עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author רב"ש %book כתבי רב"ש-ג. [1899-2000]. דרגות הסולם. %break %page 1899 %break %H להפיל זרעם בגוים %break "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, זה שאומר הכתוב, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואים... אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, %break כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכן הכתוב אומר, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים, ולזרותם בארצות, נשיאות יד כנגד נשיאות קול" (מדרש רבה שלח ט"ז). %break להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה, יש לפרש ענין בית המקדש. הנה בזמן, שהאדם זוכה לשעתו להארה דקדושה, נקרא זה שנכנס לבית המקדש. %break וחורבן בית המקדש הוא בזמן שלוקחים ממנו בחזרה את ההארה. והחורבן בא בזמן שהאדם חוטא, היינו בזמן שמשתמש עם הארה זו עבור שיהנה ממנה בליבא, או שמקבל ממנה סמיכה במוחא, אזי היא מסתלקת ממנו. %break יש קול ה' ויש קול של תחתון, הנקרא, קולה, או קולם. "קול ה'" הוא בזמן שהוא מדבר, רק כדי שיהיה מזה נחת רוח למעלה. קול התחתון הוא, שהדבור הוא בשביל שיהיה נחת רוח לאדם. וזה שכתוב, %break "ויתנו את קולם". כמו כן, "נתנה עלי בקולה", זהו שגרם את כל החורבן. %break ובזמן החורבן, בית המקדש אינו נשאר על מקומו, היינו כמו המצב, שהיה לו לפני שזכה לבית המקדש, אלא יותר גרוע, כי יש כלל, אם האדם אינו עולה אז הוא יורד. %break לכן מחמת החטא, חוץ מזה שלוקחים ממנו מה שנתנו לו, אלא מענישים אותו גם כן, שזה נקרא, שגלו לבין האומות, שנופלים תחת התאוות ורצוניות של האומות העולם. וזה פירוש, וישא ידו להפיל אותם במדבר, שאין שם מקום ישוב הדעת של קדושה. %break "ולהפיל זרעם בגוים", הכוחות, שנקרא זרעם, הוא עבור התאוות הגוים, שלא יכול לעשות שום עבודה, אלא בשביל שיהיה מזה הנאה לגוף, שהוא בחינת גוים. %break "ולזרותם בארצות", שכל מחשבותיהם הוא מפוזר לחשוב מה שעמי הארץ חושבים. וזה שאמרו, "נשיאות יד כנגד נשיאות קול", שהם חטאו רק בקול, שהיה להם מחשבה לטובה עצמם. אבל היה להם החשק להיות בקדושה. %break אבל כנגד זה היה נשיאות יד, היינו שנפלו יותר למטה, שאין להם חשק רק לדברים גשמיים. אבל זהו לצורך תיקון, כי אחרת לא היו מרגישים את החסרון, שצריכים לתקן המעשים, %break אלא שהיו מסתפקים במיעוט, היינו במצב שהיה לפני שזכו להארה, היו מסכימים להישאר כך. אבל כשנופלים יותר למטה, אז יש תקווה, שסוף כל סוף, החי יתן אל לבו ולעשות תשובה ויבנה בחזרה את בנין בית המקדש. %break %H מדת האמת (ב') %break יש בכוחה של אמת להאיר לאדם בחינת חיות, אף על פי שהאמת הוא מר ורע. %break כי אנו רואים הרבה פעמים, כשאדם רואה את שיפלות מצבו, ומכל מקום הוא שבע רצון מזה, היינו שיש לו חיות. ובמקום שהוא צריך להצטער ולהרגיש ברוע מצבו וירגיש מרירות, הוא מרגיש הנאה ותענוג. %break ואנו רואים בגשמיות, בזמן שהוא רואה, שהוא נמצא בערום וחוסר כל, ולחבריו יש כל טוב, הוא מרגיש עצמו ברע, ואין לו מנוחת הנפש. וברוחניות, כשהוא רואה את שיפלות מצבו, יש לו מזה מנוחת הנפש. %break %page 1900 והענין הוא, כי ברוחניות תלוי הכל במדת האמת, כי בשיעור שהאדם נמשך אחר השקר, בשיעור זה הוא נעשה מרוחק מה', כמו שכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני". %break לכן כשרואה את מצבו האמיתי שלו, שהוא נמצא במצבו הרוחני בערום וחוסר כל, והיות שזהו אמת, לכן האמת מאיר לו, שיהיה לו חיות. %break ועל ידי החיות הוא משיג שיעור בטחון, שמכאן ואילך הוא יוכל לתקן את מעשיו. ועל סמך זה הוא מתעלה בשיעור הביטחון, ומתחיל להכנס לעבודת ה'. %break מה שאין כן מי שמרמה את עצמו ואינו רואה את האמת, הוא ישאר לעולם במצב הירידה והשיפלות, ואין מי שיוכל לעזור לו בזה, כי אינו מבקש עזרה, מטעם שאינו מרגיש שחסר לו מה שהוא ברוחניות. %break %H ענין ימין ושמאל %break הנה תחילת העבודה היא המשכת האור, הנקרא ימין. ולאחר מכן צריכים לגלות כוח הדוחה, שהוא התנגדות להתלבשות, שעל ידי זה יש לו אור חוזר, שהוא כלי לקבלת השפע. %break ובשיעור שהוא יכול להחזיק את הכוח הדוחה, באותה שיעור מתקיים אצלו השפע. %break וזה סוד, "שויתי עזר על גיבור", ולכן כשבא אליו השפע הוא צריך להתחזק ביותר עם בחינת אחוריים, לדחות השפע. וזה פירוש האור ישר והאור חוזר תלויים זה בזה ורדופים זה מזה, כי בזמן שהבינה מחוסרת מחסדים אז פנתה פניה מחכמה. %break והסיבה הוא, היות שחסר לה כוח דהשפעה, לכן אינה יכולה לקבל חכמה, הנקרא בחינת חיה, שהוא החיות של המדרגה. אלא לאחר שהיא מקבלת אור חוזר ממלכות שאז נקבעה בה הכוח דהשפעה, אז היא חוזרת ומקבלת חכמה. %break ולאחר שהיא מקבלת חכמה, אז עוד הפעם חסר לה חסדים, היות שהיא עסוקה עכשיו בקבלת חכמה, לכן היא חוזרת לבחינת אחוריים, היינו שמפסקת מקבלת חכמה וחוזרת להמשיך חסדים. וכן חוזר חלילה. %break לכן נמצא שתלויים זה בזה, כי בזמן שיש לה חסדים היא מקבלת חכמה, אחרת היא אינה מקבלת. וכמו כן רדופים זה מזה, כי כשיש לה חכמה חסר לה חסדים. וזה נקרא "והחיות רצוא ושוב". וכך הוא הסדר תמיד. %break מה שאין כן מי שנאחז בקצה אחד, עליו נאמר, "ומחץ פאתי מואב". וזה סוד "ישראל אית ליה נענוע עכו"ם לית ליה נענוע". ענין "נענוע" נקרא בחינת רצוא ושוב, שבאופן בזה הולכים מחיל אל חיל, כטבע האור, המתנוענע לכאן ולכאן, פעם בימין ופעם בשמאל. %break %H ענין קרבן %break הנה אנו רואים, שקרבן מוכרח להיות תמים בלי מום. פירוש, יש אנשים שמקריבים את חייהם ומוסרים את נפשם לעבודה זרה, שהוא במקום שאין להם טעם בחיים, שרואים שכל העתיד העומד לפניהם, הוא רק יסורים ומכאובים. %break וזה מסיבות שונות, יש שהגיעו למצב זה על ידי שהפסידו את רכושם, ומרגישים שאין טעם בהמשכת חיים בלי רכוש, וחושבים שרק זה הוא יסורים הכי גדולים שישנם בעולם. %break %page 1901 או שיש להם הרבה חובות ואין להם לשלם ולא יכולים לסבול את הבושה, מפני הנושים, ומרגישים מזה יסורים גדולים. וגם הם חושבים שזהו היסורים הכי גדולים, שישנם בעולם. ומשום זה אין להם חשק להמשיך את חייהם. ולכן הם מאבידים את עצמם לדעת. %break נמצא שכל הקרבת הקורבן הוא לא בשביל ה', אלא בשביל עצמם. וזה נקרא שמקריב קרבן לעבודה זרה. %break ויש לפעמים, כשאדם נמצא במצב של אבוד מסיבת גורמים הנ"ל, ואומר שהוא מסכים עכשיו לעבוד את עבודת ה', עד למסירות נפש, מטעם שרואה שמהחיים הגשמיים אין לו שום חיות, %break אלא לפרוש את עצמו מכל עניני הגשמיים, היות שהוא נשאר בערום וחוסר כל, כנ"ל, לכן הוא מוסר את עצמו לרוחניות. %break גם בזה, הגם כי מקריב עכשיו קרבן לה', מכל מקום יש פסול בקרבן זה, כי החיים הגשמי, שנותן לקרבן יש בו פסול, שאין הוא בעל חסרון. כי אם לא היה בקרבן חסרון, לא היה מקריב את החיים הגשמי, אלא היה לוקח אותו לעצמו ולא לה'. %break וקרבן בלי מום נקרא, שאין בו שום חסרון, ומכל מקום הוא מוסר נפשו לה', מטעם להשפיע נחת רוח ליוצרו, שדווקא הקורבן הזה נקרא "אשי ריח ניחוח לה'", כי אין לו חשבון עם עצמו, אלא כל כוונתו הוא רק בלתי ה' לבדו. %break %H השגה כללית ופרטית %break יש הבחן לראיה והשגה כללית להשגה פרטית. השגה כללית נקרא, שבאופן כללי הוא משיג את הדבר. %break למשל כשאדם רואה מרחוק עיר גדולה וראה מרחוק שאנשים מסתובבים בעיר, ורואה סימנים של בתים, זה נקרא ראיה כללית, היינו שכל הפרטים נכללים בעיר. %break זאת אומרת אפילו אחר כך שמתקרב להעיר, ונכנס בתוכה, ורואה כל פרט ופרט בפני עצמה, היינו היופי של העיר, צורת הבתים, והגנים, והמגדלים, ועושרה של העיר, יש לה הרבה בתי חרושת, %break והרבה חנויות, מלא כל טוב מכל מיני סחורות, שישנם בעולם, הרבה בנקים, ואופי של האנשים, אנשים טובים ורעים, חכמים ועמי הארץ, יופי של אנשים קטנים או גדולים וכדומה - אבל מכל מקום לא ניתוספו לו על הכלל שום דבר, היינו שמרחוק היה רואה עיר, וגם עכשיו. %break וכששואלים אותו, אפוא היית, הוא משיב להם, אני הייתי בעיר, היינו הן מרחוק והן מקרוב, הכל היא אותה עיר. %break ורק התועלת הוא מהפרטים, שיש לו עכשיו ההתפעלות ממה שראה בתוך העיר, מה שלא היה לו מקודם, הגם כשהיה מחוץ לעיר, היה יודע שיש הרבה פרטים, מכל מקום ההתפעלות לא היתה לו, %break כשהיה בעיר היה לו היכולת ליהנות מכל הפרטים, מה שאין כן מהכללות של העיר לא היה יכול ליהנות. היוצא מזה, שהשגה פרטית הוא עיקר הנאה והחמדה. שמביאו לו חיות מזה שנודע לו הפרטים, מה שאין כן מהכלל. %break ודבר זה נוהג בכל מצב ומצב, בין לטוב ובין לרע, כי בזמן שרואה איזה מצב של רע באופן פרטי, אז הוא מתפעל מהרגש הרע, ויש לו האפשרות לתקנו, שהרגשת הרע מביאו לידי גלוי כוחות נעלמים, שמוציאם לפועל ומטכס עצות עמוקות, איך להינצל מהרע. %break כמו כן ממצב טוב, פירוש שבאופן כללי הוא יודע, שיש לו כל טוב, מכל מקום הרגש וההתפעלות כמה שיכול ליהנות אין לו, מסיבת שחסר לו הפרטים מכל הדברים. ולכן אין הוא יכול לתת השבח וההודאה לה', כמה שצריך לתת. %break %page 1902 והיות שעיקר גדלות האדם תלוי בהשגותיו, ולא הושג לאדם רק בזמן אם הוא נותן ההלל וההודאה לפי ערך ההשגה שנתנו לו, לכן הוא צריך להשתדל בכל פעם להכנס לתוך הפרטים, %break בכדי שיוכל להתפעל מהפרטים, ויהיה לו היכולת לתת השבח וההודאה הראוי, ואז הוא יעלה מעלה מעלה. %break %H הוא ושמו אחד %break הנה יש להבחין בין הוא לשמו: "הוא" נקרא הבורא, "שמו" נקרא כלפי הנבראים, שענין שמו שייך דווקא כלפי השני. וכלפי עצמו לא שייך ענין שמו. אלא בזמן שהשני מדבר משמו של ראובן כונתו במילת ראובן על ראובן עצמו, היינו ששמו מראה על הוא. %break ולפי זה יוצא, בזמן שאנחנו אומרים, שהוא נקרא רצון להשפיע, אזי שמו מכונה בזמן שההוא מגולה אצל השני. זאת אומרת אם השני משיג את הטוב על ידי זה שממלא אותו עם כל טוב, %break ואין לו שום חסרון, שיוכל לומר, שעל מקום זה שורה הנהגה אחרת חס ושלום, אלא שהכל הוא בחינת טוב ומטיב. %break ולפי הנ"ל יש לפרש את המאמר של פרקי דרבי אליעזר, "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", שענין "אחד", היינו על כונה אחד, שהוא להטיב לנבראיו. שענין נברא הוא המקום חסרון, %break ואם המקום הזה ממולא מכל טוב, אזי רואים ששמו נקרא "טוב ומטיב", היינו שמגולה אצל המקום הזה את רצונו להטיב. %break נמצא, שהרצון, שבזמן להטיב נקרא הוא רק אצלו, ועדיין לא מגולה אצל הנבראים את טובו. ובזמן שגם הנבראים משיגים את טובו ואין להם שום מקום לחסרון, אזי נקרא שהם משיגים את שמו, שהוא להטיב. %break מה שאין כן אם עדיין נמצא מקום לחסרון, אזי מרגישים על מקום זה, שעוד לא מגולה שרצונו להטיב, נמצא שעוד לא יכול לומר, שרצונו להטיב, כמו שהוא אצל הבורא (היות שאין התחתונים ראוים לקבל את טובו). %break לכן יש הבדל בין הוא, שרצונו להטיב, לבין הנבראים, שעוד לא זכו לראות את טובו, באותו שיעור כמו שהוא אצל הבורא, היינו את כל השיעור מה שרוצה להנות אותם. לכן אין הוא ושמו אחד. %break וזה פירוש, קודם שנברא העולם, היינו מטרם שנעשה את ההעלם וההסתר, שהוא בחינת הצמצום, שאז היה אור העליון ממלא את כל המציאות, ולא השאיר שום בחינת תענוג, שלא יהיה מגולה במקום הזה, הנקרא מלכות דאין סוף. %break מה שאין כן לאחר הצמצום, שהאור חזר, ולא האיר בבחינה המלכות, ונשאר מקום שעוד לא מגולה את ההטבה הנ"ל, היינו בשיעור שהיתה כבר מגולה בעולם האין סוף, %break לכן אי אפשר לומר אחד שהוא להטיב, כי במקום הזה, יש הפרש בין הוא, שרצונו להטיב, לבין שמו, למקום שצריך להיות ההטבה. וההטבה עוד לא מגולה כמו שהוא ברצונו של המאציל. %break ובגמר התיקון אז יהיה "הוא אחד ושמו אחד", משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם. ממילא יהיה אחד, היינו בחינה אחד, שהוא רק להטיב. מה שאין כן לפני התיקון יש עוד מקום, שאין אחד, אלא שבמקום זה נמצא חסרון. %page 1903 %break %H שני יגיעות %break "גורא בגוריה מקטל" (שלפעמים שהאומן עושה חץ בו מתקטיל האומן עצמו) (פסחים כ"ח ע"א). בעניין חמץ בפסח, שהוא בשריפה. על דרך המוסר יש לפרש, כי סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, %break בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו. %break ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע. %break וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, %break רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות: א. שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים. %break ב. שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם העיקרים בטענת הרשע. ושאר שאלות הבאים לאדם, הם רק תולדות, שנולדים מב' שאלות הנ"ל. %break ולהתגבר על השאלות הנ"ל הוא רק בכח האמונה, שענינו הוא למעלה מהדעת. שצריך להשיב להרשע, שבבחינת השכל יש מקום למה שהוא שואל, אבל למעלה מהשכל, שפירוש בבחינת אמונה, שהוא מאמין בדברי החכמים, שרק הדרך הזה שהוא לשם שמים. %break היינו בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה (ברכות ו' ע"ב), היינו ליראת שמים. %break לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. %break ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, %break שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה. %break ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, גורא בגוריה מקטל, שפירוש, שהאומן עשה חץ בו מתקטיל האומן עצמו. שהכוונה הוא, אותו חץ שהוא רוצה להרוג את האדם, %break היינו הקושיא שהרשע שואל, בו מתקטיל, היינו בהקושיא עצמו הוא הורג את הרשע, שענינו הוא, בהקושיא בעצמו משיב להרשע והורג אותו. %break זאת אומרת, שעל ידי השאלה, שהוא שואל, הוא מקבל על עצמו את מצות האמונה למעלה מהדעת כנ"ל, ובזה הוא הורג הרשע, היינו שהוא לא רוצה להביא לו הזדמנות לעשות מצוות. %break %H ויראו ממך %break "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך" (מנחות ל"ה ע"ב). תניא, רבי אלעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. %break ובתוספות שם, פירש בקונטרס, שכתב עליהם רוב השם ש' וד', ונראה דד' וי' שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שד"י. %break %page 1904 ואומר התוספות, שהטעם הוא, משום דתפילין של ראש נראין יותר משל יד, דשייך בהו "וראו", אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסים, דדרשינן "לאות על ידכה", לך לאות ולא לאחרים לאות. %break ש' של תפילין הלכה למשה מסיני, כתב בשימושא רבא, דתפילין צורה דשין דימינא ג' רישי, ודשמאלא ד' רישי. %break ויש לשאול: א. מדוע של ראש מגולים ושל יד צריך להיות מכוסים. ב. מדוע בימין הם ג' רישי ובשמאל ד'. ג. והלא לא מצינו שעמי הארץ יראו מהתפילין שבראש. %break הנה בברכות (דף ו'), ואמר רבי חלבו, אמר רב הונא, כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר, "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". %break ולפי זה יש לשאול: א. הלא למה עד היום, שהיו לנו כל כך הרבה צדיקים, שהיתה להם יראת שמים, ומדוע לא החזירו את הכלל ישראל לתשובה. %break ב. מהו המשמעות מהפסוק, "סוף דבר", למי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ויש לומר על דרך העבודה, שכוונת הפסוק הוא לגבי הפרט בעצמו. %break %H כי תבא %break "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (כי תבוא כ"ח, י'). "וראו... ותניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ופירשו בתוספות, היות שיש בהם רוב של שם שד"י, ש' בבתים וד' ברצועות (ברכות ד' ו' ע"א). %break היינו שהמשמעות "וראו כי שם ה'" הכוונה לתפילין של ראש, שרואים שם את השם הרוב של שם שד"י. %break ותוספות מקשה קושיא (משבת כ"ח), דקאמר שם, מן המותר בפיך ולא מפיק רצועות, ועוד, במגילה (כ"ו) קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא. אם כן משמע שהד' שישנו ברצועות לא נכנס בעיקר תפילין של ראש. %break אם כן מהו המשמעות מפסוק "וראו", שקאי על תפילין שבראש. וכן נותן טעם, שהוא בגבהו של ראש ונראין, דשייך בהו וראו, אבל תפילין של יד מכוסין, דכתוב "לך", לאות על ידך ולא לאחרים. %break ויש לשאול, מדוע תפילין של יד צריכים להיות מכוסין, ושל ראש לא. מאאמו"ר - תפילין של ראש בחינת תורה ותפילין של יד בחינת אמונה. %break %H טהרת העבודה %break תא חזי, ענה דא איהו ממזרא, דאתא צבעון על אימיה ואוליד ממזרא, ודא אתא מסטרא דרוח מסאבא דאתדבק ביה (זהר וישלח קע"ח). %break דידוע דבזמן שבא ושואל, מי או מה, ורוצה להשיב על השאלה הזאת, אז הוא "ענה", מלשון "לא תענה בריעך", היינו שמעיד אשר מצא אימים. "אימים", הוא מלשון יומם, שהוא בחינת אורות ותענוגים בהעבדות. %break נמצא שהוא מעיד על עבודתו שהוא מבחינת רצון לקבל, הנקרא שלא לשמה, היות שכל עבודתו הוא משום שמקבל תענוגים גדולים. ולולי שהיה לו תענוגים, לא היה עובד כלל. %break %page 1905 אבל צריכים לדעת, שכל הנבראים נבראו רק לכבודו יתברך. נמצא שגם היצר הרע עושה שליחו של מקום. לכן בזה שהוא בא עם שאלותיו, הוא מברר לו את המקור והיסוד של עבודתו. %break והיות שהעבודה היא תולדה מהרצון, לכן המחשבה והרצון נקרא אב והעבודה נקרא תולדה. %break נמצא, שהוא בא לשאול על אביו, היינו מי הגורם לו העבודה. וזה פירוש, "אשר מצא את הימים... לצבעון אביו", היינו שמעיד שהגורם לעבודה הוא השלא לשמה, הנקרא "צבעון", היינו צביעות, ולא אמת, הנקרא לשמה. %break והוקשה להזהר, איך היה לו היכולת להמשיך עד עכשיו בעבודה, אם הכוונה שלו היא על יסוד של שקר. אלא שהיה כאן בחינת עירוב, זאת אומרת ש"צבעון בא על אימיה". %break "אם" נקרא הנקודה שבלב, שהיא משתוקקת לעבודת ה', שהיא אבר משכינה הקדושה, הנקראת "אם הבנים". אלא שצבעון בא עליה, שהוא השלא לשמה, הנקרא לשם הרצון לקבל, %break שהוא הגוף. שצבעון נותן לו להבין, שכדאי לעבוד בכדי להתענג בתענוגים רוחניים שבהם יכולים לקבל יותר תענוג מתענוגים גשמיים. %break ויש כאן עירוב של מין בשאינו מינו. לכן התולדה, הנולד מזה הוי ממזר, היות שהנקודה שבלב צריכה להתייחד עם הרצון להשפיע, ולא עם הרצון לקבל. נמצא כי הגורמים לעבודה הנקראים אב ואם, הוי מין בשאינו מינו. לכן המוליד הוי ממזר. %break ו"ענה", הוא הנולד מצבעון אביו, נמצא שהוא עם שאלותיו גרם לו להוליד תולדה, הנקרא וענה, היינו העדות שלו כנ"ל. זאת אומרת, שדווקא על ידי השאלה גורם לו להוליד ממזר. %break ויש כלל, שממזר אינו מוליד, שענין תולדות היינו העבודה כנ"ל. לכן כבר לא יכול להמשיך בעבודה, כי עכשיו כבר נתגלה לו, שכל עבודתו היא רק שלא לשמה. מה שאין כן מקודם היה חושב שעובד לשמה. %break נמצא, שהגילוי הזו עשה לו טובה גדולה, שיש לו עכשיו לשום את עיניו ולבו, שיתקן את מצבו, כדי שיזכה לבוא לדבקות אמיתי, וכל מחשבתו יהיה רק להשפיע נחת רוח לה' יתברך. %break וזה שממשיך שם הזהר, "ועם כל דא כל בר נש דאזיל באורחוי דקב"ה ודחיל ליה לא מסתפי מנייהו". "אורחוי דקב"ה", נקרא למעלה מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, "לא מסתפי מנייהו", שהכוונה היא, לא מפחד מהשאלות של מי ומה. %break וזה מה שכתוב בזהר, אמר רבי יצחק כגוונא דא, כל אינון טורין חרובין אתר בי מותבא דלהון... וכל אינון דמשתדלו באורייתא עלייהו כתיב "ה' ישמרך מכל רע" וכו'. %break טורין פירוש הרים. דברים העומדים באמצע הדרך, שלא נותנים ללכת ולהמשיך בכדי לבוא להמטרה, נקרא "הרים", שענינו הוא הרהורים. מחשבות זרות הם מעכבים את עבודת האדם. %break וזה פירוש "עלו בטורא", היינו שנכנסו לתוך ההרהורים הנ"ל, "ונחרבו", היינו שנאבד להם כל השגתם. לכן אמר "טורין חרובין אתר בי מותבא", זאת אומרת שמביא להם רק חרבן. %break מה שאין כן להולכים בדרך ה', הם עולים בהר ה', כמו שכתוב "מי יעלה בהר ה'... נקי כפים ובר לבב", היינו מוחא ולבא, ששניהם יהיו בבחינת השפעה ואמונה למעלה מהדעת. %break %H תבשיל של שבת %break "אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. אמר ליה, תן לנו הימנו. אמר ליה, %break כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו שומר את השבת אינו מועיל לו". ופירש המהרש"א, שהקיסר חשב שיש מין ירק, שנקרא שבת (שבת קי"ט ע"א). %break %page 1906 ויש לשאול מנין היה יודע הקיסר, שריחו נודף, בטח שטעם את התבשיל. אם כן מהו הפירוש, תן לנו. ויש שמפרשים, שהכוונה היא תן לנו, היינו שהוא בעצמו יבשל את התבשיל, שרק בזמן שישראל בשל, אז יכול גם הנכרי לטעום ומרגיש את הטעם, שריחו נודף. %break אבל בזמן שהנכרי מבשל לעצמו, היות שהוא לא שומר שבת, לכן אין הוא יכול להרגיש את הטעם, של ריחו נודף. וזהו שמשיב לו ר' יהושע בן חנניה, מי ששומר שבת מועיל לו וכו'. %break המובן בזה על דרך המוסר הוא, היות שידוע, שיש באדם בעצמו נכרי ויהודי, היינו הקיסר, שנקרא מלך זקן וכסיל, והיצר טוב. וההבדל בין שבת לימות החול הוא, שיש זמן עבודה ויש זמן של קבלת שכר. %break שבת היא בחינת אתערותא דלעילא, שפירוש הוא, שבשבת אין זמן של עבודה, כי שבת הוא מעין עולם הבא, שענינו הוא, זמן של קבלת שכר. %break לכן בשבת אסור בעשיית מלאכה, כי הוא זמן של שלימות. ואסור לגרום שום חסרון בשבת. ובזמן שהוא עושה מלאכה, זה מראה, שחסר משהו. %break ובימות החול, שהוא זמן העבודה, זאת אומרת היגיעה במלחמת היצר, כי האדם צריך לעבוד נגד הטבע, היות שטבע של האדם הוא לקבל תענוג לעצמו, %break כי אין האדם מסוגל לעשות שום תנועה, אם לא יצמח מזה תענוג לעצמו, ובגלל זה, בזמן שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, זהו יגיעה גדולה. %break ובשיעור שהתרגל את עצמו לעשות מעשים לשם שמים, וכשבא שבת, אז הוא טועם טעם בשבת. ואז גם הגוף נהנה משבת, היינו שגם הנכרי, הנקרא קיסר, שהוא המלך זקן, %break נהנה. וזה מה שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). כי שבת הוא זמן של קבלת התענוג. %break וזהו לפי שיעור שיש לו כלים של לשם שמים, באותה הכלים מתלבש השבת, ומתפשט גם לגוף, היינו גם להגוי, כמו שאמרו חז"ל, "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", %break זה היצר הרע (ירושלמי תרומות פ"ח). ומשום כך גם הגוף נהנה משמירת שבת, היות שהוא מרגיש טעם בשבת. %break וזה ששאל הקיסר, תבשיל של שבת ריחו נודף, היינו בכל עשיית, שהוא עושה בשבת, הוא מרגיש טעם שהוא ריחו נודף, לכן הוא אמר, תן לנו הימנו, שהכוונה, שהוא בעצמו רוצה לבשל את התבשיל, ורוצה שיהיה אצלו ריחו נודף. %break שהכוונה הוא, שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות שלא לשם שמים, ויטעום טעם של שבת בעת עשיותיו. ומדוע בזמן שהוא עוסק בכוונה ליהנות את עצמו, הוא לא ריחו נודף. %break ועל זה השיב לו, תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. היינו ששבת הוא אור, המאיר בבחינת תכלית שמים וארץ, שהוא מעין עולם הבא, לכן טועמים אז תענוג בשבת. אז הגוף טוען, תן לנו, %break היינו שאני אבשל לעצמי, שאני רוצה, בזמן שאני עושה עשיית המצוות בכוונה להנות את עצמי, שאני ארגיש את הטעם הזה, אז אני תמיד לעשות מצוות ומעשים טובים. %break כי כל הקושיות בעשיית המצוות, הוא משום שאני רוצה ליהנות מהעשיות שאני עושה, ואיני מרגיש שום טעם. לכן תן לי ליהנות מהעשיות שלי, %break ועל ידי כך אני אתן לך תמיד לעסוק בתורה ומצוות. אז הוא השיב לו, מי ששומר שבת, מועיל לו עשיית המצוות, שירגיש טעם. %break היינו, מתי האדם יכול להרגיש טעם בשבת, רק בזמן שהוא שומר שבת, שרק בשבת הוא נזהר שלא לעורר שום חסרון, ורק רוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא. אבל אין כוונתו על התענוג. %break ובכל ימות החול הוא עובד, שרק כוונתו יהיה לשם שמים, ועל ידי זה שבא שבת, כבר יש לו כלים מוכנים לקבלת השפע, היינו שיש לו רצונות, שרוצה להשפיע למלך נחת רוח. ברצונות האלו מושפע השפע של שבת. %break %page 1907 מה שאין כן אם הוא לא שומר שבת, שאין כוונתו לשבח את המלך, אלא שכוונתו הוא רק לקבל את התענוג, נמצא שאינו שומר את השבת, שלא יחלל אותו עם רצונות של הגוף, הנקרא רצון לקבל תענוג, ממילא אין כלים, שיוכל השבת להתפשט בתוכו. %break היוצא מכל הנ"ל, שרק בזמן שכוונת האדם לשם שמים, אז הוא מרגיש טעם של ריחו נודף בתורה ומצוות, כנ"ל "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". מה שאין כן אם כוונתו רק ליהנות את עצמו, אז אין הוא מסוגל לטעום טעם משבת. %break לכן אין הוא מרגיש שום טעם בתורה ומצוות, כי רק לאחר היגיעה בששת ימי המעשה, מכשיר לו שיהא ראוי לקבל את האור של שבת. %break %H בענין המטרה %break תכלית עבודת האדם הוא להגיע לידי כונה על מנת להשפיע, כי במעשה החיצוניות אין מה לתקן. כי הכלי שנברא מצד הבורא, לא יקבל שום שינוי, אלא כל השינוי צריך להיות רק על הכוונה, %break היינו היות שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא למטרה זה כלי, הנקרא רצון והשתוקקות לקבל תענוג. %break אלא מטעם שלא תהיה נהמא דכסופא, אלא בהשתוות הצורה, נעשה תיקון, המכונה צמצום, שלא לקבל רק בעל מנת להשפיע. היינו באותה כלי שהיה מקודם, היינו הרצון לקבל, אלא על כוונה אחרת, %break זאת אומרת שלא לקבל מטעם שהוא רוצה למלאות חסרונו, אלא מטעם מצות ה', שהוא רוצה להטיב לנבראיו. אבל לטובת עצמו הוא מוכן לוותר על התענוגים. %break נמצא לפי זה, שכל העבודה הוא רק על הכוונה להגיע שהאדם ישתוקק להשפיע, וזה נקרא עבודה פנימית, שהוא דבר הנעלם, שאינו נראה לחוץ, כוונת האדם במעשה שהוא עושה. %break אבל בכדי להגיע להכוונה, הנקרא עבודה פנימית, צריכים מקודם עבודה חיצונית, שהוא בחינת מעשים, שהוא דבר הנראה לעין. היינו, שעבודתו ניכר לחוץ. מה שאין כן כוונה הוא דבר פנימי ונעלם. %break לכן נותן לנו עבודה בתורה ובמצוות, שעל ידי המעשים האלו נגיע לידי כוונה. לכן אמרו חז"ל, "אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו שהתורה ומצוות מתבלין את היצר הרע, שיהיה בו טעם, שענין יצר הרע נקרא הרצון לקבל. %break ובזמן שהוא לעצמו, אין בו טעם, שעליו שורה הצמצום, ונשאר בחלל פנוי. מה שאין כן על ידי התורה ומצוות, הוא מגיע לידי הכוונה, שהוא על מנת להשפיע, אז עם הכלי הזו, הנקרא רצון לקבל, מקבל כל הטוב והעונג. %break לפי זה נמצא, שהמעשים החיצונים הם בחינת אמצעים, שעל ידם הוא מגיע לידי מטרה, שהוא הכוונה להשפיע. לכן צריכים לדעת כשעוסקים בחיצוניות, שזהו רק הכשרה לבוא לפנימית, שהוא המטרה. %break ואז, כשיש לו הכוונה האמיתית, אז המעשים בעצמם נבחנים לפנימית, היינו שאור פנימי מתלבש במעשי החיצונים של תורה ומצוות, היינו מבחינת ענף ושורש מתלבש השפע עליון בעת עשיית התורה ומצוות, כמבואר בהסולם להקדמת הזהר. %break %H מחצית השקל (ב') %break ענין של מחצית השקל, שצריך להיות דווקא מחצית ולא רבע ולא שלם, לפי מה שמבואר בזהר הקדוש, שענין שקל, היינו משקל, מה שצריכים לשקול. %break %page 1908 ולפי זה יש להבחין, שענין "שקל" מה שהאדם צריך לשקול את מעשיו, הוא לעשות בחירה, היינו, שאין האדם יכול לבוא בטענות, שהוא עני בדעת ובמידות, זאת אומרת שנברא בלי כשרון ובלי מדות טובות, שלכן קשה לו ביותר ללכת בדרך הישרה. %break מה שאין כן החברים שלו, שנבראו כעשירים, היינו בעלי כשרונות נעלות ומצד הלידה יש להם מידות טובות, לכן יותר קל להם להכריע את עצמם לכף טובה. %break על זה בא הפסוק ואומר לנו, "העשיר לא ירבה", היינו העשירות לא מרבה לו, שנותן לו יותר הכשרה וכוח להכריע לטובה. "והדל לא ימעיט", היינו הדלות שלו לא ממעט אותו מלתת כוחות להכריע לכף טובה. %break אלא בענין הכרעה כולם שווים. היינו השקל, שאדם שוקל מעשיו, ומחשבותיו, ורצונות - הם תמיד רק מחצית, משום כמאמר חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). %break כי בכדי שיהיה בחירה, צריכים להיות משקל שווה, כי בזמן שב' כפות המאזנים שווים, אז שייך לומר, שיש בידו להכריע. מה שאין כן, אם יש רוב ומיעוט, לא שייך לומר להכריע. %break וזה על דרך שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי" (קידושין דף מ'). כי רק אז שייך לומר הכרעה. %break וזה ענין דווקא "מחצית השקל", שזה בא ללמדנו, כי תמיד יש לאדם רק מחצית, משום כשיש לו מיעוט טוב, אז יש לו מיעוט רע, וכשיש לו הרבה טוב, אז יש לו כנגדן הרבה רע, שזה ענין "זה לעומת זה עשה אלקים". %break %H והסירותי את לב האבן %break ענין לב האבן הוא מה שהאדם רוצה להבין, אם כדאי לו לעסוק שלא על מנת לקבל פרס. את זה אין בידי האדם להבין, מטעם שזהו נגד הטבע שלנו, שנולדנו ברצון לקבל לעצמו. %break לכן האדם מוכרח את עבודתו באמונה למעלה מהדעת. היינו, אף על פי שלא מבין איך אפשר להגיע למדרגה זו, אלא זהו מתנת ה'. %break וזה נקרא, "אם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". וזה נקרא "והסירותי את לב האבן", היינו רק הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו הכוח הזה, שהגוף יסכים לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. %break אבל מצד האדם, יש לו רק להתחיל, היינו אם האדם משתוקק להגיע למדרגה זו, ועושה מעשים של תורה, ומצוות, ותפילה, שיגיע לזה, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו. %break אבל מטרם זה, היינו אם אין אתערותא דלתתא, לא בא על זה עזרה מלמעלה. וזה נקרא עבודת האדם, היינו מה שיש לאדם לעשות, כי עניית התפילה שייך, אם יש איזה תפילה מלמטה, %break שזהו נקרא עליית מ"ן, היינו שהאדם מעלה את החסרון, מה שחסר לו, ומבקש מה', שימלא לו את חסרונו. %break לכן, אם יש לו חסרון, בזה שלא יכול לעבוד בשלא על מנת לקבל פרס, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את המיין דוכרין, שהוא מלוי החסרון, שהקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח הזה. %break אבל אם אין האדם מבקש את זה, זאת אומרת מה שלא יכול לעסוק שלא על מנת לקבל פרס, ממילא לא שייך לומר מלוי חסרון. %break ובכדי שהאדם ירגיש שזה נקרא חסרון, על זה מוכרח להיות חינוך מיוחד, אחרת לא מרגישים שזה נקרא חסרון. ורק חסרון של מיעוט אור האדם מרגיש, היינו שאין לו התענוג בתורה ובתפילה, %break כמו שהוא מבין שצריך להיות. אבל חסרון כלי, ושזה החסרון האמיתי, את זה לא ניתן לכל אדם להרגיש. %break %page 1909 לכן לא מחנכים את העולם רק על חסרון אור ולא על חסרון כלי, כי לאור שיאיר בו, יש לו כלי, כי הרצון לקבל אינו מרגיש אלא חסרון תענוג, משום שזה יש לו שייכות לכלי קבלה, מה שאין כן חסרון כלי, %break זהו הופכי לכלי קבלה, לכן אין האדם מרגיש את זה מצד הטבע. לכן לא יכולים לחנך את הכלל על חסרון זה, אלא מחנכים אותם על חסרון אור. %break לכן לחסרון זה צריך להיות חינוך מיוחד, וגם לא לכולם יכול לחנך על דרך זה, אלא לאנשים שיש להם תכונת של אמת, רק לאלו אנשים אפשר לחנך. %break %H שכן טוב ושכן רע %break היינו יש לאדם יצר הרע ויצר טוב. מדרך העולם שיש להם שכן רע, היינו היצר הרע. אבל בזמן שאדם בא למדרגת "בכל לבבך - בשני יצריך", היינו גם ביצר הרע יכול להיות אוהב ה', אז יש לו שכן טוב. %break ובזמן שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר טוב, אז הוא נקרא "גיבור", היינו "איזהו גיבור הכובש את יצרו", אבל "גיבור שבגיבורים" הוא בזמן שיכול לעשות ששונאו נעשה אוהבו, היינו שגם ביצר הרע הוא אוהב ה'. ואז יש לו שכן טוב. %break אבל מקודם הוא בעצמו צריך להיות טוב. ואז שייך לומר שיש לו לאדם טוב, שכן. או שהוא רע, או שהוא טוב. לכן האדם קודם כל צריך להשתדל, שיהיה שליטה להיצר טוב. ואחר כך שייך לתפילה השניה, היינו שגם השכן שלו, שהוא היצר הרע, שיהיה טוב. %break %H המעשה הוא המכריע %break בזהר וירא: אמאי באלוני ממרא ולא באתר אחרא. ומשיב, אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה שלו, כי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להתיעץ עם חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמו. %break אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם... ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקדוש ברוך הוא הצילך מכולם... קום עביד פקודא דמארך, פירוש, "קום עשה מצות רבונך". %break ויש להבין את קושית העולם: איך אפשר להיות, שהקדוש ברוך הוא יגיד לאברהם שימול, והוא הולך לשאול עצה, אם ישמע בקול ה', היתכן. %break ועוד יש לשאול, איזה עצה נתן לו יותר מחברו ענר, הלא שניהם יעצו לו. ועוד לפי מה שמבואר (במדרש רבה מ"ב), שענר ואשכול יעצו לו שלא לימול, וממרא יעץ לו שכן למול, אם כן איך קבל הכרעתו של ממרא, הלא הוא היה אחד נגד שנים. %break ואפשר לפרש, כי זה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שימול את עצמו, זה שייך לגוף שלו, שיקיים את מצות ה'. והיות שיש לאדם יצר טוב ויצר הרע, הלא הוא מוכרח לראות, שהגוף יסכים לעשות את המצוה. %break %page 1910 וזה נקרא שהלך לשאול לחבריו, היינו היצר טוב והיצר הרע. אם כן, שזה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, אם כן איך יכול להכריע, היינו שכל אחד נותן להבין, שהצדק עמו. %break אם כן היה צריך לעצה, איך לנצח את היצר הרע, כי שניהם נותנים להבין את שיטתם שהם מדברים לענין. %break וזה יכול להבין לפי מה שמבואר "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת וכו', עשה עבירה" וכו' (קידושין דף מ'). אם כן אם זה חציו וחציו, מי יכול להכריע. %break אלא התשובה "עשה". היינו לא יכול להכריע, רק עם מעשה ולא עם שכל. היינו איזה מעשה, שהוא עושה אותו כך מתגלה לו אחר כך השכל, אם מעשה טוב או להפך. וזה ענין שממרא נתן לו עצה על ברית מילה, שאמר לו "קום ועשה מצות רבונך", %break היינו תעשה מעשה, ואז תבין שהצדק עם היצר טוב ולא עם היצר הרע. נמצא שהעצה, הכוונה על ה"עשיה". %break %H מי שאשתו מפרנסתו %break "אוי לו מי שאשתו מפרנסתו". כי ענין פרנסה הוא נקרא ממה שהאדם נהנה, זהו פרנסה של האדם. משום אנו רואים, שיש אנשים בעולם, שיש להם כל טוב, שלא חסר להם שום דבר. %break ומכל מקום אין להם הנאה מהחיים, והוא נבחן לעני, היינו שאין לו פרנסה, זאת אומרת שאין לו ממה לקבל תענוג. %break והאדם נכלל משני כוחות: אחד, מה שהוא מקבל, ומה שהוא נותן לשני, הנבחן כוח הקבלה וכוח השפעה. כוח השפעה שבו נקרא "זכר", היינו מי שכל הפרנסה שלו, היינו התענוג שיש לו, %break הוא מקבל ממה שהוא משפיע לזולת. ויש להיפוך, שכל הנאה שלו הוא ממה שמקבל לעצמו, שזה נקרא בחינת "נקבה", היינו אשה. %break וזה פירוש "אוי לו מי שאשתו מפרנסתו", שכל הנאה ותענוג הוא מזה, שהוא מקבל, הוא נקרא אוי לו, מטעם שהוא נמצא במקום הצמצום. מה שאין כן אם הנאה ותענוג, היינו הפרנסה שלו, %break הוא מזה שעוסק לטובת הזולת, אז הוא קרוב להמטרה שהאדם צריך להגיע, להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break %H צדיק ורשע %break "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". %break הנה יש שני בחינות בעובדי ה': %break א. שהוא בבחינת "צדיק", דהיינו למשל למי שיש לו זמן קבוע לקום לפנות בוקר, וכשנתעורר משנתו, תכף קם לעבודה, שגם הגוף מבין, שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואי אפשר להיות אחרת, %break כי הוא מבין, כי מי שנולד בסביבה טובה, נמשך אחר הסביבה, ואין לו חס ושלום שום מחשבות זרות. כי איך אפשר אחרת. %break האדם הזה נקרא בחינת צדיק, היות שהמעשים שלו, מה שהוא עושה, הוא בכדי לקיים מצות ה' להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא, ובעצמו לא מרגיש שום חסרון, אלא תמיד הוא מוסיף והולך. %break %page 1911 ב. ויש אנשים, בזמן שהוא צריך לקום לפנות בוקר בזמן הקבוע, הגוף לא מסכים עמו ומביא לו מחשבות זרות, והוא שואל, לשם מה עבודה הזאת, ומה הרווחת אתמול בזה שקמת לפנות בוקר, הגם שלמדת והתפללת, אבל מי הרוויח מזה. %break ומה יוסיף לך זה, שקבלת עוד ידיעות בתורה או התפללת, הלא אתה יכול להיות איש בין אנשים, כמו שרוב אנשים מתנהגים, שקמים בזמן, ולומדים בזמן, ומתפללים בזמן, ומה עליך להקדים ולהתייגע יותר מרוב בני אדם. %break ונמצא שהוא אז בבחינת "רשע". מטעם כי בזמן שנתעורר בחינת הכוונה לשם מה העבודה הזאת, אז אינו מועיל שום תירוץ, אלא רק באם הוא יכול להתגבר עם בחינת למעלה מהדעת. %break היינו שיאמר לגוף, שהצדק אתך, היינו שכל הטענות, מה שיש לך, הן אמת ואין אני יכול לתרצם, ואני רוצה עכשיו לקיים את התורה ומצוות למעלה מהדעת, בבחינת עשיה קודמה לשמיעה, %break כי רק מצד המעשה הוא יכול לעשות ולא מצד הכוונה, כי מבחינת הכוונה, היינו מהו המטרה, הגוף לא יכול להבין. %break נמצא, שהוא אז בבחינת "היה בעיניך כרשע". כי עינים הוא סוד חכמה, היינו שהמחשבה והשכל, שזה נקרא מטרה, שהמעשה שהוא, הוא יודע לשם מה, לכן כשלא יודע, היינו מצד הדעת הוא רשע, אלא הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת, נקרא עשייה לבד. %break והוא אומר לגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה, כי כל זמן שלא קבל על עצמו לעסוק בלמעלה מהדעת, אין הוא מסוגל להבין דעת התורה, לכן כאן עיקר עבודת האדם, היינו בלמעלה מהדעת. %break %H פני ה' בעושי רע %break "פני ה' בעושי רע, להכרית מארץ זכרם", "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם". %break ויש לשאול, הלא פנים של ה' שייך לצדיקים ולא לעושי רע, כמו שכתוב, "כי באור פניך נתת לנו... רחמים, וחיים, ושלום". רק אחוריים נקרא בחינת דין, שעושה דין ברשעים. %break ויש לומר, שהכוונה, אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. %break וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים. %break כך יש לפרש כאן, היינו שה' האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא הלך מהם ההסתרה שהיה להם. שעל ידי "פני ה' בעושי רע", אז פני ה' מבטל אפילו זכר של הרע. %break וזה פירוש "להכרית מארץ זכרם", היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם". %break %H המלוכה והממשלה לחי עולמים %break %page 1912 האדם מורכב משני כוחות, מיצר טוב ומיצר הרע. וכל אחד רוצה למשול על השני. וענין כוח המלוכה והשליטה ניתן לאדם, כדי שיוכל לשלוט על הרע שבו. אבל למעשה הרע שולט על הטוב. אז אומרים להרע, שהמלוכה והממשלה שייך לחי-עולמים. %break היינו בכדי שהאדם יוכל להידבק בחי-עולמים, היינו שכוח והשליטה שניתן, לא ניתן אלא שישלוט על הרע שבו, שעל ידי זה יוכל האדם להידבק לחי-עולמים. %break ואז, אם הרע שלו הוא השולט על הטוב שלו, אז גם האדם רוצה לשלוט על שאר אנשים, מטעם שאאמו"ר ז"ל אמר, הנאה שהאדם מקבל לתוך גופו, יש לברר, %break אם זה לטובת היצר טוב או ליצר הרע. מה שאין כן אם האדם מהנה לחבירו, זה כולו ליצר טוב, היינו מה שהאדם מהנה לחוץ מגופו, זהו כבר שייך ליצר טוב. לכן אם אצל האדם שולט היצר טוב, אז הוא רוצה להנאתו להשפיע לאנשים אחרים. %break ואם הרע שולט על הטוב שבקרבו, אז האדם רוצה לשלוט גם על אנשים אחרים, משום שאנשים אחרים לגבי האדם נחשבים ליצר טוב. לכן, כמו ששולט על הטוב שלו, לכן רוצה לשלוט על אחרים, משום שהם נחשבים לבחינת יצר טוב. %break %H איזו היא דרך ישרה %break "רבי אומר, איזו הוא דרך ישרה, שיבור לו האדם, כל שהוא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם" (אבות פ"ב). %break הענין הוא, יש ענין הנקרא תיקון הבריאה ומטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ותיקון הבריאה הוא השתוות הצורה, היינו כמו שהבורא הוא משפיע לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים לבוא לידי דרגה של להשפיע לבורא. %break לכן יוצא, שתיקון הבריאה נקרא "תפארת לו מן האדם", שזו הוא תפארת לאדם, בזמן שתיקן את עצמו, שבא לידי השתוות הצורה, שנקרא משפיע על מנת להשפיע, היינו שהוא הגיע לידי השגת החסד. %break ומטרת הבריאה הוא בזמן שהאדם כבר הגיע לידי דרגה, שהוא יכול לקבל את התענוגים של להטיב לנבראיו, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע, נקרא זה "תפארת לעושיה". %break היינו, שניכר יופי של הבורא, בזמן שמתגלה לנבראים את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה להיטיב עמם, הנקרא בשם חכמה שבא להתפשט לכלים דקבלת התענוג. לכן נקרא דרך הזה, שכולל שני דברים ביחד, היינו חכמה וחסדים. %break %H עליון מברר לצורך התחתון %break עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע (מטעם ש"אין חבוש מתיר את עצמו"). והעליון עושה מסך על מ"ן דתחתון, היינו כוח הדוחה, עד שיהיה בחינת מקבל על מנת להשפיע. ורק אז נתפס האור בהמ"ן. %break פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. %break והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה. %break %page 1913 והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, %break כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים. %break נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. %break היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו. %break ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו. %break וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו. %break וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה". %break %H מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון %break הנה מבואר בכמה מקומות, שמלכות דעליון נעשה כתר לתחתון. ויש לשאול, הלא מלכות נקרא הכלי קבלה, מה שהתחתון מקבל, והוא בחינת אני שמשיגים. וכתר נקרא בחינת אין סוף, %break אפילו כתר דעשיה נקרא גם כן בשם אין סוף. ואיך אפשר לומר, שמלכות הנקרא כלי, יהיה נקרא בשם אין סוף. %break ולפי המבואר שמה, שכתר נקרא בשם אין סוף, הכוונה על המשפיע, כי אצל המשפיע אין שום שמות והבדלים שנוכל לדבר בו. וכל מה שמדברים הוא רק מבחינת מה שמתגלה מהאין סוף. ושכל שנוי הגלויים תלוי ביכולת המשיג התחתון. %break לכן אומר שהמשפיע של עולם העשיה גם כן נקרא בשם אין סוף, שבחינת אין סוף נקרא המחשבת הבריאה, המכונה רצונו להטיב לנבראיו. %break על כן כל מה שמושפע לתחתונים היא כפי כוח המשיגים. ואצל המשיגים יש שנויים. לכן נותנים למשפיע כל פעם שם אחר, כפי מה שהתחתון משיג את השגתו, על שם השגתו כך הוא מכנה את המשפיע. %break כמו בשמות גשמיים, אנו מכנים אותו יתברך רופא חולים, מתיר אסורים, פוקח עורים וכו' - כך הוא בהשפעת רוחניות, דהיינו כשמקבלים מהמשפיע בחינת עשיה, אז הוא נקרא בשם עשיה וכו'. %break ומה שאומרים, מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, זה מבחינת מה שמלכות דעליון גורמת שהתחתון יקבל מהעליון. %break זאת אומרת, כמו שאומרים, הרשימות שנשארים מהעליון, גורם שהתחתון יהיה לו רצון להשיג. היינו שמלכות דעליון גורם לתחתון צורך, שהתחתון תצטרך לקבל מהאין סוף שפע. %break כמו כן הקשר בין עליון לתחתון, גם כן הכוונה בין האמצעי, שיש בין צורך שהעליון חסר לצורך למה שחסר לתחתון. %break אבל למשפיע, שהתחתון גורם, שיולד בחינת אין סוף ברוך הוא, אלא שהמלכות דעליון גורם, שיהיה התחתון צורך לקבל מהעליון. אז נולד בחינת אין סוף בתחתון, שפירוש שהתחתון ממשיך אז בחינת אין סוף, היינו בחינת משפיע. %break %page 1914 כמו שמפרש בזהר הקדוש בחוקותי, "ועשיתם אותם, אל תקרי אותם אלא אתם", כאילו אתם עשיתם אותם, ומפרש בהסולם, בזה שהתחתונים צריכים, שה' יתברך ימלא אותם, %break אז התחתון משיג את המשפיע, בזה שהוא מקבל שפע מהעליון. מה שאין כן אם אין המקבל מקבל שום דבר מהמשפיע, מאין הוא יודע שיש משפיע, שזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". %break %H ולא נחם ה' %break "ולא נחם ה' דרך ארץ פלשתים, כי קרוב... פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". %break ענין קרוב ורחוק: קרוב נקרא קרוב להשכל, ורחוק - רחוק מהשכל, כי השכל מחייב שיותר טוב היה, אם הדרך לבוא ארץ ישראל, היינו להכנס בעבודת ה', היה הקדוש ברוך הוא צריך לעשות, %break שכל אחד, שמתחיל בעבודת ה', יהיה הבירור "מר ומתוק", על דרך שמבואר בהקדמה לספר פנים מסבירות. %break ולאחר החטא בעץ הדעת נעשה הבירור ב"טוב ורע", היינו שיכול להיות שהדבר הוא מתוק, ומכל מקום הוא לרע לו, לכן להיפוך, יכול שטועם טעם מר, ומכל מקום הוא לטובתו. %break לכן לפי ראות עיני האדם, היה צריך להיות מגולה טעם מתוק בתורה ומצוות, ובדברים גשמיים לא היה צריך להיות כל כך תענוג. אז, היות שהאדם משתוקק לתענוג מצד טבעו, %break הנמשך ממטרת הבריאה, אז כשיהיה מגולה התענוג, אז כל אחד היה מואס בגשמיות והיה נותן את כל מרצו לתורה ומצוות. %break מה שאין כן שבגשמיות מגולה התענוגים, ובתורה ומצוות יש הסתרה. למשל, כשהאדם לובש ציצית, אינו מרגיש בזה שום טעם. מה שאין כן כשלובש בגד חדש, הוא כן מרגיש טעם. %break לכן קשה לקיים את התורה ומצוות. וזה נקרא "דרך רחוקה". מה שאין כן אם היה מגולה התענוג של תורה ומצוות, היה נקרא זה "דרך קרובה". %break "ולא נחם... בראותם מלחמה, ושבו מצרימה". כי אז, כשיראו מלחמה, אז יגידו הלא כל מה שאני עוסק בתורה ומצוות הוא בכדי שיהיה לי תענוג. ולמה ללכת למלחמה, שיהיה לי יותר תענוג. אני מסתפק בזה התענוג גשמי. %break מה שאין כן כשמוליך אותם בדרך רחוקה, היינו שהבירור של תורה ומצוות הוא בבחינת טוב ורע, שענינו הוא, שכל המטרה של העבודה הוא רק להשפיע ולא לקבל, הגם שזה דרך רחוקה, %break שעבודה זו הוא רחוק לשכל, אבל אם הוא רוצה ללכת בדרך השפעה, אז אין לו מקום לחזור, כי מי שמתחיל בעבודה הוא יודע, שרק על דרך זה יכולים להגיע להמטרה. %break אבל באמת צריך לומר, אם התורה ומצוות יהיה מגולה, איזה עבודה שייך שם. אלא זה ברור, שצריך להיות לשם שמים. והיות שיהיה קשה לכוון לשם שמים, אז יגיד, שהוא חוזר לגשמיות, %break לכל הפחות שם הוא יכול לקבל תענוג, אף על פי שהוא קטן. אבל ברוחניות, אם לא יכול לכוון, לא נותנים לו שום דבר. %break מה שאין כן שמתחיל בעבודה על מנת להשפיע, אז תכף מתרגל את עצמו בדרך השפעה. אם כן המלחמות אצלו זה לא דבר חדש, אלא תכף מתחיל את עצמו ללחום. אם כן זה יותר יצליח ולא יחזור לגשמיות, היינו למצרים. %page 1915 %break %H ההולכים לארץ ישראל %break "שלח נא ידך, וגע אל עצמו, ואל בשרו... אך את נפשו שמור" (איוב ב') %break היינו שנתן לו השליטה על כל קנייניו, אבל לא על נפש, שענין נפש, היינו האמונה, בסוד "גם נפש בלי דעת לא טוב", זאת אומרת שעל כל הדברים נתן לו רשות, שיוכל ליגע בו, אבל לא על בחינת אמונה. %break כי כל הדברים שאדם רוכש, יכול להיות נגיעה לסטרא אחרא. והסטרא אחרא יכול לקטרג ולומר, שאין כוונתו לשם שמים. %break אבל על בחינת אמונה אי אפשר להיות לסטרא אחרא שום נגיעה, משום שכל היסוד של אמונה הוא למעלה מהדעת. ממילא אי אפשר להיות שם נגיעה להסטרא אחרא, כי כל הקשר שיש לסטרא אחרא הוא רק במקום שיש דעת, שם יכול מקום להאחז. %break אבל במקום שלמעלה מהדעת אין לו שום פה. ולכן, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", היינו משום ששם יש מקום לנסיונות ויסורים. %break ולפי זה אל תחשוב לומר, למה לי להכנס בעניינים שבדעת. על זה אומר הפירוש, "גם נפש בלי דעת לא טוב". אלא מוכרחים לעסוק בבחינת קניינים גם כן, %break כי "חכמת המסכן בזויה" וצריכים גם כן לעשירות, כמו שכתוב "אורך ימים מימינה ומשמאלה עושר וכבוד", שענין אריכת ימים היא דווקא בבחינת נפש, הנקרא אמונה, כי שם אין להסטרא אחרא שום נגיעה. %break וזהו נקרא "ימין", שאין שם שום פחד. מה שאין כן צד "שמאל" נקרא פחד יצחק, היינו בחינת עשירות וכבוד, יכול הסטרא אחרא לקטרג ולומר, שאינו לשם שמים, אלא שמקבל זה להנאת עצמו. %break אבל מכל מקום את שניהם צריכים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". אלא שהקדוש ברוך הוא עושה, שנקבל ממנו את כל הטוב, מה שהוכן בעדינו, היינו שמוכרחים לגלות את כל הנרנח"י, הנקרא בחינת עושר וכבוד. %break "ר' שמעון אמר, האי דאיוב, לאו נסותא איהו דקוב"ה, כנסותא דשאר צדיקיא, דהא לא כתיב והאלקים נסה את איוב... דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגביה קוב"ה, %break ואיוב לא יהיב כלום, ולא מסר לקב"ה כלום... דהא גלי קמיה דלא יכיל לקיימא ביה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא" (זהר בא ד', ט'). %break ויש לשאול, מהו ההבדל בענין הניסיון, אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא או מצד המקטרג. כי נתן טעם, לכן לא נתנסה בידו דקב"ה, דלמא לא יכול לעמוד בניסיון. %break ויש לפרש על דרך צמצום ומסך: אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא, אזי אף על פי שהקדוש ברוך הוא מאיר לו את השפע בהתגלות, מכל מקום אם הוא רואה, %break שיש רצון עליון לסלק את עצמו מכל השפע ולעבוד רק בבחינת חסדים מכוסים, אזי תכף הוא בוחר לעצמו את הדרך של חסדים מכוסים. %break נמצא שהוא עומד בניסיון, היינו שעושה הכל מבחינת בחירה חופשית, היינו שיש לו ברירה להחזיק את השפע, משום שהניסיון בא מידו של הקדוש ברוך הוא, היינו שעומד במדרגת התגלות השפע, %break שזה נקרא ידא של הקדוש ברוך הוא. ואז, כשעומד בניסיון, היינו שעושה הכל מצד הבחירה, ולא מטעם הכרח, זה נקרא שהניסיון בא מצד הקדוש ברוך הוא. %break מה שאין כן אם אין האדם מוכשר לעמוד בניסיון, היינו מצד בחירה, אז נמסר בידא דמקטרג. היינו מצד מסך, שהוא שליטה בכוח, היינו שלוקחים ממנו את גלוי השפע. %break וזה נקרא בידא דמקטרג, היינו שהניסיון הוא בזמן הסתלקות, אם הוא מתרעם על מידותיו יתברך או לא. %break נמצא בזה שכאן לא הבחירה על נתינת השפע בחזרה, כי זה נלקח ממנו לא מרצונו, ועל זה לא ניתן לו הבחירה, אלא כל הבחירה ניתן לו על אחר הסתלקות השפע. %break %page 1916 ולפי זה יצא, הניסיון מידא של הקדוש ברוך הוא נקרא שהניסיון בא בזמן שיש לו השפע, והניסיון מידא דמקטרג נקרא, שהניסיון בא לאחר הסתלקות השפע. %break וזה על דרך שאמרו בזהר, "ואהבת... אפילו נוטל את הנר"ן דילך". וזה על דרך שאמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון, להתרעם אחרי מידותיו כנ"ל. %break כתוב (זהר בא, אות ל'): ובדינא דקוב"ה איתעביד על שסיבב את העבודה הקשה לישראל במצרים (כמו שכתוב באות ט"ו), כי איוב היה מיועצי פרעה, ובזמן שפרעה היה רוצה להרוג את ישראל, אמר לו איוב, קח את כספם ומשול על גופם שלהם בעבודה קשה. %break %H עבודה מחודשת %break "כי אם בתולה בעמיו יקח". שואל, ולמה צריכים שיקח רק בתולה, בלי פגם. ומשיב, אשה היא כוס של ברכה, שאם טעמו פגמו, כלומר שמרמזת על המלכות, הנקרא כוס של ברכה... והכהן המקריב, %break צריך להיות בלי פגם (זהר אמור דף י"ג אות ל"ח) ויש לשאול מה מרמז לנו זה בעבודה. %break האר"י הקדוש אומר על מלכות, שהיא כל יום חוזרת להיות בתולה, שפירושו, היות ששורש המלכות הוא נקודה, וכל הט' ספירות שבה הוא בבחינת תוספת, לכן כל יום היא נבנית מחדש, %break כלומר שכל יום מתחלת עבודה מחודשת לבנות את המלכות עד בחינת גדלות שלה. אולם כל יום הוא בחינה מחודשת, שמעלים מבי"ע לאצילות ומוציאים אותם מהמקום שנפלו לתוך הקליפה, ומעלים אותם לקדושה. %break ובעבודה מתבארת זה, שכל יום האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים מחדש, ולא משתמש עם מה שהיה לו מאתמול. היינו לומר, שהוא התגרש ממנה ולוקח אותה בחזרה אותה המלכות שמים, או שהיא נעשית אלמנה, %break זאת אומרת שהאדם מת מבחינת הרוחניות, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים", או שחילל אותה. %break אלא האדם צריך כל יום לקבל בחינת מלכות שמים כדבר חדש. והמלכות שמים, שהיה לו אתמול, הוא לא משתמש עמה, אלא שהוא לוקח עכשיו בחינה חדשה, כלומר שבמלכות זו עוד לא פגם, מטעם שהיא עתה בחינת חדשה. %break וכל התורות, שלומד היום בנוגע לעבודת ה', צריך להיות עם פירושים חדשים, לא משל אתמול, כי התורות של אתמול הוא כבר פגם אותם. אלא צריך להיות בתולה. %break %H שמות המלכות %break "אלמנה", שהאדם מת באמצע, היינו שמת ברוחניות מבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". "גרושה", שהוא הוציא אותה, היינו המלכות שמים, מביתו. %break "חללה", היינו שחילל אותה במקום שהיה צריך לקדש אותה ביחס של כבוד, חלל את כבודה, והלך לעסוק בדברי חול. "זונה", שהוא זן ומפרנס את האדם כלומר, שרק שהמלכות יתן לו מזונות הוא מקבל על עצמו, אחרת הוא לא רוצה. %break "בתולה", זה כמו קרקע בתולה. %page 1917 %break %H אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו %break אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו. מטעם כיון שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות, ואינו יכול להבין שום דבר בלי טעות. %break "ישא ה' פניו אליך". וכתוב אחר אומר, "אשר לא ישא פנים", כאן כשעושים רצונו, וכאן כשאין עושים רצונו (מדרש רבה נשא דף מ"ד י"א, ז). וקשה: כשעושים רצונו למה נצרך נשיאת פנים. %break ויש לפרש, מהו "עושים רצונו". ידוע שרצון ה' הוא להשפיע. וכשהתחתונים עושים מעשים להשפיע, זה נקרא עושים רצונו. ואז יש ענין השתוות הצורה. אז ה' יכול לתת להם בחינת נשיאת פנים, %break הנקרא בחינת גילוי פניו יתברך, היינו שנעבר מהם את הצמצום וההסתר, שהיה שורה עליהם. %break מה שאין כן כשאינם עושים רצונו, היינו כשאינם משתדלים בענין רצון להשפיע, שזהו רצונו של מקום, אם כן אין כאן ענין של השתוות הצורה, אז מוכרח להיות בחינת העלם והסתר זה נקרא "אשר לא ישא פנים", אלא אחוריים, שאינו מאיר להם. %break וכמו כן יש לפרש על עזרה מעם ה', למי נותן עזרה, למי שעושה רצונו של מקום. שיש לפרש, שענין "עושה" פירושו כמו עשייה, היינו עבודתו היא שהוא משתדל, שיהיה לו רצונו של מקום, %break היינו שהוא משתדל להשיג את הרצון להשפיע. אז ה' ישא פניו אליו, לעזור לו להגיע ולהשיג את הרצון להשפיע, שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו". %break מה שאין כן בזמן שאין עבודתם לעשות רצונו של מקום, שכל עבודתם הוא רק ברצון לקבל, אז נאמר "אשר לא ישא פנים", היינו שלא מקבל עזרה מלמעלה, שהרצון לקבל ישלוט עליהם. %break אלא כמו שכתוב, "הבא לטמא פותחים לו", ולא מסייעים אותו. וזה נקרא "אשר לא ישא פנים", היינו שאינו עוזר להם. %break %H מצות תשובה %break זהר (נשא דף ח' אות כ"ח): מצות תשובה וכל מי שחוזר בתשובה, הוא כאילו השיב אות ה', שהוא מלכות אל אות ו' וכו'. תשובה, אותיות "תשוב ה'" אל הו', כי כשאדם חוטא גורם שתתרחק ה-ה' מאות ו', ומשום זה נחרב בית המקדש. %break מלך שקשים גזרותיו משל פרעה, ויחזרו בתשובה בעל כורחם, "עד ה' אלוקיך" להשלים את ה'. תשובה, שהוא מלכות, נקרא חיים, בלא עמל ובלי יגיעה. %break פירוש, העבודה ויגיעה היא - ללכת נגד הטבע, היינו לשם שמים, ועל ידי זה בא להשתוות הצורה, אז מושפע השפע בלי עמל, כי היגיעה היתה שלא לקבל שכר. נמצא, %break שהוא מקבל אחר כך חיים מכוח השתוות הצורה, שזה נקרא בלי עמל. "ותמונת ה' יביט", וזה בשכר "ויסתר משה פניו מהביט". %break %H שיעור גדלות השם %break כתוב בספר תהילים, "כשמך אלקים, כן תהלתך". כלומר, כפי שהאדם משער את גדלות של אלקים, בשיעור זה האדם יכול לשבח אותו. לכן, אם האדם רוצה להודות ולהלל לה', הוא צריך מקודם לשער את גדלות ה', ואחר כך הוא יכול להלל אותו. %page 1918 %break %H אין כל חדש תחת השמש %break "אין כל חדש תחת השמש". רק למעלה מהשמש, ששמש נקרא יום, ונקרא דעת, כמו שאמרו חז"ל, "אם ברור לך הדבר כיום, כמו שכתוב, לאור יום יקום רוצח". נמצא, שתחת הדעת, היינו זה שהאדם רוצה, שהדעת יוליד לו התחדשות בעבודה, כתוב על זה, %break אין חדש. מה שאין כן למעלה, שהוא למעלה מהשמש, יש התחדשות, היינו שמלמעלה מהדעת האדם יכול לקבל התחדשות בעבודה. %break %H דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת %break "והארץ לעולם עומדת": ארץ נקרא בחינת עפר, שהוא בחינת דומם, שאין לו שום תנועה, שהוא נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאין שם שום סברה ושכל. ואצל הגוף הוא בחינת טעם של עפר. %break אבל כשהאדם מקבל על עצמו עבודה זו, אין לו ירידה, אלא נשאר תמיד בבחינת עמידה, כמו שכתוב, "והארץ לעולם עומדת", שאין לה נפילה. %break "דור הולך ודור בא", זהו ענין עליות וירידות. "והארץ", היינו בחינת דומם, "לעולם עומדת", היות שמבחינת ארץ לא שייך נפילה, כי למטה מהארץ אין שום דבר. %break %H מהו ששבת נקראת אורח בעבודה %break לכבוד שבת צריכים להכין מאכל ומשתה. לכבוד ביאת האורח, הנקרא שבת המלכה. שאלה: %break א. וכי האורח, שהוא שבת, אוכל ושותה. כמו כן צריכים להחליף הבגדים לכבוד האורח. בגשמיות, כשבא אורח חשוב, מכינים מאכלים טובים ומשקאות עבור האורח, כמו כן צריכים ללבוש בגדים יפים לכבוד האורח. %break ב. מאכל ומשתה, שמכינים לכבוד האורח, מבינים. אבל בשביל מה צריכים להלביש בגדים יותר יפים לכבוד האורח. %break ויש לומר, שמראים לאורח, שיש לנו, מזה שהאורח בא, שמחה גדולה. לכן אנו באים במלבוש כבוד, שזהו מראה, שמכבדים את האורח. כדוגמת, שהאדם לבד בבית הוא בנעלי ביתו לפעמים, %break גם בלי מעיל, כי מלבושים נקראים מלבושי כבוד. כלומר, שהמלבושים, שהאדם לובש, הוא מטעם לכבד את הזולת. %break לכן מי שאין לו לבושים יפים, הוא מתבייש לבוא לאיזה מסיבה, מטעם בושה, שכולם ידעו שהוא עני. לכן הוא מתלבש בלבושים יפים. וחכמת העני בזויה, כמו שכתוב, "וחכמת המסכן בזויה". %break לכן האדם, אפילו שהוא חכם, מבזים אותו ואין האדם מסוגל לסבול ביזיונות. לכן שבת, שהוא אורח חשוב, צריכים מלבושים נאים ומתוקנים. %break לכן צריכים לומר, זה ששבת נקרא אורח, הוא שהשבת מתלבש באדם, שזה נקרא נפש יתירה, שהאדם מקבל בשבת, לכן נקרא זה שאוכלים. %page 1919 %break %H קומה אלקים %break "קומה אלקים, שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגויים". פירושו, היות שיש בלבו של אדם שופטים רשעים, שהם מקבלים שוחד, לכן, אם ה' יהיה השופט, אז יהיה הכל בסדר. %break %H ממעמקים קראתיך ה' (א') %break בשאול תחתית. וזה שכתוב, "ממעמקים קראתיך ה'", היינו מעומק הצרות קראתיך. לכן יש לאדם לחשוב מטרם התפלה, עד כמה גודל החסרון שבו, שה' יעזור לו על חסרון גדול. %break נמצא שהאדם צריך לתשומת לב, בכדי להרגיש את חסרונו. וזה נקרא תפלה מעומק הלב מצד המקבל. אולם יש גם ענין תשומת לב על המשפיע. כלומר, שיאמין באמונה גדולה, שה' יעזור לו. %break כלומר, שאנו רואים בגשמיות, שתפלה אמיתית היא באדם ההולך לבקש ממי שהוא איזו טובה, נגיד למשל, כסף. %break יש כאן ב' תנאים: א. שהיה אצל הנותן את הדבר, מה שהוא מבקש ממנו. אם נגיד שרוצה כסף, אז הוא צריך לדעת מקודם, שאדם ההוא הוא עשיר, %break ב. שיהיה לו לב טוב. ואם אחד משניהם חסר, אין מקום לתפלה, על דרך "ישראל קדושים הם, יש לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו". %break יש לפרש על הבורא, היינו שישראל, שמבקשים מה', הם קדושים מצד מעשה התפלה, הגם שיש שמאמינים שיש לו לבורא מה שהם מבקשים, היינו פרנסה, ובריאות, %break שיש בידו של הקדוש ברוך הוא לתת, אבל אינו חס ושלום בעל הרחמים. ויש שמאמינים שהוא בעל הרחמים, אבל אין בידו לתת, גם כן נקרא קדוש. %break אבל תפלה אמיתית היא, שהאדם מאמין, שיש בידו של ה' מה שהוא מבקש, וגם ה' הוא רחמן, כמו שכתוב, שהבורא נקרא אב הרחמים ורחמיו על כל מעשיו. %break מה שאין כן בצרכי גשמיים צריכים רק להאמין, שהוא נותן, אבל על חסרון הוא לא צריך להאמין, כי בגשמיות האדם מרגיש חסרונו. %break "ישראל קדושים" וכו': יש לו לבורא, אבל אינו רוצה לתת, מטעם שאינו מגיע לאדם, מפני מעשיו של אדם. רוצה לתת לו, ואין לו לקב"ה לתת, מה שהוא רוצה, היינו רוצה שיתן לו בכלי קבלה, ואינו רוצה לתת בכלי קבלה. %break %H תפלה ובקשה %break "תפלה" הוא מה שסידרו לנו חז"ל, שזהו ענין כלל. "בקשה" זהו ענין פרטי, מה שכל אדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו. %break לכן תפלה צריך להיות בפה, אחרת אין שום אחיזה בתפלה, היות שיש בנוסח התפלה דברים, שאין לאדם שום מושג לצורך בהם, לכן אחיזה בהתפלה הוא, מה שהאדם אומר את המילים מה שכתוב. %break %page 1920 מה שאין כן בקשה, מה שהאדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו, אין צריך להוציא בפה, אלא זהו מספיק שהוא מרגיש בלב, מה שחסר לו. כלומר, מה שהאדם מרגיש בלב שחסר לו, זה נקרא בקשה, שהלב רוצה, שמי שיש יכולת לתת לו את מבוקשו, הוא יתן לו. %break והיות איש דתי רוצה שה' ימלא את בקשתו, וה' יודע מחשבות לבו של כל אחד ואחד, מה שלבו דורש, לכן מספיק אם האדם מרגיש את חסרונו - זהו תפלה לה', על מחסורים שבלבו. מה שאין כן נוסח התפילה הוא נתיסד על לבם של חז"ל, מה שהיה בלבם. %break %H אל יתבייש מפני המלעיגים %break אזוב הוא מלשון עזוב, שהוא מרגיש, שהוא עזוב ממעשים טובים. ו"אל יתבייש מפני המלעיגים", כלומר, בזמן שהאדם רוצה לעשות דבר טוב, תורה, או תפלה, או מעשים טובים, צדקה, %break גמילות חסדים, ויש מחשבות ורצונות בלבו של אדם שצוחקים ממנו, ואומרים לו, בגלל מה אתה צריך לעשות אלו המעשים. מה יתן לך זה שאתה רוצה להתייגע. על זה כתוב "אל יתבייש מפני המלעיגים". %break %H בקיר שרי שכינתא %break "רבי יוסי פתח, "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'"... הדא הוא דכתיב, "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו", האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והאיך יכול לאסתכלא בשכינתא, %break אלא למנדע דודאי שכינתא קיימא קמיה, הדא הוא דכתיב "ויסב חזקיהו פניו", דתמן שארי שכינתא, בגין כך לא בעיא למהוי חוצץ בינו ובין הקיר" (זהר ואתחנן). %break יש לשאול: א. מהו הסמיכות, "ויסב חזקיה" ל-ואתחנן. ב. מהו התירוץ על הקושיא, ואיך יכולים לאסתכלא בשכינתא, בזה שאומר, אלא למנדע דודאי שכינתא קיימא קמיה. %break ג. מהו הפירוש דתמן שרי שכינתא, היינו בקיר. וכי דווקא בקיר שרי שכינתא, הלא "מלוא כל הארץ כבודו". כמו כן, מהו הפירוש שלא יהיה חוצץ, אם יש איזה חציצה כבר זה מפסיק מהשכינה? %break %H מדוע חכה עד מלחמת עמלק %break הקושיא: מדוע חכה עד מלחמת עמלק. התשובה היא: כי ראה כשנופלים מאמונה אז צריכים בעצמו לעבוד, שהוא ענין אתערותא דלתתא. ואם דבוקים במשה שהוא בחינת תורה, %break שעל ידי התורה יכולים לזכות לאמונה. לכן היה מוכרח ללכת למשה, בכדי ללמוד ממנו את דרכי אמונה. %page 1921 %break משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה. לכן היה מוכרח ללכת למשה, בכדי שיקבל ממנו את הכוחות. %break %H וישמע יתרו %break "וישמע יתרו". מקשה הזהר הקדוש, וכי יתרו שמע וכל העמים לא שמעו. הלא כתוב, "שמעו עמים ירגזון". אלא יתרו שמע ונשבר, וכל העמים שמעו ולא נשברו. לכן, אין שמיעתם שמיעה. %break ויש לשאול, מהו הסיבה שיתרו נשבר, כששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. הוא ראה כאן שני דברים: א) מצד ה'. שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". %break ובמלחמת עמלק כתיב, "ויאמר משה אל יהושע, בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". וכתיב במשה, "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". %break ויש לומר, כשיצא ממצרים, היו מאמינים בה', אז על ידי האמונה לא היו צריכים לאתערותא דלתתא, אלא הקדוש ברוך הוא אמר להם, שהם רק ימשיכו באמונה, ואז ה' ילחם לכם, שכח של האמונה הוא להוציא מכל הצרות. %break כי ענין אמונה הוא בעצם בחינת אתערותא דלתתא, כמו שאמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". מה שאין כן מלחמת עמלק, שהוא "אשר קרך בדרך", שהביא בחינת כפירה לעם ישראל, כמו שפרשו, %break "ויזנב" - חתך את המילות וזרקן כלפי מעלה, היינו שהטיח דברים כלפי מעלה, ואמר, מצות שצווית לעמך ישראל, מה הועילה להם. כן פירש ה"שפתי חכמים". %break לכן דבר התלוי באמונה, שהיא ענין יראת שמים, זהו בידי אדם. לכן הם היו צריכים להלחם. %break %H קטני אמונה %break קטני אמונה, שהוא לא רוצה כולו להשפיע. "המשמיע קולו בתפילתו, הרי זה מקטני אמונה". %break ויש לשאול, כשהאדם מתפלל לה', בטח האדם מאמין בה', אם כן מהו ההבדל, אם משמיע קולו, כבר לא נקרא מאמין בה', מה שאין כן תפילה בלחש, כן נקרא מאמין בה'. מהו ההבדל, %break הלא בין בלחש ובין בקולו, האדם צריך להאמין, שה' שומע תפילה. שמכאן משמע, שאם הוא מתפלל בטח שיש לו אמונה. מהו השייכות זה לזה. %break ויש לומר כפי מה שמבואר בהסולם, שענין תפלה בלחש שלומדים זה מחנה שכתוב "וקולה לא ישמע", הוא מפרש שקולה של מלכות, הנקרא רצון לקבל, %break לא ישמע. אלא התפלה היא על בחינת רצון להשפיע, היינו שה' ישלח מלמעלה כוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע. %break נמצא, מי שמשמיע קולו, היינו קולו של הרצון לקבל, הגם שהוא מאמין בה' ומבקש שה' יעזור לו, הרי זו מקטני אמונה, היות עיקר אמונה, שהאדם מאמין בה', %break צריך להיות שה' ישלח לנו רוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע, שברצון להשפיע כבר יכול להתלבש את הטוב ועונג, שבמטרת הבריאה. %page 1922 %break %H וזכרת, כי עבד היית %break "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". כאן מרמז לנו, כי האדם, הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, %break כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק "תן". %break אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה "וזכרת". %break %H לא מרובכם %break "לא מרובכם" - כי עם ישראל כשעולים, הם מרובים מכולם. כשהם יורדים - הם למטה מכולם. %break בעבודה של בחינת ישר-אל: בזמן העליה, הוא מרגיש, שהם עומדים במדרגה למעלה מהכלל. וכשיורדים, הם רואים, שהם יותר גרועים מהכלל. %break %H נורא אלקים ממקדשיך %break "נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל, הוא נתן עז ותעצומות לעם, ברוך אלקים" (תהילים ס"ח, ל"ו). %break יש לפרש "נורא אלקים" איך האדם מסוגל לקבל יראת אלקים, זהו על ידי "מקדשיך". פירוש, שעל ידי זה שהאדם מקדש את עצמו במותר לך, שרוצה, שיהיה הכל לשם שמים, על ידי זה הוא יכול לזכות ליראת אלקים. %break "אל-ישראל", אז האדם מקבל שם ישראל, שפירוש ישר-אל, בזמן שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, שהוא מדת החסד, הנקרא אל, אז האדם נכנס לבחינת ישר-אל. %break ואז "הוא נותן עוז ותעצומות לעם", שאז יכול להמשיך לאדם בחינת כוח וחוזק, שהאדם מקבל על ידי זה שם עמו ישראל. וזה שכתוב "לעם". ואז האדם יכול לברך אלקים על מה שקירב אותו. %break נמצא, הסדר הוא: א. בכדי שהאדם ישיג יראה, הוא צריך לקדש עצמו. %break ב. ועל ידי היראה שמקבל מלמעלה, זה נותן לאדם כוח וחיזוק, שהאדם נקרא אז בשם עמו ישראל. ג. ואחר כך "ברוך אלקים" האדם מודה לאלקים. %break %H קניין אשה %break "שלח לך. רבי יהושע אומר, למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה וכו', ראה אותה וכו', רק לבנך אני נותנת" וכו' (מד"ר שלח ט"ז, ז'). %break %page 1923 כשהאדם נכנס לעבודה, ה' מבטיח לאדם, שיתן לו אשה נאה וכו', שפירושו בחינת נשמה, הנקרא "אשה". והאדם אומר, אני רוצה לראותה, %break שפירושה, היות שהכלי של הנשמה נקראת אמונה למעלה מהדעת, והאדם רוצה שתהיה בתוך הדעת, היינו שאין האדם רוצה להאמין, שכדאי לקחת אותה. %break כלומר אין האדם יכול להאמין, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, הוא נמצא בתורה ומצוות, ובכדי לקבל אותה צריכים לשלם, היינו לתת לה משהו, שעל ידי הקבלת כסף דקדושין, %break היא מסכימה להיות לו לאשה ולשמש אותו. ואם הוא לא נותן לה איזה דבר, שבגלל דבר ההוא היא מסכימה לקחת אותו, אינה מקודשת לו. %break ויש לשאול זה על דרך הפשט, איך אפשר שבגלל זה, שהוא נותן לאשה פרוטה, היא מסכימה להיות לו לאשה, ובלי פרוטה אינה מסכימה. %break וכי בשביל פרוטה כדאי לקחת אותו בתור בעל, כלומר מה הפרוטה מועילה בענין, שזה יהיה קובע. בכדי לקנות אשה, האדם צריך לשלם עם חייו, כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת, אלא