ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-א
%book תע"ס-א. חלק-ד. הסתכלות פנימית
%break
%page 257
%H חלק ד
%H הסתכלות פנימית
%break
%H ספירות העקודים, כולל ו' פרקים
%break
בהם מתבאר ששה ראשי ענינים:  א. ענין זווגי דהכאה ובטישות.  ב. 
ענין אור חוזר.  ג. ענין הרשימות.  ד. ענין הכלים.  ה. ענין המסך.  ו. 
ענין אור ישר.
%break
%letter א
א) היות שדברי הרב שבכאן המה כולם יסודיים, שכל אדני החכמה 
בנוים עליהם, ואין לך ענין קטן בכל העולמות אבי"ע, שלא יהיה בהם 
בכללות ובפרטות, תוצאות מכל הענינים כולם המובאים כאן בעשר 
הספירות דעקודים, 
%break
ולא עוד אלא מכל שינוי קל וחידוש קטן שבכאן, מסתעפים בפרצופי 
אבי"ע ענינים רבים ועמוקים מאד, שהרי נודע, שכל הכחות וחידושי 
צורות שבעליונים מחויבים להמצא בכל תחתון מהם אף פרט קטן לא 
יחסר, 
%break
שזה נוהג בכל ההמשך השתלשלות של הפרצופין והעולמות עד סוף 
עשיה ומכל שכן כאן, שעדיין אנחנו עסוקים בקו הראשון, הנמשך 
מא"ס ב"ה למקום הצמצום, שהוא פרצוף הא' דאדם קדמון. וע"כ, כל 
מלה ומלה שבכאן, 
%break
היא מרגלית יקרה לאין ערך, שצריכים להבינה בכל רחבה ובהגדרתה 
האמיתית, ולשננה ולזכרה בכל המשך החכמה.
%break
ולפיכך, באתי לסדר כאן את ראשי הענינים, המובאים בחלק הזה, 
בסדר המועיל לזכרון, גם להבחין בכל ענין, מעקרי הבחנות שהרב 
מביאם כאן, ולהגדיר כל דבר עד כמה שאפשר, 
%break
בכדי שהמעיין יוכל להשמר, שלא יוציא שום דבר מחוץ לגדרו הנאמן, 
כי טעות קלה במקומות אלו, תפסיק את ההבנה לגמרי בהמשך 
החכמה.
%break
%H פרק א'
%break
%H ה' מיני זווגי הכאות ובטישות
%break
%letter ב
ב) ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, 
בהתפשטות א' דא"ק, שהם:
%break
א' הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי 
מלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש. (כנ"ל בח"ג פי"ב אות ד').
%break
ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק. 
שמביא הרב כאן (פ"א אות ג').
%break
ג', הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי 
מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. (המובא בח"ג פי"ב אות ה' ובע"ח 
ש"ד פ"ג).
%break
ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק 
ג' אות ט').
%break
ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד' 
אות ג').
%break
%H זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים. הב', הכלי והאור מעורבים. הג', עושה כלים גמורים
%break
%letter ג
ג) והנה שורש הכל הוא הזווג שנקרא הסתכלות א', שממנו נמשך כל 
האור שישנו בפרצוף, וכבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב (בח"ג 
פ"א אות א' ופרק י"ב אות ב' ג'). אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי 
כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. 
%break
כי אוה"ח מלביש כאן ממטה למעלה, שפירושו בחינת התנגדות 
להתלבשות בעביות הכלי וע"כ נקראות עה"ס שבראש, בשם א"ס 
ב"ה, או כתר, כמ"ש הרב (שם ח"ג פ"ו אות ז') עש"ה. 
%break
ולא עוד אלא אפילו אח"כ, כשנתפשטו עה"ס ממלכות של ראש ולמטה 
לתוך הגוף עד הטבור, עדיין אין שם בחינת כלים ניכרים לעצמם, אלא, 
שהאור והכלים כמו מעורבים יחד, כמ"ש הרב כאן (פ"ו אות א', עש"ה). 
%break
%page 258
ועיקר גילוי הויות הכלים מתחיל מהסתכלות ב', שנעשה על המסך, 
אשר בכלי מלכות, בעת הזדככות, דהיינו ד' הקומות היוצאות במדרגות 
של זיכוכו.
%break
%H זווג דהכאה הג' נעשה ע"י או"מ ואו"פ, שאו"מ מזכך את המסך ואור העליון מזדווג בהכאה 
%break
%H על המסך במדרגות של הזדככותו ומוציא ד' קומות חו"ב תו"מ
%break
%letter ד
ד) וענין הזדככות זו, נעשה על ידי הכאה של או"פ ואו"מ זה בזה, 
כמ"ש הרב (כאן בפ"א אות ג') וע"ש באו"פ. ונתבאר שם, שאוה"מ 
מזכך העביות שבמסך, עד שהוא נעשה זך כהמסך שבמלכות של 
ראש. 
%break
ובאמת נעשה כל הזיכוך הזה בבת אחת וברגע אחת, כמ"ש הרב (כאן 
פ"א אות ט') אלא, מתוך שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע, 
%break
נמצא אור העליון מזדווג עמו בד' המדרגות שהמסך בא בדרך זיכוכו, 
ומוציא שם ד' קומות של ע"ס, שהן חכמה בינה ז"א מלכות. כמ"ש 
באו"פ (פרק א' אות ז').
%break
%H גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע"י הסת"ב
%break
%letter ה
ה) והנה נתבאר, ההפרש בין ג' מיני זווג דהכאה: כי הסתכלות א', הגם 
שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ"מ אין בו שום 
התגלות בפועל, 
%break
וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של 
המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או"פ 
ואו"מ זה בזה.
%break
%H ב' זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו
%break
%letter ו
ו) וכל אלו ג' מיני הכאות, הם לצורך עצמו של הפרצוף, אמנם דבר 
ההכאה וביטוש של הרשימה עם אוה"ח זה בזה, הוא לצורך הכלים 
של הפרצוף שלאחריו. 
%break
כמ"ש באו"פ (פ"ב אות ג') ועד"ז הוא ההכאה של אור המלכות 
ברשימה, שהוא לצורך כלי המלכות מהפרצוף שלאחריו. והנה נתבאר, 
שג' מיני הכאות ראשונות הם לצורך הפרצוף עצמו, וב' הכאות 
האחרונות הן לצורך הפרצוף שלאחריו.
%break
%H פרק ב'
%break
%H י"ב מיני אור חוזר או"ח הנדחה בכללו ממלכות, נעשה לאו"מ
%break
%letter ז
ז) י"ב מיני או"ח, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, ואלו הם:
%break
הא', הוא או"ח הנדחה מבחי"ד בעת הסתכלות א', שהמסך מעכב על 
אור העליון ואינו מניחו להתפשט שם, והאור חוזר לאחוריו, ומלביש על 
עשר הספירות דאור ישר, כנודע. 
%break
והנה ב' מיני או"ח יש להבין כאן, א', הוא כללות האור הנדחה 
מהתלבש בכלי מלכות, שהוא שיעור גדול מאד ומאד, ומכ"ש בפרצוף 
הראשון דא"ק שאנו עסוקים בו, שהוא כולל כל ההפרש, מא"ס ב"ה 
שהיה ממלא כל המציאות, אל פרצוף א"ק, 
%break
שהוא רק בחינת קו דק של אור כלפי אור א"ס ב"ה. ותדע, שהאו"ח 
הזה הוא כולל כל האו"מ, שבעולמות כולם.
%break
%H או"ח המלביש לאור ישר, הוא תולדה של או"ח הראשון הנדחה ממלכות
%break
%letter ח
ח) ומין הב' של או"ח הכלול כאן הוא האו"ח העולה ממטה למעלה 
ומלביש לע"ס דאו"י. ויש בזה עמקות רבה. כי באו"ח הנדחה מן 
בחי"ד, יש להבין בו בחינת קיום דהיינו ממשיות האור הנדחה משם. 
ויש להבין בו בחינת שלילה, 
%break
שהיא כח ההכאה לפי עצמה, המולידה אור גדול, מפאת הפרישה 
מהאור. והוא בחינת יחס משותף מן האור הנדחה לאחוריו, ומן 
הבחי"ד הנשארת ריקנית מן האור ההוא, ואו"ח הזה הנולד מפאת 
הפרישה מן האור, הוא האוה"ח דמין הב', 
%break
העולה ומלביש על ע"ס דאו"י. וע"כ הוא נחשב לתולדה מן או"ח דמין 
הא' הנ"ל, להיות בעיקר מן בחינת השלילה, אלא על ידי יחס משותף 
כמבואר.
%break
%H ב' מיני או"ח הם או"פ ואו"מ הפרש גדול בין חו"ב תו"מ דאו"פ
%break
%letter ט
ט) והנה ב' מיני או"ח הנ"ל, הם נבחנים לאו"פ ואו"מ של ע"ס דראש. 
כי אותו האו"ח המלביש על ע"ס דאו"י, הוא חלק קטן מאוד מכללות 
האו"ח הנדחה לאחוריו, להיותו, רק תולדה ובחינת יחס משותף, מכלי 
מלכות ואור הנדחה. 
%break
%page 259
וכבר ידעת, שיש ד' בחינות של אור ישר זה למעלה מזה, הנקראים 
ח"ב, ז"א, ומלכות, והכתר הוא שורשם. וההפרש ביניהם רב ועצום 
מאד. 
%break
ולפיכך, אינו דומה התולדה שנולדת מבחינת יחס משותף של האור 
הנדחה עם בחינת מלכות, להנולדת מיחס משותף, מן האור הנדחה 
עם בחינת ז"א, ומכ"ש עם הבחינות שלמעלה מז"א.
%break
%H נרנח"י נולדים ויוצאים מיחס משותף מאו"ח הנדחה, וכח"ב תו"מ דאור ישר
%break
%letter י
י) ובהמתבאר תבין, לידת ה' האורות, הנקראים: נפש רוח נשמה חיה 
ויחידה. כי הנולד מן יחס משותף, מאו"ח עם בחינת המלכות, נקרא 
אור הנפש. והנולד מיחס משותף, מאו"ח עם בחינת ז"א, נקרא אור 
הרוח. 
%break
והנולד מיחס משותף, מאו"ח ובחינת בינה נקרא אור נשמה. והנולד, 
מאו"ח עם בחינת חכמה, נקרא אור החיה. והנולד, מאו"ח ובחינת 
הכתר נק' אור היחידה.
