ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ה
%book תע"ס-ה. חלק-יג. הסתכלות פנימית
%break
%page 1436
%H חלק י"ג
%H הסתכלות פנימית
%break
%letter א
א) צריכים להבין מאד עניני שערות רישא ודיקנא, שהרב האריך 
בביאורם בחלק שלפנינו, להיותם השורש של כל המוחין דזו"ן, ואם לא 
תהיה לנו הבנה בהירה בשרשים האלו, לא תהיה לנו שום הבנה 
במוחין דזו"ן.
%break
והנה שורש של כל השערות האלו, הוא הקרומא דאוירא, שנתקנה 
בתוך הגלגלתא, והוציאה חלק ממנה בבחינת מוח סתום, הנקרא 
מוחא דאוירא. וקרומא זו, ה"ס האלף שבתוך הואו של הוי"ה דס"ג, 
אשר קו האלכסון שבא' ה"ס הקרום, 
%break
שהוא בחינת רקיע המבדיל בין ג"ר דבינה ובין ו"ק דבינה, שי' 
העליונה היא בחינת ג"ר דבינה הנקרא מים עליונים, משום שהם 
בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים משום זה שום מיעוט וצמצום 
כלל מכח המסך הזה, וי' התחתונה, הם ז"ת דבינה, 
%break
שהם שורשי זו"ן וצריכים ע"כ בשביל זו"ן להאיר לו בהארת חכמה, 
וע"כ הם מרגישים סיתום מחמת המסך, שהוא הקרומא דאוירא וע"כ 
נפרשו ונבדלו מגלגלתא ונעשו לבחי' מוח סתום ובחינת ו"ק, הצריכים 
לתיקון דירידת הי' מאויר, שהעביות שבקרומא תרד לפה למטה, 
%break
ואז מתחברים ז"ת דבינה עם ג"ר דבינה לבחינת ראש, וז"ת דבינה 
יוכלו לקבל בחי' חכמה החסר להם, כמ"ש הרב לעיל (דף אלף שמ"א 
אות צ"ט) שמ"ש בזוהר דיוד נפיק מאויר ואשתאר אור רק על מוחא 
דאוירא נאמר זה, עש"ה. 
%break
אמנם גלגלתא עצמה, נשארת בבחינת אוירא, כלומר בבחינת חסדים 
מכוסים לעולם, כי היא תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה מקבלת 
בחינת הארת חכמה. וז"ס םל"צ דצל"ם, כמ"ש באו"פ באורך.
%break
ולפיכך בעת אצילות א"א בבחינת הגדלות שבו, דהיינו בקומת ע"ב 
דמ"ה, דהיינו על מסך דבחי"ג המוציא ע"ס בקומת חכמה, כמ"ש אצל 
ע"ב דא"ק, נעשה בו מחמת התיקון דקרומא דאוירא הנ"ל, מיעוט גדול 
מאוד, 
%break
כי בחי' ג"ר דחכמה, שהיו צריכים להתלבש בגלגלתא דא"א, ולא יכלו 
להתלבש בו, מחמת התיקון דחסדים מכוסים שקבל מקרומא דאוירא, 
כנ"ל, הנה יצא ונסתלק ממנו, ונעשה לסוד מקיף חוזר. שהם סוד 
השערות רישא שנקראים ענפי ע"ב, כנודע. 
%break
ועל שם זה נקרא הגלגלתא בשם עזקא דכיא, כי בחינת ע"ב דנקודים, 
דהיינו ג"ר דע"ב שגלגלתא לא קבלה אותם, נגנזו בה בסבת תיקון דם' 
דצל"ם שקבלה, 
%break
כלומר כי ם' זו מקיף אותה בגבול שלא תקבל ג"ר שלה, ולא תגלה 
בחינת או"א הגדולים דנקודים, דהיינו ג"ר דע"ב. וע"כ נקראת ם' זו 
בשם עזקא.
%break
%letter ב
ב) אמנם מ"ש שהשערות הם בחינת מקיף חוזר, אין הכוונה שהם 
בחי' או"י דג"ר דע"ב עצמו, כי האור הזה יצא ונעלם ונתרחק מן 
הכלים, ואין אור מתהפך להיות שערות. 
%break
אלא הכונה היא על בחינת האו"ח העולה מהמסך דבחי"ג בעת הזווג, 
הצריך להלביש את הג"ר דע"ב אלו השייכים לגלגלתא, ועתה 
שהגלגלתא לא קבלה אותם, יצאו ונסתלקו מראש, ונודע שרק באו"י 
נוהג בו הסתלקות, 
%break
אבל אין הסתלקות נוהג באו"ח, להיותו בחינת אור עב, כמ"ש הרב 
לעיל (דף רמ"ו אות ב') ונמצא שהאו"ח הזה נשאר במקומו תוך הכלים 
דראש, וגם נודע, שלפי מדת קומת הזווג כן נבררים ועולים הכלים 
מבי"ע, המיוחסים להלביש אותה הקומה, 
%break
%page 1437
וודאי שגם הם לא נסתלקו עם האור, אלא שנשארו במקום יציאתם 
תוך הראש, וב' בחינות הללו נבחנים למותרי מוחא, שאין להם שום 
יחס עם האורות וכלים הפנימים דמוחין דא"א, 
%break
כי המוחין שלו הם מבחינת ע"ב דמ"ה שהוא נבחן לע"ב המלובש בם' 
דצל"ם ואינו מאיר זולת דרך החג"ת שלו שהוא ל' דצל"ם, משא"כ אלו 
הכלים שעלו מבי"ע האו"ח שהם לבושים של קומת ע"ב הגלוי, 
המלובש גם בג"ר דראש, כמו ע"ב דנקודים וא"ק, 
%break
וע"כ יצאו לחוץ מגלגלתא, ונעשו בבחינת כלים חיצונים הנקראים 
שערות. והנה נתבאר היטב החומר של השערות, שהם בחינת האו"ח 
והכלים שהיו צריכים להלביש את קומת הע"ב הגלוי, וכיון שקומה זו 
נעלמה מן הראש, מכח תיקון הם' שבגלגלתא, 
%break
ע"כ לא היה מקום ללבושים שלו להשאר עוד תוך הכלים הפנימים 
דמוחין דא"א, וגם הם יצאו משם, ונדבקו על הגלגלתא בבחינת כלים 
חיצונים.
%break
ואין להקשות, מאין באו כאן לא"א כלים מבי"ע, מאחר שהוא בחינת 
כתר נקודים, ונודע, שבכל הג"ר דנקודים לא היה שום שבירה וירידה 
לבי"ע, אלא בז"ת דנקודים בלבד, ובבחינת ג"ר לא היה אלא ביטול 
בעלמא, אבל נשארו באצילות. כנודע. 
%break
והענין הוא, כי מ"ש הרב שלא היה שבירה בג"ר דנקודים, היינו משום 
שהם בחינת ראשים, שהמסך משמש בהם ממטה למעלה וע"כ אין 
עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותה, וכיון שאין 
שום כח ממסך שולט בראש, ע"כ לא שייך בהם שבירה וירידה לבי"ע, 
%break
אלא ביטול בעלמא, דהיינו שירדו מבחינת ראש לבחינת ו"ק, כמ"ש 
שם באו"פ באורך. אמנם הז"ת שהם בחינת הממעלה למטה 
שנתפשט מראשים אלו, ע"כ כח המסך שולט בהם וע"כ נפלו ונעשו 
לבחינת בי"ע. כמ"ש שם. 
%break
ונודע שאין התחתון מקבל האורות אלא עם לבושים דנה"י דעליון, כי 
הז"ת דנקודים לא קבלו הגדלות שלהם, אלא ע"י עליתם למ"ן לג"ר, 
ואותו האו"ח שיצא על המסך דפה דאו"א להלביש האורות דגדלות 
דז"ת בשעה שהיו כלולים באו"א, 
%break
ירד ג"כ עם המוחין לתוך הז"ת בבחינת לבושי מוחין הנקראים נה"י 
דעליון, והנה נה"י הללו אשר נתפשטו תוך הז"ת ממעלה למטה, 
נשברו ג"כ ביחד עם הז"ת, אע"פ שהם נה"י דג"ר, והוא, משום שירדו 
למטה ממסך כבר המסך שולט עליהם כמו ששולט על הז"ת. 
