ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש כרך א
%page 11
%H מטרת החברה - א'
%break
אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים 
ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות 
במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן 
מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו 
מאמר של רשב"י.
%break
ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) 
על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת 
מצותיו שמור, כי זה כל האדם". 
%break
ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר 
הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל 
העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".
%break
וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה 
נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב 
לנבראיו. 
%break
היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים 
בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת 
הבריאה היא "יראת ה'".
%break
אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה 
שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת 
הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. 
%break
שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, 
שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.
%break
והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס 
ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן 
כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם 
מתבייש לאכול לחם חסד.
%break
ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת 
העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, 
בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה 
שלו, הנקראת "אהבה עצמית".
%break
שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק 
להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.
%break
אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, 
שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל 
לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת 
עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, 
שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה 
שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, 
רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
%break
לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח 
הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם 
להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
%break
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד 
צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, 
בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל 
אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".
%break
ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע 
להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד 
נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה.
%page 12
%H מטרת החברה - ב'
%break
היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם 
אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק 
ליגיעה לעשות תנועה קלה.
%break
ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא 
ענין השתוות הצורה.
%break
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, 
שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם 
שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
%break
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, 
שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול 
להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד 
הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
%break
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את 
עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא 
חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא 
יכול להתאחד עמהם.
%break
וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת 
מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול 
מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך 
ליבם היה אש בוערת.
%break
אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא 
להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, 
שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין 
דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").
%break
רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ 
את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע 
לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל 
הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.
%break
לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם 
השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות 
שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות 
ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.
%break
אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא 
להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. 
היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם 
שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא".
%page 13
%H בענין אהבת חברים
%break
א. הצורך לאהבת חברים ...
ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים 
בחרו בי, ...
%break
ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו 
להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים 
בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע 
לכת הוא דבר גדול.
%break
או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, 
להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, 
להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת 
חברים. 
%break
והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת 
חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל 
בחבירו.
%break
נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא 
שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות 
שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. 
%break
מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז 
חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף 
זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת 
חברים. 
%break
נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה 
שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.
%break
אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף 
דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. 
כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת 
הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.
%break
וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול 
להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה 
שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה 
של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, 
%break
וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו 
שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג 
קנינים גשמיים.
%break
אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; 
היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. 
ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, 
זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. 
%break
נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל 
אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה 
לעצמו, ולאהבת הזולת.
%break
אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם 
שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת 
הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, 
%break
שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה 
ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא 
נופל לשליטת של אהבה עצמית.
%break
ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל 
חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן 
כללי, לעסוק בענין אהבת חברים.
%page 14
%H אהבת חברים
%break
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. 
ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).
%break
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת 
השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, 
וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא 
"שדה, אשר ברכו ה'".
%break
כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה 
מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה 
להמקום, ששם הוא צריך להגיע, 
%break
כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, 
שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.
%break
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. 
"ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא 
עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת 
חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
%break
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד 
הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת 
חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
%break
"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו 
שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל 
נכנסו לגלות מצרים. 
%break
ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים 
להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת 
התורה.
%page 15
%H איש את רעהו יעזורו
%break
יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא 
במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, 
וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם 
גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.
%break
אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו 
בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי 
בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא 
חכמות, וכדומה.
%break
אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא 
במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית 
אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.
%break
דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של 
חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו 
המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.
%break
היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב 
במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין 
מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול 
למלאות אותו.
%page 16
%H מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך
%break
מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע 
לאהבת ה'.
%break
אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת 
מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי 
אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". 
%break
הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. 
ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל 
הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.
%break
ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו 
הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.
%break
ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. 
היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של 
"ואהבת לרעך כמוך". 
%break
נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז 
נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'".
%break
והגם שאין האדם יכול לקיים כל התרי"ב מצות לבד. למשל, פדיון 
הבן. שאם נולד לו בת תחילה, כבר אינו יכול לקיים מצות פדיון הבן. 
וכמו כן האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, כמו ציצית ותפילין. 
%break
אבל מטעם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נמצא, שע"י כולם מתקיים 
כולם. נבחן זה, כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות. לכן בסגולתן 
של התרי"ב מצות ניתן להגיע להכלל של "ואהבת לרעך כמוך".
%page 17
%H אהבת חברים
%break
"ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", משמע 
מכאן אם מקיימים את הכלל, כבר נכלל שם כל הפרטים, היינו שכבר 
נגיע להפרטים מאליו, בלי שום יגיעה, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.
%break
אבל אנו רואים שהתורה אומרת לנו: "מה ה' שואל מעמך, כי אם 
ליראה אותי", נמצא לפי זה מה הוא הדרישה העקרית שדורשים 
מהאדם, הוא רק יראה. שאם האדם מקיים מצות יראה, כבר נכלל 
בזה כל התורה ומצות, היינו אפילו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".
%break
ולפי דברי ר' עקיבא הנ"ל הוא להיפוך שגם היראה נכלל בכלל של 
"ואהבת לרעך", ולפי דברי חז"ל משמע דלא כר' עקיבא, שדרשו על 
פסוק "סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", 
%break
והגמרא שואלת: "מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר, אמר הקב"ה 
כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה" (ברכות דף ו). ולפי דברי ר' 
עקיבא משמע שהכל נכלל, בכלל של "ואהבת לרעך".
%break
אבל אנו רואים בדברי חז"ל שאמרו שעיקר הוא האמונה, שאמרו: "בא 
חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד). 
%break
ומפרש שם מהרש"א, שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל 
עת, והוא אמונה. משמע מכאן שעיקר הכלל הוא אמונה, ולפי זה יוצא 
שהן היראה והן "ואהבת לרעך", כולם נכללים בכלל האמונה.
%break
ובכדי לבין את הנ"ל, צריכים להתבוננות יתירה: א) מהו אמונה, 
ב)מהו יראה, ג) מהו "ואהבת לרעך כמוך".
%break
העיקר צריכים תמיד לזכור מהו המטרת הבריאה. וידוע, שהוא להטיב 
לנבראיו, אם כן אם הוא רוצה לתת להם טוב ועונג ג' דברים הנ"ל 
למה לי, היינו אמונה, יראה, ואהבת לרעך. 
%break
אלא משמע, שהם לא צריכים אלא להכשרת הכלים שיהיו מוכשרים 
לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראים.
%break
עכשיו צריכים להבין מה הג' דברים הנ"ל נותנים לנו את ההכשרה. 
הנה אמונה, ובכלל זה בטחון, נותן לנו, שקודם כל צריכים להאמין על 
המטרה, שהוא להטיב לנבראיו. 
%break
כמו כן צריכים להאמין על בטחון שיכול להבטיח לעצמו, שגם הוא יכול 
להגיע להמטרה, זאת אומרת שמטרת הבריאה הוא לאו דוקא 
לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, 
בלי יוצא מהכלל.
%break
ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח 
התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין 
בהקדמה לתע"ס אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, 
%break
"וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה 
דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל 
התורה בלבו", עד כאן לשונו.
%break
נמצא שגם צריך להשתמש עם בחינת אמונה שיהיה לו בטחון, שהוא 
יכול להגיע להמטרה, ולא להתיאש באמצע עבודה ולברוח מהמערכה, 
אלא להאמין שה' יכול לעזור גם לאיש שפל ונבזה כמוהו, היינו שה' 
יקרבו אליו ולזכות לדביקות ה'.
%break
ובכדי לזכות לאמונה, צריכים להקדים מקודם, יראה (הקדמת הזוהר 
דף קצ"א בהסולם ד"ה ביאור הדברים), כותב שם כי היראה היא 
מצוה כוללת כל המצות שבתורה, להיותה השער לאמונתו ית', שלפי 
התעוררות יראתו בהשגחתו ית', כן שורה בו האמונה, בהשגחתו ית'. 
%break
ומסיים שם, והיראה הוא, שמפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח 
ליוצרו, שפירושו שהיראה שהאדם צריך לפחד מה' אולי לא יוכל 
להשפיע נחת רוח לה' ולא שהיראה תהיה לתועלת עצמו. לפי הנ"ל 
יוצא כי השער לאמונה הוא יראה. אחרת אי אפשר להגיע לאמונה.
%break
%page 18
ובכדי להגיע ליראה, היינו שיהיה לו פחד אולי לא יוכל להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, אז מקודם צריך שיהיה לו רצון וחשק להשפיע, ואח"כ 
אפשר לומר שיש מקום לפחד אולי לא יהיה לו אפשרות לקיים, את 
היראה. 
%break
אבל בדרך כלל אדם מפחד אולי לא יעלה בידו לקיים בשלימות אהבה 
עצמית, ולא שידאג אולי אפשר לא יוכל, להשפיע להבורא.
%break
ומאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך 
להשפיע; וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. 
והגם שאדם מקבל לפעמים איזה מחשבה ורצון, שצריכים לצאת 
מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים וספרים, 
%break
אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, שיוכל 
להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל 
המצות שבתורה.
%break
אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח 
הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח 
והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, 
וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.
%break
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל 
את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, 
%break
שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי 
עשרה מכפי שהוא היה יחידי.
%break
אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו 
להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך 
למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק 
על אהבת הזולת, 
%break
רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה 
חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע 
לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.
%break
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב 
ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו 
שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.
%break
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא 
הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים 
להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי 
לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. 
כי "האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה, כידוע, כמו שמפורש בכמה 
מקומות.
%break
נמצא לפי זה, שיש לנו ג' כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא 
"ואהבת לרעך", שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם 
שיוכל לזוז משהו ממצבו שבו הוא נמצא, 
%break
מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות לצאת, מאהבה עצמית, לאהבת 
הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע.
ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום 
לאמונה, כנ"ל בדברי בעל הסולם.
%break
ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' כללים 
הנ"ל אז זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו.
%page 19
%H לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך
%break
לפי מה שמבואר בענין "ואהבת לרעך", שבכלל זה נכללו הפרטים של 
תרי"ב מצות, כמו שאמרו חז"ל "ואידך, פירושו הוא זיל גמור". משמע 
שעל ידי קיום התרי"ב מצות נזכה מאליו להכלל של "ואהבת לרעך". 
ואח"כ לאהבת ה'.
%break
אם כן, מה נותן לנו אהבת חברים, כמו שכתוב (מאמר ה', תשמ"ה), 
שעל ידי זה שמתאספים כמה חברים, והיות שאין לכל אחד רק כח 
קטן של אהבת הזולת, היינו שיכול לקיים אהבת הזולת רק בכח. 
%break
וכשבא לכלל מעשה בפועל, אז הוא זוכר, שבמחשבתו החליט לוותר 
על אהבה עצמית לטובת הזולת, ובפועל הוא רואה, שאינו מסוגל 
לוותר על שום תענוג של הרצון לקבל לטובת הזולת, ואפילו כמלוא 
נימא.
%break
אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים 
להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד 
נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גודלה של 
החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.
%break
נמצא לפי זה, מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי"ב מצות, שאמרנו, 
שהוא בכדי לקיים את הכלל, הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת 
חברים. 
%break
והנה במציאות אנו רואים, שגם אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת 
חברים, שגם הם מתאספים חוגים שונים, בכדי שיהיה להם אהבת 
חברים. אם כן, מהו ההבדל בין דתיים לחילונים.
%break
הנה הפסוק אומר (תהילים א') "ובמושב לצים לא ישב". ויש להבין, 
מה הוא האיסור של "מושב לצים". אם הוא מדבר לשון הרע או דברים 
בטלים, אם כן האיסור לא מטעם מושב לצים. מה מוסיף לנו האיסור 
של "מושב לצים".
%break
אלא משמע, אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, 
על הכוונה שכל אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי, וכל 
אחד מצפה, שעל ידי ריבוי ישיבות יקבל כל אחד מהחברה תועלת, 
איך להשביח את מצבו הגשמי.
%break
ולאחר כל הישיבות, כל אחד עושה חשבונות, עד כמה הוא קיבל 
מהחברה עבור אהבה עצמית, מה הרצון לקבל הרויח מזה. הלא הוא 
נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. ומה הרויח מזה. ובטח היה יכול יותר 
להצליח, אם היה עוסק בתועלת עצמי. 
%break
לכל הפחות את חלק, מה שהוא היה מתייגע בעצמי. "ואני נכנסתי 
להחברה, מטעם שחשבתי, שעל ידי החברה אני אוכל להרויח יותר, 
מכפי שאני יכול להרויח לבדי. ועכשיו אני רואה, שלא הרווחתי כלום".
%break
ועל זה הוא מתחרט, ואומר "מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי 
להחברה, יותר טוב היה, אם הייתי משתמש לכל הפחות עם הכח 
הקטן שלי. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שנתתי הזמן להחברה, בכדי שאני אשיג יותר 
רכוש על ידי סיוע מהחברה, ולבסוף התברר לי, שלא די שלא 
הרווחתי כלום מהחברה, אלא עוד הפסדתי, מה שהייתי יכול להרויח 
עם כוחות עצמי".
%break
וכשיש מי שרוצה לדבר, שצריכים לעסוק באהבת חברים לצורך 
השפעה, היינו שכולם יעבדו לטובת הזולת, כולם מתלוצצים וצוחקים 
מזה. ונראה בעיניהם כמין ליצנות. 
%break
וזו היא ישיבת חילוניים. ועל זה אמרו "וחסד לאומים חטאת, כי כל 
טובו דעובדים לגרמייהו דעובדין". וחברה כזו מרחקת את האדם 
מהקדושה. ומשליכים את האדם לעולם הליצנות. וזה הוא האיסור של 
"מושב לצים".
%page 20
ועל חברות כאלו אמרו חז"ל "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם". 
היינו, שיותר טוב שאינם מתקיימים. אבל בצדיקים להיפך "כנס 
לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם".
%break
ומהו פירושו "צדיקים", היינו שרוצים לקיים את הכלל של "ואהבת 
לרעך כמוך", שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו 
טבע אחר, שהוא אהבת הזולת. 
%break
אבל הגם שזוהי מצוה שצריכים לקיים, והאדם יכול להכריח את עצמו 
בעל כורחך, אבל אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע 
לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר 
אהבת הזולת.
%break
על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי 
הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק 
קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש 
לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.
%break
והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת 
לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, 
הרי אז נעשה גוש אחד, 
%break
שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל 
מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את 
אהבת הזולת.
%break
ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל 
להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו 
את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא 
אפס נגד חבירו.
%break
וזה דומה, כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, 
זהו פי עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 
100. 
%break
היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל 
מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא 
מקבל מחבירו פי מאה.
%break
מה שאין כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא 
פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו 
שני חברים, שהם שני אפסים נגדו. 
%break
אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים 
שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.
%break
ומכל מקום, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, שיכול לקיים אהבת 
הזולת בפועל, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, מכל מקום 
אל תאמין בעצמך, וצריך להיות לו יראה, אולי באמצע עבודה יפול 
לתוך אהבה עצמית. 
%break
דהיינו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, מכפי שהוא רגיל לקבל, הגם 
שעל תענוגים קטנים, הוא כבר יכול לעשות בעמ"נ להשפיע, ומוכן 
לוותר עליהם, אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד.
%break
וזה נקרא "יראה". וזה השער לקבל את אור האמונה, הנקרא 
"השראת השכינה", כמו שכתוב בהסולם "לפי ערך היראה, כן הוא 
משיג את בחינת האמונה".
%break
לכן צריכים לזכור, שענין "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקיים אותו 
מטעם מצוה, שה' צוה לעסוק באהבת חברים. ורבי עקיבא הוא רק 
מפרש, מה שה' צוה את המצוה הזו, 
%break
שהיה בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל 
המצות, מטעם ציווי ה', ולא מטעם תועלת עצמו.
%break
היינו, לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו. זאת 
אומרת, שעל ידי קיום המצות אז האדם יקבל תמורת זה הרבה שכר. 
אלא להיפך, שעל ידי קיום המצות נגיע להשכר, שאנו נוכל לבטל את 
אהבה עצמית שלנו, ולהגיע לאהבת הזולת. ולאח"כ לאהבת ה'.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "ושמתם, הוא לשון "סם". זכה, 
הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המות". היינו כנ"ל "לא זכה", הוא 
עוסק בתורה ומצות, בכדי שאהבה עצמית יתרבה, והגוף ירכוש 
קנינים תמורת עבודתו. 
%break
"זכה", אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו. היינו, שמכוון, שיקבל 
שכר, שהוא, שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שעל ידי זה הוא יגיע 
לאהבת הבורא, שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא.
%page 21
%H איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב
%break
שאלה: אם מקיימים תורה ומצות בעל מנת לקבל פרס, האם גם זה 
מזככת את הלב, כיון שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". היינו, שמזככת את הלב, האם זה דווקא שמכוון שלא על מנת 
לקבל פרס, או אילו שעשה בעמ"נ לקבל פרס, גם כן מזככת את הלב.
%break
תשובה: בהקדמה לספר הזהר (אות מ"ד) כתוב שם וזה לשונו 
"כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כוונה, דהיינו בלי 
אהבה ויראה, כראוי לשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, 
מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה. 
%break
כי מצות אינן צריכות כוונה, ואפילו המעשים בלי כוונה מסוגלים לטהר 
את הרצון לקבל שלו, אלא בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה דומם. 
%break
ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא 
הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם 
דנפש דקדושה".
%break
הרי אנו רואים, שגם עשיית תורה ומצות, אפילו שלא לשמה, מטהרת 
את הלב. האם הדרך לקיים תורה ומצות שלא על מנת לקבל פרס, 
היא ליחידי סגולה בלבד, 
%break
או שנתנו אפשרות לכלל כולו, שילכו על דרך זה, היינו לקיים הכל בעל 
מנת שלא לקבל פרס, שע"י זה יזכו לדביקות ה'.
%break
תשובה: הגם שהרצון לקבל אך לעצמו יצא והיה במחשבת הבריאה, 
אבל על ידי זה שנתן תיקון, שהנשמות יתקנו אותו בעמ"נ להשפיע, 
היינו על דרך קיום התורה ומצות, 
%break
שזה יהפוך לנו את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. וזה ניתן לכל הכלל 
כולו, בלי יוצא מהכלל. כי לכולם ניתנה הסגולה הזאת, ולאו דוקא 
ליחידי סגולה.
%break
אלא היות שזהו ענין בחירה, לכן יש מתקדמים יותר, ויש שמתקדמים 
לאט, אבל כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י"ג, י"ד), "אבל 
בסופו של דבר כולם יבואו לשלימות הסופי, כמו שכתוב, כי לא ידח 
ממנו נידח".
%break
אבל יחד עם זה, כשמתחילים ללמד לקיים תורה ומצות, מתחילים 
בשלא לשמה. מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל, אז הוא לא מבין 
שום דבר, אם זה לא יביא לו תועלת עצמו, והוא אף פעם לא ירצה 
להתחיל בקיום תורה ומצות.
%break
וזהו כמו שאמר הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק עשירי) "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים, וכלל 
עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. 
%break
עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט 
מעט. ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה". 
הרי אנו רואים מדברי הרמב"ם, שכולם צריכים לבוא לשמה, אלא 
ההבחן הוא בזמן.
%break
שאלה: אם אדם רואה ומרגיש, שהוא הולך על דרך, ההולך לבוא 
לשמה, אם הוא צריך להשתדל גם להשפיע על השני, שגם השני 
יעלה על המסילה הנכונה, או לא.
%break
תשובה: זהו ענין כללי. כמו איש דתי המסתכל על אדם חילוני, אם 
יודע בעצמו, שהוא יכול להחזירו למוטב, אז מוטל עליו החוב להחזירו 
למוטב מטעם מצות "הוכח תוכיח את עמיתך". 
%break
כמו כן כאן אפשר לומר גם כן, שכדאי הוא להגיד לחבירו על ענין שיש 
ללכת על דרך יותר נכונה, אם כוונתו הוא רק מטעם מצוה כנ"ל. אבל 
יש הרבה פעמים, מה שאדם מטיף מוסר להשני, הוא רק מטעם 
שליטה ולא מטעם מצות "הוכח תוכיח את עמיתך".
%break
%page 22
והמתבאר לעיל, היינו שכל אחד רוצה, שהשני ילך על דרך האמת, 
הוליד לנו מחלוקת בין הדתיים לחילוניים, וכמו כן בין ליטאים 
לחסידים, וכמו כן בין חסידים לחסידים. שכל אחד חושב שהצדק עמו, 
וכל אחד רוצה לשכנע את השני שילך בדרך הישר.
%page 23
%H לעולם ימכור אדם קורות ביתו
%break
"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח 
מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", 
ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו 
בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.
%break
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון 
"מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו 
בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה 
שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. 
%break
והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי 
יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.
%break
בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו 
כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך 
למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. 
%break
ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד 
ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
%break
נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס 
ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה 
לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת 
מרגלים.
%break
ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם 
שמברך על הטובה".
%break
כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא 
להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. 
%break
שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג 
ולהרגיש את הטוב והעונג.
%break
ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות 
להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך 
עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. 
%break
וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת 
באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. 
לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא 
אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".
%break
והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות 
של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד 
נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, 
לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. 
%break
האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם 
רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור 
לעולמים.
%break
אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא 
לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, 
שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה 
לחוד, ועניית התפלה לחוד. 
%break
זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה 
מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו 
יעשה".
%break
וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם 
קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור 
"קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת 
חברים. 
%break
שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות 
לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו 
משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, 
%break
%page 24
שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו 
בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.
%break
וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו 
על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג 
כרגיל, 
%break
כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, 
שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג 
לטובת הזולת.
%break
אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק 
באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך 
הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", 
שמרגל אחר החברים, 
%break
לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא 
שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא 
רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.
%break
ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, 
שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. 
%break
דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי 
תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא 
רוצה להפטר ממנו.
%break
ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה 
בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על 
בסיס של אהבה עצמית. 
%break
לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. 
לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.
%break
ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד 
ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת 
הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, 
בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. 
%break
ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם 
אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד 
ממעשיהם.
%break
ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, 
ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו 
דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. 
%break
היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא 
היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, 
שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת 
גדולה.
%break
לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, 
שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים 
ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. 
%break
ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל 
הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
%break
וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין 
כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח 
אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". 
%break
ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה 
לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו 
סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם 
כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.
%break
ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, 
בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא 
הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. 
%break
היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, 
שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.
%break
ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה 
בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו 
וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו 
לכף זכות.
%break
%page 25
ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו 
ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו 
"סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון 
"רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", 
%break
היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו 
מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.
%break
אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו 
הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את 
כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש 
עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.
%page 26
%H לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל
%break
שאלה: לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרך להתגלגל פעם 
שנית.
%break
הנה בשער הגלגולים (דף י' טור ב') כתוב שם, "שכל בני ישראל 
מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל הנרנח"י. אמנם רוב בני אדם אין 
להם כל החמישה חלקים, הנקראים נרנח"י, רק נפש בלבד, אשר היא 
מן העשיה".
%break
משמע מכאן, שכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו, ולא יותר. 
ובזה נשלם בחינתו מה שהוא צריך לתקן.
%break
והענין הוא, כי צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם 
הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים 
רבוא נשמות, 
%break
זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון 
הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת 
לחלקים רבים.
%break
ועיין בספר "פנים מסבירות" (דף נ"ו, ד"ה וצריך), וזה לשונו "והוא כי 
אחר שנתערב טוב ורע (היינו לאחר החטא), נעשה לקליפות בנין גדול 
שיש כח להם להתאחז בהקדושה, 
%break
וכדי להישמר מהם, נחלק האור דז' ימי בראשית לחלקים קטנים 
מאוד, אשר הקליפות לא יכולים לינוק מחמת קטנותם.
%break
על דרך משל, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת 
הים. והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים, ואין לו שליח נאמן. 
%break
מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות ושילחם על ידי שליחים 
רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה 
בכבוד מלכות".
%break
שבאופן זה, דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים, 
לברר כל הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפות, מסיבת החטא דעץ 
הדעת כנ"ל.
%break
וסוד הנפשות רבות הוא, בחינת התפרטות לאורות הפנימיים, ובחינת 
ימים מרובים הוא, בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניים, ופרוטה 
ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול שחטא בו אדם הראשון, ואז יהיה 
גמר התיקון.
%break
היוצא מזה, שכל אחד שנולד, נולד רק עם חלק קטן מחלקו של נשמת 
אדם הראשון, וכשמתקן חלקו כבר לא צריך עוד הפעם להתגלגל. לכן 
אין אדם יכול לתקן רק מה ששייך לחלקו, ועל זה כתוב בספר "עץ 
חיים" להאר"י ז"ל, 
%break
"אין יום דומה לחבירו ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם דומה 
לחבירו, ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה. אלא כל אחד צריך 
לתקן מה ששייך לחלקו".
%break
אבל צריכים לדעת, שכל אדם שנולד יש לו עבודה של בחירה, כי אין 
אדם נולד צדיק, כמו שאמרו חז"ל (נידה ט"ז ע"ב), וזה לשונם "דדריש 
רבי חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על הריון, 
%break
לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של 
עולם, טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או 
עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר".
%break
אם כן משמע מכאן, שאין אדם נולד צדיק, משום שצדיק ורשע לא 
קאמר, אלא זה ניתן לבחירת האדם, כל אחד כפי יגיעתו בתורה 
ומצות, כן הוא זוכה לזכך את לבו ולתקן את בחינתו מה שמוטל עליו 
מצד שורש נשמתו, ואז הוא נשלם.
%break
%H הדרגה הראשונה שאדם נולד
%break
בזהר משפטים (דף ד' אות י"א בהסולם) כתוב שם, וזה לשונו "בוא 
וראה, אדם כשנולד, נותנים לו נפש מצד הבהמה מצד הטהרה, מצד 
אלו שנקראו אופני הקודש, דהיינו מעולם העשיה. זכה יותר, נותנים לו 
רוח מצד חיות הקודש, דהיינו מצד היצירה. 
%break
%page 27
זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד הכסא, דהיינו מעולם הבריאה. זכה 
יותר, נותנים לו נפש בדרך האצילות. זכה יותר, נותנים לו רוח 
דאצילות מצד העמוד האמצעי, ונקרא בן אל הקב"ה, זה שכתוב, בנים 
אתם לה' אלקיכם. 
%break
זכה יותר, נותנים לו נשמה שהם בינה, שעליהם נאמר, כל הנשמה 
תהלל יה. ונשלם בהם שם הויה".
%break
הרי ששלימות הנשמה הוא, שיש לו נר"ן מבי"ע ונר"ן מאצילות. וזה 
השלימות היה לו לאדם הראשון לפני החטא, ורק אחר החטא ירד 
ממדרגתו, ונתחלק נשמתו לשישים רבוא נשמות, כנ"ל.
%break
ומשום זה נקרא הרוחניות של האדם בשם, נשמה, אפילו בעת שאין 
לו רק נפש דנפש, משום שיש כלל, כל דבר שמדברים מאיזו בחינה 
מדברים תמיד על בחינה העליונה, 
%break
וכיון שבחינה העליונה של האדם הוא דרגת נשמה, לכן באופן כללי 
קוראים תמיד את הרוחניות של האדם בשם, נשמה.
%break
אבל הגם שכל אדם נולד במדרגה הכי קטנה, יחד עם זה אמרו (עיין 
בשער הגלגולים, דף י"א טור ב') "כי כל אדם יכול להיות כמשה רבינו 
עליו השלום, אם ירצה לזכך מעשיו, לפי שיכול לקחת לו רוח אחר 
יותר גבוה עם רום היצירה, וכן נשמה מרום הבריאה". 
%break
גם בזה תבין ענין המפורסם בדברי חז"ל, "כי רוחיהון דצדקייא או 
נשמתיהון באים ומתעברים באדם בסוד, הנקרא, עיבור לסייעו 
בעבודת ה' יתברך".
%break
וכמו כן מובא בהסולם, (הקדמת הזהר דף צ"ג, ד"ה והענין), וזה 
לשונו "והענין ההוא דטעין חמרי, הוא סוד הסיוע לנשמות הצדיקים 
הנשלח להם ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה, כי לולא 
הסיוע הזה שהקב"ה שולח לצדיקים, 
%break
לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה. ולכן שולח 
הקב"ה לכל צדיק וצדיק נשמה גבוהה ממרומים, לכל אחד לפי מעלתו 
ומדרגתו, המסייעת לו בדרכו, והוא נקרא, עיבור נשמת הצדיק, וזה 
נקרא, גילוי נשמת הצדיקים".
%break
היוצא מזה, מה שאומרים, אין בו דור שלא יהיה בו כאברהם יצחק 
ויעקב, אין הפירוש שהם נולדו כך ושאין להם בחירה, אלא אלו אנשים 
שמשתדלים ללכת בדרך האמת, 
%break
ונותנים את היגיעה מה שצריכים לתת, אלו אנשים מקבלים תמיד 
עזרה מלמעלה על ידי עיבור נשמת הצדיקים, שמקבלים כח לעלות 
במדרגות עליונות.
%break
נמצא, שכל מה שנותנים מלמעלה הוא בדרך סיוע, אבל לא בלי שום 
עבודה ובחירה.
וקיום העולם הוא על ידי הצדיקים האלו שממשיכים שפע מלמעלה, 
וע"י זה יש קיום העולם.
%page 28
%H ענין זכות אבות
%break
מובא מחלוקת בענין זכות אבות (שבת דף נ"ה) "שמואל אמר, תמה 
זכות אבות. ורבי יוחנן אמר, תחון זכות אבות". ובמדרש (ויקרא רבה, 
סוף פרשה, ל"ז) אמר רב אחא "לעולם זכות אבות קיימת, ולעולם 
מזכירין אותה". 
%break
ושם בתוספות וזה לשונו: "אומר רבינו תם, שזכות אבות תמה, אבל 
ברית אבות לא תמה". ולרבי יוחנן נראה "דלא פליגי שמואל ורבי 
יוחנן. אלא שמואל קאמר דלרשעים תמה, אבל לא לצדיקים. ורבי 
יוחנן בצדיקים איירי. עד כאן".
%break
ולפי הנ"ל נוכל לפרש את מה ששואלים בענין הבחירה, ששואלים, אם 
יש זכות אבות, אם כן אין כאן בחירה, מטעם כי זכות אבות גורמת 
להאדם שיהיה צדיק. 
%break
ולפי דברי התוספות בשם האר"י, שאומר, שזכות אבות הוא רק 
לצדיקים, נמצא, מקודם יש לו בחירה, בכדי שיהיה צדיק, ואח"כ הוא 
יכול להנות מזכות אבות.
%break
ומספר "מתן תורה" (דף ל"ו אות י"ט) משמע, ש"בזכות האבות יש לנו 
כח לעשות את הבחירה, ולולי זכות אבות לא היה לנו שום מקום 
לעשות בחירה". ומבחינת המציאות אנו רואים, שאפילו שיש לנו זכות 
אבות, 
%break
ומכל מקום אין אנו רואים, שיהיה לכולם כח הזה לעשות בחירה. אלא 
כל אחד ואחד מתקשה בדבר ההוא. אלא שזכות אבות מסייע לנו, 
שנוכל לעשות בחירה. שהמשמעות היא, שבחירה היא במקום שיש 
שני דברים שוים, ועלי מוטל להכריע.
%break
מה שאין כן שצד אחד יותר קשה מהשני, לא שייך לומר, שיש לי 
להכריע. כיון שמאליו כבר נוטה לצד היותר חזק. לכן בזכות האבות 
הם שני כוחות שוים, ויש לנו להכריע. וזה נקרא, שניתן לנו כח לעשות 
בחירה.
%break
ובכדי להבין הדברים, כדאי לעיין בספר "מתן תורה" מה שמובא שם 
(באות י"ט) וזה לשונו: "ולפיכך לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו 
מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות 
אבותם עמדה להם. 
%break
וכמו שאמרו חז"ל, האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה, 
שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבוא 
בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקתו יתברך, 
%break
בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היתה להם 
האפשרות לקיימם כלל (כנ"ל אות ט"ז), "שבלי ספק הן הזיכוך הגופני 
והן הרוממות הנפשית של אבותינו הקדושים, פעלו הרבה על בניהם 
ובני בניהם אלה".
%break
נמצא לפי זה, כי בזכות האבות יש לנו לעשות בחירה, אחרת לא 
היתה שום אפשרות. אבל אנו צריכים לרחמים גדולים, אפילו לאחר 
שיש לנו זכות אבות, שנוכל לעשות בחירה, 
%break
היינו לעזוב את אהבה עצמית ולקבל עלינו אהבת הזולת, ושכל 
שאיפותינו יהו אך ורק להשפיע נחת רוח להבורא יתברך. וגם עם כל 
הסגולות של תורה ומצות, שנוכל לנצח את הרע שבנו ולהפוך אותו 
לטוב.
%break
אבל יש להבין במה שאומר "תמה זכות אבות". נשאלת השאלה, מה 
היה לפני שתמה זכות אבות. ואם כן אז לא היה צריך לבחירה, כיון 
שיש לו זכות אבות, אלא צריכים לומר, שענין זה, שהאדם מבקש, 
שיעזור לו לקרב אותו אליו לעבודת ה' באמת, 
%break
התפלה בעצמה, שהוא מבקש, שיעזור לו בזכות אבות, היא בעצמה 
נקראת "בחירה", שהבחירה בזה שעושה מה שביכולתו. זה נקרא 
כבר "בחירה".
%page 29
%H ענין חשיבות החברה
%break
ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות 
לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים 
בדרך האמת, 
%break
והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדיעותיהם של 
המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת 
בדרך האמת.
%break
לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם 
מסגרת. שזה ענין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים 
אחרים, שיש להם דיעות אחרות מבחברה זו. 
%break
ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את ענין מטרת החברה, בכדי 
שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי 
הרוב.
%break
כי אם החברה מתבודדת את עצמה משאר אנשים, היינו שאין להם 
שום חיבור עם שאר אנשים בקשר לענינים רוחניים, אלא כל המגע 
עמהם אינו אלא בענינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דיעותיהם, 
מטעם שאין להם שום חיבור בעניני דת.
%break
מה שאין כן שאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח 
עמהם, אז תיכף הוא מתערב עם דיעותיהם. ומתחת לסף הכרה 
חודרים דיעותיהם לתוך מחשבתו. 
%break
עד כדי כך, שהוא לא יוכל להבין, שזה הוא לא דיעותיו של עצמו, אלא 
מה שקיבל מאלו אנשים, שהתחבר עמהם.
%break
אי לזאת, בעניני העבודה של דרך האמת, האדם צריך לבחינת 
התבודדות מאנשים אחרים. כי דרך האמת הוא דבר שצריך תמיד 
להתחזקות, משום שהיא נגד דעת העולם. כי דעת העולם הוא ידיעה 
וקבלה. מה שאין כן דעת תורה הוא אמונה והשפעה. 
%break
ואם אדם מסיח דעת מזה, תיכף הוא שוכח את כל העבודה של דרך 
האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית. ורק חברה מבחינת "איש את 
רעהו יעזורו", אז מקבל כל אחד מהחברה כח להילחם נגד דעת 
העולם.
%break
וכן מצינו בדברי הזהר (פנחס, דף ל"א, אות צ"א, ובהסולם) וזה לשונו 
"אף כך אדם, היושב בעיר, היושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול 
לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום, 
%break
ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום, שיושבים בו אנשים טובים, בעלי 
תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת "עץ". זה שכתוב "עץ חיים היא, 
למחזיקים בה". 
%break
ואדם הוא עץ, שכתוב "כי האדם עץ השדה". והמצות שבתורה דומות 
לפירות. ומה כתוב בו "רק אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא, אותו 
תשחית וכרת. אותו תשחית מעולם הזה, וכרת מעולם הבא".
%break
ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, 
שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצות. ויטע את עצמו במקום אחר, בין 
צדיקים, ויצליח בתורה ומצות.
%break
וכיון שהאדם, שהזה"ק מדמה אותו לעץ השדה, כמו עץ השדה סובל 
משכנים רעים, היינו שצריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים 
שנמצא מסביבו, שהוא מושפע מהם, 
%break
כן האדם צריך להתרחק מסביבות רעים, היינו מאלו אנשים, שדרך 
אמת אינם לפי רוחם. וצריכים שמירה יתירה, בכדי שלא יהא נמשך 
אחריהם.
%break
וזה נקרא בחינת "התבודדות". דהיינו, שהוא נמצא במחשבות של 
"רשות היחיד", שנקרא בחינת השפעה, ולא "רשות הרבים", שהיא 
בחינת אהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של 
הקב"ה" ו"רשותו עצמו".
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, דף ל"ח) וזה לשונו "ואמר רב 
יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה, שנאמר "ויקרא ה' אלקים אל 
האדם, ויאמר לו, איכה, אן נטה לבך".
%break
%page 30
ופירוש רש"י, וזה לשונו "מין היה, נוטה לעבודת כוכבים". ובפירוש 
"עץ יוסף" וזה לשונו "מדכתיב איכה, אן נטה לבך, והיינו מינות, כמו 
שאמרו, ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות, שנוטה לבו לצד אחר".
%break
וכל ענין זה תמוה מאוד, איך שייך לומר באדם הראשון, שהיה נוטה 
לעכו"ם. או לפי פירוש "עץ יוסף", שהיה בבחינת "ולא תתורו אחרי 
לבבכם", זו מינות. אלא לפי מה שאנו לומדים את ענין עבודת ה', 
%break
שכל עניניה הוא בעל מנת להשפיע, נמצא, שאם האדם עובד בעמ"נ 
לקבל, הרי זו עבודה שזרה לנו, שאנו צריכים לעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע. והוא לקח הכל בעמ"נ לקבל.
%break
וזה ענין מה שאמר, שהוא נכשל ב"לא תתורו אחרי לבבכם". היינו, 
שלא היה יכול לקבל את אכילת עץ הדעת בעמ"נ להשפיע, אלא קיבל 
אכילת עץ הדעת בעמ"נ לקבל. וזה נקרא "בחינת ליבא". 
%break
היינו, שהלב רוצה אך ורק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של 
עץ הדעת. ולהבין ענין זה עיין בהקדמה לספר "פנים מסבירות".
%break
ומזה נבין התועלת של החברה, שיכולה להביא אוירה אחרת, שיהיה 
רק עבודה בעמ"נ להשפיע.
%page 31
%H לפעמים מכנים את הרוחניות
%H בשם "נשמה"
%break
להבין מה שלפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה", כמו שכתוב 
"גוף ונשמה". ולפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נפש", כמו שכתוב 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
%break
הנה בדרך כלל כשמדברים מרוחניות, אז מדברים מבחינה העליונה 
שיש שם, שהיא נשמה, בכדי שהאדם ידע, שמוכנה בשבילו מדרגה 
גדולה, שהיא נשמה. 
%break
ושזה יעורר בו בלבו בחינת השתוקקות להגיע לזה. ויחשוב, מה היא 
הסיבה, שהוא עוד לא השיג את זה. אז הוא יבוא לדעת, שכל מה 
שחסר לנו, בכדי להגיע לידי השגת רוחניות, הוא חסרון של השתוות 
הצורה.
%break
היות שהגוף נולד עם טבע של אהבה עצמית. וזהו בחינת שינוי צורה 
לגבי הבורא, שהוא מושג לנו, שהוא רק משפיע. אי לזאת, צריך 
האדם לזכך גופו, ולבוא לידי השתוות הצורה, 
%break
שהוא גם כן יחשוק לעשות מעשים, שהם רק להשפיע. ועל ידי זה 
תהיה לו היכולת להגיע להמדרגה הגדולה הזו, הנקראת "נשמה". לכן 
אומרים תמיד בלשון "גוף ונשמה".
%break
מה שאין כן כשמדברים בסדר העבודה, אז אחר מדרגת גוף הולכת 
מדרגת נפש. לכן אומר הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל 
נפשך". שזוהי המדרגה השניה שהולכת אחר הגוף.
%break
לכן כתוב "בכל לבבך" ואח"כ "ובכל נפשך". היינו, מה שיש לו, הוא 
צריך להיות מוכן לתת לה'. אבל אח"כ אם הוא משיג מדרגה יותר 
גבוהה, היינו רוח, ואח"כ נשמה, גם כן הוא צריך להיות מוכן לתת 
לה'. רק הכתוב מתחיל ממדרגה הראשונה, ההולכת אחר הגוף.
%break
וכל מה שיש להאדם, הוא צריך לתת לה', שפירושו, שהוא לא עושה 
שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה', שזה נקרא, שכל 
מעשיו הם רק להשפיע. והוא לא עולה בשם בערך עצמו, אלא הכל 
לטובת ה'.
%break
ובזה תבין מה שכתוב בזהר (תרומה, דף רי"ט, אות תר"ע, ובהסולם) 
וזה לשונו "ובכל נפשך. שואל, היה צריך לומר, ובנפשך. מהו, ובכל 
נפשך. בכל, זה למה נאמר. ומשיב, אלא שבא לכלול נפש, רוח, 
נשמה. שזהו, ובכל נפשך. בכל, מה שאוחז נפש הזו".
%break
ומזה הנה אנו רואים, שהזה"ק מפרש לנו שבתיבת "בכל", שהתורה 
מוסיפה לנו, הוא בכדי להשמיענו, שגם בבחינת נפש נכללים שם גם 
רוח ונשמה. אלא מתחיל בכוונה תחילה בחינת נפש, משום שאחר 
בחינת הגוף מתחילה בחינת נפש. 
%break
מה שאין כן כשאנו מדברים סתם מרוחניות, אנו מכנים את הרוחניות 
בשם "נשמה", וכמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים".
%break
ובכדי להשיג את מדרגת נר"ן, אנו צריכים ללכת בדרך של השפעה, 
ולהשתדל לצאת מאהבה עצמית. וזה נקרא "דרך אמת". היינו, שעל 
ידי זה נגיע להשיג מידה אמיתית, שישנו בהשגחתו יתברך, שהוא 
מתנהג עמנו עם מידת טוב ומטיב.
%break
וזה נקרא "חותמו של הקב"ה הוא אמת", שפירושו, הסוף של 
עבודתו של הקב"ה, היינו עבודתו של בריאת העולמות, שהוא להטיב 
לנבראיו, שהאדם צריך להגיע למידת אמת של הקב"ה. 
%break
שהאדם ידע, מתי הוא הגיע לשלימותו, הוא לאחר שהשיג את 
הנהגתו של הבורא הוא בחינת טוב ומטיב, בין שיש לו כל טוב, וגם 
צריך לראות, שיהיה כל טוב גם לאחרים, היינו שהוא יראה, שיש כל 
טוב להכלל כולו.
%break
וזה מובא בהקדמה לתע"ס (אות ק"נ), וזה לשונו "ובחינה ד' של 
האהבה, שפירושה, אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית. כי 
אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית 
ומוחלטת. 
%break
%page 32
ולא יצויר שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, 
בסוד הכתוב "ולא יכנף עוד מוריך, והיה עיניך רואות את מוריך". כי 
כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות בבחינת ההשגחה 
האמיתית, המתגלה משמו יתברך, הטוב והמטיב לרעים ולטובים".
%break
נמצא לפי זה, אם הוא הגיע לשלימות הסופית, הוא בבחינת ההשגה 
את מצבו האמיתי, אבל יש לפני זה מדרגות הקודמות, כמו שכתוב 
שם בהקדמה לתע"ס, ש"בחינה הא' הוא תשובה מיראה", כמו שכתוב 
(באות ס"ג), וזה לשונו 
%break
"המדרגה הראשונה של השגת גילוי הפנים, דהיינו ההשגה והרגשת 
השגחת שכר ועונש, באופן שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישיב 
לכסלו עוד, כנ"ל, שזה נקרא "תשובה מיראה", שהזדונות נעשו לו 
כשגגות, ונקרא "צדיק שאינו גמור", וגם נקרא "בינוני".
%break
אבל לפני הנ"ל, יש עוד סימן, אם הוא הולך בדרך האמת. והיא מצב 
השלילה. היינו, אף על פי שהוא רואה, שעכשיו הוא במצב יותר גרוע. 
היינו, מטרם שהוא התחיל ללכת בדרך האמת, הוא הרגיש את עצמו, 
שהוא יותר קרוב לקדושה.
%break
מה שאין כן כשהתחיל ללכת בדרך האמת, הוא מרגיש את עצמו, 
שהוא יותר מרוחק מהקדושה. ולפי הכלל הידוע "מעלין בקודש ולא 
מורידין", אם כן נשאלת השאלה, מדוע עכשיו, שהולך בדרך האמת, 
%break
הוא מרגיש את עצמו, שהלך אחורי ולא קדימה, כראוי להיות אם 
הולכין בדרך של אמת, ולכל הפחות שלא ירדו מהמצב הקודם.
%break
והתשובה היא, שצריך להיות העדר קודם להויה. שפירושו, שמקודם 
צריך להיות כלי, הנקרא "חסרון", ואחר כך יש מקום למלאות החסרון. 
לכן מקודם האדם, צריך האדם ללכת קדימה, כל פעם יותר ויותר 
להתקרב את עצמו להאמת.
%break
היינו, שכל פעם הוא הולך קדימה, ורואה את מצבו, שהוא משוקע 
באהבה עצמית. וכל פעם הוא צריך לראות יותר, איך שאהבה עצמית 
הוא רע, משום שהאהבה עצמית הוא המפריע שלנו, 
%break
מלהגיע להטוב והעונג, שהבורא הוכן בשבילנו, מטעם שהוא המפריד 
בינינו לבין הבורא כידוע.
%break
ולפי זה נבין, מה שהאדם חושב, שהוא הולך אחורה, בעת שהתחיל 
על דרך האמת, אז צריכים לידע, שאינו כן. אלא שהוא הולך ומתקדם 
אל האמת. שלפני זה, כשהעבודה שלו לא היתה מבוססת על דרך 
השפעה ואמונה, אז הוא היה רחוק מלראות את האמת.
%break
מה שאין כן עכשיו, הוא צריך להגיע ולהרגיש את הרע שבקרבו. כמו 
שכתוב "לא יהיה בך אל זר". ודרשו חז"ל "איזהו אל זר בגופו של 
אדם. הוי אומר, זה היצר הרע". היינו, שבקרבו של אדם, שהוא הרצון 
לקבל שבו, הוא הוא הרע שלו.
%break
ואז, כשכבר הגיע להכרת הרע, אז שייך לומר, שהולכים לתקן אותו. 
נמצא לפי זה, שמטרם שהשיג את הרע שלו, בשיעור שלא יכול לסבול 
אותו עוד, אין לו מה לתקן. לכן יוצא מזה, שהאדם באמת הלך הרבה 
קדימה בבחינת האמת, לראות את מצבו האמיתי.
%break
ובזמן שהאדם רואה את הרע שבו, בשיעור שלא יכול לסובלו, אז 
מתחיל לראות עצות, איך לצאת מזה. אבל העצה היחידה שיש לאדם 
מישראל, הוא רק לפנות להבורא, שהוא יאיר עיניו ולבו, ולמלאותו עם 
שפע עליון, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ואז, כשהוא מקבל עזרה מה', אז כל החסרונות מתמלאות עם אור ה'. 
ואז הוא מתחיל לעלות במעלות הקודש, משום שכבר הוכן אצלו 
חסרון, ע"י זה שהגיע לראות את מצבו האמיתי. לכן יש עכשיו מקום 
לקבל שלימותו.
%break
ואז האדם מתחיל לראות, איך שהוא כל יום ויום, לפי עבודתו, הוא 
הולך למעלה מעלה. אבל צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח 
מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, 
שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. 
%break
%page 33
שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו 
אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. 
דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת 
הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה.
%page 34
%H לעולם ימכור אדם
%H כל מה שיש לו וישא בת ת"ח
%break
"לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם" (פסחים 
מ"ט), שפירושו, שכל הרכוש, שרכש ע"י היגיעה שלו, את הכל ימכור, 
היינו את הכל יתן ועל הכל יוותר, ויקח תמורתו בת תלמיד חכם. 
%break
משמע מכאן, שאם הוא לא לוקח בת תלמיד חכם, כל היגיעה בתורה 
ומצות, שנתן כל ימי חייו, אין בזה שום שלימות. ורק אם ישא בת 
תלמיד חכם, אז יזכה לשלימותו. 
%break
ולכן אמרו חז"ל, שימכור את כל מה שיש לו, היינו שכדאי למכור הכל 
בשביל בת תלמיד חכם. לכן צריכים להבין מה זה ענין של בת תלמיד 
חכם.
%break
הנה אאמו"ר זצ"ל אמר "תלמיד חכם" היינו מי שהוא תלמיד של חכם, 
היינו שלומד מהחכם, אז הוא נקרא "תלמיד". ו"חכם" נקרא הקב"ה, 
שמידתו היא רק להשפיע. ומי שלומד ממנו מידת השפעה, הוא נקרא 
"תלמיד חכם", משום שלומד ממנו את מדת השפעה.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא 
בת תלמיד חכם". היינו, שכל היגיעה שנתן בתורה ועבודה, יתן, ויקבל 
תמורת זה שכר של קנין השפעה.
%break
זאת אומרת, שיקבע בלבו טבע חדש, במקום זה שיש לו מצד הטבע 
רצון של אהבה עצמית, יקבל עכשיו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. 
היינו שכל מחשבה, דיבור, מעשה שלו יהיו רק בעל מנת להשפיע 
לה', כי זה כל האדם. 
%break
היינו שרק לדרגה זו האדם צריך להגיע, כי רק הכלים אנו צריכים 
להשיג. מה שאין כן השפע, שהוא מילוי הכלים, זה בא מצד הבורא, 
כי יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. לכן רק כח השפעה 
חסר לנו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב בזהר (פנחס דף ע"ח אות רי"ח) "אם זכו 
ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא זכו, היה 
יורד שם כמו כלב של אש". ידוע, שאריה מרמז על חסד, שהוא בחינת 
ימין של המרכבה. 
%break
"אם זכו", שזכות היא בחינת זך, היינו השפעה, אז מראים לנו מידה 
כנגד מידה, שגם מלמעלה היתה בא בחינת אריה, היינו מידת החסד 
היתה מתפשטת לתחתונים, אז היה השפע מרובה עבור התחתונים.
%break
"ואם לא זכו", היינו שלא היו עוסקים בהשפעה אלא רק באהבה 
עצמית, אז גם מלמעלה היתה נמשכת בחינת כלב. שענין "כלב" 
מרמז, כמו שכתוב בזהר על הפסוק "ולעלוקה שתי בנות דצווחין 
ככלבא, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא דאיתו". 
%break
זאת אומרת, שתי בנות, שצועקין כמו כלב, תן לנו עושר של עולם 
הזה, ותן לנו עושר של עולם הבא, שכל ענינו הוא רק לקבל ולא 
להשפיע. לכן גם מלמעלה מראים לנו, שאין יכולים להשפיע שפע 
למטה, שזה נקרא "מידה כנגד מידה".
%break
היוצא מזה, שעיקר עבודתינו היא רק לזכות להשיג כלים מוכשרים 
לקבלת השפע, שהם כלים דהשפעה. לכן האדם צריך לרכז את כל 
יגיעתו רק לדבר אחד, הנקרא "כלים דהשפעה". 
%break
וזה יהיה כל שכרו, מה שהוא רוצה להשיג מתורה ומצות, שעל ידי זה 
הוא יגיע לדביקות ה', שזוהי תכליתו של האדם, שיזכה להגיע 
לדביקות ה'.
%break
וכמו כן אנו רואים בדברי הזהר, שאמרו על פסוק "וחסד לאומים 
חטאת, כל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל החסד, 
היינו המעשים של השפעה שהם עושים, אין כוונתם בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא כוונתם היא לצורך עצמם. זאת אומרת, שיקבלו עבור זה תמורה, 
אחרת אין הם מסוגלים לעשות מעשים של השפעה.
%break
%page 35
מה שאין כן עם ישראל, הם כן מסוגלים לעשות מעשים של השפעה. 
ויש להבין, מהי הסיבה שעם ישראל כן הם מסוגלים לעשות מעשים 
של השפעה. 
%break
וגם יש להבין, כפי מה שאנו שומעים מאנשים שנעשו לדתיים, 
שאומרים, כי מטרם שנעשו לדתיים הם היו יותר מסוגלים לעשות 
מעשים בעמ"נ להשפיע. מה שאין כן אח"כ, היינו לאחר שנעשו 
לדתיים, אז יותר קשה להם לעשות מעשים של השפעה.
%break
בכדי להבין את הנ"ל, יש לזכור את הכלל מה שידוע לנו, שהאדם 
הנקרא "נברא" הוא רק בזה שיש בו רצון לקבל, כי זה נקרא "נברא 
יש מאין". 
%break
נמצא לפי זה, מצד הטבע אין הוא מסוגל לעשות שום מעשה של 
השפעה, אם הוא לא יקבל תמורת זה איזה שכר. והשכר לא מוכרח 
להיות דוקא שמקבל איזה דבר עבור היגיעה. 
%break
אלא יכול להיות אם הוא מקבל איזה הרגעה. זאת אומרת, אם 
נתעוררה בו איזו רחמנות על השני, והמצפון שלו לא נותן לו הרגעה, 
אלא עד שמוכרח לעזור להשני, גם זה נקרא "תמורה". 
%break
אבל סתם לעשות איזה דבר להשני בכדי שהשני יהנה, אז הוא אומר 
לעצמו, מה יהיה לי מזה.
%break
מה שאין כן עם ישראל בסגולת תורה ומצות הם יכולים להשיג טבע 
שני. היינו, במקום הטבע שנולדו עם רצון אך לקבל, יקבלו טבע שני, 
שהוא עושה עכשיו מעשים רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה השיג על ידי התו"מ, שהם הכניסו לו ניצוצי השפעה, שמביאים לו 
הרגשה, שיהיה לו רצון להדמות לשורשו. מה שאין כן בלי תורה 
ומצות אין אדם יכול לצאת מצד הטבע שלו, שהוא רצון לקבל אך 
לעצמו, ולא מסוגל לעשות שום מעשה של השפעה בלי תמורה.
%break
ובזה נבין מה שאלו, שחוזרים בתשובה אומרים, שמטרם שחזרו 
בתשובה, היה להם יותר כח לעשות מעשים של השפעה. מה שאין כן 
אח"כ, שנעשו לדתיים, הם מרגישים שיותר קשה להם לעשות מעשים 
של השפעה.
%break
יש להשיב על זה כמבואר בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט, ל') 
שכותב שם וזה לשונו "...כי מעת לידתו אין לו רצון לקבל אלא 
לגשמיות בלבד. ולפיכך, אף על פי שהשיג הרצון לקבל המופרז 
מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו של הרצון לקבל. 
%break
ועיקר גדלות הרצון לקבל מצוירת רק ברוחניות. כי למשל, מטרם י"ג 
שנים חשק הרצון לקבל שלו לבלוע כל העושר והכבוד שבעולם הזה 
הגשמי, אשר גלוי לכל, שהוא בעדו עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד 
רק כצל עובר חלף ואינו. 
%break
מה שאין כן כשמשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז הוא רוצה 
לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעולם הבא הנצחי, שהוא בעדו 
קנין עדי עד ולנצחיות. הרי שעיקר הרצון לקבל אינו נגמר אלא ברצון 
לקבל רוחניות".
%break
היוצא מזה, מטרם שנעשים לדתיים היה להם רצון לקבל הגשמי, 
שהוא עוד לא כל כך גדול, לכן היה בהם יותר כח לעשות מעשים של 
השפעה. מה שאין כן כשנעשים לדתיים, שהרצון לקבל נתגדל עם 
רצון לקבל על רוחניות, אז ממילא נעשה יותר קשה, 
%break
מסיבת שיש עכשיו להרצון לקבל יותר כח, מכפי שהיה להם רק רצון 
לקבל גשמי. לכן מטרם שנעשו לדתיים, היה להם קצת כח למעשים 
של השפעה. מה שאין כן כשנעשו לדתיים, שהשיגו רצון לקבל 
הרוחני, לכן עכשיו יותר קשה להם לעסוק בעניני השפעה.
%break
אי משום זה, לא להגיד שהם נעשו עכשיו יותר גרועים, או להגיד 
שהדתיים הם יותר גרועים, משום שיותר קשה להם לעשות מעשים 
של השפעה. אלא הרצון לקבל הוא נעשה יותר גדול, לכן יותר קשה 
להתגבר עליו. 
%break
למשל, מקודם שהשיג רצון לקבל רוחני, היה הרע שלו שלושים אחוז. 
ואח"כ, כשהשיג את הרצון לקבל הרוחני, אז הרע שלו קבל עוד 
שבעים אחוז. לכן הוא צריך עכשיו לכוחות יותר גדולים, שיוכל 
להתגבר עליו.
%break
אבל לא לומר, שעכשיו הוא הלך עם הכוחות שלו יותר אחורה. אלא 
להפוך, עכשיו הוא צריך רק לעשות סגולות, איך לנצח את הכוחות 
הרע שהשיג. והסגולות לזה הן קיום תורה ומצות על הכוונה 
ש"המאור שבה יחזירו אותו למוטב".
%break
%page 36
נמצא לפי זה, שהלך קדימה והשיג עוד רע בכדי לתקנו. אבל כל 
התחלות קשות, לכן הוא חושב שנעשה עכשיו יותר גרוע. אלא הוא 
צריך לדעת, שכל פעם נותנים לו יותר רע לתקן, עד שיזכה לתקן הכל.
[המשך ביאור המאמר - ראה במאמר הבא]
%page 37
%H היתכן שירד משמים דבר שלילי
%break
ביאור למה שנאמר במאמר י"ד, על הכתוב בזהר פנחס (אות ע"ח) 
"אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא 
זכו, היה יורד שם כמו כלב של אש". 
%break
ושאלו על זה, איך יורד משמים דבר שלילי. אנו מבינים, מה שבא 
משמים הוא להטיב. וכשבא דבר שמשהו לא חיובי, איזה תיקון יוצא 
מזה, שנגיד, שזה בא עכשיו מלמעלה כמו כלב של אש, הלא זהו לא 
חיובי.
%break
ויש להבין זה על דרך משל. אדם שהיה לו בן חולה. אז הוא הלך 
לאיזה רופא, שנתן לו תרופה. ולא עזר לבנו. אח"כ יעצו לו ידידים, 
היות שיש כאן פרופסור גדול, הגם שהוא לוקח הרבה כסף, מכל 
מקום כדאי ללכת אצלו, מטעם כי הוא מומחה גדול. 
%break
וכשבאו אליו ובדק את בנו החולה, אז אמר שהוא חולה מסוכן, 
והמחלה זו נקראת בשם מסוים.
%break
האיש שלם לו את המחיר שקבעו לו מראש, ואח"כ, כשבא הביתה, 
הוא שלח להידידים שלו ואמר להם, אתם יעצתם לי, שאני אלך 
להרופא הגדול, ושכדאי לשלם לו הרבה כסף. 
%break
ובסוף מה עשה לי הרופא הגדול, שאמר שהבני החולה נמצא במחלה 
יותר גדולה מכפי שאמר לי הרופא הקטן. ובשביל זה היה לי כדאי 
לשלם מחיר כל כך גבוה, בכדי שיגיד שבני נמצא במחלה גדולה. 
%break
הלא בשביל מה אני הולך לרופא, שירפא את החולה, אבל לא שיגיד 
שבני נמצא במחלה גדולה.
%break
אז הידידים אומרו לו, זה שהרופא אמר בדיוק מה היא המחלה שלו 
האמיתית, לפי מה שקבע הרופא הגדול, אז אנו כבר יודעים איך 
לרפא אותו. בכדי לרפאות המחלה לא צריכים רופא גדול, כי לכל 
מחלה כבר יודעים איזו תרופה לתת. 
%break
אלא עיקר הוא לדעת מהי המחלה האמיתית. ונמצא, שמה שמשלמים 
להרופא הגדול סכום יותר גדול מרופא קטן, הוא לקבוע בדיוק מהי 
מחלתו.
%break
נמצא לפי זה, שקביעות החסרון, שנקרא שלילי, מכל מקום זה נקרא 
חיובי. היינו, ידיעת המחלה, הידיעה זו היא ממש דבר תיקון, כי עכשיו 
הוא יודע מה לתקן. נמצא, שידיעת המחלה נכנסת ברפואת המחלה, 
כי אי אפשר לרפאות את המחלה, אם הוא לא יודע סיבת מחלתו. 
%break
לכן כשירד כלב של אש, שצורת הכלב מראה שהתחתונים נמצאים 
תחת שליטת אהבה עצמית, הנקרא, כמו שאומר הזה"ק, "הב - הב", 
כמו כלב, זה נקרא חיוב. שעכשיו יודעים מה לתקן, שלא חסר רק 
לתקן את הכלי קבלה.
%break
נמצא, מה שבא מלמעלה צורת כלב של אש, הוא בא לשם תיקון ולא 
לשם קלקול. לכן נקרא גם זה חיובי ולא שלילי, כי הכל, מה שבא 
מלמעלה, הגם שלעיני התחתון נראה כמו דבר חסרון, 
%break
אבל לאחר התבוננות של התחתונים, אז הם רואים, שהכל הוא 
לטובתם, בכדי שנדע מה שאנו צריכים לתקן את עצמנו.
%break
ביאור למאמר י"ד [תשמ"ד] בענין רצון לקבל גשמי, שהוא רק חצי 
מדרגה של הרצון לקבל, מה שאין כן כשמקבל הרצון לקבל הרוחני, 
אז הוא נגמר עם הרצון לקבל בשלימותו. לפי זה יוצא, שבזמן שיש לו 
רצון לקבל הגשמי, הוא לא כל כך רע. 
%break
ובשביל מה הוא צריך לקבל את הרצון לקבל הרוחני, שיהיה יותר רע. 
ולכן הייתי אומר, שיותר כדאי להישאר ברצון לקבל הגשמי. ומה לי 
להתייגע, בכדי להגיע לרצון לקבל הרוחני ולהיות יותר רע. 
%break
ולמה לו להכנס למקום סכנה, אולי לא יצליח לתקן אותו. אם כן בודאי 
שיותר טוב להישאר עם הרצון לקבל הגשמי, היינו שכל התשוקות שלו 
יהיו רק לדברים גשמיים ולא לחשוק לרוחניות כלל.
%break
%page 38
הנה בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט) כותב שם וזה לשונו "חלוקה א' 
הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו 
המקולקל מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. 
%break
כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי 
אין לך מי שיתקן דבר שאין בו".
%break
הרי אין לנו ברירה, אלא אנו מוכרחים לעשות מעשים, שיביאו לנו את 
השגת הרצון לקבל הרוחני. וגם זה לא בנקל. האדם יכול להשיג את 
הרצון לקבל הרוחני, משום שזה תלוי בבחינת אמונה, שהאדם צריך 
מקודם להאמין שיש רוחניות, 
%break
וזה יותר חשוב מכל תענוגי גשמיים, עד כדי כך, שכדאי לוותר על 
תענוגים גשמיים, בכדי להשיג תענוגים רוחניים. לכן גם זו היא עבודה 
גדולה, שלא כל אחד יכול להשיג זה.
%break
אבל יחד עם זה עדיין נחשב זה לבחינת "רע", היינו שהשיג את הרצון 
לקבל המקולקל. וזה ענין "שמתוך שלא לשמה באים לשמה". היינו, 
מקודם צריך האדם להגיע לדרגת "שלא לשמה" ואח"כ יכולים לתקן 
אותה "על מנת לשמה". 
%break
כי לא יכולים לתת כוונה, אם אין לו מעשה. אלא לאחר שיש לו מעשה, 
אז אפשר להשתדל שהמעשה ילך על המסילה הנכונה, הנקראת 
"לשם שמים".
%break
ולפי הנ"ל יוצא לנו באופן כללי ד' הבחנות בענין עבודת האדם, מה 
שהוא צריך להגיע לשלימותו, שבשביל זה הוא נברא:
%break
א. הוא מקבל בעמ"נ לקבל.
ב. משפיע בעמ"נ לקבל.
ג. משפיע בעמ"נ להשפיע.
ד. מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
בחינה א', שהיא "מקבל בעמ"נ לקבל", זוהי מדרגה הראשונה, 
שהנבראים נולדו עם בחינה זו. היינו, שיותר מאהבה עצמית אין להם 
שום הבנה. 
%break
היינו, שאין להם שום ענין שיעשו טובה למי שהוא, אלא שקועים לפי 
הטבע שנולדו עם רצון לקבל אך לעצמם. ובבחינה זו נמצא כל העולם, 
ואין הבדל בין איש לחבירו.
%break
בחינה ב' היא בחינה "שמשפיע בעמ"נ לקבל". זוהי מדרגה שכבר 
יצאה מכלל העולם, מה שהם רגילים לעשות מעשים שהם רק לקבל. 
והוא עושה מעשה דלהשפיע, אבל הוא צריך לומר תירוץ, מדוע הוא 
רוצה להיות משונה מכלל העולם. 
%break
זאת אומרת, לעשות מעשים שהם נגד טבע שבו אנו נולדנו. אז הוא 
אומר להגוף שלו, תדע, שעל ידי זה שאני עושה מעשה דלהשפיע, 
יהיה לך אח"כ תענוג יותר גדול. ונותן להבין להגוף שלו, שזה כדאי לו, 
שהוא צריך להאמין, שזה ישתלם. 
%break
ואם הגוף מאמין בזה, הוא נותן לו לעשות, בשיעור שהוא מאמין, 
שישלם לו שכר עבור זה, שמבטל מעשים של קבלה עצמית, ועשה 
מעשים של השפעה. וזה נקרא "שלא לשמה", שעל זה אמרו חז"ל 
ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה".
%break
וזהו קרש קפיצה לעבור ממצב למצב, היינו ממצב "שלא לשמה" 
למצב "לשמה", משום שלענין המעשה שניהם שוים. זאת אומרת, כי 
אין שום הבחן לומר, שיש מה להוסיף על המעשה דלשמה. 
%break
ולכן, כיון שבבחינת המעשה הם שוים, נמצא שאין כאן שום עבודה 
בבחינת המעשה, אלא רק בבחינת הכוונה היא כל עבודה שלהם. 
שפירושו, הם צריכים רק לחשוב, אם המעשה שהם עושים הוא 
באמת מטעם מצות ה', שה' צוה לנו לעשות מצות, 
%break
ואנו רוצים לקיים מצותיו, משום שזה הוא לנו לזכיה גדולה, שאנו 
משמשים אותו, ועוד נתן לנו לדעת, במה אנו יכולים לשמש אותו.
%break
ואז באה העבודה בבחינת הבירור. היינו, אם באמת הוא כך, שכל 
כוונתו בתורה ומצות היא מטעם להשפיע, או אם יש לו חשבונות 
אחרים, זאת אומרת מטעמים של חשבונות של אהבה עצמית, 
שבשביל זה הוא מקיים תורה ומצות.
%break
וכשהוא רואה איך הוא עוד מרוחק, שבאמת יהיו כל מעשיו לשם 
שמים, אז הוא צריך לבירור של אמת. כי יש הרבה אנשים, שאין להם 
הבירור הזה של אמת, אלא שהם חושבים, שבאמת הם עושים לשם 
שמים. 
%break
הגם שהם עוד לא מאה אחוז לשמה, מכל מקום בדרך כלל הם 
מרגישים שזהו לשמה. אלא שיש עוד מה להוסיף בענין של לשמה. 
אבל באמת אין להם הרגשה אמיתית, או מצד טבעם, או מצד שלא 
היה להם מחנך טוב, שיורה להם הדרך, איך לא לרמאות את עצמם.
%break
%page 39
לכן אין הם מסוגלים לבוא לשמה, כי "לשמה" נקרא אמת ו"שלא 
לשמה" נקרא שקר. וצריך להיות אמצעי בין אמת לשקר, שיהיה קרש 
קפיצה מהשקר להאמת. והאמצעי בין אמת לשקר הוא שקר באמת. 
%break
היינו, שיש שקר, אבל אין הוא באמת שקר, כי הוא חושב על שקר 
שהוא אמת. זאת אומרת, שהוא הולך בדרך השקר, והוא חושב שהוא 
אמת. נמצא, שאין זה שקר אמיתי. 
%break
מה שאין כן אם הוא יודע, שהוא הולך באמת בשקר, אם כן הוא הולך 
בדרך האמת, שיודע, שבאמת הוא שקר, אז יש לו קרש קפיצה. כי רק 
אז הוא יכול לכנס לאמת אמיתי, היינו מאמת של שקר לאמת של 
אמת.
%break
כי כל עוד שאין אדם יודע שהוא הולך בדרך של שקר, למה לו לשנות 
דרכו וללכת בדרך אחרת, אם אין לו הבירור שהוא נמצא בשקר. אלא 
רק אם הוא הגיע לידי ידיעה, שהוא באמת נמצא בשקר, אז הוא 
מסוגל לשנות את דרכו וללכת בדרך האמת.
%break
לפי זה יוצא, אם האדם יש לו כבר דרך של אמת, היינו שהוא הולך 
לדרך של לשמה, אבל נמצא עוד באמצע הדרך. זאת אומרת, למשל, 
אדם, הרוצה לנסוע לירושלים, עולה על האוטו, המוביל, לפי שכתוב 
על השלט, לירושלים. 
%break
ומכל מקום, הגם שכבר שמונים או תשעים אחוז מן הדרך לירושלים 
הוא עבר, מכל מקום עדיין לא נמצא בירושלים. אלא ממש כשהגיע 
לירושלים, אז יכולים לומר שהוא נמצא בירושלים.
%break
אותו דבר כאן ברוחניות, אם נגיד, למשל, שירושלים נקרא אמת, היינו 
לשמה, אז בטח שמטרם שנכנס לתוך הלשמה, שהיא האמת, 
מוכרחים לומר שעדיין נמצא בשקר, היינו בהשלא לשמה, שנקרא 
שקר. 
%break
אף על פי שהוא כבר הלך כמעט כל הדרך, וכבר הוא עומד על יד 
השער, הנקרא "אמת", שהוא בחינת לשמה, מכל מקום עדיין הוא 
נמצא בחוץ. נמצא לפי זה, שאין האדם יכול לדעת, אם הוא הגיע 
לשמה, מטרם שזכה להכנס לתוך הלשמה.
%break
אבל מתי האדם יכול לדעת אם הוא כבר נכנס לתוך מדרגת לשמה. 
מה הוא הסימן לזה, שידע שעכשיו הוא נמצא במדרגת של האמת.
%break
והתשובה לזה אנו מוצאים בהקדמה לתע"ס (אות נ"ו) וזה לשונו 
"ובזה תבין מה שאמרו ז"ל, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד". שלכאורה הדברים מתמיהים, שאם 
כן מי יעלה לנו השמימה לשמוע עדותו של השם יתברך. 
%break
גם לפני מי צריך השי"ת להעיד עדותו זאת. וכי לא מספיק שהשי"ת 
בעצמו יודע שהאדם שב בכל לבו ולא יחטא עוד. ומהמתבאר הדבר 
פשוט לגמרי. 
%break
כי באמת אין האדם בטוח לחלוטין שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה 
להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ"ל. 
וגילוי פנים זה שמצד השי"ת מכונה "עדות". ועל כן נתנו לו אות ברור, 
דהיינו "עד שיעיד עליו יודע תעלומות".
%break
היוצא מזה, שבזמן שהאדם הגיע לבחינת השפעה, אז הוא זוכה לגלוי 
פנים מהשי"ת. וזה נקרא ש"היודע תעלומות מעיד עליו שהוא הגיע 
לשמה". וזה נקרא בחינה ג', היינו "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזה 
נקרא, שכבר הגיע לבחינת לשמה, שפירושו, שהגיע לדרגת האמת. 
%break
וזה באה לו על ידי הקרש קפיצה, שהוא "מתוך שלא לשמה באה 
לשמה". אבל בטח עם כל התנאים, שצריכים לתת, שלא ישאר 
בהשלא לשמה, כנ"ל.
%break
ואחר שגמר דרגתו של משפיע בעמ"נ להשפיע, אז באה בחינה ד', 
שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע", שזוהי מדרגת השלימות. זאת אומרת, 
שהוא הגיע לידי דרגה, שאומר, אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, 
%break
משום שאני יודע בעצמי, שאני רוצה לקיים מטרת הבריאה, שהבורא 
ברא את הבריאה, מטעם רצונו להטיב לנבראיו. אי לזאת, הוא רוצה 
לקבל מהשי"ת את הטוב והעונג, משום שזהו רצונו יתברך.
%break
%page 40
אבל מטעם אהבה עצמית אין לו שום רצון וחשק לזה, מטעם שהוא 
כבר הגיע לדרגת השתוות הצורה, הנקראת "משפיע בעמ"נ 
להשפיע". לכן הוא רוצה עכשיו לקיים רצון ה', שהוא רצונו להטיב 
לנבראיו.
%break
כי יש לנו לדעת, שיש ענין של מטרת הבריאה וענין של תיקון 
הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, פירושו, שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג. נמצא, שכל מה שהם מקבלים יותר תענוגים, אז 
הבורא נהנה יותר. 
%break
לכן מי שהוא במדרגת השלימות, הוא רוצה תמיד לקבל הרבה הנאה 
ותענוג. וזוהי מטרת הבריאה, כמבואר, שהיא להטיב לנבראיו.
מה שאין כן מי שהגיע לדרגת "משפיע בעמ"נ להשפיע", שזוהי בחינת 
דביקות והשתוות הצורה, מכל מקום זהו רק תיקון הבריאה. 
%break
זאת אומרת, הבריאה צריכה לבוא לידי מצב, שיקבלו טוב ועונג, ומכל 
מקום ישארו אחרי כל קבלת התענוגים בבחינת השפעה. וזה נקרא 
"מקבל בעמ"נ להשפיע".
%page 41
%H ענין השפעה
%break
לבאר ענין של השפעה. כשאדם משמש את מי שחשוב בעיני העולם, 
אין האדם חשוב צריך לתת לו תמורה עבור השימוש שלו, אלא עצם 
השימוש לאדם חשוב, נחשב לו כאילו נתן לו תמורה. 
%break
זאת אומרת, אם הוא יודע, שהוא אדם חשוב, כבר נהנה מהשימוש, 
ולא צריך לקבל עוד הנאה עבור השימוש, אלא השימוש בעצמו הוא 
הוא הנאה שלו.
%break
מה שאין כן אם הוא משמש אדם פשוט, אז אין לו הנאה מהשימוש, 
וצריך לקבל תמורה עבור השימוש. זאת אומרת, אותו השימוש שהוא 
עושה, אם זה לאדם חשוב, אז אינו צריך לתמורה.
%break
למשל, בא אדם חשוב באוירון ובידו מזודה קטנה. ויש הרבה אנשים 
שמחכים לבואו. ואדם החשוב נותן את המזודה שלו למישהו, להביא 
להמכונית שלו, שהוא נוסע הביתה. 
%break
ורוצה לשמש לו תמורת זה נגיד 100 דולר. בטח שהוא מסרב לקבל 
ממנו, מטעם שיש לו הנאה מהשימוש שלו יותר ממאה דולר, שהוא 
נותן לו.
%break
מה שאין כן אם הוא אדם פשוט, אפילו בכסף לא יהיה משרת שלו, 
אלא הוא יגיד לו "יש כאן אנשים שהם סבלים, הם יביאו המזודה שלו 
להמכונית. 
%break
ולי, אין זה לפי כבודי, לשמש אותך. והסבלים, היות שזהו המקצוע 
שלהם, אם תיתן להם תמורה, בטח הם ישמחו לשמש אותך".
%break
נמצא לפי זה, אותו המעשה, שהוא עושה, יש הבדל והבחנה רבה, 
לא בהמעשה, אלא לשם מי הוא עושה את המעשה. אם הוא עושה 
את המעשה עבור אדם חשוב, תלוי זה רק בחשיבותו של אותו אדם 
כלפי הרגשתו של האדם, מה שהוא מרגיש את גדלותו של אדם זה. 
%break
ואינו חשוב, אם הוא מבין, שהוא אדם חשוב, או שהסביבה שלו 
אומרים עליו, שהוא אדם חשוב, כבר יש לו כח לשמש אותו, ואינו 
צריך לשום תמורה, כנ"ל.
%break
ולפי הנ"ל יש להבין בענין זה, מהו באמת כוונת האדם, שמשמש את 
האדם חשוב. אם כוונתו, שהוא נהנה מזה, שמשמש לו, שנחשב לו 
לזכיה גדולה, בזה שמשמש לו. או מטעם היות שיש לו הנאה גדולה, 
בזה שמשמש לו. 
%break
ומאיזה מקור באה לו ההנאה, כשהוא משמש לאדם חשוב, הוא לא 
יודע. אלא שהוא רואה דבר טבעי, שיש כאן הנאה גדולה, לכן הוא 
רוצה לשמש לו.
%break
זאת אומרת, אם כוונתו היא, אם הוא אדם חשוב, לכן הוא רוצה, 
שהאדם חשוב יהיה לו הנאה. או שהוא רוצה לשמש אותו, משום 
שהוא מרגיש הנאה. 
%break
היינו, אם הוא היה יכול לקבל אותה הנאה, שיש לו מזה שמשמש לו, 
על ידי דבר אחר, אז הוא היה מוותר על השימוש הזה. כי כל מה 
שהוא רוצה לשמש אותו, הוא רק מטעם, שמרגיש שמכאן הוא יכול 
למצוא הרגשה טובה, לכן הוא משמש אותו.
%break
השאלה היא, אם השימוש הוא, בכדי שרוצה, שיהיה לאדם חשוב 
הרגשה טובה. ומה שהוא מרגיש הנאה, בזה שהוא משמש לו, הוא 
רק תוצאה. 
%break
אבל לא שכוונתו הוא על עצמו, אלא רק שיהיה לאדם חשוב הרגשה 
טובה. או באמת, הוא אין לו חשבון אם האדם חשוב, אלא כל 
החשבונות שלו הוא, עד כמה שהוא יכול לקבל מזה הנאה.
%break
ואם אנו נשאל, מה נפקא מינה בזה, על איזה כוונה הוא עושה, 
התשובה היא, כי אנו צריכים לדעת, מהו הפירוש "כלי דהשפעה". אנו 
מוצאים ג' הבחנות במעשה דלהשפיע:
%break
א. הוא עוסק בעניני השפעה לטובת הזולת, בין בגופו ובין בממונו, 
בכדי שיקבל עבור זה תמורה. היינו, שלא מספיק השימוש בעצמו, 
שהשימוש יתן לו הנאה. אלא שהוא רוצה, שתמורת זה יתנו לו דבר 
שני. 
%page 42
למשל, הוא רוצה שתמורת עבודתו במעשה דלהשפיע, יתנו לו כבוד. 
ובעבור זה יש לו כח לעבוד. מה שאין כן אם אין לו הבטחון, שיקבל 
עבור זה כבוד, אז הוא לא היה עושה, מה שהוא עושה לטובת הזולת.
%break
ב. הוא עוסק בדברים של השפעה לטובת הזולת, ואינו רוצה שיתנו לו 
איזו תמורה עבור עבודתו. היינו דבר אחר, היינו דבר שני. אלא שהוא 
מסתפק, בזה שהוא עשה מעשים של השפעה. ויש לו בטבע הנאה, 
מזה שעושה טובות לאחרים. 
%break
וזהו כל הנאה שלו. ובודאי שזוהי מדרגה יותר גדולה מהראשונה, 
שמכאן אנו רואים, שהוא עושה מעשים, שכוונתו על מנת להשפיע 
לאחרים טובות. וזה אנו צריכים לכנות "משפיע בעמ"נ להשפיע".
%break
אבל אם נעמיק קצת בהדבר, ונחקור, מהי באמת כוונתו, בזה שהוא 
משפיע לאחרים. אם הוא עושה את כל המעשים, הוא משום, שהוא 
רוצה להנות. 
%break
שפירושו, אהבה עצמית, היות שמצד הטבע שלו הוא נהנה ממעשים 
של השפעה, או שכוונתו הוא, שיש לו הנאה מזה שיש לאחרים דברים 
טובים.
%break
זאת אומרת, שהוא נהנה מזה, שיש לאחרים מצב רוח טוב. לכן הוא 
משתדל לעשות טובות לאחרים, בכדי שיהיה לאחרים מצב רוח טוב, 
שיהנו מהחיים שלהם. ואם במקרה הוא רואה, שיש איש אחר, אם 
הוא יעשה את המעשים, שרוצים לעשות עכשיו, 
%break
למשל, לבני עירו, הוא יותר מוצלח ממנו, אז הוא מוותר על הנאה 
שלו, מזה שיש לו הנאה ממעשים של השפעה, ומשתדל שהשני 
יעשה את הדבר.
%break
ואז בטח אם האיש הזה, מה שהוא עוסק במעשים של השפעה, ואינו 
רוצה שום תמורה עבור עבודתו, מכל מקום על זה שהאחר יעשה את 
המעשים לטובת בני עירו, אף על פי שהוא יודע, שהשני יותר מוכשר, 
%break
מכל מקום הוא לא יכול לוותר, על זה עוד לא יכולים לומר, שזה נקרא 
"משפיע בעמ"נ להשפיע". כי סוף כל סוף אהבה עצמית היא הקובעת 
אצלו.
%break
ג. הוא שעובד בעמ"נ שלא לקבל שום תמורה. וגם אם הוא רואה, 
שיש איזה אדם, שהוא יותר מוכשר, הוא מוותר על הנאתו, מזה 
שהוא משפיע לאחרים, ודואג רק לטובת הזולת. זה נקרא "משפיע 
בעל מנת להשפיע".
%break
אם כן, יש כאן בירור גדול, שצריכים לברר, מהי באמת כוונתו. אם 
הוא רוצה, שיהיה לעצמו מצב רוח טוב, לכן הוא משמש לו. או כוונתו 
הוא, שהוא רוצה, שיהיה מצב רוח טוב להאדם חשוב.
%break
ובכדי להבין את ההבחנה הנ"ל, יכולים להבין את הדבר, על ידי ציור 
שהאדם יצייר לעצמו. היות שזהו אדם חשוב מאוד, ולכן הוא רוצה 
להנות לו, בכדי שיהיה לו מצב רוח טוב. לכן הוא רוצה לשמש אותו. 
%break
אבל בזמן השרות שהוא עושה לו, הוא מרגיש בעצמו מצב רוח טוב 
ונעלה, ומרגיש את עצמו, שכל התענוגים, שהוא היה מרגיש בחיים 
שלו, הוא מרגיש עכשיו, שאין לו שום ערך ממה שהוא מרגיש עכשיו, 
%break
מסיבת שהוא משמש אדם החשוב ביותר בעולם, ואין לו שום מילים, 
לתאר את קורת רוח שיש לו, מזה שהוא רוצה לעשות לאדם חשוב 
מצב רוח טוב.
%break
ועכשיו הוא יכול לעשות בקורת על עצמו, מה כוונתו, בזה שהוא רוצה 
לעשות נחת רוח להאדם חשוב. אם הוא דואג לתועלת עצמו, זאת 
אומרת, מה שהוא רוצה להנות לו, הוא מטעם, שהוא ירגיש מצב רוח 
טוב. 
%break
או שכל כוונתו הוא, שאדם חשוב, הוא להנות לו, שיהיה להאדם 
חשוב מצב רוח, שמסיבת גדלותו של האדם, מתעורר לו חשק גדול 
לשמש אותו.
%break
לכן, הגם שבזמן שימושו, הוא מרגיש את התענוג הגדול, שיש בעת 
השימוש, מכל מקום, אם הוא יודע, שיש מישהו, אם הוא ישמש אותו, 
יהיה יותר נחת רוח להאדם חשוב, אז הוא מוותר על הנאת עצמו, 
%break
מה שהוא יכול להרגיש בעת השימוש, ורוצה בלב שלם, שהשני יעשה 
את השרות הזאת, מסיבת שיהיה לו יותר נחת רוח, מכפי שהוא 
ישמש לו.
%break
%page 43
נמצא מזה, אם הוא מסכים לוותר על השרות שלו, אפילו שמרגיש 
עכשיו תענוג נפלא מהשרות שלו, מכל מקום, לטובת האדם חשוב, 
שיהיה לו יותר נחת רוח, הוא מוותר, משום שהוא לא חושב על 
עצמיותו, אלא הכל לטובת האדם חשוב.
%break
וזה נקרא, שאין לו שום כוונה לתועלת עצמו, אלא הכל בעל מנת 
להשפיע, ואין לו שום חשבון עם עצמו. אז יש לו הבירור השלם, שלא 
יכול לרמות את עצמו. וזה נקרא "השפעה גמורה".
%break
אבל צריכים לדעת, כי אין באפשרותו של האדם להגיע לזה בכוחות 
עצמו. אלא על זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה 
עוזרו, אינו יכול לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו", (קידושין ל').
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לראות, אם יש בידו כוחות להגיע, 
שיהיה באפשרותו לעשות מעשים בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. ואז כשכבר הגיע לידי הכרה, שאין באפשרותו בכוחות עצמו 
להגיע לזה, אז האדם מרכז את התורה ומצות שלו על נקודה אחת, 
%break
שהוא "המאור שבה מחזירו למוטב", שזה יהיה לו כל השכר, מה 
שהוא רוצה מתורה ומצות, היינו השכר של היגיעה שלו יהיה, 
שהקב"ה יתן לו הכח הזה, הנקרא "כח השפעה".
%break
היות שיש כלל "מי שנותן איזו יגיעה, היינו שמבטל המנוחה שלו, הוא 
מסיבת שרוצה משהו, שיודע, שבלי יגיעה לא יתנו לו, לכן הוא מוכרח 
להתייגע". 
%break
ואי לזאת, האדם המתייגע לקיים תורה ומצות, בטח שיש לו איזה 
דבר, שחסר לו. ולכן הוא מתייגע בתו"מ, שעל ידי זה ישיג את 
מבוקשו.
%break
ולפי זה צריך האדם לתת תשומת לב וקצת מחשבה, טרם שמתחיל 
עבודתו בעבודת ה', מה הוא רוצה. היינו, איזה שכר הוא רוצה תמורת 
עבודתו. או נגיד יותר פשוט, מהי הסיבה שמחייבו לעסוק בתורה 
ומצות. 
%break
ואז, כשמתבונן בדבר זה, היינו לדעת מה חסר לו, שבשביל זה הוא 
צריך להתייגע, אז מתחיל האדם לחשוב הרבה מחשבות, עד שמאוד 
קשה לו לדעת, באמת מה הוא רוצה.
%break
לכן יש הרבה אנשים, שבעת שמתחילים לחשוב, לשם איזו מטרה הם 
עובדים, אז הם לא יכולים לקבוע מטרה אמיתית, לכן הם אומרים 
"מה לנו להתעייף במחשבות של חקירה", ועובדים בלי שום מטרה, 
אלא שאומרים "אנו עובדים בשביל עולם הבא. 
%break
ומה זה עולם הבא. מה לנו לחשוב על זה. רק נאמין שזהו דבר טוב, 
ודי לנו. מתי שנקבל את השכר של עולם הבא, אז נדע מהו זה. ולמה 
לנו לכנס בחקירות".
%break
ורק יחידים ישנם, שאומרים, שיש ענין דביקות ה'. ובכדי להגיע 
לדביקות ה', הוא צריך להגיע לידי השתוות הצורה, היינו "מה הוא 
רחום, אף אתה רחום". 
%break
ואז הוא מתחיל להשתדל להגיע לידי השתוות הצורה, שהוא, שיהיו 
כל מעשיו בבחינת השפעה, שרק אז נעבר הצמצום וההסתר שיש 
בעולם, ממנו. ומתחיל להרגיש את הקדושה.
%break
אבל בעת שמתחיל בעבודתו להגיע לידי מדרגת השפעה, אז הוא 
רואה, שהוא רחוק מאוד מזה. שאין לו רצון של מחשבה, דיבור, 
מעשה, שתהיה לו היכולת לכוון בעל מנת להשפיע. ולא יודע אז מה 
לעשות, שישיג כח ההשפעה. 
%break
וכל פעם שמוסיף כוחות, הוא רואה, שכל ענין זה הוא ממנו והלאה. 
עד שבא לידי הכרה, שאין זה בגדר אנושי, שתהיה מציאות, שיוכל 
פעם להגיע לזה.
%break
אז הוא בא לידי הכרה, שרק הקב"ה הוא יכול לעזור לו, כנ"ל. ורק אז 
הוא מבין, שהוא צריך לעסוק בתו"מ, כדי לקבל שכר. והשכר שלו 
הוא, שבשביל זה הוא מתייגע, הוא שהקב"ה יתן לו הכח של השפעה. 
%break
ועל זה השכר הוא מקווה. כיון שהוא רוצה להגיע לדביקות השי"ת, 
שהוא בחינת השתוות הצורה, שהוא בחינת השפעה.
%break
וזהו כל השכר שלו, מה שהוא מקווה, שעל ידי היגיעה שלו בתורה 
ומצות, הוא מקווה, שיתנו לו דבר, מה שהוא בעצמו לא יכול להשיג. 
אלא הוא צריך שהשני יתן לו. 
%break
%page 44
כדרך יגיעה הגשמית, היות שאין אדם יכול להשיג בעצמו כסף, לכן 
הוא נותן יגיעתו, ועבור זה יתנו לו כסף. כמו כן ברוחניות, מה שהוא 
לא יכול להשיג בכוחות עצמו, והוא צריך, שמי שהוא יתן לו, אז לזה 
אנו מכנים "שכר".
%break
לכן כשהאדם רוצה להגיע לידי מידת השפעה, מטעם שהוא רוצה 
לבוא לידי דביקות ה' יתברך, ואי אפשר לו לבוא לידי מידה זו, אלא 
הוא צריך, שהבורא יתן לו את זה. וזה שהוא רוצה, שיתנו לו, זה 
נקרא "שכר".
%break
ולכן, היות שיש כלל "אם רוצים שכר, מוכרחים לתת עבודה ויגיעה", 
לכן הוא מקיים תורה ומצות, בכדי שיתנו לו את השכר הזה, הנקרא 
"כח השפעה", היינו לצאת מאהבה עצמית ולקבל רצון, שיהיה לו כח 
לעסוק רק באהבת הזולת.
%break
וזהו שאמרו "לעולם יעסוק בתו"מ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה 
באים לשמה, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". היינו כנ"ל, שעל 
ידי היגיעה בתו"מ על מנת שיבוא לשמה, אז הוא יגיע לידי מדרגת 
לשמה, על ידי שהוא התייגע את עצמו מקודם. 
%break
לכן הוא זוכה, ל"המאור שבה, מחזירו למוטב". שזה נקרא, שמן 
השמים נתנו לו את הכח השפעה.
%break
אבל יש לשאול, בשביל מה הוא צריך מקודם להתייגע את עצמו, 
ואח"כ נותנים לו את המאור התורה. ולמה לא נותנים לו תיכף את 
המאור התורה, ותיכף יחזיר אותו למוטב. 
%break
ולמה להתייגע ולתת מרץ בחינם, וגם לאבד זמן בחינם. הלא היה 
יותר טוב, שיתנו לו את המאור תיכף בתחילת עבודתו. זאת אומרת, 
שתיכף יקבל את המאור, ותיכף יתחיל עבודתו בלשמה.
%break
והענין הוא, ש"אין אור בלי כלי". ו"כלי" נקרא רצון. היינו שהאדם שיש 
לו חסרון, ומשתוקק למילוי חסרון, זה נקרא "כלי". ורק אז, כשיש לו 
כלי, היינו רצון לאיזה מילוי, אז שייך לומר, שנותנים לו מילוי, והוא 
שבע רצון בהמילוי שנתנו לו. כי לזה הוא היה משתוקק. 
%break
ו"שכר" נקרא מילוי. שההשתוקקות מקבל, ועוד יותר מזה, שגודל 
חשיבות המילוי, תלוי במידת ההשתוקקות, ולפי ערך היסורים שהיה 
לו, באותו שיעור הוא נהנה מהמילוי.
%break
אי לזאת, אי אפשר לתת להאדם מאור, שיחזיר אותו למוטב, בזמן 
שאין לו שום רצון לזה. כי ענין החזרתו למוטב פירושו, שהוא מאבד 
את הכח של אהבה עצמית, ומקבל כח של אהבת הזולת.
%break
ואם האדם, אין לו שום רצון לצאת מאהבת עצמית, ואם אומרים לו 
"תעבוד עבודה ותמורת זה לא יהיה לך רצון לאהבה עצמית", לא 
נחשב זה לאדם לבחינת שכר. 
%break
אלא להיפך, אדם חושב אז, תמורת זה שעבד אצל בעל הבית, 
ובמקום שהיה צריך לעשות לו טובה תמורת יגיעתו, אז נותן לו 
תמורת זה רעה גדולה. עד כדי כך, שכל אהבה עצמית הוא מפסיד 
ברגע אחד. ומי מסכים לדבר זה.
%break
ולכן צריך האדם מקודם ללמוד שלא לשמה, שעל ידי זה יהיה לו סיוע 
מצד הגוף, כי האדם מוכן לוותר על תענוג קטן, בכדי לקבל תענוג 
גדול. ומצד הטבע אין אדם יכול לצייר לעצמו תענוג, אם לא שיהיה רק 
בנוי על יסוד של אהבה עצמית.
%break
לכן אומרים לו, שע"י התעסקותו בתורה ומצות, הוא יקבל שכר. וזה 
לא שקר. שבודאי הוא יקבל שכר. היינו אומרים לו, שע"י יגיעתו 
בתורה ומצות, הוא יקבל שכר, זה אמת. כי בודאי יקבל שכר. אלא 
השכר ישתנה.
%break
כי למשל, האבא אומר לילד שלו, אם תהיה ילד טוב, אני אקנה לך 
אוטו, מה שילדים קטנים משחקים בה, היינו אוטו של פלסטיק. ואח"כ 
אבא נסע לחוץ לארץ, וחזר לאחר כמה שנים. 
%break
הבן כבר נתבגר, ובא לאביו, ואומר לו "אבא, הלא אתה, מטרם 
שנסעת לחוץ לארץ, הבטחת לי אוטו - מוביל של פלסטיק". הלך אביו 
וקנה במקום זה מכונית טובה, שיכול לנסוע עמה למרחקים. 
%break
ואז הבן כבר בר שכל, והוא מבין, שאין עכשיו הזמן מתאים למכונה 
של פלסטיק, אלא למכונה של אמת. האם זה נקרא, שאביו רימה 
אותו. בטח שלא. אלא הבן רואה עכשיו, שהוא, כשהיה ילד, לא היה 
יכול להבין אחרת, אלא דוקא בשכר של "מה בכך".
%break
%page 45
כמו כאן, כשמתחיל בשכר של "מה בכך", שזה נקרא "שלא לשמה", 
היינו שהוא מחכה שיתנו לו שכר של דבר, שאין לו ערך נגד השכר 
האמיתי, שהוא יקבל, היינו שיזכה לשמה, שזהו הכלי, 
%break
שיכולים לקחת בתוכו הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת, שהם 
התענוגים האמיתיים.
%break
נמצא, בזה שאומרים, שיעבוד שלא לשמה, היינו לקבל שכר, זהו 
אמת. היינו, שגם כשיכוון בעמ"נ להשפיע, גם כן יקבל שכר. אלא כל 
השקר הוא בזה, בהשכר בעצם. 
%break
שהאדם, בזמן שנמצא בשלא לשמה, הוא חושב על שכר אחר שיתנו 
לו. שהכלי, שמקבל את זה, נקרא "אהבה עצמית".
%break
מה שאין כן אחר כך, שהאדם גדל, הוא התחיל להבין, שעיקר הכלים 
שמקבלים שכר, הוא בכלים דהשפעה, שדוקא ע"י כלים אלו מקבלים 
את הטוב והעונג האמיתי. ואז הוא מרגיש את עצמו לאדם המאושר 
בעולם. 
%break
מה שאין כן השכר, שהיה מצפה שיקבל, בזמן שהיה נמצא בשלא 
לשמה, שאז לא היה מסוגל לקבל, רק שכר המתאים לילד קטן.
%break
נמצא לפי זה, כשמלמדים בשלא לשמה לקבל תענוג ושכר תמורת 
עבודתו, הוא לא נקרא "שקר", מטעם שהוא לא הפסיד שום דבר, 
במה שמחליפים לו את השכר קטן לשכר יותר גדול. 
%break
אלא צריכים לפרש, ששלא לשמה, היינו השכר הזה, אין לו את השם 
האמיתי, כמו שהוא חושב, אלא שיש להשכר שם אחר, מכפי שהוא 
חשב. אבל שכר נשאר שכר. 
%break
ולא מחליפין את השכר, אלא מחליפים את השם של השכר. היינו 
מ"שכר של שקר ומדומה" ל"שכר של אמת".
%break
ומכל הנ"ל יוצא, שעיקר מה שהאדם צריך לקבל תמורת יגיעתו 
בתו"מ, הוא שהקב"ה יתן לו את הכלים דהשפעה, מה שאין האדם 
עצמו יכול להשיג, מטעם שהם נגד הטבע. 
%break
אלא זהו מתנה מן השמים. שזהו השכר שלו, שהיה תמיד מצפה לזה 
"מתי אני אהיה מסוגל לעשות נחת רוח להבורא יתברך". וכיון שהיה 
מצפה לשכר הזה, לכן זה נקרא "שכר שלו".
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לעיין ב"פתיחה כוללת לספר פנים מסבירות" 
(אות ג', ד"ה "ודע") שכתוב שם "שורש החושך הוא המסך שבכלי 
מלכות. ושורש השכר נשרש באור חוזר היוצא על ידי זווג דהכאה".
%break
הוא נותן שם שורש, למה שאנו רואים בעולם הזה. היינו, שכל מה 
שאנו רואים בעולם הזה, כל זה הוא ענפים הנמשכים מהשורשים, 
מהעולמות העליונים. ואומר שם "שורש היגיעה, מה שהאדם מרגיש 
בעולם הזה, נמשך משורש המסך שבכלי מלכות". 
%break
שפירושו, שהכלי, שיש להנבראים, הוא הנקרא "רצון לקבל הנאה", 
שזה ברא הקב"ה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. לכן ברא בהנבראים 
רצון לקבל הנאה. וזה מכונה "מלכות" בספירות העליונות.
%break
ואח"כ, אנו לומדים, נעשה ענין של צמצום, שענינו הוא, שלא רוצה 
להיות מקבל, משום שהוא רוצה בהשתוות הצורה עם הבורא. לכן 
נעשה כלל בהקדושה, שלא מקבלים שום דבר מבלי שיכולים לכוון 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה ענין תיקון המסך. היות שמדברים באורות עליונים, לכן זה שלא 
רוצים לקבל אור, נקרא "מסך". בדומה לאדם, בזמן שאור השמש 
מאיר יותר מדי להבית, ואינו רוצה לקבל את אור השמש, אז נותן וילון 
או מסך, בכדי שהשמש לא תזרח לתוך הבית.
%break
לכן כשמדברים באורות עליונים, וכשהמלכות, אף על פי שהיה לה 
רצון וחשק גדול לקבל אור התענוג, מכל מקום ויתרה על התענוג, 
שלא לקבל אותו, 
%break
מסיבת שרוצה בהשתוות הצורה, זה נקרא "יגיעה". היינו שעושה דבר 
שלא לרצונה, היינו שמונע את עצמה מלקבל את התענוג.
%break
וגם בעולם הגשמי, האדם, בזמן שהוא צריך לוותר על איזה תענוג, 
נקרא זה "יגיעה". למשל, האדם נהנה מהמנוחה, והוא לאיזו סיבה 
וצורך מוותר את המנוחה שלו, והולך לעשות משהו. זהו נקרא 
"יגיעה".
%break
וכמו כן הוא מראה לנו, איך הענף הגשמי, כשמקבל שכר, איפה זה 
נשרש בהעולמות עליונים. הוא מראה לנו, ששורש השכר נמשך מאור 
חוזר, שהוא הרצון להשפיע, היוצא מהזווג דהכאה, שנעשה בין אור 
העליון לבין המסך והעוביות (עיין תע"ס חלק ד' דף רנ"ח, אות ח'), 
%page 46
שכתוב שם, "שאור חוזר המלביש יוצא תולדה משני כוחות". שענין 
זווג דהכאה ברוחניות הוא, אם שני דברים מנוגדים זה לזה, נבחן זה 
להכאה, שענינו הוא, מצד אחד הוא חושק מאוד להדבר, 
%break
מטעם שהוא רואה, שמזה תהיה לו הנאה גדולה, ומצד השני הוא 
מתגבר ולא מקבל את הדבר, מסיבת שהוא חושק להשתוות הצורה. 
היינו שיש כאן שתי תשוקות:
%break
א. שמשתוקק לקבל הנאה,
ב. ומצד שני הוא משתוקק להשוואת הצורה.
%break
ומב' אלה נולד דבר חדש, המכונה "אור חוזר המלביש", שעם כח 
הזה הוא יכול אח"כ לקבל את השפע העליון, משום שהאור חוזר הזה 
הוא הכלי המתאימה לקבל את השפע. דהיינו, שעם הכלי הזה יש לו 
כאן ב' דברים:
%break
א. שהוא מקבל את התענוג, שיש בשפע העליון, שהיא באה 
ממחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו,
ב. ויחד עם זה הוא נמצא את עצמו בהשתוות הצורה, שהוא בחינה 
ב', שיש לו בעת קבלת השפע.
%break
הרי אנו רואים מכל הנ"ל, שכל השכר הוא רק אור חוזר, שהוא כח 
השפעה, שהתחתון מקבל מהעליון, שהוא מכנה אותו "אור חוזר", 
שפירושו, מה שהתחתון נותן להעליון. זאת אומרת, השפע שבא 
מהבורא נקרא "אור ישר". 
%break
כמו שכתוב "והאלקים ברא את האדם ישר". היינו, כמו שאנו לומדים, 
שמחשבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהתחתונים יקבלו 
שפע. וזה נקרא "ישר".
%break
אלא שהמקבלים את השפע רוצים בהשתוות הצורה. לכן יש לנו 
תיקון, המכונה "אור חוזר". היינו, שהמקבל את השפע לא מקבל זה 
מטעם שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שהוא רוצה להשפיע להעליון. 
%break
שפירושו, כמו שהעליון רוצה שהמקבל יהנה, כמו כן המקבל את 
השפע, כוונתו שהוא מחזיר הנאה להמשפיע, שהעליון יהנה מזה 
שנתמלא את מחשבתו. נמצא לפי זה, שעיקר השכר הוא האור חוזר, 
היינו הכח ההשפעה, מה שהתחתון מקבל מהעליון.
%break
אבל מכל מקום יש להבין, מדוע אנו אומרים, שהכלי, הנקרא "כח 
השפעה", זה הוא כל השכר. הלא שכר משמע דבר שמקבלים. כמו 
שאומרים "אני עובד בשביל לקבל שכר". כמו שאומרים, שמטרת 
הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו, שיקבלו שכר. 
%break
וכאן אנו אומרים, שהשכר נקרא "כח הנתינה". ומה אנו מבינים, 
שהשכר צריך להיות, שהאדם יזכה להשגת אלקות, ולרזי תורה, 
וכדומה. 
%break
אלא מה הוא אומר, שהשכר הוא בזה, שאנו משיגים כח הנתינה, 
היינו כח השפעה. ואומר לנו עוד, שזה נמשך משורש העליון, שהוא 
הנקרא "אור חוזר".
