ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש-ג. [1699-1804]. דרגות הסולם.
%break
%page 1699
%H מהו חיים
%break
חיים נקרא כל זמן שיש רצון לקבל הנאה, או שיש לו הנאה ממה 
שהוא מקבל, או שיש לו הנאה בזה שנותן לאחרים. ואם נאבד לו הכח 
הזה, נקרא מת.
%break
לכן בזמן שאדם חסר הכרה, נבחן שהוא מתעלף, היינו שנאבד לו כוח 
הרצון לקבל תענוג. ובזמן שהאדם מאבד את עצמו לדעת, היינו שבא 
למצב,
%break
שהוא רואה לפי ראיות ברורות, שהוא כבר לא מסוגל לקבל תענוג, או 
משום שיש לו הרבה בעלי חובות, שהם ימציאו לו יסורים, שהיסורים 
האלו יבטלו את התענוג הקטן שהוא רואה שעוד אפשר לו לקבל 
מהעולם הזה.
%break
לכן אינו בן עולם הבא, מטעם שהוא צריך להשתדל בתורה ומצוות 
ויקבל תענוג מזה שהוא יעשה נחת רוח ליוצרו. זה התענוג כל כך 
גדול, שיש בו יכולת לבטל את היסורים הכי נוראים שישנם בעולם.
%break
שלפי זה ניתנו לנו מצוות שהן בחינת "יהרג ואל יעבור", שהוא מקבל 
על עצמו יסורים של מסירות נפש, מטעם שהוא מאמין, שעם העשיה 
של מסירות נפש יהיה נחת רוח לפניו.
%break
אם כן מי שמאבד עצמו לדעת, הוא בעצמו מעיד שאין לו שום הנאה 
ותענוג בזה שהוא יעשה תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו.
%break
%H בירורים בעבודה
%break
"ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישא, בטשה ביה 
ואמרה ליה, לאו הכי כתיב "ערוכה בכל ושמורה", אם ערוכה ברמ"ח 
אברים של אדם משתמרת".
%break
"ההוא תלמיד דלמד בחשאי, בטשה ביה ברוריה ואמרה "ערוכה 
בכל", אם ערוכה ברמ"ח אבריו שמורה בלב" (ערובין נ"ד ע"א).
"חשאי", היינו שעדיין לא זכה לבחינת שמיעה, הנקרא קול. "בטש", 
היינו התעוררות. "ברוריה", ברוריות העבודה.
%break
"רמ"ח אבריו", היינו כל הקומה, היינו מחזה ולמעלה, שהוא סוד 
חסדים מכוסים, היינו השפעה. "חסדים מגולים", מחזה ולמטה, שהוא 
סוד קבלה על מנת להשפיע.
%break
יש ב' בחינות:
א. בחינת השפעה,
ב. בחינת קבלה על מנת להשפיע.
%break
השפעה נקרא בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות בבחינת השפעה, 
והוא עדיין אינו טועם טעם בהמצוות. קבלה על מנת להשפיע, היינו 
שכבר מרגיש טעם בהתורה ומצוות, אלא שהטעם הזה הוא מקבל על 
מנת להשפיע.
%break
%H הכניסה לעבודה
%break
הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא 
יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה 
זאת, הנקראת אמונה,
%break
אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר 
עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.
%break
נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות 
ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו 
תענוג.
%page 1700
זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, 
שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות 
שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא 
משיג תענוג.
%break
אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים 
בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג 
יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום 
שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול.
%break
ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה 
לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום 
חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.
%break
כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, 
שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו 
וגדלותו וחשיבותו של המלך.
%break
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו 
עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא 
אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל 
להנות לה'.
%break
ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא 
בבחינת משפיע על מנת להשפיע.
%break
%H סיבת האמונה
%break
סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות 
ולהשראת השכינה.
%break
וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, 
שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על 
מנת שלא לקבל פרס.
%break
וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה 
שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל 
לבחינת הסתרה.
%break
וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה 
רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד 
בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא 
אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה".
%break
וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה 
אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה.
%break
%H שמות נקרא רק כלפי התחתון
%break
ענין השמות, שהם מורים על גילוי פעולות ה', שהשם חל על הוראת 
הפעולה. וכל הפעולות מתגלות אצל התחתונים, היינו דווקא אצל אדם 
המשיג.
%break
אבל המושג כלפי עצמו ודאי שאין לו אותה הצורה, כפי שנראה כלפי 
המשיג, משום שיש כאן התמזגות משני דברים, שזה מוסיף צורה 
שלישית, היינו צורה הנולדת משני כוחות, מבחינת דכר ומבחינת 
נוקבא.
%break
כלומר בזמן שהמילוי בא מתוך החסרון, אז יש תופעה חדשה, היינו 
שיש להבחין איזו צורה יש לבעל החסרון מטרם שמקבל המילוי. ויש 
להבחין בה אחר שמקבל המילוי.
%page 1701
ויש להבחין שתי אבחנות אצל המילוי בעצמו, כלומר איזו צורה יש לו 
טרם שבא במגע עם החסרון, היינו הוא לבדו כלפי עצמו, שזה נקרא 
כח פשוט בלתי מורכבת עם כלי.
%break
ויש להבחין, אחר שבא בהרכבה עם הכלי. ומאחר ששורש הבריאה 
אינו יותר מכלים של בחינת חסרון, לכן אין לנו שום השגה באור בלי 
כלי.
%break
לכן כשאנו אומרים שהבורא יתברך נקרא בשם גבור, זהו דווקא בזמן 
שמתגלה מדת הגבורה עלינו. אבל להגיד שמות בזמן שלא מושג לנו 
השם הזה, היינו בחסרון מילוי הגבורה, טרם שבא השפע לתוכה, 
שאז אין אומרים שה' יתברך נקרא גבור.
%break
נמצא, שאומר, שיש להקדוש ברוך הוא בחינת גבורה, אפילו שמדה 
הזאת אינה מתגלה לנו. נמצא שנותן צורות באור בלי כלי. וזה שקר, 
כי לאור בלי כלי אין שום צורה. לכן לא רצו לומר "האל הגבור", אם לא 
היה מתגלה בחינת זאת להתחתונים.
%break
%H הארון נושא את נושאיו
%break
הנה לוחות הברית היו מונחים בתוך הארון. הלוחות נקראים בחינת 
תורה. וזהו מלובש בתוך הארון, היינו בחינת אמונה.
%break
ובחינת אמונה זוהי משימה גדולה וקשה, שאין בידי עצמנו לקבל עלינו 
את המשימה זו. אלא האדם צריך לדעת, ש"הארון נושא את נושאיו". 
היינו מה שיש ביכולת האדם לעשות, הוא רק לדעת יראת ה', איך 
שרחוק מכוחות האדם לשאת משימה זו.
%break
וזהו על דרך "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", נגד 
שאלת "מי ומה". זאת אומרת שהאדם צריך לבקש את שיעורי היראה 
ולראות אותה בצורה האמיתית הטהורה ונקיה,
%break
כמו שכתוב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת 
ה'". ומטרם שמחפשים לראות את צורתה, אי אפשר להבין מהו ענין 
יראת ה'.
%break
ואז, כשרואה את הקשיים וההתנגדות מצד הגוף נגד זה, ורואים ממש 
שאין ביכולת אדם לקבלה, אזי זהו מקום התפילה, שה' יעזור, על דרך 
"אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו".
%break
אזי מקויים "ודעת אלקים תמצא", שרק אז הוא הזמן לזכות לדעת 
דקדושה. ולכן נקרא בחינת מציאה, מאחר שהאדם כבר ראה שאין 
שום מציאות בעולם,
%break
שתהיה לו האפשרות לקבל עליו את עול האמונה. נמצא, שאחרי כל 
החיפושים, מצא רק השלילה, איך שבחינה זאת רחוקה ממנו. ורק אז 
הוא זוכה לידי גילוי שמו יתברך.
%break
נמצא שאין זה בדרך קודם ונמשך, שהסדר הוא היום אני יודע מעט 
ומחר יותר, עד שנתוודע לו כל הדבר בשלימותו.
%break
וכאן הוא להיפך, שהיום אני יודע מעט ומחר אם איני מחפש על דרך 
הטהרה, אני מוצא בעצמי פחות ופחות, ולמחר עוד פוחת והולך, עד 
שבאים לנקודת האפס.
%break
ורק אז האדם מוכשר לקבל עליו את האמונה בשלימות. נמצא שזוהי 
רק מציאה הבאה בהסח הדעת. לכן כתוב "דעת אלקים תמצא".
%break
וזה ענין הארון, היינו האמונה, נושא את נושאיו, היינו האמונה נותנת 
כח להנושאים, שקיבלו עליהם את המשימה הכבדה. ובאים לידי מצב 
שחושבים שאי אפשר לשאת עליהם את עול האמונה,
%break
וחושבים שהם נושאים את האמונה, היינו שאין רואים שיהיו בכוחות 
האנושיים לשאת את הארון על כתף האמונה, שהוא בחינת עול, נקרא 
הארון "בכתף ישאו".
%break
אבל צריך לדעת, שהאמונה נותנת כח באדם, היינו שהיא נותנת חיות 
באדם, שהיא בחינת "חי נושא את עצמו". זאת אומרת שעל פי השכל 
האנושי אי אפשר לבוא לידי מדרגה זאת,
%page 1702
שיהיה מופשט מכל בחינת רצון לקבל, בין במוחא בין בליבא, אבל 
היא נותנת כח בחינת "חי נושא את עצמו", שנושא את האדם, בחינת 
"ארון נושא את נושאיו".
%break
ואז, כשזכה לזה, כבר יש לו המציאות זו, נקרא זה בחינת מציאה 
אצלו, שהוא חשב שתמיד נשאר במצב בין שמים וארץ. ואז הוא 
רואה, שאפילו במצב כזה, גם כן יש בכוחה להשפיע לו חיים נצחיים.
%break
%H בקטנות מתגלות מקודם הגבורות
%break
בקטנות מתגלות מקודם הגבורות ואחר כך החסדים. מה שאין כן 
בגדלות מתגלים מקודם החסדים ואחר כך הגבורות.
%break
קטנות נקרא בתחילת העבודה. האדם מתחיל בגבורות, היינו 
בהתגברות, ואחר כך הוא זוכה לחסדים. ובגדלות, היינו שכבר נכנס 
להיכל המלך, שזה נקרא חסדים.
%break
ואז הוא מחפש עבודה, שיהיה לו מה לעשות. כי החסדים מספיקים 
לו, ואינו מוצא בעצמו שום חסרון, אם כן הזמן לבחינת גבורות.
%break
%H משה בחינת אמונה
%break
"מת משה", היינו הסתלקות אמונה. "נולד משה", נתגלה האמונה. 
שעל ידי זה שרואים שיש חסרון אמונה, זה גורם להמשיך אמונה, וזה 
נקרא שבו נולד משה.
%break
%H פיה פתחה בחכמה
%break
"ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על 
לשונה". יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה 
לשמה זו תורה של חסד. שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. 
היינו תורה להשפיע נקרא חסד, בחינת חסדים.
%break
איכא דאמרי, תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה, זו 
תורה שאינה של חסד" (סוכה מ"ט).
%break
ויש להבין, מדוע אם אינו מלמד לאחרים נקרא שאינו של חסד. 
ואפשר שפירוש "ללמדה" להגוף של עצמה, ולא סתם לימוד, היינו 
שלומד להגוף שיעשה הכל להשפיע. לכן נקרא זה תורה של חסד. 
ושינוי הלשונות, כל אחד מפרש בלשון אחר את כוונת המאמר.
%break
%H התחת אלקים אנכי
%break
"ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". פירש רש"י, את 
אומרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא. אבא לא היה לו בנים, אני יש 
לי בנים ממך ולא ממנו (ויצא).
%break
אצל יצחק מצינו תפילה, כמו שכתוב "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי 
עקרה היא", ולכן כתיב לנוכח אשתו ולא לנוכח רבקה, כי אין מדרך 
הצדיקים להתפלל שהקדוש ברוך הוא ישנה עבורם דרכי הטבע. אם 
כן לפי פירוש הזהר, לא היה יעקב יכול להתפלל עליה.
%page 1703
%H עזא ועזאל
%break
זהר (דף קנ"ו, דיבור המתחיל "ותדע"): המלאכים עזא ועזאל הם 
מבחינת אחורים דאבא ואמא שהיה מאיר בהם ג"ר דחכמה בעולם 
הניקודים. קודם חטא נתקנו במדה מרובה. ואחר החטא חזרו 
לבטולם, ואין להם תקנה לפני גמר התיקון.
%break
משמע, היות שהם מבחינת ג"ר, ולפני גמר התיקון אינו מאיר רק ו"ק 
דחכמה, לכן אין להם תיקון. לב האבן שייכים לתקון אבא ואמא 
הפנימיים, שאליהם מתיחסים המוחין של המלאכים.
%break
%H ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא
%break
יש להבין מהו ההפרש בין יניקה לקליפה, לבין קדושה, שזהו איסור 
בין החלק שנותנין לסטרא אחרא, שזהו מותר, כמו שעיר לעזאזל 
וכדומה.
%break
מובא בזהר הקדוש שענין החלק שנותנין להסטרא אחרא הוא בכדי 
שלא יקטרג. (עיין בהקדמת ספר הזהר, בענין שאברהם לא רצה לתת 
מידי למסכנא).
%break
ובמשל גשמי יש לפרש על דרך שהאדם מעשן סיגריה בכדי שיוכל 
להיטיב לעיין באיזה ענין, שעל ידי זה שהגוף נהנה מהעישון, יש לו 
היכולת לרכז מחשבתו, והגוף לא מתנגד לו. זה נבחן שנותן חלק 
להסטרא אחרא בכדי שלא יקטרג.
%break
ויש לפעמים שהאדם רוצה לעשן לא מטעם שהגוף לא יתנגד ללמוד, 
אלא פשוט שהוא רוצה להנות מתענוג העישון, וזהו נבחן ליניקה 
לקליפה.
%break
%H ענין יניקה
%break
יש להבחין ב' ענינים: ביניקה אין התינוק יכול לינוק מבלי הסכמת 
המניק. היינו שהמניק צריך להסכים להוציא מכח אל הפועל. מה שאין 
כן בצרכי אכילה שם כבר המזונות מוכנים בפועל,
%break
אלא הוא צריך להשיג אותם. לעומת זאת ביניקה, התחתון צריך 
להוציא לפועל את מזונותיו.
%break
ואם העליון צריך לסייע להתחתון לינוק זהו כבר נבחן לחסרון מצד 
התחתון. אלא שהתחתון צריך להוציא את מזונותיו לפועל, אבל ודאי 
זקוק להסכמת העליון, אחרת, היינו על כורחו, לא שייך בענין יניקה.
%break
מה שאין כן בצרכי מזון שהם כבר יצאו לפועל יש מציאות שהתינוק 
יכול לקבל אותם בלי ידיעת המשפיע, וכמו כן אפילו בלי הסכמת 
העליון.
%break
מה שאין כן ביניקה, אי אפשר לינוק בלי ידיעת המשפיע, אלא כל 
יניקתו היא ביחד עם המשפיע. ובזמן שמזונותיו הם בלי המשפיע 
עמו, כבר לא נבחן זה למזונות.
%page 1704
ביניקה יש להבחין:
%break
א. שהשפע בא תמיד ביחד עם המשפיע. ובאם אינו עומד המשפיע 
בשעת קבלת השפע, לא נבחן זה ליניקה. כי אי אפשר שהילד יוכל 
לינוק בלי האם. מה שאין כן שאר מזונות יכולים לקבל, אפילו אין בעל 
הבית של המזונות עומד על יד המזונות.
%break
ב. שהגם שהמזונות מצויים בחלב האם, אבל ההוצאה לפועל באה 
ביחד עם קבלתו שפע. זאת אומרת שאם החלב יוצא מצד האם בלי 
שהתינוק מקבל את החלב, זה כבר לא נקרא יניקה, אלא דווקא 
שהחלב מתגלה לחוץ ביחד עם יניקת הולד.
%break
ג. שהשפע לא נמשך בקילוח אלא טיפין טיפין, היינו עם הפסקות, 
שבכל פעם שרוצה לינוק, הוא מוכרח להמשיך מחדש, היות שהחלב 
לא יוצא מצד האם בקילוח אלא טיפין טיפין.
%break
היינו שנמשך החלב בעת שיש רצון מצד הולד, אבל תיכף נפסק 
החלב, והולד מוכרח בכל פעם להתחיל מחדש.
%break
%H מציאות וקיום המציאות
%break
לדוגמא: תינוק שנולד הוא כבר חי. וזה נקרא בחינת מציאות. ומצד 
השני אנו רואים שכל חייו תלויים במזונות, שאם לא יתנו להתינוק את 
המזונות, שהוא זקוק להם, הוא ימות.
%break
נמצא, מצד קיום מציאות מוכרח להיות תמיד שיקיים אותו, על דרך 
"המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית".
%break
וענין זווגים, היינו הנשמה עם הגוף. הנשמה מכונה בשם "יצר טוב", 
והגוף מכונה בשם "יצר הרע". והם שני הפכים: זה רצונו להשפיע, וזה 
רצונו לקבל.
%break
וניתנה הבחירה לאדם שיכוף את היצר הרע, שישנה את תכונתו, 
ושיהיה בעל מנת להשפיע. והזווג הזה הקדוש ברוך הוא עושה בסוד 
"אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו".
%break
והשאלה היתה, אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אין כבר שום 
חידוש, אלא רק מקיים אותו. או שנבראו עולמות חדשים, כמאמר 
חז"ל "צדיקים בונים עולמות בכל יום". אם כן אין הקדוש ברוך הוא 
בורא דברים חדשים.
%break
ועל זה באה התשובה, שגם עכשיו הוא מזווג זווגים, היינו שגם עכשיו 
הוא בורא עולמות חדשים ונשמות חדשות. אלא שגם זה תלוי רק בנו, 
שניתנה לנו הבחירה לזווג זווגים.
%break
הנה לילה נקרא זמן עבודה, והבוקר מכונה לאחר גמר העבודה, 
שמשיגים את התוצאה מהעבודה. אז היה אחד חגר ואחד סומא. וזה 
על דרך שאמר רבא,
%break
"במטותא מנייכו לא תרתי תרתי גיהנום" משום שהיצר הרע מבטל 
את היצר הטוב והיצר הטוב את היצר הרע. אלא שצריך לעזרתו של 
הקדוש ברוך הוא בסוד "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול 
לו".
%break
השאלה היתה אם ברא פעם, אין כבר חידוש הבריאה אלא רק קיום. 
התשובה, שיש חידוש מבחינת הנשמות, וזה נקרא זווג להולדת 
נשמות חדשות.
%break
%H צורות האור
%break
אין להאור המלובש בהנשמה אותה צורה שיש להאור מטרם 
שמלובשת בהנשמה. האור נקרא פשוט, היינו בחינה אחת, מה שאין 
כן כשהאור מלובש בהרצון לקבל, הנקרא נשמה, כבר האור מורכב, 
היינו משתי בחינות, מבחינת משפיע ומבחינת מקבל כאחת.
%page 1705
והגם שבאור אין השתנות, מכל מקום כלפי המקבל נקרא צורה 
אחרת, משום שכבר כלול שם ב' בחינות כנ"ל.
%break
למשל כשהאדם אוכל בשר, וטועם טעם בשר בזמן שהבשר נוגע 
בהחיך. והגם שהטעם שהוא מרגיש בהבשר יש לו צורה מוחשית, 
שהוא מקבל את הטעם הזה בהבשר, מכל מקום אין זה מחייב שגם 
בהבשר כלפי עצמו יימצא בו אותו הטעם.
%break
אלא על ידי ההרכבה הזו, שהחיך נוגע בהבשר, יש תולדה כזאת 
הנולד מהאור, היינו הבשר, ומהכלי, היינו הרצון שהוא רוצה להנות 
מהבשר.
%break
ולפי זה יכולים להבין שאין כל קשר בין האור כלפי עצמו, לבין האור 
המתלבש בהכלי. ועל האור נאמר "לית מחשבה תפיסה ביה". ומכל 
מקום אותו האור מתלבש בהכלי.
%break
סומא אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר שכתוב בו, "הלא את 
השמים ואת הארץ אני מלא", היה מדבר עם משה מבין שני בדי 
הארון.
%break
אמר לו, הבא לי מראות גדולות. אמר לו, ראה בבואה שלך בהן. ראה 
אותה גדולה. הבא לי מראות קטנות. אמר לו, ראה בבואה שלך בהן. 
ראה אותה קטנה.
%break
אמר לו מה אם אתה, שאתה בשר ודם, אתה משנה את עצמך בכל 
מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה. 
כשהוא רוצה "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" וכשהוא רוצה, 
מדבר עם משה מבין שני בדי הארון (בראשית רבה פרשה ד').
%break
מכל הנ"ל משמע, שכל ההשתנות היא לפי הכלים, ממשל האדם 
בעצמו שמקבל צורה אחרת בהכלים, היינו בהמראות, אבל באדם 
עצמו אין שינוי.
%break
%H מלא כל הארץ כבודו
%break
התפשטות אור עליון מלובש בכל המציאות ונקרא מחיה המציאות. 
ומתגלה בכל מיני הלבושים שישנם בעולם, היינו בכל דברים הגשמיים 
הנראים לעינינו.
%break
הכל הוא אור ה', בין בלבושי תורה, היינו באותיות התורה, ובין 
באותיות התפילה, ובין בדברים בטלים. וכל ההבחן בזה הוא רק אצל 
המקבלים, היינו המרגישים.
%break
יש אנשים שמרגישים שאור ה' מלובש רק בתורה ותפילה. ויש אנשים 
שמרגישים את אור ה' גם בצירופי אותיות של דברים בטלים. ויש 
שאינם מרגישים אפילו בצירופי אותיות של תורה ותפילה, שזהו אור 
ה' מבחינת ממלא את כל המציאות.
%break
אלא מאחר שנעשה הצמצום, שהוא סוד הסתרה, אינם מרגישים 
שהכל הוא אור ה' המתפשט.
%break
היינו השיעור שניתן להשיג לנבראים, שנקרא אור המתפשט לתוך 
הרגשת הנבראים, וחוץ מבחינת מה שהבורא יתברך רצה 
שהתחתונים ישיגו, נקרא בודאי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
%break
אבל האדם צריך להאמין בהצמצום, היינו שהוא רק הסתרה לצורך 
תיקון האדם. אבל לאמיתו של דבר "מלא כל הארץ כבודו", שאין שום 
מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת 
האדם.
%break
כי מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, 
שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת 
"עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו".
%break
שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש 
רק את עצמו ולא מציאות אחרת.
%page 1706
לכן אם האדם ישים את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה 
מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך 
שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי 
"לית אתר לאתטמרא מינך",
%break
היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה 
הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך.
וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות 
והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו.
%break
וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו 
שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח 
דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין 
הסתרה הוא רק תיקון הבריאה.
%break
לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.
%break
ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, 
שעל ידי זה משיג כלים מוכשרים לגילוי פנים, בסוד "יאר ה' פניו אליך 
וישם לך שלום", בסוד הכתוב "אשמעה מה ידבר האל כי ידבר שלום 
אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה".
%break
%H בחינת מוחא וליבא
%break
הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועל ידי זה שהאדם מתקן 
אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון.
%break
ונבאר את בחינת הרצון לקבל בליבא. הנה הלב נקרא בחינת רצון 
וחשק להנאות. לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול 
לוותר על כל מיני הנאות שבעולם,
%break
במקרה שהוא רואה שלא יהיה מזה שום תועלת לכבוד שמים, אזי 
הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא תהיה קבלתם עכשיו 
לתועלת עצמו.
%break
ועל דרך הרמז מרומז בפסוק "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את 
המצרי". ופרש רש"י, שראה, שאין שום דבר טוב יצא מחלציו. היינו 
שראה שמהמצרי הזה, היינו ממעשה הזה, לא תהיה שום תועלת.
%break
"ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. 
וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל 
בבחינתו בלבו.
%break
וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא 
עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו 
אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.
%break
ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל 
המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור 
להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.
%break
ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו 
לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא 
מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.
%break
מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל 
מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן 
צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא.
%break
%H שמחת חתן וכלה
%break
התאספנו כאן להשתתף ולהנות בשמחת חתן. וחייב אדם לשמח את 
החתן, כמו שאמרו חז"ל "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו..." 
(ברכות ו' ע"ב).
%page 1707
והנה בהשבע ברכות אנו מברכים "משמח חתן עם הכלה". אם ה' 
משמח את החתן וכלה, על כן גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה וגם 
כן לשמח את החתן והכלה.
%break
הנה חז"ל אמרו, "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שפסקו 
לשמח את החתן. ואצל הכלה אנו רואים "כיצד מרקדין לפני הכלה, 
כלה נאה וחסודה" (כתובות ט"ז ע"ב).
%break
וצריך להבין מדוע דווקא ריקוד שייך אצל כלה. ובכלל צריך להבין מה 
זה ריקוד. הנה אנחנו רואים שבריקוד יש עליות וירידות ופניות לד' 
רוחות שבעולם, אבל בסופו נשארים עומדים על הארץ.
%break
הנה החתן מרמז להקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ביום חתונתו וביום 
שמחת לבו", וכמו שכתוב "וירד ה' על ההר", שהוא ענין נחות דרגא.
%break
כלה נקראת כנסת ישראל. ובזמן החתונה, שהיא רמז לשורש העליון, 
צריך לדעת שאפילו כל ד' רוחות שבעולם ירצו לדחוף את הכלל 
ישראל, ואפילו אחרי כל ירידות, יהיה נשארים על מקומם.
%break
ולכן אומרים "כלה נאה וחסודה" היינו שהיא נמצאת במצב של יופי, 
ואין חס ושלום מצב של שיפלות. ולא אומרים כמו שכתוב, שהיא 
עכשיו בגלות. ומעוררים את השמחה שיהיה בגמר התיקון.
%break
והשמחה שיש מהריקוד דומה לניגון עצוב, שהעולם נהנה ממנו, 
שהניגון מביא בציור קיבוץ של יסורים שכבר עבר זמנם, אבל עכשיו 
כבר נהנים מהרווחים שהרווחנו מהיסורים.
%break
כמו כן הריקוד, יש שמחה מה שעבר אחר כל עליות וירידות, מכל 
מקום נשארו עומדים איתן על מושבם.
%break
התאספנו כאן לשמח את החתן והכלה, כמו שכתוב בהשבע ברכות 
"ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה". ואם מצינו אצל ה', שהוא משמח 
את החתן והכלה, אזי גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה זאת.
%break
הנה בחתן מצינו, "נהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שצריך 
לשמח את החתן ולא אמרו במה. ואילו אצל כלה מצינו "תנו רבנן כיצד 
מרקדין לפני הכלה", וגם לומר "כלה נאה וחסודה" כבית הלל, ולא 
כלה כמות שהיא.
%break
והענין הוא, שחתן נקרא הקדוש ברוך הוא, מלשון נחות דרגא, כמו 
שכתוב "וירד ה' על ההר". כלה נקרא "הכלל ישראל". הנה מצד 
הקדוש ברוך הוא אין שום השתנות,
%break
כמו שכתוב "אני הוי-ה לא שיניתי". ורק מצד המקבלים באים כל 
השינויים. לכן כלה מרמזת על המקבלים, שהוא הכלל ישראל, ששם 
שייך ענין עליות וירידות, היינו זמן הגלות וזמן הגאולה.
%break
ואנחנו צריכים לומר, שהשגחת ה' יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, 
"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", "גם זו לטובה". נמצא שבזמן 
הריקודים, שיש שינויים, צריך לומר "כלה נאה וחסודה". 
%break
וזה ודאי על שם סופה, היינו בעשיית מצוה הגשמית מעוררים את 
השורש למעלה, בחינת היחוד דגמר התיקון. ובזה יש לשמוח.
%break
%H בחינת אלמנות
%break
"וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" 
(שמות כ"ג).
%break
"אמר רבי אלעזר, ממשמע שנאמר "וחרה אפי והרגתי אתכם" יודע 
אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים, אלא מה תלמוד לומר "והיו 
נשיכם", מלמד שנשותיהם מבקשים לינשא ואין מניחים אותן, ובניהם 
רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותם".
%page 1708
ופרש רש"י, היינו שילכו בשבי. אם כן יהיו שם שתי קללות. א' חרב, 
וב' שבי. שעל ידי זה שילכו בשבי לא יוודע אם בעליהן חיים, וכמו כן 
אם הבנים יכולים לירד בנכסי אביהם (בבא מציעא ל"ח ע"ב).
%break
ויש להבין על דרך המוסר, שעל ידי זה שיסור מדרך ה', אז האדם 
נופל בשבי אצל הקליפות, שהם שולטים על האדם ואינם מניחין 
להאדם, שיצא מתחת רשותם. שענינו הוא, שאז אי אפשר שהאדם 
יוכל לעסוק בתורה ומצוות, מטעם שהקליפות שולטים על האדם.
%break
והנה בזמן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו על יסוד האמונה, 
הנקרא "אשת חיל מי ימצא", נמצא שהאדם מפרנס להשכינה. כמו 
שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים",
%break
שההתעסקות בתורה ומצוות לשם שמים נקרא "פרנסה להקדוש 
ברוך הוא". וזה ענין "את קרבני לחמי".
ואז האדם משיג הבנה ודעת דקדושה בתורה ומצוות, כמו שכתוב 
"אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה".
%break
לכן בזמן שהשנים כתיקונן, אז יש להאדם "אשה ובנים". מה שאין כן 
בזמן שהאדם פוגם באמונה, נמצא ש"האדם" נהרג, ונשאר רק 
בבחינת בהמה, דהיינו שאין לו מושג יותר רק להשיג תאוות בהמיות.
%break
נמצא ש"האשה" היא בחינת אלמנה, כי בחינת אדם, שהוא בעלה 
והמשפיע של האמונה, נהרג. אבל אין מניחין אותן לינשא, כי הוא 
הולך בשבי אצל הקליפות, ולכן לא ידוע אם הוא נהרג.
%break
לכן אפילו ש"הנשים מבקשות לינשא", אין מניחין אותן. היינו 
שהשכינה הקדושה רוצה להתחבר שוב לכל אחד ואחד, ורוצה לתת 
לכל אחד ואחד הרהור תשובה,
%break
שזה ענין פירוש "מבקשים לינשא" ואין מניחים אותן. היינו שהאדם 
בעצמו אינו רוצה להתחבר שוב להקדושה, מטעם שהוא בשבי, תחת 
הקליפות.
%break
מה שאין כן אם לא היה הולך בשבי, אלא שהיה נהרג בודאות, 
בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז סוף כל סוף היה יכול 
לתת דין וחשבון לעצמו, מה תהיה התכלית שלו.
%break
ואז שומע הרהור תשובה מהשכינה הקדושה, שהוא סוד הכרוז 
והתעוררות שבא מלמעלה להאדם, שזה נקרא ש"הנשים מבקשות 
לינשא", אבל האדם אינו רוצה.
%break
ואפילו כשמקבל את ההתעוררות ומרגיש תענוג בזה, אין הוא 
מתעורר על ידי זה לבחינת אמונה, אלא הוא מקבל התענוג הבא 
ביחד עם ההתעוררות. אבל הוא לא לוקח את ההתעוררות שתתקן 
את מעשיו, היינו שישתדל שמעשיו יהיו לשם שמים.
%break
ומאותו הטעם גם כן הבנים אינם יכולים ליכנס בנכסי אביהם, כי 
ההבנה והדעת שורה רק על מעשים בזמן שהם לשם שמים, אז יש 
בזה בחינת רזי תורה. מה שאין כן כשאין נכנסים, היינו שאינו לומד 
תורה לשמה.
%break
%H הבחנות במצבים
%break
"עבד" מכונה כח המשפיע. "שפחה" מכונה כח המקבל. "זווג" מכונה 
המחבר כח המקבל עם כח המשפיע, היינו שיהיה מקבל על מנת 
להשפיע. "תולדה" מכונה, שעל ידי זה זוכים לבחינת נשמה שהיא 
חלק אלוק ממעל, היינו שהאדם מרגיש את זה.
%break
הקדוש ברוך הוא מזווג, היינו הקדוש ברוך הוא עוזר שכח המקבל 
יהיה נכנע תחת כח המשפיע, ונותן לו שתהיה היכולת להיות מקבל 
על מנת להשפיע.
%break
אדם מזדווג, היינו בידי אדם, בלי עזרה מה', ומהזווג לא יוצא שום 
תולדות, משום שאין הם יכולים להתחבר, לכן אחד נעשה חגר ואחד 
סומא, על דרך שאמר רבא "במטותא מנייכו לא תרתי תרתי גיהנום".
%page 1709
"איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם". ויש לשאול הלא הם שניהם 
מנוגדים, ואיך אפשר שיהיה ביניהם שלום.
%break
אלא דווקא כשאדם נעשה זכאי, היינו שמהפך הקבלה להשפעה, 
המכונה קבלה בעל מנת להשפיע, אז יש שלום ביניהם. אחרת הם 
במחלוקת, או שאחד נכנע לחבירו. וענין הכנעה לא נקרא אהבה של 
שלימות, כי הנכנע מצפה תמיד שיהיה לו חזרה את הכח השליטה.
%break
%H באבוד רשעים רינה
%break
"באבוד רשעים רינה", היינו בזמן שהאדם זוכה שהרשע שלו אבד, אז 
צריך לקלס לה', היינו שצריך להאמין שה' עזר לו בזה.
%break
%H מה הוא רחום, אף אתה רחום
%break
כמו שיש שמחה למעלה מזה שמשפיע למטה, כך צריך להיות 
להתחתון שמחה בזה שמשפיע למעלה. זה נקרא "השתוות הצורה". 
לכן, אם התחתון מקבל מטעם שיש לו הנאה בזה,
%break
שמשפיע למעלה, נקרא זה "השתוות הצורה", שכל הנאה שלו היא 
בזה שמשפיע. וזה נקרא "מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
%H מציאת חן
%break
האדם צריך לדעת שהוא צריך לזכות לבחינת חן דקדושה. ובלי 
מציאת חן אי אפשר לעשות שום דבר שלא על מנת לקבל פרס, כענין 
שאמרו "כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אמרי כלה כמות שהיא, 
ובית הלל אמרי כלה נאה וחסודה" (כתובות ט"ז ע"ב).
%break
%H תשובה
%break
תשובה נקרא מה שהאדם הראשון לפני החטא היה דבוק ונתרחק 
מחמת החטא. לכן כל אחד ואחד, כיון שהוא חלק של נשמת אדם 
הראשון, צריך שוב לשוב ולהתקרב להרוחניות.
%break
%H עזרת ה'
%break
אם הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, ממילא הוא ישאר תמיד בשיפלותו. 
ולא יקויים בו, "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", בסוד 
"ה' יגמור בעדי", אלא כל העולם מפרנסים לו ויהיה תמיד נצרך 
לבריות.
%page 1710
מה שאין כן מי שהולך בדרך ה' ולא בדרך העולם, אזי הוא זוכה 
למציאת חן בעיני ה' יתברך.
%break
וזהו דווקא מי שזקוק לעזרת ה' יתברך, כמו שכתוב "הבא לטהר 
מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ופירשו בזהר הקדוש, "במה, 
בנשמתא", שה' יתברך נותן לו נפש קדושה. ועם כח הזה הוא יכול 
לטהר את עצמו.
%break
וזה פירוש "זכה יתיר יהבין לו רוחא", היינו כל פעם הוא רוצה להיות 
יותר זך, היינו יותר טהור. וכח הסיוע של "הנפש" אינו מספיק לו רק 
בשביל הטהרה שהוא חושב שחסר לו, מטרם שקיבל את הנפש 
דקדושה.
%break
מה שאין כן לאחר שקיבל את הנפש דקדושה, הוא מרגיש שיש לו עוד 
מקום לעבוד בעבודת הטהרה, וכח הסיוע שקיבל אינו מספיק לו 
להכריע את הצד הטהרה. לכן הוא מתפלל ומבקש שוב עזרה 
מהשמים.
%break
אזי במצב זה מוכרחין לתת לו כח יותר גדול ממה שנתנו לו מזמן. לכן 
נותנין לו עכשיו בחינת "רוח". וכן הלאה, עד שנותנין לו את כל 
הנרנח"י שבנשמתו.
%break
%H ענין שקלים (ב')
%break
להבין את ענין השקלים, שזהו מהדברים שנתקשה משה. ברש"י, 
"הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה 
יתנו". ויש להבין, מדוע נתקשה בה יותר משאר דברים.
%break
ויש להבין ענין זה דהתורה היא נצחית, ומה שייך בזמן הזה ענין 
שקלים. וגם מהו הענין של מחצית דוקא.
%break
הנה מחצית השקל נקרא "בקע לגלגולת". ובזהר (נשא קכ"ח ע"ב) 
כתוב, "וכל גוגלתא יהבין אגר חיורתא לעתיק יומין, כד עאלין 
בחושבנא תחות שרביטא, ולקבל דא בקע לגלגולת לתתא, כד עאלין 
בחושבנא".
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שגלגלתא נקרא "התחלה". "בקע" נקרא שבירה. 
"חיורתא" פירושו לבן, שהיא בחינת אמונה ודבקות. וזהו יהיב שכר 
הלבן, שהוא בחינת דבקות לעתיק יומין.
%break
ולפרש את דבריו, "כי התורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה". 
וענין שחור הוא הזמן של הסתרות ודינין, הנראים לאדם שהם 
מפריעין לעבודת ה'.
%break
שבזמן שבא לאדם מחשבות זרות, אזי הן מונעות אותו מלתת כוחות 
ויגיעות בעבודה, ובא חס ושלום לידי הפסק אמונה, ונפרד מדבקותו 
יתברך. וזה המצב נקרא "זמן של שחרית".
%break
ובזמן שהוא מתגבר על מצבו וממשיך אור עליון, זה נקרא בהירות 
ובחינת לבן. ונמצא שעל ידי זה שיש לו ההסתרות, שנקרא שחרית, 
הוא נזקק להמשיך את האור העליון. נמצא שזה הוא הגורם שיזכה 
למדרגות גבוהות.
%break
ענין מחצית השקל: מדוע לא נתנו שקל שלם אלא מחצית דוקא. בזהר 
הקדוש פירשו שענין מחצית הוא "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט 
ממחצית השקל".
%break
מבואר שם בהסולם, שכל מדרגה יש ימין ושמאל, שענין שקל הוא 
בחינת מאזנים, לשקול, שלא יהיה יותר חסדים מחכמה, ולא יותר 
חכמה מחסדים, עיין שם.
%break
ויש להבין זה גם על דרך הפשוט, היינו שזה ידוע אין אדם עושה שום 
תנועה, אלא אם הוא שוקל את הכדאיות שלה, אם הוא ירויח משהו, 
אז בכוחו לעשות תנועה, אחרת הוא במצב המנוחה.
%break
ובזמן שהאדם רוצה לעשות איזו תנועה בעל מנת להשפיע, אם הוא 
מתחיל לשקול את הכדאיות שלה, אז הגוף מתנגד לו, כיון שלא רואה 
מה הוא יכול להרויח, אם הוא יעשה בעל מנת להשפיע.
%break
אז אין לו עצה אחרת אלא תפילה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל, 
"תפילה עושה מחצה", כי על זה נאמר, ה' עוזר לנו, שדרשו חז"ל, 
"אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו".
%page 1711
נמצא, שאין האדם יכול ליתן אלא מחצית, שהוא תפילה. ומחצית 
השניה הקדוש ברוך הוא נותן.
%break
לכן נאמר, "העשיר לא ירבה". מי שהוא עשיר בדעת ובמידות, לא יכול 
לפעול שום דבר, אלא תפילה, כי בלי עזרה מה' אינו יכול לו.
%break
והדל, מי שאין לו שכל ודעת ומידות טובות, לא ימעיט מליתן תפילה. 
היינו בזה כולם שוים, שכולם צריכים שה' יעזור, שנוכל לעשות איזו 
תנועה בעל מנת להשפיע.
%break
לכן אין לתת רק מחצית השקל, היינו לאחר ששקל בדעתו, שרוצה 
לעשות בעל מנת להשפיע, אז צריך לתת מחצית, היינו תפילה, 
ש"תפילה עושה מחצה".
%break
%H המקפיד על חלוקו להפכו
%break
"ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעת עין, 
זה המקפיד על חלוקו להפכו" (שבת קי"ד ע"א).
%break
ויש להבין למה דווקא במעלה זו מחזירין לו, שמכאן משמע אפילו 
שהוא בקי בכל מקצועות התורה ומקיים את כל המצוות, ומכל מקום 
אם אין לו את מדה זו כבר אין מחזירין לו. ועוד אנו רואים שבמדה זו 
אנשים מהשוק יותר מקפידים בזה שלא להפוך את חלוקיהם.
%break
ויש להבין את זה על דרך המוסר. ידוע שהנפש מלובשת בהגוף, היינו 
שהגוף הוא החלוק של הנפש. והגוף הוא ענין הרצון לקבל, שעם טבע 
זה האדם נברא.
%break
ובזמן שהתלמיד חכם מקפיד את חלוקו להופכו, היינו להפוך את 
הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז כבר יכולים להחזיר לו את 
אבידתו, כי אין במה לחשוד בו.
%break
היות שחשד שייך במקום שיש לו רצון לקבל, אז יכולים לומר שהוא 
משקר ורוצה לקבל את האבידה לעצמו. מה שאין כן בזמן שכל רצונו 
הוא אך להשפיע, אזי כבר יכולים לתת לו הכל, כי בודאי הוא לא 
משקר.
%break
וענין חזרת אבידה אפשר לפרש על דרך שאמרו חז"ל, "איזהו שוטה 
המאבד מה שנותנין לו" (חגיגה ד'). וענין נתינה, היינו שנותנים לו מן 
השמים איזו התעוררות וטעם בתורה ומצוות ואחר כך נאבד ממנו כל 
אתערותא דלעילא שהיתה לו.
%break
והטעם הוא משום שהוא שוטה, על דרך שאמרו חז"ל, "אין אדם עובר 
עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (סוטה ג').
%break
וענין שטות הוא בזה, שאין האדם מסגל את מעשיו, שיהיו בהשוואת 
הצורה להבורא יתברך, אלא שהוא רוצה לקבל את כל התענוגים 
שישנם בעולם להנאת עצמו.
%break
ובזה הוא נעשה נפרד מהבורא יתברך, וממילא נאבד ממנו בחינת 
הקדושה שהיתה בידו. ואדם זה נקרא "רע עין".
%break
אבל בטביעת עין מחזירים לו את אבידתו. שענין טביעת עין, היינו 
מלשון "טוב עין הוא יבורך", ושיעורו של טוב עין, היינו שמקפיד על 
חלוקו להופכו.
%break
ופירושו שמהפך את הגוף, הנקרא רצון לקבל, שהוא החלוק של 
הנפש, לרצון להשפיע. אז מחזירים לו את אבידתו, היינו שזוכה שוב 
לרוח דקדושה.
%break
%H המענג את השבת
%break
"כל המענג את השבת נוחל נחלה בלי מצרים". יש להבין מה זאת 
שבת, שצריכים לענג אותה. היינו, האם השבת היא איזה נושא, שיכול 
לקבל את ההנאות שצריכים לתת.
%page 1712
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש". מהו ענין 
של ששת ימים תעשה מלאכה, שמשמע כי לאחר ששת ימי עבודה 
בא שבת שהוא קדש.
%break
וכי אם אין ששת ימים של עבודה, אי אפשר להיות יום השביעי קדש, 
כמו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת".
%break
%H אחטא ואשוב
%break
"האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פ"ז). 
והשאלה, מדוע.
הנה מצינו אצל משיח שהכתוב אומר, "והריחו ביראת ה'". וצריך 
להבין למה נמשלה יראת ה' דווקא לבחינת רוח.
%break
אנו רואים שהאדם תמיד מוכרח לנשום רוח, אחרת הוא מאבד את 
חייו. והאויר הזה הוא צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, היינו לאחר 
שהכניס את האויר לתוך גופו, הוא מוכרח להוציאו לחוץ,
%break
ותיכף למשוך אויר חדש. והאויר שהמשיך מקודם אינו מועיל לו אלא 
לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיומו, הוא מוכרח תיכף להמשיך 
אויר חדש.
%break
כמו כן באויר רוחני, הנקרא "יראת שמים". בכל פעם גם כן צריכים 
לקבל מחדש יראת שמים, היינו הקבלה שקיבל עליו לפני כן את העול 
מלכות שמים, זה מספיק רק לשעתו.
%break
ואם הוא רוצה להמשיך בקיום הרוחני, הנקרא אמונה, הוא צריך לקבל 
עליו מחדש את הקבלת עול מלכות שמים. וגם זה מספיק רק לשעה 
זו, ותיכף אחר זה הוא צריך להמשיך מחדש.
%break
ואין לו לשהות עד שיאבד ממנו שיעור האמונה שקיבל עליו, אלא כל 
הזמן עליו להמשיך את האמונה עליו עוד ועוד, ובעוד שהאמונה שורה 
עליו, עליו לחדש ולהמשיך את היראת שמים, ממש כמו שנהוג 
בנשימת אויר גשמי,
%break
שאינו מחכה עד שיצא ממנו כל האויר שיש בגופו לנשום אויר מחדש, 
אלא הוא מחדש כל פעם את הנשימה מחדש, היינו שמחליף את 
האויר, בעוד שהאויר הקודם עוד בכל תוקפו.
%break
כמו כן באויר רוחני, הוא גם כן צריך להחליף את האויר הרוחני שיש 
לו, אף על פי שמרגיש בעצמו שהוא עוד יכול להחזיק מעמד עם 
בחינת האמונה שיש לו, הוא צריך לקבל עליו מחדש.
%break
ואם אינו עושה כן, סופו לאבד את חייו, בדיוק כמו שהאדם מאבד את 
חייו הגשמי, שאם אינו ממשיך אויר מחדש, נשאר מת. וזה פירוש 
"והריחו ביראת ה'".
%break
וכך גם ברוחניות, אם אינו מקבל עליו מחדש את האמונה, הוא נעשה 
מת. והגם שאינו מרגיש שהוא מת, זה דומה לאדם שבזמן שהוא כבר 
מת אינו מרגיש בכך, אלא רק בזמן שקם לתחיה, אז הוא יודע 
שמקודם לכן הוא היה מת.
%break
כמו כן ברוחניות, בזמן שאינו מחליף את האמונה, הוא נבחן לבחינת 
מת. אלא שברוחניות הוא לא מרגיש את זה. ובזמן שהוא מקבל שוב 
עול האמונה, נבחן שהוא קם לתחיה, שהוא בחינת תחית המתים, 
גלגול חדש, אף על פי שכח הגוף עוד לא נתבטל ויוצא.
%break
לפי זה, אם האדם מסוגל לוותר רגע אחד על עול האמונה, הרי זה 
דומה כמו שמסכים לוותר על חיים הגשמיים לרגע. וכמו שעל זה אין 
האדם מסוגל לוותר, כמו כן אין האדם יכול לוותר על חיים רוחניים.
%break
נמצא לפי זה, מי שחטא הוא מת, ואם עשה תשובה הריהו אדם אחר 
לגמרי, ולא זה הוא האדם, כי אם בריאה חדשה.
%page 1713
וזה פירוש "האומר אחטא ואשוב". שפירושו, שאם הוא חוטא, הוא 
נחשב למת. אם כן נקרא זה "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כי 
הוא מת תיכף על מקומו. ומי שעושה תשובה, זה נבחן כבר לגוף 
חדש, היינו גלגול חדש.
%break
%H כל שיש בו יראת שמים (א')
%break
"אמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל שיש בו יראת שמים דבריו 
נשמעים, שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצוותיו 
שמור כי זה כל האדם" (ברכות ו' ע"ב).
%break
ויש לשאול הלא אנחנו ראינו הרבה גדולים עמדו להם לישראל ולא 
נשמעו דבריהם. ועוד איזו ראיה יש מהכתוב "סוף דבר".
%break
ויש לפרש את זה על דרך המוסר, שכוונת הפסוק לגבי הפרט בעצמו, 
שאם האדם רואה, שאין האברים נשמעים לו,
%break
אלא כמה שהוא עוסק בתורה ועבודה, ומכל מקום הוא עומד על מצבו 
הקודם, ולא זז אף משהו לטובה, אזי חז"ל נותנין לו להבין, מה היא 
הסיבה לזה.
%break
וזה רק בשביל שחסר לו יראת שמים, היינו בזמן שתהיה לו יראת 
שמים, אזי כל האברים נשמעים לו.
%break
וזה מרומז בהפסוק "סוף דבר". כי הגוף נקרא "סוף דבר". כי הוא 
בחינת גבול, על דרך "סוף אדם למות", מה שאין כן על בחינת רוחני 
אין שום סוף.
%break
וזה פירוש ש"סוף דבר הכל נשמע", היינו שבסופו הוא ישמע, היינו 
שהאברים יהיה נשמעים לו בזמן שתהיה לו יראת שמים. וזה פירוש 
"את האלקים ירא", ואז תזכה שיהיה הכל נשמע.
