ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author חגי ישראל
%book פסח - תע"ס - אור פנימי
%page 453
%H חלק ט"ו
%break
%H בנין הנוקבא דז"א
%letter ב
ב) גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה 
כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, 
כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים 
ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. 
%break
כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן 
אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, 
שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש.
%break
וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו 
בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה 
באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם 
המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס:
%break
א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. 
אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת 
לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו,
%break
וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, 
ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א 
בלבד, כמ"ש שם.
%break
%page 454
ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' 
של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א, כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא 
משפיע לה בדרך המדרגה, כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה 
בעודם באו"א.
%break
וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג 
דאו"א, נבחנים לאחים, להיותם יונקים משורש אחד, אלא כיון שאין 
הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו 
עצמו וקומת הנוקבא.
%break
וזה אמרו "אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו כח גידול להמלכות 
ואח"כ יצאה בחינת גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ז"א ואז 
נגדלת המלכות עד שתשלם גם היא לי"ס".
%break
דהיינו כמבואר, שבעת עיבור ב' שלו, גם המ"ן של המלכות דבוקה 
באח"פ שלו, וע"כ הוא מקבל מאמא ב' הקומות, קומת עצמו וקומת 
הנוקבא כנ"ל, הרי שבעת שאמא עלאה גדלה לז"א, נתנה בו כח 
הגידול של המלכות ג"כ.
%break
ואח"כ כשיוצא מבחינת העיבור ובא למקומו, יוצא אליה בחינת הגידול 
דקומת המלכות, ע"י ז"א בעלה. ועי' לעיל דף תתכ"ה תשובה י"ג וט"ו. 
ודף תתל"ב תשובה מ'.
%letter ג
ג) מוכרח הוא שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותם הט"ס 
החסרים לנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי 
ז"א בעת עיבורו דגדלות, מקבל גם קומת הנוקבא בפקדון,
%break
ונבחן, שהיא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, שהיא בחינת הב"ן שבו, 
שהיא בחינת המסכים, שעליהם נמדדו קומות נרנח"י דז"א עצמו, 
שבעי"מ שלו, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, וע"כ נשארים בפרצוף 
כל בחינת המסכים דקטנות עצמו אפילו בעת גדלותו,
%break
ולכן כשהוא מודד את המוחין בשביל התחתון, הוא מודד לו על 
המסכים שבעצמו, מכל המדרגות שעברו עליו, מתכלית קטנותו עד 
גמר גדלותו.
%break
וזה אמרו "מוכרח היא שכל זמן שלא נתגדלה המלכות, שאותן הט"ס 
העליונות שחסרים מנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו וכו', כי בכל 
ספירה וספירה מט"ס דז"א יש בה בחינת ספירה אחת של הנוקבא,
%break
שהיא ספירת המלכות שבה" דהיינו כמבואר, שאותה קומת הנוקבא 
שנטל בפקדון מאמא עלאה בעת עיבורו, היא נכללת בנוקבא שבגופו 
דז"א, דהיינו במלכיות שבט"ס של עצמו, שהם הב"ן שבו, אשר בחינת 
העיבור, מודד להנוקבא הנפרדת על בחינת המלכות דנפש דעצמו,
%break
ובחי' היניקה, מודד לה על מלכות דרוח דעצמו, וכו' עד שמחזיר לה כל 
קומתה שקבל בשבילה. הרי שבכל ספירה וספירה של ז"א יש בה בחי' 
ספירה של הנוקבא, דהיינו בצד ב"ן של הספירה, שהיא נקראת נוקבא 
שבגופו, וזכור זה.
%page 455
%letter ד
ד) בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט. והם בכללות ז' זמנים 
שנתבארו בחלק ט' דף תתל"ב תשובה מ'. עש"ה.
%letter ה
ה) תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מיוד 
שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה. אין המדובר כאן, מתחילת 
אצילותה של המלכות,
%break
כי בתחלה היתה בחינת השבירה בבי"ע, כנודע, שהיא בחינת מלך הז' 
דז' מלכים דמיתו, ונודע, שכולם נשברו פנים ואחור, הרי שלא נשאר 
ממנה באצילות אפילו בחינת נקודה אחת. אלא המדובר היא מבחי' 
מוחין הקבועים באצילות.
%break
כי אפילו לאחר התיקון של האצילות, לא נתקנו בבחי' עצמות, אלא רק 
בכלים דפנים של ז' המלכים, דהיינו כמו שיצאו בעת הקטנות של 
הנקודים מבחינת נקבי עינים דס"ג דא"ק, שאז לא היה בהם אלא ששה 
כלים חב"ד חג"ת עד החזה,
%break
ונקודת הסיום שהיא נקודת החזה, נבחנת שם למלך הז' שהוא בחי' 
הנוקבא דז"א. ומבחינת האורות שבהם נבחנים ז' המלכים לחג"ת 
נה"י, ונקודת הסיום שתחת היסוד נבחנת למלך הז', שהיא בחינת 
נוקבא דז"א.
%break
והם נבחנים לכלים דפנים דנקודים, משום שלא היה בהם שום פגם 
מחמת עצמם, כי האור עינים דס"ג דא"ק תיקן אותם בשלימות הזו 
דחג"ת נה"י כמו שיצאו בעת קטנות.
%break
וענין שבירתם לא היה מחמת עצמם, אלא כיון שבעת גדלות הנקודים, 
נתפשטו אלו הז"מ ונתחברו עם הכלים דבי"ע שכבר יצאו למטה 
מפרסא דאצילות דשם,
%break
וכלים אלו לא היו ראוים לקבל אור העליון מחמת צמצום הב' שדחה 
אותם לבר מאצילות, שמשום זה נקראים כלים דאחור כמ"ש בחלק ז', 
וע"כ נשברו ומתו, וגרמו גם שבירה אל הכלים דפנים, שהם הכלים 
דחב"ד חג"ת עד החזה. עש"ה, כי אכמ"ל.
%break
ולפיכך אחר שנבררו כלים אלו דפנים פעם אחת מן השבירה, שוב אין 
שום מיעוט נוהג בהם, משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת 
חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע, ולא מחמת עצמם,
%break
לכן אחר שנתקן הפרסא בעולם התיקון באופן כזה, שאלו הכלים דפנים 
לא יוכלו עוד להתחבר עם הכלים דאחורים דבי"ע, הרי אי אפשר עוד 
שיהיה בהם שום מיעוט.
%break
אמנם כל מה שנברר מבי"ע משהו יותר מן שיעור הנ"ל, שהוא חב"ד 
חג"ת דכלים עד החזה, וחג"ת נה"י דאורות עד הנקודה שתחת היסוד, 
נבחן לבחינת תוספות, ואין להם קביעות באצילות, אלא שהם בעולה 
ויורד לפי מעשה התחתונים. וכבר הארכנו בזה בחלקים הקודמים.
%break
וזה אמרו "תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה 
מי' שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה" דהיינו כמבואר, שמלך הז' 
דנקודים דקטנות, שהוא נקודת החזה דכלים, ונקודת היסוד דאורות, 
היא בחינת כלי דפנים,
%page 456
שכל שבירתה היתה רק מחמת חיבורה עם הכלים דאחורים אשר 
בבי"ע, וע"כ אחר שנבררה פעם ונתקנה באצילות, לא יארע בה שום 
מיעוט עוד כמו בחג"ת נה"י דז"א.
%break
ונקודה זו מבחינת הכלים דז"א, היא דבוקה בחזה שבו, כי כן היו 
דבוקים בז"מ דקטנות נקודים בבחינת חב"ד חג"ת דכלים, כנ"ל.
%break
אמנם מבחינת האורות אין שם אלא רוח נפש לבד, כי בחסר נה"י 
דכלים חסר ג"ר דאורות, ורוח נפש נבחן לחג"ת נה"י כנודע. ונמצאת 
הנוקבא מבחינה זו שהיא נקודה תחת היסוד, ודבוקה ביסוד דז"א 
דאצילות.
%break
וכן נקראת נקודה זו מבחינת הכלים בשם כתר. שט"ת שלה הן בבי"ע. 
ומבחינת האורות היא נבחנת למלכות, כלומר לבחינת נפש, כי בחסר 
ט"ת דכלים חסרים ט"ר דאורות. כנודע בערך ההפוך שבין כלים 
לאורות.
%break
והנה כל השמות הנ"ל המחולפים תמצא מפוזרות בדברי הרב, דהיינו 
לפי המדובר, אם מכלים ואם מאורות, וכאן המדובר הוא מאורות.
%break
וע"כ הוא מכנה את הנקודה, בשם נקודה שתחת היסוד כנ"ל. וכן הוא 
מכנה אותה בשם מלכות, דהיינו נפש, כמות שהיא מבחינת האורות. 
וזכור זה ולא תתבלבל בהחילופים.
%break
ותכלית גידול שבה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה ותהיה עם ז"א פב"פ 
שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד. שהוא מה שקטרגה הירח.
%break
הנה דברי הרב אלו עמוקים מני עמוק ולפי שבלעדם אין הבנה אמיתית 
בכל עניני המוחין וחילופיהם בשבתות ומועדים וכו', ע"כ הכרח הוא 
להבינם לכל הפחות לפי המחויב לקשר את הדרושים המובאים בענין 
זה.
%break
ושורש הדברים אלו הם בדברי חז"ל במסכת חולין דף ס' ע"ב. וז"ל: 
ר"ש בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב 
את המאור הגדול ואת המאור הקטן.
%break
אמרה ירח לפני הקב"ה. רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר 
אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. ע"ש. וזה שטענה אפשר לשני 
מלכים שישתמשו בכתר אחד, מכונה בשם קטרוג הירח.
%break
והנה לדברי חז"ל שם משמע לכאורה, שהטענה היתה, שאי אפשר לב' 
מלכים שישתמשו בכתר אחד, אלא שרצתה בכתר מיוחד לעצמה, כדי 
שתהיה בלתי תלוי בהחמה, שהוא ז"א.
%break
והרב אומר, שזה תכלית תיקונה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר 
אחד. וא"כ למה קטרגה אז בעת שכבר שמשו בכתר אחד.