%break
כמ"ש הרב אצל נה"י דכתר שנתבטלו, משום שנעשו לבושי מוחין 
לאו"א, כן נה"י דאו"א שנעשו לבושי מוחין לז"ת נשברו מחמת 
שנתלבשו תוך הז"ת. 
%break
כי זה הכלל, שכל עליון הבא למקום התחתון נעשה כמהו ממש, וכל 
הצמצומים שבתחתון שורים עליו כמו שהם שורים על התחתון.
%break
%letter ג
ג) ונודע, שקומת כתר דנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, 
שהם בחי' ראש, והממעלה למטה דקומה זו, נקרא מלך הדעת 
דנקודים ונמצא שנה"י דכתר מלבישים המוחין דמלך הדעת הזה, 
%break
ובהכרח שנה"י אלו נשברו פו"א ביחד עם המלך הדעת ונפלו עמו 
לבי"ע. והמה הם הכלים דא"א שנפלו לבי"ע ונשברו פו"א יחד עם מלך 
הדעת כמבואר.
%break
ומכאן תדע בדיוק, איזה כלים שעלו ונתבררו עם יציאת קומת ע"ב 
בא"א. דהיינו עם הזווג דמסך דבחי"ג השוה לבחינת הסתכלות עיינין 
דאו"א זה בזה, כי הכלים האלו אינם לא פחות ולא יותר מבחינת נה"י 
אלו ששמשו ללבושי מוחין תוך מלך הדעת דנקודים, 
%break
כי עתה שהמסך שלהם נתקן בפה דראש דא"א, והעלה או"ח להלביש 
המוחין דע"ב, שהם שוים לאותו האו"ח שהלביש המוחין דהסתכלות 
עיינין דאו"א, ולפיכך עלה תכף גם האו"ח דקומת הסתכלות עיינין 
מבי"ע. 
%break
והוא נתחבר עם האו"ח החדש שיצא עתה ממסך שבפה דא"א, כי 
שניהם בחי' אחת ממש לכל פרטיהם ודקדוקיהם. והבן זה היטב. כי 
מטעם זה כתב הרב שלפי קומת האור, כן מתבררים ועולים כלים 
מבי"ע. 
%break
וכבר ידעת, שמגלגלתא דא"ק ולמטה אין לפרצוף שלא יהיה בו ב' מיני 
כלים: א' הם כלים הישנים מפרצוף העליון, שהאור נסתלק מהם 
מקודם לכן, והם מקבלים עתה מקומה החדשה שבפרצוף התחתון, 
ואלו הם עיקר הכלים דתחתון. 
%break
%page 1438
וב' הם הכלים החדשים הבאים בשוה עם אצילות התחתון, דהיינו 
האו"ח המלביש אל הע"ס דאו"י דקומה החדשה דתחתון. כי האו"ח 
הזה נעשה ג"כ לבחינת כלים, הן בהראש והן בגוף כנודע. ועיין 
בהסתכלות פנימית בחלק ד'. 
%break
וע"כ גם כאן בהזווג דקומת ע"ב דא"א, יש גם כן ב' מיני כלים, הן 
בכלים הפנימים שהם המוחין, והן בכלים החיצונים שהם השערות. 
%break
כי האו"ח שעולה עתה בעת הזווג ומלביש על האו"י, הוא בחינת כלים 
חדשים, והכלים שעולים ונבררים מבי"ע כנ"ל, הם בחינת כלים 
הישנים, הבאים מן פרצוף העליון, שהם הנקודים.
%break
והנה נתבאר היטב, שאלו השערות הם בחינת הכלים דנה"י דכתר 
דאו"א דנקודים, אשר נתלבשו בבחינת לבושי מוחין, תוך מלך הדעת 
דנקודים, שעלו עתה בעת הזווג דע"ב ממקום נפילתם בבי"ע, 
ונתחברו לראש דא"א, 
%break
כמו שהיו מחוברים בהמוחין ההם בקומה דהסתכלות עיינין דאו"א 
דנקודים. אמנם צריכים לזכור, כי אע"פ שהם נה"י דעליון לבד, עכ"ז 
הם קומה שלמה של ע"ס, אלא לפי שכל היחס שיש להם עם המוחין 
דתחתון אינו אלא משום שיצאו על המסך דעליון, 
%break
כי עיקר המוחין יצאו על הרשימות והעביות דתחתון הנקרא מ"ן, אלא 
כדי להתקן במסך, הוכרחו לעלות ולהכלל במסך דעליון. כנודע. וע"כ 
נמצא שכל החלק שיש לעליון באלו הע"ס דאו"ח המלביש אל המוחין, 
אינו רק בחינת המסך שלו, שהוא בחינת מלכות שלו, הנקרא נה"י, 
%break
וע"כ הם נקראים מלכות דעליון המתלבש בתחתון, או נה"י דעליון 
המתלבש בתחתון, אמנם הם ע"ס שלמות של או"ח המלביש לע"ס 
דאו"י שהם המוחין, וזכור זה.
%break
%letter ד
ד) אמנם, כיון שכל מציאות השערות שיהיו בבחינת כלים, הוא מתוך 
אחיזתם ויניקתם מכלים דראש, ע"כ קבלו גם הם בהכרח את התיקון 
של מל"צ דצל"ם הנוהג בכלים דראש, ולכן נתחלקו גם הע"ס דשערות, 
לם' ל"צ. 
%break
ובחי' ם' שבהם, שאינה מקבלת שום צמצום, והיא שוה לבחינת 
גלגלתא, עלה ויצא על הגלגלתא ונאחז שם, ונקרא עמר נקי. כי 
בבחינת ם' אין נרגש שום צמצום, ונקי לגמרי מדינים. ובחי' ל' וצ' 
דשערות, שהם כבר צריכים להארת חכמה וסובלים מצמצום כנודע, 
%break
הנה הם לא יכלו לעלות ולהאחז בגלגלתא כי הקרומא דאוירא הוציאם 
מחוץ לגלגלתא, ועל כן יצאו ונאחזו בלחי התחתון, בי"ג תיקוני דיקנא, 
הנכללים בב' המזלין, שנקראים: מזל עליון ונוצר, ומזל תחתון ונקה.
%break
%letter ה
ה) ונודע, שאלו ב' המזלות נעשו לדעת לאו"א, שאין או"א מזדווגים 
אלא על ידיהם.  כמ"ש הרב (בעץ חיים שער ט"ז פרק ו) וצריכים להבין 
זה, איך אפשר זה שבחינת דיקנא דא"א, הגבוה הרבה מבחינת או"א, 
ישמש להם לבחינת דעת והלא נודע, 
%break
שהדעת הוא בחינה תחתונה המזווג לחו"ב ממטה למעלה, ונחשב 
תמיד לבחינת ז"ת שלהם. וכאן אומר, שדיקנא דא"א הוא דעת לאו"א, 
ונמצא הדעת גבוה מהם, שלכאורה הוא תמוה.
%break
והענין הוא, כי יש ב' זווגים באו"א: א' הוא להחיות העולמות, וזווג זה 
נמשך מקומתם הקבועה, שהוא ס"ג, וזווג זה לא פסיק מהם לעלמין. 
וב' הוא, זווג להולדת נשמות, וזווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים 
לקומת ע"ב, שאי אפשר בהם זווג הזה, 
%break
זולת בעת שעולים לג"ר דא"א, שאז משיגים קומת ע"ב, וראוים 
להולדה. כנודע. ובזה תבין, כי מ"ש הרב שם, שאין או"א יכולים 
להזדווג כי אם ע"י מזלא דדיקנא, אין הכוונה על זווגם הקבוע דלא 
פסיק, דהיינו בהיותם בקומתם הקבועה, 
%break
%page 1439
אלא הכוונה היא בזווג דהולדת נשמות, שהם עולים אז לג"ר דא"א, 
וכשהם בבחינת ג"ר דא"א, אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, כי אז 
הדיקנא משמש להם ממטה למעלה כמו שנוהג בכל הפרצופים.
