ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ה
%book תע"ס-ה. חלק-יד. שו"ת
%break
%H לוח השאלות והתשובות לפירוש המלות
%break
%page 1625
%letter א
א) מהו אב לאבהן.
%break
%letter א
א) יש בחינת חכמה דאו"י, והיא קומת א"א. ויש בחינת חכמה וג"ר, 
אשר החג"ת מתעלים ונעשים חב"ד דקומת ע"ב, שהם בחינת חכמה 
דל"ב נתיבות, ולא חכמה דאו"י. וקומת ע"ב דאו"א באה מבחי' חג"ת 
דא"א שנתעלו ונעשו לחב"ד שלו, 
%break
דהיינו מבחינת ע"ב דל"ב נתיבות, כנ"ל. וכשז"א מקבל אלו המוחין 
דע"ב מאו"א, מתעלים גם חג"ת דז"א ונעשים לחב"ד. ומבחינה זו 
נקרא אבא, בשם "אב לאבהן". כי חג"ת נקראים אבות, והחכמה שלו, 
שהיא מחסד דא"א נקרא אב. 
%break
ולפי שג"ר דז"א באים ג"כ מהתעלות החג"ת לחב"ד, מכונים גם הג"ר 
דז"א בשם אבהן, וקומת ע"ב דאו"א בשם אב לאבהן. (אות צ"ח).
%break
%letter ב
ב) מהו אור הבא דרך שערות.
%break
%letter ב
ב) כבר נתבאר לעיל שבחינת השערות, הם מ"ן דמלכות דצמצום א', 
להיותם מבחינת קומת א"א, שיצאה ברדל"א, ששם משמשת המלכות 
דצמצום א', שהם בחינת האו"ח שהיו מלבישים שם לע"ס דאו"י, 
%break
שלעת ירידת המוחין לא"א, נתתקן אז הפה דרדל"א במלכות דצמצום 
ב', שמכחה נתלבשו המוחין במל"צ, ובינה יצאה לחוץ מראש דא"א, 
וג"ר דמוחין ההם, נסתלקו בסוד מקיף חוזר, והלבושים של המקיף 
הזה, יצאו לחוץ בסוד מותרי מוחא ונעשו לשערות רישא ודיקנא. 
%break
ולפיכך נעשו השערות למקיפים לאו"א, שהם בחינת בינה שיצאה 
לחוץ מא"א, דהיינו הגרון שהוא הכתר שלהם. כי אין בינה חוזרת 
לראש דא"א להיות חכמה, זולת בחזרת השערות שמה, שהם בחינת 
המ"ן דמלכות דצמצום א', 
%break
אשר על ידיה חוזרת הבינה לחכמה, כי אז יורדת הה"ת מעינים, שהיא 
הוציאה את הבינה לחוץ, ונעשה הזווג על ה"ת שבמקום הפה, שהוא 
בחינת המלכות דצמצום א', הכלולה בשערות אלו.
%break
ולפיכך, נבחן שאי אפשר לאו"א שישיגו קומת ע"ב, זולת ע"י המזלין, 
שהם כללות השערות דיקנא, כי קומת ע"ב דאו"א היא ע"י בינה דא"א 
ששבה להיות חכמה, והיא אינה חוזרת אלא ע"י המ"ן דשערות, שהם 
המזלין. ומכאן נתחלקו ב' מיני חכמות באצילות. 
%break
א' היא חכמה דא"א עצמו שבראשו שנקראת חכמה סתימאה, והיא 
בחינת חכמה דאו"י האמיתי. וחכמה ב' היא חכמה המתגלית ע"י 
המ"ן דשערות, דהיינו בחינת בינה שחזרה לחכמה, שהיא קומת ע"ב 
דאו"א. כנ"ל. 
%break
וכן חכמה זו מכונה בשם "אור הבא דרך השערות" דהיינו להבחין 
ולהוציאה מבחינת אור חכמה דא"א עצמו, שהוא חכמה דאו"י, ואינו 
תלוי כלום במ"ן דשערות. 
%break
וכן מכונה בשם "אור עובר דרך נקבים קטנים" וזה ג"כ להגדיר 
החכמה דמין הב' שהיא מתגלית רק ע"י המ"ן דשערות. אלא שיש כאן 
עוד כונה נוספת להבחין בין חכמה זו במקום יציאתה באו"א, שאז אין 
השערות מצמצמים כלום אל החכמה, 
%break
משום שהמסכים הכלולים בהשערות שהם בחינת צר וקצר, משמשים 
להם ממטה למעלה. 
%break
ובין החכמה דז"א, שהוא מקבל המוחין בהתלבשות דאו"א, שהוא 
מקבל רק דרך נקבים קטנים, שהם המסכים דצר וקצר שהם מלמעלה 
ממנו באו"א, והחכמה שלו מתמעטת בהרבה על ידיהם. כמ"ש 
בתשובה י"ד ול"ו. (אות צ"א).
%break
%page 1626
%letter ג
ג) מהו אור עובר דרך נקבים קטנים.
%break
%letter ג
ג) נתבאר לעיל בתשובה ב'. (אות צ"ה).
%break
%letter ד
ד) מהם אורות כפולים.
%break
%letter ד
ד) ב' מדרגות שיש ביניהן שינוי צורה, אינן יכולות להיות במקום אחד, 
כי אז היו "אורות כפולים" שזה לא יצויר ברוחניות, כי מדת הריחוק 
הרוחני הוא מדת שינוי הצורה בלבד. כנודע. (אות ל"ז).
%break
%letter ה
ה) מהם אורות דחוקים.
%break
%letter ה
ה) לפעמים ב' מדרגות באות במקום א' דהיינו בזמן שיש ביניהם 
השתוות, למשל, לאה ורחל ב' מדרגות הן, כי האורות דלאה הם 
בחסדים מכוסים, אבל אורות דרחל הם בחסדים מגולים, כנודע. 
%break
ועם זה, בעת קטנותה של רחל, בעת שהיא אב"א עם ז"א מחזה 
ולמטה, שאז אחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ, שפירושו, שרק 
אורות דחג"ת שהם חסדים מכוסים משמש בהם, אבל הנה"י שהם 
חסדים מגולים נעלמים אז בפנימיותם. 
%break
הנה אז יש השתוות בין רחל ללאה, כי גם רחל היא בחינת חסדים 
מכוסים כמו לאה. וע"כ הן נקשרות זו בזו ורגלי לאה מתלבשות בכתר 
רחל. אמנם נבחן שהן בחינת "אורות דחוקים" כי הגם שרחל מקבלת 
עתה חסדים מכוסים כמו לאה, 
%break
מ"מ יש בה גם עתה נטיה לחסדים מגולים, שהוא להיפך ממדרגת 
לאה, וכיון שרגלי לאה מתלבשות תוך הכתר שלה, הרי היא מרגשת 
דוחק כלפי נטיתה עצמה, כי לאה היא בחינת אחורים דאמא הדוחה 
להארת חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא, 
%break
אבל רחל כל חשקה היא להארת חכמה, והגם שעתה אינה ראויה 
לקבל הארת חכמה, והיא משתוית עם לאה בחסדים מכוסים, מ"מ 
מרגשת דוחק מחמת האחורים דלאה הדוחה להארת חכמה, שזוהי 
היפך נטיתה. 
%break
וע"כ נבחן הלבשה זו דכתר רחל לרגלי לאה, בשם אורות דחוקים. גם 
נבחן שרגלי לאה מחשיכין לכתר רחל, שהיא ג"כ מאותו הטעם. (אות 
ל"ז).
%break
%letter ו
ו) מהו או"מ העצמי דז"א.
%break
%letter ו
ו) המקיף דבחינה הרביעית דמוחין, דז"א, שהוא המקיף העומד 
בנה"י דאו"א, שהם ישסו"ת, נבחן למקיף העיקרי דז"א. אבל המקיף 
דאו"א עצמם, שהוא בחינה השניה, נבחן רק למקיף שורשי, 
%break
דהיינו מקיף דמקיף, כי הוא בחי' עלי עליון ואין הפרצוף מקבל אלא מן 
העליון שלו. עי' להלן בתשובה מ"ב. (אות קכ"ב. ואות קל"ב).
%break
%letter ז
ז) מהו או"מ השורשי דנוקבא.
%break
%letter ז
ז) בחינת הקשר דתפילין של ראש דז"א, הוא המקיף השורשי דנוקבא. 
דהיינו בחינת מקיף דמקיף, כנ"ל בתשובה ו' בז"א. אמנם מקיף 
העצמי דנוקבא, היא בחינת המקיף שע"ג הנה"י דז"א, שהיא בחינה 
הרביעית דמוחין דנוק'. 
%break
משא"כ הקשר של תפילין דז"א, הוא בחינה השניה דמוחין דנוקבא. 
עי' תשובה מ"ג. (אות קס"ג).
%break
%letter ח
ח) מהו או"פ שיצא ונעשה לאו"מ.
%break
%letter ח
ח) היינו הג"ר של הע"ב המגולה, שהוא נתלבש בהמוחין בעת 
יציאתם בג"ר דא"א המלבישים לג"ר דעתיק, אשר לעת לידת המוחין 
המה מתלבשים במל"ץ, והג"ר מתכסים בם' דצל"ם, שע"כ יוצאים 
הג"ר דע"ב המגולה לחוץ בסוד מקיף חוזר, כנודע, 
%break
ולבושיהם יוצאים לחוץ בבחינת שערות רישא ודיקנא. ולפיכך נבחנים 
השערות והתפילין, שהיו פעם בבחינת אור פנימי, דהיינו במקום 
יציאתם, כנ"ל, אלא לעת לידת המוחין מכח התלבשותם במל"צ, יצאו 
מהמוחין ונעשו לאורות מקיפים. (אות ר"ד).
%break
%page 1627
%letter ט
ט) מהם אורחין רחבין.
%break
%letter ט
ט) הכלים דחג"ת דז"א, ששם מתלבש יסוד דאמא, שנקרא אורח, 
נבחנים שהם מקבלי השפע באורחין רחבים. כי יסוד דאמא מאיר אור 
חסדים בהרחבה, כנודע, כי ע"כ מכונה יסוד דאמא שהוא קצר ורחב. 
%break
אמנם לאחר שנפסק יסוד דאמא, דהיינו מנקודת החזה ולמטה, שהם 
הכלים דנה"י, כבר נפסק משם שפע החסדים דיסוד אמא הבאים 
בהרחבה, וע"כ נקראים הנה"י בשם כלים צרים משום שכל תיקונם 
הוא ביסוד דאבא, שהוא בחינת צר ואריך, 
%break
וע"כ נבחן שהם מקבלים השפע מבחי' שבילין צרים, כי יסוד דאבא 
נקרא שביל. (אות צ"ו).
%break
%letter י
י) מהי אחסנתא דאו"א.
%break
%letter י
י) אחסנתא, פירושו, נחלה וירושה. וסובב על מוחין דע"ב דאו"א, שהם 
מקבלים קומה זו, רק ע"י החג"ת דא"א שנעשו לחב"ד, וכיון שהם 
מלבושים של החג"ת דא"א בקביעות, 
%break
ע"כ עתה שעלו החג"ת ונעשו לחב"ד שלו, עולים עמהם גם או"א 
ומקבלים שם קומת ע"ב, כנודע וע"כ נבחנים אצלם המוחין ההם, 
שהם ירשו המוחין מא"א והגיע לנחלתם.
%break
ודע, כי החג"ת האלו דא"א, מתחלקים בעת הזווג לב' מדרגות: ראש 
וגוף, כי ב"ש דכל אחד מהחג"ת האלו עלו לחב"ד שלו בקומת ע"ב. 
אבל השלישים התחתונים דכל אחד מהחג"ת, נשארו בבחי' גוף 
דקומה זו שהם הנקראים ב' כתפין דא"א. 
%break
והנה כל קומה זו דע"ב שיצאה בעת הזווג על המ"ן דשערות, אין לא"א 
צורך בהם, שהרי אפילו מבחינת הקביעות יש לו בחינת ע"ב דחכמה 
דאו"י, הגבוה הרבה מבחי' הע"ב הזה שהוא רק חכמה דל"ב נתיבות, 
כנודע. (עי' לעיל בתשובה ב'). 
%break
ולפיכך הוא מוריש כל הקומה הזו אל או"א וזו"ן. שאו"א יורשים בחינת 
הראש דקומה זו, דהיינו הב"ש עליונים, דחג"ת שנעשו לחב"ד. וז"א 
יורש בחי' הגוף דקומה זו, שהם ב' הכתפין שלו, שנשארו בבחי' גוף. 
ולפיכך הג"ר דע"ב דאו"א נקראים אחסנתא דאו"א. 
%break
כי ירשו אותם מא"א. וכן הב' עטרין שירש ז"א, ירש אותם מא"א, כנ"ל, 
מ"מ אינם נקראים על שמו דא"א אלא ע"ש או"א, כמ"ש בזוהר, ב' 
עטרין דאחסינו או"א לבנייהו, הרי שנקראים על שם או"א. 
%break
והוא מטעם שאין הז"א יכול לקבל אותם מא"א באופן ישר, זולת ע"י 
התלבשות באו"א. והנה נתבאר שבעת הזווג, שא"א עולה לג"ר 
דרדל"א והחג"ת שלו נעשים לחב"ד, הנה אז אין לו צורך בהם, ואחסין 
אותם לאו"א ולז"א, 
%break
וע"כ נקראים המוחין ההם בשם אחסנתא. (אות קי"ב).
%break
%letter יא
יא) מהו אין דעת אין בינה.
%break
%letter יא
יא) נודע שחכמה דל"ב נתיבות, נקראת חכמה שבסוד הדעת, בדברי 
הרב (לעיל אות פ"ה) מטעם שאין בינה שבה להיות חכמה, זולת ע"י 
המ"ן דדעת, שהם זו"ן העולים אליה בעיבור ומעוררים בה הקשר 
דבינה דאו"י עם הזו"ן דאו"י, 
%break
ואז חוזרת עם החכמה פב"פ להשפיע הארת חכמה לזו"ן. ומטעם זה 
היא מכונה ג"כ חכמה דל"ב נתיבות המורה על כ"ב אתוון, שהם בינה 
וי' אמירן דזו"ן בעיבור, כמ"ש הרב (לעיל אות צ"ו) הרי שכל קומת ע"ב 
דבחינת חכמה דל"ב בתיבות תלויה בדעת, שהם זו"ן, 
%break
שאין הבינה חוזרת לחכמה זולתו. ומכאן יצא הכלל הזה: "אם אין דעת 
אין בינה" כלומר, אם אין הדעת מתחבר במ"ן אל הבינה אין הבינה 
מקבלת קומת חכמה. וכן להיפך: "אם אין בינה אין דעת" כי אם אין 
הבינה שבה לחכמה, אין בחינת דעת בהמוחין, 
%break
כי אין לזו"ן הארת חכמה, ואין להם חלק בג"ר כלל, ואז גם הזו"ן 
שלמטה מחוסרי ראש. כנודע. באופן, שהדעת והבינה תלוים זה בזה, 
שאם אין הבינה חוזרת עם חכמה פב"פ לא יצויר הארת חכמה לזו"ן, 
%break
%page 1628
ואדרבה, הבינה מפסקת ודוחית באחורים שלה כל הארת חכמה מן 
הזו"ן, כנודע. וכן לא יצויר שהבינה תקבל לקומת חכמה זולת ע"י 
התחברות הדעת אליה בבחי' מ"ן. כי מטבעה עצמה היא תמיד בסוד 
כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, (אות פ"ז).
%break
%letter יב
יב) מהו אין בינה אין דעת.
%break
%letter יב
יב) נתבאר לעיל בתשובה י"א. ע"ש.
%break
%letter יג
יג) מהם ב' מיני שפע.
%break
%letter יג
יג) ב' קומות יש לאו"א דאצילות. א' הוא קומתם הקבועה, שהיא קומת 
ס"ג המלבישים לחג"ת דא"א, ואין להם חלק בג"ר שלו, שהם קומת 
ע"ב, ואז הם משפיעים בחינת ג"ר דבינה שהם חסדים מכוסים, ושפע 
זו היא הכרחית לקיום העולמות והעמדתם, 
%break
וע"כ מבחינה זו זווגם לא פסיק לעלמין. וב' היא קומת ע"ב שאו"א 
משיגים ע"י עליתם לג"ר דא"א, ונוטלים קומת ע"ב שלו, דהיינו קומת 
ע"ב היוצאת על המ"ן דשערות. 
%break
ושפע זו היא למוחין דהולדה, הנקראים ברכה וחירות, ובאלו 
מתחלקים עיקרי השפעה בהעולמות. הא' שפע של קיום והעמדה. 
והב' שפע של ברכה וחירות, שהם מוחין דהולדה. 
%break
ועי' להלן בתשובה י"ט שגם במוחין דהולדה עצמם נוהגים ב' מיני 
שפע אלו. (אות נ"ב ונ"ה).
%break
%letter יד
יד) מהם ב' עטרין.
%break
%letter יד
יד) ב' עטרין הם הדעת המשיב הבינה עם החכמה פב"פ. כנ"ל 
בתשובה י"א ע"ש. והם בחינת ז"ת דמוחין שהם זו"ן. שעטרא דחסד 
היא ז"א דמוחין, שהוא ת"ת הכולל ו"ק, ונבחן לה"ח. ועטרא דגבורה 
היא בחינת הנוקבא דמוחין הנבחנת לה"ג, 
%break
והיא נקראת יסוד דמוחין, משום שאין מלכות דצמצום א' משמשת 
באצילות, שהיא נגנזה ברדל"א, ומלכות דצמצום ב' נבחנת בשם 
עטרת יסוד, משום שכל שורשה היא נקודת החזה דנקודים, שמבחינת 
האורות היא עטרת יסוד. 
%break
עי' להלן בתשובה ק'. ונתבאר שהב' עטרין הם ת"ת ויסוד, שת"ת כולל 
ו"ק, והוא ה"ח, ונקרא בכללו עטרא דחסד. ויסוד הוא בחינת הנוקבא 
בלבד, 
%break
דהיינו בחינת המסכים המעלים או"ח, וע"כ הוא ה"ג המלבישים 
לה"ח, ונבחנת בכללה לעטרא דגבורה. וב' עטרין יחד הם זו"ן דמוחין 
הנקראים דעת.
%break
אמנם זה אמור רק בדעת דזו"ן, אבל הדעת דאו"א עצמם, דהיינו 
המשמש לזווג חו"ב דאו"א, אינם נקראים ב' עטרין. כי השם ב' עטרין 
מורה על מיעוט מיוחד, שהוא מדת העטרה, דהיינו כח המסכים שבה, 
הרבוץ על ה"ח וה"ג אלו, 
%break
ומצמצם ההארת חכמה שלא תתגלה בהם כמדת הה"ח עצמם, שהם 
מדת הת"ת הנושא העיקרי להארת חכמה, אלא כמדת העטרת יסוד. 
פירוש כי יסוד כולל ב' מסכים: דדכר ודנוקבא. שהם, בחינת צר דיסוד 
אבא, ובחינת קצר דיסוד אמא, 
%break
אשר בחי' הדכר הוא מדת היסוד עצמו, שהוא צר, ובחינת הנוקבא 
היא מדת העטרה שעל היסוד, שהוא קצר דיסוד אמא הנכלל ביסוד. 
אמנם נכללים שניהם בעטרת יסוד, 
%break
וע"כ מכח מדת העטרת היסוד המלבישה על היסוד, אין הארת חכמה 
העוברת דרך בה, יכולה להאיר זולת בבחינת אורחא למעברא ביה, 
כמ"ש בחלק י"ג, אבל לא במדת הת"ת עצמו שהיא עטרא דחסד 
הנושא להארת חכמה בגילוי גמור. 
%break
ולפי שבז"א אין העטרא דחסד מאירה לפי מדתו עצמו, אלא כמדת 
העטרת יסוד, כנ"ל, ע"כ נקרא גם הת"ת בשם עטרא, כמו היסוד משום 
שאינו מאיר במדתו אלא כמדת עטרת היסוד, ומכאן בא השם ב' עטרין 
אל הזו"ן דמוחין, שהם הדעת. 
%break
אמנם זה נוהג רק בזו"ן המקבלים קומת ע"ב ע"י התלבשות היסודות 
דאו"א שכיון שאין יסוד אבא יכול להאיר משהו לתחתונים בלי מדת 
הצר שבו ומדת הקצר שביסוד אמא, ע"כ מוגבלת הארתם במדת צר 
וקצר דיסודות או"א שהוא בחינת עטרת יסוד דמוחין, כנ"ל. 
%break
%page 1629
אבל באו"א עצמם, שהם מקבלים המוחין דע"ב במקום יציאתו בג"ר 
דא"א, אשר המזלין משמשים להם ממטה למעלה, אין הת"ת שהוא 
ה"ח הנושא להארת חכמה, מוגבל במשהו ע"י היסוד דמוחין, כי אין 
שום מסך יכול לפעול עם כחו ממטה למעלה, כנודע, 
%break
וע"כ הת"ת מאיר בהם בגילוי גמור, ואין הוא נבחן בשם עטרא דחסד, 
כי אינו מצמצם כלום ע"י עטרת היסוד.
%break
והנה המוחין הללו דחכמה דל"ב נתיבות, אע"פ שאו"א לוקחים אותם 
מג"ר דא"א, מ"מ אינם מיוחסים אלא לחג"ת דא"א, משום שאפילו 
בעת עליה אין אבא ואמא מלבישים לג' רישין דא"א ממש, אלא רק 
לחג"ת דא"א כמקודם לכן, 
%break
אלא משום שהחג"ת דא"א עצמו עלו ונעשו לחב"ד שלו ולקומת ע"ב 
כמו הג' רישין, ע"כ נוטלים או"א קומת ע"ב החדש הזה דא"א, הנעשה 
מן החג"ת שלו, שהם חכמה דל"ב נתיבות, אשר א"א אין לו צורך בהם 
שלפיכך אחסין אותם לאו"א. 
%break
כנ"ל בתשובה י' ונתבאר שם, שרק ב"ש עליונים דכל אחד מהחג"ת 
אחסין לאו"א, אבל השלישים התחתונים דכ"א מהחג"ת לא עלו לראש 
שלו, והוא אחסין אותם לזו"ן, שהם הנקראים ב' כתפין דא"א, ע"ש.
%break
ותדע, שזה ההבחן הנ"ל, אשר ת"ת שבאו"א נבחן לנושא הארת 
חכמה בגילוי גמור בלי שום נרתק, זוהי מדת הב"ש עליונים דכ"א 
מהחג"ת דא"א, דאחסין אותם לאו"א. ובחינת ב' עטרין הנ"ל, 
%break
דהיינו בחינת צמצום של הת"ת שלא להאיר אלא כמדת העטרה של 
היסוד, זוהי מדת ב' הכתפין דא"א שהם השלישים התחתונים דכ"א 
מהחג"ת. והוא מטעם שהם מדת גוף, כי לא עלו לראש דא"א, ואינם 
מקבלים המוחין במקום יציאתם, 
%break
אלא ע"י התלבשות ביסודות דאו"א שבראש, וע"כ אין הת"ת מאיר אלא 
בנרתיקו, שהוא מדת העטרה. כנ"ל. ובאמת גם מוחין אלו אחסין א"א 
לאו"א, כי הם באים בנה"י דאו"א המלבישים לב' הכתפין, אלא כיון 
שאין לאו"א צורך בהם, 
%break
כי יש להם המוחין הגדולים שבמקום יציאתם, שהת"ת מאיר בלי 
ברתק, כנ"ל, ע"כ או"א אחסינו אותם לזו"ן. ולפיכך מגדיר הרב תמיד 
הב' עטרין אל הב' כתפין דא"א, כדי להורות ההבדל הגדול הנ"ל, הבא 
מסבת ירידת המוחין ממדרגה למדרגה. כמבואר. (אות קט"ו).
%break
%letter טו
טו) מהי בחינה ארוכה.
%break
%letter טו
טו) אורך פירושו בחינת חכמה. ונה"י דאמא, בעת שהם לבושי מוחין 
דהולדה, דהיינו שהם בהארת חכמה, נבחנים לבחינה ארוכה. (אות 
ל').
%break
%letter טז
טז) מהי בינה שהיתה כלולה בחכמה.
%break
%letter טז
טז) נודע, שיש ב' מיני חכמות באצילות, א' היא חכמה דא"א, שהיא 
חכמה אמיתית דאו"י. וב' היא חכמה דל"ב נתיבות, שעיקרה היא רק 
בינה דאו"י, אלא משום שכדי. להאציל לזו"ן דאו"י היא חזרה לבחינת 
חכמה דאו"י, כלומר שחזרה החכמה דאו"י להתפשט בה, 
%break
ע"כ נבחנת לחכמה מבחינת הבינה, ולא חכמה ממש דאו"י, וכמו 
שהוא באו"י, כן הוא בפרצופים, ורק בעתיק וא"א יש בחינת חכמה 
דאו"י, שהם לקחו קומת כתר דמ"ה וקומת חכמה דמ"ה, אמנם מאו"א 
ואילך, אין עוד חכמה דאו"י, כי או"א לקחו קומת בינה דמ"ה, 
%break
וע"כ נוהג בהם רק בחינת חכמה דל"ב נתיבות שהוא בחינת הבינה 
ששבה להיות חכמה, דהיינו ע"י מ"ן דזו"ן, שאז מתעוררת בחינת 
"בינה דאו"י שהיתה כלולה בחכמה" דאו"י בעת אצילותה לזו"ן דאו"י, 
%break
ואז עולים או"א הכלולים בגרון דא"א, שהיא הבינה שיצאה לחוץ 
מחכמה דא"א, ועולים עמה לג"ר דא"א, דהיינו שבינה דא"א חזרה 
להיות חכמה, בשיעור הבינה דאו"י שחזרה לחכמה בעת אצילותה 
לזו"ן דאו"י.
%break
ולפיכך מוגדרים אלו המוחין דע"ב הבאים ע"י חזרת הבינה דא"א 
לראשו, בבחינת "גילוי של הבינה שהיתה כבר כלולה בחכמה" דהיינו 
שכל ענין של קומת חכמה זו, נמשכת מכח שכבר היתה בבחינת 
חכמה בע"ס דאו"י בעת שהאצילה לזו"ן דאו"י, 
%break
%page 1630
וע"כ יש לה אותה המדה תמיד, שבשעה שזו"ן עולים לה למ"ן, חוזרת 
לחכמה דראש דא"א. באופן שאין כאן שום חידוש בבינה, אלא גילוי 
מלתא בעלמא. (אות צ"ח).
%break
%letter יז
יז) מהי בינה הנקראת רקיע.
%break
%letter יז
יז) בינה שיצאה לחוץ מראש דא"א לבחינת גרון וחג"ת שלו, נבחנת 
לרקיע המפסיק בין א"א אל הזו"ן, והוא מסבת האחורים שלה הדוחים 
להארת חכמה, ואין זו"ן יכולים לקבל בחינת מוחין דע"ב מא"א. 
%break
כמ"ש לעיל בתשובה י"א, שאם אין בינה חוזרת לראש דא"א לבחינת 
חכמה אין בחינת דעת בהמוחין, שמשם באים מוחין דהולדה וע"ב 
לזו"ן, וע"כ נמצאים אז ז"א ורחל בבחינת אב"א, שנה"י שלהם 
נעלמים, בסוד ואחוריהם ביתה. 
%break
הרי שבינה שיצאה לחוץ מעלימה נה"י דכלים וג"ר דע"ב מזו"ן, 
ומבחינה זו נבחנת "הבינה בסוד רקיע המפסיק בין א"א לזו"ן" וכן 
תלוי בה מדת החיבור של הזו"ן במוחין דע"ב מא"א, 
%break
דהיינו בעת שחוזרת לראש, שאז ירית ז"א ב' העטרין דמוחין דע"ב 
מא"א, כנ"ל בתשובה י"ד. (אות פ"ז).
%break
%letter יח
יח) מהי בליטת אור בעורף.
%break
%letter יח
יח) נתבאר לעיל בתשובה ט"ו, שמאו"א ואילך אין בחינת ע"ב מחכמה 
דאו"י, אלא מחכמה דל"ב נתיבות, שהיא רק בינה דאו"י החוזרת 
לחכמה, ע"ש. ולפיכך אין במוחין אלו אלא ג' בחינות: א' בינה שחזרה 
לחכמה, שהיא הג"ר שבמוחין. 
%break
ב' היא בחינת ת"ת שהיא הנושא להארת חכמה. ג' היא יסוד, שהיא 
בחינת הנוקבא של המוחין האלו, שהוא הנושא לבחינת המסכים, 
המעלים האו"ח להלביש לאו"י, כנודע. וכנגד ג' הבחינות הנ"ל אשר 
בהמוחין, יצאו ג' פרצופים: או"א, וז"א, ונוקבא, 
%break
אשר ע"י התנוצצות המוחין לחוץ (עי' תשובה מ"א להלן) יוצאים ג' 
בליטות לחוץ. א' על מצח דאו"א, שהם בחינת ג"ר של אלו המוחין 
שבולטין שם. ב' הוא על מצח דז"א, ששם בולט בחי' הת"ת שבמוחין, 
שהוא בחינת הנושא להארת חכמה. 
%break
וב' בליטות אלו הם בבחינת פנים, דהיינו על המצח, להיותם בחינת 
או"י של המוחין. ובליטה הג' שהיא בחינת המסכים של המוחין, הנה 
תחלת יציאתה היא בעורף הז"א, להיותה בחינת או"ח לבד, שהיא 
בחינת אחור ולא פנים. 
%break
ובליטה זו נקראת קשר של תפילין, והיא בחינת המקיף השורשי של 
הנוקבא. עי' לעיל תשובה ז'. אמנם עיקר מקומה היא במצח הנוקבא, 
בסוד תפילין של יד. כמ"ש להלן בתשובה מ"ג. (אות קנ"ח).
%break
%letter יט
יט) מהו בן חורין.
%break
%letter יט
יט) ב' מיני שפע יש במוחין דע"ב של ז"א. א' הוא בחינת חו"ב של 
המוחין, המתוקנים בם' דצל"ם, ומשם נמשך עינוגא וחירות, להיותם 
מתוקנים בג"ר דבינה, שאין שום אחיזה לקליפות ודינים בהם. 
%break
וב' הוא בחינת ב' עטרין שבו, שהם בחינת ל' דצל"ם, שמשם נמשך 
שפע של ברכה ותפנוקי מלכים, שהם מוחין דהולדה. ואין הז"א נבחן 
לשלם זולת ע"י ההשלמה בב' מיני שפע הללו. 
%break
כי הוא צריך לעונג וחירות להיות בן חורין גמור, וזה מקבל מבחינת 
אחסנתא דאו"א, והם בחינת חו"ב שלו. וצריך ג"כ לגילוי דהארת חכמה 
שיהיה ראוי להוליד, וזה מקבל בסוד הב' עטרין שלו, הנקרא מוח 
הדעת. (אות ס"ב).
%break
%letter כ
כ) מהם בני חיי ומזוני.
%break
%letter כ
כ) בני חיי ומזוני, הם כוללים ב' מיני השפע הנ"ל בתשובה י"ט. כי 
שפע דענוגא וחירות היא בחי' "חיי" שאין קיום והעמדה לפרצוף 
זולתם. ושפע דברכה ותפנוקי מלכים, הם בחי' "בני ומזוני" להיותם 
בחינת מוחין דהולדה נשמות. 
%break
%page 1631
וכן הם מזוני בסוד המשכות אור החיה. כי ע"י מזונות נמשכים החיים 
העליונים. וזהו בחי' תוספות על קיומו העיקרי, כי קיומו העיקרי נמשך 
משפע דמין הא' כנ"ל. (אות נ"ט).
%break
%letter כא
כא) מהו בנימין.
%break
%letter כא
כא) ב' בחינות נבחנות בסוד הזווג: א' בחי' צדיק דעייל בה, שהוא 
בחינת האו"י המכה על המסך, וזה נבחן לבחי' יוסף, ולבחי' כח זכרות 
שבזווג. וב' היא בחינת צדיק דנפיק מינה, שהוא בחינת כח הדחיה על 
אור העליון שיש בהמסכים, 
%break
שע"י זה הם מעלים או"ח ומלבישים על או"י כנודע, וזהו בחינת 
בנימין, שהוא כח הנוקביות שביסוד, ומתוך שאין אחיזה לפרצוף באו"י 
זולת האו"ח המלבישו, 
%break
ע"כ נבחנים שניהם כמו בחינה אחת, כמ"ש בזוהר, ביה עייל ומניה 
נפיק. כי לולא כח המסכים שהם בחינת צדיק דנפיק מינה, לא היה 
האו"י נאחז בפרצוף, שה"ס צדיק דעייל בה. (אות ע"א).
%break
%letter כב
כב) מהו ברא אתהדר לאבר.
%break
%letter כב
כב) מלת ברא מורה על חושך. בסו"ה ובורא חושך. ובחינת המסכים 
שביסוד טרם הגיעה הארת חכמה לז"א, הם בחינת חושך, שהם 
בחינת צר וקצר הנמשכים בו, הדוחים האור. 
%break
אמנם בעת הגיע המוחין דהארת חכמה לז"א, הנה כל גילוים הוא 
דוקא בהמסכים, אשר ביסוד, בסוד חסד דאתגליא אפומיה דאמה, 
דהיינו ע"י האו"ח העולה מן כל המסכים ההם, 
%break
ונמצא אשר "ברא אתהדר לאבר" כי זה החושך שהיה שם ביסוד 
נתהפך ונעשה לכח מושך לאור החיה שה"ס הארת חכמה, ונעשה 
אבר ח"י בסוד ט' ממעלה למטה וט' ממטה למעלה, ומוליד ג"ר 
דנשמות הצדיקים. (אות פ"ז. ואות קצ"ח).
%break
%letter כג
כג) מהי ברכה.
%break
%letter כג
כג) נתבאר בתשובה י"ט. (אות נ"ט).
%break
%letter כד
כד) מהו גן עדן עליון.
%break
%letter כד
כד) גן עדן עליון הוא בעולם הבריאה, שהוא בינה. (אות מ"א).
%break
%letter כה
כה) מהו גן עדן תחתון.
%break
%letter כה
כה) גן עדן התחתון, הוא בעולם עשיה בבחינת יסוד דמלכות, שהוא 
הנוקבא. (אות מ"א).
%break
%letter כו
כו) מהי דיקנא נגבהת למעלה.
%break
%letter כו
כו) כשא"א הוא בבחינת הקביעות, נבחן שדיקנא דיליה נגבהת 
למעלה כלומר, שהם נגבהים בבחינת מקיפים על או"א, ואין או"א 
יכולים לקבל מוחין דע"ב המושפעים על ידיהם. 
%break
אמנם בעת שזו"ן עולה להם למ"ן, עולים נה"י דא"א לחג"ת וחג"ת 
עולים ונעשים לחב"ד שלו, ואז עולים גם או"א עם החג"ת דא"א, 
ועומדים עתה במקום ג"ר דא"א. אמנם לא במקום הג' רישין שלו, כי 
הג' רישין עלו ג"כ למקום ג"ר דרדל"א, 
%break
אלא במקום הגרון וחג"ת דא"א שעלו עתה למקום הג"ר. ונבחן עתה 
שהדיקנא נתחלקה לב', כי ח' התיקונים הראשונים שלה התלוים 
בלחיי הראש, נמצאים עתה במקום הג"ר דעתיק, ששם עומד הראש 
דא"א. 
%break
אבל ד' תיקוני תתאין התלוים בגרון, נמצאים למטה במקום חב"ד שלו, 
שהם הגרון וחג"ת דא"א שנתעלו שמה.
%break
ולפיכך כדי להמשיך קומת ע"ב לאו"א, יורד הראש דא"א עם הח' תי"ד 
העליונים שלו למקום חב"ד ששם עומדים או"א ומוציא על ידי המ"ן 
דדיקנא קומת ע"ב לאו"א. שמזל ונוצר נעשה לבחינת ה"ח, ומזל ונקה 
נעשה לה"ג, כנודע. 
%break
ולפיכך נבחן זה "שהדיקנא דא"א נשפלת למטה" כי ח' התיקונים 
העליונים שעומדים בעת הזווג במקום ג"ר דעתיק, נשפלים ובאים 
למקום או"א ונעשים לבחינת ה"ח שלהם. (אות קצ"ג).
%break
%page 1632
%letter כז
כז) מהי דיקנא נשפלת למטה.
%break
%letter כז
כז) היינו בעת הזווג דפה דא"א כדי להוציא קומת ע"ב לאו"א, שאז 
יורד המזל ונוצר, שבו כלולים הח' תיקוני דיקנא עלאין, ממקום הג"ר 
דעתיק, ששם עומד הראש דא"א, אל מקום או"א המלבישים על חב"ד 
דא"א ששם עומדים או"א, 
%break
והם נעשים לה"ח שלהם. כנ"ל בתשובה כ"ו ע"ש. (אות קצ"ג).
%break
%letter כח
כח) מהי דעת דז"א שבראש.
%break
%letter כח
כח) אע"פ שכל דעת הם ז"ת, דהיינו בחי' זו"ן שעולים למ"ן לאו"א כנ"ל 
בתשובה י"א. מ"מ הם נאחזים בראש דאו"א ונשארים שם, כי אין קיום 
והעמדה למוחין דע"ב דאו"א זולתם, בסוד אם אין דעת אין בינה 
בבחינת חכמה כמ"ש שם. 
%break
ומכח זה מלביש ז"א לתנה"י דאו"א, וכתר שלו נעשה מן ת"ת דאמא 
מחזה ולמטה בבחי' אורות וכלים דאמא, כי כמו שז"א נשרש במוחין 
בסוד מ"ן הנשארים שם, כנ"ל, כן נוטל חלק הת"ת שלהם בגוף לחלקו, 
%break
כי לולא התלבשותם בבחי' ז"א עצמו לא היה בהם בחינת חסדים 
מגולים, כי בחינתם עצמם הוא חסדים מכוסים, כנודע. ומאותו הטעם 
ממשיך גם הז"א בחינת ב' העטרין לבחינת ג"ר שלו, 
%break
אע"פ שהם באים מבחי' שלישים תתאין דחג"ת דא"א, שהם בחינת 
גוף ולא ראש כנ"ל בתשובה י"ד. כי זולתם אין גם בז"א בחינת מוחין 
אלו דע"ב. וכמו שאו"א המשיכו בחי' ז"ת דגופא לראשם, כדי לשמש 
להם למ"ן בראש, כן גם ז"א ממשיך אותם לבחינת ראש.
%break
אבל הנוקבא, כיון שבחינת הגבורה שלה, לא נכללה בזווג או"א במקום 
יציאתם, אלא בחינת בנימין הכלול ביסוד דוכרא שימש שם. כמ"ש 
להלן בתשובה צ'. ע"כ אינה יכולה להמשיך הדעת שלה לראשה, כי אין 
לה שורש בראשייהו דאו"א. (קנ"ב).
%break
%letter כט
כט) מהי דעת היוצא מעדן העליון.
%break
%letter כט
כט) יתבאר להלן בתשובה ל'.
%break
%letter ל
ל) מהי דעת המפסיק מא"א לז"א.
