ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ג
%book תע"ס-ג. חלק-ט. הסתכלות פנימית
%break
%page 813
%H חלק ט'
%H הסתכלות פנימית
%break
הנה הרוחנו מדברי הרב שבחלק זה, ידיעה החשובה ביותר, המקפת 
את כל דרכי החכמה הזאת, דהיינו לידע, ענין זווג הפרצופים איך כל 
עליון מזדווג בעצמו ומתקן את התחתון שלו בכל המצטרך אליו. כי יש 
כאן שאלה מסובכת מאד, 
%break
כיון שהעליון אינו יכול לירד לתקן את התחתון, או אפילו כדי להעלותו, 
משום כי העליון היורד למקומו של התחתון הריהו נעשה בהכרח 
כמוהו, כי אין כאן ענין של מקום מדומה, אלא שיעור הזכות שבין 
מדרגה למדרגה קובע השם של מקום עליון או תחתון, 
%break
ואם אתה אומר, שהעליון ירד למקומו של תחתון הרי פירושו, שנשתוה 
עם התחתון ונתעבה כמוהו, וא"כ איך הוא יכול שוב לעלות ולחזור 
למקומו, שגם הוא צריך למי שיעלהו, וכן התחתון איך אפשר שיעלה 
לעליון כדי לקבל איזה תיקון, 
%break
כי אם, הוא רק יכול לעלות לעליון, הרי הוא כבר זך כמותו, ומשתוה 
עמו בזכותו, כי זוהי פירושה של עליה.
%break
%letter א
א) והשמיענו הרב, שאח"פ של העליון מחוברים תמיד במדרגת גו"ע 
של התחתון, ושורש הדבר מתחיל עוד מעת הקטנות דנקודים בזמן 
צמצום ב', שאז עלתה ה"ת בנקבי עינים של כל מדרגה, שפירושה, 
שבינה קבלה מקום הצמצום לתוכה, 
%break
וענין זווג דהכאה, במקום המלכות של צמצום הא'. והיינו מתחת הג"ר 
של הבינה כנודע, וע"כ יצאו הז"ת דאזן וחוטם ופה דראש, למדרגת 
גו"ע של התוך, כי מדרגת אח"פ דתוך, נפלה למדרגה הסוף, ולא נשאר 
גם בתוך, אלא גו"ע לבד. 
%break
וכן בסוף לא נשאר אלא גו"ע לבד, והאח"פ שלהם נפלו למטה מסיום 
הקו, בדוגמת נקודה דעוה"ז דצמצום א' ששם נסתיים הקו של א"ס 
ב"ה. אלא ההבדל הזה שנשאר בין ב' הנקודות של הצמצום, נעשה 
המקום לג' העולמות הנקראים בי"ע דפרודא. 
%break
והם בחינות אח"פ של ע"ס דנה"י דא"ק, שנפלו מבחינת האצילות 
לחוץ, מחמת סיום הקו שנעשה במקום בינה דע"ס אלו. כנודע. הרי 
שכלהו בחינות אח"פ של כל מדרגה ומדרגה נפלו מבחינות הע"ס 
שלהם, 
%break
ואח"פ של כל אחד מהן נשאר דבוק במדרגתו של התחתון ממנו. שפי' 
הוא, שאין עוד שום הפרש ואיזה הכר בין אח"פ דעליון אל גו"ע 
דתחתון, כי דבקות שברוחניים פירושה השתוות הצורה.
%break
ואע"פ שע"י זווג דעלית נה"י דא"ק למ"ן לטעמים דס"ג, יצא אור חדש 
דבקע לפרסא, שפירושו הוא, שחזר וביטל את הגבול החדש דצמצום 
ב', והחזיר כלהו אח"פ למדרגתם כבתחילה, כנודע. אמנם כל ההשבה 
הזאת חזרה ונתבטלה בזמן שבירת הכלים, כנודע. 
%break
ונמצא שוב שכלהו אח"פ חזרו ונפלו למדרגת התחתון כבעת קטנותם 
מתחילה. אשר זה קוטב כל התיקון עד גמירא, דהיינו רק להחזיר כלהו 
אח"פ שחזרו ונתקלקלו מחמת שביה"כ, ונפלו למדרגת התחתון של כל 
אחד, אל מקומם, כמו שהיו בעת הגדלות של נקודים, 
%break
דהיינו אחר שהאור החדש שיצא על המ"ן דנה"י דא"ק כבר תיקן את 
כלהו אח"פ הנפולים, והחזירם להמדרגה, דהיינו הזמן של מלוכת ז' 
מלכין קדמאין שנתפשטו עד לנקודה דעוה"ז כנודע. אשר אחר 
ההשבה הזו של כלהו אח"פ, יהיה גמר התיקון, 
%break
%page 814
ואז יהיה מטי רגלין דאצילות, בשוה עם רגלין דא"ק הקודם, ויסתיימו 
כולן בנקודה דעולם הזה. ואז נמצא, שג' עלמין דבי"ע דפרודא, ישובו 
להיות בחינת אצילות ממש. ויבוער הס"א מהארץ, ויבולע המות לנצח.
%break
%letter ב
ב) ואחר שידענו, שכלהו אח"פ דעליון דבוקים בגו"ע של התחתון דכל 
אחד, מובן מאליו, שבו בעת שאח"פ דעליון מקבל תיקון, עולה אותו 
התיקון גם לגו"ע של התחתון, שהרי המה דבוקים יחד, וזכור היטב 
מלת הדביקות, שפירושה, השתוות. 
