היינו על דרך שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם קרויין מתים", אזי כל כמה שהוא לא רוצה להיות רשע, אז הוא מת. היינו שבא לידי הכרת הרע, שנקרא "מת". אחרת הוא נמצא בהחיים של הרשעים. %break %H סוס לרכב עליו %break האבות הן הן המרכבה, כמו שכתוב "ויעל ה' מעל אברהם". הסוס חשוב זה שבעל הבית נותן לו כל הצרכים בגלל שאוהב אותו, כמו הבנים שלו. ומדוע הבנים הם בבית והוא בארווה, משום שהוא ילכלך הבית, לכן בעל הבית שם אותו מחוץ לבית, במקום המיוחד לו. %break ואמנם זה שבעל הבית נותן הצרכים לסוס, אינו מחמת אהבה, אלא בכדי שהסוס ישמש אותו, אחרת לא היה שם לבו לסוס. %break והנמשל, האדם בזמן שהוא מרגיש שהוא בעל הבית על הגוף, הוא אומר לגוף, "מה שאני נותן לך את כל מחסורך, איננו בשביל שאני אוהב אותך, אלא אני נותן לך הכל, בכדי שתוכל לשמש להבורא. %break וכל מה שאתה מקבל, זה רק בשיעור שאני יכול לכוון שתצא מזה תועלת להבורא, אחרת לא הייתי מקבל שום דבר בשבילך". וזהו ענין המסך והאור חוזר שמקבלים את כל הנאות בשיעור שתהיה מזה לתועלת הבורא, שזה נקרא בעל מנת להשפיע. %break %H תפילה לחיים ומזונות %break חז"ל שאלו: אם צריכים לחיים וגם למזונות, להתפלל על מזונות, כי מזונות נותנים למי שחי (תענית ח' ע"ב). חיים נקרא הכרחיות, היינו אמונה. מזונות, היינו טעמי תורה ומצוות, הנקרא "צוויא דמארי". %break וכשמתפללים על צוויא דמארי, אז ממילא נותנים בחינת אמונה, כי אסור ללמד תורה לעכו"ם, כמו שכתוב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (חגיגה י"ג ע"א). %break כלומר, בזמן שיש לבקש על חיים ועל מזונות, כדאי לבקש על מזונות, כי מזונות יכולים לתת רק לחיים. אמונה נקרא חיים. מזונות נקרא תורה. %break כדאי לבקש שה' יפתח לבו בתורה, וממילא תהיה לו אמונה. כי תורה נתנה רק לבחינת ישראל, וישראל נקרא מי שיש לו אמונה בה'. %break %H מישוש בתפילין %break "צריך למשמש בתפילין כדי שלא יסיח דעתו". לכאורה אם היה מסתכל על התפילין היה יותר מועיל להיסח הדעת. %page 1643 אלא ענין דעת פירוש שצריך לזכור שענין תפילין הוא סגולה, וממשמש נקרא מעשה. מעשה נקרא אמונה, שהיא ההיפך מהדעת, שהיא נגד הדעת. %break %H קיום תורה רק בארץ ישראל %break אין התורה כולה מתקיימת אלא בארץ ישראל (זהר, ריש האזינו). יש בחינת מדבר, ישוב, עולם, ארץ ישראל. פירוש, כל המצוות יכולים לקיים אפילו שנמצא בחוץ לארץ, כלומר אפילו שעדיין לא נכנס לקדושת ארץ ישראל, הנקרא בחינת מלכות שמים. %break אבל מצוות יראה ואהבה אי אפשר לקיים בחוץ לארץ, כי מטרם שיש לו מלכות שמים הוא יכול לקיים רק על דרך הכפיה, ולא מאהבה ורצון. %break %H דרגת הרשע %break "ולרשע אמר אלקים, מה לך לספר חוקי", "לא איברי עלמא אלא לצדיקי... ולרשיעי גמירי". אצל רשע גמור, כשהוא מרגיש, ואם כן הוא משמש בתרי"ג עיטין, שהם מצוות. ולצדיקא - תרי"ג פקודין. %break %H בחינת ירושלים %break ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה שאין לו שום יראה. ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד יצחק". %break עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז נעשה צירוף אחד ירו-שלם. "עינים להם ולא יראו" זה ימין, שלם, לכל מקום שאתה פונה צריך להיות לימין, היינו חסד. %break %H מלחמה בעמלק %break "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". ושאלו "וכי ידיו של משה עושות מלחמה". והתשובה - "בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, מתגברין" (ראש השנה כ"ט ע"א). %break פירוש מסתכלים כלפי מעלה, היינו להשפיע, שענין הסתכלות פירושו שמסתכל על הדבר שזה בסדר, היינו כמו שכתוב אצל יוסף ובנימין "ואשימה עיני", היינו להשגיח עליו ולהטיב לו. %break כמו שכתב הרמב"ן שם, שמסתכלים לשמים, שרוצים להנות לשמים, הנקרא על מנת להשפיע, שפירושו "זה קם". היינו אם הכל לטובת ה', ממילא עמלק, שהוא הרצון לקבל, נופל, כשמסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים. %page 1644 %H שמחה ויראה %break הנה כתוב "עבדו את ה' בשמחה", "עבדו ה' ביראה". %break האדם כשהולך להתפלל על חסרון לרוחניות, הוא צריך להיות בשמחה, היות שעכשיו הוא בבחינת הכרה, שחסר לו רוחניות. מה שאין כן לפני זה, היה בבחינת חולה מחוסר הכרה. ואחר כך יש מקום להתפלל, ואז צריך להיות לו יראה. %break %H הבדל בין כסף לכבוד %break כסף בא מצד התחתון, שהוא כוסף ומייגע את עצמו להשיג את מבוקשו. כבוד לא תלוי בתחתון, אלא שבא חוץ ממנו, כמו בעולמנו, שאנשים מבינים שכדאי לכבדו. %break לכן לאחר שיש לאדם כסף, אז מגיע הזמן לעבוד עבור הכבוד. בזמן שהאדם מתחיל להשתוקק לקרבת ה', שה' יקרב אותו, והגם שכל פעם מקבל דחיות מה', וצריך להאמין שכל ההפרעות באות מצד ה', ומכל מקום הוא לא נח ולא שוקט, %break בדוגמת ילד שרוצה משהו מהאבא, כן האדם שכוסף לה', אף על פי שזורקים אותו, מכל מקום כל פעם שקם מנפילתו, הוא מתחיל שוב להתפלל שיקרבהו. %break ואחר כך הקדוש ברוך הוא נותן לו כבוד, המתישב בכלי דכסף. זאת אומרת שה' נותן לו אור התורה, כי "נר ה' נשמת אדם". נמצא, שכסף הוא בחינת אתערותא דלתתא, וכבוד הוא בחינת אתערותא דלעילא. %break %H כולו מרור %break היינו שבזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. וזהו "כיתרון האור מן החושך", %break שבזמן שרואים את האור, אז יכולים לראות את החושך. שזה סוד "אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), הבדלה מנין". %break %H ישן - חדש %break כלים ישנים שנשברו, אם סיבת השבירה בגלל כלים דקבלה, אז תדע להזהר מחדש, היינו תקבל כלים חדשים לעבוד בעל מנת להשפיע. %break %H מלך פורץ גדר %break "מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו". מלך, הוא הקדוש ברוך הוא. פורץ גדר, זהו המפסיק בין קבלה להשפעה. ואין מוחין בידו, היינו הגוף הנקרא רצון לקבל, אלא שהוא נכנע. %page 1645 %H חתן דומה למלך %break חתן דומה למלך, מפני שמוחלין לו עונותיו. נמצא בזה שהוא דומה למלך, היינו שיש לו כח השפעה. וזה דווקא בזמן שהחתן מרגיש שהוא נחות דרגא, ושהוא מתבטל להמלך, אז הוא דומה למלך, שאין לו שום רשות. ועיין בתוצאות מכאן. %break %H מלכות שמים מתחילים בחסד %break "מלכות שמים מתחילים בחסד", היינו חסדים מכוסים. זכרונות, זה גבורה, שיודעים שהבורא זוכר בנו. שופרות, זה קו אמצעי. בשופר, היינו שפרו מעשיכם. %break אם הכוונה בתחילה לשפר את המעשים שיהיו בעל מנת להשפיע, מתחילים בחסדים, ולבסוף מגיעים לשיפור המעשים, שיהיה בעל מנת להשפיע. %break %H צער קודם לרחמים %break "כשמקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה... וכעין זה תהיה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים... ואם לא מקדים רחמים יצאו בצער, וטוב שהקדים צער ודין להמשיך רחמים... לפום צערא אגרא" (זהר כי תצא, דף י"ט, אות נ"ב). %break ויש להבין: %break א. מדוע בכדי להמשיך רחמים מוכרח להיות מקודם צער ודין. ב. מהו הפירוש "לפום צערא אגרא", הלא צריכים לעבוד בלי שכר. ולהבין הנ"ל צריכים לדעת מהו צער ויגיעה ודין. ומהו השכר שהבטיחו "לפום צערא אגרא". %break הנה ידוע שאין אור בלי כלי, כלומר שלא יכול להיות מילוי אם אין שם מקום חסרון. והיות שכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג בלי בושה, נעשה תיקון, הנקרא צמצום והסתר, שלא מרגישים את הבורא. %break וכדי שתהיה היכולת להכיר את הבורא, מוכרחים להשיג את כלי דהשפעה. וזוהי עבודה גדולה וצער ויגיעה, היות שמצד הטבע נולדנו בכלים דקבלה. וכלים, היינו החסרונות, שיהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמית, אין אנו מבינים בשכל החיצון שלנו. %break ומשום זה כשאנו רוצים ללכת על דרך השפעה, זה הנקרא למעלה מהדעת, מפני שאין הדעת יכולה להבין דבר זה. וזה שאדם רוצה לטהר עצמו מכלים דקבלה, נקרא טהרה. %break נשאלת השאלה, מי הוא הנותן מחשבה ורצון להאדם, שירצה לטהר עצמו מכלים דקבלה. וזה בא לו על ידי ספרים וסופרים, שהוא שומע ורואה, מה שהם אומרים לו. שהחיים שהוא משתוקק לפי רצון גופו נקראים מיתה ולא חיים. %break %H צריכים לקבל תורה בשתי ידים %break ענין שאומרים, שצריכין לקבל התורה בשתי ידים. הנה הפסוק אומר "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד". %page 1646 ענין אריכות ימים על דרך המוסר הוא, שאין להפסיק עבודת ה' אלא תמיד הוא בדביקות ה'. וטעם שענין ימין נקרא בחינת חסד, הוא ביטול המציאות, שהוא רוצה רק לעשות נחת רוח לה'. %break וענין מציאות מתפרש בשני אופנים: א. בגשמיות, ב. ברוחניות. %break שענין גשמיות הוא פשוט שעובד ה' במסירות נפש. ומציאות ברוחניות, הכוונה החיות והתענוג שהוא מרגיש בעת עבודתו. %break ובזמן שכוונתו היא לשם שמים, אז הוא רוצה בביטול המציאות, דהיינו שמסכים לעבוד ה' בלי שום חיות ותענוג, ממש ביטול מציאות הרוחניות, שאז בטח שאין לו שום תמורה עבור עבודתו. לכן הוא בטוח בעצמו, שעובד ה' רק בעל מנת להשפיע, שנקרא בחינת חסד. %break וממילא אי אפשר לו להיות איזו ירידה בעבודתו, מפני שכל הירידות באות מסיבת שאין לו תענוג וחיות, שלכן הוא לא יכול להמשיך בעבודתו. %break מה שאין כן אם הוא מסכים לעבוד במצב כזה, ועוד שהוא משתוקק לזה, ממילא אי אפשר לו להיות בחינת הפסק בעבודה. וזה נבחן לאריכות ימים. %break ובזה יש לפרש מה שכתוב, "ונפשי כעפר לכל תהיה". שהנפש שלו, היינו בחינת החיות המלובשת אצלו בתורה ומצוות, תהיה בביטול המציאות, שהיא בחינת "עפר", שאין בזה שום טעם. %break "לכל תהיה", שענין "לכל", הכוונה בין לבחינת תורה ובין לבחינת מצוה. והוא מסכים להגיע לבחינת ביטול כזה. ומי שמגיע לידי מדרגה כזו, אי אפשר להיות לו בחינת הפסק בעבודת ה', שנקרא בחינת יום, וזה נבחן לאריכות ימים. %break "ובשמאלה עושר וכבוד", שזה קו שמאל, וזהו ענין קיום המציאות. שענין כבוד נקרא בחינת נשמה, כמו שכתוב בשער הכוונות על מה שכתוב "ובכן תן כבוד לעמך". %break ועושר, נקרא בחינת תורה, כמו שאמרו חז"ל "אין עני אלא בדעה" (נדרים מ"א ע"א). וזה נקרא בב' ידים. ואז התורה בבחינת קו האמצעי אצלו. %break %H תיקון חצות %break חצות נקרא "מחצה על מחצה", היינו באמצע לילה. לילה נקרא חושך. ובאמצע חושך, הנקרא מחצה על מחצה, חצי טוב וחצי רע, היינו שקצת מאיר לו אור הקדושה וקצת הוא מרגיש שנמצא בחושך, אז הזמן שיתאבל על חורבן בית המקדש בכלל. %break ובפרט, כי לבו של אדם נקרא בית, כמו שכתוב, "ג' דברים מרחיבים את דעתו של אדם, אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים" (ברכות נ"ז ע"ב). %break ומפרש הזהר הקדוש "אשה נאה דא נשמתא, דירה נאה דא ליבא", שהלב של אדם הוא הבית שבו האדם גר, שצריך להיות בית דקדושה, שהוא להשפיע לה'. וזה נחרב, ובמקומו בא בנין של אהבה עצמית. %break %H שלימות וחסרון (א') %break במקום חסרון יש אחיזה להסטרא אחרא. לכן בזמן הבקורת, שאז האדם נמצא בחסרון, יש שם אחיזה לסטרא אחרא. ואז האדם, אף על פי שלא מרגיש, מכל מקום הוא נמצא בפרודא. %page 1647 מה שאין כן בקו ימין, שהאדם נמצא במצב של שלימות, אין שום אחיזה להסטרא אחרא, והאדם נמצא אז בקדושה, אלא שהיא מדרגה קטנה, אבל מכל מקום זוהי קדושה. מה שאין כן בקו שמאל נמצא בחסרון ובפרודא. %break %H אמונה ודעת %break הקשה, למה צריכים להמשיך בחינת חכמה, שהיא בחינת ידיעה, אם כל עבודתו של האדם היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ותירץ, דאם לא היה צדיק הדור בבחינת ידיעה, %break אזי הכלל ישראל לא היו יכולים לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא דווקא בזמן שצדיק הדור ממשיך בחינת הארת חכמה, אז הדעת שלו מאירה בכלל ישראל. %break בדוגמת האדם, שאם המוח של האדם מבין ויודע מה שהוא רוצה, אזי האברים פועלים את פעולתם ולא נזקקים לשום שכל, אלא היד והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם. %break ולא יעלה על שום בר דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל להיד והרגל, אזי העבודה שלהן היתה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה לאברים, שהאברים נערכים לפי גדלות המוח. %break זאת אומרת אם המוח הוא שכל גדול, אז כל האברים נקראים על שמו, שהם נקראים אברים גדולים. %break כמו כן כאן, אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחינת ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחינת אמונה, ויש להם הספקה שלימה, ולא חסר להם שום בחינת ידיעה. %break %H אמונה למעלה מהדעת %break דוגמא, למטה מטבור דא"ק, למדנו שיש שם עשר ספירות דסיומא. היינו כל זמן שהוא אומר שלא רוצה לקבל, מסיבת שהוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, %break אז יש לו אור דחסדים והארת חכמה. אבל בה בעת שנופל במחשבתו ענין של קבלה, תיכף נופל ממדרגת הקדושה. %break %H מעשים טובים נקראים בנים %break מעשים טובים נקראים בנים. ובנים גם כן נקראים, הבנה וידיעה. ואבות נקראים הסיבות, שמולידים את ההבנה. לכן כשעוסקים בתורה, רוצים שעל ידי התורה ומצוות שעוסקים, יהיו הבנה וידיעה. %break מה שאין כן צדיקים ... הבנים של ... מעשים טובים, כמו שפירש רש"י, "ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". %page 1648 %H יחוד זו"ן %break "ויגש אליו יהודה". רבי אלעזר פתח, "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך". ובהסולם, אתה אבינו, אתה היינו המלכות, פירושו אתה שורשנו, שמלכות נקראת אתה הוא שורשנו. %break "אברהם לא ידענו". כי אף על פי שבו קיום העולם, שהוא סוד החסד, שכתוב "עולם חסד יבנה", לא השתדל עלינו כמו שהשתדל על ישמעאל, שאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך". "וישראל לא יכירנו... גואלנו מעולם שמך". %break כי המלכות, נקראת "גואל", וכן היא נקראת, "המלאך הגואל". וזהו "גואלנו מעולם שמך". למדנו שאין מפסיקים בין גאולה לתפילה, ובין תפילה של יד לתפילה של ראש. %break יהודה נקרא מלכות תפילה, יוסף נקרא יסוד, שהוא המשפיע. לכן נקרא גואל ולכן אין מפסיקים בין גאולה לתפילה, אלא צריכים ליחדן. תפילה של יד, נקרא מלכות, ותפילה של ראש, הנקרא המשפיע, שאין מפסיקים, וצריכים לעשות את היחוד. %break %H אסור ללמד תורה לגוי %break אסור ללמד תורה לגוי, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי" (חגיגה יג ע"א). וענין איסור, לפי מה שפרש זצ"ל, בכל מקום שכתוב "אסור", פירוש שאינו יכול. לפי זה יוצא, שפירוש שאסור ללמד תורה לגוי, ואפילו מי שנימול ואינו שומר מצוות התורה, הוא לא יכול ללמוד תורה. %break והענין הוא שיש תורה ויש חכמה. %break %H ברוך אלקינו שבראנו לכבודו %break האדם נותן תודה לה' בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו את ההרגשה הזאת, ויכול לעבוד בדרך זה, היינו שכל מה שהוא עושה הוא להרבות כבוד שמים, ולא לתועלת עצמו. %break %H חורבן דקדושה %break האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה. %break כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין. %break אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, %page 1649 הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל. %break ומלכות נקראת מטה, היינו מטה בחשיבות, בזה שאין אדם מרגיש את חשיבות ענין למעלה מהדעת. %break %H את גולן בבשן %break "בשן" הוא לשון בושה, "גולן" לשון גאולה, פירוש שעל ידי הבושה נגאלין. %break "חרמון ותבור ירננו". תבור מלשון בתר, שהוא סוד "הרי בתר" (שיר השירים ב'). הרים נקראים הרהורים, היינו מחשבות שבאות לאדם. "בתר" מלשון "ויבתר אותם בתווך" (לך לך). %break שעל ידי ההרהורים, נחתכים לשנים, היינו הראש מן הצואר, שאז הגוף מאבד את החיים שלו. %break %H האדם הוא הקובע %break האדם הוא הקובע את הצורה, היינו אם זה טוב או רע. דהיינו אם היסורים באים למתקו, זה נקרא טוב, ואם לא אומר כך באמת הוא מרגיש אותם כיסורים. %break %H טעם שהולכין על קברי אבות %break פעם אאמו"ר זצ"ל נסע לחברון לפני שעבר לגור בת"א. וכשחזר ממערת המכפלה, אמר טעם למה נוסע לקברי אבות, שהוא כדי לומר, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי". %break %H דרך תורה %break דרך יסורים, היינו בזמן שנמצא תחת היסורים. דרך התורה, שהוא יכול לצייר לעצמו את היסורים שעברו עליו, ואז הוא מרויח שאינו צריך ליסורים חדשים. %break %H אין חדש תחת השמש %break "אין חדש תחת השמש". חידוש, נקרא דבר חדש, מה שלא היה עד עכשיו. "תחת השמש" לא נקרא חידוש, כי זהו טבע, שצריך לעבוד לתועלת עצמו. למעלה מהשמש, שהוא למעלה מהדעת, זהו חידוש, היות שזהו נגד הטבע. %page 1650 %H השבת הגזל %break "והשיב את הגזילה אשר גזל". גזילה יקרא אשר הוא מקבל בכח, אף על פי שהנותן לא רוצה. העליון רוצה שהתחתון יקבל רק בזמן שמשלם תמורה, היינו על מנת שהמוכר יהנה. %break בגשמיות הוא נותן לו כסף, וברוחניות תמורה נקרא בעל מנת להשפיע. וזהו, והשיב, היינו את כל מה שקיבל בעל מנת לקבל, שיתקנו בעל מנת להשפיע. %break %H הזקן מחפש יראת שמים %break "אדלא אבידנא בחישנא". פירוש, שהזקן שהולך מסתכל תמיד לארץ, כאלו מחפש דבר (שבת קנ"ב). %break יש להבין, מה בא זה להודיענו. אלא, זקן זהו מי שקנה חכמה. ומטרם שנאבד לו את היראת שמים הוא מחפש בארץ, שארץ רמז ליראת שמים, ואינו מחכה עד שיאבד את היראת שמים שלו, שאז יחפש, אלא חכם הרואה את הנולד ומחפש מקודם. %break %H ג' שותפים %break "ג' שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו" (קידושין ל' ע"ב). ימין נקרא אבא, שנותן הלובן. האדם צריך לתת אתערותא דלתתא, כי זהו הכלי, היינו החסרון, וזהו "כיתרון האור מן החושך". %break ואמא נותנת האודם, היינו שמאל, היינו אור אדם, שרואים שלא יכולים ללכת בדרך הזאת. וזה נקרא "שמאל דוחה", היינו שרואה שהוא נדחה מדרך להגיע לה'. %break מה שאין כן, "ימין מקרבת", שהוא מאמין שכן הוא יכול ללכת, וכמה שיש לו אחיזה בקדושה, הוא שבע רצון ונותן תודה לה'. %break וכשיש לו ימין ושמאל, והוא רואה את המרחק שבשניהם, אז הוא בא לידי עצם, שהוא רק בא לטהר, אולם אינו יכול, אז הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה. ואז