ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש-ג. [1805-1898]. דרגות הסולם.
%break
%page 1805
%H ראו קרא ה' בשם בצלאל
%break
"ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל".
ויש להבין מה ענין זה שמספר משה לבני ישראל, "ראו קרא ה' בשם 
בצלאל".
%break
הנה במדרש בפרשת תרומה: משעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 
"עשה לי משכן", התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקדוש ברוך הוא 
מלא עליונים ותחתונים והוא אומר "עשה לי משכן".
%break
לכך אמר משה "ישב בסתר עליון". מהו "בצל שדי יתלונן", בצל אל, 
בצל רחום, בצל חנון, אין כתיב כאן, אלא בצל "שדי" בצל שעשה 
בצלאל.
%break
ולכאורה המדרש קשה, איך שייך לומר שמשה היה חושב חשבון 
גשמי היות ש"מלא כל הארץ כבודו", איך הוא נכנס לתוך המשכן 
שעשה.
%break
וכמו כן שאמרו חז"ל "צמצם שכינתו בין בדי הארון", ומי יכול חס 
ושלום לחשוב חשבון מקום גשמי.
%break
ויש לשאול על דרך שמשה נתקשה - הלא "מלא כל הארץ כבודו", 
ומכל מקום אין הנבראים מרגישים את כבודו יתברך. שהרי אם היו 
מרגישים את כבודו יתברך, לא היו רשעים בעולם.
%break
אם כן איך יכול להיות שעל ידי המשכן כן ירגישו את כבודו יתברך. 
ולזה השיב המדרש, "בצל שדי יתלונן", היינו שהמשכן שנעשה, כדי 
שירגישו שהשכינה שורה בישראל, הוא על ידי "בצל שדי".
%break
שענין צל הוא כמו שאמר אאמו"ר ז"ל, דווקא במקום שמש שם שייך 
לומר שעושים צל כנגד השמש. שענין "שמש" היא בחינת ידיעה, היינו 
אם ברור לך הדבר כשמש.
%break
ו"צל" נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהיא נגד הידיעה. ומדוע 
צריך להיות דווקא בחינת אמונה, ולמה אסור לעבוד את ה' בבחינת 
ידיעה, הוא שאמר לעולמו "די" ולא תתפשט יותר.
%break
ומבואר בדברי האר"י ז"ל, כי שם "שדי" הוא בשעה שהתפשטו 
העולמות אמר לעולמו די ולא תתפשט יותר. אז הוא מפרש י"ד 
בחינות הנקרא מחזה ולמטה דיצירה ועולם עשיה שיש שם י"ד 
ספירות, ששם מדור הקליפות.
%break
שענין הקליפה הוא בחינת מקבל על מנת לקבל, שעד המקום הזה 
יכולים להרגיש קדושה, מה שאין כן במקום הי"ד אי אפשר להרגיש 
קדושה.
%break
כי ענין י"ד נקרא כלי קבלה, מלשון "כי תשיג יד". שענין קבלה נוהג בין 
במוחא ובין בליבא. והיות שבמקום שיש ידיעה, אז מקבלים בכלים 
דקבלה.
%break
לכן מוכרחים להשתמש עם כלים של אמונה, ששם אין אחיזה לכלי 
קבלה, רק כלי השפעה, אחרת לא יכול לשכון אור אמונה. לכן נקרא 
זה "בצל שדי", היינו בשביל שדי נעשה צל. ועל ידי זה תהיה היכולת 
להרגיש את כבודו יתברך.
%break
נמצא לפי זה מעלת המשכן, שנוכל להרגיש שהשכינה שורה בישראל 
דווקא על כלים דהשפעה. וזה נקרא "צמצם שכינתו בין בדי הארון".
%break
שענין צמצום פירושו, שדוקא על ידי כלים דהשפעה וכלים דאמונה 
תהיה היכולת להרגיש אותו. מה שאין כן אם אין הכלים האלו, אף על 
פי ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל אין מרגישים אותו.
%break
ולזה אמר משה, "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן". ולזה אמר משה 
לעם ישראל, שדוקא בשם "בצלאל" נעשה את המשכן, היינו שדוקא 
על ידי הצל נבוא להרגשת כבודו יתברך.
%page 1806
%H קחו מאתכם תרומה לה'
%break
"קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה".
ענין שצריכים לקחת מאתכם, הכוונה מאתכם ממש, היינו מגופו של 
אדם ממש. ופירשו בזהר הקדוש, תרומה פירושו תרום ה', שצריכים 
להעלות את ה' לה-ו'.
%break
וכעין זה כתוב בזהר הקדוש, תשובה נקרא תשוב ה' לגבי ו', שענינו 
הוא, מפרש בהסולם, שה' נקרא מלכות, שהוא ענין הכלי המקבל 
צריך להשיב אותו לו', שו' נקרא המשפיע. ובזמן שהאדם עוסק בעניני 
השפעה, אז בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא.
%break
אז הוא גורם בשורש נשמתו מה שיכלל בהמלכות, שגם תהיה בעל 
מנת להשפיע, כמו שהאדם דלמטה עוסק בהשפעה. וזה נקרא יחוד 
קודשא בריך הוא ושכינתיה.
%break
ועם זה מובן תרומת ה'. שהוא ענין כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו 
סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה 
בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, 
שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות.
%break
כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז 
לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש.
%break
והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין 
להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות 
נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא.
%break
ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו 
שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. 
וזה פירושו, "קחו מאתכם תרומה לה'", היינו שהכלי קבלה של האדם 
יתנו לה', שנקרא ביטול במסירות נפש לה'.
%break
שעל ידי זה שהאדם יתן את ההתעוררות להרים את ה' מעפר, אז 
הקדוש ברוך הוא יעזור מלמעלה, שיהיה "כל נדיב לבו יביאה". שענינו 
הוא, שכל הלב יסכים להדבר של מסירות נפש לה', שפירושו "כל נדיב 
לבו יביאה את תרומת ה'", שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
אבל לפני זה צריכים להתחיל את העבודה בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, היינו בעל מנת להשפיע.
%break
כי אלו אנשים שהם מחוסרי עבודה בגשמיות זה נובע מסיבת שהם 
לא רוצים לעבוד במחיר נמוך. מה שאין כן אם כולם היו מסכימים 
לעבוד בלי תמורה, אז היה עבודה לכולם.
%break
אלא היות שרוצים מחיר עבור עבודתם, לכן לא תמיד הבעל הבית 
יכול להחזיק פועלים, משום שאין לו לשלם עבור טרחתם.
%break
לכן בלי תשלום אינו מרגיש רצון לעבוד, ולפיכך אינו עובד. אבל 
ברוחניות מה שאומרים שהאדם צריך לעבוד בלי תמורה, הוא מסיבת 
דביקות, הנקרא השתוות הצורה, בכדי שלא יהיה נהמא דכיסופא.
%break
וכל עבודתו צריכה להיות על יסוד "בגין דאיהו רב ושליט". לכן 
כשמגיעים לידי מצב זה שאינו מקבל לעצמו כלום, זוהי כל החשיבות 
שלו.
%page 1807
%H אלה פקודי המשכן (ב')
%break
"אלה פקודי המשכן משכן העדות". במדרש רבה, מהו משכן שתי 
פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן שתי פעמים. זהו שאנשי כנסת 
הגדולה אומרים "חבול חבלנו". ואין חבול אלא משכון, שנאמר "לא 
יחבול".
%break
מהו העדות. אמר רבי שמעון, עדות היא לכל באי עולם שיש סליחה 
לישראל.
%break
צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא מי שנותן לחבירו כסף, 
והוא רוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו 
משכן. אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה 
את בית המקדש.
%break
מה צריכים ישראל לשלם ולא שילמו, שבשביל זה לקח את המשכן, 
שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהי העדות. ועוד, מדוע יש 
תיכף רמז למשכן שנתמשכן שתי פעמים.
%break
"אלה פקודי המשכן, ר' שמעון פתח, בראשית ברא אלקים" (זהר). 
וצריך להבין מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, 
"בראשית ברא... ברא מאין". וצריך להבין מהו היש מאין. ומקודם 
צריך להבין מה אנחנו שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן.
%break
והבריאה נקראת רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין. והצורך להסתרה, 
משום נהמא דכסופא.
%break
"רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרווייהו כיוון שנצרך אדם לבריות, 
נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זולות לבני אדם". מאי כרום, עוף 
אחד יש בכרכי הים ושמו כרום, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך 
לכמה גוונים" (ברכות ו').
%break
ענין ה"שמש" כוונתו להשפע. "כרכי הים", היינו אלה שעומדים בשפת 
הים. "ים" נקרא חכמה. "עוף" נקרא בזמן שהאדם משים את עצמו 
מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח שמצניע את רגליו ופושט את 
כנפיו. שענין "רגלים" היינו מרגלים.
%break
וענין "כנפים" היינו כיסוי ראש, על דרך "ובשתים יכסה פניו". וענין 
"כיסוי" היינו אמונה. ובזמן השפע המופיע עליו, הוא מתבייש, היינו 
נהמא דכסופא.
%break
ענין "בית המקדש", היינו גילוי התענוגים, המכונה השראת השכינה. 
וענין התשלומים, היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע.
%break
וקבלת המשכן, שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש 
סליחה, מטעם שלא לקח את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת 
משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן.
%break
אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם 
את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת 
הדביקות התגלות אלוקותו יתברך בשיעור מסוים, שהתחתונים יכולים 
לקבל.
%break
נמצא שענין נשמה היא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת 
כללות נשמת ישראל. היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה 
שישיגו אותו, שזה נקרא הרצון להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק 
מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה.
%break
לכן אמרו חז"ל, "שקול משה כנגד ששים רבוא", היינו שמשה רבנו 
עליו השלום היה זוכה לשיעור התגלות אלוקות מה שהיה מוכן 
להתגלות להכלל ישראל. וזה, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", 
היינו שמשה זכה להתגלות הכללי הנקראת שכינה.
%break
%H משכן העדות
%break
"אלה פקודי המשכן משכן העדות". ופירש רש"י, משכן העדות, עדות 
לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה 
שכינתו ביניהם.
%break
ושם בדעת זקנים מביא דבר אחר, שהיה עדות למשה. כי בשעה 
שחשדוהו שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה, רוצה אני 
שיהא המשכן עדות וחזר ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים.
%page 1808
הנה הרמב"ם אומר, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות 
שלא ישיב לכסלה עוד".
%break
וקושית העולם היא, וכי האדם יכול לשאול את הקדוש ברוך הוא 
שיעיד עליו, אשר על ידי זה ידע שכבר התשובה שלו ראויה. ואאמו"ר 
ז"ל תירץ, שאם האדם הגיע לידי תשובה, שכל כוונתו היא להשפיע, 
מיד שורה עליו רוח ה'.
%break
%H מחצית השקל (א')
%break
בזהר הקדוש (פקודי): "ליתן מחצית השקל... אבנא לישקל בה דא 
יוד, ו' ממוצע בין שני ההין... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו'".
%break
יש להבין דדרך העבודה היא ללכת בעמודא דאמצעיתא. הנה "עשיר" 
נקרא מי שהוא שמח בחלקו. כמה שיש לו הבנה בהמצוה זה מספיק 
לו.
%break
למשל, כשהוא מתעטף בציצית ועושה ברכה על מצות ציצית, זה 
מספיק לו. ויש לו הספקה גמורה בזה שמקיים המצוה, כאילו קיים 
אותה ככל פרטיה ודקדוקיה.
%break
והוא צריך לומר שאין לו צורך בשום הוספה וכוונה, אלא העשיה 
בעצמה מספיקה לו, בכדי להרגיש בזה שמקיים מצות המלך. ויאמר, 
הלא יש כמה אנשים בעולם שלא נתנו להם רצון וחשק לקיים לעשות 
את המצוה, ולו כן נתנו מחשבה ורצון.
%break
לכן הוא שמח בחלקו, שיש לו אפשרות לקיים מצות ה'. וזה נקרא 
בחינת "כי חפץ חסד". ואין לו שום צורך בכוונת המצוה. אז הוא נקרא 
עשיר. וזה נקרא ה' ראשונה, שהיא בחינת בינה, שהוא כי חפץ חסד. 
אם כן הוא נעשה מרכבה לספירת הבינה.
%break
ו"דל" נקרא שהוא עני בדעת, שאין לו שום כוונה בהמצווה וידיעה 
והבנה בהקשר שבין המצוות להאדם. וגם זו היא עבודה רבה להרגיש 
שהכוונה שצריכים לכוון תהיה בעל מנת להשפיע.
%break
והוא רואה שהוא כבר קיים הרבה פעמים את המצוות, והמצוות ניתנו 
בכדי לצרף את הבריות, ולא זז כמלא נימא מעת שהתחיל לעסוק 
במצוות.
%break
ואז אין הוא מרגיש שום עליה בדרגה, אלא להיפך, כל פעם הוא רואה 
איך שהוא מרוחק מהכוונה האמיתית.
ועל זה כתוב "העשיר לא ירבה ממחצית". היינו שלא ירבה על 
הרגשת השלימות בבחינת שמח בחלקו, רק חצי ולא יותר.
%break
ומחצית השניה מסדר העבודה, הוא צריך להיות בבחינת דל, ולראות 
את הרגשתו מבחינת הכוונה שלו, אז הוא ממעט את עצמו, היינו 
שאין בעבודתו שום טעם והרגש.
%break
אבל לא ממעט את עצמו יותר מחצי, וחציו השני יעזוב לעבוד בבחינת 
העשיר, היינו בבחינת שמח בחלקו, כמה שיש לו חלק בעבודה שיהיה 
המעשה בבחינת קטנות, גם כן ירגיש שלימות.
%break
וזה נקרא עמודא דאמצעיתא. שלא יסטה לא לכאן ולא לכאן, אלא 
תמיד הוא צריך לשקול שיהיו שניהם שוים. אז יכולים להגיע 
לשלימות.
%break
%H שמע ישראל
%break
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. מהו אחד, זו כנסת ישראל, 
המאחדת בהקדוש ברוך הוא, שהוא זעיר אנפין. שאמר רבי שמעון 
הזווג דדכר ונוקבא נקרא אחד. כי בהמקום שהנוקבא שורה נקרא 
אחד.
%break
מהו הטעם, הוא משום שזכר בלי נוקבא נקרא חצי גוף, וחצי אינו 
אחד. וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף נעשה גוף אחד, ואז נקראים 
אחד" 
(זהר הקדוש ויקרא, אות ק"א).
%page 1809
הנה כתיב, "הנה מקום אתי". ופירש אאמו"ר ז"ל שראשי תיבות את"י 
הוא א'מונה ת'פילה י'גיעה.
הנה אדם צריך להתחיל בעבודת ה' בבחינת ימין, הנקרא "זכר", 
שהוא שלימות, הנקרא שמח בחלקו, שזה בחינת "כי חפץ חסד".
%break
וכמה טעם וחיות שיש לו בתורה ומצוות מספיק לו ליתן יגיעה בתורה 
ומצוות משום מאמין בהשגחה פרטית, שכך הוא רצון ה'. ומרגיש את 
עצמו לאדם השלם. ועל זה הוא נותן שבח והודיה לה', שנתן לו חלק 
בעבודתו יתברך.
%break
זה נקרא זכר, שמרגיש את עצמו לשלם, ותמיד הוא שמח, ומקיים, 
"עבדו את ה' בשמחה".
%break
אבל זה נקרא "פלג גוף". וחסר לו בחינת נקבה, שהיא בחינת חסרון. 
שמצד השמאל, שמתחיל לעשות חשבון הנפש כמה המדות 
והמחשבות שלו הן שלמות, אז הוא רואה את האמת, שעדיין הוא 
שקוע בהרצון לקבל לתועלת עצמו.
%break
ולצורך הזולת אין הוא מסוגל לעשות, הן בין אדם לחבירו והן בין אדם 
למקום.
%break
ואז בשיעור שיש לו הכרת הרע, בשיעור הזה הוא יכול לתת יגיעה, 
היינו מעשים. בבחינת "כל מה שיש בידך ובכחך לעשות עשה". וכמו 
כן הוא יכול לתת תפילה מעומקא דליבא.
%break
כי רק בשיעור שהאדם מרגיש את הרע, היינו שמרגיש שזה רע, 
בשיעור הזה הוא עושה פעולות להפטר מהרע. וזה נקרא "נקבה", 
היינו חסרון.
%break
נמצא שיש לו מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן 
לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה' על 
שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים.
%break
ומצד השני הוא יכול להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת 
השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית.
אז נקרא אדם השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את 
החסרונות שלו, תיכף יברח גם מבחינת ימין.
%break
אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא 
מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול 
לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם.
%break
וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר 
ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים 
אמיתית.
%break
וזה, "עבדו את ה' בשמחה". ושואל שם בזהר הקדוש, הלא אינו יכול 
לשמוח, כי לבו נשבר מחמת חטאיו. הא תנינן "לעולם יכנס אדם דרך 
ב' פתחים, שהם חסד ופחד".
%break
יכולים לבאר זה על דרך הנ"ל. היינו בפתח ימין, שהוא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שהוא שלם. וזהו השגחה פרטית, וזה "כי חפץ 
חסד". ופתח השני הוא פחד, היינו גבורה, שמאל, שעל פתח הזה 
הוא צריך לתת יגיעה ותפילה.
%break
וזה נקרא "אדם", משום שיש לו ב' בחינות זכר ונקבה, שהוא שלם 
וחסר. ואז נקרא עבודתו שלימה.
%break
%H אשה כי תזריע (א')
%break
"אשה כי תזריע. תנינן אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר 
הא תנינן דקודשא בריך הוא גזר על ההיא טיפא אי איהו דכר או איהו 
נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר.
%break
אמר רבי יוסי ודאי קודשא בריך הוא אבחין בין טיפה דדכורא ובין 
טיפה דנוקבא, ובגין דאבחין גזר עליו או להוי דכר או נוקבא" 
(זהר אות ט').
%page 1810
הקושיא היא, אם אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, אם כן כבר לא 
צריכין לגזירת הקדוש ברוך הוא. ורבי יוסי מתרץ, ודאי שהקדוש ברוך 
הוא מבחין ומשום שהבחין גזר עליה. ובתירוץ אין שום ביאור.
%break
ובהסולם מפרש, כי ג' שותפין באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. 
שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האודם שבו, והקדוש ברוך הוא נותן 
הנשמה.
%break
וההבחנה זו שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה 
של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה. שאם לא הבחין בזה ולא שלח 
נשמה של זכר, לא היתה הטיפה נגמרת להיות זכר.
%break
ולהבין זה על דרך העבודה. ענין "זריעה", היינו שלוקחין איזה דבר, 
ונותנין בארץ, ונשרש בארץ, אז נולד מזה איזו מציאות.
%break
לכן כשאשה מזרעת תחילה, היינו שהאדם משים בארץ את הרצון 
לקבל, הנבחן לבחינת נקבה, אז צומח מזה זכר. היינו שזוכה לרצון 
להשפיע, הנקרא זכר.
%break
אם כן הקושיא של רבי אחא היא: אם זה תלוי בעבודת האדם, היינו 
באתערותא דלתתא, אם כן מה שלמדנו שהקדוש ברוך הוא מבחין 
בהטיפה וגוזר, מה ענין הגזירה הזאת, הלא כבר נגמר הדבר בעבודת 
האדם דלמטה.
%break
ועל זה מפרש הסולם, ג' שותפין באדם, אביו נותן את הלובן. היינו 
בחינת אביו ואמו, היינו המחשבה, המולידה את המעשה, נקראת 
"הורים".
%break
אבא נקרא כח השפעה שלו, שהוא בחינת זכר. והוא נותן את הלובן, 
היינו שמלבן את עצמו מלהיות מקבל, היינו שמוריד מעצמו את הרצון 
לקבל. נמצא שנבחן לבחינת זך, שנעשה אז לבחינת עפר ממש.
%break
וזה ענין, "ונפשי כעפר לכל תהיה". זאת אומרת לגבי כל הדברים 
שישנם בעולם הוא בחינת עפר, היינו שאין לו שום צורך ורצון, אלא 
הוא בטל ממש כעפר.
%break
ואמא נותנת את האודם, זאת אומרת בחינת "אדמה לעליון", שרוצה 
להיות בחינת משפיע.
%break
ואפשר להבחין בזה, שבחינת לובן היינו בחינת "סור מרע", ואודם 
דאמא לבחינת "ועשה טוב". שענין טוב נקרא בחינת משפיע, כמו 
שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", שהוא רוצה 
לעשות מעשים להשפיע להמלך.
%break
אבל כל זה הוא רק בחינת כח, שהוא על דרך הכפיה, כי הגוף לא 
מסכים לכל אלו הדברים שהן נגד הרצון לקבל. וכל מה שעושה אין 
בזה בחינת נשמה וחיות.
%break
עד שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה ושולח נשמה דדכר, אז כבר 
משיג טעם דהרצון להשפיע. וכל מה שהוא עושה, כבר יש בזה בחינת 
נשמה וחיות.
%break
נמצא שאף על פי שמצד אתערותא דלתתא כבר הכל כשורה, אבל 
הנשמה עדיין חסרה. וזה נבחן, "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל 
הזהר הקדוש, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזה פירוש שהקדוש 
ברוך הוא מבחין איזו טיפה היא בחינת זכר או נקבה.
%break
והוא על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מה שאומר הרמב"ם (הלכות 
תשובה), "עד שיעיד עליו יודע תעלומות". ושאל, וכי אפשר לאדם 
לעלות למעלה ולשאול להקדוש ברוך הוא, שהתשובה שלו כבר ראויה 
ומקובלת.
%break
וביאר, כי בזמן שעבודתו של אדם היא כבר כשורה, אז הוא זוכה 
לגילוי פנים, שהוא ענין השגת שכר ועונש.
%break
היינו שמרגיש התענוג הנפלא בעת קיום המצוה, ומרגיש היסורים של 
עבירה. וזה נבחן שאז ישועתו יתברך, היינו הגילוי פנים מעיד עליו 
שלא יחטא. וזה נבחן שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא. ובזה 
יש לפרש שהקדוש ברוך הוא גזר ונותן לו נשמה של זכר.
%break
ולפי זה אפשר לפרש שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה אם זה זכר, 
היינו שהתשובה שלו היא ראויה וטובה. ואז ה' מעיד עליו, ושולח לו 
נשמה. שזה נבחן, וגזר. היינו מלשון גזירה, שאין לו אז עצה אחרת, 
אלא מוכרח ללכת בדרך הישר, מטעם הגילוי פנים שזכה.
%break
או ששולח לו נשמה של נקבה, היינו מקבלת ואינו משפעת. היינו 
שהוא לא בתמידיות, שלפעמים הוא מקבל איזו התעוררות מלמעלה, 
ואחר כך זה מסתלק. וזה נקרא בחינת חסרון, מלשון נקבה, שאין זו 
שלימות, משום שלא יכול להיות בקביעות.
%page 1811
מה שאין כן נשמה של זכר, הוא תמיד ממשיך בחינת נשמה וחיות, 
בעת שהוא עושה מצוה, מטעם שכבר זכה לבחינת עדותו מצד ה', 
"שלא ישוב לכסלה עוד".
%break
ובזה אפשר לפרש הפסוק "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין 
מספר, חיות קטנות עם גדולות. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה 
עשית מלאה הארץ קניניך".
%break
"מה רבו מעשיך ה'", היינו על כללות הבריאה, "כולם בחכמה עשית", 
היינו שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, הנקרא בחינת חכמה.
%break
"מלאה הארץ קניניך", היינו שיש בעולם הרבה בחינות. "זה הים 
גדול", היינו על ים החכמה. "ורחב ידים", היינו על אור דחסדים, 
המכונה הרחבה.
%break
"רמ"ש, מלשון רמשא, שהוא לילה. "ואין מספר", שאינם מאירים. 
"חיות קטנות עם גדולות", שיש הרבה מיני חיות, בחינת קטנות 
ובחינת גדלות.
%break
%H זאת תהיה תורת המצורע
%break
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן".
ופירש רש"י, לפי שהנגעים באים על לשון הרע.
%break
עיקר הלשון הרע הוא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו 
שהמחשבה דיבור מעשה יהיו בעל מנת להשפיע. אז בא הגוף ומדבר 
לשון הרע, היינו שאין כדאי לעבוד על בחינה זו.
%break
שפירושו שלא משתלם לתת כל עבודתו בעל מנת להשפיע, שהיא עם 
שאלת הרשע השואל "מה העבודה הזאת לכם".
%break
ובזמן שהרשע בא עם שאלות כאלו, הוא מוצא את עצמו במצב רע, 
שזהו נקרא "מצו-רע". וכל כמה שרוצה להתגבר על טענותיו, הוא 
מרגיש את עצמו כל כך ברע. לכן אם הוא רוצה לטהר את עצמו, 
שנקרא "ביום טהרתו", אז, "והובא אל הכהן".
%break
היינו אם הוא רוצה לצאת ממצב זה, "והובא אל הכהן". היינו 
שמלמעלה מביאים אותו אל מדת החסד, שהיא בחינת "כהן", שעל 
ידי מדה זו הוא זוכה לכלים דהשפעה.
%break
וזהו, "הבא לטהר מסייעין אותו", היינו במדת כהן. וזהו ענין שלכל 
דבר צריכים אתערותא דלתתא, שזה מביא לו רצון וחשק לדבר. כי אין 
יכולים ליתן לאדם דבר שלא רוצה, כי אפילו שהוא יקבל את הדבר, 
יזרוק אותו, מפני שאין לו צורך בו.
%break
לכן צריך שתהיה להאדם אתערותא דלתתא, כדי שיהיה נצרך 
להדבר.
%break
ואז לפי ערך חסרונו, כך הוא יודע להעריך את המתנה שנותנים לו מן 
השמים. וזהו פירוש כי "כל מה שבידך ובכחך לעשות עשה", שעל ידי 
זה מתרקמים אצלו כלים לקבל את השפע, שנקרא בחינת כהן, שהוא 
אור החסד. שאז כל מגמותיו הן אך ורק להשפיע לה'.
%break
מה שאין כן מטרם שיש לו כלים הצריכים לזה, אין הוא יודע להעריך 
את המתנה שנותנים לו, וממילא לא שומר את המתנה. לכן יכול לאבד 
את הכל. ומשום זה מחכים לתשובת האדם.
%break
נמצא שאינו בידו של אדם לעשות תשובה, אבל יש בידו לבחור שיהיה 
לו רצון לעשות תשובה.
%page 1812
%H ודבֵּר דָבר
%break
"ודבֵּר דָבר. שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול" (שבת קי"ג 
ע"א). היינו שבת נקראת קדושה, שבת קודש. וחול נקרא דברים 
חולניים, שהוא מעשי הגוף.
%break
יש זמן שמדברים מתכונת הגוף, ממחשבותיו ורצונותיו והרגשותיו 
הרעים, איך שצריכים לתקנם כדי שיהיה מוכשר לקבל קדושה. וזה 
נקרא עבודת חול, שהיא בחינת תיקון הגוף.
%break
ויש זמן שמדברים רק מעניני קדושה, שבאופן כללי נקרא זה גדלות 
ה'. ומבחינה זו צריך להיות הדיבור של שבת, היינו שמדברים מבחינת 
שלימות וקודש, ולא כשמדברים מהגוף, שהוא בחינת חול ולא קודש.
%break
%H שור או כשב או עז כי יולד
%break
"שור או כשב או עז כי יולד". שור בן יומו קרוי שור, משום שמה שיכול 
להשיג כבר השיג ביום הראשון. לכן אלו אנשים שאינם שייכים בחינת 
מדבר, אלא לבחינת חיה, את השכל שהם השיגו ביום הולדם, היינו 
ביום שיכנסו לבר מצוה, עם השכל הזה הם חיים כל הזמן.
%break
ואין בהם בחינת תוספות אלא בכמות, משום שהוא שכל קטן בערך 
מה שיש להשיג בשכל התורה. לכן מה שמשיג ביום ראשון, עם זה 
הוא חי עד הסוף.
%break
מה שאין כן בחינת מדבר, שהוא בחינת אדם, בסוד אתם קרויים אדם 
ולא אומות העולם, הוא להיפך: "עייר פרא אדם יולד", בערך מה שיש 
לו להשיג לכשיזכה להיות בבחינת אדם.
%break
כי רוח הבהמה יורדת למטה, היינו שכל עשייתן הוא לצורך מטה, 
היינו לתועלת עצמו. מה שאין כן רוח האדם עולה למעלה, היינו 
לתועלת ה', הנקרא בחינת למעלה, כמו שאמרו חז"ל "דע מה למעלה 
ממך". (אבות פ"א).
%break
אז הוא רואה שהוא נולד פרא אדם. ואז מתחילה עבודתו ללכת על 
דרך האמת. ואז נאמר, אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה 
בעיניך כרשע.
%break
%H ששת ימים תעשה מלאכה
%break
"ששת ימים תעשה מלאכה... אמר רבי יוסי... ולא כתיב בששת... 
ששת ימים העליונים חג"ת נ"ה שמהם נפעלו כל מעשי בראשית, דבר 
יום ביומו... אמר רבי יצחק...
%break
רבי חייא אמר, משום שמותר לעשות בהם מלאכה אף על פי שהם 
בחינת זעיר אנפין, לכן התקינו הבדלה. ושואל מהי הבדלה, וכי הם 
היו מעורבים זה בזה. ומשיב אלא קדש היא דבר בפני עצמו, והבדלה 
היא בין חול לקודש" וכו' (זהר אמור, בהסולם אות קי"ב).
%break
ושאל זצ"ל, מדוע ששת ימי המעשה הם בחינת זעיר אנפין הוא חול, 
ומלכות שהיא בחינת אחרונה היא קודש.
%break
ואמר, זעיר אנפין נקרא "ששת ימי המעשה", שהם מאירים בכל יום 
אור זעיר אנפין באלו הימים. ומהם נמשכים "דבר יום ביומו". אבל 
שבת נקרא שאז מתגלה מה שיש בששת ימי המעשה.
%break
נמצא הגילוי של זעיר אנפין הוא בשבת. אבל שבת בעצמה אין שום 
תכונה שיהיה לה מה לתת, כי מלכות נקרא עניה ודלה.
%break
לפי זה יוצא שמשבת, שהיא מלכות, שאין לה שום דבר, אם כן אין לה 
מה לתת מבחינתה. לכן שבת אסורה בעשיית מלאכה, כי מלכות אין 
לה מה לתת מבחינתה. אלא זעיר אנפין שהוא חג"ת נ"ה.
%break
כל ספירה נותנת מבחינתה ל... שכנגדה. לכן ששת ימי המעשה 
מתיחסים רק לזעיר אנפין כי רק לזעיר אנפין יש מה להשפיע דבר יום 
ביומו.
%page 1813
אבל גילוי האורות של זעיר אנפין, מאירים במלכות. לכן שבת נקרא 
"קדש", משום שאז השפע בגלוי. מה שאין כן בחול צריך לעבוד 
שיתגלה השפע של זעיר אנפין במלכות שהיא שבת.
%break
"ממצוא חפצך ודבֵּר דָבר". רבי יוסי שאל ומה זה חסרון לשבת אם 
מדבר דבר. אמר לו, ודאי הוא חסרון לשבת, כי אין לך מילה ומילה 
היוצאת מפי האדם, שאין לה קול, ועולה למעלה ומעורר מילה אחרת.
%break
ומה היא, אותה שנקראת חול. כי כל דבר שאינו קדוש, הוא חול מאלו 
ימים של חול. וכשנתעורר חול ביום הקדוש הוא חסרון למעלה, ודאי, 
והקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שואלים עליו, מי הוא הרוצה להפריד 
את הזווג שלנו, מי הוא שצריך כאן חול (זהר אמור, אות רצ"ד).
%break
%H כי תקנה עבד עברי
%break
בזהר בהר פתח רבי אלעזר, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'.
%break
בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא 
בשמטה, דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה ודא אקרי שבת 
הארץ, ודאי חירות אית בה נייחא בה, כמה דשבת נייחא נייחא דכלא 
נייחא הוא, דרוחא וגופא.
%break
ויש להבין מדוע דווקא מי שנמול יש לו נייחא בשמטה. ומה הפירוש 
שיש נייחא גם להגוף בשמטה. וכמו כן יש להבין מה שמובא במדרש 
תנחומא, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו".
%break
זה שאמר הכתוב, "אל תגזול דל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם", אמר 
הקדוש ברוך הוא, אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, מי 
שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג.
%break
%H שאו את ראש כל עדת בני ישראל
%break
ענין הפיקוד, שנכנסו לחשבון אלו שהם יכולים להכנס לעבודת ה' 
שהוא מבן כ' לעונשין. וענין התפקיד שיש לעשות בעבודת ה' מובא 
בסוף הפטרה, שכתוב "וארשתיך לי לעולם".
%break
שענין הקדוש ברוך הוא לוקח לו בחינת אירוסין אלו שרוצים להכנס 
לעבודת ה' לעולם, לא שרוצים היום כאן ומחר הולכים אחרי הרצון 
לקבל, אלא דווקא שהאדם מחליט שהוא רוצה להיות דבוק בה' 
לעולם.
%break
כי כמו שהקב"ה הוא נצחי, כך מי שרוצה להדבק, הוא גם כן מוכרח 
להיות דבוק בנצחיות.
"וארשתיך לי", מי שהוא רוצה להתנהג עמי למעלה מהדעת שיאמר 
שכל מה שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו הוא בצדק ומשפט.
%break
וגם שאדם ינהג את עצמו בחסד וברחמים, היינו שדוקא מי שרוצה 
להיות עוסק בדרכים שהם בעניני השפעה, הנקרא חסד ורחמים, 
מטעם "מה הוא רחום אף אתה רחום". וזה פירוש "וארשתיך לי 
בצדק, ובמשפט, בחסד, וברחמים".
%break
ואחר כך יכול להיות, "וארשתיך לי באמונה". ומי שכבר עבר את ב' 
שלבים הקודמין, אז הוא זוכה לאור האמונה.
%break
ואחר כך הוא זוכה ל"וידעת את ה'", מלשון, "כולם ידעו אותי מקטנם 
ועד גדלם". כי בזמן שהאדם עושה, אז יש הבדל בין קטנות לגדלות. 
אבל כשהשפע בא מצד ה', אז אין הבדל בין קטנות לגדלות, משום 
שהכלי והאור באים ביחד.
%page 1814
%H ענין היסורים (ב')
%break
"ישראל קדושים הם". יש לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו. אינו רוצה על 
מנת להשפיע, יש לו תורה ומצוות ויראת שמים. רוצה על מנת 
להשפיע, אז אין לו לא תורה ומצוות ולא יראת שמים.
%break
אינו רוצה בעל מנת להשפיע נקרא בחינת "כל העולם אומרים לך 
צדיק אתה". רוצה בעל מנת להשפיע, אז הוא בבחינת "היה בעיניך 
כרשע".
%break
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם... במספר שמות כל 
זכר לגלגלתם". ופירש רש"י, בקע לגולגולת, וכך היא דרכה של 
תורה... וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו'. איזהו יסורים של 
אהבה, כל שאין בה ביטול תורה.
%break
אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'. את אשר יאהב ה' יוכיח.
%break
וצריך להבין היסורים האלו למה לי. ולמה דווקא "את אשר יאהב ה' 
יוכיח". ומה הפירוש "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ואילו יסורים יש 
בעולם שאין ביטול תורה, הלא היסורים לא נותנים להאדם להשתדל 
בתורה. ומה מרמז הלשון של "בקע" לשון בקיעה לגולגולת.
%break
זה ידוע שכל הכלי שמקבל תענוג הוא ההשתוקקות הוא בחינת חסרון 
להדבר, היינו לדבר שיש לו רצון גדול, ובשיעור שיש לו רצון להדבר, 
בשיעור זה הוא משתוקק. והרצון קטן או גדול נמדד בשיעור היסורים, 
שירגיש אם הוא לא ישיג את הדבר.
%break
והנה כפי שמבואר (בהקדמת תע"ס אות צ"ו-צ"ז), שענין תורה לשמה 
הוא לשם החיים שמוצא בהתורה. כי כשמוצא את פניו יתברך 
בהתורה כך הוא מוצא את החיים בהתורה, כמו שכתוב "כי באור פני 
מלך חיים".
%break
נמצא בזמן שהאדם לומד תורה, ואינו מוצא את החיים בהתורה, יש 
לו צער מזה, וזה נקרא "חיי צער תחיה". היינו שיהיה לו צער מזה 
שאינו מוצא את אור פניו יתברך. ומכל מקום אינו מפסיק מללמוד 
תורה. וזה שכתוב "ובתורה אתה עמל", אף על פי שלא מוצא אותו.
%break
נמצא בשיעור שהוא לומד תורה ומכוון למצוא אותו, כן היסורים 
מתרבים אליו. בשיעור מסוים שנקרא "יגעת", אז "מצאת", כפי 
שמבואר שם, שהוא ענין מציאות אור פני מלך בהתורה.
%break
נמצא שעל ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני 
מלך חיים. וזה נקרא יסורים של אהבה, שאין ביטול תורה. והוא משום 
שכל כמה שהוא מרבה בתורה, כך הוא מרבה בהיסורים.
%break
נמצא שאין בהם ביטול תורה, משום שהלומד התורה נולדים לו 
היסורים. נמצא אם אין לו תורה אין לו יסורים. וזה כאמור נקרא 
יסורים של אהבה, כי אין בהם ביטול תורה.
%break
וזה נקרא "את אשר יאהב ה' יוכיח". כי בכדי שיהיה להאדם יסורים 
האלו במה שלא מוצא את ה' בתורה, לא כל אדם זוכה שיהיו לו 
יסורים מזה. ולכן נאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'".
%break
ואת היסורים האדם צריך לקנות כדי שיהיה לו רצון וחשק אמיתי, כי 
דווקא בהרצון האמיתי מתגלה בבחינת יסורים, שאין להאדם כלי אחר 
להשיג את התענוג, אלא על ידי הרצון הזה.
%break
וענין בקע לגולגלת פירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא ענין מחשבות זרות, 
שנופל לאדם בראש מחשבה זרה זו עושה בקע בקיעה בראשו. ואם 
זוכר את כל הבקיעות ומצטער עליהן, אזי על כל בקיעה מתגלה שם 
קדוש.
%break
וזה יש לפרש, ד"מספר שמות", היינו "לפום צערא אגרא", היינו מספר 
שמות כפי מספר הבקיעות שהוא מצטער עליהן וזוכר אותן, על ידן 
זוכים ל"שאו את ראש בני ישראל".
%page 1815
%H אהבה עצמית ואהבת ה'
%break
יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת 
הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' 
עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".
%break
וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל 
אחת. אמר לו, מה דסני עלך לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור". 
משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל 
החכמה נתונים בלבו.
%break
כמו שכתוב, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל 
התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל 
החכמה וכל התורה בלבו 
(הקדמה לתע"ס שמביא את המדרש רבה פרשת "וזאת הברכה").
%break
וענין יראה מבואר בהסולם, שהיא יראה שמא לא יוכל להשפיע לה', 
כי מדרך אהבה הוא שרוצה להשפיע לה'.
%break
לכן למי שיש אהבת ה', אז הוא רוצה להשפיע, שזה נקרא דביקות, 
בבחינת "ולדבקה בו", שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מוסר לו תורה 
וחכמה. נמצא שלמד אותו על רגל אחת, היינו שעל ידי אהבת הזולת 
יגיע לדרגת אהבת ה', אז יזכה לתורה ולחכמה.
%break
כשזוכים לתורת ה', היינו הנקרא תורה מפי ה', אז רואים שכולה 
תמימה, שאין שום חסרון.
"סיני", שירדה שנאה לאומות העולם, זה סימן של תורה.
בידך אפקיד רוחי.
%break
"אסרו חג" מלשון מחוגה. "בעבותים", הוא עביות, בפי אאמו"ר זצ"ל. 
"עד קרנות", היינו מלכות. "מזבח", מלכות, היינו מלכות דמלכות. 
היינו שהאדם צריך להתפלל על הגאולה השלימה, שהיא מלכות 
דמלכות.
%break
תפלת רבים, היינו עבור הרבים. בזכות, בזכות שהאדם יכול להתפלל 
עבור הרבים.
%break
%H כל דאלים גבר (ב')
%break
המקור של הדין הוא נמשך מהמציאות. כי בזמן שהרשע בא וטוען 
"מה העבודה הזאת לכם", מה אומרים לו, "הקהה את שיניו". היינו 
שאין שום שכל לענות, אלא הכל הוא למעלה מהדעת.
%break
וזה נבחן "כל דאלים הוא גובר", פעם היצר טוב ופעם היצר הרע. ולפי 
השכל אין שום הסברה לברר הטוב מפני הרע, אלא רק בכח.
%break
לכן נפסק הדין אצל ההוא ערבא. שהגוף בעולם הזה דומה לספינה 
בתוך הים. וכל אחד רוצה לשלוט עליה ולקבל על הגוף בעלות. וזהו 
שאומרים "כל דאלים הוא גובר".
%page 1816
%H נדר נזיר להזיר לה'
%break
"נדר נזיר להזיר לה'". ופירש רש"י, לה', היינו לשם שמים. ופירשו 
המפרשים, שאינו מנזר את עצמו מן היין, מטעם שמזיק לו היין 
לבריאותו או שמביא לידי שיכרות וסובל מזה בזיונות,
%break
אלא שמבין שעל ידי זה יקרב את עצמו לה'. ושם שייך דין של טומאה. 
שאז "ימים הראשונים יפלו", היינו שחוזר לראש, היינו שצריך להתחיל 
עבודתו מחדש.
%break
פירוש, כי יין מראה על מותרות, שהרמז לזה לאו דווקא יין, אלא 
שבבחינת המוסר יין מרמז מה שהאדם נהנה יותר מהכרחיות.
%break
וכשמנזר את עצמו מזה, אז שייך לומר משום איזו סיבה הוא רוצה 
לוותר על מותרות ומסתפק במועט. או משום שמקוה לתמורה יותר 
גדולה, כבוד וכדומה, או אפילו שמקוה שעל ידי זה יהיה לו שכר 
בעולם הבא.
%break
בכל אלה הסיבות, הגם שאפילו בגללן קשה לאדם לוותר על מותרות, 
מכל מקום הטומאה, היינו הירידה ממדרגתו, אינה כל כך שכיחה 
מטעם שנבנית על שכר.
%break
מה שאין כן לשם שמים, אז יותר שכיחת הטומאה, היינו הירידה 
ממדרגתו. וכשנופל, היינו שנטמא, והטומאה באה לפעמים פתאום, 
כמו שכתוב "וכי ימות עליו מת בפתע פתאום וטמא ראשו" וכו'.
%break
וזה דבר שכיח, מטעם שעל האמת הגוף מתנגד. כי אין הגוף יכול 
להבין לעבוד בשלא על מנת לקבל פרס. אז בא הציווי, שהוא צריך 
להתחיל עבודתו מחדש, היינו לא להחשיב ממקום שפסק, אלא שזה 
מראה שקבלת עול מלכות שמים עדיין לא כראוי.
%break
לכן הוא מוכרח להתחיל מחדש, היינו קבלת עול מלכות שמים מחדש, 
וזה שכתוב "ימים הראשונים יפלו".
%break
%H הבדל בין ספרי מוסר לספרי הבעש"ט
%break
כשאדם רוצה לקנות איזה חפץ, וצריך לשלם עבורו תמורה, אז 
צריכים למתווך בין המוכר להקונה. המתווך נותן להבין להקונה שחפץ 
שוה יותר מכפי התמורה שהוא צריך לשלם, היינו שהמוכר אינו דורש 
תשלום רב כל כך עבור הסחורה ששוה הרבה.
%break
לכן ספרי מוסר נותנים להבין מה שהאדם צריך לוותר על גשמיות 
בכדי להשיג רוחניות. והם מלמדים שכל התענוגים הגשמיים הם רק 
תענוג המדומה, שאין לו שום ערך. אם כן הוא לא נותן תמורה גדולה 
כל כך בכדי להשיג רוחניות.
%break
וספרי הבעל שם טוב נתנו בעיקר כובד המשקל על הסחורה, היינו 
שנותנים להבין את ערך חשיבות וגדלות של הרוחניות.
%break
לכן אף על פי שיש איזה ערך לגשמיות, על משהו צריך לוותר, אבל 
בערך הסחורה, שהוא "כי הם חיינו" וכו', כמו שכתוב "הנחמדים 
מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש".