%break
%letter ו
ו) אמנם עדיין צריכים להבין, למה צריך להיות הדעת הזה דאו"א 
מבחינת השערות דיקנא דוקא, שלא מצינו דומה לזה בשום פרצוף. 
וכדי להבין זה, צריכים להבין ד' הבחינות של דעת, שהרב מביא בראש 
דא"א: א' הוא הדעת שבאוירא, 
%break
שאומר כאן (דף אלף שכ"ז אות ע"ג) שדעת דעתיק מתלבש במוחא 
דאוירא. הבחינה הב' של דעת, היא הדעת דא"א המלובש במצחא 
שלו. כמ"ש כאן (דף אלף של"ו אות צ') שיסוד דעתיק מלובש בדעת 
דא"א, ודעת דא"א גו מצחא דיליה. 
%break
ג' הוא הדעת דא"א, העומד בין תרין כתפוי, שהוא בחינת ו"ק. ד' הוא 
המזלין דדיקנא, שהוא בחינת דעת עליון דא"א, כמ"ש הרב (במבוא 
שערים שער ג' חלק ב' פרק א') וז"ל, הדעת עליון דא"א צריך שיהיה 
באמצע בין החכמה שבו, שהיא מוחא סתימאה דיליה, 
%break
ובין הבינה שבו שהוא בגרון, והנה זה הוא המזלא הי"ג דדיקנא, 
ונקרא דעת עליון דא"א, שהוא למעלה מהבינה שבו ששם מתחילין 
או"א. עכ"ל. הרי שיש כאן בא"א ד' מיני דעת: דעת שבמוחא דאוירא, 
ודעת המלובש במצח, ודעת שבדיקנא, ודעת שבין הכתפין.
%break
ולהבין זה צריכים להעמיק בדברים, ובעיקר צריכים להבין היטב, ענין 
מל"צ דצל"ם, שנתחדש בפרצופי אצילות. והנה מקורו של התחלקות 
הע"ס על ג' אותיות םל"צ, הוא מכח לבושי מוחין דא"א, שהם נה"י 
דעתיק, שנעשו בהם ב' בחינות: 
%break
א', בחינות נו"ה שלמעלה מיסוד, שפירושו שאינם מקבלים לא קטנות 
ולא גדלות ממסך דיסוד, מחמת שנתקנו בבחינת החסדים דג"ר 
דבינה, שאין שום צמצום שולט עליהם. והם עושים ם' דצל"ם על 
המוחין, שהם תמיד בחסדים מכוסים, כמו ג"ר דבינה. 
%break
ובחינת נו"ה דעתיק שלמטה מיסוד שלו, שהם מתמעטים ע"י המסך 
דיסוד עושים ל', צ' במוחין דא"א, שבהם יוצא הי' מאוירא ומקבלים 
חכמה. כמו שהארכנו בזה באו"פ. וסבת התחלקות הזו דנה"י דעתיק, 
היא, משום שלצורך אצילות אין עתיק משמש במסך דצמצום א', 
%break
אלא במסך דצמצום ב', שהוא בחינת ה"ת בעינים, שחכמה נתקנה 
בעצמה בבחינת נוקבא, והוציאה בינה וזו"ן למטה ממסך, ולפי 
שהמסך הזה המוציא הבינה לחוץ אינו שולט על ג"ר דבינה, ע"כ 
נתחלקה הבינה בהכרח על ג"ר וז"ת, 
%break
שג"ר שלה עדיין דבוקים במדרגה, ורק ז"ת שלה יצאו לחוץ. באופן, 
שעלית ה"ת בעינים, גרמו ב' דברים: א' שלא השאיר במדרגה רק גו"ע 
בלבד, ואח"פ הוציא לחוץ. וב', כי חילק הגלגלתא בעצמותה לב' 
מדרגות, לם' הג"ר שלה, ולל' הז"ת שלה. 
%break
כי הגלגלתא ועינים דתחתון הם אח"פ דעליון שגלגלתא דתחתון הוא 
בינה דעליון, והעינים דתחתון הוא זו"ן דעליון, כנודע. וע"כ נתחלקה 
הגלגלתא כמדת הבינה, כי היא בינה ממש דעליון.
%break
ועד"ז נמצא ג"כ, שבעת הזווג, שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים מתבטל 
המסך דצמצום ב' לשעתו, נמצאים חוזרים ומתתקנים ב' המיעוטים 
הנ"ל, שהצמצום ב' גרם אותם, כי בטל התחלקות של הבינה על ם' ול', 
%break
כי לא יצאו ונחלקו הז"ת דבינה שהם ל' מג"ר דבינה שהם ם', רק 
מבחי' צמצום ב', שה"ת עלתה ונכללה בבינה, ונמצא עתה, שה"ת 
ירדה משם, הנה חזרו הז"ת והג"ר דבינה למדרגה אחת בלי הפרש 
ביניהם. 
%break
וכן אח"פ שירדו למדרגת התחתון, חוזר עם התחתון ונעשה למדרגת 
העליון, כי נתבטל המסך שחילק אותם זה מזה. הרי שביטול המסך 
דצמצום ב' עושה ב' תיקונים שמחזיר הז"ת דבינה לג"ר, ומחזיר 
אח"פ, שהוא הראש דתחתון, למדרגת העליון. 
%break
והנה נתבאר, שענין יציאת אח"פ מן המדרגה, וענין התחלקות המוחין 
על מל"צ, הם באים כאחד, וכן מתתקנים כאחד.
%break
%page 1440
%letter ז
ז) והנה ג' מיני יציאות הם באצילות מכח צמצום הב' הנ"ל, שכל אחת 
כוללת ב' המיעוטים הנ"ל. יציאה א' היא, יציאה מראש דעתיק, שהוא 
נעשה ע"י קרומא דאוירא, ופירושה של יציאה זו, הוא כי נודע שע"ס 
דעתיק הם בבחינת ימי קדם, 
%break
דהיינו כמו הספירות דאדם קדמון, אשר מסך דצמצום א' משמש בהם, 
כי ע"כ רגלי עתיק מתפשטים לבי"ע, כמו רגלי א"ק, ועיקר ההבחן הוא 
בבחי' החכמה שבו, כי בהיותו מצמצום א', הרי אין בו התיקון דםל"צ, 
ונמצא ג"ר דחכמה שלו מגולים בלי שום כיסוי, 
%break
כמו ע"ב דא"ק, וכמו או"א דנקודים, והוא נקרא חכמה קדומה, כי 
חכמה מגולה כזו לא נמצא עוד בכל פרצופי אצילות מחמת שהמה 
כולם נתקנו בצמצום ב', ומתוקנים ע"כ במל"צ, אשר הג"ר שבהם 
מכוסה ע"י תיקון הם' שאינו מקבל לתוכו חכמה, 
%break
זולת החג"ת שלו, שהם הל' מקבלים חכמה, ונמצא הג"ר דחכמה 
נעלמים בע"ב דאצילות, ואינה נמצאת אלא ברדל"א. וע"כ מכונה 
חכמה קדומה, כמו כל הספירות דרדל"א הנקראים ימי קדם, כנודע.
%break
ונמצא, שגו"ע דא"א, דהיינו גלגלתא ומו"ס שבו, שהם בחינת אח"פ 
שיצאו לחוץ ממדרגת עתיק, נתמעטו ע"י יציאה זו מבחינת חכמה 
קדומה הנוהג בעתיק. וכן נעשה בהם עצמם בחינת תיקון המל"צ 
מחמת יציאה הזו, 
%break
כי כח הה"ת שבפה דעתיק המוציא א"א לחוץ, חילק את הגלגלתא 
שהיא בינה דעתיק שיצאה לחוץ, לב' בחי': ג"ר שבה לם', וז"ת שבה. 
לל'. שע"י זה אין בו בחינת ג"ר דע"ב, מחמת הכיסוי דם' שבגלגלתא, 
כנ"ל. והוא בחינת הע"ב דאצילות, שנתקן בא"א. 