%break
ונמצא שאם אומרים שאח"פ דעליון נתקנו, וחזרו למדרגת העליון הנה 
הכרח הוא שגם גו"ע דתחתון עלו ג"כ למדרגת העליון, ונמצאים 
האורות דעליון שמתלבשים בגו"ע של התחתון, באותה המדה 
שמתלבשים באח"פ של עצמם. והבן וזכור זה.
%break
ולפיכך נבחנים אותם הכלים של אח"פ דעליון, שיש בהם ב' חלקים של 
אורות, הנבדלים זה מזה: א', הוא בחינות נר"ן של המדרגה דעליון 
עצמו המלובשים באח"פ הללו. ב', בחינות הנר"ן דעליון שיצאו בסבת 
תוספות המ"ן דתחתון, 
%break
דהיינו גו"ע הדבוקים באח"פ, שהם מכונים תמיד בשם מ"ן. וכבר 
הארכנו בזה בפנים הספר.
%break
%letter ג
ג) והנה ידעת פירושו של מ"ן שהם בחינת גו"ע הדבוקים באח"פ 
דעליון. וצריך שתבין עם זה שאין לך פרצוף שלא יהיה בו מ"ן, כמו 
שאין לך פרצוף שלא יהיו בו ענין נפילת אח"פ שלו. להיותם שניהם 
ענין אחד, 
%break
כי אח"פ שנפלו מהפרצוף, נעשו לאחר תקונם, לבחינת כלי המעלה 
מ"ן, והגו"ע דתחתון, המה המ"ן בעצמם של אותו הפרצוף, אשר היו 
דבוקים באח"פ דעליון בזמן הנפילה, ואחר שהוחזרו לעליון, הנה 
בהכרח שהעלו עמהם גם הגו"ע הדבוקים בהם. 
%break
וע"כ נבחנים גו"ע אלו שהם תמיד בחינת מ"ן דכל פרצוף, ואח"פ 
דעליון שחזרו אליו, נבחנים תמיד, שהם הכלים שהעלו אותם המ"ן 
למקום של עצמם. ודבר זה נוהג בהכרח בכל פרצוף ופרצוף כמבואר.
%break
%letter ד
ד) ואחר שידענו על בורים ענין הכלי המעלה מ"ן, וענין המ"ן עצמם. 
תבין היטב מ"ש הרב, וכייל לך, שכל מ"ן, מכל הבחינות, המה 
מחויבים לעלות ב' פעמים למ"ן: ובפעם הא' לעליתם אינם מקבלים 
שום ציור כלל. 
%break
ובפעם ב' לעליתם, הם מקבלים ציור של מוחין דעיבור. (כנ"ל חלק זה 
אות ו' וח') ובזה פירש דברי חז"ל שאין אשה מתעברת מביאה 
ראשונה (שם אות ט') כי בביאה קדמאה, נבחן המ"ן של האשה, 
דהיינו גו"ע של המדרגה התחתונה אליה, הדבוקים באח"פ שלה, 
%break
אשר המה אז בביאה קדמאה שלהם, דהיינו בפעם הא' וע"כ עדיין 
אינה יכולה להתעבר מהם, כי שום מ"ן לא יוכלו לקבל בביאה קדמאה 
שלהם שום ציור. אלא רק בביאה השניה, אז יוכלו לקבל ציור העיבור, 
ואז מתעברת מהם. 
%break
והטעם הוא פשוט, כי הביאה קדמאה היא, כדי לתקן כלי ורוחא לאשה 
עצמה, כלומר. שהזווג הזה הוא המשיב את אח"פ הנפולים של האשה 
עצמה, ומחבר אותם אליה, שהם נעשו בזה לכלי המעלה מ"ן, כנ"ל. 
%break
וזווג זה הוא זווג דגדלות דע"ב ס"ג עלאין, המולידים מזווגם אור 
החדש הזה, המוריד ה"ת מעינים של בחינת האשה עצמה, המבטל 
להגבול דצמצום ב' לשעתו, עד שהאשה תחזיר האח"פ שלה לבנין 
הע"ס שלה. 
%break
שהוא בחינת מוחין דגדלות הו"ק, ואח"כ מושפעים בכלים אלו, מוחין 
גדלות דאורות הנשמה. וכיון שהמ"ן שלה הם רק בבחינות גו"ע לבד, 
וגם מהמדרגה התחתונה, שבחינת הצמצום שבה חזק ביותר 
מהצמצום שבעינים דאשה, שהיא העליון כלפי המ"ן שלה, 
%break
ונמצא שאור החדש המספיק להוריד ה"ת מעינים דאשה, אינו מספיק 
כלל להוריד נקודת הצמצום, אשר בה"ת דעינים של התחתון שלה, 
דהיינו המ"ן. וע"כ, אין המ"ן של התחתון ראוים כלל לקבל משהו מזווג 
דגדלות הזה שמקבלת האשה, וממילא נשארים בלי ציור כלל. 
%break
%page 815
אלא אח"כ בביאה ב', אז מזדווגת האשה מבחינת החיצוניות שבה, 
דהיינו מאותה בחינת קומה שיש בה מזמן הקטנות שלה, ואז היא 
מציירת הולד, רק במדה של קטנות, שהעיבור יכול לקבל באותה עת, 
שה"ת עדיין נמצאת בעינים שלו. 