%break
אכן כשמדייקים בדבריהם ז"ל, נמצא כי הטענה לא היתה על כתר 
אחד. כי הקשו, למה כתיב מקודם ב' המאורות הגדולים, שמשמע 
ששניהם שוין בכתר אחד, ואח"ז כתוב את המאור הגדול ואת המאור 
הקטן, שזה גדול מזה, וכבר אינם במדה שוה בכתר אחד.
%break
וע"ז תרצו, שהירח קטרגה, אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. 
ואין לפרש שהיא רצתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, כי לפי זה לא היה 
נקרא קטרוג הירח שאין זה קטרוג אם היא רצתה להיות גדול ממנו,
%break
כי קטרוג הוא משמעות של עלבון ומיעוט שהיא עשתה לחמה, ואיזה 
עלבון יש לחמה אם רצתה להיות גדול ממנו. ועוד, מה היה תרעומת 
שלה, שאמרה, רבש"ע, כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ע"ש. 
ואם טענתה היתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, איזה דבר הגון יש כאן.
%page 457
וביותר מכולם קשה למה חרי האף הגדול הזה, וכי משום שרצתה 
בכתר גדול ממנו, ע"כ תתמעט כל כך ותתרוקנה לגמרי מאורה, עד 
דלית לה מגרמה ולא מידי אלא מה שהחמה נותן לה. אכן אין הדברים 
כפשוטם.
%break
וכדי להבין הדברים, צריכים להבין ענין ז"א ונוקביה מבחינה מקורית 
וכן ענין לקיחת הצלע, ובנין הנוקבא שזה יתבאר להלן בביאור הנסירה. 
וכאן נבאר רק מבחינה כללית.
%break
והענין הוא, כי הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, 
שהמשמעות היא שהשמש והירח קומתם שוה, סובב על יום ד' דימי 
בראשית. שיתבאר לקמן, שאז נתגדלה הנוקבא ע"י התלבשות נה"י 
דאמא בתוכה, עד שהיתה בקומה שוה עם ז"א מאחוריו.
%break
וכיון שנפרדה עי"ז מז"א בעלה, ועלתה לינק מן ת"ת דאמא, להיותה 
גדולה כמוהו, ע"כ נסתמו החסדים ממנה. ואז התחילה לקטרג על 
האורות דגדלות האלו אשר קבלה מנה"י דאמא, כמ"ש חז"ל, שאמרה, 
אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד.
%break
כלומר, שטענה, שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, מפני 
שלא יכלה לסבול את הסיתום הגדול דחסדים, ורצתה לחזור למקומה 
שמלפני כן, דהיינו להיות אב"א עם ז"א מחזה ולמטה,
%break
כי אז היה לה חסדים בשפע, מבחינת ו"ק דז"א, וזה מכונה בשם 
קטרוג, כי קטרגה על הארת הגדלות שנשפע לה מאמא, שהוא עלבון 
להמאציל.
%break
וע"ז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך. שפירושו, שתחזור לבחינת נקודה 
שתחת היסוד, שהוא המיעוט היותר גדול שאפשר להיות בנוקבא. כי 
נמצא בזה, שכל הט"ר שלה וכל בנין פרצופה מסתלק ממנה, וחוזרת 
לשורשה להיות רק לבחי' מסך להעלות או"ח בשביל הז"א.
%break
וזה שטענה, רבש"ע כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי? כלומר, 
כי היא טענה שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, אלא 
לחזור לאב"א, מחזה ולמטה, דהיינו לבחינת ו"ק, וזה ודאי לדעתה היה 
דבר הגון, שהרי לא יכלה לעמוד בגדלות מכח חוסר החסדים, כנ"ל.
%break
וע"כ התרעמה על שנאמר לה לחזור לנקודה תחת היסוד, שנדמה לה 
לעונש על קטרוגה, והיא לא הרגישה בזה שום חטא, שהרי לא יכלה 
לעמוד שם בשום אופן, מחמת חוסר החסדים, כנ"ל.
%break
וזה אמרו "תכלית גידול שלה הוא שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם 
ז"א פב"פ שוה לגמרי וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה 
שקטרגה הירח" כלומר, שאז יתוקן קטרוג הירח,
%break
כי רק בבחינת גדלות דאחורים לא יכלה הירח לעמוד שם מכח חוסר 
החסדים כנ"ל, וע"כ קטרגה. אמנם, כשתהיה עם ז"א בקומה שוה 
בבחינת פב"פ עד הכתר,
%break
הנה אז יהיה לה גם חסדים בשפע, ואור החכמה תתלבש תוך אור 
החסדים, כנודע, ואז לא יהיה לירח מה לקטרג עוד, וזהו כל התיקון. 
כמ"ש הרב בסמוך.
%letter ו
ו) שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת ואז לא תצטרך 
היא לקבל הארתה ע"י ז"א אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא 
וכו' שוין במציאותם כמו או"א. וצריכים לזכור כאן מ"ש בחלק ה', בענין 
הז"ת חג"ת נהי"מ המקוריות.
%break
ונתבאר שם, שכל עיקרים הם ז"א ונוקבא, והם רק נצח והוד דז"ת, 
וחג"ת שבהם, הוא מהתכללות העליונים ג"ר, שהם כח"ב, אלא כיון 
שכח"ב ירדו לבחינת ו"ק נקראו בשם חג"ת.
%page 458
ונמצאו חג"ת נ"ה דז"ת, שהם כמו כח"ב זו"ן דכללות וע"כ הם מכונים 
ה"ח או ה"ג, כי עיקרם אינו אלא חג"ת נ"ה. ויסוד, הוא רק כללות של 
אלו הה', דהיינו כללות הה"ח, וכן המלכות היא רק כללות דה"ג, כמ"ש 
שם באורך.
%break
ונמצאו משום זה זו"ן דאצילות, המלבישים לנה"י דא"א, אשר ז"א הוא 
בחינת נצח דא"א, ונוקבא היא בחי' הוד דא"א. כלומר, שזה חלקם 
בט"ס המקורית דא"א, שז"א הוא נצח דט"ס המקורית, ונוקבא היא הוד 
דט"ס המקורית, כי הנו"ה הם עיקרם של הזו"ן כנ"ל.
%break
והוא הגורם, שנוקבא היא למטה מז"א, ואין קומתם שוה, כי הם ב' 
ספירות מיוחדות זו למטה מזו כי הוד הוא למטה מנצח, וצריך לקבל 
מנצח.
%break
ואין להקשות לפי זה, איך אפשר פעם שיהיו ז"א ונוקבא בקומה שוה, 
מאחר שהם באים מב' ספירות מיוחדות נצח והוד שהם זו למטה מזו.
%break
אכן זה הגיע לה מפאת בנינה מצלע דז"א, כמ"ש להלן בבנין הנוקבא, 
כי עי"ז נתכללו הנצח וההוד בבחינה אחת, ולקחה הנוקבא לחלקה גם 
את הנצח דז"א, ונמצאים בזה שנכללים שניהם בספירה אחת, וע"כ 
יכולים להיות שניהם בקומה שוה.
%break
ובהתכללות זו דנצח והוד, יש ב' בחינות: א', שז"א, שמקורו הוא נצח 
דא"א יורד ונכלל בהוד דא"א, שעי"ז נמצא נכלל עם הנוקבא בספירה 
אחת, ויכולים להיות בקומה שוה.
%break
ב' הוא, שהנוקבא שבחינתה היא בהוד דא"א, עולה ונכללה בנצח 
דא"א, שעי"ז נמצאת נכללת עם הז"א בספירה אחת ויכולה להיות עמו 
בקומה שוה.
%break
וההפרש בין ב' מיני התכללות אלו הוא, כי ע"י התכללות הנצח בהוד, 
אע"פ שנעשים עי"ז בקומה שוה, מ"מ עדיין היא צריכה לקבל שפעה 
מספירת הנצח דא"א, שמשם נמשך הז"א, ונמצא שגם בשעה שהם 
בקומה שוה, צריכה לקבל כל שפעה ע"י ז"א בעלה.
%break
אמנם ע"י התכללות ההוד בהנצח, היא נמצאת לגמרי כמדת הז"א, כי 
עתה היא יונקת מת"ת דא"א כמו הז"א, ואין עוד לז"א שום יתרון עליה.
%break
וכל המתבאר באחיזת הזו"ן בתנה"י דא"א, כן הוא ממש גם באחיזתם 
בתנה"י דאמא. כי כל מה שמקבלים מא"א, אינו אלא ע"י התלבשות 
באו"א, כנודע.
%break
ונמצאים ב' החלוקות הנ"ל שבהתכללות הנו"ה דא"א, נוהגים כן גם 
בתנה"י דאמא. שבהתכללות הנצח בהוד, נמצאים הזו"ן קומתם שוה, 
והנוקבא מוכרחת לקבל מהנצח דאמא, שמשום זה צריכה לקבל 
בהכרח גם מז"א בעלה, ששורשו בנצח דאמא.
%break
אמנם בהתכללות ההוד בנצח, כבר נמצאת הנוקבא בבחינת הנצח 
דאמא, והיא מקבלת מת"ת דאמא כמו הז"א, ואז אין עוד שום יתרון 
לז"א עליה, ואינה צריכה אליו יותר.
%break
וזה אמרו "מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א וכאשר גם היא תעלה עד 
שם ויהיה כתרה בת"ת דאמא כמוהו, יהיו כתריהם שוין ויהיה שניהם 
בכתר אחד,
%break
%page 459
כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת וכו' ולא יצטרכו 
זה לזה ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א דכחדא נפקין וכחדא שריין" 
דהיינו כמבואר, שבעת שההוד עולה ונכלל בנצח, נמצאת הנוקבא 
בספירה אחת עם הז"א,
%break
ושניהם יש להם שורש אחד שנקרא כתר, דהיינו ת"ת דאמא, כי ספירת 
הנצח יונקת מהעליון שלה שהוא ת"ת. כנ"ל. וזה נבחן שמשתמשים 
שניהם בכתר אחד כמו או"א עלאין.
%break
כי כל הטעם שאו"א נחשבים כחדא, הוא משום שבאים שניהם מספירה 
אחת, שהיא בינה דא"א, וע"כ בעלותם לג"ר דא"א ומזדווגים על 
המזלין, נמצאים גם אז שמשתמשים בכתר אחד דא"א. וכל זה הוא 
משום שאו"א הם תמיד ספירה אחת דבינה דא"א.