%break
%H והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה
%break
"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה... בלתי אל המן עינינו".
יש לשאול:
א. מהו "התאוו", תאוה סתם, והיה לו לומר, התאוו לבשר.
%break
ב. מה שייכות לבקשת בשר מה שהיו אוכלים דגים.
ג. מה לשון "חינם".
ד. הלא לא התרעמו על המינים דחשיב להו אלא הבשר, ובשביל איזה 
צורך חשיב להו כל המינים.
%page 1817
ה. פירש רש"י, וכי לא היה להם בשר, אלא שהיו מבקשים עלילה. ויש 
להבין, דאין מדרך המתעולל לבקש דבר שאפשר לו ליתן תיכף ומיד, 
דהיינו בשר שהיה מצוי להם.
%break
לבאר כל זה נקדים את הבחינות שנוהגות אצל עוברי עבירה: 
"להכעיס", ו"לתאבון". ויש בחינה ממוצעת, היינו הגם שאין לו תאוה, 
מחזר הוא אחר תרופות וסגולות, כדי שתהיה לו תאוה ויהנה.
%break
אוכל לתיאבון נקרא שאין לו היכולת לכבישת היצר, מסיבת שהתאוה 
עוקצתו. ובחינה הממוצעת היא שמחפש אחר תאוה, בכדי שיהנה. 
וזהו יותר גרוע ממי שכבר יש לו תאוה.
%break
מה שאין כן להכעיס נקרא אפילו שאין לו שום תאוה, הוא עושה הדבר 
להכעיס, כמו שאמרו חז"ל באמון המלך שבא על אמו ושאלו לו, מה 
הנאה יש לך ממעין שבאת. והשיב, כלום אני עושה אלא להכעיס את 
בוראי.
%break
ונראה לפרש הכתוב הנ"ל שהתאוו תאוה, היינו שהיו מחפשים אחר 
דברים שיביאו להם תאוה, כמו בחינה אמצעית הנ"ל, הגם שהיה להם 
בשר אבל לא היה להם תאוה. מה שאין כן במצרים היו להם דברים 
חריפים. שהיו מעוררים בהם תאות אכילה.
%break
וזה שכתוב דגים חנם, היינו אפילו שהיה בחנם, היינו אפילו שהיו 
משליכים מחמת שכבר לא היו טובים, מכל מקום אפילו את זה היו 
יכולים לאכול מטעם שעל ידי השומים והבצלים היה מתעוררת תאוה 
כל כך גדולה, שאת הכל היו יכולים לאכול.
%break
מה שאין כן עכשיו "כי אם אל המן עינינו" 
(יסוד התורה, רבי ברוך קאסוב).
%break
%H בהעלותך את הנרות (א')
%break
"בהעלותך את הנרות", זה שאמר הכתוב "ה' חפץ למען צדקו יגדיל 
תורה ויאדיר".
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא בשביל שאני צריך לנרות 
הזהרתיך על הנרות אלא לזכותכם,
%break
שנאמר "דנהורא עמה שרגא", וכתיב "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה 
כיום יאיר כחשכה כאורה", בא ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם 
וכו' ולמה צוה אתכם, לזכותכם, לכך נאמר "בהעלותך את הנרות" ה' 
חפץ למען צדקו (מדרש רבה).
%break
ויש להבין, וכי יש שוטה בעולם שיחשוב שהנרות של בית המקדש 
יאירו לה' עד שצריך להביא הוכחה מן התורה שאינו צריך לנרות 
שלנו. אלא רק כדי "לזכותכם" נתן לנו המצוה של הדלקת הנרות.
%break
ויש לפרש שהכוונה היא שאל יחשוב האדם שאין הקדוש ברוך הוא 
יכול לתת לנו כל הטוב הגנוז בלי עבודה מצידנו, היינו בלי יגיעה.
%break
אלא שהקדוש ברוך הוא יכול להשפיע כל טובו בלי שום יגיעה, כי 
כוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו אלא שעל ידי קבלת התענוגים 
מתעבה האדם בעביות של שינוי צורה.
%break
לכן כדי שלא יבוא האדם לידי שינוי צורה, ניתנו להאדם תורה ומצוות, 
כדי לזכות אותו. וזה נקרא בחינת "נרות". היינו האדם צריך ליתן את 
היגיעה. אבל הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו אפילו בלי אתערותא 
דלתתא. ורק לזכותנו מן העביות נתן לנו המצוות.
%page 1818
%H וזה מעשה המנורה (א')
%break
"וזה מעשה המנורה". ופירש רש"י שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע 
לפי שנתקשה בה. "מקשה", עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס 
וכו'. "כן עשה את המנורה", מקום אחר, על ידי הקדוש ברוך הוא 
נעשית מאליה. "ומחוץ לפרוכת העדות יערוך אותה".
%break
ויש להבין מהו שנתקשה משה במעשה המנורה. ולמה מרמז של ככר 
זהב היתה, ומכה בקורנס. ומהו הפירוש שעל ידי הקדוש ברוך הוא 
נעשה מאליה.
%break
הנה על דרך הרמז, ה"מנורה" הכוונה על גופו של אדם. וכשאור ה' 
מלובש בו, אז האדם מאיר כמנורה. ולזה נתקשה משה, איך גופו של 
האדם תהיה לו היכולת להלביש את אור העליון, בה בשעה שיש שינוי 
צורה בין האור להכלי, שהוא גופו של האדם.
%break
על זה באה התשובה, "ככר של זהב היתה". הגוף נקרא "ככר של זה-
הב", היינו הרצון לקבל. ו"מכה בו", היינו שהוא ענין זווג דהכאה, על 
ידי ההכאות והתגברות האדם.
%break
כי שני דברים מנוגדים נקראים בשם הכאה, שכל אחד מכה להשני 
ורוצה לבטלו. וזה פירוש שהיה מקיש על הרצון לקבל שלו, בכדי 
לבטלו.
%break
אבל "נתקשה בה", היינו שאין זה בידי אדם להפוך את הרצון לקבל 
שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה באה התשובה "כן עשה המנורה", 
היינו על ידי הקדוש ברוך הוא נעשית מאליה.
%break
שזה פירוש "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל זו אמת מה שהגוף אומר 
לו שאין בידי אדם להפכו.
אם כן הקושי לעשות את הדבר נקרא "כלי". שהוא בחינת חסרון, 
ואחר כך יכול לבוא שפע שנקרא מילוי, למלאות את החסרון.
%break
מה שאין כן אם אין לו הקושיות אז אין לו מקום לקבל מילוי החסרון, 
שזה נקרא סיוע מלמעלה. אם כן משמע מכאן שבלי קושיות אם אין 
האדם מתחיל, אז אין מקום למילוי החסרון.
%break
ועל זה בא הפסוק "מחוץ לפרוכת העדות" וכו', שהיא עדות לבאי 
עולם שהשכינה שורה בישראל. והקושיא "וכי צריך לאורו והלא מ' 
שנה הלכו לאורו" וכו'. וכי איזה שוטה יחשוב שהמנורה תאיר להקדוש 
ברוך הוא, והלא אחד מהי"ג עקרים שאין לו גוף.
%break
אם כן מה שייך שהמנורה היא לצורכו.
אלא הכוונה לאורו של התחתונים, היינו על ידי התעוררות התחתונים. 
על זה מביא ראיה שבמדבר היה רק על ידי אתערותא דלעילא, ולא 
על ידי מעשי התחתונים.
%break
אלא ששם עדות, הגם שאמר שנעשה מעשה, מכל מקום היה נס, 
שנס נקרא לא על ידי מעשי התחתונים. וזה "זכו אחישנה לא זכו 
בעתה". שכל ה"אחישנה" הוא לצורך התחתונים, שיחשבו שעושים 
משהו.
%break
%H ויעש כן אהרן
%break
"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צוה ה' את 
משה". ופירש רש"י, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ומקשים 
המפרשים, מה הווא אמינא שלא יקיים ציווי ה' וכו'.
%break
"תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון 
לבקרו, אמר לו חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים 
המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו 
ואיבדה את טוביו ועדיין היא קיימת.
%break
ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים 
וספר תורה מונח לך בחיקך". ופירש רש"י, והם גזרו על כך.
%break
"אמר לו, מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם 
ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת 
ספר תורה באש.
%page 1819
אמר לו רבי. מה אני לחיי עולם הבא. אמר לו כלום מעשה בא ידך. 
אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים 
לעניים. אמר לו אם כן מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי".
%break
ופירש רש"י מעות של פורים שהנחתים לסעודת פורים, נתחלפו לי 
וחלקתים לעניים, וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא, ולא נפרעתי 
מארנקי של צדקה (מסכת עבודה זרה, י"ח ע"א).
%break
ובאמת קשה להבין על רבי יוסי בן קיסמא, אדם שמוסר את עצמו על 
קידוש השם ויושב ועוסק בתורה וכו', עדיין אין זה מספיק שיהיה לו 
עולם הבא. אבל אם הוא עושה מעשה שכל עם הארץ יכול לעשות, 
להיות ותרן בממונו, ועל זה הוא אמר "מחלקך יהיה חלקי" וכו'.
%break
והרי לעשות פעולה כזאת לא צריך מסירות נפש, ומדוע לאחר ששמע 
המעשה של צדקה כבר אמר "מחלקך יהיה חלקי".
%break
אלא לפי דרך בעל הסולם זצ"ל יוצא, שעיקר לצאת מתועלת עצמו, 
היינו שאדם יכול לעשות מעשים של מסירות נפש גם כן על בסיס של 
תועלת עצמו.
%break
לכן כשראה שהוא מוותר על תועלת עצמו על ידי מעשה של צדקה לכן 
יודע שכל המסירות נפש שלו היא על יסוד של על מנת להשפיע, לכן 
אמר "מחלקך יהיה חלקי" וכו'.
%break
אין הכוונה על מעשה הצדקה בלבד, אלא גם על המעשים שיושב 
ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, כיון שהכל היה על בסיס של על 
מנת להשפיע.
%break
וזה פירוש "מלמד שלא שינה אהרן", כיון שעשית המנורה היא מדרגה 
גדולה, שהתענוג הוא גדול ביותר, וכל מה שהתענוג גדול ביותר, יותר 
קשה לעשות על בעל להשפיע. וזה פירוש, שלא שינה, אלא הכל היה 
על בסיס "כאשר צוה ה' את משה".
%break
%H יאה עניותא לישראל
%break
כתוב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". כמו כן אמרו חז"ל, "יאה 
עניותא לישראל" (חגיגה ט' ע"ב).
%break
ויש להבין כי ידוע שאין כלי לקבל התענוג אלא בחינת ההשתוקקות. 
כי החסרון וההשתוקקות להדבר זהו המודד שיכול לקבל התענוג 
מהדבר.
%break
כדוגמת שאמרו חז"ל, השותה מים לצמאון נותן ברכה על ההנאה, 
שאין אדם נהנה מאכילה בלי תאבון, על דרך "מתוקה שנת העובד".
%break
ולפי זה ענין עניות, ש"אין עני אלא בדעת", נמצא שההשתוקקות 
להדעת היא בחינה לפי מה שהאדם מרגיש את עצמו שיש לו חסרון 
להדעת.
%break
לפי זה יש לשאול, כשהאדם כבר זכה לבחינת ישראל, וכבר הוא 
מרגיש את עצמו שאין לו חסרון, ואין הוא עני, אם כן מאין הוא יקח כלי 
הנקרא השתוקקות, מאחר שהוא כבר זכה לבחינת ישראל.
%break
לזה באה התורה ואומרת, "כי לא יחדל אביון", אלא הקדוש ברוך הוא 
ימציא לו בחינת חסרון וריקות ועניות, שיש לו כלים לקבלת השפע. 
נמצא "כי לא יחדל אביון" זאת הבטחה שנתנה התורה לישראל, 
שיהיה להם תמיד מקום לעלות בדרגת מעלה העליונות.
%break
וזה פירוש "יאה עניותא לישראל" וכו', משום שעל ידי זה יעלו תמיד 
במעלות.
%break
וזהו "עני חשוב כמת". אם הוא מרגיש את החסרון שלו כמו מת, שאין 
לו חיים בלי המילוי, שחסר לו שימלאו אותו, זהו נקרא כלי של 
השתוקקות, שעל ידי זה יקבל מילוי על העניות שלו.
%page 1820
%H מרגלים
%break
"שלח", פירש רש"י, אני איני מצוה לך... חייהם שאני נותן להם מקום 
לטעות. מדוע. מרגלים אמרו אמת. אלא צריכים להאמין למעלה 
מהדעת שזה טוב.
%break
ואם רוצים ללכת בתוך הדעת, אני אתן מקום לטעות, בכדי שלא 
ירשוה בתוך הדעת. ולמעלה (מהדעת) צריכים, שרק על ידי זה יוכלו 
לקבל בעל מנת להשפיע. ובתוך הדעת אין בחירה.
%break
וכלב הלך לחברון, בכדי שיוכל להאמין למעלה מהדעת. ויהושע שהיה 
דבוק במשה, משה מתפלל עליו.
%break
%H שלח לך
%break
"שלח לך". ופירש רש"י, לדעתך.
%break
ידוע, כי ענין שליחת מרגלים לתור את ארץ ישראל הוא ענין קבלת 
המלכות שמים. כי יש לאדם מרגלים, שרואים תמיד אם יש כדאי 
ללכת בדרך ה' על דרך האמת, הנקרא לשם שמים.
%break
התורה מבטחת לנו כי היא ארץ זבת חלב ודבש. אבל הגוף ששלח 
מרגלים לתור את הארץ, הוא רואה שאין שם תועלת עצמו, ואז אין 
הגוף מסכים ללכת לארץ, הנקרא "מלכות שמים".
%break
כמו שכתוב, שהקדוש ברוך הוא אומר להם עלו זה בנגב, היינו 
השתדלו בתורה וכו'. וראיתם את הארץ מה היא, היינו שתראו ממנה 
את העולם, שהיא ירושה ונחלה. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים 
שבגן עדן וכו' (בזהר הקדוש דף קס"ט ובהסולם דף כ').
%break
ועוד כתוב שם, "ושיבואו מתור הארץ..., יחזרו מדרך האמת שאמרו 
מה יצא לנו עד היום לא ראינו טוב העולם, עמלנו בתורה והבית 
ריקם... ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו, מוטב שלא היינו יגעים 
כל כך" (אות ס"ג).
%break
%H ענין המרגלים
%break
"האי צורבא דרבנן דרחים להו כל בני מתא, משום דלא מוכח להו 
במילי דשמיא".
%break
הגוף של האדם כשהוא מכבד את התלמיד חכם של עצמו, היינו 
שחשוב אצלו מה שעוסק בתורה ומצוות, הוא משום דלא מוכח להו 
במילי דשמיא, שהתלמיד חכם שלו אינו אומר להגוף שצריכים לעסוק 
בעל מנת להשפיע.
%break
כי בזמן שהתלמיד חכם אומר לו שכל המעשים שלו צריכים להיות על 
הכוונה לא לתועלת עצמו, אז בני מתא, היינו הגוף, המכונה עיר קטנה 
(קהלת י'), שונאים את התלמיד חכם. כי אם הוא אומר להגוף, היינו 
הרצון לקבל, שלא לעבוד לתועלת עצמו, אז הוא מתנגד.
%page 1821
היינו אם הגוף של עצמו מסכים לעבודתו, זה סימן שאינו הולך על 
דרך האמת. ואז כשרואה שהגוף לא מסכים, וטוען "מה העבודה 
הזאת לכם". על זה באה התשובה "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם 
ליראה אותי".
%break
ואז האדם נעשה נצרך לה', שיעזור לו, שיוכל ללכת בדרך האמת. 
וכשהוא נותן התפילה האמיתית, אז "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ואומר הזהר הקדוש שעל ידי שנותנין לו נשמה מלמעלה, אז יש לו כח 
ללכת בדרך האמת. נמצא שעל ידי זה יש לו הכשרת הכלים, שיוכל 
לזכות לנשמת ה' שתאיר בקרבו, שרק על ידי זה יכולים ללכת בדרך.
%break
נמצא שבזמן שהולך בדרך התורה והמצוות, ואין לו עיכובים מצד 
הגוף, אז אין לו צורך שיזכה לנשמת ה' מלמעלה.
%break
"כולם אנשים, היינו שכולם צדיקים וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו 
לעצמם עצה רעה. שאמרו, אם נכנסו ישראל לארץ ועברו אותנו 
מלהיות ראשים ומשה ימנה אנשים אחרים" (זהר שלח בהסולם דף 
י"ב אות ל' ד"ה וישלח).
%break
אם כן נשאלת השאלה, אם היו צדיקים למה לקחו עצה רעה. ולפי 
המבואר בכמה מקומות, שענין ישראל שהלכו במדבר אכלו לחם מן 
השמים, שהוא בחינת "חסדים מכוסים". וכשהם ראשים, אז הם 
ישפיעו להכלל, שילכו בדרך הישר.
%break
אבל ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות, שהיא בחינת "חסדים מגולים", 
אין הם מסוגלים להיות ראשים. ומשה ימנה ראשים אלו שיש להם 
שייכות לחסדים מגולים.
%break
והיות שחסדים מגולים מקבלים בכלים דקבלה, אז אומר שלא תהיה 
להם שום אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע. לכן חשבו שזהו דרך 
מסוכן ללכת בדרך להשתמש בכלים דקבלה.
%break
וזה נקרא "לשון הרע", שאמרו אמת, אם כן מהו החטא שלהם. רק 
הם היו צריכים להאמין, שהגם שמדרך הטבע אין מציאות שתהיה 
יכולת להאדם להיות מקבל בעל מנת להשפיע, אבל הקדוש ברוך הוא 
יכול לעזור להם שיזכו לזה.
%break
אם כן בתוך הדעת המרגלים אמרו את האמת, אבל היה חסר למעלה 
מהדעת, שה' יכול לעזור להם שיזכו לזה.
%break
לכן הלשון הרע כל כך קשה, שאף על פי שהוא אמת, משום שזה 
נמשך משורש המרגלים, שכל מה שהאדם לא יכול ללכת בדרך 
האמת, נמשך מזה שלא יכול ללכת בלמעלה מהדעת.
%break
%H מרחוק ה' נראה לי
%break
ענין רחוק, היינו שיש הבדל בבחינת החשיבות בין אחד להשני.
לכן בזמן שאין האדם מרגיש הבחן של ריחוק בין כשמדבר לשר 
ולשופט או כשמדבר לה', שאין לו ההתחשבות להבחין למי מדבר, 
%break
או תורתו של מי הוא מדבר, אז אין האדם מסוגל לראות את ה', היינו 
לבוא לידי הכרה אמיתית בבורא יתברך.
וכשמרגיש את המרחק והחשיבות שיש להרוחניות, אז הוא יכול לבוא 
לידי הרגשה.
%page 1822
%H ג' קוים (ב')
%break
ימין נקרא חסד, בחינת "כי חפץ חסד הוא", שהוא בחינת שמח 
בחלקו, היינו שהוא מסתפק במועט.
%break
שזה נקרא על דרך שביאר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על 
פסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכו', שהם מחמירים על 
עצמם עד כזית ועד כביצה, הוא אמר, "עד כזית", כמו שאמרה היונה, 
מוטב יהו מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך הוא וכו'.
%break
"ועד כביצה", הגם שמהביצה יצא אפרוח בעל חיים, אבל בזמן שעדיין 
כביצה, אז אין לו חיים, מכל מקום מחמירים, אף על פי שהדין ואכלת 
ושבעת וברכת, היינו אכילה שיש בה שביעה. וזה נקרא "שמח 
בחלקו".
%break
אבל עם בחינה זו הוא ישאר בקטנותו ולא יהיה לו שום צורך לתורה. 
כי התורה ליצר הרע צריכים, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין".
%break
לכן יש צד שמאל, שהוא בחינת חשבון הנפש, כמה גדולה הסיבה 
המחייבת אותו לתורה ומצוות, ולאיזה שכר הוא מקוה לקבל תמורת 
עבודות האלו, וכמה הבנה יש לו בתורה ומצוות על דרך האמת.
%break
ואז הוא רואה רק שלילה ולא חיוב, והשלילה הזאת הוא צריך לכלול 
אותה בימין, ולהיות מסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, כאילו 
שהיה לו סעודה שיש בה שביעה.
%break
נמצא שהשמאל מביא לו תמיד בחינת מועט, כדי לדעת מה להכניס 
לתוך הימין, ולהיות מסתפק במיעוט. שעל ידי שניהם באים לקו 
האמצעי. ובזה נקרא אבא נותן הלובן, שהוא תמיד בבחינת לובן, שאין 
בו שום חסרון, מטעם שמח בחלקו.
%break
ואמא נותנת האודם, היינו שהוא לא כראוי, רק אדום. שהוא בחינת 
עשו, הנקרא אדום. אז הקדוש ברוך הוא, הנקרא קו אמצעי, נותן 
הנשמה. וזוכה אז לבחינת תורה.
%break
%H מחלוקת קרח ומשה
%break
לבאר ענין מחלוקת קרח ומשה. הנה משה אמר שכל מה שטען קרח 
לא היה נגד משה אלא נגד ה'. וקרח טען שבה' הוא מאמין, כמו 
שכתוב "כל העדה כולם קדושים". ודרשת חז"ל, כולם שמעו בסיני 
"אנכי ה' אלקיך", אלא הוא לא רוצה להאמין במשה רבנו עליו השלום.
%break
ואומנם מטרם שהיתה לו נגיעה פרטית, היינו שהיה צריך לתת ויתור 
גדול, היה מאמין במשה רבנו עליו השלום.
%break
אלא אחר שראה שאליצפן נעשה לנשיא, והוא הבין לפי שכלו שמגיעה 
לו הנשיאות, והיה צריך להאמין למשה רבנו עליו השלום על זה שכך 
צוה ה', ממילא האמונה שלו במשה רבנו עליו השלום כבר לא היתה 
כל כך גדולה.
%break
כי עוד לא היה מספיק בזה שהוא האמין בה', ושהתורה ניתנה על ידי 
משה ויש להאמין בו. כי בדרך השכל אין להבין את התורה, כי דעת 
בעלי בתים הפוכה מדעת תורה, ורק לאמונת חכמים זקוקים.
%break
כי בלי תורה אי אפשר לדעת מה זו דעת תורה ויראת שמים, כי לא 
עם הארץ חסיד, כמו שכתוב "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו".
%break
כי אין האדם יכול לומר לחבירו שרק על דבר קטן הוא מאמין לו, אבל 
על דבר גדול לא. כי אם אין האדם מאמין בחבירו על דברים גדולים, 
אז ודאי שגם על דברים קטנים גם כן אינו מאמין לו.
%break
אלא מה שנראה שהוא מאמין על דבר קטן, הוא מטעם שהדבר קטן 
לא חשוב אצלו, לכן משום זה הוא חושב שאפילו אם לכל היותר אין 
אמת בדבריו, אין בכך כלום.
%break
לכן כשקרח לא רצה להאמין למשה רבנו עליו השלום על הנשיאות, 
תיכף נתגלה שגם על שאר דברים אין לו האמונה. לכן שאל תיכף על 
טלית שכולה תכלת, ועל בית שמלא ספרים.
%break
אלא שצריכים להיות חזק באמונת חכמים, ולהכניע את עצמו, ולהיות 
שפל בעיניו נגד הצדיקים.
%page 1823
כי ענין שיפלות מתגלה בעיקר בזמן שהאדם צריך לעשות איזה דבר 
שחבירו מחייב אותו, בו בזמן שדעת עצמו מראה להיפך מדעת חבירו, 
ומכל מקום מכניע את עצמו. זה נקרא שיפלות, היינו שמשפיל את 
דעתו.
%break
וזה פירוש "דתן ואבירם". "דתן", היינו שהם רצו שהדת תהיה בחינת 
אבי, היינו רצון, על דרך "ולא אבה לשלחם". זהו "אבי-רם", שהדת 
תהיה בבחינת רם, שיהא מתאים לשכלו.
%break
מה שאין כן משה רבנו עליו השלום נתן דת של שיפלות, היינו שאינו 
מתאים לשכלו, כמו שכתוב "טלית שכולה תכלת" וכו'.
%break
לכן "וירדו חיים שאולה", היינו אף על פי שהיו להם חיים מטעם 
שכולם היו במעמד הר סיני, אבל בלי תורה עם אמונת חכמים יורדים 
לשאול. ואין דרך אחרת רק אמונת חכמים.
%break
%H ויקח קרח
%break
"ויקח קרח, לקח עצה רעה לעצמו", כי "עצת ה' לעולם תעמוד".
%break
הנה מדרך האדם הוא לעשות מה שהשכל מחייב לו, שזה יהיה טוב 
בשבילו, ואת זה יכול לעשות. מה שאין כן מה שאין השכל מחייב קשה 
לו לעשות, ומכל שכן מה שהוא כנגד השכל. לכן שאל, טלית שכולה 
תכלת חייבת בציצית, או בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'.
%break
זה נקרא "עצה רעה", מה שמלובש בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה 
מהדעת זה נקרא "עצת ה'", וזה "לעולם תעמוד".
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, היות שהבורא בחר שהנבראים ילכו בדרך 
שלמעלה מהדעת, בטח ידע שזה הדרך הטוב ביותר. וזה נקרא עצת 
ה'. ודוקא על ידי זה האדם יכול להגיע לשלימות המטרה.
%break
%H תפילת צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע
%break
"אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע".
המעשה שהאדם עושה נקרא "אב". והכוונה שהוא מכוון על המעשה 
נקרא "תולדה", היינו שמקודם נעשה ואחר כך נשמע.
%break
ויש להבחין בהמעשה ב' בחינות: מעשה של השפעה, נקרא מעשה 
של צדיק. ומעשה של קבלה נקרא רשע.
%break
וכשהאדם הולך להתפלל שיתנו לו הכח שיוכל תמיד לכוון לעשות 
לשם שמים, נקרא זה "צדיק בן צדיק". ואם מתפלל שיתנו לו הכח 
לכוון לשם שמים בכלי דקבלה, נקרא זה תפילת "צדיק בן רשע".
%break
וזה פירוש שתפילת צדיק בן צדיק מתקבלת, מה שאין כן תפילת צדיק 
בן רשע לא תמיד מתקבלת.
%break
כמאמר חז"ל, "לא כל אדם זוכה לשני שלחנות", כמו שאמרו חז"ל 
אצל רבי שהיה תורה וגדולה במקום אחד. ויש להבין, הלא אמר שלא 
נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה, אם כן לאיזו תועלת נתן לו 
הקדוש ברוך הוא את התורה והגדולה.
%break
אלא לפי הנ"ל, יש לפרש "לאו כל אדם זוכה לשני שלחנות". שלחן 
אחד נקרא שהוא יכול להיות משפיע בעל מנת להשפיע, שזה נקרא 
בחינת צדיק, וזה נקרא בחינת "תורה".
%break
ו"גדולה" נקרא גדלות, שהוא בחינת צדיק בן רשע, כשהוא מקבל בעל 
מנת להשפיע, שכל הכלי קבלה שלו, הנקרא רשע, היה לא לתועלת 
עצמו אלא בעל מנת להשפיע.
%page 1824
%H זאת חקת התורה (א')
%break
בזהר הקדוש הקשה על מה שכתוב "זאת חקת התורה", למה שכתוב 
"וזאת התורה". ומתרץ, "וזאת", היינו יחוד הוא כלל ופרט יחד, ו' הוא 
בחינת זעיר אנפין שהוא כלל. ומלכות היא פרט.
%break
אבל "זאת", בלי תוספת ו', היא חקת התורה, שהיא המלכות, 
הנקראת חקה. ובאה מזעיר אנפין, שנקרא תורה, ולא התורה עצמה, 
שהוא זעיר אנפין רק דין התורה, גזירת התורה שהיא מלכות, כך 
מפורש בהסולם.
%break
ויש להבין מדוע זעיר אנפין נקרא "כלל", ומלכות נקראת "פרט", ומדוע 
מלכות נקראת דין וגזירת התורה.
%break
והענין הוא, ידוע דעיקר העבודה היא האמונה, דהיינו למעלה 
מהדעת, ומה שצריך להיות למעלה מהדעת, הוא מסיבת שהיה דין 
על מלכות, הנקראת רצון לקבל, שאסור להיות מקבל על מנת לקבל, 
משום שצריכה להיות דביקות, שהיא בחינת השתוות הצורה,
%break
אחרת הוא נמצא בפרודא. לכן כל מקום שיש חסרון בקדושה, הוא 
מסיבת שעל מקום הזה שורה דין, היינו האיסור של קבלה עצמית.
%break
וכשהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת שם אין 
מקום לקבלה. שזה נקרא "גזירת התורה", משום שאין המקבל יכול 
להסכים לעבוד למעלה מהדעת. כי דעתו של אדם מחייבת שאין 
לעשות שום תנועה בלי רווחים.
%break
ובזמן שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, היינו רק בעל מנת להשפיע, 
אז אין הגוף מסכים לזה.
%break
לכן צריך לקבל על עצמו את העבודה בבחינה זו רק למעלה מהדעת. 
וזה נקרא "פרט", שעבודה זו היא בבחינת צדקה, כמו שכתוב "והאמין 
בה' ויחשבה לו צדקה".
%break
אבל לאחר שקיבל על עצמו את העבודה למעלה מהדעת, הוא זוכה 
לבחינת תורה. ותורה נקראת בחינת "כלל", משום שהיא כוללת ב' 
דברים היינו אמונה ותורה. כי אסור ללמוד תורה לעכו"ם כמו שכתוב 
"ומשפטים בל ידעום".
%break
לכן הבחינה הראשונה שהאדם צריך לזכות היא לבחינת אמונה. ואחר 
כך הוא בא לבחינת תורה. וזה נקרא יחוד זעיר אנפין ומלכות שמים, 
דכר ונוקבא.
%break
כי בזמן שהאדם עוסק בקבלת עול מלכות שמים, האדם עדיין בחסרון. 
אבל כשזוכה לבחינת תורה, האדם נקרא דכר, משום שהתורה 
משפיעה לו את האור תורה. ואז כבר אין דין, משום שכבר יכול לקבל 
בעל מנת להשפיע.
%break
בזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש שם, אשר פרה אדומה נקראת 
מלכות מבחינת מצב הא', הנקראת בחינת קו שמאל דבינה, היינו 
שיש לה שלימות מבחינת החכמה.
%break
וזה נקרא "אשר אין בה מום, ואשר לא עלה עליה עול". ומפרש שם, 
ש"על" נקרא בחינת חסד. ומשום זה צריכים לשריפת הפרה, שהיא 
בחינת מיעוט הירח, וחוזרת ונבנית למצב הב', שבמצב הב' היות כל 
קיומה... (בהסולם אות כ').
%page 1825
%H זאת חקת התורה (ב')
%break
"זאת חקת התורה". ופירש רש"י, לפי שהשטן והאומות העולם מונין 
את ישראל לומר, מה מצוה הזאת, ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה 
"חקה", גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.
%break
ויש להבין דמכאן משמע שלכן כתיב בה חקה, משום האומות העולם 
שואלין את הטעם. מה שאין כן שאר מצוות התורה, שאין האומות 
העולם שואלין, כן כתב טעם המצוות. ואולם הרי לא מפורש במצוות 
האחרות טעמן.
%break
ולכאורה היה צריך להיות להיפך, שדוקא במקום שמבקשים טעם 
להדבר, שם צריכין ליתן טעם, ולא במקום שאין שואלין.
%break
וכמו כן יש להבין את הקשר מהמשל שמביא רש"י, משל לבן שפחה 
שטינף פלטין של מלך. אמרו, תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך תבוא 
הפרה ותקנח את העגל. ומכאן משמע שזה טעם על הפרה.
%break
על פסוק "ויקחו אליך", פירש רש"י, לעולם היא נקראת על שמך, פרה 
שעשה משה במדבר. וצריך להבין למה דווקא הפרה נקראת על שם 
משה ולא שאר מצוות. הלא היו עוד מצוות שעשה במדבר.
%break
והנה להבין את כל הנ"ל צריכים להקדים את התכלית של תורה 
ומצוות, מהו ענינן.
%break
והנה במדרש רבה על פסוק "וזבחת מבקרך וצאנך", שואל רבי, מאי 
איכפת ליה להקדוש ברוך הוא, לשוחט מן הצואר או לשוחט מן 
העורף, אלא הוי אומר לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהן את 
ישראל.
%break
שענינו הוא, היות שהנבראים נבראו בטבע להיות מקבלים, וזה נקרא 
עב. והיות שאי אפשר ללכת נגד הטבע, לכן נתן לנו העצה, שעל ידי 
תורה ומצוות נוכל להפוך את הטבע שבנו, וללכת בדרכי השפעה.
%break
רק אז נהיה מוכשרים לקבל את מתנת המלך בלי שום חסרון, היינו 
בלי נהמא דכסופא.
%break
וההבחנה שהאדם ידע שהוא מקבל רק מטעם מצוה היא, אם מרגיש 
בעצמו שהוא יכול לוותר על התענוגים, אף על פי שיש לו רצון וחשק, 
ורק מקבל על תנאי שרצון השם יתברך הוא כך, שזה נקרא שהוא 
מקבל רק מטעם מצוה.
%break
ורק בזמן שהוא יכול לוותר על התענוגים, הוא יכול לבוא לבחינת 
מקבל על מנת להשפיע.
%break
וזה כלל, להרגיל את עצמו בויתורים, מוכרחים להרגיל את עצמו 
בתענוגים יותר קטנים, ואחר כך בתענוגים יותר גדולים, משום 
שתמיד הולכים מקל אל הכבד.
%break
וזה מקובל אצלנו, שהתענוג היותר גדול בעולם הוא להיות דבוק 
בהקדוש ברוך הוא בבחינת השגת אלקות. לכן משום זה מובא בזהר 
הקדוש שנעשה ענין צמצום, שזהו תיקון לענין נהמא דכסופא.
%break
שצמצום הוא ענין הסתרה, שכל זמן שהאדם נמצא עדיין ברשות 
הרצון לקבל, אזי אין בידו להרגיש שום השגת אלקות, היות שהתענוג 
של השגת אלקות כל כך גדול, שאי אפשר בשום אופן לוותר עליו.
%break
זאת אומרת אפילו שלא תהיה מצוה, הוא גם כן יקבל את התענוג, 
שזה נקרא פרודא, וזה נקרא שלא לשמה.
ובכדי שתהיה אפשרות להאדם שיוכל לעשות מטעם מצוה, שהוא כדי 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוצרך להיות ענין הצמצום, שענינו הסתרה.
%break
שבזמן ההסתרה שייך עניני עבודה בתורה ומצוות בבחינת האמונה, 
היינו שמקבל עליו עול תורה ומצוות, מטעם שגזירה היא מלפניו 
יתברך. וזה נקרא בחינת "חקה".
%break
וזה כלל, אימתי מרגישים שזהו חק ולא טעם, זה רק בזמן שנתעורר 
בהאדם רצון וחשק להרגיש טעם, ואינו מרגיש. אז כשמקבל עליו עול 
תורה ומצוות, הוא מקבל את כל זה רק מבחינת חק. מה שאין כן 
כשאין דרישה לבחינת טעם, מנין הוא יודע שאין בו טעם אלא חק.
%break
וזה הרמז "זאת חקת התורה". שחוקי התורה נראים חוקים רק בזמן 
שהשטן שואל, היינו היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "הוא השטן הוא 
היצר הרע הוא המלאך המות" 
(בבא בתרא ט"ז ע"א).
%break
והסדר הוא כך, שבזמן השאלה, ששואל מה טעם בה, נקרא יצר הרע. 
ואחר כך הוא מפריע לו מלקיים, אז הוא נקרא שטן, משום שעומד לו 
לשטן על הדרך.
%page 1826
ואחר כך הוא ממית אותו, ואז הוא נקרא מלאך המות, משום שנוטל 
ממנו את כל החיות דקדושה שהיה לו, ונותן תמורת חיות דעולם הזה. 
היינו שאינו מוצא שום טעם של חיים רק בדברים גשמיים, שהיא חיות 
דרשעים, שחייהם נקראים בחינת מוות.
%break
היוצא מכל זה, שרק בזמן שהשטן בא בטענה, ושואל על כל העבודה, 
אז צריכים להתגבר על השטן הזה, ולהשיב לו, "זאת חקת התורה", 
שאני מקיים את התורה רק מטעם "חק, גזירה היא מלפני, אין להרהר 
אחריה".
%break
וכך אנו קיבלנו ממשה רבנו עליו השלום ואנו מאמינים בו, שענין 
הפרה הוא סוד האמונה, שהוא בחינת חק. שלכן הפרה נקראת על 
שם משה, הנקרא "משה רעיא מהימנא", שהוא הביא את האמונה 
לכלל ישראל.
%break
וזה פירוש שאמרו חז"ל, שהפרה נקראת של שם משה. פרה שעשה 
משה במדבר, ש"מדבר" נקרא טרם שנכנסים להישוב של ארץ 
ישראל.
%break
שמובא בספרים שענין ארץ ישראל הוא ענין השראת השכינה 
בקביעות בהשגה מלאה, הנקרא "עלמא דאתגליא". מה שכתוב מדבר 
הוא ענין "עלמא דאתכסיא", היינו בחינת חק.
%break
וענין עגל מובא בזהר הקדוש בהקדמה על פסוק "שאו מרום עיניכם 
וראו מי ברא אלה". "מי", היינו אור חסדים. ו"אלה", היינו אור חכמה 
בלי חסדים.
%break
שענין "מי" הוא בזמן שהשטן בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו". 
ואז צריכים לקבל עליו הכל בתור חוקה, שהוא חסדים, היינו השפעה, 
שהכל הוא רק למעלה מהדעת, הנקרא אמונה, בחינת משה רעיא 
מהימנא.
%break
מה שאין כן "אלה" נקרא בחינת ידיעה. ועל זה אמרו, "אלה אלקיך 
ישראל", היינו שם מעשי העגל הנקרא חכמה וידיעה, הוא ההיפך מן 
הפרה, הנקרא אמונה. ומשום זה כשמקבלים את ענין "חקת התורה" 
זה תיקון למעשי העגל.
%break
וזה ענין, "תבא האם ותקנח את בנה". וזה פירוש, "אשר לא עלה 
עליה עול". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שצריכים לקבל את האמונה בשמחה 
ולא בבחינת עול. שענינו הוא שהוא רוצה להיפטר מזה ומצפה 
לההזדמנות מתי יוכל להשליך מעליו את העול הזה.
%break
וכמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה".
%break
היוצא מכל זה, שעיקר האמונה הוא בכדי שהאדם יוכל לעבוד בבחינת 
הבחירה. היינו אפילו במקום שאינו מרגיש את הטוב והנועם שבתורה 
ומצוות, ומכל מקום הוא מקיים אותן, מטעם שהוא מאמין שכך הוא 
רצון ה' לעבוד אותו בבחינת אמונה.
%break
ובאופן אחר הוא לא רוצה לקבל. והוא קשה בדעתו כברזל, כמו 
שאמרו חז"ל, "כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם" 
(תענית ד' ע"א).
%break
משמע מכאן שאפילו יהיה בקי בש"ס ופוסקים, ומכל מקום אם אינו 
קשה כברזל, אינו תלמיד חכם. היינו שצריך להיות קשה כברזל 
מלקבל את התענוג בין בבחינת מוחא ובין בבחינת ליבא, עד שיהיה 
לו במוח בעצמו, שכל כוונתו היא מטעם רצון ה'.
%break
ודוקא הוא נקרא תלמיד חכם, משום שהקדוש ברוך הוא נקרא חכם, 
והקב"ה הוא רק משפיע.
%break
לכן אם האדם הולך במדתו של הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא גם כן 
משפיע, נקרא שהוא תלמיד חכם, שלומד את מדתו של החכם, היינו 
מדתו של הקדוש ברוך הוא. ורק אז מסוגלים לקבל את כל הטוב 
והנועם שחשב ה' בעדינו.
%page 1827
%H שיהיה הכל בעל מנת להשפיע
%break
"זאת חקת התורה". ופירש רש"י, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין 
את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתוב בה 
חקה גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה".
%break
פרה אדומה, משל לבן שפחה שטינף פלטרין, אמרו תבא אמו ותקנח 
הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. והכוונה שנתנו שיהיה הכל 
בעל מנת להשפיע.
%break
הלשון לפי שהשטן ואומות העולם מונין וכו' משמע, שבשבילם היא 
חקה, זאת אומרת להם צריכים להשיב כך, שגזירה היא מלפני ואין לך 
רשות להרהר אחריה. מה שאין כן לישראל אין זו חקה. ויש מאמר 
חז"ל, "לך טעם רק לאחרים חקה".
%break
שאלת מה מצוה זאת, ומה טעם יש בה. לפי דרך הסוד הולך זה על 
הכוונה שצריכים לכוון שהכל יהיה בעל מנת להשפיע. ואז השטן 
ואומות העולם שואלין מה מצוה זאת.
%break
וכי הקב"ה הוא בעל חסרון חס ושלום שצריכים להשפיע לו הנאה 
ותענוג, הלא אדרבא, רצונו להטיב לנבראיו, ולא שהנבראים ייטיבו לו. 
ועוד שואלים, מה טעם יש בה.
%break
איזה טעם יכול להיות לאדם אם אומרים לו שאסור לעבוד לתועלת 
עצמו, הנקרא מקבל על מנת לקבל. היינו שהאדם צריך להגיע לידי 
דרגה שלא תהיה הנאה לשם הנאת האדם, רק להנות ה'.
%break
איזה טעם יכול האדם לקבל מעבודה כזאת, שתחייב אותו לעסוק 
בתורה ומצוות. הרי הם לא רואים בזה סיבה מספקת שיהיה גורם 
להסיבה הזאת שיעסוק בתורה ומצוות "בכל לבבך ובכל נפשך".
%break
להיפך, הוא מבין שהוא מוותר על תועלת עצמו מדברים גשמיים, 
שבשביל זה הוא ישיג עבור תועלת עצמו תענוגים יותר גדולים, אבל 
איזה טעם יכול להיות בכלי להשפיע.
%break
ולזה באה התשובה, לפיכך כתוב בה "חקה, גזירה היא מלפני ואין לך 
רשות להרהר אחריה".
%break
ופירושו, שאין לתת שום תשובה להגוף בזמן שהוא שואל שאלת 
השטן ואומות העולם, אלא יש לומר להגוף שזה כך, וזוהי גזירת 
שמים, שאסורה לנו הכוונה שעל מנת לקבל. ורק אז יכולים לא להכנס 
בויכוחים ואז יכולים לנצח.
%break
אבל כשנעשה בחינת ישראל, אז להיפוך, אין לו הנאה וטעם רק בזמן 
שהוא יכול לעשות על מנת להשפיע. ובזמן שאין יכול לכוון על מנת 
להשפיע, אז הוא מרגיש בעצמו לרע ולבחינת מות.
%break
כי אז הוא מרגיש "רשעים בחייהם קרויין מתים", משום שזוכה אז 
להרגיש טעם בדביקות ה'. ולהיפך מזה בזמן שנפרד מה'.
%break
וזה פירוש לפי שהשטן ואומות העולם מונין לישראל וכו'. מה שאין כן 
כשנעשים בחינת ישראל, כשיוצאים מן השליטת אומות העולם, אזי 
להיפך, כל הטעם בחיים מרגישים דווקא בעל מנת להשפיע, שזהו 
המכונה דביקות.
%break
וזה פירוש "תבוא האם ותקנח את בנה". שענין העגל היה שנפלו 
לבחינת מקבל בכוונה דלקבל, אז הפרה מוחקת את ענין העגל. היינו 
שפרה נקראת בחינת הכוונה דלשמה, שהיא בחינת ביטול את 
עצמותו, שהוא בחינת שריפת הפרה.
%break
כמבואר בהסולם, שהיא בחינת "לכי ומעטי את עצמך", הנאמר 
בהלבנה, שהיא חוזרת לנקודה, שנאבד לה כל הקו שמאל, הנקרא 
בחינת חכמה. וממילא עובר החטא של העגל, והולך רק בכוונה 
דלהשפיע.
%page 1828
%H נשמה יותר גבוהה
%break
"זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור" וכו'. "תא חזי, ההוא מיתא 
דאסתלק מעלמא בלא בנין, האי בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר 
נש לגבה" וכו' 
(זהר חקת, אות י').