%break
הרי לעיניך, שבביאה א', ששם נמצא בחינת הזווג דגדלות, אין המ"ן 
ראוים לקבל כלום. אלא בביאה שניה. ששם נמדד לו זווג דקטנות 
הראוי לו למדתו, אז האשה מתעברת הימנו, והיא מציירת הולד, כפי 
המדה.
%break
והוא הדבר, בכל עליון ותחתון, אשר הגם שהמ"ן דתחתון נמצאים 
בהכרח תיכף בביאה קדמאה, דהיינו באותו העת, שהעליון מתחיל 
להעלות את אח"פ של עצמו, ע"י הזווג של עלי עליון שלו, מ"מ, כיון 
שהוא זווג דגדלות אין התחתון ראוי לקבל כלום ממנו, 
%break
אע"פ שהוא מתחבר עם העליון שם בעת הזווג דגדלות שלו. אלא אז 
העליון עצמו נוטל חלקו, בסוד שהבכור נוטל פי שנים. אלא אח"כ, 
כשהעליון כבר מתוקן בכל הבחינות של עצמו ע"י עלי עליון שלו, אז 
הוא מזדווג לצורך התחתון, מבחינת החיצוניות שלו, 
%break
ומודד לו קומה הראויה לו לקבל, גם בעת, שעוד הה"ת בעינים שלו. 
ואז הוא מחזיר לו חלקו. שהוא אותו החלק שקבל בעדו בביאה 
קדמאה, מזווג הגדלות, אלא עדיין לא כולו, כי שם היה לו זווג דגדלות, 
אלא חלק קטן ממנו הראוי למוחין דעיבור.
%break
%letter ה
ה) והנה אותו החלק של המ"ן שנושא בתוכו העליון, מזמן ביאה 
קדמאה הנ"ל, מכונה, האי רוחא דשבק בה בעלה בביאה קדמאה, 
שהוא נעשה שורש לכל בחינת נרנח"י של התחתון, המיוחסת לאותה 
המדרגה, 
%break
אשר האח"פ דעליון נתקנו בה למשל אם הביאה קדמאה של העליון 
היתה בבחינת נשמה, שטפת החסד דזווג דע"ב ס"ג הוריד הה"ת 
מעינים שלו רק אל בחינת אזן, שאז יוצאת שם רק קומת נשמה, 
כנודע. 
%break
הנה אז נבחן החלק של המ"ן הנמצא עמו בביאה קדמאה זאת, רק 
לבחינת נ"ר דנשמה, דהיינו נרנח"י דנפש, ונרנח"י דרוח. אשר אח"כ 
בזווגים הבאים בהעליון לצורך המ"ן האלו, הוא נותן להם בחזרה את 
חלקם לאט לאט, מתחלה נפש דנפש, 
%break
ואח"כ רוח דנפש וכו' כי על כל מדרגה שנותן לתחתון הוא מזדווג בעדו 
במיוחד, עד שמחזיר לו כל האי רוחא קדמאה, שהיה ברשותו של 
העליון מעת הביאה הקדמאה. ואז כח הולדה נפסקת, שאין לו עוד מה 
להוליד. 
%break
אמנם מבחינות מוחין דחיה, אין שם בהעליון, לא בחינת כלי המעלה 
מ"ן, ולא בחינת רוחא, שיוכל להשפיע להתחתון שלו. כי הן הכלי והן 
הרוחא, היו רק שורש אל הבנים מבחינת נשמה, ולא מבחינת חיה, 
כמבואר.
%break
ולפיכך בשעה שירצה להשפיע משהו ממוחין דחיה, הוא צריך בעצמו 
לתוספות מוחין מעלי עליון שלו, והעליון עולה לעלי עליון למ"ן ואז מזווג 
ע"ב ס"ג דעלי עליון, מקבל ממנו, טפת הזווג המורידה ה"ת מהעינים 
לחוטם, 
%break
אשר אז מוחזרים אליו אח"פ דמדרגת חיה, והוא מקבל מוחין דחיה. 
והנה כאן חוזר הענין הנ"ל של כלי ורוחא קדמאה. כי גם באח"פ דחיה, 
דבוקים גו"ע דתחתון דאותה בחינה של חיה, ונמצאים גם הם שם עם 
אח"פ דעליון בעת הזווג, 
%break
שקומת הזווג מתלבשת גם בבחינתם, ע"ד הנ"ל. אלא שהמ"ן עצמם 
אינם יכולים לקבל לתוכם כלום, להיותם אז בבחינת ביאה קדמאה, 
שאין להם ציור. וע"כ מקבל העליון את חלקם. בסוד רוחא דשדי בה 
בעלה בביאה קדמאה. 
%break
אשר אח"כ העליון מזדווג במיוחד לצורך התחתון, ומצייר אותו בסוד 
ביאה השניה. והיינו ג"כ לאט לאט, מתחלה נפש דנפש דחיה, ואח"כ 
רוח דנפש דחיה, כנ"ל בדרך המדרגה, עד שמחזיר לו חלקו כולו, ואז 
נפסק בו ההולדה כי אין לו מה להוליד עוד. 