%break
וזה נבחן ליציאה ראשונה באצילות. שראש דא"א יצא מבחינת ראש 
דעתיק, ונבחן לבחינת ו"ק בערך עתיק.
%break
ויציאה ב' היא, יציאת הבינה לבר מראש דא"א, כי אין בראש דא"א 
אלא גו"ע, שהם גלגלתא ומו"ס, ובינה וזו"ן יצאו לבר מראש. כנודע. 
והם נעשו ג"כ בתיקון םל"צ: שעד החזה שלו, הוא בחינת ג"ר דבינה, 
ובחינת ם', ששמה מלבישים או"א עלאין. 
%break
ומחזה עד הטבור דא"א, נעשה בבחינת ז"ת דבינה שהוא בחי' ל'. 
ששם מלבישים ישסו"ת. ומטבור ולמטה נעשה בבחינת צ', ששם 
מלבישים זו"ן. כנודע.
%break
והנה יציאה זו דבינה, לבר מראש דא"א, עדיין אינה עושה אותה 
בבחינת ו"ק גמורים, והוא מכח תיקונה של הם' בג"ר שלה, שמגרון עד 
החזה, עדיין נחשבת שם בבחינת ג"ר גמורים, כי ג"ר דבינה אינה 
מתמעטת כלום מכח צמצום ומסך. 
%break
אמנם כלפי א"א, שקומתו היא ע"ב וחכמה, נחשבת הבינה לבחינת 
ו"ק וגופא, כי היא חסרה גם מבחינת חכמה דע"ב דאצילות, ואין בה 
אלא אור דחסדים לבד.
%break
ויציאה הג' שבאצילות, היא יציאת הל' והצ' מראש דבינה גם כן. כי הם 
צריכים להארת חכמה, ע"כ כח המסך שבפה דא"א שולט עליהם, כי 
נעשו מצומצמים על ידו, וע"כ הם נבחנים לו"ק גמורים בחסר ראש. 
%break
והנה נתבאר היטב ג' היציאות שבאצילות: א' היא לבר מחכמה 
קדומה. ב' היא לבר מע"ב דאצילות. ג' היא לבר מס"ג דאצילות, דהיינו 
לבר מג"ר דבינה. ואע"פ שכל הממין הם בבחינת חסדים מכוסים, 
מ"מ ההפרש ניכר בל' וצ' של כל אחד. 
%break
כי ל' וצ' דם' דגלגלתא דא"א, הרי בהם מאיר חכמה ממש. אבל ל' וצ' 
היוצאים מם' של הבינה דא"א, כבר הם בחינת ו"ק בלי ראש.
%break
%letter ח
ח) ואחר שזכינו לדעת היטב, ההבחן שבין עתיק לא"א, כי עתיק הוא 
בבחינת הזווג שעל המסך דצמצום א' שעליו יוצא החכמה קדומה, כמו 
בע"ב דא"ק ובהסתכלות עיינין דאו"א דנקודים. 
%break
אבל בא"א, אין מלכות זו דצמצום א' משמשת עוד, כי נגנזה בראש 
דעתיק. הנה עדיין צריכים להבין היטב, בחינת ב' רישין: גלגלתא ומו"ס 
דא"א.
%break
%page 1441
והנה הרב ביאר אותם לעיל (דף אלף שי"ז אות נ"א ונ"ב) שאין מו"ס 
יוצאת מבחינת גלגלתא, אלא שמו"ס מתגלית מבחינת עתיק בהשואה 
אחת עם הגלגלתא, עש"ה. וצריכים להבין טעם הדבר, כיון שהם ב' 
מדרגות, א"כ הם צריכים להשתלשל ולצאת זו מזו, 
%break
כמו כל תחתון היוצא מן העליון. וכדי להבין זה צריכים לזכור מ"ש הרב 
לעיל (דף רצ"ב אות ד' ובאור פנימי שם) בענין זכר ונקבה דכלי דכתר 
דע"ב דא"ק. כי בסדר השתלשלות המדרגות, שכל תחתון יוצא אחר 
הסתלקות אורות דגוף דעליון, 
%break
נבחן שנשארו ב' מיני רשימות אחר הזדככות המסך דעליון. אחת היא 
דבחינה אחרונה דעליון. שאינה משאירה אחריה רשימו של עביות, 
זולת מבחינת התלבשות לבד. וב' היא הרשימו שלמעלה מבחינה 
האחרונה, שבה יש ג"כ עביות. 
%break
וב' הרשימות האלו נכללות זו בזו, ע"י עליתם והתכללותם במסך 
דעליון, דהיינו במלכות של ראש דעליון. ואז יוצא קומה מיוחדת על 
בחינת הרשימו דהתלבשות הנקרא זכר, שנכלל עם הרשימו דעביות 
הנקרא נקבה. 
%break
וכן יוצא במלכות דעליון קומה מיוחדת על הרשימו דעביות, שהיא 
נקבה, הנכללת ברשימו דהתלבשות, שהוא זכר. ואחר שיצאו עליהם 
ב' קומות מיוחדות בהיותם במסך דראש העליון נולדים ובאים 
במקומם. וכבר הארכנו בזה בענין זכר ונקבה דכלי דכתר דע"ב דא"ק, 
%break
וכן בענין זכר ונקבה דנקודים שהם: כתר דנקודים, ואו"א דנקודים. 
כנ"ל (דף תי"ב ד"ה הכתר) עש"ה, כי אי אפשר להכפיל כאן כל 
האריכות ההיא.
%break
ותדע, כי כאן בא"א, שהוא בחינת ע"ב דאצילות, יוצאים בו ג"כ ב' 
קומות מיוחדות על ב' בחינות הרשימות הנ"ל, בהיותו נכלל במלכות 
דראש דעתיק שמרשימו דהתלבשות הנקרא זכר, יוצא הראש 
דגלגלתא, 
%break
דהיינו ע"י התכללותו בהרשימו דעביות ממו"ס, שהיא נקבה. ועד"ז 
מרשימו דעביות שהיא נקבה, ע"י התכללותה ברשימו דזכר, יוצא ראש 
הב' שהוא מו"ס. ושניהם יצאו בבחינת עיבור במלכות דראש דעתיק 
בהשואה אחת, כמבואר, ואינם משתלשלים זה מזה, 
%break
משום שהזכר אין בו עביות מספיק ראוי לזווג, זולת ע"י התכללותו עם 
הנקבה, כנ"ל. וע"כ אינו נחשב לבחינת עליון אליה, אלא שהם 
בהשואה אחת, וראש דעתיק הוא המאציל את שניהם, ע"י התכללותם 
במלכות שלו.
%break
%letter ט
ט) גם נתבאר שם, שעיקר הקומה שהיא מתפשטת ממעלה למטה 
לבחינת גוף, יוצאה רק מן הנקבה להיות בה בחי' עביות מבחינת 
עצמה. אבל מן הזכר שאין בו עביות מבחינת עצמו אלא מהתכללותו 
עם הנקבה, אין המסך שלו ראוי להתפשט ממעלה למטה, 
%break
וע"כ הוא משמש רק בבחינת ממטה למעלה בראש, עש"ה. ואחר 
שידענו זה, יש להבין שענין אח"פ שיצא לבר מרישא דא"א לבחינת 
גוף, הוא רק מבחינת מו"ס, ולא מבחינת גלגלתא, כי הגלגלתא מתגלה 
רק בראש דא"א בלבד. 
%break
וענין יציאת אח"פ דגלגלתא הוא בבחינת הראש גופיה, והוא בחינת 
האוירא של הגלגלתא, שהוא בחינת הל דצל"ם, שמסבת כח צמצום 
דמסך דעתיק בהאי קרומא דמו"ס, יצאו הז"ת דגלגלתא, שהוא בחינת 
אח"פ שלו, ונפלו לדרגת מו"ס. 
%break
וע"כ נקרא אוירא בחינת מוח סתום דגלגלתא, כי נפל לבחינת מו"ס.
