ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book פסח - תע"ס - דברי האר"י
%page 453
%H חלק ט"ו
%break
%H בנין הנוקבא דז"א
%letter א
א) דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, 
והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, 
ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס 
כנודע.
%letter ב
ב) ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא 
עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות.
%break
ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת, ואז 
נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם 
היא לי"ס שלימות שבה.
%page 454
%letter ג
ג) וא"כ מוכרח היא, שכל זמן שעדין לא נתגדל המלכות, שאותן הט"ס 
עליונים שחסרים מנוקבא, יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו כנודע, שאין בו 
רק עד היסוד, והנוקבא משלימתו ליוד,
%break
ואז הם י"ט ספירות: ט' שלו ויוד שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא 
עשירית אליו, ונשלם הוא בי"ס עמה, וגם היא יש בה יוד ספירות.
%page 455
%letter ד
ד) ואמנם טרם התגלות בה הט"ס העליונות שלה, היו כולם נכללין 
בט"ס שלו. נמצא, כי בכל ספירה וספירה מן הט"ס דז"א, יש בה 
בחינת ספירה א' של הנוקבא,
%break
אך היא אינה רק חלק העשירית שבה בלבד, שהוא ספירת המלכות 
שבה. והנה גידול המלכות, אינה בפעם א' רק בזמנים הרבה נתקנת 
ונתגדלת מעט מעט כנ"ל.
%letter ה
ה) ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית 
המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד,
%page 456
שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא, 
שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו 
ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע.
%page 457
%letter ו
ו) והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם 
היא תעלה עד שם, ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו, יהיה כתריהן 
שוין, ויהיו שניהם אחד,
%page 458
כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת, ואז לא תצטרך 
היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם 
מאמא, כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה,
%break
ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין 
וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית 
התיקון.
%page 459
%letter ז
ז) ואמנם בין זה לזה יש בחינות רבות, ובין כולם הם ד' בחינות. וזה 
סדרן ממטה למעלה: א', תכלית המיעוט הנ"ל, שתהיה היא נקודה 
כלולה מיוד, והיא בחינת המלכות שבה, ואז אין לה פרצוף, ואז היא 
עומדת למטה מהיסוד שלו.
%page 460
%letter ח
ח) ב' היותה פרצוף גמור ביוד ספירות, אלא ששיעור קומתה היא 
באחור ז"א מחזה ולמטה. אבל עדיין האורות שלה שיש בה"ר של 
ז"א: כח"ב ח"ג לא האירו בד' תחתונות שבו, לכן לא נמשכו בה ולא 
האירו בה. והבן זה עם הנ"ל.
%page 461
%letter ט
ט) ג' בהיותה מקבלת אורות שלה מן ה' ראשונות של ז"א ואז נגדלת 
כמוהו אלא שעדיין כל זה בחינות אורות אב"א. והרי הם ג' בחי' 
בבחינת אחור. והטעם שאין ד' בחינות באחור, הוא ג"כ, מפני שאין 
הכתר ניכר אלא בפנים, ולזה ג' בחינות באחור.
%letter י
י) עוד יש ד' בחינות בבחינות פב"פ, והם אלו: א' שתהיה היא פרצוף 
שלם פב"פ, אלא ששיעור קומתה היא מחזה ולמטה דז"א, ועדיין 
אורות שלה דבחינת פנים שיש בה' ראשונות של ז"א לא נמשכו להאיר 
בה.
%break
והנה בחינה ראשונה, שהיא, שתהיה ג"כ בחינת נקודה א' כלולה מיוד 
כנגד היסוד פב"פ, אין כאן מקום ביאורו, ונתבאר במקום אחר, בפירוש 
תפלת השחר בברכת אבות.