%break
%letter ל
ל) הנה נתבאר לעיל בתשובה י"ז שבינה היא בחינת רקיע המפסיק 
בין א"א לזו"ן, בהיותה נתקנה באחורים הדוחים להארת ע"ב מז"א. 
אמנם באמת שורש ההפסק הזה הוא יותר עליון, דהיינו בח"ס גופיה, 
כי נתקן בנוקבא והוציא הבינה לחוץ מראש, 
%break
שהרי בינה זו היתה כלולה במוחין דא"א בעת יציאתם בג"ר דעתיק, 
אלא משום שבעת לידה שימש הרדל"א במסך דצמצום ב', ע"כ לא 
נשאר בראש דא"א כי אם גו"ע בלבד, שהם כתרא ומ"ס, ובינה יצאה 
לחוץ. 
%break
הרי שבינה דגרון היתה כלולה בחכמה דא"א, אלא יצאה לחוץ מסבת 
הנוקבא דמו"ס אתתקן בה, שהיא המסך שבחיך שלו.
%break
ולפיכך נבחן החיך דא"א בבחינת "דעת המפסיק בין א"א לז"א" כי 
לולא מסך שביסוד דמו"ס שהוא החיך, לא היתה בינה יצאה לחוץ, ולא 
היתה נתקנת באחורים הדוחים חכמה מז"א. וכן בעת הזווג, כשא"א 
מזדווג בחיך וגרון שלו על המ"ן דמזלין, ומוציא קומת ע"ב לאו"א, 
%break
נעשה היסוד הזה שבחיך לבחינת "דעת היוצא מעדן העליון ונכנס 
במוח ז"א" כי נעשה בו הזווג בבחינת ט' דאו"י שממעלה למטה ובחי' 
ט' דאו"ח שממטה למעלה, ומושפעים המוחין לאו"א ומאו"א לז"א, 
כנודע. 
%break
אמנם אין עדן העליון, שהוא מו"ס, משפיע מבחי' עצמו, אלא ממה 
שמקבל ממוחא דאוירא, כמ"ש לקמן בתשובה נ' ע"ש. (אות פ"ו).
%break
%letter לא
לא) מהי דעת דנוקבא שבין כתפיה.
%break
%letter לא
לא) כבר נתבאר לעיל בתשובה כ"ח. אשר ז"א שיש לו שורש בדעת 
דראש של או"א, יכול להמשיך גם לעצמו את הדעת לראשו, משא"כ 
הנוקבא, שבחינת גבורה שלה לא שימשה בדעת דאו"א, ושורשה 
מתחיל מראש דז"א מבחינת הזווג הב' אשר שם, 
%break
%page 1633
שהמקיף יצא בבחי' קשר של תפילין דראש דז"א, ע"כ אינה יכולה 
להמשיך הדעת לבחינת ראש שלה, והוא נשאר בגוף שלה ברישי 
כתפין.
%break
ומה שדעת שלה עומד בין כתפיה, הוא, מפני ששם שורשו האמיתי 
של הדעת כמ"ש לעיל בתשובה י"ד, ששורש של ד' המוחין אלו דחכמה 
דל"ב נתיבות, הוא חג"ת דא"א, שב' המוחין חו"ב, נעשו מב"ש עלאין 
דכ"א מחג"ת, 
%break
וב' העטרין שהם ה"ח וה"ג, נמשכו מב' כתפין דא"א. ע"ש. הרי 
שהשורש הוא מבחינת ב' כתפין, אלא ז"א המשיכו לראש מכח הארת 
או"א, כנ"ל, ונמצא הנוקבא שלא המשיכו לראש, נשאר עומד כמו 
בשורשו, דהיינו ברישי כתפין שלה. (אות קנ"ג).
%break
%letter לב
לב) מהו הבל היוצא מחוטם דא"א.
%break
%letter לב
לב) האו"ח העולה מהמסך ע"י הזווג דהכאה עם אור העליון, נקרא 
בשם הבל. כמ"ש בחלק ג' ע"ש. גם נודע, ענין ב' הרשימות הנשארות 
אחר הזדככות של העליון, שהן רשימו דהתלבשות מן בחינה אחרונה 
שאינה מניחה רשימה דעביות. 
%break
ורשימו דעביות שלמעלה מן בחינה אחרונה. ונודע, שפרצופי אצילות 
נמשכו מפרצופי נקודים, שיצאו בזה אחר זה מסבת הזדככות כמ"ש 
בחלק ז'. ע"ש. והנה עתיק דאצילות הוא פרצוף הכתר האמיתי 
דאצילות. כי בו משמש בחי"ד דעביות, כנודע. 
%break
אמנם א"א דאצילות יש בו ב' הרשימות הנ"ל המשמשים ביציאת 
קומתו ע"י התכללותם זה בזה, שבחי"ד דהתלבשות נבחנת לזכר, 
והוא נכלל עם בחי"ג דעביות ויוצא עליו קומת כתר, והוא הנקרא 
גלגלתא דא"א. 
%break
ובחי"ג דעביות נבחנת לנקבה, והיא נכללת עם בחי"ד דזכר, ויוצא 
עליה רק קומת חכמה. כמ"ש בדברי הרב בתחילת חלק ה' עש"ה. 
וקומת חכמה זו נקראת חכמה סתימאה דא"א.
%break
ולפיכך נבחן כאן בראש דא"א, ב' הבלים: א' הוא הבל דבחי"ד 
דהתלבשות, המשמש לגלגלתא דא"א, שנקרא הבל הפה, כי הפה הוא 
בחי"ד דראש. ב', האו"ח העולה מבחי"ג דעביות המשמש לחכמה 
סתימאה דא"א, שנקרא הבל החוטם, 
%break
כי החוטם הוא בחי"ג דראש. כמ"ש הרב כל זה בחלק ה' בתחילתו 
ע"ש. גם נתבאר שם, שבחינת הזכר דראש שהוא קומת הכתר אין לו 
התפשטות ממעלה למטה לבחינת גוף, כי אע"פ שהוא מוציא קומת 
כתר בראש ממטה למעלה ע"י התכללותו עם הנקבה, 
%break
מ"מ כיון שאין בחינת עביות משורשו עצמו, אין בו בחינת או"ח מספיק 
שיוכל להתפשט ממעלה למטה לע"ס דכלים דגוף. וכל האורות 
המגיעים מראש לגוף, באים רק מבחינת הזווג ואו"ח של הנקבה, שיש 
לה בחינת עביות משורשה עצמה. ע"ש.
%break
ולפיכך גם כאן בא"א, הנה הזכר של ראש שהוא קומת גלגלתא, 
שהאו"ח שלה הוא הבל הפה, כנ"ל, אינו יכול להאיר לגוף ולתחתונים 
מהארתו, משום שהבל הפה מספיק רק להלביש האו"י ממטה 
למעלה, 
%break
דהיינו במקום הראש לבדו, אבל אין כח בהבל הזה שיתפשט לע"ס 
דכלים דגוף, להיותו זך יותר מדאי, משום שבא מבחי"ד דהתלבשות 
שאין בה עביות כלל. וכל האורות המגיעים מראש לגוף דא"א וכן 
לתחתונים, הוא ע"י הבל החוטם, להיותו בחינת מסך דבחי"ג דעביות, 
%break
וע"כ הוא מתפשט ג"כ לכלים דגוף דא"א, כי יש בו זווג שלם כראוי. 
באופן, שכל הארות דראש א"א המגיעים לתחתונים, הם באים רק 
ממו"ס לבד, ולא מגלגלתא דא"א, משום שהבל הפה אין לו התפשטות 
למטה מן הראש. (אות רי"ח).
%break
%letter לג
לג) מהו הבל היוצא מפה דא"א.
%break
%page 1634
%letter לג
לג) נתבאר לעיל בסמוך בתשובה ל"ב.
%break
%letter לד
לד) מהו הגדלת האחורים.
%break
%letter לד
לד) הנה ב' מיני אחורים יש בז"א: א' הוא אחורים דחג"ת שלו, שהוא 
בחינת אחורים דיסוד אמא, הדוחים חכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא. ב' 
הם אחורים דנה"י שלו, שהם בחינת אחורים דיסוד אבא, שע"י 
אחורים אלו מתגלה החכמה בהיותם בבחי' צר ואריך. כנודע. 
%break
והנה לאה נטלה בחי' אחורים דחג"ת, בהיות פניה באחור דז"א מחזה 
שלו ולמעלה. וע"כ נקראת לאה בשם עלמא דאתכסיא, כי מדתה היא 
חסדים מכוסים מהארת חכמה. 
%break
והיפוכה היא רחל, כי בעת גדלותה יורשת את אחורים דנה"י דז"א 
וע"כ נבחנת רחל לבחינת חסדים מגולים והיא נקראת עלמא 
דאתגליא.
%break
והנה בחצות לילה, נעשה הזווג לז"א ולאה, לקבל בחינת כלי ורוחא 
מהארת ע"ב ס"ג העליונים לצורך רחל. וזווג זה צריך להיות בבחי' 
אחורים דנה"י, הראוים לקבל הארת ע"ב, אמנם לאה אין לה רק 
אחורים דאמא הדוחים הארת ע"ב, כנ"ל. 
%break
וע"כ היא צריכה אל "הגדלת אחורים" שלה, דהיינו שתקבל את 
אחורים דנה"י הראוים לקבל הארת ע"ב לצורך רחל. והגדלה זו נעשה 
לה ע"י אריכת רגלין דאמא, פי': כי אמא מלבשת בה את נה"י דגדלות 
שלה שהם בחינת ארוכה, 
%break
דהיינו מזווג פב"פ עם החכמה שנקראת ארוך, וע"י התלבשות נה"י 
דאמא אלו בלאה, נגדלת אחורים שלה כמדת אחורים דנה"י דז"א, ואז 
נעשה קומתה שוה לגמרי עם ז"א, ואז ע"י זווג דפב"פ עם ז"א, היא 
ממשכת בחינת כלי ורוחא לצורך רחל. (אות ל"ב. א' תק"ח ד"ה וזה).
%break
%letter לה
לה) מהו הוי"ה דבתר כתפוי דא"א.
%break
%letter לה
לה) נודע, שהמוחין דע"ב שאו"א וז"א מקבלים, באים מחג"ת דא"א 
העולים ונעשים לחב"ד. כנ"ל בתשובה י"ד. גם נודע, שהם מתחלקים 
לבחינת ראש וגוף. שב"ש עלאין דכ"א מחג"ת נעשים לבחי' ראש. 
והשלישים התחתונים שהם הכתפין נעשים לבחינת גוף וחג"ת. 
%break
גם נודע. שהי"ג תי"ד דא"א, נחלקים בעצמם כמדתם של המוחין 
פנימים, למל"ץ שהם ג' הויות וחד דכליל להון. שהויה הא' היא ם' 
דצל"ם, ובחי' ראש וחב"ד דדיקנא. והוי"ה שניה שהם ד' תיקונים 
אמצעים דדיקנא, הם בחינת ל' דצל"ם וחג"ת. 
%break
והוי"ה תתאה, שהם ד' תיקוני דיקנא תתאין, הם בחינת צ' ונה"י. וכיון 
שחג"ת דמוחין דע"ב אלו הם בחינת הכתפין דא"א, כנ"ל, ע"כ נבחן 
הוי"ה האמצעית דדיקנא להוי"ה דבתר כתפוי דא"א, כלומר שאינו 
בחינת ראש כמו הב"ש עלאין דדיקנא, שהם חב"ד ום' דצל"ם, 
%break
אלא הם בחינת חג"ת כמו השלישים התחתונים הנקראים כתפין, והם 
ל' דצל"ם, ולפיכך מוגדרים בשם הוי"ה דבתר כתפוי (אות רכ"ה).
%break
%letter לו
לו) מהו הוצאת חמה מנרתיקה.
%break
%letter לו
לו) הנה בחינת הז"א דמוח הדעת, שעקרו הוא מדת הת"ת הכולל 
לה"ח, יש לו ב' בחינות: א' בדעת דאו"א עלאין, שהם בחינת המוחין 
במקום יציאתם בג"ר דא"א. ששם הוא מאיר במדתו, שהוא הת"ת 
הנושא להארת חכמה בגילוי גמור. 
%break
אמנם במוחין דז"א עצמו אינו מאיר במדתו עצמו בגלוי, אלא רק ע"י 
התלבשות במדת העטרא שביסוד, שהם בחינת המסכים דצר ואריך. 
ועי"ז הארתו מתמעטת למדת העטרה, וקנה משום זה את השם, 
עטרא דחסד. כנ"ל בתשובה י"ד. 
%break
ובחינת עטרא דחסד הזו, נקראת בשם הארת חמה בנרתיקה, כי 
הת"ת הזה נבחן בשם חמה, להיותו עיקר הנושא להארת חכמה 
שבע"ב דל"ב נתיבות, שאין קומת ע"ב אחרת אחר המו"ס דא"א 
הנסתם בקרומא דאוירא. 
%break
%page 1635
וע"כ נמשל לשמש, כלומר לשורש כל האורות. ובהיותו מלובש ומאיר 
רק כמדת המסכים דעטרת יסוד, שהוא הנרתק שלו, ע"כ נבחנת 
הארתו לבחינת הארת חמה תוך נרתיקה. וכל זה נוהג רק בשתא אלפי 
שני, אמנם באלף הז' דמטי רגלין ברגלין, 
%break
אז יאיר הת"ת הזה כמדתו עצמו, דהיינו כמו בדעת דאו"א עלאין, וזה 
נבחן להוצאת חמה מנרתיקה. (א' תקנ"א ד"ה וזה).
%break
%letter לז
לז) מהן הלואה ושאלה.
%break
%letter לז
לז) יתבאר להלן בתשובה קל"א וקל"ב. (אות ל"ג).
%break
%letter לח
לח) מהי התחדשות הנשמות.
%break
%letter לח
לח) השפעת המוחין דג"ר אל הנשמות נבחן להתחדשות נשמות, 
משום שכבר היו בהם אלו המוחין בעת הגדלות דנקודים, ולפני חטאו 
של אדם הראשון אלא שנסתלקו המוחין מהם שנית באדה"ר, 
%break
שחזרו ונסתלקו ממנו בסוד נשירת אברים דנשמתו. כמבואר בחלק ח' 
בסופו ע"ש. (אות ד').
%break
%letter לט
לט) מהי התכללות או"א במזלא.
%break
%letter לט
לט) הנה או"א דאצילות נשרשים בבינה דא"א, דהיינו בגרון שלו, 
להיותם בקומת ס"ג שבחינה עליונה היא בינה דאורות. כנודע. והנה 
בינה זו שאו"א נשרשים בה, היתה בראש דא"א בעת יציאת המוחין 
שלו ברדל"א, אלא לעת לידה נתתקן הרדל"א במלכות דצמצום ב', 
%break
וע"כ נתקן הח"ס דא"א בנוקבא בסוד נוקבי עינים, והוציא הבינה לחוץ 
מראש אל הגרון. ונודע, שאין בינה דא"א זו חוזרת לראש ואינה משגת 
שוב קומת חכמה זולת ע"י המ"ן דשערות, הבאים מבחי' המלכות 
דצמצום א', 
%break
שהם היו משמשים לקומת א"א בעת יציאתם ברדל"א בסוד מ"ן 
ולבושי מוחין, אלא שיצאו משם לעת לידה בסבת המלכות, דצמצום ב', 
שנתקן בהם הרדל"א, כנ"ל. 
%break
ועתה שבינה חוזרת לראש, הנה בהכרח שגם השערות חוזרים 
למקומם הקודם, לשמש למ"ן וללבושי מוחין כמקודם לכן. הרי שיציאת 
השערות מן הכלים דמוחין להיות למקיפים ויציאת הבינה מראש דא"א 
להגרון, הם ענין אחד, הן בעת קטנות, והן בעת גדלות. 
%break
כי בקטנות ירדה הבינה לבחי' גרון וגוף דא"א, וכן השערות יוצאים 
ונעשים לכלים חיצונים ומקיפים, וכן בגדלות כשחוזרים השערות 
לראש חוזרת גם הבינה למעלתה הקודמת להכלל עם החכמה פב"פ. 
%break
וענין זה מגיע ג"כ אל או"א דאצילות, שקומתם תלויה בבינה זו דא"א, 
לפיכך, נמצאים גם הם בחינה אחת עם השערות הן בקטנותם והן 
בגדלותם, כנ"ל בבינה דא"א. 
%break
וז"ס דאו"א בדיקנא אתכלילו, כי קומת ע"ב שלהם תלויה לגמרי 
בדיקנא, שבקטנותם, הדיקנא נבחנת להם לבחינת מקיפים בלבד, 
ואין להם אלא בחינת גוף דא"א בלי שום אחיזה בראש שלו, מחמת 
בינה דא"א שיצאה לגרון שהיא בחינת גוף. 
%break
וכשעולים המזלין לשמש למ"ן בעת חזרת הבינה לראש דא"א, אז 
משיגים או"א קומת ע"ב שלהם. הרי שבחינת ע"ב שלהם כלולה לגמרי 
בדיקנא. (אות ק"ה).
%break
%letter מ
מ) מהי התכללות הגרון בסיום לחיי הראש.
%break
%letter מ
מ) בעת הזווג דנשיקין דא"א בפה שלו להוציא קומת ע"ב לאו"א, 
שנבחן אז שהדיקנא שלו התלויה בסיום לחיי הראש שלו העומד 
במקום ג"ר דעתיק, היא נשפלת ובאה למקום החב"ד שלו הנעשים 
מגרון וחג"ת, כנ"ל בתשובה כ"ו. ע"ש. 
%break
הנה ירידת הדיקנא הזו נבחן ג"כ לבחינת התכללות הגרון בסיום לחיי 
הראש דא"א, כלומר שכלפי החב"ד דא"א שהם הגרון וחג"ת שעלו, 
נבחן הזווג הזה דא"א לבחינת עליה והתכללות בהח' תיקוני דיקנא 
התלוים בלחיי הראש דא"א העומד במקום ג"ר דעתיק. 
%break
כי בהתחשב כלפי הח' תי"ד נבחן שיורדים ממעלה למטה, מקומה 
כתר שבג"ר דעתיק, לקומת ע"ב שבגרון וחג"ת הנעשים לחב"ד. וכלפי 
הגרון וחג"ת הוא עליה, כי עלו מקומת ע"ב שבמקומם ונכללו בסיום 
לחיי הראש דא"א הנמצא בקומת כתר במקום ג"ר דעתיק. (אות ק"ו).
%break
%letter מא
מא) מהי התנוצצות המוחין לחוץ.
%break
%letter מא
מא) ב' בחינות זווגים יש בהארת מוחין דע"ב דל"ב נתיבות, בסוד עת 
רצון: א' הוא בעת יציאת המוחין ההם, שאז ע"י הארת ע"ב ס"ג יורדים 
הפרסאות לשעתם, והפרצופים עולים ונכללים זה בזה, שאו"א נכללים 
בג"ר דא"א וברדל"א, 
%break
%page 1636
ע"י התכללות הגרון בסיום לחיי הראש דא"א העומד במקום רדל"א, 
כנ"ל בתשובה הסמוכה. שאז יורדת ה"ת למקום הפה, לבחינת מלכות 
דצמצום א' שבפה דרדל"א, ויוצאת על ידיה קומת ע"ב המגולה, 
%break
דהיינו שהג"ר שלו אינם מתכסים בם' דצל"ם הבאה רק ממלכות 
דצמצום ב' כנודע. אבל לעת לידת המוחין האלו, הנה חוזרת המלכות 
דצמצום ב' למקומה, וכן הפרסאות חוזרים למקומם, והמוחין 
מתלבשים שוב במל"ץ כנודע.
%break
אמנם בהיותם במקומם נוהג זווג ב' הממשיך להארת הע"ב ההיא, 
אלא בדרך אחר, שנקרא התנוצצות המוחין מפנים לחוץ. כי אותם 
הג"ר דע"ב שנעלמו לעת לידה מסבת התלבשות המוחין בם' דצל"ם, 
המה נעשו לבחינת מקיפים מחוץ לפרצוף, 
%break
באופן שהג"ר דא"א שלא יצאו עמו בעת לידה, נשארו במקום הג"ר 
דעתיק מבחוץ ונעשו למקיפים למוחין דא"א. וכן הג"ר דע"ב דאו"א 
שלא יצאו עמהם בעת לידה, נשארו שם בא"א מבחוץ לבחינת מקיפים 
לאו"א. וכו' עד"ז עד הנוקבא דז"א. כמ"ש בתשובה מ"ב ומ"ג.
%break
ובעת רצון, מאירים החוורתי והשערות לבחי' העטרא דגבורה 
שבמוחין, ואז יוצא הארתם לחוץ, ומכים בבינה דמקיפים שבעליון, 
שע"י זה נעשה זווג בחו"ב דמקיפים ומאירים הארתם לפנימיות 
המוחין לבחינת הל' שבהם, 
%break
דהיינו לדעת דמוחין, וכיון שהג"ר מלובשים בם' דצל"ם אינם יכולים 
בעת הזאת להאיר את החסדים שלהם אל הדעת ואז חלק זה של 
החסדים שאין מוח הדעת יכול לקבלו, יוצא לחוץ מפנימיות הראש 
ומאיר על המצח של הפרצוף, בסוד תפילין של ראש. 
%break
ויש בהם בחינת ד' מוחין חו"ב חו"ג, כי ענין הכאת הארת חכמה 
בחסדים ההם בעת שדחו אותם לחוץ, האיר בהם בחי' חו"ב 
דמקיפים. 
%break
ובחינת עצמם הם חו"ג והם בחי' ד' פרשיות שלתפילין של ראש, וזווג 
הזה כיון שבא בדרך הכאות, ע"כ נקרא התנוצצות המוחין. כמ"ש 
באו"פ באורך. (אות קכ"א, וקכ"ג ובאו"פ א' תקע"ו ד"ה ובזה).
%break
%letter מב
מב) מהן ו' בחינות במוחין דז"א.
%break
%letter מב
מב) מתוך שאין העדר ברוחני, נמצא, שבהעתקת האור ממקום 
למקום אינו נאבד משום זה ממקומו הראשון, אלא כל העתקה ממקום 
למקום, פירושו רק תוספות על הבחינה הראשונה, כנודע, 
%break
וע"כ יש להבחין, שש בחינות במוחין דז"א: א' במקום יציאתם, שהוא 
בעלי עליון שלו, דהיינו בראשייהו דאו"א. ב' במקום קבלתו אל המוחין, 
שבאים בעליון שלו, דהיינו בנה"י דאו"א שהם בחינת ישסו"ת, שהוא 
בחי' העליון דז"א. וג' הוא בביאתם לז"א עצמו. 
%break
ונודע שבעת לידת המוחין נעלם משם הג"ר דע"ב למקיף חוזר, מכח 
התלבשות הם' על הג"ר דמוחין, ע"כ נבחן בכל בחי' שיש שם או"פ 
ואו"מ. דהיינו ב' בחינות: או"פ ואו"מ, באו"א במקום יציאת המוחין. 
%break
וב' בחינת או"פ, ואו"מ, בנה"י שלהם, שבהם נכלל הז"א בעת עיבורו 
ומקבל מהם המוחין, וב' בחינות או"פ ואו"מ בז"א עצמו. הרי שיש כאן 
שש בחינות במוחין דז"א. (אות ק"כ).
%break
%letter מג
מג) מהן ו' בחינות במוחין דנוקבא.
%break
%letter מג
מג) המוחין דנוקבא יוצאים על עטרא דגבורה של הנוקבא עצמה, 
ואינם בכלל המוחין דז"א שיוצאים באו"א, כי העטרא דגבורה אשר 
שם, היא בחינת בנימין הכלולה ביסוד הזכר, ולא בחי' הנקבה ממש. 
%break
וע"כ יש לה זווג מיוחד בראש דז"א אחר יציאת ו' הבחי' דמוחין שלו, 
וע"כ מתחילים משם ב' בחינות הראשונות של המוחין שלה. שהם, 
האו"פ שיצא בראש הז"א עצמו, והאו"מ שיצא לחוץ בסוד קשר של 
תפילין מאחורי ראשו. 
%break
%page 1637
אמנם הנוקבא אין מקבלת אותם משם, כי אין לה אחיזה בראש הז"א, 
אלא, רק בנה"י שלו, במקום החסדים המגולים. וע"כ יורדים משם 
המוחין לנה"י דז"א, ונעשו שם ב' בחינות: או"פ, ואו"מ, השניות של 
המוחין דנוקבא. 
%break
ומשם באים המוחין אל הנוקבא עצמה לראש שלה, ונעשה בה ג"כ ב' 
בחינות: או"מ, ואו"פ. ונמצאים שש בחינות גם במוחין דנוקבא דז"א, 
כמו בז"א. כנ"ל בתשובה מ"ב ע"ש. (אות קס"ג. ואות קפ"ב).
%break
%letter מד
מד) מהם ו' תיקוני דיקנא. דז"א.
%break
%letter מד
מד) בהיות ז"א בבחינת ו"ק חסר ראש, אינו מקבל הארה רק בבחינת 
ו' תיקוני דיקנא מדיקנא דא"א. הנקראים ארך אפים, ורב חסד, נשא 
עון, ופשע, ונקה. פירוש: כי נרנח"י דנפש דדיקנא מקבל מג' תיקוני 
דיקנא דא"א הראשונים, שהם בחינת יה"ו של הוי"ה ראשונה דדיקנא. 
%break
ונפש רוח דרוח הוא מקבל מו"ה של הוי"ה אמצעית דדיקנא דא"א ומי' 
דהוי"ה תתאה, שהם: ואמת, ונוצר חסד, לאלפים. וג' הראשונים 
מאירים לג' מדות דז"א שהם: ארך, אפים, ורב חסד. וג' השנים דא"א, 
מאירים רק לב' מדות דז"א, שהם: נשא עון, ופשע. 
%break
וה' דהוי"ה עלאה שהיא תיקון ד' דא"א, ארך, עם הה' דהוי"ה אמצעית 
שהוא תיקון ח' דא"א, מאירים לתיקון ו' דז"א, ונקה. (אות רכ"א. ואות 
רכ"ג רכ"ד רכ"ה).
%break
%letter מה
מה) מהם ז' תיקוני גלגלתא דז"א.
%break
%letter מה
מה) ז' תיקוני דגלגלתא דז"א, הם שלמות הכתר דז"א, שמקבל אותם 
מז"ת דעתיק, שהם ז"א דכתר, כי עתיק הוא קומת כתר דאצילות. וזמן 
השגתו אותם הוא לכ' שנים, או בשבת במנחה, שעולה אז לג"ר דא"א 
המלבישין לז"ת דעתיק. 
%break
ושיעור זה הוא מבחינת מוחין הקבועים דאצילות, אבל מבחינת עלית 
הפרצופים, נמצא בעת שז"א עולה לג"ר דא"א, שעתיק עלה לגלגלתא 
דא"ק, ונמצאים חג"ת דעתיק מלבישים לחג"ת דא"ק הפנימי, ונה"י 
שלו לנה"י דא"ק הפנימי, העומדים במקום ג"ר דנקודים, 
%break
וכמו שיסוד דא"ק הפנימי השפיע אל או"א דנקודים, נמצא עתה גם 
יסוד דעתיק המלביש אותו שמשפיע לישסו"ת העומדים עתה במנחה 
דשבת במקום ג"ר דעתיק הקבועים, שהם ג"כ במקום ג"ר דנקודים, 
%break
והממעלה למטה דהשפעת יסוד דעתיק מקבל עתה ז"א המלביש 
לחג"ת דעתיק שהם במקום ג"ר דא"א הקבועים. ונמצא שז"א מקבל 
ז"ת דעתיק מפי יסוד דעתיק, בדומה לז"א דנקודים שקבל מפי יסוד 
דא"ק הפנימי שבאו"א דנקודים, 
%break
והיינו בחי' הממעלה למטה דיסוד דעתיק, כנ"ל, והם עושים ז"ת 
גלגלתא דז"א, ואז נשלם הכתר דז"א. (אות ר"ז ור"ח. ובאו"פ שם ד"ה 
וחצי).
%break
%letter מו
מו) מהם זכותא ומזלא.
%break
%letter מו
מו) האורות המושפעים מג"ר דבינה דהיינו ממוחין הקבועים דאו"א 
נקראים "זכותא" משום שהם זכים מאד ואין שום צמצום ודינים יכולים 
להאחז באורות ההם, כנודע. והאורות המושפעים ממוחין דע"ב דאו"א 
נקראים "מזלא", 
%break
משום שאין המוחין ההם מתגלים באו"א זולת ע"י המ"ן של המזלין. 
וז"ס בני חיי ומזוני, לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, כי למוחין 
דהולדה צריכים להארת ע"ב דאו"א הבאים ממזלא, 
%break
שאז הז"א שלם בב' מיני השפע שנקראים בני חיי ומזוני, כנ"ל 
בתשובה י"ג וכ'. ע"ש. (אות נ"ט).
%break
%letter מז
מז) מהו זקוף ראשו ודיקנא נגבהת למעלה.
%break
%letter מז
מז) א"א מצד מוחין הקבועים שבאצילות נבחן לזקוף ראשו והדיקנא 
נגבהת למעלה. שפירושו, שאין לאו"א ותחתונים שום אחיזה בראש 
דא"א, ודיקנא שלו נגבהת למעלה, 
%break
כלומר, שהיא משפעת לתחתונים רק מלמעלה מרחוק בסוד מקיפים 
בלבד, אבל בעת הזווג, הדיקנא נשפלת למטה, כנ"ל בתשובה כ"ז. 
(אות קצ"ג).
%break
%page 1638
%letter מח
מח) מהו זקן התחתון דא"א.
%break
%letter מח
מח) השערות דיקנא דא"א בכללם נחלקים על ג' בחי': מל"צ, ע"ד 
שנחלקים מוחין דע"ב בג' העליות דז"א. כמ"ש להלן בתשובה ס"ח 
וס"ט. אשר ח' תיקוני דיקנא עלאין, התלוים בלחיי הראש דא"א, הם 
בחינת ם' דצל"ם וחב"ד. 
%break
וד' תי"ד תתאין התלוים בגרון, הם בחינת ל' וחג"ת. ושערות שביסוד 
דא"א הם בחינת צ' ונה"י, ונקראים זקן התחתון דא"א. ונודע, שכל אלו 
המוחין היוצאים על השערות דיקנא, אין לא"א עצמו שום צורך בהם, 
להיותו בחינת חכמה דאו"י. 
%break
אלא שנחלקים בין או"א לזו"ן, שבחי' ם' ל' דשערות דיקנא, שהם ב' 
המזלין, לוקחים או"א, ובחינת צ' דשערות שהוא זקן התחתון, לוקח 
ז"א להיותו בחינת נה"י דכתר, כנודע. באופן שכל י"ג תיקוני דיקנא 
דז"א באים מזקן התחתון דא"א. 
%break
ואע"פ שאין לז"א י"ג תיקוני דיקנא רק בעלותו לג"ר דא"א, אמנם סולם 
המדרגות אינו משתנה לעולם, כי בעת עלות ז"א לג"ר דא"א, נמצא אז 
ג"ר דא"א עצמם שכבר עלו לע"ב דא"ק, ונה"י שלהם עם ז"א, נמצאים 
במקום ג"ר דא"א שמבחינת הקביעות, 
%break
הרי שאפילו בעלות ז"א לג"ר דא"א עוד הוא מלביש על יסוד דא"א כמו 
במדרגתו הראשונה, וע"כ מקבל הי"ג תי"ד עלאה רק מבחינת יסוד 
דא"א, שהוא מדיקנא תתאה שלו. (אות ק"י).
%break
%letter מט
מט) מהו זקן התחתון דז"א.
%break
%letter מט
מט) אין בחינת דיקנא דז"א שוה אל בחינת דיקנא דא"א, כי דיקנא 
דא"א כוללת כל המוחין: חכמה בינה דעת, שהם מל"צ דשערות דיקנא 
שלו שח' עלאין הכלולים במזל ונוצר, הם חכמה, והתלוין בגרון וכלולים 
במזל ונקה, הם בינה, וזקן התחתון הוא דעת. 
%break
כנ"ל בדיבור הסמוך, כי ג' בחינות מל"צ הם חב"ד. אמנם ז"א אין לו 
אחיזה אלא בב' עטרין של המוחין שהם ב' כתפין דא"א, שהם מוח 
הדעת, וכן אינו מלביש אלא נה"י דא"א, ששם בחינת זקן התחתון 
שהוא צ' דצל"ם שהוא דעת. 
%break
הרי שכל בחינת דיקנא דז"א אינו אלא בחינת שערות דמוח הדעת. 
אמנם גם הם נחלקים לפי עצמם על ם' ל"צ, כי בבחינת ב' כתפין יש 
חו"ב ג"כ אלא שהם בחינת טפות הנמשכות דרך היסודות דאו"א ולא 
בחינת עצמות, כמ"ש להלן בתשובה ס"ב. 
%break
ולכן בחינת דיקנא עלאה שלו הם מ"ל כמו בא"א ודיקנא תתאה הם צ' 
שלו.
%break
ולפיכך זמן ביאתו דזקן התחתון דז"א הוא בי"ג שנה, דהיינו אחר 
שמשיג בחינת צ' דצל"ם דמוחין דע"ב, דהיינו שנעשו לו המוחין מן 
נה"י דאו"א, שהם בחינת ישסו"ת, שאז משיג צ' דאלו המוחין. 
%break
ובשבת במוסף משיג ל' שהיא בחינת ד' תיקוני דיקנא תתאין התלוים 
במזל ונקה. אמנם נכללים בה כל הי"ב תי"ד כנודע, אלא שהם בחינת 
ל' וחג"ת. ובכ' שנים, או בשבת במנחה, אז הוא משיג י"ג תי"ד 
שלימים, דהיינו שמשיג גם ם' דשערות דיקנא. 
%break
ואין להקשות הלא גם בי"ג שנה הוא משיג ט' תי"ד. אמנם זה הוא רק 
בחינת הארתם בלבד, ולא עצמותם. ועצמותם מתחיל בהשגתו את 
הל' דצל"ם, ומתמלא לגמרי בהשגתו את הם' דצל"ם, דהיינו בכ' שנה. 
כנ"ל. 
%break
והיינו לגמרי כפי ערכם של המוחין חו"ב חו"ג שהוא משיג: שבי"ג שנה 
אינו משיג מחו"ב אלא הארה בלי עצמות, אלא רק הצ' לבד הוא בו 
בחינת עצמות. ובשבת במוסף, הוא משיג בחינת עצמות דבינה שהיא 
ל' דצל"ם וחג"ת. 
%break
ובמנחה הוא משיג בחינת עצמות גם מחו"ב, כי אז מקבל המוחין 
במקום יציאתם. ועד"ז נמשכים לו ג"כ המל"צ דדיקנא. (אות ק"י).
%break
%letter נ
נ) מהו חוטם בגי' ס"ג.
%break
%letter נ
נ) החוטם הוא בחינת מלכות דמו"ס, שהוא בחי"ג דעביות ששם נעשה 
הזווג דקומת חכמה דא"א, כנ"ל בתשובה ל"ב. ע"ש. ובחינת הוי"ה 
דס"ג הוא מוחא דאוירא דא"א, ששם מתלבש הדעת דרדל"א בעת 
עלית הג"ר דא"א לג"ר דעתיק ומוריד הי' מאויר ואשתאר אור, 
%break
%page 1639
שהוא בחינת יציאת המוחין דע"ב דל"ב נתיבות, ונודע, שחכמה דא"א 
עצמו היא חכמה דאו"י, והוא נסתם בקרומא ואינו מאיר כלל למטה 
לתחתונים, אלא שמאיר רק בחינת החכמה דל"ב נתיבות לאו"א ולזו"ן, 
ועל זה בא הרמז שחוטם בגי' ס"ג, 
%break
להורות שאין החוטם מאיר מבחינת חכמה סתימאה עצמו, שהוא ע"ב 
דאו"י, אלא שמאיר ממוחין החדשים שיצאו על המ"ן דשערות ברדל"א 
שמוחין אלו מתגלים במוחא דאוירא בבחינת דעת דרדל"א, ומשם 
מקבל מו"ס דא"א, ויורד למטה במקום חב"ד שלו, 
%break
ששם עומדים או"א וע"י זווג חיך וגרון, מו"ס משפיע קומה זו לאו"א, 
בסוד השפלת הדיקנא למטה. הרי שכל הארת החוטם דרך החיך 
לאו"א, הוא רק מבחי' הוי"ה דס"ג, שהוא מוחא דאוירא, ולא מקומת 
עצמו דמו"ס. 
%break
וע"כ החוטם בגי' ס"ג, לרמז על ענין החשוב הזה שאין הח"ס מתפתח 
בשתא אלפי שני להשפיע מחכמה שלו לתחתונים ממנו. (אות ר"כ).
%break
%letter נא
נא) מהו חי העולמים.
%break
%letter נא
נא) יסוד דז"א נבחן בשם יוסף, שהוא בחינת צדיק דעייל ביה, דהיינו 
ט"ס דאו"י שהוא ממשיך. אמנם הוא כלול גם מבחינת בנימין, דהיינו 
בחינת המסכים המעלים ט"ס דאו"ח, כי מטרם שז"א משפיע המוחין 
לנוקבא, צריכים אותם המוחין להתגלות בו בעצמו, 
%break
ואח"כ משפיעם לנוקבא שלו. ולכן הכרח הוא שיש לו גם בחינת בנימין 
המעלה ט"ס דאו"ח, שזולתו אין שום זווג במציאות כלל, כנודע. וז"ס 
שיסוד נקרא ח"י, לרמז שהוא כולל גם בחינת המסכים דבנימין, 
%break
וע"כ הוא מעלה בעצמו ט"ס דאו"י ממעלה למטה וט"ס דאו"ח ממטה 
למעלה, שהם בגי' ח"י. וע"ש זה נקרא היסוד "חי העולמים" להיותו 
ח"י בתרין עלמין, מתחילה בעלמא דדוכרא דהיינו שמתחילה מוציא 
הקומה במוחין של עצמו בסוד ח"י כנ"ל, 
%break
שהוא עלמא דדוכרא. ואח"ז משפיע אותה הקומה לנקבה, שנקראת 
עלמא דנוקבא, ומוציא גם שם ט' ממעלה למטה וט' ממטה למעלה 
בבחינת המסכים שלה עצמה. 
%break
ואז נבחן ז"א לבדו לבחינת יוסף, והנקבה לבדה לבחי' בנימין, שבין 
שניהם יוצאים ח"י ספירות השניות: וז"ס ח"י ח"י הוא יודך. דהיינו ח"י 
בעלמא דדוכרא וח"י בעלמא דנוקבא. (אות ע"ז).
%break
%letter נב
נב) מהו ח"י ח"י.
%break
%letter נב
נב) נתבאר בתשובה הסמוכה.
%break
%letter נג
נג) מהו חידוש נשמות ישנות.
%break
%letter נג
נג) עי' לעיל בתשובה ל"ח. (אות י"ז).
%break
%letter נד
נד) מהי חירות.
%break
%letter נד
נד) נתבאר לעיל בתשובה י"ט. (אות נ"ט).
%break
%letter נה
נה) מהי חכמה שבסוד הדעת.
