ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-ח. הסתכלות פנימית
%break
%page 688
%H חלק ח'
%H הסתכלות פנימית
%break
דע, כי העולמות וכל אשר בהם נבחנים בב' כוללים: א', הוא עצם 
המציאות, שהיא מהותו של העולם, ושל הפרצוף, ושל הנשמה, כמו 
שנתחדשו ונתקנו מא"ס ב"ה, ונשתלשלו מלמעלה למטה, כל אחד 
למקומו הראוי לו. 
%break
וכולל ב' הוא, הקיום של המציאות, דהיינו כלכלתן והתפתחותן בדרך 
מדרגה עד גמר הגדלתן התכליתי הנרצה, וכדומה. וההפרש שביניהם, 
הוא, כי הכולל הא' להיותו מצד המאציל, מא"ס ב"ה, הוא כולו טוב, 
וסימנך שהוא בא תמיד מלמעלה למטה. 
%break
אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך 
שהוא בא תמיד ממטה למעלה, כי התחלתו בא מן התחתון, הצריך 
להקדים בחינת העלאת מ"ן, שפירושו מצות ומע"ט ותפלה.
%break
והנה בחלק זה שלפנינו. נתבארו הע"ס והפרצופים של עולם אצילות, 
ונשמת אדה"ר, שהיא כללות כל הנשמות של באי עולם, רק מבחינת 
הכולל הא' הנ"ל, דהיינו ממה שנתחדשו ונתקנו מלמעלה למטה מא"ס 
ב"ה. 
%break
שהם כל פרצופי אצילות ומוחין הקבועים בהם בלי השתנות, אשר 
זווגם לא פסיק לעלמין. וכן נשמת אדה"ר, מבחינת עצם המציאות 
שבו, דהיינו כמו שנברא מלמעלה למטה מא"ס ב"ה. 
%break
ולא ביארנו כאן מהכולל הב', כדי לברר מתחלה בחינת עצם המציאות 
באר היטב, ובע"ה בחלקים הבאים נבאר את הכולל הב'.
%break
%letter א
א) כבר ידעת, אשר שורש כל התיקון, הוא, מ"ה החדש שיצא מהמצח. 
וצריכים אמנם לידע ולזכור, מ"ש הרב בע"ח שער מ' פ"ז "כי אין מ"ה 
בקטנות כלל, אלא בגדלות" עש"ה. כי בקטנות גם הזכר הוא בחינת 
ב"ן לבד. 
%break
כי בהיות הזווג במקום הכתר, שהוא מצח, נמצאת קומת הע"ס כקומת 
מלכות, שנקראת ב"ן, ולא מ"ה. אלא רק בגדלות אשר הה"ת יוצאת 
מהמצח ובאה למקומה, לפה או לחוטם או לאזן, ואז מתגלה שם 
הגדלות, שה"ס הוי"ה דאלפין, בגימטריא מ"ה. 
%break
וע"כ מכונה מ"ה החדש. אבל בעוד הה"ת במצח, אפילו הזכר משם, 
הוא בחינת ב"ן, דהיינו קומת מלכות שנקראת ב"ן כנודע. באופן שמצד 
הקטנות דה"פ אצילות, נקראים כולם ב"ן ולא מ"ה, כמבואר.
%break
ומזה תשכיל אשר כל פרצופי ד' עולמות אבי"ע. הם רק ב"ן דא"ק, כי 
ידעת שעיקר אצילות הוא מה שיוצא בקטנות, וכיון שאפילו ה"פ 
אצילות יצאו בקטנות בבחינת ב"ן, כנ"ל, מכ"ש בי"ע, שהם בחינת ו"ק 
דזו"ן דאצילות, לא כל שכן שנחשבים לב"ן. 
%break
באופן, שמצד הזדככות המסך הנמשכת מכח הביטוש דאו"פ באו"מ, 
לא יצא בכל המציאות שלאחר הצמצום, אלא רק ה' קומות לבד, אשר 
ג' הקומות הראשונות: גלגלתא, ע"ב ס"ג, הן שייכות לא"ק, כלומר, אל 
היחס דצמצום ראשון, שהקו נמשך עד לנקודת העולם הזה. 
%break
וב' הקומות האחרונות: מ"ה וב"ן, הנה מ"ה יצא בנקודים, דהיינו אור 
ישסו"ת שיצא מנקבי עינים, שהוא נקרא מ"ה, כי הזווג שנעשה 
במקום עינים שהן כלי החכמה אין בו אלא קומת ז"א דעביות, שנקרא 
מ"ה. כמ"ש היטב בחלק ה'. 
%break
וקומת ב"ן יצאה בה"פ אצילות, שגם בי"ע בכללם, משום שהזווג 
נעשה במקום המצח שהוא גלגלתא, מחמת שהמסך כבר נזדכך 
לבחינת כתר, שאז אין יוצא עליו אלא קומת מלכות, כנודע. וקומת 
מלכות נקראת ב"ן.
%break
%letter ב
ב) והנה נתבאר, שכלהו עלמין דא"ק ואבי"ע, אינם רק הזדככות המסך 
על ה' בחינותיו, מקומת כתר עד קומת מלכות. אלא בב' הקומות 
האחרונות דמ"ה וב"ן, נתוסף בהן ענין צמצום הב', מסוד ה"ת שעלתה 
לעינים או למצח, וע"כ יש בהן ענין קטנות וגדלות, 
%break
%page 689
כי ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג, יוצא אור חדש המוריד את ה"ת מעינים או 
ממצח, ואז יוצאת הגדלות, כנודע. להיותו מחזיר את אח"פ אל 
המדרגה, והחזרת אח"פ אל המדרגה ע"י הזווג העליון, מכונה בשם 
הוי"ה דאלפין. כמ"ש זה היטב לעיל דף תס"ג תשובה א', עש"ה.
%break
וכבר ידעת שכל פרצוף ופרצוף מה' קומות הכוללות הנ"ל, מחויב 
להתפשט בפני עצמו ג"כ בה' קומות. שהוא מטעם, שא"א שיצא זווג 
חדש על המסך אלא אחר שעולה למלכות דראש, שפירושו, שמוכרח 
להזדכך כולו עד שנעשה זך כמו מלכות דראש, 
%break
וע"כ מוציא ד' קומות במדרגות זיכוכו עד שמשתוה למלכות דראש, 
משום שאור עליון אינו פוסק, כנודע. אמנם בעולם הנקודים שהוא 
קומת מ"ה, יש שם נוספות, והוא כי מלבד ה' הקומות היוצאות בדרך 
זיכוכו, 
%break
יש שם ג"כ ג' פרצופים שלמים, כלומר, שנולדו ויצאו ע"י התחדשות 
העביות במלכות דראש, שהם ע"ב ס"ג מ"ה. שבכל אחד מהם יצאו ה' 
קומות בדרך זיכוכו, לבד ממ"ה שיצא בראש בלי גוף, כנ"ל דף תקמ"ג 
ד"ה וכאשר. ע"ש. וע"כ אינו נוהג בו עלית המסך.
%break
והנך מוצא ג' פרצופים כוללים שיצאו בעולם הנקודים, אע"פ שהוא 
פרט אחד דא"ק, כמו ג' הפרצופים דא"ק עצמו, כלומר, שנעשה ג' 
זווגים ע"י עלית המסך והתעבותו במלכות של ראש, שהיא פה דאו"א 
דנקודים. 
%break
והדבר צריך ביאור, כי מה נשתנה קומת מ"ה דא"ק שתתחלק בעצמה 
לג' פרצופים, שלא היה זה בגלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק. והענין הוא, כי 
קרה כאן ענין חדש, דהיינו האור החדש שיצא מזווג דע"ב ס"ג שחזר 
וביטל אל הפרסא דצמצום ב', 
%break
והשוה מדתו למדת א"ק, להתפשט עד לנקודת עוה"ז, ומכח פרט 
הנוסף הזה על פרצופי א"ק, היה בו כח להתפשט בעצמו לג' פרצופים 
שלימים כמו א"ק, עד שנעלם כחו וחזר לצמצום ב': שאחר שנזדכך 
המסך דגוף דע"ב שהוא או"א ודחג"ת, 
%break
ונשתוה למדת המלכות דראש, שהיא הפה דאו"א, חזרה ונתחדשה בו 
עביות הס"ג, שהוציא ישסו"ת ותנהי"מ. ואחר שנזדכך המסך דגוף 
הזה, ובא שוב לבחינת ראש חזרה ונתחדשה בו עביות דבחי"א, 
%break
שהוציאה בחינת התפשטות הדעת ממטה למעלה וקשר הו"ק בתיקון 
קוים, כנ"ל דף תקמ"ג אות ע'. ועדיין לא חזר הצמצום ב' למקומו ממש, 
כי עדיין יש בו מעט מאור חדש דבקע לפרסא, שהוריד וטיהר הה"ר 
מצמצום דה"ת, 
%break
אלא שאין בו רק קומת ז"א, כמדת עביות דבחי"א שנשארה בו. רק 
אח"כ שנזדכך לגמרי ופסק כל בחינת זווג משם, אז נעלם האור חדש 
דבקע לפרסא לגמרי, וכיון שנעלם אור הזה, נמצא ממילא שחזר כח 
צמצום הב' למקומו, 
%break
כמו בקטנות נקודים, מטרם שהיה האור החדש מזווג ע"ב ס"ג, והנך 
רואה. אשר האור החדש דבקע לפרסא גרם ליציאת ג' פרצופין 
שלימים בעולם הנקודים, כדמיון שהיה בא"ק. 