%page 462
%letter יא
יא) הב' הוא, שהה' ראשונות של ז"א האירו בה מלמעלה, אבל עדיין 
הוא מחזה ולמטה, ואז הוא יורד בנצח שלו, והיא עולה בהוד שלו, 
בבחינת שם בוכ"ו, והוא כופף קומתו ומזדווג שם עמה.
%letter יב
יב) הג' הוא, שתהיה גדולה כמוהו בשיעור קומתו פב"פ, ותקבל 
האורות של ה' ראשונות בהיותה שם למעלה עמהם. ואמנם עדיין היא 
אינה מקבלת אורותיה אלא באמצעית ז"א, והכתר שלו יהיה גדול 
מכתרה, כי הוא יותר גדול וגבוה למעלה מכתרה.
%page 463
%letter יג
יג) נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר, כי היא למטה מן 
היסוד שלו, לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור 
קומתו, ואז צריכה הוא לקבל ע"י, ואז המלכות שלה אין לה בן זוג,
%break
ונתעלה עד היסוד שבה עצמה, ונכללין יחד שם בסוד הכללות, כנודע 
אצלינו, ואז תוכל לקבל מן היסוד של ז"א. ונמצא כי בבחי' זו יש בה 
פרצוף ט"ס עליונות שבה לבד, כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה, 
ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה.
%letter יד
יד) הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר א' כמותו, ומקבלת אורותיה 
מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלימה בכל י"ס, וזהו 
תכלית הגידול שלה.
%letter טו
טו) ועתה נבאר ג' בחי' אלו, איך היו מתחלת בריאת העולם עד עתה. 
הנה בזמן העיבור היתה היא עדיין בבחי' נקודה א' כלולה מי', והיתה 
למטה מאחורי היסוד דז"א.
%page 464
%letter טז
טז) וכאשר נברא העולם של אצילות, ונולדו זו"ן, התחילה היא 
להתגדל עד יום ד' של ימי בראשית, ואז נגדלה כל ג' בחי' הנ"ל שיש 
בבחי' אחור באחור,
%break
והוא עד שתהיה בחי' פרצוף גמור בי"ס באחור באחורי החזה, ושם 
היה שיעור קומתה משם ולמטה, וגם האורות של ה' ספירות ראשונות 
דז"א היו מאירין בה מלמעלה למטה אב"א.
%letter יז
יז) וכאשר הירח קטרגה, אז נתמעטה מן שיעור הנ"ל, וחזרה להיות 
כבתחלה בבחינת המיעוט היותר גדול שאפשר להיות,
%break
והוא שהי' ספירות שלה חזרו ונתעלו ונסתלקו בשרשיהן בט"ס של 
ז"א, כי משם יצאו כנ"ל, ולא נשאר רק המלכות שבה, שהיא נקודה א' 
כלולה מי', תחת אחורי היסוד של ז"א.
%page 465
%letter יח
יח) וזהו ענין לכי ומעטי את עצמך, שנסתלקו ט"ס שלה העליונים, ועלו 
בז"א, והיא נשארת נקודה מעוטה, וירדה תחת אחורי היסוד. וענין 
מיעוט הירח היה ביום ד'.
%page 466
%letter יט
יט) אח"כ ביום ו', חזרה להתגדל בבחי' הג' הנ"ל, היותה פרצוף שלם 
בבחי' אחור באחור נגד החזה דז"א, ואז יש בה ה' אורות של ה"ס 
ראשונות דז"א, שהם בחי' ה' ימים ראשונים דימי בראשית,
%page 467
כולם האירו ביום ו', שהוא הת"ת שבו, ואז ניבנית המלכות ונגלית שם, 
וה"ר מאירין בה מרחוק.
%letter כ
כ) ואז ביום ו' נזדווגו זו"ן בבחי' אב"א, ונברא אדה"ר בבחי' זו לבדו. 