%break
ועתה שהנצח דא"א העלה אליו את ההוד ונכללה הנוקבא בנצח שלו, 
הרי הזו"ן ג"כ נכללים שניהם בספירה אחת דא"א, שהיא הנצח, וע"כ 
משתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א.
%break
ואין להקשות ע"ז ממ"ש הרב, אשר הכתר דאבא הוא גבוה משל אמא, 
כי אבא לקח כתר וחכמה דבינה ואמא לקחה בינה דבינה, וע"כ היא 
חסרה מכתר דאבא, בסוד ג"ם וא"ם.
%break
כי שם הוא המדובר באו"א דקומת ס"ג, דהיינו בעת שבינה דא"א שבה 
נאחזים או"א, יצאה לבר מראש דא"א. וכאן מדבר הרב מבחינת מוחין 
דז"א, שאו"א הם עתה בקומת ע"ב, דהיינו בעת שבינה דא"א עלתה 
ונעשה בחינת ראש וג"ר, שאז או"א משתמשים בכתר אחד לשניהם.
%break
והטעם הוא פשוט, כי בעת שבינה דא"א יוצאת לחוץ מראש, הנה כל 
מעלת ג"ר שיש לה, היא מפאת שג"ר דבינה הם בסוד כי חפץ חסד 
הוא, ואין שום מסך יכול למעט אותה, כמ"ש בחלק הקודם.
%break
אמנם בערך אבא שהוא בחינת חכמה עדיין נבחנת שהיא חסרה ראש, 
כי סוף סוף אינה יכולה לקבל חכמה מחמת המסך שתחת מו"ס.
%break
אמנם אבא שהוא חכמה אינו נגבל כל כך במסך דמו"ס, כי אין מסך 
נשרש כלל למעלה מחכמה, ובחינת חכמה מיחס א"א לא יצא מראש, 
כנודע. וע"כ אין הבינה יכולה להיות עמו בכתר אחד בעת שהיא לבר 
מראש דא"א.
%break
אמנם אחר חזרת הבינה דא"א לראש, שוב אין שום יתרון לאבא על 
אמא, ושניהם משתמשים בכתר אחד. להיותם נכללים שניהם בספירה 
אחת דא"א. כנ"ל.
%letter ז
ז) ד' בחינות, וזה סדרן ממטה למעלה וכו'. הנה התחיל בד' בחינות 
ומסיים ז' בחינות. אכן יש כאן קיצור לשון ביותר, והענין הוא, כי הרב 
חושב כאן בחינה כוללת הנוהגת בכל מדרגה שלמה, שהיא נחלקת לד' 
כוללים:
%break
א' הוא עיבור, שהוא נה"י ונפש. ב' הוא יניקה, שהוא חג"ת ורוח. ג' הוא 
מוחין, שהוא חב"ד וג"ר. ד' הוא כתר. ואלו ד' הבחינות נוהגות בין 
במדרגות האחור, ובין במדרגות הפנים. וכן במוחין דישסו"ת וכן במוחין 
דאו"א. לבד ממדרגת הכתר שאינו נוהג בפרצופי האחור.
%break
ובחינת העיבור שהוא נה"י, כולל הרב בבחינת נקודה שתחת היסוד, כי 
מבחינה זו מתחיל העיבור. ובחינת היניקה מכנה הרב בהלבשה מחזה 
ולמטה דז"א, כי אז יש אל הנוקבא ע"ס הנקראות חג"ת נה"י, ויש לה 
עתה ב' פרצופים עיבור ויניקה, שהם מתלבשים זה תוך זה.
%break
%page 460
ובחינת הגדלות ומוחין, קורא הרב בשם ה' ספירות ראשונות דז"א, 
כלומר חב"ד וחו"ג וש"ע דת"ת עד החזה, שאינה משגת אותם אלא ע"י 
השגת פרצוף הגדלות שלה, שנקרא פרצוף המוחין. ואחר כך הארת 
הכתר היא בחינה הד'.
%break
ופרצוף המוחין, שהרב מכנהו כאן בשם ה' ספירות ראשונות, הוא 
מחלקהו בב' בחינות: א' הוא מוחין דישסו"ת הנוהגים בחול, ומכנה 
אותם בשם הארת ה"ר המאירים מלמעלה למטה לתחת החזה דז"א, 
אבל הנוקבא אינה מלבשת אותם במקומם למעלה.
%break
וב' הוא מוחין דאו"א הנוהגים בשבת במוסף, ומכנה אותם בשם, קבלת 
הה"ר במקומם למעלה.
%break
והטעם שנקראים כן, הוא, משום שהמוחין דישסו"ת אינם מספיקים 
כלל למוחין דהולדה בשביל הז"א עצמו, ואצלו הם נחשבים כמו בחינת 
ו"ק דגדלות, כי הוא צריך למוחין דאו"א עלאין כמו בשבת במוסף, ואז 
יש לו בחינת חיה, כנודע.
%break
וכיון שישסו"ת הם בחינת ו"ק דאו"א ע"כ נחשבים אליו המוחין דישסו"ת 
לבחי' ו"ק דגדלות האמיתי שלו, ולא מוחין ממש. ועכ"ז, מוחין אלו המה 
מוחין אמיתים ליעקב ורחל, כי חיה דישסו"ת נחשב להם לחיה ממש, 
וראוים לזווג למוחין דהולדה.
%break
ולפיכך נבחן זווג הזה דיעקב ורחל ע"י אלו המוחין, אשר הז"א כופף 
ראשו למקום חג"ת שלו, ששם עומד יעקב, ועי"ז מושפעים המוחין 
דישסו"ת שקבל ז"א, אל ראש דיעקב, ויעקב מזדווג עם הנוקבא דז"א,
%break
וע"כ מכנה הרב למוחין אלו שהנוקבא מקבל מיעקב, כנ"ל, בשם הארת 
ה"ר מחזה ולמטה, דהיינו כנ"ל, שז"א כופף ה"ר שלו ומשפיעם ליעקב, 
וממנו מקבל הנוקבא.
%break
משא"כ במוחין דאו"א דשבת, שהמה מוחין אמיתים דחיה לז"א עצמו, 
וע"כ אינו צריך לכפוף ראשו למטה, אלא שמזדווג עם הנוקבא מקומתו 
עצמו, ונמצא הנוקבא לוקחת ה' הספירות דז"א ממקומם בז"א.
%break
ומה שהרב אומר שה"ר מאירים למחזה ולמטה, אין הפירוש, לבחינת 
נה"י חדשים דז"א שהשיג ע"י המוחין דישסו"ת, אלא הפירוש הוא 
לנה"י הישנים דז"א, ששם מקום יעקב ורחל כנודע,
%break
ואלו הנה"י נעשו עתה בעת המוחין דישסו"ת, לבחינת חג"ת, ונמצא 
מז"א כופף ראשו ומאיר רק לבחינת חג"ת, ולא לנה"י החדשים שהשיג 
עתה.
%break
אלא כיון שכל העליה הזו של נה"י לחג"ת הוא רק בשביל יעקב, שהוא 
המקבל ממוחין אלו, ולא בערך ז"א עצמו, ע"כ קורא אותם הרב בשם 
נה"י שמחזה ולמטה, כי כלפי הז"א עצמו נבחנים לנה"י, כמבואר, 
שהרי אין לו חלק במוחין אלו.
%break
ובמבואר תבין היטב ז' המדרגות שחושב כאן הרב. "א' היא נקודה 
כלולה מיוד, ואז היא עומדת תחת היסוד שלו" והיינו בחינת עיבור הא', 
כלומר, שבבואה לנקודה תחת היסוד מתחיל העיבור א', שהוא בחינת 
נה"י כנ"ל, והיינו פרצוף עיבור דאחור.
%break
"ב' היותה פרצוף גמור בי"ס מחזה ולמטה דז"א, אבל עדיין האורות 
דה"ר דז"א כח"ב ח"ג לא האירו בה", היינו בחינת היניקה דנוקבא, 
הנקרא פרצוף ו"ק שלה, שאז היא מלבשת מחזה ולמטה דז"א, והוא 
פרצוף היניקה דאחור.
%break
%page 461
"ג' בהיותה מקבלת אורות שלה מן ה' ראשונות דז"א, ואז נגדלת 
כמוהו אלא שעדיין כל זה בחינות אורות אב"א" והיינו פרצוף הגדלות 
דאחור. אמנם הרב מדבר כאן מפרצוף המוחין דאו"א, שאז הנוקבא 
מקבלת הה"ר במקומם למעלה, כנ"ל.
%break
אמנם זה נוהג גם במוחין דישסו"ת, כי כמו שיש ג' פרצופין דאחור עי"מ 
באו"א, כן יש ג' פרצופי האחור עי"מ בישסו"ת, ואין נפקא מינה ביניהם, 
אלא שבחינת הגדלות דישסו"ת נבחן להארת ה"ר ממעלה למטה 
למקום החזה, דהיינו ע"י כפיפת ראש דז"א, כנ"ל.
%break
ובחינת הגדלות דמוחין דאו"א, הזווג הוא ע"י ז"א עצמו בלי כפיפת 
ראש כלל, ונמצאת הנוקבא מקבלת המוחין מראש דז"א עצמו והיא 
עמהם למעלה. אלא שהרב לקח לדוגמא כאן את פרצוף הגדלות 
דאחור דז"א מבחינת מוחין דאו"א.
%break
אמנם בחי"ד שהוא הכתר, אינו נוהג בפרצוף האחור, כי אין כתר ניכר 
אלא בפנים כדברי הרב. וע"כ לא יש רק ג' בחינות באחור, שהם עי"מ 
כנ"ל.
%break
וזה אמרו "עוד יש ד' בחי' בבחי' פב"פ" הנה ד' בחינות אלו אינן 
מדויקות על הסדר הנ"ל, ובחי"א מתחילה מפרצוף היניקה דפנים, 
שהוא פרצוף הו"ק שמחזה ולמטה פב"פ בלי הארת ה"ר, שהם הג"ר.
%break
"וב', שה"ר של ז"א האירו בה מלמעלה, אבל עדיין היא מחזה 
ולמטה, ואז הוא יורד בנצח והיא עולה בהוד שלו והוא כופף קומתו 
ומזדווג עמה" והיינו פרצוף הגדלות דפב"פ מבחינת המוחין דישסו"ת, 
שאין המוחין אלו מספיקים כלל לזווג דהולדה בשביל הז"א עצמו,
%break
אלא רק ליעקב, שאז כופף ראשו אל מקום נה"י הישנים שלו, ומאיר 
אלו המוחין דישסו"ת אל יעקב העומד בנצח, שזה נבחן שראש דז"א 
ירד למקום הנצח ע"י כפיפת ראש, כנ"ל.