%break
%H אם או"ח המלביש הוא תולדה מיחס משותף מאו"ח הנדחה, עם המלכות, נבחן האור לאור הנפש
%break
%letter יא
יא) והנה עתה, אשר האו"ח המלביש על ע"ס דאו"י, היה תולדה 
מהאו"ח עם בחינת המלכות, הרי האור הנמשך תוך ע"ס הללו, נק' 
אור נפש. והוא בחינת או"פ של ע"ס הללו, וכללות אוה"ח הנדחה, הוא 
אוה"מ של ע"ס הללו. והנה נתבאר ב' מינים של או"ח.
%break
%H או"ח ג', הוא המלובש במלכות דראש, שהוא מקור וכתר, הן לע"ס דאו"ח שבראש, והן לע"ס שבגוף
%break
%letter יב
יב) המין הג' של אוה"ח, הוא אוה"ח הנשאר קבוע וקיים במלכות של 
ראש, בבחינת מקור ומאציל לכל האורות והכלים, שיש בגוף. שאין לך 
משהו בגוף, שלא יהיה נמשך מהמקור ההוא, כי בהיות המלכות, 
בכמות אוה"ח שהיא מעלית, מלבשת לכל האורות של ראש, כנ"ל, 
%break
הריהי נחשבת בזה לבחינת כתר ושורש, הן לאורות דראש והן לאורות 
של הגוף. כי אין אחיזה כלל באור בלי כלי וכיון, שהיא המולדת את 
אוה"ח המלביש לאורות, ע"כ נחשבת כמו שהולידה גם לאורות עצמם.
%break
%H או"ח ד' הוא מתפשט מן הפה עד הטבור, שנעשה לכלים על או"י, אלא בלתי גמורים
%break
%letter יג
יג) המין הד', הוא, האו"ח המרחיב את כלי המלכות, לע"ס מינה ובה 
ממעלה למטה, המכונה, מפה עד הטבור. כי המלכות של ראש מכונה 
פה, והמלכות של הגוף, שהיא הספירה העשירית של המלכות דראש, 
נקראת טבור. 
%break
ובאמת אוה"ח הזה נעשה לבחינת כלים ממש, על עה"ס דאור ישר, 
היורדים בתוכו ממעלה למטה, כי על כן, נקראות עה"ס הללו, בשם, 
גוף הפרצוף, אלא שאינן ניכרות כן, והוא מפאת חשיבותו הרבה של 
העביות שבו. כמ"ש באו"פ (פ"ו אות ה').
%break
%H או"ח ה' הוא או"ח שבמלכות דגוף הנקרא טבור
%break
%letter יד
יד) המין הה', הוא אוה"ח שבמלכות דגוף, הנקרא אור נקבה, שהוא 
באמת הארה מאור ישר, אלא שהוא הארה קטנה, שיש בה רק בחינת 
קבלה, מבלי שום כח של השפעה, וע"כ נקרא בשם או"ח. וזכור זה.
%break
%H או"ח ו' הוא המתפשט מטבור ולמטה
%break
%letter טו
טו) המין הו' של או"ח, הוא כל המתפשט מטבור ולמטה דגוף וכולו הוא 
בחינת מלכות של הגוף בלבד, כי ע"ס המתפשטות מהפה לגוף, הנה 
טה"ס הראשונות, הן מסתיימות על הטבור, והמלכות שבהן תופסת כל 
זה המקום, אשר מהטבור עד סיומו של הפרצוף. 
%break
ואע"פ שהיא רק מלכות בלבד, מ"מ היא נבחנת לעצמה שמתפשטת 
לע"ס. והוא מצד בחינת הסיום של כל ספירה וספירה הנבחן במקום 
הזה.
%break
%H היוצא בזווג דהכאה בראש, אינו נבחן אלא בגוף. 
%H ההתפשטות עד המלכות נבחנת מפה עד הטבור.
%H והדחיה ממלכות נבחנת מטבור ולמטה
%break
%page 260
%letter טז
טז) וצריך שתבין כאן, כי אין לנו שום תפיסה בע"ס של ראש להיותן 
בחינת א"ס ב"ה, וכל מה שאנו מבחינים בע"ס של ראש, הוא רק 
מבחינת התפשטותן אל הגוף, ומתחתון ילמד העליון. 
%break
ולפיכך מה שאנו אומרים, שהאור העליון התפשט עד המלכות, והמסך 
שבכלי מלכות הכה באור ולא נתנו לבא בכלי המלכות, והחזירו 
לאחוריו, שהאור החוזר הזה הלביש ע"ס דאו"י. 
%break
הנה הלבשה זו, לט"ס הראשונות, ודחיה זו, מלהתפשט במלכות, הן 
נבחנות לנו, מטעם שמתפעלים כן בגוף על הטבור, שט"ס הראשונות 
הנמצאות מטבור ולמעלה, נמצאות מקובלות ומלובשות בתוך אוה"ח. 
%break
והאור השייך לספירת מלכות, הוא נדחה ואינו מקובל במלכות דגוף, 
שהוא כל המקום שמטבור ולמטה. ומתוך שהמלכות הזאת היתה 
מלבשת בהיותה בבחינת א"ס ב"ה מטרם הצמצום, את כל עה"ס, כי 
על כן היה האור ממלא את כל המציאות, 
%break
כמ"ש זה באורך בהסת"פ (ח"א פ"א ופ"ב עש"ה). ע"כ אנו מבחינים 
ג"כ במלכות שנצטמצמה, דהיינו במקום שמטבור ולמטה, שנשארו בה 
עשרה חללים, שנתרוקנו מאור שהיה להם, בהיותם בבחינת א"ס 
ב"ה, אשר עתה אין בתוכם אלא או"ח בלבד. 
%break
ולפיכך אנו מבחינים במלכות דגוף, עשר ספירות בפני עצמן, להיותן 
נושאות כל החסרון שהופיע בסבת הצמצום. והבן היטב. ומטעם זה, 
נקרא אותו מקום שמן הטבור ולמטה בשם אחורים, מפאת חסרון אור 
ישר. 
%break
והמקום שמטבור ולמעלה, נקרא בשם פנים דפרצוף, מפאת שהוא 
המקום של כל האור אשר בפרצוף, כמבואר.
%break
%H או"ח ז' הוא הנשאר בפרצוף אחר הסתלקות אור הישר ממנו
%break
%letter יז
יז) המין הז', הוא אוה"ח הנשאר למטה בגוף, אחר הסתלקותו של אור 
ישר משם. המובא בדברי הרב (פרק ב' אות י') כי בחזרת אור הישר 
למעלה לשורשו, אין אוה"ח עולה עמו, שהרי כל עיקרו של או"ח הוא 
אור הסתלקות, 
%break
כמו שנתבאר לעיל אות ח', שהוא מבחינת הפרישה של בחי"ד, שאינה 
מקבלת האור, שזהו מכח הצמצום והמסך הרכוב עליה, הנבחן 
לעביות ודין לפי מוצאו, אלא בשעה שנעשה לכלי הממשיך והמלביש 
לאור העליון, 
%break
הרי מתהפך העביות והדין הזה ונעשה לזכות ורחמים גמורים, עד 
שאינו ניכר כלל לשפל וכהה כלפי אור העליון המלובש בתוכו, כנ"ל 
באות י"ד. אמנם בשעת ההסתלקות, שאור העליון התפשט ממנו, 
ועלה לשורשו, 
%break
הנה פקעה ממנו חשיבותו ולא נשאר ממנו יותר ממה שהוא לפי 
מהותו עצמו, דהיינו עביות וצמצום ודין, כנ"ל. ובזה מובן שבעת 
ההסתלקות, שחזר האו"י אל שורשו, לא יכול אוה"ח לעלות עמו 
למעלה, ואדרבה כי עתה נגלתה ירידתו למטה, 
%break
דהיינו שנגלה הדין והעביות שבו, כמו שהוא לפי מהותו עצמו, כנ"ל. 
ומשום זה הוא נקרא אור עב. ומעתה נבחן ההפרש למפרע, בין 
הכלים שהלבישו את האור דהיינו או"ח, ובין האור המלובש בו, מה 
שלא היה ניכר כלל מטרם ההסתלקות, כנ"ל באות י"ג. 
%break
וזהו שאומר הרב שם, אשר אור העב הזה הוא בחינת הכלים של 
הפרצוף.
%break
%H או"ח ח' הוא או"ח הנ"ל, אחר שהשיג עביות יתרה על עביותו
%break
%letter יח
יח) המין הח' הוא, אור החוזר הנ"ל, מבחינת קבלתו עביות יתרה על 
עביותו שמעצמו, כבדברי הרב (פרק ו' אות ב'). כי מלבד העביות 
שנתגלתה בו, ממה שהוא לפי מהותו, 
%break
הנה עוד נתוסף בו הרושם של דין חדש שהשיג מתוך ההסתלקות של 
עתה, שהשאיר אותו בחושך, שנמצא מחמת זה בהתעבות כפולה.
%break
%H או"ח ט' הוא עולה מזווג דהכאה על המסך במדרגות הזדככותו
%break
%letter יט
יט) המין הט', הוא אוה"ח העולה ע"י זווג דהכאה, הנעשה על המסך 
במדרגות של הזדככותו, אשר הקומות היוצאות בזווגים האלו, נחשבות 
בכללן לאו"ח, אפילו אוה"י שבהן, מטעם שאלו הזווגים יוצאים בזמן 
הדין, דהיינו בשעת הסתלקות האורות למאציל.
%break
%letter כ
כ) ואין להקשות, הרי יש בכל קומה וקומה התפשטות אור ישר ממעלה 
למטה לתוך הגוף, וכל הנמשך ממעלה למטה הוא רחמים, כנודע. 
%break
%page 261
והענין הוא, כי באמת אין כאן יותר, רק ענין הזדככות לבד, ואפילו אלו 
הזווגים הנעשים מאור העליון נכללים גם כן תחת בחינת הסתלקות 
האורות, משום שדרכה של הזדככות כך, כי הכרח הוא שיעבור ויבא 
בד' הבחינות בדרך הזדככותו, 
%break
אשר אור העליון שאינו פוסק אפילו רגע, נמצא מזדווג עמו על דרכו. 