ואלו לא חטא אדם הראשון, היה מעורר מ"נ באותו שבת הראשון,
%break
ועל ידי זה היו מזדווגין זו"נ פנים בפנים בבחי' יותר עליונה שבכולם, 
שישתמשו שניהן בכתר אחד ופנים בפנים, אשר אין הגדלה גדולה 
מזה, ותהיה היא מקבלת מאמא עלאה שלא על ידו.
%page 468
%letter כא
כא) והנה כאשר חטא אדם הראשון ביום ו', חזרה למטה תחת היסוד 
באחוריו, ונשארה שם בבחי' נקודה לבד כלול מי', ואז אותן הט"ס 
עליונים שבה לא חזרו לעלות ולהסתלק ולהתעלם בזעיר אנפין עצמו, 
כמו בעת מיעוט הירח ביום ד'.
%letter כב
כב) אמנם כיון שהיה מפני חטא, לכן כל אלו הט"ס ירדו למטה 
בקליפות כמ"ש בע"ה. והרי היא בתכלית המיעוט האחרון שבכולם, 
ואז היא ילדה קין והבל ע"י זווג זו"ן, כנזכר אצלינו בדרוש קין והבל 
וחטא אדה"ר ע"ש איך היו למעלה בשעה זו.
%letter כג
כג) ואח"כ כשבא יום שבת ראשון, חזרה הנוקבא להתתקן בכל הו' 
בחי' הנ"ל, ונגמרה בחי' הו', והוא שחזרה עמו פב"פ בכל שיעור 
קומתו, זולת בחינת הכתר לבד שהיה גדול מכתרה, אחר שהיא בחי' 
יותר עליונה מכולם, וגבוה ממנה.
%break
ולכן היתה עדיין צריכה לקבל מאמא על ידו, ואז לא היו משתמשין 
בכתר אחד, שהיא הבחי' היותר עליונה מכולם כנ"ל.
%letter כד
כד) ואח"כ ביום ראשון דחול, חזרה לבחי' הב', והיתה פרצוף שלם 
מי"ס באחורי החזה דז"א, ועדיין ג"כ לא היו מאירין בה ה' ראשונות 
דז"א. והנה ענין זה נמשך מבריאת אדה"ר עד שיצאו ישראל ממצרים,
%page 469
כי בכל יום שבת, חוזרת עמו פב"פ שוה בשוה בבחינת ו' הנ"ל, ובימי 
החול, היתה חוזרת אחור באחור פרצוף שלם בבחינה ב' הנ"ל, וה"ר 
דז"א לא היו מאירין בה. וזה נמשך עד צאת ישראל ממצרים בליל 
פסח.
%letter כה
כה) אמנם, אע"פ שבחינה זאת היתה כך, יש בו קצת שינוי בהמשך 
זמן הנ"ל, והוא כמ"ש רז"ל, שאדה"ר סילק את השכינה לרקיע ראשון 
ודור אנוש כו',
%break
עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים, עד שבא אברהם ויצחק ויעקב לוי 
קהת ועמרם ומשה והורידוה למטה מן רקיעים כבתחלה.
%letter כו
כו) והענין הוא, כי כבר נתבאר, כי בשבת ראשון חזרו פב"פ, ועדיין 
כתרו גדול מכתרה וגבוה ממנה, נמצא כי המלכות שבה למטה מכל 
בחינת ז"א, ואין לה מקום יניקה כנגד הזכר כנ"ל, וע"כ צריך שתתעלה 
המלכות ביסוד שבה, ואז יהיה מקום יניקה גם אל המלכות שבה.
%break
וא"כ נמצא, ששבעה רקיעים התחתונים שבה, כבר עלתה בימי אדה"ר 
רקיע ראשון מלמטה למעלה, שהיא בחי' המלכות שבה ועלתה אל 
יסוד שבה.