%break
ויעקב מזדווג עם הנוקבא העומדת שם בהוד דז"א. וזה נבחן שהיא 
עלה בהוד דז"א, ואז מזדווגת עם יעקב.
%break
ואין להקשות, למה צריכה הנוקבא לעלות להוד שלו כדי לקבל המוחין 
דגדלות מיעקב, כיון שגם בעת המוחין דו"ק שלה נמצאת ג"כ עומדת 
שם מחזה ולמטה כנ"ל, וע"כ למה אומר הרב שהיא עולה בהוד שלו.
%break
והענין הוא, כי באמת נה"י אלו הם נה"י הישנים דז"א, שעתה בזמן 
המוחין הם נעשו לחג"ת דז"א, וע"כ נחשב זה לנוקבא עליה, כי 
מעיקרא היו נה"י אלו רק בחינת נה"י דז"א,
%break
%page 462
אבל עתה בעת ביאת המוחין דישסו"ת לז"א, מתעלים אלו נה"י ונעשים 
חג"ת, ונמצאת הנוקבא עומדת בגבורה דז"א. וע"כ אומר והיא עולה 
בהוד שלו. דהיינו בהוד שמקודם לכן, שעתה הוא גבורה.
%break
וכבר נתבאר לעיל שגם עליה זו דנה"י לחג"ת, אינה חשובה בשביל ז"א 
עצמו, ובערכו עדיין נחשבים לנה"י. אלא כלפי יעקב ורחל נחשבים 
לחג"ת ממש.
%break
"הג' הוא שתהיה גדולה כמוהו בשיעור קומתו פב"פ, ותקבל 
האורות של ה"ר בהיותה שם למעלה עמהם" והיינו ג"כ פרצוף דגדלות, 
כמו בחי' הב' הנ"ל,
%break
וכל ההפרש הוא שכאן מדבר מפרצוף הגדלות דמוחין דאו"א, 
המספיקים גם למוחין דחיה בשביל ז"א, שאז ז"א אינו כופף ראשו אלא 
מזדווג עם הנוקבא פב"פ בקומתו עצמו, ונמצאת הנוקבא מקבלת ג"ר 
בהיותה עמהם למעלה פב"פ.
%break
ומה שהרב מכנה אל הג"ר בשם ה' ספירות ראשונות: כח"ב ח"ג, הוא 
משום שהג"ר הוא פרצוף שלם של ע"ס, והוא מתלבש תוך פרצוף 
היניקה מחזה ולמטה שלו, באופן שכח"ב ח"ג עם ש"ע דת"ת הם 
למעלה מכל פרצוף היניקה,
%break
וע"כ נבחן ערך ההפרש מפרצוף היניקה לפרצוף הגדלות בה"ס שלמות 
כח"ב ח"ג, שהם חסרים מפרצוף היניקה, כי אינו יכול להלביש אותם.
%break
והנה כל המדובר שבכאן באלו הד' בחינות דאחור ופנים דאו"א 
וישסו"ת, הוא מבחינת התכללות הנצח בהוד דא"א, וכן דאו"א, שאז אין 
הנוקבא יכולה לקבל רק מבחינת נצח, שהוא בחינת ז"א בעלה,
%break
ואינה מגעת לבחי' ת"ת דאמא, שהיא כתר ז"א, כי נצח דאמא נבחן 
לעליון שלה, כמ"ש לעיל דף אלף תרצ"א ד"ה שניהם. עש"ה.
%break
וזה אמרו "אמנם עדיין היא אינה מקבלת אורותיה אלא באמצעית ז"א 
והכתר שלו יהיה גדול מכתרה" דהיינו כנ"ל, משום דהשואת הקומה 
הגיעה לנוקבא על ידי התכללות הנצח בהוד,
%break
וע"כ מחויבת לקבל הימנו, ואינה יכולה לינק מכתר שלו, שהוא בחינת 
ת"ת דאמא, והיא אינה מגעת אלא לנצח דאמא. כנ"ל. ומטעם זה נמצא 
שאפילו בשבת במוסף, אינה יכולה לינק מכתר שלו ממש, משום 
דהשואת הקומה מכל המוחין דשבת, הוא ע"י התכללות הנצח בהוד,
%break
וע"כ היא מחויבת לקבל ע"י ז"א בעלה, וע"כ אין שניהם משתמשים 
בכתר אחד. וכ"ז היא רק מבחינת המוחין דאו"א אבל מבחינת המוחין 
דישסו"ת, שהמה מגיעים אל הנוקבא ע"י כפיפת ראש דז"א למקום 
יעקב, יש שם בחינת השתמשות שניהם בכתר אחד,
%break
%page 463
דהיינו שהתכללות דנו"ה נעשה במקום ספירת הנצח, ונמצאת הנוקבא 
שעולה לבחינת נצח דאמא בשוה עם יעקב, ושניהם יונקים בשוה 
מת"ת דאמא, ונמצאים משתמשים בכתר אחד.
%break
ודבר זה נוהג רק בראש חודש ויו"ט, אבל אינו נוהג בשאר ימות השנה, 
ואפילו בשבתות. כמ"ש במקומו.
%break
%letter יג
יג) שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר כי היא למטה מהיסוד 
שלו וכו' העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז הכתר שלו גבוה 
מכתרה. לעיל אמר הטעם, למה שהנוקבא חסרה מכתר דז"א, מבחינת 
התלבשות תנה"י דאמא בז"א,
%break
כי הת"ת דאמא שממנה הכתר דז"א, נמצא למעלה משורש הנוקבא, 
וכמ"ש לעיל, כי הנוקבא היא בחינת הוד, ושורשה היא בנצח דאמא, 
ולא בת"ת, ע"ש.
%break
וכאן הרב מוסיף טעם על זה, מבחינת בנין פרצוף הנוקבא עצמה. כי 
בעת היותה צריכה לקבל מבחינת הז"א, אין לה קבלה לבחינת מלכות 
שלה, כי ז"א הוא ט"ס עד היסוד בלבד, וע"כ מוכרחת המלכות דנוקבא 
לעלות ולהתכלל ביסוד שלה כדי לקבל מיסוד דז"א,
%break
וע"כ נבחנת הנוקבא שהיא חסרה כלי דמלכות בעת שצריכה לקבל מן 
הז"א. ונודע, שבחוסר המלכות דכלים חסר הכתר דאורות, ומשום זה 
נבחנת לחסר הכתר דז"א. וזה אמרו "כי בבחינת זו יש בה פרצוף של 
ט"ס עליונות לבד,
%break
כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה ואז ג"כ הכתר שלו גבוה 
מכתרה" דהיינו כמבואר, שבבחינה זו שהיא צריכה לקבל מז"א נמצאת 
חסרה כלי דמלכות, וע"כ היא חסרה מכתר דאורות. כנודע בערך 
ההפוך מכלים לאורות.
%break
אמנם בעת שאינה צריכה לקבל מז"א, אלא שהיא יכולה לקבל מת"ת 
דאמא כמו הז"א, הנה אז גם המלכות שלה מקבלת הארה כמו שאר 
הספירות, וע"כ נשלמת אז גם באור הכתר.
%letter יד
יד) הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר אחד כמותו ומקבלת אורותיה 
מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלמה בכל י"ס וזהו 
תכלית הגידול שלה. וכבר נתבאר, אשר בחי' זו הד' אינה נוהגת בזמן 
הזה בזו"ן הגדולים, אלא בזו"ן הקטנים בלבד, עש"ה.
%break
%page 464
וכל עוד שהיא צריכה לקבל מז"א, היא חסרת המלכות שלה, כנ"ל. 
וז"ש, שרק ע"י קבלתה מאמא שלא ע"י ז"א היא נשלמת בי"ס. כי אז 
היא מקבלת האור גם אל המלכות שלה כנ"ל.
%break
%letter טז
טז) וכאשר נברא העולם של אצילות ונולדו זו"ן התחילה היא להתגדל 
עד יום ד' של ימי בראשית ואז נגדלה כל ג' בחינות הנ"ל שיש בבחי' 
אחור: כלומר, שעד יום הד' הספיקה להתגדל בכל ג' הפרצופים:
%break
דעיבור, יניקה, מוחין, בבחינת האחור דז"א, דהיינו רק מבחינת 
השלמת כלים בלבד, כי ע"י התלבשות נה"י דאמא בנוקבא, ירדה 
הה"ת מעינים שלה והוחזרו אח"פ שלה למדרגה, והשיגה ע"ס חב"ד 
חג"ת נה"י דכלים,
%break
אבל מבחי' האורות עדיין אין בה אלא בחי' ו"ק דגדלות, וע"כ נבחן 
פרצוף המוחין הזה שהוא רק בחי' אחור, כי השלמת הכלים הוא 
השלמת אחורים בלבד. כי הכלים מכונים אחור, והאורות מכונים פנים.
%break
גם השלמה זו דכלים לא היתה ע"י מוחין דאו"א, אלא ע"י מוחין 
דישסו"ת הנקרא לעיל, שה"ר מאירים אליה ממעלה למקום החזה 
ולמטה, ע"י כפיפת ראש דז"א, כמ"ש לעיל (בדף א' תרצ"ג ד"ה ד' 
בחינות). ע"ש.
%break
וזה אמרו "וגם האורות של הה' ספירות דז"א היו מאירין בה מלמעלה 
למטה אב"א" דהיינו ע"י כפיפת ראש דז"א, כנ"ל.
%letter יז
יז) הירח קטרגה, אז נתמעטה משיעור הנ"ל וחזרה להיות כבתחילה 
בבחינת המיעוט היותר גדול וכו'. ענין קטרוג הירח, כבר נתבאר לעיל 
דף אלף תרצ"א ד"ה וכדי ע"ש.
%break
שהיה מטעם, כי פרידתה מז"א, גרם לה שם חוסר חסדים, ולא יכלה 
לעמוד שם בגדלות אלא לחזור לבחינת ו"ק להיות דבוק עם ז"א בכותל 
אחד, כדי לקבל ממנו חסדים, אמנם נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, 
דהיינו שתחזור לבחינת נקודה תחת היסוד,
%break
שפירושו, שתחזור לבחינת עיבור, כי משם מתחיל העיבור שלה, כנ"ל. 
