עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author רב"ש %book כתבי רב"ש-ג. [2001-2106]. דרגות הסולם. %break %page 2001 %break %H מצב האמיתי %break "ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית". ויהי כהיום הזה, יומא דיצר הרע שלטא בעלמא לנחתא לאסטא לבני נשא. %break אימתי, יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא על חובוי, או לאשתדלא באורייתא, ולמעבד פקודי אורייתא, וכדין בההוא זמנא נחתא בגין לאסטא לבני עלמא. %break לכאורה קשה להבין דרוש זה. איך אפשר לומר, שדווקא בזמן שהאדם הולך לעשות תשובה או שעוסק בתורה, בא היצר הרע לשלוט עליו, ולהסטות אותו מדרך הישר. וכי כשאין האדם עוסק בתורה ומצוות, אין שליטה ליצר הרע. %break ויש לומר, דאם אין האדם עוסק בתשובה, אין הוא מסוגל לראות את מצבו האמיתי. %break %H בחינת מתנה %break רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. ופרש רש"י, חיי עולם - תורה, חיי שעה הוא לרפואה, לשלום ולמזונות (שבת דף י' ע"א). %break יש לפרש, "חיי שעה" הוא בחינת מצוה, שמגני ומצלי בעידנא דעסיק בה, לכן נקרא חיי שעה. "חיי עולם" הוא תורה, משום דמגני ומצלי אפילו בעידנא דלא עסיק בה. %break יש להבין דענין מצוה, שהוא אמונה, הוא רק בחינת תיקון, שהוא אמצעי לפי שעה. מה שאין כן תורה הוא בחינת מתנה, שהוא המטרה, ולא האמצעים להשיג את המטרה, האמצעים הם רק לפי שעה. %break מצוה נקרא בחינת עבודה. השכר נקרא הפירות, שמשיגים על ידי עבודה. ופירות הוא בחינת תורה, שהוא המתנה, שמשיגים על ידי העבודה, שדרך התורה נקרא בחינת אמונה, %break שעל ידי משיגים את בחינת תורה. והתורה בעצמה היא המתנה, שמשיגים, שהיא בחינת השכר, שמשיגים אחר שגמר את העבודה. %break %H מעלת הקטן %break "המשביע בטוב עדיך". פירוש שה' יתברך נותן כל כך שפע לאדם, עד שהוא נעשה שבע עם מדת טובו של ה' יתברך. אזי נעשה האדם "עד" על מדתו של ה' יתברך על מה שנקרא טוב ומטיב, %break ש"עדיך" הוא מלשון עדות. נמצא שהטובות הם בעצמם העדות. ואם תשאל, למה אין כל הכלל מקבלים את הטובות הללו ורק ליחידי סגולה המה הראוים להיות המקבלי השפע. %break והענין הוא, שיש חילוק בין סוגי בני אדם, שהם בחינת מקבלים ברצון לקבל, ולסוגי בני אדם, שהם בעל מנת להשפיע. והבחן ביניהם הוא מקצה להקצה, כי זה ידוע, כי כל הכלי לקבלת הטוב הוא השבח והודיה. %break %page 2002 כי עד כמה שהוא מרחיב הכלי ברצון הזו, כך הוא מסוגל לטעום טעם בשפע. כי השפע בעצמה דומה לים הגדול. ויש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי, וכן הלאה, הכל נמדד לפי הכלי. %break ואם אנו אומרים שהשבח והודיה הוא הכלי, כי לפי ההרגשה כך הוא ההודיה, כי אם האדם מתגבר תכף כשמרגיש ישועות ה' יתברך ונותן שבח והודיה, %break אזי על ידי זה הוא מקיים וממשיך השפע ביתר שאת וביתר עז. שעל ידי ההודיה נתרשם בו הנותן השפע על כל האבריו, שעד כמה שהוא מרגיש מי הנותן, כך מתרחב אצלו הכלי לקבל השפע. %break נמצא שדבר זה שייך רק במשפיע ולא במקבל, משום שאצל המקבל נעשה הבורא יתברך למחויב. ואצל מחויב אינו נוהג שבח והודיה, כי כן הוא הטבע, כמו בן אצל אביו, אינו נוהג הודאה. %break מה שאין כן אדם מן השוק, שעושה טובה עם חברו, אזי הוא מהלל ומשבח אותו. ולפי מדת ההתרחקות, כן הוא מדת ההודאות. והטעם הוא כי לפי מדת הקירבה, %break כך הוא נעשה למחויב. ומי שרחוק מחברו, הוא מחויב אצלו יותר, מטעם חסד, ממילא הוא נעשה להפך, שהשני נעשה למחייב להלל ולשבח אותו. %break ומי שהוא מקבל אזי כל כמה שנותנים לו, נעשה אצלו ה' יתברך למחויב, כדוגמת מי שנותן בכל יום לבנו הקטן גרוש אחד. %break ואחר כך נתעורר באב מדת האהבה לבנו, ורוצה לעשות לו הטובה, אזי הוא נותן לו חמשה גרוש. ואזי בטח שהקטן, שרואה שהיום קיבל מהאב מתנה יותר גדולה, %break הוא מתפעל ורוצה לתת לאב הודאה על זה. אבל לאחר שאביו רוצה לתת לו הגרוש אחד כרגיל, אזי בנו נתמלא חימה על אביו, על הגירעון שקבל עכשיו. %break נמצא שהעודף שקיבל אתמול, לא די שהוסיף לבנו התקרבות, אלא לפי שעל ידי ריבוי הטוב נתרחק ממנו, מטעם שאביו אצלו הוא מחייב, אזי הקטן רוצה שכל יום צריך האב להוסיף. %break ואם לאו, כל המתנותיו לא עלו אצלו בשם. ואצל המקבל הוא כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים. %break מה שאין כן מי שהוא משפיע, אזי אצלו לא שייך לומר שה' יתברך נעשה אצלו למחויב, ממילא הוא יכול תמיד להלל ולשבח. ואם נותן לו לפעמים מתנה יותר גדולה, %break אזי הוא נותן שבח יותר גדול, מטעם שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום זכות, שה' יתברך ישפיע לו. וכל ההשפעות, שהוא מקבל, כוונתו רק שיצמח מזה שבח היותר גדול לה' יתברך. %break ומזה נבין מה שאמרו חז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים, אין הצדיקים גמורים יכולים לעמוד. %break וזה ידוע שאי אפשר להיות צדיק גמור, אם לא היה מקודם בעל תשובה. כי "עייר פרא אדם יולד". אלא בטח שעשה תשובה. ובזמן שעשה תשובה, וה' יתברך קיבל תשובתו, %break בטח שהיה מרגיש קטנותו, והיה לו אז ההרגשה היותר גדולה, איך להלל ולשבח לבורא יתברך, שראה אז, ש"מאשפות ירים אביון". %break אבל אחר כך, שהולך איזה ימים, הוא רואה שהוא כבר צדיק גמור. והאמת הוא כן, שהוא צדיק גמור. נמצא, שחסר אצלו הרגשת השיפלות שלו של עת התשובה, %break נמצא שהשבח והודיה אצלו נתקטן. נמצא שהוא עכשיו יותר קטן מבעלי תשובה. זאת אומרת מזמן הקודם. ואפשר שזה כוונה מה שכתוב, מאן דרב הוא זעיר אפילו רב באמת. %break וזה ענין "כי רם ה' ושפל יראה", היינו שיש חשק להתחבר עם דבר קטן. כי לעשות דבר קטן ושיהיה דומה לדבר גדול, זה דבר פלא. ואפילו בגשמיות, %break רואים שבדבר קטנים הדומים לגדולים יש להם ערך יותר גדול. לכן יש חשק עליון להתחבר לקטנים. לכן אפילו שהאדם נעשה לצדיק גדול, אין זאת אומרת שהאדם נעשה גדול, אלא ה' יתברך נעשה גדול אצל הצדיק. %break לכן בזמן שהאדם מתגאה, אז אומר לו ה' יתברך, אם לגדולים אני צריך, יש לי למעלה יותר גדולים. %page 2003 %break %H מולד הלבנה %break מולד הלבנה. נתקשה משה. לבנה נקרא מלכות, ונקראת "חידוש הלבנה", היות שענין מלכות שמים צריכים כל יום לקבל עול חדש. ואינו מספיק הקבלה של אתמול, משום שכל פעם, אומר האר"י הקדוש, %break צריכים להעלות הניצוצין שנפלו לבי"ע, ולהעלותם לקדושה. נמצא זה שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה. %break וזה ענין שכל יום חוזרת מלכות לנקודה, שנקודה נקראת בזהר הקדוש "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתה", היינו שאינה מאירה, שלבן נקרא שמאיר, שפירושו, שכל פעם צריכים לחדש אותה. %break אולם צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף. %break וזה נקרא "עיבור החודש", שפירושה של עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך להתגבר בזמן שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, %break כלומר שאינה מאירה לו קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות. וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד. %break נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי. %break נקודה נקראת שכינתא בעפרא, וקימה נקרא קידוש החדש. כלומר מה שהיה בבחינת עפר, בחינה זו הכניס לקדושה. זה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. %break %H לב נשבר (ב') %break "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". בזמן שהעבודה בנויה על יסוד של למעלה מהדעת, אזי הוא תמיד צריך לחסדי ה', שיחזיק אותו, כי דבר אחר אין לו. וזהו דווקא בזמן שהלב, שהוא הרצון לקבל הנקרא גוף, %break נשבר ונדכה, שאינו יכול לקבל שום תמיכה מבחינת גוף, בסוד "מאן דרחים להקדוש ברוך הוא, אתבר לו גופא בגין לשלטאה נשמתא". %break מה שאין כן שגם הלב מבין מה שהוא עושה, כבר אינו צריך לחסדי ה', וכבר יכול לומר "כוחי ועוצם ידי", היינו שחכמתו עמדה לו, כבר אינו צריך לעזרתו, אזי שייך לומר, שכבר הוא מבזה את עזרתו יתברך. %break %H קליפת ישמעאל %break "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך". "אבן" מלשון הבנה, היינו שרוצה להבין. וגם בזמן הזה יש לו שלימות, היינו שיקבל הכל באמונה. אזי, "והעלית עולות לה' אלקיך". %break %page 2004 "עולה", היינו שכולו לגבוה. היינו אף על פי שכבר שלם בבחינת ליבא, מכל מקום לבחינת מוחא הוא צריך, שהוא אבנים שלימות, כי בדעת אין שלימות, שיכול להיות שמחר יבין אחרת. מה שאין כן באמונה יש שלימות, ששם לא שייך השתנות, כשיש לו מדרגת אמונה. %break אבל אמונה, אם יש לו רצון להבין, זה נקרא קליפת ישמעאל. %break %H אדם כי יקריב מכם (ב') %break "אדם כי יקריב מכם קרבן". ענין אדם דווקא. מכם דווקא. אדם, אתם קרויים אדם (יבמות ס'). אדם אחד מאלף מצאתי. אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה (במדרש). %break משמע שגם בכלל ישראל לא כל אחד נקרא אדם, רק אחד מאלף. אדם, "סוף דבר הכל נשמע, כי זה כל האדם". %break יראת שמים. היינו שיש יראת הארציות, כמו שכתוב, "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל". יראת הארצית נקרא "עם הארץ", היינו שירא אולי לא ישיג צרכי הגוף. %break ויראת שמים נקרא שירא אולי לא ישיג את הדברים שהם צרכי שמים, דהיינו קדושה, טהרה, תורה ומצוות, דביקות בה'. %break וענין יראה שייך דווקא בדבר שהאדם משתוקק לו. ובשיעור גדלות הרצון לקבל את הדבר, בשיעור זה נוהג מדת גדלות היראה. זאת אומרת, אם אין לו כל כך חשק לדבר, אין לו כל כך פחד, אולי לא ישיג. %break ובכדי להגיע לרצון זה, השייך לבחינת אדם, צריך להתחיל בקורבנות, היינו שיקריב קרבן לה', מן הבהמה. זה פירוש "אדם כי יקריב מכם". היינו מכם, ישראל, ירצה מי שהוא להתקרב לה' ושיהא נקרא בחינת אדם, אדם כי יקריב מכם, הסדר הוא, קרבן לה' מן הבהמה וכו'. %break היינו כל הצרכים השייך לבחינת בהמיות, צריך להקריב אותם קרבן לה', ועל ידי זה הוא יכנס לסוג של בחינת אדם, לסוג שיש לו שייכות ליראת שמים. %break %H סדר מסירת החכמה %break הלימוד למשתוקק אחריה, הנה הדרך היותר מוצלח הוא לחפש אחר חכם מקובל אמיתי ולציית לו, ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הא'. ואחר כך יזכה למסירתה בעל פה, שהוא בחינה ב'. %break ואחר כך להבנה שבכתב, כי אז וירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה ולהתפתחות. %page 2005 אמנם בהמציאות נמצא דרך ב', אשר מרוב השתוקקות וביקוש הגדול שבאדם, יפתחו עליו יראת השמים, וישיג בעצמו כל המקורות שהוא הבחינה הא'. %break ואחר זה מחוייב אמנם לטרוח ולהתייגע הרבה מאד, עד שמוצא רב חכם, שיוכל להכפף ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פה אל פה, שהוא בבחינה ב'. ואחר כך לבחינה ג'. %break ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילה באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן ארוך, ונשאר לו זמן מועט להתרחב בה. או יארע לפעמים, שהשכל יבוא אחר זמן לגמרי, כמו שכתוב "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים ממאה, אשר נקרא אצלנו "עיילי ולא נפקי". %break אמנם בדרך ראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, ואז מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם. %break וכל זה הוא במסירת החכמה, יש תנאים גדולים ועצומים הנובעים מסיבות הכרחיות. ועל כן, מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם, עד שימצא כדאים לדבר זה. %break %H מקימי מעפר דל (ב') %break "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך. %break לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש. %break צריך לתת אל לבו בימים שבין כסה לעשור. "כסה", היינו שיש לו כסה על ההשגחה, ועשור, מלשון "אסרו חג בעבותים". היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים, שיבנו את בנינם שמה. %break וזה שאמרו חז"ל, "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (יבמות ק"ה). ולמה דווקא בזמן הזה הוא קרוב. זהו מטעם, "רם ה' ושפל יראה", היינו בחינת מוחא. "מאשפות", %break היינו בחינת ליבא, שהוא מונח באשפה, היינו בתוך תאוות עולם הזה. ואז האדם בא לידי הכרה מלאה, ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו". ולכן דווקא אז אסור להתייאש, מלזכות לבנין בית המקדש. %break %H ענין שמחה %break ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, %break היינו להיות מאושר, ומכל מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, שה' יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב. %break ואם האמונה שלו היא באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות מאושר ולשמוח, ושיעור השמחה מעידה על מדת האמת, שיש באמונה שלו. %break ובזה יש לפרש מה שמספרים על רבי אלימלך, שהיה אומר, כשיבוא לעולם האמת ויאמרו לו, שיכנס לתוך הגיהנום, אזי הוא יגיד, אם זהו רצון ה' יתברך, אזי הוא יקפוץ. היינו כנ"ל שזה בחינת השגחה הטוב ומטיב, ונמצא שהוא תמיד בשמחה... %break %H ראשו של עשו הוא קדוש %break כשיעקב הולך לקבל הברכות מיצחק, מדוע לא אמר ליצחק, שהברכות מגיע לו מטעם שהוא קנה את הבכורה, כפי מה שפרש רש"י על זה שעשו אמר, "ותעקבני זה פעמיים", היינו שלקח את בכורתו במרמה, ויצחק השיב לו "גם ברוך יהיה". %page 2006 משמע שיצחק התחשב עם מכירת הבכורה, היינו לומר שבגלל זה מגיע ליעקב את הברכות. אם כן מדוע לא (אמר) יעקב ליצחק, שלו מגיע הברכות, בזה שהוא עכשיו הבכור. %break להבין את הנ"ל נפרש מקודם מה שכתוב בשם האר"י, שראשו של עשו הוא קדוש, רק גופו הוא טמא. והנה אאמו"ר ביאר, משום דכל מדרגה מתפשטת לראש וגוף. ראש, נקרא בזמן שאינו מקבל, וגוף, נקרא בזמן שהשפע בא לידי התלבשות בכלים. %break הנה הקו שמאל, הבחינת ראש שלו הוא תמיד קדוש, משום שראש נקרא בחינת התנגדות להתלבשות. רק בזמן שבא לידי קבלה, אזי אסור לקבל את הקו שמאל. היינו שמפה ולמעלה מותר להמשיך, אבל לא מפה ולמטה. %break ולכן כתוב, "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו", היינו שהיה מראה ליצחק את כל הדברים טובים הוא מקבל רק עד הפה, ולא למטה מפה. %break %H אש נקרא דינים %break אש נקרא דינים, הדומה לאש. אם משתמשים עמהם במקום התיקון, זה מביא קיום כל המציאות. מה שאין כן שלא במקום תיקון, הוא עושה חרבן להעולם (זהר ויקהל פ"ג אות רנ"ט). %break %H שלימות וחסרון (ב') %break בגשמיות אין שלימות ויש תמיד חסרון. ברוחניות יש שלימות ואין חסרון. %break האדם נברא עם בחינת החסרון, היינו מצד החומר שלו, הנקרא בריאה, הוא רק מה שיש בו בחינת הרצון לקבל, %break הנבחן לבחינת חסרון. וכיון שהאדם מרגיש בעצמו בחינת חסרון, שענינו הוא, שחסר לו חיות, כי הרצון להטיב גרם בתחתון בחינת חסרון. %break היינו שיחשוק תמיד לקבל תענוג וחיות. אבל בזמן שאינו מסוגל לקבל תענוג, רק מהתלבשות גשמיים, אין בהם שלימות. היינו שנוכל להגיד, שמהדבר הזה יהיה לו היכולת תמיד להמשיך חיות, אלא בזמן שהחסרון שלו נתמלא, תכף פג ממנו את הטעם והחיות שבדבר. %break כי לפי הכלל שההשתוקקות נותנת חלק טעם בתענוג, ובמקום שאין השתוקקות לדבר, אין הדבר נותנת את כל התענוג שבו. והדבר משפיע לו תענוג רק לפי חסרונו. ובמקום שאין לו החסרון, היינו שנבחן כמו שאין לו כלי להכניס בתוכה את התענוג הזה. %break לכן אם נתמלא האדם עם התענוג, נמצא שאין לו השתוקקות לזה. לכן כבר אינו מקבל חיות ותענוג מדבר זה. מה שאין כן אם לא נתמלא כל צורכו עם התענוג, נמצא שנשאר עדיין מקום חסרון. נבחן שיש לו עוד כלי לקבל תענוג. %break והחסרון שהאדם מרגיש בעצמו, שאין לו תענוג, פירושו שאין לו ממה לקבל תענוג, נבחן כמו אדם הנמצא באחד מאיי הים, שאין שם שום מזונות, והוא מוכרח לגווע ברעב ובצמא. %break בתענוגים רוחניים יש שלימות, היינו שלא מרגישים, שיש צורך לשלמות יותר גבוה, מטעם כי אי אפשר להיות ברוחניות שום חסרון. ולכן הרוחניות מאיר בצורה שאין מה להוסיף עליה. %page 2007 %H שלימות בחיים %break "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". מי שיש לו מנה רוצה מאתים. נשאלת השאלה: ואיך הוא ברוחניות, אם גם שם אין לו שלימות בחיים, אלא שחי תמיד בחסרון. %break הנה לרוחניות אין האדם מרגיש חסרון, שיגיד שהוא לא יכול לחיות בלי זה, מטעם שהחסרון של האדם, מה שמרגיש בעצמו, %break שהוא מוכרח לקבל תענוג, מתמלא מדברים גשמיים, שזהו מזונות, הנמצא בשפע לכל העולם. כי זה הוכן לנו ה' שעל ידם נוכל להתקיים בעולם. %break היינו לפי שהרצון להטיב מחייב אותנו לקבל תענוג, אז אנו ממלאים את החסרון לתענוג עם תענוגים גשמיים, שהוא כמו שנגיד עם מזונות, שלא כל כך ביוקר, היינו שלא צריכים לתת עבורם, בכדי לרכוש אותם, כל כך יגיעה. %break ורק בזמן שהאדם כבר נתמלא עם כל התענוגים הגשמיים, היינו שאין לו כבר שום חסרון שלא מילא, ולא נשאר בעצמו שום חסרון והשתוקקות לגשמיות, נמצא שאין לו אז חיות ותענוג כנ"ל, %break כי רק החסרון וההשתוקקות נותנים טעם בדבר. אז הוא מתחיל להרגיש, כי כדאי לראות, אפשר שיש חיות ותענוג ברוחניות. %break וכמו כן יש לפעמים גורם מן הצד, שלוקח ממנו את החסרון וההשתוקקות לגשמיות. נמצא, שגם אז אין לו ממה לקבל תענוג. לכן הוא מוכרח לגשת לרוחניות, אולי יוכל לינוק משם מעט תענוג. %break והגורם הזה בא לפעמים על ידי ירושת מידות האבות, שהם ביטלו את התענוגים האלו, או על ידי מוסר, או על ידי שטעמו את האור תורה, וראו שלא כדאי לפנות את החסרון והרצון לתענוגים האלו. %break והגם שכעת אין להם את טעם התורה, מכל מקום על ידי שקבלו רק הארה לשעתה, כבר מואס בתענוגים הגשמיים, ויש להם עכשיו צורך לרוחניות. %break %H מי שמתיירא אותי %break "ראשיכם שבטיכם", אף על פי שמיניתי לכם ראשים, זקנים ושוטרים, כולכם שווים לפני, שנאמר, "וכל איש ישראל" (מדרש תנחומא). ויש לשאול, איזה רבותא שלגבי הקדוש ברוך הוא כולם שווים, שאין שום מעלה לגבי הקדוש ברוך הוא. %break ויש לפרש על דרך שכר ועונש יש הפרש, וזה שאומר, "אף על פי שמיניתי לכם". ו"כולכם שווים", היינו על דרך השגחה פרטית. %break היינו שלגבי הקדוש ברוך הוא, היינו מה שהקדוש ברוך הוא עושה, אין הפרש לגבי הקדוש ברוך הוא, בין קטן לגדול, אלא שיכול להשפיע לכולם. %break עוד יש לומר על דרך הבחירה, היינו כל החילוק בין "ראשיכם שבטיכם" הוא רק לגבי האדם, היינו בשלא לשמה. אבל "לפני", %break היינו בלשמה, אין הבדל, כמו שכתוב במדרש רבה: "חייך, כי מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה נתונים בלבו". %break %H חוזר למקורו %break "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". כי ענין תשובה, היינו לחזור למקורו, להבטל אליו. %page 2008 כי בזה שהאדם חושב תמיד כך שיתרבה כבוד שמים, והוא בעצמו בטל לאלוקות, נמצא כי זה נקרא תשובה, שחוזר למקורו. %break מה שאין כן מי שהוא בעל גאה, היינו שלא רוצה לבטל אליו, נמצא שהוא לא רוצה להיות במדור אחד עם הקדוש ברוך הוא, כי הוא רוצה דווקא ברשות בפני עצמו. %break וזה נקרא שתי רשויות: רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות עצמו. לכן "כל המתגאה, כאילו עובד עבודה זרה", מטעם ב' רשויות. %break היוצא, כי זה שהקדוש ברוך הוא אומר, אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד, הוא מטעם, שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם, שזה בלתי אפשרי, אם אין אתה רוצה להבטל אלי. %break %H סור מרע ועשה טוב (ג') %break עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע. אלא האדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. %break ובזמן שאומרים לו, כי מלוי תאוות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה, אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר וצריכים לסור מזה הדרך. %break כמו כן בזמן שהוא בא לעסוק ב"עשה טוב", למשל להלביש ציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת הלבישת ציצית, %break שנוכל להגיד על זה, שזהו טוב, אלא מחויב גם כן להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר טוב. %break אבל אחר כך, כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנים לו משמים איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב". אז, בשיעור זה שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, %break בשיעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב ב"ועשה טוב", והרגשה רעה ב"סור מרע". אז נמצא שיש לו בחינת שכר ועונש בעולם הזה. %break מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש, הוא מקיים את "סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג. ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא. %break כמו כן בזמן שהוא מקיים "עשה טוב", הוא גם מוכן לעשות את המצוות עשה, אף על פי שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כוח בידו לקיים. %break מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה, בשביל מי הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב". בטח שהוא צריך לומר שזהו מצות המלך. %break אבל נשאלת השאלה, בשביל מה המלך צריך לזה, הלא הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים. %break אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין, איזו תועלת יש לו לאדם מזה. לכן העבודה הראשונה באמונה למעלה מהדעת. %break ואחר כך באים לו עזרה משמים, שזהו נקרא הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו. %break %H ענין רצון להשפיע (ב') %break כולם שואלים: כשאומרים רצונו להטיב לנבראיו, וכשהנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן שנתמלא את רצונו, %page 2009 היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. אם כן הלא יש לנו כלל, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל חס ושלום, אם כן איך עולים ב' פירושים בקנה אחד. %break ויש להבין, אותו הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו. איך האדם, שתכונתו הוא מקבל, שיהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. הלא אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, אחרת לא היה משפיע. %break כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו. כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות איזה מעשה, אם לא יצמח לו תמורה. אלא שהתירוץ: "לולא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק מתנה מה'. %break על אחת כמה וכמה לגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזהו למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה. %break %H ענין זמנים בעבודה %break הנה מבואר, שיש בחינת ראש וגוף בכל מדרגה ומדרגה, הנבחן לבחינת כוח ובחינת פועל. והראש נבחן לבחינת מאציל ואין סוף כלפי הגוף, מטעם שהראש נבחן לבחינת ממטה למעלה, היינו בהתנגדות להתלבשות. %break ונבחן לבחינת אור בלי כלי, שענין התלבשות בכלי היינו התגלות, כי אין אור מתגלה אלא בכלי, הנבחן בחינת רצון לקבל, היינו שהמקבל משיג אותו. %break ובמקום שעדיין לא בא כלל השגה, נבחן לבחינת אור בלי כלי. זה נקרא אין סוף ומאציל, היות שלא משיגים אותו. %break לכן בראש המדרגה, שהוא התעסקותו בהמסך, היינו בהתגברות על הרצון לקבל, שאזי כל ענינו לעכב את רצונו מלקבל, אף על פי שיש לו רצון וחשק גדול, %break שאז כל עבודתו הוא להתגבר על רצונו. והכוח המחייב להתגבר על רצונו הוא, היות שרוצה בהשתוות הצורה. %break ורק בזמן שיודע בעצמו, שכדאי לו לקבל, משום שזהו רצון העליון, ולא משום רצונו עצמו, אז הוא מקבל חלק מהאור, היינו שנשפע לו שפע והשגה על שיעור, שבטוח בעצמו, שכל כוונתו מטעם רצון העליון. %break לפי זה יוצא, שגם בסדר הכנה, מטרם שזכו להכנס בהיכל המלך, גם כן נוהג סדר הזה. היינו בזמן שבא לאדם לעשות איזה מצוה, והרצון לקבל לא רוצה בעשייה זו, והאדם עושה מה שביכולתו, %break ומתגבר על רצונו, נמצא בזה שעבד את עבודתו, בזה שהכריע לצד הקדושה, שעשה מעשה נגד רצונו. %break ועל ידי זה שעשה את התגברות יקבל עליו, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא", מיד שורה עליו רוח ממרום, לפי שיעור התגברות על רצונו, היינו לפי גילוי כוחותיו. %break והנה הרוח ממרום ששורה עליו, זה כבר מתגלה לאדם בבחינת תענוג ולא לבחינת עבודה, כי אחרי עבודה בא תמיד בחינת מנוחה ושמחה. נמצא שיש כאן לחלק שני מצבים: %break א. זמן עבודה, ב. זמן של נייחא דרוחא. %break ועל כן מוכרחין לומר, ש"עובד ה'" נקרא בזמן עבודה, ולא בזמן של נייחא דרוחא. והאדם משתוקק תמיד לבחינת נייחא דרוחא, ולא לבחינת עבודה. %break וזה נקרא ש"דעת בעל הבית הפוכה מדעת התורה". שדעת בעל הבית הוא, שהמצב הכי משובח הוא בזמן הנייחא דרוחא. ובזמן העבודה נחשב להם לבחינת קטנות, משום שיש להם הבירור של טוב ורע. זהו סימן שעדיין נמצא אצלם רע. %break מה שאין כן בזמן הנייחא דרוחא, זהו סימן שהם נמצאים במצב של עולם שכולו טוב. והאמת הוא, שהנייחא דרוחא הוא רק המשך של עשיית המצוה של בחירת טוב ורע, הנקרא עבודת הבירורים. %break %page 2010 מה שאין כן בזמן של הנייחא דרוחא, אין הוא נמצא במצב של עבודה, אלא במצב של מנוחה, הנקרא בחינת מצב של עמידה ולא מצב של הליכה. שזה דווקא בזמן, %break שהוא עובד בבחינת היחודים, דהיינו שמיחד הכל לה', הנקרא בחינת השתוות ובחינת השפעה. %break כך, מצב הזה נקרא בחינת עבודה, ומצב הב' נקרא בחינת מנוחה. אבל גם למצב הב' אנו צריכים, כי העבד אינו יכול לעבוד, אם לא יתנו לו מזונות. %break נמצא, שהמנוחה היא רק כדי שיהיה לו כוח לעבודה. כי הקדושה, שהוא מכניס לתוך פנימיותו, נותנת לו כוח, שיוכל להתגבר על כל הרצונות. %break אבל בטח בזמן שאינו עובד, זאת אומרת שאז אין זמן לרווחים, כדוגמת מי שיושב בבית מסחרו כל היום ומרוויח כסף, ובערב הוא חוזר הביתה ונהנה מסעודתו, %break אבל אף פעם לא יעלה על לבו, שאז זמן שמרוויח איזה דבר. אלא להפך, שאז הוא זמן של הוצאה ולא של הכנסה. %break %H בא %break "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי את אותותי אלה בקרבו". %break והקשו המפורשים על מה שכתוב "כי אני הכבדתי": כיון שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכבדת הלב, היינו שהקדוש ברוך הוא נטל ממנו כוח הבחירה, אם כן מה הוא אשם בזה. %break וכמו כן הקשו על לשון "בא אל פרעה": לך אל פרעה היה צריך לומר, כי לשון בא משמע, שנלך ביחד, היינו שהקדוש ברוך הוא ילך ביחד עם משה. %break ולהבין הנ"ל נקדים במה שכתוב, "תנו רבנן, לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קידושין דף מ' ע"ב). %break ויש לשאול: א. איך יכול האדם לומר, שהוא חציו וכו', בו בזמן שהוא יודע בעצמו, שיש לו יותר עבירות ממצוות. %break ב. "עשה מצוה אחת", אמרו שהכריע את עצמו לכף זכות. והם אמרו "לעולם", משמע שאפילו לאחר שהכריע את עצמו לכף זכות, הוא צריך גם כן לראות את עצמו, %break כאילו הוא מחצה על מחצה. ואיך אפשר לומר דבר כזה, בזמן שכבר עשה מצוה אחת. %break ג. אם הוא יודע בעצמו, שיש לו רוב זכיות ומיעוט עונות, איך חייב לומר, שהוא מחצה על מחצה. %break והנה חז"ל אמרו, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב ע"א). ויש לשאול, מדוע מגיע לו כל כך עונש גדול, אם הוא גדול, שנותנים לו יצר הרע יותר רע מה שנותנים לאיש קטן. %break והענין, שחז"ל באין להורות לנו את הדרך בעבודת ה', לתת עצות לאדם, איך לצאת מרשות היצר הרע. %break לכן הם הורו לנו, שאל יאמר האדם, היות שיש לו מיעוט זכיות והרבה עונות, אם כן אין כבר בידי להכריע, שאקבל עלי ללכת מכאן להבא בדרך הטוב, מאחר שהוא רואה, שנמצא תחת שליטת הרע, %break היות שיש לו הרבה חובות ומיעוט זכיות, ועושה חשבון לעצמו, שכל זה נמשך מטעם שנולד במידות רעות, ואין לו עצה להיחלץ משליטת הרע. %break כי ענין הבחירה, שניתן לאדם להכריע את הכף לזכות, שייך דווקא לגבי מי שכח הטוב והרע הם שווים, אזי יש יכולת להכריע לטוב. אבל למי שהרע יותר גדול מהטוב, אין כבר בידו להכריע. %page 2011 ועל זה אמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב", היינו על דרך, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מטעם שאם מי שנעשה גדול וישאר בהרע שמטרם שנעשה גדול, %break אז יש לו ריבוי טוב ומיעוט רע, ובאופן זה אי אפשר לעשות בחירה. כי כמו שאין שייך בחירה אם הרע יותר גדול מהטוב, כמו כן אין שייך בחירה, אם הטוב הוא יותר גדול מהרע. %break לכן מי שהוא גדול, היינו שבחינת הטוב שלו הוא גדול, מוכרחין מן השמים להגדיל את הרע שלו, בכדי שיהיה בדיוק באותה מידה של הטוב. ואז כששניהם שווים - שייך בחינת בחירה. %break נמצא לפי זה, שאם האדם רואה בעצמו, שהטוב שלו הוא בתכלית המיעוט, אזי הוא צריך לדעת, שגם הרע שלו הוא בתכלית המיעוט. %break ואף על פי שיודע בעצמו, שכבר עשה הרבה עבירות, מכל מקום הוא צריך לדעת, שמן השמים הקטינו אצלו את הרע לבחינת מיעוט, מטעם שהטוב נתקטן אצלו. והוא מטעם, %break כדי שיהיה לו בחינת בחירה. ומה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה יש תיקונים, היינו על ידי גיהינום, או על ידי תשובה מיראה, או מאהבה. %break אבל לגבי עשיות, מכאן ולהבא יש תיקונים, שממעטים את הרע, שלא יהיה יותר גדול מהטוב, בכדי שיהיה לו כוח הבחירה. %break נמצא לפי זה, שלעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. %break ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה. %break ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, %break אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה. %break נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה. %break %H קימו וקבלו %break בני שעיר ובני פארן לא קבלו את התורה. העצה של נעשה ונשמע, היינו שעל ידי העשיה יבוא לשמיעה, היינו שהגוף יסכים. וענין הכפיה היינו על ידי התענוג, שלא היה להם ברירה אחרת, %break והם היו יכולים להרגיש את התענוג על ידי קבלת העשיה. מה שאין כן האומות העולם, שלא היה להם הכשרה הזו של עשיה, לא היו יכולים להרגיש את טעם של תורה ומצוות. %break וענין מודעא רבה לאורייתא, היינו שהיה על ידי הכפיה ובליעה, שלא מרגישים את התענוג, יש להם ברירה לחזור. ו"קיימו וקבלו", היינו בבחינת בחירה, היינו מאהבה בלתי תלויה בדבר. %page 2012 %H ענין מסכנא %break ענין מסכנא. לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שנקרא כן מסיבת שכולם עובדים עבורה, והיא עצמה אין עובדת, שבה אסור המלאכה, וניזונית רק משל אחרים (ואולי זה הטעם ששבת אסור בעשיית מלאכה). %break יש לפרש לפי הנ"ל, שענין מזונות של כל דבר הוא הדעת, שכל דבר שמבינים בדעת שצריכים לעשות, עושים את הדבר ומשתמשים עם הדבר. ואם האדם רואה שמתרשל בשימוש, %break אזי הוא צריך להוסיף דעת ושכל לתוך הדבר, היינו להבין איך שהדבר הוא ענין נחוץ לו. אזי הדעת הזה מחייהו, היינו שמקבל כוח חדש לעסוק בענין, מטעם שהדעת מחייבת אותו. %break נמצא שהדעת מחייה את הענין הזה, לכן נקרא שמשתמשים עם דבר זה על ידי כוח שהדבר הזה בעצמו מחייב אותו. נמצא שבחינת זו נקרא בחינת עשירה, כי "אין עני אלא בדעת". %break מה שאין כן אם משתמשים באיזה דבר בלי דעת, שאין הדעת מחייבו להתעסק עמה, ומשום זה כל פעם כשצריכים להחיותה, היינו לתת לה המזונות, היינו הדעת ושכל, מדוע כדאי לו להשתמש עמה, ואסור לתת לה בחינת דעת. %break לכן נקרא זה "עניה ודלה". וכל המזונות שמקבלים מדברים אחרים, צריכים לתת לה, היינו שכל השכליות, שהוא מקבל מדברים אחרים, ששם מותר הדעת, צריכים להמשיך לה. %break היינו שצריך לומר, כל המזונות שמקבל מדברים אחרים, הכל הוא בזכותה, היינו על ידי שמשתמש ומשתעשע עמה, אפילו שאין לו בה שום דעת, נותנים לו דעת במקום אחר, וכעין מעשר בשביל שתתעשר. %break כי בזה שנותן למעשר, היינו עשייה בלי דעת, ואומר שמעשר זו הוא קודש, בזכות זה יש לו עשירות במקום אחר, היינו בחינת דעת, הנקרא עשירות, מקבל מדברים. %break לכן תשע בחינות הוא יהיה לו, היינו שבאלו הט' בחינות הוא מקבל בחינת דעת ועשירי יהיה קודש לה', היינו שהוא כולו לה', שאין לו בה שום השגה. לכן נקרא לה'. %break והבחינה שהבעל בית מקבל, הנקרא "יהיה לו", הוא מה שניתן לבעלים להשיג. %break וזה ענין "בחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ש"זאת" נקרא בחינת עשירות הנ"ל. %break ואם תקבלו את זה למעלה מהדעת, אם לא ישפע לכם כל העשירות שבעולם, וזה כנ"ל. %break %H אשרי שומרי משפט %break "אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת". הנה צדקה הוא על דרך "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". כי ענין אמונה נקרא צדקה למסכנא. ועבודה זו צריכה להיות בכל עת, שתמיד צריך לראות שהיסוד של העבודה יהיה מגולה לפניו בבחינת מסכנא. %break ויחד עם זה, צריך להיות שומר המשפט. כי ענין משפט הוא דווקא בשכל, כי משפט נקרא כל מה שמבינים. וענינו הוא, שצריכים להמשיך את שכל התורה וטעם המצוות, שעל ידי זה בונים את השכינה הקדושה. %break כי על ידי השכל התורה והמצוות שממשיכים, צריך להיות הכל על חשבון היסוד, שהוא למעלה מהדעת. ודווקא שלוקח את בחינתה למעלה מהדעת, אזי הוא זוכה לדעת דקדושה בתורה ומצוות. %break נמצא שהשכל מחייבו ללכת על יסוד למעלה מהדעת. וברגע שנכשל ביסוד, שרוצה לקבל גם ביסוד בחינת דעת, תכף מסתלק ממנו גם הדעת שהיה לו בתורה ומצוות. %break ועל ידי זה נקבע בלבו את האמונה בחינת יראה, היינו יראת חטא. כי ברגע שנתעורר בחינת דעת על היסוד, תכף הוא נופל ממצבו בתורה ומצוות. %break %page 2013 נמצא שעל ידי המכשולים האלו, כבר הוא יודע לשמור את עצמו מפני מחשבה זרה. %break ויש גם כן בחינת יראת שמים, שפירש אאמו"ר, שיש לפעמים אנשים, שעומדים במדרגה, שאין להם כבר ממה לפחד, ומכל מקום הם שומרים על בחינת אמונה, לא מטעם יראת העונש, %break כי כבר רואה, שאין כאן מקום לנפילה, ומקיים את האמונה מטעם יראת שמים, היינו שרואה, שכך הוא רצון העליון. %break נמצא, שעל ידי זה שעוסקים בשאר דברים בבחינת השכל ודעת, על ידי זה בונים את השכינה, הנקרא אמונה. היינו שרואים, איך שכדאי לשמור את בחינת אמונה, כי כל הרווחים ישנם, רק בזמן ששומרים את היסוד. %break וזה נקרא, שעובדים במקום אחר, ומרוויחים שם בחינת הדעת והשכל, ואת כל הכוחות נותנים לה בבחינת צדקה. היינו עם החיות והשכל, שקבל מהדברים שעסק בהם, עם אלו הכוחות הוא צריך לעבוד את מצות האמונה. %break וזה נקרא "לאוקמא שכינתא מעפרא", היינו שרואה את חשיבות של האמונה, שדווקא מתי שהולך על היסוד הזה, יש לו כל הרווחים, ממילא כבר בחינה זו חשובה עליו. %break %H שאילת כלים %break למה חרד יצחק לומר, מה עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק "ויעקבני זה פעמים". אמר לו אביו, מה עשה לך. אמר לו, את ברכתי לקח, %break אמר, בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה (מדרש תנחומא). %break משמע מכאן, דלכן ברך יצחק את עשו, מטעם בכורה. ואם כן יש להבין, מדוע הוצרך יעקב לרמאות את אביו, שהוא עשו. היה יכול להגיד לו, שמגיע לו את הברכות מטעם בכורה. %break והרמב"ן פירש על פסוק, "ויבז עשו את הבכורה", כי לכן היה אומר ליצחק, אני בנך בכורך, לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך. %break כמו כן יש להבין את הענין, "ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו", מהו הדיוק "בפיו". הנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע רצה יצחק לברך את עשו, משום שאי אפשר לתת שום דבר רוחני, %break למי שאין לו חסרון על הענין. אחרת הענין רוחני אינו מביא לאדם ברכה אלא חס ושלום קללה. %break שענין ברכה נקרא שמצבו ישתפר, ויתגדל, ויתרחב, שיוכל לילך למעלה מעלה ולהביאו אל השלמות הנרצה. מה שאין כן אם נותנים לאדם את הדבר רוחני ואינם לו כלים לקבל, היינו שאין לו צורך, אזי זה הענין מביא לו רק הפסדים, היינו ההפך מהברכה. %break והנה יעקב היה איש חלק, כמו שכתוב "ואנכי איש חלק", היינו בלי שום חסר. "והבאתי עלי קללה ולא ברכה... ותאמר