%break
ו"כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו 
ברכנו, אמר להם, יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם. 
אמרו לו, רבינו עד כאן. אמר להם, ולוואי. תדעו, כשאדם עובר עבירה, 
אומר שלא יראני אדם" (ברכות כ"ח ע"ב).
%break
ויש לשאול מה היתה שאלתם שלא הבינו, עד שלא הסתפקו דיים 
בברכה שברכם. ומהו שהבינו יותר מהמשל דאדם עובר עבירה, שעל 
ידי המשל כבר הסכימו והבינו שברכה זו די להם, ולא צריכים לברכה 
יותר גדולה. וכמו כן יש להבין הלשון "תדעו" וכן הלשון "עד כאן".
%break
והנה אאמו"ר אמר שיש ב' מיני יראות:
א. יראת חטא,
ב. יראת שמים.
%break
שפירושו, יש שהאדם שומר תורה ומצוות מטעם יראת חטא, היינו 
אחרת הוא יכול לבוא לידי חטא. ויש לפעמים, שהאדם כבר אינו 
מפחד שיבוא לידי חטא, שכבר זיכך את מעשיו, שיהיו הכל לשם 
שמים.
%break
ומכל מקום הוא שומר תורה ומצוות מטעם "שמים", זאת אומרת 
מטעם מצות המלך, שרצונו יתברך הוא כך, ומשום זה הוא מקיים 
הכל.
%break
"יראת חטא" נקרא שהוא מקיים הכל רק בשביל עצמו, שהסיבה היא 
בשביל עצמו. ו"יראת שמים" נקרא שהסיבה היא בשביל שמים, שמה 
שהוא שומר תורה ומצוות, הוא בשביל שכך הוא רצון ה'.
%break
ובזמן שהוא שומר תורה ומצוות רק בשביל שמים, אז קשה לשמור 
את התורה ומצוות, כי הוא לא מבין את הנחיצות שבהדבר, על דרך 
שאמר שלמה המלך, "לא ירבה וכו' אני ארבה וכו'".
%break
ובזה נוכל לפרש את המאמר הנ"ל. שהם אמרו לו "עד כאן", היינו 
שהם חשבו שהוא אומר להם, שיהיה להם מורא שמים כמורא בשר 
ודם,
%break
שכוונתו שיראת שמים שלהם תהיה בבחינת מורא בשר ודם, 
שפירושו יראת חטא, ששמירת תורה ומצוות היא מטעם האדם עצמו, 
כדי שהאדם לא יחטא.
%break
ועל זה שאלו, "עד כאן", היינו שלמדרגה יותר של יראה אי אפשר 
להגיע. ועל זה השיב להם במשל, שאם אדם עובר עבירה, אומר 
"שלא יראני אדם". שהוא מפחד, שאם מישהו יראה הוא יכול למסרו 
למלכות, ושהיראה שלו כל כך חזקה, שלא יעבור אם מישהו רואה.
%page 1714
לכן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, תדעו שכוונתי לפנימיות הדברים, כי 
בזה שאני מברך אתכם, יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא 
בשר ודם, זו מדרגה גבוהה.
%break
ואמר להם, "ולואי" שתגיעו לזה, שכוונתו שיהיה עליהם מורא שמים, 
היינו ששמירת תורה ומצוות תהיה מטעם שמים בלבד, ובשבילכם 
עצמכם כבר לא יהיה שום פחד, שאולי תבואו לידי חטא, אלא כבר 
אתם בטוחים בעצמכם שאין מציאות לחטוא.
%break
ומה שאתם שומרים תורה ומצוות הוא רק מטעם שמים, שכך הוא 
רצון ה'. מכל מקום תהיה יראת שמים זו דומה כמורא בשר ודם.
%break
ופירושו, שכמו במורא בשר ודם אתם יודעים היטב שצריכין לשמור 
ולהחמיר בכל מיני חומרות, שלא יעבור אף רגע אחד בלא יראה, כי 
אתם עומדים על המשמר בלי שום הקלות,
%break
אלא שאתם מחמירים בכל מיני חומרות שנוגע ליראת בשר ודם, כך 
ביראת שמים יהיה אצלכם הפחד הזה, שלא תעברו אף רגע בלי 
יראה זו.
%break
וזהו "הלואי", אדרבא שזוהי מדרגה גדולה מאוד, שתהיה כל היראה 
מטעם ה', ומכל מקום יהיה הפחד והשמירה כמו ביראת בשר ודם.
%break
%H ענין המינין
%break
אמר רבי יוחנן, בשעה שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ואינו 
מוצא שם עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר "מדוע באתי ואין איש, 
קראתי ואין עונה" (ברכות ו' ע"ב).
%break
ויש לשאול:
א. ומה לעשות, האם לחכות בחוץ עד שיתקבצו עשרה ואחר כך 
ליכנס לבית הכנסת.
ב. איזו הוכחה יש מהפסוק שצריכים עשרה.
%break
גם יש להבין מה שאמרו חז"ל, אמר רבי יהושע בן לוי, המהלך בדרך 
ואין עמו לויה יעסוק בתורה, שנאמר "כי לוית חן הם לראשך" (ערובין 
נ"ד). ויש להבין מהו הענין שצריכין לויה כשיוצאים לדרך. ובאם אין לו 
לויה, התעסקותו בתורה, יועיל לו כמו לויה.
%break
זה ידוע שהאדם נברא עם הרצון לקבל. וזה מפרידו מדביקותו יתברך, 
שדוקא על ידי השתוות הצורה, הנקרא רצון להשפיע, זוכין לדביקותו.
%break
וענין לויה נקרא דביקות, כמו שכתוב "המהלך בדרך", היינו מי שהולך 
בדרך ה' ועוד לא זכה לדביקות ה', יעסוק בתורה, שבסגולתה יזכה 
לדביקות ה'. כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא 
לשמה שהמאור שבה מחזירו למוטב" (פסחים נ' ע"ב).
%break
וענין תפילה, ידוע כי עיקר צריכין להתפלל על גלות השכינה, הנקראת 
מלכות, שהיא ספירה עשירית שבעשר ספירות, שענינה היא האמונה 
בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
ואי אפשר לראות את הטוב של הקדוש ברוך הוא, מטרם שאדם 
מטהר את רצונו מלהיות מקבל לעצמו, כי על בחינת רצון לקבל שורה 
הצמצום, שהיא הסתרה על השגחתו יתברך.
%break
וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם", 
משום שכל כוונתם היא אך לקבל לעצמו.
%break
וזה פירוש "בשעה שהקדוש ברוך הוא נכנס לבית הכנסת ואין מוצא 
שם עשרה", היינו שיהיה שם מי שיתפלל עבור בחינת "עשרה", שהיא 
השכינה הקדושה,
%break
שתעלה מגלותה, שעל ידי שעוסקים עם הרצון להשפיע, אז מרימים 
את שכינתא מעפרא. אבל כשכל אחד דואג לצרכיו הפרטיים, אזי 
הקדוש ברוך הוא כועס.
%page 1715
ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר "מדוע באתי ואין איש", שידאג על 
צרכים השייכים לבחינת "איש", ורק דואג למלא את הצרכים השייכים 
לבהמה.
%break
אלא האדם צריך תמיד לתת דין וחשבון לעצמו עבור מי הוא מבלה 
את זמנו, ובשביל מי הוא מייגע את עצמו, כי אין לו לדאוג אלא לצורך 
הכלל.
%break
%H לב נשבר (א')
%break
"לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה", "הרופא לשבורי לב".
%break
פירוש לב נשבר, היינו שלבו אינו שלם עם ה', על דרך שכתוב 
בהקדמה לתע"ס (אות קכ"ט). ואם הוא מצטער על זה שאין לבו שלם 
עם ה', נמצא שיש לו כלי, הנקרא חסרון. ואז הקדוש ברוך הוא ממלא 
את החסרון.
%break
%H אל תלחם את לחם רע עין
%break
ואמר רבי יהושע בן לוי, כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, שנאמר "אל 
תלחם את לחם רע עין", כי כמו שיער בנפשו כן הוא, אכול ושתה 
יאמר לך, ולבו בל עמו (סוטה ל"ח ע"ב).
%break
ויש להבין זה על דרך המוסר. כי לכאורה, אם חבירו מזמין אותו 
לסעודה, ומאי אכפת לן. הלא יש כלל, שבכמה מקומות אומרים כופין 
אותו, ואז בטח שליבו בל עמו, אלא אומרים שבאמת הלב שלו בסדר.
%break
אם כן כאן, שהוא מזמין אותו בעל פה, מדוע יהא אסור לאכול אצלו, 
עד שאמר שעובר בלאו, ורב נחמן רב יצחק אומר שעובר בשני לאוין.
%break
אלא לפי הכלל, שהאדם צריך להגיע למדרגת מקבל על מנת 
להשפיע, היינו שהאדם מקבל כל התענוגים רק בכדי להשפיע לה', 
לכן מי שאוכל אצל השני והוא יודע שיש נחת רוח לבעל הבית, אזי זה 
הולך לפי מטרת הבריאה, שהאדם צריך להגיע לשלימות.
%break
מה שאין כן, מי שאוכל ואי אפשר להיות שהכוונה היא להנות לבעל 
הבית, מפני שבעל הבית אינו נהנה מזה שהוא אוכל, משום שבעל 
הבית הוא רע עין. לכן זה נגד המטרה, לכן אסור לאכול.
%break
%H מלאכה הוא סוד אמונה
%break
גדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה, שלא שרתה שכינה 
בישראל עד שעשו מלאכה (מדרש הגדול, וגדולה פי"ד). ויש לפרש 
שענין "מלאכה" הוא סוד אמונה (עיין מאמר "גדולה מלאכה 
שמכבדת").
%break
%H דבריו של מת
%break
"אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת" (ברכות ג' ע"ב). פירוש, 
כשהמת מוטל לפניהם, אין אומרים אלא דברים הקשורים בעניני 
המת. ופירש רש"י, היות שהכל חייבין לספר בהן, והמת דומם, והוה 
ליה "לועג לרש חרף עושהו".
%page 1716
אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן, אלא בדברי תורה, אבל מילי 
דעלמא לית לן בה. ואיכא דאמרי, אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן 
אלא אפילו בדברי תורה, וכל שכן במילי דעלמא.
%break
וזה קשה, מדוע יהיה אסור לדבר מילי דעלמא, הלא אין כאן חוב 
שידבר במילי דעלמא.
%break
ולהבין זה על דרך המוסר, "מת" נקרא בזמן הנפילה, שאז הוא בחינת 
"רשעים בחייהם נקראים מתים". ואז, כשאומרים לו דברי תורה משל 
אחרים, בכדי שהוא יתעורר וישוב לעבודה, אינו מועיל.
%break
ונקרא "לועג לרש", משום שאינו מתרגש ממה שהאחרים אומרים 
תורה.
%break
אבל אם אומרים לו דבריו של מת, היינו מה שהוא בעצמו אמר כשהיה 
בזמן עליה, שנקרא בזמן שהיה חי, ואומרים לו, תראה איך היה לך 
מצב כל כך גדול,
%break
ושהיה לו חיות דקדושה, ותראה איזה דברי תורה אמרת אז, מזה הוא 
יכול לקום לתחיה. מה שאין כן אם אומרים לו דברי תורה ממה 
שאחרים אמרו, אין הוא מתפעל מזה.
%break
"אבל במילי דעלמא לית לן בה". עלמא נקרא בחינת אמונה. מעניני 
אמונה יכול לדבר עמו גם מאחרים, היינו שמעודדין אותו ואומרים לו, 
תראה שזה וזה יש להם יראת שמים,
%break
ואתה נשארת עכשיו כמת דומם. יכול להיות שהוא יתפעל ויקום 
לתחיה, כששמע מעניני אמונה מאחרים. ואם כן גם במילי דעלמא אין 
לדבר אלא מדברי עצמו.
%break
ולפירוש רש"י זה קשה, שהוא אומר שהכל חייבים לדבר בדברי תורה 
והוא דומם, לכן נקרא "לועג לרש". אבל בדברים של העולם, הלא אין 
חוב על כל אחד ואחד לדבר, מדוע יהיה נקרא זה לועג לרש.
%break
אבל הטעם שאסור לדבר במילי דעלמא, הכוונה על בחינת אמונה, 
שהאמונה נקרא בחינת עלמא (כן כתוב בזהר הקדוש בכמה מקומות), 
כי עלמא הוא מלשון העלם והסתר, שהוא בחינת אמונה.
%break
לכן סוברים הם לפי דעת האיכא דאמרי, שגם בעניני אמונה הוא לא 
ישמע, שלא יתפעל ממה שאחרים אומרים.
%break
אלא מדבריו של מת, היינו ממה שהוא עצמו עסק בחייו בעניני אמונה, 
אזי יכול שתתעורר אצלו הרשימות ויפעלו שיקום שוב לתחיה. אבל 
מאחרים, אפילו בעניני אמונה, גם כן לא יפעל.
%break
אם כן, כשמדברים אליו במילי דעלמא ממה שאחרים עוסקים, הוא לא 
ישמע. אם כן הוי לועג לרש, משום שכל הדיבורים יהיו בחינם. לכן רק 
הרשימות שלו עצמו יכול לעוררו. וזה נקרא מדבריו של מת עצמו, 
מזמן שהוא חי, בזמן שהיה במצב של עליה.
%break
%H האור שנברא ביום א'
%break
האור שנברא ביום א', היה אדם רואה בו מסוף העולם... נסתכל 
הקדוש ברוך הוא במעשיהם של דור המבול ודור הפלגה וראה 
שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
%break
לכן, מטרם שהאדם מתקן את דור המבול ודור הפלגה שבו, אז האור 
הגנוז נסתר ממנו. כי ענין דור המבול הוא בחינת ליבא ודור הפלגה 
נקרא מוחא. והיות שכל אדם נכלל מכל העולם, לכן אנו מיחסים את 
כל האומות העולם להרע שבנו.
%break
והיות שהיצר הרע הוא מלאך, כמו שאמרו חז"ל, "הוא השטן הוא 
היצר הרע" (בבא בתרא ט"ז ע"א). וחז"ל אמרו שכל מלאך אין לו שם, 
רק על שם הפעולה, כך אנו מכנים את שמו.
%page 1717
לכן, בזמן שמתעורר בהאדם בחינת תאוות רעות, אזי היצר הרע 
נקרא בשם "דור המבול", שהוא בחינת מרכבה לדור המבול.
%break
וכמו כן, בזמן שמתעורר בהאדם בחינת מחשבות רעות, אז היצר הרע 
נעשה מרכבה לדור הפלגה, לכן נקרא היצר הרע בשמו של דור 
הפלגה.
%break
וכשמתקנין את ב' בחינות הכוללות האלו, אז נתגלה האור הגנוז, 
משום שאז הוא נעשה צדיק. וזה פירוש "גנזו לצדיקים לעתיד לבוא", 
היינו שרק בזמן שיהיו צדיקים, אז מתגלה האור הזה, ומתחילים 
להרגיש את הטוב והעונג והאושר שבתורה ומצוות.
%break
%H עבודה זרה
%break
אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה, האיכא עבודה זרה באתרין, 
דכי מצטריך עלמא למטרא, מתחזי להו בחלמא ואמר להו, שחטו לי 
גברא ואייתי מטרא. שחטו לה גברא ואתי מטרא.
%break
אמר ליה, השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב, 
מאי דכתיב "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", מלמד שהחליקן 
בדברים כדי לטורדן מן העולם.
%break
והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן 
חן", בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו (עבודה זרה נ"ה 
ע"א).
%break
להבין את הנ"ל על דרך המוסר יש לפרש, שעבודה זרה נקרא מי 
שאינו עובד את ה' אלא עובד את עצמו, שזה מכונה שהוא עובד 
עבודה זרה.
%break
ועבודה זרה היינו הרעיון הזה, שלא כדאי לעבוד רק לתועלת עצמו, 
יש במקומנו. וזה שאומר, האיכא עבודה זרה באתרין, דכי אצטריך 
עלמא למטרא,
%break
היינו בזמן שהאנשים צריכים להנות מהחיים שלהם, הם עוסקים 
בתורה ומצוות שזה גורם להם, שהתנזרו מכמה וכמה תענוגים.
%break
"מתחזי להו בחלמא", פירוש, שהרוח הזה הנקרא רצון לקבל לעצמו, 
מתראה אליהם בזמן שהם חולמים. זאת אומרת בזמן הנפילה, שלא 
נשאר להם מרוחניותם אלא קיסטא דחיותא,
%break
כמו שכתוב "היינו כחולמים", אז יש כח להרוח הזה שהוא עבודה 
זרה, ואמר להו שחטו גברא, ואייתי מטרא.
%break
%H איזהו עשיר
%break
"איזהו עשיר, רבי אסי אומר, כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו" 
(שבת כ"ה ע"ב).
דענין "שלחן" היינו סעודה, כי בזמן שהאדם מקבל תענוג, זה נקרא 
בחינת סעודה, שסועד את לבו.
%break
ומי שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו, כי ענין בית הכסא, הוא מקום 
המיועד להוציא את הפסולת שבקרבו. והאדם הזה, שתכף אחר 
קבלת התענוג הוא מברר לעצמו, את החלק דלשם שמים הוא מקבל, 
ומה שאינו לשם שמים הוא דוחה לחוץ, בבחינת פסולת.
%break
ואינו מקבל תענוג, רק בכדי להחיות את האמונה, שהיא בחינת "רועי 
מקנה אברהם", אז הוא נשאר בעשרו, היינו שיש לו תמיד בחינת 
חיות ותענוג.
%page 1718
כי ענין הסתלקות דווקא בזמן שהאדם נעשה שוטה ומקבל לעצמו, 
שלא לשם שמים, אז הוא מאבד מה שנותנין לו, לכן הוא נשאר עני.
מה שאין כן כשהוא בודק את עצמו, ודוחה את הפסולת לחוץ, הוא 
נשאר בעשרו, היינו בתענוגים שלו, ואינו מאבד.
%break
%H בנין בית המקדש
%break
"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, אם יאמרו לך ילדים בנה, וזקנים 
סתור, שמע לזקנים, ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת 
זקנים בנין, וסימן לדבר רחבעם בן שלמה" (נדרים מ' ע"א).
%break
ופירש רש"י, אם יאמרו לך הנערים בנה בית המקדש, וזקנים אומרים 
סתור ואל תבנה, וסימן לדבר מרחבעם... ונחרב בית המקדש על 
אותה עצה. והתורה לא פירש ב"בית המקדש", ואיכא ברייתא דקתני 
בהדיא "בית המקדש", ועיין מהרש"א.
%break
ויש לפרש, שהזקנים אומרים שצריכים לסתור כל הבנין דקדושה, 
שאדם בנה בזמן נערותו, אחרת אי אפשר לבנות בנין בית המקדש. כי 
צריכים לבטל את כל מה שעשה מיום הולדו, בכדי שיוכל ללכת בדרכי 
הקדושה.
%break
%H גדול המצֻווה ועושה
%break
"גדול המצֻווה ועושה יותר ממי שאינו מצֻווה ועושה" (קידושין ל"א 
ע"א). יש לפרש על דרך המוסר, "מצֻווה ועושה" היינו לשמה, "שאינו 
מצֻווה ועושה" היינו שלא לשמה.
%break
דכיון שאינו עושה לשם שמים, משמע שאינו עושה המצוָה מטעם שיש 
לו מפקד ומצוֵה לעשות המצוה, כי המצוה אינה מחייבתו לעשות, היינו 
שלא המצוֵה הוא הגורם לו לעשות המצוה, אלא השלא לשמה הוא 
הגורם. נמצא שאין לו מצוֵה.
%break
לכן מי שהגורם לו לעשות המצוה הוא המצוֵה, היינו הקדוש ברוך הוא, 
בודאי שזה גדול ביותר כי יש להשלא לשמה ערך בזה שמביאו 
לשמה, אך בודאי הלשמה יותר גדול מהשלא לשמה.
%break
%H שמע בני מוסר אביך (א')
%break
"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך".
%break
מוסר פירושו מלשון "כי ייסר איש את בנו", היינו בחינת יסורים. ויש 
יסורים בכח ויש יסורים בפועל, היינו שנותנין להבין שאסור לעשות 
דבר זה, ואם לא ישמע ויעבור על הפקודה, אזי יענשו לו, למשל 
שיקבל מלקות עבור העבירה.
%break
ואם האדם אינו יודע מהו עונש, זאת אומרת שלא מרגיש טעם 
מהיסורים מטרם שמקבל אותם בפועל, אז הוא עובר על הפקודה 
ונותנין לו העונש. וענין העונש הוא כדי שידע,
%page 1719
שלהבא הוא ישמור את עצמו מלעבור על החוק, היות שהחוק ניתן 
לטובת האדם, בפרט ובכלל. והאדם אינו מסוגל לשמור את החוק, 
מטעם שיש לו תענוג לעבור עליו.
%break
למשל, יש חוק שאסור לגנוב, והוא אוהב כסף, ויש לו מקום לגנוב 
כסף. והיות שיש לו תענוג לכסף, והגם שיודע בעצמו שיקבל יסורים 
בעד העבירה, אבל אין יכול לשער את מדת היסורים מהעונש.
%break
לכן הוא משער, שהתענוג מהכסף הוא יותר גדול לאין ערך מהיסורים 
שיקבל בתור עונש.
%break
לכן כשמענישים אותו, דהיינו שנותנים לו לשבת תקופה בבית הסוהר, 
אזי הוא רואה שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג שקבל מהגניבה. 
לכן הוא מחליט בעצמו שלהבא הוא ישמור על החוק.
%break
אבל לאחר שקיבל את העונש וישב בבית הסוהר, אומרים לו, אתה 
צריך לדעת אם תגנוב עוד פעם אתה תקבל תקופת מאסר ארוכה 
יותר מהראשונה,
%break
מטעם שהוא שוכח את שיעור היסורים שקיבל. לכן כשיבא לידו בפעם 
השניה לגנוב, אז בודאי יטעה בהשיעור ומדידה של התענוג והיסורים.
לכן כשאומרים שיקבל יסורים יותר גדולים,
%break
אזי אפשר שיוכל לשער שלא כדאי לגנוב, היינו שהיסורים הם יותר 
גדולים מהתענוג.
%break
לכן כשלומדים מוסר אז רואים את חשיבות של תורה ומצוות, היינו 
לאיזו מדת תענוג האדם יכול להגיע, וכמו כן איזה עונש האדם יכול 
לקבל.
%break
דהיינו שבעלי מוסר מביאים להאדם, שירגיש את טעם השכר של 
שמירת החוק, היינו התועלת שמביאה לאדם שמירת החוק, ואת 
העונשים שהאדם יקבל עבור הפרת החוק.
%break
ועל ידי זה שהאדם מרגיש, אז כשיעור הזה, הוא יכול לקיים את 
החוק, היות שהם נותנים לשער את השיעור האמיתי של תענוג 
ויסורים.
%break
כמו שאמרו חז"ל, "הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר 
עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב'). ואז יש יכולת להאדם ללכת בדרכי 
ה' בכל פעם קדימה יותר.
%break
%H נשינו טובה
%break
ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי (מיני 
מאכל) אגמריה תמני מאה, אזמיניה לדינא לקמיה דרבי. אמר רבי, 
אבותינו אמרו נשינו טובה (היינו שראו כבר אלא שעכשיו שכחוהו, 
אבל אנו לא ראינו טובה מעולם) (נדרים נ' ע"ב).
%break
ויש לשאול, וכי אבותינו היו כל כך משוקעים בתאוות העולם הזה עד 
שאמר רבי נשינו טובה, ואנו אפילו בעינינו לא ראינו.
%break
ויש לפרש דענין "אלף" קאי על בחינת חכמה בסוד "ואאלפך חכמה". 
ו"שמונה מאות" הכוונה על בחינת בינה, כמו שכתוב ימי בינה ימי 
שמונה, והספירות של בינה היא בחינת מאות, שפירושו מוחין 
דנשמה.
%break
וההוא גברא דיהב עבדא, היינו שנתן את עצמו להיות עובד ה'. 
שחבירו, היינו "רעך ורע אביך", שהקדוש ברוך הוא יתן לו בחינת 
מוחין דחכמה, ולא זכה אלא למוחין דנשמה שהיא בינה, ובסוד מאות 
הוא הרמז על שמונה.
%break
ועל זה אמר רבי, אבותינו אמרו נשינו טובה, היינו בזמן הבית היה 
מוחין דחכמה הנקרא בחינת סיהרא באשלמותא, אלא לאחר חרבן 
הבית נסתלק המוחין דחכמה. ולכן אמר, אנו בעינינו לא ראינו, הכוונה 
על בחינת ראיה, הנקרא מוחין דחכמה.
%break
%H אגרא דכלה
%break
"אגרא דכלה, דוחקא" (ברכות ז'). כלה נקראת בחינת אמונה, שכל 
הריוח הוא, בזמן שהאדם מרגיש בחינת דחקות בתורה ומצוות, אז יש 
לו מקום לקבלת אמונה למעלה מהדעת.
%page 1720
"אגרא דשמעתתא, סברא". השכר של תורה, הנקרא "שמיעה", הוא 
דווקא ידיעה ולא אמונה. כי בזמן שהאדם לומד תורה ואינו מבין מה 
שכתוב בה, זה נקרא בחינת "מצוה", ולא "תורה".
%break
"אגרא דבי טמיא (בית אבל), שתיקותא". במקום שיש צער, אז הריוח 
הוא שיכול להצדיק את ההשגחה, ולומר "שתוק, כך עלה במחשבה".
%break
"אגרא דתעניתא, צדקתא". והרי שמואל אומר, היושב בתענית נקרא 
חוטא. ויש לפרש, משום דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא 
שהוא עושה ההיפך מהמטרה, לכן נקרא "חוטא".
%break
אבל בזמן שהוא נותן צדקה, זה מראה שהוא עוסק עכשיו בבחינת 
יראת שמים, שנקרא אמונה.
%break
שזה כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה", אזי ידע בעצמו 
שאין זו שלימות, והוא צריך לזכות לבחינת תורה, שאז הוא מקבל את 
האור הגנוז בתורה, שזוהי המטרה.
%break
%H סק דרגא בחר שושבינא
%break
"סק דרגא בחר שושבינא". פירוש, לקבל חבר יותר גדול ממך, "נחית 
דרגא נסיב איתתא" (יבמות ס"ג ע"א).
%break
היינו מי שרוצה להתחבר עם ה', היינו "רעך ורע אביך אל תעזוב", 
מוכרח שתהיה בו גיאות, כמו שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'". ואחר כך 
הוא צריך לקבל עליו עול מלכות שמים,
%break
כמו שכתוב "אשת חיל מי ימצא". וזהו דווקא על ידי הכנעה וביטול, 
שהכוונה למעלה מהדעת, שרק אז יכול לקבל על עצמו את העול 
מלכות שמים.
%break
דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש 
ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם ה' אלקיך", 
עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסד, והצנע לכת עם ה' 
אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה (סוכה מ"ט ע"ב).
%break
%H מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות
%break
אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים 
דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא 
מסרו לו, בהאי עייל? מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא ותרעא 
לדרתא עביד (שבת ל"א).
%break
והקושיא ידועה. מהמשל הזה משמע שהתורה היא הפנימיות, ומדברי 
רבי ינאי משמע שהתורה היא החיצוניות,
%break
ויראת שמים היא הפנימיות. ועוד יש לשאול, איך הוא מדמה היראה 
למפתחות החיצוניות, הלא "יראת ה' היא אוצרו", משמע מכאן 
שהיראה היא הפנימיות.
%break
ויש לומר שיש תורה שנקראת פנימיות, ויש תורה שנקראת חיצוניות, 
ויראת שמים היא בתווך.
לפי זה, תורה בחיצוניות נקראת "תרעא", היינו שער, ויראת שמים 
נקראת פנימיות. היינו, שעל ידי התורה באים ליראת שמים.
%break
ויראת שמים לגבי התורה הפנימית, נקראת יראת שמים חיצוניות, 
היינו שעל ידי היראת שמים באים לפנימיות התורה. ולכן נקראת 
יראת שמים אוצר משום שמשמע שהיא רק פנימית, משום שבאים 
לידי זה אחר תורה.
%page 1721
דהנה הכתוב אומר, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה 
מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א). ולכאורה איך שייך לשמור את 
התורה בלי הקדוש ברוך הוא, ואיך אומר "הלואי אותי עזבו".
%break
אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחינת "אותי", היינו שתהיה 
להם יראת שמים, שתהיה להם דביקות בה'.
%break
אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות, על ידי זה 
שיהיה לכם הרצון והחשק לה'. כי אין הקדוש ברוך הוא יכול להתחבר 
לאיש שהוא במדת השקר,
%break
כמו שכתוב, "דובר שקרים לא יכון נגד עיני", או למי שיש לו גאות, כמו 
שאמרו חז"ל, "כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקדוש ברוך הוא, אין 
אני והוא יכולין לדור בעולם" (סוטה ה').
%break
וכמו שכתוב, אם אין אדם מתקן את היצר הרע הנקרא נחש, אזי כמו 
שאמרו חז"ל, "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ומכל שכן הקדוש 
ברוך הוא. אלא שצריך לתקן את מעשיו, אז הוא יכול לזכות לאמונת 
ה' יתברך.
%break
ותיקון זה נמצא בתורה. לכן הם מפרשים את "תורתי שמרו", 
שהמאור שבה מחזירן למוטב. היינו על ידי המאור התורה יחזרו 
למוטב, ואז יזכו להאוצר יראת שמים.
%break
נמצא לפי זה שהתורה היא בחינת שער, שעל ידי שער זה יכול להכנס 
לתוך האוצר. והאוצר נקרא בית שהוא דרתא.
%break
לכן מי שהוא רוצה לעמוד רק בהשער, ואינו שם לב שיוכל לעבור את 
השער, היינו שיקח מהתורה את המאור בכדי שיחזור למוטב, ואז 
יזכה לאמונת השם יתברך,
%break
נקרא אוצר של יראת שמים, אז הוא דומה למי שעוסק רק לעשות 
לעצמו שער, ואין בדעתו לעשות לו בית.
%break
כי ענין השער הוא רק לשמש את הבית. אבל בזמן שאין לו בית, היינו 
שאין בדעתו לבא ליראת שמים, ולמה לו את התרעא. כי ענין פתח 
משמש רק למקום מעבר, היינו כשרוצים לכנס לאיזה מקום אז צריכים 
למצוא את הפתח, איך להכנס לתוכו.
%break
או במקום שסגור סביב סביב, אז הוא עושה לעצמו פתח בכדי להכנס. 
אבל לעשות פתח ולא לכנס לתוך הבית, נמצא שכל עבודתו בהפתח, 
היא לריק ולבטלה.
%break
ואחר כך כשכבר נכנסים להבית, הנקרא יראת שמים, שזהו האוצר. 
ואחר כך באים לפנימיות התורה. וזה ענין הלומד תורה לשמה, היינו 
לאחר שהתורה הביאתו לידי לשמה, שנקראת יראת שמים, אז מגלין 
לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר.
%break
נמצא לפי זה עיקר העבודה היא לזכות ליראת שמים, הנקראת 
לשמה.
%break
לכן מכריז רבי ינאי, אם העיקר היא יראת שמים ואחר כך זוכין לתורה 
מן השמים, אם כן מי שלומד תורה ואינו דואג שהתורה תחזירו 
למוטב, שיזכה על ידי התורה ליראת שמים, היינו שכל דאגתו ויגיעתו 
יהיה להדרתא, היינו להבית שהוא האוצר של יראת שמים,
%break
ורוצה רק התורה לבד, שכל ענין התורה הוא רק לשמש לפתח של 
יראת שמים, אם כן זה דומה למי שאין לו דרתא, ותרעא לדרעא עביד. 
אם כן הפתח הזה שהוא עושה הוא לריק ולבטלה.
%break
ועל דרך זה יש לפרש את המשל של המפתחות, לאדם הדואג ורוצה 
לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה 
שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל.
%break
כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה 
לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל 
כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו 
לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה.
%break
לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, 
ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת 
שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו.
%page 1722
וזה פירוש, "אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת 
שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו". שפירוש, שהאדם צריך לתת 
יגיעה למצוא את יראת שמים.
%break
מה שאין כן התורה, הקדוש ברוך הוא מגלה לו בלי שום יגיעה, כמו 
שאומר רבי מאיר, "כל העוסק בתורה לשמה", שכל מה שהוא עוסק 
בתורה הוא רק כדי שיבוא לשמה,
%break
שהוא בחינת יראת שמים, ובזה כל היגיעה של האדם, מה שאין כן 
כשהאדם כבר זכה לבחינת יראת שמים, אז מגלין לו את הרזי תורה.
%break
דענין "גניזה" משמע שצריכים לחפש, דמשמע בלי חיפוש אי אפשר 
למצוא. וזה ענין יגעת ומצאת, שעל ידי זה שהתיגע הוא זכה 
להמציאה. היינו שמצא מה שגנז בבית גנזיו, שהוא אוצר של יראת 
שמים.
%break
מה שאין כן תורה, אומר רבי מאיר, שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין 
המתגבר וכנהר שאינו פוסק. וזה ענין, הכל בידי שמים חוץ מיראת 
שמים, שהוא בעצמו צריך למצוא את האוצר של יראת שמים.
%break
%H כל המתיישב ביינו
%break
אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' 
אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה). ופירש 
רש"י המתיישב ביינו ששותה יין ואין דעתו מטורפת, יצא סוד, וזה 
הואיל ולא יצא סודו, שקול הוא כסנהדרין של ע'.
%break
ויש לשאול:
%break
א. לפי זה מי שרוצה להיות שקול כסנהדרין לא צריך כל כך להתיגע 
בתורה ועבודה, ויש לו עצה פשוטה לשתות יין וישגיח שלא תהא 
דעתו מטורפת ודיו.
%break
ב. מהי התשובה, אם לא יצא סודו. וכי בשביל זה שהאדם לא מוציא 
סודו, כבר יש לו השלימות כמו הסנהדרין. ומה בכך אם יוציא סודו. 
והאם מי שיוציא סודו,
%break
כבר עבר איזו עבירה כל כך גדולה, עד שיאמר שבשביל זה הוא 
מאבד את ערכו, שכבר אינו נחשב לע' סנהדרין. ואם שומר את עצמו 
שלא להוציא, כבר יש לו הערך כמו הע' סנהדרין.
%break
ויש להבין זה על דרך המוסר, דהנה דרך התורה שהאדם יאמין בה' 
בלי שום ידיעה והשגה, אלא רק למעלה מהשגה ודעת. ואז כשעוסק 
בתורה ומצוות, הוא נחשב ליהודי.
%break
מה שאין כן למי שרוצה להיות עובד ה' רק בבחינת ידיעה והשגה, זה 
כבר נחשב לעובד עבודה זרה (כמבואר בהסולם בכמה מקומות).
%break
ואפילו כשזוכה אחר כך לבחינת השגה ודעת, אסור לו לקחת זה 
בתור סמיכה על העבודה, היינו לומר שעכשיו הוא כבר שמח בזה 
שיש לו השגה, שכבר נעשה חפשי מעול האמונה, שהיה לו עבודה 
בזה, שהיה צריך ללכת בלמעלה מהדעת, שזוהי יגיעה גדולה.
%break
ועכשיו הוא שבע רצון בזה שאינו צריך להתייגע בענין האמונה ופטור 
מלשאת על עצמו את העול הזה, הנקרא "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
אלא הוא צריך להבין, בזה שזכה להשגה שהוא עכשיו שמח, שהוא 
רואה שהדרך שהיה הולך מקודם, בדרך אמונה שהיא דעת תורה, 
זהו דרך אמיתי. והוכחה לזה, במה שזכה עכשיו להתקרבות ה', שה' 
נתן לו את ההשגה.
%break
לכן הוא מקבל עכשיו כח מהשגה כדי שיוכל להמשיך ללכת בדרכי 
אמונה, נמצא לפי זה שהשגה היא תמיכה לאמונה, באופן שהוא 
ממשיך ללכת בדרכי אמונה.
%break
מה שאין כן להיפך, אם הוא לוקח את האמונה לתמיכה בהשגה, היינו 
שהאמונה תהיה אמצעי לזכות להשגה,
%break
וממילא כשמשיג את המטרה, כבר זורק את האמצעי, לכן הוא בועט 
בהאמונה, ולוקח לעצמו את הדרך ללכת רק במקום שיש לו השגה, 
וזו אינה דעת יהודית.
%page 1723
וכמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה 
לוט. שענין רועי מקנה אברהם נקרא הקנינים של אברהם, היא בחינת 
אמונה, שאברהם נקרא אב האמונה.
%break
וענין "רועי" היינו מזונות, שהוא בחינה שהשגה ודעת שהוא מקבל, 
הוא בכדי לחזק את האמונה, שהשגה היא הוכחה, שצריכין ללכת 
בדרכים כנ"ל, זאת אומרת שמקבל מזה הוכחה.
%break
נמצא שכשהולכין בדרך האמונה, אז הקדוש ברוך הוא מקרב אותו, 
ונותן לו את האור תורה.
%break
מה שאין כן רועי מקנה לוט, שענין לוט הוא בחינת קללה, מלשון 
לטיא. זאת אומרת מי שמקבל את השגה בכדי שיוכל עכשיו לעבוד 
את ה' בתוך הדעת, מזה נמשך בחינת קללה, היינו שנסתלק ממנו 
האור תורה, ונשאר בערום וחוסר כל.
%break
והטעם שצריכין ללכת בדרכי אמונה, היות שיש ענין קבלה בין במוחא 
ובין בליבא. והקבלה בבחינת מוחא נקראת ידיעה. עד כאן תמצית 
דבריו.
%break
ועם כל הנ"ל אכן מתפרש המאמר של רבי חייא כל המתיישב ביינו. 
שענין יין נקרא יינה של תורה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, היינו האור 
תורה, שנקרא בחינת מגלין לו רזי תורה. וזהו בחינת השגה ודעת.
%break
וכל המתיישב ביינו, היינו על ידי שמקבל את האור תורה אין דעתו 
מטורפת, היינו דעת שהיה לו מטרם שקיבל את היין של תורה. "אינו 
מטורפת", היינו שאינה נעלמת ממנו, אלא להיפך שמתיישבת אצלו 
הדעת שהיה לו מקודם.
%break
שעל ידי שהשיג יינה של תורה מתיישבת אצלו הדעת. שצריכים ללכת 
בדרכי אמונה, שלקח מכאן הוכחה, שהדרך של אמונה הוא דרך 
האמיתי. וראיה מזה, שקירב אותו ה' ונתן לו את האור תורה.
%break
נמצא שעל ידי האור תורה מתיישבת דעתו שהיה לו מקום שזכה 
לבחינת יין.
%break
וזה ענין "נכנס יין יצא סוד". שענין סוד נקרא בחינת אמונה. כי דבר 
שאין בו השגה ודעת, הוא בבחינת סוד. לכן כשנכנס יין, שהוא בחינת 
השגה, יצא סוד. כי התורה היא בחינת גילוי, שהוא היפך מהסוד.
%break
לכן מי שזכה לאור תורה ואינו מוציא סוד, שענין האמונה שהיה בו 
מקודם אינה מוציאה ממנו, אלא שהוא ממשיך ללכת בדרך הסוד, 
נמצא שהוא שקול נגד ע' סנהדרין. ובזה שמתחזקת אצלו בחינת 
האמונה, הוא דומה לסנהדרין.
%break
ואף על פי שהם היו בחינת עיני העדה, שכבר זכו לבחינת חכמת 
התורה, ומכל מקום הם החזיקו את עצמם בבחינת אמונה. לכן האדם 
שזכה לבחינת יינה של תורה, ואינו מוציא את הסוד,
%break
ונשאר בדעתו להמשיך ללכת בדרכי הסוד, אף על פי שיש לו עכשיו 
בחינת גילוי והשגה, הרי הוא דומה לע' סנהדרין.
%break
וזה ענין "יין ניתן בע' וסוד ניתן בע', נכנס יין יצא סוד". כי בכל דבר יש 
בחינת פנים ואחוריים, שהוא בחינת אור וכלי. היינו בהכלי צריך להיות 
מרומז כל בחינת האור, כיון שהכלי הוא מכשיר שיהא מסוגל להמשיך 
את האור בתוכו.
%break
לכן נקרא ע', בסוד ע' פנים לתורה, שהכוונה שבזמן שהוא עובד 
בבחינת סוד, שהוא בחינת אמונה, הוא צריך לדמות ולצייר בעצמו 
שיעבוד את ה' באותו מרץ, כאילו כבר זכה לבחינת יינה של תורה, 
שנקרא בחינת "ע' פנים לתורה".
%break
שענין עין רומז על בחינת ידיעה וראיית השכל הנקרא בחינת עיני 
העדה, שהכוונה על חכמי העדה.
וכשמחזיק את עצמו בבחינת זה, אפילו כשיש לו מקום לקבל בחינת 
ראיה והשגה, הרי הוא שקול כסנהדרין.
%break
וזה דומה כמי שמאמין בה' שהוא שומע תפילה, אף על פי שבכל יום 
שהוא מתפלל, ואינו רואה שה' שומע תפלתו, ומכל מקום הוא מאמין 
שה' שומע תפלה.
%break
מה שאין כן מי שכבר זוכה שכל מה שהוא מבקש, ה' ממלא את 
בקשתו, אזי הוא כבר לא צריך להאמין שה' הוא שומע תפלה, היות 
שהוא רואה בעין שה' נותן לו מה שהוא רוצה.
%page 1724
לכן המקום שצריך להאמין נקרא בחינת סוד. ומקום הגילוי נקרא 
בחינת יינה של תורה. והאדם צריך להתחזק בבחינת אמונה, גם 
במקום שהוא יכול לקבל בחינת גילוי, שה' הוא שומע תפלה.
%break
%H באורייתא אתברי בר נש
%break
"ובאורייתא אתברי בר נש הדא הוא דכתיב, ויאמר אלקים נעשה 
אדם, אמר הקדוש ברוך הוא לאורייתא, בעינא למברי אדם. אמרה 
קמיה,
%break
האי בר נש זמין למחטי ולארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך עליה היך 
יקום בעלמא. אמר לה אנא ואת נוקים ליה בעלמא, דהא לאו למגנא 
אתקרינא ארך אפים" (זהר שמיני, אות ב').
%break
ויש להבין מה הענין שהקדוש ברוך הוא בעי שהתורה תעזור לו בקיום 
האדם, אחרת לא היה שום מציאות שהקדוש ברוך הוא יברא, עד 
שדרשו על הפסוק נעשה לשון רבים, שהכוונה על הקדוש ברוך הוא 
ביחד עם התורה.
%break
והענין ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ומשום זה נטבע 
בהאדם טבע שירצה לקבל תענוג להנאת עצמו, וזהו נקרא יצר הרע 
(כמבואר בהקדמה להסולם), כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע 
מנעוריו".
%break
ונקרא יצר הרע, כי בזה שהאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מרוחק 
מהתענוג האמיתי, מטעם שאין לו השתוות הצורה כידוע. אלא על ידי 
התורה יהיה לו תיקון,
%break
שעל ידי התורה תהיה מציאות שיוכל לקבל התענוגים האמיתיים, כמו 
שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (בבא בתרא ט"ז).
%break
וענין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו 
המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). נמצא לפי זה 
שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא 
באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.
%break
ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים 
האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא לפי הנ"ל, שעל ידי התורה 
תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב.
%break
וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא. היינו 
שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה 
יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב 
וישאר בדביקות.
%break
%H אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ
%break
"אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה י"ט).
%break
ויש להבין מדוע הוא לומד דווקא במקום שלבו חפץ. ולפי הכלל הזה 
שהאדם לומד דווקא במקום שהוא רוצה, יוצא שאי אפשר ללמד מוסר 
לאדם שלא רוצה בכך. והיות שאין אדם רוצה לשמוע דברי מוסר, אם 
כן איך אפשר לומר לחבירו מוסר.
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, "אין אדם רואה חובה לעצמו" 
(שבת קי"ט). ולפי זה איך אפשר לאדם שיתקן מעשיו, הלא אף פעם 
לא יראה שמעשיו מקולקלים וצריכים לתיקון. ולפי זה צריך האדם 
להשאר תמיד בקלקול.
%page 1725
והענין הוא, שזה ידוע שהאדם נברא בטבע שירצה אך להנות את 
עצמו. לכן כל מה שהוא לומד, הוא רוצה ללמוד מזה דרך ואופן איך 
שיוכל להנות. לכן אם האדם רוצה להנות, ממילא לא ילמד דברים 
אחרים מה שלבו רוצה, כי זהו הטבע שלו.
%break
לכן מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך 
להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב 
"לב טהור ברא לי אלקים".
%break
היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל 
מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. 
אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר, "והסירותי את לב 
האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר".
%break
וכמו כן אין האדם מסוגל לראות חובה לעצמו, כי הוא לומד במקום 
שלבו חפץ. והואיל שהלב רוצה להנות, וממה שחוב להאדם, אין 
האדם נהנה, ומשום זה אף פעם לא יראה חוב לעצמו.
%break
ואין עצה אחרת אלא להתפלל לה', שיתן לו לב אחר, היינו שיבין 
האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'.
%break
ואז תהיה לו מציאות לראות את החובה לעצמו, שזהו דווקא כשיבין 
שאם הוא רואה את החוב, תצמח לו מזה זכות לעצמו, משום שיהיה 
לו מקום לתיקון, אחרת הוא ישאר עם כל החסרונות.
%break
נמצא שהחוב זהו זכות לו. אז תהיה מציאות להמציא את החוב, מה 
שאין כן מי שאינו עובד בתיקונים אף פעם לא יראה חוב.
%break
%H אין אדם טורח בסעודה ומפסידה
%break
"חזקה, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה" (כתובות י').
על דרך המוסר יש לפרש, היות שאין האדם מסוגל לעבוד אלא בשלא 
לשמה מטעם שהטבע שלו הוא הרצון לקבל לעצמו. אבל אם האדם 
נתן הרבה זמן ויגיעה רבה על הכוונה דשלא לשמה,
%break
וסוף כל סוף כשהוא יתן חשבון לנפשו מה יהיה עם היגיעה שעבד כל 
ימי חייו, ואם אין הכוונה לשמה, נמצא שכולו הולך לטמיון, כי שלא 
לשמה היא בחינת שקר, ולשקר יש קיום רק בעולם הזה, מה שאין כן 
בעולם האמת אין מקום לשקר.
%break
נמצא, שכל היגיעה שנותן כל ימי חייו עבור תורה ועבודה מי יקח את 
זה, הלא לזה אין מקום בעולם האמת, ויש כלל שאין אדם טורח 
בסעודה ומפסידה.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שכל היגיעה שטרח בעולם הזה הוא יפסיד בפעם 
אחת, שברגע שהאדם צריך ללכת לעולם האמת הוא משאיר את כל 
טרחתו בעולם הזה.
%break
נמצא, החשבון הזה גורם לו שיחזור בתשובה, כדי שיתקן את כל 
עבודתו שתהא לשמה, כי לא רוצה שכל עבודתו בעולם הזה תהיה 
לשוא.
%break
נמצא שהעצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד 
לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו 
הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור 
בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם.
%break
ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה 
מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה 
לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה.
%break
מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא 
נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך 
צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד.
%break
לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי 
זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה.
%page 1726
%H כל שרוח הבריות נוחה הימנו (ב')
%break
"כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו".
ויש להבין הלא ישנם הרבה צדיקים בעולם שאין רוח הבריות נוחה 
מהם, אלא להיפך, שהם שונאים אותם, וכמו כן ידוע שעם הארץ שונא 
לתלמיד חכם.
%break
וכמו שאמרו חז"ל "האי צורבא מרבנן דרחים להו בני מתא, משום 
דלא מוכח להו במילי דשמיא", ויש חיוב הוכח תוכיח את עמיתך, 
נמצא שהם שונאים את התלמיד חכם.
%break
ואיך אמרו כל שרוח הבריות. ועוד יותר קשה שהם נתנו זה לסימן על 
יראת שמים, כי אמר שרק מי שרוח הבריות נוחה הימנו, אז רוח 
המקום נוחה הימנו.
%break
ויש לפרש שזה ידוע שאי אפשר להגיע לאהבת ה' מטרם שאדם זכה 
לאהבת הבריות, שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", שאמר רבי עקיבא 
שזה כלל גדול בתורה.
%break
היינו שעל ידי זה האדם מרגיל את עצמו באהבת הבריות, שהיא 
אהבת זולתו, אז הוא מסוגל להגיע למדרגת אהבת ה'.
%break
ובזה יש לפרש הנ"ל, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, שהכוונה שרוח 
הבריות נוחה ממנו, שהוא עוסק תמיד באהבת הבריות, ומשגיח תמיד 
על אהבת זולתו, אז גם רוח המקום נוחה הימנו,
%break
היינו שיש לו תענוג בזה שעושה רוח המקום, היינו להשפיע לה'. מה 
שאין כן מי שעוסק באהבת עצמו, אז בטח שגם רוח המקום אינו נוחה 
הימנו.