%break
ולפיכך נקראים הנקודים בשם "עולם" משום שיש בהם התפשטות של 
פרצופים שלימים כוללים, כמו בא"ק, באופן שמבחינת הקטנות 
שבהם, נבחנים רק לפרט אחד דא"ק, שהוא קומת מ"ה. 
%break
אבל מצד הגדלות שבהם, ע"י אור חדש הנ"ל, המה נבחנים לעולם 
מלא, עם ג' פרצופים שלימים, כמבואר.
%break
%letter ג
ג) ובזה תבין סבת הביטול של כל התפשטות ג' קוי כח"ב לחג"ת ונצח 
הוד דנקודים, שהם הכלים החדשים שנעשו שם מאחורים דאו"א 
וישסו"ת שנפלו לז"ת, שכבר נתלבשו בהם ז' האורות שנשארו מז' 
המלכים שנשברו, כמ"ש בחלק ז'. 
%break
והנה כתב הרב לעיל דף תקצ"ט אות א', "שכל התפשטות זו נתבטלה 
וחזרה להיות כבראשונה שלא היו רק ג"ר במקומן למעלה, והעלה 
עמהן כל ז' אורות התחתונים למעלה במקום בינה" ע"ש. וצריכים 
להבין טעם הדבר, 
%break
מאחר שכבר נתפשטו בבחינת כלים דגוף, גם בתיקון קוים, וכבר 
נתלבשו בהם ז' אורות דמלכים, א"כ למה נתבטלו ומה קרה להם. 
ובנ"ל תבין זה היטב כי נתבאר, שאחר שנזדכך המסך דנקודים גם 
מקומת מ"ה, ובא לבחינת שורש, 
%break
%page 690
הנה אז נפסקה כל הארת הזווג דע"ב ס"ג שביטלה לצמצום ב', ולכן 
חזר צמצום הב' לקדמותו. ע"ש. נמצא מאליו, אשר כל אלו התיקונים 
שנמשכו מאור החדש דע"ב ס"ג, שכולם נתבטלו כי כבר אין להם מי 
שיקיים אותם. 
%break
וכיון שאלו הכלים החדשים הם בחינת אחורים דאו"א וישסו"ת, שנפלו 
מראש לבחינת גוף, שהם באים מאור החדש הזה, לכן נתבטלו.
%break
ובזה תבין ג"כ מ"ש שם הרב באות ד', "והנה זווג הזה צריך שיתוקנו 
בו כל הי"ס מכתר עד מלכות כי אפילו הג"ר אינם מתוקנים, ולכן בחינת 
העלאת מ"ן אלו היה למעלה בע"ב ס"ג". ולכאורה יש לשאול, מה 
נשתנה עליה זו, מעלית המסך דגוף דאו"א לאחר שנזדכך, 
%break
שהספיק לו העליה לאו"א אע"פ שהם אב"א, והוציא שם הראש 
דישסו"ת דנקודים, כנ"ל בחלק ז'. וכן עלית המסך דגוף דישסו"ת אחר 
שנזדכך. וכאן אומר הרב שעלית המסך לראש דאו"א, אינו מספיק 
משום שג"ר דנקודים אינם מתוקנים. ובמתבאר, תבין זה היטב, 
%break
כי מטרם שחזר צמצום הב' למקומו, נבחנים ג"ר דנקודים למתוקנים, 
ואע"פ שהם בקטנות, כי הקטנות הזו היא רק מפאת חוסר עביות 
שבמסך, ולא מחמת פגם. אבל עתה שחזר צמצום הב' למקומו, ואו"א 
דנקודים נמצאים למטה מצמצום, הנה יש בהם פגם, 
%break
וע"כ המה נחשבים לבלתי מתוקנים. משא"כ כל עוד שלא נתבטלה 
הארת זווג דע"ב ס"ג, והקטנות דאו"א אב"א היתה רק מטעם חוסר 
עביות שבמסך, הנה בשעה שעלה להם המסך דגוף והרשימות שבו, 
שנשאר בהם העביות דבחי"ב, 
%break
הנה תכף ירד מקום הזווג מעינים לאזן, ויצאה שם קומת ישסו"ת. אבל 
עתה שחזר צמצום הב' למקומו, א"כ אין הדבר תלוי כלל בעביות 
המסך אלא בכח הצמצום שקבלה לתוכה ה"ר, שמשום זה אינם ראוים 
עוד להארת חכמה. 
%break
וע"כ אינם מתוקנים לזווג כלל, וענין העלאת מ"ן צריך להיות בהכרח 
לפרצוף העליון של הנקודים שהוא ראש הס"ג דא"ק. כדברי הרב. 
באופן, שהמסך עלה למצח דראש הס"ג.
%break
%letter ד
ד) והנה אחר שעלה המסך והרשימות שבו, מהאורות דאחורים של 
או"א וישסו"ת וז"ת, אל המצח דראש הס"ג, כנ"ל. נעשה שמה זווג 
עליון על המסך הזה רק בקומת מלכות, כי בחינה האחרונה שהיתה 
בו בנקודים, נעלמה בדרך זיכוכו, 
%break
ולא נשאר בהמסך זולת עביות דבחינת כתר, שאין בה רק קומת 
מלכות כנודע. וזווג זה נקרא זווג דקטנות, או זווג דעובר. ואחר 
התכללות הקומה בזווג של ראש ואחר שהוכרה עביות דגוף שבה, ירד 
המסך למקומו המיוחס לו בגוף, שהוא בחינת הפה דאו"א דנקודים, 
%break
שמבחינת הקטנות דנקודים נחשב פה הזה לבחינת טבור, להיותם 
אח"פ שירדו לבחינת חג"ת כנודע. וע"כ חזר ונעשה שם הזווג, והוציא 
בחינת ראש מפה דאו"א ולמעלה עד הטבור דא"ק, וגוף מפה דאו"א 
ולמטה. 
%break
וירידת המסך מהתכללות שבראש הס"ג וביאתו אל מקומו, מכונה 
לידת הפרצוף. ופרצוף הראשון הזה נקרא עתיק.
%break
ואין להקשות, כיון שהמסך עלה למקום המצח, שהוא בינה דכתר, היה 
לו להוציא קומת בחי"ב, כי כל בינה היא בחי"ב. על דרך שנאמר 
בירידת ה"ת מהמצח למקום הפה שהיא מלכות דכתר, שיוצא עליו 
קומת כתר. 
%break
והענין הוא כי אין כאן המדובר בשיעור העביות, אלא, כמו בפרצופי 
א"ק היה מקום הזווג במלכות, כן בפרצופים שלאחר צמצום ב' שה"ת 
נתחברה בה"ר, נבחן מקום הזווג בבינה, משום שקבלה מקום 
הצמצום במקום מלכות. 
%break
כי אין זווג דהכאה אלא במקום של צמצום. כנודע. באופן שכמו 
בפרצופי א"ק בשעה שהמסך נזדכך לבחינת כתר, נבחן מקום הזווג 
במלכות דכתר, כן בפרצופים שלאחר צמצום ב' כשנזדכך המסך 
לבחינת כתר, נבחן מקום הזווג בבינה דכתר. 
%break
%page 691
ועד"ז בבחי"א נבחן מקום הזווג בבחינת בינה דחכמה, ואפילו 
בירידתו לפה שהוא מלכות, נבחן ג"כ שמקום הזווג הוא בבינה 
דמלכות, וזה הכלל כל זמן שהפרסא לא נתבטלה לגמרי, נבחנת 
הבינה למקום הצמצום ולמקום הזווג, 
%break
ואפילו בשעה שה"ת יורדת למקומה ע"י זווג העליון, מ"מ אינה יורדת 
למקומה ממש, אלא לבחינת בינה שבה, כי על כן הפרסא לעולם 
קימת.
%break
באופן שבזווג דעיבור, נעשה הזווג בבינה דכתר, שפירושו, שהמסך 
אשר בבינה דכתר מזוכך כבחינת שורש שהיא כתר. ובזווג דגדלות 
שה"ת יורדת משם אל המלכות שהיא בחי"ד, אין הפירוש למלכות 
דגלגלתא, אלא למלכות דכללות הראש, שהיא הפה, 
%break
והיינו ג"כ לבחינת בינה דפה. כנ"ל. ואע"פ שכל הראש הוא כתר, 
ובכלל לא יצאו בפרצופי אצילות זולת נרנח"י דכתרים, כנ"ל (דף תרפ"ד 
ד"ה ועם זה) אמנם הע"ס דכתר נכללות ג"כ כל אחת מע"ס בפ"ע, ויש 
ע"ס בכתר דכתר, שהוא הגלגלתא, 
%break
ויש ע"ס בחכמה דכתר, שהוא עינים, וכן באזן שהיא בינה דכתר, וכן 
בחוטם שהוא ז"א דכתר וכן בפה שהוא מלכות דכתר. ונמצא המצח 
שהוא בינה דכתר הכתר, שהוא זך כבחינת שורש, ואפילו מלכות 
דגלגלתא נחשבת לזכה כבחינת שורש. 