אמנם אין זה חזרה לאותו בחינת העיבור דאחור שהיה לה מקודם 
הקטרוג, אלא היא עיבור חדש דבחינת פב"פ, הנקרא עיבור ב' דמוחין 
דפנים,
%break
%page 465
ומעתה מתחילים עי"מ שלה דד' הבחינות דפנים הנ"ל בדברי הרב. 
ונמצא שלא הפסידה הירח כל כך מחמת קטרוגה, שהרי הרויחה, כי 
מעתה מתחילה להבנות פב"פ.
%break
ויש לדייק כאן, כי נודע, שז' ימי בראשית, הם בחינת ז"ת חג"ת נהי"מ, 
ונמצא יום הד' שהוא ספירת נצח, וא"כ היה צריך להיות מיעוט הירח 
ביום ה', שהוא ספירת ההוד, כי הנוקבא היא בחינת הוד, ולא בחי' נצח 
שהוא יום ד'.
%break
וזה מובן עם המתבאר לעיל, שאי אפשר שתהיה הנוקבא בקומה שוה 
עם ז"א, זולת ע"י התכללות נו"ה ביחד, ואפילו לבחינת קומה שוה עם 
יעקב צריכים להתכללות נו"ה, ע"ש.
%break
ולפיכך הכרח היא שמטרם שבאה בבחינה ג' דאחור להיות בקומה 
שוה עם יעקב, כבר היתה הנוקבא נכללת בספירת הנצח, וע"כ נעשה 
המיעוט ביום ד' שהוא נצח.
%letter יח
יח) לכי ומעטי את עצמך שנסתלקו הט"ס שלה העליונים ועלו בז"א 
והיא נשארת נקודה מעוטה וירדה תחת היסוד. ולכאורה אין זה עולה 
בד בבד עם מ"ש הרב בכמה מקומות שע"י קטרוגה ירדה לבריאה 
ונעשתה ראש לשועלים.
%break
וכאן אומר שט"ס שלה עלו בז"א, והיא לנקודה תחת היסוד. והענין 
הוא, כי יש כאן בבחינה הג' דאחור של הנוקבא, פנימיות וחיצוניות 
ונתבאר לעיל שענין המיעוט הזה הוא בחינת העיבור דפנים שלה,
%break
ומבחינה זו נבחן שט"ס שלה עלו בז"א והיא עצמה לנקודה תחת 
היסוד, כי בבחינת עיבור אינו בא רק הפנימיות של הפרצוף בלבד.
%break
אמנם החיצוניות של הפרצוף הזה, ירד ונתלבש בבריאה, ונעשה שם 
בחינת כתר. אכן גם זה אינה נבחן לירידה ממש, אלא רק בערך 
האצילות נבחן לירידה, שהרי נתקנה שם לבחינת רישא מגולה דא"א 
דבריאה.
%break
וירידה זו באה לה מחמת קטרוגה על בחינת הגדלות, כנ"ל, וע"כ ירדה 
החיצוניות של הגדלות הזה לבריאה. וע"כ נקרא בשם קטרוג, כי גרמה 
ירידה לבחינת הגדלות שלה לבר מאצילות. והבן.
%letter יט
יט) ביום ו' חזרה להתגדל בבחינה ג' הנ"ל וכו' וה"ר מאירין בה מרחוק. 
היינו בחינה הג' מד' בחי' דאב"א שמביא הרב לעיל באות ט', ע"ש 
שהוא פרצוף הגדלות דמוחין דישסו"ת,
%break
שהנוקבא מקבלת אותם ע"י כפיפת ראש דז"א למקום חג"ת שלו, כנ"ל, 
שבערכו עצמו הם נה"י. ע"ש. וזה נבחן שה"ר דז"א מאירים בה 
מרחוק.
%break
ונמצא כיון, שכבר נשלמה הנוקבא בעי"מ דאחור ובעי"מ דפנים 
מבחינת המוחין של ישסו"ת, דהיינו הבאים לה דרך כפיפת ראש, עד 
יום ו', ע"כ היא ראויה לקבל עי"מ דפנים ואחור מבחי' המוחין דאו"א, כי 
כן סדר המדרגה,
%break
שמתחלה מקבלת כל המוחין דישסו"ת ואח"כ יכולה לקבל המוחין 
דאו"א. ולכן הגיע שעתה לקבל בחי' ג' דאב"א מבחי' ישסו"ת שבאו"א 
שהם בחינת מוחין דשבת שהיא הבחי"ג שבכאן. וכמ"ש להלן.
%break
ה' אורות דה' ספירות ראשונות דז"א שהם בחינת ה' ימים ראשונים 
דימי בראשית כולם האירו ביום ו' שהוא הת"ת שבו. ולכאורה זה סותר 
למ"ש הרב בכמה מקומות שז' ימי בראשית הם רק ז' תחתונות חג"ת 
נהי"מ, ויום ו' הוא יסוד,
%break
%page 466
וכאן אומר, שה' ימים ראשונים הם כח"ב ח"ג, ויום ו' הוא ת"ת. ועוד 
קשה, כי לעיל באות ט"ז. אומר שביום ד' מטרם מיעוט הירח, כבר 
היתה בה הארת ה"ס ראשונות דז"א שהיו מאירים בה מלמעלה 
למטה.
%break
והרי ביום ד' שהוא לפי הנ"ל ספירת החסד דז"א, עדיין לא נגלו עוד 
ה"ס ראשונות כולם, אלא רק עד החסד, ואיך האירו בנוקבא ממעלה 
למטה.
%break
והענין הוא, כי באמת אין הנוקבא מתחלת להבנות, אלא אחר גדלות 
נשמה של הז"א, ולפיכך הכרח הוא אשר ביום ד' לפני מיעוט הירח כבר 
היה בז"א מוחין דגדלות דמוחין דישסו"ת, שהוא בחינת נשמה דז"א.
%break
ואע"פ שיום ד' הוא רק נצח דז"א, ונמצא שאפילו החג"ת נה"י שלו לא 
נגדלו עדיין, אמנם ימי בראשית הם בחינת האורות דזו"ן ולא הכלים. 
שהרי הרב אומר לעיל באות ט"ז. כאשר נברא עולם האצילות ונולדו 
זו"ן אז התחילה היא להתגדל, ע"ש.
%break
הרי שזו"ן נולדו בתחילת הבריאה, ותכף כשנולדו כבר היה בהם בחינת 
נפש עכ"פ. ונמצא שבג' ימים הראשונים שהם חג"ת השיג ז"א בחינת 
הרוח שבו, שנקרא חג"ת. וביום ד' שהוא נצח, כבר השיג בחי' גדלות 
הנשמה שלו,
%break
ואז נתגדלה גם הנוקבא בבחינת האחור שלו בקומה שוה עד הכתר, 
והיו שניהם משתמשים בכתר אחד. כמ"ש ויעש אלקים את שני 
המאורות הגדולים, שפירושו, שהיו שניהם משתמשים בכתר אחד, 
כנ"ל.
%break
ולא יקשה לך, מ"ש הרב שביום ד' לפני המיעוט היתה הנוקבא רק 
בבחי' הג', שה"ר היו מאירים בה בהיותה למטה מחזה דז"א מלמעלה 
למטה.
%break
כי הכונה היא, להדגיש שעדיין לא היו בה המוחין דאו"א, אלא רק 
המוחין דישסו"ת הבאים ע"י כפיפת ראש דז"א למקום נה"י שלו, כנ"ל.
%break
אמנם נתבאר לעיל (בדף א' תרצ"ח ד"ה ויש לדייק), כי ע"כ היה בריאת 
הירח ביום ד' שהוא הנצח ולא ביום ה' שהוא בחי' הנוקבא שהיא הוד, 
משום שלצורך בנין הנוקבא נתכללה ההוד בנצח, ע"ש.
%break
גם נתבאר לעיל (דף א' תרצ"ב ד"ה וכל). שבעת התכללות ההוד בנצח 
נמצא הנוקבא יונקת מת"ת דאמא בשוה כמו הז"א, ושניהם משתמשים 
בכתר אחד, שהוא ת"ת דאמא.
%break
ע"ש בכל ההמשך כי זה נוהג ג"כ בראש חודש בזמן הזה. והנך רואה, 
שאע"פ שה"ר דז"א מאירים בה מרחוק, דהיינו ע"י כפיפת ראש, מ"מ 
היא שוה עמו בכתר אחד, אלא שהוא מבחינת כפיפת ראש שנקרא 
ראש דיעקב.
%break
ועל בחינת כתר זה קטרג הירח, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. 
ובזה תבין מ"ש שם בגמרא על זה, חזייה דלא קא מיתבא דעתה,
%break
אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח, כי נתבאר, אשר 
בר"ח היא משגת ממש אותם המוחין דישסו"ת בהתכללות ההוד 
בהנצח, כמו שהיה לה ביום ד' דימי בראשית מטרם הקטרוג, כי אז הם 
משתמשים בכתר אחד.
%break
ונמצא שביום ד' דימי בראשית, כבר היו לז"א בחינות נה"י חדשים 
דנשמה כי אין מוחין זולת שהחג"ת נעשים לחב"ד, ונה"י נעשים 
לחג"ת, ויוצאים לו נה"י חדשים, כנודע.
%break
אלא שהמוחין ההם אינם נחשבים למוחין אמיתים בשביל ז"א עצמו, 
אלא בשביל יעקב המכונה כפיפת ראש, כנ"ל, וע"כ מבחינת יעקב, כבר 
יש שם ה' ספירות ראשונות דז"א גם ביום ד'.
%break
%page 467
ומתורץ מה שהקשינו, כיון שז"א עומד רק בבחינת נצח שלו, מאין יש 
לו ה"ר, כי אין הכי נמי, שז"א אין לו אז אלא חג"ת נה"י, כי יום ד' שהוא 
נצח כולל כל נה"י דז"א, כי כלפי הז"א אין המוחין אלו רק בחינת ו"ק, 
כנ"ל,
%break
אמנם מבחינת יעקב כבר הם מוחין שלימים הראוים להולדה, וע"כ יש 
שם מבחינתו ה"ר דז"א, כי חג"ת דז"א נעשים לו לחב"ד, ונה"י נעשים 
לו לחג"ת, ויצאו לו נה"י חדשים.