%break
%H כל אדם שיש לו חן
%break
כל אדם שיש לו חן בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר "וחסד ה' מעולם 
ועד עולם על יראיו" (סוכה מ"ט).
ויש לשאול, הלא אנו רואים שיש הרבה צדיקים שאנשים שונאים 
אותם. וכן להיפך, שיש הרבה חופשיים ועוברי עבירה שיש להם חן.
%break
אפשר לפרש זה על דרך המוסר, היינו חז"ל מלמדים להאדם מדידה, 
שתהיה לו מציאות לידע אם יש לו יראת שמים או לא, כמו שכתוב 
"לידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אם לאו" (ברכות ס"א ע"ב).
%break
אז נתנו לו סימן, אם יש לו חן בעיני השם יתברך אז לבטח גם השם 
יתברך נושא חן בעיניו. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל מה שאמר משה רבנו 
עליו השלום, "אם מצאתי חן בעיניך".
%break
ששאל, איך ידע משה שמצא חן בעיני ה'. והשיב, היות שמשה ראה 
שהשם יתברך נושא חן בעיניו, אז בטח גם משה מצא חן בעיני ה'.
%break
כי יש כלל תמיד מהבעל שם טוב זצ"ל, ה' צלך, היינו באיזה אופן 
שהאדם הולך עם ה' כך ה' הולך עם האדם. וזה פירוש "וחסד ה' על 
יראיו".
%break
%H כל המשתף שם שמים ודבר אחר
%break
כל המשתף שם שמים ודבר אחר הוא נעקר מהעולם, שנאמר "בלתי 
ה' לבדו" (סוכה מ"ה).
%break
ויש להבין מה פירוש שמשתף דבר אחר. מדוע הוא נעקר מן העולם, 
הלא זה הוי עובד עבודה זרה, היינו שעובד ה' וגם עובד הדבר אחר, 
ואם כן היה צריך להיות שדינו כעובד עבודה זרה, ומהו דווקא הוא 
נעקר מהעולם.
%page 1727
ועל דרך המוסר יש לפרש שמה שכתוב "בלתי לה' לבדו", אין הכוונה 
שהוא גם כן עובד עבודה זרה, גם כן אלא הכוונה היא, היות שהאדם 
צריך לקיים תורה ומצוות מטעם יראת שמים ולא להנאת עצמו,
%break
וזה שעובד לה' וגם הוא רוצה להנות מעבודתו, היינו להנאת עצמו גם 
כן, זה נקרא משתף שם שמים ודבר אחר, היינו עצמו גם כן.
%break
ועליו אמרו חז"ל שהוא נעקר מהעולם. היות שהאדם נברא בעולם 
למטרה של יראת שמים, כמו שאמרו חז"ל כל העולם כלו לא נברא 
אלא בשביל זה לצוות לזה (ברכות ו' ע"ב).
%break
נמצא מי שמשתף הנאת עצמו הוא נעקר מן העולם, משום שאין 
כוונתו רק לשם שמים. וזה שכתוב "בלתי לה' לבדו", ולא להנאת עצמו 
גם כן.
%break
%H גיבור שבגבורים
%break
"איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ 
רפכ"ג).
על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות 
רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע.
%break
ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו 
חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא 
עובד ה'.
%break
נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע 
הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא 
גבור שבגבורים.
%break
%H דווקא על ידי איש ואשה
%break
דוקא על ידי איש ואשה נולד ולד. מה שאין כן מזכר לבד, או מנקבה 
לבדה, אי אפשר לצאת תולדה. ועל דרך המוסר נקרא זכר כח 
ההשפעה, ונקבה כח הקבלה. וענין תולדות, היינו מעשים טובים, 
שיהיה בהם רוח חיים.
%break
לכן בזמן שיש לאדם כח השפעה לבד, אז אין לו היגיעה. ויש כלל 
לפום צערא אגרא. וכיון שיש לו כח השפעה לבד, ממילא אז חסרה לו 
היגיעה. ואם אין יגיעה אי אפשר לזכות לאור ה', כמו שאמרו חז"ל 
"לא יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב).
%break
ואם יש לו רק כח הקבלה, ואין לו נצוצי השפעה, כבר אי אפשר 
לעשות הבחירה, שיוכל להיות מואס ברע ובוחר בטוב, כי אז אין לו 
הכח שיוכל להכריע לכף זכות.
%break
לכן דווקא בזמן ששני הכוחות שוים, היינו כח הקבלה וכח ההשפעה, 
אז יש לו מקום עבודה ויגיעה, שיוכל להתגבר על ידי היגיעה ולהכריע 
לכף זכות. ואז המעשה הזה שהכריע לכף זכות נקרא ולד,
%break
היינו שהקדוש ברוך הוא נותן רוח חיים בהמעשה הזה. וזה נקרא "כל 
מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".
%break
%H הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו
%break
"הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" (ירושלמי חגיגה פ"א). שאל יחשוב 
האדם, אם הוא יראה אותות ומופתים מהקדוש ברוך הוא, אז יהא 
בידו הכח לעסוק בתורה ומצוות. אלא "תורתי שמרו", שרק על ידי 
התורה משיגים הכח לעסוק בתורה ומצוות לשם שמים.
%page 1728
והוכחה לזה מקריעת ים סוף, שאחרי כל הניסים והנפלאות עוד היה 
כח לעמלק לבוא ולהלחם בישראל.
%break
%H אדם כי יהיה בעור בשרו
%break
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, ויהי בעור בשרו 
לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן".
%break
המפרשים הקשו, מדוע כתיב אדם ולא איש. יתכן על דרך אמרם ז"ל 
"אתם קרויין אדם" (יבמות ס"א). ומכאן הוכחה שאין העכו"ם מטמאין 
בנגעים.
%break
ואמרו כי יהיה בעור בשרו, שאין טומאת צרעת באיש הישראלי אלא 
בעור בשרו, ולא בפנים. כי העכו"ם בחינת נפשו עצמו היה בחינת 
צרעת ומינם.
%break
ובנפש ישראלי בפגעו בם לצד החטא אשר יחטא, וכשום מראה צרעת 
בעור בשרו ודוקא בעורו ולא בבשרו, ואין צריך לומר בפנימיותו (אור 
החיים).
%break
ויש לשאול:
א. למה דווקא אתם קרויין אדם,
ב. ומדוע לצד היותו נקרא אדם בפנימיות טהור.
%break
יש לפרש על דרך שאמרו חז"ל על פסוק "סוף דבר הכל נשמע את 
אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". ואמר מה כי זה כי 
האדם, אלא כל העולם לא נברא אלא לאדם זה, שקול זה נגד כל 
העולם, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו').
%break
היינו שפירושו של האיש הוא יראת שמים. לכן, אתם קרויין אדם, 
הכוונה על יראת שמים, שמי שיש לו יראת שמים נקרא אדם. לכן יוצא 
לפעמים שעושה איזה חטא הוא רק בחינת מקרה,
%break
שנקרא בחינת חיצוניותו, המרמז בעור, שעור הוא בחינת חיצוניות, 
כמבואר שיש בחינת מוחא עצמות גידין בשר עור.
%break
ומבואר בזה שמי שנקרא בחינת אדם הוא בפנימיות טהור והטומאה 
שמתגלה אצלו לפעמים על ידי חטא היא רק בחיצוניות. לכן עכו"ם, 
הינו מי שאין לו יראת שמים, הוא בלי צרעת, הוא טמא מבפנים.
%break
שרק מי שיש לו יראת שמים, הנקרא אדם, שייך אצלו חטא. והחטא 
מתראה אצלו בבחינת צרעת, הדבוק על האדם.
%break
מה שאין כן מי שאין לו יראת שמים הוא מלא חטאים, שגם הפנימיות 
שלו אינה כראוי. לכן אין שייך לחשוב אצל חטא שיהיה נחשב 
לחיצוניותו, אלא שהוא גם בפנימיות טמא.
%break
ולהגיע לידי יראת שמים הוא על ידי תורה, כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%break
%H אחד מבני החבורה שמת
%break
אחד מבני החבורה שמת ידאגו כל בני החבורה (שבת ק"ו).
%break
על דרך המוסר, כשהאדם עשה לעצמו סדר היום, וחילק את היום 
לכמה סדרים, נמצא שהוא חיבר את עצמו להסדרים האלו. ואז כל 
סדר וסדר בפני עצמו נבחן לאחד מן החבורה, היות שכל הסדרים 
מתחברים לסדר אחר.
%page 1729
ואם נתבטל ממנו איזה סדר על ידי אונס או שוגג או מזיד, אז ידאגו 
כל החבורה, אזי הוא צריך לדאוג על כל הסדרים של היום שלא 
יתבטלו. כי הסדר שנתבטל נבחן למת, ואז הוא צריך לפחד מכל 
הסדרים שלא יתבטלו חס ושלום.
%break
%H אור שנברא ביום א'
%break
אור שנברא ביום א' היה אדם הראשון צופה בו מסוף העולם ועד סופו. 
ויש להבין מדוע הוא אומר מסופו עד סופו ולא מתחלת העולם עד 
סופו.
%break
אפשר לומר שבזמן שהאור מאיר בבהירות אז כל העולם בהשואה 
אחת, ולא שייך ראש וסוף, אלא שהסוף מאיר כמו בהתחלה. וזה 
דומה כמו שאומרים שראה מרחוק את העיר מקצה הראשון ועד קצה 
האחרון.
%break
וזה נקרא מסוף עד סוף. מה שאין כן כשיש הבחן מדרגות, אז אומרים 
התחלה וסוף.
%break
%H למה נמשלו ישראל לזית
%break
"אמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית לא מוציא 
שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י 
יסורין" (מנחות נ"ג ע"ב).
%break
ענין היסורים שמחזיר את האדם למוטב. וצריך מקודם לדעת מהו ענין 
של מוטב. ידוע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שהכוונה שמצד הטבע 
האדם אינו דואג אלא לטובת עצמו, וממילא אין שום מציאות שתהיה 
לו יכולת לעשות תורה ומצוות לשם שמים ולא לטובת עצמו.
%break
אלא על ידי יסורין, היינו בזמן שאינו מרגיש טעם בדברים גשמיים, 
זאת אומרת שאינם נותנים לו הספקה בחיים שלו. והיות שהאדם 
נברא על כוונה דלהטיב לנבראיו,
%break
הוא אינו מקבל הנאה מספקת שיהיה לו כדאי לחיות בעולם ולסבול 
את הכל בכדי להשיג את מעט התענוג מה שהגשמיות נותנת לו.
%break
ובשיעור שהוא מרגיש יסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, 
אז בהכרח הוא מתבטל לעבוד בבחינת השפעה.
%break
היינו, בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז 
הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה 
ישפיעו לו תענוג.
%break
נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש 
שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה 
מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב 
"רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע.
%break
נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר 
לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.
%break
ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה 
הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת 
המאור שבה מחזירו למוטב.
%break
כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש 
מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך 
שיעשה להשפיע.
%page 1730
%H ענין עולם הזה ועולם הבא (א')
%break
אשר יקרה מפנינים וכו' ו"הנחמדים מזהב ומפז רב". ולזה אמרו, 
העולם הזה, היינו הדרך של הכנה, הוא רק בחינת מעבר, ששם נוהג 
חיי צער.
%break
אבל עולם הבא הוא דומה לטרקלין, היינו שבטרקלין נמצא כל מיני 
תענוגים. כמו כן בעולם הבא, הנקרא בחינת תורה בעצמה, שם כבר 
נמצא כל מיני תענוגים, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב".
%break
ונקרא עולם הבא משום שזה בא אחר שעוברים את דרך התורה, 
הנקרא בחינת חיי צער, משום שבו נוהג ענין היגיעה.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שעולם הזה נקרא המצב שבו נמצא האדם בזמן 
שהוא מתחיל להכנס בדרך התורה. וזה המצב יש לו עכשיו, 
בתחילתו. לכן נקרא עולם הזה, וזה רק פרוזדור.
%break
ואחר כך, כשבא לבחינת חיי התורה עצמה, נקרא עולם הבא, שהוא 
נקרא מצב הבא לאחר שעבר בשלום את דרך התורה, הנקרא 
פרוזדור, שאז מרגישין בחינת "חיי צער תחיה". וזה נבחן עולם הזה 
ועולם הבא בדרך המוסר.
%break
"למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות 
החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטלה עולמית לא 
בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחות נ"ג ע"ב).
%break
והנה אנו רואין שבזית יש שלש הבחנות, שהן עלין, ופירות, ושמן. 
והנה העלין הם ראוים למאכל בהמה. והפירות ראוים לאכילת אדם. 
אבל בזית עיקר הכונה אינו על הפרי אלא על שמן.
%break
והאדם השווה לעץ השדה, כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה" הוא. 
ותחלת הפריחה היא העלין, כי האדם תיכף בתחלת עבודתו על דרך 
האמת, הוא מתחיל להרגיש בחינת צל, שהוא ענין הסתרה.
%break
כי אנו רואין הגשמיות שהעלין עושין צל על האדם. לכן מכנים את 
הצל, שהוא ענין הסתרה, בבחינת עלין.
%break
ואחר כך כשמקבל עליו את כל הסתרות ומתגבר עצמו עליהן, נעשה 
מזה פירות, היינו שהעלין הם סיבה שיסובב פירי. כי לאחר הקבלת 
עול למעלה מהדעת, נעשה מזה בחינת מאכל, שהוא ראוי לאכילת 
אדם.
%break
היינו בזמן העלין, שהוא ענין הסתרות נקרא מאכל בהמה, ונקרא 
בחינת אמונה למאכל אדם. וכשמקבל על עצמו את כל אלה הסתרות, 
אז עושה מהן מאכל אדם.
%break
אבל טעם של הזית הוא מר, כי בזמן שהוא עשה מאכל מהעלין הוא 
מר, אבל על ידי כתיתה הוא מוציא את שמנו, שהוא בחינת תורה, 
הנקרא "לריח שמניך".
%break
%H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (א')
%break
"הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן".
בזמן הירידה, שהתורה ומצוות קלות בעיניו, ואינו מרגיש בהן שום 
חשיבות ויקר, אז הוא חושב, מה לו לעסוק בתורה ומצוות, כי עבודתו 
היא בחינם,
%break
משום שאין שום ערך לעבודתו, היות שאינו מרגיש בה שום טעם 
וריח. אי לזאת מה טעם יהיה בזה שיתן עכשיו כוחות בחינם ללא 
תועלת.
%break
על זה אמרו חז"ל, שצריך להיות זהיר בקיומן כבחמורה, כאילו היה 
עכשיו נמצא בזמן שאצלו התורה ומצוות בחומריותן, היינו בכל 
חשיבותן, שאז היה יכול לתת כוחות, משום שהיה יודע להעריך אותן.
%page 1731
על זה אמרו, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, פירוש שאין האדם 
יודע מתן שכרן של מצוות, אם דווקא יעסוק בתורה ומצוות שיש להן 
חשיבות אצלו, או אפילו שאין להן חשיבות אצלו, ומכל מקום הוא 
מתגבר ועושה אותן.
%break
יכול להיות שיש יותר תועלת מהתגברות הזאת, שעוסק בזמן הירידה, 
יותר מבזמן עליה, כי אין האדם מסוגל לדעת מאיזה מצב יש יותר 
נחת רוח למעלה.
%break
לכן אמרו, הוי זהיר במצוה קלה, מלשון "קלה ובזויה". וחמורה, היינו 
שמרגיש את החומר החשוב של תורה ומצוות. כי אז הוא הזמן שיכול 
לעסוק למעלה מהדעת.
%break
כי הדעת של הירידה מחייבת תמיד ההיפך להאמת, היינו שיש לומר 
שהוא יכול יותר להרויח ממצב השיפלות, אם הוא מתגבר אז.
%break
%H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (ב')
%break
"והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של 
מצוות" (אבות פ"ב). וכמו כן כתוב "והיה אם שמוע תשמעו".
ויש להבין הלא אמרו, "אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על 
מנת לקבל פרס" (אבות פ"א).
%break
אלא שכר הוא בחינת "כסף", שכל מי שעובד הוא רק בשביל שכר. 
ונותנין לכל אחד שכר כפי יגיעתו. וענין כסף שמשלמים עבור היגיעה 
הוא, שעם כסף הוא יכול לקנות כל התענוגים שלבו חפץ, כמו 
שאומרים עם כסף יכולים להכנס לפני ולפנים אצל המלך.
%break
זאת אומרת שהשכר הוא דבר כללי שיכולים עם זה להשיג כל 
התענוגים. והנה ברוחניות ידוע מה שכתוב בזהר הקדוש ובדברי 
האר"י ז"ל, שכל התענוגים שאנו מוצאים בגשמיות הם רק נהירו דקיק 
שנמשך מרוחניות, ועיקר התענוג הוא מגולה בתורה ומצוות.
%break
ומה שאנו מרגישים ההסתרה בתורה ומצוות, נמשך מכח הצמצום, 
שהוא לתקן את הנהמא דכסופא, שהיא בחינת השתוות הצורה, 
מבחינת מה הוא רחום אף אתה רחום.
%break
לכן כשאדם זוכה ובא לידי מדרגה שכל מעשיו הם לשם שמים, אז 
בשיעור שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע, בשיעור הזה הוא יוצא 
מהצמצום ובא לידי גילוי, בסוד "עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא".
%break
נמצא שכל החשכות שאנו מרגישים ברוחניות, נמשכת מכח הרע 
שבנו, שהוא לקבל על מנת לקבל. ועל זה אמרו חז"ל "בראתי יצר 
הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב),
%break
היינו שעל ידי התורה משיגים את הכח להכניע את המקבל שבנו, 
שיוכל לעסוק על מנת להשפיע.
%break
דהיינו כל מה שאנו רוצים לקבל מתורה ומצוות הוא הכח להכניע את 
הרע. וזהו כל השכר שלנו שאנו מקווים לקבל מתורה ומצוות, היות כי 
לאחר שאנו נשיג את הכח להשפיע, כבר אנו יכולים להשיג את כל 
הטוב והעונג שה' הכין בעדנו.
%break
נמצא לפי זה, אמרו, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע 
מתן שכרן של מצוות, היינו איזו מצוה יותר מוכשרת להשיג את הכח 
להשפיע, הנקרא בחכמת הקבלה בשם אור חוזר.
%break
לכן אמר הכתוב, "והיה אם שמוע תשמעו", היינו שעל ידי שמירת 
התורה נוכל להשיג את הכח להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא. 
ואז ממילא יהיה לנו כל טוב,
%break
כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק הכוונה בעל 
מנת להשפיע חסרה לנו, משום שעל המקבל על מנת לקבל היה 
צמצום.
%page 1732
לכן עיקר השכר שהאדם צריך לקבל על ידי שמירת תורה ומצוות הוא 
רק לצאת מהרע הנקרא מקבל ולהכנס למצב של רק להשפיע נחת 
רוח להקדוש ברוך הוא.
%break
%H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (ג')
%break
הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה.
%break
"מצוה קלה" נקרא מה שנראה לאדם שהוא דבר קל ולא כל כך חשוב 
אצל האדם, שענינו הוא בחינת אמונה, היות שהוא דבר שלמעלה 
מהדעת, ולא צריכים להאמונה דעת גדולה, היות שהיא רק קבלה 
בלב, ולא השגה במוח.
%break
"מצוה חמורה", היינו ידיעה שזהו חמור אצל אדם, היות שיודע שלא 
כל אדם זוכה לבחינת השגה.
%break
לכן בדברים ששייכים להשגה שם האדם הולך בזהירות שמא חס 
ושלום לא יקנה את ההשגה. או שרק בדברים שאפשר לבוא על 
ידיהם לידיעה, שם הוא יכול לתת את מרצו בשביל שכדאי הוא לו.
%break
מה שאין כן בדברים השייכים לאמונה הוא קל בעיניו ואינו יכול 
להתגבר על עצלותו, שיהיה כדאי לו לתת מרץ על דבר שלא כל כך 
חשוב.
%break
לכן אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן 
של מצוות".
כי האדם חושב כי קבלת השכר היא מדבר שיש נחת רוח למעלה. לכן 
בזמן שהאדם לומד ורואה ברכה בלימודו,
%break
היינו שיש לו חיות ויכול לחדש חידושי תורה, או כשמתפלל הוא 
מרגיש שיש לו אהבה ויראה ודביקות והתלהבות בעת התפילה, אז 
יש לו זהירות בדבר ורוצה להמשיך בעבודתו.
%break
ואף על פי שרואה שאין לו זמן והוא טרוד, מכל מקום יש לו כח לתת 
עד מסירות נפש בכדי שלא להפסיק מתורה ומתפילה, כי הוא מרגיש 
בזה בחינת ידיעה,
%break
היינו שיודע ומרגיש בעצמו שמתורה ומתפילה זו יש נחת רוח למעלה. 
לכן הוא זהיר בזמן כזה שיקיים את עבודתו בכל מאי דאפשר.
%break
מה שאין כן במצוה קלה, שהיא רק מכח קבלת עול מלכות שמים, 
ואינו מרגיש טעם בתורה ואין לו שום חיות בתפלה, בזמן כזה הוא 
בבחינת קלה.
%break
ובזמן שאין לו שום חשיבות בעבודה כזאת, לכן אינו רוצה להזהר 
והתגבר על ההפרעות שיש לו, כי אומר שבין כך ובין כך לא חשוב 
למעלה העסק בתורה ומצוות בזמן שאין לו שום חיות.
%break
ורוצה להפסיק עבור הפרעה קטנה, מטעם שגם כן למעלה זה לא 
חשוב, וזה שלא יקבל הרבה שכר.
%break
כן אמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. היינו שהקדוש ברוך 
הוא מקבל נחת רוח ממצב הקטנות שלו, שהוא רק מטעם קבלת עול 
מלכות שמים בלי שום ידיעה ושכל והרגשה אחרת מזמן הגדלות. כי 
עיקר חשיבותו למעלה היא עבודה דזמן הקטנות, ולא הגדלות.
%break
וכיוון שאין האדם יודע מאיזה מצב יש למעלה יותר נחת רוח, לכן הוי 
זהיר במצוה קלה, היינו במצב הקטנות, כבחמורה, היינו במצב 
הגדלות.
%break
%H מצוה קלה יש לי וסוכה שמה
%break
"מצוה קלה יש לי וסוכה שמה" (עבודה זרה ג'), ואמאי קרי ליה מצוה 
קלה, לפי שאין בה חסרון כיס.
%page 1733
ויש להבין מדוע דווקא סוכה נקרא שאין בה חסרון כיס, הלא לבטח 
סוכה עולה יותר ממצוות אחרות כמו מזוזה וכדומה. לפי המבואר 
בזהר הקדוש שסוכה נקראת צילא דמהימנותא.
%break
ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי 
אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת.
%break
ולכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, יש לפרש שהכוונה על אנשים שהם 
מזרע ישראל, אם הם לא עסקו בתורה ומצוות לשם שמים, אז הם 
יכולים לבקש שכר על מעשיהם, מה שהיה כוונתם בעת שהם היו 
עוסקים בתורה ומצוות.
%break
ואין הקדוש ברוך הוא משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא 
בספרים, שהיה מי שלמד עבור חתול).
אז אומר להם הקדוש ברוך הוא, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, זאת 
אומרת כשאתם עושים מצוות תהיה כונתכם לשמה.
%break
ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים 
עבודות ומצוות אחרות, אלא על ידי אותה המצוה שהוא עושה ומוציא 
בשבילה כסף, בשביל שלא לשמה, וכיון בעשייתה לשם שמים, נמצא 
שלא צריך לעשות רק מחשבה לבד.
%break
והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עשה המצוה. אלא 
שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', 
הנקרא סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס.
%break
ואז על ידי האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקדוש ברוך הוא, אז 
הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו.
%break
%H אדם בונה בנין
%break
בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו, אבל לעתיד לבוא לא 
יבנה ואחר ישב.
%break
עולם הזה נקרא שלא לשמה, ולעתיד לבוא נקרא לשמה, כי מתוך 
שלא לשמה באים לשמה. שמקום ההוה, שהוא בשלא לשמה, נקרא 
עולם הזה אשר בו נמצא עכשיו. ולעתיד לבוא, היינו אחר כן, כשיבוא 
לשמה.
%break
וענין בנין נקרא מה שהאדם עוסק בתורה לשם אחרים, שלא לשם 
שמים. וזה נקרא שבונה בנין (על דרך אל תקרא "בניך" אלא "בוניך") 
אבל לאחרים, כי אין כוונתו לטובת עצמו, היינו שעם התורה ומצוות 
הוא עושה בזה נחת רוח להקדוש ברוך הוא,
%break
שעל ידי זה הוא בעצמו יתקרב לה' ויקוים בו "נתאוה הקדוש ברוך 
הוא לדור בתחתונים", אלא שעושה בשביל אחרים.
אבל לעתיד לבוא, היינו בזמן שעוסק לשמה, אז הוא בונה לעצמו 
שהוא בעצמו יהנה מעבודתו.
%break
ועוד יש לפרש "בעולם הזה", בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות 
לצורך עצמו, שהכוונה היא על מנת לקבל, הוא לא יכול להנות מהבנין 
שהוא בונה.
%break
כי שעה תורה ושעה תפלה דומה ללבנה על גבי לבנה, שנעשה על ידי 
זה בנין גדול כפי ערך עבודתו בתורה ומצוות.
%break
ואלו כלים שיוכלו למלאות עם אור הגנוז, בסוד "וכל המקום אשר 
אזכיר את שמי", היינו בסוד "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישב 
לכסלה", אז "אבוא אליך וברכתיך", בכל הכלים שהאדם מכין שורה 
שם ברכת ה'.
%break
וזה נקרא בנין בית המקדש, וזהו רק אם עבודתו לשם שמים, אז יכול 
האדם להנות מברכת ה', נמצא שהאדם ישב בהבנין שהוא בנה, וזהו 
רק לעולם הבא, מי שעובד עבור הרוחניות של לשמה. 
%page 1734
כי עולם הזה נקרא בחינת הוה, היינו המקום שהוא נמצא בו עכשיו.
וזה בסוד "לעולם ילמד תורה ומצוות שלא לשמה".
%break
ואחר כך נקרא בחינת עתיד, היינו עולם דאתיא ובא כמו שכתוב בזהר 
הקדוש, המכונה בדברי חז"ל "באים לשמה". אז לא יבנו, שהם יעסקו 
בתורה ומצוות, ואחר ישב, אלא הוא בעצמו, שכיון שכוונתו לשמה, 
אזי מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר.
%break
מה שאין כן בשלא לשמה, אז שייך עליו לומר מה שאמרו חז"ל "אחד 
יוצא להוראה", היינו שיש לו הזכות, שעל ידו יוצא אחד להוראה, 
נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה, זאת אומרת 
אלו שיוצאים להוראה. וזה ענין, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן.
%break
%H האמת והשלום אהבו
%break
"האמת והשלום אהבו". ויש להבין מה משמיענו בזה, כי דווקא 
בדברים שיש ביניהם שנאה שייך לומר דבר חדש, היינו שהם אוהבים 
זה לזה. אבל איזו שנאה שייך לומר בין אמת ושלום.
%break
%H מסיר אזנו משמוע תורה
%break
"אמר רבי חנינא בר פפא כל מי שמסיר אוזנו משמוע תורה תפילתו 
נמאסת, שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" 
(מדרש רבה האזינו).
ויש לשאול:
%break
א. מה הלשון "מסיר אזנו", ולמה לא אמר פשוט כי מי שלא שמע 
תורה, כי מלשון "מסיר" משמע שצריכים רק לשים את האוזן לשמוע 
ודי ולא צריך ללמוד תורה, כי רק בשמיעה לבד כבר יוצאים ידי חובת 
תורה.
%break
ב. ומדוע תהיה תפילתו נמאסת, וכי אפשר שכל העולם יהיו לומדי 
תורה, וכי מי שאינו בגדר של לומדי תורה כבר תהיה תפילתו תועבה.
%break
ג. הלא ידוע שיש ענין של הכרחיות ומותרות. תפילה נקרא הכרחיות 
ותורה נקרא מותרות, ולכן נקרא תורה בשם מתנה, כי מתנה שייך רק 
על מותרות. ולפי זה צריך להבין אם מסיר אוזנו משמוע מותרות, 
מדוע גם ההכרחיות תהיה תועבה.
%break
ויש לפרש כי ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ורק שיוכלו 
לקבל את מתנת ה' בהרחבה, ושתהיה מתנה בשלימות בלי שום 
הרגש של אי נעימות.
%break
לכן נתן לנו את העבודה של בחירה ושתהיה כוונתו לשם שמים, 
אחרת האדם מונח תחת שליטת הצמצום, היינו שאינו מרגיש שיש 
תענוג בעבודת ה'.
%break
וכל זה היה בכדי שעל ידי זה יבוא האדם לידי מצב שיוכל לקבל את 
כל מתנותיו של המלך, ולא יהיה בזה בחינת נהמא דכיסופא, ותהיה 
בה שלימות התכלית.
%break
נמצא, שכל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחינת 
המותרות שיש לו לקדוש ברוך הוא עבור האדם. וזה נקרא בחינת 
תורה, שהיא מתנה הנקראת בחינת מותרות.
%break
ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין את עצמו לשמוע את בחינת 
תורה, כי תורה שהיא בחינת מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך.
%page 1735
וזה ענין "נעשה ונשמע". כי "נעשה" לבד לא מספיק, אלא צריך גם 
לבחינת "נשמע", היינו שעל ידי ה"נעשה" יזכה לבחינת "נשמע", כי 
רק על בחינת "נשמע" היה תכלית הבריאה.
%break
לכן מי שמסיר אוזנו משמוע תורה, אז תכלית דבר שאינו לצורך, לכן 
היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס.
%break
%H אתי מלבנון כלה
%break
"אתי מלבנון כלה", אמר רבי לוי בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין 
אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה. והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, 
אלא אמר לכנסת ישראל, אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך 
ועשיתיך כלה (מדרש רבה בשלח פ' כ"ג).
%break
פירוש, שהקדוש ברוך הוא מקרב את האדם לא מחמת מעלות טובות 
שנמצאת בו, אלא מחמת שיפלות, היינו כשהאדם מרגיש שהוא שקוע 
בטיט היון ולבנים, היינו שרוצה ללבן את עצמו ואינו יכול, אזי הוא 
בשיפלות. ומבחינה זו זוכה להתקרבות ה'.
%break
%H הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים
%break
"הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" 
(יבמות קכ"א ע"ב).
%break
היינו כשהאדם הוא בחינת צדיק, שהוא בזמן העליה, אז הוא מדקדק 
עמו, שתהיה כוונתו לשם שמים. היינו שלא לקבל סמיכה מהעליה זו, 
ויאמר שעכשיו אני רואה שכדאי להיות עובד ה', מטעם שהוא מרגיש 
עכשיו תענוג בעבודתו.
%break
נמצא שאין זה לשם שמים, כי אין האמונה בה' גורמת לו להיות עובד 
ה', אלא התענוג הוא הגורם לו.
%break
ומה הקדוש ברוך הוא עושה, הוא מפיל, נופל ממצבו הגבוה למצב של 
שיפלות. נמצא שנענש תיכף על המקום. וזהו מה שכתוב, "וסביביו 
נשערה מאוד", שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הזמן של צדקות.
%break
מה שאין כן, כשהאדם במצב של שיפלות, היינו שאינו מרגיש טעם 
בעבודה, אין אז מה לדקדק עמו, כי בין כך ובין כך הוא בשיפלות, ויש 
לו עכשיו עבודה להתקרב לה'. לכן אין שייך לומר שיקח ממנו את 
הטעם של עבודה, כי אין לו עכשיו שום טעם.
%break
וענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. 
ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה 
עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא 
מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום 
שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק 
מבטלה" (מו"ק ט"ז), שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את 
התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את 
החיות של העבודה.
%break
וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום 
תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא 
הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה 
טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית.
%break
%H וצדיק באמונתו יחיה
%break
%page 1736
"בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד ע"א).
יש לפרש "והעמידן על אחת" לומר שכל התורה תתפרש על ענין אחד 
שהוא אמונה. 
%break
ולאחר שיש לו היסוד, אז מתחיל תורה לשם תורה. מה שאין כן קודם 
דתורה הוא לשם "אחת", שהכוונה שעל ידי התורה יבוא למצוה שהיא 
נקראת "אחת".
%break
ומכאן שיש ללמוד את התורה ולראות איך שהתורה מדברת רק 
מעניני אמונה. וחוץ משלומדים את התורה את בחינת הנגלה, יש 
ללמוד אותה גם כן על דרך הרמז, שמדברת מעניני אמונה.
%break
%H אדם ותפקידו
%break
טרם שאנו מתחילים לדבר מאיזה ענין, צריכים לדעת מי הוא המדבר 
ולמי מדברים.
%break
ובזה אין לנו ספקות שאנחנו נקראים נבראים, זאת אומרת שאנו חיים 
בעולם הנברא יש מאין. ואאמו"ר זצ"ל קבע בספרים שלו באריכות, 
שדבר המחודש יש ואין הוא רק הרצון לקבל שבנו, שבכל זמן קיומו 
בעולמנו זה הוא רוצה לרכוש רק קניני הנאה.
%break
וזה אנו רואים שבענייני הנאה אין הבדל בין אדם לחבירו, אלא כל 
אחד רוצה להתענג, החל מילד בן יומו ועד יומו האחרון הוא רוצה 
להנות.
%break
וכל ההבדל הוא רק באיזו התלבשות אור הנאה מלובש בו. כי ענין 
הנאה הוא דבר רוחני אין להשיגו ולתופסו בלי לבוש, המכונה בספרי 
הקבלה שאין אור בלי כלי.
%break
לכן רק בהכלים אפשר להבחין בין אחד להשני. כי ישנם אנשים שאין 
ראויים לקבל תענוג רק מהתלבשות של שקר, מה שאין כן 
מהתלבשות של אמת עדיין אין הם מסוגלים לקבל תענוג.
%break
ודבר זה אנו רואים מתינוקת שמשחקת עם בובה שהילד או הילדה 
שעשו מבלי סחבות, שהוא ילד של שקר, הוא מוצא חן ותענוג.
%break
מה שאין כן מילד של אמת, היינו אם יש באותו בית ילד בן חצי שנה 
ובוכה, והאמא מבקשת מהילדה בת שש, מה לך לשחק ולנשק ילד 
של שקר, תשחקי עם הילד של אמת, אזי אנחנו שלשתנו נהנה מזה,
%break
היינו האמא שאין יכולה לסבול שהילד בוכה, והילד יהנה בזה שאת 
תשחקי עמו ולא יבכה, ואת תהני בזה שאת משחקת באותו שיעור 
שיש לך הנאה בזה שאת משחקת עם הבובה.
%break
ועל זה משיבה הילדה, הכל טוב והכל יפה, אבל אני לא מוצאת שום 
טעם והנאה בזה הילד האמיתי.
ואם האמא תשיב להילדה, הלא את רואה מתי שיש לי זמן אני 
משחקת עם הילד האמיתי ולא עם הבובה.
%break
ואז הילדה תשיב לה, אני רואה שאת לא רוצה לקבל הנאה ותענוג 
בעולם הזה לכן את משחקת עם הילד האמיתי, ואני רוצה להנות 
ובשביל זה אני משחקת עם הבובה.
%break
זאת אומרת אחד לא מבין את השני. וזה כנ"ל, שהיא עדיין לא 
מסוגלת להוציא תענוג מדבר אמת, אלא מדבר שקר.
%break
ובזה יש להבחין בין אחד להשני, היינו רק בההתלבשות, אבל בענין 
הנאה כולם שווים, היינו במקום שאין תענוג אין האדם מסוגל להנות.
וכשהוא עוסק בדבר שאין בו הנאה, זה רק אם ידוע לו שעבור היגיעה 
הזאת יקבל אחר כך תענוג.
%page 1737
וצריכים להבין מאין נובע ומהי הסיבה שאנחנו מוכרחין לקבל תענוג 
ובלי זה אי אפשר לחיות.
%break
והתשובה הוא שזה נובע ממחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. 
כמו שכתוב במדרש משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב. ובשביל 
זה נטבע בנו לרצות רק הנאה, כדמיון סעודה, שאם אין תיאבון אזי 
אומרים שהסעודה לא כראוי.
%break
%H הבולם עצמו בשעת מריבה
%break
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו 
בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א).
%break
להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר 
אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת 
אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים.
%break
ויש להבין זה על דרך המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצר הרע תיכף 
מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, אז היצר 
הרע שואל אותו, מה יהיה לך מזה. על זה יש ד' תירוצים:
%break
א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער 
את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו 
שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א).
%break
ב. על מנת שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצר הרע, שהוא 
לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך 
הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. 
וגם זה נקרא שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה.
%break
ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה 
את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התורה 
ומצוות שלו.
%break
וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת 
שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה 
אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת.
%break
כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא 
זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, 
שהנבראים ישלמו לו שכר.
%break
מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם 
שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש 
ברוך הוא ישלם שכרו.
%break
ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. 
אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. 
ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה 
את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת.
%break
ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה 
לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, 
מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות".
%break
וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו 
בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין 
לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום 
יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת.
%page 1738
%H כל שומר שבת כדין מחללו
%break
ענין שמירת שבת על דרך עבודה, היות שיש ששת ימי המעשה שהוא 
חול, ויש שבת שהוא אסור בעשיית מלאכה.
%break
חול נקרא בזמן שהאדם מרגיש שהוא רחוק מקדושה, אזי יש לו 
עבודה לתקן את מעשיו, בכדי שיקרב את עצמו להקדושה. שענין 
קדושה הוא דווקא שיש לו השתוות הצורה, אז בשיעור הזה שהוא 
מתקרב, הוא מרגיש את השפע דקדושה.
%break
וממילא כשהוא בא לידי הרגשת הקדושה, אין לו אז עבודה בתיקוני 
הרע. לכן נקרא אז שבת, משום ששבת מכל מלאכתו. זאת אומרת כי 
רק בזמן שהאדם נמצא בימות החול, שאינו מרגיש את הקדושה, אז 
שייך עבודה בתיקון הרע.
%break
לכן העבודה דימות החול נקרא אתערותא דלתתא ועל זה בא 
אתערותא דלעילא הנקרא שבת, כשהקדושה שופעת עליו מצד הבורא 
יתברך. ואז צריכים להיות שומר שבת, היינו שכל עבודתו בשבת היא 
רק בשמירת השבת, היינו שלא יסיר דעתו מקדושת השבת.
%break
וענין השמירה מתפרש בחשיבות שבדבר. כי יש כלל בהטבע, שכל 
דבר היותר חשוב הוא צריך שמירה יותר מעלייתא, וכל הדבר שלא כל 
כך חשוב אז גם השמירה על זה לא כל כך גדולה. לכן עבודה של 
שמירת שבת מתבטאת בענין גודל וחשיבות של קדושת השבת.
%break
ועל זה נשאלת השאלה, איך יכול האדם לבוא לידי הרגשת חשיבות 
הקדושה. התשובה היא שזה בא מעבודה דימות החול, בשיעור שהיה 
מצטער בימות החול שהוא חול ולא קודש, בשיעור הזה הוא מחשיב 
את השבת.
%break
וזה שכתוב "כל שומר שבת כדת מחללו", היינו זה שיכול לשמור את 
השבת כדת, זה תלוי מחללו, היינו מכפי עבודתו בימות החול.
%break
%H נעשה ונשמע (א')
%break
"נעשה ונשמע". להבין מדוע צריך להיות "נעשה" ואחר כך "נשמע". 
רואים אנו שהאדם משוחד במקום שהוא נוגע בדבר. לכן אפילו 
שנותנין לו להבין שהוא לא מתנהג כסדר, הוא לא יכול להסכים, 
מסיבת השוחד שהוא מקבל ממנו עצמו, כמו שכתוב "השוחד יעוור".
%break
וממילא הוא לא יכול לעשות אחרת מכפי דעתו, היות שהוא בטוח 
בעצמו שהוא הולך לפי דרך האמת מה שהשכל מחייב אותו.
%break
ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינת המעשה, נמצא שכבר 
אינו נוגע בדבר, כי מקבל על עצמו מה שאומרים לו לעשות. ואז אין לו 
בחינת השוחד שיעוור אותו.
%break
לכן יכול לבוא לבחינת נשמע, היינו שישמע שהצדק הוא עם המצוה. 
וזה נקרא נשמע, היינו שמבין אותו. ששמיעה נקרא בחינת הבנה 
בשכל ובהרגש. כי דווקא לאחר שאין לו פניה עצמית, אז הוא יכול 
להבין שהצדק הוא מה שהמפקד מצוה לו לעשות.
%break
מה שאין כן מטרם שמקבל עליו את העשיה, שאז עדיין הוא מקבל 
שוחד, לכן הוא מבין שאין המפקד מדבר להענין. וזה "נעשה", ואחר 
כך "נשמע".
%page 1739
%H כל מקדש שביעי (א')
%break
בפיוט "כל מקדש", ושכרו הרבה מאד על פי פעלו. קושית העולם 
ידועה, במה שאמר "שכרו הרבה מאוד", ואחר כך הוא סותר את 
עצמו ואמר "על פי פועלו" - משמע דווקא על פי פועלו ולא יותר.
%break
להבין את הנ"ל צריכים מקודם לדעת מהו השכר. והלא ידוע מה 
שאמרו חז"ל "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל 
פרס", אלא שצריכים לעבוד לשמה.
%break
ענין שכר הוא, ששכר שייך לומר שבא אחר יגיעה. שהאדם מייגע את 
עצמו בכדי למצוא את הדבר, שאי אפשר למצוא בלי יגיעה. מה שאין 
כן בדברים הנמצאים לא שייך לומר ענין יגיעה.
%break
בדומה שאי אפשר לומר שהאדם מתייגע למצוא אבן קטנה בגודל 
סנטימטר על סנטימטר, כי לזה הוא יכול להכנס לאיזה בנין שבונין, 
ואז הוא ימצא אבן חצץ עוד יותר גדולה מס"מ על ס"מ.
%break
לכן אין שייך לומר שקיבל שכר כמה אבנים קטנות של חצץ, מטעם 
שכל דבר הנמצא לא שייך יגיעה. לכן, כשמשיגים את זה, לא שייך 
לומר שכר על השגת הדברים הנמצאים.
%break
מה שאין כן בכדי להשיג יהלום בגודל ס"מ על ס"מ, שקשה במציאות 
למצוא דבר כזה, לכן האדם צריך לתת יגיעה גדולה בכדי להשיג את 
היהלום. ובזמן שמשיג אותו נקרא שכבר קיבל את שכרו עבור 
היגיעה.
%break
והנה אנו צריכים להאמין, מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב "את 
השמים ואת הארץ אני מלא". וכמו שכתוב בזהר הקדוש ובכתבי 
האריז"ל, שכל התענוג שאנו מרגישים בתענוגים הגשמיים הוא רק 
בחינת נהירו דקיק מאור ה'.
%break
ומובן מאליו במקום שהאור ה' מגולה אין קץ להתענוג. נמצא לפי זה, 
כשאנו מאמינים שמלא כל הארץ כבודו, אז התענוג ממלא את כל 
העולם.
%break
ובדבר שכל העולם מלא, זאת אומרת שלא צריכים לחפש אחר תענוג, 
כי אין שום מציאות של מקום בעולם שלא יהיה ממולא עם תענוג, 
מובן מאליו שלא שייך ליתן יגיעה על התענוג,
%break
ולא שייך לומר בזמן שמקבלים את התענוג שקיבל שכר, כנ"ל. כי על 
דבר שאין יגיעה, לא שייך לומר על קבלת הדבר שם של שכר.
אם כן נשאלת השאלה, מהו השכר שאנו מקבלים תמורת היגיעה 
שלנו.
%break
אלא על מה שאמרנו, שהעולם ממולא עם תענוגים מבחינת "מלא כל 
הארץ כבודו", נשאלת השאלה למה אין אנו מרגישים את האור ה' 
הממלא את העולם.
%break
על זה יש תירוץ שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום והסתרה לא להרגיש 
את אור ה', מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא 
(כמובא בפתיחה לחכמת הקבלה ד' א').
%break
אלא בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת 
רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, 
כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא,
%break
אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים 
ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את 
רצון ה' ומקבל את התענוגים.
%break
ואז כבר אין שום ענין של נהמא דכסופא, מטעם שהוא לא מקבל את 
התענוגים משום שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שרוצה להשפיע 
להקדוש ברוך הוא.
%break
כי בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו 
הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו.
%break
ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג 
את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק 
להשפיע נחת רוח לה', אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה 
שעיניו רואות, כנ"ל בביאור "מלא כל הארץ כבודו".
%break
נמצא לפי הנ"ל, מה האדם צריך להשיג שנגיד עליו שכבר קיבל את 
שכרו, אחר שיגע ועמל כמה שנים, זהו רק דבר אחד, הרצון להשפיע. 
דהיינו את הדרגה שרוצה לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
%page 1740
וכל היגיעה שהאדם צריך לייגע את עצמו בתורה ומצוות היא רק 
להשיג דבר זה. וזה נקרא יראת שמים, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך 
שואל מעמך, כי אם ליראה אותי".
%break
כי ענין היראה מתבטא כמו שאמרו חז"ל, "בשכר ויסתר משה את פניו 
כי ירא מהביט זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות ז' ע"א).
%break
כי ענין היראה מתבאר היות שהאדם צריך להתקרב לה', היינו 
להתדבק בו, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכביאור חז"ל "הדבק 
במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" (סוטה י"ד ע"א), היינו 
השתוות הצורה.
%break
והאדם צריך לירא, שלא יהיה חס ושלום מרוחק מה' בזה שהוא לא 
יכול לצאת מאהבה עצמית, שהיא בחינת קבלה הנקרא רצון לקבל.
לכן כל השכר שהאדם צריך לקוות הוא רק להשיג את בחינת כח 
השפעה.
%break
וזה פירוש "שכרו הרבה מאד על פי פעלו". אם הוא פועל ומייגע את 
עצמו בתורה ומצוות, אז ישיג את שכרו, שהוא כח השפעה, אז כח 
ההשפעה הנקרא "שכרו הרבה מאוד", השכר יגדיל את בחינת 
"מאד",
%break
כמו שכתוב בזהר, "טוב" דא מלאך חיים, "מאד" דא מלאך המות, 
דאיהו יתיר (תרומה ד' קמ"ט ע"ב).
%break
היינו, זהו השפע השייך לבחינת הרצון לקבל המקורי שהוא בחינה ד', 
שעליו היה הצמצום. ומי שנכנס לתוך הרצון לקבל הוא מת, מחמת 
שמסתלק האור החיים ממנו.
%break
אבל על ידי שמשיגים את הכלי דלהשפיע, אז מקבלים חלקים 
מהתענוג השייך לבחינה ד', עד שיהיה גמר התיקון, היינו שיקובל כל 
התענוג המתייחס לבחינה ד' לבחינת על מנת להשפיע, וזה נקרא 
גמר התיקון.
%break
%H עצם הבריאה ותיקון הבריאה
%break
עצם הבריאה ותיקון הבריאה. ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו, היינו שה' רוצה להשפיע להתחתונים כל טוב. וכל זמן 
שהאדם עדיין לא קיבל את שלימות התענוגים ועדיין מרגיש איזה 
חסרון, זהו סימן שעדיין לא הגיע לשלימות המטרה.
%break
אבל לקבל את שלימות הבריאה מוכרח להיות בחינת תיקון, שזה 
בחינת תיקון הבריאה, שזה מוטל על הנבראים לעשות, שזוהי בחינת 
"אשר ברא אלקים לעשות".
%break
ותיקון זה הוא בחינת הרצון דלהשפיע, כמבואר בספרי האדמו"ר ז"ל, 
שמטרם שהאדם תיקן את כוונתו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אי 
אפשר לקבל התענוגים העליונים, שבחינה זו נקראת מקבל על מנת 
להשפיע.
%break
וענין עבודה דלהשפיע זהו כל העבודה שיש לנו לעשות, מסיבת שזהו 
נגד הטבע שנטבע בנו, הנקרא רצון לקבל. ואנחנו צריכים לעשות את 
ההיפך, שנחשוק רק להשפיע, ולא לקבל לעצמנו.
%break
וזה יש להבין על דרך משל. אדם הרוצה בית, ענין קבלת הבית נקרא 
בשם מטרה, ובחינת שלימות רצונו הוא שיהיה לו בית. אבל בכדי 
שיתנו לו את הבית הוא צריך לעשות תיקון. ומטרם שיעשה את 
התיקון הוא לא יקבל את הבית. ומזה יוצא שיש לו שתי עשיות:
%break
א. שהוא עוסק בקבלת המטרה, שהוא עוסק בקבלת הבית, היינו 
להכנס לתוך הבית ולהכניס את החפצים שלו וכדומה.