לו אמו... אך שמע בקולי". %break מה שאין כן עשו היה איש שעיר. שענין שערות הוא מלשון סערה, היינו חסרונות, שעל חסרון שייך ענין סערה. %break לכן דווקא לעשו היו הכלים לקבל הברכות, מה שאין כן ליעקב. ורבקה נתנה לו עצה, היינו שלבש בגדי עשו החמודות. וכמו שפרש רש"י, שחמד אותן מן נמרוד, היינו שהבגדים האלו היה לנמרוד הרשע. %break ועשו לקח ממנו הכלים האלו, וגם עורות גדיי העזים הלבישה אותו על מקומות החלקים שבו. היינו שהתלבש בהרצונות של עשו. וממילא כבר היה לו מקום חסרון, בכדי לקבל את הברכות. %break ומזה נוכל גם כן לתרץ ולומר, שלכן כשבא עשו ואמר, "ויעקבני זה פעמיים", היינו שגם הבכורה לקח ממני, אזי נתיישבה דעתו, בזה שהוא ברך את הקטן. היינו שמקודם שנודע לו שהוא בכור, היה חושב שבעצם אין לו מקום חסרון, אם כן אין שייכות להברכות. %break %page 2014 אבל אחר שנודע לו על ידי עשו, שלקח ממנו הבכורה, אז (ראה) יצחק, שיעקב בעצמו היה משתדל להשיג כלים, שיהיה לו מקום לקבל הברכות, כי השתדל למצוא על ידי קנית הבכורה. %break לכן אמר יצחק, "גם ברוך יהיה". שעכשיו, שיעקב מסוגל להברכות. אבל מטרם התיקון דשאילת כלים של עשו, קנית הבכורה לבד עוד לא היה מספיק לקבל הברכות. %break לכן לא היה שום תועלת בזה שיגיד לו, שיש לו הבכורה מעשו. כי זה רק תחילת עשיית הכלים. %break אבל על ידי שאילת כלים דעשו, היה לו כבר כלים מתאימים. כי זה דומה לענין שאילת כלים דמצרים, כמו שכתוב, "ושאלה אשה מאת רעותה", %break שגם עם ישראל היו זקוקים לשאילת מקום חסרון, בכדי שיוכלו לקבל את המוחין דרכוש גדול, כמו כאן בשאילת הבגדים דעשו. %break וזה יכולים להבין בציור, את הענין דשאילת כלים. כי זה כלל, כי אי אפשר לתרץ שום תירוץ, אם אין לו הקושיה. וליעקב לא היה שום קושיות, לכן נבחן שלקח הקושיות מעשו בדרך השאילה, %break היינו כדי להמשיך את התירוצים, אבל תכף חזר ונתן לו את כל הקושיות בחזרה. ודי למבין. %break %H בחינת "בכל" %break "ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל, ויאמר אברהם אל עבדו...". %break קושית העולם: מהו הסמיכות הצווי ש"לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני", "כי אל ארצי ואל מולדתי", היינו שיקח אשה דווקא ממשפחתו. %break הנה במדרש רבה ג' דעות בפירושו של "בכל": רבי יודאן, בכל, היינו נקבה. ורבי נחמיה, שלא היה לו נקבה כל עיקר. רבי לוי, שהשליטו ביצרו. %break וענין נקבה, היינו חסרון, היות שנברא בחסרון כמו כל הנבראים, וה' נתן לו ברכה בחסרון הזה. וזה דעתו של רבי יודאן. %break ורבי נחמיה, שלא היה לו נקבה כל עיקר, היינו הברכה שלו היתה בזה, שלא היה לו מעולם שום חסרון, ואין ברכה יותר מזה, אם לוקחים מהאדם את חסרונותיו. %break ורבי לוי אמר, שהשליטו ביצרו, היינו שהיה לו חסרון, וחסרון נקרא יצר הרע, והיה לו כוח השליטה, שלא יקבל שום דבר לעצמו, רק לשם ה'. %break נמצא שיש כאן ג' בחינות. א', שאין לו שום חסרון, שניטל ממנו היצר הרע, שהוא בחינת משפיע על מנת להשפיע. השליט ביצרו, היינו שאין הוא מקבל כלל. ושהיתה לו נקבה, היינו, %break שיש לו חסרון והוא משתמש עם החסרון הזה, רק בבחינת ברכה, שהוא מקבל על מנת להשפיע, ואז נבחן לברכה. %break א. הוא שאין הוא מקבל, ב. משפיע על מנת להשפיע, ג. מקבל על מנת להשפיע. %break היינו שהג' דעות הם סדר העבודה להגיע לשלמות המטרה. וכל אחד חושב את העיקר. חד חושב שעיקר הוא ההתחלה, שהוא לא להיות מקבל, וזה היתה כל הברכה. מה שאין כן אחר כך הוא כבר נמשך. %break והשני חושב שעיקר צריכים להיות משפיע על מנת להשפיע. אם יש לו כאן ברכה, השאר נמשך מאליו. והג' חושב עיקר מטרת הסופית כי צריכים לזכות לברכה זו. %break והפסוק אומר "לא טוב היות אדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", היינו שאשתו תהיה עזר ללחום עם הכנגד, שהוא היצר הרע. ואברהם היה לו עזר על ידי שרה. %break לכן רצה גם בשביל יצחק בנו לקחת עזר עבורו, גם כן מאותו המשפחה שלו, כמו ששרה היתה בת אחיו, %page 2015 כמו רבקה היתה בת בן אחיו. שעל ידי זה שיהיה לו את העזר הזה מצד אשתו, שהוא יבוא לשלמות הסופית, כמו שאברהם בא לשלמות, היינו שזכה לבחינת "בכל", שזה שלימות. %break %H נעשה ונשמע (ב') %break בפסוק "והאיש משה ענו מאוד". ענין עניוות, שהפירוש הוא, שיפלות, דהיינו שהאדם מבטל את עצמו לשני, אינו דווקא התבטלות בחיצוניות, אלא גם בפנימיות. %break שענין חיצוניות נקרא מה שמגולה לחוץ, שהוא בחינת נגלה, שמתראה לעיני כל שהוא אינו מחשיב את עצמו לכלום, אלא שמחשיב את חברו, שהוא במדרגה יותר חשובה ממנו. וזה מראה את המעשים שהוא עושה לפני חברו. %break ויש גם כן בחינת פנימיות, הנקרא בחינת נסתר, שהוא המחשבה והדעת, שגם זה הוא צריך לבטל לפני חברו. וזה שכתוב, "נפשי כעפר לכל תהיה". ונשאלת השאלה, %break איך אפשר שאדם שהוא בר דעת ובעל מחשבה, שיהיה לו מציאות לומר, שהדעת שלו יהיה בטל לפני כל אחד ואחד, בו בעת שיודע ומרגיש בעצמו, שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה פי מאה מחברו. %break אלא שיש בחינת "חלק" ויש בחינת "כל". שענין הכלל הוא יותר גבוה מהפרט, והאדם צריך להתבטל לפני כל חלק וחלק, בזה שהוא חלק מהכל. היינו שהכלל ישראל, %break אף על פי שבאופן פרטי אין להם כל כך חשיבות, אבל מבחינת הכלל כולו, אז כל אחד ואחד בפני עצמו חשוב הוא מאד, מצד הכלל כולו. %break והאדם צריך לבטל צרכי עצמו בפני צרכי הכלל. והיות שהאדם צריך לבטל את דעתו ומחשבתו לפני ה', לכן הוא צריך להרגיל את עצמו בחיצוניות, הנקרא בחינת עשיה, %break הנקרא בחינת נעשה. ושכל אלו הביטולים ישפיעו עליו, שיוכל לבטל את דעתו ומחשבתו לה'. %break ולפי זה יוצא, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר עבודה לבטל את עצמו לה'. מה שאין כן מי שהוא טיפש, אין לו מה לבטל את דעתו, היות שאין לו דעת. נמצא לפי זה, %break שכל מעלת הדעת הוא רק שיהיה לו מה לבטל. ורק בשביל זה צריך האדם להשתוקק לדעת. ומי שאינו מוכן לזה, אזי יותר כדאי בשבילו, שלא יהיה לו דעת. %break וזה נקרא, "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שיש לו דעת יותר מכפי שהוא יכול לבטל אותו, כי ענין הביטול נקרא בחינת עשיה, ולא שמיעה. כי ענין שמיעה נקרא בחינת הבנה, %break וענין עשיה הוא רק בחינת כוח בלי דעת. וזה "נעשה ונשמע", היינו אם יש לו כוח של בחינת עשיה, אזי יוכל לקבל בחינת שמיעה, משום שהבסיס שלו הוא בחינת אמונה, ולא ידיעה. %break %H שפחה כי תירש גבירתה %break "שפחה כי תירש גבירתה". הנה הגשמיות נקרא שפחה, הצריכה לשמש לרוחניות, הנקרא גבירתא. יש אנשים העוסקים בגשמיות, כדי שיהיה להם כוח לעסוק בתורה ומצוות. ויש אנשים שעוסקים בתורה ומצוות, %break שבזכות זה יהיה להם גשמיות. נמצא שהגבירתא, שהיא התורה ומצוות, משמשת להם להביא גשמיות, הנקרא שפחה. %break %page 2016 %H שם שד"י %break ענין הבריאה הוא על דרך שמפרש בזהר: ב"ב' נברא העולם" ולא בשאר אותיות, היינו שברא את העולם בב', שכוונתו שהב' תשלוט בעולם, שכוחה תפעול בעולם. %break כמו כן ברכת יעקב היתה על דרך זה, שנתן כוח במנשה ואפרים, שמדתם תשלוט בעולם. שעל ידי ב' בחינות אלו יצאו הכלל ישראל מגלות הכלל. וכמו כן כל גלות הפרט יוצא באופן פרטי מגלות. %break וזה ענין "שמי בקרבו", היינו שם שד"י שהוא יסוד דמלכות. מה שאין כן בחינת ת' הוא בחינת מלכות דמלכות, יש בה בחינת הנו"ן, שאפילו צדיקים גמורים נענשים על ידה. %break ומשום זה לא ברא את העולם בשליטת הת' (עיין זהר חלק א' דף כ"ו בפירוש הסולם). וזה "שמי בקרבו", ששמו כשם רבו, שהוא שם שד"י, שפירושו "שאמר לעולמו די, שלא תתפשט יותר". %break %H פנימיות וחיצוניות %break עניוות נקרא שהוא בכל אופנים. היינו בין במעשה מבטל את עצמו לשני, ובין בשכל. היינו שגם דעתו הוא צריך לבטל בפני חברו. %break יש בחינת פנימיות ובחינת חיצוניות, הנקרא בחינת נגלה ובחינת נסתר, ובחינת מעשה ובחינת מחשבה. דבר הנגלה לעין כל שייך דווקא במעשה, מה שאין כן מחשבה אין מגולה. %break ולכן נקרא מחשבה פנימי, היינו שהוא בפנימיות האדם. מה שאין כן מעשה נקרא חיצוניות, שבתוכה יש מחשבה פנימית. לכן כשאדם צריך להתבטל כלפי חברו, אינו נקרא ביטול באמת, אלא בשני אופנים, היינו במחשבה ובמעשה. %break שלאו דווקא המעשה, אלא גם הדעת שלו צריך לבטל ולומר, שהדעת של חברו היא יותר חשוב מדעתו עצמו, אחרת, לזו (לא) נקרא ביטול. שמה שמבחינת מעשה מראה לחבירו בחינת התבטלות, %break זהו רק בחינת חנופה. היינו שמבחינת חיצוניות הוא מראה שחברו הוא יותר חשוב, אבל בתוך תוכה הוא יודע שחברו אינו מגיע לקרסוליו. %break %H בחירה %break "רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה... אלא, חמא ראובן, %break דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה... בגין, דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, %break אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא" (זהר וישב דף קפ"ה ע"א בסופו). %break ויש להבין למה בידא דשנאוי אין הקדוש ברוך הוא עושה לו נס. ויש לבאר, דבענין הצלה יש ב' אופנים: א. דשכיחא היזקא, ב. דאינה שכיחא היזקא. %break וענין החיות, שהם מזיקים הם מטעם תיאבון לאכילה, ולא מטעם להכעיס. ובודאי יש להבחין גם בין המזיקים, שעושים את הדבר מחמת טבעם, %page 2017 היינו שבטבע הוא, שחיות הם מזיקים לאדם. היינו שיש להם רצון כללי לכל מיני בעל חי, שהם יטרופו. %break מה שאין כן בהשונא, יש לו כל הכוח והמרץ רק בן אדם הזה, שרק אותו השונא רוצה להזיק. נמצא שכל הכעס שיש בו מתפשט על האדם הזה. לכן נקרא זה שכיחא היזקא. %break וכאן אין סומכים על הנס. מה שאין כן בנחשים ועקרבים, שאין להם שום ענין במיוחד לאדם זה, אין זה נקרא כל כך שכיחא היזקא, ויכול להיות לו נס. %break יש הפרש, אם המרץ שיש לאדם, על הרבה דברים, שאז נמצא על חלק מהדברים יש לו רק חלק מהמרץ, במקום שכל המרץ הוא לחלק א'. %break אופן ב': בעלי חיים שאינם בעלי בחירה, אלא לפי מה שהטבע מחייב אותם, כן הם נוהגים. נמצא שהם סמוכים על בעל הטבע, היינו שהם הולכים ומתנהגים לפי מה שהקדוש ברוך הוא הטביע בהם. %break וכיון שהם בידו של הקדוש ברוך הוא, אזי הקדוש ברוך הוא יכול לפעול בם כרצונו, היינו לתת להם עכשיו טבע שלא לטרוף. %break מה שאין כן, שאדם הוא בעל בחירה, היינו שהקדוש ברוך הוא נתן ביד האדם להרגיש, שיש בידו לעשות ולפעול, ולא תלוי בבעל הטבע. לכן אין שייך לומר, %break שהקדוש ברוך הוא יתן בלב השונא בחינת רחמנות, משום שהאדם הוא הפועל. %break נמצא, אם הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, נמצא בזה שלוקח מהשונא את הבחירה. מה שאין כן בבעלי חיים, שאין להם בחירה, אלא כפי שהטביע בהם הקדוש ברוך הוא, היינו שהקדוש ברוך הוא הוא הפועל, לכן הוא יכול עכשיו לשנות את הטבע שלהם. %break %H שליח למול %break וגם המצוה שהוא צריך להיות נימול, גם כן על ידי שליח, היינו האבא צריך למול לבנו. אם כן השאלה, מצוה מילה זו הוא בשביל אבא או בשביל עצמו. %break כדוגמת אברהם שהוא מל עצמו, אבל יצחק לא מל עצמו, אלא אברהם מל אותו. %break נמצא כאילו שגם אביו הוא שליח למול את בנו. אבל המצוה חל על אביו, מחיוב למול את בנו. אבל עצם תיקון המילה הוא על הבן. היינו אם הבן מל בעצמו במקום שאין לו אב, גם כן על המילה, משום שהיה יכול לעשות על ידי שליח, היינו על ידי בית דין. %break %H האלקות עשה את ההסתר %break יש לשאול בענין שכתוב, "מלא כל הארץ כבודו", כמו כן כתוב בזהר הקדוש, ש"לית אתר פנוי מנך", מה פירושו, הלא היה צמצום, ששם אין האור מאיר. אם כן כבר יש מקום פנוי, כמו שכתוב שעל ידי הצמצום נעשה מקום פנוי. %break אלא שיש לפרש, שכל הצמצומים, מה שאנו מדברים, הם רק כלפי התחתונים. מה שאין כן לגבי הבורא אין שום מקום פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו". ומה בא זה ללמדינו. %break שהאדם צריך לדעת, שבזמן הירידה, שהאדם חושב, ששם אין אלקות המחיה את העולם, הוא טועה. אלא שהוא צריך להאמין, %page 2018 שגם שם בתוך ההסתר, נמצא אלקות, כלומר שהאלקות עשה את ההסתר, בכדי שיהיה לו צורך לקבל גלוי. ואם האדם אינו מאמין בזה, הוא בורח מהמערכה. %break %H נחלה %break "ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן" (תהילים ע"ח). "ממכלאות" מלשון מאכל. "צאן" נקרא יציאות. פירוש, שלקח דוד להיות מלך, בזכות שהמאכל שלו היה מירידות הרבה, הנקרא יציאות. %break "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב", מאחר עליות, היינו מהמצבים שהיה לאחר עליות, היינו מירידות. "לרעות ביעקב", לרעות מלשון רעה. %break "עקב" נקרא סוף, שהוא בחינת מלכות, הנקראת אמונה, שפירושו ממה שהיה מאחר עליות, היינו מהירידות, מהמצבים היה רועה את האמונה שלו, %break שזה נקרא רעיא מהימנא. שהמזונות שפרנסו את האמונה, היו מעבודתו שהיה עובד בזמן הירידה. %break וזה שכתוב, "לרעות ביעקב", היינו לרעות, היינו שיתגדל האמונה שלו. כלומר שהירידות הרחיבו את "ביעקב" בה-אמונה. "עמו", שאז נקרא עמו של ה', ואז אז זכו לבחינת ירושה, הנקרא נחלה. %break %H בסיס לימוד הנגלה %break זה כבר דבר נתקבל על הלב אצל כל אחד שבדורנו, שלימוד נגלה הוא דבר מחוייב ולהיות בקי וחריף בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. %break ועל זה כדאי לתת כל ימי חייו ולמסור נפשו ומאודו, להרעיב את בני ביתו, עד השיעור שאמרו חז"ל, "שחורות כעורב", שאין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב, ואין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. %break וצריך להבין, מהו הרעש הזה. ואם תאמר להבין את הדינים ולא נכשל על זה כדאי ללמוד רק פסקי דינים. והשאר יספיק רק שילמד אחד בעיר, שיהיה רב. ולמה החיוב אצל כל אחד ואחד, עד שאמרו, %break "כי הוא חייך ואורך ימיך". זאת אומרת, ומי שאינו לומד את כל שישה סדרי משנה, אינו טועם "כי הוא חייך". הלא אנחנו רואים, שכל אחד ואחד אומר "כי הם חיינו ואורך ימינו". %break %H הצורך בגוים %break "אל תאמר בלבבך... בצדקתי... לרשת את הארץ, וברשעת הגוים, ה' מורישם... לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים... מורישם מפניך... אשר נשבע לאבותיך" (עקב שלישי). %page 2019 ויש לשאול, כי מה שה' נותן את הארץ, הוא בשביל רשעת הגויים ולא מטעם צדקת ישראל. זאת אומרת אם לא היה רשעת הגויים, אז ה' לא היה נותן את הארץ לישראל. והתשובה היא כמו שאמר זצ"ל בענין "ידוע תדע", היינו שהם נותנים את הצורך לירושת הארץ. %break %H צורך לתורה %break על שם העתיד. זבולון נותן פרנסה, היינו מבחינת עניות הוא מקבל פרנסה. ועל דרך זה הוא ילמוד תורה. נמצא שהתורה נותנת כוח למלכות, היינו להחיות את העני, והתורה יפרנס את העני. %break נמצא, כוח נקרא פרנסה. כלומר, היות שהוא רוצה במלחמות, לכן רוצה מהתורה, שיתן לו כוח לעבודה. והוא עובד בכדי שיהיה לו צורך לתורה. %break %H דגים מתים %break "דגים חיים" פירוש שיש לו דאגות על עבודה, אבל הוא חי. היינו, שיש לו כוח לעבוד, ולמצוא עצות איך למלא את דאגותיו. מה שאין כן דגים מתים, שדאגותיו מביא לו בחינת מיתה. %break היינו שכל כוחות עבודה שלו מתו, ואין לו שום רוח חיים, שיש לו משהו כוח לעבוד ולמצוא עצות, זה נקראים "דגים מתים". %break ובמצרים, שקליפת מצרים היתה על היהודים, אכלו דגים חיים, אבל בחינת מצרים נקרא דגים מתים, כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור מתה", מה שאין כן דגים של יהודים חיים. %break אם הדאגות הם בכדי להגיע לעל מנת להשפיע, זה דאגת ישראל, שהוא דואג, מדוע הוא אינו בחינת ישראל. מה שאין כן הדאגות של המצרים, שצר נקרא שהוא מונח תחת שליטת צר, %break היינו מדת החסדים, זה "והדגה אשר ביאור מתה". היינו הדאגות האלו מביא בחינת מיתה, היינו מיתת הכוחות ואינו מסוגל לעשות שום דבר. %break %H סור מרע ועשה טוב (ד') %break יש לאדם שני מושגים: א', שהוא רואה שנמצא במצב השיפלות, ולדאוג ולהצטער על מה שהוא נמצא בשיפלות. או לדאוג מדוע הוא לא נמצא במצב עליה. %break הגם שלכאורה שהם דבר אחד. אבל הם ב' דברים, לפי הכלל של אאמו"ר זצ"ל, במקום שאדם מחשב, שם הוא נמצא. כשהוא חושב שנמצא בשיפלות, הוא דבוק בשיפלות. %break מה שאין כן כשהוא חושב איך לעלות, הוא דבוק כבר בבחינת עליה. וזה נקרא "עשה טוב". אבל מהרע סור, כי הדביקות ברע, אז הרע שולט על האדם, לכן, "עשה טוב". %break %H "גדל" %break "אין לך עשב... שמכה ואומר גדל". בעבודה, פירוש, האנשים דומים לעשבי השדה. ומלאך המכה, הוא היסורים שכל העולם סובלים. %page 2020 היינו שהנבראים רוצים מנוחה כמו השורש. והיסורים זהו כמו מקל, שאומר (לאדם) "לך לעבודה". ועל ידי זה יהיה התפתחות, שזה נקרא "גדל". %break %H חגור חרבך %break "שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך. פתח ואמר, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, ועל דא אמר, חסד ואמת יקדמו פניך, פני ה' חלקם" (זהר, ויחי דף רי"ב). %break פירוש שמה שכתוב כך, "ידך" הכוונה לחרב. וחרב שיש בה שתי פיות, שהם חסד ואמת, שהם חכמה וחסד, עיין בהסולם. הנה חז"ל אמרו, הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות, שנאמר "חרב פיפיות בידם". %break דענין שתי פיות, שהם חסד ואמת, הכוונה שיש יצר טוב ויצר הרע. תחילת עבודתו של אדם הוא עם יצר הטוב. ואחר כך על ידי היצר הרע. כמו שאמרו חז"ל, "ואהבת... בכל לבבך - בשני יצריך". %break דענין חסד, שהוא בחינת דלהשפיע, זהו עבודה של יצר הטוב. וכשהאדם זוכה למדת האמת, היינו שכבר מגולה אצלו מדת טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא אמת, היינו אמיתיות כוונתו, %break שהיא להטיב לנבראיו, אז אין לו שום דבר כנגד לעבודת ה'. כי אז גם אויביו ישלים אתו. וזה, "ברצות ה' דרכי אדם, גם אויביו ישלים אתו", שהכוונה על היצר הרע. %break וזהו "חסד ואמת יקדמו פניך", שענינו הוא, שלזכות לפנים של הקדוש ברוך הוא, צריך להיות ההקדם של חסד ואמת. וכשזכה לבחינת אמת, נבחן אז שזכה לבחינת פנים של הקדוש ברוך הוא. %break מה שאין כן מטרם שזכה למדת האמת, נבחן שאין לו רק בחינת אחוריים, שזהו בחינת הסתרה. שאז הוא רואה, שרק הוא נותן להקדוש ברוך הוא, שזהו בחינת חסד. %break דהיינו שעושה חסד להקדוש ברוך הוא, שכוונתו, שרק הוא המשפיע. מה שאין כן כשזכה לבחינת אמת, אז הוא רואה להיפוך, שהוא המקבל מהקדוש ברוך הוא, אלא שזהו על דרך התיקון, היינו שהוא מקבל בעל מנת להשפיע. %break וזהו פירוש, "הקורא קריאת שמע על מטתו", שענין מטה נקרא בחינת מטה, שהוא מטרם שהאדם הולך למצב של שכיבה, שהוא פישוט ידים ורגלים, מלשון "לא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש". %break שפירושו, שאין לו שום השגה, כי שורה אז במצב של הסתרת פנים, שהם בחינת אחוריים. %break %H עבד ובן %break "כל מה שקנה עבד, קנה רבו". כי יש בחינת עבד ויש בחינת בן. עבד נקרא בזמן שהאדם אומר, שאין לו שום רשות לעצמו. וזה נקרא "מה שקנה עבד, קנה רבו". %break שאין לו רשות לעצמו, אלא כל מגמתו הוא לעשות נחת רוח לרבו. ואז נקרא שהוא עובד רק בבחינת יצר טוב. ובן נקרא כשהוא זוכה כבר לעבוד ה' גם עם יצר הרע, היינו בזה שהוא זוכה לקבל כל טוב מהקדוש ברוך הוא, שאז הוא זוכה, %page 2021 שהקב"ה הוא נותן לו, כמו שהאב דואג רק למלאות את רצון בניו, כמו שכתוב "כרחם אב על בנים". נמצא, שבן נקרא בזמן שהאדם מקבל, אלא בעל מנת להשפיע. %break %H הידבק במדותיו %break בזכות ג' דברים גשמים יורדים. בזכות הארץ, ובזכות החסד, ובזכות היסורים (ירושלמי, תענית). ויש לשאול, מה פירוש בזכות הארץ. וכי הארץ בעלת בחירה, שיהא שייך לומר, שיש לה זכויות, במה שהיא הולכת בדרך ה'. %break ויש להבין זה על דרך המוסר, דענין "ארץ" הכוונה על בחינת מלכות, הנקראת ארץ, שהוא ענין אמונה. כידוע שיש בחינת שמים ובחינת ארץ, כמו שכתוב "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". %break "שמים" נקרא בחינת תורה, שנבחן לדבר מעלה וגבוהה, בדומה לשמים, שהוא למעלה. %break ותורה שייך להקדוש ברוך הוא, כי הוא צריך לתת את התורה במתנה לאדם. מה שאין כן אמונה נקרא בחינת ארץ, היות שזה שייך לאדם, אשר בארץ, כמו שאמרו חז"ל, %break "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שענין אמונה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות את הבחירה, שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ההסתר. %break וחסד נקרא מלשון, "איזהו חסיד - האומר שלי שלך", שענינו הוא להשפיע, כמו שאמרו חז"ל, "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו'. אחרת אי אפשר לזכות לדביקות. %break %H אמיתיות ההשגחה %break ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואי אפשר לזכות להמטרה, מטרם שיתקן את עצמו עם בחינת השתוות, שנקרא בחינת חסד. ואחר כך יזכה להמטרה, הנקרא בחינת אמת, שאז ניכר אמיתיות השגחתו ית', שהיא בבחינת טוב ומטיב. %break אנו רואים, שהפסוק אומר, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי". היינו שהאדם צריך לזכות לבחינת יראת שמים. ורק זה צריך האדם להשתדל לזכות, כמו שכתוב, %break "כי אם ליראה". וזה נקרא בחינת אמונה, שהאדם צריך להאמין בה', כמו שאמרו חז"ל, "עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". %break והאדם יכול לבדוק את עצמו, אם הוא מאמין בזה. כי יכול ליקח דוגמא ממורא בשר ודם. למשל, כשאדם מסתכל דרך החלון לביתו של חברו, אז בטח האדם לא יעשה שום מעשה, רק מה שיהיה יפה בעיני חברו, אבל בטח לא יעשה שום דבר, שלא יתאים. %break נמצא כשהאדם לבדו בחדר, ואם הוא מאמין ש"עין רואה", בטח שאי אפשר לאדם לעשות שום מעשה, שלא ימצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא, כדוגמת שלא יעשה שום דבר רע בזמן שחברו מסתכל עליו. %break לכן, אם האדם רואה שעושה מעשים, שאינו לפי רצון ה' יתברך, בטח הוא מוכרח לומר, שאינו מאמין ב"עין רואה", אחרת לא היה באפשרותו לעשות מעשים כאלו. %break וכמו כן, אם היה מציאות שחברו יסתכל לתוך מחשבתו, ויהיה לו מציאות מה שחברו חושב, בטח שלא היה חושב שום מחשבות רעות, משום שלא היה רוצה להתבזות בעיני חברו. %break %page 2022 ולפי זה, אם האדם מאמין שהקב"ה הוא יודע מחשבות, איך אפשר לאדם לחשוב מחשבות שאינם לפי רצון ה'. ועל כן הוא רואה, שאין לו אמונה אמיתית. לכן זה בדיקה אמיתית, לדעת אם יש לו האמונה. %break ובזמן שהאדם רואה, שאין אמונתו בסדר, נבחן אז שחסר לו יראת שמים, והוא זקוק שה' ישלח לו. %break %H אשה כשרה %break "איזה אשה כשרה, כל שעושה רצון בעלה". ידוע שהאדם נקרא בחינת אשה, היינו נקבה, שמקבלת השפעה מבעלה. שהקב"ה, הוא המשפיע כל התענוגים לנבראיו. ומתי נקרא האדם בבחינת אשה כשרה, כשעושה רצון בעלה. %break היינו שכל התענוגים שהוא מקבל, כל כוונתו בזה הוא לעשות רצון בעלה, ולא משום רצון עצמו. %break %H התקרבות מהירה %break אין האדם נכנס לעבודת השמאל שנקרא צרה, אלא בזמן שהוא נמצא בעליה, אז נכנס בשמאל, כלומר שעדיין לא נמצא בירידה. %break "אמר ר' אלעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה" (סנהדרין מ"ד ע"ב). היינו שאפילו שהוא נמצא בזמן עליה, הוא צריך לבקש שה' יקרב אותו בהתקרבות יותר גדולה אחרת, בכדי שיתקדם בעבודה. %break ואם הוא לא מרגיש חסרון, אי אפשר להתקדם. בגלל זה נותנים לו ירידה מלמעלה, כדי שיהיה לו חסרון. וירידה נקרא צרה. ואז הוא מתפלל. לכן יש עצה, מטרם שהגיע אליו הצרה, הוא כבר מתפלל. %break %H כופים אותו %break "יקריב אותו לרצונו". ופרש רש"י, מלמד שכופין אותו, עד שיאמר "רוצה אני". %break אאמו"ר זצ"ל אמר על הכתוב "ה' צלך", שכפי מעשי בני האדם, כן נעשה למעלה בשורש נשמתו. לכן יוצא, שאם האדם כופה עצמו מלמטה, הוא גורם גם כפיה למעלה, עד שה' אומר, רוצה אני, ומקבל את עבודתך. %break %H כללות העבודה %break כללות העבודה הוא: א. יראה. נקרא פקודא קדמאה, שהוא יראה בבחינת רב ושליט, שהם ב' בחינות: א' הוא שהוא משיג בחינת גדלותו יתברך. %break שאז, על ידי זה שהוא רואה את רוממות ה' יתברך, אז נקבע בלבו בחינת יראה, יען שהוא משיג את גדלות ה' יתברך. ואז, לפי שיעור הגדלות, כן נקבע שיעור היראה. ועל זה לא שייך שום עבודה, יען שזהו דבר טבעי, שהקטן מתבטל לפני גדול. %page 2023 ואזי שעל ידי הבחינת "רב", שנקבע שיעור היראה, על ידי זה בא ה"שליט", שאז יש לו יראה אמיתית, בחינת שליט לבד. %break זאת אומרת אפילו שאינו משיג שום דבר, אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. וברמה כזו היא היראה האמיתית, אלא שצריך את היראה בבחינת רב בכדי לידע את שיעור היראה. %break ב. אהבה. כמו כן בבחינת אהבה יש גם כן בב' אופנים, בבחינת סטרא דטובו, ובחינת סטרא דדינא קשיא. %break אהבה מסטרא דטובו הוא רק בכדי לקבוע את שיעור האהבה. זאת אומרת את מדת גדלו. ואחר כך, כשכבר יודע את שיעור של מדת האהבה, %break אז הוא צריך לקבל את שיעור הזה בבחינת אהבה בלתי תלויה בדבר, שהוא בבחינת "אפילו נוטל את נפשך". וזו היא בחינת אהבה גמורה. %break ואז נבחן, שהוא דבוק בתמידות, משום שאין לו שום דבר בעולם, שיוכל להפסיקו, מטעם שהוא לא צריך כלום, כי יותר מהבחינה "נוטל את נפשך", אין כבר בעולם. לכן מי שמוכן למסירות נפש בכל רגע, הוא בטוח שילך קדימה במעלות הקודש. %break %H העבודה היא השכר %break שכר הרבה מאד על פי פועלו. ויש לשאול, הלא גם בגשמיות האדם מקבל שכר לפי עבודה. אלא, העבודה היא השכר. %break %H יגיעה היא השכר %break לפום צערא אגרא. היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה היה השכר שלו. לפי שיעור היגיעה כך הוא השכר, מטעם שהיגיעה היא השכר, וה' נתן לו את הרצון להתייגע. %break %H אין קדוש כה' %break "אין קדוש כה'". שואל: אבל יותר גרוע מה' יש קדוש. "אין צור כאלוקינו". משמע שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. אלא, יש קדושים מלאכים ונשמות, וכולם מקבלים קדושה מה'. %break מה שאין כן "כי אין בלתך", אלא אתה תתן להם קדושה (זהר תזריע, דף י"ג, אות ל"ז). %break יש לשאול בעבודה מה מרמז לנו זה. אלא שהאדם צריך להאמין, איך כל התגברויות בעבודה והאם נתן יגיעה לזכות לקדוש, כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". אז האדם צריך לדעת, שכל עבודת האדם אינו מועיל כלום, אלא הכל מה'. %break כלומר, כל הקדושה שהאדם מרגיש שיש לו, בא לו מה'. וזה פירוש, אין קדושה, היינו שום קדושה בעולם,שיהיה יכולת באדם להשיג מכוחות עצמו, אלא הכל בא מה'. זה שכתוב, "אין קדוש כה', ואין צור כאלוקינו". %break ידוע, שענין כלים נקראים בשם אלקים, ואורות נקראים בשמות הוי"ה. וזה שכתוב, "אין צור", זה שהאדם רואה, שיש לו כלים דהשפעה. שנברא אצלו דבר חדש, %page 2024 שזה נקרא צור. היינו במקום שהיה לו כלים דקבלה, נצטיירו אצלו כלים דהשפעה. שאל יעלה בדעתו של אדם, שהוא עזר משהו לה', ובזה השיג כלים דהשפעה. אלא, הכל בא מלמעלה. %break כידוע מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שלפני עבודה האדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", ואחר העבודה הוא צריך להאמין בהשגחה פרטית, דהיינו, שהכל עושה ה'. וזה שכתוב שם, %break ש"הקדוש ברוך הוא צר צורה בגו צורה". שיש לפרש, שבתוך צורת הכלים שהם קבלה, שם צר צורה של השפעה. %break %H אמונה היא מדת המלכות %break ספר אלומה: מי שאינו מאמין הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה, כי זה יודה, שיש אלוקה, אלא שטעה מי הוא. ונחשב כבהמה, שאין בו אלא אכילה ושתיה, וכדומה. %break אמונה היא מדת המלכות. ואמונתם של ישראל, שהם תוקעין סוד אמונתם בה', שהיא שכינת אלקות בתחתונים. ומתוך שכינה הם מאמינים באלקות. ולא הגיע אלינו אמונה בו, אלא באמצעות הספירה הזאת. %break %H ערבי נחל %break ערבי נחל הגדלות על הנחל וכו', אמר רבי זירא, מאי קראה "קח על מים רבים צפצפה שמו" (סוכה ל"ד, יחזקאל י"ז). פירוש, אף על פי שאין בהם טעם וריח, מכל מקום יהיה זה כמו שיש כאן מים רבים. %break שענין מים מכונה שפע עליון, וכמו שמרגיש בה טעם ערבות נעימות, ושיהיה לו מזה חדווה וששון וגיל, מזה שיש לו שייכות לעם מדושני עונג, היות שעם עשיותיו הוא משמש את המלך. %break %H ימות המשיח %break "תנו רבנן, אין מקבלים גרים לימות המשיח" (יבמות כ"ד ע"ב). ענין משיח, היינו זמן הגדלות של בהירות המוח, שעל ידי זה אין הוא יכול לבוא לזכות לנצחיותו של משיח, אלא דווקא שמגייר את עצמו בזמן העניות. ואז, כשבא הגדלות, הוא זוכה לנצחיות. %break %H תנאי לישא אשה %break "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה" (יבמות ל"ז ע"ב). היינו שלא יקבל את ההתעוררות, אם דעתו אחרי זה לחזור להבלי הזמן, אלא ישיח דעתו מזה, מטעם שלא רוצה לפגום בהשפע. %break %page 2025 %H גר שנתגייר %break "רבי יוסי אומר, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, שאין מענישין על העבר, אלא מפני מה מעונין, לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות כישראל" (יבמות מ"ח). %break היינו לאחר שנתגייר, יש לו עליות וירידות, שזה יסורים רוחניים, וזהו שאינו בקי לדקדק על המצוות של מוחא וליבא, שרק אז נקבע בו לנצחיותו, שכבר לא יוצא מהיכל המלך. %break %H רצון להתייבם %break אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל, עמא דחלץ ליה מאריה מיניה, דכתיב "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה', ולא ימצאו חלץ מהם" (הושע ה'). אמר ליה, שוטה, מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב, ואילו יבמה דחלצו לה אחים מידי מששא אית בה. %break היינו שאם היבם חולץ להיבמה, שאין היבמה רוצה להתייבם, אין שום ממש. אלא אם היבם לא רוצה, אזי חלץ היבמה להיבם. ואילו הקדוש ברוך הוא חלץ מהם, היינו שקבל חליצה מהם, שהישראל לא רוצה להתייבם, אזי הקדוש ברוך הוא מכריח להם. %break %H ב' מיני ברורים %break ב' מיני ברורים - מר ומתוק, ואמת ושקר, נוהגים במין האדם. אדם הראשון קודם החטא היה בבירור דמר ומתוק. %break "לעבדה ולשמרה" בברור דמר ומתוק. גם אצלנו יש מצוות דוגמתם. תענוג שבת ויום טוב ופרישה משקצים ורמשים, שנפשו של אדם רוצה בהם. %break הנחש פתח ב"אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", היינו שנכנס עמה בדברים, היות שהאשה לא נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא. %break "ותאמר האשה אל הנחש, מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן, אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון". שאלת הנחש, מאין תדע שנאסר העץ הדעת, אולי נאסרה לכם כל פירות הגן. תשובת האשה, "לא תגעו פן תמותון". %break א. מאין ידעה על הנגיעה. ב. מהו הספק "פן תמותון". %break יש לפרש, שתשובת "פן תמותון" קאי על הנגיעה, כי אין חכם כבעל נסיון. תשובת הנחש, "לא מות תמותון, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". %break טענת הנחש, שזהו טפשות לחשוב שאלקים ברא מזיק בעולם, אלא שכל צד הרע הוא רק מצד התחתון, כי רק חסר כאן תיקון דלהשפיע. %break "וביום אכלכם ממנו", היינו בכוונה דלהשפיע, "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", היינו כמו כלפי הקב"ה הוא ודאי מתוק בהשוואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב ורע בהשוואה גמורה, אם יהיה בהכוונה דלהשפיע. %break ומה שה' יתברך לא הודיעכם זאת, כי יודע אלקים, היינו שהקדוש ברוך הוא יודע, שאם תשימו לב והאכילה יהיה בהקדושה, ונפקחו עיניכם מעצמכם, להבין את גודל הענין. "ותראה האשה כי טוב העץ" וכו'. %break %page 2026 %H צורך להכרה בגדלות ה' %break צורך להכרה בגדלות ה' זהו דווקא בלשמה. שלא לשמה, היינו בהמתנות. ואין צורך בהכרה. %break %H נוטל חלקו וחלק חברו %break שאל אחר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, מה דכתיב, "גם את זה לעומת זה עשה אלקים". אמר לו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. %break אמר לו, רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא, ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. %break אמר רב משרשיא, מאי קראה גבי צדיקים כתיב "לכן בארצם ירשו משנה" (ישעיה ס"א), גבי רשעים כתיב, "ומשנה שברון שברם" (חגיגה ט"ו ע"א). %break והמהרש"א מפרש, מדוע יש לו לכל אחד ב' חלקים, משום שברא גן עדן עבור צדיק, וברא גיהנום עבור רשעים, כל אחד כדחזי ליה. %break ולפי זה יש להקשות, אם כן אין בחירה, משום שברא אלו צדיקים ואלו רשעים, אם כן הם מוכרחים להישאר כך באותו מדרגה שהם נבראו. ולזה מתרץ המהרש"א, %break דכיון דניתן לאדם בחירה להיות צדיק או רשע, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר ועונש כל בריה, לכן ברא לכולן גן עדן שמא יזכה כולן. %break וכן ברא לכולם גיהנום, דשמא לא יזכו כולם. ודקאמר, "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו", אדרשא דרב משרשיא דלקמן סמיך. %break %H עץ ואבן %break "ובכתה את אביה ואמה ירח ימים". ר' אליעזר - אביה ואמא ממש, ור' עקיבא - זה עבודה זרה, שנאמר, "אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו" (יבמות מ"ח ע"ב). %break "עץ" נקרא העצות. מי שאומר שהעצות שלו עוזרו לו, שיהיה לו היכולת לילך בדרכי, זהו נבחן שאומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה". "אבן" מלשון הבנה. בזה שהוא מבין את דברי ה', יש לו כוח ללכת בעבודה, אחרת לא יהיה לו שום כוח. %break %H טבעו של אדם %break יש להבין, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האברים הם לו נגד, אבל יש ענין של כפיה. %page 2027 היינו שטבע שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים. %break ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים, שמדברים בענין להשפיע. והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה, שהוא מתייגע את עצמו וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו. %break %H צורך לכלי בלי אור %break אמונה שלימה, היינו אמונה שמביאה לשלמות, על דרך שאמר הרמב"ם, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות. %break ופירש בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שכוונתו, עד שהקדוש ברוך הוא יאיר עיניו וזוכה להתקרבות לה', וזה נקרא שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו. ונמצא גם כן שכוונתו, ששלמות נקרא, שה' קירב אותו והכניס אותו בהיכלו כולו אומר קדוש. %break עשר ספירות נעשו בנקודים, אבל גמר פעילותם היה באצילות. כי בעקודים לא היה רק כלי אחת, היינו ספירת המלכות, שבה היה חושך, כי על בחינתה היה צמצום, ונשארה בחושך. %break נמצא לפי הכלל, שרק מלכות היא המקבלת, אז יוצא שהמלכות משגת את הט"ר, שיצא על ידי הזווג דהכאה, שעשתה המלכות. וזה נבחן לכלי אחד ולנקודה אחת, מטעם שרק בחינתה עצמה נשארה בחושך לאחר הצמצום. %break ובנקודים, שמלכות עלתה לבינה, שהכוונה, שמלכות משמשת רק בכלי דהשפעה שבכל ספירה וספירה, נמצא שמלכות משגת את הגו"ע שבט"ר. %break ואח"פ שבכל ספירה וספירה יצא לבר מהמדרגה. נמצא, שנעשה חושך בכל ספירה, מטעם שהכלי דקבלה לא נמשכת שום אור. %break ואחר כך בעת הגדלות, שכן המשיכו שפע לכלים דקבלה, אז נשברו הכלים, מטעם שהיו כלים קטנים. היינו שהמסך לא היה מסוגל לעכב את עצמו מלקבל על מנת לקבל. %break ובאצילות, אפילו כשבאה אחר כך הגדלות, נשארה אח"פ אמיתיים דכל ספירה ריקם מהשפע, מטעם שלא היה מאיר רק ו"ק דחכמה. וזה נבחן שעל המלכות בעצמה לא נעשה זווג, %break אלא על המלכות הממותקת בבינה. נמצא שבכל ספירה נשארה בחינה ריקה, שזה נבחן לבחינת כלי, היינו שהוא בלי אור. והטעם שצריכים לבחינת כלי בלי אור, כי רק אז ניכר שעדיין יש חסרון, שצריכים לתקן, אחרת היה חושבים שכבר הגיעו לשלמות. %break %H ויקהל משה %break "ויקהל משה", ופרש רש"י, אלא הן נאספו על פי דיבורו. מה בא זה ללמדינו, אחרת הייתי אומר, שהיה אוסף אותם בידים. המפורשים אומרים, שהמשכן בא לכפר על העגל. וענין העגל היה שאמרו, "אלה אלקיך ישראל", היינו בחינת ראיה. %break וזה נקרא בחינת "ידים". לכן כשהקהיל אותם לא היה בידים, שהוא בחינת קבלה, אלא בדיבור. %page 2028 שענין דיבור נקרא "בדבר ה' שמים נעשו". וכמו שכתוב, "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם". שענין מתנה זה דבר טוב, מה שאין כן צדקה. %break %H תרבה נחלתו %break "לאלה תחלק הארץ... לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יתן נחלתו" (פנחס, שלישי). %break לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט. פירוש, רב נקרא ימין, שלימות, גדלות, בענין גדלות ה' ושלימות האדם. בזה שיש לו קצת אחיזה בעבודת ה', תרבה נחלתו. שם צריכים להרבות נחלתו, היינו להרבות יותר זמן משעות עבודה שלו. %break "ולמעט", היינו בחינת חסרון, שהאדם רואה את שיפלותו, היינו שאין כלים לא תורה ולא עבודה, הנקרא בחינת שמאל, היינו מקום חסרון שצריכים תיקונים. "תמעיט", להקציב מעט זמן עבודת שלו. %break %H במה מסייעין %break מסייעין אותו. במה מסייעין, אומר, בנשמתו קדישא. נמצא, איך מולידים נשמות, דווקא על ידי חסרונות, שמקבלים סיוע מלמעלה. %break %H עבודת הקווים %break "אמרו, הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, %break ובעו בעיתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרו, היכי נעביד נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמיא אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי בי לאיניש בקריבתה" (יומא ס"ט ע"ב). %break "יצרא דעבירה", היינו היצר דקבלת התענוג, שנקרא בחינת חכמה. "נקטליה כליא עלמא", היינו שיתבטל תכלית הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, שהוא קבלת התענוג. %break "נבעי רחמי אפלגא", שיתפשט למטה רק חצי מדרגת חכמה. היינו, למה לנו לעשות את הקו האמצעי, לבטל את הקו שמאל, ויש חשש שמא לא ימשיכו את הקו האמצעי. %break לכן יותר כדאי שלא יתפשט למטה רק חצי קו שמאל, היינו רק הארת חכמה, כמו שיהיה אחר כך, על ידי הכרעת דקו אמצעי. "פלגא ברקיע לא יהבי". מלמעלה בא תמיד שלימות, כי רוחניות כשמתגלה למטה היא תמיד בשלמות. %break "כחלינהו לעיניה ושבקהו". היינו דווקא על ידי קו האמצעי. שענין החכמה, שנקרא עינים, ופרש רש"י, סימו את עיניו על ידי כחול, בסוד "גבול שמת לים", שהכוונה, %break שאינו רואה למטה, שהוא התפשטות מלמעלה למטה, ורק במקומו הוא מרגיש. "ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה", היינו בזמן הדביקות יש לו. %break %page 2029 %H יהיב חכמתא לחכימין %break יהיב חכמתא לחכימין. אין חוטא אלא אם כן נכנס ברוח שטות. לכן מי שרוצה שה' יעזור לו, שיבוא לשמה, אז נותנים לו המתנה. אבל האדם בעצמו קשה להגיע לשמה בלי עזרה מה'. %break %H טענת קרח %break אדם צריך לכלול השמאל בימין, אז הקדוש ברוך הוא שורה בתוכו (זהר קרח דף י"א אות ל'). פירוש, שלא להישאר בבחינת השמאל ולחכות עד שיתקבל תפלתו, אלא תכף לעבור ימין, למעלה מהדעת. טענת קרח היה בתוך הדעת. %break %H ראה חיים %break ראה חיים עם האשה אשר אהבת, כי היא חלקך בחיים. שצריך האדם לכלול חיים מעץ חיים, שהוא ז"א, במקום זה, שהוא מלכות, הנקראת אשה. וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה, %break דהיינו ז"א במלכות, משום "כי היא חלקך בחיים", כי הארת חכמה אינה שורה אלא במלכות (זהר קרח דף י"א אות כ"ח). "כל אשר בידך לעשות עשה". פירוש, האדם צריך לכלול השמאל בימין, "תמצא ידך", זהו שמאל, "לעשות בכוחך", זהו ימין. %break "מוריד שאול ויעל". אאמו"ר זצ"ל אמר, בזמן שהאדם מרגיש שהוא נמצא בשאול, זה גורם לו "ויעל", שפירוש, שהאדם בא לידי מצב ואומר, שיותר גרוע מזה אי אפשר להיות, אז האדם נותן תפלה מעומק הלב. "ויעל", אז הוא עולה לקדושה. %break %H השלמות הוא מאה %break תרומה זהו שנים ממאה (קרח, אות מ"ח), שפירוש ליחדו ב' פעמים ביום, דהיינו שנים ממאה, שהם ב' פעמים קריאת שמע של ערבית ושחרית, שהם ב' פעמים מ"ט חסר ב', %break לשלמות מאה, אז בינה ומלכות משלימים למאה. שהבינה נקראת אמה ונקראת מאה. %break %H שלום לרחוק ולקרוב %break "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". שהשלום בא לאלה שקרובים לה', שהוא ימין מקרבת ושמאל מרחקת. שלום ה' יכול דווקא על ידי שניהם, על ידי רחוק וקרוב, היינו ימין ושמאל, אז שייך שלום. %break %page 2030 %H שליטת השלום %break האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת. %break והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום. %break %H הסיבה המחייבת %break תקבל שכר. ואם לא, תקבל עונש. נמצא, שהסיבה המחייבו יהיה התועלת עצמו. אבל איך יהיה אחרת, היינו מטעם שהוא רב ושליט. ומדוע זה לא נקרא לתועלת מה', בעל מנת להשפיע. %break %H קדושין %break וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה זה, זה ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנלן, אמר רב הונא, אמר קרא "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסי קדושי. %break ולדה כמותה, דאמר קרא "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". נכרית מנלן, אמר קרא "לא תתחתן בם", אשכחנא דלא תפסי קדושין, ולדה כמותה מנלן. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, %break דאמר קרא "כי יסיר את בנך מאחרי", בנך הבא מישראל קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה (קדושין ס"ח). על דרך העבודה, "קדושין" נקרא האיש הזוכה לקדושה. "ולד" נקרא הבנות העוזרים לעבודה. "ישראלית" נקרא שכינה הקדושה. %break שפחה ונכרית היינו הסטרא אחרא, הנקרא קליפת חמור, היינו "שפחה", וקליפת שור, הנקרא "נכרית". %break %H אדם הראשון כופר היה %break "אדם הראשון מין היה". ויש לשאול, הלא הקדוש ברוך הוא דיבר עמו, ואיך אפשר להיות שהיה מין, היינו כופר. אלא שהיה כופר באמונה, מפני שהיה לו בחינת ידיעה, ולא היה יכול לעבוד בבחינת אמונה. %break %H עקרב ונחש %break "הבור ריק אין בו מים", היינו שאין בו תורה. אבל נחשים ועקרבים יש בו, היינו אם (אין) בו תורה, תכף יש בו נחשים ועקרבים. %page 2031 %break הנה "עקרב" נקרא קר-עב, שהקרירות בא לו מחמת עוביות. ואין בו עינים, היינו בחינת חכמה. היינו שאינו טוען בשכל, אלא סתם עם עוביות. ו"נחש" הוא בחינת מוחא, שהוא טוען בשכל, %break כמו שכתוב בירושלמי, "והנחש היה ערום", ונכנס בויכוח עם חוה, ופתח ב"אף כי אמר" וכו'. לכן עקרב פוסק לדברי הכל, אבל נחש לא. %break %H הנותן בים %break יחידות נוקבא, עשרות ז"א, מאות אימא, אלפים אבא, ריבוא כתר כל"א. %break פירוש, סוד אלף, אל אף. והאף הוא סוד כלי החיים, על דרך הכתוב, "ויפח באפו נשמת חיים". והכלי הזו נלקח באמת ממקוה"נ. אמנם הרוח היוצא ממנו, אינו יוצא רק מצד אימא, %break דעל כן יכול עוד הפעם לבוא בהאף, על דרך מיתה ותחיה. אמנם, אם בא הרוח ממקוה"נ, אז היוצא מהאף היה רוח הולך ולא ישוב. %break ונודע דהאלף התרוממה בכל"א, ושם סוד הריבוא, כי כלם נכללים הימנה. וכשנתבררה משם וירדה לאומ"צ הרי הוא בסוד "ואאלפך חכמה", בסוד קימה ואין לה עמידה שם מחוסר הידור. %break ועל כן הרי יורדת לבינה, בסוד ואאלפך בינה בהידור, והרי הוא בסוד מאות, מלשון מן את, כי שם בשאלה מברתא, או מלשון אות כי יצא מאפו והיה לזרה. %break וכשיורדת לז"א הרי הוא בסוד עשירית כלם, בסוד "מלך אסור ברהטים". וכשיורדת למלכות הרי הוא בסוד היחידות, כי הוא מספר קטן מאד בתכלית שאין למטה הימנה. %break א' הוא סוד חיזו דמקוה"נ, ב' חיזוי דחוכמתא, ג' הוא סוד התכללותם זה בזה לאחד בלי הכר. לכן האור בא' במקוה"נ. אמנם בל"ה ול"ש שימש יום ולילה יחד, עד יום ב', ובו נעשה הרקיע. %break והלא מלשון לרוקע רוקם כי ארג ב' חוטם יחד כפול יהיה, ויבדל בין מים זכרים למים נקבות. כי מטבור ולמעלה היה זכרים ואף אין להם, ומטבור ולמטה "אף להם ויריחון". %break עד יום ג' שנקוו כל המים שמטבור ולמטה אל מקום אחד. והיבשה, שהוא סוד הסיתום דתחת אומ"צ, יצאה לבר מרישא ונראה לחוץ, ונמצא היבשה לחיים והמים למתים. %break ובזה נכללו יחד ב' המי והת' נתחבר גם בעליונה שהוא סוד תיו מיתה מי' ות'. ואחר כך גם היבשה, שהוא מטבור ולמעלה, בחינת סיתום שמקודם למקוה"נ: שמקבל עתה צורת דלמטה מטבור אלא בסוד עמידה. %break והבן זה מאד, שהמים נקוו בכלי דאף דיום א', ודומה לאימא דאוזפת מאנהא מברתא. והיבשה שהוא סוד כלי דאימא מיום ב', היא יצאה מכלי דאף, בסוד העמידה. %break ושם אמנם נכלל האור דיום א', ועל כן מוכשרה לחיים. כי עיקר השליטה נמצאת בצורת הכלי. וזה סוד כפילת "כי טוב", דהיינו בסוד היבשה כי ב' המי' שבמיים חזרה להכנה דחיים בסודה. וזה סוד תדש"א, ראשי תיבות, דמות דיוקנו של אביו. %break "עשב מזריע" וכו'. פירוש, אם כולו כאדרת שער, נקרא שמו עשב. שהעשבים צומחין על פני היבשה ומכסים אותו עד שהיבשה אינה נראית. ונמצא עשב השדה הוא בחינת סער דמקוה"נ. %break אמנם מתוך המאמר, נמצאים צומחות ועולות מתוך היבשה, שהוא סוד סיתום דאומ"צ. וזה סוד "מזריע זרע למינהו": כלומר שעשב הצומחים מתחילה אינו זרע כלל. אמנם אחר חרישה דזמן ידועה, %break נהפכו ונעשו לזרע ממש, בסוד כקרני חגבים היו, ועקרן וחזר ושתלן והצמיחו, עיין בזהר בראשית. ועל דרך זה "עץ פרי עושה פרי": כנ"ל, עץ פרי במקום הראשון. אמנם עדיין אינו עושה פרי, עד שינוי מקומם. %break %page 2032 "אשר זרעו בו למינהו": כלומר, אבל איגלאי מילתא אשר זרעו בו עוד מתחילה, מקדם למקוה"נ, דהיינו בו במקום שנקרא יבשה. ובשביל כך נמצא הזרע למינהו כלומר "מין" המאמר ובפה העליון, ואין שם אחיזה לחיצונים. %break ונתבאר סוד היבשה והמים, ששניהם בשיתוף אמנם המים נמצאים. המים, שהוא סוד אור, מכסים את התהום, שהוא סוד הכלי, אור דבחינה ב' והכלי דבחינה ד'. %break והפכי לו היבשה, שהיבשה הוא סוד המיתוק דבחינה ב'. והעשב, שהוא סוד בחינה ד', מכסה עליה ומעלימה. באופן שעל פני המים הוא ניכר רק בחינת אימא. וזה סוד "כמים לים מכסים", ובחינה ד' כאבן צלל למטה ונעלם. %break ועל כן כל הנטבע מת מרוח סערה דתהום, וכל השותה ומלקק מעל פני המים, נמצא מתחיה את עצמו מכח בינה, שהוא סוד אלקים חיים. ולפיכך מתבארים ענין המים במהותם, שהם מסוכנים מאד לחיי האדם, כי כל הבא בו, יורד ונטבע בתהומות. %break וכן אפילו האניה המתאמצת לשוט על פני הים, יקרה לפעמים אשר רוח סערה יוצא מהתהום שבלב הים, מבחינת מקוה"נ, ואז "יעלו שמים" בכח בחינה ב', "וירדו תהומות" בכח בחינה ד', %break ו"נפשם ברעה תתמוגג", שאין שם זרעה לברכה, כי "כל חכמתם תתבלע", משום שתהומא רבא ותהומא זוטא מתערבים זה בזה, ונפגם גם החכמה, דהיינו בחינת נפש חיה שבה, ונפשם החיה ברעה תתמוגג. %break וזה סוד "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", פירוש, כי "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם". והענין כי כל הסכנה הוא מתוך הרוח סערה שבלב הים, שמשם באים כל נטיות הים, %break על דרך לבו של אדם. כי שם נוקבא דתהום, בסוד "ונפלאותיו במצולה", פירוש "בעומק" והבן. %break ועל כן, "ויאמר ויעמוד רוח סערה", אשר מפיקנא אית ליה, ומעלנא לית ליה. בהיפוכו של המן שבמדבר, שהיה לו מעלנא, ולא היה לו מפיקנא (אלא "וחם השמש ונמס". %break כי בסוד אור יקרות בלי גבול, שהוא סוד הוצאת חמה מנרתיקה כחום היום, אז ונמס ומסתלק על דרך סיתום דאומ"צ). %break ולפיכך "ותרומם גליו" מלשון הכתוב "ויתגל בתוך אהלה", כי תלה קלקלתו בעליונה. וזה סוד "ויעמוד רוח סערה", ואינו כ"ויפח" או ונשב או וילך, משום שאינו ברצוא ושוב, אלא רצוא בלי שוב. ועל כן נראה כ"עמוד" אחד ממטה למעלה שרוצה להחריב הכל. %break וזה סוד "יקם סערה לדממה", כי הסער הזה על ראש רשעים יחול, שהכחישו במאמר ה'. אבל בעת שהכירו הסערה בכח ה' על המים, אז ברגע זו תיכף נדמו "ויחשו גליהם", %break כי נכנעו מאד. ולפיכך "וישמחו כי ישתוקו", כלומר, אף על גב שלא היה להם ממה לשמוח, כי כבר הטילו כל רכושם מהאניה אל הים, אמנם שמחו בהשתיקה לעצמה, כי נפשם היה להם לפליטה. %break וזה סוד "יקם סערה לדממה" כלומר שהסערה עצמה, נהפכת למקור של דממה. ומאז "וינחם אל מחוז חפצם", כי זכו להשגת חפצם והבן. ונתבאר סוד סכנת המים עזים שבים. %break ב' חפצים: א' מעל"ד שהוא סוד ביזת מצרים, שהוא סוד הידור וביזת הים, שהוא סוד קימה. וזה סוד "נדמה להם כבחור", כלומר בבחינת זקני ארץ, אלא בבחינת הז"א עצמו, %break שהוא קם בכח אבותיו, שזה סוד "ראתה שפחה" וכו'. כי הקימה הזו הגיע לעולם עשיה לחיצוניות. %break ועל כן נקרא קריעת סוף ים, דהוא סוד מי התחתון דמקוה"נ כנ"ל. וזה סוד "שמעו עמים ירגזון" וכו'. מה שאמרו חז"ל בקבלת התורה, שהאומות לא רצו לקבל, כמו שכתוב "וזרח משעיר למו, %break הופיע מהר פארן" זה החזיק ברציחה וזה החזיק בניאוף, רק הבני ישראל אמרו נעשה ונשמע, והיינו משום שנגלה להם כזקן מלא רחמים, כלומר שבכל נטיותיו היה רחמים. %break כי גם כח הדין יש בו צורך, על דרך שאמרו, חייב אדם למילף זעיר מן שטותא וכו'. %page 2033 כי אז יהיו יכולים לבוא לארץ כנען המובטחה, לחרוש ולזרוע "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו". אמנם, מכח זה נגלה שיש נהורא דקיק גם בקליפות המחיה אותם, ועל כן נתחזקו שעיר ופארן ולא נכנעו, שזה סוד נדמה להם כזקן. %break זקן ובחור: ונתבאר סוד הבחור, אשר הארותיו מגיע לעולם הזה. ועל כן "שמעו עמים ירגזון". וסוד הזקן הוא סוד התעלות הפנימית ובירורם עצמם. ועל כן, אין העמים מתכנעין כלל, %break ורק ישראל נכנעין ולא העמים. ואז צדיקים בארצם ירשו משנה, קימה והידור. מה שאין כן במצרים, שהוא ארץ לא להם לא היה להם אלא הידור, סוד המזון ושתיה, אבל לא קימה. %break "מה שמועה שמע ובא", קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. והנה ב' חפצים הראשונים (שהוא סוד נעשה ונשמע) ביזת הים וקריעת ים סוף לא הספיק להם, %break משום שבאו בחרבה בתוך הים אחר חביבת הנס חזר ונתעורר קליפה דחרבה, בסוד מדבר סין, ולא הר, כי נצמאו למים. וכן "ויבואו מרתה" וכו', כי טעמו שם טעם מר דמקוה"נ והבן. כי מים המכסים לאדם ממיתים לו, אמנם, המעט מהם לשתות מחיים אותו. %break ראית את אבא: שם ניסו את ה' "היש ה' בקרבינו אם אין". ותמוה, דלא כתיב רק שנצמא העם בפשיטות, ולא כתיב כלל שניסו בזה את ה', כי כמעט שמתו מצמאון, שהוא סוד חרב ואש הצמאון, ואדרבא, זהו הנצמח מתוך הקימה, שאין שם ניסיון. %break וזה סוד הנשגב שנקרא "כאשר הוריד ידיו", שהוא סוד הכאת הצור. כי בעת שהרים את ידו נתברר כח ישראל וקדושתם, בסוד או"א. וכאשר מוריד ידיו למקוה"נ, אז נחלש כח ישראל. %break אמנם, מטעם "וילונו העם על משה", כי לא יכלו לעמוד בכח ההתרוממות כדוגמת משה, בסוד מ"ה, אלא בבחינת קימה, על דרך ודתן ואבירם ניצבים בגאות. %break ונתבאר גם כן, שהקימה היה בסוד בחור אשר כל האומות נכנעו אז, אשר הצמאון למים הוא חסד נאמן, דעל כן "ויוריד משה את ידיו" הכה בצור. כלומר, שלמד אותם מקרא הזה "היש ה' בקרבינו, %break אם אין" ותיכף יצאו "מים רבים אדירים משברי ים". אמנם, המה שתו מעט לכבות אש הצמאון, ואז זכו שוב לחיים, שהוא סוד ההידור אמנם. %break ויבא עמלק. פירוש, מכח הכאת הצור חזר ונתחזק אותו הקליפה, שנעלמה מקודם בסוד קריעת ים סוף. "וילחם" וכו'. %break וזה סוד "ואתה עייף" מחרבה, שאש הצמאון שרף. "ויגע" מכח הכאה בצור. ששאלו שוב אחר ב' חפצים היקרים, ראית את אבא. כי נחשול של ים קם עליהם ממקו"הנ כדמות כלב, %break ונקרא זנב, דהיינו כמו ים סוף. ואז "ויבואו מדבר סיני", ששמה הר חורב, ונהפך להר סיני, שנגלה עליו אלקים בקולו של משה, ובסוד זקן מלא רחמים כנ"ל. %break רפידים. וזה סוד רפיון ידים, שהוריד משה ידיו כעין הכאת הצור. ובזמן מלחמת עמלק ראו הכל, שבעת שירים משה ידיו "וגבר ישראל", ועל כן היה להם הכנה אמיתית לקבלת התורה בבחינת זקן, %break שהוא סוד נטילת ידים בסוד הרים. וזה סוד "ויקחו אבן וישימו תחתיו" ונדמה להם כאותו האבן שנטבע במים עזים. אמנם היה לתחתיו של משה, כי היה צריך אליו מאד. %break כי בלי זה האבן היה צמאון למים כנ"ל. אמנם תחתיו, משום ד"ידי משה כבדים" כי גורמים להם צמאון, ודי למבין. %break ואהרן וחור תמכו וכו'. אהרן הוא סוד אבא. חור, הוא סוד בעלה של מרים ובן כלב שזה סוד דודי שלח ידו מן החור, דהוא סוד חור בן כלב, ודי למבין. %break ובזה הכח נסעו מרפידים "ויבואו מדבר סיני", וזכו להגבלה מכח החורב וצמאון. וזכו להתגלות ה' מכח "והיה כי ירים" ומתמיכת אהרן. וזה סוד "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו". %break %page 2034 כי נס ופלא הזה נשקל להם בכח הנצחן על עמלק, אשר האבן מתחתיו של משה, וממילא לא שלח ידו באצילות, בסוד מלאכת רעהו, ודי למבין. %break וזה סוד "מה שמועה שמע" וכו'. כי יתרו היה כהן און, והיה יודע שמשה שלח לאשתו וב' בניה, כי לא היה צריך להם אחר הידור וקימה, סוד ב' חפצים הנ"ל. %break אמנם, אחר מלחמת עמלק אמר, אם לא תצא בגיני, בבחינת שליחת יד כדרך כהן און, צא בגין אשתך, על דרך "ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו". %break כלומר, בבחינת הידור וקימה יחדיו. ואז יצא משה לקראת חותנו גם כן, כי היה לו לעינים במדבר והבן, ודי למבין, כי אמר לו "ואתה תחזה". %break %H עיבור (ב') %break עיבור א' נעשה על ידי עליון, בדומה לאדם שמקבל איזו התעוררות מלמעלה. עיבור ב' היינו, אחר כך התחתון צריך מכח התעוררות שקיבל, לעבוד מעצמו, היינו הוא צריך להוסיף, %break על ידי התעוררות שקיבל מעליון, ולעבוד על ידי יגיעתו, אחרת נאבד לו הכל וחוזר להיות לבחינת נקודה שחורה, שפירוש שהרוחניות שלו היא בבחינת חושך שאינו מאיר. %break ועל פי זה יש לפרש, "אשתו הראשונה מכריזין עליו מלמעלה, בת פלוני לפלוני", היינו כנ"ל, עיבור א' בא ומכריז מלמעלה שהוא בחינת אתערותא דלעילא. "ואשתו השניה היא לפי מעשיו", כנ"ל, כדוגמת עיבור ב' שהוא על ידי עצמו, היינו לפי מעשיו. %break %H מנוחה ושמחה אור ליהודים %break "מנוחה ושמחה אור ליהודים" (זמירות ליל שבת). משמע שרק ליהודים נקרא אור, אבל לאומות העולם, מנוחה ושמחה נקרא אצלם חושך. היתכן, מי לא רוצה מנוחה ושמחה, %break כמו כן צריכים להבין, מה שדרשו חז"ל על הפסוק, "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה", ואמרו: "בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונתי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם" (עירובין דף ז). %break כמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, "רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם" (ברכות ו'). %break ולהבין את כל הנ"ל, צריכים לדעת, שאין שייך לומר מנוחה אלא אחרי יגיעה, וכיון שהמדובר ביהודים הכוונה שמדברים, מדברים ששייכים ליהודים, שפירושו הוא, מעניני עבדות ה', ששייכים ליהודים, %break אי לזאת, נדבר מעבודה שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש, שענינו הוא להשפיע נחת רוח להקב"ה, לכן ניתן לנו ששת ימי המעשה לעבוד עם הגוף שיצא מאהבה עצמית, ולהשפיע להבורא. %break והיות שהגוף לא מסכים לזה משום שהוא נגד הטבע שלו, אז מתחילה היגיעה, כי יגיעה הוא מה שהגוף לא מסכים והוא רוצה ללכת נגד דעתו ורצונו, זהו יגיעה גדולה, %break משום שהגוף נותן לו להבין עם כל מיני טענות שלא בצדק, הוא דורש ממנו דברים שאין הדעת סובלתן. %page 2035 כמו שכתוב בזהר הקדוש וזה לשונו: "הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ. וישובו, היינו שחזרו לצד הרע. שאמרו מה יצא לנו עד היום, עמלנו בתורה, והבית ריקם, וכו', %break ולעולם ההוא מי יזכה ומי יבא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך וכו', אבל מי יכול לזכות בה וכו', וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה', ונתנה לנו" (שלח כ"ב, בהסולם). %break מכאן יוצא, מה שהמרגלים אמרו לא היה שקר, אלא שהיה צריכים להאמין, למעלה מהדעת, שאם חפץ בנו ה' הוא יכול לעזור לנו. על דרך שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו". %break וזהו מה שאומר הזהר הקדוש, שבני אמונה היו אומרים "אם חפץ בנו ה'" וכו', שאז הקדוש ברוך הוא מגלה את כבודו, היינו שמתחילים להרגיש את כבוד הבורא. כי רק זה חסר לנו, %break כי אצלנו נבחן העבודה דלהשפיע בבחינת שכינתא בגלותא, שאין הגוף שלנו מרגיש את חשיבותו של המלך, ובשביל זה הוא לא מחשיב לשרת אותו ולעבוד בשבילו, ולחשוב עליו כל היום ובמה הוא יכול לעשות לו נחת רוח. %break מה שאם כן אם האדם היה מרגיש את חשיבותו של המלך אז אנו רואים שיש בטבע שלנו כח לשמש את מי שהוא אדם חשוב, ואין לו שום יגיעה על זה, %break אלא אדרבא הוא משתוקק כל היום איך ובמה הוא יכול לעשות לו איזה שרות עבורו, ולא מצפה לשום תמורה עבור עבודתו כי העבודה בעצמו הוא השכר שלו. %break על דרך משל, שבא גדול הדור לשדה תעופה, וכל העיר יצאו לקראתו לקבל פניו, והוא הביא עמו מזוודה קטנה. %break והחכם הזה בחר באחד מבני העיר ונותן לו את המזוודה לשאת ולהעבירו למקום האכסניא שלו, ואחר כך הוא רוצה לשלם לו עבור טרחתו, היות שהוא היה הסבל שלו, %break והיות שהוא אדם חשוב מאוד, לכן הוא רוצה לשלם שכר כאילו היה זה משא גדולה שאז צריכים לשלם סכום גדול, והוא רוצה לשלם לו עבור הסבלות שלו סכום גדול כסף, עבור טרחתו הקטנה. %break בטח האיש הזה לא יקבל שום תמורה עבור העבודה שלו מטעם היותו אדם חשוב אז כמה כסף שהוא ישלם לו, אין לו שום ערך נגד ההנאה שהיה לו בזה שזכה שהחכם בחר בו לשרת אותו ולא בבן אדם אחר מבני העיר. %break וזהו בהטבע של האדם שאינו צריך לתת על זה שום יגיעה, אלא לפי ערך חשיבותו של החכם, כך גדולה ההנאה ששימש את החכם. %break נמצא שהעבודה בעצמו הוא השכר ולא מקווה לשום שכר אלא אדרבא, כל התמורות שאפשר לקבל תמורת העבודה בטלות ומבוטלות נגד העבודה בעצמה שזכה לזה, וזה הוא השכר שלו. %break מה שאם כן אם הוא משמש איש פשוט שאין חשיבות בזה שמשמש אותו, אז אין הגוף ראוי לעבוד לטובת הזולת, ומכל שכן לטובת ה', מטעם שלטובת ה' יש ענין של אמונה, שגם זה לא כל כך דבר פשוט. %break לכן כשבא שבת, שאז מאיר אור השבת בבחינת שמא דקודשא בריך הוא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, דשבת הוא ענין גילוי שמו יתברך, היינו שמתגלה חשיבותו של הבורא, %break אז באה לו מנוחה מהיגיעה שלו מה שהגוף לא היה רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, מטעם שלא היה מרגיש את חשיבות של הבורא. מה שאם כן בזמן שמרגישים את אור השבת אז הגוף מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע, %break משום שזה לחשיבות גדולה לו בזה שזכה לשמש את הבורא ולא רוצה אז שום תמורה כי כל תמורה שיתנו לו, אין לו שום ערך נגד העבדות שעשה ששימש את הבורא. %break נמצא, מזה שיש לו מנוחה, היינו שזכה להרגיש את חשיבות הבורא, שזה גרם לו שהגוף מסכים עכשיו לעבוד רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, זהו השמחה שלו. %page 2036 אבל מאין בא לו שירגיש את חשיבות של הבורא? הוא על ידי אור השבת, לכן הוא אומר "מנוחה ושמחה", הוא בא, ע"י שבא "אור ליהודים", ששבת מאיר רק ליהודים וזה אומרו, מנוחה ושמחה, זה בא מאור של היהודים, מה שאם כן לעכו"ם אינו בא אור השבת. %break מה שאין כן בימות החול שאז נקרא "שכינתא בגלותא", שאז אינו מאיר את חשיבותו של הבורא שכדאי לשמש אותו וזה נקרא "שכינתא בעפרא", כמו שעפר אינו חשוב, כך עבודתו אינו חשובה, %break ואז יש לו יגיעה גדולה אם הוא רוצה לעבוד עבודתו רק בעל מנת להשפיע, רק הגוף טוען אז, כיון שאין אתה מרגיש את חשיבותו של הבורא לכן עבוד לצורך עצמך, היינו לעבוד רק בשכר. %break היינו שתמיד צריך להיות ביד שלך מה שאתה עובד ולא לוותר על שום קבלה עצמית בזמן שאתה טועם טעם של הנאה, כי זה קובע - כמה שיכולים להנאות את זה עושים וממה שהוא לא רואה שיביא לו תענוג מה לו להתיגע על זה. %break אם כן טוען הגוף, מה לך להתיגע, ולעבוד ולוותר על תועלת עצמית ולעבוד לטובת הבורא, היינו לעשות נחת רוח להבורא. ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, שהיונה אמרה: "מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם". %break ולכאורה זה בסתירה למה שאמרו חז"ל: "כיון שנצרך אדם לבריות, פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זלות לבני אדם". משמע מכאן שאם המזונות מסורים בידי בשר ודם, %break היינו שהאדם צריך לקבל המזונות שלו מן הבריות, אינן מתוקים אלא אדרבא פניו משתנות ככרום וכו'. %break וכמו כן אנו אומרים בברכת המזון, שאנו מברכים להבורא, אז אנו מבקשים, שאנו אומרים לו: "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה" וכו', %break משמע מכאן שאם המזונות תלוי בידי בשר ודם, אינם מתוקים, אלא דוקא בידי הקב"ה, משמע שהם מתוקים וכאן אמרה היונה, ממש ההיפוך, שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, %break ובידי בשר ודם הם מתוקים כדבש, הלא אנו רואים את ההיפוך מהמציאות ממה שהיונה אמרה. %break וגם יש להבין מה שהיונה אמרה שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, מדוע בידי הקדוש ברוך הוא צריכים להיות המזונות מרורים כזית, וכיון שהיונה אמרה כך משמע שיש מציאות כזו. %break ולמה צריך להיות כזו, היינו למה עשה הקב"ה שיהיה מציאות כזו. ובכדי להבין את הנ"ל צריכים מקודם להבין מה הפירוש "בידו של הקב"ה", ומהו הפירוש "בידי בשר ודם", ומהו הפירוש של "מזונות". %break הנה מזונות נקרא ממה שהאדם מזין את עצמו, שע"י קבלת המזונות, היינו שהמזונות שאדם מזין את עצמו, הוא בא בכמה מיני תענוגים, מאכילה ושתיה ושינה, ומכסף ומכבוד, וכדומה. %break שמכל אלו הדברים הוא מקבל סיפוק, שאומר שבשביל כל אלה המזונות שהשיג לפרנס את הגוף שלו הוא אומר שכדאי לחיות, בכדי לקבל את המזונות האלו, המחיה אותו, באם הוא מקבל את מבוקשו. %break וכשהוא עושה חשבון לעצמו לאחר שהשיג את כל אלה הדברים שהיה לו תשוקה להם, אז הוא אומר שהיה כדאי שנברא, וכדאי לחיות. %break וכמו כן אנו [רואים] שיש הרבה פעמים אעפ"י שיש להאדם הרבה דברים, שלא חסר להם שום דבר, שיש להם כל טוב, ומכל מקום אין להם ממה לפרנס את עצמם. %break אנו רואים שיש הרבה עשירים גדולים בעולם, ומכל מקום אין נהנים מחייהם, שאין להם ממה לפרנס את עצמם. %break והטעם כמו שמובא בהקדמה להזהר, שכל הנאה שהאדם מסוגל לקבל הוא דוקא מדברים שיש להם השתוקקות. וכפי ערך ההשתוקקות להדבר בשיעור זה הוא יכול להנאות, %break לא פחות ולא יותר. ששיעור הנאה מהסעודה הוא כפי שיעור הרעבון, ואין הנאה משתיה יותר מכפי שהוא צמא, כמו שאמרו חז"ל: השותה מים לצמאון אומר "שהכל נהיה בדברו", %break משום שאז כשנהנה, אז הוא מסוגל לתת תודה על ההנאה. ואין הנאה ממנוחה, אלא לפי שיעור היגיעה. %break %page 2037 אי לזאת, העשירים הגדולים, שלא חסר להם שום דבר, שיהיה להם למה להשתוקק, כי יש להם כל טוב, כי אין שייך השתוקקות, רק במקום שיש חסרון, %break ואפילו למנוחה אין להם שייכות כי הם לא עובדים כי יש להם הרבה מנהלים, בכל מיני בכל עיסקיהם, ולאכול ולשתות לא חסר להם, וגם לא מלבושי כבוד, ובתים יפים, וכדומה. %break לכן כיון שחסר להם השתוקקות ממילא חסר להם הנאה, ואין להם שום דבר שיוכלו להזין את עצמם, והם נקראים עניים משום שאין להם מזונות. %break ועתה נבוא לבאר, מהו הפירוש, שהיונה אמרה: "מוטב שיהא מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם". %break והענין הוא, כשהאדם מתחיל לעבוד בכדי להמציא מזונות לעצמו, יש בזה שתי אפשרויות. א' שהמזונות יהיו בידו של הקב"ה, על דרך שאמרו חז"ל: "ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים". %break היינו שהוא החליט, שכל המזונות שלו שהאדם נהנה, הוא בזה שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, שהוא בדביקות להבורא, הנקרא השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום". %break נמצא שהמזונות שלו הוא בזה שהוא רוצה שיהיה המזונות שלו מסורים בידו של הקב"ה, ומתי שהוא מרגיש שהוא עובד בכולו להשפיע, אז נקרא זה "בידו של הקב"ה", %break וידי בשר ודם לא מגיעים שם. כי "יד" נקרא כלי קבלה, ומתי שכל עבודתו נכנסים בכלי של הקב"ה, ולא בכלי קבלה של עצמו הנקרא אהבה עצמית, זה מכונה שמזונותיו מסורין בידו של הקב"ה. %break ועתה נבאר, מדוע כשהמזונותיו מסורים בידי הקב"ה, הם מרורים כזית. והיות, ש"בידי הקב"ה" נקרא בעל מנת להשפיע, והואיל שזהו נגד הטבע, שהטבע שלנו שאנו נולדנו הוא רק לקבל, לכן בזמן שהאדם רוצה לעבוד נגד הטבע אז הגוף שלו מתנגד לו לעבודה זו. %break אלא שהגוף רוצה שהמזונות שלו יהיו בידי אדם, שהידים של בשר ודם, הוא אהבה עצמית הנקרא מקבל על מנת לקבל. וזהו שאמרה היונה, מתוקים כדבש בידי בשר ודם. %break כי במקום שאדם רואה שמהעבודה שהוא עובד יצמח מזה מזונות, היינו הנאות, שמזין את הרצון לקבל שלו, זה נקרא "בידי אדם", שהמזונות הוא מתוק כדבש, משום שהם באים לידי בשר ודם. %break ובו בזמן שהוא רק רוצה להפוך את כל סדר החיים מקצה אל הקצה, היינו, במקום שהיה קודם כל רצונו ומחשבתו להנות את הרצון לקבל שלו, ועכשיו הוא רוצה לוותר את כל הנאות שלו, %break אם הוא רואה שהם באים על הכונה של תועלת עצמו, הגם שעוד לא הגיע לידי דרגה זו של רצון להשפיע, אלא רק חושב על זה, כבר הגוף מתחיל לבגוד בו ולא רוצה לתת לו כח לעבודה ואז כשהתחיל ללכת נגד הגוף, אז הוא תיכף מתחיל להרגיש טעם מר בעבודתו. %break והיונה אמרה שהיא מסכימה לזה, אעפ"י שהיא טועמת טעם מר, מטעם שזהו אמת. היינו שזהו הדרך אמיתי להגיע להמטרה שבשביל המטרה הזו העולם נברא, שהוא להטיב לנבראיו, %break ואין האדם יכול, להגיע למדרגה זו מטרם, שזכה להשתוות הצורה הנקרא בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, אחרת שורה עליו נקודת הצמצום, שהוא בחינת הסתרת פנים של הקב"ה. %break לכן אמרה היונה שהיא רוצה שהמזונות שלה, היינו הנאה שלה, יהיו בזה שהיא יכולה לרכז שמכל עבודות שלה היא תגיע לזכות שהכל יכנס בידו של הקב"ה ולא לקבלה עצמית, %break כי זה מרחק אותה מהמטרה, שבשבילה נברא. לכן בזמן העבודה, האדם מרגיש טעם מר, ואי אפשר לעבוד בלי התגברות ובעולה ויורד, והזמן הזה נמשך עד שהאדם מקבל עזרה משמים, %break כמו שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזהר הקדוש: במה מסייעין אותו? בנשמתא קדישא, היינו שנותנים לו אור תורה המכונה "המאור שבה, מחזירו למוטב". %break ואז אין כבר עבודה עם הגוף שלו, כי כלפי אור עליון מתבטל כל הכוחות שהם נגד הבורא. %break %page 2038 לכן כשבא אור השבת, שהאדם מתחיל להרגיש את הנשמה יתירה שלו, אז ממילא כל הכוחות שהם נגד הבורא מתבטלים, ומשום זה אין כבר מקום ליגיעה, נמצא שהוא במנוחה. %break וזה נקרא "מנוחה ושמחה", מאין זה בא, מ"אור ליהודים", היינו שמאיר האור השייך ליהודים, היינו שאור הזה הבא מלמעלה מביא את האדם שיהיה יהודי. מה שאין כן אומות העולם, %break ש"כל טובו דעובדין לגרמייהו הוא עובדין" היינו בעל מנת לקבל, אור הבא לסייע שיכול להגיע על ידי זה בעל מנת להשפיע, בכלל לא רוצים את זה, כי נקרא אצלם מיתה. לכן כשבא אור השבת הוא מנוחה ושמחה רק ליהודים. %break %H ג' קוים %break "איזו היא מחלוקת לשם שמים וכו', ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו". מקשים העולם, מדוע לא כתיב משה, וקרח ועדתו, כמו שכתוב אצל הלל ושמאי. %break בכדי להבין את הנ"ל צריכים לדעת מה הוא הפירוש "לשם שמים". הזהר הקדוש מפרש: לשם שמים, היינו זעיר אנפין. מפורש בסולם, כי ענין המחלוקת של שמאי והלל, הוא ענין של קו ימין, וקו שמאל. %break והיות שקו ימין לבד אין בו שלימות, כי אין בו חכמה, וקו שמאל אין בו שלימות, הגם שיש בו [חכמה], אבל מכל מקום אין שם חסדים, שהוא הלבוש על חכמה שבלי הלבוש הזה, %break הוא נמצא בחושך. נמצא שעל ידי המחלוקת שכל אחד מראה לשני, שאין בו שלימות, ומראה לו את החסרון בקו של שני, זה גורם שהשני קוים נכללים זה מזה, היינו ששניהם באים לידי קו האמצעי, %break הנקרא זעיר אנפין, שהוא הקו האמצעי בהפרצופים. וזעיר אנפין נקרא, "שם שמים". מתבאר שאם לא היתה המחלוקת, היה כל אחר נשאר בקו שלו, לכן היתה מחלוקת בכדי להגיע לשם שמים. %break מה שאם כן קרח ועדתו, הם הלכו בקו שמאל, ורצו להשאר בקו שמאל, היינו רצו להשאר בחכמה בלי חסדים. הם רוצים את המטרה שהוא להטיב לנבראיו, בלי הלבוש של חסדים. %break וזה ענין מה שאמרו חז"ל: "קרח פקח היה", היינו כנ"ל שרצו להשאר בקו שמאל שהיא חכמה בלי חסדים. נמצא שמחלוקת קרח ועדתו היה, שלא לשם שמים, היינו בכדי להגיע לקו האמצעי, %break שנקרא שמים, שהוא חסדים. מה שאם כן משה בודאי היה נכלל מקו האמצעי, כי משה נקרא בשם "דעת", שהוא קו אמצעי. כמו שכתוב בזהר הקדוש, כי יעקב הוא בחינת תפארת ומשה הוא בחינת דעת. %break לכן משה בחינתו היה לשם שמים, לכן לא אמרו "מחלוקת משה וקרח" נקרא שלא לשמים, כי בודאי שבחינתו של משה היה בחינת שמים. %break וענין קו ימין וקו שמאל נוהג אפילו בזמן עבודה של הכנה, היינו אפילו בעוד שטרם זכה האדם להכנס להיכל המלך. כי כדי להכנס להיכל המלך מוכרח האדם לזכות לבחינת לשמה, %break כמו שמובא במסכת אבות (פרק ששי): "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלין לו רזי תורה", אז נקרא שהוא נכנס בהיכל המלך. %break ושם ברזי תורה מתחיל הענין, של קו ימין הנקרא חסד, וקו שמאל הנקרא גבורה כמו שכתוב ב"פתח אליהו": "חסד דרועא (יד) ימינא, גבורה דרועא (יד) שמאלא". %break שרק בבחינת רזי תורה, מתפרשים כל הענינים האלו, על דרך האמת. אבל מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, %page 2039 אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים. %break וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, %break שמדברים משמות הקדושים. מה שאם כן בתורה הנגלית, הוא צריך להאמין שכל התורה כולה, הוא שמותיו של הקב"ה, נמצא שהענינים האלה הם יותר מסוגלים (כמבואר בספר מתן תורה). %break וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, %break שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך. %break וגם כאן בעבודה דבחינת [הכנה] אנו לומדים תיקון קוים, הנמשכים בבחינת ענף ושורש. הנה ימין נקרא חסד, והוא בחינת חסדים מכוסים, שהיא הבחינה למעלה מהדעת, %break והוא נקרא בחינת "כי חפץ חסד", שאינו צריך לשום דבר, אלא הוא שמח בחלקו, ממה שיש לו, ואומר כמה שנתנו לו משמים מתנה, שיהיה לו אחיזה בתורה ומצוות, די לו. %break והגם שהוא רואה שהוא מקיים התורה ומצות רק מבחינת החינוך, שחינכו אותו כך, והחינוך הזה לא חשוב אם חינכו אותו בזמן שהיה קטן, או שחינכו לו בזמן שכבר היה גדול בשנים, %break לא חשוב, אלא כל תחילת עבודה מתחיל מחינוך וזה עוד לא נקרא קו ימין, כי לא שייך לומר ימין אלא בזמן שיש לו שני קוים אז אומרים הראשון נקרא ימין והשני שמאל. %break אלא אח"כ, כשיש לו בקורת והוא מתחיל לעבוד על חשבון עצמו, והוא רוצה אז לדעת מה מטרתו בחיים, וכשהוא משתוקק למה שהוא, הוא עושה חשבון לעצמו, אם על ידי השתוקקות זו, %break הוא יגיע לאיזה מטרה ובעיקר, מהו מטרת הבריאה, ורואה שכתוב בכל המקומות שהיא, להטיב לנבראיו, והוא רואה שעוד לא מרגיש שום טוב והעונג, ושואל לעצמו, %break אם כן למה הוא לא מרגיש את הטוב והעונג של מטרת הבריאה, אבל על זה הוא רואה תירוץ, שצריכים מקודם לבוא לידי השתוות הצורה ורק אח"כ יכולים להגיע לידי הרגשת טוב ועונג. %break ובכדי להגיע לבחינת השפעה הנקרא השתוות הצורה אז עבודה שלו הוא בדרך חקירות ובדיקות אם באמת, הוא הולך על המסלול של אהבת הזולת, %break אחרת לא אפשר להגיע לידי דבקות בה' הנקרא: "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". %break ואם הוא רואה אז שהוא נמצא עדיין באהבה עצמית ועוד לא זז כמלא נימא ממצב שיפלותו, אזי הוא בא לפעמים לידי יאוש. ויש לפעמים שלא לבד שלא הלך קדימה, אלא הוא מרגיש שהלך אחורה. %break ובזמן כזה, קשה לו לקיים תורה ומצוות בשמחה, אלא להיפוך, רק בעצבות הוא נמצא כל הזמן, ואז לפעמים עולם חשך בעדו, כי העצבות מביא לו, הרבה מחשבות ורצונות, %break שהם ממש נגד המטרה שהוא רוצה להגיע, המצב הזה נקרא קו שמאל, כי דבר הצריך תיקון נקרא שמאל. %break ואז כשאדם כבר בא לקו שמאל, והוא רואה את מצבו, איך שהוא ריקן מכל, אז הוא צריך לעבור לקו של ימין. כי בזמן שיש לו שמאל אז שייך לומר