%break
ועם זה תבין מה שבחינת אוירא מתיחסת לדעת דרדל"א, כנ"ל (דף 
אלף שכ"ז אות ע"ב) כי ענין התיקון של ם' דצל"ם שהגלגלתא נתקנה 
בו, עושה אותה למחוברת עם רדל"א, כי המסך שבפה דרדל"א אינו 
גורם בה שום מיעוט, 
%break
מחמת תיקונה בג"ר דבינה, המתוקנת בחסדים מכוסים, שתיקון זה 
נקרא ם' כנודע. אלא האוירא, שהוא בחינת אח"פ שלה, דהיינו הז"ת 
שהם צריכים להארת חכמה, היא שהתמעטה מחמת המסך שבפה 
דרדל"א ויצאה לחוץ מרדל"א. 
%break
ונמצא, שבעת הזווג שאז הי' נפיק מאויר שלה, שפירושה שבחי' 
המסך יורד למקום הפה דא"א, וג"ר דא"א מתחברים להיות לג"ר 
דעתיק, כמ"ש הרב באות ק"ג דף אלף שמ"ב, "שדעת דעתיק נתלבש 
תחלה באוירא" דהיינו בעת קטנות, 
%break
%page 1442
"ושם עדיין מכוסה ונעלם ע"י הקרומא", כי הקרומא דאוירא מוציא 
אותו מחוץ לגלגלתא למדרגת מו"ס כנ"ל "וירד ונתלבש בפומא דא"א" 
כלומר, שכח המסך שבקרומא דאוירא, ירד לפה דא"א, ואז עלו ג' רישין 
דא"א למדרגתם בעתיק, דהיינו לאח"פ דראש עתיק. 
%break
כי בעת ירידת המסך דקרומא לפה, נעשו א"א ועתיק לראש אחד. ואז 
נמצא מתבטל בחינת מל"צ דצל"ם, ונעשו אוירא עם גלגלתא למדרגה 
אחת, כי יצא כח המסך דעתיק הימנו, 
%break
וע"כ נחשב אוירא עתה לבחינת דעת דרדל"א אשר היה מכוסה ונעלם 
ממנו בעת קטנות ועתה חזר למדרגתו כבתחלה, ונתחבר שוב עם 
גלגלתא ועם רדל"א למדרגה אחת, וע"כ הוא מתיחס לדעת דרדל"א. 
ונתבאר היטב ענין חזרת אח"פ של קומת גלגלתא דא"א, 
%break
שהוא חזרתו של מוחא דאוירא, לאחד עם גלגלתא ע"י ירידת המסך 
לפומא דא"א, המחזיר גם כל ג"ר דא"א למדרגת עתיק, ואז מתגלה 
דעת דעתיק במוחא דאוירא.
%break
והנה ע"י עלית ג"ר דא"א לבחינת עתיק, ומקבל שם הארת ע"ב ס"ג 
דא"ק, יורדת ה"ת מעינים דא"א גם כן, ומעלה אליו אח"פ שלו. 
שפירושו, שמסך דמו"ס שהוציא הגרון וחג"ת לבר ממדרגת ראש, 
להיותו מתוקן בצמצום ב', 
%break
הנה עתה אחר שקבלו ג"ר דא"א הארת הע"ב ס"ג מסבת עליתם 
לעתיק, הנה יורד המסך שבפה דא"א לבחינת החזה שלו, ומעלה אליו 
את הגרון וחג"ת לבחינת ג' רישין שלו. 
%break
שאז גם או"א שהם מלבישים את הגרון וחג"ת דא"א, עולים ג"כ לג"ר 
דא"א, ביחד עם עלית החג"ת דא"א. והנה עליה זו מיוחסת למו"ס, ולא 
לגלגלתא. כמ"ש לעיל, שבחינת אח"פ שירדו לגוף דא"א, אינם אח"פ 
של גלגלתא, 
%break
משום שאין הגלגלתא מתפשטת לגוף, להיותה בחינת רשימו 
דהתלבשות מעיקרה, עיין לעיל. וכל בחינת הכלים המתפשטים 
ממעלה למטה הנקראים גוף דא"א, ממו"ס הם באים. הרי שאלו אח"פ 
דגוף דא"א המוחזרים אל ראש דא"א, הם מבחינת מו"ס.
%break
%letter י
י) והנה נתבאר ב' מיני עליות: א' היא עלית ג' רישין דא"א, אל ראש 
דעתיק, שע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, ירדה ה"ת מעינים שלו, שפירושו 
כח המסך שבקרומא דאוירא, ירד לפומא דא"א, שהוא מקום החזה 
דעתיק, כנודע, שג' רישין דא"א מלבישין לחג"ת דעתיק עד החזה, 
%break
ונמצא הפה דא"א במקום חזה דעתיק. וע"כ נבחן, שמתחלה עלו 
הגרון וחג"ת דעתיק, ונעשו לחב"ד דעתיק, כי מחמת ירידת המסך 
למקום החזה דעתיק, נעשה המקום שמחזה ולמעלה לבחינת ראש 
וג"ר דעתיק. 
%break
ואז נעשה החסד דעתיק לבחינת חכמה שלו, וגבורה דעתיק לבחינת 
בינה שלו, ות"ת דעתיק לבחינת דעת שלו. והוא ממש ע"ד שנתבאר 
בחלק י', 
%break
בענין ו"ק דז"א שנעשו לע"ס, ובענין ו"ק דא"א שנעשו לע"ס, שחג"ת 
עולים לחב"ד, ונה"י לחג"ת ונעשו לו נה"י חדשים, שעד"ז גם כאן, ואין 
להאריך.
%break
וכיון שחג"ת דעתיק, שמחזה ולמעלה שלו, נעשו לבחינת חב"ד שלו, 
נמצא גם ג' רישין דא"א, שהיו מלבישים חג"ת הללו, הנה גם הם עלו 
והיו לג"ר דעתיק, כי הגלגלתא המלבשת החסד שלו, נעשה עתה 
לחכמה דעתיק, 
%break
ומו"ס המלבשת הגבורה שלו נעשה עתה בינה דעתיק, ובחינת 
הקרומא והמסך שהיה מלובש בשליש עליון דת"ת דעתיק, נעשה עתה 
לדעת דעתיק. ומכאן תבין, שענין עלית א"א לג"ר דעתיק, אין פירושו, 
שהם עולים לרדל"א ממש, 
%break
כי זה לא יארע לעולם, שפרצוף תחתון ילביש ויהיה לבחינת ראש 
דעליון שלו. אלא הפירוש הוא, שחג"ת דעתיק עצמו עולים מקודם 
ונעשים לחב"ד, שהוא ע"י ירידת ה"ת ממקום הפה למקום החזה, 
כנ"ל. ואז עולים עמהם גם הג"ר דא"א שהם מלבישים החג"ת הללו. 
%break
%page 1443
ועד"ז תבין בעלית כל תחתון לראש דעליון. והנה נתבאר ענין עליה 
הא', שהיא עלית ג' רישין דא"א לג"ר דעתיק. שעליה זאת מיוחסת 
לגלגלתא דא"א.
%break
ועליה ב' שהיתה כאן, היא עלית הגרון וחג"ת דא"א, המלובשים תוך 
או"א עלאין, שהם עולים ע"י ירידת ה"ת מפה דא"א לבחינת החזה 
שלו ונעשה כל המקום שמחזה ולמעלה דא"א לבחינת ג"ר שלו, 
ונעשה חסד דא"א לחכמה שלו, וגבורה דא"א לבינה שלו, 
%break
ות"ת דא"א לדעת שלו. אשר עמהם עולים ג"כ המלבושים שלהם שהם 
או"א. כנודע. והנה עליה זו מיוחסת למו"ס דא"א, אשר הגרון וחג"ת 
הם אח"פ שלו שחזרו אליו. הרי גם כאן, אין או"א עולים לג"ר דא"א 
ממש, 
%break
שהרי הם עלו מקודם לג"ר דעתיק, כנ"ל, אלא שהם מלבישים את 
חג"ת דא"א שנעשו עתה לחב"ד שלו. ואין להקשות איך אנו מיחסים 
עליה זו למו"ס, אחר שמו"ס כבר עלה למעלה לג"ר דעתיק. 