%break
היינו, אם הרצון לקבל מסתלק אצלו, היינו שאין לו צורך בשביל עצמו, 
אלא כל כוונתו היא לשם שמים, מכל מקום אין לו בנים, היינו שעדיין 
לא זכה להבנה בהתורה, בסוד "אם לא תדעי לך היפה בנשים".
%break
ופירש בזהר חדש, "דאף על גב דאנת יפה בנשים, אם לא תדעי לך 
בסודות התורה, צאי לך מכאן בעקבי הצאן ואת יכולה ללמוד את 
סודות התורה אצל האנשים, דדשין ליה בעקביהן". וזה פירוש "בת 
נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה" כנ"ל.
%break
"וקודשא בריך הוא חייס עליה, ופקיד לאחוהי למפרק ליה". היינו, 
הנשמה שהיא אח להגוף על דרך עשו הנקרא הרצון לקבל, יעקב 
הנקרא רצון להשפיע, שהוא הנשמה, שהוא בסוד "הבא לטהר 
מסייעין אותו".
%break
ופירש בזהר, היינו, בנשמתא קדישא, זאת אומרת שנותנין לו נשמה 
יותר גבוהה, הנקרא כוחות יותר גדולים, שיוכלו לנצח את מלחמת 
היצר.
%break
"לאתבא ולאתתקנא בעפרא אחר", היינו גוף אחר. היינו, על ידי 
גלגול, שנשמה יותר גבוהה, מתגלגלת לתוך גופו, ונקרא אחר לגבי 
הנשמה החדשה, שהיא מלובשת בגוף זה.
%break
"ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיומא לאחוהי", היינו אם הנשמה החדשה 
אינה יכולה למפרק להגוף הנקרא אחיה. "לא בעי", היינו אינה יכולה.
"בעי למקטר חד נעל ברגליה", היינו שצריך להוסיף בענין אמונה.
%break
"וההוא איתתא", היינו השכינה הקדושה, "דתשרי ליה ומקבלא לההוא 
נעל לגבה", היינו השכינה הקדושה מקבלת ההוא נעל שעשה האדם 
לגבה, זאת אומרת שהיא מקבלת את עבודתו שעשה, שהוא בחינת 
מסך שעשה על הרצון לקבל.
%break
"לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא", ועל ידי זה 
מתגלגל המת בבן הנולד, היינו שעל ידי עבודתו שעושה מסך על 
הרצון לקבל, הוא זוכה אחר כך בבן, היינו בסודות התורה הנקרא 
"בן".
%break
"והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא" (זהר חקת אות י"ב), 
שאז הנעל הזו השמורה שהוא על האמונה נוטלת הרצון לקבל, היינו 
שרוצה ללכת בשכל החיצוני.
%break
מה שאין כן כשהשכינה הקדושה נוטלת את הנעל, אז הוא זוכה לשכל 
הפנימי, זאת אומרת שיש לו עכשיו הרגשת אלקות על ידי הדביקות, 
שקודשא בריך הוא נתן לו את הידיעה והרגשה באלקות.
%break
מה שאין כן כשהמת מקבל את הנעל, נקרא שהוא רוצה בידיעה 
וקבלה לעצמו. מה שאין כן אז על ידי הדביקות, זוכה לכל הידיעות 
והרגשות.
%break
וזה נקרא שהשם יתברך נתן לו את המתנה בלי התעוררות מצד 
התחתון. וזה נקרא "שויתי עזר על גבור". אבל האדם מצד עצמו רוצה 
להיות עובד ה' בלי תנאים. וזה נקרא שהוא מקבל הכל מצד רצון ה'.
%break
%H מנעל לרגלו
%break
"וההוא נעל אוקים... ועל דא כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב. 
נטיל מאניה מן ביתא ביש, כגון סנדליה. מאי טעמא, בגין דאעבר 
רגליה" 
(זהר חקת אות ח').
%break
ויש לפרש שמת פירושו הרצון לקבל. כל הכוחות שהוא נותן לעבודה, 
היינו להקדושה, הוא משום שהרצון לקבל נותן כח להשפיע. מה שאין 
כן אם הרצון לקבל לוקח, זהו ביש. משום שאין יותר מב' רשויות, או 
רשות של השפעה, או רשות של קבלה.
%break
קבלה נקרא מיתה, והשפעה נקרא חיים, משום שעל ידי זה מתדבקים 
בחיי החיים.
%break
לכן אם המת לוקח, היינו שלוקח כוחות מרשות של השפעה, ומעבירו 
לרשות של הסטרא אחרא. ומה שמדייק דווקא "נעל", משום שנעל 
מלשון מנעול, היינו מקום שצריך להיות נעול בפני השכל החיצוני.
%page 1829
אלא שצריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת. והמת לוקח את 
הנעל הזו ורוצה שתהיה פתוחה, בכדי שהשכל יכנס שמה, ויחקור את 
חקירותיו.
%break
וזה ענין שהנעל באה דווקא על הרגלים, שענין "רגלים" הוא מלשון 
"מרגלים". ובמקום הזה, היינו בהשגחת השם יתברך, צריכין ללכת 
בחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו שצריך לעשות מנעל לרגלו, 
שיהיה אסור להכנס עם השכל.
%break
ואם הרצון לקבל, הנקרא מת, לוקח את זה, נמצא שנכנס ברשות של 
הסטרא אחרא. וזהו "במופלא ממך אל תדרוש", ורק באופן הזה 
מתדבקין בחיי החיים.
%break
"ודא כד מיתא נטיל לין, אבל בזמן דחייא שליף מסאניה, ויהיב לבר 
נש אחרא, בגין לקיימא קיים, קא עביד בגזרה דלעילא" (אות ט').
%break
פירוש, אם האדם שולף את מנעלו ורוצה לידע ולהבין בשכלו, לא 
משום שרוצה ללכת בדרכי השכל החיצוני, אלא בכדי לראות את 
ההשגחה, איך שהיא נסתרת ממנו, ושהוא מלא סתירות להשכל 
החיצוני.
%break
והוא עושה זה בכדי לקיימא קיום, היינו שהאמונה שלו תהיה בר 
קיימא. ואז יוכל לעשות הכל בגזירה דלעילא, היינו שיוכל לקיים את 
התורה והמצוות בבחינת "חקה", שהיא "גזירה גזרתי ואין להרהר 
אחריה", ולהבין בדרכי השכל.
%break
אלא שיקבל הכל בבחינת אמונה למעלה מהדעת, היינו שיבין 
שהאמונה היא בסתירה להדעת.
ואם אין לו דעת שתבין אחרת, אין זה נקרא נגד הדעת, אלא שגם זה 
נקרא בתוך הדעת.
%break
ומה שאין כן בזמן שהוא מסיר את המנעל, ומרגל שם לראות מה 
שהשכל יכול לומר על מקומות כאלה, היינו במקומות שהשכל מחייב 
אחרת מכפי שהאמונה אומרת, נמצא אז שהאמונה שורה על נגד 
הדעת.
%break
ורק זה נקרא "אמונה פשוטה", שרק אמונה פשוטה מחייבת אותו 
להיות עובד ה', ולא השכל.
%break
נמצא שמה ששלף את נעלו הוא רק בכדי לקיימא קיום של האמונה, 
ושיהא בטוח אצלו שכל עבודתו היא רק מטעם דקא עביד בגזירה 
דלעילא, הנקרא חקה, וזה מביא לו חיים נצחיים.
%break
%H מעשה העגל
%break
ענין טהרת הפרה בא לפני חודש ניסן, שבניסן נגאלו. והפרה הוא 
בחינת אמונה. על דרך שפרש רש"י, משל לבן שפחה, שטינף פלטרין 
של מלך, ואמרו, תבוא האם ותקנח את בנה.
%break
כך הפרה מכפר על מעשה העגל, שענין עגל הוא שאמרו "אלה", כמו 
שכתוב בזהר הקדוש. ופרה הוא בחינת חק"ה, כמו שפרש רש"י, 
גזירה היא מלפני, חקה חקקתי. לכן צריכים הכנה לגאולה, שהוא ענין 
קבלת אמונה.
%page 1830
%H ולא אבה ה' אלקיך לשמוע
%break
"ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלקיך לך את 
הקללה לברכה".
ויש להבין מהו הפלא מה' שלא אבה לשמוע בקול איש בליעל. וגם 
מהו ויהפוך ה' את הקללה לברכה, מאחר שלא שמע אל בלעם כלל.
%break
והענין הוא, שיש מקטרגים למצוא מקום עון לישראל. שהפירוש הוא 
שבזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה', אז הגוף מקטרג לו ומחפש 
עונות לישראל. שענין עון היינו מקום חסרון.
%break
שמוצא שבזה שהוא רוצה להיות בחינת ישראל יש הרבה קושיות, 
שיש לו שאלות וקושיות חזקות, על בחינת ישראל.
%break
ובכח הזה הוא מעכב את האדם שלא ללכת בדרך ה', היינו להיות 
בחינת ישראל, כמו שכתוב "בני בכורי ישראל". ועל ידי זה שהגוף 
מקטרג על ישראל ומוצא עונות, היינו חסרונות, הוא מפריע לו ומעכב 
אותו.
%break
ועל זה בא הפסוק ואומר, שלא אבה לשמוע דבריו כלל. כי אף על פי 
שבא בטענה, שאין להשיב לו תשובה ניצחת מטעם ודעת, רק שאין 
מקבלים ושומעים את דבריו כלל.
%break
היינו מי שרוצה ללכת בדרך ה', שה' יהיה אלקיך, ולא שאר דברים, 
אז הוא לא צריך לשמוע כלל להטענות ותביעות שיש להגוף, שבא 
מצד השכל.
%break
אם כן יהיה הפירוש, "ולא אבה לשמוע", היינו שלא רצה להשיב לו 
תשובות בתוך הדעת, אלא שהוא הולך בדרך שהוא למעלה מטעם 
ודעת.
%break
ואז, "ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה". היינו שמכל הקטרוגים 
שהוא מקטרג על ידי הטענות והתביעות, כשהוא מתגבר על הטענות 
בבחינת למעלה מהדעת, נמצא שהמה הגורמים לזכות לבחינת 
אמונה למעלה מדעת, אחרת היה הולך בדרך ה' בתוך הדעת.
%break
והכלי אמיתי לזכות לאור ה' הוא דווקא למעלה מטעם ודעת, שכלי זה 
נקרא כלי דהשפעה.
%break
מה שאין כן תוך הדעת נקרא כלי דקבלה. ועל כלי זה היה דבר 
הצמצום. נמצא שעל ידי זה שהאדם רוצה לזכות שה' יהיה אלקיך, 
ולא אלהים אחרים, אז, "ולא אבה לשמוע" כלל.
%break
היינו שאומר לו, אני לא רוצה לשמוע מה שאתה אומר. ועל ידי זה, 
ויהפוך ה' את הקללה לברכה.
%break
%H מה טובו אהליך יעקב (ב')
%break
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
מברכותיו של אותו רשע ניכר מה שהיה בלבו. ענין בלק אותיות קבל, 
שתכונתו היא קבלה עצמית. בלעם הוא לב עם, עם השייך ללב האבן.
%break
ושלח אליו, "הנה עם יצא ממצרים", היינו עם ישראל יצא מקליפות 
מצרים, שזה ענין קבלה עצמית. לכן לא תהיה מהיום והלאה שליטה 
לאלו שמונחים בתוך קבלה עצמית.
%break
והיות שבלעם, הוא עם של לב האבן, אז היה רוצה שיקלקל את שיטת 
ישראל, שיצא משליטת קליפות קבלה עצמית. לכן היה מוכרח לברך, 
כמו שאמרו חז"ל, "מלאך רע בעל כורחו יענה אמן".
%break
לכן אמר, "מה טובו אוהליך יעקב". שאוהל הוא בחינת תורה, שהיא 
בחינת קטנות, בחינת יעקב. ואחר כך זוכים לבחינת "משכנותיך 
ישראל", שעל ידי זה בא בנין המשכן של כלל ישראל.
%break
ובכל פעם יש קטנות וגדלות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ויהי בנסוע 
הארון ויאמר משה קומה... ובְנֻחֹה יאמר שובה", היינו בזמן העבודה 
יש בחינת קימה, "ובְנֻחה" יש בחינת "שובה".
%break
כי תורה מצד אחד היא קטנות, משום שבזמן שמרגישים חסרון אז 
לומדים תורה, שעל ידי החסרונות באים לידי מילואים. כי במקום שאין 
חסרון, אין מה למלאות.
%page 1831
אבל כשאדם נתמלא באהלה של תורה, אז עובר ל"משכנותיך 
ישראל". אבל כשיושב במשכן, אז נקרא "ובנחה יאמר שובה", היינו 
שאין שם עליה בדרגה, כי "נסיעה" נקרא שהולך מדרגה לדרגה.
%break
לכן כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון. ואז הוא 
עובר לבחינת "מה טובו אהליך יעקב", שהוא אהלה של תורה. ואז 
הוא במדרגת "יעקב", שהוא קטנות, וכשגמר את המילוי על ידי 
התורה, הוא עובר לשלימות, שהיא בחינת משכן.
%break
וחוזר חלילה, עד שבא לתכלית השלימות. ותחילת היציאה היא 
מיציאת מצרים.
%break
ויציאה מתחלת לאו דווקא כשכבר יצא, אלא אם רק רוצה לצאת 
ממצרים, או אפילו שרוצה לצאת ואינו יכול, ויש לו כח להתפלל לה' 
שיוציאו ממצרים, כבר אז מתחיל ללכת על דרך האמת.
%break
%H כשנתיעץ בלק
%break
כשנתיעץ בלק, אמר, ואגרשנו מן הארץ. אמר, אותה מדרגה שישראל 
אחוזים בה, היא מן הארץ ודאי שהיא המלכות, הנקראת ארץ. וזהו כי 
עצום הוא ממנו ודאי, מי יוכל להלחם ולעמוד כנגד ישראל, כי המדרגה 
שלהם היא חזקה ממדרגה שלו.
%break
ומשום זה, ואגרשנו מן הארץ, דהיינו ממדרגתם, שהיא המלכות, ואם 
אגרשנו מן הארץ ההיא, דהיינו שיוכל להחטיאם, יוכל לעשות בהם כל 
רצונו" (זהר בלק, הסולם, דף צ"ה אות רס"ד).
%break
ויש לפרש במה שאמר שמדרגת מלכות יותר חזקה ממדרגתו. משום 
שמלכות נקרא למעלה מהדעת, פירוש הדבר כמאמר חז"ל, "אל יאמר 
אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי והתורה אסרה".
%break
וזה נקרא למעלה מהדעת, היינו הדעת של הנברא אינה יכולה 
להסכים ללכת נגד הרצון לקבל.
%break
משום שטבע של אדם הוא, כשהוא צריך לותר על התענוג הוא צריך 
לדעת ולהבין למה, היינו בשביל מה אני מוותר, מה הגוף שלי מרויח 
יותר על מה שאני מונע את עצמי מלהנות.
%break
אז צריכים להשיב לו, או מטעם יראה, היינו, על ידי זה שיוותר על 
התענוג, מונע את עצמו מלסבול יסורי גהנום. זאת אומרת כשהוא 
שוקל טעם הנאה, כמה ערכו, וטעם היסורים שיסבול עבור אותה 
הנאה, הוא רואה שאינו משתלם.
%break
כי היסורים הרבה יותר גדולים, שאין כדאי לסבול הרבה יסורים עבור 
תענוג שקיים לזמן מועט, ויסורים יהיו יסורים נצחיים בגהנום.
%break
או מבחינת אהבה, היינו שעבור זה שיוותר על רגע קטן של טעימת 
תענוג, הוא יקבל תענוג יותר גדול, ובאריכות ימים, שהם תענוגי עולם 
הבא.
%break
ובשביל אלו ב' טעמים, אם אדם שוקל מצוה כנגד עבירה, יש לו כח 
להתגבר על התענוג. אבל אז במצב זה, הגם שזהו מובן להגוף, יכול 
לבוא היצר הרע ולערבב לו החשבונות.
%break
מטעם שהכל הולך על החשבון של הרצון לקבל, אז יש כח ביד היצר 
הרע לבלבל אותו, ולטשטש את הציורים של גן עדן וגהנום.
%break
אבל כשאדם זכה שכל כח העיכוב שלו הוא מטעם מלכות שמים, 
דהיינו שזכה שלא צריך עבור עצמו שום דבר, רק הכל בכדי להשפיע, 
אם כן אין היצר הרע יכול להתוכח עמו, משום שאין לו מה ליתן לו.
%break
וזה שכתוב "ואגרשנו מן הארץ", היינו מדרגת מלכות שמים, אז אוכל 
בהם להחטיאם. מה שאין כן "ארץ", שהיא "מלכות שמים", יותר 
חזקה ממנו, ועם דרגה זו אי אפשר להחטיא בשום אופן. וזהו בבחינת 
ליבא.
%page 1832
וכמו כן בבחינת מוחא, שהוא צריך להאמין שהקב"ה הוא שומע 
תפילה. היינו אם האדם מונע את עצמו מכל דבר, ורוצה להתדבק 
בה', ה' מתחבר אליו ומקרבהו, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו", וכמו 
שכתוב הזהר הקדוש, בנשמתא קדישא.
%break
היינו שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליו, אז ממילא הוא שוכח מכל 
העולם, וזוכר רק את ה' לבדו.
%break
בא וראה כי "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה"... 
בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לתת התורה לישראל, הלך והזמין את 
בני עשו ולא קבלוה, כמו שאתה אומר "ה' מסיני בא, זרח משעיר 
למו", שלא רצו לקבלה.
%break
הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב "הופיע מהר פארן". כיון 
שלא רצו, חזר אל ישראל.
%break
ויש להבין מדוע הלך מקודם לבני שעיר וישמעאל ולא הלך תיכף 
לישראל, אם ישראל יקבלו התורה. אחר כך ילך לבני עשו וישמעאל 
שגם הם יקבלו התורה. ומדוע אם ישראל יקבלו התורה, כבר אין 
מקום שגם בני עשו וישמעאל יקבלו התורה.
%break
ויש לפרש זה על דרך האמת, לפי סדר קבלת התורה, על דרך 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (בבא בתרא ט"ז). שעל ידי זה 
באים לזכות לתורת ה', היינו מבחינת תורה, שהיא שמותיו של 
הקדוש ברוך הוא.
%break
היינו שאין התורה מבחינת בירור טומאה וטהרה, אלא כל התורה 
כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.
%break
כשמתחילים לקיים התורה ומצוות, האדם חושב שהקדוש ברוך הוא 
הזמין גם את בני שעיר, היינו שהוא חושב שיוכל לקיים התורה ביחד 
עם בני עשו.
%break
היות שהאדם נכלל מכל ע' אומות, ועשו וישמעאל הם השורשים של 
אומות העולם, משום שקליפת עשו היא בחינת שמאל, שהיא נגד 
מוחא, וקליפת ישמעאל, היא בחינת ימין, נגד ליבא. והשאר הם 
ענפים.
%break
לכן האדם מסכים לקיים תורה ומצוות, אבל לא רוצה לוותר על בחינת 
בני עשו.
%break
ואחר כך הוא רואה שהם לא מסכימים לקבל התורה אם הוא לא יוותר 
עליהם, לכן האדם בא לידי הכרה שעם בני עשו זה לא ילך כשורה. 
וזה נקרא שלא רצו לקבלה, היינו שהאדם רואה שעמהם אף פעם לא 
יבוא לידי תורה אמיתית.
%break
ואחר כך הוא חושב אולי עם בני ישמעאל ביחד תהיה לו האפשרות 
לקיים התורה אמיתית. אז הוא רואה שאם לא יוותר על בני ישמעאל, 
לעולם לא יבוא לתורה אמיתית.
%break
זה נקרא שהאדם חושב שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לבני 
ישמעאל, שגם אם הוא לא ויתר עליהם, היה בדעתו של הקדוש ברוך 
הוא לתת להם התורה, היינו ביחד עמהם. וכשבא לידי הבנה אמיתית, 
אז הוא רואה שגם עמהם לא נתן התורה.
%break
נמצא שזה נקרא "לא קבלוה", היינו שלא מסכימים. ולאחר שהאדם 
בא לידי החלטה גמורה שבני עשו ובני ישמעאל לא רוצים את התורה, 
אז נקרא שהאדם הגיע לידי הכרת הרע.
%break
אז חוזר האדם לבחינת ישראל, שהיא נקראת ישר-אל, שבאופן ישר 
כל מה שהוא עושה מוכרח להיות רק לשם אל, שזה פירוש ישר-אל.
%break
אז הוא עומד לפני בחירה: או לוותר על הכל ולקבל עליו רק את 
בחינת ישר-אל, או להשאיר כך, היינו לקיים התורה ומצוות על הכוונה 
שהיה לו בימי ילדותו, או לקבל למעלה מהדעת הנקרא בחינת "נעשה 
קודם לנשמע", היינו "בלתי ה' לבדו".
%break
וזה שאמר, ואחר כך חזר לישראל. שאדם חוזר אחר כך לישראל, כי 
התורה לא נתנה רק לבחינת שם ישראל. וזה נקרא "אשר בחר בנו 
מכל העמים", שרק כשהאדם מגיע לידי בחינת ישר-אל, אז הוא 
מוכשר לקבל את התורה.
%break
נמצא שהתורה אמיתית אינה ניתנת לאדם רק בזמן שהוא בחינת 
ישראל.
מה שאין כן לפני כן הוא יכול לקיים את התורה בבחינת המעשה, ולא 
בבחינת כוונה שהיא על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ואז הוא מקבל את התורה על בחינת אמצעי, שהוא "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין". ואחר כך, כשנעשה ישראל, הוא זוכה לתורה 
הפנימית, הנקראת שמותיו של הקדוש ברוך הוא.
%page 1833
%H ג' תפילות
%break
"אבל ג' הם הנקראים תפילה, תפילה למשה איש האלקים, תפילה זו 
שאין כמוה באדם אחר. תפילה לדוד, שאין כמוה במלך אחר. תפילה 
לעני, תפילה היא.
%break
מאלו ג' התפילות, מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפילה לעני. תפילה זו 
קודמת לתפילה של משה וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת מכל שאר 
תפילות העולם".
%break
"שואל, מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב קרוב ה' 
לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש 
ברוך הוא מקשיב, ושומע דבריו, כיון שכשהעני מתפלל פותח כל 
חלונות רקיע.
%break
וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני שבור הלב, 
שכתוב תפילה לעני כי יעטוף.
%break
והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא 
עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפילה 
שלו נכנסת. עטופא, פירושו איחור מלשון והעטופים ללבן" (זהר בלק 
בהסולם, דף ע"א).
%break
יש לנו תפלות משה, דוד, שאר תפלות, ותפלת עני. מהו ההבדל. מהן 
התשובות שהעני עושה ריב להקדוש ברוך הוא. מה פירוש מאחר, 
כאילו יש תור, שאחד הולך אחר השני, וכי איכא ערבוביא קמיה.
א. ההבחן בין התפילות, משה, דוד, שאר תפילות, ותפילת עני.
%break
ב. מהו היחס של העני מזה שעושה ריב עם הקדוש ברוך הוא.
ג. מהו שמאחר כל התפילות עד שתפלתו מתקבלת, כאילו שבשעה 
שהעני מתפלל יש לעסוק אך ורק בו, ולא יכולים באותו זמן לענות על 
תפילות של שאר אנשים.
%break
ענין תפלה נקרא עבודה שבלב, היינו חסרון, מה שהלב מרגיש שחסר 
לו. יש לפעמים שאדם מרגיש שחסרה לו תורה, שהיא בחינת משה.
%break
ויש לפעמים שאדם מרגיש שחסר לו בחינת משיח, היינו שדואג 
שהגאולה עדיין לא באה לכלל ישראל, הנקרא בחינת דוד מלכא 
משיחא. וכמו כן שאר תפילות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא מרגיש.
%break
ויש תפילה שהאדם מרגיש שאין לו שום דבר, והוא ממש דומה 
לבהמה, אין לו אמונה ויראת שמים, שזה כל יסוד היהדות.
%break
לכן הוא עושה ריב עם הקדוש ברוך הוא, למה ברא אותו אדם, היינו 
שעושה חשבון לעצמו והוא דואג ודואב על מצבו. היינו שאין לו שום 
חסרון יותר מתועלת עצמו. והרגש הזולת אין לו, רק מה שנוגע 
לתועלת עצמו.
%break
ועל זה הוא מתרעם כביכול על הקדוש ברוך הוא, מדוע ברא אותו 
אדם, עם מוח ולב, שהם צריכים להביא איזו תועלת להעולם. ושניהם, 
היינו המוח והלב, טרודים רק בתועלת עצמו. ואם ברא אותו אדם, 
מדוע הוא לא מרגיש מציאות ה'.
%break
הוא רוצה להאמין, אבל הלב שלו מטומטם והאמונה שלו אינה מביאה 
לו שום הרגשה, שיהיה לו לידע ולהרגיש, בדומה שאמרו חז"ל, "דע 
לפני מי אתה עומד". כשמדבר לאנשים, אפילו לבהמות וחיות ועופות, 
הוא מרגיש שמדבר למי שהוא.
%break
וכשמדבר לה', וכשלומד תורת ה', הוא לא מרגיש את מציאות ה'.
נמצא שאין לו שום דבר, כי עיקר היסוד חסר לו, היינו אמונת ה'. 
וממילא אין הוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שאינו מרגיש את גדלות 
ה', שיהיה לו כדאי לבטל את עצמו ואת כל רכושו לה'.
%break
ותמיד הוא מתרעם ועושה ריב, מדוע הקדוש ברוך הוא מסתיר את 
עצמו ממנו, בכדי שלא ירגישו. ותמיד הוא מתרעם, מדוע הקדוש ברוך 
הוא עזב אותו, היינו מדוע הקדוש ברוך הוא נותן לו פתחון פה לומר 
כאילו הקדוש ברוך הוא ברא אותו.
%page 1834
ואחר כך, כשבא לבחינת לידה, היינו כשבא לרשות עצמו, היינו בזמן 
שאדם מרגיש בעולם שהוא מציאות נפרד מהקדוש ברוך הוא, והוא 
עומד ברשות עצמו, והוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד 
מקרוב לו, אבל עליו לא שורה אמונה זו,
%break
אז הוא בטרוניה מדוע עשה ה' ככה שלא יהיה לו כח האמונה, שיוכל 
להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד לצדו, כמו שכתוב "כי קרוב אליך 
הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".
%break
לכן מטרם שהאדם נענה על תפילה זו של עני, איך שייך לומר שיענה 
לו על תפילת משה, שהיא בחינת תורה, מטרם שיש לו אמונה, שהיא 
יסוד הראשון.
%break
וכן כשמתפלל על הגאולה, גם כן לא שייך לענות לו, וכן שאר תפילות, 
טרם שיש לו היסוד שבכלל הקדוש ברוך הוא שומע תפילה. ולכן שום 
תפילה לא יכולה להתקבל אם עדיין לא נענה על תפלת העני.
%break
וזה נקרא שמאחרות כל התפילות, שכוונתו אחת, ששום תפילה לא 
מתקבלת מטרם תפילתו נתקבלה, שהיא היסוד. ואחר כך יכול 
להוושע עם שאר דברים.
%break
%H כהונה גדולה
%break
הזהר הקדוש מתרץ על מה שהיה צריך להיות צוה לכהונה גדולה, 
כמו שכתוב "תחת אשר קנא לאלקיו", משום שכל כהן שהרג את 
הנפש, הוא פסול לכהונה לעולם. כי הוא פוסל ודאי את המדרגה של 
אלו.
%break
ומפרש בהסולם, כי הכהונה היא חסד, והריגת נפש היא הפוכו. ופנחס 
כיון שהרג את זמרי וכזבי, נפסל מן הדין להיות כהן, ומשום שקינא 
להקדוש ברוך הוא, היה צריך לתת לו מחדש כהונת עולם לו ולזרעו 
וכו' (דף ז' אות כ"א).
%break
ויש להבין אם כהן הוא מדרגת חסד, משום שהוא צריך להיות עוסק 
בקרבנות, להביא כפרה על כל אחד ואחד מישראל, משום שכל 
החטאים באים מבחינת הכלי קבלה.
%break
ולכן הכהן, שהוא מדת החסד, שכל ענינו להשפיע, לכן יש בידו הכח 
להכניס בחינת התקרבות, הנקרא בחינת השתוות הצורה, שהחוטא 
יקנה לעצמו בחינת חסד על ידי מעשי הקרבנות.
%break
מה שאין כן כשכהן הורג את הנפש, כי כל רציחה באה דווקא על ידי 
זה שהאדם רוצה לקבל נקמה ממי שהוא מיצר לו.
%break
ועוד, כי המיתה היא ההיפך מהחיים. שקדושה נקראת "חיים", 
וכשהוא עושה מעשה שהוא היפך מהחיים, הוא דבוק בהקליפה. ואיך 
הוא יכול לקרב את החוטא לקדושה, שהיא בחינת חיים.
%break
וכיון שכל הכפרה שהאדם מביא, היא רק בכדי להדבק בחיי החיים, 
שזהו ענין של השתוות הצורה. אם כן יש להבין, מדוע נתנה לו אחר 
כך את הכהונה, משום שקינא להקדוש ברוך הוא. אבל מדת החסד 
נפגמה אצלו.
%break
ויש לפרש, כי כאן אשר קנא להקדוש ברוך הוא, הלא הוא ידע שהוא 
צריך להיות כהן, שהוא בן אליעזר בן אהרן הכהן, וחשיבותו של הכהן 
היא דבר גדול מאוד. כי דבר אחד אנו רואים, שהכהן יכול לכוון את 
השם בקדשי קדשים, מה שאין כן אדם אחר.
%break
והוא בחינת היחוד של "עשן", עולם שנה נפש. כנודע, ש"עולם" הוא 
בחינת מקום, שהוא דווקא במקום קדשי קדשים.
%break
"שנה" זהו זמן, שהוא דווקא ביום הכפורים. ו"נפש" זהו כהן גדול. 
שדוקא על ידי היחוד, עולם שנה נפש, היה יכול לכוון את השם 
המפורש. ועוד הרבה דברים יש יתרון לכהן גדול.
%page 1835
ופנחס, בזמן שראה מה שנעשה בישראל, הוא הלך ועסק אז במדת 
החסד, שהיא בחינת כהן, שכל כוונתו היתה רק להשפיע, אף על פי 
שידע שיפסיד את הכהונה.
%break
וגם חייו הגשמיים היו בסכנה, ועשה מעשה של השפעה לטובת 
הכלל, בכדי שהכלל יהיה ניצול מהסכנה שהיה אז.
%break
נמצא לפי זה, שעסק אז דווקא במעשים של השפעה ולא של קבלה, 
לכן נתנו לו בחזרה. מטעם, שהרציחה לא היתה מעשה של היפוך 
מחיי החיים, אלא על ידי המעשה של חסד, כולם יראו וילמדו ממנו, 
להיות נדבקים בחיי החיים. וזה פירוש "אשר קנא לאלוקיו".
%break
%H הושע עבדך אתה אלקי
%break
"הושע עבדך אתה אלקי, שמח נפש עבדך, תנה עוזך לעבדך. ג' 
פעמים נעשה דוד עבד בתהלה הזו, שהוא כנגד ג' פעמים שהעמידו 
בעלי המשנה, שהאדם צריך להיות עבד בתפילה.
%break
בברכות ראשונות, צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו. 
באמצעיות, כעבד המבקש מתנה מרבו. בברכות אחרונות, כעבד 
המודה לפני רבו על המתנה שקיבל ממנו והולך לו" (זהר פנחס, 
הסולם, דף ס"ג, אות ק"פ).
%break
הנה כאן יש סדר עבודת האדם. כי מתחילה האדם צריך להאמין בה' 
למעלה מהדעת, ולסדר שבחים לפני רבו, שפירושו שיהיה מרגיש את 
עצמו לשלם בתכלית השלימות.
%break
כי זה ידוע, כפי שאדם מרגיש שחבירו נותן לו מתנות, בשיעור הזה 
הוא משבח אותו. וכמו כן בשיעור שמרגיש גדלותו של חבירו, בשיעור 
זה הוא יכול לסדר השבחים.
%break
דהיינו אם הוא מרגיש שחסר לו משהו ויש ביד חבירו למלאותו, תיכף 
נפסק ממנו הכח להלל ולשבח את חבירו.
%break
אי לזאת, כשאדם מתחיל בעבודתו, אז מוכרח ללכת באמונה למעלה 
מהדעת שלא חסר לו שום דבר, אלא שרבו מילא את כל משאלותיו. 
ואז הוא נקרא "שלם", ואז השלם יכול להתחבר בהשלם. מה שאין כן 
כשהוא בעל חסרון, אין החסר מתחבר עם השלם.
%break
ואחר כך הוא יכול לסדר חסרונות כעבד המבקש מתנה מרבו, שאז 
הוא מבקש צרכיו, היינו ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ואל 
להתעלם משום חסרון שיש בו.
%break
אלא אדרבא, כפי שמרגיש חסרונו, באותו שיעור הוא יכול להתפלל 
שרבו ימלא משאלותיו. ואז כל התלמיד המרבה לשאול, הרי זה 
משובח.
%break
ואחר כך לבסוף אסור להשאר בחסרון. אלא הוא צריך עוד פעם ללכת 
בדרך אמונה למעלה מהדעת, שהוא שלם בתכלית השלימות.
%break
וזה שכתוב כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקיבל ממנו, והולך לו. 
שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת שכבר קיבל כל משאלותיו, 
המכונה "מתנה".
%break
והוא מודה לרבו על זה, כי אסור לאדם לחיות בפרוד, היינו שיש לו 
טענות לרבו שהוא לא נותן לו מה שהוא מבקש. לכן אסור לו לאדם 
שיהיה בחסרון, ותמיד הוא צריך להיות בשמחה. אבל בכדי שיהיה לו 
כלים לקבל, אז הוא צריך לעורר החסרונות.
%break
וזה נקרא אצל קרבן עולה ויורד, "ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, והעלם 
בינתיים". היינו שבין ידיעה לידיעה מותר לראות את ההעלם, היינו 
שאין לו שום התגלות מבחינת האמת, שהוא ירגיש שעבודתו רצויה 
לפני רבו.
%break
היוצא מזה, שאין לגלות שום חסרון בתורה ועבודה לעצמו, אלא תמיד 
הוא צריך ללכת למעלה מטעם ודעת שהוא שלם בתכלית השלימות.
%break
ובאמצע הוא יכול לשאול את משאלותיו, כפי שעיניו רואות, שיש לו רק 
חסרונות. אבל אחר כך הוא צריך להאמין, כאילו כבר קיבל כל 
משאלותיו ומודה לרבו על כך.
%page 1836
אז הוא יכול להיות בשמחה על זה שהוא שלם. נמצא שכל שלמותו 
נבנית על אמונה. וחסרונותיו נבנים על ידיעה, כי "אין לדיין אלא מה 
שעיניו רואות".
%break
%H מדוע פנחס זכה לכהונה
%break
יצר הרע ויצר הטוב זהו לא ענין של שכל, אלא ענין של הרגשה. אם 
בזמן שעוסק בתורה ומצוות, ואינו רואה שום תמורה לתועלת עצמו, 
הוא מרגיש את עצמו ברע, זהו נקרא "יצר הרע".
%break
וגדלות של יצר הרע הוא בשיעור הרגשת הרע, אם הוא מצטער בזה 
שאין לו חן בעבודה, אם הוא לא רואה שיוצא מזה משהו לתועלת 
עצמו.
%break
ובשיעור הרגשת היסורים של מצב שיפלות כזה, זהו נקרא שיש לו רע 
גדול. מה שאין כן אם הוא מבין בשכל שאין הוא בסדר בענינים 
רוחניים, אבל לא כואב לו, אז לא נקרא שיש לו יצר הרע, משום שלא 
רע לו.
%break
וזהו, "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". כי דווקא בזמן 
שהוא רוצה למשוך אותו לבית המדרש, אז הוא רואה שהוא מנוול. 
אבל העצה להפטר ממנו היא דווקא על ידי אמונה למעלה מהדעת, 
ותפילה למעלה מהדעת.
%break
%H וירא פנחס
%break
"לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".
ויש להבין על דרך הרמז, מה זה ענין ברית שלום. מה יש בברית הזו, 
הנקראת ברית שלום.
%break
הנה בסוף פרשת בלק כתוב, "וירא פנחס". ופירש רש"י, "ראה מעשה 
ונזכר הלכה. אמר לו למשה מקובלני ממך, הבועל ארמית קנאין 
פוגעין בו... היינו שבית דין אין מורין לו לעשות".
%break
משמע מכאן שראה מעשה, שיש כאן מעשה לבד, ונזכר הלכה. היינו 
שההלכה היא שאין בית דין מורין לו לעשות.
ועל דרך הרמז הוא שענין בית דין הוא על דרך שאמרו חז"ל, "אין 
פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל" (שבת קל"ט ע"א).
%break
שפירושו שלכל אחד ואחד מישראל יש לו בית דין, היינו שבתוך האדם 
יש שכל הדן את כל דבר האם לעשות או לא, שזה נקרא בית דין של 
כל אחד ואחד.
%break
נמצא שאם הדיין שלו הוא דיין שאין ראוי, הוא כאילו נוטע אשירה. 
ומטרם שהאדם זכה לתשובה, הבית דין שלו הם דיינים שאין ראויים 
לפסוק הלכה בישראל.
%break
וזהו "ראה מעשה", שהעובד ה' שרוצה ללכת על דרך האמת, הוא 
יכול לראות רק מעשים ולא הלכה.
%break
שענין הלכה מה שהשכל שלו צריך להכריע, אף פעם השכל שלו לא 
יחייב אותו לעשות על מנת להשפיע, היות שזה נגד רצונו. לכן הבית 
דין שלו לא יסכימו לו לעשות ולכוון על מנת להשפיע.
%break
אלא אם הוא מתגבר ואומר, אני קנאי, היינו אף על פי שהבית דין שלו 
אין מורין כן, אזי אעשה מעשה בלי שכל, שזה נקרא למעלה מהדעת.
%break
ועל בחינת המעשה צריך להיות תמיד בהתגברות, זה נקרא שתמיד 
הוא במלחמה, כמו שאמרו חז"ל, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר 
הרע" (ברכות ה' ע"א). ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה.
%page 1837
ואם האדם הולך תמיד בבחינת למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא 
אומר, "הנני נותן לו את בריתי שלום". על דרך שכתוב "אשמעה מה 
ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה" 
(תהלים פ"ה).
%break
שפירושו, שלאחר שהקדוש ברוך הוא כורת עם האדם ברית שלום, 
אז אין לו עוד מלחמות, על דרך הכתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו 
ישלים אתו".
%break
%H נקום נקמת בני ישראל
%break
"וידבר ה' אל משה... נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר 
משה אל העם... לתת נקמת ה' במדין".
%break
המפרשים מקשים על זה, מדוע משה שינה את לשונו של ה', במה 
שאמר אל העם "נקמת ה'", ולא "נקמת בני ישראל" כמו שאמר ה'. 
ועוד הקשו על שינוי הלשון, שה' אמר "נקמת המדינים" לשון רבים, 
ומשה אמר "במדין" לשון יחיד.
%break
ויש לפרש, ידוע שמטרת הבריאה מצד ה' היא להטיב לנבראיו. נמצא, 
שה' אמר שכל המלחמות שיש לנו לעשות, הן בכדי להגיע להטוב 
ועונג, שהנבראים יקבלו אותו.
%break
ומשה כשאמר לישראל, אם הוא יגיד להם שהמלחמה שלהם תהיה 
לתועלת עצמם, נמצא שיפלו לתוך אהבה עצמית, שנקרא מקבל על 
מנת לקבל. ועל זה היה צמצום. ועל דרך זה אף פעם לא יגיעו 
להמטרה.
%break
לכן אמר להם, "נקום נקמת ה'", שהם צריכים לכוון שמלחמת היצר 
היא לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. ועל ידי זה הם יגיעו למטרת 
הבריאה, שהיא להנות לנבראיו.
%break
ועל פי אמת יש הרבה מידות להלחם איתם, לכן כשה' אמר למשה 
"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים", היינו שיש הרבה דינים, 
שצריכים להכניע אותם.
%break
לכן נאמר בלשון רבים, שהוא מה שצריך להיות, היינו להכניע הרבה 
מדינים, שנקראים דינים, שהם המפריעים להגיע למטרת הבריאה.
%break
וכשמשה אמר להעם, "נקום נקמת ה' במדין", אז רמז בזה שאם הם 
ילכו בדרך שצריכים רק תיקון אחד, שהוא נקמת ה', אז מבחינה זו אין 
יותר מדין אחד, שהוא כולל בעצמו הרבה דינים. זאת אומרת, 
שהאדם לא צריך להלחם עם כל הדינים, היינו עם כל המדות רעות.
%break
אלא אם הוא ילך על דרך שצריכים לכוון כל הפעולות לה', היינו לשם 
שמים, אם זו תהיה כל כוונתו, וממילא כל המדות מתבטלות מאליהן, 
ואין לתת עבודה מיוחדת לכל מדה ומדה.
%break
כי כל שהכוונה היא לשם שמים, אם הוא זוכה לזה, לנצח המלחמה 
זו, שיהיה על מנת להשפיע לה', ממילא כל המדות בטלות ומבוטלות. 
לכן אמר לשון יחיד, "נקום נקמת ה' במדין".
%break
%H וטפכם אשר אמרתם
%break
"וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע, 
המה יבואו שמה, ולהם אתננה והם ירשוה".
%break
עיקר תורה ומצוות שניתנו לנו הוא בסוד "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין", שהתורה ומצוות הן מכשירות את האדם להכנס להיכל 
המלך ולהשיג את האור הגנוז, שזה נקרא בחינת ארץ ישראל.
%page 1838
האדם מחשיב תמיד את המצבים הטובים ביותר, שהוא מבין שהם 
ראויים שתהיה הכשרה להכנס לרשות הקדושה הנקראת "ארץ 
ישראל", היינו הזמנים שיש לו רצון וחשק ללמוד התורה.
%break
וכמו כן הזמנים שיש לו ההתלהבות בתפילה, וכוונות טובות שיש לו 
בעת עשיית מעשים טובים.
%break
אבל הזמנים שאין בהם חשק לתורה ולמצוות, וההבנות והשכלים 
המפריעים לתורה ומצוות, אז האדם צריך עבודה רבה להתגבר 
עליהם. וכל מה שעושה אז בעבודת ה' הוא רק על דרך הכפיה, משום 
שהמחשבות של פירוד מרחיקות אותו.
%break
וכל מה שמתגבר יותר, הוא רואה שהוא מרוחק יותר. וכל התפילות 
שלו הן גופים בלי נשמות, רק מלא יבשות. והגם שצועק לה' שיעזור 
לו, הוא רואה שליבו בל עמו.
%break
אלו מצבים אדם מבזה אותם ומעריך אותם לשיפלות. כי אין לו שום 
ערך, שיחשוב עליהם שהם יעשו לו איזו טובה, שיקרבו אותו 
להמטרה.
%break
על זה מרמז הפסוק, "וטפכם", היינו הקטנים, שהוא בחינת מצב 
הקטנות שלכם, "אשר אמרתם לבז יהיה".
%break
"ובניכם", היינו ההבנות שיש לכם בתורה ומצוות, "אשר לא ידעו היום 
טוב ורע", הזמנים שראיתם שאין אתם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, 
בזמן שכל עבודתכם היא בבחינת שאין שום הרגשה בין טוב לרע.
%break
היינו הזמנים שהייתם מרגישים שאין שום הרגש, בין שאתם עוסקים 
בתורה ומצוות או חס ושלום לא, ויש לכם אותה הרגשה שאין לכם 
שום התפעלות, ואז אתם עושים כל מה שעולה על רוחכם לצאת 
ממצבים האלו,
%break
"המה יבואו שמה", אלו המצבים הם הכלים אמיתיים, שצריכים שה' 
יתן להם את ארץ ישראל.
"ולהם אתננה והמה ירשוה", היינו ירושת האבות, שה' הבטיח לתת 
ארץ ישראל, דווקא המה הכלים האמיתיים שצריכים לישועת ה'.
%break
מה שאין כן מצבים שחשובים אצלכם, אין הם צריכים אותי, שיעזור, 
משום דלפי דעתו של אדם, רק בזמן שיש לו התלהבות בתפילה, 
ורצון, וחשק, והנאה בלימוד התורה, זה הוא מחשיב,
%break
משום דבזה יש אהבה עצמית. מה שאין כן דלגביה התקרבות 
להאמת אין לזה שייכות.