מי שממית עצמו עליה". %break %H קרן ופירות %break "יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש, ורבה היא על האדם", יש רעה, זו היא תוקף הרע שבלב שרוצה לשלוט בדברי עולם הזה ואינו משגיח בעולם ההוא (בהעלותך נ"ב אות ק"מ). %break הקדוש ברוך הוא נותן לו עושר, כדי שיזכה בו לעולם הבא, שענין עושר נקרא "אין עני אלא בדעת". נמצא, שה' נתן לו דעת, שהוא תורה ומעשים טובים, כדי שיזכה בו לעולם הבא, %break שענין עולם הבא הוא בחינת בינה, היינו כלי דהשפעה. והוא משתמש בתורה ומצוות לזכות לבחינת עולם הזה, הנקרא מלכות, שהוא הרצון לקבל. יש קרן ויש פירות, הקרן הוא לעולם הבא והפירות הוא לאכול בעולם הזה. %break %H ענין עולם הזה ועולם הבא (ב') %break אדם אוכל פירותיה בעולם הזה, היינו התורה התרי"ג המצוות, שהם בחינת עיצות, שזה נקרא פירות, היינו המאור שבה מחזירו למוטב. %break וכשהאדם רואה שהתורה ומצוות החזירו למוטב, זה נקרא שהוא רואה פירות בעבודתו של תורה ומצוות. ומהו הקרן הוא לעולם הבא. היינו מצב הב', %break שצריך לבוא שתרי"ג מצוות הוא בבחינת פקודים, שאז התורה בבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ומצב הבא הוא בחינת עולם הבא. %break נמצא, "אלו דברים, שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה", היינו, שהם בחינת תרי"ג עיטין. וזה נקרא מאור התורה, שמחזירו למוטב. ועיקר הקרן הוא לו. %page 1924 %break %H כי תזריע %break "תא חזי, בשעה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד עם כנסת ישראל והיא מעוררת תחילה אז נתמלאה המלכות מצד ימין, שהוא חסדים זכר. וכשהקדוש ברוך הוא מעורר תחילה, אז הכל נמצא בסוד הנקבה, כעין אשה כי תזריע" (תזריע דף כ', ובהסולם אות ס'). %break בעבודה נקרא "אשה" כלל ישראל, והקדוש ברוך הוא נקרא "איש", שאם ההתעוררות באה מלמעלה, אז "וילדה נקבה", הנקרא מקבלת ואינה משפעת לעצמה. ואם האדם מתעורר תחילה, אז "וילדה זכר", הנקרא בחינת משפיע, היינו שיכול להמשיך לעצמו. %break וזהו, כשהאדם מתגבר על רצונו, ורואה שאינו יכול להתגבר ומבקש עזרה, אז "וילדה זכר". מה שאין כן כשמחכה שיהיה לו התעוררות מלמעלה, זה נקרא "וילדה נקבה". %break %H מרור %break בלע מרור לא יצא, אלא צריכים ללעוס, היינו שצריכים להרגיש את המרור. %break %H שכר עבודה %break בזמן שעובד מטעם שהבורא צריך את עבודתו, אז הבורא צריך לשלם שכר ותמורה, ואם האדם עובד עבור עצמו, לתקן, איך אפשר לבקש תמורה. %break %H שליטת המלכות %break הפרסא נקרא מלכות, שעומדת בבינה דגופא, שלמטה ממלכות פירושו, למטה משליטת מקבל בעל מנת לקבל, היינו שבא שם מחשבות של קבלה, ואינם יכולים להשתחרר, לכן מוכרח להיות שבירה. %break למעלה ממלכות, היינו למעלה משליטת המלכות, שכן יכולים להשתחרר ממחשבות של קבלה. %break %H שלום בית %break בית זה הלב, ואינו שלם עם הבורא, כמו שכתוב "אשמע מה ידבר שלום אל עמו". אלא יש פירוד לבבות בין משפיע למקבל. ובכדי שיהיה שלום, היינו השתוות הצורה, וזהו כל העבודה שלנו... %page 1925 %break %H התעוררות (ב') %break זכר נקרא חסדים, היינו שהתחתון מקבל מלמעלה את הרצון להשפיע, שנקרא זכר, היינו שהתחתון מתעורר ורוצה להתקרב לה' ואינו יכול. נמצא "אשה כי תזריע", היינו האדם, הנמשך מהמלכות, אז "וילדה זכר". %break איש נקרא הקדוש ברוך הוא שהתעוררות בא מלמעלה, אז "וילדה נקבה", היינו שזה נקרא אור נקבה. "מקבלת ואינה משפעת", כלומר כשנותנים לו התעוררות, הוא מקבל. וכשמפסיקים לתת, %break והוא עומד ומחכה, מתי יתנו לו התעוררות, אז "וילדה נקבה", כלומר מעבודה זו יכול להוליד רק אור שמקבלת ואינה משפעת. %break %H מלך הגוים %break הזהר (צ"ה ע"ב) מקשה על הפסוק, "מי לא יראך מלך הגוים" וכי קוב"ה מלך הגוים איהו, והלא מלך ישראל איהו וכו', וכי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי, הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, %break ולא כמה דאמרן דאתמרין לשמשין ולממנן דיליה. ותו סיפא דקרא דכתיב, "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", כל האי שבחא איהו לשאר עמין. %break ומתרץ: ואי תימא דמלך הגוים על קוב"ה איתמר לא הכי, אלא מאן הוא מלך הגוים דלא יראך וכו', מי מלך הגויים דלא יראך. כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך וכלהו אודן על דא. %break ויש לשאול, הלא אין המציאות מראה כך והלואי שאצל היהודים יהיה התפשטות המלה "מאין כמוך". ויש לומר על דרך המוסר, הנה יש בעבודת ה' שני מצבים, מצב דקודם התשובה ומצב דלאחר תשובה. %break ובזהר (משפטים צ"א ע"א): תא חזי, כל ההוא דזכי לתלסר שנין ולהלאה אקריבן לכנסת ישראל, וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה, ודאי "בנים אתם לה' אלוקיכם". %break ויש להבין ההפרש מבן דכנסת ישראל, שהוא בחינת מלכות, לבן של הקדוש ברוך הוא. כמבואר, שתפילה של יד נקרא בחינת אמונה, ותפילה של ראש נקרא בחינת תורה. %break ותפילה נקרא בחינת עבודה שבלב, שענין אמונה לקנות על ידי עבודה, היות שהוא בחינת מלכות, הנקרא עניה ודלה. כי בזמן שהאדם צריך לקבל עליו העול אמונה, אז הגוף בועט, לכן היא עבודה גדולה, שיוכל להתגבר על זה. %break ותורה נקרא בחינת מתנה, כמאמר חז"ל "וממתנה נחליאל", וההבדל בין אמונה לתורה, יש לומר שאמונה נקרא צדקה ותורה מתנה. וההבדל בין צדקה למתנה, כי צדקה הוא ההכרחיות ומתנה היא מותרות. %break למשל, מי שנותן לעני שק קמח, שעולה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל שק קמח בתור צדקה, אבל מי ששלח לעני שעון, שעלה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל את השעון בתור מתנה. %break הנה אמונה היא הכרחיות, כי בלי יראת שמים אין כלום, מה שאין כן תורה היא כבר כמו מותרות. לכן אמונה, שהוא מצב א', נקרא בחינת בן לכנסת ישראל, שהוא אמונה. ומצב הב', שהוא בחינת תורה, נקרא בן לקב"ה. %break והמחשבות והרצוניות של האדם, מטרם שעושה תשובה, נקרא בחינת גוים. וכשעושה תשובה, נקרא שהוא מולך על הגוים האלו. וזהו שאומר, מי ממלך הגוים אשר לא יראך, %break משום שאם אין לו יראת שמים, הוא לא נקרא מלך הגוים, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, שכולם אומרים מאין כמוך. %break %page 1926 יש לומר, אפילו לאחר שנעשה מלך, הוא אומר, כי כל החכמות שלו, ובכל מלכותם, ובכל פעם שהיה לו שליטה על הגוים שלו, הכל בא לו מבחינת "אין כמוך", היינו שרק הקדוש ברוך הוא עוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו" וכו'. %break %H ענין ברכה %break "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וכו', פקודא דא לברכא ליה לקוב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, %break ואי לא בריך נקרא גזלן לגבי הקדוש ברוך הוא דכתיב גוזל אביו ואמו... בגין דברכאן דבריך בר נש לקוב"ה אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמיה דקוב"ה" (זהר הקדוש). %break יש לשאול: %break א. למה נקרא גזלן, בזה שלא מברך לקב"ה, ב. להבין תירוץ הזהר הקדוש מה שאומר, "בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה אתו לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמיה קדישא", איזה שייכות יש המשכת השפע לברכת האדם. %break הענין, דמטרת בריאת העולם היא להטיב לנבראיו. ולצורך זה נבראו התחתונים שיש להם הרצון לקבל את ההטבה, ובשינוי צורה הזה הם נפרדו מהשורש. ובזמן שיש פירוד אין התחתון יכול לקבל. לכן צריכים לתקן את הפירוד, היינו שיהיה יכולת לקבל את ההטבה העליונה. %break לכן, בזה שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא, הרי הוא משפיע להקדוש ברוך הוא, לכן אפילו התענוגים שהוא מקבל, אין כוונתו לקבל, אלא בכדי שיוכל לברך על זה. וזה נקרא השתוות הצורה. לכן הוא שהשפע בא לשמיה וכו'. %break ענין שם מורה על מלכות, שהיא בחינת כלל ישראל, או כנסת ישראל, שהיא הכל. לכן מה שהאדם עושה באופן פרטי, דבר זה עולה ומכריע בכלל כולו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם חציו חייב וחציו זכאי, %break עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ'). והטעם, משום שכל פרט פועל עם פעולתו על הכלל כולו. %break לכן, אם הפרט עושה לשם שמים, היינו שכל מה שהוא נהנה, הוא צריך ברכה, בכדי שיוכל לברך את הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת שכוונתו הוא להשפיע, אז נמשך השפע מהקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, היינו לשכינה הקדושה, שזהו בחינת יחוד קוב"ה ושכינתא. %break %H מצוה קלה %break במדרש תנחומא: והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני (חולין מ"ט) יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצוות, ויש בהן קלות וחמורות. %break ומפני שיש בהן מצוות קלות, שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואמר, רבונו של עולם, %break איני מתירא מן המצוות החמורות שבתורה, שהן חמורות, ממה אני מתירא מן המצוות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי, אם לא עשיתי, מפני שהיתה קלה. %break %page 1927 ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, לכך אמר, "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני". יש לשאול, מהו המצוה קלה, שאומר, שבני אדם משליכים אותן תחת עקביהן. %break הנה חז"ל (עבודה זרה ב' ע"ב), לעתיד יבואו אומות עולם ויאמרו, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה, כמו שעשית לישראל וכו'. מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא, הראשונות ישמעונו, שנאמר, וראשונות ישמיענו, שבע מצוות שקבלתם, היכן קיימתם. %break ונ"ל דלא קיימם, דתני רב יוסף "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים" מאי ראה, ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימם. כיון שלא קיימם, עמד והתירן להן. אמרו לפניו, רבונו של עולם, %break תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת. %break אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. לכו ועשו אותה. והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולא למחר לעשותם. היום לעשותם ולא היום ליטול שכר, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. %break ואמאי קאמר ליה מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס. וענין חסרון כיס, היינו דווקא בחינת לשם שמים, שהכוונה, דבעשיה אין הבדל בין עושה לשם שמים או לשם עצמו. וענין סוכה הכוונה לסכך, שהוא צל. וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה. %break ו"חמורות" נקרא בחינת מעשה. על זה הוא היה בטוח שעשה כל תרי"ג מצוות. מה שאין כן על הלשם שמים היה לברר. %break %H ענין התגברות %break ענין שאברהם הלך לשאול עצה על המילה, מבואר ב"שפתי חכמים", שהוא כדי לקבל יותר שכר על המצוה, וחשב בדעתו אולי יתנגדו לו. %break ויש לפרש על דרך זה, דאברהם ראה, היות שיש לו מצוה, שיכול לקיים רק פעם אחת בחייו, היינו שיכול לתת יגיעה על מצוה זו רק פעם אחת, לכן עלה בדעתו עצה, שישאל לחבריו. %break ואם הם יתנגדו לו, אז יהיה לו יגיעה גדולה, בכדי להתגבר עליהם, ו"לפום צערא אגרא", ובשביל זה הכניס את עצמו לניסיון, בכדי לקבל שכר. %break לכן אנו רואים מזה, שכל כך חביב היה לו לעשות רצון ה', שהיה כדאי לו להכניס את עצמו בניסיון, רק מטעם שהבין, שלעשות רצון ה' צריך להיות עם כוח התגברות. %break ומשום זה אנו, שאין אנחנו צריכים להכניס את עצמו לניסיונות, אלא שזה ענין יום יומית, שהעולם והסביבה מתנגדים לעבודת ה' ושאנחנו צריכים להתגבר עליהם, ולא להסתכל על מה שהם אומרים, ולהבין שזה לטובתנו, שהוא בכדי שנקבל שכר על זה. %break ובזמן שבא איזה התנגדות לעבודה, אזי צריכים להיות בשמחה, משום שרק עכשיו יהיה מקום להרוויח שכר מרובה, כמו שהאדם הוא בשמחה, בזמן שהוא רואה, שיהיה לו הרבה להרוויח, %break ואין הוא מסתכל על היגיעה, אלא רק על השכר. כמו שכתוב אנו צריכים להתגבר בתורה ומצוות. ובזמן שיהיה לנו הפרעות, יהיה לנו שמחה, מזה שניתן לנו הזדמנות להרוויח הרבה שכר. %break כמו כן בצדקה צריכים להתגבר יותר מכפי שהסביבה מחייבת, אלא כל אחד ואחד יתן יותר מכפי כוחו, שאז הוא בבחינת התגברות. %page 1928 %break %H טהר ליבנו %break "טהר טינוף מעשי, הן יאמרו מכעיסי, איה אלוקה עושי". ויש לשאול, איזו שייכות יש שהקדוש ברוך הוא יטהר מעשיו של אדם, ל"הן יאמרו מכעיסי". %break והענין הוא מה שהמכעיסים אומרים, הוא מטעם, שלא רואים איך ההנהגה של הקב"ה היא בבחינת טוב ומטיב, אלא שהיא בבחינת הסתרה. ולמה היא בהסתרה, %break הוא מטעם שמטרם שהאדם בא לידי מצב של השפעה, היינו שכוונתו לשם שמים, אזי מוכרחת להיות ההסתרה. %break ורק לאחר שהאדם מטהר מעשיו, אז הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בבחינת השגחה גלויה. לכן אנו מתפללים לה', שיטהר את מעשינו, על דרך "לב טהור ברא לי אלקים". %break ולמה האדם מתפלל, שה' יטהר מעשיו, זה אינו מטעם, שהוא רוצה לזכות להשגחה גלויה, אלא מטעם לסתום את פיות המכעיסים. %break %H ענין אושפיזין %break ענין "אושפיזין" אאמו"ר זצ"ל פירש, שזהו ענין המובא בזהר הקדוש, אורחא למעברי ביה, שאור החכמה אינו יכול להאיר בקביעות. %break וזהו ענין "מזל", שבני חיי מזוני - במזלא תליא מילתא, כמובא בתלמוד עשר הספירות (חלק י"ג), שהוא מלשון "יזל מים מדליו", שענין נוזל, שהוא רק בבחינת טיפין טיפין, היינו שאינו מאיר, אלא בהפסקות. מה שאין כן קילוח זה שמאיר בלי הפסק. %break לכן האורחין אוהבים שיהיה לו מקום רחב. מה שאין כן כשהם באים והמקום הוא צר, אין הם יכולים להכנס. %break והכוונה היא, שאור החכמה אינו יכול להאיר, אלא בהתלבשות החסדים. וחסדים נקרא רחב, כמבואר בתלמוד עשר הספירות. ואור החכמה נקרא בחינת אושפיזין, כנ"ל. לכן, אם אין לו חסדים, אין הוא יכול להתלבש. %break %H מצות סוכה %break ביוצר דיום ב' דשחרית אומר שם הפייטן: "בל תהיה מצות סוכה בעיניך קלה, כי כנגד כל מצוות דת חוקותיו שקולה". %break ויש לשאול, למה סוכה היא שקולה כנגד כל המצוות. ואאמו"ר ז"ל פירש, שסוכה היא בחינת אמונה, צילא דמהימנותא. וממילא נבין, כי אמונה שקולה כנגד כל המצוות, היינו לפי ערך האמונה כך הוא מקיים המצוות. %break כמו כן נבין מה שכתוב שם, "כי לכל שומריה לא יארע תקלה". היינו למי שיש אמונה אי אפשר להיות לו תקלה משום דבר. "וכל בוזיה, לעתיד לבוא לוקח מהם קללה", מטעם שאין להם אמונה. %break לכן לא קיימו את התורה והמצוות לשם שמים, כי אם שלא לשמה. וממי יתבעו שכר, היות שלא עסקו לשם שמים. כמו שפירשתי בענין מצוה קלה, שאין בה חסרון כיס, שהפירוש הוא, דלכוון לשם שמים לא צריך להוציא כסף מיוחד, או זמן מיוחד, כנ"ל. %page 1929 %break %H כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד %break הנה "עביד" הוא מלשון "אבוד", דעין באלף מתחלפים. היינו, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, %break וכל הטכסיסים והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל אבוד - אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד. %break היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, %break כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה". כי אין לך שיפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו אבוד מכל וכל. %break וזה פירוש, כל מאי דאבוד רחמנא לטב אבוד. ואחר כך, כשמתחיל שוב לעבוד ומתקן מעשיו אז, ועושה תשובה מאהבה, אז הוא אומר גם זו לטובה, היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה גדולה מזה משהאדם מגיע לידי אבוד. %break וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע בעצמו נעשה טוב. נמצא, שיש הפרש בין "כל מאי דעביד רחמנא", ל"גם זו לטובה". %break %H חוק ומשפט (א') %break "באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט". יש לשאול, מהו המשמעות של דבר חוק ומשפט, שאנו מבקשים ממנו. %break ויש לומר על דרך המוסר, שבזמן שהאדם רוצה לקבל עליו שיתקרב לה', אז תכף הוא מרגיש את פחיתותו ושיפלותו, שהוא כל הזמן היה דבוק בדברי הבל, כדרך כל העולם. %break ומה פתאום הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותו יותר מבני דורו. וזה דומה לו לחוצפה יתירה מצדו. %break וזה "באין מליץ יושר מול מגיד פשע", בזמן שהבעל דבר מתחיל להגיד את חטאותיו ופשעיו, ואין לאדם האפשרות להמליץ עליהם, אז אנו מבקשים "תגיד ליעקב", היינו לנקודה שבלב, שהיא בחינת "עקב", שהוא בחינת מצוה שהאדם דש בעקביו. %break "דבר חוק", שחוק הוא ממנו יתברך, שלא ידח ממנו נדח, אם כן הפחות שבפחותים גם יתקרב לה'. ומדוע שיהיה כך, הוא בחינת חוק. אזי הוא מצד המשפט, שיקרב את הזמן במהרה בימינו אמן ונוכל להתקרב, תכף ומיד בשעת התפילה. %break %H בחינת עכו"ם וישראל %break "אמר רבי יוחנן עובד עבודה זרה העוסק בתורה היה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו, לנו מורשה ולא להם" (סנהדרין נ"ט ע"א). %break %page 1930 "כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בא על ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה" (פסחים מ"ט ע"ב). %break יש להבין ענין עכו"ם הלומד תורה, שהוא מתחייב בנפשו, הכוונה, שאם האדם לא עושה תשובה, הוא בבחינת עכו"ם. ואז, כשלומד תורה, שהתורה נקרא בחינת חיים, כמו שכתוב "כי היא חייך ואורך ימיך", וזה יכול להשיג רק בזמן שהוא ישראל, היינו שהוא עובד ה'. %break מה שאין כן בזמן שהאדם עובד את עצמו, שזה נחשב לעבודה שזרה לנו, שאז אין יכול ליהנות מהחיים שבתורה. והסיבה היא שהוא עדיין עובד עבודה זרה. נמצא שהוא מתחייב בנפשו, שזה מכונה שהוא חייב מיתה. %break היינו, שהגם שהוא לומד, ולפי לימוד התורה היה צריך להתחייב חיים, היינו שיתנו ליהנות בחינת חיים מהתורה, אבל היות שהוא עובד עבודה זרה, נמצא שהוא חייב מיתה, ולא חיים, היינו שאינו מרגיש טעם חיים בתורה. %break ובזה מתפרש "עובד כוכבים שעוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול". היינו שהוא יודע שהוא עדיין עכו"ם ומצטער על זה. אז אמרו, שבטח יעשה תשובה ויזכה להיות ישראל, %break משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואינו יודע שהוא עכו"ם, היינו שאינו מרגיש שהוא עכו"ם, אז הוא מתחייב בנפשו. %break %H המבזה תלמיד חכם %break "כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" (שבת קי"ט ע"ב), משמע שרק למי שיש לו מכה, אז אין לו לקבל רפואה, אבל מי שאין לו מכה, אין לו מה לפחד. %break יש לומר שהכוונה "מכתו", היינו שכל אדם, שעדיין לא עשה תשובה, הוא איש מוכה, ורפואה למכתו פירוש שיחזור בתשובה. והיות שכל אדם נכלל מעמי הארצות ומבחינת תלמיד חכם, %break הנקרא נקודה שבלב, ואם הוא מבזה את התלמיד חכם שבקרבו, לעולם לא יוכל לבוא לידי תשובה וישאר במצבו השפל, שאין לך מכה גדולה מזו. %break אלא רק בזמן שהוא מכבד את התלמיד חכם שבקרבו, היינו שדואג בשבילו להנותו, שכל יום הוא משים לבו במה הוא יכול להנותו, באיזה מזונות התלמיד חכם, היינו בתורה ותפילה, אז יש לו לקוות, שיהיה לו רפואה למכתו, זאת אומרת שיעשה תשובה. %break ומאאמו"ר שמעתי שאמר, שהמבזה תלמיד חכם, היינו רבו, אם אין הוא מסוגל לכבד את רבו כראוי לו, אז אין לו רפואה, משום שכפי גדלותו של רבו, שהתלמיד משער בלבו, באותו שיעור יכול רבו לעשות לטובה לקרבו תחת כנפי השכינה. %break %H ויהי ערב ויהי בוקר %break ענין שלא נאמר, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. כי זה ידוע שהעדר קודם להויה, כי אין אור בלי כלי, לכן מקודם צריך להיות ערב, ושניהם הם יום אחד, כי אם לא מרגיש חסרון, אין לו הצורך ללכת להמשיך את המילוי. %break וזהו דווקא בששת ימי המעשה, שיש אתערותא דלתתא, אז מוכרח להיות מקודם חושך, כי אחרת לא ימשיך את המילוי. לכן כתיב בששת ימי המעשה, "ויהי ערב ויהי בוקר". %break %page 1931 מה שאין כן בשבת, שהיא אתערותא דלעילא, לכן אינו צריך להרגיש בחינת ערב מקודם, בכדי שימשיך המילוי, כי שבת היא בחינת המשכה של מעלה בלא סיוע של התחתון, לכן נאמר "יום השביעי", כי בשבת הן האור והן הכלי באים מלמעלה. %break %H קדושה וטהרה %break "והתורה נקראת קדושה, שכתוב כי קדוש אני ה'. וזו היא התורה, שהיא שם קדוש העליון. ועל כן מי שעוסק בה נטהר, ואחר כך מתקדש, שכתוב קדושים תהיו, קדושים היו, לא כתוב, אלא תהיו, תהיו ודאי" (זהר קדושים דף ה' אות י"ג). %break משמע, שהתורה מטהרת. והשאלה, מהו בחינת תורה שמטהרת, שעל ידי זה בודאי יבואו לקדושה. והוא אומר, שהתורה היא שם קדוש העליון, זאת אומרת, שהגם שכשאנו מסתכלים על התורה, %break אנו רואים שהתורה מדברת מדברים גשמיים. עם כל זאת אנו צריכים להאמין, שהכל הוא שמות הקדושים. לכן בסגולתם אנו מטהרים את עצמנו וזוכים לקדושה. %break אולם יש להבין מהי קדושה, ומהי טהרה. ובפשטות משמע, כמו בגשמיות, אם יש כלי טהרה, יכולים לתת שמה איזה מאכל, מה שאין כן אם הכלי הוא מלוכלך, אי אפשר לשים בתוכו שום דבר. %break ולפי זה צריך לומר שטהרה שייך לומר על הכלי, והמילוי על האור. והיות שלכלוך שייך בכלי, הנקרא רצון לקבל, שזה נקרא שהכלי מלוכלך, ולא יכולים למלאותו, כי כל מה שיתנו בתוכו יתלכלך, היינו שהרצון לקבל נקרא עב וגס ומלכלך. %break וטהרת הכלי נקרא, שתיקן אותו בעל מנת להשפיע, שאז יבוא מאליו הקדושה, כידוע שמצד המאציל לא נעשה שום שנוי, והוא רוצה לתת, אלא מטעם שינוי צורה נקרא הכלי מלוכלך ולא יכולים למלאותה. %break לכן בזמן שהוא בא לכלל טהרה, וזהו בזכות התורה, שהם שמות של שם קדוש העליון, הוא זוכה לטהרת הכלים, ואחר כך לקדושה, שקדושה נקרא, שזוכה להשיג שמות הקדושים לפי ערך הטהרה שלו. %break %H ואני תמיד איחל %break "ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו למצב של הרגשת קדושה, %break שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה מכפי השגתו. %break ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. %break ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על זה, "ואני תמיד איחל", %break היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל תהלתך". %break נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות. %page 1932 %break %H מגלה טפח ומכסה טפחיים (ב') %break "מגלה טפח ומכסה טפחיים". פירוש, מקודם היה הכל מכוסה, הוא בא וגלה טפח, ואחר כך כסה טפחיים. אם כן יש לשאול, הלא יותר טוב היה אם לא היה מגלה כלל, %break היות שהמקום שהוא גילה, אם היה מגלה טפח ומכסה טפח, אז היה דבר במצב כמטרם, שהוא גילה את הטפח. מה שאין כן אם גילה וכסה טפחיים, אם כן עתה יותר נסתר ממה שהיה מקודם לכן. %break ויש לומר שמקודם לכן שהיה מכוסה, לא היו יודעים שהוא מכוסה, היינו שכאן נרמז רמז גדול, אם כן אם הוא היה מכסה את הטפח מה שגילה, היה הדבר מכוסה כמו טרם שגילה. %break אם כן מהו הרויח שגילה, ואם לא היה מכסה את מה שגילה, היה הדבר גלוי לכל דבר, ולא לכולם מועיל הגילוי. %break לכן אם "גילה טפח וכסה טפחיים", אז ניכר שיש כאן כסוי, מה שלא הרגישו לפני זה. כלומר, שאם היה כמו קודם שגילה, לא היו יודעים שיש כאן כיסוי, כי בזמן שהאדם מרגיש שיש כאן כסוי, כבר יש כאן מקום אחיזה, שיעורר הכסוי זה באדם שמחפש עצות איך לגלות. %break וזהו על דרך, שהאדם צריך להאמין, שה' הסתיר עצמו מהתחתונים. אבל לא כל הכלל מאמין בה' שיאמרו שהוא הסתיר עצמו. נמצא, שמי שמאמין בהסתרה, כבר הוא מאמין בה'. %break %H יראת שמים %break "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק... אלא הוה כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות א'). %break יש לשאול מהו הקשר של "ויהי מורא שמים" וכו' ל"שלא על מנת לקבל פרס". %break אלא אם האדם עוסק שלא על מנת לקבל פרס, אם כן נשאלת השאלה, מי הוא המחייב אותו לעבודה. כי בדרכי הטבע הוא שהשכר הוא המחייב לעבודה. ואם אין בדעתו לקבל שכר, מיהו המחייבו. %break כי בשלמא עבד המשמש את הרב, הוא מסיבת שאין לו ברירה, כי האדון מושל עליו, אבל כאן בעבודת ה', הוא דבר התלוי בבחירה. %break ועל זה בא התירוץ, ויהי מורא שמים עליכם, היינו שהסיבה המחייב לעבודה יהיה רק מטעם מורא שמים. וענין הבחירה חל על המורא שמים. וזהו, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", %break שזה ניתן לאדם, שיבחר לעצמו את היראת שמים שלו, ויש לכל אחד ואחד שיעור בפני עצמו. %break %H עולם הזה ועולם הבא (א') %break "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה". ויש לשאול, הלא ידוע שדרך העולם הוא, שהשכר הוא יותר חשוב מהעבודה, כי האדם מקיים בזיעת אפך, %break והשכר שלו הוא תאכל לחם. היינו אם האדם נהנה מעבודתו, אבל יחד עם זה השכר שלו הוא מרובה יותר לאין ערוך מעבודתו, ואם כן איך אמרו, יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא. %break %page 1933 היינו על ידי זה שהאדם מתייגע את עצמו בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, הוא זוכה לעולם הבא. אם כן יוצא מזה, שהאדם יעשה חשבון לנפשו, ואם רוצה לראות כמה שוה השכר שלו לעולם הבא, %break אז יכול לשער, שכל חיי עולם הבא שוה כמו שעה אחת בתשובה ומעשים טובים. %break ומי ירצה לעבוד בתורה ומצוות, כי הוא יודע איזה טעם הוא מרגיש בתורה ומצוות. נמצא לפי זה, שעולם הבא הוא עוד יותר גרוע. אלא לפי פירוש הסולם, "עולם הבא" נקרא אורות דחסדים, שהוא בחינת בינה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת מלכות, שהוא אורות דחכמה. %break ומשמיענו, אם האדם זכה כבר לעולם הבא, שהוא בחינת השפעה, אז הוא צריך לדעת, שכדאי לעבוד בתשובה ומעשים טובים של בחינת עולם הזה, שהוא בחינת חכמה, כי זהו בחינת קבלה על מנת להשפיע, וזהו מטרת הבריאה. %break לכן לא יעמיד את עצמו בבחינת משפיע על מנת להשפיע, שהוא בחינת אור דחסדים, ובחינת בינה, ועולם הבא, אלא ימשיך בעבודתו וישיג בחינת עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. %break %H הצורך לטעמי תורה %break שאלות: %break א. בענין הנרנח"י, שבעולם עשיה, שנותן הסבר לאלו הנרנח"י דעשיה, צריכים לתת הסבר על נרנח"י דיצירה ובריאה. %break ב. אם צריכים לקיים את המצוות על דרך הפשוט, כמו שאמרו חז"ל למה תוקעין, רחמנא אמר תוקעין. אם כן מהו שאנו חוזרים אחר ספרים, שמפרשים ענין טעמי המצוות. %break תשובות: %break א. אאמו"ר זצ"ל אמר, שצריכים ללמוד כוונת המצוות של האריז"ל. וזה כדאי שהאדם ידע, שיש משהו בכל מצוה ומצוה, ומבקש שה' יאיר עיניו ויגלה לו טעמי תורה וטעמי מצוות. אבל הוא מצדו עצמו מוכן לעבוד את ה' על דרך הפשוט ביותר. %break וזהו בחינת "יהיב חכמתא לחכימין", מטעם שהאדם לכלי הוא צריך, היינו שיהיה מורגש בו כח קליטה לחכמה, וכל הידיעות שלומד אינם אלא להגדיל את הכלי, %break היינו שיהיה לו צורך לזה והוא מותר. אבל כשהוא מתחיל להרגיל את עצמו על דרך הפשוט, אזי כבר אינו מאמין, שיש בה סודות נוראים, שכדאי לו להתקרב להמלך, שהמלך יתן לו את השגה. %break והשגה הוא צריך לא מטעם, שאם ידע הטעמים, אזי הוא יתן יותר עבודה. נמצא שחסר לו בחינת סיוע, ודי למבין, אלא מטעם שמאן דלא ידע צוויה דמאריה איך יעבוד ליה. שפירושו הוא, שאז הוא ידע מהו ואיך לעבוד לה'. %break ואם אין לו הדעת, הוא גם כן בשמחה, בזה שעל כל פנים יש לו הזכיה מה שנתנו לו את האמצעים, שישמש את המלך כעבד פשוט בלי שום הבנה. נמצא בזה, שרוצה להשיג את טעמי התורה הוא רק כדי שידע איך לעבוד לה'. %break וכל הטעמים שאמרו מהו שהוא לומדים מפי ספרים, שאומרים שלא להשתמש בזה הוא מטעם, שיהיה רצון והשתוקקות שה' יתברך יגלה את הרזי תורה. מה שאין כן אם כבר מבין את הטעמים, כבר אין לו צורך לה', שישפיע לו. %break והעיקר הוא הכלי, היינו ההשתוקקות להדבר. נמצא, בזה שהוא לומד טעמים וסברות, הוא מגדיל את הצורך להבין ולהשיג, אבל השגה צריך להיות מאת ה'. ואם לא ילמוד, לא יהיה לו הצורך וזה ענין "יהיב חכמתא לחכימין". %page 1934 %break %H ד' מצבים בבחינת עבודה %break יופי - שייך דווקא בראיית העינים, שהוא בחינת חכמה. עשירות - היינו בחינת שמאל, כמו שכתוב "ומשמאלה עושר" וכו'. מיוחסות - היינו ז"א, שאינו בחינת עצם אלא שמיוחס לימין ושמאל. %break מכוערות וכו' ובלבד שתעטרני בזהובים - לפי פירוש רש"י אחרי הנשואין, היינו בחינת מלכות, ששם אסור הקבלה, ועל מקום זה שורה בחינת הסתרה, לכן זהו דבר מכוער, %break שלא רואים שם שום בחינת מעלה, כי כל דבר שנמצא שם, אינה שייך לרשותה, ורק בבחינת אמונה יכולים לקבלה. %break וזה נקרא "לשם שמים", כי לא רואים שם שום מעלה, שיהיו כדאים להתחבר עמה, אבל אחרי הקבלת האמונה, צריכים להמשיך לה כל המדרגות. %break %H יצרו של אדם %break "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". ויש לשאול, הלא ידוע, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם כן מדוע אמרו אלמלא וכו'. %break הענין, שענין אמונה נקרא למעלה מהדעת, היינו למעלה מטבע, כי כל מה שהוא בתוך הדעת נקרא בתוך הטבע ודעת. כי מה שהאדם מבין, הוא יכול לעשות, אם אין לו מדת העצלות. %break מה שאין כן למעלה מהדעת, אין ביכולתו לעשות. לכן דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס. %break וכל הנסים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, היינו שזהו נבחן לבחינת אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכולתו לעשות דבר שהוא למעלה מהטבע,אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, שיעשו לו נס. %break לכן העבודה מצד התחתון, היינו שיעשה בחירה, נאמר זה רק על בחינת תפילה. ואז הקב"ה הוא שומע תפילה. לכן נותנים לו משאלותיו. וזה כלל שתפילה שייך דווקא על מקום חסרון. %break לכן האדם צריך לפעול בעצמו בחינת צורך וחסרון על האמונה, כי רק בזמן שהאדם רואה ומרגיש, שחסר לו אמונה, ובשיעור שנחוץ לו את זה, כי רואה שהוא מצד עצמו אי אפשר לקבל את הנ"ל, %break אז הוא יכול לעשות תפילה אמיתית, שה' יעזור לו, אז הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, ונותן לו את האור האמונה. %break אבל צריכים להיות נזהר, שלא להנות מהאור הזה, ועל דרך שאמרו חז"ל, "אין נהנים ממעשה נסים", שהכוונה, שקבלת האמונה צריכה להיות רק מטעם השפעה ולא מטעם קבלה, שאז יש מקום לשרות עליו את רוח דקדושה. %break מה שאין כן כי רוצה את האור הנ"ל בכדי שיהיה לו תענוג, היות שמרגיש שהתענוגים הגשמיים אינם נצחיים, לכן הוא רוצה תענוג נצחי, ובשביל זה הוא מבקש אמונה, תיכף מסתלק ממנו את האור דקדושה. %break אלא הוא צריך לבקש מטעם ששכינתא בגלותא, היינו היות שהוא רוצה שיתקדש שם שמים אצלו ושלא יהיה לו מחשבות זרות, כי אינו יכול לסבול את הלשון הרע, מה שהגוף מדבר על הקדושה, %break על דרך הכתוב "כל היום חרפוני צוררי", אז הקדוש ברוך הוא עושה לו נס ונותן לו אמונה למעלה מהדעת, וזוכה לאמונה בקביעות. %page 1935 %break %H וזה מעשה המנורה (ב') %break "וזה מעשה המנורה, זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה את המנורה". %break ויש להבין על דרך המוסר, דענין מקשה, ופרש רש"י, עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חיבור. %break היינו, שהיתה כלל אחד וממנו נעשה פרטים הרבה. הנה עיקר ההבדל בין דרך היהדות, מתבטא בזה, שהיסוד צריך להיות על בחינת אמונה. מה שאין כן אומות העולם הוא על דרך ידיעה, %break היינו שהם חושבים, שעל ידי שיחקרו חקירות בו יתברך, על ידי זה הם ישיגו אותו. לכן הם הולכים על דרך פרטים פרטים, היינו שכליות, שמשכילים בו יתברך. %break וכל פעם הם חושבים, שהם מבינים אותו יותר. וזה פירוש שלוקחים איברים איברים ואחר כך הם עושים מהם מנורה אחת, היינו שעל ידי זה שבכל פעם הם ישכילו אותו יותר ויותר, עד שיהיה להם בחינת מנורה. %break מה שאין כן דרך היהדות היא להיפך, שהדרך היא, שלוקחים את הככר זהב, הנקרא רצון לקבל, מלשון זה-הב, ומקיש בקורנס וכו', היינו שהולכים בבחינת מוחא וליבא, וזה נקרא "מקשה", %break משום שהולכים על דרך האמונה, אז יש לו הרבה קשיות כי ענין אמונה מתחיל דווקא במקום שאין השכל מסכים, ממילא קשה לו לקבל את האמונה למעלה מהדעת. %break ועוד הפסוק מוסיף, "עד ירכה עד פרחה". ירכה נקרא בזמן שעדיין נמצא בזמן של הסתרה, מלשון "מה ירך בסתר". עד פרחה, היינו שכבר מתחיל לפרוח, %break ורוצה לקבל יסוד על עבודתו מבחינת הפריחה, גם זה אסור, אלא צריך להיות מקשה מתחילה ועד סוף, "כמראה אשר הראה ה'", וזה ענין שמעשה המנורה, שנתקשה בו משה. %break כי הסדר הוא, בכדי להשיג בחינת חכמה, אז הולכים על סדר המדרגה, היינו משכל קטן לשכל גדול, עד שזוכים לשכל האמיתי. וכן הוא נותן סדר הפוך, היינו כי היסוד הוא אמונה למעלה מהדעת. %break ודוקא על ידי זה זוכין לדעת דקדושה, היינו שמתחילה מקבלים את העבודה בבחינת "מקשה". ואין שום חיתוך אברים במעשה המנורה, היינו לא שום עבודה, אלא בחינת אמונה. %break ודוקא על ידי ההכאות, הנקרא מקיש בקורנס וכו', על ידי זה באים להשיג בחינת פרטים, שיש הבדל בין מצוה למצוה וכו'. %break נמצא מה שמתחילה היתה עשת ככר זהב מקשה בלי שום הבחנות, נעשה אחר כך להרבה פרטים, ויש להם חיבור אחת. מה שאין כן דרך אומות העולם הוא להיפוך, על דרך שכתוב (בהקדמת הזהר בדף י') שפילוסוף אחד שאל לרבי שמעון וכו'. %break %H ברכה וקללה %break "ראה אנכי... את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם. וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלקים אחרים, אשר לא ידעתם". %break המפרשים מקשים: א. למה בברכה אמר, אשר תשמעו, ובקללה אמר, אם לא תשמעו. ומדוע לא אומר גם בברכה אם תשמעו. %page 1936 %break ב. מדוע בקללה מפסיק בין מצות ה' אלוקיכם, וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה ה' אתכם היום, ובברכה תיכף לאחר "ה' אלוקיכם" הוא "אשר אנכי מצוה אתכם היום". %break ויש לומר על דרך הרמז, הפסוק "את הברכה" הוא