%break
%letter נה
נה) ב' מיני חכמות נבחנות באצילות: א' היא חכמה קדומה, שהיא 
חכמה דא"א הנסתמת בקרומא דלא לאתפתחא. ב' היא חכמה שבסוד 
הדעת שפירושה, שאינה נמשכת אלא ע"י המ"ן דזו"ן שהוא הדעת, 
דהיינו ע"י ב' המזלין: ונוצר ונקה. 
%break
שהם ת"ת ויסוד הנקראים דעת, הנעשים למ"ן לאו"א, בעת עליתם 
לג"ר דא"א. וכיון שאין חכמה זו נמשכת רק ע"י ב' המזלין שהם בחינת 
דעת, שהם בחינת מ"ן דזו"ן, ע"כ היא מוגדרת בשם "חכמה בסוד 
הדעת. 
%break
וכבר נתבאר ענין זה לעיל בתשובה י"א בביאור אם אין דעת אין בינה, 
ואם אין בינה אין דעת. ע"ש. (אות פ"ה).
%break
%page 1640
%letter נו
נו) מהי חכמה דל"ב נתיבות.
%break
%letter נו
נו) חכמה דל"ב נתיבות היא חכמה שבסוד הדעת, שנתבאר לעיל 
בתשובה נ"ה. ע"ש. וענין ל"ב נתיבות שהחכמה הזו נקראת, הוא 
מרמז על כ"ב אתוון וי' אמירן שהיא תמיד כלולה מהם. כמ"ש הרב, 
שכ"ב אתוון הן בינה. וי' אמירן הם י"ס דזו"ן בעיבור הבינה. 
%break
(עי' אות צ"ו) כי לא יצויר מציאותה של חכמה זו, זולת בצירוף זו"ן 
בעיבור הבינה, כי אז חוזרת הבינה לחכמה בשביל להאיר הארת 
חכמה לזו"ן. ולכן כל זמן שיש לבינה קומת חכמה צריך זו"ן להשאר 
בראשה בבחינת מ"ן של העמדה וקיום המוחין, 
%break
ששם הוא משמש לדעת שלה. אבל לולא זו"ן, היא חוזרת תכף לבחי' 
עצמה, שהיא חסדים מכוסים, בסוד כי חפץ חסד הוא. ועל שם זה 
מוגדרת חכמה זו בשם חכמה דל"ב נתיבות. (אות צ"א. ואות צ"ו. ואות 
ק"ב).
%break
%letter נז
נז) מהי חכמה הנכללת בכ"ב אתוון וי' אמירן.
%break
%letter נז
נז) כבר נתבאר לעיל בתשובה נ"ו. (אות צ"ו).
%break
%letter נח
נח) מהי חכמה קדומה.
%break
%letter נח
נח) חכמה דא"א נבחנת לחכמה קדומה, בשביל שאינה מאירה 
באצילות מא"א ולמטה, משום שחכמה זו נתקנה בקרומא דלא פסיק 
לעלמין, כלומר, שאפילו בעת הארת ע"ב ס"ג העליונים שכל הפרסאות 
נפסקות, וכל תחתון עולה לעליון שלו, וכו'. 
%break
גם אז אין הקרום שתחת החכמה סתימאה דא"א נפסק, וכל בחינת 
החכמה המושפעת לאו"א וזו"ן היא רק מבחינת חכמה שבסוד הדעת, 
הנקראת ג"כ חכמה דל"ב נתיבות. כנ"ל בתשובה נ"ה ונ"ו. (אות פ"ה).
%break
%letter נט
נט) מהו חמה בנרתיקה.
%break
%letter נט
נט) נתבאר לעיל תשובה ל"ו.
%break
%letter ס
ס) חסד הא' דז"א הנקרא אברהם.
%break
%letter ס
ס) בחינת חכמה דז"א, היא מעיקרה קצה הראשון מו"ק שלו שהוא 
חסד, ובגדלות דז"א שהחסד הזה שב להיות חכמה הוא נקרא 
אברהם. והוא הנוטריקון של אב"ר מ"ה, כי בעת שחג"ת דז"א נעשים 
חב"ד, נעשים נה"י לחג"ת, והוא קונה נה"י חדשים, 
%break
שאז נעשה היסוד שלו לבחינת אב"ר, שפירושו, שקונה כח ההולדה. 
וכיון שזהו רק בעת שקונה בחינת חכמה שנקרא אברהם, ע"כ מרומז 
בו אב"ר מ"ה, אב"ר ע"ש יסוד החדש שקונה אז, ומ"ה, על שם מ"ה 
החדש, כי קומת חכמה זו היא חכמה דמ"ה. (אות קצ"ח).
%break
%letter סא
סא) מהם ט' תיקוני דיקנא דז"א.
%break
%letter סא
סא) אחר י"ג שנה, שז"א קונה מוחין ונה"י דגדלות, אז נשלמו בדיקנא 
דיליה ט' תיקונים, כי נתוספו לו עוד ג' תיקונים על הנ"ל בתשובה מ"ד. 
שהם: לא ינקה, פוקד וכו', על שלשים וכו'. (אות רכ"א. ואות רכ"ו).
%break
%letter סב
סב) מהן טפין נמשכין מחו"ב.
%break
%letter סב
סב) כיון שאין ז"א מקבל המוחין דע"ב ממקום יציאתם בג"ר דא"א, 
אלא ע"י התלבשות המוחין ההם תוך היסודות דאו"א, להיותו עומד רק 
במקום רישי כתפין דא"א, שהם שלישין תתאין דחג"ת שלא נתעלו 
לחב"ד ששם מקום הזווג. 
%break
לפיכך אינו מקבל מחו"ב דע"ב אלא בחינת טפין לבד, כי כל העובר 
דרך התלבשות יסודות, נקרא בשם טפין. והוא מטעם שהמוחין 
מוגבלים במסכים שבעטרת יסוד, ואינם מאירים אלא כמדת עטרת 
יסוד, דהיינו רק בבחינת אורחא למעברא ביה בלבד, 
%break
כמ"ש לעיל בתשובה י"ד. עש"ה. וע"כ נקרא היסוד בשם מזל, ע"ש 
שהוא מזיל רק בחינת טפין לבד, כי זה השיעור של הארת חכמה 
בבחינת אורחא למעברא ביה נבחן כמו הציור של טפה. (אות קי"ד, 
קט"ו, וקט"ז).
%break
%page 1641
%letter סג
סג) מהן ט"ת דתוספות דרחל.
%break
%letter סג
סג) אין בנוקבא דז"א הנקראת רחל, רק נקודה אחת בבחינת 
הקביעות, דהיינו מבחינת הכלים דפנים, שאינם מתמעטים עוד אחר 
תיקונם. כי בחינת ז"ת דקטנות נקודים, לא יצאו שם אלא חב"ד חג"ת 
דכלים עד החזה, ונקודת החזה היתה המלכות שבהם, 
%break
שמבחינת האורות הם נבחנים לחג"ת נה"י, ועטרת יסוד היא המלכות 
שבהם כנודע, בערך ההפוך שבין הכלים לאורות, ולעת תיקון הז"ת 
באצילות, לא יכלו להתקן בקביעות רק הכלים אלו דקטנות נקודים, 
הנבחנים לכלים דפנים, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, לז"א. 
%break
ונקודת החזה למלכות. אבל מבחינת הכלים שמחזה ולמטה דנקודים 
שיצאו לעת הגדלות שלהם, אע"פ שגם מהם נבררים ונתקנים 
באצילות לצורך הזו"ן, שהם כל המוחין דג"ר שלו, אמנם אינם בו 
בקביעות אלא בעולה ויורד, לפי מעשי דתחתונים. 
%break
כנודע ולפיכך כל היוצא בז"א יתר על ו"ק הנ"ל, ובנוקבא יתר על נקודת 
כתר שלה, נקרא תוספת, ואינם עיקר בהם, כי אינם בהם בקביעות.
%break
ויש ברחל ב' בחי' ט"ס דתוספות, א' הם רק מבחינת הארת כלים, והם 
ט"ס דתוספות שרחל קונה אותם ע"י זווג דיעקב ולאה בחצות לילה. 
%break
והם בבחינת הבריאה כל הלילה, ואינם עולים לאצילות רק בבוקר 
בעת התפלה ויש עוד ט"ס דתוספות שהם ספירות שלמות מתוקנות 
באצילות, והם אינם באים בבריאה, אלא בעת שרחל יורדת לבריאה 
נוטלת אותם לאה. (אות ל"ה).
%break
%letter סד
סד) מהי י' דאדנ"י.
%break
%letter סד
סד) זווג דפב"פ דז"א ונוקביה, מרומזים בב' שמות הוי"ה אדנ"י 
בשילוב, כזה, יאהדונה"י, שי' של הוי"ה שהוא ז"א הוא בראש, ורומז 
לחכמה שלו, חכמה עלאה. וי' דאדנ"י הוא בסוף, ורומז לחכמה 
דנוקבא. הנקראת חכמה תתאה. 
%break
והטעם הוא, כי הי' הוא בחינת המסך שבנוקבא המעלה או"ח עד 
החכמה וממשיך חכמה עלאה בז"א, שהוא הי' דהוי"ה, וע"כ יש לנוק' 
קומה שוה דחכמה עם ז"א, כי לולא האו"ח שלה לא היה ז"א משיג 
קומת חכמה, וזה שעושה שניהם במדה שוה. 
%break
וכיון שהי' דאדנ"י שהוא בחינת המסך שבה, גורמת לכל זה, ע"כ היא 
נקראת בשם חכמה תתאה. (אות ע"ג).
%break
%letter סה
סה) מהי י' מתפשטת לכאן ולכאן ונעשה ד'.
%break
%letter סה
סה) ה' ראשונה של שם הוי"ה, רומזת לישסו"ת, שהם בינה בעיבור 
זו"ן, שבה מרומזת החכמה דל"ב נתיבות, בסוד כ"ב אתוון ויוד אמירן, 
שכ"ב אתוון הם בינה, ויוד אמירן הם זו"ן. ונודע, שישסו"ת אלו 
מלבישים על נה"י דאו"א, שעיקרם הם היסודות דאו"א.
%break
לפיכך נרמז בציורה של ה' זו ענין הל"ב נתיבות, כמו שפרשוה בזוהר, 
אשר הי' שבקרן זויות הימיני של ה' זו, ה"ס עדן, שפירושו חכמה, וי' זו 
מתפשטת לכאן ולכאן ונעשית ד' ובתוכה ו' הרומז על ז"א בעיבור. 
%break
פירוש: כי י' שהיא בחינת חכמה מתפשטת תחילה למעלה בהגג בציור 
קו מושכב לרחבו, כי שם מתגלה תחלה בחינת יסוד אמא דקצר ורחב, 
וע"כ הקו מושכב למעלה בלי התפשטות למטה, להורות על בחינת 
הקצר שבו, 
%break
וע"כ הוא נמשך לרוחב להורות על בחינת שפע החסדים בהרחבה 
שבו. ואחר שהי' עשאה התפשטות זו על הגג ברוחב, היא מתפשטת 
בציור קו זקוף למטה באורכו, ונעשה לרגל של הד', וזהו הגילוי של יסוד 
דאבא הצר וארוך, 
%break
כי ע"כ הוא קו צר, להורות על חוסר החסדים שבו, וע"כ הוא זקוף 
לאורך, להורות על שלמות החכמה שבו המכונה אורך, ובצירוף שני 
הקוין האלו נעשה צורת ד' שהיא בינה, ובתוכה ציור ו' המורה על ז"א 
הנמצא אז בעיבור של הבינה, ונעשה ע"י שלשתם ציור ה'. 
%break
%page 1642
והנך רואה איך העיבור שהוא ו' שבבינה, גורם שיזדווגו ע"י הי', ב' 
היסודות דאו"א, שהם קו המושכב וקו הזקוף, שממשיכים הארת הי' 
שהיא חכמה אל העובר שהוא ז"א. (אות ס"א).
%break
%letter סו
סו) מהי י' בראש י' בסוף דיאהדונה"י.
%break
%letter סו
סו) נתבאר לעיל בתשובה ס"ד. (אות ע"ג).
%break
%letter סז
סז) מהם י"ב מזלות.
%break
%letter סז
סז) יסוד דז"א נקרא רקיע, וכל רקיע פירושו, מבדיל ומחבר וכיון שיסוד 
דז"א, הוא הסיום שלו, נמצא מבדיל בין עלמא דדוכרא לעלמא 
דנוקבא, וע"כ נקרא רקיע. 
%break
אמנם גם בו תלוי החיבור שלהם, בסוד ח"י העולמים, שהוא חי בב' 
עלמין, בסוד ט' דאו"י שממעלה למטה המתלבשים בט' דאו"ח 
שממטה למעלה, כנ"ל בתשובה נ"א. ע"ש. 
%break
ונודע, שאין העדר ברוחני ואין העתקה ממקום למקום נוהג בו, ונמצא 
שאותה הקומה דט' ספירות שהוא משפיע לנוקבא, נשארים קבועים 
ביסוד דז"א, מאחר שעברו דרך שם. וע"ז רמזו בזוהר, שברקיע זה 
קבועים ככבים ומזלות ושמשא וסיהרא, 
%break
שהם בחינות מסתעפים בקומת ט"ס שלו המושפעים לנוקבא. כוכבים, 
פירושם: ג"ר של הקומה הנמשכים מבחינת אחסנתא דאו"א, מבחינת 
ם' דצל"ם, שהם בחי' חו"ב העליונים של המוחין, לפי שמחו"ב אלו אין 
ז"א מקבל אלא טפין טפין, כנ"ל בתשובה ס"ב, 
%break
ע"כ נבחנים בבחינת כוכבים, שמתראים כדמיון ניצוצי אורות. וי"ב 
מזלות, פירושם: בחינת הזווג דב' עטרין של המוחין הנקראים דעת, 
שהם בחינת ו"ק שלהם: שעטרא דחסד היא ת"ת, ועטרא דגבורה היא 
יסוד, כנ"ל בתשובה י"ד ע"ש. 
%break
ונקראים מזלות, על שם עטרא דגבורה, שהיא יסוד הנקרא מזל, והוא 
משום שאין עטרא דחסד שהוא ת"ת מתגלה מבחינת עצמו, כמו שהוא 
מאיר בהמוחין במקום יציאתם באו"א עלאין, ששם הת"ת נושא 
להארת חכמה בלי שום נרתק, 
%break
אלא שמאיר כמדת המזל, שהוא היסוד הנושא להמסכים דצר וקצר, 
ולפיכך נקרא גם הת"ת בשם מזל. והיותם במספר י"ב מזלות, הוא 
לרמז שאין בהם אלא ששה ממעלה למטה וששה ממטה למעלה, 
שהם י"ב. 
%break
ואין זה אומר שהם חסרי ג"ר, שהרי כל המדובר כאן הוא בקומת ע"ב 
דז"א, דהיינו במוחין דהולדה. אלא הכונה היא להבחין בין חו"ב ובין ב' 
העטרין, אשר מב' עטרין שהם ו"ק, נוטל בחינת עצמותם ממש, 
%break
כי הם שורשי הז"א בעיקר, ואין לאו"א חלק בהם אלא רק מבחינת 
עלית מ"ן בלבד. ומבחינה זו הם י"ב המזלות. אבל הכוכבים, שהם 
הטפין הנמשכים מחו"ב הם לגמרי חלקם ועצמותם של או"א, ואין 
לז"א חלק בהם אלא מה שהמ"ן שלו גורם להם קומת חכמה, 
%break
כי אין בינה מקבלת חכמה, זולת ע"י הת"ת המתחבר אליה, כמו בע"ס 
דאו"י, ע"כ נוטל ז"א חלק בחו"ב שלהם, ומבחינה זו הם הכוכבים. 
ולפיכך יש בבחינת הכוכבים קומה שלמה של ט"ס, בהיותם בחינות 
חו"ב, 
%break
אבל במזלות ששורשם מתחיל מת"ת שהוא ז"א, אין הג"ר נחשבים 
בהם לעיקר. אמנם ודאי שגם בהמזלות יש הארת הג"ר. ובחינת 
שמשא וסיהרא, הם בחינת הב' עטרין למעלה בשורשם במקום יציאת 
המוחין בא"א, 
%break
ששם מאיר הת"ת שנקרא שמש, בכל השלימות הגמורה, בלי שום 
נרתק, וע"כ אינו נבחן שם בשם עטרא דחסד, הרומז לצמצומו במדת 
המסכים שביסוד כנ"ל, אלא נקרא שמש. להורות שהוא השורש היחידי 
שכל האורות שבעולמות נמשכים ממנו. 
%break
ובחינת העטרא דגבורה עומדת שם למטה ממנו ואינה מכסית עליו, 
וע"כ היא נקראת שם בשם סיהרא. אמנם שמשא וסיהרא אלו אינם 
מאירים ברקיע זה בגלוי, אלא בבחינת העלם, וע"כ הם מכונים בו 
בשם שמשא וסיהרא הנעלמים. 
%break
%page 1643
כי אין גילוי להשמש בלי נרתק, אלא לאחר התיקון באלף הז' כנודע. 
(אות ע"ט).
%break
%letter סח
סח) מהם י"ג בריתות.
%break
%letter סח
סח) נודע, שכל אחיזתו של ז"א בא"א, הוא רק בנה"י שלו, שעקרם 
הוא יסוד, קו האמצעי. ועד"ז גם בקבלתו משערות דא"א, כלומר 
בחינת הע"ב המתגלה ע"י השערות דא"א, (כנ"ל בתשובה ב') אינו 
מקבל רק מבחינת נה"י דשערות שלו, הנקראים זקן התחתון. 
%break
והטעם הוא, מפני ששורשו של ז"א מבחינת הע"ס דכתר אינו מן 
הת"ת, אלא מן הנצח, וע"כ אין לו אחיזה למעלה מבחינת נצח. והנה 
תחילת השגתו משערות דא"א, הוא בעת שהוא משיג הצ' דצל"ם 
דמוחין דע"ב, שהוא בי"ג שנה, 
%break
וע"כ מתחיל בו אז צמיחת השערות זקן התחתון של הז"א, שהוא 
בחינת צ' דצל"ם של עצמו. אבל מילוי הדיקנא עלאה דז"א, דהיינו הי"ג 
תיקוני דיקנא אינם אלא בעת עליתו לג"ר דא"א, שאז משיג הם' דצל"ם 
דמוחין דע"ב, 
%break
וע"כ קונה כל ג' הבחינות מל"צ של השערות דא"א. אמנם גם אז אינו 
מקבל הי"ג תי"ד שלו, אלא רק מזקן התחתון של א"א, שהוא בחינת צ' 
של א"א, ואע"פ שעולה אז למקום ג"ר דא"א, אין סולם המדרגות 
משתנה לעולם, 
%break
כי ג"ר דא"א עולים אז לע"ב דא"ק, ונה"י שלו נשארים במקום הג"ר 
שלו, ששם עומד הז"א, ונמצא גם אז ז"א מלביש רק על נה"י דא"א 
ולא על הג"ר שלו ממש. הרי שאינו יכול לקבל גם אז אלא מן השערות 
דיסוד דא"א. 
%break
ומ"ש הרב שהוא מקבל מי"ג תי"ד דא"א, הוא משום שגם הג"ר דא"א 
נמצאים שם במקום נה"י שלו, אע"פ שעלו לע"ב דא"ק, משום שאין 
העדר ברוחני. וע"כ הוא מקבל גם מדיקנא עלאה, אמנם דוקא בדרך 
התלבשות בדיקנא תתאה, כי אז הם נכללים זה מזה. והבן.
%break
וז"ס גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, כי בעת עלית ז"א אל ג"ר 
דא"א, הוא מעלה עמו גם היסוד דא"א עם הדיקנא תתאה, ונכלל שם 
עם הדיקנא עלאה, ואז נתתקן היסוד עצמו בכל הג' בחינות מל"צ, כמן 
שנתקנו הג"ר דא"א, שה"ס ג' הויות וחד דכליל להון, 
%break
ונמצא אע"פ שיסוד עצמו אינו אלא צ' בלבד, מ"מ קנה כל ג' הבחינות 
מל"צ, כי עומד עתה במקום הם' ונעשה הדיקנא תתאה בי"ג תי"ד, 
כמו הדיקנא עלאה. והבן את זה. (אות רט"ו).
%break
%letter סט
סט) מהם י"ג תיקוני דיקנא דז"א.
%break
%letter סט
סט) בזמן שז"א עולה לג"ר דא"א, דהיינו בכ' שנה, או בשבת במנחה, 
אז נכללו דיקנא תתאה דא"א בדיקנא עלאה, וז"א קונה שם י"ג תי"ד 
כמו הדיקנא עלאה דא"א, כנ"ל בתשובה ס"ח ע"ש. ואות רט"ו).
%break
%letter ע
ע) מהו יוסף.
%break
%letter ע
ע) עי' לעיל תשובה כ"א. (אות ע"א).
%break
%letter עא
עא) מהם כ"ב אתוון וי' אמירן.
%break
%letter עא
עא) עי' לעיל תשובה נ"ז.
%break
%letter עב
עב) מהו כופף ראשו למטה והדיקנא נשפלת.
%break
%letter עב
עב) בעת עלית או"א לג"ר דא"א, נמצאים הג"ר דא"א שעולים לג"ר 
דעתיק לקומת כתר, אמנם כדי להמשיך מוחין דע"ב לאו"א, כופף בחי' 
ראשו ויורד למקומו שמקודם לכן, דהיינו לקומת ע"ב, ששם עומדים 
או"א, ומוציא להם קומת ע"ב. 
%break
ונבחן שגם הדיקנא נשפלת למטה, כי אין קומת ע"ב זו יוצאת אלא 
במ"ן דמזלין, והנה מזל העליון עם הח' תי"ד נמצאים עתה תלוים 
בסיום לחיי הראש דא"א, שעלה לקומת כתר לג"ר דעתיק, 
%break
וע"כ הם צריכים לירד מדרגתם שבעתיק, ולבא לבחינת סיום לחיי 
הראש דקומת ע"ב, דהיינו למקום ג"ר דא"א שמקודם לכן, ועי"ז 
נמצאים נשפלים. עי' לעיל תשובה כ"ו. (אות קצ"ג).
%break
%letter עג
עג) מהו כח זכרות נגלה.
%break
%letter עג
עג) בחינת יוסף שביסוד דז"א, הוא כח זכרות נגלה שבז"א, שהוא 
בחינת האו"י שבקומה, דהיינו כח הגילוי הבא ע"י הזווג. וע"כ נקרא 
כח זכרות נגלה. ובחינת בנימין הכלול ביסוד דז"א, נבחן לכח נוקבות 
נעלם, 
%break
%page 1644
כלומר כח ההעלמה אשר במסך, המעלים ודוחה האור לאחוריו, שעי"ז 
הוא מעלה או"ח ומלביש את האו"י. כנודע. (אות ע').
%break
%letter עד
עד) מהו כח נוקבות נעלם.
%break
%letter עד
עד) נתבאר לעיל בתשובה ע"ג.
%break
%letter עה
עה) מהם ככבים.
%break
%letter עה
עה) נתבאר לעיל תשובה ס"ז.
%break
%letter עו
עו) מהי כלת משה.
%break
%letter עו
עו) נוקבא דז"א נקראת כלת משה, והיא רק מאותה הבחי' שהיא 
נקראת חכמה תתאה, דהיינו בעת שעל ידיה נגלה חכמה עלאה. 
%break
כי משה הוא יסוד דאבא המגולה מחזה ולמטה דז"א, ואין הנוקבא 
ראויה להמשיך בחינת חכמה מטרם שמקבלת הארתו דיסוד אבא, 
בסוד אבא יסד ברתא, וע"כ, נקראת בבחינה זו כלת משה. (אות ע"ג).
%break
%letter עז
עז) מהי כניסת הקב"ה לג"ע.
%break
%letter עז
עז) כתר דרחל שמחזיר את הט"ס שלו למדרגתו בחצות לילה, אשר על 
ט"ת אלו דבוקים הגו"ע דנשמות הצדיקים שמוציאים בזה מתוך 
הקליפות לקדושה. נבחן לכניסת הקב"ה בגן עדן להשתעשע עם 
נשמות הצדיקים. 
%break
כי הכתר ה"ס הקב"ה, והחיבור עם ט"ס שלו שהם בבריאה, נבחן 
לכניסה בג"ע, כי ג"ע ה"ס הבריאה. והוא משתעשע שם עם הנשמות 
שהוחזרו לקדושה, כנ"ל, (אות מ"ב).
%break
%letter עח
עח) מהי כפיפת ראש למטה.
%break
%letter עח
עח) ירידת הפה דא"א ממקומו, שהוא בפה דעתיק, אל הפה דחב"ד 
שלו כדי להזדווג וליתן מוחין לאו"א העומדים שם, נבחן לכפיפת ראש 
למטה. עי' לעיל בתשובה ע"ב ולהלן. (אות קצ"ג).
%break
%letter עט
עט) מהי כפיפת ראש בבחי' המזל ונקה.
%break
%letter עט
עט) ג' מצבים יש בא"א: א' כדרכו, דהיינו במצב הקביעות שלו, שאז 
זקוף ראשו לגמרי, דהיינו שאין לתחתונים אחיזה בראש שלו, כי אם 
בחג"ת שלו לבד. מצב ב' כשמזדווג ליתן מוחין דע"ב לאו"א, שאז 
נעשים חג"ת שלו לחב"ד, ונמצאים או"א עולים ג"כ לחב"ד, 
%break
אבל א"א עצמו נמצא בעת עליה זו בג"ר דעתיק, ואז כופף את ראשו 
שבמקום עתיק ויורד אל מקום עמידת או"א דהיינו בחב"ד החדשים 
שלו, ואז מזדווג שם על ב' המזלין ונוצר ונקה ונותן מוחין לאו"א. מצב 
ג' הוא כשמזדווג ליתן מוחין ונה"י חדשים לז"א, 
%break
שאז אינו יורד למקום החב"ד החדשים שלו, אלא עושה הזווג במקומו 
במקום ג"ר דעתיק, אלא שאינו עושה הזווג על המ"ן דעצמותו, אלא 
על המ"ן דמזל ונקה, משום שאין בחינת חכמה דעצמו יכול להיות 
מושפעה לתחתונים מכח הקרומא דאתחפיא על המו"ס, 
%break
ורק בחי' חכמה המתגלה על המ"ן דשערות הוא משפיע לתחתונים, 
וע"כ כופף ראשו למזל ונקה, שעל המ"ן שלה הוא משפיע מוחין דע"ב 
אל הז"א. ומצב הזה נבחן לבחינת "לא זקוף ולא כפוף" כי אינו כפוף 
למטה דהיינו במקום החב"ד חדשים שלו כמו באו"א, 
%break
אלא עושה הזווג במקומו בג"ר דעתיק, והוא כי הז"א הוא בחינת נה"י 
דכתר משורשו, כי הוא משורש נה"י דא"ק הפנימי, אשר השפיע הו' 
ונקודה לאו"א דנקודים, וע"כ גם באצילות הוא נמשך מזווג דא"א 
שבמקום עתיק, ששם הוא קומת כתר, 
%break
ולפיכך אין א"א כופף ראשו למטה כמו באו"א, שאין להם אחיזה אלא 
בקומת ע"ב. ולכן נבחן הזווג הזה שהוא לא כפוף. אמנם מצד שאינו 
מזדווג על המ"ן דבחינת עצמו, אלא במ"ן דמזל ונקה, כנ"ל, ע"כ נבחן 
ללא זקוף, 
%break
%page 1645
כי הוא משפיל את בחינת הזווג שלו לבחי' חכמה דל"ב נתיבות 
היוצאים על מ"ן דשערות, השפל הרבה מבחינת חכמה של עצמו 
שהוא או"י, כנודע. אמנם ז"א אינו מקבל המוחין מקומת כתר, אלא רק 
בהתלבשות דאו"א, בסוד ג' שותפים: כתר ואו"א, כנודע. (אות קצ"ג).
%break
%letter פ
פ) מהי לאה נגדלת ורחל מתמעטת.
%break
%letter פ
פ) בחצות לילה ע"י המוחין דע"ב ס"ג העליונים, הנמשכים לז"א ולאה, 
המורידים ה"ת מעינים לפה, שאז מתעלים חג"ת לחב"ד, ונה"י, 
לחג"ת, נמצא לאה שסיום רגליה היה בנקודת החזה שמקודם לכן, 
יורדת עתה לסיום היסוד דז"א, 
%break
משום שנה"י דז"א נעשו לחג"ת הרי ירדה נקודת החזה למקום היסוד 
ועמהם רגליה של לאה, כי הנה"י האלו נעשו לחג"ת שהוא מקום לאה. 
וכן הכתר דרחל אשר הוא ג"כ בנקודת החזה, 
%break
נמצא עתה שכתר דרחל ירד לסיום יסוד דז"א שהוא סיום האצילות, 
וט"ס דרחל שהיו נמשכים ומלבישים על נה"י דז"א שמקודם לכן, 
לקחם עתה לאה לחלקה, שהרי עתה נעשו לחג"ת, שהם חלקם של 
לאה ולא של רחל. 
%break
והנה כל השינוי הזה בא, ע"י כניסת המוחין דאמא, שהם מהארת ע"ב 
ס"ג העליונים, שהם מורידים הה"ת מעינים לפה, כנ"ל, ע"כ נבחן, 
אשר עם כניסת המוחין האלו "לאה נגדלת ורחל נשפלת" בהיות 
המוחין מעלים הנה"י שהם חלקה של רחל, 
%break
אל בחינת חג"ת שהם חלקה של לאה, הרי נמצא שעם שיעורם של 
כניסת המוחין נגדלת לאה וכפי שיעור לקיחת לאה מן הנה"י, כן 
ירידתה של רחל לבריאה, למקום נה"י חדשים שרחל מקבלת שם ע"י 
המוחין האלו. 
%break
כי כפי שיעור הנה"י המתעלים להיות חג"ת כן שיעור החיבור דנה"י 
חדשים מבריאה. אשר אח"כ ביום, כשרחל עולה לאצילות, היא מעלית 
עמה את נה"י חדשים האלו מבריאה אל אצילות. (אות ל"ה).
%break
%letter פא
פא) מהו לא זקוף ולא כפוף.
%break
%letter פא
פא) נתבאר לעיל אות ע"ט.
%break
%letter פב
פב) מהו מבוע דבירא.
%break
%letter פב
פב) יסוד דנוקבא נקרא בירא, בסוד הכתוב, באר חפרוה שרים וכו'. 
ומבוע, פירושו: מקור. שהוא יסוד הזכר, שהוא המקור של הע"ס דאו"י, 
שממנו מושפעים לבירא הנוקבא. (אות ס"ד).
%break
%letter פג
פג) מהם מבועין ונחלין.
%break
%letter פג
פג) יסוד הזכר נקרא מבוע, שהוא מקור השפע, ובחינת או"י. ויסוד 
דנוקבא עלאה, נקרא נחל, בס"ה מנחל בדרך ישתה ע"כ ירום ראש, 
וכמו שביאר חרב, שכל המוחין דז"א באים מכח שמקבל מיסוד דאמא 
הנקרא נחל. 
%break
וע"כ ההארות הנמשכות מיסוד דאבא לז"א נקראים מבועין, וההארות 
הנמשכות מיסוד דאמא נקראות נחלין. (אות ס"ב).
%break
%letter פד
פד) מהם מוחין דהולדה.
%break
%letter פד
פד) מוחין דחכמה, הנקרא אור החיה, שז"א מקבל מאו"א שבקומת 
ע"ב, הם מוחין דהולדה, שעל ידיהם הוא מוליד הג"ר דנשמות. אמנם 
כשאין לו מוחין אלו דאור החיה, אין הז"א ראוי להוליד ג"ר דנשמות, כי 
אין בחי' עצמות נמשך אלא מאור החכמה. (אות ד').
%break
%letter פה
פה) מהו מזל.
%break
%letter פה
פה) יסוד נקרא מזל, משום שהוא משפיע הארת חכמה בבחינת 
אורחא למעברא ביה, ושיעור חכמה בבחינה זו משוער כמו טפה, 
%break
כלומר שאין בה המשך, וה"ס טפה זרעית של אור החיה, ולכן נקרא 
מזל, ע"ש השפעתו הבאה רק בשיעור של טפין טפין, כנ"ל. (אות פ"ג).
%break
%letter פו
פו) מהם מזלות.
%break
%letter פו
פו) נתבאר לעיל בתשובה ס"ז.
%break
%letter פז
פז) מהו מזל ונוצר.
%break
%letter פז
פז) תיקון הח' של י"ג תיקוני דיקנא, נקרא מזל ונוצר חסד. כי כן נקרא 
בי"ג מדות הרחמים שבתורה, כנ"ל בחלק י"ג. והוא כולל כל הי"ב 
תיקוני דיקנא דא"א, ונבחן לבחי' ת"ת דדיקנא. כי שערות רישא הם 
ג"ר ושערות דיקנא הם ז"ת שלהם, כנ"ל בחלק י"ג. 
%break
%page 1646
וע"כ כמו שהת"ת כולל כל הו"ק, כן מזל ונוצר כולל כל הדיקנא מבחינת 
ה"ח שבה. ומזל ונקה. שהוא תיקון הי"ג, כוללת כל הדיקנא מבחינת 
ה"ג שלה. וכבר נתבאר זה, שבחינת הת"ת הוא הנושא העקרי 
להארת חכמה. 
%break
ובחינת המזל ונקה, שהוא יסוד דדיקנא, הוא רק נושא למדת המסכים, 
שעליהם נעשה זווג להעלות או"ח.
%break
ומה שתיקון ח' שהוא בחינת ת"ת דדיקנא, נקרא בשם מזל, אע"פ 
ששם מזל הוא בחינת יסוד בלבד, כנ"ל בתשובה מ"ה. הטעם הוא, 
כלפי השפעתם לתחתונים, כי ז"א אינו מקבל השפע של תיקון הח' 
שהוא ת"ת, מבחינת היותו בפני עצמו, 
%break
אלא רק אחר התלבשותו במזל ונקה, ואז גם הוא אינו מאיר אלא כפי 
מדת המזל ונקה. כנ"ל בתשובה י"ד. ולפיכך ביחס התחתונים נקרא 
גם ונוצר חסד, בשם מזל, כי גם ממנו אינו נשפע אלא טפין טפין. וזהו 
רק בערך ז"א. 
%break
אמנם או"א עצמם, שב' המזלין משמשים להם ממטה למעלה, נבחן 
להם הת"ת דדיקנא, שהוא מאיר בהם מבחינת עצמו בלי שום כיסוי 
בהנרתק של מזל ונקה. כנ"ל בתשובה ל"ו (א' תקנ"א ד"ה ואם זה).
%break
%letter פח
פח) מהו מזל ונקה.
%break
%letter פח
פח) נתבאר לעיל תשובה פ"ז.
%break
%letter פט
פט) מהו מילוי הזקן.
%break
%letter פט
פט) כשז"א הוא בבחינת ו"ק יש לו ו' תיקוני דיקנא, וכשיש לו ע"ס 
שלמות שהם מבחינת צ' דצל"ם, דהיינו בי"ג שנה ויום א', יש לו ט' 
תי"ד. וכשקונה ל"מ דמקיפי אבא, דהיינו בכ' שנה, הוא נשלם בי"ג 
תי"ד כמו א"א, ואז נבחן שנתמלא זקנו. (אות ר"ג).
%break
%letter צ
צ) מהי מלכות דאמא שאינה בכלל מוחין דז"א.
%break
%letter צ
צ) באלו המוחין דע"ב שז"א מקבלם מאו"א דע"ב, היוצאים על המ"ן 
דמזלין, אין לנוקבא חלק בהם רק הם שייכים לז"א לבדו. ומוחין 
דנוקבא מתחילים לצאת בראש הז"א, ושם הוא תחילת יציאתם, ואין 
להם אחיזה בעצמות המוחין דז"א, 
%break
אלא שיוצאים שם על זווג חדש שנעשה בבחינת מלכות דאמא שלא 
נכללה במוחין דז"א, ולא על בחינת עטרא דגבורה דמוחין דז"א עצמו.
%break
פירוש הדברים: כי אע"פ שמ"ן דמזלין הם מבחינת מלכות דצמצום א', 
המיוחסים למוחין דע"ב המגולה שיצאו ברדל"א לצורך א"א, כנודע, 
עכ"ז, אינם מבחינת המלכות האמיתית דצמצום א' בעצמותה, 
%break
כי עצמות העביות שבה נגנזה ברדל"א בסוד ראש פנה, ואלו השערות 
הם מבחינת יסוד שבמלכות זו דצמצום א', ולא המלכות דמלכות שבה. 
וכבר נתבאר זה לעיל (דף א' שצ"ח באו"פ ד"ה ואע"פ). 
%break
בפירוש דברי הזוהר, שאמרו "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא" שזה 
מרמז על בחי"ד שבבחי"ד, החסרה מהמסך הזה דשערות דיקנא. 
עש"ה.
%break
וע"כ כתב הרב לעיל אות נ'. שמזל ונוצר הוא בחינת ת"ת שבדיקנא, 
ומזל ונקה הוא בחינת יסוד דדיקנא, ע"ש. ולכאורה יש לשאול, ואיפה 
המלכות דדיקנא, והיה לו לומר שהמזל ונקה היא מלכות דדיקנא. 
%break
אמנם בכונה דייק לומר שהמזל ונקה, שהוא בעל המסכים שעליהם 
נעשה הזווג, הוא רק יסוד שבדיקנא, ובחינת המסך כלול ביסוד הזה, 
ע"ד בנימין הכלול ביוסף, אבל בחינת מלכות עצמה אין שם לגמרי, 
%break
כי המלכות דמלכות דצמצום א' גנוזה ברדל"א בסוד ראש פנה, ואינה 
נכללת אפילו בשערות דיקנא, וע"כ אין בחי' מלכות במזל ונקה, כי אם 
בחינת יסוד דמלכות, דהיינו בחינת בנימין הכלולה ביוסף. 
%break
%page 1647
ונמצא שכל אלו המוחין היוצאים על המ"ן דמזלא, הם בחינת מוחין 
דדכורא לבד, ע"ד שכתב הרב לעיל שבזכר עצמו יש בחינת נוקבא, 
בסוד בנימין הכלול ביוסף, (עי' אות ע"ו). אמנם בחינת בנימין האמיתי, 
שהוא בחינת הנוקבא עצמה, אינה משמשת במוחין אלו כלום.
%break
ונמצא, אחר שאו"א משפיעים המוחין אלו לזו"ן, בהתלבשות היסודות 
שלהם, הנה מלכות דאמא, שהיא כח נוקבות שבה, אינה נכללת 
בהתלבשות זו. כי כמו שאין בחינת נוקביות בהמוחין כי אין בחינת 
מלכות במזל ונקה, 
%break
כן אין ענין למלכות דאמא להכלל בהתלבשות המוחין. ועל זה רומז 
הרב שאלו המוחין דנוקבא דז"א, יוצאים על "המלכות דאמא שהיא 
למטה מן היסוד דאמא שאינה בכלל המוחין שלו" כי אחר שנסתיימו כל 
השש בחינות דמוחין דדכורא, 
%break
דהיינו היוצאים על בחינת יוסף לבד, אלא שבנימין נכלל בו, כנ"ל. הנה 
אחר זה נעשה הזווג בראש הז"א על המלכות דאמא שלמטה מיסוד, 
שהיא לא היתה נכללת עד הנה בשום זווג מבחינתה עצמה, ונעשה 
עתה הזווג עליה, שהיא בבחינת בנימין ממש, 
%break
שהיא בחינת מוחין דנוקבא. ומראש הז"א מתחילים שש בחינות 
דמוחין דנוקבא: ב' בחי' פו"מ בראש הז"א. וב' שניים פו"מ בנה"י 
דז"א. וב' שלישים פו"מ בראש הנוקבא עצמה. כנודע.