והרי זה דומה, לאדם היוצא מהבית לחוץ, אע"פ שהוא עושה, למשל, 
ד' פסיעות בדרך יציאתו מהבית, מ"מ אין אנו מתחשבים עמהם כמו 
שהיו ד' חניות באמצע הליכתו, וזה לא יעלה על הדעת כלל, 
%break
שהרי אי אפשר לו לצאת מהבית זולת דרך פסיעות, כי דרך ההליכה 
בכך. כן הענין שלפנינו, אע"פ שבזמן ההסתלקות עובר המסך ד' 
בחינות, שאור העליון מזדווג עמו על דרכו, מ"מ אין זה נחשב לבחינת 
התפשטות של אור העליון לתוך הפרצוף, מבחינת רחמים, 
%break
אלא שנחשב לבחינת דין, כי הזמן הוא זמן של הסתלקות, שהוא כולל 
ג"כ את ההתפשטויות שעל דרכו, מפני שכן דרכו הרגיל של 
ההסתלקות. וזכור זה.
%break
%letter כא
כא) והנה נתבאר, אף על פי, שיש בכל זווג וזווג, היוצא בזמן הזדככות 
המסך, קומה שלמה של רת"ס, עכ"ז אינם נחשבים לאו"י רחמים, אלא 
לאו"ח ודין, כמבואר. אמנם כל זה אמור, כלפי עצמותו של הפרצוף 
בכלל, שסובל מהסתלקות האורות מתוכו, 
%break
וע"כ אינו מחשיב כל כך, את הקומות היוצאות בדרך ההזדככות 
והסתלקות האור, מה שאין כן, בהתחשב עם ערכי הקומות דהיינו, 
מבחינת פרטיותן שלפי עצמן של הקומות ההן, יוצא לנו ערך ההפכי, 
כי כל קומה היוצאת ע"י זווג היותר קרוב למאציל, 
%break
היא משובחת ביותר, (ע"ד שנתבאר באות ט' י' ע"ש). כי בבחי"ד לא 
יצא רק אור הנפש, וכשנזדכך אל בחי"ג יצא אור הרוח, וכשנזדכך 
לבחי"ב יצא אור הנשמה, וכו'.
%break
%letter כב
כב) וענין ערך ההפכי הנ"ל, צריך להבינו היטב בבהירות מוחלטת, כי 
הוא כל הקשר וכל הבדל בין האור וכלי, וע"כ, חסרון ידיעתו יכשיל 
אותנו בכל שעל וצעד במשך החכמה שלפנינו. והענין הוא כי יש בחי' 
כלי קבלה לאור העליון מצד האור ישר, שהן ה' הבחינות כח"ב זו"ן. 
%break
או נרנח"י. ויש כלי קבלה מצד האור חוזר, שהן הקומות שנקראות ג"כ 
כח"ב ז"א ומלכות. והן הפכות זו לזו מן הקצה אל הקצה. כי מאותו 
הזווג שיוצא קומת כתר של האו"ח, דהיינו הכלי היותר גדול, יוצא 
בחינת נפש דאור ישר, שהיא האור היותר קטן. וכמובא לעיל.
%break
%letter כג
כג) והנה כבר נתבאר מקורם של ב' הערכים הללי, כי הערך של ד' 
הבחינות דאור ישר נמשך כן מאור א"ס ב"ה, אשר ג' הבחינות 
הראשונות, עדיין אינן נחשבות לכלי קבלה, משום, שעדיין לא ניכר בהן 
ההבחן של שינוי הצורה וכל השינוי ביניהן ובין אור העליון, 
%break
הוא רק בזה, שהן גורמות להשתלשלות בחי"ד, שהיא בחינת הקבלה 
הגמורה. כנודע. ולפיכך נבחנת כל בחינה הזכה יותר לגדולה יותר, 
משום שיש לה יותר דבקות עם אור העליון המלובש בה וע"כ הכתר, 
שהוא גורם יותר רחוק אל בחי"ד, הוא השורש לכל ההתפשטות. 
%break
ובחי"א, שהיא הגורם יותר קרובה אל בחי"ד, מכתר, נחשבת לאור קטן 
מן הכתר, כי מלבד שהיא עלולה ומסובבת מהכתר, נמצא בה ג"כ 
בחינת שינוי דק כל שהוא מהאור המלובש בה, והיינו במה שהיא גורם 
שני וקרובה יותר אל בחי"ד. 
%break
וכן בחי"ב שהיא גורם שלישי וקרובה יותר לבחי"ד, נמצא האור 
המלובש שם קטן יותר. וכו' עד"ז. עד שהבחינה הד' בעצמה נמצאת 
לגמרי בלי אור, משום השינוי צורה שבה, שעליה היה הצמצום. כנודע 
כל זה מהחלקים הקודמים ואין להאריך.
%break
%letter כד
כד) והנה השינוי ערכים של הבחינות הנזכרות, נקראים בשם: נפש, 
רוח, נשמה, חיה, יחידה. שההפרש ביניהם הוא רב מאד. ועיקר 
ההפרש הוא, מצד קרבות והתרחקות אל בחי"ד, שעליה שורה כח 
הצמצום, כנ"ל. 
%break
הנה עוד יש הפרש ביניהם של סבה ומסובב, שכתר הוא סבה אל 
חכמה, וחכמה אל בינה וכו' ומעלת הסבה על המסובב ממנו, היא 
גדולה מאד ומאוד ברוחניים, ואין לו שום דמיון וערך עם מובן של סבה 
ומסובב בערכי הגשמיים, 
%break
%page 262
לפי שכאן כולם נצחיים וכל האורות המושגים למסובב, מחויבים לעבור 
אליו דרך הסבה שלו, ולא עוד אלא, שעיקר האור הזה העובר, נמצא 
נשאר בהסבה, ורק בחינת ענף קטן ממנו, מושפע ובא לתחתון 
המסובב ממנו, 
%break
אע"פ שהאור אינו שייך, אלא למסובב, ויש עוד הרבה הבחנות. באופן, 
אשר המרחק בין הסבה למסובב ממנו הוא גדול לאין קץ. ומלבד כל זה 
יש הפרש גדול בד' הבחינות הללו לפי המין של האור בעצם, ואע"פ 
שהאור העליון כולו בהשואה אחת, 
%break
אמנם יש כאן ענין של יחס משותף בין אור העליון ובין הבחינה של אור 
ישר שמלובש בתוכו. כי אור החיה, הוא בחינת עצמות, ואור הנשמה 
הוא בעיקר אור החסדים, ועוד שינוים שיתבארו במקומו.
%break
%letter כה
כה) ותדע, שכל הערכים האמורים לעיל, בד' הבחינות דאו"י, הם 
נמשכים כן מא"ס ב"ה, ומפאת ביאתם להאיר מהצמצום ולמטה. וכל 
אלו ההבחנות האמורות הן נוהגות ג"כ בע"ס דעגולים, 
%break
והוא מטעם שבאים כן מא"ס ב"ה, בטרם הכנסם, בהזווג דהכאה 
והתלבשות האו"ח. וכבר ידעת, שכל החילוק מע"ס דעגולים לע"ס 
דיושר, הוא רק בדבר הזווג דהכאה, שאינו נוהג בעגולים.
%break
%letter כו
כו) ועתה נבאר הערך הב' דהיינו ה' הקומות דאור חוזר, שהוא ענין 
אחר לגמרי. וכבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית (פרק ו') אשר 
מהצמצום ולמטה, נעשה אוה"ח לכלי קבלה על אור העליון במקום 
הבחיה"ד, כמ"ש שם (פרק ב') כי אותו אוה"ח הנדחה מהמלכות, 
%break
אשר המלכות אינה מקבלת מפאת העיכוב שבמסך, הנה הוא נעשה 
לכלי ובית קבול על האור, כמו שהיתה הבחי"ד בא"ס ב"ה, ואין שום 
אור מקובל בעולמות, זולת על ידי האור חוזר. כמ"ש שם.
%break
%letter כז
כז) ולפיכך, אם הזווג דהכאה נעשה על מסך דבחי"ד, שהיא היתה 
עיקר הבית קבול בא"ס ב"ה, שהיתה מלבשת שם לכל האור, שהוא 
עד הכתר, שה"ס, שהיה האור ממלא לכל המציאות, ע"כ עתה שכל 
שיעור הגדול הזה נדחה הימנה, ועלה למעלה בסוד או"ח, 
%break
נמצא ג"כ או"ח הזה מלביש האור בכל גובהו דהיינו עד הכתר, ואם 
אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, הרי 
המסך הדוחה את אור העליון מלהתלבש בה, אינו דוחה, אלא שיעור 
של ג' בחינות, 
%break
שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה 
מקבלת ממנו אלא עד החכמה, וע"כ קומת האו"ח הנדחה הוא ג"כ 
קצרה ואינה מלבשת אלא עד החכמה, וכו' עד"ז. כמ"ש שם.
%break
%letter כח
כח) וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, הוא רב מאד ומאד 
כנ"ל, הנה ממש כמו כן, ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח 
הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך, כי אע"פ שבאו"ח כל העב יותר גדול יותר, 
%break
אמנם זה אמור, כלפי כלי ההמשכה דהיינו המסך והמלכות שבהם 
נעשה הזווג, משא"כ, להתלבשות האור, הנה הם צריכים לכלים היותר 
זכים, כי הכרח הוא שיהיה להאור השתוות הצורה עם הכלי, והאור 
שהוא גדול יותר בבחינות דאור ישר, 
%break
הנה הוא, מטעם שהוא זך יותר כנ"ל, באות כ"ב ע"ש, הנה מובן 
מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא 
להשתוות אליו. ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד 
הכתר, 
%break
הרי יש שם כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של 
כתר אמנם הקומה דבחי"ג, שקומתה רק עד החכמה, הנה הכלי, 
המלביש את אור החכמה, שפלה מעלתה באין ערך כלפי הכלי דכתר 
שבקומה דבחי"ד, וכו' עד"ז.
%break
%letter כט
כט) ואין להקשות, אם נזדכך העביות דבחי"ד, ונשאר רק העביות 
דבחי"ג, הנה נמצא, אשר נעלם בחינת המלכות משם, ונשארו רק ג' 
הבחינות הראשונות: כח"ב וז"א, א"כ היה צריך שתתקצר אותה 
הקומה מן המלכות, 
%break
כי אותו חלק של או"ח חסר שם, ולמה נתקצר האו"ח מהלבשת הכתר, 
וזו הבחינה אינה חסרה שם. והענין הוא, כי כבר נתבאר בהסתכלות 
פנימית בח"ב (פרק ט') ענין, ב' המהלכים שיש בעה"ס. שעה"ס דאו"י, 
נבחנות מלמעלה למטה. 