%break
ב. שהוא עוסק בקבלת התיקון, היינו איך לקבל את התיקון, שעל ידי 
התיקון הזה הוא יקבל את הבית. והתיקון בכדי שיתנו לו הבית נקרא 
"כסף", זאת אומרת שעל ידי זה שיתן כסף לבעל הבית, אז הבעל 
הבית יתן לו את הדירה.
%page 1741
אבל בשביל להשיג הכסף צריכים להתייגע. ורק אחר שיגע את עצמו, 
אז הוא יקבל שכר תמורת היגיעה. וכשיהיה לו את הכסף, אז הוא 
יקבל את הבית מיד בעל הבית.
%break
מה שאין כן מטרם שיתן לו את הכסף, הוא לא יקבל את הבית. נמצא 
שהתיקון והכשרה שיהא ראוי שיתן לו את הבית הוא הכסף.
%break
יוצא לפי זה, בזמן שהאדם מתיגע בכדי להשיג כסף נקרא זה שהוא 
עוסק בתיקונים. היינו שכל העבודה שהאדם מתייגע וצריך שתהיה לו 
הצלחה, זה נאמר רק על השגת התיקון, שהוא הכסף.
%break
מה שאין כן ההתעסקות לקבל את הבית, אז אין לו שום עבודה. וגודל 
חשיבות הבית תלוי רק בהתיקונים, היינו לפי כמה כסף שיש לו.
%break
ומזה נבין שגם ברוחניות, אי אפשר להשיג את המטרה, היינו 
התענוגים, מטרם שהאדם עושה התיקון. והתיקון הוא הרצון להשפיע, 
היינו לשמה.
%break
ואם הוא עוסק לשמה, אז כדברי חז"ל, "מגלין לו רזי תורה ונעשה 
כמעין המתגבר, וכל העולם כולו כדאי הוא לו". ואם אין את הרצון 
דלשמה, לא יתנו לו שום דבר מהדברים הרוחניים.
%break
נמצא לפי זה שהרצון דלשמה הוא בדומה כמו כסף בגשמיות, 
שמדידת השגת המטרה תלויה לפי גדלותו ברצון דלשמה. וכמו שכסף 
אי אפשר להשיג בלי יגיעה, רק אחרי היגיעה הוא מקבל כסף, כמו כן 
הרצון דלשמה גם כן אי אפשר לקבל בלי יגיעה.
%break
היינו על ידי זה שהאדם יתייגע בתורה ומצוות, על ידי זה הוא יזכה 
ברצון דלשמה. היינו שהאדם צריך לראות שכל התמורה מתורה 
ומצוות הוא יקוה שיתנו לו את הרצון דשמה.
%break
ומתי שיהיה לו את הרצון הזה, כבר הוא מסוגל לקבל את המטרה 
והשלימות. לכן יש עבודה בעניני תיקונים, היינו ההתעסקות בהשגת 
התיקון, ויש התעסקות בקבלת המטרה.
%break
%H מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון
%break
ההבדל בין עפר לאשפה, שעפר הוא דבר טבעי שכך נוצר, מה שאין 
כן אשפה נקראת פסולת. הנה חז"ל אמרו "לית דעניא מכלבא, ולית 
עתיר מחזירא" (שבת קנ"ה ע"ב), משום שחזיר בכל מקום הוא מוצא 
את מזונותיו, כי גם פסולת אצל חזיר הוא מאכל.
%break
ויש לפרש שכל זמן כשהאדם לא תיקן את החטא של נחש הקדמוני, 
אז כל הטעם שלו בתורה ומצוות הוא רק בחינת עפר. וזה נקרא 
שכינתא בעפרא. וכוונתו בתורה ומצוות צריכה להיות שעל ידי 
עבודתנו נוכל לאוקמא שכינתא מעפרא.
%break
וזה נמשך מצד בריאת העולמות שהיה על הכוונה שנוכל לעשות 
התיקון של השתוות הצורה, על דרך שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף 
אתה רחום" (סוטה י"ד ע"א).
%break
לכן נעשה צמצום והסתרה על הכלי קבלה, שיהיה בבחינת חלל הפנוי 
וריקן מקדושה, לכן נבחן טעם העפר מצד הבריאה.
%break
לכן אומר הפסוק "מקימי מעפר דל", היינו השכינה הקדושה נקראת 
דלה ועניה מטעם הנ"ל, שכולם רואים שאין לה מה לתת לנו בחזרה 
על ידי העסק בתורה ומצוות.
%break
נמצא שכל התענוגים של אנשים הם רק מפסולת דקדושה, הנמשך 
לתוך התענוגים גשמיים, המכונה בשם נהירו דקיק, שהיא להחיות 
הקליפות. וזה נקרא אשפה.
%break
לכן "מאשפות ירים", היינו צריך להרים את האדם, שלא יהיה נמשך 
אחר התענוגים השפלים הנקראים אשפה. וכשהוא מנזר את עצמו 
מהאשפה, אזי הוא זוכה לבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, כי אחד 
תלוי בהשני.
%page 1742
%H ענין שיתוף מדת הרחמים בדין
%break
היות שהאדם נולד מבחינה ד', שהיא מבחינת חלל פנוי, שכוונתה 
לקבל על מנת לקבל, ואם היה נשאר כך רק משורש זה, אז לא היה 
שום מציאות להפוך אותה בעל מנת להשפיע.
%break
לכן כשמתערבת בו גם בחינת השפעה, שהיא מדת הרחמים, על ידי 
זה יש לו הסגולה של תורה ומצוות בעל מנת להשפיע, שיוכל להפוך 
אותו.
%break
ויש להבין זה, כי אנו רואים כי מטבע האדם שהוא מושקע בתאוות 
עולם הזה, ולפעמים יש לו התעוררות והוא חושק אז להגיע לדבקות 
בה'.
%break
ואז אנו רואים, בזמן ההתעוררות אין לו שום עבודה לצאת מגשמיות, 
וכל מחשבתו ורצונו הוא רק רוחניות. וכשיורד ממדרגתו הוא חוזר 
לסורו, היינו לחשוב רק מדברים גשמיים.
%break
אפשר לומר כי בזמן שאצלו מגולה הבחינה ד', היינו שהוא מתאווה 
לאיזו תאוה, הוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל מטעם טבעו.
%break
וכשמתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, שהיא בחינת כח השפעה, אז 
גם כן אין לו בחירה, אלא שהוא שואף לרוחניות. וכשמתעוררת אצלו 
אחר כך בחינה ד', הוא חוזר לסורו.
%break
לכן אנו רואים, שכשהאדם נמצא בזמן הנפילה, היינו תחת שליטת 
הרצון לקבל, אין לו בחירה. וכשפועל את בחינת הרצון להשפיע שבו, 
אז לא צריך לבחירה.
%break
נמצא לפי זה שכל הבחירה אצלו היא לבחור מי יהיה השולט: או 
בחינת הדין שבו, או מדת הרחמים שבו. אבל ויכוחים וסברות ושכליות 
אי אפשר לנצח בזמן שליטת מדת הדין אצלו.
%break
נמצא שאין לאדם לעשות שום דבר רק להתחבר לספרים וסופרים 
שעוסקים ברצון להשפיע, שאז מתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, 
ואז ממילא הוא יחשוק לרוחניות בלי שום התאמצות.
%break
זאת אומרת, שעיקר עבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. 
אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהיה השולט.
%break
%H ענין נקיי דעת
%break
"כך היו נקיי דעת שבירושלים עושין, לא היו נכנסין בסעודה אלא אם 
כן יודעין מי מיסב עמהן" (סנהדרין כ"ג ע"א).
%break
ענין נקיי הדעת הכוונה, אלו אנשים שהיו נקיים מדעת, כמו שדרשו 
חז"ל "פלוני יצא נקי מנכסיו". זאת אומרת אלו אנשים שהולכים 
למעלה מדעת, שזה נקרא בלשון רבים נקיי הדעת.
%break
ואנשים אלו צריכים להזהר שלא לבוא במגע עם אנשים שאין בהם 
יכולת רק בתוך הדעת. מטעם שדעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה.
%break
"דעת בעלי בתים" נקראת בתוך הדעת, היינו שהוא מבין מה שהוא 
עושה, שהוא חושב תמיד אם כדאי לו לעשות או לא, היינו איזו תועלת 
יביא לו את המעשה שהוא עושה.
%break
מה שאין כן "דעת תורה" היא כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה 
מתקיימת אלא מי שממית עצמו עליה" (ברכות ס"ג ע"ב). פירוש 
שהוא צריך לבטל את עצמיותו, היינו שמבטל את כל מציאותו. אם כן 
אין כאן דעת, שיוכל לחשוב מה יתן לו קיום של התורה ומצוות.
%break
כי בעל בית חושב תמיד על רכוש ולכן על כל דבר שעושה חושב מה 
זה יוכל להוסיף לו על רכושו. מה שאין כן דרך התורה הוא ביטול 
רכוש.
%page 1743
אם כן אלו בני תורה, שהם הולכים בתוך הדעת, היינו שיש להם דעת 
בעלי בתים, יש להם דרך אחר משל בני תורה שהולכים למעלה 
מהדעת, שזה נקרא "נקיי הדעת", שהוא נקי מדעת, מטעם שהוא 
רוצה ביטול המציאות כנ"ל.
%break
אם כן איזו דעת שייך כאן לומר שהדעת מחייבת אותו לבטל את עצמו 
מכל וכל. ובחינה זאת נקראת שלא על מנת לקבל פרס. אם כן אלו 
צריכים שמירה יתירה שלא יהיו נמשכים אחר בני תורה שהולכים 
בתוך הדעת.
%break
%H ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם
%break
"ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". ענין אכילת לחם הכוונה 
להשפע העליון, כמו שאמרו חז"ל על אדם הראשון "בזיעת אפיך 
תאכל לחם" (פסחים קי"א). ענין מסכנות נקרא בזמן שהאדם נצרך 
לבריות, אזי הוא נקרא עני.
%break
מה שאין כן בזמן שהוא שמח בחלקו נקרא עשיר. ארץ מלשון רצון, 
כמו שכתוב במדרש, "למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון 
קונה".
%break
ובזמן שהאדם הוא עני, היינו שהוא בעל חסרון, זאת אומרת שהקיום 
של תורה ומצוות אצלו אינו ראוי, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, 
אזי מגיע לנקודת האמת שנקראת הכרת הרע,
%break
שרואה את האמת של מצבו, שעל ידי זה הוא יכול לזכות למילוי 
החסרון. מה שאין כן למי שאין חסרון, היינו כלי, איך אפשר לשפוך 
לתוכו שפע.
%break
וזה אפשר לפרש, "יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא 
חיורא" (חגיגה ט' ע"ב), כי בכל פעם שיש לו חסרון, הוא יכול לקבל 
עליו, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת הוא נשאר בבחינת 
עומד ולא בבחינת הולך.
%break
אבל יחד עם זה שיש לו הכלי הנקרא עניות, הוא צריך להיות גם כן 
בבחינת השמח בחלקו, שזה בחינת עשיר, היינו להסכים שאם 
הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצבו שבו הוא נמצא במצב של 
חסרונות, הוא גם כן שבע רצון.
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל "כשם שמברכין על הטוב כך מברכין על הרע" 
(ברכות נ"ד ע"א). היינו האדם צריך לצייר לעצמו באיזה אופן היה 
משבח להבורא, אם הבורא היה משפיע לו את המילואים על 
החסרונות, כך מברכים על הרע שבו הוא נמצא.
%break
שעם כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, מכל מקום יהא שמח בחלקו, 
ואז הקדוש ברוך הוא משפיע לו לחם.
%break
וזה פירוש "ארץ", היינו רצון, "אשר לא במסכנות", לא עם החסרון 
לבד הוא יכול לזכות ללחם מן השמים, אלא צריך להיות גם בחינת 
עשירות שנקרא לא במסכנות, אז "תאכל בה לחם", היינו שפע עליון.
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל מטעם ש"אין ארור מתדבק בברוך", לכן "אין 
השכינה שורה אלא מתוך שמחה", היינו כי מסכים להשאר עם כל 
הרע, אם רצונו של הקב"ה הוא בכך, ובאופן כזה הוא יעסוק בתורה 
ומצוות.
%break
וזה נקרא "שמח בחלקו". ואז הוא עשיר. וזהו "כשם שמברכין על 
הטובה כך מברכין על הרעה". זאת אומרת אם היה זוכה להטוב הגנוז 
בתורה ומצוות, בטח שעבודתו היתה בשמחה ובהתלהבות ובשלות 
הנפש.
%break
כמו כן עכשיו כשנמצא במצב החסרונות, הוא גם כן צריך שעבודתו 
תהיה בשמחה ובשלוה, ואז זוכים למאכל אדם, הנקרא "לחם".
%break
וזה ענין שהאדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום 
צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו 
שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", 
צריכים להיות בשוה,
%page 1744
היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו.
%break
ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא 
גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו 
היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים 
אצלו.
%break
מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד 
הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו 
הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל 
אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות כנ"ל.
%break
%H המון העם ויחידי סגולה
%break
יש המון העם ויש יחידי סגולה. ויש חינוך ומנהג. ויש בחינת יראת 
שמים.
%break
ענין המון העם נקרא בחינת חינוך, היינו מה שמחייב אותו לקיום 
תורה ומצוות הוא מה שנתחנך כך. זאת אומרת אם הגוף שואל 
לאדם, בשביל מה אתה עושה אלו המעשים, אז הוא מתרץ לעצמו, 
מטעם שנתחנכתי כך, וכך המנהג אצלנו בהסביבה שבה נולדתי.
%break
לכן זהו בסיס חזק, שאין האדם נופל ממצבו, משום שההרגל נעשה 
טבע. לכן כל הדברים והמעשים שהאדם נתחנך בהם, לא קשה להגוף 
לקיים אותם, מטעם שיש לו מחייב חזק, הנקרא חינוך או מנהג.
%break
לכן אם האדם לא פגם במנהגי ישראל ובהחינוך שלו, אז הוא יכול 
להמשיך בהרגלים שלו. למשל אין האדם עומד בפני נסיון שיסע באוטו 
בשבת, מטעם שנתחנך כך.
%break
מה שאין כן אם האדם רוצה לעשות מעשים בדברים שלא נתחנך 
בהם, אז על כל מעשה אפילו שהוא קטן ביותר, כבר הגוף שואל 
בשביל מה אתה עושה כך, היינו מי הוא המחייב.
%break
ואז כבר האדם עומד לפני נסיון ובחירה, מטעם שעוד אין לו על זה 
מחייב. היות שבהסביבה שבה הוא נמצא לא עושים דברים כאלו, לכן 
אין לו על מי להסתכל, שיוכל לומר שיש לו המון עם שעושים או 
מדברים או חושבים כמו שהוא רוצה עכשיו לעשות.
%break
נמצא שאין לו על מי לסמוך, כיון שאין לו בסיס מצד החינוך והסביבה, 
אלא הוא מוכרח לומר שיראת שמים מחייבת אותו לעשות כך וכך. לכן 
אין לו על מי לסמוך, אלא על "יחידו של עולם".
%break
לכן איש הזה נקרא מיחידי סגולה, ולא מהמון העם, שאצלם הוא נולד 
וקיבל את החינוך. ומשום זה הוא זקוק אז לסיוע מה'.
%break
וזה ענין "הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים", מטעם שלא יכול לקבל 
עזרה מהמון העם, לכן הוא זקוק לרחמי שמים, והוא מוכרח לקבל 
תורה מן השמים.
%break
מה שאין כן התורה שמקובלת אצל המון העם אינה יכולה לעזור לו, 
משום שהמה לא יתנו כוחות לעבוד יותר ממה שיש להם.
%break
%H כי יעקב בחר לו י-ה
%break
"כי יעקב בחר לו י-ה". וחז"ל שאלו, מי בחר במי, האם הקדוש ברוך 
הוא ביעקב או יעקב בהקדוש ברוך הוא.
%page 1745
והענין, מצד אחד האדם צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא בחר בו, 
וזה נקרא בחינת השגחה פרטית, שהאדם צריך לתת שבח לה' בזה 
שנתן לו את האפשרות לשמש אותו במעשי התורה והמצוה.
%break
והגם שהאדם לא מרגיש עדיין את חשיבות שבהדבר, היות שהוא 
רגיל לעסוק בתורה ומצוות מבעת היותו ילד, שאז עדיין לא היה 
מסוגל להרגיש את חשיבות שבתורה ומצוות.
%break
ולאחר כך שמתבגר, נמשכת עמו הרגילות, ולבו נעשה גס בעת 
התעסקותו בתורה ומצוות, וממילא לא מרגיש שום חסרון של הרגש 
מהחשיבות שבדבר.
%break
אז האדם צריך להתגבר על הרגילות ולעיין תמיד במי ומה הוא עוסק 
עכשיו. ושיעשה חשבון שהוא גם כן מבין המוזמנים לבוא בהיכל 
המלך.
%break
זאת אומרת שהשגחה עליונה עשתה את זה, מה שהוא לא נברא בין 
הגוים, וכמו כן שלא נברא בין יהודים חפשיים, אלא דווקא להורים 
חרדים, ונמצא בסיבה שמחייבת אותו לעסוק בתורה ומצוות. וזה 
נקרא שיעקב בחר לו י-ה, היינו שהקדוש ברוך הוא בחר בו.
%break
ואחר כך האדם צריך לעסוק בכוונת התורה ומצוות, היינו לאיזו מטרה 
התורה ומצוות צריכין להביאו, לזה צריכים תשומת לב יתירה.
%break
היינו שהתורה ומצוות מסוגלין להביא לבחור בדרך ה', שכל מעשיו 
ומחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וזה נכנס בבחינת שכר 
ועונש, היינו שהעבודה היא מצד בחירת האדם.
%break
וזה נקרא שיעקב בחר להקדוש ברוך הוא, היינו שבחר שכל מעשיו 
יהיו להקדוש ברוך הוא. וזוהי בחינת כוונה.
%break
ולבחינת המעשה שייך לכל אדם, היינו בכל המצבים שהאדם נמצא, 
הוא צריך לתת שבח לה' בזה שזיכה אותו שתהיה לו ההזדמנות 
לעסוק בתורה ומצוות, בחלק המעשה שבתורה ומצוות. וזה נכנס 
בגדר של השגחה פרטית.
%break
ועל בחינת כוונה שייך ענין תפילה, שהאדם צריך להתפלל שמעשיו 
יהיו לשם שמים. והבחירה הזאת שייכת דווקא לאלו שרוצים ללכת 
בדרכי התורה, בבחינת דעת תורה.
%break
מה שאין כן אלו שיש להם שייכות רק לדעת בעלי בתים, שייכים רק 
לבחינה הראשונה, היינו לחלק המעשה בלא כוונה. כי עיקר הכוונה 
היא רק להגיע לבחינת כח השפעה.
%break
וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך 
נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך הוא סוד לשמה, 
היינו השפעה.
%break
%H שמחם בבנין שלם (ב')
%break
"שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם" 
(זמירות ליל שבת קודש).
צריך להבין מה זה בנין שלם ובנין שאינו שלם. והענין הוא שכל מה 
שהאדם עושה הוא שרוצה שעל ידי עבודתו יהיה לו בנין לגור שם.
%break
ויש בנין שהאדם בעצמו יגור שם, בנין זה נקרא אינו שלם, מטעם 
שהאדם נקרא בעל חסרון. לכן הבנין נקרא על שמו של האדם, 
וממילא נקרא זה בנין שאינו שלם.
%break
מה שאין כן אם האדם רוצה שעל ידי עבודתו יהיה בנין לה', היינו שה' 
יגור שם, נקרא זה בנין שלם, מטעם שהקב"ה הוא שלם. לכן הבנין 
נקרא על שמו, לכן נקרא זה בנין שלם, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש 
ושכנתי בתוכם".
%break
והענין "שמחם" פירושו היות שבזמן שאדם מחליט שלא כדאי לעבוד 
בשביל עצמו, היינו לבנות בנין לעצמו, ומתחיל לבנות לשם ה', אז 
נקרא "מכלל יצא ועוד לא בא".
%page 1746
היות כי בזמן שרוצה לעבוד לשמה, בא הגוף ושואל "מה העבודה 
הזאת לכם". ואז אין לו שמחה, היות שהגוף מתנגד לו, היות שאומר 
לו שלא צריך להוציא את עצמו מהכלל, כיוון שכל הכלל עוסק בבנינו 
עצמו, היינו שתהיה להאדם תמורה עבור עבודתו.
%break
לכן אנו אומרים "שמחם" בזמן שעוסקים "בבנין שלם", שעל ידי זה 
שהקדוש ברוך הוא ישפיע להם שמחה, שהיא בחינת שמחה של 
מצוה, שהיא אור האמונה, הנקרא "באור פניך תבהיקם", אז יוכלו 
להשלים עבודתם.
%break
%H ענין יראה ואהבה
%break
בענין יראה ואהבה, ידוע שיראה קודמת לאהבה. והטעם הוא, כי כדי 
שיוכל האדם לקיים תורה ומצוות מטעם אהבה, הכוונה היא שירגיש 
טעם של תענוג בתורה ומצוות. וזה גורם לו שיאהב את התורה 
ומצוות.
%break
מה שאין כן מי שמקיים תורה ומצוות מטעם יראה, אז עדיין לא מרגיש 
את התענוג של תורה ומצוות. אלא מקיים מחמת יראת ה', היינו 
שמפחד שה' לא יעניש אותו אם לא יקיים את התורה ומצוות.
%break
נמצא שאז כל עבודתו היא ביראת ה', היינו שהגוף נותן לו מחשבות 
של ספקות בהיראה. לכן כל פעם הוא מוכרח להתחזק באמונת ה', 
עד שיזכה לאמונה בקביעות.
%break
ואחר כך הוא זוכה לקיים את התורה ומצוות מחמת אהבה, היינו 
שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות.
%break
מה שאין כן אם הקדוש ברוך הוא היה נותן מקודם לעבוד אותו 
בבחינת אהבה, שזהו על ידי שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז הוא 
לא היה נצרך לאמונת ה',
%break
בדומה לאלו שכל חיותם היא מתענוגים גשמיים, והם מקיימים כל 
דרכי הטבע לאכול ולשתות וכדומה, אז אין הם זקוקים לאמונת ה', 
אלא שמקיום כל מצוות שהטבע מחייב אותם מטעם הרגשת התענוג.
%break
כמו כן אילו היו מרגישים תענוג בתורה ומצוות, היו כולם מקיימים את 
התורה ומצוות מטעם תענוג ולא מטעם מצות ה', היינו שלא היו 
זקוקים להאמין בה', אלא שהיו יכולים לקבל את תענוג של תורה 
ומצוות בלי יחוד עם ה'.
%break
לכן נעשה הסתרה על תורה ומצוות, שלא מגלים את התענוג של 
תורה ומצוות, אלא אחר שזוכין על ידי יראה לאמונת ה' בקביעות.
%break
%H ענין הרע
%break
ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו רע. 
זאת אומרת בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה 
נקבעת מדת גדלו של הרע.
%break
כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד לחבירו פרוטה, אינו נעשה 
לחבירו שונא בזה, כי פרוטה לא כל כך חשובה שיהא כדאי לעשות 
עם השני מריבה. ורק בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה 
מתרקמת מדת השנאה. עד שאינו יכול לסובלו.
%page 1747
נמצא לפי זה, בשיעור שיש להאדם חשיבות בתורה ובמצוות, באותו 
שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו לעסוק 
בתורה ומצוות. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז הוא 
צריך להרבות בחשיבות הרוחניות.
%break
ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע 
שלו, על דרך הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". היינו בשיעור שיש להאדם 
אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'.
%break
%H אם הרב דומה למלאך ה'
%break
אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו. ענין מלאך הוא 
שאין לו יצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, "בשעה שעלה משה למרום אמרו 
המלאכים, תנה הודך על השמים,
%break
אמר הקדוש ברוך הוא תן להם תשובה ניצחת, אמר להם כלום יש 
לכם יצר הרע" (שבת פ"ח ע"ב). משמע שאין למלאך יצר הרע.
%break
לכן יש לפרש, אם הרב, היינו הרב אומר שכל אחד ואחד יהיה דומה 
למלאך, היינו שתהיה להתלמידים השתוות הצורה כמו מלאך שאין לו 
יצר הרע, יבקשו תורה מפיו.
%break
היינו שצריך לבקש תורה מהרב, איך להגיע לידי השתוות להמלאך. 
משום שאין עצה להכניע את הרע אלא על ידי תורה, כמו שאמרו חז"ל 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
ואם לאו, ההינו אם הרב אינו לומד עמם להיות כמלאך, אז אל יבקשו 
תורה מפיו, כי התורה שלו לא הולכת על כיוון אמיתי.
%break
%H אין לך עשב למטה
%break
"אין לך עשב למטה שאין לו מלאך שמכה ואומר לו גדל".
וצריך לשאול בשביל מה צריך להכותו, אחרת הוא לא רוצה לגדול, 
הלא מצד הטבע אנו רואים שכל אחד ואחד רוצה להתגדל ולא להיות 
קטן קומה.
%break
ולהבין זה יש לפרש על דרך עבודה. היות שהאדם מצד הטבע, כל 
זמן שהוא מושקע בארץ הוא מוותר על כל מיני גדלות ורוצה להשאר 
בארציות.
%break
אלא שיש כח מלמעלה הנקרא בשם "מלאך", שענין מלאך הוא כח 
המשפיע, שמכה אותו ואומר לו גדל. היינו שמכה אותו עם כח 
השפעה שלו, ואומר לו גדל, תצא מהארציות, אף על פי שהאדם נברא 
עם הרצון לקבל הנקרא ארציות.
%break
ומבחינת הרצון לקבל היה האדם נשאר בארץ, ואף פעם לא היה לו 
יכולת לצאת מארציות.
%break
אבל כח ההשפעה שישנו בעולם, הנקרא מלאך, נותן לו יסורים, בזה 
שלא יהיה לו סיפוק בכך שהוא ממלא את הרצון לקבל. אם כן היסורים 
שמרגיש זה נותן לו דחיפה שיצא מהארציות.
%break
וזהו על דרך הכתוב, "אשרי איש אשר תיסרנו י-ה", שעל ידי זה 
שהקדוש ברוך הוא שולח יסורים לתוך הארציות, זאת אומרת שאין לו 
סיפוק מהארציות, זה דוחף אותו להתגדל ולצאת מהארץ.
%break
נמצא לפי זה, בשיעור שהאדם מרגיש את ההכאות, בשיעור זה הוא 
מתחיל להתגדל ולצאת מהארץ, אחרת היה נשאר מושקע בארץ.
%page 1748
%H אתה בחרתנו (ב')
%break
בענין "אתה בחרתנו" מבוארת הקושיא, הלא חז"ל אמרו שחיזר 
הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם ולא רצו לקבלה, רק עם ישראל 
אמרו "נעשה ונשמע". אם כן מה הענין שאנו אומרים "אתה בחרתנו".
%break
ויש לפרש על דרך העבודה, ידוע דאדם הוא עולם קטן, לכן הוא 
בעצמו נכלל מבני שעיר ובני פארן. רק הבחינות שבאדם, שהם 
אומרים "נעשה ונשמע", רק בהם בחר ה' לתת התורה. מה שאין כן 
לשאר רצונות שבאדם לא להם ניתנה התורה.
%break
וזה ענין שאסור ללמוד תורה לעכו"ם, שהכוונה לבחינת אומות העולם 
שבאדם עצמו, להם אסור ללמוד.
%break
ופירש אאמו"ר ז"ל שבכל מקום שאמרו חז"ל ש"אסור" הכוונה - אי 
אפשר. היינו משום ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו 
עליה", היינו שמבטל את עצמיותו ורוצה להבטל לה', אז הקדוש ברוך 
הוא נותן לו את התורה במתנה.
%break
לכן האדם צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא בחר רק את הבחינת 
ישראל שבאדם, רק לבחינה זו נאמר, "אהבת אותנו ורצית בנו".
%break
לכן האדם כשאומר, "אתה בחרתנו", אז הוא צריך לכבד ולהחשיב את 
בחינת ישראל שבו, ולבטל את שאר הרצונות של אומות העולם, מה 
שהוא נכלל מהם.
%break
%H ענין הצנע לכת
%break
"הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט 
ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלקיך" (מיכה ו').
%break
ענין הצנע לכת, היינו דבר שבצנעה, שלא נראה לעינים. כי דבר 
הנראה לעינים נקרא דברים שבנגלה, היינו מעשים, שכל אחד מסוגל 
לראות מה שחבירו עושה, אבל לא מה שחבירו חושב. ואפילו 
כשחבירו אומר לו מחשבותיו, גם כן אינו נאמן, שזו מחשבתו האמיתי.
%break
למשל אדם שצבר הון ותרם אחר כך למוסד תורני. והוא אומר שרוצה 
לתת להם את הסכום הגדול הזה בתנאי שיפרסמו על כך בעתונים. 
והוא אומר שכדאי לו לתרום את הסכום הגדול, בכדי שתהיה לו 
פרסומת וכבוד גדול.
%break
אולם אפילו שאומר בפירוש שכוונתו כבוד, יכול להיות אחרת. היינו 
היות שהוא רוצה לעשות המעשה שלא יכבדו אותו, בשביל שהוא 
עושה מעשה של צדיק, שנותן סכום גדול כל כך, אף על פי שהוא אינו 
עשיר כל כך,
%break
מכל מקום מטעם שחשובה בעיניו מצות החזקת לומדי תורה, לכן הוא 
נותן את הסכום.
%break
ובכדי שלא יאמרו שעושה לשם שמים ויכבדו אותו בשביל זה שעושה 
מעשה צדקות, לכן אומר שכוונתו היא לשם כבוד, לכן לא יכבדו אותו. 
אם כן נמצא שמחשבה אי אפשר לגלות. אבל דבר שבנגלה נקרא רק 
מעשים.
%break
לכן אומר הפסוק "והצנע לכת", היינו על הכוונה, שיהיה "עם ה' 
אלקיך", היינו שישגיח על הכוונה שתהיה לשם שמים.
%page 1749
%H הצדיק אבד ואין איש שם על לב
%break
"הצדיק אבד ואין איש שם על לב... כי מפני הרעה נאסף הצדיק" 
(ישעיה נ"ז). ופרשו בזהר, בזמנא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא 
ולא הוי עלמא כדקא יאות ואזדמן דינא לשריא בעלמא, כדין קודשא 
בריך הוא נטיל זכאה דאשתכח בינייהו.
%break
אפשר לפרש, אם צריכין לתת להאדם בחינת ירידה, אז לוקח ממנו 
את הצדיק, היינו שמקודם לכן נאבדת ממנו אמונת צדיקים, כי אחרת 
הוא יכול לקבל התחזקות מהצדיק. וזה פירוש "הצדיק אבד ואין איש 
שם על לב", היינו כי מפני הרעה נאבד לו אמונת צדיקים (וישב ד' ד').
%break
H עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה
%break
"אמר רבי יהודה עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה, שאין התינוק 
קורא אבא ואמא עד שיטעמו טעם דגן" (סנהדרין ע' ע"ב.(
ויש לשאול:
א. הלא יש חמשת מיני דגן, ומנין מוכח שהוא חיטים.
%break
ב. ואם תמצא לומר שאנו יודעים שזה דגן, היינו חיטים, משום שדוקא 
בזמן שהתינוק טועם טעם חיטים, אז יכול לקרוא אבא ואמא, צריך 
להבין מדוע דווקא כשטועם טעם חיטים יודע, וכשטועם מין אחר אינו 
יודע לקרוא אבא ואמא.
%break
"תניא, אמר רבי יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו 
עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.
%break
ומפני מה אמרה תורה הביאו ב' לחם בעצרת, מפני שעצרת זמן 
פירות האילן הוא, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני ב' לחם בעצרת 
כדי שיתברכו לכם פירות האילן" (ר"ה ט"ז).
%break
ידוע שיש ב' מדרגות: בחינת "שדה", שהוא "שדה אשר ברכו ה'", 
ובחינת "עץ השדה". אדם נקרא עץ השדה, כמו שכתוב "כי האדם עץ 
השדה".
%break
שדה נקרא בחינת מלכות, בחינת בהמה, גימטריה ב"ן, שמספר שם 
ב"ן הכוונה היא על מאכל בהמה. לכן מקריבים עומר מן השעורים, 
שהוא מאכל בהמה, שאז יצאו ישראל ממצרים, כמו שאומר הזהר, 
שיצאו מרשות הסטרא אחרא לרשות הקדושה.
%break
וזה נבחן שזהו "אני הוא ולא שליח". אבל זה נקרא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שעדיין לא זכו לבחינת תורה, שנקראת בחינת אדם. 
שהיא בחינת דעת התורה.
%break
ולזה זכו בעצרת במתן תורה, שאז נקרא אדם עץ השדה. לכן חיטים, 
שהוא מאכל אדם, אז שייך בחינת חטא של עץ הדעת, שהכוונה היא 
שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שטועם טעם חיטים.
%break
ענין אבא ואמא, היינו המוחין דאבא ואמא, שהוא בחינת חכמה ובינה, 
היינו בחינת בינה השבה להיות חכמה.
%break
%H כי תצא למלחמה (א')
%break
"כי תצא למלחמה על אויבך". ופירש רש"י היינו מלחמת הרשות.
ויש להבין שהרמז בזה שיש שני מיני מלחמות:
א. על בחינת מעשה, היינו מעשי המצוות ועבירות,
%page 1750
ב. על הרשות, היינו שכל שמירת התורה ומצוות היא לצורך להרחיב 
רשותו של אדם, זאת אומרת שיהיה לו כל פעם יותר רכוש. או על 
ביטול הרשות, שהוא רוצה להגיע על ידי שמירת תורה ומצוות לביטול 
הרשות של עצמו,
%break
אלא שיתרבה רשותו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא שלא יהיה רשות 
הרבים אלא רשות היחיד.
%break
"רשות הרבים" נקרא שמוציא מרשותו של הקדוש ברוך הוא לרשות 
של עצמו. ו"רשות היחיד" נקרא שמבטל את רשותו וכל רצונו הוא 
שיהיה רק רשותו של הקדוש ברוך הוא, שזה נבחן שרוצה להגיע לידי 
מדרגה שכל רצונותיו יהיו בעל מנת להשפיע.
%break
%H כאשר שש ה' עליכם
%break
"והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם... כן ישיש עליכם להאביד" 
(דברים כ"ח).
ענין שמחה שייך כאשר האדם הגיע למטרה או שרואה שמקרב את 
עצמו להמטרה.
%break
כי בכלל העולם, שנבנה כל היסוד על תמורת שכר בעולם הזה ובעולם 
הב', לא שייך לומר ביטול מעשה המצוות, אלא פעם עושה יותר ופעם 
פחות.
%break
ואין נעשה רשע על ידי זה שפעם פוחת ופעם מוסיף, משום שהאמונה 
שלו קבועה. ועל המעשים שעתה לא יכול לעשות כל כך, יש לו 
תירוצים שהוא צודק.
%break
מה שאין כן בבחינת הפרט, הגם שעושה, מכל מקום כיון שבבחינת 
הפרט עיקר הוא הכוונה, שהיא על מנת להשפיע בלא שום תמורה, 
על זה אין הגוף מסכים. וזה גורם לו מחשבה זרה.
%break
ואז הוא רואה שהוא רשע, אף על פי שבבחינת המעשה הוא עוסק 
כרגיל, ועל הכוונה אין לו מה לתרץ את עצמו, לכן מוכרח לומר על 
עצמו שהוא רשע.
%break
ויש לשאול ולמה באמת הוא כך, מדוע באה לו מחשבה זרה. והוא 
משום שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם ילך על דרך האמת.
%break
וכדי שלא להשאר במצב של שלא לשמה, לא נותנים לקיים את 
התורה ומצוות בשלא לשמה, ושולחים לו מחשבה זרה, בכדי שאם 
הוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות אין לו ברירה אלא בלשמה.
%break
נמצא לפי זה, "כאשר שש ה' להטיב", היינו בזמן שהאדם עוסק 
בתורה ומצוות, "כן ישיש עליכם להאביד", היינו שלא נותן להשאר 
במצב שבו הוא נמצא ולקיים תורה ומצוות בבחינת הכלל.
%break
מדוע, משום שעל ידי זה יהיה מוכרח לענין דלשמה, כי אחרת הכלל 
יכול לקיים תורה ומצוות והוא לא יכול. נמצא שהוא עוד יותר גרוע 
מהכלל.
%break
%H קטנות וגדלות
%break
ויהבי אגר אורותא לעתיק יומין. ומפרש בהסולם, זה שמעלין מ"ן 
לקבל קטנות דבינה, הנקרא ו"ק זהו השכר של עתיק יומין (זהר, 
אדרא, דף קי"ג אות פ"ח).
%break
ויש להבין מדוע הקטנות דבינה נקרא שכר לעתיק יומין. ואפשר 
לפרש, כיון שמסכים לקבל קטנות, שהיא בחינת חסדים, הנבחן 
למעלה מהדעת, על ידי זה הוא יכול לתת לו גדלות.
%break
וזה כאילו מי שקיבל שכר, ועל ידי זה הוא משפיע לו עבור השכר 
שקיבל. כמו כן כאן, על ידי זה שקיבל על עצמו בחינת מיתוק דבינה, 
שהוא חסדים מכוסים, הוא יכול לקבל אחר כך חסדים מגולים. לכן 
נבחן זה כעין שכר, שנקרא גם כן בקע לגלגלתא.
%page 1751
%H ג' נפשות
%break
"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". במדרש, "כה תאמר" אלו 
הנשים, אמור להם ראשי הדברים. "ותגיד לבני ישראל", אמור להם 
דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע. ולמה לנשים, שהן מזורזות 
במצוות.
%break
דבר אחר, שהן מנהיגין את בניהן לתלמוד תורה, אמר רבי תחליפא 
דמן קיסרין כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון, ואחר 
כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם.
%break
עכשיו אם אני קורא לנשים תחילה הן מבטלות את התורה, לכך אמר 
כה תאמר לבית יעקב. ורבי יוחנן אמר "לבית יעקב", אלו סנהדרין 
שנאמר "בית יעקב לכו ונלכה".
%break
ויש לפרש את הנ"ל על דרך העבודה. זה ידוע, שהאדם כלול מבחינת 
מקבל, הנקרא בחינת "אשה", ומבחינת השפעה, שנקרא "איש".
%break
והנה אדם הראשון כשנברא, סדר בריאתו היה מלמעלה למטה, היינו 
מזך אל העב, שמקודם היה בחינת השפעה ואחר כך יצא בו בחינת 
הקבלה. וכפי המבואר בזהר הקדוש, אדם הראשון לא הוי ליה מהאי 
עלמא כלום, היינו שמטרם החטא לא היה הרצון לקבל בשלימות.
%break
היות שיש לאדם ג' נפשות, כמבואר בדברי האר"י:
א. נפש דקדושה שהיא כלי קודש,
ב. נפש מכלי נוגה שהיא מחצה על מחצה,
ג. נפש משלש קליפות הטמאות.
%break
שענין מחצה על מחצה, היינו שאם עשה איזו מצוה אזי הנפש הב' 
מתחברת להקדושה. ואם עושה חס ושלום איזו עבירה, אזי היא 
מתחברת לנפש הג'.
%break
ואדם הראשון נולד מהול, היינו שלא היה את הנפש הג'. ורק על ידי 
החטא נמשך ערלתו, היינו שהמשיך עליו את נפש הג', הנקרא בחינת 
האי עלמא.
%break
לכן כשנברא העולם, נצטוה אדם הראשון תחילה, מטעם שהסדר הוא 
מהזך אל העב. מה שאין כן במתן תורה כשכבר היה בהם הערלה, 
שהיא בחינת זוהמא, הנמשך מבחינת חוויא, צריך להתחיל מלמטה 
למעלה, היינו מהעב אל הזך.
%break
שענין העב יש לפרש על זמן הקטנות, שבזמן הקטנות, שהוא בחינת 
נוקבא, שיש שליטה להרצון לקבל, אזי צריכים לומר שענין קבלת 
תורה ומצוות הוא בבחינת "אמירה" שהיא רכה.
%break
%H בחינת אדם הראשון (ב')
%break
אדם הראשון שורשו הוא עפר שאינו ראוי לזריעה, כמו שכתוב "וייצר 
ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". שפירושו, שלולי התיקון של 
האדמה, שנקרא בחינת בינה אדום, לא היתה ראויה לקבלת השפע.
%break
וזה נקרא שאדם הראשון נולד מהול. ועל ידי חטא דעץ הדעת היה 
משוך בערלתו, היינו כמו שכתוב, "מעפר אתה ואל עפר תשוב", על 
ידי זה שהשיב על עצמו הערלה, שהוא הכלי קבלה לעצמו, הדורות 
שבאים אחריו כבר הושרש בהם הרצון לקבל.
%break
לכן אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים. 
לכן מבחינת חסדים הוא ממשיך בחינת דביקות בחיי החיים.
אבל יצחק הלך בקו שמאל, שנקרא גבורה, לעבוד בבחינת התגברות 
על כלים דקבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע.
%page 1752
ומכיון שעוסק בשמאל, היינו לראות את מצבו בבחינת הדעת, אז הוא 
רואה את החסרונות, ואז המצב של פירוד, כי האדם במצב השמאל 
במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם, ו"אין ארור מתדבק בברוך".
%break
לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד 
את יצחק". הלא כולם יודעים זה, אלא ללמדנו שבבחינת יצחק, שהוא 
שמאל, נכלל גם כן בחינת ימין, שהוא חסד, ומשם מקבל חיים. ויעקב 
הוא קו אמצע, ובודאי שהוא נכלל מחסדים.
%break
אולם דוד שבחינתו מלכות, בחינת משיח, שעליה היה הצמצום 
וההסתר, אינה יכולה לקבל שום אור על בחינתה עצמה. אלא היא 
צריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה, שפירושו שהיא נבנתה ממלכות 
דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי.
%break
לכן קבלה מהם, היינו מאברהם, יעקב, יוסף, שהם למעלה מהמלכות, 
לכן קבלה הארה מהם.
%break
%H אמונה (א')
%break
אמונה נקראת בחינת למעלה מהדעת, ונקראת בחינת נוקבא, ובחינת 
חוק. ותורה נקרא בחינת בתוך הדעת, ונקרא משפט. וזה ענין שאנו 
אומרים בתפילת אשר יצר, "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים".
%break
ופירש "נקבים", היינו שהוא בחינת נוקבא וחסרון העומד להתמלאות, 
וזה בחינת תורה.
ו"חלולים" פירושו שהוא צריך להשאר בבחינת חלל, וזה בחינת אמונה 
למעלה מהדעת.
%break
%H ראיה ושמיעה
%break
"שמיעה" נקראת אמונה, שצריכים להאמין מה שהוא שומע מה 
שאומרים לו, שהוא אמת. "ראיה" נקראת ידיעה, שאינו צריך להאמין, 
אם הוא רואה בעצמו.
%break
%H כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה
%break
"כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה". כי ענין גאוה הוא שהאדם לא 
מרגיש את שיפלותו, היינו שזהו חשיבות גדולה לאדם בזה שהוא 
משמש להבורא ולא שמשמש את עצמו.
%break
כי האדם הוא בריאה שפלה שלא כדאי לדאוג בשבילה, וללכת כל 
שנות חיו רק במטרה לשמש ולהנאות את עצמו, שזה נקרא לשמש 
את האדם.
%break
אבל לשמש את בוראו, היינו להרגיש את הכדאיות לשמש ולהנות 
להבורא, שעל זה יתן את כל רצונו ומחשבתו, אין יכול, מטעם שהוא 
לא מרגיש את עצמו לאדם השפל.
%break
אלא שהאדם מרגיש את עצמו שיותר חשוב לשמש את עצמו מלשמש 
את הבורא. זה נקרא שהאדם הוא בעל גאוה. וזה נקרא עובד עבודה 
זרה, משום שהוא לא יכול להיות עובד ה', אלא עובד את עצמו, היינו 
עבודה שזרה לנו.
%page 1753
%H לא הביישן למד
%break
"לא הביישן למד", ו"הוי זהיר בכבוד התורה".
%break
מדוע, כי האדם צריך להתבזות וללכת ללמוד. אם האדם זהיר בכבוד 
התורה, היינו שהרגיל את עצמו שהגוף שלו יכבד את התורה, 
שהתורה תהי אצלו דבר חשוב, אז הוא יכול לבזות את עצמו עבור 
התורה.
%break
כי עיקר הבושה נמשך מכח שהוא חושב שהוא יכול לבוא לידי 
בזיונות, אבל בשביל דבר חשוב ומכובד כדאי לסבול. לכן מי שלא 
יזהר בכבוד התורה, קשה להתבזות על דברי תורה.
%break
%H אוכל מתוך פסולת
%break
בשבת אסור לברר פסולת מתוך האוכל, רק אוכל מתוך פסולת. בגוף 
יש שניהם. ובשבת מבררים רק האוכל, רק מעשים טובים. ובחול 
צריכים לברר הפסולת, היינו לתקן המידות.
%break
%H ענין בחירה
%break
איך שייך לומר בחירה, הלא בית דין מענישים על העבירות לא 
תעשה, ויש ארבע מיתות בית דין ומלקות ומכות מרדות.
%break
ואילו בחירה ישנו עליה שכר, היינו איזו תמורה הוא רוצה עבור 
היגיעה בתורה ומצוות. שאז האדם בוחר, אם הוא רוצה שכר עבור 
היגיעה לטובת עצמו או לטובת ה', היינו לעל מנת שלא לקבל פרס.
%break
%H הבחנות בכלי רוחני
%break
מלכות דעליון, נעשה כתר לתחתון.
דומם לפי עצמו יש לו שלימות.
צומח מוכרח מקום להתבטל בתוך הדומם.
ואחר כך יכול לצמוח בהמסך כלול אהבה ויראה.
%page 1754
אהבה ויראה נקרא שני מלאכים המשמשים להאדם להגיע להמטרה.
החזרת אח"פ ביוד ספירות נקרא עשרת ימי תשובה.
יש בחינת דומם, שיש לו כח המחיה, אבל כולם לא יכולים לעשות שום 
תנועה באופן פרטי, אלא שיש להם תנועה כוללת.
%break
אלא מי שרוצה להיות בחינת צומח, הוא צריך לעשות בחינת סוף על 
הדומם, היינו שאינו רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים להדומם 
דקדושה, שהיא בחינת מצות אנשים מלומדה.
%break
זאת אומרת שכל מה שמחייב אותו ללכת בדרך ה', הוא מסיבת 
הסביבה, שהסביבה חינכה אותו להתנהג כך, היינו כמו שהסביבה 
מחייבת אותו.
%break
והם כשלעצמם יש בהם בחינת שלימות, המכונה כלל ישראל, ובהם 
מאיר בחינת מקיף, המכונה הארה מרחוק. פירוש, אף על פי שהם 
מרוחקים מסיבת שינוי הצורה, מכל מקום מאיר בהם הארה כללית.
%break
אבל מי שעושה סוף על זה, ואינו רוצה להיות נמשך אחר הכלל, אלא 
רוצה להיות צומח, שתהיה לו תנועה פרטית, שלא יהיה תלוי בהכלל.
%break
וכשהוא סוף, המכונה מלכות דעליון, הנקרא המצב הקודם נעשה כתר 
לתחתון, הסיום הזה שהוא עושה על הדומם, זהו שורש להכנס 
למדרגה שניה, המכונה צומח.
%break
וכמו שאי אפשר להיות שום צמיחה עד שיהיה הזרע נרקב ונאבד 
בהדומם, כמו כן הוא צריך להיות נאבד בהדומם. שפירושו שאינו 
מרגיש שום מציאות של עצמו, דהיינו שאינו מרגיש שום חיות 
בהדומם.
%break
הקובע מקום לתפילתו, אז מתחיל לצמוח אצלו בחינת תנועה פרטית, 
המכונה צומח. אבל בכדי לצאת צומח צריך חרישה ושאר מלאכות.
%break
המסך שבראש כולל אהבה ויראה, שפירושו שעל ידי שהוא מסך 
ומעלה אור חוזר, הוא עושה חשבון, כמה שהוא יכול לקבל בעל מנת 
להשפיע, הוא יקבל. ועל השיעור שפע שאם יקבל לא יוכל לכוון בעל 
מנת להשפיע, את זה הוא לא יקבל.
%break
וצריכים לדעת את פירוש של אור חוזר. שכפי המבואר בתע"ס הוא, 
היות שמרגיש תענוג גדול בזה שהוא רוצה להשפיע לה', ואז הוא 
רואה מה אפשר לומר, שעם פעולה זאת שהוא יעשה יוכל להנות לה'.
%break
אז הוא רואה, היות שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לכן 
כשמקבל את תענוגי ה', בזה הוא מהנה לה'.
%break
וזה נקרא שמקבל הנאה ותענוג בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה 
נקרא אהבה, ומתוך אהבת ה' הוא מקבל את תענוג. ואת החלק מה 
שהמסך אמר שזה לא יקבל, מחמת שהוא לא רוצה להיות מרוחק 
מה', מטעם שינוי צורה, וזה נקרא יראה, כמבואר בהסולם.