%break
ועם זה תבין הטעם, שהנוקבא דעתה קלה משום שחסר לה בחינת 
העצמות דעטרא דגבורה ואין לה אלא הארה לבד של עטרא דגבורה, 
ובחינת עטרא דחסד חסרה לה לגמרי, שאין לה ממנה אלא הארה 
מועטת מאד. כנ"ל חלק ט' אות מ"א ע"ש. 
%break
כי זהו מטעם הנ"ל, כי אותה עטרא דגבורה שעליה יוצאים המוחין 
דע"ב באו"א, דהיינו בחינת מזל ונקה, הוא בחינת בנימין הכלול 
ביוסף, שהוא בחינת זכר, ואין שם שום גילוי מבחינת המלכות עצמה, 
%break
ועיקר הגבורה, שמוחין דע"ב דנוקבא יצאו עליה, הוא המלכות דאמא, 
שהיא בחינת מלכות דצמצום ב', שאיננה כלל מבחינת ע"ב הנ"ל, אלא 
מתוך שמלכות זו דאמא דבוקה ביסוד דאמא שבמוחין דז"א, ששם יש 
עטרא דגבורה ממש מבחינת המזל ונקה, 
%break
ע"כ קבלה גם המלכות דאמא הארה מעטרא דגבורה זו של המזל 
ונקה, וע"כ יצאו שם מוחין דע"ב בשביל הנוקבא. הרי שאין אל 
הנוקבא עטרא דגבורה האמיתית אלא בחינת הארה לבד מעטרא 
דגבורה שבז"א, וע"כ דעתה קלה, 
%break
וע"כ אין הדעת משמש בראשה כמו בז"א, להיותה חסרה העצמות 
דעטרא דגבורה, כי עטרא דגבורה זו לא נגלה אלא במדת הזכר, דהיינו 
בנימין הכלול ביוסף. 
%break
ולא בבחינת בנימין בפ"ע, שהוא המלכות, מטעם שמלכות דמלכות 
דצמצום א' אינה באה גם בהשערות דיקנא, כי נגנזה ברדל"א. וזכור 
זה.
%break
ועם זה תבין מה שמדייק שם הרב בחלק ט' (אות מ"ב) וז"ל "שאלו 
הגבורות שיש בזכר נקראים אשת חיל עטרת בעלה, ושם מעלתם 
גדולה מן החסדים, 
%break
כי הם עדיין בתוקף הארתם והם גבוהות מהארת החסדים וכו' כי כל 
זמן שלא תשש כח הארתה, והיא בהיותה תוך הזכר, אז היא גדולה 
ממנו, ובהיות הגבורות ניתנין בה ומתפשטים בגופה שלה, 
%break
ואח"כ נעשים מ"ן ביסוד שלה, הנה נשמות הנוצרות משם הם נשמות 
הנשים הנקבות, והם גרועות מן הזכרים, כי הארתם חלושה וזכור כלל 
זה היטב ואל תשכחהו, עש"ה. 
%break
דהיינו כמבואר, שכל חלקה של הנוקבא בעטרא דגבורה שהיא בחינת 
מזל ונקה, שעליה יוצאים הע"ב דל"ב נתיבות, אינה בחינת עצמות 
שלה, כי עטרא זו הוא בחינת בנימין הכלול ביוסף, והוא בחינת זכר, 
ורק על עטרא זו נאמר אשת חיל עטרת בעלה, 
%break
כי רק עליה יצאו המוחין דע"ב בשרשם למעלה באו"א, וע"כ הם 
גבוהים מן החסדים הבאים בעיקר ממלכות דצמצום ב'. משא"כ 
בהיות הגבורות ניתנים מן הז"א אל הנוקבא, הנה הם באים רק 
ממלכות דאמא בעצמותם, שהיא בחינת מלכות דצמצום ב', 
%break
אלא שיש להם הארה מעטרא דגבורה הדכורי שהוא בחינת המזל 
ונקה, אבל לא עצמות. וע"כ בהיות גבורה זו עוד כלולה בהזכר, נמצאת 
מקבלת הארה זו בשיעור המספיק, 
%break
%page 1648
אמנם בהיותם באים במוחין דנוקבא עצמה, שכבר נפרשה מהעטרא 
דגבורה הדכורי, מתחלשת הארתם בסוד נשמות נקבות, והם גרועים 
מן החסדים, כי אינם עטרת בעלה, כי על הגבורת דמלכות, מבחינתה 
עצמה לבדה אינם יוצאים מוחין דע"ב, 
%break
כי היא מלכות דצמצום ב', דהיינו מלכות דאמא, ואינה נמשכת 
משערות דיקנא, שהם בחי' מלכות דצמצום א'. והבן זה מאד. (אות 
קנ"ו וקנ"ח).
%break
%letter צא
צא) מהו מקורא דבירא.
%break
%letter צא
צא) בחינת בנימין שביסוד הנוקבא, דהיינו בחינת המסך המעלה מ"ן 
להלביש הע"ס דאו"י, שהנוקבא קונה אותו בנה"י דגדלות החדשים 
שלה, הוא נבחן למקורא דבירא דלא אתפרש מן בירא לעלמין. כי הוא 
כל מעלת הנוקבא שהיא מעלית או"ח על האו"י, 
%break
וע"כ היא נוטלת במדתו גם מבחינת הע"ס דאו"י, כנודע. וכמו שבחינת 
יוסף הוא המקור לבחינת או"י, הנמשך בזכר, כן בחינת בנימין המקור 
אל האו"ח הדבוק בנוקבא. (אות ע"א).
%break
%letter צב
צב) מהו מקיף חוזר.
%break
%letter צב
צב) יש ב' מיני מקיפים: א' הוא מקיף שעוד לא היה מעולם בחי' או"פ, 
דהיינו שלא היה מלובש בכלים פנימים, ע"ד מקיפי ל"מ דצל"ם של 
הז"א. ויש בחינת מקיף שבאים בכלים פנימים, בעת יציאת המוחין, 
אלא שהם חוזרים לצאת בעת ביאת המוחין אל מקומם, 
%break
והם הג"ר דע"ב המגולה, שבעת יציאת המוחין, אין שם הלבושים דג' 
בחי' מל"צ, והג"ר דע"ב מגולים שם, אמנם לעת לידת המוחין חוזרים 
הג"ר של המוחין להתלבש בם' דצל"ם, שהם בחינת חסדים מכוסים, 
והג"ר מוכרחים להסתלק משם לבחינת מקיפים. 
%break
וכן נוהג תמיד באלו המוחין דע"ב, וע"ב נבחנים המקיפים ההם 
לבחינת מקיף חוזר, כי תמיד בעת לידה הוא חוזר ומתעלם מהכלים 
פנימים ונעשה למקיף ממעל להם, עי' לעיל תשובה ח'. (אות ר"ד).
%break
%letter צג
צג) מהם מקיפי ל"מ דז"א הכוללים.
%break
%letter צג
צג) נודע, שכל המוחין בכל המדרגות מתחלקים על ג' בחינות: מל"צ, 
שהם: חב"ד, חג"ת, נה"י. הנבחנים: לחכמה, בינה, דעת. גם לאו"א, 
ישסו"ת וזו"ן. 
%break
אמנם יש ג' בחינת מל"צ הכוללים כל מדת המוחין שז"א אפשר לו 
להשיגם, שהם שיעור קומת המוחין דע"ב מבחינת מקום יציאתם 
באו"א עלאין, בעת שעלו לג"ר דא"א, שכל מדת המוחין ההם שייכים 
לז"א. 
%break
אשר בחינת המוחין ההם במקום יציאתם באו"א שבמקום ג"ר דא"א, 
הם בחינת הם' של אלו המוחין, והם בחינת חכמה דמוחין, להיותם 
במקום א"א שהוא קומת ע"ב וחכמה. ובחינת המוחין ההם אחר 
שנתפשטו לנה"י דאו"א שהם במקום ב' כתפין דא"א בעת הזווג, 
%break
ואשר שם עומדים או"א עלאין בעת הקביעות, הנה שם בחינת הל' של 
המוחין, שהם חג"ת דא"א, והם קומת בינה דאו"א הקבועים. ובחינת 
ביאת המוחין לז"א המלביש על נה"י דא"א, נבחנים לצ' של אלו 
המוחין, שהם בחינת נה"י ובחינת דעת. כנודע.
%break
ובהיות ז"א בבחינת י"ג שנה ויום א', וכן במוחין דהולדה שבבחי' חול, 
הוא מקבל רק בחי' צ' דמוחין. ובמוחין דיום השבת במוסף, הוא מקבל 
בחינת המקיף דל' שלו, שהם בחינת או"א עלאין דקביעות, ונעשים בו 
פנימיות. 
%break
ובכ' שנה, וכן בשבת בעת המנחה, הוא עולה לג"ר דא"א, למקום 
יציאת המוחין כנ"ל, ואז משיג המקיף דם' דאלו המוחין. וכל זה הוא רק 
בכללות, אבל בפרטות, יש בבחי' צ' דמוחין ההם, ג' בחי' מל"צ, וכן 
בל"מ, וכן בכל פרט. (ר"ב ור"ו).
%break
%page 1649
%letter צד
צד) מהו משועבד לחו"ג.
%break
%letter צד
צד) בחינת חסדים מגולים שז"א מקבל מב' עטרין דאו"א, אינו עושה 
אותו בן חורין לגמרי, להיותו משועבד לזווג דחו"ג הממשיכים הארת 
חכמה, ואז אין לחיצונים אחיזה בנה"י שלו המגולים, אמנם בלי זווג 
הזה, יש פחד מחיצונים שלא יתאחזו בנה"י שלו, כנודע. 
%break
אמנם בחינת חו"ב שז"א מקבל מאחסנתא דאו"א, עושה אותו בן 
חורין לגמרי, כי אפילו בלי זווג החו"ג אין אחיזה לחיצונים באורות אלו, 
כי הם מתוקנים בם' דצל"ם, שאין לשום דין וצמצום אחיזה שם, 
להיותם בחינת ג"ר דבינה. כנודע. (אות ס').
%break
%letter צה
צה) מהו נהירו.
%break
%letter צה
צה) נהירו, פירושו: או"י. ונציצו, פירושו: או"ח. (אות ע"ד).
%break
%letter צו
צו) מהו נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן.
%break
%letter צו
צו) נודע, שח"ס דא"א נתקן בנוקבא, והוציא הבינה לבר מראש, לבחי' 
גרון וחג"ת. ונמצא היסוד דח"ס, שבו המסך דנוקבא שלו, דהיינו 
בחינת בנימין הכלול ביוסף, הוא המוציא את הבינה לחוץ, שבזה 
נפסקה הארת ע"ב וחכמה מן הזו"ן, 
%break
כי הבינה אינה יכולה להשפיע לו חכמה אחר שיצאה מן הראש. וע"כ 
נבחן היסוד דמו"ס לבחינת דעת המפסיק בין א"א לזו"ן. אמנם בעת 
הזווג, יורד המסך דח"ס משם לבחינת הפה, דהיינו במקום החזה 
דא"א, והחג"ת דא"א עולים ונעשים לחב"ד שלו, 
%break
ונעשה הזווג דחיך וגרון דא"א בסוד כפיפת ראשו למטה, והפה יורד 
למקום החזה שמקודם לכן, ונכלל מזל ונוצר בחיך דא"א שבמקום 
החזה שמקודם לכן, ומזל ונקה נכלל בגרון דא"א העומד בנקודת 
החזה הזו, ואז יוצאים מוחין דע"ב לאו"א. 
%break
הרי שבעת חזרת בינה דא"א לראשו, נעשה היסוד דא"א בצירוף 
המזלין בחינת דעת לאו"א, שהם הבינה שחזרה לראש.
%break
וע"ז רומז הזוהר "נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן" שהוא סוד הדעת 
הנ"ל שבחיך וגרון דמו"ס שירד לחזה בסוד כפיפת ראש, ונעשה לדעת 
ע"י המזלין בשביל המוחין דאו"א, שע"י הדעת הזה מתפשטים המוחין 
האלו לזו"ן העומד בעיבור. 
%break
ובחינת היסוד דמו"ס, הוא בחינת נהירו, שפירושו או"י, ובחינת יוסף. 
ובחינת המסך הכלול שם בבחינת בנימין הכלול ביוסף, הוא בחינת 
נציצו, שפירושו או"ח, שע"י בחינת היסוד יוצאים הט' שממעלה למטה. 
וע"י בחינת המסך, יוצאים הט' שממטה למעלה. 
%break
ונהירו ונציצו, האלו מיוחסים לנהרא דנפיק מעדן, שהיא הבינה 
שיצאה מח"ס הנקרא עדן, ועתה חזרה לשם ומקבלת מוחין מסוד 
הדעת הזה. וכבר מובא לעיל בתשובה ט"ז, שמוחין אלו דע"ב דל"ב 
נתיבות, נבחנים על שם הבינה שהיתה בחכמה ונפקא משם. ע"ש. 
%break
והיינו נהרא דנפיק מעדן, שאליה מיחס הזוהר הנהירו ונציצו המוציא 
קומת חכמה זו, כמ"ש הרב. (אות פ"ו).
%break
%letter צז
צז) מהו נהר יוצא מעדן.
%break
%letter צז
צז) בינה שהיתה כלולה בחכמה דא"א בעת יציאתם במקום רדל"א, 
שאחר כך לעת לידה נתלבש הרדל"א במלכות דצמצום ב', שעי"ז גם 
הח"ס דא"א נתקן בנוקבא והוציא הבינה לחוץ אל בחינת גרון וגוף. 
הנה בינה זו שבגרון נבחנת לנהר יוצא מעדן, 
%break
כי עדן הוא מו"ס, ובינה שהיתה כלולה בו נפיק ממנו לחוץ לבחינת גוף 
שלו. אמנם עיקר יציאה זו של בינה דא"א, אינה נרגשת בג"ר של 
הבינה, דהיינו מחזה ולמעלה דא"א ששם עומדים או"א עלאין, אלא 
רק מחזה ולמטה ששם עומדים ישסו"ת שהם בחינת ז"ת דבינה, 
%break
כי בג"ר דבינה שהיא בסוד כי חפץ חסד הוא, אין מקום לשום מסך 
וצמצום לפגוע בה, שלא היה הצמצום רק על בחינת חכמה ולא על 
בחינת חסדים כנודע. אבל בנה"י דאו"א, וכן בישסו"ת שהם בחינת 
ז"ת הצריכים להארת חכמה, ואינם יכולים לקבל בהיותם בבחינת גוף, 
%break
%page 1650
ע"כ בחי' המיעוט של הנהר דנפיק מעדן רוכב עליהם, והם בלבד 
נבחנים שיצאו מעדן ונתמעטו ע"י הנוקבא שמו"ס נתתקן בה, להיותם 
חסרים מבחינת הארתם המיוחסת להם. 
%break
וה"ס הה' ראשונה של שם הוי"ה שהקרן זויות שלה הוא י' ובחינת 
ישראל סבא, שהוא מתפשט לכאן ולכאן ונעשה ד'. עי' להלן בתשובה 
צ"ח.
%break
%letter צח
צח) מהו נהר המתפשט בצדדיו.
%break
%letter צח
צח) ישסו"ת המלבישים על נה"י דאו"א, נבחנים לבחינת נהר יוצא 
מעדן. כנ"ל בתשובה הסמוכה. וכן נבחנים לבחינת נהר המתפשט 
בצדדיו, להיות שם בחינת זווג היסודות דאו"א. 
%break
כי הי' שהיא בחינת חכמה וישראל סבא, מתפשטת לצד מעלה 
בבחינת יסוד דאמא, ומתפשטת לצד מטה בבחינת יסוד דאבא, שעי"ז 
מושפעה הארת חכמה לו' שבתוך הה' שה"ס ז"א בעיבור העומד שם 
בנה"י דאו"א אלו. 
%break
כי הם המלבישים לב' כתפין דא"א, שנה"י דאו"א עם הז"א נכללים 
שם. כנודע. ועי' לעיל בתשובה ס"ה. (אות ס"א).
%break
%letter צט
צט) מהו נציצו.
%break
%letter צט
צט) עי' לעיל בתשובה צ"ה.
%break
%letter ק
ק) מהי נקודה השורשית דרחל.
%break
%letter ק
ק) נודע ששורשי הזו"ן הם בז"ת של הנקודים. ויש בהם כלים דפנים 
וכלים דאחורים. כי בחינת חב"ד חג"ת דכלים שלהם עד החזה, שיצאו 
מבחינת הסתכלות עינים באח"פ נבחנים לכלים דפנים, ובחינת מחזה 
ולמטה שהשיגו לעת גדלות, 
%break
מכח הזווג דיסוד א"ק באו"א דנקודים הם נבחנים לכלים דאחורים. גם 
נודע שבחינת השבירה היתה רק בכלים דאחורים, מחמת שכבר יצאו 
לבחינת בי"ע, ע"י הפרסא דצמצום ב', ולא היו ראוים לקבל האור 
דאצילות, וע"כ נשברו. 
%break
משא"כ בכלים שמחזה ולמעלה, שהם היו בבחינת אצילות גם 
מבחינת הצמצום ב', ע"כ לא היו צריכים להשבר, אמנם גם הם 
נשברו, והוא מטעם התחברותם והתערבותם עם הכלים דאחורים. 
%break
ולפיכך כשנתקנו אותם הכלים דפנים דז"ת באצילות, ונבררו מן הכלים 
דאחורים פעם אחת. שוב אין ענין מיעוט ונפילה נוהג בהם, כי לולא 
התערבותם עם הכלים דאחורים לא היו נשברו גם בנקודים, ועכשיו 
שנבררו מהם, כבר הם נשארים נקיים מכל פגם, 
%break
ונעשו לבחי' אצילות בקביעות. אמנם כל מה שנברר מכלים דאחורים 
דז"ת אלו, אין זה אלא ע"י עלית מ"ן מתחתונים, ולכן מעלתם תלוי 
בתחתונים, ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, חוזרים ונופלים 
לבי"ע.
%break
והנה מז"ת אלו דנקודים מכלים דפנים, יש לז"א ששה כלים חב"ד 
חג"ת עד החזה, שמבחינת האורות הם נבחנים לחג"ת נה"י. ולנוקבא 
יש שם רק בחינת נקודת החזה בלבד, שהיא הכתר שלה מצד הכלים, 
ובחינת מלכות שלה מצד האורות. 
%break
ונמצא לפי הנ"ל, שרק נקודה זו לבדה יכולה להתתקן בנוקבא 
בקביעות, להיותה מבחינת כלים דפנים, אבל הט"ת שלה שהם 
מנקודת החזה ולמטה, הם כולם כלים דאחורים, ואינם יכולים להתקן 
בקביעות באצילות. 
%break
וע"כ נבחנת נקודת החזה הזו, לבחינת "נקודה השורשית של 
הנוקבא" כי אין לנוקבא שורש קבוע באצילות זולת נקודת החזה זו. 
ומבחינת האורות אשר הז"א נבחן לחג"ת נה"י, נבחנת הנוקבא 
לעטרת היסוד. (אות ל"ז).
%break
%letter קא
קא) מהן נשמות חדשות.
%break
%letter קא
קא) יש ב' בחינות נשמות חדשות: א' הן חדשות ממש, הנמשכות 
מחכמה דאו"י, ואלו אינן באות כלל בעולם התיקון, בסוד הגנן דלא 
נחית לגנתא מזמן הנקודים ואילך ויש בחינת התחדשות הנשמות, 
הבאים מבחינת חכמה דל"ב נתיבות, 
%break
הנבחנת לבחינת בינה שהיתה כלולה בחכמה, שאין זה חדש ממש, כי 
כבר היתה כלולה בחכמה, והבן. עי' לעיל. בתשובה ט"ז.
%break
%page 1651
אמנם גם הן נקראות נשמות חדשות, וזהו רק כלפי הב"ן, כי הן 
נמשכות ממ"ה החדש, וע"כ נקראות חדשות, לאפוקי מבחינת נשמות 
דב"ן שהן ישנות. ובאלו הנשמות הבאות בדרך התחדשות יש ג"כ ב' 
בחינות: א' נשמות חדשות פב"פ, שזה היה נוהג בזמן הבית, 
%break
כי אז היו או"א בקומת ע"ב בקביעות, וזו"ן במקום או"א, ובריאה שהיא 
בחינת הנשמות, היתה אז במקום עולם אצילות, וע"כ גם בלידתן של 
הנשמות היו במקום אצילות, ונחשבו לבחינת פב"פ. 
%break
משא"כ אחר החורבן, שבריאה ירדה למקומה תחת אצילות, נמצאות 
הנשמות בעת לידתן, שעומדות בבריאה, ואין המוחין דאצילות יכולים 
להאיר שם זולת אב"א, וע"כ נבחנות אלו הנשמות שהן נשמות חדשות 
מבחינת אב"א. ולא מבחינת פנים בפנים. (אות י"ח).
%break
%letter קב
קב) מהן נשמות חדשות אב"א.
%break
%letter קב
קב) נתבאר לעיל בתשובה הסמוכה.
%break
%letter קג
קג) מהן נשמות חדשות פב"פ.
%break
%letter קג
קג) נתבאר לעיל תשובה ק"א.
%break
%letter קד
קד) מהו נתיב דלא אתידע.
%break
%letter קד
קד) בחינת מלכות דצמצום א' נקראת נתיב דלא אתידע. משום שאין 
שום זווג נוהג עליה באצילות מרדל"א ולמטה. ובחינת השערות דיקנא 
הם מבחינת המלכות הזו, ואין מוחין דע"ב יוצאים זולת על בחינת 
המלכות הזו הכלולה בשערות דיקנא, 
%break
דהיינו ע"י עלית ג"ר דא"א לרדל"א, ושם נעשה הזווג הזה, הנבחן, 
לנתיב דלא אתידע. (אות נ"ג).
%break
%letter קה
קה) מהו עדן העליון.
%break
%letter קה
קה) בחינת היסוד שבבריאה שהוא בינה נקרא עדן העליון. ובחינת 
היסוד שבעשיה, שהוא בחינת מלכות נקרא עדן התחתון. (אות פ"ו).
%break
%letter קו
קו) מהו עדן התחתון.
%break
%letter קו
קו) עי' לעיל תשובה ק"ה.
%break
%letter קז
קז) מהי עטרא דגבורה.
%break
%letter קז
קז) עי' תשובה י"ד. ותשובה צ'.
%break
%letter קח
קח) מהי עטרא דחסד.
%break
%letter קח
קח) עי' תשובה י"ד.
%break
%letter קט
קט) מהם עיבור א' וב'.
%break
%letter קט
קט) הבירורים דזו"ן דאצילות נחלקים לב' בחינות: א' הבירורים 
דבחינת כלים דפנים, שהם בחינת חב"ד חג"ת עד החזה, שיצאו 
בקטנות נקודים. כנ"ל בתשובה ק' ע"ש. ובירורים אלו נקראים עיבור 
א', וזהו בחינת הקביעות שלו, כמ"ש שם. 
%break
ב', הוא הבירורים דכלים דאחורים, שהם מבחינת מחזה ולמטה 
שנתחברו לז"א דנקודים בעת גדלות, וכל אלו הבירורים נבחנים 
לעיבור ב' שהם כוללים כל המוחין כולם דז"א. 
%break
אמנם לפעמים קורא הרב לבחינת העיבור הבא אחר שתי שנים 
דיניקה להשלמת הכלים שלו, בשם עיבור ב'. ובחינת עלית מ"ן לצורך 
מוחין דהולדה, שהוא אחר ט' שנים ויום א', קורא בשם עיבור ג'. (אות 
ז'. ובאו"פ שם ד"ה וזו. ואות ב' ובאו"פ שם ד"ה העיבור).
%break
%letter קי
קי) מהו עיבור ג'.
%break
%letter קי
קי) עי' תשובה ק"ט.
%break
%letter קיא
קיא) מהו עלמא דאתכסיא.
%break
%letter קיא
קיא) לאה נקראת בשם עלמא דאתכסיא. והוא מטעם להיותה עומדת 
במקום חג"ת, והיא נתוקנת באחורים דאמא, והיא חושקת בחסדים 
מכוסים ודוחית להארת חכמה. והיפוכה היא רחל, כי היא עומדת 
בנה"י דז"א, וכל עיקרה היא הארת חכמה בהחסדים, 
%break
%page 1652
וע"כ היא נקראת עלמא דאתגליא. על שם החסדים המתגלים על ידיה. 
(אות ס"ו).
%break
%letter קיב
קיב) מהו עלמא דאתגליא.
%break
%letter קיב
קיב) עי' לעיל תשובה קי"א.
%break
%letter קיג
קיג) מהו ענוגא.
%break
%letter קיג
קיג) נתבאר לעיל אות י"ט. (אות ס"ג).
%break
%letter קיד
קיד) מהו עצמות העליון.
%break
%letter קיד
קיד) עצמות פירושו חכמה, ועצמות העליון מורה על מו"ס, שנסתמה 
בקרומא דלא לאתפחתא. ומה שמו"ס משפיע לתתא, הוא מבחינת 
חכמה דל"ב נתיבות שמקבלת ממוחא דאוירא, ששם מתלבש דעת 
דרדל"א, ולא מבחינת עצמותה ממש. (אות צ"ה).
%break
%letter קטו
קטו) מהו עצמות העליון ע"י התלבשות.
%break
%letter קטו
קטו) המוחין דחכמה דל"ב נתיבות, כשהם במקום יציאתם באו"א, הם 
מאירים בלי לבוש של המסכים שבדיקנא להיות המסכים אלו 
משמשים בהם ממטה למעלה ואין עביות של המסכים יכולה למעט 
כלום למעלה ממציאותה. 
%break
אמנם כשהמוחין מקובלים לזו"ן, הם באים להם בהתלבשות היסודות 
דאו"א, ואז מתמעט בהם העצמות העליון דחכמה זו, ואינה מאירה 
בהם אלא כמדת המסכים, בסוד חמה בנרתיקה. כמ"ש לעיל בתשובה 
י"ד באורך ע"ש. ואות צ"ה).
%break
%letter קטז
קטז) מהו עצמות העליון בלי לבוש.
%break
%letter קטז
קטז) זה הכלל, כי אחר ראש הג' דא"א, אין החכמה דא"א מאירה 
מבחינת עצמותה, אלא מבחינת חכמה דרך המ"ן דשערות, שמשם 
מקבלים או"א. ואין או"א מאירים חכמה לזו"ן אלא בהתלבשות 
ביסודות שלהם, 
%break
שע"י זה אין הת"ת שהוא ה"ח מאיר מבחינת עצמותו, שהוא הנושא 
להארת חכמה, אלא שמאיר לפי מדת עטרת היסוד, שהוא בחינת ה"ג. 
כנ"ל בתשובה י"ד. (אות צ"ה).
%break
%letter קיז
קיז) מהם עקבים דלאה בכתר רחל.
%break
%letter קיז
קיז) נקודת החזה דז"א, היא המסיימת לרגלי לאה, מפני ששם 
מסתיים בחינת חסדים מכוסים, שהם בחינת לאה. ואותה נקודת 
החזה היא ג"כ כתר רחל ונמצא שעקבים דלאה וכתר רחל הם 
מבחינה אחת והם אורות דחוקים. עי' לעיל תשובה ה'. (אות כ"ג).
%break
%letter קיח
קיח) מהי ערלה החופפת על היסוד.
%break
%letter קיח
קיח) בחי"ד שאין עליה זווג בפרצוף אצילות נקראת ערלה, משום 
שהאור מתרחק ממקום מציאותה. והנה באו"א שהם בחי"ב דאו"י, אין 
שם מציאות ערלה, כי בחי"ב רחוקה היא מן הבחי"ד. אבל ז"א, שהוא 
בחי"ג דאו"י שבחי"ד מתחלת אחר סיומו, 
%break
ע"כ נבחן שאחר סיום הפרצוף דז"א, דהיינו אחר עטרת יסוד שלו, 
מתחיל בחינת ערלה הנ"ל, אכן אין הפגם הזה יכול להתעלות למעלה 
ממקום מציאותו, דהיינו בז"א גופו, אלא הפגם הזה נוגע לנשמות 
שהם למטה מזו"ן, שהם צריכים לקבל מעטרת יסוד דז"א, 
%break
ונמצא שהם פוגעים בערלה החופפת שם למטה מן היסוד כנ"ל, ולכן 
צריכים תיקונים מיוחדים אל הנשמות, כדי להעביר משם בחינת 
הערלה. והם ג' שני ערלה כי היסוד כולל ג' קוים נה"י, וע"כ יש שם ג' 
בחינות לטהר אותם מבחינת הערלה. (אות ז').
%break
%letter קיט
קיט) מהי פנימית חכמה שבסוד הדעת.
%break
%letter קיט
קיט) נודע, שעיקר הנושא להארת חכמה זו דל"ב נתיבות, הוא הת"ת, 
דהיינו ז"א הכולל ה"ח. כי לעולם אין הבינה חוזרת להיות חכמה זולת 
בכח הת"ת, שבצירוף עטרא דגבורה הוא נקרא דעת, וע"כ נבחן 
פנימיות חכמה זו, שהיא נשקפת מתוך הדעת, 
%break
%page 1653
דהיינו מתוך הת"ת שהוא הנושא אותה גם בבחינת החכמה של 
הבינה עצמה, כי הן מצד המשכתה וגילויה, והן מבחינת העמדה 
וקיום המוחין דחכמה אצלה, אינה נסמכת זולת על הת"ת, שה"ס 
הדעת. (אות פ"ז).
%break
%letter קכ
קכ) מהו צדיק אבד.
%break
%letter קכ
קכ) בימי הבית, היו או"א בקביעות בקומת ע"ב, וזו"ן היו במדרגת 
או"א והנשמות הנולדות מזו"ן היו בבחינת פב"פ. אמנם לאחר חורבן 
הבית, נעלם זווג הזה הגדול מבחינת הקביעות, ואין בקביעות אלא 
הזווג דלהחיות העולמות בלבד, אבל זווג העליון פסיק, ואינו בקביעות. 
%break
ועל יסוד דגדלות ההוא שנעלם מבחינת הקביעות, נאמר הצדיק אבד 
וכו'. (אות נ"ו).
%break
%letter קכא
קכא) מהו צדיק דנפיק מינה.
%break
%letter קכא
קכא) יסוד הזכר, הוא בחינת הנושא אל אור העליון, הנקרא או"י, 
ונקרא צדיק דעייל בה, כלומר, המכניס אור העליון אל הנוקבא, והוא 
נקרא גם כן בשם יוסף. ובחינת המסך שביסוד דנוקבא, שעליו מכה 
אור העליון, 
%break
היות המסך דוחה ומחזיר לאור העליון לאחוריו, נבחן לצדיק דנפיק 
מינה, כלומר, שאור העליון יוצא ונדחה לחוץ הימנו, כי אינו נותנו 
להתלבש בו אשר עם הכאה זו הוא מעלה או"ח המלביש ומקיים את 
או"י כנודע. וכן הוא נקרא בשם בנימין. (אות ע"א).
%break
%letter קכב
קכב) מהו צדיק דעייל בה.
%break
%letter קכב
קכב) נתבאר לעיל בתשובה הסמוכה.
%break
%letter קכג
קכג) מהו ציון.
%break
%letter קכג
קכג) יסוד דנוקבא, שהוא בחינת צדיק דנפיק מינה, כנ"ל בתשובה 
קכ"א. נקרא בשם ציון. והוא מלשון יציאה, דהיינו ע"ש הצדיק דנפיק 
מינה. עש"ה. (אות ע').
%break
%letter קכד
קכד) מהו צלע.
%break
%letter קכד
קכד) בחינת הכותל דנה"י דז"א, ששם בחינת יסוד דאבא, היא נקראת 
צלע. בסוה"כ ויבן ה' אלקים את הצלע וכו', והיא נקראת כלת משה, כי 
משה יסוד דאבא, כנודע. (אות ע"ג).
%break
%letter קכה
קכה) מהו קיום והעמדה.
%break
%letter קכה
קכה) יש ב' שפע מאו"א: א' הוא מבחינת להחיות העולמות, ונקראת 
ג"כ שפע של קיום והעמדה, ושפע זו באה מבחינת זווג דלא פסיק 
דאו"א, דהיינו מאו"א דקומת ס"ג. וב' הוא שפע של ברכה ותפנוקי 
מלכים, 
%break
דהיינו מוחין דהולדה, ושפע זו באה מאו"א דקומת ע"ב, שזווג הזה 
פסיק ואינו בקביעות, אלא בזמן שזו"ן עולים להם למ"ן, כנודע.
%break
וכן בחינת המ"ן שזו"ן משאירים בראש דאו"א, כדי לקיים המוחין בהם, 
נקרא ג"כ בשם "קיום והעמדה" ויש שם מובן אחר, דהיינו, שאין קיום 
קומת חכמה באו"א בלי המ"ן של הזו"ן, כי או"א עצמם הם מתוקנים 
בבחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, 
%break
וע"כ אין להם נטיה לחכמה, זולת להשפיע לזו"ן, וע"כ צריכים גם הזו"ן 
להשאר בראשייהו דאו"א, כדי לקיים בהם אלו המוחין. עי' לעיל בחלק 
ז' אות ל"ט. (אות נ"ה).
%break
%letter קכו
קכו) מהו קשר דתפילין של ראש.
%break
%letter קכו
קכו) המוחין דנוקבא אינם נכללים בשש הבחינות דמוחין דז"א, משום 
שעטרא דגבורה שעליה יוצאים המוחין דאו"א, היו מבחינת גבורות 
דזכר, דהיינו מבחינת בנימין הכלול ביוסף, ולא מבחינת גבורות 
דנוקבא, שהיא בחינת בנימין גופיה. כנ"ל בתשובה צ'. 
%break
%page 1654
וב' בחינות הראשונות של המוחין דנוקבא הם יוצאים בראש הז"א 
בזווג מיוחד על המלכות דאמא, שהאו"פ יצא בראש דז"א בפנימיותו 
והאו"מ יצא לאחורי הראש בעורף, בסוד קשר של תפילין. (אות קנ"ח).
%break
%letter קכז
קכז) מהן רחל ולאה.
%break
%letter קכז
קכז) נודע, שז"א כולו הוא נבנה ממוחין דאמא. וכמו שאמא שהיא 
בינה נחלקה לג"ר ולז"ת, שג"ר שלה הם בחינת או"א עלאין, שהם 
חסדים מכוסים ודוחים חכמה. וז"ת שלה הם בחינת ישסו"ת, וחסדים 
מגולים בהארת חכמה. 
%break
כן ז"א הנבנה מאמא, הוא בסו"ה ואנכי איש חלק, שמחזה ולמעלה 
מאירים בו בחינת ג"ר דאמא, דהיינו בחינת חסדים מכוסים, ומחזה 
ולמטה מאירים בו בחינת ז"ת דבינה, שהם חסדים מגולים. 
%break
ולהיותם כמעט ב' בחינות הפכות זו לזו, ע"כ קראו הכתוב בשם איש 
חלק, וכן נקרא חלק על שהוא חלק משערות, כנודע.
%break
והנה מטעם הנ"ל, גם בחינת הנוקבא של ז"א, נחלקת ג"כ לשנים. כי 
יש נוקבא עליונה מבחינת מלכות דג"ר דאמא, שהיא בחינת חסדים 
מכוסים, הנקראת לאה, והיא מלבשת על חג"ת שלו עד החזה, דהיינו 
במקום החסדים מכוסים שלו. 
%break
ויש לו נוקבא שניה מבחינת מלכות דז"ת דבינה, שהיא בחינת חסדים 
מגולים, הנקראת בשם רחל, והיא מלבשת במקום מחזה ולמטה שלו, 
דהיינו במקום החסדים המגולים שלו. וע"כ לאה מקבלת רק מבחינת 
אחורים דיסוד אמא, המסתיימת במקום החזה, 
%break
כי היא דוחית חכמה כמו ג"ר דאמא, ואינה יכולה לבא מחזה ולמטה 
ששם משמש בז"א יסוד דאבא בגילוי. ורחל בהיפך, כי כל אחיזתה היא 
רק ביסוד דאבא, בסוד אבא יסד ברתא, 
%break
וע"כ אינה יכולה לינק מלמעלה מחזה דז"א, ששם יסוד דאבא טמיר 
ונעלם ביסוד דאמא. (א' תק"ה ד"ה ובזה).
%break
%letter קכח
קכח) מהם רישי כתפין דא"א.
%break
%letter קכח
קכח) עי' בתשובה י"ד.
%break
%letter קכט
קכט) מהו רקיע.
%break
%letter קכט
קכט) יסוד דז"א נקרא רקיע, כי יסוד הוא סיומו של ז"א, שהוא מפסיק 
בחינת האורות דעלמא דדוכרא, שלא יאירו ממנו ואילך, וע"כ נבחן 
לרקיע המבדיל בין מים עליונים שהם זכרים, ובין מים תחתונים שהם 
נקבות, כי ממנו ולמטה מתחיל עלמא דנוקבא. 
%break
ועל המסך שביסוד הזה המפסיק הארת הדכר, נוהג שם זווג דהכאה 
עם האור העליון, להיותו דוחה את האור העליון מלהתפשט דרך בו, 
וע"כ הוא מעלה או"ח. (אות ע"ט).
%break
%letter קל
קל) מהו רקיע עליון בסוד הבינה.
%break
%letter קל
קל) עי' לעיל תשובה י"ז.
%break
%letter קלא
קלא) מהי שאילת כלים דלאה מרחל.
%break
%letter קלא
קלא) הנה בחצות לילה, כשהגיעו המוחין דאו"א לזו"ן מהארת ע"ב 
ס"ג העליונים, המורידים ה"ת מעינים לפה, אשר אז חג"ת דז"א 
נעשים לחב"ד, ונה"י דז"א נעשו לחג"ת, ויוצאים לו נה"י חדשים 
הנבררים מבריאה. 
%break
נמצא אשר לאה שהיתה מסתיימת בנקודת החזה דקטנות מסתיימת 
עתה במקום היסוד, כי נה"י דז"א נעשו לחג"ת, ונמצא נקודת החזה 
שירדה למקום עטרת יסוד שמקודם לכן, שעמהם ירדו רגלי לאה עד 
סיום הז"א. 
%break
ואז נבחן "שלאה שאלה הכלים דרחל" כי אלו הנה"י הם מקום רחל, 
כנ"ל בתשובה קכ"ז. ועתה שאלה אותם לאה, כנ"ל. ורחל ירדה 
לבריאה, כי הכתר שלה שהוא נקודת החזה שמקודם לכן, עומד עתה 
בסיום הז"א. 