%break
%page 263
והפוכו אוה"ח, שהוא נבחן ממטה למעלה. שמלמטה במקום המלכות 
דאו"י נמצא הכתר דאו"ח, ובמקום הז"א דאו"י, נמצאת החכמה 
דאו"ח, וכו', עד שבמקום הכתר של או"י, נמצאת המלכות דאו"ח. 
עש"ה.
%break
%letter ל
ל) ובזה תבין הסוד המובא בספר היצירה, נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו 
בסופו. המובא בע"ח (שער ל"ט דרוש ט"ו) כי הבחי"הד, שהיא 
המלכות, היא סופן של הספירות ועל ידי הכאת אור העליון בהמסך 
שבה, היא ממשכת לתוכה את אור הכתר, 
%break
כלומר שמקשרת אותו להאיר בפרצוף, ובזה נמצאת נעוצה ממש 
בתחלתו דהיינו בהכתר, שהוא תחלתו של הספירות. ומתוך שהכתר 
נמשך לאוה"ח דבחי"ד, הרי כל עה"ס נמשכות עמו, להיות הכתר כולל 
כולן. 
%break
ולפיכך נחשבת המלכות לכתר דאו"ח, דהיינו מדת כתר ממש ובחי"ג 
הנקרא ז"א דאו"ח, שהוא שני לה, מיוחסת רק לספירת החכמה 
להיותה שניה למקום הזווג דקומת כתר, וזכה במדרגה אחת וכו', עד 
הכתר שבה, שהוא החמישית למקום הזווג נבחנת רק למלכות. 
%break
ונמצא בחינת סופו דאור ישר, שהיא ספירת המלכות נעוץ בתחלתו של 
או"ח, שהוא כתר דאו"ח.
%break
%letter לא
לא) ובזה תבין בפשטות הקושיא שהקשינו, אם נזדכך לבחי"ג הרי, 
אינו חסר מכאן רק מלכות, ולמה נתקצר אוה"ח, עד כדי כך, שלא יוכל 
להלביש על קומת כתר אלא רק מחכמה ולמטה. 
%break
ועתה מובן זה היטב, כי יש כאן ערך הפך שהבחי"ד נחשבת כאן 
לכתר, ובחי"ג לחכמה וכו', בהיפך ממש מאוה"י, כמבואר.
%break
%letter לב
לב) אמנם, עכ"ז, יש להתחשב גם כן במדת הקבלה של אור ישר 
שנתבאר לעיל (באות כ"ב וכ"ד עי' שם) כי אע"פ, שנעוץ סופו בתחלתו, 
והמלכות ממשכת לעצמה אור הכתר ונעשית לספירת כתר, כנ"ל, אין 
זה אמור, שהמלכות ממשכת לעצמה אור היחידה ממש, 
%break
כי זה לא יתכן בשום פנים, אשר אור היחידה תבוא בהמשכת כלי 
מלכות, אלא רק ע"י המשכת כלי הכתר דאור ישר, כי איך אפשר, 
שישתנה כל אותו היחס של הבחינות דאו"י עם אור העליון המלובשים 
ונמשכים כן מא"ס ב"ה, 
%break
שההפרש של מעלה ומטה בהם, הוא גדול לאין ערך, כמו שנתבאר 
לעיל (באות כ"ג וכ"ד), אלא שהם שמורים בתכלית הדיוק, וכל בחינה 
לא תזיז מערך מעלתה אף משהו.
%break
%letter לג
לג) אלא ענין נעוץ סופו בתחלתו הכוונה היא, שאור הנפש של 
המלכות, המיוחס אליה מצד אוה"י הוא מתגדל ומשיג בחינת עצמו, 
הכלול בהכתר, כי הכתר כולל כל הע"ס עד המלכות שהאורות שבתוכם 
נבחנים, לה' חלקי יחידה שנקראים נרנח"י דיחידה, 
%break
ולפיכך אור הנפש של המלכות, משגת עתה את שורשה שיש לה 
בכתר, שנקרא נפש דיחידה אכן אינה משגת אף משהו, למעלה 
מבחינתה עצמה. והבן זה.
%break
%letter לד
לד) והנך רואה, אשר הגם, שיש ערך הפכי בין עה"ס דאו"ח ובין עה"ס 
דאו"י. עם כל זה לא יבטלו ולא יפחיתו זה מזה אף משהו, כי אין אחד 
נוגע בחבירו כלל, אע"פ, שיוצאים בבת אחת מזווג אחד. ומהזווג 
בחי"ד יוצא קומה ע"ס עד הכתר ממש, אמנם רק עד נפש דיחידה. 
%break
ומזווג דבחי"ג יוצאים, ע"ס בקומת חכמה, אמנם הוא אינו משיג 
מבחינת החכמה שנקרא חיה, כי בחי"ג הוא בחינת ז"א שהוא אור 
הרוח דאו"י, ואין אור החכמה נמשכת, אלא ע"י חכמה דאור ישר, כנ"ל. 
%break
אלא שהוא משיג בחינתו עצמו, המושרש בחכמה, שהוא נקרא בחי' 
רוח דחיה. ועד"ז כולם, שכל אחד אינו ממשיך ואינו משיג רק בחינתו 
שבאור ישר, אלא הקומה דאו"ח גורם, שנוטל בחינתו ממקום גבוה, 
לפי מדת הקומה.
%break
%letter לה
לה) ואין להקשות לפי זה. איך יתכן אשר אור הרוח, שערכו עולה על 
הנפש לאין ערך, כנ"ל (באות כ"ג וכ"ד), הנה נמצא שמתלבש בקומה 
היותר נמוכה מאור הנפש. 
%break
שהרי אור הנפש נמשך ע"י בחי"ד ומתלבש בקומת כתר, ואור הרוח 
המחויב להמשך על ידי בחי"ג ונמצא מתלבש רק בקומת חכמה, 
הנמוכה הרבה מקומת כתר. אמנם באמת בעולם התיקון, כאשר 
נתקנו הכלים כהלכתם, 
%break
נמצא תמיד, אע"פ שאור הרוח נמשך ע"י בחי"ג, מ"מ אינו מתלבש, 
אלא בקומת כתר, כי אז יורד הנפש מקומת כתר ומתלבש בקומה 
דבחי"ג, ואור הרוח מתלבש בקומת כתר. ועל דרך זה כולם, כמ"ש זה, 
בח"ב בהסתכלות פנימית ע"ש. 
%break
%page 264
אלא כאן בטרם שנתקנו הכלים שלא יצאו כאן, רק ע"י הזדככות, וכאשר 
יצאה הבחי"ג, והמשיכה לאור הרוח, כבר לא היה הכלי דקומת כתר 
במציאות, כי המסך כבר נסתלק משם, 
%break
ע"כ, היה מוכרח לבוא ולהתלבש בכלי הנמוכה מכלי דנפש שמשום זה 
לא היה הפרצוף יכול לקבל ממנו כל שיעור הארתו.
%break
%H או"ח י' הוא היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות המסך, לכלי הריקן שמתחתיהן
%break
%letter לו
לו) המין היוד, הוא האו"ח היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות 
המסך, ממקום הזווג ולמטה לתוך הכלי שמתחתיו, הריקן מאור, והוא 
מובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ג'), כי בעת שבחי"ד נזדככה 
לבחי"ג, 
%break
שנסתלק האור מן בחי"ד, ונעלמה קומת כתר, והזווג נעשה בבחי"ג, 
ויצאה קומת הכמה. הנה אז, יורד האור חוזר מהארת הזווג שבבחי"ג, 
ובא לתוך הכלי דבחי"ד הריקנית מאורה עצמה. 
%break
וכן כשנסתלק מקום הזווג מן בחי"ג ועלה לבחי"ב, ונתרוקנה גם 
הבחי"ג מאורה, יורד הארת הזווג מבחי"ב לתוך הכלי דבחי"ג 
הריקנית. וכו' עד"ז.
%break
%H באו"ח זה יש ב' גרעונות, א' שבא מהזדככות המסך שהוא דין. ב' שנמשך מלמטה מטבור
%break
%letter לז
לז) והנה האו"ח הזה, יש בו שתי גרעונות: א' הוא, שבא מן זווג 
הנעשה בזמן הזדככות, שמשום זה נחשב כללות הקומה ההיא, לבחי' 
או"ח ודין, כנ"ל במין הח' דאו"ח. וגרעון הב' הוא, להיותו נמשך מבחי' 
למטה מטבור, 
%break
כי בהזדכך המסך לבחי"ג, עולה המלכות של ראש לחוטם, שאז נחשב 
החוטם כמו הפה של ראש, שמשם יורד ומתפשט האור ממעלה למטה 
לתוך הגוף, עד בחי"ג של הגוף, הנחשבת עתה לבחינת מלכות, של 
מלכות דראש, שנקרא טבור. 
%break
וכן כשנזדכך לבחי"ב נבחן בחי"ב דגוף לבחינת טבור. וכו' עד"ז. 
ולפיכך האו"ח היורד מהארת הזווג דבחי"ג מן הגוף אל בחי"ד דגוף, 
נבחן שהוא בא למטה מטבור. וכבר נתבאר, שהאו"ח הזה הוא בחינת 
אחורים ודין, כנ"ל באות ט"ו וט"ז, עש"ה.
%break
%H או"ח י"א הוא או"ח הנולד מהכאת הרשימה ואו"ח היורד זה בזה הנקרא ניצוצות
%break
%letter לח
לח) המין הי"א, הוא האו"ח הנולד על ידי זווג דהכאה של הרשימה 
ואוה"ח היורד הנ"ל, זה בזה. המובא בדברי הרב כאן (פרק ג' אות ט') 
הנקרא שם, אור רביעי, ע"ש. 
%break
כי הרשימה ואוה"ח החלוקים בטבעם מכים זה בזה, ומתוך כך 
הופרשו ניצוצין, מהאו"הח היורד הנ"ל, ובאו לתוך הכלי הריקני 
שמלמטה למקום הזווג.
%break
%H או"ח י"ב הוא אור החוזר הנ"ל אחר הפסק הזווג, שאז נחשך ונתכבה
%break
%letter לט
לט) המין הי"ב, הוא אותו אוה"ח ממין הי"א הנ"ל, אלא אחר שהמה 
מתכבין. כי אחר שפסק הארת הזווג, מבח"ג, למשל, הרי נפסקת עמו 
גם כן אותה הארת הזווג שהיתה נמשכת משם לתוך בחי"ד, 
%break
וע"כ גם הניצוצין שנפלו ובאו לבחי"ד נמצאים מתכבין, כלומר, 
שנחשכו מהארתם. ועד"ז גם שאר הניצוצין מיתר הבחינות.