%break
ובזה מובן מה שכתוב בזהר הקדוש, "שמי עם י"ה הוא לא תעשה", 
הוא מפחד לקבל, משום שהוא לא יהיה נפרד מה', מסיבת שינוי 
צורה.
%break
וזהו חלק הגדול שאין המסך יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן 
נקרא י"ה שהוא בחינת ג"ר. והאור הזה נקרא בשם אור מקיף.
%break
והחלק הקטן שהוא מקבל נקרא אור פנימי. לכן נקרא "זה זכרי עם 
ו"ה הוא רמ"ח עשה", שזה כן צריכים לקבל. וזה נקרא אהבה. אבל 
על החלק שהוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע צריך להיות יראה, 
שלא יבוא לידי שינוי צורה.
%break
%H זמן ההכנה
%break
בזמן ההכנה ניתן להאדם להכשיר את עצמו בכל הענינים, היינו הן 
בימין והן בשמאל. היינו שיש לו דרכים על דרך להגיע אל התכלית. 
ויש לו דרכים על דרך שכבר הגיע להתכלית.
%break
הנה תכלית השלימות היא שהאדם יקבל את כל תענוגי המלך, משום 
שכך היה רצון המלך. היינו שכל מה שהוא נהנה בעולם הזה, הוא 
מטעם מצות המלך, שזה נקרא מקבל על מנת להשפיע.
%break
והחומר לעבודה להתרגל הוא התורה והמצוות ותענוג שבת וכדומה. 
וכמו כן כל ברכת הנהנין הוא דווקא על דרך זה, היינו קבלה על מנת 
להשפיע.
%page 1755
ובזה יש הרבה הבחינות: יש אנשים שמרבין בהנאות, בכדי שיוכלו 
לברך וליתן תודה לה' בזה שנתן לנו את התענוגים, שמצד המשפיע 
הוא בודאי טוב וחסד.
%break
ואם להמקבל אין צומחת טובה מן ההנאות שמקבל... אבל אין לומר 
שנותן לו כסף ואינו קונה עבור הכסף שנתן לו דברים המזיקים לו, 
שאין מגיעה תודה בשביל המתנה, הלא כוונת הנותן היה לבטח 
בשביל להטיב לו.
%break
לכן זה דומה למי שמת לו אביו, והניח לו ירושה. על המיתה הוא אומר 
"דיין אמת". ועל הירושה הוא אומר "טוב ומטיב".
%break
כמו כן בזה שהתחתון מתגשם, הוא צריך לומר דיין אמת, משום 
שמטרם שהאדם עשה תשובה, על ידי הקבלת הנאות הוא נעשה 
לנפרד מחיי חיים.
%break
לכן על מיתה אומרים דיין אמת. אבל על הנותן מתנה, היינו על 
ההנאות שהקדוש ברוך הוא נתן לו, הוא צריך לומר טוב ומטיב.
%break
אבל מאחר שבשבת אסור בבירורין, לכן בשבת אין העבודה על 
טהרת הגוף, אלא העבודה בעיקר על הטוב המטיב. והטוב ומטיב 
נבחן לפי גדלות הירושה, היינו לפי גדלות ההנאה.
%break
מה שאין כן בחול, שאז הוא זמן של עבודת הבירורין, צריכים לזכור 
שיש לומר דיין האמת. לכן יש הרבה שאנשים שאינם מצפים לירושת 
אביהם, משום שקשה להם לסבול את מיתת הגוף.
%break
לכן הם בוחרים את הרע במיעוטו ואינם נהנים מעולם הזה, אלא כפי 
מדת ההכרחיות. וההכרח לא יגונה ולא ישובח.
%break
אבל לפי דרך אאמו"ר זצ"ל, בזה שממעטים את הנאות הגוף עוד לא 
תצמח מזה שום תבואה, כי "רוב תבואות בכח שור". היינו דווקא על 
ידי זה שהאדם מצטער, בזה שהוא נעשה נפרד מהבורא, ורוצה 
להיות דבוק, דווקא דרך הזאת מביאה לשלמות הנרצה.
%break
כי סוף כל סוף עיקר השבחים וההודאות שנותנים להמלך, ולא 
הבכיות, כי "עוז וחדוה במקומו" כתיב. היינו מי שעובד על דרך האמת 
ועומד במקום ה', הוא מרגיש רק עוז וחדוה.
%break
%H ענין אור דחסדים שלא היה צמצום עליו
%break
הנה אור החכמה נקרא בחינת השגת התורה וידיעה ברורה. וזהו 
מקובל בכלי של רצון לקבל. לכן אם אין האדם מוכשר, באופן שלא 
יקבל לעצמו, שאז הוא נופל לבחינת פירוד, אין אור מתפשט בו.
%break
מה שאין כן אור דחסדים, הנבחן שהכלי הוא רצון להשפיע, היינו 
בחינת ביטול לה', ואינו רוצה שום זכות קיום לעצמו, על זה לא היה 
צמצום.
%break
היינו, אפילו שהאדם נמצא בשפל המצב, מכל מקום הוא יכול לקבל 
הרהור תשובה, היינו שיש לו היכולת שיוכל לקבל עליו בחינת מסירות 
נפש לה'.
%break
כמו שאמרו חז"ל, "המקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור הרי זה 
מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו" (קידושין מ"ט ע"ב). היינו, שלא 
היה צמצום על בחינה זאת, אלא תמיד הוא יכול לקבל את אור 
דחסדים, היינו להמשיך כוחות מלמעלה שיוכל למסור נפשו ורוחו לה'.
%break
ואין על זה שום בדיקות, אם כוונתו בלתי ה' לבדו מאז ותמיד, אלא כל 
רגע ורגע הוא יכול לעשות תשובה. מה שאין כן אור החכמה, היינו 
שישיג מדרגות עליונות בבחינת סודות התורה, לזה הוא צריך שיהיה 
תמיד כל כוונותיו בלתי ה' לבדו.
%page 1756
%H עבודת האדם
%break
טבע האדם, שיכול לוותר על תענוג קל בכדי שיקבל תענוג יותר גדול. 
לכן בזה אין נוהג ענין של בחירה.
%break
מה שאין כן מי שעובד בעל מנת להשפיע, רק מטעם אמת, היינו 
שדרך האמיתי היא רק בעבודה על מנת להשפיע, בזה שייך בחירה. 
כי הוא בוחר לעבוד בדרך בהאמת, אף על פי שלא יהיה לו שום 
תענוג, ואף על פי שבדרך זה יש בחינת יסורים.
%break
וכל זה רק מטעם שהוא רוצה לבחור בהאמת (על דרך "מוטב יהיו 
מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך הוא").
%break
יש להבין, שאם האדם עוסק בתורה ומצוות מטעם שכר ועונש, ולא 
מטעם להשפיע, אז כבר יש לו הספקה בבחינת האמונה שיש לו. כי 
מטבע הגוף שהוא מפחד מיסורים ורודף אחר התענוג.
%break
ומשום זה אין לו צורך הכרחי לזכות לגדלות השם יתברך, כי מאי 
איכפת לו לדעת את שיעור גדלות השם יתברך.
%break
היינו, כי אין לו צורך לדעת את גדלות השם יתברך, אם הוא עובד ה' 
באמונת שכר ועונש, כי אין גדלות המלך סיבה שתחייב אותו ריבוי 
עבודה בתורה ומצוות, כי אין כל קשר ביניהן. אלא הסיבה להעבודה 
היא תלויה בשיעור אמונת שכר ועונש.
%break
מה שאין כן מי שעובד מטעם להשפיע, היינו שיש טבע בהגוף שיכול 
להכניע את עצמו תחת מי שגדול ממנו, ויש לו כח לשמש את מי 
שגדול ממנו,
%break
נמצא שרק שיעור גדלותו של השם יתברך מחייב אותו את העבודה. 
ובשיעור שמאמין בגדלות השם יתברך, לפי שיעור זה יש לו כח 
לעבודה.
%break
ומאחר שרצון ה' הוא שהתחתונים יזכו לראות את גדלותו ורוממותו 
של הבורא יתברך ויתעלה לכן משום זה התחתון צריך לעבוד רק 
מטעם להשפיע.
%break
היינו לא מטעם מתנת המלך, הנקרא אהבה התלויה בדבר, אלא 
מטעם המלך עצמו, מאחר שהוא מאמין בגדלות המלך, לכן יש לו כח 
להשפיע ולשרת את המלך.
%break
נמצא שכל עבודתו היא בהתבוננות גדלותו ורוממותו יתברך. ובשיעור 
שיש לו הכרה בגדלותו, בשיעור זה הוא מרבה בהעבודה. לכן יש 
מעלה יתירה בהעבודה של על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
%H גדולה הכנסת אורחים
%break
"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכ"ז ע"א).
%break
שכינה נקראת בחינת מלכות, היינו בחינת חכמה. אבל הכנסת 
אורחים, שהיא בחינת חסדים, גדולה יותר.
%break
היינו, לאחר שיש לו חכמה, הוא צריך לחפש חסדים, אחרת החכמה 
אינה מתקיימת, מפני שחכמה מוכרחה להתלבש בלבוש של חסדים. 
ובגשמיות נותן המצוה לפי ערך השורש. כי בגשמיות אין הדברים 
כפשוטם.
%break
כי ידוע, שמלא כל הארץ כבודו, ומה שייך לומר שעזב את השכינה 
בבית והוא יוצא לחוץ לקבל אורחים. ואי אפשר לומר שמי שזכה 
להשראת השכינה פטור מכל המצוות שבתורה.
%break
אלא להיפך, לאחר שזכה להשראת השכינה, אז הוא מקיים את 
התורה והמצוה על דרך האמת, שכל התורה כולה הם שמותיו של 
הקדוש ברוך הוא. ולפי הנ"ל זהו פשוט.
%page 1757
%H עצביהם כסף וזהב מעשי ידי אדם
%break
יש בחינת רוחניות שאדם עושה לעצמו, היינו שמצייר לעצמו לזה הוא 
עובד, היינו לרוחניות זו כדאי לעבוד. וזה נקרא "מעשי ידי אדם", מה 
שהאדם יכול לצייר לעצמו שזה נקרא בבחינת רוחניות, לזה הוא 
מתפלל.
%break
מה שאין כן כשהאדם עושה תשובה, וזוכה לפקיחת עיניים בתורה, 
בבחינת שיודע תעלומות מעיד עליו, רק אז נקרא שהרוחניות שהשיג 
אין זה מעשי ידיו.
%break
כי אז האור מתגלה אליו כפי הציור שנותנים לו מלמעלה, ולא כפי 
הציור שהתחתון עשה לעצמו. אם כן מעשי ידי אדם הוא לפי ציורו של 
אדם.
%break
%H ענין התפילה
%break
בענין התפילה, שצריך להיות בבחינת "לעולם יסדר אדם שבחו של 
מקום ואחר כך יתפלל".
%break
ויש לשאול אם האדם מסדר שבחו של מקום, שהוא טוב ומטיב לרעים 
ולטובים ורחמיו על כל מעשיו, אם כן בטח שגם לו נתן ה' כל טוב 
ומילא כל מחסורו, ואם כן מה יש לו עוד להתפלל.
%break
ובשיעור שהוא שמח בחלקו, באותו שיעור הוא יכול לשבח אותו 
יתברך, אם כן מה יש לו עוד להוסיף.
%break
הנה ב"רבון כל העולמים", שאומרים בליל שבת אחר "שלום עליכם", 
כתוב, "מודה אני לפניך... על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה 
עתיד לעשות עמי".
%break
הפירוש הוא, היות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן על 
העבר צריך לומר "מודה", היינו הודאה. ובשיעור שהוא מרגיש את 
עצמו ליותר שלימות, אז ההודאה היא יותר אמיתית.
%break
לכן, כשהוא שמח בחלקו, אז ההודאה שלו שנותן לה' היא יותר 
אמיתית. אבל על העתיד הוא צריך לתת תפילה והתעוררות.
%break
וזה, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל על העתיד. 
ואאמו"ר זצ"ל אמר, כי בזמן שהאדם מרגיש את עצמו לבחינת חסרון, 
הוא בבחינת ארור, ו"אין ארור מתדבק בברוך".
%break
לכן כשהוא מסדר שבחו של מקום, והוא בבחינת שמח בחלקו, אז 
האדם נקרא "ברוך", ואז הוא יכול להתדבק בברוך. לכן כל התפילות 
הן על העתיד.
%break
וענין שמח בחלקו, האדם יכול להיות שמח מזה שזכה להכנס לבית 
הכנסת, אף על פי שאין לו חשק להתפלל או ללמוד. אבל אז האדם 
צריך לומר, שאפילו רק לבוא לבית הכנסת זוהי זכיה גדולה, שלא 
כולם זוכים לה. וזה בבחינת, "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו".
%break
ואם האדם מסוגל לעשות חשבון נפש שהוא בא לבית מקדש מעט, 
שזהו מקום שכל אחד ואחד יכול להתיחד עם מלך מלכי המלכים, ואז 
לחשוב אל מי יש להתפלל,
%break
אזי זה בעצמו מספיק לאדם שתהיה לו שמחה. וזה נכנס בגדר, 
"לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל".
אבל גם בענין שמח בחלקו צריכים לדעת שזה ענין של מסתפק 
במועט. 
%break
וענין, הסתפקות במועט עיקר הכוונה היא על רוחניות, שהכוונה היא 
על מיעוט שכר. היינו שהוא מסוגל ליתן עבודות הכי גדולות, אף על פי 
שהוא רואה רווח קטן. והוא מסתפק על מיעוט שכר.
%page 1758
כי אין מסתפק במועט נחשב מי שצריך לאכול מאתיים גרם לחם ביום 
ואוכל מאתיים גרם, כי אומנם זה מועט אבל זוהי כל התצרוכת שלו, 
שהוא לא צריך יותר, היינו אין לו כלים לקבל יותר.
%break
אלא מסתפק במועט נקרא במי שצריך אלף גרם ביום, ואין לו יותר 
אלא מאתיים גרם, והוא מסתפק בזה, והוא שמח בחלקו עם זה. זה 
נקרא שמח בחלקו.
%break
לכן אלו אנשים שצריכים להבין יותר ושתהיה להם הרגשה רוחנית 
ביותר, ומכל מקום ואף על פי שעדיין לא זכו לא לידי הרגשה ולא לידי 
הבנה, מכל מקום הם מסתפקים בזה, והם שמחים בחלקם.
%break
נמצא לפי זה, אף על פי שהם שמחים בחלקם, מכל מקום עדיין 
נשארים להם הכלים שלהם שלא נתמלאו עם השלימות, שלפי רוחם 
אין להם הספקה.
%break
ולכן על ידי זה שהם שמחים בחלקם הם נמצאים במצב של ברוך. ואז 
"ברוך מתדבק בברוך", ואז יכולים לזכות שה' יאיר עיניהם ולבם 
בתורת ה' ושיזכו להרגשה ולהבנה.
%break
%H שיפלות
%break
האדם צריך לראות את שיפלות עצמו, מפני שיש בזה הרבה טעמים. 
ועיקר שיפלות היא לראות את האמת, היינו איך שתועלת עצמו היא 
יותר חשובה אצלו מתועלת ה'. היינו שאין האדם מסוגל לראות מה 
שהוא חוץ מתועלת עצמו.
%break
לכן בזמן שהוא עושה איזה מעשה, ולא רואה איך תגיע ממעשה זה 
תועלת עצמו, אין האדם מסוגל לעשות. נמצא שאין לך שיפלות גדולה 
מזו. וזה "כבהמות נדמו". וזהו כל הענין של הכרת הרע. אבל יש בזה 
ב' ענינים, הן במוחא והן בליבא.
%break
%H הקול יפה לבשמים
%break
"תניא, רבי נתן אומר, כשהוא שוחק אומר, הדק היטב, היטב הדק, 
מפני שהקול יפה לבשמים".
"בשמים" הם בחינת ריח, שעולה ממטה למעלה, שהיא בחינת חכמה 
המתקבלת באצילות דווקא על ידי סדר הזה.
%break
מה שאין כן כשמקבלים חכמה מלמעלה למטה היא בחינת ג"ר, ואין 
שם מקום לחסדים, וחכמה בלי חסדים אינו מאירה. נמצא שבשמים 
נקראים בחינת חכמה.
%break
עיין בזהר ובהסולם ש"קול" נקרא חסדים. וזה שאומר, כשהוא היה 
צריך להמשיך חכמה כשהיא נכללת בחסדים "אומר הדק היטב, היטב 
הדק", היינו שלא יקבלו החכמה רק בדקות, שהיא בחינת ו"ק, הארה 
ממטה למעלה, כדי שיהיה מקום להמשכת חסדים, שנקרא "קול".
%break
וזה "מפני שהקול יפה לבשמים", היינו שהחסדים יפה לחכמה, משום 
שחכמה בלי חסדים אי אפשר להאיר.
%page 1759
%H בענין השתוות הצורה
%break
בענין השתוות הצורה, שזהו תיקון שלא יהיה ענין נהמא דכסופא. 
אפשר לפרש על דרך הפשט, היות מה שמותר עליו יתברך מבחינה 
ממעשיך היכרנוך, שיש נחת רוח לו יתברך בזה שהוא משפיע 
להנבראים, המכונה רצונו להטיב לנבראיו.
%break
ובשביל זה גם התחתונים צריכים להגיע למידה זו, היינו שיהיה להם 
תענוג בעת שהם מושפעים. וזה נקרא בדברי חז"ל "הדבק במדותיו, 
מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
והיות שהנבראים נולדו במצב הפוך, כי הרצון העליון, הנקרא להטיב 
לנבראים, ברא בהנבראים רצון לקבל ולא להשפיע, ויש לו רצון 
להשפיע רק אם הוא יכול להשיג על ידי זה תענוג יותר גדול,
%break
הוא יקבל איזו תמורה עבור השפעתו. אבל בלי תענוג אין האדם 
מסוגל להשפיע שום דבר.
נמצא שהוא בהופכיות הצורה מהבורא. וענין הפכיות הצורה ברוחניות 
נבחן לפרוד.
%break
ובזמן שהאדם נפרד מהבורא יתברך חס ושלום, איך אפשר לו 
להתחבר. אלא זה כל הרע שיש בהנבראים, שצריכים לתקן אותה, 
וזה נקרא הכרת הרע.
%break
שהאדם צריך להגיע לידי הכרה, שאין שום דבר שבעולם שיפריע לו 
לבוא לטוב ועונג רק הרצון לקבל. ואמרו חז"ל "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). ודבר זה מפורש היטב 
בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות".
%break
נמצא לפי זה, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, צריך שתהיה סיבת 
התעסקותו לבוא לידי כך שה' יתן לו תמורת עבודה בתורה ומצוות 
שכר עבודתו. והשכר שלו צריך להיות להפטר מהרע ולהגיע להטוב.
%break
היינו שיוכל להתדבק עם הבורא יתברך, הנקרא טוב. וצריך תמיד 
שתהיה הסיבה לנגד עיניו, שהוא רוצה להגיע לידי דרגה שהוא יהנה 
ממעשים של השפעה, בדומה להבורא יתברך, שיש לו הנאה מזה 
שהוא משפיע, ולא צריך מהנבראים שום דבר שיתנו לו.
%break
כך האדם צריך לבקש מה', שיתן לו תמורת עבודתו שכר. והשכר, 
שיוכל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, שלא צריך שום תמורה עבור 
עבודתו, אלא בזה המעשים שיהיה לו הנאה ותענוג בזמן השפעתו.
%break
נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא 
צריך התגברות וכפיה. נמצא מצד אחד יש לו השתוות שהוא אינו 
מקבל, רק משפיע. אבל אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי 
פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך.
%break
נמצא עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת 
שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' 
בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה.
%break
כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות 
לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו.
וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת 
להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה.
%break
אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', 
אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה 
לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, 
שזוהי מטרת הבריאה.
%break
לכן הוא נמצא אז במדרגה שאומר להבורא, תן לי תענוגים גדולים, 
מסיבת שאני רוצה לעשות לך נחת רוח. והיות שלא חסר לה' שום 
דבר, אלא מה שמותר לנו לומר בחינת חסרון הוא רק בזה שהבריאה 
תגיע למטרתה, שהיא להנות לנבראיו.
%break
נמצא לפי זה, שלא על מנת לקבל פרס נקרא שהאדם מגיע לידי 
דרגה, שנתנו לו במתנה מן השמים, שאין לו שום הנאה, רק מה 
שהוא משפיע לה'.
%break
אבל אם הוא משפיע, ואין לו אז שום תענוג, נמצא שאין לו השתוות 
הצורה, מטעם שאין לו תענוג בזמן השפעה, ורק משתוקק שיתנו 
איזה דבר עבור עבודתו בעניני השפעה.
%break
מה שאין כן בזמן שהאדם עוסק בעניני קבלה, הוא לא מבקש מה' 
שום תמורה ושכר עבור עבודתו בעניני קבלה.
%page 1760
לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור 
עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, 
הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה.
%break
%H המתחיל במצוה
%break
"המתחיל במצוה, אומרים לו גמור", היינו על דרך "הבא לטהר 
מסייעין אותו". לכן המתחיל במצוה, היינו שבא לטהר, אומרים לו מן 
שמים, גמור, שפירושו שנותנים לו מן השמים כח.
%break
וזה ענין כל התחלות קשות, משום שהוא צריך להתחיל, ואחר כך כבר 
מקבל סיוע מלמעלה.
%break
%H הבדל בין צדקה למתנה
%break
הצדקה צריכה להיות בסתר, כמו שכתוב "מתן בסתר יכפה אף", היינו 
שלא יודע למי נותן. ומתנה הוא להיפך, כמו שאמרו חז"ל "הנותן 
מתנה לחבירו צריך להודיעו", כמו שאמרו חז"ל, "מתנה טובה יש לי 
בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם" (שבת י' ע"ב).
%break
והענין הוא שצדקה היא בחינת אמונה, כמו שכתוב "והאמין בה' 
ויחשבה לו לצדקה". ובזמן שהוא מאמין למעלה מהדעת זה נקרא 
"מתן בסתר", היינו שאינו יודע למי הוא משפיע, והאם מה שנותן 
מתקבל.
%break
וזוהי הכנה לקבלת התורה. כי התורה ניתנה רק לישראל, כמו שכתוב 
"מגיד דבריו ליעקב", כמו שאמרו חז"ל "חכמה בגוים תאמין, תורה 
בגוים אל תאמין".
%break
לכן אחר כך, כשזוכה לתורה, אז התורה נקראת "מתנה", כמו שאמרו 
חז"ל על פסוק "ממתנה נחליאל" (עירובין נ"ד ע"א). "תורה" דווקא 
שזכה להנותן התורה.
%break
אם כן הקדוש ברוך הוא מודיע לו, שהוא הוא הנותן לו את המתנה 
כמו שאמרו, "שבת, כשמרגיש את אור השבת" אז נקרא מתנה, 
שזוהי בחינת ידיעה. ומטרם שזכה לבחינת ידיעה נקרא בחינת 
אמונה, שהיא בחינת צדקה.
%break
%H ענין שליח ציבור
%break
טוב להחזן שיש לו קהילה יפה וגדולה, אז הוא שליח ציבור עבור 
ציבור גדול ומכובד. אם כן גדלותו של החזן נמדדת לפי גדלות הציבור, 
היינו בכמות ובאיכות.
%break
"כמות", כמשמעו, קהל גדול והרבה אנשים. ו"באיכות", היינו שכולם 
שומעים למה שהחזן מוציא מפיו, ולא שחלק מהקהל עוסקים בשאר 
ענינים, ואין להם ענין לשמוע מה שהחזן אומר.
%break
כמו כן כשמדברים על דרך הפרט, כל אדם הוא עולם קטן, והוא כלול 
מהרבה מחשבות ורצונות. וכשהולך להתפלל, אז לוקח את הפה שלו 
שיהיה חזן.
%break
וכשהפה שואל להאברים והרצונות שלו, מה אני צריך להתפלל 
עבורכם, הלב בשם כל הרצונות משיב לו, יש לך נוסח התפילה 
שאנשי כנסת הגדולה סידרוהו, ואת זה אתה תגיד בשבילנו.
%page 1761
וכשהפה, שהוא החזן, אומר מה שכתוב בהסידור, יש לפעמים 
שהאברים שלו שומעים מה שהוא אומר, היינו שבכל התפילה אין הם 
מסיחים דעת ושמים לב מה שהפה אומר.
%break
ויש שלא שומע עם כל האברים, היינו שהוא שומע ואינו שומע, היינו 
שיש לו באמצע התפילה מחשבות אחרות. ויש שלא שומע בכלל מה 
שהוא אומר, והפה יכול לדבר מה שהוא רוצה, והוא יכול באמצע 
התפילה לשמוע גם מה שהחברים שלו מדברים, וכדומה.
%break
וגם כשהוא שומע ואינו יודע פירוש המילים, היינו איזו שייכות יש 
להמילים שכתוב בנוסח התפילה אליו, היינו איזו תועלת יביאו לו 
הדברים שהוא אומר בפה.
%break
ויש לפעמים שהוא כן ... את השייכות מה שהוא אומר, להגוף שלו, 
אבל הגוף לא מסכים למה שהוא אומר. ויש לפעמים שהגוף כן מסכים 
למה שהפה אומר.
%break
אם כן קהילה גדולה ונאה היא שבזמן שהפה, שהוא החזן שלו, 
מתפלל שהלב ישמע, בכמות ובאיכות, למה שהוא מוציא בפה.
%break
ואם הוא רואה שאין האברים מסכימים למה שהוא אומר, אז זה מקום 
התפילה אמיתי, שאז הוא צריך להתפלל על גלות השכינה, שזה 
נקרא שכינתא בעפרא.
%break
שפירוש, שאין לו מקום בשום איבר מהגוף שלו, שיסכים ללכת בדרך 
האמת, וכשהוא מתפלל על זה, נקרא שמתפלל על גלות השכינה, 
היינו שתצא מהגלות לגאולה.
%break
וזה ענין מה שהחזן צריך להיות מרוצה לקהל, היינו שמה שהפה 
אומר יסכימו העבדים שלו. אז נקרא "שליח צבור", היינו שהאברים 
שלו שולחים אותו לבקש מה' מה שחסר להם.
%break
אבל אם הקהל לא מסכים למה שהחזן אמר, אם כן קהל זה דבר אחר 
והחזן דבר אחר, ואם כן עבור מי החזן, היינו הפה, מתפלל ומבקש 
תפילות ובקשות.
%break
לכן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת. וזה בכדי שיהיה להם 
קהל טוב וגדול, היינו שהאברים ישמעו מה שהחזן אומר, ושהם 
יסכימו למה שהוא מתפלל שתתקבל תפלתו.
%break
%H הבוכה על אדם כשר
%break
"כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו. כל המוריד דמעות 
על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו" (שבת ק"ה 
ע"ב).
%break
ויש להבין למה מוחלין לו על כל עוונותיו, אם מוריד דמעות על אדם 
כשר. מהי הסיבה שבגללה ימחלו לו על עוונותיו. ועוד יש להבין לשם 
מה הקדוש ברוך הוא סופרן, לאיזה חשבון הוא צריך להגיע. ובשביל 
מה מניחן בבית גנזיו, למה הוא צריך אותן.
%break
והענין ידוע, שאדם נקרא הולך ולא עומד. היינו שאדם כל זמן שהוא 
עדיין עני בדעת, נוהג אצלו ענין של "קרבן עולה ויורד". שפירושו 
שהתקרבות שלו לקדושה משתנית.
%break
לפעמים הוא עולה בדרגה, שבאה לו ההתעוררות מלמעלה, ולפעמים 
הוא יורד, שבא למצב של ירידה ברוחניות. וכשהוא בזמן העליה, אז 
הוא נקרא "אדם כשר".
%break
%H אשרי הגבר
%break
"אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ויש לשאול הלא מטרת הבריאה היא 
להטיב לנבראיו, ואם כן זהו ההיפך מהמטרה. ואפשר לפרש, הלא 
ידוע שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, כמו שכתוב בהקדמה לספר 
הזהר, כי כל העולם אוהבים את המנוחה.
%page 1762
אלא זה דומה לאדם שאוחז מקל ביד ומכה את כולם כדי שיעבדו. לכן 
מוכרח כל אחד ואחד לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים 
שמכים בו במקל.
%break
והמקל זה היסורים, שאדם מרגיש שחסר לו משהו. לכן כשיש לאדם 
חסרון, שאין לו מה לאכול, הוא מוכרח להתיגע, בכדי להשקיט לו 
היסורים של רעב וכדומה. וכל מה שהחסרון ביותר, הוא מוכרח לתת 
יותר יגיעה, עד שמוכרח להשיג את הדבר שאליו הוא משתוקק.
%break
לכן אם הקדוש ברוך הוא נותן לו יסורים בזה שאין לו שום רוחניות, אז 
היסורים מחייבים את האדם לתת יגיעה רבה, עד שמוכרח להשיג את 
הרוחניות, שמרגיש שחסרה לו.
%break
ואז על ידי היסורים, הוא ישתדל לבוא לרוחניות, ששם הוא יקבל את 
מטרת הבריאה, שהיא להיטיב לנבראים.
%break
ואז הוא יראה מה שנקרא רוחניות, כי מקודם יש לו רק יסורים מזה 
שאין לו, והוא עוד לא ידע מה זו רוחניות. מה שאין כן כשמשיג, אז 
הוא רואה את מטרת הבריאה.
%break
וזה כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, ההבדל בין גשמיות לרוחניות - גשמיות, 
כשאין לו הוא מרגיש יסורים, וכשיש לו כל הדברים גשמיים עוד לא 
מרגיש סיפוק מהגשמיות.
%break
מה שאין כן רוחניות, אין להאדם שום יסורים כשאין לו. אבל כשיש לו, 
אז יש לו סיפוק מהחיים. לכן כשמרגיש יסורים שאין לו רוחניות אז 
זוהי סיבה שירצה לרוחניות.
%break
%H רפואה קודם למכה
%break
הקדוש ברוך הוא שולח רפואה קודם למכה. ויש לשאול אם אין מכה 
איך שייך לשון רפואה.
%break
ויש להבין כי מצינו בחז"ל, שהתורה נקראת תושיה, משום שמתשת 
כחו של אדם (סנהדרין כ"ו ע"ב). ואמרו חז"ל, "חש בראשו יעסוק 
בתורה" (עירובין נ"ד ע"א).
%break
ופירש אאמו"ר ז"ל שמקודם צריכים תורה, שיראה שכח האדם אינו 
כראוי. שפירוש "חש בראשו", היינו שיש לו מחשבות זרות. "חש 
במעיו", היינו שכל רצונו רק לקבל לבטנו.
%break
כי מדרך הרפואה מי שמקבל איזו רפואה והוא אינו חולה, אזי אדרבא 
סם הרפואה מזיק לו. לכן הוא צריך מקודם ללמוד תורה, שעל ידי 
התורה הוא יראה שהוא חולה. ואז יקבל את התורה, ואז יתרפא 
מהמחלות שלו.
%break
נמצא שהתורה מובנת לנו בשני אופנים: א) שהוא חולה, לכן נקראת 
התורה תושיה, שמתשת כוחו של אדם. וכל הכח והחיות שלו הם רק 
מבחינת בהמה. ובכדי לתקן את זה יש תורה באופן ה-ב) שהיא 
מרפאה אותו מכל המחלות.
%break
ובזה יש לפרש שהקדוש ברוך הוא שולח רפואה קודם למכה, היינו 
תורה שנקרא "רפואה" היא קודם למכה, שהתורה מביאה לו את 
הכרת הרע.
%break
ואחר כך, שיש לו המכה, היינו מדת הרע שבו, אז "ממכה עצמה יתקן 
רטיה", היינו מהתורה שגורמת לו לראות שהוא מוכה במידות, אז 
התורה מרפאה אותו אחר כך. נמצא לפי זה, אם אין לו הכרת הרע, 
איך יכול לזכות לטוב. לכן צריכים לב' בחינות תורה הנ"ל.
%page 1763
%H תדשא הארץ
%break
"ויאמר אלקים תדשא הארץ... עץ פרי". ופירש רש"י, שיהיה טעם 
העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, אלא "ותוצא הארץ... ועץ עושה 
פרי", ולא ה"עץ פרי".
%break
לפיכך כשנתקלל אדם על עונו, נפקדה גם היא על עונה ונתקללה, כמו 
שכתוב "ארורה האדמה בעבורך".
%break
והמפרשים הקשו איך שייך לומר שהארץ לא שמעה בקול ה'. וכי 
הארץ היא בעלת בחירה. וכמו כן הקשו, ומדוע לא נענשה תיכף 
הארץ, אלא נענשה ביחד עם אדם הראשון.
%break
ויש להבין על דרך העבודה, הנה הארץ מרמזת לאדם. כמו שכתוב 
בזהר הקדוש וזה לשונו, "עיקרא דארעא בני נשא אינון" (בראשית ד' 
ס"א ע"ב). הנה תכלית בריאת האדם היתה שהאדם יעסוק בתורה 
ומצוות לשמה, כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו".
%break
ופירשו בזהר הקדוש "בשמי" היינו האדם, וזה לשונו, "כל הנקרא 
בשמי דא אדם, דקודשא בריך הוא ברא ליה בשמיה, דכתיב "ויברא 
אלקים את האדם בצלמו".
%break
וקרא ליה בשמיה, בשעתא דאפיק קשוט ודיינא בעלמא, ואקרי 
אלקים, דכתיב "אלקים לא תקלל" (ויקרא ק"ד ע"א).
%break
ובחינת לשמה צריכה להיות בשני אופנים, היינו בבחינת עשיה 
ובבחינת הכוונה, הנקרא "פיו ולבו שוים".
%break
ויש לפעמים שהאדם עושה מעשה לשמה, ונקרא "לשמה" משום 
שבבחינת עשיה אין מה להוסיף, כי אפילו מי שהוא גדול שבגדולים 
לא יכול להוסיף על העשיה, דהיינו אי אפשר לומר שצריך להניח 
תפילין על יד ימינו גם כן, וכדומה, כמו שכתוב "לא תוסיף ואל תגרע".
%break
ועיקר החילוק שיש בין אנשים הוא רק בבחינת הכוונה, כי האדם צריך 
להשתדל שגם הכוונה תהיה דוגמת המעשה. ואז זה נקרא לשמה.
%break
וענין "עץ" היינו עצמותו של האדם, היינו הכוונה. ו"פירי" נקרא 
המעשה. והשם יתברך רצה שהארץ תוציא עץ פרי, היינו שיהיו טעם 
עצו ופריו שוים.
%break
והארץ רמזה (שענין "ארץ" עיקר הכונה על האדם כנ"ל) שהאדם 
שיברא לא יהיו הכוונה והמעשה שוים. ובזה יהיה ניחא, לא שהארץ 
לא רצתה לשמוע בקול ה', אלא הוציאה כדוגמת האדם, שיהיה אחר 
כך.
%break
ובזה ניחא שלא נענשה תיכף, משום שהאדם לא חטא. אם כן אין מה 
להעניש אותה, כי גם העונש שהארץ קיבלה הוא רמז על האדם, היינו 
על עונש האדם.
%break
אם כן דווקא לאחר שנענש אדם הראשון, אז שייך עונש להארץ, היינו 
שיהיה ניכר בהארץ את עונש של האדם. לכן נאמר, "ארורה האדמה 
בעבורך".
%break
ופירש רש"י, מעלה לך דברים ארורים כגון זבובים פרעושים ונמלים, 
משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדיים שינק מהם, עד כאן 
לשונו.
%break
וכן צריכים לדעת שענין הקללה הוא גם כן תיקון, כמו שכתוב "מאתו 
לא תצא הרעות", אלא שזהו לתיקון. כי לולי הקללה היה האדם מוצא 
טעם בהפרי, אף על פי שאין הכוונה לשמה.
%break
ואם היה האדם מרגיש טעם מתיקות אפילו בהשלא לשמה, אזי לא 
היה שום צורך באדם שישתדל בלשמה. כי השלא לשמה היה מביא לו 
הספקה גמורה.
%break
מה שאין כן לאחר הקללה, שאין האדם מוצא טעם מתיקות בהמעשים 
שתהיה לו הספקה, ומרגיש כמשל הנ"ל ששדים יונקים ממעשיו, וכמו 
שכתוב "קוץ ודרדר תצמיח לך", שאין האדם מרגיש טעם בהשלא 
לשמה, אלא בחינת "קוץ ודרדר", "ואכלת את עשב השדה",
%break
שמרגיש טעם של עשב, אז יש מקום שהאדם יתן אל לבו ולהשתדל 
שהמעשים יהיו לשמה, היינו שיהיו עצו ופיריו שוים.
%break
וזה שאמרו חז"ל, "אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך 
הוא לאדם קוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו, רבונו 
של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד" (פסחים קי"ח).
%page 1764
היינו שהאדם ירגיש טעם בתורה ומצוות כמו חמור, שאין לו הנאה 
אלא בגשמיות. כי ענין "אכילה" היינו מזונות, שהאדם נהנה ומרגיש 
בהם טעם. וכמו שחמור אין לו הנאה וטעם אלא בדברים גשמיים, כמו 
כן האדם לא ירגיש שום טעם בתורה ומצוות אלא רק בגשמיות.
%break
ולא נתקררה דעתו עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא, "בזיעת אפיך 
תאכל לחם", היינו שעל ידי יגיעה האדם יזכה לבחינת לשמה, ואז 
ירגיש טעם של לחם ולא של קוץ ודרדר.
%break
ואדם הראשון לפני החטא היו אצלו טעם עצו ופיריו שוים, כמו שאמרו 
חז"ל, שעץ הדעת היה טעם עץ ופריו שוים.
%break
היינו שגם בעת אכילת עץ הדעת היו העשיה והכוונה לשמה, כי 
החטא לא היה באכילה הראשונה אלא לאחר כך, כמו שאמרו חז"ל 
על פסוק "אכלתי, ואוכל עוד" (עיין בפי"ס בהקדמה).
%break
אלא אחר החטא היה המעשה לא כדוגמת הכוונה. ועל ידי היגיעה 
בתורה ומצוות יזכה האדם לשמה ויזכה לבחינת "לחם". נמצא שלא 
היה קללה, אלא שהיה תיקון, שכן על דרך זה יבוא האדם לשלימות 
הרצויה.
%break
%H בראשית ברא
%break
"בראשית", ופירש רש"י, "אמר ר' יהודה, לא היה צריך להתחיל את 
התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, 
ומה הטעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם 
נחלת גוים,
%break
שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות 
שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, 
הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה 
מהם ונתנה לנו".
%break
ויש להבין מדוע נתן להם לכתחילה, הלא היה יכול לתת להם שאר 
ארצות, שהרי העולם הוא גדול, ולמה נתן להם ארץ כנען.
%break
אלא שזה רמז לענף ושורש. כי בבחינת השורש, נתן הארץ שהוא 
הרצון לקבל, כמו שהוא. וזה נקרא יצר הרע שיש לו שבעה שמות, 
המרמז על שבעת הגוים, היינו שהרצון לקבל משועבד להם.
%break
ואחר כך צריך לתקן את הארץ שיהיה בעל מנת להשפיע. כי אי אפשר 
לתקן דבר מטרם שמתגלה הדבר עצמו ורואים שצריך תיקון. ועל זה 
בא הרמז שנתן את הגוף תחת שליטת ז' עמים.
%break
ואחר כך, כדי לתקן את הענין של נהמא דכסופא, צריך להשתמש עם 
הרצון להשפיע, שזה נקרא ישראל, היינו ישר-אל. לכן כשאדם רוצה 
להוציא את הגוף משליטת ז' אומות, אז הם אומרים ליסטים אתם.
%break
היינו שניתן לנו הרצון לקבל שיהיה תחת שליטתנו, ואין אתם מסוגלים 
להוציא את הגוף, וחבל על עבודה שלכם.
%break
אז הם אומרים, "כח מעשיו הגיד לעמו", שעם ישראל יגיד להם, 
שהמעשה הזה שהגוף יהיה תחת שליטתם, זהו כוחו של הקדוש 
ברוך הוא, אחרת לא היה לכם שום שליטה.
%break
לכן ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. שאנו מאמינים בבחינת "הבא לטהר 
מסייעין אותו", היינו שהוא לקח מהם הכח שנתן להם ונתנו לנו.
%page 1765
%H וירא ה'
%break
"וירא ה'... לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב 
האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".
ויש להבין, איך שייך לומר שרק אחר המבול ראה ה' כי יצר לב האדם 
רע. וכי אפשר חס ושלום לומר שלפני כן לא היה יודע על כך.
%break
ויש לפרש על דרך שיש שני סוגי אנשים. יש אנשים השייכים לבחינת 
כלל העולם, שהם בחינת "כל העולם אומרים לך צדיק אתה". ויש 
בחינת "היה בעיניך כרשע".
%break
כי בכדי שהאדם יגיע למטרה הסופית, מוכרח האדם ללכת בדרך 
האמת, שהיא בחינת לשמה, היינו שכל כוונת העסק בתורה ומצוות 
היא בכדי להגיע לשמה. אלא שמתחילים בשלא לשמה, היינו 
שחושבים שאין יותר בעבודת ה' רק לקיים בבחינת המעשה.
%break
ומבחינה זו יכולים לעסוק בתורה ומצוות. אבל לעבוד בכדי להגיע 
להמטרה שבשבילה ניתנו תורה ומצוות, שהיא בבחינת "בראתי יצר 
הרע בראתי תורה תבלין", לא חושבים על זה. וכל הצטיינותם היא 
בבחינת הכמות, היינו שמחמירים יותר, ועושים יותר סייגים וכדומה.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, למה נקרא שמה "ריק" - אפילו ריקנים 
שבה מלאים מצוות כרימון. ויש להבין אם כן מדוע נקראים ריקנים. 
אלא, שהם ריקנים מתוכן, היינו חסרה להם הסיבה האמיתית 
שבשבילה מקיימים את המצוות, כי על הכוונה לא משימים לב.
%break
נמצא שאחרי המבול, שהאדם ראה כי מי שאינו הולך בדרך האמת, 
הוא מת במי המבול, הנקראים "מים הזדונים", היינו בחינת "מי ה' 
אשר אשמע בקולו", שזו שאלת פרעה, ושאלת רשע "מה העבודה 
הזאת לכם", אז רואים שיש יצר הרע.
%break
מה שאין כן מטרם שרואים שעל ידי המבול יכולים למות, אז לא רואים 
שום רע.
נמצא, מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא אומר הכוונה היא על האדם, 
שעכשיו הוא רואה שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו.
%break
נמצא שאצל אנשים שרוצים ללכת על דרך האמת, אין זה נקרא 
"להכות כל חי", אלא זה נקרא שמראים לאדם האמת. אם כן האדם 
משיג שזה לא נקרא קללה אלא להיפך.
%break
%H נח איש צדיק
%break
"נח איש צדיק". מפרש אבן עזרא, "צדיק" במעשים טובים, "תמים" 
בלב. "בדורותיו", יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח.
%break
כי בדורות של רשעים, היינו שהמחשבות של הדור הן שלא כדאי 
לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הגוף לפעמים דורש לשבח, היינו 
שדעתו עם הדורות שלו. ולפעמים הוא דורש לגנאי, מה שהדורות 
אומרים.
%break
אז יש לו הבחירה ובידו לעשות מעשים טובים, היינו שהוא יכול 
להתגבר עם בחינת המעשה. אבל על הלב אין לאדם שום שליטה, 
שיהיה בידו לשנות הרגשת הלב, אם הלב מרגיש מה שדורותיו 
אומרים לו. והלב נמשך אחר הרוב.
%break
לכן אז אין שום עצה אחרת רק להתגבר מבחינת המעשה לעשית 
מעשים של השפעה, ולבקש מה' שיתן לו לב אחר. וכמו שכתוב "וטהר 
לבנו".
%break
אבל מבחינת הויכוח הוא לא יכול להצליח. וכשהוא נעשה צדיק 
מבחינת המעשה, אז הוא זוכה ונעשה תמים בלב, כמו שאמר האבן 
עזרא.
%break
ואחר כך הוא בא לבחינת "את האלקים התהלך נח", היינו שבזמן 
שהשם יתברך מתגלה להאדם, שמתחיל להרגיש את מציאות ה', אז 
אין לו בחירה, אלא שהוא מתבטל כנר בפני אבוקה. אז אין הוא 
מתפעל ממה ששומע מדורותיו, משום שכולם מתבטלים מפני אור ה'.
%page 1766
נמצא לפי הנ"ל ש"תמים" בא אחר התגברותו מבחינת המעשה, אז 
התמימות שלו באה להשלים את כל המומים שהיו לו מקודם.
%break
והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, תמים הוא אותיות ת-מים, שהוא 
שורה רק על מי שיודע לרמות את עצמו, ורואה את האמת כפי ראות 
עיניו, ומכל מקום הוא מקבל הכל בתמימות, שזה נקרא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת.
%break
%H עצי גופר
%break
"עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה את התיבה, וכפרת אותה 
מבית ומחוץ בכפר".
%break
ענין המבול הוא מים הזדונים. שבזמן שבאה לאדם שאלת "מי", 
שהיא שאלת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכמו כן שאלת רשע 
"מה העבודה הזאת לכם". ומב' אלה, היינו מ"מי" ומ"מה" נעשה מים 
שהוא המבול, שעל ידי זה נימח כל היקום שיש להאדם בהקדושה.
%break
והעצה לזה היא להכנס בהתיבה, שהתיבה היא אותיות בית (כמו 
שכתוב בהסולם), כי "בית" נקרא בחינת חכמה, כמו שכתוב "בחכמה 
יבנה בית". והיפך מבית היא תיבה, שהיא בחינת חסדים, שהיא 
בחינת אמונה למעלה מהדעת, בבחינת "כי חפץ חסד הוא".
%break
וזה פירוש "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר", היות שצריך לשרות שם 
אור האמונה. לכן צריך להיות מבית ומחוץ בכפר. אז הוא מקום 
להשרות בו אור האמונה, כי אז הוא נצרך לאור האמונה.
%break
וכשהוא בדרך האמונה, אז אין מקום להשאלות של "מי ומה" לכן 
דווקא על ידי התיבה ניצלים ממי המבול.
%break
%H לך לך
%break
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". 
במדרש "שמעי בת וראי והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך, ויתאו 
המלך יפיך".
%break
להבין סמיכות הפסוקים, הנה כשמתחילים להדריך האדם ללכת 
בדרכי ה', מתחילים מבחינת החינוך. ומחנכים אותו לקיים את התורה 
ומצוות בבחינת שלא לשמה, כמו שאמר הרמב"ם בהלכות תשובה.
%break
ואחר כך, כשרוצה ללכת בדרך האמת, אומרים "לך לך מארצך", 
שארץ היא מלשון רצון (כמו שכתוב בממדרש רבה, למה נקרא ארץ, 
משום שרצתה לעשות רצון קונה). היינו שהאדם צריך ללכת מהרצון 
הקודם, שהיה רק למלאות את הרצון לקבל, הנקרא שלא לשמה.
%break
"וממולדתך ומבית אביך", מהחינוך שהיה לו מקודם, שזה נקרא 
"מצות אנשים מלומדה", שנקרא בחינת "וממולדתך". "אל הארץ אשר 
אראך", שהוא הרצון להשפיע.
%break
אבל הרצון הזה אינו בידו להשיג, כי זה נגד הטבע, לכן נאמר "אשר 
אראך", שהקדוש ברוך הוא מראה לאדם את הארץ הזאת, היינו 
הרצון להשפיע.
%break
והאדם יכול לסייע בזה שה' יראה לו את הרצון להשפיע, רק עם 
בחינת רצון, שרוצה לזכות לרצון כזה, אבל האדם מצד עצמו אינו יכול 
לצאת מהרגילות שלו.
%break
ולזה אמר הפסוק "שמעי בת", היינו הפנימיות של האדם, ששם מקום 
משכן הנשמה, שיש בכוחה לשמוע שיש דבר כזה שנקרא להשפיע, 
אבל אין זה ביד האדם לראות זאת, היינו להשיג אותה.
%page 1767
לכן נאמר, אם רק תהיה לך שמיעה, שהכוונה שהאדם יחשוב לזכות 
לבחינה זאת, אז הפסוק מבטיח להאדם "וראי", שיזכה גם כן לראות. 
"והטי אזנך", לשמוע שיש דבר כזה במציאות, שהאדם יכול לעבוד רק 
להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
אז תזכה ל"שכחי עמך ובית אביך". ואז "יתאו ה' יפיך", היינו את 
המדות החדשות, שהן בחינת להשפיע ולא לקבל.
וזה נקרא "אל הארץ אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא יראה לו את 
בחינה זו, היינו שיתן לו הכוח שיוכל לעסוק בעל מנת להשפיע.
%break
וזה נקרא "ארור הגבר אשר יבטח באדם", שחשוב שיהיה פעם 
שהגוף יתן לו רשות לעסוק בעל מנת להשפיע. אלא זו מתנה מן 
השמים. וזה פירוש, "ברוך הגבר אשר יבטח בה'".