הוא מגיע לדרגת אדם. %break %H פירוש "תורה לשמה" %break זכה, התורה לשמה נעשית לו סם חיים (יומא ע"ב ע"ב). פירוש, שטועם טעם בתורה, שהיא בחינת חיים. לא זכה, נעשה לו סם המוות. כלומר, בעבודה דלהשפיע הוא מרגיש טעם מוות. %page 1651 %H מי הם הרשעים %break רשעים נקראים אלה, שלא יכולים לומר, שיש סדר של טוב ומיטיב. %break %H המאור שבה מחזירו למוטב %break כלומר כשהעוסק בתורה ומצוות ולא מרגיש עצמו בטוב, המאור שבה מחזירו למוטב, שירגיש עצמו בטוב. כלומר, שבזמן שמרגיש עצמו ברע, אין הוא יכול לתת תודה למחזירו למוטב, שיהיה בידו לתת תודה על מה שטוב לו. %break %H חוץ מ"צא" %break האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". כי בזמן שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית שלו, שישמע בקולו. %break %H מתוך שלא לשמה בא לשמה %break לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת אי אפשר להגיע לשמה. %break פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתיה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמו שכתוב בכללות "הקנאה, %break התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזהר הקדוש. מה שאין כן בתורה ומצוות מלובשים בבחינת פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים, שנפלו בהם רק נצוצות של אור הקדושה. %break לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה. %break %H שמחה הבאה מריקוד %break בגשמיות רואים שמרימים הרגלים מהארץ, זהו מרמז חיות, שהרגלים מרמזות על בחינת מרגלים, על דרך המרגלים שהלכו לתור הארץ, שהלכו לראות, %page 1652 אם כדאי לתת יגיעה ולזכות לבחינת ארץ דקדושה. ובתוך הדעת יש תמיד דעות הפוכות מהקדושה, אלא רק צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהיא ארץ זבת חלב ודבש. %break לכן כשמרימים את הרגלים מהארץ והולכים למעלה מהדעת, אז יכולה להיות שמחה, הגם שיש בהן עליות וירידות. אמנם אין הפרוץ מרובה על העומד, אלא שהעליות והירידות הולכות בקצב מהיר, לכן אין זמן שהשמחה תסתלק. %break %H ב' כוחות באדם %break ב' כוחות האדם מבחין בעולם: א. כח הדוחה לאדם, שיזוז ממצב זה שבו הוא נמצא. ב. כח המושך, שמושך האדם, שמסיבה זאת הוא מוכרח לזוז מהמצב שבו הוא נמצא. %break כח הדוחה נקרא יסורים. וזה שהוא סובל יסורים במצב שבו הוא נמצא, זה גורם לו שיעזוב את המקום, וילך ויחפש מקום, שתהיה לו יכולת להנות מהחיים. %break כח המושך נקרא תענוג. ואם האדם רואה שיש מקום, שאם הוא ילך לשם הוא יקבל תענוג יותר מכפי שיש לו במקום הזה, הגם שיש לו גם כאן תענוגים, מכל מקום אם רואה במקום אחר שיש לו יכולת להנות יותר מהחיים, הוא עוזב את מקומו והולך לשם. %break אולם כח אחד משניהם אינו מספיק, היות שיש מציאות שאין לו סיפוק ממצב שבו הוא נמצא, אבל אין הוא רואה מקום שיהיה לו יותר טוב. כמשל המובא בדברי חז"ל, משל מיונה, %break שתחת האבן היה נחש, ומבחוץ היה נץ, אם כן לאן יכולים ללכת. שישראל, בזמן שיצאו ממצרים, לפניהם היה ים ומאחוריהם היה פרעה והמצרים. %break ויש לפעמים שכן יכולים לקבל יתר תענוג, אבל צריכים לתת יגיעה. לכן האדם מפחד לעזוב את המקום, שלא יהיה קרח מכאן וקרח מכאן. %break מה שאין כן כשיש כח הדוחה וכח המושך, אז האדם יכול לזוז ממקומו. כלומר בזמן שהאדם מרגיש יסורים במצב שבו הוא נמצא, ומאמין שיש מקום ללכת לקבל תענוג, אז האדם הולך קדימה, וזהו נקרא "סור מרע ועשה טוב". %break %H ענין זכה לחיים %break "זכה", כלומר, שאם האדם אומר, זה שיש לו רצון ללמוד תורה, אף על פי שאינו מוצא בה טעם, מכל מקום זה שישוב לעיין בספר ונתנו לו מחשבה ורצון לבוא לבית המדרש, זאת זכיה גדולה אצלו, ונותן תודה לבורא על זה, זה נקרא "זכה", שאומר שיש לו זכיה גדולה. %break ועל ידי זה נעשית התורה אצלו סם החיים, ומקבל חיות מלמעלה. "לא זכה". ואם אינו מחשיב זה שהיה ביכולתו לבוא לבית המדרש הוא מטעם שזיכו אותו מלמעלה ונתנו לו מחשבה ורצון, %break לכן כשבא ללמוד נעשית לו תורה סם המות, היינו שמת ואין לו חיות התורה. וזהו כמו שכתוב "מה טובו אוהליך יעקב... ואני ברוב חסדך אבוא ביתך". %break %H בלי ידים ובלי רגלים %break יכולים לחיות בלי ידים ולא להרגיש חסרון, כדוגמת העופות. ויכולים להיות בלי רגלים כדוגמת הנחש, שנאמר בו "על גחונך תלך". "ידים" הן הכלים שמשיגים בחינת חיוב. "רגלים" הן בחינת בקורת ובחינת שלילי. "למעלה מהדעת" הוא בלי ידים ובלי רגלים. %page 1653 %H לשמשני %break "כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני". לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, %break בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו. %break %H הגדרות (א') %break סטרא דטובו נקרא תמיכה. יש לו על מה לסמוך, היינו יש לו יסוד. סטרא דדינא קשיא, היינו שאין לו שום יסוד לבנות את בנין המלכות שמים, שאז הוא נמצא בבחינת "תולה ארץ בלי-מה". קו האמצעי זה הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא עוזר. %break "מודה על העבר", זהו קו ימין, "ואשר אתה עתיד לעשות עמי", היינו קו שמאל, שגם על בחינת להבא, שהוא מה שאין עדיין בידו, שנקרא חסרון. ומכל מקום הוא מודה ומשבח כאילו כבר קיבל מילוי על חסרונו, ואינו נשאר בפרודא בזמן הבקורת שלו. %break חפץ חסד, פירושו שאינו מסתכל על עצמו, על מה שיש לו, אלא מסתכל על הבורא, היינו מה שיש לבורא. ולבורא יש שלמות, אם כן הוא משמש את השלם. %break הכלי שמרגיש רוחניות, נקרא באופן כללי בשם נשמה. בנשמה יש ה' בחינות הנקראים נרנח"י. %break %H ביקור חולים %break ה' הוא למעלה מראשו של חולה. "חולה" נקרא שחש בראשו, היינו מחשבות זרות, וחש במעיו, היינו בכלי קבלה. ואת הידיעה הזאת, שהוא חולה, נותן ה'. %break %H אשרי אדם %break "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה" (זהר נשא דף א' אות א'). פירוש, מדוע לא יחשוב לו ה' עון, אף על פי שיש לו עונות, מטעם שאין רוחו רמיה. %page 1654 "רם", נקרא גדלות, שאין הוא גדול מסיבה שיש לו עונות. כי יש לפעמים שאדם בגאוה ויש לו טענות להבורא, אבל על עצמו חושב שהוא בסדר. %break וזה נקרא שיש ברוחו רמיה, שמרמה עצמו, בזה שחושב שהוא בסדר, מטעם שהוא מרמה עצמו. לכן בגאוה הוא מדמה עצמו לשומר תורה ומצוות, ועל ידי זה ששומר הברית, אחר כך מרגיש כאלו לא מל עצמו בכלל. %break %H רוממו ה' אלוקינו %break "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה. %break "והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". %break "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". %break ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. %break ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו. %break %H ידיעה ואמונה %break האדם עובד ומתיגע לשמור את חוקי מזונות הגוף, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, מסיבת שהשכר ועונש מגולים. %break לכן אפילו שאין לאדם טעם באכילה ושתיה, למשל כשהוא חולה, מכל מקום האדם מכריח עצמו לאכול ולשתות, אפילו שלא נהנה מהמזונות האלו, מטעם שאם לא יקיים החוקים האלו הוא יקבל עונש, ולא סתם עונש אלא עונש מוות. %break מה שאין כן במזונות הנשמה, שהם תורה ומצוות, בזמן שהאדם לא מוצא בהם טעם, אינו יכול להכריח לקיימם. אלא כנ"ל, כפי שהוא מאמין בשכר ועונש, בשיעור זה הוא מקיימם. %break אמנם השכר ועונש אינם מגולים לאדם, אלא מזונות הנשמה תלוי באמונה, ובשיעור האמונה. ולא תמיד האדם מסוגל ללכת באמונה. מה שאין כן כשהשכר ועונש הם בידיעה, הם דבר חזק וברור, ולא שייך לומר שיש לו עליות וירידות. %break %H עדות ה' %break "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". אם האדם יודע שהוא פתי, אז התורה מחכימה אותו. פירוש "תורת ה' תמימה", יש לפעמים שאדם לומד תורה, אבל האם הכוונה שזוהי תורת ה', היינו שכל התורה כולה הם שמותיו יתברך. %page 1655 ויש תורת ה', היינו שכל התורה אינה מדברת אלא מבחינת שמותיו הקדושים. היות שיש בתורה בחינת פרד"ס, שהכל ניתן מפי ה' על ידי משה. אבל הג' בחינות שהן פר"ד, הלבושים שלו, הם מדברים של בני אדם, היינו מה האדם צריך לקיימם. %break אבל "סוד" נקרא מה שה' צריך לגלות, שזה נקרא בחינת "מגלין לו רזי תורה", שהם מדברים רק משמות הקדושים. וכשאדם רוצה לזכות ל"תורת ה' תמימה", היינו שהיא כוללת פרד"ס, וכשהוא מרגיש שהוא בבחינת פתי, לכן באה התשובה, "עדות ה'". %break כלומר, העדות, שה' מעיד עליו שיש לו תורת ה' תמימה, הוא אם זכה ל"מחכימת פתי". זאת אומרת במה שהיה מקודם בבחינת פתי, הוא זוכה אחר כך לבחינת חכמה. %break ופירוש אמיתי של פתי, אמר אאמו"ר זצ"ל כמו שאמרו חז"ל, "מי פתי יסור הנה - זה משה", שהכוונה על האמונה. כלומר מי שהולך על דרך האמונה, הוא נקרא "פתי", שזה נקרא שהולך על דרך לשמה, אז מגלים לו רזי תורה. %break %H ראה חיים עם אשה אשר אהבת %break פירוש, שצריך האדם לכלול חיים מעץ החיים, שהוא זעיר אנפין, במקום זה, שהיא מלכות, הנקראת אשה. וזה בלא זה, זעיר אנפין בלי מלכות אינו הולך. וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה, כי חיים שהם הארת חכמה, אינם שורים אלא על המלכות. %break ביאור הדברים: "אשה" נקראת, מלכות שמים. "אשר אהבת", כלומר שקבלת מלכות שמים צריכה להיות כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך". "יום" נקרא קו ימין, שהוא, כי חפץ חסד, והוא שמח בחלקו. ו"לילה" נקרא בחינת חסרון, "דע-הו", שכל העבודה היא ליחד את הוי"ה. %break %H עליון ותחתון %break כלים של קונה וכלים של מקנה. העליון הוא המקנה והתחתון הוא הקונה. המסך של התחתון שיש לו בעיניים, הנקרא "סתימת עינים", הוא רואה שגם לעליון אין יותר מגלגלתא ועינים. נמצא, שהמסך דתחתון מכסה על העליון. %break ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות. %break נמצא, שהמסך וההסתר של העליון, שעזב זה אצל התחתון, אז התחתון רואה, שאין שום הסתרה על העליון. ושואל, מי היה עושה מקודם את ההסתרה - רק העליון בעצמו. %break וזה נקרא שהעליון נותן את המסך לתחתון. וזה הוא רואה עכשיו, בזמן שהעליון מסיר מעצמו את ההסתר חשיבותו. %break %H הכל תיקונים %break "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח). קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א). %page 1656 ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. %break ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. %break לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות. %break %H בג"ר אין תשובה מועילה %break כשהאור מאיר בכלים, אין הבדל בין אור לכלי, אלא כשהאור מסתלק אז ניכר ההיכר. %break לכן כשזוכין לתשובה מאהבה, הזדונות נעשו לזכיות, מטעם שאור העליון מאיר לכל הכלים, היינו לכל המעשים שעברו. נמצא שכל המעשים נעשים כלים להאור, אם כן אפילו הזדונות נעשו לזכיות, היינו לכלים לקבל אור העליון. %break כי עיקר הזדונות באים רק מכלי קבלה בעל מנת לקבל, וכשעושים תשובה, היינו שמתקנים אותם בעל מנת להשפיע, נמצא שנעשו כלים להשראת השפע. %break ולפי זה קשה מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות ד"אין תשובה מועלת". והלא יש כלל אין לך דבר שעומד בפני התשובה. %break ובכל מקום שחז"ל אמרו, "אין תשובה מועלת", פירושה במקום שהוא אינו יכול לעשות תשובה, שיכול לקבל בעל מנת להשפיע רק בו"ק דחכמה. מה שאין כן בג"ר אין מועילה תשובה, היינו שאינו יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מפני שהג"ר לא יכול להאיר לפני גמר התיקון. %break %H צדיקים נוטלים בזרוע %break יש ג' בחינות בקבלה: א. מקבל צדקה, ב. מקבל מתנה, ג. ומקבל בזרוע, היינו שתובע מטעם שמגיע לו. %break א. בצדקה. מתביישים בעת קבלת צדקה, אבל אדם תובע, הגם שמתבייש. %break ב. מתנה. אין מדרך העולם לבקש מתנה, אלא שנותנים מתנה בלי תביעה מצד המקבל. אלא למי שאוהבים, דרך העולם לתת מתנות. %break ג. תובע בכח הזרוע, היינו שאינו מתבייש לבקש. תחת איזו בחינה יכולים לייחס זה - לצדקה כשתובעים מתביישים, למתנה לא יכולים לייחס זה, כי מתנה לא מבקשים. %break אלא בזמן שאדם בא לבקש איזה דבר גדול, כזה שהוא לא מתכוון לטובת עצמו, אלא לתועלת הנותן, נמצא שזה לא נקרא צדקה, משום שזה לא לתועלת עצמו, לכן אין כאן בושה. %break ולמתנה אין לו דמיון, משום שזהו לא לתועלת עצמו. לכן הוא יכול לבקש ואינו מתבייש עם קבלה. %break לכן אין לו דמיון צדקה, ולפיכך זה נקרא בחינת קבלת צדיקים, שהם נוטלין בזרוע, היינו כמו חוב שמגיע להם, מצד מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה ענין "פירעון חוב הוא מצוה". %page 1657 %H עקידת יצחק %break עקידת יצחק, שאברהם, שהוא קו ימין, שהוא בחינת למעלה מהדעת, עקד את הקו שמאל, שהוא בחינת השכל, שעושה ביקורת על כל דבר. %break ונתן לו תמונה כללית מהמצב שבו הוא נמצא. והוא עזב את כל השמאל, וקיבל על עצמו בחינת ימין, שהוא למעלה מהדעת. על ידי זה זכה אחר כך לקו אמצעי. %break היינו יש הבדל, בין שמקבל קו ימין מטרם שרואה קו שמאל, להמצב שלאחר שראה את מצבו של שמאל, הוא מחדש עוד הפעם את הקו ימין. %break וימין, שהוא בחינה למעלה מהדעת, שזה נקרא מסירות נפש, כיון שמבטל את כל הדעת שלו, מה שרכש מקו שמאל, והולך למעלה מן הדעת, ואז הוא זוכה לקו אמצעי. %break %H החסרון זהו הכלי %break עיקר הוא החסרון, והוא נקרא כלי לקבלת המילוי, וגודל המילוי נמדד לפי מדת החסרון. %break נמצא, שאם יש אותו מילוי, לא פחות ולא יותר, ומכל מקום אחד נהנה מהמילוי ושש ושמח, ואין מלים להביע את שמחתו, %break והשני מרגיש עצמו שאין לו שום תענוג וחיות להחיות את נפשו, ומרגיש עצמו לפעמים כאילו כל החיים נמאסים עליו, היות שלא מרגיש שום מטרה בהחיים שלו. %break לדוגמא, אדם בריא, היינו הוא שלם בגופו, שכל האברים שלו הם בריאים ושלמים. והוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, שיהיה לו במה לחיות נפשו עם איזה תענוג, ולא מצליח. %break ויש לעומתו אדם אחר, שיש לו איזו מחלה, והרופאים קבעו שהוא צריך ניתוח, אבל לא יודעים אם הניתוח יצליח, וכל החיים שלו הם בסכנה. והיו אצלו כמה רופאים מומחים, ואין מצדם שום הבטחה, שתהיה לו היכולת להמשיך בחיים. %break ובא חכם אחד ונתן לו סגולה, והסגולה הזאת עזרה לו. ואחר כך, כשבא לברר את מחלתו אצל הרופאים, הם קבעו שהוא בריא ושלם ולא חסר לו שום דבר. הרי אז ודאי הוא שמח, ולא שייך לומר שאין לו ממה לקבל חיות, אלא השמחה שלו רבה. %break ואילו הראשון, אף על פי שהוא בריא, אין הוא מסוגל לקבל חיים מהבריאות שלו, מטעם שאין לו כלי חסרון על הבריאות, לכן המילוי הזה לא נותן לו שום חיות. %break ונשאלת השאלה, אם המילוי שהוא שמח עמו, הוא דבר אמיתי, או שזה סתם דמיון. %break %H דרך קרובה ורחוקה %break דביקות נקרא חיים, קדושה. פרודא, דהיינו קבלה עצמית, נקרא מות, פירוד מחיי החיים. ונפרד מהקדושה נבחן לטומאה. השאלה, "למה נגרע", היה על טמא לנפש, ותשובת ה' היתה הן על טמא נפש, והן מי שהיה בדרך רחוקה. %break דרך הקרובה לקדושה, זה שהולך על דרך השפעה. ו"דרך רחוקה", זה שרואה שהולך בדרך של קבלה, שמרחיקה אותו מקדושה. %break "טמאים לנפש אדם", היינו שבאו להכרת הרע, אז הם צועקים, "למה נגרע". אבל הכלל לא מרגיש, שהם טמאים לנפש אדם, אלא כל התשוקות שלהם גופניות, ולגבי בחינת נפש אין הם מרגישים שום דבר שיחסר להם, אז הם טהורים. %page 1658 כי טמא וטהור זהו בהרגשת האדם, כי אף על פי שהאדם חולה, אך אם הוא לא מרגיש את המחלה, אז הוא לא הולך לרופא להרפא. נמצא שבהרגשתו הוא בריא, אף על פי שאינו אמת. ותלוי לגבי מי צריך להיות אמת. %break %H בחינת רגל ונעל %break "מה יפו פעמיך בנעלים" (זהר חקת). נעל, היא על רגלו של אדם. יש כאן להבחין ענין רגלים וענין נעלים. %break בגשמיות, הנעלים הן השומרות על הרגלים שלא יזוקו. אחרת, היינו אם אין נעלים על הרגלים, שדורכין על הארץ, יש לפעמים דברים המזיקין, ועל ידי זה ניזוק האדם. %break בדרך העבודה, נקרא רגלים בחינת מרגלים, שהולכים לרגל את ארץ הקדושה, אם כדאי לתת עבודה ויגיעה, בכדי ליכנס אל ארץ הקדושה. והיות והרגלים באות במגע עם חיצונים, %break היינו עם דיעות חיצוניות, שמרחיקים את האדם מלהכנס לעבדות ה', אז התיקון הוא "נעלים", מלשון "מנעל", שהוא סוגר את המחשבות והרצונות, מה שהמרגלים מביאים לו. %break ונעל הזה, נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאומר "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". ואז נאמר, "מה יפו פעמיך בנעלים", היינו שאם אין רגלים, לא שייך לומר שנועל נעלים, אלא צריכים את שתיהן, רגלים ונעלים, אז נקרא זה יופי. %break %H הבדל בין קנאה לתאוה %break בעל ספר "ראשית חכמה" (בשער הענוה פ"ז) מביא משל: מעשה על החומד (היינו מי שחומד לכל דבר מה שהוא רואה) והקנאי (פירוש שתמיד הוא מתקנא בזה שיש לשני, אף על פי שהוא לא צריך להדבר, אבל מדוע יש דבר זה לשני). %break הלכו יחדיו, בדרך פגע בהן המלך. אמר להם, אחד מכם ישאל ממני דבר ואתן לו, ואז אתן לשני כפלים על מה שנתתי לראשון. והחומד הוא מתאוה לשני חלקים, %break ולכן לא רצה לשאול תחילה. והשני גם כן לא רצה לשאול תחילה, כי הוא מתקנא בחבירו, אם יקח כפליים על מה שניתן לו. %break לסוף דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה. מה עשה הקנאי, אז שאל שינקרו לו עין אחת, כדי שלשני יתן המלך בכפלים וינקרו לו שתי עיניו. %break וזהו ההבדל בין קנאה לתאוה. %break %H אין רוח חכמים נוחה הימנו %break הנה רוח, נקרא רוח חכמים, המאיר בכלים דלמעלה מהדעת, הנקרא חסדים. לכן בזמן שהאדם צריך לקבל את רוח חכמים, אינה נוחה הימנו. כלומר זהו לא לפי רוחם, והם רוצים לקבל בחינת חכמים, ולא רוח חכמים, שהכוונה שרוצים לקבל בתוך הדעת. %page 1659 אבל לקבל את רוח חכמים, שהחכמה תתלבש בחסדים, שזה נקרא רוח חכמים, אינם סובלים. זה נקרא "אין רוח חכמים נוחה הימנו". %break הגם לפי הפשט "אין רוח חכמים נוחה הימנו" משמע שזה דבר לא טוב, משום שהחכמים אומרים שזה לא בסדר, אבל בדרך העבודה יכולים לפרש, ש"רוח חכמים נוחה הימנו" זהו למעלה