מפרש מהו הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה הוא מפרש מהו הקללה, %break אם לא תשמעו את מצות ה' אלוקיכם, אזי מה יהיה, הוא מפרש, היינו וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום, רק מה יהיה לכם, ללכת אחרי אלקים אחרים, אשר לא ידעתם. %break ויש לשאול: %break א. מדוע בברכה אמר "אשר", ובקללה אומר "אם תשמעו". ולמה לא אומר גם בברכה אם תשמעו, שמשמע, שזהו תנאי: אם תשמעו תקבלו ברכה. %break ב. מדוע אצל הקללה הוא מפסיק בין "אלוקיכם", ואומר, "וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום". ולמה לא אומר בברכה גם כן והלכתם בדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום, אלא שאמר, "אשר תשמעו... אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום". %break ג. מהו הלשון "אשר תשמעו". אם לא תשמע? וכי זה ענין של שמיעה, ולמה לא אומר, אם בחוקתי תעשו או תלכו, מהו הלשון "שמיעה". %break והענין, בשעת קבלת התורה אמרו ישראל, "נעשה ונשמע". לכן כל המדובר בכאן הוא על עשיה, והקדוש ברוך הוא מפרש כאן השכר, שנקרא "שמיעה". %break לכן את הברכה עשה שתשמע, והקללה, מתי תדעו שיש לכם קללה חס ושלום, בזמן שלא תשמעו, אזי תדעו שהעשיה שלכם לא בסדר. לכן אמרו סרתם וכו' ללכת, שהוא ענין עשיה. מה שאין כן אם העשיה בסדר, צריכה להיות שמיעה. %break %H ירושת הארץ %break "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך". יש לשאול איזה שייכות יש ירושת הארץ לצדק. ולמה לא יכולים לרשת הארץ בלי צדק. וכי מי שלא הולך בצדק אינו יכול להוריש את הנחלות של אביו. %break ויש להבין דאין ירושת הארץ, מה שה' הבטיח לאבותינו, אי אפשר לומר שהכוונה על הארץ הגשמי, שהרי אנו רואים, שלאומות העולם נתן הקדוש ברוך הוא ארצות יותר גדולות מארץ שלנו. %break וגם על דברים גשמיים, כבר אמר דוד המלך, "הנה אלה הרשעים ושלוי עולם השגו חיל" (תהלים ע"ג). %break אלא ירושת הארץ הכוונה על רוחניות, על דרך ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל על פסוק, "במה אדע כי אירשנה". וה' השיב לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" והשיב, שאז על ידי הגלות יהיה להם כלים מוכשרים, ויהיה להם צורך לקבלת הארץ העליונה. %break וזה פירוש "צדק צדק תרדוף", היינו שתעשה חשבון צדק, אם הדברים גשמיים הם על דרך התורה. וכן בדברים רוחניים, היינו תורה ותפילה, אם זה על צד הטהרה. %break ואם האדם עושה חשבון צדק, אז הוא רואה, "מי יצדק לפניך בדין", היינו שאין האדם מסוגל מצדו עדיין לעשות על צד הטהרה. לכן יהיה האדם זקוק, שה' יתן לו ירושת הארץ, היינו הארץ העליונה, הנקרא השראת השכינה ורזי תורה. %break ונקרא "ירושה", מטעם שהאדם לא נתן יגיעה על זה, כי יגיעת האדם לא מספיקה, שיהיה בידו לקנות את הדברים הרוחניות. ולכן נקרא זה ירושת האבות, מה שהקדוש ברוך הוא נתן להאבות, %break אותו דבר הוא נותן לו בירושה. וזה נקרא אור האמונה. ואחר כך זוכין לקבלת התורה. %break %page 1937 וזה נקרא בחינת מתנה, כמו שאמרו חז"ל, ולא ירושה הוא לך, אלא לכל אחד ואחד נותנים שיעור אחרת בהשגת התורה. %break מה שאין כן בענין אמונה הוא בחינת אחת, שנחלק לפי שבט ושבט, היינו שיש לכל שבט חלק בענין הארץ וענין אמונה, זה בא בירושה. מה שאין כן תורה נקרא "מתנה", %break שנקרא כל תלמיד ותיק עתיד לחדש חלקו בתורה. אבל הכשרה צריכים להירושה, היינו בחינת צורך. והצורך להירושה היא על ידי "צדק צדק תרדוף". "צדק צדק תרדוף". אחד לרדוף אחר תורה ומצוות, שנקרא צדק. וזהו בחינת שלא לשמה. %break וצדק הב' הוא לאחר שהוא כבר עוסק בתורה ומצוות, הוא צריך לרדוף אחרי צדק הב' שהוא בחינת לשמה, כי ההתחלה הוא בשלא לשמה. וזה נקרא צדק בערך הגשמיות, %break שכל הדברים הגשמיים הם בחינת שקר בערך התורה ומצוות, אפילו בבחינת שלא לשמה, שנקרא צדק הא'. %break %H צדק צדק תרדוף %break "צדק צדק תרדוף למען תחיה, וירשת את הארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך". %break המפורשים מקשים על כפילות הלשון, "צדק צדק". ועוד יש לשאול, "למען תחיה", וכי אם אין האדם רודף אחר הצדק, אין הוא יכול לחיות. וכמו כן "וירשת", כשעם ישראל היה על אדמתם, מה שייך לומר "וירשת" לשון עתיד. %break הנה ידוע ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויש לשאול, מדוע אין האדם מתחיל תכף בתחילת עבודתו בלשמה. %break ונקדים לפרש את הענין של לשמה ושלא לשמה. והפירוש הפשוט "לשמה", היינו לשם שמים, שכל מה שהוא חושב וחושק, הוא רק לתועלת ה', הנקרא להשפיע לה'. וידוע שהאדם נברא עם היצר הרע, כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". %break %H תומכי תורה %break "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". ענין הקרבנות מרמז לנו, שהאדם צריך לקרב את עצמו לה', שקרבן הוא מלשון התקרבות, כמו שכתוב, "ולדבקה בו", שענינו הוא, "הדבק במדותיו, %break מה הוא רחום אף אתה רחום". מה שאין כן כשאדם עוסק כל היום רק לטובת עצמו, מזה הוא מתרחק מה' וממילא מי שמרוחק מהשני, אינו יכול לקבל ממנו כלום. %break לכן כשהאדם מקיים "אף אתה רחום" זה נקרא דביקות. ואז הוא מתאחד עם ה'. לכן כשאדם מקריב קרבן, היינו שהוא נותן חלק מרכושו, שהוא מטובת והנאת עצמו, לה', על ידי זה הוא מתקרב לה'. %break וזה פירוש "אדם כי יקריב מכם קרבן", היינו שהוא צריך לתת חלק מכם לה', שעל ידי זה שמקיים "אף אתה רחום", על ידי זה הוא מתקרב לה'. וזה היה בזמן שבית המיקדש היה קיים. %break "אבל עתה בעונותינו חרב בית המקדש, ובוטל התמיד, ואין לנו לא כהן בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו, ואתה אמרת, ונשלמה פרים שפתינו". ואמרו חז"ל, "זאת תורה העולה", כאילו הקריב עלה חטאת וכו'. %page 1938 %break אבל לא לכולם נתן הזדמנות ללמוד תורה. וזה ניתן לנו את דבר השתתפות של יששכר וזבולון, שמבין שניהם נעשה עסק אחד. לכן כשתומכין בלומדי תורה, זהו כאילו הוא בעצמו לומד תורה, %break לכן על ידי זה נזכה להתקרב לה', ועל ידי זה נזכה ויקוים "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר", ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן. %break %H מעבירין את המת מלפני הכלה %break הנה חז"ל אמרו "מעבירין את המת מלפני הכלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל" (כתובות י"ז ע"א). %break ויש לשאול זה על דרך המוסר, המאמר הזה מראה לנו סדר בעבודת ה': א. קודם כל צריכים להעביר את הרע, שישנו בלב האדם, וזהו על דרך "רשעים בחייהם נקראים מתים", לכן הרע נקרא בחינת מת. %break ב. ואחר כך הולכים להכלה, שהכלה נקראת בחינת שכינה הקדושה, כמו שכתוב "לכה דודי לקראת כלה", שהכוונה היא על בחינת אמונה, כי מטרם שמעבירין את הרע אי אפשר לזכות לבחינת אמונה, שנקרא "כלה". %break ג. "וזה וזה מלפני מלך ישראל", שזהו בחינת תורה, שתורה נקרא מלך ואמונה נקרא מלכות שמים, או יראת שמים, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים, שרק לאחר שזוכים לקבלת מלכות, אז יכולים לזכות לבחינת תורה. %break כמו כן יש לפרש בדרך אחר, היינו לפי סדר הכנה לעבודת ה', שאז הסדר הוא: %break א. בחינת תורה, הנקרא מלך ישראל, ב. בחינה כלה, הנקרא אמונה, ג. אחר כך הולכים וקוברים את המת. %break כי בסדר ההכנה כשמתחילים בעבודת ה', צריכים להתחיל בתורה, היינו ללמוד תורה, כשמתחילים מוכרחין להתחיל בשלא לשמה. ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. %break ואחר כך, כשלומד תורה בכוונה שהתורה יחזירו למוטב, אז הוא זוכה לבחינת אמונה, כי אמונה היא בחינת טוב וההפוך הוא רע. %break ולאחר כך שזכה לאמונה, הוא יכול להוציא את המת מקרבו, שאז הוא יכול לקבור את הרע שבקרבו, כמו שאמרו חז"ל (שבת ק"ה ע"ב) איזהו אל זר, שיש בגופו של אדם, %break הוי אומר זה יצר הרע, ואז הוא מקיים "ובערת הרע מקרבך", כמו שאמרו חז"ל אצל דוד המלך, שהרגו בתענית. %break ואחר כך מתחיל סדר חדש, כנ"ל, כי לאחר שהעביר את הרע, אז זוכים לבחינת יראת שמים, כי בחינה הראשונה נקראת אמונה מבחינת "יראת חטא". ובחינה הב' של האמונה נקראת "יראת שמים". %break ואחר כך זוכים לבחינת "תורה", הנקרא מלך ישראל. והאמונה של יראת שמים נקראת כנסת ישראל. על זה אמרו, "ותלמוד תורה כנגד כולם", משום שאי אפשר לזכות לתורה מטרם שזוכים להכנסת כלה ולהוצאת המת. %page 1939 %break %H ממעשיך הכרנוך %break זה ידוע, דתכלית בריאת העולמות היא להטיב לנבראיו. וגם ידוע, שאין אנו מדברים, אלא ממה שנמשך ממנו יתברך. אבל בו עצמו לית מחשבה תפיסה ביה. ולפי זה יש להבין, %break איך אנו אמרינן שמחשבת הבריאה היתה מטעם להטיב לנבראיו. הלא אין אנו משיגים את מחשבותיו יתברך, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". %break אלא יש לומר על דרך כלל הידוע, "ממעשיך הכרנוך", שפירשו, שעל ידי המעשים אנו מכירים את מחשבותיו, והיות שצדיקי העולם שזכו לכל הטוב והעונג, אז ממעשה זו נמנו וגמרו שזו היתה כוונתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו. %break נמצא לפי זה, שכל מה שאנו מדברים, הוא רק ממקום שיש קשר בין הבורא לנבראים, שאז כבר ניכר בחינת מעשה אצל הנבראים, על דרך שכתוב "כולם בחכמה עשית". %break היינו, שרק מבחינת מעשה אנו מדברים כנ"ל, כמו שכתוב בשיר הייחוד "ממעשיך הכרנוך", אבל לדבר מהבורא בלי נבראיו, אין לנו ההגה והדיבור, כנ"ל "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". %break ולפי זה אין לשאול, איך אנו אומרים שהבריאה אינה מוספת לו יתברך כלום. ולמה בראה, אם זהו לא לשום הוספה, כי שאלה זו היא שאלה, אם יש צורך להקדוש ברוך הוא להבריאה מטרם שבראה. %break נמצא שאנו רוצים לדבר ממנו יתברך, קודם הבריאה, היינו מטרם שיש קשר בין הבורא לנבראים. ולפני הקשר הזה אמרנו לעיל, ש"לית מחשבה תפיסה כלל". %break אלא אנו רואים, שזו היתה כוונתו. והוכחה לזה, שנותן לנו כל טוב בזמן שהאדם מוכן לקבל מתנת המלך, ולא יהיה שום פגם בהמתנה. היינו, בעת שלא יהיה מורגש בהמתנה בחינת נהמא דכסופא, שהוא בזמן, שכל כוונת האדם הוא רק לשם שמים. %break אז, כשמקבל מהנותן הוא גם כן על כוונה הנ"ל, היינו שרוצה לקבל מתנת המלך, משום שמרגיש שכך רצונו יתברך, ולא משום תועלת עצמו, ואז הוא זוכה לקבל כל הטוב והעונג. %break ולתוספת ביאור הוא, כמו שכתוב "מלא כל הארץ כבודו", כמו שכתוב בזהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה". וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה. %break כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות. %break כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה", אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו אזי תכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו". %break %H תולדות יעקב יוסף %break "שמור לקדשו מבואו ועד צאתו". ובזהר הקדוש פירשו, מאי שבת - שמא דקודשא בריך הוא. ולפי זה מה הפירוש, שצריך לשמור לקדש את שם הקדוש. הייתי מבין אחרת, שצריכים לקדש את עצמנו, כמו שכתוב "קדושים תהיו". %break אלא הענין הוא, כי קדושה נקרא דבר חשוב, וחול נקרא דבר בלתי חשוב. כי מטבע שלנו הוא להחשיב את מה שנוגע להגוף שלנו, היינו אדם מחשיב את כל מה שנוגע לאהבה עצמית. %break ובזמן שאדם עושה מעשים, ואינו רואה מה שיהיה מזה לאהבה עצמית, אלא שצריך לכוון הכל לתועלת ה', אז העבודה שלו אינה חשובה בעיניו. %break %page 1940 וזה הפירוש, שצריכים לקדש את שמא דקב"ה, היינו שיהיה לנו חשוב את העבודה בזמן שצריכים לעבוד לשם שמים, הנקרא שמא דקב"ה. ועבודה זו יהיה לנו לעיקר. ומה שאנו עוסקים בעבודת הגוף, %break הוא רק בכדי שיוכל לשרת את ה' עם הגוף שלו. אבל איך מגיעים לזה. הלא הגוף מלא קשיות, והוא שואל תמיד: מה יהיה לך מזה שתעבוד לשם שמים. %break הנה רש"י מביא על הפסוק, "אלה תולדות יעקב יוסף", וזה לשונו, "דבר אחר, וישב יעקב, הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי הזה תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה. היה פיקח אחד משיב לו, ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך, ששורף את כולו". %break ויש לשאול, איזה פיקחות יש בזה אם הוא שואל אנה יכנס. אז אם הוא פיקח צריך לתת לו עצות איך לכנס, איזה הוא נותן לו שישרוף את כל הפשתן. אם כן אין התשובה במקומה. %break כמו כן צריך להבין מה שרש"י מסיים, כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן. מה כתיב למטה, אלה תולדות יעקב יוסף, וכתיב והיה בית יעקב לאש, %break ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, אם כן מה הפירוש בית יעקב לאש, אם כן מספיק שכתוב ובית יוסף להבה. %break אלא המשל הוא כך: אנה יכנסו כל הפשתן הזה. היינו כשהפשתן יכנס לתוך חנותו של הפחמי כבר לא יהיה לו מקום לעבוד, היות שהפשתן יפול עליו למשא, וכבר לא יוכל לזרוק את הפשתן החוצה. לכן אמר לו הפיקח, %break מטרם שהגמלים עם הפשתן יכנסו אליך תן ניצוץ אחד ומיד ישרוף את הכל. אז הם כבר לא יכולים להזיק, אף על פי שהם רבים. %break אבל אם כבר נכנסו, כבר אין אתה יכול להתגבר עליהם ולזרוק את הפשתן, מטעם שכל המשא הזו נופל על האדם, כבר אין לו בחירה. לכן אמר לו הפיקח ניצוץ אחד ישרוף את כולו. %break והנמשל, כשראה את כל האלופים, אז תמה יעקב איך הוא יכול לכבוש אותם. ועל זה תירצו, שניצוץ אחד יוצא מיוסף, כי יוסף הוא בחינת צדיק, הנקרא משפיע. %break ובזמן שהוא לוקח לעצמו את מדת השפעה, אז יש לו עצה, שלא יוכלו להכנס, כי תכף נשרפו עם הכוונה על מנת להשפיע. %break אבל אם יתן להם להכנס, כבר לא יכול להתגבר עליהם, כדוגמת הפשתן. כשנכנסים, כשנופל עליו כובד המשא, אינו יכול לזרקם החוצה. %break וזה פירוש "בית יוסף להבה". כי להב, זה לא דבר תמידי אלא שלהבת עולה בבחינת עליות וירידות. לכן כשכל פעם שבא הקושיות של עשו, %break תכף הוא מתגבר ומתלהב בכוח של הרצון להשפיע ולא נותן אותם האלופים להכנס בתוך לבו, ומריבוי שלהבת נעשה אחר כך בחינת אש תמידי, שזהו בחינת יעקב. היינו שעל ידי זה שמלהב כל פעם בעליות וירידות, הוא זוכה אחר כך לאש תמידי. %break %H לתפילה דרוש חסרון %break "רבי שמעון אומר.... וכשאתה מתפלל, אל תעשה תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום" (אבות פ"ב, י"ח). ובתורה, אמרו חז"ל, "קבעת עתים בתורה". %break ויש לומר ענין קביעות נקרא אף על פי שאין לו חשק, ואין לו צורך, מכל מקום הוא צריך ללמוד תורה, משום שהתורה בעצמה מביא לו קדושה, אפילו שהוא לא מרגיש שום צורך ללימוד. %break וזה ענין "גדול המדרש שמביא לידי מעשה", היינו שיהיה בין אנשי מעשה, כי מי שיש לו צורך לאיזה דבר, אז הוא עושה מעשה להשיג את הדבר. לכן המדרש יביא לו חסרון. לכן נאמר, קביעות בתורה. %page 1941 %break מה שאין כן תפילה נקרא, שחסר לו משהו והוא מתפלל שיתנו לו מה שחסר. אבל אם אין לו חסרון, איך הוא יכול לבקש, בזמן שאין לו על מה להתפלל שיתנו לו. %break לכן אמר רבי שמעון, אל תעשה תפלתך קבע, משום שזה לא נקרא תפילה, אלא מה נקרא תפילה, רחמים ותחנונים לפני המקום, היינו שחסר לו משהו, ומבקש מה' שיתן לו. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, "אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש". %break %H שמחת המשפיע %break אם הוא מקבל הנאה בזה שמשמש את המלך, כוונתו שהוא נהנה מזה שהמלך נהנה, אבל על הנאה שלו בזה שמשמש את המלך לא עולה בשם. %break לדוגמא, תגיד לאחר שהוא לוקח את המזוודה שלו, והוא מרגיש תענוג נפלא בזה, ומכל מקום אם הוא יודע, אם יש אדם שיקח את המזוודה שלו, אז המלך יהנה יותר, אם הוא מוותר על התענוג שלו, משום שכל מגמתו הוא, שיהיה הנאה למלך. %break %H הכנה למאור %break בכדי להגיע למאור, צריכים מקודם לעשות הכנות, שהאור יעזור בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב". %break %H ביקורת על השפעה %break הרצון לקבל הוא בחינת אהבה עצמית, הרצון להשפיע הוא בחינת אהבת הזולת. נשאלת השאלה, מדוע הוא רוצה באהבת הזולת. אי משום שהאהבה עצמית, הנקרא רצון לקבל, %break יודע שיהיה לו יותר טוב, אם הוא יהיה משפיע. לכן הוא מואס ברצון לקבל ומקבל על עצמו רצון להשפיע. ואם כך הוא, הרי זה צריך להקרא בשם משפיע בעל מנת לקבל. %break ואם מה שהוא בוחר באהבת הזולת ומבטל אהבה עצמית, נשאלת השאלה, בשביל מה הוא עושה זאת, מי הוא הגורם שיקבל על עצמו אהבת הזולת. ואם תאמר הסיבה הוא בושה, אם כן מי מתבייש, הלא גם זה אהבה עצמית. %break %H יום ולילה %break "יום" נקרא שבלי שום פעולה גם כן טוב לי ומרגיש את עצמו במצב רוח טוב. כדוגמת השמש הזורחת בלי מעשי. "לילה", אי אפשר שיהיה לי טוב, רק על ידי תיקונים. כדוגמת הלילה אם רוצים שיהיה אור, מוכרחים להדליק נר או מנורה חשמלית. %page 1942 %break %H אדם כי יקריב מכם (א') %break "אדם כי יקריב מכם... מן הבהמה". שענין הזבח הוא דווקא מן הבהמה, בסוד משימין את עצמו כבהמה, ולא מן האדם. כי כל הקורבנות, היינו ההתקרבות לה' יתברך, %break הכל הוא מסוד הבהמה. מה שאין כן מי שרוצה להתקרב מן בחינת האדם, הרי עבירה בידו, בסוד המעביר בנו למולך, שזהו קרבן לעבודה זרה. %break מה שאין כן ישראלים אין מקריבים, רק מן הבהמה ולא מן האדם (וכמו כן אמר "והסירותי את לב האבן מקרבכם". אבן מלשון אבין, היינו שרוצה ידיעה. וכל זמן שזה משמש באיבריו, הרי הוא בעל חסרון, אלא צריך להיות מן בחינת הבהמה). %break האדם, בעד עצמו אין צריך להתפלל על שום התפשטות הדעת, אלא הוא צריך לעבוד במצב הנוכחי, שיהיה קטנות הכי במציאות. %break רק הוא צריך לראות, שיהיה בקביעות בלי שיהא משהו כל שהוא (שנקיבת הוושט נקיבתו במשהו, ושְהִיָה כל שכן פוסלת בשחיטה. וענין שחיטה הוא סוד, תלמיד חכם, נראין סימני שחיטה בעצמם). ועבור התפשטות הדעת הוא צריך להתפלל רק עבור הכלל. %break %H ענין דיש %break "והשיג לכם דיש את בציר ובציר את זרע". %break ענין "דיש", זאת אומרת דברים שאדם דש ברגליו, היינו שמוציא השפע למטה מרגליו. ועל ידי זה בא לידי צר. וכיון שנעשה לו צר, אזי הוא מרגיש, איך שזה רע. ואזי, %break כיון שהשיג את הבחנות האלו, אזי כבר מובטח שילך בדרך הטוב וטרם שמשיגים זה הוא הולך ומסתובב ("אם אין דעת הבדלה מנין", אלא בזמן שמשיג בדעת הבחנות האלו, אזי כבר יכול להבדיל). %break %H מי בז ליום קטנות %break "מי בז ליום קטנות", היינו שאדם צריך להיות שמח, מעבדות של קטנות יותר מעבדות של גדלות מטעם שככל שהאור יותר גדול, יש פחד לחיצונים, שלא יפגמו בו. %break לכן הוא מתכסה ושלא יתראה אלא בצורה של קטנות. מה שאין כן באור היותר קטן יכול לבוא לידי גלוי, מטעם שאין פחד כל כך. והאדם צריך להאמין שיש יותר נחת רוח מעבדות של זמן קטנות מעבדות דזמן גדלות, מטעם הנ"ל. %page 1943 %break %H יורה כחץ %break כל זרע שאין יורה כחץ אינו מוליד. פירוש, כל זמן שאין מרגיש שכל כך זה רע, שיהיה יורה כחץ, שכל בחינת רע הוא יורה כחץ בעצמותו, והוא מרגיש שהוא ימות מהחצים האלו, %break אזי הוא מוליד ובונה בנין דקדושה. וזה סוד הכניסה לרבקה ודשה בה, היינו שהכניסה להדיר והרפת ודשה בה, מלשון שהאדם דש ברגליו, שהוציא השפע לחיצונים, שהוא סוד הרצון לעצמו. %break %H כי לא שלם עון האמורי %break "כי לא שלם עון האמורי". זה ידוע, שהאדם בעל גבול עם הכלים, כמה שיכול לקבל, זאת אומרת להרגיש ולהשיג. לכן אם בא האדם למקסימום, כבר אינו מרגיש שום הרגשה. %break שדומה לחום שיש באש, שאם החום של האש הוא בתכלית הרום, כבר אין לו שום הרגשה. %break %H מה היא מציאות ומהו דמיון %break רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם. והרצון לקבל נקרא גשם, משום שהוא יתבטל, כי סוף כל סוף יתהפך בעל מנת להשפיע. %break מציאות נקרא שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה הצורה, כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר. %break ומה שאנו אומרים ע' פנים לתורה, זאת אומרת שהם ע' מדרגות, ובכל מדרגה מתבארת התורה לפי המדרגה הזו. %break אבל ענין עולם הוא מציאות, זאת אומרת שכל מי שבא להדרגה אחת מן הע' מדרגות, אזי הוא משיג אותה צורה, כמו כל המשיגים, שבאו לשם. %break ומזה נמשך מה שחז"ל אומרים, היינו שמבארים את הפסוקים שבתורה, ואומרים כך היה אומר אברהם ליצחק. ונשאלת השאלה, מנין הם יודעים את זה. אלא כנ"ל, %break משום שאותם שבאו למדרגה, ששם היה עומד אברהם, אזי הם יודעים ורואים, כמו שאברהם היה יודע ורואה. לכן הם יודעים מה שאברהם היה אומר. %break וכמו כן בכל הדרשות חז"ל מה שהם מפרשים, את הפסוקים של התורה, משום שגם הם השיגו את המדרגה. %break %H עולם הזה ועולם הבא (ב') %break יש בחינת עולם הבא, שנקרא בחינת אמונה. ויש בחינת עולם הזה, הנקרא בחינת השגה. ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה. והוא משום כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה אין לו שום גבול. %break מה שאין כן מה שמקבלים על ידי השגה, כבר יש לו גבול, משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן לבחינת עולם הזה יש גבול. %page 1944 %break %H מהו תורה ועבודה %break אצל הבורא שייך לומר תורה, כי עבודה, שייך דווקא לנבראים. עבודה נוהגת רק בנבראים. לכן כשמדברים מעבודה, יהיה הכוונה שלומדים מה שהאדם צריך לעשות. והאדם צריך לומר במצב זה, "אם אין אני לי, מי לי". %break ואחר כך על עבודה זו צריכים להמשיך בחינת "תורה", שזה נקרא מה שהקדוש ברוך הוא עושה. כלומר צריכים להמשיך בחינת השגחה פרטית, ואסור לו לומר, %break "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה", וזה שתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, כלומר שהכל עושה הבורא. %break וענין עבודת האדם נכלל בבחינת תורת ה', זאת אומרת שהאדם מייחס את כל עבודתו על שם הקדוש ברוך הוא. וזה שכתוב שתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break ובכל דבר יש להבחין בחינת תורה ועבודה, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, האדם צריך שיהיה לפניו תמיד את השכר, מה שהוא מקווה לקבל מלימוד התורה. %break א. עבודה. "המאור שבתורה מחזירו למוטב", ומזה יהיה לו כוח לעבודה, שכל מה שהוא יעשה, יהיה בעל מנת להשפיע. ב. תורה. לזכות לשמות הקדושים, כי "מאן דלא ידע צוויא דמארי, איך יעביד ליה". %break %H כיצד חטאו %break במעמד הר סיני נעשה חרות ממלאך המות, רק על ידי החטא העגל חזרו לזוהמתם. ומתעוררת השאלה, איך היו יכולים לחטוא. ובאמת יש להבין גם כן, איך אדם הראשון לפני החטא, שהיה במדרגה כל כך גדולה, איך היה יכול לחטוא. %break %H ענף ושורש %break שכר על המקום הוא, שהאדם צריך להחשיב, שהוא מקיים את מצוות, מה שה' צווה, והתורה, מה שה' נתן. וכל השכר הוא, שהוא שומע בקול ה' וזוכה לדבר עם ה'. ושכר אחר, היינו שעל ידי זה יקבל לעצמו, הנקרא תועלת עצמו, זהו לא נקרא עבודה לשם שמים. %break הקשר הרוחניות עם הגוף הגשמי הנקרא ענף ושורש. וזהו אי אפשר להשיג מטרם שהאדם זכה לתורה לשמה. מלפני זה הכל שקר, כי מטרם שמשיגים את השורשים, אי אפשר לקשר אותם עם הענפים. %break אלא צריכים להאמין, שכל מה שיש בעולם הזה, הכל נמשך ממנו יתברך, והכל הוא יתברך מחיה, ובלעדו אין שום כוח, שיחיה את העולם הזה הגשמי. ואפילו הקליפות הוא מחיה, כמו שכתוב, "ומלכותו בכל משלה", "ואתה מחיה את כולם", אפילו הקליפות. %page 1945 %break %H ארבע בחינות ברצון %break ארבע בחינות ברצון: א. לקבל בעל מנת לקבל. ב. משפיע, עושה מצוות בעל מנת לקבל תמורה עולם הבא. %break ג. משפיע בעל מנת להשפיע. ד. רוצה לקבל הנאה, מטעם להשפיע היות שהבורא רוצה שיקבל ממנו הנאה. %break רצון לקבל גשמי הוא, שרוצה דברים גשמיים. רצון לקבל רוחני הוא, מאמין בעולם הבא ובהשגות פנימיות התורה, ורוצה את הכל מצד אהבה עצמית, שעל ידי זה הרצון לקבל שהוא רוצה לקבל הנאה, יהיה לו מה ליהנות. %break %H זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים %break "זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים". אבל אם לא זכה, מלאכתו נעשה על ידי עצמו. ויש להבין, מהו החשיבות של ה"זכה", שמלאכתו בא על ידי אחרים. אם כן הרי זה בחינת נהמא דכסופא, ומהו הריווח. %break ויש לפרש, ש"אחרים" נקרא בחינת אחוריים. שיש כלים דפנים, הנקראים כלים דהשפעה, וכלים דאחוריים, הנקראים כלים דקבלה. ומשום זה, בטרם שאדם נעשה שלם, %break שעוד לא הגיע למדרגת "זכה", מלאכתו, היינו מלאכת הקודש, הוא על ידי כלים דפנים, שהם כלים דהשפעה, הוא יכול לעבוד אתם, למלאכת הקודש. %break מה שאין כן כשזכה, אז מלאכתו, היינו מלאכת הקודש, נעשה על ידי אחרים, היינו שגם בכלים דאחוריים, שהם כלים דקבלה, הוא יכול להשתמש עמהם לשם שמים. %break %H הרגשת החטא מרבה האור %break "אלמלא לא חטאו ישראל, לא היה בהם אלא ספר תורה" וכו', שפירושו, שעל ידי זה שהרגישו שהם חוטאים, אז "ויזעקו לה'" שיושיע להם. וכל עזרה הוא על ידי אור תורה. %break נמצא, שכל חטא, שהרגישו, ובקשו עזרה, ניתוספו תמיד אור תורה מלמעלה. נמצא, שהארה נתרבה להם על ידי שהרגישו חטאים, שיש בהם. מה שאין כן מי שאינו מרגיש חטא, %break אינו זקוק לעזרה מה', וממילא אין לו פריה ורביה בתורה, משום שאינו זקוק לתורה, שיעזור לו. %break %H עצות נגד היצר %break אם רואה אדם, שיצרו מתגבר עליו, שיקרא קריאת שמע. ואם לא עוזר לו וכו', שיזכור יום המיתה, זה בודאי יעזור לו. %break %page 1946 ויש לשאול, ומדוע לא אומרים לו תכף שיזכור את יום המיתה. ומדוע צריכים לחכות ולשמש עם שאר עצות, ורק כשרואים שאין עצה אחרת, אז אומרים לו, שיזכור יום המיתה. %break ויש לומר שמקודם אומרים לו, שיקח עצות מן יראת ה', שהוא על כלים דהשפעה. ואם זה לא עוזר לו, באין ברירה יקח עצות מן יראת הגוף. %break %H הבא לטהר מסייעים אותו (ב') %break הבא לטהר מסייעים אותו, מה שאין כן הבא לטמא פותחים לו, ולא מקבל סיוע. מה בא להשמיענו. %break כי לטמא האדם רץ, ורוצה לטמא עצמו עם כלי קבלה, רק סגור ומסוגר, משום שאין לו שום קשר עם רוחניות. מה שאין כן מי שהתחיל לעבוד ברוחניות, כשבא לטמא, פותחים לו והוא רץ בלי סיוע מלמעלה. אבל מדוע פותחים לו, בכדי שיהיה לו מקום לעשות בחירה. %break ואז, כשעושה בחירה, ואז בא לטהר, והוא רואה שאינו יכול מעצמו, אף על פי שהוא רוצה, אז נותנים לו סיוע. %break %H ירידה ועליה בעבודה %break ירידה ברוחניות - פירושו שהרוחניות ירד מערכו. עליה ברוחניות - פירושו שהרוחניות עלה הערך שלו, היינו שנעשה יותר חשוב. %break תורה ועבודה. "עבודה" נקרא עבודת הכלים, היינו המידות במוחא וליבא. "תורה" הוא המילוי השפע הבאה לאחר תיקון המידות, או השפע שבא לצורך תיקון המידות. %break %H במקום שבעלי תשובה עומדים %break "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". "צדיקים גמורים" נקרא קו ימין, שהוא לומד תורה לשמה, הנקרא משפיע בעל מנת להשפיע. "בעלי תשובה" נקרא מקבל בעל מנת להשפיע. %break המעשה נקרא קבלה, היינו התרחקות. ועל ידי הכוונה הוא מחזירו את המעשה לשורשה. וזה נקרא תשובה, שהוא חוזר למקום שורשה. וזהו תשובה - תשוב ה' לגבי ו'. %break %H יצר הטוב ויצר הרע %break "כי מלאכיו" (תחילת וישלח). היינו יצר הרע ויצר טוב שניהם שומרים את האדם, שיגיע להמטרה. %page 1947 %break %H ביומו תיתן שכרו %break מדרך העולם, שעובדים ביום ולא בלילה. והשכר מצד הדין, ביומו תתן שכרו טרם בוא השמש (כי תצא). %break זה מרמז, בזמן שהאדם מרגיש, שהוא עובד עם עצמו, כבר נקרא יום, היינו שיש לו כבר קריאה מלמעלה, שאומרים לו, ראה עד כמה שאתה מרוחק מרוחניות. וכשמשלים את עבודה, אז מקבל השכר אמיתי, שאחר כך הוא זוכה לאמונה. %break %H ברור אוכל ופסולת %break בשבת מבררים אוכל מתוך פסולת, היינו דברים טובים שיש בגוף. ובחול מבררים את הפסולת מתוך האוכל, אינם מסתכלים על מעשים טובים, %break שיש בגוף ולתת עליהם תודה לה' על כמה מעשים שה' זיכה אותו לעשות, אלא מסתכלים על הפסולת שיש בגוף. ועל הטוב לא מסתכלים אז. לכן יש לו מקום לתפלה. %break ותלמיד חכם גם בחול הוא בחינת שבת, היינו בזמן שעוסק בתורה, אז הוא צריך להסתכל על האוכל מתוך הפסולת, ולתת תודה לה' על שזיכה אותו לעסוק בתורה. %break %H הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים %break הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. ומה עשה, הוא גורם להם את הרע, בכדי שיתפללו להעביר מעליהם את הרע ויהפוך לטובה (זהר וישלח, דף י"ד ובהסולם אות מ"ה). %break %H מיתת צדיק %break רבי אלעזר אמר, כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על ידי יצר הרע, שהוא מלאך המוות... ומשום זה צדיקים, העוסקים בתורה, אין גופם טמא לאחר מיתתם (זהר וישלח אות מ"ז). %break אפשר לפרש, שהירידות שלהם, הנקרא מיתה, אין זה מחמת מלאך המוות, שהוא טמא, אלא מטעם שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן של צדיקים. לכן ה' נותן להם ירידות, בכדי שעל ידן יתעלו למדרגה יותר גבוה. וזה נקרא שאינו טמא. %page 1948 %break %H להגיד מוסר לאחר %break "אשר לא ידע להזהר. להזהיר לא נאמר אלא להזהר" (זוהר וישב). להגיד מוסר לאחרים רוצה האדם. שכל אחד רוצה שהשני יעבוד בכלים דהשפעה, שאם כל החברים יעבדו בהשפעה, אז הם ישפיעו לו כל מה שהוא צריך. אבל להגיד מוסר לעצמו, %break שהוא יהיה המשפיע, אם כן הרצון לקבל שלו מפסיד. מה שאין כן כשכלים של אחרים יעבדו בהשפעה, אז הרצון לקבל שלו מרוויח. לכן כל אחד רוצה שהשני יהיה זך. %break %H בחינתו של יוסף %break וישב יעקב. ופרש רש"י, "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". %break ויש לשאול, הלא חז"ל דרשו הרבה פעמים, "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", אם כן מהו שאומר הקדוש ברוך הוא, לא דיין מה שמתוקן להם בעולם הבא וכו'. %break ויש לומר, "עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע - זה נקרא, %break "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות, שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. %break %H ענין זכיה %break ענין הזכיה, שיש לאדם לשמש למלך, מתבטא בזמן שהאדם רוצה לשמש בעל מנת להשפיע. המחשבות האלו נקראים, שהקדוש ברוך הוא מקרב אותו ונותן לו לשמש לו. %break מה שאין כן כשאינו יכול לכוון בעל מנת להשפיע, אלא שיש לו שאר כוונות ולא להשפיע לה', אם כן הוא משמש אז אחרים. ומי הם אחרים. אז האדם יכול להסתכל על הכוונות שלו. %break %H מדוע נקרא מצה לחם עוני %break נבאר ענין חמץ ומצה: מדוע נקרא מצה לחם עוני, ומדוע העומר הוא משעורים שהוא מאכל בהמה, ושתי הלחם הוא מחטים, שהוא מאכל אדם. %break להבין המשנה "בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות האילן". לפי פירוש רש"י דרבי יהודה לטעמיה, דעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה (ראש השנה ט"ז). %break ענין מילה ופריעה: מילה הוא סוד הסרת הערלה, ופריעה חילוק בין מצוה לתורה, "נר מצוה ותורה אור". %break ענין הסרת הרצון לקבל נקרא "סור מרע". ועל ידי מצוות ומעשים טובים וסיוע מה' זוכים להסרת הערלה. ואחר כך זוכים לבחינת תורה, הנקרא "אדם עץ השדה", ובהמה נקרא ב"ן מלכות, בחינת עשרו יהיה בלבד לה'. %page 1949 %break %H זכר ונקבה %break אמר רבי יצחק אמר רבי אמי, בא זכר בעולם, בא ככרו בידו, זה-כר, וכתוב "ויכרה להם כרה גדולה". נקבה נקיה בא, עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, וכתוב "נקבה שכרך עלי ואתנה" (נדה ל"א ע"ב). %break פירוש, הפרנסה תלוי באיש, אבל האישה מבקשת או מאביה או מבעלה. והיא נקיה, היינו שאין לה כלום. עד נשואיה מעשי ידיה לאביה, ומשנשאת, מעשה ידיה לבעלה. לכן מכנים כוח המשפיע בשם זכר, וכוח המקבל בשם נקבה. %break %H סימני בן דוד %break "אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס סנהדרין" (צ"ז ע"א). פירוש, כי ענין "כיס" הוא סוד הכלים, ששם מונח המרץ של אדם, היינו שכל מה שבידו כבר עשה, אז יזכה לגאולה. %break אין בן דוד בא, עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. "אמר רבי חנינא, אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא" (סנהדרין צ"ח ע"א). ענין דג מלשון דאגה (כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור מתה"). %break %H התבטלות על דרך הבעל שם טוב %break כדי לבטל את הגוף, היה הדרך על ידי סגופים. ויש אופן ב', שהוא על ידי התבטלות לרב, שזה ענין "עשה לך רב". שענין עשיה מתבארת על ידי כוח, בלי שום שכל. %break וכמו שענין הסיגוף מבטל את הגוף רק על ידי מעשה ולא בשכל, כמו כן התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה והעבודה ובא לרב שידריך אותו. %break ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה". %break %H אשה כי תזריע (ב') %break ספר "קדושת לוי" (תזריע): יש בעבודה זריעה, והריון, ולידה. "זריעה" נקרא בחינת ההתעוררות המתעורר לב בני אדם לעבודת ה'. ו"הריון" נקרא במי שרוצה לעשות את המצוה. "לידה", כשאדם עושה את המצוה. %break %page 1950 "אשה כי תזריע", היינו המקבלים יהיו משפיעים. "וילדה זכר", היינו בחינת גדלות. ואיש כי תזריע, היינו הבורא, הנקרא משפיע, בשם זכר, שהוא רק אתערותא דלעילא, "וילדה נקבה", שהוא בחינת קטנות. %break וזה ענין "נקבה פניה למעלה", היינו כלפי המשפיע, שזה ענין "תשש כוחו כנקבה". ורק לאתערותא דלעילא הוא מחכה. ו"אשה כי תזריע וילדה זכר", היינו כאיש שיש לו כוח תמיד להתגבר. וזה ענין "וחזקת, והיית לאיש". %break %H יציאה וביאה בעבודה %break "צבאות" הוא חיבור של ב' דברים, היינו צא-ובאת, שהוא יציאה מעבודה וביאה לעבודה, שעל ידי שניהם נעשה שם קדוש, שהוא לשון חיילים, משום שדרך המלחמה רק על ידי ב' דברים. ויש לפרש על דרך זה מה שאמר דוד המלך "צאו ופשטו ידיכם בגדוד"... %break %H חכם רואה הנולד %break ענין תענוגי העולם הזה, אמרו בעלי המוסר, "תחילתו מתוק וסופו מר". וזה ענין כמו שכתוב, "איזהו חכם הרואה את