%break
והנה אחר מיעוט הירח, חזרה הנוקבא לבחינת נקודה תחת היסוד, 
שפירושו, שחזרה ובאה לבחינת עיבור חדש, שהוא עיבור ב' דמוחין 
דפנים מבחינת ישסו"ת,
%break
ואלו עי"מ נגמרו ביום ו' שהוא בחינת יסוד דז"א. אמנם כלפי יעקב, 
שנה"י דז"א נעשו לו לחג"ת, כנ"ל, הנה יום ו' הזה הוא בחינת ת"ת של 
הז"א.
%break
וזה אמרו "ביום ו' חזרה להתגדל בבחינה ג' הנ"ל, היותה פרצוף שלם 
בבחינת אחור באחור נגד החזה דז"א ואז יש בה ה' אורות של ה"ס 
ראשונות דז"א וכו'" דהיינו כמבואר, שבחי' המוחין דישסו"ת נבחנים 
להארת ה"ר מרחוק, אמנם מבחינת יעקב נבחנים שקומתם שוה אב"א.
%break
אמנם הרב אינו מדבר כאן על סדר המדרגה, אלא תופס את ראשי 
הבחינות כמ"ש לעיל (דף א' תרצ"ג אות ז'). כי בין חזרת הנוקבא 
לנקודה תחת יסוד ביום ד', עד היותה לבחינה ג' דאחור ביום ו', יש כאן 
בחינות רבות,
%break
כי מוחין דנשמה שביום ו' הם בחינת נשמה דאו"א, כי גם המוחין דאו"א 
באים על סדר המדרגה, שמתחילה מקבל ז"א בחינת ו"ק דאו"א, שהם 
מוחין דישסו"ת שבאו"א, ואח"כ הם מקבלים בחינת או"א עצמם, שהם 
בחינת חיה דאו"א.
%break
ועם זה תבין שמתחילה קבלה הנוקבא בחינת עי"מ דפנים דמוחין 
דישסו"ת עצמם, דהיינו המוחין דחול, כי ביום ד' לא היה לה מהם רק 
בחינת עי"מ דאחור,
%break
ואחר המיעוט חזרה לבחינת נקודה תחת יסוד, שהיא עיבור ב' לצורך 
מוחין דפנים, ואח"ז קבלה בחינת יניקה דפנים ואח"כ בחינת מוחין 
דפנים. וכל זה רק מבחינת ישסו"ת שהם מוחין דחול.
%break
וביום ו' חזרה לבחינת עיבור דאו"א, דהיינו לבחינת המוחין דשבת, 
וקבלה מתחילה בחינת עי"מ דאחור מבחינת ישסו"ת דאו"א, שהוא 
הבחינה ג' דאחור שהרב מדבר ממנה כאן.
%break
הרי שבחי"ג דאחור שביום ד' היתה ממוחין דחול, שהם מישסו"ת 
הכוללים, אבל הבחי' הג' דאחור דיום ו' היא ממוחין דשבת שהם או"א, 
אלא מבחינת ישסו"ת שבאו"א. והרי יש ביניהם בחינות רבות, שהרב 
אינו מזכיר אותם כי אינו חושב אלא ראשי הבחינות.
%letter כ
כ) ביום ו' נזדווגו זו"ן בבחינת אב"א ונברא אדם הראשון בבחינה זו 
לבדו. אין הדברים כפשוטם, כי אין זווג כלל באב"א, אלא כל זווג הוא 
פב"פ. אלא הכונה היא, שעלו הזו"ן לעיבור להיכל או"א ונזדווגו שם על 
בחינת המ"ן דאו"א,
%break
%page 468
שז"א הלביש לבחינת אבא, והנוקבא לבחינת אמא, ושם נתעברו 
בנשמת אדה"ר. ומה שהוא נקרא אב"א, אינו אלא משום שנזדווגו על 
המ"ן דאו"א, שבבחינת הז"א נבחן זה לאב"א. כמ"ש הרב לעיל דף 
תר"ע אות ע"ו. ע"ש.
%break
%letter כא
כא) לא חזרו לעלות ולהסתלק ולהתעלם בז"א עצמו כמו בעת מיעוט 
הירח ביום ד' אמנם כיון שהיה מפני חטא ירדו למטה בקליפות. כבר 
נתבאר לעיל, אשר בקטרוג הירח לא היה שם שום חסרון, שהרי היתה 
משתמשה עם ז"א בכתר אחד,
%break
אלא שלא יכלה לעמוד שם מפני חוסר החסדים, כנ"ל ע"ש, וע"כ לא יש 
שם שום ירידה לבחינות קליפות, אלא הפנימיות שבה חזר לעיבור אל 
הז"א, ומהחיצוניות נתקן רישא המגולה דא"א.
%break
אמנם כאן, היה חטא ופגם בדומה לשביה"כ בעת הנקודים, שע"י חטאו 
המשיך אורות דאצילות להתפשט בבי"ע, שבזה קלקל כל הבירורים 
שכבר נבררו מבי"ע, וחזר והורידם לקליפות. וכבר הארכנו בזה לעיל 
סוף חלק ח' דף תרפ"ז ד"ה ותדע. ע"ש בכל ההמשך.
%letter כג
כג) שבת ראשון חזרה הנוקבא להתתקן בכל חו' בחינות הנ"ל ונגמרה 
בחינה הו' שחזרה עם פב"פ בכל שיעור קומתו זולת בחינת הכתר. 
הכונה היא לז' הבחינות שחושב לעיל: ג' בחי' באב"א, וד' בחינות 
בפב"פ, שהם ז' בחינות.
%break
%page 469
ובחינה הו' היא פרצוף המוחין דחיה שמקבל מאו"א, שאז עולה 
הנוקבא בקומה שוה עם ז"א ומלבישים לאו"א, אמנם כיון שהתכללות 
דנו"ה אינו במקום הנצח אלא במקום ההוד, ע"כ נחשב רק ספירת 
הנצח לשורש אל הנוק',
%break
ואינה מגעת לת"ת דאמא שהיא כתר דז"א, אלא כל שפעה היא צריכה 
לקבל מז"א שהוא בחינת נצח, כנ"ל, ע"ש. ולכן היא צריכה אליו, וכתרו 
גבוה מכתרה. ונמצאת חסרה מבחינה הז' הנ"ל.
%letter כח
כח) הז' דורות עד שהעלוה למעלה מז' רקיעים תחתונים שבה, ואז 
נכללין כל הז"ת שבה בג"ר שבה. פירוש, כי אחר חטאו דאה"ר, ביום א' 
אחר שבת הראשון, חזרה ונתקנה הנוקבא בפרצוף שלם מי"ס מחזה 
ולמטה דז"א אב"א. כנ"ל בדברי הרב באות כ"ד ע"ש.
%page 470
ואח"ז ע"י חובות הדורות נסתלקו האורות דפרצוף ההוא, ולא נשאר 
ממנו אלא אור הנפש בלבד בכלים דכח"ב, כנודע, בערך ההפוך מכלים 
לאורות. והסתלקות הזו היתה בסדר המדרגה, כמ"ש בסדר 
ההסתלקות דפרצופי א"ק בחלק ה'.
%break
שמתחילה עלה אור המלכות בכלי דיסוד, ומיסוד להוד וכו', עד 
שנסתלק לגמרי. ע"ש. וכאן נשאר אור הנפש בכלים דג"ר. כמ"ש הרב, 
שנכללו ז"ת שלה בג"ר שבה.
%break
ואין להקשות כיון שהסתלקות הזו של השכינה בז' רקיעים היתה 
מחמת חטאם של הדורות ההם, א"כ היו צריכים הט"ת של הנוקבא 
לרדת לבי"ע לקליפות, כמ"ש הרב לעיל באות כ"ב אחר החטא של 
אדה"ר.
%break
ויש לחלק, כי כאן לא היה הסתלקות של מדרגה שלמה, כי עדיין נשאר 
מהפרצוף בחינת אור הנפש בכלים דג"ר שלו, כנ"ל, וע"כ לא היה כאן 
ירידה לקליפות.
%letter לב
לב) נתפשטה גם המלכות שבה ונתפשטו ט"ס שבה בבחינת אב"א 
למטה מהחזה. ויש לדייק, שהרי לעיל, (בחלק זה אות י"ג), כתב שכל 
עוד שאינם משתמשים בכתר אחד, והנוקבא צריכה לקבל מז"א,
%page 471
נמצאת המלכות שלה כלולה ביסוד שלה, ואין בה אלא ט"ס בחסר 
מלכות. אמנם אין כאן הכונה על התפשטות של מלכות שלה ממש, 
אלא על בחינת התפשטות של עטרת יסוד שלה, בסוד שיפולי מעיים, 
שזה היה ע"י משה.
%letter לד
לד) טעם ד' מאות שנה של גלות מצרים שהיה גלות ההוא בחי' 
הסתלקות ה"ר דז"א מד' תחתונים שבו, ששם קומת המלכות.
%break
כבר נתבאר לעיל, שענין המוחין דישסו"ת, שהם המוחין דחול, נבחנים 
להארת ה"ר המאירים ממעלה למטה למקום המחזה ולמטה של הז"א, 
ששם עומדת הנוקבא.
%break
כי כשז"א מקבל המוחין דישסו"ת בראש שלו, הוא כופף ראשו למקום 
נה"י הישנים שלו ששם עומד יעקב, המקבל שמה מז"א ומשפיע אותם 
אל הנוקבא. עי' לעיל דף א' תרצ"ו אות י"א ובאו"פ שם.
%break
ונמצא שה"ר דז"א שהם המוחין דגדלות דישסו"ת, מושפעים אל ד' 
התחתונות דז"א שהם תנה"י שמחזה ולמטה שלו. ומעת חטאו של 
אדה"ר עד גאולת מצרים, היו חסרים המוחין האלו בז"א, ולא היו זו"ן 
רק אב"א מחזה ולמטה בלי הארת ה"ר הנ"ל בד' תחתונות דז"א.
%page 472
ודבר זה נתקן בגאולת מצרים, כי מגאולת מצרים ואילך עד בנין בית 
ראשון נתקנו הזו"ן אב"א בהארת ה"ר הנ"ל, ומוחין אלו לא היו חסרים 
מהם יותר.
%break
הרי שעיקר התיקון הנעשה ע"י גלות מצרים היה לתקן הארת ה"ר 
דז"א ממוחין דישסו"ת אל ד' התחתונות שלו. וז"ס ד' מאות שנה 
שנמשך הגלות ההוא, דהיינו כדי לתקן ד' התחתונות דז"א, עד שיקבלו 
המוחין דישסו"ת בקביעות, בבחי' אב"א מחזה ולמטה, כנ"ל.