ימין, וימין נקרא שלימות, כנ"ל, שמטרם שיש לו שמאל, %break הוא נקרא סתם קו, מטעם שאי אפשר להיות ימין בלי שמאל, לכן עכשיו הקו הראשון שהוא בחינת שלימות, הוא חוזר עכשיו לקו הזה, משום שכאן הוא הבסיס, %break שממנו בונים כל הבנין הנקרא בחינה שהוא למעלה מהדעת, כיון שיש לו עכשיו דעת שרואה את מצבו האמיתי, שאין לו שום דבר אחיזה ברוחנית. %break דהיינו מצד השכל הוא כולו חושך, בא עתה הזמן ללכת למעלה מהדעת, ולומר: "עיניים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו" וכו', %page 2040 אלא שש ושמח בזה שהוא זכה לקיים מצוות ה' אשר צוה לנו על ידי משה רבנו עליו השלום. ואף על פי שלא מרגיש בזה שום טעם והבנה, %break מכל מקום למעלה מהדעת הוא מאמין שזהו זכיה גדולה לו בזה שהוא יכול לקיים מצות ה' בפשיטות, מה שיש אנשים אחרים, שגם את זה אין להם, והוא מאמין שהכל בא מן השמים, %break ולאחרים נתנו רק להנות משטויות מה שמותאם, לבהמות ולחיות וכדומה, ולו נתנו, מחשבה ורצון לראות איך שכל החיים שלהם הוא שטות והבל. %break לכן הוא מחשיב את המתנה זו "כמוצא שלל רב", והוא נמצא תמיד בהתפעלות גדולה מחמת חשיבות זו, וזה חשוב אצלו כאילו זכה להמדרגות הכי גבוהות, אז נקרא זה קו ימין שלימות, %break משום שדוקא ע"י זה שהאדם בשמחה יש לו בחינת דבקות בה', כמו שאמרו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", והיות שהוא נמצא עכשיו במצב של שלימות אז יש לו מקום במה לשמוח. %break לכן אפילו בזמן ההכנה, יש מקום שיכול לקבל הארה מלמעלה, אעפ"י שאינו יכול להיות אצלו הארה זו בקביעות, מכל מקום קצת קשר עם רוחניות הוא רווח גדול, כי כל מגע שיש ברוחניות, אין האדם מסוגל להעריך את זה. %break והקו הימין הזה נקרא "אמת", מטעם שהשלימות נבנה על בסיס של אמת, היינו שאינו אומר שיש לו רכוש גדול בתורה ומצות, היינו הרגשה והשגה והבנה, אלא שאומר כמה שיש לו, %break זאת אומרת, כמה שנותנים לו מן השמים, אפילו שמרגיש שהוא נמצא במצב יותר גרוע, מכפי מה שקבל מצד החינוך, מכל מקום הוא מחשיב זה למעלה מהדעת, שזוהי חשיבות גדול אצלו, שזכה שיהיה לו קצת מגע עם רוחניות. %break וכשהוא עובד על זה, היינו שיסתפק במיעוט ושיהא שמח בחלקו, ורוצה לתת כבוד לתורה ומצות כאילו היה מרגיש טעם, בבחינת ידיעה והרגשה אמיתית שאז גם הגוף מסכים לעבודה זו, %break שזה נקרא, ש"גם אויביו ישלים אתו", מה שאם כן כשהוא צריך לעשות למעלה מהדעת אז הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן נקרא זה "עבודה של אמת", %break היינו שרואה את מצבו האמיתי, ומכל מקום הוא מתגבר על זה, כאילו היה זה בידיעה, זה נקרא קו ימין. %break וכל זה הוא מטעם שרוצה לתת כבוד לתורה למעלה מהדעת, והגם שנראה כאילו הוא בונה זה על בנין של דעת, שהוא אומר שיש הרבה אנשים שאין להם שום שייכות לתורה ולמצות, %break אם כן השכל מחייב שיש לו כבר עם מה לשמוח, כיון שיש לו רכוש ולאנשים אחרים אין רכוש כזה, זה נכון, אבל להגיד שזה הוא דבר חשוב שכדאי לשמוח עם זה, %break הוא צריך כבר לבחינת מעלה מהדעת. וזה נקרא "שמחה של מצוה", היינו שבנוי על יסוד של אמונה, ואז הוא יכול לשיר ולרקוד, והכל אמת, משום שהוא למעלה מהדעת. %break והקו שמאל, הנמשך משורש הגבורה שגבורה פירושו התגברות, וכיון שהאדם עושה חשבון לעצמו כמה הוא כבר מקורב לקדושה, זאת אומרת כמה כוחות הוא יכול לתת לאהבת הזולת, %break היינו שיעשה מעשים של השפעה בלי שום תמורה, לטובת החברים, שהוא יכול למדוד זה בשיעור עד כמה הוא מוכן לותר לטובת החברים ולא ירצה לקבל עבור זה שום תמורה, %break ואז אם הוא רואה את מצבו האמיתי שהוא עדיין לא ראוי לשום ויתור, אז אין עצה אלא תפילה, וזה נקרא שהקו שמאל מביא לו מקום לתפילה. %break המתבאר מזה, שקו ימין מביא לו מקום שיוכל לתת שבח והודיה, על מה שנתנו לו שלימות, ואז אין מקום לתפילה, מטעם שאין לו אז מקום חסרון, וכמו כן אין לו מקום לבנים, %break הנקרא הבנה בתורה ומצות, כי אין לו אז שום קושיות, שיצטרך לקבל עליהם תירוצים, ואז ממילא אין לו פריה ורביה בתורה. %break %page 2041 מה שאם כן הקו שמאל, שהיא גבורה, שאז צריכים להתגבר, כיון שצריכים להתגבר ורואים שאין כוחות לזה, אז יש מקום לתפילה, וגם יש שם מקום לבנים כי ע"י הכוחות שבאים מלמעלה, מה שהוא המשיך ע"י תפילתו, זה מביא לו פריה ורביה בתורה. %break אבל צריכים לדעת, שאלו ב' קוים צריכים להיות שקולים, היינו שמשתמשים בשניהם בשוה, אז שייך לומר: בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, שזה נקרא קו האמצעי. %break שענין הכרעה הוא, שכולל את שניהם לאחד. ואם אחד גדול מחבירו, אז לא יכולים לכלול את אחד בהשני משום שהשני שהוא יותר גדול לא רוצה להכלל בשני, משום שהוא מרגיש שבחינתו הוא יותר תועלתי, לכן צריכים להשתדל שיהיו שניהם שוים. %break ומהו הריוח, כשיש לו ב' הקוים, וכמו כן הוא צריך לדייק, שיהיו שניהם שוים, כדי שישיג את קו האמצעי. הנה צריכים לדעת שקו האמצעי נקרא השפע שבא מלמעלה המתגלה על ב' הקוים. %break וזה יכולים לפרש לפי מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפין באדם, אביו ואמו והקב"ה, אביו נותן את הלובן, ואמו נותנת את האודם, והקב"ה נותן את הנשמה". %break לובן פירושו לבן כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו". והכוונה היא, שתמיד הוא הולך במצב של "לבן". וזה נקרא קו ימין היינו שאינו רואה במצבו שום חסרון, %break אלא הוא תמיד שמח בחלקו, ואפילו שהוא מרגיש בעבודתו שאין לו שום רכוש, מכל מקום הוא שמח. %break וזה יכולין להבין על פי מעשה שמספרים, שפעם חלתה בת מלך ולא מצאו לה שום תרופה למחלתה, עד שבא חכם אחד ואמר שהוא יכול לרפאותה, רק על דרך סגולה, %break היינו אם היא תלבוש חלוק לבן של איש שהוא שמח בחלקו היא יכולה על ידי זה להתרפאות. מה עשה המלך, שלח שליחים לעשירי עם, ושאלו אותם אם הם שמחים בחלקם, %break אז, כל אחד ואחד נתן להבין מה שחסר לו. ואח"כ שלח לשאול למעמד הבינוני אולי נמצא אצלם מי שהוא שמח בחלקו ולא מצא וכו' עד שנתייאשו. %break ולבסוף בא אחד, וסיפר להמלך, שרחוק מכאן יש יער ושמע שהשומר היער הוא תמיד שמח בחלקו, מובן מאליו שהמלך שלח שליחים נכבדים להשומר. וכשבאו השליחים להשומר, %break שאל אותם הלא אני רואה שאתם אנשים מכובדים, מדוע באתם אלי. וספרו לו את כל הענין של בת מלך, לכן באנו אליך, ואנו רוצים לדעת אם הוא באמת כמו שמספרים עליך שאתה הוא שמח בחלקך. %break אז אמר להם בטח בלי שום ספק, אני מרגיש שלא חסר לי כלום בחיים ומהכל אני נהנה. אם כן אמרו לו: תן לנו כתונת אחת שלך עבור בת המלך,אז הוא השיב להם תאמינו לי אם היה לי כתונת הייתי נותן זה לבת מלך, אבל אין לי כתונת. %break וממעשה זו אנו יכולים לראות, אם האדם רוצה להיות שמח בחלקו אין על זה שום תנאים, שזה נקרא שלימות ולא צריכים שום דבר, שנוכל לומר שבשביל זה הוא יכול להיות שמח בחלקו. %break וזה נקרא קו ימין, שאינו צריך לשום דבר, כי אם הוא זקוק לאיזה דבר לא חשוב מה הוא, כבר לא יכול להיות בשלימות. %break ואמו נותנת את האודם, כנ"ל, כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני", ששם יש קו אודם, שמאחר שהוא עושה בקורת על המעשים טובים שהוא עושה אז הוא רואה, שאי אפשר לו ללכת קדימה, %break ועוד להפוך, שהוא נמצא במצב של אחורה. וזה נקרא קו אודם, שהגוף נותן להבין שאין ללכת בזמן שהקו הוא אודם, ואין לו אז שום עצה אלא להרבות בתפילה. %break וזה הוא כמו שמובא בילקוט (בהגדה של הפעילים) אמרו ישראל לפני הקב"ה אימתי אתה גואלנו? אמר הקב"ה: לכשתרדו במדרגה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם. %break כי דוקא בזמן שאדם בא לקו אדום, שהוא מרגיש שהוא נמצא, במדרגה התחתונה, אז באה הגאולה. כי אז הקב"ה נותן הנשמה, שאז מאיר עליו אור עליון, שהוא משיג אז עזרה מלמעלה, %break כמו שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו", ומובא בזהר הקדוש השאלה, במה %page 2042 מסייעין אותו, ומשיב, בנשמתא קדישא, שאז מקויים "והשותף הג' שהוא הקב"ה נותן את הנשמה", וזה נקרא קו האמצעי. %break %H ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין %break "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין" (בבא בתרא דף טז). ויש להבין מהו יצר הרע, ומה הוא התבלין. ועוד יש להבין, הלא כשמבשלין איזה תבשיל העיקר הוא התבשיל, והתבלין הם רק נותנים טעם בהתבשיל, ואיך אפשר לומר שעיקר הוא היצר הרע, %break והתורה הקדושה הוא רק בחינת תבלין. וגם זה יש להבין, כשהוא אומר תורה תבלין משמע שהתורה והמצות אינם רק אמצעי, והוא על דרך שאמרו חז"ל: "לא ניתנו מצוות, %break אלא לצרף בהן את ישראל" (בראשית רבה, ראש פרשה מ"ד). משמע, שאחר הצירוף חס ושלום לא צריכים לקיים תורה ומצות. %break הנה ענין יצר הרע, מה הוא ענינו. ידוע דמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, ולסיבה זו, ברא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, ובכדי שיהיה להנבראים, בעת קבלת התענוג שלימות, %break דהיינו שלא ירגישו שום בחינת בושה, בעת קבלת התענוג, לכן היה תיקון המכונה "על מנת להשפיע". שפירושו הוא, שלא ירצו שום דבר לעצמם, אלא להשפיע להבורא, %break אז לא ירגישו שום בושה, כיון שאין מקבלים לטובת עצמם שום דבר אלא הכל לטובת הבורא, ולא לתועלת עצמם. %break אבל צריכים לדעת מה יכולים, לתת להבורא שהוא יהנה מזה. לכן הקב"ה, הודיע לנו על ידי משה רבנו עליו השלום, שהוא נותן לנו תרי"ג מצות, %break ואנו צריכים לקיים אלו המצות בכדי להשפיע לו נחת רוח. ואז הוא יוכל לתת לנו כל טוב, משום שהכלים של התחתון הנקרא רצון לקבל אך לעצמו, שהוא הנקרא רע, משום שהוא העושה, כל החורבנות, הגנבות והרציחות וכו', זהו מה שעושה רע לאחרים. %break אבל צריכים לדעת, שגם לעצמו, הרצון לקבל גורם רע, חוץ מזה שגורם רע בגשמיות, הוא מקלקל לנו את כל מצב הרוחני שלנו, כנ"ל, שאין אנו יכולים להגיע להמטרה שהוא להטיב לנבראיו, %break שאנו צריכים לקבל טוב ועונג והוא המפריע לנו, מסיבת שהרצון לקבל היא הפכי מהרצון להשפיע, מה שהבורא הוא המשפיע, ואנו רוצים רק לקבל. ובלי השתוות הצורה, אין לנו דביקות. %break אי לזאת, אנו צריכים להיות שמחים בזה שהוא הודיע לנו על ידי משה רבנו עליו השלום, שנקיים את התורה ומצות, אז נקבל את התיקון הנקרא "השתוות הצורה". %break ואם לא היה מודיע לנו מה שהוא רוצה שנשפיע לו, אז לא היה אנו יודעים מה להשפיע לו. מה שאם כן, כשהודיע לנו שנקיים את התרי"ג מצות, אז אנו כבר יודעים מה להשפיע לו. %break וזה דומה לאדם שהוא צמחוני, שהוא נהנה רק מפירות וירקות וכדומה, והוא הזמין אדם חשוב, ורוצה לעשות סעודה בשבילו, והוא לא רגיל, לעשות סעודת יותר, %break ממה שצמחונים אוכלים, לכן יש לו יגיעה גדולה, לברר מה שהאדם החשוב רגיל לאכול. ואם היה האורח נותן לו, תוכנית של סעודתו מה שהוא אוהב כמה היה הוא שמח בזה שכבר יודע מה להכין לו לסעודתו. %break כן אנחנו צריכים לשמוח בזה, שהודיענו, על ידי משה רבנו עליו השלום ממה שהוא נהנה, ועל ידי זה אין לנו יגיעה למצוא במה שאנו יכולים להנאות אותו, שזהו ענין תרי"ג מצות שנתן לנו לקיימם, %page 2043 וכשאנו מכוונים בעת הקיום, התורה ומצות שאנו רוצים להנות לו, אז אנו באים לידי השתוות הצורה, שנקרא, "הדבק במידותיו", שעל ידי זה זוכים לדביקות הבורא. %break וזה שהוא רוצה שאנחנו נשפיע לו, וכי חסר לו משהו שאנחנו נהנה אותו, זה כבר מבואר בכמה מקומות, שהוא מטעם תיקון לטובתינו, בכדי שלא יהיה לנו את הטוב והעונג מה שהוא רוצה לתת לנו, %break מעורב עם בחינת בושה. ומדוע בחר דוקא באלו התרי"ג מצות, אומרים שהוא ידע שדוקא אלו המצות, יעזרו לנו להגיע לידי מדרגת השפעה, ולצאת משליטת אהבה עצמית, %break שזהו תכונה חדשה, שאינה מצד הטבע שלנו. וזהו פירושו של המאמר חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break אבל אנו צריכים להבין, לפי זה שאנו אומרים שהתורה ומצות, הוא רק אמצעי איך לתקן את הרע, הנקרא רצון לקבל, אם כן מה נותנת לנו הקיום של תרי"ג מצות, %break לאחר שכבר תיקון את הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע. ובכדי להבין את זה, צריכים לעיין במה שכתוב בספר הקדמת הזהר (במראות הסולם דף רמ"ב אות א): המצות שבתורה, %break נקראים בלשון הזהר בשם "פקודין". ונקראים אמנם גם בשם "עיטין". וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא "אחור", ובחינת השגת הדבר נקרא "פנים". %break ועל דרך זה יש בתורה ומצות, בחינת נעשה ובחינת נשמע, כמו שאמרו חז"ל: "עושי דברו, לשמוע בקול דברו", ברישא "עושֵי" והדר "לשמוע" (שבת פ"ח). וכשמקיימים תורה ומצות בבחינת "עושי דברו", %break מטרם שזוכים לשמוע נקראים המצות בשם תרי"ג "עיטין", והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת "לשמוע בקול דברו" נעשים תרי"ג המצות בבחינת "פקודין", והוא מלשון פקדון. %break כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהוא כנגד אבר מיוחד, בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה. ונמצא, בעשית המצוה הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, %break את מדרגת האור השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות, ומבחינה זו דפנים של המצות נקראים אז בשם פקודין. המתבאר מכל הנ"ל, שהתרי"ג מצות נותנים לנו שני דברים: %break א) בזמן הכנה, שאדם עדיין משועבד להרע שלו, היינו להרצון לקבל, ואין לו שום כח שיוכל לעשות משהו לטובת הזולת, שאז האדם נמצא במצב של פירוד מהבורא, מטעם שנוי צורה כנ"ל. %break ואז התרי"ג מצות נותנים לנו הכח שנוכל לצאת משליטתם, וזה נקרא: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואז התרי"ג מצות הם בבחינת אמצעי. %break ב) לאחר שהאדם כבר זכה להגיע לשמה, שהוא בחינת השתוות הצורה, ואז הוא זוכה לבחינת גלוי רזי תורה כנ"ל: "רבי מאיר אומר, הלומד תורה לשמה וכו', ומגלין לו רזי תורה" (אבות פרק ו'). %break אז התרי"ג מצות נעשים תרי"ג אברים של הנשמה, שכל מצוה הוא מקום מיוחד לאור מיוחד. וכמו בגשמיות אנו רואים שבכל דבר גשמי שהאדם לוקח מתענוגי גשמיים, יש שם טעם אחר, %break היינו בלחם יש טעם אחר, ובבשר יש טעם אחר, ובדגים יש טעם אחר, אף על פי שכולם נקראים מזונות עבור הגוף, מכל מקום יש בכל דבר טעם אחר, %break ומכל שכן ברוחניות יש בכל מצוה טעם אחר. ואז התרי"ג מצות נקראים עצם ולא אמצעי. %break ואז התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה, כמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות קל"ה, ק"מ) וזה לשונו: אמנם כשזוכה האדם לגלוי פנים, וכו', %break נאמר עליו "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל' כ'), כי מאז ואילך, אין לבושי ה"תורה" מכניפים ומסתירים עוד את ה"מורה" ונתגלה לו לנצח, כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא. %break ובהמתבאר נבין, מה ששאלנו למה שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", משמע מכאן שהעיקר הוא היצר הרע, בדומה שמבשלין מרק, עיקר הוא המרק, %page 2044 והתבלין הוא רק להוסיף טעם בהמרק, וחס ושלום לומר כך על התורה שהוא רק בחינת תבלין. אלא כנ"ל, שהתורה נותנת לנו ב' דברים: אחד נקרא כלים, והב' נקרא אורות. %break "כלים", פירושו: שיהיה ראוים לקבל את השפע העליונה. וכלים דקדושה, מורכבת מב' בחינות: %break א' הוא העיקר, שהוא ההשתוקקות, לאיזה דבר מסויים, וכפי ההשתוקקות להדבר, כך טועמים טעם תענוג בהדבר. וההשתוקקות, גדולה וקטנה, נמדדת לפי ערך היסורים שיש לו להדבר, %break היינו, אם הוא לא יקבל את הדבר למה שהוא משתוקק יהיה לו יסורים גדולים, נקרא זה השתוקקות גדולה, ואם, כשהוא לא יקבל את הדבר, אין לו יסורים גדולים, זה נקרא השתוקקות קטנה. ובשיעור זה נמדדת מדת התענוג שהוא מרגיש, בעת קבלת התענוג. %break אבל בזה עוד לא נגמרה הכלי שיהיה מוכשר לקבל שפע עליונה. משום, כי בזמן קבלת התענוג, הוא מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוג, שהוא ענין של נהמא דכסופא כידוע. %break נמצא, שהגם שהוא יקבל את התענוג, אבל הוא ירגיש שהטעם פגום, בדומה למרק שחסר בו תבלין, אז בא התורה דמין הא' שמתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, ואז הכלי יכולה כבר לקבל את התענוג, מבלי שירגיש בה שום חסרון. %break וזה מה שאמרנו על ענין, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו המאור שבתורה יש בה כח לתקן את הרצון לקבל שבנו שיהיה בעל מנת להשפיע, ואז הכלי מוכשרת לקבל, %break ולא יהיה בקבלה זו שום פגם. וזה נקרא שתרי"ג מצות, שבאו לתת לנו תיקון הכלים, היינו שעל ידי קיום תורה ומצות, יהפוך את הכלי קבלה שלנו בעל מנת להשפיע, ואז נוכל לקבל השפע לשם שמים. %break בחינה ב' הוא שהתורה ומצות באו לתת לנו אורות, כנ"ל, שאז התרי"ג מצות נקראים בלשון הזהר הקדוש בשם, תרי"ג פקודין. היינו שבכל מצוה יש שם אור מיוחד בפקדון, %break היינו שבזמן שהוא עושה את המצוה, הוא ממשיך בעת עשייתו אור מיוחד השייך לאותה מצוה, וזה נבחן שהתרי"ג מצות נותנים לנו אורות. %break ובזה נבין מה ששאלנו, בענין שהתורה ומצות, שמשמע שהוא רק אמצעי ולא עצם. זהו רק בזמן תיקון הכלים, שגם אז עיקר הכלי, לקבלת התענוג, הוא רק הרצון לקבל. %break אלא שיהיה בקבלת התענוג, בחינת שלימות, שיהיה בזה טעם, אז צריכים התורה ומצות, שיתנו לנו טעם, כמו התבלין במרק. אבל אח"כ לאחר שהכלים נתקנו, ובא למצב הב' שהוא לבחינת האורות, אז התרי"ג מצות הם בחינת עצם, ואז הם בחינת שמותיו של הקב"ה. %break אז הוא הסדר שהאור בא ומתלבש בהכלים, וזה נקרא שהוא מקבל טוב ועונג, ויחד עם זה הוא בדביקות. %break %H ג' תפלות %break בזמירות לליל שבת (ב"כל מקדש") כתוב שם: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים". %break ויש להבין, מהו החשיבות של תמים. לכאורה, נראה מי שהוא בעל שכל יותר קטן הוא יכול להיות יותר תמים, ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הבקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי זה יוצא שמדת התמימות ניתן לקטני דעת. %break ואאמו"ר זצ"ל פירש, שמקודם הוא רואה רק מומים, ואח"כ הוא עושה מזה תמים. וההסבר הוא, שבזמן שאדם רואה בעולם רק חסרונות, הן בפרט והן בכלל, זה נקרא מומים, וזה מכונה קו שמאל, ואח"כ הוא מקבל הכל למעלה מהדעת, זה נקרא תמים. %page 2045 נמצא לפי זה, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר מומים, כמו שכתוב: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". והוא צריך את כל זה לקבל למעלה מהדעת, %break נמצא שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר גדולה, נמצא שהתמימות שלו הוא יותר גדולה, ממי שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר קטנה. %break וזה שאומר: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עול-מים". פירוש, כדי שיהיה לאדם כח התגברות, לאחר שהוא רואה עולם מלא מומים, כנ"ל, %break אין בידו של אדם לעזור לעצמו אלא שהוא צריך אז לישועה מן השמים, שיהיה כח בידו להכנס לתמימות, למעלה מהדעת, וזהו: "ה' אלקי ישראל תשועת עולמים", %break היינו שיכנס כל המומים למעלה מהדעת שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו "עול-מים", עול הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים. %break ובזה נבין דברי הזהר הקדוש (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכתוב שם, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות, שזה פירוש "תפילה לעני כי יעטוף". %break יעטוף, מלשון "והעטופים ללבן", שפירושו איחור, היינו שמאחֵר כל תפילות שבעולם. ושואל הטעם למה תפילה לעני מאחר לכל התפילות, הוא משום שעני הוא שבור הלב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, עיין שם בהסולם. %break ויש להבין הטעם למה הקב"ה שומע לתפילת העני, לפני כל התפילות. ואומר הטעם משום שקרוב ה' לנשברי לב, ויש להבין מהו החשיבות של נשברי לב שה' קרוב אליהם. %break הנה מלכות נקראת בזה"ק בשם "עניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וענין זה מבואר בכמה מקומות בהסולם, שיש בהמלכות ב' מצבים, %break ופעם מבואר לפי מצב א' נקראת עניה, משום שאין לה חסדים. ובמקום אחר הוא מכנה שם בהסולם, מצב הב' של המלכות נקראת עניה, משום שהיא צריכה לקבל, מזעיר אנפין בעלה. %break ולפי ענינו יש לבאר, שמלכות שמים, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, היינו שלא על מנת לקבל פרס, אז מלכות נקראת עני משום שאין לה מה לתת להאדם שעובד בשבילה. %break כי דרך העולם הוא, כי מי שעובד עבור מי שהוא, הוא מקבל תמורה עבור עבודתו. ובזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני, היינו שדומה למי שהוא עובד עבור עני ואין לו מה לשלם לו משהו. %break ובהמתבאר, יש לפרש תפילה לעני: האדם, מתפלל לה', שתפילתו יהיה לעני. היינו שמתפלל, שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו לשם שמים, דהיינו שרוצה לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. %break ועבודה זו נקרא שהוא רוצה לעבוד לשמה. פירוש, אף על פי שעדיין לא הגיע לזה, אבל הוא רוצה. וזהו הבחינה הראשונה בעבודת ה'. ומטרם שהאדם מגיע לבחינת לשמה, נמצא שהוא עובד לא לטובת ה', אלא לטובת עצמו. %break ובזה נבין למה תפילת עני היא מתקבלת קודם לכל התפילות, עד כדי כך שהזהר הקדוש אומר שהיא מעכבת לכל התפילות, שהיא קודם לתפילה לדוד ותפילה למשה. %break ויש לשאול, מדוע היא צריכה לעכב לשאר התפילות. וכי לא יכולין לענות באותו זמן לכל אחד מה שהוא מבקש בבת אחת, אלא עונין לכל אחד בזה אחר זה. %break אלא זה יכולים להבין, אם נלמוד כל אלה ג' התפילות באדם אחד. שבדרך כלל, יש להבחין ג' תפילות: א' תפילה למשה, שהוא בחינת תורה. ב' תפילה לדוד, שהוא מלכות, %break היינו שכבר זכה לבחינת מלכות, אלא שהוא מתפלל, שהמלכות שמים שהוא כבר זכה, לא תסתלק ממנו. %break ג' תפילה לעני, שהוא רוצה, להתחיל לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. אז הגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, %break משום שהוא נגד טבעו. ואז הוא בא לידי מצב שהוא רואה שהוא בעירום וחסר כל, היינו שאין לו תמיכה שיכול לקבל ממנו חמרי דלק לעבודה. זאת אומרת, מטרם שחשב שצריכים לעסוק בעבודה דלשמה, אז הוא היה בסדר. %page 2046 היה לו תורה ותפילה ומעשים טובים. והיה לו רכוש ממה להנות, והיה מסתכל על אנשים שהיה בא במגע עמהם, הוא מרגיש את עצמו שהוא גבוה מהם משכמו ולמעלה. %break ועכשיו, בזמן שהוא התחיל ללכת בדרך המגיע לשמה, הוא מרגיש את עצמו שהוא יותר מקופח מכל בני גילו, כי להם יש חיות. ומרגיש אותם בדיוק כמו שהוא הרגיש את עצמו, %break מטרם שהתחיל לשנות את דרכו. ואז הוא מרגיש שעולם חשך בעדו, והוא על דרך כמו שכתוב: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. %break ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמות ה, כג). %break ולפי ענינו יש לפרש, כי מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. %break שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת. %break ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד. %break ולפי זה כל אחד מבין, ששליחותו של משה שצריכים לכנס בעבודה דלשמה, אז השכל מחייב, שעתה אם מתחילין ללכת בדרך האמת, היינו לטובת ה', %break שהוא שיהיה לכל אחד בעת עשיית עבודת ה' כונה בעל מנת להשפיע, אז בטח שכל אחד ואחד יתחיל עכשיו את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. %break והתשוקה תהיה כל כך גדולה עד שיהיה קשה לו לפרוש את עצמו לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכי גשמיים, הנחוצים ביותר, מסיבת שעכשיו הוא עוסק רק לשם שמים. %break והגם שעוד לא נכנס בעבודה זו, שיהיה לו הרגשה כזו שעובד לשם שמים, מכל מקום היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה. %break אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', %break וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה. %break וזה הענין יש לפרש בהפסוק הנ"ל, כתוב, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, %break "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם. %break מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה. %break ועל זה באה התשובה: "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, %break איך שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. %break אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה ישלחם". %page 2047 כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא). נמצא, לאחר שיהיה להם כלי לקבל אז אני אתן להם את הכח הדרוש לזה. %break עתה נבוא לבאר את מה שהתחלנו, בענין תפילת עני, למה תפילה זו מעכבת לכל התפילות. היות שאנו מדברים באדם אחד שנוהג בו כל אלה המצבים, נמצא שאי אפשר להתקבל תפילת דוד, %break שהוא מה שהוא כבר זכה למלכות שמים, אלא שהוא מתפלל שלא יפסוק ממנו את המלכות שמים, זה שייך להתפלל, לאחר שיש לו כבר מלכות שמים. מה שאין כן, %break כל מי שעדיין רחוק ממלכות שמים שעדיין נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים, איך יכולים לתת לו שדבר זה לא יתפסק ממנו בשעה שעדיין אין לו כלום. %break לכן מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. %break ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה שהיא בחינת תורה. %break %H ורגליהם רגל ישרה %break בזהר פנחס (דף קט"ז אות שי"ז) ובהסולם: "ורגליהם רגל ישרה, כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון. ורגליהם, דהיינו רגלים של החיות הקדושות, נאמר בהן ורגליהם רגל ישרה, %break שהוא מצד חיה, שהוא ישראל. ישראל כולל ג' חיות, שנאמר בהם האבות הן הן המרכבה". %break ומפרש שם בהסולם, "כי סוד היושר נמשך מקו האמצעי, שהוא ישר ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא ישר באמצע. מה שאם כן הסטרא אחרא והמזיקים, הם נוטים לצד שמאל". %break ולפרש את הנ"ל, צריכים לזכור את עיקרי יסוד של העבודה, שהיא בחינת מוחא וליבא, כמו שכתוב בספר מתן-תורה. היינו שיש ענין חק ומשפט. "חק" נקרא מה שהאדם צריך ללכת בה בדרך חק, %break ואין שום מקום לוכוחים, אלא לקבל זה כמו שניתן לנו מפי ספרים וסופרים, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא מוחא, ובחינת השפעה, שזה מכונה ליבא. %break והנה ב' אלה נקראים, בשם יראה. ובחינת "משפט" נקרא בשם חכמה. %break ועל זה אמרו: "רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו' אם אין חכמה, אין יראה. אם אין יראה, אין חכמה" (אבות פ"ב). היינו שצריכים לשניהם, לחק ולמשפט. וכששניהם נמצאים במיזוג, %break אז נקרא זה קו האמצעי, וזהו בקדושה, שעל זה כתוב: "ורגליהם רגל ישרה", היינו שלא נוטים לשמאל, המכונה חכמה, אלא שומרים שיהיו שניהם שוים. אבל אם אין ביכולתו שיהיו שניהם שוים, %break אז הוא צריך להשתדל שהימין יהיה יותר גדול מהשמאל. אז "חכמתו מתקיימת" - וזה לשונם: "הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג', י"ב). %break הנה "חק" נקרא בחינת מעשה, משום שאין שם שום מקום להבין ולהשכיל, אלא הכל למעלה מהדעת. לכן נקרא זה מעשה, זאת אומרת: מוחא וליבא, אמונה והשפעה יראה, %break מעשה, הכל נקרא בחינת ימין, שעל זה אין מה להתוכח, אלא צריכים זה לקבל על עצמו כמות שהוא. ולהשתדל לראות עצות איך שיהיה לו היכולת לקבל על עצמו בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". %break %page 2048 ו"משפט" הוא בחינת תורה שזה כן צריכים להבין, וזה נקרא חכמה, היינו האדם צריך לזכות לתורה ששם דוקא להיפוך, ככל שהוא רוצה יותר להבין, הוא יותר משובח, אבל בתורה יש הרבה הבחנות. %break יש תורה הנגלית שהוא בחינת הלכה למעשה, שפירושו, הגם שהלומד את ההלכה אין עליו מוטל החוב לקיימו, דהיינו שלומד הלכות דיינות שאף פעם הוא לא חושב להיות דיין, %break מכל מקום הוא לומד תורת ה' שזה נקרא חכמתו יתברך, וזה נקרא תורה הנגלית משום שיש מעשים שאחרים צריכים לעשות, ובזה שלומד תורת ה' הוא מועיל לדביקות ה' היות שכל התורה כולה הוא שמותיו יתברך, כמו שכתוב בזהר הקדוש. %break ויש תורת הנסתר, שבכלל לא מדברים ממעשים אלא מדברים השייכים ללב ולמוח. והאדם צריך להשתדל עד כמה שאפשר שיהיה לו, איזה השגה במה שהוא לומד. %break והרצון זה שמשתוקק להגיע לידי השגה הוא גורם קירוב המאורות שזהו בחינת תפילה, שהוא משתוקק שה' יפקח עיניו בתורתו. %break אבל תמיד הוא צריך לשים עיניו שלא תהיה חכמתו מרובה ממעשיו, כנ"ל. שזה נקרא "ורגליהם רגל ישרה", כמו שמבואר בהסולם, שקו הימין נוטה תמיד לחסד. %break אבל לפי מה שמבואר בהסולם וזה לשונו: "פקודא, ליתן מחצית השקל בשקל הקודש. ושואל מהי מחצית השקל. ומשיב, הוא כמו חצי ההין, וזהו ו' שהוא ממוצע בין ב' ההין, אבן לשקול בה, הוא י', %break עשרים גרה השקל, הוא יו"ד העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי... מאן מחצית השקל, איהו כגון חצי ההי"ן, דהיינו חצי מדה. ומפרש ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, %break כי הו' הוא סוד קו האמצעי, שנקרא מתקלא, השוקל ב' אורות ימין ושמאל, שהוא סוד ב' ההי"ן, שלא יהיה השמאל גדול מהימין" (כי תשא דף ב'). %break משמע מכאן שגם הימין לא צריך להיות יותר גדול מהשמאל, אלא שניהם שוים, כמו שכתוב: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל", אבל יש כלל תמיד מפרשים לפי הענין של הלשון אבל בהמציאות, הוא תמיד אותו המציאות, אלא שיש שינוי לשונות. %break %page 2049 %H ראש השנה %break %H כתיבה וחתימה טובה %break אנו רואים, שאין האדם בעצמו צריך לכתוב את המכתב, מה שהוא רוצה לכתוב לחבירו, בין להודיע לו משהו או לבקש ממנו משהו. שאם האדם חותם על המכתב זהו מספיק כבר שהמכתב שנכתב הוא אמת ושהוא שולחו. %break וכמו כן להיפך, אם האדם כתב בעצמו את המכתב אבל איש אחר חתם על מכתבו, המכתב הזה אינו ראיה שיהיה המכתב אמת, הגם שהוא מכיר שזהו כתב ידו של חבירו. %break ובעבודת ה' נקרא כתיבה שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים. %break ורוצים שהכתיבה תהיה לטובה, היינו מעשים טובים. והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה מעידה על מצוות של מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות הוא לשם שמים, או חס ושלום לא. %break נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. נמצא מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות בתכלית הפשטות. %break ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. %break לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה". %break %H ענין דינים %break ענין דינים, היינו הכלי של הרצון לקבל שנעשה עליו דין, שאסור להשתמש עמו מצמצום ואילך.המתקת הדינים, היינו שיכול לעשות עליהם מסכים, היינו שיכול להשתמש עם הכלים, שהם בחינת דינים, בעל מנת להשפיע. %break חסד נקרא שהוא עוסק במעשים של השפעה. קול פשוט, היינו שהמעשה והמחשבה הם דומים, שזה נקרא "ישר". למשל, כשאדם עוסק במעשים של השפעה וכוונתו גם כן להשפיע, זה נקרא "ישר ופשוט". %break וכמו כן מקבל על מנת לקבל, נקרא "פשוט", ואור שלפני הצמצום נקרא גם כן "אור פשוט". היינו שהאור היה מאיר בהכלים הנקרא "מקבל על מנת לקבל". %break מה שאין כן אחר כך, לאחר הצמצום, כבר יש חשבונות רבים, היינו שזה כבר לא ישר, בסוד "האלקים ברא את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים".מכאן שהמעשה קבלה והכוונה צריך להיות בעל מנת להשפיע. %break %page 2050 %H ענין ראש השנה ויום הכיפורים %break בענין ראש השנה ויום הכיפורים יש להבין ענין הדינים והגבורות שימים טובים נקראים ימי דינים, ולמה בחינת יום טוב ולא חול. %break ענין הדין הוא כמבואר (בהסולם פרשת אמור דף ע'), שבכל שנה חוזרת מלכות לקדמותה, כמו שהיתה ביום ד' דמעשה בראשית, היינו בסוד מיעוט הירח, שאז היתה מאירה בחינת החכמה שבקו שמאל דבינה. וחכמה בלי חסדים נקרא בחינת דין. %break וזהו נבחן לבחינת דינים דדכורא, שהיה ריבוי השפע, שאז יש חשש שלא יקבלו את זה לבחינת קבלה, שהוא סוד גיהנום, שנברא ביום שני בסוד "לפתח חטאת רובץ". %break %H ראש השנה %break על פסוק "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה". עיתים לטובה ועיתים לרעה. כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהם, %break להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמן על הארץ, שצריכה להם הכל לפי הארץ. %break עתים לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ופסקו עליהם גשמים מרובין, לסוף חזרו בהם, לפחות מהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ, שאינה צריכה להן. %break ופירוש רש"י: שלא בזמן, היינו לפני הזריעה, שאינו צריכה להם ביערות ובמדבריות (ראש השנה י"ז ע"ב). %break להבין את הנ"ל על דרך המוסר, יש לפרש, "ראש השנה" נקרא תחילת יצירתו של האדם, היינו כמו שאמרו חז"ל שמכריזים על הטיפה חכם, טיפש וכו' (נדה ט"ז ע"ב). %break "גשמים", היינו כוחות הגשמיים שלו, זאת אומרת אם יהיה לו מוח קטן או גדול, לב קטן או לב גדול, רצון קטן או רצון גדול, וכדומה. %break ואם האדם הולך בדרך הטוב, כשנתגדל להוסיף עליו אי אפשר, היינו לעשות לו מוח ורצון יותר גדול, מטעם שכבר נקצב לו בעת יצירתו, אלא שכל שכלו וכל מרצו משתמש בהם רק במקום הקדושה והצורך. %break וזה כבר מספיק לו להגיע לידי מדרגה שיוכל לזכות לגילוי אור ה', ולהדבק בו באמת, ולקבל כחלקו בעולם הבא. %break ואם להאדם בתחילת יצירתו הוקצבו לו מוח גדול ורצון חזק, אבל אם אינו הולך בדרך הטוב והישר, אזי הוא משמש בהם שלא לצורך, כענין שהקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמן על הארץ שאינה צריכה להם. %break ואם כן לא מועילים לו כל הכוחות הטובים שנתנו לו בזמן יצירתו, היינו שהיה יכול להיות בקי בש"ס ופוסקים, ולא יזכה לשלימות הנרצה, הנקרא דביקות בו יתברך. %break היוצא מזה, שאין להאדם להתרעם אם הוא אינו בעל כשרון כמו שאר חבריו, כי לא זה הקובע, כי העיקר הוא להיות צדיק, ורק אז הוא מנצל את כל הכוחות שלו שילכו למטרה האמיתית, ולא משחית את כוחותיו לבטלה, אלא כוחות יגיעתו מתחברים ונכנסים להקדושה. %break %page 2051 %H כי האדם עץ השדה %break אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "כי האדם עץ השדה" (דברים כ"א), וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת", וכתיב "אותו תשחית וכרתָ". הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו, אותו תשחית וכרתָ %break ויש לשאול, איזו שייכות תלמיד חכם הגון לעץ מאכל, ותלמיד חכם שאינו הגון לעץ שאינו מאכל, כי הפסוק אומר "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל... רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכרתָ". %break והנה הזהר הקדוש אומר, "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא" (עיין בהקדמת ספר הזהר, אות כ"ג בהסולם) וזה לשונו: %break ועל כן הנכשלים בו ללכת בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם ואין להם שום פירות רוחניים לברכה, והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי. %break והיפוכו הם הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשה ידיהם, "כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים א'). %break ובזה יש להבין את השייכות תלמיד חכם הגון לעץ פרי, שעליו אומר הפסוק "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". כי העץ עושה פרי הוא סימן לקדושה, מה שאין כן שאין עושה פרי זהו סימן לטומאה, ונקרא תלמיד חכם שאינו הגון. %break וכן מצינו "אלה תולדות נח, הדא הוא דכתיב פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק, מצוות ומעשים טובים" (מדרש רבה נח). ובזה יש לפרש, אם תלמיד חכם הגון הוא, היינו שעושה פירות, שיש לו מצוות ומעשים טובים, אותו תאכל, ואם לאו, אותו תשחית וכרתָ. %break והנה לפני המאמר הזה מביאה הגמרא את המאמר, תניא, רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם החיים, שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה". %break ואומר "רפאות תהי לשרך", ואומר "כי מוצאי מצא חיים". וכל העוסק בתורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות, שנאמר "יערוף כמטר לקחי", ואין עריפה אלא הריגה שנאמר "וערפו שם בנחל". ויש להבין מהו ענין סמיכות המאמרים זו לזו. %break ויש לפרש שאין הכוונה של רבי יוחנן דווקא למי שלומד אצל תלמיד חכם שיראה שהתלמיד חכם יהיה הגון, אלא שהכוונה על הלומד בעצמו, באיזו צורה שהוא לומד. %break היינו, אם לומד תורה, והוא רואה שהמאמרים שלומד, לא יביאוהו שיוכל לאכול פירות מהלימוד הזה, היינו פירות של מצוות ומעשים טובים, "אותו תשחית וממנו לא תאכל". %break אלא ישים לב שילמד תורה שתורה הזאת תתן לו כח ועוצמה לעשות מצוות ומעשים טובים, שזה נקרא פירות, ודוקא ממנו תאכל. ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל על פסוק "עיני ה' אלקיך בה", עתים לטובה עתים לרעה. %break עתים לטובה כיצד, הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים. לסוף חזרו בהן. %break להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמן על הארץ הצריכה להו (ופירש רש"י, על הארץ הצריכה להן, על השדות ועל הכרמים ועל הגנות), הכל לפי הארץ. %break עתים לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובים, לסוף חזרו בהן, לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמן, %break על הארץ שאינה צריכה להן (ופירש רש"י, ועל הארץ שאינה צריכה להן, ביערות ובמדבריות) (ראש השנה י"ז ע"ב). %break ענין גשמים היינו מים, ואין מים אלא תורה. ואמרו חז"ל שכר מצוה, מצוה (אבות ד'). היינו, שבראש השנה דנין את האדם לפי מעשיו, ופסקו לו כמה תורה שילמד האדם בשעה זו. %break %page 2052 לכן, אם המעשים שלו היו בראש השנה בבחינת צדיק, לכן פסקו לו גשמים מרובין. ואחר כך חזרו בהן, היינו שחטא, אז נקרא בחינת רשע. "ולרשע אמר אלקים, מה לך לספר חוקי". ואז נותן לו את הגשמים שפסקו. %break למשל, שהקציבו לו שילמד שמונה שעות ביום, אז נותן לו ללמוד את השמונה שעות, אבל במקום שאין צריכין להן, היינו ביערות ובמדבריות, היינו שאין שם מקום שיוכל להיות פירות. %break היינו, שנותנין לו ללמוד בדברים שאינם מביאים לו פירות, שהוא מצוות ומעשים טובים, אלא להיפך, שמהלימוד הזה נעשה לו סם המוות, כמו שאמרו חז"ל, הלומד שלא לשמה וכו'. %break מה שאין כן שהיה רשע בראש השנה ופסקו לו גשמים מועטים, היינו שילמד רק ב' שעות ביום, אבל אם חזר ועשה תשובה, אז נותנין לו את המיעוט תורה במקום שיוכל לעשות פירות, %break המכונה כרמים ושדות וגנות, היינו שיצמח מהתורה בחינת פירות, הנקרא מצוות ומעשים טובים. %break %H תפילת ראש השנה %break בתפילת ראש השנה אנו אומרים, "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך". וצריך לשאול, אם הוא לא שוכח מה', מהו ענין התאמצות. %break ובתפילת "עזרת אבותינו" אנו אומרים, "אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו". וצריך להבין, מהו פירוש שמיעה למצוות ה'. צריך לומר, אשרי איש שעושה, או ששומר את מצוותך, ולא שישמע למצוותך. וכן מהו דברך, ומהו תורתך. %break מהו פירוש דיבור ומהו תורה. וכן מהו ישים על לבו, איך שמים תורה ודיבורים על הלב. וכן למה צריכים לשים על הלב ולא במוח. %break וכן מה זה שבתפילת ראש השנה אנו אומרים "מלכויות, זיכרונות, ושופרות". וחז"ל אמרו, "מלכויות, כדי שתמליכוני. זיכרונות, שיעלו זכרונותיכם לפני. %break ובמה, בשופר". איזה קשר ואיזה סיבה הוא שהשופר יגרום למלוכה ולזיכרון.וכן ראש השנה נקרא "יום הדין". ומהו חדש אלול, וענין חזרת וסידור התפילה לפני ראש השנה. %break והענין הוא, כי בעיקר אסור לשכוח אף רגע מהבורא יתברך. ואיך זוכים לזה, על ידי זה שהאדם מתאמץ כל פעם ביתר רוח, וביתר שאת ועוז, על ידי זה זוכים לבחינת "זכירה". לכן הנוסח היא דרך עצה. %break וכמו כן, "אשרי איש שישמע למצוותיך", היינו שיש בחינת עשייה ובחינת שמיעה, שענין "שמיעה", היינו שזוכים לשמוע מפי ה', שזהו נקרא אתדבקותא רוחא ברוחא, שהוא בחינת דביקות, היינו ששומעים את נותן התורה. %break והוא מפרש שהעצה לזכות לזה היא "שתורתך ישים על לבו". ולא במוח, שהוא השכל, כי השכל הוא רק משמש לאדם, שהוא רק כוח חיצון. כך האדם נקרא הלב, כמו שכתוב, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". %break "ודברך", היינו שהאדם צריך להאמין, שכל הדבורים, שהאדם מוציא מפיו, הוא רק בכוח ה', שזה נקרא "דברך". %break ואם האדם מאמין בזה, אזי בטח לא ידבר דברים בטלים, ושקר, ורכילות, ולשון הרע - על ידי זה שהמאור שבה מחזיר את הרע שבלבו לטוב, אזי הוא זוכה לשמיעת התורה. %break וענין מלכויות זיכרונות שופרות, זכרונותיכם שתעלה לפני, היינו כל כוח הזיכרון, שיש בכם, יהיה רק לפני, היינו לפני ה'. זאת אומרת, עבור ה'. %break %page 2053 ויש קבלת עול מלכות שמים, שזה בראש השנה, כי יום זה הוא התחלת החדש, אזי צריכים סידור חדש, היינו קבלת עול מלכות שמים. וזה יכולים לשכוח. %break לכן הוא אומר, זיכרונות, שצריכים לזכור תמיד את הקבלת עול מלכות שמים. והעצה, שלא לשכוח, הוא השופר. ומה השופר נקרא בחינת יופי דרבי יוחנן, שופרא דאדם הראשון, ויופי נקרא... %break %H בשופר תחדש %break מי מכריח את הקדוש ברוך הוא שלא יכול לישב על כסא הרחמים בלי תקיעת שופר, ודווקא על ידי תקיעת שופר הוא יכול לישב על כסא רחמים. %break תכלית הבריאה - להטיב לנבראים. וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, מוכרח להיות ענין בחירה. לאחר הבחירה הוא זוכה להתגלות. %break ענין צמצום - כדי שיהא מקום בחירה. ענין מסירות נפש - משום שאין לו מה לתת להקדוש ברוך הוא רק את נפשו. ואז הוא ראוי לקבל את כל התענוגים, משום שכל כוונתו רק להשפיע, משום שרוצה לבטל את עצמו לה'. %break ויש דין ודברים למעלה, אם כבר מותר לתת לו את התענוגים. ונתנו לאדם תענוגים גשמיים, בכדי שיוכל להתקיים. אבל תענוגים רוחניים לא נתנו לו, וזה נקרא מדת הדין, היינו צמצום זה נקרא דין, ויחד עם זה נקרא "יום טוב". %break להאדם יש ב' כוחות: א. להשפיע, היינו רחמים, ב. לקבל, נקרא דין. %break "זה היום תחילת מעשיך". ה' רוצה להשפיע את ההתגלות, יש שם בחינת דין, אם מותר לקבל את ההתגלות. ונקרא יום טוב, מטעם שאז מאיר ההתגלות. וזה על ידי ה' יושב על כסא, היינו שמגלה את עצמו לתחתונים. %break וכדי שיוכל לקבל אז זה ההתגלות, הנקרא "דין". ובחינת קבלה הוא צריך לעורר את מדת השפעה, הנקרא רחום.הקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין, היינו שמגלה את עצמו להתחתונים. %break ורחום היינו שהאדם צריך לעסוק בבחינת להשפיע, היינו מתי אגיע למעשי אבותי, היינו שהקריב את עצמו לה' יתברך, שהיא כולה להשפיע. %break וענין, שהאדם צריך לזכות, הסדר עבודה, שמלכות תקבל עול מלכות שמים זיכרונות שופרות, היינו שהאדם ייתן את הכלי הטוב, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב", "טוב עין הוא יברך". %break ובמה - בשופר, כמו שכתוב במדרש, בשופר תחדש מעשיכם, היינו בשופר. כסא דין, היינו צר שאי אפשר שיקבל, ומדת הרחמים נקרא הרחבה. %break %H מלכויות זכרונות ושופרות %break ראש השנה (ד' ט"ז ע"א, ל"ד ע"ב): אמר רבה, אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זיכרונות, שופרות. מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם. זיכרונות, כדי שיבוא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר. ובדף ט"ז, הלשון "כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה". %break ויש לשאול דמכאן משמע, על ידי השופר הוא יזכור אותנו, והלא אין שכחה לפני כסא כבודך, וכמו כן מה הענין שיהא זיכרון לטובה, והלא מדרך הטוב להטיב. %break %page 2054 וכמו כן יש להבין את המאמר חז"ל, "אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא, תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם, כאלו עקדתם עצמכם לפני". %break גם כן יש לשאול, ובלי תקיעת התחתונים הוא שוכח את עקידת יצחק, שדווקא על ידי מעשינו אנו מזכירים אותו, ונחשב אז הזכות של העקידה, כמו שאנחנו בעצמנו נעקדים לפניו, ומה יש להקדוש ברוך הוא מזה שאנו נעקדין לפניו. %break וכמו כן את המאמר חז"ל, אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה, למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין, רחמנא אמר, "זיכרון תרועה". אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן. %break בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אם שפרתם מעשיכם, הרינו נעשה לכם כשופר הזה. מה שופר זה, מכניס בזו ומוציא בזו, כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, %break והופך לכם מדת הדין למדת הרחמים. אימתי, בחדש השביעי (מדרש רבה אמר פרשה כ"ט). %break הנה ידוע דתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובשביל כוונה זו ברא הקדוש ברוך הוא יש מאין את הרצון לקבל תענוגים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה סוד הצמצום, שהוא סוד ההסתר. %break ואז יש מקום לעבודה ובחירה, שהאדם יקבל עליו את התורה ומצוות, בזמן שאינו מרגיש את העונג שבהם. %break ואחר כך כשגמר את עבודתו, שזהו על ידי הסתגלות במעשים דלהשפיע, היינו שאינו רוצה לקבל שום תענוג, אלא כל כוונתו הוא אך להשפיע לה', היינו כל מה שיש ברשותו, הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא, היינו אפילו החיים שלו, שהוא כל היקר, %break כי "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו", גם את הנפש הזה הוא מוכן לתת להקדוש ברוך הוא.וזהו עבודה דמסירות נפש, שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו אחר כך כל התענוגים שהוכן עבורו, ולא יהיה במתנת המלך שום פגם של בושה. %break מה שאין כן לפני זה, היינו מטרם שהאדם הגיע למדרגת מסירות נפש, אלא שיש בו רצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו, שורה עליו בחינת צמצום ודין. היינו שהדין הוא שלא יכולים לתת לו, משום שהאדם יקבל זה בכלים דרצון לקבל. %break אלא לאחר שהאדם השיג הכלים דהשפעה, הנקרא בחינת רחום, כמו שאמרו חז"ל, "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו כל התענוגים שהכין בשבילו. %break ובזה נבין, הגם כי יותר מהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, מכל מקום אין הקדוש ברוך הוא משפיע לאדם, הגם שברצונו להשפיע מטעם הנ"ל, שיהיה פגם במתנת המלך. כמשל מהעשיר, שבאופן בלתי ישר הוא משפיע לעני בזיון. %break וכל תפילתנו ועבודתנו הן לתקן את מעשינו, בכדי שיהיה לנו כלים לקבל את שלימות התענוגים. %break %H בי נשבעתי %break מדרש תנחומא וירא: "ויאמר בי נשבעתי נאום ה'". אמר ליה, אתה נשבעת ואני נשבעתי, שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך. %break אמר ליה, אמור, לא כך אמרת לי, ספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותן, כה יהיה זרעך. אמר ליה, הן. אמר ליה, ממי. אמר ליה, מיצחק. %break %page 2055 אמר ליה, כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי, "כי ביצחק יקרא לך זרע", עכשיו אתה אומר לי "העלהו שם לעולה", וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה, תהא נזכר להן עקדתו של יצחק, %break ותחשב לפניך כאילו אפרו צבור על גבי המזבח, ותסלח להן ותפדם מצרתן. %break אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת את שלך, ואומר אני את שלי. עתידים בניו של יצחק לחטוא לפני, ואני דן אותם בראש השנה. אלא אם מבקשים שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק, יהיו תוקעין לפני בשופר של זה. %break היינו, זכות אבות יכולים להמשיך, רק על ידי עבודה, שהוא מעשה המצוות. שענין שופר הוא ענין "שפרו מעשיכם". וברית לא תופר, שעל ידי המעשה ימשך להם "ברית אבות לבנים תזכור". %break %H ימים טובים %break צריך להבין, שאף על פי שימים הנוראים הם בחינת דין, וגבורה, ופחד, וכל העולם מתעוררים לתשובה, שכולם מפחדים מאימת יום הדין, ולמה נקרא זה ימים טובים, היינו שאינו חול. %break הטעם כידוע, שענין ראש השנה ויום הכיפורים הוא ענין שמאל, היינו שאז זמן של התגלות אורות דחכמה. שענין ראש השנה הוא ענין החזרת המצב לזמן בריאת העולם של בחינת יום ד' דמעשה בראשית, שהוא בחינת מיעוט הירח. %break %H מדת הרחמים %break הקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין, היינו שמגלה את עצמו לתחתונים. ורחום, היינו שהאדם צריך לעסוק בבחינת להשפיע. ותוקעין בשופר של איל וכו', היינו מתי יגיע למעשי אבותי, היינו שהקריב את עצמו לרשות שהיא כולה להשפיע. %break וענין שהאדם צריך לזכות סדר עבודה. מלכות, קבל עול מלכות שמים. זיכרונות, היינו שהאדם ייתן את הכלי הטוב, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב", "טוב עין הוא יברך". ובמה, בשופר, %break כמו שכתוב במדרש, בשופר תחדש מעשיכם, היינו בשופר. כסא דין היינו צר שאי אפשר שיקבל, ומדת הרחמים נקרא הרחבה. %break %page 2056 %H יום כיפור %break %H צער השכינה (ב') %break "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). %break ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. %break וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו. ובזה יש לפרש מה שכתוב "ויתעצב אל לבו". כי האדם מרגיש שבזה שהולך אחר היצר יש לו מכך עצבות. וזה נקרא צער השכינה. %break %H ענין יום כיפור %break ענין יום כיפור. מדוע אינו מכפר ראש השנה, אלא דווקא יום כיפור. ויש לומר שעל ידי התפלות של ראש השנה, רואים את האמת, איך שיש לאדם עונות, אז יכול לבקש כפרה על העונות. לכן יום כיפור הוא אחר ראש השנה. %break %page 2057 %H סוכות %break %H מאמר לסוכות %break "בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג). רבי אליעזר אומר, סוכות ממש. ולרבי עקיבא, ענני כבוד. %break איך אפשר שיהיה כל כך מרחק בין זה לזה. ואחד מפרש סוכה גשמי, ואחד סוכה רוחני, שהוא ענני כבוד. אלא שזה פנים ואחוריים, שמבחינת אתערותא דלתתא הוא עשית הסוכה זהו סכות ממש, ומבחינת אתערותא דלעילא הוא ז' ענני הכבוד. %break "תשבו", אין תשבו אלא כעין תדורו, בסוד, "הנסתרות לה' אלוקינו". חכמי המוסר מפרשים, שהענין "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", בכדי שידעו וישימו לב שהעולם הזה דומה למלון אורחים ודירת ארעי. %break בתהילים - "תסתירם בסתר פנים מרוכסי איש, תצפנם בסוכה מרוב לשונות". ופרש רש"י, מרוכסי איש, מחיבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם. %break ויש להבין, מהו בסתר פנים, הלא כלל הוא שהפנים הוא מגולה, ומשום כך מה בחינת פנים שייך לומר לגבי הקדוש ברוך הוא. מהו לשון "תצפינם בסוכה מרוב לשונות", %break איזה הפרש יש בין סוכה לבחינת סתר-פנים. אנחנו מצינו את לשון "יושב בסתר עליון" והפירוש סתר עליון - מהו סתר תחתון. כמו כן אנו מצינו "סתרו-יושר". %break יש לשאול אם זה סתר, מניין לנו שזה יושר ולא עגול (אולי זהו בחינת יושר ועיגולים, שמבחינת עיגולים אין סתר, אלא שהאור מאיר כקטן וגדול שזה הרשימות מעולם הצמצום). %break "יושר" היינו לפי הקו שנעשה צמצום. ולפי זה היינו מה שאנו רואים שיש הסתרה זה דבר יושר מלשון סברה ישרה. (ענין פנים, היינו גלוי פנים והסתרת פנים). הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. %break אבל המקום של הסוכה הוא מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע שהוא בחינת החומר ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה.ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב. %break ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד למטה. %break בקריאת שמע אנו אומרים "בשם ה' אלוקי ישראל, מימיני מי - כאל ומשמאלי גברי - אל ומלפני אורי - אל ומאחור רפ-אל ועל ראשי שכינת אל", ומדוע למטה המרומז נגד הוד לא אומרים שום דבר. %break שלמטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה כשירה הוא בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום ה"הוד" הפך "לדוה". %break היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא ממשיך ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ שהוא בחינת האדם הנמשך משורש המלכות, %break הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי, היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה תלוי בצורת הסוכה. %break %page 2058 %H פרי עץ הדר %break פרי עץ הדר. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים. %break באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, %break שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות. %break ואנו אוגדין הארבעה ביחד, רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיה כולן לאגודה אחת, שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקדוש ברוך הוא מתעלה, בזמן שכולנו נעשים לאגודה אחת. %break %page 2059 %H שמחת תורה %break מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח. %break וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים. %break %page 2060 %H חנוכה %break %H ענין חנוכה %break נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק". %break רגל מלשון "מרגל". שוק הוא רשות הרבים. כי בזמן שנמצאים ברשות היחיד, אזי הולכים בתמימות ואין מקום למרגלים. ובחנוכה צריכים להמשיך האור של חנוכה, עד שתתבטל כל בחינת מרגלים מן השוק, כי במקום האור אין מקום להסטרא אחרא. %break "לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה". ומדוע המתינו לשנה אחרת. משום שבשנה הראשונה כשנצחו, מגודל הנס והבהירות נתדבקו ביוצרם, ונעשו גוף אחד כביכול, עד שלא הצריכו לקבוע בהלל והודאה כגוונא דיליה. %break אמנם לשנה אחרת היו צריכים לקבוע, כמו קובע במסמרים לא ימוט, בהלל והודאה, שיהיו דבוקים בה' על ידי הודאה (עבודת ישראל). %break פלפולי דחנוכה לא נזכרו במשניות, הגם שיש פלוגתא בית שמאי ובית הלל, כי המשנה היא סוד פנימיות העולם. אלא רק בברייתא, שהיא חיצונית, כמו שכתוב "פוק תני לברא", כי ענין חנוכה הוא לרמז כי עיקר הבהירות לשלשל הקדושה להאיר מבחוץ (שם). %break דעת בית שמאי "פוחת והולך", כמו פרי החג, שהרמז הוא שעל ידי הקדושה החיצונית נדחין והם פוחתין והולכין. ולבית הלל "מוסיף והולך", הרמז הוא על הקדושה, להמשיך הקדושה בבחינת מעלין בקודש (שם). %break "ופרצו חומות מגדלי". ענין חומה, היינו שהיא שמירה לבל יכנס זר לתוך המגדל. וענין המגדל, היינו הקדושה הנקרא "מגדל מלא כל טוב". מה שאין כן הסטרא אחרא אין לה יותר מריקנות. %break החומה נקרא "תחום וחותם בין קדושה להסטרא אחרא", שהיא אמונה. ונקרא תחום, היינו גבול על המחשבה והשכל החיצוני, וזה נקרא "חותם אות ברית קודש". להבין מדוע היוונים רצו בדוקא לבטל מילה ושבת. %break הנה מילה נקרא "אות" ושבת נקרא "אות", שהכוונה על ברית קודש. שענין ברית הוא אמונה, שרמז הוא "ומלתם את ערלת לבבכם", שעל ידי אמונה זוכה אדם לדביקות ה'. והקליפה, הנקראת "ערלה", מתפרדת ממנו, וממילא יש מקום להשראת הקדושה. %break וכל עמלם היה רק לבטל אותם ולהכניסם בתוך הפילוסופיא הארורה, שהיא נגד האמונה. %break וזה נקרא "חומה", בשיעור שהכניסו את הפילוסופיא, באותו שיעור נחשב שנבקע החומה. וזה שכתוב "ופרצו חומות מגדלי וטימאו כל השמנים", ששמן נקרא הבהירות שיש בתורה ועבודה. %break ונעשה טמטום וסיתום על קדושה, שלא הרגישו שום חיות בתורה ועבודה. ולא מצאו, אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים. %break "ובידו הגדולה הוציא את הסגולה". ויש להבין הסגולה זו מהי. הנה במתן תורה (דף מ"ב אות כ') מביא שם "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". ושואל מהו הקשר של סגולה ל"כי לי כל הארץ". %break ומפרש שם, שאתם תהיו לי סגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים, כי סגולה הכוונה על רצון להשפיע. %break ובאמת יש להבין מדוע נקרא זה סגולה. כי ידוע כי מדרך העולם הוא, דבר שאין מחייב מצד השכל, שיבוא לידי מצב השני. נמצא שהסיבה אין לה יחס ישר להמסובב, וזה נקרא "סגולה". %break %page 2061 כדוגמת מי שצריך כסף, שתהיה לו עשירות, אומרים לו שיש סגולה, שאם יפזר הרבה ממון לצדקה, זו סגולה לעשירות. ולכאורה זהו נגד השכל, כי מי שרוצה להיות עשיר, חבל על כל פרוטה ופרוטה שהוא נותן לאחרים. אלא "עשר בשביל שתתעשר", זה נקרא "סגולה". %break לעניננו, "מי שרוצה לחיות ימית את עצמו", הינו מי שרוצה לחיות חיי תענוג, צריך לא לרצות ולא לקבל לעצמו שום דבר, רק להשפיע, ורק על ידי זה הוא יקבל טוב ועונג. נמצא שהרצון להשפיע הוא סגולה להשיג על ידי זה כל טוב. %break לכן אמרינן "ובידו הגדולה", שנקרא יד החסד, שחסד נקרא "גדולה", הוציא מעם ישראל את הסגולה. שעל ידי זה שהיה משפיע לנבראים את מדת החסד, הם יכולים להוציא לפועל את כלים דהשפעה, ממה שהאדם נכלל. %break וזה פירוש "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". "שבים", היינו כשהאדם לא רוצה להיות מקבל, אלא תמיד הוא רוצה להיות מהשבים, היינו לכל דבר שהוא צריך לקבל הוא משיב חזרה. %break ואז מי שרוצה להיות מהשבים, ימינך פשוטה, היינו מדת החסד שה' שולח לו, על ידי זה מוציא את הסגולה. %break חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, חנו כ"ה". הנה ידוע ש"כה" מכונה מלכות, שם ב"ן אה"י במלוי ההין דמלוי דמלוי. פירושו, שאלו אנשים שהיתה להם מלחמה לקבל עליהם עול מלכות שמים, %break משום שקבלת מלכות שמים בנויה על בסיס של על מנת לקבל, אז יש מלחמה גדולה, היות שזהו נגד הטבע. לכן לצאת מבחינת זאת נקרא "נס חנוכה". %break וזה נבחן "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום", שענין להשפיע הוא אצלנו בחינת שיפלות, כי בזמן שהאדם רואה שמפעולה זאת לא תהיה שום תמורה לתועלת עצמו, אז הוא מרגיש בזה מצב של שיפלות. %break וזה פירוש, שבנרות חנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". כי ענין שימוש הוא עם כלי קבלה, וכאן היה הנס ששימשו לבורא על כלים דהשפעה. %break וזה הבדל בין חנוכה לפורים, שנס של חנוכה הוא על כלים דהשפעה, מה שאין כן בפורים היה הנס על כלים דקבלה. לכן שם נוהג משתה ושמחה, מה שאין כן בחנוכה הוא רק לראותם בלבד ולא להשתמש. %break %H דחה אדמון בצל צלמון %break "דחה אדמון בצל צלמון". פירוש, לדחות את עשו, שהוא נקרא אדמוני. בצל צלמון, בצלמות, דהיינו בצל מות. %break להבין זה על דרך העבודה. ידוע שיש לנו ג' קוים, הנקראים חסד קו ימין, גבורה קו שמאל, תפארת קו אמצעי. ותחילת עבודה היא בקו ימין, הנקרא לבן, משום כי ההולך בקו ימין לא ניכר שם חסרונות. %break אבל אחר כך, כשזוכין לקו שמאל, הנקרא גבורה, שיש בחינת דין הנקרא אודם, מצד שיכולין ליפול לתוך קליפת עשו, שהיא פסולת יצחק, שהוא רוצה להמשיך את בחינת החכמה, שהיא בחינת גילוי רזי תורה מלמעלה למטה, היינו לתוך כלי הקבלה. %break ולפני גמר התיקון אין באפשרות להמשיך השפע לתוך כלי קבלה שיהיה בעל מנת להשפיע. לכן יש בחינת דינים, שהם שומרים על השפע בזמן שרוצים להמשיך לתוך כלי קבלה שמרגישים בחינת יסורים. %break וכשרוצים להמשיך לתוך כלי הקבלה הנקרא מלמעלה למטה, יש שליטה לאומות העולם על הכלל ישראל, היות שעם ישראל מסכימים לשיטת אומות העולם, שהוא בחינת רצון לקבל. %break %page 2062 והנס חנוכה היה כמו שכתוב, "ואתה ברחמיך הרבים... ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה". היינו נס נקרא אתערותא דלעילא, שמאיר אז בחינת קו אמצעי, הנקרא בחינת חסדים, שהם ילבישו את החכמה. היינו שהשפיע בחינת צל, שהוא בחינת ההיפוך מהגלוי, %break שצל נקרא מקום סתירת השמש, שאין השמש מאיר שם משום שיש איזה דבר שמסתיר על השמש. %break כי מכח השפעה שהאדם מגלה אינו רוצה לקבל שום בחינת השגה וידיעה. אלא על מקום שיכול להשיג בחינת ידיעה הוא ממשיך אמונה, שהוא עושה צל על הידיעה, כמו שאמרו חז"ל, "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות ז' ע"א). %break אז יוצאים מהדינים של קו שמאל, הנקרא אדמוני, שהוא קליפת עשו, ונכנסים לבחינת ישראל. וזה פירוש "דחה אדמון", שהקדוש ברוך הוא ידחה את האדום הזה בצל צלמון, שצלמון נקרא בחינת "בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". %break כי יש בחינת צל מות, היינו שהסתלקות אור השמש באה מחמת חטא. היינו על ידי זה שרוצה לקבל על מנת לקבל, אז שורה בחינת צמצום והסתלקות השפע, שזה נקרא בחינת שבירה ומיתה. %break ויש בחינת צל שהוא לא רוצה לקבל השפע מטעם יראת שמים, כנ"ל אצל משה "ויסתר משה". וזה נקרא "צילו", היינו הצל בא מחמת גדלות ה', והוא רוצה להיות דבוק בה' וחושש שלא יתרחק על ידי קבלת השפע. %break וזה נקרא "בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו דווקא על ידי זה מתגלה קו האמצעי ויש פירות. מה שאין כן "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי", היינו מהקו שמאל, שהוא בחינת אדום, נסתם השפע ולא נמשכים פירות. %break וכל ההבדל בין צלמון לצל מות הוא ב-ו'. וזה יש לפרש על דרך כמו שכתוב בזהר בראשית, "אלפי שנאן" (שנאן=שור, נשר, אריה, ן=ו' שנפל לקליפות), שמפרש שם, שבט' ראשונות הנקרא כלים דהשפעה, יש בחינת מלכות הנקראת "אדם", %break בסוד אריה שור נשר אדם. מה שאין כן מחזה ולמטה, ששם שליטת המלכות. %break ומטרם גמר התיקון אי אפשר לקבל את אור המלכות בעל מנת להשפיע. לכן יש רמז "שנאן", היינו שור נשר אריה. ועל בחינת אדם מראה רק ו', שנתפשט מבחינת אדם שלמעלה, %break היינו מהמלכות דט' ראשונות. מה שאין כן אם לא רוצים לקבל על ידי הו', אלא רוצה להמשיך למטה לתוך המלכות, אז נעשה ת', היינו בחינת "צלמות".ולזה אנחנו אומרים, "דחה אדמון בצל צלמון". %break %H מאי חנוכה %break הנה חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" וכו' (שבת כ"א ע"א). היינו חנו-כה, שבכ"ה היה להם חנייה מהמלחמה. ויש להבין, שענין חניה הוא דווקא באמצע עבודה. %break ועומדים לנוח, בכדי לקבל כוחות חדשים, שיוכלו ללכת הלאה, ולנצח את המלחמה עד גמרה. %break ויש להבין החניה הזו מהי. הנה חז"ל אמרו, שאז היונים גזרו על ישראל, שלא לעסוק בתורה. היינו שהנס היה רק על גאולת הרוחניות, שהוא צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים היה גאולת הגופות. %break %page 2063 לכן בחנוכה ניתן לנו את הכרת הנס בענין הלל והודאה, מה שאין כן בפורים, משתה ושמחה כתיב, משום שהנס היה על הגופים. לכן צריך להיות הכרת הנס עד הגוף, היינו במשתה ושמחה. %break הנה להבין את כל הנ"ל בדרך העבודה ומוסר, יש להבין מה שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע" (ברכות נ"ד). הנה יש לנו לעבוד ה' ביצר טוב, היינו לעסוק בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break וענין יצר הרע, מהו. הנה היצר הרע כידוע, זהו הרצון לקבל שבנו. ויש להבין, איך שייך שהרצון לקבל יהיה עובד ה'. %break וכפי המבואר בהסולם, שבזמן שהאדם עוסק בקבלת התענוגים על מנת להשפיע, אז אין שום רע ברצון לקבל, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שעל ידי התורה נמתק היצר הרע, כמבואר. %break הנה הנס של חנוכה היה רק בבחינת היצר הטוב. לכן נקרא זה רק "חניה", משום שעוד לא נשלמו העבודה, היינו שיש עוד לתקן את היצר הרע, שנקרא בחינת גוף. וזה היה רק נס של פורים. %break וזה ענין "קיימו וקבלו", עד כאן באונס, משום שהיצר הרע עוד לא הסכים לעבודה, משום שעוד לא קיבל את תיקונו. ועכשיו, שהיה הנס בגאולת הגופים, שאז מקויים "בכל לבבך - בשני יצריך", לכן נקרא זה ברצון. %break לכן יש בחנוכה היכר הנס רק בהלל והודאה, שהוא רק צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים עושים היכר הנס במשתה ושמחה, שזה נוגע עד הגוף. %break "יונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי, וטימאו כל השמנים". %break יונים - היינו פילוסופיא שרוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני. אזי בימי החשמנים - שדווקא בזמן שיש חשמנים, היינו עובדי ה' רואים שיש שליטת היונים. %break חומת - הוא אותיות תחום (מפורש בכתבי האר"י ז"ל), היינו שהאדם עושה תחום על מחשבתו, שלא ירצה להבין את העבודה בשכל החיצוני, אלא באמונה, ואמונה הוא חומה כנגד החיצונים. מגדלי - היינו מגדל מלא כל טוב. שמנים - היינו הבהירות... %break %H מהו נס חנוכה %break הנה חז"ל אמרו (שבת כ"א ע"א): מאי חנוכה, תנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמנייא אינון וכו', שנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכו', בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק אלא יום אחד. %break נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים. לשנה אחרת קבעום, ועשו ימים טובים בהלל והודאה, הלכה היא שאסור להשתמש לאורה. %break יוונים: היינו בתוך הדעת שהוא פילוסופיא, היינו להתאים המצוות להשכל, למשל חליצה וכדומה. להיכל: היינו המוח ולב, שזהו ההיכל שבאדם. %break שמנים: היינו המצוות, כמו שכתוב שמן למאור, כי התורה נקרא אור והמצוות נקרא נר, כמו שכתוב "נר מצוה ותורה אור". ואין האור יכול להאיר בלי שמן, כי אין התורה יכולה להאיר אם אין במה להאחז, היינו בהשמן. %break פך אחד של שמן: היינו לאחר הנצחון והמסירות נפש, שהיה להם עם היוונים, מצאו שענין אמונה "אחד" בסוד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". %break "של שמן", שהמצוה זו חתום בחותמו של כהן גדול, שמדתו מדת חסד, שענין חסד הוא "מה הוא רחום אף אתה רחום", שנרמזו לשם שמים. %page 2064 אבל כח זה מספיק רק להאיר לילה אחד, היות שענין אמונה צריכים כל פעם לחדש, כמו שכתוב "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ונעשה להם נס, שהכח הזה של האמונה היה מספיק להם לשמונה ימים. %break והלל והודאה, היינו רק נס לבחינת רוחניות, לכן אסור להשתמש לאורה, לרמז שזהו רק לרוחניות. %break %H חנו-כה %break נר, ראשי תיבות נפש רוח, וצריכים להמשיך בחינת אור, שהוא בחינת נשמה, בסוד "נר מצוה ותורה אור", וזה חנו-כה. "כה" נקרא בחינת מלכות, בסוד יד כהה. "חנו" מלשון "חונה מלאך ה'", היינו שהשכינה הקדושה, צריכה להיות לה מקום חניה בלב האדם. %break וזה שאמרו חז"ל, מאי חנוכה, כשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים וכו', מצאו פך אחד של שמן מונח בחותמו של כהן גדול. כי לב האדם נקרא היכל ה'. "טמאו כל השמנים", היינו כל החכמות הקדושות. %break עד שמצאו פך אחד שמן מונח בחותמו של כהן גדול. "פך", אותיות כף אחד, היינו היחוד של קריאת שמע. "מונח", שדבר זה אף אחד לא רוצה להגביה אותה. כהן גדול נקרא אבא עילאה. שהשמן חתום וסתום, שמן, בסוד אוירא דכיא. %break %H שתי מדרגות %break מאי חנוכה. זאת אומרת שצריכים לשאול דוגמת ד' שאלות: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול.בנר חנוכה דפליגי: חד אמר מותר להשתמש לאורה, וחד אמר אסור. %break אמר ליה, שזה שתי מדרגות. אחד הוא בחינת גילוי אהבה מסטרא דטובו, שעל ידי זה הוא יכול להלל ולשבח את שמו. אחד אמר אסור, היינו מסטרא דאוירא דכיא, שהוא רק מבחינת דאיהו רב ושליט, שהוא בחינת חסדים מכוסים. %break משל להעני, שהוא שמח במתנת המלך, שעושה עמו נסים למעלה מהטבע. שמצד הטבע הוא עני בדעת וחולי הנפש, וה' יתברך משפיע לו את אורו יתברך, היינו שהוא שמח במתנת המלך. %break וחד עיקר החשיבות הוא אצלו, בזה שהוא משרת את המלך. וזהו כל הנאתו דמקבל, היינו שכל מטרתו הוא בבחינת רב ושליט. %break וזה ענין, "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ויאמר אלקים אל משה, אהיה אשר אהיה. כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם". ופרש רש"י ז"ל, אהיה עמם בצרה זו, ואהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. %break ובברכות (דף ט'): אמר לפניו, רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו. אמר לו, יפה אמרת וכו', שמאז כך הייתה דעתו של הקדוש ברוך הוא באומרו יתברך אהיה אשר אהיה למשה לבדו הגיד, ולא שיגיד לישראל. %break היינו שזה מדרגת משה, היינו שהוא בחינת חסדים מכוסים, שזה בחינת "עין לא ראתה", היינו חסדים מכוסים, "אלקים זולתך", היינו שכל עבודתו הוא בבחינת רב ושליט, שאינו צריך שום תמורה, רק זולת אלקים, בזה כל חיותו, במה שהוא משרת את ה'. %page 2065 "אהיה אשר אהיה, במדת הטוב בראתי את העולם. אני מנהיגו, ואני מחדשו, שנאמר טוב ה' לכל, טוב ה' למעוז ביום צרה, הטיבה ה' לטובים. דבר אחר, אהיה אשר אהיה, במדת אמונה בראתי את העולם, ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו. %break ה' אלקי אתה ארוממך אודה את שמך, כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, אל אמונה ואין עול, ואמונתו וחסדו עמו" (אותיות דר"ע, באות ה'). %break %page 2066 %H ט"ו בשבט %break %H ראש השנה לאילנות %break ראש השנה לאילנות. היינו האדם נקרא עץ השדה, וראש השנה הוא זמן הדין, היינו לשבט או לחסד. לכן חודש שבט הוא חודש חמישי לחודשי חורף, שהוא בחינת הוד, שאז נהפך מ"דוה" ל"הוד". %break זאת אומרת, כשזוכין ללכת בבחינת חסד, אז ממשיך מספירת החסד עד הוד, שכל הברכה היא בבחינת חסד, כמו שכתוב, "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שעל ידי הברכה זוכים לפירות. %break כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל, כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו כל ההכר בין קדושה לקליפה, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". %break וההצלחה עבודה לזכות לפירות היא רק על ידי החסד, כי כשעושים במדת השפעה הנקרא חסד, אזי זוכים לדביקות ה' יתברך. וכשזוכים לדביקות, אזי זוכים להכל, עד כאן לשונו. לכן בט"ו בשבט, %break הנקרא ראש השנה לאילנות, צריכים להתחזק במדת החסד, שעל ידי זה נזכה לפירות, הנקרא "עץ עושה פרי". %break %H ישראל נמשלו לזית %break "אמר רבי יהושע בן לוי, למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחות נ"ו ע"ב). %break הנה יש עלים, ויש פירות. עלים הם קודמים לפירות. והעץ בעצמו הוא האדם, "כי האדם עץ השדה", ובזמן הפריחה הוא מוציא עלים. ואחר כך הוא מוציא פירות הראויים לאכילת אדם, מה שאין כן עלים הם ראויים רק למאכל בהמה. %break וזית: הפרי עצמו אין בו כל כך חשיבות, אלא הכוונה בעיקר על השמן שמוציאים מהזית (היינו שיש ג' דברים: עלים, זית, שמן). %break זית טעמו טעם מר (כמו שאמרו חז"ל (עירובין י"ח ע"ב) "מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם"). היינו אף על פי שהפרי כבר נגמר, מכל מקום עוד אינו ראוי לאכילה. %break %H ענין ט"ו בשבט %break ענין ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, מהו הטעם שאנו אוכלים פירות. הנה אאמו"ר זצ"ל אמר, שכל ההבדל בין קדושה לקליפה הוא בהפירות, כמו שכתוב בזהר הקדוש, "א-ל אחר אסתרס ולא עביד פירי". לכן אנו אוכלים פירות ומרמזים שאצלנו השמחה הוא בפירות. %page 2067 הנה הפסוק אומר, "ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו". %break ופרש רש"י, עץ פרי, שיהיה טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא, "ותוצא הארץ... עץ עושה פרי", ולא העץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו, נפקדה גם היא על עונה, כמו שכתוב, "ארורה האדמה בעבורך". %break ופרש רש"י, תעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים ופרעושים ונמלים, וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזיעת אפיך תאכל לחם. %break אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם, "וקוץ ודרדר תצמיח לך", זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו, רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד. כיון שאמר לו, "בזיעת אפיך תאכל לחם", נתקררה דעתו (פסחים קי"ח ע"א). %break ויש לשאול: א. מה שייך לומר שהארץ שינתה ציווי ה', עד שבשביל זה נענשה. וכי היא בעל בחירה. ב. אם הארץ צריכה לפקוד על עוונה, למה לא קיבל תכף את העונש, %break אלא שחיכה לו עד שיחטא האדם, שהוא יקבל עונשו יחד עם הארץ. ויש לומר על דרך המוסר, הנה אדם הוא עץ השדה. והאדם נברא מן האדמה, היינו להראות לו את דרכי עבודתו, איך שהאדם יתנהג בעולם. הנה ה' אמר, שיהיה עץ פרי, %break היינו שיהיה טעם עץ ופריה שווים. הנה העץ הוא הסיבה לפרי, דהיינו מעץ של תפוחים לא יוצא שקדים, אלא תפוחים, שהעץ הוא הסיבה של המעשה. %break זאת אומרת שאם האדם עושה איזה מעשה, צריך להיות לו מחשבה, שיחייב לו את המעשה. הנה בזמן שהאדם עושה מצוה, בעשיית המצוה אין היכר אם הוא לשמה או להפך, כי במעשה אין היכר, רק במחשבה. %break וה' רוצה, באם האדם עושה מצוה, שהוא פרי, יהיה טעם עצו ופריו שווים, היינו שגם הכוונה יהיה לשמה. %break כי כמו בעשיית המצוה נראה לכל שהוא עושה מעשה לה', אז צריך להיות גם העץ, היינו הכוונה לשמה. ואם אינו כן, נקרא העץ הוא שלא לשמה והפרי הוא לשמה, וכך רוצה ה' יתברך. %break אבל הארץ לא עשתה כן, שהראתה אשר האדם לא יעשה כן אלא שיעסוק בשלא לשמה. %break לכן כשחטא אדם ונתקלל, אז גם היא הייתה צריכה לקבל את הקללה, משום שהיא צריכה להראות לאדם את הדוגמא, שהאדם יראה, איזה צורה יש לו בעבודה. %break היינו, אם עבודתו אינו בסדר, אז גם הארץ איננה בסדר. ומשום זה לא קבלה הארץ תכף את עונשה, אלא לאחר חטא של אדם. משום שדבר הלך לפי הסדר, היינו שמקודם הוא צריך לחטוא, היינו לפי דוגמת האדם, שאין טעם עץ ופריו שווים. %break ואחר כך הוא יקבל את העונש. וצורת העונש, מה שהוא קבל, נתרשם בהאדמה.