%break
הנה ידוע הכלל "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". 
אם כן, יוצא לפי זה, שהבורא רוצה לתת לנבראים, יותר משהנבראים 
רוצים לקבל. אלא מי מעכב. 
%break
אלא שצריכים לזכור את ענין הצמצום, שהיה, שהוא, בכדי שיהיה 
להנבראים ענין של השתוות הצורה. שהוא תיקון, שלא יהיה ענין של 
נהמא דכסופא. שהוא נמשך משורש שלנו. 
%break
היות שהבורא ענינו הוא להשפיע, ולא לקבל חס ושלום, שהוא לא 
בעל חסרון, שיהיה לו ענין של קבלה, לכן לפי הכלל שיש בטבע שלנו, 
שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, לכן בזמן שהתחתון צריך לעשות 
איזו פעולה, שאין זה נמצא בהשורש, הוא מרגיש אי נעימות.
%break
נמצא לפי זה, על שפע, שהוא אור ותענוג, על זה אין לאדם לעשות 
שום פעולה, שיקבל את זה, כנ"ל, כי יותר מה שהנברא רוצה לקבל, 
הבורא רוצה לתת לו. אלא כנ"ל, שאין להנברא כלי, שיוכל להנות 
מהתענוגים שיתנו לו, מסיבת הבושה, כנ"ל. 
%break
נמצא, שכל השכר שלנו, הוא מה שחסר לנו, הוא הכלי, שנקרא "כח 
השפעה", שרק כלים חסר לנו ולא אורות. לכן יוצא מזה, שעיקר 
השכר הוא הכח השפעה.
%break
אבל בכדי להשיג את הכלי הזה, שנקרא "רצון להשפיע", צריכים גם 
כן רצון. היינו, שנרגיש, שחסר לנו את הכלי הזה. 
%break
%page 47
לכן צריכים לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה מקודם. וזוהי היגיעה 
שלנו. שאנו רואים, שכל מה שאנו עושים, הוא הכל לתועלת עצמית, 
ואין שום כוונה להשפיע.
%break
ואז רואים, שחסר לנו כח השפעה. ואנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, 
שהבורא יתן לנו את השכר הזה, שהוא הרצון להשפיע. וכשיהיה לנו 
את כח הזה, נוכל לקבל את הטוב והעונג, 
%break
שזה נמצא מן המוכן, שאין אנו צריכים לתת על זה שום עבודה, כי זה 
נותן הבורא. רק תמיד שהאדם יעלה מדרגה לדרגה, הוא רק לרכוש 
כל פעם כח השפעה, ויותר לא חסר.
%page 48
%H בענין חשיבות החברים
%break
בענין חשיבות החברים, הנמצאים בתוך החברה, איך להחשיבם. 
היינו באיזה צורה של חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חבירו. הנה 
השכל מחייב, אם הוא מסתכל על חבירו, 
%break
שהוא במדרגה יותר נמוכה ממנו, אז הוא רוצה ללמד אותו, איך 
שיתנהג במידות יותר טובות, מכפי שיש לו. נמצא, שהוא לא יכול 
להיות חבר שלו, אלא הוא יכול לקבל חבירו בתור תלמיד, ולא בתור 
חבר.
%break
ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו 
מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא 
חבר שלו.
%break
משמע, שדוקא בזמן שהוא רואה חבירו עומד בדרגה אחת עמו, אז 
הוא יכול לקבל אותו בתור חבר, ולהתחבר עמו. כי חבר משמע, 
ששניהם באותו מצב. וכך מחייב השכל. 
%break
היינו שיש לשניהם השתוות הדעות, אז הם החליטו שיתחברו, ואז 
שניהם יפעילו את המטרה הזו, ששניהם רוצים להרויח.
%break
בדומה לשני חברים, שהם משתווים בדעתם, עושים ביחד איזה עסק, 
ושהעסק הזה יביא להם רווחים. ואז הסדר, ששניהם מרגישים את 
עצמם, ששניהם יש להם כוחות שוים. מה שאין כן אם אחד מהם 
מרגיש, שהוא יותר מוכשר מהשני, 
%break
אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שיהיו שותפים בשוה, אלא שנכנסים 
לתוך שותפות העסק לפי אחוזים, דהיינו לפי הכוחות והמעלות שיש 
לאחד על השני. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. ואז לא שייך לומר, 
ששניהם שוים בהעסק.
%break
מה שאין כן באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם 
אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם 
הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, 
האם זה נקרא "אחדות".
%break
אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים 
שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל 
יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה 
וחיבה באמת ושלום.
%break
אבל בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' 
תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל 
החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול 
לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה 
גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, 
"כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".
%break
ומהנ"ל משמע, שענין אהבת חברים, איש את רעהו יעזורו, משמע, 
שמספיק, שכל אחד יחזיק את חבירו, כמו שהוא עמו במדרגה אחת. 
אבל מטעם, שכל אחד צריך ללמוד מחבירו, אז יש ענין של רב 
ותלמיד. לכן הוא צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו.
%break
אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת 
שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר 
כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני 
אופנים:
%break
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו 
לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
%break
%page 49
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל 
אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה 
הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, 
%break
אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל 
פשעים תכסה אהבה".
%break
וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, 
ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו 
חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות 
שיש להבנים שלו.
%break
ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא 
ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי 
מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. 
%break
וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא 
מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה 
אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.
%break
לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות 
שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא 
יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, 
%break
לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. 
אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.
%break
אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על 
הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים 
שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. 
%break
לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל 
רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות.
לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים 
לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. 
%break
לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא 
שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם 
באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.
%break
אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא 
הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, 
שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, 
%break
אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן 
את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו.
%page 50
%H סדר ישיבת החברה
%break
תחילה, כשמתאספים, צריך להיות סדר היום. היינו, שכל אחד ואחד, 
כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה. היינו, איזה רווחים יביאו לו 
החברה. 
%break
ולפי מה שהוא מקווה, שהחברה יביאו לו דברים חשובים, מה שהוא 
בעצמו לא מסוגל להשיג, וכפי שיעור זה, הוא מחשיב את החברה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות, ל"ב) וזה לשונם "דרש רבי שמלאי, 
לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, 
דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכתיב, ה' אלקים אתה החילות. 
וכתיב, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".
%break
והטעם, שצריכים מקודם לסדר שבחו של מקום הוא, כי מדרך העולם 
הוא, מי שמבקש משהו ממישהו, צריך להיות ב' תנאים:
%break
א. שיש לו מה שאני מבקש ממנו. למשל, עושר, ובעל יכולת, והוא 
מפורסם ברוב עושרו ותפארתו.
ב. שיהיה לו לב טוב, היינו שיש לו רצון להשפיע לאחרים.
%break
מאיש כזה יש מקום לבקש טובה. לכן אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו 
של הקב"ה ואח"כ יתפלל". זאת אומרת, שלאחר שהאדם מאמין 
בגדלות הקב"ה, שיש לו כל מיני תענוגים לתת להנבראים, 
%break
ורצונו להטיב, אז ששייך לומר, שמתפלל להקב"ה, שבודאי יעזור לו, 
כי רצונו להטיב, לכן יש בידו של הקב"ה לתת לו, מה שלבו חפץ. ואז 
יכולה להיות התפילה בבטחון, שהקב"ה יקבל תפילתו.
%break
וכמו כן אצל אהבת חברים, שמקודם תחילת הכל כשמתאספים, 
צריכים לסדר שבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד 
מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא 
יכול לכבד את החברה. ואח"כ יתפלל. 
%break
היינו, שכל אחד צריך לעשות בקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן 
כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כח לעשות מה שהוא 
לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שיתן לו כח 
ורצון לעסוק באהבת הזולת.
%break
ואח"כ הוא צריך, כל אחד, להתנהג כמו בג' אחרונות של תפלת 
"שמונה עשרה". היינו, לאחר שסדר את כל מבוקשו לה', אמרו בזוהר 
הקדוש, שבג' אחרונות של תפלת "שמונה עשרה" יהא דומה אצלו, 
כאילו הקב"ה כבר נתן לו את מבוקשו, והוא הלך ממנו.
%break
כן באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על 
עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו 
תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, 
%break
כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים 
יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו.
%break
לכן אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז 
כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו 
עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, 
שנותן אז משקה להחברים.
%break
כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, 
מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את 
עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות 
מתוך שמחה והתרוממות.
%break
וזהו על דרך "זמן של תורה" ו"זמן של תפלה". כי "זמן של תורה" הוא 
בחינת שלימות, שאין שום חסרון. וזה נקרא בחינת "ימין". כמו שכתוב 
"מימינו אש דת למו". מה שאין כן "זמן של תפלה" נקרא "שמאל". 
%break
כי מקום החסרון הוא מקום הצריך תיקון. וזה נקרא "תיקון הכלים". 
מה שאין כן בחינת "תורה", שנקרא, "ימין", אין מקום לתיקונים. לכן 
נקראת תורה "מתנה".
%break
%page 51
והדרך הוא, שנותנים מתנות למי שאוהבים. ודרך העולם הוא, שאין 
אוהבים בעל חסרון. לכן ב"זמן של תורה" אין מקום לחשוב על 
תיקונים. ובזמן שעוזבים את האסיפה, צריך להיות כמו בג' אחרונות 
של שמונה עשרה כנ"ל. ומשום זה כולם ירגישו שלימות.
%page 52
%H והיה כי תבוא אל הארץ
%H אשר ה' אלקיך נתן לך
%break
הנה המפרשים הקשו על פסוק, מה שכתוב "והיה כי תבוא אל הארץ, 
אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ושאלו, מה הדיוק 
"אשר ה' אלקיך נתן לך". הלא עם ישראל כבשו זה על ידי מלחמות. 
%break
ותרצו, כי האדם ידע בלבו, כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו בא לרשת 
הארץ, אלא מתנת ה' היא. והם אומרו "אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, 
ולא כוחי ועוצם ידי".
%break
והנה להבין את הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לדעת, ש"ארץ" 
נקראת רצון, היינו הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא "ארץ". 
והארץ הזאת, הנקראת "לב" האדם, יש שם, היינו שגרים שם "אומות 
העולם", וגם גרים שם "עם ישראל". 
%break
אבל צריכים לדעת, ששניהם ביחד אי אפשר לגור שם, אין העם 
ישראל ואומות העולם יכולים ביחד לשלוט, או שיש שם שליטת אומות 
העולם או שליטת ישראל.
%break
ויש להבין, באמת מה היא הסיבה האמיתית, שאין שניהם יכולים 
להיות במקום אחד. והענין הוא, כי ידוע, שבריאת העולם היתה 
מסיבת שרצונו היה בכדי להטיב לנבראיו. 
%break
ולסיבה זו ברא את הרצון לקבל הנאה ותענוג, היינו שברא בהנבראים 
בחינת חסרון להשתוקק תמיד אחרי תענוגים. כי אנו רואים, לפי מידת 
השתוקקותו כן בשיעור זה הנברא מרגיש את התענוג. 
%break
וזה הכלי שנברא מצד הבורא. וזוהי הבחינה הראשונה, שאנו 
מבחינים בהנבראים. ואם אין בהנבראים הרצון הזה, עוד לא נבחנים 
לנבראים. 
%break
נמצא, שאין מקום לדבר משום בחינה, אם אין שם רצון לקבל. וזוהי 
כל הבריאה, שאנו מדברים ממנה, שהיא הכלי לקבלת התענוג.
%break
אלא מסיבת הבושה, הנקרא בלשון חז"ל "נהמא דכסופא", נעשה 
צמצום. היינו שלא יקבלו בעמ"נ לקבל, אלא רק אם יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע, שזה נקרא בחינת "השתוות הצורה". 
%break
היינו, אם הוא יכול לקבל התענוגים על הכוונה להשפיע נחת רוח 
להבורא, אז הוא מקבל, אחרת הוא לא רוצה לקבל. וזה נקרא בחינת 
"ישראל", היינו ישר-אל, 
%break
היינו כל מה שהוא חושב, הוא הכל שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה 
בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם 
עבור ה'.
%break
וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו 
רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו 
שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. 
%break
וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל 
מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה דומה לאדם שיש לו סוס, והוא נותן לו לאכול ולשתות. היינו, כל 
האש"ל שנותן להסוס, הוא לא מטעם שיש לו אהבה להסוס, אלא 
היות שהוא צריך לעבוד עמו. 
%break
לכן כל מה שהוא חושב להנות את הסוס, הוא לא מחמת אהבה, אלא 
פשוט שהוא רוצה לנצל את הסוס לטובתו, ולא חושב כלום לטובת 
הסוס, וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שכל מחשבותיו הוא רק "ארץ" 
- רצון, שיהיה הכל ישר-אל.
%break
מה שאין כן ארץ העמים, הוא "ארץ" - רצון של אהבה עצמית, שזה 
נקרא "עמי הארץ". היינו שכל הרצונות שלהם הוא רק לרצון של "עם", 
שאין כוונתו לרצון ה', אלא לרצון של "עם", שפירושו, רצון הנבראים, 
שהם נקראים "עם". 
%break
מה שאין כן הבורא, הוא שברא את העם, כמו כן (כי תבוא) "וראו כל 
עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך". וכמו כן כתוב (חיי 
שרה) "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני - חת". 
%break
זאת אומרת, שהם לא יודעים ולא מרגישים חוץ מבחינת "עם", שהיא 
בחינת אהבת עצמית, שרק זה נקרא בחינת נבראים.
%break
%page 53
מה שאין כן "עם ישראל", הם רוצים את ביטול עצמותם וישותם, שזה 
הוא בחינת רצון לקבל שנברא יש מאין. ולכן אנו אומרים בקידוש של 
יום טוב "אשר בחר בנו מכל עם".
%break
והנה אלו ב' שליטות אי אפשר להיות ביחד: או שהרצון להשפיע 
שולט, או שהרצון לקבל שולט. ושניהם ביחד אי אפשר להתקיים, 
משום שכל אחד הוא בסתירה להשני, ואין שני הפכים יכולים להיות 
בנושא אחד.
%break
ומכאן נמשכת "מלחמת היצר". היינו שהאדם צריך להילחם עם עצמו, 
בכדי להכניע את הלב, ששם מקום התלבשות של רצונות האלו, 
ולגרש את שליטתו של הרצון לקבל, ולתת את כל השליטה להרצון 
להשפיע לה'.
%break
וכשהאדם מתחיל לעבוד את עבודת הקודש, שהיא לכוון את כל 
עבודתו יהיה לשם שמים, אז מתחילות המלחמות בין שני רצונות 
האלו. והאדם, ע"י יגיעה רבה, הוא זוכה אז להתגבר, והוא מנצח את 
המלחמה. ונכנס אז בלבו שליטתו של הרצון להשפיע לה'. 
%break
ואז האדם יכול לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה". ורק בזכות 
עבודתו הוא ירש את הלב, שנקרא עכשיו "ארץ ישראל", משום שרצונו 
הוא ישר - לאל.
%break
ולזה בא הפסוק ואומר לנו "כי תבוא אל הארץ, אשר ה' אלקיך נתן 
לך". זאת אומרת, לא שאתה כבשת אותה בכוחות עצמך, אלא "ה' 
אלקיך נתן לך". זאת אומרת, לאחר שהאדם נתן את היגיעה 
הדרושה, בכדי לכבוש את הלב, 
%break
שעל ידי המלחמות שעשה כל הזמן עם "האומות העולם", וניצח 
אותם, הוא ירש את הלב, הנקרא עכשיו "ארץ ישראל" ולא "ארץ 
העמים", מכל מקום הוא צריך להאמין, שלא הוא כבש את "הארץ", 
אלא "ה' אלקיך נתן לך", "ולא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה".
%break
ובזה יש להבין מה שקשה בזה, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו 
שכתוב (לך לך, שביעי) "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור 
כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".
%break
אם כן, למה נתן מקודם את הארץ לאומות העולם, ואח"כ יבואו 
ישראל, והם צריכים לעשות עמהם מלחמות, ולגרש אותם מארצם, 
ושיהיו טענות לכל העולם, 
%break
מדוע כבשתם ארץ שלא היתה אף פעם שלכם. ורק על ידי כבוש, 
שכבשתם ע"י מלחמות, אתם אומרים, שזו היא ארץ שלכם.
%break
וכולם מבינים, שבטח היה יותר טוב, שלא יתן את הארץ הזאת 
לאומות העולם. שאז לא היה חסר מקומות עבור אומות העולם, איפה 
להתיישב. הלא אחר זה נעשו מדינות אחרות חדשות, וה' היה יכול 
לעשות, שהם לא יתיישבו במקום הזה.
%break
אבל לא כך היה, אלא מקודם התיישבו כאן הז' אומות וכן שאר 
מלכים, ועם ישראל היה צריך להילחם עמהם, ולגרש אותם, וכל 
אומות העולם יצעקו על עם ישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות ז' 
אומות. 
%break
ולמה לי כל הטרחא הזאת, כמו שמביא רש"י דרשת חז"ל (בראשית, 
א') וזה לשונו "ומה טעם פתח בבראשית. משום כח מעשיו הגיד 
לעמו, לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו עכו"ם לישראל, ליסטים 
אתם, שכבשתם ארצות ז' אומות, 
%break
הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר 
ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
%break
ולפי זה קשה, למה לי כל הסדר הזה שהיה, היינו שמטרם שנתנה 
לנו, נתן מקודם לאומות העולם, ורק לאחר שהם התיישבו, אז אמר 
לנו, לכו והוציאו אותם מארץ הזאת, כי הבטחתי אותה לאברהם.
%break
ובדרך ענף ושורש יכולים לפרש את כל הענין הנ"ל. היות כי ידוע, כי 
"ארץ" נקראת מלכות, שהיא שורש הנבראים, שנקראת "מקבל בעל 
מנת לקבל", וזהו השורש, היינו המקבל הראשון, הנקרא "עולם אין 
סוף", 
%break
ואח"כ נעשו תיקונים, היינו שלא לקבל מטעם קבלה עצמית, אלא 
מטעם שהתחתון רוצה להשפיע להבורא. היינו שרוצה, שהרצון לקבל 
לצורך עצמו יתבטל אצלו, היינו שלא ישמש עמו, וכל התעסקותו תהיה 
רק להשפיע נחת רוח להשם יתברך.
%break
%page 54
ולפי הנ"ל יוצא, שגם בסדר הבריאה של עולם הגשמי, צריך גם כן 
להיות על סדר שהיה ברוחניות, היינו שמתחילה נתנה הארץ הזאת 
לאומות העולם, ואח"כ ע"י התגברות ומלחמות, 
%break
לגרש את האומות העולם מהארץ הזאת, שעם ישראל יכבשו אותה, 
וירשו את מקומם של האומות העולם.
%break
כי האומות העולם, שורשם היא נקודה האמצעית, שעליה היה 
הצמצום. היינו היות שבחינה הראשונה שיצאה בעולם, היתה מוכרחה 
להיות בחינת "מקבל בעל מנת מקבל" תחילה, כי אחרת לא שייך 
לומר, שהוא מצמצם את עצמו שלא לקבל, 
%break
כי ענין התגברות שייך לומר, במקום שיש לו רצון וחשק לקבל, שהוא 
מתגבר על ההשתוקקות שלו ורוצה בהשתוות הצורה.
%break
אי לזאת, אומות העולם היו צריכים מקודם לקבל את הארץ הזאת, 
כמו השורש, שיצא הרצון לקבל מקודם, שהוא עיקר הבריאה. ואח"כ 
שייך לומר, שצריכים לעשות שם תיקונים. 
%break
לכן אחר שאומות העולם קבלו את הארץ הזאת, אז באו עם ישראל 
ותיקנו את הארץ, שיהיה הכל לשם השם יתברך. וזה נקרא "ארץ 
ישראל", כמו שכתוב (עקב, שביעי) "ארץ, אשר ה' אלקיך דרש אותה 
תמיד, עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
%break
ויש להבין במה שכתוב, ש"ארץ ישראל" נקראת "ארץ, שעיני ה' 
אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", שמשמעות היא, 
שההשגחה של ה' היא בה, היינו דווקא ב"ארץ ישראל". 
%break
הלא ההשגחה של הקב"ה היא בכל העולם, כמו שאומר הפייטן "עיני 
ה' משוטטות בכל". ואיך אנו יכולים לומר, שרק בארץ ישראל היא 
השגחתו יתברך.
%break
ויש לפרש, שהפירוש הוא, מהי "ארץ ישראל", היינו ש"הארץ" שכבר 
יצאה מרשות אומות העולם, וכבר נכנסו לרשות "ישראל". את זה 
הפסוק רוצה להשמיענו, ולתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הם נמצאים 
ב"ארץ ישראל" או שהם עדיין נמצאים ב"ארץ העמים".
%break
והסימן לזה הוא, כמו שכתוב "ארץ, אשר ה' אלקיך דרש אותה 
תמיד". הפסוק אומר לנו מה זה "ארץ ישראל". אז הוא אומר, שאנו 
צריכים לדעת, אשר ה' דורש אותה תמיד. ומה היא הדרישה שלו. 
%break
אומר הפסוק הלאה: "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית 
שנה", שענין השגחה של הקב"ה נקרא "עיני ה'". לכן אם האדם רואה 
את השגחתו יתברך מראשית הזמן, 
%break
שנקרא "מראשית שנה", ועד "אחרית השנה", שפירושו, שבלי הפסק 
הוא רואה את השגחתו של הקב"ה, זו נקראת "ארץ ישראל".
%break
מה שאין כן "ארץ העמים" נקראת, שרק ה' יודע, שהוא משגיח על כל 
העולם כולו, אבל אומות העולם לא רואים את זה. לכן נתן לנו סימן 
בכדי לדעת, אם אנחנו נמצאים ב"ארץ ישראל", או הארץ שאנו 
יושבים בה, היא עדיין "ארץ של אומות העולם".
%break
נמצא לפי כל הנ"ל, שמקודם צריכים אומות העולם לכנס להארץ 
הזאת, שזה הוא רמז על הרצון לקבל, הוא מקודם הולד על מקום זה. 
ואח"כ עושים מלחמות עם הרצון לקבל, ומכניעים אותו לרשות של 
הקדושה, דהיינו שכל מה שהוא עושה, יהיה לפי מה שהקב"ה דורש.
%break
והנה בזה שביארו המפרשים, מה שכתוב "והיה כי תבוא אל הארץ, 
אשר ה' אלקיך נותן לך", שהכוונה היא, שאל יאמר אדם, אחרי כל 
מלחמות עם היצר, שהיה צריך תמיד להתגבר עליו בכל יום ויום, 
%break
שאל יחשוב, שזהו בכוחו עצמו הגיע למה שהגיע, אלא הקב"ה נתן לו 
לנצח את המלחמה הזאת. וזהו פירוש "אשר נתן לך". והנה ב"אשר 
נתן לך" יש להבחין שם ב' הבחנות:
%break
א. היא בחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה, שזה נקרא "תפילין של 
יד". ובתפילין של יד דרשו חז"ל "והיה לך לאות ולא לאחרים לאות". 
שמשום זה תפילין של יד צריכים להיות מכוסים, 
%break
שהכוונה היא, שבחינת אמונה נקראת "הצנע לכת עם ה' אלקיך", 
שזוהי בחינה של למעלה מהדעת.
%break
ב. היא בחינת תורה, שהיא בחינת "תפילין של ראש". ובתפילין של 
ראש דרשו רבותינו ז"ל על פסוק (כי תבוא) "וראו כל עמי הארץ, כי 
שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך", אלו תפילין של ראש. 
%break
%page 55
היינו ששם כתוב "וראו כל עמי הארץ", שתפילין של ראש צריכים 
להיות מגולים לכל, שזוהי בחינת "תורה", שתורה נקראת דוקא שהוא 
מגולה.
%break
מה שאין כן תפילין של יד צריכים להיות מכוסה, שפירושו למעלה 
מהדעת. אם כן אין מילים לומר להשני, משום שכל מה שאחד יכול 
לומר להשני, הוא רק ע"י הדעת. לכן בדבר שלמעלה מהדעת אין 
מילים. לכן אמרו "לך לאות ולא לאחרים". 
%break
לפי זה יוצא, שבנתינה זו, שהקב"ה נתן לעם ישראל את הארץ, הוא 
בכדי להוציא מזה פירות. וכמו שביארנו לעיל, כשמדברים על דרך 
עבודה, "ארץ" הכוונה היא הלב. והקב"ה נתן ב' בחינות לתוך הלב:
%break
א. היא בחינת אמונה,
ב. היא בחינת תורה.
%break
שע"י שניהם יגיע האדם לשלימותו. והגם ששניהם באים על ידי, מכל 
מקום צריכים לדעת, ששניהם באים מהקב"ה, ואין לאדם לומר "כוחי 
ועוצם ידי עשה את החיל הזה".
%break
ובזה נבין מה שהקשו המפורשים, מדוע בבכורים כתיב "וענית ואמרת 
בקול רם". מה שאין כן בקריאת וידוי מעשר כתיב "ואמרת", ולא כתיב 
"וענית", כמו שכתוב בבכורים. לכן הוי וידוי מעשר בקול נמוך.
%break
כי "מעשר" נקרא בחינת מצוה, שהוא מלכות שמים. ובזה נוהג ענין 
של הצנע לכת כנ"ל, שהוא בחינת תפילין של יד, שדרשו חז"ל "לך 
לאות ולא לאחרים לאות". 
%break
לכן מעשר, שהוא מרומז נגד מצוה, אז כתוב "ואמרת" לבד, שהוא 
בקול נמוך, שאינו נשמע בחוץ, משום שזה בחינת הצנע לכת.
%break
מה שאין כן בכורים, הוא מרומז נגד תפילין של ראש, שהוא בחינת 
תורה, כנ"ל, ששם כתוב "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, 
ויראו ממך". לכן כתוב בבכורים "וענית ואמרת". 
%break
היינו, שצריך להיות בקול רם, שהוא בחינת תורה, שצריכה להיות 
מגולה לכל, שפירושו, שענין להטיב לנבראיו צריך להיות מגולה לכל 
העולם.
%page 56
%H אתם נצבים היום כולכם
%break
המפורשים שואלים על מה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם, 
ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל", שמתחיל 
בלשון רבים "אתם", ומסיים בלשון יחיד "כל איש ישראל". 
%break
הנה המחבר הספר "המאור ושמש" מתרץ, שבזה שאומר בלשון 
רבים ובלשון יחיד, מרמז בזה על ענין של אהבת חברים. שעל ידי זה 
שיש בכם "ראשיכם, שבטיכם, וכו'", ומכל מקום כל אחד אינו רואה 
אצלו יותר מעלה מכל איש ישראל, 
%break
אלא כולם שוים, בזה שאין אחד מקטרג על השני. לכן גם מלמעלה גם 
כן מתנהגים כן במידה כנגד מידה. לכן מושפע למטה כל טוב.
%break
הנה לפי דרכנו, שלומדים הכל על נושא אחד, יוצא הענין כך. האדם 
צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם 
בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל 
מנת להשפיע.
%break
ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה 
שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו 
מקוה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו 
שום הוספה בעבודה. 
%break
היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, 
שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, 
משום שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות להאמין בה'. ומה שיש 
ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו.
%break
היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת 
ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל. דהיינו שיש הרבה פעמים, שגם הוא 
מרגיש טעם בעבודה, ולפעמים הוא מרגיש, שהוא בבחינת 
"ראשיכם". 
%break
זאת אומרת, שלפעמים הוא חושב, שעכשיו הוא בא לידי מדרגה, 
שעוד אין באפשרותו מציאות, שיוכל לרדת למצב של שפלות. 
שפירושו הוא, למצב, שאם הוא רוצה לעסוק בעבודת ה', הוא צריך 
לעשות מאמץ גדול להכריח את גופו. 
%break
שאז, מה שהוא עושה, הוא בכפיה, משום שאין לו שום חפץ בעבודה, 
אלא שהגוף רוצה רק במנוחה, שלא איכפת לו שום דבר.
%break
אלא שאז הוא מרגיש, שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שאין דבר 
אחר בעולם, אלא לעסוק בעמ"נ להשפיע. ואז בטח שיש לו טעם 
בעבודה. 
%break
ואז כשמסתכל על המצבים הקודמים שהיו לו, הוא לא יכול להבין 
עכשיו, כשהוא במצב עליה. לכן לפי כל החשבונות, הוא מחליט, 
שעכשיו כבר אין שום מציאות, שתהיה לו פעם ירידה.
%break
אבל לפעמים, אחר יום, או אחרי שעה, או אחר כמה דקות, הוא יורד 
למצב של שפלות. עד כדי כך, שהוא לא מרגיש על המקום, שנפל 
ממצב העליה שלו ל"עומקא דתהום רבה". אלא לפעמים, אחר שעה 
או שעתיים, פתאום הוא רואה, שנפל מרום המעלות. 
%break
היינו ממה שהיה מקודם בטוח שהוא גבר בגברים, הוא נמצא כמו כל 
איש ישראל, היינו כמו עמך. ומתחיל אז לחשוב עצות בנפשו, ומה עלי 
עכשיו לעשות, איך אני יכול להרים את עצמי שוב למצב של גדלות, 
שהיה לי.
%break
אז האדם צריך ללכת על דרך האמת. היינו לומר, שמה שאני נמצא 
עכשיו בתכלית השפלות, זאת אומרת, שמשמים זרקו אותי בכוונה 
תחילה, 
%break
בכדי שאני אדע, אם אני באמת רוצה לעבוד עבודת הקודש מטעם 
להשפיע, או שאני רוצה להיות עובד ה' מטעם שענין זה מספק לי 
יותר משאר דברים.
%break
ואז, אם האדם יכול לומר, שאני רוצה עכשיו לעבוד בעל מנת 
להשפיע, ואין אני רוצה לעבוד עבודת הקודש בעמ"נ שאני אקבל איזה 
סיפוק בעבודה, אלא זה לבד מספיק לי, בזה שאני עובד עבודת 
הקודש כמו כל איש ישראל, 
%break
%page 57
שהולך להתפלל או ללמוד איזה שיעור בדף היומי, ואין לו זמן לחשוב 
אז על איזו כוונה הוא לומד או מתפלל, אלא הוא מקיים פשוט מעשה 
בלי שום כוונה מיוחדת, אז הוא נכנס שוב לעבודת הקודש, משום 
שהוא רוצה עכשיו להיות פשוט עובד ה' בלי שום תנאים מוקדמים.
%break
וזה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם". היינו, כל הפרטים שעבר 
עליכם, היינו כל המצבים שהיו לכם, מצבים של גדלות או מצבים 
פחות מגדלות, שהיה נחשב למצב של בינוני וכדומה, אתם לוקחים 
את כל הפרטים, ואין אתם מחשיבים מדרגה לגבי מדרגה, 
%break
מטעם שלא חשובה לכם שום תמורה, אלא חשוב רק שעושים רצון 
ה', שצוה לנו לעשות מצות וללמוד תורה, וזה אנו מקיימים, כמו כל 
איש ישראל הפשוט. 
%break
היינו שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו, הוא חשוב אצלו, כמו שהיה 
חושב שנמצא במצב הגדלות. אז "ה' אלקיך כרת עמך היום".
%break
זאת אומרת, שאז ה' כורת עמו ברית. היינו דוקא בזמן שהאדם מקבל 
את עבודתו יתברך בלי שום תנאים, אלא שמסכים לעבוד את עבודת 
הקודש בלי שום תמורה, שזה נקרא "כניעה ללא תנאי", אז הקב"ה 
כורת עמו ברית.
%break
שענין כריתת ברית, פירוש אאמו"ר זצ"ל, שבזמן ששני אנשים רואים, 
שהם אוהבים זה את זה, אז הם כורתים ברית ביניהם, שהם ישארו 
באהבתם לתמיד. ושאל, אם הם אוהבים זה את זה, ומבינים שאהבה 
לא תפסוק מהם, אם כן הברית הזה למה לי. 
%break
ולשם מה הם עושים את הברית הזה, היינו לאיזו תועלת. זאת 
אומרת, מה הם מרויחים בזה שעשו ענין של כריתת ברית. אם זה 
סתם טקס או שזה לאיזו תועלת.
%break
ואמר, שענין כריתת ברית הוא, שכמו שעכשיו הם מבינים, שכדאי 
להם, שכל אחד יאהב את השני, משום הסיבות שהם רואים עכשיו, 
שכל אחד מרגיש את השני, שהוא דואג רק לטובתו, אז הם כורתים 
ברית. שכמו שעכשיו אין לאף אחד שום טענות לחבירו, 
%break
אחרת לא היו עושים כריתת ברית, אז הם אומרים אחד להשני, 
שכדאי לנו לעשות כריתת ברית אחד ולתמיד. היינו באם שיהיה חס 
ושלום מצב, שיהיו טענות אחד להשני, שאז כל אחד יזכור את 
הכריתת ברית, שעשו אז בזמן שאהבה היתה מגולה בין שניהם.
%break
כמו כן עכשיו, שאף על פי שהם לא מרגישים את שיעור האהבה כמו 
שהיה אז, מכל מקום הם מעוררים את האהבה הישנה, ולא מסתכלים 
על המצב שבו הם נמצאים עכשיו, והם חוזרים לעשות טובות זה לזה. 
%break
וזהו שמועיל את ענין כריתת ברית. היינו אפילו בזמן שאהבה שהיתה 
ביניהם, פג טעמה, אבל מטעם שעשו את הכריתת ברית, יש להם כח 
לחזור ולעורר את האהבה, שהיתה להם מהעבר, המאירה, ומכניסים 
זה שוב לתוך העתיד.
%break
נמצא לפי זה, עיקר הכריתת ברית, הוא לצורך העתיד. שהוא כעין 
חוזה שעושים, שלא יוכלו להתחרט במקום, שיראו, שאין עוד קשר 
האהבה כמו שהיה. 
%break
שבשביל האהבה זו היה להם תענוג גדול, בזמן שכל אחד היה עושה 
טובות כל אחד להשני. ועכשיו, שנתקלקלה האהבה, נמשך מזה, שאין 
כוחות, שמי שהוא יכול לעשות משהו לטובת הזולת.
%break
ואם הם כן רוצים לעשות משהו לטובת חבירו, אז הם צריכים להסתכל 
על כריתת ברית שהיתה להם אז, ומזה הם צריכים לבנות מחדש את 
האהבה. היינו כמו שהאדם שעשה חוזה עם חבירו, אז החוזה מקשר 
אותם, שלא יוכלו להתפרד אחד מהשני.
%break
היוצא מזה הוא, כנ"ל "אתם נצבים היום כולכם". היינו שחושב 
פרטים, היינו "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש 
ישראל". היינו שמכל מדרגות הגבוהות שהיו לו, נחשב אצלו עכשיו, 
שהוא נמצא במצב של "כל איש ישראל". 
%break
והוא מקבל על עצמו המצב הזה, כמו בהמצב שהיו לו מצבים טובים 
לפי דעתו. ואומר, אני עושה את שלי, וה' מה שהוא רוצה לתת לי אני 
מסכים, ואין לי שום בקורת. 
%break
אז הוא זוכה לכריתת ברית, כנ"ל. זאת אומרת, שהקשר נשאר 
לתמידות, משום שה' כרת ברית עמו לנצחיות.
%break
%page 58
ולפי הנ"ל יש לפרש הפסוק (נצבים) "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות 
לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". ויש להבין 
מה בא הפסוק להשמיענו. אין לומר, שבא להשמיענו, שהנסתר אין 
אנו יודעים, רק ה' יודע. 
%break
אי אפשר לומר כך, כי בלי הפסוק אנו רואים, שאין אנו יודעים מה 
שנסתר מאתנו. אם כן, מה בא הפסוק להשמיענו.
%break
אלא שידוע, שיש דבר הנסתר ודבר הנגלה. שפירושו, חלק המעשה 
מה שאנו עושים, את זה אנו רואים, אם אנו עושים אם לא. ואם הגוף 
לא רוצה לעשות את המצוה, 
%break
יש עצה, שהאדם יכוף את עצמו, שמוכרח לעשות את המצוה בעל 
כורחך. נמצא, שעל דבר נגלה שייך לומר כפיה.
%break
דבר הנסתר הוא הכוונה של המצוה. את זה אין אדם יכול לראות, מה 
שהשני מכוון בעת עשיתו. וכן האדם בעצמו, שהוא בעל המעשה, גם 
כן לא יכול לדעת, אם הוא לא מרמה את עצמו בעת עשיתו. הוא 
חושב, שאין לו שום כוונה אחרת, אלא כולו לה'. 
%break
מה שאין כן בחינת המעשה נקרא "חלק הנגלה". לא שייך לומר, 
שהאדם מרמה את עצמו, שהוא חושב שמניח תפילין ובאמת זה לא 
תפילין, או שאשה יכולה לרמות את עצמה, שמדליקה נרות של שבת, 
ובאמת לא מדליקה.
%break
מה שאין כן בבחינת הכוונה, כן שייך לומר, שהאדם מרמה את עצמו. 
הוא חושב, שעושה לשמה, ובאמת הוא כולו שלא לשמה. וכמו כן לא 
שייך לומר כפיה, שאין יכול לכוף את מחשבתו, שיחשוב מה שהוא 
רוצה. 
%break
כי בדברים השייכים להרגשה או לידע, אין לאדם שום שליטה, שיכוף 
את שכלו, שיבין אחרת מכפי שהוא מבין, או אחרת מכפי שהוא 
מרגיש.
%break
ובזה נבין את הענין הנ"ל, שאנו אין לנו אלא רק לעשות את חלק 
המעשה, שזה נקרא "הנגלות לנו ולבנינו, לעשות את כל דברי התורה 
הזאת", שאנו מצווים על המעשה. זאת אומרת, על המעשה אנו 
מצווים לעשות, אפילו על דרך הכפיה.
%break
ועל הכוונה, שנקראת "חלק הנסתר", שבזה אין להאדם שום דיעה 
ושליטה. אם כן, מה עלינו לעשות, שגם חלק הנסתר נוכל לקיים. ובזה 
יש לו להאדם רק לעשות תמיד בדיקה, היינו לבדוק את עצמו, אם 
באמת הוא עושה הכל בעל מנת להשפיע, 
%break
או על מנת להשפיע הגוף מתנגד. וכפי שיעור שהוא מרגיש, שהוא 
רחוק מזה, אז אם הוא רואה, שאין הוא מסוגל מצד עצמו לעשות שום 
דבר. היות מה שהוא חושב לעשות כמה עצות, בכדי שתהיה לו יכולת 
לכוון בעמ"נ להשפיע, לא עוזר לו.
%break
ועל זה בא הפסוק להשמיענו, שענין זה דלשמה, הנקרא "חלק 
הנסתר", זה שייך לה' אלקינו. היינו שרק ה' יכול לעזור לו, והוא 
בעצמו אין שום אפשרות שתהיה לו מציאות, שאין זה ביד האדם, 
%break
כי זה למעלה מהטבע. לכן אומר הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו", היינו 
שזה שייך אליו, שה' צריך לתת את הכח הזה, הנקרא "להשפיע".
%break
וזה שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונו "יצרו של אדם מתגבר עליו 
בכל יום, ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. 
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו".
%break
ענין "מבקש להמיתו" פירושו, שרוצה שהאדם יעשה הכל בעמ"נ 
לקבל, שזה נקרא, שהוא נפרד מחיי החיים. וממילא נשארו בהמות. 
וזה שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
נמצא, ש"מוות" נקרא, אם כונתו הוא לקבל, נחשבת זה לבחינת 
פירוד. ובכדי לזכות לבחינת דביקות, זאת אומרת, לזכות לכח של 
השפעה, שיהיה לו דבר זה, רק הקב"ה יכול לתת לו, ולא בידי אדם 
להשיג זאת.
%break
וזה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו 
בידו". 
%break
ומזה שביארנו, נבין את הפסוק "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו לעשות", שרק בחינת המעשה שייך לנו לעשות, וחלק הנסתר 
הוא על ה' לעשות.
%break
%page 59
אבל גם על חלק הנסתר, גם כן יש לנו לעשות משהו, בכדי שה' יתן 
לנו את חלק הנסתר. וזהו לפי הכלל, שלכל דבר אנו צריכים אתערותא 
דלתתא. והענין הוא כך, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי", 
%break
שפירושו, ש"אין מילוי בלי חסרון", שאין אתה יכול להכניס משהו, אם 
אין לך מקום ריק, שאז אתה מכניס מה שרוצה. אבל אם אין מקום 
חסרון, היינו מקום ריק, איך אנו יכולים להכניס משהו.
%break
אי לזאת, אנו צריכים מקודם לראות, שחסר לנו את ענין הכלי 
דהשפעה, המכונה "רצון להשפיע". וזה הוא האור שלנו. וכמו 
שביארנו במאמרים הקודמים, שעיקר השכר שלנו הוא אם אנו 
משיגים את הרצון להשפיע, המכונה "אור חוזר", 
%break
כמו שמובא (בפתיחה הכוללת של ספר "עץ החיים" עם פירוש "פנים 
מסבירות") "שכל השכר, שאנו מקווים, הוא האור חוזר", עיין שם.
%break
לכן, אם הרצון להשפיע נקרא "האור", אז חיסרון זה, שהוא רואה, 
שאין לו הכח דלהשפיע, נקרא "כלי". והוא מרגיש שזה חסר לו, זאת 
אומרת, שהוא רואה מה שהוא מפסיד, על ידי זה שאין לו הכח הזה, 
שנקרא "כח השפעה". 
%break
לכן כפי הרגשתו, כך מתרשם אצלו החיסרון. וזה נקרא "כלי" ו"מקום 
ריק", שבמקום הזה, שחסר לו כח דהשפעה, יש עכשיו מקום שיכול 
לכנס את המילוי הזה. וזה נקרא ש"האור בא לתוך הכלי".
%break
אבל צריכים לדעת, בכדי לקבל הכלי הזה הוא עבודה רבה. היות שיש 
לנו כלים, הנקראים "חסרונות", שאנו רוצים למלאות אותם, שהם 
נקראים "כלים של אהבה עצמית", שאנו רוצים לקבל מילוי. והם כלים 
חשובים מאוד, כי הכלים האלו באים מצד הבורא, 
%break
שהוא ברא אותם יש מאין, מצד היותו רוצה להטיב לנבראיו, היינו 
שהיה רוצה לתת מילוי. ואיך אפשר לתת מילוי, אם אין מקום להכניס 
את המילוי. לכן ברא יש מאין הכלים האלו, בכדי לתת להם הטוב 
והעונג. נמצא, שזה הוא עיקר הכלי שברא הקב"ה.
%break
אבל מצד שהכלי הזה הנקרא "רצון לקבל", חשק שתהיה לו השתוות 
הצורה, המכונה "דביקות בה'", לכן הכלי הזו נפסלה מלהיות כלי 
קבלה על שפע עליון. 
%break
וצריכים עתה לכלי קבלה חדשה, המתלבשת בכלי הקודמת. ורק על 
ידי שניהם, היינו ע"י שהרצון להשפיע מתלבש בהרצון לקבל, אז הכלי 
הזו ראויה לקבל.
%break
היוצא מזה, כמו שהכלי הקודמת, שנקראת "רצון לקבל", באה מצד 
המאציל, ואין להתחתון שום חלק בעבודת הרצון לקבל, אלא שהכל 
בא מצד המאציל, כמו כן הכלי השניה, שנקראת "רצון להשפיע", גם 
כן באה מצד המאציל לבדו, ואין התחתון יכול להוסיף, 
%break
דוגמת הכלי הראשונה, שנקרא "רצון לקבל". אלא ההפרש הוא בזה, 
שלהכלי דלהשפיע מוכרחת להיות מקודם דרישה מצד התחתון, 
שהוא מבקש מה', שיתן לו את הכלי החדשה, מה שאין כן הכלי 
הראשונה, שבאה לו בלי שום התעוררות מצד התחתון.
%break
%H עשה לך רב וקנה לך חבר - א'
%break
%page 63
במשנה אבות (פרק ראשון) יהושע בן פרחיה אומר "עשה לך רב, 
וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות". אנו רואים כאן שלשה 
דברים:
%break
א. עשה לך רב,
ב. וקנה לך חבר,
ג. והוי דן את כל האדם לכף זכות.
%break
משמע מכאן, שהאדם, חוץ מזה שעושה לעצמו רב, הוא צריך לעשות 
עוד דבר, היינו כלפי הכלל. זאת אומרת, חוץ מזה שעוסק באהבת 
חברים, אין זה עוד מספיק, אלא הוא צריך להתחשב עם כל אדם, 
ולדון אותם לכף זכות.
%break
ויש להבין את שינוי לשונות האלו, היינו "עשה" ו"קנה", ו"לכף זכות". 
והנה "עשיה" נקרא דבר מעשי. פירוש, שאין שם שום שכל רק מעשה 
לבד. 
%break
היינו, אפילו שהשכל לא מסכים להדבר שהוא רוצה לעשות, אלא 
להיפוך, השכל נותן לו להבין, שלא כדאי לעשות את המעשה, זה 
נקרא עשה, היינו בחינת כח לבד בלי מוח, משום שהוא נגד הדעת.
%break
ולפי זה יש לפרש על דרך העבודה, שזה שהאדם צריך לקבל על 
עצמו עול מלכות שמים, זה נקרא "מעשה". כדרך שנותנין העול 
להשור, כדי שיחרוש לנו את הקרקע, אף על פי שהשור לא רוצה 
לקבל עליו את העבודה זו, ומכל מקום אנו מכריחים אותו בכח.
%break
כמו כן במלכות שמים, גם כן אנו צריכים להכריח ולשעבד את עצמנו, 
מטעם מצות ה', בלי שום טעם וסברה. וזה הוא בשביל, שהאדם צריך 
לקבל את מלכות שמים, לא מטעם שהגוף מרגיש שיצמח לו מזה 
משהו לתועלת עצמו, אלא מטעם להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
ואיך יכול הגוף להסכים לדבר זה. לכן מוכרח להיות סדר העבודה 
בבחינת למעלה מהדעת. וזה נקרא עשה לך רב. כי המלכות שמים 
צריך להיות "בגין דאיהו רב ושליט". 
%break
כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה ובהסולם) וזה לשונו 
"אלא יראה, דאיהי עקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב 
ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה, כלא חשיבין, דהיינו 
שיירא מה' יתברך משום שהוא גדול, ומושל בכל. 
%break
הוא גדול משום שהוא השורש שממנו מתפשטים כל העולמות, 
וגדלותו מתראה על מעשיו. והוא מושל בכל, משום שכל העולמות 
שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם 
מוסיפים משהו על מהותו יתברך".
%break
אי לזאת, סדר העבודה הוא, שהאדם יתחיל ב"עשה לך רב", שיקבל 
עליו עול מלכות שמים למעלה מטעם ולמעלה מהדעת. שזה נקרא 
"עשיה", היינו בחינת מעשה לבד, אף על פי שאין הגוף מסכים. ואח"כ 
"קנה לך חבר". 
%break
שענין קנין הוא, שאדם רוצה לקנות משהו, הוא צריך לוותר על דברים 
שכבר השיג. והוא נותן את מה שיש לו מזמן, ותמורת זה הוא קונה 
חפץ חדש.
%break
וכמו כן כאן בעבודת ה'. בכדי שהאדם יגיע לדבקות ה', שהוא בחינת 
השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום", נמצא, 
שהוא צריך לוותר הרבה ענינים שיש לו, בכדי לקנות בחינת 
התחברות בה'. וזהו פירוש "וקנה לך חבר".
%break
ומטרם שהאדם "עשה לעצמו רב", היינו מלכות שמים, איך שייך לומר 
"וקנה לך חבר". היינו, שיתחבר עם הרב. הלא עדיין אין לו רב. אלא 
לאחר שעשה לעצמו רב, אז שייך לדרוש מהגוף, שיעשה ויתורים, 
בכדי לקנות את ההתחברות, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
%page 64
ועוד יותר מזה. יש להבין, כפי ערך גדלותו של הרב, ממש בשיעור 
הזה, יש לו כח לקיים "וקנה לך חבר". מטעם, לפי החשיבות שמרגיש 
בהרב, באותו שיעור הוא מוכן לעשות ויתורים, בכדי שיוכל להתחבר 
עמו. כי אז הוא מבין, שהכל כדאי לעשות, בכדי לזכות לדבקות ה'.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף, מטעם 
שהוא חושב, שהוא בעל כח קטן, היינו שהוא נולד חלש אופי, אין זה 
אמת. אלא מטעם, שאין הוא מרגיש גדלות הרב. זאת אומרת, שעוד 
אין לו חשיבות במלכות שמים. 
%break
לכן בשביל דבר שלא חשוב כל כך, אין לו כח התגברות. מה שאין כן 
בשביל דבר חשוב, כל גוף מסוגל לעשות ויתורים על דברים שהוא 
אוהב אותם, ולקבל את הדבר הנחוץ לו.
%break
למשל, אדם עייף מאוד, והלך לישון בלילה, נגיד בשעה אחת עשרה. 
ומעוררים אותו בשעה שלוש. בטח שיגיד, שאין לו כח לקום ללמוד, 
משום שהוא עייף ביותר. 
%break
ואם עוד מרגיש בעצמו קצת חולשה, או שמרגיש שיש לו קצת חום, 
בודאי אין כוחות בהגוף לקום בשעה הקבועה, שהוא רגיל לקום.
%break
ואם אדם, שהוא עייף מאוד, ומרגיש שהוא חולה, והוא הלך לישון 
בשעה שתים עשרה בלילה, ובשעה אחת מעוררים אותו, ואומרים לו, 
שיש שריפה בחצר, ועוד מעט האש יכנס לתוך החדר שלך, מהר 
תקום, ותמורת היגיעה שאתה נותן עכשיו תקבל החיים שלך. 
%break
אז הוא לא יגיד תירוצים, שאין לו כח, ואין לו מוח, והוא קצת חולה. 
אלא אפילו שהוא חולה ממש, הוא יתן את כל היגיעה בכדי לקבל 
החיים שלו. וודאי שהוא מטעם שישיג דבר חשוב, יש כוחות בגוף 
לעשות מה שביכולתו, כדי להשיג את מבוקשו.
%break
לכן אם האדם, בזמן שהוא עובד בענין "עשה לך רב", והוא מאמין 
בזה שהוא "כי הם חיינו ואורך ימינו", בשיעור שמרגיש שזה הוא 
החיים שלו, כבר יש בהגוף מספיק כוחות, שיהיה ביכולתו להתגבר על 
כל המכשולים, כנ"ל בהמשל. 
%break
לפיכך, כל עבודת האדם שהוא עושה, בין בתורה ובין בתפלה, צריך 
אז לרכז את כל עבודתו, בכדי להשיג את גדלות וחשיבות של הרב. 
וצריכים לתת עבודה גדולה ולהרבות בתפלה רק על דבר זה.
%break
וזה נקרא בלשון הזהר "לאקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, 
להעלות את מלכות שמים, שהיא "מושפלת עד לעפר". היינו, שאין 
דבר חשוב נותנים בארץ, אלא דבר שאינו חשוב זורקים אותו לארץ. 
והיות מלכות שמים, הנקראת "שכינה", 
%break
היא "מושפלת עד שאול תחתיה", לכן מובא בכל הספרים, שלפני כל 
עשיה רוחנית, להתפלל "לאקמא שכינתא מעפרא", שפירושו, 
להתפלל שמלכות שמים תהיה חשובה אצלנו, ושיהיה כדאי לתת 
כוחות בשבילה, שירומו אותה לחשיבותה.
%break
ובזה נבין את מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה "ובכן תן כבוד ה' 
לעמיך". ולכאורה זה קשה מאוד להבין, איך מותר להתפלל על כבוד. 
הלא חז"ל אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ואיך אנו מתפללים, שה' 
יתן לנו כבוד.
%break
ויש לפרש כנ"ל, שאנו מתפללים, שה' יתן כבוד ה' לעמיך. היות שאין 
לנו כבוד ה', אלא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", שזה נקרא 
"שכינתא בעפרא", ואין לנו את החשיבות האמיתית בענין "עשה לך 
רב", 
%break
לכן ב"ראש השנה", שאז הזמן לקבל על עצמנו מלכות שמים, אז אנו 
מבקשים מה', שיתן לנו "כבוד ה' לעמיך", ש"עם ישראל" ירגישו את 
כבוד ה'. ואז נוכל לקיים את התורה ומצות בשלימות.
%break
לכן יש לומר "ובכן תן כבוד ה' לעמיך". זאת אומרת, שהוא יתן כבוד 
ה' לעם ישראל. ואין הפירוש, שיתן כבוד ישראל לעם ישראל. אלא 
שה' יתן כבוד ה' לעם ישראל. כי רק זה חסר לנו, שנרגיש את 
חשיבותו וגדלותו, את ענין הדביקות בה'. 
%break
שאם יהיה לנו החשיבות הזאת, אז כל אחד ואחד יכול לתת כוחות. 
ואין אדם בעולם, שיאמר, שאין לו כח לקבל את החיים שלו, לכן הוא 
רוצה להישאר בהמות, אם הוא מרגיש, שהחיים דבר חשוב מאוד, 
משום שיכול להנות מהחיים.
%break
מה שאין כן חס ושלום, אם האדם לא מרגיש טעם בהחיים, יש הרבה 
אנשים שבוחרים למות. מטעם שאין אדם מוכשר להרגיש יסורים 
בהחיים שלו, משום שזהו נגד מטרת הבריאה. 
%break
%page 65
היות שמטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו, היינו שיהנו מהחיים. 
לכן בזמן שהאדם אין רואה שיהיה לו טוב עכשיו, או על כל פנים אחר 
כך, אז הוא מאבד את עצמו לדעת, משום שאין לו מטרת החיים.
%break
היוצא מזה, שלא חסר לנו שום דבר, רק "עשה לך רב", שתהיה 
הרגשה בגדלות ה'. ואז כולם יהיו מוכשרים להגיע להמטרה, שהיא 
להידבק בו יתברך.
%break
וכמו כן יש לפרש את המאמר של ר' יהושע בן פרחיה, שאומר שלשה 
דברים: א. עשה לך רב, ב. וקנה לך חבר, ג. והוי דן את כל האדם לכף 
זכות - על אהבת חברים.
%break
הנה השכל מחייב, שענין חברים שייך לומר בשני אנשים, שיש להם 
אותו שיעור קומה, הן בכשרון והן במידות. שאז הם מוצאים לעצמם 
שפה משותפת, ומתחברים לאחד. 
%break
ואז "איש את רעהו יעזורו". כדמיון, ששני אנשים עושים שותפות, וכל 
אחד מהם נותן לתוך השותפות, הן בכסף והן בכוחות, עבודה שוה 
בשוה. ואז גם הרווחים גם כן מתחלקים ביניהם שוה בשוה.
%break
מה שאין כן אם אחד יותר גבוה מהשני, דהיינו שמשקיע יותר כסף, או 
שמשקיע מומחיות, או יותר כוחות מהשני, אז ההתחלקות הרווחים 
גם כן אינה שוה בשוה, אלא שזה נקרא "שותפות לשליש" או 
"שותפות לרביע". 
%break
נמצא, שזה לא נקרא "שותפות אמיתית", משום שאחד יותר בעל 
שיעור קומה מהשני.
%break
ולפי זה יוצא, שענין חברות אמיתית הוא, שכל אחד יתן את התשלום 
הדרוש לקנות חבירו, הוא דוקא ששניהם הם בשיעור קומה אחת, אז 
שניהם משלמים שוה בשוה. 
%break
כדמיון העסק הגשמי, ששניהם נותנים הכל שוה בשוה. אחרת לא 
יכולה להיות שותפות אמיתית. לכן "וקנה לך חבר". שאי אפשר להיות 
התחברות, שכל אחד יקנה את חבירו, רק בזמן ששניהם שוים.
%break
אבל מצד השני, היינו שכל אחד יהיה לו מה ללמוד מהשני, אי אפשר 
להיות אם אין אחד רואה, שחבירו יותר גדול ממנו. ואם השני יותר 
גדול ממנו, אי אפשר להיות לחבר, אלא לרב, והוא נבחן לתלמיד. אז 
יש מקום, שיכול ללמוד ממנו שכל או מידות טובות.
%break
וזה ענין שאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר", ששניהם צריכים להיות. 
היינו, שכל אחד יחשיב את השני לחבר. אז יש מקום לקנות. זאת 
אומרת, שכל אחד מוכרח לשלם ויתור נגד השני. 
%break
בדומה, שהאב מוותר על מנוחה שלו ועובד עבור הבן שלו, ומוציא 
כסף בשביל בנו. והכל הוא מטעם האהבה.
%break
אבל שם הוא אהבה טבעית, שהבורא נתן אהבה טבעית לגדל 
הילדים, מטעם שיהיה קיום העולם. למשל, אם האב היה מגדל 
הילדים מטעם מצוה, אז היו להילדים שלו מזונות, והלבשה, ושאר 
דברים, הנחוצים להילדים, 
%break
כמו שיש להאדם התחייבות לקיום לכל המצות. זאת פעמים היה 
מקיים את המצות, ופעמים היה מקיים רק לצאת ידי חובתו, והילדים 
שלו היו יכולים לגווע מרעב.
%break
לכן נתן הבורא אהבה טבעית להורים, שיאהבו את הילדים, בכדי 
שיהיה קיום העולם. מה שאין כן באהבת חברים, אז כל אחד צריך 
לעבוד בעצמו יגיעה גדולה, בכדי שיתרקם בלבו אהבת חברים. וכן 
שייך ענין "וקנה לך חבר". 
%break
היינו לאחר שמבין, בשכל על כל פנים, שהוא צריך לעזרה, ואין 
ביכולתו לעבוד את עבודת הקודש, אז אם הוא מבין, שהוא צריך 
לעזרה, בשיעור הזה שהוא מבין בשכל, אז הוא מתחיל לקנות, היינו 
לוותר ויתורים לטובת חבירו.
%break
והוא מטעם, שהוא מבין, שעיקר היגיעה, להשפיע להבורא. וזה הוא 
נגד הטבע שלו, היות שהאדם נברא עם רצון לקבל רק לתועלת עצמו. 
לכן ניתנה לנו סגולה, איך לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. וע"י 
זה הוא יכול לבוא לאהבת הבורא.
%break
לכן חבר בדרגתו הוא יכול למצוא. אבל שאח"כ יעשה את החבר לרב, 
היינו שירגיש שחבירו הוא במדרגה יותר גבוהה ממנו, זה אין האדם 
יכול לראות, שחבירו יהיה בדוגמת רב והוא בדוגמת תלמיד. 
%break
%page 66
ואם לא יחזיק את חבירו בתור רב, איך יהיה מציאות שילמוד ממנו. 
וזה נקרא "עשה", שזה ענין מעשה בלי שכל. זאת אומרת, שהוא 
צריך לקבל על עצמו למעלה מהדעת, שחבירו הוא יותר גדול ממנו. 
וזה נקרא "עשה", היינו עשיה למעלה מהדעת.
%break
ועיין בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב, ד"ה "אמנם"). כתוב שם וזה 
לשונו "לקבל תנאי הא' מחוייב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן 
שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות הגדול".
%break
הרי הוא אומר בפירוש, שכל אחד צריך לראות את עצמו, כאילו הוא 
הקטן מהתלמידים. ואיך אפשר, שהאדם יראה שהוא הקטן מכולם. 
וזה שייך רק למעלה מהדעת. וזה נקרא "עשה לך רב". היינו, שכל 
אחד ואחד הם בחינת רב נגדו, והוא נחשב רק לתלמיד.
%break
וזוהי עבודה גדולה. כי יש כלל "החסרונות של השני הם תמיד מגולים, 
והחסרונות של עצמו הם תמיד מכוסים". והוא צריך להחשיב את 
השני, שהוא בעל מעלות טובות, ושכדאי לו לקבל על עצמו, מה שהוא 
אומר לו, או מה שהוא עושה, שהוא ילמד מהמעשים של השני.
%break
וזה אין הגוף מסכים. כי תמיד הדרך היא, בזמן שמי שהוא צריך 
ללמוד מהשני, זאת אומרת, במקום שאם הוא מחשיב את השני, 
השני מחייב לו יגיעה, אז הגוף מבטל את דעתו ועשייתו של השני. 
%break
והוא מטעם, שהגוף רוצה במנוחה. לכן יותר טוב לו ויותר נח לו לבטל 
את דעתו והמעשים של חבירו, כדי שלא יצטרך לתת יגיעה.
%break
לכן נקרא זה "עשה לך רב", שפירושו, שבכדי שהחבר יהיה לך רב, 
אתה צריך לעשות זה. היינו, לא בשכל, כי השכל מחייב אחרת, 
ולפעמים הוא מראה לו להיפך, שהוא יכול להיות רב והשני תלמיד 
שלו. לכן נקרא "עשה" לשון עשיה ולא שכל, כנ"ל.
%break
ג. "והוי דן את כל האדם לכף זכות".
%break
הנה לאחר שאמרו "קנה לך חבר", נשאלת השאלה, מה הוא עם שאר 
אנשים. למשל, אם אדם בוחר לעצמו מבית הכנסת שלו כמה חברים, 
והשאר הוא משאירם ואינו מתחבר עמהם, אז השאלה היא, איך הוא 
צריך להתייחס אליהם. 
%break
היות שהם אינם חברים שלו, היינו מדוע לא בחר בהם. ודאי צריכים 
לומר, שהוא לא מוצא בהם מעלות טובות, שיהיה לו הכדאיות בהם, 
להתחבר עמהם. זאת אומרת, שהם למטה מחשיבות בערכו.
%break
אם כן איך ומה הוא צריך להתייחס לכל אנשים, שהם נמצאים עמו 
יחד בבית הכנסת. וכמו כן בשאר אנשים, שהם לא ממתפללי בית 
הכנסת. 
%break
איך הוא צריך לנהוג בהם. על זה אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן 
את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות.
%break
היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא 
בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כשרון לראות את המעלות של 
הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. 
%break
וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת. זאת אומרת, יש דבר 
אמת כשהוא לעצמו, היינו בלי המשיגים.
%break
דהיינו, יש ענין של אמת, שכל אחד משיג לפי השגתו. היינו, שהאמת 
מקבל שינויים לגבי המשיגים. זאת אומרת, שאצל המשיגים בעצמם 
הוא עתיד להשתנות, לפי שינוי מצבי המשיג.
%break
אבל מציאות האמת לא נשתנה ממהותו. לכן בדבר אחד כל אחד יכול 
להשיגו אחרת. לכן בעניני הכלל, יכול שכל הכלל הוא בסדר גמור, 
אלא הוא לפי תכונתו רואה אחרת.
%break
לכן אומר "והוי דן את כל האדם לכף זכות". זאת אומרת, שכל הכלל 
חוץ מהחברים שלו, הוא צריך לדון אותם לכף זכות. דהיינו, שכולם 
זכאים הם בערך עצמם, ואין עליהם חס ושלום שום טענות על 
התנהגות שלהם. 
%break
אבל בערכו, היינו שהוא יוכל ללמוד משהו מהם, זה לא משום שאין לו 
שום השתוות עמהם.
%page 67
%H ענין ענף ושורש
%break
ענין ענף ושורש. הנה "ארץ ישראל" היא ענף מספירת המלכות. 
"מלכות" נקראת הכלי, שנאצלה מצד המאציל, להיות כלי לקבלת 
השפע, מה שהמאציל רצה להנות לנבראיו. הכלי הזה נקרא "מלכות".
%break
והסדר היה, שמקודם היה הכלי קבלה בעל מנת לקבל. ואח"כ נעשה 
תיקון, שאסור לקבל בהכלי הזה, רק בתנאי שיכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע. ואז נמשך השפע לכלי זו. 
%break
והתיקון הזה נעשה, בכדי שהשפע, שיבוא להנבראים, לא יהיה בהם 
שום חסרון, המכונה "נהמא דכסופא".
%break
אלא יכלו לקבל השפע בלי מצרים, משום שלא יהיה בהם בושה, בעת 
קבלת השפע. אלא כל מה שהם מקבלים הטוב ועונג, הם מכוונים רק 
לטובת הבורא. 
%break
אז ממילא הם ימשיכו תמיד שפע ביתר שאת, מטעם שלא יכולים 
לומר, שכבר השפיעו להבורא מספיק, ולא צריכים עוד להשפיע לו. 
לכן תמיד יהיה להם עילה להמשיך שפע.
%break
מה שאין כן, אם מקבלים השפע לצורך עצמם, היינו מטעם אהבה 
עצמית, אזי הם מוכרחים להיות מוגבלים מטעם בושה. והם היו 
מוכרחים לומר, שמספיק לנו הטוב והעונג, מה שהוא נתן לנו. 
%break
ומשום זה נעשה תיקון, המכונה "צמצום", שלא יקבלו אור לתוך הכלי 
מלכות, רק בתנאי, שיכול לקבל בעל מנת להשפיע.
%break
והנה משורש המלכות, נמשכת למטה, בהענף הגשמי, ארץ, שהוא 
ענף למלכות של מעלה. וארץ זו נקראת "ארץ הקודש". לכן יש כאן, 
בארץ הקודש, תיקונים מיוחדים. היינו, מצות התלויות בארץ, תרומות 
ומעשרות, וכדומה. מה שאין כן בשאר ארצות.
%break
וכמו כן יש שורש מיוחד לעבר הירדן. ושורש מיוחד לסוריא. ושורש 
מיוחד לבבל. ושורש מיוחד לשאר ארצות (עיין תע"ס חלק ט"ז, דף 
א'תתק"ל).
%break
לכן מבחינת ענף ושורש, מקום המקדש הוא דוקא בארץ הקודש, 
שהיא ארץ ישראל. וזה לאחר שנתקדשה. מה שאין כן לפני שבאו עם 
ישראל לתוך הארץ הזאת, היתה היא מקום לארץ של ז' אומות, שהם 
נגד הז' ספירות הקדושות.
%break
והם היו הלעומת של הקדושה, שהם נמשכים מבחינת המלכות, שאין 
שם תיקון המסך, שהוא בחינת הכוונה בעמ"נ להשפיע. לכן מקודם 
היו האומות העולם באים לשם, כי כן היה הסדר ברוחניות:
%break
א. בא רצון לקבל,
ב. תיקון, שיהיה בעמ"נ להשפיע.
לכן לארץ הקודש:
%break
א. מקודם היו צריכים לבוא אומות העולם, שהם שייכים למלכות, 
מטרם שנתקנה במסך, שיהיה הכל להשפיע.
ב. ואח"כ יבואו ישראל ויכבשו אותם.
%break
נמצא לפי זה, שממלכות נמשכת בחינת "ארץ הקודש". וכמו כן 
נמשכת ממלכות בחינת "הרצון לקבל בהאדם". לכן היו:
א. מקודם אומות העולם בארץ.
ב. ואח"כ באו עם ישראל.
%break
וכמו כן בלבו של אדם:
א. מקודם בא היצר הרע,
ב. ואח"כ בא היצר טוב.
הכל נמשך מהשורשים עליונים.
%break
אבל יש הבדל בין לבו של אדם, הנמשך ממלכות, לארץ ישראל 
הנמשכת ממלכות. כי יש להבחין בין פנימיות לחיצוניות. כי בחיצוניות 
צריך להיות דוקא במקום הענף המכוון נגד השורש, אבל בפנימיות 
הוא לאו דוקא במקום הענף המכוון נגדו.
%break
%page 68
כי בבחינת ארץ ישראל, המכוון ללבו של אדם, הנמשך משורש 
המלכות, אין האדם צריך להיות דוקא בארץ ישראל, לזכות לבחינת 
מלכות שמים, הנקרא "ארץ ישראל". 
%break
כי בפנימיות האדם יכול לזכות להשראת השכינה ולהשגות הכי 
גדולות גם בחוץ לארץ, כמו כל הגדולים שלנו, שהיו בחוץ לארץ.
%break
וכמו כן אלו אנשים הגרים בארץ ישראל, יכולים להיות פושעים 
גמורים. ואין ארץ ישראל, הנקרא "ארץ הקדושה", מחייבת אותם 
כלום, שיהיו שומרי תורה ומצות. 
%break
כי מה שנוגע לבחינת פנימיות, אין החיצוניות מחייבת אותם כלום. כי 
ענין פנימיות הוא בחינת עבודה שבלב, ואין כל קשר לחיצוניות.
%break
אבל יחד עם זה, יש ענין של חיצוניות גם כן. דהיינו, יש דין, שאסור 
להגיד "קדיש", רק אם יש מנין של עשרה אנשים. ואז אין אנו בודקים, 
אם אלו עשרה אנשים, שיהיו יראים ושלמים. 
%break
אלא עשרה אנשים פשוטים, כשמתאספים, הם יכולים לומר קדיש, 
ו"ברכו", וקריאת ספר תורה, וכו'. אבל אם יש תשעה גאונים צדיקים, 
אסור להם להגיד "קדיש", ו"ברכו". משום הלכה הנגלית היא לפי 
החיצוניות. ולא לפי מידת הפנימיות.
%break
ועיין כעין זה בהקדמה לספר הזהר (אות ס"ה) וזה לשונו "ואין 
להקשות לפי זה, אם כן למה אסור לחלוק על הראשונים בתורת 
הנגלה. הענין הוא, כי במה ששייך להשלמת חלק המעשי מהמצות, 
הוא להיפך, שהראשונים נשלמו בהם יותר מהאחרונים. 
%break
והוא משום, שבחינת המעשה נמשכת מהכלים הקדושים של 
הספירות (המכונה "חיצוניות", כי כלים נקראים "חיצוניות" לגבי 
האורות, שהאורות נקראים "פנימיות"). 
%break
וסודות התורה וטעמי המצוה נמשכים מהאורות שבספירות. וכבר 
ידעת ערך הפוך מהכלים להאורות".
%break
נמצא, שבחינת הנגלה, היינו חלק המעשה, שייך לחיצוניות. לכן 
מבחינת המעשה, יש דברים, שלא יכולים לעשות אותם, רק דוקא 
בארץ ישראל. כמו שאסור לבנות בנין בית המקדש בחוץ לארץ, 
וכדומה.
%break
אבל בבחינת הפנימיות, שהמדובר בלבו של האדם, לא מוכרח 
להיות דוקא בארץ ישראל, אף על פי שהענף של מלכות היא ארץ 
ישראל דוקא. אבל ישנם יחודים, שאם רוצים לעשות יחוד גם מבחינת 
חיצוניות, בטח שהם צריכים לעשות יחוד זה דוקא בארץ החיצוניות.
%break
כמו שמצינו, שיש יחוד של עש"נ, שהוא ראשי תיבות "עולם - שנה - 
נפש". היינו, שהיחוד הזה היה צריך להיות דוקא בשלשה תנאים אלו, 
שהם:
%break
ע -גמבחינת עולם הוא דוקא מקום קדשי הקדשים,
ש -גומבחינת זמן היה צריך להיות דווקא ביום הכפורים, שהוא בחינת 
שנה,
נ -גומבחינת נפש, היה צריך להיות דוקא על ידי כהן גדול.
%break
לכן מבחינת הפנימיות, שמדברים מלבו של האדם, ששם מתחיל 
עבדות ה', היינו שהעבודה היא לצאת מאהבה עצמית, שנקראת "ארץ 
העמים", ולהכניס במקומם את "עם ישראל", זאת אומרת, שכל 
מגמתו יהיה אהבת ה', אז שייך בחינת "יום" ובחינת "לילה".
%break
"יום" נקרא, שיש לו מצב רוח טוב, בלי שום צורך לתיקונים. כדוגמת 
השמש הזורחת, ואין האדם צריך לעשות שום תיקון, שיאיר השמש. 
רק האדם צריך להיזהר, שלא יעשה הפרעות, 
%break
שהשמש לא תוכל לבוא במקום, שהוא צריך שהשמש תבוא. כדוגמא, 
שלא יכנס לבית שאין בו חלונות, שזה המפריע שהשמש יאיר.
%break
מה שאין כן "לילה" נקרא הזמן, שהאדם צריך לעשות תיקונים, בכדי 
שיאיר לו. כדוגמא הגשמיים, שבלילה, שהוא הזמן, שהוא חושך 
בבית, אז על ידי תיקונים, היינו שמכניסים שם מנורה או נר, אז הוא 
מאיר. 
%break
ובלי תיקונים, אפילו שהוא לא עושה שום הפרעות, ומכל מקום בלי 
יגיעה, שזה נקרא "תיקונים", לא יאיר לו שום דבר. אלא על הכל, 
שהוא מסתכל, הוא כמו שמי שמסתכל דרך משקפיים שחורות, הכל 
חושך אצלו.
%break
ואז הזמן, שהאדם יסתכל על מצבו הנוכחי, איך שהוא מרוחק 
מרוחניות ומשוקע באהבה עצמית, ואין לו סיכוים לצאת ממצבו 
בכוחות עצמו, אלא אז הוא הזמן לראות את המצב האמיתי שלו, 
%break
%page 69
איך מצד הטבע, אין בכוחו של אדם לעשות משהו, אלא כמו שאמרו 
חז"ל "אלמלי אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
%break
אבל יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא 
להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת 
לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". 
%break
והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". היינו דוקא על ידי 
שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד.
%break
אלא כנ"ל, שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, 
בכדי לעשות תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת 
של החושך מתרקמים כלים, שנחוץ להם, בכדי שיהיה להם צורך 
להבורא, שהוא יעזור להם. 
%break
אחרת אין צורך לישועת ה'. היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא 
בחינת "המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ועל זה באו תיקונים, הנקראים "תורה ומצות". תורה, הוא מה 
שמתגלה לנו בחלק הנקרא "הנגלה". שהם דינים, וסיפורים מעשיות 
של האבות, וכדומה. זה הכל נקרא "תורה". 
%break
וזה נקרא חלק של "תורת הנגלה", שהתורה מלמדת אותנו לעשות 
מצות, ואיך לעשות אותם. וכמו כן מספרת לנו את הסיפורים של 
האבות.
%break
אבל צריכים לדעת, שיש בתורה חלק הנסתר. היינו, שנסתר מאתנו 
התורה הזאת. שאנו צריכים לדעת, שכל התורה כולו הוא שמותיו 
של הקב"ה, היינו התגלות אלקות, הנקראים "סודות התורה", 
שמתחיל האדם להשיג דוקא לאחר שזכה לבחינת תורה לשמה.
%break
במאמר רבי מאיר (אבות, פרק שישי) וזה לשונו "רבי מאיר אומר, כל 
העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה, 
ונעשה כמעיין המתגבר". 
%break
נמצא, שחלק הנגלה שבתורה הוא להביא לנו בסגולתו לידי לשמה. 
היינו, שתהיה לו היכולת לכוון על כל מחשבה, דיבור, מעשה, שיהיה 
הכל בעמ"נ להשפיע.
%break
ואח"כ, זאת אומרת, לאחר שכבר זכה לשמה, אז מתחיל 
ההתעסקות בתורת הנסתר ובטעמי מצות, שעל ידי עשייתם הוא 
ממשיך שפע עליון למטה. וכבר דברנו מזה, בענין שהתרי"ג מצות 
נקראים "תרי"ג עיטין", וכמו כן נקראים "תרי"ג פיקודין".
%break
בהקדמת הזהר (מראות הסולם דף רמ"ב) וזה לשונו "המצות 
שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם "פיקודין". ונקראים אמנם גם 
בשם "תרי"ג עיטין". 
%break
וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור. שבחינת ההכנה 
אל הדבר נקרא "אחור". ובחינת השגת הדבר נקרא "פנים". 
ומבחינה זו דפנים של המצות, שנקרא אז בשם "פיקודין", מבאר רבי 
שמעון את הי"ד פיקודין הנ"ל".
%break
הרי אנו רואים מהנ"ל, שחלק הנסתר נקרא בשם "פנים". ולהפנים 
זוכים לאחר שזוכים להגיע לבחינת לשמה.
%page 70
%H ענין אמת ואמונה
%break
ענין אמת ואמונה, שהם שני דברים המנוגדים זה לזה. כי אנו רואים, 
שבהתפלה שלנו, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, גם שם יש לנו שני 
דברים המנוגדים זה לזה. כי מצד אחד סדרו לנו סדר של תפלה. 
שענין תפלה שייך לומר דוקא בזמן, שהאדם נמצא בחסרון. 
%break
ולא עוד, שאמרו חז"ל "תפלה צריכה להיות מעומקא דליבא", 
שפירושו, שהתפלה שאנו מתפללים לה', צריכה להיות מעומק הלב, 
היינו שיהיה החסרון מורגש בכל הלב.
%break
זאת אומרת, שלא יהיה בהלב שום מקום, שיהיה בו שלימות, אלא 
כולו חסרון. וכל שהחסרון יותר גדול, אז התפלה מקובלת יותר משאר 
תפלות. כי על פסוק "תפלה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפוך שיחו", 
%break
כתוב בזהר (בלק ובהסולם דף ע"ב, אות קפ"ז - קפ"ח) וזה לשונו 
"אבל ג' הם, הנקראים תפלה. תפלה למשה איש האלקים. תפלה זו 
שאין כמוהו באיש אחר. תפלה לדוד, תפלה זו שאין כמוהו במלך 
אחר. תפלה לעני. 
%break
תפלה היא מאלו הג', מי חשובה מכולם. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה 
זו קודמת לתפלה של משה, וקודמת לתפלה של דוד, וקודמת מכל 
שאר תפלות העולם. 
%break
מאי טעמא. שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב. 
וכתוב "קרוב ה' לנשברי לב". והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה. 
והקב"ה מקשיב ושומע דבריו", עד כאן לשונו.
%break
נמצא לפי דברי הזה"ק הנ"ל, שעיקר תפלה היא דוקא בזמן שהאדם 
שבור, שאין לו במה להחיות נפשו. אז נקרא זה "תפלה, שהיא 
מעומקא דליבא". 
%break
וזו תפלה החשובה ביותר מכל התפלות שבעולם, מטעם שאין לו שום 
מעלה, שיכול לומר "אין אני דומה לחברי, כי יש לי איזו מעלה מה, 
שאין בחברי". נמצא, שהוא מלא חסרונות. 
%break
ואז הוא מקום לתת תפלה אמיתית מעומקא דליבא. זאת אומרת, כל 
כמה שהחסרון יותר גדול, אז התפלה יותר חשובה.
%break
וכנגד התפלה שסדרו לנו בסדר התפלות, סדרו לנו סדר של שבח 
והודיה, שזהו בסתירה לתפלה ובקשה, שישנם בסדר התפלות. כי 
מדרך העולם הוא, מי שנותן טובה לחבירו, הוא נותן לו תודה רבה. 
%break
אבל ערך התודה נמדד תמיד לפי ערך ההטבה, שהוא עושה לו. כך 
הוא מביע את ההודאה להמקבל הטבה.
%break
למשל, אם אחד עוזר להשני על חצי פרנסה, היינו על ידו הוא השיג 
פרנסה, שזה מספיק לו רק לפרנס את ביתו רק על חצי, אז התודה 
שהוא נותן לו, איננה עוד בשלימות. 
%break
אבל אם הוא השתדל להמציא למי שהוא פרנסה שלימה, וגם שיהיה 
לו לפרנס גם עם מותרות, היינו שאין לו שום חסרון, מה שהוא לא 
מילא אותו, בטח לאיש כזה הוא מודה ומשבח אותו בכל לבו ונפשו.
%break
נמצא לפי זה, כשאדם מודה ומשבח להבורא, והוא רוצה לשבח 
ולהודות להבורא בכל לבו ונפשו, בטח שהוא צריך לראות, שהבורא 
נתן לו כל משאלותיו, ולא חסר לו שום דבר, אחרת אין ההודאה שלו 
יכולה להיות בשלימות.
%break
אם כן צריך האדם להשתדל אז לראות שלא חסר לו כלום, אלא 
הבורא השלים לו כל חסרונותיו, ולא נשאר אצלו שום חסרון. ורק אז 
הוא יכול לתת להבורא תודה רבה, שזה ענין שירות ותשבחות, 
שסדרו לנו בנוסח התפלה.
%break
אם כן הם, היינו תפלה ובקשה, ושירות ותשבחות, שני הפכים זה 
לזה, כנ"ל. כי בזמן התפלה ובקשה, אם אין לו שום שלימות, אלא הוא 
כולו מלא חסרונות, אז התפלה שלו בשלימות. 
%break
מה שאין כן בשירות ותשבחות הוא להפוך. שאם לא נשאר לו שום 
מקום, שלא יהיה ממולא בשלימות, דוקא אז הוא יכול לתת תודה 
אמיתית.
%break
%page 71
ויש להבין, למה באמת סדרו לנו את שני הפכים האלו, ולאיזה צורך, 
ומה נותן לנו זה הסדר. וכמו כן יש להבין, איך אפשר לקיים את שני 
הפכים האלו, כיון שכל אחת היא בסתירה להשניה.
%break
והנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס דף תשפ"ח, אות פ"ג) וזה לשונו 
"והנה צריך שיהיו באישה בחינת דלתות, כדי לסוגרם, ולעכב הוולד 
שם בפנים, שלא יצא לחוץ, עד שיגמור להצטייר לגמרי. וגם צריך 
שיהיה בה כח המצייר את צורת הוולד".
%break
והנה מבאר שם הטעם "כמו בגשמיות, אם יש איזה קלקול בבטן 
האם, אז האם מפילה את הוולד. היינו, שאם הוולד יוצא מבטן האם, 
טרם שנגמרה בחינת צורת הוולד כל צרכו של מדרגת העיבור, 
%break
אז אין הלידה הזאת נקראת "לידה", מטעם שהעיבור לא יכול 
להתקיים בעולם. אלא שזה נקרא "הפלה", שפירושו, לא שנולד, אלא 
שנפל מבטן האם, ואינו יכול לחיות".
%break
כמו כן ברוחניות, יש שם בעיבור ב' בחינות:
א. צורת העיבור, שהיא מדרגת קטנות, שזוהי צורתו אמיתית. אבל 
כיון שאין לו רק קטנות, נבחן זה לחסרון. ובכל מקום שיש חסרון 
בקדושה, יש אחיזה לקליפות. 
%break
ואז הקליפות יכולות לגרום הפלה, היינו שהוולד הרוחני יפול טרם 
שנגמר בחינת העיבור שלו. לכן צריך להיות דבר המעכב, שהוא, 
שנותנים לו בחינת שלימות, היינו בחינת גדלות.
%break
ב. אבל יש להבין, איך יכולים לתת גדלות להוולד, בו בזמן שהוא לא 
מוכשר לקבל אפילו קטנות כל צרכו, מטעם שעדיין אין לו כלים, שיוכל 
לקבל אותם בעל מנת להשפיע. ועל זה יש שם תירוץ, על דרך שאמרו 
חז"ל "עובר במעי אמו, אוכל מה שאמו אוכלת".
%break
כמו כן אמרו "עבור ירך אמו", שפירושו הוא, כיון שעובר ירך אמו, אז 
העיבור לא עולה בשם בפני עצמו. לכן העובר אוכל מה שאמו אוכלת. 
שפירושו, שכל מה שהעובר מקבל, הוא מקבל בכלים של האם. 
%break
לכן, הגם שאין להוולד כלים מוכשרים לקבל גדלות, אבל בכלים של 
העליון, שהוא האם שלו, הוא יכול לקבל, משום שהוא מתבטל כולו 
להאם, ואין לו רשות בפני עצמו, שזהו נקרא בחינת "עיבור", שהוא 
מתבטל לגמרי להעליון.
%break
ואז כשמקבל גדלות, נמצא שהוא בשלימות. לכן אין שם אחיזה 
לקליפות. ולכן נקרא זה "כח המעכב". לכן זהו שמירה, שלא תיפול 
הוולד ברוחניות, כדוגמת שיש הפלה בוולד גשמי, 
%break
שהאם הגשמי צריכה לשמור על הוולד שלה, שלא יהיה שם שום 
קלקול חס ושלום. כמו כן הוא ברוחניות.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שיש להבחין שני מצבים בעבודת האדם:
א. מצב האמיתי שבו הוא נמצא, היינו קטנותו. שכל מה שהוא חושב 
ועושה, הכל הוא קטנות, שתחילת הרגשת הקטנות מתחילה בעת 
שהוא רצה ללכת על דרך האמת, שהוא עבודה בעמ"נ להשפיע. 
%break
אז הוא מתחיל לראות את קטנותו, איך שהוא מרוחק מעניני השפעה, 
שאין בכוחו לעשות מעשה כל שהוא, שתהיה בעמ"נ להשפיע. וזה 
נקרא, בחינת "אמת". היינו מצבו אמיתי, שבו הוא נמצא.
%break
ואז, כיון שזהו קטנות, יכולה להיות אחיזה לס"א, ויכול לבוא לידי יאוש 
חס ושלום. נמצא, מה שהוא נכנס בעבודה, נבחן לבחינת עיבור, ויכול 
לבוא לידי הפלה. 
%break
זאת אומרת, שיפול ממדרגתו, בדומה לעובר הגשמי, שנופל מבטן 
האם, ואינו יכול להישאר בחיים. כמו כן ברוחניות, הוא נופל ממדרגתו, 
והוא צריך אח"כ עיבור מחדש. היינו, הוא צריך להתחיל עבודתו 
מחדש, כאילו אף פעם לא היה עובד ה'.
%break
לכן צריך להיות כח המעכב, שלא תיפול הוולד לחוץ. היינו, שאז הוא 
צריך להיות בשלימות. זאת אומרת, שירגיש בעצמו, שלא חסר לו 
כלום בעבודה, אלא שהוא עכשיו מקורב לה' בדבקות גמורה, ולא יכול 
מי שהוא לומר לו 
%break
%page 72
"הלא אתה רואה, שאין לך שום התקדמות בעבודת ה'. אם כן לחינם 
אתה מתייגע, ואין אתה ראוי לשמש בקודש. לכן אתה צריך ללכת כמו 
כל הכלל. ולמה אתה מרעיש עולמות, שאתה רוצה להיות במדרגה 
יותר גבוהה מהכלל, הגם שאין לך סיפוק מהעבודת הכלל. 
%break
וזהו שנתן לך דחיפה, שתוכל לקבל מחשבות ורצונות, שצריכים לצאת 
מעבודת הכלל, וללכת יותר קדימה להאמת. נכון שזהו אמת, אבל 
אתה רואה, הגם שאתה רוצה ללכת להדרך של אמת, אבל אתה לא 
מוכשר לזה, או מטעם חוסר כשרון, או מטעם חוסר כח התגברות, 
%break
שאין אתה מסוגל להתגבר על הטבע, שנולדת באהבה עצמית. לכן 
עזוב את כל עבודה הזאת, אלא תשב בשפל, ככל שאר בני אדם, ולא 
תרום לבבך מאחיו להינשא, אלא יותר נכון לך לפרוש מדרך זה".
%break
ומשום זה, כדי שלא יפול במחשבות כאלו, הוא צריך אז לכח המעכב. 
היינו, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שיש לו אחיזה בדרך 
האמת, הוא דבר גדול וחשוב מאוד. 
%break
ואין לו כח להעריך את חשיבותו, מה שהוא נוגע בדרך האמת. כי זה 
הוא כל הכלי שאור ה' ישכון בתוכו.
%break
אבל זהו בכלים דעליון. היינו, שהבורא יודע, מתי שהאדם צריך 
להרגיש את דביקותו בה'. והגם שבהכלים של עצמו, הוא מרגיש, 
שאדרבה, שהוא עכשיו יותר גרוע, מהזמן שהוא היה הולך בדרך של 
הכלל. 
%break
ששם היה מרגיש, שבכל יום ויום הוא מוסיף והולך במעשים טובים 
ובתורה ומצות. מה שאין כן עכשיו, מעת שהתחיל ללכת בדרך הפרט, 
היינו לשמור תמיד את הכוונה, כמה הוא מסוגל לעשות מעשים בעמ"נ 
להשפיע, וכמה הוא מסוגל לוותר על אהבה עצמית.
%break
ואז הוא רואה בדרך כלל, עד כמה שהוא מתקרב אל האמת, אז הוא 
רואה תמיד יותר את האמת, איך שהוא לא יכול לצאת מאהבה 
עצמית. מכל מקום, בכלים דעליון, היינו למעלה מהדעת, הוא יכול 
להגביה את עצמו. 
%break
ולומר, מה חשוב לי, במה אני משפיע להבורא. ואני רוצה, שהבורא 
יקרב אותי אליו. ובטח הבורא יודע, מתי הזמן שלי, שגם אני ארגיש, 
שהבורא קירב אותי. 
%break
ובינתיים אני מאמין, שבטח הבורא יודע, מה שטוב בשבילי. לכן הוא 
נותן לי להרגיש את הרגשות, מה שאני מרגיש.
%break
אבל מהו הטעם, שהבורא רוצה להדריך אותי בדרך כזה. היינו, שאני 
צריך להאמין בדרך האמונה, שהוא מתנהג עמי בדרך הטוב ומטיב. 
ואני, אם אני מאמין בזה, הוא נתן לי סימן, כמה שמחה שיש לי, וכמה 
אני מסוגל לתת לו רב תודות על זה, 
%break
וכמה שאני מסוגל להודות ולהלל את שמו יתברך. בטח שאנו צריכים 
לומר, שזהו לטובתנו, שדוקא על ידי דרך האמונה נוכל להגיע 
להמטרה, שנקראת "מקבל בעל מנת להשפיע". אחרת בטח שהבורא 
היה יכול לנהוג עמנו בדרך ידיעה ולא בדרך האמונה.
%break
ובזה תבין מה ששאלנו, בשביל מה צריכים את השני דברים, 
המכחישים זה את זה. היינו מצד אחד יש לנו ללכת בדרך האמת, 
היינו להרגיש את מצבנו, מה שאנו מרגישים, 
%break
איך אנו מתרחקים מאהבה עצמית ומתקרבים לאהבת הזולת. ועד 
כמה שחסר לנו, שיהיה בעולם "יתגדל ויתקדש שמו יתברך".
%break
ובזמן שאנו רואים, שעדיין אין הרוחניות בחשיבותו, אנו מרגישים את 
עצמנו בחסרון גדול. וגם לראות, עד כמה אנו מצטערים על זה. וכמה 
כואב לנו במה שאנו מרוחקים ממנו יתברך. זה נקרא "אמת", היינו 
המצב שאנו מרגישים בכלים שלנו, זאת אומרת, לפי הרגשתנו.
%break
ועוד ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". 
%break
אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשיח. והוא יודע מה שטוב 
בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי 
כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את 
עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע.
%break
%page 73
אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, 
שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, כנ"ל, היינו 
מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח 
ממנו נדח". 
%break
לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו 
במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא 
נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים.
%break
וזה נותן לנו שני דברים:
א. מבחינת האמת, שהוא רואה את מצבו האמיתי, יש לו מקום 
לתפלה. ואז יש לו מקום חסרון. ואז הוא יכול להתפלל, שהקב"ה 
ישלים חסרונו. ואז הוא יכול להתעלות במעלות הקודש.
%break
ב. דרך האמונה, שהיא בחינת שלימות, שמכאן הוא יכול לתת שבח 
והודאה לה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה.
%page 74
%H אלה תולדות נח
%break
"אלה תולדות נח, נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלקים 
התהלך נח".
%break
ופירש רש"י, ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. 
רש"י מתרץ, מדוע הוא אומר, "אלה תולדות נח". היה צריך לומר 
שמות של הבנים שלו, דהיינו שם, חם ויפת. 
%break
ולמה אומר, "אלה תולדות נח, נח איש צדיק". על זה הוא מתרץ, 
משום שעיקר תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים.
%break
"בדורותיו", יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה 
בדור של צדיקים, היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, ואילו 
היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום.
%break
"את האלקים התהלך נח". פירש רש"י, ובאברהם, הוא אומר, "אשר 
התהלכתי לפניו". נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה 
מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.
%break
הנה לבאר כל הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לדעת, ש"אב" ו"בן", 
"אבות" ו"תולדות", הוא ענין סיבה ומסובב. כי דרך העולם הוא, 
כשהאדם עושה איזה מעשה, הוא בטח שמהמעשה הזה יוולד איזה 
דבר. 
%break
למשל שהאדם הולך לעבוד באיזה בית חרושת, אז הוא רוצה, שעל 
ידי המעשים שלו, תיוולד לו משכורת, שיוכל לפרנס את עצמו מזה. 
נמצא, שהאב הוא היגיעה, והתולדה הוא הפרנסה. 
%break
או כשאדם לומד איזו חכמה, הוא רוצה להשיג ע"י זה תואר חכם, 
וכדומה, שכל מה שהאדם עושה, הוא רק לראות תולדות מהמעשים 
שלו.
%break
אי לזאת כשהאדם עוסק בתורה ומצות, בטח שהוא רוצה שיוולדו לו 
איזה תולדות מהמעשים שלו.
%break
ולפי מה שכתוב בזהר הקדוש (הקדמת ספר הזהר דף קפ"ד אות 
קפ"ט ובהסולם) וזה לשונו (בהסולם אות ק"צ), "היראה מפורשת 
לשלוש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. 
%break
ואחת היא שורש היראה. יש אדם, שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו 
ולא ימותו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, 
שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו 
היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. 
%break
ויש אדם הירא מהקב"ה, משום שהוא ירא מעונש העולם ההוא 
ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות אלו, דהיינו היראה מעונש עולם 
הזה, והיראה מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה". 
%break
(ובאות קצ"א), "יראה שהיא עיקר, היא שהאדם יירא מפני אדונו, 
משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב 
כאין לפניו".
%break
נמצא לפי הנ"ל, שמהעבודה, שהאדם מתייגע את עצמו, שנקרא 
בחינת אב, הוא רוצה לראות תולדות מעבודתו, שהוא נקרא פרי 
מעשיו.
%break
יש לראות כאן ג' מיני תולדות:
א. שכר בעולם הזה, היינו שיחיו בניו ויצליח בפרנסה וכדומה,
ב. שכר בעולם הבא,
%break
ג. "בגין דאיהו רב ושליט". שפירושו הוא, שכל התולדות שהוא מקוה, 
הוא שיוכל להשפיע נחת רוח להקב"ה.
%break
היוצא מהנ"ל, שיש ענין תולדות, הנקראים מעשים טובים. שענין, טוב, 
נקרא להשפיע לה', כמו שכתוב (תהילים מ"ה) "רחש לבי דבר טוב, 
אומר אני מעשי למלך", שפירושו, שהוא רוצה, שכל מעשים שהוא 
עושה, שיהיו להקב"ה. 
%break
וזה נקרא, מעשים טובים. ולתועלת עצמו אינו רוצה שום שכר, וכל 
השכר שהוא מקוה, הוא רק שיהיה לו היכולת לעשות מעשים לעשות 
נחת רוח להקב"ה, בלי שום תמורה עבור יגיעתו. 
%break
%page 75
זאת אומרת, שהשכר שלו הוא בזה, שיתנו לו את המתנה הזאת, 
שתהיה לו היכולת לעשות מעשים רק לתועלת הבורא, ולא תהיה שם 
מעורבת שום כוונה לתועלת עצמו. 
%break
זהו השכר שלו, שבשביל זה הוא עוסק בתורה ומצות. ועל המעשים 
טובים כאלה, הוא מצפה שישיג את זה על ידי יגיעתו, שעל זה אמרו 
(קידושין ל') "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין".
%break
לפי זה יוצא, שאצל הצדיקים, מהן התולדות שלהם, רק מעשים 
טובים. זאת אומרת, המסובב שיוצא מהסיבה. שהסיבה היא היגיעה 
בתורה ומצות, שאצל שאר אנשים, התוצאות של הסיבה הוא שכר 
עולם הזה או שכר עולם הבא. 
%break
מה שאין כן צדיקים, המסובב שלהם מהסיבה, שהוא האב שלהם 
שמוליד תולדות, הוא רק מעשים טובים, שזהו הוא כל השכר המקווה 
להם, הוא שיוכלו לעשות נחת רוח להקב"ה.
%break
וזה שמפרש רש"י, "שעיקר תולדותיהם של צדיקים, הוא מעשים 
טובים". המכונה, שכל מעשים שלהם יהיו בעל מנת להשפיע נחת רוח 
להקב"ה. אבל יש להבין במה שרש"י מפרש, עיקר תולדותיהם של 
צדיקים. ומה הוא הטפל אצלם, שזה לא נקרא עיקר אצלם.
%break
הנה ידוע, שיש מעשים, ויש הבנה וידיעה. היינו מה שהוא בתוך 
הדעת, נקרא הבנה וידיעה, שפירושו שגם הגוף מסכים שצריכים 
לעסוק בתורה ומצות, משום שלאחר שהאדם בא למדרגת לשמה, אז 
הוא זוכה לאור החיים, הנמצא בתורה ומצות. 
%break
וכמו שכתוב (תהילים י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש 
ונופת צופים". וזה נקרא בחינת הבנה, שגם הגוף מבין שכדאי להיות 
עובד ה'.
%break
וכמו שאומר רבי מאיר (אבות פרק שישי), "כל העוסק בתורה לשמה, 
זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, 
ומגלין לו רזי תורה".
%break
את כל אלו הדברים, שמשיגים ע"י התעסקותו בלשמה, כל זה נחשב 
אצל הצדיקים לא לעיקר, היינו לא זו היתה כוונתם בעבודה שבתורה 
ומצות. אלא העיקר שלהם הוא מעשים טובים. היינו, להשפיע נחת 
רוח להבורא. 
%break
על זה הם היו מצפים להגיע לדרגה של מעשים, בלמעלה מהדעת. 
ולא היה כוונתם, שיהיה להם תולדות של הבנה וידיעה, אלא למעשים 
בלבד היתה כוונתם. וזהו שפירש רש"י "ללמדך שעיקר תולדותיהם 
של צדיקים מעשים טובים".
%break
ולפי הנ"ל יכולים לפרש, מה שרש"י מפרש על "בדורותיו". יש 
מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים, 
היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, ואילו היה בדורו של 
אברהם, לא היה נחשב לכלום.
%break
"בדורותיו", משמע שני דורותיו, כי מיעוט רבים שניים. אבל בענין 
עבודה, כל מצב ומצב נקרא דור. וזה ענין "דור לדור ישבח מעשיך", 
שפירושו, בין שהאדם נמצא בדור של רשעים, זאת אומרת, שאם 
האדם נמצא במצב שיש לו מחשבות ורצונות של רשעים, 
%break
שאז יש להאדם יגיעה גדולה, בכדי שיוכל להתגבר על טענת 
הרשעים, שמנקרת את מוחו ומחשבתו עם השאלות של מי ומה, 
כידוע. 
%break
ואז אין לו עצה להתגבר עליהם, אלא עם כח האמונה למעלה 
מהדעת, שזה נקרא, שהוא מכריע את טענת הרשעים לא עם 
תשובות בתוך הדעת, אלא רק עם כח האמונה שלמעלה מהדעת הוא 
יכול לנצח אותם.
%break
וזה נקרא בחינת מעשה, היינו בלי שכל. וזה נקרא בחינת "עשה מצוה 
אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף זכות", שרק 
עם בחינת מעשה יכולים לנצח את טענת הרשע ולא עם שכל וסברה.
%break
ולפי זה יש לומר, שדורו של נח, כוונתו לדור של רשעים, יש לדרוש 
לשבח, מטעם שאז יש לו עיקר עבודה קשה. ויש לדרוש לגנאי, שסוף 
כל סוף הוא נמצא בדור של רשעים, היינו שיש לו מחשבות זרות, שהן 
לא מתאימות לעובד ה', שיהיה לו במוחו ולבו רשעים כאלו.
%break
וכן יש לומר, בדור של אברהם, היינו בדור שישנם צדיקים, היינו כשיש 
לו מחשבות טובות של צדיקים, זה שיש במוחו ולבו רק רצון אחד, 
שהוא לעשות נחת רוח להבורא, ומחשבה ורצון של רשעים לא עלה 
אף פעם לא במוחו ולא בלבו, אדם זה נמצא בדור של צדיקים.
%break
%page 76
ויש דורשים לשבח, שבמצב הזה של צדיקים, אם היה נמצא נח, היינו 
אם היה משוה הכוחות של התגברות, שהיו לו בדור של רשעים, ומה 
היתה ההרגשה שלו אז, בערך הרגשה שיש לו עכשיו, שהוא בחינת 
נעימות ומתיקות התורה, 
%break
בטח שזמן דורו של נח, הנקרא דור של רשעים, הזמן של אז לא 
נחשב לכלום, כי שם עוד לא היה מרגיש את הטוב והעונג, מה 
שמרגיש בדור של צדיקים.
%break
אבל מבחינת עבודה, הזמן שהיה נמצא בדור של רשעים, היה מקום 
עבודה. נמצא, שדורו של נח הוא יותר חשוב, בשביל שיש לו מה 
לעשות, משום שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.
%break
"את האלקים התהלך נח". ופירש רש"י, ובאברהם הוא אומר, "אשר 
התהלכתי לפניו". נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה 
מתחזק ומתהלך בצדקו. היות שיש ב' מיני כוחות באדם, הנקראים 
כלים דקבלה וכלים דהשפעה. 
%break
כלים דהשפעה מתייחסים להבורא, שהבורא הוא המשפיע. וכלים 
דקבלה מתייחסים להנברא, שהוא, המקבל.
%break
והכלים דקבלה, שמתייחסים להמקבל, הם עומדים לפני הכלים 
דהשפעה. ובלשון הקבלה, הכלים דהשפעה מכונים כתר, חכמה, וג"ר 
דבינה. ולמטה מהם עומדים הכלי דקבלה, שהם ז"ת דבינה, ז"א, 
ומלכות.
%break
ולפי זה נמצא, כלים דהשפעה נקרא, "את האלקים התהלך נח", 
שפירושו, במקום של כלים דהשפעה היה ביכולת ללכת בקדושה, 
היינו כלים דהשפעה שמיחסים אותם להבורא, שהם כלים דהשפעה. 
%break
וזה נקרא, "נח היה צריך סעד לתומכו", כי הכלים דהשפעה, העליון 
נותן אותם, שזה נקרא, ש"נח צריך סעד לתומכו".
%break
זאת אומרת, שהעליון מעורר אותו לעבודה, המכונה אתערותא 
דלעילא, על דרך שכתוב בתע"ס (חלק ט' דף תשל"ה אות ו' ובאו"פ), 
"אמנם בתחילה בפעם הראשונה, עלו המ"ן, שלא על ידי זו"ן באו"א, 
ואז מאותם המ"ן נעשה בחינת זו"ן. 
%break
ואחר שנתקן זו"ן, אז בפעם שנית הם העלו מ"ן". ולאחר שיש לו 
הכלים דהשפעה, שקנו אותם על ידי אתערותא דלעילא, שזה נקרא, 
ש"נח צריך סעד לתומכו", שהוא בא מצד העליון, וזה היה מדרגת נח.
%break
מה שאין כן אברהם לא היה צריך סעד לתומכו. ורש"י מדייק זה 
מלשון, "אשר התהלכתי לפניו", שפירושו, שהוא הלך בכלים דקבלה, 
שהם עומדים לפני כלים דהשפעה. 
%break
דכלים דהשפעה עומדים למעלה, שהם כתר, חכמה, וג"ר דבינה. 
ולמטה מהם עומדים כלים דקבלה, שהם ז"ת דבינה, וזו"ן.
%break
והיות שאברהם הלך בכלים אשר הם לפניו, לפני כלים דהשפעה, 
שמיחסים אותם להבורא, וכלים דקבלה אנו מיחסים להמקבלים, לכן 
נקרא השימוש בכלים דקבלה, אתערותא דלתתא, שמיחסים אותם 
להתחתון.
%break
וזה פירוש, שאברהם אינו צריך סעד לתומכו, כי הוא הלך בכלים 
דקבלה. ועם אלו הכלים היה משמש לה'. מה שאין כן כתוב, "את 
האלקים התהלך נח", היינו בכלים שמיחסים אותם לאלקים, שהם 
כלים דהשפעה, שהם כלים של הבורא. וכלים אלו הבורא נותן, כנ"ל.