מהדעת. מה שאין כן אינה נוחה, זהו באנשים שרוצים לקבל הכל בתוך הדעת. %break %H צער השכינה (א') %break צער השכינה. למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, במשל למי שעשה חתונה לבנו, והזמין מאות מנות, ועכשיו אין לו אורחים, שאין לו מי שירצה לבוא ולהנות מהמגדל. וזהו צער השכינה. %break %H צורך בהכרת הרע %break למה אנו צריכים להכרת הרע, שאנחנו מונחים כל כך בבוץ ואין מוצא, זהו המשל, והכל בשביל שצריך לתת תודה רבה. ויש הבדל על מה שעזר לו, וכפי ערך הטובה שקיבל, כך נעשה לו אוהב ודבוק בו. ויכול לעבוד בשבילו, בגין דאיהו רב ושליט. %break פירוש, גדלות הבורא ניכרת לאדם דווקא אם עשה לו נס גדול, ובשיעור הנס כך מתעוררת האהבה, וניכרת גדלותו בזה שהיה יכול לעזור במיצר הגדול. %break מה שאין כן, המרגלים אמרו, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו". וזהו מה שכתוב "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה", שדוקא בזמן שהאדם נמצא במצב הצרות. %break %H נגלה ונסתר %break התורה מתחלקת לב' אופנים, לבחינת מעשה המצוות, שהן חלק הנגלה, שזה מעשה שרואים. ויש חלק תורה שנקרא "נסתר", שאינם רואים. וחלק תורה הזה שייך לכל הכלל, %break מה שאין כן חלק התורה שאין לה שייכות למעשה, זה נקרא נסתר, שזה שייך רק לבחינת מחשבה ולבחינת רצון, היינו מוחא וליבא. %break %H תשוקה לידיעה %break התשוקה לידיעה באה במי שעושה פעולות בכדי לדעת, היינו שמתייגע עצמו, ומעיין כפי כוחו. הפעולות האלו גורמות לו תשוקה לדעת ידיעת התורה. %page 1660 ובזה מתרקם בו כלי, שהוא רצון וחשק. אבל הידיעה בעצמה באה מלמעלה, ואין אדם יכול לסייע לידיעה, רק להכלי הוא יכול לסייע, על ידי היגיעה לדעת. %break %H יסורים ושמחה %break ענין יסורים הוא קו שמאל, כלומר בזמן שהאדם עושה ביקורת על מעשיו, אם הם על דרך האמת, בעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה את כל חסרונותיו. וזה נקרא יסורים, כלומר שכואב לו על מה שהוא כל כך חלש בענין דלהשפיע. %break כי אז הוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר עם הכוונה דלהשפיע, ואין לו שום עצה לצאת ממצבו, אלא רואה שרק ה' יכול לעזור לו. לכן יש לו אז מקום לתפילה, היינו להתפלל לה' מעומק הלב. %break ובזמן שהאדם עוסק בתורה ותפילה, שאז האדם צריך לקיים "עבדו את ה' בשמחה", צריכים לעבור לקו ימין, הנקרא שלימות. %break אלא שצריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות. %break והוא צריך לתת תודה לה' שזיכה אותו, בזה שנתן לו מחשבה ורצון על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות וחשיבות משאר אנשים, וה' זיכה אותו בזה. %break לכן מצב כזה גם כן מחייבו לתת תודה לה', כלומר שאז הזמן לתת זמירות שירות ותשבחות לה'. %break %H קו העבודה %break קו אחד נקרא שלימות. הכלל הולך לפי קו אחד, כלומר דרך אחד, כלומר שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה ומצוות. וכל אחד ואחד משער בנפשו, כמה יגיעה הוא צריך לתת בכדי שירגיש, שכבר יצא ידי חובתו. %break וכל אחד עושה לו חשבון נפש, אם הוא קיים מה שהוא מבין, אז כבר יש לו סיפוק והוא מרגיש עצמו שהוא הולך בדרך ה', וכל יום ויום הוא הולך קדימה. %break מה שאין כן קו ימין, הוא צריך לעשות הכל כמו אלו שהולכים בקו אחד, אלא ההבדל הוא בזה, שאלו ששייכים לקו אחד, אין להם חסרון יותר. %break מה שאין כן אלו שהולכין בקו ימין, קשה ללכת מטעם שהקו שמאל מבטל את הקו ימין, שהקו שמאל מעורר את התאוה לרוחניות, שנותן לו להבין שצריכים ללכת בלשמה, כי זהו העיקר. %break אם כן קשה לו ללכת בשלא לשמה, כלומר שאין לו סיפוק, שיהיה כדאי ללכת, כי הקו שמאל מעורר התאוה והחסרון לרוחניות. %break מה שאין כן הקו אחד לא מעורר בו חסרון, אלא כל פעם הוא מוסיף והולך, משום שיש לו על מה להסתכל. מה שאין כן הקו שמאל מוחק הכל. %page 1661 %H אמונה נקרא מעשה %break אמונה, נקרא מעשה ולא שכל. ואמונה, כשאין הגוף מסכים, הוא צריך ללכת בדרך הכפיה, שהיא למעלה מטעם ודעת, רק מעשה לבד. %break וזה דומה שנותנים לילד לאכול, וההורים נותנים לו להבין שזה לטובתו, כלומר אף על פי שהילד לא מוצא בזה שום טעם. אלא עד כמה שההורים נותנים לו להבין, אין הילד רוצה לשמוע. %break ואז ההורים הולכים בכפיה אף על פי שהילד לא רוצה, היינו שהולכים עם הילד בבחינת המעשה, ולא מחכים עד שהילד יגיד, שהוא כבר מבין שכדאי לאכול את המאכל. %break כמו כן בחינת אמונה, אין לחכות עד שהגוף יסכים, שכדאי לוותר על קבלה עצמית, אלא צריכים ללכת עם הגוף בבחינת המעשה, הנקרא בכח, אף על פי שבמוח אין הגוף מסכים לזה. %break %H ארץ זה מלכות שמים %break "וגם הקמותי בריתי איתם לתת להם ארץ כנען". משום שנימולו לכן ירשו ארץ, כמו שכתוב "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ" (זהר וארא דף ו' אות כ'). %break ויש לשאול, מה השייכות של מילה לארץ. כמו שכתוב, בשביל מילה, כלומר היות שנמול, לכן ירשו ארץ. %break והענין הוא, שארץ נקרא מלכות שמים, שהיא בחינת השראת השכינה, לכן מי ששם, כלומר שזרק מעצמו את הערלה, הנקרא שלוש קליפות הטמאות, הנמשכות מהרצון לקבל, %break וקיבל על עצמו את הצמצום, שלא להשתמש עם הכלי קבלה, הוא ראוי להשראת השכינה, הנקראת "ארץ ישראל", היינו "ארץ דקדושה". %break ויש ג' בחינות בפגישת "המנוול הזה": משכהו לבית המדרש, לקרוא קריאת שמע, ויזכיר לו יום המיתה. %break %H סכין לשחיטה %break סכין נקרא במה ששוחטים. וענין מסירות נפש צריך להיות הסיבה שלא יהיה שום פגם. למשל המאבד עצמו לדעת הוא מסיבת פגם, היות שאין לו טעם בחיים מכמה סיבות, %break לכן הוא מוסר עצמו למיתה. לכן צריכים לראות זה שאדם מקבל ענין מסירות נפש, שהסיבה לא תהיה שום פגם, אלא מטעם אהבת ה'. לכן בודקין את הסכין, שלא יהיה שום פגם. %break %H ענין רצון להשפיע (א') %break השאלה: כשאומרים רצונו להטיב לנבראים, וכשנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן נתמלא רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. והרי יש לנו כלל שהבורא הוא רק משפיע, ולא מקבל חס ושלום. אם כן עולים ב' פירושים בקנה אחד. %page 1662 ואמנם אותה הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו. איך האדם, שתכונתו הוא מקבל, יהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. %break הרי אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מכך, אחרת לא היה משפיע, כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו. %break כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות מעשה כלשהו, אם לא תצמח לו תמורה. אלא ש"לולא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק במתנה מה'. %break ולגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין, שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזה למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה. %break %H הצנע לכת %break הצנע לכת, היינו הכוונה, ש"עשיית משפט ואהבת חסד" צריכה להביא את האדם לידי כוונה. שענין כוונה מכונה "הצנע לכת", מטעם שאין האדם יכול לראות את כוונת חבירו. %break %H טוב תורה עם דרך ארץ %break "טוב תורה עם דרך ארץ". ארץ נקרא מלכות. והדרך של המלכות היא בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break "טוב תורה עם דרך ארץ", היינו אם יש לו נקודה שבא לקיים התורה בחינת אמונה, אחרת אינו יכול להגיע לידי קיום התורה, היינו להשיג בחינת תורה. כי אסור ללמד תורה לעכו"ם. %break ואאמו"ר זצ"ל אמר בדרך כלל, בכל מקום שכתוב אסור, היינו ש"לא יכולים, אפילו שרוצים". כי זהו מבחינת התיקונים, שלא יכול, אפילו שרוצה לעבור. %break %H יושבי קרנות %break "יושבי קרנות", ויש תלמידי חכמים: קרן, נקרא בחינת אמונה, ועדיין לא זכו לבחינת תורה. כי תורה, נקרא בחינת ריוח, ואמונה, נקרא קרן. וצריכין להשתדל לזכות לבחינת תורה. %break %H אתה בחרתנו (א') %break האדם צריך לעשות את הבחירה. אלא כשהאדם עושה את הבחירה, אז הקדוש ברוך הוא בוחר בבחירה, שהאדם עשה, ונותן לו את השפע השייך לבחירה שלו, כמו שמבואר "אשה כי תזריע וילדה זכר". %page 1663 %H קידוש הלבנה %break ויש להבין מהו שיש לקדש הלבנה דוקא. %break ידוע ששמש ולבנה רומזים על זעיר אנפין ומלכות, היינו מבחינת ענף ושורש, אנו מתפללים בקידוש הלבנה, יהי רצון שימלא פגימת הלבנה. ויש להבין מה איכפת שיש פגם ללבנה, שניתן לנו לקדש את הלבנה, ולבקש מה' שימלא את הפגם שלה. ומהו הפגם שבה. %break ממאמר חז"ל "הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח" (חולין ס' ע"ב), משמע כאילו שהקדוש ברוך הוא עשה חטא, בזה שמיעט את הלבנה. ויש להבין, איזה חטא זה, שצריכים לתקן. %break והענין ידוע, שהלבנה מרמזת על מלכות, היינו מלכות שמים. כלומר שהגם שאנו צריכים להאמין ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל נעשה צמצום והסתר שלא מרגישים זה. %break וצריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. נמצא כאילו ההסתר הזה שהקדוש ברוך הוא עשה, גרם שאין הנבראים יכולים לקבל עליהם את המלכות שמים מסיבת הסתרה. %break ומי עשה את הסתר, הלא הקדוש ברוך הוא. אם כן זה דומה לאיסור ש"לפני עור לא תתן מכשול". %break ובאמת, למה עשה ההסתר. וזה כמו שפרש אאמו"ר זצ"ל, כי בלי ההסתר לא היה שום מציאות לעשות בחירה לקבל בעל מנת להשפיע, %break אלא כל הנבראים היו עובדי ה', בבחינת מקבל על מנת לקבל. מה שאין כן, כשעשה הסתר וצמצום, אז יש מקום לבחירה, שהנבראים יעבדו בעל מנת להשפיע. %break נמצא לפי זה, אם התחתונים מביאים קרבן, היינו שמקריבים את עצמם לה', היינו בחינת השתוות הצורה, אז כולם רואים, שבזכות ההסתר היה מקום להגיע לידי השתוות הצורה. %break נמצא שאין כאן חטא מה שעשה הסתר וצמצמו על מלכות, אלא אדרבא, שרק ההסתר גרם כל זה. נמצא שהפגם עבר. וזהו שאומר "הביאו עלי כפרה", שענין כפרה הוא מלשון רע, "לכפורי ידי בהאי גברא" היינו שכל הפגם נמחק. %break לכן נמצא, שבזמן שמקדשים את הלבנה, זה שעל ידי הפגם והסתר, היה מציאות להכנס לעבודה בעל מנת להשפיע, נמצא שההסתר נכנס לקדושה. %break נמצא שזה לא נקרא פגם וחסרון, אלא שזה נבחן לבחינת תיקון. וזה נקרא קידוש לבנה, ובזה נתמלא הפגם, כלומר, שרואים שאין זה פגם כלל. %break %H מה קודם, הברכה או השלום %break הברכה בא קודם, אבל אינו מחזיק. לכן נסתלקה ממנו הברכה. לכן צריך להשתמש על הברכה שיהיה שלום, היינו שלא יהיה שינוי צורה. לכן כל פעם שמקבל ברכה, צריך להשתמש עם הברכה שיזכה לשלום, ששלום נקרא השתוות הצורה. %break וכשתהיה לו השתוות הצורה, הנקרא שלום, אז כשתבוא הברכה, כבר יכול להתקיים ולא יסתלק. %page 1664 %H לפום צערא אגרא %break על ידי תורה ומצוות שאדם עושה, הן מביאות עליו מחשבה ורצון, שירצה לטהר עצמו. וזה נקרא "הבא לטהר". זהו הזמן שהוא משקיע כוחות, בכדי לטהר עצמו מאהבה עצמית. %break ואז הוא בא לידי צער ומכאוב מזה שלא יכול לבוא לידי טהרה, אלא להיפך. כי כל פעם הוא רואה יותר את האמת, איך הוא שקוע באהבה עצמית, ואין הוא רואה באופק שום מציאות, שיכולה להוציאו מזה. %break ואז כשהוא מצטער על זה, הוא מקבל צורך לעזרת ה', שיעזור לו. ואז בא הסיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). וזה נבחן לאור כולו. %break ואז אומרים "לפום צערא אגרא", כלומר על מה שהוא מצטער שאין לו, את זה הוא יכול להשיג עבור הצער שלו. כדוגמא אדם מצטער שאין לו כבוד, אז הצער שלו מחייב אותו לעשות מעשים שכן יכבדוהו, וכדומה. %break לכן כשהאדם מצטער, על מה שאינו יכול לטהר עצמו מכלי קבלה, אם כן מה יהיה השכר, שכן יהיה לו הכח לטהר עצמו מכלי קבלה. נמצא "לפום צערא אגרא", היינו על איזה חומר שהוא מצטער, על החומר הזה הוא מקבל מילוי. %break העולה מכל האמור: השאלה היתה איך מותר לקבל שכר. תשובה, כל האיסור מקבלת השכר הוא שיהיה מקבל, אבל כאן אדרבא, הוא רוצה שכר שיוכל להשפיע, וזה בודאי מותר. נמצא אין אור בלי כלי, אם כן בלי צער אי אפשר להמשיך רחמים. %break "לפום צערא אגרא", היינו על מה שהוא מצטער הוא מקבל שכר. ולא שהוא מצטער על כסף ונותנים לו כבוד. ושכר שיוכל להשפיע זה מותר, משום שזוהי מטרת העבודה. %break %H צורך וחשיבות לימוד האמונה %break "ובחרת בחיים". תנא רבי ישמעאל, זו אומנות. מכאן אמרו חכמים, חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו, חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, למען תחיה אתה כתיב (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז). %break משמע מכאן, שמצוה ללמוד אומנות. וזה נכנס בגדר של "ובחרת בחיים". אם כן למה אין סדר כזה בישיבה, שכל אחד ואחד מבני הישיבה ילמדו אומנות, ומדוע אין הנהלת הישיבה דואגת לזה. %break והנה בקדושין (דף ל' ע"ב), ללמדו אומנות מנא לן, אמר רבי חזקיה דאמר קרא, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". אם אשה, אשה ממש, כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. %break אם תורה היא, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות, עד כאן לשונו. ומדוע אם כן אין נזהרין על זה. %break ובתוספתא פרקא קמא דקדושין: "רבי יוסי בן רבי אליעזר אומר משום רבן בן גמליאל, כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור, שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו, ואין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואין רואים מה שבתוכו". %break ויש לשאול, איזו שייכות יש לאומנות ולכרם מוקף גדר, שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו. וכמו כן, מהו הענין שאין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, מה מועילה אומנות לזה. %break וכן, שאין רואים מה שבתוכו. ומה איכפת שכן רואים מה שבתוכו, עד כדי כך, שיהא כדאי בשביל זה להבטל מדברי תורה ולעסוק באומנות. %break ובקדושין (כ"ט ע"א): "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד בנו אומנות מלמדו ליסטות. ליסטות סלקא דעתך. אלא כאילו מלמדו ליסטות". נמצא שמהירושלמי משמע שזהו בגדר "עשה", %page 1665 היינו מהפסוק "ובחרת בחיים", ולרבי חזקיה הוא מהפסוק "וראה חיים", ומרבי יהודה משמע, שיבוא לעבור על לאו דלא תגזול, היינו שאמר "כאילו מלמדו ליסטות". %break והנה בענין אומנות, אנו מוצאים מחלוקת בדברי חז"ל: "דרש בר קפרא, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא, אמר רב יהודה, מחטא דתלמיותא". %break ופרש רש"י, מחט תלמיית, שהתפירות עשויות תלמים תלמים, שורות שורות כתלמים של מחרישה (קידושין פ"ב ע"א). %break ובהמשך הגמרא, "תניא רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם (פירושו שהכל יש בו צורך), אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה. %break אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בָשַם, אוי לו מי שאומנותו בורסקי. אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות", עד כאן לשונו. ויש לשאול, %break א. מהו הענין שמתחיל בהוריו, ואחר כך בו עצמו, ואחר כך בבניו. ב. מהו שאומר, "אשרי מי שהוריו", מה זה בא ללמדנו. הלא הוריו אין בידו לתקן. נמצא שזהו נקרא צועק לשעבר. ודרך חז"ל ללמדנו מה שיש לנו לתקן, וזה שייך רק על הוה ועתיד, ולא על עבר. %break "רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב. אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו". %break ופרש רש"י, כל אומנות אין להם מתן שכר לאחר זמן אלא שכר המצוי להם בשעתן, אבל תורה, מתן שכרה בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות (קידושין פ"ב ע"א). %break ויש לשאול, איזה שכר יש לו לאדם, אם עוסק בתורה בעת ילדותו וכמו כן בעת זקנותו, שנוכל לומר, שיוכל לפרנס מזה. ועוד יותר קשה, לפי הנ"ל משמע שיעשה מהתורה קרדום לחפור בה, %break כנגד דברי חז"ל (אבות ד'). ונפרש כל הנ"ל על דרך המוסר, שחז"ל מלמדים אותנו איך ללכת בדרכי עבודה. %break הנה מטרם שנבאר את הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, שבשביל זה נברא האדם. הנה בספרים הקדושים מבואר, שהטעם הוא כדי להנות לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב. %break וכמו כן מבואר במדרש רבה (בראשית פ"ח) "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", הדא עקתא להן מבריא (הצרה הזאת להיכן למה למברי). %break משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך. אמרו לפניו, רבונו של עולם עביד מה דהני לך (עשה מה שטוב ונאה בעיניך)". %break הרי מבואר מכאן, דסיבת בריאת האדם היא משום שה' רוצה להיטיב עמהם, לכן ברא הנבראים. ועל זה הקשו, אם התכלית היא בכדי להיטיב, למה סובלים הנבראים יסורים וצער, ולא זוכים לקבל את הטוב והעונג, שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת להם. %break ותירץ בזהר, "מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה", היינו דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים. %break ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא [לחם בזיון], היינו שמתנת הקדוש ברוך הוא תהיה בשלימות גמורה, בלי שום חסרון, לכן נתן לנו ה' מקום עבודה, שנקרא עבודת הבחירה, שעל ידו יוכל האדם לקבל את כל טובו מה', בלא שתהיה לו שום בושה. %break כי בזמן שהאדם מקיים תורה ומצוות, כשעוד לא מרגיש שום טעם בעבודה, מוכרח לקיים הכל רק בבחינת אמונה. כי בזמן שהנהגת העולם בבחינת הסתרת פנים, אז אפשר לקיים התורה ומצוות על יסוד של האמונה. %page 1666 ובזמן כזה נוהג ענין בחירה, להיות מואס ברע ובוחר בטוב. כי על ידי זה שהאדם מקיים את הבחירה, אז הוא יכול לתקן את עצמו, שיוכל לעשות את כל המעשים שלא על מנת לקבל פרס, רק בכוונה לשם שמים. %break כי בזמן שלא מרגישים שום טעם בעבודה, אז האדם כבר מורגל לעשות מעשים, אפילו בלא שכר. לכן אחר כך, כשיזכה לקבל את פנימיות התורה, %break ויזכה לאור התענוג, שאז הוא כבר נמצא במצב של גילוי פנים, מכל מקום הוא יוכל לקבל את אלו התענוגים רק מטעם מצוה. %break היינו שזו כוונת ה', שהאדם יקבל את התענוגים עליונים, כי זו מטרת הבריאה. אבל לא