%break
הענין הוא, כי רשימתו דמו"ס נשאר גם במקומו אחר עליתו לג"ר 
דעתיק. כמ"ש לעיל דף תתקי"ט אות פ"ו. ובדף א' ח' תשובה קע"ה 
עש"ה.
%break
%letter יא
יא) ויש להקשות, כיון שכל הורדת ה"ת מעינים, והחזרת אח"פ אל 
המדרגה, הגורם כל העליות וג"ר של פרצופי האצילות, הנה זה נעשה 
רק ע"י הארת הע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות ע"ב דא"ק למעלה משורש 
דצמצום ב', 
%break
ע"כ בכל מקום שמגיעה הארתו, נמצא מבטל הפרסאות שנעשו מכח 
הצמצום ב', כנודע. אמנם, איך אפשר לפרצופי אצילות, שכל בנינם 
נעשה ממסך דצמצום ב', כנ"ל, שיוכלו לקבל משהו מאורות דפרצופי 
א"ק, שהכלים שלו הם מצמצום א'. 
%break
כי ע"כ הוא נבחן לבחינת א"ס לגבי האצילות, משום שאין לפרצופי 
אצילות כלים לקבל את הארתו, ואין השגה באור בלי כלי. כנודע. וא"כ 
איך הם מקבלים הארת ע"ב דא"ק שיוכלו להוריד הה"ת מעינים 
ולהשיג ג"ר.
%break
והן אמת, שכבר העיר לנו הרב שאין א"ס מתלבש אלא ברישא דעתיק 
בלבד. (לעיל דף אלף ש"א אות ט') ונמצא רישא דעתיק שהוא אמצעי 
בין א"ס שהוא א"ק, לבין פרצופי אצילות (כנ"ל דף אלף ש"א ד"ה אין) 
%break
אכן יש להבין הדבר, איך נעשה עתיק לאמצעי, כיון שגם עתיק הוא 
מבחינת המסך דצמצום א' כמו א"ק, נמצא שאין הם יכולים לקבל 
מעתיק, כמו שאינם יכולים לקבל מא"ק.
%break
ובמתבאר תבין היטב, כי באמת אין הארת ע"ב ס"ג דא"ק מגיע אלא 
לעתיק, ואז מוריד עתיק בחינת ה"ת מקרומא דאוירא, ששם בחי' 
העינים שלו אל החזה, ומעלה את חג"ת שלו, שהם אח"פ שיצאו לבר 
מראש שלו, 
%break
כי שם עומדים ג' רישין דא"א, והוא מעלה אותם לבחינת חב"ד שלו, 
כנ"ל. ונעשה שם הזווג הגדול דע"ב על המסך דחזה העומד עתה 
בבחינת מלכות דראש דעתיק, ומסך זה הוא מסך דצמצום א', כי חזה 
דעתיק הוא בחי' מסך דצמצום א', 
%break
וע"כ יוצאים שם ע"ס דראש בקומת ע"ב המגולה, שהם כבחינת 
הסתכלות עיינין דאו"א דנקודים, וכע"ב דא"ק, שאין בהם בחינת 
הכיסוי של ם' דצל"ם. וכיון שג' רישין דא"א מלבישים עתה את חב"ד 
דעתיק, נמצאים נכללים בזווג הזה, 
%break
ומקבלים ג"כ בחינת הע"ב המגולה, בכלים דראש דעתיק. ואחר 
שקבלו קומת ע"ב הגלויה בהתכללותם בחב"ד דעתיק, אז יורדת גם 
בהם בחינת המסך דה"ת שבמלכות דמו"ס, שהוציאה הגרון וחג"ת 
לבר מראש, יורד עתה המסך הזה לחזה דא"א, 
%break
מכח המוחין דע"ב הגלוי, שקבל בכלים דראש דעתיק. וגם חג"ת דא"א 
נעשו לג"ר דא"א, ולבחינת חב"ד דא"א. ואז גם או"א שהיו מלבישים 
לחג"ת אלו, עולים עמהם יחד, ונבחנים גם הם לבחינת חב"ד דא"א.
%break
%letter יב
יב) אלא שיש לשאול, התינח בג' רישין דא"א, שעלו לג"ר דעתיק, כי 
יכלו להכלל במסך דצמצום א' שבעתיק, שיקבלו על ידו קומת ע"ב 
הגלוי, כנ"ל. אמנם או"א שעלו לחב"ד דא"א, שת"ת דא"א נעשו לדעת 
שם, 
%break
והרי גם ת"ת דא"א הוא רק מצמצום ב', ואיך יוצא על ידי הדעת הזה 
קומת ע"ב הגלוי, ואיך הם מקבלים הארת ע"ב שיוכלו להוריד הה"ת 
מעינים שלהם ולהעלות אח"פ. כיון שאין להם שם בחינת מסך 
דצמצום א', שיזדווגו על ידו.
%break
%page 1444
והענין הוא, כי הם משמשים שם עם המסך דשערות דיקנא שבמזל 
התחתון, שהוא התיקון הי"ג. כי ידעת, ששערות דיקנא הם בחינת 
האו"ח וכלים המלבישים לע"ב המגולה שהוא חכמה קדומה, שבסבת 
התיקון דם' דצל"ם, הנעשה בגלגלתא, 
%break
שאינו מקבל משום זה בחי' אור חכמה, ע"כ הוכרח הע"ב הזה 
להסתלק בבחינת מקיף חוזר, ואז יצאו ג"כ האו"ח והכלים דקומה זו 
לחוץ מראש דא"א, בבחינת שערות רישא ודיקנא. ונמצא עתה, אחר 
שעלו ג' רישין דא"א לחב"ד דעתיק, 
%break
וקבלו שם בחינת המסך דצמצום א', וכל הפרסאות דצמצום ב' בטלו 
לשעתם, ומקבלים שם שוב בחינת הקומה דע"ב המגולה, כנ"ל, הנה 
אז, גם אלו השערות רישא ודיקנא, 
%break
מוצאים שוב את קומת חכמה קדומה שלהם שנכנסה לראש דא"א, 
וגם הם נכנסים לראש דא"א להלבישו כמקודם לכן.
%break
ובזה תבין, למה נקראים השערות שם כלים מקיפים, כי הם משמשים 
רק בעת עלית א"א לחב"ד דעתיק דהיינו בעת הזווג אבל לאחר הזווג 
שוב יורד א"א למקומו, וחוזר ונתקן בבחינת מל"צ דצל"ם, וע"כ חוזר 
ומסתלק קומת הע"ב המגולה והשערות חוזרים ויוצאים מראש. 
%break
ולפי שבקביעות הם לבר מרישא, ע"כ הם נקראים כלים מקיפים, 
כלומר שעתידים להיות כלים פנימים בעת הזווג. וכן הע"ב המגולה 
המסתלק נקרא מקיף חוזר, 
%break
כי בכל עליה ועליה של א"א לחב"ד דעתיק, הוא חוזר ומתלבש 
בפנימיות הראש דא"א, ואחר הזווג הוא חוזר ומסתלק. ולכן נקרא 
מקיף חוזר.
%break
ונודע, שאו"א במזלא אתכלילו, כי השערות דיקנא דא"א, הם אורות 
מקיפים להם בפנים, ושערות רישא מקיפים להם באחור, ונמצא עתה 
אחר שעלו ג' רישין דא"א לעתיק, שבאו השערות רישא ודיקנא 
בבחינת כלים פנימים דראש דא"א, כנ"ל, 
%break
וכיון שאו"א קבלו עתה בחינת ג"ר דא"א ע"י עליתם עם חג"ת דא"א, 
כנ"ל. הנה נכנס הדיקנא גם בפנימיות הכלים דאו"א, כנ"ל בראש 
דא"א, וע"כ המה יכולים לשמש עם המסך דדיקנא שיזדווגו עליהם, 
%break
כי הוא נמצא עתה בבחינת מלכות דראשייהו דאו"א דהיינו בבחינת 
המסך שירד ממו"ס למקום החזה, והחזה נעשה עתה למסך דאו"א, 
ולפה דראש דא"א, כנ"ל, והנה תיקון הי"ג דדיקנא הוא מסתיים בחזה, 
כנודע, 
%break
נמצא שתיקון הי"ג עלה יחד עם החזה דא"א, עם שליש עליון דת"ת 
דא"א, ונעשה לדעת המזווג לאו"א, וכיון שמסך דמזל הי"ג דדיקנא, 
הוא בחינת מסך דצמצום א' כנ"ל, (דף אלף תל"ד ד"ה וז"ש). ע"כ יוצא 
עליו קומת ע"ב הגלוי כמו בעתיק. 