%break
וכן בינה דחכמה דכתר, נחשבת רק לבחי"א, ואפילו מלכות דחכמה 
דכתר היא בחי"א. ועד"ז בינה דמלכות של הפה, שהיא מלכות דכתר, 
נחשבת לבחי"ד כמו מלכות דמלכות דכתר. והבן.
%break
%letter ה
ה) גם צריך שתדע, כי אע"פ שאנו אומרים שמסך דנקודים עלה למצח 
דראש הס"ג, אין הפירוש שהמסך עצמו עלה אל המצח, כי אין מסך 
דגוף יכול לעלות למעלה ממלכות דראש, שהיא השורש של בחינת 
ממעלה למטה שנקרא גוף, 
%break
אלא הפירוש הוא, שהמסך עולה למלכות דראש הס"ג, שהיא הפה 
דס"ג, ומלכות דראש ס"ג נכללת בהמסך והרשימות שעלו אליה, ואז 
עולה מלכות דראש אל המצח דס"ג, ומקבלת שם הזווג עם אור 
העליון, על בחינת עביות שהמסך העלה אליה, 
%break
וזווג זה אע"פ שנעשה בראש הס"ג, הוא נקרא על שם המסך שעלה, 
מפני שהזווג נעשה על עביות שלו, וע"כ אומרים שהמסך עלה למצח, 
אע"פ שהוא לא עלה כלל לשם, אלא מלכות דראש הס"ג עצמו, כנ"ל. 
%break
וכבר ביאר הרב סדר זה של עלית המסך דגוף אל הראש, באורך, לעיל 
דף רצ"א מאות א' עד אות ה' עש"ה, ותבין.
%break
עוד יש כאן לדעת, שב' זווגים נכללים בכל זווג, שהם זווג הנשיקין 
שפירושו, הזווג שנעשה בפה של ראש דעליון. וזווג היסודות, שפירושו, 
זווג הנעשה בנה"י דגוף דעליון. 
%break
כי על אותו הדרך שביארנו לעיל, ענין עלית המסך והרשימות שבו 
למלכות דראש דעליון, ומלכות של ראש נכללת בעביות הנמצאת 
בהמסך. ועולית אל המצח של ראש, שהוא הכתר, עד"ז ממש נוהג 
ענין עלית המסך אל הגוף דעליון, לנה"י שבגוף, 
%break
ויסוד דגוף נכלל בעביות הנמצא בהמסך, ומעלהו לבחינת כתר דנה"י 
דגוף, ומזדווג עם העליון שלו, ומוציא ע"ס בקומת מלכות. באופן שזווג 
דעובר האמור, בא תמיד בב' זווגים, מתחלה בראש, ואח"כ בגוף. 
כמ"ש באורך במקומו. (נ"ב וצ"ע בזה.)
%break
%letter ו
ו) והנה אע"פ שכל ההתפשטות דג' קוי כח"ב, שהם אחורים דאו"א 
וישסו"ת, וכל הרשימות של ז' המלכים, עלו כולם בבת אחת למ"ן, 
כדברי הרב (דף תקצ"ט אות ב'). מ"מ לא נעשה הזווג דעליון, אלא 
בזה אחר זה בדרך המדרגה, 
%break
דהיינו, שכל המובחר ביותר נתקן בתחלה. (כנ"ל דף תרי"א אות י"ט) 
וענין הבירור הזה כבר נתבאר באו"פ (דף תרכ"ב ד"ה הכתר. ודף 
תרכ"ו ד"ה ואריך. ותרנ"ח ד"ה וצריכים) ושם נתבאר ע"פ הבחנת 
כלים דנקודים שנתבטלו ונשברו, ע"פ ג' החלוקות שבהם. 
%break
אמנם יש להבין בירורים האלו גם ע"פ שורשם של הע"ס דאו"י. כי זה 
עיקר גדול, שהכל הולך ע"ש היחס דע"ס דאו"י. ובזה יבואר ג"כ דבר 
התחלקות ה"פ אצילות לי"ב פרצופים.
%break
%page 692
ותחלה נבאר דבר התחלקות הכתר לב' פרצופים: עתיק, וא"א. והנה 
מקור הדברים הם באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א וז"ל תלת רישין 
אתגלפן: דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא. 
%break
רישא חדא חכמתא סתימאה, דאתכסיא ולא מתפתחא, וחכמתא דא 
סתימאה, רישא לכל רישין, דשאר חכמות. רישא עלאה, עתיקא 
קדישא, סתימא דכל סתימין. רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא 
ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא, 
%break
דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו. עכ"ל. והנה הרב פירש דברי 
הזוהר אלו, שג' הראשים האמורים הם רק ב' הפרצופים עתיק וא"א, 
אשר רישא דכל רישא, הוא ראש דעתיק, שנקרא רדל"א. ורישא עלאה 
הוא כתר דא"א. 
%break
ורישא דחכמתא סתימאה, הוא חכמה של ראש דא"א. (עי' בע"ח שי"ג 
פ"ב. ובמבו"ש ש"ג ח"א פ"א. ובמאמרי רשב"י באד"ז) ויש להבין 
אמנם, כיון שהם רק ב' ראשים של ב' הפרצופים עתיק וא"א, למה 
מחלק אותם הזוהר לג' ראשים, 
%break
וגם הרישא דלא ידע ולא אתידע, צריך ביאור, כי הרב פירשו, שעתיק 
עצמו אינו יכול לידע ולהשיג את א"ס שבתוך רישא דא. עי' במבו"ש 
הנ"ל. ודבריו אלו צריכים ביאור. וכן הלשון, דא לגו מן דא, ודא לעילא מן 
דא. צריך ביאור.
%break
%letter ז
ז) ומתחלה צריכים להבין היטב מהו פירושו של ראש. ועי' בדברי הרב 
לעיל (ח"ד פ"א אות ו' ז') שמכנה את ע"ס דראש בשם "כח היוד 
ספירות" גם אומר שם "לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור 
בלתי מתלבש בכלי" עש"ה, ובאו"פ (סעיף ל' ד"ה והענין). 
%break
ונתבאר שם שע"ס דראש שהאו"ח העולה מזווג דהכאה מלבישן 
ממטה למעלה, לא די שאין זה נחשב להלבשה, אלא שיש בו עוד ענין 
של התנגדות להלבשה, כי כל "ממטה למעלה" פירושו, שהוא בלתי 
מתלבש, שהוא הפך לבחינת "ממעלה למטה". 
%break
ועכ"ז נבחנות ע"ס דראש לבחינת הלבשה ב"כח". והוא מטעם, משום 
שסופו של המסך והמלכות להתפשט מיניה וביה לע"ס ממעלה למטה 
ולבא להלבשת אותן ע"ס שבראש בפועל גמור, ע"כ גם ע"ס דראש 
נבחנות לבחינת הלבשה בכח. עש"ה.
%break
והנך מוצא כאן ב' בחינות בע"ס של ראש, המתנגדות זו לזו. כי מצד 
אחד יש שם בחינת התנגדות להתלבשות, שזה פירושו הפשוט של 
הכאת המסך על האור העליון, דהיינו "שאין יכולת בכלים לסובלו" 
שאומר הרב. 
%break
ומצד השני יש בהכרח שם בחינת הלבשה ב"כח" כי אין משהו בגוף, 
שהוא ע"ס שממעלה למטה, שלא יקבל זה מראש. (ופירוש הדברים 
עי' בהסתכלות פנימית ח"ב פ"י) כי ע"כ מכנהו הרב בשם עשר 
ספירות בכח. 
%break
ותדע, שאלו ב' הבחינות הנמצאות בראש, נתחלקו לב' הפרצופים: 
עתיק וא"א. ולכן מכנה אותם הרב, בשמות ניצוץ בורא, וניצוץ נברא, 
(לעיל ח"ג פ"ה אות ה', עש"ה. ובפרק ו' אות ז'). כי בעולם התיקון 
שהתיקונים נתקנו ע"י בירורים, 
%break
דהיינו שכל המובחר ביותר נתקן בתחילה, הנה אז נתחלקו ב' 
הבחינות שבראש, ובחינת ניצוץ בורא, שהוא בחינה המתנגדת 
להתלבשות, שפירושו כח הממטה למעלה שבאו"ח, (כי ניצוץ פירוש 
או"ח) נתקן והיה לפרצוף עתיק, 
%break
כי להיותו רחוק מהתלבשות, נמצאים הכלים וניצוצים דב"ן המיוחסים 
לאותה הבחינה שלו, שלא סבלו כלום מהביטול והשבירה שבעולם 
הנקודים, וע"כ נברר מתחלה המ"ן שלהם, ומזווגם נתקן ראש וגוף 
דפרצוף עתיק, ומבחינה הב' שישנה בראש, 
%break
שהיא בחינת התלבשות הע"ס בכח, שמצד זה הוא שורש אל הע"ס 
דגוף המתלבשות בפועל גמור, שע"כ מכנה הרב לאו"ח הזה בשם 
ניצוץ נברא, או ע"ס בכח, נמצאים הניצוצים והכלים דב"ן המתיחסים 
לבחינה ההיא, 
%break
שהמה סבלו יותר מעט מבחינה הא', מן הביטול ושביה"כ, להיותם 
עכ"פ שורש אליהם, ולכן נבררו המ"ן שלהם אחר פרצוף עתיק, 
ומזווגם נתקן פרצוף א"א ראש וגוף. והבן זה היטב. כי הוא ענין דק מן 
הדק, ואי אפשר להרחיב דברים. 