%page 77
%H לך לך מארצך
%break
"לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך".
הנה מקשה על זה, שזה הוא לא לפי הסדר של המציאות, משום 
מקודם האדם יוצא מבית אביו, ואח"כ ממולדתו, ואח"כ מארצו. כך 
שואלים המפורשים.
%break
הנה על דרך העבודה יש לפרש, ש"ארצך" הוא מלשון רצון, כמו 
שדרשו חז"ל על "תדשא הארץ דשא", סמכה (שמחה) לעשות רצון 
בוראה. 
%break
לפי זה יהיה הפירוש "לך לך מארצך", היינו מהרצון שלך, שהוא הרצון 
שהאדם נברא עמו, הנקרא רצון לקבל הנאה ותענוג, שהוא בחינת 
אהבת עצמית. לכן נאמר לו, שיצא מאהבה עצמית.
%break
"וממולדתך", יש לפרש, שענין אב ותולדה הוא בחינת סיבה ומסובב, 
גורם ונמשך. כי התולדה באה מטיפה שבמוח האב. וע"י זה יוצאת 
אח"כ תולדה, כמו שדברנו במאמרים הקודמים. 
%break
זאת אומרת, היגיעה, שהאדם הולך לעבוד, היא מטעם, שהוא בכדי 
לקבל שכר. נמצא, שהיגיעה מולידה לו שכר. ולולי השכר לא היה נותן 
שום יגיעה. נמצא לפי זה, מה שהאדם מקיים תורה ומצות, הוא בכדי 
שיוולד לו בן, הנקרא שכר.
%break
ובענין השכר, כבר דברנו מזה, שיש ב' מיני שכר:
א. הנקרא שכר עולם הזה,
ב. הנקרא שכר בעולם הבא.
%break
כמובא בהזהר (הקדמת הזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), "וב' אלו, 
אומר הזה"ק, שזה לא נקרא עיקר". ומפורש שם בהסולם, משום 
שהם נבנו על יסוד של אהבה עצמית, המכונה רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל.
%break
אי לזאת יוצא, אם האדם מתייגע בתורה ומצות על מנת לקבל שכר 
עבור הרצון לקבל שלו, נמצא, שהן האב, היינו היגיעה, והן התולדה, 
שנולדה לו מהיגיעה, הנקראת שכר, הכל היה על בסיס של האהבה 
עצמית. 
%break
זאת אומרת, שהטיפה במוח האב, הנקרא היגיעה, היתה תיכף 
מתחילת עבודתו, היה מחשבתו רק על האהבה עצמית. וממילא 
הוולד שנולד, היינו השכר שהוא מצפה לקבל, הוא גם כן שכר של 
אהבה עצמית.
%break
ונאמר לו, "לך לך מארצך", דהיינו מהרצון לקבל שלך. "וממולדתך", 
היינו תולדות שנולדו. "מבית אביך", היינו השכר שנולד מבית אביך, 
שהם היגיעה, שמוליד שכר של אהבה עצמית, שמכל אלה הוא 
יתרחק.
%break
"אל הארץ אשר אראך". והארץ הזה, יהיה פירוש, רצון של השפעה. 
אשר על ארץ הזו, זאת אומרת, על הרצון של השפעה, אשר על ארץ 
הזו, זאת אומרת, על הרצון דלהשפיע, הוא יזכה אשר הבורא יתגלה 
אליו.
%break
"אשר אראך", פירוש, שהבורא יראה את עצמו אליו. מה שאין כן על 
הרצון לקבל נעשה צמצום והסתרה, ששם נעשה חושך ופירוד מחיי 
החיים, שזה גורם חושך.
%break
אי לזאת, על הרצון שלך איני יכול להתגלות לך, אלא על הרצון 
דלהשפיע, שנקרא השתוות הצורה, אז נעבר הצמצום וההסתר 
ומתגלה אליו הבורא.
%break
"ואעשך לגוי גדול". במדרש רבה (פ' ל"ט), "אמר רבי לוי, כשהיה 
אברהם אבינו עליו השלום הולך בארם נהרים, וראה אותם פוחזין 
ואוכלין ושותין, אמר, הלואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת. 
%break
כיון שהגיע לסולמא של צור, וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת 
הניכוש, ועודרין בשעת העידור, אמר, הלואי יהיה לי חלק בארץ 
הזאת. ואמר לו הקב"ה, לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
%break
ולהבין את דבריו על דרך העבודה, יש לפרש כנ"ל, שפירושו של 
"ארץ" הוא רצון. "בארם", אותיות אברם. כשאברהם הלך בנהרים, 
נהרים הוא מלשון נהור, אז ראה, יש אנשים שכל רצונם הוא 
בהאורות. וזה נקרא "אוכלין ושותין", שהכוונה על השכר. 
%break
%page 78
לכן אמר, "שלא יהיה לי חלק בארץ הזאת". שפירושו, שלא יהיה לי 
חלק ברצון הזה, היינו שכל הכוונה יהיה על השכר, שענין עבודה לא 
מחשיבין, רק מחשיבים את השכר. לכן אמר, "לא יהיה לי חלק ברצון 
הזה".
%break
כיון שהגיע לסולמא של צור, צור מלשון צר, שהיו מרגישים בחינת 
צרות בעבודה, וראה שהם נמצאים בסולמא, שהוא בחינת "סולם 
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", וראה עוסקין בניכוש בשעת 
הניכוש, ועודרין בשעת העידור, 
%break
שכל מחשבותיהם על ענין עבודת האדם, שעיקר כוונותיהם הם 
נותנים, שהעבודה שלהם תהיה בסדר. זאת אומרת, שהכלים, ששם 
צריך להגיע השפע, זה יהיה בסדר. 
%break
ועל הפירות, שהוא השכר, על זה אין שמים לב. אלא הם מסתכלים 
על סדר עבודה, שזהו שאומר, "שעוסקים בניכוש בזמן הניכוש, 
ומעדרין בשעת העידור".
%break
אז אמר, "הלואי יהיה לי חלק בארץ הזאת", היינו בהרצון הזה, 
שעיקר הוא לכוון שהעבודה תהיה בסדר. ועל השכר, שהם הפירות, 
זה לא עסק שלהם. ועל זה אמרו, "הנסתרות לה' אלקינו", 
%break
דהיינו השכר זה הוא עסקו של הבורא, שאין לנו להסתכל על השכר, 
אלא בכל מצב ומצב שהוא נמצא, הוא שבע רצון, בזה שהוא זכה 
לנגוע קצת באיזו נגיעה כל שהיא בעבודה. וזה לו לזכיה גדולה. ורק 
הנגלות לנו, שהוא בחינת מעשה.
%break
ובזה יש לפרש, "ואעשך לגוי גדול", שענין גדלות הוא דוקא בחינת 
המעשה. כנ"ל, שהגדלות לא נקראת אצל בעלי עבודה, אלא מעשים 
של למעלה מהדעת. ורק בזה הם מרגישים את חשיבותם. 
%break
אבל על האורות שמקבלים ע"י עבודתם, את זה לא לוקחים בחשבון, 
מטעם שאורות שייך לבחינת "הנסתרות לה' אלוקינו", שזה הוא מעשי 
ידיו של הקב"ה, מה שהוא רוצה הוא עושה.
%break
והם לא בקשו ממנו, שיתן להם, כי זה לא מטרתם. כי רק מטרה אחת 
יש להם, שהיא לעשות נחת רוח להבורא בלי שום תמורה, כי כל 
השכר הוא רק בזה, שיש להם זכיה לשמש את המלך. 
%break
ולא חשוב להם באיזה שרות הם משמשים את המלך, אם הוא תפקיד 
חשוב או תפקיד בלתי חשוב. כי הם חושבים רק ממה שהם יכולים 
להנות להמלך.
%break
זאת אומרת, למשל, שעל תפקידים בלתי חשובים אין הרבה קופצים, 
שירצה מישהו לקבל על עצמו, הם תיכף קופצים על זה, מטעם, שכאן 
יהיה להם מקום, שיכלו להנות את המלך, מטעם שאין הרבה קופצים 
עליה.
%break
והנמשל הוא, היות על עבודה שלמעלה מהדעת אין הרבה אנשים, 
שירצו ללכת בכיוון זה, שכולם חושבים, שזה נקרא, עבודה שפלה, 
ועבודה כזו נחשבת להם ל"בחינת גלות", אז אלו אנשים שרוצים 
להסתכל בזה, שיכולים להנות למלך, דוקא לקבל את התפקיד הזה. 
%break
ועבודתם זו נקראת "לאקמא שכינתא מעפרא". וכמו כן נקראת עבודה 
זו "שכינתא בגלותא". ורק עבודה זו הם רוצים. מה שאין כן לעבוד על 
מנת לקבל אורות ושפע מלמעלה, על זה יש הרבה קופצים.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (שבת קכ"ז), "אמר רב יהודה אמר 
רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, דכתיב, ויאמר אדני 
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'". ופירש רש"י, "אל נא 
תעבור, והניחו, והלך לקבל האורחים". 
%break
שענין זה יכולין לומר, שלמד ממה שאמר לו הקב"ה, "ואעשך לגוי 
גדול", היינו, שעיקר הוא המעשה ולא האורות. זאת אומרת, שעיקר 
עבודתם הוא באהבת הזולת ואין לו שום חשבון עם עצמו. 
%break
לכן, הגם שקבלת פני השכינה, בטח שיש להגוף יותר הנאה 
מהעבודה באהבת הזולת.
%break
לכן כאן, לאחר שהקב"ה אמר לו, "ואעשך לגוי גדול", שעיקר הגדלות 
יהיה לך בזה, היינו במעשים, לכן היה לו כאן מקום להראות את עצמו. 
היינו, שהוא בעצמו יהיה בטוח, שאין הוא רוצה להסתכל על רווחים. 
%break
%page 79
כי זה הוא ריווח גדול, מי שזוכה לקבלת פני השכינה, ומכל מקום הוא 
בחר לעצמו בחינת המעשה, היינו שאין הוא מכוון לשום שכר עבור 
עבודתו, אלא העיקר הוא העבודה. וכאן מצא מקום הבירור, שבטח 
זה דבר גדול לוותר על שכר ולקבל תמורת שכר עבודה.
%break
ודרך העולם הוא להיפך, שנותנים יגיעה כדי לקבל שכר. והוא עשה 
להיפך, שנתן את השכר, בכדי שיכול לקבל יגיעה. וענין זה למד מזה 
שאמר לו הקב"ה "ואעשך לגוי גדול", כנ"ל שעיקר הגדלות הוא 
המעשה.
%page 80
%H וירא אליו ה' באלוני ממרא
%break
"וירא אליו ה' באלוני ממרא". ופירוש רש"י, "הוא שנתן לו עצה על 
המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו". ובזהר (וירא דף ו', אות י"ז 
ובהסולם) "וירא אליו ה' באלוני ממרא. שואל, למה באלוני ממרא ולא 
במקום אחר. 
%break
ומשיב, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו. כי בשעה 
שאמר הקב"ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם 
חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את 
עצמך.
%break
אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, 
ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ, וירד אברם 
מצרימה, ואת אלו המלכים, שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, 
והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכול לעשות לך רעה. 
%break
קום עשה מצות רבונך. אמר לו הקב"ה לממרא, ממרא, אתה נתת לו 
עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך.
%break
קושית העולם ידוע, איך אפשר לומר, אם הקב"ה אמר לו, שימול את 
עצמו, אז הלך לשאול בעצת החברים, אם כדאי לשמוע בקול ה'. 
היתכן לומר כך".
%break
ויש לפרש על דרך העבודה, כי כשאמר לו הקב"ה "שימול את עצמו, 
אז הלך להיוועץ עם חבריו", היינו עם הגוף שלו, היות שהגוף הוא 
צריך לעשות את הפעולה. 
%break
לכן שאל את הגוף שלו, אם הוא מסכים, או דעתו היא שלא צריך 
לקיים את ציווי ה'. כי בהגוף שם נמצאים החברים של האדם, היינו 
שהם הרצונות, שהם ביחד בחיבור הגוף, אותם הוא מוכרח לשאול, 
%break
כיון שהם צריכים לקיים את הציווי הזו מה שקיבל מה'. ואז, כשידע 
דעתם, אז הוא יכול לדעת מה לעשות.
%break
כי יש לדעת, שיש בגוף ג' נפשות, כמו שכתוב בזהר וירא (דף צ"ג 
ובהסולם אות שט"ו) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, שלוש הנהגות יש 
באדם. הנהגת השכל והחכמה, וזו היא כח הנשמה הקדושה. 
%break
והנהגת התאוה, שהיא מתאוה בכל תאוות רעות, וזהו כח התאוה. 
והנהגה המנהגת לבני אדם ומחזקת הגוף, והיא נקראת נפש הגוף".
%break
ואלו הג' הנהגות נקראות חביריו של אברהם. זאת אומרת, שהוא 
כולל אותם. ואברהם הלך לשאול אותם, מה דעתם, ורצה לראות את 
הדעת של כל אחד ואחד מ"חביריו".
%break
וענר אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את 
עצמך". הנה ענר גימטריא ש"ך, המרמזת על ש"ך ניצוצין שיש שם. 
גם כן התערובות, של מלכות הנקראת לב האבן, שהוא הרצון לקבל 
עמ"נ לקבל, שענינו אהבה עצמית. 
%break
לכן אמר לו, "הלא אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את 
עצמך", כי לב האבן, שהוא בחינת נפש המתאווה, אמר לו, אתה צריך 
להשתדל תמיד, איך לקבל הנאה ותענוג, ולא שאתה תצער את 
עצמך. אם כן, הוא אמר לו שלא כדאי לשמוע את ציווי ה'.
%break
וממרא אמר לו, "זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן 
האש". היינו שאמר לו, הלא אתה רואה שהקב"ה מתנהג עמך למעלה 
מהדעת, כי הדעת נותנת, את מי שמשליכין לתוך כבשן האש הוא 
נשרף. 
%break
אלא שזה שאתה נצלת, הוא למעלה ממה שהדעת מחייבת. לכן גם 
אתה הדבק במידותיו, ותלך גם אתה למעלה מהדעת, היינו אף על פי 
שמצד הדעת הצדק עם ענר, אבל, לך אתה למעלה מהדעת.
%break
ואשכול, הוא נפש הגוף, כנ"ל, הוא מחזקת הגוף, והוא מלשון אשקול, 
שהוא צריך לשקול עם מי כדאי להתחבר, עם נפש המתאווה שהוא 
בחינת ענר, או עם בחינת ממרא שהוא נפש השכל והחכמה. וזו היא 
כח הנשמה הקדושה, כנ"ל בדברי הזהר.
%break
%page 81
וממרא הוא מלשון "כי הוא המרה את פיו של ענר". ואמר לו, שילך 
למעלה מהדעת. וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא", שדווקא במקום 
שהולכים למעלה מהדעת, שאין שום שכל שם, ואז דוקא במקום הזה 
מתגלה ה' וזוכין לדעת דקדושה. 
%break
ולכן נקרא ממרא, שהוא בחינת למעלה מהדעת, בשם נפש השכל 
והחכמה, משום שדוקא במקום שהולכים למעלה מהדעת, מתגלה 
השכל והחכמה.
%break
נמצא לפי זה, שהפירוש יהיה, מה שהזהר אומר, "שאברהם הלך 
להיוועץ עם חבריו", הוא גופו עצמו של אברהם. שהגוף צריך לקיים 
את המצוה, לכן שאל את הגוף, מה דעתו. 
%break
בכדי לדעת מה עליו לעשות. היינו, אם הוא צריך ללכת בכפיה עמו, או 
שהם מסכימים למה שהקב"ה אמר לו. ומה שאומר, שהלך להתייעץ 
עם חבריו, הכוונה על ג' נפשות שישנם בהגוף שלו, שהם החברים 
שלו, שהוא נמצא עמהם ביחד תמיד.
%break
במדרש רבה (סוף פרשת לך לך, ובתחילת פרשת וירא) כתוב שם 
וזה לשונו, "אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים 
אצלי. תאמר, משמלתי, אינן באים אצלי. 
%break
אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני 
ובני פמליא שלי נגלים עליך".
%break
ויש להבין, הלא, לא קיבל תשובה על השאלה שלו. הוא שאל, מדוע 
אין עכשיו באים עוברים ושבים. ומה היתה התשובה. לא כתוב שום 
תשובה, למה הם לא באים. 
%break
אלא שקבל תשובה ממין אחר, היינו שמקודם היו ערלים ועכשיו 
הקב"ה בא אליו. הלא אין זה ממין הטענה.
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. הוא שאל, מטרם שנימול, היה סדר 
עבודה שלו, שתמיד היתה באה אליו, בחינת עוברים ושבים באים 
אליו, היינו שהיו לו מחשבות של עוברים, ואח"כ היתה לו בחינת 
שבים. 
%break
שפירושו, שמטרם שנימול, היה לו מקום עבודה, שהיה לו מחשבות 
של בעלי עבירה. ואח"כ היה לו מקום לבחינת שבים, היינו לעשות 
תשובה. אז הוא יודע שהוא בעל עבודה.
%break
מה שאין כן עכשיו, אין לו מקום לעוברים ושבים. והיה משתוקק 
לבחינת עבודה. אז אמר לו הקב"ה, לא כדאי שתצער את עצמך על 
דבר זה, כי סוף כל סוף העבודה שלך על עבודת בני אדם, שהם 
ערלים. 
%break
היינו, העבודה שלך לא היתה על בחינת השפעה טהורה, כיון שעוד 
לא זכית להעברת הערלה, הנקרא הרצון לקבל.
%break
מה שאין כן עכשיו, אתה לא צריך להצטער על מה שאין לך העבודה 
דאז, כיון שסוף כל סוף היתה אז עבודת בני אדם, שזוהי עבודה יפה, 
אבל מכל מקום עדיין היתה מבחוץ, שהיו ערלים. 
%break
מה שאין כן עכשיו, לאחר שנמלת, כבר יש השתוות הצורה, אז אני 
ופמליא שלי יכולים לבוא. מה שאין כן לפני זה.
%page 82
%H חיי שרה
%break
בזהר פרשת חיי שרה (דף ז' אות י"ז ובהסולם) וזה לשונו, "פירוש 
אחר, מלך זה היא אשה יראת ה', כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' 
היא תתהלל. דהיינו השכינה. 
%break
לשדה נעבד, זה היא אש זרה, דהיינו הס"א, כמו שאתה אומר, 
לשמרך מאשה זרה, משום שיש שדה ויש שדה, יש שדה שכל 
הברכות והקדושות שורות בו, כמו שאתה אומר, כריח שדה אשר 
ברכו ה', דהיינו השכינה. 
%break
ויש שדה, שכל חורבן, וטומאה, וכליה, והריגות, ומלחמות שורות בו, 
דהיינו הסטרא אחרא", עד כאן לשונו.
%break
ולפי דרכינו הפירוש הוא, שיש לנו שני דרכים: או ללכת בדרך הבאים 
לה', שדרכו הוא דרך השפעה, או דרך המובילה לבני אדם, שהיא 
קבלה. כי מה שהנבראים נקראים נבראים, הוא רק מבחינת קבלה 
ואהבה עצמית, שזה בא לנו מצד קוטב הבריאה.
%break
והיות שעל בחינה זו נעשה צמצום והסתר, שבמקום זה אינו ניכר 
שמלוא כל הארץ כבודו, שרק בזמן שיוצא ממקום הקבלה אפשר 
להשיג שמלוא כל הארץ כבודו, אבל מטרם שיוצאים מבחינת קבלה, 
יכולים רק להאמין שהוא כך.
%break
ובכדי שנוכל להרגיש את זה, נותנים עצה להאדם, לצאת ממקום 
קבלה, שהוא מקום החושך והמיתה, היינו שאין אור החיים יכול 
להתגלות, אף על פי שהוא נמצא, אבל לגבי אדם הוא מכוסה. ומי 
שבא למקום הזה הוא נעשה נפרד ממקור החיים.
%break
לכן נקרא מקום הזה "חושך ומיתה", וכל מיני פורענויות נמצאות שם, 
וזה נקרא סטרא אחרא, היינו, שהוא נגד הקדושה. שבמקום קדושה, 
שנקרא מקום השפעה, ששם הוא מקום של השתוות הצורה, לכן 
במקום הזה מתגלה כל הטוב והעונג, 
%break
שזהו מקום של ברכה וקדושה. וזה נקרא "אשה יראת ה'". וכל 
עבודתינו הוא רק להגיע לבחינת יראת ה', הנקרא, קבלת עול מלכות 
שמים.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "שחורות כעורב" (עירובין כ"ב). 
"במי אתה מוצאן. רבא אמר, במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני 
ביתו כעורב. ויש שגורסין במי אתה מוציא, סדרי תורה". ופירוש רש"י, 
"עורב אכזרי על בניו, כדכתיב, לבני עורב אשר יקראו".
%break
הנה עורב מלשון ערב, כמו שכתוב "כי קולך ערב". והוא ההיפך 
מהיונה, שאמרו חז"ל על פסוק, "ותבוא אליו היונה, והנה עלי זית 
טרף בפיה" (עירובין י"ח). 
%break
"ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, מאי דכתיב, והנה עלי זית טרף בפיה. 
אמרה יונה לפני הקב"ה, רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית ויהו 
מסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש בידי בשר ודם".
%break
כי ידוע, שבזמן שאדם עובד על מנת לקבל, שכל מגמתו הוא רק 
לאהבה עצמית, עבודה זו נקראת עבודה מתוקה. שזהו שהיונה 
אמרה, "מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידי הקב"ה", שפירושו הוא, 
שהפרנסה שלו, היינו ממה שהוא מפרנס את עצמו, 
%break
שעל פרנסה זו הוא חיי, שהכוונה, אם עבודתו מכוונת שיהיו להקב"ה, 
היינו לשם שמים, ואף על פי שהם מרורין, היות שהגוף לא מסכים 
להמזונות שלו, יהיו תלויים בשיעור שיכול לכוון להשפיע, משום שזה 
הוא נגד הטבע, שבו הגוף נולד.
%break
כי הגוף נולד עם רצון לקבל, שהוא חושק רק מה שיכול לפרנס את 
אהבה עצמית, שזה נקרא, "שהפרנסה היא בידי בשר ודם". ומפרנסה 
זו הגוף נהנה, וזה מתוק לו. וזה הוא בחינת עורב, שרק מ"פרנסת 
בשר ודם" ערב לו. 
%break
מה שאין כן המזונות שתלויים בידי שמים, זאת אומרת, שרק מזה 
שיכול לעשות לשם שמים, מזה הוא בורח, משום מעשים דלהשפיע 
הוא מרגיש טעם של מרירות.
%break
%page 83
נמצא לפי זה, שהעורב נקרא עבודה של אהבה עצמית. והיות שעל 
הרצון לקבל היה הצמצום, שהוא העלם והסתר, ששם אין האור עליון 
מתגלה, לכן עבודה דעורב היא שחורות, וזהו "שחורות כעורב". 
%break
זאת אומרת, במי התורה מצויה, היינו אצל מי אור התורה יכול להאיר, 
רק מי שכבר בא לידי הכרה, שעורב, היינו עבודה דקבלה, הוא גורם 
רק שחור, שרק חושך הוא יכול לקבל ולא אור. 
%break
ועל זה דרשו חז"ל, "שאין התורה מצויה, אלא במי שמשים עצמו 
אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב".
%break
כי ידוע דאב ובן הם סיבה ומסובב. לכן יש לפרש המאמר הנ"ל, כי מי 
שבא לידי הכרה, שבזה שהוא עובד לבשר ודם, שהיא עבודה דאהבה 
עצמית, הגם שזה עבודה, שהוא מתוקין, שהוא עורב. אבל על ידי זה 
הוא יודע מה יהיו התוצאות, 
%break
פירושו, מה יולד מעבודה כזו, רק חושך, שנקרא שחור. אז הוא יודע, 
שהוא נעשה "אכזרי על בניו", היינו שהוא לא מרחם על התוצאות מה 
שיולד מזה.
%break
נמצא, שאם הוא יודע, שהוא נעשה אכזר, בזה שהוא הולך בדרגת 
עורב, אז הוא משנה דרכו ומתחיל ללכת בדרך היונה, שמסכים לעבוד 
לשם הקב"ה, אף על פי שהמזונות האלו הם מרורים כזית. 
%break
אבל התוצאות, היינו הבנים, יהנו מעבודה שלו, כי הסיבה דעל מנת 
להשפיע גורמת, שישפע שפע למקום הזה. ולהיפך הוא העורב, שהוא 
נעשה אכזר על בניו, כנ"ל.
%break
ואפשר לפרש, לכן ישראל נמשלו ליונה, הכוונה להנ"ל. וזה הוא כנסת 
ישראל, שהיא בחינת ישר-אל, שפירושו, שכל מה שעם ישראל 
עושים, הכוונה ישר לה'. מה שאין כן אומות העולם, הם בחינת אל-
זר, שהם לא רוצים לייחס עבודתם לאל, היינו לה'.
%break
ובזה יש לפרש הפסוק "נותן לבהמה לחמה, לבני ערב, אשר יקראו". 
ויש להבין מה הסמיכות בהמה לערב. והוא על דרך שדרשו חז"ל על 
הפסוק אדם ובהמה (חולין ה') וזה לשונו, 
%break
"ואמר רב יהודה, אמר רב אלו בני אדם, שהם ערומים בדעת ומשימין 
עצמן כבהמה", כפי שפירוש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת, שהבסיס שלו הוא כלים דהשפעה.
%break
ובני ערב, היינו כשמסתכל ורואה את התוצאות שלו, היינו מה שיולד 
מאהבה עצמית, הם מתחילים לקרוא לה', שיתן להם כלים דהשפעה 
ובחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
וזהו לאחר שבא לידי הכרה, איזה תוצאות תביא לו אהבת עצמית, 
הנקרא בחינת ערב. וזה יכולים לומר, שזה נקרא, "קרוב ה' לכל 
קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת".
%break
וזהו על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב בזמירות של שבת 
"משוך חסדך ליודעך אל קנא ונוקם", שהכוונה היא, היות שהאדם 
הגיע לידי הכרה, שאם הוא לא ילך בדרך של השפעה, אז תיכף יקבל 
בחינת נקימה. 
%break
לכן כבר הוא בטוח לשמור את עצמו, שלא יכשל, ולהכנס בדרך 
המובילה לאהבה עצמית, כי הוא יודע שבנפשו הוא. זאת אומרת, 
שהוא יפול למקום חושך וצלמות. אז הוא אומר, "משוך חסדך 
ליודעיך", שהוא, "אל קנא ונוקם".
%break
לכן הם מבקשים מה', שיתן להם את החסד. אחרת הם יודעים, שהם 
אבודים. שרק ע"י החסד, שה' ישפיע להם, הם יקבלו כלים דהשפעה. 
וזה בחינת יונה, כנ"ל. 
%break
מה שאין כן מהעורב, היינו מהמתיקות, שהם דורשים לתנאי 
בעבודתם, שנקרא ערב, בזה הוא נעשה אכזר, היינו שהוא הורג את 
כל הבנים שלו, היינו כל העתיד שלו מאבד אותם, 
%break
עם זה שהוא מודד את סדר העבודה שלו לפי ערך המתיקות שהוא 
מרגיש מצד עבודתו, שכל החישוב שלו הוא לפי מה שהרצון לקבל 
מדריך אותו.
%break
וזה הפירוש "נותן לבהמה לחמה". מתי הוא נותן להם לחם, שנקרא 
בחינת אמונה, כנ"ל. בזמן "לבני ערב, אשר יקראו", היינו שהם 
מבינים, שהתוצאות, שנקרא בנים, הנולדים מהערב, נידונים למיתה 
כנ"ל, 
%break
כי זהו של פירוד בחיי החיים, אז, כשקוראים לה' שיעזור להם, אז הם 
קוראים אל ה' באמת. וזהו כמו שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל 
אשר יקראהו באמת".
%page 84
%H עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'
%break
בענין שדברנו במאמר א' [תשמ"ה] יש להרחיב קצת פרטים.
א) יש להבחין , בין אדם למקום. ב) בין אדם לחבירו. ג) בין אדם, 
לשאר בני אדם שאינם חברים שלו, אבל יחד עם זה, יש בחינה שאנו 
אומרים, חברים כל ישראל.
%break
אנו מוצאים פעם בלשון "עשה לך רב, וקנה לך חבר", שזהו דרך 
התיקון, ופעם בלשון "והוי דן את כל האדם, לכף זכות" ( אבות פרק 
א'). ויש להבין מהו הפירוש, "עשה". ומהו הפירוש "קנה". ומהו 
הפירוש, "הוי דן, לכף זכות".
%break
ענין "עשה", צריכים לפרש, שזה בא להוציא, מבחינת השכל, כי בדבר 
שאין השכל מבין אם כדאי לעשות את הדבר, או לא. אם כן, איך שייך 
להכריע, מה שטוב לי, 
%break
או להיפוך, אם בבחינת השכל, הם שוים, אז מי מכריע להאדם את 
מה כדאי הוא לו לעשות, אלא בבחינת המעשה הוא יכול להכריע.
%break
כי צריכים לדעת, כי בפני האדם, עומדים שני דרכים: לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. או לעבוד בעמ"נ לקבל. יש חלקים בגופו של אדם, שאומרים 
לו, שיותר תצליח בחיים שלך אם אתה תעבוד בעמ"נ להשפיע: 
%break
ודוקא באופן כזה תהנה בחיים שזה טענת יצר הטוב כמו שאמרו 
חז"ל, "ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב".
%break
וטענת היצה"ר, הוא להיפוך, שיותר טוב ויותר כדאי לעבוד בעמ"נ 
לקבל. ואז רק הכח, הנקרא מעשה, שהוא בחינת למעלה מהדעת, 
הוא המכריע ולא השכל וההרגש, לכן עשיה נקרא למעלה מהדעת 
ולמעלה מהטעם. שזהו הכח הנקרא אמונה שהוא נגד השכל.
%break
ו"קנה" הוא בתוך הדעת. שמדרך העולם שהאדם רוצה מה שהוא 
לקנות, אז הסוחר מראה לו הסחורה, והוא עומד על המקח, אם כדאי 
לו לתת המחיר מה שהסוחר דורש, ואם הוא לא רואה את הכדאיות, 
אז הוא לא קונה. נמצא שענין "קנה" הוא בתוך הדעת.
%break
ועכשיו נבאר ענין רב, וענין חבר. שענין חבר, נקרא לפעמים, חברה, 
שמתחברין ורוצים להיות, חיבור-אחד, שזה יכול להיות ע"י השתוות 
הצורה, שהוא באופן שכל אחד דואג באהבת הזולת. נמצא שעי"ז 
מתאחדים והיו לאחד.
%break
לכן כשנתיסדה, איזה חברה, שיהיו לקבוצה אחד, אז רואים אלו 
אנשים שעלו בדעתם לעשות חברה כזאת אז מחפשים בדרך כלל, 
אנשים שיתאימו זה לזה, 
%break
בדיעות ובמידות, שהם רואים, פחות או יותר, שיש להם קצת השתוות 
- אחרת אין הם מקבלים אותם לתוך קבוצה כזאת מה שהם רוצים 
ליסד. ולאח"כ, מתחילה העבודה של אהבת חברים.
%break
אבל אם מלכתחילה, היינו אם עוד מטרם שנכנסו להחברה לא היו 
להם השתוות עם מטרת החברה, אין כבר מה עוד לצפות שיצא משהו 
מהחיבור הזה, 
%break
אלא אם מטרם שהם נכנסו לתוך החברה היו ניכר שיש פחות או יותר 
השתוות, אז שייך לומר שהם מסוגלים להתחיל לעבוד בעבודת של 
אהבת הזולת.
%break
%H בין אדם למקום
%break
הנה בין אדם למקום, מתחיל הסדר מקודם עשה לך רב, ואח"כ קנה 
לך חבר. היינו שמקודם האדם צריך להאמין למעלה מהדעת שהבורא 
ית' הוא רב, 
%break
כמ"ש בזהר (דף קפה אות קצא ובהסולם): "היראה שהיא עיקר הוא 
שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט".
%break
ובשיעור שהוא מאמין בגדלות ה' הנקרא רב, באותו שיעור יש לו כח 
לתת לבחינת קנה, היינו לקנות עם ויתורים על אהבה עצמית בכדי 
לבוא לידי השתוות הצורה, שנקרא בחינת דביקות בה' שזה נקרא 
חבר, שהוא בחינת חיבור עם ה', 
%break
%page 85
כמו שקונים דברים גשמיים מוכרחים לוותר על כסף או כבוד או סתם 
יגיעה, בכדי להשיג משהו, כמו כן כשאדם רוצה לקנות התחברות עם 
ה', הוא מוכרח לעשות ויתורים על אהבה עצמית, כי אחרת אין לבוא 
לידי השתוות הצורה.
%break
ובשעה שאדם רואה, שאין הוא מוכשר לעשות ויתורים בכדי לקנות 
את ההשתוות הצורה, אין זה מטעם שהוא נולד, בתכונת של חלש 
אופי, לכן אין הוא יכול להתגבר על אהבה עצמית שלו. 
%break
אלא החסרון הוא בענין עשה לך רב, היינו שהוא לא עובד בענין 
אמונה, כי, כפי החשיבות, שיאמין בגדלות ה', בשיעור זה יש לו כח 
לעשות ויתורים.
%break
ועוד יותר מזה, האדם צריך לדעת, אם הוא רוצה לשקול את שיעור 
האמונה שלו, הוא יכול לראות זה במידת שיעור הויתורים שהוא יכול 
לעשות בעניני אהבה עצמית אז ידע כמה שיעורו בעבודת האמונה, 
למעלה מהדעת, וזה נוהג בין אדם למקום.
%break
%H בין אדם לחבירו
%break
בין אדם לחבירו צריכים לומר מקודם קנה לך חבר, ואח"כ עשה לך 
רב. משום שבזמן שהאדם מחפש חברים, אז הוא צריך לבדוק אותו 
מקודם, ולראות אם באמת כדאי הוא, שהוא יתחבר עמו, 
%break
כי אנו רואים, שתקנו לנו, תפילה מיוחדת בקשר לחבר, שאנו אומרים 
אחר הברכות, בתפילת "ויהי רצון": "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".
%break
משמע מזה שמוטל על האדם בטרם שמקבל חבר לעצמו לבדוק אותו 
בכל מה שאפשר לו לבדקו, ואז הוא משמש דוקא עם הדעת שלו. לכן 
לא אמרו עשה לך חבר, שענין "עשה" מרמז על למעלה מהדעת. 
%break
לכן בענין בין אדם לחבירו, הוא צריך ללכת עם הדעת שלו, ולבדוק עד 
כמה שאפשר אם חבירו הוא בסדר, כמו שאנו מתפללים בכל יום: 
"והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".
%break
ואז כשהוא רואה שכדאי להתחבר עמו, אז הוא צריך לשלם בכדי 
להתחבר עמו היינו לעשות ויתורים מאהבה עצמית, ולקבל תמורת זה 
כח של אהבת הזולת. ואז הוא יכול לצפות לזכות גם כן אהבת ה'. 
%break
ולאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת 
אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כח לעבודה שהיא בעמ"נ להשפיע, 
ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז 
הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. 
%break
כמ"ש בספר מתן תורה (דף קמג) שאין אדם מתפעל מהחברה שיקח 
הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה 
יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר 
קטן מכולם. 
%break
מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. 
ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
%break
נמצא שבשלב השני, זאת אומרת, שכל אחד צריך מה שהוא ללמוד 
מהשני, אז נוהג הענין של "ועשה לך רב", משום כדי שיכול לומר 
שחבירו יותר גדול ממנו כנ"ל, אז הוא צריך לשמש עם בחינת עשיה, 
שהיא מעשה בלי דעת, 
%break
שרק למעלה מהדעת הוא יכול לומר שחבירו נמצא במדרגה יותר 
גבוה ממנו. לכן בין אדם לחבירו, הסדר הוא מקודם הוא צריך לקיים 
קנה לך חבר, ואח"כ עשה לך רב.
%break
%H בין אדם לכל אדם
%break
הנה המשנה אומרת לנו: "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל 
האדם לכף זכות" (אבות פרק א).
%break
הנה לאחר שביארנו, שבין אדם לחבירו נוהג הסדר מקודם הולך וקנה 
לך חבר, שהסברנו שענין קנה הוא בתוך הדעת, ואח"כ, צריכים 
לעסוק בעשה לך רב, ובין אדם למקום, הסדר הוא מקודם, עשה לך 
רב, ואח"כ קנה לך חבר, כנ"ל.
%break
הנה יש להבין מהו הפירוש, שאצל כל אדם אומרים, הלשון, והוי דן 
לכף זכות, אם זה בחינת קנה, או זהו בחינת עשה, כנ"ל. ולפי הנ"ל, 
צריכים לפרש, את הפירוש והוי דן את כל האדם לכף זכות, הוא 
בחינת עשה, ולא קנה.
%break
%page 86
אנו צריכים להתבונן למשל, אם יש בית הכנסת, שמתפללים שם 
הרבה מנינים. ומתקבצים שם קבוצה קטנה, ורוצים להתאחד בחברה 
שיעסקו באהבת חברים, נגיד על דרך משל שיש שם מאה מתפללים, 
%break
ועשרה מהם החליטו להתדבק, יש להתבונן בזה, מדוע בחרו דוקא 
אלו עשרה יחידים להתאחד, זה בזה, ולא באחרים, שישנם בבית 
הכנסת.
%break
אם הסיבה היא מטעם שאלו מוצאו שהם יותר במעלה משאר אנשים 
שישנם בבית הכנסת, או מסיבת שאלו, הם יותר גרועים משאר 
מתפללים, לכן הם הרגישו שהם צריכים לעשות איזה מעשה, בכדי 
שיעלו במעלת התורה והיראה.
%break
ובהנ"ל נוכל לפרש באופן כזה, שמה שאלו אנשים, הסכימו שיתיחדו 
לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם 
מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי 
שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. 
%break
כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך 
אין דעותיהם דומות זה לזה".
%break
אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו 
שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את 
נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר 
ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד. 
%break
מה שאין כן שאר אנשים, אין להם כל כך ההבנה בנחיצות העבודה 
של אהבת הזולת לכם אין הם יכולים להתחבר עמהם.
%break
נמצא לפי זה, בזמן שעוסקים באחוד של אהבת חברים אז כל אחד 
בודק את השני, הן בהשכל והן בהמידות שלו, אם כדאי או נגיד אם 
הוא ראוי להכנס בהחברה, 
%break
מה שאלו אנשים החליטו להכניס, כנ"ל כמו שאנו מתפללים בכל יום 
"והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע" בתוך הדעת.
%break
ולפי זה יוצא, שהוא מתגאה נגד שאר מתפללי בית הכנסת, ואיך 
מותר לומר כך, הלא הוא נגד משנה מפורשת וזה לשונה: "רבי לויטס 
איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח" (אבות פרק ד). עד כאן 
לשונו.
%break
ועל זה בא רבי יהושע בן פרחיה ואומר: "והוי דן את כל האדם לכף 
זכות" (אבות פרק א). שפירושו, לגבי שאר אנשים, הוא צריך ללכת 
למעלה מהדעת, שזה נקרא, בחינת עשה, שהוא בחינת מעשה ולא 
שכל. 
%break
כי מצד השכל הוא רואה שהם אינם מוכשרים כל כך כמו האנשים 
האלו שהוא מחבר את עצמו להם, וכך כל אחד ואחד אומר לעצמו. אם 
כן כל אחד הוא מתגאה נגד כולם, והעצה לזה, הוא מה שהוא אומר 
"והוי דן את כל האדם לכף זכות".
%break
שהכוונה הוא, שלגבי כל האדם היינו כנ"ל, שלגבי שאר מתפללי בית 
הכנסת, הוא צריך לדון אותם וכף זכות, ולומר, שבאמת הם אנשים 
יותר חשובים ממנו אלא האשמה תלוי בנו שאין אנו מסוגלים להעריך 
את גדלותם וחשיבותם, של הכלל, הנקרא בדברי חז"ל כל-אדם, 
%break
לכן בתוך הדעת אין הוא רואה את גדלותם ובין אדם לחבירו אמרנו 
צריך להיות קנה, מה שאין כן הוא צריך להשתמש עם בחינת עשה 
שהוא למעלה מהדעת, וזה נקרא "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
%page 87
%H ויתרוצצו הבנים בקרבה
%break
"ויתרוצצו הבנים בקרבה". ופירש רש"י וזה לשונו, "רבותינו דרשוהו 
לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ 
ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת", עד 
כאן לשונו.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שזהו סדר של עבודה, שהתחלת העבודה נקראת 
עיבור, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת. 
%break
כשהוא עובר על פתחי תורה, בחינת יעקב שבאדם, מתעוררת, 
ורוצה ללכת בדרך התורה, וכשעובר על פתחי של עבודה זרה, בחינת 
עשו של האדם מתעוררת לצאת.
%break
ויש לפרש דבריו, היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע, המכונה 
אהבה עצמית, שזהו היצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב, 
%break
שהיא בחינת היצר הטוב שלו, וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, אז הוא 
בחינת עיבור, מלשון עברה, לכן יש לו עליות וירידות ואין לו יציבות, 
והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כח להתגבר.
%break
ומשום זה, כשהוא עובר בסביבה שהם עוסקים בעבודה שזרה לנו, 
היינו באהבה עצמית, אז בחינת אהבת עצמית שבו מתעוררת לצאת 
מההעלם להגלוי, ולקבל השליטה על הגוף. ואז אין לו כח לעשות שום 
דבר, רק מה שנוגע להמקבל שלו.
%break
וכשעובר דרך סביבה שעוסקים במעשים דלהשפיע, אז בחינת יעקב 
שבו, מתעוררת לצאת מההעלם אל הגלוי, ומעשים דלהשפיע שולטים 
אז על הגוף. דהיינו, שאז, בזמן שמסתכל אחורה, ורואה, איך מטרם 
המצב הזה, שבו הוא נמצא, היה כל כך שקוע באהבה עצמית, 
%break
אז הוא לא יכול להבין, איך אפשר שאדם יכול להיות כל כך בשפלות 
ולקבל סיפוק מדברים כל כך שפלים, שלא מתאים לבן אדם מבוגר, 
שיבנה ביתו בין רצונות ומחשבות שפלים ובזויים, שהוא נעלב 
מהרצונות ומחשבות האלו, שבהם היה שם ביתו.
%break
אבל אח"כ, כשעובר על פתחי עבודה זרה, היינו כשבא לסביבה 
שעוסקים באהבה עצמית, אז חוזר ומעורר העשו שבו, והוא מפרכס 
לצאת. וכל פעם חוזר חלילה. 
%break
ודבר זה נמשך אצל העובד יום אחרי יום. ומי שהוא עובד ביותר מרץ, 
המצבים האלו יכולים להיות בכל שעה ושעה, המצבים משתנים אצלו.
%break
"ותאמר, אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'". ופירוש רש"י, 
ותלך לדרוש, לבית מדרשו של שם. לדרוש את ה', שיגיד לה מה תהא 
בסופה. ומה היתה התשובה, אומר הפסוק, "ויאמר ה' לה, שני גויים 
בבטנך, 
%break
ושני לאמים ממעיך יפרדו, ולאום מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר". 
ופירוש רש"י, "ולאם מלאם יאמץ", לא ישוו בגדולה, כשזה קם, זה 
נופל. וכן הוא אומר, "אמלאה החרבה, לא נתמלא צור אלא מחורבנה 
של ירושלים".
%break
להבין התשובה שניתן לה מאת ה', כמו שכתוב, "ויאמר לה ה'", 
צריכים להסביר, שנאמר, ששני כוחות אלו מוכרחים להיות. כידוע, 
שעיקר בחינת נברא הוא הכלי קבלה, שזה נקרא בחינת עשו. 
%break
אלא אח"כ בא כח השני, הנקרא בחינת יעקב, שהוא הרצון להשפיע. 
וכל אחד רוצה לשלוט לבדו. וזוהי ההתאבקות, שיש בין עשו ליעקב.
%break
וזהו שפירש רש"י, "כשזה קם זה נופל, לא נתמלא צור אלא מחורבנה 
של ירושלים". היינו שנאמר לה, שצריכים לדעת בבירור, או שהרצון 
לקבל שולט או שהרצון להשפיע הוא השולט, 
%break
ושניהם ביחד אי אפשר להתקיים. אי לזאת, צריכים להחליט אחת 
ולתמיד, שלא כדאי לגור בתוך המחשבות והרצונות המגונים 
והשפלים.
%break
%page 88
ואז, כשהוא רואה שאין בכוחו להתגבר על הרצון לקבל שלו, אז נקרא 
זה, שהוא רואה, שהוא אין ואפס, שהוא כלום לא שוה, אלא שאז הוא 
רואה, שאף על פי שהוא כבר בא לידי הכרה, שהרצון לקבל הוא 
המזיק, 
%break
ומכל מקום הוא לא יכול להתגבר עליו, ולכן דוקא אז הוא רואה, שהוא 
זקוק לרחמי שמים, שבלי עזרתו אי אפשר לצאת משליטתו של הרצון 
לקבל.
%break
וזהו מה שאמרו חז"ל, (קידושין ל') "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל 
יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". וזהו דוקא אם הוא התחיל 
בעבודה ועשה כל מה שיש בידו לעשות, 
%break
אז הוא לא צריך להאמין, שרק הקב"ה יכול לעזור לו, כי הוא רואה 
עכשיו, שאין לו שום תחבולה ועצה, מה שהוא לא עשה, וכלום לא עזר 
לו. אלא רק הקב"ה עזר לו.
%break
ורק אז הוא יכול להבין, שרק הקב"ה עוזר. אם כן מהו ההבדל בינו 
לבין חבירו. וכמו שהוא עזר לו, כמו כן הוא יכול לעזור גם לאחרים. 
ומשום זה אין לו מקום להתנשאות על אחרים, כיון שזה לא כוחו. 
%break
מה שאין כן אלו שעוד לא התחילו לעבוד בעבודת הקודש, שענינה 
הוא רק להשפיע ולא לקבל, אז הם לא רואים, שרק הקב"ה עזר להם, 
אלא הם אומרים, "שכוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה", וממילא יש 
להם במה להתגאות על שאר אנשים, שאינם בעלי עבודה כמוהם.
%break
ונמצא אז, שאין כל כך מרחק בין הטוב להרע, כיון שגם הטוב שלו 
בנוי על יסוד של אהבה עצמית. ואף על פי שהוא עוסק בתורה ומצות, 
מכל מקום לא ניכר אז ההתאבקות בין יעקב לעשו. 
%break
וממילא הוא לא זקוק לעזרה מן השמים, שיציל אותו מהרצון לקבל, 
ושירחם עליו, שיתן לו כלי דרצון להשפיע. כיון שרואה, שהוא לא 
מסוגל מצד הטבע לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
והוא מטעם, שבכלל הוא לא חושב שצריכים לעבוד בתורה ומצות, 
בכדי לזכות לדביקות ה', שעל ענין דלהשפיע לא מעניין לו בכלל. לכן 
לא שייך לומר, שזה קם זה נופל. אלא בזמן שרוצים ללכת בדרכי 
השפעה, אז מתחיל הענין של "ויתרוצצו". 
%break
ואח"כ האדם צריך לעשות מה שבכוחו. ואח"כ הוא בא לידי מצב, 
שרואה את האמת, שאינו יכול לעזור את עצמו. ואח"כ הוא רואה, 
שאין לו שום עצה, אלא שהוא זקוק לרחמי שמים. ואז יקויים המאמר 
חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
"ורב יעבוד צעיר". ויש להבין, מה הוא בא להשמיענו. ויש לפרש, 
שעוד לא מספיק בזה, שכבר זכה שהיצר טוב הוא השולט, והיצר הרע 
אין לו שום כח להתנגד לו, שזה מכונה, שהוא יכול להיות עובד ה' רק 
עם יצר הטוב, אלא שצריך להגיע למדרגת השלימות. 
%break
כמו שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך". 
שגם היצר רע ישמש לעבדות ה'. וזה אפשר לפרש רק באופן, שנדע 
מקודם מה זה יצר הרע.
%break
כי צריכים לדעת, כי עיקר הרע שבנו הוא הרצון לקבל, שממנו באים 
לנו כל הדברים רעים, היינו מחשבות ורצונות רעים. והרצון להשפיע, 
הוא מביא לנו כל הדברים טובים, שהם מחשבות ורצונות הטובים 
שבנו. 
%break
לכן כשיצר הטוב שולט באדם, שהוא הרצון להשפיע, אז גם מלמעלה 
מושפע לנו שפע עליון, זאת אומרת שע"י זה בא מלמעלה שפע של 
חסדים.
%break
אבל צריכים לדעת שזהו רק תיקון הבריאה, היינו בכדי שיהיה לנו 
השתוות הצורה, צריכים לכוון הכל לשם שמים, בכדי שיהיה לנו 
השתוות הצורה, המכונה דביקות בה'. 
%break
אבל מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו שהתחתונים יקבלו 
מהבורא טוב ועונג, ולא שהם ישפיעו לו נחת רוח, היינו כאילו 
שהבורא צריך משהו שהתחתונים יתנו לו.
%break
לכן, בזמן שהנבראים רוצים משהו מהבורא לקבל, אז הם צריכים 
להשתמש עם הכלי קבלה, שהוא היצר הרע, אחרת מי יקבל התענוג. 
ומקבל התענוג הוא רק ההשתוקקות להדבר. 
%break
וההשתוקקות לתענוגים היא הנקראת רצון לקבל. נמצא, שאז הוא 
מוכרח להשתמש עם היצר הרע, אלא שנותן עליו תיקון, המכונה 
בעמ"נ להשפיע. נמצא אז, שהוא עבד ה' גם עם יצר הרע.
%break
%page 89
והנה היצר הרע נקרא "רב", שהוא נולד ראשון. וכמו כן כשהאדם 
נולד, בא היצר הרע קודם. מה שאין כן היצר הטוב בא לי"ג שנה. לכן 
מתי שהאדם עובד לשם שמים עם הרצון לקבל, נקרא שהוא אוהב ה' 
בכל לבבך, 
%break
היינו בשתי יצריך, כנ"ל. וזהו המכוון בפסוק "ורב יעבוד צעיר", 
שפירושו, שהרצון לקבל, הנקרא רב, הוא יעבוד צעיר, היינו שהוא 
ישמש להרצון להשפיע לה'.
%break
נמצא, שהרצון להשפיע הוא יהיה השולט. ולפעמים הרצון להשפיע 
משמש בכלים דהשפעה, המכונה כלים דיעקב, ואז נקרא שהוא עובד 
ה' ביצר הטוב. ולפעמים הוא משמש בכלים דקבלה, 
%break
ואז נקרא שהוא עובד ה' גם ביצר הרע. וכל זה נאמר לה בבית מדרשו 
של שם, כמו שכתוב "ויאמר ה' לה".
%break
ובזה נבין מה שאמר בן זומא (אבות דרבי נתן, פרק שלשה ועשרים) 
"איזו גבור שבגבורים, מי שעושה שונא אוהבו". ובמסכת אבות (פרק 
רביעי) "אומר בן זומא, איזהו גבור הכובש את יצרו".
%break
ויש להבין את הפירוש, שאומר על "גבור", שאומר, "איזהו גבור 
הכובש את יצרו", לבין הפירוש שנותן על "גבור שבגבורים", שאומר, 
"מי שעושה שונא אוהבו".
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש את דברי בן זומא, שבחינת גבור נקרא "ולאם 
מלאם יאמץ", כמו שפירש רש"י כנ"ל, כשזה קם זה נופל, זה נקרא 
גבור, שהכניע את הרע שבו, ורק היצר הטוב שולט, זאת אומרת 
שהוא עובד ה' רק ביצר הטוב.
%break
ו"גבור שבגבורים" נקרא בחינת "ורב יעבוד צעיר", שפירושו "ורב" 
היינו הרע שבו, "יעבוד צעיר", שישמש את הרצון להשפיע, שאז הוא 
עובד ה' גם ביצר הרע, כנ"ל, שאז הוא מקיים את הפסוק "בכל 
לבבך", היינו בשתי יצריך.
%page 90
%H ויצא יעקב
%break
"ויצא יעקב". ופירש רש"י וזה לשונו, ולא היה צריך לכתוב אלא "וילך 
יעקב חרנה". ולמה הזכיר יציאתו. אלא מגיד, שיציאת צדיק מן 
המקום, עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא 
הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את הנ"ל על דרך העבודה. מה הוא צדיק, ומהו הרושם 
שהצדיק עושה בעת יציאתו.
%break
ויש לפרש, שהקב"ה נקרא צדיק, כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק ואני 
ועמי הרשעים". שפירושו הוא, כי בזמן שהאדם מקורב לה', היינו 
שמרגיש שה' קרוב אליו, שמרגיש איך שה' עושה לו טוב, 
%break
אז יש לו טעם בתורה וטעם בתפלה. ובכל עסקיו שהוא עושה, הוא 
מרגיש שה' קרוב אליו. ומה שהוא עושה, הוא עושה הכל בשמחה 
ובהתרוממות רוח.
%break
ואח"כ הוא בא לידי ירידה, היינו שאין לו טעם בלימוד התורה 
ובמעשים טובים, רק שנשאר לו רושם, שהיה לו זמן, שהיה בזמן 
עליה. שכן היה מרגיש טעם בתורה ומצות, והיה לו אז מצב של 
שמחה. והרושם הזה שנשאר גורם לו געגועים לחזור למצב הקודם. 
%break
זאת אומרת, לאחר כמה זמן, הוא מתעורר ע"י הרושם שנשאר בו, 
שיראה לעשות איזה עצות, לחזור למצב שבו היה לו, שהיה נקרא 
מצב של עליה, וכעת הוא מרגיש את שפלותו, איך שהוא מרוחק מכל 
דבר רוחני.
%break
ואז נשאלת השאלה, לשם מה באה לו הירידה הזו. מי מרויח מזה. או 
שבא לו מטעם עונש, שהוא צריך עכשיו לתקן את עצמו, על מה 
שחטא. אבל הוא לא יודע, מה היה החטא שלו, שבשביל זה ירד 
ממצב העליה שבו היה נמצא. אם כן הוא לא יודע מה לתקן. 
%break
נמצא, מצד אחד הוא לא רואה שום חסרון מצד עצמו, שבשביל זה בא 
לידי ירידה. אלא על כורחך מוכרח לומר, שבא מצד ה'. אז באה 
השאלה, מה הרויח מזה, שהוריד אותו ממדרגתו.
%break
וזה יכולים לפרש את מה שאמרו חז"ל, ש"יציאת צדיק מן המקום 
עושה רושם". כי בזמן העליה, נקרא שהקב"ה נמצא בהמקום, היינו 
בהגוף, ואז הוא גורם לו את ההרגשות וההתפעלות מתורה ומצות. 
%break
והיות שהאדם לא היה לו לתת את החשיבות הזאת, שהקב"ה נמצא 
בתוכו, כמו שכתוב "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם", איך להעריך 
את זה, לדעת מי שנמצא בתוכו, ולתת הכבוד, בשיעור מה שצריכים. 
%break
נמצא, שאף פעם לא היו יכולים לעזור, שיקבל מדרגה יותר עליונה, 
כיון שיש לו סיפוק בעבודה.
%break
לכן הורידו אותו משמים, בכדי שידע עוד הפעם, איך להעריך את זה, 
שמן השמים העלוהו וקרבוהו, והוא לא מחשיב את זה. ואם תשאל, 
למה צריכים, שהאדם יחשיב את מצב העליה שלו, 
%break
זהו כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאור אין הבחן מדרגות, אלא 
כל ענין גדלות וקטנות תלוי בהשגת הכלים, כפי מה שהכלים 
משיגים את האור, כך הוא גדלותו של האור. 
%break
לכן אמר ז"ל, אם אדם מקבל משהו מלמעלה, ויש לו שכל להחשיב 
את זה, כך ההארה מתגדלת אצלו, ואינו צריך לשום אור יותר גדול, 
אלא הוא בעצמו, על ידי זה שמחשיב אותה (ההארה), היא מתגדלת, 
ומאירה לו כל פעם במדרגה יותר גדולה.
%break
נראה מזה, שכל החטא היה, שבשביל זה נפל ממדרגתו הוא, בזה 
שלא החשיב את מצבו, והיה לו סיפוק. מזה נמצא, שהיה מוכרח 
להישאר בדרגה זו לעולמים. לכן הירידה הזו שקיבל, היתה לטובתו, 
שע"י זה תהיה לו היכולת לעלות במעלות הקודש.
%break
%page 91
ולכן יהיה הפירוש, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן 
שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה". פירוש, שכל 
החשיבות היתה נמצאת בה, אלא שלא ידע להעריך את חשיבותה, 
לכן "יצא משם פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה".
%break
נמצא, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שהוא צריך לידע, 
שמשום שבזמן שהצדיק היה בעיר, לא היה משים לב להחשיב אותה, 
"את הודה, זיוה והדרה". אלא פנה, היינו שלא היה לו את החשיבות 
של כל מדרגות החשיבות הנ"ל. 
%break
זה נקרא "עושה רושם", היינו שהוא צריך להירשם אצלו, ש"סיבת 
יציאת צדיק מן המקום", היה לסיבת פנה, היינו שבאמת היו שם כל 
המדרגות, אלא הוא לא שם לב לזה, כי היה לו לדעת, שבאור אין 
השתנות, אלא הכל תלוי בהכלים. 
%break
נמצא, שיכולים לומר, שלא היתה מחמת חטא ההסתלקות הזו, אלא 
שהיתה בכדי שיהיה לו מקום להתעלות במעלות הקודש.
%break
עוד יש לפרש את המאמר הנ"ל, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה 
רושם", הכוונה על האדם, ש"בזמן שהצדיק בעיר", פירושו, שהאדם 
יכול להצדיק את ההשגחה, אז כשהוא מתגבר על מצבו, שבו הוא 
נמצא, ואומר, שבטח הקב"ה, שהוא הטוב ומטיב, 
%break
מתנהג עמי בהנהגת טוב ומטיב, אלא שהוא רוצה, שאני ארגיש כמו 
שאני מרגיש, נמצא, שהוא מצדיק את ההשגחה. אז תיכף הוא רואה 
את חשיבותה של עבודה דלהשפיע, ושל למעלה מהדעת. 
%break
וזה נקרא, "שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה". 
שאז הוא (רואה) את כל המעלות.
%break
יצא משם. היינו שיצא מלהצדיק את ההשגחה, ורוצה לראות הכל 
בתוך הדעת. אז הוא לא מרגיש שום טעם בעבודה דעל מנת 
להשפיע. אז "פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה". 
%break
ונופל שוב לתוך אהבה עצמית. פירוש, שאז אין לו שום מושג, רק 
בעבודה הנבנית על בסיס שבתוך הדעת.
%break
וזה נקרא, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, שרק אז, 
על ידי יציאת הצדיק, היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, 
שאני מרגיש טעם בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה 
מהדעת", זה גורם לו ליציאת צדיק מן המקום. 
%break
זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה לשמור את עצמו, שלא לצאת 
מהעבודה של למעלה מהדעת. 
%break
וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון 
שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול 
ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת.
%break
נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו 
רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה.
%break
"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים 
עולים ויורדים בו". המפרשים מקשים: "יורדים" היה צריך לומר, ואח"כ 
"עולים". 
%break
להבין זה על דרך העבודה, צריך לפרש, שהסולם מרמז על האדם, 
שהאדם עומד למטה בארץ, אבל ראשו של אדם הוא מגיע השמימה. 
זאת אומרת, כשהאדם מתחיל ללכת למעלה, הוא מגיע השמימה, 
ואין לו להתרעם, בזה שהסולם מוצב ארצה.
%break
אבל צריכים מקודם להבין מה זה "ארצה", שאנו רואים, שהארץ היא 
דבר השפל ביותר, שאין למטה ממנה. ובכל זאת אנו רואים, שכל 
הבנינים היפים ופירות הטובים באים מהארץ דוקא.
%break
זה ידוע, שהארץ מרומז על הרצון לקבל, שהוא היסוד, שכל הבריאה 
וכל הרע שישנו בעולם, נמשך מהרצון הזה, כידוע, שכל המלחמות 
והרציחות וכדומה, הרצון לקבל הוא השורש לכל זה. 
%break
וזה נקרא "סולם מוצב ארצה", שהאדם מוצב בתחילת ביאתו לעולם, 
ארצה, שהוא מלשון ארצה, היינו אני רוצה לקבל. 
%break
וזו היא בחינת שפלות, שאין יותר למטה ממנה. אבל "ראשו מגיע 
שמימה", היינו, שדוקא ע"י זה שהסולם מוצב ארצה, שארצה, יש 
להמילת ארצה, שתי משמעויות:
%page 92
א. מלשון ארצה, היינו אני רוצה,
ב. מלשון ארץ, שהיא בחינת שפלות.
%break
כידוע, שעיקר הבריאה הוא רק הרצון לקבל, שכך יצא בתחילת 
הבריאה רק הרצון לקבל. ואח"כ נעשו התיקונים, הנקראים השתוות 
הצורה, שפירושו, שהתחתון, הנקרא ארץ, מגיע לידי השתוות עם 
השמים, שהוא נקרא המשפיע. 
%break
וזה יכולים לפרש, שהאדם, אף על פי שהוא עומד בארציות, מכל 
מקום יש בידו לתקן, שראשו, הנקרא סוף של הסולם, מגיע השמימה, 
יהיה בהשתוות הצורה עם השמים, שהיא הבחינת מקבל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
וכמו שתחילת הבריאה יצא מקודם המקבל ואח"כ נתקן בעמ"נ 
להשפיע, כמו כן הסולם, המרומז לאדם מוצב ארצה, ההתחלה הוא 
בארציות ואח"כ מגיע השמימה, שהכוונה היא, שלא להתפעל מזה 
שהאדם רואה, שהוא מלא ארציות, ואין בו שום ניצוצי השפעה, 
%break
ואינו יכול להאמין, שיש מציאות, שהגוף שלו יסכים לעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע, אלא שיאמין, שדרך וסדר העבודה, רוצה הבורא, שיהיה 
דוקא באופן כזה, שיהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
%break
ובזה נבין מה שכתוב, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". ושאלו 
מפרשים, הלא מלאכים הם בשמים, והיה צריך לכתוב מקודם 
"יורדים" ואח"כ "עולים". ויש לפרש, הכוונה היא על האדם, שהוא 
שליח ה', כי מלאך נקרא שליח. 
%break
ואלו אנשים שהולכים בדרך ה', נקראים מלאכי אלקים. והם מקודם 
עולים, ע"י זה שהסולם מוצב ארצה, ומגיעים עד הסוף הסולם, 
שנקרא "ראשו מגיע השמימה". "ואח"כ יורדים", שפירושו, שכל עליות 
וירידות הן מסיבת, שיש בהסולם שני קצוות:
%break
א. "מוצב ארצה", היינו מקום השפלות.
ב. ומצד השני "ראשו מגיע השמימה".
זאת אומרת, שבשיעור שהוא מחשיב את "ראשו מגיע השמימה", אז 
הוא יכול להרגיש את שפלותה של "מוצב ארצה",
%break
ולהצטער על זה, מה שהוא נמצא בארציות. מה שאין כן אם אין לו 
מושג אמיתי ב"ראשו מגיע השמימה", אין לו במה להתפעל, בזה 
שהוא נמצא במצב של ירידה.
%break
נמצא, שהפירוש יהיה, שבשיעור שהוא עולה ל"ראשו מגיע 
השמימה", אז הוא יכול להעריך את שיעור שפלותו של הירידה. 
%break
וזה הפירוש של מה שכתוב מקודם "עולים" ואח"כ "יורדים", מטעם, 
שאין אדם מרגיש שהוא נמצא במצב של ירידה, אלא בשיעור שהוא 
משער את חשיבתו של השמימה.
%break
וזהו "עולים" ואח"כ "יורדים", משום שהסולם, שהאדם צריך לעלות, 
בכדי למלאות את שליחותו, שנשלח לעולם הזה מטעם ה', מתחיל 
ממדרגות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". 
%break
זאת אומרת, מתחילת השפלות, שהוא הרצון לקבל, מצד הטבע שלו, 
"וראשו", היינו בסוף הסולם הוא צריך להגיע השמימה, שהוא בחינת 
רק להשפיע, שזה נקרא "שמים", כי ארץ נקראת "מקבל" ושמים 
נקרא "משפיע".
%break
ועוד יש לפרש "עולים ויורדים", שהאדם צריך לדעת, שבזמן שהוא 
מרגיש שנמצא בזמן ירידה, לדוגמא, שהאדם, בזמן שעוסק במסחר, 
או שעובד בבית חרושת, או סתם שהולך ברחוב וכדומה, פתאום הוא 
מתעורר משנתו, וראה את עצמו, שנמצא במצב ירידה, 
%break
אז הוא צריך לדעת, שזה בא לו, היינו הידיעה הזאת, שהוא בשפלות, 
הוא מצד עליה. וזה נקרא "עולים" מקודם ואח"כ "יורדים", כי אם לא 
היתה עליה בדרגה, מצד התעוררות מלמעלה, לא היה בא לידי 
הרגשה זו, אלא קוראים אותו מלמעלה.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שכל עבודה שלנו היא בבחינת "סולם מוצב ארצה 
וראשו מגיע השמימה". זאת אומרת, יש להסולם של אדם שתי 
בחינות, שעם ב' בחינות הוא עולה בסולם החיים:
%break
א. ש"הסולם מוצב ארצה", שהוא הרצון לקבל, מוצב אצלו בבחינת 
ארץ, שהיא בחינת שפלות, שארץ נקרא מקבל בחינת נוקבא, 
שמקבלת מן השמים, ששמים נקרא בחינת זכר, בחינת משפיע. 
%break
%page 93
"וראשו מגיע השמימה", זאת אומרת, שבחינת השפעה, שנקרא 
שמים, היא אצלו בחינת ראש, היינו דבר חשוב. ובשיעור הזה 
שבחינת השפעה נחשבת אצלו לראש, בשיעור הזה ארץ, שהיא 
בחינת רצון לקבל, נחשבת אצלו לבחינת ארצה, היינו בחינת שפלות.
%break
ב. ש"ארץ", היינו ארצה, נקרא אצלו ראש. ובחינת שמימה נקרא 
בחינת שפלות.
%break
והנה "מלאכי אלקים" פירוש, מי שעושה חשבון, שהוא בא לעולם הזה 
בשליחות הבורא, לתקן תיקונים, אז הוא נקרא בחינת "מלאכי אלקים 
עולים ויורדים" בו, היינו שהם רואים את סולם החיים, שהוא מוצב 
ארצה, שהרצון לקבל הוא בחינת שפלות.
%break
"וראשו מגיע השמימה", היינו כנ"ל, שאצלו השמים, שהוא בחינת 
השפעה. זאת אומרת, שהם מחכים לבוא לבחינת השפעה, משום 
שעיקר עבודתם הוא להשפיע נחת רוח להקב"ה. 
%break
וזהו אצלם בחינת ראש. ובזמן שהם מקבלים רצון, שיוכלו להשפיע, 
זה נקרא אצלם בחינת התרוממות. ולזה הם מצפים. ובזמן שהם 
מונחים תחת שליטת ארצה, כנ"ל, אז מרגישים בחינת שפלות. והם 
מצפים רק להשפיע להבורא.
%page 94
%H בענין הוויכוח בין יעקב ללבן
%break
אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של 
יעקב עם עשו:
אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות 
בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".
%break
ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי 
לך אשר לך".
ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא 
אמר, "יהי לך אשר לך".
%break
ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, 
ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת 
אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.
%break
למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק 
בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את 
עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו 
לקום לעסוק בעבודה. 
%break
והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, 
בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, 
שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות 
אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. 
%break
אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם 
כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו 
מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.
%break
וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". 
זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות 
שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. 
%break
עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, 
ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם 
הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק 
בתו"מ.
%break
ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק 
לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל 
הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד 
את ה' בפשטות, 
%break
ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך 
לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.
%break
אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד 
אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של 
שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. 
%break
ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר 
עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא 
מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.
%break
אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב 
משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא 
הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד 
תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". 
%break
אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, 
באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק 
בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.
%break
אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה 
לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו 
שכתוב "ויפצר בו ויקח".
%break
%page 95
נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר 
"וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן 
יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו 
רכוש הקליפה. 
%break
ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה 
טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו 
שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".
%break
על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין 
עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני 
דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו 
תפילה.
%break
הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו 
לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי 
ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", 
%break
על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י 
הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.
%break
ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים 
להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע 
את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. 
%break
ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן 
למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".
%break
והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, 
לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב 
אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. 
%break
לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו 
שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). 
ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, 
שהאמין בו.
%break
נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא 
הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל 
הם בין אדם למקום. 
%break
ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין 
כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.
%break
אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. 
והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי 
נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. 
%break
ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל 
בחינה יש שם בפני עצמו.
%break
ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. 
ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. 
וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.
%break
וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או 
עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים 
תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו 
וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" 
%break
(עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע 
ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.
%break
והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב 
את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו 
להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. 
%break
כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני 
אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, 
היינו, שיכיר את חשיבותו. 
%break
ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא 
כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", 
שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
%page 96
נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב 
את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את 
הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. 
%break
לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה 
ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את 
עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, 
%break
כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של 
אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.
%break
ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, 
חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר 
לנו. 
%break
ואפשר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". 
הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, 
ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.
%break
כי בזמן שהאדם הוא מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא 
מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. 
%break
וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות 
בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום 
שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.
%break
לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. 
נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, 
דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, 
%break
זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של 
הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.
%break
ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש 
ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם 
את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי 
שתהיה לשפחה בבית אברהם. 
%break
הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז 
שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו 
להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות 
שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.
%break
וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא 
רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם 
עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם 
איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, 
%break
בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך 
הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי 
שיקבל שכר.
%break
אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה 
הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של 
המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא 
משמש את המלך, 
%break
לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר 
שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, 
מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא.
%page 97
%H וישב יעקב בארץ מגורי אביו
%break
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען". בזהר (וישב דף ד' אות 
י"א ובהסולם) "רבי חייא פתח ואמר, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו 
ה'. אבל צדיק ההוא, שהוא ירא את רבונו, כמה רעות הוא סובל 
בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם יצר הרע. 
%break
והקב"ה מצילו מכולם. זהו שכתוב, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. 
רבות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק, שזה יורה, שפירושו 
הוא, שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו, 
%break
כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מן יצר הרע, כנ"ל. ומשום זה 
הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם".
%break
ויש להבין דבריו:
%break
א. שמשמע מכאן, מי שסובל "רעות רבות", הוא צדיק. ומי שאינו סובל 
"רעות רבות", אינו צדיק.
ב. מדוע אם הוא רוצה שלא ישתתף עמו יצר הרע, מוכרח לסבול 
"רעות רבות".
%break
ג. הלשון "ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם". 
ולאדם אחר משמע שאין הקב"ה חס ושלום אינו מצילו, היתכן.
%break
ד. ויותר קשה, שמצד אחד אומר, כי הרעות שסובל מרחיקות אותו מן 
יצר הרע. ומצד השני הוא אומר, שהקב"ה מציל אותו מכולם, היינו 
שמציל אותו מן "רעות רבות". אם כן, הוא יחזור ויקרב את עצמו ליצר 
הרע, כיון שנתבטלה הסיבה, שהיתה מרחקה אותו מן יצר הרע.
%break
ויש לפרש דבריו, הנה מאמר, בערך זה מצאוני (קידושין ל' ע"ב) 
"ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש 
להמיתו, שנאמר, צפה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה 
עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".
%break
הנה במסכת סוכה (דף נ"ב) יש גם מאמר כעין זה: "שבע שמות יש לו 
ליצר הרע, שלמה קראו שונא, שנאמר (משלי כ"ה), אם רעב שונאך 
האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו 
וה' ישלם לך, אל תקרי ישלים לך אלא ישלימנו לך".
%break
ופירש רש"י, "אם רעב יצרך ותאב לעבירה, האכילהו לחם הטריחהו 
במלחמתה של תורה, דכתיב (משלי ט') לכו לחמי בלחמו, השקהו 
מים תורה, דכתיב בה (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים. 
%break
ישלימנו לך. שיהא שלם יצרך עמך ואהבך, ולא ישיאך לחטוא, ולאבד 
מן העולם".
%break
ולהבין את כל הנ"ל, צריכים לדעת, כי עיקרו של יצר הרע הוא, זה 
שנקרא עיקר הבריאה, שהקב"ה ברא יש מאין, שהוא הרצון לקבל, 
שהוא דבר חדש, שלא היה מטרם שבראה, כידוע (עיין בהקדמות). 
%break
וכל עבודת האדם היא, רק לעבוד להפוך מהטבע שלו, היינו שיהיה כל 
רצונו אך להשפיע. והיות שזה הוא נגד הטבע שלו, כי מצד הטבע הוא 
צריך לדאוג רק לצורך אהבה עצמית, ואין לו שום חשק לעבוד לטובת 
הזולת.
%break
והגם שאנו רואים, שלפעמים אדם כן עובד לטובת הזולת, זה יכול רק 
באם הוא רואה שיקבל תמורה עבור עבודתו, שהרצון לקבל יהיה 
שבע רצון מזה, זאת אומרת, שהתמורה תספק את אהבה עצמית 
שלו, אחרת אין באפשרותו לצאת מהכלי קבלה מצד דרך הטבע.
%break
אבל שיהיה האדם ביכולת לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, ולא לקבל 
שום תמורה, זה אינו מדרך הטבע. והגם שאנו רואים, שיש אנשים, 
שהולכים להיות מתאבדים לטובת המולדת, ולא רוצים שום תמורה. 
%break
והוא מטעם, שאם המולדת היא חשובה לו מאוד, וזו החשיבות היא 
גם כן מצד הטבע, כמו שאמרו חז"ל "כי חן המקום על יושביה". ובטח 
שיש הבחן במידת החן, כי לא לכולם יש אותו החן. ולכן יש הרבה 
מתנדבים שהולכים לצבא, מטעם חשיבות המולדת. 
%break
%page 98
אבל מטעם שהם חושבים, שזוהי לא כל כך סכנה גדולה, שתלויים 
בזה כל החיים. כי אני רואה, שחוזרים הרבה אנשים מהמלחמה, 
בריאים ושלמים.
%break
ואם יש לפעמים סכנת מוות ודאי, על זה כבר אינם מוכנים ללכת 
למוות בטוח, אלא יחידי סגולה, שהמולדת חשובה להם. וגם בזה 
מעורב כח תמורה, 
%break
שהוא חושב, שאחר מיתתו כולם ידעו שהוא איש עם כח מסירות נפש 
לטובת הכלל, ושהוא היה איש מורם מעם, שהיה דואג לטובת הכלל.
%break
אבל בעבודת ה', שהאדם ההולך בדרך האמת, הוא מוכרח לעבוד 
בהצנע לכת, מטעם הנ"ל, היינו שלא תהיה אחיזה להחיצוניים. זאת 
אומרת, בעבודת ה' לא תהיה לו אחיזה, שהוא עובד עבור חיצוניים, 
%break
דהיינו, שאנשים, שהם חוץ ממנו, יודעים מעבודתו, אז הוא עובד 
עבודתו של מסירת נפש, שאנשים מבחוץ יאמרו, שהוא היה איש 
מורם מעם. 
%break
וזה נותן לו גם כן סיוע, שתהיה לו היכולת לעבוד בלי תמורה, בכדי 
שאנשים מבחוץ יגידו, שהוא היה עובד ה' בלתי ה' לבדו. והקב"ה נתן 
כח הזה להנבראים, מטעם "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". 
%break
ולא יהיה לו שום סיוע מבחוץ, זה הוא יכול להגיע, אם היה לו מקודם 
שלא לשמה, אבל לא להישאר בהשלא לשמה חלילה.
%break
וזהו מה שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתתף שם שמים ודבר 
אחר, נעקר מן העולם, שנאמר, בלתי ה' לבדו", שפירושו הוא, "בלתי 
ה' לבדו", היינו, שלא תהיה שם שום התערבות של אהבה עצמית 
כלל, כי אם בלתי ה' לבדו, שזוהי המשמעות הלשון בלתי.
%break
אבל מכל מקום יש כאן להבין ענין מקורי. שיש להבחין, בין שאדם 
נותן את מסירת נפש, בכדי להשיג איזה דבר, אפילו שהוא מקבל 
התמורה עבור הכלל, שזה הוא ודאי דבר גדול, 
%break
כיון שהתמורה שהוא מקבל, אם זה לא עבור אהבה עצמית, אלא 
מטעם אהבת הזולת, היות שאוהב את הזולת, ובשבילם הוא מוסר 
את עצמו למוות, כדי לעשות טובה להכל.
%break
אבל בטח אם היתה לו איזו עצה, שיוכל להשיג אותו דבר, לא על ידי 
מסירות נפש, בטח שהיה בוחר את הדבר השני. כי עיקר אצלו הוא 
לקבל איזו תמורה עבור הכלל, ולא העבודה היא המטרה, אלא הנחת 
רוח שיכול לעשות להמולדת, הוא שנותן לו כח לעבוד. 
%break
לכן אין הוא מסתכל על האמצעים, איך להשיג את הדבר להמולדת. 
ואם הוא רואה, שדוקא שע"י זה שהוא ימסור את נפשו עבור המולדת, 
(הוא יכול לעשות להמולדת נחת רוח), הוא גם כן מוכן לזה.
%break
מה שאין כן באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' 
לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת 
נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה 
מהמסירות נפש שלו. 
%break
אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו 
לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה 
הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, 
המטרה שלו היא למסור נפשו לה'.
%break
מה שאין כן בגשמיות לגבי אהבת הזולת, הגם שזו היא מדרגה 
גדולה, ואין כל האנשים מסוגלים לעבוד בשביל טובת הכלל, אבל מכל 
מקום המסירות נפש היא רק אמצעי ולא מטרה. ויותר היה שבע רצון, 
אם הוא היה יכול לעשות ולהציל את הכלל בלי מסירות נפש שלו.
%break
ונשאל לכל אלו המתנדבים ללכת לטובת המולדת למלחמה, ומי שהוא 
היה יכול לתת להם עצות, להציל את המולדת בלי שימסרו את נפשם, 
בודאי היו שמחים. אבל באין ברירה, הם מוכנים ללכת עבור הכלל, 
כדי שהכלל יקבל את התמורה. 
%break
והוא נותן את כל האמצעים, הגם שזה הוא כח גדול, אבל אין זה שום 
שייכות למסירות נפש לה', ששם המסירות נפש היא המטרה, ומה 
שייוולד אחר זה, הוא לא מטרתו, שלא על זה היתה כוונתו. 
%break
לכן מסירות נפש ברוחניות, אין לה שום ערך לגבי מסירות של 
הגשמיים. כי אצל הגשמיים, המסירות נפש היא האמצעי, ולא מטרה. 
מה שאין כן ברוחניות הוא להיפוך, שמסירות נפש היא המטרה.
%break
%page 99
ובזה נבין את ענין "מקבל בעל מנת להשפיע". היות שכל מטרתו של 
האדם היא רק להשפיע להבורא, כי זה הוא ענין השתוות הצורה "מה 
הוא רחום אף אתה רחום". 
%break
וכשהוא מגיע לידי מדרגת מסירות נפש לה', מטעם שהוא רוצה לבטל 
את עצמו, בכדי להנאות לה', אז הוא רואה את מטרת ה', שהיתה 
במחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. אז הוא רוצה לקבל את 
הטוב והעונג, מה שהיה במטרת הבריאה להטיב לנבראיו.
%break
וזה נקרא "מקבל על מנת להשפיע". אחרת יכול להיות, שהוא רוצה 
לקבל את הטוב והעונג, לכן הוא משפיע הכל, בכדי שיכול לקבל. והוא 
על דרך "משפיע בעל מנת לקבל". 
%break
מה שאין כן אם מטרתו היא להשפיע, ואין לו שום רצון לקבל לתועלת 
עצמו שום דבר, כי "בלתי ה' לבדו", אז הוא יכול להגיע למקבל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
ובענין מסירות נפש, שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, האדם צריך לצייר לעצמו 
את ענין מסירות נפש, כמו שמצאנו אצל רבי עקיבא (ברכות ס"א 
ע"ב), 
%break
שאמר לתלמידיו, כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה "בכל נפשך, 
אפילו הוא נוטל את נפשך. אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו, 
שבא לידי, לא אקיימנה".
%break
ובודאי אחר רצון להשפיע כזה, כשאדם אומר, שהוא רוצה לקבל טוב 
ועונג, מטעם שזוהי מטרת הבריאה, בטח שאין כוונתו (אלא) רק 
להיות מקבל בעל מנת להשפיע לה'.
%break
ובזה נבין את הד' שאלות הנ"ל:
שאלה א': שמשמע מדברי הזהר, שרק מי שסובל "רעות רבות" הוא 
צדיק. ומי שאינו סובל רעות, אינו יכול להיות צדיק. היתכן. והענין הוא 
כנ"ל, שענין רעות הכוונה על יצר הרע. 
%break
זאת אומרת, שדווקא מי שמרגיש את היצר הרע, שגורם לו רעות 
רבות, בזה שהוא לא נותן לו להתקרב לה', הוא נקרא "צדיק". מה 
שאין כן אם האדם לא מרגיש, 
%break
איך שהוא מרחק אותו מה' ולא מרגיש אותו, שעושה לו רעות בזה, 
הוא לא נבחן לצדיק, כי עוד לא הגיע להכרת הרע, היינו שיכאב לו את 
זה.
%break
שאלה ב': מדוע אם הוא רוצה, שלא ישתתף עמו יצר הרע, מוכרח 
לסבול "רעות רבות", שמשמע, שאין עצה אחרת, רק שמוכרח לסבול 
רעות. ולפי הנ"ל זה פשוט מאוד, שהכוונה של רעות היא על היצר 
הרע. 
%break
ואם לא מרגיש, שהיצר הרע עושה לו רעות רבות, הוא לא נחשב אצלו 
ליצר הרע, שלא ירצה להשתתף עמו, אלא שנחשב בעיניו ליצר טוב, 
היינו שמביא לו רק טובות, ומדוע לא ישתתף עמו. 
%break
מה שאין כן אם הוא רואה את הרעות, מה שיצר הרע גורם לו, אז הוא 
לא משתתף עמו.
%break
שאלה ג': שהסובל "רעות רבות", אומר הזהר, שהקב"ה חפץ באדם 
הזה. משמע, שמי שאינו סובל רעות, אין הקב"ה חפץ בו, היתכן. אלא 
התשובה היא כנ"ל, שאם האדם מרגיש את היצר הרע, שעושה לו 
רעות רבות, והאדם צועק לה', שיעזור לו, באדם הזה הקב"ה חפץ. 
%break
מה שאין כן, כשאינו מרגיש שהיצר הרע עושה לו רעות, אין הקב"ה 
חפץ בו, כי אין לו שום כלי, היינו רצון שה' יציל אותו.
שאלה ד': אם ה' מציל אותו מרעות, אם כן שוב הוא יתחבר עם היצר 
הרע.
%break
תשובה, ההצלה שבאה מה', היא ענין אחר, מהצלה שנוהג בגשמיות. 
כי ענין הרע, שנוהג בזמן האחוריים, שהוא זמן ההסתרת פנים, שאז 
הוא רואה שיש לו הסתר. כי ידוע, שהקטן מתבטל נגד הגדול. ובטח 
כאן, בעבודת ה', האדם צריך להיבטל נגד ה', "כנר בפני אבוקה". 
%break
והגוף שלו, הוא רואה, שאינו מתבטל. וקשה לו להכניעו ולקבל על 
עצמו את האמונה למעלה מדעת. אז הוא רואה, שהגוף עושה לו 
רעות, בזה שלא רוצה לקבל עליו את עול מלכות שמים, שע"י זה הוא 
מתרחק מכל הרוחניות.
%break
נמצא, במקום שהאדם צריך להאמין, שה' ברא את העולם בבחינת 
טוב ומטיב, והרע שבגופו מרחק אותו מכל הטוב. דהיינו, כשבא 
ללמוד תורה, הוא לא מוציא בה שום טעם. 
%page 100
%break
וכמו כן, כשבא לעשות איזה מצוה, אינו מרגיש בזה שום טעם, משום 
שהיצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה 
מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת 
לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, 
%break
שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את 
עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת 
חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים 
י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים".
%break
וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, 
ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו 
את מה שכתוב (תהילים ל"ד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו 
נאמר הפסוק הזה. 
%break
אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא 
מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, 
כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל 
אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". 
%break
ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי 
כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום 
דבר עבירה.
%break
ועיין בהקדמה לתע"ס (אות נ"ד) וזה לשונו, "אמנם אחר שרואה 
השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר כל מה שהיה עליו 
לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, 
%break
וזוכה להשגת השגחה גלויה, דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה 
שלימה, שפירושה, ששב ומתדבק בהשי"ת בכל לב נפש ומאוד, כמו 
שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה".
%break
ועיין שם (באות נ"ו) וזה לשונו, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". וזה שכתוב, "היכי דמי תשובה", 
כלומר, מתי יהיה אדם בטוח, שזכה לתשובה שלימה. 
%break
ועל כן נתנו לו אות ברור, דהיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא 
ישוב לכסלו עוד". כלומר, שזכה לגילוי פנים, שאז ישועתו יתברך עצמו 
מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד.
%break
ובזה תתורץ השאלה הד', אם הקב"ה מציל אותו מהיצר הרע, שלא 
יעשה לו רעות. ואומר הזה"ק, שענין הרעות, שהצדיק סובל, הוא בכדי 
שלא ישתתף עמו. נמצא, אם ה' מציל אותו, ורואה שלא יעשה לו 
רעות, 
%break
אם כן שוב ישתתף עמו היצר הרע, כיון שכל הסיבה שהיצר הרע 
עושה לו רעות, היא בכדי שלא ישתתף עמו. וכיון שבטלה הסיבה, הרי 
חוזר למצב הקודם. אבל לפי מה שפירשנו, שהצלת ה' הוא ענין גילוי 
פנים, עד שה' מעיד, שלא יחטא. 
%break
והרעות, שהצדיק סובל, הם בכדי שיהיה לו מקום לבקש מה', כנ"ל, 
"אם אין אחוריים אין גילוי פנים". נמצא, שבזמן שיש גילוי פנים ה', אז 
הכל כסדרן.
%page 101
%H מעוז צור ישועתי
%break
בשיר של חנוכה אנו אומרים "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון 
בית תפילתי, ושם תודה נזבח". השיר מתחיל בדברי שבח, כמו 
שכתוב "לך נאה לשבח". 
%break
ואח"כ מתחיל בדברי תפילה, כמו שכתוב "תיכון בית תפלתי". ואח"כ 
שוב בדברי תודה ושבח, כמו שכתוב "ושם תודה נזבח".
נמצא, שיש כאן ג' דברים, בדומה לסדר התפילה:
%break
א. הג' ראשונות של שמונה עשרה הן שבח והודאה,
ב. והג' אמצעיות הן של בקשות,
ג. והג' אחרונות הן שוב של שבח והודאה.
%break
הנה אנו מתחילים בהווה, כמו שכתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו 
מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו 
חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות 
ל"ב).
%break
והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון 
להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר 
שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של 
מקום. 
%break
אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך 
לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ 
הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו.
%break
לכן, לאחר שאמר "לך נאה לשבח", באה אז התפלה, שאומרים "תיכון 
בית תפלתי". ומהו "בית תפלתי". פירושו הוא, כמו שכתוב 
"והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי". 
%break
"הר קדשי", הר מלשון הרהורים. היינו, שיביא להם מחשבות של 
קדושה, שכל ההרהורים שלהם יהיו רק מקדושה.
%break
"ושמחתים בבית תפלתי", זהו לבו של אדם, שיהיה שם מקום 
להשראת השכינה. כי השכינה נקראת "תפלה", כידוע שמלכות 
נקראת "תפלה", כמו שכתוב "ואני תפלה". 
%break
ולאחר ש"תיכון בית תפלתי", אח"כ "ושם תודה נזבח". נמצא, 
שמקודם הוא שבח, ואח"כ תפלה, ואח"כ עוד הפעם תודה ושבח, 
כדוגמת סדר התפלה, שבסוף גומרים עם שבח והודיה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, שהוא רוצה להתחיל בשבח ולבו סגור, 
ומרגיש מלא חסרונות, ואינו יכול לפתוח את פיו לומר שיר ושבחה. אז 
העצה היא ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהכל "חסדים מכוסים". 
%break
היינו שיאמר, שהכל הוא חסד, רק שמכוסה ממנו, מסיבת שהוא עוד 
לא מוכשר לראות את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין לבריותיו.
%break
ולאחר שסידר את שבחו של מקום, היינו שהוא מאמין למעלה 
מהדעת, שהכל הוא טוב וחסד, אז הוא צריך להתפלל, שה' יתקן את 
לבו, שיהיה "בית תפלתי", שפירושו, שיתגלה שם החסדי ה', שזה 
נקרא "חסדים מגולים". ואז "ושם תודה נזבח". 
%break
זאת אומרת, שיתן תודה על מה שזכה לזבוח את הכלי קבלה. וזה 
נקרא "ושם תודה, נזבח", היינו על מה שזכה לזבוח את הרצון לקבל 
שלו, ובמקומה בא רצון להשפיע, שזה נקרא "מקום המקדש".
%break
אבל העיקר הוא, שהאדם צריך ראשית כל, שיהיה לו רצון לזבח את 
הרצון לקבל. והיות שהרצון לקבל הוא כל עיקרו של הנברא, לכן 
הנברא אוהב אותו, וקשה לו מאוד, שיבין שצריכים לבטלו, אחרת אי 
אפשר לזכות לשום דבר רוחני. 
%break
והנה בגשמיות אנו רואים, שיש לאדם רצון וחסרון, מה שנוגע לו, 
הבאה מצד פנימיות גופו. ויש רצון, שאדם רוכש אותו מצד חיצוניותו, 
היינו מבחינתו עצמו. 
%break
זאת אומרת, אם לא היו אנשים מבחוץ, שיולידו לו את החסרון הזה, 
אז האדם לא היה אף פעם מרגיש, שחסר לו זה. רק אנשים מבחוץ 
הם מולידים לו את החסרון הזה.
%break
%page 102
למשל אדם מצד עצמו, אפילו שאין בסביבתו אנשים אחרים, יש לו 
מצד עצמו חסרון לאכילה, ושתיה, ושינה, וכדומה. אבל אם יש אנשים 
בסביבתו, אז יש ענין של בושה, מה שאחרים מחייבים אותו. הוא 
מוכרח לאכול ולשתות, מה שאנשים מבחוץ מחייבים אותו. 
%break
וכן ענין זה ניכר בעיקר בהלבשה, שאדם בבית הוא הולך מלובש במה 
שנח לו. מה שאין כן כשהולך בין אנשים, הוא מוכרח ללכת מלובש 
כפי שאחרים מבינים. ואין לו בחירה, מטעם שענין בושה מחייב אותו 
ללכת לפי טעמם.
%break
כן אותו ענין ברוחניות. יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת 
אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל 
מהם, לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קבל התעוררות וחושק 
להיות עובד ה'. 
%break
אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, שלא 
יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עמו, בכדי להשיג את 
המטרה הרוחנית. 
%break
אי לזאת יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון הזה על ידי 
אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם.
%break
וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה, שיש גם להם צורך 
לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, 
שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. 
%break
זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על 
רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא 
להמטרה.
%break
וזה ענין של אהבת חברים, שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו 
רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי 
אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים. 
%break
אבל מאוד צריכים להיזהר, שלא לכנס לחברים, שאין להם רצון לבדוק 
את עצמם, את היסוד של עבודה שלהם, אם הבסיס הוא להשפיע או 
לקבל. וכן לראות, אם הם עושים מעשים, בכדי להגיע לדרך האמת, 
שהיא הדרך רק להשפיע.
%break
כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לתוך החברים רצון להשפיע. 
זאת אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו 
את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, 
אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. 
%break
לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם 
מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, 
בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו.
%break
וכנגד זה יש כח מבחוץ, שאסור לקבל ממנו שום סיוע, אף על פי 
שהכח הזה, שהוא יכול לקבל מבחוץ, יתן לו חומרי דלק לעבודה. ועל 
הכח הזה צריכים מאוד להיזהר, שלא לקבלו. וצריכים שמירה יתירה, 
מטעם שהגוף נוטה דוקא לקבל כח לעבודה מאנשים מבחוץ. 
%break
והוא בא לאדם, כשהוא שומע, כשאומרים עליו, למשל, שהוא איש 
בעל מדות, או תלמיד חכם, או איש בעל יראת שמים. או שאומרים 
עליו, שהוא איש מבקש את האמת. 
%break
ובזמן שהאדם שומע אלו הדברים, אז הדברים האלו, שהוא שומע, 
שמחשיבים את עבודתו, זה נותן לו כח לעבודה, היות שמקבל כבוד 
עבור עבודתו.
%break
ואז הוא לא צריך לבחינת אמונה למעלה מהדעת ולכח השפעה, שה' 
יעזור לו, שזה יהיה החומרי דלק שלו. אלא הוא מקבל חומרי דלק 
מהחיצונים. היינו, החיצונים מחייבים אותו לעסוק בתורה ומצות. 
%break
וזה ענין של הצנע לכת, שאחד מהטעמים הוא, בכדי שלא תהיה 
יניקה להחיצונים. לכן האדם צריך ללכת בהצנע לכת, כמו שכתוב 
"והצנע לכת עם ה' אלקיך".
%break
כי "החיצונים" פירושו אנשים, שהם מחוץ ממנו. הם יונקים מעבודתו, 
בזה, שאח"כ, היינו לאחר שהוא שומע שמכבדים אותו, כבר הוא לומד 
עבור החיצונים ולא בשביל ה'. 
%break
כי הוא כבר לא נצרך, שה' יקרב אותו לעבודתו. כי עכשיו הוא בעל 
עבודה, מטעם שאנשים מבחוץ נותנים לו חומרי דלק, שילמד ויעבוד 
בשבילם, היינו בשביל, שהם מחייבים אותו שיעבוד. 
%break
%page 103
ולא ה' מחייב אותו, שיעבוד בשבילו. אלא אחרים מחייבים אותו 
לעבוד בשבילם. היינו, בכדי שהם יתנו לו כבוד, וכדומה.
%break
ונמצא, שזה דומה, שהוא עובד בשביל "אל זר". זאת אומרת, שהם 
מצווים אותו לעבוד עם תמורת הכבוד וכדומה, שהם יתנו לו תמורת 
זה, שהוא יעסוק בתורה ומצות. 
%break
פירוש הדבר, במקרה שהם לא ידעו מעבודתו, והוא לא רואה, שיש מי 
שהוא רואה ועוסק בתורה, אז אין לו מי שיחייב אותו עבודה. וזה 
נקרא "אחיזת החיצונים". ומשום זה האדם צריך לעבוד בהצנע לכת.
%break
אולם בזה שהוא עובד בהצנע לכת, עוד לא מספיק. הגם שזה נכון, 
שעכשיו רק הבורא הוא המחייב אותו לעבוד עבודת הקודש. אבל 
צריך להיות עוד דבר, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא בעל מנת לקבל 
פרס. 
%break
וזהו ענין אחר לגמרי, מטעם שזהו נגד הטבע שלנו. כי האדם נברא 
בטבע, הנקרא "רצון לקבל". והוא צריך עכשיו לעבוד רק בעבודה 
דלהשפיע, ולא לקבל לעצמו כלום.
%break
ולזה צריכים לחפש חברה, שכל אחד מהם הוא בדעה כזאת, 
שצריכים לעבוד להשפיע. וכח הזה הוא כח קטן אצל אדם. לכן הוא 
צריך לחפש אנשים, שגם הם מחפשים כוחות כאלו. 
%break
וע"י התחברותם יחד, אז כל אחד יכול לקבל כח מהשני, שרק זה חסר 
לו. וה' ישלח עזרה ממרום, שנוכל ללכת בדרך של השפעה.
%page 104
%H אני ראשון ואני אחרון
%break
הנה הפסוק אומר "אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים". ידוע 
דסדר העבודה, על דרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', היא 
עבודה בעמ"נ להשפיע. 
%break
אבל לפי מה שהאדם קיבל סדר העבודה מבחינת החינוך, הוא דוקא 
שלא לשמה, כמו שאמר הרמב"ם, (הלכות תשובה, פרק י') וזה לשונו 
"ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, 
שמתוך שלא לשמה בא לשמה. 
%break
לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן, 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט. 
%break
ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו 
מאהבה", עד כאן לשונו.
%break
אי לזאת, כשאדם רוצה ללכת בדרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות 
בה', שענינו הוא, לכוון, שהכל יהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא צריך 
מקודם לקבל חסרון, היינו שלא מוצא סיפוק בעבודה דשלא לשמה.
%break
אז הוא מתחיל לחפש סדר אחר בעבודה. כי במה שהיה רגיל עד 
עכשיו לעסוק בתורה ומצות, היה על תשתית של רצון לקבל, המכונה 
"שלא לשמה". 
%break
ועכשיו, שהוא צריך להחליף את כל היסוד שלו, שעל יסוד הזה היה 
בונה את כל סדר החיים שלו, זה תלוי בשיעור, שהמצב דשלא לשמה, 
שהוא רואה, שדרך זו לא נכונה, ואינה נותנת לו מנוחה. ולא ינוח ולא 
ישקוט, עד שיצא ממצב זה למצב דלשמה.
%break
אבל מי נותן לו להרגיש, בזמן שהוא נמצא במצב דשלא לשמה, שעוד 
זה לא הדרך הנכונה, ועוד הוא נמצא מרוחק מדביקות ה'. בו בזמן 
שהוא מסתכל על הכלל, שכל הכלל הולכים בתלם הזה, ולמה הוא 
צריך להיות יוצא דופן. 
%break
ועוד קשה לו, בזמן שהוא מסתכל על הכלל, הוא רואה אנשים, שהם 
יותר כשרוניים, והם יותר בעל עבודה ממנו.
%break
והם מסתפקים מסדר העבודה, שקבלו בזמן היותם קטנים, שאז 
המדריכים לימדו אותם לעבוד רק בשלא לשמה, כנ"ל בדברי הרמב"ם 
ז"ל. ואז הוא רואה על עצמו, הגם ש"צרת רבים חצי נחמה", אבל הוא 
לא יכול להשלים עם המצב דשלא לשמה. 
%break
אז באה השאלה, אם באמת שהוא פחות כשרוני ופחות בעל עבודה. 
ומאין בא לו זה, שהמצב דשלא לשמה אינו נותן לו מנוחה.
%break
על זה באה התשובה: "אני ראשון". היינו, שהבורא נתן לו את החסרון 
הזה, שלא תהיה לו היכולת להמשיך בדרך זו. ולא יחשוב האדם, 
שזה השיג מחכמתו עצמו. 
%break
אלא, אומר הקב"ה "אני ראשון. זאת אומרת, אני נתתי לך את 
הדחיפה הראשונה, שתתחיל ללכת על הדרך האמת. בזה שעשיתי 
לך חסרון, שתרגיש, שאתה בעל חסרון מבחינת האמת".
%break
ואז מתחילה העבודה, שמתחיל לצפות להגיע למצב, שידחה אהבה 
עצמית, וכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. ואז עליו להקדיש לכך 
את כל המחשבה והמשאבים, העומדים לרשותו, בסוד "כל אשר בידך 
ובכוחך לעשות, עשה".
%break
ואח"כ, כשהוא זוכה לדביקות ה', אז הוא חושב, שעל ידי יגיעתו 
בתורה ומצות, ובהתגברות על אהבה עצמית שלו. והוא חושב, שזכה 
לזה רק על ידי העבודה שלו, שהיתה לו התמדה גדולה, 
%break
ורק הוא, היה לו הכח לנצל עד תום, האפשרות שיש לנצל, עשה לו 
החיל הזה, שזכה למה שזכה.
%break
על זה אומר הפסוק "ואני אחרון. היינו, כמו שאני הייתי הראשון, 
שנתתי לך את החסרון, כנ"ל. כמו כן, אני אחרון. זאת אומרת, אני 
נתתי לך המילוי להחסרון". כי החסרון נקרא "הכלי", והמילוי נקרא 
"האור". 
%break
%page 105
והיות שאין אור בלי כלי, לכן מקודם מתחילים לעשות את הכלי, ואח"כ 
נותנים השפע לתוך הכלי. לכן הבורא נתן קודם כל הכלי, שזה נקרא 
"אני ראשון". ואח"כ נתן השפע, שזה נקרא "אני אחרון".
%break
ובזה נבין את השינוי, שיש בין עבודה, שהפועל עובד בעבודה גשמית, 
באיזה בית חרושת, לבין פועל שעובד עבודה רוחנית. שמסדר העולם 
הוא, כי פועל שאינו עובד, אינו מקבל שכר. אבל עונש הוא לא מקבל, 
אם הוא לא עובד.
%break
מה שאין כן עבודה רוחנית. מי שלא עובד, היינו מי שלא מקיים חס 
ושלום תורה ומצות, הוא מקבל עונש, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק 
ה') וזה לשונו "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, 
והלא במאמר אחד יכול להבראות. 
%break
אלא להיפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה 
מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימין את העולם, שנברא 
בעשרה מאמרות".
%break
וכבר נתבאר זה במאמרים הקודמים, ותמצית הענין הוא, שענין 
"להיפרע מהרשעים" הוא, שיהיו היסורים, מה שיש לרשעים בחייהם. 
שפירושו הוא, כשהוא מסתכל על הרשעים של עצמו, היינו על הרצון 
לקבל שלו, 
%break
ואם הוא רואה, שכל מה שהוא עובד עבור הרצון לקבל, אין לו סיפוק 
בחיים כאלו. ובשיעור שהוא רואה ומרגיש את כל האי נעימות מהחיים 
כאלו, על ידי זה הוא מקבל כלי וחסרון לרוחניות, 
%break
משום שהאי נעימות, מה שהאדם מרגיש בחיים שלו, זה דוחף אותו 
שיחפש מקום, שיכול לקבל משם חיים.
%break
נמצא לפי זה, העונש, שהוא מקבל על מה שהוא לא הולך בדרך 
הנכונה, הוא לא נבחן כנקימה ונטירה על מה שהוא לא רוצה ללכת 
בדרך ה', הנקרא, שצריכים לעבוד לשם שמים, אלא להיפך, זה סיוע, 
שדוחפים אותו להאושר ולהטוב.
%break
לכן יוצא, מה שהוא רואה ענין העונש, מה שיש לרשעים, הוא בעצמו 
צריך להרגיש מיסורים שיש להרשעים. וזה סוד מה שכתוב (תהילים, 
צ"ד) "אשרי הגבר, אשר תיסרהו ה'". 
%break
שפירושו הוא, היסורים, שהוא מרגיש, כשהוא הולך בדרך הלא נכונה, 
זה נקרא שהקב"ה נותן לו כלי, כנ"ל, שזהו "אני ראשון".
%break
אבל לא לכולם הוא נותן להרגיש יסורים, בזמן שהולכים בדרך דשלא 
לשמה. אלא רק "את אשר יאהב ה', יוכיח". שזה נקרא, שמרגיש טעם 
של הרשעים, שמשוקעים באהבה עצמית. וזה דוחף אותו מדרך 
השקר לדרך האמת.