%break
אלא רק אח"כ כשרוצה העליון להשפיע לו בחינת יחידה, הוא שוב 
מחויב להתקן מקודם במוחין האלו, דהיינו שצריך לעלות למ"ן לעלי 
עליון שלו, וכו' ע"ד הנ"ל, ואז שוב משיג כלי ורוחא קדמאה חדשים 
לצורך מוחין דיחידה, ואז ראוי שוב להוליד בנים, 
%break
%page 816
דהיינו מבחינת יחידה, וע"ד הנ"ל, עד שמחזיר להתחתון כל החלקים 
הכלולים בהאי רוחא קדמאה דבחינת יחידה. ואחר שהשיב לו את 
כולו, הוא פוסק מלהוליד.
%break
%letter ו
ו) ועדיין נשאר לנו להבין, מה שכתב הרב בענין ב' בחינות המ"ן 
המחויבות להנוקבא, שהם המנצפ"ך הא' שמקבלת מז"א, והמנצפ"ך 
השניים שמקבלת מאמא, (לעיל דף תשצ"ג אות צ"א ואות צ"ג עש"ה) 
וביותר קשה לכאורה, אחר שידענו היטב, פירושם, של מ"ן, 
%break
שהם בחינות גו"ע דתחתון הדבוקים באח"פ של העליון, א"כ איך 
אפשר, שבחינות הנוקבא יהיו מ"ן באמא, שהיא עלי עליון בערך 
הנוקבא. כי גו"ע דנוקבא, המה רק דבוקים באח"פ דז"א, שהוא העליון 
שלה, ולא באמא, שהיא העלי עליון שלה.
%break
ובכדי שהדברים הללו יאירו כהלכתם צריך שתזכור כל המתבאר בחלק 
הקודם בדבר ההפרש הגדול מבין ג' הפרצופים הראשונים דאצילות 
אל זו"ן דאצילות. וכן ההפרש מבין ג"ר דנקודים אל זו"ן דנקודים. 
%break
ואי אפשר כאן על המקום לחזור על כל ב' החלקים הנ"ל. אלא נזכיר 
התחלת הדברים בקיצור. ראשית צריכים לדעת היטב, את ב' מיני 
רשימות של ב' מסכים מובדלים ששמשו בהע"ס דנקודים. 
%break
א' הן הרשימות דמסך דס"ג שנזדכך, ועלה לראש הס"ג דא"ק, בסוד 
ה"ת בעינים, שמהן יצאו הג"ר דנקודים מבחינת הקטנות בשלימות. 
וז"ת דנקודים בהארה מועטת, שהרב מכנה לאורות אלו בשם 
הסתכלות עינים באח"פ, 
%break
שהג"ר קבלו משבולת הזקן, והז"ת קבלו מחוטם פה שמתחת שבולת 
הזקן, שהוא מבחינת גוף. וב', הן הרשימות דמסך דמ"ה וב"ן דא"ק, 
שבהיותן מחוברות יחד עם המסך דס"ג דא"ק, ע"כ, עלו עמו למ"ן 
לראש הס"ג, 
%break
ורשימות הללו לא יכלו לקבל תיקונן מהסתכלות עינים באח"פ ע"י 
שבולת הזקן, כמו הרשימות דס"ג, משום שסוד אור האזן הזה 
שבשבולת הזקן, היה בחינת האחורים דמסך דג"ר דבינה, שהוא 
מספיק רק לתיקון של חג"ת, ואינו מספיק לתיקון של נה"י דא"ק, 
%break
להיותם צריכים להארת חכמה. וע"כ נעשו המ"ה וב"ן דמסך דנה"י 
דא"ק, לבחינת מ"ן לע"ב ס"ג, שמהארת הזווג הזה יצא אור חדש 
דבקע לפרסא, וירד למ"ה וב"ן דא"ק למטה מטבור. והאיר דרך הטבור 
והוריד ה"ת מעינים דכתר, והרויח הכתר את אח"פ שלו, 
%break
וכן או"א, והוא הגדלות דג"ר. ואח"ז יצא האור דרך היסוד דא"ק 
להיסודות דג"ר דנקודים, והולידו ז' מלכין קדמאין שנתפשטו עד בי"ע 
ונשברו. (וטוב שתעיין עתה בהסתכלות פנימית דז' מלכין קדמאין, 
מתחילתו עד אות ז' שנתבאר שם מקור הדברים הנ"ל)
%break
%letter ז
ז) והנך מוצא, שהג"ר דנקודים יצאו בעיקר עצמותן, מבחינת המסך 
דס"ג, אלא התוספות מוחין, קבלו מהרשימות דמסך דנה"י דא"ק. 
והז"ת דנקודים, יצאו בעיקרן מן הרשימות דנה"י דא"ק שהיו למ"ן 
לע"ב ס"ג, והורידו הה"ת מעינים, 
%break
שדרך היסוד דא"ק נזדווג בפה דאו"א דנקודים, שהולידו הז' מלכים. 
הרי שתחלת אצילות דז"א היה מו' ונקודה, שהאיר יסוד דא"ק לאו"א 
דנקודים. אמנם מהסתכלות עינים היה להז"ת רק הארה מועטת.
%break
ועם זה תבין, שעיבור א' של ג' פרצופין הראשונים דאצילות, אינם 
צריכים לאור חדש שיצא על המ"ן דנה"י דא"ק. כי כל בחינה נמשכת 
מהבחינה שכנגדה בהעליון, כנודע. 