%letter כז
כז) ונמצא שאין לה עתה פרצוף רק מט"ס עליונות שבה בלבד, וזה 
היה בכל השבתות, וגם בחול כאשר היתה חוזרת עמו אב"א מהחזה 
ולמטה,
%break
לא היה לה רק פרצוף מט"ס עליונים שבה נכללין כשיעור קומה ד' 
תחתונות שבו, כי המלכות שבה שהיא רקיע א' נסתלקה משם, ועלתה 
ביסוד.
%letter כח
כח) וכן עשו כל הז' דורות, עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים תחתונים 
שבה, ואז נכללין כל הז"ת שלה בג"ר שבה, ואותן ג"ר שבה היו עומדין 
נגד ג"פ עילאין דנה"י דז"א, ונאחזות בהם אב"א, וכל הז"ת שבה 
נכללין שם.
%break
ונשארו כל שארית נה"י דז"א מגולין בלתי לבוש, ומשתלשלין למטה מן 
שיעור קומת הנוקבא, ואז היתה עולם מתנהג ע"י ז"א.
%page 470
%letter כט
כט) וז"ש באנשי סדום וה' המטיר על סדום מאת ה' מן השמים. כי 
עיקר ההנהגה מן השמים, שהוא ז"א. אמנם, להיות כי גם נוקבא 
היתה כלולה בג"פ עליונים דנה"י דז"א, לכן נזכרת בכללות עמו, כמ"ש 
וה' המטיר וגו' הוא וב"ד.
%letter ל
ל) וזהו ענין מ"ש בזוהר דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא, כי 
כל דיני הז"א הם בנה"י שלו, וכאשר הם מתפשטין בנוקבא ונעשין בה 
מוחין, אז נייחין שם בסופם, שחזרו להיות בחי' מוחין. אמנם כאשר 
הוא בבחי' הנ"ל, שנכללין ז"ת שבה בג"ר שבה בריש נה"י שלו,
%break
אז הם דינין תקיפין בסופם, וע"כ וה' המטיר גפרית ואש, שהם דינין 
תקיפין, מן השמים, לפי שאז הז"א אינו רחמים אלא דין, ואם הוא 
נקרא רחמים, הוא כאשר נה"י שלו נעשין מוחין ברישא דנוקבא.
%letter לא
לא) וזהו נמי ענין הוצאת חמה מנרתקה, הנזכר בדרז"ל ובתיקונים, 
שהם הוי"ה אדנ"י, כנזכר בתיקון כ"א דנ"ח. והענין, כי חמה הוא ז"א, 
ונרתקה הוא נוקבא שמלבשת נה"י שבו, שהם דינין תקיפין, הנקרא 
חמה בתוך נרתקה דנוקבא,
%break
ונחלש כוחם ובצאת חמה מנרתקה כנ"ל, שורפת העולם כולו בדינים 
הקשים, וכבר נת"ל, כי אין דבר זה אלא בימי החול, אבל בשבתות 
היה פב"פ ע"ד הנ"ל.
%letter לב
לב) וזה נמשך עד שבא אברהם והורידה רקיע א', והוא בחינת החסד 
אשר בה שנתפשט למטה כנודע, כי אברהם איש חסד, וככן עשו 
השאר עד משה,
%page 471
ואז נתפשטה גם המלכות שבה, ונתפשטו ט"ס שבה בבחינת אב"א 
למטה מהחזה, ועדיין אין האור ה"ר שבו מאירין בה, וכ"ז בימי החול 
כנ"ל.
%letter לג
לג) וטעם הדבר הוא, לפי שכל הנשמות שבאותן הדורות שהיו מבחי' 
ישראל, היו מעורבים בדור הפלגה ובדור סדום ובדור מצרים, והיה 
הטוב מעורב ברע,
%break
וכמ"ש בדרוש בפ"ע בע"ה, וע"כ לא יכלו הצדיקים ההם להמשיך אור 
הה"ר למטה שיאירו בה, וכמ"ש בע"ה בענין גלות מצרים.