%letter לז
לז) גאולה גדולה מבחינת היותה בתחילה בימי הגלות בבחינה ב' בלי 
הארת ה"ר, משא"כ בחורבן בית ראשון. כלומר, כי בחורבן בית ראשון 
נשארה ג"כ בנוקבא בחינה הג' שהיא פרצוף י"ס אב"א מחזה ולמטה 
עם הארת ה"ר ממעלה למטה,
%break
דהיינו כמו שנתקנה ע"י גאולת מצרים, ומ"מ נקרא שם חורבן, וכאן 
נקרא גאולה גדולה. וזה שמתרץ כאן, כי ע"כ נקרא כאן גאולה גדולה, 
משום שמתחילה בימי הגלות מצרים היתה בבחינה ב' שהיא אב"א 
מחזה ולמטה בלי הארת ה"ר,
%break
לכן אחר שהשיגה בגאולת מצרים את הארת ה"ר ממעלה למטה 
נחשב זה באותו הזמן לגאולה גדולה. משא"כ בחורבן בית ראשון, כיון 
שמקודם החורבן היתה בבחינת ו' דהיינו במקום או"א עלאין,
%break
%page 473
ובסבת החורבן בהמ"ק ירדה לבחינה ג', שהיא אב"א בהארת ה"ר 
ממעלה למטה, נחשב זה לחורבן גמור. ומובן היטב, הטעם, שאותה 
בחינה ג' הנחשבת לגאולה גדולה במצרים, נחשבת לחורבן גדול 
בחורבן בהמ"ק, כי הכל לפי הזמן, כמבואר.
%break
%letter מ
מ) הוד ראשון והוד אחרון, והוד הראשון נעשה בו אח"כ גבורות וכו' 
קודם בית ראשון היתה הבינה בו עד הוד ראשון.
%break
ואע"פ שבמוחין דישסו"ת הנקראים הארת ה"ר למחזה ולמטה, היה 
שם בהכרח ענין עלית חג"ת לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ובינה נתפשטה בו 
והוציאה לו נה"י חדשים,
%break
כי בלאו הכי אין שם אפילו ענין כפיפת ראש דז"א למקום נה"י, כי חג"ת 
אינם נחשבים לראש זולת אם נעשין לחב"ד, כנודע. וא"כ איך אומר 
הרב, שקודם בית ראשון היתה הבינה בו עד הוד ראשון בלבד, והלא 
גם שם הוציאה לו נה"י חדשים,
%break
והענין הוא, כי אלו המוחין דישסו"ת, אינם נחשבים כלל למוחין בשביל 
ז"א עצמו, אלא רק בשביל יעקב ורחל בלבד, כנ"ל באורך, וכלפי הז"א 
הם נחשבים רק לבחינת ו"ק דגדלות. ונתבאר לעיל (דף א' ר"ב אות 
קצ"ז) אשר המוחין אלו אינם מתלבשים רק בחב"ד חג"ת דז"א,
%break
כלומר בחג"ת שנעשו לחב"ד, ובנה"י שנעשו לחג"ת, אבל הנה"י 
החדשים שבאו על ידי אלו המוחין, נשארו פנוים מאור לגמרי. וכן כתב 
בשער הכונות בערבית של שבת, ע"ש.
%break
הרי שאלו המוחין של ישסו"ת שהאירו קודם בית ראשון, לא הגיעו 
להוד אחרון, דהיינו להוד של נה"י החדשים, אלא נסתיימו בהוד ראשון, 
שנעשה עתה לגבורה בשביל יעקב, שהוא המקבל לאלו המוחין.
%break
ונמצא ע"כ שאין הבינה מתפשטת בז"א אלא ה"ס בלבד, שהם חב"ד 
ח"ג, בערך יעקב, ונה"י נשארו ריקנים מאור. והם נחשבים אמנם רק 
חג"ת נו"ה בערך ז"א עצמו, כי בערך ז"א הם רק בחינת ו"ק דגדלות 
שהם חג"ת נה"י דגדלות. והבן היטב.
%break
ומה שאינו חושב שש ספירות, שהרי גם נתפשטו לשליש ת"ת העליון, 
וא"כ יש ו"ס חב"ד חג"ת עד החזה. זה יתבאר להלן בסמוך. וזכור ואל 
תתבלבל בזה כי פעם קורא אותם חב"ד חג"ת, ופעם קורא אותם חג"ת 
נה"י, כי זה בערך יעקב, וזה בערך ז"א. כנ"ל.
%letter מא
מא) ת"ת דז"א לא נתפשטה בו הבינה כי הנ"ה דאמא ארוכים 
ומתפשטין הרבה בב' קוין ימין ושמאל אך יסוד שלה שהוא בקו 
האמצעי מסתיים בדעת שלו.
%break
ולכאורה הוא נגד כל המקומות שבדברי הרב, אשר היסוד דאמא 
מתפשט עד החזה דז"א, וכאן אומר שנסתיים בדעת דז"א. אכן כבר 
חילק הרב בזה, אשר בעת ביאת המוחין, שעולים החג"ת ונעשו חב"ד, 
ומנה"י נעשו חג"ת,
%page 474
אז אין התפשטות ליסוד דאמא באלו הנה"י שנעשו לחג"ת, והוא עולה 
עם הכלים דחג"ת שנעשו לחב"ד. ומסתיים שם בדעת דז"א. באופן 
שאלו הנה"י שנעשו לחג"ת, יש בהם מעלת חג"ת ומעלת נה"י. יש בהם 
מעלת חג"ת, שיש בהם חסדים בשפע כמו בכלים דחג"ת.
%break
ויש בהם מעלת נה"י, שהמה בחינת חסדים מגולים הנוהגים לאחר 
סיום יסוד דאמא, כמו בכלים דנה"י שמחזה ולמטה, כי כבר נסתיים 
עתה המסך בדעת שבראש הז"א, ויכולים עתה החג"ת להיות חסדים 
מגולים.
%break
ולפיכך אין כאן התפשטות בינה לת"ת, כי היסוד דאמא שהוא בקו 
אמצעי נסתיים בדעת שבראש, ואינו מגיע לת"ת דז"א כנ"ל. וזהו 
מקודם בית ראשון, מאחר שלא היו שם אלא המוחין דישסו"ת.
%break
אחר בנין בית ראשון נתפשט בינה עד הוד ב' דז"א, והם עתה ז' 
ספירות שנתפשט בהם הבינה תוך ז"א. כי ע"י בנין הבית ראשון, 
נתקנה הנוקבא בקביעות בבחינה ו', שהיא גדולה בקומה שוה עם ז"א 
ומקבלת האורות של ה"ר בהיותה עמהם למעלה,
%break
שפירושו שז"א ונוקבא עולים למעלה ומשיגים מוחין דאו"א, ומלבישים 
אותם למעלה במקומם, כמ"ש בשבת במוסף. כי אז יש לז"א עצמו 
מוחין דחיה, שהמה מוחין אמיתים אליו, וע"כ מתפשטים האורות גם 
לנה"י החדשים,
%break
כי האורות דחג"ת יורדין עתה לנה"י החדשים, ואורות שהיו בחב"ד 
יורדים לחג"ת, ובאים לחב"ד המוחין דחיה, כמ"ש הרב בדף א' ר"ב 
אות קצ"ז ע"ש. ונמצא שאמא מתפשטת בו עד הוד הב', דהיינו עד 
ההוד דנה"י החדשים כמבואר.
%break
וע"כ נבחן, שיש כאן התפשטות הבינה בז' ספירות דז"א, שהם: חב"ד 
ח"ג נו"ה. שהרי עתה נתפשטה הבינה גם לנה"י החדשים כמבואר. 
אמנם אל הת"ת אין התפשטות של יסוד הבינה, כנ"ל, כי בנה"י שנעשו 
לחג"ת, אין יסוד הבינה מתפשט בהם,
%break
אלא שמתעלה עם החג"ת שנעשו לחב"ד, ומסתיים בדעת שבראש 
הז"א, כנ"ל ע"ש. וע"כ קודם בית ראשון נבחן התפשטות בינה בה' 
ספירות דז"א: חב"ד ח"ג. ואחר בנין בית ראשון, נבחן התפשטות 
הבינה: בז' ספירות דז"א: חב"ד ח"ג נו"ה.
%letter מב
מב) אמנם ט"ס העליונים שבה לא ירדו לקליפות כמו שהיו בחטאו של 
אדה"ר אמנם עלו למעלה תוך ז"א בשרשיהן כנ"ל במיעוט הירח.
%break
ולכאורה תמוה מאד, כי כל ההפרש בין מיעוט הירח לחטאו של אדה"ר 
מחלק הרב לעיל (באות כ"א) שהוא משום שבמיעוט הירח לא היה 
ההסתלקות מחמת חטא, וע"כ עלו למעלה בז"א ולא נפלו בקליפות.
%break
%page 475
משא"כ בחטאו של אדה"ר שהיתה ההסתלקות מחמת חטא ע"כ נפלו 
לקליפות. וא"כ כאן בחורבן בית המקדש, שהיה ההסתלקות מחמת 
חטא, כמו באדם הראשון, א"כ היו צריכים לירד לקליפות, ולמה עלו 
למעלה לז"א כמו במיעוט הירח.
%break
והענין הוא, כי הירידה לקליפות פירושו, שהמה מתאחזים בהקלקול 
שנעשה ע"י החטא, ואינם נותנים אל הקדושה לחזור ולהבנות כמו 
שהיתה מטרם החטא, בסוד אמלאה החרבה, שלא נבנה צור אלא 
מחורבנה של ירושלים.
%break
ולפיכך, הגם שבעת החורבן חזרה הנוקבא לנקודה תחת היסוד, אבל 
לא היה זה רק ברגע החורבן, כמ"ש הרב שלולא כן לא היה אפשר 
שיחרב הבית. ותכף אחר החורבן חזרה הנוקבא להתקן בבחינה ג', 
ונעשה פרצוף של י"ס אב"א עם הארת ה"ר, כמ"ש באות כ"ב.