%break
%H פרק ג'
%break
%H י"ב  מיני  רשימות
%H רשימה דהמשכה, ורשימה דהתלבשות
%break
%letter מ
מ) המין הא' הוא, הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהן 
באות מבחינות התלבשות. והמין הב' הוא הרשימה הנשארת 
מהאורות אחר הסתלקותם, שהיא באה מבחינת המשכה. 
%break
פירוש, כי כבר ידעת, שגדלותה של הקומה, נמדדת במדת העביות 
אשר בהמסך, שהעב יותר, ממשיך קומה גדולה יותר. גם נודע, שיש 
תמיד להבחין בזה, ב' קצוות, הנערכים מאיש על משנהו, כי כל 
שהקומה גדולה יותר, נמצאים אותם קצוות רחוקים יותר, 
%break
%page 265
כי כשם שהקומה הגדולה מחויבת במסך וכלי מלכות עבים יותר, כן 
היא מחויבת בכלי קבלה הזכים יותר. ולמשל הבחינה הד' שהיא 
העבה יותר והיא ממשכת אליה קומת כתר, 
%break
הנה יחד עם זה, צריכה לכלי היותר זך, שיתאים לקבל לתוכה את אור 
הכתר כמ"ש זה, בהסתכלות פנימית בח"ב.
%break
%H רשימות דהמשכה נשארות בכלים דהמשכה ודהתלבשות נשארות בכלי הקבלה
%break
%letter מא
מא) ולפיכך יוצא לנו להבחין אחר כל הסתלקות, ב' מיני רשימות: א', 
הוא הנשארת בכלי המשכה של אור ההוא. וב' הוא הרשימה הנשארת 
בכלי הקבלה של האור ההוא. ובאמת אם אנו דנין על פי עצם 
הרשימה, הנה כמעט שהן אחת, 
%break
אמנם על פי מוצאן, הם רחוקות זמ"ז, כרחוק מזרח ממערב כי 
הרשימה דבחינת המשכה, היא מבחינת העביות, אשר אין למטה 
הימנה, והרשימה דבחינת הקבלה היא מזכות, שאין למעלה הימנה כי 
זו בחי"ד וזו בחינת שורש.
%break
%H רשימה דהתלבשות היא זכר ורשימה דעביות נקבה
%break
%letter מב
מב) ותדע, שהן נבחנות זו לזו בערך של זכר ונקבה. והוא להיותן 
שתיהן באמת קומת אור אחד, דהיינו, אור המלובש בכלי המותאם לו 
כהלכתו, אלא אחר שהאור נסתלק משם, 
%break
והעביות אשר בכלי ניכר לשפלות, (כבדברי הרב כאן באות י"ח) הנה 
נגלה לפנינו המרחק הגדול הזה הנמצא בין שתי הרשימות הללו. 
ומתוך שהן אחת מתחלתן, ע"כ נבחנות כזכר ונקבה.
%break
%H רשימה דעביות לא נשארת מבחינה אחרונה אחר ההזדככות
%break
%letter מג
מג) ותדע, אשר הרשימה הזו דבחי' נקבה לא נשארה אחר הסתלקות 
דאור משם. והגם, שאינה נאבדת, כי אין העדר ברוחני, אמנם נשארה 
שקטה מבלי שום פעולה, עד לגמר התיקון. 
%break
וז"ש הרב שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימה (פרק ב' אות ו') ולא 
נשאר שם אלא רשימה של בחינת הזכר בלבד, וז"ש הרב (בפרק ב' 
אות ד') כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו הניח רשימו אחד במקומו 
בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה, 
%break
אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק. ע"ש. וע"ש באו"פ.
%break
%H רשימות המתלבשות בכלים שלהן
%break
%letter מד
מד) המין הג', הן הרשימות, אשר מתלבשות במקומם של כללות האור 
שנסתלק, כלומר, באוה"ח וכלי מלכות, שנתרחבה מינה ובה לע"ס: 
שהמה הלבישו את ע"ס של או"י, כנודע, הנה גם הרשימות הנשארות 
אחרי הסתלקותן, נתלבשו כל או"א בהם לפי בחינתו, 
%break
ולפי חלקו, למשל, הכתר דאו"י שהיה מלובש בנפש דאו"ח, בעת 
ההתפשטות הנה אחר כך, שנסתלק משם, נמצאת הרשימה 
מתלבשת במקומו, דהיינו בנפש דאו"ח. וכן הרשימה דחכמה ברוח 
דאו"ח וכו'. 
%break
אלא ודאי שלא הוצרכו לכל מדת הכלי, כי הרשימה היא חלק קטן 
מהאור המסתלק, אלא שתפשה שיעור מסוים מהכלי, לפי חלקה. וזה 
מובא בדברי הרב כאן, אות י"ח. עש"ה.
%break
%H רשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא שהן ממעל לכלים שלהן
%break
%letter מה
מה) המין הד' הוא, הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא 
שנמצאות כאו"א, ממעל להכלי השייך לה, בסוד תגין על האותיות 
כמובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ד'). וטעם יציאתן מהכלים שלהן 
הוא, 
%break
כי מכח ההכאה של אוה"ח היורד והרשימה זה בזה, הנה מתוך 
שאוה"ח בא מהארת זווג התגבר על הרשימה, שהיא מבחינת שירים 
של הסתלקות הזווג, ומתוך שאור הרשימה הוא בהפכיות מאו"ח, 
היורד לתוך הכלי שלה, 
%break
ע"כ אינם יכולים להיות יחד בנושא אחד, דהיינו בכלי אחד. ולפיכך 
הוכרח הרשימה להסתלק מהכלי שלה, ולצאת ממעל לכלי שלה.
%break
%H רשימות שחזרו לכלים שלהן
%break
%letter מו
מו) המין הה' הוא, הרשימות, שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם כי 
אחר שנסתלק הזווג גם מבחינה העליונה, הנה משום זה נסתלקה ג"כ 
הארת האו"ח היורד, ונתכבו הניצוצין הנופלים לכלי שמתחתיה ואז 
חזרה הרשימה לתוך הכלי שלה כמקודם. 
%break
%page 266
כי עתה אין לה התנגדות עוד מהאו"ח שבתוך הכלי שלה, שהרי גם 
הוא אחר הסתלקות הזווג שלו, וע"כ, שוב הרשימה מתגברת על 
אוה"ח. והטעם שהסתלקות הזווג ההוא מכונה כיבוי הניצוצין, הוא 
משום שהארת אור חוזר מכונה בשם ניצוצין, 
%break
לכן הפסק הארתו מכונה בשם כיבוי, שהוא לשון הנוהג אצל ניצוצי 
אש. והבן.
%break
%H רשימה כוללת מאור זך ואור עב. רשימה מאור זך. רשימה מאור עב
%break
%letter מז
מז) המין הו' הוא, רשימה הכוללת אור זך ואור עב. המין הז', הוא 
הנקרא אור זך, המובא כאן בדברי הרב (פרק ב' אות י'). המין הח' הוא 
הנקרא אור העב של הרשימה, המובא בע"ח (שער מטי ולא מטי פרק 
ג').
%break
%H כמו באורות דהתפ"א היה האור הזך מעורב עם האור העב, כן הוא ברשימה שהניחה התפ"א
%break
%letter מח
מח) פירוש הדברים, כי כל מה שישנו באור, יש גם כן ברשימה 
הנשארת מאותו האור. ולכן מכונה הרשימה בשם רושם חותם. כמ"ש 
(באו"פ פ"ב אות ג'). וע"כ הרשימות הנשארות מהאורות דהתפ"א, 
כוללות אור וכלי, דומה להאורות שמהם באו, כנ"ל באות מ"ד עש"ה. 
%break
אלא כל זמן, שהרשימה מלובשת בכלי שלה, אין שם הכר בין אור לכלי, 
בדומה לאורות דהתפ"א, שהאורות והכלים מעורבים כמובא כאן 
(בדברי הרב פ"ו אות ב', וע"ש באו"פ אות ו'). ולכן גם ברשימה הבאה 
מהם, אינה ניכרת ג"כ בין האור והכלי, אלא שהם מעורבים יחד. 
%break
וזהו המין הו' הנ"ל, דהיינו הרשימה הכוללת אור זך ואור עב, אבל אין 
אור העב ניכר בה, אלא מעורב בה כנ"ל.
%break
%H אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נגלתה העביות שבכלי
%break
%letter מט
מט) עתה תבין את מין הז' והח' הנ"ל. כי נתבאר לעיל באות מ"ה, 
בענין המין הד' של הרשימה, שמסבת ההכאה של או"ח היורד 
ברשימה נסתלקה ויצאה הרשימה מן הכלי שלה, ועלתה עליו 
מלמעלה, בסוד תגין על האותיות, ע"ש, 
%break
והנה עתה, בסבת הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה ההפרש בין 
הכלי ובין הרשימה, כי עתה ניכר העביות שבכלי, שנבחן עתה בשם 
אור העב, בדומה לאורות דהתפ"א (בפרק ו' ובאו"פ שם אות ז') 
עש"ה. 
%break
וכבר ידעת שכל מה שנוהג באורות נוהג ג"כ ברשימות הבאות מהם.
%break
%letter נ
נ) והנה נתבאר, כי אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה הפרש 
בין האור של הרשימה ובין הכלי דהרשימה, והכלי, נקרא עתה אור עב 
דהרשימה, ותדע, שמן האור העב שברשימה נעשו הכלים של הזכרים 
דהתפשטות ב'. 
%break
והאור של הרשימה נק' עתה אור זך שברשימה וממנו נעשה האורות 
של הזכרים דהתפ"ב, כמ"ש הרב (בשער מטי ולא מטי פרק ג' ע"ש 
היטב). וזכור זה.