%letter לד
לד) וזהו טעם ד' מאות שנה של גלות מצרים, שהיה גלות ההוא בחינת 
הסתלקות הה"ר דז"א מד' תחתונים שבו, אשר שם קומת המלכות, 
וכנגד ד' אלו שחסר מהם אור הנ"ל, נמשך הגלות ת' שנה.
%letter לה
לה) אח"כ בהגיע תור גאולת מצרים בעשרה לחודש, לקחו הפסח, 
להורות כי אז היתה פרצוף שלם בסוד אב"א בי"ס, ולכן לקחו 
מבעשור. ואח"כ המתינו עד ה' ימים, והאירו בה עוד ה"ר שבו, ואז 
היה ליל פסח בט"ו לחודש.
%letter לו
לו) וז"ס מ"ש בזוהר אמור דקי"ב על בט"ו לחודש, כי כדין, קיימא 
סיהרא באשלמותא: ה' על י'. פי': בהיותה בסוד אחור הוא בחי' י"ס, 
ושיעור קומתה אינה רק ד"ס תחתונות דז"א, וה"ר דז"א גבוהין עליהן.
%page 472
וכאשר היא נגדלת עמו למעלה, לוקחת מקומם, ונמצא שהיא עתה 
בחי' ה' על י'. וזהו בליל פסח, שהוא בט"ו לחודש, כי אז חזרה פב"פ 
עמו בבחי' ו' הנ"ל, ולכן אנו אומרים בלילה ההוא הלל גמור. ותכף 
ירדה כבתחילה, לכן אין הלל גמור בז' ימי הפסח.
%letter לז
לז) אח"כ מאז ואילך עד שבנה שלמה בית ראשון היתה בכל ימי 
שבתות פב"פ בבחינה ו' כנ"ל, ובכל ו' ימי החול היתה אב"א בבחינה 
הג' הנ"ל, שהיתה בפרצוף שלם י"ס מהחזה ולמטה, וגם אור ה"ר 
דז"א האירו בה תמיד.
%break
וזהו טעם זכירת יציאת מצרים, כי היתה גאולה גדולה מבחינת היותה 
בתחילה בימי הגלות בבחי' ב' לבד, והוא פרצוף י"ס באחור מהחזה 
ולמטה בלי הארות ה"ר שלו בה, משא"כ בחורבן בית ראשון, כמ"ש 
בע"ה.
%letter לח
לח) ואח"כ, כאשר נבנה בית ראשון ע"י שלמה, נתוסף עוד בה בחי' 
אחרת, והוא: כי בין בשבת בין בחול, לעולם היתה עמו פב"פ בחי' ו',
%break
אמנם הבחינה ז', שהיא היות ב' מלכים משתמשין בכתר אחד כנ"ל, 
לא היתה כך לעולם עד לע"ל, ואלו היה כן בבית ראשון, לא היתה 
אומה ולשון שולטת בנו כלל עוד.
%page 473
%letter לט
לט) ואמנם עוד נתוסף עתה בבית א' הארה גדולה, והוא זה הענין 
כמ"ש במ"א, כי הז"א היה ו"ק חג"ת נה"י, ואח"כ עלו חג"ת ונעשו 
חב"ד, ונה"י נעשו חג"ת, והוצרכו הבינה להתפשט בו ולעשות נה"י 
חדשים.
%letter מ
מ) נמצא. כי יש בז"א הוד ראשון והוד אחרון, והוד הראשון נעשה 
אח"כ בו גבורות. ונודע, כי הבינה בז"א אתפשט עד הוד שבו.
%break
ואמנם קודם בית א' היתה הבינה בו עד הוד ראשון, שהיה אח"כ בחי' 
גבורה. נמצא כי התפשטות בינה תוך ז"א לא היתה כי אם בה"ר, 
שהם חב"ד ח"ג. וכתר אינו נמנה, מפני שהכתר ודעת הכל א', כנודע.