%break
%H הכתיבה היא ביגיעה
%break
מאי מלאכתך... אלא אפילו למיחוש לזבוב נמי. דלמא אתי ויתיב 
אתגיה דדל"ת, ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש (עירובין דף י"ג).
%break
"זבוב", היינו מחשבות זרות. דל"ת (עיין בהקדמת ספר הזהר 
בתחילתו), דד' הוא בקדושה, ור' היא בס"א. כתב שיכול למחות, היינו 
אמונה. קנקנתום, היינו ק"ן טעמים, שהוא בחינת ידיעה. לבלר, היינו 
"כתבם על לוח לבך". חסר ויתיר, היינו חסרון ימין או חסרון השמאל.
%break
קנקנתום היינו שני פעמים קן, שהוא ק"ן טהור וק"ן טמא. כשהם 
בשווה, נמצא שיש לו מקום על אמונה.
%break
לתוך הדיו, היינו השחרות, שהוא בחינת עבודה, שעיקר הכתיבה הוא 
בהיגיעה. וכשהוא כותב, כבר יש לו ב' בחינות, הנקרא קן-קן-תום, 
שדווקא אז יש לו מקום להכירנו, שעם זה הוא כותב.
%page 1839
%H החושך קודם לאור
%break
אם הרב דומה למלאך וכו'. איזהו עשיר השמח בחלקו. האדם מתגשם 
ע"י האכילה.
%break
המזונות אין בהם טעם אם לא עוברין דרך הלשון והחיך. כמו כן 
מזונות הרוחניות, אם לא עברו התורה ומצוות דרך אמונה בה', אין 
בהם טעם, כדוגמת מזונות גשמיים.
%break
יש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. שלא כדרך אכילתן, אין הנאה, 
שהן החיך והלשון. ובתורה ומצוות הם לשם שמים, ושלא לשמה.
%break
הלילה הולך אחר היום, מסיבת שכל אור שורה על חושך המיוחד לו, 
בדומה שכל תירוץ שורה על קושיא השייכת אליו. לכן אי אפשר להיות 
אור, או יום, מטרם החושך והלילה.
%break
%H אין מסך בכתר
%break
הנה אמרינן בכמה מקומות, שבבחינת כתר אין שום מסך, שיהיה 
יכולת לעשות זווג, יען שזהו מזוכך לגמרי. אם כן איך כתב שבפרצוף 
מ"ה החדש שם יש מסך דבחינה ה' שנקרא כתר 
(ועיין רכ"א בפנים מאירות בד"ה וטעם).
%break
ואחר כך יצא וכו', ובבחינה ב' מלך הגבורה שקומת העשר הספירות 
שלו עד חכמה דבינה (דף קס"ב בפמ"א ד"ה "ואחר כך"). ולכאורה 
היה צריך לכתוב עד הבינה לבד.
%break
בזמן שכלים דאו"כל מספ"רת נרולים קדישא, אז למטה הכלים דבד"ק 
חי"ה הכתרים עומדים בב' קוין, ימין ושמאל, ז"א בחסד וגבורה, חוץ 
מהשאר הבחינות שעומדים בחסד ונצח. והרב כותב בפירוש, שאפילו 
הכתרים עומדים בחו"נ (רנ"ג פמ"א בד"ה ובזה תבין).
%break
%H סוד היבשה
%break
ועתה נבאר סוד היבשה, ששם אין סכנה, אדרבה מיתוק גדול, אלא 
בדומה למעלנא בלי מפיקנא, כי אינה יכולה להוציאה מזון וצדה, ומה 
שנופל בה נשרף ונאבד מחום ויובש שבה כנ"ל, בסוד "וחם השמש 
ונמס".
%break
וזה סוד "ואד יעלה מהארץ והשקה את פני האדמה", כי עיקר כוח 
האדמה הוא סוד הפנים שבה שמשמה כל המיתוקים. וסוד "אד" הוא 
מלשון אד ושבר שהוא להפך מהרצון והארץ.
%break
ודע אמנם, שאד הזה נוטלת מבחינת תהום שבמים, אלא לא ברוח 
סערה רק דרך עמודי הענן, שהוא בחינת ארץ ויבשה, הנסתם מאור 
השמש לגמרי ומכסה על השמש. ומביא עלטה וערפל על יושבי 
הארץ.
%break
ואלו העננים עצמם, שהם אד ושבר וחושך, המה נטבלים במימי הים 
ושואבים מעירוב המי הים בשמים ומתמתקים המים בעננים, והמה 
משקים את הארץ.
%break
וארץ אית לה מפיקנא, כי היבשה מתקשת במאנא דתהומא, והבן 
מאד, ואז מוציאה פירות. וזה סוד שנכפל בו "כי טוב", פירוש, הן 
לתהומא רבא שבמים, והן לתהומא זוטא.
%break
וגרם זה מתוך שנקוו מקודם כל המים למקום אחד, לבחינת הרחמים 
וחיים, ועל כן נתרפאו גם כן כאחד, על דרך "וישמחו כי ישתוקו".
%break
יום שלישי. והנך רואה שאור דיום א' הוא סוד כתר. ודיום ב' הוא סוד 
ע"ב. ודיום ג' הוא סוד ס"ג, שהס"ג הזה הוא כולל גלגלתא וע"ב 
ומכריע אותם, הן בסוד המים שבים, והן בסוד הפירות, שמוציאה 
הארץ.
%break
ואל תקשה שהרי גם ביום א' כתיב, "ערב ובוקר", שערב יורה שיתוף, 
ואיך אומר, ששם הוא סוד בחינה ד' בלא שיתוף.
%page 1840
אמנם לא דברה תורה, אלא בבריאה ובראשית נמי מאמר, והוא סוד 
המאמר המשתף מדת הרחמים בסוד השורש ב' דבראשית, אלא 
שמתחילים מאין סוף לט' מאמרות, שהוא סוד יום אחד... ובריאה... 
מיום ב'.
%break
כפל כי טוב. מתוך שנקוו כל המים למקום אחד למדת הרחמים, 
מלכות דבינה נוקבא דתהומא רבה, ונתלה הקלקלה בעליונה. ולפיכך 
נתרפאו גם כן כאחד, בסוד היבשה שנתגלה, וב' התהומות נעשים 
טובים לשתיה ולהוצאת פירות.
%break
והבן הקדם גילוי היבשה, בסוד הכתוב "ותראה היבשה". ואחר כך 
נעשה סגולה של המוציא לחם ופירות מן הארץ.
%break
ב' דבראשית הוא סוד רדל"א. יום אחד הוא סוד בחינה ד', בסוד 
השחקים שבה מזווג פנימי שהוא סוד בחינה ד' בלי שיתוף. יום שני 
הוא סוד מלכות דע"ב מלפני היבשה. יום שלישי הוא סוד מלכות דס"ג 
שבה היבשה.
%break
%H שלום עם הבורא
%break
"שמעתי שמעך ויראתי". ופירשו, אמאי דעבר עליה הוא ממשיך 
בחינת היראה, הגם שעכשיו הוא בתכלית השלמות, שאין לו מה 
להוסיף.
%break
אבל ממה דעבר עליה, היינו מזמן הקטנות, שאז כל עבודתו היה 
בבחינת בלתי שלימות. נמצא שהיה זמן רב שלא היה חס ושלום, 
בשלום עם הבורא יתברך.
%break
על זה הוא רוצה עכשיו לתקן, שלא לא יכול להרגיע את עצמו, איך 
היה איזה פעם במצב כזה. ועל זה הוא מתבייש, וממשיך עכשיו את 
היראה והבושה.
%break
"נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" (תהילים ס'). קושט, 
מבחינת קישוט בנקודת הרצון. שעל ידי זה שהאדם רוצה ללכת 
בבחינת השפעה, על ידי זה הוא זוכה לבחינת נס, מטעם שזה כנגד 
הטבע והדעת.
%break
ואין זה ביכולת האדם, אלא לנס מן השמים אנו זקוקים. ועל פי נס 
זוכים לבחינת יראה. נמצא, שדווקא ליראי שמו זוכים להנס.
וזה נס להתנוסס. וזה דווקא למי שרוצה ללכת בדרך קישוט בנקודת 
הרצון לקבל.
%break
מה שאין כן מי שאינו הולך בבחינת הקישוט, אלא כל עבודתו הוא 
בבחינת הרצון לקבל, גשמיות או רוחניות, הוא אינו על דרך הקדושה 
והנס. וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "לאו כל יומא מתרחיש ניסא".
%break
פירוש, שלא כל מה שהוא בחינת יום, היינו שלומד ומתפלל ויש לו 
התלהבות והוא במצב רוח מרומם, הוא בחינת נס.
%break
מטעם שכל הבנין שלו הוא בחינת הרצון לקבל, בין בליבא ובין 
במוחא, אלא דווקא העבודה שהוא על יסוד של קישוט הוא בחינת נס, 
ולא מה שהוא בתוך הדעת. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת 
הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך.
%break
ויש להקשות וכי סלקא דעתך לאמור כך על כביכול. ועוד יותר קשה, 
מה שאמרו חז"ל במסכת שבת, "וכי לאורה הוא צריך, והלא כל מ' 
שנה שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות לבאי 
עולם, שהשכינה שורה בישראל.
%break
מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, 
וממנה היה מדליק ובה היה מסיים".
%break
אורו, נקרא אורות דחסדים, שהם בבחינת כלים דהשפעה. וענין צריך, 
היינו הקדוש ברוך הוא צריך להנהיגם בדרך זו, שילכו בדרך ה', 
אחרת לא ימשיכו בעבודתם הקדושה.
%break
וכי לאורה, היינו הקדוש ברוך הוא רוצה וצריך ושאין לו דרך אחרת, 
אם יש רצון עליון שילכו בדרך ה' רק על ידי אור החכמה, המקובל 
בכלים דקבלה, הנקרא אורה של התחתונים, המקובל בכלים דקבלה.
%page 1841
ועל זה הביאו ראיה, והלא מ' שנה, שהיו ישראל במדבר, לא הלכו 
אלא לאורו, היינו בחינת עלמא דאתכסיא, שהוא מחזה ולמעלה, 
הנקרא אור המלובש בכלים דהשפעה, שישנם רק במאציל.
%break
אלא הגם שאור המנורה האיר למטה, שענין שמן הוא סוד חכמה 
המאירה בכלים דתחתון, מכל מקום, "אל מול פני המנורה". שכולם, 
הן צד הימין והן צד השמאל, כולם פונים לקו האמצעי.
%break
%H הרגשת השלמות
%break
מיתיבי על פסוק "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית" (דברים י"א) 
עיתים לטובה ועיתים לרעה. עיתים לטובה כיצד. הרי שהיו ישראל 
רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים.
%break
לסוף חזרו בהם. להוסיף אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא הקדוש 
ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להן. הכל לפי הארץ.
עיתים לרעה כיצד. הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, 
ופסקו להם גשמים מרובין. לסוף סרחו.
%break
לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה להם גזירה, אלא הקדוש ברוך 
הוא מורידן שלא בזמנן, על הארץ שאינה צריכה להם. מיהא ליגזר 
דינייהו ולוסיף להו, שאני התם דאפשר בהכי (ראש השנה דף י"ז 
ע"ב).
%break
היינו, שאם אין האדם זוכה אזי בעת אכילה, מרגיש הוא בשלמותו. 
ובזמן תורה ומצוות הוא מרגיש בחסרונו ובשיפלותו.
%break
והאמת הוא, שצריך להיות בהפוך: בזמן שעוסק בגשמיות הוא צריך 
להיות בבחינת חסרון, ובזמן תורה ומצוות צריך להיות בשלמות, ויהיה 
אז שמח בחלקו.
%break
%H מכריזים על הטיפה
%break
"ישראל שהיו באותו זמן זכאים... במקום הראוי". ופרש רש"י, בפירות 
ובדברים (ראש השנה י"ז ע"ב), שמכריזים על הטיפה, שתהיה טפת 
וכו' והוא נעשה זכאי, מה לעשות, נותנים לו את הכוחות במקום שיהיו 
פירות,
%break
היינו לומד בספרים המביאים לשמה ובסביבה שעושים עבודה לשמה. 
ואם לא, להיפך.
%break
%H כוחות הגורמים להתפתחות הלב והמוח
%break
האי תלמיד חכם דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה. ופרש רש"י, 
שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקא 
משמע לן דחייב לדונו לכף זכות (תענית דף ד' ע"א).
%break
ויש לפרש מתוך רוחב לבו, לכן הוא מתפעל מכל דבר, שהוא רגיש על 
כל דבר.
%break
"תאוה", היינו תביעה מצד פנימיותו עצמו. "קנאה", היינו הגם 
מבחינת עצמותו אין לו תביעה, אבל חיצוניותו מעורר בו תביעה, לכן 
נקרא זה תביעה מצד חיצוניותו. לכן יש ב' כוחות באדם שגורמים לו 
לבוא לידי התפתחות, הלב והמוח.
%page 1842
%H טהור עינים
%break
הקדוש ברוך הוא נקרא "טהור עינים" על שם הפעולה, כמו "רופא 
חולים", "מתיר אסורים", על שם שמטהר את עינים של האדם, על 
דרך ירידת ה' תתאה מעינים למטה. כשהקדוש ברוך הוא מסיר את 
הכלי קבלה מעינים של האדם, אז האדם זוכה לראות בטוב.
%break
%H כשם שאני רוקד כנגדך
%break
"כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי 
לנגוע בי לרעה". "יהי רצון... למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום 
מיעוט... כמו שהיתה קודם מיעוטה" וכו'. ויש להבין מאי איכפת לאדם 
שיש בהלבנה פגם, מה הוא מפסיד בזה.
%break
הנה הלבנה מרמזת על מלכות. ומלכות מתפרשת על מלכות שמים, 
שענינה שצריכים לכוון שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע לה', ולא 
על מנת לקבל לעצמו. הנה יש שתי בחינות בהסטרא אחרא:
%break
א. נקרא אחיזת הקליפות,
ב. יניקת הקליפות.
%break
כי בזמן שאין האדם מרגיש טעם בהעבודה, ועושה הכל על דרך 
הכפיה, אז הקליפה מראה לאדם את הפגם שיש ברוחניות. היינו שאין 
בהרוחניות שום טעם.
%break
ובזה יש לה אחיזה, שלא נותנת לאדם שיעסוק בתורה ומצוות, מטעם 
שהרוחניות היא בבחינת השיפלות. וזה נקרא "שכינתא בעפרא".
%break
וכשהאדם מתגבר בתורה ומצוות וזוכה להשיג איזה טעם בהעבודה, 
אז בא הקליפה ורוצה לינוק מהקדושה, היינו שנותנת להבין לאדם 
שהוא צריך לעסוק בתורה ומצוות לא מטעם מצוה, אלא מטעם הנאה 
עצמית שיש לו עכשיו.
%break
אם כן כל הטעם והתענוג עובר להסטרא אחרא, ולא להקדושה, שזה 
נקרא "יניקה לקליפות".
%break
לכן בכדי שלא תהיה יניקה להקליפות, נתמעטה הלבנה. היינו הטעם 
והתענוג שיש בהקדושה נתמעט, שעל ידי זה אין לה מה לינוק. אבל 
עבור זה יש מקום לריקוד. כי ענין "ריקוד" הוא מה שהאדם עולה פעם 
למעלה, ופעם הוא יורד למטה, ופעם הוא נופל לפנים, ופעם לאחור.
%break
לכן בזמן העלם האור, שהאדם צריך להתגבר למעלה מהדעת, אז 
שייך ענין ריקודים, שפירושו עליות ברוחניות וירידות ברוחניות, ועל 
זמן זה נאמר, "ואיני יכול לנגוע בך", היינו שאין מה לינוק, "כך לא 
יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה",
%break
בזמן המילוי, שאז מתפללים למלאות פגימת הלבנה, שלא יהיה בה 
שום מיעוט, היינו שיהיה במילוי, והתפילה שגם אז לא יוכלו האויבים 
לנגוע בה לרעה, היינו לינוק ממנה.
%break
ועל זה באה התפילה, כמו שבזמן המיעוט אין מקום ליניקה, כמו כן 
בזמן מילוי הלבנה לא יהיה להאויבים מקום לינוק ממנה.
%break
לכן מתפללים למלאות פגימת הלבנה, היינו שיתגלה האור והתענוג. 
ואחר כך מתפללים, שלא יהיה בה שום מיעוט, היינו שלא תוכל לבוא 
הסטרא אחרא לינוק ממנה, כי על ידי היניקה נעשה מיעוט, לכן 
אומרים שלא יהיה בה שום מיעוט.
%page 1843
%H ותפקחנה עיני שניהם
%break
בזהר הקדוש (ואתחנן דף י"א אות ל"ה), על פסוק "ותפקחנה עיני 
שניהם"... לעתיד לבוא כתיב, והולכתי עורים בדרך לא ידעו...
%break
כי עתיד הקדוש ברוך הוא לפקוח עינים שלא היו חכמות שיסתכלו 
בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעולם הזה, כדי שיכירו את 
רבונם וכו'".
%break
הנה בישעיה מ"ב "החרשים שְמָעו והעורים הַביטו לראות, מי עור כי 
אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי עור כמשולם ועור כעבד ה'".
והנה יש להבין, האם אין להקדוש ברוך הוא עבדים רק עורים, 
ומלאכים רק חרשים, לא היה כביכול יכול לבחור לו אנשים בלי מומים.
%break
אלא בדרך עבודת ה', בדרך האמת, יש תמיד שני הפכים, כמבואר 
בכמה מקומות בהסולם. וכמו כן כאן יש לפרש, כי מי יכול להיות 
מלאך ה', דווקא מי שהוא "חרש", כי לא רוצה לשמוע לשון הרע.
%break
כי בזמן שהאדם רוצה לעבוד בלשמה, אז הגוף מתנגד לו בכמה מיני 
טענות, והוא עושה עצמו שהוא לא שומע מה שהגוף אומר לו.
%break
נמצא שהוא יכול להיות תמיד בשלימות, כי מה שהאדם נופל 
ממדרגתו, הוא רק בשביל שהוא שומע לשון הרע מהגוף שלו, על 
עבודה שלא על מנת לקבל פרס. נמצא שתמיד היה יכול להיות 
בשלימות.
%break
אבל מצד השני הוא צריך לראות שהוא "עור", היינו שאין לו פקיחת 
עיניים בתורה. היות שכל התורה כולה הם שמותיו של הקדוש ברוך 
הוא, והוא לא רואה.
%break
אז יש לו כלים, הנקרא חסרונות על האור תורה, משום שחסר לו שכל 
התורה נסתמו ממנו, והוא מרגיש את עצמו לעור. דווקא הוא יכול 
להיות עבד ה', שפירוש שה' יאיר עיניו בתורתו, כמו שכתוב "והאר 
עינינו בתורתך".
%break
אבל אנחנו רואים שיש הרבה אנשים שהם עורים, היינו שנסתמו 
עיניהם מאור התורה, ולא כל אחד ואחד זוכה לפקיחת עינים. על זה 
אמרו חז"ל, "סומא חשוב כמת, עני חשוב כמת, מי שאין לו בנים 
חשוב כמת".
%break
שפירושו, אם כשהוא מרגיש שהוא עור, ונחשב אצלו כמת, היינו 
שמרגיש בזה שהוא עני בדעת, שאין לו הבנה בתורה, שזה נקרא 
שאין לו בנים, הוא חשוב בעצמו כאילו היה מת, שאין לו שום טעם 
בחיים, בזה שיש לו סתימת עיניים בתורה.
%break
והוא נקרא עבד ה' וזהו שכתוב, "ועור כעבד ה'", שהוא זוכה לפקיחת 
עיניים בתורה.
%break
וזה שאומר "החרשים שמעו", היינו אחר כך כשזוכה לאור התורה, אז 
מה שמקודם היה חרש, שלא רצה לשמוע מה שהגוף מדבר לשון 
הרע על העבודה של על מנת להשפיע, אחר כך הוא כבר שומע.
%break
כי יקויים, "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך, כי "ברצות 
ה' דרכי גם אויביו ישלים אתו". ואז גם הגוף מסכים לעבודת ה'.
%page 1844
%H המתפלל בעד חבירו
%break
"המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה" (בבא קמא צ"ב ע"א).
אם כן זהו כמו רמאות. ויש להבין "הוא נענה תחילה", מלשון "טרם 
יקראו ואני אענה", היינו כדי שתהא יכולת באדם לבקש עבור חבירו, 
צריכים מקודם סיוע מן השמים, אחרת אין הגוף מסכים וכו'.
%break
"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים". "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" 
וכו'. ענין בושה - צריכים מקודם להרגיש על פני המשפיע. ואז הבושה 
באה מאליה, כמו שאמרו חז"ל "בהית לאסתכולא באפיה".
%break
אבל כשאינו מרגיש להמשפיע ממי יתבייש. לכן, "לך ה' הצדקה", 
שנותן לו את האמונה. אז שייך לומר, "ולנו בושת הפנים".
%break
כמו שכתוב בזהר, וזה לשונו, "כי נודע שאי אפשר לשום בחינה 
לעלות למעלה ממדרגתה, עד שהורידו לה בתחילה הארה עליונה, 
לשתוכל אחר כך להתגדל ולעלות למעלה" (שיר השירים דף מ' ד"ה 
אחר כך).
%break
%H עקב תשמעון
%break
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלו ושמרתם ועשיתם אותם, 
ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
ופירש רש"י, אם מצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ה' 
אלקיך וכו' - ישמור לך הבטחתו.
%break
ויש להבין מצוות קלות, היינו מלשון בזיון, היינו הכוונה בעל מנת 
להשפיע, שזה דבר מבוזה אצל הגוף. ואם האדם ישמור, אז הקדוש 
ברוך הוא יקיים את הבטחתו. אחרת, שורה על המעשים של האדם 
בחינת צמצום, שלא יכול לשרות אור ה' עליהם.
%break
%H כשרונות קטנים
%break
ענין בחירה. אם האדם נברא עם כשרונות קטנים, איך שייך אצלו 
לומר שיהיה תלמיד חכם. הלא המוח שלו קטן להבין דברי תורה.
%break
על זה בא המדרש רבה (פרשת וזאת הברכה), "אמר הקדוש ברוך 
הוא לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי 
שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו".
%break
ופרש על זה בהקדמה לתע"ס וזה לשונו, הרי שאין צריכים כאן לשום 
הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד 
זוכים לכל חכמת התורה. וזהו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". 
שרק על יראת שמים צריכים בחירה, והשאר נותן הקדוש ברוך הוא.
%page 1845
%H עצת ה' לעולם תעמוד
%break
בפסוק "עצת ה' לעולם תעמוד". ויש להבין, שזה כלל שאדם משמש 
אם איזו עצה בכדי להשיג איזה דבר. אבל לאחר שהשיג את הדבר, 
אז כבר לא משתמש עם העצה. אם כן מה פירוש "לעולם תעמוד".
%break
ויש לשאול, היות שהאדם נברא לאחר הצמצום, אם כן שורה על 
האדם ההסתרה, ואיך יכול לזכות להמטרה הנקראת להטיב לנבראיו. 
לכן נתן הקדוש ברוך הוא עצה, היינו לכוון על מנת להשפיע.
%break
והעצה זו לעולם תעמוד, שאי אפשר יהיה לקבל שום שפע, אם לא 
ישתמש עם העצה בעל מנת להשפיע. ומתי שלא יוכל להשתמש עם 
כוונה זו, יאבד לו מה שהשיג.
%break
"שמחם בבנין שלם". מהי השלימות, מתי שיש שני דברים: א' השפע, 
ב' קבלת השפע, שיתקיים בידו. אם הוא לא יכול לתת את הכוונה דעל 
מנת להשפיע, אז אין שלימות, מטעם שהשפע יסתלק ממנו.
%break
או שיכולים לפרש "בנין שלם", היינו חכמה וחסדים, שרק על ידי ב' 
אלו יתקיים השפע שבידו.
%break
%H והיה עקב תשמעון
%break
"והיה עקב תשמעון", ופירש רש"י, אם המצוות קלות שאדם דש 
בעקביו תשמעון. כמו כן אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה".
%break
הנה המצוות שאדם רגיל בהן מצד החינוך, אדם יודע שצריך להזהר 
בהן. אבל דברים שאין לו מצד החינוך, קשה לו לקיימם, מצד שלא 
יודע חומר הענין, היות שלא רגיל בהם שידע שצריכים להזהר בהם.
%break
אי לזאת, מעשה המצוות, אם האדם קיבל אותן מצד החינוך, נקרא 
זה אצלו חמורות. לכן הוא יודע לשמור על עצמו עם כל הזהירות, עד 
כמה שאפשר.
%break
מה שאין כן בחינת הכוונה, שזה אי אפשר לתת לאדם בתחילת 
עבודתו. לכן כשנתגדל, כשאומרים לו שצריך לכוון לשם שמים, עבודה 
זו לא חשובה לו כל כך, משום שאין לו זה מצד החינוך.
%break
לכן הוא דש בעקביו, היינו שאינו שם לב אליהן, משום שזו קלה ואינה 
חשובה. מה שאין כן מצוות מעשיות הוא יודע שכדאי לשמור אותן, 
ועוד לעשות חומרות יותר מכפי שהלכה והדין מחייבים אותו.
%break
מה שאין כן על הכוונה אינו שם לב על זה, משום שלא רגיל. לכן 
האדם יכול לקיים התורה ומצוות מבלי שידע את הסיבה שתחייב 
אותו, אלא החינוך בעצמו זהו סיבה מספקת שבשבילה כדאי לקיים 
תורה ומצוות.
%break
אבל העיקר הוא, לאחר שהאדם נתבגר, שצריך לדעת את הסיבה 
לשם מה הוא מקיים תורה ומצוות, היינו לשם איזו מטרה הוא מתייגע. 
היות שתכלית האדם היא להגיע לדביקות ה', שזה נקרא בחינת 
תשובה.
%break
על זה בא הציווי, "עקב תשמעון", היינו על הדבר שהאדם דש 
בעקביו, ואינו שם לב אליו. וזה פירוש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, 
שהכוונה אם לא יכול לכוון לשם שמים, יהיה בעינו כאילו עשה עבירה 
חמורה. ואז יוכל האדם להגיע לשלימות שדורשים ממנו.
%break
"קלה" מלשון קלון ובזיון.
%page 1846
%H עקב ענוה יראת ה'
%break
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". 
"ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". 
"עקב ענוה יראת ה'".
%break
הנה בעת שהאדם הולך בדרכי ה', אז מרגיש שהוא רוכש כל יום 
שיעור מסוים של תורה ומצוות. וכל פעם הוא מוסיף והולך, פעם 
פחות פעם יותר.
%break
אבל בהמשך השבוע הוא רכש רכוש של תורה ומצוות. וכשבא שבת 
יש לו מה שטרח בערב שבת. וכבר הוא מרגיש שהוא אוכל בשבת, 
ממה שהוא טרח בכל ימות השבוע, הנקרא ששת ימי המעשה.
%break
ואז הוא יודע שהוא צריך לשיפלות. אז הוא מחפש בעצמו איזה 
חסרון, שיכול לומר שהוא עדיין נמצא בשיפלות. והנה הפסוק אומר 
"ולא תביא תועבה אל ביתך". וכתוב "תועבת ה' כל גבה לב".
%break
וכאן אמר רבי יוחנן משום רשב"י, "כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו 
עובד עבודה זרה" 
(סוטה ד' ע"ב).
%break
וצריך להבין למה מי שיש לו גסות רוח, כאילו עובד עבודה זרה. והנה 
"עקב ענוה" פירוש - הסוף של ענוה הוא יראת ה'. וצריך להבין מהי 
ענוה.
%break
אלא בזמן שאדם מרגיש שאין לו שום תורה ומעשים טובים, והוא 
מרגיש שהוא יותר גרוע מכל, פירושו שהוא רואה שכולם עוסקים 
בתורה ומצוות, ויש להם סיפוק מחיים שלהם, והוא חי בלא סיפוק 
בתורה ומצוות.
%break
משום שכל הכלל נבנה בבחינת מקיף, שיש הבדל בין כלל ישראל 
להפרט, כי בהכלל ישראל מאיר בחינת מקיפים,
%break
בדוגמת שבאופן כללי כל אחד ואחד מהכלל יכול לקונן על חרבן בית 
המקדש, ומצפה לגילוי אליהו, ולגאולה השלימה, ולביאת משיח 
במהרה בימינו אמן, שבבחינת מקיף מרגיש כל אחד ואחד איזו 
הרגשה בהמילים האלה של גלות וגאולה.
%break
אבל באופן פרטי כשאדם ישאל לעצמו, ויעשה חשבון הנפש, אז הוא 
רואה שאין לו שום מושג בדברים אלו. ובזה יש הבדל בין כלל להפרט. 
פירוש, באופן פרטי שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג 
שום דבר מטרם שזכה לתשובה.
%break
לכן כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, היינו לא על חשבון 
הכלל, שיעסוק בתורה ומצוות על דרך שהכלל עוסקים בתורה ומצוות, 
אלא על חשבון עצמו.
%break
אז הוא רואה שאין לו שום דבר, אלא להיפך, כל יום נעשה אצלו יותר 
גרוע. כי כל כמה שהוא עוסק בתורה ומצוות על דרך האמת, הוא 
רואה שהוא רחוק מהאמת.
%break
ואז הוא בא לידי ענוה, היינו שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם. 
כיון שלכולם יש על כל פנים הארה מבחינת מקיף. והוא לא יכול ללכת 
בבחינת מקיף, כיון שכבר התחיל לעבוד בבחינת הפרט, אז אין לו 
כלום מבחינת הכלל.
%break
והוא צריך להגיע עם הענוה שלו, היינו מזה שהוא סובל יסורים, שאין 
לו שום רכוש, שהוא ריק מכל וכל, אז הוא צריך לתת את התפילה 
האמיתית, שה' יתן לו יראת ה'. וזה נקרא "ושמר ה' אלקיך את 
הברית והחסד", שה' יקרב אותו אליו.
%break
מה שאין כן מי שיש לו גסות הרוח, וחושב שיש לו רכוש יותר מכולם, 
אז לעולם לא יכול לבוא לידי יראת ה'. לכן נקרא כאילו עובד עבודה 
זרה, משום שהוא לא נצרך שה' יקרב אותו אליו.
%break
%H ישמור לך הבטחתו
%break
"והיה עקב תשמעון... ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר 
נשבע לאבותיך".
ופירש רש"י, אם המצוות שאדם דש בעקביו תשמעון, "ושמר ה' 
אלקיך" וכו', ישמור לך הבטחתו.
%break
ויש להבין מהו החידוש, שמשמע שאם ישמור אפילו המצוות קלות, אז 
הקדוש ברוך הוא יקיים מה שהבטיח. הלא ידוע, מי שלא מקיים אפילו 
מצוה אחת נקרא רשע, ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים 
מקרי רשע (כדאיתא בפרק ב' דיבמות).
%page 1847
ואם כן איזה חידוש יש בזה אם ישמור הקלות, זה תנאי, זה שמי 
שהוא רשע, אין הוא מקבל שכר, מה שהקדוש ברוך הוא הבטיח וכו'.
%break
ואפשר לפרש שהכוונה היא, היות כמו שאמרו חז"ל, שכוונת הבריאה 
היא להטיב לנבראיו, ובכדי לקבל את הטבתו יתברך, צריכים 
להשתוות הצורה, שנקרא שצריך להיות שכל מה שהוא עושה יהיה 
בעל מנת להשפיע.
%break
ודבר זה נקרא "מצוות קלות", שאין אדם מחשיב את המצוות שיהיו 
על הכוונה בעל מנת להשפיע. וזהו "שאדם דש בעקביו".
%break
כי בזמן שאדם עושה איזה מעשה, ולא רואה בזה שתצמח ממנו 
תועלת עצמו, רק שיהיה כולו בעל מנת להשפיע, הגוף ממאס עבודה 
כזאת. אלא כל המדידות של אדם נמדדות בשיעור כמה שתהיה מזה 
תועלת עצמו.
%break
לכן נקראת הכוונה בעל מנת להשפיע - מצוות שעושה בזמן שלא 
רואה תועלת עצמו, לבחינת קלות, שדש בעקביו.
%break
ועל זה בא הכתוב להודיענו, שדוקא על המצוות שעושה בזמן שלא 
רואה תועלת עצמו, אלא שעושה זה על הכוונה בעל מנת להשפיע, אז 
ישמור ה' הבטחתו. היינו שעל ידי זה יגיע להשתוות הצורה, שהיא 
נקראת דביקות. ואז יהיה האדם מוכשר לקבל את הטוב והעונג.
%break
%H "ראה" לשון יחיד
%break
"ראֵה" לשון יחיד. "לפניכם" לשון רבים. "והברכה אשר תשמעו". 
ומדוע לא כתיב אם תשמעו, היינו שהברכה באה על תנאי. שמפרש, 
ראה שייך לכל יחיד. פירוש, לענין ראיה כולם שוים.
%break
ויש לשאול, לפי פירושו שכל הכלל כולו צריך לבוא לבחינת ראיה, 
היינו "ראה אנכי נותן לפניכם", שהקב"ה הוא הנותן את הברכה. ומהי 
הברכה. אומר, "התורה אשר תשמעו" זו כל הברכה.
אבל לפי זה יש לשאול, אם הקדוש ברוך הוא נותן את הברכה, 
%break
שאין זה בידי אדם, אם כן מהי הבחירה, שיהיה שייך לומר שלזה הוא 
נותן את הברכה ולאחר לא. וזה מבואר בסוף פרשת עקב שכתוב, "כי 
אם שמוע תשמעון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם 
לעשותה".
%break
א. "לאהבה את ה' אלקיכם",
ב. "ללכת בכל דרכיו, ולדבקה בו".
היינו מי שיקיים את כל ג' הדברים בבחינת מעשה, אז הקדוש ברוך 
הוא יתן לו שמיעה, כמו שכתוב "נעשה ונשמע".
%break
שעל ידי זה שיקבל עליהם בבחינת המעשה, אז הקדוש ברוך הוא 
נותן את השמיעה, כמו שכתוב "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות 
ה', אשר אנכי מצוה אתכם היום".
%break
%H ברוך המקום
%break
רגילים לומר, המקום ימלא חסרונך, המקום ינחם אתכם. חז"ל אמרו, 
"הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו".
%break
ענין "מקום" פירוש, המקום נקרא מקום הבריאה, שהקדוש ברוך הוא 
ברא. שמצד רצונו להטיב לנבראיו, ברא יש מאין מקום שהם יקבלו 
את ההנאה והתענוג, מה שהוא רוצה להטיב להם.
%page 1848
נמצא שהמקום הזה, היינו הבריאה, צריך להיות ממולא את אור ה', 
שהוא להטיב לנבראיו. נמצא ש"ברוך המקום", היינו שמברכים אותו 
שברא את המקום.
%break
ולפי זה יוצא, שאם המקום עדיין לא נתמלא, אלא שבמקום זה יש 
הסתרת פנים, אז אומרים המקום הזה צריך להיות ממולא עם אור ה'. 
והגם שעדיין לא מגולה אצלנו, צריכים להאמין ש"מלא כל הארץ 
כבודו". "ומשרתיו שואלים זה לזה, איה מקום כבודו".
%break
ולפי זה יהיה פירושו, "המקום ימלא חסרונך", היינו שהחסרון הזה, 
שהוא בחינת הסתרת פנים, שזהו גורם כל החסרונות, ימלא, היינו 
שיהיה בגילוי פנים.
%break
וכמו כן אומרים, "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", היינו 
משום שכל היסורים שנמצאים בעולם נמשכים מסיבת הסתרת פנים, 
לכן אומרים, המקום ינחם אתכם.
%break
היינו שהמקום הזה, הנקרא בריאה, שבראה על הכוונה דלהטיב 
לנבראיו, יהיה בגילוי הפנים, ואז "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".
%break
וזהו מקומו של עולם, היינו שהוא הממלא את החסרון של העולם, 
אבל אין העולם מקומו, היינו אין העולם ממלא חסרון שלו, מסיבת 
שהוא אינו חס ושלום בעל חסרון שצריך למלאותו.
%break
היינו שכל מה שאנו צריכים לעשות על מנת להשפיע, הוא רק 
בשבילנו, בכדי שתהיה השתוות הצורה. ולא שהוא חס ושלום צריך 
מה שהוא.
%break
%H עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר
%break
"עשרתם, ערבתם, הַדליקו את הנר". שני ספרי תורה היה לו להמלך, 
באחד יוצא והשני מניח בבית גנזיו.
ידוע שני ההפכים שישנם בעבודת ה'. א) שאדם צריך להיות בשמחה 
על כל מצב שבו הוא נמצא, אפילו שיהיה במצב הנמוך ביותר.
%break
וצריך לתת שבח והודאה לה' שנתן לו להיות בין יושבי בית המדרש, 
כמו שאמרו חז"ל "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". זה נקרא 
"עשרתם" מלשון עשירות, שבערב שבת הוא צריך להיות כמו עשיר 
שלא חסר לו שום דבר.
%break
ואחר כך הוא צריך לעבור לצד ה-ב), היינו שיראה מה שיש לו, כמה 
יראת שמים יש לו, וכמה רוממות ה' יש לו, וכמה מעשים טובים ותורה 
והבנה בהתורה. ואז הוא רואה שהוא בעל חסרון. וזה נקרא בחינת 
"ערב", כמו שכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר". וזה נקרא "ערבתם".
%break
ואחר שיש לו ב' אלו, אז הדליקו הנר של שבת. אז בא קו האמצעי 
שהוא אור של שבת.
%break
ועל דרך זה יש לפרש ענין ב' ספרי תורה שהיה למלך. אחד שהיה 
יוצא ונכנס עמו, שפירושו שזה היה לשימוש, היינו בהמצבים שבו היה 
נמצא. ואחד היה צריך להאמין שיש תורה ממדרגה יותר גבוהה, 
שהיא עדיין נגנזת מלפניו, ואחר כך יזכה להשיגה.
%break
שפירושו שבכל מדרגה שהוא נמצא, שבה הוא יוצא ונכנס, יש תמיד 
תורה שעדיין נגנזת מלפניו, והוא צריך להשיגה. ועל ידי זה הוא הולך 
ממדרגה למדרגה. ו"מלך" נקרא שהוא יכול למלוך על גופו.
%page 1849
%H כי תצא למלחמה (ב')
%break
"כי תצא למלחמה", ופירש רש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר. 
להבין בדרכי עבודה "מלחמת הרשות".
%break
היינו, במקום מצוה או במקום עבירה, זה נקרא "מלחמת חובה", 
שהאדם חייב לשמור מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ורק בדברים 
המותרים, אז המלחמה היא בחינת "רשות".
%break
וענין הרשות הוא על הכוונה, היינו לטובת מי הוא מקיים תורה 
ומצוות, אם על ידי זה תגדל רשותו של האדם, היינו שהשכר שלו הוא 
בזה שהרצון לקבל יזכה להדבר טוב ועונג, שזה שלוקח, הכל לרשותו 
של אדם.
%break
או שכרו הוא במה שיוכל לעסוק בתורה ומצוות לטובת ה', שהוא 
בחינת על מנת להשפיע, שהוא רוצה שהכל יכנס לרשות היחיד, היינו 
לרשותו של הקדוש ברוך הוא, ורשותו עצמו הוא רוצה לבטל.
%break
וזו כוונת רש"י, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ואז הכתוב מבטיח 
לנו, "ונתנו ה' אלקיך בידך", היינו שיהיה לו הכח להכניע להסטרא 
אחרא.
%break
ואחר כך מבאר הכתוב סדר העבודה. "וראית בשביה אשת יפת 
תואר", הנשמה, שהיא בחינת להשפיע, נמצאת בשביה. שמטרם 
שהתחיל בעבודת הרשות, הוא לא ראה שהנשמה של האדם היא 
בשביה בין הקליפות.
%break
"וחשקת בה", היינו להוציא את הנשמה, שכוונתו שיהיה לו כח לעבוד 
בעל מנת להשפיע, וזה פירוש "ולקחת לך לאשה, והבאתה אל תוך 
ביתך".
%break
כמו שפירש רש"י, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמאמר חז"ל, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
לכן "ביתך" נקרא מקום תורה בסוד "בחכמה יבנה בית". כי אין יצר 
הרע שולט אלא בלב פנוי מחכמה, כמאמר חז"ל, "אין אדם חוטא אלא 
עד שנכנס בו רוח שטות".
%break
"וגלחה את ראשה". שערות ראש נקרא בחינת דינים, ששערה מלשון 
סערה, שהן מחשבות זרות הבאות לתוך הראש, שהוא צריך לבטל 
את כל המחשבות זרות שהיו לו.
%break
"ועשתה את צפורניה", היינו מלשון צפרא, היינו יום. "ימים" נקראים 
המצבים שהאדם היה מוצא בהם סיפוק. "ועשתה", היינו שהגדיל 
אותם, שיסתכל עליהם, על כל הימים שעברו עליו, והיה מוצא בהם 
סיפוק, ועכשיו יראה שהכל היה רק דמיון כוזב.
%break
משום שכל המדידות היו רק לפי מה שהיה מספק להרצון לקבל, וכמה 
שהימים האלו מרחקים אותו מהאמת.
%break
ועל ידי זה, "והסירה את שמלת שביה מעליה", היינו מהנשמה, 
"וישבה בביתך", היינו בבית של ישראל, ולא בשביה, בין הקליפות, 
שנקרא שכינתא בגלותא.
%break
%H עבודת הכלל ועבודת הפרט
%break
"כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, 
וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה... והיה 
אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה" וכו'. ופירש רש"י, במלחמת 
הרשות הכתוב מדבר.
%break
ויש לפרש זה על דרך הרמז. ידוע שיש ב' מיני עבודות, עבודת הכלל 
ועבודת הפרט. ובשתיהן יש מלחמת היצר. עבודת הכלל נקראת 
מלחמת מצוה, או חובה. היינו שצריך ללחום בכדי לקיים המצוות, 
ושלא לעבור על עבירות.
%break
ועבודת הפרט נקראת מלחמת הרשות, היינו על דברים שאינם לא 
עבירות ולא מצוות. והעבודה היא לעשות אותם בכוונה שעל מנת 
להשפיע.
%break
וכשהאדם במלחמה זו של הרשות, אז אומר לנו הכתוב, "ונתנו... 
בידך", היינו שיצליח בהמלחמה.
%break
"ושבית שביו", אז תזכה, "וראית בשביה אשת יפת תואר", השכינה 
הקדושה נקראת "אשת יפת תואר", בסוד "אשת חיל מי ימצא". כי 
בזמן שהאדם הלוחם, הוא איש חיל, אז השכינה הקדושה נקראת 
"אשת חיל".
%page 1850
וענין יופי, כמו שכתוב בזהר, עולמתא שפירתא, על שם ששם מגולה 
אור החכמה, ואור החכמה מכונה יופי. "וחשקת בה", היינו שיהיה לך 
רצון וחשק לקבל אותה.
%break
אז יש לדעת שצריכים לעשות תיקונים, בכדי שיוכל לקבל לא מטעם 
חשק, אלא מטעם להשפיע. ובאם "לא חפצת בה", היינו לעשות 
התיקונים בעל מנת להשפיע, אז, "ושלחתה לנפשה", היינו שאסור 
להשתמש עם הבחינה הזו שזכה, כי בלא מסך אסור לקבל.
%break
ודוקא אם המלחמה שלו היא מלחמת רשות, היינו בדברים שאותם 
הוא רוצה לקיים בעל מנת להשפיע, אז הוא זוכה לבחינת אשת חיל. 
ואז מתחילה עבודת המסכים.
%break
%H מלחמת רשות ומלחמת מצוה
%break
"כי תצא למלחמה". ופירש רש"י, בדבר הרשות. מה שאין כן 
במלחמת מצוה כתיב "לא תחיה כל נשמה".
%break
יש לחלק בין מלחמת רשות, היינו שעוסק במלחמת היצר, למלחמת 
מצוה, ששם אין שייך מחשבה. היינו אין האדם צריך לעשות חשבונות 
בין שעושה לשמה או שלא לשמה.
%break
משום שאפילו מעשה של מצוה, למשל שמירת שבת, אם יש לאדם 
כח לכוף את חבירו שלא לחלל את השבת אחרת הוא ימנע ממנו 
פרנסה וכדו', שאז מקיים שמירת שבת לא מטעם מצוה, אלא מטעם 
שחבירו אילץ אותו שלא לחלל שבת,
%break
גם בזה האדם מחויב להכריח את חבירו לקיים שמירת שבת. וזה "לא 
תחיה כל נשמה".