%break
%H הרשימה דהתלבשות שנשארת במלכות
%break
%letter נא
נא) המין הט' הוא, הרשימה דאור המלכות. המובא בדברי הרב כאן 
(פרק ו' אות כ'). ותדע שהרשימה זו היא ממין הז', הנ"ל שנקרא אור 
זך, דהיינו, שאין בה בחינת כלי, כמ"ש לעיל באות מ"ג שהרשימה 
מבחינת ההמשכה נאבדה, 
%break
והיינו בחינת האור העב מהרשימה הזו, שהיא מין הח' של הרשימה 
אבל אור הזך שבה, נשאר בלי כלי, שעלה משום זה, ממעל לכלי שלו 
דהיינו ליסוד. (פרק ד' אות ב' וג')
%break
%H הרשימות הנכללות במסך אחר הזדככותו
%break
%letter נב
נב) המין היוד הוא. הרשימות אשר נתכללו במסך, בדרך עליתו 
למאציל. כי אור המלכות, שהוא המסך והאו"ח שבה, מזדכך ועולה 
מבחינה לבחינה עד ביאתו למאציל דהיינו להפה של ראש, ומידי עברו 
בהם, נכלל ג"כ מהרשימות שהשאירו האורות שם אחר הסתלקותם. 
%break
ולפיכך כשבא לפה היה כלול מכל ג' בחי' הרשימות, שעליהן נעשה 
הזווג מחדש, שיצאו משם, הכלים והאורות דהתפ"ב. כמ"ש זה, באורך 
(באו"פ פ"ד אות ד').
%break
%page 267
%H הרשימות שנשארו מד' הקומות שיצאו בשעת ההזדככות
%break
%letter נג
נג) המין הי"א, הן, הרשימות אשר נשארו מד' הקומות היוצאות בעת 
ההזדככות, מבחי' ט"ס ראשונות שבהן. כי הרב אינו מדבר כאן, אלא 
מהרשימות, שנשארו מט"ר דהתפ"א, מטרם שהתחיל להזדכך, 
המכונה אור הא' כמ"ש הרב כאן (פ"ג אות ח'). 
%break
אמנם גם מד' הקומות שיצאו אח"כ בזמן ההזדככות. הנה גם הן הניחו 
רשימות בכליהן אחר שנסתלקו, דהיינו ג"כ מט' ספירות הראשונות 
שבהן, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה, כנודע.
%break
%H הרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל
%break
%letter נד
נד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' 
הקומות הנ"ל, שיצאו בזמן ההזדככות, והיינו רק בחינת אור הזך 
שבאותן הרשימות, כי אור עב שברשימות ההן נאבדו מבחינות 
האחרונות, 
%break
כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשארו מן אור הא' 
(לעיל באות כ"ט ונ"א ע"ש).
%break
%letter נה
נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א' הרשימות הבאות 
מבחינת התלבשות, המתבאר באות מ' ומ"ב ומ"ג ומ"א. ב' הן 
הרשימות הבאות מבחינת ההמשכה, המתבארות גם כן באותן 
האותיות הנ"ל. 
%break
ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות 
מ"ד. ד' הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן, אלא שהן בסוד תגין 
על האותיות, המתבארות באות מ"ה. ה' הן הרשימות שחזרו לכלים 
שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות באות מ"ו. 
%break
ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, 
המתבאר באות מ"ז מ"ח ומ"ט. ז' האור הזך של הרשימות שמהן 
נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות 
הנ"ל. 
%break
ח' הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים 
דהתפשטות ב' המתבאר גם כן שם. ובאות נ'. ט' היא הרשימה דאור 
המלכות שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה 
אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א. 
%break
י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, אשר שם 
נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב. י"א הן 
הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו 
בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב. 
%break
י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות 
נ"ד.
%break
%H פרק ד'
%break
%H יוד מיני כלים
%H שורש כל הכלים היא בחינה ד'
%break
%letter נו
נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל 
הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום 
הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, 
%break
שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת 
קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת 
עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה 
נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. 
%break
כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), 
עש"ה.
%break
%H אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה
%break
%letter נז
נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, 
בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, 
מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר 
שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, 
%break
ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, 
שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, 
כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.
%break
%H התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים
%break
%page 268

%letter נח
נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור 
והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש 
אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם 
שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. 
%break
ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א 
שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו 
מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, 
שבהכרח ישנו שם.
%break
%H ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות לעשית הכלי
%break
%letter נט
נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות 
כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד 
שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. 
%break
ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם 
לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם 
להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, 
הנה גורמות שוות בעשית הכלי.
%break
%H חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד
%break
%letter ס
ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר 
ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, 
גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם 
מלכות דא"ס, 
%break
ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר 
שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, 
לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו 
מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, 
%break
ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי 
הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה 
אל הקצה ברוחני. 
%break
ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, 
לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות 
שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. 
%break
ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו 
בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. 
וע"ש היטב.
%break
%H אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה
%break
%letter סא
סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין 
כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, 
שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן 
באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, 
%break
כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה 
מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של 
צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).
%break
%H הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך
%break
%letter סב
סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה 
הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר 
שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך 
האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, 
%break
והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' 
שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות 
האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, 
%break
כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת 
המסך.
%break
%H בחינה ד' היא תולדה מהתפשטות האור העליון. הרי שההתפשטות וההסתלקות גרמו ביחד לעשית
%break
כלי, שיצאו מהן בחי"ד והמסך
%break
%letter סג
סג) אמנם בחי"ד בעצמותה, היא תולדה מהתפשטות האור, שהרי 
היא בחי"ד דאור ישר וה"ס מלכות דא"ס ב"ה כנ"ל, אלא שנסתלק 
אח"כ האור ממנה, בסוד הצמצום, כנ"ל, הרי שבחי"ד בעצם, הוא 
תולדה מן התפשטות האור, והמסך הוא תולדה מן הסתלקות האור. 
%break
%page 269
ונתבאר באות ס"א אשר מהצמצום ואילך מצטרפים שניהם, דהיינו, 
הבחיה"ד והמסך לבחינת כלי קבלה. וזולתם אין כלל כלי קבלה 
בהעולמות. הנך רואה, איך צדקו דברי הרב הנ"ל, שאומר "כי סבת 
התפשטות האור והסתלקותו אח"כ, גרם להעשות מציאות כלי". 
%break
כי מהתפשטות האור נמשכת בחינה ד' בעצמותה, דהיינו בחינת 
העביות שבה, ומהסתלקות האור נמשכת בחינת המסך המתוקן בה, 
שזולתו אינה ראויה לקבלה כלל.
%break
%H משום שתחילת התהוות הכלי באה מהתפשטות והסתלקות, ע"כ מחויב כל כלי להקדים ב' כחות אלו
%break
%letter סד
סד) ונודע שכל הכחות שבעליונים מחויבים להמצא בהתחתונים 
מהם. וע"כ, מתוך שתחילת התהוות הכלי דהיינו, במלכות דיושר, 
שהוא פה דראש א"ק, בא מסבת התפשטות האור והסתלקותו, כנ"ל, 
%break
הנה משם ואילך, מחויב כל כלי להקדם ב' סבות האלו, דהיינו 
התפשטות האור והסתלקותו. ולא יצוייר שום כלי בהעולמות זולתם.
%break
%H החומר של הכלי הוא העביות, והצורה היא המסך
%break
%letter סה
סה) והנה נתבאר היטב, החומר והצורה היסודיים של הכלי שהם: 
העביות דבחי"ד שהוא החומר, והמסך שנתקן בה הוא הצורה. אשר 
משני אלו, נשתלשלו כל מיני הכלים בכללם ובפרטם, בכל ד' העולמות: 
אבי"ע.
%break
%H המין הב' הוא אור החוזר העולה מפה ולמעלה ומלביש את ע"ס דאו"י
%break
%letter סו
סו) המין הב' של הכלים, הוא אוה"ח העולה ממטה למעלה על ידי זווג 
דהכאה של אור העליון בהמסך המתוקן בכלי המלכות שהוא מכונה 
הסתכלות א'. 
%break
וכמ"ש לעיל באות ס"א, אשר מהצמצום ואילך תלוי ומדוד מדת אור 
העליון אשר המדרגה מקבלת, במדת גדלו של או"ח, העולה בסבת 
הזווג דהכאה בהמסך, כי האו"הח הזה הוא המקשר והמלביש את 
ע"ס דאו"י כנודע.
%break
%H או"ח דראש אינו כלי ממש, אלא שורש לכלים.
%break
%letter סז
סז) וצריך ושתזכור כל המתבאר כאן באו"פ בענין זה דהלבשת אוה"ח 
לע"ס של ראש, והעיקר, שאין זה נבחן להלבשה ממש בפועל, להיותו 
עולה ממטה למעלה, שפירושו, כמו התנגדות להתלבשות בעביות של 
הכלים, 
%break
אמנם, עכ"ז, נמצא או"ח זה, מרחיב את כלי מלכות של ראש, לע"ס 
מינה ובה, והמה נעשו לכלי קבלה ממש בפועל. וכבר הארכנו בזה 
(באו"פ פרק א' אות ל') ע"ש.
%break
%H המין הג' הוא או"ח המתהפך מפה ולמטה, ומלביש ע"ס דגוף עד הטבור
%break
%letter סח
סח) המין הג' של הכלים, הוא המובא לעיל (אות ס"ה), אשר או"ח של 
ראש, שהוא המין הב', הנ"ל, אע"פ שהוא עצמו אינו כלל בחינת 
הלבשה, מ"מ, הוא מתהפך ונעשה, לבחינת כלי קבלה בפועל. 
%break
ומין הג' הזה, נקרא תמיד, בשם גוף הפרצוף, ומין הב' הנ"ל, נקרא 
תמיד, בשם ראש הפרצוף.
%break
%H המין הד' הם הכלים שמטבור ולמטה
%break
%letter סט
סט) המין הד' הוא, כלים שלמטה מהטבור, הנבחנים לע"ס דאו"ח 
שאין בהן אור ישר. כי ענין המין הג' הנ"ל נוהג רק עד הטבור ששם 
מקום ט"ס ראשונות של הגוף אבל מטבור ולמטה, שהוא מקום מלכות 
של הגוף, אינם נחשבים לכלי קבלה.
%break
%H הדחיה וההתלבשות שגרם המסך בראש בבחינת כח, נגלו בגוף 
%break
%H בפועל, ההתלבשות מפה עד הטבור והדחיה מטבור ולמטה
%break
%letter ע
ע) והטעם הוא, כי הראש והגוף נבחנים כמו ערך ה"כח" אל ה"פועל", 
שכל מה שכלול בראש בבחינת כח, מתגלה בגוף בבחינת פועל. 