%letter מא
מא) גם ת"ת דז"א, לא נתפשט בו הבינה, כי נ"ה דאמא ארוכים 
ומתפשטין הרבה בב' קוין ימין ושמאל,
%page 474
אך היסוד שלה שהוא בקו האמצעי, מסתיים בדעת שלו. ואז ה"ר לבד 
היתה הבינה מתפשטת, אך אחר בנין בית א' נתפשט בינה עד הוד ב' 
דז"א, והם עתה ז"ס שמתפשטות בהם הבינה תוך ז"א.
%letter מב
מב) ואח"כ כשגרמו העונות נחרב בית ראשון, ובעת חורבן עצמה 
ירדה המלכות אחורי היסוד דז"א. אמנם ט"ס העליונים שבה לא ירדו 
לקליפות כמו שהיה בחטאו של אדה"ר, אמנם עלו למעלה בתוך ז"א 
בשרשיהן, כנ"ל בענין מיעוט הירח.
%break
ואלולי שנתמעט מיעוט הזה הגדול, לא היה יכולת אל הקליפות 
ולאה"ע להחריב בהמ"ק. אך אמנם, חזרו ט"ס עליונים להתעלם 
למעלה בז"א, ולא שלטו בהם הקליפות.
%page 475
%letter מג
מג) אמנם תכף אחר החרבן, חזרה הנוקבא להתקן בבחי' ג', ונעשה 
פרצוף של י"ס אב"א מהחזה ולמטה, ואף כי גם אז היו מאירין בה ה"ר 
של ז"א.
%break
וכל זה בחול, כי בשבת היתה פב"פ בבחי' ו', נמצא כי בעת חרבן בית 
ראשון באותו גלות של ע' שנה דבבל, היתה הנוקבא ממש כמו שהיתה 
ביציאת מצרים ודור המדבר. וזש"ה המדבר הייתי לישראל וגו'.
%letter מד
מד) ומה שהיה אז בחינת גאולת מצרים נחשב עתה לגלות, לפי 
שבתחילה בגלות מצרים היתה גלות גמור, שאפילו בהיותה אב"א 
בימי החול, לא היו אור ה"ר שלו מאירין בה, ולכן כאשר נתוסף הארת 
ה"ר, נחשב לגאולה.
%break
אבל עתה שבזמן בית ראשון אפילו בימי החול היו פב"פ וקומתן שוה, 
ואח"כ כשחזר לבחי' ג' דאב"א, אע"פ שאור הה"ר מאירין בה, נחשב 
לגלות גמור.
%break
%page 476
%letter מה
מה) אמנם הגירעון שהיתה עתה בגלות בבל, הוא, כי אותן הארות 
שהיו מאירין ז"ס עליונים, שבהם נתפשטה בינה בז"א כנ"ל בימי בית 
המקדש ראשון, וכולם היו מאירין בה בבחינת פב"פ כנ"ל, הנה אלו 
האורות ירדו כולם ונמשכו אל הקליפות בעו"ה.
%break
אך לא ט"ס ראשונים עצמם שבה, כנ"ל, שעלו בז"א, אך אלו הז' 
האורות ירדו בקליפות והיא חזרה אב"א בימי החול.
%letter מו
מו) וזהו ענין גלות בבל ע' שנה, נגד ז' אורות אלו שהוא ז' בחי' כל א' 
כלול מי', לכן נקרא גלות בבל שהוא גימטריא ד"ל, כנודע כי מלכות 
נבנית ע"י בוכ"ו חילוף אהי"ה, שהוא גימטריא ד"ל,
%break
ואז שיעור קומת המלכות היא אורך היריעה שלשים באמה, ורוחב 
ארבע באמה, כמנין ד"ל. ועתה נתמעטה בניינה וקומתה הראשון 
שהוא גימטריא ד"ל.