%break
מה שאין כן מלחמת רשות, היינו בדברים המותרים, שאין זו לא מצוה 
ולא עבירה, אז שייך עבודה של לשמה או שלא לשמה. ולראות בזה 
כמה אמונה יש לו בקיום דבר רשות בעל מנת להשפיע.
%break
מה שאין כן במלחמה לקיים מצוה או חס ושלום עבירה, שם לא שייך 
כל חשבונות. אלא צריכים לקיים המעשים אפילו בלי כוונות.
%break
%H וראו כל עמי הארץ
%break
"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
%break
תניא, ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין בראש (מנחות ל"ה ע"ב). 
ופרשו בתוספות, משום דתפילין של ראש נראין יותר משל יד דשייך 
בהו "וראו", אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסות, דדרשינן "לאות 
על ידכה, לך לאות ולא לאחרים לאות".
%break
עוד שם, ש' של תפילין הלכה למשה מסיני. ובתוספות שם כתב, 
בשימוש רבא בתפילין צורה של שין דימינא ג' רישי, ודשמאלא ד' 
רישי.
%break
הנחה דבשמאל מנא ליה וכו'. רב אשי אמר, מ"ידכה" כתיב בה"י 
כהה. ופירש רש"י, מדכתיב בה"י כהה משמע לשון נקבה, שמע מינה 
דבשמאל קאמר, דאין בה כח כנקבה. לשון אחר, "ידכה" יד כהה, 
עמיא בלא כח.
%page 1851
ויש להבין:
א. מדוע של ראש מגולים ושל יד מכוסים.
ב. מדוע בימין של ג' רישי ובשמאל ד' רישי.
ג. והרי לא רואין שעמי הארץ יראו מהתפילין שבראש.
%break
הנה חז"ל אמרו "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל שיש בו יראת 
שמים דבריו נשמעים, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא 
ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (ברכות ו' ע"ב).
ויש לשאול:
%break
א. הלא אנחנו רואים, אף על פי שהיו הרבה גדולים וצדיקים שעמדו 
להם לישראל, ולא נשמעו דבריהם.
ב. איזו ראיה יש מהכתוב "סוף דבר" וכו', שמי שהוא ירא שמים דבריו 
נשמעים.
%break
ויש לפרש זה על דרך עבודה, שכוונת הפסוק היא לגבי הפרט בעצמו, 
היינו שאם האדם רואה שאין האברים נשמעים לו, אלא אף על פי 
שעוסק בתורה ועבודה, ומכל מקום עדיין עומד על מקומו ואינו זז 
משהו לזכות לרוחניות,
%break
אזי חז"ל נותנין לו עצה ואומרים שהסיבה העיקרית היא, משום 
שחסרה לו יראת שמים.
%break
היינו שבשיעור שתהיה לו יראת שמים, ממש באותו השיעור יכנעו 
לפניו האברים שלו. וזה מרומז בהפסוק "סוף דבר". כי הגוף נקרא 
בחינת סוף וגבול, כמו שאמרו חז"ל, "סוף אדם למות", מה שאין כן 
הנשמה שבגוף היא בחינה נצחית בלי גבול.
%break
וזה שיעור הכתוב, "סוף דבר הכל נשמע", איך שהוא יהיה, הגוף 
ישמע לעצת היצר טוב, "את אלקים ירא", שלא חסר לך כלום רק 
יראת שמים. ואז תזכה, "ואת מצוותיו שמור", היינו שתוכל לשמור את 
מצוותיו, "כי זה כל האדם.
%break
מהו כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא כל 
העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה".
%break
ענין בריאה נקרא יש מאין. וענין יראת שמים הוא ענין בחירה. ובחירה 
שייכת רק במקום שיש חושך, שהוא ענין הסתרה, אחרת לא שייך 
ענין בחירה. וענין בריאה הוא חושך.
%break
כי טרם שנברא העולם היה כולו אור, כי "אתה הוא עד שלא נברא 
העולם". וזה ענין "כל העולם", היינו ההסתר לא נעשה, אלא בשביל 
שיהיה מקום לבחירה, הנקרא "בשביל זה".
%break
וענין התפילין של יד שהם מכוסים, ושל ראש מגולים שמעתי 
מאאמו"ר זצ"ל, שתפילין של ראש הוא סוד תורה, ושל יד הוא סוד 
אמונה.
%break
לפי זה יש לפרש שתפילין של ראש שהן בחינת תורה, ותורה צריכה 
להיות מגולה, שהוא ענין "ראיה" הנקרא "עיני העדה", שענין ראיה 
היא חכמה.
%break
מה שאין כן אמונה הוא סוד מכוסה, שדוקא בזמן ההסתרה שייך ענין 
אמונה, שאז שייך לומר שאף על פי שהוא לא מבין ולא רואה את 
האמת שבהדבר, ומכל מקום הוא מאמין. ולכן תפילין של יד צריך 
להיות מכוסה.
%break
וגם זה ענין מה שתפילין של יד צריכים להניח על יד שמאל, שרב אשי 
מביא ראיה מ"ידכה", שהיא יד כהה, שענינו הוא סוד השגה, מלשון 
"כי תשיג יד".
%break
והשגה היא בחינת נקבה ש"תשש כוחו כנקבה", מטעם שהיא ענין 
אמונה ולא ידיעה. מה שאין כן תורה היא להיפך, דווקא בחינת ידיעה, 
אחרת לא נקרא בחינת תורה.
%break
וענין מה שהשין צריכה להיות בימין ג' רישין, ובשמאל ד' רישין הוא 
ענין על פי סוד. האר"י הקדוש אומר, שענין מוחין, שהוא סוד שפע 
עליון, משפיע על ד' ספירות, הנקראים חכמה, בינה, ודעת הכולל ב' 
ספירות הנקרא חסד גבורה.
%break
שחכמה היא עצם השפע המושפע לתחתונים, ובינה נקראת הכוחות 
שהתחתונים רוצים להשפיע למעלה. ובזמן שיש התעוררות להמשכת 
החכמה, ההתעוררות נקראת בשם חסד, שהוא הנושא להמשכת 
חכמה.
%break
ויחד עם זה צריכים לעשות בחינת מסך, הנקרא כוחות, שתהיה 
הכוונה רק להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ויש לפעמים שהרצון להמשכת השפע כבר קיים, אבל הכח של המסך 
על השפע עוד לא נגמר. לכן נקרא שהחסד וגבורה אינם מאוחדים. 
לכן נקרא זה שין של ד' רישין. ובזמן שכח המסך מתאים להשפע 
נקרא זה שהחסד וגבורה מאוחדים. לכן נקרא זה שין של ג' רישין.
%page 1852
ויש גם כן ענין שהחכמה מחמת גודל השפע אינה יכולה להאיר. ואז 
יש תיקון שלא תאיר החכמה. ואז החסד וגבורה אינם מאוחדים, לכן 
מאיר שם רק חסדים. וזה נקרא ימין, כי המקום שמאיר החכמה נקרא 
שמאל, היות ששם צריכים תיקונים, על דרך "יד כהה".
%break
%H היום הזה ה' אלקיך מצוך
%break
"היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים 
ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, בכל יום 
יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.
%break
ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום נצטוית, 
הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים להקדים לדעת 
את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי גודל וחשיבות 
של נותן התורה, כך גודלה של התורה.
%break
לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמים, ולפי גודל האמונה בו 
יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה', 
כך מתחדשת התורה אצלו. נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה 
חדשה, היינו שיש לו כל פעם נותן אחר.
%break
וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה חדשה. אבל 
זה נאמר על התורה מבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היינו 
מבחינת "אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא".
%break
פירוש, כשישראל משיג בכל יום גדלותו של השם יתברך, וזהו לפי 
אמונתו יתברך, בשיעור הזה מתגדלת אצלו התורה. ואז הוא נעשה 
ישראל אחר.
%break
כי ברוחניות כל דבר שיש לו צורה אחרת, הוא בחינה חדשה. לכן אם 
האדם מקבל כל יום אמונה יותר גדולה, אז התורה נחשבת לחדשה.
%break
וזה פירוש, "כאילו נצטוית בו ביום", משום שבכל יום יש לו מצוה 
אחרת. נמצא כאילו נצטוית בו ביום, היינו בו ביום שאדם מקבל עליו 
מלכות שמים ביתר שאת, יש לו מצוה חדשה, ותורה חדשה, וישראל 
חדש.
%break
%H בכל יום יהיו בעיניך חדשים
%break
"היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים 
ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, "בכל יום 
יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם".
%break
ויש להבין, מהו הצווי שבכל יום יהיו בעיניך חדשים. בודאי אין הפירוש 
שכל יום יקנה תפילין חדשות או ציצית חדשה וכדומה. ומשום זה 
מפרשים, "כאילו בו ביום נצטוית עליהם". אבל גם זה צריכים להבין 
לשם מה יש צורך להיות כאילו נצטוית עליהם בו ביום.
%break
והענין, יש שמקיימים תורה ומצוות בבחינת הכלל, ויש שמקיימים 
תורה ומצוות בבחינת הפרט.
%break
אלו שרוצים להיות בבחינת הפרט, הם צריכים להשתדל לעסוק 
בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס, אלא רוצים להשפיע נחת 
רוח ליוצרו. שאז, לפי ערך שמשיגים את גדלות ה', בשיעור זה הם 
רוצים להשפיע.
%page 1853
כמו שמובא בזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", כל חד 
לפום מה דמשער בליביה. נמצא שכל כוונת התעסקותם בתורה 
ומצוות היא בכדי להביאם לידי הכרה בגדלות ה'.
%break
אם כן יוצא שהאדם שהולך ומתגדל, הוא צריך בכל יום הכרה יותר 
גדולה בה'. אם כן בכל יום יש לו צווי מ"ה' אלקיך". שענין "אלקיך" 
פירוש, מה שהוא מכיר בה' באופן פרטי, שזהו "אלקיך" בלשון יחיד.
%break
וזה פירוש, "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית 
עליהם". משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, 
שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך.
%break
%H והיה כי תבא
%break
"והיה כי תבא אל הארץ, אשר ה'אלקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת 
בה". ופירש רש"י, "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את 
הארץ וחלקוה".
%break
על דרך הרמז יש לפרש, כי "עבודת האדם" היא עד כמה שאפשר לו 
לעסוק במשך כל היום בדרך ה'. וכשבא לעשות חשבון נפש איך עבר 
עליו כל היום, זה נקרא "כיבוש הארץ".
%break
ואז מתחיל לחלק את סדר העבודה - עבור מי עבד, היינו לטובת מי 
עבד. אז כתוב, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", שהוא מלשון 
"אדמֵה לעליון".
%break
זאת אומרת, ראשית כל צריך לראות אם הפירות שלו נתנו לו את 
בחינת השתוות הצורה. שראשית כל צריכים לראות אם העבודה שלו 
נתנה את הפירות, כי "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
אם זכה לבחינת "תבלין", שהוא בחינת השתוות הצורה, הרי אז הוא 
צריך לראות כמה שיעור בהשתוות הצורה היה לו בזמן עבודתו, ומה 
נשאר לו מזה לאחר עבודתו.
%break
ואם הוא רואה שאין עבודתו כראוי, אז, "וענית ואמרת... ארמי עובד 
אבי". היינו היות שיש בו היצר הרע, שהוא רמאי, שמרמה את האדם 
בכל פעם באופן אחר, ובעיקר הוא מראה לו שאין הוא צריך לתקן 
מעשיו, לכן כתיב "וענית".
%break
ופירש רש"י, לשון הרמת קול. שצריך לצעוק בקול גדול, כדי שישמע 
היטב שעדיין יש לו הרמאי בתוך לבו. והוא צריך להיות בשמחה מדבר 
אחד, שעל כל פנים הגיע להאמת, לראות את מצבו האמיתי.
%break
וזהו, "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'" וכו'. "טוב" נקרא לאחר 
שזכה לפירות אמיתיים.
%break
"בכל הטוב", שהוא צריך להיות בשמחה שעל כל פנים זכה לראות 
את הרע, שעל ידי הכרת הרע הוא יכול להגיע אל הטוב. אם כן "בכל 
הטוב", היינו הרע, שהוא הכלי להטוב, מזה הוא צריך לשמוח.
%break
היינו שתמיד צריך האדם להיות בשמחה, כי אחרת הוא דבוק בסטרא 
אחרא.
%break
ואת השמחה יכול האדם להרגיש רק מאיזו מציאות ממשי. או שעדיין 
לא הגיע לראות האמת, אז יש לו שמחה מזה שהוא חושב שיש לו 
שלימות.
%break
וכשמתחיל לראות האמת, הוא צריך לשמוח בזה שזכה לראות 
האמת. ואחר כך הוא זוכה לשמחה אמיתית, שהוא זוכה להאמת, ואז 
מביא ביכורים.
%break
היינו שביכורים הם הפירות המתגלים על ידי העבודה, בבחינת 
"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא שכל מה שיש לו 
הוא נותן בארץ, עד שנרקב, ואין לו שום דבר. היינו כי אפילו השיעור 
הקטן מה שהיה לו, גם כן נאבד לו.
%break
לכן יש אז בחינת דמעות על מה שאין לו שום דבר במה להאחז בו. 
והיסורים שמצטער על השלילה שיש בו, הם הכלים שיכולים אחר כך 
להתמלא.
%page 1854
שזה נקרא "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". שהם בחינת כלי ואור, 
חסרון ומילוי, שלילה וחיוב. נמצא, כשזוכה להאור, אז חוזר על 
החסרונות שהיו לו.
%break
לכן מספר "ארמי עובד אבי וירד מצרימה", שזה מכונה על דרך שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, כי לעת גדלות צריכים לקבל יראה ממאי דעבר עליה 
(עיין בהקדמת הזהר במאמר "תפילה לחבקוק").
%break
%H אתם נצבים היום (ב')
%break
"אתם נצבים היום... מחוטב עציך עד שאב מימיך... לעברך בברית... 
אשר ה' אלקיך כרת עמך היום".
%break
המפרשים מקשים, מתחיל בלשון רבים ואחר כך בלשון יחיד. ולהבין 
ענין הברית, מביאים המפרשים את המדרש, כי רבים דומים לקנים 
דקים שהם חלשים, אבל אם עושים מהם אגודה, אז הם חזקים.
%break
ובענין ברית אמר אאמו"ר זצ"ל, בשביל מה שני אוהבים, אם יש 
ביניהם אהבה וידידות, צריכים הברית. אלא הברית היא כמו שעכשיו 
האהבה ביניהם היא בשלימות, ויכול להיות שלאחר זמן לא תהיה 
אותה אהבה,
%break
וכל אחד ידמה לעצמו שהשני עושה לו רעות, אז באה הברית, כדי 
שכל אחד יקיים את הברית שעשו בזמן ששררה ביניהם אהבה 
אמיתית.
%break
שגם עכשיו, אפילו שלא מרגישים, יקיימו ביניהם את הידידות, כאילו 
שגם עכשיו יש להם הרגשת אהבה.
%break
כמו כן בזמן שהאדם מרגיש את אהבת ה', אז הוא מבין שכדאי לעזוב 
אהבות אחרות עבור אהבת ה'. אבל אחר כך, כשההתעוררות עוברת 
ממנו, ולא מרגיש עוד אהבת ה', אז הוא רוצה לחזור לאהבות אחרות, 
מה שהוא כבר החליט שכדאי לזרקן.
%break
אז האדם צריך לקיים את הברית, וללכת באותו הסדר, שהיה מתנהג 
את עצמו בזמן הרגשת אהבת ה', אף על פי שעכשיו אין לו שום 
הרגשה. ואז העבודה צריכה להיות על דרך הכפיה, לשעבד את עצמו 
להברית שעשה מקודם. וזהו נקרא "לעברך בברית".
%break
%H הנסתרות לה' אלקינו
%break
"הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל 
דברי התורה הזאת".
%break
על דרך הרמז יש לפרש ענין נגלה נקרא בחינת מעשה, ונסתר נקרא 
הכוונה. הכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, 
זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבליבו של חבירו.
%break
ואפילו אדם אצל עצמו גם כן יכול לרמאות את עצמו בענין כוונה, 
שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, היא 
בחינת לשם שמים. ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא זאת 
שמחייבת אותו לעשות את המעשה. לכן נסתר מרמז על הכונה.
%break
ובזה יש להבחין ב' בחינות: 
א) בחינת הכלל, 
וב) בחינת הפרט. 
%break
כי בבחינת הכלל חושבים בעיקר על המעשה ולא על הכוונה, כי לא 
יכולים לחייב את הכלל לכוון בשעת מעשה את הכוונה האמיתית.
מה שאין כן בבחינת הפרט מדברים בעיקר על הכוונה. לכן יכול להיות 
שמבחינת הכלל הוא צדיק, אבל בבחינת הפרט הוא רשע.
%page 1855
ועל זה יכול לומר, "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה 
בעיניך רשע". שהוא צריך לכוון שיהיה בלתי ה' לבדו, היינו שלא על 
מנת לקבל פרס, והוא עדיין בבחינת רשע.
%break
וכשהאדם רואה שבבחינת הנסתר הוא רחוק לגמרי מהמטרה, אז אין 
להתיאש. אלא צריך להאמין, "הנסתרות לה' אלקינו". שפירוש שחלק 
הנסתר הוא יתן, ואנחנו צריכים לעשות את חלק הנגלה, היינו 
המעשים.
%break
ולפי ריבוי המעשים, נתוסף עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק 
הנסתר. והיות שיש כלל, אין אור בלי כלי, שפירושו רצון, לכן על ידי 
ריבוי מעשים גורמים ריבוי חסרון. עד שיתמלא לשיעור מסוים, אז 
"הנסתרות לה' אלקינו", שאז הוא נותן את הנסתר.
%break
%H זדונות נעשים לו כזכיות
%break
עיין בהקדמת הזהר (דף קכ"ח בהסולם ד"ה והענין), 
כי לעת קץ יתגלה אור גדול בכל העולמות, שעל ידי זה ישוב כל בשר 
בתשובה שלימה ואהבה.
%break
ונודע מה שאמרו חז"ל שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו 
כזכיות (יומא פ"ו ע"ב). וזה שאמר הנביא על אלה הרשעים שאמרו 
ונדרשו ביניהם חירוף וגידוף לומר "שוא עבוד אלקים ומה בצע כי 
שמרנו משמרתו".
%break
ובדף קכ"ז (ד"ה ביאור): ספר זכרון המובא במלאכי (ג' ט"ז) דכתיב 
"אמרתם שוא עבוד אלקים... נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים 
וימלטו, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע,
%break
ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, והיו לי אמר ה' צבאות, 
ליום אשר אני עושה סגולה".
%break
ויש להבין הדברים, בעת שאמרו איש אל רעהו ונדברו ביניהם דברים 
בזויים כאלו, ואמר עליהם הנביא, אז נדברו יראי ה'. על זה מתרץ, 
אשר ביום הגדול דגמר התיקון שיתגלה האור של תשובה מאהבה, 
הנה גם הזדונות האלו יתהפכו גם כן לזכיות.
%break
ויש להבין את ענין הזדונות נעשו כזכיות, הגם שהפירוש הוא 
בפשטות. ויש לפרש זה על דרך שלומדים, כי בזמן שהאדם רוצה 
לעסוק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס, אז הגוף מתנגד וטוען 
"מה העבודה הזאת לכם", שזהו "מה בצע כי שמרנו משמרתו".
%break
לאלו העובדים בבחינת הכלל אין להם שאלות של "מה העבודה", כי 
עיקר השאלות מתחילות בזמן שרוצה לעבוד רק בשלא על מנת לקבל 
פרס. וכשהאדם, עד כמה שמתגבר, כך בשיעור הזה הגוף מתנגד.
%break
נמצא שיראי ה', שרוצים רק בשלא על מנת לקבל פרס, מדברים כל 
אחד לחבירו. ואם הוא עובד כל היום, אז הגוף טוען כל היום "מה 
העבודה". ועל ידי הטענות האלו מתרקם באדם רצון להפטר 
מהשאלות האלו.
%break
וכשהשאלות באות בשיעור שלם, אז נותן לו משמים רוח של תשובה. 
ואז נמצא שכל הגורם של רוח התשובה היה הזדונות האלו, היינו 
השאלות. נמצא שזדונות, היינו השאלות, נעשו כזכיות. שלולי 
השאלות האלו, לא היה לו כלי לקבל רוח התשובה.
%page 1856
%H וישמע הכנעני מלך ערד
%break
"אהרן דרועא ימינא דישראל הוי, והיינו דכתיב, וישמע הכנעני מלך 
ערד". ובהסולם שם "והיינו שכתוב, וישמע הכנעני מלך ערד... כי בא 
ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי.
%break
דרך האתרים, פירושו, שישראל היו כאדם ההולך בלי זרוע וסומך 
עצמו בכל מקום ומקום. כי אתרים פירושו מקומות.
%break
ואז, וילחם בישראל וישב ממנו שבי. בא וראה, אהרן היה זרוע ימין 
של הגוף, שהוא תפארת, ועל כן כתיב, מוליך לימין משה זרוע 
תפארתו, ומי הוא - אהרן, שהוא זרוע הימין של תפארת" 
(זהר).
%break
הנה אהרן ידוע שנקרא שושבינא דמטרוניתא. היינו בכדי לקבל על 
עצמם עול מלכות שמים, היו צריכים למדתו של אהרן, הנקרא חסד, 
שהוא בחינת "כי חפץ חסד".
%break
שפירוש, שבאיזה מצב שהוא נמצא, הוא שבע רצון, מטעם שקבלת 
עול מלכות היא מצד החסד, ולא מצד החכמה, אלא למעלה מהדעת.
%break
כי הכלים דהשפעה, בין במוחא ובין בליבא, הם בבחינת "כי חפץ חסד 
הוא". ואין לו שום צורך לאיזו סמיכה ויסוד מוצק, בכדי שיבנה עליו את 
המלכות שלו. אלא בלי שום סמיכה על שום מקום וראיה, בבחינה זו 
הוא הולך ולוחם את מלחמת היצר.
%break
ואז אין הסטרא אחרא יכולה לפגוע בו, כי אין לה מקום אחיזה להאחז 
שם, במקום ההוא שיש לו סמיכה, ולבטל את הסמיכות שלו, כיון שאין 
לו סמיכה בשום מקום.
%break
לכן אין הסטרא אחרא יכולה לכבוש איזה מקומות שהוא רכש שם את 
הסמיכה שלו, כיון שבחינה זו נקרא "תולה ארץ על בלי מה".
%break
לכן כשלא היה להם מדת אהרן, שהוא חסד, אלא הם באו דרך 
האתרים, היינו שבאו לקדושה דרך סמיכה בהרבה מקומות, לכן היה 
לסטרא אחרא יכולת להלחם בישראל. כמו שכתוב "וילחם בישראל 
וישב ממנו שבי".
%break
מה שאין כן במדת אהרן, שהיא חסד, ואין שום מקום, אז אין לה שום 
אחיזה. וזה נקרא "תולה ארץ", היינו בחינת המלכות שלו, "בלי מה", 
בלי שום מקום.
%break
%H האזינו השמים
%break
"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי".
המפרשים הקשו, מדוע אצל שמים כתוב "האזינו", ואצל הארץ כתוב 
"תשמע". וכמו כן, מדוע אצל השמים כתוב לשון "דיבור", ואצל הארץ 
כתוב, לשון "אמור".
%break
הנה "שמים" נקראים אנשים שכל עסקיהם בעניניים רוחניים. ו"ארץ", 
אלו שעוסקים בדברים ארציים. "האזינו", לשון קרוב, מי שעומד קרוב 
אומרים לו, תאזין מה שאני אומר לך. מה שאין כן שמיעה זה לשון 
רחוק, כמו שכתוב "שמועה שמענו מרחוק".
%break
אנשים שעוסקים בענינים רוחניים, שהם לא רחוקים מהאמת, בהם 
שייך לשון האזינו. וגם אצלם שייך לשון דיבור, כמו שאמרו חז"ל על 
פסוק, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", לאנשים תגיד 
דברים קשים כגידים, מה שאין כן לנשים אמירה רכה.
%break
הנה הרמב"ם אומר שענין אמת, שהוא ענין לשמה, אסור לגלות 
לנשים וקטנים וכלל עמי הארץ, אלא עד שתרבה דעתם ויתחכמו 
חכמה יתירה, אז מגלים להם רז זה לאט לאט.
%break
לכן "דיבור" שהוא דברים קשים כגידים, היינו לשמה, לעבוד על מנת 
שלא לקבל פרס, על זה הגוף לא מסכים. מה שאין כן "אמירה רכה", 
היינו שלא לשמה, אז הגוף כן יכול להסכים. לכן לעמי הארץ ולנשים 
צריך לומר אמירה רכה.
%break
לכן אנשים שהם בעלי עבודה, שעוסקים ברוחניות, להם מותר לומר 
לעבוד לשמה, היות שהם לא רחוקים מענין לשמה. לכן כתוב, האזינו, 
לשון קרוב, מה שאין כן אלו שרחוקים מענין לשמה.
%page 1857
%H העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
%break
"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת 
ה'".
%break
ענין עשיר ועני, היינו עני בדעת או להיפך. ענין "שקל" הוא בחינת 
מאזנים, שהוא אבני למשקל בה. היינו שהאדם צריך לשקול בנפשו, 
באיזה דרך הוא נמצא.
%break
שהוא צריך לידע, שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה. כמו שאמרו 
חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו מחצה חייב" (קידושין מ' ע"ב).
%break
ואל יחשוב האדם שיש מי שהוא עשיר, היינו שיש לו יותר תורה 
ומעשים טובים, אזי כבר אינו בבחינת מחצה, אלא על דרך "כל הגדול 
מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"ב).
%break
נמצא לפי זה, בין עשיר ובין עני, יכולים לשקול בעצמו את דרך הטוב 
והרע. ולשקול, היינו להכריע לתת את תרומת ה'. שהוא על דרך 
משל, מי שנכנס בחנות מכולת, והסוחר שוקל סחורה. ואם יש הרבה 
קונים בחנות, אזי כל אחד חושב שהסוחר שקל בשבילו.
%break
כמו כן כאן, הסטרא אחרא רוצה שישקול בשבילה, והקדושה 
בשבילה. ולזה אמר הפסוק "לתת את תרומת ה'", היינו ששוקל לצורך 
ה'. וענין מחצה הוא ענין חסרון, שהוא סוד הכלי, כי אין לך אור בלי 
כלי.
%break
לכן הכלי והאור נחשבין לבחינה אחת. והאור הוא חצי והכלי הוא חצי. 
ומשניהם נעשה בחינת אמת, היינו מהחסרון ומהגילוי.
%break
וזה שאמר "מחצית השקל", היינו שהאדם יראה שיהיה לו בחינת 
מחצה, היינו בחינת חסרון. וגם שיהיה מוכשר לקבל את המילוי, היינו 
שגם על החסרון צריך להיות שיהיה מוכשר לקבל.
%break
%H מה יש לך בבית
%break
"מה יש לך בבית" וכו'. "אסור לברך על שלחן ריק" וכו'. "הברכה של 
אכילה אינה שורה על מקום ריק" (זהר יתרו קי"ד אות תפ"ז).
%break
כידוע "ברוך מתדבק בברוך". לכן מקום ריק הוא בחינת ארור. לכן אין 
ארור מתדבק בברוך. לכן כשהאדם מבקש על חסרונותיו הוא נקרא 
ארור.
%break
לכן האדם צריך למצוא בעצמו מקום שיש בו משהו. כלומר שהאדם 
צריך למצוא בעצמו איזה דבר שעל זה הוא יכול לתת תודה לה'. ועל 
מקום זה יכולה אחר כך לבוא ברכה.
%break
%H מהו החטא של קרח
%break
להבין מהו החטא של קרח. הלא חז"ל אמרו שקרח פקח היה.
קרח לא חטא חס ושלום נגד ה'. אדרבא הוא היה אומר ש"כל העדה 
כולם קדושים". וכל מה שדיבר על משה, הוא בזה שאמר שמשה בדה 
מלבו ולא מפי ה'. אבל אם היה בטוח שהוא מפי ה', לא היה חולק.
%page 1858
אם כן מדוע הגיע לו עונש חמור כל כך, היינו שהיו צריכים לברוא 
מחדש עונש מיוחד בשבילו, עד שהעונש הוא נגד הטבע, שפצתה 
הארץ פיה וירדו חיים שאולה.
%break
זה ידוע שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה. והיות שהחטא 
היה נגד משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, וזהו המדה באה מצד 
התחתון. שענין אמונה, היינו הסתרה, זה בא מצד התחתון. מה שאין 
כן מצד העליון באה רק התגלות.
%break
לכן כשמשה רצה להראות שצריכים ללכת בדרכי אמונה שהוא 
למעלה מהדעת, וקרח לא הסכים, לכן היה משה צריך להמשיך עונש 
גם כן למעלה מהדעת, שהוא בריאה חדשה, שהוא לא כדרך הטבע.
%break
בכדי שכולם ידעו שהעונש שהגיע להם לא היה מחמת חטא אחר, 
אלא דווקא מחמת החטא, שלא רצה ללכת למעלה מהדעת. נמצא 
שעונש החדש בא מדה כנגד מדה, כמו שאומר הפסוק "כי לא בדה 
מלבו רק מפי ה'".
%break
%H לא תטה משפט
%break
"לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, כי השוחד יעור עיני 
חכמים ויסלף דברי צדיקים".
יש כאן ג' הבחנות:
א. משפט,
%break
ב. פנים,
ג. שוחד.
והתורה נותנת טעם רק על שוחד, מה שאין כן על פנים ומשפט אין 
שום טעם. ויש להבין מהו ההפרש בין משפט לפנים.
%break
לפי דרך העבודה, יש להבין קודם מהו המשפט, והמחלוקת, ומי הם 
הבעלי דינים, ומי הוא השופט. והענין הוא, כי בזמן שהאדם רוצה 
לילך בדרך ה', אזי הוא מוכרח להאמין בה' שהוא טוב ומטיב.
%break
אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם מרגיש בחינת יסורין. אזי יש לו 
דין ודבר עם ההשגחה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
%break
ואם הוא מרגיש בחינת יסורים, אזי קשה לו להתגבר ולומר שזה הכל 
חסדים, מטעם שהוא רואה ומרגיש אי נעימות. ואסור לו לומר שקר, 
שזה אינו יסורין, היינו שמבין את ההשגחה בחינת ההסתרה, וזה ענין 
"לא תטה משפט".
%break
ויחד עם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזו בחינת הטבה 
גמורה. "ולא תכיר פנים", היינו שלא יחשוק לבחינת פנים, היינו 
לבחינת ידיעה, הנקראת חכמה ופנים.
%break
אלא, "וראית את אחורי ופני לא יראו", וזה דווקא על ידי שלא תקח 
שוחד. כי ענין "שוחד" נקרא בזה שהאדם רוצה לקבל הנאה לעצמו, 
היינו שרוצה לתת יגיעה רק במקום שיראה התועלת עצמו.
%break
ואז אין הוא מוכשר לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים", 
כי רק בזמן שיהיה בבחינת לא תקח שוחד, אלא הכל יהיה לתועלת 
ה', אזי הוא יכול לזכות לבחינת חכמה, היינו להשגחה גלויה.
%break
אחרת, "יעור עיני חכמים", היינו שתהיה לו רק בחינת הסתרה, כי אין 
האור שורה אלא במקום השפעה.
%page 1859
%H המקום אשר יבחר ה'
%break
"והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם לשכן שמו שם, שמה תביאו את 
כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולותיכם וזבחיכם ומעשרותיכם ותרומת 
ידכם, וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'" (דברים י"ב, י"א).
%break
ויש לשאול, לפי שהתורה הקדושה היא נצחית, ואם כן בזמננו מהו 
המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם. ועוד יש לשאול מהו הרמז של 
המקום הזה אשר בחר ה', והלא "את השמים והארץ אני מלא".
%break
והקושיא הזאת שאל כותי אחד את רבי מאיר (ברב"ה פר' ד') וזו 
לשונו, "אפשר שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר 
עם משה מב' בדי הארון.
%break
אמר לו הביא לי מראות גדולות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן. ראה 
אותה גדולה. הביא מראות קטנות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן. 
ראה אותה קטנה.
%break
אמר לו מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה את עצמך בכל מה 
שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה, 
כשהוא רוצה, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה 
מדבר עם משה מב' בדי הארון", עד כאן לשונו.
%break
וגם את המשל הזה יש להבין מה התשובה, שלכאורה אין המשל 
דומה לנמשל. הבבואה שבתוך המראה זהו דבר שחוץ ממנו, אבל 
באדם עצמו ודאי שיש לו מדה, או שהוא קטן או שהוא גדול.
%break
והענין, "המקום אשר בחר ה'", הוא בחינת השפעה במוחא וליבא. 
ו"שמה תביאו", היינו כל המצוה שצריך להביא את המצוות ומעשים 
טובים שיש להאדם. מה שאין כן בשאר המקום, אין ה' שורה, היינו 
שאין שום התגלות. וזה דווקא מב' בדי הארון.
%break
שענין ב' בדי הארון הוא בחינת אהבה ויראה, שהוא ענין עשה ולא 
תעשה, וזה על דרך "אנכי", ו"לא יהיה לך". שדוקא על ב' אלה 
התגלתה השכינה, הנקראת בחינת "ארון".
%break
וזהו "ארון נושא את נושאיו", היינו שאין האדם מקבל את השכינה 
הקדושה, אלא השכינה הקדושה מקרבת את האדם, ואז האדם יכול 
לעשות הכל בבחינת השפעה. וענין מראה, היינו התגלות ה', נקרא 
שזה "במראה ולא בחידות".
%break
%H כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (ב')
%break
"כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני, די לו בקב חרובין 
מערב שבת לערב שבת" (תענית כ"ד ע"ב).
%break
יש לפרש על דרך העבודה, היינו מי שהולך בדרכי ה', אז בזמן 
העבודה, הנקרא "ימי חול", בסוד "מי שלא טרח בערב שבת", אז "די 
לו", היינו שמספיק לו, אם מרגיש טעם של חרובין בעבודתו.
%break
ויחד עם זה, על ידי היגיעה שהוא מתייגע, בזה שאין לו שום טעם 
בעבודתו, אלא רק בחינת חרובין, וזה ידוע "יגעת ולא מצאת אל 
תאמין", אזי הוא רוצה שעל ידי עבודתו ויגיעתו יתמשך שפע וברכה 
לכל העולם.
%break
זאת אומרת, כל החיות וההשגות של האור תורה יגיעו לכל העולם.
וזה שאומר "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני". ולמה עושה כן, בשביל 
שיש לו חן דקדושה. על שם זה נקרא "חנינא", מלשון חן. ואזי הוא 
זוכה לבחינת שבת, לכן "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת".
%break
ואם כן אין להקשות, אם חנינא המשיך את האור תורה לכל העולם, 
מדוע הם לא משיגים את אור התענוג, ורק חנינא זכה לבחינת שבת. 
זהו רק משום שאין להם כלים לקבל. שהטרחא הוא סוד הכלים, 
שבתוכם נשפעים האורות.
%break
ועל זה אמרו, "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" 
(עבודה זרה ג' ע"א). הגם שחנינא המשיך בחינת אור השבת לכל 
העולם, אבל אין להם כלים לקבל. אבל העובד ה' בעצמו צריך ללכת 
על דרך שלא לקבל כלום, שזה נקרא בחינת "חרובין".
%page 1860
%H כך היא דרכה של תורה (ב')
%break
"כך היא דרכה של תורה, חיי צער תחיה" וכו'.
%break
והוא משום שכשעובד לשם ה', אין להגוף תענוג, משום שהוא אינו 
מקבל כלום. אבל כשמרגילין לעבוד בבחינת השפעה זוכין אחר כך 
לבחינת "אז תתענג על ה'". היינו, כשעובדים לשם ה', מקבלים 
תענוג. וזה "נקרא דרכיה דרכי נועם".
%break
%H סייג לחכמה שתיקה (ב')
%break
"סייג לחכמה שתיקה". פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם 
לתקן את הכלים, שיהיו בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא שתיקה, 
היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו שזוהי בחינת "שתוק, כך עלה 
במחשבה".
%break
%H את אשר יאהב ה' יוכיח
%break
"את אשר יאהב ה' יוכיח". היינו מי שהשם יתברך אוהב, הוא שולח לו 
יסורים. היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין 
כן מי שלא מרגיש שום יסורים, בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא 
ישית עצות לנפשו להנצל מזה.
%break
%H ומוראכם וחתכם
%break
"ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיות הארץ".
ופירש רש"י, שכל זמן שתינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן 
העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו (סנהדרין צ"ח).
%break
ענין חיות, היינו שכל מלחמת היצר היא רק בזה שמראה לו שיש חיות 
בדברים גשמיים בעולם הזה, וטענתו שלא כדאי לוותר עליהם בכדי 
לזכות לעולם הבא.
%break
וכשהאדם זוכה, אזי כל החיות הגשמית בטלה נגדו, היות שכל החיות 
הגשמית היא רק מה ששייך ברצון לקבל. מה שאין כן כשהאדם זוכה 
ללכת ברצון להשפיע, ממילא היא בטלה.
%break
וזה כלל, שהרצון לקבל נקרא בחינת "מיתה", ורצון להשפיע נקרא 
בחינת "חיות", שהוא דבוק בחיי החיים.
%break
לכן אם האדם זכה ללכת בדרכי השפעה, אפילו שעדיין תינוק, מכל 
מקום נקרא חיה, וחית הארץ נכנעים מפניו, היות שכל חיות רעות, 
היינו חיות, תלויה ברצון לקבל.
%page 1861
%H תחילת דבור הוא מאין סוף
%break
לפי הכלל, אנו מתחילים לדבר רק ממקום הקשר שבין בורא 
לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהיטיב לנבראיו, ולא 
לפני כן.
%break
לפי זה יוצא, שאין לשאול מה הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה 
הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהיטיב ולמטה, 
ולא מלפני הרצון.
%break
אם אתה שואל, מהו הטעם, היינו הסיבה שיצאה מלפניו בחינת 
להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, וכאן כבר אין אנו משיגים. 
וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים הוא גם כן "ממעשיך הכרנוך", 
היינו בזה שמקבלים את ההטבה מובן שיש רצון להטיב.
%break
%H ענין רצון לקבל - ב
%break
ענין רצון לקבל הוא מהות האדם, שנקרא דבר מחודש יש מאין. מה 
שאין כן שאר דברים, היינו כל המילואים, נמשכים יש מיש. שכל מיני 
מילואים שישנם בעולם, נמשכים יש מיש שהבורא כולל אותם. מה 
שאין כן דברים השליליים, היינו החסרונות והיסורים, הם דבר מחודש.
%break
%H לבושי הנשמה
%break
ענין לבושי הנשמה. כפי שהאדם התיגע בקיום תורה ומצוות, נעשה לו 
בהיכל הזה (שהוא היכל עצם השמים בחינת הוד) למעלה מלבוש, 
להתלבש בו בעולם ההוא (הסולם, פקודי דף קס"ו).
%break
צריך להבין ענין "לבוש" מהו. זה ידוע ששום דבר אי אפשר להשיג 
ברוחניות רק על ידי הלבוש, שהוא דוגמת בחינת כלי הראוי למילוי 
אור.
%break
לכן אם האדם התיגע, היגיעה עושה לו את הכלי, היינו הרצון והצורך 
למילוי אור. כי לא נותנים מלמעלה שום דבר מטרם שיש צורך לאותה 
הארה.
%break
והיגיעה שהאדם מתייגע, גורמת לו צורך ורצון, היינו שהוא נעשה 
נצרך שה' יעזור לו שיצא מן המיצר, שהוא מוציא את עצמו בזמן 
היגיעה. ולולי היגיעה, אין לו צורך לעזרתו יתברך. נמצא שדוקא 
היגיעה ממציאה לו לבושי הנשמה, שתהיה התגלות אלקות.
%break
%H בעל כורחך (ב')
%break
"בעל כורחך אתה חי". אם האדם לא רוצה לקבל חיים עבור עצמו, אז 
הוא חי.
%break
"בעל כורחך אתה מת". אם אין האדם רוצה למות, היינו על דרך 
"רשעים בחייהם נקראים מתים", אז כל מה שהוא לא רוצה להיות 
רשע, אז הוא מת. היינו שבא לידי הכרת הרע שנקרא מת, אחרת הוא 
נמצא בהחיים של הרשעים.
%page 1862
%H קישוטי כלה
%break
קישוטי כלה שהם מ"ן דתחתון העולה למעלה. דהיינו שחסר 
להתחתון בחינת מסך, היינו כלים דהשפעה, זה נקרא "קישוט" לגבי 
העליון, שכל תחתון גורם בשורש שלו בחינת חסרון.
%break
ולגבי העליון נבחן זה לקישוטין. כי העליון אינו מרגיש חסרונות אלו 
לחסרונות, אלא לקישוטין, שעליהם העליון ממשיך אור העליון לצורך 
התחתון.
%break
לכן נבחן המ"ן דנשמות במלכות בחינת קישוטי כלה, שעליהם מתגלה 
אור החכמה. שאור החכמה נקרא לגבי העליון בחינת קישוט ולא 
חסרון, מה שאין כן לגבי התחתון נבחן לחסרון.
%break
%H עליית מ"ן (ב')
%break
שאלה: עליית מ"ן נקרא עליית חסרון למעלה. ומדוע כתוב שעליית מ"ן 
נקרא מצוות ומעשים טובים.
מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון, שעל ידי זה יגרום תוספת 
שפע בעולמות.
%break
בזמן שאדם עוסק בתורה ומצוות, התורה ומצוות עושין מקודם מ"ן 
באדם. כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסרין לו תורה ויראת 
שמים, משום ההסתר וההעלם שישנם בהעולם מסיבת הצמצום.
%break
נמצא שהאדם מקבל אז חסרון. והחסרון הזה הוא מעלה למעלה, 
שימלאו אותו.
נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות אדם מקבל מ"ן, והמ"ן הזה הוא 
מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות.
%break
%H שכר מצוה
%break
"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". האי עלמא נקרא עולם הזה. היינו 
ברצון לקבל זה אינו, משום שהיה צמצום והסתר. אלא בעולם הבא, 
היינו בכלים דבינה, שנקרא עולם הבא, שהם כלים דהשפעה.
%break
%H בן צדיק ובן רשע
%break
"תא חזי, באברהם כתיב "שוב אשוב אליך" ולא אליה, אליך ודאי בך 
אתקשר ולא בנוקבא" (זהר בשלח מ"ד ע"ב).
%break
ויש לפרש על דרך זה מה שפירש רש"י על "ויעתר לו ה'", ודרשינן 
"לו, ולא לה, שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן 
רשע", עד כאן לשונו.
%break
ולכאורה תמוה שצדיק בן צדיק הוא מדרגה יותר גדולה, דהסברה 
נותנת להיפך, לפי הכלל לפום צערא אגרא,
%page 1863
וצדיק בן רשע קשה לו יותר להיות צדיק, בזה שאינו לומד ממעשי 
אבותיו, ומתגבר בכל פעם בכוחות עצמו עד שנעשה צדיק, אם כן 
לכאורה תפילתו צריכה להתקבל יותר.
%break
ויש לפרש דענין "צדיק בן רשע" נקרא בחינת נוקבא, שהיא בחינת 
אמונה. היינו שמקודם היה רשע ואחר כך נעשה לצדיק. היינו מטרם 
שזכה לבחינת אמונה, עדיין הוא רשע, ואחר כך הוא נעשה לצדיק.
%break
ובחינת אמונה נקראת בחינת מלכות, דלית לה מגרמה ולא מידי, ולכן 
מבחינתה אין עדיין חיים, רק בזמן שזוכין לבחינת תורה, שנקראת עץ 
חיים, נקרא בחינת זכר, שהוא בחינת משפיע, שהתורה משפעת 
חיים.
%break
ומי שזכה לבחינת תורה נקרא "צדיק בן צדיק". כי מדרגתו הקודמת, 
היינו מטרם שזכה לבחינת תורה, היה לו אמונה, שנקרא צדיק.
ולכן, ויעתר ה' לו, משום שעל ידי בחינת זכר, שהוא בחינת צדיק בן 
צדיק, יהיה להבן בחינת קיום.
%break
%H אין יראה אלא במקום שלמות
%break
"אין יראה אלא במקום שלימות, היות שכשיש יראה אין מחסור" (זהר 
יתרו, הסולם אות רמ"ח).