הנולד", היינו שסופו מר ויש לו כוח להפרש מהן. ו"אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". לכן אינו רואה מה שיהיה בסופו. %break %H בחינת משה %break מדוע נקרא משה רבינו עליו השלום דווקא בשם משה, שנתנו לו בת פרעה. ויש לומר על שם הצלה, כי משתיהו מן המים. %break על דרך העבודה, היינו כי האדם נטבע במים הזדונים, הנקרא בחינת "מה ומי", ועל ידי זה נמשית מן המים הזדונים. השם הזה חשוב מאד, כי תחילת כניסת להקדושה... %break %H ה' משלים רצון %break עיקר מה שדורשים מאדם הוא רצון, היינו שיהיה לו רצון וחשק לעשות מעשים בעל מנת להשפיע. והגם שהוא לא יכול לשלוט על עצמו, כי אין האדם מסוגל ללכת כנגד הטבע, אבל כשהאדם רוצה, אז הקדוש ברוך הוא משלים את רצונו. %break %H עיקר הוא הימין %break אלישע שאל לשונמית, מה יש לך בבית, ואמרה, "כי אם אסוך שמן". ואמר לה כי טוב הוא, "צאי ושאלי כלים". %break %page 1951 פירוש, כי דווקא במקום שיש בחינת שמן, שהוא בחינת ימין, אז יש מקום לכלים, היינו למצוא בעצמו חסרונות. אבל בזמן שחסר לאדם שמן, שהוא בחינת ימין, אז אסור לעורר את השמאל, היינו בחינת הבירור, אם עבודתו הוא על דרך האמת. %break %H ועשית לך ארון %break אבא חנן אמר משום רבי אליעזר, כתוב אחד אומר "ועשית לך ארון", וכתוב אחד אומר "ועשו ארון", הא כיצד. כאן, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, %break שלפי פירוש רש"י נקראת העבודה על שמם. כאן, בזמן שאין עושים רצונו של מקום, נקראת על משה (יומא ג' ע"ב). %break וצריך להבין, מהו המציאות האמיתית משה או ישראל. ויש לומר, שענין "ארון" הוא המקום שנותנים שם התורה. ו"זמן" היינו הכלי, שהוא הרצון לתורה. הנה התורה נותן הקדוש ברוך הוא והרצון שייך לנבראים. %break וזה שכתוב, "בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום", אלא שכל כוונתם הוא לעשות רצון עצמם, אז נקרא הארון על שם משה, היינו הרצון שיש להם לקבלת התורה אינו משלהם עצמם, אלא משל משה. %break היינו התורה, שהוא בחינת משה, מחייבת עצמם לעשות רצון. אבל הם, מבחינתם עצמם, אין להם רצון. אלא, היות שהתורה חייבה אותם לקבלת התורה, ומשום זה הם מקבלים את התורה, לכן זה רצון של משה. %break וכשעושים רצונו של מקום, היינו שכל כוונתם הוא להשפיע, אז נקרא שהם עצמם עושים להם רצון לקבלת התורה. וזה (כמו) בחור, שיש לו התורה מצד עצמו, או שצריך שהמשגיח יתן לו רצון ללמוד תורה. %break רבי יוחנן רמי, כתוב "ועשית לך ארון" וכתוב "ועשו", מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. ופרש רש"י, שהארון, בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה, ואחר כך הטילו על הצבור (יומא ע"ב ע"ב). %break ועל דרך המוסר יש לומר, שענין "ארון" הוא הרצון לקבלת התורה. מקודם הטיל הכתוב על משה, שצריך להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, ואחר כך ביצר הרע, היינו שבני עירו, שענינו האברים והרצונות שבגוף, נכנעים ועושין מלאכתו של היצר טוב. וזה ענין "בשני יצריך". %break %H ויקחו לי תרומה (ב') %break "ויקחו לי תרומה". היינו תרום ה', שהיא מלכות. שזה ענין תשובה, שאמר הזהר הקדוש, תשוב ה' לגבי ו', שהוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתא. %break היינו, הכלל ישראל הוא בחינת כנסת ישראל, שהוא ענין קבלה. וצריכים לעשות יחוד עם הקדוש ברוך הוא, שהוא בחינת משפיע. %break "ויקחו לי תרומה". ממאן, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". שהשאלה היא, ממי יכולים לקחת את התרומה, היינו שיהיה מסוגל להרים עצמו לה'. ועל זה משיב, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". %break %page 1952 ואמר הזהר הקדוש, היינו מיהו שהוא בבחינת איש, היינו איש מלחמה, שהוא סוד מלחמת היצר הרע. היינו שכל אדם, שרוצה להכנס למלחמה, כמו שכתוב, "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע" (ברכות), היינו שיעשה עמו מלחמה. %break "יצרו של אדם... אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". לכן אם הקדוש ברוך הוא צריך לעזור, כבר כל אדם יכול לזכות ... ולגבי הקדוש ברוך הוא אין הבדל מעזרה גדולה לעזרה קטנה. %break %H ענין אב ובן %break ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא. חזקיה המלך, שהיה צדיק, אף שאביו אחז היה רשע גמור, יש לו עולם הבא בזכות בנו חזקיה. אבל מנשה בן של חזקיה, אין לו חלק לעולם הבא, אף על פי שחזקיה אביו היה צדיק (סנהדרין ק"ד). %break ידוע מספרים הקדושים, שהבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו להשלים, לכן כשאברהם השלים את מדת החסד, נולד אחר כך יצחק, בכדי להשלים את הב' קוים אחרים. וכשיצחק לא השלים אלא קו הגבורה, %break בא יעקב והשלים את מדת התפארת, שהוא קו האמצעי. וכן הלאה, כל הדורות משלימים מה שלא השלימו הדורות הראשונים. %break ודבר זה נמשך מחטא עץ הדעת, דלאחר שאדם הראשון נחלקה נשמתו לס' ריבוא נשמות, וכל הדורות הבאים אחריו, צריכים להשלים את נשמת אדם הראשון מה שקלקל. %break ומזה נמשך, שברא מזכה אבא, היינו הדור השני מתקן את הדור הראשון. אבל אין הדור הראשון מתקן את הדור הבא, כי אם היה הדור הראשון מתקן את הכל, %break כבר לא היה צריך לבוא דור שני. כי זה ענין הגלגול, כי מי שלא עשה התיקון השלם, צריך לבא בגלגול השני, בכדי להשלים מה שלא תיקן בגלגול ראשון. %break לכן, אף על פי שחזקיה היה צדיק, אם היה משלים את כל מה שמוטל עליו, לא היה צריך להוליד בנים, כי ענין הבנים, שבאים אחריו, הוא לתקן מה שלא תיקן אביו. %break לכן חזקיה תיקן מה שלא תיקן אביו. ומשום כך יש לו לאחז עולם הבא, אבל מנשה היה צריך לתקן את מה שלא תיקן חזקיה. וכיון שהיה רשע, לא תיקן מה שמוטל עליו, ונשאר הוא מנשה בלי תיקון, לכן אין לו עולם הבא. %break "צדקת הצדיק לא יזכור ביום רשעו". ועל דרך המוסר נקרא אב ובנו - סיבה ומסובב, היינו מעשה הקודם, ומעשה שלאחריו. שמעשה שלאחריו נקרא בן. לכן מי שעשה מקודם מעשים רעים נקרא שאביו היה רשע. ואחר כך עשה מעשים טובים, על ידי זה שעשה תשובה. %break לכן התשובה מתקנת את המעשים הקודמים, לפי ערך התשובה שעשה: אם היא תשובה מיראה - זדונות נעשה לו כשגגות, ואם היא תשובה מאהבה - אז זדונות נעשה לו כזכיות. %break נמצא, שמעשיו הבאים לאחר שעשה תשובה, שזה נקרא בחינת בן, לגבי מעשים הקודמים. נמצא שהבן, היינו מעשים הבאים אחרי מעשים הרעים, מתקנים על ידי הבן, על ידי זה שעשה תשובה. %break מה שאין כן מי שעושה מקודם מעשים טובים, הנקרא אב, ואחר כך עשה מעשים רעים הנקרא בן, אז האב אינו מתקן את הבן, היינו שהמעשים הטובים שעשה מקודם, %break לא יכולים לזכות את המעשים הרעים הבאים אחריהם, כי "צדקת הצדיק לא יזכור ביום רשעו". מה שאין כן להפך: הבן, אם הוא עושה מעשים טובים, הוא יכול לתקן את המעשים הרעים. %page 1953 %break %H עולם הזה ולעתיד לבוא %break בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו. היינו כל מה שאדם עושה, איזה דבר שהוא בנין, שענין בנין הוא דבר של קיימא. למשל כשאדם עושה איזה תאווה גשמית, אין התאווה נקרא בנין, משום שהוא רק לפי שעה. %break וכשהתאווה עוברת, לא נשאר ממנה כלום, דהיינו אכילה ושתיה וכדומה. מה שאין כן כשלומד או כשמתפלל, הדבר הזה מתקיים גם כן אחר העשיה. %break וזה נקרא בנין. אבל הבנין הזה אינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכה, היינו שעושה הבנין בשביל אחר. כדוגמת הקבלן, שבונה בתים בשביל אחר, כמו כן מי שעוסק בתורה ומצוות לצורך אחרים, שזה נקרא שלא לשמה, נמצא שזהו לא בשביל עצמו. %break אבל לעתיד לבוא לא יבנו ואחר ישב. היינו בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לשמה, שהכוונה, שהוא עוסק עכשיו בתורה ומצוות בכדי שיבוא לשמה, ולזה הוא יזכה אחר כך, %break שנקרא לעתיד לבוא, לבחינת לשמה, שם לא יבנו הבנין, היינו התורה ומצוות שאחר ישב בתוכו, אלא שהוא בעצמו ישב בתוכו, משום שההתעסקות בתורה ומצוות הוא לצורך עצמו. %break ועוד יש לומר, בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה שורה בחינת צמצום. נמצא, ש"אחר ישב בתוכה", %break היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות. %break וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, %break היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו. %break %H תורה ניתנה בחשאי %break "תסתפק לעליונים ולא ימסרו ביד משה". שיתן התורה בזמן שהאדם במעלה. ולא ימסרו ביד משה, שמשה נקרא רעיא מהימנא, שידי משה נקרא בחינת אמונה. אז השטן מקטרג ואומר, שאין זה באפשרות, %break שהתורה תתקבל בזמן שאין האדם ראוי לה, אלא העצה היא - בידי משה יש יכולת להתקבל, היינו בבחינת אמונה, שאז הוא למעלה מדעת, ושם אינו נוהג שום קושיות, כי כל הקושיות הוא רק בתוך הדעת. %break לכן בזמן שהאדם רוצה לקבל תורה בפרהסיא, אז הוא מבין שיש לו צורך לתורה מסיבת שלא לשמה. מה שאין כן בבחינת הצנע לכת, אז אינו נוהג את השלא לשמה. ואז, כשמקבל התורה, %break הוא רק על הכוונה, שהתורה יביא לו בחינת אמונה. לכן מוכרח להיות בחשאי. ורק בזמן הקטנות. אבל בזמן הגדלות, אז התורה נקרא בחינת רפואה וסם החיים. %break וזה פירוש של הדבר אחר, שנקרא תוהו, היינו בחינת "תולה ארץ על בלימה". לכן פירש רב חנן, שמתשת כוח האדם, שאז הוא רואה, שחסר לו אמונה. ונמצא, שכולן לדבר אחד נתכוונו. %page 1954 %break %H התורה נקראת "תושיה" (א') %break סנהדרין כ"ו ע"ב: אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם. דבר אחר, תושיה, שניתנה בחשאי, מפני השטן. ופרש רש"י, %break שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה. דבר אחר, תושיה, דברים של תהו, שהעולם משותת עליהם. %break ופרש רש"י דברים של תהו, דיבור, וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו גשישה של ממש, כתהו הזה, ואף על פי כן עולם משותת עליהם, ונוטריקון הוא, תי"ו תהו שייה משותת. %break אמר עולא, מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה תושיה". ופרש רש"י מועלת, מהניא לשכח למודו. "מפר מחשבות ערומים", נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם, שלא היו מניחין אותם לעשות תושיה. %break לשון אחר, מחשבה, שאדם מחשב כך וכך תעלה בידי. מועלת, להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת, אפילו לדברי תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא. מפר מחשבות ערומים, שאין מחשבותיו עולה בידו אפילו לתושיה. %break תוספות: פירש ריב"א, דאגת לב האדם על מזונותיו, מהניא לשכח ממנו כל שאר מחשבותיו, אף מחשבת דברי תורה. יש מפרשים, מועלת, משקרת ולא תצליח. כלומר, אם אדם חושב הן להעשיר, הן גם לדברי תורה - לא יספיק, אלא כשעושה לשמה. %break ומהרש"א: ועוד יש לומר, דאפילו לדברי תורה שעיקרה במחשבת הלב מועלת, ולא סגי לו ללמוד אותה במחשבה בלבד, אלא צריך גם כן למגרסה בפה, כדאמרינן בעלמא, %break בעקימת שפתיים הוי מעשה. וזה שכתוב "מפר מחשבות ערומים", הלומד תורה במחשבה בעלמא, מפר ומשתכחת ממנו. "ולא תעשינה" שלא תבא התורה לידי מעשה, כי אם בדיבור. %break אמר רבה, אם עסוקין לשמה, אינה מועלת, שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", עצה שיש בה דבר ה', היא תקום... %break %H התורה נקראת "תושיה" (ב') %break הנה חז"ל אמרו, אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושיה, שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר, תושיה, שנתנה בחשאי, מפני השטן, ופרש רש"י, שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים, ולא ימסרו הלוחות ביד משה. %break דבר אחר, תושיה, דברים של תהו, שהעולם משותת עליהם, ופרש רש"י, דברים של תהו, דיבור וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתהו הזה, ואף על פי כן עולם משותת עליהם, ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת (סנהדרין כ"ו ע"ב). %break ויש לשאול: %break א. כאן הוא אומר שמתשת כחו של אדם, הלא חז"ל אמרו, "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא" (ערובין נ"ד ע"א). ואיך אמרו כאן להיפוך. %break ב. מהו הקטרוג של השטן, שטוען, שיתנו רק לעליונים, ולא בידו של משה. איזה פגם הוא מוציא בידו, עד כדי כך שיש לו טענה מספקת ובכדי שלא יוכל לקטרג היה הכרח לתת התורה בחשאי. %break ואם הצדק עם השטן, למה באמת נתנה התורה בידו של משה, וכי משוא פנים יש למעלה. ובטח אחד משניהם צודק. ואם יש לו איזה טענות צריכים לתת לו תשובה אמיתית, ולא שיתנו בחשאי שהוא לא יראה, דמשמע שאין מה לענות על טענותיו. %break %page 1955 ג. מה הפירוש, שהעולם משותת על דברים של תהו. וכפירוש רש"י, וכל דיבור אין בו גשישה של ממש כתהו הזה, ולמה היה דווקא הצורך להשתית העולם על תהו דוקא. %break ויש לפרש זה על דרך המוסר, הנה הקטרוג של השטן הוא, היות שהתורה הוא דבר יקר וחשוב מאד, צריכין לתת התורה לעליונים, היינו מי שהוא במדרגה עליונה, %break זאת אומרת, מי שיש לו שכל גדול, וכל דרכי עבודתו הן רק בתוך הדעת. ולא בידו של משה, כי ידיו של משה הן בחינת אמונה, שהיא כנגד הדעת. %break ולהיפוך, מי שרוצה ללכת בתוך הדעת, אף פעם לא ישיג את התורה, בתוך הדעת. %break והנה כמו שיש שטן כללי, כמו כן יש שטן בכל אדם פרטי, שהשטן שבאדם טוען שרוצה לקיים התורה רק בדרך של עליונים, היינו שיוכל להבין את דרכי ה' בדרך השכל, %break היינו בתוך הדעת, ולא ללכת בדרכי התורה למעלה מהדעת, שנקרא "בידי משה". לכן כל זמן שאין משיג בשכל השגחת ה', הוא לא רוצה לקיים התורה. %break ועל זה באה התשובה, שרק בידי משה תתקבל התורה. ולזה הרמז, "תושיה", להורות שאי אפשר שתתקבל התורה, רק בחשאי, שהוא בחינת "צניעות". זאת אומרת, שצנוע מהשכל, %break שאין השכל משיג אותה, אלא דווקא למעלה מהדעת. מה שאין כן "בפרהסיא" - מורה שהוא גלוי לכל, היינו שהוא גלוי לשכל, שיכולים להשיג בתוך הדעת. %break ובזה דוחין טענת השטן, שטוען שיתנו התורה בתוך הדעת, שנקרא בחינת עליונים, כי על זה בא הרמז, שהתורה נקראת "תושיה", שנתנה בחשאי ולא בפרהסיא, כנ"ל. %break כי ענין "הצנע לכת עם ה'", הכונה שלא יהא מגולה בתוך השכל, אלא דווקא בבחינת אמונה יש יכולת לקבל התורה. ובזה מוסתר טענת השטן, ולא הפירוש כפשוטו, שחשאי הוא, שאין השטן רואה. %break אם השטן הוא מלאך, איך אפשר לומר שהוא לא יודע שנותנין התורה, שנוכל לומר, שניתנה בחשאי. אלא כנ"ל שחשאי הפירוש לא בפרהסיא, היינו שלא יהיה מגולה בתוך הדעת. %break ובאמת, למה מוכרחין לקבל התורה למעלה מהדעת, ומאי איכפת ליה להקדוש ברוך הוא שיתן התורה בתוך הדעת. %break והענין הוא לפי מה שאאמו"ר זצ"ל נתן הכלל, שיש לדעת בכל מעשה שצריך להיות בבחינת להשפיע, בין במוחא ובין בליבא. לכן מוכרח להיות למעלה מהדעת, שאז יש מקום לקבלת התורה בעל מנת להשפיע. %break ורק אז נוהג ענין העבודה בשכר ועונש, שהוא ענין הבחירה, אחרת לא היה מקום לבחירה. וטעם הבחירה הוא גם כן להכוונה הנ"ל, שעל ידי זה יכול האדם לבוא למדרגת מקבל על מנת להשפיע. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו, "דבר אחר, תושיה, דברים של תהו שהעולם משותת עליהם", שדבר אחר אינו חולק על רבי חנן, אלא מפרש יותר, שהעולם, %break היינו כל מה שיש לנו לעשות בעולם, שענינו הוא תורה ומצוות, הוא משותת על תהו, היינו על בחינת אמונה למעלה מהדעת, שאין שום יסוד בדרך האמת, אלא בבחינת אמונה. %break וזה נקרא "דברים של תהו", היות שאין האדם מבין, לכן הוא תמיד בבחינת תהו. ודוקא על דרך זה יש קיום לעולם, שעניינו שדוקא על דרך זה, יבוא העולם לשלימותו. %break %H גדולה עבירה לשמה %break "אמר רבי נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, והא אמר רבי יהודא אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, %break %page 1956 אלא אימא כמצוה שלא לשמה, דכתיב "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, מנשים באהל תבורך". מאן אינון נשים בארץ, שרה, רבקה, רחל ולאה" (נזיר כ"ג ע"ב). %break ובדרך הפשט יש מפרשים, שהאבות עשו מחמת קנאה. נמצא שהם קיימו פרו ורבו שלא לשמה. ויש מפרשים מחמת שאישה פטורה מפרו ורבו. לכן נקרא שלא לשמה. וכמו כן יש להבין, מהו הקושיא "מתוך שלא לשמה" וכו'. %break אבל על דרך המוסר יש לשאול, מה משמעו שהעבירה שלא לשמה עדיף, או אחר התירוץ של הגמרא, כמצוה שלא לשמה, היינו ששניהם שקולים. ומאי נפקא מינה להתנא אי זה יותר גדולה מזה. %break הלא איתא, "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות". אם כן מה בא זה ללמדנו. %break כי יש כלל, "מצוה שבא לידך, אל תחמיצנה". אם כן, אם בא לידו המצוה שלא לשמה, הוא מחויב לעשות אפילו שנגיד שהעבירה שלא לשמה יותר גדולה, שהרי אסור לעבור על המצוות, ואם בא לפניו העבירה לשמה, הוא גם כן מחויב לעשות קודם. %break ועל דרך המוסר יש להבין, שכאן היא השאלה, באיזה דרך ילך האדם, בזמן שעושה מצוה שלא לשמה. אם לשמוח בזה שעשה מצוה, או להצטער בזה שעשה עכשיו עבירה, בזה שלא כיון לשמה, היינו שהעבירה שלו היא בענין לשמה שלא עשה. %break כי בעשיית המצוה שלא לשמה יש כאן להבחין ב' דברים: א. עשה מצוה במעשה, %break ב. עשה עבירה במחשבה, כי לפני עשיית המצוה עוד לא היה מגולה לפניו שהוא עוסק שלא לשמה, אלא דווקא בעשיית המצוה נתגלה העבירה בענין לשמה, שאינו יכול לכוון לשמה. %break ואם כן השאלה, מה האדם צריך לעשות. או לשמוח במצוה דמעשה שעשה, או להצטער בהעבירה דלשמה. אז ר' נחמן בר יצחק אמר, "גדולה עבירה לשמה", %break היינו שיותר חשוב בזה שידע שהוא עושה עבירה בהלשמה. והחשיבות היא בזה, שיצטער את עצמו ויתפלל לה', וזה יגרום לו לבוא שיוכל לכוון לשמה. %break ועל זה מקשה הגמרא, "והא אמר רבי יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם... שמתוך שלא לשמה בא לשמה". משמע ממצוה דשלא לשמה, שהוא עושה, %break זה יגרום לו לבוא לשמה מבחינת "מצוה גוררת מצוה". ומתרץ הגמרא, "אלא אימא כמצוה שלא לשמה". ופרש רש"י, ששתיהן שוות. והרא"ש מפרש, דתרויהו מעלו. %break ובכלל יש לשאול, מהו הסמיכה משלא לשמה בא לשמה לעבירה דלשמה, הלא שם הוא יבוא לעשות מצוה לשמה, ובעבירה לשמה כבר קיים העשיה לשמה, %break במעשה דעבירה. ואין לו עוד מה להוסיף עליו. מה שאין כן בשלא לשמה יש לו עוד מה להוסיף, היינו שיבוא לשמה. %break הנה אצל יעל היה מעשה עבירה, והמחשבה היתה לשם שמים. וצריך לשאול, אם נתכוונה לשם שמים מדוע נקרא עבירה. הלא היא עשתה בזה טובה גדולה בעשיה זו לעם ישראל. %break ויש לומר כי המעשה היה רק הכשר מצוה ולא מצוה ממש. כי כונתה היתה להתיש כוחו, בכדי להרוג אותו, אז אפשר לומר, כי הכשר מצוה אינו מצוה, כי ענין ההריגה היתה מצוה, והתשת כוחו הוא רק הכשרה. %break ומשמע מכאן, איפוא שהעשיה בעצמה היה גמר המעשה של הלשמה, אז יכול להיות שהיה כמו מצוה דלשמה. למשל אם הוא היה נהרג עם התשת כוחו, %break שאז היה נגמר עם העשית המעשה המחשבה דלשמה. מה שאין כן כאן יש להבחין בין הכשר מצוה למצוה ממש, כי התשת כוחו לא היה, אלא הכשרה. %break ולפי מה שאמר ר' נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה וכו', היה מפרש הפסוק תבורך מנשים, היינו יותר מנשים. ולפי התירוץ, אלא אימא כמצוה שלא לשמה יתפרש תבורך מנשים, כמו הנשים, ולא יותר מנשים. %break %page 1957 יש ללמוד ממעשה דיעל, ששם היתה עבירה במעשה ומצוה במחשבה. ויש לפעמים שיש מצוה במעשה ועבירה במחשבה, שזה נקרא שלא לשמה. ואומרת הגמרא, ששניהם שקולים. %break ויש להבחין בעשיה דשלא לשמה, שיש מצוה בעשיה, היינו לשמוח בעשית המצוה, ונגיד שמצוה גוררת מצוה. %break ויש להצטער בהעבירה, בענין לשמה, שלא נתכוון לשם שמים. ובזה יש להבין "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה", שזהו מבחינת מעשה, אבל מבחינת המחשבה, היינו הכוונה, אם אינה עדיין לשם שמים, הוא נבחן לרשע בבחינת זו. %break וזה פירוש "בעיניך", היינו בענין המחשבה - אין להעולם לדעת, אלא הכוונה מסור לאדם בעצמו, שאחרים לא יכולים לדעת מה שיש במחשבתו. לכן "יהא בעיניך כרשע", אם הכוונה אינו לשם שמים, נמצא שבמקום עשית המצוה תיכף מתעורר בחינת עבירה בלשמה. %break %H ויקחו אליך שמן זית זך %break "ויקחו אליך שמן זית זך", אמר רבי שמואל בר נחמני, אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך (מנחות פ"ו ע"ב). %break "מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד", עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. ואם תאמר לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה, שהלכו ישראל במדבר, %break לא הילכו אלא לאורו. אלא עדות היא לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה. אמר רבא, זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים (שבת כ"ב). %break ויש לשאול: א. איזה טיפש יכול לומר, שהקדוש ברוך הוא צריך שישראל יאירו לו, וכי הקדוש ברוך הוא צריך לאור גשמי. %break ב. למה צריך להביא ראיה מהמדבר, שישראל הלכו לאור של עמוד האש, ובלי הראיה מה הייתי אומר. %break המטרה הוא להטיב. והמקבלים, שלוקחים ההטבה, פירוש שמקבלים את אור ה', וזה נמשך על ידי עבודה של התחתונים, שזה נקרא אור מצד ישראל, היינו הכוחות של עם ישראל. %break וכשאין הכנה מצד התחתונים, אז אין הקדוש ברוך הוא משפיע להם את ההשפעה העליונה. %break אבל אין להגביל אותו ולומר, שבלי זה אי אפשר שישפיע להם. ומביא ראיה מהמדבר, שהקדוש ברוך הוא היה מאיר להם בלי התעוררות. ומשום זה אכלו לחם מן השמים, היינו בלי עבודה ורק כשבאו לארץ, אז ניתנה להם השלמות, הנקרא "לחם מן הארץ". %break לכן אפילו כשישראל היו עושים את המנורה במקדש, ניתן להם העדות, שידע שהשכינה שורה בישראל, אפילו בלי אתערותא דלתתא. %break כי אין הקדוש ברוך הוא זקוק לאור של ישראל, היינו להכשרתם, כי "אם צדקת מה תיתן לו". אלא זהו רק לטובת האדם, שלא יהיה נהמא דכסופא. %break ולכן בא עדות מצד נר המערבי, שהיה מאיר דרך נס, כי ענין הנס הוא למעלה מהטבע, כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בטבע, שענינו הוא, שהם יוכלו לקבל תענוג רק לפי עבודתם. %break לכן, כשנותנים חצי לוג שמן, אז היגיעה הזו של חצי לוג, שיערו חכמים שמספיק, שיהיה דולק מערב עד בוקר. ומה שהנר המערבי היה דולק יותר מכפי שיעור היגיעה, %break נמצא שכבר מאיר בדרך נס, לא לפי ערך היגיעה, אזי רואים מזה, שהקדוש ברוך הוא יכול להשפיע שפע אפילו בלא מעשי התחתונים. %page 1958 %break %H חילך לאורייתא %break בעל כוח נקרא מי שיש לו רצון חזק ולא למי שיש לו אברים חזקים, על דרך "איזהו גיבור הכובש את יצרו", כמו שנוהג בכוחות של אברים חזקים. %break למשל, מי שרוצה לילך לאיזה מקום ויש אנשים שמפריעים ללכת בדרך שהוא רוצה, וכל אחד ואחד מושכו לאותו מקום, שהוא רוצה, ואם נמשך אין לך כוח כנגדם להכניעם, %break אז הוא נמשך מהמקום שהוא רוצה ללכת אל המקום שהגיבור שביניהם רוצה, כי הוא מכניע את כולם, משום שהוא בעל כוח. %break כמו כן בכוחות נפשיים. האדם מורכב מהרבה רצוניות. וכל אחד ואחד מהרצוניות רוצה להכניע את רצונות האחרים ולהמשיך את הגוף, שילך לצדו. %break וגם כאן הרצון החזק ביותר שבין הרצונות הוא הגובר. ובאם שנמצא אדם, שכל הרצוניות הם שווים, שאין לאף אחד יותר כוח משל חברו, אז הוא יכול להיות בבחינת מנוחה מוחלטת, %break משום שאין לו רצון שיתגבר על השאר, לכן כולם עומדים ומושכים את הגוף, והגוף עומד באמצע, ואין זז משהו, לא לכאן ולא לכאן, שכולם מושכים בכוחות שווים. %break אז ממילא הוא נשאר על מקום בלי שום תנועה, אפילו שיהיה לו כוחות חזקים, אבל כולם גיבורים בכוחות שווים, ממילא אין אף אחד שיוכל להכניע לחבירו. ורק כשיש לו כוח אחד חזק, אותו כוח הוא יכול לפעול וכל הרצונות מתבטלים כנגדו. %break נמצא לפי זה, אם האדם רוצה שיצליח בתורה, אזי הוא צריך לראות, שהרצון לעסוק בתורה יהיה יותר חזק משאר רצוניות שבו. ואז הם נכנעים נגדו, משום שיש בכוח הגיבור להכניע את החלש. לכן הרצון החזק מכניע את רצון העצלות ואת רצון לכבוד, ואת שאר תאוות. %break %H וכבדתו מעשות דרכיך %break "וכבדתו מעשות דרכיך". וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה. ופרש רש"י, מכבדותיה, שמכבדין בעליהן (שבת קי"ג ע"א). %break ועל דרך המוסר נקרא לבוש בחינת כלי, המלביש על האור. היינו מקום התלבשות התענוג נקרא "לבוש", שעל ידי הלבוש משיגים תענוג. כי תענוג הוא אור רוחני, %break שלא ניתן להשיג בלי התלבשות. ויש שהתענוג מתלבש בלבושים גשמים, ויש שהתענוג מתלבש בלבושים רוחנים, דהיינו בתורה ומצוות. %break לכן בשבת, מפני כבוד שבת, היינו לזכות לאור השבת, צריכים להכין לבושו, שעל ידו יוכל להתלבש האור בשבת. %break %H ב' מיני פנימיות %break א. פנימיות נקרא רצון דפנימיות, היינו המוח והלב שהוא סוד מחשבה ורצון. ב. מה שמלובש במחשבה, היינו במה הוא חושב או במה רצונו. וזה נקרא האור המלובש בכלים דמחשבה ורצון. %page 1959 %break %H גמר התיקון %break גמר התיקון, היינו שהכלים מקבלים על מנת להשפיע. ובזמן שהאור ממלא את הכלים, אזי הכלי בטל לאור ואינו עולה בשם. לכן התפשטות ב' היא אור החכמה בכלי דכתר, היינו שהכלי יותר גדול מהאור. %break ובזמן שהכלים יהיה מתוקנים בעל מנת להשפיע, אזי הם יקבלו את כל הטוב, שהיה במחשבת הבריאה, והכלי לא יתבטל, כי ענין הביטול נמשך מהפכיות הצורה. ומה שכתוב בעקודים, שהכלי בטל, אף על פי שהיה על ידי מסך, שהוא סוד על מנת להשפיע. %break %H כיסוי וגילוי %break בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים. מלאכה, היינו עבודת המידות (ברכות ל"ה ע"ב), שבזמן שעושה רצונו של מקום, לא רואה שום מקום, שיהיה לו לתקן. אבל אז הקדוש ברוך הוא עושה לו את הכנפיים, %break שהוא בחינת כיסוי, ממילא כבר יש לו מקום שצריך לעבוד, בכדי לגלות את המקום וגילוי חסרון. היינו מלאכה זו הקדוש ברוך הוא עושה לו, היינו שמגלה לו החסרון. %break %H ענין בטחון %break ענין בטחון תלוי באמונה. כי מי שמאמין שחברו הוא עשיר גדול ומאמין שהוא נדיב לב, אזי ממילא הוא בטוח, שחברו יתן לו את מבוקשו. ואם הוא מהסס, %break היינו שאין לו הביטחון, שימלא את חסרונו, זהו סימן שאין האמונה שלו בשלמות. והביטחון מעיד לו על שיעור גדלות של האמונה. %break %H ממעמקים קראתיך ה' (ב') %break "ממעמקים קראתיך ה'". לכן האדם צריך להתפלל ממקום הנמוך ביותר. בזמן שהאדם מתפלל שה' ימלא את חסרונותיו, הוא צריך להשתדל לראות, איך שהוא נמצא בעומק בארץ, שהוא משוקע בארציות. ועל זה הוא צריך להתפלל. %break מה שאין כן אנשים שמתפללים על מותרות, כלומר שבאמת הם בסדר, רק חסר להם עוד, אבל לא יודעים ורואים, איך שהם נמצאים בשאול תחתיות, שנקרא עומק האחרון שאפשר להיות. וזה "כי אתה שומע תפילת כל פה", לא חשוב אם האדם הוא איש הגון או לא. %page 1960 %break %H מקץ %break רבי שמעון אמר עד לא אירע ליוסף ההוא עובדא, לא איקרי צדיק, כיון דנטר ההוא ברית קיימא, איקרי צדיק... ומאי דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בהדיה, וכתיב ויריצוהו מן הבור, אסתלק מן דא, ואתעטר בבאר מים חיים. %break ומפרש בהסולם, שלא יקשה, כיון שזכה על ידי מעשה זה להקרא צדיק, אם כן למה שמוהו בבור בית האסורים. ומשיב, מה שהיה בתחילה בבור, הרי נתעלה למלכות משום זה. %break וכתיב ויריצוהו מן הבור, שנסתלק מזו, מן הקליפה, ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה זהר מקץ (קצ"ד ע"ב). %break ויש לשאול, למה כדי לעלות היה צריך להיות מקודם בבית האסורים, שנקרא קליפה, כדי לעלות לקדושה. הלא תכף, שנקרא צדיק, על ידי אותו מעשה, היה צריך תכף להכנס לקדושה. %break והנה אנו רואים, שיוסף היה שתי פעמים בבור: א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה". ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור". %break ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו. %break הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, %break היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית. %break נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש. %break וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים. %break כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה. %break וזה פירוש הזהר, ומאי דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בבאר מים חיים. וכמו שכתוב בהסולם, ויריצוהו מן הבור שנסתלק מזו הקליפה, ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה. %break %H מפני מה ניתנה תורה לישראל %break מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שעזין הם. פירש רש"י, מפני שישראל עזין הן ניתנה להם התורה, שהיא מתשת כוחם ומכנעת לבם (מסכת ביצה כ"ה). ויש להבין: %break א. מכאן משמע, שלכן לא נתנה תורה לאומות העולם, היות שהם אינם עזין, לכן אין להם צורך להתורה. ב. שלאחר התורה הם כבר לא יהיו במדרגה אחת כמו האומות העולם. %break %page 1961 ויש לומר, ש"נכרי" נקרא שהוא עובד עצמו. ו"ישראל" נקרא שהוא עובד ה'. ובזמן שרוצה להיות ישראל, אז הוא רואה, שהוא עז, הן במידות והן בדעות, שהם בעזות נגד הקדושה. לכן ניתנה להם התורה. %break מה שאין כן מי שעובד לתועלת עצמו, הוא נחשב לנכרי. ואז המידות שלו אינם כנגד הקדושה ואין הם עזים, ממילא אין להם צורך לתורה שמתשת כחם, היינו כוח התאוות. "ומכנעת לבם", %break היינו שכל הרצונות נכנעים מול הקדושה, מפני שמאור התורה מחזירו למוטב. ואז הוא מרגיש את גדלות ה', ומקבל כוח להכניע את מידותיו. %break מה שאין כן כשהאדם עובד את עצמו, אז אין הוא מסוגל לראות שיש לו מדות ודעות רעות, משום שלצורך תועלת עצמו הגוף נותן כוח לעבודה, ואינו מראה לו שום חסרון בעבודה. %break %H חוצפה %break "חוצפה, אפילו כלפי שמיא, מהני" (סנהדרין ק"ה ע"א). פירוש: בזמן שהאדם מרגיש מה שהוא מתפלל, שה' ימלא את משאלותיו, זוהי חוצפה מצדו, משום שאין שווה שה' יעזור לו, אז מהנה (מועיל) ונתקבל את תפילתו. %break מה שאין כן בזמן שמרגיש שמגיע לו משהו, אז לא נותנים את משאלותיו. כי אין לך אדם שיהיה לו מעלות כל כך, עד שנוכל לומר, שמגיע מצד מעשיו, שה' יעזור לו. %break %H בזיעת אפיך %break ויאמר אלקים, תדשא הארץ... עץ פרי עושה פרי למינו. ופרש רש"י עץ פרי, שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ... ועץ עושה פרי, ולא עץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו, נפקדה גם היא על עוונה. %break ולאדם אמר... ארורה האדמה בעבוריך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת עשב השדה. אמר ר' יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם, %break וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו, רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד. כיון שאמר לו בזיעת אפיך תאכל לחם, נתקררה דעתו (פסחים קי"ח ע"א). %break א. איך אפשר שהארץ תעבור על רצון ה', וכי בעלת בחירה היא. ב. מדוע לא נפקדה תכף על עונה, אלא המתין עם הקללה, עד לאחר חטא עץ הדעת. %break ג. מדוע אמר, שהוא וחמורו נאכל באבוס אחד. וכי יפה לומר להקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה במאכלים יותר טובים, הלא חז"ל אמרו, לפיכך נברא אדם אחרי בריאת כל בעלי חי, %break שאם ירצה להתגאות, אומרים לו, יתוש קדמך. ויש לשאול על דרך המוסר, היינו מה זה בא ללמדנו בחיי היום יום. %break העץ המוליד הפרי: הנה אנו רואים, שמחשבה מולידה מעשה, והמחשבה צריכה להיות כמו המעשה, כי המעשה שהאדם עושה בסדר, שאין מה להוסיף עליו, אפילו שיהיה צדיק הדור, גם כן לא יניח תפילין על יד ימינו. אלא בהמחשבה יש הפרש בין אחד להשני. %break וברצון ה' הוא, שיהא טעם העץ כמו טעם הפרי, שהמחשבה יהיה בשלמות כמו המעשה. והאדם עץ השדה, לכן נתן רמז בארץ, כדי לדעת באיזו צורה יתנהג האדם. לכן הארץ הראה שלא יהיה המחשבה כמעשה, היינו שיהיה שלא לשמה. %break %page 1962 לכן בא אחר כך אדם הראשון וחטא, היינו שלא לשמה. ועל זה בא עונש. ואותו העונש צריך גם כן להיות בארץ, כדי שהאדם יראה שנרמז העונש. לכן דווקא אחר החטא, כשנתקלל אדם, %break נפקדה הארץ. לכן הארץ אינה בעלת בחירה, אלא כך היה רצון ה', שתסמל את הצורה של אדם, כמו כן שתסמל את העונש. וכותב הרמב"ן, שהכל בצורת יחוד. לכן הקללה גם כן לתיקון. %break וענין קוץ ודרדר, היינו שלא ראוי להנות, שטעם עשיית המצוות שלא לשמה, יש להם טעם קוץ ודרדר, אלא כל הטעם יהיה בגשמיות, כמו החמור. "בזיעת אפיך תאכל לחם", היינו על ידי תשובה. %break %H אוצר של יראת שמים %break אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' הוא אוצרו". ויש לשאול, הלא ענין יראה אין שייך אצלו יתברך, אם כן איך שייך לומר שיש לו אוצר כזה. %break ענין אוצר הוא דבר שהוא חוץ לאדם, היינו יש האדם ויש לו אוצר, שהם ב' דברים. כמו כן יש לומר כאן על דרך "אורייתא וישראל וקב"ה חד איהו". מה שאין כן יראת שמים נקרא דבר שהוא חוץ ממנו, היינו שני דברים, שפירושו, שיש להקדוש ברוך הוא אוצר של יראת שמים. %break %H תפילתן של צדיקים %break "הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים". %break תפילה הוא דווקא במקום שיש חסרון, כי המתפלל מגלה שיש לו חסרון. וענין החסרון הוא הכלי, שיוכל להחזיק בתוכה את השפע, ולא תלך לאיבוד מה שנותנים לו. כי כפי החשיבות שמרגיש מהדבר, באותו שיעור הוא משתדל לשמור על המתנה. %break וזה ענין, "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו", כי לא מעריך את ערכה של המתנה. כמו שכתוב, "טוב ילד חכם ומסכן ממלך זקן וכסיל, אשר לא ידע להיזהר עוד". לכן התפילה וההשתוקקות מרקמים לו את החשיבות. לכן הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. %break %H ענין חינוך %break בחינוך יש שתי בחינות: א. חלק המעשה, ב. חלק הכוונה. %break למשל, כשהאב מחנך את בנו ואומר לו שאסור לגנוב, אז הילד שומע ענין של מעשה. ואחר כך