ולפיכך, אלו ב' הפעולות שהמסך גרם בעשר הספירות של ראש 
דהיינו: העיכוב על אור העליון שלא יתפשט לבחי"ד, שהיא מלכות. 
%break
וההתלבשות שעשה בכח או"ח העולה, הנה הם שניהם לא היו 
בראש, אלא בבחינת "כח" כנ"ל, אמנם, מקום הגילוי של שתי הפעולות 
הללו, הן בגוף, 
%break
%page 270
אשר בחינת ההתלבשות בכח שהיה בהראש, נמצא מתגלה בפועל, 
למעלה מהטבור דגוף, ובחי' העיכוב לתוך המלכות, נמצא מתגלה 
בפועל למטה מהטבור של הגוף.
%break
%H מין הה' הוא כלים דהתפ"א המכונים אור העב
%break
%letter עא
עא) המין הה' הם, כלים שנתרוקנו מאור העליון, המכונים אור עב. כי 
אחר שנתפשטו ע"ס דגוף מפה דא"ק עד הטבור, כנ"ל, באות ס"ח 
בבחינת מין הג', הנה אח"כ חזר האור העליון ונסתלק מתוכם ונשארו 
הכלים ריקנים מאור. ויש כאן הבחן גדול. 
%break
כי בהתפשטות א' הנ"ל, אע"פ שנבחנים שם לכלי קבלה בפועל כנ"ל 
(באות ס"ח), עכ"ז אינם נחשבים עוד לכלים ממש. מטעם החשיבות 
הגדולה, שיש שם לכלים כמ"ש באו"פ כאן (פ"ו אות ה'). 
%break
וע"כ אומר שם הרב שהכלים ואור שבתוכם הם מעורבים עי' שם. 
אמנם אחר שנסתלק האור מתוכם ניכר עביותם, ונעשה הפרש בין 
אור לכלי. וע"כ נקראים הכלים האלו בשם אור העב.
%break
%H מין הו' הוא כלים שנתרוקנו מאורותיהם, והרשימות שנשארו מחיות אותן
%break
%letter עב
עב) המין הו' הם. כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ונשאר בהם 
רשימות מהאורות שנסתלקו, אשר הרשימות מחיות ומקימות הכלים 
שיהיו ראוים להשיג אורותיהם כבתחלה. 
%break
וכן הם מאירים להפרצוף שלאחריהם. כמובא כאן בדברי הרב (פ"ב 
אות א', וע"ש באות ח' ובפרק ד' אות ב').
%break
%H מין הז' הוא כלים שנתרוקנו ולא נשאר בהם רשימות
%break
%letter עג
עג) המין הז' הם, כלים שנתרוקנו אחר ההסתלקות, ולא נשאר בהם 
רשימות מהאורות שנסתלקו והם בחינות האחרונות מכל פרצוף 
והתפשטות, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. כמובא בדברי 
הרב (פ"ב אות ו'). וזה אמנם על דרך שנתבאר לעיל (באות מ"ג).
%break
%H מין הח' הוא כלים שהוכשרו לצורך פרצוף ב' הבא אחריו
%break
%letter עד
עד) המין הח' הם, בחינת הכלים שהוכנו והוכשרו בפרצוף לצורך 
פרצוף שני הבא אחריו. המובא בדברי הרב (בפ"ד אות ו'), ואפילו כלי 
הכתר שהרב אומר שם, שלא נעשה בפרצוף הא', 
%break
אלא רק בפרצוף ב' עצמו, עכ"ז בחינת כלי דכתר מבחינת הזכר, הוכן 
מפרצוף הא', כמ"ש באור פנימי.
%break
%H מין כלים הנ"ל, הם כלים דזכרים שבפרצוף הב'
%break
%letter עה
עה) והנה המין הח', הנ"ל, הם הכלים דזכרים לצורך הפרצוף השני, 
והם באים מרשימות, שהאורות הניחו בהכלים לאחר הסתלקותם, 
שמאור העב הכלול ברשימות ההן נעשו הכלים דזכרים, 
%break
כמ"ש באו"פ (פרק ב' אות ג') וכמובא בדברי הרב בשער מטי ולא מטי 
פרק ג'. ע"ש.
%break
%H מין הט' הוא כלים שהוכנו בפרצוף לכלים דנקבות לפרצוף הב'
%break
%letter עו
עו) המין הט', הם הכלים לנקבות שהוכנו בפרצוף הא', לצורך פרצוף 
הב'. והם נעשו מבחינת הניצוצין הנופלין לתוך הכלים הריקנים, אחר 
שנסתלק האור מהם הבאים מהארת הזווג, שבבחינה העליונה מהכלי 
הריקן, כמ"ש בדברי הרב (פרק ד' אות ג'). 
%break
ומתוך שבפרצוף הב', נתחלפו שמה האורות, שבא אור החכמה בכלי 
של הכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הז"א בכלי דבינה וכו', ע"כ 
היו צריכים שם לכלים, שיהיו שוים לבחינתם, ולפיכך הוכנו הניצוצין 
הללו, 
%break
שהניצוצין שנפלו מקומת בינה לכלי הריקן דקומת חכמה, נעשו לכלי 
לאור הבינה, שבא בכלי דחכמה. והניצוצין שנפלו מקומת ז"א לכלי 
דקומת בינה, נעשה לכלי לאור הז"א הבא בכלי דבינה. וכו' עד"ז.
%break
%H המין הי' הוא, כלים חיצונים לאו"מ
%break
%letter עז
עז) המין הי' הם הכלים החיצונים לאור מקיף. כי אין אור מקיף מקובל 
למדרגה, אלא אם כן שיקבל אותה, מהבחינה שלמעלה מהבחינה 
שכנגדה בראש, ולפיכך, הרי היא צריכה ג"כ לכלי מותאם לאור הזה, 
%break
דהיינו שהכלי יהיה ג"כ מהבחינה שלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, 
ואם המדרגה היא מבחי"ד, הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ג. ואם 
היא מבחינה ג', הרי היא צריכה לכלי שיהיה מבחי"ב. וכו' עד"ז. 
%break
%page 271
ועל כן הכלים דאו"מ, נקראו כלים חיצונים, כי בערך הכלים, נבחן 
תמיד, שכל הזך מחבירו הוא יותר חיצון מחבירו. כמ"ש באורך באו"פ 
פרק ה' אות ג', ע"ש.
%break
%H הכלים הנ"ל באים למדרגה בעת ההזדככות
%break
%letter עח
עח) והנה הכלים החיצונים הללו הם מושגים למדרגה, רק בדרך עליה 
למדרגה שלמעלה ממנה, שזה נעשה בשעת עלית האורות אל 
המאציל. כמובא בדברי הרב כאן (פ"ו אות ט"ו), וע"ש באו"פ.
%break
%H פרק ה'
%H ז' הבחנות במסך
%break
%letter עט
עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם, 
שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור 
רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, 
דהיינו למלכות: בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וכו'. 
%break
והמסך הזה הוא תולדה המסובב מן הצמצום, דהיינו, מן הסתלקות 
האור. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות 
אשר שם, אע"פ שהצמצום לא היה רק על בחי' ד' בלבדה, כנודע, 
%break
ע"כ, נתחדש צורת רצון חדש, במלכות דא"ס, לחזור ולהמשיך האור 
על ידי כח הגבול, דהיינו רק מבחינה ד' ולמעלה, ולא מהבחינה הד' 
ולמטה. וגבול זה שנתחדש, נקרא מסך. 
%break
ומתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחי"ד, שהיא המלכות ע"כ 
נבחן, שהמסך שורה ומתוקן בתוך כלי המלכות.
%break
%H הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד
%break
%letter פ
פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה א' 
היא, אשר בחינת הגבול והעביות נכללים ובאים בו כאחד, בלי 
להפריש ביניהם כלל ועיקר. כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות 
דבחי"ד בלבד, כנ"ל, 
%break
נמצא שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה 
שיעור עביות זאת, הרי שהעביות והגבול באים כאחד. ושניהם יחד 
נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני 
עצמו, כלומר, בשעה שאינו כלול בעביות. 
%break
כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו.
%break
%H יש עביות בלי מסך, ואין מסך בלי עביות
%break
%letter פא
פא) אמנם בכלי מלכות בפני עצמה יש להבחין בה הרבה, דהיינו 
בשעה שאינה מתוקנת במסך, וראשית כל יש לדעת, שהמלכות 
דעגולים, אינה מתוקנת במסך כלל, כי אין מסך, אלא בספירות דיושר. 
וכבר נתבאר זה בחלק ב'. 
%break
ועוד יש הבחנות מרובות שיתבארו במקומן. ובשעה שאנו מדברים 
ממלכות לבד, הרי הפירוש שאנו מדברים רק מעביות לבד, בלי תיקון 
המסך. באופן, שמסך בלי עביות הוא מן הנמנע, אבל יש מציאות 
לעביות בלי המסך.
%break
%H כח העיכוב שבמסך של ראש, הוא בכח, ולא בפועל
%break
%letter פב
פב) הבחנה ב' היא, בחינת עיכוב ב"כח", שבתוך המסך: כי בדבר 
עיכובו של המסך על אור העליון יש "כח" ו"פועל", והיינו ההפרש בין 
ראש אל גוף. 
%break
ואע"פ שאנו אומרים, שאור העליון מתפשט עד שפוגע במסך שבכלי 
מלכות, והמסך מחזיר האור לאחוריו, והאור המוחזר הזה, מלביש על 
ע"ס של ראש. הנה כל זה אינו אלא בבחינת כח ולא בפועל ממש. 
כמ"ש לעיל אות ט"ז. 
%break
ולפיכך תדע שכל הגבול והעיכוב על האור, שיש במסך שבמלכות 
דראש, הוא רק בחינת עיכוב בכח ולא בפועל.
%break
%H כח העיכוב שבמסך בבחי' כח נקרא פה. 
%H ושבבחינת פועל נקרא טבור
%break
%letter פג
פג) הבחנה ג' היא בחינת עיכוב בפועל שיש במסך: כי אותה 
ההתלבשות ואותו העיכוב הנעשים בראש בבחינת "כח", כנ"ל, הנה 
המה באים ומתגלים בגוף בפועל, כי המלכות של ראש מתפשטת 
מינה ובה לע"ס ממעלה למטה, הנקראות בכללן בשם גוף, 
%break
והמלכות של ע"ס ההן, נקראת בשם טבור, אשר שם מתגלה כל כח 
העיכוב על האור העליון שיש במסך של ראש, אשר אינו נותן לאור 
העליון להתלבש זולת מטבור ולמעלה, ומעכב אותו מלהתלבש מטבור 
ולמטה. 