%break
היוצא מזה, שבגשמיות, שפועל לא עובד, אינו מקבל שכר, אבל עונש 
לא נותנים לו על זה שלא רוצה לעבוד. 
%break
מה שאין כן ברוחניות, שהתעצל בעבודה, מקבל עונש, כמו שאמרו 
חז"ל "להיפרע מן הרשעים", ששם לא נכנס בגדר שמענישים אותו, 
אלא שמעלים אותו ללכת בדרך הנכונה. לא נבחן זה לעונש, אלא זה 
נבחן לתיקון. זאת אומרת, שיש ב' אופני התיקון:
%break
א. דרך התורה,
ב. דרך יסורים.
אבל זה לא נקרא "עונש", אלא זה נקרא "תיקון". והתיקון בא לו על 
ידי יסורים.
%break
ואח"כ כשכבר יש לו כלי, הנקרא "כלי דהשפעה", במקום שהיה לו 
מקודם רק רצון לקבלה עצמית, מקבל עכשיו רצון, היינו שהוא מצפה 
לה', שיתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
וכשיש לו הכלי דרצון להשפיע, אז הוא זוכה להטוב והאושר, שהיה 
במחשבת הבריאה, שהיא נקראת "להטיב לנבראיו". וזהו כנ"ל "אני 
אחרון", שהכוונה על המילוי. שמה שהיה חסר לו מקודם, הוא ממלא 
עכשיו את כל חסרונותיו.
%break
אבל זהו רק מבחינת השגחה פרטית. זאת אומרת, האדם מצד עצמו 
הוא צריך לומר, שהכל תלוי בו, כי רק לפי ערך התגברותו בעבודה, 
הוא יכול לזכות להמטרה, שבשבילה הוא נברא. 
%break
וזהו נקרא, שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ויחד עם זה, לאחר 
שעשה את עבודתו, הוא צריך לומר, שהכל הוא בהשגחה פרטית, 
כנ"ל בפירוש "אני ראשון ואני אחרון".
%break
%page 106
וענין זה, שהאדם יגיע להמטרה, הוא צריך לדעת, כי העיקר הוא, 
שהוא צריך להגיע לכוון כל מעשיו ומחשבותיו, שיהיו לשמה, כמו 
שכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו". 
%break
ויש להבין במה שכתוב "כל הנקרא בשמי בראתיו", וכי מי שלא 
"הנקרא בשמי", לא ברא הקב"ה לכבודו. וכמו כן יש להבין, מהו 
הפירוש של "הנקרא בשמי".
%break
ויש לפרש "הנקרא בשמי", היינו שהוא מתייחס אליו יתברך, כמו 
שכתוב "ישראל עמך", או "עמו ישראל", שהכוונה היא, שהוא מתייחס 
אל ה'. אז הוא צריך להיות בהשתוות הצורה לה', 
%break
כמו שכתוב "מהו רחום, אף אתה רחום", שכוונתו הוא רק להשפיע 
לה', שכל מעשיו הם רק למען כבודו יתברך, ואינו דואג לתועלת עצמו.
%break
ובזה נפרש "כל, הנקרא בשמי". זאת אומרת, מי מתייחס אלי. אלו 
אנשים, שאומרים, שכל הבריאה הוא רק בראה לכבודו יתברך, ולא 
לתועלת עצמו, אז הוא יכול לייחס את עצמו אלי, 
%break
והוא נכנס בכלל, הנקרא "עמו ישראל", או "ישראל". ואז הוא יכול 
להרגיש את מה שכתוב "הבוחר בעמו ישראל באהבה".
%break
היוצא מזה, שהאדם צריך לקבל חסרון, שירגיש, שהוא זקוק, שה' 
יעזור להגיע "שכל מעשיו יהיו לשם שמים". ואז מתחיל סדר העבודה 
דלשמה. ואז זוכה לדברים, כדברי רבי מאיר.
%page 107
%H ויסב חזקיהו פניו אל הקיר
%break
בזהר (ויחי דף ק"כ אות שפ"ו) "רבי יהודה פתח ואמר, ויסב חזקיהו 
פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'". וזה לשונו שם בהסולם, "הנה שלא 
יתפלל אדם אלא סמוך לקיר, ולא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, 
שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר".
%break
ויש להבין מה זה "קיר", שצריכים להתפלל סמוך לקיר. וכמו כן, מה זו 
"חציצה", שאומר, שאסור להיות דבר שחוצץ. (ובאות שצ"ב) מפרש 
הזהר שם ובהסולם, "קיר זה הוא אדון כל הארץ, וזהו השכינה".
%break
ולפי זה יש לפרש מה שאומר, שצריכים להתפלל סמוך לקיר, היינו 
סמוך להשכינה. אולם עוד לא ידוע, מהו שיעור של הסמוך לקיר. אז 
הוא מפרש, שלא יהיה דבר חוצץ בינו להקיר. 
%break
לכן יש לפרש את ענין חציצה, כמו בטבילה, ובנטילת ידים, וכמו 
בארבע מינים, שקושרין את הלולב הדסים והערבות עם עלה של 
לולב, מפני שהוא מאותו מין.
%break
נמצא, שענין חציצה בינו לבין הקיר הוא, כמו שהשכינה היא 
המשפיעה להתחתונים, כן האדם צריך לראות לסלק את כח הקבלה, 
ושכל חשקו ורצונו יהיה אך ורק להשפיע לה'. אז נקרא זה קירוב 
וסמוך לקיר.
%break
אך קודם כל עלינו לדעת, ומחובתינו להשתדל, ולהבין באפס מה כפי 
קט שכלינו, על מה אנו צריכים להתפלל, היינו על איזה חסרון אנו 
צריכים להחשיב, ולומר, שזה הוא עיקר מה שחסר לנו. ובאם נוכל 
למלא את החסרון הזה, כבר לא יחסר לנו שום דבר.
%break
הנה ידוע, שעיקר התפלה על שכינתא בגלותא. אבל גם זה צריך 
פירוש. ובהרבה מקומות כתוב, שעיקר מה שאנו צריכים להתפלל, 
הוא לאקמא שכינתא מעפרא. ויש על זה הרבה פירושים. ומה שאנו 
יכולים קצת להבין, היא מלכות שמים. 
%break
וזהו מה שהאדם מקבל על עצמו, שאין לו שום דבר בעולם, שזה יהיה 
תכליתו, רק לשמש את המלך שלא על מנת לקבל פרס, שע"י זה הוא 
יזכה לדביקות ה', ותהיה לו אז היכולת להנות להמלך, 
%break
על דרך "מהו רחום אף אתה רחום", ויהיה מוכשר אז לקיים את 
מחשבת הבריאה שהיא בבחינת להטיב לנבראיו.
%break
אולם בחינה, הנקראת "להשפיע נחת רוח להבורא יתברך", אינה 
לוקחת מקום אצל הנבראים, בו בזמן שהם נולדו עם רצון לקבל. 
ובעבור זה, אין בכלל מושג של להשפיע מובן להם. וזה דומה לדבר 
המונח בעפר, ואין איש שם על לב, שכדאי להרים אותו. 
%break
וזה נקרא "שכינתא בעפרא". וזהו כמו שכתוב (בסליחות של שלוש 
עשרה מידות) "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תלה 
בנויה, ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה".
%break
ו"עיר" פירושו כמו שכתוב (קוהלת ט') "עיר קטנה ואנשים בה מעט". 
ומפרש אבן עזרא וזה לשונו, המפורשים הקדמונים אמרו, כי זה על 
דרך משל "עיר קטנה" גופו של אדם, ו"אנשים בה מעט" בעלי כח 
התולדות, משרתי הנפש.
%break
לכן גם כאן צריכים לפרש "עיר אלקים", היינו בזמן שהגוף רוצה, 
שישכון בתוכו אלקים, בגוף הזה, אז כל האברים מתנגדים לזה. 
ועבודה דלהשפיע, היינו לעבוד לשם שמים, עבודה זו היא בתכלית 
השפלות, ויש בעבודה זו טעם של עפר. 
%break
וכמו שכתוב בקללת הנחש (בראשית ג') "ארור אתה מכל הבהמה, 
ומכל חית השדה, על גחונך תלך, ועפר תאכל כל ימי חייך", שפירושו, 
שכל מה שיאכל, יהיה לו טעם עפר.
%break
כמו כן כאן, בזמן שאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלשם שמים, ואינו 
רואה מה שיצמח מזה איזה טובת הנאה לאהבה עצמית, אז העבודה 
הזו היא בשפלות, וכל מה שהוא עושה, הוא מרגיש בעבודה זו טעם 
עפר. 
%break
%page 108
וזה נקרא "עיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה". זאת אומרת, אם 
יש חציצה בינו לבין השכינה, היינו אם עבודתו בנויה על בסיס של 
אהבה עצמית, הוא חושב על עצמו, שהוא ברום של מעלות השלמות.
%break
מה שאין כן, כשהוא רוצה להעביר את החציצה, שיש בינו לבין הקיר 
כנ"ל, אלא רוצה שהעבודה שלו תהיה על בסיס דלהשפיע, אז הוא 
מרגיש את עצמו, שהוא נמצא בשאול תחתיה, 
%break
כי לא רואה בעבודה זו, שיהיה לו מה לקבל עבור הרצון לקבל שלו, 
אז כל האברים מתנגדים לעבודה זו.
%break
ועכשיו נבין על מה אנו צריכים להתפלל. כי עיקר התפילה צריכה 
להיות על מה שהשכינה היא בעפרא. זאת אומרת, שעבודה בשביל 
להשפיע לה', היא עבודה שפלה ובזויה, ואנו מבקשים מה', שהוא 
יאיר עינינו, ולהסיר את החושך המרחף לעינינו.
%break
ועל זה אנו מבקשים, כמו שכתוב (תהילים קי"ג) "מקימי מעפר דל, 
מאשפות ירים אביון", כידוע, שהשכינה הקדושה נקראת "עניה ודלה", 
כמו שכתוב בזהר, "והיא מונחת בעפר, מאשפות ירים אביון" הכוונה 
על אלו שרוצים להידבק בה, 
%break
והם מרגישים, שהם נמצאים בשפלות, שאינם רואים שום מציאות, 
שיוכלו לצאת מן הבוץ הזה. אז הם מבקשים לה', שהוא ירים אותם.
%break
ובמקום שהעבודה, שהגוף מסכים, שהיא על בסיס של רצון לקבל, 
שמבחינת להשפיע אין להם שום מושג, אז עבודתם היא בבחינת 
גאות, שמתגאים בזה שהם עובדי ה', ואחרים הם בתכלית השפלות, 
שהם רואים תמיד החסרונות של אחרים.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים להגיע לבחינת 
להשפיע, הם בחינת שפלים, משום שהם רואים, ש"אלמלא הקב"ה 
עוזרו אינו יכול לו". אם כן אין הם רואים אצלם שום מעלה יתירה, 
יותר מעל אחרים. 
%break
ואלו אנשים נקראים "שפלים", משום שהם רוצים להתחבר לבחינת 
השפעה, שהיא בחינת שפלות. וזהו טעם נוסף שנקראים שפלים.
%break
אז הם יכולים לומר מה שכתוב "רם ה' גדול ונורא, משפיל גאים עדי 
ארץ, ומגביה שפלים, עדי מרום", שאז הם אומרים, מה שהיה מקודם 
בשפלות, הוא עכשיו רם ונשא גדול ונורא, בזה שמרגישים עכשיו, 
%break
מה שהיה מקודם בחינת עבודה באהבה עצמית, שהיא בחינת גאות, 
שהיו מרגישים בחינת גאוה בעבודה כזאת, נעשה עכשיו בחינת 
שפלות, כי הם מתביישים לעבוד בשביל אהבה עצמית.
%break
אבל מי נתן להם הכח הזה, שירגישו כך. הלא הקב"ה נתן להם. לכן 
האדם אומר אז "משפיל גאים עדי ארץ". והעבודה דלהשפיע, שהיתה 
מקודם בשפלות, 
%break
נעשית עכשיו אצלו עבודה דלהשפיע ברום המעלות. ומי עשה לו זאת, 
רק הקב"ה, אז האדם אומר "ומגביה שפלים עדי מרום".
%break
וענין שכינתא בגלותא, הכוונה, שהאדם צריך להרגיש שהיא בגלותא, 
שפירושו הוא, היות שאדם נקרא "עולם קטן", שהוא כלול משבעים 
אומות, ובחינת ישראל שבו היא בגלות, 
%break
היינו שהעם ישראל (שבו) משועבד לאומות העולם שבו, ואין להם 
לעשות שום דבר לטובתם, אלא רק עבור אומות העולם, שעם ישראל 
נקרא בחינת ישר-אל, שהוא רוצה להשפיע להבורא, והם רוצים 
לעבוד בעל מנת לקבל, שזה נקרא אומות העולם.
%break
ולפי זה יש לפרש "ישראל שגלו", היינו אם ישראל נמצאים בגלות, 
שאינם יכולים לעשות שום דבר לבחינת ישר-אל, "שכינה עמהם", 
שגם היא בגלות, כאילו אינה יכולה לשלוט עליהם, כי, כביכול, שהם 
שולטים עליה. 
%break
וזהו שאמר דוד המלך (תהילים קט"ו) "לא לנו ה', כי לשמך תן כבוד, 
על חסדך על אמתך, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, ואלקינו 
בשמים, כל אשר חפץ עשה".
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש, שאנו מבקשים לה', שיעזור לנו לצאת מהגלות, 
שזה שאומרים "לא לנו" הכוונה על הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, 
שאנו רוצים, שהמחשבות והרצונות והמעשים לא יהיו עבור הרצון 
לקבל שלנו, שזה נקרא, שכל החשיבות היא לאומות העולם.
%break
%page 109
אלא "לשמך תן כבוד", שלא תהיה שכינתא בגלותא ושתהיה בבחינת 
עפר, אלא שיהיה מגולה הכבוד שמים, שזה נקרא, ש"יתגדל ויתקדש 
שמיה רבה". וזה ענין "למה יאמרו הגויים", היינו אומות העולם 
שבתוך אדם, שהם נקראים "גויים". 
%break
ומה הם אומרים, "איה נא אלקיהם", היינו שהם מתנגדים לאמונת 
ישראל, שעבודתם היא במוחא וליבא, שכל עבודתם (של גויים) היא 
בתוך הדעת.
%break
אבל "אלקינו בשמים", היינו שדוקא למעלה מהדעת הנקרא "שמים", 
שהוא למעלה משכלנו. ולמה עשה (ה') שעבודה שלנו תהיה למעלה 
מהדעת. אין אנו אומרים, שאינו יכול לעשות אחרת, אלא "כל אשר 
חפץ עשה", והוא הבין, שעל ידי עבודה למעלה מהדעת, 
%break
היא דרך יותר צלחה להגיע להמטרה, שנוכל לקבל את הטוב והעונג 
ויחד עם זה ישארו בעל מנת להשפיע, ולא לתועלת עצמו.
%break
ויש לפרש "על חסדך על אמתך", שאנו מתפללים לה' "כי לשמך תן 
כבוד". "על חסדך" הכוונה, שמידת החסד ישפע לנו, שיהיה לנו הכח 
ללכת במידת החסד, הנקרא כלים דהשפעה, שבזה שיהיה לנו 
השתוות הצורה. 
%break
אז נוכל אח"כ לקבל את הטוב והעונג, שזה נקרא מידת האמת, כמו 
שמפורש בתלמוד עשר ספירות (חלק י"ג דף א', תי"ט ובאו"פ שם) 
וזה לשונו, "לכן נקרא גילוי השגחתו בשם "ואמת", 
%break
כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך, באים רק לגלות אמיתיות הזו 
שבהשגחתו, שהוא להטיב לנבראיו, ולפיכך נקרא תיקון הזה בז"א 
בשם "ואמת". וזה הפירוש "על אמיתך".
%page 110
%H וכאשר יענו אותו
%break
הנה כתוב, "וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני 
ישראל" (שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", 
היינו בשיעור ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". 
%break
נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי 
שיש מקודם התשתית של עינויים.
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא 
מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח 
מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי 
עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.
%break
זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, 
והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל 
איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר 
זה. 
%break
והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר 
"טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם 
אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, 
%break
למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות. ובשיעור היסורים, כך 
היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו.
%break
לכן יוצא לפי זה, אם האדם רוצה לקבל איזה מילוי, מוכרח להיות לו 
מקודם חסרון. כי אין אור בלי כלי, ואין יכול למלאות עם משהו, אם אין 
חסרון. כדוגמת, אין אדם יכול לאכול בלי תאוה, ולהנות מהמנוחה בלי 
עייפות.
%break
לכן, אם אין האדם סובל יסורים, ממה שהמצרים שבתוך גופו מצערים 
אותו, אם הוא לא רוצה לשמוע בקולם, וללכת בדרך שהיא לא 
לרצונם, כי שורש הקבלה שבאדם, הנקרא "אהבה עצמית", הוא 
בחינת מצרים, 
%break
כי הגם שיש הרבה אומות, שבאופן כללי נקראות "שבעים אומות", 
שהם הלאומת דקדושה, שהם ז' ספירות, וכל בחינה כלולה מעשר, 
זהו המספר של ע' אומות. ולכל אומה יש לה תאוה משלה המיוחדת 
לבחינתה.
%break
וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם 
ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות 
מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, 
%break
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
%break
ויש לדייק בזה שכתוב "מן העבודה" שתי פעמים. צריכים לפרש, שכל 
האנחות היו מן העבודה, היינו שלא יכלו לעבוד לשם שמים, אלא היו 
היסורים שלהם, היינו מזה, שהעבודה שהיו עושים, 
%break
לא היו יכולים (לעשותה) לשם שמים, מסיבת קליפת מצרים. ומשום 
זה כתוב שתי פעמים "מן העבודה":
%break
א. שכל אנחות לא היו על שום דבר, שהיה חסר להם, רק דבר אחד 
היה חסר להם, זאת אומרת, שלא היו רוצים שום מותרות ושום שכר, 
רק החסרון שלהם, שהיו מרגישים יסורים וכאבים היה על שלא יכלו 
לעשות שום דבר לשם שמים, 
%break
שפירושו במילים אחרות, שהיו רוצים שיהיה להם רצון להשפיע נחת 
רוח לה' ולא לתועלת עצמו, ולא יכלו, ובזה הצטערו. וזה נקרא, שהיו 
רוצים קצת אחיזה ברוחניות.
%break
ב. "מן העבודה" השני, בא ללמד "ותעל שועתם אל אלקים", זה 
שהאלקים שמע נאקתם, היה מזה, שביקשו רק עבודה. ולזה בא 
לרמז "מן העבודה" השני. 
%break
נמצא, שכל הגלות שהרגישו, היה רק מזה, שהיו תחת שליטת קליפת 
מצרים, ולא היו יכולים לעשות שום דבר, שיהיה רק בעל מנת 
להשפיע.
%break
%page 111
הנה בזהר (שמות דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) וזה לשונו, "אמר 
רבי יהודה, בוא וראה, שכך הוא, כמו שאמר רבי יהושע דסכנין, כי כל 
זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של 
ישראל. 
%break
כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים" ומיד "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה 
שעה לא נענו בצעקתם".
%break
ולפי זה יש פתחון פה לומר, אם אין הזמן הגיע להוריד את שרו של 
מצרים, אין מקום לבחירה, שיחזרו בתשובה ושיכלו לצאת מהגלות. כי 
(באות ש"מ בהסולם) אומר, "בימים הרבים ההם, שהיו רבים לשהיית 
ישראל במצרים, 
%break
דהיינו שהגיע הקץ, וכיון שנשתלם קץ גלותם, מה כתוב "וימת מלך 
מצרים". מהו הפירוש, הוא שהורד שר מצרים ממעלתו, ונפל מגאותו. 
ועל כן אומר הכתוב עליו "וימת מלך מצרים", 
%break
כי הירידה נחשבת לו למיתה. וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר 
שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפילתם".
%break
והזהר שואל שאלה זו על פסוק "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה" 
(דברים ד'), שמשמע, שמטרם שיתקיימו כל הדברים אי אפשר להגיע 
לשלימות, נמצא, שאתה נותן פתחון פה. 
%break
ומתרץ, שכל הדברים, מה שהם צריכים לעבור, יכולים לעבור זה לפי 
הרגשת היסורים וזה לא נבחן לא בזמן ולא בכמות היסורים, אלא 
בשיעור ההרגשה. (עיין זהר).
%break
וזה יכולים להבין על דרך משל. אם האדם צריך לתת יגיעה של קילו, 
שהם אלף גרם יסורים, שאז בא על זה השכר, כמו שאמרו חז"ל 
"לפום צערא אגרא", שפירושו, שהיגיעה, מה שהאדם צריך לגלות 
מטרם שמקבל השכר, 
%break
היא מטעם, שאין אור בלי כלי, כי אין מילוי בלי חסרון. והיגיעה, מה 
שהאדם נותן, זוהי הכשרה לקבל חסרון, כדי שאח"כ תהיה לו היכולת 
לקבל לתוכה מילוי.
%break
ונגיד, שהאלף גרם חסרון, האדם יכול לתת אותם בשיעורים, שהם 
הבחנות בכמות ובאיכות. אדם יכול לתת כל יום עשר דקות יגיעה, 
היינו להצטער על מה שהוא מרוחק מה'. 
%break
ויכול להצטער עשר דקות בשבוע על מה שהוא מרוחק מה', או עשר 
דקות בחודש הוא זוכר שהוא מרוחק מה', ואז הוא מצטער, וכדומה.
%break
וכמו כן הוא באיכות היסורים, שהוא מצטער בעת שהוא זוכר, שהוא 
מרוחק מה'. הגם שכואב לו מזה, אבל לא נורא, יש דברים שכואב לו 
יותר, שהוא משתוקק להם. 
%break
נמצא, שגם באיכות יש לאדם לתת חשבון, היינו מה שיש לאדם 
בחירה, הגם שהוא צריך לעבור כל תהליך של יגיעה ויסורים עד 
לבסוף, הוא מגיע לבחינת "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו".
%break
אי לזאת, יש בחירה לאדם, לקצר את הזמן של התהליך של היסורים, 
על ידי הוספות הזמן, כנ"ל שזה נקרא כמות. וכמו כן להוסיף באיכות, 
שהיא הרגשת היסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.
%break
אבל יש לדעת, שיש הפרש גדול בין כמות לאיכות באופן בצוע. כי 
בכמות הזמן, אדם יכול לעשות לו סדר הזמנים, כמה זמן שהוא 
להקציב לעצמו, אפילו על דרך הכפיה. 
%break
זאת אומרת, אפילו שהגוף לא רוצה לשבת את שיעור הזמן, שהוא 
הקציב לעצמו, שצריך לשבת כמה דקות או שעות, לשבת ולהצטער 
על זה שהוא מרוחק מה', 
%break
אם יש לו רצון חזק והוא לא בעל חלש אופי, הוא יכול לשבת ולקיים 
את הסדר שעשה לעצמו. היות שזוהי בחינת מעשה, ועל מעשה יש 
בכוחו של אדם לעשות דבר בדרך הכפיה.
%break
אבל בבחינת האיכות, זה קשה מאוד. כי אין אדם מסוגל לכוף את 
עצמו, שירגיש אחרת משהוא מרגיש. נמצא לפי זה, אם הוא בא לעיין 
את שיעור הרגשה שלו, עד כמה הוא מרגיש כאב וסבל, מזה 
שנתרחק מה', 
%break
לפעמים הוא בא לידי מצב של לא איכפת לו. ואז הוא לא יודע מה 
לעשות, כי הוא לא יכול לשנות את ההרגשה שלו, מכפי שהוא מרגיש. 
ואז הוא נמצא במבוכה.
%break
%page 112
ומזה נמשך אורך הגלות. כי קשה לנו לתת הכמות הדרושה, ומכל 
שכן האיכות. ובזמן שמתחיל לתת חשבון על שיעור האיכות החסרון, 
ורואה שאין לו כאב, אלא שהוא בבחינת מחוסר הכרה, שלא מרגיש, 
שאם מרוחקים מה' זה נקרא שאין לו חיים, 
%break
אבל לא כואב לו מזה שאין לו חיים, אז אין עצה אחרת, אלא להתפלל 
לה', שיתן לו קצת חיים, שירגיש שהוא חולה מסוכן והוא זקוק 
לרפואת הנפש.
%break
ולפעמים אדם בא לידי מצב, שהוא כל כך במצב של ירידה, שאפילו 
להתפלל על זה, גם כן אין לו כח. אלא במצב שלא איכפת לו שום 
דבר. וזה נקרא שבא למצב של דומם, היינו שאין לו שום תנועה.
%break
ובמצב כזה רק חברה יכולה לעזור לו. היינו, אם נכנס לבין החברים, 
ואינו עושה עליהם שום בקורת, היינו לבדוק אותם, אם גם להם יש 
אותן הפרעות ומחשבות, והם כן מתגברים עליהם, 
%break
או סתם, זאת אומרת, משום שאין להם ענין לתת חשבון נפש לעצמם, 
לכן הם יכולים לעסוק בתורה ומצות, ואיך אני יכול לדמות אליהם.
%break
ואז אין הוא יכול לקבל שום סיוע מהחברה, כי אין לו שום דביקות 
עמהם, משום שהם קטנים יותר מדי, שהם יהיו חברים שלו, וממילא 
הוא לא מקבל מהם שום השפעה.
%break
מה שאין כן אם הוא נכנס להחברים לא בקומה זקופה, שהוא חכם 
והחברים טפשים, אלא הוא זורק אז הגאוה שלו, שיש כלל "בתר עניא 
אזלא עניותא", 
%break
לכן לא די שהוא במצב של ירידה, ואין לו הרגשת חסרון רוחניות, 
באות לו אז גם כן מחשבות של גאוה, היינו שהוא יותר חכם מכל 
החברה שלו.
%break
ונחזור להשאלה הראשונה, ממה שאומר הזהר "וכיון שנשתלם קץ 
גלותם", מה כתוב "וימת מלך מצרים", כי הירידה נחשבת לו למיתה. 
וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא השר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל, 
ושמע תפילתם. 
%break
נמצא, שיש פתחון פה, שלא תעזור שום תפילה, מטרם שהגיע הזמן, 
אם כן אין מה לעשות דבר, כי ה' לא ישמע תפילתם.
%break
ובהנ"ל נבין הדברים כפשוטם, שזה הוא אותו ענין שדרשו חז"ל על 
פסוק "אני ה', בעיתה אחישנה. זכו, אחישנה. לא זכו, בעיתה". היינו, 
כשיבוא הזמן, אז תבוא התעוררות מצד הבורא, 
%break
שעל ידה ישראל יחזרו בתשובה. נמצא, שהבחירה היא על הזמן, כמו 
שאומר בהקדמה לספר הזהר (אות ט"ז).
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאין להאדם להסתכל על הזמן של הגאולה, 
שמטרם זה כתוב, "שלא נתקבלה תפילתם", הכוונה על זמן של כמות 
ואיכות היסורים, שיש זמן מסויים, שבזה הזמן ישתלם היסורים. 
%break
אבל יכולים לקצר את הזמן, שהכוונה היא, שכל הכמות והאיכות, 
שבזה יתגלו היסורים, יכולים לקצר אותם, בצורה, שכל היסורים באים 
בזמן קצר, אבל כל היסורים נתגלו שם, כנ"ל.
%page 113
%H וידעת היום והשבות אל לבבך
%break
בזהר וארא (דף כ"ט אות פ"ט ובהסולם) כתוב שם, "פתח רבי אלעזר 
ואמר "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי' הוא האלקים". שואל, 
מקרא זה היה צריך לומר "וידעת היום, כי הוי' הוא האלקים" ולבסוף 
"והשבות אל לבבך", 
%break
כי הידיעה שה' הוא האלקים מכשירו להשיב אל הלב. ומשיב, אלא 
אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה ולדעת "כי ה' הוא האלקים", 
אז "והשבות אל לבבך". 
%break
הרי שאין לדעת "כי ה' הוא האלקים" אלא על ידי "והשבות אל לבבך". 
לכן הקדים הכתוב "והשבות אל לבבך", לדעת על ידו את הדבר "שה' 
הוא האלקים", עד כאן לשונו.
%break
ויש לפרש את זה על דרך העבודה. דסדר העבודה הוא לא כמו 
שהשכל מחייב, כדעת אומות העולם, מקודם "נשמע" ואח"כ "נעשה". 
אלא מקודם "נעשה" ואח"כ "נשמע", כמו שאמרו ישראל "נעשה 
ונשמע", 
%break
כי חז"ל אמרו (שבת פ"ח) "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, 
יצאה בת קול ואמרה להן "מי גילה לבני רז זה, שמלאכי השרת 
משתמשין בו". משמע, שבזה שאמרו "נעשה ונשמע", בזה הם דומים 
למלאכי השרת, ולא לבני אדם. ויש להבין מהו הטעם.
%break
הנה מלאך נקרא שליח. ובזה יש ב' בחינות מלאכים:
%break
א. שאינו חשוב לו מה שהמשלח אומר לו לעשות, ומה הוא עצם 
המעשה לא מעניין לו. כדוגמת מי שנותן איזו חבילה למי שהוא, 
שימסור להשני, לא מעניין מה שיש בחבילה, ומה הקשר בין המשלח 
את החפץ, לשליח. 
%break
אלא אם הוא רוצה למלאות את הציווי של המשלח, הוא עושה את 
הדבר בחפץ לב. ובטח שהשליח מקבל איזה שכר תמורת העשיה. 
וזה נקרא, הוא משמש את הרב על מנת לקבל פרס.
%break
ב. ויש לפעמים, אם המשלח הוא אדם חשוב, אז השכר שלו הוא, 
במה שזכה לשמש את הרב. והוא לא צריך לשום תמורה, המכונה 
פרס. נמצא, שהשליח אין לו שום ענין וצורך לדעת הקשר שיש בין 
המשלח, ששולח חפץ, להמקבל החפץ. 
%break
וכמו כן אין לו צורך לדעת מהו החפץ, היינו מה יש בהחבילה הזו, מה 
שהוא מקבל מהשולח, להוביל את החפץ לפלוני אלמוני.
%break
וזה ענין "נעשה". כמו שליח, ולא מעניין לנו שום דבר. כי אנו רוצים 
לשמש את המלך, שתהיה לו הנאה. והנאה שלנו היא בזה, שהוא 
נותן לנו אפשרות לשמש אותו. וזה הוא בחינת מלאך, היינו שליח.
%break
וענין "נשמע" פירושו, שהוא כבר שומע ומבין את כל הענין סביב 
סביב. זאת אומרת, שאז הוא לא נקרא מלאך שליח, אלא אז הוא 
נעשה להמקבל בעצמו את המתנה מהמשלח. ואז לא נקרא ענין זה 
"שליח ומשלח". 
%break
אלא שזה נבחן ל"מקבל ונותן", משום שהוא בעצמו יודע מה שיש 
בהחבילה זו, משום שהנותן רוצה, שהוא יקבל את החבילה, ויראה 
את החשיבות של המתנה, מה שהוא נותן לו.
%break
ולפי הנ"ל יכולים לפרש ענין "והשבות אל לבבך" הוא ענין "נעשה", 
שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואח"כ יכולים לזכות לבחינת 
"הויה הוא האלקים", שהוא בחינת "נשמע".
%break
ובחינת מעשה הכוונה בחינת עשיה בכח, שאין לו שום תשובה להשיב 
להגוף על מה שהוא שואל. והוא רואה מה שהגוף שואל, זוהי שאלה 
נכונה, שאין מה להשיב עליה. 
%break
ואז אין מקום לדין ודברים, כיון שהוא שואל שאלות נכונות. ואז יש רק 
תשובה אחת, שהיא למעלה מהדעת. היינו אף על פי שהגוף מתנגד 
לכל עשיות, מה שהוא רוצה לעשות לשם שמים, מכל מקום הוא צריך 
לומר "מצוה גוררת מצוה".
%break
%page 114
והיות מצוה אחת יש לו, מה שהוא מקיים אותה תמיד, שהיא מצות 
מילה. שעל מצוה זו אין הגוף יכול להתנגד. לכן, אם הוא יכול לשמוח 
עם דבר אחד, אפילו שהוא מקיים מצות ה', 
%break
ואם הוא חושב על קיום מצוה זו, שאין להגוף שום דעה על זה, ובכח 
הזה הוא יכול לעורר בעצמו שוב בחינת עשיה שלו, ולעבוד שוב 
במרץ, כמו שהיה לו קודם הירידה.
%break
אבל צריכים לדעת, כל עליה ועליה היא דבר חדש. זאת אומרת, שאין 
האדם, כשעולה, הוא עולה למצב הקודם. אלא תמיד הוא בחינה 
חדשה, כידוע, כמו שאומר האר"י ז"ל "אין יום דומה לחבירו, ואין רגע 
דומה לחברתה, ואין אדם יכול לתקן מה שיתקן חבירו".
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מנחות מ"ג) "ובשעה שנכנס דוד 
לבית המרחץ, וראה עצמו עומד ערום, אמר "אוי לי שאעמוד ערום 
בלא מצות". כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. 
%break
לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר "למנצח על השמינית מזמור 
לדוד", על המילה שניתנה בשמיני".
%break
הנה "בית המרחץ" יש לפרש, כשאדם נכנס לטהר את עצמו, מצב של 
טהרה נקרא "בית המרחץ". ואז, כשמסתכל על עצמו, היינו כמה 
תורה ומצות יש לו, שיכול לומר, שעשה אותם לשם שמים, אז הוא 
רואה את עצמו ערום. 
%break
זהו על העבר. ואח"כ הוא מסתכל על ההווה. אז הוא רואה, שגם 
עכשיו הוא לא רוצה לעשות שום דבר להשפיע. וזהו שאמר "אוי לי 
שאעמוד ערום בלא מצות".
%break
"כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו". משום שמצות 
מילה, לא היו לו שום מחשבות זרות, כיון שדעתו של התינוק לא 
היתה משתתפת בשעת המילה. 
%break
ועל יסוד הזה של המילה הוא מתחיל לבנות עכשיו את כל סדר 
העבודה שלו. היינו, שגם יהיה למעלה מהדעת.
%break
לאחר שיצא, אמר עליה שירה. היינו לאחר שיצא ממצבו, היינו בזמן 
העליה, שזה נקרא, שיצא מבית המרחץ, שכבר נטהר, אמר עליה 
שירה, משום שעל היסוד הזה שלמעלה מהדעת, 
%break
בנה את כל הבנין מכאן ולהלאה, היות שהמצוה הראשונה שהיתה לו, 
היתה למעלה מדעתו.
%break
ולכן יש לפרש "שראה את עצמו עומד ערום", היינו שאין לו שום רצון 
לעשות מצות. אם כן, אין לו עכשיו שום קשר עם קדושה, כיון שהגוף 
מתנגד עכשיו לכל דבר שבקדושה. 
%break
אבל כיון שנזכר במצות מילה שבבשרו, שעל זה כבר אין הגוף יכול 
להתנגד, ואפילו אלו שמלו את עצמם, הגם בזמן שמלו את עצמם, 
היתה להם בחירה, אבל אז הם היו בזמן עליה, אחרת לא היו מלים 
את עצמם, ואח"כ בזמן הירידה, כבר אין להם בחירה בענין מילה.
%break
אבל בנשים, שלא שייך ענין מצות מילה בגופם, במה הם יכולים 
להתגבר. אפשר מטעם ערבות "ישראל ערבים זה לזה". 
%break
והמצוה הזו נחתמה בבשרו ממש, היינו בהגוף שלו, ולא במצוה 
מעשית, שהוא מחיצוניות גופו. "נתיישבה דעתו", היינו, שגם במצב 
ירידה כזו הוא נמצא מקושר עם המצות של הקב"ה.
%break
וזה יכול לתת לו מקום לבנות בנין דקדושה שלו, ולומר להגוף שלו, אין 
אתה יכול להביא אותי לכלל יאוש, הלא אתה רואה, שאתה מנותק 
מכל ענין תורה ומצות, ואין לך שום חשק, אם כן מה אתה חולם עוד, 
שיש מציאות, שהבורא יקרב אותך יותר מאחרים, 
%break
והלא אתה רואה, שאתה יותר גרוע מאחרים, מאין אתה מקבל חוצפה 
כזאת, שהוא יקרב אותך ללכת על דרך האמת, שהיא בחינת להשפיע 
ולא לקבל כלום, בו בזמן שאתה רואה, שאפילו לעסוק בתורה ומצות 
שלא לשמה אין הגוף שלך מסכים.
%break
ועל זה באה התשובה, שבכוונה תחילה השאיר הבורא יתברך מצוה 
בהגוף שלך, כדי שתוכל להראות, שעדיין יש דבר שמקשר אותך עם 
הבורא, היינו מצות מילה, שאין אתה יכול לבטל אותה. וזהו שיגיד "כי 
לא ידח ממנו נידח", אלא כולם יתקרבו להבורא. 
%break
לכן מזה נתיישבה דעתו, שהתחיל לבנות כל הדעת שלו על מילה 
שבבשרו. וזוהי מילה שניתנה בשמיני, כי בינה נקראת "שמיני", שהיא 
בחינת חסדים מכוסים, היינו למעלה מהדעת.
%page 115
%H ענין המשטינים
%break
בזהר (בא דף א' אות א' בהסולם) וזה לשונו, "רבי יהודה פתח ואמר, 
אשרי העם יודעי תרועה. כמה צריכים בני אדם ללכת בדרכי הקב"ה 
ולשמור מצות התורה, כדי שיזכו על ידה בעולם הבא, ולהציל אותם 
מכל המשטינים למעלה ולמטה. 
%break
כי כמו שיש משטינים בעולם למטה, כן נמצאים משטינים למעלה, 
העומדים להשטין על בני אדם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מה הם המשטינים למטה. בשלמא למעלה, אנו מבינים, 
אם רוצים משהו לתת להאדם, באים משטינים ומקטרגים על האדם. 
ואומרים, שלא כדאי לתת לו מה שרוצים לתת. אבל למטה, מתעוררת 
השאלה, לגבי מי הם משטינים על האדם.
%break
אלא יש לפרש, שהמשטינים באים לגבי האדם עצמו. שאם האדם 
רוצה ללכת בדרך העולה להשפיע לה', אז באים משטינים ואומרים 
לו, שהדרך דלהשפיע זה לא בשבילך, שדרך זו היא מתאימה רק 
ליחידי סגולה, שיש להם תכונות מיוחדות, בעלי כשרונות, 
%break
בעלי אמיצי לב, גבורי כח, שיש להם כוחות דהתגברות, וכדומה. אבל 
לא אתה, כי לא נמצאות בך תכונות של מורם מעם. אם כן, יותר טוב 
בשבילך "בתוך עמי אנכי יושבת", היינו ללכת בתלם של כל הכלל, ולא 
שיהיה לך רצון להיות יוצא מהכלל.
%break
לזה בא רבי יהודה ואומר לנו את הפסוק "אשרי העם יודעי תרועה". 
ופירש רש"י, שיודעים לרצות את בוראם. ובמה מרצין אותו. שישפיע 
להם שפע. על זה מפרש רבי יהודה, ש"צריכים ללכת בדרכי הקב"ה, 
ולשמור מצות התורה". 
%break
ויש להבין, מהם "דרכי הקב"ה". על זה בא הכתוב ואומר לנו "כי לא 
מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם".
%break
היינו, שרק למעלה מהדעת יכול האדם ללכת בדרכי ה'. אבל בתוך 
הדעת, אז הגוף בעצמו הוא המשטין והמקטרג עליו, שנותן לו להבין, 
שהדרך של להשפיע לה' היא לא בשבילו.
%break
ובזה תבין את הכתוב, (שמות כ"ג) "ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור 
פקחים ויסלף דברי צדיקים". הנה אנו רואים, שבזמן שהאדם בא 
לבקר את סדר העבודה שלו, 
%break
ורואה את התנאים שדורשים ממנו, אז הוא בא לידי החלטה, שאין 
באפשרותו לקבל עליו את הדרך הזאת, שהיא העבודה דלהשפיע, 
מב' סיבות:
%break
א. כי שכר העבודה אינו בטוח אצלו במאה אחוז, היות שהוא לא רואה 
את מי שהוא כבר קיבל את השכר, שבעבורו הוא נתן את היגיעה. 
זאת אומרת, כשהוא בא לבקר את האנשים, שהוא רואה, שהם כן 
נתנו את שכמם לסבול את תנאי העבודה, 
%break
והוא רואה, באמת שהם נותנים כוחות גדולים. אבל הוא לא מוצא 
בהם, שהם כבר קיבלו שכרם חלף עבודתם. ואם הוא שואל לעצמו, 
ולמה באמת הם לא קיבלו שכר, אז עולה בידו לתרץ תירוץ יפה מאוד, 
כי מי שהוא מקיים כל תנאי עבודה, בטח שהוא מקבל שכר. 
%break
אלא, הגם שנתנו יגיעה גדולה, אבל לא מאה אחוז, מה שדורשים 
מהם. לכן הם נמצאים במצב, שהוא מוציא אותם, לפי דעתם 
(מהעבודה, לפי דעתם שהם צודקים, שהעבודה דלהשפיע היא לא 
עבורם).
%break
ב. ואז מתעוררת שאלה שניה, מי יודע אם הוא יהיה יותר מוכשר 
מהם, שהוא כן יכול לתת את כל מאה אחוז התנאים שדורשים בכדי 
שיקרבו אותו לדביקות ה'. 
%break
ואחרי כל ב' סיבות הנ"ל, הוא בא לידי החלטה, שהוא צודק במאה 
אחוז, זה שהוא לא רוצה לקבל על עצמו את הדרך הזו, שבנויה על 
בחינת אמונה למעלה מהדעת ועל בסיס דלהשפיע. 
%break
והוא כל כך מבין שהצדק עמו, עד שהוא בטוח, שאין אף אחד, שיוכל 
לעשות עליו בקורת, על מה שהוא לא רוצה ללכת בדרך זו.
%break
%page 116
ולפי זה מתעוררת השאלה, אלו אנשים שכן נכנסו בדרך זו, שקיבלו 
עליהם ללכת בדרך דלהשפיע, איך הם התגברו על כל השאלות האלו. 
כי בטח בו בזמן שאומרים לאדם, לך ותן יגיעה, אבל שלא על מנת 
לקבל פרס, תיכף עוברות עליו כל השאלות הנ"ל. 
%break
כי השאלות הנ"ל אינן נותנות לאדם מנוחה. אם כן, באיזה כח היה 
יכול לצאת ממצב של השאלות, שהם נקראות "מים הזדוניים".
%break
אלא אין עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. ולומר, כי מה שאני 
רואה שהצדק עמי, ועלי ללכת בדרך שכל הכלל הולכים, אינו אמת 
כפי ראות עיני, כי רק למי שיש עיניים פקוחות, הוא יכול לראות את 
האמת, מה שאין כן למי שאין לו עיניים פקוחות, 
%break
הוא לא מסוגל לראות האמת. והיות האדם, בזמן ששואל כל אלו 
השאלות, הוא משוחד מכח הרצון לקבל שלו, כי הוא מסתכל על מה 
שיכול לצאת טובת הנאה בשבילו, 
%break
לכן הוא כבר לא מסוגל לראות האמת. ועל זה בא הכתוב ואומר לנו 
"ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעור פקחים".
אי לזאת, אין לומר שהצדק אתו לפי הראיה שלו, מסיבת שהוא מקבל 
שוחד מהרצון לקבל. לכן אין לו כבר עינים פקוחות לראות האמת. 
%break
אלא שעליו לומר, הגם שאני שמעתי את כל השאלות הנכונות שלך, 
אבל עכשיו אני לא מוכשר לענות לך, אלא לאחר שיזכה ברצון 
להשפיע, ואז יהיה לי עינים פקוחות, ואז, אם אתה תבוא אלי עם כל 
השאלות שלך, אז בטח אני אתן לך תשובות נכונות.
%break
אבל עכשיו אין לי שום עצה, אלא ללכת למעלה מהדעת. כי כל הדעת 
מה שאני רואה, היא רק מצד שוחד. אני רואה, והגם שאני חושב, 
שכל החשבונות שלי הם צודקים, על זה יש לומר, מה שהפסוק אומר 
לנו "ויסלף דברי צדיקים". 
%break
שאין אני מוכשר לראות עם מי הצדק, זאת אומרת, לומר, שכל ענין 
שצריכים לעשות לשם שמים, לא עלי נאמר, ואני "בתוך עמי יושבת", 
כמו כולם, שמספיק להם שמקיימים תורה ומצות, ואומרים, מה 
שמוטל עלי לעשות אני עושה, 
%break
ובענין כוונות, זה שייך למי שמרגיש חסרון בזה, ואני לא מרגיש שאני 
צריך להיות יותר חכם מכולם, אלא גם אני מסתפק במיעוט. על זה 
הוא נאמר "ויסלף דברי צדיקים", אלא אני הולך למעלה מהדעת.
%break
וזה ענין גודל החשיבות של "נקיות", המובא בכל הספרים, שהאדם 
צריך להיות נקי לפני כל דבר מצוה, שהולך לעשות. שענין נקיות, אמר 
אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להיות נזהר בכל דבר, 
%break
שיהיה על צד האמת, ולא יהיה מעורב שם שום דבר שקר. ועוד אמר, 
כמו שיש הבדל בין איש לאיש בדבר שמירת נקיות בגשמיות, יש 
אנשים שמקפידים, שלא יהיה שום לכלוך על בגדו, 
%break
ויש אנשים שלא מקפידים כל כך, אלא שהלכלוך גלוי לעינים, אז הם 
מסירים את הלכלוך. זאת אומרת, זה תלוי במידת מיאוס, שנמאס 
לאדם את הלכלוך.
%break
כמו כן ברוחניות, אין כל אחד דומה לחבירו, אלא שזה תלוי לפי מה 
שנמאס לאדם בחינת שקר. ובשיעור זה שהוא לא יכול לסבול את 
השקר, ובשיעור זה הוא מתקרב לדרך האמת.
%break
ועוד אמר, שצריכים לדעת, שהלכלוך הזה בעניני הנשמה הוא המזיק 
האמיתי. והיות שהנשמה היא דבר נצחי, לכן האדם צריך להיזהר 
מאוד מבחינת השקר, אלא שהאמת שלו תהיה נקיה מכל מיני לכלוך 
של שקר.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ד) "אמר רבי חייא בר אבא, אמר 
רבי יוחנן, כל תלמיד חכם, שנמצא רבב על בגדיו, חייב מיתה, שנאמר 
"כל משנאי אהבו מוות". 
%break
אל תקרי "משנאי", אלא "משניאי". ומפרש רש"י, "משניאי" שממאיסין 
עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים, אוי להם ללומדי התורה, שהם 
מאוסים ומגונים. נמצא, זה משניאי את התורה.
%break
ולכאורה בפשטות קשה להבין, אם יש לו רבב על בגדיו, כבר מגיעה 
לו מיתה. ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר, "כל משנאי אהבו מוות". גם 
זה יש להבין, אם הוא בבחינת "משנאי", זהו סימן שהוא אוהב מוות.
%break
%page 117
ולפי מה שפירשנו לעיל, שענין "נקיות" הכוונה היא, שצריך להיות נקי, 
שלא תהיה שם תערובת של שקר, בזמן שרוצה ללכת בדרך של 
אמת, כי אמת נקראת "לשמה", 
%break
כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') וזה לשונו, "העובד 
מאהבה, עוסק בתורה ומצות, והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר 
בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה 
האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה".
%break
אם כן, לפי זה יהיה פירושו "נמצא רבב שבגדיו" שהם בחינת לבושים 
שבתוכם מקבלים את הטוב והחיים, צריכים להיות נקיים משום 
תערובות של אהבה עצמית, רק כולו לשם שמים. 
%break
לפי זה יהיה הפירוש "כל משנאי, אהבו מות". ושאלנו, מדוע אומר 
הפסוק "כל משנאי", היינו הטעם של משנאי, משום שאוהב מוות.
%break
ולפי הנ"ל זה פשוט, כי ענין מוות מתבאר, כי דוקא מי שדבוק בחי 
החיים, יש לו חיים. מה שאין כן מי שנמצא בפירוד ממנו, אז הוא נפרד 
מהחיים.
%break
לכן נאמר "כל משנאי", היינו שלא אוהב את הבורא, שיעבוד רק לשם 
הבורא, אלא הוא מערב שם קצת מאהבה עצמית. ואהבה עצמית היא 
בחינת מוות, משום שזה גורם הפירוד מחיי החיים. לכן משום שהוא 
אוהב מוות, היינו אהבה עצמית, ומשום זה הוא נעשה שונא להבורא.
%break
ודברי רש"י, שמפרש "משניאי", שממאיסין עצמן בעיני הבריות. 
והבריות אומרות, "אוי להם ללומדי התורה, שהם מאוסים ומגונים. 
נמצא זה משניאי את התורה". וזה קשה להבין, אם נמצא איזה כתם 
על בגדיו, כבר הוא נמאס בעיני הבריות. 
%break
וגם התורה היא גורמת שהבריות הן משניאי התורה. עד כדי כך, 
שבעבור עונש זה כבר מגיעה לו מיתה, כמו שאמרו חז"ל "כל תלמיד 
חכם שנמצא רבב על בגדיו, חייב מיתה".
%break
על דרך העבודה יש לפרש, ש"ממאיסין עצמן בעיני הבריות", היינו 
בהאברים והרצונות והמחשבות של עצמן. היות שגופו של אדם נקרא 
"עולם בפני עצמו", כידוע. ואברי הגוף אומרים, "אוי להם ללומדי 
התורה, שהם מאוסים". 
%break
הנה כתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו, והם נחמדים מזהב ומפז רב, 
ומתוקים מדבש ונופת צופים" ואנו לא רואים זה אצל הלומדי תורה 
שלנו.
%break
והסיבה, שלא רואים את כל הדברים היקרים אצל לומדי תורה, היא 
מסיבת שיש "רבב על בגדיו", היינו שאצל לומדי תורה שלנו מעורבת 
באהבה עצמית בזמן העבודה. 
%break
נמצא, שהרבב הזה גורם, שהטוב והחיים שבהתורה, לא יכול 
להתלבש בבגדים האלו, משום שהם לא נקיים, שיהיו הכל לשם 
שמים. ואז "הבריות שבגופו" באים לידי יאוש. נמצא, שהם גורמים 
שישנאו את התורה.
%break
זאת אומרת, במקום שהלומדי תורה היו צריכים לגלות את יקר 
התורה, כמו שכתוב "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", וכאן 
הם רואים את ההיפך. ומי גורם לכל זה. הכל הוא משום שלא נזהרים 
על נקיות, שהוא נקרא "רבב".
%break
ובזה נבין, מדוע "אם נמצא רבב על בגדיו חייב מיתה". הוא 
להשמיענו, שהרבב הזה, שהוא עושה בבגדיו, זהו גורם לו הפירוד 
מחיי החיים. לכן נבחן זה, שהוא מחייב עצמו להגיע לבחינת מיתה. 
%break
והכל משום שלא נזהר על נקיות, אלא מעורבת בהעבודה שלו גם 
בחינת שקר, הנקרא "שלא לשמה", אלא הכל יהיה לשם שמים.
%page 118
%H בא אל פרעה - א'
%break
"בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ 
הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, 
חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה 
שמשה ירא, 
%break
אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ 
בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו 
שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש 
היינו, שנינו ביחד".
%break
ולפרש את זה בעבודת ה', אז קודם כל צריכים לדעת, מהי הדרישה 
שלנו עבור זה שאנו עוסקים בתורה ומצות. זאת אומרת, איזו תמורה 
אנו דורשים עבור זה. 
%break
והתמורה צריכה להיות ברורה, בכדי שנבין, שכדאי לנו לוותר על 
תענוגי הגוף, אם אנו מבינים, שזה הוא מפריע לנו להגיע להמטרה, 
שהיא התמורה שלנו, שעל ידי התעסקותנו בתורה ומצות, 
%break
נקבל את המטרה הנשגבה זו, שהמטרה היא תמורה עבור ויתור על 
תענוגים גשמיים.
%break
לכן צריכים לדעת, כי עיקר השכר שאנו רוצים עבור קיום תורה ומצות, 
הוא דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה, שהוא בחינת 
"ולדבקה בו", 
%break
כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז) "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו 
תורה תבלין". כי זה הכלי שיכולים לקבל את מטרת הבריאה, שהיא 
נקראת להטיב לנבראיו, שהיא נקראת בשם "גילוי אלקותו יתברך 
לנבראיו בעולם הזה", כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף ס"ד).
%break
וידוע, כי עיקר העבודה הוא בעשיית הכלי. מה שאין כן המילוי, שהוא 
השפע הנשפע להכלי, הוא בא מצד העליון, שהוא בחינת רצונו להטיב 
לנבראיו, ובטח מצדו אין שום מניע שיפריע מלתת לנו. 
%break
וכל החסרונות שאנו מרגישים, הם מסיבה שאין לנו כלים לקבל את 
השפע, כי הכלים שלנו באים מצד השבירה, כי מסיבת שבירת הכלים 
שהיתה בעולם הנקודים, יוצאו הקליפות, שהן בחינת לקבל בעמ"נ 
לקבל, 
%break
שפירושו של "שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, 
כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז 
המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של 
רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.
%break
"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא 
אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת 
"להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". 
%break
ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק 
לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא 
אחרא.
%break
וזו היא כל הסיבה שאנו מרוחקים מלקבל את הטוב והעונג, שהכין ה' 
בעדינו. כי כל שהוא יתן לנו לא ישאר זה אצלנו, אלא זה ילך לאבדון, 
כמו שאמרו חז"ל "איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו". 
%break
משמע מכאן, ששורש הסיבה שהוא מאבד, הוא בשביל שהוא 
"שוטה". ומדוע "השוטה" מוכרח לאבד, ו"החכם" נשאר אצלו מה 
שנותנים לו ואינו מאבד.
%break
אלא יש לפרש ש"שוטה" נקרא, אם הוא נשאר עם הטבע שלו, שהוא 
אהבה עצמית, ולא עוסק עם תחבולות, שתהיה לו האפשרות לצאת 
מהרצון לקבל. שלמרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מטבע 
שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו, 
%break
מבלי לבוש אחר, שהלבוש הזה נקרא לבוש של הרצון להשפיע, שעם 
לבוש דלהשפיע הוא יכול להלביש את הטוב ועונג מה שהוא צריך 
לקבל.
%break
%page 119
אבל יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, 
שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו 
הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את 
הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. 
%break
וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון 
לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא 
ברא אותו.
%break
ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, 
בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני 
אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון 
להשפיע, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
%break
אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה 
מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע 
שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. 
%break
אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי 
שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים 
לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. 
%break
ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים 
שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר.
%break
וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה', בכדי אם יתנו לו איזו 
הארה מלמעלה, שידע לשמור אותה, שלא יקחו ממנו החיצוניים, 
שהם כן יודעים מה הוא הערך של איזו הארה דקדושה. 
%break
לכן כשהאדם מבקש מה', שיעזור לו, וענין הביקוש האמיתי מתחיל 
דוקא בזמן, שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו, אז הוא 
יודע בבירור גמור, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יעזור לו, 
%break
אחרת הוא נשאר בפירוד מהקדושה, ואין שום עצה לצאת מהמצב 
דאהבה עצמית. לכן כשה' עוזר לו, הוא יודע כבר, שזה נכס חשוב 
וצריכים לשמור מאוד, שלא יקחו זה החיצוניים.
%break
וזה כמו שאומר האר"י ז"ל (תע"ס חלק ז' דף תצ"ה) "וזה סוד רדיפת 
היצר הרע וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה, יען אין להם 
חיות זולתו, ובהתרבות הטובה והקדושה, יתרבו חייהם. ואל תתמה 
מעתה, למה היצר הרע רודף להחטיא את האדם. והבן זה".
%break
אי לזאת, כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, 
מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה, שדבר הבא לאדם ביגיעה, זה גורם 
שישמור שלא לאבד את הדבר. 
%break
אולם דבר זה, היינו בזמן היגיעה, כשהאדם רואה, שרחוקה עדיין 
המלאכה מלהיות מוגמרת, הוא לפעמים בורח מהמערכה ובא לידי 
יאוש. ואז להתחזקות יתירה הוא צריך, להאמין בה', שה' יעזור לו.
%break
וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה 
המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי, 
כמו שאומר (הקדמה לתע"ס דף י"ד אות י"ח) 
%break
וזה לשונו, "ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע 
ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן 
בעסק התורה, כמו שכתוב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", או יכול 
להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות".
%break
לכן "בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי 
גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', 
שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא 
צריך עזרה גדולה. 
%break
ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, 
משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל 
תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".
%break
לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה 
שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות 
ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. 
%break
%page 120
וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, 
אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל".
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, 
%break
באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. 
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה.
%break
אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, 
שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת 
אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת 
מתחת שליטת קבלה עצמית. 
%break
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו 
שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות 
לכם לאלקים".
%break
וזה אנו אומרים ב"קריאת שמע", שהוא קבלת עול מלכות שמים, 
שאנו צריכים לדעת, שהקב"ה הוא מוציא את האדם משליטת הקבלה, 
שנקראת בחינת פירוד, ומכניס אותו להקדושה. 
%break
ואז יקויים "להיות לכם לאלקים", שאז הוא בבחינת "עם ישראל" ולא 
בבחינת "עם הארץ".
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח) "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה 
שאמר הקב"ה לאדם הראשון "קוץ ודרדר תצמיח לך", זלגו עיניו 
דמעות. אמר לפניו "רבונו של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד". 
כיון שאמר לו "בזעת אפיך תאכל לחם", מיד נתקררה דעתו".
%break
אולם יש להבין טענתו של אדם הראשון, שהקשה על מעשה הקב"ה, 
מדוע מגיע לו, שהוא יאכל עם החמור באבוס אחד, שהיא טענה 
צודקת. והראיה לזה, שהקב"ה נתן לו עצה לאכול לחם. 
%break
ואם לא היתה טענה צודקת, לא היה הקב"ה מקבל טענתו. וטענה זו, 
שאמר "אני וחמור נאכל באבוס אחד", קשה להבין. הלא מהו היחוס 
שלו. 
%break
הלא חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ח) "תנו רבנן, אדם נברא בערב שבת, 
שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו "יתוש קדמך במעשה בראשית".
%break
ולפי זה, שאם יתוש קודמו, אם כן מהי הטענה ש"אני וחמור נאכל 
באבוס אחד". אלא יש לפרש, שלאחר החטא נפל לבחינת אהבה 
עצמית. נמצא לפי זה, שנעשה דומה לחמור שאינו מבין רק אהבה 
עצמית. 
%break
וזהו ש"זלגו עיניו דמעות ואמר, אני וחמור נאכל באבוס אחד", היינו 
מבחינה אחת, שהיא אהבה עצמית. לכן נתן לו עצה "בזיעת אפיך 
תאכל לחם", שלחם נקרא מאכל אדם. 
%break
פירוש, על ידי יגיעה בבחינת "זיעת אפיך תאכל לחם", שהוא מאכל 
אדם, הוא יוצא מבחינת "עם הארציות", ונקרא אז בשם "עם ישראל", 
שהוא בחינת ישר-אל.
%break
מה שאין כן בחינת מצרים, שהיה עם ישראל בגלות, שמצרים נקרא 
"עם הדומה לחמור", שהכוונה היא רק לאהבה עצמית, ולכן הישועה 
היתה אז לישראל, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים. 
%break
וזהו שצריכים לכוון בקבלת עול מלכות שמים "אני ה' אלקיכם, אשר 
הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים", שדוקא בכח ה' 
יכולים "לצאת ממצרים" ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".
%page 121
%H מי שחיזק לבו
%break
בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר 
רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי 
יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. 
%break
אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא 
חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה 
גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או 
שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם 
ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת 
פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".
%break
ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את 
עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא 
רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם 
היה שינאת ישראל. 
%break
ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, טוב 
מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן 
שונאים אותם, 
%break
או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו 
שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.
%break
ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים 
לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את 
המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, 
ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, 
%break
היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, 
למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה 
עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד 
כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, 
%break
ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח 
שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי 
שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך 
עבור הטרחא, 
%break
הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם 
כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה 
לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.
%break
רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום 
תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ 
להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. 
%break
מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', 
הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות 
וחשיבות ה'. 
%break
נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני 
יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך 
לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, 
%break
אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך 
חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח 
זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.
%break
וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני 
הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע 
בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.
%break
והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, 
והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה 
נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-
אל, שהוא בחינת ישר - לאל, 
%break
%page 122
היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא 
רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל 
את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, 
%break
הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, 
שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה 
יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, 
היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, 
%break
שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא 
אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר 
להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות 
המטרה. 
%break
אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב 
שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין 
אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.
%break
וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל 
המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד 
הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב 
בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, 
%break
ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים 
כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. 
וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו 
בתורה. 
%break
אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם 
ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות 
גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. 
%break
אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו 
שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".
%break
נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות 
של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת 
אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.
%break
ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', 
לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' 
אשר אשמע בקולו", 
%break
זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע 
הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות 
של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.
%break
ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך 
האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח 
בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של 
הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.
%break
וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, 
"אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, 
ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, 
%break
ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות 
של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".
%break
נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל 
אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה 
מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.
%page 123
%H יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה
%break
יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה. "תורה" נקרא מה שהיא בחינה 
בפני עצמה. ואז אין לדבר מהאדם, אלא כאילו אין האדם מופיע כלל. 
אלא מדברים מהתורה, כשהיא לעצמה, שהיא בחינת שמותיו של 
הקב"ה. ולתת תשומת לב על חשיבותה. היינו, ממי אנו מדברים.
%break
זאת אומרת, שאנו צריכים תמיד לזכור, שאנו מדברים מהמלך, איך 
שנתן סדר והנהגה, איך ששמותיו הקדושים שלו ישפיעו להנשמות. 
ושהם יקבלו אותם, ושיוכלו להתקיים עם גילוייהם, כמו שכתוב "מי 
יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו".
%break
ובזמן כשהאדם נותן תשומת לב, ולהרגיש ממי הוא מדבר, שהוא 
מדבר מהבורא, רק שאין לנו את ההבנה, שיהיה לנו איזה קשר, 
שנבין, שמדברים מהבורא, רק אנו צריכים להאמין, שכל התורה כולה 
היא שמותיו של הקב"ה.
%break
אלא שהוא מלובש או בעניני דינים והלכות, מה שהאדם צריך לקיים 
את המצות, שהם נוהגים בין אדם למקום, או בין אדם לחבירו, או 
בסיפורי מעשיות, או שמלובשים בשפת הקבלה, והשמות הקדושים. 
%break
אז צריכים לזכור, שהפנימיות המלובש בתוך אלו הלבושים, הוא רק 
אלקות, שזה מכונה "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה".
%break
אם כן, בזמן שלומדים תורה, צריכים ללמוד עם דרך ארץ. היינו, 
שצריכים לזכור ממי אנו מדברים. ובאופן כזה אנו יכולים להמשיך 
מאור התורה, ושנרגיש "כי הם חיינו ואורך ימינו". 
%break
וממילא, כשלומדים עם הכוונה הנ"ל, אז יכול האדם להיות בשמחה, 
מטעם שהוא דבוק אז בחיי החיים, שזה נקרא "כי הם חיינו ואורך 
ימינו". כי האדם מתחיל להרגיש את בחינת להטיב לנבראיו, שזוהי 
סיבת בריאת העולמות כנודע.
%break
ואת הטוב הזה אנו צריכים להוציא מהתורה. וזה נקרא, שאנו מדברים 
רק בשבח התורה ולא חושבים כלל על האדם. לכן נמצא, שבזמן 
לימוד התורה, האדם נמצא בשלימות, כפי הכלל "במקום שאדם 
מחשב, שם הוא". 
%break
ומזמן זה צריך האדם לקבל חיות על כל היום, כי זה נקרא "זמן תורה 
לחוד, וזמן תפלה לחוד", משום שכל אחד בסתירה להשני.
%break
וזמן עבודה זה הוא דבר אחר לגמרי. כי עבודה מדברים דוקא 
מהאדם. מה שאין כן תורה מדברים דוקא מהבורא, שזה נקרא "תורת 
ה'". אבל עבודה, דבר זה שייך דוקא אצל אדם, כי האדם צריך לעבוד, 
כמו שכתוב "אדם לעמל יולד". 
%break
והיות שהאדם הוא בריאה, והבריאה נקראת בחינת חסרון, שהוא 
בחינת יש מאין, והיש הזה, הנקרא "רצון לקבל", צריכים למלאותו, כי 
זוהי תכלית הבריאה. והיות שמטעם השתוות הצורה, נעשה צמצום 
על הרצון הזה, 
%break
אז צריכים לתקן ולהעביר את הצמצום, שהיה על הרצון הזה, בכדי 
שיוכל לבוא להמטרה, המכונה "רצונו להטיב".
%break
ובכדי להעביר את הצמצום, ניתנה לנו סגולה, שהיא תורה ומצות, 
שזה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", כידוע. וכאן, בענין 
עבודה, יש להבחין, אם הוא מתקדם להמטרה של העברת הצמצום. 
%break
היינו, אם יש כבר ניצוצי השפעה. היינו, שכבר קיבל משהו מסגולת 
התורה והמצות בבחינת זיכוך המחשבה והרצון, ונמצא בעניני עבודה 
שייך ביקורת על עצמו.
%break
מה שאין כן בתורה, אל יעשה שום ביקורת על עצמו, אלא שילמוד 
תורה כמו שהיא. רק צריכים לעשות עצות, איך להחשיב את התורה. 
ותורה בפני עצמה היא מציאות, הנקראת "שמות של הקב"ה". 
%break
%page 124
נמצא, כשלומדים מן התורה איזה דינים, או דברי מוסר, או סתם 
סיפורי מעשיות, או דרך של עבודה, זה הכל עוד לא נקרא תורה, אלא 
זה לומדים מן התורה, והתורה בעצמה אין לה יחס להנברא אלא 
להבורא, היות שזה הוא שמותיו של הקב"ה.
%break
זאת אומרת, "תורה" נקרא התגלות אלקות. וזה מכונה בשם 
"פנימיות התורה". ומה שמגולה לחוץ, הלכות, ומוסר, ודרכי עבודה 
וסיפורי מעשיות, זה הכל נקרא לבושים על התורה. לכן נקרא זה 
"חיצוניות התורה". ושמותיו של הקב"ה נקרא "פנימיות התורה".
%break
ולפי הנ"ל יש לשאול, אם התורה כשלעצמה היא מתייחסת להבורא, 
שהוא בחינת אלקות, אם כן זה דומה רק לבחינת דרוש. ומה יכול 
האדם להוציא מזה, ממה שלומד תורה, אם אין הוא מבין שום קשר 
אליו. 
%break
על זה אומרים חז"ל "גדול המדרש שמביא לידי מעשה". כי בטח 
האדם רק לבחינת מעשה הוא צריך, כמו שכתוב "אשר ברא אלקים 
לעשות".
%break
לכן "לא המדרש עיקר, אלא המעשה". ועל זה באה התשובה "גדול 
המדרש, שמביא לידי מעשה" (קידושין, דף מ', שם הלשון "תלמוד 
גדול", וב"ק ר"ז). 
%break
היינו, שמאור התורה, שהוא הפנימיות, מאיר לאדם, שיהיה לו כח 
לעשות מעשים טובים. וזהו בסגולת התורה, שמביא לו כוחות, שיכול 
לעשות. כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות".
%break
וזה שאמרו חז"ל "זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד". שכל אחד הוא 
בסתירה להשני כנ"ל. כי בזמן לימוד התורה, האדם צריך לחשוב רק 
על חשיבות התורה, ולא על עצמו כלל. 
%break
מה שאין כן בזמן התפלה, האדם צריך קודם כל חסרונותיו שיהיו 
מגולים. בכדי שיכול לבקש עליהם, שיתמלאו. כי אין חסרון בלי 
שמחפשים אותו.
%break
כי רק בגשמיות החסרונות מגולים, מטעם שהחסרונות באים מהרצון 
לקבל, והרצון לקבל הוא מגולה. מה שאין כן ברוחניות, שכל הבנין של 
קדושה בנוי על בסיס של רצון להשפיע, והיות שהרצון להשפיע אנו 
מתייחסים להנברא. 
%break
כמבואר, שהמלכות הנקראת "רצון לקבל" חשקה להשתוות הצורה, 
המכונה "להשפיע", לכן כשנמשך ענין זה להנבראים, שהם באים כבר 
אחר שבירת הכלים, שהיה, 
%break
וכמו כן אחר חטא דעץ הדעת, כבר החסרון הזה, שהאדם ירגיש 
שחסר לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", כבר אינו בנמצא.
%break
אלא האדם צריך לתת יגיעה, עד שירגיש חסרון של רצון להשפיע. 
ולפי ערך הרגשת חסרונו, בשיעור זה הוא יכול להתפלל לה', שיעזור 
לו, שיתן לו הכלי הזה, 
%break
שכל דאגותיו שלו יהיו רק על מה שאין לו כח הזה, הנקרא "רצון 
להשפיע". ובשיעור שהוא רחוק מכלי זו, בשיעור הזה הוא צריך 
להצטער, ולבקש רחמים מה', שיושיע לו ויתן לו הרצון הזה.
%break
ועוד יותר מזה יכולים לומר, שהאדם צריך לבקש מה', שיתן לו חסרון 
הזה, היינו שירגיש, שחסר לו רצון להשפיע, ושזה כל המעכב להגיע 
לרוחניות, כנ"ל, כי החסרון הזה אינו באה מצד עצמו.
%break
נמצא לפי זה, שהבורא צריך לתת להאדם הן הכלי והן האור. ובזה יש 
לפרש מה שאמרו "אחור וקדם צרתני". "אחור" נקרא "הכלי", "קדם" 
נקרא "הפנים", שהוא המילוי. נמצא, הן האור והן הכלי, הכל בא ממנו 
יתברך.
%break
וזה ענין שאמרו חז"ל (קידושין, ל') תנו רבנן "ושמתם, סם תם, 
נמשלה תורה כסם חיים". כך הקב"ה אמר לישראל "בני, בראתי יצר 
הרע, בראתי לו תורה תבלין. 
%break
ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו". והענין הוא כנ"ל, 
המאור שיש בתורה, שהוא פנימיות התורה, הוא מחזירו למוטב. אבל 
צריכים לכוון לקבל את המאור התורה בזמן הלימוד, כמבואר 
בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"ז.
%page 125
%H כל התורה היא שם אחד קדוש
%break
בזהר (שמיני ובהסולם אות א') "רבי יצחק פתח, ואורייתא כולא חד 
שמא קדישא איהי דקב"ה". ובהסולם, וכל התורה היא שם אחד קדוש 
של הקב"ה, ובאורייתא אתברי עלמא, ובהתורה נברא העולם, שהיתה 
כלי אומנות שלו לבריאת העולם. 
%break
ובאות ב' כתוב שם, "ובהתורה נברא האדם. זה שכתוב, ויאמר 
אלקים, נעשה אדם. שכתוב, לשון רבים. אמר לה, אני ואת נעמיד 
אותו בעולם, רבי חייא אמר, תורה שבכתב, שהיא ז"א, ותורה שבעל 
פה, שהיא המלכות, העמידו את האדם".
%break
אנו רואים כאן ג' דברים:
א. שכל התורה היא שם אחד קדוש.
ב. שהעולם נברא בהתורה.
ג. שהאדם נברא בהתורה.
%break
ידוע דרשת חז"ל בראשית, בשביל התורה שנקרא ראשית, ובשביל 
ישראל שנקראו ראשית, דענין בריאת העולמות היה בשביל "להטיב 
לנבראיו", היינו בשביל הנשמות, היינו שהנשמות יקבלו את הטוב 
והעונג. 
%break
אם כן שמצד ה' הוא להשפיע. ומה חסר להנבראים, שיקבלו. ולמדנו, 
שבכדי שתהיה השתוות הצורה, צריכים הנבראים להשיג הכלי, 
הנקרא "רצון להשפיע".
%break
והיות שהרצון להשפיע אינו מצד הטבע, לכן צריכים לדבר שיתן לו 
הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וכח הזה, שהתחתון מקבל, שיהיה 
בידו כח להשפיע, הוא על ידי התורה, משום ש"המאור שבה מחזירו 
למוטב". 
%break
נמצא לפי זה, כמו ש"ראשית" הוא "ישראל", כמו כן צריכים 
ל"התורה", שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, לכן גם התורה נקראת 
"ראשית", משום שזה בלי זה לא הולך. 
%break
וידוע מאמר הזהר כי "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא". ולפי הנ"ל 
הוא, כשישראל משתדלים בתורה, ע"י זה הם זוכים לבחינת "קוב"ה", 
היינו לבחינת "שמותיו של הקב"ה".
נמצא שיש להבחין ב' ענינים בתורה:
%break
א. המאור התורה, שזה בא כדי להחזירו למוטב, שהוא תיקון הכלים.
ב. להשיג את האור תורה, שהוא בחינת "שמות הקדושים", המכונה 
בשם "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה". (עין בספר "מתן 
תורה", דף ס"א).
%break
ולפי זה יוצא, כשאנו לומדים תורה, יש שם להבחין את ב' הענינים 
הנ"ל:
%break
א. להמשיך בחינת מאור, שיעשה לנו כלים דהשפעה. ובלי מאור 
התורה, אי אפשר להשיג כלים אלו. אי לזאת, למה הוא מצפה, שישיג 
שכר עבור לימוד התורה, כל חשקו הוא רק להשיג את הכלי הזו, 
שנקרא "כלי דהשפעה". 
%break
וזהו דוקא לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועשה הרבה מאמצים, 
שיוכל לעשות מעשים רק בכוונה דלהשפיע. ורק אז הוא יכול להגיע 
לידי ידיעה, שבחינת הרצון לקבל, שנטבע בו מצד הטבע, אי אפשר 
לבטלו. 
%break
ואז מתחיל להבין, שהוא זקוק ל"רחמי שמים", שרק הקב"ה יכול 
לעזור לו לזכות לכלי דהשפעה. ועזרה זו באה מבחינת "המאור 
התורה", כנ"ל.
%break
ומשום זה צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה 
שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז 
אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים 
דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", 
%break
שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה 
מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז 
הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר 
האור דלהטיב לנבראיו. 
%break
מה שאין כן אם הוא עוד לא החליט, שצריכים ללכת תמיד בדרך של 
השפעה, כמו שאמרו חז"ל "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וזה נקרא 
"הכנת הכלים", שיהיו מוכשרים לקבל את השפע עליון, 
%break
והוא רוצה שעל ידי הלימוד יזכה לכלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל 
"המאור שבתורה מחזירו למוטב".
%break
%page 126
ולאחר שכבר זכה לבחינת כלים דהשפעה, אז הוא בא לידי מדרגה 
הנקראת "השגת התורה", שהיא מבחינת "שמותיו של הקב"ה", 
הנקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".
%break
ובזה נבין מה שכתוב שם בזהר אות ב' "ובאורייתא אתברי בר נש", 
פירושו, "בתורה נברא האדם". ויש להבין מה הקשר בין "תורה" 
"להאדם", שנגיד "שהאדם נברא מהתורה". 
%break
וצריכים להקדים מה שאמרו חז"ל (יבמות ס"א) "וכן היה רבי שמעון 
בן יוחאי אומר, קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל, שנאמר "ואתן אתם 
צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים 
קרויין אדם".
%break
וצריכים לדעת מהו "בחינת אדם", היינו איזה דרגה הוא אדם, שאין 
העכו"ם יכולים להיקרא בשם "אדם". הנה חז"ל אמרו על הפסוק 
(ברכות רבי ע"ב) "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא", 
%break
"מאי כי זה כל האדם". אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה "כל העולם כולו 
לא נברא אלא בשביל זה".
%break
נמצא, שהאם נקרא מי שיש בו יראת שמים. והיות שהאדם נברא עם 
יצר הרע, שהוא מרחק אותו מיראת שמים, אם כן מהי העצה, שנוכל 
לומר, שע"י זה הוא יזכה "ליראת שמים". 
%break
על זה באה התשובה, שעל ידי תורה הוא יוכל לנצח את היצר הרע, 
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, כי המאור 
שבה מחזירו למוטב". 
%break
ולפי זה יכולים לפרש "שהאדם נברא ע"י התורה", כי הסיבה שיכולה 
לצאת בחינת "אדם" כנ"ל, היא דוקא ע"י תורה. וזה פירוש "ובהתורה 
נברא האדם".
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שכתב שם בזה"ק "ובאורייתא נברא 
העולם". גם זה קשה להבין, איזה קשר יש מהתורה, שהיא דבר 
רוחני, והתורה, נקראת "שמותיו של הקב"ה". ואיך נמשך ממנה עולם 
הגשמי. 
%break
ולפי הנ"ל ניחא, שהכוונה היא "שהעולם נברא", הכוונה על עולם 
ומלואו, שפירושו עולם שבו נמצאות הנשמות, שמטרת הבריאה היתה 
"להטיב לנבראיו", להנשמות, שהנבראים יקבלו טוב ועונג, 
%break
והיות שבריאת העולם הכוונה להרצון לקבל, ובכדי שתהיה "השתוות 
הצורה" מענף להשורש, כידוע, היה הצמצום, שפירושו הסתר להיעלם 
שלא יהיה נגלה האור העליון, שהוא בחינת טוב ועונג.
%break
אם כן איך אפשר לקיום העולם, שיכלו לקבל ולא ימותו, כדוגמת 
שהיתה בשבירת הכלים, שנשברו ומתו מטעם שלא יכלו לכוון בעל 
מנת להשפיע. 
%break
אלא ע"י התורה "שהמאור שבה מחזירו למוטב" יקבלו כלים 
דהשפעה, שבכלים אלו יכולים לקבל שפע ועונג ויתקיים מטעם שהם 
יוכלו לקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה הפירוש "ובאורייתא נברא העולם". שבריאת העולם, שהיתה 
מטעם "להטיב לנבראיו" היה תיכף על כוונת לשם שמים. וזהו ע"י 
התורה. היוצא מכל הנ"ל, שאנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, 
שהיא "להטיב לנבראיו". 
%break
ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא 
לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול 
להתחיל בעבודה דלהשפיע.
%break
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו 
בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, 
שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. 
%break
היינו, שכל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי 
"פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.
%break
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, 
אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. 
%break
לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן 
לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".
%break
%page 127
וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל 
עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות 
ומחשבות, 
%break
בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה 
שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה.
%break
ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו 
בה". היינו אם הוא זוכה, הוא מקבל ע"י זה עליה. ואם לא (זוכה), הוא 
מקבל ע"י זה ירידה ברוחניות. וסדר הירידות הוא לאט לאט, כל אחד 
לפי סדר שלו. 
%break
ובדרך כלל האדם בא לידי שכחה, היינו ששוכח שיש בכלל ענין 
עבודה, שצריכים להשתוקק "לדביקות ה'", אלא כל המרץ שהיה לו 
נכנס בדברים גשמיים, היינו שאז הוא מוצא יותר טעם בדברים 
גשמיים.
%break
היינו, שבזמן שהיה קשר עם עבודת ה', היה קצת מרוחק מדברים 
גשמיים. זאת אומרת שלא היו (דברים גשמיים) מקבלים אצלו ערך, 
שיש להתחשב עמהם. 
%break
מה שאין כן בזמן שמתחיל להתרחק מהעבודה, אז כל דבר גשמי, 
שהיה בעיניו לדבר בלתי חשוב, מקבל אצלו צורה חשובה, עד כדי כך, 
שדבר הכי קטן נעשה לו למפריע גדול, ועושה לו מחסום באמצע 
הדרך, ולא יכול ללכת קדימה.
%break
ולפעמים בזמן הירידה שקבל, הוא כן נזכר שיש ענין עבודה רוחניות, 
אז כשנזכר מזה, הוא בא לידי עצבות, שעצבות זאת מביאה לו שהוא 
רוצה רק לישון. פירוש, שהוא רוצה לסלק את עצמו מהמצב שבו הוא 
נמצא, והוא חושב שע"י שינה הוא ישכח מכל המצבים שלו. 
%break
ולפעמים הוא בא לידי יאוש בכלל, היינו שאומר, אני לא רואה אצלי 
שום התקדמות, אלא להיפך, היינו כל כמה שאני משקיע כוחות, 
והייתי צריך להתקדם קצת, 
%break
לפי הכוחות שאני עשיתי עבור להשיג משהו רוחניות, ואני רואה שכל 
פעם אני הולך אחורה, ובטח דבר עבודה באופן זה, היינו עבודה 
דלהשפיע, הוא לא בשבילי, משום שאני לא מוכשר לזה.
%break
בדרך כלל אומרים "משום שאני חלש אופי, אין בי הכח שאני אוכל 
להתגבר על הרצונות שלי". ולפעמים הוא נעשה יותר חכם ואומר 
"בכלל אני לא רואה מי הוא שכן זכה למשהו ברוחניות". 
%break
אז אחרי כל הווכוחים שיש לו עם הגוף שלו, והגוף נותן לו להבין, איך 
שהוא מדבר כל כך בצדק מאה אחוז, וזה מביא לו מצב, שהוא רוצה 
לברוח מהמערכה ושוב להכנס לעולם הגשמי כמו הכלל, 
%break
ולא יהיה יותר חכם מהכלל כולו, אלא ללכת עם התלם של הכלל. 
ובעיקר, שהוא בטוח, שמה שהוא החליט לא יכול להיות אחרת.
%break
ומה עושה הבורא יתברך. לאחר שכבר (אדם) שכח הכל, פתאום הוא 
מקבל איזה התעוררות מהשי"ת ומתחילה שוב לפעפע בלבו 
השתוקקות לרוחניות, ומתחיל שוב לעבוד בהתמדה, וכח הבטחון 
עובד בקרבו, כאילו שבטח יזכה להתקרבות ה', 
%break
ושוכח כל ההחלטות שעשה בדעתו צלולה ובחשבון מדויק עד כי כך 
שהיה כבר "מתחרט על הראשונות", זאת אומרת, שלבו היה מצטער 
על מה שנכנס מלכתחילה לבוץ כזה, הנקרא "עבודה דלהשפיע", 
%break
והוא היה בטוח שהחשבון שלו הוא מאה אחוז צודק, אבל 
"האתערותא דלעילא" שקבל עכשיו, היא משכיחה לו הכל.
%break
והטעם הוא, כי כן סדר העבודה האמיתית, שרוצים להראות מלמעלה, 
שהאדם הוא "אין ואפס" עם כל השכל שלו, אלא אם יבקש מה' שהוא 
יעזור לו, ואם זה יהיה באמת, היינו שיודע בברור, 
%break
שאין שום אפשרות שהאדם תהיה לו היכולת לצאת מהמצב שבו הוא 
נמצא תחת שליטת אהבת עצמית, המכונה "גלות מצרים", שזהו נוהג 
בין במוחא ובין בליבא.
%break
אבל אם האדם רק אומר ולא מרגיש מאה אחוז שאין בידו לעזור 
משהו, אז האין התקרבות אמיתית באה מלמעלה, אלא אז חוזר 
חלילה, כמו שהיה מקודם, היינו שעוד הפעם באות לו מחשבות 
ורצונות מהגוף, ושוב מתחיל ועוד הפעם הווכוחים הקודמים, 
%break
ושוב בא לידי המצבים הנ"ל, ושוב מחליט שהיה בורח מהמערכה, 
כנ"ל, ושוב בא לידי החלטה כנ"ל. ושוב אח"כ באה לו מלמעלה איזו 
התעוררות, שזה נקרא "קריאה", שקוראים אותו ורוצים שוב לקרב 
אותו לה'. 
%break
%page 128
ואם אז גם כן אינו משתדל בההזדמנות שנותנים לו, אז חוזר חלילה 
אותו הסדר כמו שהיה לפני המצב הזה כנ"ל.
%break
וכעין זה מצאנו בזהר (תזריע ובהסולם אות ו') "רחוק מפנינים מכרה", 
מקחה היה צריך לומר, דהיינו שקשה לקנותה יותר מפנינים, מהו 
שאומר "מכרה". 
%break
ומשיב, אלא כל אלו שאינם מתדבקים בה בשלמות, ואינם שלמים 
עמה, היא מוכרת אותם ומסגירה אותם בידי עמים אחרים, כמו 
שאתה אומר "ויעזבו בני ישראל את ה', וימכור אותם ביד סיסרא". 
%break
ואז כולם רחוקים מאלו פנינים העליונים הקדושים, שהם סודות 
ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם. וזה שכתוב "ורחוק 
מפנינים מכרה".
%break
אי לזאת לא להתבהל מה שהגוף לפעמים הוא מראה צבעים שחורים, 
אלא שצריכים תמיד להתחזק למעלה מהדעת ולא לשמוע לעצת 
הגוף, מה שהוא מספר לנו דברי פירוד מהקדושה, 
%break
אלא להתגבר בתפילה אמיתית, ובטח ניוושע לצאת משעבוד שליטת 
מצריים ולזכות להגאולה.
%page 129
%H על משכבי בלילות
%break
הזהר (תזריע דף א' ובהסולם אות א') שואל על פסוק "על משכבי". 
וזה לשונו "רבי אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה 
נפשי. שואל, אומר, על משכבי, במשכבי, היה צריך לומר. מהו, על 
משכבי. 
%break
ומשיב, אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, ובקשה ממנו על 
הגלות, משום שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, 
ועל שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה, 
%break
אמרה, על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה 
לילות. ועל כן בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה".
%break
ידוע שכנסת ישראל היא מלכות, שהיא כוללת כל הנשמות. וידוע שכל 
אדם נבחן לעולם קטן, כמו שכתוב בזה"ק, היינו "שהאדם נכלל מע' 
אומות העולם", שזה מכוון נגד "הז' ספירות", 
%break
שכל ספירה נכללת מעשר, הרי הם ע' בחינות. והם הלעומת דקדושה, 
שיש ז' ספירות דקדושה והע' אומות, שהאדם נכלל מהן. פירושו הוא, 
שיש לכל אומה תאוה מיוחדת, השייכת לבחינתה. והאדם נכלל מכל 
הע' תאוות, שיש באופן כללי בהאומות העולם.
%break
ויש בחינת "ישראל" גם כן באדם, שזוהי בחינתו עצמו. אבל היא 
נקראת "נקודה שבלב", שפירושו של נקודה היא חושך, 
%break
דהיינו שבחינת ישראל שבה אינה מאירה והיא נבחנת לבחינת 
אחוריים. והטעם הוא, משום שהיא נמצאת בגלות, תחת שליטת "הע' 
אומות" שיש בהאדם.
%break
ובמה יש להם כח לשלוט על "בחינת ישראל" שבה, הוא שעל ידי 
שאלות ששואלין לבחינת ישראל, מתי שרוצה לעשות משהו להקב"ה, 
שזה נקרא ישר-אל, אז הם נותנים להבין, שלא כדאי לעבוד, (אלא) 
רק לשם אהבה עצמית, 
%break
מה שאין כן לשם שמים, אז הם שואלים "מה", "מה העבודה הזאת 
לכם", שלמדנו, שזוהי "שאלת רשע". ואם הוא רוצה להתגבר על 
טענתו, אז באה לו "שאלת פרעה", שאמר "מי ה', אשר אשמע 
בקולו".
%break
ואם השאלות לא פועלות על האדם בשאלה חד פעמית, אז השאלות 
האלו חוזרות ונשנות כל היום, כמו שכתוב (תהילים מ"ב, י"א) "ברצח 
בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך". ואין האדם 
מסוגל לצאת מתחת שליטתם. 
%break
והם משפילים את "בחינת ישראל" שבאדם עד לעפר, כמו שכתוב 
(שם) "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו". ויש לפרש, שע"י "כי 
שחה לעפר נפשנו" זה גורם לנו "דבקה לארץ בטננו", 
%break
שענין "בטן" הוא הכלי קבלה של האדם, והוא "שהנקודה שבלב" היא 
"בבחינת עפר". וזה גורם שהכלין שלנו יש להם דביקות רק עם 
ארציות, שהיא "אהבה עצמית".
%break
מה שאין כן אם היתה "המלכות שמים" בבחינת "כבוד", אז "לכבוד" 
היה לנו בודאי אם יש לנו ההזדמנות לשמש לה' עם משהו, אפילו 
שיהיה שרות הכי קטן, להון רב יחשב לנו. 
%break
וכדאי בשביל כבוד זה לוותר על כל התענוגים, שבאים לנו על ידי 
אהבה עצמית. וזהו שאנו אומרים בתפלת מוסף דשלוש רגלים "אבינו 
מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה", 
%break
שפירושו, שאנו מבקשים מה', היות שמלכות שמים היא בשפלות, 
והיא בבחינת "שכינתא בעפרא", לכן אנו רוצים, שה' יגלה לנו את 
החשיבות והכבוד של מלכות שמים, ואז לזכיה גדולה יהיה לנו, 
שנזכה ע"י זה לצאת מאהבה עצמית ולזכות לאהבת ה'.
%break
וזהו שמפרש הזהר "ועל כן בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני 
ממנה". כידוע, שהאדם נכלל מג' נפשות:
%break
א. נפש דקדושה,
ב. נפש דקליפת נוגה,
ג. נפש דשלוש קליפות הטמאות.
%break
%page 130
והנפש דקדושה היא מאירה רק בבחינת נקודה כנ"ל. אי לזאת הנפש 
דקליפת נוגה, שהיא צריכה להתחבר להנפש דקדושה, כמו שביארנו 
במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל, 
%break
והיות שעיקר הפועל היא הנפש דקליפת נוגה, כי הנפש דשלוש 
קליפות הטמאות אי אפשר לתקן, ונפש דקדושה לא צריכים לתקן, 
משום שהיא קודש, אלא כל העבודה היא עם הנפש דקליפת נוגה.
%break
ובזמן שעושה (האדם) מצות, אז הקליפת נוגה מצטרפת לקדושה. 
וכשעושה חס ושלום עבירות, אז הנפש דקליפת נוגה מצטרפת לנפש 
דשלוש קליפות הטמאות. 
%break
אבל הנפש דקדושה היא באחוריים, שלא מאירה, והיא נמצאת 
בשפלות. לכן לא רוצים להשתדל ולעשות מעשים טובים, בכדי 
שהקליפת נוגה תצטרף להקדושה.
%break
לכן "על משכבי בלילות, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאנו ממנה", 
שנפש דקדושה היא שייכת לכנסת ישראל, והיא נמצאת בארץ אחרת 
הטמאה, ומבקשת מאת האהבה נפשי, שיוציאני ממנה, מארץ 
הטמאה. 
%break
פירוש, היות שנפש דקדושה היא בשפלות, לכן הנפש דנוגה עושה 
מעשים מה ששלוש קליפות הטמאות רוצים. 
%break
נמצא אז לפי זה, שהנפש דקדושה מוכרחת לסבול את השליטה של 
הקליפות הטמאות, ששולטות אז. לכן הנפש דקדושה מבקשת, 
שיוציאני מהגלות הזה, המכונה "לילות".
%break
שם בזהר (ובהסולם אות ט') וזה לשונו "רבי אחא אמר, זה שלמדנו, 
שהקב"ה גוזר על הטפה, אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אשה 
מזרעת תחילה יולדת זכר. 
%break
ואל כן לא צריכים לגזירת הקב"ה. אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין 
בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, 
אם תהיה זכר או נקבה".
%break
והתירוץ הזה הוא בלתי מובן, מה הוא מתרץ, כיון ש"מבחין בה, אם 
זכר", הוא גזר. ולמה הוא צריך לגזור, הלא זה יהיה מאליו זכר או 
נקבה. ומפרש שם בהסולם וזה לשונו "פירוש, כי ג' שותפין באדם, 
הקב"ה ואביו ואמו, שאביו נותן הלבן שבו, ואמו האדום שבו, 
%break
והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של 
זכר. ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאשה 
הזריעה תחילה, עוד לא היתה הטפה בסופה לזכר, אם הקב"ה לא 
שלח בה נשמה של זכר. 
%break
והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או 
של נקבה, נחשבת לגזירה של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה, ולא 
שלח נשמה של זכר, לא היתה נגמרת הטפה להיות זכר. ונמצא שב' 
המאמרים אינם סותרים זה את זה".
%break
ולהבין את כל הנ"ל על דרך העבודה, יש לפרש כל "הג' שותפים" הוא 
באדם אחד, "ואביו ואמו" הם הגורמים שיולד בן, "אביו" נקרא 
"הזכר", ונקרא "איש", ונקרא "שלימות" כי זכר בחינת שלמות. ואביו 
נותן את הלובן, כי "לבן" נקרא "שלימות", שאין שם שום לכלוך. 
%break
"ואמו" נקראת "נקבה", ונקראת "אשה", ונקראת בחינת "חסרון", כי 
נקב פירושו חסרון ונקרא אודם. כמו שאומרים, יש שם אור אדום, שאי 
אפשר לעבור שם, שזה נקרא מחסום, 
%break
שלא יכולים ללכת קדימה. והקב"ה נותן את הנשמה, כי הכל יכול 
האדם לעשות, אבל רוח חיים זה שייך להקב"ה.
%break
וסדר העבודה הוא, שהאדם צריך לחלק את יום עבודה לבחינת יום 
ולבחינת לילה. "יום" נקרא שלימות ו"לילה" נקרא חסרון. ובכדי שיולד 
בן, שתהיה לו "אריכות יום", הבן הזה צריך להולד על ידי אביו ואמו. 
כי אביו נותן לו הלובן היינו השלימות, שזהו בחינת "איש זכר". 
%break
ואמו נותנת לו בחינת החסרון, שזה הנקרא "אשה נקבה". וענין 
השלימות וחסרון צריך להיות מטעם, היות כי האדם צריך לקבל מזון 
לחיות, ואז הוא יכול לעבוד. 
%break
וכמו כן כאן בעבודת ה', האדם מוכרח לקבל מזונות רוחניים, ואח"כ 
הוא יכול לראות, מה שיש לתקן, אחרת אין לו כח לעבודה בלי מזונות. 
ומזונות מקבלים רק משלימות.
%break
אי לזאת, ניתן לנו להוציא שלימות, בזמן שעוסקים בתורה ומצות, 
שאז אין לנו להסתכל עד כמה שאנו משתדלים בקיום תורה ומצות, 
שהם יהיו על צד היותר טוב בלי שום חסרון. 
%break
%page 131
היינו להסתכל על עצמנו ולראות, אם אנחנו בסדר או לא. אלא אז 
הזמן להסתכל על התורה ומצות, הם כשלעצמם, היינו תורה ומצות 
של מי אנו מקיימים. 
%break
שאנו צריכים לחשוב על "הנותן התורה", כמו שאנו מברכים "ברוך 
אתה ה' נותן התורה". ובמצות אנו אומרים "אשר קדשנו במצותיו", 
והיינו לדעת, שאנו מקיימים מצות ה'.
%break
ולכן אנו צריכים להסתכל על החשיבות של הנותן, ואנו צריכים לקבל 
מזה חיים ושמחה, מזה שאנו זכינו לקיים, מה שהוא צוה לנו, באפס 
מה, לומר אז, שגם העשיה, שאף על פי שזה הוא עדיין לא "קיום 
אמיתי", שיהיה בכל "לשם שמים", 
%break
אבל מכל מקום אנו צריכים להאמין, שיש אנשים שלא עלה ברצונם 
ומחשבתם לקיים התורה ומצות אפילו בקטנות שבקטנות. 
%break
ולנו נתן הקב"ה רצון וחשק לקיים קצת, היינו במיעוט הבנה, אבל אנו 
סוף כל סוף עושים משהו, מה שאין כן אנשים, גם המשהו אין להם, 
וכשמשימים לב לזה אז מקבלים חיים ומזונות מזה.
%break
וזה נקרא "אביו נותן את הלובן", כנ"ל ששלימות נקרא "לבן", שאין 
שם שום ליכלוך, והרווח בזה הוא בשתים:
%break
א. שע"י זה הוא מקבל התרוממות הרוח, משום שהוא דבוק בהשלם, 
היינו בהבורא. ומה שהוא נותן, צריכים להאמין, שהוא שלימות. 
ושלימות משלים את האדם, שירגיש שגם הוא שלם. 
%break
וממילא הוא לוקח מזה מזונות, שיוכל לחיות ולהתקיים, שיהיה לו כח 
אח"כ לעבוד עבודת הקודש.
%break
ב. לפי שיעור החשיבות, שיקנה בזמן עבודת השלימות, יהיה לו אח"כ 
מקום להרגיש את החסרון, מצד עבודה שלו, שאינה על צד הטהרה 
אמיתית. 
%break
היינו, שאז הוא יכול לצייר לעצמו עד כמה שמפסיד עם התרשלותו 
בעבודה, שהוא יכול לעשות השואה בין חשיבות הבורא לשפלות 
עצמו, שזה יביא לו כח לעבודה.
%break
אבל האדם צריך לתקן את עצמו גם כן, אחרת הוא ישאר בחושך, ולא 
יראה אור אמיתי, המאיר על כלים המוכשרים לכך, המכונים "כלים 
דהשפעה". ותיקון הכלים נקרא "בחינת נוקבא", חסרון, שעובד לתקן 
את החסרונות שלו. 
%break
וזה נקרא "ואמו נותנת האודם", היינו שרואה אז את האור אדום, 
שהם המחסומים העומדים לו על הדרך, ולא נותנים לו להגיע 
להמטרה.
%break
ואז בא זמן התפילה, היות שהאדם רואה את שיעורי העבודה, מה 
שיש לו בעניני "מוחא וליבא", ואיך שהוא לא התקדם בעבודה 
דלהשפיע. 
%break
וגם רואה, איך שהגוף שלו הוא גוף חלש, שאין לו כוחות גדולים, 
שיוכל להתגבר על הטבע שלו. לכן הוא רואה, שאם ה' לא יעזור לו, 
הוא אבוד, כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא 
עמלו בוניו בו".
%break
ומב' אלו, היינו מהשלימות ומהחסרון, שהם בחינת "אביו ואמו", כנ"ל, 
יוצא שהקב"ה עוזר לו, שהוא נותן לו נשמה, שהיא רוח חיים. ואז נולד 
ולד. וזהו שאמרו חז"ל "ג' שותפים באדם", כנ"ל. 
%break
והולד הזה, הזה שנולד, נבחן ל"זרע של קיימא", היינו שיש לו אריכות 
ימים, אחרת אם אין לו מה שהקב"ה נותן לו נשמה, נקרא הולד הזה 
שנולד "נפל", היינו שאין לו זכות קיום, והוא "נופל ממדרגתו". 
%break
ויש לדעת, שמצד הבורא הוא רוצה לתת, כמבואר בכמה מקומות, 
ש"אור העליון אינו פוסק מלהאיר", אלא לכלים מוכשרים לקבל אנו 
צריכים.
%break
אי לזאת, שתלוי בהכנת האדם, יש להבחין בזה ב' בחינות, היות 
ובאדם יש שני כוחות:
א. כוחות דקבלה.
ב. כוחות דהשפעה.
%break
וב' כוחות אלו צריכים לתקנם, שיהיו בעל מנת להשפיע. כח השפעה 
שבאדם נקרא "איש". וכח הקבלה שבאדם נקרא "אשה", "נקבה". 
וענין "זריעה" נקרא, שהאדם נותן עבודה, בכדי להשיג דבר מה. 
%break
למשל, כשהאדם צריך לחטים, אז הוא זורע חטים, היינו מעבודתו 
ירויח חטים. ואם הוא צריך לתפוחי אדמה, הוא יזרע תפוחי אדמה. 
היינו, מאיזה מין שהוא רוצה, אותה עבודה הוא נותן, וזה מרויח.
%break
%page 132
כמו כן בעבודת ה', אם הוא רוצה לתקן את הכלים דהשפעה, המכונים 
"זכר, "איש", שזה נקרא "אם האיש מזריע תחילה", היינו תחילת 
מחשבתו הוא לתקן כלים דהשפעה, אז "וילדה נקבה", כידוע שיש 
ערך ההופכי בין כלים לאורות, ש"אור הנקבה" נקרא בחינת קטנות.
%break
"ואם האשה מזריעה תחילה", היינו שרצונו לתקן כלי קבלה, שיהיו 
בעמ"נ להשפיע, אז "וילדה זכר", היינו "אור הזכר", שהוא אור 
דגדלות. "והקב"ה הוא נותן נשמה". "והקב"ה מבחין בהטפה", היינו 
בעבודת האדם, מאיזה בחינה היתה "הזריעה" שלו, היינו ההכנה, 
%break
זאת אומרת, אם הוא רוצה שהכלים דקבלה יהיו בעמ"נ להשפיע, אז 
הקב"ה נותן לו נשמה של זכר, הנקרא "נשמה דגדלות", ואם הוא 
מבחינת "איש", היינו שהוא רוצה רק שכלים דהשפעה יהיו בעמ"נ 
להשפיע, אז הוא מקבל מהקב"ה אור דקטנות הנקרא "נקבה".
%page 133
%H ג' זמנים בעבודה
%break
יש להאדם להבחין בזמן עבודתו ג' זמנים:
א. עבר,
ב. הווה,
ג. עתיד.
%break
"עבר" פירושו, כשהוא מתחיל לכנס בעבודת ה'. אז הוא צריך 
להסתכל על העבר, היינו מהי הסיבה, שהוא רוצה עכשיו לקבל עליו 
עול מלכות שמים. זאת אומרת, שהוא צריך לעיין את הסיבה, שאם 
הסיבה הזו מספקת לו לכנס בעבודת ה', 
%break
עד לבחינת "והגית בו יומם ולילה". שאין לו שום דבר להגות רק 
מהתורה, כי הוא בא לידי החלטה, שאין לו שום דבר שיהא כדאי 
לחשוב, רק בתורה.
%break
וזה בטח שמוכרח להיות, משום שהוא מרגיש, שהוא נמצא בצרה 
גדולה, שאין לו שום דבר בעולם, שיהיה כדאי לחיות בשביל זה, ולא 
מוציא דבר אחר, אלא דביקות ה'. 
%break
ולהיות לזכות לדביקות ה', מוכרחים לצאת מאהבה עצמית. ובכדי 
לצאת מאהבה עצמית, הוא מאמין בדברי חז"ל "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין".
%break
וזוהי הסיבה שמחייבת אותו להגות בתורה יומם ולילה. כי אחרת לא 
יכול לצאת מאהבה עצמית. נמצא לפי זה, הסיבה לתורה היא 
דביקות ה'. והסיבה שמחייבת אותו, שצריך לזכות לדביקות ה', 
הסיבה הזו צריכים תמיד לחדש. 
%break
כי על הסיבה הזו יש הרבה מתנגדים. שכל פעם בא הגוף עם שאלות 
חדשות, ורוצה לעורר על הסיבה הזו. פעם אומר לו, שזה דבר קשה. 
ופעם אומר לו, שזהו לא בשבילו, ומביא לו ניצוצי יאוש. ופעמים מביא 
לו מחשבות זרות במוחא ובליבא.
%break
אי לזאת, צריכים להתבונן על בחינת העבר. היינו, על הסיבה, שנתנה 
לו את ההתעוררות הראשונה לזה, צריכים תמיד לבדוק. היינו, שיכול 
להיות שהיו סיבות אחרות, שהביאו לו, שיכנס לעבדות ה'.
%break
היינו, שהסיבה הראשונה שלו לא היתה בכדי להגיע לדביקות ה', אלא 
יכול להיות שאר סיבות. ואח"כ מטעם "מתוך שלא לשמה באים 
לשמה". לכן הסיבה השניה הוא בכדי להגיע לדביקות ה'. 