שואל הילד את הכוונה שבדבר, היינו מדוע אסור לגנוב, %break הלא החפץ של חברו מוצא חן בעיניו, ורוצה לקבל את החפץ, ואביו מונע ממנו את הגניבה. אז שואל הילד, תגיד לי מדוע אסור לגנוב. %break %page 1963 ואם הילד עוד לא קבל את התפתחות השכל כראוי, אז אביו אומר לו, תדע שיש משטרה, ומי שגונב, אז המשטרה תופסת אותו ומושיבים אותו בבית הסוהר. והילד שואל, מה זה בית הסוהר. %break אז אומרים לו, ששם אי אפשר לו לדבר עם מי שהוא רוצה, ולאכול מה שהוא רוצה, כמו כן לשחק איפוא שרוצה, אלא הוא מוגבל בכל הדברים. וזה יסורים גדולים. %break לכן, הגם אם יגנוב את החפץ יהיה לו תענוג, מכל מקום אין התענוג שווה נגד היסורים, שיסבול בזמן שיתנו לו בבית הסוהר... %break %H ג' דורות, ג' קוין %break מי שהוא ובנו ובן בנו בני תורה, שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם, שנאמר "לא ימושו מפיך" וכו'. ויש לשאול, הלא אנחנו רואים שיש ג' דורות בני תורה, ומכל מקום דור הרביעי כבר אינו בני תורה. %break על דרך הרמז יש לפרש ג' דורות, היינו ג' קוים, כי מי שזכה לקו האמצעי הוא בטוח שכבר התורה לא יפסוק ממנו, כי כל הפסקות שהיה לו, הוא כדי לבוא לקו האמצעי. %break %H לא קם נביא כמשה %break לא קם נביא כמשה, אבל חכם קם (סוף ילקוט הראובני). ויש לשאול, הלא כל התורה נקרא על שם משה. ואפשר לומר שמשה היה כלול מכל הבחינות, כמו שכתוב בכמה מקומות שמשה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. %break אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול. %break וכמו כן יש בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, היינו בחינת אמונה שהוא בחינת חסדים. ושמעתי מאאמו"ר על פסוק, "ומשה ניגש אל הערפל והם לא יגשו", %break היינו שגם בבחינת ערפל היה משה יכול להחזיקל*מ מעמד, כמו שכתוב "ומשה ניגש אל הערפל" והשיג אשר שם אלקים, כי הוא הצטיין בבחי'. %break לכן נקרא משה רעיא מהימנא, וכמו כן אספקלריא המאירה, היינו שתמיד היה מאיר. ועל זה נאמר, ש"בכל ביתי נאמן הוא". וזהו בחינת משה. %break אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמו שכתוב, "ויקח משה את עצמות יוסף". וזה פירוש, כי כולם נאמרו למשה בסיני. וזה פירוש שקול משה כנגד ששים ריבוא, היינו שהיה כולל כולם. ומה שחושבים את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקרא בחינת משה. %break וכמו שאמרו חז"ל בענין היראה לגבי משה מילתא זוטרתא, משום שעצמותו של משה הוא בחינה יותר גבוה, אבל בטח שהיה כלול מכל הבחינות. ומה שכתוב בזהר, %break שבחינת חכמה היה יותר ממשה, היינו שהם הלכו בבחינת יותר ממשה, משום שמשה לא היה לו ענין ללכת שמה באופן פרטי. ל*משם ולהשיג את אלקותו יתברך, מה שאין כן הם לא יגשו, היינו במקום שהיה ערפל לא היה להם שום גישה לאלקות. %page 1964 %break %H הרצון והשכל %break הרצון והשכל. הרצון הוא המהות, והוא המושל, ויש לו הרבה משמשים, העומדים לרשותו. היינו יועץ, הנקרא שכל, ועבדים, המוציאים לפועל, הנקרא ידים ורגלים, ועינים, ואוזנים, וחוטם וכו'. %break הגם שהשכל הוא בר דעת, והרצון אין לו שכל, מכל מקום הרצון הוא המושל. על דרך הציור, לעשיר שיש לו כמה מסחרים בעולם. ויש לו בכל בית מסחר מנהלים גדולים פקחים מובהקים, ועורכי דין מובהקים, העומדים לרשות המנהלים. %break ומת, והניח הירושה לבנו, שהוא עדיין ילד, ואינו יודע עוד בענין המשא ומתן, וכל דבר שהוא רוצה לדעת ולעשות הוא מוכרח להתייעץ עם הפקחים והעורכי דין, העומדים לרשותו. ומכל מקום הילד הזה הוא הבעל הבית האמיתי ולא המנהלים הפקחים. כן הרצון לגבי השכל. %break %H ההולך בדרך %break "אמר רבי יהושע בן לוי, ההולך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן" (עירובין נ"ד). %break ויש להבין מה הענין הנחיצות הלויה למי שיוצא לדרך. ויש לפרש את זה על דרך המוסר, כי ענין דרך הכוונה על דרך ה'. ולוויה פירוש היא דבקות, כמו שכתוב "כי עתה ילוה אישי". %break והשמיענו, מי שהולך בדרך ה' ואין לו דבקות, אז העצה הוא שיעסוק בתורה, כי הסיבה שאין לו דביקות הוא משום שיש לו עדיין רע בתוך לבו, וכשהוא עוסק בתורה, אז המאור שבה מחזירו למוטב. ואז יזכה לדביקות. %break %H תורה של חסד %break ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה לשמה, זוהי תורה של חסד, ושלא לשמה, %break זוהי תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי, תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה, זו היא תורה שאינה של חסד (סוכה מ"ט ע"ב). "חסד", היינו השפעה לשם שמים. "ללמדה", ללמד הגוף בסוד "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break %H בענין הכנה לתענית %break ענין צער, ושמחה, ויראה, ואהבה - הם רק תולדה, היינו תוצאה מסיבות שונות, אבל הם עצמם אינם מקוריים. %break %page 1965 לכן כשרוצים להרחיב ולהגדיל את התוצאה, היינו הצער והשמחה וכו', אין ענין שהצער עצמו, או השמחה, או האהבה יכול להרחיב, אלא הוא צריך להרחיב את הסיבות, אזי ממילא הנמשך מהסיבה גם כן יתרחב. %break וזהו דומה למי שיש לו הרבה מספרים, ואינו מצרף את כולם ועושה סך הכל. למשל, יש לו חמש אחדים, ואינו מצרף אותם. או שעושה סך הכל, אז יוצא לו חמש. %break ואם אני רוצה להרחיב ולהגדיל את הסך הכל, אינו זה באפשרות, אלא אני צריך להוסיף בפרטים, אז יוצא לי הכלל יותר גדול, כי הסך הכל הוא תוצאה מפרטים. לכן אם הוא מוסיף בסיבה, אז ניתוספו בסך הכל. %break כמו כן כשרוצה להרחיב את האהבה והיראה והצער והשמחה, היינו שמחשיב את הדבר שהיה לו ולקחו ממנו, כפי חשיבות שבדבר שהיה לו, מתוסף הצער מזה שאין לו. לכן כשרוצה להרבות בצער, אז הוא צריך להרבות ביקר וחשיבות מדבר שנאבד מאתנו. %break %H ענין גאוה %break "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". %break הנה מקום חסרון נקרא דווקא, אם יש דפנות למקום חסרון, אז החסרון הזה נבחן לכלי. מה שאין כן החסרון שאין לו דפנות, אינו נבחן לבחינת כלי, כי החלל של העולם אינו עומד להתמלא, אלא לפי שיעור גודל הדפנות, נכנס שם חלק חסרון של העולם. %break ועל ידי הדפנות, שנמצא בתוכם חסרון, זה כן עומד להתמלאות. הנה, אם זה שאין אדם טועם טעם בתורה ומצוות, נמשך מתוך התעסקותו בתורה ומצוות, אז בשיעור החסרון שנמצא שם, עומד להתמלאות. %break אבל כשאדם עוסק בתורה ומצוות והתורה ומצוות מביאים אותו לשלמות, נמצא שהוא מכסה את החסרון, מה שתורה ומצוות צריך להביא לו. אלא אדרבה, הוא מחזיק את עצמו לאדם שלם. %break נמצא שאין לו מקום שתוכל להתמלאות. על זה נאמר, "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", משום שלא נותן מקום. %break וזה ענין "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אבל בזמן שהוא בבחינת שלא לשמה, ומחזיק את עצמו לאיש השלם, אין מקום שנוכל לעזור לו לשמה, כי אין לו שום חסרון. %break %H קול ודיבור %break קול - היינו הרגשה שהוא בחינת חיה, אבל בלי התלבשות בשכל. דיבור - שהרגשה מתלבשת בשכל, זה נקרא בחינת מדבר. %break ומובן מאליו שאלו הדברים, שנקראים חידושי תורה, היינו מבחינת תורה שמקרבת אותו לה', וכל פעם מתחדשת אצלו דברים חדשים מבחינת התקרבות לה'. %page 1966 %break %H כל המתאבל על ירושלים %break "שבת חזון" הוא הכנה ל"שבת נחמו", כמו שכתוב "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים", "כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור". %break ענין המתאבל, היינו שמתבונן בעצמו עד כמה שנחרב בית המקדש, זאת אומרת שכל דבר שבקדושה הוא נחרב ואי אפשר לבנות, היינו בכל דבר שהאדם רואה בו תועלת עצמו, %break הוא מוכן לבנות. מה שאין כן במקום שרואה, שלא יהיה לתועלת עצמו, רק לשם קדושה לבד, אז אין בכוחו לעשות שום תנועה לשם בנין הקדושה. %break %H ויגש אליו יהודה (ב') %break "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדררררֹווחנִי ידבר נא עבדך דבר באזני ה', ואל יחר אפך" וכו'. ופרש רש"י, מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות. %break ויש לשאול, מה זאת ליהודה, כי בתחילה אמר, "הננו עבדים לאדני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו". והוא השיב להם, "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה עבד, %break ואתם עלו לשלום". ומדוע מגיע לדבר אתו קשות, אם הוא מקל בדינם. זאת אומרת שהוא אמר, כולנו עבדים וגם בנימין בכלל. והוא אמר, שמסתפק במיעוט, שמספיק לו רק בנימין. %break שאלת יוסף: א) מדוע גנבתם את הגביע, בטח לא בשביל כסף, כי השבתם לי הכסף הנמצא באמתחותיכם... %break %H יוסיף דעת יוסיף מכאוב %break אנחנו רואים, שבזמן שהאדם בקטנות, מטרם שנתבגר, אזי הוא שואב חיים ותענוג מכל דבר ודבר. שמכל דבר הבא לידו הוא מתרגש ומוציא ממנו בין טוב, היינו שיש לו להחפץ אהבה ותשוקה להשתעשע עמה, או רע, היינו שמפחד מהחפץ ומתרחק ממנו. %break ועל שני אלה הוא מתגדל, ומתרחב, ועולה מעלה מעלה, עד שבזמן קטן בערך שבע עשרה או עשרים שנה הוא נתגדל ונעשה לאילן גבוה בערך מטר וששים, או מטר שמונים. %break ואז בזמן ההוא כשנתבגר, שהשיג כבר בחינת דעת, שיש לו כבר שכל למדוד כל דבר ודבר, אם כדאי לקבלו או לרחק. ואפילו שכדאי לקבלו, ויש לו כבר חשק להדבר, %break הוא מוכרח להתרחק מהחפץ, מסיבת גורמים חיצונים, שבקטנותו לא היה לו שום שיעבוד חיצון, אלא היה עושה מה שלבו חפץ. %break ממילא קשה לו למצוא חיים ותענוג, שלא כל דבר הוא יכול לקרב, אלא להיפך, שרוב דברים הוא מוכרח לרחק, מסיבת שהדעת נותן לו להבין, שאין אלו הדברים הולמים עם אישיותו. %break אם כן הוא נהיה חסר לחם. ואז בזמן בגרותו, כבר אין האילן יכול להתפשט לאורך ולרוחב, אלא שהוא מאושר אם הוא יכול להחזיק מעמד ושלא לאבד מה שהיה לו מכבר. %break בזמן קטנותו היה לו הרצון והחשק לכל דבר, היינו שמכל דבר היה מוכן להוציא משם חיים ותענוג, לכן אנו רואים שלקטן יש תמיד חשק לדברים חדשים, וכל דבר מטרם שהשיג הוא עושה כל תחבולות, %break בין שהוא מבקש ובין שהוא צועק, אך ורק בכדי שיתנו לו את החפץ, אבל תיכף כשהשיג את הדבר, תיכף הוא זורק ורוצה דברים חדשים. מה שאין כן בבגרותו אז הוא מבקר כל תשוקות, אם כדאי לתת יגיעה עליהם ולקבלם, או שכדאי לוותר עליהם. %break %page 1967 ולאמיתו של דבר, על כל דברים הגשמיים לא כדאי למסור את כוחותיו עליהם. לכן כשמתחיל לתת עליהם דין וחשבון, אזי תיכף אין לו כלי עבודה. לכן אינו ממשיכם. ומאין יקח חיות, שיוכל להתגדל. %break כי כמו שאילן נצרך למזונות חדשים בכל יום, ובלי זה הוא מתיבש ומת, כמו כן האדם מוכרח לקבל מזונות גשמיים, בכדי למלאות את גשמיותו. וכמו כן הוא צריך למלאות את רוחניותו. %break ונמצא לפי זה, שכל כמה שהדעת שלו יתגדל, הוא נצרך לרוחניות היותר גדולה. אזי "יוסיף מכאוב", משום שקשה לו להשיג תמיד מזונות כל כך יקרים, כמו מזונות רוחניים. %break יען שאפילו כשבא לו איזה דבר שכלי, והוא חושב שבדבר זה הוא משתעשע, ותכף כשהתחיל לבדוק בשכלו, אזי לא תמיד הוא מצליח להכניס בתוך הדעת את כל מה שראה ושמע, משום שיש לו כבר כוח הביקורת. %break ועד כמה שהביקורת יתגדל אצלו, הוא מתענה יותר, משום שנעשה משועבד לשכלו, זאת אומרת שאי אפשר לו לקבל שום דבר מטרם שהשכל יאשר לו, %break שמבלי הסכמתו אסור לו לעשות שום דבר. נמצא, כפי שהשכל יתגדל, הביקורת נתגדלת. אם כן יוסיף דעת יוסיף מכאוב! %break כי אז קשה לו להשיג מזונות, כי יש לאדם הסכם הדדי עם השכל, שאסור לו לעשות שום דבר מבלי הסכמתו. ובזמן שהאדם עובר על הסכם הזה אזי תכף הדעת מחסל את שותפותו עם האדם ומסתלק והולך לו. %break ואפשר שזה רמזו חז"ל בכתוב, "לית עתיר מחזירא, ולית עניא מכלבא". היינו שבקטנות שהוא חוזר תמיד על מעשיו, שאין לו שום ביקורת, זאת אומרת שאפילו שכבר החליט בדעתו, %break שאין לעשות מעשים כאלה, ומכל מקום הוא חוזר לאיסורו, הוא עשיר תמיד, היינו שמזונות פחותים אפשר תמיד למצוא בשוק המכירה. %break מה שאין כן כלבא, שיש לאדם כלב, שיש לו כבר תשומת לב לחשוב על כל דבר, כמו שאמרו חז"ל, "צדיקים לבם מסורים בידיהם", היינו שיש להם לב, כמו שכתוב, %break "ואת כל חכם לב" וכו', שאז לא מכל דבר הוא יכול לשאוב תענוג ושפע, אלא כל דבר צריך להיות מחושב מקודם, ואז הוא מחליט. %break ואפשר על זה רמזו, "כי לא לחכמים לחם", היינו שהם עניים, משום שלא מכל דבר הם יכולים לקבל תענוג, שיש להם הגבלה על כל הדברים שמוכרחים לעבור תחת שבט הביקורת. %break %H סגולת תורה ומצוות %break יש בסגולת תורה ומצוות, אם הוא לומד על כוונה זו, אף על פי שאין לבו מסכים לזה, וכל כך מה שהוא עושה על כוונה זו, הוא נגד רצונו ולבו, מכל מקום על ידי עשיה על דרך הכפיה, הוא זוכה שרצונו יתהפך לו מאהבה עצמית לאהבת הזולת. %break יש להבין במה שכתוב, היותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע, יכולים לזכות להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע. %break ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן, איך יכולים לחנך את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע. %break %page 1968 ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האיברים הם לו לנגד, אבל יש ענין של כפיה, %break היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים, ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים שמדברים בענין להשפיע. %break והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה שהוא מתייגע את עצמו, וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב. %break %H מעשה ומחשבה %break יש הבדל בין מעשה למחשבה. כי אין האדם שולט על המחשבה, היינו שאין בידו להבריח מחשבה, אם המחשבה שורה במוחו. מה שאין כן מעשה, יש כוח בידו לעשות את המעשה או שלא לעשות. כי על דבר מעשה שייך ענין כפיה, שיש בידו כוח להתגבר על המעשה. %break לכן, בזמן שהוא עושה את מעשה הטוב, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו כוונה ומחשבה טובה, שישרה על המעשה, אם הוא רוצה בכך. זאת אומרת שהוא משתוקק למחשבה טובה, אבל אין הוא יכול להתגבר על המחשבה וכוונה. %break וזהו, "וברכתיך בכל אשר תעשה", שהקדוש ברוך הוא שולח ברכה על המעשה, שענין ברכה שייך על מקום שאין יד מגעת, אז שייך ברכה, וזה נאמר על הכוונה. %break %H ענין צמצום %break צמצום א' נקרא השגחה פרטית, וצמצום ב' הוא השגחת שכר ועונש, ועל ידי עליית מ"ן מאיר אור הע"ב, שמלפני צמצום ב'. %break בקשר למלכות. זה כלל שלא מדברים משום ספירה אלא ממלכות, מטעם כי אין אור בלי כלי. היינו מאור בלי כלי לא מדברים, מטעם שכל המדובר הוא מה שהכלי משיג, כי דבר שלא משיגים אין מה לדבר. %break %H וירא בלק %break "וירא בלק בן צפור" וכו'. יש להבין, מדוע "ויגר מואב", הלא כתוב "אל תצר את מואב". %break החתם סופר מתרץ, כמו שכותב הרמב"ם בשמונה פרקים, שהקדוש ברוך הוא אמץ לבב מצרים וכן לבב סיחון, כדי להנקם מהם מעבירות שעברו. לא שנעשו עתה, על זאת, שהרי הקדוש ברוך הוא הוא שאמץ והקשה לבבם שלא בטובתם, ואיך יענשו על זה. %break ויודע היה בלק שישראל אל יגורו בו שהם מוזהרים ועומדים "אל תצר את מואב". אלא שחשש, שה' יתברך יאמץ את לבבו, עד שיתחיל הוא להתעלל עמהם עלילות ברשע. ואז יבואו עליו ברשות. %break ועל כן אמר, שראה והבין את אשר עשו ישראל לסיחון, דהיינו שעשו עמו לאמץ לבבו, וכן כיסו עין מצרים, דהיינו גם כן כנ"ל, "ויגר מפני העם". %page 1969 %break %H נשמת אדם תלמדנו %break "נשמת אדם תלמדנו". הנה כל התורה נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה. ומכל מקום הם צריכים להשתוקק ולחפש לדברי תורה של גדולים אחרים, בכדי שילמדו מהם דברים חדשים, מה שהקודמים המציאו מחידושי תורתיהם. %break ועל זה יהיה בנקל שגם הם יוכלו ללכת בהמדרגות עליונות, היינו שהם נושאים על ידם. %break אבל יש בחינת תורה שאסור לגלות, מטעם שכל נשמה ונשמה צריכה בעצמה לעשות את הבירור ולא שהאחר יברר את המדרגה. לכן מטרם שהם עשו הבירור בעצמם, אסור להם לגלות את דברי התורה, ולכן נוהגים הגדולים להסתיר הרבה דברים מטעם זה. %break וחוץ מזה יש תועלת גדולה להנשמות מה שהם יכולים לקבל מחידושי תורה של הקודמים. לכן כתוב "נשמת אדם תלמדנו", איך ומה לקבל ולהיות נעזר מחידושי תורה. %break %H יוצא לדרך %break "יוצא לדרך", הכוונה מקודם היה בבית והיה לו ההרגל לתורה ומצוות, והיה לו שם מבחינת ההרגל. ועכשיו, כשיוצא לדרך, אז ממעט את השם, ממה שהיה לו מההרגל. אז מבטיחים אותו, שלא יפחד, אלא אדרבא, שיתוסף את השם. %break %H עיקר הוא הסביבה %break "ובחרת בחיים". עיקר הוא הסביבה. האדם נמצא תמיד בסביבה, והוא נמשך אחריהם בהכרח. לכן אם האדם שקוע במחשבותיהם של אביי ורבא, בטח שהוא מושפע מהם בהכרח. %break ואם לרגע קט הוא שם מחשבתו בענין אחר באמצע הלימוד, דהיינו שחושב על איזה קשר שלדברים גשמיים, תיכף הוא נמצא בסביבה גשמית בהכרח, היינו שמתחיל להשתוקק אחרי הרצונות שהסביבה מחייבת אותו. %break וכמו כן בענין אביי ורבא. אם מעריך אותם רק ללומדים מופלגים, הוא יכול להשתוקק רק ללמדנות. ואם הוא מעריך אותם בעלי השגה, הוא משתוקק להשגות. %page 1970 %break %H אמונה (ב') %break "רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק" (אבות פ"ב, משנה ט"ו). פירוש, בזמן שהאדם מאמין שיש בעל הבית, שאין חס ושלום בירה בלי מנהיג, וכשיש לו הכרה מלאה שיש בעל הבית, %break אזי הוא מרגיש את הדחק. כמו אם האדם נמצא בבית סתום, שאין אויר, אזי הוא מרגיש את הדוחק, ועושה כל מה שבידו, עד מסירות נפש, כדי להשיג אויר, כי אומר, אם אני לא אשיג אויר, אני ממילא אהיה מת. %break כמו כן אם האדם מאמין שיש בעל הבית להעולם, אזי הוא מרגיש את הדוחק להשיג אויר דקדושה, כי אחרת הוא רואה שהוא מת, ועושה את כל מה שבידו, כדי להשיג אויר דקדושה. %break נמצא לפי זה, כי רק הבעל הבית דוחק, היינו זה שהוא מאמין, שיש בעל הבית, זה גרם לו להרגיש את הדחקות והצורך לאויר דקדושה. %break ואז הוא רואה, שהיום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים. וגם רואה שהשכר הרבה, היינו איך שהוא תענוג נפלא להדבק בו יתברך יותר מכל תענוגי עולם הזה, ומרגיש שחוץ מזה שהתענוג הוא כל כך גדול, אלא שבלי זה אי אפשר לחיות. %break וזה גם כן, "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". %break %H העולם הזה מתקדש על ידי האדם %break לפי הפשט, כל דברי עולם הזה הם דברים גופניים, וחסרונות של אדם, להיות עפר מן האדמה. והרוצה להיות חסיד - לא יוכל, אלא לפרוש מן ההנאות ככל שיוכל, %break ולא יהנה אלא מה שמוכרח לו לחיותו, אז יהיה חסיד הסר מן הרע, ובמעשה ההוא ישאר טוב, לפי שאינו אלא הכרחי, כדי לחיות. %break ותורה הקבלה, כי הנה לפי דרכה המעשים עצמם חוזרים להיות טובים ותיקונים עליונים, והיות כי הכין הרצון העליון, שיהיו דברי העולם הזה מתקדשים, מה שהאדם משתמש בהם לצורכו והנאתו. %break %H הנחמדים מזהב %break מילין דאורייתא: א. קדישין אינון, ב. עלאין אינון, %break ג. מתיקין אינון, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש", (עיין זהר ח"ג קמ"ט). %break להבין את ג' הלשונות הנ"ל. אזי הזהר הקדוש מייעץ שצריכים ללמוד, בכדי שיביא קדושה להאדם. זה שכתוב "מילין דאורייתא קדישין אינון". והקדושה, מה שהאדם רוצה, בכדי שיבוא לדביקות, %break היינו להשפיע, הנקרא בחינת עליה, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שענין עליה היינו הזדככות, וזה שכתוב "עילאין אינון". %break ואז טועמים בה מתיקות התורה. וזה שכתוב, "מתיקין אינון". אחרת, כשלומדים את התורה אין בה שום טעם, אלא כאשר בא כן יצא, הוא כבר אינו יודע מה שרוצים ממנו, %break וכבר אינו יודע מה כתיב בה, "לא תנאף" איננו מסכים, היינו בחינת ליבא, ובחינת עשין. מה כתיב בה, "לא תרצח", אינו מסכים. אם כן איזה ... יהיה לו כשאני אלמד. %break אלא "נעשה ונשמע", וזה ענין התגברות. %page 1971 %break %H צדקה לעני %break פרשת בהר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו". ופרש רש"י, אל תנחהו שירד ויפול, ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מיטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו. %break במדרש רבה, הדא הוא דכתיב "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", יש כאן ה' פירושים: א. אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר אמר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע, %break ב. איסי אמר, זה שנותן פרוטה לעני, ג. רבי יוחנן אמר זה שקובר מת מצוה, ד. רבנן אמרי, שמבריח את עצמו מן המלכות, ה. רב הונא אמר, זה שמבקר את החולה. %break ויש להבין: א. למה מוציאים כולם מן הפשט, שכתוב דל, ומפרשים על מה שכתוב, ממליך יצר הטוב על יצר הרע, ועל קובר מת מצוה, ועל מבריח את עצמו מן המלכות, ועל מבקר את החולה. %break ב. ואיזה שייכות יש להפסוק "כי ימוך אחיך". ומקודם צריכים לדעת: את מי הפסוק מכנה בשם דל. %break הנה הפסוק בקהלת (ט'): "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה... ומצא בה איש מסכן וחכם, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים". %break ורש"י בשם מדרש אגדה: עיר קטנה, זה הגוף. ואנשים בה מעט, אלו אבריו של אדם. מלך גדול, זהו יצר הרע, שכל אבריו מרגישים בו. %break היוצא מזה, שהעני והמסכן ודל נקרא היצר טוב. והיות שדבריו אינם נשמעים על זה מביאים את הפסוק: "אשרי משכיל אל דל ביום רע ימלטהו ה'". %break וגם שם בהמדרש תני, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי, "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז", %break אשר "עשה" - אין כתוב כך, אלא אשר "עשיתי". אמרה לה, הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוטה שנתן לי. %break עכשיו נבין את המדרש הנ"ל: היות שעני נקרא היצר הטוב, לכן אמר אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. ואיסי בא לפרש, איך ובמה יכולים להמליך את יצר הטוב על יצר הרע. %break ואמר, זה שנותן פרוטה לעני. על ידי כח הצדקה, כמו שאמרו רז"ל, צדקה תציל ממות. %break ובא רבי יוחנן ומפרש, שעל ידו יזכה לקבור את מת מצוה, היינו היצר הרע, שרשעים בחייהם נקראים מתים. ולהיצר הרע מצוה לקברו. ועל זה מפרשים רבנן יותר. שעל ידי זה מבריח את עצמו מן המלכות, היינו מהמלך הגדול, הנקרא יצר הרע. %break ורב הונא מפרש יותר, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לביקור אל החולה, כי הנשמה נקרא בחינת חולה, כמו שכתוב, "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב'), %break היינו שיצר הטוב יש לו אהבה להקדוש ברוך הוא עד שיעור של חולה, רק היצר הרע לא נותן להרגיש את זה. והכל זוכין על ידי שנותנים פרוטה להעני, כי זכות הצדקה היא כל כך גדולה. %page 1972 %break %H אל מול פני המנורה %break "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. %break ומקשה הגמרא (שבת, כ"ב ע"ב), וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורה של שכינה. אלא עדות היא לבאי עולם, %break שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והתוספות שם: תימא אמאי נקט מ' שנה, לעולם כל העולם כולו לאורו של מקום הולכין. %break ויש לשאול: איזה שוטה ישנו בעולם, שיחשוב שטות כזו. הלא אנחנו מאמינים, שהוא אחד מי"ג עיקרים, שהקדוש ברוך הוא אינו גוף, ואיך שייך לומר, וכי לאורה הוא צריך, עד שצריכים להביא ראיה על זה, והלא כל מ' שנה וכו', לא הלכו אלא לאורו. %break וכמו כן קושית התוספות, שכל העולם כולו לאורו של מקום הולכים, ובלי הראיות האלה, איך יעלה על דעת מישהו לחשוב, שהקדוש ברוך הוא צריך לאור הגשמי. %break והענין, דתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו, וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, צריכים לעשות מעשי המצוות, כדי שיהיה על מנת להשפיע. והמנורה היא הרומזת על אור ה', %break המתגלה לתחתונים. ואנחנו על ידי אתערותא דלתתא מעוררים את האתערותא דלעילא, כמו שכתוב בזהר הקדוש. %break וזה פירוש, "כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך", היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב בלי שום מעשים טובים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". %break אלא כל מעשה המצוות הוא לצרף בהם את ישראל. לכן מעשה המנורה באה לרמז על עבודתנו, היינו כדי שנכשיר את עצמנו שיהיה כוונתנו להשפיע. %break וזה שמביאה הגמרא, וכי לאורה הוא צריך, היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב, הרי שישראל שהלכו במדבר מ' שנה ואכלו מן, שנקרא לחם מן השמים, %break היינו רק התעוררות מלמעלה. ואף על פי כן היה להם כל טוב, שהרי הם נקראו דור דעה, שאין תואר כזה לשום דור. %break והתוספות הקשה: הלא כל העולם הולכים לאורו של מקום, היינו שבכללות העולם, היינו בין יהודים בין אומות העולם, ניזון בלי שום התעוררות, שזה מראה שאין הקדוש ברוך הוא זקוק למעשי המצוות. אלא רק זה בשבילנו, %break היינו להכשיר את עצמנו, שיהיה כוונתנו אך להשפיע. ואזי יהיה שלימות בקבלת ההטבה של הקדוש ברוך הוא. %break וזה שאמר, עדות הוא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל, היינו שבאמת הקב"ה הוא הפועל, כמו שכתוב שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים, אפילו בלי שום עבודתנו. %break ומפרש רב, מאי עדות זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים. %break דהיינו, שאם ההטבה של הקדוש ברוך הוא תלויה דווקא במעשה ידינו, היינו כפי עבודתנו, אזי נר המערבי לא היה צריך להאיר יותר משיעור שמן שנותנים בה, היינו כפי שיעור עבודתנו. %break וזה מראה, שהקדוש ברוך הוא יכול ליתן לא לפי שיעור מעשינו, אלא שהוא כל יכול. וכל מעשינו הם רק כדי להשיג שלימות במתנות המלך. %break וענין "נר מערבי" זה סוד שכינה במערב, שזה ענין אמונה, שהוא בחינת ערב ולא יום, וזה שנקרא השכינה בחינת מסכנא. וזה ענין צדקה לעניים. וזה "עשר בשביל שתתעשר", %break היינו שמבחינה זו אין צורך לעבודת האדם, שיכול להשלים את הרווחים שלו, כי בדרך כלל לפי עבודתו כך שכרו. מה שאין כן על חשבון הצדקה יש עדות, שכאן עוזר ה' בלי אתערותא דלתתא. %page 1973 %break %H בעתה - אחישנה %break אמר רבי אלכסנדראי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה", "אני ה' בעתה אחישנה", זכו אחישנה לא זכו בעתה (סנהדרין צ"ח). %break היינו, שכל העולם מוכרח להגיע לשלימות הטוב ולקבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ושכל העולם כולו מוכרח להרגיש את הטוב בבחינת "אשריך בעולם הזה". %break רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע, אם אין עושין תשובה, אין נגאלים? אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להם מלך, שגזרותיו קשים כהמן, וישראל עושין תשובה, ומחזירין למוטב (סנהדרין צ"ז ע"ב). %break יש לפרש ענין מלך שגזרותיו קשים כהמן, היינו כל מה שהיצר הרע גוזר עליהם לעשות - ירגישו במעשים אלה טעם קשה ומר כמו המן. ואז, היות שהאדם אינו יכול לחיות בלי תענוג, אזי כולם ירוצו אחרי תורה ומצוות, וירגישו שם את התענוג האמיתי. %break וזה פירוש, וישראל עושים תשובה, היינו משום שלא ירגישו שום טעם של תענוג בדברים גשמיים. נמצא שהטעם קשה כהמן, שירגישו בדברים גשמיים, יהיו נאלצים לחזור למוטב. %break %H נר מערבי %break מדוע נר מערבי מראה שהשכינה שורה בישראל. שענין "ערב" הוא חושך, שהוא ההפך מיום, שענין "יום" מרמז על בחינת ראיה, שרואים מה שעושים, מה שאין כן ערב נקרא חושך, שפירוש, שאין אנו רואים מה שאנו עושים. %break ענין האמונה, להאמין בה' ולשמור תורה ומצוות, שאין אנו רואים מה שעושים, כי בדברים גשמיים כשהאדם עושה איזה מעשה, תכף רואה את הרווח. מה שאין כן בתורה ומצוות הוא נותן את יגיעתו ואינו רואה. %break %H ביום הקים את המשכן %break "ביום הקים את המשכן", אמר אביי, ענין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר "וביום הקים את המשכן", ביום מקומו ובלילה אין מקומו (שבועות ט"ו ע"ב). %break ויש לשאול, הלא בנין בית המקדש הוא דבר כל כך נחוץ לעם ישראל, ולמה לא יהיה בונין את זה בלילה גם כן. %break הנה על פסוק, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו". במדרש רבה, הדא הוא דכתיב, "אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'". ישנם חמשה פשטים מה נקרא דל. %break הנה אנו מוצאים שהפסוק מפרש "דל" בקהלת (ט'), עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא מלך גדול וסבב אתה, ומצא בה איש מסכן וחכם, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים. %break ורש"י בשם מדרש אגדה, ושם במדרש, יותר מה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי, "ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז שמו", %break אשר "עשה" אין כתוב כך, אלא אשר "עשיתי", אמרה לה הרבה פעולות וטובות עשיתי היום בשביל פרוטה שנתן לי. %break היוצא מכל הנ"ל, שעל ידי מצות צדקה זוכים לשליטת היצר טוב על יצר הרע, והתורה הוא נצחיות, שהאדם צריך לבנות את בנין בית המקדש, שהבניה על ידי חומר ולבנים, וכל לבנה ולבנה צריך לחבר עם טיט. וזה שמחזיק את הלבנים. %break %page 1974 וכשהאדם עושה מצוה, ומשתוקק לעשות עוד מצוה, על ידי זה מתחברת המצוה הראשונה עם השניה ונעשה בנין חזק. אבל כשהאדם עושה ומתחרט, נמצא שמפריד את הלבנה הראשונה עם השניה. %break ענין "יום" הוא, שרואים מה שעושים. ו"לילה" הוא חושך היינו שאינו רואים מה שעושים. וכשהאדם מאמין ועושה בשמחה זה נקרא יום, אזי המצוות מתחברות ונעשית בנין, שיש שם שכינה. %break מה שאין כן בלילה, שאינו בשמחה, משום שאינו רואה מה שעושה, על ידי זה אי אפשר להיות בנין. שענין לילה יש ב' הבנות: א. שלא רואים, %break ב. שאינו במצב רוח מרומם, אלא שנמצא בדיכאון כמו מי שאינו הולך לו את מצב הפרנסה, כמו שהוא מבין, אז עולם חשך בעדו. ועל ידי האמונה זוכה לשמחה. %break %H מיעוט הירח %break "ושעיר חטאת אחד לה'", אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. %break ויש לשאול: א. איך שייך לומר כביכול חטא על המיעוט, שהקדוש ברוך הוא עשה חטא. ב. אם זה כביכול כמו חטא, למה הוא עשה את זה. %break ג. למה על ידי הקורבן של ראש חודש יכופר החטא. ד. אנו אומרים בקידוש הלבנה "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". ומאי איכפת לו שהלבנה תהא נשארת בפגמה. וכי הלבנה היא בחינת בעלת הרגש, שתהיה בעל חסרון, אם יש לה פגם. %break ה. יש כלל: מי שחוטא מביא כפרה. ולמה ישראל צריך לו להביא כפרה. הנה חז"ל אמרו, "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה". %break שענין שמש הוא הרמז לבחינת ידיעה, כמו שדרשו חז"ל (ריש פסחים) על פסוק "לאור יקום רוצח", אי פשיטא לך מילתא כנהורא, היינו ידיעה ברורה נקרא בחינת שמש, %break ואי מספקא לך מילתא כלילה. ששליטת הלבנה בלילה הוא הרמז על בחינת מלכות, ששליט בלילה, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, היינו במקום שיש ספק מצד הדעת, אז שייך בחינת אמונה. %break וקודם המיעוט היתה בחינת מלכות שמים בגדלות, היינו מבחינת הגדלות, היה האדם יכול להרגיש בקבלת עול מלכות שמים תכף בחינת תענוג נפלא לאין קץ, ואז היה בנקל ללכת בדרכי השם. %break אבל לאחר מיעוט הירח, נעשה ענין בעת שהאדם מקבל עול מלכות שמים הוא מרגיש בחינת עול בלי תענוג. אלא שהוא מקבל את בחינת האמונה בבחינת כוח, "כשור לעול וכחמור למשא". %break נמצא, שעל ידי המיעוט יש מקום שהאדם יבוא לידי חטא, היינו שלא ירצה לקבל עליו את העול מלכות שמים. ומביא לאדם רוח כפירה, חס ושלום. והקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא. %break כי דווקא במקום שאין התענוג מגולה, אזי יש מקום לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. נמצא שהמיעוט הוא תיקון, שהאדם יוכל לבוא לעבוד לשמה, היינו שלא להנות את עצמו, אלא לשם שמים. %break %page 1975 ולפי זה יוצא שהמיעוט הוא הגורם והסיבה שהאדם יוכל לבוא לשלימות הנצחי. אבל יחד עם זה התיקון נמצא גורם אחר, היינו זהו גורם, שהאדם יוכל לחטוא, %break משום שעל ידי זה המיעוט המלכות, האדם מתרחק מעבודת הקבלת עול מלכות שמים. אם כן זה כביכול כמו שלפני עוור לא תתן מכשול, שמזה המיעוט האדם יכול לבוא לידי כשלון. %break נמצא זה כאילו חטא וצריך כפרה. וכפרה זו דווקא על ידי ישראל יכולה לבוא. אלא ענין הקורבן הוא, לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, שענין קירוב, היינו השתוות הצורה. %break היינו בזמן שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים שלא על מנת לקבל פרס אלא להשפיע, זה נקרא בחינת התקרבות. וזה ענין קרבן לה'. %break נמצא בזה שהאדם מקבל עליו את העבודה בעל מנת להשפיע, הוא מתקן את חטא של מיעוט הירח. כי מיעוט המלכות הוא הגורם, שהאדם יוכל לבוא לידי עבודה בעל מנת להשפיע. %break נמצא שאגלאי מלתא למפרע, שזה לא היה חטא, אלא להפך, שזה היה גורם, שהאדם יוכל לבוא לשלמות, כי לולא זאת המיעוט לא היה שום אפשרות שהאדם יוכל לעבוד בבחינת השפעה, כנ"ל. %break אזי ממילא רואים, שלא היה כאן שום חטא, אלא להפך, תיקון המביא לידי השלמות. %break נמצא, שדווקא ישראל יכולים להביא כפרה. היינו עם הקורבן עובר החטא. וזה ענין שאנו מתפללים "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה", היינו שמלכות תאיר בשלמותה. וזה על ידי תיקון מעשינו בעבודה על מנת להשפיע. %break %H הספד %break אמרו חז"ל, שכל הבוכה על אדם כשר, מוחלים לו על כל עונותיו. "אמר רבי שמעון בן פזי, אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המוריד דמעות על אדם כשר, %break הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר, נודי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך" (שבת ק"ה ע"ב). %break ויש לשאול, מהו השבח שהקדוש ברוך הוא מניח אותן בגנזיו. הנה