%break
%page 693
ועי' היטב בדברי הרב לעיל, (ח"ג פ"ו אות ו' ז') שלבחינה העליונה 
דראש, שהוא עתיק, קורא אותה בשם בחינה אחרונה של א"ס, שעדיין 
אינה נחשבת לשורש אל הנאצל, אלא רק מקבלת מכללות כל שלמעלה 
הימנה. 
%break
ורק הבחינה הב' דראש, שהיא א"א, נחשבת לשורש אל הנאצל. 
עש"ה. גם באו"פ.
%break
%letter ח
ח) ובזה מצאנו הפתח לדברי הזוהר הנ"ל: "שתלת רישין אתגלפין דא 
לגו מן דא, ודא לעילא מן דא". וכבר ידעת שהכל הולך ע"פ ע"ס דאו"י. 
כי קומת כתר, אע"פ שיש שם ג' פעמים ע"ס: ראש, תוך, וסוף, צריכים 
להבינה כולה ע"פ יחס של ספירת הכתר דאו"י, 
%break
משום שבחינה העליונה שלה היא ספירת הכתר. ועד"ז קומת חכמה, 
צריכים להבינה ע"פ היחס של ספירת חכמה דאור ישר, משום 
שהבחינה העליונה שלה היא חכמה. ועד"ז קומת הבינה. 
%break
ואי אפשר לבא להבנה שלמה אם לא נרכיב הבנתן מזו על זו כי ע"כ 
תמצא בדברי הרב הנ"ל, אשר לב' הפרצופים עתיק וא"א יחד, קורא 
אותם בשם ספירת הכתר (בח"ג פ"ו אות ז' ח') והכונה לכתר דאו"י, כי 
שניהם מתיחסים לכתר דאו"י. 
%break
וכבר ידעת פירוש הע"ס דאו"י שנתבאר לעיל (דף ה' ד"ה וטעם עש"ה) 
כי שורש הכל ה"ס ספירת הכתר. והתפשטות האור לכלל נאצל ומקבל, 
ה"ס ספירת החכמה. והנך מוצא, שהמה בהתנגדות זה לזה, כי 
השורש הוא בבחינת השפעה, 
%break
ולא כלום מבחינת קבלה, עש"ה. והאור המתפשט שנקרא חכמה, הוא 
במיוחד בבחינת קבלה, כי בחינת השפעה הכלולה באור העליון, 
מתגלה רק בספירת בינה, בסוד אור דחסדים, עש"ה. אבל בספירת 
חכמה מתגלה רק בחינת קבלה בלבד.
%break
ולפיכך יש להבחין בהכתר הזה ב' בחינות: א', שהוא מסתלק מקבלה, 
שפירושו מהתלבשות העצמות בכלים, שהיא בחינת ספירת החכמה. 
וב', שהוא שורש התלבשות, שהיא ספירת החכמה, שהרי אור החכמה 
נמשך מהכתר. והבן היטב. 
%break
וזה אמרם "תלת רישין אתגלפן, דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא". 
פירוש, כי ב' הבחינות הנ"ל, הנבחנות בהכתר, הנה הבחינה העליונה 
שהיא בחינת הסתלקות מהתלבשות, ה"ס "דא לעילא מן דא", שהיא 
לעילא מן הבחינה הב' דכתר, שהיא בחינת השורש של התלבשות. 
%break
ורמזו בזה, שאותה הבחינה העליונה אינה מצטרפת אל הפרצוף, 
וממנה נתקן פרצוף מיוחד, שהוא עתיק, שנקרא רדל"א, והוא 
מתרומם לעילא מהבחינה הב' דכתר. דהיינו דא לעילא מן דא. 
%break
אבל בחינה הב' דכתר היא שייכת לפרצוף א"א, שנתקן לפרצוף נבדל, 
אחר שנתקן פרצוף עתיק. כמ"ש לעיל. וזה אמרם "דא לגו מן דא" 
פירוש, כי ע"כ נתקנה הבחינה הב' דכתר לראש מיוחד ונבדל מפרצוף 
עתיק, 
%break
משום שהחכמה של א"א נמצאת בתוך פנימיותה של הבחינה הב' 
דכתר להיותה שורש להתלבשות, שהיא, בחינת החכמה. ומטעם זה 
נתקנת במאוחר מפרצוף עתיק, שאין בו שורש להתלבשות כנ"ל. וע"כ 
נחשב הבחינה הב' דכתר לראש מיוחד בפ"ע. 
%break
ועם כל זה אין הבחי' הב' דכתר נחשבת עוד לבחינת שורש גמור 
להתלבשות, כי שורש ההתלבשות שיש בכתר, נבחן בשם חכמה 
דכתר, כי חכמה דכתר פירושה, כתר של חכמה כנודע. 
%break
ולפיכך נבחנת החכמה סתימאה דא"א לראש בפ"ע, כי היא ראש גמור 
ושורש לכל בחינת התלבשות, כי ע"כ נקראת החכמה בשם ראשית, 
להיותה השורש להתלבשות, שהיא ראשית הכל.
%break
%letter ט
ט) וזה אמרם "רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתידע 
מה דהוי ברישא דא". פירוש, כי ראש הא' דבחינה העליונה דכתר, 
שהוא עתיק, הוא נחשב רק לשורש דשורש, דהיינו ראש דכל הראשים, 
%break
אבל אינו נחשב שורש להתלבשות כלל ואינו מצטרף כלל אל הפרצוף. 
ואדרבא שיש בו עוד בחינת התנגדות להתלבשות כנ"ל. וזה אמרם 
"רישא דלאו רישא" כלומר, שאע"פ שהוא בהכרח שורש הכל, מ"מ 
אינו שורש, כמבואר. 
%break
%page 694
וזה אמרם "ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא". כי התלבשות 
העצמות בכלים מכונה בשם דעת והשגה, וכיון שהוא מרומם מכל 
התלבשות ע"כ הוא בבחינת לא ידע, כלומר בלתי מתלבש בעצמו. 
%break
גם אינו עומד להתלבש לעתיד, והיינו לא אתידע, שפירושו לעתיד. 
והבן זה.
%break
וזה אומרו, "רישא עלאה עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין" פירוש, כי 
בחינה ב' דכתר, הנבחנת לשורש להתלבשות, היא מכונה רישא 
עלאה, כלומר שהיא נחשבת לראש ולמאציל אל החכמה, בבחינת 
עליון לחכמה עכ"פ. 
%break
כי כבר נמצא בה בחינת הע"ס בכח, כנ"ל, עכ"ז היא נחשבת לראש 
ועליון רק לבחינת חכמה שלה עצמה, דהיינו חכמה דכתר, אבל לא 
לשאר חכמות, כי השורש האמתי להתלבשות העצמות בכלים, 
בבחינת ממעלה למטה, הוא חכמה דכתר, ולא כתר דכתר. כנ"ל. 
%break
כי כתר דכתר נחשב רק לראש לבחינת חכמה של עצמו. וע"כ הוא 
נקרא ג"כ בשם עתיקא קדישא, כי אע"פ שהוא בחינת כתר דא"א, מ"מ 
כיון שאינו נחשב לשורש רק לא"א עצמו ולא לתחתונים, הוא דומה עוד 
לפרצוף עתיק, הנעלם לגמרי מן הנאצלים. 
%break
וכן נקרא סתימא דכל סתימין מאותו הטעם.
%break
וז"א "רישא חדא חכמתא סתימאה וכו' רישא לכל רישין דשאר 
חכמות". דהיינו כנ"ל, שחכמה דא"א, הנקראת חכמה סתימאה, היא 
נחשבת לשורש וראש גמור לבחינת התלבשות בכלים שהיא בחינת 
ספירת החכמה דאו"י, 
%break
כי היא בחינת חכמה דכתר, הנחשבת לכתר ושורש, לכל הקומות 
שהבחינה העליונה שלהן היא חכמה. והבן.
%break
%letter י
י) והנה נתבארו היטב ב' הפרצופים עתיק ואריך אנפין ממקורם, אשר 
כל פרצוף עתיק, אינו מאיר בבחינת התלבשות, שז"ס דלא ידע ולא 
אתידע. ופרצוף א"א, מבחינת החכמה שלו, הוא נחשב לשורש המאיר 
בבחינת התלבשות. 
%break
וכאן צריך שתזכור כי כל ההבחנות הנאמרות בבחינת התלבשות אינן 
אלא רק לענין אור החכמה, ולא כלל לענין אור החסדים. מטעם שעל 
אור החסדים לא היה צמצום כלל, וע"כ הוא מתלבש בכל מקום בלי 
שום עיכוב מצד הכלים, ואין המסכים מעבים אותו כלום. 
%break
ולכן כל ההבחן הנ"ל, בין עתיק לא"א, הוא רק בהתפשטות אור 
החכמה, שמתפשט רק מא"א, משום שמאיר בבחינת התלבשות, ואינו 
מתפשט מעתיק כי הוא אינו מאיר בבחינת התלבשות. אבל אור 
החסדים, אדרבה עיקרו הוא נמשך מעתיק.