%break
וכן יכול להיפך, שהסיבה הראשונה היא כדי להגיע לדביקות ה', 
ואח"כ מסיבות שונות, קיבל סיבות אחרות, שיחייבו אותו לקבל עליו 
עול תורה ומצות.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שצריכים תמיד לבדוק את הסיבה, שמחייבו ללכת 
בעבודת ה'. וזה נקרא, שצריך ללמוד מהעבר, שהכוונה על הסיבות, 
המסובבות את כל דרכי עבודה שלו. 
%break
זאת אומרת, שהסיבה נקראת המטרה. דהיינו, לפי גודלה וחשיבותה 
של המטרה, בשיעור זה האדם מסוגל לתת כוחות.
%break
אבל יש הבדל, מה נקרא "חשיבות", שבענין החשיבות תלוי מה 
האדם מחשיב. שבדרך כלל האדם מחשיב דברים, שמביאים תועלת 
עצמו. היינו, רק שנוגע לאהבה עצמית. 
%break
מה שאין כן אם המטרה היא להשפיע, אין זה מדרך הטבע, שיהיה 
דבר זה חשוב בעיני האדם.
%break
ומשום זה, אם אין הסיבה, סיבה אמיתית, אין בידו ללכת עד הסוף, 
היינו להגיע לידי דביקות. כי בזמן שהוא רואה, שלא תהיה לו תועלת 
עצמו, 
%break
אז הוא תיכף בורח מהמטרה, כיון שהסיבה שלו, שבשבילה לקח על 
עצמו לקיים תורה ומצות, לא היתה בעמ"נ להשפיע, אלא לתועלת 
עצמו.
%break
ולכן, כשהוא לא מרגיש תועלת עצמו בזמן עבודה, הוא מוכרח 
להתרשל בעבודה. כי מה שהוא רואה, אינו מרגיש, שזה יהיה שכר 
בשבילו. כיון שכל היסוד של עבודתו היה בשלא לשמה. 
%break
אבל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אז הסדר הוא, שמראים לו 
הרגשה מהו לשמה, היינו "לא לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה'", אז 
הוא תיכף בורח מהמערכה.
%break
%page 134
אי לזאת, צריך תמיד האדם לברר את מטרתו, היינו הסיבה שלו, 
ושיזכור תמיד, שהמטרה היא להשפיע להבורא. ואז, כשמראים לו 
ענין הרגשת דלהשפיע, הוא לא מתבלבל, אלא שיודע, שזה דבר 
קשה, היות שזה הוא נגד הטבע שלו.
%break
ורק עכשיו, היינו לאחר שהוא רואה, שקשה לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
אז יש מקום לתפילה מעומקא דליבא. מטעם, שהוא רואה, שאין בידו 
לעשות שום דבר, רק להתפלל לה', שיתן לו את הכח הזה. 
%break
לכן צריכים תמיד ללמוד את העבר, היינו שתהיה לו סיבה אמיתית, 
שיחייבו לעסוק בעבודת הקודש.
%break
"הווה" זוהי ההבחנה, מה שהאדם מרגיש בזמן עבודה. כי יש לאדם 
לעבוד עבודת הקודש בכמה בחינות, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק 
א', משנה ב') וזה לשונו "הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם 
עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים".
%break
"עולם" פירושו האדם, "כי כל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו", כמו 
שכתוב בזה"ק. ובכדי שיהיה קיום להאדם, 
%break
היינו שהאדם יתקיים בעולם, וירגיש וישיג את ה' בבחינת טוב ומטיב, 
הוא צריך לג' דברים הנ"ל. מטעם שהאדם נברא עם יצר הרע, שהוא 
הרצון לקבל אך לעצמו.
%break
ועל הרצון לקבל הזה היה הצמצום, שפירושו, העלם והסתר על 
השפע העליון. ולא מורגש את הטוב והעונג, מטרם שאדם בא לידי 
השתוות הצורה, דהיינו, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
לכן צריכים לתורה, כמו שאמרו חז"ל (קידושין, ל' ע"ב) "בראתי יצר 
הרע, בראתי לו תורה תבלין".
%break
עבודה צריכים, כי עבודה היא בחינת תפלה. כי תפלה היא עבודה 
שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, 
והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו 
עבודה גדולה להפוך אותו.
%break
והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת 
מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע, שזה נקרא "נס". ונס רק 
הבורא יכול לעשות. זאת אומרת, שתהיה יכולת לאדם לצאת מאהבה 
עצמית, זהו מעשה נסים.
%break
גמילות חסדים פירש רש"י וזה לשונו "מלוה מעותיו לעני, שהוא יותר 
גדול מהצדקה, לפי שאינו מתבייש. ועוד, שגמילות חסדים בין 
בעשירים בין בעניים, בין במתים בין בחיים, בין בגופו בין בממונו". 
%break
מה שאין כן בצדקה, כמו שאמרו "גדולה גמילות חסדים יותר מן 
הצדקה". וכהאמור "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, כי אמרתי 
עולם חסד יבנה, ללמדך שבשביל החסד העולם מתקיים".
%break
היות שענין החסד, הוא הפתח יציאה מאהבה עצמית לאהבת ה', כמו 
שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". לכן 
בבחינת ההווה, צריכים לראות, איך שג' בחינות הנ"ל פועלים אצלו 
בזמן ההווה. 
%break
וגם הוא צריך לשתף אז בההווה את העבר. היינו, המטרה, שהיא 
הסיבה, שבשבילה הוא נותן את כל היגיעה.
%break
העתיד, והוא צריך לראות את העתיד, מה שיש להשיג עד להגיע 
לשלימותו. כי ידוע, ש"אור פנימי" נקרא, מה שמאיר בהווה. ו"אור 
מקיף" נקרא, מה שהוא צריך לקבל בעתיד.
%break
ודרך העולם הוא, כשהאדם עושה איזה מסחר, והוא השקיע הרבה 
כסף, זה היה בודאי בכדי להרויח הרבה כסף. ולפי זה אנו מבינים, 
אם הוא קנה הרבה סחורה, היה זה בכדי להרויח הרבה כסף, עם זה 
שהוא מוכר את הסחורה מיד. 
%break
היינו, שהסוחר קנה סחורה על היריד. וכשהביא את הסחורה, כל בני 
עירו, שראו שהוא הביא הרבה סחורה, כולם הבינו, שתיכף ישכור 
הרבה חנויות, בכדי למכור את הסחורה תיכף ומיד. 
%break
ולבסוף ראו, שהכניס את כל הסחורה לתוך מחסנים, ולא רוצה למכור 
את הסחורה. וכולם ראו, שאף על פי שלא מכר את הסחורה, מכל 
מקום הוא שמח, כאילו היה מרויח הון תועפות. 
%break
והמקורבים אל הסוחר לא יכלו להבין אותו, ושאלו, שמחה מה זו 
עושה, הלא לא מכרת שום דבר, וממילא לא הרוחת שום רווח, אם כן 
מה אתה כל כך שמח.
%break
%page 135
אז הוא השיב להם: "אני קניתי סחורה הרבה ובזול, כי ירד השער 
מהם, וכל הסוחרים היו מפחדים לקנות אותם, ואני קניתי אותם, 
מטעם שאני יודע לפי החישוב, שבעוד שנתיים יהיו הרבה קופצים על 
סחורה זו, כי לא יהיה בנמצא. 
%break
ואז אני יכול להתעשר מזה. לכן כשאני מסתכל על העתיד שלי, אני 
שמח, אף על פי שעכשיו בהווה לא הרווחתי כלום".
%break
אז אנו רואים, שאם העתיד מאיר בההווה, אף על פי שבההווה אין לו 
עדיין כלום, זה לא משנה. אלא, הוא יכול לשמוח עם העתיד כמו 
ההווה. 
%break
אבל זה דוקא אם העתיד מאיר בההווה. וזה נקרא בלשון הקבלה, 
שהוא נהנה מאור מקיף, שפירושו, שהוא נהנה מהאור העתיד לבוא.
%break
זאת אומרת, אם הוא רואה, שיש דרך של אמת להגיע להמטרה, אף 
על פי שעוד לא הגיע להשלמות, מכל מקום אם הבטחון של המטרה 
מאיר לו, הוא יכול להנות בהווה, כאילו האור מקיף מאיר לו עכשיו 
בפנימיות הכלים.
%break
וכעין זה אמר אאמו"ר זצ"ל על מאמר חז"ל "צדיקים אומרים שירה 
לעתיד לבוא", שהכוונה היא, שהצדיקים יכולים לומר שירה, על מה 
שעתיד לבוא להם אח"כ. 
%break
היינו, שהם מאמינים, שסוף כל סוף הם יזכו לשלימות. על סמך זה 
הם אומרים שירה, אפילו שעדיין לא זכו לשלימות.
%break
וענין זה מובא בזהר (וילך, ובהסולם אות מ"ז) "אמר רבי אלעזר, 
עתידים הם ישראל לומר שירה ממטה למעלה וממעלה למטה, 
ולקשור קשר של אמונה, שכתוב, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. 
%break
אז שר, לא נאמר, אלא, אז ישיר, דהיינו לעתיד". נמצא לפי הנ"ל, 
שהאדם צריך לקבל הארה מבחינת אור מקיף, שהיא מבחינת לעתיד 
לבוא, אחר ההווה. והוא צריך להמשיך אותו לתוך ההווה.
%break
לכן כל ג' הזמנים, שהם היה - הווה - יהיה, נכללים בהווה. אבל 
עצת היצר הרע הוא תמיד להיפך, היינו לחלק את הג' זמנים, בכדי 
שלא יאירו ביחד. 
%break
אי לזאת, צריכים תמיד ללכת נגד היצר הרע, ולומר, מה שהוא אומר, 
בטח הוא שלא לטובתנו. כי זה לא מהתפקיד שלו, שיתן לנו סיוע 
לעבודה.
%break
דוגמא, כמו שכתוב במאמר י"א [תשמ"ה], כשהיצר הרע אומר לאדם 
"בשביל מה אתה כל כך מאריך בתפלה ובתורה, וכדומה, הלא לא 
כוונתך לשם שמים. בשלמא שאר אנשים, שמאריכים בתורה 
ובתפלה, הוא משום שכוונתם לשם שמים. 
%break
מה שאין כן אתה". אז צריכים לענות לו "להיפך, אני כן עובד לשם 
שמים. ואני לא רוצה לשמוע בקולך". וזה מטעם, שהוא רוצה להפריע 
לו בעבודה, היינו שלא לעסוק בתורה ומצות.
%break
ואח"כ הוא בא וטוען "אתה צדיק, שכל כוונתך הוא לשם שמים, ואין 
אתה דומה לשאר אנשים". אז האדם צריך לומר לו "להיפך, אני כל 
עסקי הוא שלא לשם שמים. ואני יודע, שכל מה שאתה טוען, זהו לא 
לטובתי".
%break
והוא מטעם, שהוא רוצה להכשילו בעבירה של גאוה, שהוא דבר רע 
יותר מכל דבר, כמו שאמרו חז"ל "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני 
והוא יכולים לדור במדור אחד". אי לזאת, אין אדם יכול לקבוע אצלו 
באיזו דרך ללכת, אם בדרך שפלות או גדלות. והכל הוא לפי הענין.
%page 136
%H בכל דבר יש להבחין בין אור לכלי
%break
בכל דבר יש להבחין בין אור לכלי. היינו בין המשפיע, שהוא הבורא. 
ובין המקבל שהוא הנברא.
%break
והיות שאין אור בלי כלי, פירוש אם אין מי שישיג אותו, אם כן מי יכול 
לדבר ממנו, לכן יכולים רק לדבר, מהאור המלובש בהכלי, זאת 
אומרת, מהשפע שהמשפיע, נותן להגוף, היינו משיעור התפעלות 
הגוף מהשפע הנשפע אליו.
%break
וצריכים להאמין שכל מה שהאדם מקבל לתוך גופו, הכל בא ממנו ית', 
הן גשמיות והן רוחניות, כי כח אחר אין בעולם כידוע, שישפיע לו.
%break
ולכן כשהאדם מתחיל להכנס בעבודת ה', וצריכים להודות ולהלל 
להבורא, שזהו תחילת כניסת האדם לתוך העבודה, ושסדר עבודה 
מתחיל כמו שאמרו חז"ל: "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ 
יתפלל. 
%break
מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכתיב ה' אלקים 
אתה החלות וכו', וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" 
(ברכות לב, ע"א).
%break
לכן כשמתחיל להודות לה', קודם כל, הוא צריך לתת תודה לה' שברא 
את העולם, כמו שאנו אומרים בעת התפלה ברוך שאמר והיה העולם, 
אז מתחיל העבודה, היינו השיעור שעד כמה הוא בכוחו להודות לה' 
על מה שברא העולם. היינו שיעור ההודאה הוא בשיעור הנאה.
%break
וכאן מתחיל הבירור של אמת ושקר, וכאן הוא ההבדל בין עבודת 
הפרט לעבודת הכלל, היינו בין שתורתו אומנתו, או לא. והפירוש הוא 
כמו שביאר אאמו"ר זצ"ל, תורתו אומנתו הכוונה, שע"י התורה הוא 
רוצה לזכות להאמונה. 
%break
או לפי אנשים השייכים להכלל, היינו שלומדים תורה לזכות לעוה"ב, 
היינו על מנת לקבל ולא לאנשים השייכים להפרט, שעוסקים בעל מנת 
להשפיע.
%break
וכשהאדם מתחיל בסדר השבחים של הקב"ה, אז יש ענין בירור, של 
אמת ושקר. היינו שמדרך האדם הוא בזמן שהוא צריך לתת תודה 
להשני שעזר לו, אז שיעור התודה הוא לפי שיעור הרגשה בהעזרה 
שקבל ממנו. 
%break
אי לזאת כשאדם מתחיל לתת תודה לה' על מה שנתן לו, מתחיל אז 
הגוף לחשוב את הטובות שעשה עמו, ובשיעור זה שהוא מתפעל 
מהטובות שעשה עמו, כך שיעור גדלות של התודה.
%break
לכן כשהאדם אומר "ברוך שאמר והיה העולם", תלוי גם כן בשיעור 
שהוא נהנה מהעולם. ואז מתחיל הגוף להראות לו, שחסר לו גשמיות 
וחסר לו רוחניות, ולא נותן לו לסדר את השבחים לפני הקב"ה, 
%break
אז הוא עבודה גדולה שצריך ללכת אז למעלה מהדעת, ולהאמין שה' 
עושה עמו רק טובות, וכן יש בירור של אמת ושקר.
%break
והיות שהשם הכללי של הבורא הוא טוב ומטיב, לכן יש יגיעה גדולה 
להאמין למעלה מהדעת שהבורא הוא טוב ומטיב. נמצא לפי זה בזמן 
שהאדם מתחיל לסדר שבחו של הקב"ה, אז כבר יש לו על מה 
להתפלל כדי שיוכל ללכת למעלה מהדעת, 
%break
ולפני זה לא היה כל כך חסרון באמונת ה' למעלה מהדעת. מה שאין 
כן עכשיו הוא מרגיש את חסרונו באמונה, ואז הוא נצרך ללמוד תורה 
בכדי שהמאור שבה יחזירו למוטב.
%break
נמצא שזה שרוצה לסדר שבחו של מקום זה הוא גורם לו מקום 
חסרון, וכשיש לו חסרון שנקרא כלי, וכפי שיעור ההתפעלות מזה 
שהוא רחוק משלימות, בשיעור זה יש לו מקום עבודה וצורך לתפלה 
ולתורה כנ"ל.
%break
%page 137
אבל יש חסרון אחר, שלפעמים שהאדם רואה את שפלותו הוא 
מתיאש ובורח מהמערכה, וכל התענוגים שהוא מקבל אז הוא רק אם 
הוא שוכח ממצבו, היינו שלא חושב על רוחניות, או שיכול לישון, היינו 
שמרגיש תענוג גדול בהשינה, 
%break
וזהו לא מפני שיש לו אז תענוג מיוחד בהשינה אלא בזמן השינה, הוא 
לא זוכר מעניני עבודה, מזה הוא התענוג שלו. היות בו בזמן שהוא 
זוכר מעניני עבודה, תיכף הגוף מביא לו שפלות ויאוש.
%break
אי לזאת האדם צריך תמיד להזהר שלא יפול לתוך יאוש, היינו שבא 
לו מצב של יסורים היות שהוא רואה שלא יכול להמשיך בעבודה כנ"ל. 
לכן אמר אאמו"ר זצ"ל שהאדם צריך להיות זהיר שלא לעשות ביקורת 
על עצמו רק בזמן שהוא קובע מצב מיוחד לזה, 
%break
ולא מתי שהגוף אומר לו, לעשות חשבון הנפש, אלא שיגיד להגוף 
שיש לי זמן מיוחד לבקר את עצמי אם אני הולך לפי הקו שנותנו לי או 
סטיתי מהקו הנכון. 
%break
אלא עכשיו אני עוסק בתורה ובתפלה, ואני בוטח שהשם יעזור לי כמו 
שעזר לכל עובדי השם שרצו ללכת בדרך הנכונה להגיע למטרה 
שבשבילה נברא.
%break
וכמו שכתבתי במאמר הקודם, ובמאמר י"א [תשמ"ה]. שצריכים לומר 
ההיפוך ממה שהגוף אומר לו.
%break
ובזה נבין קושית הזהר ותירוצו (בחקותי אות יח'), וזה לשונו: 
"ועשיתם אותם, שואל מהו ועשיתם אותם, כיון שכבר אמר תלכו, 
ותשמרו, למה עוד ועשיתם. 
%break
ומשיב, אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו, הוא כאלו עשהו 
למעלה. אמר הקב"ה כאלו עשאני. והעמידוהו. ועל כן ועשיתם אותם 
לחוק ומשפט", עד כאן לשונו.
%break
ולכאורה התירוץ הזה תמוה מאוד, איך אפשר לומר שעל ידי קיום 
התורה ומצות, עושים אותו למעלה, הלא "מלא כל הארץ כבודו" גם 
לפני עשיית הנבראים תורה ומצות, אם כן מהו הפרוש כאילו אתם 
עשיתי אותי.
%break
אלא כנ"ל כי לא מדברים מאור בלי כלי, כי לגבי מי נבחן שיש אור, 
אלא כשיש כלי, אז הכלי משגת האור. אי לזאת כשאנו אומרים 
שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, זה נאמר רק לגבי הנבראים 
כשהם מקבלים את הטוב והעונג, 
%break
זה נקרא שיש כלי שהכלי משגת אותו בצורה שיש להם מהבורא רק 
טוב ועונג. מה שאין כן בזמן שאין הנבראים מקבלים ממנו טוב ועונג, 
נשאלת השאלה לגבי מי, מתגלה השם של הקב"ה שנקרא "טוב 
ומטיב".
%break
ומשום זה בכדי שיהיה מגולה שמו של הקב"ה טוב ומטיב שהוא שם 
הכללי של כל השמות, והיות כי בכדי שהנבראים כשיקבלו את הטוב 
והעונג מהבורא, שההטבה זו יהיה בשלימות, היינו שלא יהיה 
בהמתנה בחינת נהמא דכסופא, 
%break
היה צמצום והסתר, שלא יכולים להשיג ולהרגיש את הטוב מטרם 
שמכשירים את עצמם, עם כלים דהשפעה, שהוא בחינת השתוות 
הצורה. 
%break
נמצא אז שהשם של טוב ומטיב אינו מגולה, וזה מביא להנבראים 
שלא ירגישו את הבורא ומשום זה יש רשעים בעולם שאינם מאמינים 
בה'.
%break
ובכדי ששמו יתברך יתגלה בעולם לעיני כל, אז לא חסר שום דבר רק 
הכלים דהשתוות הצורה, ובכדי שיהיה היכולת לבוא לידי כלים 
דהשפעה, שהם כלים דהשתוות הצורה, זה יכולים להשיג רק על ידי 
קיום תורה ומצות.
%break
היינו בעת עשיית תורה ומצות צריכים לכוון שיהיה בעל מנת שיביא 
בזכות קיום התורה ומצות, להרמת קרן ישראל. שענין ישראל פירשנו, 
שהוא אותיות ישר-אל, שהמעשים יהיו ישר להקב"ה, ולא לתועלת 
עצמו, שזה נקרא השתוות הצורה. 
%break
ובלשון הזוהר הקדוש נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא", היות 
שהרוחניות אינו מכובדת בעינינו, שנוכל לומר להגוף שלנו שזה לזכיה 
גדולה, מה שאנו יכולים לשמש לה' ואז הגוף נכנע ומתבטל 
להקדושה.
%break
וזהו פירוש מה שהזה"ק אומר שע"י זה ש"בחקתי תלכו ומצותי 
תשמורו", אז על ידי זה "ועשיתם אותם", היינו כאלו אתם עושים אותי 
למעלה. 
%break
היינו אתם עושים על ידי זה שיתגלה השם של הקב"ה בבחינת טוב 
ומטיב, היינו שכולם ירגישו, את הטוב מסיבת שתזכו להשתוות 
הצורה.
%page 138
%H הראני את כבודך
%break
ויאמר "הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא 
יראו" (שמות ל"ג). ויש להבין, מה מרמזת לנו את השאלה של משה 
רבנו עליו השלום, והתשובה של הקב"ה בנוגע לעבודה שלנו.
%break
הנה האדם, כשמתחיל להכנס לעבודת ה', הוא משתוקק לראות את 
כבוד ה'.
%break
היינו, בזמן שה' מאיר לו, זאת אומרת, בזמן שיש לו טעם בתורה 
ובמצות ומשתוקק לרוחניות, אז הוא יכול לעסוק בעבודת הקודש, ואז 
הוא יודע בעצמו, שהולך בדרך ה', ומרגיש את עצמו, שהוא מרים 
מעם, שכל הכלל מגושם, ורק הוא יודע ומבין, מה זה רוחניות.
%break
והיות שידוע שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', ד') "רבי לויטס איש יבנה 
אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
%break
לכן יש לו עבודה גדולה, שימצא בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, 
שהוא שפל. אבל היות שמצוה לקיים מאמר חז"ל, אז לוקח את זה 
למעלה מהדעת, ואומר, בטח שעדיין הוא לא שלם.
%break
וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה 
ולמצות, ולא מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'. ובמצב 
של אחוריים האדם יכול לראות עצמו, היינו את מצבו האמיתי, איך 
הוא, אם עוד הוא רואה שהוא מרים מעם, 
%break
והוא צריך אז לעבוד על שפלות, לקבל על עצמו המצוה של שפלות 
למעלה מהדעת, ומסתכל על אנשים אחרים, שהם עומדים במצב של 
ירידה ברוחניות, והוא במצב עליה. 
%break
נמצא, שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות האמת, מה שאין כן בזמן 
הפנים הוא יכול לרמות את עצמו.
%break
אבל גם במדרגת אחוריים יש הרבה הבחנות. כי אם האדם כבר נכנס 
בעבודה של אמת, היינו בדרך שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, 
שרק אז מתחילים להרגיש את מצבים אמיתיים של אחוריים. 
%break
כי אז לפעמים באה תמונה של אחוריים, שהוא רואה הנפילה שלו, 
הגם שהיה לו מצב של פנים, לפני הנפילה למצב שבו הוא נמצא. אבל 
עכשיו, זה שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לא לתורה ומצות, ולא 
לתפילה, וכדומה, 
%break
והוא מרגיש, שהוא עכשיו ככלי ריק, שאין לו שום לחלוחית מעבודת 
ה'. נוסף לזה, הוא רואה בעצמו, כאילו אף פעם לא עבד עבודת 
הקודש, ובכלל הוא לא יודע עכשיו מה זה עבודת ה'.
%break
ולפעמים הוא בא לידי חשכות, שאם הוא מתחיל לדבר עם עצמו, 
שצריכים להכנס לעבודה, וזה לא תכלית, להישאר בלי שום תכלית 
בחיים, אז נדמה לו, שהוא מדבר לעצמו דבר חדש, שאף פעם לא 
שמע מענינים רוחניים. 
%break
ואז הוא מתפלא על עצמו, איך אפשר להיות הרגשה כזאת, שהוא 
נמצא עכשיו במצב של מתחיל, שאף פעם לא עסק בעבודה, בו בזמן 
שנשאר קצת רשימו בזכרונו, 
%break
שהיה חשב את עצמו, שהוא היה תמיד בין המתקדמים בעבודה, 
ופתאום הכל נשכח מלבו, והוא זוכר זה רק כמו בחלום.
%break
נמצא, שהוא רואה את מצבו האמיתי רק בזמן של אחוריים. וזהו 
"וראית את אחורי ופני לא יראו". ואז יש לו כבר מקום לעבודה, היינו 
לבקש מה', שיקרבו אליו, ויגלה לו את הארת פנים שלו, שאז הוא בא 
לידי תשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".
%break
ועיין בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג, נ"ד) וזה לשונו, "וצריכים לדעת, שכל 
ענין העבודה בקיום התורה והמצות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' 
בחינות של השגחה המוסתרת, ועל זמן הזה, אומר בן הא הא, "לפום 
צערא אגרא". 
%break
%page 139
שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא 
בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו. אמנם אחרי שרואה ה' יתברך, 
שהאדם השלים מידת יגיעתו, 
%break
וגמר מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת ה' 
יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת השגחה הגלויה, דהיינו 
לגילוי פנים.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שהתחלת העבודה בדרך האמת, היא בבחינת 
האחוריים. וזהו בכדי שהאדם יכין לעצמו כלים, ששם ישכון אור ה'. 
וכלים נקראים רצונות. 
%break
זאת אומרת, שמטרם שהאדם עובר את בחינת האחוריים, אין הוא 
יודע, שצריך שה' יעזור לו, אלא חושב שהוא בכוחות עצמו יכול 
להגיע לשלימותו, ולא צריך לעזרת ה' באופן יוצא מהכלל.
%break
אלא שיודע ומאמין, כנוהג בישראל, הגם שהאדם רואה, שהשכל 
מחייב, שהאדם הוא עושה, מכל מקום הוא מאמין, שה' עזר לו להשיג 
את מבוקשיו. 
%break
מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, האדם רואה, שהשכל אומר לו, שאין 
בידו להגיע לדרגת השפעה, אלא יושב ומצפה, שה' יעזור לו. נמצא, 
שרק זה נקרא, שהוא נצרך לה'. וזה נקרא כלי ורצון.
%break
כי דרך האמת נקראת "לשמה", היינו שעושה הכל בעל מנת להשפיע 
נחת רוח לה'. ואז באה לו התנגדות הגוף, שטוען, שהוא מבין, שכל 
עבודתו היא למלאות לכלי הגוף, שהיא בחינת אהבה עצמית. 
%break
ואז מתחיל האדם להבין, שאין בידו ללכת נגד הגוף. ואז הוא נצרך 
לעזרת ה'. וזה נקרא, שכבר יש לו כלי, היינו רצון וצורך שהבורא 
ימלא אותו. 
%break
ואז מתקיים בו מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח 
ובהסולם אות ס"ג) וזה לשונו, "אתא בר נש, אם האדם בא לטהר, 
עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, 
ונקרא קדוש".
%break
הרי אנו רואים, מטרם שיש לו כלי, לא יכולים לתת לו אור. אלא לאחר 
שנקבע בלבו, שצריך עזרה מאת הקב"ה, אז הוא מקבל עזרה, כנ"ל, 
שדוקא בעת שבא לטהר, ורואה שלא יכול, 
%break
אז הוא מקבל מלמעלה נשמה קדושה, שהוא אור, המתייחס לו לעזור 
לו, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה, ולנצח את הכלי קבלה שלו, 
שיוכל להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'.
%break
וזה יש לפרש מה שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב". כי שלום 
מראה על שלימות המחלוקת, כי המחלוקת היא כמו שאמרו חז"ל 
"לעולם ירגיז אדם יצר הרע על יצר טוב". ופירש רש"י, שיעשה עמו 
מלחמה. 
%break
האדם חושב, כי רק בזמן, שהוא מרגיש עצמו קרוב לה', אז הוא 
בבחינת השלימות, שנראה אצלו, שהוא כבר זכה לבחינת פנים. אבל 
בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא מרוחק מה', אז הוא חושב, שאינו 
הולך על מסלול השלימות.
%break
אז אומרים "שלום שלום", היינו בחינת שלום שה' אומר. כמו שכתוב 
(תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל 
חסידיו, ואל ישובו לכסלה". המאמר הזה, צריכים להאמין כי ה' אומר 
"שלום" גם בזמן שהוא (האדם) מרגיש, שהוא מרוחק מה'. 
%break
כי מי נתן לו להבין, שהוא עכשיו מרוחק יותר מזמן אחר. כי בדרך כלל 
האדם מתחיל להרגיש שהוא מרוחק, בזמן שהוא מרבה בתורה 
ומצות, ושרוצה ללכת יותר על דרך האמת, 
%break
אז הוא רואה, שהוא יותר מרוחק. נמצא, לפי הכלל "מצוה גוררת 
מצוה", אם כן הוא היה צריך להרגיש שהוא יותר מקורב.
%break
אלא כנ"ל, שהקב"ה מקרבו, בזה שמראה לו את האמת, בכדי שיתן 
תשומת לב לעזרת ה'. היינו, שמראה לו, שאין אדם מסוגל לנצח את 
המלחמה בלי עזרת ה'. נמצא, בזמן המרוחק (שהאדם מרגיש שהוא 
מרוחק), שהיא בחינת אחוריים, אז הוא הזמן של התקרבות לה'.
%page 140
%H מאמר התשובה
%break
הנה בזהר (נשא אות כ"ח ובהסולם) וזה לשונו "פקודא דא. מצוה זו 
הוא מצות תשובה. וזה הוא בינה. ומה היא בינה. היא אותיות בן י"ה. 
ובן הזה הוא ו', הדבוק בה, ומקבל ממנה מוחין די"ה. 
%break
וכל מי שחוזר בתשובה, הוא כאילו השיב אות ה', שהיא המלכות, אל 
אות ו', שהוא בן י"ה, ונשלם בו הוי"ה".
%break
ובזהר (נשא אות כ"ט ובהסולם) "כי אות ה' ודאי היא, ודוי דברים. 
וסוד הדבר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו, ונשלמה פרים 
שפתינו. כי ודאי כשאדם חוטא, גורם שתתרחק הה' מאת הו'. 
%break
ומשום זה נחרב בית המקדש, ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים. 
ומשום זה כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את הה' לאות הו'".
%break
ובזהר (נשא אות ל"א ובהסולם) "ותשובה דא אתקריאת חיים. 
ותשובה זו, שהיא המלכות, וה' דהוי"ה, נקראת חיים, שכתוב, כי 
ממנו תוצאות חיים, שהן נשמות ישראל, שהן תוצאות של המלכות, 
הנקראת חיים, 
%break
היא הבל היוצא ונכנס בפיו של האדם בלא עמל ובלא יגיעה, שהוא 
סוד ה' דהבראם, כי אות ה' מתבטאת מן הפה בקלות יותר מכל 
האותיות. ועליה נאמר, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. 
%break
כי המלכות נקראת מוצא פי ה'. והיא על ראשו של האדם, דהיינו, ועל 
ראשי שכינת אל. ועליה נאמר, ותמונת ה' יביט, כי המלכות נקראת 
תמונת ה'. וכן, אך בצלם יתהלך איש".
%break
ובזהר (נשא אות ל"ב ובהסולם) "ובגין, ומשום שהיא על ראשו של 
האדם, אסור לו לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש. כי אם היא 
מסתלקת מעל ראשו של אדם, מיד מסתלקים החיים ממנו".
%break
ובזהר (נשא אות ל"ד ובהסולם) "אלא ודאי על צורה זו של אות ה' 
העמידו, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. כי שבת היא 
המלכות, בשעה שהיא עולה לבינה. 
%break
וכשזו המלכות, שהוא סוד שבת, שורה על ישראל, אין להם יגיעה ולא 
שעבוד. ובה נפש העמלה והיגיעה, שבת וינפש".
ויש להבין את כל אלו השמות, שהזה"ק מכנה להמלכות:
%break
א. מהו שמלכות נקראת "ה'", והיא "הבל בלי עמל ובלי יגיעה". והלא 
יש כלל "מצאתי ולא יגעתי אל תאמין".
ב. מהו שמלכות נקראת "חיים". ובכמה מקומות בזה"ק מכנה מלכות 
"מדת הדין", שממנה נמשכת בחינת מותא.
%break
ג. מהו הרמז שמלכות נקראת "פי ה'".
ד. מהו הפירוש שהיא "על ראשו של אדם".
ה. מהו שאומר שמלכות נקראת "תמונת ה'", כמו שכתוב "תמונת ה' 
יביט".
%break
ו. מהו שמלכות נקראת "צלם", שכתוב "אך בצלם יתהלך איש".
ובכדי לבאר את הנ"ל, צריכים להבין מקודם את כל הענין של מטרת 
הבריאה, היינו כל הקשר שצריך להיות להנבראים, שיתקשרו עם 
הבורא. 
%break
שעל קוטב הזה מתבססת כל היגיעה שלנו, והעונשים, שנוהגים, באם 
שלא הולכים לתקן את זה. וזהו כל השכר שאנו מקבלים בזמן 
שהנבראים מתקשרים עם הבורא.
%break
זה ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אלא בכדי שלא תהיה 
נהמא דכסופא, שהוא ענין השתוות הצורה, כי שינוי צורה ברוחניות 
נקרא "התרחקות" והשתוות הצורה נקראת "התקרבות", 
%break
לכן הגם שרצונו להטיב לנבראיו הוא בלי הגבלות, מכל מקום נעשה 
ענין של השתוות הצורה, היינו שלא לקבל טוב ועונג, אלא בתנאי 
שיהיה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
%page 141
ומזה נמשך לנו ענין של יגיעה, היינו שצריכים לעשות מסך, בכדי 
שיוכל לקבל את הטוב והעונג בעמ"נ להשפיע. וזהו שורש היגיעה, 
הנמצא אצלנו, 
%break
כמו שכתוב בפתיחה כוללת לספר פנים מאירות ומסבירות (אות ג') 
וזה לשונו "ודע, שהמסך שבכלי מלכות הוא שורש לחושך, והיינו בכח 
העיכוב המצוי במסך על אור העליון, שלא יתפשט בבחינה ד'. 
%break
והוא השורש גם כן ליגיעה על מנת לקבל שכר, כי ענין היגיעה היא 
בחינת פעולה שלא ברצון, להיות הפועל רק במנוחה ניחא ליה, אלא 
מפאת שבעל הבית משלם לו שכר, נמצא מבטל רצונו מפני רצון של 
בעל הבית".
%break
הרי כל מה שאנו צריכים לעשות, היינו עבודה, שרק זה מוטל עלינו, 
כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שענין ברא הוא מה שאנו 
מתייחסים להבורא, שהוא הרצון להטיב לנבראיו, ומבחינת ברא 
נמשך לנו ענין הפירוד ושנוי צורה. 
%break
אבל על ידי לעשות, היינו עם עבודה שלנו, מה שאנו עובדים, בכדי 
להגיע למדרגת עמ"נ להשפיע, אנו שוב מתקרבים להבורא בבחינת 
השתוות הצורה.
%break
וזה ענין שותפות, שיש להנבראים עם הבורא, כמו שכתוב בזהר 
(הקדמת הזהר אות ס"ז) וזה לשונו "ולאמר לציון עמי אתה. אל תקרי 
עמי, אלא עמי אתה שפירושו, להיות שותף עמי". 
%break
היינו כנ"ל, שהבורא נותן את הרצון לקבל, שהוא החסרון שברא, 
הנקרא "חושך", כמו שכתוב "ובורא חושך", שזה בא מכח רצונו 
להטיב. והנבראים צריכים לתת את המסך, שע"י זה יוצאת לנו בחינת 
השתוות הצורה, 
%break
שרק אז יש לנו כלים המוכשרים לקבל את השפע, הבא מבחינת 
להטיב לנבראיו. נמצא, אשר ברא - בא מלמעלה, לעשות -  בא 
מתחתונים.
והנה בענין היגיעה אנו מוצאים בה שני ענינים:
%break
א. העבודה והשכר הם ב' ענינים, שהעבודה הוא שלא במקום שכר, 
היינו שזמן עבודה לחוד וזמן השכר לחוד.
ב. שהעבודה והשכר הם במקום אחד ובזמן אחד.
%break
כי ענין "יגיעה" נקרא, שהוא צריך לעשות איזו תנועה. והתנועה גם כן 
נוהגת בג' אופנים:
א. יגיעת הגוף.
ב. יגיעת המוח.
%break
ג. יגיעה פנימית. שזה הוא הכי קשה. והוא בזמן שהוא צריך לעבוד 
עם המוח, ולעשות מעשים, שהם נגד המוח והשכל, היינו שהוא צריך 
לבטל את השכל שלו, שזה נקרא שהשכל מחייב אותו לעשות כך וכך, 
%break
והוא עושה תנועה ומבטל את השכל שלו, מה שהוא מבין שזה הוא 
אמת מאה אחוז לפי שכלו, ומכל מקום הוא מבטלו, זו היא יגיעה 
אמיתית.
%break
ונחזור לענין היגיעה. וניקח דוגמא, האדם עושה איזו תנועה, הוא 
בכדי לקבל תמורה עבור התנועה, אחרת היה נשאר במצב המנוחה, 
היות מצד הבריאה אדם משתוקק למנוחה. 
%break
ומבואר הטעם בתע"ס (הסתכלות פנימית חלק א' אות י"ט) "שהוא 
משום שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין תנועה 
נוהגת בו כלל".
%break
וזה אנו רואים, כפי גודל וחשיבות ונחיצות שיש לו להתמורה, בשיעור 
זה הוא מסוגל לתת יגיעה. 
%break
אבל אם האדם היה מוציא איזו תחבולה, שיוכל לקבל התמורה בלי 
עבודה, תיכף היה מוותר על היגיעה, כי אצלו היגיעה היא רק אמצעי 
להשיג את השכר. 
%break
אי משום זה, אם יכול להשיג את השכר על ידי אמצעי אחר, היינו לא 
ע"י עבודה, אז הוא חושב, למה לו לעבוד בחינם, כי אינו מקבל שום 
שכר עבור עבודתו, 
%break
כי מה שיתנו לו תמורת עבודה, הוא יכול להשיג בלי עבודה. נמצא, 
שהוא בלי תשלום. וכנ"ל, בלי תמורה אי אפשר לעבוד. לכן הוא מוותר 
על העבודה.
%break
וזה נקרא ש"השכר והעבודה נמצאים אז בב' מקומות בב' זמנים", כי 
העבודה היא, על דרך משל, שהוא בבית חרושת, והשכר הוא, מה 
שהוא מקבל משכורת בהקופה. ובב' זמנים. 
%break
זאת אומרת, זמן עבודה לחוד וזמן קבלת השכר לחוד. כי העבודה 
היא בכל שעה ושעה ובכל רגע ורגע, והשכר אינו מקבל אלא בסוף 
היום, שגומר את העבודה, כמו שכתוב (כי תצא שביעי) "לא תעשק 
שכיר, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש".
%break
%page 142
אבל יש לפעמים שהעבודה והשכר נמצאים במקום אחד ובזמן אחד. 
וזהו במקום שהעבודה בעצמה היא השכר ולא מצפה שיתנו לו שכר 
אחר עבור העבודה שלו, היינו כל תנועה ותנועה מה שהגוף עושה, 
כפי הנ"ל, אין הגוף מסוגל לעשות שום תנועה בלי שכר. 
%break
מה שאין כן כאן, שהעבודה שלו היא השכר, נמצא שמקבל את השכר 
באותו מקום שהוא עובד. וכמו כן הוא מקבל את השכר באותו זמן 
שהוא עובד. 
%break
זאת אומרת, שאינו צריך לחכות לזמן אחר שיתנו לו שכר, כמו בסוף 
היום כנ"ל, אלא על כל תנועה ותנועה הוא מקבל שכר תיכף על 
המקום.
%break
דוגמא, אם בא לארץ איזה אדמו"ר. נגיד למשל, אם בא אדמו"ר 
מלובאויץ'. ובטח אז הלכו לקבל פניו כל החסידים שלו, ויש לו איזו 
חבילה קטנה ביד ובוחר לאיזה חסיד, שיוליך את החבילה להמונית. 
%break
ואח"כ הוציא הרבי שטר של מאה דולר ונותן לו תמורה עבור 
הסבלות, שהוביל את החבילה להמונית. בטח החסיד שלו לא ירצה 
לקבל את הכסף. 
%break
ואם הרבי ישאל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל את הכסף, וכי זהו 
דבר מועט, הלא סבל פשוט שהוא לא חסיד, שלא יודע מה זה רבי, 
שלא מכיר שאני איש חשוב, 
%break
הייתי נותן לו שטר של עשר דולר, אז הוא היה נותן לי תודה רבה. 
ואני נותן לך פי עשר מסבל פשוט, ואתה לא רוצה לקבל.
%break
רק מה צריכים לומר על זה. שהחסיד שלו לא רוצה לקבל ממנו את 
התמורה עבור הסבלות, היות שהוא כן מכיר גדלותו וחשיבותו של 
הרבי, והרבי בוחר בו, שהוא ישמש אותו, זהו לשכר גדול, ששוה ערך 
גדול. 
%break
שאם מי שהוא מהחסידים היה יכול לקנות ממנו את השרות הזה, מה 
שהרבי נתן לו לשמש אותו, החסיד בטח שהיה אומר לו, כל הון 
דעלמא אין לו ערך כלפי השמש הזה שהרבי נתן לי, ובחר בי יותר 
מכולם.
%break
וכאן אנו רואים, שהיגיעה והשכר הם במקום אחד ובזמן אחד. כי בזמן 
העבודה, היינו בזמן שהוא נושא את המשא על עצמו, והוא צריך 
לקבל שכר, מטעם שבלי שכר אי אפשר לעבוד, אין הוא מקבל שכר 
במקום אחר. 
%break
זאת אומרת, שהעבודה היא החבילה, שהוא נושא. והשכר שלו יהיה 
במקום אחר, שהוא כסף, או בזמן אחר, היינו לאחר שגמר את 
עבודתו הוא מקבל שכר.
%break
אלא כאן, העבודה והשכר הם במקום אחד. העבודה היא שהוא נושא 
את החבילה, והשכר גם כן בזה שנושא את החבילה של הרבי, שאין 
הוא צריך לתת לו דבר אחר, שיהיה נקרא שכר. 
%break
אלא העבודה בעצמה, מה שהוא נושא את החבילה של הרבי, זהו 
השכר שלו. וגם זה הוא נקרא בזמן אחד, היינו שבאותו זמן שהוא 
עובד, באותו זמן הוא מקבל שכר, ואין שייך לומר כאן, שהוא מקבל 
שכר לאחר שגומר את עבודתו, 
%break
אלא הוא מקבל שכרו ממש באותו רגע. שאין להפריד כאן בין זמן של 
עבודה לזמן של השכר, משום שכל השכר שלו הוא השרות, מה 
שהוא נותן שרות להרבי, שהוא נהנה מהשרות הזה יותר מכל הון 
דעלמא. 
%break
נמצא כאן דבר חדש, שאין שום מציאות, שיוכל להיות דבר כזה, 
שיקבל שכר בכל רגע ורגע על עבודתו, אלא תמיד בא השכר אחר 
העבודה, כמו שכתוב "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". וכאן שאני, 
היינו שהעבודה והשכר באים כאחד.
%break
ולפי זה יוצא, ש"אין העבודה נקראת יגיעה", שיקבל עבורה שכר. רק 
בזמן שהעבודה והשכר הם בב' מקומות ובב' זמנים, כנ"ל, אז 
העבודה נקראת "יגיעה". זאת אומרת, שהעבודה היא רק אמצעי 
לקבל שכר. 
%break
לכן אם היה באפשרותו לזרוק את האמצעי ולקבל תיכף את המטרה, 
בשביל מה הוא צריך את האמצעי. אל כן, היות שכל המטרה היא 
השכר, אז כל תשומת הלב שלו רק על שכר. ומסתכל תמיד, איך 
לעבוד פחות ולהרויח יותר.
%break
מה שאין כן אם העבודה והשכר הם בזמן אחד, עבודה זו לא נקראת 
יגיעה, שנוכל לומר, שהוא רוצה להפטר מהעבודה, שהרי העבודה 
והשכר הם במקום אחד ובזמן אחד, כיון שהוא נהנה מזה שהוא 
משמש אדם חשוב.
%break
%page 143
ולפי זה יוצא, שהיגיעה בתורה ומצות היא רק בזמן שהוא הנושא 
בעול תו"מ, כמו הסבל שנושא חבילה של הרבי ואינו מכיר בחשיבתו 
של הרבי, אז הוא תמיד עומד על המקח ורוצה יותר שכר מכפי 
שהרבי משלם לו עבור טרחתו, כנ"ל בהמשל של הרבי מלובויץ'. 
%break
היינו החסיד, שהוא לוקח את החבילה, מה שהרבי נותן לו, היות 
שהחסיד מכיר את חשיבותו וגדלות של הרבי, אז הוא לא רוצה שום 
שכר מהרבי, אלא גודל השכר נמדד לפי מה שהוא מכיר את גדלות 
וחשיבות של הרבי, כך הוא מקבל תוספת שכר. 
%break
כי הגם שיש בטבע הנאה גדולה בזמן שמשמשים את האדם חשוב, 
אבל בטח יש הבדל בחשיבות גם כן, כי אם האדם משמש את האדם 
הכי חשוב בעיר, הגם שיש לו הנאה. 
%break
אבל אינו דומה, אם הוא יודע שמשמש את האדם הכי חשוב במדינה. 
ומכל שכן שהנאתו גדולה ביותר אם הוא יודע שהוא משמש האדם 
הכי גדול בעולם, שהנאתו מרובה לאין קץ.
%break
נמצא מה שהאדם מתייגע בתורה ומצות, הוא מסיבת שחסר לנו את 
חשיבותו וגדלותו של הבורא יתברך. וזה נקרא בלשון הזה"ק, שכל 
מחשבותינו צריך להיות רק "לאקמא שכינתא מעפרא", שכל הרוחניות 
היא אצלנו בבחינת הסתרת פנים, 
%break
שלא מרגישים את חשיבות של עבודתינו, היינו שלא מרגישים את 
החשיבות למי אנו עובדים, את מי אנו משמשים. לכן כשמתגברים אז 
בעבודה, אז עבודה זו היא על דרך הכפויה, זאת נקראת "יגיעה", כיון 
שהשכר אינו במקום עבודה.
%break
היינו, בזה שהוא עובד בכפיה, הוא מצפה לקבל שכר לאחר זמן 
ובמקום אחר. וכיון שהשכר הוא מרוחק מזמן עבודה, לכן יש לו זמן 
לחשוב, שהוא עכשיו עובד ולאח"כ יקבל שכר, אז יש זמן שבחינת 
עבודה שורה שם. וזו נקראת "יגיעה". 
%break
מה שאין כן כשמרגיש את חשיבות של העבודה, היינו שהוא מרגיש 
את מי הוא משמש, אז השכר במקום העבודה. עבודה כזו לא נקראת 
יגיעה, כי העבודה והשכר הם בזמן אחד ובמקום אחד, אין זה נקרא 
יגיעה.
%break
ואת זה יכולים להבחין כנ"ל, שכאן, כשהעבודה והשכר הם במקום 
אחד, נמצא שהעבודה בעצמה היא המטרה. לכן הוא לא ירצה לוותר 
על העבודה. כי מדרך העולם, שעל מטרה לא מוותרים, רק על 
אמצעים מוותרים. 
%break
לכן, בזמן שהשכר והעבודה הם במקום אחד וזמן אחד, אין האדם 
יכול לוותר על העבודה, כי אם הוא מותר על העבודה, הוא מוותר על 
השכר, כיון שהם במקום אחד.
%break
מה שאין כן אם האדם עובד כמו סבל, כמו המשל הנ"ל, כיון ששם 
שישנה יגיעה, משום שהעבודה והשכר הם בשני מקומות, אז האדם 
רוצה לוותר על היגיעה, שהיא רק אמצעי להשכר, ורוצה את השכר. 
%break
למשל, האדם עובד בשביל להשיג עולם הבא, אז הוא מוכן לוותר על 
העבודה, היינו אם יתנו לו עולם הבא בלי עבודה, כי רק להמטרה הוא 
צריך ולא את האמצעים.
%break
אותו דבר יש להבחין במתנה. אדם חשוב נותן מתנה למישהו. מקבל 
המתנה מבחין במתנה הזאת שני דברים:
א. שהוא אוהב אותו, אחרת לא היה נותן לו את המתנה.
ב. המתנה בעצמה.
%break
וגם כאן יש להבחין אותה הבחנה, היינו מהי המטרה ומהו האמצעי. 
וגם קובע את החשיבות של הנותן, אם הנותן הוא אדם חשוב, אז 
האהבה היא המטרה והמתנה היא רק אמצעי, שע"י המתנה נתגלה 
כאן ענין של אהבה. 
%break
נמצא, שגם כאן הוא מוכן לוותר על המתנה ולא על האהבה. מה שאין 
כן אם הנותן הוא אדם פשוט, אז המתנה היא המטרה והאהבה היא 
אמצעי, ויכול לוותר על האהבה, ובעיקר שיתן לו מתנות. נמצא, שבין 
שהוא נותן ובין שהוא מקבל, תמיד נוהג אותו החשבון של אדם חשוב.
%break
הנה עד כאן דברנו משכר ועבודה, אבל יש עוד ענין, היינו עונש. זאת 
אומרת, שאם הוא לא מקיים את התו"מ, הוא מקבל עונש על זה. אבל 
גם כאן יש להבחין, אם העונש הוא במקום שעובר על החוקים, או 
שהעונש הוא במקום אחר ובזמן אחר.
%break
%page 144
וניקח לדוגמא שכר ועונש לגבי חוקי המדינה. מי שעובר על חוקי 
המדינה הוא מקבל עונש, והעונש שלו הוא לא במקום אחד ולא בזמן 
אחד. אדם, שגנב רכוש חבירו, ונודע שהוא היה הגנב, 
%break
אז הוא מקבל עונש, נגיד תפיסה או תשלומי כסף. אבל הכל הוא לא 
במקום אחד ולא בזמן אחד. ואם לא נודע שהוא גנב וכדומה, אף פעם 
לא יקבל עונש.
%break
אותו דבר נוהג גם לעוברים חוקי התורה. ומכל מקום יש הפרש גדול 
בין שעוברים חוקי התורה לעוברים חוקי המדינה. בבחינת חלק 
הנגלה, היינו מעשה תו"מ, שכל אדם יכול לראות מה שהשני עושה, 
בחלק הזה גם כן אין העבירה והעונש במקום אחד ובזמן אחד. 
%break
שאם אדם עבר עבירה ושיש עדים שראו, אז הוא מקבל עונש על 
העבירה שעבר. למשל, הוא אכל חזיר ויש עדים על זה. 
%break
אח"כ הבית דין נותן פסק, שמגיע לו עבור עבירה זו עונש מלקות. 
נמצא, שהעבירה והעונש הם בשני מקומות ובשני זמנים, כדמיון 
כשעוברים על חוקי המדינה.
%break
אבל בבחינת עבודת האדם, לגשת לפנימיות התורה, שנקרא "חלק 
הנסתר", שם הענין דוקא בהצנע לכת, שאין שום איש יכול לראות 
עבודה פנימית של אדם, כי אין יודע מה שבלב חבירו. 
%break
אם נגיד למשל, בא איש אחד ואומר, אני רוצה לתת תרומה גדולה 
עבור ישיבה שלומדים תורה, אבל אני רוצה שיעשו לי אבן גדולה 
בהישיבה, 
%break
ששם יהיה רשום שאני נתתי את התרומה גדולה, ולפרסם בעיתונים 
שאני נתתי את התרומה גדולה כזו, בכדי שיכבדו אותי בכל מקום 
שאני אבוא.
%break
אז בטח יכולים לומר שהוא נדבן גדול, אבל לא יכולים לומר שכוונתו 
בעל מנת שרוצה דוקא לתמוך בלומדי תורה, אלא שמעורב גם כבוד, 
שנקרא "אהבה עצמית", בתוך התמיכה של חיזוק לומדי תורה. 
%break
אבל כוונתו האמיתית נסתרה מאתנו, כי יכול להיות שהוא באמת 
רוצה רק לחזק לומדי תורה, ובכדי האנשים האלו, שמקבלים את 
הכסף ממנו, שהם לא יכבדו אותו, לכן הוא מראה להם פנים, 
%break
שהוא באמת רוצה כבוד, שרוצה לתת סכום כסף לצדקה מטעם 
שרוצה להחליף תאות כסף בתאות כבוד, וממילא לא יכבדו אותו.
%break
זה הוא בין אדם לחבירו, שיש להבחין בין חלק נגלה לחלק נסתר. 
ומכל שכן בין אדם למקום, ששם בודאי שיש הבחן גדול. וחז"ל אמרו 
"לעולם יעסוק בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה" (פסחים נ', ע"ב). 
%break
הנה במעשה המצות ובלימוד התורה יש הבחן גדול בין חלק הנגלה, 
היינו המעשה, וחלק הנסתר, היינו הכוונה. כי אין שום אדם שתהיה לו 
היכולת להסתכל על הכוונה. 
%break
כי המעשה שהוא עושה בין אדם למקום, אין אז אדם באמצע שיעשה 
לו הבקורת מה כוונתו, כי בדרך כלל כל אחד ואחד עסוק בעניני עצמו 
ואין לו זמן לחשוב את החשבונות של חבירו. נמצא, על הכוונה רק 
הוא בעצמו חושב. 
%break
זאת אומרת, כשהוא עוסק בשלא לשמה, היינו שמצפה לשכר, אז 
העבודה והשכר אינם במקום אחד ובזמן אחד. וכאן, שאנו מדברים 
מעונשים, אין העבירה והעונש במקום אחד ובזמן אחד, 
%break
כי העונש הוא מקבל לאחר שהוא עובר את העבירה, ואח"כ הוא 
מקבל עונש, עונש בעולם הזה או עונש בעולם הבא. וזה נוהג רק 
בחלק דשלא לשמה.
%break
מה שאין כן באלו אנשים שעובדים על הכוונה, היינו שיוכלו לבוא לכוון 
כל מעשיהם בעל מנת להשפיע, בהם השכר והעונש הם במקום אחד 
ובזמן אחד, כי זה שאינו יכול לכוון את המעשה להשפיע נחת רוח 
להבורא, 
%break
זהו העונש שלו, ואינו צריך שיתנו לו עונש אחר, כי אין לו יסורים יותר 
גדולים, בזה שהוא רואה, שהוא עוד מרוחק מהבורא.
%break
והראיה לזה, שאין לו אהבת ה', שירצה לכבד אותו. וכל זה הוא 
מטעם, שהוא נמצא במצב "אחוריים והסתר" מהבורא, זהו שכואב לו, 
וזה הוא העונש שלו. וכאן הוא השכר שלו, אם יש לו אהבת הבורא 
ורוצה להשפיע לו נחת רוח. 
%break
אבל זה הוא כנ"ל דוקא באלו שרוצים להגיע לעבוד רק לשם שמים, 
ולא ב"לא לשמה", באלו שייך לומר שהעונש והשכר הוא באותו מקום 
ובאותו זמן.
%break
%page 145
אבל בכללות העולם נקרא עונש דוקא כשהם נמצאים בשני מקומות, 
כי בכללות העולם נקרא קיום תורה ומצות בחלק הנגלה, היינו 
בבחינת מעשה לבד, שזה נקרא "נגלה", משום שמבחינת המעשה 
מגולה לכל, 
%break
מה שהוא עושה ומה שהוא מדבר. ובחלק הנגלה, ביארנו לעיל, ששם 
נוהג הן השכר והן העונש בב' מקומות.
%break
ועם כל הנ"ל נבוא לבאר דברי הזה"ק, ששאלנו ו' שאלות. הנה ידוע 
שמלכות נקראת "ה' אחרונה שבשם הוי"ה", המכונה "בחינה ד' דאור 
ישר", שתכונתה היא מקבל בעמ"נ לקבל. 
%break
וכל התיקונים, שאנו צריכים לעשות על ידי תורה ומצות, הם לתקן 
אותה, שבחינת הקבלה שיש בה תהיה בעמ"נ להשפיע, שזה מכונה 
"דביקות בה'". משא"כ אם אין כוונתה בעמ"נ להשפיע, היא נעשית 
מרוחקת מה'. 
%break
וידוע, שכל מה שלומדים בהעולמות עליונים המדובר הוא כלפי 
הנשמות, כמו שאמרו חז"ל (ויקרא ל"ו ד') וזה לשונם "אמר רבי 
ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, 
%break
דכתיב "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר 
(ירמיה ב') "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה".
%break
לכן כל מה שלומדים בעולמות עליונים הוא רק כדי שהנשמות יקבלו 
את השפע העליון, כידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. 
ובכדי לתקן את השינוי צורה, השולט על המלכות מבחינתה עצמה, 
%break
שהיא נקראת "מקבל בעמ"נ לקבל", כי שינוי צורה גורם פירוד 
ברוחניות, ומכלי זה, שנקראת "מלכות", היא הכלי של כל הנשמות, 
שמהם נברא האדם, שמוטל עליו לתקן זה, שכל הכלי קבלה יהיו 
בעמ"נ להשפיע.
%break
ועיין במה שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י' י"א) וזה לשונו "ובכדי 
לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך 
את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב זה לעומת 
זה עשה אלקים, 
%break
שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. 
והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות 
אבי"ע דטומאה. ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, 
%break
דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי 
הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, 
כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, 
%break
כמו שכתוב עייר פרא אדם יולד, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא 
עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, 
שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון 
לקבל לעצמו, המוטבע בו, 
%break
ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה 
משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת דרך המערכה של 
העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. 
%break
וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה 
שבאין סוף ב"ה, עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל 
לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו".
%break
ולפי מה שמביא שם בהקדמת הזהר, אנו רואים, שכל מה שאנו 
מדברים מהעולמות העליונים הוא רק מה שנוגע לנשמות. אי לזאת, 
מה שאנו אומרים, 
%break
שהמלכות, שנתרחקה משם הוי"ה, הוא כלפי הנשמות, שהן צריכות 
לתקן אותה, שתחבר עם השם הוי"ה, כי כלפי הנשמות נתרחקה.
%break
אלא בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, 
והוא בבחינת השפעה, שזה גורם בשורש של האדם, שהוא המלכות, 
שגם כן תהיה בבחינת השפעה, שזו היא בחינת השתוות הצורה, 
%break
אז נבחן שמלכות, שהיתה מרוחקת מהמשפיע בבחינת שינוי צורה, 
ועכשיו שהאדם עוסק בבחינת השפעה, המכונה "השתוות הצורה", 
זה נבחן שהמלכות התקרבה את עצמה להשם הוי"ה, 
%break
היינו להמשפיע. וזהו פירוש "תשיב ה' לגבי ו'", ש - יה"ו נקראים ט' 
ראשונות, שהן בחינת המשפיע, ואות ו' נקראת שהיא המשפיעה 
למלכות, 
%break
כיון שעתה מלכות היא בבחינת משפיע כמו ה - ו'. וזהו מה שמכנה 
הזה"ק מלכות בשם ה'. זוהי תשובה על השאלה הא', ששאלנו.
%break
%page 146
הנה מצד אחד, מלכות משורשה, שהיא שורש הנבראים, שנקראת 
מלכות מצד שורשה "מקבל בעל מנת לקבל", מבחינה זו נמשכת 
בחינת מיתה, כי ע"י הקבלה נפרדים מחיי החיים. לכן נמשכת מכאן 
בחינת מיתה. 
%break
לכן נקראת מלכות אילן המות (זהר בהעלותך דף ל"ג אות צ"ו) וזה 
לשונו "אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, המקרא מעיד, שכל מי שנותן 
צדקה לאביונים, מתעורר עץ החיים, שהוא ז"א, להוסיף חיים לאילן 
המות, שהוא המלכות, ואז נמצא חיים ושמחה למעלה, במלכות".
%break
הרי אנו רואים, שמצד אחד מלכות נקראת "אילן המות", היינו כנ"ל 
מצד שורשה. אבל כשהנשמות עוסקים בעניני השפעה, אז היא 
בבחינת השתוות הצורה, 
%break
אז יורדת ממנה בחינת הצמצום וההסתר, שהיתה עליה, ודוקא מכאן, 
היינו ממלכות, נמשכים חיים להעולם. ומבחינה זו נקראת מלכות 
"חיים".
%break
ובזה תירצנו שאלה הב', למה נקראת מלכות "חיים", והלא מלכות 
נקראת "אילנא דמותא". והתשובה היא, לאחר שמתקנים אותה 
בבחינת "עובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא", 
%break
היינו במעשים שהתחתונים עושים מעוררים את השורשים עליונים, 
שע"י זה גורמים יחוד קוב"ה ושכינתה, שמיחוד הזה באים חיים 
לעולם.
%break
והנה השאלה הג', מהו שמלכות נקראת "פי ה'". הנה אנו רואים 
בגשמיות, שהפה מגלה מה שיש במחשבתו. הנה הוי"ה נקרא מדת 
הרחמים, שפירושו, שהבורא הוא המשפיע טוב ועונג להנבראים. 
%break
ובזמן שהמלכות נקראת "חיים", שהוא בזמן שהתחתונים עוסקים 
בהשפעה, אז באים מהמלכות החיים עליונים, שמטרת הבריאה, 
שנקראת "אור החכמה", שהוא אור החיה, 
%break
ובזמן שמלכות מגלית זאת, נקראת מלכות "פי ה'", שמגלת את 
מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
ובזה נבוא לפרש מה ששאלנו בשאלה הד', מהו שאומר "ומשום 
שהיא על ראשו של אדם, אסור לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש". כי 
ידוע שמלכות נקראת "אמונה", ואמונה היא תמיד למעלה מהדעת. 
ו"ראשו" של אדם נקרא השכל של האדם. 
%break
ולפי זה יוצא, שמלכות שמים, שצריכים לקבל על עצמו, צריכה להיות 
למעלה מהדעת והשכל. לכן נקרא, שהמלכות היא על ראשו של אדם. 
לכן אסור ללכת ד' אמות בגילוי ראש, כי אם היא מסתלקת מעל ראשו 
של אדם, מיד מסתלקים החיים ממנו. 
%break
שפירושו של גילוי ראש, היינו שאין המלכות, שהיא בחינת אמונה, 
שורה על השכל והדעת שלו, כנ"ל שאמונה נקראת, שהיא למעלה 
מראשו, היינו למעלה מהדעת. וכיון שאין לו אמונה, בטח שאור 
החיים, שבא ממלכות, מסתלק ממנו, כנ"ל, 
%break
כי מלכות נקראת "חיים" רק על ידי תיקון של כלי דהשפעה. מה שאין 
כן בכלים דקבלה, מלכות נקראת "אילנא דמותא", לכן מסתלקים 
החיים ממנו.
%break
ושאלה הה', מה שמלכות, נקראת "תמונת ה'" הוא מטעם, שענין 
תמונה פירושה, כמו שאומרים, אני רוצה לדעת תמונה כללית על כל 
הדבר. 
%break
אי לזאת, כשרוצים לדעת תמונה כללית על רוחניות, אומרים לנו 
"ותמונת ה' יביט", היינו לראות תמונה כללית על רוחניות תלוי כפי מה 
שזכה לבחינת אמונה בה', שענין אמונה מתבטאת במוחא וליבא. 
%break
ולפי אמונה שזכה, כך הוא מקבל תמונה על הנ"ל. לכן, היות שמלכות 
נקראת "אמונה", לכן מלכות נקראת "תמונת ה'", לומר שלפי האמונה 
שלו כך הוא מקבל תמונה על רוחניות.
%break
כמו כן על דרך הנ"ל נוכל לתרץ שאלה הו', מהו הפירוש שמלכות 
נקראת "צלם", כמו שכתוב "אך בצלם יתהלך איש", ש"צלם" נקרא גם 
כן בחינת אמונה. כי "שמש" נקראת דעת ו"צל" היא בחינה המסתירה 
את השמש. 
%break
וזוהי בחינת אמונה, שזהו נקרא לבוש, שאם יש להאדם הלבוש הזה, 
אז מתלבש בו אור העליון, כמו שכתוב בזהר (ויחי דף ס"ד ובהסולם 
אות ר"א) "שאם מסתלק הצלם מסתלקים המוחין וכפי הצלם, כך 
מתלבש המוחין".
%page 147
%H מאמר המרגלים
%break
הנה הזה"ק מפרש את ענין מרגלים, ששלח משה לתור את הארץ 
(שלח דף כ' ובהסולם אות נ"ו, נ"ז, נ"ח) על ארץ הרוחני וזה לשונו 
"מה כתוב שהקב"ה אומר להם עלו זה בנגב, השתדלו בתורה, וממנה 
תדעו אותו העולם. 
%break
וראיתם את הארץ מה היא, היינו שתראו ממנה אותו העולם, שאני 
מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן.
%break
החזק הוא הרפה, היינו, בה תראו, אם זכו לכל זה משום שהתגברו 
על יצר שלהם בחזקה ושברו אותו, או ברפיון בלי יגיעה. או אם נחזקו 
בתורה לעסוק בה יומם ולילה, או שהרפו ידיהם ממנה, ועם כל זה זכו 
לכל זה.
%break
המעט הוא, אם רב. אם רבים הם העוסקים בעבודתי ומתחזקים 
בתורה, וזכו לכל זה, או לא.
%break
ומה הארץ, השמנה היא אם רזה. בתורה תדעו מה הארץ, היינו מה 
הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה 
כלום.
%break
ויעלו בנגב ויבוא עד חברון. ויעלו בנגב פירושו, שבני אדם עולים 
בתוכה, בתורה. בנגב, היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, 
שחושב שאין בה שכר. הוא רואה שעושר עולם הזה אבד בשבילה. 
הוא חושב שהכל הוא אבוד. בנגב, היינו, חרבו המים.
%break
ויבוא עד חברון, היינו שבא להתחבר עם התורה. וחברון שבע שנים 
נבנתה, אלו הם ע' פנים לתורה.
ויבואו עד נחל אשכול, אלו הם דברי אגדה ודרוש, התלויים מצד 
האמונה.
%break
ויכרתו משם זמורה, למדו משם ראשי פרקים, ראשי דברים.
אלו שהם בני אמונה שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, 
ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד ולא נמצא בהם פירוד.
%break
אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים 
האמונה, שהיא המלכות, בפירוד מז"א, משום שאינם מאמינים שהם 
עיקר אחד ושורש אחד. זה שאומר וישאוהו במוט בשנים, שעשו 
פירוד בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
%break
ומן הרימונים ומן התאנים, שמו אלו הדברים לגמרי לס"א, לצד 
המינים ולצד הפירוד. כי רימונים הוא מלשון מינים, ותאנים הוא מלשון 
"וה' אינה לידו", דהיינו מקרה, שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על 
הכל מקרה הוא, ומפרידים השם יתברך מן העולם.
%break
וישובו מתור הארץ. היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, 
שאמרו, מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה 
והבית ריקם. וישבנו בין הירודים שבעם. ולעולם ההוא, מי יזכה, ומי 
יבוא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך. 
%break
ויספרו לו ויאמרו, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו 
שיעצת לנו, וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו 
שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה. 
%break
אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל 
העולם כלל לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה. מי הוא שיוכל 
לעשות כן שיזכה בה. 
%break
ודאי אפס, כי עז העם היושב בארץ, מי שרוצה לזכות בה צריך שיהיה 
עז בעשירות, כמו שהכתוב אומר, ועשיר יענה עזות.
והערים גדולות בצורות. דהיינו בתים מלאים כל טוב, שלא יחסר בהם 
כלום.
%break
ועם כל זה, וגם ילידי הענק ראינו שם. דהיינו שצריכים גוף חזק גבור 
כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם, מי יוכל לזכות בה.
%break
%page 148
ועוד, עמלק יושב בארץ הנגב. שאם יאמר האדם, שאפילו בכל זה 
יזכה להתגבר, עמלק יושב בארץ הנגב, הרי יצר הרע, הקטיגור 
המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.
%break
בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל, משום שהוציאו שם רע עליה.
אינון בני מהימנותא. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה' 
ונתנה לנו. דהיינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה, 
כי אינו רוצה ממנו אלא הלב.
%break
אבל אך בה' אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה, כי התורה 
אינה צריכה עשירות ולא כלי כסף וזהב.
%break
ואתם אל תיראו את עם הארץ. כי גוף שבור אם יעסוק בתורה ימצא 
רפואה בכל, וכל המקטרגים, שיש על האדם, מתהפכים לו לעוזרים", 
עד כאן לשונו.
%break
לפי מה שמבאר הזה"ק, את ענין המרגלים בקשר לכניסת האדם 
לעבודת הקודש, שמכונה באופן כללי "לקבל על עצמו עול מלכות 
שמים", שע"י זה זוכים לקבלת התורה, כמו שהיה במעמד הר סיני, 
%break
שאמרו "נעשה ונשמע", כמו כל אחד ואחד שרוצה לזכות להתורה 
הוא צריך לעבור זמן, הנקרא בחינת "נעשה", ואח"כ הוא יכול לזכות 
לבחינת "נשמע".
%break
ובענין "נעשה" יש הרבה מדרגות. באופן כללי הוא מתחלק לב' 
אופנים:
%break
א. חלק הנגלה, שנקרא שמקיים במעשה את התורה והמצות, שלומד 
ביום ובלילה ונזהר במצות על כל פרטיה ודקדוקיה, שאין לו עוד מה 
להוסיף מבחינת המעשה. 
%break
וכוונתו, שעושה הכל לשם שמים לקיים מצות המלך, ותמורת זה הוא 
יקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. ובבחינה זו הוא נקרא "צדיק".
ב. חלק הנסתר. הוא בחינת הנסתר שבתורה, שהוא בחינת הכוונה, 
שמה שהאדם מכוון בעת עשיתו, זהו נסתר מבני אדם. 
%break
ובעיקר שנסתר מהאדם עצמו, משום שעבודה זו צריכה להיות 
למעלה מהדעת. אם כן אין הדעת יכולה לעשות בקורת על עבודתו, 
אם הוא הולך בדרך העולה לדבקות ה', 
%break
היינו אם הולך על המסלול שנקרא "בעל מנת להשפיע", שנקרא 
"שלא על מנת לקבל פרס". אם כן זהו נסתר, כיון שהוא עובד בלא 
שכר, אם כן השכר נסתר ממנו.
%break
פירוש, האדם העובד בשכר, הוא יודע שהוא עובד בסדר, כיון שמקבל 
שכר. אבל מי שעובד בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו שהבורא יהנה, 
אז אין הוא יכול לראות אם הבורא נהנה מעבודתו. 
%break
אלא הוא צריך להאמין שהבורא נהנה. נמצא, שגם השכר נקרא 
"עמ"נ להשפיע", והוא גם כן למעלה מהדעת.
%break
ויש עוד טעמים, שנקראים "חלק הנסתר". ועבודה זו שייכת לא להכלל 
כולו אלא לאנשים פרטים, כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (בסוף הלכות 
תשובה) וזה לשונו "ואומרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו 
שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. 
%break
לפיכך, כשמלמדים את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותם 
לענין זה בנחת, עד שישיגהו וידעהו ויעבדהו מאהבה".
%break
וענין מרגלים, מתחיל בעיקר אצל האדם בזמן שרוצה ללכת בדרך 
הדביקות, שהוא בבחינת להשפיע, שאז באים המרגלים עם 
טענותיהם הצודקות לפי שכל שלהם, שנותנים להבין בדרך השכל, 
שהצדק עמהם.
%break
כי ידוע מה שאומר הזה"ק "כי כל אדם הוא עולם קטן", היינו שכלול 
משבעים אומות וגם מבחינת ישראל, שפירוש הדבר הוא, היות שיש 
שבע מידות, שהם שבע ספירות. 
%break
וכנגדם יש שבע מידות בסטרא אחרא. וכל אחת כלולה מעשר, הרי 
הם שבעים. ושלכל אומה ואומה יש לה תאוה משלה, ורוצה לשלוט 
את התאוה שלה על כולם. וגם לעם ישראל שבאדם יש לו גם כן תאוה 
מיוחדת, שהיא להידבק בה'.
%break
יש כלל, שאין אדם יכול להילחם עם עצמו, אלא לזה צריכים כח 
מיוחד, שאדם תהיה לו היכולת ללכת נגד דעותיו. מה שאין כן 
להילחם עם השני, אז יש לו כח ועצמה, אם הוא מבין שדעתו הוא 
דעת אמיתי, ואף פעם לא רוצה להיכנע בפני דעתו של השני.
%break
%page 149
ולפי זה, אם השבעים אומות נמצאים באדם עצמו, איך הוא יכול 
להילחם עם עצמו. זאת אומרת, פעם גוברת על השבעים אומות איזו 
אומה עם התאוה שלה, אז האדם תחת שליטת תאוה זו. 
%break
אז האדם, שהוא חושב על עצמו, אז הוא רואה שזוהי התאוה שלו, 
ולא אומר שמישהו מע' אומות רוצה לשלוט עליו, אלא שהוא חושב 
שזה הוא בעצמו, ועם עצמו מאוד קשה להילחם.
%break
לכן האדם צריך לעשות ציור לעצמו, שיש לו בגוף שבעים אומות וגם 
עם ישראל. והוא צריך לקבוע לעצמו לאיזה עם הוא שייך. היינו שיש 
כלל, כל אדם אוהב את המולדת שלו והוא הולך ללחום לטובת 
המולדת. 
%break
אם כן הוא צריך לקבוע בעצמו, אם הוא שייך לעם ישראל או לאיזה 
אומה מע' אומות. ואם הוא קובע לעצמו, שהוא שייך לעם ישראל, ואז 
הוא יכול להילחם עם הע' אומות, בזמן שהוא רואה, שהם באים 
להילחם.
%break
ואז הוא רואה, שהע' אומות רוצים לכלות את עם ישראל, כמו שכתוב 
בהגדה של פסח "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד 
עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה 
מצילנו מידם". 
%break
ואם הוא יודע בעצמו שהוא שייך לעם ישראל, אז יש לו כח להילחם 
עם הע' אומות. כי יש כח בהטבע להילחם לטובת המולדת, כיון שהוא 
יודע, שהוא "ישראלי", והם רוצים לכלות אותו. נמצא, שיש כאילו שני 
גופים הלוחמים זה עם זה. אז יש לו כח להילחם.
%break
נמצא, כאן, כשמדברים בעבודת ה', אז "עם ישראל" נקרא מה שהוא 
ישר-אל, הוא רוצה להידבק בה', שהוא רוצה מלכות, היינו לקבל על 
עצמו עול מלכות שמים. 
%break
ומלכות נקראת "אל", כמו שכתוב בזה"ק (קרח דף ה' ובהסולם אות 
י"ד) וזה לשונו "וזה שכתוב ואל זועם בכל יום, שהוא המלכות, וע' 
אומות שבו מתנגדים לזה, 
%break
ולוחמים עם בחינת ישראל שבו, ורוצים עם כל מיני תחבולות לבטל 
ולכלות את בחינת ישראל, הנמצא בגופו של אדם".
%break
וכאן, בהעבודה דבחינת הכוונה, שהוא רוצה לכוון ללכת דוקא בבחינת 
להשפיע, אז מתחילה טענת המרגלים, מה שהזה"ק מפרש את 
טענותיהם לפי הפסוקים, הכתובים בתורה, שהם חולקים ולוחמים עם 
בחינת "ישראל" שבו, ורוצים לכלותם מעל פני האדמה. 
%break
היינו שאל ידמה לו, שיגיע לזה שהוא חשב להגיע עם כל מיני טענות, 
שהם לוחמים עמו. כי הבסיס של ע' אומות הוא על הרצון לקבל, 
ובחינת ישראל הוא דוקא להתבטל אליו יתברך בלי שום תמורה כלל. 
%break
ולכן דוקא בזמן שהאדם רוצה ללכת נגד דעתם, אז מתחילה עיקר 
טענת המרגלים, שנותנים להבין על פי שכל, שאין לו שום סיכויים 
להגיע להמטרה, מה שהוא חושב להגיע.
%break
אבל יש לפעמים, שהמרגלים באים לאדם להבין דבר, שקשה מכל מה 
שהמרגלים טוענים. שהם אומרים לאדם, תדע, לאדם שפל כמוך אין 
הקב"ה יכול לעזור. וזה קשה מכולם, כי הסדר הוא, שבכל עת שיש 
צרה לאדם, יש לו מקום להתפלל. 
%break
מה שאין כן כשהם באים בטענות לאדם, שחבל על עבודה שלך, 
משום שאין הקב"ה יכול לעזור, אם כן לקחו ממנו מקום התפלה, כי 
מה יש לו לעשות אז, ולמי הוא יכול לפנות שיעזור לו.
%break
ובזה"ק (אות פ"ב ובהסולם) אומר וזה לשונו "אמר רבי יוסי, עצה 
לקחו לעצמם, להוציא שם רע על הכל. מהו, על הכל. היינו על הארץ 
ועל הקב"ה. אמר רבי יצחק, על הארץ, נכון הוא. על הקב"ה, מאין לנו. 
%break
אמר לו, זה משמע משכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו, מי יכול להם. 
כי עז העם, הוא בדיוק, כלומר, שאפילו הקב"ה לא יוכל להם. והוציאו 
שם רע על הקב"ה".
%break
ועל כל הדברים של המרגלים, שבאים לאדם, אין לו שום עצה 
להתווכח עמהם עם השכל, או לחכות עד שיהיה לו מה לתרץ להם, 
ובינתיים להיות תחת שליטתם. אלא שהוא צריך לדעת, כי אף פעם 
לא יוכל לתרץ את קושיתם עם השכל החיצוני. 
%break
%page 150
אלא דוקא מתי שיזכה לשכל הפנימי, אז תהיה לו שפה, מה להסביר 
להם. ובינתים הוא צריך ללכת למעלה מהשכל, היינו לומר, אף על פי 
שהשכל הוא דבר חשוב מאוד, ומכל מקום אמונה עומדת למעלה 
בחשיבות מהשכל. 
%break
לכן אין לו ללכת על פי השכל, אלא לפי דרך האמונה, להאמין מה 
שרבותינו אמרו לנו, שהאדם צריך לקבל עליו עול מלכות שמים 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז אין שום מקום לטענת המרגלים, 
כיון שהם מדברים רק בתוך הדעת של השכל החיצוני.
%break
וזה ענין שאמרו ישראל בעת הכנה לקבלת התורה "נעשה" ואח"כ 
"נשמע", שענין "עשיה" נקרא בלי שכל חיצוני, אלא הוא עושה על 
חשבון המצוה, שבטח המצוה יודע מה שטוב בשבילו ומה לא, היינו 
מה שטוב עבור האדם ומה לא. 
%break
אבל נשאלת שאלה גדולה, ומדוע הקב"ה נתן לנו שכל חיצוני, 
ובהשכל הזה אנו משתמשים בכל דבר ודבר. וכאן בעבודת ה', אנו 
צריכים ללכת נגד השכל הזה, ולא עם השכל שאנו נולדנו בו.
%break
זה בא משום שהקב"ה רצה, שיבקשו עזרה ממנו. והעזרה שהוא 
נותן, היא בחינת אור התורה. ואם הם היו יכולים ללכת בלי עזרת ה', 
אז לא היה להם שום צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי 
יצר הרע, בראתי תורה תבלין". 
%break
לכן כדי שיהיה לו צורך להמשיך את אור תורה, לכן ניתנה לנו עבודה 
זו בבחינת הסתר על הכוונה, שהאדם יהא נצרך לשכל פנימי. כי מצד 
שכל החיצוני עשה הקב"ה שלא יתן שום עזרה לעבודה, אלא להיפוך, 
שהוא יהיה המפריע לו לעבודה דעמ"נ להשפיע. 
%break
וזהו מה שכתוב בזה"ק (נח דף כ"ג ובהסולם אות ס"ג) וזה לשונו "אם 
האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, 
ומקדשים אותו, ונקרא קדוש".
%break
וע"י זה יש צורך לאדם לזכות לנרנח"י השייך לשורש נשמתו. לכן 
נעשה תיקון של הסתרה, שהוא הדעת, היינו השכל החיצוני של 
האדם יהיה נגד עבודה של לשם שמים, שזה נקרא "בתוך הדעת" של 
השכל החיצוני, מה שהוא עושה כל החשבונות להאדם, 
%break
שלא כדאי לו לעבוד בעמ"נ להשפיע. וכשהוא מתגבר ולא בורח 
מהמערכה, ומתפלל להבורא שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת, היינו 
שלא יהיה תחת שליטת הרצון לקבל, אז כשהבורא עוזר לו, אז הוא 
מקבל שכל פנימי, הנקרא "דעת פנימית". 
%break
אז, על ידי דעת הזה, כבר הגוף מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע 
נחת רוח להבורא, כמו שכתוב "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים 
אותו", היינו היצר הרע.
%break
נמצא, בזמן שהוא בתוך הדעת, היינו שהשכל אומר לו, שכדאי לעבוד 
עבודה זו, הוא כבר מסוגל לתת כוחות עבודה. לכן כשיש לו שכל 
חיצוני, אז הדעת מחייבת אותו, היינו על הכוונה בעמ"נ לקבל. 
%break
וזה נקרא "בתוך הדעת". ובזמן שהוא זוכה לשכל הפנימי, היינו לדעת 
פנימית, אז השכל מחייב אותו, שכדאי לעבוד בעל מנת להשפיע נחת 
רוח להבורא.
%page 151
%H קרוב ה' לכל קוראיו
%break
בזהר חקת (דף כ"ו ובהסולם אות ע"ח) וזה לשונו "מהכא אוליפנא, 
מכאן למדנו, שכל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין 
בדיבור, אם מעשה ההוא או דבור ההוא לא נעשה כראוי, אינו 
מתעורר כלום. 
%break
כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל 
מועטים הם שיודעים לעורר. והקב"ה קרוב לכל אלו, שיודעים לקוראו 
ולעורר דבר כראוי, אבל אם אינם יודעים לקוראו, הוא אינו קרוב, 
%break
שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת, 
היינו שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר", עד כאן לשונו.
משמע מכאן, שמי שאינו יודע לקוראו, אין לו ללכת לבית הכנסת, כיון 
שאינו יודע לקוראו, משמע שתפלתו אינה מתקבלת. 
%break
אם כן יש כאן פתחון פה, וזה תירץ, שלא מספיק שלא ללכת לבית 
הכנסת, כיון שאינו יודע לקוראו. אם כן יש לדעת, מה לעשות לאדם, 
בכדי שידע לקוראו, ושיהיה קרוב לה'.
%break
על זה בא הזהר ומפרש לנו, מה יש לדעת, ואח"כ נראה להשתדל 
להגיע להידיעה. ואומר, הידיעה היא רק אמת, שמי שקראו באמת 
הוא קרוב לה'. ולפי זה, ש"ידיעה" נקרא זה שקראו באמת, 
%break
מהו החידוש שבכאן, שאומר, שאצל הקב"ה משמע שצריכה להיות 
ידיעה מיוחדת בכדי לקוראו לה'. כי מהמשמעות של הכתוב, שאומר 
"קרוב ה' לכל קוראיו", משמע בלי יוצא מהכלל, היינו שהוא קרוב לכל 
מישהו בלי יוצא מהכלל. 
%break
ואח"כ מסיים הכתוב תנאי, משמע שזה הוא תנאי גדול, ומהו התנאי, 
שיהיה קורא באמת, וזהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם.
%break
ותנאי הגדול זה, שדורשים מהאדם, שנקרא "אמת", הלא מדרך 
העולם הוא, שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, 
בטח שלא ישמע אותו בזה שקוראו, 
%break
כיון שהוא יודע, מה שהוא קורא אותו, הוא רק שקר, ועושה את עצמו, 
כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו, כיון שהוא שקר, מה 
שהוא קורא אותו.
%break
אם כן, מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג 
תנאים מיוחדים שאינו נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה, שצריכים 
"לקוראו באמת", 
%break
זה הוא תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש 
כאן כוונה מיוחדת, שהכוונה זו היא נקראת "באמת".
%break
ובכדי להבין את ענין של אמת נקדים מאמר חז"ל "כל המתגאה, אומר 
הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". ויש לשאול, מאי 
איכפת ליה להקב"ה, אם הוא מתגאה. 
%break
ונגיד אם אדם נכנס ללול של תרנגולים, ורואה שתרנגול אחד מתגאה 
על השני, אז האדם שרואה מתפעל מזה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, הקב"ה 
אוהב את האמת ולא יכול לסבול שקר, כמו שכתוב "דובר שקרים לא 
יכון נגד עיני".
%break
ובאמת הקב"ה ברא את האדם עם רצון לקבל, שהוא האהבה עצמית 
שיש בו. וזהו המקור לכל התאוות הרעות שישנן בעולם, דהיינו 
הגנבות והרציחות והמלחמות, הכל נובע מהרצון לקבל הזה, שהוא 
של האדם. 
%break
נמצא, שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות, והוא מתגאה, היינו 
שאומר שהוא לא דומה לאחרים, נמצא, שהוא אומר שקר, והאמת אין 
סובל שקר.
%break
נמצא לפי הנ"ל, אם האדם בא לבית הכנסת, לבקש מהקב"ה שישמע 
תפלתו, מטעם שמגיע לו שהקב"ה ישמע תפלתו, שיתן לו מטעם 
שמגיע לו, שהקב"ה יתן לו יותר משנותן לאחרים, אפילו כשהמדובר 
הוא רוחניות, הוא נמצא מרוחק מה', כי השקר הוא רחוק מהאמת. 
%break
%page 152
לכן הוא נקרא, שאינו יודע איך לקוראו, כי הוא קורא לה' בשקר, וזה 
נקרא "רחוק" ולא קרוב, כפי הכלל ברוחניות "קירוב מקום נקרא 
השתוות הצורה, וריחוק מקום נקרא שינוי צורה".
%break
והיות שאין שינוי צורה יותר גדול מבין אמת לשקר, לכן נקרא זה, 
שאינו יודע לקוראו, משום שהקב"ה אינו קרוב לו, מטעם שהוא, בעת 
התפלה שמבקש, הוא נמצא בשקר, 
%break
מטעם שהוא מרגיש עצמו לבעל מעלה יותר מאחרים, משום שרואה 
כל חסרונות שלו אצל אחרים, ובשביל זה הוא רוצה שהקב"ה יעזור 
לו.
%break
ובאמת הוא כמו דאמרו חז"ל (קידושין דף ע') "ותניא כל הפוסל פסול, 
ואינו מדבר בשבחה של עולם. ואמר שמואל, במומו פוסל". ומשום 
שיש אנשים שמסתכלים תמיד על השני, אם השני לומד כפי שהוא 
מבין או מתפלל כפי שהוא מבין, השני הוא בסדר, 
%break
ואם לא בסדר כבר מצא פסול אצל השני. וזהו כמו שאמר אאמו"ר 
זצ"ל, שמנהג של אנשים הנקראים בשם "קנאים" הוא כך, אם הוא 
מתנהג בחומרות יותר ממנו, הוא נקרא "פרומר", היינו קיצוני יותר 
מדי. 
%break
ממילא מאדם הזה אין מה לדבר, חבל שמעלין את האדם הזה על 
המחשבה. ואם הוא מתנהג פחות חומרות כפי שהוא נוהג, הוא אומר, 
שהשני הוא ודאי קל שבקלים וכדאי לרודפו עד חרמה, בכדי שלא 
יקלקלו אחרים רחמנא ליצלן.
%break
ואדם הזה, שבא להתפלל לה', שיקרב אותו משום שהוא בעל מעלה, 
אז הוא מרוחק מה', היינו שיש לו שינוי צורה מה', כי הקב"ה הוא 
בחינת אמת, ובחינתו של אדם ההוא היא כולה שקר. לכן נבחן זה כמו 
שה' רחוק ממנו. בשביל זה הוא לא שומע בקולו.
%break
ויש לשאול הלא "מלוא כל הארץ כבודו", אם כן מהו הפירוש, שה' 
רחוק ממנו. וזה כדרך, שאם האדם עומד רחוק משני, אינו שומע את 
קולו. לכן ברוחניות ידוע, ששיעור התרחקות והתקרבות תלוי 
בהשתוות הצורה או שינוי צורה.
%break
מה שאין כן אם האדם בא להתפלל לה' ואומר לה', לי אתה צריך 
לעזור יותר מאחרים, היות האחרים לא נצרכים כל כך לעזרה שלך, 
משום שהם יותר מוכשרים ממני, והם לא כל כך משוקעים באהבה 
עצמית כמוני, 
%break
והם יותר בעלי משמעת ממני, ואני רואה שאני צריך יותר לעזרתך 
משאר אנשים, היות שאני מרגיש בעצמי את שפלותי, איך שאני 
מרוחק ממך יותר מכולם, ובאתי לידי הרגשה, כמו שכתוב "ומבלעדיך 
אין לנו מלך גואל ומושיע".
%break
נמצא, שטענתו היא טענת אמת, וטענות כאלו הקב"ה סובל, משום 
שהן אמת. ועל זה נאמר "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו 
אף על פי שהם משוקעים באהבה עצמית, שהיא מקור הטומאה, 
%break
אבל כיון שהוא טוען טענת אמת, הקב"ה קרוב אליו, משום שאמת עם 
אמת נקרא השתוות הצורה, והשתוות הצורה נקרא "קרוב".
%break
ובזה נבין השאלה בדברי הזה"ק הנ"ל, שמשמע, שמי שאינו יודע 
לקוראו, אין לו מה ללכת לבית הכנסת, מטעם שאין הקב"ה ישמע 
בקולו, משום שהוא רחוק מה', אם הוא לא יודע לקוראו. 
%break
ועוד קשה, הלא הוא נגד הכתוב "רם ה' ושפל יראה" (תהילים קל"ח). 
ומה הפירוש "שפל", שאין יודע כלום, משמע שאפילו אינו יודע 
לקוראו, גם כן יראה.
%break
ובהנ"ל נבין היטב, שהוא לא צריך לדעת שום דבר, אלא לדעת באמת 
מצבו הרוחני שלו, שאין הוא יודע שום דבר חכמה ושום דבר מוסר 
שיכול לעזור לו, והוא נמצא במצב הכי גרוע שאפשר להיות בעולם, 
ואם אין הקב"ה עוזרו הוא אבוד. 
%break
רק זאת הידיעה הוא צריך לדעת, היינו שאין הוא יודע כלום, והוא 
השפל שבכולם, מה שאין כן אם הוא לא מרגיש את זה, אלא שהוא 
חושב שיש אנשים יותר גרועים, כבר הוא נמצא בשקר, והוא כבר 
נמצא במצב של התרחקות מה'.
%break
ובזה נבין את השאלה השניה ששאלנו, מה יש לו לעשות, בכדי לידע 
לקוראו את ה', ושיהיה קרוב אליו, איזה לימוד הוא צריך ללמוד בכדי 
לידע. אז אומרים לו, הוא לא צריך ללמוד שום דבר משהו מיוחד, אלא 
רק ישתדל ללכת על דרך אמת, אז ממילא יהיה לו על מה להתפלל, 
%break
%page 153
היינו על הכרחיות ולא על מותרות, כמו שכתוב (תהילים ל"ג) "הנה 
עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם 
ברעב". פשוט שחסר לו חיים רוחניים.
%break
ובזה נפרש הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו" בלי יוצא מהכלל. ומה 
שאומר תנאי "לכל אשר יקראוהו באמת", זה לא נקרא "תנאי מיוחד". 
אלא בין ילדים, אם אחד קורא להשני, והוא יודע שהוא בשקר, גם כן 
לא יסתכל עליו. 
%break
אלא כאן אצל הקב"ה, צריכים לדעת על מה נופל ענין של אמת. וזה 
קשה, שהאדם ידע בעצמו, מה זה מצב של אמת, ומה זה מצב של 
שקר, כי אין האדם מסוגל לראות את האמת. 
%break
לכן הוא זקוק למדריך, שידריך אותו, ולהגיד לו מה שחסר לו, ומה 
שיש לו, עוד אפילו דברים מיותרים, שמפריעים לו להגיע להאמת.
%break
וזה ענין שכתוב "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב", בטח 
"בהיותו קרוב" מוצאים אותו. אבל איפה המקום שנקרא "קרוב". וזהו 
כנ"ל "לכל אשר יקראוהו באמת". אם האדם קורא אותו ממצב 
האמיתי, אז מוצאים אותו.
%page 154
%H ג' תפלות - א'
%break
בזהר בלק (ובהסולם אות קפ"ז דף ע"א) כתוב שם וזה לשונו "ג' הם 
הנקראים תפלה, תפלה למשה, תפלה לדוד, תפלה לעני. מאלו הג' מי 
חשובה מכולן. הוי אומר, תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של 
משה וקודמת לתפלה של דוד. 
%break
שואל, מהו הטעם. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב, וכתוב, קרוב 
ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב 
ושומע דבריו, תפלה לעני כי יעטוף. והיה צריך לומר, כי יתעטף. מהו, 
כי יעטוף. 
%break
אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפלות שבעולם, 
שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת. והקב"ה בלבדו נתייחד באלו 
התרעומות, שכתוב, ולפני ה' ישפוך שיחו. 
%break
כל צבאות השמים שואלים אלו לאלו, במה עוסק הקב"ה, במה 
משתדל. אומרים להם, הוא מתייחד בתשוקה בכלים שלו, דהיינו 
בנשברי לב. וזו היא תפלה שעושה איחור ועיכוב לכל התפלות 
שבעולם.
%break
ויש להבין בענין ג' תפלות אלו, מהו הבדל בין אלו התפלות בין משה, 
דוד, עני. ומה היא החשיבות של עני, בזה שיש לו תרעומות על 
הקב"ה, ובשביל זה הוא מאחר כל התפלות. 
%break
וגם יש להבין, מהו הפירוש, שמאחר כל תפלות שבעולם. וכי אין 
הקב"ה יכול לענות לכל התפלות בבת אחת, אלא שצריך לקבל זמן, 
כאילו צריכים לעמוד בתור בזה אחר זה חס ושלום.
%break
ונפרש זה על דרך העבודה, שכל אלו התפלות נוהגות באדם אחד. 
וזהו ג' מצבים שהולכים בזה אחר זה לפי סדר העבודה.
והנה אנו מוצאים ג' חסרונות, שהאדם צריך לבקש מה', שימלא לו את 
ג' חסרונות האלו:
%break
א. היא בחינת תורה, המכונה בחינת "משה".
ב. בחינת מלכות שמים.
ג. עני, שהוא בחינת נשברי לב, שנקרא בחינת כלים שלו, כנ"ל.
%break
ויש להבין במה שאומר "קרוב ה' לנשברי לב", שזה נקרא "קרוב", 
שענין קרוב לומדים שהמשמעות היא השתוות הצורה. ומה שייך לומר 
שיש השתוות הצורה לגבי ה', אם הוא שבור לב. ועוד יש להבין, שאנו 
לומדים "קרוב לכל אשר יקראוהו באמת". 
%break
משמע מהו קרוב, שאמת נקרא קרוב ולא שבור לב נקרא קרוב. ועוד 
יש להבין, מהו ענין התרעומת שיש לעני לה', וכאילו שה' אומר, 
שהצדק עם העני. כי אנו רואים, שבשביל התרעומות הוא שומע בקולו 
יותר מלאחרים, כנ"ל בדברי הזה"ק.
%break
והנה בזהר (הקדמת הזהר דף קע"א אות קע"ד) כתוב שם וזה לשונו 
"פתח רבי שמעון, מי ששומח במועדים, ואינו נותן חלקו להקב"ה". 
ובזהר ובהסולם (אות קע"ה) מבאר שם מהו חלקו של הקב"ה וזה 
לשונו 
%break
"חלקו של הקב"ה הוא לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות, כי 
בימים האלו, במועדים, הקב"ה בא לראות את אלו הכלים השבורים 
שלו".
%break
ומפרש שם בהסולם, מדוע חלקו של הקב"ה הוא עניים, שהכוונה על 
שבירת הכלים שהיתה קודם בריאת העולם. וזה לשונו "כי ע"י 
שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין 
קדישין לקליפות, 
%break
שמהם באות תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, 
שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו, והם גורמים בזה לכל 
מיני עברות, כמו גנבה גזלה ורציחה".
%break
ולפי זה יש לפרש, מה זה עני שטענתו היא בתרעומות. כי הוא אומר: 
"מה אני אשם, שהוא ברא אותי מהכלים הנשברים, שבשביל זה יש 
בי כל התאוות רעות ומחשבות רעות, שכל זה באה לי רק מזה שאני 
ממשיך משבירת הכלים, 
%break
%page 155
ששם היה מקום הראשון שרצו להמשיך את השפע עליון לתוך כלי 
קבלה על הכוונה על מנת לקבל, ולא כלל על הכוונה דלהשפיע. 
ומשום זה נקבעה בי בחינת אהבה עצמית, ובעבור זה אני נמצא 
מרוחק מכל דבר רוחני, ואין לי שום חלק בקדושה, 
%break
ששם הוא היסוד רק בכלים שיש להם כוונה דלהשפיע. נמצא, שכל 
מה שאני סובל, שאין לי שום גישה לקדושה, ואני רואה, שאני מרוחק 
ממך בשביל שינוי הצורה, שיש לי מאהבה עצמית, 
%break
שזה הוא כל השונא שיש בליבי, שהוא הוא הגורם לכל המצבים 
הרעים שיש לי, הכל בא מזה שאתה בראת אותי כך".
%break
ומשום זה הוא בא בטענות ואומר: "אין אני מסוגל לשנות את הטבע, 
שאתה בראת אותי, אלא אני רוצה ממך, כמו שבראת אותי עם אהבה 
עצמית, תן לי עכשיו טבע שני, כמו שנתת לי הראשון, היינו רצון 
להשפיע, כי אין אני מסוגל להילחם נגד הטבע, מה שאתה הטביע בי. 
%break
ויש לי ראיה לזה, שאתה אשם, היינו שאין בידי כוח להתגבר, כמו 
שאמרו חז"ל (קידושין ל') וזה לשונם, ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של 
אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, 
%break
שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין 
יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".
%break
נמצא, שהתרעומות של העני הן צודקות. זאת אומרת, שאין בידו כח 
להתגבר עליו אם לא שהקב"ה עוזרו, כדרשת חז"ל. אם כן הוא בא 
בטענה להקב"ה, שרק הוא יכול לעזור ולא אחר, 
%break
משום שמדרשת חז"ל משמע, שהקב"ה עשה כך בכוונה תחילה, כדי 
שיהיה צורך לתפלה, כי "הקב"ה מצפה לתפלתן של צדיקים", היינו 
באלו שמתפללים שרוצים להיות צדיקים. והטעם לזה נתבאר 
במאמרים הקודמים בשם אאמו"ר זצ"ל.
%break
נמצא לפי זה, שהתרעומות שיש לו על הקב"ה, שברא אותו בשפלות 
כזה, הוא צודק, היינו שהקב"ה בעצמו עשה, שאין לצפות ששום עזרו 
רק מהקב"ה. לכן נקרא תפלת עני בשם "נשברי לב", היינו שבא 
מבחינת שבירת הכלים כנ"ל. 
%break
נמצא, שטענתו של נשברי לב היא טענת אמת. ואמת נקרא "קרוב", 
מטעם שהוא השתוות הצורה עם הבורא. לכן תפלה זו נתקבלה 
בראשונה, משום שכאן מתחיל סדר העבודה.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו: כאן אומר, ש"קרוב" נקרא נשברי לב. ושם 
למדנו, ש"קרוב" אמת, כמו שכתוב "קרוב ה' (נקרא) לכל אשר 
יקראוהו באמת". והתשובה, כי הטענה של נשברי לב היא טענת 
אמת. 
%break
נמצא, ששניהם אותו דבר הוא, שפירושו הוא, שצריכים לדעת, 
כשבאים להתפלל להקב"ה, צריכים לדבר אליו דברי אמת.
%break
וזה כמו שביארנו במאמר הקודם [כ"ט, תשמ"ה], שבא להתפלל לה', 
אז הוא צריך לדבר לה' שיעזור לו: היות שאני נמצא באמת במצב הכי 
גרוע מכל העולם, מטעם, הגם שיכול להיות, שיש אנשים שהם 
עומדים למטה ממני, הן בתורה והן בעבודה, 
%break
אבל הם לא מרגישים את האמת כמו שאני רואה את מצבי. לכן עדיין 
אין להם החסרון כמו שיש לי. לכן אין נזקקים כל כך שאתה תעזור 
להם. אבל אני רואה את מצבי האמיתי, שאין לי שום שייכות לרוחניות 
אחר כל העבודה שהשקעתי, הן בזמן והן בכוחות. 
%break
ומכל מקום אני רואה היום, "איך שהימים הראשונים היו טובים 
מאלה". ועד כמה שאני משתדל ללכת קדימה, אני מרגיש שאני הולך 
אחורה. זה נקרא "טענת אמת". ואליו שייך לומר, השתוות הצורה 
להקב"ה בזה שטוען טענת אמת.
%break
ובזה נבין את השאלה, מדוע תפלת עני מעכבת כל התפלות, וכי אין 
הקב"ה יכול לענות על כל התפלות בבת אחת. אלא אנו צריכים ללמוד 
את כל הג' תפלות בגוף אחד. והפירוש יהיה, שאי אפשר לענות לאדם 
על מה שהוא מבקש, אלא לפי סדר המדרגה, מה שהאדם יכול לקבל. 
%break
היינו, שאם יקבל את זה, יהיה לטובתו. מה שאין כן אם יקבל איזה 
מילוי שהוא מבקש, וזה יהיה לרעתו, בטח לא יתנו משאלתו, בשביל 
שהבורא רוצה להטיב לו ולא להרע לו.
%break
%page 156
אי לזאת, מוכרח התחתון לקבל מלמעלה כפי מה שחסר לו לפי 
אמיתית של התחתון. לכן הוא מוכרח להתפלל על עניות שלו, שיש לו 
תרעומת על מה שברא אותו עם רצון לקבל, שזה הוא מרגיש, שהוא 
כל הרע שבו, שעושה לו כל הצרות. 
%break
ואח"כ הוא יכול לבקש שיתנו לו מלכות שמים, היות שכבר נתנו לו 
כלים דהשפעה, וכבר הוא יכול לקבל בחינת אמונה, הנקראת "מלכות 
שמים". זאת אומרת, אין האדם יכול להשיג עול מלכות שמים, הנקרא 
"אמונה", מטרם שיש לו כלים דהשפעה, 
%break
כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, בהסולם ד"ה "כי 
חוק") וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו 
יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו 
כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. 
%break
ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה 
על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
אי לזאת, מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו 
טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה 
שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". 
%break
נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם 
שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. 
לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל.
%break
ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות 
שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה 
שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, 
%break
כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון 
שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל 
טובות.
%break
נמצא, שאי אפשר להשיג אמונה, שהוא מלכות שמים, מטרם שהשיג 
מקודם בחינת תיקון המידות, שהוא צריך להיות תמיד מוכן להשפיע 
ולא לקבל בעמ"נ לקבל. אחרת מן השמים לא נותנים לו להשיג בחינת 
אמונה. 
%break
וזה נבחן, שתפלת עני מעכבת כל התפלות. דהיינו כנ"ל, שטרם 
שהאדם מגלה את חסרונו, על זה שהוא משוקע באהבה עצמית, 
ורוצה לצאת מזה, אין לו לבקש על שאר דברים.
%break
ואח"כ בא הזמן ל"תפלה למשה", שהיא בחינת "תורה", כי אי אפשר 
לזכות לבחינת תורה מטרם שמשיג בחינת אמונה, כי "אסור ללמוד 
תורה לעכו"ם", שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני 
ישראל". 
%break
וכמו שאומר בזהר "אסור ללמוד תורה לעכו"ם", וכן מי שנימול עצמו 
ולא שומר מצות התורה, כמי שלא נימול דמי, 
%break
כמו שכתוב (יתרו מפטיר) "ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה 
אתן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, אף על פי שחרבך הנפת 
עליה היינו שמול עצמו אבל ותחללה, שפירושו, כי חלל את המילה".