מטעם לצורך עצמו, %break היינו שמה שרוצה לקבל התענוגים, אינו מטעם שרוצה להנות את עצמו, אלא שכוונתו היא שמקבל בעל מנת להשפיע. וזוהי כל הכוונה שנעשה מקום של הסתרה. %break לכן בזמן ההסתרה יש מקום עבודה, לקבל על עצמו יראת שמים "כשור לעול וכחמור למשא", כדי להרגיל את עצמו לעבוד את ה', בשלא על מנת לקבל פרס. %break נמצא לפי הנ"ל, כי עיקר עבודה שניתן לנו, היא בחינת אמונה, שענינה הוא בחינת יראת שמים. ולהשיג יראת שמים הוא דבר גדול מאד, כמו שאמרו חז"ל "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא" (ברכות ל"ג ע"ב). %break שהכוונה, שצריכים ללמוד מקודם מהי יראת שמים, ואחר כך יש עבודה איך לקבל על עצמו את היראת שמים. %break כנ"ל שאמרו "לגבי משה הוא מילתא זוטרתא", משמע מעט יותר קטן ממדרגת משה הוא דבר גדול, הגם שאנחנו לא יכולין להבין, איך יכול להיות שיראת שמים הוא דבר כל כך גדול. %break והלא למי אין יראת שמים, הרי מי שמתפלל רק פעם אחת ביום, ואוכל מאכלים כשרים, אנו כבר אומרים עליו, שיש לו יראת שמים. לכן כאן צריכים לומר, שחז"ל שידעו באמת מהי יראת שמים, לכן קבעו ואמרו, שזה דבר גדול. %break ואילו אנו, יש עלינו מקודם ללמוד מהו יראת שמים, שדבר זה כל כך גדול, עד שאמרו חז"ל "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" וכו', מאי כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא, %break כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שקול זה כנגד כל העולם כולו - כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו' ע"ב). %break מכאן משמע, שכל החיים שלנו תלויים באמונת ה', כי זה נקרא הכלי, שעל ידי זה יכולים לקנות הכל בעולמנו זה, שניתנה לנו את העבודה בתורה ומצוות, תלוי הכל בשיעור אמונה שאנו רוכשין. %break ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, וכמו שפרש רש"י, "הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה", על האמונה שהאמין בו. וצריכים להבין, מדוע נקרא אמונה בשם צדקה, וכי איזו שייכות יש צדקה לאמונה. %break אלא כנ"ל, אם האדם עובד בעל מנת להשפיע ולא לקבל להנאת עצמו, זה דומה למי שנותן לחבירו מאה לירות, ואינו רוצה ממנו עבור המאה לירות שום תמורה, או מי שנותן לחבירו מאה לירות, ורוצה לקבל עבור זה חליפה או ארון של בגדים, %break בודאי אף אחד לא יאמר, על מי שנותן מאה לירות עבור חליפה, שהוא נדבן גדול, ושיש לו לב טוב, שיכול ליתן לסוחר מאה לירות. והטעם הוא משום שהוא מקבל תמורה עבור היגיעה. %break מה שאין כן, מי שנותן לחבירו מאה לירות ואינו רוצה לקבל שום תמורה עבור זה, בודאי שיש לו נדיבות לב ורוצה לתת צדקה. %break לכן מי שעובד ה' על יסוד האמונה, אז עבודתו על מנת שלא לקבל פרס. כי אחרת, היינו אם היסוד שלו אינו על בחינת אמונה, הוא שייך דווקא למי שרוצה לקבל שכר עבור היגיעה, כי משתוקק תמיד להפטר מבחינת אמונה, ורוצה לעבוד רק על בחינת ידיעה. %page 1667 ועל ידי זה שעובדים את ה' בבחינת להשפיע ולא לקבל שום תמורה, זה נקרא דביקות בה', זאת אומרת, שעל ידי זה דבוקים בחיי החיים. כמה שאמרו חז"ל "הדבק במידותיו, %break מה הוא רחום אף אתה רחום" (שבת קל"ג ע"ב), היינו כמו שה' הוא המשפיע לתחתונים, כך האדם צריך גם כן לעבוד בעל מנת להשפיע. %break ובזמן שהאדם כבר הגיע לידי מצב, שיכול לעבוד את ה' על הכוונה זו, אז הוא זוכה לקבל את התענוגים הרוחניים, מה שחשב ה' בכוונתו להטיב לנבראיו. %break כי אז המתנה שה' נותן תהיה בה שלימות, ולא יהיה בה שום פגם של נהמא דכסופא [לחם בזיון] הנ"ל. כמו שאמרו חז"ל, "רבי מאיר אומר, הלומד תורה לשמה (היינו בכוונה להשפיע) זוכה לדברים הרבה" (פרקי אבות, פרק ו'). %break וענין אמונה, נקרא גם כן בחינת מצוה. שיש בחינת תורה ויש בחינת מצוה, כמו שפירש אאמו"ר ז"ל על מאמר חז"ל, "עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב), שמצוה אחת היינו בחינת אמונה. %break ולפי הנ"ל, ענין אמונה ויראת שמים ומצוה אחת, הוא אותו ענין, אלא שבכל דבר מראה על צורה אחרת. %break ועכשיו נוכל לפרש את הנ"ל, שמה שהירושלמי מביא בשם רבי ישמעאל, "ובחרת בחיים - זו אומנות", שצריך ללמד את בנו אומנות, הכוונה היא על בחינת אמונה. ודבר זה נקרא אומנות, משום שזהו לימוד גדול, כמה שאמרו חז"ל "אטו יראה מילתא זוטרתא היא". %break ועיקר שם אומנות, שייך בדבר התלוי בכח מעשים, מה שאין כן מי שלומד איזו חכמה, רפואה או הנדסה או תכונה, זה נקרא בשם חכמה ולא בשם אומנות, היות שזה שייך לשכל, ולא לשאר אברים. %break לכן, היות שענין אמונה הוא בחינת למעלה מהדעת, שהוא כנגד השכל, שענין אמונה שייך לומר, דווקא במקום שאין השכל מגיע שם, וזה רק בחינת כח, שהוא קבלת עול מלכות שמים בכח, "כשור לעול וכחמור למשא", משום זה, נקרא אמונה בשם אומנות. %break וכאן שייך ענין הבחירה של הפסוק "ובחרת בחיים". ואומנות זו מוכרח האב ללמד את בנו, ואם לא, חייב ללמד את עצמו. מאי טעמא, "למען תחיה אתה" כתיב, היינו שחיות התורה אי אפשר לקבל בלי אמונה. %break וכמו כן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי חזקיה, שהחיוב ללמד את בנו הוא מפסוק "ראה חיים עם אשה", זאת אומרת שאי אפשר לזכות לבחינת חיים, בלי מצות האמונה. %break כי דווקא על ידי האמונה, הוא זוכה להדבק בחיי החיים, וממילא יש לו חיים על ידי הדבקות בהחיים. כי תורה בלי אמונה, אינה נקראת חיים. %break לכן אמר, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. כי התורה, בזמן שהיא על יסוד של אמונה, אז יכולים להרגיש את החיים שבה, ורואים אז שזוהי בחינת "כי היא חייך ואורך ימיך". %break ולפי הנ"ל נוכל לפרש מה שכתוב בתוספתא הנ"ל, שאומר, "כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור". ושאלנו, איזו שייכות יש גדר לאומנות. ויש לפרש על דרך הנ"ל, %break שענין אומנות הוא בחינת אמונה, כי מי שיש בידו אמונה, זה דומה כמי שיש לו כרם גדור, שענין כרם הכוונה על כרם ה' צבאות, היינו על בחינת הרוחניות שיש באדם. %break ואז, אם יש לו אמונה, זהו דומה לגדר, ששומר מכל הדברים שיכול להזיקו. כי הדברים המזיקים לרוחניותו של האדם הן המחשבות זרות, וכמו כן רצונות רעים, שזה נקרא "בהמה וחיה נכנסין בתוכו". %break כי האמונה שומרת אותו מכל הקושיות, וכמו כן מכל התאוות רעות, שנקרא בהמה, זהו דברים של מעשה בהמה. וכמו כן חיות רעות שאינן של קדושה, לא יכולין לכנס בזמן שהאדם קיבל על עצמו את העול של אמונה, "ואין עוברין ושבין נכנסין לתוכו". %page 1668 דהיינו אלו האנשים שהם תמיד עוברים על מצוות ושבים בתשובה, המה לא יכולין להאחז בהאדם שיש לו אמונה, מטעם שהם לא רואים מה שבתוכו. כי האדם שמקפיד שעבודתו תהיה בבחינת אמונה, הוא עובד בהצנע לכת, ואז לא רואין את כוונתו. %break כי האדם שעובד שלא לשמה, אז יכולין לראות את כוונתו, מטעם שהוא רוצה תמורה עבור היגיעה. מה שאין כן, מי שעבודתו היא על יסוד של אמונה, אזי המחשבה שלו היא מכוסה ואינה מגולה לאיש, ממילא אי אפשר להיות אחיזה לחיצונים בעבודתו. %break וכן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות". הנה חז"ל אמרו, כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, שנאמר "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית". %break אמר רבי חנינא בן רבי פפא, חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את העולם לאביהם שבשמים (ברכות ל"ה). וצריך להבין מהו הקשר מגזלן לירבעם בן נבט, וכן מדוע מי שנהנה בלא ברכה נקרא גזלן, וכי איזו שייכות יש לגזלן עם ברכה. %break והענין הוא כנ"ל, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא [לחם בזיון] נעשה מקום ההסתרה, כדי שהאדם יוכל לקבל את התענוג בעל מנת להשפיע להקדוש ברוך הוא. %break ובאופן כזה לא יהיה שום פגם במתנת ה', כנ"ל, כפי דברי חז"ל "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק" (פסחים קי"ב ע"א). %break אלא כל זמן שאין האדם מוכן לקבל, אין השפע עליון בא לתחתונים. לכן מי שנהנה בעולם הזה, צריך להיות הכוונה כדי לברך את הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת, שלא תהיה הכוונה מה שהוא רוצה להנות, אלא רק מה שהוא רוצה לברך את הקדוש ברוך הוא. %break ואז הקדוש ברוך הוא משפיע את ההשפעה העליונה לכנסת ישראל, כמו שאמרו חז"ל "עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב). %break היינו שעל ידי עשית המצוה, הוא גורם שהקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל. וזה פירוש, ש"מכריע את כל העולם לכף זכות". %break נמצא, מי שנהנה בעולם הזה בלא ברכה, שאין הכוונה לברך את הקדוש ברוך הוא, לכן אין הקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל, מטעם שחסר את הכוונה דלשם שמים. %break נמצא, שאדם זה גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, בזה שאינו עושה ברכה ורוצה להנות רק לעצמו ולא לשם שמים. לכן הוא נעשה "חבר לאיש משחית", לירבעם בן נבט, "שהשחית את העולם לאביהם שבשמים". %break וזה הכל משום שהיה חסר להם האמונה בה'. לכן אמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות", שהפירוש הוא, %break כאילו מלמדו להיות גוזל את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. לכן יש חיוב גדול ללמוד את הענין של האמונה, כי רק על ידי זה יכולין להגיע לכל השלימות. %break ומכל הנ"ל, נוכל לבאר את השיעורין שנתנו בענין לימוד האומנות בעצמה. הנה בר קפרא אומר, "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה". ומפרש רבי יהודה, שהיא "מחטא דתלמיותא". %break וכפירוש רש"י, "מחט תלמיית, שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה". %break הנה אנו רואים, שהתפירה היא לחבר שני דברים נפרדים שיהיו לאחד. שענינו הוא כנ"ל, שהאדם צריך להגיע לידי השתוות עם הקדוש ברוך הוא, שפירושו דביקות, כמו שכתוב "לדבקה בו". %break וזהו שפרש, כתלמים של מחרישה, שענינו הוא להפוך את העפר שהיה למטה שיהיה למעלה, ומה שהיה למעלה שיהיה למטה. %break כמו כן האדם, היות שיש בו שני רצונות: א. רצון טוב, היינו להשפיע, להאמין, ב. רצון רע, שהוא רוצה אך לקבל להנאת עצמו ושלא להאמין בה'. %page 1669 וכשהאדם נולד, אז מטבעו שהרצון טוב הוא למטה אצלו בחשיבות, והוא לא רוצה להשתמש בו, כי זה דבר מאוס להשתמש עם רצון כזה. %break מה שאין כן הרצון הרע, הוא למעלה בחשיבות, וכל אימת שיש לו הזדמנות להשתמש עמו, הוא בתכלית העליה. היינו בעת שיכול למלא את הרצון הרע שבו, אין לו מצב יותר גבוה מזה, היות שזו כל תשוקתו למלאות את הרע שבו. %break לכן האדם שרוצה להתדבק בקונו, צריך להשתוות המדות, כמאמר חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום" (שבת קל"ג ע"ב). היינו כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה רק להשפיע לתחתונים, %break כמו כן האדם צריך לראות, שיהא רצונו רק להשפיע להקדוש ברוך הוא, ולא ירצה לקבל להנאת עצמו. וזו כל המטרה של עבודת האדם בהשתוות המדות. %break לכן מוכרח האדם להפוך אצלו את המדות, בדומה למחרישה, מה שהיה מקודם למעלה, היינו הרצון לרע, יהיה עכשיו למטה, שירגיש שכל אימת שהולך להשתמש עם הרצון הרע שבו, שיהיה נחשב אצלו לדבר מאוס ושפל. %break והרצון הטוב, שהיה מקודם לבחינת מטה בחשיבות, יהיה עכשיו למצב של מעלה. שכל אימת שיש ביכולתו לעשות דברים לשם שמים, מצב כזה הוא צריך להרגיש שזוהי בחינת עליה אצלו, היות שעל ידי זה הוא בא להתדבק בו יתברך. %break וזהו רק על ידי האמונה. לכן נקרא אמונה בשם אומנות נקיה וקלה. נקיה, היא משום שאסור להיות שם שום תערובות להנאת עצמו, אלא שיהיה רק לשם שמים. %break כי בזמן שהאדם מאמין בגדלות הקדוש ברוך הוא, אז אין להאדם שום רצון וחשק, אלא להיות דבוק בו יתברך כל היום וכל הלילה, לכן נקרא בשם "נקיה", זאת אומרת רק לשם שמים. %break אבל מטרם שהאדם זוכה, שגופו יסכים לעבודת האמונה, נחשבת עבודה זאת לבחינת שיפלות, כי אינו רואה שמישהו יכבד אותו, בזמן שהוא עובד רק לשם שמים. %break כי אז בטח הוא צריך לראות, שתהיה עבודתו בהצנע לכת, כי אחרת אי אפשר להיות עבודתו נקיה. כי בזמן שהוא בעבודתו הוא בהתלהבות, ואז בטח ישבחו את מעשיו, ועל ידי זה מוכרח להתערב ענין של כבוד, מה שאחרים יכבדו אותו בזה. %break לכן בזמן שרוצה שלא יהיו שום תערובות, אז הוא מוכרח לעבוד בבחינת הצנע לכת, וממילא לא יהיה לו מזה שום כבוד, לכן עבודה נקיה היא בזויה אצלו. ו"קלה" הוא מלשון נקלה, היינו בזיון. %break וכמו כן עבודה נקיה מבוזה, מטעם כי אמונה למעלה מהדעת אין האדם סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל, בזמן שהדעת מחייבת אותו. %break מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשיה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי, כמה שאמרו חז"ל על הפסוק "מי פתי יסור הנה" - זה משה, שהכונה היא על בחינת האמונה. %break כי משה רבנו עליו השלום נקרא משה רעיא מהימנא, שהוא בעל האמונה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל. %break ועל דרך זה יש לפרש את דברי רבי, "אין לך אומנות עוברת מן העולם", וכמו שפרש רש"י, בין שהיא מאוסה ובין שהיא נקיה. כי דעתו של רבי, שאין כל העולם מסוגל לעבוד עבודה נקיה, %break שפירושה הוא כנ"ל, כי דווקא האדם שיש לו נטיה לעבודה של אמת, הוא מסוגל לעבוד עבודה נקיה, היינו שלא יהיו שם איזה תערובות של שלא לשמה. %break מה שאין כן רובא דעלמא, כל מחשבותיהם בנויות על דעת העולם, שאין להם דעת ורצון חזק שיוכלו לתת מרץ וכח להשיג מה שהם רוצים. אלא הם עובדים לכלל כולו, %break ומה שהקהל מחייב הם עושים, ואין להם רשות לעשות בעולם מה שהם מבינים ורוצים, אלא הם תלויים בדעת הקהל. לכן כשנותנים איזו מצוה להרבים, אזי מוכרחים לראות שהרבים יוכלו לקיים. %page 1670 לכן אומר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם", אלא העיקר הוא שהאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים, בין שהיא נקיה, היינו שכולו לשם שמים, ובין שהיא מאוסה, %break היינו שיש שם תערובות דשלא לשם שמים. משום דבכל אומנות יש בה צורך, דמתוך שלא לשמה באים לשמה. %break כמו שאמרו חז"ל "אלף בני אדם נכנסים למקרא... ואחד להוראה" (ויק"ר פ"ב א'), שהמשמעות, שעל ידי זה שאלף נכנסין, זה גורם שתהיה מציאות שיצא אחד להוראה. לכן אמר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם". %break אבל "אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה". הוריו, פירושו מחשבה, כי בכל מעשה מוכרח להיות מקודם מחשבה וגורם, שזו תהיה הסיבה שתחייב אותו לעשות את המעשה הזה. לכן הוריו היינו המחשבה, שתגרום לו לעשות תורה ומצוות. %break אומנות מעולה, היינו שיהא מועיל להביא את האדם למטרה שבשבילה נברא, שהיא שיעסוק בתורה ומצוות לשם שמים, ועל ידי זה יזכה לקבל את הטוב והעונג מה שחשב הקדוש ברוך הוא לתת. %break ואז תהיה לו הרגשת האושר, בגלל כל מה שרכש על ידי יגיעתו בתורה ומצוות. מה שאין כן אם אין המחשבה לשם שמים, אז אינו יכול להגיע למטרה, ונמצא שאמונתו פגומה. %break לכן אמר רבי, "אוי לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה", כיון שהאמונה שלו מעורבת עם שלא לשמה הרי זאת אמונה פגומה כנ"ל. לכן צריכים להשתדל שהוריו, היינו הסיבה, יהיה לשם שמים. %break ובזה יהיה מובן דברי חז"ל, "אשרי מי שרואה הוריו באומנות מעולה". ושאלנו, הרי זהו דבר שאין בידו לתקן, שהרי אם הוא נולד להורים כאלו, מה יש לו לעשות. %break ולפי הנ"ל, אתי שפיר, שהכוונה הוא עליו בעצמו, שהוא צריך להשתדל שהמחשבה והגורם לתורה ומצוות, יהיה בכוונה לשם שמים, כנ"ל. %break ועל דרך זה, מה שכתוב בזהר שמות, "כתיב, אין העולם מתקיים אלא על הריח". ועל דרך זה יש לפרש "אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי". %break "בָשַם", היינו בשמים, שהנאתם הוא הריח שעולה ממטה למעלה. והרמז, שהאומנות שלו תהיה בכוונה של להשפיע נחת רוח למעלה, שהאדם נבחן למטה והקדוש ברוך הוא למעלה. נמצא שהאדם שולח את כל תענוגיו להקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה. %break "בורסקי" הוא עיבוד עורות, שמעלה סרחון גדול. שפירושו הוא, בזמן שהוא רואה שמעבודתו לא יהיה שלא לשמה, אלא שהוא צריך לעסוק בעבודה רק לשם שמים, אזי נמאסת לו העבודה ומעלה סרחון בעיניו. %break ומקום שצריך להיות תענוג, בעת שהוא רואה שיש לו עכשיו הזדמנות לעבוד לשם שמים, אבל הוא לא מסוגל לכך, לכן במצב שאינו רואה את התמורה של עבודתו, אז הוא מרגיש בעצמו כבדות ועצלות ושיפלות, ולב רגז ודאבון נפש. %break לכן, הגם שעבודתו היא אינה על הכוונה דשלא לשם שמים, מכל מקום חסר לו השמחה והטוב לב, ממה שהוא עכשיו משפיע נחת רוח לקדוש ברוך הוא. %break והגם ש"אי אפשר בלא בורסקי", זאת אומרת האדם מוכרח להגיע לידי מצב כזה, כי המקום הזה הוא המעבר בין לשמה לשלא לשמה, אבל אוי לו מי שנשאר במקום הזה, שהוא תחנת ביניים, ואינו ממשיך ללכת להמטרה, שירצה להתענג אל ה'. %break ומפרש יותר ואומר, "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות". "אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו מי שבניו נקבות". והקושיא מפורסמת, מהו בניו נקבות. %break ויש לומר, שידוע מספרי יראים שהמשפיע והנותן מכונה בשם "זכר", והמקבל והבעל חסרון מכונה בשם "נקבה". וזהו שאומר, שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, %break היינו שמוכרח להיות בעולם המצב דשלא לשמה, הנבחן לבחינת נוטל הנאה לעצמו, אחרת אי אפשר להתחיל לעסוק בתורה ומצוות. %break ויש לפעמים שהסיבה היה השלא לשמה, אבל בשעת מעשה, הוא בא לידי הרהורי תשובה ועושה המצוה על הכוונה לשם שמים, שפירושו שכוונתו הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזה נבחן לבחינת "בניו זכרים". %page 1671 לכן הוא אומר "אוי לו מי שבניו נקבות", זאת אומרת שהמעשים שהוא עושה הם גם כן על הכוונה לקבל שכר, שזה נבחן ל"בניו נקבות". %break ורבי נהוראי אומר "מניח אני את כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה", זה אינו מדבר להכלל איך שיתנהגו, אלא זה מדבר ממדרגתו עצמו, שהוא כבר זכה ליראת שמים