%break
ונמצא, שבחינת הו"ק דנוקבא לא נחרב, אלא רק בחינת הג"ר ופנים 
בפנים שלה, דהיינו בחינת התפשטות הבינה בז' ספירות ראשונות 
דז"א, שהשיגה הנוקבא ע"י בנין הבית,
%break
שרק זה הוא שנאבד ממנה, ונפל לקליפות בסוד אמלאה החרבה. 
כנ"ל. כי זה לא חזר אליה אחר החורבן, והקליפות נתאחזו בהם.
%break
הרי שהחטא לא פגם כלל בבחינת הו"ק של הנוקבא כי אלו היה החטא 
מגיע להם, לא היתה חוזרת ונבנית מהם אחר החורבן, וכיון שתכף 
אחר החורבן חזרה ונבנה בפרצוף י"ס אב"א מחזה ולמטה עם הארת 
ה"ר, הנה בהכרח לא פגם אותם כלום החטא.
%break
אלא רק, ברגע החורבן בלבד היה הכרח להם שיסתלקו, כנ"ל בדברי 
הרב. וזה אמרו "ט"ס עליונים שבה לא ירדו לקליפות וכו', אלא עלו 
למעלה תוך ז"א בשרשיהן כמו במיעוט הירח" כי כונתו לאותם הי"ס 
דפרצוף הו"ק שחזרה ונבנה מהם אחר החורבן,
%break
וברגע החורבן שנסתלקו, מדגיש הרב, שלא תחשוב שנפלו לקליפות 
ברגע הזה, כי אם היה כן, לא היתה יכולה תכף לחזור ולהבנות מהם, 
אלא שהם עלו ברגע הזה אל הז"א בשרשיהם, משום שבהם לא נגע 
ולא פגע החטא, כנ"ל,
%break
%page 476
וע"כ מדמה אותם למיעוט הירח, להורות, שהחטא לא הגיע אליהם, 
וע"כ היו ראוים לחזור לז"א ולא ליפול לקליפות, והיו יכולים לחזור אל 
הנוקבא תכף אחר החורבן.
%break
אמנם אם היה החטא פוגם אותם, הנה ודאי שלא יכלו לחזור להנוקבא 
תכף אחר החורבן, כי היו נופלים בקליפות. ועי' לקמן בדברי הרב באות 
מ"ה, ובדיבור הסמוך.
%letter מה
מה) הז' אורות ירדו בקליפות והיא חזרה אב"א וכו'. אין הפירוש שהז' 
אורות עצמם ירדו לקליפות, כי כבר הורה לנו הרב, שאין ירידה לאורות 
כלל, אלא שהם מסתלקים בעת הפגם, ורק כלים וניצוצין אפשר שירדו 
ויפלו לקליפות.
%break
אמנם הכונה היא, על אותו התוספת מוחין שהשיגה הנוקבא ע"י בנין 
הבית ראשון, שהם התפשטות ז"ס דבינה, כנ"ל. בהם נתאחזה 
הקליפה משום שהבירורין דנה"י החדשים שלהם שהם אח"פ דבחינת 
חיה, חזרו ונתקלקלו מחמת החטא,
%break
ונפלו שוב להקליפות לאותו המקום שהיו שם מטרם הבירור הנעשה 
בימי בנין הבית. ולא נשאר אחר החורבן רק בחינת גו"ע של הי"ס 
דנוקבא, דהיינו מה שהיה מטרם בנין הבית,
%break
אבל בירורי אח"פ נפלו לקליפות, דהיינו הנה"י החדשים דחיה שהשיגה 
בבנין הבית, שהקליפות נתאחזו באלו נה"י החדשים שנתקלקלו, ולא 
כלל באורות.
%break
%page 477
אכן כבר נודע, שבחסר נה"י דכלים חסרים הג"ר דאורות, דהיינו ז' 
האורות דהתפשטות הבינה, וע"כ אומר הרב, שהז' אורות נפלו 
לקליפות, כלומר, כיון שהקליפות נתאחזו בנה"י דכלים, נמצאו תופסים 
בידיהם כל הז' אורות הנ"ל.
%break
שלא יוכלו עוד לחזור להנוקבא, כי בחסר נה"י דכלים, אי אפשר להם 
לחזור אליה. אמנם האורות עצמם ודאי שחזרו לשרשם למעלה, כמ"ש 
הרב בכ"מ.
%break
%letter מט
מט) בהיותן שם למעלה נקרא גם היא ה' עלאה אך בבית שני וכו' 
נקרא ה' תתאה. כמ"ש לעיל, שבהיותם בבחי' ו', נמצאים זו"ן מלבישים 
לאו"א עלאין כמו בשבת במוסף, ונמצאת הנוקבא שמלבשת לאמא 
עלאה, שנקראת ה' עלאה, וע"כ נקרא גם הנוקבא בשם ה' עלאה.
%break
אך בבית שני, שלא היה שם אלא המוחין דישסו"ת בקביעות, שאז 
נמצאו הזו"ן שעוד מלבישים למחזה ולמטה דא"א, כי מקום ישסו"ת 
הוא מחזה ולמטה דא"א, ע"כ אע"פ שהנוקבא מלבשת לתבונה, מ"מ 
אינה נבחנת אלא לה' תתאה, כי מחזה ולמטה היא בחינת ה"ת, כנודע.
%break
וכן בערך ז"א, נבחנת ג"כ שהיא עוד מלבשת למחזה ולמטה שלו, 
כלומר לנה"י הישנים שנעשו לחג"ת ליעקב, וכלפי עצמו הם עוד נה"י, 
כי אלו המוחין דישסו"ת, אינם נחשבים בו למוחין דחב"ד, כנ"ל, וע"כ 
הנוקבא נחשבת לה"ת. כי אינה יונקת מה' עלאה שהיא בינה.
%letter נ
נ) בבית שני לא נתפשטה הבינה אלא עד הוד ראשון דז"א בלבד שהוא 
גבורה של עתה וכו' לכן נקרא ה"ת. הוא מוסיף טעם על הנ"ל, כי לעיל 
ביאר הטעם לפי הלבשת הזו"ן את או"א.
%break
%page 478
וכאן מבאר, לפי יניקת הנוקבא מן הבינה, ואומר, כי בבית ראשון שהיה 
הבינה מתפשטת עד הוד אחרון, המשמשת להוד גם בשביל הנוקבא, 
נמצאת הנוקבא יונקת בשורשה עצמה מן הבינה, כי שורש הנוקבא 
היא בהוד דא"א ובהוד דבינה,
%break
כנ"ל דף א' תרצ"א ד"ה שניהם ע"ש. משא"כ בבית שני, שלא נתפשטה 
הבינה רק עד הוד ראשון, אשר בערך יעקב והנוקבא שמקבלים המוחין 
מהם נמצאים אלו הנה"י שנעשה לחג"ת, כנ"ל,
%break
ונמצא ההוד הזה שהוא בערך הנוקבא בבחינת גבורה, ונמצא ששורש 
הנוקבא עצמה, שהיא בעיקר בחינת הוד, אין לה יניקה מן הבינה. ע"כ 
נחשבת לה"ת, כי אין לה יניקה מן הבינה. כמבואר.
%break
%letter נב
נב) הט"ס שלה ירדו למטה בין הקליפות ואז סמכין אתאבידו שאם נה"י 
דז"א הסומכים אותה וכו' ונפלה תחת היסוד שבו מאחוריו. וכאן לא 
עלתה ממנה כלום אל ז"א, כמו בחורבן בית ראשון,
%break
כי הרי גם אחר החורבן בית שני, לא חזרה ונתקנה בבחינת פרצוף 
בקביעות, אלא נשארה בנקודה תחת היסוד בקביעות, ונמצא שהחטא 
גרם להוריד כל בנין המלכות לקליפות.
%break
משא"כ בחורבן בית ראשון, הנה נתקנה תכף אחר החורבן בבחינת 
פרצוף אב"א בהארת ה"ר, בקביעות, והחטא לא פגם אלא בבחינת 
הג"ר בלבד, כנ"ל באורך, וע"כ ברגע החורבן, עלו הט"ס שלה דבחינת 
ו"ק אל הז"א. ע"ש.
%letter נד
נד) מכ"ש הארת ה"ר דז"א שנפלו בחורבן בית ראשון. כלומר, מלבד 
הט"ס דו"ק שלה שנפלו לקליפות, נפלו ג"כ הארת ה"ר דז"א שהאירו 
ממעלה למטה, דהיינו בחינת ג"ר דישסו"ת, כמו בבית ראשון שנפלו 
ג"ר דאו"א, הנקראים י"ס דהתפשטות הבינה.
%break
%page 479
ואומר שהוא כ"ש מבית ראשון. שהרי בבית ראשון אע"פ שט"ס 
הראשונות דפרצוף ו"ק דנוקבא נשארו בה, מ"מ הג"ר שלה נפלו 
לקליפות. ואין צריך לומר בבית שני, אשר גם הט"ס דו"ק נפלו 
לקליפות, ומכ"ש הג"ר שלה, שהם ה"ר שהאירו ממעלה למטה.
%break
אמנם תזכור, שאין כאן המדובר מן האורות, כי אין ירידה באורות 
לעולם, אלא המדובר הוא בנה"י החדשים דכלים, שבנפילתם של 
הנה"י דכלים, חשוב כמו נפילתם של הג"ר דאורות. כי בחסר נה"י 
דכלים חסר הג"ר דאורות.
%break
%letter נה
נה) שחטא אדה"ר תיקן ממש את הקליפות וכו' בחטא ישראל כבר היו 
הקליפות מתוקנים, ומה שגרמו הם הוא להחזיר ולהלביש בהם את 
הקדושה. פירוש, כי טרם חטאו של אדה"ר, לא היה שום בנין וסדר 
בקליפות,
%break
אלא אחר שהוריד כל הבירורים העליונים, שכבר נבררו, והוא קלקל 
אותם, הנה נתאחזו בהם הקליפות, ונבנו מקלקולים ההם, לפי מדת 
החסרונות שבקדושה. ונעשו אז אבי"ע דקליפות. ונמצא שחטאו תיקן 
אבי"ע דקליפות.
%break
אמנם בחורבן הבית, לא נעשה בקליפות שום בנין וסדר חדש, כי אפילו 
בזמן הבית עדיין לא נתקן חטאו של אדה"ר בשלימות, ונמצאו שלא 
גרמו אלא לחזור ולהלביש חסרונות דקדושה תוך הקליפות. כי אין בנין 
אבי"ע דקליפות מתבטלים רק בגמר התיקון.