%break
ונבחנת בלשון שאלה, משום שאין זה אלא רק לשעתו בלילה, כדי 
להמשיך בחינת כלי ורוחא לצורך רחל, אמנם בבוקר חוזרת לאה 
למקומה ומחזרת המקום הזה לרחל. ולכן הוא כדמיון שאלה. ויש עוד 
טעם בדבר, 
%break
%page 1655
כי זה המקום של רחל שלקחה לאה, לא נשארה בבחינת רחל, דהיינו 
בחסדים מגולים, אלא שבאו בבחינת לאה לחסדים מכוסים, שהרי 
נעשו לחג"ת. 
%break
ודומה, כמי ששואל דבר מחבירו ועושה בו חפציו עצמו, ולא באותו 
התשמיש שעשה בו חבירו המשאיל. (אות ל"ג. א' תק"ה ד"ה ובזה).
%break
%letter קלב
קלב) מהי שאילת כלים דרחל מלאה.
%break
%letter קלב
קלב) נתבאר לעיל בסמוך, שבלילה אחר חצות, שואלת לאה כלים 
דרחל לרשותה. אמנם ביום לאחר שכבר נשלמו הארת כלים דרחל 
בלילה, הנה רחל עולה שוב באצילות עם ט' נקודות דתוספות 
שנתחברו אליה בבריאה, שה"ס נה"י חדשים, כנ"ל בתשובה קל"א. 
%break
ואז נעשה הזווג דפב"פ עם ז"א בכל קומתו, ונמצא "רחל שואלת אז 
הכלים דלאה", כי אז נעשה גם מחזה ולמעלה דז"א לבחינת חסדים 
מגולים, וע"כ נדחית לאה משם לבחינת אחור דז"א, משום שהוא נגד 
טבעה ונטיתה, כי היא תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, כמו ג"ר דאמא. 
%break
אמנם גם זה נבחן בשם שאלה לפי שעה, כי אינו נוהג רק בעת הזווג 
בלבד. אבל לאחר הזווג היא מחזרת שוב המקום הזה אל לאה, ורחל 
יורדת למטה מחזה. (אות ל"ג א' תק"ה ד"ה ובזה).
%break
%letter קלג
קלג) מהם שבילין צרין.
%break
%letter קלג
קלג) יסוד דאבא נקרא שביל. ועל שם ששליטת יסוד דאבא מתגלה 
במקום נה"י, שהוא צר וארוך, ע"כ מכונים הארת הנה"י בשם שבילין 
צרין, כי המה חסרי חסדים מבחינת עצמם, משום שיסוד אמא שהוא 
מקום החסדים כבר נפסק בחזה, 
%break
ויסוד אבא המאיר שם הוא צר מחסדים, וכל בחינת החסדים שבהם 
יורדים אליהם מלמעלה מן חג"ת, שהארות חג"ת נבחנים לאורחין 
רחבין, ע"ש יסוד הבינה, המשפעת שם חסדים בהרחבה כמדתה. 
ויסוד הבינה אשר שם נקראת אורח. (אות צ"ו).
%break
%letter קלד
קלד) מהו שורש רחל ועיקרה.
%break
%letter קלד
קלד) עי' לעיל בתשובה ק'.
%break
%letter קלה
קלה) מהי שליטת המלכות.
%break
%letter קלה
קלה) ענין שליטת המלכות מובן בעיקר על השלמת הכלים שלה לע"ס, 
שהם עיקר התיקון של הב"ן, שהוא המלכות. כי אחר שיש לה עשרה 
כלים, הרי כל השפע כבר מגיע לה מז"א בעלה, ע"י הזווג של יום. 
%break
אמנם השלמת הכלים דרחל באים רק בלילה, שאז עולים חג"ת דז"א 
ונעשים לחב"ד, ונה"י לחג"ת, וקונה נה"י חדשים הנבררים ע"י רחל 
בלילה בבריאה. ושליטה זו של רחל בבריאה אינה אלא בלילה, כי ביום 
היא חוזרת לאצילות. (אות ה').
%break
%letter קלו
קלו) מהם שלשה ערלות.
%break
%letter קלו
קלו) נתבאר לעיל בתשובה קי"ח.
%break
%letter קלז
קלז) מהם שמשא וסיהרא נעלמים.
%break
%letter קלז
קלז) נתבאר לעיל בתשובה ס"ז.
%break
%letter קלח
קלח) מהם שערות היותר חומרים מהבל הפה.
%break
%letter קלח
קלח) האו"ח העולה מן המסך שבמלכות של הגלגלתא דא"א שהוא 
בחי"ד דהתלבשות הכלולה מבחי"ג דעביות שבמו"ס, אין לאו"ח הזה 
שום התפשטות למטה מראש, והוא מטעם שבחי"ד הזו שנקרא פה, 
הוא זך לגמרי מבחינתה עצמה, 
%break
וכל בחינת העביות שבה הגיע לה מבחי"ג, שהיא בחינת הבל החוטם, 
וע"כ הבל הפה עצמה נעלם מתחתונים. אמנם השערות, הם ג"כ 
בחי"ד כמו הפה, אבל הם יותר חומרים מהבל הפה, כי יש בהם גם 
מבחינת עביות של מלכות דצמצום א', 
%break
מטעם שהם אינם משמשים אלא במקום רדל"א, כנודע. וה"ס דעת 
דרדל"א המתלבש באוירא, שמהם מושפעים קומת חכמה דל"ב 
נתיבות דרך מו"ס אל או"א. ונמצא עיקר המשפיע הוא מו"ס, ע"י הבל 
החוטם, שהוא בחי' המסך שביסוד דמו"ס, 
%break
%page 1656
כי הוא המקבל מן השערות ויורד למקום או"א שבחב"ד דא"א, ועושה 
שם הזווג על בחינת דעת דשערות הכלולים במסך דיסוד דבחי"ג שלו 
שנקרא חוטם, וע"ד זה משפיע המוחין דע"ב לאו"א, 
%break
כנ"ל בתשובה ע"ח וע"ט, בענין כפיפת ראש. עש"ה. ועי' בתשובה ל"ב 
ול"ג בענין הבל הפה והחוטם. (אות רי"ח).
%break
%letter קלט
קלט) מהם שעשועים במ"ן ומ"ד.
%break
%letter קלט
קלט) בשעת הזווג, שהנשמות שבנוקבא עולות במ"ן שלה ומקבלים 
בחי' ג"ר שלהם ע"י הג"ר שלה המשמחות, יש בחי' שעשועים אל 
המזדווגים בהשלימות הגדולה שהשיגו הנשמות ע"י המ"ן ומ"ד של 
הזווג. כמ"ש בזוהר, פוק חזי במאי ברא דאתינא לגבך. (אות ס"ג).
%break
%letter קמ
קמ) מהם שעשועים בנשמות.
%break
%letter קמ
קמ) כתר רחל היורד בחצות לילה בבריאה, ומחברת אליה את הט"ת 
שלה, שעמהם מתחברים ג"כ גו"ע של נשמות הצדיקים הדבוקים 
בט"ת אלו, אז הקב"ה, שהוא כתר דרחל, משתעשע עם הנשמות 
האלו, על יציאתן מתוך הקליפות והתחברותן בקדושה. (אות מ"ב).
%break
%letter קמא
קמא) מהי תוספות ולא עיקר.
%break
%letter קמא
קמא) מה שנתקן בהפרצופים בקביעות נבחן לעיקר הפרצוף, והם 
ששה כלים חג"ת נה"י דז"א, ובחינת מלכות דנוקבא, שהיא עטרת יסוד 
דז"א. אשר מבחינת הכלים הם נבחנים, לחב"ד חג"ת דז"א עד החזה, 
ובחינת כתר דנוקבא, שהיא נקודת החזה. 
%break
וכל מה שזו"ן משיגים יותר מבחינת אלו, דהיינו בחינת נה"י דכלים 
דנשמה חיה יחידה דז"א, עם ג"ר דאורות. וכן כל הט"ת דכלים דנרנ"ח 
של הנוקבא, עם הט"ר דאורות, כל אלו נבחנים לתוספות ואינם עיקר 
בפרצוף משום שאינם בקביעות בהם, 
%break
אלא תלוים במעשים טובים של התחתונים. (אות ל"ד).
%break
%letter קמב
קמב) מהי תוספות כח.
%break
%letter קמב
קמב) מבחינת מוחין הקבועים של או"א וזו"ן, אין בהם כח להוליד 
נשמות. וכדי שיהיו להם כח להולדת נשמות, צריכים או"א לקבל 
תוספות כח על מדת קביעותם, דהיינו שצריכים לקבל מא"א מוחין 
דע"ב. 
%break
ג"ר דאורות ונה"י דכלים. וכן זו"ן מאו"א. וכיון שאינם עיקר בפרצוף, 
ע"כ הם מכונים תוספות כח. (אות י"ג).
%break
%letter קמג
קמג) מהו תפארת בבחי' היותו בפני עצמו.
%break
%letter קמג
קמג) נודע, שדעת נחלק לחסד וגבורה הנקראים: ת"ת, ויסוד. גם נודע 
שעיקר הנושא לחכמה זו דל"ב נתיבות הוא הת"ת, כי ע"כ נקרא בשם 
שמש, להיותו השורש לכל האורות המתגלים אחר א"א, מבחינת 
עצמות העליון, 
%break
כי עצמות דא"א נסתם בקרומא, ואין גילוי עצמות ממנו ולמטה, זולת 
ע"י החכמה דל"ב נתיבות. וכיון שת"ת הוא עיקר הנושא להארת 
חכמה הזו, ע"כ נקרא בשם שמש, דהיינו, כמו השמש הוא השורש לכל 
האורות שבעולם הזה, 
%break
כן ז"א הוא השורש לכל האורות אשר מא"א. אמנם הוא נבחן בב' בחי' 
אם היותו בפני עצמו, דהיינו מחוץ לנרתק של המסכים שבעטרא 
דגבורה, שאז מאיר בחינת החכמה שלו בגילוי גמור. וזה אינו נוהג 
אלא במוחין במקום יציאתם, 
%break
דהיינו במקום ג"ר דא"א, ששם עלו או"א בעת הזווג. ויש בחינה ב', 
שת"ת מלובש בנרתק של עטרא דגבורה, ואז נקרא גם הת"ת בשם 
עטרא. כי אינו משמש במדתו עצמו אלא במדת עטרת היסוד. 
%break
%page 1657
והוא מכונה בשם חמה בנרתיקה, שכל המוחין דשתא אלפי שני הם 
מבחינת ב' עטרין שהם בחינת חמה בנרתיקה. אמנם לעתיד יאירו 
אלו המוחין כמו שמאירים באו"א עלאין במקום יציאתם, 
%break
דהיינו שת"ת יאיר מבחינת היותו בפני עצמו מחוץ לנרתק, כנ"ל. וע"ז 
רמזו ז"ל עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה, וכו'. (אות פ"א).
%break
%letter קמד
קמד) מהם תפנוקי מלכים.
%break
%letter קמד
קמד) המוחין המגולים בהארת חכמה נקראים תפנוקי מלכים, משום 
שמקום הגילוי דהארת חכמה הוא במלכות, שהיא נוקבא דז"א. כנודע. 
(אות ס"ב).
%break
%page 1662
%break
%H לוח השאלות והתשובות לענינים
%break
%letter קמה
קמה) מתי העיבור ב' לצורך מוחין דהולדה
%break
%letter קמה
קמה) עי' לעיל תשובה ק"ט.
%break
%letter קמו
קמו) מהו ההפרש מבירורים דעיבור א' לבירורים דעיבור ב' ואילך.
%break
%letter קמו
קמו) הבירורים דעיבור א', הם רק מבחינת כלים דפנים. והבירורים 
דעיבור ב' ואילך הם מכלים דאחורים. עי' לעיל תשובה ק"ט. (א' תצ"ג 
ד"ה העיבור. אות ד').
%break
%letter קמז
קמז) מה הם מוחין דהולדה.
%break
%letter קמז
קמז) מוחין מקומת ע"ב שהוא אור החיה, נבחנים למוחין דהולדה וכל 
זמן שאין בפרצוף אור החיה אינו ראוי להוליד. (אות ד').
%break
%letter קמח
קמח) למה נקרא עלית מ"ן דלילה, שהיא לצורך מוחין דהולדה, אחר 
שהיא לצורך כלי ורוחא לבד.
%break
%letter קמח
קמח) הגם שמזווג הלילה אינו בא רק כלי ורוחא, שהם בחינת הארת 
כלים והשלמתם, ואינם המוחין דע"ב עצמם, עכ"ז הם הכנה לקבל 
המוחין דע"ב, כי לולא השלמת הכלים, אי אפשר שיקבלו קומת ע"ב, 
ע"כ נבחן להתחלה למוחין דהולדה. (א' תצ"ג ד"ה וזו).
%break
%letter קמט
קמט) למה זו"ן עולים לאו"א למ"ן גם ביום, ונשמות רק בלילה.
%break
%letter קמט
קמט) בזו"ן יש חסדים מכוסים, כגון זווג דז"א ולאה מחזה ולמעלה 
פב"פ, ולזה יכול לעלות תמיד למ"ן, כיון דאו"א דמוחין דס"ג הם בזווג 
דלא פסיק. אמנם מבחינת חסדים מגולים, אינו יכול לעלות למ"ן תמיד, 
כי גם או"א זווגיהו פסיק מבחינת מוחין אלו, שהם ע"ב.
%break
אמנם נשמות הצדיקים, אין בהם מוחין אלא מקומת ע"ב, דהיינו 
מבחי' חסדים מגולים, וע"כ אינם עולים למ"ן אלא בלילה, שאז שליטת 
המלכות, 
%break
כי לאה מתפשטת עד סיום הז"א, ויש זווג עם יסוד דגדלות דז"א, ואז 
מקבלים הנשמות בחינת הארת כלים, ובזווג היום הם נשלמים עם 
מוחין ג"כ. (אות ה'. א' תקי"ז ד"ה ובזה).
%break
%letter קנ
קנ) איך אומר, שע"כ זו"ן עולים למ"ן תמיד משום דזווג או"א לא פסיק. 
הרי לצורך מוחין גם הזווג או"א פסיק.
%break
%letter קנ
קנ) הכונה היא למוחין דחסדים מכוסים, שהם מוחין דנשמה, אשר 
מהם יש זווג ז"א ולאה. ומוחין אלו באים מאו"א דס"ג דזווגייהו לא 
פסיק. (אות ה').
%break
%letter קנא
קנא) מהו הפירוש שאין שליטת המלכות אלא בלילה.
%break
%letter קנא
קנא) ענין התפשטות רחל לבריאה, ע"י המוחין שז"א ולאה מקבלים, 
שחג"ת דז"א נעשו לחב"ד, ונה"י לחג"ת, שע"כ נמשכת לאה עד סיום 
אצילות, ורחל יורדת למקום נה"י חדשים הנבררים ע"י זה מבריאה, 
%break
והיא משגת שם ט' הנקודות דתוספות שלה, עם הארת כלים שמקבלת 
מזווג ז"א ולאה דאצילות. הנה זה נבחן לשליטת המלכות, כי שליטתה 
מתפשטת גם בבריאה, שבזה היא מבררת גם בחי' גו"ע דנשמות 
הצדיקים כנודע. 
%break
ושליטה זו אינה ביום, כי ביום נמצאת רחל באצילות ומסולקת לגמרי 
מעולם הבריאה. (אות ה'. א' תקי"ז ד"ה אמנם).
%break
%letter קנב
קנב) מה הן נשמות חדשות ומה הן נשמות ישנות.
%break
%letter קנב
קנב) יש ב' בחינות נשמות חדשות: א' הוא מבחינת חכמה דאו"י, 
שהם אינם באים לגמרי מנקודים ואלך, כי הגנן לא ירד לגינתא עוד, 
מעת הנקודים ואילך, כמ"ש בזוהר. 
%break
ויש בחינות נשמות חדשות, הבאות מבחינת חכמה דל"ב נתיבות, שהן 
נבחנות באמת לנשמות ישנות, כי המוחין אלו כבר יצאו בנקודים, אלא 
שנתבטלו בסבת שבירת הכלים. וכן אח"כ יצאו בבחי' אדם הראשון, 
ונתבטלו בסבת חטאו של אדה"ר בסוד נשירת אברים. 
%break
ועתה בשתא אלפי שני הם חוזרים ומתחדשים בסוד אין משיח בן דוד 
בא אלא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שפירושו, שאי אפשר להיות 
גמר התיקון מטרם שכל הנשמות שכבר היו בגוף דאדה"ר, יצאו פעם 
שנית ויתחדשו. 
%break
%page 1663
אמנם כאשר מקבלים המוחין דמ"ה החדש באצילות, נבחנים ג"כ 
לבחינת נשמות חדשות, כי המוחין שלהם הם מבחינת מ"ה החדש 
דעולם התיקון. ואלו הנשמות שהן מבחינת ב"ן לבד, הן נקראות 
נשמות ישנות. (אות י"ח).
%break
%letter קנג
קנג) מהו חידוש נשמות ישנות כדוגמת הכלי.
%break
%letter קנג
קנג) יש ב' בחינות בהתחדשות הנשמות ישנות: א' היא מבחינת 
הארת כלים, להחזיר להן בחינת אח"פ, להשלימן בעשרה כלים, וזה 
שנעשה ע"י זווג הלילה, וזה נבחן להתחדשות הנשמות כדוגמת הכלי 
שבה, 
%break
דהיינו כמו הכלי ורוחא שנתחדשו לנוקבא, כן מתחדשים הנשמות 
מבחינה זו. ויש בחינת התחדשות נשמות ממש, דהיינו מבחינת 
המוחין דמ"ה החדש, וזהו שנעשה בזווג היום. (אות י"ז).
%break
%letter קנד
קנד) מהו ההפרש מנשמות חדשות פב"פ, לנשמות חדשות אב"א.
%break
%letter קנד
קנד) כשהנשמות מקבלות ג"ר שלהן, נבחנים ג"ר אלו שהם פב"פ, כי 
הם נכללים אז בזווג זו"ן שהם פב"פ, ונקראים אז, נשמות חדשות 
דפב"פ. אמנם לאחר לידתם שבאים בבריאה, הם אובדים בחינת 
פב"פ שלהם, 
%break
כי אין אצילות יכולה לעבור למטה מפרסא דאצילות, וע"כ נעשו שמה, 
לבחינת נשמות חדשות אב"א. (אות י"ח. א' תקכ"ה ד"ה וטעם).
%break
%letter קנה
קנה) למה בזמן הבית יצאו נשמות חדשות פב"פ, ולאחר החורבן רק 
אב"א.
%break
%letter קנה
קנה) בזמן הבית היו זו"ן במדרגת או"א בקביעות, ובריאה נמשכה 
לאצילות, וע"כ גם בעת לידתן של הנשמות לא אבדו בחינת פב"פ 
שלהם, כי נשארו בבחינת אצילות. 
%break
אמנם לאחר החורבן, שחזרו זו"ן למקומם, ועולם הבריאה חזר למטה 
מפרסא דאצילות, שנמצאות הנשמות בעת לידתן בבריאה שלמטה 
מפרסא, ע"כ אבדו הג"ר מבחינת פב"פ, ונעשו לבחינת נשמות 
חדשות דאב"א. (אות י"ח. א' תקכ"ה ד"ה וטעם).
%break
%letter קנו
קנו) לאיזה מוחין מועיל הזווג דחצות לילה.
%break
%letter קנו
קנו) המוחין דזווג דחצות לילה, הם בחינת ג"ר דרוח, דהיינו בחי' 
מוחין דו"ק, שהם להשלמת כלים לבד, דהיינו הכנה לזווג דהולדה 
שביום, וע"כ מועיל הזווג הזה רק לבחינת כלי ורוחא: כלי, מורה על 
נה"י דגדלות שמשיגים אז. 
%break
ורוחא מורה, על ג"ר דרוח, שמקבל אז. והם נחשבים בעיקר לתיקון 
היסוד דגדלות מבחינת הכלי שבו, שיהיה ראוי להעלות מ"ן ולקבל מ"ד 
בעת הזווג דיום. (אות ט"ז י"ז וי"ח).
%break
%letter קנז
קנז) איפה עולים הנשמות למ"ן בלילה ללאה או לרחל.
%break
%letter קנז
קנז) הם עולים לזווג ז"א ולאה הנעשים אז בבחינת פב"פ בכל קומתו 
דז"א, כי לאה נתפשטה אז גם מחזה ולמטה כנודע. (אות י"ג).
%break
%letter קנח
קנח) לכמה שנים עולים הנשמות למ"ן בלילה בעת השכיבה.
%break
%letter קנח
קנח) נודע, שאין שום פרצוף יכול לעלות בעצמו למ"ן מטרם שישיג 
הקטנות שלו ע"י העליון. גם נודע, שאין הנשמות יכולות לקבל מוחין 
דג"ר, מטרם מלאת להם י"ג שנה, משום שהן פוגעין בערלה תחלה. 
%break
הרי שאין הנשמות ראויות לעלות למ"ן לזווג הזה, שהוא לצורך מוחין 
דהולדה, אלא לאחר י"ג שנה. (אות ו').
%break
%letter קנט
קנט) למה באו"א אין ערלה ובזו"ן יש ערלה.
%break
%letter קנט
קנט) נודע, שאו"א הם מבחינת או"י, רק בחי"א ובחי"ב, ובחי"ג ובחי"ד 
שבהם, אינם אלא בדרך התכללות מתחתונים. אמנם ז"א הוא בחי"ג 
דאו"י, וע"כ באו"א אין ערלה, כי בחינת הערלה היא בחי"ד דעביות, 
שאין לה שום זווג בעולם האצילות, 
%break
וכל מקום שהיא מופיעה, תכף אור העליון מסתלק משם, וכיון שז"א 
הוא בחי"ג דאו"י, הרי בחי"ד זו מתחלת עם סיום פרצופו, דהיינו אחר 
עטרת יסוד שלו, וע"כ לא יוכלו הנשמות לעלות למ"ן, מטרם שמעבירים 
בחינת הערלה משם, 
%break
כי כל עוד שנמצאת ערלה זו שמה, הרי אור העליון מתרחק משם, והם 
צריכים לתקן ג' שני ערלה מג' הקוים נה"י דז"א, כלומר מבחי' סיומם 
דג' קוים, ששם עמידת הערלה, כנ"ל. ואח"כ שנה רביעית בסוד קדש 
הלולים, ואח"כ הם יכולים לעלות למ"ן. 
%break
אבל באו"א אינו נבחן שום ערלה בסיומם, כי הם רחוקים לגמרי 
מבחי"ד, כי הם מסתיימים בבחי"ב דאו"י, כנ"ל. (אות ז').
%break
%page 1664
%letter קס
קס) מי סובל מהפגם של הערלה החופף על היסוד.
%break
%letter קס
קס) אין שום עביות יכולה לפגום למעלה ממקום מציאותה השורשי, 
וע"כ הגם שהערלה מתחלת תכף אחר סיום ג' הקוים דז"א, מ"מ הוא 
עצמו אינו סובל מזה כלום. רק נשמות הצדיקים, הצריכים לקבל 
מעטרת יסוד דז"א, ונמצא הערלה שהיא למעלה מהם, 
%break
וע"כ היא שולטת עליהם, ואינם יכולים לעלות למ"ן, מטרם שיסירו 
הערלה משם. (א' תצ"ט ד"ה הערלה).
%break
%letter קסא
קסא) למה אין מלאכים עולים למ"ן.
%break
%letter קסא
קסא) כי בי"ע במקומם, הם בינה ז"א ונוקבא, שנפרדו מאצילות, מכח 
צמצום ב', כנודע. וע"כ, אפילו כשהם עולים לבחינת אצילות, מקבל כל 
אחד מבחינה שכנגדו שמה, ובחינת הנשמות הבאות מעולם הבריאה, 
מקבלות בחינת ג"ר, 
%break
ובחינת המלאכים שהם מעולם היצירה, מקבלים רק בחינת רוח, 
שזהו כל שלמותם, ובחינת האופנים דעולם העשיה, אינם מקבלים רק 
בחינת נפש, כי אינם חסרים יותר מזה. ולפיכך אין המלאכים עולים 
למ"ן לזו"ן, 
%break
כי אפילו אם עלו למ"ן, לא היו גורמים לזו"ן שימשיכו להם מוחין דג"ר, 
כי המלאכים אינם חסרים מהם, ואין הם חסרים אלא מבחינת רוח 
דאצילות, וע"כ היו גורמים לזו"ן שימשיכו להם מוחין דרוח בלבד, ולזה 
אין זו"ן צריכים לעלות לאו"א, כי קומת ו"ק יש להם מעצמם. 
%break
ונמצא שלא היו גורמים שום עליה לז"א ע"י עלית מ"ן שלהם. אמנם 
נשמות הצדיקים שהם מבריאה, והם חסרים לבחינת ג"ר, ע"כ 
כשעולים למ"ן אל זו"ן, אין זו"ן יכולים להמשיך להם זה, זולת ע"י 
עליתם לאו"א לקבל מהם בחינת ג"ר להמשיך לנשמות, 
%break
ונמצא זו"ן עצמם מתגדלים על ידיהם. וכבר ידעת הכלל הזה, שכך 
המוחין הנמשכים לתחתונים, הם מוכרחים לעבור דרך כל העליונים 
עד למדרגתו של התחתון, וע"כ נבחן שהמוחין ההם לא נעדרו מן 
העליונים אחר ביאתם למקום התחתון, 
%break
אלא אדרבה עיקר השורש של המוחין ההם נשאר בהעליונים 
והתחתון אין לו אלא ענף מהם. ומובן עם זה, אשר ע"י עלית הנשמות 
למ"ן לזו"ן לקבל מוחין דג"ר לעצמם, נמצאים זו"ן מתגדלים תחילה, 
%break
ובהם נשאר שורש המוחין, והנשמות אין להם אלא בחינת ענף קטן 
ממוחין ההם. (אות י').
%break
%letter קסב
קסב) למה אין זו"ן ואו"א ראוים למוחין דהולדה אלא ע"י תוספת כח.
%break
%letter קסב
קסב) אין מוחין דהולדה אלא מבחינת אור החיה, שהוא קומת ע"ב. 
ונודע שמבחינת הקביעות אין לאו"א אלא קומת ס"ג. ולזו"ן אין להם 
אלא קומת ו"ק. וע"כ אינם ראוים למוחין דהולדה, אלא אחר שמקבלים 
תוספות כח מעליונים, 
%break
כי או"א צריכים לקבל מוחין דע"ב מג"ר דא"א, ואח"כ הם משפיעים 
אותם לזו"ן, ואז הם ראוים להוליד נשמות. (אות י"ג).
%break
%letter קסג
קסג) פעם אומר שאו"א הם בזווגא דלא פסיק, ופ"א, שהם חסרי נה"י 
ומוחין.
%break
%letter קסג
קסג) מבחי' מוחין הקבועים באצילות יש לאו"א קומת ס"ג בקביעות 
בזווג דלא פסיק לעלמין, ומכח הזווג הזה יש לכל העולמות בחינת קיום 
והעמדה. אמנם מבחינת ע"ב אין להם אלא בחי' ו"ק דע"ב, 
%break
כי הם מלבישים רק לבחינת חג"ת דא"א, ואין להם אחיזה בג"ר שלו 
שהם ע"ב דמ"ה. וע"כ מבחינה זו המה חסרים נה"י דכלים וג"ר 
דאורות, ואין להם השלמה זולת כשהם עולים לג"ר דא"א ומקבלים 
קומת ע"ב ע"י המ"ן דשערות כנודע. (אות י"ג).
%break
%letter קסד
קסד) למה אין או"א עולים למ"ן לא"א זולת בהקדם עלית זו"ן.
%break
%letter קסד
קסד) כי או"א מתוקנים בקביעות בקומת ס"ג, שהם בחינת ג"ר דבינה, 
שאין לה חפץ אלא בחסדים מכוסים, ולא בחכמה, וע"כ אין ענין לאו"א 
שיעלו למ"ן לג"ר דא"א לקבל מוחין דחכמה, זולת בעת שזו"ן עולים 
לעיבור הבינה למ"ן, 
%break
שאז מתעורר הקשר של זו"ן עם הבינה מהיחס דאו"י, כי בינה לא 
האצילה לז"א דאו"י, רק ע"י חזרתה פב"פ עם חכמה, כנודע. וע"כ גם 
עתה מתעורר בבינה החיוב הזה להשפיע חכמה אל זו"ן, ואז היא 
עולית לג"ר דא"א למ"ן שחוזרת שם פב"פ עם חכמה, כנודע. 
%break
%page 1665
אבל בלי התחברותה עם זו"ן אין לה שום ענין וצורך לעלות למ"ן 
ולחזור פב"פ עם חכמה, כי כל חפצה היא רק בחסדים מכוסים. (אות 
י"א).
%break
%letter קסה
קסה) פעם אומר שנה"י דא"א מעלים הזו"ן לאו"א, ופ"א, שזו"ן מעלה 
היסוד דא"א לאו"א.
%break
%letter קסה
קסה) מטרם שיש לזו"ן מציאות בפני עצמו, דהיינו בעיבור ב' אי אפשר 
לזו"ן שיעלה מכח עצמו, ואז נבחן שהעליון מעלה אותו, והוא ע"י 
העלאת נה"י דא"א לחג"ת שלו עולה עמו בחינת המ"ן דז"א, כמ"ש 
בחלק י'. 
%break
אמנם אחר שז"א כבר השיג הקטנות שלו, הוא עולה מעצמו למ"ן, ולא 
בכח העליון, ואז נבחן שז"א עולה למ"ן מעצמו לאו"א ומעלה עמו גם 
הנה"י דא"א. (אות מ"ט).
%break
%letter קסו
קסו) איך אומר שמתחילה מזדווג היסוד דא"א ואח"כ המו"ס, הלא 
המוחין באים מעילא לתתא.
%break
%letter קסו
קסו) הכונה היא על בחינת עלית מ"ן שמבחינה זו היסוד עם הזו"ן 
שעלו לחג"ת, גורמים לעלית מ"ן דחג"ת עם או"א המלבישים אותם אל 
מקום ג"ר דא"א ששם מו"ס, 
%break
כי אז נמצא אבא מלביש לגלגלתא דא"א, ואמא מלבשת למו"ס, הרי 
שיסוד העולה לחג"ת גורם לעלית אמא למו"ס וכן יותר למעלה, ויורדים 
מ"ד ממדרגה למדרגה עד זו"ן. (אות מ"ט).
%break
%letter קסז
קסז) איך הקשר שכל תחתון מעורר לעליונו עד ראש המדרגות ואז 
חוזר כל עליון להשפיע לתחתון מדרגה אחר מדרגה עד זו"ן.
%break
%letter קסז
קסז) נודע, שתחלת עלית מ"ן היא, ע"י נשמות שמבריאה, כי זו"ן הם 
מתוקנים ע"י נה"י דאמא עלאה בבחי' אחורים דג"ר דבינה, שהם 
בבחינת חסדים מכוסים, כמו ג"ר דבינה, ואין להם חפץ בעת ההיא 
לבחינת הארת חכמה, כמו ג"ר דבינה. 
%break
ולפיכך אין בהם התעוררות לעלות למ"ן לאו"א זולת ע"י נשמות 
הצדיקים הצריכים דוקא לבחינת חסדים מגולים, להיותם מבחינת 
נה"י דנוקבא דז"א, וע"כ נתעורר החסרון הזה גם בזו"ן עצמם, 
%break
כי אין האחורים מג"ר דבינה מועילים אלא בעת שנה"י דזו"ן הם בסוד 
ואחוריהם ביתה, דהיינו שנעלמים ואינם מורגשים. וע"כ אחר 
שהנשמות נתחברו עמהם בסוד מ"ן, נתעוררו גם הנה"י דז"א עצמם, 
שאין אחורים דבינה יכולה אז להאיר להם, וחזר על זו"ן כח המסך, 
%break
וע"כ הוכרחו לעלות לאו"א למעלה מחזה בסוד מ"ן, ואז נתעורר גם 
החסרון הזה דחסדים מגולים גם במקום או"א, מחמת הקשר שיש 
לבינה עלאה להמשיך חסדים מגולים לזו"ן מהיחס דאו"י, 
%break
וכיון שנתעורר החפץ להארת חכמה נפסקו אז בזה בחינת אחורים 
דבינה, וכח המסך נפל עליהם, וע"כ עולים גם הם למקום ג"ר דא"א 
למ"ן. וכיון שהג"ר דא"א אינם יכולים להשפיע לאו"א אור חכמה 
מבחינת עצמותו דח"ס, כי נסתמה בקרומא, כנודע, 
%break
אלא רק מבחינת חכמה דל"ב נתיבות היוצאת על המ"ן דשערות 
דיקנא, ע"כ גם א"א עולה למקום רדל"א, וממשיך שם המ"ן דשערות 
שלו לפה דרדל"א, ואז יורד מ"ד מלמעלה מע"ב ס"ג העליונים לג"ר 
דעתיק, 
%break
ונעשה הזווג על המ"ן דשערות שהמשיך שם א"א, ויוצאת עליהם 
קומת ע"ב, ובדרך כפיפת ראש יוצאת אותה הקומה גם במקום חב"ד 
שלו ששם עומדים או"א, ומקבלים גם או"א אותה הקומה, 
%break
ואו"א משפיעים הקומה הזו בדרך התלבשות ביסודות שלהם אל נה"י 
שלהם, שנשארו במקום ב' כתפין דא"א, ששם נמצאים זו"ן בעיבור, 
ואז מקבלים זו"ן קומה ההיא מנה"י דאו"א, בהיותם גם הם מלבישים 
לב' כתפין דא"א. 
%break
הרי איך מתחילה מעלה מ"ן כל תחתון אל עליון שלו, וכן העליון אל 
העלי עליון עד א"ס, ואז יורד אור העליון מא"ס ב"ה הנבחן לבחינת 
מ"ד, המזדווג עם המסך הא' שבא"ק, ויוצאת קומת מוחין על המסך 
אשר שם, 
%break
ומשם יורדת הקומה מדרגה אחר מדרגה עד שבאה למקום זו"ן, 
כמבואר. (אות מ"ט).
%break
%letter קסח
קסח) מה הם ב' מיני השפע המחויבים לזווג שלים.
%break
%letter קסח
קסח) ב' מיני שפע נוהגים בעולמות. א' הוא שפע של העמדה וקיום 
הפרצופים, ששפע הזו היא מציאותו של הפרצוף עצמו ועיקרו, דהיינו 
בחינת הנושא שבו. וב' הוא שפע של ברכה וחרות ותפנוקי מלכים, 
שהם בחינת המוחין דגדלות וענין ההולדה של הפרצוף וכדומה. 
%break
%page 1666
ושפע הזו היא בחינת תוספות יקר ומעלותיו של הפרצוף, דהיינו 
בחינת נשוא, ולא נושא. כי יש עכ"פ מציאות של העמדה וקיום 
להפרצוף זולתם. וב' מיני שפע הללו באים רק מזווג שלים של או"א, 
דהיינו ממוחין דע"ב שלהם, ולא ממוחין דס"ג הקבוע בהם, 
%break
כי ממוחין דס"ג אינו בא רק בחינת מין הא' בלבד, שהם רק להעמדה 
וקיום. (אות נ"ב ונ"ה).
%break
%letter קסט
קסט) למה מחויב הזווג שלים לב' מיני השפע.
%break
%letter קסט
קסט) נודע, שאין אור א"ס מתלבש בפרצוף זולת ע"י התלבשות באור 
החכמה, ואין אור החכמה מתלבש בפרצוף, זולת ע"י התלבשות תוך 
אור דחסדים. 
%break
ולפיכך אין זווג שלים זולת ע"י ב' מיני שפע (כנ"ל באות קס"ח) וע"כ 
מתחילה צריכים לשפע של קיום והעמדה, שהם נמשכים מג"ר דבינה, 
שהם אור חסדים בשפע. 
%break
ואז אור החכמה שהוא השפע דמין הב', הנקרא ברכה וחירות ותפנוקי 
מלכים, יכול להתלבש תוך החסדים שבפרצוף, הנמשך מג"ר דבינה, 
ואז הזווג שלים, כי אור א"ס מתלבש שם תוך אור החכמה, הרי שאין 
שלימות אמיתית זולת ע"י ב' מיני שפע הנ"ל. (אות נ"ב).
%break
%letter קע
קע) למה אין זווג שלים זולת ע"י האי נתיב דלא אתידע.
%break
%letter קע
קע) כי אין זווג לאו"א בקומת ע"ב, זולת ע"י המ"ן דמזלין, להיותם 
ממקורם בחינת המלכות דצמצום א', כנודע. ומלכות דצמצום א' 
נקראת נתיב דלא אתידע, שהיא נכללת בשערות דיקנא, כנ"ל. הרי 
שאין זווג שלים דאו"א, 
%break
דהיינו מקומת ע"ב הנקרא זווג שלים, אלא ע"י נתיב דלא אתידע. 
והטעם שאין קומת ע"ב יוצאת אלא ע"י המזלין שהם מלכות דצמצום 
א' עי' בהסתכלות פנימית בחלק י"ג. (אות נ"ג. ואות נ"ח).
%break
%letter קעא
קעא) למה תלוי הזווג דנתיב דלא אתידע, בהתעוררות התחתון.
%break
%letter קעא
קעא) כי המוחין דס"ג של או"א בבחי' הקביעות, הם בבחינת כי חפץ 
חסד הוא, ולעולם לא תפסוק אמא את האחורים שלה, ולעלות לג"ר 
דא"א להזדווג על בחינת המזלין, שהם בחינת הנתיב דלא אתידע, 
זולת ע"י המ"ן דזו"ן המעוררים בה החפץ אחר אור החכמה. 
%break
אמנם גם זו"ן אינם עולים למ"ן זולת ע"י המ"ן דנשמות הצדיקים. כי 
גם הזו"ן מלובשים באחורים דאמא, כל זמן שאין להם מוחין דחיה. 
הרי שאין זווג עליון בג"ר דא"א שבמקום רדל"א המוציאים קומת ע"ב 
על המ"ן דמזלין בשביל או"א, 
%break
זולת ע"י התעוררות של התחתון שהם נשמות הצדיקים כי אחר עלית 
נשמות הצדיקים למ"ן לזו"ן, עולים זו"ן לאו"א, ואו"א לג"ר דא"א, וג"ר 
דא"א לרדל"א, ושם נעשה הזווג על המ"ן דשערות, שהם בחינת 
הנתיב דלא אתידע, 
%break
וע"י כפיפת ראש הם באים ג"כ לאו"א וגם או"א מזדווגים ע"י הנתיב 
ההוא. (אות נ"ה).
%break
%letter קעב
קעב) מה הם ב' הענינים המחויבים במוחין דהולדה.
%break
%letter קעב
קעב) א' היא השפע הנמשכת מאחסנתא דאו"א, שהם חו"ב שבו, 
ובחי' ם' דצל"ם, שעי"ז נעשה בן חורין ואין משועבד לזווג דחו"ג 
שבדעת שלו. 
%break
וב' היא בחינת ב' העטרין הנמשכים מדעת דאו"א, שהם בחינת ל' 
דצל"ם, ומשם נמשכים ברכה ותפנוקי מלכים, שהם בחינת הולדה. 