בקביעות. %break לכן הוא אומר, שהוא מניח את כל אומנות, היינו שעכשיו הוא מניח את האמונה הפגומה, ואת האמונה המעולה, היות שהוא כבר עבר את ב' מיני אמונה, ועכשיו הוא מלמד את בנו, זאת אומרת, המעשה שלו, הנקרא "בן" כנ"ל, אלא תורה. %break ומפרש את הטעם, שהוא משום ש"כל אומנות שבעולם אינה עומדת לו אלא בעת ילדותו". ופירש רש"י, "כל אומנויות אין להם שכר לאחר זמן, אלא שכר המצוי להם בשעתן". %break הנה אמונה, נקראת בחינת מצוה, שקבלת עול מלכות שמים היא מצוה. וחז"ל אמרו, "מצוה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה. תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא" (סוטה כ"א ע"ב). %break וההבדל בין תורה למצוה, כי אנו רואים בתורה, שמה שהאדם למד אתמול או לפני כן, הוא יכול לזכור ולהשתמש בדברים עמה או לחזור על אותם הדינים שלמד, ולידע איך להתנהג לפי מה שלמד מזמן. %break לכן התורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה, היות שהוא יכול לזכור מה שלמד מזמן. %break מה שאין כן אמונה, שהיא מצוה, זה שייך רק בעידנא דעסיק בה, כי בכל פעם שהאדם מקבל על עצמו את העול של קבלת מלכות שמים, הוא מצוה, ומצוה היא בחינת עשיה. ולא שייך כאן זכירה כמו בתורה, אלא כל מעשה ומעשה הוא ענין בפני עצמו. %break לכן בעת מעשה היא מגנא ומצלא, שלא שייך לומר שהוא זוכר שקיבל על עצמו את העול דקבלת מלכות שמים לפני זמן מה, כי זה לא יועיל לו. אלא בכל זמן שהוא נמצא הוא צריך לאמונה, ואי אפשר לומר, שעכשיו אין הוא זקוק לעול האמונה. %break ומשום זה, כל קבלה וקבלה היא מצוה חדשה, לכן נקרא בחינת אמונה, בחינת נער וילדות. כי ענין זקנה שייך לומר על דבר שהיה לפני זמן מה. והיות שעול האמונה צריכים תמיד לחדש, לכן לא שייך בזה זקנה, ותמיד זהו נקרא בשם נער. %break וזה שאומר מניח וכו', שאינה עומדת לו אלא בעת ילדותו, כי אמונה היא מגנא ומצלא רק בעידנא דעסיק בה. וכמו שפירש רש"י, "כל אומנויות אין להם שכר לאחר זמן, אלא שכר המצוי להם בשעתן", שהכוונה היא שמגנא ומצלא רק בעידנא דעסיק בה כנ"ל. %break אבל תורה אינה כן, אלא עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו. וכמו שפירש רש"י, אבל תורה מתן שכרן בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות. %break היינו כנ"ל, שתורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן הוא מפרש שעומדת לו בעת ילדותו, היינו בעידנא דעסיק, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו, היינו אפילו בעידנא דלא עסיק בה. %break ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות, שהפירוש הוא שמגנא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן אומר רבי נהוראי שהוא בעצמו עושה כך, היות שהוא כבר קיבל על עצמו את הענין של אמונה בקביעות. %break לכן הוא אומר, "מניח אני כל אומנות", היות שכבר זכה למדרגה זו בקביעות, מה שאין כן לשאר אנשים. %page 1672 "ואמר רבי אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר, וירדו מאניותיהם וכל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו. ואמר רבי אלעזר, אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר, וירדו" (יבמות ס"ג). %break ויש לשאול, אם עבודת הארץ היא אומנות פחותה, למה אמר רבי אלעזר "עתידין", היינו שבסופו של דבר, תהיה להם אומנות טובה, ומסיק שתהיה אומנות פחותה. %break ויש לפרש כנ"ל, היינו אמונה שהיא נקראת קלה, היינו פחותה, שאצל האדם עבודת אמונה למעלה מהדעת אינה חשובה, לכן קשה לעבוד. אבל לעתיד הם יזכו לאמונה נקיה כזו. %break תנו רבנן, אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. %break אמר רבי אליעזר מאי קרא, הן גור יגור (הבא להתגייר) אפס מאותי (בעוד שאין אנו עמכם יתגייר דהיינו בעולם הזה) מי גר אתך עליך יפול (מי גר אתה בעניותך הוא דעליך יפול לעולם הבא) (ישעיהו נ"ד) אבל אידך לא (יבמות כ"ד ע"ב). %break ומקשים התוספות, לא קיבלו גרים לא בימי דוד... מאיתי הגיתי ומבת פרעה, דבימי שלמה לא קשיא דמידי הוא טעמא, אלא משום שלחן מלכים והני לא צריכי. %break והגבעונים מעצמן נתגיירו, כמו בימי אסתר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים", ומההוא דאתא לגבי דהלל... בטוח היה הלל שאפילו שיהיה לשם שמים, וההוא דאתי גיירני על מנת שאנשא לאותו תלמיד היה גם כן לשם שמים. %break ומכל הנ"ל משמע שמי שרוצה להתגייר על מנת לקבל השכר הטוב שיש לעם ישראל, אין מקבלין אותו. וזה פירוש אין מקבלין גרים לימות המשיח. אלא שצריכים להתגייר רק לשם שמים ולא לשם שכר. %break היינו מי שרוצה לקבל עליו להיות יהודי ולגייר את הנכרי שיש בקרבו של האדם, אי אפשר לו להיות יהודי ולהיות דבוק בעם ישראל, רק אם אין כוונתו להשכר הטוב, שנקרא לימות המשיח. %break אלא כמו שכתוב הפסוק מי גר אתך, בעניותך. כמו שאמרו חז"ל, רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות פ"ד). %break היינו עני בדעת, ועם כל זה מקיים את התורה, היינו סופו לקיימה מעושר, היינו שיזכה להבין. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, היינו שדעת התורה תסתלק ממנו. %break יבמות ס"ג: ואמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". יש לשאול לפי זה היה צריך כל אדם להשתדל להיות לו קרקע. %break ועוד קשה תניא, וכן היה רשב"י אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרויין אדם ואין העכו"ם קרויין אדם (יבמות ס"א ע"א). %break משמע מכאן שדוקא איש ישראל נקרא אדם. ואיך אפשר לומר שאם אין לו כל קרקע, לא יכנס בגדר של אתם קרויין אדם. ואפשר לפרש שענין קרקע היא ארץ, שמביא ראיה מפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". %break הנה התורה נקראת בחינת שמים, כי התורה ניתנה למשה רבנו עליו השלום משמים, משה קיבל תורה מסיני. והארץ נקראת בחינת מלכות, בחינת אמונה, בחינת יראת שמים. וכמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב). %break וזה פירוש, כי מי שאין לו אמונה, שהיא יראת שמים, הנקראת בחינת ארץ, אינו בגדר אתם קרויין אדם. %break יבמות ס"ג: ואמר רבי אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר "וירדו". אמר רבי אמי אין הגשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". %break ופירש רש"י, בזמן שאמת מארץ תצמח, שיש אמונה במשא ומתן, אז צדק משמים נשקף, דהיינו גשמים. שהן צדקה. %page 1673 ויש להבין למה דווקא בשביל שאין המשא ומתן באמונה, אין נותנין צדקה מן השמים. וענין אמנה, שארץ היא בחינת רצון, שהוא הלב, ששם עוסקים בענין אמונה, שנקרא בחינת צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". %break לכן מדה כנגד מדה, אז גורמים שיבוא משמים גם בחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה. וזה ענין תפילה על הגשמים כדי לעורר את האמונה. %break "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה י"א). פירוש שהמלך המשיח, היינו מי שרוצה לילך על דרך לזכות לבחינת תכלית, שהיא בחינת משיח, %break לא ישפוט שום דבר לפי מראה עיניו, או לפי מה שאזניו שומעין, אלא לפי הריח של יראת שמים, שהוא בחינת אמונה. לפי קו הזה הוא צריך לקבוע את כל דרכיו. %break כמו שכתוב אחר כן והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. היינו שהאמונה שלו צריכה להיות בחינת צדק, הנבחן לצדקה, שלא על מנת לקבל פרס. %break וזה יהיה לו לסמיכה, שיוכל לילך בעבודת ה'. כי האזור מחזק את מתניו בכדי שיוכל ללכת. ולא יכשל בהלוכו. היינו שלא יקבל עייפות מחמת הליכה. %break %H וכל העם נצב עליך %break "וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב". וכי אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, %break שנאמר בו "ויהי ערב" וגו'. רש"י: "וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום תורתו מתי נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו" (שבת י'). %break ובסנהדרין (ז' ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינתו בישראל, שנאמר "אלקים נצב בעדת קל בקרב אלקים ישפוט", %break וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר "משוד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר ה'" וגו'. %break ובבבא בתרא (ח' ע"ב): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. במתניתא תנא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, וגבאי צדקה. ופרש רש"י, גבאי צדקה - המשכילים אל דל. %break ובמגילה (ט"ו ע"ב): ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי"... %break מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושין צביונו ומצפין תפארתו, יכול לכל, תלמוד לומר "לשאר עמו", למי שמשים עצמו כשיריים, ו"לרוח משפט" זה הדן את יצרו (ופרש רש"י, כופהו לשוב בתשובה), %break ו"ליושב על המשפט" זה הדן דין אמת לאמיתו, "ולגבורה" זה המתגבר על יצרו (ופרש רש"י, אינו הולך אחריו לעבור עבירה). %break אנו רואין בענין הדן דין אמת לאמיתו ד' אופנים: א. בשבת, כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. ב. בסנהדרין, שמשרה שכינה בישראל. %break ג. בבבא בתרא, שהוא מהמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. ד. שהוא יזכה לבחינת שנאמר, "עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק". %page 1674 ויש להבין את כל הנ"ל על דרך המוסר. הנה בענין הדן דין אמת לאמיתו, צריך להבין מהו הדיוק "לאמיתו", וכי יש ב' מיני אמת, ומהו אמת שאינו לאמיתו. %break וכדי להבין הנ"ל נקדים מה שאמרו חז"ל, "תנו רבנן לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, %break שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה" (קדושין דף מ' ע"ב). %break ויש לשאול, אם האדם יודע בעצמו, שיש לו מעט זכויות והרבה עבירות, איך אפשר לומר שהוא מחצה על מחצה, הלא הוא יודע בעצמו שאינו אמת. %break ובכלל, איך מרגילים לומר שקר, והלא "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי", ואיך אמרו שיראה את עצמו מחצה על מחצה. %break והנה בסוכה (נ"ב ע"א) מביאה הגמרא, "לעתיד לבוא, מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה". %break ויש להבין מהי האמת, אם הוא כחוט השערה או כהר גבוה. ושם מביאה הגמרא על ההוא מעשה דאביי, "אתא ההוא סבא תנא ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". %break ויש לשאול, הלא חז"ל אמרו "מצוה גוררת מצוה" (ומפרש הרבינו עובדיה מברטנורא, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות) (אבות ד'), %break וכאן הוא אומר, שכל הגדול מחבירו (ודאי שגדלות, היינו במצוות) יצרו גדול הימנו. אם יצרו יותר גדול, אם כן יותר קשה לו לעשות מצוות. ואיך אמרו ש"מצוה גוררת מצוה". %break והנה ידוע שניתנה לנו מצות בחירה, שעל ידי הבחירה נוכל לקבל את הטוב, שה' הכין בשביל הנבראים, שזוהי מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא [לחם בזיון], ניתנה לנו הבחירה בזמן ההסתרה. %break וענין בחירה שייך דווקא בזמן שהרע והטוב שקולים, אז יש בכח האדם להכריעם. מה שאין כן אם הרע יותר גדול מהטוב, לא שייך הכרעה, כי הכרעת הרע בזה שהרע יותר גדול מהטוב, כבר אין ביד האדם להכריע. %break וכמו שכותב הרמב"ם וזו לשונו, "ודבר זה עיקר גדול והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר "ראה נתתי". כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה. %break שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם". עד כאן לשונו (פרק ה' מהלכות תשובה). וכל זה יתכן לומר רק בעת שאין להרע יותר כח מהטוב. %break ובזה נסביר את מה שאמרו, "לעולם יראה אדם את עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי". שאין כאן הכוונה בענין איך שיעמוד לפני בית דין של מעלה, כי זה יהיה לו חשבון אחר. היינו כשירצו לדון אותו כמה שכר וכמה עונש מגיע לו, ישפטו לפי העבירות והמצוות שעשה. %break וכאן בעולם הזה, שאמרו שיראה את עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי, הכוונה איך שיתנהג בעולם הזה, כי האדם יכול לומר, מאחר שיש לו הרבה עוונות, וממילא הרע שלו יותר גדול מהטוב, כבר אין בידו להכריע לטוב, כי הרע כבר הכריע את הטוב לרעה. %break אלא יש לומר לו, שבענין עבודה אין האמת כפי שהוא רואה, הגם שזו אמת שיש לו הרבה עבירות, אבל לאמתו של דבר, היינו במה שנוגע לבחירה, אין בהרע שלו יותר כח מהטוב. %break כלומר אם הטוב שלו קטן מאד, אז גם הרע אין כוחו יותר גדול מהטוב, כי מוכרח להיות כוחות שוים, אחרת אין שייך בחירה. לכן לא נתנו כח בהרע שלו יותר מכוחו של הטוב. %break וזה פירוש "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו". כי ענין דיין על דרך המוסר, הוא נמצא בכל איש פרטי מישראל, כמבואר (במאמר "אין פרענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל"). %break והאדם בזמן שהוא צריך לעשות איזו עשיה, למשל שהוא צריך לתת לאיזה מוסד תרומה גדולה, אז יש לפניו שתי דיעות. %page 1675 צד אחד טוען, היות שהמוסד הזה הוא דבר חיוני, כי צריכים להשתדל שיהא בר קיימא, כיון שהרבה אנשים נהנים ממנו, והמוסד הזה זקוק עכשיו לתמיכה גדולה, שאם לא כן הוא עלול לבוא לידי הרס, ואחרי היגיעה הגדולה שהשקיעו בו, ידון לכליון. %break ורק על ידי זה שיתן עכשיו תרומה גדולה, הן בגופו והן בממונו, הוא יוכל להתקיים, ולכן כדאי שהוא יקבל על עצמו את הטרחה הזאת. והצד השני טוען, היות שהוא עסוק מאד בענינים שלו, ואם הוא יחשוב לעשות מאמץ לטובת המוסד, אז העסקים שלו ילכו לטמיון. %break ועד כמה התיגע עד שהגיע למעמד שבו הוא נמצא עכשיו, וכמה עולה לו בדם וזיעה ובהשפלת כבוד עצמו בזה שהיה צריך להשפיל את רוחו אצל הקרובים וידידים שיהיו בעזרתו, %break וברוך ה' הצליח, וכעת הוא כבר נחשב בין האנשים המכובדים שבעירו. ובזה שיעזוב את העסקים שלו, מי יודע לאיזה מצב הוא יכול להגיע. %break ואף אם הוא לא יחליט לקבל על עצמו שיהיה אחד מהנהלת המוסד, אלא רק יתן תרומה גדולה, היינו שישתתף בממונו לבד, ולא ישתתף בגופו להיות פעיל בהמוסד, אבל איך הוא יכול להוציא סכום גדול מהקופה. %break כי בזה שהוא יוציא סכום ניכר, אזי זה יחסר לו בתהליך העסקים, שתמיד יש להכניס כסף ולא להוציא, שכידוע בכסף מזומן יכולים לקנות סחורות יותר בזול. %break וכמו כן אם הוא מזמין סחורה באיזה בית חרושת, ובזמן שמשלמין במזומן, אז מקבלין את ההזמנה בזמן יותר מוקדם. לכן אסור לו להשתתף אפילו בתרומה כספית בלבד. %break והאדם צריך עכשיו לתת דין, כי הוא נעשה עכשיו דיין לדון בין שני הצדדים, ולומר עם מי הצדק והיושר. ודאי שההכרעה קשה, כיוון שיש פנים לכאן ולכאן ולכאורה שניהם צודקים. %break לכן צריך לדון דין אמת לאמיתו, היינו להסתכל בפנימיות הענינים, אם כדאי לבטל הפרט לצורך הכלל. %break וענין הכרעה שייך דווקא אם הם שני כוחות שוים, זאת אומרת, שאין צד אחד יותר חזק בנחיצות הקיום מאשר הצד השני, שאז שייך לומר שהוא צריך להכריע למי יותר כדאי לתת את עזרתו. %break מה שאין כן אם צד האחד יותר חלש, אז אין לו דין ודברים לפסוק עם הצדק, שמובן מאליו שצריכים לעזור למי שמאמינים שיותר נחוץ לעוזרו. %break וכמו כן כאן, בזמן שיש לאדם להתגבר על יצרו, ורואה שיש בו הרבה עבירות ומיעוט מצוות, אז הוא חושב כי מאחר שיש לו הרבה עבירות ומיעוט זכויות, נמצא איפוא שהרע כבר יש בו כח לשלוט עליו, משום שהרוב הוא הגובר. %break ולפי זה הוא לא צריך לעשות שום מאמץ, בכדי שיוכל להתגבר על הרע שבו, מטעם שאין באפשרותו להתגבר על הרוב, נמצא שעבודתו תהיה לריק. %break לכן באו חז"ל ואמרו, שהגם שהאמת היא מה שהוא רואה, שרובא רע ומיעוט טוב נראה לעיניו מסיבת המעשים שעשה, ולפי המעשים יש לו מעשים רעים יותר ממעשים טובים. %break אבל לאמיתו של דבר, היינו שיסתכל בפנימיות המעשים, מעידים לנו חז"ל, שלא נותנים משמים יותר כח ברע מכפי טוב שבו, משום שצריך להיות משקל שוה, בכדי שיוכל להכריע את המאזנים. %break לכן בזה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה ידונו אותו בעולם הבא. היינו בזמן שרוצים להענישו על המעשים, אז מתחשבים בכמות המעשים. %break מה שאין כן בזמן שהאדם צריך ללכת בדרכי ה' בעולם הזה, אז כל זמן שהוא בעולם הזה יש לו בחירה, היינו שהקדוש ברוך הוא לא נתן כח בהרע יותר כח מכפי שיש בהטוב שלו. לכן הם תמיד במצב של מחצה על מחצה. %break ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, "לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". %page 1676 ושאלנו, מהי הצורה האמיתית. ולפי הנ"ל יובן בפשיטות, היות שהקדוש ברוך הוא לא נתן כח יותר בהרע אלא לפי ערך מדת גודל של הטוב. נמצא, שהצדיקים שיש להם הרבה זכויות, %break וכדי שיהא משקל שוה, לכן הרע שבהם, שפירושו היצר הרע, מוכרח גם כן להיות במדת גדלו של הטוב. לכן אמרו ש"נדמה להם כהר גבוה". %break מה שאין כן הרשעים, שהטוב שלהם הוא רק "כחוט השערה", ממילא גם היצר הרע שלהם אינו יותר אלא "כחוט השערה". %break ובזה גם נבין מה שתנא ליה ההוא סבא לאביי "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". ושאלנו, הלא יש לנו כלל ש"מצוה גוררת מצוה", אם כן מי שנעשה גדול, הוא ודאי על ידי שעשה מצוה, ומדוע נתרבה הרע אצלו. ולפי הנ"ל, הטוב היה צריך להתגבר. %break אלא, היות שמוכרח להיות בחירה, ואם לא יגדיל לו הרע כפי גדלותו של הטוב, שבו הוא עומד עתה, אז בודאי הטוב כבר הכריע שיעשה רק טוב. אז אין לו עוד העבודה של בחירה, שכל גדלותו של האדם מתבטאת בזה שבידו הכח להרבות בבחירה. %break וזהו מה שאמרו "לפום צערא אגרא", שענין היגיעה הוא רק בזמן הבחירה. לכן מוכרחין להוסיף לו בכל פעם יותר רע, בכדי שיהיה לו מה להכריע. %break ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשי בראשית", כמו שכתוב בזהר, "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א) אל תקרי עמי אתה, אלא עימי אתה, למהוי שותפא עמי, %break מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, כמו שכתוב "בדבר ה' שמים נעשו", אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך עשית שמים וארץ חדשים, אשריהם