המהרש"א פירש על זה, שאין חשוב אצל הקדוש ברוך הוא כמי שהוא ירא שמים, משום שאין לו להקדוש ברוך הוא באוצרו אלא יראת שמים, עד כאן לשונו. %break והפסוק אומר, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". נמצא, מי שיש לו יראת שמים לא חסר לו עוד שום דבר, וממילא נמצא שמוחלין לו על כל עונותיו. %break וכמו כן מצינו בברכות (דף ו' ע"ב): "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים". ויש לשאול, הלא אנו רואים כמה בעלי יראת שמים, שאומרים תוכחה ולא רוצים לשמוע לדברים. %break אלא שיש לפרש, שזה קאי על אדם עצמו, כי מטרם שיש לאדם יראת שמים, אזי אין האברים של אדם רוצים לשמוע לו, כמו שכתוב, "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". %break וכשיש בו יראת שמים, אזי כל האברים נכנעים לפניו, כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", כי האברים של אדם נקרא עמי הארץ. %break לכן לא פליגי השני מאן דאמר אלא כולם בדעה אחת, שמי שמוריד דמעות על אדם כשר זוכה ליראת שמים. ויש להבין למה הוא כך. וזה כמו שאמרו חז"ל, %break יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, מטעם, כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצוות. %break נמצא, אם משתתפים בהאבידה שהאדם אבד, שלא יכול לעשות עכשיו מעשים טובים, וענין זה נוגע עד דכדוכי של נפש, עד שמוריד דמעות, זה גורם שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים באמת, ויזכה למחילת עונות. %break %page 1976 ובזה שהנפטר גורם, שעל ידו אנשים יבואו לכלל יראת שמים, זה תיקון גדול לו, היינו כי הנפטר אינו יכול לעשות עכשיו מעשים טובים, אבל אם בפטירתו הוא גורם שהאנשים יבואו לכלל תשובה, %break נמצא שהנפטר עושה עכשיו תיקון גדול, הנקרא מעשים טובים. וזה שכתוב, "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". %break %H ברית מלח %break "על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם צריכים לעשות כריתת ברית. %break ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. %break שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם. %break וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד. %break %H ב' מיני לבושים %break לבוש חיצוני, שהוא על הגוף, הנקרא בגדים של חסידים. לבוש חיצוני, שהוא הגוף, הוא מלובש על פנימיות האדם, שהוא מחשבה ורצון, שהוא בחינת מוחא וליבא. %break בחינה א' נקרא חיצוניות דחיצוניות, והב' נקראת פנימיות דחיצוניות, שהוא השמחה וההתעוררות שהאדם עושה בשעת תורה ומצוות. %break כללו של דבר, חיצוניות נקרא מה שמתגלה לחוץ. היינו מה שחברו יכול לראות. ובחיצוניות יש אחיזה לחיצוניים, לכן אסור לאדם להרבות במלבושים יותר מבני סביבתו. %break כי כוח הכבוד והגאוה מתאחזין בהלבושים ומחזיקים באדם את כוח הכבוד והגאוה, ולא נתנו לאדם כוח, שיוכל לעלות בדרך המוליך לשם שמים. %break %H שלוש מתנות %break "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד". תניא, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, דכתיב "ושמר... ואת החסד" (ירושלמי קידושין פ"א מ"ה). %break רחמנים, היינו להיות משפיע, על דרך "מה הוא רחום אף אתה רחום". ביישנים היינו שהאדם ירגיש, בזמן שהוא מקבל להנות לעצמו בחינת בושה, אחרת לא יהיה לו צורך לעבוד בעל מנת להשפיע. %break %page 1977 גומלי חסדים הוא גם כן בחינת להשפיע, שענין רחמנות שייך בצדקה, שהוא מרחם על העני, וזה שייך דווקא בזמן שאין האדם מרגיש טעם בתורה ומצוות, ואז נקרא כל עשיותיו בבחינת צדקה. %break וגמילות חסד הוא בין לעניים ובין לעשירים, היינו אפילו שכבר יש לו טעם בתורה ומצוות, רק עכשיו הוא צריך לתת יגיעה, על סמך שאחר כך הוא יחזיר לו אותה תמורה עבור יגיעתו, רק שהוא צריך להאמין לו, שיחזיר לו אחר כך. %break נמצא לפי זה, שיש ב' מיני עבודות: א. בחינת צדקה, היינו שהוא נותן יגיעה בתורה ומצוות, ואין רוצה שום תמורה חוץ עבודתו. %break ב. שהוא מרגיש שהוא לא נותן צדקה, היינו שבטוח שהוא יקבל אחר כך תמורה עבור היגיעה. %break וכאן עיקר החסרון הוא בזמן. זאת אומרת אם הוא מקבל תכף אחר היגיעה את התמורה, זה נקרא מכירה וקנין, כדרך שנותנים כסף ומקבלים תמורה. רק בזמן שצריך לחכות על התמורה, על דרך "היום לעשותם ומחר לקבל שכרן", זה כבר נקרא הלוואה וגמילות חסד. %break והאדם צריך לקנות בעצמו אלו הג' מתנות, היינו להשתדל למצוא חן בעיניו יתברך, שהוא יתן לו את ג' מתנות הנ"ל. כי דרך העולם הוא, האיש אשר מצא חן, אזי נותנים לו מתנות. %break אבל מטרם שזוכה לקבל מתנות, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעשות מעשים כאלו, רק מבחינת החינוך יכול האדם לבוא לידי הנ"ל. %break אבל אין זה שלימות, מטעם מה שמקבלים מהחינוך נקרא זה בלי כוונה, היינו שאין לו בחירה. זאת אומרת שכל מה שהוא עושה, הוא עושה בהכרח. ו"ההכרח לא יגונה ולא ישובח", %break כי אין האדם עושה מרצונו הטוב, אלא מרצון שהסביבה גרם לו. ואילו הוא היה נמצא בסביבה אחרת, אזי הוא היה עושה דברים אחרים לגמרי, מכפי מה שהוא עושה. %break אלא בזמן שמקבלים זה מתנה מאת ה' יתברך, זה נקרא שלימות, שאז כבר עושה הכל מרצון עצמו. %break %H בכדי לצרף הבריות %break מעשה ששאל טורונוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזה מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. אמר ליה, של בשר ודם. אמר ליה, הרי השמים וארץ יכול האדם לעשות כיוצא בהם. %break אמר ליה רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. %break אמר ליה, למה אתם מולין. אמר ליה, אני הייתי יודע, שעל דבר זה את שואלני, לכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשי בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבולים וגלוסקאות, %break אמר ליה, אלו מעשי הקדוש ברוך הוא ואלו מעשי ידי אדם, אמר ליה, אין אלו נאים יותר מן השבלים. %break אמר ליה טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה, למה אין הולד יוצא מהול ממעי אמו. אמר ליה רבי עקיבא ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו. ומה שאתה אומר, %break למה אינו יוצא מהול, לפי שאין הקדוש ברוך הוא נתן את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד, "כל אמרת ה' צרופה" (תהילים י"ח). %break ולבאר את הויכוח שהיה ביניהם, יש להקדים מקודם את סיבת בריאת העולמות. הנה מבואר, שתכלית הבריאה הוא משום להטיב לנבראיו. וזה ידוע ש"בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל". %break וכל המדובר הוא רק "ממעשיך הכרנוך". וכמו שכתוב בשיר הכבוד, "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך". %break %page 1978 נמצא לפי זה, מה שכתוב שסיבת הבריאת העולמות הוא מטעם להטיב לנבראיו, הוא מטעם שכל אלו שאמרו, שזו היא הסיבה הוא מטעם שהם השיגו כך, שזה נקרא בבחינת "ממעשיך הכרנוך". %break היינו שהם ראו, איך שהעולם מלא עם כל ריבוי תענוגים, ואין שום מקום ליסורים, לכן קבעו ואמרו שזהו הסיבה. %break ועוד דבר השיגו, שיש בחינת שכר ועונש. היינו שלפעמים נפסק השפע ולפעמים מתרבה השפע. אז קבעו גם כן את הסיבה שגורמת שכר ועונש. %break במקום שיש דביקות, היינו השתוות המידות, אזי השפע מתרבה בכל פעם ביתר שאת. ובמקום שמתעוררת אהבה עצמית, הנקרא רצון לקבל לעצמו, אז יבש המעיין ונפסק השפע. ואז ידעו שצריכים ללכת דווקא בבחינת השתוות המידות. %break ולמה רצון ה' הוא כך. אזי אמרו, מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא. שפירושו הוא, שיהיה שלימות בהטבה שנותן הקדוש ברוך הוא. היינו, כי בזמן שהאדם לוקח לעצמו, אזי יש לו תמיד גבול, היינו שכבר מספיק בשבילו את הטוב והעונג שקבל. %break מה שאין כן אם הוא מקבל מטעם המשפיע, והיות שהמשפיע רוצה לתת לו בלי סוף, וממילא התחתון לא יקבל בחינת הספקה באמצע עבודתו, ויגיד שכבר מספיק לי את כל אלו הקניינים הרוחניים שכבר זכיתי, ולא צריך להמשיך יותר, %break משום שכאן אין המקבל בא בחשבון, אלא כל המודד שלו עד כמה שהוא יקבל תענוג, הוא המשפיע. %break לכן, בכדי למלאות את רצון של המשפיע, הוא הולך ומוסיף מיום ליום בהמשכת הטוב למטה, אחרת הוא נקרא מקצץ בנטיעות, שאינו יכול להמשיך עוד פירות לעולם. %break והטעם שאינו יכול, הוא מטעם שאין לו צורך לזה. ומשום זה, בכדי שיהא שלימות בהטבה, שהוא שיהיה נמשך את שפעו יתברך בכל פעם יותר ויותר. ולא יתבייש בהמשכת השפע, %break אלא להפך, שידע כי בכל פעם ופעם שהוא מוסיף להמשיך, הוא עושה את רצון קונו, כמו שכתוב כי יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק. %break ובכדי שהאדם יבוא למדרגה זו, היינו שיהיה כוונתו להשפיע, ניתן לנו עבודה הפוכה, מכפי הנראה לעינינו מהמטרת הבריאה. כי מצד מטרת הבריאה, שהוא להנות לנבראיו, נטבע בנו את הרצון לקבל לעצמו. %break ובזמן שאנחנו רוצים לעבוד בבחינת להשפיע, היינו שלא לקבל, נמצא שזהו נגד מעשי ה', שהוא רוצה שאנחנו נקבל את הטוב, ואנחנו דוחים את כל התענוגים לאחור. %break וזהו ששאל טורונוסרופוס הרשע, היינו שאל שאלת הרשע וטען, "מה עבודה הזאת לכם". הלא מצד פעולות ה' יתברך, המטרה להטיב לנבראיו, היינו להשתמש עם הרצון לקבל, כי רצון ה' הוא שהתחתונים יקבלו את הטוב והעונג, שזה נקרא להטיב לנבראיו. %break ובאו הנבראים ועשו מעשה, והופכים את הרצון לקבל, ורוצים לעבוד רק ברצון להשפיע, וזה נקרא מעשים של בשר ודם. כי מעשי ה' הוא שהתחתונים יקבלו, ואתם אומרים שאסור לקבל לעצמו. וזהו שרבי עקיבא השיב לו, מעשים של בשר ודם יותר נאים. %break ושאל, הרי השמים וארץ האדם יכול לעשות כיוצא בהם. שכוונתו, אם מעשים של בשר ודם יותר נאים, שכדאי ללכת בדרך הפוכה ממטרת הבריאה. אזי שאל, הרי השמים וארץ, שהם העולמות העליונים, שהוא בחינת אור העליון, %break שזהו נקרא בחינת מלוי הממלא את הכלים. וכי יש יכולת בבני אדם ליצר בחינת אור עליון, הנקרא שפע ותענוג. %break אמר ליה רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטים עליו. היינו כי אור ותענוג הוא עוד מלפני הבריאה, כי זה נקרא בחינת יש מיש, ואין לנו שום שליטה, אלא ממקום הבריאה ואילך, היינו ממקום הרצון לקבל ואילך. %break היינו, שאין אני יכול לדבר רק מבחינת הכלים ולא מן האורות, היינו מבחינת הכלים, אזי הכלים שלנו יותר נאים מכפי הכלים הנמשכים מצדו של הקדוש ברוך הוא, שהם נקראים רצון לקבל. %break %page 1979 אז שאל לרבי עקיבא מבחינת הכלים, היינו למה אתם מולין. שענין מילה נקרא בחינת הסרת הערלה, שענין ערלה ביאר אאמו"ר זצ"ל, שהוא סוד הסרת הרצון לקבל, %break אף על פי שהאדם נברא, שיהיה בו רצון לקבל, מכל מקום האדם צריך לעבוד להסיר ממנו הרצון לקבל, ויקח במקומו רצון להשפיע. %break וזה נקרא מעשי בשר ודם, כמו שכתוב הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. וביאר אאמו"ר זצ"ל, שמצד הקדוש ברוך הוא באה רק מילוי החסרון, שהקדוש ברוך הוא נותן שפע ותענוג, %break הנקרא בחינת להטיב לנבראיו. מה שאין כן יראת שמים, הנקרא בחינת תיקון, היינו שלא לקבל, פן יופרד מן השתוות הצורה הנקרא דביקות, זהו מצד התחתון. %break מבואר, שאור של התיקונים, הנקרא אור דחסדים, זהו בא רק על התעוררות התחתון, שרוצה לתקן את עצמו, שיהיה גם כן משפיע כמו השורש. %break הביא לו רבי עקיבא שבולים וגלוסקאות, שמזה אנו רואים שמעשי בני אדם יותר נאים. שהראה לו, שגם בהגלוסקאות נמצא השבולים, אלא שהשבולים באים עכשיו על דרך התיקון, היינו בהוספת מעשים מצד התחתון, שענינו הוא קבלה על מנת להשפיע. %break אזי הוא שאל, אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. היינו, למה אין האדם נברא תכף עם רצון להשפיע, אלא שצריך אחר כך יגיעה גדולה, בכדי לקנות את הקניין של להשפיע. %break אמר ליה רבי עקיבא, ולמה שררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו, היינו שגם בכדי לקנות את הרצון לקבל עדיין צריך למעשי התחתונים, כי מטרם יציאתו לאוויר העולם, %break היה עובר ירך אמו, והיה אוכל מה שאמו אוכלת, היינו שלא היה לו שום רשות בפני עצמו, אפילו על רצון לקבל, אלא שהיה בלי שום בחירה, אלא הכל היה בבחינת כוח עליון עליו. %break וכשיוצא לאוויר העולם, היינו כשבא לרשות בפני עצמו, אזי גם כן מצד פעולת החיתוך את הקשר שיש לו עם האם, אזי נפתח לו הסתום ונסתם הפתוח, שרק על ידי מזונות הגשמיים עד י"ג שנה, אזי הוא קונה את הרצון לקבל בשלמות. %break ואחר כך בא חיתוך הערלה, שזה מעשה בכדי לקנות את הרצון להשפיע. וזהו שאמר, שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות אלא לצרף אותם בהם. %break %H נקמת ה' במדין %break "וידבר ה' אל משה לאמר, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר... לתת נקמת ה' במדין". והקושיא היא מפורסמת, מדוע שינה משה רבנו עליו השלום מלשון ה'. %break והענין הוא, כי מטרת ה' הוא להטיב לנבראיו, היינו שישראל יקבלו את הטוב. נמצא כי נקמה במדין הוא לצורך ישראל, שעל ידי זה ישראל יקבלו את הטוב. %break אבל משה רבנו עליו השלום בתור מנהיג ישראל, מורה להם את הדרך העבודה, שכל הנקימה במדין צריך להיות לשם השם, היינו להשפיע לה' ולא לקבלה לעצמו, אחרת הם נעשים מרוחקים מה', %break ולא יכולים לזכות לשום שלימות. ולכן שינה משה ואמר להעם, "לתת נקמת ה' במדין". %page 1980 %break %H מסעי בני ישראל %break "אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". %break והמפורשים הקשו, מדוע פעם כתוב "מוצאיהם" ופעם כתוב "מסעיהם" מקודם. %break ענין יציאה, היינו יציאה מהיכל המלך, היינו שמרגיש בחינת חסרון במדרגה זו, לכן יש לו ההכרח לנסוע למקום אחר, שיש שם יותר שלימות. נמצא, שהיציאה הוא הגורם לנסיעה, %break כי לולא זאת לא היה עושה תנועה ממקום למקום. נמצא שמקודם הוא מרגיש את החסרון, ואחר כך הוא עושה את הנסיעה. לכן כתוב מקודם "מוצאיהם למסעיהם". %break ויש לפעמים, שאין האדם מרגיש שום חסרון במדרגתו, שבו הוא נמצא, ומכל מקום הוא מוכרח לעשות נסיעה. אלא אחר כך בעת הנסיעה יש לו ההיכר, שמצבו הקודם היה חסרון. %break לכן כתוב, "ואלה מסעיהם למוצאיהם", היינו שהמסע היה צריך להיות מקודם. ואחר כך ההרגש של חסרון. %break ולפי זה יקשה, אם אין הוא מרגיש חסרון, מי מחייב לו לעשות נסיעה. וזה ענין "על פי ה'", שהאדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב, שידריך אותו. והאדם צריך להאמין, %break שכל מה שהרב אומר לו, הוא על פי ה', אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו, ולקבל על עצמו טלטול הדרך. %break וסדר היציאות והנסיעות, הוא דווקא על ידי משה ואהרן. כי משה נקרא שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא. כי אהרן הוא מטיב את הנרות, היינו תיקון המידות, שיהיה מסוגלים ומוכשרים לקבל את השפע, %break שזה נקרא שמכין את הכנסת ישראל. ומשה נקרא, בחינת המשכת האור תורה, שזה ענין שושבינא דמלכא, היינו המשכת השפע להכלים המתוקנים. %break %H מרגליות של אברהם %break אמרו חז"ל, "מרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם, וכל חולה, שהיה רואה אותה, מיד נתרפא". %break יש לפרש שענין חולה, היינו חש בראשו. וכל אחד היה חושב, שדווקא על ידי ידיעה יכולים לבוא לשלמות. היינו שיש ביכולתו לתרץ את כל התירוצים. ולאחר שראו שיש בצווארו של אברהם, %break היינו מקום נשימות חיות, יש לו מרגליות, היינו בחינת מרגל, ועל בחינת זו מקבל את האמונה, לכן היה יכול כל אחד להתרפאות. %break %H כשבא הקדוש ברוך הוא %break במדרש רבה (במדבר א'): דבר אחר, "מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך" (ירמיה ב'), מהו רדנו, כמו דאתמר "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" (מלכים א' ה'). אמרו לו, נתתה לנו בית המקדש וסילקת שכינתך ממנו, ומה את מבקש ממנו, ולא נבוא עוד אליך. %break אמר להם, ומי יתן, לו והייתי במדבר עכשיו, היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם. לכן הוא אומר, "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי", היכן שהייתי מתקלס, שנאמר "ישיאו מדבר ועריו חצרים חשב קדר ירונו יושבי סלע". %break משל לנשיא, שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה, וברחו מלפניו. נכנס לשניה, וברחו מלפניו. נכנס לעיר חרבה, וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא, זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר. %break %page 1981 כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים ברח מלפניו, שנאמר "הים ראה וינוס", וכן "ההרים רקדו כאלים", בא במדבר חרבה, קדמו אותו וקילסו אותו, שנאמר, "ישאו מדבר ועריו חצרים חשב קדר ירונו יושבי סלע", זו העיר טובה לי מכל המדינות, %break בו אני בונה כנסיה ודר בתוכה, התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכה, שנאמר "ישושום מדבר וציה". %break %H ענין הולד %break כשהולד יוצא לאוויר העולם, הוא צריך לקנות שני כוחות: א. כוח של הרצון לקבל, ב. כוח של רצון להשפיע. %break ולזה ניתן לנו לעשות לוולד שני חיתוכים: א. חיתוך הקשר שיש מטבור התינוק לאם, שעל ידי זה הוא נעשה "נפתח הפה ונסתם הטבור". %break כשהפה סתום, אזי עדיין אין לו שום רשות בפני עצמו, אלא שהוא אוכל מה שאמו אוכלת, כי ענין אכילה הוא סוד בירורים, שעל ידי הבירורים קונים חיות. ויש חיות דקדושה וכן להפך. %break וזה נקרא כוח עליון. לכן על ידי החיתוך הקשר עם האם, הוא קונה את הרצון לקבל. אבל אינו קונה את הרצון לקבל בפעם אחד, אלא על ידי זמן של י"ג שנה. %break ב. וחיתוך השני נעשה ליום שמיני ללידתו, שעל ידי חיתוך הזה, שהוא הסרת הערלה, הוא קונה את הרצון להשפיע. וזמן של רכישת של קניין זה מתחיל מי"ג שנה ואילך. %break וההפרש בין קנית הרצון לקבל לקניית הרצון להשפיע הוא, כי הרצון לקבל נקרא בחינת מעשה של הקדוש ברוך הוא, היינו מצד מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. לכן האדם מוכרח לקנות את קניין הזה מקודם, היות שזהו עיקר המטרה. %break וקנית הרצון להשפיע נקרא מעשי בשר ודם, היות שזהו רק תיקונים מצד התחתונים, היות שאין התחתונים רוצים בנהמא דכסופא, הנקרא פירוד מדביקות ה'. %break לכן האדם צריך לתקן את עצמו, שיהיה כלי מוכשר לקבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וכל זמן שאין האדם מגיע להשיג את בחינת ההטבה, הנקרא "אשריך בעולם הזה", %break כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", זהו סימן שעדיין לא הכשיר את עצמו שלא יהיה נפרד בעת קבלת התענוג. לכן עדיין לא נבחן זה לבחינת "אשריך בעולם הזה". %break ומשום זה, נקרא קניין של הרצון להשפיע בחינת מעשים של בשר ודם, שהוא פעולה מצד התחתון, כמו שכתוב, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, כי הקב"ה הוא יכול רק לתת, ונתינת ה' מוסיף רק אהבה. %break אבל שלא לקבל, זוהי פעולת האדם. וזה על דרך, "גמירי, משמים מיהב יהבו, משקל לא שקלו", שהקב"ה הוא רק נותן ולא מקבל. לכן פעולת השפעה של התחתון נקרא מעשה בשר ודם. %break וזה ששאל טורונוסרופוס הרשע, איזה מעשים יותר נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. %page 1982 %break %H כחום היום %break "כחום היום" ואמרו חז"ל, שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים (ב"מ פו, ב). %break היינו כנ"ל, לאחר שמל, זכה שהקדוש ברוך הוא יתגלה אצלו. שזה נקרא שהקדוש ברוך הוא יצא מההסתר לגילוי, זה נקרא הוצאת חמה מנרתיקה. וממילא לא היה לו מקום לעבודת הבחירה, שנקרא טרחא, היינו טרח, שהוא בחינת הטרחא והיגיעה, הוליד את מדרגת אברהם. %break %H לחדש את הסיבה %break וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה זה, ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנא לן, אמר רב הונא, אמר קרא "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסו קדושין. ולדה כמותה, דאמר קרא "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". %break נכרית מנא לן, אמר קרא "לא תתחתן בם", אשכחנא דלא תפסו קדושין. ולדה כמותה מנא לן, אמר רבי יוחנן משום רשב"י דאמר קרא, "כי יסיר את בנך מאחרי", בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך, אלא בנה (קידושין ס"ח). %break להבין זה על דרך המוסר: קדושין, פירוש האיש הזוכה לקדושה. ולד, פירוש הבנות העוזרים לעבודה. ישראלית נקרא השכינה הקדושה. %break שפחה ונכרית נקרא הסטרא אחרא. שפחה כנענית היינו קליפה דבחינת חמור, שהוא בחינת ליבא. נכרית, היינו קליפת שור, שהוא בחינת מוחא. %break "הולד כמותה", היינו בחינת תורה ועבודה, שהם ההבנות והרגשות שהוא משיג על ידי תורה ועבודה, הם כמותה. היינו שאין להם ערך אחר, אלא שדינם כדין הכוונה, היינו המחייב. %break זאת אומרת אם הסיבה המחייב אותו לעסוק בתורה ועבודה. הסיבה נקראת אם, שמולידה את החיוב של ההתעסקות שלו בתורה ועבודה. %break וזה יש להבין, בנך הבא מישראלית, היינו אם הסיבה שמחייב אותה לעבודה היא השכינה הקדושה, אז שייך לומר בנך, והיינו מטעם הנ"ל, שתמיד המסובב הולך אחרי הסיבה. %break וכן יש לומר שזה נוהג גם בזמן ההכנה. היינו אפילו שעדיין לא זכה להכנס לקדושה, אלא שרוצה להכנס לקדושה, ואז נקרא הסיבה, שהוא הרצון לזכות לקדושה, בחינת ישראלית, והמסובב, היינו התורה והעבודה, שהוא עושה בכדי לזכות לקדושה, כבר נקרא על שמה. %break וכמו כן להפך, אם הסיבה המחייבת היא בחינת עכו"ם ושפחה כנענית, הגם שעוד לא דבוק בקליפות הנ"ל, מכל מקום התורה והעבודה נקראים כבר על שם הקליפות. %break לכן תמיד צריך האדם לחדש את הסיבה, בכדי שהמסובב יהיה כבר נקרא על שם הסיבה. %break %H ציויא דמאריה %break "מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקודמיתא, בגין לאפקא מניה טב לעלמא... ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למפלח" (זהר, בהר ג', בהסולם). %break ויש לומר דמטרם שמקבל על עצמו את העול, הנקרא למעלה מהדעת, שזהו כל היסוד, אי אפשר לאפקא מיניה טב. היינו שאי אפשר לזכות לטעמי תורה ולטעמי מצוות, כי אחרת הכל הולך על חשבון קבלה לעצמו. לכן יכול לבוא לידי פירוד. %break %page 1983 מה שאין כן כשכל היסוד הוא רק בבחינת עול לבד, אז הוא זקוק לטעמי תורה ומצוות רק מטעם "מאן דלא ידע ציויא דמאריה, איך יעבוד ליה". נמצא שאינו צריך סמיכה לעבודה שלו, %break כי כל עבודתו בנויה רק על בחינת עול לבד. לכן רק אז יכול למפיק טב לעלמא, היינו לזכות לכל הטוב הגנוז. %break %H מה נורא המקום הזה %break "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים". בזמן שהאדם רוצה להכנס תחת רשות הקדושה, עליו לקבל בחינת יראה, כי אם אין יראה אין חכמה. פירוש, אם החכמה לא יכול להביאהו לידי יראה, אין זה חכמה. %break אבל גם היראה צריכה להביאהו לידי חכמה, מטעם "אין בור ירא חטא", מטעם שאם האדם קבל באמת את מדת יראה בלב ונפש, אין זה מן הנמנע שלא יזכה לידי חכמה. %break אלא שמוכרח להיות, שגם היראה אינה על דרך האמת. לכן עליו תמיד לבדוק את המשקולת בין שניהם, שיתאחזו זה בזה. %break %H כל שיש בו יראת שמים (ב') %break "כל שיש בו יראת שמים". להגיע ליראת שמים הוא על דרך "וסביביו נשערה". מה זה יראת שמים, היא בחינת אמונה, בכדי שלא יחטא, היינו קבלה עצמית. ואחר כך זוכים לבחינת דביקות, שזוכים לגלוי סודות התורה. %break ואחר כך יש בחינת יראה, מטעם שמים הוא כבר מזוכך, אלא רצון העליון. כמו זה ענין, כל ימי הייתי מצטער, מדוע, מפני שכך עלה במחשבה. זו מדרגה של יראת שמים, היינו טעם שמים. %break %H עד שלא מלתי (ב') %break "וירץ לקראתם". במדרש: אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו עוברים ושבים באים אצלי. תאמר משמלתי, אינם באים... אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד שלא מלת ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלים אליך, הדא דכתיב, וישא וירא. %break ויש לשאול על דרך המוסר, דענין המילה הוא בחינת החיתוך דשלא לשמה. ורק עבודתו לאחר המילה היה רק בלשמה. ויש כלל דענין עליות וירידות נוהגות תמיד, דהאדם נקרא הולך ולא עומד. %break וזה ששאל, מדוע טרם שמל היו העליות וירידות תמיד אצלו. וזה שכתוב, "עוברים", היינו מלשון עבירה, שהיא ירידה, "ושבים", היינו חזרה בתשובה, היו באים אצלי, והיה עסוק כל היום בעליות וירידות. %break ועכשיו, כשמל, לא היה יכול תמיד להיות במצב של עובר ושב. אם היה לו ירידה, היה במצב הזה זמן הרבה, עד שיוכל לעמוד את עצמו. והלא הדבר היה צריך להיות בהיפוך. %break %page 1984 ואמר לו הקדוש ברוך הוא, טרם שמל, היה ערלים באים אצלו, אפילו שחזר בתשובה והתחיל בתורה ועבודה, גם זה היה בחינת שלא לשמה, לכן (אין דבר זה כל כך חשוב). והיה לך הרבה גורמים שתעשה תשובה ולחזור לתורה ועבודה. %break מה שאין כן עכשיו בלשמה, שזה בחינת אמת, על זה יש התנגדות מצד היצר הרע. לכן אין זה כל כך בתמידות. %break ועוד יש לומר, ששאל, למה טרם שמל, היה במצב של עבודה ובחירה, שהיא בחינת "עוברים ושבים", ועכשיו שמל, אין לו את העבודה של עובר ושב. %break על זה השיב, מקודם היה ערלים באים אצלך, היינו המחשבות ורצוניות של ערלים, בכדי שתעשה בחירה. וזה כדי שתזכה לשמה, היינו להשראת השכינה. %break ועכשיו כבר הגעת לזה ואין עוד צורך בבחירה, היינו שהעבודה הקודמת גרמה לך שתזכה עכשיו לבחינת מנוחה. תרח הוליד את אברהם. %break %H ענין יצר הרע %break מובא בספרים, שגם היצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שמנצחים אותו. ומובא משל בזהר הקדוש מבן מלך וכו'. %break יש לפרש, ידוע שהיצר הרע נקרא רצון לקבל, ועל רצון לקבל הזה היה צמצום, היינו שלא מקבל כלום בשביל שלא נותנים לו. מה שאין כן בזמן שהאדם מנצח את היצר הרע, %break היינו שעובד בעל מנת להשפיע, אזי הוא מקבל כל הטוב והעונג. נמצא שהיצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שלא נכנע לפניו. %break וזה ענין, "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו". היינו, שאם הוא בורח מן קבלת התענוג, אז התענוג רודף אחריו, ומקבל את התענוג בשלמות. מה שאין כן אם הוא רודף אחרי התענוג, %break אזי התענוג בורח ממנו, מפני הצמצום, שהיה על בחינת קבלה. וזה ענין אצל צדיקים נאמר, "ושכר משנה שכרם", מה שאין כן רשעים, "משנה שברון שברם". %break וזה ענין אצל הרשעים נאמר, שהם "קצרי ימים ושבעי רוגז", שאפילו שהם משיגים בחינת יום תכף מסתלק מהם, לכן הם נמצאים ברוגז על זה. מה שאין כן צדיקים זוכים לאריכות ימים, היינו שלא נסתלק מהם את ההארה שזכו. %break %H טענת המלאכים %break יש לפרש בענין המלאכים, שאמרו "תנה הודך על השמים". ולכאורה יש לשאול, וכי התורה הוא דבר גשמי, אם נותנין אותה למטה, לא יכולה להיות גם למעלה. הלא התורה היה צריך להתחלק בין לבני אדם ובין למלאכים. %break ויש לומר, שטענת המלאכים היה, שהתורה צריכים לתת לאנשים, שהמה בבחינת מלאכים. וזה פירוש "תנה הודך על השמים", היינו למי שכל רצונו הוא אך לשם שמים. אבל בזמן שהאדם הוא על הארץ, היינו שרצונו וחשקו הוא לארציות, איזה שייכות יש להם לתורה. %break ועל זה השיב להם, "כלום יש בכם יצר הרע". שפירושו כמו שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". אבל בזמן שעם ישראל יהיה בבחינת מלאכים, אין להם צורך לתורה. %break נמצא לפי זה, שעיקר צורך התורה הוא כדי להחזירו למוטב, היינו שהתורה ומצוות הוא בכדי להחזירם למוטב. וזה דווקא בזמן שיש להם רע, אז הם נצרכים לתורה ומצוות, היינו שהתורה ומצוות הוא בבחינת סגולה. %break %page 1985 ורק לאחר כך, כשזכו לבוא לבחינת הצירוף, אזי הם נקרא בבחינת ישראל, שאז התורה היא בחינת עצם. %break ואז "אורייתא וקב"ה וישראל חד איהו". היינו לאחר התשובה, אז נקרא ישראל, משום שאז הוא מקבל התורה, שהוא אחד עם הקדוש ברוך הוא, %break שהתורה נקרא אז בבחינת שמות של הקדוש ברוך הוא. וממילא התורה וקב"ה חד איהו עם ישראל, שרק אז נקרא בחינת ישראל, בזמן שהאורייתא וקוב"ה חד איהו עם הישראל. %break %H להנות על מנת להשפיע %break מדוע מותר להנות, בעת שהאדם מקבל התענוג בעל מנת להשפיע. הלא מדוע הוא משפיע, משום שיש לו תענוג. אם כן כבר יש לו תענוג מההשפעה, כי אם לא היה לו תענוג, לא היה יכול להשפיע. %break אפילו שנגיד שהוא כופה את עצמו, נשאלת השאלה, מדוע הוא כופה את עצמו. הלא גם זהו בשביל תענוג, אפילו שנגיד שהוא ישיג יראת העונש, הוא גם כן נהנה בזה שלא יהיה לו עונש, אם כופה, שרוצה לזכות לשלמות, הוא גם כן תענוג. %break %H חסרון מהאור %break חסרון, היינו חסרון מהאור, אלא שהאור היה מאיר. מה שאין כן לאחר הצמצום, נעשה על ידי הרצון לקבל חסרון מהאור, ומכל מקום היה צמצום מטעם קישוט. %break %H בחינת עמל %break זהר, ויחי: "לא הביט און ביעקב, ולא ראה עמל בישראל". משמע, אבל ביעקב יש על כל פנים בחינת עמל, אבל בישראל אפילו איננו. הנה מקום שאין און, %break משום שעוסקים ומתיגעין בתורה ומצוות, זה נקרא בחינת עמל. היינו עמלים בתורה, שזהו בחינת שכר ועונש, וזהו בחינת יעקב, בחינת קטנות. %break אבל ישראל, אין שם אפילו עמל, היינו שלא רואים ומרגישים שהם עמלים. אלא הכל בסוד השגחה פרטית. ואז הם במדרגות ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים", ממילא לא נראה אצלם בחינת עמל. %break %H שיעור ההתגברות %break "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". פירוש, ענין העזרה מה שהאדם דורש, הוא רק שהקדוש ברוך הוא יהא בעזרו, %break ולא כוח אחר. היינו שיהיה באמת אצלו את האמונה בהקדוש ברוך הוא. ובשיעור זה שמשיג אמונה, בשיעור זה הוא מתגבר על יצרו. %break %page 1986 וזה ענין "הבא לטהר מסייעין אותו". ומפרש הזהר הקדוש, במה, בנשמתא קדישא, שעל ידי הכוח הזה הוא מנצח את יצרו. %break %H כללות האדם %break כללות האדם מורכב מב' בחינות: א. מציאותו עצמו, ב. קיום המציאות. %break קיום המציאות נחלק לג' בחינות: א. הכרחיות, שבלעדו יהיה הפסקת המציאות, ועבור זה מספיק לאכול פעם אחת ביום, פרוסה קטנה של לחם יבש עם כוס אחת מים קרים, %break ולישון כמה שעות בלי הפשטת המלבושים, ולישון על גבי ספסל. וגם לא בבית, רק בשדה. ובזמן הגשמים, בתוך איזה מערה, רק בכדי שלא ירטב. וגם המלבושים שלו יכולים להיות טלאי על גבי טלאי. %break ב. כמנהג בעלי בתים הרגילים כדרך כל האדם, אבל לא לרצות להתדמות לעשירים, שיש להם הרבה חדרים, ורהיטים יפים וחדישים, וכלים נאים, ומלבושים נאים, ולא לרצות לאכול ולשתות את כל דבר, כמו שהעשירים רגילים לאכול ולשתות. %break ג. יש תשוקה ותביעה בגופו להתדמות לעשירים. והגם שאין הוא יכול להשיג את מבוקשו, אבל עיניו ולבו נתונים לזה, ומצפה, ונותן יגיעה, איך להגיע לבחינה זו, היינו שיכנס לדרגת העשירים. %break ד. הנוהג בכל ג' בחינות הקודמים, היינו שאם הרוויח לצורך היום, כבר אינו דואג למחר, אלא בכל יום ויום נחשב שזה כל שנות חייו. %break וכמו שמבינים שדרך העולם הוא, שהאדם דואג למלאות את חסרונו וצורכי קיומו רק לשבעים שנה, אבל לאחר מאה ועשרים שנה אין האדם דואג לצורכי פרנסתו, כמו כן יש שהאדם עושה חשבון, שכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, היינו כבריאה חדשה. %break היינו בדומה לגלגול, שהאדם דאתמול נתגלגל באדם דהיום, וצריך לתקן כל מה שעשה ביום דאתמול, הן בדברים של חובות טובים, והן בדברים של זכויות. היינו בין שעשה מצוות, ובין שעשה עבירות. %break למשל, אם לקח מחברו איזה דבר, הוא צריך להחזירו. ואם נתן לחבירו איזה דבר בהלוואה, אזי הוא צריך לקבל ממנו בחזרה, כי פריעת בעל חוב מצוה. לכן הוא צריך לזכות את חברו. %break ועכשיו נדבר בענין אהבת ה'. קודם כל האדם צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחבירו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחבירו, הוא כמו חץ וכדור, %break שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. %break וחמימות האהבה מושכת אליו נצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, %break וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד. לכן שניהם מתבטלים. %break וזה כלל, שכל דבר חידוש, נתרגש האדם ומשתעשע עם החידוש. לכן לאחר שהאדם קבל לבוש של אהבה מזולתו, אזי משתעשע רק מאהבת זולתו, ושוכח את אהבה עצמית. ואזי כל אחד מבין שניהם מתחיל לקבל תענוג, %break רק בזה שדואג עבור חברו, ואין לו מקום לדאוג עבור עצמו, מטעם שכל אדם יכול לתת יגיעה רק על מקום שהוא יכול לקבל תענוג. %break %page 1987 ומאחר שהוא משתעשע עם אהבת זולתו, ודווקא משם הוא מקבל תענוג, לכן לא יהיה לו שום הנאה בזה שידאג עבור עצמותו. ממילא אין תענוג, אין דאגה, ואין מקום ליגיעה. %break לכן נמצאים בטבע, בזמן שאהבת זולתו כל כך גדולה, עד להיות לפעמים מאבד עצמו לדעת. וכמו כן באהבת ה', יש לפעמים שהאדם מוכן עבור אהבת ה', לבטל את בחי"ג הנ"ל. ואחר כך מוכן לבטל את הבחינה ב' הנ"ל. %break ואחר כך בחינה א', היינו את כל ג' הבחינות של קיום המציאות, אבל לבטל את מציאותו גם כן, איך זה אפשר. %break הלא נשאלת השאלה, אם יתבטל ממציאותו, ומי יהיה המקבל את האהבה. אבל הקדוש ברוך הוא נתן כוח באהבה, שאהבה מקלקלת את השורה. היינו שיוצא מגדרי השכל, אלא ממש שהוא רוצה להיות בטל במציאות מכוח האהבה, ואין לו שום כוח לשכל, לעכב אותו. %break לכן, אם אנחנו נשאל, איך זה אפשר, שהאדם יכול להגיע לבחינה זו, על זה יש תשובה אחת, "טעמו וראו כי טוב ה'"! לכן הטבע מחייב התבטלות, אפילו שלא מבינים על פי השכל. %break ועם זה נבין את הפסוק "ואהבת... בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". מאדך, היינו קיום המציאות. נפשך, היינו מציאותו עצמו. בכל לבבך, זה כבר מדרגה גבוהה, היינו בשני יצריך, ביצר טוב וגם ביצר הרע. %break %H חומר של נשמה %break בענין הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל, והמקובלים המשילוהו לאבן הנחצב מההר. ונשאלת השאלה, איך אפשר לומר, שהיא אותו החומר של ההר, שהוא