%break
משמע מכאן, אפילו מי שנימול ויש לו הורים יהודים, עוד לא נקרא 
לגבי תורה בחינת "ישראל", שיהא מותר ללמוד עמו תורה, אם לא 
שומר מצות התורה. כך משמע מדברי זהר הנ"ל.
%break
הנה בזהר (פנחס דף כ"ד ובהסולם אות ס"ח) וזה לשונו "ויין ישמח 
לבב אנוש, זהו יינה של תורה, כי כך עולה יין כחשבון סוד. 
%break
ומה ביין צריך להיות סתום וחתום, שלא יתנסך לעבודה זרה, אף סוד 
התורה כך, שצריך להיות סתום וחתום. וכל הסודות שלה אינם נשקים 
אלא ליראיו".
%break
הרי שבחינת תפלה למשה, שהיא בחינת תורה, היא מדרגה שבאה 
אחר בחינת מלכות שמים, שנקראת בחינת יראה, וזהו שתורה 
נמסרה ליראיו דוקא. 
%break
וזה ענין מה שאמרו חז"ל "תפילין של יד קודם לתפילין של ראש", 
משום דכתיב "וקשרתם לאות על ידך, והדר, והיו לטוטפות בין עיניך".
%break
והזה"ק מפרש, ענין תפילין של יד הוא מלכות, ותפילין של ראש הוא 
בחינת ז"א. ותפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שכתוב "והיו לך 
לאות על ידך", ודרשו "לך לאות ולא לאחרים לאות". 
%break
ואמר אאמו"ר זצ"ל, שמלכות נקראת "אמונה", לכן צריך להיות 
בהסתר, שפירושו הוא, שמלכות, משום שהיא בחינת אמונה למעלה 
מהדעת, נקרא זה בחינת "הסתר". 
%break
%page 157
לכן לאחר שמקבל את בחינת אמונה, שנקרא "מלכות שמים", אז 
יכולים לזכות לבחינת תורה, שנקרא בחינת "ז"א", שהוא מרמז 
לתפילין של ראש, ששם כבר יש בחינת גילוי תורה. 
%break
לכן אמרו חז"ל על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך 
ויראו ממך", אלו הם בחינת תפילין של ראש, ששם שייך בחינת ראיה.
%page 158
%H אין אדם משים עצמו רשע
%break
בענין "אין אדם משים עצמו רשע" כתוב בזהר (בלק דף ע"ג ובהסולם 
אות קצ"ג) וזה לשונו "דוד המלך השים עצמו בד' דרכים. השים עצמו 
עם העניים, השים עצמו עם החסידים, השים עצמו עם החסידים, 
שכתוב, שמרה נפשי כי חסיד אני. 
%break
כי אדם צריך שלא ישים עצמו רשע. ואם תאמר, אם כן לא יתוודה על 
חטאיו לעולם, אינו כן. אלא כשיתוודה על חטאיו, אז הוא חסיד, כי בא 
לקבל תשובה, ומוציא עצמו מצד הרע, שהיה בטנוף שלו עד עתה. 
%break
ועתה התדבק בימין העליון, שהוא חסד, הפשוטה לקבל אותו. וכיון 
שנתדבק בחסד, נקרא חסיד. ואל תאמר, שהקב"ה אינו מקבלו, עד 
שיפרט כל חטאיו מיום שבא לעולם, או גם אלו שנסתרו ממנו. 
%break
אינו כן, אלא שאינו צריך לפרש רק אלו החטאים שזוכר אותם, ואם 
משים רצונו בהם להתחרט בעת הווידוי, כל החטאים אחרים נמשכים 
אחריהם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין:
א. איך אדם אומר על עצמו שהוא חסיד, הלא זו כבר מדרגה של 
חשיבות, ואיך משבח עצמו לבדו.
%break
ב. אומר, שאין לאדם להשים עצמו רשע, ומצד שני הוא אומר, שצריך 
לפרט חטאיו, אלא שאומר שלא צריך להיות פירוט על כל חטאיו מיום 
שבא לעולם, אלא צריך לפרט חטאיו אלו שהוא זוכר אותם. 
%break
אם כן, כשמפרש חטאיו שחטא, כבר הוא רשע. ומדוע אומר, שאין 
לאדם להשים עצמו רשע. וכי יש הבדל שאומר, שעשה מעשים רעים, 
רק אינו אומר על עצמו שהוא רשע. 
%break
הלא אם אומר שהוא עשה מעשים רעים, הלא הוא ממילא אומר על 
עצמו רשע. כמו שמצינו בדברי חז"ל (סנהדרין ט' ע"ב) וזה לשונם, 
%break
ואמר רב יוסף, פלוני רבעו לאונסו, הוא ואחר מצטרפין להורגו, לרצונו 
רשע הוא, והתורה אמרה, אל תשת רשע עד. רבא אמר "אדם קרוב 
אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע".
%break
אם כן משמע מכאן, אם הוא אומר שחטא, אינו נאמן על עצמו משום 
שהוא רשע. וכאן, כשהוא מתוודה על חטאיו, הלא צריכים לומר 
שבאמירה לבד הוא נקרא "רשע", 
%break
הלא אתה אומר, אין אדם משים עצמו רשע. אם כן חזרה קושיא 
לדוכתא, איך הוא מפרט חטאיו בשעת וידוי.
%break
ויש לדעת הטעם שאמרו, ש"אין אדם משים עצמו רשע", הוא משום 
ש"אדם קרוב אצל עצמו". יש לומר בזה, היות ש"על כל פשעים תכסה 
אהבה", ולכן את מי שאוהבים אין מקום לראות שום חסרון, משום 
שחסרון הוא דבר רע, ואין אדם יכול להרע את עצמו, 
%break
כי הוא משוחד מחמת אהבה עצמית. לכן "אין אדם משים עצמו רשע", 
ואינו נאמן להעיד על עצמו דבר רע, כמו קרוב, שהוא פסול.
%break
וזה צריכים לדעת, בזמן שהאדם בא לבקש מהקב"ה שרוצה לעשות 
תשובה, ומבקש מהקב"ה, שהוא יעזור לו, שיוכל לחזור בתשובה, 
ונשאלת השאלה, אם הוא רוצה לחזור בתשובה, מי מפריע לו, הלא 
הבחירה בידו לעשות תשובה. 
%break
ובשביל מה צריך לבקש מה', שיעזור לו לעשות תשובה. ובתפלת 
שמונה עשרה אנו מתפללים "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו 
לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", 
%break
משמע, בלי עזרתו אין האדם מסוגל לחזור בתשובה. ויש להבין, למה 
הוא כך, שאין האדם בעצמו מסוגל לעשות תשובה.
%break
ובמאמרים הקודמים הסברנו, מטעם, היות שהבורא ברא בנו טבע של 
רצון לקבל. ויצא, הרצון הזה מלכתחילה בעל מנת לקבל. רק אח"כ 
אנו לומדים שנעשה תיקון, שלא לקבל בעמ"נ לקבל אלא בעל מנת 
להשפיע. 
%break
%page 159
וזה נקרא "תיקון הצמצום", היינו שמטרם שהתחתון יהיה מוכשר בעל 
מנת להשפיע, יהיה המקום הזה חלל ופנוי מאור. ומתיקון הזה נמשך 
למטה לגבי הנבראים, שמטרם שיוצאים מאהבה עצמית, 
%break
אין האדם מסוגל להרגיש את אור ה'. ומשום זה צריכים מקודם לצאת 
מאהבה עצמית, אחרת שורה עליו סוד הצמצום.
%break
ובכדי לצאת מהטבע שהבורא ברא, אין האדם מסוגל לצאת, כי ה' 
ברא את הטבע הזה. אי לזאת, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', 
שהוא יתן לו טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. 
%break
וכל הבחירה שאנו מתייחסים להאדם, היא רק בבחינת התפלה, היינו 
שהאדם יבקש מה', שהוא יעזור לו, שיתן לו את הטבע השני. 
%break
ומשום זה, כשהאדם רוצה לעשות תשובה, הוא צריך רק לבקש מה', 
שהוא יעזור לו, היינו לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן אנו 
מבקשים מה', ואנו אומרים ומתפללים "השיבנו אבינו".
%break
אבל מתי האדם מבקש לה' באמת, שה' יחזיר אותו בתשובה. יכול 
להיות רק בזמן שהוא מרגיש, שהוא צריך לחזור בתשובה. אבל 
מטרם שהוא בא לידי החלטה שהוא רשע, אין מקום לתפלה שיחזיר 
אותו למוטב, הלא הוא אינו רע כל כך, שיהא צריך לרחמים מאת ה'. 
%break
והמשמעות של התפלות שצריכים להתקבל, משמע דוקא, שהאדם 
צריך לרחמים, כמו שאנו אומרים בתפלת "שמונה עשרה" "כי אתה 
שומע תפלת כל פה (משמע אבל מתי) עמך ישראל ברחמים".
%break
משמע מכאן, מתי הקב"ה שומע תפלת כל פה, אם האדם מרגיש 
שהוא צריך לרחמים. וזה שייך לומר דוקא בזמן, שהוא מרגיש שהוא 
במצוקה גדולה, ואין מי שיכול לעזור לו, אז שייך לומר, שהוא בא לה' 
לבקש ממנו רחמים. 
%break
מה שאין כן כשבא לה' ומבקש שיתן לו מותרות, היינו שבהמצב שהוא 
נמצא עוד לא נורא כל כך, שיש אנשים שהוא רואה שמצבם הוא עוד 
יותר גרוע ממצבו, נמצא, זה שהוא מתפלל לה', 
%break
הוא לא מטעם שהוא זקוק לרחמי שמים, אלא הוא רוצה להיות במצב 
יותר טוב ויותר משובח מאנשים אחרים. זה נקרא, שהוא מבקש מה', 
שיתן לו לחיות חיי מותרות, היינו שהוא רוצה להיות יותר מאושר 
מאחרים.
%break
אי לזאת, כשהאדם רוצה שהקב"ה יקבל תפלתו, אז קודם כל הוא 
צריך לראות את עצמו שהוא נצרך שיתנו לו חיים יותר מאחרים, היינו 
שהוא רואה, שכולם חיים בעולם, ולו אין שום חיים, מסיבת שהוא 
מרגיש את עצמו רשע, 
%break
והוא רואה שהוא משוקע באהבה עצמית יותר מאחרים. אז הוא 
רואה, שהוא זקוק לרחמי שמים, לא מטעם שהוא רוצה לחיות חיי 
מותרות, אלא שאין לו שום חיים דקדושה.
%break
נמצא, שאז הוא מבקש ממש רחמים, להיות משהו להחיות את נפשו, 
אז הוא צועק לה', היות ש"אתה נותן לחם לרעבים", "ה' מתיר 
אסורים", זאת אומרת, שפשוט שהוא רואה שחסרה לו בחינת אמונה, 
שנקראת "לחם". 
%break
והוא רואה שהוא יושב בבית אסורים, הנקרא "אהבה עצמית", ולא 
יכול לצאת משם, כי רק ה' יכול לעזור לו. זה נקרא, שהוא נותן תפלה 
אמיתית.
%break
שצריכים לדעת, שתפלה שייכת על חסרון. וחסרון לא נקרא מה שאין 
לו, אלא חסרון נקרא צורך. ולכן חסרון גדול נקרא, שיש לו צורך גדול 
להדבר שהוא מבקש. ואם אין לו צורך גדול, נקרא שאין לו חסרון 
גדול, 
%break
וממילא אין תפלתו גדולה כל כך, משום שהוא לא נצרך כל כך לדבר 
שהוא מבקש, לכן גם הבקשה לא כל כך גדולה.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאין אדם יכול לראות על עצמו דבר רע. ולפי זה יש 
לשאול, אם האדם יודע שהוא חולה, ובטח להיות חולה הוא דבר רע, 
והוא הולך לרופא, בכדי שירפא אותו ממחלתו. 
%break
ואם הרופא אומר לו, שהוא לא רואה שום דבר רע בגוף שלו, בטח 
הוא לא סומך עליו, אלא שהוא הולך לרופא שהוא מומחה גדול. והוא 
אומר לו, שמצא איזה דבר רע בגופו, וצריכים לעשות לו נתוח. 
%break
בטח שהאדם זה הוא שמח, שהוא מצא את הרע שלו, ומשלם לו 
עבור זה סכום הגון, עבור זה שהוא מצא את המחלה שלו, ויודעים 
איך לעשות לו גוף בריא, שיחיה ויוכל להנות מהחיים.
%break
%page 160
רואים אנו, אם במקרה מוצאים את הרע, הוא דבר טוב, כנ"ל 
בהמחלה, אין לומר אז שאין אדם רואה רע לעצמו, משום שבזמן הזה 
שהוא רוצה לתקן את הרע, אז הרע נקרא דבר טוב. נמצא, שאז 
האדם כן יכול למצוא אצלו רע.
%break
ולפי זה יכולים להבין דברי הזהר, מה ששאלנו, שמצד אחד הוא אומר 
"אין משים עצמו רשע", ואח"כ אומר, שצריך לפרש חטאיו. הלא 
כשמפרש את חטאיו שעשה, הרי משים עצמו רשע, בזה שאומר, 
עשיתי עבירה זו וזו. 
%break
יכולים לתרץ כאן, שאני, היינו בזמן שבא לבקש מהקב"ה, מקרב אותו 
משום שהוא משוקע ברע, היינו באהבה עצמית, ואם הוא רוצה 
שתפלתו תתקבל, אז הוא יודע שצריכים להתפלל להקב"ה מקרב 
הלב, 
%break
היינו שהוא צריך לרחמים מרובים יותר משאר אנשים, משום שהוא 
מרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע מהם.
%break
אז הוא צריך לראות בעצמו את הרע שיש לו יותר משאר אנשים, 
אחרת נקרא זה, שהוא אומר שקר שהוא גרוע מהם. וכתוב "קרוב ה' 
לכל אשר יקראוהו באמת". 
%break
לכן, אם הוא מוציא בעצמו רע, שאז הוא יכול לראות בעצמו, שיש לו 
צורך גדול, שהקב"ה יעזור לו, נחשב לו דבר זה לדבר טוב. לכן 
כשמפרש חטאיו, לא נקרא זה "משים עצמו רשע", אלא להיפך, עכשיו 
הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שהקב"ה יקרב אותו אליו.
%break
נמצא, שבזה שהוא מוצא רע בעצמו, הוא נעשה נצרך גדול לה'. וצורך 
נקרא "חסרון". וצריכה להיות התפלה שהוא מתפלל, שתהיה מעומקא 
דליבא. 
%break
שענין עומק פירוש שהתפלה שהוא מתפלל על חסרון שלו אינו חסרון 
שטחי, אלא החסרון הזה נוגע לנקודת לבו, היינו שכל האברים 
מרגישים את חסרונו. ורק אז נקרא זה "תפלה".
%break
ובזה נבין את השאלה ששאלנו, איך הוא אומר על עצמו שהוא חסיד, 
הלא חסיד זוהי כבר מדרגה, שלא כל אחד נקרא "חסיד". ואיך אמר 
על עצמו שהוא "חסיד". 
%break
ולפי מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר מה שכתוב "יהיב חכמתא 
לחכימין", הלא "יהיב חכמתא לטפשים" היה צריך לומר. ואמר על זה, 
ש"חכם" נקרא על שם העתיד, היינו מי שרוצה להיות חכם, כבר נקרא 
"חכם".
%break
אי לזאת, יוצא, כשאמר "חסיד אני", הכוונה שהוא רוצה להיות חסיד, 
שזה נקרא "אהבת הזולת". מקודם אמר "תפלה לעני", היינו שהוא 
נמצא באהבה עצמית, "ואני רוצה להיות חסיד". 
%break
וזה שמסיים שם הזה"ק וזה לשונו "אז הוא חסיד, כי בא לקבל 
תשובה, ומוציא עצמו מצד הרע, שהיה בטנוף שלו עד עתה, ועתה 
התדבק בימין העליון, 
%break
שהוא חסד הפשוטה לקבל אותו, וכיון שנתדבק בחסד, נקרא חסיד". 
היינו שבא עכשיו להתדבק בחסד, לכן נקרא "חסיד", על שם העתיד.
%break
ובזה נבין גם כן מה שאומר הזה"ק וזה לשונו "ואל תאמר שהקב"ה 
אינו מקבלו עד שיפרט כל חטאיו מיום שבא לעולם, אינו כן, ואם משים 
רצונו בהם להתחרט עליהם בעת הווידוי, כל החטאים אחרים נמשכים 
אחריהם". 
%break
צריכים לומר, אם הוא מתפלל על הכלל והשורש, שמשם באים כל 
החטאים, שהוא הרצון לקבל, ממילא כל החטאים נמשכים אחריהם, 
היינו אחר אהבה עצמית.
%page 161
%H בענין השכר המקבלים
%break
ידוע, שאין אדם מסוגל לעבוד בלי שכר. זאת אומרת, שאם לא היו 
נותנים לו שכר, לא היה עושה שום תנועה. וזה נובע משורש של 
הנבראים, שהוא חס ושלום אינו בעל תנועה. 
%break
כמו שכתוב בתע"ס (חלק א', דף כ', אות י"ט) וזה לשונו "אנו אוהבים 
את המנוחה, ואנו שונאים מאוד את ענין התנועה. עד שאין אנו עושים 
שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. 
%break
והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, 
שאין התנועה נוהגת בו כלל. ועל כן הוא גם כן נגד טבענו, והוא 
שנואה לנו", עד כאן לשונו.
%break
ולפי זה צריכים לדעת, מהו השכר שלנו, שבשביל זה כדאי לנו לעבוד. 
כדי לבאר זה, צריכים להסתכל קצת במה שידוע לנו, שיש מטרת 
הבריאה ותיקון הבריאה.
%break
מטרת הבריאה היא מצד הקב"ה, היינו אנו אומרים, זה שהקב"ה ברא 
את הבריאה, היה מטעם רצונו להטיב לנבראיו. ועל זה באה השאלה 
הידועה, מדוע אין הנבראים מקבלים טוב ועונג. 
%break
כי מי יכול ללכת נגדו יתברך, ולומר, שלא רוצה טוב ועונג, אם הוא 
נתן טבע בהנבראים, שכל אחד ירצה לקבל.
%break
כי אנו לומדים, כי רק הרצון לקבל נקרא "בריאה", שהמשמעות של 
בריאה הוא דבר חדש, שזה מכונה "יש מאין". אם כן הוא ברא את 
הטבע הזה בהנבראים. אם כן בטח שכולם רוצים לקבל, והוא רוצה 
לתת. ומי מעכב.
%break
ועל זה בא התירוץ, המובא בדברי האר"י ז"ל (בתחילת ספר "עץ 
חיים") "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, והנה אז צמצם את 
עצמו". ומבאר שם באור פנימי, שפירושו הוא, היות שיש הבדל בין 
משפיע למקבל, 
%break
וזה גורם שינוי צורה, היינו אי נעימות להמקבלים, ובכדי לתקן את זה, 
נעשה תיקון, שאין השפע מאיר אלא להמקום שיש שם הכוונה בעל 
מנת להשפיע, כידוע, כי זה נקרא "השתוות הצורה". וזה נקרא 
"דביקות ה'".
%break
ואז כשמקבל את הטוב והעונג, אין הוא מרגיש אז אי נעימות. אז יכול 
השפע לבוא להמקבל, כי המקבל לא ירגיש אז שום חסרון בקבלת 
השפע כנ"ל. 
%break
היינו, שלא ירגיש את החסרון מזה שהוא המקבל, כיון שכוונתו הוא 
מטעם, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, ולא מטעם שהוא 
רוצה לקבל תענוג לעצמו.
%break
נמצא לפי זה, אם נעשה חשבון נפש, מה עלינו לעשות, בכדי לקבל 
הטוב ועונג, הוא רק להשיג את הכלים, שהוא טבע שני, הנקראים 
"כלים דהשפעה". וזה נקרא "תיקון הבריאה". 
%break
אי לזאת, אנו צריכים לדעת איזה שכר אנו צריכים לדרוש מהקב"ה, 
שיתן לנו עבור היגיעה שלנו בתורה ומצות. הוא, שיתן לנו כלים 
דהשפעה.
%break
וכמו שכתוב בפתיחה לספר "פנים מסבירות", ששורש השכר הוא 
המסך והאור חוזר. לכן לא התענוג והשפע אנו דורשים בתור תמורת 
עבודה, אלא כלים דהשפעה. 
%break
כי רק זה חסר לנו, לקבל את הטוב והעונג. ומטרם שמשיגים את 
הכלים דהשפעה, האדם סובל יסורים בהחיים שלו, כי אין לו הכלים 
המוכשרים לקבל טוב ועונג.
%break
ובסדר העבודה שלנו, אנו רואים, שיש לנו להבחין בהמעשים שלנו ג' 
הבחנות, הנקראים:
%break
א. דברים האסורים,
ב. דברים המותרים,
ג. מעשה מצות.
%break
והנה, בדברים האסורים אין שייך לומר שם כוונות לשם שמים, שאני 
יכול לעשות דבר איסור אפילו לשמה. גם כן אין שייך לומר "לעשותם". 
וזה נקרא בדברי חז"ל "מצוה, הבאה בעבירה".
%break
ורק בדברים המותרים, אז שייך לומר, שיש לכוון לשם שמים. או שלא 
יכול לכוון, ואז אין לו מצוה. אלא בזמן שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אז 
נקרא מעשה זו בחינת "מצוה".
%break
%page 162
במעשים של מצוה, דהיינו אכילת מצה, לאכול בסוכה, וכדומה, אפילו 
שלא מכוון אותם בעמ"נ להשפיע, נקרא גם כן "מצוה", כי גם שלא 
לשמה הוא מצוה. ובזמן שהוא כן מכוון אותו בעמ"נ להשפיע, אז 
המצוה הזאת גורמת לו לזכות להאור שבהמצוה.
%break
וכשלא יכול עוד לכוון, אלא עושה את המצוה שלא לשמה, אמרו חז"ל 
"לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה 
יבוא לשמה". 
%break
נמצא, אפילו כשלא מכוון, הרי הוא מקיים מצות ה'. מה שאין כן 
בדברים המותרים, כשהוא עשה, נקרא זה "דבר רשות", שאין זה יכול 
להכנס בתור חשבון מצות.
%break
אבל בדברים האסורים, כשחס ושלום עושה, הרי נרשם עבירה על 
חשבונו. נמצא, שאז הוא הולך אחורה מדרך התורה, שנעשה יותר 
מרוחק מה'. 
%break
וכשהוא עושה מעשה מצות שלא לשמה, הוא נעשה גם כן מקורב לה'. 
אבל זוהי דרך איטית, היינו שעל ידי זה הוא מתקרב לה' בדרך 
ארוכה, עד שתהיה לו היכולת להידבק בה'.
%break
מה שאין כן כשעושה מעשי המצות לשמה, אז ע"י זה נעשה דבוק 
בהקב"ה, כל פעם יותר ויותר, עד שהוא זוכה לטעמי תורה ולטעמי 
מצות.
%break
ומכאן יש גם כן להבחין בין שהוא נהנה או לא ממצוה. דהיינו, כשהוא 
אוכל כזית מצה, ואי אפשר לקיים המצוה, אם הוא לא נהנה. כי מי 
שאוכל כזית מצה, שלא כדרך הנאתן, אינו יוצא, אלא צריך להנות, 
אחרת אין לברך.
%break
וכמו כן תענוג שבת הוא מצוה. ואם הוא לא נהנה מאכילה של סעודת 
שבת, הוא גם כן לא יצא. לכן יש דין, שבערב שבת סמוך למנחה לא 
יאכל אדם עד שתחשך, כדי שיהנה מן הסעודה, כדברי חז"ל (פסחים, 
דף צ"ט) 
%break
וזה לשונם "דתניא לא יאכל בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה 
ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה".
%break
ומכל מקום אפילו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, הוא גם כן מקיים 
מצות אכילת מצה, וכדומה. וכמו כן יש בדברים המותרים, שאפילו 
שאינו יכול לכוון בעל מנת להשפיע, מכל מקום נקרא זה, שאינו 
מתגשם יותר, 
%break
בזה שאוכל דברים המותרים, בזמן שהם דברים ההכרחיים, היינו 
שבלעדם אין האדם יכול להתקיים. ואותם דברים מותר לקבל אותם 
בכל אופן. היינו, אפילו שלא יכול לכוון בהם בעל מנת להשפיע.
%break
מה שאין כן בדברים המותרים, שאינם ההכרחיים, כשאדם משתמש 
בהם, הוא נעשה יותר מגושם, אף על פי שאינו עושה שום עבירה, 
כשהוא אוכל אותם. 
%break
ומצד אחד יכולים לומר, שדברים הכרחיים עומדים מדרגה אחת 
למטה מדברי מצוה, כשעושים אותם שלא לשמה.
ולפי זה יוצא, שיש להבחין מלמטה למעלה:
%break
א. דברים אסורים.
ב. דברים מותרים, שלא יכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע.
ג. דברים מותרים, אבל הם הכרחיים.
ד. דברים של מצוה, שאינו מכוון אותם בעמ"נ להשפיע.
%break
ה. דברים של רשות, שמכוון אותם בעמ"נ להשפיע. (אבל מצוה שלא 
בכוונה, ודברי רשות בעמ"נ להשפיע, צריכים בירור, איזה מהן חשוב, 
משום שיש לטעות בזה. לכן אני לא רוצה לברר את זה).
%break
ו. דברים של מצוה, שמכוון אותם בעל מנת להשפיע.
היוצא מזה, כי עיקר השכר הוא רק להשיג כלים דהשפעה. 
וכשמשיגים את כלים האלו, כבר יש לו הכל.
%page 163
%H פושעי ישראל
%break
"אמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור של גיהנום שולטת בהן, קל 
וחומר ממזבח הזהב וכו', פושעי ישראל, שמלאים מצות כרמון, 
דכתיב, כפלך הרמון רקתך, אל תקרי, רקתך, אלא ריקנין שבך מלאים 
מצות כרמון, על אחת כמה וכמה" (סוף חגיגה).
%break
ויש להבין בענין "פושעי ישראל", לגבי מי הם נקראים "פושעי ישראל":
א. אם לגבי התורה.
ב. או לגבי הכלל ישראל, הם נבחנים לפושעי ישראל.
%break
ג. או לגבי האדם עצמו. היינו שהוא בעצמו רואה ומרגיש שהוא פושעי 
ישראל. כי בפשטות קשה להבין, איך אפשר להיות, שיהיה מלא מצות 
כרמון, ומכל מקום הוא נקרא "פושעי ישראל".
%break
ואם נפרש זה לגבי האדם עצמו, יכולים לומר ולפרש, זה שאמרו "אף 
על פי שמלאים מצות כרמון", ומכל מקום הוא רואה, שהוא עדיין 
פושעי ישראל. יש לפרש "רמון" מלשון רמאות. היינו שהוא רואה, 
שהוא מרמה עצמו. 
%break
זאת אומרת, אף על פי שהוא מלא עם מצות, היינו שהוא רואה, שאין 
לו עוד מה להוסיף על הכמות שלו, ובטח שהיה צריך להיות על ידי 
היגיעה שהוא נותן, שיהיה כבר "ישראל", שפירושו ישר-אל, היינו הכל 
לשם שמים, אבל אחרי הבקורת שעשה על עצמו, 
%break
הוא רואה, שהוא מרמה עצמו. שעיקר הסיבה המחייבתו לעסוק 
בתורה ומצות היא אהבה עצמית, ולא בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו. שזה נקרא ישר-אל, שפירושו, שכל עבודתו הולך ישר 
להקב"ה.
%break
והיות שראה, שכל עבודתו היא רק בעמ"נ לקבל, אז הוא ראה, שהוא 
פושע בענין ישראל. דהיינו שלא רוצה שעבודתו תהיה עבור למעלה, 
הנקרא "בעמ"נ להשפיע להקב"ה", 
%break
אלא שכל עבודתו היא על בסיס שישאר הכל למטה, שהוא בחינת 
מקבל. כי המקבל נקרא "למטה בחשיבות", והמשפיע הוא בחינת 
"למעלה בחשיבות".
%break
וזה נמשך מכח השורש. היות שהבורא הוא המשפיע, לכן הוא נקרא 
בחינת "למעלה". והנברא, שהוא המקבל מהקב"ה, הוא נקרא "למטה 
בחשיבות". לכן אם עבודתו היא בעמ"נ לקבל, נקרא בשם, שהוא 
רוצה שעבודתו בתורה ומצות ישאר למטה, היינו בבחינת קבלה.
%break
וזה נקרא "פושעי בבחינת ישראל". כי במקום שהוא ישמש את 
הבורא, שהוא רוצה לעבוד להשפיע להבורא, הוא עושה להפוך, 
שהוא רוצה שהבורא ישמש את האדם. 
%break
והיות שאמרו, שבחינם לא נותנים שום דבר, אלא שנותנים שכר לפי 
ערך היגיעה, כנהוג כך בעולם הגשמי. וכך הוא רוצה לתת יגיעה, 
ועובד עבור הבורא, בתנאי שהבורא ישלם לו שכר תמורת עבודתו. 
אחרת אין לו שום כח, שיוכל לעשות שום תנועה בלי שום תמורה.
%break
אבל איך האדם יכול להגיע לראות את האמת, שהוא מרמה את עצמו 
באיכות המטרה, שהוא לא יכול לעבוד עבודת הקודש על דרך האמת. 
ועל זה באו חז"ל ואמרו, שאי אפשר לראות את האמת מטרם שיש לו 
אור. 
%break
היינו אם הוא רואה, שעושה הרבה מצות, היינו שהוא מלא במעשים, 
שהוא לא רואה שום אפשרות, שיהיה בידו לעשות עוד מעשים, 
שיעזרו לו להיות בחינת "ישראל". 
%break
כנ"ל, שפירושו "רק לשם שמים", ואין לו שום צורך לאהבה עצמית. 
וזה הוא לא רואה, שיגיע פעם בכוחות עצמו, אם לא שיהיה לו מן 
השמים עזרה, וזה אי אפשר, שיהיה דבר כזה בידי אדם.
%break
%page 164
נמצא, שהמצות שעשה, זה גרם לו לראות את האמת, שעד עכשיו 
היה מרמה עצמו, והיה חושב, שהכח המחייב בעל מנת להשפיע, 
האדם בעצמו יכול להשיג. עכשיו הגיע לידי ידיעה ברורה, שזה לא 
נכון.
%break
וזה יכולים לפרש "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון", יהיה 
פירושו "אפילו שמלאים מצות" הם מרגישים עצמם לריקנים, משום 
שרואים שהם כרמון, מלשון הכתוב "קראתי למאהבי המה רמוני" 
%break
(איכה א'), היינו בחינת מרמה, שכל עבודתם בתורה ומצות היתה רק 
לתועלת עצמם ולא לתועלת ה'.
%break
ומי היה הגורם לידע זאת. הוי אומר, דוקא זה שהוא מלא במצות, זה 
גרם לו לראות, שאל ישלה עצמו לחשוב, שהוא יכול להגיע להיות 
בחינת "ישראל", אלא שהוא רואה עכשיו, שהוא פושעי ישראל, כנ"ל.
%break
נמצא, שאי אפשר להגיע לידיעה אמיתית, מה דרגתו ברוחניות. אלא 
רק לאחר שהוא מלא במצות, ואז הוא רואה, שמצבו, שהיה עד 
עכשיו, היה ברמאות. 
%break
והוא עכשיו דרגת של "פושעי ישראל". מה שאין כן בלי מצות, נקרא 
זה "בלי אור", אז לא יכולים לראות את האמת, שהוא נצרך להבורא, 
שיעזור לו להיות בחינת ישראל.
%break
אבל צריכים לדעת, שזה שאומרים, אם הוא מלא מצות, אז הוא כבר 
רואה, שהוא כרמון, יש תנאי בדבר, שזה נאמר דוקא בזמן, שהוא 
איש המבקש את האמת. 
%break
ואז אומרים, שזה שמבקש האמת, הוא עוד לא יכול לראות את 
האמת, מטרם שהוא מלא מצות, אבל לא לפני זה. לכן צריכים לב' 
דברים:
%break
א. מצד אחד הוא צריך לעסוק בתורה ומצות כפי יכולתו, בלי שום 
בקורת, אם זה הוא על דרך האמת או לא, רק לאחר המעשה, אז הוא 
הזמן לעשות בקורת. 
%break
אבל לא בזמן שעוסק בתורה ובמצות. כי אז הוא צריך להרגיש עצמו 
בבחינת שלימות, כמו שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות 
שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה". 
%break
אם כן לא חשוב עכשיו באיזה אופן הוא עושה, כיון שבאיזה אופן 
שיהיה, הוא מקיים דברי חז"ל כנ"ל.
%break
ב. אבל אח"כ הוא צריך לעשות על עצמו בקורת, אם המעשים שלו 
היה לשם שמים, או שהיה גם דבר אחר מעורב בו. ומבין שניהם הוא 
יכול להגיע לבחינת "כרמון", לפי מה שפירשנו לעיל.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה דף י"ז) "תנו רבנן, כשנתפסו 
רבי אליעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, וכו', אוי לי שנתפסתי על 
דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא 
עסקתי אלא בתורה לבד. 
%break
וכרב הונא, דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה לבד דומה כמי שאין לו 
אלוקי, שנאמר (דב"ה ט"ו) וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת, וללא 
כהן מורה, וללא תורה. מאי ללא אלוה אמת. אמר רב הונא, כל 
העוסק בתורה בלבד, דומה כמי שאין לו אלוה".
%break
ויש להבין, מדוע אם לא עוסק בגמילות חסדים, אז כבר דומה כמי 
שאין לו אלוק. ועוד קשה, מדוע דוקא מצות של גמילות חסדים, הלא 
יש עוד מצות שצריכים לקיימם. 
%break
ומדוע דוקא בגמילות חסדים דומה ללא אלקי אמת. כאילו בגמילות 
חסדים יש מקום להכיר, אם התורה שלומד הוא "ללא אלקי אמת".
%break
ולפי שאנו לומדים, שכל עבודתינו היא בכדי להגיע להשתוות הצורה, 
שהיא בחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום". ומשום זה בזמן למוד 
התורה אין לעשות בקורת, 
%break
איך התורה שלו, היינו תורה של מי הוא לומד, ואז יכול ללמוד אפילו 
שלא לשמה, הוא גם כן מצוה, כדברי חז"ל, "לעולם יעסוק אדם 
בתורה ומצות אפילו שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
%break
וזה בזמן שבודק את עצמו, איך מצבו בבחינת השתוות הצורה, כמה 
הוא כבר מרוחק מאהבה עצמית, וכמה הוא כבר מקורב לאהבת 
הזולת, כנ"ל, שזה ענין "הדבק במידותיו". 
%break
ולכן מדייק, שעיקר הכרה לדעת, זה הוא לבדוק עצמו במידת החסד, 
כמה הוא עוסק בה, ונותן יגיעה על זה, וחושב כל מיני עצות 
ותחבולות, איך להגיע להשתוות הצורה, אחרת אין הוא מגיע לדרך 
האמת.
%break
%page 165
לכן נמצא אז, שאין לו "אלוקי אמת". כי "אמת" פירושו כמו שמבואר 
(תע"ס חלק י"ג) "תיקון הז' של י"ג תיקוני דיקנא נקרא ואמת". ומפרש 
שם באור פנימי, "שאז מתגלה מידתו של הקב"ה, שברא את העולם 
על הכוונה להטיב לנבראיו, 
%break
משום שמתגלה אז אור החכמה, שהוא אור דמטרת הבריאה, שכולם 
מרגישים את הטוב והעונג, אז כולם אומרים אז בידיעה ברורה, שזה 
הוא "אמת", היינו על המטרה".
%break
ולפי זה יוצא, אם הוא לא עוסק בגמילות חסדים, שהיא הסגולה 
להגיע לאהבת הזולת, שע"י זה הוא יגיע לכלים דהשפעה, שרק 
בכלים האלו נמשך השפע העליון, 
%break
ואם אין לו כלים דהשפעה, אז הוא לא יכול להגיע להשיג את הטוב 
והעונג, שברא הקב"ה להטיב לנבראיו. נמצא, שמצב זה נקרא אצל 
האדם "ללא אלקי אמת". דהיינו, שאמיתיות השגחתו יתברך, שהוא 
"להטיב לנבראיו", אינו חס ושלום אמת. וזה נקרא "ללא אלקי אמת".
%break
וזה יכולים להשיג דוקא ע"י התעסקותו בגמילות חסדים. אבל בלא 
תורה אי אפשר לדעת את מצבו. היינו, איך הוא נמצא. כי בלא אור לא 
רואים שום דבר. אלא כנ"ל, היינו לראות שהוא פושע ישראל, הוא 
צריך להיות מלאים במצות. 
%break
היינו, הן במצות לימוד התורה, והן בשאר מצות. והבדיקה היא, בזמן 
שכבר יש לו זמן מסוים, שעסק בתורה ומצות, אח"כ הוא צריך לעשות 
בקורת, ולא בזמן עבודתו.
%page 166
%H ואתחנן אל ה'
%break
"ואתחנן אל ה'. ופירש רש"י, אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת 
חנם, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין 
מבקשים מאת המקום, אלא מתנת חנם".
%break
ובמדרש רבא וזה לשונו "ואתחנן אל ה', ומכולן לא נתפלל משה אלא 
בלשון תחנונים. אמר רבי יוחנן, מכאן אתה למד, שאין לבריה כלום 
אצל בוראו, שהרי משה רבן של הנביאים, לא בא אלא בלשון 
תחנונים. 
%break
אמר רבי לוי, למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים. המשל אומר, 
הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך. כיצד כך אמר הקב"ה למשה, 
וחנותי את אשר אחון. 
%break
אמר לו, מי שיש לו בידי, וריחמתי, במדת הרחמים אני עושה עמו, ומי 
שאין לו בידי, וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו".
ויש להבין את הנ"ל:
%break
א. איך שייך לומר "וריחמתי, אצל מי שיש לו בידי". כי הלשון "מי שיש 
לו בידי" הוא מלשון חז"ל "מנה לי בידך", שפירושו, שמגיע לו חוב. אם 
כן מהו הפירוש שהקב"ה אמר, שמי שמגיע לו חוב מהקב"ה, אז 
הקב"ה אומר לו "וריחמתי". 
%break
"ואשלם" היה צריך לומר, כמו שכתוב, מי הקדימנו ואשלם לו. ואם כן 
איך שייך לומר לפריעת חוב לשון רחום.
%break
ב. יש להבין, איך אפשר להיות ב' דעות כל כך מרוחקות, שדעה אחת 
היא שמגיע לו חוב מהקב"ה, כמו שאומר, מי שיש לו בידי, והשניה 
היא, שאין לו בידי כלום. במה הם כל כך טענותיהם מרוחקות זו מזו, 
היינו מהי הנקודה שמכאן הם באים לידי דעות כל כך מרוחקות.
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת, שבאלו שעוסקים בתורה ומצות יש 
להבחין בהם שני סוגים, שהגם בענין המעשים אין הבדל ביניהם, 
שבבחינת המעשה אין שום היכר, אבל בבחינת הכוונה יש הבדל 
עצום בין ב' סוגים הנ"ל.
%break
סוג הא' הוא, שהמטרה שהם רוצים להגיע ע"י התעסקותם בתורה 
ומצות, לקבל תמורה עבור היגיעה. כי יש כלל בהטבע שלנו, שאי 
אפשר לעבוד בלי תמורה. אם כן, המחייב לקיים תורה ומצות הוא 
היראה. 
%break
היינו, שמפחדים, אולי לא יקבלו את המילוי על החסרונות, מה שהם 
מרגישים, שזה וזה חסר להם, ויש להם רצון חזק והשתוקקות גדולה 
להמילוי שלהם.
%break
אי לזאת, הם עושים כל מה שביכולתם להשיג את מבוקשם. לכן 
היראה הזאת היא הסיבה המחייבת אותם לעסוק בתורה ומצות, שזה 
נקרא, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה' אלא מטעם תועלת עצמו, 
%break
כמובא בהסולם (הקדמת ספר הזהר אות קצ"א) וזה לשונו "ונמצא 
שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף, ומסובבת מתועלת 
עצמו".
%break
נמצא, הסוג הזה, מה שהם עוסקים בתורה ומצות, הוא בכדי 
שהקב"ה ישלם להם. נמצא, שמגיע להם חוב מהקב"ה, היות שהם 
הכניסו הרבה יגיעה בעסק על מנת לקבל פירות. 
%break
ומשום זה הם באים להקב"ה עם תביעה: "תשלם לנו עבור יגיעתנו". 
ובזה יש לפרש דברי המדרש הנ"ל, מה שרבי לוי אמר, שהקב"ה 
אמר, מי שיש לו בידי, היינו שמגיע לו חוב, היינו שכוונתו היתה 
מלכתחילה, שהקב"ה ישלם לו עבור טרחתו בתו"מ.
%break
נמצא שהוא בא בטענה, כנ"ל בלשון חז"ל "מנה לי בידך". ובזה יכולים 
לפרש דברי המדרש הנ"ל. אבל עדיין יש לבאר, מדוע אמר הקב"ה על 
טענה זו "וריחמתי". איזה רחמנות יש כאן, אם מגיע לו חוב. מה שייך 
לומר כאן "במדת הרחמים אני עושה עמו".
%break
%page 167
וסוג השני הוא, שיש להם כוונה אחרת לגמרי, היות שהם רוצים 
לעבוד את ה' בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו בלי שום תמורה. ולפי 
הכלל, שהאדם נברא עם רצון לקבל לעצמו, איך אפשר לעבוד בלי 
שום תמורה. 
%break
אלא כמו שאמרתי במאמרים הקודמים, שיש מי שעובד על מנת 
שיקבל אח"כ תמורה, ויש שעובד שהעבודה בעצמה היא נחשבת לו 
לשכר ותמורה, שאין לו תמורה יותר גדולה מזה שנתנו לו לעבוד.
%break
וזה כמו לשמש אדם חשוב, שזה נטבע בהטבע, שלשמש אדם חשוב 
אין לך שכר יותר גדול מזה. זאת אומרת, הוא מסוגל את כל מה שיש 
לו לתת, בכדי שתהיה לו הזכיה לשמש את המלך. 
%break
נמצא, שהעבודה בעצמה היא השכר, ולא מצפה לשום שכר נוסף. 
אלא הוא מצפה, שתהיה לו הזכיה, לשמש תמיד את המלך בלי שום 
הפסקה. וזה הוא כל החיים שלו. וזהו כל מטרת החיים שלו. וזה 
נטבע בהטבע.
%break
אבל יש להבין, בשביל מה עשה הבורא טבע כזה, שהתחתון, אם הוא 
יודע את חשיבותו של העליון, הוא רוצה לשמש אותו בלי שום תמורה. 
על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, היות שהבורא, שברא את העולמות בכדי 
להטיב לנבראיו, 
%break
משום זה ברא רצון והשתוקקות בהנבראים לקבל הנאה ותענוג. 
אחרת, אם אין רצון לקבל הנאה, אז אין הנברא יכול לקבל הנאה 
ותענוג, כי אין מילוי בלי חסרון.
%break
אבל יחד עם זה יצא מזה ענין של נהמא דכסופא, שאין כאן דביקות, 
מחמת שינוי הצורה שנולד. ומשום זה נעשה תיקון הצמצום, היינו 
שלא לקבל, רק מטעם שהוא רוצה לעשות נחת להבורא, לכן הוא 
מקבל ממנו, אחרת הוא מוותר על ההנאה.
%break
אבל מתעוררת השאלה, אם הוא נולד ברצון לקבל וזה הוא הטבע 
שלו, מאין הוא יכול לקבל רצון להשפיע, הלא זהו נגד הטבע. לכן ברא 
טבע שני, היינו שהקטן יתבטל נגד הגדול, ותהיה לו הנאה ותענוג, 
בזה שהוא משמש להגדול. 
%break
ואז, כשיש לו הרצון להשפיע להגדול, ואז הוא חושב, מה הוא יכול 
לתת להבורא, שהבורא יהנה מזה, היות שהוא רוצה להשפיע לו 
תענוג שיהנה, אז הוא רואה, שכל מה שהוא יכול לתת להעליון, דבר 
שאפשר לומר, כביכול, שזה חסר להעליון, הוא דבר אחד, 
%break
היינו שהתחתון מקבל מהבורא הנאה ותענוג, מזה יש להבורא הנאה, 
כי זו היתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
נמצא לפי זה, מה חסר להאדם, שיהיה לו הרצון להשפיע, הוא רק 
גדלות הבורא. כי תיכף ברגע שמשיג את גדלות ה', תיכף הוא רוצה 
להשפיע לו מטעם הטבע, שהתחתון, שהוא קטן, מתבטל להגדול, 
כנ"ל.
%break
לכן ניתן לנו ענין לקונן על גלות השכינה, שפירושו, שכל ענין הרוחניות 
הוא בבחינת שפל המצב, המכונה שכינתא בעפרא, שהחשיבות שלה 
היא כמו עפר, שדורכין עליה ואין לה שום חשיבות. וזה ענין שמובא, 
שבכל מצוה צריכים לכוון, שהוא רוצה בזה לאקמא שכינתא מעפרא. 
%break
זאת אומרת, שבכל עשיה יכוון, שעל ידי זה יעלה כבוד השכינה. וזהו 
כמו שאנו אומרים (בשמונה עשרה בתפלת מוסף דראש השנה) 
"אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו", שפירושו, שמלכות שמים לא 
תהיה אצלנו כבחינת עפר, אלא שתהיה בבחינת כבוד.
%break
נמצא, שסוג אנשים האלו, מה שהם דורשים מהקב"ה, שיגלה להם 
כבוד מלכותו, אין להם להקב"ה שום דבר, כי הם לא דורשים מהקב"ה 
שום תמורה, 
%break
אלא הם רוצים רק לשמש את המלך ולעשות לו נחת רוח. והם 
מבקשים מהקב"ה, שיגלה להם בחינת כבוד של מלכות שמים.
%break
אם כן, אין להם בידי הקב"ה כלום, שתהיה היכולת לומר, שהם נתנו 
משהו להקב"ה, שעבור זה הם דורשים, שהקב"ה ימלא חסרונם. כי 
מה שהם יכולים משהו לעשות בעל מנת להשפיע, הוא רק בזכות 
שהקב"ה מגלה להם בקצת חשובות, שמרגישים קצת רוממות ה'. 
%break
נמצא, באלו אנשים שאין להם ביד הקב"ה כלום, נמצא, מה שהוא 
נותן להם, הוא רק מטעם "וחנותי", "במתנת חנם אני עושה עמו".
%break
%page 168
מה שאין כן באלו אנשים שעובדים בעל מנת לקבל תמורה, אז הם 
אומרים, שיש להם בידו של הקב"ה. היינו, שהם נותנים לו עבודה 
ומבקשים תמורה מאת ה', שישלם את השכר תמורת עבודתם. והיות 
שאין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה, לכן הוא משלם להם כפועלם. 
%break
אבל צריכים להבין, מהו הלשון "וריחמתי, במדת הרחמים אני עושה 
עמו", משום שהקב"ה אומר, שיש לו רחמנות על אלה אנשים 
שהולכים בדרך הזו. אבל אין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה, לכן הוא 
משלם להם כפי דרישתם.
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, איך יכול להיות הבדל כל כך גדול בין ב' דעות 
הנ"ל. והענין הוא, כי מצד ה', אנו לומדים, שמטרת הבריאה היא 
להטיב לנבראיו, אלא הנבראים בעצמם עושים את הדבר לשתי 
בחינות. 
%break
כי אלה שאינם יכולים להבין את החשיבות של גדלות הבורא, אין להם 
שום דרך להתחיל בעבודה אלא בעל מנת לקבל פרס, כמו שאמרו 
חז"ל "לעולם יעסוק בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה" (פסחים נ'). 
והם מרגישים את עצמם, שנותנים משהו להקב"ה.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הם רואים, 
שאין הם יכולים להשפיע להקב"ה שום דבר. וזה נקרא, שאין בידיהם 
כלום. 
%break
נמצא, מה שהם דורשים, שהקב"ה יגלה להם קצת גדלותו יתברך, 
הם מבקשים זאת מטעם חנינה, אז הקב"ה אומר להם: "וחנותי" - 
במתנת חנם אני עושה עמו.
%page 169
%H כשאדם יודע מהי יראת ה'
%break
הזה"ק בפרשת ואתחנן (דף כ"ה ובהסולם אות ס"ח) וזו לשונו "ואחר 
כך בדרך פרט, דהיינו כשאדם יודע מה היא יראת ה', דהיינו כשמשיג 
מידת המלכות עצמה, שזו היא יראה מחמת אהבה, 
%break
שהיא העיקר והיסוד לאהוב את הקב"ה, יראה זו עושה שישמור כל 
מצות התורה, שהאדם יהיה עבד נאמן להקב"ה, כראוי", עד כאן 
לשונו.
%break
ויש להבין מה שאומר "כשמשיג מדת המלכות עצמה, היא יראה 
מחמת אהבה". משמע כיון שזכה למלכות עצמה, היא בחינת אהבה. 
ואהבה זו גורמת לו יראה. ומדוע האהבה גורמת לו יראה. וכמו כן יש 
להבין, מהי היראה לאחר שכבר זכה לאהבה.
%break
ויש לפרש את זה, לפי מה ששמעתי, שפירש אאמו"ר זצ"ל על הכתוב 
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (לך לך, שלישי). 
הנה אברם נקרא "אב האמונה", שכל עבודתו היתה על בסיס אמונה 
למעלה מהדעת, 
%break
בלי שום תמיכה, שיהיה לו על מה לסמוך את כל בנינו, שהולך לבנות 
עצמו בנין בחיים שלו. והוא הלך בתמימות, שדוקא על ידי אמונה 
למעלה מהדעת, אז הוא יכול לבוא לידי התקרבות לה', שרק זה היה 
רואה שהיא מטרת החיים.
%break
ולזכות לדביקות ה' בתוך הדעת, הוא ראה שהשכל מחייב לו אחרת, 
כי בכל מקום שהוא היה פונה, אז הוא ראה סתירות בהנהגה, איך 
שהקב"ה מתנהג עם הנבראים. אז הבין, שהקב"ה רוצה, שיעבוד 
אותו דוקא בלמעלה מהדעת. 
%break
והבין, שאם היתה הדרך של תוך הדעת יותר מסוגלת להביא את 
האדם לידי דביקות ה', בטח היה הקב"ה מתנהג אחרת, "כי מי יאמר 
לך מה תפעל".
%break
אלא הוא האמין, שמה שאין לו דרך אחרת, רק ללכת בלמעלה 
מהדעת, זהו בכוונה תחילה, שה' עשה כך משום שדוקא דרך זו היא 
לטובת האדם. לכן החליט, שהוא רוצה לעבוד את ה' דוקא למעלה 
מהדעת. 
%break
זאת אומרת, אם תהיה לו אפשרות לבוא ולהשיג את השגחתו יתברך 
בתוך הדעת, הוא נגד זה, כי הוא החשיב את עבודתו למעלה 
מהדעת, שבזה הוא יותר בטוח, שכוונתו תהיה רק בעל מנת להשפיע 
נחת רוח לה'. 
%break
אבל מה הוא יכול לעשות, אם הוא רואה, שהשגחתו יתברך מתלבש 
בו בתוך הדעת, ואז אין לו כבר ברירה בידו ללכת למעלה מהדעת, 
כיון שהכל מגולה אליו.
%break
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שבזמן שהוא ראה איזה גילוי אור ושפע 
שמתגלה אליו, לא אמר על זה, שעכשיו הוא שבע רצון, שכבר הוא לא 
יצטרך ללכת למעלה מהדעת, כי זאת היא עבודה שאין הגוף מסכים 
לזה. כי הגוף נהנה יותר אם יש לו איזה סמיכה על מה לסמוך. 
%break
היינו על איזה יסוד בנוי כל יגיעתו, וכל הבנינים שאדם עושה, הוא בנוי 
על יסוד של שכל, היינו שהשכל מחייבו, שכך הוא צריך לעשות. 
ומשום זה במקום שאין השכל יכול לומר, שכל מה שהוא עושה הוא 
בסדר, בטח שקשה לו ללכת בדרך זאת.
%break
לכן במקום שיש לו איזו הזדמנות, שיכול להשיג מה שהוא בתוך 
השכל, תיכף הוא זורק את היסוד שלו של למעלה מהדעת, ותיכף 
מתחיל לעבוד על יסוד חדש, שהוא בנוי על השכל. 
%break
וכבר יש לו תמיכה, על מה לסמוך את יגיעתו, וכבר לא צריך לעזרת 
ה'. מטעם, שלמעלה מהדעת קשה ללכת, לכן הוא צריך תמיד לעזרת 
ה', שיהיה לו כח ללכת למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן עכשיו, שכבר השכל אומר לו, שיש לך עכשיו תמיכה של 
השכל ודעת, כבר אתה יכול ללכת לבד, בלי עזרת ה', קדימה, ולהשיג 
מה שיש להשיג, אז העצה שלו, שהוא אמר, עכשיו אני רואה, שדרך 
אמיתית היא ללכת דוקא למעלה מהדעת, 
%break
%page 170
כי דוקא על ידי זה שהלכתי למעלה מהדעת, שדרך זו מרוצה לה', לכן 
זכיתי עכשיו להתקרבות ה'. וראיה לזה היא, שעכשיו הוא מרגיש טעם 
בעבודת ה', הן בתורה והן בתפלה.
%break
נמצא לפי זה, במה שזכה להתקרבות ה' ומרגיש עכשיו אהבת ה', אין 
הוא לוקח מזה יסוד לעבודה, היינו תמיכה לעבודת ה', מטעם שהשכל 
מחייב אותו שכדאי לקיים תורה ומצות, וכבר אינו צריך ללכת בדרך 
האמונה למעלה מהדעת. 
%break
אלא הוא נזהר, שלא לפגום בבחינת אמונה, זאת אומרת, לקבל 
עכשיו את הדרך שבתוך הדעת ולזרוק את בחינת אמונה.
%break
כי אמונה נקראת "מלכות". ואז נקרא שהוא ביזה ופגם בבחינת 
אמונה. כי עכשיו רואים, כי מלכתחילה, שלא היתה לו ברירה, לכן 
לקח בחינת האמונה, אחרת לא היה לקח אותה. 
%break
ובו בעת שהוא רואה, שהוא יכול להפטר ממנה, תיכף הוא מבזה 
אותה, וזורק אותה, ומקבל במקומה את בחינת הידיעה. ועל זה נאמר 
"כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". וכמו כן כתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים 
ילכו בה ופושעים יכשלו בה".
%break
ולפי זה נוכל להבין מה ששאלנו, מאחר שכבר זכה לבחינת מלכות, 
היא בחינת יראה מחמת אהבה. ושאלנו, אם כבר יש לו אהבה, מה 
שייך לומר אז יראה. ומהי בחינת יראה שייך לומר בזמן שכבר זכה 
לבחינת אהבה.
%break
ולפי פירוש של אאמו"ר זצ"ל, שפירש בענין רועי מקנה אברהם, נוכל 
להבין בפשטות. כי אמר, ש"רועי מקנה אברהם" פירושו, שאברהם 
היה רועה את בחינת האמונה. "מקנה" הוא מלשון "קנין", היינו שכל 
הקנינים שזכה היו מרעה את האמונה שלו. 
%break
היינו שאמר, עכשיו אני רואה שדרך האמונה היא דרך אמיתית, משום 
זכיתי להתקרבות ה', לכן מכאן ואילך אני מקבל עלי ללכת רק בדרך 
אמונה למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן רועי מקנה לוט. היו קנינים שלו מה שרכש ולקח אותם 
לבחינת לוט. "לוט" מכנה הזה"ק בשם "ארץ דאתלטיא", היינו שאין 
מקום ברכה, שנקרא "שדה, אשר ברכו ה'", אלא מקום קללה, שהוא 
בחינת בתוך הדעת, שנקרא, מה שהשכל מחייב אותו הוא עושה. 
%break
אבל כשהתחיל ללכת בדרך ה', הוא התחיל גם כן באמונה למעלה 
מהדעת. אלא הוא היה תמיד מצפה, מתי אני יכול להפטר מעבודה זו 
שלמעלה מהדעת.
%break
כי תמיד הגוף דורש ממנו איזה בסיס, על מה הוא מבסס את כל 
היגיעה שלו בתורה ומצות. היות שבזמן שהעבודה בנויה על השכל, 
והשכל נותן לו להבין את הכדאיות של העבודה, אז הגוף עובד ביגיעה 
גדולה ובהתמדה רבה, כי לפי שהשכל מחייב אותו.
%break
כדוגמת אדם, שהלך לישון בשעה 12:00 בלילה. והוא עייף מאוד, ויש 
לו חום, שאסור לו לרדת מהמיטה, כי קבל פתאום צמרמורת. 
ובחדרים הסמוכים לחדרו פרצה שרפה. 
%break
ובאו ואמרו לו, שתרד מהמיטה מהר מאוד, כי עוד מעט לא יוכל לצאת 
מהבית ויכול להישרף. אז השכל מחייב אותו במאה אחוז בלי שום 
ספיקות, שאם הוא יסתכל על מצבו, איך שלא נח לו לרדת מהמיטה 
מכמה סיבות, אז הוא יכול להישרף. 
%break
ובטח שהוא קופץ מהמיטה בלי שום ויכוחים, מטעם שהבסיס, שעליו 
הוא צריך לעשות יגיעה, השכל, המחייב את הכדאיות שלו. לכן בטח 
שיעשה הכל בלי שום ספק.
%break
נמצא, במקום שהשכל מחייב את היגיעה, אז לא מסתכלים על ערך 
היגיעה, אלא מסתכלים על הכדאיות, היינו מה שהוא יכול להשיג על 
ידי היגיעה. אבל בזמן שעובדים על בסיס שלמעלה מהדעת, אז הוא 
תמיד תחת לחץ הגוף, 
%break
ששואל אותו, במה אתה בטוח שאתה הולך על דרך הנכונה, האם 
באמת כדאי לתת את היגיעה שאתה נותן עבור השגת המטרה, האם 
זה באמת בר בצוע, שתוכל להשיג את המטרה, מה שאתה מבקש.
%break
אי לזאת, יש לו תמיד עליות וירידות, שפעם מתגבר השכל ופעם 
מתגבר הלמעלה מהדעת. ותמיד הוא חושב, מתי יבוא הזמן, שאני 
אוכל לקבוע את העבודה שלי בתוך הדעת, שאז יהיה לי בסיס חזק, 
כיון שאני יוכל לבנות הכל על פי שכל. 
%break
%page 171
ובטח אז לא תהינה לי שום ירידות בעבודת ה', כדרך כל הדברים 
הבנויים על השכל הבריא. אבל הוא לא יודע, שמזה שהוא מקוה 
להשיג, לא ישיג ברכה אלא קללה, 
%break
כי בתוך הדעת הוא מקום אחיזה לס"א כנ"ל, שהקב"ה בחר, שאלו 
שרוצים להגיע לידי דביקות ה', דוקא בלמעלה מהדעת זוהי הדרך 
האמיתית להשיג התקרבות ה'.
%break
וזוהי מדרגת לוט, ארעא דאיתלטיא, ארץ ששורה בה קללה ולא 
ברכה. וזה נקרא "רועי מקנה לוט", שתמיד היה מחפש קנינים 
לבחינת תוך הדעת, הנקרא בחינת "לוט", היינו קללה. 
%break
וזהו מה שכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", 
שפירושו, שהריב היה, שכל אחד אמר, שהצדק אתו.
%break
כי אלה שהיו בבחינת רועי מקנה לוט, היו אומרים, אם אנחנו נוכל 
לבנות הבסיס שלנו על השכל, המכונה תוך הדעת, לא יהיו לנו עליות 
וירידות. כי תמיד אנחנו נהיה במצב עליה. 
%break
כי במקום שהשכל מחייב לעשות את המעשים, אין מי שיפריע להם. 
אם כן בזמן שאין לנו ברירה, אז אנו מוכרחים ללכת בלמעלה מהדעת. 
%break
אבל בו בזמן שיש לנו הזדמנות לבחור ללכת בתוך הדעת, אז להיפך, 
אנו צריכים לומר, שיש מזה נחת למעלה, בזה שמהיום והלאה לא יהיו 
לנו ירידות בעבודה. אם כן, בטח שהדרך שלנו היא יותר נכונה.
%break
אבל רועי מקנה אברם, אלו אנשים שהבסיס שלהם היה דוקא על 
אמונה למעלה מהדעת, שאמרו, אם הקב"ה היה רוצה, שאנו נעבוד 
על בסיס של השכל, לא היה מלכתחילה מתנהג עמנו בבחינת 
הסתרה. אלא שבטח זאת היא הדרך המוצלחת ביותר. 
%break
ולכן אין לנו לחפש הזדמנויות להפטר מן האמונה למעלה מהדעת. 
אלא אם מקבלים איזה שכל והתקרבות לה', לא ניקח זה בתור בסיס 
לזרוק את האמונה, אלא לומר, עכשיו אני רואה, שזאת היא הדרך 
האמיתית, כי על ידי זה זכיתי להתקרבות. 
%break
לכן הוא צריך להתגבר ולקבל על עצמו, שמהיום והלאה לא יחפש 
שום הזדמנות להפטר מהאמונה, אלא להפך, אלא להתחזק באמונה 
למעלה מהדעת.
%break
ובזה נבין מאמר הזה"ק, שלאחר שזכה לבחינת מלכות עצמה, שהיא 
בחינת אהבה, שזו היא יראה מחמת אהבה. ושאלנו, מה שייך יראה, 
אם כבר יש שם בחינת אהבה. ועוד, מהי בחינת יראה.
%break
ולפי הנ"ל יוצא, לאחר שזכה לבחינת אהבה, אם כן אין לך דבר יותר 
גדול שיחייב את העבודה, כי זה הוא בסיס שבתוך הדעת. כי עכשיו 
השכל מחייב לו את העבודה. 
%break
כי מדרך העולם הוא, כי מי שאוהבים, הרי רוצים לשמש לו. אם כן, 
כבר אין מקום לאמונה. כי מה שייך אז לומר "למעלה מהדעת".
%break
ולכן הוא מתיירא, אולי הוא יפגום עכשיו בבחינת האמונה, כי עכשיו 
הגוף יותר נהנה מהעבודה, כי יש לו בסיס של תוך הדעת. ואם הוא 
יפגום באמונה, נמצא "שאגלאי מילתא למפרע", שהאמונה למעלה 
מהדעת שהיתה לו, היתה בבחינת הכרח, היינו לא בדרך כבוד, 
%break
אלא היה מצפה כל הזמן, מתי אני אוכל להפטר ממנה, ואני אוכל 
לעבוד עם בחינת ידיעה ולא עם בחינת אמונה.
%break
ואז כיון שפוגם בבחינת אמונה, תיכף נופל ממדרגתו, ותיכף הוא 
מתרחק מה', כיון שבחינת ידיעה היא בחינת קבלה. ידוע, שבחינת 
קבלה, שהיא בחינת אהבה עצמית, מובנת לנו בשני אופנים:
%break
א. במוחא.
ב. בליבא.
%break
נמצא שבזמן שכבר זכה לבחינת אהבה, אהבה בעצמה גורמת לו 
יראה, שהוא מפחד, שלא יהא נמשך לבחינת ידיעה. לכן הוא צריך אז 
לשמירה גדולה, שלא יפול להרצון לקבל. 
%break
אז מובן לנו, שאהבה בעצמה היא הגורמת היראה. ועכשיו כבר אנו 
יודעים מה היא היראה, שאהבה גורמת, היינו שהוא מפחד שלא יפול 
על ידי אהבה זו לידי אהבה עצמית.
%break
ועם זה נוכל להבין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל כלל גדול, שהגם שמקובל 
שעל החטא בא עונש, אבל בפנימיות הוא מובן אחר לגמרי, שזה 
קשה קצת להבין. ואמר, שאנו צריכים לדעת, שהחטא הוא העונש, 
והעונש הוא כבר תיקון.
%break
%page 172
ועל זה יש לשאול, אם החטא הוא העונש, אם כן מה הוא החטא. 
ובהנ"ל נוכל לפרש, כי החטא היה דוקא בזמן העליה, שדוקא בזמן 
שזכה לבחינת האהבה, היה לו אז רצון לקבל את בחינת האהבה 
לבסיס, וזרק את האמונה, כדעת רועי מקנה לוט, כנ"ל.
%break
ואז קבל בחינת ירידה, ונפל שוב לאהבה עצמית, שמזה נמשכים כל 
מיני חטאים. נמצא, שהוא נכשל דוקא בזמן העליה, שהוא היה חושב, 
אדרבה, שעל ידי זה שהוא יקבל את בחינת האהבה לבסיס ותמיכה 
על מה לתת יגיעה. 
%break
וחשב, שעל ידי זה כבר לא תהינה לו ירידות. כי במקום שהשכל 
מחייב, זוהי דרך בריאה ולא יפול לעולם. וזהו ממש היה החטא. וזה 
נקרא "כל המוסיף הוא גורע". 
%break
נמצא, מה שנפל לאהבה עצמית, זהו העונש על מה שפגם בבחינת 
אמונה. והעונש שהוא מקבל, זהו תיקון, שיחזור לעלות בדרגת הדרך 
הישרה.
%page 173
%H ויהי ערב ויהי בוקר
%break
על פסוק, "ויהי ערב ויהי בוקר", אומר הזה"ק (בראשית ג', דף צ"ו 
ובהסולם אות קנ"א) וזה לשונו, "ויהי ערב, שאומר הכתוב, נמשך מצד 
החושך, דהיינו המלכות. ויהי בוקר, נמשך מצד האור, שהוא ז"א. 
%break
על כן כתוב בהם, יום אחד, להורות שהערב ובוקר הם כגוף אחד, 
ושניהם עושים את היום. רבי יהודה אמר, מאי טעמא. שואל, כיון 
ש"ויהי ערב ויהי בוקר" יורה על יחוד זו"ן, שמשניהם יוצא אור היום. 
%break
אם כן אחר שהכתוב הודיע זה ביום א', מהו הטעם שבכל יום ויום 
כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר". ומשיב, לדעת שאין יום בלי לילה, ואין 
לילה בלי יום, ולא יבוא להתפרד זה מזה. 
%break
על כן חוזר הכתוב להודיענו זה בכל יום ויום, כדי להורות שאי אפשר 
שיארע פעם, שיהיה אור היום בלי הקדם חושך הלילה. וכן לא יארע 
חושך הלילה, שלא יביא אחריו אור היום, כי לא יתפרדו זה מזה 
לעולם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את הנ"ל על דרך העבודה, מה פירושו אור ומהו פירוש 
חושך. ומדוע אי אפשר להיות יום רק משניהם ביחד, היינו מאור 
וחושך יוצא לנו יום אחד, היינו משניהם נבנה יום אחד. 
%break
משמע מכאן, שהיום מתחיל משהתחיל להיות חושך, אז כבר מתחיל 
סדר הולדת יום אחד. ויש להבין, איך שייך לומר הלשון יום על חושך, 
כי משהתחיל החושך כבר אני יכול להתחיל למנות את זמן של היום.
%break
הנה ידוע, כי לאחר הצמצומים והסתלקות האור, שהיה בעולמות 
העליונים, ואחר צמצום ב', ואחר השבירה, יצאה מערכת הקליפות, 
עד שמקום בי"ע נתחלקה לשתי בחינות, 
%break
היינו מחציה ולמעלה היתה בי"ע דקדושה, ומחציה ולמטה נעשה 
מקום של מדור הקבע של הקליפות, כמבואר בתע"ס (חלק ט"ז, דף א' 
תתקל"ח אות פ"ח).
%break
ומזה נמשך למטה בעולם הזה, כי האדם "עייר פרא אדם יולד", ואין 
לו שום חסרון לרוחניות. נמצא לפי זה, מאין בא לאדם הרגש וחסרון 
של רוחניות, עד שנגיד שיש לו הרגשת החושך, שנקרא אצלו לילה, 
בזה שהוא מרגיש שהוא מרוחק מה'. 
%break
כי אנו צריכים לדעת, כי בו בזמן שהוא מתחיל להרגיש שהוא מרוחק 
מהבורא, כבר מתחיל להאמין באפס מה ממציאות הבורא, אחרת איך 
אפשר לומר, שהוא מרוחק מדבר שאין מציאות בעולם. 
%break
אלא שמוכרח לומר, שיש לו איזה הארה מרחוק, שמאיר לו, בשיעור 
שהוא ירגיש שהוא מרוחק מהבורא.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שתיכף שמתחיל החושך, היינו להרגיש מציאות 
חושך, תיכף מתחיל האור להאיר באפס מה. ושיעור הארת היום ניכר 
רק מבחינת השלילה. 
%break
זאת אומרת, שמרגיש חסרון, שאין לו אור ה', שיאיר לו בבחינת 
החיוב. אלא שהאור מאיר לו בבחינת חסרון, שעכשיו הוא מתחיל 
להרגיש, שחסר לו אור ה' הנקרא יום.
%break
מה שאין כן מי שלא מאיר לו אור היום, הוא לא יודע בכלל, אם יש 
מציאות כזאת, שהאדם צריך להרגיש חסרון של אור ה', הנקרא יום. 
ונגיד באדם אחד, היינו בגוף אחד, יש לפעמים שהוא מרגיש בחינת 
חושך, 
%break
היינו שהוא נמצא מרוחק מה', ומשתוקק להתקרב לה', ומרגיש 
יסורים, בזה שהוא מרוחק מה'.
%break
והשאלה היא, מי גורם לו שידאג על רוחניות. ולפעמים מרגיש חושך 
ויסורים, שרואה, שהשני מצליח בגשמיות ברכוש ובנפש, והוא מחוסר 
הן מבחינת פרנסה והן מבחינת כבוד. 
%break
והוא רואה בעצמו, אליבא דאמת הוא יותר מוכשר מהשני, הן מבחינת 
הכשרון והן מבחינת היחס משפחה, מגיע לו יותר כבוד, ולמעשה הוא 
עומד הרבה מדרגות יותר תחתון מהשני, וזה כואב לו ביותר.
%break
%page 174
ואין לו אז שום שייכות לרוחניות, ואפילו הוא לא זוכר, שהיה פעם, 
שהוא בעצמו הסתכל על כל החברים, שלמד איתם בהישיבה, שבזמן 
שהיה רואה אותם, את היסורים שלהם על מה הם דואגים להגיע לידי 
שלימות בהחיים, היה נראה בעיניו כמו ילדים קטנים, 
%break
שלא יכולים לעשות חשבון תכליתי, אלא כל מה שעיניהם רואות, לזה 
הם משתוקקים, פעם הבינו עיקר החיים הוא כסף, ופעם הבינו עיקר 
החיים הוא לקבל עמדה של כבוד בין אנשים, וכדומה. 
%break
ועכשיו הוא נמצא ממש בדברים שהיה צוחק מהם, ועתה הוא מרגיש 
שאין לו טעם בחיים, אלא שהוא יקבע את שלימות תקות ושלות 
החיים באותה הרמה, שהם קבעו, שזה נקרא מטרת החיים.
%break
ומה הוא האמת. אלא שעתה הקב"ה ריחם עליו, והאיר לו בחינת יום, 
שהיום הזה מתחיל מבחינת שלילה. זאת אומרת, בזה שמתחיל 
להאיר בלבו בחינת חושך, זה נקרא התחלת זריחת היום. 
%break
ואז הוא מתחיל להתרקם בו כלים, שיוכשרו להאיר בהם היום בבחינת 
החיוב, שהוא אור ה', שמתחיל להרגיש את אהבת ה', ומתחיל 
להרגיש את טעם התורה וטעם המצות.
%break
ומזה נבין דברי הזה"ק הנ"ל, שדוקא מבין שניהם יוצא יום אחד, כמו 
שכתוב "על כן כתוב בהם, יום אחד, להורות שהערב ובוקר הם כגוף 
אחד, ושניהם עושים את היום. 
%break
וכמו כן שאמר רבי יהודה, שעל כן חוזר הכתוב להודיענו זה בכל יום 
ויום, כדי להורות, שאי אפשר שיארע פעם שיהיה אור בלי הקדם 
חושך הלילה, וכן לא יארע חושך הלילה, שלא יביא אחריו אור היום, 
כי לא יתפרדו זה מזה לעולם.
%break
והיינו כנ"ל:
א. לפי הכלל, שאין אור בלי כלי.
ב. בכדי לעשות כלי, גם כן צריכים אור, הנקרא יום.
%break
אבל יש להבין, מדוע אם האדם כבר זכה לקצת יום בבחינת השלילה, 
היינו שמרגיש, שכל החיים שלו הוא רק באם יזכה לדביקות ה', ולזה 
הוא מתחיל להרגיש יסורים, בזה שהוא מרוחק מה', כנ"ל. 
%break
אם כן מי הוא הגורם, שיפול ממצבו של העליה, היינו שכל החיים 
צריך להיות רק בחיים רוחניים, וזה כל התקוות שלו, ופתאום נפל 
למצב השפלות, 
%break
למצב שתמיד היה שוחק מאלו אנשים, שכל תקות החיים שלהם, הוא 
להשיג המילוי למלאות תאוות בהמיות. ועכשיו הוא בעצמו נמצא 
איתם במחיצתם, וניזון מאותם מזונות שהם ניזונים.
%break
ועוד יותר מזה יש להתפלא, איך נשכח מלבו, שפעם הוא במצב עליה 
כנ"ל. שיהיה עכשיו במצב של שכחה, בשיעור שלא עלה על זכרונו, 
שהיה מסתכל על אנשים האלו, שהוא נמצא עכשיו ביניהם, היינו שיש 
לו עכשיו רק שאיפותיהם ברמה כה נמוכה, 
%break
ולא מתבייש מעצמו, איך מלאו לבו לכנס לתוך אויר כזה, שתמיד היה 
בורח ממנו, היינו שמהאויר הזה, שהם נושמים לרווחה, היה תמיד 
אומר, שזה אויר מחניק את הקדושה, ועכשיו הוא נמצא בתוכם, ואינו 
מרגיש שום חסרון בהם.
%break
והתשובה היא, הנה הכתוב אומר (תהילים א') "אשרי האיש אשר לא 
הלך בעצת רשעים". וצריכים להבין, מהו עצת רשעים. זה ידוע, 
ששאלת הרשע, המובא באגדה, הוא "מה העבודה הזאת לכם". 
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעל 
מנת להשפיע, באה אז השאלה של רשע, ושואל, מה יהיה לך מזה 
שאתה לא עובד בשביל תועלת עצמו.
%break
וכשאדם מקבל שאלה כזו, הוא מתחיל אז להרהר, אולי באמת הצדק 
אתו. אז הוא נופל ברשת שלו. נמצא, לפי זה צריכים לפרש, "אשרי 
האיש אשר לא הלך בעצת רשעים", 
%break
זאת אומרת, שבזמן שבאו אליו הרשעים ויעצו לו שלא כדאי לעבוד, 
אם הוא לא רואה שמזה יצא לו רווח לתועלת עצמו, הוא לא שומע 
בקולם, אלא שמתחזק בעבודה, ואומר, 
%break
עכשיו אני רואה שאני הולך על דרך האמת, והם רוצים לבלבלני. 
נמצא, האדם הזה כשהוא מתגבר, הוא מאושר.
%break
%page 175
ואח"כ אומר הכתוב, "ובדרך חטאים לא עמד". ויש לפרש, מהו דרך 
חטאים, שאומר לא עמד. ענין חטא הוא, כמו שביארנו במאמר הקודם 
[ל"ה, תשמ"ה], שהחטא הוא, אם הוא עובר בבל תוסיף, היינו שהדרך 
האמיתי הוא, שצריכים ללכת בלמעלה מהדעת, 
%break
הנקרא בחינת אמונה, ולהיפוך מזה הוא בחינת ידיעה, שהגוף מבין, 
שכל זמן שאין לו ברירה אחרת, אלא רק להאמין בבחינת למעלה 
מהדעת.
%break
לכן בו בעת שהוא מרגיש איזה טעם בעבודה, והוא לוקח זה לבחינת 
תמיכה, ואומר, עכשיו הוא כבר לא צריך לבחינת אמונה, היות שיש לו 
כבר איזה בסיס, תיכף הוא נופל ממדרגתו. 
%break
והאדם שהוא נזהר בזה, ולא עמד אפילו לרגע קט, להסתכל אם כדאי 
אפשר להחליף את בסיס שלו, זה נקרא שהוא מאושר, משום שבדרך 
החטאים לא עמד, להסתכל על הדרך שלהם.
%break
ואח"כ אומר הכתוב, "ובמושב ליצים לא ישב". ויש לדעת, מה זה 
מושב ליצים. היינו אלו אנשים שמבלים ימיהם בלא כלום, שלא 
לוקחים את חייהם ברצינות, שכל רגע יהיה יקר בעיניהם, אלא יושבים 
וחושבים על אחרים, אם אנשים אחרים הם בסדר, 
%break
ועד כמה שהאחרים צריכים לתקן מעשיהם, ועל עצמם אינם חסים, 
שהם ידאגו על חייהם, וזה גרם להם כל הירידות. 
%break
והרד"ק מפרש, הליצים הם ערומים בדעת לרעה ונותנים דופי ומום 
בבני אדם, ומגלים סוד זה לזה, והענין הזה לאנשים בטלים, יושבי 
קרנות. ומפני זה אמר, ובמושב ליצים לא ישב. וזוהי סיבת הירידות.
%page 176
%H מי מעיד על האדם
%break
בזהר שופטים (ובהסולם דף ח' אות י"א) וזה לשונו "מצוה זו היא 
להעיד בבית דין, שלא יפסיד חבירו כסף, בשביל שאינו מעיד. ומשום 
זה העמידו בעלי המשנה, מי מעיד על האדם, קירות ביתו. מהו קירות 
ביתו. אלו הם קירות לבו, שכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. 
%break
והעמידו בעלי המשנה, מלמד שחזקיהו התפלל מקירות לבו. ולא עוד 
אלא אנשי ביתו מעידים עליו. אנשי ביתו, אלו הם רמ"ח אברים שלו. 
כי הגוף מכונה בית. שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עוונותיו חקוקים 
על עצמותיו. 
%break
וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו. ובשביל זה אמר דוד, כל 
עצמותי תאמרנה. ולמה העוונות חקוקים בעצמות יותר מבשר גידים 
ועור. הוא משום שהעצמות הם לבנים. 
%break
וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, שהיא לבן מבפנים, 
דהיינו הגויל, ושחור מבחוץ, דהיינו הדיו. שחור ולבן הם חושך ואור. 
ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות 
והחובות חקוקים על עצמותיו. 
%break
ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, לא יקום ולא 
יהיה לו תחית המתים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, במה שמפרש הזה"ק, על הדין שהאדם צריך להעיד בפני 
בית דין, בכדי שלא יפסיד חבירו כסף. ומפרשים זה על סדר עבודת 
ה'. אם כן יש להבין, מהי התביעה שהוא תובע, וממי הוא תובע, ובכדי 
שיהא נאמן, אז האדם צריך להעיד.
%break
ובעבודת ה' האדם תובע מה', שיתן לו מה שהוא דורש מה'. אם כן 
בכדי להראות שטענתו טענת אמת, וכי הקב"ה לא יודע אם האדם 
מדבר אמת או שקר. 
%break
אלא אם האדם מעיד, אז הוא יודע שטענתו, שאומר, היא אמת. ועוד, 
איך האדם נאמן להעיד על עצמו. ועוד יש להבין, מדוע כאן העדות 
צריכה להיות מקירות לבו, 
%break
כי מביא ראיה על פירוש "קירות ביתו" מחזקיהו, שכתוב "ויסב חזקיהו 
פניו אל הקיר". ופירשנו, שהכוונה "מקירות לבו".
%break
אם כן, כאן אצל העדות של האדם, גם כן צריכה להיות מקירות לבו. 
והלא ידוע, שעדות צריכה להיות מפיו, שאמרו חז"ל "מפיהם ולא מפי 
כתבם". וכאן אומר, שצריך להיות מקירות לבו ולא מהפה.
%break
וגם יש להבין מה שאומר, "שכך העמידו בעלי המשנה, רשע עוונותיו 
חקוקים על עצמותיו, וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו". וכי על 
עצמות גשמיים חקוקים עוונות וזכיות. איך ענין רוחני, שהם עבירות 
ומצות, נרשמו על עצמות. 
%break
ועוד יותר קשה בזה שמתרץ "היות שעצמות הם לבנים, וכתב שחור 
אינו ניכר אלא מתוך לבן". ועוד יש להבין במה שאומר וזה לשונו "ולא 
עוד, אלא שהגוף עתיד לקום לתחית המתים על עצמותיו". מה זה 
דוקא "על עצמותיו", היינו שבעצמותיו תלוי אם יקום לתחיה או לא.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל על דרך העבודה, צריכים לזכור את הכלל 
הידוע, ש"אין אור בלי כלי". היינו, שאי אפשר לקבל איזה מילוי, אם 
אין שם חסרון ונקב, שיהיה מקום לכנס המילוי. 
%break
כדוגמת, שאין האדם יכול לאכול סעודה, אם הוא לא רעב. ועוד יותר 
מזה, כי שיעור התענוג שהאדם מסוגל להנות מהסעודה, נמדד כפי 
שיעור חסרון שיש לו להסעודה.
%break
נמצא, במקום שהאדם לא מרגיש לשום חסרון, אין לו לקוות לשום 
הנאה בעולם, שיהיה באפשרות לקבל אותה, כיון שאין מקום לקבל 
איזה מילוי.
%break
נמצא, כשאנו מדברים מסדר העבודה, שהאדם מתחיל להכנס 
בפנימיות העבודה, זאת אומרת, שרוצה לעבוד עבודת הקודש 
בבחינת הכוונה דלהשפיע נחת רוח ליוצרו, ובטח לפי הכלל הנ"ל 
מוכרח להיות לו חסרון לזה, 
%break
%page 177
היינו שהוא מרגיש, שהוא צריך להשפיע להבורא. ולפי שיעור שהוא 
מרגיש את הצורך להשפיע לה', בשיעור הזה אנו יכולים לומר שיש לו 
כלי. והמילוי להכלי הזו, הוא בזמן שהוא משפיע לה', היינו שרוצה 
לעשות נחת רוח, שפירושו, שהגוף כבר מסכים להשפיע להבורא.
%break
והיות שהאדם נברא עם טבע לקבל ולא להשפיע, ואם האדם רוצה 
לעסוק בהשפעה, בטח שהגוף מתנגד לזה, ואם האדם רוצה לעסוק 
בהשפעה, היינו שיש לו רצון להשיג כלי כזה, שכלי נקרא "רצון 
וחסרון", 
%break
אז תיכף בא הגוף ושואל, בשביל מה אתה רוצה לשנות את הטבע 
שבו נוצרת. ומה הוא החסרון, שאתה מרגיש שחסר לך זה. האם 
אתה מבין במאה אחוז, שאתה צריך לעבוד בעל מנת להשפיע. 
%break
הלא תראה איך הכלל עובדים עבודת הקודש, ולא מדקדקים 
בהמעשים שהם עושים. זאת אומרת, הן בעת התעסקותם בתורה או 
במצות, הם רואים בעיקר, שהמעשה יהיה בסדר עם כל דקדוקיה 
ופרטיה, ולא על הכוונה. 
%break
ואומרים, בטח מה שיש יכולת לעשות אנו עושים. ועל הכוונה לא 
שמים לב, כי אומרים, שעבודה לשמה שייכת ליחידי סגולה ולא לכל 
הכלל.
%break
נמצא, שהגוף, שבא ושואל את שאלותיו, כנראה שהוא שואל כענין. 
והיות שלא נותנים לו תשובה מספקת, לכן הוא לא מרשה לאדם 
לחשוב מחשבות של רצון להשפיע, כי הצדק אתו. "כי אין אור בלי 
כלי". 
%break
כי אם אתה לא מרגיש את החסרון, שצריכים לעסוק בהשפעה, למה 
אתה מרעיש עולמות. לכן מקודם הוא אומר לו, תגיד לי את הצורך 
לזה, היינו לרצון להשפיע, ואח"כ נדבר הלאה. 
%break
וכפי הנ"ל, הצורך להרצון הזה צריך להיות, שירגיש יסורים בזה שאין 
הוא יכול להשפיע. אם כן, כיון שאין לו כלי, בטח שלא יכול לזכות 
להאור, היינו להמילוי.
%break
אי לזאת, האדם צריך להשתדל להיות חסרון גדול, בזה שהוא לא יכול 
להשפיע לה'. וחסרון נקרא, כידוע, כפי הרגשת היסורים, שהוא 
מרגיש מהחסרון. 
%break
אחרת, הגם שאין לו את הדבר שהוא מבקש, מכל מקום עוד לא נקרא 
חסרון, מטעם כי חסרון אמיתי נמדד כפי הכאב שיש לו, מזה שאין 
לו, אחרת נקרא זה משפה ולחוץ.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (תענית ב' ע"א) וזה לשונם "לאהבה את 
ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם". איזו היא עבודה שהיא בלב. הוי 
אומר, זו תפלה. ויש להבין, למה הוציאו את התפלה מפירוש הפשוט. 
%break
כי מדרך העולם הוא, כשהאדם רוצה משהו מהשני, שיתן לו, הוא 
מבקש ממנו בפה, כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", ולמה 
אמרו שתפלה נקראת "עבודה שבלב".
%break
אלא כנ"ל, כי "תפלה" נקראת חסרון. ורוצה שימלא לו חסרונו. ואין 
שום חסרון ניכר בפה של אדם, אלא ההרגשים של אדם ניכרים בלב. 
לכן אם אין האדם מרגיש חסרון בלב, מה שמוציא בפה לא עולה 
בחשבון. 
%break
שנגיד, שבאמת חסר לו מה שהוא מבקש בפה. כי המילוי, מה שהוא 
מבקש, צריך לכנס במקום חסרון, שהוא הלב. לכן אמרו חז"ל 
ש"תפלה צריך להיות מעומקא דליבא", שפירושו, מעומק הלב, היינו 
שכל הלב ירגיש את החסרון מה שהוא מבקש.
%break
וכידוע, "אור וכלי" מכונה חסרון ומילוי. והאור, שהוא המילוי, אנו 
מתייחסים להבורא. והכלי, שהוא החסרון, אנו מתייחסים להנבראים. 
אם כן האדם צריך להכין את הכלי, בכדי שהבורא ישפע שם את 
השפע. אחרת אין מקום להשפע. 
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם מבקש מה', שיעזור לו, שיוכל לכוון את מעשיו 
בעמ"נ להשפיע, בא הגוף ושואל אותו, בשביל מה אתה מתפלל 
תפלה כזאת, מה חסר לך בלי זה.
%break
לכן צריכים ללמוד, ולעיין בספרים שמדברים בנחיצות של עבודה 
דלהשפיע, עד שהאדם יבין וירגיש, שאם לא יהיה לו הכלי הזה, אין 
הוא מסוגל לזכות להכנס להקדושה.
%break
ולא להסתכל על הכלל, שאומרים, שעיקר הוא המעשה, ורק כאן 
צריכים לתת כל המרץ. שמעשי המצות וקביעת התורה, מה שאנו 
עושים, זה כבר מספיק בשבילנו.
%break
%page 178
אלא שצריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי 
הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה 
שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, 
%break
ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר 
על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה 
שחסר לו.
%break
אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את 
הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור 
וכלי. 
%break
אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל 
מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב 
ויסורים. 
%break
אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא 
מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא 
יכול להשפיע.
%break
נמצא, אם הוא יכול להצטער ולהרגיש יסורים על חסרון, מזה שאין 
לו חסרון, היינו שלא מרגיש איך שהוא מרוחק כל כך מהקדושה, 
ומגושם בתכלית הגשמה, ולא מבין שהחיים, מה שהוא חי בהם 
ומשתוקק למלאות את הצרכים הגשמיים, 
%break
אין לו שום חשיבות יותר משאר בעלי חי, שהוא מסתכל עליהם, ואם 
היה עושה תשומת לב, איך שהוא דומה עליהם עם כל השאיפות 
שלהם, ואין הבדל, אלא רק בהערמומיות שיש לו להאדם, שיכול לנצל 
את השני, ובעלי חי לא כל כך פקחים, שיוכלו לנצל את השני.
%break
ויש לפעמים, שאפילו שהוא רואה, שלומד תורה ומקיים המצות, אבל 
אין הוא יכול לזכור, בעת העשיית המצות או בעת שלומד תורה, 
%break
שצריך לקבל קשר עם הבורא מזה שעוסק בתורה ומצות. וכאילו הם 
נראו אצלו לדבר נפרד, היינו תורה ומצות זהו דבר אחד, והבורא זהו 
דבר שני לו.
%break
ואם הוא מצטער, על זה שאין לו שום הרגש של חסרון, בזה שהוא 
דומה לבעלי חי, גם זה נקרא "עבודה שבלב". וזה נקרא "תפלה". 
זאת אומרת, על חסרון זה כבר יש לו מקום לקבל מילוי מהבורא, 
שיתן לו את ההרגש חסרון, 
%break
שזה הוא הכלי, שהבורא יכול למלאות לו את הכלי עם מילוי. ובזה 
נבין מה ששאלנו, מדוע תפלה היא בלב ולא בפה. כי תפלה נקראת 
"חסרון". וחסרון לא שייך לומר שיש לו חסרון בפה, אלא החסרון הוא 
הרגש הלב.
%break
ועתה יש לנו לבאר, מהו הפירוש ששאלנו על זה שאומר "הזכיות 
והעוונות חקוקות על העצמות, ומעצמות הוא יכול לקום לתחיה, או חס 
ושלום לא". והזה"ק מדמה את העצמות שהם לבנים, 
%break
שהם דומים לתורה, שהוא שחור על גבי לבן, והשחור הוא בחינת 
חושך, והלבן הוא בחינת אור.
%break
ויש לפרש את ענין עצמות שהם לבנים. לכן רשום עליהם הזכיות 
והעוונות. כי בענין עבודת ה' צריכים לפרש, את זה שהאדם עוסק 
בתורה ומצות, זה נקרא "עצם". ועיקר תורה ומצות הם בחינת לבן. כי 
בדבר שאין שם חסרון, נקרא "לבן". 
%break
והיות על המעשים שהאדם עושה אין מה להוסיף, כי על זה נאמר "לא 
תוסיף ולא תגרע", ומשום זה נקרא את התעסקותו בתורה ומצות 
בשם "עצמות". והם לבנים, שעליהם חקוקות הזכיות והחובות של 
האדם.
%break
אבל אם האדם עושה אח"כ בקורת על המעשים שלו, על איזו סיבה 
הוא בונה את היסוד שלו, היינו מה היא הסיבה המחייבת אותו לעסוק 
בתורה ומצות, מהי הכוונה, שהוא מכוון בעת עשיית המעשים, 
%break
האם הוא משתדל לראות, אם באמת הוא עושה את המעשים שלו 
לשם שמים, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז הוא יכול לראות את 
האמת, שהוא נמצא בהטבע שהוא נולד, הנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל" 
ולא רוצה לעסוק בתו"מ בלי שום תמורה.
%break
והסיבה האמיתית היא, מה שאין האדם יכול לצאת מהטבע שלו, הוא 
משום שהוא לא רואה את הצורך לזה, שיצטרך לשנות את טבעו 
שנטבע בו, המכונה "אהבה עצמית", ולקבל על עצמו אהבת הזולת, 
בכדי להגיע לאהבת ה'. 
%break
%page 179
כי האדם מרגיש, שחסר לו אהבת הסביבה, שבה הוא נמצא, היינו 
שהמשפחה יאהבו אותו, ובני עירו, וכדומה. ומה הוא ירויח בזה שהוא 
יאהב את ה'. וגם מה הוא ירויח, אם יאהב את החברים שלו. 
%break
הלא הוא תמיד מסתכל על הרווחים, מה שנוגע לאהבה עצמית. לכן 
איך הוא יכול לצאת מאהבה הזאת.
%break
ואם הוא ישאל לעצמו, מדוע הוא מקיים תורה ומצות בבחינת 
המעשה, וגם הוא מדקדק בכל פרטיה ודקדוקיה, אז הוא מתרץ 
לעצמו, שזה הוא קבל בחינת אמונה בדרך החינוך, 
%break
שמדרך החינוך מתחילים להדריך את האדם לעסוק בתורה ומצות 
שלא לשמה, כמו שאומר הרמב"ם (סוף הלכות תשובה). נמצא, 
שקבל עליו להאמין בה', שהוא יעבוד עבודת הקודש, ותמורת זה הוא 
יקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא.
%break
ומשום זה אומרים לאדם, כי עבודה אמיתית היא להאמין בה', שנתן 
לנו לקיים תורה ומצות. שע"י זה נזכה להגיע להשתוות הצורה, 
המכונה "דביקות ה'". זאת אומרת, שהאדם צריך לצאת מאהבה 
עצמית, ולקבל על עצמו אהבת הזולת. 
%break
ובשיעור שיצא מאהבה עצמית, בשיעור הזה הוא יכול לזכות לאמונה 
שלימה. אחרת הוא נמצא בפירוד, כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר 
הזהר, דף קל"ח, ד"ה "כי חוק") 
%break
"כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי 
הוא פגם בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. כי אין זה 
מתאים לפועל השלם. 
%break
ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה 
על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש 
היותר גדול בעולם".
%break
ואם האדם עושה חשבון נפש לעצמו, ומכיר את האמת שבתורה 
ומצות צריכה להיות לשם שמים, ומרגיש איך שהוא מרוחק מהאמת, 
ועל ידי ההתבוננות הוא בא לידי כאב ויסורים, איך שכל הזמן הוא 
הולך לא על דרך הנכונה, שיהא נקרא "עובד ה'". 
%break
אלא כל עבודתו היתה לתועלת עצמו, שזה נקרא "עובד לעצמו", שזו 
היא הדרך של כל בעלי חי, אבל זה לא מתאים לבחינת מדבר.
%break
נמצא, שעל ידי היסורים האלו הוא מקבל כלי היינו חסרון, כנ"ל. וכיון 
שרואה, שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית בכוחו עצמו, כי אין לו 
כח ללכת נגד הטבע, אז העצה היא לבקש מה', שהוא יעזור לו, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, שיש לו אז מקום 
למילוי חסרון, "כי אין אור בלי כלי", כנ"ל.
%break
ונתעוררת כאן השאלה, ששאלנו לעיל, מה האדם יכול לעשות אף על 
פי שמבין הכל שכדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, ומכל מקום אין לו כאב 
ויסורים, מזה שהוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
אז הוא צריך לדעת, שאין הפירוש שיש לו אמונה שלימה בה', רק 
שלא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אלא הוא צריך לדעת, שחסרה לו 
אמונה שלימה. כי בזמן שיש לו אמונה שלימה בה', יש לנו חוק 
בהטבע, ש"הקטן מתבטל לגבי הגדול". 
%break
לכן, אם באמת היתה לו אמונה שלימה בגדלות הבורא, ממילא היה 
מתבטל להבורא והיה רוצה לשמש אותו בלי שום תמורה.
%break
נמצא לפי זה, שאין כאן חסרון מצד שאין לו כח התגברות על הטבע, 
אלא חוסר אמונה שלימה יש כאן. הגם שיש לו אמונה. וראיה לזה, 
הלא הוא שומר תורה ומצות. אבל לא אמונה שלימה, כמו שצריכים 
להיות באמונה שלימה. היינו שכל השלימות היא שמאמינים בגדלותו. 
%break
ואם האדם רוצה לדעת, אם יש לו אמונה שלימה, אז הוא יכול לראות 
עד כמה שהוא מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע, עד כמה שהגוף 
מתבטל בפני ה'. 
%break
זאת אומרת, שאין האדם יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, זהו החסרון, 
אלא יש כאן חסרון יותר גדול, וזהו עיקרו, היינו שחסרה לו אמונה 
שלימה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, אף על פי שהוא רואה, שחסרה לו אמונה 
שלימה, מכל מקום החסרון הזה לא מוליד לו כאב ויסורים, בזה 
שחסר לו. והסיבה האמיתית היא, משום שהוא מסתכל על הכלל, 
ורואה שהם אנשים חשובים, בעלי עמדה, בעלי השפעה, 
%break
ולא ניכר שחסרה להם אמונה שלימה. כי כשמדברים עמהם, אז הם 
אומרים, שזהו רק בשביל יחידי סגולה, כידוע הדעה שלהם לרבים. 
וזה המחיצה הגדולה, שנעשה מחסום להאדם, שלא יוכל להתקדם 
בדרך הנכונה.
%break
%page 180
ומשום זה לסביבה אנו צריכים, היינו לקיבוץ אנשים, שיהיו כולם 
בדעה אחת, שצריכים להגיע לאמונה שלימה. ורק זה יכול להציל את 
האדם מפני הדעות, שנמצאו אצל הכלל. 
%break
שאז כל אחד מחזק את השני, להשתוקק להגיע לבחינת אמונה 
שלימה, ושיכול להשפיע נחת רוח להבורא, ושזה יהיה כל שאיפותיו.
%break
אבל בזה עוד לא נגמרה העצה להגיע לידי חסרון של אמונה שלימה. 
אלא הוא צריך להרבות יותר מעשים מכפי שהוא רגיל, הן בכמות והן 
באיכות. ובטח הגוף מתנגד לזה, ושואל, מה היום מיומיום. 
%break
והוא עונה לו, שאני מתאר לעצמי, איך הייתי עובד את ה', אם היתה 
לי אמונה שלימה. לכן אני רוצה לעבוד באותו קצב, כאילו כבר הייתי 
זוכה לאמונה שלימה. 
%break
אז ממילא נקבע אצלו חסרון וכאב מזה שאין לו אמונה שלימה, כי 
ההתנגדות הגוף גורמת לו, שיהיה לו צורך לאמונה. אבל בודאי זה 
נאמר דוקא במקום, שהוא הולך נגד הגוף בדרך הכפיה, שעובד עם 
הגוף שלא לרצונו.
%break
נמצא לפי זה, ששתי פעולות האלו, היינו זה שהוא עובד בעבודה יותר 
גדולה מכפי שהיה רגיל, וההתנגדות הגוף, גורמים לו צורך להאמונה 
שלימה. ואז ע"י זה נתרקם אצלו כלי, שאח"כ יוכל האור להתלבש 
בתוכו. 
%break
כי עכשיו יש לו מקום תפלה בלב, כנ"ל, היינו מקום חסרון. ואז ה', 
שהוא שומע תפלה, נותן לו האור אמונה, שע"י זה הוא יכול לשמש 
את המלך "שלא על מנת לקבל פרס".
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש, שעל עצמות גשמיים חקוקות 
זכיות ועוונות. כי עצמות, הכוונה על העצם שבהדבר, שהכוונה על 
תורה ומצות שהוא עושה. שזה נקרא, שזהו ניתן לנו לקיים בבחינת 
המעשה. ועל זה אין מה להוסיף, כמו שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע".
%break
ועל המעשים האלו חקוקות עוונות וזכיות, שאם הוא רוצה ללכת בדרך 
האמת ועושה בקורת על המעשים שלו, אם הם על הכוונה בעמ"נ 
להשפיע או לא, 
%break
והוא איש האוהב את האמת, ולא מעניין לו מה שהשני עושה, אלא 
הוא רוצה לדעת, אם הוא עוסק בתורה ומצות לשמה או הכל לתועלת 
עצמו, אז הוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, ואין הוא מסוגל 
לצאת משם בכוחות עצמו.
%break
נמצא, שהוא צועק לה', שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולזכות 
לאהבת הזולת ולאהבת ה'. ו"קרוב ה' לכל, אשר יקראוהו באמת". לכן 
הוא זוכה לדביקות ה'. 
%break
נמצא אז, שהזכיות חקוקות על עצמותיו, שהתורה ומצות שהוא קיים, 
שהם נקראים "בחינת לבן", כי בבחינת המעשה הכל לבן, היינו חיוב, 
שאין מה להוסיף עליהם, ורק לאחר שעשה בקורת הוא ראה שאין 
הכוונה בסדר, 
%break
וראה שעליהם שורה חושך, משום שהוא בבחינת הפירוד, כי אין לו 
בחינת דביקות, שנקראת "השתוות הצורה", שהוא יעשה הכל על 
הכוונה דלהשפיע, אלא הוא נמצא בשליטת של אהבה עצמית.
%break
נמצא, שיש לו בחינת חושך, השורה על הלבן, שהם העצמות הלבנים, 
כנ"ל בדברי הזה"ק. זאת אומרת, שעל התורה ומצות שעשה, הוא 
רואה ששורה בחינת חושך, שהוא בחינת פירוד מהאור. 
%break
כי האור הוא להשפיע, והוא עושה הכל בעל מנת לקבל. שהוא לא יכול 
לעשות שום דבר, רק מה שנוגע לאהבה עצמית.
%break
נמצא, שהעצמותיו, היינו התורה והמצות בבחינת המעשה, הם 
לבנים, שפירושו, שאין בהמעשה שום חסרון, שיהיה לו מה להוסיף. 
רק ע"י הבקורת שהוא עושה על הלבן הזה, הוא רואה ששורה שם 
חושך. 
%break
ואם הוא משים לבו לזה, לתקן, משום שמרגיש כאב ויסורים, בזה 
שנמצא בחושך, ומתפלל לה', שיעזור לו להוציא אותו מאהבה עצמית, 
ע"י זה הוא זוכה אח"כ להידבק בה'.
%break
%page 181
וזה נקרא, ש"צדיק זכיותיו חקוקים על עצמותיו", שהבקורת שעשה 
על העצמותיו הלבנים גרמה לו שיזכה לקום לתחית המתים, כי 
"רשעים בחייהם נקראים מתים", בשביל שהם נפרדים מחיי החיים. 
לכן כשהם זוכים להידבק בה', זה נקרא שזכו לבחינת תחית המתים.
%break
מה שאין כן "רשע עוונותיו חקוקות על עצמותיו", כי "רשע" נקרא מי 
שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, כי "צדיק" נקרא "טוב", ו"טוב" 
נקרא "השפעה", 
%break
כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשה למלך". שפירושו, 
מה זה דבר טוב, שיכול לומר "מעשה למלך", היינו שכל מעשיו הם 
להקב"ה ולא לתועלת עצמו.
%break
לכן "טוב עין הוא יבורך". לכן אלו אנשים שיש להם תורה ומצות 
מבחינת המעשה, שזהו בחינת עצם, שהתורה ומצות נתנו מפי ה' 
לקיימם. וזה נקרא "לבנים", משום שאין להמעשים שום חסרון, כמו 
שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע". לכן הם עצמותיו לבנים, כנ"ל.
%break
ועוונותיו חקוקות על עצמותיו, שהם לבנים, היות שלא עשה בקורת 
על המעשים שלו, אם הם בעל מנת להשפיע או לא, וסמך עצמו על 
הכלל, איך שהם מקיימים תורה ומצות. 
%break
והם אומרים, לעשות לשם שמים, זוהי עבודה ששייכת ליחידי סגולה, 
ולאו כל אדם מוכרח ללכת בדרך הזו, שידאג לעשות את העבודה שלו 
על הכוונה בעל מנת להשפיע.
%break
וזו נקראת "דעת בעלי בתים". מה שאין כן "דעת תורה" היא אחרת, 
כידוע, ש"דעת בעלי בתים הפוכים מדעת תורה". כי דעת בעלי בתים 
היא, שהאדם, בזה שהוא עוסק בתורה ומצות, 
%break
הרכוש שלו מתגדל ומתרחב, היינו שהוא נעשה בעל בית יותר גדול, 
זאת אומרת, שהכל מה שהוא עושה, נכנס באהבה עצמית.
%break
מה שאין כן דעת תורה הוא, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "אדם כי 
ימות באוהל". אמרו "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו 
עליה", שפירושו ממית את עצמיותו, שהיא אהבה עצמית הוא ממית. 