%break
וג"ר דאצילות נמשכים מג"ר דנקודים שעיקר עצמותן מבחינת הקטנות 
יצא בשלימות מהמסך דס"ג, דהיינו מהסתכלות עינים באח"פ. ולפיכך 
גם באצילות אינם צריכים לצאת מב' מיני רשימות של ב' פרצופים, 
אלא כל תחתון יוצא בהשתלשלות ע"י העליון שלו כנהוג.
%break
מה שאין כן ז"ת דאצילות, שהן ב' הפרצופים זו"ן דאצילות, הם לא יכלו 
להתאצל מבחינת מסך דס"ג, כלומר, מבחינת או"א דאצילות, שמקורם 
היא ממסך דס"ג, כנ"ל. 
%break
אלא רק ע"י המקור של המסך דנה"י דא"ק, שהרי אפילו הקטנות 
שלהם, אין להם שורש בהמסך דס"ג שבנקודים, כי הז"ת לא קבלו 
מהסתכלות עינים אלא הארה מועטת כנ"ל. ולפיכך אפילו הקטנות 
שלהם מחויבת לב' מיני רשימות ששמשו בנקודים. 
%break
%page 817
שהוציאו ב' האורות: שרשימו דמסך דס"ג הוציאה האור של הסתכלות 
עינים באח"פ. ורשימות דמסך דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הוציאו 
האור החדש דבקע לפרסא.
%break
ונמצא שענפיהם עתה באצילות הם: נה"י דפרצוף הכתר דאצילות, 
שנקרא א"א, (נ"ב מכתי"ק של מרן הרב המחבר זצ"ל, עי' באילן שא"א 
הוא חכמה) אשר נה"י שלו מקבלים מהבחינה שכנגדם בפרצופי א"ק, 
שהיא בחינות נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, 
%break
שנקרא א"ק הפנימי. ואו"א דאצילות, נחשבים לענפיהם של או"א 
דנקודים שעיקר עצמותם קבלו מהם, דהיינו מבחינת מסך דס"ג, שאין 
לו חיבור כלל עם האור החדש, דנה"י דא"ק.
%break
%letter ח
ח) ובאמור תבין, שאפילו לצורך עיבור דז"א, צריכים להשתתף בו ג' 
פרצופים, שהם נה"י דא"א, ואו"א, ולא עוד, אלא שעקרו מנה"י דא"א, 
המקבל מנה"י דא"ק הפנימי, שמשם נמשך עיקר הארת הז"א, 
ומאו"א אינו מקבל זולת הארה מועטת מאד, 
%break
כי אפילו בנקודים, שאו"א נשרשו שם בשבולת הזקן, מ"מ לא הגיע 
להז"ת דנקודים אלא הארה מועטת, מכ"ש כאן באצילות, שאו"א 
בעצמם אינם מושרשים זולת בחוטם פה דדיקנא, שמתחת השבולת, 
שהם ב' מזלות: ונוצר, ונקה. 
%break
(נ"ב מכתי"ק של המחבר זצ"ל וצ"ע שבמקום אחר אומר שבב' הויות 
ראשונות דדיקנא נאחזים או"א. ובהוי"ה ג' ז"א) ונמצאים זו"ן שאין 
להם עוד אחיזה בהדיקנא מבחינת עצמם, וכבר ידעת שהדיקנא 
בשורשה נמשכת מבחינת הסתכלות עינים באח"פ. 
%break
אמנם ודאי, שהוא צריך גם אל או"א שישתתפו בזווגו, כי הם העליון 
שלו מבחינת השתלשלות המדרגות דע"ס דאו"י, וגם קבלו הארה 
מועטת בעת הנקודים גם ממסך דס"ג, כנ"ל.
%break
%letter ט
ט) והנה נתבאר היטב, איך שיש לזו"ן דאצילות, ב' בחינות של עליון 
אליהם: שהם נה"י דא"א, ואו"א. ומזה נמצא שיש לזו"ן בהכרח ב' 
בחינות רשימות, של גו"ע שבהם, שהם, גו"ע הדבוקים באח"פ של 
נה"י דא"א, וגו"ע הדבוקים באח"פ של או"א, 
%break
וכבר ידעת, שהם ב' מיני רשימות מובדלים זה מזה, כי גו"ע הדבוקים 
באו"א באים ממסך דס"ג, וגו"ע הבאים מא"א, הם ממסך דנה"י דא"ק. 
אלא עיקר מציאות של זו"ן הם בהרשימות של גו"ע הבאים מנה"י 
דא"א, והגו"ע שבהם הבאים מאו"א הם בחינת הארה מועטת. 
%break
ועם זה תבין ביותר דברי הרב לעיל דף תשנ"ב אות ל' ואות ל"א.)
%break
%letter י
י) ועל אותו הדרך שנתבאר בז"א שיש בו ב' בחינות גו"ע, כן הוא גם 
בהנוקבא שלו. כי גם היא כמו הז"א, עיקר מציאותה היא מנה"י דא"א, 
הנמשכים מנה"י דא"ק הפנימי, אלא כאן אין נה"י דא"א נבחנים לעליון 
דנוקבא, אלא רק הז"א, המלביש על נה"י דא"א, 
%break
משום שהיא באה כן גם בנקודים, כי גם שם היא נשתלשלה מז"א 
דנקודים, אלא רק בחינת מסך דנה"י דא"ק כמו הז"א. וכן יש לה שורש 
בהאח"פ דאו"א, כמו הז"א, אמנם גם כאן הוא רק באמצעית הז"א, כי 
כן קבלה גם בנקודים רק מז"א. 