מעצמותו יתברך. %break ויש לפרש, שכוונתם הוא, היינו שהוא בחינת יש מיש. לכן הם דימו לאבן מההר. וההבדל הוא בזה, שזהו חלק הדבר, שחלק אותו להקרא בשם נשמה, זהו הרצון לקבל, היינו שחלק הזה נקרא בריאה, היינו יש מאין. %break מה שאין כן האור שבתוכו נבחן לבחינת יש מיש. אבל בטח שהיש הזה, שמתקבל בהנשמה, כבר יש לה צורה בפני עצמו, ושינוים בין נשמה לחברתה. וזה הכל נעשה על ידי הרצון לקבל. %break וכל ההשתנות הוא לפי הרצון לקבל, ולפי התיקונים של הרצון להשפיע. אבל המילוי שבהנשמה, היינו האור והחיות שהנשמה משיגה, נקרא בחינת יש מיש. %break %H ב' הבחנות בכלים %break יש ב' הבחנות בכלים, היינו חלק מה שהם מקבלים וחלק מה שהם משפיעים. %break למשל, כלי דבינה נבחן שיש בה מעט בחינת קבלה, אבל זה מספיק לתקן את עצמו ולעשות בחינת השתוות הצורה, שהוא רוצה להשפיע. לכן מן חלק הקבלה שיש בבינה, %break אנו אומרים שמלכות נכללת מבינה, אבל לא מבחינת השפעה. מה שאין כן בעליית המלכות לבינה, אזי מלכות נכללת מבחינת השפעה גם כן. %page 1988 %break %H דרגות עוביות %break מהו ההבחן בין עוביות דשורש, הנקרא "סליק ברעותא", לבחינת עוביות דבחינה א', הנקרא "הסתכלות דק". שבבחינת עוביות דשורש מתלבש אור הנפש, ובהסתכלות דק ממשיכים אור הרוח. %break %H ערך הפוך אורות וכלים %break ביאור, למה שמבואר בכמה מקומות, שכל המקבל מקבל מקודם בספירת הכתר רק בחינת נפש, וכשמתקן את כלי דחכמה, זוכה לבחינת רוח בכלי דכתר, והנפש יורד לכלי דחכמה. %break וכן הלאה על דרך הנ"ל, מטעם שלתקן קל ביותר כלי היותר זכה, ואחר כך את הבחינת יותר עבה. %break ויש להבין את זה על דרך הציור. כלים הזכים נבחן בזמן שהאדם מוכתר בטלית ותפילין וקורא קריאת שמע, בטח אז יותר קל לתקן את עצמו. ובזמן כזה נוכל לומר, שיזכה לבחינת נפש. %break ואחר כך כשהוא לומד תורה, יש לו גם כן הכוח לתקן את עצמו. על דרך התיקון נמצא, שגם אז הוא משיג בחינת נפש. אבל בטח מי שיכול להיות בסדר בזמן הלימוד, בטח בזמן קריאת שמע הוא במצב של יותר התלהבות. נמצא, שאז מאיר לו בחינת רוח. %break ומי שיכול לתקן את עצמו גם בזמן אכילה ושתיה, נמצא שמאיר אז בו בחינת נפש. ובזמן הלימוד מאיר לו הארה יותר גדולה, שהוא בחינת רוח. ובזמן קריאת שמע יש לו בחינת נשמה. %break ואם בזמן שהוא מדבר עם אנשים, גם כן מחשבתו בדביקות, נמצא שאז משיג בחינת נפש. ובטח בזמן שעוסק בדברים של מצוה, מאירים לו הארות יותר גדולות על דרך הנ"ל. %break ובזמן שעוסק במשא ומתן במסחר, או כשהוא בזמן מלאכתו, הוא גם כן בדביקות, משיג אז בחינת נפש. אבל בטח אדם כזה, בזמן קריאת שמע, מאיר לו בחינת יחידה, היינו שהארת היחידה גורם לו בחינת נפש בדברים הכי פשוטים. %break נמצא שתמיד מקבל ההארה היותר גדולה מאיר לבחינת כתר, שהוא כלי הזך ביותר, וכל שמתקן הכלים היותר עבים, כן מתגדלת הארתו. %break %H דעת דקדושה %break חז"ל אמרו, "אנכי ה'" דרש עליה רבה, מאי דכתיב "יודוך ה' כל מלכי ארץ, כי שמענו אמרי פיך" (תהילים קל"ח), מאמר פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך, שעה שאמר הקדוש ברוך הוא, %break אנכי ולא יהיה לך וכו', אמרו עובדי אלילים, לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר, כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו לדברות הראשונות (קידושין ל"א ע"א). %break ויש לשאול, מאי ראו בזה, שאמר "כבד" עד שהיה כדאי להודות. על דרך הרמז, אביך ואמך נקרא חכמה ובינה, כמו שכתוב בזהר הקדוש. כי בתחילה הם חשבו, כיון שכל היסוד היהדות היא אמונה למעלה מדעת, %break לכן אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, היינו שרק התחתונים ישמשו לו למעלה מהדעת, והוא לא יתן להם שום דבר תמורת זה. %break כי אמונה למעלה מהדעת נקרא השפעה גמורה. וכיון שאמר "כבד", היינו שאדם צריך לכבד את ענין חכמה ובינה, שהוא סוד התורה, שנקרא חכמה-בינה-דעת. %break %page 1989 "דעת" נקרא בחינה המחברת את שניהם, בסוד "וידע אדם את חוה אשתו". ואנו רואים שיש שני בחינת סגול: א. סגול דנקודות, שהקו המחבר הוא למטה, ב. סגול דבחינת הטעמים, שהבחינה המחוברת היא למעלה. %break והפירוש, שענין דעת הוא דביקות וחיבור, שזה נקרא כוח המשפיע, כי האדם צריך לבוא למדרגת השפעה, שנקרא בחינת השתוות הצורה, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". ותחילת עבודה צריך להיות בבחינת אמונה, שנקרא "אנכי ולא יהיה לך", שזה למעלה מהשכל. %break וזה נקרא בחינת "הלומד תורה לשמה". ואחר כך הוא זוכה, שמגלים לו רזי תורה, שנקרא חכמה, בינה. ואחר כך הוא צריך עוד הפעם לחדש את האמונה. היינו שלא יאמר, עכשיו כבר יש לי בסיס של חכמה ובינה ואני יכול להיות עובד ה', כיון שיש לי כבר סמיכה. %break לכן צריכים עוד הפעם לחדש את האמונה, שנעבוד אפילו עכשיו בלי שום יסוד. וזה דעת למטה, שנקרא חכמה-בינה-דעת. וזהו נקרא דעת דקדושה. %break %H הלומד תורה מעוני %break "הלומד תורה מעוני סופו לקיימה מעושר". חז"ל אמרו, "אין עני אלא בדעת" (נדרים מ"א), שדווקא על ידי זה שהאדם לומד ורואה שאינו מבין, וכל מה שהוא לומד, הוא רואה, שהוא יותר פחות, %break ואינו עוזב את תלמודו, אלא הוא מתייגע להבין את הפירוש האמיתי, סוף שה' ישלח לו את ההבנה ודעת אמיתי, שזה נקרא "עושר". וזה שכתוב, שסופו לקיימו, היינו שהתורה יהיה קיום בידו בעשירות, היינו בהבנה אמיתית ובדעה צלולה. %break וכמו כן על דרך הפשט, בזמן שהאדם לומד מעוני, היינו שיש לו דחקות, הן באכילה, ושתיה, ולינה - סופו לקיימה מעושר. לכן סימן הוא, אם רואים מי שמקיים אחר כך התורה מעושר, שבטח קיים מקודם מעוני, שעל ידי זה הוא זוכה עכשיו לקיימו מעושר. %break %H היכולת לקבל %break היכולת שיעמוד בחינת קבלה על מנת להשפיע, דכיון שהוא סומא, היינו שאינו הארתו יורד למטה. אלא דווקא בזמן שהאדם הוא בבחינת עליה, נמצא שהוא בקרבת של אור החכמה, שם לא יהיה לו כוח להתגרות באדם, שירצה להמשיך לתוך בחינת קבלה. %break %H ועשית בגדי קודש %break "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת", "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך לא יחסר" (קהלת). נאמרה מצות בגדי כהונה בסמוך. ומפרשים, "שמן" מרמז על דעת המוח, %break שהוא יהיה זך ונקיה, שזהו פירוש שמן זית זך. ו"בגדי כהונה" מרמזים על הגוף, שהוא לבושה של הנשמה, שיהיה עשוי כהלכה לכבוד ולתפארת (שפת אמת). %break %page 1990 ויש לומר שענין ה"מוח" הם תלמידי חכמים, שעוסקים בתורה, ההם הממשיכים את האור תורה. וזה מאיר לגוף. והגוף - התומכי תורה. וזה ענין "עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר". %break ה"נשמה" נקראים לומדי תורה. ה"גוף" נקרא התומכי תורה. ביחד הם איש אחד, כי אי אפשר להיות נשמה בלא גוף, היינו ראש בלי גוף. %break %H יניקת הקליפות %break ענין שנעשה יניקת הקליפות, שהם מבחינת נהירו דקיק. ענין עירוב, זאת אומרת שאין היכר בין "עבדו" ל"לא עבדו". %break ענין "צדיק ימוט לפני רשע", היינו עד שזוכים לשער הנון, הנקרא בחינת תשובה, אז כל מדרגות נופלים לקליפה. וזה פירוש, בהתרבות הטובה והקדושה יתרבו חייהם. %break כי בזמן שהאדם במדרגה הכי תחתונה דקדושה, למשל בבחינה א', והסטרא אחרא מחטיאו, אז היא לוקחת את המדרגה הזאת. %break למשל, שאם כבר יש לו סדר בעבדות, וכבר יכול לתת כוחות, ויש לו הארת בזו הבחינה, וכשהסטרא אחרא מחטיאו, אזי לוקחת היא המדרגה הזו. %break דהיינו שמחזקת זו הבחינה לעצמה, שכבר אין האדם יכול להדבק אל הקדושה את זה העשיה. אלא שאין לו עצה אחרת מליקח מדרגה יותר גדולה. %break למשל, לתת כוחות יותר גדולים ויגיעות יותר גדולות, משום ששיעור הקודם כבר נפגם אצלו. נמצא, שמחזקת שלא יכול לעשות שום מצוות ועשית דקדושה בזה האופן, %break לכן מוכרח לקח לקבל עבדות יותר גבוה, שהסטרא אחרא אינו יודע, שהוא עובד בזה האופן. וכשהוא מרגיש שהוא כבר למעלה, אזי רודפת אחריו ומחזקת את המדרגה כמו הראשונה. %break ואין לו שום עצה, אלא לילך למדרגה עוד יותר גבוה, עד שבא למ"ט שערי טומאה. ואז, "חיל בלע ויקיאנו, ומבטנו תורישנו קל", היינו, שהוא לוקח את כל הכוחות שנפלו לרשותה, ומחברם לקדושה. %break %H התמזגות הגוף %break הטבע של האדם הוא לפי התמזגות הגוף. כמו שכתוב בזהר הקדוש: יש ד' יסודות, הנקראות ארמ"ע (אש, רוח, מים, עפר). ולא שייך ליצר הרע. %break וידוע כי טבע אי אפשר לשנות. אלא האדם יכול לשמש עם הטבע לדברים המביאים תיקון לעולם. כלומר, להשתמש עם כל מידה ומידה לדבר המביא תיקון העולם, ולא חרבן העולם, בדומה לדברים הנוהגים בעולם הגשמי. %break למשל, ידוע שאש הוא דבר המזיק, שאם יש חס ושלום איזה שריפה באיזה מקום, האש מכלה ושורף הן גופים והן רכוש. אבל יחד עם זה אם משתמשים עם האש במקום הצורך, אז אש מאיר בלילה, ואש מחמם את הבית בחורף, ואש מבשל, וכדומה. %break אנו רואים, כי אפילו בדבר המזיק ביותר, אם משתמשים עמו בדרך התיקון, הוא מביאו שהעולם יהנו מהאש, ולא שהעולם יברחו מהאש. וכלל זה נוהג בכל הדברים. %break וזהו כמו הגשם (ראש השנה י"ז). אם גזרו על הטיפה שתהיה טיפש. ועל צדיק ורשע לא קאמר, הלא איך אפשר להיות צדיק, אם הוא טיפש. %break %page 1991 א. מדוע גזרו שיהיה טיפש - זה בא מהתמזגות היסודות. %break ב. מדוע לא היה לכולם התמזגות טובה, שיהיה בידם להתקדם. תשובה, בכדי להראות שאין השם חס ושלום מוגבל, שהוא יכול לעזור רק להטובים, שיש להם מידות טובות. אלא שהוא עוזר לכולם, כמו שכתוב "הטוב ומטיב" לרעים ולטובים. %break %H ההפרש בין נשמה לגוף %break "נשמה" נקרא בזמן שהוא מקבל בעל מנת להשפיע. "גוף" נקרא בזמן שהוא מקבל אך לעצמו. %break ובחינת נשמה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, היינו האדם המשיג, הנקרא בחינת גוף. ועל ידי זה שמקבל בחינת נפש מעולמות דקדושה, אז יש בכוחו להפוך את הקבלה בעל מנת להשפיע. %break ואז שייך לומר שמקבל בחינת נשמה, כי כל הדברים הנאמרים בעולמות העליונים ושמות, היינו כשיהיה להם צורתם הסופית. %break %H ענין הליכה %break וידוע שכל זמן, שהאדם חי נקרא "הולך", שעל ידי עסקו בתורה ומצוות הוא הולך בכל יום ממדרגה למדרגה. אך לאחר מותו הוא נקרא "עומד", כי "למתים חופשי" וכו'. %break אבל יעקב גם לאחר מותו נקרא הולך, כי כל מה שישראל עוסקים בתורה ומצוות בכל דור ודור עולה על ידיהם, כי שהוא הוריש להם המידות. %break וזה שכתוב, "יעקב לא מת". ויעקב מצד תפארת מטתו שלימה. והמקשן לא הבין וחשב שכוונתו שהוא מת ממש, ואמר ליה, מקרא אני דורש. %break ויש ב' כיתות תלמידי חכמים: א. היושבים ולומדים לעצמם, ב. הזוכים ומזכים את הרבים ומלמדים תורה לאחרים. %break וההבדל ביניהם הוא, כי כת הב' אף לאחר מותם ילכו ממדרגה למדרגה. לכן נתפשט המנהג להתמנות ביוהר-צייט, כי באותו יום הוא נידון, ועל ידי עסק תורה ומצוות של בניו, %break שהניח אחריו בעולם הזה, או שמחזק תלמיד חכם, יש עליה לנשמת ההורים. וזה ענין דחוב על ברא להיות מזכה אבא, וזהו ענין שחייב לכבדו במותו. %break %H כתיבת ספר תורה %break אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". ויש לשאול, דאם יש לו ספר תורה מאבותיו, למה נחוץ לו לכתוב משלו. %break ויש לפרש זה על דרך הרמז, כמו שכתוב "כתבם על לוח לבך". וזה פירוש שאף על פי שאבותיו כתבו על לוח לבו, שהם חינכו אותו על דרך התורה, מצוה לכתוב משלו, היינו משל עצמו. %page 1992 %break %H הבדל בין תורה למוסר %break הבדל בין תורה למוסר: מוסר נקרא תיקון הבריאה, שהוא הכשרת כלים. תורה בבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היא מטרת הבריאה. שמותיו היינו שמות של שפע, כדוגמת שמות של תענוגים גשמיים. %break %H טוב להודות לה' %break "מזמור שיר... טוב להודות לה'". יש לשאול, וכי דווקא בשבת טוב להודות. אלא, בששת ימי המעשה הוא מקום עבודה, אז שייך תפילה. ובשבת שהוא בחינת שביתה, שהוא נח מעבודת היצר, אז העבודה הוא בבחינת "טוב להודות לה'". %break לכן, מי שהוא תלמיד חכם ומרגיש בחינת שביתה מהיצר באמצע השבוע, הוא גם כן בחינת "טוב להודות". וזה ש"תלמיד חכם הוא בחינת שבת". %break %H מחשבות גוי וישראל %break ישראל נקרא מי שעוסק במצוות. גוי, עבודה זרה, היינו הרע שבו. מחשבה רעה של ישראל, היינו שעוסק בתורה ומצוות לא לשם שמים. מחשבה טובה של ישראל, שמחשבתו לעסוק לשם שמים. %break מחשבה רעה של גוי, היינו שרואה, שלא רוצה לעסוק בתורה ומצוות. והסיבה היא מטעם שאין לו אמונה. %break מחשבה של ישראל, היינו שמחשבתו לשם שמים. אבל למעשה אין לו הכוונה לזה, שאין הלב מסכים לזה, שהוא חושב המעשה של אהבה, נקרא הרגשת הלב. %break %H דומם דקדושה %break יש בחינת דומם דקדושה, ויש בחינת צומח וכו'. ה"דומם" נקרא כל אלו הדברים שמקבלים מבחינת החינוך. "צומח" נקרא מה שהאדם מקבל על עצמו, דברים שלא היה לו מזמן החינוך. %break וההבדל הוא, כל הדברים שהאדם מקבל עליו מבחינת החינוך, אין על הדברים האלו שום ביקורת. ועוד, שיכול להיות שני הפכים בנושא אחד, היות שאין ביקורת. מה שאין כן כשמקבל על עצמו דברים, %break שלא קיבל אותם מצד החינוך, על דברים אלו כבר יש ביקורת, ואינו יכול לקבל שני הפכים בנושא אחד. %break והטעם הוא, משום שכל דבר חדש שהולך לעשות, תכף נשאלת השאלה, למה אני עושה. מי המחייב, ואיזה תועלת יהיה לי מזה. וכמו כן, לתועלת מי אני עושה. כי רק מטעם שהשכל מחייב אותו לעשות, הוא יכול לעשות, אחרת מספיק לו את מה שקיבל מזמן החינוך. %break %page 1993 אבל אז, היינו בזמן קבלת דברים חדשים, הוא נצרך לאמונה. ולהיפוך, כי רק אז שייך אמונה, מטעם שכבר יש לו ביקורת. ותמיד יש סתירות. ואי אפשר לו לקבל שום דבר, רק בכוח אמונה. %break מה שאין כן מצד החינוך, כשאין לו ביקורת, אזי אין לו צורך גדול לבחינת אמונה, כי הוא רגיל לעשות כל אלו הדברים רק מטעם הרגל. %break %H תפילה על גלות השכינה %break מהו ענין התפילה, שצריכים להתפלל על גלות השכינה. שביאור סטרא אחרא, שהיא בחינת ידיעה וקבלה, שולטת על השכינה הקדושה, שנבחנת לבחינת השפעה ואמונה. והבורא יתברך ברא העולם להטיב לנבראיו, %break ואין התחתונים יכולים לקבל את ההטבה, כי אם בכלים דהשפעה, שנבחנים לבחינת כלים נצחיים, ואין אור העליון, שהוא בחינת נצחי, יכול להתלבש בכלים זמניים. %break והתחתונים, שהם מונחים תחת שליטת הסטרא אחרא, שהם רוצים דווקא בקבלה וידיעה, גורמים לפירוד ליחוד העליון, שנבחן, שיש בחינת ערלה על המלכות, שהערלה הזו מפסקת בין ז"א ומלכות, הנבחן לבחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. %break ונמצא, שיש צער השכינה, שאין היא יכולה ליחד עם בחינת קוב"ה, מסיבת הערלה הזו, שהתחתונים מחזיקים אותה, ולא עוזבים אותה, שתפרד מהמלכות. לכן צריכים להתפלל, %break שה' יתברך ישלח הארה ממרום, שהתחתונים ירצו לבטל את הערלה ולהסירה מבחינת מלכות. וזה נוהג בכלל ובפרט. %break ואולי זהו ענין מה שצריכים לבריאת התחתונים, שכתב בפתיחה לפנים מסבירות, שמצד העולמות יש ב' מצבים: מצב של ט' ראשונות, הנבחנים לכלים דהשפעה, ומלכות, שהוא בחינת כלי דקבלה, שממנה יונקים הקליפות. וברוחניות אין אחד מתערב בשני. %break ולכן נקרא האדם, שנוהג אצלו בחינת זמן, שעד י"ג שנים הוא נמצא תחת שליטת הקליפות. ומי"ג שנים והלאה הוא מתחיל להשיג בחינת הט' ראשונות. ואז, כיון שהוא כלול מבחינת מלכות דקבלה, הוא יכול לתקן אותה, %break שיהיה בחינת קבלה על מנת להשפיע, שאז יקוים "חשכה כאורה יאיר". זאת אומרת שמלכות נקרא בחינת קבלה וידיעה. ואז הוא מהפך את הכלים שלו. מה שאין כן אם לא היה כלול רק מט' ראשונות, אז לא היה יכול לתקן שום דבר. %break לכן צריכים למעשי התחתונים. וזה ענין, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים, היינו מי שמתפלל, שרוצה להיות צדיק, היינו שמבקש מה' יתברך, שיעזור לו להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט' ראשונות. %break %H תענוג מבטל את השכל %break התענוג מבטל את השכל ולא נותן לחשוב על מטרת החיים, בין שיש לו תענוג מרוחניות או מגשמיות. לכן כשהאדם רוצה לראות אם הוא הולך על דרך האמת, אל לחשוב על התענוג שבו הוא נמצא עכשיו. %break וכמו כן יסורים, גם כן מאבד לו לאדם את השכל, שהאדם אינו דואג, רק להפטר מן היסורים, שבו הוא נמצא עכשיו. %break %page 1994 רק אי סיפוק מהמצב שבו הוא נמצא, זה מביא לו לחשוב את מטרת חייו, והמוח מתחיל לחשוב על מה הוא חי בעולם הזה, ולמה הוא צריך להגיע. %break %H וברך פרי בטנךָ %break "וברך פרי בטנךָ". תניא רבי נתן אומר, מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך, אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנךָ". פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנךָ (ברכות נ"א ב'). %break הנה אשה נקרא הרצון לקבל. והרצון לקבל אינו מתברך, אלא מפרי בטנו של האיש. שאיש נקרא רצון להשפיע. דהיינו שבשיעור שעושה להשפיע, בשיעור הזה הוא יכול לקבל הנאה, שזה נקרא מקבל בעל מנת להשפיע. %break %H ואתם כתבו %break "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... כי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב". %break ואאמו"ר ז"ל אמר, שבכתב הדת נכתב להשמיד להרוג את כל היהודים. ולא נכתב מי יהיו ההורגים, ומי יהיו הנהרגים. על כן נוכל לפרש, האומות יהרגו את כל היהודים. %break ונוכל לפרש, להשמיד ולהרוג את כל, דהיינו כל האומות. ומי יהיו ההורגים אותם, היהודים, "ואתם כתבו", על תיבת היהודים, "כטוב בעיניכם". ויש להבין שהתורה ניתנה לכל אחד, לפרש כפי רצונו, שזהו נקרא בחירה. %break %H דרך הבעל שם טוב %break דרך הבעל שם טוב הוא בזה, שסידר חדר, היינו שנתן שיעור לאדמו"רות, וכל מי שגומר את החדר, מקבל תואר רבי. %break וענין רבי נקרא מלמד, היינו מי שמלמד לחבירו תורה, נקרא רב. ולפני הבעל שם טוב, היה המנהג לקרוא את השם רבי, רק מי שלומד עם תלמידיו תורת הנגלה. %break ודרך הבעל שם טוב הוא לקרוא בשם רבי, גם את מי שלומד עם תלמידיו תורת הנסתר. משום שהוא סידר ישיבה ללימוד תורת הנסתר. %break שמטרם הבעל שם טוב לא היה ישיבה מיוחדת ללימוד הנסתר, וכל הישיבות שהיו אז, היה רק ללימוד תורת הנגלה. וכל מי שנפשו חשק ללימוד הנסתר, היה קשה למצוא רבי המיוחד לכך. ומשום זה הרבה כוחות הלכו לאיבוד, משום שלא מצאו מקום מיוחד לזה. %break מה שאין כן לאחר שהבעל שם טוב קבע ישיבה מיוחדת לתורת הנסתר, אז כל התלמידי חכמים, שלבם חרד לדרוש ה' ונפשם חשקה לתורת הנסתר, אז כולם ידעו לאיזה מקום לפנות. ועל ידי זה נתרבו התלמידים בלימוד תורת הנסתר. %break %page 1995 ויש להבין את ההבדל בין תורת הנגלה לתורת הנסתר. ענין נגלה, מורה מה שמגולה לעין כל, וזה נאמר על חלק המעשה. %break שענין מעשי המצוות, וכמו כן דיבורי תורה ותפילה, נחשב גם כן לחלק המעשה, כמו שאמרו חז"ל, עקימת שפתים הוי מעשה, שהפירוש הוא, משום שזה מגולה. שחברו יכול לראות, אם הוא מתפלל או שהוא לומד. ובכדי לדעת את סדרי מעשי המצוות, %break היינו שיעורן וזמנם, זה נקרא תורה הנגלית, שהתורה מלמד אותנו, איך לעשות את מעשה המצוות. %break וענין נסתר, זהו נאמר רק על המחשבה והכוונה שבדבר. כי אין האדם יכול לדעת מה שחברו חושב בעת עשיית המצוה, אם כוונתו לשם שמים או להפך, שהוא רק מטעם צביעות וכדומה. %break וענין לימוד המחשבה והכוונה נקרא בחינת נסתר וסוד, כמו שכתוב "סוד ה' ליראיו". שפירושו הוא, מהו סוד ה' ליראיו, שה' יתברך נותן את המתנה של יראת שמים להאדם. %break וזה נקרא סוד ה', הוא ליראיו, היינו שיראו מלפניו, שזהו מתנה מאת ה'. ורק מי שמוצא חן בעיניו, הוא נותן לו את הסוד הזה כנ"ל, היינו שנותן לו המחשבה, שיהיה לשם שמים. וזה נקרא תורת הנסתר, שמלמד איך לזכות לבחינת מחשבה. %break %H מה אדיר שמך %break "מה אדיר שמך... על השמים", שכל אלו מחנות המלאכים מודים ומשבחים על הפעולה הזו, שנתגלתה בארץ, מה שלא נגלה להם (זהר, דף ט"ו אות ס"ב בהסולם). %break היינו, האדם צריך מקודם להגיע למדרגת מלאך, רוצה לומר, האדם צריך להגיע למדרגת מלאך, שיכול לומר שירות ותשבחות על זה שמתגלות השמות הקדושים לאנשים אחרים. ומטרם שהוא יכול לתת שבח על זה שנתגלה לאחרים, %break רק הוא מתרעם, מדוע שלא נתגלו השמות הקדושים, אלא הוא עדיין לא זכה למדרגת מלאך וכו'. %break "מלאך" נקרא בחינת חסד. ולאחר שזכו למדרגת מלאך, הוא יכול לבוא לזכות לבחינת "אדם" דלמטה, הנקרא בחינת "ארץ". בחינת "שמים" נקרא בחינת מלאכים, %break וזה "אשר תנה הודך על השמים", שמפרש שהמה המלאכים, שנותנים שבח בזה שנתגלה השמות הקדושים לאלו שבבחינת ארץ. ואחר כך האדם בעצמו זוכה לבחינת ארץ, הנקרא קבלה על מנת להשפיע. ושמים נקרא משפיע על מנת להשפיע, שזה בחינת מלאך. %break %H כופר נפשו %break כופר נפשו מחצית השקל. מדוע לא שקל שלם. מהו ענין מחצית, שקל, עשיר, עני. %break נזכרים ונעשים, שישראל באותו דור נתחייבו כליה. והגמרא אומרת, מפני שהשתחוו לצלם, או שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ומכאן אנו רואים, שאפילו אם נמצא בדיוטא תחתונה, עד כדי כך שנתחייבו כליה, %break ומכל מקום על ידי דברי צומות וזעקתם זכו לבחינת תשובה מאהבה, בבחינת "קיימו וקבלו", מכאן ולהבא ברצון. נמצא שתמיד אין לאדם להתייאש מן הרחמים. %page 1996 %break %H ענין שבת %break שבת נקרא ש-בת (זהר ויקהל), שענין בת הוא בחינת נקבה, שהוא בחינת מקבל. כי מתי שמתגלה את התענוג העליון ומקבלים אותו, נקרא זה בחינת נקבה, ונקרא בת. %break לכן אומר הזהר הקדוש, כי בזמן שהג' אבות מתייחדים בבת, אז הוא שבת. שהג' אבות מתפרשים בהסולם, שהוא סוד ג' קוים, שעל ידם מתגלה אור החכמה, לכן נקרא ש-בת. ונקרא גם כן בת עין, שגלוי חכמה נקרא בשם עין, כי בעין מתגלה הראיה. %break כי יש בחינת שמיעה ובחינת ראיה. ולשמוע צריכים להאמין, שמה שהשני אומר הוא אמת. מה שאין כן ראיה אינו צריך להאמין לאף אחד, %break היות שהוא בעצמו רואה. לכן כשמתגלה אור התענוגים בשבת, נקרא זה בשם ראיה ובשם בת עין, היינו מה שהעין רואה. ובחינת קבלה שבעין נקרא בחינת בת. %break %H חוק ומשפט (ב') %break "אם בחקותי תלכו ומשפטי תשמורו". ומקשים, מהו לשון הכפל. %break זה ידוע, שיש בחינת חוק ומשפט, הנקרא בחינת אמונה ובחינת תורה. "אם בחקתי תלכו", היינו שיקבלו עליכם את החוק, אז "משפטי תשמורו", מלשון "ואביו שמר את הדבר". שהכוונה הוא, אז יש לכם לקוות, שתזכו לקבל את בחינת התורה, הנקרא משפט. %break %H ה' מסיני בא %break "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו". פירוש, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל. והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. %break "הופיע מהר פארן" ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו לישראל אהבה, והארה ותורה כראוי (זהר חקת דף נ"ה בהסולם). %break ויש לשאול, מדוע נתלה אהבה לישראל בזה שבני שעיר ובני פארן לא רוצים. משמע מזה, שכל אהבה, שיש לו לעם ישראל, הוא בזה, שאומות העולם לא רוצים להתחבר אליו. %break נמצא, שאין זה אהבה אמיתית לעם ישראל. היינו, שאם אומות העולם היו רוצים לקבל את התורה, היה אוהב אותם כמו עם ישראל. %break והפירוש הוא, בזה שבני שעיר ובני פארן לא רוצים, אז יש מקום לבחירה. ועל ידי זה שבחינת ישראל בוחר בה, אז אוהב את בחינת ישראל. מה שאין כן בזמן שהם רוצים, זהו סימן שאדם עדיין לא עוסק לשם שמים, אחרת לא היה מסכים לקבלת תורה והמצוות. %page 1997 %break %H אבי"ע על דרך עבודה %break יש ד' הבחנות בעניני עבודה. שהסדר הוא "מתוך שלא לשמה באים לשמה". וגם יש סדר של פנימיות וחיצוניות. הפנימיות וחיצוניות מתחלק גם כן לפנימיות וחיצוניות. זאת אומרת יש פנימיות וחיצוניות בחיצוניות, ויש פנימיות וחיצוניות בפנימיות. %break וגם צריכים לדעת שהחיצוניות נקרא לבוש, שבו מתלבש הפנימיות, בחיצוניות הזה. לבוש הא' - האדם צריך להיות מלובש בלבוש יהודי, שבכדי שהגוף ידע שיש הבחן גדול בין ישראל לעמים, ועל ידי זה יבין וירגיש, %break שגם בפנימיותו צריך להשגיח ולשמור תמיד שלא תדמה פנימיותו לפנימיות של אומות העולם. דהיינו, שלא יגדל בלוריות, ויהיה לו זקן עם פיאות, וכדומה. %break וזה נקרא חיצוניות שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת עשיה, היינו שיש לו שייכות לעולם המעשה, שהוא צריך לעשות את חיצוניות בבחינת המעשה ואינו זקוק כלל לבחינת מחשבה, שאין לו מה לחשוב, בכדי לעשות עשיות כאלו, אלא שצריך לילך בבגד יהודי. %break למשל שלא יהיה הכפתורים שמאל על ימין, אלא ימין ושמאל. וכמו כן להשאיר פיאות וכדומה, שזה נבחן הכל בבחינת מעשה, ולא מחשבה ודמיון. %break לבוש הב' נקרא פנימיות שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת יצירה על דרך העבודה, כי לבוש הזה נעשה על ידי ציור. כי זה שהאדם מצייר לעצמו בעת התורה והעבודה, באיזה ציורים שהציורים מביאים לו התפעלות של בכיות, או התפעלות של שמחה, נקרא בשם יצירה. %break וזה נבחן כבר לבחינת פנימיות, כי זה מוכרח לבוא על ידי דמיון וציור, שזהו כבר דברים הבאים מפנימיותו של אדם. אבל זה גם כן נבחן לחיצוניות, כי מה שמתגלה לחוץ, היינו שחברו יכול לראות, זה כבר נבחן לחיצוניות. ובחיצוניות יש אחיזה לחיצונים. %break היינו שעיקר יסוד היהדות הוא אמונה בה', הנבחן לבחינת יראת שמים, זאת אומרת שהסיבה לעבודה צריכה להיות יראת שמים. %break %H מקימי מעפר דל (א') %break "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון". צריך לשאול: א. מהו עפר, %break ב. ומהו דל, ג. מהו אשפות, ד. מהו אביון. %break עפר. היינו בסוד "נחש, כל מאכלו עפר", שטועם עפר בתורה ועבודה. והוא מטעם חסרון אמונה, שאז צריך להתחזק במדת הביטחון, ש"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים", שהוא סוד מוחא. %break דל. היינו שחסר לו בחינת אמונה. ענין אשפות, היינו ליבא, שמושקע בתאוות עולם הזה. %break אביון. אב-יון: אב נקרא רצון, מלשון "ולא אבה לשלחם". "יון" היינו טיט היון. כשרצונו של אדם נופל לשם, הוא מושקע כל פעם יותר למטה. היינו מי שאינו בעל רצון, אין לו כל כך רצון להשקיע את עצמו כל כך למטה, היינו שאין לו החריפות ברצון לקבל, %break משום שהוא רק בחינת בעל מעשה בלי מחשבה. מה שאין כן מי שהוא בעל מחשבה ורצון, אז הוא פועל בחריפות, איך להוציא לפועל את הרצון לקבל. %break ויחד עם כל זה, כשהאדם בדיוטא התחתונה בבחינת מוחא וליבא, אזי הוא צריך להאמין, שימי הרחמים והרצון מסייעים לאדם לזכות להצלחה יוצאת מהכלל, היינו לבחינת שאינו אצלו בדרך קודם ונמשך על דרך המדרגה, אלא בסוד דילוג המדרגות. %page 1998 %break %H מפה ולמעלה אינו נבחן לבחינת כלי %break ענין הכלי הוא בחינת עוביות, שהוא הרצון לקבל. ועל זה שורה כוח הדין, שאסור לקבל על כוונה זו. ועליה יש תיקון, הנקרא מסך. ויש כלל, שאין עוביות שורה אלא ממנה ולמטה, ולא למעלה הימנה. ויש לשאול, מדוע רק במלכות ניכר העוביות ולא למעלה הימנה. %break זה ידוע, שמטרם שמתעורר הרצון, אין לדבר משום מציאות, כי המציאות שאפשר לדבר היא רק במקום שמתחילה ההרגשה אצל התחתון. ועד אז נבחן שהעליון פועל, %break והתחתון אינו מרגיש את פעולתו של העליון, אלא בזמן שבא לידי הרגשת התחתון, אז הוא יודע שיש סיבה שסובב לו, שהוא ירגיש את הדבר. %break כדוגמת מי ששולח מתנה לחבירו, והמתנה עוברת דרך כמה סיבובים, עד שבא לידי מקבל המתנה. אבל המקבל אינו יודע מכל אלה הגלגולים, שעברו מטרם שהוא מקבל את המתנה. %break אבל בעת שהוא מקבל, אזי הוא מבין, שעד שהגיע הדבר לידו, היה המתנה מתגלגלת על ידי כמה שלוחים, היות שהוא קבל את המתנה מחוץ למדינה. %break וממילא אין הוא יכול לגרוע או להוסיף משהו על מצב העבר, אלא כל מה שיכולים לפעול, הוא רק מכאן ואילך, שזה נבחן ממנו ולמטה, היינו מעת קבלת המתנה ואילך, הוא יכול לעשות שנויים. וזה נבחן שממלכות דראש ולמעלה אין הדין פועל. %break %H מוצא שפתיך תשמור %break "מוצא שפתיך תשמור". "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". ענין שפתים הוא בחינת מלכות, שהוא ענין קבלת עול מלכות שמים. ודבר זה, שצריך שמירה יתירה, כי קבלת עול לא שייך זכירה, כי זכירה הוא על דבר שבשכל שייך לזכור, %break מה שאין כן על דבר שבמעשה שייך שמירה, שהאדם צריך לשמור את עצמו, שלא יכשל במעשה זה, או שצריך לשמור את עצמו לקיים את מעשה זה, אחרת יהיה לו מכשול. %break וזה פירוש "מוצא שפתיך", היינו דברים ששפתיים מוציאים, היינו שהשורש שלהם בא מבחינת אמונה, צריך שמירה. והכוונה על האמונה, היינו דברים שהאמונה מחייבת אותם, הם נקראים מוצא שפתיך. %break וענין זכירה שייך על בחינת תורה, שהוא בחינת אור. וזה, "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה". %break היינו עד כמה שהאדם נמצא בבחינת שמירה, היינו שיש לו אחיזה בשמירה, שנקרא בחינת אמונה, כך הוא מסוגל לזכור לבחינת אור תורה, הנקרא בחינת "זכור". ומי שאין לו אחיזה בבחינת שמירה, אין לו שום השגה בבחינת זכירה. %page 1999 %break %H דרוש וקבל שכר %break ענין "דרוש וקבל שכר". הענין, יש דברים שהאדם יכול להגיע אליהם ולהשיגם, לכן הוא צריך ללמוד איך להתנהג ולתת את ההכשרה הרצויה בכדי להשיגם. זאת אומרת דברים הבאים על ידי אתערותא דלתתא. %break ויש דברים שאין בידי אדם להשיגם, אלא בבחינת "דרוש וקבל שכר". שענין דרוש, היא בחינת כשהאדם בא לידי מצב, שאין בידו שום יכולת ומציאות, שיהיה לו האפשרות לקבלם, היות שהוא רואה בעצמו, שאין לו הכלים המוכשרים לזה. %break אם כן השכל מחייב, שאין לו מה לעשות אודות זה, כי זה אצלו בבחינת "על מנת שתעלה לרקיע". וזה נקרא, "לא היה ולא נברא" לגבי האדם הזה. %break ומכל מקום יש לו לדרוש, מלשון "ציון דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה". על זה אמרו, דרוש וקבל שכר, היינו שהדרישה בעצמה זה השכר. %break וזה שכתוב "דרוש וקבל שכר", שהכוונה שהאדם צריך לשער בעצמו לפני מי הוא עומד ומבקש, היינו שיהיה לו מקום להראות, שרק הדרישה הוא צריך ולא המילוי, אם כוונתו על המילוי, הלא התורה אין לה סוף, אם כן יש לו מקום לבקש הדברים, שישנם בבריאה. %break %H בן סורר ומורה %break "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר" (סנהדרין ע"א). %break יש לשאול, הלא ידוע שהתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היינו שכל מעשה המצוות נוהגים על דרך הפנימיות, אז יש דברים שאין להם אחיזה בעולם הגשמי. והתורה נתנה זה על פירוש הפנימיות התורה, ושם נוהגים כל תרי"ג המצוות. %break והגם שבגשמיות אי אפשר לאדם לקיים כל התרי"ג, כמו יבום וכדומה, מכל מקום כיון שכל הדברים נוהגים בגשמיות עשיה אצל הכלל, כבר יש מקום לקיים אצל הפרט את כל התרי"ג מצוות. וזה פירוש "דרוש וקבל שכר". %break ועל דרך המוסר יש לומר, היות שידוע שהאדם צריך לקיים את התורה. ועבור זה הוא יקבל שכר, כמו שכתוב "והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי עשב בשדך וכו'". וכמו שאמרו חז"ל, "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". %break שהפירוש הוא, שעל ידי התורה ומצוות יתוקן האדם, שתהיה לו יכולת לקבל תענוג, והכוונה תהיה לשם שמים ולא לשם עצמו. נמצא, שהשכר הוא במה שהוא עושה רצון ה' ומקבל תענוג. %break ויש דברים שאין ביד האדם להשיגם, שהם גבוהים יותר מדי מהשגת האדם, היינו שלא היה מי שישיג אותם, ולא יהיה מי שישיג אותם. והתורה נתנה זה רק לבחינת דרוש וקבל שכר, שענין דרוש הוא בחינת "ציון דורש אין לה". %break %H כתבם על לוח לבך %break אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר, "ואתם כתבו לכם את השירה הזאת" (סנהדרין כ"א ע"ב). %page 2000 ובאמת יש לשאול, אם הניחו לו אבותיו ספר תורה, למה לו לכתוב עוד ספר תורה. ויש להבין זה על דרך המוסר, הנה הפסוק אומר, "כתבם על לוח לבך". ולמה צריכים לכתוב על הלב. ויש להבין מהו ענין כתיבה ולב. %break "כתיבה" הוא שחור על גבי לבן. וענין "שחרית" הוא ענין יגיעה, מה שהאדם מתייגע, כי יגיעה נקרא חושך, ולבן נקרא אור יום, כמו שכתוב בפסחים, "לאור יום". %break %H מקום ההשגה %break ענין ג"ר, שאין בהם השגה, וכל השגתנו הוא בו"ק. יש לפרש, שענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, %break שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה. %break אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת. %break נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות. %break היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה. %break ורק מי שהוא בחינת ישראל יכול ללכת בדרך זו. מה שאין כן נכרי אינו מסוגל לעבוד בשני הפכים, ולזה צריכים התחזקות גדולה, שתהיה יכולת ללכת בדרך זו קדימה. %break %H שמע בני מוסר אביך (ב') %break "פנחס בן אלעזר" וכו'. רבי אלעזר פתח ואמר, שמע בני מוסר אביך, דא קוב"ה. ואל תטוש תורת אמך, דא כנסת ישראל. כנסת ישראל היינו השכינה, שהיא כלל של נשמת ישראל, %break שהיא בחינת אמונה. ונקראת תורה, שצריכים לכלול בחינת תורה באמונה, ומוסר צריכים לכלול בתורה. %break ענין "אמונה" צריך להיות ברור כמו תורה, שהוא בחינת הבנה ושכל, היינו שהאדם צריך לקבוע בליבו אמונתו יתברך באותו שיעור, כאילו היה מבין הכל. %break ו"תורה" נקרא בחינת מוסר, שענין מוסר היא בחינת תוכחה, כמו שמפרש הזהר הקדוש, שיש בה כמה תוכחות וכמה עונשין, כמו שכתוב "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו". %break היות שההבדל בין תורה לאמונה הוא, כי תורה נקרא בחינת מתנה, כמו שאמרו חז"ל "וממתנה נחליאל", שדווקא בזמן שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז נקרא בחינת מתנה. %break מה שאין כן כשהוא מתייגע, שהתורה ומצוות הם אצלו לעול ולמשא, זה נקרא בחינת אמונה, שהוא בחינת עול. %break לכן הוא אומר, אפילו בזמן שהאדם מרגיש טעם מתיקות התורה, כמה אז הוא צריך להגביל את עצמו, שיהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שזהו המוסר והתוכחה, ומקבל עונש, אם עובר על ההגבלות כנ"ל. %break
שמור ספר
בדוק
בטל