%break
אם כן אין לו שום רכוש, כי אין בעל בית שנוכל ליחס אליו רכוש, כי כל 
מגמתו היא רק להשפיע ולא לקבל. נמצא, שהוא מבטל את עצמיותו.
%break
נמצא, ש"רשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו". היינו, בזה שלא הלך 
בדרך התורה, כי התורה נקראת "שחור על גבי הלבן", כלשון הזה"ק, 
שאומר, שלכן זכיותיו חקוקים על עצמותיו, משום שהעצמות הם 
לבנים וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. 
%break
כמו התורה, היינו אם יש לבן, היינו שהוא מקיים תורה ומצות, אז 
שייך לומר, או שהוא כמו התורה, שיש לו שחור על גבי הלבן. אז הוא 
משתדל להגיע לידי דביקות, או שנשאר עם העצמות הלבנים, ולא 
כותב עליהם שום דבר. 
%break
לכן נקרא "רשע, שעוונותיו חקוקים על עצמותיו". מה שאין כן באלו 
שאין להם לבן, שאין להם תורה ומצות בבחינת המעשה, הם לא 
שייכים לבחינת רשע, אלא הם שייכים לבחינת בעל חי, שהם סתם 
בהמות.
%page 182
%H צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו
%break
הנה הזה"ק מפרש את ענין "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו" (כי תצא דף 
ד' אות י"ג בהסולם) וזה לשונו "ומאן דאיהו צדיק ורע לו, דהיינו זה 
שהוא מעץ הדעת טוב ורע, כיון שרע נמצא עמו. 
%break
אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, מאחר שנמצא עמו. רשע וטוב לו, 
הוא שנתגבר היצר הרע על יצר הטוב שלו, ועל זה אמרו, וטוב לו, 
שהטוב הוא תחת רשותו של הרשע. 
%break
ומשום שהרע שולט על הטוב, הוא רשע, כי מי שנתגבר, לוקח השם. 
אם מתגבר הטוב על הרע, נקרא צדיק ורע לו, שהרע היא תחת 
רשותו. ואם הרע מתגבר על הטוב, נקרא רשע, וטוב לו", עד כאן 
לשונו.
%break
ולהבין את הענין טוב ורע באופן כללי, צריכים לדעת, היות ששורש 
הנבראים נמשך מספירת המלכות. ומלכות משורשה נקראת "מקבל 
בעמ"נ לקבל". וזה הוא שורש כל הרע שנמצא בהנבראים. 
%break
כי הרצון הזה הוא מפרידנו מהשורש. כי אנו לומדים, שמחשבת 
הבריאה שהיא להטיב לנבראיו, ברא יש מאין בחינת חסרון, הנקרא 
"רצון לקבל הנאה ותענוג".
%break
והיות שברוחניות דביקות ופירוד הוא בענין של השתוות הצורה, והיות 
שהבורא הוא המשפיע והנבראים הם מקבלים, אם כן יש ביניהם שינוי 
צורה. ושינוי צורה הזה מפרידנו מהבורא. 
%break
וממילא אין אנו מסוגלים לקבל את הטוב והעונג, מה שהוא רצה לתת 
לנו, שזו היתה סיבת הבריאה. ולכן, בכדי לקבל את הטוב, חסר לנו 
הכשרת הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, ואז נקבל את הטוב.
%break
היוצא מזה, מה הוא הרע שלנו, שמסיבה זו אין לנו טוב ועונג. הווי 
אומר, שאינו לא פחות ולא יותר אלא אהבה עצמית שבנו, שהוא 
המפריע לנו מלקבל את הטוב ועונג. 
%break
והוא הגורם לנו בחינת מיתה, היות שהוא המפריד אותנו מחיי החיים. 
לכן אנו נקראים "מתים", כמו שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים 
מתים".
%break
וכשנתבונן בענין הרע שלנו, איך הוא מדבר עמנו ורוצה לשלוט עלינו, 
עם איזה כח הוא בא אלינו, בכדי לשמוע את טענותיו, יש להבחין כאן 
ד' הבחנות:
%break
א. יכולים לדמות וליחס לתשובה מאהבה (הגם שתשובה מאהבה הוא 
ענין גדול, כאן אנו מדברים רק בבחינת היחס).
ב. לדמות בערך כמו תשובה מיראה.
%break
ג. שלא יכול להתגבר ולעשות תשובה, אבל על כל פנים הוא נשאר 
שבור ורצוץ, בזה שלא יכול לעשות תשובה.
ד. שהוא לא מתפעל מזה שלא יכול להתגבר על הרע ולעשות 
תשובה.
%break
ונבאר אותם אחת אחת. ידוע, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך, 
לעשות הכל לשם שמים, כי על מה שהוא עושה, הוא חושב איזו 
תועלת תהיה מזה לה', 
%break
ולא חושב על תועלת עצמו, אז בא אליו הגוף עם טענות, ומתחיל 
לדבר לשון הרע על דרך הזו, הנקראת "דרך של השפעה, ולא 
לתועלת עצמו". והוא טוען "טענת פרעה", ו"טענת רשע", שהם 
בחינת "מוחא וליבא", שהם בחינת "מי ומה".
%break
וכשהאדם מתחיל לשמוע טענותיהם, הוא מתחיל אז להשתומם, כי 
אף פעם לא שמע מהגוף שלו טענות חזקות, מכפי ששומע עכשיו. 
הוא חשב, כשמתחיל בעבודה, אז הוא צריך להתקדם כל פעם יותר 
להמטרה, היינו שכל פעם הוא צריך להבין, שכדאי לעבוד לשם שמים.
%break
ופתאום הוא רואה, שבמקום שהיתה צריכה להיות לו יותר תשוקה 
לעבודת ה', הוא שומע התנגדות מצד הגוף, שאומר לו עכשיו, מדוע 
אתה לא רוצה ללכת בתלם של כל העולם, שבעיקר צריכים לדקדק 
על המעשים בכל פרטיה ודקדוקיה, 
%break
%page 183
ובענין הכוונה צריך לומר "יהי רצון כאילו כוונתי". ועתה, אומר הגוף, 
אני רואה, שאתה משים לבך דוקא על הכוונות, היינו שתוכל לכוון 
שהכל יהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. 
%break
היתכן שאתה תהיה יוצא דופן. ואתה לא רוצה ללכת כמו הכלל, שהם 
אומרים, שזוהי הדרך הבטוחה ביותר. והראיה לזה, תסתכל על 
הרבים, איך שהם נוהגים.
%break
ואז מתחיל סדר עבודה של התגברות. היינו, שהוא צריך להתגבר על 
טענותיהם, ולא להיכנע למה שהם דורשים ממנו. ובטח שהוא צריך 
לתת להם תשובות ברורות, על מה שהם נותנים לו להבין, שזה, מה 
שהוא רוצה לכוון, 
%break
שכל מעשיו יהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמו, זהו נגד השכל. כי 
השכל מחייב, היות האדם נברא עם רצון לקבל הנאה ותענוג, ויש 
דרישה מצד הטבע למלאות אותה, 
%break
אחרת בשביל מה הוא צריך לכל החיים, אם לא להנות מהחיים, 
למלאות הדרישות מה שהגוף דורש, והוא נותן לו להבין, שזה על פי 
השכל מאה אחוז, ואין שום תירוץ להשיב על טענותיו.
%break
והתשובה הברורה צריכה להיות, שאנו מאמינים בדברי חכמים, 
שלמדו אותנו, שאנו צריכים ללכת למעלה מהשכל ודעת. זאת אומרת, 
שאמונה אמיתית היא דוקא למעלה מהדעת, 
%break
ולא הכל נכון מה שהשכל מבין, כי לגבי הקב"ה, אנו לומדים, כמו 
שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם".
%break
וכאן מתחילות ההבחנות שבסדר העבודה:
ומדרגה א' היא, שאומר להגוף שלו, כל הטענות שאתם אומרים לי, 
שמצד השכל הצדק אתכם, גם אני מסכים לדעתכם. 
%break
אבל תדעו, היות שהדרך האמיתית, כפי שקבלתי מאמונת חכמים, 
היא למעלה מהדעת, אבל לא היתה לי הזדמנות לגלות את הדרך שלי 
לעיני, שבאמת הוא כך, שאני הולך בלמעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן עכשיו, שאתה בא אלי עם הטענות שלך, שצריכים ללכת 
בתוך הדעת, ואתה מדבר לשון הרע על הדרך דלהשפעה ואמונה, אז 
אני שבע רצון מזה שאתה בא אלי על הלשון הרע שלך, 
%break
כי עכשיו אני יכול לגלות את מחשבותי, שכל היסוד שבניתי את 
עבודת ה', הוא על דרך האמת. היינו, שעכשיו אני יכול לומר, שאני 
הולך למעלה מהדעת. מה שאין כן מטרם שאתה באת אלי, לא היתה 
לי הזדמנות לגלות את הדרך שלי.
%break
אי לזאת, אני אוהב את הטענות שלך, כי עשית לי טובה גדולה, בזה 
שאמרת לי לשון הרע. זאת אומרת, על הלשון הרע ששמעתי ממך, 
זה גרם לי, שאני עושה עכשיו תשובה, כי עכשיו אני מוכרח להתגבר 
עם הבחינה של למעלה מהדעת. 
%break
נמצא, מי גורם לי שאני צריך לקבל עלי עכשיו, עול מלכות שמים 
בבחינת השפעה ולמעלה מהדעת. רק הלשון הרע שלך. 
%break
ואם אתה לא היית בא אלי בטענות, לא היה לי צורך לקבל עלי את 
מצות האמונה. אבל עכשיו אני מוכרח לעשות תשובה. נמצא, שהוא 
לא ברוגז על הלשון הרע ששמע.
%break
וזה יכולים לדמות מבחינת היחס לתשובה מאהבה (ובאמת תשובה 
מאהבה ותשובה מיראה, הן שתי מדרגות גדולות), כמו שאמרו חז"ל 
"תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות". כמו כן אפשר לפרש גם 
כאן, שזדונות נעשו לו כזכיות. ויש להבין, הכיצד נעשה מזדונות זכיות. 
%break
כי ענין זדונות, זה דבר שהאדם ברוגז, שבא לידו זדונות. וזכיות הוא 
דוקא דבר, שאדם נהנה, מזה שבא לידו זכיות. 
%break
ואיך אפשר לומר, שמזדונות נעשה זכיות, כי מה כאן הזדון, שבא 
הגוף עם טענותיו על האמונה, שהוא קבל עליו למעלה מהדעת. ואיך 
אפשר להיות זדון יותר גדול, ממי שהוא מדבר סרה על האמונה 
הקדושה.
%break
אבל אם הוא עושה תשובה מאהבה, היינו זה שעושה תשובה עכשיו, 
ומקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, בדעת צלולה, הוא מכריע 
ללכת דוקא בדרך האמונה. כי עכשיו יש לפניו שתי דרכים, והוא 
מכריע, אם כן יש לו מקום בחירה. 
%break
מה שאין כן מטרם שבא אליו עם הלשון הרע, הגם שקבל על עצמו 
בחינת אמונה למעלה מהדעת, אבל אז לא היה מגולה כל כך, שיש 
לפניו שתי דרכים. מה שאין כן עתה הוא עושה בחירה ממש, שהוא 
מכריע, שצריכים ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת.
%break
%page 184
נמצא לפי זה, שהוא שבע רצון מהלשון הרע ששמע, ואוהב את 
דברתם רעה, שדברו על בחינת האמונה, הגם שזה זדונות. והיות 
שהם גורמו לו מקום לבחירה, שיהא גלוי לפניו, שבאמת הוא רוצה 
ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, 
%break
נמצא, שהזדונות האלו חשובות לו כזכיות, שבלעדם לא היה לו מקום 
לבחירה. נמצא, אם התשובה שהוא עושה עכשיו, הוא שבע רצון 
מהעבודה שנזדמנה לו עכשיו, אז נקרא זה ביחס לתשובה מאהבה. 
היינו שהוא אוהב את מעשה התשובה, שעשה עכשיו. 
%break
אז ממילא הגורמים שלו, שהם הזדונות, נחשבו לו כזכיות. היינו 
שאוהב אותם כמו זכיות. כי זה בלי זה לא הולך. ויש לו בערך, כיחס 
אור וכלי. היינו חסרון שגורמו לו הזדונות, נקרא "כלי". 
%break
והתשובה, שהוא עשה את הבחירה, דומה ליחס של אור. וזה הוא 
מדרגה הא' שישנם בסדר העבודה.
%break
ומדרגה ב' היא, הגם שהוא מתגבר על הלשון הרע, שהגוף מדבר על 
דרך האמת, שהיא בחינת השפעה ואמונה, ועושה תשובה, היינו 
שעונה להגוף, שכל מה שאני שומע ממך, הוא רק מה שאתה אומר, 
שהשכל מחייב. 
%break
אבל אני הולך לפי מה ששמעתי, שעיקר הבסיס של עבודת ה', הוא 
בחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו שאני לא הולך לפי מה שהשכל 
מחייב, אלא למעלה מהשכל. אם כן זו תשובה אמיתית.
%break
אבל אומר, שהוא היה יותר שבע רצון, אם הוא לא היה שומע את 
הלשון הרע שלהם, כי הוא היה בסכנה, אולי לא היה יכול לעשות 
בחירה. נמצא, שתשובה זו היא בבחינת יראה. 
%break
זאת אומרת, שהוא מתיירא מהעבודה דהתגברות, שזו היא עבודה 
קשה. כי בזמן שהאדם עומד לפני נסיון, הוא קשה מאוד להיות בוחר 
בטוב.
%break
נמצא, שהתשובה זו יש לה יחס לתשובה מיראה, שזדונות נעשים לו 
כשגגות. כיון שעשה תשובה על הזדונות, הם נעשים כשגגות. אבל לא 
כזכיות. כי זכיות משמע, שהוא דומה לזכיות. 
%break
באופן, כמו שהאדם משתוקק לזכיות, כמו כן הוא שמח בעבודתו, 
שניתנה לו הזדמנות לעשות בחירה. מה שאין כן כשהוא מתיירא 
מהלשון הרע, אז הוא בעצמו אומר, שזהו לא זכיות, אלא שזה דומה 
לשגגות.
%break
נמצא, הגם שהעלה את הרע לקדושה, היינו שתיקן את הרע, בזה 
שעשה תשובה, אבל מדרגה זו היא יותר נמוכה מתשובה מאהבה, כי 
הוא בעצמו אינו עושה אותם לזכיות. לכן נבחן זה למדרגה שניה, 
שישנה בעבודה.
%break
ומדרגה ג' היא, שיש להבחין בסדר העבודה, היא, שבזמן שבא אליו 
הגוף עם הטענות הידועות, שמדבר לשון הרע על בחינת מוחא וליבא. 
והוא נכנע תחתיהם, ואינו יכול להתגבר עליהם. ואח"כ הוא מוכרח 
לרדת מדרגתו. 
%break
היינו במקום שמקודם לכן היה חושב, שהוא כבר נחשב בין העובדי 
ה', ועכשיו הוא רואה, שהוא רחוק מזה. כי מטרם שבא אליו הגוף עם 
טענותיו הידועות, היה חושב על עצמו, שהוא כבר בסדר, 
%break
היינו שאין לו שום תשוקות לאהבה עצמית, אלא כל מה שהוא, בטח 
שהוא בעמ"נ להשפיע.
%break
מה שאין כן עתה הוא רואה, איך שהוא לא יכול להתגבר על טענותיו, 
הגם שעכשיו הוא לא עומד בפני נסיון בפועל, שהרי עתה הוא כל 
הוויכוחים רק בכח. 
%break
ומכל מקום הוא רואה, שהוא נכנע נגד טענותיו, ולא יכול עכשיו לקבל 
על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהגיד, שאני רוצה ללכת רק 
בדרך השפעה.
%break
והאדם עתה יושב ומשתומם על עצמו, איך נהפך המצב. ונראה 
בעיניו, כאילו זה הוא גלגל החוזר בעולם, בדבר שהוא היה תמיד 
מסתכל על שפלותו, הוא בעצמו נפל לשמה, ולא יכול לצאת מהמקום 
הזה, 
%break
אף על פי שהוא זוכר, עד כמה שהוא היה ממאס, והיה מסתכל על 
אנשים האלו לאנשים קטנים, והם עושים מעשי ילדות, ותמיד היה 
מתרחק מהם. עכשיו הוא נמצא שם, ולא יכול לצאת משם בכוחות 
עצמו.
%break
%page 185
ועכשיו הוא רואה, כעין המעשה שמספרים על הרבי יונתן ז"ל, שהיה 
לו ויכוח עם כומר אחד, שהכומר אמר, שיכול לשנות את הטבע, והרבי 
יונתן ז"ל אמר, שהטבע שהבורא ברא, אי אפשר לשנות. רק הבורא 
בעצמו יכול לשנות, אבל האדם בכוחות עצמו אינו מסוגל.
%break
ומה עשה הכומר, לקח כמה חתולים ולימד אותם להיות מלצרים, 
והלביש אותם בבגדי מלצר, והלך להמלך, וספר לו כל הענין, שהיה לו 
עם הרבי יונתן. והכומר עשה סעודה, והזמין את המלך והשרים. 
%break
ולפני הסעודה חזר הכומר על הענין של טבע שני, אם יכולים לשנות. 
והרבי יונתן אמר, שרק הבורא יכול לשנות ולא האדם.
%break
ואח"כ נתן הכומר פקודה. ואמר, קודם נאכל את הסעודה, ואח"כ אנו 
נגמור את הוויכוח שלנו. ותיכף נכנסו המלצרים, היינו החתולים, שהיו 
מלובשים בדיוק כמו מלצרים אמיתיים. 
%break
והם הכינו את השולחן, וכן הם הביאו את כל המנות לכל אחד ואחד. 
והכומר והמלך והשרים ראו ותמהו על מעשי הפלאי של המלצרים. 
וכולם ראו עכשיו, שאין שום מקום לעשות עוד הפעם ויכוח לאחר 
הסעודה. 
%break
וכולם התפלאו על הרבי יונתן, איך שהוא יושב כל כך בשלוה, ואינו 
מתפעל מהמעשה, שהביא שחור על גבי לבן, שכן יש ביד האדם 
לשנות את הטבע.
%break
ומספרים, מה עשה אז הרבי יונתן. לאחר שגמרו את הסעודה, 
והמלצרים עומדים ומחכים לשרת את הכלל, הוציא הרבי יונתן קופסה 
של טבק. וכולם חשבו, שהוא רוצה להריח טבק. אבל כשפתח את 
הקופסא, יצאו משם כמה עכברים. 
%break
וכשהמלצרים ראו איך שהעכברים יוצאים מהקופסא ובורחים, תיכף 
עזבו המלצרים את האורחים ורצו אחרי העכברים, כהטבע שלהם. 
ואז ראו כולם, שהצדק עם רבי יונתן.
%break
אותו דבר אצלנו, בשעה שבא הגוף ומתחיל עם לשון הרע שלו, 
ומתחיל להראות לו באופן מוחשי את הטעם של אהבה עצמית, תיכף 
הוא עוזב את התורה והעבודה ואת הרבונו של עולם, 
%break
ורץ להשיג את אהבה עצמית, מה שהגוף מראה לו את התענוג 
שבהדבר. אז הוא רואה, שאין לו שום כח שיוכל לצאת מאהבה 
עצמית.
%break
נמצא, שכאן, בזה המצב, שהוא רואה עכשיו, איך שהוא משוקע 
באהבה עצמית מכח הטבע שלנו, נקרא זה, שהגיע לאיזו דרגה 
בעבודה. זאת אומרת, שהוא הגיע לדרגת האמת שנקראת "הכרת 
הרע". 
%break
ויודע עכשיו, שהוא צריך להתחיל העבודה שלו מחדש. כי עד עתה 
הוא היה הולך בדרך, שהיה מרמה עצמו. והוא חשב על עצמו, שהוא 
בבחינת מרים מעם. ועכשיו הוא רואה את מצבו האמיתי.
%break
לכן יש לו עכשיו מקום חסרון, להתפלל לה' מעומק הלב. כי עתה 
פשוט הוא רואה, איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, שאין בידי 
אדם לצאת, אלא רק הקב"ה יכול לעזור בזה. וזוהי דרגה שלישית, 
שהיא יותר נמוכה משתי דרגות הקודמות.
%break
ומדרגה ד' היא, שהיא הנמוכה ביותר מכל ג' מדרגות הראשונות, 
שיש לפעמים, שהגוף בא אליו עם כל הטענות שלו. והוא שומע, והוא 
לא עונה לו שום דבר. אלא הוא לוקח את טענותיו ברצינות. וגם הוא 
רואה, שזה דבר טבעי, שאין בידו לעשות מעשים שהם להשפיע. 
%break
ונשאר בתוך אהבה עצמית, באופן רגיל בלי שום התפעלות. ולוקח 
את כל זה בקור רוח. והוא שוכח על מקומו ומצבו, שהוא היה לפני 
רגע, היינו מטרם שבא אליו הגוף עם השאלות שלו, 
%break
שהיה חושב על עצמו, שהוא לא דומה לשאר אנשים, שכל עבודתם 
בנויה על אהבה עצמית. אלא עכשיו הוא מרגיש בעצמו, שזו היא דרך 
עבודה, כמו כל הכלל כולו עובדים.
%break
נמצא, שמכל שאלות שבאו אליו, שהיה בטח כרוז מלמעלה, בכדי 
להביאו לידי שתהיה לו הזדמנות לעלות בדרגה, או כבחינה א', שהיא 
דומה לבחינת תשובה מאהבה, או כבחינה ב', שהיא דומה לתשובה 
מיראה, 
%break
או לבחינה ג', שהיא שיהיה לו מקום חסרון, היינו שהיה לו עוד מקום 
להתפלל לה', היות שהוא רואה עכשיו, שאין שום מציאות, שאדם 
מכוחות עצמו יוכל לעזור לעצמו.
%break
ועכשיו הוא בא למצב, שהוא מאמין ורואה מה שאמרו חז"ל (סוכה 
נ"ב) "אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ומבקש להמיתו, 
%break
%page 186
שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה, שעוזר 
לו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו".
%break
והוא רואה, שבאמת הגוף מבקש להמיתו, היינו עם טענותיו הוא רוצה 
להפריד אותו מחיי החיים. והוא רואה עכשיו, שאינו בכוחו עצמו 
להתגבר, אלא שהוא מחכה, שה' יעזור לו. 
%break
נמצא, השאלות שבאו אליו, לא היו בחינם, אלא שנותנו לו מקום 
תפלה מעומק הלב. מה שאין כן במדרגה ד', שהוא לוקח הכל בקור 
רוח, נמצא כאילו השאלות באו לו בחינם, בלי שום תועלת.
%break
אבל צריכים לדעת, אצל אדם, שהתחיל ללכת בדרך של השפעה 
ואמונה, אין שום דבר הולך לריק. אלא אח"כ, כעבור ימים או שעות, 
הוא מתאושש ממצבו, שבו היה נמצא, לאחר ששמע את הלשון הרע. 
%break
ואז הוא רואה דבר חדש, איך שהאדם יכול ליפול ממדרגה גבוהה, 
למדרגה שהיא תכלית השפלות בערך מצבו, שהיה נמצא בו. ומכל 
מקום לא היתה לו שום הרגשה, אלא שהוא מרגיש את עצמו, כאילו 
לא קרה שום דבר, 
%break
אלא הוא לוקח הכל בשקט ובשלוה, והוא מסכים להישאר במצב 
הנוכחי, והוא רגוע, ונמצא במצב רוח לא נורא, במקום, שמקודם לכן 
היה חושב, אם אין לו התקדמות ברוחניות, היה מרגיש, שטוב לו מותו 
מחייו. 
%break
והיה תמיד רועד ורוגש איך להתקדם. והיה תמיד מסתכל על אנשים, 
שהם שלוים, כשעוסקים בתורה ומצות בבחינת היבשות, היינו בלי 
מוח שום מחשבה, אלא כמצות אנשים מלומדה.
%break
ועכשיו הוא לא מרגיש, שהוא צריך מה שהוא לקבל איזו תמיכה ממי 
שהוא, שירגיש שאיננו בעל חסרון. אלא, שזה פשוט טבעי, שאדם 
רוצה לחיות במנוחה, ולא לחפש חסרונות על עצמו, אלא לדון את 
עצמו לכף זכות. 
%break
היינו, שעל כל דבר, שהוא חושב שזהו חסרון, יש לו תיכף הרבה 
תירוצים. ובעיקר הוא רוצה לחיות בלי שום יסורים, כי הוא זוכר, 
שפעם, שהוא כן חשב על רוחניות, 
%break
אז היה מלא יסורים, והיה תמיד מלא דאגות. ועכשיו ברוך ה' אין לו 
דאגות של רוחניות, אלא הוא חי כמו כל אנשים.
%break
אבל כשבאה לו אח"כ איזו התעוררות מלמעלה, אז הוא שוב מתחיל 
לדאוג על רוחניות. אז הוא רואה דבר חדש, שאין האדם בעל בית על 
עצמו. אלא הוא נמצא בכף הקלע, שמלמעלה זורקים אותו כמו 
שרוצים, והוא נמצא בידיהם של מעלה. 
%break
היינו שפעם נותנים לו מחשבות, שיזרוק כל עניני גשמיים, השייכים 
לתועלת עצמו. ופעם זורקים אותו למטה לתוך עולם הגשמי, זאת 
אומרת, שהוא שוכח מכל ענינים רוחניים.
%break
נמצא לפי זה, אפילו מדרגה הד', גם זו היא מדרגה, שנותנים לו 
הזדמנות, שילמד מזה לראות את האמת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא 
להתדבק בה', מזה שהוא רואה, שהוא תלוי ביד ה', אז הוא יתעורר 
לבקש מה', שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית, ולהגיע לאהבת ה'.
%break
אבל זוהי דרך ארוכה. אלא הסדר הוא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". שהאדם צריך לומר, שהכל 
בהאדם. כי כל הבחירה ניתנה ביד האדם לעשות, ולא לחכות עד 
שתגיע לו התעוררות מלמעלה.
%break
ולאחר המעשה הוא צריך להאמין, שהכל הוא בהשגחה פרטית, ואין 
האדם יכול להוסיף מה שהוא על עבודתו. אלא כמו שרוצים מלמעלה, 
הוא מוכרח לעשות. 
%break
ואין לו שום בחירה. וזו דרך קצרה ומוצלחת ביותר, היות שמרויחים 
זמן ויסורים, שאינם סובלים מסיבת אריכת הזמן.
נמצא, שבסדר העבודה דלהשפעה ואמונה, כשהאדם מתחיל ללכת 
בה, אנו מוצאים כאן ד' בחינות:
%break
א. שבזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של הלשון הרע שלו, הוא 
מקבל אותם באהבה. ואומר, עכשיו יש לי הזדמנות לקיים מצות 
אמונה למעלה מהדעת, כי אחרת אני הייתי עובד רק בתוך הדעת. 
ולזה יש יחס לתשובה מאהבה, היינו שהוא אוהב את התשובה הזו.
%break
%page 187
ב. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הגם שהוא 
מתגבר עליהם, אבל לא אוהב את העבודה הזאת. כי זו עבודה קשה, 
להתגבר בזמן שהוא שומע לשון הרע. 
%break
זה דומה לתשובה מיראה, שזדונות נעשים לו כשגגות, כנ"ל מטעם 
שהוא היה יותר שמח אם הם לא היו באות אצלו.
%break
ג. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הוא נכנע 
תחת טענותיו, ואין לו כח להתגבר. ואז הוא מרגיש את עצמו ברע, 
מחמת כי מקודם לכן היה חושב, שהוא כבר נחשב לבין עובדי ה'. 
%break
ועכשיו הוא רואה, שאין לו כלום. והוא מצטער על זה, אבל אין הוא 
יכול לעזור את עצמו. נמצא, שרע לו את המצב שבו הוא נמצא.
%break
ד. בזמן שבא אליו הגוף עם הטענות של לשון הרע שלו, הוא רובץ 
תחת משאו, ומקיים כל מה שהגוף אומר לו, ומקבל הכל בקור רוח, 
ותיכף על המקום הוא שוכח, שהוא היה פעם עובד ה', ומרגיש את 
עצמו בטוב, כאילו לא קרה כלום, אלא נהנה ממצבו, 
%break
כי אין לו עכשיו שום יסורים, בזה שהוא לא חושב על עניני עבודת ה', 
ורוצה להמשיך את כל החיים בהמשכיות דמצב הזה. ולפעמים גם על 
זה לא חושב, היינו שבכלל הוא לא חושב על תכלית בחיים, רק פשוט 
טוב לו כך.
%break
ואלה הד' מצבים יש לדמות לד' מדרגות, שאמרו חז"ל:
א. צדיק וטוב לו.
ב. צדיק ורע לו.
%break
ג. רשע ורע לו.
ד. רשע וטוב לו.
והגם שחז"ל מדברים ממדרגות גבוהות, מכל מקום מבחינת היחס 
אפשר לעשות השוואה.
%break
מצב א', שהוא דומה לתשובה מאהבה. נכנה אותו בשם "צדיק וטוב 
לו", שפירושו, שאין לו רע כלל, משום שהזדונות נעשו לו כזכיות.
%break
מצב ב', שהוא דומה לתשובה מיראה, נכנה אותו צדיק ורע לו, כמו 
שמפרש הזהר לעיל (בדף א') "צדיק ורע לו, שהרע הוא תחת רשותו", 
היינו שהוא שולט עליו, שהוא עשה תשובה על הלשון הרע, ששמע 
מהגוף שלו. 
%break
והיות שהזדונות לא נעשה זכיות, נמצא שיש לו זדונות, אבל הם 
כשגגות, כיון שהרע תחת רשותו של הטוב. נמצא, שעדיין יש לו רע, 
אבל הטוב שולט עליו.
%break
מצב ג', שהוא, בזמן ששומע לשון הרע מהגוף, הוא נכנע תחת הרע, 
ואין לו כח לעשות תשובה על הלשון הרע, ומקבל את הלשון הרע. 
אבל הוא מצטער על זה שאינו יכול להתגבר עליו. 
%break
וזה יכולים לכנות בשם "רשע ורע לו". הגם שהוא רשע, היינו שאינו 
עושה תשובה, אבל מרגיש אי נעימות מהמצב הזה, שזה נקרא "שרע 
לו", בזה שלא היה לו כח התגברות.
%break
מצב ד', שהוא מקבל את הלשון הרע בקור רוח, ואפילו לא מרגיש 
ששמע עכשיו לשון הרע. וזה יכולים לכנות בשם "רשע וטוב לו". היינו, 
הגם שהוא רשע, אבל טוב לו כך, ואינו מרגיש בעצמו שום חסרון.
%page 188
%H שמע קולנו
%break
אנו אומרים בסליחות "שמע קולנו ה' אלקינו, חוס ורחם עלינו, וקבל 
ברחמים וברצון את תפלתנו". ובתחנון של יום שני וחמישי אנו אומרים 
"חוסה ה' עלינו ברחמיך, ואל תתנו ביד אכזרים. 
%break
למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם. קולנו תשמע ותחון ואל תטשנו 
ביד אויבנו למחות את שמנו. ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל 
תשכחנו".
%break
יש להבין את מה שמסיים "ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא אל 
תשכחנו". משמע שזה הטעם, שאנו מבקשים, שה' יעזור לנו, מטעם 
שאומר "ובכל זאת שמך לא שכחנו". 
%break
איזה טעם וסיבה הוא בזה ש"שמך לא שכחנו". שבשביל זה אנו 
אומרים "נא אל תשכחנו".
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לדעת, מי הם הגויים, ששואלים שאלת 
כפירה רחמנא לצלן. כי אנו אומרים "למה יאמרו הגוים, איה נא 
אלקיהם". וגם להבין, מה שאנו אומרים לה' "ואל תתנו ביד אכזרים". 
מי הם "האכזרים". 
%break
ועוד, שמשמע אם לא היה אנו נמסרים בידי אכזרים בגלות, לא היה 
נורא כל כך, ולא היינו צריכים להתפלל להוציא אותנו מהגלות של 
גויים.
%break
ונבאר את זה על פי דרכנו. היות שאנחנו נולדנו אחרי הצמצום 
וההסתר, ורק הרצון לקבל לתועלת עצמו מגולה אצלנו, שזה נותן לנו 
להבין, שלא כדאי לעבוד, אלא רק לתועלת עצמו. 
%break
ועל ידי זה שאנו משועבדים לתועלת עצמו, אנו מרוחקים מה'. כידוע, 
שענין קירוב וריחוק הכוונה על שנוי צורה והשתוות הצורה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, הוא נפרד מחיי 
החיים. וממילא הוא לא יכול להרגיש את טעם של תורה ומצות. כי רק 
בזמן שהוא מאמין, שהוא מקיים את מצות הבורא, ולא לתועלת עצמו, 
אז הוא יכול להיות דבוק בנותן התורה. 
%break
והיות שה' מקור החיים, אז האדם מרגיש את טעם החיים. ואז התורה 
נקראת אצלו "תורת חיים". ואז הוא מה שכתוב "כי הוא חייכם ואורך 
ימיכם".
%break
אבל בזמן הפירוד, הכל חושך אצלו. הגם שחז"ל אמרו "לעולם יעסוק 
אדם בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". אבל גם 
בזה יש הרבה תנאים. קודם כל הוא צריך, שיהיה לו צורך לבוא 
לשמה. 
%break
כי האדם חושב "מה אני מפסיד, שאני עוסק שלא לשמה, שבשביל 
זה, אני צריך לזכור תמיד, את הסיבה, מה שאני לומד לשמה, היא לא 
בשביל שאני אקבל שכר גשמי או רוחני. 
%break
אלא הסיבה, שאני לומד שלא לשמה, היא מטעם, שעל ידי זה אני 
אזכה להגיע למדרגת לשמה".
%break
אז מתעוררת אצלו השאלה "וכי לדבר שלא חסר לי, אני צריך לתת 
יגיעה". כי הגוף בא אליו ואומר לו "מה אני ארויח, בזה שאתה רוצה 
לעבוד בעל מנת להשפיע, הנקרא "לשמה". שאם אני אתן יגיעה 
בשלא לשמה, אז אני אקבל דבר חשוב, הנקרא "לשמה".
%break
ובאמת הוא להיפך. אם הוא אומר להגוף שלו "תעסוק בתו"מ שלא 
לשמה, שזו היא סיבה, שעל ידה תגיע לשמה". אז בטח הגוף מפריע 
לו, אם זוהי מטרתו, בכדי להגיע לשמה. והוא מביא להאדם הרבה 
תירוצים, שלא יוכל לעבוד את העבודה דשלא לשמה.
%break
ויכול להיות שמזה נמשך, שאלו אנשים, שלומדים שלא לשמה, על 
המטרה שזה יביא להם להגיע לשמה, הגוף מפריע להם, ולא נותן 
להם לעסוק אפילו שלא לשמה. כי הגוף מפחד "אולי האדם יגיע 
לשמה".
%break
מה שאין כן לאלו סוג אנשים, שלא לומדים על הכוונה בכדי להגיע 
לשמה, זאת אומרת, שהם עוסקים בתורה ומצות, משום שהקב"ה 
צוה לנו לקיים את התו"מ שלו, תמורת זה נקבל שכר בעולם הבא, 
%break
%page 189
אבל אין מכוונים בעת הלימוד התורה, ש"אני לומד בכדי שאני אצא 
מאהבה עצמית, ואני אוכל לקיים תו"מ בעל מנת להשפיע". ולפי זה 
יוצא, היות שהוא לא הולך נגד הגוף, היינו נגד אהבה עצמית, 
%break
משום זה אין הגוף מתנגד כל כך לקיים תו"מ. כי דעתו של הגוף, 
שהוא ישאר הכל ברשות שלו, היינו באהבה עצמית.
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שמכוונים בעת התעסקותם בתורה ומצות, 
שהם רוצים על ידיהם לזכות לשמה. לכן גם שלא לשמה קשה להם 
לקיים. כי הגוף מפחד, אולי הוא יפסיד את כל אהבה עצמית, ויעשה 
הכל לשם שמים, ולא ישאיר בידי הגוף שום דבר. 
%break
נמצא, שיש הבדל גם בשלא לשמה עצמה. זאת אומרת, בהכוונה 
עצמה דשלא לשמה. שאם הכוונה להשאר בתוך השלא לשמה ולא 
ילך הלאה, היינו להגיע לשמה, אז האדם יכול להיות מתמיד בלימוד 
התורה, כי אין לו התנגדות אמיתית מצד הגוף.
%break
מה שאין כן אם האדם מכוון בעת התעסקותו בשלא לשמה, שעל ידי 
זה יגיע לשמה, שזה נגד דעתו של הגוף, אמת הוא שעדיין עוסק 
בשלא לשמה, אבל היות שהמטרה היא להגיע לשמה, לכן על כל 
תנועה ותנועה הגוף מתנגד ונותן הפרעות על כל דבר קטן.
%break
זאת אומרת, שאלו אנשים, שהם לא הולכים על המטרה "בכדי להגיע 
לשמה", כשמסתכלים על ההפרעות, שאומרים האנשים, שכן הולכים 
על דרך להגיע לשמה, צוחקים מהם. ואומרים עליהם, שאינם מבינים 
אותם, שעל כל דבר קטן הם חושבים, שזהו הר גבוה. 
%break
וכל דבר קטן נעשה נגדם למחסום גדול. וצריכים התגברות גדולה על 
כל תנועה ותנועה. והם לא מבינים אותם, ואומרים אליהם "תסתכלו 
בעצמכם על דרך שלכם, איך שהיא דרך לא מוצלחת. 
%break
ואנחנו, ברוך ה', לומדים ומתפללים, ואין שום שליטה להגוף, שתהיה 
לו יכולת להפריע אותנו מלעסוק בתורה ומצות. ואתם, עם הדרך 
שלכם, אתם בעצמכם אומרים, שכל דבר קטן, שאתם עושים, אתם 
אומרים, כאילו כבשתם הר גבוה".
%break
ואפשר לדמות זה למה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב.) "לעתיד לבוא מביאו 
הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים, 
נדמה להם כהר גבוה. ורשעים, נדמה להם כחוט השערה". והגם שם 
מדברים מלעתיד לבוא, אבל דוגמא יכולים לקבל משם. 
%break
היינו לפרש כאן, שאלו, שהכוונה לבוא לשמה, הם בבחינת "צדיקים", 
כי המטרה שלהם היא להיות צדיק, שפירושו, שכל כוונתו היא רק 
לשם שמים. ואצלם נחשב היצר הרע להר גבוה, כנ"ל.
%break
ולאלו, שאין להם המטרה להגיע לשמה, היינו לצאת מאהבה עצמית, 
הם בבחינת "רשע", מטעם שהרע הנקרא "מקבל על מנת לקבל", 
נשאר אצלם. שהם בעצמם אומרים, שלא רוצים לצאת מאהבה 
עצמית. ואצלם, היצר הרע נדמה להם כחוט השערה, כנ"ל.
%break
וזה דומה בערך, להמעשה, שמספרים על הרבי בונים זצ"ל, ששאלו 
אותו בעיר דאנציג במדינת גרמניה "מדוע היהודים בפולניה הם 
שקרנים והולכים במלבושים מלוכלכים, מה שאין כן היהודים בגרמניה 
הם אנשי אמת והולכים במלבושים נקיים".
%break
ורבי בונים השיב, זהו כמו שאמר רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה, 
כ"א:) "אמר רבי פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, נקיות 
מביא לידי פרישות, יראת חטא מביא לידי קדושה".
%break
אי לזאת, כשבני גרמניה התחילו בנקיות, בא להם היצר הרע ואמר 
להם, אני לא אתן לכם ללכת לעסוק בנקיות, כי נקיות מביאה לשאר 
דברים, עד שמגיעים לקדושה. אם כן אתם רוצים, שאני אתן לכם 
להגיע לקדושה. זה לא יהיה. 
%break
ומה הם היו יכולים לעשות, היות שהם השתוקקו לנקיות. אז הם 
הבטיחו לו, שאם יעזוב להם מלהפריע מעבודת הנקיות, אז הם לא 
ילכו הלאה. 
%break
ואין לו מה לפחד, שהם יגיעו לקדושה, כי הם אנשי אמת. ומשום זה 
אנשי גרמניה הם הולכים בנקיות, כי היצר הרע לא מפריע להם.
%break
%page 190
וכשראה היצר הרע, שאנשי פולניה עוסקים בנקיות, גם כן בא אליהם, 
ורצה להפריע להם, מטעם שהם יבואו לידי קדושה. והוא נגד זה. אז 
הם אמרו לו, לא נלך הלאה. 
%break
אבל מה עשו. כשהוא הלך מהם, אז הם המשיכו הלאה, עד שהגיעו 
לידי קדושה. כיון שהיצר הרע ראה, שהם שקרנים, לכן תיכף הוא 
לוחם עמהם על הנקיות. לכן אנשי פולניה, היות שהם שקרנים, לכן 
קשה להם ללכת בנקיות.
%break
באותו אופן יש להבין את ענין של אלו, העוסקים בשלא לשמה, 
ואומרים, שחז"ל הבטיחו לנו "שמתוך שלא לשמה באים לשמה". ולכן 
אין לנו להרבות יגיעות, בכדי להגיע לשמה. 
%break
אלא סוף הכבוד לבוא. אם כן, מה שיש דעה, שצריכים לזכור תמיד, 
שכל מה שאנחנו עוסקים בתו"מ, הוא בכדי להגיע לשם שמים, וזה 
הוא השכר שלנו, ולזה אנו מצפים, אין לנו עסק עם דעות אלו.
%break
אלא אנחנו נעסוק בשלא לשמה. וסוף הכבוד לבוא, כמו שהבטיחו לנו 
חז"ל, כנ"ל. ולכן אין היצר הרע בא להפריע להם מלעסוק שלא 
לשמה. כיון שהוא רואה, שאין להם בכלל השתוקקות להגיע לשמה. 
לכן הוא לא מפריע להם, כנ"ל במעשה של רבי בונים זצ"ל.
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שיש להם תשוקה להגיע לשמה. היצר הרע 
רואה, מה שעוסקים שלא לשמה, הוא מטעם שאין עצה, אלא 
מוכרחים להתחיל בשלא לשמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "שלא יעסוק בשלא לשמה, אלא מתוך שלא לשמה 
מגיעים לשמה". והם יושבים ומצפים "מתי אני כבר אגיע לשמה".
%break
כיון שהיצר הרע רואה, שהם עושים מאמצים, בכדי להגיע לשמה עם 
הסגולה שלא לשמה, לכן תיכף הוא בא אליהם, ועשה כל מיני 
פעולות, להפריע להם, בכדי שלא יגיעו לשמה. 
%break
ולא נותן לעשות דבר קטן שלא לשמה, מטעם פחד, היות שהם עושים 
מאמצים להגיע לשמה, כנ"ל בתשובה של רבי בונים זצ"ל.
ולפי זה משמע, שגם בשלא לשמה יש שתי הבחנות:
%break
א. שמטרתו בהשלא לשמה הוא בכדי להגיע לשמה. והוא תמיד בודק 
את עצמו, אם יש לו כבר איזו פסיעה בתוך העבודה שלו, שכבר 
התקרב מעל לבחינת לשמה. 
%break
וכשהוא רואה, שהוא עוד לא זז כמלא נימא, אז הוא מצטער על זה, 
ועושה את עצמו, כאילו עוד לא התחיל כלל בעבודת ה'. כי המודד שלו 
בתורה ומצות הוא, כמה שהיה בידו לכוון לשם שמים. 
%break
ומשום זה, כשהוא רואה, שאפילו דבר קטן הוא לא יכול לכוון לשמה, 
אז ההרגשה שלו היא כאילו עוד לא עשה שום מעשה בעבודת ה'. 
ומחזיק את עצמו, כאילו הוא כלי ריק שלא יצלח לכלום.
%break
ואז הוא מתחיל לחשוב, מה יהיה התכלית שלו. הימים עוברים והוא 
לא יכול לצאת ממצבו, שבו הוא נמצא. אך ורק באהבה עצמית הוא כל 
חשקו. 
%break
ועוד יותר גרוע מזה, שבכל יום, במקום שהוא היה צריך להסתכל על 
דברים, המפריעים לו בעבודה, כאילו הם "מה בכך", הוא מסתכל 
עליהם, כאילו הם "הר גבוה". ורואה תמיד מחסום גדול לפניו, שלא 
יכול להתגבר עליו.
%break
ועל מצבים כאלו אמר אאמו"ר זצ"ל, שדוקא במצבים האלו, 
הנקראים "מצבים של אחוריים", האדם מתקדם. אבל זה לא ניתן 
להאדם לראות, אחרת זה יחשב לו בחינת פנים. 
%break
כי בזמן שהאדם רואה, שהוא מתקדם, אז נחלש אצלו כח התפילה, 
כיון שהוא לא רואה, שהמצב תהיה כל כך רע. כי סוף כל סוף הוא 
מתקדם, נגיד צעדים קטנים. 
%break
אז יקח עוד קצת זמן, אבל הוא הולך. מה שאין כן כשהוא רואה, 
שהוא הולך אחורה, אז כשהוא מתפלל, אז התפילה היא מעומק הלב, 
לפי שיעור היסורים, שהוא מרגיש ממצבו הרע.
%break
ובזה תבין את מה שאנו אומרים בתחנון "חוסה ה' עלינו ברחמיך, ואל 
תתננו בידי אכזרים". וצריכים לדעת, מי המה האכזרים. אז צריכים 
לדעת, בזמן שמדברים מעבודת הפרט, אז האדם הוא כלל. היינו, 
שכולל בתוכו גם בחינות "אומות העולם". 
%break
זאת אומרת, שיש לו התאוות והדעות של אומות העולם. והוא בגלות 
בידי "האומות העולם", שיש בו עצמו. וזה נקרא "ידי אכזרים". ואנו 
מבקשים מה' "ואל תתננו בידי אכזרים". ואכזר בגשמיות, הוא שעושה 
צרות לאדם  בלי רחמנות, ולא איכפת לו, שגורם להשני יסורים.
%break
%page 191
כמו כן כאן בעבודת ה', שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות 
שמים, באים הדעות של "האומות העולם" שבו. ומענים אותו עם 
הלשון הרע, מה שהוא שומע מהם. והוא צריך להלחם עמהם. והם 
יותר חזקים ממנו. והוא נכנע בפניהם, ומוכרח לשמוע בקולם.
%break
וזה גורם לו צער ויסורים, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, 
ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את 
נאקתם". 
%break
הרי אנו רואים, שהיסורים מה שהאדם סובל מהיצר הרע, זוהי סיבה, 
שיהיה לו מקום תפילה. נמצא לפי זה, דוקא בזמן שיש לו מלחמת 
היצר, והוא חושב, שהוא לא יכול להתקדם, דוקא כאן יש לו מקום 
התקדמות.
%break
והוא זצ"ל אמר, שאין אדם מסוגל להעריך את החשיבות של הזמן, 
שיש לו מגע רציני עם הבורא יתברך. היוצא מזה, שהאדם מרגיש, 
שהוא נמצא בידי אכזרים, ואין להאומות העולם שבקרבו שום רחמנות 
עליו, 
%break
ועיקר אכזריות שלהם, שהם שואלים לו, כמו שכתוב "למה יאמרו 
הגויים, איה נא אלקיהם", שזו שאלה של כפירה, שרוצים למחות את 
שם ישראל ממנו, כמו שכתוב "ואל תטשנו ביד אויבנו למחות את 
שמנו".
%break
נמצא, שעיקר מה שהם רוצים, הוא לעקור את אמונת ישראל בה'. 
ובטענות כאלו הם מפרידים אותו מה', שלא יכול להתקשר לה', 
להדבק בחיי החיים, ולהרגיש טעם בחיים הרוחניים. 
%break
לכן הוא אומר, הגם שהוא שומע כל יום את רוח הכפירה שלהם, כמו 
שכתוב, "למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם", "אבל שמך לא 
שכחנו", שאני עוד זוכר את הכתובת, לאן לפנות.
%break
זאת אומרת, הגם שה' לבד נשאר בנו, ולא מה שיש בהשֶם. כי הם 
גורמים לנו, שהשֶם ישאר לנו, שֶם יבש בלי שום טעם, אבל מכל 
מקום, על כל פנים "שמך לא שכחנו". 
%break
לכן אנו מבקשים "נא אל תשכחנו". היינו, שהוא יתן לנו כח התקרבות 
אליו, בכדי שנוכל להשיג, מה שנכלל בהשם הקדוש.
%break
%H וילך משה
%break
%page 195
זהר (דף א', ובהסולם אות א', ב', ג') "וילך משה. רבי חזקיה פתח, 
מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם. ג' אחים קדושים 
הלכו ביניהם. ומי הם, משה, אהרון, ומרים. הרי העמדנו שאהרון הוא 
זרוע ימין של ישראל. 
%break
היינו שכתוב, וישמע הכנעני מלך ערד, כי בא ישראל דרך האתרים. 
דרך האתרים פירושו, שישראל היו כאדם ההולך בלי זרוע, וסומך 
עצמו בכל מקום ומקום. כי אתרים פירושו מקומות. 
%break
ואז, וילחם בישראל, וישב ממנו שבי, שזה היה משום שהיו בלי זרוע 
ימין. בוא ראה, אהרון היה זרוע ימין של הגוף, שהוא תפארת. ועל כן 
כתוב, מוליך לימין משה זרוע תפארתו.
%break
ויש להבין את המשל, שנותן על הפסוק "וישמע הכנעני". ופירש רש"י, 
שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד, כאדם ההולך בלי זרוע. מה 
הוא הפירוש, שאהרון היה זרוע ימין. ועוד יש להבין את המשל, שמי 
שאין לו זרוע, כשהולך, הוא סומך עצמו בכל מקום ומקום. 
%break
וצריך לדעת, כי כל דבר שרוצים לעשות, מוכרחה להיות סיבה, 
שמחייבת אותו לעשות את הדבר, וכפי חשיבות הסיבה, כך הוא 
מסוגל לתת יגיעה, בכדי להשיג את מבוקשו.
%break
ומשום זה כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ורוצה לעבוד בבחינת 
אמונה והשפעה, בטח שהוא רוצה לדעת, מה היא הסיבה, שצריכים 
ללכת דוקא בדרך הזו. 
%break
וכל אחד מבין בדעתו, שאם העבודה היתה מיוסדת על בסיס של 
קבלה וידיעה, היתה העבודה יותר טובה ומוצלחת. היינו שהגוף, 
המכונה "אהבה עצמית", לא היה מתנגד כל כך לעבודה זו. 
%break
כי הגם שהגוף רוצה מנוחה, ולא רוצה בכלל לעבוד, אלא אם היה על 
הבסיס של קבלה וידיעה, היה בטח יותר קל. והיו בטח יותר אנשים, 
שהיו עוסקים בתורה ומצות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שהקב"ה רצה, שיהיה התנגדות מצד הגוף, בכדי 
שהאדם יהיה מוכרח לבוא לעזרתו יתברך. ובלי עזרה מה', לא תהיה 
יכולת להגיע להמטרה, וזה היה בכדי שיהיה מקום להאדם לעלות כל 
פעם במדרגה יותר גבוהה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעים אותו. ואמר בזה"ק "במה 
מסייעין אותו, בנשמתא קדישא. כד אתייליד יהבין ליה נפשא, זכה 
יתיר". לכן נותנים לאדם עבודה, בכדי שיהיה לו מקום לעלות 
במדרגות הקודש.
%break
אבל בסדר העבודה, היינו בכדי שהאדם יבקש עזרה מהקב"ה, שם 
צריכים להיזהר, כי כשהאדם בא לעבודה, אז אומר לו הגוף "מה לך 
כי אתה מצטער כל כך, כי בין כך ובין אין אתה מסוגל להתגבר על 
הטבע שיש לך, הנקרא "אהבה עצמית". 
%break
ואין אתה מסוגל לצאת מזה, רק לזה צריך הקב"ה לעזור. אם כן, מה 
אתה מתאמץ לך ולתת יגיעות גדולות לצאת מאהבה עצמית, הלא 
בחינם היא עבודתך. אם כן היגיעה הזאת למה לי".
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שלפני כל עבודה ועבודה שהאדם רוצה 
לעשות, הוא צריך לומר, שכל הבחירה תלויה בו עצמו. ואין להגיד אז, 
שהקב"ה יעזור לו. אלא כמה כוחות שהוא מסוגל לתת מכח עצמו, 
הוא צריך לתת. 
%break
ורק בכדי לגמור את המעשה, הוא צריך שהקב"ה יגמור. ואין בידו 
לגמור את העבודה, מטעם שהבאנו לעיל.
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ה', משנה כ"א) "הוא היה אומר, לא 
עליך המלאכה לגמור". אם כן אפשר לומר "ובשביל מה אני צריך 
לעבוד, הלא אין בידי לגמור אותה, אם כן מה תועלת מעבודתי", וזהו 
שממשיכה המשנה "ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
%break
%page 196
הרי אנו רואים כאן שני דברים, כאילו הם בסתירה. כי מצד אחד 
אומרים לאדם, שהוא צריך לעבוד "כשור לעול וכחמור למשא". משמע 
שהעבודת הקודש תלויה בידי אדם, היינו שבידו לגמרו. ומצד שני אנו 
אומרים, כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי".
%break
והענין הוא כי שניהם צריכים. כי מצד אחד האדם צריך לעשות 
בחירה, היינו שיהיה לו רצון לעבוד לשם שמים. ואם הוא היה יכול 
יגמור את עבודתו, הוא ישאר כך במצבו הנוכחי, כי כבר הוא מרגיש, 
שהוא כבר איש שלם. 
%break
היות שרואה, שכל מעשיו הם לשם שמים, ומה חסר לו עוד. לכן אין לו 
שום צורך להמשיך את אור התורה.
%break
ואולם בכדי שיהיה לו צורך להתקדמות בתורה, כי ענין תורה הוא 
"שמותיו של הקב"ה", שהבורא רצה לגלות להנבראים, ולפי הכלל 
"אין אור בלי כלי", איך הוא מוכשר לקבל את אור התורה בזמן שאין 
לו כלי, המכונה "צורך וחסרון". 
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד, ורואה שאינו יכול לגמור את 
העבודה, אז הוא מקבל צורך וחסרון לאור התורה.
%break
כי כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז, כל פעם 
שהוא רוצה להיות יותר זך, הוא מוכרח לקבל מלמעלה עזרה יותר 
גדולה. לכן את שתיהם אנו צריכים, ואין שום סתירה אחת להשני, כי 
כל אחד ואחד יש לו תפקיד מיוחד.
%break
וכעין זה אנו רואים בגשמיות, שבטח כל מה שנהוג ברוחניות נמשך 
הנהגה כזאת בגשמיות. ואנו רואים, שהסדר הוא, בזמן שהאדם עומד 
ברחוב, ויש לו משא שק כבד, והוא מבקש מאנשים שעוברים על ידו, 
שיעזרו לו להרים את השק על כתפיו, 
%break
אז כל אחד עונה לו, שאין לו זמן, אלא שיבקש מאיש אחר, הלא לא 
חסר כאן אנשים, שיכולים לעזור לך, ואין אתה כל כך זקוק לעזרתי, 
מה שאין כן אם אדם נושא שק עם משא כבד על כתפיו, והשק השמיט 
קצת מעל כתפיו, ועומד ליפול לגמרי על הארץ, 
%break
ואנשים עוברים על ידו, והוא מבקש אז עזרה, שיעזרו לו לסדר את 
השק על כתפיו שלא יפול, אנו רואים, שאז, בזמן כזה, שעומד ליפול 
המשא מעל כתפיו, אין אף אחד יגיד "אין לי זמן, תבקש ממי שהוא, 
שיעזור לך", אלא הראשון שהוא נמצא על ידו, תיכף עוזר לו.
%break
ויש להבין את ההבדל, בין שהשק עם המשא עומד על הארץ והוא 
מבקש לעזרה, אז כל אחד יש לו תרוץ אחר, שלא יעזור לו. מה שאין 
כן אם השק מונח על כתפיו, אלא הוא עומד ליפול, תיכף הראשון 
שנמצא על ידו, עוזר לו. 
%break
ויש כאן להבין, שיש הבדל מי שנמצא באמצע עבודה, היינו שכבר 
התחיל בעבודה, ורואים שהוא מבקש עזרה, בכדי שתהיה לו היכולת 
להמשיך בעבודה, היינו המשא שנמצא על כתפיו עומד ליפול, אז 
עוזרים לו.
%break
מה שאין כן אם הוא רוצה עכשיו להתחיל בעבודה, אז אומרים לו "זה 
לא בוער אצלך. תחשוב, שהרצון להתחיל בעבודה, היה בא באיחור 
בעוד כמה זמן. זה לא נורא כל כך". 
%break
ומשום זה כל אחד רואה, שהוא לא זקוק כל כך לעזרה על המקום, 
אלא שיש לו זמן לחכות, עד שימצא למי שהוא, שיש לו זמן מיותר, 
ואז עוזר לו.
%break
והנמשל הוא, כי בזמן שהאדם מחכה שהקב"ה יעזור לו, ואז הוא 
אומר "עכשיו אני יכול לעבוד. מה שאין כן מטרם שהקב"ה נותן לי רצון 
וחשק, אין בכוחי להתגבר על הרצונות של הגוף שלי. אלא שאני יושב 
ומצפה, מתי ה' יעזור לי, שאני אוכל להכנס לעבודת ה'".
%break
זה דומה לאדם, שעומד ומחכה, שכל אדם שיעבור לפניו, יעמיס עליו 
את השק המלא והכבד על כתפיו. כן האדם הזה עומד ומצפה, מתי ה' 
יתן לו כח, ויעזור לו, ויתן לו עול מלכות שמים על כתפיו, כמו שכתוב 
"כשור לעול וכחמור למשא". 
%break
העול והמשא הזה, הוא רוצה שה' יעזור לו, אז הוא יתחיל בעבודה. 
אז אומרים לו "תחכה להזדמנות, ובינתים תישאר אתה עם השק של 
קבלת עול מלכות שמים למטה בארץ".
%break
%page 197
מה שאין כן מי שכבר התחיל בעבודה, ואינו אומר שהוא יחכה, עד 
שה' יתן לו רצון לעבוד את עבודת הקודש, אז הוא יתחיל לעבוד, אלא 
הוא לא רוצה לחכות, 
%break
כי התשוקה לעבודה ולהגיע לאמת דוחפת אותו ללכת קדימה, אף על 
פי שהוא לא רואה, שתהיה לו היכולת ללכת קדימה לבד, כדוגמת 
נחשון.
%break
אבל הוא רואה, שאינו יכול להמשיך בעבודה זו, ומפחד שהעול מלכות 
שמים, שהוא עכשיו נושא בעול הזה, מתחיל ליפול ממנו, אז מתחיל 
לצעוק לקבל עזרה, כי רואה כל פעם, שכל המשא הזו שקבל עליו, 
מתחיל לנפול. 
%break
זה דומה לאדם, שהשק הוא על כתפיו, ורואה שהשק מתחיל ליפול. 
אז אנו רואים, שהסדר הוא בגשמיות, שכל מי שהוא פוגש ומבקש 
ממנו עזרה, תיכף הוא מקבל על המקום. ואף אחד לא דוחה אותו על 
זמן של אח"כ.
%break
כמו כן ברוחניות, מי שמתחיל לראות, איך המשא והעול מתחיל ליפול 
ממנו, היינו מה שקבל על עצמו מקודם את העבודה בבחינת "כשור 
לעול וכחמור למשא", מתחיל לרדת מעל כתפיו, 
%break
והוא רואה, שעוד מעט הוא יהיה בזמן ירידה, וצועק אז לה', אז הוא 
מקבל עזרה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעים אותו", כנ"ל 
בדברי הזהר.
%break
מה שאין כן מי שמחכה, שה' יעזור לו מקודם, ואומר שאח"כ יהיה 
בכוחו לעבוד, על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, כמו שכתוב (קהלת י"א) 
"שומר רוח, לא יזרע ורואה בעבים". שפירושו, שעומד ומצפה שה' 
ישלח רוח תשובה, אדם זה אף פעם לא יגיע להאמת.
%break
ועתה נחזור לענין ששאלנו, מה הוא המשל, שמי שהולך בלי זרוע, אז 
הוא סומך עצמו בכל מקום, וכשמת אהרן, נסתלק הזרוע, ואז היה 
מקום להכנעני להילחם בישראל. 
%break
צריכים לדעת, כי "זרוע ימין" נקרא בחינת חסד, שהוא בחינת כלי 
דהשפעה. היינו שהוא רוצה רק לעשות חסד ולהשפיע, ואהרן בכוחו 
המשיך הכח הזה לעם ישראל.
%break
ומשום זה אף אחד לא היה יכול להילחם עם ישראל. כי דרך הגוף, 
שבא לאדם, ונותן לו להבין, שאם ישמע בקולו, אז הוא יתן לו הרבה 
תענוגים. מה שאין כן אם הגוף שומע, שכל רצונו הוא אך ורק 
להשפיע, אז הוא רואה, שאין כח לדבר עמו.
%break
וכח השפעה קבלו מאהרן הכהן, שהוא מידת החסד, והיו דבוקים בו. 
לכן הם היו תחת שליטתו. לכן כשמת אהרן, נאבד לו הכח של 
השפעה, ואז התחילה המלחמה של קבלה עצמית, שהגוף כבר מצא 
בו מקום להתווכח עמו. 
%break
ולכן הוא נותן משל, כאדם שהולך בלי זרוע, שצריך לסמוך עצמו בכל 
מקום, שמצא מקום, שיכולים לסמוך שם.
%break
וכאן הנמשל הוא, היות שהיה חסר להם הכח של למעלה מהדעת, 
הנקרא בחינת "מוחא", וכמו כן בחינת כח השפעה, המכונה בחינת 
"ליבא", היה חסר להם. 
%break
לכן על כל יגיעה שנתן, היה הגוף דורש סמיכה. היינו ששאל "על איזה 
סמך אתה דורש ממני, שאני אתן עבורך כוחות עבודה". והיות על 
בחינת חסד לא היה לו, שיהא בידו לומר, שאני הולך למעלה מהדעת, 
%break
זה היה חסר, כי זה מידתו של אהרן, שהוא בחינת חסד, הנקרא 
"בחינת השפעה ולמעלה מהדעת".
%break
וזה מכונה בשם "תולה על ארץ בלימה". ואאמו"ר זצ"ל היה מפרש, 
שאמונה למעלה מהדעת נקרא, שאין לו שום תמיכה, אלא הכל עומד 
באויר. ואומר "תולה ארץ", שארץ נקרא "מלכות שמים". "על בלי-
מה", בלי שום תמיכה.
%break
אי לזאת, כשמת אהרן, לא היה להם מי שימשיך את הכח הזה. אז 
היו הולכים בתוך הדעת, וממילא היו סומכים על כל מקום ומקום. 
פירוש, שבכל מקום שהיו רואים, שיכולים לקבל תמיכה, כדי שהגוף 
ירצה לעבוד בתורה ומצות, היו מקבלים. 
%break
וזה נקרא דרך האתרים, כאדם ההולך בלא זרוע כנ"ל. וממילא היה 
בא הכנעני להילחם עם ישראל, כי בתוך הדעת יש להם שליטה, 
להילחם. מה שאין כן למעלה מהדעת, אין להם שום מקום להתווכח 
עם הדרך הזה, כי הוא אינו צריך לשום תמיכה.
%break
%page 198
לפי זה יוצא, כל עיקר היגיעה מתחיל בזמן, שהאדם רוצה ללכת 
למעלה מהדעת, והכח הזה הוא צריך לקבל מלמעלה. 
%break
שזה בא להם מכח מידתו של אהרן. ועתה הוא בעצמו צריך להמשיך 
הכח הזה, היינו שיבקש מה', שהוא יעזור לו. ואז מתחיל שני בחינות, 
להבחין בין:
%break
א. מי שמחכה, שה' יעזור לו לקבל הכח הזה, ועומד ומצפה לזה,
%break
ב. ובין מי שאין לו סבלנות לחכות, שה' יעזור לו, אלא הוא מתחיל 
בעבודה, ואח"כ צועק ומבקש מה', ואומר, "כי באו מים עד נפש". וכיון 
שהוא כבר בא לידי ידיעה ברורה, שרק ה' יוכל לעזרו לו, ואז הוא 
מקבל העזרה.
%break
וסדר התפלה צריך להיות לא משפה ולחוץ. אלא, כשהוא עומד בפני 
הסכנה, שלא יכנע תחת שליטת הרע, שבאים אליו עם טענות חזקות, 
שרוצים לבלבל אותו מהעבודה, 
%break
שהוא רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים. והם עושים כל המאמצים, 
להפריע לו, עם כל מה שיש ביכולתם לעשות.
%break
וזה אנו רואים, איך שהפייטן נותן לנו תמונה ברורה מהרע שעומד 
נגדנו. ומובא בסליחות (סליחות ליום ד' של עשרת ימי תשובה) "אליך 
ה' אקרא איום ונורא, אל תסתר פניך ביום צרה, בקום עלינו בעלי 
מארה, וכו', האומרים, אין לקבל אלוק, השתחוות לפניו לפלוח, 
%break
ולבלתי הקדיש המרבה לסלוח, וגם לא לירא איום אלוקי: זאת בשמעי 
יחרד לבי, זאת אשיב תשובה למריבי, חלילה לשכחה ולעוזבי חטיבת 
אלקי אבי, וכו'".
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים. 
וענין עול משמע "כמו שור לעול וחמור למשא". היינו שהן החמור והן 
השור, שניהם מתנגדים לקבל על עצמם עבודה, אלא שעושים 
עבודתם בכפיה. 
%break
ולמה הם מתנגדים, בזמן שהם מרגישים, שהם עובדים. מה שאין כן 
כשהם נהנים מהעבודה, היינו בזמן שאוכלים, הגם שזה גם כן עבודה, 
אבל כשהוא נהנה בשעת מעשה, זה לא נקרא "עבודה".
%break
אי לזאת כשאין לאדם זרוע ימין, הנקרא בחינת "כי חפץ חסד", שאז 
הוא נהנה מעבודה, אז אין להס"א שום נגיעה בעבודה זו, שתהיה לה 
היכולת להילחם. מה שאין כן "כשמת אהרן", 
%break
שעוד לא זכה למידת החסד של אהרן, אז באו לו החיצונים, ואומרים 
לו כל מיני דברי כפירה. ואז היא עבודה בשני אופנים כנ"ל.
%break
%page 199
%H האזינו השמים
%break
"האזינו השמים, רבי יהודה פתח, פתחתי אני לדודי, קול דודי דופק, 
ואומר קול דודי דופק זה משה, שהוכיח את ישראל בכמה ויכוחים 
בכמה מריבות, שכתוב אלה הדברים, ממרים הייתם, ובחורב 
הקפצתם, זה שכתוב, דופק". 
%break
(ובהסולם אות א', ב') "ועם כל זה, שמשה הוכיח לישראל, כל דבריו 
באהבה היו, שכתיב, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' 
אלקיך להיות לו לעם, כי מאהבת ה' אתכם, זה שכתוב, פתחי לי 
אחותי רעייתי בלשון חיבה".
%break
ויש להבין את דברי הזה"ק,
א. אם הוא מחלק כל כך שבחים לעם ישראל, כמו שכתוב "כי עם 
קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם", 
%break
אם כן איך שייך לומר דברי תוכחה, כיון שהם לפי המשמעות עם 
קדוש וכדומה, אם כן מה עוד חסר להם.
%break
ב. מה משמיענו זה לדורות. ללמוד מזה, הלא הם שני הפכים בנושא 
אחד, דהיינו או שהם עם קדוש, או שהם אינם בסדר.
%break
ג. לפי הכלל, "על כל פשעים תכסה אהבה". והכתוב אומר (ואתחנן 
שביעי) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, ויבחר בכם, כי 
מאהבת ה' אתכם", אם כן איך אפשר למצוא בהם פשעים, כי "על כל 
פשעים תכסה אהבה".
%break
והענין הוא, כי ידוע שיש ענין של שני כתובים המכחישים זה את זה, 
עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע. כי ענין קוים ברוחניות הוא, כי מידת 
החסד נקרא קו ימין, שענין חסד הוא, שהוא רוצה לעשות רק חסד עם 
הזולת, ולא רוצה שום תמורה עבור זה, 
%break
וזהו שמשתוקק לאהבת ה' ולא דואג לעצמו, אלא כל שאיפות שלו הוא 
רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולעצמו הוא מסתפק במועט. 
פירוש הדבר הוא, כי לא חשוב לו מה שיש לו, היינו טעם בתורה, 
טעם בתפלה, טעם במצוה, אלא הוא סומך בחלקו, 
%break
וכאן ברוחניות, כשהאדם נותן חשבון לעצמו, והוא אומר שהוא מאמין 
בהשגחה פרטית שהכל בא מן השמים, היינו שהבורא נתן לו מחשבה 
ורצון להיות עובד ה', ולעסוק בתורה ומצות, אף על פי שהוא לא 
מרגיש שום טעם בתורה ומצות, מכל מקום הוא לא מסתכל על זה, 
%break
ואומר, שמספיק לו שהוא יכול לקיים ציווי ה', זה לבד מספיק לו כאילו 
הרויח הון תועפות, ואפילו שאין לו השגה בגדלות ה', מכל מקום כמה 
שיש לו, הוא שבע רצון, ומאמין שזהו מתנה מן השמים בזה שנתנו לו 
המחשבה ורצון.
%break
ולאחרים הוא רואה שלא נתנו זה, אלא כל השאיפות שלהם, הוא רק 
לשמש במושגים של גשמיות, היינו הוא למצוא חן בעיני אדם, או 
לשמח את הגוף שלו בדברים שגם בעלי חי משתמשים בזה, 
%break
מה שאין כן לו נתנו מחשבה ורצון לשמש את הבורא, ומי אני שבחר 
בי, וזה הוא כמו שאנו אומרים "ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל 
באהבה".
%break
נמצא, שאנו מבורכים לה' שבחר בנו, היינו שנתנו לנו מחשבה ורצון 
לקיים תורה ומצות, לכן הוא באופן פרטי, כשהוא מסתכל על אחרים 
שאין להם אותו רצון לתורה ומצות כמו שיש לו, אז הוא אומר, אשר 
בחר בו יותר מבאחרים שישמשו אותו, 
%break
הגם שנתן לו רק שרות קטן בלי שום שכל ודעת, אבל הוא אומר, שגם 
לזה השרות, שהוא פחות שבפחותים, הוא לא שוה, משום כשמסתכל 
על עצמו בעיני גדלות אלקים, 
%break
אז הוא אומר, שגם זה לא מגיע לו, אם כן הוא בודאי צריך להיות 
בשמחה כאילו זכה לשרות שמתאים לאנשים גדולים.
%break
%page 200
וענין קו ימין הזה בא מספירות עליונות, ובחינה זו נקרא, ספירת 
החסד, שענינו הוא השתוות הצורה להבורא, מה הוא המשפיע כמו כן 
גם התחתון רוצה להשפיע להעליון שזה נקרא, השתוות הצורה, ועל 
עצמו אינו מסתכל מה שיש לו בכלים דקבלה, 
%break
וכל המודד אצלו אם הוא נמצא בשלימות, הוא לפי מה שהוא יכול 
להשפיע, וגם אם הוא לא יכול להשפיע הרבה, גם בזה הוא מסתפק, 
מטעם שהוא מסתכל על שפלותו בערך המשפיע, 
%break
וגם בערך אנשים אחרים, שהוא רואה שיש להם מעלות יותר טובות 
ממנו, ומכל מקום, נתנו לו מלמעלה מחשבה ורצון מה שלא נתנו להם, 
ועל שום דבר הוא לא אומר "כוחי ועוצם ידי".
%break
ומשום זה הוא נמצא תמיד בסיפוק נפשי, ואין לו מה להוסיף על 
עבודתו, אלא כמה שהוא יכול הוא נותן תודה להבורא, ומודה ומשבח 
לו בכל מיני שבחים, ואפילו שהוא לא נותן את השבח וההודאה שהוא 
מבין שהוא צריך לתת להבורא, 
%break
ומכל מקום גם על זה הוא לא מצטער, שאומר על עצמו, מי הוא אני 
שידבר תמיד אל המלך, כמו שמתאים לאנשים חשובים ולא לאיש 
שפל כמוני, נמצא, שתמיד הוא בשלימות ואין מה להוסיף עליו.
%break
ואם לפעמים הוא שוכח מכל עניני עבודה, וראשו שקוע בעניני עולם 
הזה, ולאחר כמה זמן הוא נזכר מעניני רוחניות, ועכשיו הוא רואה 
שהיה כל הזמן מגושם בעניני עולם הזה, ומכל מקום אינו חושב על 
הזמן שהיה נמצא בפירודא, 
%break
אלא הוא שמח בזה שהקב"ה קרא אותו מתוך כלל האנשים, ואמר לו, 
איכה ותיכף מתחיל להודות לה', בזה שהזכיר אותו שצריכים לחשוב 
על רוחניות. נמצא, אפילו במצב כזה אין הוא חושב על חסרונות, 
ויצטער עכשיו על זה, 
%break
מדוע הוא שכח לגמרי את עניני עבודה כל הזמן, אלא הוא שמח בזה 
שעכשיו על כל פנים, הוא יכול לחשוב על עבודת ה', נמצא, שגם עתה 
הוא נמצא במצב של שלמות, 
%break
ולא יבוא לידי מצב שיהיה נחלש מעבודה, אלא תמיד הוא נמצא 
בשלימות, וזה נקרא קו ימין חסד, שהוא שלימות.
%break
אבל זה תלוי בשיעור שהאדם מאמין בהשגחה פרטית, זאת אומרת, 
שהכל נותן הקב"ה, הן האור והן הכלי, שפירושו הוא, שגם הרצון 
והחסרון שיהא חסר לאדם את זה, שהוא לא כל כך דבוק בה', וגם 
שיהא מרגיש בגופו חסרון של קיום של תורה ומצות, 
%break
הכל נותן הקב"ה, והאור בטח שהקב"ה צריך לתת, כי הטעם בתורה 
ומצות זה בטח שייך להקב"ה, וזה כמו שאומרים ביום כיפור בלילה, 
"כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב, וברצותו מקצר, כן אנחנו 
בידך חסד נוצר".
%break
ונמצא לפי זה, אם אדם רואה שמתעורר בו רצון ללמוד אפילו רק 
שעה אחת ביום, וכמו כן כשמתפלל, הוא רואה כמה דקות אחדים, 
שיודע שהוא מתפלל, ולא שוכח שהוא מלובש בטלית ותפילין ולבו 
חושב כל מחשבות שבעולם, 
%break
ואח"כ הוא נזכר לכמה דקות שהוא מוכתר בטלית ותפילין, והוא 
עכשיו באמצע תפלה, ומתחיל לחשוב למי הוא מדבר בעת התפלה, 
ומרגיש שאינו מדבר סתם אלא הוא עומד בפני מלך, וגם הוא מאמין 
ב - "כי אתה שומע תפלת כל פה", 
%break
ואף על פי שהוא רואה שכבר הרבה פעמים התפלל, ולא נענה 
בתפלתו, ומכל מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, כי ה' כן שומע 
תפלה, ומה שתפלתו עוד לא נתקבלה, הוא בטח שהוא לא התפלל 
מעומק הלב, אי לזאת הוא מקבל על עצמו להתפלל יותר בכוונה, 
%break
ובטח ה' יעזור לי ויקבל תפלתי, ותיכף מתחיל להודות לה' שהזכיר 
אותו, שהוא עכשיו מוכתר בטלית ותפילין ומרגיש עצמו בטוב, היות 
שהוא מסתכל על אנשים איך שהם עוד נמצאים בתרדמתם, ולי 
הקב"ה עורר אותי באמצע התפלה, לכן הוא שש ושמח.
%break
ואם עובר כמה דקות והוא עוד פעם שוכח איפה הוא נמצא, וחושב על 
שור ועל חמור, פתאום עוד הפעם עוררו אותו מן השמים, והשכל 
מחייב שהוא היה צריך להתאונן, על מה ששכח את כל הענין, שהוא 
נמצא עכשיו בבית הכנסת, אבל הוא לא רוצה לשמוע מזה, 
%break
אלא הוא שמח בזה שהזכירו אותו עכשיו. נמצא, בדרך זה שהוא רק 
מסתכל על עשה טוב, היינו הוא שמח על מה שעכשיו היה יכול 
לעשות טוב, ואינו שם לב, בזה שהיה עד עתה משוטט בעולם 
הפירוד.
%break
%page 201
וכל זה הוא יכול להרגיש בשיעור שהוא מכיר ערכו, שאין הוא יותר 
טוב משאר אנשים, ולהם יש אפילו רוח כפירה רחמנא לצלן, ואין להם 
שום זיקה ליהדות, וגם הוא רואה שיש אנשים, שאפילו תשומת לב 
ליהדות אין להם, 
%break
אלא הם חיים כמו שאר בעלי חיים ואין דואגים לשום תכלית בחיים, 
אלא כל חייהם שהם חושבים שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה 
מבעלי - חי, הוא שהם דואגים גם בשביל כבוד גם כן, 
%break
שהם מבינים שכדאי לפעמים לבטל תאוה בכדי להשיג כבוד, אבל 
לגבי יהדות, ואפילו שהם נמולים על ידי ההורים, אבל הם בעצמם 
אינם שמים לב לזה, משום שיש להם דברים שהם מעניין אותם יותר.
%break
וכשהוא מסתכל עליהם, ורואה שהוא לא יודע איזה זכות יש לו יותר 
מהם, שהקב"ה נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתורה ומצות, הגם 
שהוא בבחינת המעשה לבד, זאת אומרת, שהוא רואה שהוא עדיין 
רחוק מלהגיע למדרגת לשמה, 
%break
אבל הוא אומר, אבל על כל פנים מבחינת שלא לשמה יש לי זכיה. 
וחז"ל אומרו "מתוך שלא לשמה באים לשמה", נמצא, שעל כל פנים 
אני נמצא בשלב א', דקדושה, והוא עושה חשבון נפש כמה מאושר 
אני, שהקב"ה הכניס אותי למדרגה ראשונה של קדושה, 
%break
הנקרא שלא לשמה, כמה יש לי להודות ולהלל לה', ובפרט שאם אדם 
זכה וניתן לו מחשבה שהוא יעסוק בסתרי תורה, הגם שהוא לא מבין 
אף מילה מה שכתוב שם, מכל מקום זה זכיה גדולה, שהוא דבוק 
בעת הלימוד בפנימיות התורה.
%break
היינו שהוא מאמין שמדברים רק מענין אלקות, ויש לו מקום להתעמק 
במחשבתו, הלא כל מה שאני לומד הוא משמות הקדושים, אם כן 
בודאי זכיה גדולה נפלה בגורלי, אי לזאת, אין לי מה לעשות, רק 
להודות ולהלל לה', 
%break
היינו כי כל העולם, כל החיות שלהם הוא משטותיים, ואני כבר זכיתי 
לכנס לשלב א' דקדושה המכונה שלא לשמה. וזה נבחן לקו ימין, היינו 
בחינת שלימות שאינו צריך לשום תיקון.
%break
אבל כתוב "ימינא ושמאלא וביניהו כלה", זאת אומרת, גם לקו שמאל 
אנו צריכים. ובאמת צריכים להבין, אם הוא מרגיש שנמצא בשלימות, 
ויכול כל היום וכל הלילה להודות ולהלל לה', ומה חסר לו עוד. 
%break
אבל הוא בעצמו יודע שזהו שלא לשמה, והתכלית הוא שהאדם צריך 
לעשות לשם שמים, ולדרגה זו הוא עצמו אומר שעוד לא הגיע לדרגה 
זו, אבל איך האדם יכול לעלות בדרגה, אם הוא לא מרגיש שחסר לו.
%break
ויש כלל, אם האדם מבקש מה' איזה דבר, צריך להיות מעומק הלב, 
שפירושו, שהאדם ירגיש חסרון בתוך הלב ולא משפה ולחוץ, כי בזמן 
שהאדם מבקש דבר של מותרות, היינו דבר שיכולים לחיות בלי זה, 
אין אף אחד מרחם על האדם בזמן שצועק ובוכה, 
%break
על מה שאין לו דבר שיש הרבה אנשים שאין להם, והגם שהוא צועק 
ובוכה שיתנו לו זה, אבל זה לא מקובל בעולם שיהיה אנשים שירחמו 
עליו. אלא בזמן שהאדם צועק ובוכה על חסרון שיש לו, אבל לכלל 
העולם ישנם דבר זה ולו אין, 
%break
ואז כשהוא צועק ובוכה שירחמו עליו, אז שומעים לו וכל אחד ואחד 
שיכול לעזור לו, הוא משתדל לעזור לו.
%break
וכמו כן כאן בעבודת ה', בזמן שהוא משתדל למצוא שלימות בקו ימין, 
והגם שהוא יודע, שיש ענין שצריכים להשתדל שכל מעשיו יהיו לשם 
שמים, וכמו כן הוא יודע, שהאדם צריך לקיים כמו שכתוב "כי אם 
בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" (תהילים א'), 
%break
והוא אינו מקיים את זה, ומשתדל בכל כוחו להרגיש שלימות בקו ימין, 
אז ממילא, הגם שיודע שעדיין אין לו שלימות, מכל מקום הוא לא יכול 
לבקש מה', שיתן לו כח, 
%break
שיוכל לקיים "ובתורתו יהגה יומם ולילה", וכמו כן לצעוק לה' שיעזור 
לו להגיע לשמה כי אם בדרך מותרות ולא הכרחיות.
%break
%page 202
וזה הוא מטעם הנ"ל, כי בזמן שהאדם מבקש דבר וצועק ובוכה על 
מה שאין לו דבר זה, אבל גם לאנשים אחרים שבעירו אין להם דבר 
זה, אינו יכול לומר שזהו הכרחיות כי אם מותרות, ועל מותרות שאין 
לאדם לא שייך לבכות ולהתחנן, 
%break
וכאן בזמן שהוא הולך בקו ימין, הוא רואה שמה שיש לו אין לאנשים 
אחרים, כי מה שיש לו ברוחניות הוא יכול למצוא זה רק באחוז קטן 
בעולם, אם כן איך אפשר לומר, שמה שהוא דורש מה' שיקרב אותו 
שיוכל לעסוק לשמה, הלא זה רק דבר מותרות, 
%break
ועל מותרות אי אפשר לבקש מעומק הלב, היינו שהחסרון הזה יגע עד 
פנימיות הלב, הלא הוא בעצמו אומר, שמה שיש לו, גם כן זה דבר 
גדול, ומשום זה איך אפשר לבקש מה' על דבר מותרות שירחם עליו, 
שיתן לו הכח לעסוק לשמה, היינו בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ולפי זה אין שום מציאות שהאדם יבקש מה' שידריכו איך ללכת בדרך 
האמת, הלא אין לו צורך כל כך, כי על מותרות, היינו על דבר שאין 
לאנשים אחרים, אומרים "צרת רבים חצי נחמה", לכן אין לו שום 
סיכויים לבוא פעם להכרת הרע, 
%break
שזה שלא יכול לעסוק בתורה ומצות לשם שמים, זה נקרא דבר רע, 
ונמצא, שהוא משלים עם המצב דשלא לשמה, ואף על פי שזה הדרך 
נקרא, דרך השקר, ולא דרך אמת, 
%break
ואף פעם לא יהיה לו מקום שירגיש שהוא הולך בדרך השקר, כמו 
שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קע"ב אות קע"ה ובהסולם).
%break
אי לזאת, צריך האדם ללכת גם בקו השמאלי, אבל האדם צריך 
להקציב לזה רק זמן קטן לעיין בדרך הקו שמאל, אבל עיקר הזמן הוא 
בקו ימין, כי רק לאלו שיש להם המשיכה פנימית להגיע לשמה, לאלו 
ניתן ללכת גם בקו שמאל, 
%break
מה שאין כן לאלו שהם מרגישים בעצמם שהם אינם בעלי עבודה, 
זאת אומרת, שהם חושבים שאין מסוגלים להתגבר על הרצונות 
שלהם, אסור להם ללכת בקו שמאל, ומשום זה אפילו לאלו שיש להם 
המשיכה פנימית ששואפים להגיע לשמה, 
%break
הגם שהם כן יכולים ללכת בקו שמאל, אבל הם צריכים להשגיח, שלא 
ללכת בקו שמאל רק זמן קצר ובזמן מסוים, ולא תמיד, אלא לפי הזמן 
שכל אחד ואחד מקציב לו לעיין בבחינת קו שמאל.
%break
והסדר היום צריך להיות, או כל יום לסדר לעצמו סדר, או כל שבוע, או 
כל חודש, כל אחד לפי הרגשתו, אבל לא לשנות באמצע הסדרים 
שסידר כל אחד לעצמו. ואם באמצע הסדרים הוא רוצה לשנות, משום 
שהגוף בא אליו ונותן לו להבין, 
%break
בשבילך יותר לעשות סדר אחד מכפי שסידר לעצמו, אז צריכים 
להשיב להגוף, לי יש סדר, ובזמן שאני אסדר לעשות סדר אחר, היינו 
אם אני עשיתי לי סדר על שבוע, וכשיגמור את השבוע ואני אתחיל 
לעשות סדר חדש, 
%break
אז אתה תבוא אלי ותגיד לי לעשות סדר אחר מכפי שאני רוצה עכשיו 
לסדר, אבל באמצע הסדר, אין לי לשנות.
%break
אבל צריכים לדעת מה זה קו שמאל, היות שיש הרבה בחינות בקו 
שמאל, היינו יש קו שמאל שהוא חושך לגמרי, המכונה, ש"מלכות 
שהוא מידת הדין עלתה בכל ספירה וספירה ועשתה חושך", 
%break
היינו שאינו מאיר שם שום אור, ויש קו שמאל המכונה "בחינת חכמה 
בלי חסדים", שהוא גם כן נקרא חושך, אבל החושך שיש הוא רק 
מבחינת האור, אבל מבחינת הכלים, הכלים שלו כבר נכנסו לקדושה, 
%break
שפירושו, שהוא יכול לכוון גם בזמן שמשתמש עם הכלי קבלה על 
מנת להשפיע, נמצא, שהקו שמאל הזה הוא מדרגה גדולה, ונקרא 
חושך מטעם ריבוי שפע שמתגלה אז, וכל זמן שאין לו לבוש של 
חסדים, אסור לו להשתמש עם האור הזה, 
%break
מטעם שבעת השימוש הוא יכול ליפול לבחינת מקבל על מנת לקבל 
מחמת גדלות השפע, שאי אפשר להתגבר עליו ולקבל אותו בעמ"נ 
להשפיע. ומשום זה לקו האמצעי אנו צריכים, לכן הקו שמאל הזה 
חשוב מאוד.
%break
קודם צריכים לדעת ברוחניות, שאין זמן ומקום, אם כן מהו הפירוש, 
של קו ימין וקו שמאל.
%break
%page 203
והענין הוא כך, כי דבר שאינו צריך תיקון נקרא קו ימין, ודבר הצריך 
תיקון נקרא קו שמאל, ודבר זה אנו מוצאין בענין הנחת תפילין, שחז"ל 
אמרו (מנחות ל"ז) וזה לשונם, "ורבי יוסי החורם הנחה דבשמאל מנא 
ליה, נפקא ליה, מהיכא דנפקא ליה לרב נתן, 
%break
רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה", ופירש רש"י "מדכתיב בה"י 
כהה משמע לשון נקיבה, שמע מינה בשמאל קאמר, דאין בה כח 
כנקיבה".
%break
ומכאן משמע, שמאל הוא בחינת חלש שאין בה כח, אלא שצריכים 
לתת כח, ומשום זה אנו רואים, שבכל מקום שהם רוצים לתת דוגמא 
לדבר שצריכה תיקון, הם מכנים בשם שמאל, 
%break
וזה ענין, שלאחר קו שמאל אנו צריכים לקו אמצעי, שהוא המתקן את 
הקו שמאל, ומשום זה אנו מכנים דבר הצריכים תיקון בשם שמאל, 
בכדי לדעת שאנו צריכים לעשות עכשיו תיקונים.
%break
והתיקונים שמתקנים את השמאל, הוא נקרא אמצעי, משום שקו 
מראה חסרונות בהימין, זאת אומרת, שהימין כשלעצמה אינו נראה 
שם שום חסרון, אלא שביאת קו שמאל, היינו על ידי התעסקותו בקו 
שמאל, אז הוא רואה שיש חסרונות בימין, 
%break
ולאחר שכבר נכנס לבחינת שמאל, נמצא, שאיבד את השלימות שהיה 
לו בבחינת ימין, לכן הוא נמצא עכשיו בבחינת מצב של חסרון.
%break
אבל בהחסרון שהקו שמאל מראה, יש שם להבחין הרבה הבחנות, 
היינו מה הוא הסיבה שיש בשמאל חסרון, היינו שהשמאל אומר, שיש 
חסרון בהימין, אבל יש לפעמים שאינם רואים שום חסרון בקו שמאל, 
%break
ואז מי הוא המראה שיש חסרון גם בקו שמאל לאחר שהשמאל הראה 
שיש חסרון בימין, אז בטח בהדרך של השמאל הוא בחינת שלימות, 
אם כן מה הוא הסיבה שנמצא חסרון בשמאל, 
%break
שבשביל זה הוא מכנה אותו שמאל, ובזה יש הרבה הבחנות, והכל 
תלוי לפי הענין, היינו שבכל דבר ומצב שהאדם נמצא, הוא מוציא 
סיבה אחרת, ואי אפשר לקבוע מה הוא הסיבה, אלא הכל לפי הענין.
%break
וענין השמאל שהוא בתחילת העבודה, הוא הבקורת על הימין, היינו 
אם זה נכון שמספיק שישאר במידת השקר, כי ניתן לנו תורה ומצות, 
בשביל שיש לנו בחינת רע, הנקרא אהבה עצמית, 
%break
היינו שלא לדאוג לשום דבר, אלא כל האמצעים כשרים בכדי להשיג 
את המטרה, שהיא למלאות את הרצון לקבל שלנו בכל מילוי שיכולים 
למלאות, והוא נקרא רע משום שהוא המפריע להגיע לדבקות ה', 
ולצאת מאהבה עצמית, כמו שהשכל הבהמי מחייב אותנו, 
%break
אלא המטרה הוא לזכות לדבקות ה', שאח"כ הוא יקבל את הטוב 
והעונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", 
שעם זה האדם יכול להנאות לה', 
%break
משום שעל ידי זה הקב"ה משלים את מטרתו מכח אל הפועל, היינו 
שהנבראים ירגישו את הטוב והעונג שהוא חשב בעדם.
%break
והיות שהרצון לקבל הזה, שהוא בחינת אהבה עצמית, הוא כל 
המפריע לזה, לכן הוא נקרא רע. ובכדי לצאת מהרע הזה, נתן לנו 
תורה ומצות, בכדי להגיע אל המדרגה שנקרא עובד ה', ולא שהוא 
עובד עבור עצמו, אלא להגיע למדרגת לשמה, 
%break
והוא בבחינת הימין הוא שמח עם השלמות דשלא לשמה, נמצא, 
שהוא הולך בדרך השקר, ורוצה להישאר שם, כי הגם שהוא יודע 
שהוא נמצא במדרגת דשלא לשמה, אם כן מדוע נקרא זה שרוצה 
להישאר בשלא לשמה.
%break
אבל זהו לפי הכלל, שאין האדם יכול לבקש מה' מעומק הלב בדבר 
חסרון של מותרות, אלא דוקא בדבר הכרחיות, והיות שהוא שמח בזה 
שהוא נמצא בשלא לשמה, אפילו אחרי כל התירוצים שיש לו, שכדאי 
לשמוח אפילו בהשלא לשמה, 
%break
ומכל מקום אין הוא כבר יכול להרגיש חסרון, שיהא נצרך לזה באופן 
הכרחי, אלא רק לבחינת מותרות יהיה אצלו אם יכול לעסוק בתורה 
ומצות לשמה, לכן הוא מוכרח להישאר בקו ימין.
%break
%page 204
לכן יש לעבוד בתשומת לב בבקורת על הקו ימין, היינו לראות את 
החסרונות שנמצאים בקו ימין, ומשום זה, שבשיעור שמרגיש את 
החסרונות, היינו, כי מה שהוא רואה חסרונות, זה עוד לא אומר כלום, 
%break
כי ההתפעלות של האדם מחסרונות, תלוי כפי מה שנוגע ללבבו 
להרגיש את החסרון לבחינת דבר בלתי שלם, ויש לו נטיה לאמת, 
ודבר שקר מאוס בעיניו, אז אם חסרון זה נוגע ללב, היינו שגורם לו 
יסורים המצב הזה שבו הוא נמצא, 
%break
אז נתהפך המצב הקודם של קו ימין, שהיה לו בחינת שלימות, 
לבחינת יסורים, אז כבר הוא יכול להתפלל לה' מעומק הלב, כי עכשיו 
הלשמה הוא חשוב לו לבחינת חיים, כי ע"י זה הוא דבוק בחיי החיים, 
%break
מה שאין כן בזמן שהיה דבוק בקו ימין, אז הלשמה היה בעינו לדבר 
מותרות, זאת אומרת, שיכולים לחיות גם בלי זה, אלא מי שרוצה 
לשפר את חייו להיות מֵרים מעם הוא צריך להשתדל להגיע למדרגת 
לשמה.
%break
ובזמן שהאדם רואה את מצבו, כי ענין לשמה איננו אצלו בצורה של 
מותרות, היינו להיות מֵרים מעם כנ"ל, אלא שהוא מרגיש עתה, שהוא 
הכי גרוע מעם, משום שהוא רואה עתה איך שהוא מרוחק מה', 
וממידת האמת הוא רחוק מאוד, 
%break
ומשאר אנשים, הגם שהוא לא רואה שהם כן ילכו בדרך של לשמה, 
אבל זה לא מוסיף לו כלום בזה שהוא לא רואה מי שכן הולך בלשמה, 
כי בדבר הנוגע ללב, אין האדם מתפעל מהשני, הגם שאומרים "צרת 
רבים הוא חצי נחמה", המאמרים האלו לא משנים את מצבו.
%break
וזהו על דרך משל, מי שכואב לו השיניים, ובוכה וצועק, ואומרים לו, 
מה אתה צועק הלא אתה רואה שיש כאן אצל הרופא שיניים עוד 
אנשים שכואבים להם השיניים כמוך, 
%break
אז אנו רואים שלא פוסק מלבכות מכאב השיניים שיש לו, ומה שיש 
עוד אנשים כמוהו, זה לא מוסיף לו כלום. אם באמת כואב לו, אינו יכול 
להסתכל על אחרים, כדי שיקבל מהם הרגעה על הכאבים שלו, אם 
באמת כואב לו.
%break
כמו כן, אם באמת שהאדם הגיע לידי הרגשה איך שהוא מרוחק 
מהאמת, אין הוא יכול לקבל תנחומין מזה שכולם הולכים בדרך 
השקר, 
%break
אלא הוא משתוקק כל היום וכל הלילה איך לצאת מהמצב הזה, ואז 
קנה האדם צורך להגיע לשמה, מטעם שהוא לא יכול לסבול את 
השקר.
%break
אבל היות אין הכלי הזה נעשה בפעם אחת, היינו הרצון שהאדם 
מקבל מקו שמאל, אינו נעשה בפעם אחת, אלא לאט לאט מתרקם 
הרצון הזה אצלו, עד שמשתלם לשיעור שלם, ומטרם זה הוא עוד לא 
יכול להגיע לשמה, כי אין אור בלי כלי, 
%break
פירוש, הוא לא יכול לזכות לשמה מטרם שיש לו רצון לזה, ורצון זה 
מתגדל אצלו לאט לאט, ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון גדול, היינו 
שנתמלא לרצון שלם. 
%break
ואז הוא יכול להתלבש בהרצון הזה הבחינה דלשמה, מטעם שכבר יש 
לו כלי שלימה, היינו רצון שלם לזכות לבחינת לשמה.
%break
אבל צריכים לדעת, כי בזמן שהוא נמצא בקו שמאל, היינו בזמן שהוא 
בבחינת הבקורת על עצמו, הוא נמצא אז בפירוד, כי הוא בעצמו 
מרגיש שהוא משוקע באהבה עצמית, 
%break
ואין הוא דואג כלל שיוכל לעשות משהו לשם שמים, ואז ממצב הזה 
אין הוא יכול להתקיים, כי חייו של האדם יכול להיות רק מן בחינת 
חיוב, ולא משלילה.
%break
אי לזאת, צריך האדם שוב לכנס לתוך קו ימין, זאת אומרת, לקיים 
תורה ומצות שלא לשמה, ולומר שיש בזה שלימות כמו שהתבארנו 
לעיל. כי צריכים לדעת כלל גדול, כי ידוע שיש הבדל בין אור פנימי 
לאור מקיף, כי אור פנימי פירושו, שהאור מאיר בתוך הכלים, 
%break
זאת אומרת, שהאור מתלבש בהכלי מטעם שיש בחינת השתוות בין 
אור להכלי, שהכלי כבר יכול לקבל את האור בעל מנת להשפיע, מה 
שאין כן אור מקיף נקרא, 
%break
הארה מרחוק, פירוש, אף על פי שהכלי עדיין מרוחק מהאור, כי הכלי 
הוא בעל מנת לקבל, והאור בחינתו הוא רק להשפיע, עם כל זה מאיר 
האור הארה מרחוק בבחינת מקיף להכלים.
%break
%page 205
לכן בזמן שעוסקים בתורה ומצות שלא לשמה, גם כן מקבלים הארה 
מבחינת אור מקיף. נמצא, שעל ידי השלא לשמה כבר יש לו מגע עם 
האור העליון, אף על פי שהוא הארה מרחוק לכן נקרא זה חיוב, ומזה 
האדם מקבל חיות ויכול להתקיים, 
%break
ובזה שהוא מחשיב את השלא לשמה, בזה הוא מחשיב בכלל את 
עבודת ה', שכדאי על כל אופנים להיות עוסק בתורה ומצות, כי האמת 
הוא אמר אאמו"ר זצ"ל, כי אין האדם מסוגל להעריך את ערך של 
עשיית תורה ומצות דשלא לשמה, 
%break
כי סוף כל סוף בבחינת המעשה אין לו מה להוסיף, אלא מקיים את 
ציווי ה', ולכן נקרא זה שלב ראשון בעבודה, שעל זה אמרו חז"ל 
"מתוך שלא לשמה באים לשמה", ומשום זה צריך האדם לקבל חיות 
ושלמות מקו ימין, שאז הוא מקבל את אור ה' מבחינת אור מקיף כנ"ל.
%break
ואח"כ הוא צריך עוד הפעם לעבור לבחינת בקורת על המעשים שלו, 
במה שעסק בקו ימין, ואח"כ עוד הפעם לעבור לקו ימין, וע"י זה 
מתגדלים אצלו את ב' הקוים. 
%break
אבל אלו ב' הקוים כל אחד הוא בסתירה להשני, והם נקראים "שני 
כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע 
ביניהם".
%break
אבל צריכים לדעת, שהקו השלישי הנקרא, קו אמצעי, הקב"ה הוא 
הנותן, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו 
מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה הוא נותן בו רוח ונשמה", 
%break
ולפי הנ"ל, יוצא שב' קוים שייכים להתחתון, וקו אמצעי שייך להקב"ה, 
שפירושו, ששני קוים גורמים לו שיוכל לתת תפלה מעומק הלב 
להקב"ה, שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לדבקות ה', 
%break
כי בזמן שהאדם נותן תפלתו מעומק הלב אז נתקבל תפלתו.
אבל יש לדעת בענין ג' קוים יש הרבה אופנים.
%break
%page 206
%H מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום
%break
בזהר (לך לך א', ובהסולם אות א') מבאר רבי אבא, למה זכה 
אברהם, שיאמר לו הקב"ה, לך לך, יותר מכל בני דורו. ואמר, וזה 
לשונו, "רבי אבא פתח ואמר, שמעו אלי אבירי לב, הרחוקים מצדקה. 
%break
שמעו אלי אבירי לב, פירושו, כמה קשים הלבבות של הרשעים, 
שרואים השבילים והאורחות של התורה, ואינם מסתכלים בהם. 
ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, 
%break
ועל כן נקראים אבירי לב, הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים 
מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה".
%break
רבי חזקיה אמר, "שהמה מתרחקים מהקב"ה. ומשום זה שמתרחקים 
מהקב"ה, נקראים אבירי לב". ושיעור הכתוב הוא "הרחוקים מצדקה", 
למה. משום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, שהם אבירי לב. 
%break
ומשום זה הם רחוקים מצדקה. וכיון שהם רחוקים מצדקה, הם 
רחוקים משלום, שאין להם שלום. שכתוב, "אין שלום, אמר ה' 
לרשעים". מה הטעם. משום שהם רחוקים מצדקה, על כן אין להם 
שלום.
%break
ויש להבין, במה שאומר רבי אבא, "הרחוקים מצדקה", פירושו, 
שמתרחקים מהתורה. ועל כן הם רחוקים מצדקה, שמצד אחד אומר, 
שצדקה נקראת תורה, 
%break
ואח"כ אומר, שע"י זה שמתרחקים מהתורה, הם רחוקים מצדקה. אם 
כן משמע, שהתורה היא סיבה לצדקה. ואין אנו רואים שום קשר בין 
תורה לצדקה.
%break
הלא אנו רואים אצל אומות העולם, שאין להם תורה, כמו שאמרו 
חז"ל, "מגיד דבריו ליעקב, ומכל מקום הם נותנים צדקה". 
%break
וכי בכדי לתת צדקה צריכים להאמין בה' ולקיים התורה ומצות, שרק 
אז יכולים לתת צדקה. והוא אומר, "כיון שהם רחוקים מהתורה, לכן 
הם רחוקים מצדקה".
%break
ועוד מדקאמר, כיון שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה. 
משמע, כאילו שהתורה היא הסיבה שעל ידה יכולים לקיים צדקה. 
זאת אומרת, עיקר החשיבות שלנו הוא להגיע לצדקה. ואיך יכולים 
להגיע למדרגה גדולה כזו. הוא על ידי התורה.
%break
אם כן יש להבין, מה היא גדלותה וחשיבותה של צדקה, שמשמע, 
שתורה היא דרגה יותר נמוכה מצדקה, כי ע"י התורה יכולים להגיע 
לצדקה. וזה צריכים להבין.
%break
וכן יותר קשה להבין את דברי רבי חזקיה, במה שמוסיף על דברי רבי 
אבא ואומר, "מהו אבירי לב, שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה. 
%break
ומשום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, משום זה הם רחוקים 
מצדקה". איך אפשר להבין דבר זה, היינו ע"י התקרבות להקב"ה יזכו 
למדרגה יותר גדולה, שהיא צדקה.
%break
וכמו כן יש להבין במה שאומר רבי חזקיה, "וכיון שהם רחוקים 
מצדקה, הם רחוקים משלום". וזה עוד יותר קשה להבין, כי לאחר 
שביאר לנו את החשיבות של צדקה, 
%break
זאת אומרת, לדעתו של רבי אבא, צדקה יותר גדולה מתורה, ולדעתו 
של רבי חזקיה, צדקה יותר גדולה מהתקרבות אל הקב"ה, בא עכשיו 
ואומר, אם אין להם מדרגת צדקה, אין הם יכולים להגיע למדרגת 
שלום.
%break
אם כן יש להבין, מהי מדרגת שלום, שמשמע, לאחר כל העבודה הוא 
יגיע למדרגת שלום. היינו, מדרגה א' היא תורה או התקרבות 
להקב"ה, ב' צדקה, ג' שלום. ויש לבאר את זה.
%break
אנו מוצאים ענין צדקה נקרא אמונה, כמו שכתוב אצל אברהם "והאמין 
בה' ויחשבה לו צדקה". ומשום זה, שאמונה נקראת צדקה, כבר אנו 
יכולים לדעת, את חשיבתה של צדקה אינו כפשטות הלשון, אלא 
צדקה מרמזת על אמונה.