וממילא מתורץ, שאין הארץ שינתה, היות שאינה בעלת בחירה, אלא היא יוצאת בצורה שהאדם יתנהג כך. %break ולפי מה שכתוב בסוד אחד יחיד ומיוחד, איך אפשר שיקבל האדם והאדמה קללה מה'. והענין הוא, היות שאין טעם עצו ופריו שווים, היינו שהכוונה היא שלא לשמה, יכול האדם להישאר במצב הזה, %break לכן היה תיקון, שקוץ ודרדר תצמיח לך, היינו שלא יהיה לו פירות, היינו שלא יהיה לו שום טעם במצוות שהוא עושה. %break וזה ענין "ארורה האדמה בעבורך". היינו האדמה, היסוד הזה שהוא עומד בה, יהיה לו זבובים, כמו שכתוב, "זבובי מות יבושו שמן רוקח", היינו מחשבות זרות. %break ונמלים, שהם בחינת רצונות רעות, שאוכלות את בשרו כמו נמלים, שעל ידי זה יהיה מוכרח לשים לב לתקן את הכוונה דשלא לשמה, אחרת יהיה לו יסורים. %break וזה שכתוב, "אני וחמור נאכל באבוס אחד", היינו שהחמור שלו והרוחניות שלה יהיה בצורה אחת, דהיינו לקבל לעצמו. וכשאמרו לו, "בזיעת אפך", היינו על ידי יגיעה, "תאכל לחם", שהוא בחינת אמונה, אז נתקררה דעתו. %break %page 2068 %H האדם עץ השדה %break רבי אלעזר ורבי שמעון, באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה, בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות.הנה אדם עץ השדה, היינו שבמעשים של אדם יש להבחין בהם ב' דברים: %break א. בבחינת אמונה, הנקרא בחינת מצוה, ובחינת מלכות וב"ן, ובחינת בהמה. בהמה גמטריה ב"ן. ב. בחינת תורה, הנקרא בחינת ז"א, ובחינת מ"ה, ובחינת אדם, שאדם גמטריה מ"ה. %break וענין תרומות ומעשרות נותנים דווקא מהרכוש, ממה שהאדם כבר זכה לאיזה רכוש וקנין, ואז שייך, שנותן מזה מעשר. לכן יש מעשר בהמה, היינו הנתנות מבחינת בהמה, שהוא נפש, ויש מפירות האילן, שהוא בחינת אדם. %break וזמן נתינת המעשרות מתחלת משראו כבר חניטה או נטיעה, שבטוח שהרוויח. ובירקות אזלינן בתר לקיטה, משום שאינן דבר המתקיים, ובאילן בתר חניטה. %break דבחינת תורה, אם זוכים לחניטה כבר הוא בטוח שיהיה לו פירות. מה שאין כן בבחינת אמונה, הוא דווקא בתר לקיטה, משום "חדשים לבקרים", שהאמונה צריכים לחדש בכל פעם. מה שאין כן בחינת תורה, "תורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה". %break "תורה מפוארה בכלי מכוער" (תענית ז'). אמונה נקרא כלי מכוער, שכל העולם ממאסין אותה. %break קליפה. זה דומה לפירי לחה הנשלח בתוך תיבה. שכל זמן שהוא באמצע הדרך, הוא מוכרחת להיות במקום משומר, שלא יתטנף, לכן הקליפה הוא שומר לקדושה. %break הופכיות. מצד אחד נחוץ לנו כלי קבלה גדולים, מצד שני, אם יש לנו כלי קבלה גדולים, אזי נופלים לבאר שחת. ואם יש לנו כלים דהשפעה, אז לא מסוגלים לקבל שום דבר, משום חסרון הכלי. %break ב' עיקרים כוללים: מצד אחד נראה, כמו שהוא חי ברשות עצמו, והחיים כבר שלו בטבע. מצד שני, אין לו חיים בטבעו ממש, אלא רק בבחינת קניין מלאכותי. ואם ישכח איזה ימים ולא יקנה לו החיים מן החוץ, %break אזי הוא נופל ומת. וצריך להבין, אם הקדוש ברוך הוא רצה לתת לנו חיים, למה לא נתן לנו את החיים בטבע שלנו, אלא שצריכין תמיד לטרוח, ולקנות את החיים מבחוץ. %break מציאות נמשך ממדת הדין. לכן, הגם שהוא חי אבל קטן וחלש, ואין לו זכות קיום כלל, משום תכף שנולד עובר עליו סוד הצמצום. לכן אין לו זכות קיום. %break קיום המציאות הוא על ידי שיתוף מדת הרחמים במדת הדין, וכל מה שנמשך על ידי יגיעה, הוא על ידי הנהגה של שיתוף מדת הרחמים במדת הדין, הנבחן בחינת שכר ועונש. %break הקליפה שומרת לפרי. היינו שהפרי יבוא למקבל. לכן, עד שהאדם יהא ראוי לקבל את העבודה דלהשפיע, אז הקליפה משפעת לו את כוחותיה, בכדי שעל ידה הוא מקבל הפרי, הנקרא קבלה על מנת להשפיע. וכמו שלוקחים את הפרי, %break אז הנגיעה הראשונה בהפרי היא על ידי הקליפה, כמו כן הלשמה, שנקרא הפרי, מוכרחים לקבל מקודם את השלא לשמה. %break וההתרגלות בעבודה הוא על ידי שלא לשמה, אחרת יכולים לפגום, כעין "יודע את ריבונו" וכו'. %break %page 2069 %H "דוה" או "הוד" %break הנה ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ראש השנה הוא זמן של דין, שהוא לשבט או לחסד. חודש שבט הוא חודש חמישי מחודשי החורף, שהוא ספירת ההוד, שהוא זמן של דין, היינו שפעמים הוא בחינת "דוה" או "הוד". וזהו לשבט או לחסד. %break והגם שהספירות מתחילות מחסד, כמו שכתוב "כי אמרתי עולם חסד יבנה", אבל צריכים להמשיך את החסד עם ההוד, שאז הוא גמר מלאכה, היינו שאין שלימות החסד עד שיתמלא כל הה' כלים. ורק אז נקרא הברכה של החסד, שאז זוכים לאכול את הפירות. %break אאמו"ר זצ"ל אמר, שלכן אוכלים פירות בראש השנה לאילנות, מטעם שכל ההיכר בין קדושה לסטרא אחרא הוא רק בפירות. כמו שכתוב בזהר הקדוש, "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי" %break שענינו הוא, שמתיבש מקורם ואינם עושים פירות לברכה, שהוא פריה ורביה בתורה ומעשים טובים. %break מה שאין כן מי שהולך בדרך הקדושה, יש לו תמיד פירות לברכה, ויש לו תמיד פריה ורביה בתורה, ומעשים טובים. וזה על ידי שממשיכים את מדת החסד למדת ההוד. %break ולכן בחדש החמישי, שהוא בחינת הוד, ובזמן שהחדש הוא במילואה, אזי הוא ראש השנה לאילנות, שהוא בחינת "עץ עושה פרי". %break על עץ עושה פרי אומר הכתוב, "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי". ופרש רש"י, שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, %break ועץ עושה פרי", ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו, נפקדה גם היא על עונה, כמו שכתוב "ארורה האדמה בעבורך". המפורשים הקשו: %break א. איך שייך לומר שהארץ לא שמעה בקול ה', וכי הארץ היא בעלת בחירה. ב. ומדוע לא נענשה תכף באותו זמן, שלא צייתה להקדוש ברוך הוא, אלא שנענשה ביחד עם אדם הראשון. %break ויש להבין את הנ"ל על דרך העבודה, את הסדר שהוכן עבור האדם להגיע לשלמות המטרה. %break הנה הארץ מרומזת לאדם, כמו שכתוב בזהר הקדוש, "עיקרא דארעא בני נשא אינון". הנה תכלית הבריאה היה שהאדם יעסוק בתורה ומצוות לשמה, כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו", היינו שיעסוק לשמה, לכבוד ה' יהיו כל מעשיו. %break ופרשו בזהר, "כל הנקרא בשמי, דא אדם, דקב"ה ברא ליה בשמיה דכתיב, ויברא אלקים את האדם בצלמו". ויש לשאול, איך יכולים לומר צלם ה'. אלא אדם, היינו אתם קרויים אדם ולא אומות העולם, משום שכל מה שעובדים לגרמייהו הוא דעובדין. %page 2070 %H שבת זכור %break %H ענין עמלק %break "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". ענין עמלק הוא היצר הרע, ואינו בא לאדם אלא בצאתכם ממצרים, היינו בזמן שהאדם יוצא מהמצרים, שמצירים את הנשמה. וכשהאדם מקבל על עצמו לעסוק בעבודת ה', אז הוא בא. %break %H וכאשר יניח ידו וגבר עמלק %break "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק". ומקשים, מדוע הניח משה את ידיו. %break והענין, כי עמלק מבואר בספרים הקדושים שהוא הקליפה נגד אמונה. וידים של משה הן בחינת אמונה, כי ענין ידים הוא בחינת השגה, מלשון "כי תשיג יד". וכל השגתו של משה היא על ידי אמונה, לכן נקרא משה רעיא מהימנא. %break ובזה נוכל לפרש, שכאשר ראו ישראל שמשה הרים ידו, היינו שהחשיבו ישראל לבחינת רוממות את ידו של משה, אז וגבר ישראל, היינו בשיעור רוממות הדבר. כי מי שמבזה את האמונה, אז אינו יכול לקבל את החיות שישנה בכח האמונה. %break וזה ענין "וידי משה כבדים", היינו שהיה קשה וכבד לישראל להחזיק את החשיבות, את הידים של משה. זאת אומרת שהיה מרגישים בחינת כבידות באמונה, שהיה להם לעול ולמשא לתת עליהם את עול האמונה. %break "ויקחו אבן וישימו תחתיו". אבן הוא מלשון הבנה. ופירושו שלקחו את כל הבנות והשכליות וישימו תחת משה, היינו תחת האמונה. שעניינו הוא, שהאמונה, הנקראת בחינת משה, תרכב על השכל, הנקרא הבנה ואבן. %break ואהרן וחור תמכו בידו, היינו באמונה, שהם עזרו לישראל להרים את ידו של משה, היינו שהם נתנו כח לעם ישראל להרים את האמונה. וזה פירוש "ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש", היינו שלקחו עליהם את האמונה עד השיעור של ביטול כל כח השכל, הנקרא שמש. %break %H מחיית עמלק %break למה קוראין פרשת זכור בשבת לפני פורים. היינו, אנו רואים שלפני פורים צריכים למחות עמלק, על מה מרמז לנו את זה. %break ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אלא, כדי שלא יהיה נהמא דכסופא, ניתן לנו עבודה, בכדי לקבל שכר, היינו שלא יהיה מקום לבושה. %page 2071 אי לזאת, ניתן לנו יצר הרע, המכונה בשם "עמלק". ובזמן עבודה אי אפשר להשיג את הטעם בתורה ומצוות, כי אחרת לא נבחן זה לעבודה. לכן צריכים להתגבר על הרע שבנו, שנבחן למחית עמלק. %break ואז יכולים לזכות לאור הגאולה, כמו שהיה אז בימי מרדכי, שזכו לבחינת "קיימו וקבלו". %break ודרשו חז"ל, "קיימו מה שקבלו כבר, עד כאן באונס ועכשיו ברצון". שענין אונס היינו בהכרח, מה שהאדם עושה ואין לו הנאה מן העשיה, הוא עושה זה בהכרח, זה נקרא באונס, שמכריח את עצמו שהוא מקיים את התורה ומצוות על דרך הכפיה. %break אבל בזמן שמכניעין את העמלק, אז זוכין לטעום את הטעם של תורה ומצוות, שיש שם עיקר התענוג, על דרך "הן גוים כמר מדלי". שבגשמיות אין יותר רק מטיפה תענוג, %break ממה שיש בדלי שלם של תענוג. ממילא הוא עשה ברצון טוב, מסיבת התענוג הנפלא, שהוא מרגיש בהם. %break וזה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". ואיך אפשר שגם היצר הרע יסכים לקיים תורה ומצוות. אלא בזמן שהוא מרגיש בהם תענוג גדול, ממילא גם הוא מסכים. %break לכן, בכדי לזכות לאור הגאולה, אנו צריכים מקודם לעסוק בענין מחית עמלק, ואז נזכה לגאולה, כמו שהיה אז בימי מרדכי ואסתר. אבל במה יכולים למחות את העמלק. על זה אמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שעל ידי התורה יכולים למחוק את הרע. %break אבל לא כל אחד ואחד יש לו היכולת לעסוק בתורה. לזה ניתן לנו את ענין של יששכר וזבולון, היינו בחינת לומדי תורה ותומכי תורה, שעל ידי זה מתחברים לאיש אחד וכולם נקרא בני תורה. ואז, שכולם יהיה לאגודה אחת, אז נוכל למחות את עמלק ולזכות להגאולה. %break %page 2072 %H פורים %break %H גילוי הסתרה %break אסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו... ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי". ויש לשאול מדוע דווקא הנמצאים בשושן, הלא היו יהודים גם בפרס וגם במדי, ולמה אמרה כנוס, דווקא בשושן. %break וכדי להבין זה צריכים לדעת, שאסתר, הכוונה על מלכות, כמו שאמרו חז"ל, אסתר מן התורה מנין, שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני" (וילך). %break אולם אפשר לומר, שענין הסתר, שייך הוא בדבר שהאדם רוצה לראות או להבין, ואינו רואה ואינו מבין. שאז שייך לומר שם, שנסתר ממנו. ולא עוד, אלא ששיעור הסתרה נמדד לפי הצורך של הידיעה. %break לכן בדבר שאין לאדם צורך לידיעה בכלל, אצל אדם הזה לא שייך לומר, שהוא סובל מהסתרה. %break ולמשל, אם אדם צריך לעבוד באיזה מקום רק חצי שעה כל יום, והוא יקבל שכר פעם בחודש, אז הוא צריך להאמין שישלמו לו, אף על פי שהוא עוד לא ראה מישהו שכבר קיבל משכורת. %break לכן הוא מאמין בהחברה, אף על פי שנסתר ממנו, האם וכיצד תשלם החברה את המשכורת, היות שהחברה הזאת, שבה הוא מבקש לעבוד, איש לא מכירה. %break ואם הוא רוצה לעבוד יותר מחצי שעה, יש לו צורך יותר גדול לדעת, שהחברה משלמת את המשכורת בזמנה. נמצא אם הוא שמע לשון הרע על החברה, אז הוא סובל יותר מההסתרה. %break ואם הוא רוצה לעבוד ביום ובלילה, בודאי שהוא מרגיש הסתרה יותר גדולה, משום שיש לו צורך יותר גדול לדעת, אם יקבל שכרו, כמובטח. %break והיות שהמלכות שמים היא למעלה מהדעת, לכן כל אחד סובל מההסתרה. אבל לאלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, אצלם ההסתרה יותר גדולה, היות שיש להם צורך יותר גדול לידיעה, %break מסיבת שכל פעם שואל הגוף, "מה העבודה הזאת לכם". נמצא, השאלה הזאת מובנת תמיד, לפי מה שהאדם רוצה להיות כולו לשם שמים. %break והתשובה לשאלה היא, "הקהה את שיניו". ואאמו"ר זצ"ל אמר, שמלכות נקראת שושנה, כמו שכתוב "כשושנה בין החוחים". וזה נקרא "שושן". לפי זה יש להבחין בין היהודים, הנמצאים בשושן, לבין היהודים, הנמצאים בפרס ומדי. %break "פרס", זה לחצאין, לשון פרס בשחרית ופרס בין הערבים, שהם בבחינת "כל המשתף שם שמים ודבר אחר", כלומר, לא צריכים לעשות הכל לשם שמים, אלא חצי ליצר הרע וחצי ליצר טוב. %break ו"מדי" נקרא מלשון "די", "מי שאמר לעולמו די ולא תתפשט", זאת אומרת, זה שיש לו יראת שמים ותורה ומצוות, די לו, והוא מסתפק בזה. %break לאלו אנשים לא אמרה אסתר כנוס, אלא רק לאלו הנמצאים בבחינת שושן, כלומר שהעבודה שלהם היא בבחינת "הקהה את שיניו" כנ"ל. %break %page 2073 %H עד דלא ידע %break "עד דלא ידע" - יש ג' בחינות: א. דלא ידע הבחן בארור לברוך, היינו שעוד לא נקבע הידיעה, שהרצון לקבל נקרא המן, והרצון להשפיע נקרא מרדכי הצדיק, אלא אפילו כשעוסק על מנת לקבל, נחשב אצלו שהוא צדיק. %break ב. שכבר נקבע אצלו הידיעה, שקבלה נקרא המן והשפעה נקרא צדיק.ג. בגמר התיקון, הנקרא בחינת מאוד שהס"ם יהיה מלאך קדוש, היינו שהקבלה כבר קיבלה תיקון על מנת להשפיע, אם כן אין כבר הבחנה מקבלה להשפעה, %break היות שהקבלה כבר נכנסה כולה בעל מנת להשפיע. וזה "חייב אדם לבסומי", היות שכל המועדים בטלים חוץ מפורים, משום שהוא ענין של גמר התיקון. %break לכן צריכים לרמז על גמר התיקון, שענין לבסומי הוא נקרא המתקה, שכל הרע כבר נמתק. מה שאין כן הלא ידע דבחינה א' עדיין אין המתקה. %break %H סעודתו של רשע %break חז"ל אמרו, מפני מה נתחייב אותו דור כליה. חד אמר, מפני שהשתחוו לצלם, וחד אמר, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ויש לשאול, למה לא אמרו, מפני שאכלו מסעודתו של אותו רשע, אלא שנהנו. ויש לומר, שיש שתי בחינות בעבודה: %break א. בחינת מוחא. וזהו שהשתחוו לצלם. שענין "צלם" נקרא בזמן שיש לאדם איזה בסיס לעבודה, וזה נקרא צלם. והאדם צריך לעבוד בבחינת אמונה. וזה שכתוב, "כי לא ראיתם שום תמונה", %break שענין תמונה וצלם הוא בסיס, שיכול לקבוע לשם זה הוא עובד, היינו לבסיס זה שהוא התמיכה, הוא קובע את עבודתו. ובזמן שאין לו סמיכה, הוא נופל מעבודתו. %break ב. וענין נהנה מסעודתו של אותו רשע, הוא בחינת ליבא, אם האדם נהנה מזה שהרשע שלו נהנה. אבל ענין אכילה ושתיה הוא מוכרח לקיים, כי אחרת הוא לא יכול לחיות, אבל אסור לו להנות מהסעודה, שהרצון לקבל שלו עושה. %break ומשום זה היה עבודתם בדרך כפיה, כמו שאמרו חז"ל, "קיימו וקבלו", עד כאן באונס, מכאן ולהבא ברצון, שעל ידי זה שזכו לתשובה מאהבה, זכו שעבודתם היה ברצון. %break רואים אנו מזה, שאף על פי שהאדם נמצא בדיוטא התחתונה, שאין לך מצב יותר גרוע מזה, שהאדם פגם בב' בחינות אלו, ומכל מקום זכו אחר כך לבחינת "קיימו וקבלו", %break שמה שהיה באונס נעשה אחר כך ברצון. וזה ענין מגילת אסתר, שהם שני הפכים: שבזמן ההסתר שייך ענין כפיה, ובזמן של גלוי, אז הוא זמן של רצון. %break %H מאי פורים %break ענין מרדכי והמן. שמרדכי נקרא בחינת צדיק, היינו שאין לו שום צורך להמשיך בחינת אור החכמה, אלא שהוא תמיד בבחינת להשפיע. %break וזה ידוע, שאין שום הארה באה למטה אלא על ידי אתערותא דלתתא. לכן כאשר ה' יתברך רצה לתת למרדכי את האורות הגדולים, שאל את המן, "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו". ואחר כך אמר לו המלך, "ועשה כן למרדכי היהודי". %page 2074 היינו שאורות דהמן צריכים להתקבל בכלים דמרדכי, ולא בכלים דהמן, שזה ענין מה שכתוב "בביזה לא שלחו את ידם", היינו שלא המשיכו את האורות דהמן, אלא שהסתפקו בזה שהרגו את הכלים של המן, ולא קבל את האורות. %break מה שאין כן בזמן ששאול הלך לאגג, וקבלו את השלל, את הצאן והבקר, אז שמואל הנביא אמר בשם ה' שאסור לקבל את השלל, מטעם שאז עדיין לא היה הזמן לזה. %break %H ובתורתו יהגה %break "בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה" וכו'. וחז"ל פירשו, כאן קודם שלומד, וכאן לאחר שלומד. ויש לשאול, מדוע אצל תורת ה' נאמר הלשון "חפצו". %break להבין את הענין על דרך המוסר, יש להסתכל מה שנראה לעינינו במציאות בחורי ישיבה, שלומדים ביום ובלילה, מה הסיבה המחייב שילמדו תורה.אנו רואים הרבה סיבות הם: %break א. תכף בתחילת לימודו הסיבה הראשונה היא, שאביו מחייב אותו את כל היגיעה לעסוק בתורה ומצוות. ואם לא ישמע בקולו, אז הוא יעניש אותו, לכן הוא המחייב. היינו, ואז נמצא שהוא עוסק בתורה ומצוות לא לשם ה', רק לשם אביו. %break ב. לאחר שנתגדל, שכבר רגיל ללכת לבית הספר, אז המלמד, היינו הרבי או המשגיח, מחייבים אותו, אם לא ישמע בקולם הם יענישו אותו. %break ג. כשנתבגר והוא מתחיל לחשוב על העתיד החיים, הוא כבר רואה, שאם לא יהיה תלמיד חכם, יהיה קשה לו בנוגע לשידוך הגון, או להשיג עמדה חשובה בין אנשים, שיתנו לו את הכבוד, %break שנותנים ללומדי תורה. וגם כאן אין הסיבות שיחייבו אותו לעסוק בתורה ומצוות, אלא אנשים כמותו. %break לפי זה יוצא, שאין הוא לומד תורת ה', אלא תורת הנבראים. זאת אומרת, שאפשר לומר על זה, שאפילו חס ושלום שלא יהיה תורה זו, מה שהוא לומד, תורת ה', הוא גם כן מוכרח לקיימה, משום שהגורמים הנ"ל מחייבים אותו לקיים, אחרת הם יענישו. %break אבל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם הוא בר דעת ועושה חשבון לעצמו, מה הוא עושה כאן בעולמנו זה. ואז הוא מתחיל להאמין, שיש לבירה מנהיג, ואז הוא מאמין שהתורה, %break מה שהוא לומד, זו הוא תורת ה', ואז הוא יכול לקיים, "כי אם בתורת ה' חפצו", היינו תורת ה' ולא תורת הנבראים. %break ואז הוא מקיים את התורה בבחינת מצוה, ולא בבחינת תורה. "מצוה" נקרא בחינת אמונה, ו"תורה" נקרא בחינת מתנה. ומצוה, שהוא בחינת אמונה, הוא בחינת צדקה, כמו שכתוב, "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". %break והטעם שאמונה נקראת צדקה הוא, כי מדרך העולם אנו רואים, בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, ואין לו הנאה מעשיה בעצמה, אין הוא מסוגל לעשותה, אלא רק על ידי תמורה, כבוד, או כסף, וכדומה. %break ואם הוא עושה את המעשה ואינו מקבל שכר, זה נקרא צדקה, היות שאינו מקבל תמורה בה. לכן, היות וענין אמונה שייך דווקא בזמן ההסתרה, ואז אין לו תענוג מהעשית המעשה הזאת, לכן אמונה נקרא בשם צדקה. מה שאין כן מתנה, %break אז הוא נהנה מהעשיה בעצמה, היינו שהוא נהנה מהמתנה שהוא מקבל, ואם לא נהנה מהמתנה, זה לא נבחן אז לבחינת מתנה. %page 2075 והיות שהתורה נקראת מתנה, כמו שכתוב "וממתנה נחליאל", צריכים לדעת, שדווקא בעת שהוא נהנה מהתורה, אז נקראת התורה מתנה. מה שאין כן אם לא זכה לטעום טעם של מתוק בתורה, %break היינו שעוד לא קוים אצלו הכתוב "הנחמדים מזהב ופז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים", אז לא שייך לומר, שהתורה אצלו הוא בבחינת מתנה. %break אלא בזמן שהוא עוסק בתורה, הוא מחכה שישלמו לו תמורה עבור טרחתו בתורה. נמצא שהתורה אז היא בבחינת מצוה. היינו, אם הוא עוסק בתורה שלא על מנת לקבל פרס, אז נחשב אצלו לבחינת צדקה, שהכוונה היא, שלומד רק בבחינת מצוה, שנקראת אמונה. %break אנו רואים, שבדבר נתינת מתנה, בכדי שיהיה השמחה בשלמות, היינו מצד הנותן ומצד המקבל, תלוי בשני דברים: %break א. שהנותן יחשיב את המקבל, שהוא ראוי למתנה כה גדולה, אם המקבל הוא אדם חשוב, אז הוא נותן לו מתנה חשובה, יקר ערך. ואם הוא לא כל כך חשוב אצלו, אזי לא יוציא מכספו הרבה כסף, בכדי לתת לו מתנה. %break ב. מצד המקבל, אין המקבל יכול לשמוח כל כך עם המתנה, רק לפי ערך הנחיצות שבדבר, ולא חשוב אם המתנה עולה הרבה כסף. %break כי רואים אנו לפעמים אצל בחור בר מצוה, שהמנהג הוא, שכל אחד ואחד נותן מתנה עבורו. ויש לפעמים אם הבר מצוה לא זקוק כל כך לחפץ זה, לא די שלא נותן לו שמחה, אלא להפוך, שמעורר לו אי נעימות בדבר לקיחת המתנה. %break וזה רק מטעם שהוא לא זקוק להמתנה, כי יש, אם יש דוד אחד נותן לו מתנה שעון זהב, ששווה מאה לירות, בטח שהוא שמח בהשעון, היות שהחפץ הזה עולה הרבה כסף, כי בדרך כלל רגילים לתת מתנות ששווה חמש לירות, עשר או עשרים לירות. %break ממילא אם הוא נותן לו מתנה ששווה מאה לירות, בטח שהוא שמח מאד. אבל אחר כך בא דוד אחר וגם הוא נותן לו שעון ששווה מאה לירות. הוא כבר לא שמח כל כך, כי מה יעשה עם שני שעונים. ולמכור שעון לא מתאים, כי לא יפה למכור מתנה מה שחברו נותן לו, %break כי זה למזכרת, שיזכור תמיד שיש לו חבר, ואדעתא דהכי לא נתן לו, שימכור. %break נמצא, שמרגיש אי נעימות. אבל בכל זאת עוד לא נורא, שיכול לשים אחד על יד ימינו ואחד על יד שמאלו. ואם בא דוד אחר וגם הוא נותן לו שעון וכו', הוא כבר מרגיש עצבנות, %break היות שהוא לא יודע מה לעשות עם השעון השלישי. אבל בכל זאת הוא מוצא עצה, שהוא ילבש זה בשבת. %break אבל כשבא דוד רביעי ונותן לו שעון, אז הוא כבר מבולבל, שהוא לא יודע מה לעשות, הלא סוף כל סוף זה שווה מאה לירות, והוא היה יכול ליהנות מאיזה חפץ ששווה מאה לירות, ועכשיו לא יכול ליהנות! %break נמצא שהוא כל כך מעוצבן. ואינו יודע מה לעשות והוא הולך וחושב בעולם הדמיון, עד שהוא שוכח, שהוא יושב עכשיו בתוך מסיבה של אורחים נכבדים, שבאו לכבדו, להשתתף בשמחתו, %break והוא כבר אינו יושב עמהם, אלא הוא שרוי בצער של יסורים. וכל זה הוא רק מטעם שאין לו נחיצות בהמתנות שקבל. רואים אנו, שאי אפשר לשמוח במתנה, שהיא יקר ערך, אם אין לו הנחיצות לחפץ.וכאן אנו רואים, שיש לנו שני דברים: %break א. מצד הנותן מתנה יקרה לבית הכנסת, המתנה אינו שווה מאה לירות, אלא הרבה יותר, היות שהוא יודע את ערך הצבור, שצריכים לתת להם מתנה יקרה. %break ב. וגם בענין מקבלי מתנה יש נחיצות בספר תורה, שאין לומר, שיש די מספיק ספרי תורה, אלא כל ספר תורה שישנה בבית הכנסת מוסיף קדושה, ומשרה השראה עליונה, ומוסיפה עוז ותפארת להכוונה, ושומרת ממקרים רעים, ונותנת חיים, ושלום, ועושר, וכבוד. %break "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". רב הונא ורב חסדא. חד אמר, זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר, זה הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים (כתובות נ'). %break כאן אנו רואים ששני דברים אלו אנחנו סדרנו: את הישיבה, שהיא בחינת הלומד תורה ומלמדה, וגם עכשיו הכנסת ספר תורה נקרא "הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים", אלא הוא לא משאיל, %break אלא נותן לתושבי השיכון, בטח שיתקיים "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". %break %page 2076 יש לשאול:א. מה השבח של "הון ועושר ל"צדקתו עומדת לעד", לאדם מספיק אם יתנו לו עבור טרחתו הון ועושר, מה לו לצדקתו. ומה הוא ירוויח בזה שצדקתו עומדת לעד. ב. מה הוא המחלוקת של רב הונא עם רב חסדא. %break הנה ידוע, שדרך העבודה היא להגיע לשלמות המטרה, שבשבילה האדם נברא, שמכונה בשם "להטיב לנבראיו", היינו שהאדם צריך לקבל כל התענוגים העליונים. %break ובכדי שיוכל לבוא להמטרה הזו, מוכרח להיות מקודם בחינת תיקון הבריאה, שנקרא בשם לשמה, היינו שכל התענוגים, מה שהוא חושב לקבל, הוא רק מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך, %break שעל ידי זה יתוקן הפגם של נהמא דכסופא. לכן, דווקא כשהאדם מתקן את עצמו, שיהיה כוונתו רק להשפיע לשם שמים, אז יבוא הכל לגמר התיקון. %break ובכדי שהאדם יבוא לשמה, שהוא שלא על מנת לקבל פרס, ניתן לו העבודה של אמונה, כי אז שייך לומר ענין של בחירה. היינו אף על פי שלא רואה ומרגיש שום תענוג בעבודה, מכל מקום הוא עובד משום מצוה. %break מה שאין כן אם היה מרגיש טעם בתורה ומצוות, אז לא היה לו שום מקום שיעבוד בלי פרס, הלא אין לך שכר יותר גדול מזו שמרגיש טעם והתרוממות רוח בעבודתו. %break ורק בזמן שהיסוד של עבודתו הוא בבחינת אמונה, אז שייך בחירה, ואז שייך לומר שעובד לשמה, היינו מטעם מצות ה'. ובזמן שעבודתו היא לשמה, אז מקויים אצלו את המאמר של רבי מאיר, ש"זוכה לדברים הרבה". %break ואז הוא מוכרח עוד הפעם לחדש את עבודתו, שיהיה בבחינת אמונה, הנקרא בלשון הסולם "קו האמצעי", כי רק על ידי זה הוא ינצל שלא יפול חס ושלום להנאת עצמו, מחמת ריבוי התענוגים שהוא מקבל, על ידי גלוי רזי תורה, במה שהוא זוכה על ידי לימוד לשמה. %break הנה ידוע, שאמונה נקראת בשם צדקה, ודעת התורה נקרא בשם עשירות, כמו שאמרו חז"ל, "אין עני אלא בדעת". ובזה נבין את המאמר "הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד", היינו כנ"ל, %break שמי שכבר זכה להון ועושר, שהוא בחינת דעת התורה, וכדי שיהיה אצלו בבחינת קיום, הוא זקוק לבחינת אמונה, שנקרא צדקה. %break לכן, כדי שחכמתו יתקיים הוא צריך להשתדל לחדש תמיד את בחינת האמונה. לכן הוא זקוק לברכה, שצדקתו, היינו אמונה, עומדת לעד, שיהיה לו תמיד את האמונה, בכדי שיתקיים את העשירות. %break אסיים מכתבי, מה שאמרתי היום לפנות בוקר לפני התלמידים. הנה מצינו במגילה, "אחר הדברים האלה גידל המלך המן". ולפי הפשט קשה להבין. הלא אחר המעשה שמרדכי עשה, דבר טוב למלך, היה המלך צריך להגדיל את המרדכי, ולא המן. %break ויש לפרש זה על דרך המוסר, היינו לאחר שהאדם עושה דבר על ידי התעסקותו בתורה ומצוות, אז הקדוש ברוך הוא מגדיל הרע של האדם, הנקרא המן, היינו ש ה' יתברך מראה לו את האמת, איך הרע שבקרבו מפריע לו מלקבל את כל התענוגים הרוחניים. %break כי אם היה האדם הולך בדרך הטוב, היינו אם כוונת האדם הייתה רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז האדם ראוי לכל הדברים העליונים. וזה נקרא "דרך היהדות". %break ובזמן שאין האדם יכול לראות את פרצופו האמיתי של הרע שלו, היינו צורתו של המן, אז אין האדם יכול להתפלל לה' שיעזור לו להנצל מהרע. %break ורק בזמן שהאדם רואה את גדלותו של המן, שהוא רוצה להרוג ולאבד את כל היהודים וכו', היינו שהמן רוצה להשמיד את כל דבר שיש לו שייכות ליהדות, שלא נותן לו לעשות שום דבר שבקדושה, %break אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. ואז יקוים "הקדוש ברוך הוא עוזרו", לכן אז שייך דברי הצומות וזעקתם, שמתפללים לה', שינצל מהמן הרע הזה. %page 2077 וכשהקדוש ברוך הוא עוזרו, אז הקדוש ברוך הוא שואל להמן, "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו". אז המן חושב, "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני". היינו שכל הרע נמשך מהרצון לקבל (כמו שכתוב בהקדמת הסולם לפירוש הזהר), %break שהוא ההמן של האדם. והוא טוען, שרצון ה' הוא להטיב לנבראיו, היינו שכל התענוגים שייכים לרצון לקבל. %break אבל ה' אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי". היינו שאם ישאל את היצר טוב, שנקרא מרדכי היהודי, אם הוא רוצה משהו, אז הוא יענה, שכל רצונו הוא רק להשפיע לה', ולא צריך שום דבר. %break לכן שאל את המן, שהוא רוצה לקבל כל התענוגים שישנם במציאות. ואז אמר ה', כל התענוגים צריכים לתת למרדכי, שהפירוש שהאדם יקבל כל התענוגים רק בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break וזה, אמר אאמו"ר זצ"ל, אורות דהמן בכלים של מרדכי. שהפירוש הוא, לקבל כל התענוגים רק על הכוונה לשם שמים. %break %page 2078 %H פסח %break %H ב' הפכים %break ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל. %break וזוהי עבודה גדולה, היות שפרעה מלך מצרים מיצר אותם וזורק להם מחשבות זרות, הן במוחא והן בליבא, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל ה'". וזהו צד אחד, שעל ידי זה זוכים לבחינת אמונה, היינו יציאת מצרים, וזה בחינת נפש דקדושה. %break ומצד ב' "גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת. וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים. %break וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, %break אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך. %break %H אני ולא שליח %break כמו שכתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח". %break אמר זצ"ל, מה שאין כן לפני הגאולה חשבו שיש שליחים, שאם כן גאולה נקרא שזכו ש"אני הוא ולא שליח", שאין עוד מלבדו. נמצא שגם לפני הגאולה האמינו שה' עוזר, אבל יש שליחים. וגאולה נקרא שזכו "אני ולא שליח". %break %H ממחרת השבת %break "ממחרת השבת", היינו ממחרת הפסח. כי יום ראשון של פסח מאירים מוחין דשבת, הנקרא גדלות ב', שהם מוחין דאבא ואמא. %break %page 2079 %H מצה שמורה %break מצה שמורה, היינו שצריכים לשמור את עצמנו במקום שהולכים לקיים מצוות ה', שלא יהיה שם חשש חמץ. היינו שהמצוות צריכות להביא את האדם לבחינת תיקון הבריאה, ואם לא יודעים איך לשמור את המצה, אז לוקחים את הטפל ומניחים את העיקר. %break %H ענין פסח %break ברחא דאלבא בפסח איהו נפש השכלית ליל שמורים מצה שמורה. ורוח שמור לקבליה איהי יום טוב, ואיהי יום שבת זכור ושמור בגין דאיהו אצילות ממלכות. בהסולם, שמצה שמורה וליל שמורים נמשך מהמלכות. (צ"ו ד' כ"ג). %break טעם שלא אוכלים מצות כל השנה. ומתרץ במשל למלך, שרק בזמן שממנים אותו הוא לובש בגדי שרד. וכן בכל שנה באותו זמן הוא לובש את בגדי השרד ולא יותר. %break מצות הוא בחינת דינא קדישא, שהם מוחין דאחוריים ג"ר דיניקה. והוא סוד מילה, היינו הגם שאי אפשר להשתמש עם המוחין, ומכל מקום זה עוזר על ידי הוצאת אח"פ דכלים מהקליפה. לכן זה מרומז למילה. %break ומצות הן בחינת מוחין דאחוריים, המאירים בזמן הגדלות, היינו שבזמן הגדלות, שיש להם מוחין דאבא ואמא, אזי אין המוחין דאחוריים בטלים, אלא להיפך, שכל בחינת חכמה, שבזמן הגדלות, הוא מבחינת זו. %break ואף על פי שבליל פסח לא היו רק מילה ולא פריעה, וגדלות נקרא בחינת פריעה. ואיך אפשר להיות בחינת גדלות בליל פסח. ומתרץ שענין פריעה, היינו אתערותא דלתתא, %break והגדלות דליל פסח היה מצד אתערותא דלעילא (הסולם בא, מט). שמירת המצוות הוא סוד שמירת הברית מילה כנ"ל (שם). "לחם עוני" - מטעם שהוא אחורים וחסר חסדים. (שם). %break %H ענין סביבה %break "ויקח שש מאות רכב בחור". משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים", אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', %break אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח). %break מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, %break שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם. %break ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. %break ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע. %page 2080 וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם. %break היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות. %break נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל, היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. %break לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע. ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע. %break מה שאין כן בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. %break לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת. %break %H כנגד ד' בנים דברה תורה %break "כנגד ארבעה בנים דברה תורה". מטעם כי כל התורה היא רק עבור היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). לכן "שאינו יודע לשאול, את פתח לו". %break ויש להבין מה צריכים לשאול ועם איזה דבר פותחין לו, מהי הסגולה שיכולין לפתוח עמה את מי שאינו יודע לשאול. %break והענין כשיש יצר הרע יש צורך לתורה. לכן אם האדם מאמין בשכר ועונש, כבר יכול לקיים את התורה ומצוות, מטעם שיש לו תמורה. לכן אין הוא שואל שאלת הרשע, "מה העבודה הזאת לכם". וכשאין לו הרע כנ"ל, אין לו צורך לתורה, לכן "את פתח לו". %break אם אתה רואה שיש אדם שעוסק בתורה ומצוות מטעם שהוא מאמין בשכר ועונש, נמצא שהוא סגור, היינו הרע שלו הוא בסגירו, היינו בגניזה. ואם כן אי אפשר לתקן אותו, %break כי אין האדם מתקן אלא מה שעיניו רואות. לכן מלמדין אז את אדם לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. %break ואז בא הרע ושואל, "מה העבודה הזאת לכם", היינו מה יהיה לנו אם אנחנו נעבוד את ה' בלי שום תמורה, הלא זה נגד הטבע שלנו, שאנחנו נולדנו בטבע להנות את עצמנו ולא להנות את הזולת בלי שום תמורה. %break אז נעשה האדם נצרך לתורה. ואז שייך לומר, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".