%break
ותבין זה מהיחס בע"ס דאו"י. כי ידעת שענין אב"א דחו"ב נמשך עוד 
מע"ס דאו"י. כי אחר שנתפשט אור העליון בספירת החכמה דאו"י, 
הנה בסופה, נתעורר הרצון להשפיע הכלול באור העליון, והמשיך אור 
החסדים מן השורש, שהוא הכתר, 
%break
ובחינת המשכה זו, נקראת ספירת בינה. כמ"ש זה באורך לעיל (דף ה' 
ד"ה וטעם ע"ש) ונבחן כאן, שבינה הפכה פניה ואינה רוצית לקבל 
מבחינת אור החכמה אשר בספירת החכמה שהוא העליון שלה, 
ופנתה פניה לינק ולקבל אור החסדים מכתר, ונמצא חו"ב אב"א.
%break
ונתבאר לעיל שיש ב' בחינות בכתר, שהבחינה העליונה איננה שורש 
להתלבשות, ורק הבחינה השניה היא השורש להתלבשות, שהיא 
ספירת חכמה. ובזה תבין, כי אחר שבינה הפכה פניה מחכמה, ופנתה 
לינק אור חסדים מהכתר, אין הפירוש, להבחינה הב' דכתר, 
%break
אלא לבחינה העליונה דכתר, שאינה נחשבת לשורש לבחינת חכמה, 
וע"כ נעשה אל הבינה לבחינת שורש לאור החסדים. אבל מהבחינה 
הב' של הכתר, שנעשית לשורש לספירת חכמה, אין בינה יכולה לקבל 
ממנו אור החסדים, אחר שנתיחדה להשפעת חכמה. 
%break
כי זה הכלל שהכל הולך אחר ההתחלה, ומאחר שהבחינה הב' דכתר 
התחילה להשפיע חכמה, כן דרכה תמיד. וידעת שהבחינה העליונה 
דכתר היא עתיק, והבחינה הב' דכתר היא א"א, נמצאנו למדים בזה, 
אשר בינה מיוחסת רק להשפעת עתיק, ולא להשפעת א"א. 
%break
כי אור החסדים נמשך מהבחינה העליונה שבכתר, שהוא עתיק.
%break
%page 695
%letter יא
יא) והנה על אותו הדרך שנתבאר דבר התחלקות הכתר לב' מדרגות, 
שמחציתו העליון דהיינו בחינת הג"ר שבו שהם עתיק, נחשב לשורש 
החסדים. ומחציתו התחתון דהיינו ז"ת שבו נחשב לשורש לאור 
החכמה. כי א"א הוא בחינת ו"ק דעתיק, כנודע. 
%break
הנה ממש עד"ז נתחלקו ג"כ החו"ב, שהם או"א, לב' פרצופים: או"א, 
וישסו"ת. אשר בחינות הג"ר שבהם, שהם או"א נחשבים לשורש לאור 
החסדים, ובחינות ו"ק שבהם שהם ישסו"ת, נחשבים לשורש להארת 
חכמה. 
%break
ופירוש הדבר הוא, כי ידעת שחו"ב דנקודים לא נתקנו בקביעות ממ"ה 
החדש, כי אם בקומת בינה (כנ"ל דף תרכ"ה אות ל') ונתבאר לעיל 
בסמוך, שבינה מיוחסת רק להשפעת עתיק, ולא להשפעת א"א, 
%break
וע"כ נמצאים או"א עלאין בבחינת אור חסדים שיונקים ומקבלים 
מעתיק, ע"ד בינה דאור ישר. כנ"ל.
%break
אמנם נודע, שדבר המשכת חסדים בבחינת אחורים על אור החכמה, 
נמשך רק, עד שהתחילה להאציל אל הז"א דאו"י אבל כשהתחילה 
להאציל לז"א הנה אז הפסיקה בחינת אחורים שלה על חכמה, וחזרה 
פב"פ עמה, כדי להמשיך הארת חכמה בשביל ז"א, 
%break
כמ"ש (לעיל דף ה' ד"ה וטעם) הרי שיש ב' מצבים בבינה דאו"י, 
שהבחינה העליונה שבה היא במצב אב"א על החכמה, והבחינה 
השניה שבה, היא במצב פב"פ עם חכמה. והנה ע"פ ב' המצבים 
האלו שיש בבינה דאו"י, נתחלקה ג"כ קומת בינה שבאו"א, שג"ר שבה, 
%break
דהיינו הבחינה העליונה, שנקראת או"א עלאין מיוחסים אל הבחינה 
העליונה שבבינה, שהיא חסדים ולא חכמה. וז"ת שבהם שנקראות 
ישסו"ת, מיוחסים אל הבחינה הב' דבינה, הממשכת הארת חכמה 
בשביל ז"א, וע"כ נבחנת אז בבחינת פב"פ עם חכמה כנ"ל. 
%break
הרי שאו"א עלאין הם בחינת חסדים, והם מיוחסים לעתיק, שהוא 
השורש לאור החסדים כנ"ל. וישסו"ת, הם בבחינת הארת חכמה, וע"כ 
המה בהכרח מתיחס לא"א, שהוא השורש לאור החכמה כנ"ל.
%break
ובזה תבין הטעם, למ"ש הרב בע"ח שער י"ד פ"א שאו"א מלבישים 
לא"א עד המקום שעוד נמשך יסוד דעתיק בא"א. וישסו"ת מתחילים 
רק ממקום הסיום של היסוד דעתיק שהוא מקום החזה דא"א. ע"ש. 
ודבר זה מובן היטב עם המתבאר לעיל, 
%break
כי או"א שהם בקומת בינה, ונחשבים אל הבחינה העליונה שלה, 
שהיא אור החסדים, והנה משום זה המה מיוחסים רק לעתיק, כי הוא 
השורש לאור החסדים, ולכן המה מלבישים לא"א רק עד החזה, עד 
המקום שנמשך יסוד דעתיק, 
%break
כי כל קבלתם היא מיסוד דעתיק, כמבואר. אבל ישסו"ת שהם מיוחסים 
אל הבחינה השניה דבינה, שממשכת הארת חכמה, א"כ המה 
מיוחסים לא"א, שהוא השורש להארת חכמה, ולכן הם בהיפך מאו"א, 
%break
כי כל עוד שנמשך יסוד דעתיק, אינם יכולים לקבל הארת חכמה מא"א, 
אלא אחר שנפסק יסוד דעתיק, דהיינו מחזה דא"א ולמטה, כבר הם 
יכולים לקבל הארת חכמה מא"א, וע"כ המה מתחילים משם. והבן 
היטב.
%break
%letter יב
יב) ועד"ז ממש נתחלקו ג"כ זו"ן, לב' מדרגות: זו"ן הגדולים וזו"ן 
הקטנים. כי גם ז"א דאו"י נבחן בו ג"ר וו"ק, כי חג"ת דז"א הם ג"ר שבו, 
כי הם כח"ב דחסדים, הנמשכים מג"ר דבינה שכולה חסדים, ועיקרו 
של ז"א מתחיל מנצח. 
%break
כמ"ש זה (לעיל דף של"א ד"ה ובכל) וע"כ חג"ת דז"א הם חסדים, 
ומתיחסים לג"ר דבינה. ונה"י דז"א הם בבחינת הארת חכמה, 
ומתיחסים לז"ת דבינה, שהן הממשיכות הארת חכמה כנ"ל.
%break
ולפיכך גם פרצופי זו"ן דאצילות, נתחלקו ג"כ לב' מדרגות: כי ג"ר 
שבהם, שהם זו"ן הגדולים, המה בחינת אור החסדים, והמה יונקים 
מאו"א עלאין שיונקים מעתיק. וו"ק שלהם, שהם זו"ן הקטנים, הם 
הארת חכמה, והמה יונקים מישסו"ת שיונקים מא"א.
%break
%page 696
ולכן זו"ן הקטנים מתחילים להלביש לזו"ן הגדולים, רק מחזה שלהם 
ולמטה אחר שכבר נפסק המסך דיסוד אמא, כי המסך דיסוד אמא 
משפיע חסדים, וע"כ הוא מלובש רק בג"ר שבו עד החזה, ועד שם אין 
מקום לזו"ן הקטנים הצריכים דוקא להארת חכמה, 
%break
כי המסך דיסוד אמא מכסה על הארת חכמה. אלא אחר שנפסק המסך 
דיסוד אמא, שהוא במקום החזה, משם ולמטה מתחילים זו"ן הקטנים, 
ויכולים לקבל הארת חכמה, מישסו"ת, המקבל מא"א.
%break
%letter יג
יג) והנך רואה, איך דבר התחלקות ה"פ אצילות לי"ב פרצופים נמשך 
מע"ס דאו"י. דהיינו מג' הספירות: כתר, בינה. ז"א. כי מכח ב' הבחינות 
שבכתר דאו"י, יצאו ד' פרצופי האצילות עתיק ונוקביה, אריך ונוקביה. 