%break
ובזה נבין המדרש (ב' פ' ל"ט), "אמר רבי לוי, כשהיה אברהם אבינו 
עליו השלום הולך לארם נהרים וראה אותם פוחזין ואוכלין ושותין, 
אמר הלואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת,
%break
כיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת 
הניכוש, ועודרין בשעת העידור, אמר הלואי יהיה לי חלק בארץ הזאת. 
ואמר לו הקדוש ברוך הוא לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
%break
"ארם נהרים", שראה שפוחזין בכדי לקבל שכר, שענין אכילה ושתיה 
מרמז על השכר שמקבל עבור העבודה, היינו שעוסק לתועלת עצמו. 
אז אמר לא יהיה לו חלקו בארץ הזאת, היינו ברצון הזה שהוא תועלת 
עצמו.
%break
וכשהגיע לסולמה, היינו בחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע 
השמימה", שצור מרמז על "צור ישראל", וראה עוסקים בניכוש, היינו 
שתולשים את המדות הרעות שיש בהם, מטעם שהגיע הזמן שצריכים 
לעשות כך, ולא מטעם שכר,
%break
כמו כן עודרין מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כן, שזה נקרא 
"בשעת עידור", ולא מטעם התועלת עצמו, אז אמר על רצון כזה, יהיה 
חלקי בארץ הזאת.
%break
ואז הקדוש ברוך הוא הבטיח, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", היינו 
שיתן להם את הרצון להשפיע.
%break
%H כל שרוח המקום נוחה הימנו
%break
"כל שרוח המקום נוחה הימנו, רוח הבריות נוחה הימנו. וכל שאין רוח 
הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו".
%break
הלא ידוע שיש צדיקים בעולם ואין העולם נוח מהם ויש להם מחלוקת. 
וכן אמרו חז"ל, "האי צורבא מדרבנן דרחים להו בני מתא משום דלא 
מוכח להו במילי דשמיא", אם כן אין רוח הבריות נוחה הימנו אם מוכח 
להו במילי דשמיא.
%break
ויש להבין דהכוונה על דרך העבודה, כי מטרם שהאדם רוצה לעשות 
הכל לשם שמים, בני מתא, היינו הרצונות והמחשבות שלו, אינם 
מתנגדים למעשיו.
%break
אבל בזמן שמוכח להו במילי דשמיא, שאומר שצריכים לעשות לשם 
שמים, אז כל האברים שלו הם כנגד, עד שמשתדל שה' יעזור לו 
שיוכל לעשות לשם שמים.
%break
וזהו אי אפשר בלי אור תורה, כמו שאמרו חז"ל המאור שבה מחזירו 
למוטב. וזהו על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל, עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות שלא ישוב לכסלה.
%break
שעל ידי שה' נותן לו את האור תורה, זה סימן שהקדוש ברוך הוא 
מעיד עליו. וזה נקרא רוח המקום נוחה הימנו.
%break
ואז רוח הבריות, היינו כל האברים והרצונות והמחשבות שלו, נוחה 
הימנו. כמו שנאמר "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". וזהו 
"בכל לבבך - בשני יצריך".
%page 1768
%H מוחא וליבא
%break
מוחא וליבא. היינו שהאדם נהנה ושמח מזה שהקדוש ברוך הוא נתן 
לו מקום אמונה. וכמו כן הוא שמח בזה שהקדוש ברוך הוא נתן לו 
מקום עבודה בליבא.
%break
ו"בזמן שאדם מצטער השכינה מה אומרת, קלני מראש וקלני מזרועי". 
היינו כשהאדם מצטער על זה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיעבדו אותו 
בדרך אמונה, הוא היה שמח אם ניתן לנו לעבוד בדרך הידיעה. וכמו 
כן האדם יצטער מדוע ניתן לו איסור להשתמש עם הרצון לקבל.
%break
על זה בא התשובה, "קלני מראשי". הכוונה, מזה שנתתי לכם עבודה 
במוחא, ובטח שהייתי יכול ליתן עבודה בבחינת ידיעה, אלא שבחר 
בדרך האמונה, שעל ידי זה יכלו לבוא להמטרה, שהיא להטיב 
לנבראיו.
%break
וכמו כן עבודה בבחינת ליבא, שהאדם מצטוה על זה, כמו שכתוב 
בהנחת תפילין "של הראש, כנגד המוח, ועל היד, זרוע הנטויה, שהוא 
נגד הלב". "קלני מראשי" וכו',
%break
היינו שהם חושבים שהדרך שנתתי להם היא דרך בזיון, אלא 
שצריכים להאמין שזו הדרך היותר טובה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. 
וצריכים לשמוח בזה.
%break
%H עברתם על עבדכם
%break
בפסוק "כי על כן עברתם על עבדכם", ופירש רש"י "כי הדבר הזה אני 
מבקש מכם, מאחר שעברתם עלי לכבודי".
ויש להבין את מילת "לכבודי", הלא אברהם שאמר, "ואנכי עפר 
ואפר", ואמר, שעברתם עלי לכבודי.
%break
ויש להבין, מאחר שהיה חושש שהם לא רוצים לאכול אצלו מטעם 
בושה, לכן אמר "לכבודי", היינו אתם תכבדו בזה אותי. נמצא שהם 
יהיו המשפיעים ולא מקבלים. אם כן על ידי זה סילק מהם בחינת 
הבושה, הנקראת נהמא דכיסופא.
%break
%H בשעה שה' אוהב את האדם
%break
בזהר (וירא דף נ"ב אות קס"ג), כתוב: "שלמדנו, בשעה שהקדוש 
ברוך הוא אוהב את האדם שולח לו מתנה.
%break
ומה היא המתנה - עני כדי שיזכה על ידו, וכיון שזכה על ידו, הקדוש 
ברוך הוא ממשיך עליו חוט של חסד, הנמשך מצד ימין, ופורש על 
ראשו, ורושם אותו,
%break
כדי שכאשר יבוא הדין לעולם יזהר בו המחבל להזיקו, שנושא עיניו 
ורואה לאותו הרשימו, אז מסתלק ממנו ונזהר בו, משום זה הקדים לו 
הקדוש ברוך הוא במה שיזכה לזה".
%page 1769
ויש להבין מדוע המתנה שלו נקרא עני. ולפי הכלל אין עני אלא בדעת, 
אם כן כשאדם מרגיש את עצמו שהוא עני בדעת, ומאמין שהקדוש 
ברוך הוא שלח לו את הידיעה הזאת, שירגיש שהוא עני. אבל במה 
נקראת המחשבה הזאת "מתנה" מעם ה'.
%break
והענין הוא, כי ידוע שאין האדם עולה בדרגה אלא אם כן יש לו צורך. 
אז הוא יכול לקבל מילוי מה', משום שאין אור בלי כלי, היינו שאין שום 
דבר בלי שום רצון. כי הרצון להדבר נקרא כלי שבהמילוי.
%break
לכן כשהאדם חושב שאין לו חסרון ממשי, היינו שלא רואה שהוא יותר 
גרוע משאר אנשים, אז נאמר עליו "בתוך עמי אנוכי יושבת".
%break
מה שאין כן כשהוא מרגיש שרע לו יותר מכל האנשים, שהוא עני 
בדעת, שאין לו שום השגה בתורה ומצוות, הגם שיש הרבה אנשים 
שאין להם שום השגה, אבל היות שאין להם צורך להשגה בתורה 
ומצוות, אז הם לא מרגישים מזה שום יסורים.
%break
וברוחניות אומרים "לפום צערא אגרא", משום שהצער והיסורים מזה 
שחסר לו, ובשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו שממלאים לו את 
חסרונו. לכן כשהקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא 
עני, על ידי זה הוא מסוגל לקבל מילוי.
%break
וזה שאומר, במה האדם יכול לזכות שלא תשלוט עליו מדת הדין 
והצמצום. אז בא התשובה, שהוא זוכה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא 
שולח לו מתנה. נמצא שהמתנה הוא החסרון, שהוא הכלי.
%break
וכשיש לו הכלי, ומקבל את הכלי במקום הנכון, אז הקדוש ברוך הוא 
ממשיך עליו חוט של חסד, היינו שנותן לו הכח שיוכל לעסוק בתורה 
ומצוות על מנת לשפיע, שנקרא חסד. אז הדין והצמצום, שגורם 
הסתרה, לא יוכל לשלוט עליו.
%break
%H עץ הדעת טוב ורע
%break
איתא בזהר הקדוש, "עץ הדעת טוב ורע, זכו טוב, לא זכו רע".
ומפורש בהסולם, אם הוא זוכה, אזי מדת הדין, שהיא הבחינה ד' 
הבלתי ממותקת, גנוזה, ומדת הרחמים מגולה, היינו המלכות 
הממותקת במדת הרחמים מגולה. מה שאין כן לא זכה הוא להיפך.
%break
ויש להבין ענין גילוי וגניזה מהו. הנה ידוע שהאדם מורכב ממעלות 
ומידות טובות וכמו כן ממידות רעות. כי אדם "אין צדיק בארץ אשר 
יעשה טוב ולא יחטא", היינו תמיד נמצא אצל האדם חסרון, שיש לו 
עוד מה לתקן, אחרת אין לו עוד מה לעשות בעולם.
%break
והיינו כששני אנשים מתחברים זה עם זה ויש ביניהם ידידות, ופתאום 
שמע חבר אחד שהשני עשה לו רע, אז תיכף הוא מתרחק ממנו, ואינו 
יכול להסתכל פניו, ואינו יכול לעמוד בד' אמותיו של חבירו. ולבסוף 
נתפייסו.
%break
ובאו חז"ל ואמרו, "אל תרצה חברך בשעת כעסו". נשאלת השאלה 
מדוע. אלא בשעת כעסו, אז מגולה לחבירו החסרון של חבירו, וממילא 
הוא לא יכול לסלוח לו, משום שהחסרון של חבירו מגולה.
%break
ואילו המידות טובות של חבירו, שבשביל מדותיו הטובות בחר בו 
להיות לו לחבר, עכשיו זהו מכוסה, ורק החסרון של חבירו מגולה, 
ואיך הוא יכול לדבר עם מישהו שיש לו רע.
%break
אבל אחר כך כעבור כמה זמן, שנשכח ממנו הרע שעשה לו חבירו, אז 
יש בכוחו לחזור ולגלות בו את המדות הטובות של חבירו, ולגנוז את 
המדות הרעות של חבירו, זאת אומרת לתת חיות נשמה במדות 
טובות של חבירו.
%break
וממילא המדות רעות של חבירו, בזמן שלא נותנים להן כח וחיות הן 
נדחקות ונגנזות, כי כשמדברים מאיזה דברים אז הדיבור נותן כח 
וחיות להדבר שעוסקין בו.
%page 1770
לכן כשהכעס נשכח, היינו שנאבדת לו החיות מזה שהרגיש את הצער 
שחבירו עשה לו, אז יכולים להתחיל לדבר מהתענוג שקיבל מהמדות 
טובות של חבירו.
%break
והציור הזה יותר מורגש בין איש לאשתו. לפעמים הם במחלוקת עד 
שהם רוצים להפרד זה מזה. ואחר כן נעשה שלום ביניהם. ונשאלת 
השאלה, מה עם הדברים הרעים שהיו ביניהם בזמן שהיו מריבים זה 
עם זה, האם כבר עבר מהעולם.
%break
אלא מוכרחים לומר שהם גנזו את הסיבות, היינו המדות רעות שהיה 
כל אחד ואחד רואה בהשני. ועכשיו, בזמן השלום, כל אחד ואחד זוכר 
רק המדות הטובות שיש ביניהם, שבשביל המעלות שיש להם נעשה 
השידוך.
%break
וגם אז, אם בא מישהו מהמשפחה, ומתחיל לדבר עם האיש או 
האישה, ומראה את המדות רעות של השני, ונותן כח וחיות בהדברים 
שאצלם דחוקים וגנוזים, והוא מגלה אותם, אז יש בכוחו של אדם 
לעשות פירוד ביניהם.
%break
וכמו כן בין אדם לחבירו. שבא איש שלישי ומתחיל להראות למי 
מהחברים את הגרעונות והחסרונות של חבירו, ונותן כח וחיות על ידי 
דיבורו בהדברים שאצלם הם בגניזה, אז אדם השלישי גורם פירוד 
ביניהם.
%break
ואפשר זהו הטעם של לשון הרע שאסור לדבר, הגם שזהו אמת, 
מסיבת שמגלה את הדברים שהיו מקודם גנוזים, והוא עושה עכשיו 
להיפך, את המעלות הטובות הוא גונז, ומגלה את הגרעונות של 
חבירו. לכן הוא גורם פירוד ושנאה ביניהם.
%break
והגם שכל מה שהוא מדבר הוא אמת, והטעם כנ"ל שהכל תלוי מה 
שהוא מגולה ומה שהוא מכוסה.
%break
וזהו גם כן בין אדם למקום. כי בזמן שהרע של האדם מכוסה, והאדם 
מחזיק את עצמו לבעל מעלה, אז הוא מרגיש שהוא מוכשר לעסוק 
בתורה ובמצוות, כי הוא מוכשר לעלות בדרגה.
%break
מה שאין כן להיפך, שהמעלות שלו הן מכוסות, ורק הגרעונות שלו 
מגולים, אז הוא לא יכול לעסוק בתורה ומצוות, כי מרגיש את עצמו 
שהוא לא מוכשר לשום דבר.
%break
לכן לכל הפחות שהוא יהנה מעולם הזה כמו בהמה, כי להיות אדם 
הוא לא מסוגל. ועל זה אמר אאמו"ר ז"ל, כי מדרך העולם כל זמן 
שהאדם עוסק בתורה ומצוות הוא מרגיש את שיפלותו. ובזמן שעוסק 
בדברים גשמיים, אז הוא לא מרגיש שום שיפלות.
%break
והדבר צריך להיות להיפך: בזמן שעוסק בדברים גשמיים, אז ירגיש 
את שיפלותו, וממילא יעשה הכל בלי חיות, ובזמן שעוסק בתורה 
ומצוות, אז יחזיק את עצמו לשלם, וזהו אותו ענין כנ"ל.
%break
%H וירא אליו ה' באלוני ממרא
%break
בזהר על פסוק "וירא אליו ה' באלוני ממרא", שואל, למה באלוני 
ממרא ולא במקום אחר. אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה.
%break
כי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שימול את עצמו, הלך 
להועץ עם חביריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה 
תצער את עצמך.
%break
אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, 
ואותו הרעב שעבר על העולם וכו' וירדו מצרימה. ואת אלו המלכים 
שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם, והקדוש ברוך הוא הצילך 
מכולם, ואיש לא יכל לעשות לך רע. קום עשה מצות רבונך.
%break
אמר לו הקדוש ברוך הוא לממרא, אתה נתת לו עצה על המילה חייך 
איני מתגלה אלא בהיכל שלך. וזהו שכתוב באלוני ממרא.
%break
וידוע קושית העולם, כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם למול את 
עצמו, אז הלך ושאל בעצת חבירו, שמשמע כאילו היה לו ספק אם 
כדאי לשמוע בקול ה'.
%page 1771
וגם יש להבין מה בא זה ללמדנו, שהקדוש ברוך הוא אמר לו שלא 
יתגלה לאברהם אלא בהיכל שלו. יותר היה מובן שהקדוש ברוך הוא 
היה מתגלה לממרא בעצמו, מזה שהתגלה לאברהם אלא בהיכל של 
ממרא.
%break
ולפי הכלל שהתורה נלמדת ברשות היחיד, נמצא שגם שלשת חבריו, 
שהם ענר אשכול וממרא, היו בו עצמו.
%break
כי לאחר ששמע את צווי ה', הלך להגוף שלו, שיקיימו את צווי ה'. אז 
בהגוף שלו היו ג' דעות: א' ענר, שהוא בגימטריא ש"ך, שרמז על ש"ך 
נצוצים שיש בגוף.
%break
שבש"ך עדיין נמצא לב האבן, שהוא אומר, אני מסוגל לעשות כל 
הדברים שדרושים ממני, אבל אני צריך להבין מה שאני צריך לעשות.
%break
והשני אשכול, מלשון אשקול, שהוא שוקל את הדבר. לאחר שענר 
אומר שהוא נער שהוא לא מבין מה דורשים ממנו, בא אשכול ושוקל 
את הכדאיות, היינו מה הרצון לקבל מרויח מזה.
%break
ולפעמים יש לו גם כן בחינת ממרא, שהוא הלעומת מזקן ממרא, שזקן 
נקרא מלך זקן וכסיל. וכאן ממרא, שמדבר נגד ענר ואשכול, שהוא 
טוען שהוא רוצה ללכת נגד הדעת, שהיא בחינת ענר, וכנגד הרצון 
לקבל שהוא אשקול.
%break
וזה אמרו שנתן עצה על המילה, שדוקא בהיכל של ענר, היינו דווקא 
במקום שנקרא למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת, מטעם שהוא 
בחינת הרוח של הרצון לקבל, דווקא במקום הזה התגלה אליו ה',
%break
שדוקא במקום זה שורה הטוב והעונג. ואז נקרא "ואהבת את ה' 
אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך".
%break
נמצא לפי זה שג' החברים שהלך לשאול, הכוונה על גופו עצמו, שהם 
בעצמם צריכים להסכים. ואם לא מסכימים, אז צריכים ללכת בדרך 
הכפיה. אבל מקודם צריכים על דרך השלום. ואם לא הולך על דרך 
השלום, אזי צריכים להלחם עם הגוף.
%break
%H איך אפשר להתקרב אליו
%break
שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד 
מתרחק מהשני. ואם כן מטרם שאדם תיקן את עצמו שיהיו כל מעשיו 
לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, אם כן יש שינוי צורה בין הבורא 
להנבראים. אם כן איך אפשר להתקרב אליו.
%break
ואם כן איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו 
מרוחקים ממנו.
תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא 
לשמה". ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה.
%break
אלא כמו שכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע", היינו שעם 
המעשה נזכה להנשמע, כיון שיש בחינת אמצעי, שהאמצעי הזה יביא 
לידי השתוות הצורה, כיון שעושים מעשים דלשפיע.
%break
אם כן במעשים יש השתוות הצורה, והגם שהכוונה עדיין איננה 
להשפיע, אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה.
%break
נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה, זה יגרום אחר כך שנגיע 
לשמה, שנקרא בעל מנת להשפיע. נמצא שלכן ניתן לנו מעשה 
התורה ומצוות, שזה מביא לנו בחינת השתוות עם המעשה, וזה גורם 
לנו קצת התקרבות. וזה בחינה אמצעי בין מקבל למשפיע.
%page 1772
%H עד שלא מלתי (א')
%break
במדרש "עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי, תאמר 
משמלתי אינם באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלת 
היו ערלים באים אצלך, ועכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך".
%break
ולכאורה יש לדקדק מה השיב לו השם יתברך, שהוא ופמליא שלו 
יבואו אצלו, אחרי שחשקו של אברהם היה לקיים מצות הכנסת 
אורחים.
%break
ויש לפרש על דרך המוסר, שענין "מילה" היא קבלת מלכות שמים 
ומטרתה לנתק את עצמו מהקליפה, שזה נקרא כריתה ומילה 
מהקליפות.
%break
והאדם רואה שמטרם זה, היינו מטרם שקיבל על עצמו לעבוד רק 
לשם שמים, היו האורחים באים אצלו בבחינת "עובר ושב". ש"אורח" 
נקרא היצר טוב, היות שהוא בא לאחר שהיצר הרע כבר תושב אצלו 
י"ג שנה.
%break
והיה נוהג אצלו שהיצר הטוב היה מיעץ לו לעסוק בתורה ומצוות 
בבחינת עליות וירידות.
%break
וזה נקרא הכנסת אורחים, שהרבה פעמים ביום היו לו מצבים של 
עליות, שפירושו שהכניס את האורח הרבה פעמים. לכן נקרא זה לשון 
רבים בשם "הכנסת אורחים".
%break
וזה שאמר, עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי, שהיו תמיד 
בבחינת עובר ושב. ועכשיו כשמל, היה ממתין שהאורחים יבואו, ולא 
באו. ועל זה השיב לו ה' יתברך, עכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך.
%break
היינו כי בזמן שעובדים שלא לשמה, לא צריכין כל כך הכנה להשיג 
בחינת עליות, וביגיעה קלה כבר יכולין לקיים תורה ומצוות. כי שלא 
לשמה נקרא שעובד על דרך הרצון לקבל. ועבודה זו היא בדרך 
הטבע, היינו שמטבע האדם לעבוד לעצמו.
%break
מה שאין כן בזמן שהולך לעבוד בבחינת להשפיע, והיות שעבודה זו 
היא נגד הטבע, לכן העבודה שהיה רגיל לעבוד לפני זה לא מספיקה 
לו, אלא להתגברות יתירה הוא צריך.
%break
וכל זמן שהוא לא מוסיף בעבודה, הוא רואה את עצמו שהוא עוד יותר 
גרוע ממצבו הקודם. לכן הוא צועק, "למה הרעות לעם הזה", היות 
שאין לו עכשיו אורחים.
%break
וה' יתברך השיב לו, עכשיו, היינו בזמן שמתחיל לעבוד בעבודה 
דלהשפיע הנקרא "לשמי", אזי אני קורא עליך הפסוק "בכל המקום 
אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". שענין הברכה הוא שיזכה 
להשראת השכינה. וזה נקרא אני ופמליא שלי באים אצלך.
%break
ומשום זה אתה צריך לדעת שאתה עומד עכשיו במדרגה יותר גבוהה. 
לכן אתה צריך להתאמצות יתירה, בכדי שתהיה ראוי לקבל אותי 
והפמליא שלי, היות ד"לפום צערא אגרא". כי בזמן שצריכין לקבל 
מדרגה יותר גבוהה, צריכין לתת עבודה יותר גדולה.
%break
אבל זה לא כפי שאתה חושב שאתה נמצא במצב יותר גרוע, בזמן 
שקיבלת על עצמך לעבוד בעבודה דלהשפיע, הנקרא עבודה לשמה.
%break
%H ויקם אברהם
%break
"ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר".
%break
ומובא בבעל הטורים: י' פעמים "בני חת" בפרשה לפי שהמברר מקחו 
של תלמיד חכם, כאילו קיים עשרת הדברות שיש בהם י' פעמים אות 
"חת". ולהבין מדוע המברר מקח לתלמיד חכם, כאילו קיים עשרת 
הדברות. וכמו כן מה ההוכחה מהפסוק.
%break
הנה הזהר הקדוש מפרש ש"אברהם" נקרא הנשמה, ו"שרה" נקרא 
הגוף. הנשמה נקרא האור שמתלבש בהכלי שנקרא גוף שהוא הרצון 
לקבל.
%page 1773
והנה הרצון לקבל הנקרא גוף צריכים לברר לו מקח, היינו לתת מקום 
בהארץ. שהרצון לקבל הנקרא גוף, נברר מן הש"ך נצוצין שנפלו 
לבי"ע, שהקליפות אוחזין את הנצוצין דקדושה שנפלו לבי"ע.
%break
וכשרוצים לברר לקדושה, אז כשמבררים את הגוף, שיהיה כלי מוכן 
לקבל את הנשמה, אז הגוף נקרא "תלמיד חכם". כמו שאמר אאמו"ר 
זצ"ל שהקדוש ברוך הוא נקרא "חכם". ואם האדם לומד מהחכם, אז 
האדם נקרא תלמיד חכם.
%break
לכן אם הגוף, הנקרא רצון לקבל, לומד מדתו של החכם, היינו להיות 
משפיע, אז הגוף נקרא תלמיד חכם.
%break
וזה אי אפשר עד שמקיימים את עשרת הדברות, כמו שאמרו חז"ל 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), היינו שעל ידי 
התורה יכולים לנצח את היצר הרע.
%break
וזה פירוש "המברר מקחו לתלמיד חכם כאילו קיים עשרת הדברות", 
שענין "קבר" נקרא מקום מנוחת הגוף. לכן יש "קברי עכו"ם" ויש 
בחינת "מערת המכפלה".
%break
וכמו שהקשו בזהר הקדוש, לפעמים כתוב "מערת המכפלה", 
ולפעמים כתוב "שדה המכפלה". ומפרש בהסולם, שענין כפילות הוא 
שיתוף מדת הרחמים בדין, שמלכות עלתה בבינה.
%break
יש מלכות דבינה, ויש בינה דבינה. ויש בינה דמלכות, ויש מלכות 
דמלכות. והכוונה שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מדת הרחמים 
בדין.
%break
לכן הבירור צריך להיות שיכלל הרצון לקבל, שהוא מדת הדין, במדת 
הרחמים, שעל ידי זה יהיה הגוף כלי מוכשר לקבל את אור הנשמה.
%break
והיה צריך לקבל הסכמה מבני חת, היינו שצריך לתת להם משהו, 
בכדי שלא יקטרגו על הגוף. כדוגמת שנותנין חלק להסטרא אחרא כדי 
לסלקו ולהינצל ממנו.
%break
ואז הנשמה, שהיא בחינת "אברהם", יכולה להתישב בהגוף. וזה 
נקרא "תחיית המתים", היינו שהגוף קם לתחיה מבחינת שבירת 
הכלים וחטא של עץ הדעת, שהוא סוד "נשירת אברים".
%break
ועל ידי התיקונים של שיתוף מדת הרחמים בדין, מתקנים הגוף, 
הנקרא כלי שבו יכול שוב לשכון אור ה', שהוא בחינת נשמה.
%break
%H ויתן אברהם את כל אשר לו
%break
במדרש לקח טוב, בפרשת חיי שרה, על פסוק "ויתן אברהם את כל 
אשר לו ליצחק", רבי יהודה אומר, זו גבורה. רבי נחמיה אומר, זו 
ברכה.
ויש להבין:
%break
א. איך אפשר לומר שאחד מוסר להשני בחינת גבורה, הלא אין זה 
דבר הניתן מיד ליד.
ב. מהי המחלוקת, שזה אומר דווקא גבורה וזה אומר ברכה, במאי 
נחלקו.
%break
ויש לפרש ששניהם לדבר אחד נתכוונו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. 
היינו שמסר לו שילך בדרך הגבורה, כמו שכתוב, "וישבע בפחד יצחק 
אביו".
%break
היינו על ידי מדת הגבורה, שזו הכוונה את כל אשר לו, שאברהם מסר 
לו הדרך ללכת בה. ואשר היה מוטל עליו להשלימה, על ידי זה זכה 
לבחינת ברכה, היינו "ויברכהו ה'".
%break
היינו על ידי התגברות בתורה ועבודה זכה לתשובה מאהבה, שזדונות 
נעשו כזכיות. נמצא שעבודתו עשתה פרי מלא.
%break
ולפי זה נבין מה שאמרו חז"ל: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי 
יונתן, מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא 
יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו".
%break
לעתיד לבוא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי. אמר 
לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך.
%page 1774
אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי 
עלייהו. אמר ליה בניך חטאו. אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על 
קדושת שמך. אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה.
%break
אמר ליה ליצחק, בניך חטאו. אמר לפניו, רבונו של עולם, בני ולא 
בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה ונשמע, קראת להם בני בכורי, 
עכשיו בני ולא בניך.
%break
ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם ע' שנים דל עשרין דלא ענשת 
עלייהו פשו להו חמשים, דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי 
ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא.
%break
אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך ואם 
תמצא לומר כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו, כי אתה 
אבינו 
(שבת פ"ט ע"ב).
%break
וענין "ימחו", היינו העבירות. אם כן לא יהיה בשיעור מלא, כי נשאר 
עוד זמן של עבירות. אבל על ידי מדת הגבורה יהיה לו כח להמשיך 
את הכח הזה לישראל שהזדונות יהיו לזכיות.
%break
היוצא מזה שכל הברכות באות על ידי התגברות בתורה. אי לזאת, 
אם נחזיק ונתחזק בלומדי התורה, שיוכלו להמשיך את כח הגבורה, 
אזי יהיו לנו ברכות בשיעור מלא, ונזכה להמשיך ברכות על כלל 
ישראל אמן.
%break
%H * * *
%break
אנו רואים שכל מה שיצחק קיבל עליו הוא רק על בחינת תורה, כמו 
שכתוב תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, אבל לא על 
בחינת התפילה. וזה הכלל אם לא יהיו לומדי תורה, אזי לא יהיה 
אפילו מי שיתפלל.
%break
כמשל מהמלך שהוריד מכל בני המלוכה דרגה אחת, עד שלא נשאר 
עבור החיל הפשוט שום דרגה. לכן אם אנו רוצים שיהיו בעה"ב ובנינו 
שיתפללו עלינו, מוטל להחזיק את הלומדי תורה.
%break
%H מי שאין לו בנים
%break
מובא בהספרים הקדושים ענין "ברא מזכה אבא", היינו מה שאבא לא 
היה יכול להשלים, אזי הברא מזכה אותו, במה שמשלים את חלק 
אביו. ונמצא בזה הוא משלימו.
%break
ולכן לא היו לאברהם בנים, כי שניהם היו שלמים. ועל ידי הוספת ה' 
לאברהם, כבר מצא מקום חסרון, שעליו היה כבר מקום להתפלל על 
בנים. וכמו כן יצחק לא מצא מקום חסרון ועל ידי התפילה המציא לו 
הקדוש ברוך הוא מקום חסרון, שעל זה היה יכול להתפלל.
%break
וכמו כן רחל הצדקת היתה יפת תואר ויפת מראה, שלא היה לה מקום 
חסרון. ועל זה אמרה רחל "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".
%break
כי מי שאין לו בנים נקרא בחינת מת, זאת אומרת שכבר אין לו מקום 
חסרון על מה שיצטרך להמשיך חיים חדשים. לכן מסר לו בחינת 
הגבורה, אשר על ידי התגברות תמיד בתורה ומצוות הוא ימשיך את 
השלימות הגמורה, כי דרכי בן אדם שמתקן את מעשיו על ידי תשובה.
%break
ויש תשובה מאהבה, ויש תשובה מיראה. ויש צדיקים כוללים, אפילו 
מצד פרטיותו כבר זכה לתשובה מאהבה, אבל לטובת הכלל לא תיקן 
את התשובה מאהבה.
%break
וזו היתה מדתו של יצחק, כמו שכתוב "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא 
בשנה ההיא מאה שערים", היינו בשיעור מלא ומושלם.
ובזה נבין מאמר חז"ל, אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב, כי 
אתה אבינו וכו' (שבת פ"ט ע"ב).
%page 1775
%H ברא מזכה אבא
%break
להבין מה שאמרו חז"ל ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא, אחז 
המלך שהיה רשע גמור, יש לו עולם הבא בזכות בנו חזקיה שהיה 
צדיק, אבל מנשה בן חזקיה, אין לו חלק לעולם הבא אף על פי 
שחזקיה אביו היה צדיק (סנהדרין ק"ד).
%break
שמעתי מאאמו"ר, שהבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו 
להשלים לכן כשאברהם השלים רק מדת חסד, נולד אחר כך יצחק 
להשלים חסרונו. ואחר כן, כשיצחק לא השלים רק מדת הגבורה, נולד 
אחר כך יעקב, שהוא מדת התפארת, שהשלים את קו האמצעי.
%break
וכן הוא בכל הדורות משלימים מה שלא הספיקו להשלים הדורות 
הראשונים. ודבר זה נמשך מחטא עץ הדעת, דלאחר החטא נחלק 
נשמתו לס' ריבוא נשמות, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל.
%break
%H אברהם הוליד את יצחק
%break
על פסוק "אברהם הוליד את יצחק", מפרשים שקלסתר פנים של 
יצחק היה דומה לשל אברהם, וכולם העידו שאברהם הוליד את יצחק.
%break
ויש להקשות שהרי הכתוב אומר "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", 
ולא מפרש מיהן התולדות, אלא שהפסוק מפרש על תולדות יצחק, 
ש"אברהם הוליד את יצחק".
%break
ולבאר את הנ"ל נקדים המשנה, "על שלשה דברים העולם עומד, על 
התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
%break
הנה אברהם נקרא "איש החסד", שמסר את כוחו לעשות חסד עם 
אנשים. יצחק נקרא "עמוד עבודה", שמסר נפשו על המזבח. ויעקב 
נקרא "עמוד התורה", כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב",
%break
ותורה נקראת תורת אמת, וכמו שכתוב "איש תם יושב אוהלים", 
ופירש רש"י אוהל של שם ואוהל של עבר ועוסק בתורה.
%break
והנה כל אדם צריך להגיע לאלו ג' עמודים. ומקודם אלו הג' עמודים 
נתגלו בזה אחר זה על ידי אבותינו הקדושים, שכל אחר מהם גילה 
עמוד אחד. ואחר שנתגלו אלו הג' עמודים, כבר יש בכוחינו גם כן 
ללכת באותן הדרכים שאבותינו סללו לנו.
%break
ומשום זה נקראים אנו בשם "עם סגולה", כי לנו יש הסגולה מירושת 
אבות לקיים את ג' עמודים, שעל ידם יש קיום עולם, היינו שעל ידם 
יתקיים העולם להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם.
%break
לכן כשהולך הפסוק לבאר תולדות יצחק, היינו איזו בחינת עמודים 
הוריש יצחק לבניו, אזי הפסוק מפרש "אברהם הוליד את יצחק". היינו 
שאל תחשוב שתולדות יצחק הן רק מדתו של יצחק שהוריש לבניו, 
אלא גם מדתו של אברהם.
%break
וזה שכתוב "אלה תולדות יצחק", היינו את השתי מידות האלו נתן 
ביעקב. לכן מאברהם, שמדתו בחינת עצמותו היה רק חסד, יצא 
ישמעאל.
%break
ומיצחק שהיה לו מדתו וגם בהתכללות אברהם, יצא עשו. מה שאין כן 
כשהיה לו את ג' עמודים, כבר היה יכולה לצאת מדתו שלימה, שהיו לו 
י"ב שבטים.
%page 1776
והיות שאבותינו הקדושים כבר הורישו לנו אלו השלשה עמודים, כבר 
נוכל בנקל גם כן ללכת בדרכיהם. ואם האדם רואה שקשה לו ללכת 
בדרכיהם, צריך להתפלל לה' שיושיע לו. ואין זו עזרה למעלה מטבע, 
היות שהמידות האלו כבר באו בהתלבשות באבותינו הקדושים.
%break
ודוקא בדברים שהם למעלה מטבע אי אפשר להתפלל. כמו שהזהר 
מתרץ מדוע אברהם לא התפלל על שרה שהיתה עקרה, ויצחק כן 
התפלל. ומתרץ, שגם יצחק לא התפלל על רבקה.
%break
ומדייק בהפסוק, "ויעתר יצחק לנוכח אשתו" ולא לנוכח רבקה, "כי 
עקרה היא", היות שעקרה שיהיה לה בנים נקרא למעלה מהטבע. ועל 
למעלה מהטבע, שה' יעזור לו עזרה גדולה כזו, לא התפלל.
%break
נמצא אחר שאבותינו כבר המשיכו אלו הג' עמודים, אנחנו צריכים 
לעשות כל מה שבידינו, ולהתפלל לה' שנזכה גם כן לאלו ג' עמודים, 
שהם קיום העולם, היינו להגיע להמטרה שהעולם נברא בשבילה.
%break
%H ויהי יצחק בן ארבעים שנה
%break
"ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל".
ומפרש הזהר הקדוש "בתואל - בת בתו של אל". ויש לפרש שכוונתו 
שבהיות האדם בן ארבעים, היינו שזכה לבינה, הנקרא בן ארבעים 
לבינה, קיבל עליו לקיים התורה ומצוות.
%break
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא", היינו שלא ראה שום 
הבנה בתורה ומצוות, היינו באותה הבנה שהיה לו בעת קבלת עליו 
עול תורה ומצוות לא ניתוסף אצלו שום הבנה, והיה משתוקק לבנים, 
להבנה.
%break
שחשב שלא יכול להיות שקיים התורה ומצוות באותו שכל שהיה בזמן 
הקבלה כשלא היה לו שום דעת והשגה בתורה ומצוות.
%break
אלא לקח בדרך הפשוט ביותר מה שמתאים לקטן כשיגדל ומתמיד 
בתורה ומצוות, שישאר התורה ומצוות באותה הרמה, ולא רמה יותר 
גבוהה שמתאימה לגדלות התורה ומצוות.
%break
אין לו בנים, זה נבחן "כי עקרה היא", היינו שלא קיבל שום השגה 
שיבין ושירגיש את גדלותן וחשיבותן של התורה ומצוות. "ותהר רבקה 
אשתו", היינו בחינת עיבור הריון, שהוא בחינת רעיונות והרהורים,
%break
שכבר התחיל לרקום מחשבות בקשר לגדלות וחשיבות של התורה 
ומצוות, ואז היתה בשמחה שכבר יולד איזה בן מהרהורים אלו.
%break
אבל "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי... ויאמר ה' 
לה שני גוים בבטנך". ויש לשאול במה קיבלה סיפוק בזה שאמר לה 
"שני גוים" וכו'.
%break
ויש להבין בזמן שראתה ש"ויתרוצצו הבנים", היינו ההבנה שקיבלו 
היה בסתירה אחד להשני, וכמו שפירש רש"י, רבותינו דרשוהו לשון 
ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס 
לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת.
%break
שפירשו, כי בזמן שהיתה עקרה, אז הקיום תורה ומצוות היה 
בשלמות, ולא היתה מרגשת שום חסרון במעשים.
%break
ובזמן שלא היה לו זמן לקיים את סדריהן של תורה ומצוות, היה יכול 
תמיד לתרץ את עצמו והיה צדיק במעשיו, והיה יכול לדקדק כל 
הדקדוקים מה שרק אפשר להתקיים, ולא היה לו שום דבר של דבר 
קיום של תורה ומצוות.
%break
מה שאין כן כשהתפלל על בנים, אז הוא ראה אחרת, שנעשה מצבו 
יותר גרוע מזמן שהיתה עקרה. כי עכשיו שעוברת על פתחי תורה של 
שם ועבר, היא מסכימה לעבוד בתורה ומצוות על מנת להשפיע,
%break
וכשהיא עוברת על פתחי עבודה זרה, היינו שרואה שאנשים עובדים 
לתועלת עצמו, הנקרא על מנת לקבל, מתעורר הרצון לילך אחריהם.
%page 1777
היינו שתמיד יש לה התרוצצות בין ב' בנים האלו. אם כן הוא רואה 
עכשיו שלעשות לשם שמים אין לו שום אפשרות, כי ברגע שרואה 
הפתח של תורה, שהוא דעת תורה, הנקרא "אין התורה מתקיימת 
אלא במי שממית עצמו עליה", הוא מסכים ללכת בדרך זו.
%break
אבל תיכף הוא עובר על פתח של אנשים שעובדים עבודה זרה, היינו 
לתועלת עצמם, אזי הוא רואה שאינו מסוגל לעבוד לשם שמים.
%break
אם כן המצב של עכשיו הוא יותר גרוע מזמן היותה עקרה. אם כן 
"למה זה אנכי", בשביל מה ביקשתי על בנים. רציתי בנים כדי שתהיה 
לי הבנה בעבדות ה', שאני אעלה בדרגה. ועכשיו אני רואה שאני יותר 
גרוע מאשר קודם.
%break
"ותלך לדרוש ה'", היינו מה לעשות עכשיו: לחזור לדרך הקודם 
ולהשאר עקרה בלי שום הבנה, או ללכת קדימה על דרך הזה. "ויאמר 
לה שני גוים בבטנך", היינו עכשיו קיבלת גם היצר טוב.
%break
כי מקודם היה לך רק יצר הרע, הנקרא תועלת עצמו. לכן על תועלת 
עצמו לא היה שום התרוצצות, כי בעת שקיים התורה ומצוות לא היה 
לו שום מחשבות אחרות, והיה מרגיש שלימות בעת עשייתן.
%break
מה שאין כן עכשיו, כשכבר יש לך יצר טוב, היינו שכבר אתה הולך 
לפי הקו שנקרא על מנת להשפיע, וממילא הגוף שלך מתנגד, מזה 
באה ההתרוצצות.
%break
אם כן אל תאמר שעכשיו אתה יותר גרוע, אלא מקודם שהתורה 
ומצוות היה על מנת לקבל, ולא היה במחשבתך לעשות על מנת 
להשפיע, אם כן בעת הקיום התורה ומצוות לא היה לך שום התנגדות 
והרגשה שאתה צדיק.
%break
מה שאין כן כשאתה רוצה ללכת על מנת להשפיע, אם כן הגוף 
מתנגד, ואם כן עכשיו עלית בדרגה, שאתה כבר יודע מה זה יצר טוב. 
אבל עליך להמשיך בדרך הזה, "ורב יעבוד צעיר", שבסופו של דבר 
היצר הטוב יצליח, הנקרא צעיר.
%break
%H ויזרע יצחק בארץ ההיא
%break
"ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו 
ה'".
%break
ויש לשאול למה דווקא מאה שערים, מדוע לא מאה וחמשים, שהוא 
יותר חשוב ממאה. ומדוע אם הפסוק רוצה להפליג הפלגה גדולה אינו 
מוצא רק מאה שערים.
%break
עוד יש לשאול, "ויברכהו ה'" היה צריך לומר לפני "וימצא מאה", ומכאן 
משמע שלאחר שזכה למאה שערים עוד יש מקום לברכת ה'. ומה 
היה חסר לו, שתהיה הברכה על מה לחול.
%break
ועוד יש לשאול, על הפסוק "כי גדול מאוד" פירש רש"י, שהיו אומרים 
זבל ופרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך. הגם שיש על זה 
הרבה פירושים, על דרך הפשט עדיין נשאר קשה.
%break
הנה מובא בהקדמה לתע"ס, שמלבד תשובה מאהבה יש גם תשובה 
מיראה, שאז הוא נקרא בינוני. והוא נותן שם משל על זה, בדומה לב' 
אנשים שכרתו ביניהם ברית אהבה מחמת הטוב והעונג שהם 
משפיעים איש על רעהו.
%break
ובזה יש ב' אופנים:
א. שתמיד היה ביניהם אהבה.
ב. שבתחילה היה להם טענות איש על חבירו, ורק אחר זמן נקשרה 
ביניהם אהבה וכרתו שניהם ברית.
%break
ובזה הוא מפרש, שענין תשובה מיראה, שזדונות נעשים לו כשגגות, 
נמצא שרק לאחר שעשו תשובה יש ביניהם אהבה, מה שאין כן לפני 
זה היה לו זדונות.
%page 1778
לכן תשובה מיראה נקראת בחינת בינוני, משום שיש כאן ב' זמנים: 
טרם שעשה תשובה, אז לא היה להם אהבה, אבל לאחר שעשה 
תשובה כבר יש להם אהבה.
%break
מה שאין כן כשזכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות, נמצא 
שחלק הזמן שמטרם תשובה גם כן נתקן, שנעשו כולן זכיות, עיין שם. 
ואז נקרא "צדיק גמור", משום שכבר אין לו שום זדונות.
%break
וזה פירוש, "ויזרע... וימצא מאה שערים", היינו מאה אחוז, משום 
שיותר ממאה אחוז אינו בנמצא. שהכוונה שתיקן אפילו הזמן שמטרם 
עשה תשובה, היינו אפילו הזמן שהיה לו בחינת זדונות, שזה נקרא 
בחינת "זבל ופסולת".
%break
ו"פרדות", אאמו"ר זצ"ל פירש, זהו בחינת פירוד, שבזמן הסתרת 
פנים מרגיש האדם שהוא נפרד מה' וצריך להתחבר ולהדבק בה', 
שגם זה נתקן אצל יצחק.
%break
מה שאין כן כשעושה תשובה מיראה, הגם שאחר התשובה כבר יש לו 
"כסף וזהב", מלשון כסופים וזה הב, שה' יתן לו אהבה ויראה משום 
שהוא כבר כוסף לה', שאז ה' נקרא בשם "אבי מלך". אבל זו בחינה 
שנוהגת רק לאחר תשובה.
%break
מה שאין כן לפני שעשה תשובה נשאר זדונות, הנקרא "זבל 
ופרדותיו". וזהו פירוש שהיו אומרים, זבל ופרדותיו של יצחק חשובים 
יותר מכספו וזהבו של אבי-מלך.
%break
משום שזבל ופרדותיו של יצחק, שהוא מבחינת תשובה מאהבה 
חשובים יותר מתשובה מיראה, שנקרא כספו וזהבו של אבימלך.
%break
ולפי מה שמבואר בהסולם, אז מטרם שזוכים לבחינת אור החכמה, 
עוד לא זוכים למחילת עוונות.
%break
ויצחק, שהוא בחינת גבורה, שהוא בחינת חכמה, הנקרא "מאה 
שערים", שכל המאה אחוז משנותיו נתקנו, אבל עוד צריכים לקו 
אמצעי, הנקרא בחינת ברכה, שהוא בחינת חסדים המלבישים את 
החכמה, כמבואר בהסולם.
%break
שלכן התורה מתחלת בב' דבראשית, משום שבית הוא בחינת ברכה, 
שהיא בחינת חסד. לכן אחרי כל זה, "ויברכהו ה'", שזכה להתכללות 
של קו אמצעי.
%break
%H לא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש
%break
ידים ורגלים הן ב' הפכים. כי "ידים" פירושו מה שמשיגים, מלשון "כי 
תשיג יד". ורגלים הן בחינת "מרגלים", היינו שעוד לא יודעים מה שיש 
שם, שהולכים עכשיו לרגל את הארץ.
%break
ועיקר התקדמות האדם היא על ידי רגלים, שהן הולכות ממקום זה, 
לרמז שעושים תמיד ביקורת על המעשים, לראות אם הארץ טובה אם 
לא.
%break
ואז על ידי התגברות, באים לקצה השני, שהוא בחינת ידים. היינו 
ש"ידים דקדושה" נקראות שהן למעלה מהדעת, מה שאין כן ידים 
דסטרא אחרא "ידים דידיעה". ולכן צריכים את שתיהן, ידים ורגלים.
%break
%H אוצרך הטוב
%break
"שערי שמים פתח, ואוצרך הטוב לנו תפתח". יש להבין מה זה אוצרך 
הטוב.
הנה חז"ל אמרו, "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של 
יראת שמים", וזהו האוצר הטוב - אוצר של יראת שמים.
%page 1779
%H וירא יעקב כי יש שבר
%break
במדרש תנחומא, "וירא יעקב כי יש שבר", זה שאומר הכתוב "אשרי 
שאל יעקב בעזרו". למה לא נאמר שאל אברהם, או שאל יצחק, אלא 
שאל יעקב, אלא מלמד שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם, 
לא על יצחק, אלא על יעקב, שנאמר "וה' נצב עליו".
%break
אמר רבי סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנחרשה 
ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה, כשהיה עומדת בכרי.
%break
כך אברהם עדר, שנאמר "קום התהלך בארץ", יצחק זרע שנאמר 
"ויזרע יצחק", לא עמד עליה עד שבא יעקב, שהיה כרי של תבואה 
שנאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו", ועמד הקדוש ברוך הוא 
עליו שנאמר "וה' נצב עליו", הוי "אשרי שאל יעקב בעזרו".
%break
ויש לשאול:
א. למה דווקא יעקב נקרא בחינת תבואה.
ב. איזו שייכות יש מהמשל להנמשל, שמשום זה יש לומר שדוקא על 
יעקב עמד הקדוש ברוך הוא, ולא על אברהם ויצחק.
%break
ג. מה פירוש שה' עמד עליו, והלא גם אברהם ויצחק זכו שה' דיבר 
עמם, כמו שכתוב אצל אברהם כמה פעמים, "ויאמר ה' אל אברהם... 
ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים",
%break
כמו כן כמה פעמים ה' דיבר עם יצחק, "וירא אליו ה', ויאמר אל תרד 
מצרימה". ומהי החשיבות שנאמר אצל יעקב בזמן החלום, כמו 
שכתוב "ויחלום... והנה ה' נצב עליו".
%break
%H ד' מלאכים
%break
בזהר הקדוש מביא, ד' מלכים היו, מה שאל זה לא שאל זה. דוד אמר 
"ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
אסא היה מתירא יותר... הוא רצה לרדוף אחר אויביו ולא להלחם 
עמהם, והקדוש ברוך הוא יהרוג אותם.
%break
יהושפט גם כן היה מבקש ואמר אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, 
אלא אני אזמר ואתה תהרוג אותם, והקדוש ברוך הוא עשה לו כן.
%break
חזקיה מלך יהודה גם כן אמר, אני איני יכול לא לזמר, ולא לרדוף, ולא 
לערוך מלחמה... מה כתיב "ויהי בלילה... ויך במחנה אשור", וחזקיה 
היה יושב בביתו והקדוש ברוך הוא הורג אותם 
(הסולם, אות קכ"א).
%break
רואים אנו מכאן שאין האדם יכול לומר שחסרים לו כשרונות מלידה, 
וכח התגברות, שיוכל לנצח את מלחמת השונאים.
%break
אלא אפילו שאין לו שום כח, היינו לא לערוך מלחמה כמו דוד, ולא 
לרדוף אחריהם כמו אסא, ולא לזמר כמו יהושפט, אלא יושב בביתו 
ולא עושה כלום כמו חזקיה. אלא שצריכים לבקש מה' ואז הקדוש 
ברוך הוא עוזר לו.