מה שאין כן כשאין לו יצר הרע, זאת אומרת שלא ניכרת אצלו בחינת הרצון לקבל, כי רק זה נקרא רע ולא דבר אחר. %break %H הצורך במעשה דלמטה %break "ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמר קודשא בריך הוא עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא. וכמה דתעבדון בנורא אתון, דכתיב כי הם צלי אש, אנא אוף הכי אעביר אותו באש בנהר דינור" (בא, אות קס"ב). %page 2081 להבין למה צריך הקדוש ברוך הוא במעשה דלמטה, ומהו ענין שבירת ושריפת הכח של הקליפות למעלה, מהו הכח של הסטרא אחרא. %break ויש להבין כמו כן מה שכתוב "תנא, לא נפקיה ישראל ממצרים עד דאיתברי כלהו שלטונין דלעילא משילטוניהון, ונפקו ישראל מרשותיהון ואעלו לרשותא קדשא עלאה בקודשא בריך הוא ואתקטירו ביה, הדא הוא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, %break עבדי הם. מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפיקת להו מרשותא אחרא ואעלית לון ברשותי". %break להבין כל הנ"ל על דרך המוסר. הנה ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובעבור זה נטבע באדם רצון לקבל תענוג, וכח הזה שולט על האדם. ומשום זה נקרא יצר הרע "מלך", %break מטעם שהוא שולט בכח הזה, היינו שמשפיע להאדם תענוגים, ובגללם נעשה האדם משועבד אליו, והוא בבחינת עבד, והיצר הרע הוא המלך. %break וכח זה של השפעת התענוג זהו שליטתו של יצר הרע, והוא נמצא בגלות תחת שליטתו. ובו בזמן שאין לו מה לתת לאדם, אז אין לו שום שליטה על האדם. וכמו כן אם היה יכולת שאדם יוכל לוותר על התענוגים שלו, גם אז לא היה משועבד אליו. %break לכן בגלות מצרים שפרעה היה משפיע להם את התענוגים שלו, אזי הם היו משועבדים לפרעה, ולא היו יכולים לצאת מהגלות. %break אבל לאחר שהם עשו מעשה, היינו שנתעוררו לצאת מהגלות, כי מעשה זה הוא נבחן לבחינת בחירה, אז הקדוש ברוך הוא שבר את כוחותיו למעלה, היינו שלקח ממנו את התענוגים שעמהם היה משעבד את עם ישראל. %break ובזמן שאין לו מה לתת, זה נקרא שהקדוש ברוך הוא שבר כחו ושרף אותו בנהר דינור, היינו שנטל ממנו את כל השפעותיו. נמצא שאין להסטרא אחרא במה לשלוט על האדם. %break לכן היה ביכולתם כח לצאת מהגלות. ואז נכנסו לרשות הקדושה, היינו שהתחילו להרגיש טעם בכח דהשפעה. נמצא שנעשו אחר כך עבדים להקדושה. %break היוצא מזה כי השולט על האדם הוא התענוג, והעבד נקרא מי שמשועבד להתענוג. ובזמן שהתענוג של האדם הוא מקבלה, נקראים "עבדי פרעה". ובאם התענוג שלו הוא מהשפעה, הוא נקרא "עבד ה'". ובלי תענוג אי אפשר להתקיים. %break ואין בכח האדם לשבור את התענוג, אלא רק הקדוש ברוך הוא יכול לשבור אותו, במה שלוקח ממנו את השפע, שאין לו מה לתת להנבראים. וזה נקרא שבירת כח הסטרא אחרא. %break והאדם צריך רק לגלות שהוא רוצה בכח דלהשפיע. ושיבקש מה' שיתן לו הכח הזה. וזה נקרא בחירה מצד האדם, שרק זה הוא בחינת אתערותא דלתתא. %break %H המרבה לספר ביציאת מצרים %break כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. %break זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים. %break וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'. %break %page 2082 %H ויאמר בילדכן את העבריות %break "ויאמר בילדכן את העבריות, וראיתן על האבניים, אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון". %break הנה יש לפרש על דרך הרמז. כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים. %break לכן אמר, היינו שנתן פקודה בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא "עבריות", שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה'. מה שאין כן ה"מצריות" נקרא בזמן שאדם עוסק במעשים גשמיים, %break שבאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתורה ומצוות נקראים עבריות. %break "וראיתן על האבניים", היינו זמן שאדם אומר שהוא רוצה להבין מה שהוא עושה, היינו לאיזו מטרה הוא עוסק בתורה ומצוות. ואם הוא "בן", היינו שעבודתו היא בעל מנת להשפיע, %break שזהו רצונו של אדם בעת התעסקותו בתורה ומצוות. "והמיתן אותו", שלא תתנו לו שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק בעבודתו. %break ואם בת, היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל, "וחיה", אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד הימנו. לכן אתם יכולים לעזור לו, %break שיעשה מה שהוא רוצה אפילו שידקדק בכל מיני דקדוקים, כי בכל מקרה הוא ישאר אצלנו במצרים. ולא כדאי לעבוד בחינם, כי בין כך ובין כך הוא משלנו. %break מה שאין כן אם בן הוא, שאם כוונתו בזה היא בכדי להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו, מזה הוא יכול לזכות לבחינת "מושיען של ישראל", הנקרא בחינת משה, כמו שאמרו חז"ל "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". %break ואם הוא יזכה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שהוא יושיען לצאת ממצרים, לכן צריכין לראות מראש, בכדי למנוע אותו שלא יגיע למצב שיצא מגלות מצרים. %break אבל מאיפה יכולים להודע שהוא הולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין הוא נמצא בתוך מצרים, שהיא בחינת לתועלת עצמו ולא בעל מנת להשפיע. אלא הוא רוצה לזכות עכשיו לזה, ועל זה אמרו סימן מסר להם, "זכר פניו למטה, ונקבה פניה למעלה". %break כי ענין פנים ואחור, מפורש בהקדמת תע"ס, כי בזמן שרואים את האדם מאחוריו אז לא יודעים שבאמת זהו האדם שחושבים עליו, אולי אחר הוא, שיכולים לטעות. מה שאין כן כשרואה את חבירו דרך הפנים, אז אין לו שום ספיקות. %break לכן כשרוצים לרמז על דבר שמבינים בשכל בוודאות מוחלטת, שאין לו שום טעות, מכונה זה בשם "פנים". ודבר שלא ברור מבחינת השכל, נקרא בשם "אחוריים". %break לכן נקרא פנים בחינת ידיעה, שהולך בעבדות ה' רק בבחינת ידיעה. וזה נקרא פניו אצלו למעלה בחשיבות, כי עיקר אצלו היא הידיעה. ואחורים, שהוא רק בבחינת אמונה. כי מטעם השכל יש לו פנים לכאן ולכאן. וזה אצלו בחינת למטה בחשיבות. %break לכן מסר להם את הסימן, אם אתם רוצים לדעת אם הוא הולך למטרה בכדי להגיע לבחינת על מנת להשפיע, אם פניו למטה, אם בחינת ידיעה נקרא אצלו למטה בחשיבות, אלא אחוריו למעלה, %break היינו שבחינת אמונה אצלו למעלה בחשיבות, זה סימן שהוא רוצה להגיע לבחינת בן, לבחינת להשפיע. %page 2083 לכן "והמיתן אותו", שתפריעו בכל מה שאתם יכולים, כי בטח שיזכה לבחינת משה, שהוא מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכנס לארץ ישראל להיכל דקדושה. וזה סוד "וראית את אחורי", היינו בחינת אמונה, "ופני לא יראו", על ידי ידיעה לא תשיגו אותי. %break "ויצו פרעה לכל עמו", היינו שאין הוא יודע מאיזה עם יולד מושיען של ישראל, אם ממצרים אם מישראל. היות שכל אדם נכלל מבחינת מעשים גשמיים, הנקראים "מצרים", %break שגם המצרים עוסקים במעשים גשמיים. לכן נקרא עבודת האדם במעשים גשמיים בשם מצרים. וכשהוא עוסק במעשים של תורה ומצוות נקרא "ישראל". %break אז הוא אומר שאינו יודע מאיזו בחינה אדם יכול לזכות לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל. היינו שיכול להיות בזמן שהאדם עוסק בגשמיות, אבל כל כוונותיו הוא בעל מנת להשפיע, וגם בעת עשיית מעשים גשמיים הוא יכול לזכות לבחינת מושיען של ישראל. %break לכן תשגיחו בעת שהם עוסקים במעשים גשמיים, שאם הם מכוונים בעל מנת להשפיע, שזה נקרא בחינת זכר, "היאורה תשליכוהו", שלא תתנו לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים, %break הנקרא בחינת בן. "וכל הבת תחיון", רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז אתם יכולים לתת לו חיות וכח, שיעשו את המעשים גשמיים. %break מה שאין כן אם בן, אז הוא יכול לזכות גם בו בזמן הזה לבחינת משה, הנקרא מושיען של ישראל, שיוציא אותו מגלות מצרים, ויכנסו לארץ דקדושה. %break %H וידבר אלקים אל משה %break "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'". צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך". %break שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז. והעובדא היתה להיפך, שנחלשו מהעבודה. %break אם כן צעקו למשה, איזה טוב עשית לנו, שהבטחת לנו שנצא מגלות מצרים, היינו שהדעת שלנו היא בגלות, ועל ידי הדרך שאתה נותן לנו שנעבוד לשמה, %break אזי אנחנו נצא לחרות משעבוד הגוף הנקרא פרעה. ולמעשה אין לנו חמרי דלק. אם כן הדעת שלנו מחייבת שהמטרה הנשגבה שיש בידך אין אנחנו יכולים לקבל. %break ולזה באה התשובה, "וידבר אלקים אל משה". אלקים הוא בחינת טבע, שמבחינת הטבע, אתם צודקים, שאין לכם חמרי דלק שתוכלו להמשיך בעבודתכם. "ויאמר אליו אני ה'", ה' הוא מדת הרחמים, %break שמבחינת רחמיו יתברך יכולים להמשיך כוחות וחמרי דלק שלמעלה מהטבע ולמעלה מהדעת, שעל זה אין להם כבר מה להתוכח. %break משום שכל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. %break ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע. ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע. %break %page 2084 %H ולקחתי אתכם לי לעם %break "וידבר... אני הוי-ה, וארא אל אברהם בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, לכן אמור לבני ישראל אני הוי-ה". ויש להבין מה השייכות אם לא נתגלה להם בשם הוי-ה ולשם מה כן נתגלה לו בשם הוי-ה, "לכן אמור לבני ישראל אני הוי-ה". %break מה הסיבה לשליחות משה להוציאם ממצרים. "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים", מהו הפירוש שרק לעם ישראל הוא יהיה לאלקים, ולאומות העולם מהו. וגם מה שפירש רש"י, "אל האבות", הרי מפרש בפסוק הכל. %break ויש לפרש על דרך הרמז, שסדר גילויים הוא מתתא לעילא. וכל מדרגה היא סיבה למדרגה שניה. הנה אל האבות נתגלה בשם "א-ל שדי", שהוא בחינת מסתפק במועט, שהתגלות הכי קטנה כבר מספיקה להם. ששד"י הוא סוד "שאמר לעולמו די, ולא יתפשט יותר". %break מבחינה כזו לא שייך אלא לאנשים פרטיים, שיכולים ללכת בבחינת הספקות, אלא שהוא בבחינת "כי חפץ חסד הוא", וכמה שיש לו הבנה והרגשה ברוחניות, מספיק בשבילו ללכת בדרכי ה'. אבל בחינה זו לא יכולים לומר להכלל. %break לכן עכשיו מטעם סיבה ומסובב יש התגלות בשם הוי-ה. והתגלות כזאת כבר יכולים לומר להכלל שיתקרבו לה' ולצאת מגלות מצרים. לכן אמר הכתוב, היות שיש עכשיו גילוי של שם הוי-ה, "לכן אמור לבני ישראל, אני הוי-ה". ואחר כך ממשיך הכתוב, %break וזה יכולים לפרש מה שפירש רש"י, "וארא אל האבות", היינו שהתגלות לאברהם, היא סיבה להתגלות לשם הוי-ה, כי אב ובן נקרא סיבה ומסובב, היינו הגילוי שהיה להאבות בשם אל שד"י, נתגלה אחר כך ה' הוי-ה. %break וזה שכתוב, "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים". הנה הכתוב מפרש מה זה לכם, ולא לאומות העולם. שפירושו, "וידעתם כי אני הוי-ה אלקיכם", שרק לכם אני אתן הידיעה הזאת ולא לאומות העולם. %break "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", היינו שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים ולא להקדושה. ואני אוציא מסבל הזה ותזכו לדעת, "כי אני ה' אלקיכם". %break וזה פירוש שאומרים בזמירות, "יזכו לרב טוב כל המתענגים בה". שפירושו, אלו שיתענגו בבחינת הסתפקות במועט, שנקרא קטנות, ושיהיו שמחים בחלקם, אז הם יזכו אחר כך לרב טוב, שענין "רב" פירושו גדלות. %break היינו שהסתפקות במועט פירושו אף על פי שהוא צריך הרבה ומכל מקום הוא מסתפק במועט, וזו הסיבה לגדלות. %break %H בא אל פרעה %break "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו". ויש להבין: א. קושית הזהר הקדוש, מדוע לא כתיב לך אל פרעה. %break ב. קושית העולם, מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך להסכמת פרעה, אם הוא רוצה להוציא את בני ישראל. ג. קושית העולם, מדוע לקח ממנו את הבחירה. %page 2085 ד. הסיבה למען שיתי אותותי אלה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותות, מדוע היה מוכרח לעשות על ידי זה שפרעה יסבול יסורים מן המכות, היה יכול לעשות אותות על ידי אופנים אחרים ושלא יגיע מזה נזק לפרעה. %break לבאר כל זה צריכים להקדים את מה שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קדושין מ' ע"ב). %break וקשה, אם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, איך יכול עוד פעם לראות את עצמו חצי חצי. %break וכמו כן יש להבין אם עשה עבירה הכריע אותו לכף חובה, אם כן איך יכול אחר כך עוד פעם להגיד שהוא חציו חייב וחציו זכאי. ועוד יש להבין אם הוא יודע בעצמו שיש לו קצת זכויות, איך מלמדים אותו לומר שקר, ולעשות דמיון של שקר, שהוא חצי על חצי. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). מדוע אם הוא צדיק מגיע לו העונש שיהיה לו יצר הרע יותר גדול. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל עבר ושנה נעשה לו כהיתר (סוף יומא). מדוע נעשה כך, שיהיה נעשה לו כהיתר. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "לרשעים יצר הרע נדמה להם כחוט השערה, ולצדיקים כהר גבוה" (סוכה נ"ב), ומהי האמת. %break והענין הוא כי יש סדר בעבודת ה'. היות שהקדוש ברוך הוא רצה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אז האדם צריך לעשות בחירה, שיבחר בטוב וימאס ברע. %break לכן, הגם שהקדוש ברוך הוא יכול להוציא את עם ישראל מגלות מצרים, היינו אם הוא נותן להם רק היצר הטוב והקדוש ברוך הוא מכניע את הרע, אזי האדם כבר לא נמצא בשום גלות. %break אבל היות שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יעשה את הבחירה, לכן צריכים שהאדם יסכים שעם ישראל יצאו מהגלות של פרטיותו עצמו. וזה נקרא בחירה מדעתו. שהוא יסכים שפרעה של עצמו, שהוא מלך מצרים, לא ישלוט עם בחינת ישראל שלו. %break והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, %break היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה. לכן פרעה שואל, "מי ה' אשר אשמע בקולו". וכמו כן, "מה העבודה הזאת לכם", אם הכח הזה הוא שולט על בחינת ישראל שלו. %break כי ישראל פירושו ישר-אל, היינו כל מה שעושה יהיה ישר לשם שמים, היינו על מנת להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "לא יהיה בך אל-זר. %break איזהו אל-זר בגופו של אדם, הוי אומר זהו יצר הרע" (שבת ק"ה ע"ב). שפירושו אם הוא צריך לעשות משהו לאל, זה זר אצלו מלעשות מעשים כאלו, שזהו ההיפך מן ישראל, שהוא רוצה דווקא ישר-אל. %break לכן בכדי להוציא את ישראל משליטת פרעה מלך מצרים, היינו שהוא יסכים לעשות בחירה, בכדי שיוכל לעשות הכל על מנת להשפיע, צריכים דווקא על ידי מאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". %break ובזה יובן מה שכתוב, "בא", ולא, "לך". כי "בא" פירושו, בא שנינו, ביחד. שאל יחשוב האדם שהוא בעצמו יוכל להכניע את הרע שלו, אלא כמו שכתוב "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". %break לכן אל יאמר אדם שאין באפשרותו לנצח את הרע שלו, כי הוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עוזרו. וזה פירוש, "בא". %break %page 2086 והזהר הקדוש, על מה שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", שאל, "במה מסייעין אותו, ואומר בנשמתא קדישא, כד איתיליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא. זכה יתיר יהבין ליה רוח". %break אם כן בכל פעם שהאדם מזדכך ומתגבר על הרע שלו, אז מתגלה אצלו מדרגה יותר גבוהה, המכונה בחינת תורה או מאור התורה. %break ובזה מובן מדוע באה לו הכבדת הלב, וגם מדוע אם ה' רוצה לעשות אותות הוא צריך לסבול בחנם על ידי הכבדת לב. וזה ענין, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, אל יאמר שהוא לא יכול, משום שיש לו הרבה עונות. %break כי אין המדובר כאן שהוא בא לפני בית דין של מעלה, ודנין אותו כמה זכיות שיש לו. כאן מדובר אצל אדם בעצמו שהאדם דן את עצמו, ואומר שהוא לא יכול לעשות בחירה, כי בחירה שייכת בשני דברים שוים, והוא צריך להכריע ביניהם. %break לכן אמרו שאדם יראה את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, כי הקדוש ברוך הוא עשה בכוונה שיהיה תמיד משקל שוה טוב ורע, בכדי שיוכל להכריע. לכן אם עשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אם כן הוא נעשה גדול. %break אז אומרים, "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו", היינו הקדוש ברוך הוא מכביד את לבו בכוונה, בכדי שיהיה לו עוד פעם מה להכריע, כי בכל הכרעה האדם מרויח אותיות התורה. אם כן אין האותות לטובת ה' אלא לטובת האדם. %break אם כן נמצא שכל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן. %break וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים. %break אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 000,000,1 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי אותותי אלה בקרבו". %break %H ענין חמץ ומצה %break נאמר בשבת חול המועד פסח תשט"ז, לונדון פירהולט לבאר ענין חמץ ומצה, ומדוע מצה נקראת לחם עוני. %break וכמו כן להבין המשנה, "בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות האילן. ואמר ר' יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. %break ומפני מה אמרה תורה הביאו ב' לחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני ב' הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן" (ראש השנה ט"ז). ואיזה קשר יש בין ב' הלחם, שהוא חיטים מן תבואות הארץ, לפירות האילן. %break מביא רש"י ב' פשטים וזה לשונו, "שתי הלחם ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים, שאין מביאים בכורים קודם לעצרת. ואני שמעתי דר' יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר (בסנהדרין דף ע'), %break עץ שאכל אדם הראשון חטא היתה, עד כאן לשונו. ושם בסנהדרין אמר ר' יהודה, עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה, שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שטועם טעם דגן". %break ויש להקשות, הלא יש חמשת מיני דגן, ומאין יש הוכחה שדוקא חטה היתה. ומדוע תבואה שבשדות מתברכת מהעומר, שהוא מאכל בהמה. ומדוע בשתי לחם דווקא שהוא מאכל אדם, ואיזה קשר יש להחיטים ולפירות האילן. %break מקודם צריכים להקדים מי הוא האדם, שהוא הרצון לקבל. ונחיצות הדביקות. %break %page 2087 וזה ביאור בזהר (ב' מ"א ד' מ"ז דף לט ע"ב) שאור ומחמצת הם מדרגה אחת וכולם אחד רשות אחרת הם השרים הממונים על שאר העמים. ואנחנו קוראים אותו יצר הרע. %break אמר הקדוש ברוך הוא, כל אלו השנים עמדתם ברשות אחרת ועבדתם לעם אחר, מכאן והלאה שאתם בני חורין "אך ביום ראשון תשביתו שאור מבתיכם". %break ויש לפרש... היינו הרצון לקבל שהוא שר של מצרים, ובפסח נצלתם ויצאתם מרשות הזו ונכנסתם לרשות של רצון להשפיע, שזה נקרא ברשות הקדוש ברוך הוא, שהקב"ה הוא המשפיע, ואתם כבר בני חורין משליטת הרצון לקבל. %break ומצה נקראת לחם עוני, כמו שאומר הזהר הקדוש, דהא קיימא סיהרא בפגימותא, מאי טעמא קיימא סיהרא בפגימותא, בגין דלא אתפרעו ולא אתגליא אות קדישא. %break שלא היה אז רק בחינת מילה, שענין מילה הוא סוד ומלתם את ערלת לבבכם, היינו חיתוך, שהוא סוד הסרת הרצון לקבל, ונכנסו לבחינת חירות מהרצון לקבל, וכבר היו ברשות הרצון להשפיע. %break ותורה נקראת בחינת מקבל על מנת להשפיע. וזה נקרא בחינת פריעה, שהוא סוד פרע-י"ה, שהוא סוד המוחין, שהוא סוד אור התורה. וזה ענין שאמרו חז"ל, "אין עני אלא בדעת". שרק בזמן שמגולה דעת התורה, נקראת לחם עשירה, היינו מזונות של עשיר. %break ואז נקרא "שמח בחלקו", כמו שמבואר (משנה דאבות פ"ו א'), "הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וכל העולם כלו כדאי הוא לו". %break ומטרם שזכה לבחינת תורה, הגם שכבר קיבל עליו בחינת מלכות שמים, שהיא שליטת שמים, היינו להשפיע, ואין לו עוד דעת התורה, נקרא אז בחינת "בהמה דקדושה", שהוא בחינת מלכות, %break שהיא סוד ארץ, כמו שכתוב בזהר הקדוש, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". שמים נקרא בחינת תורה, וארץ נקראת בחינת אמונה. %break לכן בפסח, שלא היה רק מילה, שזכו לצאת מרשות המצרים, אז נכנסו במדרגת בהמה דקדושה. לכן מביאים בחינת עומר שערים, שהוא מאכל בהמה. ועל ידי זה מתברכות התבואות שבשדות, ששדה הוא סוד מלכות, בחינת "שדה אשר ברכו ה'". %break ועל ידי פירות העומר בז' שבועות זוכין לקבלת התורה, שהוא סוד קבלה על מנת להשפיע. אזי נקרא בחינת "אדם", שכבר יש לו דעת התורה הנקראת "שמים". והתורה בחינת עץ החיים, %break ואדם נקרא עץ השדה. לכן מקריבין שתי הלחם מן חיטים, שהוא מאכל אדם. ועל ידי זה מתברכים פירות האילן, שהרמז לזה שמתברכין עם בחינת התורה. %break %H הנה עם יצא ממצרים %break "הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה עין הארץ". יש לומר, שהסטרא אחרא אומרת, הנה עם ישראל, כשיצא ממצרים, היינו כשיצאו משליטת המצרים, הנה כסה את עין, היינו ראיית הטוב שיש בארציות, היינו ברצון לקבל. %break לכן הסטרא אחרא מפחדת, שעל ידי זה, שה' עוזר לעם ישראל, הם יכולים לבטל את כל ישותנו, כמו שאמרו ז"ל "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". אם כן בטח שהם יכולים לבטל את כל הקליפות. %break %page 2088 %H קרבן פסח %break "על מצות ומרורים יאכלוהו". ש"קרבן" נקרא התקרבות לה'. "פסח", נקרא שקירב אותם ופסח על דברים רעים שבהם, והסתכל רק על המעשים טובים שבהם. וזה בא אחרי שטעמו טעם מרור בשליטת המצרים, %break ורצו לצאת משליטתם, ולא עלתה להם, והיה להם טענות על ה', שזה נקרא מצה ומריבה, כמו שכתוב "בהצותם על ה'", מדוע ברא אותם בשיפלות כזה. %break וזה גרם להם לידי קרבן פסח, שה' קירב אותם. וזה נקרא "על מצות ומרורים יאכלוהו", שהמצות ומרורים הייתה סיבת שיכלו להקריב קרבן פסח, שפירוש, שה' פסח על כל החסרונות, שהיו בהם ונתקרבו לה'. %break %H ענין ראש החודש %break "החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. %break ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע. %break והיות שהאדם נברא עם טבע שיהיה לו רצון לקבל אך לעצמו, לכן אין הוא מסוגל לעשות מעשים שהם על דרך השפעה. והיות שרק זה דורשים מאדם בעולם הזה, שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, %break אי לזאת כשהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא רואה, שאין זה בידו. אבל דורשים מאדם, שיבקש מה', שיעזור לו, שילך בדרכי השפעה. אבל האדם צריך להאמין, שה' הוא "שומע תפלת כל פה". לכן מחייבים את האדם להאמין, %break שה' הוציא אותנו מארץ מצרים, היינו מרצון לקבל לעצמו. ובשיעור שיש לו אמונה בזה, באותו שיעור הוא יכול לבקש מה', שגם הוא יקבל את המתנה, שיוציא אותו מארץ מצרים. %break ורק אז, היינו שיתפלל מקירות לבו, אז ה' מוציא אותו מארץ מצרים. לכן זה ראש החדשים, כי מטרם שיוצאים ממצרים, אי אפשר לזכות לשום חידוש תורה. %break %H פה-סח %break רבי זירא אמר מהכא, "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב", אימתי שמחה לאיש בשעה שמענה בפיו. ופרש רש"י, אימתי אדם שמח בתלמודו, בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה (עירובין נ"ד ע"א). %break ויש לפרש על דרך המוסר, בזמן שאיבריו שואלין דבר הלכה, שענין הלכה הוא בחינת "כלה", שהוא סוד מלכות שמים, ובזמן שהפה בקדושה סתום, אזי האדם מצטער. מה שאין כן בזמן שיש לו מענה בפיו, נקרא זה פה-סח. ואזי יש לו שמחה של מצוה. %page 2089 %H חידוש הראשון %break כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם, כי בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה'. %break וזה ענין "כי לי בני ישראל", עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, %break היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים. %break %H ענין יציאת מצרים %break הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'. %break ולפרש זה על דרך מוסר. כי ענין סיפור הוא מלשון "השמים מספרים". ויציאת מצרים, היינו בחינת החירות והגאולה מהקליפות והסטרא אחרא, שהכוונה היא, לעורר את שורש הגאולה ולהמשיכה. %break שענין זה הוא דווקא בבחינת "השמים מספרים", שפירוש כשהאדם מסלק את עצמו מכל מיני ארציות, אז יש לו היכולת לספר בשבחו של מקום. %break אבל בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו. %break ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי". %break "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". "לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. %break שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון. %break והתירוץ הוא, "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, %break אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה. %break וזה מראה לנו את הסדר הגלות והגאולה, שהיה אז במצרים. וזה הסדר אנו צריכים להמשיך עד גמר התיקון. %break %H חובת סיפור יציאת מצרים %break "ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". %break ויש לומר, שהגם שכבר אנחנו בני תורה ותבונה, מכל מקום עלינו לעורר את השורש של יציאת עם ישראל מהגלות דפרעה. משום שעיקר הוא היציאה מהקליפה והכניסה לקדושה, משום דשאר המדרגות הם נקרא קודם ונמשך. %page 2090 לכן עלינו להלל ולשבח לה' יתברך על זה, ועל ידי זה ממשיכים שמחה בכל העולמות. זאת אומרת, בזה שאנחנו מרגישים את יקר וחשיבות של החרות מהקליפות, בשיעור הזה מתגדלת השמחה. ובשיעור שיש לנו השמחה, בשיעור זה נוכל לתת את הלל והשבח. %break לכן צריכים בכל שנה לעורר את השורש, על דרך שפירש בזהר הקדוש פרשת בא, תירץ על מה שלא אוכלים מצה בכל השנה, ומפרש, בדומה למלך, שעשה אחד מעבדיו לשר, %break ובאותו יום לבש בגדים יפים, אבל אחר כך הוא פושט את בגדיו היפים. זאת אומרת שרק ביום שהעלוהו לשר, אזי הוא לובש בגדים יפים, כדי להתבלט את שמחתו. %break כמו כן בכל שנה ושנה באותו יום הוא עושה חג ולובש את בגדים היפים. לכן אוכל מצה דווקא בפסח. כמו כן אפשר לומר בסיפור יציאת מצרים. %break %H ענין מצה %break מצה הוא ענין מצה ומריבה, כמו "בהצותם על ה'". הדין הוא שכל זמן שנתעסק בעיסה אינו מתחמץ, אפילו כל היום, דבזמן שהאדם תחת שליטת פרעה מלך מצרים, אין הוא יכול לעשות שום דבר לשם שמים. %break ואז האדם עושה מצה ומריבה עם הגוף, הגוף הוא ברוגז על ה', מדוע שה' לא נתן לו כל צרכיו, היינו שיהיה לו מותר לקבל לעצמו. והאדם אינו יכול רק לעשות מעשים לשם שמים, אף על פי שלבו אינו מסכים, היינו שהכוונה שלו היא לא בסדר. %break והיות שעל הכוונה אין האדם בעל הבית, רק פרעה הוא בעל הבית, מכל מקום אם הוא עוסק במריבה עם הגוף, אין זה עדיין נקרא חמץ, היינו סטרא אחרא, משום שמתעסק עמו. אבל בו בעת שמפסיק את התעסקותו עם העיסה, תכף נתחמץ. %break וזה פירוש "שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם... וגאלם". היינו מטעם התעסקו עמה כל זמן עד שגאלם. ואז לא היה צריכים כבר להתעסק. ולכן נקרא "לחם", משום שעדיין הוא עני, %break היינו שאין לו עוד בחינת הכוונה, רק המעשה. וזה נקרא "שלא מדעתו". ו"אין עני אלא בדעת". וזה שעונין עליו דברים, היינו שהגוף מרנן אחר המעשה, שהוא רוצה לעשות לשמה. %break %H זמן הגאולה %break "ליום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי". הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. %break וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. %break לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו. %break הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היה, שהדעת היה בגלות, היינו הדעת דקדושה. וגם ענין הדעת דקדושה בגלות צריך ביאור. הנה הזהר הקדוש אומר, ששאור ומחמצת הם מדרגה אחת, ואנחנו קוראים אותו יצר הרע, רשות אחרת, אל נכר, אלקים אחרים. %page 2091 ואאמו"ר זצ"ל מפרש, דסטרא אחרא, והקליפה, והיצר הרע - אינו אלא הרצון לקבל. וזהו נוהג בין במוחא ובין בליבא. %break היינו, ששליטת פרעה מלך מצרים ועבדי פרעה הם שליטת הרצון לקבל על האברים, היינו שכל הרמ"ח אברים, בזמן שמשמשים את הרצון לקבל, הם נקראים עבדי פרעה. %break הנה ידוע שהגורם הראשון לעבודה, הוא השלא לשמה. היינו מצד החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה" מתחיל דווקא על יסוד של הרצון לקבל, שנותנים האדם להבין, הלא תענוגי הגשמיים אין כל כך ערך, כי מה שנות האדם בעולמנו זה. %break ועל ידי תורה ומצוות הוא יזכה לתענוג רוחני בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. וכמו כן בעולם הזה, לזכות להצלחה בתענוגי גשמיים הוא על ידי שמירת התורה ומצוות, שבזכותם יהיה לנו רפואות וישועות, בשפע פרנסה והצלחה, ונזכה לאריכות ימים בשנים. %break וממילא האדם מצד הרצון לקבל יש לו טבע של עצלות. היינו, יש אנשים שמסתפקים בלחם ומים, ויש אנשים שצריכים גם לבשר ודגים, ויש אנשים שזקוקים לכלים נאים ולמלבושי כבוד, %break ויש אנשים שצריכים גם כן דירות נאים - וזה הכל לפי מרץ האדם, היינו שלא רוצים לעבוד יותר מכפי הכרחיותם. ולכל אחד ואחד יש לו שיעור משלו, כמה הוא הכרחיותו. אבל לעבוד בעל מנת להשפיע, אין זה מטבע האדם. %break וכל זה הוא מטעם שהאדם נברא מבחינת רצון לקבל לעצמו, והיות לזכות לתענוגים האמיתים צריכים לזכות מקודם לבחינת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, היינו שיתאים את כוונתו, %break שיהיה לשם שמים, הנקרא להשפיע, שזהו מדתו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא משפיע, זהו נגד טבע. %break נמצא שמונח בגלות, היינו תחת שליטת מלך מצרים. והיות שהגוף נקרא רצון לקבל, לכן אין ענין שהאדם יעבוד את ה' בעל כורחו, כי בדבר הכרחי אין תענוג, רק חיי צער. %break ורק כך היא דרכה של תורה, היינו הדרך עד שמגיעים לבחינת תורה לשמה, אז החיים הוא חיי צער, היות שהוא על דרך הכפיה. %break %H שאלות ליציאת מצרים %break א. טענות הרשע. כמו כן יש להבין את התשובה על טענת הרשע, שטוען, מה העבודה הזאת לכם, ואלו היה שם לא היה נגאל. מהי הסיבה, שהוא לא היה יכול לצאת מהגלות. %break ב. להבין, מדוע אם הקדוש ברוך הוא רוצה להוציא את עם ישראל מיד פרעה, הוא צריך להסכמת פרעה, הלא הוא כל יכול, ויכול להוציאם אפילו בלי הסכמת פרעה. ג. ולמה הכביד ה' את לב פרעה, שלפי הנראה ניטל ממנו הבחירה. %break ד. ידוע מה שכתוב בספרים הקדושים, שישראל במצרים היה כבר במ"ט שערי הטומאה, עד שנגלה עליהם ה' וגאלם. ויש להבין, הלא אחרי בשורת הגאולה, בטח שהיה להם הכנה, ומדוע נכנסו במ"ט שערי טומאה. %break ה. כמו כן להבין ענין מצה ומרור, איזה קשר יש ביניהם. כמו שכתוב, בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, שאז הוא הזמן לספר מענין יציאת מצרים, ולא בזמן אחר. %break %page 2092 %H ספירת העומר %break %H ענין עומר %break עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, %break שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לז' ספירות שכל אחת כלולה מעשר הספירות. %break ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה. %break וזה תלוי לפי הקשר שיש לאדם עם ה'. ובזמן שהאדם בפירוד, אז נקרא האדם בחינת עכו"ם. ולא נתנו התורה, אלא לעם ישראל, כמו שכתוב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", %break כי התורה נקרא בחינת משפט ומתנה, ניתן רק לישראל. ולא נקרא ישראל, אלא בזמן שהוא מחובר לה'. %break %page 2093 %H שבועות %break %H יציאת מצרים ומתן תורה %break ביציאת מצרים קיבלו כלים דהשפעה, שהם כלים דחסדים. וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. ושם היה על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". %break מה שאין כן קבלת התורה, היא מאתערותא ההיא על ידי אתערותא דלתתא, שאמרו "נעשה ונשמע". ונס נקרא אתערותא דלעילא, מה שאין כן תורה, נקראת, "כי לא בשמים היא", היות שבאה על ידי אתערותא דלתתא, לכן יש בזה קיום. %break "לא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני אדם". נמצא שבני אדם הם מדרגה יותר גדולה ממלאכי השרת, כי מלאך נקרא שליח, שזה בחינת "נעשה", ותורה נקראת, בחינת "נשמע". %break %H נקודה שבלב %break כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. %break והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע. %break וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים. %break כי האור נקרא "ברכה מאת ה'", כמו שכתוב "וברכתיך בכל אשר תעשה". וזה ענין "נעשה ונשמע", כי על ידי מעשי ידינו נזכה לבחינת שמיעה, כמו שכתוב "וכל העם רואים את הקולות", היינו ששומעים קול ה'. %break וענין ראיה נקרא בחינת ראיה חושית, שהיא בחינת הרגשה בלב, שכל אחד ואחד במעמד הר סיני הרגיש בלבו שקול ה' מדבר אליו, ולא היה להם שום ספיקות בדבר. %break זה נקרא "ראיה". בדומה כשהאדם רואה איזה דבר הוא לא מסופק, מה שאין כן אם הוא שומע, יכול להיות שהוא לא שמע היטב. לכן לא סומכין בעדות על שמיעה אלא על ראיה. %break לכן במתן תורה שלא היה להם שום ספק שזהו קול ה', נקרא זה "ראיה", כמו שאמרו חז"ל "אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום" (מכות כ"ד ע"א). %break %H הר סיני %break "מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פ"ט). ויש להבין מדוע גרמה התורה שנאה דווקא לישראל, ומדוע אין אנו אומרים שיש שנאה בין ישמעאלים לנוצרים, וכדומה. %break ויש לפרש זה על דרך המוסר, שענין אומות העולם נקרא הרצונות שלהם, היינו התאוות גשמיות, שכל רצונם הוא למלאות את בטנם. והנושא לזה הוא היצר הרע. ולעומת זה ישראל נקרא "הרצון לעבודת ה'". והנושא לזה היצר טוב. %break והנה בזמן העבודה, יש להאדם רצון וחשק לתאוות גשמיות. נמצא לפי זה שהאדם אוהב את האומות העולם, ויש לו עבודה גדולה, שיוכל להתגבר, כדי שישנה את הרצונות האלו. וזה אי אפשר, רק על ידי התורה, שיש בסגולתה לשנוא את כל התאוות הגשמיות. %break וזה יש לפרש, שנקרא "הר סיני", שירדה שנאה לאומות העולם, דהיינו על ידי התורה הוא זוכה לשנאת אומות העולם, שנקבע שנאה בלבו להיצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב". %page 2094 %H בענין מוח שליט על הלב %break "מוח" נקרא בחינת חכמה. "לב" נקרא בחינת בינה, שהוא אור דחסדים. והמוח יכול לשלוט, %break היינו יכולה להיות לו השליטה שיאיר זה דווקא בזמן שיש לו לב, שהוא בחינת חסדים. כי מטרם שיש לו חסדים אין שליטה לאור החכמה, אינו הוא יכול להאיר, ונקרא אז בחינת "לילה". מה שאין כן בשכל הגשמי, אמר אאמו"ר ז"ל, %break שאין להשכל שום שליטה על הלב, שהוא הרצון לקבל. כי הרצון לקבל הוא הבעל הבית, ואין שום כח של שכל יכול לבטל משליטתו. כי "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ", היינו שאין אדם רואה שום שכל, אלא מה שהלב רוצה. %break למשל אם האדם רוצה לגנוב, אז הוא מבקש מהשכל שיתן לו איזה דרכים ואופנים שיוכל להוציא לפועל. ואם הוא רוצה לעשות מעשים טובים, אז גם השכל נותן לו עצות איך להוציא לפועל. %break נמצא, שהשכל משמש לאדם להלב, שהוא בחינת רצון לקבל, כמו הידים והרגלים ושאר משמשים שיש לו לאדם. %break לכן אין עצה, אלא לטהרת הלב אנו צריכים, ועל זה אנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת". אין השכל יכול להכריע לאדם שהוא ילך בדרך הטוב או להיפך חס ושלום. אלא כמו שאמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע". %break היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאין כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה. %break כמו שאמרו חז"ל, "על כן יאמרו המושלים", תניא, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב "על כן יאמרו המושלים", אלו המושלים ביצרם. %break "בואו חשבון", בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. "תבנה ותכונן", אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא (בבא בתרא ע"ח ע"ב). %break הרי מזה, אלו שמושלים ביצרם, היינו על ידי עשיה, שהוא בחינת עשיה למעלה מטעם ודעת, אז הוא יכול לעשות חשבון של שכל. %break מה שאין כן בלי בחינת "נעשה" אין השכל מסוגל לעשות חשבונות, כי לא יכול לראות אף פעם את האמת, כי האדם משועבד ומשוחד להלב, להרצון לקבל, אזי הוא מקבל שוחד, אם הוא רואה שזה חס ושלום יקלקל אהבה עצמית. %page 2095 אלא מקודם צריכים לקבל את התורה והמצוות בבחינת עשיה למעלה מהדעת, שזה נקרא שנעשה בלי שכל. %break ואחר כך זוכים לבחינת שמיעה, שיכולים לעשות חשבונות טובים, עד שבאים לבחינת לשמוע מהשמים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל שכר מצוה - מצָוֵה, היינו שזוכים לשמוע את המצוה של המצוות. %break %H ג' בחינות תורה %break יש ג' בחינות תורה: א. הנקרא תושיה, שמתשת כוחו של אדם, ב. הנקרא תורה תבלין, ג. אור התורה. %break ב' בחינות הראשונות הם בחינת הכנה לקבלת התורה. ורק בחינת הג' נקרא בחינת תורה, שהוא בחינת עצם, היינו מבחינת להטיב לנבראיו. וב' בחינות הראשונות הם בחינת תיקוני הבריאה. %break %H נתינת התורה היא בשתי עיניים %break "לבבתני באחת מעיניך", טרם קבלת התורה היה באחת מעיניך, ולאחר קבלת התורה היה בשתי עיניך. %break להבין ההבחן בין שתי עיניים לאחת. קודם כל צריך להבין על מה מרמז עין. הנה כתיב "כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון", שפירושו הוא, כי העין של הנברא רואה את העין של הקדוש ברוך הוא, %break שפירוש, בחינת השגחה העליונה. על דרך שפירשנו, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה עד אחרית השנה". %break ובזמן שהאדם צריך להאמין שעין רואה וכו', כי בזמן שהאדם עוסק בבחינת עשיה, ולא זכה עדיין לבחינת נשמע, זה נקרא שה' רואה, אבל האדם אינו רואה שום דבר. %break מה שאין כן כשהאדם זוכה לבחינת נשמע, אז גם האדם רואה, היינו שרואה את התגלות אלקות, שזה נקרא עין בעין. %break לכן כשקבלו את התורה, זכו לבחינת נשמע. אז היה כבר בשתי עיניים, היינו עין העליון ועין התחתון, כמו שכתוב, "הנה עין ה' אל יראיו, למיחלים לחסדו". %break היינו, אלו שזכו לקבל בחינת יראת ה', בבחינת נעשה, אז הם זוכים לבחינת "עין ה'". שהם רואים בעין שלו את השגחה