%break
ומכח ב' הבחינות שבבינה דאו"י, יצאו ד' הפרצופים: או"א עלאין 
וישסו"ת. ומכח ב' הבחינות שבז"א דאו"י, יצאו ד' הפרצופים: זו"ן 
הגדולים, וזו"ן הקטנים.
%break
גם נתבאר היטב ענין הבירורים אשר כל המובחר נתקן תחילה. כי כל 
ספירה שרחוקה יותר ממלכות שהיא בחי"ד, היא מובחרת יותר, 
ומלבד זה, נברר מתחלה, בחינות הכלים העומדים להלבשת החסדים 
לצורך עצמם, 
%break
וע"כ בשעה שנבררו הכלים דכתר, נברר תחלה הבחינה העליונה 
שבהם, שמהם נתקנו עתיק ונוקביה, ואח"כ נבררו הכלים השייכים אל 
הבחינה השניה שבהם, שמהם נתקנו א"א ונוקביה. כי הכלים 
דחסדים לא נפגמו בעת שביה"כ, 
%break
אלא במה שנתחברו בהארת חכמה כדי להשפיע לתחתון שלהם, אבל 
במה ששייך לעצמם שהיא קבלת החסדים, לא נפגמו כלום, משום 
שאין פגם הקבלה נוהג באור החסדים, מאחר שלא היה הצמצום רק 
על אור החכמה, כנ"ל. 
%break
וכיון שעכ"פ במה שנוגע לעצמם היו נקיים מכל פגם, נמצא תיקונם 
קל, וע"כ נתקנו מתחלה. וכיון שנתקנו, כבר היה להם סיפוק לתקן ג"כ 
את הבחינה התחתונה שבהם. ולכן אחר שנברר עתיק, היה יכול 
לברר בכחו ובתכונתו, גם לא"א. 
%break
ועד"ז אחר שנתקנו או"א עלאין, אשר תיקונם קל, להיותם בבחינת 
חסדים, היה סיפוק בידיהם לתקן גם לבחינתם התחתונה, שהיא 
ישסו"ת. ועד"ז זו"ן הגדולים, לזו"ן הקטנים. 
%break
באופן שכל הבחינות התחתונות שהן בבחינת הארת חכמה, ותיקונן 
קשה, הן נתקנו ע"י בחינות העליונות שלהן. שהן בחינות חסדים, 
שתיקונן קל.
%break
ואין להקשות, כיון שכל ג"ר חשובות הרבה באין ערך, על ו"ק שלהן, 
וא"כ איך אפשר שכל ג"ר יהיו אור חסדים וכל ז"ת יהיו בבחינת הארת 
חכמה. אמנם אמת הוא שזה ענין דק מן הדק. ואין לנו די מלים לפרש 
זה, 
%break
ומ"מ אם תעיין היטב במה שביארנו בענין ב' הבחינות שבכתר לעיל 
אות ז'. ובדברי הרב לעיל דף קכ"ה אות ו' ז', תוכל להרגיש ולהבין את 
זה. כי אמת היא שכל בחינה תחתונה לגבי הבחינה העליונה ממנה, 
נחשבת כערך גרגיר חול כלפי עולם מלא. 
%break
ואין זה מציאות כלל, שתהיה משהו בבחינה תחתונה, שלא תקבל את 
זה, מן הבחינה שלמעלה ממנה, ונודע הכלל, שאין לך נותן מה שאין 
בו. אמנם ההפרש הזה נובע בעיקר, מבחינת ההפכיות שיש בין ראש 
לגוף, דהיינו מבין האו"ח שממטה למעלה, שהוא בחינת ניצוץ בורא. 
%break
ובין האו"ח שממעלה למטה, שהוא בחינת ניצוץ נברא, שזה כולו הוא 
בהתנגדות להתלבשות, וזה כולו הוא בהתלבשות מלאה וה"א הסבה 
אשר הראש עצמו, שהוא בחינת הע"ס שממטה למעלה היה לב' 
פרצופים עתיק וא"א, כנ"ל. 
%break
ועתיק שהוא העליון, מתוך שרחוק מהתלבשות, שפירושו אור החכמה, 
כנ"ל, נעשה מחמת זה שורש רק לאור החסדים, שאין ענין התלבשות 
נוהג בו, כלומר, שאין האור מתעבה כלום מחמת התלבשותו בכלים 
ממעלה למטה, מטעם הנ"ל, 
%break
שעל אור החסדים לא היה צמצום מעולם. ולפיכך יצא, שרק א"א 
שהוא בחינת ז"א דעתיק, נעשה שורש להתלבשות, דהיינו לאור 
החכמה. ומטעם זה נפעל התחלקות זו בכל הפרצופים דאצילות. כנ"ל.
%break
%page 697
%letter יד
יד) עוד צריך שתדע, כי אע"פ שיש כאן בה"פ אצילות כל נרנח"י, שהרי 
עתיק יצא בקומת כתר, וא"א בקומת חכמה, ואו"א בקומת בינה, וז"א 
בקומת רוח, ונוקבא בנפש. עכ"ז, בהתחשב בערך פרצופי א"ק, 
%break
הרי כל אלו נרנח"י נבחנים רק לנשמה רוח נפש, והמה חסרי כתר 
חכמה, שהם יחידה חיה. (כמ"ש הרב דף תרס"ו אות ס"ט) שעתיק 
וא"א הם בחינת נשמה בלבד, ואו"א וישסו"ת הם רוח, וזו"ן ויעקב 
ולאה, הם נפש. 
%break
הרי שאפילו בחינת חיה לא יש כאן בה"פ האצילות, אלא מבחינת 
בינה ואילך, שהיא נשמה. אמנם צריכים להבין את זאת.
%break
והענין הוא, כי כבר נתבאר לעיל בחלק ז', ההפרש הגדול מפרצופי 
א"ק שיצאו על המסכים דצמצום א', לבין הפרצופים שיצאו על 
המסכים דצמצום ב': כי רק בפרצופי א"ק יש בהם ה' בחינות, אשר 
ג"ר שבהם הם חכמה ממש. 
%break
משא"כ ה' הבחינות היוצאות מצמצום ב' ואילך, הנה אפילו ג"ר שבהן 
אינן נחשבות רק לאור דחסדים וגבורות, אלא שיש בהם הארת חכמה. 
כמ"ש בזוהר (משפטים אות תק"כ) רישא דמלכא בחסד וגבורה 
אתתקן. 
%break
וטעם הדבר הוא, כי כל המוחין היוצאים ע"י העלאת מ"ן, והורדת ה"ת 
למקומה, שפעולה זו אינה באה אלא באמצעות בינה המחזרת פניה 
אל החכמה, כנודע, הנה אי אפשר עוד שיהיה בהם אור חכמה ממש, 
כי בינה ממקורה אינה ממשיכה רק הארת חכמה, 
%break
דהיינו באותו השעור, שבינה דאו"י ממשכת הארת חכמה אל זו"ן 
דאו"י. כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה) וכבר ידעת, שאפילו השורש של 
אור הגדלות דנקודים, לא יצא אלא ע"י העלאת מ"ן דנה"י דא"ק לראש 
הס"ג, 
%break
שעי"ז השיב ס"ג דא"ק פניו לע"ב דא"ק, וירדה ה"ת מעינים דראש 
הס"ג, שמזווג זה ירד האור החדש דבקע לפרסא בפנימיות א"ק, 
והאיר את האור דגדלות דרך הטבור ודרך היסוד אל הג"ר דנקודים 
כנ"ל. 
%break
הרי שאפילו הגדלות דג"ר דנקודים לא יצאה כי אם ע"י העלאת מ"ן 
לקומת בינה, דהיינו אל הס"ג דא"ק, וא"כ כבר אין שם בחינת אור 
חכמה ממש, אלא רק הארת חכמה לבד, כפי השיעור שס"ג דא"ק 
המשיכה לבחינת זו"ן שעלו אליה למ"ן, שהם נה"י דא"ק. 
%break
כמבואר בחלק ז'. ועד"ז כל ה"פ אצילות שלא יצאו כי אם ע"י זווג ע"ב 
ס"ג, כדרך ג"ר דנקודים, הנה ודאי אין בהם אלא חסדים וגבורות 
בהארת חכמה, ולא חכמה ממש.
%break
ובזה תבין דבר התחלקות ה"פ אצילות: לשורש, ומוחין, ולמקבלי 
המוחין. שלא מצאנו הבחן זה בפרצופי א"ק. והענין הוא, כי כל דבר 
צמצום ב' שנעשה בא"ק, לא בא אלא בשביל זו"ן שלמטה מטבור 
דא"ק. 
%break
כי ג"ר דא"ק שהם: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כבר יצאו על היכנם, ואינם 
צריכים תקון. כי הסתלקות שנעשה בגוף דפרצוף גלגלתא, נתמלא 
בע"ב, והסתלקות שנעשה בגוף דע"ב נתמלא בס"ג עד הטבור דא"ק, 
דהיינו בטעמים דס"ג, שנתפשטו עד הטבור. 
%break
ורק מטבור ולמטה ששם נתערבה ה"ת בט"ת דס"ג, נמצא שהוא חסר 
התיקון, ששם בחינות זו"ן כנודע, הרי שג' הפרצופים הראשונים יצאו 
על היכנם לגמרי, ורק זו"ן נשארו חסרי תיקון, באופן שכל התיקונים 
הבאים מצמצום ב' ואילך אינם רק לצורך זו"ן בלבד. ושמור ידיעה זו.