%break
זאת אומרת שצריכים רק רצון, אבל צריך להיות רצון חזק, שפירושו 
של רצון חזק הוא שרצון הזה לא נותן מקום לשאר רצונות שיכנסו 
לתוך הגוף, אלא ברצון זה הוא הולך כל הזמן, ואז הקדוש ברוך הוא 
עוזר לו.
%break
אבל אם אין רצון חזק, אלא שהרצון שרוצה לנצח את מלחמת היצר 
נותן מקום גם לשאר רצונות שיכנסו לתוך הגוף, אזי התפילה שהוא 
מתפלל לה' הנקרא רצון, אין זו תפילה שלימה.
%page 1780
וזה דומה כמו שמספרים מעשה בחסיד אחד, שנכנס להרבי שלו 
שהיה מפורסם לפועל ישועות, וביקש ממנו שהרבי יברך אותו שיצליח 
בפרנסה שלו. והוא היה סנדלר, אז בירך אותו שיצליח בסנדלרות.
%break
וכשבא החסיד לביתו, אמרו לו החברים הלא אתה רואה שאין אתה 
מצליח בסנדלרות, אלא אנו רואים שנגרות היא אומנות טובה, תלמד 
נגרות ותהיה נגר. אך לאחר שעסק במקצועו החדש גם כן לא היה לו 
פרנסה.
%break
ואז נסע שוב להצדיק וסיפר לו, היות שהוא נגר ואין לו פרנסה, ובירכו 
הצדיק שיצליח בנגרות. וכשבא הביתה, אמרו לו החברים, הלא אתה 
רואה שאין לך פרנסה מנגרות, והיות שבמקצוע של פחחות יש פרנסה 
ברווח תלמד המקצוע ותהיה פחח.
%break
חלף זמן ולא הצליח בפחחות. נסע שוב לצדיק ואמר לו שאין לו 
פרנסה. אז הצדיק בירך אותו עוד הפעם שיהיה לו הצלחה. וכשבא 
הביתה, אז אמרו לו החברים, היות וכעת כולם עוסקים בחשמלאות 
וכולם מצליחים לכן תלמד את המקצוע הזה.
%break
אך כמו בפעמים הקודמות לא ראה ברכה בעמלו. ואז שוב נסע 
לצדיק, ושאל אותו, מדוע כל אלה שהצדיק מברך, רואים ברכה 
ומצליחים בפרנסתם, שהברכות של הרבי מתקיימות, ואילו אני לא.
%break
השיב הצדיק שיבוא למחרת, אז הוא יתן לו תשובה, היות שהוא 
מוכרח לעיין בדבר. למחרת כשבא השיבו הצדיק, שמע בני, בשעה 
שברכתי אותך שתצליח בסנדלרות,
%break
בא מלאך ורצה לתת לך את ההצלחה בסנדלרות. ושאל לכל אנשי 
העיר איפה גר כאן פלוני הסנדלר. וכולם ענו לו כי אין בעיר זו סנדלר 
בשם שציין. לכן המלאך שב עם הברכה וההצלחה למעלה.
%break
ואחר כך ברכתי אותך בהצלחה בנגרות. ובא מלאך עם הצלחה בידו 
כדי למסור לך, ושאל לכל אנשי העיר, היכן גר פלוני הנגר. וכולם ענו 
לו כי אין בעיר זו הפלוני הזה הנגר. ואז חזר המלאך למעלה, כי 
אומנם יש כאן אדם בשם שציין אבל הוא לא נגר אלא פחח.
%break
וכך הלאה, ובכל פעם חזר המלאך למעלה, לאחר שלא מצא את 
הפלוני העוסק באומנות המסויימת.
%break
ואז אמר לו הצדיק, מה אני יכול לעשות לך, אם בכל פעם אתה 
משמש עם עבודה אחרת. לכן לא מועילות הברכות שלי, שאין אתה 
מסוגל לקבל את הישועה על החסרון שלך, כי כל פעם יש לך חסרון 
אחר.
%break
הנמשל, בזמן שאדם מתפלל לה' ושולחים לו ישועה על התפילה שלו, 
אז כשבאה הישועה למטה, כבר יש לו רצון וחסרון אחר. מה שאין כן 
כשיש לאדם רצון חזק, שאינו נותן לרצון אחר להכנס לגוף, אז הוא 
יכול לקבל ישועה על התפילות והבקשות שהוא מבקש.
%break
%H כל דאלים גבר (א')
%break
"כל דאלים גבר". "איתתך גוצא גחין ותלחוש לה" 
(בבא מציעא נ"ט ע"א).
%break
כי בבחינת עבודת ה' בדרך האמת, כשבא לקבל על עצמו עול מלכות 
שמים בבחינת למעלה מהדעת, אם כן אין שם דעת שתהיה לו 
היכולת עם השכל שלו להבין את הכדאיות של קבלת עבודה בעל מנת 
להשפיע,
%break
אלא "כל דאלים", היינו שרק בבחינת הכוח יכולים להכריע, ולא עם 
בחינת המוח.
%page 1781
כי כשיש לו איזה שכל המחייב לעשות זאת, כבר נקרא זה בתוך 
הדעת. לכן אין לפסוק בזה שום שכל, רק בחינת כח לבד. ומזה נמשך 
הדין, בבחינת דין גשמי בין אדם לחבירו גם כן יש מציאות כזו, שבית 
דין נותנים את הפסק "כל דאלים גבר".
%break
ומדוע צריכה להיות עבודתו בבחינת למעלה מהדעת, זהו בחינת 
מציאות. היות שהאדם נברא עם כלי הגוף הנקרא רצון לקבל. אם כן 
אין הגוף מסוגל לעשות משהו נגד הרצון לקבל.
%break
ואם כן עושה בתוך הדעת, וזהו סימן שמרמה את עצמו בבחינת 
האמת. לכן הוא חושב שהדעת מחייבת אותו כך.
%break
%H ויגש אליו יהודה (א')
%break
בהסולם דף ד' מפרש שם, "ויגש אליו יהודה, כי יהודא הוא סוד 
הנוקבא, דהיינו תפלה, ויוסף הוא סוד גאולה". ומשמיענו הכתוב 
שנגשו זה לזה לזווג, עד "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה להם המוחין 
הללו.
%break
על הנ"ל נוכל לפרש את הפסוק "ויגש אליו יהודה ויאמר, בי אדוני 
ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך 
כפרעה". הנה כאן הוא מביא סדר איך לגשת לתפילה ולבקש מה' 
שיושיע לו.
%break
כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת, שאמת נקראת לשמה, 
כמו שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה, אז הוא רואה שהוא רחוק 
מהאמת.
%break
והנה תפילה זו מלכות, הנקרא יהודא, שהיה מלך, היות שישראל בני 
מלכים הם, בני המלכות. כי המלכות נקראת כנסת ישראל, שהיא 
הכלל של נשמת ישראל, לכן כל אחד ואחד נקרא בשם "מלכות".
%break
וכשהוא הולך להתפלל לה' שיקרב אותו לעבודתו האמיתית, הנקרא 
אמת, אז הוא אומר לה', הלא אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין".
%break
אם כן מה שאני מבקש ממך שתתן לי את האור תורה, הוא לא מטעם 
שאני צריך לגדלות המוחין. לכן "ואל יחר אפך בעבדך", מטעם כי כל 
האור תורה שאני מבקש, הוא לא בבחינת מותרות אלא בבחינת 
הכרחיות.
%break
"כי כמוך כפרעה". היות שיש שני מלכים בעולם:
א. מלך מלכי המלכים,
ב. מלך זקן וכסיל, המכונה "פרעה הרשע".
%break
היות כי כמוך כפרעה, היינו שאין אני מרגיש שום גדלות בה', ואין לי 
חשיבות מהקדושה, אלא שהיא אותו טעם וערך כמו פרעה.
%break
ואפילו בזמן היותר חשוב, כששניהם עומדים באותו ערך, ואני צריך 
להכריע לקדושה או חס ושלום לטומאה, וזה נקרא "כי כמוך כפרעה", 
ששניהם באותו משקל, וזהו כבר זמן הכי חשוב. ויש לפעמים שפרעה 
יותר חשוב מהקדושה.
%break
אם כן מה שהוא מבקש מה', שיגלה לו את אור תורתו, זהו מטעם 
הכרחיות, ולא מטעם שהוא רוצה גדלות. לכן אמר, "ואל יחר אפך 
בעבדך". וזה פירוש "ויגש אליו יהודה", שאין הגשה אלא תפילה, 
שהיא בחינת מלכות.
%break
ויוסף הוא סוד גאולה, על דרך "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה לו את 
המוחין. וזה פירוש "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ובזמן 
שה' מגלה את עצמו, אז "ולא עמד איש", אז האדם בטל מבחינת 
ישותו, ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת.
%page 1782
%H מחמיר לעצמו ומקל לאחרים
%break
מחמיר לעצמו ומקל לאחרים. היינו מה שאחרים עושים, ולא חשוב 
כמה תורה וכמה מצוות, הוא מבין שאחרים לא היה להם אותה הבנה 
כפי מה שיש לו. לכן כמה שהם עושים הוא טוב, היינו שמקל, שכל מה 
שאחרים עושים הוא כשר בעיניו.
%break
אבל מחמיר לעצמו, היינו מה שהוא עושה, הוא רואה שאינו כשר, 
משום שאין כוונתו בעשית המעשים טובים על הכוונה האמיתית.
%break
לכן הוא רואה תמיד שאחרים הם יותר טובים ממנו, משום שהם 
עושים מעשים של כשרות. ואצלו הוא חושב להיפך. ואז הוא יכול לתת 
תפילה אמיתית על מצבו, שהוא נמצא כל כך בשיפלות.
%break
%H לבנימין נתן שלש מאות כסף
%break
"לבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות".
בדרך סדר העבודה יש להבחין:
%break
א. בחינת "ממון", היינו בחינת מעשה של תורה ומצוות, שעל המעשה 
אין מה להוסיף, על דרך שאמרו חז"ל "לא תוסיף ולא תגרע". לכן 
נקרא זה ממון, היינו שלימות, וזוהי בחינת צדיקים שהולכים בדרך 
הימין.
%break
ב. אחר כך צריכים לעבור לשמאל. ושמאל נקרא דבר הצריך תיקון, 
כמו שדרשו חז"ל, "והיו לאות על ידכה", שהיא יד כהה, שהיא שמאל, 
שחסר שם תיקון.
%break
דהיינו לאחר שהוא כבר נמצא בקו ימין במעשה התורה והמצוות, אז 
מתחיל ענין הכוונות. פירוש, שמתחיל לחשוב מה הוא רוצה עבור 
עבודתו בתורה ומצוות, איזה שכר היה מקוה לקבל עבור היגיעה שלו 
בתורה ומצוות.
%break
אז בא לו "שמלות", אם הוא רוצה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. אז 
הגוף שואל "מה העבודה הזאת לכם", שהיא שאלת רשע.
ג. אז בא לידי תירוצים, היינו לתרץ את שאלת רשע, היינו שהוא רוצה 
לעבוד למעלה מהדעת ולמעלה מהטעם.
%break
ובחינה זו נקראת בחינת קטנות, היינו שעבודה שלו היא על קטנות, 
שפירושו שעיקר עבודתו הוא על שאלות שהרשע שואל, שהוא צריך 
להאמין למעלה מהדעת שזהו רצונו יתברך, והוא רוצה לקיים את 
רצונו, שהוא על דרך האמונה.
%break
וזה נקרא בחינת חסדים, שרוצה לעסוק רק בחסד, שהוא בעל מנת 
להשפיע.
%break
ד. לאחר שכבר זכה לבחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא קטנות, 
אז הוא זוכה לבחינת גילוי של רזי תורה. כמו שאמר רבי מאיר, 
"הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה".
%break
זה נקרא גם כן בחינת שמאל, מטעם שכאן הוא צריך לגלות עוד פעם 
מחדש את הרצון להשפיע.
%break
ה. היינו לאחר שכבר זכה לבחינת מקבל בעל מנת להשפיע, שיכול 
לקבל את הכלי תורה על מנת להשפיע. נמצא שיש ביחד חמש 
חליפות שמלות, לשון שמאל. חילוף של שמאל נקרא ימין. ושמאל 
נקרא שמאל.
%break
ומה שלא אומר ימין, משום שגם הימין הוא צריך להחליף לשמאל. לכן 
נקרא ביחד "חמש חליפות שמלות".
%page 1783
%H והנה ה' נצב עליו
%break
"והנה ה' נצב עליו, ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך... הארץ אשר 
אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך". ופירש רש"י, על הקושיא מה 
חשוב הד' אמות שהוא שוכב עליה.
%break
ומביא דרשות חז"ל, "קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, 
רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו, כד' אמות שזה מקומו של אדם".
%break
להבין הדברים על דרך הרמז. הנה "ארץ" נקראת מלכות, שהיא 
בחינת מלכות שמים. שכל ארץ ישראל, היינו כל ארץ הרוחנית קיפל 
הקדוש ברוך הוא תחת המלכות שמים, כענין הפסוק "מה ה' אלקיך 
מעמך כי אם ליראה".
%break
היינו שלא צריכים יותר, רק קבלת עול מלכות שמים, שעל ידי זה 
יכולים לזכות לכל ארץ הרוחנית, הנקראת בשם "ארץ ישראל", כמו 
שאמרו חז"ל "כל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים" 
(ברכות ו' ע"ב).
%break
היינו שהאדם שזכה למלכות שמים, כל המחשבות והרצונות שלו, 
בידו לשלוט עליהם, שזה נקרא דברים נשמעים אצל האברים שלו. 
וזה פירוש קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, היינו תחת 
הארץ, שנקרא מלכות שמים.
%break
הזהר הקדוש פירש, "ויצא יעקב מבאר שבע", היינו שיצא מארץ 
ישראל. "וילך חרנה", היינו לחו"ל, שעל ידי זה הוא בא לבחינת "חרון 
אף".
%break
ובאדם יש בחינת "קימה", שהוא עומד בקומה זקופה. ויש בחינת 
"שכיבה", שבזמן שהאדם נופל ממדרגתו נקרא הנפילה בחינת 
"שכיבה".
%break
ולכן נאמר לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה", מה שאתה מרגיש 
בחינת שכיבה בארץ, היינו שלא יכול לקבל עליו את המלכות שמים 
כמו שצריך להיות, תדע שזהו לא סתם ארץ שהיא רק בחינת מלכות, 
שהיא מדרגה קטנה. אלא הארץ הזאת היא מדרגה גדולה.
%break
לכן יש לתת על זה יגיעה גדולה, כי בארץ הזאת תלוי כל מעלת ארץ 
ישראל. וה' הבטיח "לך אתננה ולזרעך", ואם אתה תקבל את הארץ, 
כבר הכל יהיה בידך.
%break
ופירושו שלכן קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחת הארץ, 
בכדי שיהיה קל לכבוש את ארץ ישראל.
%break
וכמו שכתוב (במדרש רבה ומובא בהקדמה לתע"ס), "אמר הקדוש 
ברוך הוא לישראל, חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי 
שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו".
%break
וזה נקרא שקיפל ה' כל ארץ ישראל תחתיו, היינו תחת ארץ הזאת 
שנקראת מלכות שמים. שאם הד' אמות, היינו קומתו של אדם, 
יתמלאו עם יראת שמים, הנקרא מלכות שמים, יהיה קל לכבוש. וזה 
הבטיח לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך".
%break
%H שמחה בזמן לימוד תורה
%break
השאלה: אם האדם עושה הכל בעל מנת לקבל, היינו שכל מה 
שעושה הוא רק על הכוונה לתועלת עצמו, אם כן מהו ההבדל בין 
שנהנה מדברים גשמיים או שמקבל הנאה מדברי תורה.
%break
וזה יכולים להבין על דרך שהאדם אוכל דגים ובשר ויין בימות החול 
ונהנה מזה, שאכילה זאת נקראת אכילת רשות. מה שאין כן כשאוכל 
סעודת שבת בבשר ודגים ויין, שזו מצות תענוג שבת.
%break
הנה מצוות אינן צריכות כוונה. היינו שיכוון רק בעל מנת להשפיע, 
אלא שצריך לכוון שעושה זה מטעם מצוה.
%break
אם כן כשהוא נהנה מסעודת שבת הוא מקיים מצוה הגם שהמצוה 
הזאת היא עדיין שלא לשמה, שפירושו שלא יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע. אבל מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, נמצא שעושה מצוה.
%page 1784
מה שאין כן כשאוכל בימות החול סעודת רשות, אין לו שייכות לומר 
שהסעודה דרשות תביאו להגיע לשמה.
%break
אם כן יוצא כשלומד תורה ונהנה, אף על פי שהוא שלא על מנת 
להשפיע, אבל הוא מקיים מצות לימוד התורה בשמחה, כי יש לו 
הנאה מזה, אם כן הוא מקיים מצוה.
%break
נמצא מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. אם כן זהו דרך הנכון שיבוא 
לשמה. מה שאין כן הנאות אחרות אין גורמות שיבוא לענין לשמה.
%break
%H דרך ארץ קדמה לתורה
%break
מאי אור, רב הונא אמר נגהי, ורב יהודה אמר לילי 
(ריש פסחים).
%break
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום". ויצא יעקב, מובא 
בזהר הקדוש, מבאר שבע, מארץ ישראל. "וילך חרנה", חוץ לארץ. 
הנה חז"ל אמרו, שאברהם ויצחק תיקנו תפלת שחרית ומנחה שהן 
חובה, ויעקב תפילת ערבית, שהיא רשות (ברכות כ"ו ע"ב).
%break
ויש להבין מדוע תפילתו של יעקב, שהוא בחיר שבאבות, הנקרא 
יעקב שלמתא, שהוציא י"ב שבטים, לא תהיה תפילת חובה, כמו 
התפילות של אברהם ויצחק.
%break
הנה מדרך העולם הוא, שמי שמרגיש שחבירו עושה לו טובה, אז הוא 
מרגיש חוב מוסרי שיברך אותו עבור הטובה שעשה לו, וכמו כן יחזיר 
לו טובות מכאן והלאה.
%break
מה שאין כן מי שלא מרגיש שחבירו עשה לו טובות, אלא שהוא חושב 
שאולי עשה לי טובות, אז אינו מרגיש עצמו שיתן לו תודה ויבקש ממנו 
משהו, אלא שרשות בידו.
%break
היינו שהגוף אינו מרגיש שחוב עליו לבקש מהשני, אלא שזה הוא 
רשות. והבחירה בידו, אם כן או לא. מה שאין כן כשהוא מרגיש מה 
שחבירו נותן לו, אז הגוף מרגיש חוב כלפי חבירו.
%break
הנה יעקב שלמתא רצה לתקן על שלימות הדורות והזמנים והמצבים. 
וזהו הנבדל בין יום לערב, כי יום נקרא בזמן שהוא מרגיש את עצמו 
בטוב ובשמחת הלב, המצב הזה נקרא "יום". ואם חס ושלום להיפך, 
אזי הוא אומר "עולם חשך בעדי".
%break
"ויצא יעקב מבאר שבע", שהיא ארץ ישראל, שהיא באר ששואבים 
משם מים, שהאדם מרגיש את עצמו בשביעה, שאינו חסר לו שום 
דבר. "וילך חרנה", פירוש למקום שאין שם שביעה, ויש שם חרון אף, 
וזה נקרא "ערב".
%break
ממילא אז אינו מוטלת על הגוף חובה לתת תודה לחבירו ולבקש 
משהו מחבירו. אלא להיפך, יש לו תרעומת על חבירו.
%break
"ויפגע במקום", והוא תיקון, שגם במקום שהוא ערבית, שאז התפילה 
היא רשות, היינו בחירה, יש לו להתגבר ולהתפלל. אבל הגוף לא 
מרגיש שום חוב על עצמו בזמן שהוא חושך אצלו.
%break
לכן יעקב, שהוא בחיר שבאבות, תיקן עבור הכלל בחינת שלימות, 
שיוכלו להתפלל תפילת ערבית, שאז היא בחינת רשות.
%break
שהאדם צריך לעשות בחירה, בכדי שהגוף ירצה להתפלל, כיון שאינו 
מרגיש אז שום חובה לעצמו, כיון שהוא ערב ולא יום. כי בזמן 
שמרגיש בחינת יום, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו. ועל ידי תפילת 
הרשות, שהיא ערב, אז באים לידי יום, ואז היא תפילת חובה.
%break
כעין זה ברכת המזון חובה בסעודה שיש בה שביעה, כמו שכתוב 
"ואכלת ושבעת וברכת", לרמז להנ"ל, שבזמן שהגוף מרגיש בחינת 
"באר שבע", שהוא שבע, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו להתפלל.
%page 1785
מה שאין כן כשהוא מרגיש בחינת "ערב", אז התפילה שלו היא רשות 
אצל הגוף, והוא צריך לעבודת הבחירה כדי שיוכל להתפלל.
ובזה יכולים לפרש המחלוקת על פירוש של אור לארבעה עשר 
בודקים את החמץ. ושואלת הגמרא מאי אור.
%break
רב הונא אמר אור זה נגהי, ורב יהודה אומר שאור זה לילי. ויש להבין 
איך חולקים בדבר. אלא מבחינת הכלי לזכות להאור, צריכים מקודם 
להרגיש את החושך. לכן אור בעיקר לילי. וכשמדברים מבחינת 
השפע, לא מבחינת הכלי, אז השפע נקרא אור שהוא יום.
%break
וזה ענין "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". הגוף נקרא בחינת "עשו", 
היות שתיכף בלידת האדם בא אליו היצר הרע. לכן הוא בחינת עשו, 
שהוא כבר שלם ויודע מה זה טוב ומה זה רע.
%break
וכשבא אליו היצר טוב, ואומר לו שיש טוב אחר ממה שהוא יודע 
שנקרא טוב, אז הוא לא רוצה לשמוע בקולו. היצר טוב אומר לו, 
"רשעים בחייהם קרויין מתים". והוא לא מבין מה שאומר לו, אלא 
חושב שממש להיפך.
%break
ועל זה נאמר "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". היינו שעל ידי הקול 
קול יעקב, שהוא תפילת ערבית, יכולים הכלים דעשו לקבל תיקון, 
ומהחושך יתהפך ליום, כמו שכתוב "והיה לעת ערב יהיה יום".
%break
%H סולם מוצב ארצה
%break
"והנה סולם מוצב ארצה". מהו סולם, הוא דרגה שכל שאר המדרגות 
תלויות בו, דהיינו הנוקבא שהיא השאר לכל המדרגות 
(זהר דף כ"ט ובהסולם).
%break
"והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", אלו הם הממונים של כל 
העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים נשפל 
הסולם, ואילו הממונים עולים. וכשישראל מטיבים מעשיהם מתעלה 
הסולם וכל הממונים יורדים למטה (אות נ"ג בהסולם).
%break
להבין כל זה, וגם להבין מה שהעולם אומרים, שאין דבר ישר יותר 
מסולם עקום, ואין יותר עקום מסולם כשהוא ישר. הנה מלכות נקראת 
"כנסת ישראל", שהיא כוללת כל הנשמות, ולכן לפי מעשיהם של 
התחתונים, כך מתראה להם ההשפעה מלמעלה.
%break
לכן כשישראל עוסקים במעשים של השפעה, אז יש ירידה לאומות 
העולם, שכל שורשם הוא רק קבלת הנאה לעצמם.
%break
מה שאין כן כשישראל עוסקים בקבלה, אז הם נותנים כח לאומות 
העולם, שכח הקבלה ישלוט. ובזמן ששולט כח הקבלה, אז שולט כח 
הצמצום, ואין השפע יכול להמשך מלמעלה.
%break
נמצא לפי זה, הסולם, שהוא מלכות, כשהאומות העולם עולים, אז 
המלכות יורדת, היינו שאינו יכול להשפיע לתחתונים, ואז יש הסתרה 
בעולם.
%break
מה שאין כן כשישראל מטיבים מעשיהם במעשים של השפעה, וכח 
הקבלה על מנת לקבל יורד, אז הסולם, שהוא המלכות, עולה 
בחשיבות, שפירושו שהוא משפיע שפע עליון למטה.
%break
וזה ענין מה שהעולם אומרים, שאין דבר יותר עקום מסולם שהוא 
עומד ישר. שענין יושר ברוחניות נקרא "קו", שיש לו מעלה ומטה, 
שהוא מלכות למטה וכתר למעלה.
%break
שזה נקרא "בתחילה ברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם 
יכול להתקיים שיתף עמו מדת הרחמים", שהיא בחינת "אלכסון".
%break
נמצא שמלכות, שהיא כשיתוף מדת הרחמים, נקרא סולם. ושהוא 
עקום, היינו שעומד באלכסון. מה שאין כן כשהוא ישר במדת הדין, אין 
העולם יכול להתקיים.
%break
כתוב על פסוק "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך", מלאכיו היינו 
יצר הטוב ויצר הרע.
%page 1786
ושם באות ב', פתח רבי יצחק, כתוב "חונה מלאך ה' סביב ליראיו 
ויחלצם", אבל במקום אחר כתוב, "כי מלאכיו יצוה לך", דהיינו הרבה 
מלאכים. ומתרץ, הכתוב "כי מלאכיו יצוה לך", היינו מלאכים כרגיל. 
והכתוב "מלאך ה'", היינו, השכינה.
%break
ויש להבין מדוע פעם אומר ב' מלאכים, ופעם אומר מלאך אחד, 
שכוונתו על השכינה. פירוש, מתי נמצא שיש לו שני מלאכים, ומתי יש 
לו מלאך.
%break
ואפשר לפרש על דרך שדרשו ז"ל על פסוק "ובכל לבבך", היינו בשני 
יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.
לפי זה מלאכים רגיל, היינו אצל כל אדם יש ב' מלאכים, היינו יצר טוב 
ויצר הרע, שהם ב' לבבות.
%break
אבל לאחר שהאדם זוכה ליראת ה', שהוא נעשה מיראיו של הקדוש 
ברוך הוא, שאז הוא זוכה למלאך אחד, ששני יצריו נעשים יצר אחד, 
שעל ידי זה הוא בא לאהבת ה' בשני יצריו, ששניהם מאוחדים אצלו. 
וזה נקרא שזכה להשראת השכינה.
%break
%H ויהי כהיום הזה
%break
בזהר וישב, "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו"... ויהי 
כהיום הזה, יומא דיצר הרע שלטא בעלמא... אימתי יומא דאתי בר נש 
לאתבא בתיובתא על חובוי או להשתדלא באורייתא ולמעבד פקודי 
אורייתא (וישב ס"ט).
%break
ב"נשמת" אנו אומרים "שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב 
ותושיע, מי ידמה לך ומי יערוך לך". לכאורה צריך לשאול מהו דווקא 
התפילה של העני והדל.
%break
וכנראה שכוונתו שהשועה והצעקה הן על מה שכתוב אחר כך, היינו 
"מי ידמה ומי ישוה". לכאורה, איך אפשר על דעתו של אדם להדמות 
להקדוש ברוך הוא.
%break
ואפשר לפרש, היות שיש ג' מינים בעבודת ה', שבכל אחד מהן נוהג 
ענין יצר הרע ויצר הטוב.
%break
א' בזמן שמקיים תורה ומצוות על כוונת דשלא לשמה, כדוגמת על 
מנת שיקראוני רבי, שאז הכוונה שהוא רוצה תמורת העבודה, 
שהנבראים ישלמו לו עבור טרחתו בתורה ומצוות.
נמצא שהוא עובד לא שהבורא ישלם לו שכרו, 
%break
אלא שאנשים ישלמו לו שכרו. לכן הוא עובד בפרהסיא, כדי שאנשים 
יראו שהוא עובד בשבילם, כדי שישלמו לו. ואם הוא יהיה אז בהצנע 
לכת, מי ישלם לו את שכרו.
בחינה ב' שעובד לשמה, 
%break
היינו שהקדוש ברוך הוא ישלם לו את שכרו, שיתן לו את הטוב של 
עולם הזה או של עולם הבא. ואז הוא עובד בהצנע לכת, היינו 
שאנשים לא יראו את עבודתו, שזה נקרא שלא תהיה שליטה 
להחיצונים, היינו אנשים מבחוץ כשהם יראו את עבודתו.
%break
שעל ידי זה הוא נופל תחת שליטת החיצונים, היינו שידרוש שכר 
מאנשים עבור עבודתו. והוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. 
וזה נקרא לשמה, היות שהוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ישלם לו 
שכרו. נמצא שהוא עובד עבור הקדוש ברוך הוא.
%break
מה שאין כן מי שרוצה שהבריות ישלמו לו שכר, נמצא שלא לה' הוא 
עובד אלא רק עבור הבריות. וראיה לזה שהוא רוצה שהבריות ישלמו 
לו שכר עבור היגיעה, וזה נקרא שלא לשמה.
%break
מה שאין כן לשמה, כשהוא עובד לשם ה'. ואז הוא לא רוצה שהבריות 
ישלמו לו, רק הבורא.
%break
בחינה ג' היא שלא על מנת לקבל פרס. אז באה שליטת היצר הרע, 
ושואל, "מה העבודה הזאת לכם". ואז נקרא שאלת רשע, כי אז אין 
מה להשיב לו.
%page 1787
כי להיצר הרע בשלא לשמה אין לו שליטה, היות שיש לו מה להשיב, 
היינו שהבריות יתנו לו תמורה, שהם ישלמו לו שכר. והיצר הרע 
דבחינה הב', כשעובד לשמה, גם כן יש מה להשיב לו, היינו שהקדוש 
ברוך הוא יתן לו תמורה, היינו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו.
%break
מה שאין כן היצר הרע דבחינה ג', שהיא שלא על מנת לקבל פרס. 
וכשהוא שואל, "מה העבודה הזאת לכם", אין מה להשיב לו על 
השאלה. לכן רק אז יש לו שליטה.
%break
לכן אומר הזהר הקדוש, מתי הוא יום דשליטת היצר הרע, דווקא בזמן 
שרוצה לעשות תשובה, היינו לחזור למקורו, היינו כמו שהמקור שלנו 
הוא רק להשפיע לנבראים, כמו כן אנחנו צריכים גם כן להיות רק 
להשפיע להבורא. וזה שאומר, לעסוק בתורה ולעשות מצוות התורה.
%break
גם כן יש לפרש על דרך הנ"ל, שהוא רוצה לעסוק בתורה, כדי שיוכל 
לעשות מצוות התורה. שהכוונה כמו שאמרו חז"ל, גדול תלמוד 
שמביא לידי מעשה 
(קידושין מ' ע"ב).
%break
היות שבזמן שהאדם רוצה לעסוק בבחינת שלא על מנת לקבל פרס, 
אז יש שליטת הרע, ואינו יכול לעשות מצוות התורה. וזהו, "בראתי 
יצר הרע בראתי תורה תבלין", היינו על ידי העסק בתורה, אז הוא 
יכול לבוא לידי קיום המצוות בשלא על מנת לקבל פרס.
%break
וזהו, "שוועת עניים וצעקת הדל", מה הם רוצים, "מי ידמה ומי ישוה 
לך", היינו בהשתוות הצורה, "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
והם נקראים עניים ודלים, היינו בדעת, כי אין להם מה להשיב להיצר 
הרע בזמן ששואל מה העבודה. מה שאין כן בב' בחינות הקודמות יש 
דעת מה להשיב לו. לכן דווקא אז נקראים עניים ודלים, ורק אז יש 
שליטת היצר הרע.
%break
%H וירא כי לא יכול לו
%break
"וירא כי לא יכול לו", מה עבד, מיד "ויגע בכף ירכו" דאתחכם לקבליה, 
אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא, מיד אורייתא לא אתתקף, וכדין 
יתקיים מה דאמר אבוהון "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". ולא הכירו.
%break
כי "תמכין דאורייתא" נקרא שהם סומכים את התורה, שעל ידם יכול 
התלמיד חכם ללמוד, כי בלי פרנסה לא יכולים ללמוד, אם אין קמח 
אין תורה.
%break
"פרנסה" נקרא ממה שהגוף מתפרנס ונהנה. כי הגוף צריך שיפרנסו 
אותו, שעל ידי הפרנסה יש להגוף קיום. וכפי שיעור הנאה שיש לו 
להאדם, בשיעור זה הוא רוצה בקיומו.
%break
ויש אנשים שהפרנסה שלהם מכסף, היינו אם נותנים להם כסף, מזה 
באות כל הנאות שלהם, היינו שמוותר על תאוה וכבוד, ורוצה רק 
כסף. וכל כמה שהכסף מתרבה אצלו, בשיעור זה הוא יכול לעבוד 
ונהנה מהחיים.
%break
"ובכן תן כבוד לעמך". וכי אפשר לשאול מה' שיתן כבוד. הלא אמרו 
חז"ל, "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
%break
והענין, הלא ידוע שהאדם הוא עולם קטן שכלול מע' אומות. שפירושו 
שיש לכל אומה ואומה תאוה משלה, שהן כנגד ז' מדות, וכל אחת 
כלולה מעשר ספירות, הרי הם ע'.
%break
דהיינו שהאדם כלול מע' רצונות של הע' אומות, שהוא חושק לאלו 
הרצונות שהם רוצים, דהיינו תאות כסף וכבוד וכו'.
%break
ואלו התשוקות שהם רוצים זהו מכובד אצל האדם. עד שבעלי המוסר 
אמרו שצריכים למאס התאוות האלו. מה שאין כן בחינת "עמך", מה 
שעם ישראל צריכים להשתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו, זהו לא 
מכובד, אלא להיפך.
%page 1788
כי בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, והוא לא רואה שיהיה מזה שום 
טוב לתועלת עצמו, אלא שצריך לעשות זה רק מטעם להשפיע, אז 
האדם מרגיש את עצמו בבחינת מצב השיפלות, שאין לו שום חיות 
מעבודה, כי אינו רואה שום תועלת עצמו.
%break
לכן מתפללים לה' "ובכן תן כבוד לעמך", שיהיה לנו מצב של השפעה 
מכובד, ולא בביזיון, שזה נקרא כבוד השכינה, לאוקמא שכינתא 
מעפרא. שפירושו, בזמן שצריכים לעשות מעשים לשם ה' בעל מנת 
להשפיע, יש טעם בעבודה זו בחינת עפר.
%break
לכן מתפללין שעם ישראל יהיה מכובד, והע' אומות יהיו רק עבדים 
שישמשו לעם ישראל.
היינו שמה שהוא עוסק בצרכי גשמיות, שהם הרצונות של הע' אומות, 
יהיה רק בתור לשמש על ידי זה לבחינת ישראל שבאדם.
%break
%H ויגע בכף ירכו
%break
בזהר (בהסולם וישלח דף ל"ג אות קי"א), על פסוק "ויגע בכף ירכו", 
דהיינו בתומכי התורה, שנתחכם כנגדו. אמר, כיון שנשברו תומכי 
התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד.
%break
ובאות ק"ח בהסולם כתוב שם, ומשום שאין מי שיסמוך את התורה, 
שהוא זעיר אנפין כראוי, נעשו הסומכים דזעיר אנפין חלשים, דהיינו 
נצח והוד דזעיר אנפין המכונים סומכים, וגורמים שיתגבר אותו שאין 
לו שוקיים ורגלים לעמוד עליהם, שהוא הנחש הקדמוני.
%break
הנה ידוע, שנצח והוד נקראים תרי סמכי קשוט. כי צריכים לדעת שכל 
מה שאדם עושה מוכרח להיות מקודם סיבה, שתחייב אותו לעשות 
את המעשים, כי בלי סיבה האדם הוא במצב המנוחה.
%break
אלא אם יש לו סיבות, שתחייבו לעשות את המעשים, אז הוא משתדל 
לעשות מעשים, כפי צורך הסיבה.
%break
שרו של עשו ראה שעם לומדי התורה הוא לא יכול להתוכח, כיון שיש 
להם הרצון והחינוך ללימוד התורה, אין הוא מסוגל להפריע להם 
מלימוד התורה.
%break
אבל בהסיבות הוא כן יכול להפריע להם, היינו הסיבה בשביל מה הוא 
לומד, דהיינו מה הוא רוצה תמורה עבור יגיעתו בתורה ועבודה, 
שהמה נקראים "תמכי דאורייתא", שעל ידי הסיבות יש לו כח ללמוד 
תורה.
%break
מה שאין כן אם אין לו סיבות, זה נקרא שאין לו תמכין. לכן היות שיש 
תרי סמכי קשוט שהתמכין שלו היינו הסיבות, שמחייבות אותו לעשות 
מעשים, לא יהיו לו סיבות של אמת, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין", אלא סיבות של שקר, בזה היה לשרו של עשו אחיזה.
%break
וממילא שקר אין לו רגלים, שכוונתו שלקח הסיבה מנחש הקדמוני, 
שאין לו רגלים, כמו שכתוב בזהר הקדוש. וממילא אין התורה 
האמיתית יכולה להמשיך למטה, כיון שהתמכין הם תמכין של שקר, 
שפירושו שהסיבות המחייבות אותו הן סיבות של שקר.
%break
ולפי זה יוצא, שעיקר העבודה של דרך אמת, שאדם משים לבו להשיג 
תמכין דאורייתא, היינו תמכין של אמת, שעל ידם יהיה לו יסוד לבנות 
על זה התורה ומצוות שלו. כי כאן עיקר אחיזה של הסטרא אחרא.
%break
מה שאין כן על שאר דברים לא ניכר שיש לו אחיזה. כי זהו על דרך 
שאמר מלך סדום, "תן לי הנפש והרכוש קח לך". על דרך שאמרו, 
"תפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה".
%break
כי הנפש והנשמה נקראות הכוונה של הדבר. לכן מלך סדום אמר, "תן 
לי הנפש", היינו הכוונה שיש להאדם, על מה שהוא עוסק בתורה 
ומצוות, זה יהיה בשבילו.
%break
"והרכוש", היינו התורה והמצוות שהאדם רוכש, "קח לך". אתה יכול 
לעשות לך רכוש כמה שאתה רוצה, אלא הכוונה תהיה בשבילי. לכן 
האדם צריך להתגבר בעיקר על זה.
%page 1789
%H וישלח יעקב
%break
"וישלח יעקב", ופירש רש"י, מלאכים ממש.
ויש לפרש ענין "מלאכים ממש" ששלח יעקב לעשו. הנה לפי מה 
שמפרשים, שיעקב הוא בחינת אדם העוסק בתורה ומצוות, ועשו הוא 
היצר הרע, מה שייך לומר ששלח מלאכים ממש ליצר הרע.
%break
ויש להבין זה לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, מדוע אצל לבן כתיב, "ויען 
לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי והבנים בני, והצאן צאני וכל אשר 
אתה רואה לי הוא".
%break
ומדוע אצל עשו כתב להיפך, "ויאמר עשו יש לי רב אחי, יהי לך אשר 
לך". ויעקב ביקש ממנו, "קח נא את ברכתי אשר הבאתי לך... ויפצר 
בו ויקח".
%break
והוא זצ"ל תירץ, "לבן" נקרא קודם המעשה, שאז היצר הרע טוען 
שכל מה שהאדם עושה הוא שלא לשמים, לכן איזה ערך יש בזה 
שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות. והאדם צריך להתגבר וכן לעשות 
מעשים טובים.
%break
ולאחר שכבר עשה את המעשה, "עשו" נקרא היצר הרע טוען שכל 
מה שעשה האדם הוא לשם שמים, ורוצה להכניס בו בחינת גדלות, 
שיסתפק בעבדותו.
%break
ועם זה יכול לפרש את מה שכתוב "מלאכים ממש". כי לכן נקרא היצר 
הרע, שהוא טוען, אם הוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות צריך להיות 
הכל לבן, בלי שום כתם וליכלוך, היינו שהכל יהיה לשם שמים. ואם 
אינו יכול לכוון לשם שמים, לא כדאי לתת יגיעה בחינם.
%break
אם כן איזה רווח יהיה מזה שיתפלל עוד חצי שעה, או ילמד עוד חצי 
שעה. שבין כך ובין כך אין עבודתו שוה כלום. אם כן חבל על כל טיפה 
וטיפה של יגיעה שנותן בתורה ועבודה. ובזה יש לו כח ליצר הרע 
למנוע אותו מתורה ומצוות.
%break
ואז האדם צריך להתגבר עליו בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", ויאמר, 
שאני מאמין למעלה מהדעת שאני עושה הכל לשם שמים. ומה שאני 
עושה אפילו שלא לשמה גם כן זה דבר גדול, כי מתוך שלא לשמה 
באים לשמה.
%break
אם כן בזה שאני עושה שלא לשמה גם כן אני עושה מצוה ומקיים 
דברי חכמים, שאמרו, ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא 
לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה", כי המאור מחזירו למוטב.
%break
אבל לאחר שעשה את מה שהיה בידו לעשות, היינו סדר הזמנים שלו 
בתורה ומצוות, אז הוא צריך לראות האמת ולעשות בקורת על 
העבודה שלו.
%break
ואז האדם צריך לומר להיפך ממה שאמר ליצר הרע, והאדם צריך 
לשלוח שליחים ליצר הרע, היינו שצריך לומר ליצר הרע שהאדם צריך 
להיות בעבודתו כמו מלאכים ממש, היינו כלי לשם שמים.
%break
והיות שאין עבודתו נקיה ושלימה, אז אומר ליצר הרע שכל עבודתו 
היה בשבילך, היינו בשביל היצר הרע, ולא לשם שמים, שזה נקרא 
שהאדם שולח את כל עבדותו ליצר הרע.
%break
והיצר הרע טוען אז כנגד, יש לי רב אצל שאר אנשים, שהם עובדים 
בשבילי,
%break
אבל אתה אחי יהיה לך אשר לך, שזה הכל היה לטובת נשמתך, ואין 
אתה צריך להשתלם יותר בעבודתך, אלא תמשיך באותה הכוונה 
שאתה נוהג עד כאן, עד שעל ידי עבודה גדולה "ויפצר בו ויקח".
%break
ואז היצר הרע יסכים לקבל עבודתו בשבילו. פירוש הדבר, שהוא כבר 
משוכנע ואין היצר הרע יכול לשלוח לו מחשבות שהוא בסדר, אלא 
נשאר עם האמת, שצריך להיות מלאכים ממש, היינו כולו לשם שמים. 
ואז מתחילה עבודתו מחדש בכדי ללכת על דרך האמת.
%page 1790
%H וירא יעקב מאד
%break
המפרשים הקשו על הכתוב, "וירא יעקב מאד ויצר לו". הלא השם 
יתברך במראה הסולם שהראה לו הבטיחו לשמרו בכל אשר ילך, כמו 
שכתוב "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ואהיה עמך". אם כן 
למה היה צריך להתפלל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו".
%break
הנה הזהר הקדוש מפרש אמירת המלאכים ליעקב, "וגם הולך 
לקראתך וארבע מאות איש עמו". ושואל, וכל כך למה אמרו ליה.
%break
ומשיב, בגין דקודשא בריך הוא אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקייא 
ומתעטר בצלותהון, היינו שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של 
צדיקים 
(יבמות ס"ד ע"א).
%break
והנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע אין הקדוש ברוך הוא נותן להנבראים 
כל טוב בלי תפילה, אלא שהוא רוצה שהם יבקשו ממנו, ואז הוא 
משפיע עליהם. וכמו שאמרו חז"ל ש"יותר מה שהעגל רוצה לינק 
הפרה רוצה להניק" (פסחים קי"ב).
%break
אלא שיש כלל, שאין אור בלי כלי. וכלי נקרא בחינת רצון. כי אין כפיה 
ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש טעם של תענוג מדבר שאין לו 
חשק.
%break
כי עיקר הרגשת התענוג תלויה במדת החשק והרצון שיש לו בדבר. 
לכן אין הקדוש ברוך הוא משפיע, אלא בזמן שיש להנבראים רצון 
וחשק.
%break
והרצון של האדם מתרקם דווקא על ידי התפילה, כי על ידי זה 
שהאדם מרגיש חסרון, הוא מתחיל להתפלל, ועל ידי זה, התפילה 
שלו מתגדלת ומתרבה, עד שבא לשיעור שיהא ראוי לקבל את 
ההשפעה העליונה.
%break
ומשום זה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים, שרק על ידי 
זה הם יכולים לקבל שפעו יתברך.
%break
וידוע שבשפעו יתברך אנו מבחינים תמיד ב' בחינות: אור מקיף ואור 
פנימי. "אור מקיף" פירושו מה שהאדם עתיד לקבל, ועתה אינו ראוי 
עדיין לקבל את ההשפעה. "אור פנימי" פירושו מה שהאדם מקבל 
בהוה, זאת אומרת שהשפע בא לו בפנימיותו.
%break
ולפי זה שאמרנו לעיל, שעל כל דבר שמקבלים צריכים להקדים 
תפלה, שיהיה כלי לקבל את ההשפעה, יוצא, שאפילו לאחר מה 
שהקדוש ברוך הוא הבטיחו במראה הסולם, זה נקרא אור מקיף.
%break
אבל בזמן שפגש את עשו, שאז הוצרך לישועה בהוה, היה צריך 
להתפלל ולגלות הרצון, הנבחן לבחינת כלי על הישועה, מכיון שבלי 
כלי אי אפשר לקבל אור פנימי.
%break
כי ההבטחה נקראת אור מקיף. מה שאין כן כשבאים להוציא את 
ההבטחה לפועל, צריכים תפלה. כי אור מקיף הוא אתערותא דלעילא, 
ואור פנימי הוא על ידי אתערותא דלתתא.
%break
%H טוב ילד מסכן
%break
ר' שמעון אמר תא חזי כתיב, "טוב ילד מסכן וחכם"... דאיהו יצר 
הטוב. אבל טוב ילד, הדא הוא דכתיב "נער הייתי גם זקנתי".
%break
ודבר אחר, הוא נער, דאיהו ילד מסכן, דלית ליה מגרמיה כלום. ואמאי 
אקרי "נער" בגין דאית ליה חדיתו דסיהרא דמתחדשא תדיר, ותדיר 
איהו ילד... וחכם בגין דחכמה שריה ביה.
%break
"ממלך זקן כסיל" דא הוא יצר הרע... מן יומא דהוי לא נפיק 
ממסאבותיה. "ילד", דהא מיומין זעירין עימה דברנש, והא מתליסר 
שנין ואילך.
%page 1791
ויש לשאול, דמכאן משמע אצל אדם שהוא בן עשרים שהיצר הרע 
הוא בן עשרים נקרא זקן. ואדם כשהוא בן שבעים שהיצר הטוב הוא 
בן חמש ושבע נקרא ילד.
%break
אלא יש להבין, שיש לנו ענין של חוקים טבעיים, שהם כמו מצוות 
שהטבע מחייב אותנו לקיימם. והם מתחלקים לחיצוניות ופנימיות.
%break
למשל, כשהאדם אוכל לחם או שאר דברים ושותה מים או שאר 
משקאות. הלחם נקרא חיצוניות, אשר החיצוניות לא מקבלת שום 
שינוי אצל האדם.
%break
ואצל כל אחד ואחד מתראה הדבר באותה צורה, שאיננו יכול לומר 
שפיסת לחם מקבל שינוי צורה בין אחד להשני, אלא כולם רואים את 
הלחם באותה צורה החיצונית.
%break
וכמו כן שאר דברים חיצוניים, דהיינו מים או יין. כולם רואים את 
הדברים החיצוניים בלי שינוי, ואין הבדל בין אדם לחבירו.
מה שאין כן הפנימיות, שמלובשת בהדברים החיצוניים, ידוע שבכל 
דבר מלובש תענוג של טעם אחר, מה שאינו נמצא בהשני.
%break
למשל הטעם שנמצא בלחם אינו נמצא בבשר. ואפילו בבשר עצמו יש 
גם כן להבחין כמה מיני הבחנות, כי הטעם שנמצא בבשר בקר לא 
נמצא בעופות. וגם בעופות עצמם יש להבחין בהטעם, כי הטעם 
שנמצא בבשר תרנגולים לא נמצא בבשר הודו או ביונים, וכדומה.
%break
זאת אומרת בהחיצוניות מלובש טעם שהוא פנימי, שכל התענוג 
שהאדם נהנה הוא רק מהפנימיות ולא מהחיצוניות. ורק בהפנימיות 
יש להבחין בין אדם לחבירו, שכל אחד ואחד מרגיש תענוג וטעם אחר 
מחבירו.
%break
וגם האדם בעצמו לא תמיד הוא בהרגשת אותו הטעם הפנימי של 
המאכלים והמשקאות, וזה תלוי לפי הבריאות ומצב רוחו של האדם.
%break
אבל יחד עם זה אנו רואים, בעת שאין האדם מסוגל להרגיש את 
הטעם והתענוג הפנימי, המלובש באלו הדברים, אז האדם מוכרח 
להשתמש בדברים החיצוניים. ואין האדם יכול לומר, היות שאינו 
מרגיש טעם בהמאכלים, לכן הוא לא יאכל שבוע או חודש ימים.
%break
או כמו שאנו רואים ילדים קטנים, שאין משיגים את הטעם והתענוג 
שמלובש בהמאכלים, אז הם מוכרחים לאכול בעל כורחם בלי טעם 
ותענוג, אחרת לא יוכלו להמשיך בקיומם ויגיעו לידי מיתה.