העליונה, איך שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. %break היוצא מזה, כי עין ה' נקרא, השגחה בבחינת טוב ומטיב. וכשהאדם זוכה לראות את ההשגחה, שהיא בבחינת טוב ומטיב, זה נקרא עין האדם. וסדר עבודת האדם צריך להיות בחינת עין אחת. היינו להאמין בעין ה', עוד בטרם שזכה לראות. %break וזה יכולים לעשות רק על ידי יראת שמים בבחינת עשיה. ושיעור העבודה דבחינת עשיה צריך להיות בבחינת "לבבתני באחת מעיניך". ולאחר שזוכים לבחינת שמיעה, אזי הוא בבחינת בשתי עיניים, כנ"ל. %break עוד יש לומר על דרך הנ"ל, עין אחת נקרא בחינת עשיה, שהוא בחינת ימין, שהוא עוסק רק בחסדים ולא רוצה לקבל שום דבר חזרה. ועין השני הוא בחינת שמאל, שהוא בחינת שמיעה. %break עין ימין נקרא בחינת "הלומד תורה לשמה", ועין שמאל נקרא בחינת "מגלים לו רזי תורה", שהוא בחינת שמיעה. קבלת התורה היינו בחינת עשיה, ונתינת התורה היא כבר בשתי עיניים. %break %page 2096 %H ט' באב %break %H תשעה באב %break הנה חז"ל אמרו על פסוק "ותשא כל העדה, ויתנו את קולם, ויבכו". אמר רבה אמר רבי יוחנן, אותו היום ליל תשעה באב היה. אמר הקדוש ברוך הוא הן בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות (סוטה ל"ה). %break ויש להבין איזה שייכות בין מרגלים לחרבן בית המקדש. וגם להבין מה שכתוב שם, על פירוש "כי חזק הוא ממנוּ", %break אמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, "כי חזק הוא ממנוּ". אל תקרי ממנוּ אלא ממנוֹ, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. %break וכן מה שאמרו חז"ל, שכלב אמר להם, אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע, לא נשמע לו, "עלה נעלה וירשנו אותה". %break %page 2097 %H ביאור למאמר פתיחה לחכמת הקבלה %break %H ד' בחינות דאור ישר %break תחילת הלימוד היא אודות הבחינה שנקראת: "הקשר שיש בין הבורא לנבראים", היות ומהבורא עצמו לא מדברים ואין בו השגה, אלא "ממעשיך הכרנוך", היינו כל ההשגה היא רק בפעולות הנמשכות ממנו. %break הקשר הזה מכונה גם "מטרת הבריאה", והשיגו הקדמונים שרצונו ומטרתו ית' היו להיטיב לנבראיו. לכן מבחי' זו מתחיל סדר ההתפתחות עד שמגיע לנשמות, ששורשם הוא נשמת אדה"ר, הנמשכת מפנימיות עולמות בי"ע. %break ונדבר על דרך הציור: כשרצה להיטיב לנבראיו רצה לתת להם מאה קילו תענוג, לכן היה צריך לברוא נבראים שירצו לקבל את זה. ולמדנו - הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא כל בחינתו של הנברא, ועל שמו נקראת הבריאה "יש מאין". %break וברא זה, בכדי שתתקים מחשבתו שרצה להנות לנבראיו כנ"ל. %break ובכדי שיולד הרצון לקבל מוכרח להיות סדר התפתחות של ד' בחינות, והוא, משום שאין אדם יכול להנות רק לפי שיעור ההשתוקקות שלו לדבר, לכן אנו מכנים את הכלי בשם רצון לקבל ובשם השתוקקות. %break היינו, שלפי גודל החסרון כך גודלה של ההשתוקקות למלאות את החסרון. %break ולהוצרות של השתוקקות ישנם ב' תנאים: %break %letter א א. שידע למה להשתוקק. אין אדם יכול להשתוקק לדבר שאף פעם לא ראה ולא שמע. %break %letter ב ב. שלא ימצא אצלו הדבר שאליו הוא משתוקק, כיון שאם כבר השיג את חפצו נאבדת ההשתוקקות. %break ולהשגת ב' תנאים אלו יצאו ד' בחינות ברצון לקבל, ועם שורשם הם ה' בחינות. ובחי' החמישית נקראת כלי, המוכשר לקבל הנאה ותענוג. וזה סדרם: %break %letter א א. כתר: הוא "רצונו להיטיב לנבראיו." %break %letter ב ב. חכמה: "רצונו להיטיב לנבראיו" ברא "יש מאין" - חסרון, וברא אותו ביחד עם האור. היינו, השפע והרצון לקבל את השפע באו ביחד. וזהו משום שהרצון אינו יודע עדיין מה לרצות, לכן נולד ביחד עם המילוי. %break אולם אם יש לו את המילוי אין לו השתוקקות למילוי כנ"ל בתנאי הב'. ובחי' זו נקראת בחי"א דעביות. %break %letter ג ג. בינה: היות שהאור בא מהמשפיע, נכלל באור הזה כח השפעה. ולכן חכמה בסופה רוצה בהשתוות הצורה, היינו לא להיות מקבל אלא משפיע. וברוחניות יש כלל: כל חידוש צורה נק' בחי' חדשה. %break לכן בחי' זו נקראת בשם בפני עצמה - בינה, שהיא בחי"ב דעביות. ולמדנו, האור שמתפשט בזמן שהתחתון רוצה בהשתוות הצורה הוא אור דחסדים, והוא האור המאיר בבינה. %break שאלה: אם השתוקקות הבינה היא להשפיע, א"כ מדוע נקראת ב' דעביות, אדרבא צריכה להיות זכה יותר מבחי"א דעביות!? %break תשובה: תרצתי זאת במשל: אדם נותן לחברו מתנה, והוא מקבלה. אח"כ מתישב בדבר ומחליט שלא כדאי לו לקבל, לכן מחזיר את המתנה. לכתחילה היה תחת שליטתו והשפעתו של הנותן, לכן קיבל. %break לאחר שקיבל הרגיש שהוא המקבל, והרגשה זו גורמת לו להחזיר את המתנה. נמשל: בבחי"א קיבל מטעם שליטת הנותן, אולם עדיין לא הרגיש שהוא המקבל. וכשהתבונן והרגיש שהוא המקבל הפסיק לקבל, וזוהי בחי"ב. %break היינו, שם הרגיש שהוא המקבל, ולכן רוצה להשפיע לנותן. וע"ש זה נקראת בחי"ב - בינה, ע"ש שהתבוננה בזה שהיא המקבלת ולכן רצתה להשפיע, וע"כ גם למדנו שתחילת העסק הוא מבינה ולמטה. %break %letter ד ד. ז"א: בינה בסופה קיבלה כמין דחף פנימי הנובע ממטרת הבריאה, שעליה לקבל! היות ומטרת הבריאה לא היתה שהנבראים יעסקו בהשפעה. ומצד שני היא רוצה גם בהשתוות הצורה, בהשפעה. לכן עשתה פשרה: היא תקבל חסדים, והארה מאור החכמה. %break %page 2098 וזה נק' בחי"ג דעביות, היות ועוסקת כבר בהמשכת חכמה, אולם עדיין נמצא בו בחי' החסדים כנ"ל, לכן נק' "זעיר אנפין". החכמה נקראת פנים, בס' "חכמת אדם תאיר פניו", אולם את אור החכמה הזה הוא מקבל בבחי' "זעיר" היינו במדה קטנה מאד. %break אבל, בחי' זו עדיין אינה נק' כלי, היות ואם מסוגל להשפיע, ומאור החכמה לקבל רק הארה, סימן הוא שההשתוקקות לקבל אינה בשלמות, שהרי יש לו כח גם לעסוק בהשפעה. %break %letter ה ה. מלכות: בחי"ג בסופה מקבלת דחיפה מלמעלה מצד "רצונו להיטיב לנבראיו", שעליה לקבל בהרחבה, היות ומטרת הבריאה לא היתה שהתחתונים יקבלו ב"זעיר אנפין". %break לכן ההתעוררות הזו גורמת במלכות שיהיה לה רצון וחשק לקבל את אור החכמה, כפי שהאיר בבחי"א, שהיה לה את כל אור החכמה. %break אולם ההבדל בין בחי"א לבחי"ד הוא: שבבחי"א אי אפשר לומר שנהנית מאור החכמה היות ועדיין לא היה לה השתוקקות וחסרון, שהרי השפע והכלי באו בבת אחת, %break משא"כ בחי"ד משתוקקת אחר אור החכמה בזמן שאין לה אותו, לכן כשמקבלת מרגישה את ההנאה והעונג הבאים ע"י מילוי חסרונה. %break ובחי' זו בלבד נק' כלי, היות ורוצה אך לקבל, משא"כ כל הבחינות שלפניה נקראות אור בלי כלי. ובחי"ד הזו כשמקבלת האור, מכונה מצב זה בשם עולם א"ס, וכן מכונה "ממלא כל המציאות". %break שאלה: ואם ברוחניות עסקינן שאין זמן ואין מקום מה פירוש "ממלא כל המציאות"? %break תשובה: נחזור לציור שצירנו בתחילת החזרה: ע"ד משל רצה לתת לנבראיו מאה קילו תענוג, לכן היה צריך לברא בנבראים מאה קילו רצון לקבל וחסרון, כנגד התענוג. %break ובזמן שמאה קילו החסרון קבלו את מאה קילו המלוי נק' זה "ממלא כל המציאות", היינו שלא נשארה מציאות של חסרון שלא נתמלאה. %break כעת נפרש מה פירוש השם "מלכות דא"ס": מלכות הזו שמשתוקקת לקבל שפע בכדי למלא חסרונה, ונקראת בשם "מקבל עמ"נ לקבל" שפירושו מקבלת עמ"נ למלא חסרונה, עשתה בשלב מאוחר יותר צמצום וסוף שלא תשתמש בכלי זה. %break משא"כ במצב הראשון שאנו עוסקים בו, עדיין לא עשתה סוף וסיום לכן נק' מצב זה בשם "אין סוף". %break למדנו, חכמה בסופה לאחר שקיבלה את השפע נתעורר בה רצון להשפיע, כפי שהמאציל רוצה להשפיע. כמו"כ לאחר שמלכות קיבלה את האור, ובאור יש כח של השפעה, נתעורר בה כתוצאה מזה רצון להשפיע. %break בינה רצתה להשפיע אבל דרכה לא הצליחה, משום שבדרכה חסר ענין מטרת הבריאה. ומה שקיבלה אחר כך הארה בז"א, גם זה לא הספיק משום שרצון הבורא להטיב לנבראיו היה בהרחבה ולא בז"א, %break א"כ איך מלכות יכולה לבוא להשתוות הצורה וגם לבוא למטרת הבריאה? %break ועל זה נאמר שהמציאה המצאה חדשה: מלכות תקבל הכל, אולם לא כמו בא"ס שהיה בעמ"נ לקבל, אלא בעמ"נ להשפיע. א"כ מצד אחד תקיים את מטרת הבריאה שהיא "להיטיב לנבראיו", שהרי, תקבל, ומהצד השני כונתה תהיה בעמ"נ להשפיע שהיא השתוות הצורה. %break %H צמצום א' %break בזמן שמלכות הזאת אמרה שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל נק' שכאילו החזירה את האור, ומצב זה מכונה צמצום. וברוחניות יש כלל, כל חידוש צורה זו בחי' חדשה. אי לזאת יש להבחין ב' מצבים: %break %letter א א. שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות ונק' "ממלא כל המציאות" וכן נק' עולם א"ס. %break %letter ב ב. לאחר שרצתה בהשתוות הצורה, נבחן מצב זה לעולם אחר שנק' עולם הצמצום, וממנו נסתלק האור. %break א"כ, כמו שמבחינים שחכמה קיבלה, ובינה החזירה את האור, כמו"כ מלכות נשארה כמו שהיתה בבחינת עולם א"ס, היינו שקיבלה את כל האור, וכעת נבחנת מלכות חדשה שמחזירה את האור. וצריכים לדעת שבמצב הא' שנק' א"ס היה "הוא ושמו אחד", %break היינו האור והכלי היו בחי' אחת, ורק לאחר הצמצום נעשה היכר של ד' בחי' או ע"ס, משום שנסתלק מהן האור. %break %page 2099 שאלה: ובצמצום הזה הסתלק האור מכל הע"ס. ולכאורה, הוא תמוה - הלא הצמצום היה על בחינת מקבל עמ"נ לקבל שהיא בחי"ד ולא על שאר הבחינות!? %break תשובה: ג' בחי' הראשונות לא נבחנות לכלים, הן רק גורמות לסדר התפתחות, שבסופו נולד הכלי, המכונה מקבל עמ"נ לקבל, והוא נפרד מהמשפיע: משא"כ ג' בחי' ראשונות עדיין לא נפרדו מהמשפיע. לאחר שנולדה מלכות, היא השיגה את הגורמים שלה. %break ולפי"ז אי אפשר לומר שלאחר הצמצום האור נשאר בט"ר, שהרי הן אינן כלים. הכלי היחידי הוא מלכות, ואם היא אינה רוצה לקבל מסתלק כל האור, ואינה מקבלת דבר. %break עוד אומר הרב: "הצמצום היה בהשואה אחת". היינו, בלי הבחן מדרגות. %break שאלה: א"כ, איך אמרנו שנעשה היכר של ד' הבחינות לאחר הצמצום? %break תשובה: נעשה היכר מבחינת סבה ומסובב, אבל לא היה הבחן מעלה ומטה. %break שאלה: מה הפירוש ברוחניות "מעלה ומטה"? %break תשובה: בחשיבות. משא"כ סבה ומסובב אינו מורה על חשיבות. למשל, הגאון מוילנה היה מסובב מאביו. ומי היה חשוב יותר הסבה או המסובב? %break וצריך להבין מדוע לא היה הבחן מעלה ומטה: מלכות קיבלה את האור "דממלא כל המציאות", וזה לא נבחן לחסרון ולמטה בחשיבות. א"כ היתה יכולה להשאר במצב הזה, אלא שמחמת בחירה עשתה את הצמצום. %break וזה שרוצה הרב לרמז באומרו, שהצמצום היה בהשואה אחת, היינו שמלכות לא היתה מטה בחשיבות אלא שמחמת בחירתה נעשה הצמצום, משא"כ לאחר מכן שמלכות אינה מקבלת מחמת איסור, נעשית בחי' מטה בחשיבות. %break ומה שיותר רחוק מן המלכות נעשה מעלה בחשיבות ומה שיותר קרוב למלכות נק' מטה בחשיבות. %break %H עשר ספירות דעיגולים וקו אין סוף הממלא אותם. %break לאחר הצמצום נשארו כלים ריקניים ובתוכם רשימות מהאור שהיה להם. ומכונים ע"ס דעיגולים הנמצאים בעולם הצמצום. ונקראים עיגולים, להורות שאין בהם ענין מעלה ומטה כנ"ל, כפי שהוא בעיגול הגשמי. %break והיות ומלכות היא הפועלת משום שהיא הכלי האמיתי, לכן מלכות דעיגולים חזרה והמשיכה את האור בכדי לקבלו בעל"ה כנ"ל. כאן לומדים כלל חדש: מה שהיה רצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון. א"כ כעת אסור לה לקבל. %break אמרתי פעם משל ע"ז: ערב ראש חודש הוא זמן שאומרים תפילת יום כיפור קטן, ומתעוררים לתשובה. לפעמים אדם מהרהר אולי כדאי לצום גם ביום זה. חובה לצום - אין, ואיסור על האוכל עצמו - גם כן אין. אם כן הבחירה בידו. %break בסופו של דבר האדם מכריע ומחליט שאכן יצום. אם אחר כך רוצה לחזור בו ולאכול, הדין הוא: שכבר שורה איסור על האוכל משום "בל יחל דברו" שהוא ענין נדר. %break רואים אנו שבתחילה לא היה שורה שום איסור על האוכל, ולאחר שבחר והחליט לא לאכול, כבר שורה איסור על האוכל. %break נמשל: בתחילה מלכות לא רצתה לקבל מחמת בחירה, אולם כעת כאשר ממשיכה את האור בחזרה, כבר יש איסור על קבלת האור. ואם יש איסור כבר יש בחי' מעלה ומטה בחשיבות. ולכן המשכה זו מכונה בשם "קו שנמשך מא"ס ממעלה למטה". %break עוד למדנו שהעיגולים למרות שהמשיכו את האור, אינם מקבלים אותו אלא מהקו. וצריכים להבין סבת הדבר: כל צורה חדשה ברוחניות היא בחי' חדשה. לכן ישנם ב' מיני כלים: %break %letter א א. כלים שאין בהם איסור לקבל. %break %letter ב ב. כלים שנמשכו כעת עם המשכת האור, ומלכות שלהם נקראת מלכות דיושר שעליה כבר שורה איסור לקבל, משום הכלל: מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון. %break ולומדים שהעיגולים צריכים לקבל אור ממה שהמשיכו כעת בחזרה, אור הזה כבר נק' קו, כבר יש בו מעלה ומטה בחשיבות, ואור אחר - אין. וזה"פ שהעיגולים אין להם אור אלא מהקו. %break %page 2100 אולם יחד עם זה ההבדל בין מלכות דעיגולים לבין מלכות דקו הוא גדול: מלכות דעיגולים היה לה האור מבחינת "ממלא כל המציאות", ואילו מלכות דיושר אף פעם לא היה לה אור, ואף פעם לא יהיה לה אור, בכלי שלה שנק' מקבל עמ"נ לקבל. %break %H ענין הקו וזווג דהכאה %break עד כאן דיברנו מג' מצבים: %break %letter א א. הרצון לקבל שנברא בעולם א"ס וקיבל את כל האור. %break %letter ב ב. בעולם הצמצום ניכר שצריכים לתקן את הרצון לקבל מטעם קישוט. %break %letter ג ג. בקו ניכר שצריכים לתקן את הכלי מטעם חסרון, אחרת אין האור מתפשט אליו. %break ונדבר כעת מענין הקו. כבר למדנו שהקו יש בו מעלה ומטה בחשיבות, משום שעל מלכות דקו שורה איסור לקבל היות והיא בחי' מקבל בעמ"נ לקבל. %break וזהו כלל: אשר בכל המדרגות לא נשתנה שמה של מלכות, והוא: מקבל בעמ"נ לקבל. והאור שלה הוא או"ח, היינו שהיא רוצה להשפיע לעליון. %break בזמן שנמשך האור אל המלכות היא עשתה זווג דהכאה. היינו, עשתה מסך שפירושו סיום על האור, ועשתה חשבון. ע"ד משל: היא משערת בעצמה אשר רק עשרים אחוז מהאור היא יכולה לקבל בעל"ה, ולכן את חלק האור הזה היא מחליטה להלביש. %break אולם בשמונים אחוז היא מרגשת שהתענוג בו גדול מדי, ואם תקבל אותו יהיה זה בעמ"נ לקבל, לכן מחליטה שחלק האור הזה - לא תקבל. ומהו ההבדל בין צמצום למסך? %break צמצום הוא מחמת בחירה, כפי שלמדנו שלמלכות היה את כל האור ובחרה שלא לקבל אותו. %break מסך הוא שליטת העליון עליו, היינו אפילו שהתחתון ירצה לקבל העליון לא יתן לו. %break ופירוש המושג "זווג דהכאה" הוא: בגשמיות, כאשר אנשים חלוקים בדעותיהם באים לפעמים לידי הכאה. וברוחניות ב' דברים המנוגדים זל"ז נק' שמכים זב"ז. ומהי המחלוקת? %break העליון שרוצה להיטיב לנבראיו, מעורר בתחתון רצון לקבל את כל האור. אולם התחתון חפץ דוקא בהשתוות הצורה, לכן לא רוצה לקבל כלל. וזוהי ההכאה שנעשית בין העליון לתחתון. %break לבסוף משתוים זה עם זה ונעשה יחוד וזווג ביניהם. היינו, התחתון מקבל את האור כפי שהעליון רוצה, אולם רק כמה שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע כפי שהתחתון רוצה. אם כן יש כאן ב' דברים: %break %letter א א. השתוות הצורה. %break %letter ב ב. קבלת האור. %break אולם, הזווג יתכן רק אם לפניו נעשתה הכאה. משום שאם לא היתה הכאה, אלא שהתחתון רוצה לקבל את האור, זוהי הפכיות ופרוד מהבורא. %break ותהליך זה של זווג דהכאה מכונה ראש. ראש פירושו שורש. היינו, בחינת בכח, שצריכה לתהליך של הוצאה לפועל. ומציאותו של הראש היא משום שיש סוף, היינו שאסור לקבל. לכן המלכות מוכרחת לעשות חישוב שנק' בחי' ראש לפני שמקבלת בפועל. %break לפי זה נבין דברי הרב בתחילת תע"ס: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים וכו' ולא היה לו לא בחי' ראש ולא בחי' סוף וכו'". והוא משום שבא"ס עדיין לא נעשה איסור לקבל, לכן תיכף קיבלו. %break משא"כ כעת, שנעשה סוף, אז יש, להבחין בין ראש שהוא בכח לבין גוף שהוא בפועל. %break ואח"כ מקבלת בפועל. היינו, העשרים אחוז שמקבלת בעמ"נ להשפיע נקראים תוך של המדרגה. ומקום התפשטות האור נק' מפה עד הטבור. ובטבור עומדת מלכות דתוך, שאומרת: מה שאקבל מכאן ואילך, %break היינו השמונים אחוז, יהיה בעמ"נ לקבל, לכן אינני רוצה לקבל כדי שלא אבוא לפרוד. ע"כ האור יוצא לחוץ. ובחי' זו נקראת סוף של המדרגה. %break %H ענין ביטוש פנימי ומקיף שבפרצוף %break בפרצוף הראשון שנק' גלגלתא המשמש על עביות דבחי"ד נוהג כל האמור בענין רת"ס. ולמדנו, גלגלתא קיבל המקסימום שבאפשרותו לקבל בעמ"נ להשפיע, ויותר לא מסוגל לקבל. %break %page 2101 ולעומת זאת במחשבת הבריאה למדנו שהכלי שם קיבל הכל, והוא משום שאת הכלי הנ"ל שנק' מקבל עמ"נ לקבל ברא הבורא, משא"כ בכלי שהתחתון עושה שנק' עמ"נ להשפיע, יש גבול וקיצבה כמה שיכול לקבל. %break נמצא לפי"ז, שלשמונים אחוז האור שנשארו מחוץ לפרצוף אין כלי שיכול לקבלם. ומה יהיה עליהם? ולתקן את זה נעשה ענין ביטוש פנימי ומקיף. ואלה דברי הרב על ענין זה בחלק ד' דף רי"ב אות ד': %break "והנה בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב"ז ומבטשים זב"ז, ומהכאות שלהם אתיליד הויות בחינת כלים". פירוש: ע"י הביטוש נעשים הכלים. וצריכים להבין: %break %letter א א. מדוע האו"פ והאו"מ מכים זב"ז? %break %letter ב ב. מדוע ע"י ההכאה נעשו הכלים? %break תשובה: כבר דיברנו אשר הכאה ברוחניות פירושה, שני דברים המנוגדים זל"ז, אבל צריכים להבין גם, מדוע דוקא "בצאתם חוץ לפה" נעשית ההכאה? %break בראש המדרגה מתפשט מאה אחוז האור, וחלוקה של פנימי ומקיף אין שם, וזאת משום שרצונו להיטיב לנבראיו הוא במאה אחוז. אלא שהתחתון שהוא מוגבל, עושה חשבון ומחליט ע"ד משל, שעשרים אחוזים בלבד הוא מסוגל לקבל בעמ"נ להשפיע. %break וזהו בראש, בכח. "ובצאתם חוץ לפה", יציאה ברוחניות נקראת גילוי, היינו, מה שהיה בכח מתגלה בפועל, שאז מקבל חלק, וחלק דוחה לחוץ בבחי' או"מ. %break או"מ הזה כאילו בא למסך דגוף וטוען: הדרך שאתה נוהג בה, היינו שאתה מחזיק מסך, תודה שאינה טובה. שהרי איך תצא לפועל מטרת הבריאה שהיא "להיטיב לנבראיו"? מי יקבל את כל האור? ומצד שני האו"פ מסכים עם המסך, %break שהרי כל מציאות התפשטותו של האור בפנימיות היא ע"י המסך והאו"ח. ומחלוקת דעות הזו נקראת ביטוש או"מ באו"פ או ביטוש או"מ במסך. %break והיות ואליבא דאמת הצדק עם האו"מ, לכן המסך מסכים עמו. כיון שמסכים, כבר לא מסוגל לדחות ולהעלות או"ח, וכבר לא מסוגל לקבל בעמ"נ להשפיע, ולכן האור נסתלק. והמסך נזדכך, היינו שלא מקבל. ומצב זה נק' בחי' דין ואחוריים. %break והיות שכל בחי' כלולה מד' בחינות, לכן המסך מסתלק בהדרגה, בתחילה מבחי"ד שבבחי"ד ואח"כ מסתלק גם מבחי"ג שבבחי"ד וכו' עד שעולה לפה דראש, שהוא המקור שממנו בא המסך דגוף, היינו שהפסיק לגמרי לקבל. %break ובדרך עליתו משתמש בכל פעם עם עביות יותר קטנה, וממילא מקבל אור יותר קטן בעמ"נ להשפיע. %break למשל, בעלותו לבחי"א יכול לקבל רק אור דרוח, ובעלותו לבחי' שורש יכול לקבל רק את אור הנפש בעמ"נ להשפיע. עד שלא מסוגל לקבל כלל בעמ"נ להשפיע, ומפסיק לקבל כנ"ל. %break שאלה: מה הרויח האו"מ שרוצה להאיר מטעם מטרת הבריאה, ורוצה שהמסך יקבל יותר. הלא נעשה לכאורה ההיפך מרצונו, היינו שהמסך הפסיד אפילו מה שהיה לו?! %break תשובה: כל המדרגות שנתגלו בזמן ההסתלקות אינן שיירים ממה שהיה לו בתחילה, שהרי יש כלל: "אין לך חידוש אור שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה", היינו, כל בחי' שמתגלה היא בחי' חדשה. %break א"כ בתחילה לא היה יכול לקבל אפילו משהו יותר, אבל כעת לאחר שנסתלקה הבחי"ד, כבר יכול לקבל יותר, היינו מבחי"ג. %break וזה"פ שע"י הביטוש נעשו כלים. היינו, לפני הביטוש לא היו לו יותר כלים לקבל, משום שקיבל את מירב מה שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. %break אבל לאחר הביטוש, משנזדכך המסך דבחי"ד, כבר יש מקום לקבל על בחי"ג, והוא משום שנסתלק מבחי"ד ואין לו כלום. וכשנסתלק מבחי"ג יכול לקבל על בחי"ב. %break אבל עדיין נשאלת השאלה: מהו הרווח, הלא בכל פעם מקבל פחות? %break תשובה: אין העדר ברוחניות. פירוש: כל מה שנתגלה - נשאר, אלא הוא אינו רואה זאת. ואינו יכול להנות מזה כעת, רק מההווה. לאחר שתגמר העבודה, יתגלו כל האורות בפעם אחת. ולפי"ז בסופו של דבר - הרויח. %break %page 2102 אאמו"ר זצ"ל אמר, משל ע"ז: שני אנשים היו בצעירותם חברים ולאחר מכן נפרדו דרכיהם: אחד נעשה מלך, והשני נעשה עני מרוד. לאחר שנים שמע העני שחברו נעשה מלך, לכן החליט לנסוע אליו למדינתו ולבקש ממנו עזרה, ארז את מטלטליו ונסע. %break כשנפגשו סיפר למלך על מצבו הדחוק, נגע הדבר לליבו של המלך ואמר לחברו - אתן לך מכתב לשר האוצר שלי, כדי שיתן לך רשיון להכנס לאוצר למשך שתי שעות, ובשתי השעות האלו כמה שתצליח לאסוף - שלך הוא. %break הלך העני עם המכתב לשר האוצר וקיבל את הרשיון המיוחל. נכנס הוא, איפה, עם קופסתו שהיה רגיל לקבץ בה את הנדבות שקיבל, לתוך אוצר המלך. %break במשך חמש דקות מילא את קופסתו ויצא החוצה שמח וטוב לב. אולם הממונה על האוצר לקח את קופסתו ושפך את כל אשר קיבץ. פרץ העני בבכי. אמר לו הממונה: קח את קופסתך ומלא בה כסף אחר. %break נכנס שוב העני ומילא את קופסתו, ושוב כשיצא החוצה שפך הממונה את כל כספו מן הקופסה. וכך חזר התהליך עד שנגמרו השעתיים. וכשיצא העני בפעם האחרונה החוצה, אמר לממונה: אני מתחנן לפניך, השאר לי את מה שקיבצתי, %break שכן זמני עבר וכבר איני יכול להכנס עוד לאוצר. אמר לו הממונה - מה שאספת, כעת שלך הוא וכן כל הכסף ששפכתי לארץ במשך השעתיים. %break ומה ששפכתי את כספך בכל פעם הוא מטעם שרציתי להיטיב לך, שהרי מלאת את קופסתך הקטנה ולא נותר לך מקום להכניס בה עוד. %break נמשל: בכל פעם שמקבלים איזה חלק מהאור בעמ"נ להשפיע - זה נשאר. אבל אם זה נשאר לא ירצה לקבל יותר, שהרי אין ביכולתו לכוון בעמ"נ להשפיע על יותר ממה שקיבל, לכן מוכרחת המדרגה להסתלק, %break ובכל פעם הוא מתקן כלי של רצון לקבל בעמ"נ להשפיע, עד שיתוקן הכל ואז יאירו כל האורות בבת אחת. %break ונחזור לבאר ענין הזדככות המסך. ההתפשטות הראשונה שיצאה מפה ולמטה נקראת בשם טעמים, מלשון "וחיך אוכל יטעם". ולאחר הביטוש דאו"מ החל המסך להזדכך, ולהוציא בדרך הזדככותו, בכל פעם מדרגה חדשה, והמדרגות האלו נקראות בשם נקודות, %break ובארתי את דברי הרב שע"י הביטוש נעשו כלים, והוא משום שכעת יש לו יכולת לקבל עוד אור. אבל באו"פ מפרש ענין עשית הכלים באופן אחר: בזמן שהאור היה בכלי היו האור והכלי מעורבים זה בזה, וע"י הביטוש נסתלק האור ואז נעשה היכר כלי. %break פירוש: בזמן שהאור האיר בכלי, אין ניכר החסרון של הכלי שיהיה נק' בשם כלי, שהרי ללא הכלי אין האור יכול להאיר, לכן שניהם באותה החשיבות. אולם לאחר הסתלקות האור, ניכר הכלי לכלי והאור לאור. %break הטעם שהקומות היוצאות בזמן ההזדככות נקראות בשם נקודות הוא ע"ש נקודת הצמצום. מה פירוש נקודת הצמצום? %break הזוה"ק אומר: מלכות נקראת "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתא". היינו, בזמן החושך נקראת מלכות נקודה. ובזמן שיש צמצום היינו שאסור לקבל בעמ"נ לקבל, נעשה חושך. %break כלומר, בכל מקום שלא יכולים לקבל בעמ"נ להשפיע ורוצים לקבל עמ"נ לקבל, שם שורה נקודת הצמצום. %break ובענינינו, כשנזדכך המסך מבחי"ד, א"כ על בחי"ד כבר אסור לקבל, זה נקרא ששורה עליה נקודת הצמצום. אבל על בחי"ג עדיין יכול לקבל. וכשנזדכך המסך גם מבחי"ג נק' זה נקודת הצמצום. %break עוד נבאר מהו ההבדל בין ראש, תוך, סוף: ראש נק' בחי' בכח. כלומר שאין שם קבלה. ומהראש מתפשטים ב' חלקים: %break חלק אחד שיכול לקבל בו את האור, ונק' ע"ס דתוך. האור - השפע בא בתוך הכלים. ונק' או"פ שהוא אור החכמה, האור של "להיטיב לנבראיו". %break החלק השני שמתפשט מן הראש, הוא חלק הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, שבו אינו רוצה להשתמש, ואומר שלא רוצה לקבל שם, היינו שעושה סוף. לכן נק' חלק זה ע"ס דסוף. %break %page 2103 שאלה: למדנו שספירות הן מלשון "ספיר" היינו שמאיר, ואם מלכות דגוף המכונה מלכות דטבור אינה רוצה לקבל, ועושה סוף על האור, מדוע מכונה חלק זה בשם ספירות? %break תשובה: עשר ספירות נקראות ע"ש שאליבא דאמת האור האיר לה. ובאור בענין זה נמצא בח' ד' פרק ה' אות א', שם מבאר מהו ההבדל בין תוך לסוף: "והנה מן הפה דא"ק יצאו י"ס פנימים וי"ס מקיפים, ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור של זה הא"ק. %break וזה עיקר האור, אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה, האדם". היינו, לאו דוקא מכנגד הפנים אלא גם דרך צדדים. %break ובאו"פ אות ב' מפרש דברי הרב האלו ע"ש. ובקצרה נבאר, שמטבור ולמעלה נק' "פנים" היות ששם מתפשט אור החכמה שנק' עיקר האור, ומטבור ולמטה נק' "אחור" היות והוא בחי' מקבל עמ"נ לקבל כנ"ל ולכן אור החכמה אינו מתפשט שם. "אלא שמגיע דרך צדדים". %break עיין טור ב' בסופו, השורה "וצד": "כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים",היינו שהמלכות דטבור אינה רוצה לקבל שם, משום ששם הוא רל"ק עמ"נ לקבל, אלא שרוצה בהשתוות הצורה שנק' חסדים, "נמצאת מקבלת גם הארת חכמה, %break אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו, רק לקבל ולא להשפיע". "לקבל ולא להשפיע", פירושו, שאינה רוצה להשפיע לעצמה את האור אלא להפך, שאומרת שאינה רוצה לקבל. ומתוך הדביקות הזו מאירה לה הארה מאור החכמה, שנקראת הארת חכמה. %break ולפי"ז ההבדל בין תוך לסוף הוא, שבתוך מאיר אור החכמה, ובסוף כל זמן שאינה רוצה לקבל מטעם השתוות הצורה, מאיר שם אור דחסדים בהארת חכמה. %break ועדיין צריכים להסביר מדוע השמות באור דחסדים הם ימין ושמאל, ובאור החכמה נקראים ארוך וקצר, היינו כשמאיר האור נק' זה בחסדים ימין, ובחכמה ארוך, וכשלא מאיר נק' זה בחסדים שמאל, ובחכמה קצר, ומה פשר השמות הללו? %break תשובה: למדנו שאור החכמה מאיר בכלים דקבלה בעל"ה כמובן. א"כ גודל ההארה תלוי בשיעור העביות שיש לו, וזה נק'מעלה ומטה, לכן השמות באור החכמה הם ארוך וקצר. %break משא"כ אור דחסדים אינו נמשך על ידי עביות ואינו תלוי בה, לכן השמות באור דחסדים הם בבחי' הרוחב היינו ימין ושמאל, המרמז שמאירים באותה הקומה, ואין משנה להם אם יש יותר עביות או פחות עביות. %break %H ענין פרצוף פנימי %break א"כ עד כאן דיברנו מפרצוף הראשון דא"ק, המכונה גלגלתא או פרצוף הפנימי דא"ק. ונבאר ענין פרצוף פנימי: הוא נותן כלל, שבכל העולמות יש פרצוף פנימי ויש לו ד' לבושים. %break ונבאר בא"ק: לפרצוף גלגלתא יש הוי' שלמה בפנימיות מדרגתו. ומכל אות דהוי' הזו יוצאת מדרגה שלמה ומתגלית לחוץ. %break את ראשו לא משיגים, ונק' כתר או קוצו של יוד. %break מפה עד החזה נק' י' דהוי', ומשם יצא פרצוף ע"ב דא"ק המלביש עליו. %break ומה' ראשונה שלו הנק' בינה, יצא מחזה ולמטה פרצוף ס"ג. %break נמצא שי'-ה' שהם ע"ב וס"ג, מלבישים אותו מטבור ולמעלה. ולמטה מטבור הוא ו'-ה' דהוי', %break שהו' נק' שלישין עילאין דנה"י המכונה פרצוף מ"ה, וממנו יצא עולם הנקודים המלביש שם. %break ומה' אחרונה שלו שנק' מלכות שהם ב' שלישין תתאין דנה"י דא"ק, יצא פרצוף הב"ן המכונה עולם האצילות, המשמש בעביות דשורש. %break %H ענין הרשימות %break כאשר נסתלק האור מפרצוף גלגלתא, נותרו כלים ריקים ובהם רשימות מהאורות שהאירו בתוך הכלים. ופירוש ענין הרשימות הוא, כפי שאנו רואים בגשמיות, כאשר אדם אוכל מאכל טעים, או ששומע איזה ענין טוב, נשאר לו טעם ממה שהיה לו, %break ומעוררו להמשיך שוב את מה שהיה לו. כמו"כ כאן הרשימו פירושה - תשוקה למה שהיה לו. %break וברשימות יש ב' בחינות: %break א. אור הזך שברשימו. %break %page 2104 ב. אור העב שברשימו. %break פירוש: כפי שכללות האור ישר האיר בכלים הנקראים או"ח הכללי, כמו"כ האו"י כשמסתלק ומניח רשימו שהוא חלק מהאו"י, רשימו הזו מתלבשת בחלק מן האו"ח שהיה. היינו שנשאר רושם גם מן העבודה שעבד לכוון בעמ"נ להשפיע, והוא המכונה רשימו מאו"ח. %break ומה שנשאר מאו"י הוא מכנה אור הזך שברשימו, %break ומה שנשאר מהאו"ח נק' אור העב שברשימו. %break ושניהם מלובשים יחד באו"ח הכללי שנק' כלי. ושניהם בחי' אחת. %break פירוש: בזמן שהאיר האור בכלים, אמרנו שהאור והכלי מעורבים זב"ז עד שאין להבחין בין האור לכלי. היינו ששניהם עושים אותה הפעולה ולא יתכן האחד ללא השני. בדומה לסעודה ותאבון ששניהם עושים אותה פעולה. %break שהרי אם אין סעודה ויש תאבון א"א לאכול, וכן אם יש סעודה אבל אין תאבון ג"כ א"א לאכול. משא"כ אח"כ כשהאור הסתלק, אז אנו מבחינים בכלי. היינו שהאו"ח מקבל שם כלי. %break כך הוא גם בענין הרשימות: כאשר אור הזך ואור העב הם ביחד, נקראים שניהם אור ומעורבים זב"ז. ובזמן שאור הזך נפרד מאור העב, מקבל אור העב שם חדש - ניצוצין. %break ויש להבין, מדוע כאשר מסתלק האו"י הכללי, מכונה האו"ח הכללי בשם "כלי", אולם כאשר מסתלק האו"י שברשימו מכונה אור העב שברשימו "ניצוץ", שפירושו ניצוץ אור? %break תשובה: ויש לומר, כאשר או"י הכללי מסתלק, אינו מאיר כלל, אולם כאשר מסתלק האו"י שברשימה, הוא מאיר מרחוק. %break ולפי הנ"ל נבין ענין שורש הכלים ושורש האורות: יש כלל - כל העולמות יוצאים בדרך חותם ונחתם. היינו, כפי שיצאו הבחינות בפעם הראשונה, כך מתפשטים העולמות מלמעלה למטה לפי אותו הסדר. %break והפעם הראשונה שיצאו כלים היתה בפרצוף גלגלתא, לכן הוא נק' שורש הכלים. %break פירוש: כנ"ל שבזמן שהאור מאיר בכלים, הם מעורבים וא"א להבחין לא באור ולא בכלי, אולם לאחר הסתלקות האור נגלו הכלים. ובכלים נשארו רשימות מהאור, היינו בכלי דכתר רשימו דאור הכתר, ובכלי דחכמה רשימו דאור החכמה וכו', %break לכן כשמדברים מכלים מתחילים בכח"ב. וכשיצא פרצוף הב' שנק' ע"ב, שבו מאיר אור החכמה, ולפי הכלל שכל אור שבא מאיר בכלי הזך שנק' כתר, מאיר כעת אור החכמה בכלי דכתר. %break וזה נק' שורש האורות, שמסודרים על סדר הזה, היינו על סדר חב"ד. וע"ז נבין מה שפעם מתחיל הע"ס מכח"ב ופעם מחב"ד. %break %H ענין תגין ואותיות %break ועתה נבאר ענין תגין ואותיות: למדנו אשר הרשימות שנשארו מהטעמים נקראות "תגין", ופעמים, מכנה לרשימות שנשארו מן הנקודות בשם "אותיות". וסבת הדבר היא כך: בזמן שנזדכך כל פרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד דעביות, %break למדנו שהמסך נכלל מן הרשימות של כל הקומות שנסתלקו, ומסך זה עלה לראש המדרגה, וביקש כוחות שאבדו לו, והיות "שבחינה אחרונה נאבדת", וסבת הדבר הוא הביטוש דאו"מ שהחליש את כח המסך, %break לכן אינו מסוגל להתגבר על בחי"ד, אלא על בחי"ג בלבד, הדומה לנקודות. %break והנה למדנו, שנשארו ב' מיני רשימות: רשימה מאור הכתר שהיה מלובש בכלים, ומכונה ד' דהתלבשות, אולם, רשימה מן הכוחות וההתגברויות אבדה לו, ועליה נאמר "בחינה אחרונה נאבדת", ומה שנשאר הוא רק ג' דעביות. %break נמצא שהמסך דגוף דגלגלתא כאשר עלה לראש דגלגלתא, ביקש כח המסך על ב' מיני רשימות: %break %letter א א. על ד' שהיא רשימה מקומת הטעמים. %break %letter ב ב. על עביות שהיא קומת הנקודות. %break וע"כ נעשו ב' זווגים בראש המדרגה: %break %letter א א. על הד' דהתלבשות בקומת כתר. %break %letter ב ב. על הג' דעביות בקומת חכמה. %break ועוד למדנו, אשר הד' דהתלבשות מאירה רק בראש מדרגת התחתון, היינו בראש דע"ב, משא"כ ג' דעביות יש לה גם התפשטות בגוף. %break %page 2105 והיות שהגוף נק' כלים ואותיות, ע"ש זה מכונה הרשימו דעביות, %break היינו הרשימו דנקודות בשם אותיות,כיון שאח"כ מתפשט מן הרשימו הזו כלים, משא"כ הרשימו דהתלבשות נשאר בבחי' תגין, היינו שמאיר רק בראש המדרגה. %break בע"פ הסביר כך: הג' דעביות דע"ב והג' דגלגלתא אינם זהים, כיון שהג' דע"ב הוא הג' דעביות הכללי, ואילו הג' דגלגלתא הוא ג' של ד' דעביות, אולם עכ"פ הג' דע"ב נמשך מן הג' דגלגלתא, %break ע"כ מיחס כאן את הרשימו דעביות עליה יצא פרצוף ע"ב לרשימו דנקודות שבחינתן העליונה היא ג'. %break %H המשך ההשתלשלות %break ונחזור לבאר את המשך ההשתלשלות: לאחר שהאו"מ ביטל את המסך דגוף דגלגלתא, עלה המסך דגוף לראש, והיות שבחי' אחרונה נאבדה, לכן נעשה זווג בראש דגלגלתא על רשימות ד'-ג' בלבד והתפשט מפה עד החזה. %break ומכיון שהמסך דטבור בהיותו בראש נכלל מעביות דראש, לכן יש להבחין בו ב' בחינות: %break %letter א א. בחינתו עצמו שהיא מסך דטבור. %break %letter ב ב. עביות דראש. %break לאחר שהמסך הזה ירד מפה לחזה שהוא בחי"ג, וזה נק' שאור הע"ב מאיר בפנימיות הכלים דגלגלתא היינו ע"ב הפנימין נעשה זווג על מה שנכלל מעביות דראש. מחזה עד הפה דגלגלתא יצאה מדרגה חדשה המכונה ראש דע"ב החיצון, ומחזה עד הטבור יצא הגוף דע"ב. %break שאלה: וכאן קשה הלא יש כלל, שמדרגה הב' צריכה למלא את הכלים הריקנים של המדרגה הקודמת, ומדוע ע"ב אינו מתפשט למטה מטבור דגלגלתא? %break תשובה: היות שאין לו מסך דבחי"ד, לכן אם יתפשט למטה ויראה את הרצון לקבל שיש שם, לא יוכל להתגבר עליו, לכן נשאר למעלה מטבור. %break גם בפרצוף ע"ב היה ביטוש של האו"מ. ומרשימותיו של ע"ב יצא פרצוף ס"ג, עדיין מן הרשימות שלמעלה מטבור דא"ק, אולם הרשימות שלמטה מטבור דא"ק טרם נתמלאו. %break ופרצוף ס"ג זה יצא על רשימות ג' דהתלבשות וב' דעביות, וגם מילא את הכלים הריקנים דפרצוף ע"ב. אולם לא יכול היה לרדת למטה מטבור דגלגלתא, ולמלא את הכלים הריקנים אשר שם, וזאת מכיון שיש לו ג' דהתלבשות שהם כלים להמשכת חכמה. %break נמצא, בחי' זו שנקראת טעמים דס"ג התפשטה עד הטבור דא"ק. %break אולם הנקודות דס"ג, שהם בחי' חסדים בלבד, היות ואין להם את הבחי"ג הנ"ל, יכלו להתפשט למטה מטבור דגלגלתא, הגם שיש שם את הבחי"ד דעביות, שהיא בחי' כלי קבלה שלא ניתן לעשות עליהם מסך, מ"מ כיון שהנקודות דס"ג הם כלים דהשפעה, %break לכן אין להם התענינות כלל בכלים דקבלה. ע"כ התפשטו למטה מטבור דגלגלתא ומילאו את הכלים הריקנים אשר שם. %break ובכל זאת, כיון שראו את הרצון לקבל שישנו שם, רצו לקבל עמ"נ לקבל היות שאין להם מסך על בחי"ד. והיות שלמדנו שעל בחינת מקבל עמ"נ לקבל נעשה צמצום, לכן תיכף ומיד נסתלק מהם האור. %break שאלה: הלא למדנו שנקודות דס"ג הם כלים דהשפעה, א"כ איך נצטמצמו? %break תשובה: יש הבדל בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה, שהרי למדנו שז"ת דבינה צריכים לקבל חכמה בכדי להשפיע לז"א, אולם ג"ר דבינה עוסקים אך בהשפעה. %break ועם זה נבין אשר ג"ר דבינה שהם גו"ע לא נתערבו, וע"כ נשארו הגו"ע במדרגה ולא נצטמצמו, אולם ז"ת דבינה, המכונה אח"פ, הם שיצאו לבר מהמדרגה משום שרצו לקבל עמ"נ לקבל, וזה מכונה "צמצום ב'". %break נמצא, חב"ד חג"ת דנקודות דס"ג שהם גו"ע, אין בהם התערבות דבחי"ד, לכן מקומם עדיין נק' מקום אצילות, ולמטה מטבור דנקודות דס"ג המלבישים על שלישין תתאין דנה"י דא"ק, שם ישנה שליטה של בחי' מקבל עמ"נ לקבל. %break וכשפרצוף ס"ג עלה למעלה לפה דראש, נעשו שם בראש דס"ג ב' זווגים: %break %page 2106 %letter א א. זווג על הרשימות דטעמים דס"ג שלא ירדו למטה מטבור דא"ק, ומהם יצא פרצוף מ"ה העליון. %break %letter ב ב. זווג על הרשימות דנקודות דס"ג שנצטמצמו ונתערבו בבחי"ד שלמטה מטבור דא"ק, וממנו יצא מ"ה שהוא עולם הנקודים, וזווג זה נעשה על חצי מדרגה של א' דעביות וב' דהתלבשות. %break אי לכך צל"ה, אשר מלכות אינה ממשכת את האור על כלי הקבלה שלה, כי אם על כלים דהשפעה בלבד, וזאת מסבת הצמצום, אשר בעטיו אם תשתמש בכלים דקבלה, יהי' זה בעמ"נ לקבל. %break וגם כאן לומדים, שהאור מתפשט הן בכלים הפנימיים דס"ג והן בכלים החיצוניים לס"ג. ויש לדעת שבד"כ אינו מדבר אודות מ"ה העליון, כיון שבעיקר אנו מדברים אודות שיתוף מדת הרחמים בדין, המתחיל בפרצוף מ"ה שהוא עולם הנקודים. %break והנה למדנו אשר בעוה"נ יש ב' ראשים: %break %letter א א. מבחי' עביות. %break %letter ב ב. מבחי' התלבשות. %break כתר נק' ב' דהתלבשות, ואו"א הם א' דעביות. והיות שהב' דהתלבשות איננו מסוגל להמשיך אור, מטעם שאין שם חסרון, ע"כ נזקק לשיתוף עם העביות אשר בכחה להמשיך אור. %break ולמדנו, אשר קומת האור המאירה שם היא ו"ק דבינה, בחי' "כי חפץ חסד", הגורמת לכך שלא יהיה במדרגה צורך לחכמה. %break ואור זה מכונה גם "תיקון קוים". אי לזאת למדנו אשר "תיקון הקוים" מאיר רק בראש, היות ולהתלבשות אין התפשטות בגוף, אולם בגוף היתה רק הארה מועטת, ולא הי' שם סיפוק ממצב הקטנות. ע"כ כאשר בא האור דגדלות, אפילו הכלים דהשפעה דגוף ג"כ נשברו.
שמור ספר
בדוק
בטל