%break
%page 272
ותדע אשר אלו ב' השמות: פה, טבור, סובבים על אלו ב' הבחנות 
האמורות, כי בחינת העיכוב בכח, של המסך, נקוב בשם פה. ובחינת 
העיכוב בפועל, שיש במסך, נקוב בשם טבור.
%break
%H התכללות המסך בג' בחי' הראשונות ע"י הזדככותו
%break
%letter פד
פד) הבחנה ד' היא, בחינת התכללות המסך, בעביות דג' בחינות 
הראשונות, שהיא באה מפאת הזדככות המסך, המובא לעיל (באות 
ד'), הנעשה ע"י הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה, כדברי הרב 
(בפרק א' אות ג'). 
%break
ודבר זה צריכים להבינו היטב, כי הוא היתד, שכל החכמה תלויה עליו.
%break
%H התכללות המסך בג' בחינות הראשונות, 
%H פירושו: ג' בחינות הראשונות דבחי"ד
%break
%letter פה
פה) וכבר הארכנו בענין הזה, באו"פ, ואין כאן המקום להתרחב בזה. 
אלא, שנחוץ להבין כאן בעניננו, אשר התכללות זו האמורה במסך, אין 
פירושה, שג' בחינות הראשונות בעצמן נצטמצמו עתה, כמו 
שנצטמצמה הבחי"ד מקודם לכן, 
%break
אלא כל ההזדככות הזו נעשתה רק בבחי"ד עצמה, כי כבר נתבאר 
בחלק ב' בהסתכלות פנימית, אשר הבחי"ד עצמה כלולה מד' בחינות, 
מפאת ביאתה מא"ס ב"ה, עש"ה. וע"כ, המסך המתוקן בה כלול ג"כ 
מד' הבחינות כולן, כנ"ל (באות פ'), 
%break
שכל העביות שבמלכות נמצאת כלולה במסך. ובזה תבין, כשנאמר 
שהמסך עלה לז"א, לבחי"ג, פירושו שבחי"ד שבבחי"ד, נזדככה 
מהמסך, ונשאר בה רק מדת עביות דבחי"ג שבבחי"ד, ונמצא בזה, 
שנשתוותה צורתה לבחינת ז"א, 
%break
וידעת, אשר השתוות הצורה, הוא היחוד ברוחני, וע"כ מכונה זה 
שעלתה ונתיחדה עם הז"א, כאילו היתה בעצמה, בחינת ז"א, משום 
שאין משום מה להבחין ביניהם. וזה מכונה, שנכלל עם הז"א. 
%break
ועד"ז תבין יתר ההתכללויות שנאמרו במסך, עד שעלה ונכלל בפה של 
ראש, דהיינו שהשוה צורתו כמו בחינת המסך בכח, ולא ניכר בו כלל 
שהוא מבחינת מסך בפועל. והבן זה מאד ומאד.
%break
%H אם המסך מסתלק מן הכלי מסתלק ממנו האור
%break
%letter פו
פו) הבחנה ה' היא, ענין הפסק פעולת המסך מהכלי, מחמת יציאתו 
משם. כלומר, בשעה שנזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג, שנבחן אשר 
המסך יצא מכלי המלכות, ועלה לכלי דז"א. 
%break
והנה לכאורה, הרי נשתחררה המלכות, מכח העיכוב וגבול, שהיה 
שורה עליה, ומעתה היא יכולה לקבל אור העליון בלי מעכב. אמנם 
אינו כן, ואדרבה שהיא נשארה חושך לגמרי, מחמת יציאת המסך 
ממנה. 
%break
והוא מטעם שמצמצום א' ואילך, אין המלכות ראויה עוד לקבל משהו 
אור, אלא רק על ידי המסך, באופן, שב' הפעולות: הן קבלת האור והן 
דחית האור, שתיהן קשורות במסך, כי כשם שמדחה האור, מבחינה 
אחרונה, כן מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה. והבן היטב.
%break
%H מסך המקבל עביות דראש לאחר הזדככותו
%break
%letter פז
פז) הבחנה ו' היא, עביות דראש הנקנית במסך מחדש, אחר 
הזדככותו. והיינו ע"י עליתו וביאתו למלכות של ראש, ושם נכלל. כמ"ש 
באורך (בפרק ד' אות נ' ובאו"פ). עש"ה.
%break
%H מסך המקבל עביות דגוף אחר הזדככותו
%break
%letter פח
פח) הבחנה ז' היא, עביות דגוף הנקנית במסך מחדש, אחר 
הזדככותו. כמ"ש שם באו"פ, אשר אחר שקבל מהמסך של ראש את 
העביות שממטה למעלה, הנה אז נתעוררו במסך דגוף כל הרשימות 
שנכלל מהן, בדרך עברו בספירות דגוף, בעת עליתו למאציל, 
%break
אשר הרשימות הללו הן מבחינת עביות שממעלה למטה, כלומר 
מבחינת גוף. ונמצא, זו העביות, שהן מקבלות מהראש מבחינת 
מלמטה למעלה, היא מתהפכת ברשימות דגוף לעביות שממעלה 
למטה. כמ"ש באו"פ הנ"ל.
%break
%page 273
%H פרק ו'
%H שש הבחנות באור ישר
%break
%H אור העליון הוא בהשואה אחת, וכל השינויים האמורים הם ביחס המקבלים
%break
%letter פט
פט) תחילת הכל, צריכים לדעת ולזכור, אשר אור העליון שוה בהשואה 
אחת, וכל אלו ריבוי השינויים, שאנו מוצאים בעולמות, כל אלו נעשים 
מצד המקבלים, ולא עוד, אלא שהם באים בסדר סבה ומסובב בחיוב, 
מן המקבל הראשון, שה"ס מלכות דא"ס ב"ה. 
%break
כמ"ש זה באורך (בחלק א', באו"פ ובהסת"פ). ואחר כל אלה, אין שום 
שינוי מתהוה באור העליון, ואפילו כלפי המקבלים, אינו מקבל שינוי, 
כלומר, שסוף סוף יתגלה אורו הפשוט למקבלים, כמו שהיה מגולה 
במקבל הראשון, 
%break
דהיינו במלכות דא"ס ב"ה מטרם הצמצום, בלי שום שינוי. בסו"ה, אני 
הויה לא שניתי כמ"ש שם בהסת"פ, ע"ש.
%break
%H ידיעת החכמה תלויה ברובה לדעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופים והעולמות בסדר סבה ומסובב
%break
%letter צ
צ) ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר 
השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם 
ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם 
לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. 
%break
ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, 
הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, 
היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם 
היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. 
%break
עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. 
ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש.
%break
%H כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י
%break
%letter צא
צא) אמנם צריכים לידע, שכל אלו ההבחנות המרובות, הנבחנות באור 
חוזר, הן נמשכות מעה"ס דאור ישר, עד שאין לך כל דבר חידוש קטן 
באו"ח, שלא יהיה נמשך מאו"י. 
%break
וע"כ הן נקראות ג"כ באותם השמות של האו"י, ולא לבד שהן נמשכות 
מהן, אלא שגם תכונותיהן שוה זו לזו, וכל ההפרש, הוא רק בערך 
ההפכי שביניהן, שהוא מטעם שזה אור וזה כלי.
%break
%H מע"ס דאו"י דיבר הרב מעט מאד
%break
%letter צב
צב) אכן מעה"ס דאור ישר, דיבר האר"י ז"ל מעט מאד, וגם בקיצור 
נמרץ, והוא משום שסמך בזה על המקובלים הקודמים, שכל דבריהם 
הם רק מאו"י, וע"כ לא מצא לנחוץ להאריך בהן. 
%break
ויש להודות, שחסרה לנו מאד ידיעתו הבהירה מעה"ס דאו"י, והוא 
חסרון שלא יוכל להמנות.
%break
%letter צג
צג) ויש כאן בע"ס דאו"י, שש הבחנות, שצריכים לזכור אותן תמיד 
בשעת העסק בחכמה, ואלו הן: הבחנה א' היא, שאור העליון הוא 
בהשואה א', 
%break
ואילו הבחינות הנבחנות בעשר ספירות דאו"י, הן בחינת לבושים על 
אור העליון, אלא שאינן מתגלות כלל, זולת על ידי התלבשותן באו"ח.
%break
%H מספר עשר הספירות הן באור ישר. אבל באו"ח הן חמש בחינות
%break
%letter צד
צד) הבחנה ב' היא, אשר מספר ע"ס, הן בעיקר רק באו"י, אבל 
באו"ח, אינן אלא ה' בחינות בלבד. כמובא בדברי הרב (כאן אות ס"ג), 
ובמ"א.
%break
%H עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת, 
%H ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח
%break
%letter צה
צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו 
מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, 
אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות 
ועצומות מאד.
%break
%H יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, אע"פ שהן כהארה אחת
%break
%letter צו
צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של 
כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א' באו"פ דף ה' ד"ה וטעם), ע"ש 
היטב כל ההמשך, ובהסת"פ שם.
%break
%page 274
%H כל שיש במסובב מקבל מסבה שלו. ועיקר ההארה נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב
%break
%letter צז
צז) הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש 
במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה 
מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה 
שהסבה משפעת למסובב, 
%break
נמצא עיקר ההארה נשארת בסבה ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא 
למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב (עי' 
לעיל אות כ"ד).
%break
%H כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר
%break
%letter צח
צח) הבחנה ו' היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר 
אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו 
מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה, אשר בחי"ד נעשתה לחלל 
פנוי, ונתקנה במסך. 
%break
וע"כ הבחנה זו אינה נוהגת בעגולים, משום שאין שם מסך.
%break
%letter צט
צט) והנה כל אלו ההבחנות האמורות, חוץ מהאחרונה, נוהגות בע"ס 
דאו"י עוד מטרם הצמצום, ואע"פ שאין לנו שום השגה כלל מטרם 
הצמצום, עכ"ז, מהתחתון ילמד העליון, כנודע. וזכור היטב אלו 
ההבחנות, ואל יליזו מעיניך בעת שתעסוק בלימוד החכמה.
%break