%break
אבל אדם מבוגר, כשהוא אוכל בזמן שאין לו טעם, הוא יתלה זה 
באיזו סיבה, מחמת מחלה או עגמת נפש וכדומה. ולגבי ילדים קטנים 
נאמר, שהם עוד לא קיבלו את ההתפתחות, שיבינו ושירגישו את 
הטעם הנמצא באכילה ושתיה וכדומה.
%break
וכמו כן במצוות, התורה מתחלקת לפנימיות וחיצוניות. וגם כאן 
חיצוניות המצוה אצל כולם אותה צורה. ואין הבחן בחיצוניות המצוה 
בין צדיק הדור לאיש פשוט מן הרחוב.
%break
וגם כאן ההבחן בין אדם לחבירו הוא רק בהפנימיות המלובשת 
בהמצוה. שכל אחד ואחד מרגיש טעם אחר באותה מצוה.
%break
וגם לגבי האדם בעצמו יש להבחין בו בין טעם לטעם, כי אין האדם 
תמיד באותה ההבנה ובאותו מצב רוח, שתהיה לו היכולת להרגיש 
את הפנימיות שבהמצוה.
%break
ומשום זה אם נקבל בחשבון חיצוניות המצוות, אז כל האדם הוא 
בבחינת "מוסיף והולך". היות שבכל יום פחות או יותר האדם עושה 
מצוות. לכן כל זמן שהוא מוסיף והולך, אז יש לו הרבה מצוות, על דרך 
מאמר חז"ל, "הרקנים שבהן מלאים מצוות כרימון".
%break
אבל מצד פנימיות המצוות, היינו הטעם והתענוג שמלובש בהמצוות, 
ועל המטרה שהמצוות באו על דרך מאמר חז"ל "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", שהתורה ומצוות צריכות לזכך ולצרף אותו 
שתצא מאהבה עצמית ותבוא לאהבת ה'.
%break
יכול האדם לבוא לגיל שבעים ומבחינת חיצוניות יש לו הרבה מצוות, 
אבל מבחינת פנימיות, הכוונה המלובשת בהמצוות, עדיין לא הגיע 
ועדיין נמצא באהבה עצמית.
%page 1792
והדרך למי שרוצה לזכות לבחינת הפנימיות, שכל פעם הוא אומר, מה 
שהיה היה, ומכאן ואילך אני מקבל על עצמי ללכת בדרכי ה', היינו 
לזכות להרצון להשפיע.
%break
אם כן נמצא שתמיד הוא ילד, אפילו כשהוא בן שבעים שנה, גם כן 
הוא אומר אז, שעד עכשיו לא היה בסדר, ומכאן ואילך הוא מתחיל. 
אם כן הוא תמיד בחינת "ילד". ואפילו כשהאדם בגדלות, גם כן שייך 
בחינת ילד (כמעשה דרבי סעדיה גאון).
%break
%H וישב יעקב בארץ מגורי אביו
%break
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו". מקשים, מדוע לא כתוב בארץ מגורי 
אבותיו, ומדוע דווקא במגורי יצחק. ויש לפרש כי זה ידוע, שיעקב הוא 
בחינת קו אמצעי, שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד 
יצחק".
%break
מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם 
שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין.
מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו 
בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים.
%break
ורש"י מביא, מ"א דורש תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף משום כמה 
דברים. אחת, שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, 
ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו.
%break
וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו 
מבקש להורגו וזה אחיו מבקשים להורגו.
%break
ויש להבין מהו הקשר הדברים, שיעקב לא עבד אצל לבן אלא בשביל 
רחל. זה ידוע שיש בחינת לאה, הנקרא עלמא דאתכסיא, ובחינת 
רחל, הנקראת עלמא דאתגליא.
%break
כמובא בזהר הקדוש, בענין משה הנקרא "נתיב", שרק משה היה יכול 
ללכת בבחינת נתיב, הנקרא עלמא דאתכסיא.
%break
אבל שאר אנשים דווקא בבחינת "דרך" יכולים ללכת, כי דרך נקרא 
דרך המלך, ששם כולם יכולים ללכת, משום שדרך נקרא חסדים, 
ובמקום שהחסד מגולה כל אנשים יכולים ללכת. לכן יעקב עבד בעבור 
רחל, היינו שהחסדים יהיו מגולים.
%break
ועיקר הגילוי הוא מחזה ולמטה, שהם בחינת נה"י. ועיקר הוא הקו 
האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את 
יוסף".
%break
ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד 
לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין 
נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו 
אמצעי מכניעו.
%break
לכן קו שמאל, ואלה הדבוקים בקו שמאל, רוצים לבטל את הקו 
אמצעי, משום שעם הקו ימין יכול הקו שמאל להלחם, ואינו צריך 
לבטלו, משום שאינו מפחד מפני הקו ימין. מה שאין כן מפני הקו 
האמצעי כן מפחדים, משום שהקו אמצעי מבטל את הקו שמאל.
%break
לכן רוצים לבטל הקו אמצעי שלמעלה בתפארת, והקו אמצעי למטה, 
הנקרא יסוד, שהם יעקב ויוסף.
%break
ועוד מביא רש"י, "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף. 
צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין 
לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה 
בעולם הזה".
%break
ולכאורה זה בסתירה למה שאמרו חז"ל, "ואם אתה עושה כן אשריך 
בעולם הזה וטוב לעולם הבא".
%break
ויש לפרש ש"עולם הבא" נקרא בחינת בינה עלמא דאתכסיא, שהוא 
בחינת לאה. ו"עולם הזה" הוא בחינת מלכות עלמא דאתגליא. לכן 
מדתו של יעקב הוא בחינת תפארת, שהוא מחזה ולמעלה, שהוא 
בחינת עולם הבא.
%page 1793
הצדיקים רוצים בשלוה גם בעולם הזה, שהוא עלמא דאתגליא. וזהו 
"קפץ עליו רגזו של יוסף", היינו שהיה רוצה להמשיך מדרגת יוסף, 
שהוא עולם הזה, בחינת יסוד, שהוא מחזה ולמטה, שהוא בחינת 
עלמא דאתגליא כנ"ל.
%break
שיעקב עבד בעיקר אצל לבן בשביל רחל, שיהיה בחינת חסדים 
מגלים, כמו שאמרו חז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הבא ולא 
בעולם הזה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל".
%break
%H נס ובחירה
%break
אמר רבי יצחק, אי נחשין ועקרבין הוי ביה אמאי כתיב בראובן "למען 
הציל אותו מידם להשיבו אל אביו", וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון 
נחשין ועקרבין ינזקין ליה... אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידיהו 
דאחוהי בגין דידע כמה שאנין ליה...
%break
בגין דהכא אתר דנחשי ועקרבים, אי איהו צדיקא קדוש ברוך הוא 
ירחיש ליה ניסא, ולזימנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב 
מינייהו, אבל כיון דיתמסר בידי דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא 
(וישב ד' קפ"ה ע"א).
%break
ויש להבין למה "בידי דשנאוי" אין הקדוש ברוך הוא עושה לו נס.
הנה אנו מוצאים בענין הצלה ב' אופנים:
א. היכא דשכיחא היזקא,
%break
ב. במקום שאינה שכיחא היזקא, היינו שיש חיות שהן מזיקות רק 
לתאבון, ובשעה שאינן רעבות אינן מזיקות.
%break
ויש שהן מזיקות מצד הטבע, היינו שיש להן רצון מצד הטבע להזיק 
אנשים שדרכן תמיד לטרוף. וכמו כן מצינו שיש שנאה לכלל מין אנושי, 
ויש לפעמים שיש שנאה דווקא לאיש פרטי ולא להכלל. היינו שהחיה 
מרגשת שהאדם הזה רוצה להזיק לה, לכן היא מתכוונת להזיק לו.
%break
והנה כאן מצינו שהחיות רעות, שהם הנחשים והעקרבים, שאין להם 
שינאה פרטית לאדם זה דוקא, אלא לכלל מין אנושי. ולכן אין זה נקרא 
שכיחא היזקא כל כך, לכן אפשר לסמוך על נס.
%break
מה שאין כן בידי דאחוי, שיש להן שינאה פרטית לאיש הזה, זה הוי 
שכיחא היזקא, ואז אסור לסמוך על הנס.
%break
ועוד אפשר לומר שיש חילוק בין בעלי חיים לאדם, היות שהאדם הוא 
בעל בחירה. כי זה שהחיות מזיקות, זהו מצד הטבע, שהשם יתברך 
נתן בהן טבע שישתוקקו לזה. נמצא שכל מה שהן עושות הוא מצד 
השם יתברך, ואין להן כח להתגבר על זה, היינו שלא יזיקו.
%break
לכן במקום שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות נס, זהו גם כן מצד השם 
יתברך, לכן יש לסמוך על הנס.
%break
מה שאין כן אצל האדם, שניתן לו כח הבחירה, בין להרע ובין להטיב, 
נמצא אם הקדוש ברוך הוא יעשה נס להאדם הזה ויצילו שהשני לא 
יזיק לו, אזי הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו את כח הבחירה. ובמקום 
שתהיה סתירה להבחירה אז אין סומכין על הנס.
%page 1794
%H כל מקדש שביעי (ב')
%break
"כל מקדש שביעי כראוי לו... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". יש 
להבין מהו הפירוש "על פי פעלו". ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות 
מקבל שכר רק על פי פעלו. ומי שעובד שעות נוספות מקבל שכר רב 
יותר ממי שאינו עובד שעות נוספות.
%break
אם כן מהו החידוש שאומר "שכרו הרבה מאוד". ואחר כך אומר 
שיקבל שכר רק על פי פעלו.
%break
חז"ל אמרו, "הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ויש להבין ענין 
העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולא 
המדרש עיקר אלא המעשה" (קידושין מ' ע"ב).
%break
ופירש אאמו"ר ז"ל, ש"מעשה" נקרא מה שהאדם מהפך את כלי 
קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם 
שמים". ומביא המדרש שעשיה הזאת זהו ענין, "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", שלעשיה הזאת צריך האדם להגיע.
%break
חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך 
הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח 
לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש 
ברוך הוא לא עושה את הכל.
%break
היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש 
ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה 
מה'.
%break
ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך 
הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר 
הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א).
%break
משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא 
הקדוש ברוך הוא ועוזר לו.
%break
אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל את 
ה', "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה 
זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן 
יצאו ברכוש גדול".
%break
ואמר ז"ל, כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא, 
שאמר לו, "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אמר "במה אדע". 
כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהיה להם צורך 
להשגות האלו, אלא שהם יסתפקו במועט.
%break
לכן אמר לו, "ידע תדע" שהם יהיו בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. 
ואז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים.
%break
לכן על ידי זה הם יהיו מוכרחין לקבל ממנו את העזרה. וכל פעם הם 
יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועל ידי זה כבר יהיו נצרכים לאור 
התורה, כי רק התורה היא התבלין.
%break
וזהו על דרך שאמרו בזהר הקדוש, "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, 
במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד איתייליד יהבין ליה נפש מסטרא 
דבעירא דכיא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא" [בנשמה קדושה, כאשר נולד 
נותנים לו נפש מצד הבהמה הטהורה, זכה יותר נותנים לו רוח]. 
%break
נמצא שעל ידי זה הם יהיו נצרכים לעזרת ה', ועל ידי זה יהיה להם 
כלים לקבל את ירושת הארץ.
%break
ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה - מי 
שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש "כל מקדש 
שביעי". ופירש אאמו"ר זצ"ל "שביעי" פירוש שבי - הוא.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, 
כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות 
כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע.
%break
ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר 
כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל.
%break
נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך 
לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו 
אינו יכול לו".
%break
נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום 
שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.
%page 1795
לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, 
והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי 
העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם 
אבינו עליו השלום.
%break
נמצא לפי זה, "על פי פעלו", יהיה פירוש ההיפך מגשמיות. כי 
בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב 
עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל 
לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה.
%break
לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר 
גדולה.
%break
נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, 
אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול. וזה פירוש, הולך ואינו עושה. 
הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים 
שלו יהיו לשם שמים.
%break
אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהולך ואינו עושה אלא הוא 
צריך לעזרת ה', דווקא על ידי זה הוא מקבל את ירושת האבות.
%break
%H כי שומע אל אביונים ה'
%break
"אמר רבי חייא תהוונא על האי קרא דכתיב, כי שומע אל אביונים ה', 
וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא.
אמר רבי שמעון,
%break
בגין דאינון קרובין יתיר למלכא, דכתיב, לב נשבר ונדכה אלקים לא 
תבזה... תו אמר רבי שמעון, תא חזי, כל אינון בני עלמא, אתחזיין 
קמי קודשא בריך הוא, בגופא ונפשא, ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא 
בלחודוי, וקודשא בריך הוא קריב לנפשא יתיר מגופא".
%break
ומפרש הסולם וזה לשונו, ועני אינו נראה לפני הקדוש ברוך הוא אלא 
בנפש לבד, כי גופו שבור, והקדוש ברוך הוא קרוב לנפש יותר מלגוף 
(זהר ד' ק"ג אות שס"ז).
%break
להבין את הנ"ל צריך לדעת מה זה "עני". זה ידוע כי מדרך העולם 
הוא שהאדם מסוגל לעשות מעשים שיביאו לו שני דברים:
%break
א. דעת. היינו שיבין עם השכל שלו את העבודה שהוא עושה, זאת 
אומרת לראות את התועלת מהמעשה הזה. מה שאין כן אם הוא צריך 
לעשות מעשה שהשכל שלו מחייב לו את ההיפך ממה שמצווין לו 
לעשות, זה קשה לו לעשות את העשיה.
%break
ב. תענוג. האדם יכול לעשות מעשים שיביאו לו תענוג. מה שאין כן 
אם הוא עושה מעשה ואינו נהנה, מעשה זה קשה לו לעשות.
%break
לכן כשיש בהמעשה שהוא עושה את הב' תנאים, היינו שכל ותענוג, 
המעשה הזה נקרא מצב של "עשירות", משום שהמעשה הזה משפיע 
לו שכל ותענוג, שיותר מזה אין במציאות בעולם דבר שהנבראים 
ישתוקקו לו.
%break
ואם יש בהדבר רק תנאי אחד, היינו שהמעשה לא ישפיע לו שכל, 
זאת אומרת שהשכל לא מחייב לו לעשות את העשיה, אבל תענוג יש 
לו מהמעשה, זה עוד נחשב למעשה, והוא מתגבר על השכל ועושה 
את המעשה,
%break
משום שהמעשה עוד לא נקרא עני, משום שיש לו מה לתת, היינו 
שהמעשה נותן לו תענוג.
ולפעמים המעשה אינו משפיע לו תענוג, אלא על כל פנים הוא משפיע 
לו שכל, שהשכל מחייב לו את המעשה.
%break
וכאן כבר הוא צריך להתגברות יתירה, להיות נמשך אחר השכל ולא 
להיות זקוק להתענוג. אבל בזמן שלמעשה אין מה לתת לו, לא שכל 
ולא תענוג, היינו למעלה מהדעת ולמעלה מהתענוג, זה נקרא "עני 
ואביון", שאין להמעשה לתת לו שום תמורה.
%page 1796
הנה יש להאדם גוף ונפש. הגוף נקרא כלי של הרצון לקבל תענוג 
ושכל. הנפש נקרא כח השפעה שיש בהאדם. והאדם יש לו גוף ונפש.
לכן כשאדם מתפלל לה' ומצפה שהקדוש ברוך הוא ישפיע לו שפע, 
אבל המצב שבו הוא נמצא יש לו גוף בריא,
%break
זאת אומרת שהגוף עוד יכול למצוא בעבודתו בחינת שכל ותענוג, או 
לכל הפחות אחד משניהם, עוד לא נקרא עני ואביון, משום שהגוף 
יקבל תמורה עבור עבודתו.
%break
אבל בזמן שהאדם רוצה לילך על דרך האמת, היינו למעלה מהדעת, 
וגם על מנת להשפיע, אז אין להגוף מה לקבל, ואז נקרא הגוף שבור.
%break
אם כן מהו מתפלל אז, שה' יעזור לו ללכת עם הנפש, היינו עם הרצון 
להשפיע. והגוף מפריע לו, משום שהוא רואה שאין לו שום תמורה 
מדרך הזה, שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת.
%break
והקדוש ברוך הוא, שהוא המשפיע, הוא קרוב אל הנפש, היינו שיש 
השתוות עם הנפש, משום שהנפש רוצה ללכת בדרך השפעה, מזה 
הוא כל תפילתו, לכן הקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו.
%break
וזה פירוש "כי שומע אל אביונים ה'". מה שאין כן כשאדם עשיר או 
שהמעשה משפיע לו תענוג ושכל, או לכל הפחות אחד משניהם, 
נמצא שכל תפילתו היא רק עבור הגוף, היינו להרצון לקבל.
%break
לכן לא כתוב כי שומע אל העשירים, אלא רק לאביונים, כי רק אל 
אביונים הוא קרוב, שענין קרוב הוא השתוות הצורה.
%break
%H ויהי בשלח פרעה את העם
%break
"ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי 
קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו 
מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף".
%break
לפרש את זה על דרך המציאות הנוהגת תמיד. בעת שאדם רוצה 
ללכת בדרך האמת, אז כל אחד ואחד שואל למה.
%break
"ויהי בשלח פרעה את העם", היינו שכללות הגוף נקרא בחינת פרעה, 
שהוא צריך לעשות בחירה, שיתן לצאת את העם, היינו כל הכוחות 
והמחשבות, שיהיה להם ה', ולא להיות תחת שליטתו.
%break
שפירושו שכל כוחותיו ישמשו לצורך הגוף, אלא שישמש עמהם 
לתועלת הקדוש ברוך הוא.
%break
למה נתן הקדוש ברוך הוא ללכת לארץ הקדושה, שהיא ארץ זבת 
חלב ודבש, אשר הבטיח ה' לתת ירושת הארץ לאבותינו הקדושים, 
שילכו בדרך רחוק ולא נתן להם דרך קרוב, כמו שכתוב "ולא נחם 
אלקים דרך ארץ פלש-שתים כי קרוב הוא".
%break
שענין קרוב ורחוק נקרא מה שקרוב אל השכל, היינו מה שהשכל 
מחייב שכדאי לעשות את המעשים. וכמו כן שיהיה קרוב אל הלב, 
שיהיה מתיישב ללבו של אדם, היינו מה שהרצון לקבל שבלב ירגיש 
שזהו לטובתו,
%break
כמו שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, שהיה הבירור שלו במר 
ומתוק, כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות.
%break
%H ויתיצבו בתחתית ההר
%break
ויתיצבו בתחתית ההר. אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד 
שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים התורה מוטב, ואם 
לאו שם תהא קבורתכם.
%page 1797
אמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אף 
על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקבלו היהודים, 
קיימו מה שקיבלו כבר 
(שבת פ"ח ע"א).
%break
בתוספות, כפה עליהם... ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, 
שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן, והא דאמר, 
כלום כפית עלינו הר כגיגית 
(עבודה זרה ב' ע"ב),
%break
דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה, והכא אמר 
דמודעא רבה לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה, אבל מה שלא 
קיימוה איכא תשובה.
%break
והיה לפרש, דענין כפה עליהם הר כגיגית, שצריכים לדעת, כמו שיש 
כפיה על ידי יסורים, כמו כן יש כפיה על ידי תענוג.
%break
שמי שרוצה שחבירו יעשה מה שהוא דורש ממנו, אז חבירו מוכרח 
לציית לו, על ידי ב' אופנים: או מחמת יסורים, היינו שמפחד ממנו, 
שאם לא יעשה את רצונו הוא יעשה לו יסורים, או מחמת תענוג 
המושך אותו לעשות את דרישתו.
%break
%H ענין שומר שבת
%break
ענין שומר שבת, מה תפקידו מבחינת המוסר.
%break
האדם צריך לשמור את עצמו מהמפריעים להתגלות קדושת השבת. 
כי ענין יומין דחול הוא מקום עבודה, שהאדם צריך להתיגע את עצמו 
לבטל את הרצון לקבל, שעליו היה הצמצום וההסתרה, שלא להרגיש 
את מציאות ה',
%break
והגם שמאמין ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל לא מרגיש זה מסיבת 
הצמצום, שנעשה בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא.
%break
וכשמתייגע על זה, וזכה בעל מנת להשפיע, אז מתחיל להרגיש את 
הקדושה, וזוכה לבחינת שבת. לכן בשבת צריך לשמור את השבת, 
שלא יבואו המפריעים, היינו הרצון לקבל, כי אחרת תיכף תסתלק 
ממנו בחינת השבת.
%break
%H ואשא אתכם על כנפי נשרים
%break
"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי".
וברש"י, "על כנפי נשרים, כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, אומר, מוטב 
שיכנס החץ בי ולא בבני".
%break
וענין החץ הוא מלשון "חציצה", כמו שאמרו על פסוק "ויסב חזקיה פניו 
אל הקיר", מכאן שלא יהא דבר חוצץ בינו להקיר (ברכות ה' ע"ב). 
וכמו כן מלשון "מחיצה".
%break
שענין חציצה הוא בחינת פירוד שמפריד בין שני דברים. ובענין מחיצה 
מבואר בבבא בתרא, "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את 
הכותל באמצע".
%break
ומפרש שם, ש"מחיצה פירושו גודא, היינו כותל המפסקת. ואימא 
מחיצה פלוגתא, כדכתיב ותהי מחצת העדה". משמע שמחיצה, היינו 
בחינה שמחלקת את הדבר לשניים. וכן בתהילים "חיציך שנונים עמים 
תחתיך יפלו בלב אויבי המלך" (מ"ה, ו').
%break
ולהבין את כל הנ"ל, הנה ידוע שהצמצום היה בכדי שתהיה השתוות 
הצורה. לכן נעשתה הסתרה, שנקרא השגחה בלתי גלויה, שעל ידי 
זה יצא בחינת הסתר פנים של הקדוש ברוך הוא, שבשביל זה יש 
עבודה בבחינת הבחירה.
%page 1798
ויש עבודה גדולה לאדם שיאמין שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
וזה נקרא שיצא כותל המפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים, כמו שכתוב 
"הנה זה עומד אחר כותלנו". ובזמן שאדם מתפלל, צריך שיראה שלא 
יהיה דבר חוצץ, היינו שצריך לייחד את עצמו עם הקדוש ברוך הוא 
בבחינת השתוות הצורה, היינו שיהיה לשם שמים.
%break
מה שאין כן כשאדם דואג לעצמו, הוא בבחינת פירוד. לכן כשבאות 
מחשבות של פירוד, נקרא זה "חיצים", שהורג את החיות הרוחנית 
שבאדם.
%break
וזה נקרא "חיציך" של הקדוש ברוך הוא, הם "שנונים" שהורגים את 
חיות דקדושה. וכל החיצים שמקבלים זה רק נובע מההסתרה, 
שהקדוש ברוך הוא הסתיר את עצמו.
%break
נמצא שהנבראים מדברים לשון הרע על ההשגחה, שמי גרם לזה 
הקדוש ברוך הוא בעצמו. וזה פירוש, אמר מוטב שיכנס החץ בי, היינו 
הלשון הרע שמדברים עליו, ואל יכנס בבני.
%break
כי על ידי ההסתר שעשה, תהיה הזדמנות ומציאות שהם לא ישארו 
עם החצים, היינו שלא יהיו בפרודא.
%break
שדוקא על ידי התגברות בזמן ההסתר, אז הם יבואו לידי השתוות 
הצורה, מה שאין כן אחרת ישארו בפרודא, המכונה מחיצה או כותל 
המפסקת, שדוקא על ידי זה "ואביא אתכם אלי".
%break
%H זה היום עשה ה'
%break
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
%break
זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', 
שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו".
%break
"בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא 
שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח 
ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר 
התיקון.
%break
%H ענין דיין הגון ושאינו הגון
%break
בעל הטורים מפרש על המאמר, "ולא נסמכה פרשת דיינים לפרשת 
מזבח, לומר לך, המעמיד דיין הגון כאילו בנה מזבח".
%break
ולומד את זה ממה שאמרו חז"ל, "המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו בנה 
במה אצל המזבח" (סנהדרין ז' ע"ב). משמע, שאם מעמיד דיין הגון 
כאילו בנה מזבח.
%break
ולהבין דבריו יש לפרש מה זה מזבח, ומהו דיין, ומדוע דיין שאינו הגון 
הוי כאילו נוטע אשרה לגבי מזבח, ומהי אשרה.
%break
ענין "דיין" הוא כמו שאמרו חז"ל, "אין פורענות באה לעולם אלא 
בשביל דייני ישראל" (שבת קל"ט ע"א). ויש לשאול, האם אין יותר 
רשעים מדייני ישראל, שבשבילם באה פורענות לעולם.
%break
אלא זהו כמו שאמרנו כמה פעמים על פסוק "שופטים ושוטרים תתן 
לך בכל שעריך", שפירושו, בכל דבר שהאדם משער אם כדאי לעשות 
את המעשה אם לא, אז יש לו שופטים, היינו שיש לו מחשבות ודיעות 
הנוטות לכאן או לצד האחר.
%page 1799
וזה נקרא "דייני ישראל", שאצל כל אדם יש בו דיינים שדנים כל דבר, 
את הכדאיות שבדבר. ואם זה דיין הגון, אז נקרא שבונה מזבח, 
ש"מזבח" נקרא בזהר הקדוש בשם מלכות, שהוא ענין קבע.
%break
ומה שאמרו שעל ידי זה הוא זובח את היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, 
"הרוצה שיחיה ימית את עצמו", וכמו כן, "אין התורה מתקיימת אלא 
במי שממית את עצמו עליה", מטעם שמטרם שמקבל עליו עול מלכות 
שמים, הוא נקרא "גוי", ואסור ללמוד תורה לעכו"ם.
%break
וכפי שאמר אאמו"ר ז"ל, כל מקום שאסור פירושו שאי אפשר, אפילו 
שרוצה.
%break
לכן אם הוא דיין הגון, הרי כאילו בנה מזבח. ואם הוא דיין שאינו הגון, 
הרי כאילו נוטע אשרה, שהיא עבודה זרה אצל מזבח. היינו במקום 
שהיה צריך לבנות מזבח, אז הוא בונה עבודה זרה ואומר שהוא 
מזבח.
%break
וענין "אשרה" הוא מלשון אושר. היינו בזמן שהוא מרגיש את עצמו 
מאושר על ידי עבודתו בתורה ומצוות הוא עוסק בהן, כלומר שהגוף 
והדעת מסכימים את לכדאיות שבדבר.
%break
אבל אם אין הדעת מסכימה, למעלה מהדעת אין הוא מסוגל לעשות. 
לכן נקרא זה עבודה זרה בבחינת אשרה.
%break
מה שאין כן מזבח צריך להיות קבלת עול מלכות שמים למעלה 
מהדעת. וזה נקרא "דיין הגון", שיכול לפסוק שצריכים ללכת למעלה 
מהדעת. ואין הדעת החיצוני שלו המכריעה. מה שאין כן "אינו הגון", 
שהוא מבין שהכל צריך להיות על פי שכלו, שהוא בתוך הדעת.
%break
%H ואלה המשפטים
%break
יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה ביניהן, 
משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו כל 
מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל 
דבר פלוני.
%break
אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת שלא יאכל 
דבר פלוני. אמר להם הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי לו שיאכל מה 
שירצה. אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו.
%break
כך לעכו"ם שופטים ואינן עוסקים בתורה ואינן עושין אותה, שנאמר 
"וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל 
כ'). אבל המצוות מה כתוב בהן "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" 
(ויקרא י"ח) (מדרש רבה, ד"ה ואלה המשפטים).
%break
ויש להבין:
א. הלא הפסוק שהמדרש מביא מיחזקאל, כוונתו על שופטים של 
עכו"ם, הלא הפסוק מיירי בעם ישראל.
%break
ב. מהמשל שהרופא אמר האכילוהו כל מה שהוא מבקש, היינו שאין 
לו שום הגבלה. ומהפסוק "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", 
משמע שיש לו חוקים והגבלות, שזהו נגד המשל.
%break
ויש לפרש שכוונת המדרש, במה שאומר שיש לעכו"ם שופטים, אין 
כוונתו לאומות העולם, אלא מיירי בישראל.
%break
ומה שמכנה שופטים של עכו"ם, היינו שכל המצוות שהם עושים 
שהשכל מחייב אותם, ולא הולכים לפי דרכי אמונה להגיע לבחינת 
לשמה, אזי השכל הזה נקרא שופט עכו"ם.
%break
וכיון שכל מה שהשופט מחייב הוא על דרך שלא לשמה, היינו שאין 
כוונתו להגיע על ידי זה לדביקות בהחיים, אם כן נמצא שהוא אינו 
לחיים.
%break
לזה אמר האכילוהו, היינו מזונות החיים שלו הוא בכל מה שהוא 
מבקש, היינו אין לו תנאים מיוחדים, מטעם שאינו לחיים. אם כן לא 
חשוב כל כך מה שהוא עושה.
%break
מה שאין כן שופטי ישראל, שכל השיפוט הוא מחמת ישראל, היינו 
מטעם אמונה ולהגיע לידי דביקות, אזי יש לו תנאים מיוחדים, שלא 
מכל דבר מותר לו לקבל חיות.
%page 1800
אלא בכל דבר צריך להזהר, שלא יאכל דבר פלוני הידוע, היינו שלא 
יקבל חיות אפילו של מצוות ומעשים טובים, אם אין זה מביאו לידי 
דביקות.
%break
וזה פירוש שלא יאכל דבר פלוני, היינו שלא יקבל חיות מדבר פלוני, 
היינו מבחינת רצון לקבל. ולפי זה מיושבות ב' הקושיות:
א. שכוונתו על ישראל ולא על אומות העולם.
%break
ב. שגם במצב השלא לשמה, יש גם כן מצוות וחוקים אבל לא טובים, 
כמו שאמרו חז"ל "לא זכה נעשה לו סם המוות" (יומא ע"ב ע"ב).
אלא צריכין להשתדל שהשופט יהיה של ישראל. ואז נגיע להדבק בחיי 
החיים.
%break
%H ויקחו לי תרומה (א')
%break
"ויקחו לי תרומה". לי, פירש רש"י, לי לשמי. "מאת כל איש אשר ידבנו 
לבו", ופירש רש"י, לשון נדבה והוא לשון רצון טוב. "תקחו את 
תרומתי", תקחו, משמע בעל כורחם. והוא בסתירה ל"ידבנו", שמשמע 
רצון טוב ולא על דרך הכפיה.
%break
בזהר הקדוש, תרומה תרומ-ה, שצריך להעלות את ה' שהוא 
המלכות. וכמו כן בזהר הקדוש, תשובה, תשוב-ה לגבי ו', היינו 
שהאדם צריך להעלות את ה', שהיא בחינת שכינתא בעפרא. 
שצריכים לאוקמא שכינתא מעפרא, 
%break
היינו הבחינה שנקראת לשם שמים היא בגלותא.
היות שהאדם נבנה מרצון לקבל לעצמו. והרצון להשפיע הוא תחת 
שליטת הרצון לקבל. ואין בכוחו לכוון שום דבר שיהיה בעל מנת 
להשפיע, מטעם שהרצון לקבל שולט עליו.
%break
לכן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, הוא מוכרח לעשות כל דבר שאין 
הוא רואה תועלת עצמו, והוא צריך להתגבר, ולעשות כל דבר שיש לו 
שייכות לקדושה, שנקרא "תקחו תרומתי", בעל כורחך, בלי הסכמת 
הגוף.
%break
וזה נקרא "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". וכשאומר רוצה אני, זה 
נקרא תשובה. היינו שאי אפשר לו לעשות שום דבר מרצון, עד 
שהקדוש ברוך הוא עוזר לו ונותן לו רוח תשובה.
%break
וזה נקרא תשוב ה', שהיא בחינת מלכות שלו, שהיא נקודת הצמצום, 
שעליה, היינו על הרצון לקבל, נעשה תיקון המסך.
%break
אז כמו שהו' דשם הוי-ה נקרא משפיע, כמו כן הרצון לקבל שלו בא 
לבחינת השפעה. ואז הוא יכול לתת תרומה, היינו שיכול להוריד את 
הה' שלו.
%break
וכשזוכה לזה, אז "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", 
הכוונה מה שהיה קודם בחינת תקחו בכח הכפיה, יהיה עכשיו 
בבחינת רצון טוב, כמו שפירש רש"י על "ידבנו לבו".
%break
נמצא, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", היינו עכשיו, שאתם הולכים 
ליקח את תרומתי בעל כורחו, תדעו שעכשיו היא בבחינת "ידבנו לבו", 
שעכשיו יש לו רצון טוב, משום שכבר הורם ענין המלכות שלו בבחינת 
לאוקמא שכינתא בעפרא.
%break
על דרך מה שכתוב בזהר הקדוש, "האי דזיק עשו לאחורי נטיל ליה 
יעקב ברישא דיעקב הוא בראש", שכוונתו על נקודת הי' שנצטמצמה, 
כבר היא בחינת על מנת להשפיע.
%page 1801
%H בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא
%break
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", 
ופרש רש"י, לי, לשמי. אשר ידבנו לבו, ופירש רש"י, לשון נדבה והוא 
לשון רצון טוב.
ויש להבין:
%break
א. קיחה משמע בעל כורחך. ידבנו לבו, הוא רצון טוב. אם כן זהו 
בסתירה ל"ויקחו".
ב. מדוע כתוב "את תרומתי", משמע שהיא כבר תרומת ה', היה לו 
לומר אשר ידבנו לבו תקחו תרומה, ומה משמע שאמר תרומתי.
%break
ג. מה משמע בזה שאומר "לשמי".
ד. יש להבין קושית העולם על הפסוק "בכל מקום אשר אזכיר את 
שמי", תזכיר היה לו לומר.
%break
והענין שיש ב' מדרגות: בחינת "אתכפיא" ובחינת "אתהפכא". וכזה 
נמצא מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן, "איזהו גיבור, שעושה את 
שונאו לאוהבו".
%break
"גיבור" נקרא שכובש את יצרו, שנקרא בחינת אתכפיא בעל כורחו. 
וזה ענין "ויקחו", לשון בעל כורחו. ואחר כך הוא מבטיח שתבואו לידי 
אתהפכא, ששונאו נעשה אוהבו.
%break
וזהו "מאת כל אשר ידבנו לבו", היינו אחר כך יהיה לו רצון טוב. וזה 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מאמר בזהר הקדוש, "כד אתייליד יהבין 
ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא", שפירושו שנפש הבהמי שלו תסכים 
ללכת בדרכי ה'.
%break
ואמר כד אדם נולד ונכנס בקדושה, סימן לדבר שזכה לנפש דבעירא 
דכיא, שנפש הבהמי שלו כבר מסכימה ללכת בדרכי ה'. וזה נקרא 
אתהפכא. נמצא מתחילה צריך האדם לקחת בעל כורחו, אף על פי 
שהגוף שלו לא מסכים ללכת בדרכי האמת, שנקרא לי, לשמי.
%break
בזמן שאומרים ללכת בדרך שהכל יהיה לשם שמים, אז הגוף מתנגד. 
אבל אחר כך יזכה לבחינת "ידבנו לבו", היינו שהגוף יסכים.
%break
וזה פירושו "אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", היינו הלשם שמים 
שהיה מקודם, בבחינת תקחו תרומתי, הנקרא לשם שמים, ואז אחר 
כך זוכים שיהיה בבחינת "ידבנו לבו", ברצון טוב.
%break
וענין מה שפירש "לי, לשמי", פירוש, שבאמת אין לאדם מה לתת לה', 
כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' רק 
בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי".
%break
ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו 
לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד.
%break
וגם הכוונה לשם שמים, גם כן אינה לטובת ה', אלא לטובת האדם, 
שעל ידי זה האדם יקבל כל התענוגים בלי שיהיה נהמא דכסופא, כיון 
שעל ידי השתוות הצורה האדם יוצא מבחינת מקבל לבחינת משפיע. 
ואז האדם יכול לקבל כל התענוגים.
%break
וזה נקרא "לשמי". אם הקדוש ברוך הוא יכול לומר שמקום הזה הוא 
שמי, משום שהאדם אמר שהוא לא רוצה שום דבר לתועלת עצמו, 
אלא הכל לה'. נמצא שה' יכול להזכיר את שמו שם, משום שהאדם 
ביטל את רשות עצמו, ועשה את המקום בשביל השם.
%break
ואז, "אבוא אליך וברכתיך". אז יכולה לבוא שם ברכת ה', כל מה 
שהקדוש ברוך הוא רוצה להטיב לנבראיו.
%break
%H הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב
%break
"אמר רבי שמעון, הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב, ולא בא עמו 
בנסיון כנסיון שאר הצדיקים, שהרי לא כתוב בו, והאלקים נסה את 
איוב... ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקדוש 
ברוך הוא" (זהר תצוה ד' ט"ז אות מ"א בהסולם).
%break
וצריך להבין את ההבדל בין איוב, שנקרא חסידי אומות העולם, לבין 
ישראל. שאצל איוב אנו רואים שהקדוש ברוך הוא לא ניסה אותו, מה 
שאין כן אברהם, כן ניסה אותו.
%page 1802
הנה אנו רואים כאן שיש מעשה וכוונה, שעל שניהם שייך ענין נסיון. 
זאת אומרת לאברהם ניתן לו הנסיון במעשה וגם בהכוונה, אם עבודת 
ה' שלו בשמחה, היינו אם היה שמח בזה שעושה עכשיו רצון ה'.
%break
ובאיוב ניתן לו הנסיון רק על הכוונה ולא על המעשה, משום שעל 
המעשה משמע שה' יודע שבודאי לא יוכל לעמוד בנסיון. לכן ניתן לו 
הנסיון רק על הכוונה.
%break
(וכמו כן אנו צריכים לומר אותו דבר הוא, אם לא רוצין לתת והוא 
מאמין שהכל הוא בהשגחת ה', לכן הוא צריך להצדיק את קונו ולא 
לפגום באהבתו לה', על ידי זה שחסרים לו כמה וכמה דברים, מה 
שהאדם מבין שנחוצים לו.
%break
זאת אומרת ... לא יקבל ממנו מה שנחוץ לו. או לתת לו מה שנחוץ לו 
להאדם).
%break
ובזה יש הבדל בין חסידי אומות העולם לצדיקים. כי שתי מדרגות 
אלה נוהגות באדם. כי מטרם שהאדם נעשה לבחינת מדרגת ישראל, 
מבחינת שהאדם הוא עולם קטן, יש לו בחינת אומות העולם וחסידי 
אומות העולם ובחינת ישראל.
%break
וכשהאדם מתחיל ללכת בדרכי ה', נקרא "חסידי אומות העולם", אז 
הנסיונות שלו הם רק בבחינת הכוונה ולא במעשה. כי בענין מעשה 
לא נתנו לו לנסיון אלא רק בכוונה.
%break
דהיינו שיש כלל, שכל אדם יש לו טענות להבורא על כך שהוא לא נותן 
לו מה שהוא דורש. ומבין שכל מה שהוא נחוץ לו ה' צריך לתת לו, 
כדכתיב "ורחמיו על כל מעשיו", ומדרך הטוב להטיב.
%break
אם כן נמצא שכל מה שהאדם מבין שחסר לו, זה דומה כאילו היה לו 
והקדוש ברוך הוא לקח ממנו.
אם כן המעשה אינו עומד ברשותו לענין שנאמר שיש לו נסיון שלא 
לעשות את המעשה, כי לא נתנו לו מכתחילה.
%break
ולענין נסיון זהו דומה כאילו היה לו אלה הצרכים שהוא דורש עכשיו, 
ולקחו ממנו. וכל מה שיש לו בהנסיון זוהי רק הכוונה.
%break
היינו יש לומר שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ולהיות בשמחה 
ובאהבה, כאילו ה' נתן לו כל מה שהוא דורש. וזה נקרא נסיון הכוונה. 
כמו שהיה אצל איוב, אלא על הכוונה, אם הוא יכול להצדיק את הדין.
%break
מה שאין כן כשזוכה לבחינת ישראל, אז נותנים לו את הנסיון גם 
במעשה, דהיינו שנותנין לו כל הדברים הטובים, והאדם בעצמו צריך 
להיות מוכן להחזיר הכל, ולא לקבל יותר, שהוא בטוח בעצמו שזה 
יהיה רק בעל מנת להשפיע.
%break
כדוגמת פורים, שאאמו"ר זצ"ל אמר, שענין מגילה, היינו שהיה אז זמן 
של התגלות. ועל זה אמר המן שצריכים ללכת בדרך הידיעה.
%break
וזה פירוש "ואת דתי המלך אינם עושים". ומרדכי טען, כי הגילוי בא 
רק כדי לעמוד בנסיון, ולקבל עליהם את ההסתר, שזהו בחינת נסיון 
במעשה.
%break
%H כי יד על כס י-ה (ב')
%break
"ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור".
%break
פירש רש"י, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם 
עד שימחה שמו של עמלק, היינו שהשם נחלק לחציו. להבין את זה 
צריכין להקדים את הפסוק, "בי-ה ה' צור עולמים", היינו שבב' אותיות 
"י-ה" של ה' צייר את העולמות.
%break
"בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד 
יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא 
בעשרה מאמרות" 
(אבות פרק ה').
%page 1803
והקושיא מפורסמת וכי הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. 
שזה דומה למי שנותן לחבירו לשמור כוס ששוה לירה אחת, ואם הוא 
מאבד את זה, היה צריך לשלם רק לירה אחת. והלך הבעל הבית 
ושילם עשר לירות. וכי בשביל זה היה צריך לשלם עשר לירות.
%break
והענין, בתחילה ברא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם 
מתקיים, עמד ושיתף עמו מדת הרחמים, שעל ידי זה תהיה היכולת 
להאדם לבוא לשלימות. מה שאין כן כשהיה במדת הדין, אזי לא היה 
אפשרות במציאות שהאדם יוכל לצאת מבחינת יצרו הרע.
%break
וזה, "ליתן שכר טוב לצדיקים". היינו שעל ידי התיקון של מדת 
הרחמים, הנקרא "עשרה מאמרות", יש קיום העולם.
%break
"ולהפרע מן הרשעים", היינו עכשיו שנתנו להם ההזדמנות לצאת 
משליטת היצר, ומכל מקום אינם רוצים, מגיע להם עבור זה שמאבדין 
את העולם, אף על פי שיש שם תיקון של עשרה מאמרות, שזה דבר 
יותר קל מכפי שהיה טרם התיקון, היינו במאמר אחד.
%break
%H נושא עון
%break
"נושא עון". שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר של עונות, ועל ידי זה 
נעשה הכרעה לכף זכות 
(מובא בתורה תמימה).
%break
ויש להבין, שבזמן שחציו זכיות וחציו עונות, איך יש ביכולת האדם 
להכריע לכף זכות. אלא העצה היא תפילה, היינו שיתפלל לה' 
שיחטוף שטר של עונות, ועל ידי זה יהיה בידו להכריע.
%break
פירוש הדבר, כי ענין שיראה אדם חציו חייב, אין כאן ענין שעומד לפני 
בית דין של מעלה. אלא המדובר שהאדם יראה עצמו שהכוחות שוים, 
ויש בידו להכריע את הטוב על הרע.
%break
אבל אם בגוף יש כוחות שוים, והוא צריך להכריע, מי יתן לו עוד כח 
להכריע לצד הטוב, כיון שהם כוחות שוים. אז העצה שהאדם יתפלל 
לה' שישא את העון, היינו שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר חוב, 
וממילא על ידי זה כבר יש הכרע לצד הטוב.
%break
אם כן מהי עבודת האדם בזה שאומרים שהאדם צריך להכריע. זהו 
רק תפילה, ויותר מזה אין לו כח. כיון שהן הטוב והן הרע הם כוחות 
שוים, ומי מכריע. אלא על ידי התפלה, שהקדוש ברוך הוא ישא את 
העון, וממילא כבר יש הכרעה.
%break
%H כי תשא את ראש בני ישראל
%break
"כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו... מחצית 
השקל... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".
%break
יש לשאול:
א. מהו לשון ראש.
ב. כופר נפשו, מהו החטא, שצריך לתת כופר נפשו, שהוא ענין כפרה.
%break
ג. למה דווקא מחצית השקל, ולמה לא יתנו דבר שלם, היינו שקל 
שלם.
יש לפרש זה על דרך המוסר. יש ב' מיני תשובות: בבחינת המעשה, 
ובבחינת הכוונה.
%page 1804
הנה "ראש" נקרא בחינת שכל ודעת, ששם שייך ענין כוונה, כמו 
שכתוב "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה", שהכוונה שייכת לבחינת 
נשמה ונפש. מה שאין כן המעשה שייך לבחינת ה"גוף".
%break
וזה מרומז בלשון את "ראש" בני ישראל כופר "נפשו". היינו מה 
שחטא בבחינת נפש, היינו שענינו על התשובה בבחינת הכוונה. היות 
שתשובה זו נוהגת אצל כל אחד ואחד.
%break
כי האדם נברא ברצון לקבל לעצמו, ובכדי לקיים את התורה ומצוות 
על מנת להשפיע, זוהי תשובה שכל אחד ואחד מוכרח לעשות.
%break
כי בבחינת המעשה שייך לומר שלא חטא אף פעם, היינו תיכף מיום 
הולדתו נתנו לו חינוך טוב ושמירה יתירה. אבל על הכוונה, שם הוא 
עיקר הבחירה, ששייך להאדם לעשות. כי על כוונה לא שייך כפיה. רק 
על בחינת מעשה יש יכולת ביד האדם לכוף את עצמו.
%break
מה שאין כן על המחשבה, היינו הכוונה, אין בידי אדם, אלא שזוהי 
מתנה מן השמים. ועל זה רמזו, "לולי הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול 
לו".
%break
וענין מחצית יש לפרש, שרק בחינת המעשה הוא בידי אדם, ולא 
הכוונה. לכן נרמז רק במחצית, היינו אם האדם יתן את המחצית, היינו 
בחינת המעשה, אז הקדוש ברוך הוא יתן לו את מחצית השניה, היינו 
בחינת הכוונה.
%break
וכמו כן יש להבין שיש בחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה, ויש בחינת 
תורה, שהיא מתנה.
%break
ואדם צריך לתת רק בחינת אמונה, שזו בחינת צדקה, שזה נקרא 
תיקון הבריאה. אז הקדוש ברוך הוא נותן מחצית השניה, שהיא 
בחינת תורה. ומתנה נקרא מטרת הבריאה, וכופר נפשו הוא על 
בחינת תיקון הבריאה.
%break
%H בחינת דומם ובחינת צומח
%break
זה ידוע שיש בחינת כלל ובחינת פרט. הכלל ישראל נקרא בחינת 
"דומם". וזה בחינת "בהמה", שהיא בחינת נפש, מלשון נפישה, שיש 
לה רק תנועה כללית, לכל מין ומין יש בחינה מיוחדת לכולם.
%break
מה שאין כן בחינת "צומח" יש להם תנועה פרטית. וזה נקרא בחינת 
"אדם", "כי האדם עץ השדה". שעל צומח יש תמיד חידוש, שמתגדל 
והולך.
%break
מה שאין כן להדומם לא ניכר איך שהדומם מתגדל, שזה נקרא תנועה 
כללית, שבאופן כללי יש בחינת צמיחה להדומם. לכן אצל הכלל הם 
תמיד באופן כלל בסדר.
%break
מה שאין כן בבחינת הפרט, אלו ששייכים לבחינת אדם עץ השדה, 
צריך תמיד להיות בחינת חידוש, היינו צמיחה. שכל פעם מתגדל 
והולך, מטעם שכן דרך התגלות השפע עליון, בבחינת "אין בן דוד בא 
עד שיכלו כל נשמות שבגוף" (יבמות ס"ב ע"א).
%break
לכן אין בחינת חידוש אור שלא יהיה נמשך מאין סוף ברוך הוא, כי 
באופן כזה מתפשט השפע בזה אחר זה. לכן כשאדם מחדש תמיד 
את עבודתו, הוא תמיד בבחינת "הולך". ואם הוא נשאר על מדרגתו, 
אז מורידין אותו מלמעלה, ואז הוא נעשה "יורד".
%break
וזה בכדי שיהיה לו צורך לעלות עוד פעם למדרגה חדשה, מטעם שכל 
פעם שעולה בחזרה, אין הפירוש שהוא עולה למדרגתו הקודמת, אלא 
תמיד הוא מצב חדש. נמצא לפי זה או שהוא הולך למעלה או שיורד 
למטה, אבל "עומד" לא שייך לבחינת אדם.
%break
מה שאין כן באנשים שהם שייכים לבחינת דומם דקדושה, הם כן 
בחינת עומדים, היינו שלא צריכים ליפול ממדרגתם. אלא שהם 
בבחינת הדומם, שיש לו רק תנועה כללית ולא פרטית, כמו הצומח.
%break