(אות ס"ב).
%break
%letter קעג
קעג) למה נשמת חכמה תתאה, היא זיו וזוהר דחכמה עלאה.
%break
%letter קעג
קעג) הנוקבא נקראת חכמה תתאה, בעת שהיא פב"פ עם זו"ן במוחין 
דע"ב, שאז ע"י המסך שלה שהיא מעלה או"ח עד החכמה דז"א היא 
ממשכת קומת החכמה שהיא ע"ב, וכיון שכל בחינת המשכת המוחין 
היא ע"י המסך שיבסוד דנוקבא, 
%break
כי לולא או"ח שלה אין קומת החכמה נמשכת לפרצוף, ע"כ נקראת גם 
הנוקבא בשם חכמה תתאה. כי זיו וזוהר של החכמה עלאה נמשכת 
על ידה ומתלבש בה. (אות ע"ג).
%break
%letter קעד
קעד) מה הם ב' הבחינות שביסוד דז"א.
%break
%letter קעד
קעד) א' הוא בחינת יוסף, שהוא בחינתו עצמו, והוא בחינת גילוי האו"י 
שבקומה. וב' הוא בחינת בנימין הכלול ביוסף, שהוא בחינת המסך 
שבו, שעליו נעשה הזווג דהכאה עם האו"י המוציא ע"ס דאו"ח 
להלביש האו"י, וטרם שז"א משפיע הקומה לנוקבא, 
%break
%page 1667
היא יוצאת מתחילה בז"א עצמו, על בחינת בנימין הכלול ביסוד שבו 
עצמו, ואח"כ הוא משפיע אותה הקומה לנוקבא, דהיינו על המסך 
שבה, ואז נבחן יסוד דז"א רק לבחינת יוסף לבד, דהיינו לאו"י, ויסוד 
דנוקבא לבחינת בנימין לבד, דהיינו בחינת האו"ח. (אות ע"ו).
%break
%letter קעה
קעה) מהו הפירוש שיסוד ח"י בב' עלמין.
%break
%letter קעה
קעה) נתבאר לעיל בתשובה קע"ד, שמתחלה נעשה הזווג ביסוד דז"א 
עצמו, דהיינו על בחינת בנימין הכלול ביוסף, שהוא מעלה או"ח שהם 
ט' ממטה למעלה, המלבישים הט' דאו"י המתגלים ע"י בחינת יוסף 
שביסוד, ואז נקרא היסוד חי, להיותו כולל ב' פעמים ט"ס, 
%break
ט' שממעלה למטה, וט' שממטה למעלה, שהם בגי' ח"י. ואח"כ 
שעושה הזווג עם הנוקבא עצמה, שאז נבחן יסוד דז"א לבחינת יוסף, 
וט' דאו"י. ויסוד דנוקבא נבחן לבנימין וט' דאו"ח, הרי שוב ח"י ספירות, 
%break
ונמצא ח"י בתרין עלמין, מתחילה בעלמא דדוכרא, ואח"ז בעלמא 
דנוקבא. שז"ס ח"י ח"י הוא יודך. (אות ע"ו).
%break
%letter קעו
קעו) למה נוהג הכאת אור העליון גם במסך דיסוד.
%break
%letter קעו
קעו) אין בחינת זווג דהכאה אלא בבחינת מסך במלכות דראש, אבל 
לא במסך המסיים את הפרצוף, כי לולי היה נוהג בחינת זווג גם במסך 
המסיים, היה צריך כל פרצוף להתפשט בלי סוף. 
%break
וכל זה אמור רק כלפי הפרצוף עצמו, אמנם לצורך התחתון, שהוא אינו 
יוצא אלא מאחורים דעליון כנודע, אשר בפרצופי הג"ר הוא מסך דחזה, 
כמו בפרצוף א"ק, וע"כ יוצא ראש כל תחתון, מחזה עד הפה דעליון 
ומלביש לחג"ת דעליון, כנודע. 
%break
אמנם בישסו"ת וזו"ן נעשה שינוי בזה, כי הם יוצאים רק מזווג יסודות 
דעליון ולא מפה, כי הם צריכים להארת חכמה, דהיינו לחסדים מגולים, 
שאין זה מושפע מג"ר דאו"א, אלא רק מנה"י שלהם, כי ג"ר דאו"א הם 
בחינת חסדים מכוסים, 
%break
וע"כ אין ישסו"ת מקבלים בחינת המוחין שלהם אלא מנה"י דאו"א. וכן 
ישסו"ת עצמו אחר שנשלם בכל המוחין שלו, נמצאים ג"ר שלו ג"כ 
בבחינת חסדים מכוסים, כמו ג"ר דאו"א, ואינו משפיע בחינת חסדים 
מגולים אלא מבחינת נה"י שלו כמו או"א, 
%break
וכן אחר שז"א נשלם בכל המוחין, הנה גם הוא נמצא בחינת חסדים 
מכוסים בג"ר שלו כמו או"א וישסו"ת, ואינו יכול להשפיע הארת חכמה 
אלא בנה"י שלו כמו או"א.
%break
ומסבה זו נמצא בישסו"ת ובזו"ן שאינם יוצאים מבחינת מסך דג"ר 
הנמשך בחב"ד חג"ת, אלא במסך דנה"י, שמשם נמשכים חסדים 
מגולים. וע"כ נעשה המסך דיסוד דז"א בחינת מסך של ראש לנוקבא, 
ע"ד הכלל שכל אחורים דעליון נעשה לפנים בתחתון, 
%break
באופן שאותה הקומה היוצאת על זווג המסך היסוד אינה שייכת כלל 
לז"א עצמו, אלא רק לנוקבא. ולפיכך אין שום שינוי בהסיום שלו מכח 
הזווג הזה, כי מבחינת עצמו הרי שם המסך המסיים לכל הארותיו, 
ואינו ראוי לשום המשך של זווג. 
%break
אלא ענין הזווג הנעשה, הוא מבחינת אחורים שלו שהוא שייך לנוקבא 
בלבד. ותדע שזה כל ההפרש העיקרי בין קומת ע"ב דאו"י שהוא 
מו"ס, ובין קומת ע"ב היוצאת על השערות דיקנא, דהיינו החכמה 
דל"ב נתיבות. כי קומת ע"ב דאו"י, נמשכת מג"ר דעליון, 
%break
כמבואר בפרצופי א"ק, שכל תחתון מלביש לעליון מפה שלו ולמטה. 
אמנם החכמה דל"ב נתיבות אינה יוצאת אלא מנה"י דעליון.
%break
אכן יש כאן עמקות יתרה, שכדאי להאריך בה, כי ידיעתה מוכרחת כדי 
להבין המוחין האלו על בורים. והוא, כי חכמה זו דל"ב נתיבות, אין לה 
שורש כלל בג"ר, אלא הת"ת הוא השורש הראשון אל חכמה זאת. 
ואע"פ שהבינה שבה להיות חכמה ולא הת"ת, 
%break
כי הת"ת מקבל רק הארה מחכמה הזאת עכ"ז, כיון שלא נגלה אור 
החכמה בבינה דאו"י, זולת עם אצילותה את הבחי"ג, שהיא הת"ת, 
לפיכך נבחן רק ת"ת להתחלה ולשורש לחכמה זו, ולא בינה, שהרי 
ביחס הה' בחינות דאו"י לא נשתנה הבחי"ב שהיא הבינה, 
%break
%page 1668
מחמת שהאצילה לבחי"ג, כי רק בחי"ג שהוא הת"ת קבל להארת 
חכמה, ובחי"ב נשארת בבחינת חסדים מכוסים לאחר אצילות הת"ת 
כמו מטרם אצילותו. כמ"ש לעיל בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם. 
%break
הרי שאין שורש לחכמה זו דל"ב נתיבות בג"ר, כי אפילו בינה לא 
נחשבה לשורש, כמבואר, אלא רק ת"ת הוא בלבד נחשב לשורש אל 
החכמה.
%break
אמנם נודע, שת"ת כולל ה"ח. חג"ת נ"ה. שהם כנגד ה' בחינות דאו"י 
כח"ב זו"ן. ולפיכך נבחן שגם החג"ת דה"ח הם למעלה מבחי' השורש 
לחכמה דל"ב נתיבות, שהרי הם בחינת כח"ב. אמנם הת"ת דה"ח 
נבחן לבינה ביחס הכתר, ונבחן לז"א ביחס הע"ב, 
%break
כמ"ש בחלקים הקודמים ומבחינת המוחין הבאים מע"ב נחשב ת"ת 
לבחינת ז"א. וע"כ ת"ת נחלק לג' שלישים, שהם: בינה, ז"א, מלכות, 
שמבחינת תיקון קוים הם חב"ד חג"ת נה"י, כמ"ש בחלק י"ג. אשר 
שליש עליון דת"ת עד החזה הוא בחי' בינה וחב"ד. 
%break
ושליש אמצעי הוא בחי' ת"ת וחג"ת. ושליש תחתון הוא מלכות ונה"י. 
כמ"ש שם. ולפי הנ"ל אשר בג"ר אין שורש לחכמה דל"ב נתיבות, הרי 
גם בשליש עליון דת"ת שהוא בחי' בינה וחב"ד, אין עוד שם שום שורש 
לחכמה זו. 
%break
אלא רק בשליש אמצעי שהוא ת"ת וחג"ת, שבו לבד נבחן השורש 
לחכמה זו דל"ב נתיבות. ובזה תבין מ"ש הרב בכל מקום, שגילוי 
חכמה הוא רק מחזה ולמטה, שהכונה היא על שליש האמצעי, הנבחן 
לת"ת שבת"ת, כנ"ל וע"כ הוא השורש לחכמה זאת. ונתבאר היטב. 
%break
שאין שורש לחכמה דל"ב נתיבות, לא בג"ר האמיתים, ולא אפילו בג"ר 
דה"ח שהם חג"ת עד החזה, אלא בשליש אמצע דת"ת לבד.
%break
ועם זה תבין שגם באו"א אין ענין חכמה זו מתחלת, רק מבחינת 
מחזה ולמטה שלהם, כי ז"ת דאו"א הם באים מהתכללות זו"ן בהם, 
כנודע, וע"כ גם בהם נבחן החג"ת עד החזה לבחינת ג"ר, ואין החכמה 
יכולה להתגלות שם, כנ"ל, 
%break
אלא רק מחזה שלהם ולמטה, שם מתחיל גילוי החכמה, דהיינו בנה"י 
שלהם, כי מחזה ולמטה הם בחינת נה"י.
%break
ולפיכך כל פרצוף הצריך לקבל מוחין דחכמה זו דל"ב נתיבות, אינו יכול 
לקבל אותה רק מנה"י דעליון, שהם ג' פרצופים: ישסו"ת, ז"א, ונוקבא, 
וע"כ הם מלבישים כל אחד לנה"י דעליון, ולא לחג"ת כבפרצופי א"ק, 
%break
כי רק הג"ר דפרצופי אצילות, שהם עתיק וא"א ואו"א עלאין, שהם 
אינם מקבלים כלל להארת חכמה דל"ב נתיבות יכולים לקבל מזווג 
הפה דעליון, ולהלביש משום זה מפה דעליון ולמטה. 
%break
אמנם ג' הפרצופים: ישסו"ת, וז"א, ונוקבא, שהם צריכים לחכמה זו, 
אינם מקבלים אלא מנה"י דעליון שעיקרם הוא היסוד, וכיון שצריכים 
לזווג היסודות, אינם מלבישים אלא מחזה ולמטה. 
%break
ונתבאר היטב ענין הזווג דהכאה הנעשה על מסך דיסוד, שהוא דומה 
לגמרי כמו הזווג הנעשה במסך דפה דראש, כי כמו שהמסך דפה 
משמש לבחינת מאציל לפרצופי ג"ר, כן מסך דיסוד משמש לבחינת 
מאציל לפרצופי ו"ק, שהם ישסו"ת וזו"ן, 
%break
כי אינם מקבלים רק מבחינת זווג היסודות כמבואר. (אות ע"ז).
%break
%letter קעז
קעז) מהו ההכנה שנעשה בזווג דחצות לילה לצורך הזווג דהולדה 
אשר ביום.
%break
%letter קעז
קעז) הוא השגת כלי ורוחא, דהיינו בחינת הנה"י דגדלות, שהם בחי' 
אח"פ המוחזרים למדרגה ומשלימים ע"ס דכלים, שמטרם שיש 
השלמת כלים בפרצוף אינה ראויה לזווג כלל. וע"כ נחשב זה להכנה 
אל הזווג של יום. (אות י"ד).
%break
%letter קעח
קעח) מא הן ב' הבחי' שצריכין להמשיך בכל יום לצורך מוחין דהולדה.
%break
%letter קעח
קעח) הא' הוא לכונן הנוקבא ולעשות אותה כלי ביסוד שבה, שהוא ע"י 
שמחזירים לה את אח"פ שלה, שזה נעשה ע"י זווג הלילה. ב' הוא 
הזווג של יום דהולדת נשמות. כי אחר שנשלמה בלילה הכנת הכלי 
דיסוד תוכל בזווג היום להעלות מ"ן ולצייר ולדות. (אות ט"ז).
%break
%letter קעט
קעט) למה אין הזווג דז"א עם רחל בח"ל. אלא בלאה.
%break
%letter קעט
קעט) כי אלו המוחין דחצות לילה, הם הארת ע"ב ס"ג, המורידה ה"ת 
מן נקבי עינים לפה, ומשיב אח"פ אל המדרגה, שבזה נשלמים הכלים. 
אמנם איך תקבל רחל אלו המוחין, בעוד שאין לה אח"פ שלה, שעדיין 
אין לה בחינת יסוד, שה"ת תרד שמה. 
%break
%page 1669
לפיכך אין רחל עצמה יכולה להזדווג עתה בלילה, אלא לאה מזדווגת 
עם הז"א ונוטלת המוחין האלו, דהורדת ה"ת מעינים, מאו"א עלאין, 
שעי"ז יורדת נקודת החזה למקום היסוד, ומתבררים נה"י חדשים מן 
בי"ע, 
%break
שהם הט"ת דרחל המתחברים לכתר שלה, ונשלמת שם בבריאה 
מבחינת הארת כלים, ואח"כ ביום עולית עם הכלים לאצילות, ונעשית 
פרצוף שלם בקומה שוה עם ז"א פב"פ. ונמצא, כי באמת גם זווג 
הלילה הוא לצורך רחל, 
%break
דהיינו כדי להעלות הט"ת שלה מבריאה, כנ"ל, אלא רחל עדיין אינה 
מוכנה לזווג, כי אין לה אז אלא גו"ע וחסרה אח"פ, ולכן משמשת לאה 
במקומה. (א' תק"ו אמנם).
%break
%letter קפ
קפ) למה אין נוקבא אחת מספקת להתלבשות נה"י דאמא.
%break
%letter קפ
קפ) בזמן שלאה ורחל הן זו ע"ג זו, שלאה היא מחזה ולמעלה, ורחל 
היא מחזה ולמטה, נמצאים שניהם בקטנות. כי לאה אע"פ שהיא 
במקום ג"ר, מ"מ היא חסרה נה"י דגדלות דז"א, כי היסוד שבמקום 
החזה דז"א המזדווג עם לאה, הוא יסוד דקטנות, 
%break
דהיינו מבחינת נה"י שנעשה לחג"ת, המממשים ללאה מבחינת נה"י 
שמקודם לכן. וכן רחל שמחזה ולמטה נמצאת משום זה אב"א עם 
הז"א, שחסרה לגמרי מבחינת ראש. ולפיכך לא יוכלו נה"י דאמא שהם 
עתה בחינה ארוכה, 
%break
דהיינו בחי' חכמה וג"ר, להתלבש בנוקבא אחת משתיהן, שהרי 
שתיהן הן בחינת ו"ק, כנ"ל, וע"כ צריכים שתיהן להתחבר לפרצוף 
אחד, דהיינו שלאה תקח מקום רחל, ואז תהיה נשלמת גם בנה"י 
ותוכל להלביש הנה"י דאמא, כי בזה יהיו לה ע"ס דגדלות שלה. 
%break
וכן ביום לא יוכלו נה"י דאמא שהם בחינת ג"ר להתלבש ברחל כל עוד 
שאינה לוקחת מקום לאה, שאז היא חסרה הג"ר דז"א ואיך תלביש 
הנה"י דאמא, שהיא בחי' ארוכה, דהיינו בחי' ג"ר. הרי שאין נה"י 
דאמא מתלבשים בנוקבא הן ביום והן בלילה, 
%break
כי נוקבא אחת היא תמיד בחינת ו"ק, אלא ששתיהן צריכות להתחבר 
לפרצוף אחד, ורק אז מתלבשת נה"י דאמא בהן. (אות כ"ט).
%break
%letter קפא
קפא) מתי לוקחת לאה מקום רחל, ומתי לוקחת רחל לקום לאה.
%break
%letter קפא
קפא) בחצות לילה לוקחת לאה מקום רחל, ובזווג של יום, לוקחת רחל 
מקום לאה. (אות ל"א).
%break
%letter קפב
קפב) למה אין רחל ראויה לקבל הזווג דחצות לילה.
%break
%letter קפב
קפב) עי' לעיל תשובה קע"ט.
%break
%letter קפג
קפג) מהו ההפרש מפרצוף לאה לרחל.
%break
%letter קפג
קפג) ז"א נבנה כולו מאמא, שהיא המאציל שלו, וכל בחינה שלו 
מקובלת מבחינה שכנגדה באמא, חב"ד חג"ת שלו מג"ר דאמא, שהם 
בחינת ס' הכוללים חב"ד חג"ת עד החזה, ונה"י שלו לוקח מחזה 
ולמטה דאמא, שהם בחינת ו"ק כנודע. 
%break
ועד"ז הם בחינת המלכות שלו שהיא נמשכת מב' המקומות דאמא, 
שמלכות הנמשכת מג"ר דאמא מבחינת הס' שלה, שהם חסדים 
מכוסים, נקראת לאה. 
%break
ומלכות הנמשכת מחזה ולמטה דאמא, שהיא בחי' ם' סתומה שלה, 
שהיא בחינת חסדים מגולים, היא הנקראת רחל. ולפיכך נבחנת לאה 
לעלמא דאתכסיא, להיותה מג"ר דבינה שהיא בחינת חסדים מכוסים. 
%break
ורחל נבחנת לעלמא דאתגליא להיותה מבחינת מחזה ולמטה דאמא, 
ששם מקום החסדים המגולים. כנ"ל, בתשובה קע"ו. ע"ש. (א' תק"ה 
ד"ה ובזה).
%break
%letter קפד
קפד) מהו ההפרש בין רחל השואלת כלים דלאה, לבין לאה השואלת 
כלים דרחל.
%break
%letter קפד
קפד) אם לאה שואלת מקום רחל, שהיא לוקחת גם נה"י דז"א שמחזה 
ולמטה, נעשו הנה"י לבחינת חג"ת, ולא יוכלו החסדים להתגלות שם, 
ונעשו הנה"י דז"א כמדת לאה. אמנם אם רחל לוקחת מקום לאה, 
%break
דהיינו בזווג של יום, אז נעשו גם החג"ת שמחזה ולמעלה דז"א, 
לבחינת חסדים מגולים כמו הנה"י דז"א, משום שנעשו לבחינת רחל. 
(א' תק"ח ד"ה וזה).
%break
%letter קפה
קפה) מה הפירוש שנה"י דאמא היא בחי' ארוכה.
%break
%letter קפה
%page 1670
קפה) ארוכה פירושה: חכמה, שמדת חכמה נקראת ארוך. וכיון שזווג 
או"א דחצות לילה הוא מהארת ע"ב ס"ג העליונים, ע"כ נבחנים 
בבחינה ארוכה כלומר שהם ממדת ג"ר. (אות כ"ט).
%break
%letter קפו
קפו) למה אין הנוקבא מתמעטת פחות מנקודת הכתר.
%break
%letter קפו
קפו) כי כל הבא מבחינת כלים דפנים דנקודים, שהיו שם מבחי' 
אצילות גם בעת קטנות הנקודים, ולא נשברו מחמת פגם של עצמם 
אלא מחמת התחברותם והתערבותם עם הכלים דאחורים, 
%break
הנה אחר שנבררו פעם אחת מתוך הכלים דאחורים, שוב אינם 
מתמעטים לעולם. ומכלים דפנים ההם, נתקנו חב"ד חג"ת דכלים 
דז"א עד החזה. ובחינת נקודת החזה, נתקנה לכתר של הנוקבא. 
%break
אשר מבחינת האורות, נבחנים לחג"ת נה"י דז"א דהיינו ו"ק בלי ג"ר, 
ולבחינת מלכות דנוקבא, כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר. ואחר 
שז"ת אלו דז"א ונוקבא נבררו ונתקנו פעם באצילות, לא יארע בהם 
עוד שום מיעוט לעולם, 
%break
כי הפרסא דנקודים שנתבטלה מחמת הארת ע"ב ס"ג. היא שגרמה 
שם שכלים דפנים נתערבו, עם הכלים דאחורים שמחזה ולמטה, וע"כ 
נשברו פנים ואחור. אמנם באצילות נתקנה הפרסא באופן כזה שלא 
תתבטל גם בעת הארת ע"ב ס"ג, 
%break
כי בעת לידת המוחין מוליד אותם עתיק בסוד צמצום ב' ומלבישם 
בםל"צ, כנודע. ולפיכך, לא יצויר עוד שום התערבות דכלים דפנים עם 
כלים דאחורים שלמטה מפרסא, 
%break
וע"כ לא יארע עוד שום מיעוט הן בששה כלים חב"ד חג"ת דז"א, והן 
בכלי דכתר של נוקבא דז"א. (אות ל"ו).
%break
%letter קפז
קפז) למה נה"י דאמא מגדילים ללאה בכל קומתו דז"א, בעודה 
באחור.
%break
%letter קפז
קפז) בהיות לאה מחזה ולמעלה, אין לה שם אלא בחינת יסוד דקטנות 
דז"א, שהרי בחזה עצמו אין שם כלל בחינת יסוד, שהרי הם חג"ת, 
%break
אלא כיון שהחג"ת האלו היו מתחילה בחי' נה"י, ובעת גדלות נשמה 
דז"א נעשו החג"ת שלו לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ויצאו לו נה"י חדשים 
דגדלות נשמה. הרי שחג"ת אלו שלאה מלבישם היו בעת קטנות 
בחינת נה"י, וע"כ יש גם בחזה בחינת יסוד, 
%break
כי אין העדר ברוחני, וגם יסוד דקטנות נשאר שם. אמנם בחצות לילה, 
אחר שמתפשטים שם בלאה נה"י הארוכות דאמא, דהיינו נה"י דבחי' 
ע"ב, שמבחינה זו דע"ב, נבחנים כל חב"ד חג"ת נה"י דז"א, רק 
לחג"ת נה"י לבד, 
%break
דהיינו בשוה לאו"א עלאין במוחין דס"ג, שיש להם ממוחין האלו חב"ד 
חג"ת נה"י בשלמות ועכ"ז מבחינת ע"ב הם חסרים נה"י דכלים וג"ר 
דאורות, ואין בהם אלא ו"ק דע"ב, דהיינו כמדת הששה כלים שהם 
מלבישים לא"א. 
%break
עד"ז ממש הוא הז"א, שאע"פ שיש לו ע"ס שלמות ממוחין דנשמה 
הנמשכים מס"ג דאו"א, מ"מ מבחינת ע"ב אינם נחשבים רק לחג"ת 
נה"י לבד.
%break
ולפיכך בח"ל, ע"י ביאת המוחין מהארת ע"ב ס"ג העליונים ע"י או"א, 
נעשים החג"ת דז"א לחב"ד, ונה"י שלו לחג"ת, וכיון שנה"י נעשו 
לחג"ת עד החזה, הנה יכלה גם לאה להתפשט לסיום ז"א דהיינו 
לעטרת יסוד שלו עם התהפכותם לחג"ת. 
%break
וזה נבחן אל הגדלת הכלים דלאה לע"ס שלמות דז"א מבחינת מוחין 
דס"ג, כי יש לה עתה בחינת יסוד דגדלות ממוחין אלו, כי עתה היא 
מלבשת גם לנה"י דז"א. ואין להקשות, הלא הם נעשו לחג"ת דע"ב, 
כנ"ל, שנקודת החזה ירדה למקום סיום היסוד. 
%break
כי נודע, שאין העדר ברוחני, וכל המדרגות נבחנות יחד הן המדרגות 
שמקודם לכן, והן המדרגות שנתחדשו עתה. ולפיכך כלפי זווג לאה 
פב"פ עם הז"א, נבחנים הנה"י דקומת ס"ג שמקודם לכן, שעומדים 
שם עוד, גם בהתחדשותם לבחינת חג"ת דקומת ע"ב. 
%break
ולכן יש עתה ללאה בחינת יסוד דגדלות דקומת ס"ג, וזה כל הריוח 
שלה.
%break
אמנם עיקר הגדלה זו דלאה, אינה לצורך עצמה, אלא לצורך רחל, 
שהיא צריכה רק לקומת ע"ב, וכן נה"י דאמא המתלבשים בלאה, הם 
מבחינת ע"ב כנ"ל, וע"כ צריכה לאה לקבל בחינת האחורים של נה"י 
דע"ב לחלקה, 
%break
%page 1671
שפירושו הוא, הכותל הנמשך מיסוד דאבא ששליטתו מתחיל מחזה 
ולמטה. וזה נבחן עתה להגדלת לאה, כי מצד עצמה אין לה רק כותל 
דחג"ת שהוא מאחורים דיסוד אמא, ועתה נגדלת עם הכותל דנה"י 
מאחורים דיסוד אבא. 
%break
והגדלה זו מכונה בשם "הגדלת לאה ע"י נה"י דאמא בעודה באחור 
דז"א" כלומר, שהוא מתגדלת מבחינת האחורים דז"א, כי מרוחת 
האחורים דנה"י, שהוא מקבלתם בשביל רחל. כמבואר. (אות ל"ה).
%break
%letter קפח
קפח) למה לוקחת לאה הט"ס דתוספות דרחל.
%break
%letter קפח
קפח) עיקרה דרחל היא נקודת הכתר שלה, שפירושה נקודת החזה 
מצד הכלים. וט"ס דכלים הנמשכות ברחל מכתר שלה ולמטה עד סיום 
רגלי ז"א, הם בה תוספות ולא עיקר, כלומר, שהם יכולים להסתלק 
ממנה. כנ"ל תשובה קפ"ו. 
%break
ועתה בח"ל שהם נעשו לחג"ת, לוקחת אותם לאה עם בחינת אחורים 
דיסוד אבא שבהם, הנבחן לכותל דנה"י, ונמצא לאה נגדלת במחצית 
אחורים דנה"י דז"א, וזה נקרא שלאה נגדלת בכל קומתו דז"א בהיותה 
עומדת באחורי ז"א. 
%break
שפירושו, שנגדלת במחצית אחורים דז"א התחתון, שהוא בחינת כותל 
אבא שבתוך הט"ס דתוספות דרחל שבאו לרשותה של לאה. (אות 
ל"ה).
%break
%letter קפט
קפט) למה לאה דוחקת רגליה לתחום רחל, ויושבות דחוקות.
%break
%letter קפט
קפט) בהיות קומת רחל מחזה ולמטה דז"א, הרי היא אז בבחינת 
אחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ. שפירושו, שאין בנוקבא אז 
אלא הארת ג"ר שהם חג"ת וחסדים מכוסים, ובחינת אחורים שלה, 
שהם הכלים הנה"י הכלולים בה, 
%break
וכן בחינת הארת הכותל דאבא שבהם, אע"פ שבהכרח ישנם שם 
בנה"י דז"א, אמנם הם טמירין ונעלמים בפנימיותם, באופן שלא יתגלו 
בה. וענין העלמת האחורים האלו כלולים בהארת החסדים מכוסים 
עצמם, 
%break
כי כלול בהם האחורים דיסוד אמא, שהם דוחים כל גילוי דהארת 
חכמה, וע"י זה נדחים ונעלמים הנה"י שבה, ואין להם כח להתגלות, 
אבל האחורים האלו דיסוד אמא, הם אמנם ברשותה של לאה, 
%break
כי לאה היא בחינת הנוקבא דג"ר דז"א המקבלת מבחינה שכנגדה 
ממלכות דג"ר דאמא, אבל לרחל שהיא בחינת מלכות דנה"י דאמא, אין 
לה שום חלק באחורים האלו. וע"כ מכח התלבשות רגלי לאה בכתר 
רחל, 
%break
שפירושו, שאותו נקודת החזה שהיא כח הסיום של לאה, היא עצמה 
היא כתר דרחל וכל שורשה, כי נקודת החזה היא כתר שלה, ע"כ היא 
מקבלת דרך התלבשות הזו מבחינת הכותל דחג"ת דלאה, הדוחה כל 
גילוי חכמה, שעי"ז נעלמים האחורים, שלה, ונשארת באצילות.
%break
וזה נבחן שלאה עם הכותל שלה נתפשטה לתוך התחום של רחל, כי 
הגם שגדרה של רחל היא הכותל דנה"י מבחינת אחורים דיסוד אבא, 
עכ"ז, כח האחורים של כותל דחג"ת מתחום לאה מתפשטים בתחום 
רחל ומעלימים את בחינת האחורים שלה דנה"י. 
%break
אכן אם לא היה שם תיקון זה דהארת רגלי לאה, אז היו מתגלים 
האחורים דנה"י, שאין להם סיפוק אלא בהארת חכמה, ואז היו נופלים 
לבריאה, כי כח המסך היה מוציא אותם מחוץ לפרסא דאצילות, כי כמו 
שהמסך שבפה דא"א, לא שלט על ג"ר דבינה להוציאם מבחינת ג"ר, 
%break
משום התיקון דחסדים מכוסים, אבל על ישסו"ת הוא שולט להוציאם 
מבחי' ג"ר לו"ק, מחמת שהם צריכים להארת חכמה, כמו כן ז"א שהוא 
בחינת נה"י דא"א, אם היה נגלה בנוקבא הצורך לחסדים מגולים כמו 
ישסו"ת, היתה צריכה לירד לבריאה, 
%break
כי אח"פ דחג"ת שהם ישסו"ת, נפלו מכח גילוי המסך, אל בחינת 
מחזה ולמטה דא"א, דהיינו מדרגה אחת למטה, ועד"ז הנוקבא, שהיא 
אח"פ דנה"י דא"א, דהיינו של הז"א, שכל שיעורו הוא נה"י דא"א, 
%break
הרי נפילת האח"פ שלו רק במדרגה אחת, כבר הם נמצאים בבריאה, 
כמ"ש בחלקים הקודמים, שגילוי המסך דצמצום ב' מוציא אח"פ דכל 
מדרגה למדרגה א' למטה ממנו, 
%break
וע"כ כמו שישסו"ת יצא מחמת המסך הזה, מחג"ת דא"א לנה"י, כן 
הנוקבא שהיא אח"פ דנה"י דא"א, היתה צריכה לצאת מחמת גילוי 
המסך הזה, לעולם הבריאה למטה מפרסא. והבן היטב.
%break
%page 1672
הרי שכל השארתה של הנוקבא באצילות הוא מכח הלבשת הכתר 
שלה לרגלי לאה, שמקבלת ע"י זה כח האחורים שלה הדוחים 
ומעלימים הנה"י שלה ביתה, ואין לה שום צורך להארת חכמה, וע"כ 
יכולה לקבל מג"ר דאמא הארת החג"ת, ונשארת באצילות. 
%break
ונמצא ענין התפשטות לאה לתחומה של רחל מצלת אותה מלירד 
לבריאה. אמנם עכ"ז נבחן שהם יושבים שם דחוקות. 
%break
כלומר, כיון שנה"י דרחל ישנם שם בפנימיותה, הרי הם נדחקים 
וסובלים מרגלי לאה שהם דוחקים אותם להתעלם. וע"כ נבחן זה 
"שלאה דוחקת רגליה לתחום רחל ויושבים שם דחוקות" כמבואר. 
(אות ל"ז).
%break
%letter קצ
קצ) מה הפירוש שע"כ יורדת רחל לבריאה משום שא"א לחלק א' מן 
הגוף להתפשט ולהתלבש בחלק אחר שבו.
%break
%letter קצ
קצ) נתבאר בתשובה הקודמת, שכח הסיום דרגלי לאה המתפשט 
לתחומה של רחל, מצלת אותה מלירד לבריאה עש"ה. והנה כל זה 
היה אפשר רק בהיותם ב' פרצופים, דהיינו מטרם שנה"י ארוכות 
דאמא, היו מתפשטות בלאה, 
%break
שאז היו גם או"א וישסו"ת ב' פרצופים מיוחדים, אשר או"א היו פב"פ 
בכותל אחד של אחורים דאמא על אור החכמה, ולאה קבלה מאחורים 
דאמא אלו, שהיא בחינת כותל דחג"ת שלה, 
%break
אשר עיקר כחם מתגלה על הסיום דלאה שנקרא רגלי לאה, ורגלים אלו 
נכנסו בתחומה של רחל, והחזיקו אותה באצילות כנ"ל בתשובה 
הסמוכה. 
%break
אמנם עתה בעת הזווג דחצות לילה, שאו"א וישסו"ת כבר נעשו 
לפרצוף אחד, ונה"י דאמא נעשו לארוכות, שפירושם שנעשו לבחינת 
ע"ב, 
%break
נמצא שאמא עצמה כבר הפסיקה האחורים שלה הדוחים חכמה וא"כ 
אחר התלבשות נה"י הארוכות דאמא בלאה, והיא נתפשטה ולקחה גם 
מקום הנה"י דז"א, שהם ט' הספירות דתוספות דרחל, ונעשו חג"ת 
ונה"י לגוף אחד דלאה, 
%break
הנה אז כבר פסק כל כח אחורים מרגלי לאה, ואינה יכולה לדחוק 
ולהעלים בחי' אחורים דרחל ביתה, וע"כ ירד עתה כתר רחל עצמה 
לבריאה, כי נגלה עליה כח המסך דצמצום ב', המוציא את אח"פ דנה"י 
לבחינת בי"ע, כנ"ל בתשובה הסמוכה. 
%break
וזה "שאי אפשר לחלק אחד מהגוף להתפשט ולהתלבש בחלק אחר 
שבו" כי עתה, אחר שלאה לוקחה גם חלק נה"י דז"א לגופה, ונפסק 
כח אחורים דאמא ממנה, כנ"ל, אין לה כח עוד לעורר את אחורים שלה 
בשביל להסתיר את בחי' אחורים דנה"י שבכתר דרחל, 
%break
להיותם בה ב' בחי' הפכות זו לזו, כי אין זה מצויר ברוחניות כלל שב' 
בחינות משונות זו מזו שיתכפלו במקום אחד. (אות ל"ז).
%break
%letter קצא
קצא) פעם אומר, שט"ס דתוספת דרחל לוקחת לאה, ומלכות דרחל 
יורדת בבריאה. ופ"א, שט"ס דתוספת ירדו לבריאה, וכתר שלה נשאר 
באצילות. ופ"א שגם הכתר יורד לבריאה, אלא הט"ת שלה לוקחת 
לאה.
%break
%letter קצא
קצא) יש ב' בחינות ט"ס דתוספות אל רחל: א' היא ט"ס מבחי' כלים 
דפנים בלבד, שרחל נוטלת אותם מז"א מכח העלאת או"ח שבה, והם 
בחי' פרצוף רחל אב"א מחזה ולמטה דז"א. 
%break
ויש בחינת ט' נקודות דתוספות הבאים מכלים דאחורים, הנבררים 
מבריאה ע"י הזווג דחצות לילה. ועל הט"ס דתוספות מבחינה א' אומר, 
שבזמן ירידת כתר רחל לבריאה, הם באים לרשותה של לאה, 
ומתחברים לפרצוף אחד. 
%break
ועל ט' הנקודות דכלים דאחורים שנתחברו לה ע"י הזווג העליון דח"ל, 
עליהם אומר, שירדו לבריאה, כלומר, שאע"פ שנתחברו ע"י הארת 
ע"ב ס"ג שנתלבשו בלאה העליונה, שמשום זה נעשו חג"ת דז"א 
לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ונתפשטה לאה עם חג"ת עד סיום רגלי ז"א, 
%break
דהיינו מחמת שנעשו לחג"ת, ואז נתחברו להם נה"י חדשים מבריאה, 
שהם ט' הנקודות דתוספות של רחל. ועל אלו אומר, שאע"פ שהם 
נתחברו עתה ע"י הארת ע"ב ס"ג של המוחין דז"א ולאה, מ"מ הם 
יורדים לבריאה, 
%break
כלומר, שאינם מקבלים שום אור של אצילות, משום שאין אור אצילות 
יכול להתפשט למטה מפרסא, והם נשארים בבחינת בריאה כל הלילה 
עד הבוקר, ובזמן התפילה אז עולים עם רחל לאצילות.
%break
ומה שפעם אומר שכתר דרחל ירד לבריאה, ופעם אומר שמלכות 
דרחל ירדה לבריאה, זה מתבאר בערך הפוך שבין כלים לאורות, כי 
כשמדובר הוא מכלים, נבחן לכתר, וכשמדובר הוא מאורות הרי הוא 
נבחן לאור הנפש שהוא בחינת מלכות. 
%break
%page 1673
ומה שאומר פעם שכתר דרחל נשאר באצילות, הכונה שלא נתמעט 
כלום ע"י ירידתו זו לבריאה, כי באמת הוא עצמו לא ירד לבריאה, 
להיותו כבר מתוקן בבחינת כלי דפנים, שאינו מתמעט לעולם, ועכ"ז, 
%break
כיון שהוא מתחבר עם ט' נקודות דתוספות שנבררו ע"י הזווג דח"ל מן 
הבריאה, ע"כ נבחן זה כמו שגם הוא עצמו ירד לבריאה, 
%break
כלומר, שאינו מקבל שום אור מאצילות כי אם היה הוא עצמו מקבל 
אורות דאצילות היו גם ט' הנקודות שבבריאה מקבלים אותם האורות 
כי הם מחוברים יחד, וע"כ אינו מקבל אז גם הוא שום אור מאצילות, 
ומבחי' זו יש לחשבו כאלו ירד לבריאה, אע"פ שבאמת לא ירד, 
%break
שהרי הוא בחינת נקודת החזה דז"א, ונקודת החזה ירדה עתה לסיום 
היסוד ונמצא שהכתר דרחל עומד בסיום של הז"א באצילות. והבן זה 
היטב. (אות ל"ח).
%break
%letter קצב
קצב) פעם אומר שהקב"ה יושב ושואג על בת זוגו שנפרדה ממנו וכן 
הנוקבא שואגת על ז"א שנפרד ממנה, מח"ל עד הבוקר. ופ"א, שז"א 
ורחל משתעשעים עם נשמות הצדיקים.
%break
%letter קצב
קצב) הנה יש כאן ב' ענינים כאחד, כי מצד אחד יש שעשועים לז"א 
במ"ן דנשמות בזווג פב"פ עם לאה הנמשך כל הלילה, שהנשמות 
מקבלות שם תיקון ג"ר, ומעלין בזה שעשועים לז"א. וכן יש שעשועים 
לרחל, 
%break
כי באותן ט' הנקודות דתוספות שנתחברו אליה מן הבריאה, נתעלו ג"כ 
גו"ע דנשמות הצדיקים הדבוקים בט' נקודות שלה, והיא משתעשעת 
עמהם על שהוציאה אותם מן הקליפות וחיברה אותם לקדושתה. 