%break
ואין לשאול, א"כ לא היה להם לצאת זולת זו"ן, ולמה יצאו הג"ר, כי זה 
אי אפשר כלל, כי כל מדרגה, מחויבת להתחיל מכתר שהוא השורש, 
המשפיע לחו"ב, וחו"ב הם מאצילי זו"ן. אלא שההבחנה היא, כי עיקר 
המדרגה הם זו"ן, וג"ר לא באו רק בשבילם. 
%break
ולכן אנו מבחינים את זו"ן, שהם מקבלי המוחין, ומהם כל ההנהגה, 
ולא כלל מג"ר, שאינם עיקרים בהמדרגה, כנ"ל. כי לא באו ונאצלו 
לצורך עצמם, וע"כ אין יותר בהארתם, אלא לפי מדת הקבלה של זו"ן, 
שהיא חו"ג בהארת חכמה. 
%break
%page 698
באופן, שבאמת הכרח הוא, שיהיה גם אור החכמה בה"פ אצילות, כי 
כן הוא סדר התלבשות המדרגה, כנ"ל. אלא שאינם מאירים מבחינת 
אור חכמה שבהם, אלא רק מבחינת הארת חכמה, להיות בינה 
השורש להם, שבטבעה לכסות על אור חכמה, 
%break
והיא אינה מאירה רק הארה לבד, בבחינת חלון ולא עצמות, כנודע. 
ולפיכך אנו מבחינים גם את הג"ר להארת חכמה, דהיינו לפי מדת 
ההתגלות מהם.
%break
%letter טו
טו) והנה נתבאר ההבחן בין המוחין הכוללים דאצילות שהם חו"ב, ובין 
המוחין דזו"ן: כי מוחין הכוללים דאצילות, הם בעצם, בהכרח אור 
חכמה, אלא שאינם מתגלים כך, שמתגלים בהארת חסדים לבד, משום 
שבינה היא שורשם, כנ"ל. 
%break
אבל המוחין דזו"ן הם בעצם בחינת חו"ג בהארת חכמה. ולפיכך יש 
להבחין בה"פ אצילות ג' בחינות: א', הוא השורש, שהוא כתר. ב', הם 
המוחין, שהם חו"ב, הנקראים או"א. 
%break
ג', הם מקבלי המוחין, שהם זו"ן, כי המה הפרצופים העיקרים 
שבאצילות, כי ג' הפרצופים הראשונים לא באו לצורך עצמם, ואינם 
עיקרים באצילות כנ"ל.
%break
ולפיכך, בהתחשב בערך פרצופי א"ק, נמצא, כי אפילו פרצוף הכתר 
דאצילות שהוא עתיק, נחשב ג"כ רק לבחינת בינה ונשמה, משום 
שעצם אור החכמה אינה מתגלית מקומת כתר זו. אלא רק הארת 
חכמה בלבד, כנ"ל, שזה בחינת בינה ונשמה. 
%break
ובחינת חו"ב המתגלית מכתר דאצילות, הוא בערך א"ק, כמו ז"א, 
דהיינו רוח, שפירושו חו"ג בהארת חכמה, ואע"פ שיש בהם עצמם 
בחינת אור חכמה, כנ"ל. אמנם העיקר הוא מה שמתגלה מהם, וכיון 
שאין מתגלה מהם אלא חו"ג, ע"כ הם נחשבים לבחינת רוח. 
%break
ומתוך זה זו"ן המקבלים מאו"א שהם רק בחי' רוח, נחשבים רק 
לבחינת נפש. באופן שיחס נשמה דא"ק שהיא בינה, כלפי זו"ן דא"ק 
שהם רוח, הוא דומה לגמרי ליחס הכתר דאצילות, אל או"א דאצילות 
וכן, כיחס ז"א דא"ק כלפי מלכות, 
%break
כן יחס או"א דאצילות, כלפי זו"ן דאצילות דהיינו כמו רוח כלפי נפש. 
והבן זה. כי הוא משרשי החכמה. וזכור היטב הטעם הנ"ל. אשר כל 
הנאצל ע"י מ"ן, אי אפשר שיתגלה ממנו אלא רק חו"ג בהארת חכמה 
ולא חכמה ממש, 
%break
משום שבינה היא שורשו, כי אין עלית מ"ן אלא להבינה, וכל 
התעוררותה היא רק מכח הקשר של בינה דאו"י אל זו"ן דאו"י, שהיא 
רק הארת חכמה.
%break
ונתבארו דברי הרב היטב, שעתיק דאצילות אינו אלא בחינת נשמה, 
ואו"א בחינת רוח, וזו"ן בחינת נפש. וכן יש להבחין ג"כ, אפילו בכל 
אחד מג' הנ"ל. כי הנשמה שהיא עתיק ונוקבא. 
%break
וא"א ונוקבא, נבחנת בעצמה ג"כ לנר"ן: כי דכורא דעתיק, נחשב 
לבחינת הנשמה, ונוקבא דעתיק, נחשבת לרוח, משום שהנוקבא היא 
מקבלת מהדכורא שהוא רק בבחינת נשמה, אינה נחשבת קבלתה 
אלא לרוח, כנ"ל, 
%break
שכל המקבל מבינה, אינו אלא חו"ג בהארת חכמה שהוא רוח. וע"כ 
פרצופי א"א ונוקבא, שהם מקבלים מנוקבא דעתיק, נקראים נפש. 
ועד"ז מתחלקים או"א דאצילות שהם בחינת רוח הכללי, שאבא 
דאצילות נחשב לבחינת נשמה דרוח, ולהיותו המשפיע אל אמא, 
%break
נחשבת אמא משום זה, לבחינת רוח דרוח. וישסו"ת המקבלים מאמא, 
נחשבים רק לבחינת נפש דרוח. ועד"ז זו"ן, שז"א נחשב לבחינת 
נשמה דנפש, והנוקבא המקבלת ממנו נחשבת לבחינת רוח דנפש 
וזו"ן הקטנים המקבלים מנוקבא דז"א, נחשבים לנפש דנפש.
%break
%page 699
%H סדר סבה ומסובב
%break
כבר נתבאר היטב הסדר של סבה ומסובב עד ליציאת הכלים חדשים 
שנתהוו בנקודים מאחורים דאו"א וישסו"ת, דהיינו עד לנצח והוד. 
שמצמצום א' עד ליציאת הקטנות דנקודים, נתבאר בהסתכלות פנימית 
בחלק ו'. 
%break
ומיציאת הגדלות דנקודים עד לכלים חדשים דנצח הוד, נתבאר בחלק 
ז' בהסתכלות פנימית, עש"ה. ועתה צריכים להמשיך הביאור מביטול 
כל התפשטות זו של הנקודים וחזרתה לג"ר דנקודים בסוד מ"ן, עד 
לחזרת נשמת אדה"ר לקטנותו, מחמת החטא דעצה"ד.
%break
%letter א
א) וצריכים לזכור מה שנתבאר לעיל בהסתכלות פנימית אות ב', אשר 
כלהו עלמין, שהם א"ק ואבי"ע, אינם יותר רק הזדככות המסך על ה' 
בחינות עביות שבו, דהיינו מעביות דמלכות עד עביות דכתר, שג' 
הבחינות הראשונות יצאו בא"ק, 
%break
שהם: גלגלתא, ע"ב, ס"ג ובחי"א יצאה בנקודים, ובחינת עביות דכתר, 
יצאה באצילות, ונמצא הנקודים בחינת מ"ה, ואצילות בחינת ב"ן. 
כנ"ל. עש"ה. אמנם בנקודים אע"פ שהם רק בחינת מ"ה, מ"מ יצאו 
שם ג' פרצופים שלמים: ע"ב ס"ג מ"ה, כמו בא"ק כולו, 
%break
שהוא מטעם האור החדש מזווג ע"ב ס"ג, שלא נתבטל מטרם זה, 
ע"ש. ועד"ז גם באצילות, יצאו ה"פ שלמים, אע"פ שהם רק בחינת ב"ן 
לבד. והוא מטעם המ"ן, שעלו מאורות ניצוצין וכלים של הנקודים לאחר 
ביטולם ושבירתם, שהיו כלולים מבחינות ה"פ אלו, 
%break
כמו שיתבאר לפנינו. ולפיכך נקראים הנקודים והאצילות בשם עולמות 
כמו א"ק.
%break
והנה הפעולה הראשונה הנ"ל, שהיא, ביטול כל ההתפשטות של 
הרשימות והכלים החדשים ועליתם למעלה בסוד מ"ן, כמ"ש הרב 
לעיל (תקצ"ט אות ב') הנה פעולה זו מסובבת מכח הזדככות המסך 
דנקודים גם מקומת מ"ה, 
%break
כי אז פסק כל הארת הזווג דע"ב ס"ג, וחזר צמצום הב' למקומו. כנ"ל 
בהסתכ"פ אות ג' ע"ש. וע"כ כל התפשטות זו דנקודים, שיצאה מכח 
הארת הזווג דע"ב ס"ג חזרה ונתבטלה. גם נתבאר שם שעלית מ"ן זו, 
לא היתה לג"ר של הנקודים אלא לראש הס"ג. עש"ה.