העמלים בתורה" (בראשית ה' ע"א). %break וענינו הוא שעל ידי שהאדם דן דין אמת לאמיתו, הוא יכול לעשות הכרעה לטובה, ואז הוא זוכה לקבל את הטוב והעונג, שהכין הקדוש ברוך הוא עבור הנבראים, שזוהי סיבת בריאת העולם. %break נמצא, שהאדם נעשה שותף להקדוש ברוך הוא בזה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת, והנבראים יהיו מוכשרים לקבל, שעל ידי זה נעשית השותפות. %break מה שאין כן אם לא ידונו דין אמת כנ"ל, אז הם לא יוכלו לתקן מעשיהם, וממילא לא יוכלו לקבל את ההטבה, מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להנות לנבראים. %break ומשום כך השפע העליון יהא נשאר למעלה, ולא יתגלה להתחתונים את השם של טוב ומטיב, ואז לא תבוא תכלית הבריאה לידי גמר. %break מה שאין כן כשהתחתונים מסוגלים לקבל את שלימות ההטבה, אז באה הבריאה לידי שלימותה. נמצא, שהוא נעשה שותף להקדוש ברוך הוא, בזה שהוא יקבל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת. %break וכן על דרך זה נבין מה שאמרו חז"ל, "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, משרה שכינה בישראל". והביאור הוא כנ"ל, כי בזה שהוא יתקן את מעשיו, הוא יגרום שהשכינה תשרה בישראל. %break וזהו על דרך שאמרו, "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", כי הוא גורם על ידי מעשיו, שתהא התגלות השפעה העליונה לתחתונים. %break ובזה גם נתבאר מה שאמרו, "כל דיין שדן דין וכו' הם יזהירו כזהר הרקיע". היינו כנ"ל, על ידי תיקון מעשיהם, זוכים שישפיע השפע העליון, וזה יזהיר עליהם כזוהר הרקיע. %break וכמו כן, הוא יזכה שהקדוש ברוך הוא יהיה "עטרה בראש כל צדיק וצדיק", כי כל אחד ואחד שיעשה ההכרעה לטובה, יזכה לשלימות העליונה, שהוא מה שישרה עליו הקדוש ברוך הוא, ויראה שהוא הסוכך והמקיף והמגונן עליו. %break כי זה ידוע שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנבראים כל טוב, אלא שאין אנחנו מוכשרים לקבל. כי רצון הקב"ה הוא שבמתנתו לא יהיה שום חסרון, לכן רוצה שאנחנו נקבל רק על ידי עבודתנו. %page 1677 אלא שאם אנחנו לא נעשה הרבה זכיות, אז יהיה לנו קשה להכריע לכף טוב, משום שהרע כבר בא אצלו בשיעור הגדול ביותר. לכן עשה ה' תיקון שתמיד יהיה הרע והטוב בשוה. %break %H התעוררות (א') %break לכל אדם דתי יש זמן או רגע בחיים שלו שיש לו קצת התעוררות מלמעלה, שירגיש חיות בזה שהוא יהודי. %break והגם שבאופן כללי, האדם נמצא בכמה מצבים, שאין בו שום חן דקדושה, ולפעמים יש שהוא שוכח בכלל שיש קדושה בעולם, ואפילו שזוכר הוא רק מטעם חינוך, היינו רגילות. %break לדוגמא, יש לפעמים שהאדם מברך ברכת נהנין ולא מרגיש אפילו למי הוא מדבר, ומה הוא מדבר. ומה שאמר ברכה הוא מצד הרגילות. %break אבל יחד עם זה, יש לפעמים בחיים שהאדם כן מרגיש חיות דקדושה, יכול להיות לזמן קצר, נגיד למשל דקה אחת האדם היה מרגיש טעם דקדושה, שזו באה לו מהתעוררות מלמעלה. והאדם יכול לעורר רשימו מזה, שהיה לו פעם התעוררות. %break לכן יוצא שלכל אדם יש לו בפנימיות בחינת רשימו, והרשימו הזו מכינה את הכלי, היינו את הלב, שעל ידו האדם יכול לעשות אתערותא דלתתא. %break %H אהבת הזולת %break מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, %break היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני". %break %H גוונים בעבודה %break שמאל נקרא גוון אדם, שהוא הארת חכמה, מבחינת ג"ר דחכמה. האדם הזה מוקף מחוט שחור, שהוא סוד הדינים דמסך דחיריק הממעטו מג"ר. %break אוכמא דכל אוכמין: מחמת הגלל של תוספת דין מתוך גלגולה במי הים, מחמת "יעלו שמים ירדו תהומות", האדום הזה קיבל צורת שחור, הנבחן שהאדם שלקה יקבל צורת שחור, שהוא מכפילת הדינים. %break נעשתה לשחורה, והיא עדיין אינה נבחנת למלכות ממש, אלא ממותקת באדום דבינה. %break %H מה לבקש מה' - להיות עובדו %page 1678 כשהאדם רואה שיש לו הפרעות בעבודת ה', והוא רוצה להתפלל לה' שיהיה לו כח לעבודה, מה עליו לבקש. כלומר, יש ב' אפשרויות: א. שה' יסלק ממנו את ההפרעות, ממילא הוא לא יצטרך לתת כוחות גדולים בכדי ללכת בדרכי ה'. %break ב. שה' יתן לו טעם יותר גדול בתורה ובתפלה ובמעשים טובים, ועל ידי זה ההפרעות לא יוכלו לעכב אותו, כי כאשר לתורה ומצוות יש חשיבות, להפרעות אין מקום ושליטה. %break כדוגמא, שאין האדם יכול לומר שיש לו הרבה הפרעות, לכן אין הוא יכול להציל את החיים שלו. דהיינו, אין זו אמת מה שיטען האדם, שבגלל שיש לו הפרעות מהקרובים שלו או מהסביבה שלו, %break אין בכחו להציל את חייו. אלא ודאי האדם יתן בעד נפשו כל אשר לו, וכל המכשולים אינם חשובים בעיניו. %break לכן הוא מבקש מה' שיתן לו טעם חיים בתורה ומצוות, וכנגד החיים אין האדם יכול לומר שיש לו הפרעות, כי חשיבות החיים לא נותנת לו להתייחס לההפרעות. %break %H יש ענין שמירה %break בעץ הדעת יש ענין של שמירה, היינו שהאדם צריך לשמור עצמו ממחשבות זרות. היות שעץ הדעת, נקרא טוב ורע, לכן צריכים לשמור את עצמו, מהרע אשר שם. %break שעץ הדעת, נקרא מלכות דמדת הדין, שנקרא מקבל בעל מנת לקבל, וכל התיקונים הוא שיהיה בעל מנת להשפיע. ומטרם זה היא בבחינת על מנת לקבל. %break %H איזו תשובה מועילה %break תשובה מועילה רק על מלכות הממותקת בבינה, שיש זמן קטנות. ובגדלות, אח"פ חוזרים להמדרגה, שהם שבים, כלומר שיכולים להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע. וזה נקרא שמועילה תשובה, היינו שיכולים לתקן, שיוכלו להשתמש עם כלים דקבלה. %break מה שאין כן אח"פ, ששייכים לבחינת ג"ר, שאינו יכול להאיר אלא על ידי תיקון המלכות במקומה. והיות שמלכות נגנזה ברדל"א, לכן כאן אינה מועילה תשובה, כלומר שלא יכול להחזיר אח"פ להמדרגה לפני גמר התיקון. %break %H מחמיר על עצמו, ומברך %break ברכת חובה פירושה שהגוף מחייב אותו לברך. היינו הגוף שהבורא ברא אותו בטבע, שאם הוא מקבל טובות ממישהו, אזי הוא מברך אותו. וזה נקרא ברכת המזון מדאורייתא. %break ואינה מצווה, היינו שהגוף אינו מחייב אותו לברך, כיון שהוא מרגיש שחסר לו עוד כמה דברים מה השני היה יכול לתת לו ואינו נותן. %break ואז הגוף אומר, שעוד איננו שבע רצון ממנו, שאינו יכול לומר שהוא טוב ומטיב, שהרי חסרים לו כמה דברים. ומדוע הוא לא נותן לו. ומכל מקום הוא מחמיר על עצמו ומברך. נמצא שהוא אינו מצווה ועושה. %page 1679 %H ברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו %break פירוש, ברוך האדם, אשר ה' שם בלבו את הבטחון, שיהיה לו בטחון. כי למדת הבטחון, צריכים שה' יתן את הבטחון. אולם צריך להיות אור וכלי. לכן כשהאדם עובד ורוצה להשיג בטחון בה', על ידי זה ה' נותן לו זה במתנה. %break %H ענין המטה %break כרעי המטה שקראן ה' שהיו קושרים אותו לרגלי המטה. %break "מטה", נקרא מטה בחשיבות, היינו אמונה. כמו שאמרו חז"ל, שהיו רואים שהמלאכים נושאים את מטת משה, לכן עשו את העגל, שפירושו שבחינת אמונה של משה רבנו עליו השלום היתה אצלם בחינת שיפלות. %break רגלי המטה, כלומר על מה שמונחת המטה. כמו שהשולחן מונח על רגלים כך מטה נשענת על רגלים. %break רגלים הן בחינת מרגלים, שרוצים לראות את הכדאיות האם כדאי לעבוד בעל מנת להשפיע. והדעת נותנת להבין שלא כדאי. ואז יש מקום לתת על זה בחינת אמונה, שהיא למעלה מהדעת. %break וזה פירוש ש"המטה מונחת על רגלים והן קושרות את הקרבן", היינו שיתקרבו לה' בכרעי המטה, שהם לוקחים את המטה, כלומר המטה בחשיבות, המונחת על החשיבות, הנקרא דעת. %break וזה היה בעשירי לחודש עשירי, שנקרא מלכות, שלקחו על עצמם מלכות שמים בעשירי לחדש, שזהו היה ענין אתערותא דלתתא. ועל ידי זה זכו לאור הגאולה, בחינת אתערותא דלעילא. %break %H ענין אמונה בתוך הדעת %break אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות. %break כמו בישראל שהיו במצרים רד"ו שנה, או כמו שכתוב "ועינו אותם ארבע מאות שנה", שהענין הוא מה שהיו בונים היה תיכף נבלע בארץ "וימררו את חייהם בעבודה קשה" עד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", עד שנגאלו. %break אבל יש להקשות, למה כל הזמן לא היה להם אנחה ויגון מן העבודה. אלא הטעם, משום שאם האדם לוקח את האמונה למעלה מהדעת, אזי כבר אין הגוף שלו רוצה לתת חומר דלק לעבודה, משום שבמקום שאין הרצון לקבל, אין שם גוף. %break וזה כלל, שאין גוף יכול לעבוד בלי שום קבלה לעצמו. עשרה אחוז, חמשה אחוז, אבל בלי שום קבלה - זה דבר בלתי אפשרי. %break אלא לזה יש תשובה, שמי שיתרבה באהבת ה' יתברך, אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. ולזכות לאהבת ה' יתברך הוא דווקא על ידי שנאת הגוף. %break %H מה טובו אוהליך יעקב (א') %break "מה טובו אוהליך יעקב". יעקב הוא מלשון עקביים וסוף. היינו מצב השיפלות הכי גרוע שהאדם מרגיש, היינו שאין הוא רואה שיהיה בעולם משהו, שיהיה בידו לקחת מהם תענוג. %page 1680 והוא אומר, הלא תכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו, וכמו שכתוב שעיקר טוב ועונג הוא בתורה ומצוות. והוא הרי לא מרגיש שום טעם והנאה בתורה ומצוות, הגם שכתוב "כי הם חייך ואורך ימיך". והוא לא רואה את זה. %break וכמו כן בגשמיות, שכתוב שיש שם תענוג מטעם שהקדושה מאירה בהם בחינת נהירו דקיק, גם את זה הוא לא מרגיש עתה בגשמיות, והוא נמצא במצב שנמאס לו החיים, מטעם שאין לו טעם בחיים. %break ואז האדם צריך להאמין שבכוונה תחילה נתנו לו מלמעלה להרגיש מצב כזה, בכדי שיהיה לו מקום חסרון, מקום להתפלל, שה' יתן לו את המילוי על החסרון, שזה נקרא "משכנותיך ישראל". %break כי ישראל זהו שהוא מרגיש שהוא רוצה לעשות לשם שמים, הנקרא "ישראל". ואם אין חסרון אין מילוי. %break %H אדם ותורה %break כשאדם לומד תורה, הנה האדם נקרא תחתון, כלומר שהוא דואג רק לתועלת עצמו. ובענין דביקות בה' אין לו שום מושג. והתורה שהוא לומד, היא מאלה אנשים שהיו דבוקים בה'. %break %H תפילין %break תפילין של יד מניחין על יד כהה, שהוא שמאל. ויש שם ז' כריכות, שהם נגד ז' מדות. וכל כריכה היא בחינת עליות וירידות. %break אבל יחד עם זה מתקדמת, היינו שכל גלגל וגלגל כשעולים למעלה מוכרח להיות נקודת ירידה, אחרת אין מקום לעלות. כי אם אין כלי אין אור, אין חסרון אין מילוי חסרון. %break לכן תפילין של יד נקרא בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה, ששם נוהג עליות וירידות. לכן נאמר "לך לאות, ולא לאחרים לאות", היינו שאין עדיין שום גילוי לחוץ. %break מה שאין כן תפילין של ראש הן כבר בחינת תורה, ששם יש גילוי. לכן אמרו חז"ל "ויראו ממך", שכבר מגולה לחוץ, שהאור כבר מלובש בכלים. %break %H המצוות הן מפי ה' %break ניתנו לנו מצוות מפי ה', שהן דאורייתא, וגם מצוות דרבנן, ומנהגי ישראל, שעל ידיהן יש לנו מה להנות להבורא. שאחר כך יתגלו האורות שנמצאים במצוות האלו. %break %H ג' מדרגות דאדם %break "דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן" (מכות י' ע"א). רבי לתלמיד הוא על דרך השפעה. "ומחבירי יותר". %page 1681 חבר מבקש מחבירו שילמד עמו, שבכך יעשה לו טובה. "ומתלמידי יותר מכולם". תלמידים נקראים שרוצים ללמוד, אלא שרוצים להבין, שאומרים "ילמדנו רבינו מהיכן זה נשמע". וזה ג' מדרגות שבאדם. %break %H אמונה בחינת למעלה מהטבע %break אמונה נקרא בחינת שלא כדרך הטבע, היות שזהו למעלה מהדעת. ובתוך הדעת נקרא טבע, שמוטבע כח באדם שאת מה שהוא מבין ומרגיש הוא יכול לעשות. %break בחינת משה רבנו עליו השלום, נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, וקרח, נקרא בחינת דעת, על דרך שאמרו חז"ל "קרח פקח היה". לכן החטא של קרח היה בזה שחולק על משה, ולא חס ושלום על ה'. כי קרח אמר שמשה בדה מלבו, ולא מפי ה' דיבר. %break לכן היה החטא כל כך גדול שדעתו היתה נגד הדרך של אמונה. לכן ביקש משה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותו גם כן על דרך למעלה מהדעת, בכדי להראות לכלל ישראל, שהן העבודה, והן השכר, והן העונש, הם כולם למעלה מהדעת. %break וענין השכר שהוא למעלה מהדעת, הוא על דרך "יגעת ומצאת". היינו שלאחר שהאדם מייגע את עצמו בקבלת עול מלכות שמים, הוא זוכה לדברים שאף פעם לא חשב שישיגם. %break לכן נקרא זה "מציאה", משום שאף פעם לא חשב על זה. לכן זה נבחן שבא לו בהיסח הדעת, כמו מציאה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א). %break %H פרי תורה %break אין לה מעצמה כלום אלא מה שנותנים לה אחרים. מלכות הנקראת רצון לקבל, אסור לקבל לעצמה, היינו לבחינתה משום הצימצום. ועל ידי זה שהיא לא רוצה לקבל, היינו להמשיך לבחינתה, אז היא מקבלת מאחרים, היינו מה שמשפיעים לה. %break וזה כמו שכתוב בשכר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט" זכה ל"תמונת ה' יביט" (ברכות ז' ע"א). היינו דווקא שלא רצה לקבל לבחינתה, והוא רצה ללכת למעלה מהדעת, זכה לדעת דקדושה. %break ומזה בא כל הפריה והרביה. מה שאין כן אם הוא רוצה לקבל לבחינתו עצמו, זה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". %break %H אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה %break אבא נקרא שלם א'. הוציא את הבינה, היינו השכל לחוץ, מהמדרגה, ולא להשתמש עם השכל. מדוע אודות בנה, כדי שיוכל לקבל את ההבנה, היינו הדעת, ושלא יפגום עם הכלי קבלה שלו. %page 1682 לכן מתחילים עם עבודה שלמעלה מן הדעת, שאין הכלי דקבלה יכולים להתאחז שם. מה שאין כן במקום שהדעת מסכים לעבודה, כבר יש אחיזה לכלי קבלה, אחרת לא היה מסכים הדעת לעבוד בעל מנת להשפיע. %break "אבא", נקרא הסיבה ראשונה מסדר עבודה. "הוציא את בינה לחוץ", היינו השכל שלו יהיה מחוץ לגבולו, כלומר שלא להתייעץ עם השכל בקשר לעבודה. "אודות בנה", כי הבנה נולד מב' דברים מנוגדים. %break וזה נקרא דעת דקדושה, כלומר בנה נקרא התכלית, שתכלית העבודה היא שהאדם יגיע, שכל מעשיו יהיו לשם שמים. וזה יכול להיות למעלה מהדעת, כלומר באם הדעת מסכים, ודאי שהגוף מרגיש בזה תועלת עצמו, אחרת לא היה מסכים לזה. %break %H עיבור (א') %break הכלים השבורים והמתים עולים עם הנצוצין לעיבור על ידי הרשימות שקיבלו את האור שלהם. %break למשל, הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים. %break והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. %break שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר). %break %H דוד המלך אין לו חיים %break רבי שמעון אמר, שדוד המלך לא היה לו חיים כלל, מלבד שאדם הראשון נתן לו משלו ע' שנה. עוד פירוש, האבות הניחו לו מחייהם כל אחד מהם, אברהם יעקב יוסף. יצחק לא הניח לו משום שהוא בא מצדו. היינו מצד שמאל. %break פירוש, ששמאל נקרא חושך. וזהו שכתוב "אברהם הוליד את יצחק" זהר (וישלח ט"ז אות נ"ד). %break ויש לשאול לפי זה, מדוע היה חיים ליצחק, ולא אומרים שהיה צריך לקחת חיים מחשבון אברהם. וכמו אצל דוד שלקח חיים מחשבונם, ואצל יצחק להפך, שנכלל מאברהם ויש לו יותר מאברהם. %break ובדרך העבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם הולך בימין, יש לו חיים, מטעם "ברוך מתדבק בברוך". מה שאין כן שמאל. לכן צריכים תמיד ללכת בימין ורק קצת בשמאל. %break %H בחינת אדם הראשון (א') %break אדם הראשון בחינתו הוא עפר, כמו שכתוב "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", שפירוש עפר, שאינו ראוי לזריעה. שפירוש, שמלכות מבחינתה עצמה, שהוא הרצון לקבל שעל זה היה צמצום, אין שם חיים כלל, שזה נקרא חלל פנוי מאור. %page 1683 %H כפירה היא העונש %break כפירה היא עונש, שהוא צריך להסתכל על גוף שני, איך שהוא מדבר נגד הדעת, שצריכים לרחם עליו, ולעורר רחמים עליו, שיחזור למוטב. %break %H עבודה היא העיקר %break עבודת האדם צריכה להיות עיקר בכדי להגיע לבחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא". %break שפירושו, ענין מלכות שמים, היינו לקבל עול המלכות, שהיא אמונה בה' לצורך שמים, ולא לתועלת עצמו. והיות שהאדם נברא ברצון לקבל לעצמו, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעבוד לתועלת ה'. %break לכן עבודת האדם היא לעשות מעשים טובים, היינו תורה ותפלה לה', שה' יעזור לנו לאוקמא שכינתא מעפרא, שזה נקרא בחינת אתערותא דלתתא. %break היינו שהתחתונים מעוררים בחינת חסרון, שזהו מה שאנו אומרים, "יהי רצון מלפניך", היינו שיהיה רצון למעלה למלאות את חסרונותינו. %break וזהו, "ויקחו לי תרומה", שפירשו בזהר הקדוש, להרים את ה', שהוא תרומ-ה', היינו מלכות שמושפלת לעפר, להרים אותה משיפלותה. אבל לזה צריכים שהקדוש ברוך הוא יקים אותה, כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". %break %H זמן הנחת תפילין %break זמן הנחת תפילין הוא מזמן שמתחיל לראות חבירו בד' אמותיו. ומה מרמז לנו זה בעבודה. חבירו נקרא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "רעך ורע אביך אל תעזוב", "למען אחי ורעי". %break ד' אמות, נקרא האדם, שהוא בחינת ד' אמות. ואם הוא רואה ומרגיש את מציאות ה' בד' אמותיו, זה נקרא יום. ואז נקרא שמניח תפילין, כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ", שאז יש בחינת ראיה, ואז הוא זוכה לבחינת תפילין, שיהיה תפל לה'. %break %H ענין שקלים (א') %break שקלים, שענין שקל פירוש שהאדם שוקל בדעתו מה לעשות. ו"מחצית השקל", פירושו מלשון תפלה עושה מחצה, שהוצרך להתפלל שה' ישלים את רצונו. %page 1684 %H שובה ישראל (א') %break "שובה ישראל עד ה' אלקיך". דרשו חז"ל "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר עד ה' אלוקיך" (יומא פ"ו ע"א). %break כסא הוא מלשון כיסוי ומלשון כסא (עיין בהקדמת הזהר, בהסולם). "כי כשלת בעונך", כי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג ע"א). כי מטרם שהאדם רואה שנכשל בהעוון, אי אפשר לעשות תשובה. %break "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עוון לקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו". "קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'", היינו שהתשובה אל ה' צריכה להיות שיגיד דברים. %break מי הם ש"אמרו אליו", "כל תשא עוון", אלו אנשים שהם מרגישים שהם נושאים עוונות. "לקח טוב", שרוצים לקבל בחינת טוב, שהוא בחינת כוחות דהשפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך". %break ומה הם צריכים לומר בעת שהם עושים תשובה, "ונשלמה פרים שפתינו". כי שפה הוא בחינת סוף, היינו מלכות שמים, שהיא צריכה להיות לה', ובחינת שפה, שזה חשוב ונחשב לשלימות, כמו פרים. "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי" (תהלים, פ"ד). %break %H גדלות ה' היא ענותנותו %break לפי מה שהאדם מעריך את גדלותו יתברך, ממש באותו שיעור הוא רואה את ענותנותו. כלומר שהבורא הוא עניו, שפונה להאדם. אם הבורא לא כל כך גדול, ממילא הוא לא כל כך עניו, משום שהאדם גם גדול במידה כלשהי. %break מה שאין כן כשאדם מעריך שהבורא גדול, לפי גדלותו של הבורא, כך רואים את ענותנותו. %break %H מגלה טפח ומכסה טפחיים (א') %break ויש לשאול למה גילו, אם חזרו וכיסו יותר. ויש לפרש שהכונה למי שראוי גילו טפח. ולמי שאינו ראוי, בכדי שלא יראה את האמת, לכן הוצרכו לכסות טפחיים. %break %H בענין לימוד חכמת הקבלה %break בהקדמה לספר אמרי יוסף מאדמו"ר מספינקא, מביא שם בשם הרה"ק מהר"ח מצאנז זצ"ל פירוש הפסוק, "כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כ"ה). %break ופירש, דאם האדם רוצה ללמוד חכמת הקבלה, לדעת כמה עולמות וכמה ספירות יש, היינו כבוד אלקים, לדעת גודל כבודו יתברך, "הסתר דבר". %page 1685 אבל אם רוצה ללמוד החכמה, לדעת איך להמליך את הקדוש ברוך הוא, ואיך לעובדו בכוונה ולקדש רמ"ח אבריו, ולעשותם מרכבה להקדושה - וזהו נקרא "כבוד מלכים" האיך להמליכו ולעבדו, אז "חקור דבר". %break %H מקום בעלי תשובה %break "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בה" (ברכות ל"ד ע"ב). %break בזמן שהאדם לומד, נקרא צדיק גמור. ובזמן שלא יכול ללמוד, נקרא רשע. ואם הוא מתגבר, זהו נקרא בעל תשובה. וזה כלל "לפום צערא אגרא", לכן אין הצדיק גמור יכול לעמוד במקום בעל תשובה. %break %H תפקידים לאור חכמה %break לאור החכמה יש ב' תפקידים. כשהוא מאיר, באים לידי הכרת הרע. ואחר כך, כשכבר יש לו לאדם הכרת הרע, יודע שלא יכול להשתמש בכלים דקבלה. ואחר כך הוא מאיר ונותן כח בכלי דקבלה, שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. נמצא שיש כאן ב' פעולות לצורך הכלים. %break ג' הוא השפע דאור החכמה, שמאיר לאחר שיש לו כלים מתוקנים שיהיה בעל מנת להשפיע. אור הבינה נותנת כלים דהשפעה שיוכלו לכוון בעל מנת להשפיע. %break לכן יש להבחין: א. ש"ך בלתי נקיים. ב. רפ"ח בלי מלכות. %break ג. ש"ך נקיים לאחר השפעת אודם דאמא. ד. שכ"ה לאחר שאור החכמה מאיר לש"ך המתוקנים, ונקרא ה' תתאה דאבא. %break %H יסודות %break "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו". המפרשים הקשו, בלי תורה מה שייך לומר "דיינו". הלא הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל תורה, כדברי חז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ע"ז ג' ע"א). %break ויש לשאול לפי מה שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). אם במעמד הר סיני שפסקה זוהמתם, היינו שנעבר מהם היצר הרע, אם כן כבר לא צריכין את התורה. %break והתורה שניתנה להם אז, היה התורה מבחינה יותר עליונה, היינו מבחינת עצם, ולא מבחינת אמצעי. היינו שצריכים את התורה לא בשביל שהתורה היא המטרה, אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שאי אפשר להשיג את הדבר בלי התורה. %break מה שאין כן תורה מבחינה עליונה, היא בחינת מטרה. נמצא שעיקר התורה היא לבחינת אמצעי, היינו בשביל היצר הרע. ויש יחידי סגולה שבדור, שזוכים להתורה מבחינת עצם. %break ובענין "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", ואמר, "מאי דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת ל"ג ע"א) וזהו כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". ועם ישראל זכו לאהבה זאת, כדרשת חז"ל על פסוק "ויחן העם... כאיש אחד בלב אחד". %page 1686 וכן נמצא שנתינת התורה היתה בבחינת מתנה, היינו בבחינת עצם, ולא בבחינת תרי"ג עטין הנקרא מצוות. %break %H פירוש על צמצום ב' %break צמצום ב' בז"ת דנקודים היו נפרדים משום שלא היה בהם תיקון קוים, הנקרא מקושר. %break במקום חסרון, שאין השפע מאיר שם, מטעם שיש מקום קבלה, הנקרא פירוד. מה שאין כן אם אינו משאיר שפע מטעם שהוא לא צריך, אלא שהוא בלמעלה מהדעת, הנקרא "כי חפץ חסד", %break אין מקום לדינים, כי לא ניכר שום חסרון, וממילא אין מקום לאחיזת סטרא אחרא. וזה נקרא עולם התיקון, שיהיו כולם מקושרים. %break %H מפני מה נענש דוד %break "דרש רבא, מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו ואיננו" אתה קורא אותן זמירות, %break הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש", ואיהו אתייה בעגלתא. %break ופירש רש"י, "בבית מגורי", כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניהם, הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי. התעיף לי וכפלת, שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו. %break מהרש"א: "זמירות", כי הזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה, אבל דברי תורה הם תמידיות שלא למשוך מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו (סוטה ל"ה ע"א). %break ואפשר לפרש, דברי תורה, היינו מלכות, שנקראת דיבור, שהיא בחינת אמונה. ואמונה צריך שתהיה תמידית, כי באמונה שייך לומר "התעיף עיניך בו ואיננו", כי ברגע אחד תיכף נסתלק ממנו הכל. מה שאין כן תורה לא משתכחת ברגע אחד. %break והוא היה משתמש עם החוקים בעת הבריחה, היינו בזמן שהיה לו יראה, אז השתמש באמונה. והקדוש ברוך הוא אמר לו שזה דבר תמידי. %break "הריני מכשילך". כי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג ע"א). "עבודת המקדש בכתף ישאו", שזה נקרא בחינת עול, שנושאין על הכתפים, והוא נתן בעגלתא. %break "עגלה" מלשון עגול, שאין לו מעלה מטה, הכוונה שהוא בחינת אתערותא דלעילא. מה שאין כן יושר הוא בחינת מעלה ומטה, שזה תלוי לפי עבודת האדם. וזה נקרא אתערותא דלתתא. "כתף", היינו קבלת עול, שהיא אתערותא דלתתא. %break %H ענין שיתוף מדת הדין ברחמים %break ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון. %page 1687 זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. %break ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. %break ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות. %break ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. %break היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות. %break ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. %break ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה. %break ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. %break אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון. %break נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון. %break אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה. %break אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. %break היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם. %break ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות. %break %H ענין מסירות נפש %break ענין מסירות נפש, שהאדם צריך לקדש שם שמים ברבים, היינו כשהרבים מכריחים אותו לעשות עבירה, שהיא בבחינת "יהרג ואל יעבור", היינו אם כוונת הרבים היא להיות עובד עבודה זרה, אזי אפילו על ערקתא דמסאני גם כן נוהג ענין של "יהרג ואל יעבור". %break על דרך העבודה, הרצונות של האדם נקראים בחינת רבים. ואם הם רצונות של עכו"ם, נקרא זה רבים של עכו"ם רוצים שהוא יעבוד עבודה זרה. ואז אסור לו לוותר על ערקתא דמסאני לטובת הרצון לקבל, אם כוונתם בזה להעבירו על דת ישראל. %page 1688 %H ענין היסורים (א') %break על דרך העבודה, ענין יסורים ממרקין, על דרך שאמרו חז"ל "אני מעמיד עליכם מלך כהמן שבעל כורחכם יחזיר אתכם למוטב" (ברכות ה' ע"א). היינו שטבע הרצון לקבל, שהוא רוצה להנות מהחיים. %break ובזמן שהאדם מקבל לתוך לבו חלק מנפש דקדושה, שהנפש רוצה להיות בעל משפיע, והרצון לקבל לא נותן לה הכוחות לזה, אזי הרצון לקבל בעצמו אין לו הנאה מהחיים, %break מסיבת שהרצון להשפיע לא נותן לו מנוחה. ובכל יום נותן לו להבין כי אין זה חיים אם הוא חי כמו בהמה, שאין לו צורך רק בתאוות עולם הזה. %break נמצא, שעל ידי זה נמאסים לו החיים ומרגיש רק יסורים בהחיים, כי בכל דבר שעושה ורוצה להנות, תיכף הנפש דקדושה לא נותנת לו סיפוק בהחיים האלו. %break עד שהרצון לקבל בעצמו אומר לו, כי אני רואה שאין לי שום ברירה אלא מוכרח לציית להרצון להשפיע, כי אחרת אין לי מנוחה. וזה נקרא "בעל כורחכם יחזיר אתכם למוטב". %break %H חכמה וחסדים %break אור דחסדים אינו יכול להאיר במקום שנצטמצם. היינו בדומה לאדם שעוסק כל היום בדברים בטלים, וכשבא לתפילה הוא רוצה להתפלל בכוונה. %break ומכל מקום אנו רואים שנותנים לו מחשבות זרות, ואינו יכול לכוון דעתו בתפילה. הגם שענין תפילה הוא בחינת להשפיע, היינו שהכלי שלו הוא אור דחסדים, ולמה אין מאיר לו אז אור דחסדים. %break והטעם, שגם אור החכמה דבוק באור החסדים, שהם אור אחד. ואם יתנו לו בחינת אור דחסדים, בזמן שכל הכלים שלו מוטבעים בקבלה, אזי טועם גם כן טעם מהחכמה שנמצא בהחסדים, ואי אפשר להפריש את חכמה מהחסדים. %break %H תורה שבעל פה %break "משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. %break ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו. %break %H אדם מקבל הנאה מג' כלים %break האדם מקבל הנאה מג' כלים הנקראים עתיד, הווה ועבר. %page 1689 הנאה הכי גדולה היא מהעתיד. לדוגמא, כשהאדם חושב שיזמינו אותו לאיזו חתונה או סעודה חשובה, שהגם שבעירו ישנם אנשים רבים, אבל לסעודה זו הזמינו רק כמה אנשים חשובים, והוא אחד מהם. %break א. והסעודה והחתונה יהיה בעוד זמן מסויים, אבל הוא כבר נהנה מהעתיד. על דרך שאמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא כ"ט ע"א), היות שיש לו זמן רב להנות מהעתיד. %break ב. ההוה, כשהוא נמצא בסעודה ומסתכל שרק אנשים חשובים נמצאים, אזי הוא נהנה. ג. לאחר כמה זמן, כשהוא זוכר איך שכיבדוהו בסעודה, הוא גם כן מתמלא הנאה. %break האדם צריך לצייר לעצמו, שתהיה לו אסיפת חברים, וצריך לעשות מעשים ומחשבות איך להחשיב את המסיבה. %break ובשיעור שעושה הכנות להחשיב את המסיבה, הוא יכול אחר כך להנות בהווה, היינו בעת המסיבה. ובשיעור שהוא נהנה מההווה, הוא יכול אחר כך להנות מהעבר. שכל זמן שהוא זוכר את ההנאה, שהיתה לו במסיבה, הוא מרגיש הנאה עכשיו. %break נמצא, שאחד תלוי בהשני, שהעתיד תלוי בחשיבות המקיף, שמקיף נקרא שעתיד לבוא, ובהווה, נקרא בחינת פנימי. והעבר נקרא רשימות, כלומר לפי שיעור התענוג שהיה לו, בשיעור זה נשאר לו רשימות. %break וזה נקרא שנשאר רשימות להחיות הכלים, כלומר לפי הרשימות שנשאר בו מהתענוג, הרשימות האלו מחיות את האדם. %break %H עליית מ"ן (א') %break שאלה: עליית מ"ן נקרא עליית חסרון למעלה. ומדוע כותב שעליית מ"ן נקרא מצוות ומעשים טובים. מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון שעל ידי זה יגרום תוספת שפע בעולמות. %break בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות, התורה ומצוות עושים מקודם "מ"ן" באדם, כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסר לו תורה ויראת שמים, מסיבת ההסתר וההעלם שישנו בהעולם מסיבת הצמצום. %break נמצא, שהאדם מקבל אז חסרון, והחסרון הזה הוא מעלה למעלה, שימלאו אותו. נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות האדם מקבל מ"ן. והמ"ן הזה הוא מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות. %break %H ענין יראה %break יראה צריך להיות, אילו לא נוכל לעשות התיקון שנקרא השתוות הצורה, שזה נקרא "בגין דאיהו רב ושליט", שכל כוונתו הוא להשפיע. כמו כן גם צריך להיות להנבראים אותה כוונה, היינו להשפיע. %break מה שאין כן שאר היראות, בין עונשים של עולם הזה ועונשים של עולם הבא, נקרא קבלה, ולא השפעה. ומטרת עבודתנו היא שעל ידי התורה ומצוות נגיע לבחינת השפעה. וזה פירוש "האלקים עשה שיראו מלפניו". %break והשאלה, בשביל מה הוא צריך שתהיה לנו יראה. אלא כנ"ל, שהכוונה היא שעל ידי היראה הנ"ל קונים את הכלים דהשפעה, הנקרא השתוות הצורה, ואז נוכל להשלים את מטרת הבריאה. %page 1690 %H תורה נקנית על ידי יסורים %break יסורים האלו למה. אלא יש כלל, "אין אור בלי כלי", היינו אין שום תענוג בלי שיש מקודם חסרון להתענוג, שחסרון נקרא "יסורים", היינו שיש לו יסורים בזה שאין לו תענוג. %break לכן אין יכולים להשיג את אור התורה, אם אין חסרון לאור התורה. היינו אם יש לו יסורים בזה, שאין לו את האור תורה, על ידי יסורים האלו הוא קונה את האור תורה. %break לכן כשאדם לומד, הוא צריך לעשות מהתורה שלו בחינת תפילה, היינו שירגיש את החסרון, בזה שאינו מבין את תורה. אבל כשהוא מבין, אז אי אפשר לומר שיש לו חסרון, הגם שיכול להאמין למעלה מהדעת שאינו מבין. %break אבל למעלה מהדעת לא מרגישים חסרון, כי האדם מרגיש כן מה שבא לתוך דעתו. %break %H ב' מיני תשובה %break א. תשובה במעשה. היינו שמשתדל לקיים כל המעשים, היינו בבחינת עשיה, שלומד ועוסק בתורה ומצוות כהלכתן. %break וחוזר בתשובה, היינו היות מטרם עשה תשובה, שעוד לא היה שומר את כל המצוות כהלכתן, אבל לאחר שעשה תשובה, היינו שכבר מקיים כל התורה ומצוות כהלכתן. אלא כל זה רק בבחינת המעשה, אבל בכוונת התורה ומצוות עוד לא חזר בתשובה. %break ב. תשובה בבחינת הכוונה. היינו מטרם שעשה תשובה בבחינת הכוונה, היה כוונתו על מנת לקבל פרס. ועכשיו הוא חוזר בתשובה על הכוונה שהיה לו מקודם, אלא עכשיו הוא עושה הכל שלא על מנת לקבל פרס, אלא רק להשפיע. %break היוצא מזה שיש עבודה בנגלה, היינו לקיום תורה ומצוות במעשה, כי מעשה הוא שמגולה לכל. ויש עבודה בכוונה, שהיא בחינת נסתר, כי כוונה היא מכוסה מבני אדם. %break %H מעשה וכוונה %break מעשה נקרא בפשוט המעשים שעושים - אם עוסקים במעשים של קבלה, היינו לענג את עצמנו, או מעשים להשפיע להשפיע להזולת. %break ויש בחינת כוונה, היינו שעושים מעשים של השפעה, היינו צדקה וגמילות חסדים וכדומה, אבל כוונתו לקבל תמורה, הנקרא על מנת לקבל. או שכוונתו גם כן על מנת להשפיע, שלא רוצה שום תמורה עבור המעשה של השפעה. %break כמו כן שעושה מעשים של קבלה, היינו לענג את עצמו, מטעם הכוונה שהוא רוצה להנות, למלא חסרון תשוקתו שהוא משתוקק להנות. %break או שמענג את עצמו מטעם רצון ה'. זאת אומרת אם לא היה רצון ה' שאנשים יהנו, כמו שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, לא היה רצון לקבל תענוג. %page 1691 %H ג' דברים בעולם %break יש ג' דברים: עולם, תורה, אדם (זהר, תולדות אות ב'). עולם היינו מלכות. תורה, היינו מאור התורה, שמחזיר את האדם למוטב. %break אדם, שעד י"ג שנים מונח תחת הקליפות, ולאחר י"ג שנה נכנס לקדושה. ובסגולת התורה יכול להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. %break %H בפשעכם שולחה אמכם %break "בפשעכם שולחה אמכם", היינו תשובה מב' הצדדים. הפנימיות שבתורה ומצוות נקרא אמכם, היינו שהיא משפעת לנו שפע, כטבע האם המפרנסת את בניה. %break והשאלה, למה אין אנו מרגישים את פנימיות השפע המלובשת בתורה ומצוות. התירוץ, מטרם שהאדם מוכשר לקבל, היינו מטרם שיכול לקבל על מנת להשפיע, הוא מונח תחת שליטת הצמצום, ששם הוא מקום פנוי. %break ורק על ידי תשובה, שמשיג את הכלים דהשפעה, אז נעשה מוכשר לקבל. ואז הפנימיות, הגנוזה בתורה ומצוות, מתגלה אליו. %break וזה נקרא "בפשעכם שולחה אמכם" וזה על ידי החטאים שנמצאים בשליטת מקבל על מנת לקבל. ואז מוכרחים לשלוח ולרחק את הפנימיות שבתורה ומצוות, ונבחנת כמו שאינה. %break וכשעושים תשובה, נקרא תשובה משני הצדדים: א. התחתון לעליון, כשהאדם מתקרב לה' ורוצה להשפיע אליו. ב. העליון להתחתון, שה' מתגלה אל האדם, ונבחן שמשיב את עצמו, מה שהיה מקודם מרוחק. %break %H ענין עפר %break "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמיתך שמע ה' וחנני". %break ענין עפר - היינו בזמן שהאדם נמצא תחת שליטת הרצון לקבל, שהוא בחינת עפר, מבחינת זו נולד אדם הראשון, אלא היה "עפר מן האדמה". ומפורש בהסולם, "אדמה" נקרא בחינת בינה שהיא מדת השפעה. %break וכשקלקל את בחינת השפעה, נפל בחזרה לבחינת עפר. ונקרא עפר, משום ששם נעשה צמצום, שאין שום שפע בקדושה נמשך לשם, לכן טועמים שם רק טעם עפר בתורה ומצוות. %break לכן התיקון, שיחזור לקבל עליו את מדת השפעה. אבל אין זה בכוחו של אדם, היות שזה נגד טבעו. לכן אומרים, "שמע ה' וחנני". %break שענין חנון, כמו שאמרו חז"ל, אף על פי שאינו הגון וכדאי שזה נקרא "וחנותי את אשר אחון", שאנו מבקשים שהשם יתברך יתן לנו את הכח הזה, אף על פי שאין אנו יכולים לעשות את הכח. %break וזהו שכתוב "ה' היה עוזר לי", כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". ואנחנו אין יכולים ליתן יותר מתפילה. %page 1692 %H ענין חתן וכלה %break ענין שמחת חתן וכלה היא קודשא בריך הוא ושכינתא. %break בכתובות, "אהנא שטותא", היינו שכל אחד צריך לעשות עצמו כאילו הוא שוטה. כדוגמת שהשכל מחייב אותו שלא יאה לרקוד ולא יאה לשמוח בשמחת חתן וכלה, כי מה יש לו מזה שהחתן נושא את הכלה. %break אלא ישראל ערבים זה לזה, היינו שכלל ישראל הוא בחינת אחת. לכן יש לכל אחד ואחד לשמוח בזה, שחלק ממנו מרויח ונהנה עכשיו, שהחלק ממנו מקבל את התיקון השלם. %break %H מעשי אדם %break בלי התפעלות בגוף אי אפשר להבחין באדם שיעשה איזה מעשה. אם כן, "ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה". %break אין לומר שענינו, שהאדם מקיים הרבה "לא תעשה" בכל יום ויום. למשל האדם יכול לומר, היום לא רצחתי, ולא גזלתי, ולא גנבתי, וכדומה. אלא אין כל הלאוין עושין התפעלות בגוף, אם אין האדם חושב עליהם. %break ורק אלא דווקא במקום שהאדם חושב עליהם, היינו שיש לו ההזדמנות לעשות, ואינו עושה מטעם ציווי ה', אזי שייך לומר שקיים את אלו המצוות