%break
וע"כ נקרא התיקון הי"ג הזה, בשם ימי קדם, משום שהוא הנושא של 
המסך דצמצום א', שאינו משמש זולת בעתיק שהספירות שלו נקראות 
ימי קדם, להיותם מבחינת צמצום א', כמו הספירות דאדם קדמון, 
כנ"ל.
%break
%letter יג
יג) וזה אמרו "ולכן אינם יכולים או"א להזדווג אלא ע"י דעת עלאה 
שהוא מזל תחתון ותיקון י"ג" (עץ חיים שער ט"ז פרק ו') שהוא סובב 
על בחי' הזווג דע"ב המוריד ה"ת מעינים, שאז הם עולים לחב"ד 
דא"א, כנ"ל, והם צריכים לקבל בחינת ע"ב הגלוי, 
%break
אמנם אין להם שם בחי' המסך דצמצום א', ואיך יכולים שם להזדווג 
ולקבל קומת ע"ב המגולה, הרי בהכרח שהמה מזדווגים ע"י המסך 
דשערות דיקנא, שהוא תיקון הי"ג, כמבואר. גם מובן היטב מה 
שעמדנו באות ו', 
%break
למה צריך הדעת דאו"א להיות מבחינת שערות דוקא, מה שאין דומה 
לו בשאר פרצופים. ובמתבאר מובן היטב, כי המסך דצמצום א', 
שאו"א צריכים אליו בעת עליתם לחב"ד דא"א, אינו מצוי עוד באצילות, 
זולת בשערות דיקנא, כנ"ל. 
%break
%page 1445
ובהכרח שהוא נעשה לדעת שלהם שיזדווגו עליו, כי זולתו אין להם 
בחינת כלים לקבל הארת ע"ב ס"ג דא"ק, כנ"ל. ומכ"ש להוציא ע"י 
זווגם עצמם קומת ע"ב הגלוי שאינו מכוסה בם' דצל"ם, כנ"ל.
%break
וזהו אמרו (לעיל אות ו') "הדעת עליון דא"א צריך שיהיה באמצע בין 
החכמה שבו, שהוא מו"ס דיליה, ובין הבינה שבו שהיא הגרון, והנה 
זה הוא המזלא הי"ג דדיקנא, ונקרא דעת דעליון דא"א, שהוא למעלה 
מהבינה שבו, ששם מתחילין או"א, 
%break
אך הדעת תחתון הוא מתפשט בגופא דא"א" (מבוא שערים שער ג' 
חלק ב' פרק א') שלכאורה הוא כולו מוקשה, א', דמשמע שהמזלא הוא 
דעת עליון דא"א גופיה, וכאן באות צ', אומר דדעת של א"א הוא 
במצחא שלו. 
%break
וב', דמשמע שעמידת הדעת היא תחת חכמה סתימאה ולמעלה 
מבינה שלו שהוא הגרון, שכן אומר "ונקרא דעת עליון דא"א שהוא 
למעלה מהבינה שלו" שהוא תמוה מאד, כי נודע שאין עמידת הדעת 
אלא למטה מחכמה ובינה והוא מזווג אותם ממטה למעלה. 
%break
ג' איך אומר, שהמזלא הוא דעת עליון דא"א, וכאן אומר 
(בעץ חיים שער ט"ז פרק ו') שהמזלא הוא דעת דאו"א, ואיך הוא 
מזכה שטרא לבי תרי.
%break
%letter יד
יד) אמנם עם המתבאר תבין הדברים היטב ובפשיטות. כי הכוונה היא 
בשעת הזווג ועלית הפרצופים, שאז עולים ג' רישין דא"א לחב"ד 
דעתיק, וחג"ת דא"א נעשים לחב"ד, כנ"ל באות י"ב, עש"ה. ונעשה 
חסד דא"א לבחינת חכמה סתימאה דיליה, 
%break
כי הגם שמו"ס עלה לבינה דעתיק, מ"מ נשאר רשימתו למטה במקומו, 
כנ"ל. גם נתבאר שאח"פ דגופא הם רק מבחי' מו"ס כנ"ל באות ט'. 
וגבורה דא"א נעשה לבחי' בינה שלו, ששם נכלל ג"כ הגרון דא"א. 
ות"ת דא"א עד החזה, נעשה לדעת שלו, כנ"ל. 
%break
אלא משום שבנין קו אמצעי דא"א הוא מצמצום ב', ע"כ אין הת"ת ראוי 
להיות לבחינת דעת להמשיך בחינת ע"ב המגולה, הנצרך להורדת 
הה"ת מעינים דאו"א, כנ"ל, באות י"ב, וע"כ משמש אז במקומו של 
הת"ת, בחינת המסך של שערות דיקנא, העומד בתיקון הי"ג דדיקנא, 
%break
כי הוא נכנס עתה תוך הכלים פנימים דא"א, מטעם הנ"ל, ע"ש, ועל 
המסך הזה דדיקנא נעשה הזווג הגדול הזה דע"ב המגולה, ונמצא 
המזלא שנעשה עתה לבחינת דעת דא"א, והוא המזווג הבינה שעלה 
לראש עם החכמה דא"א. 
%break
הרי שהדעת הזה דמזלא עומד עתה למטה מחכמה ובינה דא"א, כי 
הוא נכלל בשליש ת"ת דא"א שעלה ונעשה לדעת. ומ"ש שעומד 
באמצע בין החכמה שבו שהוא מו"ס ולמעלה מבינה שבו שהוא הגרון, 
%break
הכוונה היא בערך הקביעות שלא בשעת הזווג וכדי לצייר בדיוק מקום 
עמידתו של המזלא שעומד תחת המו"ס, לכן אומר שהמקום הזה הוא 
למעלה מן הבינה דא"א, כי בקביעות נמצא הגרון שהוא בינה דא"א, 
כנודע, אמנם עתה נבחן שבינה זו שבגרון כבר עלתה לראש, 
%break
מכח המוחין, שא"א כבר קבל מעתיק, כנ"ל, ונמצאים חו"ב דא"א 
בקומה שוה, כי הם בחינת חסד וגבורה דא"א שנעשו לחכמה ובינה, 
כנ"ל, והדעת שהוא מזלא, הנכלל בת"ת דא"א, עומד באמצע 
תחתיהם. ומתורץ בזה קושיא הב'.
%break
וכן מובן בזה קושיא הא', שהקשינו הלא אומר כאן שדעת דא"א הוא 
במצחא שלו, ולא תחת מו"ס ולמעלה מן הגרון. ובמתבאר מובן זה 
היטב, כי כאן מיירי בדעת דא"א עצמו, דהיינו בחי' הדעת דג' רישין 
שלו שעלו ונעשו לחב"ד דעתיק, 
%break
כי מאחר שחג"ת דעתיק נעשו לחב"ד, נמצא גלגלתא ואוירא מלבישים 
לחכמה דעתיק, ומו"ס לבינה דעתיק, וקרומא דאוירא המלובש בשליש 
עליון דת"ת דעתיק עד החזה, נעשה עתה לדעת המזווג את חכמה 
בינה דעתיק, וכן לגלגלתא ומו"ס דא"א המלבישים אותם. 
%break
ודעת הזה שהוא ת"ת דעתיק, מלובש במצח דא"א, כמ"ש הרב כאן 
באות צ'. הרי שהרב מיירי כאן בדעת של ג' רישין דא"א עצמו, 
הנמצאים במקום חב"ד דעתיק.