%break
ומצד ב' יש אמנם בכיה ושאגה מאותה הבחינה עצמה. כי אחר שרחל 
הצילה הנשמות והוציאה אותם מן הקליפות, היא חושקת להמשיך 
שמה לבריאה, גם את ז"א בעלה, שיעשה שם הזווג בסוד מטי רגלין 
ברגלין, 
%break
כדי שישיבו בי"ע להיות אצילות ותתבער כל הטומאה מן הארץ ויהיה 
גמר התיקון. וכן ז"א שואג על רחל שנפרדה הימנה, כי גם הוא רוצה 
להאיר לבי"ע ולהחיש גמר התיקון. 
%break
אמנם הפרסא דאצילות מפרדת ביניהם, כל זמן שאין אתערותא 
דלתתא מן התחתונים כראוי לזה. (אות מ"ד. ואות מ"ו).
%break
%letter קצג
קצג) למה לאה ורחל יותר ארוכות מסיום רגלי ז"א.
%break
%letter קצג
קצג) כי בעת שרחל ולאה הם ב' פרצופים אין לז"א אז אלא מוחין דס"ג 
ונשמה, שהם בחינת חסדים מכוסים, ואז ז"א ורחל הם בבחינת 
אב"א, דהיינו שרגלי לאה מתפשטות לתחומה של רחל, ומעלימים 
בחינת הנה"י שלה ביתה, ורק פניהם מגולה, 
%break
שהוא בחי' חסדים מכוסים שרחל מקבלת מן ז"א, שזה נחשב לבחינת 
חג"ת, כנ"ל. ונבחן שאם לאה לא היתה מתפשטת לתחומה של רחל, 
הנה אז היו נה"י דרחל מתגלים, שהם בחינת הצורך לחסדים מגולים. 
ונמצאים בזה ארוכות יותר מנה"י דז"א, 
%break
כי נה"י דז"א הם נבחנים לקצרים, בהיותם מבחינת מוחין דאמא, 
שבחינת יסוד שלה רחב וקצר, אבל נה"י דרחל אם היו מגולים הרי הם 
מיוחסים לאחורים דיסוד דאבא, שהם מבחינת יסוד דאבא דצר וארוך. 
%break
וע"כ יש הכרח שכתר דרחל ילביש על רגלי לאה, ויקבל בחינת אחורים 
דאמא מיסוד אמא הקצר, שעי"ז נמצאים נה"י דרחל בפנימיות, ואין 
בחינת הארוך דאבא ניכר בה, ואז רחל משתוית עם ז"א, ואינה ארוכה 
יותר ממנו. והבן. (אות כ"ה).
%break
%letter קצד
קצד) למה הלבשת כתר רחל לרגלי לאה, גורמת לרחל שתשאר 
באצילות ולא תרד לבריאה.
%break
%letter קצד
קצד) עי' לעיל בתשובה קפ"ט. (אות ל"ו).
%break
%letter קצה
קצה) למה אין דעת בראש הנוקבא, כמו שהיא בז"א.
%break
%letter קצה
קצה) כבר נתבאר לעיל בתשובה קע"ו, שכל השורש של חכמה דל"ב 
נתיבות מתחלת רק מן שליש אמצעי דת"ת, דהיינו מחזה ולמטה, אשר 
אפילו באו"א עלאין עצמם, נחשבים לבחינת ו"ק בלי ראש, כי רק 
בחינת הס' דאו"א, שהם חב"ד חג"ת שלהם, נחשבים לראש, 
%break
אבל מחזה ולמטה שלהם נבחנים לם' סתומה, והם בחינת ק"ך צירופי 
אלקים, כנ"ל בחלק י'. ונמצא שבחינת הת"ת הזה שהוא הנושא 
להארת חכמה, אינו נכלל כלל בראש דאו"א, כי הוא בחינת גוף בלי 
ראש, 
%break
%page 1674
משום שאין אחורים דאמא שולטים עליו, להיותו צריך להארת חכמה, 
כנודע. וא"כ איך בחינת נה"י אלו יכולים לשמש בחינת דעת בראש 
דאו"א. אמנם התירוץ הוא, 
%break
כי כל זה אמור רק במוחין הקבועים דאו"א, שהם בקומת ס"ג, שכל 
בחינת הראש שלהם הוא מכח בחינת ג"ר דבינה, שאינה סובלת 
ממסך וצמצום, ע"כ יצאו המחזה ולמטה שלהם לבחינת גוף בלי ראש, 
משום שחסדים מכוסים אינם משלימים אותם. 
%break
אבל בעת שאו"א עולים לג"ר דא"א ומשיגים שם מוחין דע"ב, נמצאים 
אז הנה"י שמקבלים כל הספקתם כמו החג"ת דאו"א, וע"כ יכולים 
לעלות ולהכלל בראשייהו דאו"א, ולשמש להם לבחינת דעת, ונמצאים 
שם לעיקר הנושא להארת חכמה, כנ"ל בתשובה קע"ו. 
%break
גם נודע, שהם צריכים תמיד להשאר בהראש דאו"א, כי לולי היו יורדים 
משם היו או"א חוזרים לבחינת ס"ג, משום שהם עצמם אינם צריכים 
לחכמה, להיותם מבחינת ג"ר דבינה בחסדים מכוסים, 
%break
ולפיכך מוכרחים נה"י אלו להשאיר המ"ן שלהם בראש דאו"א לבחינת 
העמדה וקיום, ומטעם הזה, גם בחינת הדעת דז"א נשאר בראש שלו, 
כי חו"ב שלו הם בחינת או"א עלאין ממש, והם בחינת ג"ר דבינה, 
שאם לא היה להם המ"ן של הנה"י הנ"ל, 
%break
שהם הנושא להארת חכמה, חזרו שם לבחינת ס"ג. הרי נתבאר, 
שאע"פ שבחינת הת"ת שהוא הנושא להארת חכמה הוא בחי' גוף 
מעיקרו, הן באו"א והן בז"א, מ"מ יש לו מקום בראש דמוחין דע"ב, כי 
זולתו לא היו כלל מוחין דע"ב בפרצוף.
%break
ונתבאר לעיל בתשובה ק"ד. שאין מוחין דע"ב דבחינת ל"ב נתיבות 
יוצאים, אלא ע"י מ"ן דשערות להיותם מבחינת מלכות דצמצום א', 
ע"ש. גם נתבאר לעיל בתשובה צ', אשר בחינת עטרא דגבורה 
המשמשת בגילוי חכמה זו באו"א, 
%break
דהיינו במוחין במקום יציאתם, שהוא המזל ונקה, אינה בחינת מלכות 
ממש, אלא בחינת יסוד, ומלכות היא בה רק בבחינת התכללות לבד. 
וע"כ נבחן עטרא דגבורה זו, שהיא בחינת יוסף בהתכללות בנימין, 
%break
דהיינו בחינת דכורא ובחינת יסוד, ואינו בחינת בנימין אמיתי, שהוא 
בחינת מלכות. גם נתבאר שם, שמשום זה אין המוחין דע"ב דנוקבא 
נמשכים ממוחין האלו שיצאו באו"א, אלא הם יוצאים בזווג מיוחד 
בראש ז"א על מלכות דאמא, שהיא בחינת צמצום ב', 
%break
אלא ע"י התכללות בעטרא דגבורה שבראש ז"א, יצאו עליה מוחין 
דע"ב בשביל הנוקבא. עש"ה.
%break
ולפיכך מקבלת הנוקבא אלו המוחין מנה"י דז"א כמות שהם, אמנם לא 
תוכל לעשות זווג בראשה עצמה כמו או"א וז"א, כי העטרא דגבורה 
הבאה מצמצום א' חסרה לה, שאין לה ממנה אלא הארה בדרך 
התכללות, 
%break
שזה מספיק ליציאת המוחין כמות שהם, ואין זה מספיק לזווג. ומשום 
זה "אין דעת בראש הנוקבא" כי רק בז"א שהוא צריך אל הדעת שיהיה 
בו בבחינת מ"ן לקיום והעמדה, שזולתו לא היה לו מוחין דע"ב כנ"ל. 
%break
ע"כ יש לדעת שלו חלק בהמוחין דע"ב שלו, מה שאין כן הנוקבא, 
שהיא נוטלת ד' המוחין חו"ב חו"ג מכח הזווג שנעשה בראש ז"א, ובה 
עצמה אין עוד שום זווג, כנ"ל, א"כ אינה צריכה לדעת שיהיה בה 
בבחינת מ"ן לחו"ב שלה, כי אין לדעת הזה כח של זווג, 
%break
אלא החו"ב שלה מתקיימים בה ע"י הדעת שבראש ז"א. וע"כ לא יוכל 
הדעת שהוא בחינת נה"י וגוף כנ"ל, להשאר בבחינת ראש של 
הנוקבא, כי החו"ב שלה אין להם שום שימוש ממנו. (אות קפ"ט).
%break
%letter קצו
קצו) איפה הוא מקום יציאת המוחין דנוקבא.
%break
%letter קצו
קצו) המוחין דנוקבא אין להם שורש במוחין דע"ב דאו"א, אלא שהם 
יוצאים בראש דז"א, ולא מבחי' מלכות דשערות, אלא מבחינת מלכות 
דאמא הנכללת בעטרא דגבורה דז"א. כנ"ל בתשובה הסמוכה. (אות 
קנ"ו).
%break
%page 1675
%letter קצז
קצז) למה אין המוחין דנוקבא נכללים במקום יציאת המוחין דז"א.
%break
%letter קצז
קצז) מקום יציאת המוחין של המוחין דז"א הוא באו"א שעלו לג"ר 
דא"א, שיצאו שם המוחין על המ"ן דמזלין, שהם ונוצר ונקה, שמזל 
ונוצר הוא ת"ת דדיקנא, הכולל ה"ח, ומזל ונקה הוא יסוד דדיקנא, 
הכולל ה"ג, ונבחן בחינת המזל ונקה שהוא בחי' יסוד לבד, 
%break
אלא בהתכללות המלכות, דהיינו בחינת בנימין הכלול ביוסף, אבל 
בחינת בנימין עצמו בלבדו, שהיא בחינת נוקבא, לא היה שם בזווג 
הזה דמזלין, משום שהם בחינת צמצום א' ואין מלכות דצמצום א' 
גלויה אפילו בהמזלין, 
%break
אלא רק בחינת יסוד של מלכות זו, דהיינו מדת הזכר, כמ"ש לעיל 
בחלק י"ג בתיקון א' דדיקנא, דכל נימא שבה אינה כלולה אלא מש"צ 
נימין, שהוא משום שבחי"ד דבחי"ד חסרה מהם, כי נגנזה ברדל"א. 
עש"ה. וע"כ המוחין ההם, הם בחינת מוחין דזכר בלבד, 
%break
כי יצאו על עטרא דגבורה דבחינת הזכר, אבל המוחין דנוקבא דז"א, 
צריכים לצאת על בחינת עטרא דגבורה דבחינת המלכות עצמה, שהיא 
בנימין, וכיון שבחינתה של המלכות איננה בשערות דיקנא, כנ"ל, 
%break
ע"כ אין לנוקבא חלק במוחין ההם, והיא צריכה לזווג חדש במוחין 
דז"א על בחינת עטרא דגבורה נוקביי וע"כ אחר שקבל הז"א המוחין 
שלו עושה בראש שלו זווג חדש, על מלכות דאמא שבמוחין שלו, 
%break
שהיא נכללת גם בעטרא דגבורה דז"א, ושם יוצאים המוחין דנוקבא 
בבחינת שורש הראשון כנ"ל בתשובה צ'. עש"ה.
%break
%letter קצח
קצח) מהו ההפרש מעטרא דגבורה דז"א, אל הגבורה דנוקבא.
%break
%letter קצח
קצח) עטרא דגבורה דז"א היא מבחינת יוסף בעיקר, אלא בחינת 
בנימין כלולה בו כדי להעלות או"ח. אמנם עטרא דגבורה דנוקבא, היא 
בחינת בנימין בלבדו. עי' לעיל בתשובה הסמוכה.
%break
%letter קצט
קצט) למה גילוי מו"ס הוא רק בי"ג תי"ד דא"א.
%break
%letter קצט
קצט) כי חכמה סתימאה נסתם בקרומא דאוירא ואינו משפיע כלל 
למטה מבחינת עצמותו אלא מבחינת חכמה דל"ב נתיבות, היוצאים 
על המ"ן דשערות דיקנא, ונמצא שאין גילוי לעצמות דמו"ס אלא בי"ג 
תיקוני דיקנא, שהם בחינת המזלין. (אות נ').
%break
%letter ר
ר) למה מזל ונוצר הוא ת"ת דדיקנא, ומזל ונקה הוא יסוד דדיקנא.
%break
%letter ר
ר) נתבאר בחלק העבר, ששערות רישא ודיקנא הם קומה אחת דאור 
חוזר שהלבישו לע"ב המגולה, היינו למוחין דא"א במקום יציאתם 
ברדל"א, שהג"ר דמוחין אינם מלובשים שם בם' דצל"ם, והמה מגולים 
שם בכל הארתם. 
%break
אלא לעת לידת המוחין חזר הרדל"א ונתלבש בבחינת צמצום ב' 
והלביש את המוחין דמל"צ, שע"כ יצאו ונעלמו ג"ר מוחין ההם בסוד 
מקיף חוזר, וקומת האו"ח שהלבישה לע"ב המגולה במקום יציאתם, 
%break
שהם בחינת אור עב שאינם יכולים להסתלק עם האו"י, נשארו 
בבחינת מותרי מוחא, ויצאו לחוץ בבחינת שערות רישא ודיקנא. אשר 
בחינת גו"ע שבקומת השערות נעשו לשערות רישא, ואח"פ דשערות 
יצאו לבר מרישא, 
%break
כי המסך דפאתי הראש הוציאם לחוץ מראש ע"ש. והנה נתבאר 
ששערות דיקנא הם בחינת אח"פ שיצאו מבחינת שערות ראש למטה.
%break
ונודע שבחינת אח"פ הם נבחנים רק למחזה ולמטה, כי חב"ד חג"ת 
עד החזה נבחן לבחינת גו"ע למעלה ממסך, ואלו אח"פ היוצאים לחוץ 
מכח שליטת המסך עליהם, הם רק ב"ש ת"ת ונה"י לבד, ונחשבים 
לבחינת זו"ן, 
%break
דהיינו לבחינת ה"ח וה"ג, שמזל ונוצר כולל כל ה"ח, שהם כל הי"ב 
תי"ד, ונבחן לבחינת הת"ת, שהוא השורש להארת חכמה דל"ב 
נתיבות כנ"ל בתשובה קע"ו. ומזל ונקה הוא בחינת יסוד, הכולל ג"כ כל 
הי"ב תיקוני דיקנא, אלא מבחינת ה"ג. 
%break
אמנם בחינת מלכות אינה שם בזווג הזה, כי מזל ונקה הוא בחינת 
יסוד, אשר בחינת בנימין כלול בו, כדי להעלות או"ח. כנ"ל בתשובה 
קצ"ז. ע"ש. (אות נ').
%break
%letter רא
רא) למה אין מזל ונקה נבחן למלכות דדיקנא אלא רק ליסוד.
%break
%page 1676
%letter רא
רא) המזל ונקה הוא בחינת יסוד של מלכות דצמצום א', וע"כ אין בו 
בחינת מלכות דמלכות דצמצום א' משום שנגנזה ברדל"א, בסוד ראש 
פינה. (אות נ').
%break
%letter רב
רב) מה הפירוש דתיקון י"ג הוא יסוד הכלול מזכר ונקבה.
%break
%letter רב
רב) נודע, שמזל ונקה הוא בחינת יסוד, דהיינו בחינת זכר, אמנם כדי 
להעלות או"ח, הוא צריך להכלל גם בבחינת בנימין. כמ"ש הרב אצל 
יסוד ז"א, שהוא כלול מזכר ונקבה בסוד ח"י העולמים, ע"ש. (אות נ').
%break
%letter רג
רג) למה זו"ן שבסוד העיבור גורמים שיתעורר המזלא בהתלבשותו 
באו"א.
%break
%letter רג
רג) כי אין או"א מזדווגים על המ"ן דמזלין להמשיך קומת ע"ב, זולת 
ע"י עיבור זו"ן, כנ"ל בסוד כ"ב אתוון אתוון וי' אמירן, וע"כ נבחן שזו"ן 
בעיבור הבינה גורם שיעלו או"א לג"ר דא"א ולהזדווג על המ"ן דמזלין 
הרי המזלין מתעוררים להיות למ"ן לאו"א מסבת עלית הזו"ן. (אות נ').
%break
%letter רד
רד) למה שליש אמצעי דת"ת הוא מקום גילוי לחכמה.
%break
%letter רד
רד) נודע, שענין עלית מ"ן המשיב את הבינה פב"פ עם החכמה, 
נמשך מכח הקשר שיש לבינה דאו"י עם ז"א דאו"י, ששם חזרה 
הבינה להיות חכמה כדי להשפיע הארת חכמה בחסדים, שבזה 
האצילה לז"א, כנודע, 
%break
ובכל פעם כשז"א עולה למ"ן אל הבינה מתעורר שוב הקשר הזה, 
ובינה חוזרת פב"פ עם החכמה.
%break
ולפיכך נבחן אשר השורש של חכמה דל"ב נתיבות, אינו בבינה אלא 
בת"ת, כי הבינה דאו"י נשארה אחר שהאצילה הז"א, בבחינתה 
שמקודם בלי שום שינוי, והארת החכמה שהמשיכה, אינה נמצאת בה, 
רק בז"א דאו"י, 
%break
וע"כ נעשה הת"ת לשורש והתחלה ראשונה לחכמה זו. כמ"ש לעיל 
בתשובה קע"ו בארוכה. באופן, שחכמה דל"ב נתיבות אינה במציאות 
הג"ר דשום פרצוף, גם לא בג"ר דו"ק שלו, שהם חג"ת, אלא רק מחזה 
ולמטה. כמ"ש שם. כי הת"ת נחלק על ג"ש. 
%break
בינה ז"א מלכות, וש"ע שהיא בינה הוא למעלה משורש החכמה, 
ומסולקת ממנו, כמו הבינה דאו"י, אלא שליש אמצעי דת"ת, בו מתחיל 
השורש לגילוי חכמה, עש"ה.
%break
%letter רה
רה) למה נבחן חכמה לשירותא דכלא.
%break
%letter רה
רה) כי אין מוחין דהולדה בזו"ן טרם שאו"א קונים מדרגת ע"ב, דהיינו 
חכמה דל"ב נתיבות. וענין הולדת נשמות הוא תחילת גילוי הנעשה 
בהעולמות, וע"כ נקראת חכמה דל"ב נתיבות בשם שירותא דכלא. 
(אות צ"ו).
%break
%letter רו
רו) למה אין התפשטות לחכמה במקומה אלא עד רדתה לז"א.
%break
%letter רו
רו) כמ"ש בתשובה הסמוכה, שאין חכמה דל"ב נתיבות מתחלת, רק 
מת"ת דכל פרצוף, ורק בשליש אמצע, דת"ת, וכן הוא בדרך כללות 
הפרצופים, שבאו"א עצמם, שהם הבינה שחזרה להיות חכמה ע"י 
עיבורו של זו"ן, 
%break
אין החכמה נשרשת בהם כל עיקר בדומה לבינה דאו"י, שגם באותה 
העת שחזרה לחכמה כדי להאציל לז"א דאו"י, נבחן בחינת השינוי 
שנעשה, רק על בחי"ג שהיא ז"א. 
%break
וכן בפרצופים, אע"פ שאו"א קבלו הקומה דחכמה זאת, מ"מ אינה 
מתגלה בהם, רק ברדתה לז"א מחזה ולמטה כי שם מקומה. עי' היטב 
בתשובה קע"ו. (אות צ"ו).
%break
%letter רז
רז) מהו התליא, כיון שאו"א נכללו במזלא, ע"כ נחשבים כעתיקא.
%break
%letter רז
רז) כי אין זווג בשערות דיקנא, אלא בעת עלית ג"ר דא"א לעתיק, 
שמשם נמשכו השערות דיקנא, דהיינו ממוחין דא"א בעת יציאתם 
ברדל"א, ואז נכללים או"א בא"א, וא"א ברדל"א והזווג נעשה בבחינת 
רדל"א, כנודע. 
%break
הרי שענין התכללות או"א במזלא, הוא מושך אותם לבחינת עתיקא. 
(אות צ"ה. א' תקנ"ב ד"ה וע"כ).
%break
%letter רח
רח) מהו הפירוש כמו שמו"ס סתמה את העצמות שלא תתגלה רק ע"י 
השערות, כן אבא סתם העצמות שלא תתגלה כי אם ע"י התלבשותו.
%break
%letter רח
רח) נתבאר לעיל בתשובה קע"ו, ההפרש הגדול מחכמה דל"ב נתיבות 
אל החכמה דא"א, כי החכמה דא"א היא חכמה דאו"י, ומושפעת דרך 
פה דעליון, כדרך יציאת הפרצופים דא"ק. 
%break
אמנם החכמה דל"ב נתיבות, אינה מושפעת אלא דרך זווג יסודות, 
משום שאין להם שורש כלל בג"ר דכל פרצוף אלא רק בנה"י שלו, וע"כ 
נבחנת חכמה זו שהיא באה ממטה למעלה, מן הז"א אל הבינה. 
%break
%page 1677
בסו"ה, יפה נוף וחורש מצ"ל, כנ"ל בחלק י"ב, שם' שהיא חכמה 
משפעת אל הצ' שהיא ז"א, ומן הצ' עולה החכמה ומושפעת להל' 
שהיא בינה ע"ש. גם נתבאר לעיל בתשובה ר', שהשערות דיקנא 
נבחנים רק לאח"פ דשערות רישא, שהם בחי' זו"ן ובחי' נה"י, ע"ש.
%break
ונמצא "כמו שמו"ס סתמה את העצמות שלה, שלא תתגלה רק ע"י 
השערות, כן אבא סתם העצמות שלא יתגלה כי אם ע"י התלבשות 
שלו" כלומר, כמו שעיקר גילוי החכמה זו במקום יציאתו בא"א אינו 
מבחי' מו"ס, שהוא חכמה דאו"י, 
%break
אלא רק ע"י המ"ן דשערות, שהם בחי' תנה"י, וזו"ן, שמזל ונוצר הוא 
ת"ת, ומזל ונקה הוא יסוד. כן או"א דקומת ע"ב, הנקרא אבא, סתם גם 
הוא את החכמה הזו, שלא תהיה מושפעת למטה, זולת ע"י התלבשות 
ביסוד שלו. 
%break
באופן שיש כאן ב' סתימות: א' הוא של המזל ונקה, שהוא יסוד דיקנא, 
שמסבתה נתמעט החכמה דאו"י דמו"ס עצמו, לבחינת חכמה דל"ב 
נתיבות, המושפעים מנה"י אל הג"ר, וכל עיקרם אינו אלא ת"ת, שהוא 
כל הנושא לחכמה זו, כנ"ל בתשובה קע"ו. 
%break
הרי זה מיעוט גדול מאד. ועכ"ז נבחן כאן הת"ת שהוא מאיר בלי 
נרתק, אלא בכל מדת שלימותו בתכלית הגילוי, כי בחינת מזל ונקה 
שהוא היסוד עומד כאן ממטה למעלה, ואין הת"ת, שהוא ונוצר, 
מתכסה כלום על ידו. 
%break
וזהו רק לאו"א, שהם מקבלים המוחין במקום יציאתם.
%break
אמנם יש סתימא ב' שהיא "שגם אבא סתם את החכמה זו שלא 
תתגלה זולת ע"י התלבשות ביסוד שלו" שה"ס התלבשות החמה 
בנרתיקה. כי מתוך שאין המוחין מושפעים מאו"א למטה אלא דרך 
יסוד שלו הכלול מדכר ונוקבא שהם יוסף ובנימין, 
%break
נמצא המסך שביסוד שהוא נעשה לבחינת מאציל אל החכמה הזו, וזה 
גורם שאין הת"ת מאיר במדתו עצמו בגלוי, אלא מתוך מדת היסוד, 
ונעשה הגבלה גדולה למדת הת"ת, ועל שם זה קנה השם עטרא 
דחסד, 
%break
כי אינו מאיר אלא כמדת עטרת היסוד, שהוא בחינת המסך שבו.
%break
וכבר הארכנו בזה בתשובות הקודמות וזכור היטב אלו הב' סתימות, 
שזולתם אין הבנה אמיתית במוחין דע"ב. (אות צ"ט).
%break
%letter רט
רט) מהו הפירוש דאתעביד ממזלא רישא חדא דכליל לחו"ב.
%break
%letter רט
רט) כבר ידעת, שב' המזלין הם בחי' ה"ח וה"ג, שהם נקראו מוח 
הדעת. כי מזל ונוצר הוא ת"ת וה"ח, ומזל ונקה הוא יסוד וה"ג. ונבחן 
מוח הדעת הזה, שהוא כליל לאו"א, 
%break
כלומר, שהחכמה שיצאה באו"א באה רק מכחו, כי הוא המזווג אותם 
פב"פ, והוא המקבל הראשון של החכמה, ונחשב לה לשורש, כמ"ש 
לעיל בסוד הכתוב, חורש מצ"ל. (אות ק"ב).
%break
%letter רי
רי) למה או"א חסרי ראש לפעמים אע"פ דאתכלילו במזלא.
%break
%letter רי
רי) התכללות או"א במזלא, הוא בב' בחינות: א' כשהשערות דיקנא הם 
בבחינת מקיפים לבד, והן מלבישים לחג"ת דא"א, ואינם אלא קומת 
ס"ג. ואז נבחנים או"א לו"ק דע"ב, כי אין להם אחיזה בראש דא"א, 
שהוא ג"ר דע"ב, אלא בגוף בלבד. 
%break
ב' הוא, בעת שעולים לג"ר דא"א והשערות נכנסים לפנימיות הכלים 
בסוד מ"ן, שאז הם משיגים הג"ר דאורות דע"ב ונה"י דכלים. הרי 
שאו"א הם לפעמים מחוסרי ראש אע"פ שכלולים במזלא, דהיינו בעת 
שהם רק מקיפים לבד. (אות ק"ה).
%break
%letter ריא
ריא) למה לצורך הקטנות דאו"א, אינם צריכים לזווג הפה דא"א.
%break
%letter ריא
ריא) כי בחינת הקטנות דע"ב הם משיגים משערות רישא ודיקנא 
בהיותם בסוד מקיפים עליהם. (אות ק"ה).
%break
%letter ריב
ריב) מה הפירוש שע"י זווג הפה דא"א נעשו הד' תי"ד תתאין 
ומתחברים עם הח' עלאין, ואו"א נכללו בהם.
%break
%letter ריב
ריב) נודע, שבעת הזווג דפה דא"א להוציא קומת ע"ב, עלו הג"ר דא"א 
לג"ר דעתיק, ונמצא פה דא"א במקום הפה דרדל"א. והגרון עם 
החג"ת דא"א עלו ונעשו לחב"ד שלו, שעמהם עלו גם או"א ומלבישים 
לחב"ד החדשים האלו. 
%break
וכיון שהגרון וחג"ת עלו במקום ג"ר הקודמים דא"א, עומד עתה הגרון 
עם ד' תי"ד תתאין התלוים בו, במקום גלגלתא דא"א, ואז נכנסו הד' 
תי"ד תתאין בפנימיות הכלים בסוד מ"ן שבגרון שהם בחינת אחה"ע, 
%break
%page 1678
ועלו למ"ן שבחיך, שבפה דא"א העומד סמוך להם במקום פה 
דרדל"א, ששם נכנסו ג"כ בחינת הח' תי"ד עלאין התלוים בסיום לחיי 
הראש, ובאו בפנימיות הכלים בסוד מ"ן שבחיך, שה"ס גיכ"ק. 
%break
ונמצא החיך העומד בפה דרדל"א, והגרון העומד במקום גלגלתא 
דא"א שמקודם לכן, שהם מזדווגים זה עם זה, בסוד הזווג דחיך וגרון 
דא"א, ונמצאים הח' תי"ד העליונים מתחברים עם הד' תי"ד תתאין 
ע"י זווג הזה.
%break
הרי שע"י עלית א"א לג"ר דרדל"א, נתקנו "ונעשו הד' תי"ד תתאין 
לבחי' מ"ן ומתחברים עם הח' תי"ד עלאין שבחיך דא"א" כי גם הם 
נכנסו ממקום הסיום דלחיי הראש לפנימיות הכלים, שה"ס החיך 
דא"א. 
%break
ובסוד כפיפת ראש דא"א ממקום העליה למקומו שמקודם לכן, יוצא 
הזווג הזה בחיך וגרון דא"א שבמקום הקודם, ששם נמצא עתה הפה 
דאו"א ג"כ, ואז מקבלים או"א בחינת הח' תי"ד שבחיך דא"א, שהם 
בחינת גיכ"ק עם הד' תי"ד תתאין שבגרון דא"א, שהם בחי' אחה"ע, 
%break
והם נעשו שם לבחינת מ"ן ולבחינת דעת דאו"א, המשמש להם ממטה 
למעלה. ויוצא קומת ע"ב במקום הראש דאו"א. והבן היטב. (אות 
ק"ה).
%break
%letter ריג
ריג) מי גרם שיכללו או"א במזלא.
%break
%letter ריג
ריג) זו"ן העולים למ"ן לאו"א, בעת שמרגישים החסרון דהארת חכמה 
ע"י עלית מ"ן דנשמות הצדיקים אליהם, הנה הם גורמים גם באמא 
עלאה הצורך אל הארת חכמה כדי להשפיע לזו"ן, מכח שהם בניה, 
כלומר, מכח הקשר שיש מבינה לזו"ן, מסוד הע"ס דאו"י, 
%break
אשר הבינה משפעת שם הארת חכמה לזו"ן. וע"כ גם או"א עולים 
לג"ר דא"א ונכללים בזווג דא"א חיך וגרון בסוד המזלין, כנ"ל בתשובה 
רי"ב. (אות ק"ג ואות ק"ד).
%break
%letter ריד
ריד) מה הפירוש שא"א כופף ראשו למטה מסיום הפה, והגרון נכלל 
בראשו ממש.
%break
%letter ריד
ריד) בעת הזווג, עומדים הפה וראש דא"א במקום רדל"א כנודע, 
ונתבאר לעיל בתשובה רי"ב, שלצורך או"א כופף א"א ראשו למטה 
למקום ג"ר שלו שמקודם לכן, ששם עומדים או"א, הרי שהראש דא"א 
ירד למטה מסיום הפה שלו, 
%break
כי הפה שלו הוא במקום פה דרדל"א, וראשו ירד למקום הראש 
שמקודם לכן, שהוא למטה מסיום הפה, ואז נמצא ג"כ אשר הגרון 
וחג"ת שעלו למקום הראש דא"א הקודם, 
%break
נמצא עתה בעת כפיפת ראש דא"א למטה, שהגרון נכלל בראש דא"א 
ממש, כי הוא ירד למקום עמידת הגרון וחג"ת. כמ"ש כל זה לעיל 
בתשובה רי"ב. עש"ה.
%break
%letter רטו
רטו) למה רק חלק תשיעית דת"ת נעשה לכל הגוף דאו"א.
%break
%letter רטו
רטו) בעת עלית חג"ת דא"א לג"ר שלו, הנה רק הב"ש עלאין דכל אחת 
מחג"ת עלו לג"ר דא"א ונעשו לבחינת ראשייהו דאו"א. אמנם 
השלישים תתאין דכל אחת מהחג"ת לא עלו שם, ונשארו בבחינת גוף 
לאו"א. כנודע. 
%break
והנה כל חלקם דאו"א בת"ת דא"א הוא שליש עליון בלבד. ונמצא עתה 
בעת עליה, שאותו השליש עליון נחלק על ג"ש, שב"ש עליונים של 
השליש הזה עלו לג"ר דא"א, ושליש תחתון של השליש הזה, נשאר 
לבחינת גוף לאו"א, 
%break
הרי שלא נשאר בבחינת גוף לאו"א כי אם חלק תשיעית מן הת"ת 
דא"א. כי גם בהיותם בחג"ת, לא היה להם, אלא שליש דת"ת, ואחר, 
שב"ש ממנו עלו לראש, לא נשאר כי אם שליש דשליש. שהוא תשיעית. 
(אות ק"ז).
%break
%letter רטז
רטז) למה מתחברים הד' תי"ד תתאין ברישא דא"א.
%break
%letter רטז
רטז) כי הגרון וחג"ת דא"א עולים בעת הזווג ונעשו לחב"ד דא"א, 
דהיינו שעולים לג"ר שלו, הנה נמצא שד' תי"ד תתאין שהיו תלוין בגרון 
דא"א, עלן עתה למקום גלגלתא דא"א, הרי שנכללו ברישא דא"א. (אות 
ק"ז).
%break
%letter ריז
ריז) למה זווג הפה דא"א, אינו לצורך עצמותו, אלא ליתן ג"ר לאו"א.
%break
%letter ריז
ריז) כי הוא עצמו יש לו ע"ב דאו"י, ואין לו שום צורך בע"ב של המזלין, 
שהם בחינה נמוכה מאד כלפי החכמה דאו"י. (אות ק"ח).
%break
%letter ריח
ריח) איזו מציאות אור נעשה ע"י המקיפים דשערות רישא ודיקנא.
%break
%letter ריח
ריח) הוא בחינת ו"ק דע"ב, שאו"א מקבלים מהמזלין ושערות רישא 
בעודם עליהם למקיפים. (אות ק"ח).
%break
%page 1679
%letter ריט
ריט) למה עלית ז"א לנה"י דאו"א, גורם לו יציאת זקן התחתון.
%break
%letter ריט
ריט) המוחין דע"ב דל"ב נתיבות בכללם, נחלקים לג' בחינות מל"צ: 
שבחינת הם' הוא במוחין במקום יציאתם בג"ר דא"א. ובחי' ל' הם 
אחר שנתלבשו ביסודות דאו"א, ובאו למקום גרון וחג"ת דא"א, ששם 
מלבישים או"א מבחינת הקביעות. 
%break
ובחינת הצ' היא אחר התלבשותם במוחין דז"א. שהם מתבארים ע"פ 
הסדר דשש הבחינות עי' לעיל בתשובה מ"ב. והנה עד"ז ממש 
נחלקים ג"כ השערות דא"א, והשערות דז"א. 
%break
אשר בחינת הח' תיקוני דיקנא עלאין הם בחינת ם' דשערות, והד' 
תי"ד תתאין התלוין בגרון וחג"ת, הם ל' דשערות. ושערות נה"י שהם 
דיקנא תתאה, הם צ' דשערות. 
%break
ולכן מתחילה דהיינו בי"ג שנה ויום א', וכן במוחין דחול, אין הז"א 
מקבל רק בחינת הצ' דשערות, שהיא דיקנא תתאה, כי אז אינו מקבל 
עוד אלא מנה"י דאלו המוחין, דהיינו מנה"י דאו"א. ובשבת במוסף. 
%break
כשז"א עולה ומלביש למקום או"א על החג"ת דא"א, אז משיג הל' 
דשערות, ובמנחה כשעולה למקום ג"ר דא"א, אז הוא משיג הם' 
דשערות ומתמלא זקנו בכל הי"ג תי"ד כמו א"א. 
%break
הרי שבשעה שעולה רק אל הנה"י דאו"א, אין לו אלא דיקנא תתאה 
לבד, שהוא צ', כמבואר. (אות ק"י).
%break
%letter רכ
רכ) למה אינו חושב פרקים אמצעים דידים דא"א, בעת שנעשו 
לחב"ד.
%break
%letter רכ
רכ) כי ענין עלית הידים דא"א לבחינת ג"ר שלו, מגביהים לאו"א לקבל 
קומת ע"ב שהיא חכמה, וכיון שבחינה עליונה היא חכמה, אין כאן 
להתחשב עם בחינת הבינה שבפרקין האמצעים דידים, כי אינם עולים 
אז בשם, אלא שנכללים בבחינה, העליונה שהיא חכמה. 
%break
ולכן אינו חושב רק פרקין עלאין דידים שנעשו לחכמות דאו"א, שאבא 
השיג קומת ע"ב מבחי' יד ימין, ואמא השיגה קומת ע"ב מבחינת יד 
שמאל, ורק זהו שצריך להשמיענו. (אות קי"ב).
%break
%letter רכא
רכא) למה נחשבים ב' הכתפין דא"א לחלקו של ז"א.
%break
%letter רכא
רכא) שורש המוחין דע"ב דל"ב נתיבות הם החג"ת דא"א שעלו לג"ר 
שלו, אשר ע"י כפיפת ראש במקום החג"ת האלו שעלו, יצאה הקומה 
דע"ב על המ"ן דמזלין, כנודע. וע"כ נתחלקו אז אלו החג"ת לב' 
בחינות: ראש, וגוף. 
%break
כי ב"ש עלאין נעשו ראש, ושליש תחתון דכל אחת נעשו לגוף, ונבחן, 
שבחינת ב"ש עלאין דכל אחת שנעשו לראש, הם אחסנתא דאו"א, 
שאין לזו"ן חלק בהם, אלא שמקבלם מבחינת זווג דאו"א. ובחינת 
שלישין תתאין שהם בחינת גוף, הם בחינת אחסנתא של הז"א, 
%break
כי ע"י עלית נה"י דא"א לחג"ת שלו, נמצא ז"א נכלל באלו השלישין 
תתאין שנשארו בחג"ת, הנקראים רישי כתפין דא"א, וע"כ נחשבו 
לחלקו של ז"א עצמו, כי נכלל בהם ממש בעת הזווג. הרי שב' הכתפין 
דא"א הם חלקו של הז"א. (אות קי"ג).
%break
%letter רכב
רכב) למה אין ז"א מקבל ב' העטרין מא"א עצמו, רק בהתלבשות 
באו"א.
%break
%letter רכב
רכב) כי המוחין דע"ב לא יצאו במקום ב' הכתפין דא"א, כי אין זווג אלא 
בבחינת ראש, והם יצאו במקום ג"ר דא"א, ששם עומדים ונכללים 
או"א, וע"כ אחר שאו"א ירשו הקומה שלהם מג"ר שלו, אז הם 
משפיעים המוחין אל ז"א בדרך התלבשות היסודות שלהם, כנודע. 
%break
וכל הרבותא שבב' עטרין שירש ז"א, היא רק על בחינת התכללותו של 
ז"א בהם, וע"כ הוא מקבל מעצמותם. כי בב"ש דכ"א מחג"ת דא"א 
נכללו או"א, ובשלישים תתאין נכלל הז"א, ולפיכך נתחלקו כן. 
%break
אמנם המוחין אינם יוצאים במקום רישי כתפין דא"א, רק במקום 
הב"ש עלאין. וע"כ הז"א מוכרח לקבל מהם ע"י התלבשות היסודות 
דאו"א, שעי"ז הם מתמעטים בסתימא שניה, כנ"ל תשובה ר"ח. ע"ש. 