לא תעשה. %break אבל בלי שום תנועת הגוף במחשבה או בדיבור, או במעשה, אין מקום לומר שקיים את הלאו בלי הרגשתו וידיעתו. כי כל מה שאנו מדברים מהאדם, הוא רק מהתפעלותו והרגשתו. %break אבל אם אין האדם נמצא במקומות האלו, לא שייך לומר כל אלו הבחינות. כי בדרך כלל עיקר העבודה מתבטא מכבישת היצר, או מבחינת העשיה, או מבחינת הלא תעשה, %break ובהם נוהג הענין של כבישת היצר. ולזה רמזו, "אל יאמר אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי והתורה אסרה". %break ואם כן יש ד' בחינות: א. שקשה לו להתגבר על התאוה ועושה את מעשה האסור. ב. שאינו עושה, מטעם מה יאמרו הבריות, שהוא אדם שיש לו חזקת כשרות ופתאום יוודע ברבים קלונו. %break ג. מתגבר על היצר, מטעם שהתורה אסרה, אבל אינו שמח בזה שהתורה אסרה, ויש לו יסורים מהאיסור שבתורה. ד. שהוא שמח בזה שמקיים עכשיו ציווי המלך. %break %H בחינת אדם %break א. פני אדם מחזה ולמעלה. ב. מחזה ולמטה אין פני אדם, אלא ג' פנים לבד, שהם שור, נשר, אריה. %break ג. "נשמות בני אדם" הן מבחינת מחזה ולמטה, מכל מקום נקראות בחינת אדם, משום שעולות ונכללות ב"פני אדם" שמחזה ולמעלה, בסוד ו' פשוטה. וזהו, "אתם קרויים אדם", ולא אומות העולם. %page 1693 ד. מטרם שעלו ג' פנים שור, נשר, אריה להכלל ב"פני אדם" הוציאו גם כן תולדות לבי"ע, שהם "חיות", ו"עופות", ו"בהמות". ואחר כך עלו ונכללו ב"פני אדם" ומכולם נולדה נשמת אדם הראשון. %break נמצא ש"אדם" כולל את כולם. ואחר כך ירדו לבי"ע, וכיון שנכללו ב"פני אדם", נחשבים למינים טהורים, אף על פי שנפרטו, התחלקו לפרטים רבים. %break ה. שניהם נשארו. הכלל נשאר שהוא סוד "רוח האדם העולה למעלה". וכן הפרטים בסוד "רוח הבהמה היורד למטה". ונתפרטו לפרטיהם, כמו שהיו מטרם עליה. %break ו. אחר חטא דאדם הראשון, הנקרא "אדם בלי-יעל", היינו שאינו רוצה לעלות, אלא רוצה להמשיך מלמעלה למטה. מזה נמשכו רוחות טמאות של בני אדם, הנמשכות מזוהמא דחוויא (דנחש). %break %H בחינת היכל %break היכל א' "לבנת הספיר" שזה יסוד דמלכות (היכל נקרא מלכות). "אשת חיל" נקראת מלכות דאצילות. "אשת זנונים" נקראת מלכות דטומאה. %break ובאותו זמן ישראל נתדבקו באשת זנונים, וה' אמר להושע ליקח אשת זנונים כדי לדעת במה נתדבקו ישראל, שהיא בחינת המשכת החכמה מלמעלה למטה. %break היכל דלבנת הספיר הוא הראשון שעליו נאמר "ויראו את אלקי ישראל", שבמלכות נוהג ענין ראיה. הממונה על ההיכל העומד בפתח נקרא טהריאל. ואם הנשמה לאחר פטירתו מעולם הזה זכאית, הוא נותן להכנס. %break ואם הנשמה אינה זכאית, אזי הממונה של הסטרא אחרא מכניס אותה לתוך היכלות דטומאה ונדונית י"ב חודש. %break וכמו כן הממונה של הקדושה, אם היא "תפילת רבים", הוא מכניס התפילה. ומתעכבת שם עד שעשו שם כל התפילות עטרה בראש צדיק ח"י העולמים, הנקרא יסוד. %break ואם היא "תפילת יחיד", אם היא "יפה", הוא מכניס אותה, ואם לאו הוא דוחה אותה לחוץ. ועומדת ברקיע התחתון, מאלו הרקיעים שלמטה, המנהיגים בעולם. ושם עומד ממונה הנקרא סהדיאל, ולוקח את כל התפילות הפסולות, וגונז אותן, עד שהאדם חוזר בתשובה. %break ואם האדם חוזר בתשובה ומתפלל תפילה טובה, אזי הממונה לוקח את התפילה הפסולה ומעלה אותה לתפילה הטובה, ומתערבות יחד, ונכנסות לפני המלך הקדוש. %break ולפעמים, אם האדם נמשך אחר הסטרא אחרא, אז הממונה של הסטרא אחרא לוקח את התפילה, והוא מזכיר עוונותיו של האדם לפני הקדוש ברוך הוא, ומשטין עליו. %break למעלה מפתח של היכל הזה, יש פתח אחד שחפר הקדוש ברוך הוא מדינים דמפתחא. ונפתח שלש פעמים ביום, היינו שמאירים שם ג' קוין, ואינו נסגר הפתח. %break כולם צריכים רשות ליכנס, חוץ משערי דמעות, שלא ננעלו. וכשהתפילה ההיא עולה, אז מלאך, הנקרא אופן ושמו ירחמיאל, לוקח את התפילה שבדמעות מתקשרת למעלה. %break %H ענין חושך, אש, צל %break "תניא, היינו עשן, שהוא העירוב מאש וחושך". אש נבחן לדינים דנוקבא. וחושך הוא דינים דדכורא. חושך. אותן הנאחזים בקו שמאל, טרם שמתחבר עם הימין, נענשים בבחינת חושך, היינו שהאורות נהפכו לחושך. %page 1694 אש. הוא דינים דנוקבא, הינו שמתגלה מדת הדין. צל. הדינים בתחילתם עוד לא ניכר בהם בחינת הדינים שבהם, אלא שנבחן שיש שם רק בחינת צל של דינים. %break %H גוזל אביו ואמו %break "הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה עליו נאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית" (ברכות ל"ה ע"ב). ובזהר "מאן איש משחית, דא איהו ההוא איש, דפגים לסיהרא וכו'" משום דמתחבר בסטרא אחרא דמנע ברכות מן העולם (פקודי קפ"ב). %break כי ענין ברכה הוא סוד השפעה, הנבחן לאור דחסדים. ואם אין התחתון עוסק במדת השפעה, אזי אינו נותן את היכולת שיושפע מלמעלה כל טוב. נמצא שמונע ברכות מהעולם. %break ואפשר לפרש שעולם נקרא מלכות, היינו שמונע את השפע מהשכינה הקדושה, היינו שעל ידי האמונה נמשך השפע. %break %H הכנסת אורחים (א') %break אורח נקרא יצר הטוב, שבא לי"ג שנה. ו"גדולה הכנסת אורחים", כיון שהגוף לא נותן לו ליכנס. "גר הייתי בארץ נכריה", שהוא לשון רצון נכריה. רצון של נכרי ולא רצון של ישראל. %break ישראל נקרא ישר-אל, מה שאין כן רצון נכרי הוא לאל-זר, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "לא יהיה בך אל זר", ודרשו "איזהו אל זר בגופו של אדם, הוי אומר זהו יצר הרע" (שבת ק"ה ע"ב). %break ומטרם שהאדם מרגיש שיש לו רצון של נכרי, אין לו על מה לבקש שיוציאו אותו מהגלות. %break %H ענין נשים %break "נשים במאי קא זכין... דנטרי לגבריא" (ברכות י"ז ע"א). %break ענין נשים היינו הרצון לקבל, שהוא בחינת שלא לשמה. ואיזו זכות יש להאדם אם עובד שלא לשמה. והענין כמו שכתבו חז"ל, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". בכדי שיצא אחד להוראה, היינו לשמה, צריך סיוע מאלף שלא לשמה. %break נמצא שנשים, היינו אלו שהן בחינת שלא לשמה, משום "דמנטרי לגבריא". גבר הוא בחינת משפיע. נמצא שיש לו חלק במה שמשפיע, שיצא על ידו בחינת לשמה. %page 1695 %H ברח דודי %break "ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולותינו". ענין הבריחה שהבורא יתברך מתראה אלינו בבחינת הבריחה, הוא בכדי לגלות את אהבה. ולמה צריכים קודם הבריחה, מטעם שמצד הבריאה כבר הכל נגמר, %break זאת אומרת האהבה כבר הוכנה בשביל הכלל בכל שלימותה, אלא היא צריכה להתגלות אצל הנבראים. והיא אינה יכולה להתגלות בלי התלבשות באור הרחמים, שאור הרחמים מכשיר את הנבראים, שיוכלו לקבל את אור האהבה. %break והענין הוא, מטעם שאור האהבה אינו יכול להתלבש כי אם בנצחיות. לכן כשהאדם אינו מרגיש את עצמו לבחינת נצחיות, אינו יכול לקבל אותו אור האהבה. %break מה שאין כן כשמקבל מקודם את אור הרחמים, שאז הוא בטוח ש"לא ישוב לכסלה עוד", ממילא ההוה והעתיד שניהם שוים אצלו. %break נמצא שאצלו כל הע' שנה בצורה אחת, היינו בצורת רשות היחיד, וע' שנה ושיתא אלפי שני, שהוא כללות הבריאה, הכל אחד, שזה בחינת מדרגה שלימה. %break (כמו שכתוב, שבזמן שהאדם מבטל את רצון עצמו ואין לו שום רצון בשבילו, אלא בשביל הכלל, נמצא שהוא כמו טבעת בתוך השרשרת, והטבעת נקרא על שם השרשרת, ואין להטבעת שום שם בפני עצמה). %break נמצא שהוא נקרא על שם הבריאה הכללי, שהיא בחינת נצחיות. לכן כשמקבל את אור הרחמים, אזי הוא נעשה מוכשר לקבל את האהבה. וזהו שכתוב "אהבת כלולותינו", %break שהיא בחינת כללית ולא חלקית, כענין שנאמר אצל משה רבנו עליו השלום "הנני מעביר כל טובי", היינו בחינת כללית. %break ובכדי שיקבל את אור הרחמים צריך אתערותא דלתתא, היינו שיבקשו רחמים, אזי כשהאור מתגלה על ידי התפילה נקרא אור הרחמים. %break ואיך אפשר לבקש רחמים שיהיה בחינת "כלתה לישועתך נפשי", היינו שהוא כל כך נצרך להישועה עד כלות נפש. לכן הבורא יתברך מתגלה אלינו בבחינת הבריחה, %break ועל ידי זה שהבורא יתברך כביכול בורח, היינו בבחינת השגחה הפוכה, אזי יש מקום לגלות התפילה האמיתית ולהמשיך אור הרחמים לנצחיות. %break וזהו "ברח דודי", בכדי שיהיה "עד שתחפץ". שהגם שמצד הבורא יתברך האהבה דשלמות, אבל אצל התחתונים אינה מורגשת האהבה הזאת, שהם אינם חפצים בהאהבה הזאת אלא על ידי שמקבלים את אור הרחמים, אזי המעשים מוכשרים גם שירצו את אור האהבה. %break וזה סוד "עד שתחפץ", היינו שיהיה רצון. כי ענין רחמנות יכול להיות באיש אחד, מה שאין כן אהבה דווקא נוהגת בשנים ביחד. %break לכן קודם ממשיכים את אור הרחמים, שזה דווקא על ידי הבריחה, נעשים מוכשרים לקבלת אור הרחמים. ועל ידי אור הרחמים נעשים מוכשרים לקבלת אור האהבה. %break וזה סוד "אהבה רבה אהבתנו". לכן כשיתגלה זה אצל התחתונים, אזי "חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו", שהוא מה שהוכן לנו היכולת לקבל אור הרחמים, שעל ידי זה נעשים מוכשרים לקבלת אהבה. %break וענין תפילה היא נצחיות, שהשכינה הקדושה נקראת בחינת תפילה. לכן בזמן שהאדם מתפלל על עצמו, אין זו נצחיות, כי בעת שמתפלל, ויש לו איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אין לו מה להתפלל. ומה שממשיך הלאה זאת נקראת בחינת עבדות, ולא תפילה. %break כי ענין תפילה הוא רק במקום שיש לעורר רחמים, שהוא בחינת חולה מסוכן. מה שאין כן אם יש לו איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אינו מסוכן, וכבר לא יכול להתפלל. נמצא שהתפילה אצלו אינה נצחיות. %page 1696 לכן הכין הבורא יתברך עולם מלא, וכמו שאמרו חז"ל, "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א), היינו שהוא יתפלל עבור כל העולם. %break לכן כשבא להתפלל ויש לו מגע עם הבורא יתברך, אזי הגם שהוא בעצמו אינו חולה עכשיו, אבל על בני דורו הוא יכול להתפלל, היינו להמשיך רחמים שלא ישאר אף אחד בהדור שלא יחסר לו כל טוב. %break וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, %break שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים. %break ועוד טעם שצריכים להתפלל רק עבור הכלל, הוא מטעם שצריך לגלות את אור הרחמים, שהוא בחינת אור דהשפעה. וזה כלל שאין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. %break לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. %break נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום". %break לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה, הנקרא "רחום". %break ועל ידי זה שמקבלים אור הרחמים, יש יכולת אחר כך להתגלות מידה של "וחנון". וזה סוד "ומאוצר מתנת חינם חננו", שענין חן הוא סוד אהבה, שחן הוא בלי שום טעם וסברה, וכן האהבה. %break וענין חינם, היינו בחינת השפעה, שהיא בחינת רחום, זאת אומרת שעל ידי שהוא כבר קיבל אור הרחמים, הוא מוכשר לקבל את אור האהבה, שהוא סוד "עד שתחפץ" כנ"ל, ואז מתגלה הרצון גם אצל התחתונים. %break %H ישראל הם בני מלכים %break ישראל נקראים בני מלכים, מפני שכל מי שממליך עליו את שמו יתברך, הוא נקרא בן מלך, כמו שכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'". כי כל מי שמקדש עצמו נקרא קדוש, מטעם שה' נקרא קדוש. %break ויש להבין מהו הפירוש "קדוש". בירושלמי (פ"ב דיבמות), "כל הפורש עצמו מן הערוה נקרא קדוש". ובמדרש רבה ויקרא, "שכל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה אתה מוצא קדושה", שענין קדוש הוא פרוש. היינו שהאדם צריך לפרוש את עצמו מלהנות. %break ומהו השם הקדוש אצל הקדוש ברוך הוא, שהרי אין שייך לומר אצלו יתברך ענין קבלה לעצמו, וה' הוא רק משפיע. לכן גם האדם צריך להיות רק משפיע לה'. %break וזה, "והתקדשתם והייתם קדושים", היינו שתהיו רק משפיעים, "כי קדוש אני ה'", משום שה' הוא המשפיע. וזה ענין דביקות. וזהו, "כל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה", שענין ערוה הוא מקום שאסור להנות, שרק במקום מצוה מותר להנות. %break כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כנגד שכינה הקדושה יש אשה נכריה, הנקראת "קליפה", שהשכינה הקדושה נקראת בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא ענין להשפיע. %break ואם האדם עושה מעשים בכוונת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נקרא שהוא מתיחד עם השכינה הקדושה. ואם הוא עושה מעשים על מנת להנות לעצמו, נמצא שמתיחד עם האשה נכריה, שכוונתה רק לקבל לעצמה. %page 1697 שענין יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הוא, שכמו שהקב"ה הוא רק המשפיע, כך השכינה הקדושה, שהיא בחינת מלכות, נמשכים ממנה כל הרצונות למטה להתחתונים, בזה שהם מהפכים אותם הרצונות על מנת להשפיע. %break והם גורמים בזה, בשורש כל הרצונות, שיהיה רק להשפיע. וזה נקרא יחוד, היינו שמיחד שתי בחינות שיהיה לאחד. %break וזה ענין "איש ואשה, זכו שכינה ביניהם" (סוטה י"ז ע"א). היינו שבחינת אשה הוא היפך לבחינת משפיע, אז נקרא שכינה ביניהם, היינו שאז ניכר שהשוכן שורה במקום הרצונות האלו. %break אזי הרצונות נקרא בשם שכינה, משום שהשוכן, הנקרא קדוש, יכול להתיחד שם, שיש בחינת השתוות הנקרא דביקות. %break לכן בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, וגורם בחינת יחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים יכולים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, %break שהקדושה שורה רק במקום טהרה. שטהרה נקראת טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרה. %break אבל יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. %break כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". %break וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה. %break ובזה נבין את הפסוק, "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אלה הדברים אשר מדבר ה' אל בני ישראל. אלה הדברים, לא פחות ולא יותר, והיינו כנ"ל, שיותר מזה לא צריכים. %break %H בקש שלום ורדפהו %break בפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד). %break יש שני כוחות בעולם, הנותנים כח מניע לאדם, שיהיה מחויב לבטל את כח המנוחה שלו. היינו שכח המנוחה, שנמצא בתכונות הנפש, נכנע בפני ב' כוחות אחרים, זאת אומרת הוא בטל ברוב, ועל ידי זה הנפש מקבלת על עצמה כח התנועה: %break א. כוח הדוחה, ב. כח המושך. %break כח הדוחה, היינו מדבר רע ומאוס האדם מוכרח לברוח. וכח המושך, היינו דברים טובים ונחמדים, שהאדם מוכרח לרוץ אחריהם. אבל כח אחד, היינו או מושך או דוחה, עדיין אין בידו לבטל את כח המנוחה. %break "סור מרע" נקרא כח הדוחה, אם האדם מרגיש שזה רע. "ועשה טוב" נקרא כח המושך, אם האדם מרגיש שזה טוב, אז מוכרח לרוץ אחריו ולהשיגו. %break "בקש שלום ורדפהו". השאלה, מהי המלחמה שהאדם מוכרח להשתדל ולעשות שלום, ועוד צריך לרדוף אחריו. מלחמה, היינו מלחמת החיים, שכל אחד לוחם עם השני, ועל ידי זה הוא משיג את מבוקשו. %break למשל, הסוחר לוחם עם הקונה ורוצה לנצחו, בכדי להוציא את מבוקשו, היינו כסף בלי סחורה, או סחורה הגרועה ביותר. וכמו כן להיפך, הקונה עם הסוחר, בפחות כסף וסחורה היותר מובחרת. %page 1698 הפועל עם בעל הבית, בעל הבית רוצה יותר תוצרת ויותר שעות ופחות משכורת. והפועל להיפך, יותר משכורת ויותר מנוחה. היינו בכמות הזמן ובאיכות התוצרת יש להבין ומיהו הגורם לכל המלחמה הזאת. %break וטרם כל צריכים להבין מהו האדם. במה זה נמדד אם האדם גדול או קטן. וכמו שאומרים שלאדם יש לב רחב, יד רחבה, עין צרה, זאת אומרת שאי אפשר לומר שהאדם נקרא הבשר והעצמות. אם כן, מהו האדם. %break יש להבחין ג' בחינות רצון: גדול, וקטן, ו"רצון של מה בכך". ומדת גדלו של הרצון נמדדת לפי היסורים. רצון גדול, היינו, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים גדולים. %break רצון קטן, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים מועטים. ורצון של מה בכך, היינו אם לא משיג את מבוקשו גם כן אין לו יסורים. %break ומנין נובע ונמשך הרצון לקבל, ממחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. אנחנו מאמינים ב"מלא כל הארץ כבודו", "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ואורך ימיכם", "כי הם חיינו ואורך ימינו". וכל זה אמר משה רבנו עליו השלום ואמרו הגדולי ישראל שסידרו את התפילות. %break ומה אנחנו אומרים ומרגישים, כי יש לנו לקבל חיות והנאות מדברים אחרים. והתורה ממעטת מאתנו הרבה הנאות, שהיה אפשר לנו להשיג, לו התורה היתה מרשה לנו. %break %H טעם בדברים קטנים וגשמיים %break ניתן לנו טעם בדברים קטנים וגשמיים, בכדי שכשנתבגר נדע איך לשמור על דברים רוחניים וחשובים. %break אנו רואים ילד קטן משחק במשחקים שהוריו קנו עבורו. וכל עוד שהוא מוצא טעם, הוא משחק בו. ואחר כך הילד זורק או ששובר אותו בכוונה תחילה. %break וכשאביו צועק עליו, "הלא אני הוצאתי הרבה כסף על הצעצועים האלו, ומדוע אתה שובר, או זורק, או מאבד בכוונה או שלא בכוונה". והילד לא מבין אפילו מה שאביו מדבר. %break וכשמתבגר מעט, אזי הוא מתחיל להבין, אך על כל פנים עדיין לא יכול לשלוט בעצמו לשמור על דברים שלא זקוק להם, אלא הוא מוכרח לשבור אותם, כי כבר הורגל מקטנותו, שכל דבר שאינו נצרך לשעה, מוכרחים לקלקל. %break ואחר כך, כשמתבגר יותר, כבר יש לו לכח השליטה להחזיק דברים בביתו, אפילו שאין מוצא עכשיו טעם בהם. עד שבא לידי הבנה, שאפילו בזמן שכבר לא מוצא ענין בהדברים האלה, %break גם כן לא צריכים לקלקל, אלא שדברים האלו ישמשו לילדים קטנים. היינו שהדברים האלו ישתמשו לאנשים הפחותים ממנו בדעה. %break ולולא התרגילים האלו, אזי אפילו האדם המבוגר היה נוהג כן. למשל, בזמן שאינו מוצא טעם בהבגד שיש לו, אזי היה קורע את מעילו. אבל מהנסיון הוא כבר יודע, %break שאפשר שהמעיל הזה ישמש לאדם הפחות ממנו במעלה, היינו בעשירות, אזי הוא מוכר לעני או שנותן מתנה לעני, ובודאי לא מקלקל אותו. %break ומזה אנו באים, שהאדם, בכדי שיוכל לשמור על רוחניות ופנימיות המלובשת בהתורה, מוכרח לעבור את התרגילים הנ"ל על דברים גשמיים, וכשיסיים אותם, אזי יכולין לתת לו גם כן רוחניות. %break והרמז לזה, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וחז"ל אומרים "איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו". %break
שמור ספר
בדוק
בטל