ויש להבין מדוע יראה נקרא שלימות ואין מחסור.
%break
תשובה: יראה נקרא נורא, שהוא קו אמצעי. ויש שם יראה שאסור 
לקבל חכמה בלי חסדים. נמצא שקו ימין שיש בו חסדים, אין שלימות, 
שחסרה חכמה. וקו שמאל אין שלימות מחוסר חסדים. ובלי חסדים 
אין החכמה יכולה להאיר.
%break
נמצא, יעקב שנקרא נורא, יש לפרש שהוא מסך דחיריק, שפירוש 
שמעורר מלכות דמדת הדין, ובמדת הדין היא מבטלת את הג"ר 
דחכמה עד כדי כך שהאור מסתלק, ואין לך יראה גדולה.
%break
אבל יעקב נקרא מדת הרחמים, שרחמים מראים על שלימות. היינו 
שעל ידי הסתלקות הג"ר דחכמה הוא יקבל עכשיו שלימות, היינו 
חכמה המלובשת בחסדים.
%break
וזה נקרא שלימות, שאין כאן מחסור לא מחסדים ולא מחכמה. וזה קו 
אמצעי, שהוא כלול מחכמה ומחסדים. לכן נקרא יעקב נורא, היינו 
יראה, ונקרא גם כן רחמים, ונקרא שלימות, כי אין כאן שום מחסור.
%break
%H עלה הקדוש ברוך הוא
%break
עלה הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב עלה אלקים בתרועה (זהר יתרו 
סולם אות ר"נ).
ויש להבין מהו הפירוש שה' עלה, וכי יש עליות וירידות אצל הבורא.
%break
תשובה: כל העליות וירידות שנוהגות בהנבראים, זהו מצד הנבראים, 
אבל באלקות אין שום שינויים. אלא אם התחתונים ראויים, אז אצלם 
האלקים בזמן העליה, שהוא ראה את חשיבות אלקות, שזה נקרא 
"עלה אלקים בתרועה".
%break
%H דרך אמת
%break
ענין של דרך אמת. יש דרך שקר ויש דרך אמת, בענין הסיבה, 
המחיבת את האדם לעסוק בתורה ומצוות. 
%page 1864
יש סיבה הנקראת "תועלת הגוף", שעל ידי העסק בתורה ומצוות יקבל 
שכר בעולם הזה, וכמו כן בעולם הבא. ובשיעור שהוא מאמין בשכר 
ועונש, הוא יכול לקימם, משום שזה לתועלת הרצון לקבל, הנקרא גוף.
%break
וזה נקרא "דרך שקר", מטעם שאינו יכול להגיע למטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, משום סיבת נהמא דכסופא. לכן צריכים 
להשתוות הצורה. ואם כל העסק שלו הוא לתועלת עצמו, אם כן איך 
יכול להביא זה להשתוות הצורה.
%break
לכן "דרך אמת" נקרא, אם הסיבה המחיבת אותו, הוא מטעם 
להשפיע, שהוא שלא על מנת לקבל פרס. לכן רק זה הוא דרך אמת, 
היות שעל ידי זה יתוקן את ענין נהמא דכסופא.
%break
ובזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש "במידה שאדם מודד, מודדים לו" 
(פנחס דף קצ"ח אות תק"ו). ופירש בהסולם, שמשפיעים לו באותה 
מידה שהזכיר, שזה כמו שכתוב, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי,
%break
אבוא אליך וברכתיך". היה צריך לומר, תזכיר את שמי. אלא הפירוש 
הוא, באותה מידה שאני מזכיר את שמי, באותה מידה אבא אליך.
%break
ולכאורה אין שום פירוש למה שהוא מתרץ. אלא לפי הנ"ל מובן היטב, 
היינו שבאותה המידה שהזכיר, היינו למה שאדם משתוקק, את זה 
נותנים לו. והנה אלו, שהולכים בדרך האמת,
%break
היינו שרוצים לעשות נחת רוח ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם 
לשם שמים, אז הם מתפללים לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות 
מעשים לשם ה'.
%break
אז אומר הקדוש ברוך הוא, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", היינו 
שאתם תתנו לי את האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על 
מעשיכם. היינו, שיהיה התעוררות מלמטה, שאני,
%break
אומר הקדוש ברוך הוא, איחס את שמי על המעשים. אז מאיפה אתם 
תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם. זה תראו, אם אני "אבוא 
אליך וברכתיך".
%break
היינו שכל מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אינה יכולה 
להתגלות מטרם שתקנתם את ענין נהמא דכסופא, היינו שתעשו את 
מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
וזה שכתוב, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי". שאני יחסתי את שמי 
עליהם, היינו שכל מעשיכם רק להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא 
אליך, וברכתיך". על דרך שאומר הרמב"ם, "היכי דמי תשובה, עד 
שיעיד עליו יודע תעלומות".
%break
%H ברוך אתה
%break
"ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה". לא יאמר אדם, אילו נתן לי 
הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה. עכשיו, שאין לי 
שדה, איני נותן כלום.
%break
אמר הקדוש ברוך הוא, ראה מה כתבתי בתורה, "ברוך אתה בעיר", 
לאלו שיושבים בעיר, "וברוך אתה בשדה", לאלו שיש להם שדות.
%break
%H והיה אם שמוע תשמעו
%break
"והיה אם שמוע תשמעו". אם שמעת בעולם הזה, תשמע לעולם הבא 
מפי הקדוש ברוך הוא. "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך, 
לשמור לעשות את כל מצוותיו, אשר אנכי מצווך היום,
%page 1865
%break
ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". אמר רבי לוי, מה עליון כעליון 
הזה, אם זכית, הרי אתה למעלה מארבע אצבעות, ואם לאו, למטה 
מארבע אצבעות.
%break
ויש להבין, מהו הרמז למעלה מד' אצבעות. הנה כתיב, "כף אחת 
עשרה זהב מלאה קטורת", היינו שיהיה לאדם כף, היינו כלי, שיוכל 
לקבל בתוכה את השפע העליון, המכונה "זהב",
%break
מלשון זה-הב, שכמו כן מתוך האור תורה, צריך הכף, היינו החמישה 
האצבעות להיות מיוחד לכך.
%break
אומר הזהר הקדוש, כוס של ברכה צריכים להחזיק בחמש אצבעות. 
וזה לשונו בהקדמת הזהר, "כשושנה בין החוחים, מה שושנה דחמש 
עלין תקיפין דסחרין לשושנה,
%break
ואינון חמש אקרין ישועות, והוא סוד "כוס ישועות אשא", דא כוס של 
ברכה, והוא סוד ה' פעמים אור, הנזכר במעשה בראשית.
%break
ואור הזה אתברי ואתגניז, שזה סוד מה שאמרו חז"ל (חגיגה יב) 
האור, שברא הקדוש ברוך הוא ביום א', היה אדם צופה בו מסוף 
העולם ועד סופו. נסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ודור הפלגה, 
וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם".
%break
חמש אצבעות הוא סוד כח"ב זו"ן. אם האדם מקיים "לשמור ולעשות", 
אזי הקדוש ברוך הוא עושה את הכתר למעלה מכולם, היינו שנותן 
הקדוש ברוך הוא כוח לשליטת הכתר או החסד, 
%break
שהוא הנקרא כלי השפעה. ואם השליטה מסורה לבחינת מטה, היינו 
לבחינת מלכות, שהיא בחינת קבלה בלי חסדים, אז כבר יש פירוד 
ולא נקרא "כף אחת".
%break
%H אני זהו המלכות
%break
"הלומד תורה בפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו".
עם הארץ נקרא הרצון לקבל. בועל, היינו יחוד. בפני עם הארץ, 
שעדיין עם הארץ שולט בו. אלא שצריך להיות נכנע, כמו שאמרו ז"ל, 
"עם הארץ אימת שבת עליו".
%break
אירוסין ונישואין, "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה". ברכה היינו 
השפעה, שהיא על מנת להשפיע, כשהאדם מתיחד עם השכינה 
הקדושה.
%break
חודש אלול הוא ענין תשובה, אני לדודי, ודודי לי, שזה הרמז 
לתשובה. בזהר הקדוש כתוב: תשוב ה' לגבי ו', ליחד שם י"ה בו"ה 
ביחודא שלים. אין ה' שלם ואין הכיסא שלם, עד שיכרית זרעו של 
עמלק.
%break
להבין כל זה צריכים להקדים את התכלית, מה תפקידנו בחיים, 
ומהתורה, ומהמצוות. תכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. הבריאה 
היא יש מאין, היינו אני מאין, שאני זהו המלכות.
%break
%H בהעלותך את הנרות (ב')
%break
"בהעלותך את הנרות, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, לא בשביל 
שאני צריך לנרות כתיב על הנרות, אלא לזכותכם, שנאמר, ונהורא 
עמה שרא. וכתוב גם חושך לא יחשיך ממך,
%break
ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. שזה בא ללמדך, שאינו צריך לנרות 
של בשר ודם" (מדרש רבה).
%break
"מחוץ לפרוכת העדות יערוך. וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים 
שנה, שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו. אלא עדות היא 
לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, 
%break
%page 1866
אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה 
מדליק, ובה היה מסיים" (שבת כ"ב ע"ב).
%break
לפרש זה, צריכים להבין, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ויחד 
עם זה הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות מעשיות. משמע מזה, שבלי 
המעשים של הנבראים אין ביכולתו להשפיע את ההטבה.
%break
ומביא ראיה, שמ' שנה, שהלכו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, 
היינו שהיה רק אתערותא דלעילא, שנקרא "לחם מן השמים", 
שהשפע הגיע להם בלי הכנה של מעשה של התחתונים.
%break
ו"לחם מן הארץ" נקרא, שהשפע בא על ידי מעשי התחתונים. וזה 
נקרא לחם הקלוקל, היינו בלי יגיעה. ו"נפשנו קצה בלחם הזה", מטעם 
שבדבר הבא בלי יגיעה, אין מרגישים כל כך טעם, כמו בדבר הבא על 
ידי יגיעה.
%break
%H מדת האמת (א')
%break
"אלה תולדות יעקב יוסף", כל מאן דהוה מסתכל בדיוקנא דיוסף, הוה 
אמר דדא הוא יעקב, תא חזי, דבכלהו בני יעקב לא כתיב אלה 
תולדות יעקב ראובן בר יוסף, דדיוקנא דמי לדיוקנא דאבוי.
%break
להבין את הנ"ל הוא דצורתו של יעקב היתה אמת, כמו שכתוב, "תתן 
אמת ליעקב". וצורת יוסף הוא יסוד ברית. כי הוא בחינת צדיק יסוד. 
כמו הניסיון באשת פוטיפר.
%break
וכמו כן על פסוק "לכו אל יוסף, כל אשר יאמר לכם עשו". ופירשו 
במדרש, שיוסף אמר להם, אלוקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את 
עצמכם, ואתן לכם.
%break
וצריך להבין, מהי מדת האמת, ומהי מדת ברית. "אמת מארץ תצמח", 
היינו שצמיחת האמת הוא בזה שמונח בארץ. ומה נמצא על פני 
הארץ, רק שקר. ודווקא מצב הזה הוא האמת. היינו, "אמת" נקרא 
בחינת מועיל.
%break
ואם השקר מועיל, אזי זהו האמת, היינו שבאמת צריכים עכשיו לומר 
השקר, ודווקא על ידי זה יתגלה המטרה האמיתית, על דרך משלא 
לשמה באים לשמה. ולכן בזמן הירידה, צריך האדם להיות גם כן 
בשמחה ולומר, שמצב הזה, שאני מרגיש, זהו מצב הטוב בשבילי.
%break
וזהו שמובא במדרש שמואל, וזה שגור בפי כל, שאמת הוא כבד, על 
כן נושאיו הם מועטים, היינו שקשה לומר, שזה שאני מרגיש עכשיו, 
הוא השגחה אמיתית בבחינת טוב ומטיב, ושאני צריך לקבל את 
המצב בשמחה ובאהבה.
%break
וזה ענין "אמת קנה", היינו ביגיעה, "ואל תמכור", היינו שאין אתה יכול 
למצוא מישהו שירצה לקנות, כי זהו עבודה, שהאדם צריך לקנות 
בעצמו, ואין משהו יכול לעזור לו,
%break
ולמכור לו את האמת. כי כל אדם יש לו אמת לפי דרגתו, וזהו אמת 
מלשון אמת הבנין, שזהו מידה, שלכל אחד ואחד יש לו מידה בפני 
עצמו, ואין לבוש של חברו מתאים למדתו של השני.
%break
%H אם האדם מנצח, ה' שמח
%break
"המוכר עצב וכו', מה שאין כן הקדוש ברוך הוא שמח".
ומקשים, איזה דמיון זה למוכר, הלא אצל המוכר לא נשאר אצלו 
החפץ, מה שאין כן הקדוש ברוך הוא, אפילו שנתן את התורה לעם 
ישראל, אבל התורה נשארה גם בידו.
%break
%page 1867
כי חס ושלום התורה היא לא גשם, שנוכל להגיד, שאם הוא נותן 
אותה לנבראים, כבר לא נשארת בידו אותה התורה.
ויש שרוצים לפרש, שהכוונה על הפסוק, שאנו אומרים על התורה, 
"לא בשמים היא", שניתן לעם ישראל לקבוע את ההלכה.
%break
ויש לפרש, שהתורה היא מובנת לנו בשני אופנים:
א. בחינת התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, כענין "בראתי תורה 
תבלין", לתבל את היצר הרע,
ב. בחינת תורה הנקרא בחינת "עין לא ראתה".
%break
כוונת המאציל היא שהתחתונים יקבלו תענוג. והאדם משמש עם 
התורה בדבר הפוך, היינו שהאדם רוצה שהקדוש ברוך הוא יקבל 
תענוג. וכוח הזה הוא מקבל מהתורה מבחינת התבלין כנ"ל.
%break
נמצא בזה, שהאדם לוחם עם הקדוש ברוך הוא, היינו שהקדוש ברוך 
הוא רוצה שהאדם יקבל תענוג, והאדם רוצה שה' יקבל תענוג.
%break
נמצא, שמשתמש עם התורה בכוון הפוך מהמוכר. ועל זה אמרו, 
שהקדוש ברוך הוא אומר, "נצחוני בני", היינו שלוחמים נגד הרצון 
לקבל, שה' הטביע בלבבם, שאם האדם מנצח, אז הקדוש ברוך הוא 
שמח.
%break
נמצא, שתורת ה' היא לפי מטרת הבריאה. ו"תורתו" נקרא, בזמן 
שהאדם משתמש עם התורה על כוונת התבלין, שאז הוא לוקח את 
התורה בכדי ליהנות להקדוש ברוך הוא. לכן נקרא התורה על שם 
האדם.
%break
כי התורה נקראת לפי השימוש: אם האדם רוצה לקבל התורה על 
כוונת ה', שהיא להטיב לנבראיו, שהנבראים יתענגו, נקראת "תורת 
ה'", שהתורה הולכת לפי קו ה'. ואם האדם לוקח התורה,
%break
בכדי שיהיה לו כוח להשפיע, שזה נבחן לכוונת האדם, שהאדם רוצה 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז נקרא "תורתו".
%break
%H ענין שותפות
%break
"היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות". זה שאמר הכתוב, "בואו 
נשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו". והלא כריעה בכלל 
השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה. ומה רוצה לומר, נשתחוה נכרעה 
נברכה.
%break
אלא צפה משה ברוח הקודש וראה, שבית המקדש עתיד להיחרב, 
והבכורים עתידין ליפסק עמד, והתקין לישראל, שיהיו מתפללים 
שלשה פעמים ביום,
%break
לפי שחביבה תפילה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל 
הקורבנות, שכך כתוב, "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת 
ערב".
%break
"ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". הרי הכתוב מזהיר לישראל 
ואומר להם: בשעה שאתם מתפללים לפני הקדוש ברוך הוא, לא יהיה 
לכם שתי לבבות, אחד לפני הקדוש ברוך הוא ואחד לדברים אחרים 
(מדרש תנחומא, כי תבוא).
%break
ויש להקשות: אם האדם עוסק בפרנסה ובמסחר, אם כן הראש שלו 
מלא הרבה מחשבות, איך זה אפשרי, שיהיה בידו להתפנות לכמה 
זמן מכל המחשבות, שהוא עסוק בהם.
%break
אלא כל עם ישראל הוא כגוף אחד. וכמו שיש בגוף הראש, וידים, 
ורגלים, שלכל אחד ישנו תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב, 
דהיינו אם יש בראש חשבונות טובות, אזי כל האברים הם בשמחה. 
ואם הראש בדאגות, אז המצב רוח הזה הוא בכל האברים.
%break
וזהו כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים 
ושמחים, כמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין 
שום דבר.
%break
%page 1868
לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף 
ומתיגעת בזה, שהיא הולכת וקונה צרכי אוכל ומבשלת, ודואגת, 
שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים.
%break
אם האישה מבשלת בטעם טוב, יש לבעלה תאבון לאכול, ואזי יש 
לבעל כוח ללכת לעסוק ולהביא כסף. וכמו כן, אם הרגלים הולכים 
לרחוב והידים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כוח למוח 
לחשוב.
%break
כמו כן שעם ישראל הם גוף אחד, אז אם אלה שעוסקים בסחורה 
ומתיגעים ותומכים בתלמידי חכמים, הנקראים "ראשי העדה", אזי 
התלמידי חכמים משפיעים את התענוג, 
%break
במה שהם התיגעו כל היום והשיגו את הטעם בתורה ובמצוות - את 
הטעם הזה הם יכולים להשפיע לאלו התומכים. וגם כך בזמן 
שעוסקים בתפילה, שירגישו את טעם התפילה. וממילא, במקום שיש 
תענוג, הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות.
%break
%H סוד ה' ליראיו
%break
יש כוח אמונה, שהמשיכו אבותינו, שיכולים להמשיך על ידי האמונה 
את התענוגים העליונים, שאז גם הגוף נהנה מהם.
%break
"סוד ה' ליראיו", לפני עקבתא דמשיחא רק יראי ה' במאה אחוז זכו 
לבחינת סוד, היינו התענוג העליון, שלא כל אחד יכול לשמוע 
ולהרגיש. וזה נקרא בחינת "סוד".
%break
אבל בעקבתא דמשיחא, שזה זמן קרוב לגמר התיקון, שאז לא יהיה 
בחינת סוד, אלא "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". לכן כעת, שהוא 
קרוב לזמן הזה, מי שעוסק בתורה ומצוות, כבר יכול להמשיך 
ולהרגיש את התענוגים העליונים, מה שהיה עד עכשיו בבחינת סוד.
%break
לכן על כל מצוה ומצוה צריכים לכוון, בכדי להמשיך חיות ותענוג עליון, 
עד שגם הגוף יהנה מזה. ואחר כך מתחילה עבודת הצדיקים, בבחינת 
על מנת להשפיע ולא לקבל לעצמו.
%break
%H חסד של אמת
%break
בזמירות של שבת "כל מקדש" כתוב, "שאו ידיכם קודש, ואמרו לאל, 
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל".
%break
"ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו... ועשית עמדי חסד ואמת" וכו'. ופרש 
רש"י, חסד של אמת זהו שאינו מצפה לתשלום גמול. הקשה, מדוע 
שלא קרא אלא ליוסף. והשיב, משום שבידו היכולת. 
%break
"ויצוו אל יוסף לאמור, אביך צווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף, 
אנא שא נא פשע אחיך" וכו'. ופרש רש"י, שינו בדבר מפני השלום, כי 
לא צווה יעקב כן.
%break
"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" וכו'. ופרש רש"י, לפי שאתה טורח 
להתעסק בקבורתי. אם כן אין כאן חסד של אמת, ויותר טוב היה, אם 
רוצה שיקיים, אם היה נותן לו שכר, אם רוצה לתת ליה.
%break
אלא שזה ענין שקרא דווקא ליוסף, שיעשה חסד ואמת. מפני הכוונה, 
שילך בדרך הזה. והכוונה היתה על ענין האחים, שלא ינקם בהם, אם 
הוא ילך בדרך שלא חסד ואמת. ועל זה רמזו, "אביך צווה לפני מותו".
%page 1869
%break
%H הצילנו מיד הרועים
%break
"ויאמר משה... ואמרו לי, מה שמו, מה אמר אליהם. ויאמר אלקים אל 
משה, אהיה אשר אהיה. ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני 
אליכם". ופרש רש"י, אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד 
שאר מלכיות.
%break
אמר לפניו, רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים 
בצרה זו. אמר לו, יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני 
אליכם. ופרש רש"י, שהקדוש ברוך הוא חזר, 
%break
מה שאמר מקודם למשה לבדו, ואמר שני פעמים אהיה, ולישראל 
אמר רק פעם אחד אהיה (ברכות ט').
%break
"ותאמרנה, איש מצרי הצילנו מיד הרועים" וכו'. איתא במדרש משל, 
לאחד שנשכו הערוד והיה רץ לתת רגליו במים. נתנו לנהר, וראה 
תינוק אחד, שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו.
%break
אמר לו התינוק, אי לולא אתה כבר הייתי מת. אמר לתינוק, לא אני 
הצלתיך אלא הערוד, שנשכני וברחתי הימנו, הוא הצילך. ולכך אמרו 
לאביהן, "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", מי גרם לזה, שיבוא אצלנו, 
איש מצרי, שהרג.
%break
ומה בא זה להשמיענו, זהו אפשר לפרש על דרך הרמז. הנה משה, 
שיבוא לכלל ישראל, לומר להם, שה' יוציאם מהגלות, אז אמר לו, 
אהיה פעם אחת, היינו שרק גלות יש להם בזה, שישראל הוא בגלות 
אצל אומות העולם.
%break
היינו שיש להבחין בין הגוי של ישראל, שהוא בגלות בין הגוים, 
שהאדם רוצה מה שהגוים רוצים, היינו כל דברים הגשמים, והגוים לא 
נותנים להם מה שרוצים. והגוים של אומות העולם שולטים על בחינת 
גוים של עם ישראל, שזה נקרא "גלות גשמית".
%break
אבל עיקר הגלות, שבחינת ישראל שבאדם, היינו מה שהוא צריך 
לשמור את התורה ומצוות, והגוים, הנמצאים באדם עצמו, לא נותנים 
לו חופש לעשות מה שהוא רוצה.
%break
ואז האדם מרגיש שהוא נמצא בגלות בתוך הגוף שלו. ומטרם 
שהאדם יוצא מגלות זה, היינו מתאוות גשמיות, אין הוא מסוגל 
להרגיש תענוגים רוחניים מתורה ומצוות.
%break
אז נותנים להבין לגוף, שכדאי לו לוותר על תאוות גשמיות, שעל ידי 
זה יזכה לתענוגים אמיתים. וזה כשמתחיל לוותר על תאוות גשמיים, 
אז הגוף רוצה להראות שליטתו, 
%break
שנותן התנגדות על המעשים שלו. וזה שאמר הכתוב, "ומאז באתי 
לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך".
%break
היינו מטרם שמתחילים לדבר עם הגוף, הנקרא פרעה הרשע, "לדבר 
בשמך", היינו לוותר הכל בשביל ה', אז רואים את השיפלות של הגוף, 
ומתחילים להרגיש את הגלות. וזה "אהיה פעם אחת", היינו בצרה זו. 
וזה שייך לכלל ישראל.
%break
אבל יש עבודה, הנקראת בחינת "משה", שהיא בחינת תורה, שהיא 
צרה הב'. היינו בזמן שהאדם כבר זכה לתענוגים רוחניים, שאז יש 
צרה, שלא יכול לכוון אז על מנת להשפיע, היינו שיהיה לו החלטה, 
%break
אם חס ושלום לא בשביל מצוה, הוא מוותר על התענוגים הרוחניים. 
זה קשה יותר מלוותר על תענוגים הגשמיים, משום שככל שהתענוג 
גדול ביותר, יותר קשה הוויתור על התענוג.
%break
וזה, נקרא "אהיה שניה", היינו צרה אחרת. אבל זה שייך רק לבני 
תורה, הנקרא בחינת משה. וזה (לא) ללמוד לכלל ישראל. אלא לבני 
תורה, שהם צריכים לדעת, שגם תענוגים רוחניים אסור לקבל 
לתועלת עצמו, רק בעל מנת להשפיע, המכונה מסך ועביות.
%break
והקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה 
ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה, 
שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים 
רוחניים.
%break
%page 1870
וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג 
המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, 
כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, 
%break
שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג 
את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי".
%break
מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו 
שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום הוא נמצא בצרה, מזה שצריך 
להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו.
%break
%H מהו שמחה
%break
ידוע שהשמחה אינו עצם אלא תולדה ותוצאה מאיזה דבר. היינו, אם 
יש לו איזה הנאה, אז אותה ההנאה מולידה התפעלות, שנקראת 
שמחה. ולפי זה מובן, כי מי שאין לו הנאה בחיים שלו, 
%break
אין לו מקום ויכולת שתהיה לו שמחה, כי חסר לו הגורם והסיבה 
שיוולד לו התולדה הזו, הנקראת שמחה.
%break
אנו רואים שילדים קטנים הם תמיד בשמחה. והטעם הוא, כי לפי 
קטנות שׂכלם הם יכולים ליהנות מכל דבר, שאין להם ערך וחשבון, 
ומכל דבר קטן הם מוצאים טעם והנאה. וזה מספק להם סיבה, שיוכלו 
לשמוח.
%break
מה שאין כן האדם, כשהוא מתבגר נעשה מוגבל לקבלת הנאה לפי 
שיעור התבגרותו, מכיוון שהתבגרותו מונעת ממנו להתפעל מכל דבר, 
וממילא אין לו הנאה מכל דבר.
%break
וזה פירוש, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". כי מי שהוא בעל שׂכל הוא 
מפונק, ולא כל דבר מאכל שנותנים הוא בשבילו מזונות, שיתנו לו 
הנאה. וזהו בכוונה מיוחדת, בכדי שהאדם יראה, 
%break
שמכל תאוות העולם הזה אין לו כלום בשבילו תענוג, שיכולים 
להשפיע לו הנאה, שיוכל לשמוח עם זה, כי התענוגים האלו מתאימים 
רק לבעל שׂכל קטן.
%break
לכן בזה ניתן לו לאדם מקום, שיוכל לצאת מכל תאוות עולם הזה, 
ושיתחיל לקבל תענוג רק מדברים, שהם יותר חשובים מגשמיות, 
שיהיה לו לקבל הנאה ותענוג מדברים רוחניים, שרק מזה הוא יהנה. 
ורק הנאות כגון אלה מביאים לו שמחה.
%break
לכן כשמסתכל על מי שאין לו השגה יותר גדולה, רק לקבל תענוג 
מאכילה ושתיה וכבוד וכדומה, הוא מביט עליו כמו על ילד קטן, שיש 
לו הנאה מזה שהוא משחק עם צעצועים.
%break
ולפי זה יוצא, מי שהוא רואה, שאין לו שמחה, כמו שיש לאנשים 
אחרים, הסיבה לזה היא, שהוא עומד במדרגה יותר גבוה. לכן הוא 
צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה 
ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה.
%break
%H ענין עלית מלכות לבינה
%break
הנה בפתיחה לחכמת הקבלה מבואר, שאם האדם היה נמשך רק 
ממלכות, שהיא הרצון לקבל אך לעצמו, אז לא היה לו שום מציאות, 
שיוכל לעשות איזה מעשה להשפיע.
%break
ורק על ידי העירוב של מלכות בבינה, אז יש במלכות גם כן ניצוצי 
השפעה. ומזה יהיה יכולת לאדם לעשות מעשים להשפיע. ודבר זה 
גרם גם כן שיהיה צמצום ב', שעל ידו האדם יכול להגיע למעשי 
השפעה.
%break
%page 1871
ולהבין את זה על דרך העבודה, יש לפרש, הלא אנו רואים, שיש 
מרחק גדול בין קבלה להשפעה. ובחינה, המחברת את שתיהן, היא 
השפעה על מנת לקבל, שגם בבינה נתערבה בחינת קבלה, שבבינה, 
הנקרא רצון להשפיע, יש שם עירוב של קבלה.
%break
לפי זה יוצא, שגם בזמן שהאדם עושה מעשה להשפיע, מעורב שם 
רצון לקבל. לכן גם אז אסור להמשיך שפע, משום שהוא יפגום בה עם 
הרצון לקבל, אשר יש בו.
%break
אבל יחד עם זה הגוף כבר מסכים לעבודה, כי יש שם עירוב לטובת 
הגוף, כי בזמן שאין האדם רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע, אז בא 
הגוף ושואל, "מה העבודה הזאת", היינו מה אני ארוויח מזה.
%break
ויש לפעמים, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע לטובת הכלל, כי בזמן 
שמרגיש את הצער של הציבור, יש כוחות בגוף, שיכול לבטל את 
פרטיותו עצמו לטובת הכלל.
%break
אבל זה דווקא בזמן, שהוא בטוח שעל ידי זה שהוא יבטל את 
עצמותו, ינצל הכלל. אזי הפרט בטל לגבי הכלל. כי יש טבע, שהקטן 
יכול להתבטל בפני גדול. 
%break
אבל בזמן שהצלת הכלל היא בספק, אז אין לו כוח להתבטלות כלפי 
כלל, משום שאין ספק מוציא מידי וודאות, כי מסירת נפשו היא וודאית, 
והצלת הכלל היא בספק!
%break
וכמו כן, אם אין האדם רואה, שעל ידי העסק בתורה ומצוות במסירות 
נפש, יהיה לו הנאה לטובת הגוף, ומתחיל לעבוד, שיהיה מזה לטובת 
ה', אזי זה ספק בעיניו, מי יודע אם הקדוש ברוך הוא יהנה מעבודתו. 
%break
אם כן זה ספק אצלו, ואין ספק מוציא מידי ודאי, כי לאמונה הוא נצרך, 
שיאמין שיש נחת רוח למעלה מעבודתו.
%break
והיות שכוחות כאלו אינו נמצאים בגוף, לכן מטרם שהאדם זוכה 
לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי 
העירוב המלכות בבינה כנ"ל.
%break
ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו 
אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את 
כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור 
האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה.
%break
%H גילוי אהבת ה'
%break
"וזרח משעיר למו". פירוש, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים 
לקבל, מזה האיר לישראל, והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. "הופיע 
מהר פארן", ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו 
לישראל אהבה והארה יתירה כראוי (זהר חקת דף נ"ה בהסולם).
%break
ויש לשאול, מדוע נתלה אהבת ישראל, בזה שהאומות העולם לא רצו 
לקבל את התורה. משמע מזה, אם אומות העולם היו מקבלים את 
התורה, לא היה שום מקום לאהבת ישראל.
%break
היתכן אם מי שאוהב את השני ורוצה להראות לו את האהבה, שאוהב 
אותו, אז הוא מביע את זה שהוא אוהב אותו, מסיבת שחברו לא רוצה 
לשמוע בקולו, בשביל זה יש לו אהבה אליו,
%break
זה נחשב לשבח או לגנאי, כיון שתולה את האהבה מסיבת חברו, הוא 
הגורם, והוא מצדו עצמו אין לו אהבה אליו.
%break
והענין, כי ענין בני שעיר ובני פארן הוא אצל כל אחד ואחד. הרע שבבן 
אדם יש לו הרבה שמות, שזה לפי הפעולה כך הוא נקרא. ויש אהבה 
לעם ישראל, בזה שהרע של אדם לא רוצה לקבל את תורה ומצוות. 
והאדם מתגבר על הרע, מזה נמשך ההארות לעם ישראל.
%break
כי לאמתו של דבר הוא, ה' רוצה לתת לנבראים יותר משהם רוצים 
לקבל, רק מסיבת נהמא דכסופא יש תיקון, שהאדם מוכרח מקודם 
לגלות את הבחירה. ותכף כשהאדם מגלה את הבחירה, תכף מתגלה 
אליו את אהבתו יתברך אליו.
%break
%page 1872
וענין בחירה שייך לומר דווקא בזמן, שרע שבו מגלה את כוחו, היינו 
שמתנגדת לו לעסוק בתורה ומצוות. ממילא נמצא, שדווקא בזמן 
שהאומות העולם שבאדם מראים את כוח ההתנגדות, אז יש מקום 
לבחירה.
%break
לכן דווקא על ידי זה שבני שעיר ופארן לא רוצים לקבל את התורה, אז 
הוא המקום, שה' יכול לגלות את אהבתו אליו, מסיבת שהאדם כבר 
גילה את כוחו.
%break
מה שאין כן אם הם לא מתנגדים לו, אין לו מקום לגלות את הבחירה, 
וממילא אין הקדוש ברוך הוא יכול לגלות את אהבתו, כי אם יגלה את 
אהבת ה' לאדם, אז כבר לא יהיה מציאות לבחירה.
%break
%H נסתרות ונגלות
%break
הנסתרות - טעם רוחני נסתר מאתנו. הנגלות - טעם גשמיות גלוי לנו. 
וכשיכולים לקבל טעם הגשמים בעל מנת להשפיע, אז ה' מגלה לנו 
טעם של נסתרות, היינו הטעם שהיה נסתר ברוחניות נעשה מגולה.
%break
%H קו אמצעי
%break
קו אמצעי: משל לשני אנשים, שרצו לעשות סעודה. אחד אמר, שהוא 
יתן הכול, חוץ ממלח, וחומץ, ושום, ושאר תבלינים. והשני יתן את 
התבלינים. ולבסוף נעשה מחלוקת ביניהם.
%break
לכן כל אחד עשה את הסעודה בנפרד, אחד נתן קמח, דגים, בשר, 
ודגים כבושים. והשני עשה סעודה ונתן את כל התבלינים.
%break
והאורחים משני הסעודות, מי יוכלו ליהנות, מהתבלינים לבד אי אפשר 
לאכול, מי יכול לאכול מלח לבד או שום, או בצל, או פלפל שחור וירק 
חריף. ומי יכול לאכול בשר או דגים וכדומה בלי מלח. ולא היה להם 
ברירה, עד שנעשה שלום ואז ערכו השני סעודות והיה טעים.
%break
%H חולק על שלום
%break
קרח אזיל במחלוקת, ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, 
משום ששמו של הקב"ה הוא שלום.
%break
%H מקושש עצים
%break
צל פחד פליג על השבת, שהיה מקושש עצים.
"מקושש" מלשון הקיש עצים, איזה עץ יותר גדול.
%page 1873
%break
%H הכנסת אורחים (ב')
%break
"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה". מדוע הכנסת אורחים 
גדולה, היות שעל ידי זה זוכים לקבל פני השכינה. כמו, "גדול המדרש 
שמביא לידי מעשה".
%break
%H ענין המקיפים
%break
כשנכנסים בעבודה זה בא מבחינת אור מקיף. וזה מאיר. אבל 
כשרוצים לקבל בבחינת אור פנימי, אז נעשה חושך. כי מקיפים 
מאירים אפילו בזמן, שעדיין אין לו כלים מוכשרים לקבל בעל מנת 
להשפיע.
%break
מה שאין כן פנימיות בא דווקא בכלים דהשפעה. וזה אין לו. לכן 
נסתלק ממנו את החשיבות של העבודה, כשנכנס תחת הצמצום.
%break
%H ענין נעל
%break
נעל הוא דבר, שעל ידו קונים קנין. הנה הנעל נותנים על הרגל. רגלים 
הוא בחינת מרגלים. ונעל משימים על הרגלים, אז לא כואבים רגלים, 
בזמן שהרגלים רוצים להחזיק לאדם, 
%break
שרגלים נקרא, שהאדם עומד על הרגלים. ומהו הפירוש, שהרגלים, 
שעליהם עומד האדם, לא יקבלו היזק.
ומהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא שנועל 
את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך".
%break
יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. 
ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. 
אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, 
היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה.
%break
%H חקת התורה
%break
מהו איסור לימוד תורה לעכו"ם, "זאת חקת התורה".
פירוש, שמי שרוצה לזכות לתורה, הוא מוכרח לקבל על עצמו בחינת 
מלכות שמים למעלה מהדעת, שפירושו, שאם הגוף בא לשאול אותו 
שאלת פרעה, "מי ה' אשר אשמע בקולו" ושאלת רשע, 
%break
"מה העבודה" - לא לתת שום תירוץ שׂכלי, היינו לחפש תירוצים 
ולהלביש אותו בתוך השׂכל, אלא צריכים להשיב, אני מקבל מלכות 
שמים בתור חוק בלי שׂכל.
%break
ועל ידי שמקבל על עצמו את מלכות שמים בבחינת חוק, אז הוא נקרא 
בחינת ישראל, היינו שיוצא משליטת עכו"ם, היינו מה שהגוף דורש, 
שיהיה הכול בבחינת שכל החיצוני, שהגוף יבין, הוא יוצא משליטה זו. 
ואז הוא נבחן לבחינת ישראל.
%break
%page 1874
ואז הוא ראוי לקבלת אור התורה, הנקרא התורה מתקיימת, שזה 
פירושו, אסור ללמוד תורה לעכו"ם, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי 
ומשפטים בל ידעום".
%break
וזה פירוש מה שאמרו חז"ל, "אין העולם מתקיים, אלא במי שבולם 
עצמו בשעת מריבה, שנאמר, תולה ארץ על בלימה", שפירוש בולם, 
שאינו משיב בשעה שהגוף מתחיל לריב עם האדם עם הטענות מי 
ומה. והוא אינו נותן על זה שום תשובה, 
%break
שזה נקרא "בולם". על ידי זה יש קיום העולם, המנוחה, שהאדם צריך 
לזכות בעולם, הוא רק על ידי בלי-מה, שאין לו שום יסוד, אלא רק 
מטעם חוק.
%break
"זאת חוקת התורה". מלכות נקראת חוקה והיא באה מז"א שנקרא 
תורה. ולא התורה עצמה שהיא ז"א, אלא היא רק דין התורה, גזירת 
התורה שהיא מלכות.
%break
%H הבא לטמא
%break
זהר בהעלותך (דף כ"ב, ובהסולם אות ס"ו): ... הבא לטמא, היינו 
שבא לראות, איך שהוא טמא, מטמאין אותו. היינו שמראים לו 
מלמעלה את טמטום הלב. שלב, היינו שהוא, טמא מת, מבחינת 
"רשעים בחייהם נקרא מתים".
%break
מה שאין כן מי שמחזיק עצמו לשלם ואין לו ביקורת על מעשיו, הוא 
צדיק לפי הבנתו, והוא שייך לכלל, שהעבודה שלהם היא בבחינת 
שכר ועונש.
%break
"עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה" - שהם נמצאים בבחינת 
הדומם, ומחפשים את האמת, מגלים להם רז זה - מה זה לשמה. ומי 
מגלה להם, זה בא מלמעלה, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעים אותו".
%break
נמצא, מי שהוא טמא, היינו שהוא מבין, שהוא טמא מת, מבחינת 
"רשעים בחייהם נקרא מתים", זה בחינה א'. וזה שהוא "בדרך 
רחוקה", היינו שמגלים לו מלמעלה,
%break
איך שהוא רחוק מדרך האמת ורוצה לברוח מהמערכה, עד שהוא 
מעורר רחמים. לכן בפסח ראשון הוא עוד לא היה טהור.
%break
פסח הוא קו שמאל, היינו שמגלים לו רזי תורה. וימין נקרא טהור, 
שהוא בבחינת חסד שעבודתו בעל מנת להשפיע. אז בפסח שני הוא 
עושה תשובה, היינו שמטהר עצמו עם חסד, היינו להשפיע. ואז הוא 
יכול לזכות לפסח, שהוא קו שמאל חכמה.
%break
%H ענין הצמצום
%break
היות שמלכות קבלה כל האור, שהיה ברצון המאציל לתת, שזה 
מכונה, ממלא כל המציאות, ורצתה לקבל עוד תענוג. והיות, מבחינת 
קבלת האור, אין מה להוסיף, לכן נתעוררה לקבל תענוג, על ידי שהיא 
תהיה משפיעה.
%break
וכמו שהבורא הוא מקור התענוגים ויש לו שמחה, מזה שהוא משפיע 
לעולמות, כמו שכתוב "לא היה שמחה לפניו, כיום שנברא בו שמים 
וארץ", לכן מלכות, לאחר שקבלה הכול בבחינת ממלא כל המציאות, 
עלתה לפניו מחשבה,
%break
שהיא תקבל תענוג מזה, שהיא משפעת לבורא. לכן אמרה, על מנת 
לקבל אני לא רוצה, אלא רק בעל מנת להשפיע אני אקבל.
%page 1875
%break
%H יזל מים מדליו
%break
"יזל מים מדליו". ידוע שמים נקרא תורה. "מדליו", הוא מלשון דל.
כי בזמן שהאדם מחזיק את עצמו לדל, היינו בחינת שיפלות, ואומר, 
היות שאני אדם דל ושפל, 
%break
אם כן לא מגיע לי, שיהיה לי מושג בעבודת ה' יותר מאנשים פשוטים, 
שהם הולכים רק לפי מה שקבלו מהחינוך, ואין להם צורך להבנה 
בתורה ומצוות,
%break
אלא כל מה שקבלו מהחינוך בהיותם ילדים קטנים, שעם זה הם 
מסתפקים ועוסקים בתורה ומצוות כפי יכולתם, ולא אומרים שחסר 
בעל מנת להשפיע וכדומה, אלא שמסתפקים במועט.
%break
כמו כן האדם, שכל פעם לאחר עבודתו בבחינת השמאל, שהוא רואה, 
שהוא בעל חסרון ואינו הולך קדימה בעבודת ה', היינו שאין לו שום 
מושג יותר גבוה משאר אנשים, כמו שהם עובדים בקו אחד.
%break
על ידי זה שהאדם עובר אחר כך לקו ימין, ואומר שהוא לא יותר חשוב 
מאלו אנשים שבקו אחד, וכמה שיש לו אחיזה בקדושה, הוא מעריך 
את זה מכל בחינה דל, ודל נעשה דלי, לשאוב מימי התורה. וזה 
שכתוב "יזל מים מדליו".
%break
%H בחינת דעת השולטת באדם
%break
"כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור 
במדור אחד".
%break
כי ענין דעת הוא עיקר השולט באדם, אבל איזה בחינת דעת שולטת 
באדם, זהו דווקא דעת, היינו שהוא מבין, שעל ידי המעשה הזו הגוף 
יהנה. זאת אומרת, אם אין הדעת מבין, שזה יביא לו תענוג, אין כוח 
בידו לוותר על התענוג. ויש לשאול מדוע אדם צריך לוותר על התענוג.
%break
וזה יכול להיות בזה המעשה, שהוא עושה רע לאחרים, ואחרים 
יתנקמו בו אחר כך, בגלל זה הוא צריך לוותר. ולפעמים, כשהוא 
משוחד מהתענוג אין בידו לראות את האמת, היינו שאחר כך על ידי 
זה יסבול יסורים.
%break
%H ימין נקרא שלימות
%break
זהר ויקרא (דף מ"א): ימין נקרא שלימות, אפילו שאין לו שום דבר, רק 
שהוא זוכר שיש רוחניות, הגם שאין זה נמצא אצלו, מכל מקום הוא 
שמח במה שיש לו, ואומר שיש הרבה אנשים בעולם, וגם הוא בעצמו, 
יש הרבה פעמים, שבכלל לא זוכר, 
%break
שיש ענין עבודת ה' בעולם. ועתה הוא כן זוכר בזה, הוא שמח ונותן 
תודה לה', על זה שזיכה אותו. זה נקרא פתח אחד.
%break
ופתח הב' הוא שמאל, היינו ביקורת על העבודה, היינו שאם באמת 
רוחניות היא חשובה מאד, מדוע הוא לא משתוקק לחכמת התורה. 
ואז האדם בא לידי ירידה, מטעם שעוד לא מסוגל לעבוד ביגיעה 
גדולה. נמצא שהוא מקבל ירידה מבחינת השמאל.
%break
צריכים ימין בכדי שיהיו שלמים ויוכלו לקבל השפע. אולם אין להם 
כלים. ומשמאל הם מקבלים הכלים, היינו חסרונות. ובזמן החיסרון הם 
נפרדים. ודומה למקבל על מנת להשפיע. משמאל נעשה רק כלים.
%page 1876
%break
%H מהו להוליד בן ובת בעבודה
%break
"ואדם, שאינו רוצה להשלים את השם הקדוש, היינו להוליד בן ובת... 
טוב לו שלא נברא" (זהר ויקרא דף ל"ב אות צ"ה).