%break
באופן שכמו שיש בז"א ב' בחינות גו"ע כנ"ל, כן נמשכים מהז"א אל 
הנוקבא, ג"כ ב' בחינות של אח"פ, א' מיחס דנה"י דא"א, ב' מיחס 
או"א. והבן.
%break
%letter יא
יא) אמנם לבחינת קטנות של הנוקבא אין עדיין שום תיקון מגיע אל 
המ"ן שלה המיוחסים לאו"א, אע"פ שגם הם נכללים עם אח"פ דז"א, 
כנ"ל. כי לאותה בחינות גו"ע שלה מאח"פ דאו"א, גם במקורם, 
בנקודים, לא הגיע אליהם התיקון, 
%break
%page 818
אלא רק בזמן הגדלות, שאז ע"י הזווג דיסוד א"ק בפה דאו"א דנקודים, 
שם נתפשטה הארה מועטת דז"ת דנקודים וקבלו תחלת צורתן, אלא 
שתחלת הצורה, תיכף היתה בכל הגדלות, כנודע. 
%break
הרי שכל השורש של זו"ן שיש להם מיחס הרשימות דמסך דס"ג, 
הנמשך להם מאו"א, נמצא עיקר מציאות ההיא, שמתגלה רק בעת 
גדלות של זו"ן. אמנם המציאות של זו"ן מיחס המסך דנה"י דא"ק, היה 
מגולה בנה"י אלו גם בעת קטנות, 
%break
כלומר, מטרם שהזריע היסוד דא"ק אותם, בסוד ו' ונקודה, לאו"א 
דנקודים, שהיו נכללים אז בכלים ואורות דנה"י דא"ק הפנימי גופיה. 
הרי שבנה"י דא"ק יש לזו"ן בחינת מציאות ממשית גם בהקטנות, 
מטרם שבאו להזווג דגדלות באו"א. 
%break
משא"כ באו"א, אין להם מציאות גלוי בעת הקטנות, אלא רק בבחינת 
הארה מועטת לבד, שאין זה נחשב כלל למציאות ממשית.
%break
%letter יב
יב) ולפיכך, הן הז"א והן הנוקבא, נמשכת הקטנות שלהם רק מבחינות 
הרשימות דמסך דנה"י דא"ק, המושפעת אליהם, דרך הנה"י דא"א, 
כנ"ל. ואע"פ שזווגם נעשו באו"א בסוד ג' שותפים, הנה זה הוא רק 
מפאת סדר השתלשלות דע"ס דאו"י, 
%break
שהבינה היא המאצילה להז"א, כי היא בחינת הסבה אליו, כנודע. וע"כ 
צריכים גם כאן בפרצופי אצילות, להשתלשל דרך או"א, אע"פ 
שמציאותם בא מא"א, כמ"ש הרב לעיל (דף תשנ"ה אות ל"ג). וזה 
דומה להנוקבא, במוחין דגדלות, שהיא מקבלת מאמא שלא ע"י ז"א, 
%break
שהפירוש הוא, כמו כאן, כי לבחינת קטנות היא מקבלת מז"א עצמו, 
דהיינו מבחינת הקטנות שלו הנמשך מנה"י דא"א, כנ"ל. אבל לבחינת 
הגדלות, שהיא נמשכת ביחוד מהרשימות דס"ג, שמקורן הן באו"א, 
כנ"ל, 
%break
א"כ הנוקבא מוכרחת לקבל אותן מאו"א, והרוחא שבז"א מבחינת 
קטנות הנמשך מהרשימות דמסך דנה"י דא"ק, אינו יכול לסייע בזה 
כלום, כי כן במקורם בנקודים, לא נתגלה בהם שום מציאות של גדלות, 
%break
בו' ונקודה שהיו כלולות בנה"י דא"ק מטרם שבאו בהיסודות שבפה 
דאו"א דנקודים. ע"כ גם כאן אין הנוקבא יכולה לקבל כלום מהכלי 
ורוחא דז"א, שהיא מבחינת הקטנות מהמסך דנה"י דא"ק, אלא 
מחויבת לקבל זאת ע"י אמא, 
%break
כנ"ל אמנם עם זה מחויב ז"א עצמו להשתתף בהזווג ההוא, ולא עוד 
אלא שהוא מחויב לקבל המוחין מקודם, והוא משפיע אותם להנוקבא, 
וגם זה הוא משום שביחס הע"ס דאו"י נמצא הז"א המאציל והסבה 
להנוקבא, וע"כ אין הנוקבא יכולה לקבל משהו, אם לא שהז"א יתן לה. 
%break
הרי שאע"פ שהמוחין דגדלות באו בעיקר רק מאמא, הן להז"א והן 
להנוקבא, מ"מ הנוקבא מוכרחת לקבלם דרך הז"א. ועד"ז המוחין 
דקטנות של הז"א, אע"פ שעיקרם מא"א, מ"מ אין הז"א יכול לקבלם 
רק על ידי או"א, שהם הסבה שלו.