%break
%letter ב
ב) והנה המ"ן הנ"ל, היו כלולים מכל ה' הפרצופים, דהיינו, מקומת 
כתר שיצאה בהסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, עד לקומת מלכות 
שיצאה בגמר ההזדככות. 
%break
אמנם בעת עלית המ"ן נבחנים, שכולם כלולים בכתר, שהיא הבחינה 
העליונה, והבחינות שלמטה בטלות בה ואינן עולות בשם, כנודע. אלא 
אחר שיצאה קומת כתר ונתקנה כל צרכה, אשר שאר הקומות הכלולות 
ברשימות לא יכלו לקבל מאור הגדול של קומת כתר, 
%break
ונמצאו משום זה בלי תיקון, הנה אז נעשה הזווג על בחינת קומת 
חכמה שנשארה בהרשימות. ואחר שנתקן קומת החכמה כל צרכה, 
נעשה הזווג על קומת הבינה, וכו' עד"ז, עד שיצאו כל הקומות שהיו 
כלולות בהרשימות מזמן הנקודים. 
%break
אמנם כל קומה צריכה כאן ב' זווגים, על דרך ב' הזווגים שהיו בנקודים, 
כי תחלה נעשה זווג על המסך, לפי מדת עביות שבו, הנקרא זווג 
דקטנות, או זווג דעובר, ואח"כ נעשה עלית מ"ן לזווג ע"ב ס"ג 
שבפרצוף העליון, שאור הזווג הזה, מוריד הה"ת למטה, 
%break
ואז נשלמת הקומה של הפרצוף, וזווג זה נקרא זווג דגדלות. ובזווג 
הזה של הגדלות יש ג"כ ב' בחינות: א' הוא פב"א, כי אחר שאור הזווג 
דע"ב ס"ג מוריד הה"ת מעינים ומשיב את או"א לראש, מ"מ נמצא 
עדיין אחורי אמא כלפי אבא, בסוד כי חפץ חסד הוא. כנודע. 
%break
%page 700
וב' הוא פב"פ, שהוא ע"י עלית מ"ן לאמא, שאז משיבה פניה לחכמה 
כנודע.
%break
%letter ג
ג) והנה ז' פעולות היו כאן ליציאת פרצוף עתיק ונוקבא, וכן בכל פרצוף 
ופרצוף: א', הוא עלית המסך אל הראש דעליון, דהיינו לראש הס"ג 
דא"ק. ב', הזווג שנעשה שם בראש דעליון בהתכללות המסך שעלה, 
שיצאה עליו קומת ז"א דהתלבשות, וקומת מלכות דעביות, 
%break
שזה מכונה ג' גו ג', ועבור, כנ"ל (דף תרכ"ב ד"ה וכבר.) ג', היא ירידת 
הקומה מהתכללות שבראש וביאתה למקומה, דהיינו בחזה דגוף 
דעליון שמשם עלה, שהיא בחינת לידת הקטנות של הפרצוף. 
%break
ה', היא חזרתו אל הראש דעליון בסוד מ"ן כדי לזווג ע"ב ס"ג, או לאו"א 
דעליון, בבחינת פנים בפנים. ו', היא הורדת ה"ת למטה לפה, שיצאה 
שם קומת הגדלות, דהיינו קומת כתר. ז' היא ירידתו למקומו כבתחילה, 
%break
שמוציא ע"ס דראש בקומת כתר, וע"ס דגוף בבחינת רוח נפש לבד, 
מחמת שאו"א דראש שלו עוד נמצאים בפב"א. ועי' בדף תרכ"ב ד"ה 
הכתר, כל ההמשך ועי' בדף תרכ"ו ד"ה ואריך, כל ההמשך. שכ"ז 
נתבאר שם באורך.
%break
%letter ד
ד) ועתה נבאר איך ז' הפעולות הללו מסובבות זו מזו. הנה פעולה א', 
שהיא עלית המסך לראש, נמשכת, מכח הזדככות המסך, (נ"ב ממרן 
המחבר זצלל"ה ושורש הזדככות המסך בא מהכאת או"פ באו"מ.) 
%break
כי אחר שנזדככך המסך מכל עביות דגוף שבו, ונעשה זך כמו המסך 
דראש, נבחן שעלה לראש ונכלל שם, כי השתוות הצורה עושה אותם 
לאחד, כנודע. פעולה ב', שהיא קומת הזווג שנעשה שם בקומת מלכות 
ובקומת ז"א דהתלבשות, נמשכת, מפאת שורש המסך, 
%break
שבתחלתו לא היה לו אלא בחי"א דעביות, דהיינו בעת קטנות 
הנקודים, כנודע, וע"כ כיון שבחינה אחרונה דעביות נאבדת תמיד 
בעת הזדככות, ע"כ לא נשאר במסך זולת בחי"א דהתלבשות ובחינת 
כתר דעביות. 
%break
כנ"ל (דף תרכ"ב ד"ה וכבר) עש"ה. פעולה ג' שהיא ירידת הקומה 
מראש דעליון למקום הגוף דעליון. נמשכת, מכח התכללות המסך 
והרשימות בהזווג העליון של ראש, שמתוך כך חזרה ונתחדשה 
העביות של הרשימות הנשארות בהמסך, כנודע. 
%break
פעולה ד', שהיא חזרת הפרצוף בסוד מ"ן לזווג פב"פ דעליון, (נ"ב 
ממרן המחבר זצלה"ה ואיפה הם אב"א אב"פ פב"א.) נמשכת 
מהרשימות דגדלות הכלולות במסך מזמן הנקודים אשר אין להן שום 
הארה ממוחין דקטנות הפרצוף, והן תובעות את תיקונן, 
%break
וע"כ הן ממשיכות ומעלות את הפרצוף בסוד מ"ן לע"ב ס"ג, או לאו"א 
דעליון, שמזווג פב"פ שלהם, מגיעים המוחין דגדלות אל הפרצוף. 
פעולה ו', שהיא הורדת ה"ת ממצח אל הפה, נמשכת מהזווג דע"ב 
ס"ג, כי דבר עלית ה"ת לעינים או למצח, 
%break
מתחיל רק בבחינת ס"ג דא"ק ולמטה, אבל בע"ב נמצאת תמיד הה"ת 
במקומה בפה, וע"כ הארת הזווג המגיעה מע"ב אל ס"ג כחה יפה 
להוריד גם הה"ת שבס"ג, למקומה האמיתי. 
%break
פעולה ז', שהיא יציאת המוחין דגדלות מהראש אל מקומם למטה, 
נמשכת, מהארת הזווג על הרשימות דגדלות שבמסך, המעוררת בהן 
את עביותן המקורית שמזמן הנקודים, שהן מבחינת הגוף, 
%break
וע"כ הן מוכרחות לצאת מהראש למקום של החזה שמשם מתחיל 
מקורם. (ועי' לעיל חלק ו' הסתכלות פנימית אות י"ז).
%break
%letter ה
ה) והנה ע"כ דברנו מקומת עתיק, שיצאה ונשלמה ע"י ז' הפעולות 
הנ"ל. וכבר ידעת, שכל האורות כלולים בכתר, כי הבחינה העליונה, 
כוללת כל התחתונים ממנה, ובטלים בה ואינם עולים בשם. 
%break
וע"כ נבחן, שכל המסכים והרשימות של הקומות התחתונות שיצאו 
בנקודים, כולם נכללים עתה בפרצוף עתיק, ועומדים בפה שלו בלי 
שום תיקון. 
%break
כי לא נתקן בעתיק, אלא בחינת כתר דנקודים, שקטנות דכתר נתקן 
ביציאת הקטנות דעתיק, וגדלות דכתר נקודים נתקן ביציאת הגדלות 
דעתיק. ונמצאים שאר המסכים ורשימות מן הקומות או"א וזו"ן 
דנקודים, מונחים וכלולים בעתיק, ותובעים תיקונם. 
%break
%page 701
ולפיכך אחר שנתקן פרצוף עתיק לגמרי בקטנות וגדלות, עלה המסך 
דקומת חכמה דנקודים למצח דנוקבא דעתיק, ותבין גם כאן אשר שאר 
המסכים והרשימות שלמטה מחכמה, כלולים בהמסך הזה שבא 
מקומת חכמה דנקודים. 
%break
ושם במצח דעתיק נעשה הזווג מתחילה בקומת המלכות, ובקומת ז"א 
דהתלבשות, שהוא זווג דעיבור, ואח"כ שאר הפעולות, ע"ד ז' הפעולות 
שנתבארו לעיל בעתיק, ובזה נשלם פרצוף א"א דאצילות. 
%break
ואחר שנשלם לגמרי פרצוף א"א ונוקביה, הגיע זמן תיקונה של קומת 
בינה דנקודים, שהיא או"א דאצילות, וגם עליהם עברו אותן ז' 
הפעולות שנתבארו לעיל עד שנגמרו. 
%break
ועל דרך זה כל שאר פרצופי אצילות, עד לנשמת אדה"ר, ולהלן 
בתשובת סבה ומסובב, שבסוף לוח התשובות שבכאן, יתבארו כל 
הצ"ח פעלות שהיו בי"ב פרצופי אצילות, על סדרן בזו אחר זו, ומשם 
תדרשנם.
%break