%break
ויש להבין ענין בן ובת, שאם אין לו, טוב שלא נברא. ויש לפרש, ש"אב 
ובן" נקרא סיבה ומסובב. לכן כשהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים 
הנקראת אמונה, האמונה הזאת צריכה להוליד אצל האדם בן ובת.
%break
שבן נקרא "זכר", שהוא בחינת חסדים, כלים דהשפעה, לכן נקרא ז"א 
זכר, מטעם שבחינתו הוא חסדים. ומלכות נקרא בת, "נקבה", שהיא 
משתמשת עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע. לכן מייחסים למלכות 
בחינת חכמה.
%break
לכן האדם צריך להגיע לשלמות של מעלה, היינו חסדים זכר וחכמה 
נקבה. לכן אמונה, שהאדם מקבל, צריכה להוליד אצל האדם בחינת 
בן, הנקרא אור דחסדים. וגם בחינת בת, שהוא בחינת חכמה.
%break
אחרת אין השם שלם, היות השם הקדוש הוא בחינת טוב ומטיב, טוב 
לדידי מטיב לאחרינא. "דידי", יכולים לפרש, ליצר טוב, "ולאחרינא", 
היינו ליצר הרע, שפירושו חכמה וחסדים.
%break
ובזה יש לפרש, "זכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים", כשהאדם 
זוכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים. ומי הוא אחרים של האדם, זה 
היצר הרע, שאז מקוים, "בכל לבבך - בשני יצריך". נמצא שגם 
האחרים, היינו רע, עושה מלאכת ה'.
%break
%H מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה
%break
ענין מרור הוא כמו שכתוב, "וימררו את חייהם בעבודה קשה", היינו 
בשאלת מי ומה. ששאלות אלו גרמו להם יגיעה, שעל ידי זה שרצו 
להתגבר ולא יכלו, היו טועמים טעם של מרור.
%break
אבל יש לתרץ השאלות שלהם בתוך הדעת, וממילא לא מרגיש 
מרירות בעבודה. ואומר, שכל מה שהיצר הרע שואל, אין זה שאלות, 
וממילא אינו מרגיש טעם מרירות. נמצא שאין לו מרור בעבודה, 
שיהיה צורך ללכת למעלה מהדעת.
%break
ובאמור נבין את ענין מה שאמרו חז"ל, "אם בלעו", את המרור, "לא 
יצא". ועל זה אומר האר"י הקדוש, שמרור גמטריא מות, שהם דינים. 
ויש לשאול, מה מרמז לנו בזה שמרור גמטריא מות. אלא הענין מרור 
שאוכלים, הוא על שם שמיררו את חייהם בעבודה קשה.
%break
ויש לומר ש"עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת 
מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע 
כידוע, שהוא שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר 
מה תרוויחו מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, 
שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו. וזהו הרמז שמרור גמטריא מות 
ודינים, מטעם שעל תועלת עצמו היה דין, 
%break
שאסור להשתמש עם הכלי הזה, ומטעם זה שורה שם צמצומים 
והסתר.
ועתה נבאר, מדוע צריכים ללעוס, שצריך להרגיש טעם המרירות.
%page 1877
%break
%H ג' קוים (ג')
%break
ימין נקרא עצם הספירות בדומה לרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, 
דיבור).
שמאל הוא המסך ועביות, שהוא הרצון לקבל והמסך.
%break
אחר כך שבא קו אמצעי, שהוא המכריע, כלומר שרשר"ד (ראיה, 
שמיעה, ריח, דיבור) אינם מאירים באור החכמה, הנקרא ג"ר, אלא 
חסדים.
%break
קו אמצעי נקרא דעת, בעת שהוא המכריע בין חכמה ובינה, הנקראים 
קצוות וכל קצה נקרא ג"ר, וכל קו אמצעי נקרא ו"ק, משום שהוא 
המכריע בין שניהם ומקיים הארת שניהם. וזהו כמו פשרה בין שניהם.
%break
לכן חכמה מאירה חכמה ואין לה צורך בחסדים, ובינה מאירה חסדים 
ואין לה צורך בחכמה. מה שאין כן דעת, שהוא ממשיך הארת חכמה. 
נמצא, שמצד אחד נמשך חכמה, אבל רק הארת חכמה, 
%break
שהוא בזעיר אנפין. ובינה מקבלת חכמה הוא רק בז"א. נמצא שזה 
נקרא הכרעה, כאילו ששניהם מרוצים מהפשרה הזו, נמצא שדעת 
הוא רק ו"ק.
%break
%H בכל לבבך
%break
זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים, ש"ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו 
ישלים אתו", היינו שגם הרע שלו חוזר לטוב, שאז יקיים "בכל לבבך - 
בשני יצריך". נמצא, שגם אחרים, היינו הרע, עושה מלאכת ה'.
%break
%H אלקי ישראל
%break
"אלוקי ישראל", פירוש, חשיבות, שהאדם מחשיב את העבודה בזמן 
שהוא ישראל.
"מלך הגוים", היינו איזה ערך של חשיבות הוא מרגיש על רוחניות 
בזמן הירידה, שבחינת הגוים שבו, שולטים עליו.
%break
%H תפלה
%break
תפלה - בזמן שהאדם לומד תורה, והוא רוצה לדעת, מהו הקשר בין 
התורה שהוא לומד, כי בזמן שלומד הלכות, זה מובן שהוא צריך 
לדינים, אבל מה שהאדם לומד תורה, ואין התורה מדברת מדינים, 
אם כן מהו הקשר התורה הזו עם האדם.
%break
ואם הוא רוצה לדעת, והוא מבקש מה' להבין את הקשר, זה נקרא 
תפלה. וזה דבר גדול וחשוב מאוד, היות שיש לו קשר עם ה', שרוצה 
ממנו משהו.
%break
%H ונתתי לך את ברכתי
%break
"מה ענין שמיטה אצל הר סיני". תשובה, "שמיטה" נקרא מלכות, 
שצריך להיות לשם שמים, היינו שלא לקבל שום דבר. על זה באה 
השאלה, "ואם תאמר, מה נאכל בשנה השביעית", 
%break
כלומר, אם אנחנו לא רוצים שום תמורה עבור היגיעה בתורה ומצוות, 
מאין יהיה מזונות. על זה כתוב, "ונתתי לך את ברכתי".
%break
%page 1878
ויש לשאול מהו מה שכתוב, "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", 
אם אנו מקבלים את המלכות למעלה מהדעת, היינו שאין לו שום 
פרנסה מזה, שמפרנס אותנו, אלא הכל לתועלת ה'.
%break
התשובה, שה' ישלח את הברכה. וזה נקרא "מעשי נסים". והלא אין 
סומכים על הנס, כלומר שזה גם כן תשובה למעלה מהדעת.
%break
כי מדרך הטבע הוא, אם עובדים על פרנסה, יכולים להשיג פרנסה. 
אבל אם האדם עובד בדברים, שאומרים לנו בפירוש, שלא משלמים 
עבור העבודה, אם כן מאין יקחו פרנסה.
%break
נמצא לפי זה, שאסור לאדם לתת תשובות על פרנסה מצד השכל, רק 
להאמין לה', כמו שכתוב, "וצוויתי את ברכתי בשנה השישית", שהוא 
בחינת יסוד צדיק, שהוא בחינת משפיע.
%break
כלומר שאתם תעבדו בקבלת מלכות שמים בלי שכר, הנקרא רק בעל 
מנת להשפיע, אז יהיה זה יחוד עם ספירת היסוד, אז היסוד ישפיע 
למלכות. ועל ידי זה שתקבלו עליכם ענין שמיטה,
%break
היינו לקבל מלכות שמים, בלי לדרוש מהארץ, היינו מהמלכות, שתתן 
פירות, על ידי זה יכולים לזכות לבחינת אור התורה.
וזה פירוש, "ועשיתם את חוקותי... וישבתם על הארץ לבטח", היינו 
שהישיבה על המלכות יהיה לבטח, היינו בשלמות גמורה.
%break
%H תנועה מחמת בושה
%break
מדוע אנחנו בתנועה ולא כמו השורש שלנו. אני נהנה מהמנוחה וזה 
שאני בתנועה הוא רק מחמת בושה.
%break
תשובה, היות שהשורש הוא במנוחה, הוא מטעם שאין לו מה להוסיף 
על זה שהוא בתכלית השלמות. מה שאין כן אנחנו בתכלית 
החסרונות, לכן אם אנו נהנים מהמנוחה, אנחנו נקראים עצלים.
%break
%H עיקר התיקון
%break
רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים, ואף לא מיסורי 
הצדיקים (אבות פ"ד). ויש לפרש זה על דרך שאמר להו רבא לרבנן, 
במטותא מינייכי לא תרתון תרתי גיהנום (יומא ע"ב ע"ב).
%break
ידוע דענין יסורי הצדיקים, נקרא בזה שהוא רוצה לעבוד רק בעל מנת 
להשפיע. אם לא הולך לו נקרא זה יסורים, שזה נקרא הכרת הרע, 
היינו שבא לידי הכרה ברורה, 
%break
שאין לו דבר רע יותר בעולם מהיצר הרע, משום שהוא המפריע 
להגיע לידי הטוב ועונג, מה שה' הכין לנבראים.
%break
כי עיקר התיקון, מה שיש לנו לעשות, הוא לבוא לידי השתוות הצורה, 
שעל זה היה ענין הצמצום. ובזמן שבא לידי הרגשה, שרק זה הוא 
המפריע, אז בטח עושה תשובה, שמשתדל לבוא לידי השתוות. וכפי 
ערך היסורים, שהוא מרגיש, כך הוא מתרחק ממנו.
%break
ועל זה נאמר, "אשרי האיש אשר תיסרנו י-ה". וכמו כן "את אשר 
יאהב ה' יוכיח", היינו שכדי לבוא לידי הרגשה זו, צריכים סיוע מה'.
%break
וזה שאומר רבי ינאי, אין לנו משלוות הרשעים. היינו בזמן שהרשעים 
מקבלים מלוי על חסרונם, אז הם בשלווה ולא צריכים יותר. מה שאין 
כן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, 
%break
אין הוא מקבל מזה סיפוק נפשי, היות שיודע, שעיקר החיים הוא לבוא 
לידי דביקות בה', שהוא ענין השפעה.
%break
%page 1879
אם כן בזמן שהאדם מקבל מלוי על חסרונותיו, אין זה גורם לו שלווה, 
שלא יעורר אותו, שאין זה שלימות, אבל יסורים מזה שהגוף מקבל 
מילואים, אין לו יסורים. אם כן הוא יכול להישאר במצב שבו הוא 
נמצא.
%break
מה שאין כן צדיקים, היינו אם נופלים למצב של אהבה עצמית, הם 
מרגישים בזה יסורים, ורוצים לברוח מהיסורים, אז הם עוברים לצד 
הקדושה. מה שאין כן הרשעים, אדרבה יש לו עכשיו הסיפוק המלא.
%break
מה שאין כן בבחינת שבאמצע, הוא קירח מכאן וקירח מכאן, זה נקרא 
"תרתי גיהנום". וזה שאמר, אין בידינו לא משלוות הרשעים, שיהיה לו 
סיפוק, וגם לא מיסורי הצדיקים, שעדיין לא הגיע לבחינת "את אשר 
יאהב ה' יוכיח".
%break
%H עיקר הבחירה
%break
עיקר הבחירה הוא על הסיבה, המחייבת האדם לעסוק בתורה 
ומצוות. כי כל תרי"ג מצוות מוכרח האדם לקיים, אחרת יעניש אותו 
בעולם הזה, שהרי בזמן שבית המקדש היה קיים היה נוהג ד' מיתות 
בית דין, וכופים על מצוות עשה וכדומה.
%break
אבל על הסיבה, המחייבת אותו לקיים התורה ומצוות, על זה שייך 
לומר בחירה, שאין שייך לומר על זה לשון כפיה.
%break
כי יש ג' סיבות, כמו שכתוב בזהר הקדוש: א' סיבת שכר ועונש בעולם 
הזה, ב' שכר ועונש בעולם הבא, ג' להשפיע לה', היינו היות שלא יכול 
להשפיע לה' ולקיים "מה הוא רחום אף אתה רחום",
%break
לכן הוא עוסק בתורה ומצוות בתור סגולה, שזה יביאהו לידי כך, 
שיהיה בידו רצון וחשק להשפיע לה'.
%break
וזה ענין שרוחניות היא למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, היינו בזמן 
שאומרים לגוף, שיקיים תורה ומצוות מסיבה רוחניות, היינו להשפיע 
לה', אין הדיבורים האלו שום מקום אצל הגוף, הוא לא מבין אותם, 
מטעם שהגוף שואל, מה יהיה לו מזה.
%break
ואם שואלים אותו, אלא מחר או מחרתיים אתה כן תוכל לקיים מטעם 
הסיבה הרוחניות? אז הוא עונה, לא היום, ולא מחר, ולא בשום זמן, 
כי אין שום מקום אצלו, שיהיה אפשרות לעסוק בדבר רוחניות.
%break
וזה נקרא, רוחניות הוא למעלה מהמקום, היינו שהאדם צריך להתפלל 
לה', שיעזור לו להגיע, שיוכל לעסוק עם רצון על מנת להשפיע, אף על 
פי שאין שום מקום ושום זמן מצד השכל האנוש, שיוכל לעשות פעם 
להשפיע.
%break
אבל אם האדם בא לידי הכרה, שזהו דרך האמת, אז הוא מרכז את 
כל עבודתו בנקודה זו, שה' יעזור להגיע, שיוכל לקבל עליו את הקו 
האמיתי, הדורשים מהנבראים, שהוא על מנת להשפיע.
%break
%H ה' מקרב האדם
%break
"והיה עקב תשמעון". ופרש רש"י, "אם המצוות קלות, שאדם דש 
בעקביו, תשמעון". המפורשים הקשו, מדוע כתוב רק את המשפטים 
ולא חוקים גם כן.
%break
%page 1880
ומתרצים, "עקב" כולל החוקים, ורמז בלשון עקב (כן מתרץ ה"כלי 
יקר"), לפי שהשטן והאומות העולם מונים עליהם מצד שאין טעמם 
נודע, ומסיבה זו בני אדם נוהגים בהם קלות ראש ודשים אותם בעקב 
ועל כן הזכירם בלשון עקב, ולא בלשון חוקים.
%break
וכוונתו על ענין האמונה, שאומות העולם טוענים, שהכל צריך להיות 
בידיעה, היינו בזמן שאדם צריך לקיים תורה ומצוות בשלא על מנת 
לקבל פרס, את זה הגוף לא מבין, ושואל, מה המצוות הזאת, מה 
טעם יש בעשייתן, אם הגוף לא מקבל עבור זה שום תמורה.
%break
לכן כל העולם מזלזלים בזה, לכן יש צווי על זה בלשון "עקב". 
שהאדם, הרוצה להגיע להמטרה, הוא לא צריך להסתכל על מה שכל 
העולם רודף אחר למלאות רצונות הגוף, אלא צריך להשתדל למלאות 
רצון ה', היינו שכל רצונו יהיה בכדי למלא נחת רוח לה'.
%break
ואם האדם יאמר, שזה קשה ללכת בדרך הזה, אז התורה מבטיחה 
לנו, ושמר ה' אלקיך וכו', היינו שה' ישמור את האדם, הרוצה להגיע 
לאמת, שיכול להגיע לזה.
%break
וזה פירוש, "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת". היינו מי שמתפלל 
לה', שרוצה ללכת בדרך האמת, אז קרוב ה', היינו שה' מתקרב אליו. 
פירוש הדבר, שה' נותן לו כוח, שיוכל להיות בהשתוות הצורה עם ה'.
%break
%H ענין חתן
%break
הענין מה שצריכים כל כך לשמח את החתן, הנה "חתן" הוא מלשון 
נחות דרגה, כמו שאמרו חז"ל, "נחות דרגה נסיב איתתא".
%break
הנה כל השמות הקדושים הם אינם בבחינת עצמותו יתברך, כי לית 
מחשבה תפיסה ביה כלל, אלא כל השמות הם מה שהשיגו, כמו 
שאמר הרמב"ם, "מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". 
%break
אלא כל השמות הם לפי מה שהשיגו אותו, היינו מי שקבל בחינת 
חכמה מה', אז הוא קורא לה' בשם "חכם", ומי שקבל מה' בחינת 
גבורה, הוא מכנה לה' בשם "גיבור", וכן הלאה.
%break
ובזה יובן לנו מה שאמרו חז"ל, "למה נקרא אנשי כנסת הגדולה, 
משום שהחזירו עטרה ליושנה, היינו שדניאל וירמיהו לא יכול לומר 
הגיבור והנורא, ואנשי כנסת הגדולה כן אמרו", כמבואר במסכת 
קידושין.
%break
לכן, כשאנו אומרים, חתן מלשון נחות דרגה, זה בזמן שהאדם לא 
מרגיש את גדלות ה', משום שהאדם הוא בשיפלות המצב, שהאדם 
בעצמו הוא בבחינת נחות דרגה, אז הוא מכנה לה' בשם חתן.
%break
כמו שאמרו חז"ל, "תלמיד שגלה גולה רבו עמו". ופירש אאמו"ר זצ"ל, 
בזמן שהאדם נמצא בבחינת "גלות", היינו שהקדושה זרקה אותו 
לחוץ מארץ ישראל, אז אומר,
%break
שגם רבו הוא גם כן כמוהו. שאומר, שגם רבו הוא בשיפלות, לכן אין 
רבו יכול לעזור לו, להוציא אותו ממצבו, שבו הוא נמצא.
%break
לכן חייב אדם לשמח את החתן, היינו שגם אז האדם צריך להיות 
עובד ה' בשמחה. לכן בגמר התיקון, שהכל יתוקן, אז יהיה "ומלאה 
הארץ... וכולם ידעו אותו מקטנם ועד גדלם", היינו, אפילו שהיה 
מקודם בבחינת נחות דרגה יתוקנו אז.
%break
וזה ענין "ישיש עליך... כמשוש חתן על כלה", שאפילו הנחות דרגה 
יזכה לשמחה, מטעם שהכל יתוקן. וזה ענין שאנו צריכים להרבות 
בשמחת חתן, שענף הגשמי מרמז על רוחניות,
%break
שהוא ענין, שהאדם צריך להשתדל דווקא בזמן שנמצא בנחות דרגה, 
להרבות בשמחה, כאילו היה שלם בתכלית השלמות.
%page 1881
%break
%H כוס של קידוש
%break
בזהר פנחס (דף רע"ג ע"א ובהסולם דף כ"ד אות מ"ט): תיקון 
החמישי הוא הכוס של "ויכולו", דהיינו כוס של קידוש.
%break
"כוס" הוא בחשבון אלקים, דהיינו פ"ו. "ויכלו", הוא בחשבון ע"ב, 
שהכלה הקדושה שהיא המלכות, כוללת אותם, דהיינו השם אלקים 
ושם ע"ב.
%break
וכוס הזה, שהוא המלכות, מלא יינה, דהיינו שפע, הארת חכמה של 
תורה, שהוא ז"א, הנקראת תורה, צריך להעיד על מעשה בראשית, 
שהוא סוד בינה. כי שפע הארת חכמה נקרא "עדות",
%break
בסוד עדן, והבינה הוא המקור המשפיע אותה. וזה סוד שצריך להעיד 
על מעשה בראשית.
%break
ובזה יכול לתרץ שצריכים ב"ויכלו" להעיד על מעשה בראשית. והלא 
עדות הוא רק מפי הראיה, ואיך יכול האדם להעיד מבחינת ראיה על 
מעשי בראשית, והלא האדם לא יכול לדעת מה שהיה, רק מפי 
השמיעה.
%break
אלא ענין עדות על מעשי בראשית, הכוונה להעיד, שכוונת הבריאה 
היא להטיב לנבראיו, מאיפה הוא יודע, אם הוא זוכה לבחינת שבת, 
אז הוא מעיד מבחינת ראיה, שהוא רואה שזהו כוונת הבריאה, מטעם 
שהוא טעם כך.
%break
%H עשר תעשר
%break
"עשר תעשר", ודרשו, "עשר, בשביל שתתעשר". ולכאורה, איך דרשו 
חז"ל צווי הפסוק על שלא לשמה, היינו שהכוונה, שהוא יתן צדקה, 
כדי שיתעשר. ויש לומר על דרך שאמרו,
%break
"נעשה ונשמע". שהכוונה, שעל ידי המעשה הם יגיעו לבחינת נשמע, 
שהמעשה פועלת על הכוונה.
%break
נמצא, שהאדם, בזמן נתינת המעשר, היינו מעשה של נתינה, יכוון 
"בשביל שתתעשר", היינו שיזכה לבחינת רצון וחשק ליתן, היינו כמו 
שהמעשה הוא נתינה ולא קבלה, כמו כן יזכה שגם המחשבה והכוונה 
שלו יהיה רק לתת ולא לקבל שום תמורה חזרה.
%break
ועוד יש לומר "עשר תעשר", היינו "עשר" על המעשה, באם שיעשה 
מעשה של נתינה, "תעשר", אז יזכה שגם הכוונה יהיה בחינת נתינה 
ולא קבלה.
%break
ומה יהיה אחר כך "בשביל שתתעשר", כי אי אפשר לקבל הטוב 
והעונג, הנקרא עשירות מה' מטרם שיהיה לו השתוות הצורה. ואז, 
כשיזכה, שגם הכוונה יהיה בעל מנת להשפיע, אז יזכה לקבל את 
העשירות, הנקרא "שתתעשר".
%break
%H החודש הזה לכם
%break
אמר רבי יהודה, לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"החודש 
הזה לכם", שהוא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח 
בבראשית, משום, "כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים".
%break
%page 1882
שאם יאמרו עכו"ם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות ז' אומות, 
הם אומרים להם, כל הארץ, של הקב"ה הוא, הוא בראה ונתנה לאשר 
ישר בעניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו.
%break
ויש לשאול מדוע לא השאיר את ארץ ישראל עבור ישראל ונתנה להם, 
שבשביל זה היה צריך לעשות שנוי בתורה, שלא להתחיל התורה 
ממקום כמו שאומר רבי יהודה. ועוד יש לשאול,
%break
אם באמת עיקר הבריאה הוא בשביל שנקרא ראשית, ולמה הארצות 
הגדולות נתן לאומות העולם ולישראל נתן ארץ קטנה.
ויש לומר שכל המדובר הוא ברוחניות, אלא הענפים הגשמיים 
נמשכים משורשים העליונים.
%break
אם כן יש לומר באופן זה, ה' ברא את העולם להטיב לנבראיו, היינו 
שברא מלכתחילה את הרצון לקבל, שהוא הכלי לקבל את התענוגים 
העליונים. ואחר כך, בכדי שתהיה השתוות הצורה, 
%break
המכונה נהמא דכסופא, נתן איסור, שאסור להשתמש עם הכלי, 
הנקרא על מנת לקבל. ובחינת זו נקרא הגוים, או אומות העולם, או 
סטרא אחרא, או קליפה.
%break
ורק בעל מנת להשפיע מותר לקבל, שזה נבחן, שלקחו כל התענוגים, 
שהיה שייכים מקודם לגויים, ונתנו לישראל, היינו בעל מנת להשפיע 
לה', שזה נקרא ישראל. אם כן הרצון לקבל שואל, מדוע אתם גוזלים, 
הלא מלכתחילה לפני הצמצום שייך לנו.
%break
על זה בא התירוץ, שה' בראה, היינו מתחילה נתן להגוים, משום 
שזהו עיקר הבריאה. אבל זה נקרא בלתי מתוקנת, משום שיש שם 
ענין נהמא דכסופא. אם כן הלהטיב לנבראיו לא יהיה בשלמות.
%break
לכן נתן זה לישראל, היינו שעל ידי זה שיתנו הכל בעל מנת להשפיע, 
אז קבלת התענוגים יהיה בשלמות.
%break
אם כן "נטלה מהגוים", משום שכאן, בעל מנת לקבל, לא יהיה 
שלימות התענוג. "ונתנה לישראל", היינו בהכלי דעל מנת להשפיע, 
שעל ידי זה יהיה קבלת התענוגים בשלמות.
%break
אבל היות שקשה לתקן, שיהיה הכל בעל מנת להשפיע, לכן נקרא 
ארץ ישראל "ארץ קטנה". מה שאין כן הארץ של בעל מנת לקבל, ארץ 
זה גדול מאוד, אבל ארץ ישראל תתפשט על כל העולם, היינו שכל 
הרצון לקבל יתקן בעל מנת להשפיע.
%break
%H הנני נותן לו בריתי שלום
%break
נאמר, "הנני נותן לו בריתי שלום". יש לשאול, הלא ידוע, במידה 
שאדם מודד מודדים לו, היינו מידה כנגד מידה. וכאן, הלא פנחס עשה 
מעשה של רציחה, שהרג את שניהם. ואם כן איזה שייכות יש שיהיה 
מגיע לו בחינת שלום, איזה מידה כנגד מידה שייך כאן.
%break
אלא כפי הידוע, שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא מסיבת 
השינוי צורה, המפריד בין המשפיע למקבל, לכן אין השפע נמשך 
מטעם, שלא יבא לידי פרוד. ומשום זה יש לכל אחד ואחד טענות 
ותביעות להקדוש ברוך הוא.
%break
וכמו כן בין אדם לחבירו, שבזמן שאין חסרון לאדם, אין הוא מתקוטט 
עם השני, וכל המריבות באות משום שאדם מרגיש בעצמו בחינת 
חסרון, לכן יש לו טענות ומריבות עם חברו, וכמו כן עם הקדוש ברוך 
הוא, מדוע הקדוש ברוך הוא לא משלים את רצונו מה שחסר לו.
%break
והאמת מה שמונע מלהתפשט השפע למטה, הוא מטעם שחסר 
ההשתוות הצורה, היינו הכלי, המוכשר לקבל, שהוא לשם שמים. וזה 
ידוע, שכל החטאים באים רק מבחינת קבלה לעצמו.
%break
ומשום כך, כיון שעל ידי החטא של זמרי נתקלקלו את הכלים, 
המוכשרים לקבל, אלא שהוא גרם, שיסתמו צינורות השפע 
מלהתפשט למטה.
%break
%page 1883
ועל ידי זה נתרבו המחלוקת הן בין אדם לחבירו, שעל ידי החטא 
הגדילו את הכלי קבלה לעצמו, וכן גרמו מחלוקת בין אדם להקדוש 
ברוך הוא, כי נפסקו השפעות טובות לבא למטה.
%break
לכן כשפנחס הרגם, אז תיקן חזרה את הכלים, שיהיה מוכשרים לקבל 
את השפע מלמעלה. לכן נעשה שלום בין אדם למקום, משום 
שהקדוש ברוך הוא משפיע חזרה כל טוב. וזהו "השיב חמתי", היינו 
משום שרצון ה' הוא להשפיע. וזמרי גרם שיפסיק מלהשפיע.
%break
וכמו כן נעשה שלום בין אדם לחבירו, כיון שכבר נתקן אצל כל אחד 
ואחד את הכלי קבלה שלו, וממילא אין לו מה לחלוק על חברו. לכן 
אמר הכתוב, "לכן אמור, הנני נותן לו בריתי שלום", מטעם שהוא גרם 
את השלום, על ידי המעשה שעשה.
%break
%H שאלות על "שובה ישראל"
%break
"שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעווניך, קחו עמכם דברים 
ושובו אל ה'".
%break
א. מהו "עד ה'".
ב. "כשלת בעווניך", מהו המכשול שהעוון גרם, הלא העוון בעצמו הוא 
המכשול.
%break
ג. מהו, "קחו עמכם דברים, שובו אל ה'". הדברים הללו מהו, שמשמע 
שיקח עמו תירוצים, שיהיה לו מה לתרץ את עצמו לפני ה'. וכי יש 
תירוצים לגבי ה'.
%break
%H מזונות
%break
כמו המזונות הגשמיים שבלעדיהם האדם ימות ברעב, כמו כן בלי 
מזונות הרוחנים, המזונות הנשמה, גם כן מוכרח למות, והנשמה 
הרוחניות מסתלקת ממנו.
%break
וכמו במזונות הגשמיים, המרבה במזונות הגוף, נעשה חזק, כמו כן 
במזונות הנשמה, הנשמה נעשית יותר חזקה ובריאה, שהנפשות 
הטמאות אינם יכולים לנצח אותה.
%break
%H ברצות ה' דרכי איש
%break
"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". היינו, שגם הסטרא 
אחרא מקבל שכר, בזה שעשה את שליחותו, ועל ידי זה נעשה רוח 
למעלה, וגרם שפע בכל העולמות. לכן הוא משלים אחר כך עם 
האדם. למשל, המובא בזהר בבן מלך והזונה.
%page 1884
%H שובה ישראל (ב')
%break
"שובה ישראל עד ה' אלקיך". היינו, שלא לעשות תורה ומצוות 
מבחינת שאחרים אומרים לך, שצריך לעסוק בתורה ומצוות, אלא 
שהאדם צריך לבוא למדרגה, שירגיש את מציאת ה' יתברך,
%break
ש"מלא כל הארץ כבודו", כי אינו דומה מי שיושב בבית, או מי שיושב 
בפני המלך. וזה נקרא "אלוקיך".
"כי כשלת בעוונך". ואל תאמר, שהדורות הראשונים היו טובים מאלה, 
והעוונות גרמו לזה, שאנחנו לא נוכל להרגיש את זה.
%break
ועל זה הכתוב, "כי כשלת בעוונך", היינו בעוונתיך הפרטים, היינו הרע 
שיש בבן אדם, שהוא רוצה אך לקבל לעצמו, ולא מטעם כבוד שמים. 
ולא רוצה להאמין באמונת חכמים, שנהיה לומדים לשמה, 
%break
היינו לשם השם, ולא לשם עצמם. אבל "ולא עם הארץ חסיד", אלא, 
"קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ששם הוי-ה נקרא מדת הרחמים.
%break
%H תגיד לבני ישראל
%break
בזהר (דף ס"ח בהסולם): רבי שמעון אמר, "כה תאמר לבית יעקב" 
באמירה, והיינו מסטרא דדינא. "ותגיד לבני ישראל", כמא דאתמר 
"ויגד לכם את בריתו", וכתוב "הגדתי היום לה' אלקיך", "לבני ישראל" 
דוכרין, דאתי מסטרא דרחמי.
%break
ומפורש, שהגדה הוא רחמים לבני ישראל, היינו הזכרים, הבאים מצד 
הרחמים. ורש"י מביא, לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להם בלשון 
רכה, ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשים 
כגידין (מכילתא).
%break
אם כן מזהר משמע להפך, לנשים במדת הדין, ולזכרים במדת 
הרחמים. ומכאן משמע, שרכה לנשים וקשים כגידין לזכרים.
%break
ושם בזהר (הסולם דף ע' אות רס"ט) מביא וזה לשונו: אמר לון, כל 
אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו. לנקבה, לפי דרכיה, ולגבר 
לפי דרכיו, ולגבר שבגברים כפי דרכיו. אמרתי לר' חייא בני, היינו 
שכתוב, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל.
%break
לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה, וזה לשונו: לפיכך, 
כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין 
אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר,
%break
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז מעט מעט, 
ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
%break
לפי זה יוצא, "כה תאמר", היינו אמירה רכה, שהוא שלא לשמה, היינו 
לשם אהבה עצמית, שהיא עבור הרצון לקבל, שנקרא מדת הדין, 
מטעם שעל הכלי הזה היה צמצום, שאסור להשתמש עמהם.
%break
לכן מצד אחד הוא רכה, משום שנשים, הם אותם שאינם מבינים רק 
מה שנוגע לכלי קבלה שלהם, שנקרא בחינת נקבה, היינו כלי המקבל.
%break
מה שאין כן זכרים, היינו שיכולים להבין את הענין של השפעה, 
שעיקר התיקון הוא השתוות הצורה, שנקרא בלשון חז"ל, "הדבק 
במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום",
%break
שהוא ההיפוך מכלי קבלה, שנקרא מדת הדין, זה נקרא קשה כגידים, 
מטעם שעל הגוף קשה לקבל עבודה זו של השפעה.
%break
אם כן נמצא מצד אחד נקרא רחום, שהוא בחינת השפעה, אבל הוא 
קשה לגוף כגידים, שהדרך הזה בעבודת ה' על דרך האמת, שהוא 
בעל מנת להשפיע, אין הגוף מסכים.
%break
ובזה מובן לנו, מדוע צריכים לשנות את הסדר של האמת, משום כמו 
שכתוב בזהר, שצריכים לדבר לכל אחד ואחד כפי הבנתו, שיוכל 
להבין, שעל ידי המטרה הזו יהיה לו כדאי לקבל עליו תורה ומצוות, 
וממילא מוכרחים לשנות את הדיבור לכל אחד ואחד, כפי הבנתו.
%break
%page 1885
בזהר יתרו (דף ע"ב אות רע"ט בהסולם): אתם ראיתם, אשר עשיתי 
למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי כנפי נשרים, אמר רבי 
יהודה, ברחמי... דאמר רבי שמעון דרך הנשר בשמים. 
%break
מאי בשמים, ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנו, ודינא לגבי 
אחרנין, כך הקדוש ברוך הוא אשתכח ברחמי לגבי ישראל, ודינא לגבי 
עמין עכו"ם.
%break
ויש לשאול, למה צריכים ללכת במדת הדין על אומות העולם, מדוע 
לא ללכת אתם גם כן במדת הרחמים. וכי משוא פנים יש בדבר.
%break
אלא יש לומר, כי המדובר הוא באדם בעצמו, שהוא בחינת עולם קטן, 
שהאדם כלול מבחינת בן, הנקרא "בני בכורי ישראל", וגם מבחינת 
אומות העולם. היינו הכלי קבלה של אדם, נקרא בחינת אומות העולם, 
וכלי השפעה של אדם נקרא בן להקדוש ברוך הוא.
%break
ובדרך כלל בחינת הקבלה הוא ברום המעלה והחשיבות, ובחינת 
השפעה של אדם הוא בבחינת שיפלות.
%break
וזה פירוש, "ואשא אתכם על כנפי נשרים", היינו שהקדוש ברוך הוא 
מעלה את בחינת בן שלו, היינו הכלי השפעה, שזה יהיה אצלו חשוב, 
וממילא זה יפול, 
%break
היינו הכלי קבלה יהיה אצלו בבחינת מטה בחשיבות. וזה נקרא בחינת 
דין לאומות העולם, ובחינת זו נקרא בחינת הכנה לקבלת התורה.
%break
משום שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה, היינו את 
בחינת עצמיותו, שהוא הכלי קבלה, הוא צריך להמית, היינו על ידי זה 
שלא יתן לו מזונות, רק בתנאי על מנת להשפיע. ממילא זה נופל וזה 
נחשב למת. ובחינת השפעה הוא בחינת חי.
%break
%H עייר פרא אדם יולד
%break
בזהר הקדוש (דף צ"א ע"ב) על פסוק, "שור או כשב או עז כי יולד", 
הוא מקשה, עגל או טלה או שעיר או גדי לא נאמר, אלא שור או כשב 
או עז. ומתרץ, כי מה שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה.
%break
משמע מכאן, מה שאין כן אדם מה שיש לו בסוף, אין לו בתחילה, 
משום ש"עייר פרא אדם יולד". והטעם הוא, כי ענין בהמה הוא בחינת 
שאינה דואגת רק לעצמה, שאין לו ההרגש הזולת. ובעת שנברא עם 
הרצון לקבל, אין לו שום תשוקה לשנות את דרכה.
%break
לכן מה שיש לו בסוף יש לו בתחילה. מה שאין כן אדם, הגם ש"עייר 
פרא אדם יולד", אבל סופו של אדם הוא, שיגיע לדרגת אדם, היינו 
הרגש הזולת. ועל ידי זה יגיע לידי הרגש האלקות, שזה נקרא, "דע 
אלוקי אביך ועבדהו".
%break
"והיה שבעת ימים תחת אמו". ופירשו בזהר הקדוש, הוא כדי 
שיתיישב בו אותו הכוח, שנתמנה עליו ויתקיים בו. ובמה יתקיים בו. 
הוא כשישרה עליו שבת אחד... כי אין קיום לבריות,
%break
אלא באור השבת, בסוד הכתוב, "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו 
אשר עשה" וכו'. ואחר כך כתוב "ירצה לקרבן אשה לה'". כן באר 
בהסולם.
%break
וענין, שאין קיום לששת ימי המעשה, אלא על ידי אור השבת, הוא 
משום ששבת נקרא מעין עולם הבא, וענין עולם הבא, נקרא בחינת 
מטרת הבריאה. וכל זמן שלא נתגלה על העבודה, 
%break
הנקרא ששת ימי המעשה, שהוא בחינת תיקון הבריאה, אז אין 
השלימות ניכרת על התיקון, אם לא נתגלה המטרה על התיקון, 
שהאדם רואה ששורה המטרה על התיקון.
%break
%page 1886
%H יגיעה ומציאה
%break
במדרש רבה, "כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה 
וכל התורה נתונים בלבו".
%break
ויש לשאול לפי המבואר, "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". אם כן איך 
אפשר לזכות לתורה בלי יגיעה. ולפי קושית העולם, איך שייך יגיעה 
במציאה, הלא מציאה בא בהיסח הדעת, אם כן מהו הלשון יגיעה 
ומציאה.
%break
ולפי המדרש הנ"ל יש לומר, אם האדם נתן יגיעה ביראה, שענין יראה 
נקרא בחינת אמונה, שצריך להאמין, שאי אפשר לבוא לידי 
להתקרבות ה', בלי השתוות הצורה בבחינת רצון להשפיע, 
%break
ונותן את היגיעה ברצון להשפיע, אז הוא זוכה לבחינת מציאה, היינו 
שהקדוש ברוך הוא נותן לו תורה וחכמה, כמדרש הנ"ל.
%break
ובאמת יש לשאול, מדוע דווקא לתורת ה' צריך יגיעה. מה שאין כן 
לשאר חכמות יכולים להשיג בלי יגיעה, הלא אנחנו רואים ששום דבר 
לא משיגים בלי יגיעה.
%break
אלא אפשר לומר, שמה שחז"ל מכנים יגיעה, שעל ידה מגיעים 
לתורה, זה ענין אחר ממה שמתייגעים לשאר חכמות. בכדי להשיג 
שאר חכמות צריך האדם יגיעת המוח, שעל ידי זה שמתייגע את עצמו 
בהבנת העניינים, באים לידי השגה, שמשיגים את החכמות שלומדים.
%break
מה שאין כן בתורה, התורה האמיתית נקרא מתנה, ובמתנה לא שייך 
מילת יגיעה, כי מתנה לא תלוי ביגעת המקבל, אלא בדעת הנותן, אם 
יש לו רצון, אז הוא נותן מתנות לכל מי שרוצה. אם כן איך שייך לומר 
יגיעה בתורה.
%break
אלא אנו רואים, שדרך העולם הוא, אדם הרוצה לחלק מתנות, הוא 
נותן לאוהביו, לכן אם המקבל רוצה שיתנו לו מתנה, אין שייך לומר, 
שיבקש מהנותן מתנה. אלא אם המקבל משתדל, שהנותן יראה, 
שהוא מהאוהבים של הנותן, אז ממילא הנותן נותן לו מתנות.
%break
ונמצא לפי זה, כדי לזכות למתנת התורה, הוא צריך להתייגע את 
עצמו בכל מיני פעולות, שהנותן יראה, שהוא מן האוהבים שלו. אז 
ממילא הוא נותן לו מתנות.
%break
ובכדי שהקדוש ברוך הוא יראה שהוא מאוהבי ה', הוא יגיעה גדולה, 
משום שהאדם צריך להשתדל, שלא יתחשק לו שום דבר, אלא כל 
חשקו הוא להיות משפיע להקדוש ברוך הוא נחת רוח, 
%break
ולא לאהבת עצמו, אלא אהבת ה'. וזהו יגיעה גדולה, מטעם שזהו נגד 
הטבע שלו, שנברא.
ועל ידי היגיעה הזאת הוא נעשה מאוהבי המלך, אז הקדוש ברוך הוא 
נותן לו את זה במתנה.
%break
לכן שייך כאן לומר יגיעה, היינו להיות אוהב המלך ולא לתועלת עצמו, 
אלא שישפיע נחת רוח לה', אז "מצאתי", היינו שהקדוש ברוך הוא 
נותן לאדם את הטוב והעונג בבחינת מציאה, 
%break
משום שהוא התייגע את עצמו בכיוון הפוך, שהוא ישפיע לה'. ומציאה 
נקרא, שה' משפיע הנאה ותענוג לאדם.
%break
קיצור מהנ"ל:
א. מדוע בלי יגיעה לא יכולים לקנות תורה, שמשמע, שאר חכמות כן 
יכולים לקנות בלי יגיעה.
%break
ב. מה היגיעה, שנוהגת דווקא בתורה.
ג. מדוע תורה נקרא מציאה, אם הוא בא על ידי הסח הדעת, כמו 
מציאה, מה שייך לומר יגיעה.
ד. הלא התורה מתנה ולא מציאה.
%break
ה. אם התורה נקרא מתנה, איך שייך לומר יגיעה בכדי לקבל מתנה, 
הלא הכלי של מתנה נקרא אהבה, היינו למי שאוהבים נותנים מתנות.
%page 1887
%break
%H את הכל עשה יפה בעתו
%break
"את הכל עשה יפה בעתו". היינו בגמר התיקון, שאז יהיה הכל יפה, 
כיון שזדונות נעשו כזכיות. ומובן מאליו, שאפילו הגורמים לזדונות, גם 
כן יפה.
%break
וזה פירוש, "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", 
היינו בעת שעשה תשובה, מכריע את עצמו, היינו שכל מעשיו נעשו 
לזכויות, וכמו כן את כל העולם, 
%break
לפי מה שהם גורמו לו את הזדונות, בשיעור שגרמו להזדונות, ועכשיו 
כשעשו תשובה, ממילא שגם הם נעשו זכיות.
%break
%H מדת זהירות
%break
"מאן דזעיר איהו רב, ומאן דרב איהו זעיר".
הסיבה היא, כי עיקר הרווחים הוא מבחינת מלחמה, שהוא בחינת 
"לחם", שאין משיגים אותו, אלא על ידי חרישה זריעה וקצירה.
%break
לכן מאן דאיהו זעיר, שהוא מרגיש, שהוא זעיר, זאת אומרת שיש לו 
עוד מקום לעבודה, איהו רב, היינו שיש לו בחינת מלחמה, אזי הוא 
מוציא בחינת לחם. מה שאין כן שאיהו רב, 
%break
זאת אומרת שאינו מוציא עוד מקום לעבודה, אזי הוא זעיר, שאינו יכול 
עוד להרוויח. לכן זעיר, כי עיקר הוא הרווחים.
%break
%H מעשה ושמיעה
%break
"דיבור" הוא בחינת מעשה, ו"שמיעה" היינו בחינת שמיעה לי כלומר 
סבירא, שהוא דבר המתקבל על הלב. וכמו שכתוב, "ונתת לעבדך לב 
שומע", שזהו ענין "נעשה ונשמע", שאי אפשר שיתגלה את השמיעה 
מטרם שהאדם מגלה את המעשה, שהוא ענין בחירה.
%break
כלומר, כי בזמן שנתגלה השמיעה, אז אין מקום לבחירה. ומשום זה 
השמיעה הוא בהסתרה. ובזמן שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות 
בבחינת עשיה לבד ולא בשמיעה, אז שייך יגיעה.
%break
משום שאין הלב מבין, אם כדאי לעסוק בתורה ומצוות, וכל עשיותיו 
הוא רק על ידי קבלת עול, כמו שכתוב בתפילה שלפני הנחת תפילין, 
ושהוא נגד הלב, 
%break
לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו. כי בבחינת 
המעשה שייך ענין שעבוד, מה שאין כן בבחינת שמיעה, אין מקום 
לשעבוד.
%break
וזה על דרך שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר 
הקדוש, היינו שנותנים לו נשמתא קדישא, שזה נבחן לבחינת שמיעה.
%break
ונמצא לפי זה, כי כל הסתרת השמיעה הוא רק בכדי שיהיה מקום 
לגלוי כוח הבחירה. וזה שכתוב שהשמיעה תליא בדיבור, היינו בחינת 
מעשה. וזה פירוש, כי "בדבר ה' שמים נעשו", 
%break
היינו בזמן שהאדם עוסק בדבר ה', שהוא בחינת תורה, צריך שיהיה 
כוונתו לבחינת עשיה. כלומר שהוא יזכה לבחינת עשיה דשמים, 
שענינו הוא, שעשיותיו יהיו לשם שמים.