%break
%page 1446
%letter טו
טו) אמנם שם במבוא שערים, שאומר שדעת עליון דא"א עומד תחת 
המו"ס למעלה מהגרון, שהוא המזלא, מיירי בחג"ת דא"א שנעשו 
לחב"ד, שעמהם עולים גם או"א לחב"ד אלו דא"א, כנ"ל, ובאמת 
נחשבים החב"ד האלו, לבחינת חב"ד וג"ר של או"א, 
%break
כי המה מלבישים אותם, על דרך שאנו חושבים את חב"ד דעתיק 
לבחינת ג' רישין דא"א, מפני שהם מלבישים שם, אלא שהרב רוצה 
לדייק שם ענין אחד של א"א, שיש להבחין בדעת הזה, והוא, כי הדעת 
הזה שהוא מזלא, אינו יכול להתפשט לתוך הגוף דא"א, 
%break
כמו הדעת דאו"א ודז"א להיותו רק בבחינת שערות דיקנא, שהם כלים 
מקיפים, ואינם עולים להכלל בפנימיות א"א אלא בעת הזווג, כנ"ל, 
אבל לאחר הזווג, יורדים ג' רישין למקומם, ושוב מקבלים את התיקון 
דמל"צ, 
%break
והשערות מוכרחים שוב לצאת מראש דא"א לבחינת כלים מקיפים, 
כנ"ל באות י"ב ד"ה ובזה. וע"כ הדעת דמזלא הכלול בת"ת דא"א, 
המזווג לחו"ב דא"א, אינו יכול להתפשט תוך פנימיות הכלים אל הגוף 
דא"א, כי הם נעשו שוב לבחינת מקיפים. 
%break
וע"כ קורא אותו הרב בשם דעת עליון, כלומר, שרק בהיות הפרצוף 
בבחינת עליה לעליון, אז הוא משמש לדעת המזווג לחו"ב דא"א, אבל 
בביאתו למקומו, נמצא דעת הזה שוב יוצא מן הכלים הפנימים דא"א, 
%break
ואין בו זווג בראש, וע"כ אינו יכול להתפשט ממעלה למטה אל הגוף 
דא"א.
%break
וכיון שבחי' הממעלה למטה של הדעת הזה, דמזלא, אין בו זווג, הוא 
נבחן לבחינת אחורים וו"ק. וזה שמסיים שם "אך הדעת תחתון הוא 
מתפשט בגופא דא"א" כלומר, שבירידת א"א אחר הזווג למקומו 
הקבוע, אין בו עוד זווג מכח הדעת דמזלא, הזה שיזווג החו"ב דא"א, 
%break
כי כבר נעשה לכלים מקיפים. וע"כ, קומת הדעת הזה ששימש בראש 
דא"א בעת העליה דחג"ת שלו לחב"ד נמצא אחר ביאתו למקומו, שכל 
הקומה הזו יורדת מראש דא"א למקום הגוף שלו, בבחינת ו"ק, כי אין 
לו מקום מקובץ בראש, שפירושו זווג של חו"ב, כנודע.
%break
%letter טז
טז) וזה אמרו כאן דף אלף ש"צ אות קצ"ג, "ואמנם אחר שירדה הבינה 
בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין 
לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד" דהיינו כנ"ל כי 
בעודו בבחינת עליה, 
%break
שאז נעשו השערות דיקנא לבחינת פנימים, יכול אז המזלא להיות 
לבחינת דעת המזווג לחו"ב שלו, משא"כ בחזרתו דא"א למקומו, וחוזר 
ומקבל התיקון של צל"ם, יוצאים השערות דיקנא והראש ושוב נעשו 
למקיפים, 
%break
וע"כ לא נשאר ממנו בחינת מסך מזווג לחו"ב דראש, הנקרא מקום 
קיבוץ, כנודע, וע"כ ירדה קומת הדעת שיצאה בעת עליה, ונעשה 
לבחינת ו"ק וגוף, ונבחן שהוא עומד באחורים דשליש עליון דת"ת, 
שנקרא כתפין דא"א. 
%break
והוא מטעם, כי בפנים דשליש עליון דת"ת הזה עומדת ומתפשטת ג"ר 
דבינה דגרון, וכיון שהדעת נעשה לו"ק ע"כ עומד באחורי הת"ת, 
הנקרא כתפין.
%break
והנה נתבאר היטב הטעם, שאין לו לא"א דעת תחתון בראש כמו או"א 
וז"א, שהוא מטעם חזרת היציאה של המזלא לבחינת מקיפים. וכדי 
להשמיענו זאת, ביאר הרב את הדעת הזה דמזלא איך הוא משמש 
לא"א גופיה, 
%break
אע"פ שבאמת שייכים אלו חב"ד דא"א רק לאו"א המלבישים אותם, כי 
הג"ר של א"א עצמו, כבר עלו והלבישו לחב"ד דעתיק, ואין לו שום 
צורך בחג"ת של עצמו שנעשו לחב"ד, וכל שבחם הוא רק לאו"א, 
%break
וע"כ נבחן הדעת של מזלא לדעת דאו"א, כמ"ש הרב בעץ חיים שער 
ט"ז פרק ו', המובא לעיל. ומובן היטב הקושיא ג' הנ"ל.
%break
%letter יז
יז) ואנו מוצאים כאן ד' בחינות של דעת בא"א, כנ"ל באות ו': ב' בחינות 
הראשונות, שהם הדעת שבאוירא, והדעת שבמצח דא"א, הם בג' 
רישין דא"א, שעלו ונעשו לחב"ד דעתיק, כי ע"י ירידת כח המסך 
מקרומא דאוירא למקום הפה דא"א, חזר אוירא לבחינת גלגלתא, 
%break
%page 1447
כי ירדה הי' מאויר, ונעשה אור, ובחינת אוירא זו ששבה לגלגלתא 
נחשבת לדעת דרדל"א, מטעם שגלגלתא אפילו מבחינת הקביעות 
נחשבת לבחי' רדל"א, כנ"ל (באות ט' ד"ה ועם זה) ע"ש. ומבחינת 
כללות הראש דא"א שעלה עתה לחב"ד דעתיק, 
%break
נמצא בחינת ת"ת דעתיק שהיא נעשה לדעת דכללות שבג' רישין: כי 
גלגלתא ואוירא שנעשו לבחינה אחת מלבישים החסד דעתיק שנעשו 
עתה לחכמה שלו, ומו"ס לגבורה דעתיק שנעשית לבינה שלו, ות"ת 
דעתיק המלובש בקרומא שמתחת מוחא סתימאה, נעשה לדעת שלו, 
%break
שהוא מלובש במצח דא"א. (כנ"ל באות י' ד"ה והנה) הרי שב' בחינות 
דעת אלו שהם: אוירא, והדעת שבמצחא דא"א. הם שניהם בהעליה 
הא' הנ"ל שבאות ו', דהיינו בג' רישין דא"א שעלו לג"ר דעתיק, 
כמבואר.
%break
וב' הבחינות של דעת דא"א האחרות, שהם: דעת עליון דמזלא, ודעת 
שבכתפין דא"א, הם באים בעליה הב' הנ"ל שבאות ו', שהיא עלית 
חג"ת דא"א לבחינת חב"ד שלו, שת"ת דא"א אינה יכולה לשמש שם 
לבחינת הדעת לזווג החו"ב, להיותם מבחינת המסך דצמצום ב', 
%break
וע"כ צריכים לבחינת המסך שבמזלא, שהוא מבחינת צמצום א' כנ"ל 
באות י"ג. והוא נבחן לדעת עליון בלבד, כי אין ממנו התפשטות 
ממעלה למטה, כי אין בו זווג בעת שא"א יורד למקומו, כי אז חוזר 
ויוצא המזלא לבחינת מקיפים, (כנ"ל באות ט"ו ד"ה אמנם) ע"ש, 
%break
ובחי' הדעת שבכתפין דא"א, הוא מאותה הקומה של הדעת שיצא 
במזלא במצב העליה, אשר ברדת א"א למקומו, אין בו עוד זווג, ונעשה 
משום זה לבחינת ו"ק, והוא יורד מראש לבחי' אחורי ת"ת שנקרא 
כתפין. כנ"ל באות ט"ו ד"ה וע"כ, ע"ש.
%break