%letter מז
מז) אח"כ בבית שני עלתה בימי השבת פב"פ בבחי' ו', אך בימי החול 
עלתה פב"פ של בחינה הה', שהיתה פרצוף בי"ס שלימות ושיעור 
קומתה, מהחזה שלו ולמטה פב"פ, והיו ה"ר שלו מאירין בה מרחוק, 
אמנם לא עלתה היא כנגדן ממש, כמו שהיתה בבית א' בימי החול.
%page 477
%letter מח
מח) וזה הענין שחסר ה' דברים בבית שני, ואלו הם, אורים ותומים 
וכו'. וזהו ענין מ"ש בזוהר פרשת שמות, כי בית ראשון לקבל ה' עלאה 
ובית שני לקבל ה' תתאה.
%letter מט
מט) והענין היא, שכבר בארנו, שבבית ראשון היו פב"פ עד למעלה 
בבחי' ו' והיו ה"ר מאירין בה, ואז נקרא סיהרא באשלמותא, במלוי 
הלבנה בט"ו לחודש, בסוד חמשה עשר: ה' על י', כנ"ל.
%break
נמצא כי בהיותן שם למעלה נקרא גם היא ה' עלאה, אך בבית שני 
שהיתה בימי החול פב"פ בד' תחתונות שבו והיא חמישית להם, אז 
נקרא ה' תתאה.
%letter נ
נ) ועוד ט"א עם הנ"ל, כי בבית ראשון אמא עלאה הנקראת ה' עלאה, 
נתפשטה עד הוד ב' דז"א, ואמנם המלכות היתה יונקת ממנה, כי שם 
מקום המלכות. אך בבית שני, לא נתפשטה הבינה רק עד הוד ראשון 
דז"א בלבד, שהוא בחינת גבורה של עתה, כנ"ל.
%page 478
%letter נא
נא) נמצא, כי המלכות עתה בחול בבית ב', אע"פ שהוא פב"פ, היא 
מחזה ולמטה, ואינה יונקת מה' עלאה, לכן נקרא ה' תתאה, לפי 
שאינה יונקת מה"ר. ושמור הקדמה זו, על ענין בינה המתפשטת עד 
הוד א' אימתי הוא, ואימתי מתפשטת עד הוד ב'.
%letter נב
נב) והנה אח"כ בחורבן בית שני, היתה המיעוט היותר מועט שבכל 
הזמנים, והוא דומה ממש אל זמן חטא אדה"ר, והוא כמו שהיתה 
בבחינה ראשונה של אצילות אב"א, שהיתה בבחינת נקודה כלולה מי',
%break
שהוא המלכות שבה בלבד אב"א תחת היסוד שלו, ונתוסף בה פגם, 
שאותן הט"ס שלה ירדו למטה בין הקליפות, ואז סמכין אתאבידו, 
שהם נה"י ז"א הסומכים אותה.
%letter נג
נג) וז"ס השליך משמים ארץ וגו'. כי ת"ת ישראל שהוא ז"א, השליך 
את המלכות הנקרא ארץ, שהיתה תחלה בת"ת שבו הנקרא שמים, 
ומשם השליכה אפילו למטה מהדום רגליו, שהם נה"י שבו, ונפלה 
תחת היסוד שבו באחוריו.
%letter נד
נד) וזהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, כי בדור אנשי סדום היתה 
המלכות באחורי נה"י דז"א כנ"ל, בסוד וה' המטיר. אך עתה, נפלה 
בסוד נקודה לבד תחת היסוד, וט"ס שלה ירדו אל הקליפות, מכ"ש 
הארת ה"ר שנפלו בחרבן בית ראשון.
%page 479
%letter נה
נה) נמצא, כי חטא אדה"ר וחטא חורבן בית שני הכל א', אלא שחטא 
אדה"ר תיקן ממש את הקליפות, מה שמתחלה היו בלתי תיקון, כמ"ש 
בע"ה. אבל בעת החרבן בחטא ישראל, כבר היו הקליפות מתוקנים, 
ומה שגרמו הם, הוא להחזיר ולהלביש בהם את הקדושה כנ"ל.