%break
%letter יג
יג) והנה נתבאר, שבחינות הקטנות של הזו"ן נמשכות מהרשימות 
נה"י דא"ק דרך הנה"י דא"א אל הז"א. ודרך הז"א אל הנוקבא, דהיינו 
מבחינת רוחא קדמאה, שהוא חלק הנוקבא, שיש עמו בפקדון, מעת 
הזווג דגדלות שלו, 
%break
שאז עלתה יחד עם אח"פ שלו, ונכללה בהזווג דגדלות שם, ונמצאת 
קומת הזווג שיצאה שם מפאת תוספות המ"ן דגו"ע של הנוקבא, 
הדבוקים באח"פ דז"א, זוהי חלקה של הנוקבא, אלא שלא היה לה 
במה לקבלם, ע"כ נשארו בז"א בפקדון. 
%break
כנ"ל (דף תשל"ב אות ב') ע"ש. אשר הפקדון הזה נקרא רוחא קדמאה 
הנמצא בז"א, שאח"כ הוא מחזיר אותו להנוקבא לאט לאט, כנ"ל.
%break
אמנם צריך שתבין עם זה, כי אותו הרוחא קדמאה, הוא כולו מבחינת 
המסך ורשימות של הנה"י דא"ק, ואע"פ שיצא בזווג דגדלות של הז"א, 
מ"מ זו הקומה שהיא חלקה של הנוקבא, שיצאה על התוספות מ"ן 
שלה הדבקים בהכלים דז"א, 
%break
%page 819
הרי המ"ן הללו רק בחינת גו"ע מהרשימות דמסך דנה"י דא"ק, 
המיוחסות להנוקבא, וממילא כל הקומה הנקרא רוחא קדמאה, היא 
רק מבחינה זאת, המיוחסת לנה"י דא"ק. והבן מאד.
%break
%letter יד
יד) והנך רואה בעליל, שהנוקבא צריכה לב' מיני מ"ן, כי כדי לעלות 
לקבלת מוחין דגדלות מאו"א, הרי היא צריכה לבחינת גו"ע, של 
הרשימות דמסך דס"ג, הנמשכים מאמא, 
%break
שהם בחינה אחרת לגמרי מבחינות גו"ע דקטנות שלה, שקבלה 
מרוחא קדמאה של זו"ן הבאים מהרשימות דנה"י דא"ק.
%break
ובזה תבין סוד הנסירה, אשר החכמה וחסדים מסתלקים מז"א, 
שהפירוש הוא: שעולה אז למ"ן לאו"א, כמ"ש הרב (דף תשמ"ז אות 
י"ט.) שלכאורה יש לשאול, כיון שרק הנוקבא מקבלת מהזווג הזה של 
חיצוניות או"א כדי להעלות אח"פ שלה. 
%break
אבל הז"א אינו מקבל משם כלום, כי הוא אינו צריך לזה, שכבר נתקן 
בכלים ואורות של הגדלות מקודם לכן, וא"כ רק הנוקבא היתה צריכה 
לעלות למ"ן ולא הז"א. ובמתבאר תבין זה היטב, כי באמת בעת 
שהז"א קבל המוחין שלו, והעלה אז אח"פ שלו, 
%break
הנה כמו שאח"פ של הז"א כלולים מב' מיני רשימות: של הס"ג, ושל 
נה"י דא"ק, הנה בהכרח שדבוק בהם ב' בחינות גו"ע של הנוקבא: של 
הס"ג, ושל נה"י דא"ק. וא"כ היו גם גו"ע דס"ג כלולים בהאי רוחא 
קדמאה, כמו שהיו כלולים שם גו"ע דרשימות דנה"י דא"ק. 
%break
אלא שמתחילה לא נתן להנוקבא רק בחינת רוחא קדמאה דקטנות, 
שהיא מבחינות הרשימות דנה"י דא"ק, כנ"ל. ולפיכך אחר שכבר 
נשלמה הנוקבא בכל בחינת הקטנות, דהיינו שאין לו עוד מה ליתן לה, 
מהקומה שייצאה על בחינת תוספות המ"ן דרשימות דנה"י דא"ק, 
%break
כי כבר נטלתו כולו. הנה אז נותן לה בחינת הרוחא קדמאה דרשימות 
של הס"ג, דהיינו מהקומה שיצאה על בחינות המ"ן דגו"ע דרשימות 
דס"ג, דהיינו ג"כ בחינת הקטנות לבד, כי לא נכלל באח"פ שלו רק 
בחינת גו"ע לבד, 
%break
שהם בחינת קטנות, כל עוד שחסרים אח"פ שלהם, כנודע. ואע"פ 
שהיא הארה מועטת מבחינת הקטנות, כנ"ל, אמנם הוא עולה משום 
זה למ"ן לאו"א, והוא גורם שם זווג ע"ב ס"ג המוריד הה"ת מעינים 
דרשימות אלו דמסך דס"ג, 
%break
ואז מתעלים אח"פ שלהם, ונשלמים בכל הע"ס שלהם מבחינות 
הכלים. וה"ס המוחין דבינות וגבורות שהנוקבא מקבלת אז מאמא, 
שלא ע"י ז"א, כלומר שהן בחינת המ"ן האלו, 
%break
דהיינו בחינות הגו"ע שבהם, והן בחינת הגדלות, שהיא השלמת 
אח"פ, ע"י טפת החסד דאבא, המה שלא מבחינת ז"א עצמו, כי 
עצמותו דז"א הוא רק מבחינת מסך ורשימות של נה"י דא"ק, כנ"ל. 
%break
וע"כ המה נבחנים שאמא נותנם לנוקבא, ולא הז"א, אמנם תחלה 
מקבל אותם הז"א כנ"ל, ואחר כך הוא נותן אותם להנוקבא. וזכור זה.