%break
ועל זה מתגלה השמיעה דבחינת עשיות, היינו על העשיותיו דלשם 
שמים, באותם הבחינות מתגלה השמיעה. וזה שאמר הזהר הקדוש 
שהשמיעה תליא בדיבור.
%page 1888
%break
%H הרגשת החסרון
%break
טבע באדם, איזה רכוש שיהיה, לפעמים הוא מחשיב אותו, אף על פי 
שלפי כלל העולם, אין כל רכוש נחשב למאומה, מכל מקום הוא 
מחשיבו, היינו במקום שרוצה להתפאר נגד אחרים.
%break
ובזמן שרוצה להוסיף על רכושו, אזי אפילו שרכושו נחשב אצל רוב בני 
אדם לדבר שיש בו ממש, מכל מקום הוא אין מחשיבו לכלום, ומרגיש 
את עצמו לבעל חסרון,
%break
היות שמצד הטבע האדם משתוקק למנוחה, ורק במקום שמרגיש 
בעצמו איזה חסרון, אז יקבל על עצמו את עול היגיעה, בכדי לתקנו.
והשגחה הכינה את שתי הרגשות, אף על פי שהם בסתירה, מכמה 
טעמים:
%break
א. שאין חיות לאדם רק משלימות.
ב. מצד שהאדם צריך לתת שבח לה' יתברך, רק על שלימות יכולים 
לשבח את השני מזה שנתן לו את השלימות.
%break
הרגשת החסרון מביאו לידי תנועה, וזה מביאו לידי תפילה, כי אין 
תפילה רק על בחינת חסרון.
%break
%H אם תבקשנה ככסף
%break
"אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת 
אלקים תמצא" (משלי ב', ג').
וצריך לשאול, מי הוא לא יודע מהו יראת ה', ומה משמיענו הפסוק "אז 
תבין יראת ה'".
%break
ויש לומר, שכוונת הפסוק להבין את שעור הכמות והאיכות, שיש 
ביראת ה', שענין יראה היינו אמונה. ובענין אמונה יש כבר שיעורים.
%break
%H תורה תבלין
%break
"ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, 
שאלמלא סלקו הקדוש ברוך הוא לתרח מן העולם, כשהיה עובד 
עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, 
%break
ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, 
וכל אותן הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם" (זהר וירא ק"ה 
ע"א).
%break
היינו על דרך המוסר, בזמן שיש לאדם מדות רעות ומחשבות זרות, 
אל יתפלל עליהם שה' ימית אותם, אלא שהם צריכים להיות בעולם, 
כדי שיהיה מקום לבחירה. כי זמן הבחירה נקרא זמן של טרחא.
%break
וזה פירוש שתרח הוליד את אברהם, כי דווקא על ידי היגיעה זוכים 
לבחינת שלימות, הנקרא אברהם. וכמו כן כל שלימות של שאר 
הצדיקים, כי "לפום צערא אגרא".
%break
וכמו כן, לא ניתנה תורה, כי ענין התורה הוא כמו שאמרו חז"ל, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא דווקא בזמן שישנו 
באדם אלו הרשעים, אז הוא נצרך לתורה, כמו שאמרו חז"ל, "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%break
ועל דרך זה יש לפרש ענין טענת המלאכים, שאמרו, "תנה הודך על 
השמים" והשיב להם, "כלום יש בכם יצר הרע". ויש לשאול, וכי 
התורה הוא דבר מצומצם, שלא יכול להתחלק בין למלאכים ובין 
לאנשים למטה בארץ.
%break
%page 1889
ויש לומר, שטענת המלאכים שדווקא התורה שייכת למלאכים. כי 
תורה דבר נשגב, כי דווקא מי שהוא בבחינת מלאך, יש לו שייכות 
לתורה. וה' השיב להם, אדרבה, 
%break
כי מי שיש לו יצר הרע יש לו שייכות לתורה, כי התורה הוא בחינת 
תבלין ליצר הרע, מה שאין כן למלאכים אין שייכות לתורה, כי אין להם 
כלי קבלה.
%break
%H הבא לטהר מסייעים אותו (א')
%break
"הבא לטהר מסייעים אותו". עיקר הכוונה, הבא לטהר, הוא במעשה. 
ומסייעים אותו, על המחשבה. כי רק על בחינת מעשה יש ביד האדם 
להתגבר, אבל לא על הכוונה.
%break
וזה פירוש, "וברכתיך בכל אשר תעשה", כי רק על העשיה שייך צווי, 
מה שאין כן על הכוונה אינו ברשותו של האדם. וזהו רק ביד הקב"ה, 
שהוא נותן את הכוונה האמיתית לאדם. 
%break
לכן נקרא זה שמסייעים אותו, היינו שהבחירה, שניתן לאדם, נאמר 
רק על המעשה ולא על הכוונה.
%break
וזה ענין "נעשה ונשמע". שבזמן שהאדם מקיים את המעשה, אז 
הקדוש ברוך הוא נותן את הכוונה, שהוא בחינת נשמע. וזה ענין, 
שתפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה.
%break
וזה ענין ג' שותפין באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, הקדוש ברוך 
הוא נותן הנשמה, היינו הכוונה, ואבא ואמא נקרא כוח המשפיע וכוח 
המקבל, שעל ידי שני כוחות אלו נולד מעשה. היינו, שכח המשפיע 
הוא העושה את המעשה,
%break
וכוח המקבל לא נותן לו לעשות את הדבר דלהשפיע. לכן יש לו אז 
מקום בחירה.
%break
וצריך להגביר את הימין על השמאל, היינו את כוח המשפיע על הכוח 
דלקבל. אבל זה נקרא רק מעשה, שהוא בחינת תפילה בלי כוונה. 
וכוונה נקרא הנשמה, זה נותן הקדוש ברוך הוא.
%break
ועל ידי ג' כוחות אלו נולד האדם. מה שאין כן במקום שאין לו מקום 
לבחירה, אז אין הוא זקוק לסיוע מהקדוש ברוך הוא, לכן אין לו נשמה. 
נמצא שאי אפשר שנברא אדם, רק על ידי ג' כוחות אלו.
%break
וזה, אבא נותן את הלובן והאמא האודם. דענין לובן כמו שכתוב "אם 
יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו", ד"לובן" שייך בזמן שיש לו תשוקה 
לתורה ומצוות. ו"אודם" הוא כינוי לחטאים כנ"ל,
%break
"אם יהיה חטאיכם כשני" דבחינת אמא, שהיא בחינת נקבה, היינו 
הרצון לקבל, אין לו צורך וחשק בעשיית מצוות.
%break
ודווקא על ידי ב' כוחות אלו יוצא בחינת אדם, ואז הקדוש ברוך הוא 
נותן לו בחינת נשמה, היינו הכוונה הנקרא בחינת שמיעה. כמו שכתוב 
"סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל 
האדם", ודרשו חז"ל כל העולם לא נצטווה אלא לזו.
%break
ויש להבין את המשמעות של "הכל נשמע". ויש לפרש, שענין שמיעה 
נקרא בחינת טעמי תורה וטעמי המצוות, וזה זוכין דווקא על ידי עשיה 
שזה ענין "נעשה ונשמע". וזה פירוש "סוף דבר",
%break
היינו שבסופו של דבר זכה לבחינת "נשמע". ואנו צריכים לעסוק כך 
ב"את אלקים ירא" וכו', היינו בבחינת עשיה שנקרא יראת שמים.
%page 1890
%break
%H הבחן בין נסתר ונגלה
%break
"נגלה" נקרא מה שחבירו יכול לראות, שהוא דבר המתגלה לחוץ. לכן 
אין הפרש אם האדם לומד הלכה או אגדה או קבלה, הכל נקרא 
בחינת נגלה. ו"נסתר", דווקא מה שאין חברו יכול לראות, שזהו נסתר 
מחבריו, וזה שייך לומר על הכוונה.
%break
והרגש שבדבר, שאין חברו יכול לדעת, איזה כוונה יש לו בעשיית 
המצוה, וכמו כן אין הוא יכול לדעת, איזה טעם הוא מרגיש בעשיית 
המצוות או בלימוד התורה. זה מכונה נסתר.
%break
ועל זה נאמר, "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו" וכו', היינו, 
שאנו מצווים רק על העשיה, שהוא בחינת הנגלה. וזה שכתוב 
"הנגלות לנו ולבנינו, לעשות את כל דברי תורה הזאת".
%break
ו"הנסתרות לה' אלוקינו", שענין נסתר הוא הכוונה, ובחינת השמיעה 
זה בידו של הקדוש ברוך הוא, שרק הוא יכול לתת לאדם, ואין האדם 
יכול לקבל את זה. ועל זה לא שייך בחירה כנ"ל.
%break
%H כוח המחשבה
%break
כשהאדם מתחיל לחשוב איזה מחשבה, אזי האדם בורא את 
המחשבה. וכשאנו אומרים, שה' נתן לו, שהוא יחשוב את המחשבה, 
אזי ה' הוא הבורא את האדם, 
%break
והאדם ברא את המחשבה. נמצא, שהאדם החושב, הוא בן כלפי 
הבורא, והמחשבה הוא הבן כלפי האדם.
%break
האדם, כשהוא חושב נקרא "מי". הוא שואל "מי" הוא. וכשהאדם 
משיג תשובה לשאלתו, אזי התשובה נקרא בחינת "מה". והנה "מה" 
נקרא בחינת חכמה, שהוא בחינת כח-מה, היינו שה"מה" מתלבש בו 
בבחינת כוח, שהוא כוח המחשבה.
%break
כשהאדם מתחיל לחשוב על הכוחות הנפלאים, הנמצאים בו, הוא 
מוכרח לומר, שהוא כוח אלוקי, המלובש בו, פועל את כל אלה 
הפעולות בלי ידיעתו. וגם שהאדם אין לו שום שליטה על עצמו,
%break
היינו על הפעולות הנעשות בו, אלא יש לו כוח שיכול להפריע על ידי 
פעולות המתוקנות, שהאדם צריך להמציא לגופו, היינו המזונות 
וכדומה, שזה גורם מפריע בתהליכי הגוף.
%break
האדם הוא חלק אחד מכללות הבריאה, והוא מוכרח לכלל בהם, 
ולקבל מהם מזונות, שעל ידי זה הוא מתאחד בהם. היינו האדם 
מוכרח לקבל בתוכו חלקי רוח, מים, שמש וכדומה, מאחר שהוא 
טבעת אחת בתוך שרשרת הבריאה.
%break
מוכרחין ללכת תמיד במצב של טוב, היינו שחי בעולם שכולו טוב, וכל 
מה שהוא מרגיש - הכל הוא לטובה.
%break
בזמן שאנשים עושים לו איזה דבר רע בלי כל סיבה, אלא מטעם שהם 
רשעים מטבעם ובשביל זה הם מצטערים אותו, אל יחשוב שזהו דבר 
מקרה, אלא שכל הכעס שיש לו עליהם, אסור לנקום בהם, אלא 
שיאמר, שהכל הוא מהשגחה.
%break
ועל ידי זה שהוא מתגבר על יצרו וכל הכוחות של הכעס, הוא צריך 
להכניס לקדושה. וזה ניסיון, שה' יתברך רוצה לנסותו, אם בזמן כזה 
הוא יכול להחזיק בתומתו, ולהיות אוהב ה' יתברך.
%break
מהתגברות נעשה האדם בעל כוח.
צריך לידע שהשותף מלובש בו.
ולא לחשוב ולעשות דבר שלא מתאים להשותף.
לחשוב ברוממות ה' ולהשתוקק שיהיה אור.
%page 1891
%break
%H גלות השכינה
%break
ענין גלות השכינה הוא, שכולם מגרשים אותה, ואין לה מקום לגור 
בתחתונים, שהתחתונים מזמינים את הסטרא אחרא. ובזמן שהוא בא 
ורוצה להכנס, אזי סוגרים את דלתי ליבא ומוחא. 
%break
זאת אומרת שכל העניינים הבנוים על רצון לקבל, הן מחשבה והן 
דיבור, ומעשה, כולם מוכנים לעבוד עבורם ומתייגעים.
%break
מה שאין כן כשבא השכינה הקדושה, זאת אומרת הרצון להשפיע, בין 
במוחא ובין בליבא, אזי תכף אובדים את כלי העבודה והיגיעה. ואם 
עושים לפעמים איזה מעשה עבורה,
%break
חושבים את זה לדבר יתר בעולם, דהיינו שיותר היו שמחים אם 
הבחינה הזאת לא היתה במציאות.
%break
כי לפעמים שהאדם במצב המנוחה, והמחשבה של הרצון להשפיע בא 
ודופקת ומבקשת רשות כניסה, אזי עונים לה, שאין להם זמן, היות 
שעסוקים ברצון לקבל, והרצון להשפיע בא ומטיל פגם בתענוגים של 
הרצון לקבל.
%break
וזהו שהשכינה הקדושה באה ומחזרת על הפתחים ומבזים אותה, 
כדרך שמבזים את העני, המחזר על הפתחים. ויש מנהג אצל 
הספרדים, שעונים לעני ירחם-ה', אבל לעת עתה אין מקום בשבילה.
%break
והגאולה הוא שיבוא הגואל ויכניס אותה ללבות עם ישראל, ואז היא 
תהיה "הגבירתה", והרצון לקבל "השפחה", וכל אחד יחשוק 
להשתעשע עמה, ורק משיח ה' יכול לגאול אותה מצרותיה, 
%break
שלא תהיה מחזרת על הפתחים, ורק משיח ה' יכול לגלות את 
תפארתה ויקרה.
%break
%H התורה מלשון "ירה יירה"
%break
"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שרק היראה יכול האדם להוסיף.
%break
נשמת ישראל הם בחינת ו"ק, ונשמת מצרים הם בחינת ג"ר דחיה, 
שאז היה העירוב ו"ק בתוך ג"ר. וזה ענין "להוציא גוי מקרב גוי", יש בו 
שורשים: א' שורש בכוח, ב' שורש בפועל. השורש בכוח הוא באין 
סוף, והשורש בפועל יש לכל אחד שורש אחר.
%break
ובזה נבין מה שכתוב, כי שורש האצילות מתחיל רק בנקודת דס"ג, 
מפאת ירידתם לנה"י דא"ק ונתערבו שם עם הבחינה ד'. ומה שאין כן 
בהג' פרצופים הקודמים אין עדיין שום שורש. צריך להבין,
%break
הלא מבואר בכמה מקומות, שבאין סוף כבר מושרש כל העולמות, 
ולמה הוא אומר, שבג' הפרצופים הראשונים אין שום שורש לאצילות.
והענין הוא, שיש לנו תמיד להבחין בין כוח ופועל שבעולם. באין סוף 
שם נשרשו כל העולמות בבחינת שורש, 
%break
אבל כאן המדובר הוא מבחינת פועל, זאת אומרת שהשורש בפועל 
מתחיל דווקא מבחינת התחלת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שזה 
נעשה דווקא בנקודות דס"ג.
%break
מה שאין כן לפני הנקודות שם משמשים רק עם מדת הדין, כי מה 
שאנו אומרים, שעולם האין סוף הוא השורש לעולמות, הוא רק בכוח, 
הוא בדוגמת תוכנית, שיש שמי שעושה איזה תכנית לבנין, ולפי 
התכנית הזו הוא בונה את הבנין, 
%break
ואז מצד אחד אפשר לו שבתכנית כבר נגמר כל הבנין, ומצד שני אין 
בתכנית אפילו התחלה לבנין, יען שענין הבנין הוא ממשי, אזי צריכים 
שורש לבחינת ממשיות. וזה התחיל רק בנקודת דס"ג, שם נשרש 
השיתוף דמדת הרחמים בדין בפועל.
%page 1892
%break
%H ענין אור חוזר
%break
בתלמוד עשר ספירות (דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ') כתוב, 
שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום 
שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול,
%break
באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו 
האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, 
שנקרא אור חוזר, עד כאן לשונו.
%break
ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב 
אומר, "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", 
ויחד עם זה לא מרגישים שום הדבר.
%break
והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב 
האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר 
הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, 
%break
לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור 
חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום 
נחשב כלפי התחתון כמו שאינו.
%break
היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא 
שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל 
שעת הפנאי שלו רק לשם שמים. וזה פירוש "הכל בידי שמים חוץ 
מיראת שמים", שהכוונה, הכל נותן הקדוש ברוך הוא.
%break
שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר 
משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים.
וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר 
בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון.
%break
מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את 
העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור 
שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם 
האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו.
%break
להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על 
דרך המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. 
שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים,
%break
שעל שם זה הם נקראים אבא ואמא, כמבואר בתלמוד עשר ספירות 
בכמה מקומות, הוא על דרך "תלמיד שגולה, גולין רבו עמו" ודי למבין.
%break
לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות 
לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח 
בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון,
%break
אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם 
התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו.
%break
לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, 
והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו 
של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, 
%break
היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש 
טעם בעליון יותר מבחינת עפר.
%break
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ 
דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת 
אלקות.
%break
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך 
בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון.
%break
%H רצון לרוחניות
%break
יש רצון לקבל על גשמיות.
%break
יש אדם שאין לו רצון לקבל, אפילו על גשמיות. כל מה שהוא עושה, 
הוא בכפיה, זאת אומרת הוא היה יותר שבע רצון, אם לא היה לו צורך 
לאכול ולשתות, וכדומה.
%break
%page 1893
יש רצון לקבל על רוחניות. לכן מטרם שיש לו רצון לקבל על רוחניות, 
אין לו על מה לוותר.
%break
%H מאה ברכות
%break
"ויזרע בארץ ההוא, וימצא בשנ"ה ההיא מאה שערים", שעל ידי שנ"ה 
ימים שיש בשנה ושנה, היינו שיש הרבה הבלים ושטותים, וראה 
שהוא בחינת "מה", כענין לא כאברהם, שהיה על כל פנים "עפר 
ואפר",
%break
אלא בחינת "מה" ממש, שעל ידי שהיה רוצה להעלות כל ההבלים 
לקדושה עד שבא לבחינת "מה", ודי למבין. (ואולי שהוא בחינת 
"רשעים יכשלו וצדיקים ילכו בה"). עד שנמצא "מאה שערים" בבחינת 
עשיה, זכה אחר כך לברכה, 
%break
שהוא בחינת שמיעה, שהוא מ"מה" נעשה למאה, היינו שהוא ממשיך 
בחינת אלופו של עולם בתוך ה"מה", נעשה מאה ברכות.
%break
וכן להבין ענין תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב נקרא 
בתורה יה"ו, כמו שנאמר "ונחנו מה", שמקודם צריכים להיות בחינת 
מה שמאמין בדברי חז"ל,
%break
אזי זוכים לבחינת "מאה" היינו לה' תתאה, שבזמן שה' תתאה גם כן 
מאירה, היינו כשממשיכים את היה"ו לתוך הה' תתאה אזי יש 
שלימות, ונקרא מאה ברכאן.
%break
וזה סוד אור, מים, רקיע, שהם מאה ברכות, שצריך אדם לעשות בכל 
יום, שהוא סוד, "ויגזור אומר ויקם".
%break
"אור", היינו מקודם היה בחינת אור. ואחר כך נתצמצם ונעשה מן 
האור "מים". ואחר כך נגזר שנעשה "רקיע" בין מים עליונים 
לתחתונים, שהאדם מרגיש, שהוא מתחת לרקיע, שנעשה בפירוד, אז 
הוא בוכה, שזה סוד "מים תחתונים בוכים".
%break
אז מתקן את עצמו ובא לשלמותו, שזה ענין "ויקם", שנתקיים מאמר 
ה', זאת אומרת שנרגש ה' על כל הבריאה, שזה סוד מאה ברכות. וזה 
סוד "וישב יצחק בבאר לחי רואי". היינו שהשיב כל ההבלים ובירר 
אותם לחי ראי (שהוא ענין לח"י עולמים).
%break
וזה ענין השלשה בארות, היינו ג' בירורים:
א) "עשק", היינו שהוא ראה, שהקליפה עושקת להקדושה, שהוא על 
ידי, שמציירת ציורים על ה', שאינו חס ושלום בבחינת "אהבה נפשי", 
ואומרת שהיא ציור ה', 
%break
כענין שנאמר בשרה "ואקל בעיניה", שהיא עושית ציורים ואומרת, 
שהיא צורת השכינה הקדושה. נמצא, שהיא עושקת הצורה האמיתית.
%break
וזה ענין "השתא עבדי", לפי הצורה שהשפחה נותנת על דביקות ה'. 
"לשנה הבא בני חורין", היינו שמהיום והלאה אנו מקבלים הצורה 
אמיתית, כדרך בנים ולא כדרך העבד, שנותן צורה בני חורין, שנעשה 
חורין מהצורה הזאת.
%break
ואח"כ בירור ה-ב) "שטנא" על דרך "אוהבי ה' שנאו רע".
ודווקא על ידי רע זוכים להיות רעים אהובים, שהוא אומר, שאין זה 
הצורה כמו שהסטרא אחרא עושית בבחינת עושק, אלא שהצורה 
אמיתית הוא בחינת "רעים אהובים",
%break
כמו שכתוב, "את שהאהבה נפשי ראיתם, בקשתי את שהאהבה 
נפשי, כמעט שעברתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו 
ולא ארפנו".
%break
ג) ואחר כך בא לבאר, היינו לבירור, שנקרא "רחובות", "כי עתה 
הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". וזה ענין, "וישב יצחק בגרר", היינו שנגרר 
אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם, שזכה להשגחה פרטית.
%break
וזה ענין "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן", מקודם נעשה מן 
הצפרדע על ידי הכאות שהוא רוצה להכניע, המה נתרבו. עד שרואה 
בירה אחת דולקת, שהמה רק הרהורים אחרי ה'.
%break
%page 1894
"עולה מן המדבר", בזמן שהאדם עדיין בתוך המדבר, היינו בין 
הקליפות, "כתימרות עש"ן", היינו שבחינת עולם שנה נפש, הכל אצלו 
כתמרות עשן,
%break
שאינו יכול לסבול אותם ובורח מהם, שזה ענין "על הרי בתר". "הרי", 
היינו הרהורים רעים, שזה ענין ובתר, ותרגום פגרים, שמזה נעשים 
מתים, שנפרדים מחיי החיים.
%break
וזה שאומרת השכינה הקדושה, "ברח דודי על הרי בשמים", שעל ידי 
ח', היינו נחית דרגה, שמקבל הכל בבחינת עשיה, זוכה אחר כך, 
שמאלו ההרים נעשה בשמים, היינו כנ"ל שמעלה הכל לקדושה.
%break
שזה סוד "מור", שמקודם שמרגיש בחינת מרירות בכל העולם שנה 
נפש, זוכה לבחינת "לבונה", ללובן העליון, שהוא ענין מאה ברכות, 
היינו מה-ח' נעשה ק', היינו ברכות.
%break
וזה ענין שר של שכחה נקרא פה-רע, היינו על ידי שמדברים רכילות 
ולשון הרע על ה', על ידם ה' משכח אותן שיזכירו, יען שזה פגם גדול 
כנ"ל, הנקרא עושק, שהצורה הזאת אינה אמיתית,
%break
אלא שהוא יתברך בחינת טוב ומטיב, שהוא נקרא "אהבה נפשי". ואז 
יכולים למצוא אותו.
מה שאין כן הצורה של הסטרא אחרא אינה יכולים למצוא, מפני שאינו 
במציאות.
%break
וזה ענין "אבקת רוכל", שאפילו אבק לשון הרע, הנשאר בגוף אחר 
כך, אחר הדיבור של לשון הרע, גם כן מזיק. אלא כשמקבל הכל 
בבחינת עשיה למעלה מהדעת, אזי הוא זוכה לאורות גדולים,
%break
הנקרא בחינת "ריח", שהוא "והריחו ביראת ה'", הנאמר במשיח, 
שאינו יכולים לקבל אורות, אלא כריח העולה ממטה למעלה.
%break
וזה ענין כשם שיש שעשועים במ"ן, כך יש שעשועים במ"ד. היינו, לפי 
השמחה שיש לו בזמן של העשיה, כך יש לו שמחה במ"ד, היינו 
בהשמיעה. שעיקר הוא ההכנת הכלים, שהוא ענין התהפכות לכלים 
דהשפעה.
%break
%H תולדות
%break
עיקר העבדות היא בבחינת "עמי אתם בשותפות", כי לולי זה, היה 
אדם יכול להיות כדבובתי דבת יומא, שבבוקר נולד ובערב הוא מת, 
%break
היינו כי מצד ה' יתברך האדם יכול לקבל את המגדל מלא כל טוב ביום 
אחד. אם כן למה צריך האדם ע' שנה, ובכל שנה שנ"ה ימים, זהו 
מטעם שעמי אתם בשותפות.
%break
"גרגרן לא עלתה בידו, אלא רגזנותא", היינו הרצון לקבל, שזהו שייך 
לאדם, שאצלו יתברך אינו נמצא מין כזה. ובכדי שהאדם יהפוך אותו 
לקדושה, 
%break
והאדם משמש עמו בכל פעם ופעם עם אותו העבודות שעשה אתמול 
עושה היום ומחר גם כן, עד שנמאסת בעיניו ומתחבר לקדושה.
%break
שזה ענין "אז יודע בין עובד ה' ללא עבדו", היינו משום ששניהם 
עושים אותו הדברים, ואותה השטותים, אלא שזה מביא כל השטותים 
לקדושה.
%break
שזה ענין "הבל הבלים אמר קהלת", היינו שהקהיל כל אותם הבלים 
לקדושה, שמהם באים יחודים גדולים, ששורש כל הבלים הוא הצפר-
דע, אלא על ידי ההכאות נתרבו,
%break
כמו שכתוב "ובאו בביתך ובמעיך", שהשרש הוא בחינת ידיעה כל 
ועשיה, שזה נוהג בין במוחא ובין בליבא, שברוחנית מוחא וליבא חד 
הוא.
%break
אלא אצל האדם נראים כשנים, שזה ענין שליצני הדור היו אומרים 
שמאבימלך נתעברה שרי, היינו שיצחק הוא בן אבימלך, שהוא בחינת 
נכרי ולא בן אברהם, שהוא אב האמונה, אלא שהוא מה שעושה, הוא 
רק מבחינת שמיעה, שקודמו לעשיה.
%break
לכן צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, היינו 
"פנים" נקרא השרש של הבינה, שכל היסוד שלו הוא רק בבחינת 
שמיעה, אלא שהוא על מנת להשפיע שליצני הדור היו רואים,
%break
שיצחק עושה בבחינת הקבלה, היינו בבחינת שמיעה ולא ניכר בין מי 
שעושה בקבלה על מנת להשפיע או בקבלה לעצמו.
%break
%page 1895
וזה ענין שהוא העלה כל ההבלים והשטותים לקדושה כנ"ל, שהוא 
בחינת "עמי אתם בשותפות", שהוא עשה מקודם את העשיה 
בשלמות.
%break
שזה סוד "לא בסבי טעמא", היינו אברהם היה רק בחינת "טעמו וראו 
כי טוב ה'", "ולא בדרדקי עצה", שהוא תיקון בבחינת עצה, כמו 
שכתוב "ויחץ את העם לשני מחנות", היינו שחילק בין אוהל לאה 
לאוהל רחל, נמצא שעדיין אין שלימות.
%break
מה שאין כן יצחק אמר סדר כל ההבלים, היינו חשבון השינה וצלייה 
ואכילה וכולם העלה לקדושה. על זה אמר, "פלגא עלי ופלגא עליך", 
היינו שנעשה שותף למעשי בראשית.
%break
%H נפש ישראל
%break
"לפיכך נקרא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל, 
מעלה עליו הכתוב, כאילו מאבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת 
מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז).
%break
ויש לומר, למה אמר הכתוב כך, הלא יש לנו בתורה חילוקים בין יחיד 
לרבים, שהיחיד נדחה בפני הרבים, וגם השכל מחייב, שיחיד הוא 
יחיד ולא רבים. אם כן מהו הטעם שהכתוב אומר, שהיחיד דומה 
לרבים.
%break
הנה על דרך המוסר חז"ל אמרו, "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע 
את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ'). ומדוע הוא כך. 
הלא אנחנו רואים, שיש בעולם רשעים, וזה ידוע שבכל דור יש לנו 
צדיקים, כמו שאמרו חז"ל, "אין לך דור שאין בהם אברהם" וכו'.
%break
אם כן היה צריך להיות ניכר בהכלל את הזכות מה שהצדיקים גרמו, 
אלא אנו רואים כי מי שהמציא איזה המצאה בחכמה ומציאויות, אז 
החכמה הזו שהחכם המשיך, מספיק לכלל כולו. זאת אומרת,
%break
מי שרוצה לעיין בהחכמה, יכול ליהנות מזה שהחכם המשיך לכלל. 
אבל בטח מי שאינו עוסק בחכמות, אין לו שום שייכות לזה החידוש, 
שהחכם המשיך.
%break
כמו כן ברוחניות, "עשה מצוה אחת הכריע את כל העולם כולו לכף 
זכות", היינו מי שעוסק בעבודת ה', הוא יכול ליהנות מהאורות, 
שהשיג על ידי ההכרעה שלו.
%break
נמצא לפי זה, "המקיים נפש אחת מישראל", היינו מי שעשה ההכרעה 
לכף זכות, הוא מקיים את הנפש שלו, כי הרשעים בחייהם נקראים 
מתים. נמצא, בלי הכרעה הוא "מחצה על מחצה", 
%break
בדומה לאדם, המפרכס בין חיים למות. ובזה שהכריע, נעשה על ידי 
זה לבחינת חיה. נמצא שהאורות, שהמשיך, מספיק עבור הכלל כולו.
%break
וזה ענין על צדיק אחד העולם עומד, היינו שהאור, שהוא המשיך, הוא 
על דרך נר לאחד נר למאה. לכן, המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף 
חובה, אזי מאבד עולם מלא, 
%break
היינו שהאור, שהיה מספיק לעולם כולו, הוא מנע שיתגלה האור הזה. 
וזה ענין, ש"חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם".
%break
וזה שמדייק, "המקיים נפש אחת מישראל", היינו שהכוונה על נפש 
בבחינת ישראל, אבל באומות העולם לא, משום שהכוונה על בחינת 
הכרעה דישראל, שנקרא שהכריע לכף זכות.
%break
לכן בא הרמז על ישראל, היינו ש"אתן קרויין אדם ואין אומות העולם 
קרויים אדם". כי כל דבר רוחני מוכרח שיהא לו אחיזה בגשמיות. לכן 
כשמקיים נפש ישראל הגשמי,
%break
יש לו אותו דין של המקיים נפש ישראלי הרוחני, משום שבבחינת ענף 
ושורש, אז הנפש הגשמי דישראל מרמז על נפש הרוחני. אבל צריך 
לדעת שעיקר הכוונה על הרוחני.
%page 1896
%break
%H חכמה ותפילה
%break
"וחנה מדברת על לבה, ויחשבה עלי לשיכורה". ויש לשאול, מדוע לא 
למשוגעת.
%break
זה ידוע, שענין תפלה צריך להיות "וקולה לא ישמע", היינו לא לעצמו, 
אלא להשפיע. וזה ענין "כי מה' שאילתיו", כי כל תפילתה היתה 
מבחינת "לה'" ולא לעצמה. וענין חכמה מלמעלה למטה נבחן לבחינת 
שיכור.
%break
והוא חשב, שכוונתה על חכמה דבחינת מעלה למטה, אבל כוונתה 
היתה על ליבה, היינו שבחינת לבה הוא לא בסדר. וזה פירוש 
שמדברת על מה שאין ליבה בסדר.
%break
ו"עלי" שעל לבה הכוונה על מה שאין חכמה מתפשט לתוך הלב, 
שנקרא חכמה מבחינת מלמעלה למטה. וכונתה על לבה, על מה שאין 
הלב בסדר. היינו, שתפילתה היתה, 
%break
מדוע מגיע לה כל כך עונש גדול, שהלב יהיה משתוקק על המשכת 
למעלה למטה, ובקשתה היתה, שה' ישלח לה רוח טהרה, שהלב 
ישתוקק על בחינת ממטה למעלה.
%break
%H הגדרות (ב')
%break
אש כאריה אש ככלב: אש הוא יסוד הכל"א, מהיותו בנפילה. והוא 
סוד החסד. גיבור כאריה. והוא סוד חוש הראיה, אשר המעשה 
מסתדר תחתיו, אם טוב ואם רע.
%break
זאת זכרון בספר: ספר מלשון סוף אור ובסוד "שומרי הסף". וזה 
שאמר ה' למשה, "כתב זאת" וכו'. כי הדבר הכתוב אינה תמיד בחוש 
הזכירה, והעיצה "וימצא כתוב", כי ברב הזמן נשכח ועל ידי הסופאור 
נזכר.
%break
עמלק וקריעת ים סוף: המה ב' הפכים. כי סוד קריעת ים סוף הוא 
הסתלקות והעלמת אש של הדיוט בחינת אחרונה, שנקרא כלב, שזה 
סוד "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", 
%break
דעל כן "היתה יהודה לקדשו" לבחינת או"א, סוד קדש באש של גבוה 
וקפץ נשיאם לתוך הים והלך כביבשה, והמצרים, הנמשכים אחריהם, 
מתחילתם, כי נעלם ונקרע בחינה אחרונה ככלב.
%break
ואז התענגו מאוד "שש מאות בחור", שהוא סוד ו"ק דגדלות, "ושלשים 
על כלו", שהג"ר גם כן הופיע להם, שזה סוד "מצרים רודף אחריהם", 
לשון יחיד.
%break
ואז "סוס ורוכבו רמה בים", "כמו אבן במים עזים", כי אלו המים, 
שהיה בהם מבחינת כלב מי דמקוה"נ אשר כבר עמדו לישראל 
כחומה, בסוד הקריעה, "ולא יחרץ" וכו', חוזרו וניעורו על המצרים 
ונפלו למשברי ים.
%break
רפידים: ומאז באו לרפידים, חזר האי כלב, שטבע לשלישים דפרעה. 
וזה סוד, "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים", כי מאחר שנקרע להם 
בחינה אחרונה, חזרו לקימה דאומ"צ, 
%break
שהוא סוד ביזת הים, וממילא לא היה להם שום יראה, כי אין כלב 
נובח. וממילא חזרו וניסו את ה', "היש ה' בקירבנו אם אין", כמעשה 
השלישים דמצרים.
%break
ואז לא היה להם מים לשתות, כסתימא דתחת אומ"צ, שנקרא חורב 
בלי מים (ואף על גב שגם בתוך הים באו בחרבה ולא נתעייפו, וראתה 
שפחה על הים וכו', ותינוקות שבמעי אמם אמרו שירה, 
%break
התם היה לשעתם לסיבת הנס דהצלה ממצרים, ולא היה זמן לצמוא 
למים, ודי למבין).
ואז הכה בצור ויזובו מים. כלומר, שהוריד משה את ידו. ונודע, שבעת 
שהוריד, "וגבר עמלק". ועל כן "ויבא עמלק".
%break
%page 1897
דברי רש"י, משל לאב וכו' ראית את אבא: כי כבר נשא ה' יתברך 
על כתפיו, בסוד "כנשר יעיר... ישאהו על אברתו" בסוד אריה. ונתן 
להם חפץ: ביזת מצרים, ונתן להם ביזת הים, כי רכוש גדול זכו 
ממצרים,
%break
על דרך השאלה אישה מאת רעותה, כי בעת שקליפה הרעה תלה 
סרחונה בעליונה, וישבו על סיר הבשר, שהרגו ה', דהיינו נבילה 
וטריפה ולא שחיטה הנשחט בידי אדם (ממקוה"נ), הגם שאיגלאי 
מילתא למפרע (שהוא ארץ לא להם), שאין כאן שום פסול.
%break
וכל כלי ברזל לא נשמע חס ושלום, שבגילוי זה יצאו משם, בסוד "אני 
ולא שליח". עם כל זה כבר היה לחומסים כלי כסף וכלי זהב הרבה 
מאד. וזה סוד "ושאלה אשה מאת רעותה". 
%break
ונמצא, שזרע קודש, שאין ברשותם ובכוחם להבין כלום בעבודת כלים 
וכו', בכוח השעבוד מהקליפת מצרים בהם בעל כורחם, היה להם 
זכות לשאול גם כן לרשותם על איזה זמן.
%break
ואחר כך, "והאיש משה גדול בעיני פרעה" וכו', והכירו את בני ישראל, 
שהם מבחינת זרע קדש ואיגלאי מלתא, מכל מקום מצאו חן ונתנו 
להם הכלים.
%break
ביזת מצרים: הוא סוד גילוי החסדים מעת היותם בשעבוד בסוד אור 
העליון הזרוע.
%break
ביזת הים: הוא סוד הקימה, כי באו בחרבה. והוא סוד ה' ימלוך, כי 
ראו "מצרים מת על שפת הים". כלומר הוי-ה נלחם, כי המים נצבו כמו 
נד מכל"א אריה מימינם וממקוה"נ כלב משמאלם.
%break
והם באו בחרבה (סוד הר חורב) בתוך הים. ושם היה ברשותם כל 
טוב מצרים, אשר שאלו להם.
%break
ואחר כך, כשהמצרים באו אחריהם, וישובו המים העליונים מימין ויכסו 
הרכב, ואז ניצולו בני ישראל ואמרו, "זה אלי ואנוהו". ולא רצו עוד 
לשוב לפי תהום שבמקוה"נ בעבודת השלישים.
%break
ואחר כך ראו אותם מת על שפת הים, דהיינו אותו חלק שנקרע מעל 
הים בחינת הנד שמשמאלם, זהו שהמית אותם.
%break
%H אש, רוח, מים, עפר
%break
אש, רוח, מים, עפר, חלום, חלב, חלבנה, פושעי ישראל, שינה, אכילה 
ושתיה.
%break
אש מים הם י"ה. רוח עפר הם ו"ה, מ"ה וב"ן, כנודע. אמנם כל זה 
אחר שיתוף מדת הרחמים בדין. ונתחלקו המים עצמם לה' במים 
עליונים, וה' במים תחתונים, שהוא סוד הוי-ה דס"ג העיקרית.
%break
ויש חילוק ביניהם, כי אש מים רוח הם מדת הרחמים בעיקר ומדת 
הדין בהתכללות.
%break
האש הוא סוד מקור החיוני (כל"א), שזהו ההבחן בין החיים שהוא 
חם, ובין המות שהוא קר. וכן חיים מלשון חום, והאדם ניזון ממנו בסוד 
השינה.
%break
המים הוא סוד מדת הרחמים בעיקר ומדת הדין בהתכללות. ב' 
פעמים מי מי, יסוד המים ויסוד החומצי. ועל כן יסוד המים ראוי לאור 
והדלקה, ויסוד החומצי מלשון חומץ יין חומ-עץ, 
%break
כי כוח הדין פועל שם בהתכללות. ועל כן האדם ניזון ממנו בלי טורח, 
כי באימא עילאה אין טרחא יתירה.
%break
הרוח הוא סוד עמוד"א המכריע באש ומים ועולה עד הכתר. ועל כן 
הוא בחינת שורש החיוני, שיש בו מן האש גם כן, כמו מן המים, שהוא 
סוד הקימה והידור יחדיו. ועל כן האדם ניזון ממנו בזווג תמידי ולא 
פסיק. ואין שום טרחא בהזנתו, אלא נמשך מאליו.
%break
העפר הוא סוד מדת הדין בעיקר ומדת הרחמים בהתכללות. ועל כן 
אין האדם ניזון ממנו בדרך ישר, כמו ממים ורוח כנ"ל, אלא בדרך 
חרישה, וזריעה, וקצירה, ול"ט מלאכות, בסוד הכתוב "בזיעת אפיך 
תאכל לחם".
%break
%page 1898
והיינו בסוד הבירורים במחשבה, בסוד מלאכת מחשבת, כי המים 
והרוח שעיקרם מדת הרחמים, על כן אין שם מלאכת מחשבת, כי 
הבירורים נעשים מאליהם בלי טורח.
%break
מה שאין כן העפר, שיש בו מבחינת אימא ומדת הרחמים מעט מעט, 
וצריך התאמצות להכירו תמיד ולבררו.
%break
וזה סוד עינים, אוזן, חוטם, פה בסוד השורשים, שנקרא חושים, 
בסוד הכתוב "ובני דן חושים" ו"חושי הארכי" ובסוד הכתוב, "אזני 
שמעה ותאשרינו עיני ראתה ותחמדינו".
%break
כי העינים והאזן הוא סוד ע"ב ס"ג, י"ה, אש ומים. ועל כן פסולת 
היוצא מהעין הם הדמעות בסוד המדמע, שהוא סוד השיתוף הנגלה 
באוזן, בסוד מים חיים. ופסולת האזן סותם השמועה.
%break
חוטם פה, שהוא סוד ו"ה, מ"ה וב"ן, רוח עפר: ויש בחוטם ב' נוקבין 
דפרדשקא, מאחת חיין ומאחת חיי דחיין, שהא' הוא סוד החסדים 
והידור, והב' הוא סוד הקימה. ופסולת,
%break
היוצא מחוטם הוא בריבוי. מה שאין כן בעין ואוזן. והפה הוא סוד 
העפר, והב"ן, ששם השיניים טוחנות המזון בטרחא יתירה, ופסולת 
שלו הוא רב ביותר מכלם, שהוא רוק הפה.
%break
בשעת שינה האדם עוצם עיניו ושוכב בלי הכר קומה במשהו, שהוא 
סוד "עוצם עיניו מראות ברע". ועל כן יכול להיות ניזון אז מגבוה מעל 
גבוה, שהוא יסוד האש (כל"א בנפילה) ואז ניטל ממנו האחת 
מצלעותיו וכו'.
%break
חלום מלשון חול-אם. חלב מלשון חול-אב. וחול אב, הוא סוד החלבנה 
והתפילה מפושעי ישראל, שאמרו, מה נועיל כי נפגע בו ועשו מקדש 
חול, כי יצא מאפם והיה לזרא.
%break
וחלום הוא סוד האש הלוחם את המים ומרתיח אותם, ו"בן כסיל תוגת 
אמו". כי אז כל הדמים יחד מתקבצים אל הלב, וטמא וטהור יחדיו 
שם. ועל כן כשמקיץ משנתו, נמצא קצו בסוד דם טהור,
%break
שנשפע מהלב לכל האברים, וזה סוד "והקיצותי כי ה' יסמכני" בסוד 
הסמך, דהיינו מאימא עילאה (להיות השינה בסוד ם ישסו"ת).
%break
וזה סוד "אני ישנה ולבי ער", משום ש"קול דודי דופק, פתחי לי", 
שהוא סוד הזנה מיסוד האש, כנ"ל. "קמתי אני לפתוח", היינו בסוד 
סמך כנ"ל. דעל כן לא יש נון באשרי, שהוא נפילה משום הסמך דקיצה 
כנ"ל.
%break
וזה סוד "מור עובר על כפות המנעול", כלומר משום דנחקקו כפות 
ומנעול בעת השינה מאחת מצלעותיו, דהיינו אימא. ולפיכך אפשר 
עכשיו להאור לבקוע ולעבור שוב דרך המנעול הנעשה, שהוא סוד 
ממית ומחיה ומצמיח ישועה, דאי אפשר בלאו הכי, והבן.
%break
וזה סוד "מה יפו פעמיך בנעלים", דהיינו דאימא. בדומה ל"של נעלך 
מעל רגלך" דמשה, שזה סוד "כי המקום שאתה עומד עליו", מקום 
דמשה, שהוא סוד יסוד אבא, שהמקום שלו הוא סוד יסוד אימא. והבן. 
והיא ודאי אדמת קודש.
%break
%H היום לעשותם
%break
"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". היינו שצריך לעבוד לשמה. אם כן 
מדוע הוא צריך לזכור "ומחר לקבל שכרם".
%break
אלא שיש כאן ב' עניינים:
א. להאמין שיש בתורה ומצוות תענוג נפלא עד אין קץ, שכל תענוגי 
עולם הזה הוא רק בערך נהירו דקיק מזה שיש במדרגה הקטנה 
שבקדושה, כמו שכתוב בזהר ובכתבי האר"י, 
%break
אחרת הוא מזלזל בכבוד התורה ומצוות. ובכדי שיהיה כוונתו על מנת 
להשפיע, לכן הוא צריך לאמור "ומחר לקבל שכרם", היינו שאומר, 
עכשיו אני רוצה לעשות בחירה ולקבל על עצמו עול תורה ומצוות רק 
לשם שמים.
%break