(אות קט"ו).
%break
%letter רכג
רכג) מה הפירוש כיון דחו"ב דז"א הם טפין ממש, ע"כ מאירים יותר 
מב' העטרין.
%break
%letter רכג
רכג) כי בבחינת ב' עטרין במקומם ברישי כתפין דא"א, אין שום זווג 
לבחינת המוחין האלו, אלא שהם מקבלים מבחינת ב' עטרין עליונים 
שבאו"א, שבדעת שלהם. 
%break
ולפיכך אם הז"א היה מקבל בחינת ב' העטרין במקום יציאתם, בזווג 
של ראש ששם עטרא דחסד מאירה בגלוי מחוץ לנרתק, אז היו ב' 
העטרין יותר מאירים לז"א מחו"ב שלו, מפני שקבל אותם בבחינת 
התכללותו בהם בעצמותם, כנ"ל בתשובה רכ"א ורכ"ב. 
%break
%page 1680
אמנם מאחר שלא קבל ב' העטרין כמות שהם במקום יציאתם, אלא 
רק בדרך התלבשות ביסודות דאו"א, שאז נתמעט מדת הת"ת ואינו 
מאיר אלא כמדת עטרת יסוד, בסוד חמה בנרתיקה, הנה עתה אין 
להם חשיבות כ"כ שיאירו בו יותר מחו"ב שלו, 
%break
אע"פ שאינו מקבל מהם זולת ע"י זווג דאו"א, ולא בבחינת התכללות 
כמו בב' עטרין מ"מ נבחנים המוחין דחו"ב בו לעיקר להיותם עליונים 
שורשים לב' עטרין. (אות קט"ו).
%break
%letter רכד
רכד) מאחר שז"א לוקח כל ד' המוחין חו"ב חו"ג מנה"י דאו"א, שהם 
במקום ב' הכתפין דא"א, א"כ מהו ההפרש מחו"ב לב' עטרין.
%break
%letter רכד
רכד) עי' להלן תשובה רכ"ה.
%break
%letter רכה
רכה) מה הפירוש דחו"ב דז"א הם טפין נמשכים מחו"ג דא"א.
%break
%letter רכה
רכה) נודע, ההפרש הגדול מב' פרקין עלאין דחג"ת, שהם עלו לראש 
דא"א, ובהם נעשה הזווג דמוחין אלו דע"ב, וע"כ מאיר בהם הת"ת 
בגילוי גמור בלי שום נרתק, והם הנבחנים לאחסנתא דאו"א, כי א"א 
א"צ לאלו המוחין וירשו אותם או"א. 
%break
משא"כ הרישי כתפין דא"א, שבהם נכלל ז"א בעת עיבורו, הם צריכים 
לקבל המוחין דחו"ב חו"ג מן התלבשות היסודות דאו"א, שבהם אין 
הת"ת מאיר מבחינת עצמו, אלא כמדת היסוד שפירושו, בבחינת 
אורחא למעברא ביה בלבד, ולא בקביעות והמשך. 
%break
אמנם צריכים להבין שאין הכונה על בחי' הת"ת בלבד, אלא הכונה על 
מוחין דחכמה שהוא הנושא להם, והמה נתמעטו בסבת התלבשותו 
בהנרתק. וע"כ נבחנים כל ד' המוחין הנמשכים דרך היסודות דאו"א, 
בשם טפין בלבד, 
%break
שפירושו, שבחינה העליונה שבהמוחין שהיא חכמה, נתמעטה בסבת 
התלבשות ת"ת בנרתק דעטרת יסוד, לטפין בלבד, כי החכמה אינה 
מאירה אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ששיעור חכמה ההוא 
משוערת כעין טפה, כלומר, בלי המשך. 
%break
והוא כעין הבחנה מנחל מים הנמשך ממקורו ועובר דרכו בלי שום 
הפסק, אל בחינת טפה הנפסקת מהקלוח תכף עם הופעתה. ובדמיון 
הזה משוער מדת ההפרש בין הת"ת בהיותו מאיר במקום יציאת 
המוחין באו"א, 
%break
שהוא מאיר שם בבחי' נהר היוצא מעדן הנכלל בבחינת העדן. אל 
בחינת המוחין אחר התלבשותם ביסודות דאו"א, שהם מאירים שם 
רק בחינת אורחא למעברא ביה, ואין בהם המשך הארה. ועם זה תבין 
היטב שאין ענין המיעוט הזה נוגע לבחינת ת"ת בלבד, 
%break
אלא המדובר הוא על קומת החכמה. וזה שאומר הרב שז"א מקבל 
מחו"ב בחינת טפה הנמשכת מאחסנתא שלהם. אמנם טפה זו כוללת 
כל ד' המוחין חו"ב חו"ג, שבאה מתחילה לנה"י דאו"א עצמם, ומשם 
מקבלם הז"א הכלול בב' כתפין דא"א, 
%break
אלא שהחו"ב חו"ג שז"א מקבל מאחסנתא דאו"א, נכללים בב' כתפין 
דא"א, מפני שהם נכללו בעצמות הז"א, בהיותו דבוק בהם בעת 
העיבור, באופן שיש לז"א חו"ב חו"ג מבחי' אחסנתא דאו"א, ויש לו 
חו"ב חו"ג מבחינת רישי כתפין דא"א. (אות קי"ד וקט"ו).
%break
%letter רכו
רכו) מה הן ב' הבחינות שבת"ת, שהוא הה"ח שבדעת.
%break
%letter רכו
רכו) א' הוא, ת"ת בהיותו בפני עצמו מחוץ לנרתק של עטרת יסוד, 
שזהו רק במוחין במקום יציאתם בג"ר דא"א. ב' הוא בהיותו מאיר 
במדת עטרת יסוד, שאז הוא מאיר בבחינת טפה, וגם הת"ת נקרא 
בשם עטרה, 
%break
דהיינו עטרא דחסד. כנודע. עי' לעיל בתשובה הסמוכה. (אות פ"א).
%break
%letter רכז
רכז) למה נקראים ה"ח וה"ג שבדעת בשם ב' עטרין.
%break
%letter רכז
רכז) משום שת"ת אינו מאיר כמדתו עצמו אלא כמדת עטרת יסוד, 
שהיא עטרא דגבורה. עי' לעיל בתשובה רכ"ה ורכ"ו.
%break
%letter רכח
רכח) מה הפירוש שז"א נעשה ע"י אבא.
%break
%letter רכח
רכח) אין ז"א מקבל המוחין דע"ב במקום יציאתם בג"ר דא"א, אלא 
שמקבל אותם דרך התלבשות ביסוד דאבא, דהיינו או"א דע"ב 
הנקראים אבא. וההפרש ביניהם רב הוא, כנ"ל בתשובה רכ"ה. (אות 
צ"ה).
%break
%letter רכט
רכט) למה הקדושה משארת תמיד שורשה במקומה, אע"פ שיורדת 
למטה.
%break
%letter רכט
רכט) כי אין העדר ברוחני, וענין שינוי מקום ברוחני, פירושו, ענין של 
תוספות על מקומו הראשון. (אות קכ"ד).
%break
%page 1681
%letter רל
רל) פעם אומר שמחג"ת דא"א אינם נמשכים אלא או"מ. ופ"א, אשר 
מב' הכתפין דא"א נמשכים לו ב' עטרין, שהם הדעת דז"א.
%break
%letter רל
רל) ענין ב' הכתפין שז"א נוטל מא"א מבחינת עצמותם ממש, אין 
הכונה שרישי הכתפין עצמם ירדו לז"א כי זה אי אפשר כלל שבחינת 
חג"ת ירד ויעשה לנה"י, כי ז"א אינו מלביש אלא לנה"י דא"א, כנודע. 
%break
אלא שהכונה היא, מבחינת התכללות בלבד, כי בעת העיבור, הנה 
א"א מעלה הנה"י שלו עם הז"א לחג"ת שלו, הנה נמצא אז ז"א שנכלל 
בש"ת דחסד וגבורה דא"א שנשארו בבחינת חג"ת בעת העליה, וכיון 
שנכלל בהם ע"כ הוא נוטל אותם מבחינת עצמותם, 
%break
אכן אין זה אלא הארה בלבד, שהארה זו יורדת עמו למקומו לנה"י 
דא"א. אמנם בחינת חג"ת דא"א, הכונה היא על בחינת ל' דצל"ם, 
שאינו משיג אותם אלא במוסף בשבת. אשר עתה במוחין די"ג שנה 
אין לו אלא צ' דצל"ם, ול"מ נשארו לו בבחינת מקיפים. (אות קכ"ו).
%break
%letter רלא
רלא) למה בשש הבחי' דמוחין דז"א חשובים הפנימים יותר ממקיפים.
%break
%letter רלא
רלא) אלו המקיפים דשש הבחינות של המוחין דז"א, אינם מקיפים 
ממש, אלא שהם תולדה מן המוחין הפנימים, שע"י זווג של היסוד 
שבמוחין פנימים עם האו"מ דעליון שלו, מתנוצצים המוחין הפנימים, 
%break
וחלקם יוצא לחוץ על המצח, ונעשו שם לאו"מ על בחינת הפנים 
שממצח ולמטה, ולא על המוחין עצמם, כי הם תולדה מן הדעת של 
המוחין המלובש במקום המצח. (אות קכ"ז).
%break
%letter רלב
רלב) למה מוגבלים ב' העטרין ע"י התלבשותם ביסוד הבינה, עד 
שנעשו שניהם לבחינה אחת.
%break
%letter רלב
רלב) כי משום שז"א מקבל המוחין מיסוד דאמא, נמצא הת"ת שאינו 
מאיר בבחינתו עצמו אלא כמדת עטרת יסוד, כנ"ל בתשובה רכ"ה. 
ולפיכך נגבל הת"ת ונקרא עטרא כמו הגבורה, וע"כ נעשו שניהם למוח 
אחד, כי הם מאירים במדה אחת. (אות קל"ד).
%break
%letter רלג
רלג) למה ז"א יונק מכתר דא"א, ואו"א רק מחכמה דא"א.
%break
%letter רלג
רלג) כבר נתבאר בחלקים הקודמים, שג' שותפים נוהגים תמיד 
באצילות הז"א, שהם: א"א, ואבא, ואמא, ונתבאר שם הטעם, משום 
שכן יצא בשורשו בנקודים, 
%break
אשר נה"י דא"ק הפנימי, שהוא פרצוף כתר דא"ק השפיע ו' ונקודה 
לפה דאו"א דנקודים ומשם נולדו הז"ת דנקודים, שהם שורש הזו"ן. 
הרי שהמ"ן שלו צריכים להיות כלולים מנה"י דכתר, ולפיכך גם 
באצילות אין ז"א יוצא אלא מא"א שהוא כתר דאצילות, 
%break
דהיינו בעת עליתו לג"ר דעתיק, ושם בג"ר דעתיק נעשה הזווג לצורך 
המוחין דז"א, דהיינו בחלקו הנמשך מבחינת כתר, ואח"כ ע"י כפיפת 
ראש דא"א למקום או"א, מתלבשים המוחין גם בזווג או"א, ואז יש שם 
ג' שותפים במוחין דז"א, כמו בנקודים, 
%break
ומשם יורדים לנה"י דאו"א ומתלבשים בהם לצורך ז"א. הרי שתחילת 
יציאתו דז"א הוא במקום כתר דאצילות, דהיינו בג"ר דעתיק. אמנם 
או"א עצמם אין להם שורש בכתר כלל, 
%break
אלא רק בע"ב לבד, וע"כ אינם צריכים לקבל ממקום רדל"א, אלא 
ממקום א"א שהוא קומת ע"ב. (אות קמ"א).
%break
%letter רלד
רלד) למה המקיף דבחי' ד', מאיר לכל המוחין דז"א, והמקיף דתפילין 
רק לפנים שלו לבד.
%break
%letter רלד
רלד) המקיף דבחינה רביעית דמוחין דז"א, הוא מקיף אמיתי העומד 
במקום נה"י דאו"א, שהם מקום ישסו"ת, שהם בחינת ג"ר דמוחין שלו 
הבאים מע"ב המגולה, שלא יכול להלביש אותם עם לידתו, מכח 
התלבשות המוחין במל"צ, כנודע. 
%break
לכן הם מקיפים כל המוחין דז"א. אבל המקיף דתפילין שעל המצח 
שלו, הם תולדה ממוחין הפנימים שלו, וענף שלהם, אלא שנחשב 
למקיף לבחינת הפנים שממצח ולמטה בלבד. (אות קמ"ד).
%break
%letter רלה
רלה) למה יציאת המקיף דתפילין הוא במצח הז"א מכנגד הדעת.
%break
%letter רלה
רלה) ענין התנוצצות המוחין, שמהם יצא המקיף דתפילין, אינו נוהג 
אלא בדעת של המוחין, שהם בחינת ל', ואינם נוהגים בחו"ב דמוחין 
שהם בחינת ם', לפיכך גם מקומו מבחוץ הוא ג"כ מנגד הדעת, שהוא 
מקום המצח. (אות קמ"ה).
%break
%letter רלו
רלו) למה צריכים להכאת קוצי דשערי כדי שיתגלה המקיף דתפילין.
%break
%letter רלו
רלו) ענין האורות דתפילין נולדים ע"י התנוצצות המוחין הפנימים, 
שפירושו ענין זווג של היסוד שבמוחין פנימים עם המקיפים שבעליון. 
כמ"ש הרב לעיל בחלק י"ג, (אות קנ"ו). 
%break
%page 1682
שבהיות עת רצון מאירים הי"ג חוורתי בי"ג נימין וכו', ונתוסף הארה 
ביסוד דעתיק דלגאו וגם אורו יוצא לחוץ, ע"כ. פירוש: שע"י הארת 
החוורתי בהנימין, מאירים הנימין בפנימיות המוחין, 
%break
אז מקבל היסוד שבמוחין כח לצאת לחוץ, ומזווג הבינה דמקיפים עם 
החכמה דמקיפים, ואז הבינה משפעת הארתה לפנימיות המוחין, 
ומתוך שפנימיות המוחין מתוקן במל"צ, 
%break
ע"כ אינם סובלים בתוכם הארה זו דחו"ב דמקיפים, והארה זו יוצאת 
לחוץ בבחינת אור מקיף על המצח, אשר בהתנוצצות המוחין בא"א, 
נקרא אור הנולד הזה בשם מצח הרצון, ובז"א נקרא תפילין. 
%break
והנך רואה שאין יסוד דמוחין הפנימים יכול לצאת לחוץ לזווג את 
הבינה דמקיפים עם החכמה, זולת ע"י הארת החוורתי והנימין, 
שבעת רצון הם מאירים אל פנימיות המוחין. 
%break
והוא מטעם, כי בחינת החוורתי הם שירי ע"ב המגולה שיש להם 
אחיזה בפנימיות המוחין, וע"כ כשמאירים בפנימיות, מעוררים את 
היסוד להמשיך הארת המקיפים. 
%break
וע"כ גם בז"א, לא יוכל להיות בחי' התנוצצות המוחין הנ"ל, אלא ע"י 
הכאת הד' חוורתי וד' נימי דשערא שבהוי"ה דאחורי דא"א, כי חוורתי 
ונימין דאחורי דרישא, הם בחינת נה"י דשערות רישא, והם שייכים 
לז"א שהוא יונק מנה"י דגלגלתא. (אות קמ"ט).
%break
%letter רלז
רלז) איך מאירים הקוצי דשערי לראש ז"א, והם אינם מגיעים אלא 
לרישי כתפין דא"א.
%break
%letter רלז
רלז) כיון שז"א נכלל ברישי כתפין דא"א בעת עיבורו, ע"י עלית נה"י 
דא"א לחג"ת, לפיכך, כשהחוורתי והנימין מאירים למעלה ברישי כתפין 
דא"א, מגיעה אותה ההארה למוחין דז"א. (אות קנ"א).
%break
%letter רלח
רלח) למה האו"מ דבחינה ב' דמוחין דנוקבא הם רק בחינת עור.
%break
%letter רלח
רלח) כמו שיש במוחין דע"ב חו"ב חו"ג בפרטות, כן הם מתחלקים בין 
או"א וז"א ונוקבא בכללותם, אשר או"א הוא בחינת החו"ב דכללות. 
וז"א הוא בחינת עטרא דחסד דכללות. ונוקבא, היא עטרא דגבורה 
דכללות. 
%break
ובהבחן זה, הוא מבחינת העצמות בלבד: שאו"א הם עצמות חו"ב, 
וז"א הוא עצמות עטרא דחסד, והנוקבא היא עצמות עטרא דגבורה. 
אמנם מבחינת הארתם, יש אפילו אל הנוקבא ד' מוחין חו"ב חו"ג, 
ולפיכך הז"א שיש לו עצמות עטרא דחסדים, שהוא בחינת או"י, 
%break
ע"כ יש לו מוחין בבחינת פרשיות התפילין. אבל הנוקבא, שאין לה אלא 
עצמות של הגבורה לבד, שהיא רק בחינת מלכות ואו"ח, ע"כ אין בה 
אלא בחינות עור בלבד, דהיינו רק בחינת לבוש, כמו האו"ח שאינו אלא 
לבוש על או"י. 
%break
גם המלכות הוא בחינת עור, בערך ה"פ המלבישים זה על זה, 
הנקראים: מוחא, עצמות, גידין, בשר, עור. ונבחנת כאן המלכות לעור, 
מטעם הנ"ל, להיותה רק בחינת או"ח שהוא לבוש, כמו העור המלביש 
על כל הפרצוף מבחוץ. (אות ק"ס).
%break
%letter רלט
רלט) מה הם ג' הבחינות הנוהגים במצב רישא ודיקנא דא"א.
%break
%letter רלט
רלט) א' הוא מצב התמידי, שאז נבחן, שראשו זקוף מאד, והדיקנא 
נגבהת למעלה, שפירושו, שראשו זקוף למעלה ונעלם לגמרי מן 
התחתונים, כי אפילו או"א אין להם אז אחיזה בראש שלו. וכן הדיקנא 
נגבהת למעלה, ואינה מאירה לאו"א אלא בבחינת או"מ מרחוק. 
%break
מצב ב' הוא, בעת הזווג דנשיקין להוציא מוחין דע"ב בשביל או"א, 
שאז הוא עלית הפרצופים, וג"ר דא"א עלו לג"ר דעתיק לקומת כתר, 
ואו"א עם הגרון וחג"ת דא"א עלו למקום ג"ר דא"א שמקודם לכן ששם 
קומת ע"ב, 
%break
ונמצאים ד' תי"ד תתאין שעלו עתה לבחינת ראש דא"א שהוא בחינת 
ע"ב. אמנם ח' תי"ד עלאין הם בסיום לחיי הראש דא"א שבמקום 
עתיק, ונבחן אז שהראש דא"א עם הח' תי"ד עלאין יורדים מקומת 
כתר למקום או"א וד' תי"ד תתאין, 
%break
ונעשה הזווג במקום הפה דא"א שמקודם לכן, ששם מלביש עתה 
הפה דאו"א, והח' תיקונים עלאין נשפלים ומאירים בחינת גיכ"ק בחיך 
דא"א, וד' תי"ד תתאין מאירים בחינת אחה"ע, בגרון דא"א, ויוצא 
עליהם קומת ע"ב לאו"א. 
%break
%page 1683
וזה נבחן "שכופף ראשו למטה והדיקנא נשפלת למטה" כי הראש 
נשפל למקום עמידת או"א, כנ"ל. והדיקנא נשפלה לחיך וגרון דא"א 
שבמקום הפה דאו"א.
%break
מצב ג' הוא "לא זקוף ולא כפוף" ונקרא ג"כ, "שכופף ראשו בבחינת 
מזל ונקה לבד" ומצב זה הוא ג"כ בעת הזווג, אלא לצורך המוחין דז"א. 
כי התחלת המוחין דז"א צריכים להיות מבחינת קומת כתר, להיות 
שורשו בנקודים מבחינת נה"י דפרצוף הכתר דא"ק. 
%break
וע"כ נעשה הזווג בראש דא"א העומד במקום עליתו, דהיינו בג"ר 
דעתיק ששם קומת כתר, ונמצא שראשו זקוף ואינו כופף אותו למטה 
למקום עמידת או"א, שהוא במקום ג"ר דא"א שמקודם לכן. ששם 
קומת ע"ב. 
%break
אמנם עכ"ז אי אפשר לחשבו לזקוף לגמרי, משום שבחינת המ"ן דזווג 
הזה אינם אלא המ"ן דשערות דיקנא, שהוא המזל ונקה, ונמצא קומת 
ע"ב זו היא שפלה הרבה מקומת ע"ב דא"א, שהוא עצמות דאו"י, 
%break
ומכ"ש שהוא שפל מקומת כתר שלו, ומבחינה זו נבחן שראשו נשפל 
במקצת. כי אע"פ שאינו יורד למטה אלא עומד במקומו בג"ר דרדל"א, 
עכ"ז, אין הזווג נעשה מבחי' קומתו דא"א בעצמו, אלא מבחינת הכתר 
דע"ב דל"ב נתיבות, 
%break
וע"כ אי אפשר לחשבו לכפוף, שהרי הוא במקומו בג"ר דעתיק, ואי 
אפשר לחשבו לזקוף, כי הזווג נעשה על המ"ן דשערות, השפל 
בהרבה ממדת עצמו. 
%break
וע"כ נבחן זה, שכופף ראשו בבחינת המזל ונקה, כלומר שאין כאן 
כפיפת ראש אמיתי אלא ממה שהזווג נעשה על המ"ן דמזל ונקה. 
(אות קצ"ג).
%break
%letter רמ
רמ) מה ההפרש מכפיפת ראש א"א לצורך מוחין דאו"א, לכפיפת 
ראשו לצורך הז"א.
%break
%letter רמ
רמ) בכפיפת ראש דא"א לצורך הזווג דאו"א, כופף ראשו וגם הדיקנא 
שלו למקום ג"ר שלו הקודמים ששם קומת ע"ב ועמידת או"א. מה 
שאין כן בהזווג לצורך ז"א, נמצא באמת ראשו זקוף לגמרי, שהוא 
עושה הזווג במקום ג"ר דרדל"א, 
%break
אלא שיש כאן השפלה רק מבחינת המ"ן, שאינם מ"ן שלו אלא המ"ן 
דשערות שהוא המזל ונקה. והטעם מבואר בתשובה הסמוכה לעיל. 
(אות קצ"ד).
%break
%letter רמא
רמא) מה הפירוש כשא"א כופף ראשו בבחינת המזל הי"ג, מאיר 
לחכמה דז"א הנקרא אברהם.
%break
%letter רמא
רמא) הפירוש הוא, כי בעת שז"א מקבל הקומה שלו ע"י הזווג דא"א 
על המזל ונקה, נעשו חג"ת שלו לבחינת חב"ד, ונמצאים המוחין 
מגדילים החסד שלו לבחינת חכמה, וחכמה זו דז"א נקרא בשם 
אברהם. (אות קצ"ז).
%break
%letter רמב
רמב) מה הפירוש כד אתא אברהם אתהדר ברא לאבר.
%break
%letter רמב
רמב) הפירוש הוא, שבעת שמשיג קומת החכמה שלו, מתהפכים 
המסכים שביסוד דז"א הנקראים חושך, שהוא בחינת ברא, ונעשים 
לאבר המוליד, וקונה ע"י אלו המסכים שביסוד, כח להוליד ג"ר לנשמות 
הצדיקים. (אות קצ"ח).
%break
%letter רמג
רמג) מה ההפרש בין מקיפי ל"מ דצלם אל המקיפים דשש הבחינות.
%break
%letter רמג
רמג) המקיפים דל"מ לא היו בכלים פנימים מעולם, אלא שהם אורות 
שעוד לא השיג אותם הז"א. אבל המקיפים דשש דבחי' כולם, הם 
נמשכים מבחינת מקיף החוזר, שהם בחינת ע"ב המגולה היוצא 
בבחינת או"פ בעת יציאת המוחין במקום יציאתם, 
%break
אלא לעת לידה נתלבשים בסוד מקיף חוזר. ונמצא שכבר היו המקיפין 
ההם בחינת פנימית הכלים ולעת לידה יצאו לחוץ. (אות ר"ד).
%break
%letter רמד
רמד) למה הדיקנא דא"א הוא מחכמה, ודיקנא דז"א מדעת.
%break
%letter רמד
רמד) נודע, שהשערות הם הלבושים דאו"ח שהלבישו אל המקיף 
חוזר, בעת היותו בפנימיות המוחין, דהיינו במקום יציאת המוחין. וע"כ 
ז"א אין לו מקיף חוזר אלא מבחינת ב' עטרין בלבד, 
%break
משום ששם עמידתו והתכללותו בעת הזווג ויציאת המוחין דע"ב 
המגולה, ומתוך שהג"ר נעלמו ממנו בעת לידתן ע"כ יש לו מהם מקיף 
חוזר, וכן השערות שהם לבושיהם. אבל מבחינת חו"ב אין לז"א מקיף 
חוזר. 
%break
כי אין לו חלק במוחין אלו במקום יציאתם, כי הם יצאו בג"ר דא"א, 
ועמידת הז"א בעיבור הוא רק במקום רישי כתפין. וע"כ אין לו ג"כ 
שערות מבחינתם. הרי שרק שערות דיקנא דא"א, המה מבחינת 
חכמה, כי בו יצאו בחינת חו"ב דמוחין. 
%break
%page 1684
אבל שערות דיקנא דז"א הם רק מבחינת דעת, שהם ב' עטרין 
הנמשכים מרישי כתפין דא"א, ששם נכלל בעת יציאת המוחין. וכבר 
נתבאר לעיל שיש לז"א חו"ב חו"ג, גם מבחינת רישי כתפין דא"א, אלא 
שכל החו"ב חו"ג אלו נקראים בשם דעת. 
%break
ורק החו"ב חו"ג שמקבל מבחינת אחסנתא דאו"א נקראים חו"ב 
האמיתים. (אות רי"ג).
%break
%letter רמה
רמה) פעם אומר שהדיקנא דז"א נמשך מי"ג נימין וחוורתי, ופ"א 
שנמשך מי"ג תי"ד, ופ"א, שנמשך מי"ג בריתות.
%break
%letter רמה
רמה) ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא, הוא רק בעת היותם 
לבחינת מקיפים, שגם הם מתחלקים אז ע"פ ג' הבחינות מל"צ. אמנם 
בעת הזווג, שהשערות נכנסים בפנימיות ומשמשים בסוד מ"ן, 
%break
אז מתחברים שערות רישא ודיקנא לקומה אחת, שבחינת ג"ר הם 
בשערות רישא, ובחינת ז"ת הם בשערות דיקנא, דהיינו לפי הלבשתם 
לע"ב המגולה. וע"כ אפשר לומר שי"ג תיקוני דיקנא של הז"א נמשכים 
מן שערות רישא, 
%break
כי להיותם בחינת ג"ר דשערות, הם נחשבים לעיקר המשפיעים. 
ואפשר לומר שי"ג תי"ד דז"א נמשכים משערות דיקנא, משום שכל 
בחינה שבתחתון נוטלת מבחינה שכנגדה בעליון ונמצאים השערות 
רישא דז"א מקבלים משערות רישא דא"א. 
%break
והשערות דיקנא דז"א מקבלים מן שערות דיקנא דא"א.
%break
אמנם ביתר דיוק, נבחן, שז"א אינו מקבל את י"ג תי"ד שלו אלא מי"ג 
בריתות דדיקנא תתאה דא"א. והוא מטעם שסולם המדרגות אינו 
משתנה לעולם, וכמו שז"א מתחילתו אינו מלביש אלא רק על נה"י 
דא"א, כן אפילו בתכלית עליתו, 
%break
דהיינו בג"ר דא"א, אינו מלביש הג"ר דא"א ממש, אלא רק הנה"י דא"א 
בלבד. כי הג"ר דא"א עלו אז יותר למעלה, דהיינו לע"ב דא"ק, ורק 
הנה"י דא"א עומדים אז במקום הג"ר דא"א שמקודם לכן, והז"א שוב 
עומד במקום נה"י דא"א, כמו בתחילת קטנותו. 
%break
ולפיכך גם בבחינת השערות, אשר הם נחלקים לג' בחינות מל"צ כמו 
הכלים הפנימים, נמצא הז"א מלביש ומקבל תמיד רק מבחינת צ' 
דשערות, הנקרא דיקנא תתאה, העומדים במקום נה"י דא"א. אלא 
בעת עלית נה"י דא"א למקום או"א שבמקום חג"ת שלו, 
%break
דהיינו במוסף דשבת, נכלל הדיקנא תתאה מט' תי"ד עלאין, כי נכלל 
שם בל' דצל"ם דבחינת השערות, וכשנה"י דא"א עולים למקום ג"ר 
שלו, דהיינו בשבת במנחה, אז נכלל הדיקנא תתאה בי"ג תי"ד עלאה, 
ונתקנת הדיקנא תתאה עצמה בבחינת י"ג בריתות, 
%break
ואז מקבל הז"א על ידיה את י"ג תיקוני דיקנא שלו במילואם. (אות 
רט"ו ואות רי"ז ואות רכ"ד).
%break
%letter רמו
רמו) למה במנחה דשבת עולה ז"א, רק לד' תי"ד תתאין.
%break
%letter רמו
רמו) ענין הם' דצל"ם שז"א מקבל במנחה דשבת בעת עליתו לג"ר 
דא"א, פירושו, אותה המדרגה של מקום יציאת מוחין דע"ב מתחילתם 
באו"א, כי אלו המוחין נחלקים למל"צ בכללות, ע"ד התחלקות ששת 
הבחינות, א' הוא מקום יציאתם בג"ר דא"א. 
%break
ב' הוא נה"י דאו"א שבמקום חג"ת דא"א, ג' הוא בחינת ז"א עצמו 
שהוא בנה"י דא"א. ונמצא בשבת במנחה עולה ז"א למקום או"א, 
שבהם יצאו המוחין בעת הלבשתם לג"ר דא"א. וע"כ כמו שאו"א לא 
עלו אז יותר מבחינת הד' תי"ד תתאין, 
%break
כי הם עמדו במקום הגרון וחג"ת שנעשה לג"ר דא"א, אשר שם 
המקום דד' תי"ד התלוים בגרון, אבל לא הגיעו אל הח' תיקונים עלאין 
התלויים בסיום לחיי הראש דא"א, כי נתעלו אז למקום רדל"א. 
%break
כן הוא ממש בז"א שעולה רק למקום הגרון וחג"ת הזה, דהיינו לד' 
תי"ד תתאין, ואינו נוגע כלל בח' תיקונים עלאין, שהם במדרגה אחת 
למעלה ממנו. (אות רכ"א).
%break
%letter רמז
רמז) איך הוא המשכת הז"א את הו' תי"ד שלו, מי"ג תי"ד דא"א.
%break
%letter רמז
רמז) הדיקנא דא"א נחלקת לג' בחי': מל"צ כמו השערות רישא דא"א, 
שהם ג' הויות וחד דכליל להון. והם חב"ד חג"ת נה"י, ובחי' מלכות 
דכליל להון, כנודע. והנה עיקרו של הז"א הוא ו"ק, שהם חב"ד חג"ת 
דכלים וחג"ת נה"י דאורות, הנבחנים לנרנח"י דנפש, ונ"ר דרוח. 
%break
ונודע שכפי ערך הפנימים כן ערך המקיפים, וע"כ צריך שיהיה לו 
מבחינת השערות דיקנא גם כן אותם הבחינות: נרנח"י דנפש ונ"ר 
דרוח. ונתבאר לעיל בחלק י"ג בביאור הי"ג תי"ד דא"א, שב' תיקונים 
דשפה עלאה: השערות, והאורחא. 
%break
%page 1685
הם ו"ק וג"ר דעיבור, שהם נרנח"י דנפש, ונקראים רחום, וחנון. וב' 
תיקונים דשפה תתאה הנקראים: ארך, אפים, הם ו"ק וג"ר דרוח. ע"ש.
%break
ולפיכך גם הדיקנא דז"א, ממשכת בחינת הו"ק וג"ר דנפש, מבחינה 
שכנגדה בדיקנא דא"א. דהיינו מג' תיקונים הראשונים, שהם: אל, 
רחום, וחנון. 
%break
הנבחנים ליה"ו דהוי"ה הראשונה דדיקנא דא"א: כי תיקון א' אל, הוא 
שורש הדיקנא, ותיקון רחום הוא ו"ק דנפש, ותיקון וחנון הוא ג"ר 
דנפש. ע"ד שהם נבחנים בא"א עצמו. 
%break
הרי שמג' התיקונים הראשונים הוא משלים בחינת נפש דדיקנא שלו, 
והם מאירים בג' תיקונים הראשונים דדיקנא דז"א שהם ארך, אפים, 
ורב חסד.
%break
ובחינת הרוח ממשכת הדיקנא דזעיר אנפין, מבחינת ו"ה דהוי"ה 
שניה דדיקנא דא"א, הנקרא בשם, הוי"ה דבתר כתפוי דא"א, שהוא 
בחי' חסד גבורה ת"ת ורוח דדיקנא והוא ממשיך רק ו"ק דרוח שהם 
ו"ה, ולא הג"ר, 
%break
כי מבחינת הקביעות אין לז"א הג"ר דרוח, והם: ואמת, ונוצר חסד. כי 
הוי"ה שניה יש לה ד' תיקונים: אפים, ורב חסד. הם י"ה דהוי"ה שניה, 
ואמת, ונוצר. הם ו"ה דהוי"ה שניה. וכיון שהז"א צריך לקבל גם 
מגלגלתא דא"א, 
%break
כי הוא צריך לג' שותפים: כתר ואו"א, ע"כ הוא מקבל ג"כ מי' דהוי"ה 
תתאה, דהיינו התיקון לאלפים, שהוא מבחינת ה' תיקונים הנמשכים 
מגלגלתא דא"א. 
%break
ונמצא שלבחינת ו"ק דרוח שלו, הוא מקבל מי' דהוי"ה תתאה 
הנמשכת מגלגלתא דא"א, ומן ו"ה דהוי"ה דחג"ת כנ"ל, אמנם מאלו 
הג' מתתקנים לו רק ב' תיקונים, שהם ו"ה דרוח, הנקראים בז"א: 
ונושא עון, ופשע. 
%break
אשר מבחינת שמות הוי"ה שבדיקנא דז"א, הם נחשבים לי"ה דהוי"ה 
אמצעית, כי בכלים נבחן תמיד שהעליונים נגדלים מתחלה, וע"כ ו"ק 
דרוח מקובלים בי"ה דכלים דרוח, כנודע. 
%break
ותיקון הו' דז"א שהוא ונקה, מקבל מב' בחי' ה"ת שבב' הויות 
הראשונות דתי"ד דא"א, דהיינו מה"ת דהוי"ה קדמאה, ומה"ת דהוי"ה 
דחג"ת. והטעם מתבאר להלן. (אות רכ"ד רכ"ה).
%break
%letter רמח
רמח) למה צריכים ב' ההין תתאין דב' הויות הראשונות דדיקנא דא"א 
להאיר בתיקון ונקה דז"א.
%break
%letter רמח
רמח) כי בעת גדלות נעשו הנה"י דקטנות לחג"ת דגדלות, ובאים לו 
נה"י חדשים. ובעת שיש לו רק ו"ק בהדיקנא, 
%break
דהיינו נפש רוח, הם מתלבשים בחב"ד חג"ת דכלים דשערות דיקנא: 
אשר הג' הראשונים דז"א ארך, אפים, ורב חסד, שהם חב"ד דכלים, 
מתלבש בו אור הרוח, ונבחן משום זה לחג"ת. 
%break
ובג' האחרונים, שהם: ונושא עון, ופשע, ונקה, הנבחנים לכלים 
דחג"ת, מתלבש בהם אור הנפש דדיקנא, והם נבחנים משום זה 
לבחינת נה"י. והתיקון ונקה, הוא עתה יסוד דדיקנא, שבו מסך 
המסיים, המקבל מה"ת שבב' הויות דדיקנא דא"א. 
%break
והטעם שהוא צריך לב' בחי' ה"ת, כי בעת שישיג נה"י חדשים להשלים 
לו הט' תי"ד, הנה אז הג' תיקונים: ונשא עון ופשע ונקה, שהם עתה 
נה"י, ישובו להיות אז חג"ת, ויהיה אז התיקון ונקה בחינת החזה 
שבת"ת, 
%break
והמסך שבתקון ונקה, ירד אז ליסוד החדש, הנקרא על שלישים, וע"כ 
מטרם שישיג הנה"י חדשים, צריך שיהיה בו ב' בחי' ה"ת, א' דבחינת 
נקודת החזה, ב' דבחי' נקודת היסוד, כי אח"כ בגדלות הוא עתיד 
להוריד את נקודת היסוד שבו של עתה, אל יסוד החדש, 
%break
והוא ישאר אז במסך דנקודת החזה. הרי שהתיקון ונקה בעת שאין לו 
אלא ו' תיקונים, הנה הוא מוכרח להיות נושא לב' הנקודות: לנקודת 
החזה ולנקודת היסוד. ולכן הוא צריך לקבל עתה מב' בחינת ה"ת 
שבדיקנא דא"א, 
%break
%page 1686
דהיינו מה"ת דהוי"ה קדמאה, שהם בחינת חג"ת דדיקנא דז"א, ויש 
שם נקודת החזה. וכן צריך לקבל בחינת ה"ת מהוי"ה שניה דדיקנא 
דא"א, שהם בז"א בחינת נה"י, וה"ת זו הוא אצלו נקודת היסוד. 
%break
ונמצא התיקון ונקה, שהוא עתה יסוד, שכלול מב' נקודות יחדיו, מחזה 
ויסוד, ואז כשמשיג נה"י חדשים, יורדת הנקודה דיסוד מתיקון ונקה אל 
תיקון של על שלישים, ונקודת החזה נשארת בתיקון ונקה. (אות רכ"ו).
%break
%letter רמט
רמט) למה ו"ה שז"א נוטל מהוי"ה הב' דא"א נעשים אצלו לי"ה.
%break
%letter רמט
רמט) כי כשמדובר הוא מהמשכת האורות, הנה הכרח הוא שמקבל 
מו"ה דהוי"ה דבתר כתפוי, שהוא שם חג"ת ורוח, והוא אינו מקבל 
מי"ה דרוח אשר שם, אלא מו"ה דהוי"ה זו, שהוא נפש רוח דרוח. 
%break
אמנם מבחינת השמות שבז"א עצמו, שהם בחינת כלים הרי ו"ק 
דאורות מתלבשים בג"ר דכלים, ונמצאים הנפש רוח דרוח, שהם 
מתלבשים בי"ה דהוי"ה. כנודע בערך ההפוך שבין הכלים לאורות. גם 
נודע, אשר האותיות של הוי"ה רומזות על הכלים. 
%break
ולפי"ז נמצא שבא"א עצמו, שכבר יש לו גם הג"ר דרוח, הרי הג"ר 
מתלבשים בי"ה, והו"ק בו"ה. אבל בז"א שאין לו עוד הג"ר דרוח, הרי 
הו"ק דרוח מתלבשים בג"ר דכלים שהם י"ה. (אות רס"ח).
%break