%break
%letter טו
טו) וב' מיני מ"ן הנ"ל, מכונים ב' מנצפ"ך, שמנצפ"ך הא' הן מבחינות 
הרשימות דמסך דנה"י דא"ק, הנמשכות אליה דרך נה"י דא"א, ודרך 
הז"א, בעת הקטנות. ומנצפ"ך הב' הן מבחינות הרשימות דמסך דס"ג, 
%break
הנמשכות אליה דרך הסתכלות עינים בחוטם פה דדיקנא מבחינת 
למטה משבולת, ובחינות חוטם פה דגופא. ודרך או"א דנקודים, ודרך 
או"א דאצילות, שלא ע"י ז"א, כלומר שאינן מבחינתו. אלא רק מתחלה 
לוקח אותן הז"א, והוא נותן אותן להנוקבא. כנ"ל. 
%break
אכן תזכור, שכל מ"ן פירושם, גו"ע דתחתון בשעה שהם דבוקים 
באח"פ דעליון. באופן שהן המנצפ"ך הא' הן גו"ע דנוקבא הדבקים 
באח"פ דז"א, והן המנצפ"ך הב' הן בחינות גו"ע דנוקבא הדבקים 
באח"פ דז"א. 
%break
אלא הא', דבוקות באח"פ הבאים מהרשימות דנה"י דא"ק, שהן 
בחינות ז"א עצמו. והב' הן דבוקות באח"פ דז"א הבאים מהרשימות 
דמסך דס"ג שהן אינן מבחינת ז"א עצמו, אלא מבחינות אמא. והבן 
היטב.
%break
%page 820
%letter טז
טז) ועם המתבאר תבין היטב דברי הרב כאן שממנצפ"ך הא' שלקחה 
ע"י ז"א, שהיו דינין גמורים, מהן נעשים ה' דמים טמאים. והמנצפ"ך 
הב' שלקחה מאמא, הן גבורות ממותקות והן דמים טהורים והן 
בחינות ציון וירושלים. ע"כ. 
%break
וכבר ידעת סוד ו' ונקודה הנמשכים מנה"י דא"ק, שהם בחינת ה"ת 
בעצם. אלא שהיא נמתקה במדת הרחמים, בה"ר כמ"ש בחלק ו'. 
ולפיכך בחינות גו"ע דנוקבא הדבוקים באח"פ של הז"א, מבחינתו 
עצמו, שהם מהרשימות דו' ונקודה דנה"י דא"ק, כנ"ל. 
%break
הם דינין גמורים, שהרי עצמות ה"ת, שעליה היה צמצום הא', דבוקה 
שמה בנקבי העינים דגו"ע ההם של הנוקבא. וע"כ מהם נעשו אחר כל 
הבירורים של הקדושה, שנעשו בעיבור, בחינת שמרים המכונים דם 
טמא. 
%break
דהיינו שהחלקים שלמטה מצמצום הזה, יצאו לחלקם של הקליפות. 
אבל ממנצפ"ך הב' שהן בחינות גו"ע הדבוקים באח"פ דז"א הבאים 
מהרשימות דס"ג, הן דינין ממותקות, להיותן בעיקר מה"ר, אלא שה"ת 
נתחברה בהן, 
%break
וע"כ אחר כל הבירורים, הנעשים בעובר, אין בהשמרים שלהם שום 
דם טמא, להיותם נקיים מכל צמצום ודין משורשם.
%break
%letter יז
יז) והנה נתבאר היטב הקשר החזק שיש להעליון עם התחתון שלו, 
שעל ידו הוא מעלה אותו למ"ן, או התחתון עולה אליו, שהוא מכח 
נפילת אח"פ דעליון למדרגת התחתון מזמן שביה"כ. וע"כ נדבקו זה 
בזה כמו בחינה אחת. 
%break
באופן שהם עולים תמיד ומקבלים תיקונם, בעת שאח"פ דעליון 
מקבלים תיקון. וע"כ נבחנים אח"פ דעליון לכלי המעלה מ"ן ולבחינת 
אמצעי בין העליון והתחתון, כי אפילו אחר שנתחברו בהעליון, יכולה 
תמיד הפנימיות דתחתון לעלות שמה, 
%break
דהיינו בבחינת גו"ע שלו, מכח שכבר היו בהעליון, בעת תיקונם של 
אח"פ שלו, ואע"פ שירד משם למקומו הניח שורשו שמה, בבחינות 
מ"ן ראשונים, או בנים בכורים, שאין השורש הזה מסתלק משם, אע"פ 
שכבר התחתון ירד משם. 
%break
וע"כ יכול גם התחתון לעלות למ"ן שמה בכל עת שרוצה, דהיינו 
למקומו עצמו שהניח בעליון, שהוא כמותו ממש. בדברי הרב (תשל"ח 
א"ח) באופן בשעה שהתחתון עולה לעליון, נמצא עולה למקומו עצמו 
שבעליון. 
%break
וכשהעליון מעלה לתחתון, הנה אינו מעלה רק את אח"פ של עצמו, 
אלא מתוך שהם מונחים ודבוקים עם גו"ע דתחתון, הרי התחתון עולה 
ונמשך עמהם מאליו. וזכור זה היטב. 
%break
כי זה כולל כל זווגי הפרצופים שבאצילות, כי כל הזווגים כולם הולכים 
רק באותם הדרכים המבוארים, ואינם משתנים לעולם.
%break