%break
%page 207
ומה היא אמונה, שנחשבת לבחינת צדקה. הנה אנו רואים, שמי שנותן 
צדקה לעני, אינו מצפה שהעני יחזיר וישלם לו איזו תמורה, תחת 
צדקה שנתן לו. ובפרט צדקה של מתן בסתר, בודאי לא חושב לקבל 
שום תמורה. אם כן צדקה נקרא, שעושה דבר בלי שום תמורה.
%break
והיות שהאמונה, שצריכים לקבל על עצמנו, צריכה להיות בלי שום 
תמורה. זאת אומרת, שצריך להאמין בגדלות ה', הנקרא בלשון הזהר 
"בגין דאיהו רב ושליט", ולא יהיה לו שום מחשבה, שהוא מקבל עליו 
עול מלכות שמים, שע"י זה הוא יקבל ממנו איזה שכר, 
%break
אלא כולו בעמ"נ להשפיע. ומשום זה נקרא אמונה בשם צדקה. היינו, 
כדי לפרש לנו איזו צורה צריכה להיות האמונה שלנו, מה שאנו 
מקבלים על עצמנו.
%break
אבל אנו צריכים לתשומת לב, איך מגיעים לידי אמונה זו, שהיא 
בעמ"נ להשפיע. הלא הטבע שלנו הוא רק לקבל ולא להשפיע. אם כן 
מה האדם יכול לעשות, בכדי להגיע לבחינת השפעה. 
%break
אז הוא אומר לנו, שהוא דוקא ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל') 
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
%break
וכמו שאומר בהקדמה לתלמוד עשר ספירות (אות י"א) וזה לשונו, 
"אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את 
דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה. כי אמרו "לעולם יעסוק אדם 
בתורה מצות, אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה". 
%break
והיינו, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. הרי שהמציאו לנו ענין 
חדש במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות הנ"ל, שהוא המאור 
שבתורה, שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק תורה 
והמצות לשמה".
%break
ובזה נבין את דברי רבי אבא, שאמר "הרחוקים מצדקה, פירושו, 
שמתרחקים מהתורה ועל כן הם רחוקים מצדקה". ושאלנו. וכי תורה 
היא הסיבה להגיע לצדקה. ובלי תורה לא יכולים לתת צדקה. אלא 
הענין כנ"ל, שצדקה הכוונה על בחינת האמונה. 
%break
ואי אפשר להגיע לבחינת אמונה אמיתית, מטרם שיש לו השתוות 
הצורה עם הבורא. שפירושו, שכל מעשיו הם רק בעל מנת להשפיע 
נחת רוח להבורא.
%break
וכמו שאומר בהקדמת ספר הזוהר (דף קל"ח ובהסולם שם) וזה 
לשונו, "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך 
בגלוי. 
%break
כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. 
ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה 
על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
והטעם הוא, כי מטרם שהאדם זכה לכלים דהשפעה, אין הוא מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג ממנו יתברך. נמצא, שמרגיש רע, ומשום זה 
לא יכול האדם לזכות לאמונה אמיתית, מטרם שתיקן את הרע שלו, 
המכונה מקבל בעמ"נ לקבל.
%break
נמצא, ע"י תורה, שמחזירו למוטב, היינו שיקבל כלים דהשפעה, אז 
יזכה לבחינת אמונה, שנקראת צדקה, שהיא בחינת "אמונה בגין 
דאיהו רב ושליט". ולא שהבסיס של האמונה שלו הוא על מנת לקבל 
איזו תמורה.
%break
וכמו כן נבין עכשיו מה ששאלנו על דברי רבי חזקיה, במה שמבאר 
יותר את הפירוש של "אבירי לב". שמפרש, שמתרחקים מהקב"ה, 
ומשום זה הם רחוקים מצדקה. 
%break
ושאלנו, היתכן שהתקרבות להקב"ה תהיה סיבה, שתהיה יכולת 
לעשות צדקה, הלא איזה קשר יש זה לזה. וכך כתוב שם בהסולם וזה 
לשונו, "ורבי חזקיה אינו חולק על רבי אבא, אלא שמבאר יותר ממנו". 
ושאלנו, הלא הביאור של רבי חזקיה הוא יותר קשה להבין.
%break
ולפי מה שביארנו לעיל, הוא כנ"ל, שרבי חזקיה מבאר יותר מה הוא 
הפירוש דנקראים "אבירי לב", שמשום זה הם רחוקים מצדקה. כי מה 
שרבי אבא אומר, שהתרחקו מהתורה, הם יחשבו שפשוט שצריכים 
ללמוד תורה וע"י זה יזכו לצדקה, הנקרא אמונה. 
%break
הגם שכוונתו של רבי אבא הוא, שע"י התורה הם יבואו להשתוות 
הצורה, הנקרא כלים דהשפעה. כי מטרם שיש להם כלים דהשפעה, 
אינם יכולים לבוא לבחינת אמונה אמיתית, כמו שכתוב בהסולם כנ"ל 
(בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח).
%break
%page 208
לכן מפרש רבי חזקיה יותר. ואומר יותר בפשטות, ש"אבירי לב", 
נקראים אלו שמתרחקים מהקב"ה. שפירושו הוא, משום שאינם רוצים 
להתקרב להקב"ה, משום שהם אבירי לב. ומשום זה הם רחוקים 
מצדקה. 
%break
והוא כנ"ל, שאי אפשר לזכות לבחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה, 
מטרם שזוכים להתקרב לה', הנקרא השתוות הצורה, שהם כלים 
דהשפעה.
%break
ומה שרבי אבא לא מפרש כמו רבי חזקיה, יכול להיות שרבי אבא 
רוצה לומר לנו שני דברים בבת אחת. דהיינו, הסיבה והעצה. הסיבה 
שאין להם אמונה, הוא משום שאין להם כלים דהשפעה. 
%break
והעצה לזה הוא לעסוק בתורה, שע"י מאור התורה יזכו להשתוות 
הצורה, הנקרא שכל מעשיהם יהיו רק להשפיע. ואז יזכו לבחינת 
צדקה, שהיא בחינת אמונה אמיתית.
%break
ומה שרבי חזקיה מוסיף, שע"י צדקה יזכו לשלום. ושאלנו, אם צדקה 
היא דבר כל כך גדול, שהכוונה היא על האמונה, אם כן מה הוא 
שלום. שמשמע, כאילו שהשלום הוא עוד דבר יותר חשוב.
%break
ויש לפרש, שענין שלום הוא ענין של גמר עבודה. כי מטרם שהאדם 
זוכה לכלים דהשפעה, אין לו מקום לאמונה. ולאחר שכבר יש לו כלים 
דהשפעה, וזכה לבחינת אמונה, אז הוא משיג את מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
זאת אומרת, שאז הוא מרגיש את הטוב והעונג, שברא הקב"ה להטיב 
לנבראיו. ואז האדם זוכה לבחינת שלום.
%break
מה שאין כן מטרם שהאדם זכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה, 
על בסיס כלים דהשפעה, אין בו כלים להשיג את הטוב והעונג. משום 
שחסר להטוב בחינת תיקון, שלא יהיה נהמא דכסופא. שבשביל זה 
היה התיקון, הנקרא צמצום א'. 
%break
ורק לאחר שיהיה להנבראים התיקון הזה, המכונה כלים דהשפעה, אז 
יש מקום, שיכול לשרות אור ה', שהוא להטיב לנבראיו.
%break
מה שאין כן לפני זה הוא בקטטה עם הקב"ה, כמו שאומר בהסולם 
(הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה) וזה לשונו, "וכן השלום 
קטרג שכולו קטטה". כיון שאי אפשר לו לעסוק במצות על מנת 
להשפיע, אלא עם עירוב של הנאת עצמו. 
%break
הנה ע"י זה נמצא תמיד בקטטה עם ה' יתברך. כי נדמה לו שהוא 
צדיק גמור, ואינו מרגיש כלל בחסרונותיו. דהיינו, שאינו מרגיש, שכל 
עיסקו בתורה ומצות הוא שלא לשמה. והולך ומתרעם חס ושלום על 
ה' יתברך, שאין מטיבים עמו כמו שצריכים להטיב עם צדיק גמור.
%break
הרי אנו רואים, שמטרם שזוכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה 
בה' יתברך על בסיס כלים דהשפעה, שזה מביא את האדם לידי 
התקרבות לה', אין מציאות שיהיה שלום.
%break
נמצא, שגמר עבודה הוא, להגיע להמטרה, הוא שמגיעים לידי מדרגת 
שלום. ולהשלום הזה אי אפשר להגיע, מטרם שעוברים את השלבים 
הקודמים, שהם התקרבות לה', ואח"כ אמונה המכונה צדקה, ואח"כ 
להמטרה, שנקרא שלום.
%break
%page 209
%H ענין החסד
%break
בענין החסד, מובא בזה"ק (לך לך דף קכ"ח, ובהסולם אות שפ"ב) וזה 
לשונו, "ותנא ולמדנו מה ראה הכתוב, שלא נקרא אברהם עד עתה. 
אלא כך ביארנו, כי עד עתה לא נמול, ועתה נמול. וכשנמול, נתחבר 
בה', זו שהיא השכינה, והשכינה שרתה בו. 
%break
על כן נקרא אז אברהם עם "ה". והיינו שכתוב, אלה תולדות השמים 
וארץ בהבראם. ולמדנו ב"ה" בראם. ולמדנו באברהם, כלומר 
שבהבראם אותיות באברהם. ללמדנו, שבשביל אברהם נברא העולם.
%break
ושואל, מה הם אומרים. כלומר, למה חולקים זה על זה בפירוש 
בהבראם. ומשיב, אלא דא חסד, זה שאומר, שבהבראם רומז 
לאברהם, היינו חסד, שבשביל חסד נברא העולם. ודא שכינתא. וזהו 
שאומר ב"ה" בראם, היינו השכינה. 
%break
ואין קושיא מאחד על חבירו, כי הכל יורד ביחד. כלומר, אם החסד 
בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. ועל כן ב' המשמעויות, חסד 
ושכינה, ענין אחד הוא. והאי והאי הוי. 
%break
והעולם נברא בשביל החסד ובשביל השכינה. ויש להבין במה שהוא 
מפרש, בהבראם, באברהם, שהוא חסד. היינו, שבשביל חסד נברא 
העולם".
%break
ויש להבין בענין החסד. הלא זה הוא רק ענין ששייך לבין אדם לחברו. 
וכי כדי שכל אחד יעשה חסד עם חבירו, ברא הקב"ה את העולמות 
העליונים, ועולם המלאכים, והשרפים. 
%break
והכל בכדי שראובן יעשה חסד עם שמעון, וכדומה. מה יהיה להקב"ה 
מזה. היתכן לומר דבר כזה. ולפי זה צריכים להבין מהו חסד, שאמר, 
שבשביל חסד נברא העולם.
%break
זה ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אם כן יש לשאול, מה 
הוא שאומרים על הכתוב, "אלה תולדות שמים בהבראם", שתי מיני 
דרשות: א' מטעם שכינתא, וב' מטעם אברהם, שהוא חסד.
%break
וצריכים לומר, שמהכתוב "בהבראם" הם דורשים רק איך להגיע 
להמטרה, הנקראת להטיב לנבראיו. שהמשמעות היא, שהנבראים 
צריכים להגיע לידי השגת טוב ועונג עם כל השלימות. 
%break
זאת אומרת, שבזמן שיקבלו טוב ועונג, לא ירגישו שום אי נעימות, 
הנקרא נהמא דכסופא.
%break
ובכדי לתקן את זה, נעשה צמצום, שהוא העלם והסתר על הטוב 
ועונג. כמו שאומר האר"י הקדוש (מובא בתע"ס חלק א' דף א') וזה 
לשונו, "דע, כי שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון 
פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי. 
%break
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, להוציא לאור שלימות 
פעולותיו וכו', והנה אז צמצם את עצמו". עכ"ל.
%break
נמצא לפי זה, שההעלם וההסתר, שאנו רואים על הרוחניות, זאת 
אומרת, הגם שאנו צריכים להאמין ב"מלוא כל הארץ כבודו", אבל אם 
כל העולם הנבראים היו מרגישים את כבוד ה', 
%break
מי היה אז רוצה לעסוק בדברים שפלים, בזמן שרואים את החשיבות 
של כבוד הרוחניות. כי אדם יכול לקבל לעצמו תמונה ממה שהיה לו 
מהעבר.
%break
נגיד שאדם ידמה לעצמו, שהזמן הכי חשוב שהיה אצלו, שהיה מרגיש 
איך שכדאי להיות דבוק ברוחניות. והיה מסתכל על עצמו, וכן על כל 
העולם כולו, איך שהזמן עובר בלי שום תועלת ומטרה, ורק עוסק 
בדברים של מה בכך. 
%break
וכשהוא היה אז במצב מרומם, היה כל העולם בעיניו כמו ילדים 
קטנים, שמשחקים בצעצועים.
%break
כמו שאנו רואים, לפעמים ילד קטן לוקח חבל ושם על הכתף של 
השני. והוא אומר לו, אתה תהיה סוס ואני מוליך את המושכות, שאז 
שניהם נהנים מהמשחק הזה. 
%break
ואם נאמר להילדים, איך אתם משחקים בדברי שקר, הלא אתה לא 
עגלון והוא לא סוס, בטח שהם לא יבינו מה שמדברים אליהם.
%break
%page 210
והאדם, כשהוא עושה לו ציור, מזמן שהיה לו המצב הכי חשוב בחיים, 
כשהיה מסתכל על אנשים, איך שהם עוסקים רק בגשמיות, היה 
מסתכל עליהם כמו שאיש מבוגר מסתכל על ילדים קטנים, איך שהם 
משחקים.
%break
אי לזאת, מה חסר לנו, בכדי שנוכל לעסוק בתורה ומצות. רק הגילוי. 
היינו, שיהא גלוי לפנינו את הטוב והעונג, הנמצאים גנוזים בהם. 
שנראה אותם בגלוי. ואז, מי לא רוצה טוב ועונג. 
%break
ומי האדם שיכול להשפיל את עצמו, ולהכנס ללול של תרנגולים, 
ולנקור באשפה כמוהם, ולהיות שמח ועליז מזה, בזמן שהוא יכול 
להנות מהחיים כמו בן אדם. 
%break
זאת אומרת, שהפרנסה שלו תהיה מה שמשמחים אנשים, ולא ממה 
שמשמחים בהמות וחיות. וזה הכל נאמר בזמן שהוא מרגיש את 
ההפרש שבין החיות של אנשים, לבין חיות של בהמות, וחיות, 
ועופות.
%break
מה שאין כן בזמן ההסתרה, שהוא לא רואה חיים אחרים בעולם, רק 
ממה שהוא נהנה, זהו החיות של כל העולם. וכשהם מסתכלים על 
אנשים, שהם מוותרים על ענינים גשמיים ומחפשים חיים רוחניים, הם 
מסתכלים עליהם כמו על ילדים טפשים, שאין להם שום שכל. 
%break
שנותנים לילדים קטנים לשחק עם דברים חשובים, והם זורקים אותם 
ולוקחים במקומם דברים של מה בכך.
%break
כך יש להנות מדברים גשמיים, והם זורקים אותם וחושבים להשיג 
קניינים רוחניים. ואצלם הדברים רוחניים, הם דברים של מה בכך, 
היינו דברים שאין להם שום ערך. אבל הכל הוא בגלל ההעלם 
וההסתר שיש על הרוחניות.
%break
ועתה נבאר את הב' פירושים במילת "הבראם", שא' פירושו חסד, 
והב' הוא פירושו שכינה. ושאלנו, וכי בשביל חסד כדאי לברוא עולם 
הבא ועולם הזה. 
%break
אבל כפי שביארנו לעיל, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אי 
אפשר שיתגלה הטוב והעונג מטרם שיוכלו לקבל בעמ"נ להשפיע, אם 
כן אין מקום שתוכל המטרה להגיע לשלימותה.
%break
לכן צריכים לפרש את מה שדורשים "בהבראם", היינו שעל ידם יקיימו 
המטרה של הבריאה. ובלעדם אין מקום שיכולה לבוא מטרת הבריאה 
על שלימותה. 
%break
לכן זה שפירש "באברהם" היינו חסד, הוא, שע"י שהם יתעסקו 
במידת החסד, הם יכולים לבוא לידי מידת השפעה, שמזה יוכלו אח"כ 
לקבל קבלת התענוג, והקבלה הזו תהיה נקראת השפעה.
%break
וזהו כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה), 
שמביא את מאמר חז"ל וזה לשונו, "שבעת בריאת העולם, כשאמר 
למלאכים, נעשה אדם בצלמנו, הנה חסד אמר, יברא, מפני שהוא 
גומל חסדים. אמת אמר, אל יברא, מפני שכולו שקרים".
%break
ומפרש שם את דברי חז"ל שמה, "שחסד אמר, יברא". וזה לשונו, 
"אבל חסד אמר, יברא, מפני שהוא גומל חסד, כי מצות גמילות 
חסדים, שעושה, שהוא בהכרח מעשה מבוררת להשפיע, הנה על ידה 
נמצא מתתקן לאט לאט, 
%break
עד שיוכל לעסוק בכל המצות על מנת להשפיע. ואם כן הוא בטוח 
בסופו להגיע למטרתו לעסוק לשמה. ועל כן טען החסד, שיש לבראו".
%break
נמצא לפי הנ"ל, שמה שאומרים "בהבראם", פירושו שמ"הבראם" 
דורשים רק לבחינת אמצעי, ולא לבחינת מטרה, כידוע שמטרת 
הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא עצות איך להגיע שהנבראים יוכלו 
לקבל את המטרה, היינו שיוכלו לקבל את הטוב והעונג. 
%break
היות שמוכרחה להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל, והיות 
שהם בהפכיות הצורה, אין אף פעם שתהיה להם היכולת לקבל את 
הטוב והעונג.
%break
לכן אחד דורש שהאמצעי הוא חסד, שעל ידי מידת החסד, שכל אחד 
עושה עם השני, ע"י זה יזכו לכלים דהשפעה, ויוכלו לקבל את הטוב 
והעונג.
%break
ואחד דורש "בהבראם", "ה' בראם", היינו השכינה. אין הפירוש שהוא 
חולק עליו, אלא שהוא אומר, "בה' בראם", הכוונה שמלכות, שהיא 
בחינת שכינה, נרמזת כאן "בהבראם", היינו ה' זעירא.
%break
%page 211
ומפרש האר"י הקדוש (מובא בבית שער הכוונות דף כ"ג אות מ"ג) 
וזה לשונו, "וזה סוד בהבראם, ב"ה" בראם, כי כל הנבראים היו 
בחינת ה' פרצופים, הן באצילות והן בבי"ע. וזה סוד ה' זעירא דמלכות 
דא"ק, אחר שנתמעטה בסוף ז"ת שלה".
%break
ומפרש שם (באור פשוט), שעולם התיקון הנקרא אבי"ע, יצאו ממלכות 
אחר, שנמתקה במידת הרחמים, הנקרא צמצום ב', ששם היה 
המיעוט במלכות. לכן נקראת מלכות ה' זעירא.
%break
משמע מכאן, שענין ה' ש"בהבראם", שמפרשים, שהכוונה על 
השכינה שקבלה תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים בדין, 
שפירושו הוא, שמלכות הנקרא מידת הדין, שהיא שורש הנבראים, 
שהוא הרצון לקבל, 
%break
שהיא הכלי הצריכה לקבל את המטרה של הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, והיא הכלי קבלה להטוב ועונג, שזהו חומר הנבראים, היינו 
הרצון לקבל הנאה ותענוג ממנו יתברך, 
%break
אלא מסיבת תיקון של השתוות הצורה כנ"ל, נעשה דין, שאסור 
להשתמש עם כלי קבלה זו, אם לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. וזה 
נקרא בשם צמצום ודין.
%break
והיות שאין קיום העולם בלי תיקון זה, הנקרא מקבל בעל מנת 
להשפיע, אחרת אין שום גילוי שפע לתחתונים, מחמת הצמצום והדין, 
שנעשה לצורך תיקון העולם. אבל איך יכולים להגיע לשנות את טבע 
הבריאה, שהוא בחינת מקבל, להיות משפיע.
%break
לכן, בכדי שתהיה אפשרות לתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, היה מוכרח להיות תיקון, המכונה שיתוף מידת הרחמים 
בדין כנ"ל, המכונה צמצום ב', שענינו הוא, שבינה, שהיא מידת 
הרחמים, הנקראת בחינת השפעה, 
%break
התערבה עם מלכות, שהוא קבלה, וע"י המזוג הזה, רחמים בדין, אז 
נוכל בסגולת תורה ומצות להגיע לידי השפע, אף על פי שהוא נגד 
הטבע שלנו.
%break
וענין זה מובא בהפתיחה לחכמת הקבלה (אות נ"ח) וזה לשונו, "וזה 
סוד מה שאמרו חז"ל, בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם 
במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים את מידת הרחמים 
ושיתפה למידת הדין. 
%break
וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום 
אפשרות להאדם, הצריך להבראות מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים 
של השפעה, לכן הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, 
%break
שע"י השתתפות הזו נעשתה גם הבחי"ד, שהיא מידת הדין, כלולה 
מניצוצי השפעה שבהכלי דבינה".
%break
נמצא לפי הנ"ל, שהאמצעים, שנוכל לבוא ולהשיג את מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, יש לנו רק בזכות הה' זעירא, שהה', שהיא 
מידת הדין, נתקטן הדין שלה למידת הרחמים, 
%break
שפירושה, שחלק מהרצון לקבל נתמעט וקבל לתוכה מידת הרחמים, 
כנ"ל, שהכלי קבלה בשורשם נכללו ממידת השפעה, הנקראת רחמים.
%break
ובזה נבין מה שהזה"ק מסיים, "שאין מחלוקת ביניהם אלא כי הכל 
יורד ביחד". כלומר, אם החסד בעולם, גם השכינה בעולם. וכן להיפך. 
"והעולם נברא בשביל החסד ובשביל השכינה".
%break
משמע מכאן, שהפירוש הוא, ששניהם, היינו מידת החסד ובחינת 
שכינה, שנתקנה עם מידת הרחמים, הוא לדבר אחד נתכוונו. זאת 
אומרת, שעל ידיהם יגיעו הנבראים למטרת הבריאה, שהיא כדי 
להנות לנבראיו. וזה שאומר, "אם אין חסד אין שכינה".
%break
פירוש, אם לא היה תיקון חסד שבעולם, היינו שע"י מידת החסד יוכלו 
לקבל בעל מנת להשפיע, לא היתה השכינה, היינו לא היה מועיל 
התיקון שנעשה בהמלכות, שנקרא שיתוף מידת הרחמים בדין. 
%break
אלא, שמידת החסד ישנו בעולם, שייך לומר, שמלכות נתקנה במידת 
החסד, שהוא רחמים, שזה עוזר להגיע להמטרה.
%break
אבל צריכים להבין, מדוע מלכות נקראת שכינה. הנה אאמו"ר זצ"ל 
אמר, שהזה"ק אומר, "הוא שוכן והיא שכינה". שפירושו הוא, 
שבמקום שהבורא מגולה נקרא שכינה. וזה נקרא השראת השכינה, 
היינו ששם מגולה הבורא.
%break
%page 212
ולכן יש להאדם להתפלל תמיד, שיזכה לבחינת מלכות שמים, המכונה 
גם כן בשם אמונה. היינו, שהאדם צריך להתפלל, שיזכה לבחינת 
אמונה. 
%break
אבל מתעוררת השאלה, אם הוא יודע, שחסר לו אמונה בה', אם כן 
למי הוא מתפלל, שרק בזמן שהוא מאמין בה', אז שייך לומר, 
שמבקש מה', שיתן לו את הדבר מה שהוא מבקש ממנו.
%break
וזה יכולים לפרש על דרך מה שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה 
לשונו, "מי שתורתו אומנותו. אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו. 
כי אומנתו אותיות אמונתו. בדומה לאדם שמאמין לחבירו ומלווה לו 
כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. 
%break
ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו עד 
מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין להלוות לו את חצי 
רכושו, אבל לא כל רכושו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו, בלי 
שום צל של פחד. 
%break
ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים 
נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. אם פחות 
אם יותר".
%break
הרי אנו רואים, שיש אמונה חלקית. ואז כשיש לו אמונה חלקית, שייך 
לומר, שהאדם יתפלל לה', שיעזור לו היות שאין לו אלא אמונה 
חלקית. לכן הוא רוצה, שהקב"ה יעזור לו, שיזכה לאמונה שלימה, 
כנ"ל.
%break
והיות שאי אפשר לזכות לאמונה שלימה מטרם שזוכה להשתוות 
הצורה, כמו שמובא במאמרים הקודמים ומובא בהקדמת ספר הזוהר 
(דף קל"ח ובהסולם שם), לכן יש אלו התיקונים, כמו שכתוב לעיל 
בדרשת בהבראם:
%break
א. שע"י מידת החסד יבואו להשתוות הצורה, שהיא בחינת אברהם,
ב. אומר, שהוא בחינת ה', היינו שכינה, היינו מה שמלכות קבלה 
לתוכה מידת הרחמים, שעל ידי יזכו לבוא לידי בחינת השפעה. ואז 
יקויים את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
%page 213
%H בענין כבוד אב
%break
בזה"ק (וירא דף מ"ה ובהסולם שם) וזה לשונו, "רבי שמעון פתח 
ואמר, בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן יכבד אב, דא צחק לאברהם. 
ושואל, מתי כבר אותו, היינו בשעה שעקד אותו על המזבח, ולא עמד 
כנגדו לעשות רצון אביו. 
%break
ועבד אדוניו, זהו אליעזר לאברהם, כאשר שלח את אליעזר לחרן, 
ועשה שם כל רצונו של אברהם, וכבד אותו, כמו שכתוב, וה' ברך את 
אדוני. וכתוב, ויאמר עבד אברהם, אנכי, כדי לכבד את אברהם. 
%break
שהרי בן אדם המביא כסף, וזהב, ואבנים יקרות, וגמלים, ובעצמו הוא 
כראוי, ויפה מראה, לא אמר שהוא אוהבו של אברהם, או קרוב שלו. 
אלא אמר, עבד אברהם אנוכי, כדי להעלות את שבחו של אברהם, 
ולכבד אותו בעיניהם".
%break
(ובאות קמ"ה) אומר שם, "ועל כן אומר הכתוב, בן יכבד אב ועבד 
אדוניו. ואתם ישראל, בני, חרפה היא בעיניכם לומר, שאני אביכם, או 
שאתם עבדי. ואם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי".
%break
ויש להבין את דברי הזה"ק, במה שאומר, "שה' אומר, ואתם ישראל 
בני, חרפה היא בעיניכם, לומר שאני אביכם". משמע מכאן, שצריכים 
לומר למי שהוא, שהקב"ה הוא אבינו. 
%break
ואין אנו יכולים לומר דבר זה, מפני שאנו מתביישים. אז צריכים 
לדעת, לפני מי אנו צריכים לומר, שהוא אבינו. וגם יש לדעת, מה היא 
הבושה, שמסיבת הבושה אין בידינו לומר, כמו שכתוב, "חרפה היא 
בעיניכם".
%break
ובכלל קשה, הלא אנו אומרים כל יום, "אבינו מלכנו". וגם בתפלת 
שמונה עשרה אנו אומרים, "השיבנו אבינו לתורתיך". אם כן למי עוד 
אנו צריכים לומר, שהקב"ה הוא אבינו, ואנו מתביישים לומר זה, ועל 
זה הקב"ה ברוגז, ואומר, "ואם אב אני איה כבודי".
%break
ויש לפרש את זה, שאנו צריכים לומר, ש"ה' הוא אבינו" הוא להבורא. 
ואנו אומרים תמיד, "אבינו מלכנו", ועל זה הקב"ה ברוגז, היינו איך אין 
אתם מתביישים לומר לפני שאני אביכם, בו בזמן שאתם לא נוהגים בי 
שום כבוד, 
%break
וזה שאומר "אם אב אני, איה כבודי" זאת אומרת, שהקב"ה אומר 
שחרפה היא לכם לקראות אותי בשם אבינו, ואני רואה שהכבוד שלי 
מונח אצלכם בארץ, הנקרא שכינתא בעפרא, ואיך אתם לא מתביישים 
לקראות אותי אבינו.
%break
"ואם אדון אני איה מוראי". הלא אתם אומרים, שכולכם עבדי ה', ואני 
לא רואה שתהיה לכם יראה, היינו היראת שמים מה שאתם צריכים 
לקבל על עצמכם. 
%break
כי עבד, משמע שאין לו שום רשות בפני עצמו, כמו שאמרו חז"ל, "מה 
שקנה עבד קנה רבו", אלא הוא מתבטל לפני האדון, וכל מה שהוא 
מקבל מהאדון, הוא רק בכדי שיוכל לשמש להאדון ולא לצורך עצמו.
%break
ואני רואה שאתם הולכים בדרך הפוכה, היינו שאתם רוצים שאני 
אשמש אתכם, היינו שאני אמלא את האהבה העצמית שלכם. ומה 
שאתם באים אלי לבקש, הוא רק איך להגדיל את הרשות שלכם. 
%break
זאת אומרת, אתם אדונים ואני העבד שלכם, ואתם הולכים כל היום 
עם טענות עלי, שאני בעל חוב שלכם, ואם אתם הייתם יכולים לקבל 
ממני בחוזקה, בטח שאתם הייתם מקבלים.
%break
ומה עשה הבורא שלא יקבלו בחוזקה. עשה דבר קטן, ברא בחינת 
חושך בעולם, הנקרא העלם והסתר, שאם הנבראים לא יהיו מוכנים 
להיות עבדים, לעבוד בשבילו, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, על דרך שאמרו חז"ל, "הדבק במידותיו". 
%break
%page 214
כידוע, שכל זמן שנמצא בכלים דקבלה, כל מה שמקבל יותר, נמצא, 
שהוא גרוע ביותר, היינו שהוא מתרחק מהקב"ה. לכן עשה תיקון 
גדול, שבמצב שהכלי קבלה שולטים באדם, הוא לא רואה שום דבר 
שבקדושה, שיהיה לו משם להוציא תענוגים.
%break
אלא שהוא רואה רק אלו תענוגים, שניתן לראות, המכונים תענוגים 
דפרודא. כמו שאומר האר"י הקדוש, שניתן לקליפות בחינת הארה 
דקיק, לכל התענוגים הגשמיים, בכדי שיהיה להם קיום. ורק זה האור 
של הגשמיות ניתן לראות, ששם נמצא תענוג. 
%break
מה שאין כן על רוחניות יש ענן חושך, שמכסה את כל תענוגי 
הרוחניים. וממילא לא מקבלים בחוזקה. היינו, אפילו שהבעל הבית 
לא רוצה לתת, היות שלא רואים תענוגים. 
%break
לכן כל אלה שכל חשקם הוא באהבה עצמית, בורחים מכל דבר אמת, 
שיש שם הטוב והעונג, מחמת שהחושך יכסה ארץ.
%break
ומשום זה אין האדם מסוגל תיכף בתחילת עבודתו לעבוד לשמה, 
אלא מוכרח להתחיל בשלא לשמה. כי בלשמה, שהוא דרך אמיתית, 
הגוף מוכרח לברוח מעבודה זו. 
%break
כי כל בחינה הולך לבחינתה. והואיל שאדם נברא עם כלי קבלה על 
מנת לקבל, לכן, כשרואה איזה מחשבה דיבור ומעשה, שלא יצמח 
מזה משהו עבור כלי קבלה שלו, תיכף הוא בורח מהם, 
%break
משום שזה הוא לא בחינתו. כי בחינתו הוא הטבע שבו הוא נברא, 
והוא קבלה בעמ"נ לקבל, ולא להשפיע כלום.
%break
וכדי שהאדם, המתחיל בעבודת ה', לא יברח מהעבודה דלהשפיע, 
כיון שאין זה בחינתו כנ"ל, לכן מוכרחים להתחיל בשלא לשמה. 
%break
היינו, שהוא מקיים תו"מ, מה שהקב"ה ציווה לנו, ותמורת זה הוא 
ישלם לנו שכר תמורת עבודתינו, היינו משום שאנו היו יכולים לעבוד 
רק בדברים גשמיים, היינו להרויח כסף וכבוד, והיו נהנים ממנוחה. 
%break
ואנו מוותרים על השגת כסף וכבוד ושאר תאוות, מה שהגוף דורש 
שאנחנו נעשה את זה, ויהיה לנו תענוג מזה, ואנחנו מקיימים במקום 
זה את התורה ומצות, מה שהבורא ציווה לנו.
%break
ואנו רואים, בזמן שאנו דורשים משהו מהגוף, שהוא יוותר על תענוגיו, 
מה שהוא מבין שהוא יכול להנות מהם, הוא שואל, מה תרויח מזה, 
היינו מהעבודות החדשות שאתה רוצה לעשותם, האם יהיה לך מזה 
תענוגים יותר גדולים. 
%break
אחרת, בשביל מה אתה צריך להחליף מקום עבודה שלך, שאתה 
רגיל לעבוד אצל בעל הבית הזה, זאת שאתה רוצה לעבוד עכשיו אצל 
הבורא ולמען הבורא, 
%break
שהוא צריך את עבודתך, האם הוא ישלם לך יותר משכורת, היינו יותר 
תענוגים, כלומר שתהנה יותר מהעבודה שאתה כבר רגיל בה.
%break
ובטח שצריכים לומר לו, שעד עכשיו היה לו רווח, רווחים קטנים, 
דהיינו תענוג המדומה. מה שאין כן עכשיו תזכה לרווחים גדולים, 
שהנאה שלך תהיה הנאה אמיתית. כי הקב"ה רוצה לתת לך שכר 
רוחני. אלא בלי עבודה תהיה זה נהמא דכסופא. 
%break
לכן ניתנו לנו תורה ומצות, ואנו צריכים להאמין, שבודאי הוא ישלם לנו 
תמורת זה, שאנו מוותרים את צרכינו, ממה שאנו היינו יכולים להנות, 
תמורת שכר אמיתי שהוא שכר רוחני.
%break
והגם שאנו עוד לא יודעים מהו רוחניות, מכל מקום אנו מאמינים 
שהוא דבר גדול, שכל התענוגים הגשמיים בערכו נבחן לנהירו דקיק, 
כמבואר בדברי האר"י, שאומר, שע"י שבירת הכלים ומחטא עץ 
הדעת, 
%break
נפלו ניצוצין לתוך הקליפות, בכדי להחיותן, שלא יתבטלו כל זמן 
שצריכים אותם. מה שאין כן בעולמות דקדושה, שם ישנם עיקר הטוב 
והעונג. לכן כדאי לנו לעבוד בתו"מ, שע"י זה נזכה לעולם הבא, 
תמורת עבודתנו בתו"מ.
%break
אבל לאחר שהאדם כבר נכנס לעבודת ה', ורוצה לידע דרך העבודה 
אמיתית, אז אומרים לו, "אם אדונים אני איה מוראי", שפירושו, הלא 
מדרך העבד, שעובד הכל לצורך בעל הבית ולא בשביל עצמו. 
%break
ואיך אתם עובדים רק בכדי לזכות לעולם הבא, שאתם רוצים תמורה 
עבור עבודתכם. הלא מדרך העבד, שעובד בלי שום תמורה. ומה 
שבעל הבית נותן לו צרכיו, הוא בכדי שהעבד יוכל לעבוד בשבילו, 
%break
אבל אין להעבד שום רכוש, שנאמר, שזה שייך להעבד, אלא אין שם 
אלא רשות אחד, והוא רשות של בעל הבית.
%break
%page 215
אלא כל העבודה שלנו בתורה ומצות צריך להיות בכדי להגיע לידי 
השתוות הצורה, שהוא דביקות ה'. וזה שאנו עוסקים בתורה ומצות, 
הוא לא כמו שחשבנו מקודם, שהבורא רוצה שנקיים את התו"מ שלו, 
וע"י זה יתן לנו אח"כ שכר. 
%break
אלא התורה ומצות שניתנו לנו לקיים, הוא מחמת שאנחנו צריכים 
לזה, היינו שע"י קיום תו"מ אנו נקבל מאור התורה, שע"י המאור הזה 
אנו נוכל לבוא לידי השתוות הצורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב.
%break
היוצא מזה, מהו השכר שאנו צריכים לדרוש עבור עבודת הגוף, שאנו 
מוותרים צרכי הגוף לצורך קיום תורה ומצות. ובטח בלי שכר אי 
אפשר לעבוד, כי שואל תיכף על המקום, בשביל מה אתה מוותר על 
התענוגים, שאתה יכול להנאות מהם. ומה אתה תרויח.
%break
והתשובה היא, שכל הרווח שלנו הוא, שנזכה לשמש את הבורא 
יתברך. וזהו דבר חשוב מאוד, משום שזה הוא ענין של אמת, היינו 
שיזכה להיות דבוק במלך מלכי המלכים. 
%break
מה שאין כן כשכל התענוגים בנויים בזה, שכל הנאה שיש לו, הוא 
בזה שלוקח הנאה ותענוג בזה שמשמש את עצמו, 
%break
ולקבל תענוג בלבושים של קבלה שייך גם לבעלי חיים ולאו דוקא לבני 
אדם, שהוא מובחר היצורים, שיהנה מאותם לבושים שבעלי חי נהנין, 
זה לא מתאים בשבילו.
%break
אלא כל הלבושים, שהאדם רוצה לקבל הנאה, יהיה מלבושים של 
כלים דהשפעה. זאת אומרת, בלי תענוג אי אפשר לעבוד. אלא 
התענוג שלו הוא, במה שכל התענוגים שלו נמדדים, כמה שהוא יכול 
להשפיע להמלך. 
%break
היינו, אם הוא רוצה לדעת, כמה הוא מקבל הנאה מעבודתו, אל ימדוד 
כמה הוא נהנה מעבודתו, שפירושו, כמה שיש לו הנאה משימוש 
המלך. אלא ימדוד ממעשים, היינו כמה הוא רוצה שהמלך יהנה 
מעבודתו. נמצא, שכל חשיבתו הוא ממה שהוא משמש את המלך.
%break
היוצא מזה, אם האדם רוצה לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא 
מתקדם בעבודה, אז יש לעשות זאת בשני אופנים:
%break
א. שמסתכל על השכר, היינו השכר שהוא מקוה לקבל מהבורא, אם 
הוא מקבל כל יום שכר יותר גדול, ואז המודד הוא הכלי קבלה,
%break
ב. כמה הוא נהנה בזה שמשמש להבורא, וכל השכר הוא מזה 
שמשפיע להבורא, ואם הוא משמש לגדול המדינה למשל, יש לאדם 
הנאה, 
%break
ואם הוא משמש גדול הדור, בטח שהנאה היא יותר גדולה, לכן הוא 
רוצה, שכל יום יהיה אצלו הקב"ה יותר גדול ויותר חשוב. זו היא 
המדידה האמיתית.
%break
%page 216
%H ענין בטחון
%break
בזהר הקדוש (תולדות דף נ"ג, אות קכ"ב - ד' ובהסולם) אומר וזה 
לשונו, "רבי אלעזר פתח ואמר, אשרי אדם עוז לו בך, אשרי האדם 
שמתחזק בהקב"ה, ושם מבטחו בו. יכול כחנניה מישאל ועזריה. 
%break
אפשר לפרש את הבטחון על דרך שאמרו חנניה, שבטחו ואמרו הן 
איתי אלהנא, דהיינו, שבטחו, שהקב"ה יצילם בודאי מכבשן האש. 
ואומר, שאינו כן, אלא בוא וראה, אם לא יצילם ולא יתייחד עליהם 
הקב"ה, נמצא שלא יתקדש שמו של הקב"ה בעיני כל. 
%break
אלא אחר שידעו שלא אמרו כראוי, חזרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך 
מלכא, דהיינו, שאמרו בין שיציל ובין שלא יציל, יהיה ידוע לך, שלא 
נשתחוה לצלם.
%break
אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך, 
אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל 
במצות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. 
%break
וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים לו, ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור 
אותו, ויבטח בו ולא ישים מבטחו באחר זולתו, ועל זה כתוב "עוז לו 
בך".
%break
"מסילות בלבבם". פירושו, שיעשה את לבו כראוי, שלא יבוא בו 
הרהור זר, אלא כאותה מסילה המתוקנת לעבור בה, לכל מקום 
שצריכים, הן לימין והן לשמאל. 
%break
"וכן יהיה לבו", כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עמו טובה או להיפך, 
יהיה לבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.
%break
דבר אחר, "אשרי אדם עוז לו בך". הוא כמו שאתה אומר, "ה' עוז 
לעמו יתן", שפירושו תורה. "עוז לו בך", פירושו, שהאדם צריך לעסוק 
בתורה לשמו של הקב"ה, 
%break
דהיינו השכינה, שנקראת שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל 
לשמה, טוב לו שלא היה נברא. "מסילות בלבבם" הוא כמו שאתה 
אומר, "סולו לרוכב בערבות ביה שמו", שפירושו, לרומם לרוכב 
בערבות.
%break
וכן "מסילות בלבבם" פירושו, שאותה התורה שהוא עוסק בה, תהיה 
כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשותו מכובד וחשוב בעולם, דהיינו, 
שיכוון בלבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, 
%break
כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמו שכתוב "ומלאה הארץ דעה 
את ה'". ואז יקויים "והיה ה' למלך על כל הארץ".
%break
ולפי הנ"ל קשה להבין את ענין הבטחון, מה שהזהר הקדוש מפרש 
לנו, ואומר "אלא לא יבטח אדם ויאמר הקב"ה יצילנו", או "הקב"ה 
יעשה לי כך וכך". 
%break
הלא אנו רואים, אם מי שהוא מבקש מחבירו, שיעשה לו איזה טובה, 
ואם האדם הזה הוא ידיד שלו, ויודע שיש לו לב טוב, אז הוא בוטח 
באדם זה שיעשה את מבוקשו. 
%break
אבל איך שייך לומר שהוא בוטח בו, אפילו שלא יעשה את מבוקשו, 
כמו שכתוב "אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו".
%break
ועוד קשה להבין במה שאומר, "ולא ישים מבטחו באחר זולתו". ועל 
זה כתוב "עוז לו בך". וזה צריכים להבין. כי מצד אחד הוא אומר, שלא 
יאמר "שהקב"ה יצילנו", שפירושו, שהבטחון צריך להיות אפילו 
כשאינו מצילו, כעין חנניה. 
%break
ומה שייך לומר אז על הספק, "שלא יבטח באחר", שמשמע שאחר 
בודאי יעזור ויציל אותו.
%break
זאת אומרת, כאילו יש מי שהוא, שכן יכול להצילו בודאי, בלי שום 
ספק. ולכן יש איסור לבטוח באחר, רק שיבטיח עצמו בה', אף על פי 
שאינו יודע אם ה' יצילו כנ"ל. 
%break
ואיך שייך לומר, שיש מי שהוא, שיכול להצילו, הלא מביא דוגמא 
מחנניה מישאל ועזריה, ושם איך שייך לומר, שלא יבטחו באחר, 
משמע כאילו שיש מי שהוא בעולם, שיכול להציל אותם מכבשן האש, 
היתכן לומר כך.
%break
%page 217
וכדי להבין את דברי הזה"ק, צריכים להקדים את מטרת הבריאה, 
היינו שיש מטרה מצד הבורא, מה שהבורא רצה מהבריאה. וגם יש 
מטרה מצד הנבראים, היינו לאיזה מטרה הנבראים צריכים להגיע, 
שנגיד, שהם באו להמטרה שלהם, היינו לשם מה שהם נבראו.
%break
וזה ידוע, שהמטרה מצד הבורא היא, היות שרצונו להטיב לנבראיו, 
לכן ברא את הנבראים בכדי לתת להם טוב ועונג. והיות שרצה 
שההטבה שהוא נותן להם, תהיה בה שלימות. 
%break
לכן עשה תיקון, שמטרם שהנבראים יכלו לקבל בעל מנת להשפיע, 
לא יקבלו שום שפע, הנקרא טוב ועונג. וזהו מטעם, שמטבע הענף 
להדמות לשורשו. 
%break
והיות שהשורש של הנבראים הוא להשפיע להנבראים, לכן בזמן 
שהנבראים יעסקו בקבלה, הם ירגישו אי נעימות.
%break
ומשום זה נעשה תיקון, המכונה צמצום ומסך, שרק ע"י זה 
שהנבראים יקבלו בעמ"נ להשפיע, אז הם יכולים להנות מהטוב ועונג 
שהיה במחשבת הבריאה. 
%break
ומטרת הנבראים היא, שהם צריכים להגיע לבחינת דביקות, המכונה 
השתוות הצורה, דהיינו, כמו שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, כמו כן 
צריכים הנבראים גם כן להגיע, שיהיה כל רצונם להטיב לה'.
%break
ומשום זה, אלה אנשים שרוצים להכנס לדרך האמת, שיגיעו לבחינת 
הדביקות, צריכים להרגיל עצמם, שכל המחשבה דיבור ומעשה שלהם 
יהיו על הכוונה, שע"י זה שהם עושים מעשי המצות ועוסקים בתורה, 
תצמח מהעבודה זו נחת רוח להבורא, 
%break
ואסור להם לעשות חשבון, מה שהם יכולים לקבל מהבורא, עבור זה 
שהם רוצים לתת לו נחת רוח, זאת אומרת, שלא יעלו על 
מחשבותיהם, מה הבורא יתן להם, שתהיה להם היכולת להוציא 
מרשותו של הבורא לרשות שלהם, 
%break
שזה יגרום להם שיעשו שתי רשויות, היינו רשות הבורא ורשות של 
הנבראים, שזהו ההיפך מבחינת הדביקות, שדביקות פירושו יחוד, 
שמשני דברים נעשה דבר אחד, בזמן שהם מתאחדים זה בזה.
%break
מה שאין כן שתי רשויות זהו פירוד. ובזה שהם חושבים על עצמם, 
היינו לקבל משהו מהבורא לתוך הרשות שלהם, נמצא, מהקבלה זו 
הם נעשים יותר נפרדים, מכפי שהיו עד עכשיו.
%break
ובזה מובן לנו דברי הזה"ק, שאמרו על פסוק "וחסד לאומים חטאת", 
משום ש"כל טיבו דעובדין לגרמייהו עובדין". ומתעוררת השאלה, 
מדוע כשהם עוסקים בחסד, היינו שעוסקים בדברים דלהשפיע, 
שעושים חסד, 
%break
ומדוע לא די שנגיד, שלא מקבלים שכר על זה, משום שאין כוונתם 
למעשה החסד, אלא כוונתם על התמורה שהם יקבלו תמורת זה, 
שזה נקרא "לגרמייהו", שפירושו, שעוסקים בחסד הוא לא על הכוונה 
לעשות טוב להשני, 
%break
אלא כוונתם הוא, שע"י זה שעושים דבר טוב להשני, הם יקבלו איזה 
תמורה, לא חשוב שיקבלו כסף או כבוד וכדומה, העיקר שיקבלו 
תמורה עבור הרצון לקבל שלהם.
%break
אבל צריכין להבין, היות שמכאן משמע, משאמר "חטאת", שהיה יותר 
טוב אם לא היו עושים את החסד. היתכן לומר כן, הלא אין שום 
עבירה בזה שעושים חסד. אם כן מדוע נקרא זה "חטאת".
%break
ולפי מה שהסברנו, באנשים שרוצים ללכת בדרך האמת, היינו לזכות 
לדביקות ה', שרוצים בהשתוות הצורה, נמצא, כשהם ב"שב ואל 
תעשה", לא דורשים שום דבר לתוך כלי קבלה שלהם, אם כן אין הם 
עושים שום פעולה שיתרחקו מה'.
%break
מה שאין כן כשעושים איזו פעולה של חסד, נמצא, שע"י זה הם 
מבקשים שהקב"ה יתן להם איזו תמורה לתוך כלי קבלה שלהם. 
נמצא, שהם דורשים דבר שיפריד אותם מה'. 
%break
ולפי זה נקרא החסד "חטאת" (אבל אין הכוונה על תורה ומצות, כי 
בתורה ומצות, אמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, כי 
מתוך שלא לשמה באים לשמה").
%break
%page 218
אולם לפי הכלל, בלי תענוג אי אפשר לעשות שום פעולה, אם כן איך 
יכולים לעבוד בעמ"נ להשפיע ולא לקבל לרשות של עצמו שום 
תמורה, אלא להיבטל אליו ולבטל את רשות של עצמו, 
%break
ולא ישאר רק רשות היחיד, היינו רשותו של הקב"ה. אם כן מהם 
החומרי דלק שיתנו להם כח עבודה, שיוכלו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
אלא החומר דלק, שיתן כח לעבודה, צריך להיות מזה שהאדם משמש 
את המלך. ולפי חשיבותו של המלך. היות שהקב"ה נתן כח בהטבע, 
שיש תענוג גדול מזה שמשמשים אדם חשוב. ולפי חשיבותו של 
המלך, כן האדם מרגיש את התענוג. 
%break
זאת אומרת, אם האדם מרגיש שהוא משמש מלך גדול, בשיעור זה 
מתגדלת הנאה שלו. לכן כל כמה שהמלך חשוב ביותר, כן הוא מקבל 
יותר הנאה ותענוג מעבודתו.
%break
ותענוג זה שמקבל משמושו של המלך הוא, שכל מה שהמלך גדול 
ביותר, הוא רוצה יותר להיבטל אליו. 
%break
נמצא, כל הנאה ותענוג שהוא מקבל, לא נכנס לרשותו של אדם, אלא 
לפי גדלותו וחשיבותו של מלך, בשיעור זה הוא רוצה להיבטל להמלך. 
ואין כאן אלא רשות אחת, הנקראת רשות היחיד.
%break
מה שאין כן כשהוא רוצה לקבל איזו תמורה מהמלך עבור עבודתו, יש 
לו אז שתי רשויות, נפרדות זו מזו. נמצא, במקום שהאדם צריך להגיע 
לדביקות ה', הוא מגיע לפירוד מה', שהוא ממש דרך הפוך מהמטרה, 
שהנבראים צריכים להגיע אליה.
%break
נמצא, הסיבה שנותנת לו כח העבודה, היא רק זה שיכול להשפיע 
להמלך. אבל מטרם שהאדם הגיע לידי הרגשת גדלות ה', אז יש לו 
מלחמות עם הגוף, היות שהוא לא מסכים לעבוד בלי תמורה. 
%break
ולעבוד מטעם שיש תענוג גדול, בזה שמשמש את המלך, זה אין לו, 
מטעם שחסרה לו הרגשת גדלות המלך. ויותר אמת הוא, מטעם 
שחסרה לו אמונה, היינו להאמין שיש מלך בעולם.
%break
וכמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב') וזה לשונם, "דע מה למעלה ממך, 
עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. וכשיש לו אמונה, 
שיש משגיח בעולם, אז מתחילים החשבונות, מה גודלו וחשיבותו. 
%break
ובזמן שיש לו אמונה, שיש משגיח בעולם, האמונה הזאת כבר מביא 
לו הרגשת החשיבות, אפילו שהוא לא עושה חשבון על גדלותו של ה', 
מכל מקום יש לו כבר כח עבודה לשמש לה'".
%break
אולם היות שחסר לו אמונה, ואין לו אלא אמונה חלקית (עיין בהקדמה 
לתע"ס אות י"ד), והוא רוצה אז לעבוד בעמ"נ להשפיע, בא תיכף 
הגוף וצועק בקולי קולות, וכי אתה משוגע, שאתה הולך לעבוד בלי 
שכר, 
%break
ומה שאתה אומר, שאתה רוצה לשמש את המלך, שזה בעצמו הוא 
שכר גדול, זה שייך לומר במי שמרגיש את המלך, שהמלך מסתכל 
עליו על כל תנועה ותנועה, מה שהוא עושה, שייך לומר, שהוא עובד 
מטעם שזוהי זכיה גדולה לשמש את המלך, אבל לא אתה.
%break
וזה גורם מלחמת היצר, שפעם הוא גובר על הגוף, ופעם הגוף גובר 
עליו. כי הוא טוען להגוף, כי זה שאני לא מרגיש את גדלות המלך, 
אתה אשם בדבר, היות שאתה רוצה לקבל הכל לתוך הרשות שלך, 
%break
הנקראת מקבל בעמ"נ לקבל. ועל בחינה זו היה צמצום והסתר, שלא 
יכולים לראות שום דבר אמת. אי לזאת, תן לי לצאת מהרצון שלך, 
ונתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
%break
ובטח תראה אז חשיבות וגדלות המלך, ואז אתה בעצמך תסכים עמי, 
שכדאי להיות משמש להמלך, ואין שום דבר אחר בעולם יותר חשוב 
מזה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם רוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע ולא לקבל 
כלום, וכל החשבונות שלו, הם בזה שיש הנאה להבורא מעבודתו, מה 
שהוא רוצה לעשות לו נחת רוח, ועל עצמו לא מסתכל כלום, ואיך אדם 
יכול לדעת, אם הולך באמת על דרך הזה. 
%break
יכול להיות שהוא מרמה את עצמו, היינו, שכל כוונתו בעמ"נ לקבל. 
זאת אומרת, שהוא בבחינת משפיע על מנת לקבל, ולא הולך בדרך 
אמת, היינו לומר, שכל חשקו ומאווייו הוא בכדי להיות משפיע בעמ"נ 
להשפיע.
%break
%page 219
ובזה האדם יכול לבקר את עצמו, היינו את כוונתו. כי בזמן שהוא 
מתפלל לה', שיעזור לו במלחמת היצר, שלא יבוא אליו היצר, וירצה 
לשלוט עליו עם הטענות שיש לו על עבודתו, הקב"ה יתן לו רק רצון 
להיות רוצה לעבוד בשבילו בכל לבבו ובכל נפשו. 
%break
ובטח אין תפילה בלי בטחון, היינו שהקב"ה הוא שומע תפלה, אחרת 
אם אין לו בטחון שהקב"ה ישמע תפלתו, אין הוא יכול להתפלל, אם 
אין הוא בטוח שיש מי ששומע תפלתו.
%break
ואז נשאלת השאלה, אם הוא רואה שאין תפלתו נשמעת, היינו שלא 
עונים לו על תפלתו, כמו שהוא מבין שצריכים לתת לו מה שהוא 
דורש, מטעם שהקב"ה הוא רחום וחנון, ואם הוא שומע, בטח היה 
נותן לו מה שהאדם דורש. 
%break
ולפי זה מדוע הוא לא נענה על תפלתו, וכי אין הקב"ה שומע תפילה 
חס ושלום, היתכן לומר כך.
%break
אלא שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלה, כמו שאנו 
אומרים בתפלת שמונה עשרה, "כי אתה שומע תפלת כל פה עמך 
ישראל ברחמים". 
%break
אלא צריכים להאמין במה שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". 
זאת אומרת, שהקב"ה יודע מה שטוב לאדם, היינו לשלימותו, ומה 
שיכול להפריע לשלימותו.
%break
אי לזאת צריכים לומר, שתמיד הקב"ה שומע ועונה לו, כפי מה שיהיה 
טוב לאדם. ואת זה הוא נותן לו, היינו אלו המצבים מה שהאדם 
מרגיש, צריכים להאמין שהקב"ה רוצה שהאדם ירגיש כך, משום שזה 
הוא לטובתו של האדם.
%break
ונמצא, שעיקר הבטחון, שהאדם צריך לבטוח בה', הוא שבטח הקב"ה 
שומע תפלתו, ועונה לו על תפלתו, אלא לא לפי מה שהאדם מבין, 
אלא מה שהקב"ה מבין, שכדאי לתת לו. 
%break
נמצא לפי זה, שעיקר הבטחון הוא לבטוח בה', שה' עוזר לכולם, כמו 
שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו". אבל אין הבטחון צריך להיות שהקב"ה 
יעזור לו כפי שכלו של האדם, אלא לפי ראות עיני ה'.
%break
ויש אנשים, שחושבים שהבטחון הוא דוקא לפי מה שהאדם מבין 
שחסר לו, על זה צריך להיות מידת הבטחון. 
%break
ואם לא מאמין, שהקב"ה מוכרח לעזור לו, כפי מידת שכלו של אדם, 
לא נקרא זה שהוא מאמין ובוטח בה'. אלא דוקא האדם צריך להיות לו 
בטחון, דוקא כמו שהאדם רוצה.
%break
ובזה נוכל להבין דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר "אלא לא 
יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא 
ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך". 
%break
ומביא ראיה מחנניה מישאל ועזריה, שאמרו, "בין שיציל ובין שלא 
יציל". והזה"ק אומר שם, וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים לו. ובזה יבטח 
בהקב"ה, שהוא יעזור אותו ויבטח בו, ולא ישים מבטחו באחר, זולתו.
%break
ועל זה כתוב "עוז לו בך". ושאלנו, מהו הפירוש "ולא ישים באחר". וכי 
יש אחר שיכול לעזור לו, שעל זה בא הציווי, שלא יבטח באחר. הלא 
הוא מדבר מענין בטחון מחנניה, ומי היה יכול להציל אותם מכבשן 
האש, שמשום זה היה צריך ליתן איסור, שלא יבטח באחר.
%break
אלא הענין הוא כנ"ל, כיון שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו 
שכל מעשיו יהיו לשם שמים, הנקרא בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת 
עצמו, אז הוא צריך להאמין, שהקב"ה יודע מה לתת לו, ומה לא לתת. 
%break
כי בכדי שהאדם לא ירמה את עצמו, ויראה כל פעם, אם הוא הולך על 
דרך להשפיע נחת רוח להקב"ה, אז הוא צריך לראות את עצמו, 
באיזה מצב שהוא נמצא, הוא צריך להיות שבע רצון.
%break
והוא צריך לבטוח בה', שבטח זה הוא רצונו יתברך, אם כן לא חשוב 
לי באיזה מצב שאני נמצא, אלא אני צריך ליתן יגיעה ותפלה, על מה 
שהאדם מבין, ויבטח בה', שהקב"ה יעזור לו לטובת האדם. 
%break
ומהו לטובת אדם, זה הוא ה' יודע, ולא האדם. ובזה יש יכולת 
להאדם, שיוכל לעשות על עצמו בקורת, על התעסקותו בתורה ומצות, 
אם כוונתו היא, משום שרצונו הוא בכדי להשפיע להקב"ה ולא 
לתועלת עצמו, היינו שאין כוונתו להיות משפיע בעמ"נ לקבל.
%break
%page 220
ומשום זה, בזמן שהאדם מסדר לעצמו את סדר עבודתו, והולך 
להתפלל לה', ובטח שצריך לבטוח בה', שה' מקבל תפלתו, אז הוא 
צריך לבטוח בה', היינו שמידת הבטחון הוא על דעתו של הקב"ה, ולא 
לבטוח באחר. 
%break
ומי הוא האחר, הוא האדם בעצמו. היינו, שמידת הבטחון, שה' יעזור 
לו, צריכה להיות כפי שהקב"ה מבין, ולא כפי שהאדם מבין.
%break
והאדם נקרא "אחר", כמו שאמרו חז"ל (סוכה מה ע"ב) וזה לשונם, 
"ותניא, כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר, 
בלתי ה' לבדו. 
%break
משמע, שצריך להיות בלתי ה' לבדו, היינו, בלי הנאה עצמית, 
הנקראת קבלה. זאת אומרת, שאפילו כשהוא מכוון בהמצוה לשם 
השם, אלא הוא רוצה גם קצת לתועלת עצמו, הוא נעקר מן העולם".
%break
ומה פירושו ש"נעקר מן העולם". וכי אלו שלא זוכים לכוון כל מעשיהם 
הם נעקרים מן העולם. וצריכים להבין, לאיזה עולם הם מתכוונים. ולפי 
מה שאנו לומדים, כוונתו העולם הנצחי, הנקרא עולמו של הקב"ה, 
%break
שפירושו, ששם ניכר את שמו של הקב"ה, הנקרא טוב ומטיב, ששם 
מגולה מחשבתו יתברך, שהיא רצונו להטיב לנבראיו.
%break
לכן למטרה זו ברא העולם. ומעולם ההוא, הוא נעקר, היינו שלא יכול 
לזכות, שיהיה מגולה אליו את הטוב והעונג, משום תיקון הצמצום, 
שהיה בכדי שהאדם יזכה לדביקות, הנקרא השתוות הצורה. 
%break
ומשום זה, כשאדם רוצה לקבל גם כן קצת לתועלת עצמו, ובשיעור 
הזה הוא מתרחק מדביקות ה', וממילא לא יכול לזכות לטוב ועונג 
שישנם במטרת הבריאה. לכן הוא נעקר מעולם ההוא.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שאם האדם רוצה לדעת, אם הוא לא מרמה את 
עצמו, ורוצה לעבוד לה' בכוונה רק להשפיע נחת רוח להבורא, ואומר 
הזה"ק, שבזמן שהוא מתפלל לה' שיעזור לו, ובודאי צריך להיות לו 
בטחון, שה' יעזור לו, 
%break
אחרת, אם הוא לא בוטח, איך אפשר לבקש, אם אין הוא בוטח שה' 
יעזור לו, אחרת אין מקום לתפלה, כי אין האדם יכול להתפלל ולבקש 
טובה ממי שהוא, אם הוא לא יודע שהאדם הזה יש בידו לעשות לו 
את הטובה.
%break
לכן בטח שמוכרח להיות בטוח, בזמן שהוא מתפלל לה', שבטח יעזור 
לו להאדם. ואם האדם רואה, שהקב"ה לא עזר לו, כמו שהאדם מבין, 
לכן הוא מהרהר אז על הקב"ה, שחס ושלום הוא לא שומע תפלה, 
%break
לכן אומר הזה"ק, שהוא צריך להתפלל ולבטוח בה', שבטח שה' יעזור 
לו כמו שה' מבין, כיון שהאדם הזה הוא רוצה דוקא לעסוק בענינים 
שהם רק לטובת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
אם כן מה הוא ההבדל איך שהוא עובד ומשפיע לה'. זאת אומרת, 
הוא צריך להאמין, שאם הקב"ה מבין, שיהיה לתועלת האדם, אם 
יעבוד באיזה מצב שהוא נמצא, ולא חשוב הוא את מה שהאדם מודד, 
%break
שמזה יהיה להקב"ה יותר הנאה, באם יעזור לו לפי הבנת האדם, מה 
שהאדם מבין, שמזה יהיה להקב"ה יותר הנאה.
%break
אלא הוא צריך לבטוח בה', שה' יעזור לו כפי הבנת הקב"ה. וזה נקרא 
בלשון הזה"ק "אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך", 
שפירושו, מה שהקב"ה מבין, שרק במצב כזה צריך האדם להמצא. 
%break
ועל המצב שבו הוא נמצא, הוא צריך לבקש מה' שיעזור לו. (היינו 
שבמצב, שבו הוא נמצא, והוא מבין, שזה חסר לו. את זה שהוא מבין, 
את זה הוא יבקש. רק ה', הטוב בעיניו יעשה).
%break
כי מתי שייך לומר, שהוא מסכים לרצון ה', ולא יתעקש לומר, שהוא 
רוצה שה' יעזור לו כרצונו של האדם. זה דוקא שהאדם מבקש, מה 
שהאדם מבין, ומתפלל שה' יעזור לו כמו שהוא מבין. 
%break
ומכל מקום הוא מבטל רצונו בפני רצון ה'. אז שייך לומר שהוא שם 
מבטחו בה', שיעזור לו כמו שצריך, היינו כפי מה שה' מבין, ולא כפי 
מה שהאדם מבין.
%break
וזה נקרא "בטל רצונך מפני רצונו", כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ב'). 
מה שאין כן אם אין לו שום רצון להגיע לאיזה מטרה בעת שהוא 
מתפלל לה', שהוא יעזור לו להגיע אליה, וממילא לא שייך לומר 
שיבטל את רצונו מפני רצון ה', 
%break
ולומר, אני רוצה מה שאני רוצה, ומה שאני מבין שחסר לי, ואתה 
תעשה לי כמו שאתה מבין. אז שייך לומר, שהוא מבטל את רצונו 
מפני רצון ה'.
%break
%page 221
אבל בשביל מה צריכים שהאדם יבטל את רצונו. ואם אין לו רצון, 
שיהיה לו מה לבטל, משמע כאילו שאין זה שלימות. 
%break
הלא אדרבה, השכל מחייב, אם האדם מסכים לרצון ה', בודאי הוא 
יותר טוב, מכפי שיש לו רצון אחר מרצון ה', והוא צריך לבטלו. כאילו 
יש לו דבר רע, וצריך לבטל את הרע. הלא היה יותר טוב, אם לא היה 
לו רע בכלל.
%break
אלא הענין הוא, כי ידוע שהכלי הרוחני, שתהיה מוכשרת לקבל שפע 
של טוב ועונג, צריך להיות בה ב' תנאים:
%break
א. שיהיה לה בחינת עביות, שהיא הרצון לקבל הנאה ותענוג,
%break
ב. שיהיה לה מסך, היינו שלא לקבל כפי חשקו ורצונו, מה שהוא 
משתוקק לקבל הנאה ותענוג, אלא כפי מה שיהיה מזה הנאה 
להבורא, שזה מכונה לקבל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
אולם אם אין לו כלי קבלה, היינו שאין לו השתוקקות לקבל הנאה 
ותענוג, אז הוא לא מוכשר לקבל שפע מלמעלה, כי אין מילוי בלי 
חסרון. ומשום זה מוכרחים להשתדל לעשות לעצמו חסרון, להשתוקק 
שהבורא יקרב אותו ויתן לו מכל טוב, שיש בידו של הקב"ה לתת. 
%break
והוא משתוקק לקבל את זה. ויחד עם זה הוא מבטל את רצונו, ובוטח 
בה', שבטח ה' יעזור לו, ויתן לו מה שהקב"ה מבין שזה הוא לטובתו. 
ולכן אין לו אז טענות, שהקב"ה לא עזר לו, כפי שהאדם מבין.
%break
וזה נקרא שמבטל רצונו ואומר, אני עושה את שלי, היינו מה שאני 
מבין שזהו לטובתי, ואני מבין ומאמין, שבטח הקב"ה יודע יותר טוב 
את מצבי, ואני מסכים ללכת ולעסוק בתורה ומצות, כאילו הקב"ה עזר 
לי, כפי שאני מבין שהוא צריך לענות לי על תפלתי. 
%break
והגם שאני רואה, שעל מה שבקשתי הוא לא נתן לי שום מענה, ומכל 
מקום אני מאמין, שה' שמע את תפלתי ועונה לי, כפי מה שהוא טוב 
בשבילי. ומשום זה אני צריך תמיד להתפלל, שה' יעזור לי, כפי שאני 
מבין, וה' עוזר לי, כפי מה שהוא מבין שטוב בשבילי.
%break
ולפי זה מתעוררת השאלה, היות שבין כך ובין כך הקב"ה עוזר כפי 
מה שהוא מבין, אם כן התפלה הזו, שהאדם מתפלל, למה לי. כיון 
שאין הקב"ה עונה על התפלה, מה שהאדם מתפלל, אם כן מה 
שהבורא מבין, שהוא יעשה, 
%break
ומה מועיל תפלתו של האדם, ולאיזה תועלת הוא צריך את זה, שאנו 
נתפלל, על מה שאנו מבינים שחסר לנו, והוא עונה כמו שהוא מבין, 
כנ"ל.
%break
אלא צריכים לדעת, כי ענין התפלה, מה שאנו מתפללים על מה 
שחסר לנו, ואנו יודעים בודאי מה שחסר לנו, ואנו רוצים שהקב"ה 
יענה לנו על תפלתנו, 
%break
כפי מה שאנו מבינים, שאם הוא ימלא את בקשותינו, אנו נהיה אז 
אנשים מאושרים, כי כל מה שהיה חסר לנו, הכל נתן לנו.
%break
יש לדעת שיש כלל, "אין אור בלי כלי". פירוש, שאי אפשר להיות מילוי 
בלי חסרון. נמצא לפי זה, אפילו שנגיד שהאדם יודע מה שחסר לו, 
מכל מקום אין זה נקרא חסרון, שהחסרון הזה עומד להתמלאות. כי 
מה שהאדם חושב שחסר לו, עוד זה לא אומר שיש לו חסרון. 
%break
כי החסרון משמע דבר שחסר לו ממש. אבל חסרון לא נקרא מה שאין 
לו, היות שיש הרבה דברים שאין לו לאדם, ומכל מקום עוד לא נבחן 
זה לחסרון, שיהיה שם מקום להתמלאות.
%break
על דרך משל, אדם, שהוא אזרח במדינה, ויש בחירות בהמדינה, את 
מי לעשות נשיא המדינה, ועשו את מי שהוא נשיא המדינה, והוא 
נשאר אזרח פשוט, ואין לו שום יסורים, בזה שלא עשו אותו נשיא 
המדינה. 
%break
ויש אדם אחר בהמדינה, שהוא חשב שיעשו אותו נשיא המדינה, 
והשקיע הרבה כוחות בין הידידים ואנשי השם, שהם יהיו בעזרו 
להיות נשיא המדינה, ולבסוף עשה את מי שהוא נשיא המדינה, והוא 
נשאר רק עם הרצון שלו. 
%break
בטח שיש הבדל בין אלו שני אנשים, הגם שלשניהם יש אותו שלילי, 
ששניהם אינם נשיאים, ומכל מקום יש הבדל עצום בין זה שהשקיע 
כוחות להיות נשיא ונשאר עם רצון בלי מילוי, להשני, הגם שאינו 
נשיא, 
%break
%page 222
אבל הוא לא מרגיש יסורים, בזה שלא עשו אותו נשיא. זאת אומרת, 
אפילו שירצה לעשותו נשיא, אין לו כלים לזה, שיהיו לו אמצעים איך 
להתנהג עם הנשיאות.
%break
אלא כלי להמילוי הוא הרצון להדבר. ורצון נקרא, שיש לו יסורים 
להדבר שהוא רוצה. ואפילו שיש לו רצון לאיזה דבר, וחושבים שזה 
כבר נקרא רצון, אבל זה עוד לא נקרא חסרון אמיתי, שיהא הרצון הזה 
מוכשר לקבל את המילוי.
%break
והטעם הוא, כי חסרון נקרא יסורים במה שאין לו. והמילוי נקרא תענוג 
בזה שהשיג את מבוקשו. נמצא, שכפי היסורים שיש לו מהשלילה, 
באותו שיעור יכול להיות תענוג מהמילוי.
%break
ועתה נבוא להבין את ענין התפלה, שאנו מתפללים, שה' יעזור לנו, 
כפי שאנחנו מבינים. ולהאמין במה שכתוב, "כי אתה שומע תפלת כל 
פה". ויחד עם זה לבטוח בה', שהוא שומע תפלת כל פה. 
%break
אבל לא לבטוח, שהקב"ה צריך לעזור כפי שהאדם מבין, אלא לבטוח 
בה', שהוא יעזור לו כפי שה' מבין.
%break
ושאלנו, אם כן התפלה שאדם מתפלל למה לי. כי ה' יעשה תמיד כפי 
שהקב"ה מבין. אלא ע"י התפלה מתרחב הרצון להמילוי, כי בריבוי 
תפלות מתרבה החסרון בהאדם, היינו שמתחיל להרגיש חסרון על 
זה שהוא מתפלל. 
%break
כי כשהתחיל לבקש איזה מילוי על חסרונו, עוד לא היתה בעצמו 
ההרגשה, שחסר לו באמת את זה שהוא מבקש. 
%break
אלא הוא ראה שאחרים מבקשים איזה מילוי, ושמע מהחברים 
שצריכים לבקש מה' איזה מילוי, אז גם הוא התחיל להתפלל לה', 
שיתן לו את מבוקשו. אבל שהוא ירגיש באמת, שחסר לו את מה 
שהוא מבקש, את זה עוד לא עלה על לבו.
%break
אבל ע"י ריבוי התפלות שהוא נותן, אז הוא בעצמו מתחיל להתבונן, 
אם באמת חסר לו, מה שהוא מבקש, או זה רק דבר נוסף עליו, היינו 
שהוא רוצה מותרות. 
%break
זאת אומרת, מה שהוא צריך ליהדות לעשות בהכרח, זה הוא עושה, 
אלא שהוא רוצה מותרות, היינו שיעשה חיים יותר טובים ברוחניות, 
ולא להיות איש פשוט, כמו הכלל, שהם עובדי ה'.
%break
וההתבוננות זו בהתפלות, מה שהוא מתפלל, תביאהו להכרה, שהוא 
באמת נצרך לעזרת ה', שיעזור לו לקיים משהו ברוחניות. כי ע"י 
התפלות, שכל פעם שהוא מתפלל, מביאו לידי תשומת לב, שמתחיל 
להסתכל על עצמו, לשם מה הוא מתפלל. 
%break
אלו התפלות, שסדרוהם לנו חז"ל, אם באמת חסר לי מה שהם אמרו, 
שעל זה אנו צריכים להתפלל, או שחסר לי שאר דברים, היינו שחסר 
לי דברים מה שהגוף שלי מבין, שצריך לבקש עליהם.
%break
נמצא, שריבוי תפלות, מה שהוא נותן, הוא מתחיל אז לקבל חסרון 
אמיתי, עד שהוא מרגיש יסורים, בזה שחסר לו. וזה נותן לו רצון 
אמיתי, שירצה שהקב"ה יקרב אותו אליו. 
%break
וזה נקרא שהקב"ה עוזרו, היינו כמו שכתוב בזה"ק "אלא ישים מבטחו 
בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך", היינו שהבטחון צריך להיות, 
שהקב"ה עוזרו על התפלות, כמו שהקב"ה מבין שצריכים לענות לו.
%break
ועתה נבאר המשך דברי הזה"ק, וזה לשונו, "דבר אחר, אשרי אדם 
עוז לו בך. הוא כמו שאתה אומר, ה' עוז לעמו יתן, שפירושו תורה. 
ועוז לו בך, פירושו שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, 
דהיינו השכינה, שנקראת שם".
%break
ויש להבין, מהו שאומר שם בהסולם, "לשמו של הקב"ה, דהיינו 
השכינה, שנקראת שם". הלא ידוע, שכל כוונתנו, שאנו צריכים לכוון, 
הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה. 
%break
אם כן מהו הפירוש שהוא אומר, על מה שאומר הזה"ק, שהאדם צריך 
לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, דהיינו השכינה, שנקראת שם, 
שמשמע, שאנו צריכים לכוון עבור השכינה, יהיה כל העסק בתו"מ. 
%break
אם כן צריכים להבין, מהו הפירוש "להשכינה". וכן אנו מוצאים בכמה 
מקומות בזה"ק, שצריכים לכוון בעסק התורה ומצות, "לאוקמא 
שכינתא מעפרא". אם כן צריכים להבין את שינוי הלשון בין קוב"ה 
ושכינתיה.
%break
%page 223
במאמרים הקודמים הביאנו את מה שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי 
הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, 
המקום שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה. אם כן אין זה שני 
דברים, אלא זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. 
%break
היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. 
לכן כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא 
מתגלה אלינו על ידי הכלים.
%break
מה שאין כן אור בלי כלי לא מדברים כלל. היינו שאנו מכנים את 
מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, 
זאת אומרת, המטיב משפיע להנבראים. והכלי, שבו נתגלה השפע, 
נקרא מלכות, שהיא נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג.
%break
ולפי זה יוצא, היות שהבורא רוצה להשפיע להנבראים טוב ועונג, רק 
אין כלים להתחתונים, שיוכלו לקבל, מסיבת הופכיות הצורה בין 
המקבלים להמשפיע. 
%break
וממילא אין הטוב ועונג מגולים. ואז נמצא, שיש יצר הרע בעולם, כי 
הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע הוא דבר רע. ורק מה שהוא 
יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב.
%break
ומשום זה אין מקום להתחתונים, שיוכלו לעבוד משהו בעמ"נ 
להשפיע, כי אין האדם עושה רע לעצמו. נמצא, שאין אפשרות לאדם, 
שיהיה לו חומרי דלק לעבודה בעל מנת להשפיע. וממילא אין השפע 
העליון, שהוא הטוב והעונג, יכול להתגלות לתחתונים.
%break
אי לזאת נמצא, ששמו של הבורא, שהוא שם כללי טוב ומטיב, נעלם 
ונסתר מהתחתונים. ושם הזה נקרא שכינה, שהוא שמו של הקב"ה 
מבחינת טוב ומטיב. 
%break
וזה השם הוא בגלות, היינו במקום שמתחילים לעבוד קצת בעמ"נ 
להשפיע, מרגישים תיכף בחינת גלות בעבודה זו, שרוצים לברוח 
ממצבים כאלו. 
%break
משום שכל זמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, אין לו שום מושג 
בעבודה דלהשפיע. וכשהתחיל להרגיש שהולך על קו דלהשפיע ולא 
לקבל כלום, אז חושך נעשה בעיניו, ורוצה לברוח ממצב הזה, כמו מי 
שרוצה לברוח מהגלות שנתנו לו.
%break
ודומה לאדם שחטא נגד הממשלה, ונתנו לו עונש גלות. והוא חושב 
תמיד איך לברוח משם. כמו כן האדם, כשמרגיש שמעבודה זו לא 
יהיה להמקבל שלו שום דבר, אז אין לו חשק לעבודה, ורוצה אז 
לברוח כלל מהמערכה. 
%break
ולכן נקרא אז שמו של הקב"ה, שהוא השכינה, שהיא בגלות, היינו 
שהאדם טועם טעם גלות בעבודה זו.
%break
ומשום זה אנו מתפללים להבורא, ועוסקים בתורה ומצות, בכדי 
"לאקמא שכינתא מעפרא", שהפירוש הוא, המקום הזה של השכינה, 
שהוא שמו של הקב"ה, היינו שהטוב ומטיב מתגלה בכלים דלהשפיע 
כנ"ל, והאדם מרגיש בעבודה זו טעם עפר, 
%break
וגם זה ענין שכינתא בגלותא, שהאדם מרגיש בה טעם גלות כנ"ל, 
ורוצה לברוח מעבודה זו, היינו מעבודת הקודש, שענין קדושה הוא 
בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
ומשום זה אנו צריכים לבקש על הגאולה בענין הפרט, שהוא, שכל 
אחד ואחד ירגיש, שהוא יצא מהגלות, שפירושו, שבזמן שעובד בעמ"נ 
להשפיע, שירגיש אז שהוא נמצא בארץ ישראל, היינו שהרצון שלו 
ישתוקק רק לישר-אל, שזה נקרא ארץ ישראל.
%break
והסימן לדבר הוא, אם הוא יכול לומר בלב שלם, מה שאנו אומרים 
בברכת המזון, "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה 
טובה ורחבה". זאת אומרת, חוץ מזה שאנו צריכים להתפלל על 
גאולה הכללית, אנו צריכים להתפלל גם על גאולה הפרטית.
%break
נמצא לפי זה, במקום, בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם 
של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים 
ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. 
%break
ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה 
דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.
%break
היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד 
איך לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ 
חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה 
נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.
%break
%page 224
אולם השאלה מתעוררת מעצמה, מדוע האדם מרגיש טעם של עפר 
בעבודה דלהשפיע, ורוצה לברוח ממנה, כמו מי שנמצא בגלות.
%break
והגם שיש על זה הרבה טעמים. יש עוד להוסיף טעם לזה. היות שיש 
כלל, שאין אור בלי כלי, שפירושו, שאין מילוי בלי חסרון, לכן צריכים 
מקודם להכנס להגלות, היינו להרגיש יסורים מעבודה זו, 
%break
כי הגוף, הנקרא רצון לקבל, בועט ומתנגד לעבודה זו, כי היא נגד 
טבעו, ועל ידי היסורים, שהוא מרגיש בהיותו בגלות.
%break
זאת אומרת, שדוקא אלו שעוסקים בעבודה דלהשפיע והגוף מתנגד, 
ולא נכנעים לטענות הגוף, וסובלים יסורי הגוף, היינו מה שהגוף 
מתנגד להם, והם אינם בורחים מהמערכה, 
%break
אלא שהם נמצאים תמיד במלחמת היצר, פעם הוא גובר ופעם הגוף 
גובר, והוא נמצא תמיד בעליות וירידות, ואין שלום לנפשו.
%break
אז ע"י היסורים שסובל, וכי הוא לא דומה לשאר אנשים, כשהם רואים 
שהגוף מתנגד לעבודה דלהשפיע, תיכף הם בורחים מהעבודה, הם 
לא סובלים יסורים, כי אינם נמצאים בעבודה זו, שיטעמו טעם גלות, 
%break
בזה שהגוף מתנגד להם, כי הם נכנעים תחת שליטת הגוף, ואומרים 
על זה, כמו טענת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל.
%break
כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא 
אין להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה 
(דף קמ"ט) וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר 
הקודם להויה", שהוא ענין הגאולה. 
%break
לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, 
אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, 
שצורתו של ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".
%break
ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל 
שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא 
ללמדנו, שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם 
לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, 
%break
היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה 
מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו 
מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) 
%break
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". 
נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע.
%break
ובזה יוצא, שענין שמו של הקב"ה, שמבאר שם בהסולם, שהיא 
השכינה, שנקראת שמו של הקב"ה, ששאלנו, מה שייך לומר, שנכוון 
בתו"מ לשם השכינה. 
%break
והסברנו זה על מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שענין השוכן וענין השכינה 
הוא דבר אחד. אלא זה המקום שהשוכן מגולה נקרא שכינה.
%break
ואת זה יכולים להבין בדוגמת, שאנו קוראים למי שהוא חכם, או 
עשיר, או נדבן. האם כל אלה השמות זה הוא ענין אחר, היינו גוף 
אחר מהאדם בעצמו, 
%break
היינו על גוף אחד בזמן שמגולה חכמתו לאנשים, אז הם קוראים אותו 
חכם, או עשיר, היינו לפי מה שמגולה לאחרים. נמצא ששמו הוא רק 
גילוי מהבורא.
%break
%page 225
%H חשיבותה של תפלת רבים
%break
בזהר וישלח (דף י"ג ובהסולם אות מ"ה) וזה לשונו, "ובוא וראה, 
שאמר רבי שמעון, תפלה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה 
מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים. 
%break
כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים, ונכללת מכמה 
צדדים, דהיינו מצד ימין, ומצד שמאל ומאמצע. ומשום שנכללת מכמה 
אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, 
דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. 
%break
ובוא וראה, יעקב היה כלול מכל ג' הקוין. ולפיכך חשק הקב"ה 
בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין כמו תפלת רבים. ועל 
כן כתוב "וירא יעקב מאוד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה, כדי 
שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו".
%break
אנו רואים כאן בדברי הזה"ק, שמפרש "תפלת רבים" על אדם יחיד, 
שאומר, שיעקב היה נכלל מכל ג' הקוין. ובכל המקומות שכתוב בענין 
תפלת רבים, משמע פשוט, שרבים מתפללין, כמו שאמרו חז"ל 
(ברכות דף ח' ע"א) וזה לשונם, 
%break
"דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב "ואני תפלתי 
לך ה' עת רצון". אימתי עת רצון. בשעה שהצבור מתפללין".
%break
משמע מכאן באופן פשוט, שרבים מתפללין ביחד. וכן יש להבין מה 
שאומר הזה"ק, ש"התפלה נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי 
עולמים". מהי המשמעות ש"נעשית עטרה בראש", ש"עטרה" היא 
פירוש כתר המלך, כמו עטרת מלכות. 
%break
מהו שמהתפלה נעשית עטרה בראשו. מה נותנת לנו להבין את 
חשיבותה וגדלותה של תפלה. כי משמע, שהוא רוצה לגלות ענין 
חשיבות התפלה, אז הוא אומר לנו, תדעו, שמהתפלה נעשית עטרה 
להמלך.
%break
ואומר, שמכונה יסוד, והוא המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה 
לכל הצבור. ויש להבין, מה דוקא שהעטרה נעשה על היסוד. הלא 
ידוע, אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא, 
%break
אם כן מהו הפירוש שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. 
ומהו הענין שאומר, שהיסוד משפיע להנוקבא, ומהנוקבא אל הצבור.
%break
ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור 
הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי 
בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, 
%break
אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, או לא. מה שאין כן אם הוא מתפלל 
עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין בדינו, לראות אם כדאי 
הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום דבר עבור עצמו, 
אלא בשביל הכלל.
%break
ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת. 
ולפי מה שמבואר בדברי הסולם מכמה מקומות, משמע, שתפלת 
רבים הכוונה על המלכות, שהיא נקראת כנסת ישראל או שכינה 
הקדושה, שהיא נקראת "רבים", משום שהיא כוללת כל הנשמות. 
%break
והיות ששכינתא בגלותא, ומבקשים על גלות השכינה, שלפעמים 
קוראים אותה "שכינתא בעפרא", כי כל אלו השמות מראים לנו את 
תוכן של המטרת הבריאה, שהיתה מטעם להטיב לנבראיו.
%break
וכידוע, שמסיבת, שיהא מגולה שלימות פעולותיו, היה צמצום א'. 
שפירושו, שבמקום שיש רק כלי הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, השפע 
העליון יהיה מהמקום הזה נסתר. ורק במקום שיכולים לכוון בעמ"נ 
להשפיע, אז מגיע השפע למקום הזה. 
%break
%page 226
והיות שהאדם נולד מצד הטבע רק לקבל, לכן במקום שהוא רואה, 
שהמקבל שלו, שהוא בחינת אהבה עצמית, לא יכול לקבל. אלא הוא 
צריך לעשות הכל עבור השכינה, היינו עבור המלכות, שרק ע"י זה 
יתגלה כבודו יתברך במלכות, 
%break
שרק בזמן שהבורא יכול להתגלות לתחתונים, נראה אז את שם כבודו 
יתברך, כנ"ל, שבמקום שנתגלה השוכן, נקראת שכינה, שאז נקרא 
בחינת "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", כי שם של הקב"ה, הנקרא "טוב 
ומטיב", מתגלה בעולם, 
%break
כי בחינת מטרת הבריאה, הנקראת להטיב לנבראיו, כולם משיגים, 
משום שכבר יש כלי הראוי לקבל, שהוא הכוונה בעמ"נ להשפיע, 
המכונה דביקות ה'.
%break
נמצא לפי זה, היות שהנבראים הם מצד הטבע רק לקבל בעמ"נ 
לקבל, ואינם יכולים בלי התגברות על הטבע שלהם, לעסוק בעמ"נ 
להשפיע, אז הם גורמים, שהמלכות תישאר בעפר, היינו שלא יכולים 
לראות את מעלתה. 
%break
זאת אומרת, שלא יכולים לראות מה שיש לה לקבל מהבורא, כי הכל 
נסתר מטעם הצמצום, כנ"ל.
%break
אבל לחשבון הנפש אנו צריכים. היינו אנו צריכים להאמין, במה 
שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים 
גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. 
%break
כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה 
גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. 
%break
כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם 
ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל 
המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם 
ולהנאתו".
%break
נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה. ואנו רואים להיפך, 
כי בגשמיות כל אחד ואחד רואה שיש ממה להנאות. מה שאין כן 
בעבודת התורה ומצות אי אפשר להגיד למי שהוא, שיעסוק בתו"מ, 
מבלי שמבטיחים לו שכר תמורת עבודתו, 
%break
מטעם כי בעת התעסקותו בקיום המצות, הוא לא מרגיש שום טעם 
בזה, אלא דוקא בעת שמבטיחים לו שכר, והוא מאמין בזה, אז הוא 
יכול לעבוד בתו"מ, מטעם שיקבל תמורה.
%break
מה שאין כן בעת שהוא עוסק בדברים גשמיים, כגון אכילה שתיה 
וכסף וכבוד וכדומה, אין האדם שואל, בשביל מה אני צריך להתעסק 
בדברים גשמיים האלו. כי במקום שהאדם מרגיש תענוג, אין הוא 
שואל, מהי המטרה בזה שאני מקבל התענוג. 
%break
וכל מה שיש לו, בזמן קבלת התענוג, להרהר, הוא, איך אפשר 
להרחיב התענוג בכמות ובאיכות. ולא חס ושלום אף פעם לא יהרהר 
על ענין קבלת התענוג, היינו, בשביל מה אני צריך לקבל הנאה.
%break
ויש לפעמים, שהאדם מקבל תענוג מדבר שלא עלה לו לשלם שום 
דבר עבור התענוג, הגם שהוא נהנה הרבה, מכל מקום מתעוררת בו 
שאלה, מה תהיה התכלית מהתענוג הזה. 
%break
דוגמא, תענוג שאינו עולה כסף, זהו תענוג המנוחה, שאינו צריך 
לקנות את התענוג הזה, אלא את התענוג הזה הוא מקבל בלי כסף.
%break
אבל יש הרבה פעמים, שאדם שואל לעצמו, מה אני ארויח בזה שאני 
נהנה מהמנוחה. אבל בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, 
במצב זה אינו עולה אף פעם על מחשבתו, מה תהיה התכלית של 
הנאה זו. 
%break
ואם במקרה שכן עולה במחשבתו, לחשוב מה תהיה התכלית 
מהתענוג הזה, שאני נהנה עכשיו, זהו סימן שאין התענוג, מה שהוא 
מרגיש, אינו תענוג אמיתי. 
%break
כי נשאר עוד מקום במוח שלו לחשוב על תכלית. וזהו סימן, שיש לו 
בחינת חסרון בתענוג זה. ובמקום שיש חסרון, יכול לעלות במחשבתו, 
לחשוב על תכלית אחרת ממה שהוא מרגיש עכשיו.
%break
היוצא מכל הנ"ל הוא, שעיקר טעם החיים והעונג נמצא בתורה ומצות, 
ששם נמצא האור עליון בבחינת פקדון, כמו שכתוב בהסולם (הקדמת 
ספר הזהר דף רמ"ב מראות הסולם אות א') וזה לשונו, "וכשזוכים 
לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. 
%break
והוא מלשון "פקדון". כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה 
של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של 
הנשמה ושל הגוף. 
%break
%page 227
ונמצא, בעשיית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, 
את מדרגת האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של 
המצות".
%break
נמצא, שע"י קיום תורה ומצות, מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא 
להטיב לנבראיו. אבל הוא אומר שם בהסולם, שזה דוקא לאחר 
שזוכים לקיים את התו"מ בבחינת "לשמוע בקול דברו". 
%break
מה שאין כן כשמקיים תו"מ בבחינת "עושי דברו", מטרם שזוכים 
"לשמוע", נקראים המצות בשם עיטין, והן בחינת אחור, שפירושו הוא, 
שעוד אינו מאיר בהם את אור העליון השייך לאותה מצוה, אלא הם 
בחינת עצות, איך להגיע לבחינת אור הפנים, השייכים להמצוה.
%break
וכל העבודה וההתחזקות, שהאדם צריך להתגבר על הרצון 
והמחשבה שלו, מה שהם מפריעים לו ללכת על דרך האמת, נוהג רק 
בזמן שהוא באחוריים, שנקרא בחינת עושי דברו. כי במצב זה עוד לא 
מרגיש את האור העליון, המלובש בתו"מ. 
%break
ומשום זה הוא עושה הכל מטעם, שהוא מאמין, שזוהי זכיה גדולה, 
אם הוא זוכה לעסוק בתו"מ, אפילו שאינו מרגיש את חשיבותה אלא 
עושה הכל באמונה למעלה מהדעת, שזוהי תכליתו של האדם, 
%break
להגיע לידי דביקות ה', ועושה הכל בכדי להגיע לזה. וכיון שכן, הוא 
מקיים הכל ועושה מאמצים רבים בכל מה שהוא יכול, וכוונתו היא אך 
ורק להגיע לידי שלימות.
%break
והיות שהוא רואה, שאחרי כל המאמצים וההתגברויות, מה שהוא 
רוצה להתגבר על המפריעים, שעומדים נגדו, ומכל מקום הוא עומד 
עדיין מבחוץ, היות שענין דביקות הוא השתוות הצורה, והוא שעוד לא 
זז כמלוא נימא מאהבה עצמית, שהיא פעולה הפוכה מדביקות ה', 
%break
אז הוא הולך להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לאוקמא שכינתא 
מעפרא, שפירושו, שמלכות שמים, שנראה לאדם, בעת שהוא רוצה 
לעבוד רק בשבילה, היינו בשביל שיתגלה כבוד שמים בעולם, אז הוא 
מרגיש טעם עפר במצב הזה. 
%break
והוא רואה, שכולם כמוהו, היינו שמזלזלים בכבוד שמים, מטעם שאין 
הם יודעים להעריך את חשיבותה. זה נקרא "תפלת רבים", היינו 
שמתפלל עבור הרבים.
%break
ויש להבחין ב' הבחנות:
%break
א. המלכות, נקראת רבים, מטעם שהיא כוללת כל הנשמות.
%break
ב. תפלת רבים היא, שמתפלל עבור הרבים, היינו שהרבים יזכו 
לבחינת חשיבות התורה ומצות. היינו כנ"ל, שיזכו לבחינת תרי"ג 
פקודין, שמבחינה זו מאיר אור עליון בכל מצוה ומצוה. נמצא, שבסופו 
של דבר מהב' בחינות של רבים נעשה אחד. 
%break
זאת אומרת, שמתפללים, שהרבים יזכו, שהמלכות, הנקראת רבים, 
יראו את גדלותה וחשיבותה, שהוא בזמן, שכולם יזכו לבחינת כלים 
דהשפעה. ואז יתגלה התרי"ג מצות מבחינת "לשמוע בקול דברו", 
שאז התרי"ג מצות נקראים בחינת תרי"ג פקודין.
%break
ולפי הנ"ל משמע, שענין תפלת רבים, שאינן חוזרות ריקם, הוא 
כשמתפללים עבור הכלל. והכלל נקרא כלל ישראל. והכלל נקרא 
השכינה הקדושה. והיות שהכלל נכלל מכמה בחינות. 
%break
לכן אומר הזה"ק, הסיבה שתפלת הכלל נתקבלה, משום שיש בה 
שלימות. וזה לשונו "והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא 
עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי 
רחמים".
%break
וצריכים להבין, מדוע צריכים תפלה, שתהיה כלולה מכולם. אלא לפי 
הכלל, שכל ההבחנות שאנו מבחינים ברוחניות, זהו גילויים, שהם 
צריכים להתגלות לצורך תיקון התחתונים. נמצא, שענין ג' קוין, שאנו 
אומרים, ששלימות נקרא, ששם מגולים ג' הקוין, 
%break
הפירוש, היות שהבורא רוצה לתת לתחתונים שפע, שיוכלו להשתמש 
בהם, ולא יהיה שם שום פגם, ולא כמו שהיה בעולם הנקודים, ששם 
היתה שבירת הכלים, מסיבת שלא היה שם תיקון קוים, כמו שאומר 
האר"י הקדוש.
%break
%page 228
זאת אומרת, כשהעליון נותן להתחתון איזה שפע, אז הוא רוצה 
שהשפע, שהתחתון מקבל, יהיה לטובתו של התחתון. מה שאין כן אם 
הכלי, ששם צריך השפע להגיע, אינו בשלימות, 
%break
אז כל השפע ילך להחיצוניים. שזה ענין שבירת הכלים, שהשפע יצא 
לחוץ מהקדושה. ומשום זה אין השפע נשפע לתחתונים. וזה נקרא, 
שאין התפלה מתקבלת.
%break
וזה ענין תיקון קוין, שיש בהכלל. שהכוונה, שהרבים, שהוא מלכות, 
נכללה מהכלל. שהכוונה, שיש תיקון זה, המכונה ג' קוין, שע"י זה 
השפע ישאר בקדושה, ולא ילך להחיצוניים. לכן תפלה כזו יכולה 
להתקבל. היינו, שיכולים לתת לה שפע.
%break
ועל זה מפרש הזה"ק, "כי יעקב היה כלול מג' קוין", היות שיעקב 
נקרא קו האמצעי, הנכלל מימין ושמאל. ולפיכך חשק הקב"ה 
בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת רבים. 
%break
היינו כנ"ל, שמצד הבורא אין שום עיכוב מלהשפיע השפע למטה, כי 
רצונו הוא להטיב לנבראיו, אלא כאילו הוא מחכה לכלי קבלה מצד 
התחתונים, שיהיו ראויים לקבל.
%break
לכן בו בעת שיש כלי מוכשר מצד התחתון, היינו שהתפלה היא הכלי 
המוכשרת לקבל. אבל צריך להיות בתנאי, שהשפע לא ילך לאיבוד, 
היינו שלא יצא השפע לחיצוניים, היינו לקליפות. 
%break
לכן בא תיקון על הכלי מלכות, שהיא צריכה להעביר את השפע 
להתחתונים. והתיקון הזה נקרא תיקון קוין.
%break
ועתה נבאר את המשך דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר. וזה 
לשונו, "ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת 
על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל 
הנוקבא, וממנה לכל הצבור".
%break
ושאלנו, הלא אנו מתפללים לאין סוף, אם כן מהו הפירוש, שהתפלה 
דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. והענין הוא, כי סדר השפעת 
השפע, הבא למלכות, הוא נקרא יסוד. 
%break
שפירושו, שכל הט' ספירות הראשונות משפיעות כל בחינותיהם אל 
היסוד, והוא נקרא "כל", כידוע.
%break
נמצא לפי זה, שאנו מדברים תמיד מהמשפיע ומן המקבל השפע, 
שהיא נקראת מלכות. לכן, היות שהמאציל רוצה להשפיע, ומחכה 
להתחתונים, שיתנו את הכלים, המוכשרים לקבל את השפע, 
%break
לכן, כשהתפלות עולות למעלה, וכשהתפלות הן בסדר הראוי 
להתקבל, הן נקראות כלי לקבלת השפע. נמצא, שהכלי עלה 
להמשפיע, והיות המשפיע הכללי הוא יסוד, לכן נבחן שהתפלה עלתה 
ליסוד.
%break
ולפי זה יוצא, לפי הכלל "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא". 
שפירושו, שע"י התעוררות התחתונים, שרוצים להתקרב לה' ולזכות 
לדביקות ה', אז הם מבקשים עזרה מה', 
%break
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח דף כ"ג 
ובהסולם אות ס"ג), אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה 
קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש.
%break
הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג 
למעלה, שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ"ן. דהיינו, 
שגורמים חסרון למעלה. 
%break
ויש להבין, איך שייך לומר, שהתחתונים גורמים חסרון למעלה. אבל 
צריכים לדעת, מה הפירוש חסרון. ידוע שכלי נקרא חסרון, דהיינו, 
שאם יש חסרון, יש מקום לתת שמה מילוי למלאות את החסרון.
%break
והיות מצד המאציל אין שום עיכוב מלהשפיע, אלא רצונו הוא להטיב, 
וכל מה שאנו רואים, שיש הסתרת האור, הוא מטעם, שאין 
להתחתונים כלים לקבלת השפע, 
%break
לכן כשהתחתון מתעורר לטהר את עצמו, וחסר לו כוחות, ומבקש לה', 
שיעזור לו, אז החסרון הזה עולה למעלה, ויש עכשיו להעליון כלי 
להשפיע לו שפע. וזה נקרא העלאת מ"ן.
%break
נמצא, שהתפלה, שהיא בחינת חסרון, מה שהתחתון מבקש, שימלאו 
לו חסרונו, כשעולה להמשפיע, שהמשפיע נקרא יסוד, שהוא המשפיע 
לכנסת ישראל, הנקראת מלכות, נעשה עטרה על ראשו. 
%break
כי עטרה פירושו כתר, שזה מראה על כתר המלך, היינו חשיבות 
המלך. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי אורו יתברך, אז כולם מכירים 
בחשיבות הבורא.
%break
%page 229
מה שאין כן בזמן ההסתרת פנים, נקראת השכינתא, היינו מקום 
התגלות המלך, שהוא בחינת גלות, ובחינת עפר, שלא משיגים שום 
טעם ברוחניות, אלא התו"מ נראה להם כאילו זה טעם של עפר. וכל 
זה הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע. 
%break
ומשום זה כבודו יתברך מחולל בין הגויים. פירוש, כי מטרם שהאדם 
זוכה להיות בחינת יהודי, אז הוא דומה לבחינת גויים. היינו, כידוע, 
שכל אדם הוא עולם קטן, ונכלל מע' אומות ומבחינת ישראל.
%break
ואז, בזמן ההסתר, שאין השפע עליון יכול להתגלות לתחתונים, 
מטעם שאין להם כלים מוכשרים לזה, לכן מה שיתנו להם איזה הארה 
עליונה, זה ילך לקליפות. 
%break
ומשום זה מוכרח להיות השפע עליון נסתר מהם. אז נקרא "נפלה 
עטרת ראשנו". זאת אומרת, שהחשיבות של הבורא מחוללת.
%break
אבל בזמן שהאדם בא לטהר, היינו שהוא רוצה, שהקב"ה יקרב אותו 
אליו, ושיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא, שכל מה 
שהוא שהשפע עליון יתגלה, הוא בעמ"נ להשפיע, 
%break
היינו שהוא רוצה, שיתנו לו כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות 
תמיד בקדושה, שהיא בחינת דביקות. אז מהתפלה שלו נעשה עטרה, 
כתר המלך, משום שניכרת אז חשיבות המלך. וזה פירוש מה שאומר 
הזה"ק, שהתפלה "נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים", 
%break
דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. 
היות שע"י התפלה מושפע השפע העליון להתחתונים, שאז מגולה 
הטוב והעונג. נקרא זה עטרה כתר המלך, חשיבות המלך.
%break
%page 230
%H בענין העזרה הבאה מלמעלה
%break
חז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם 
מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק 
ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא 
יעזבנו בידו, ולא ירשיענו בהשפטו".
%break
ובזהר (וישלח דף ג' ובסולם אות י', י"א) אומר שם וזה לשונו, "אמר 
רבי חזקיה, אם כן למה כתוב, ויוותר יעקב לבדו. ואיפה היו כל מחנות 
המלאכים, שאתה אומר, שסבבוהו ובאו עמו. 
%break
אמר רבי יהודה, משום שהביא את עצמו לסכנה, שנשאר, יחידי 
בלילה, והיה רואה בעין את הסכנה, ולפי שלא באו לשומרו, אלא 
מהסכנה שאינו נראה לעין, לכן נפרדו ממנו. 
%break
ואז אמר, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, אשר עשית עם עבדך. 
אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים, שסבבוהו ועתה נפרדו 
ממנו, מטעם שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין. 
%break
רבי יצחק אמר, לכן נפרדו ממנו המלאכים הקדושים, שסבבוהו, ועת 
נפרדו ממנו, מטעם שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין", עד כאן לשונו.
%break
ולפי המשמעות, נשאלת השאלה, מתי נפרדו ממנו המלאכים. בשעה 
שהכניס את עצמו לסכנה, אז נפרדו. היינו, מקודם הכניס את עצמו 
לסכנה, ואח"כ נפרדו ממנו המלאכים. 
%break
ועל זה נאמר, "ויוותר יעקב לבדו". זאת אומרת, בשעה שהם ראו, אז 
נפרדו, צריכים לומר, כמו שזה נכנס וזה יוצא.
%break
ויש להבין, מה הטעם, שבסכנה הנראית לעין אין המלאכים באים 
לשומרו. כאילו, אם נגיד, שאין בכוחם לשמרו מסכנה אמיתית 
שנראית לעין. אלא מתי יש להם כח לשמרו, דוקא בזמן שאינה נראית 
לעין. 
%break
ואם אין נראית לעין סכנה, אם כן מי יודע שיש כאן סכנה, שצריכים 
שמירה. פירוש הדבר, אצל מי צריך להיות ניכר לעין, לגבי האדם, או 
שאם המלאכים רואים, שהוא סכנה הנראית לעין, אז הם מסתלקים, 
ואף על פי שאין האדם יודע.
%break
ולבאר את זה על דרך עבודה, קודם כל עלינו לדעת, מה זו הסכנה 
שיש שמה. ואח"כ נבאר, מה זו סכנה הנראית לעין. ידוע, שסדר 
העבודה מתחיל מקו ימין. 
%break
הנה ימין פירושו, דבר שאינו צריך תיקון, נקרא ימין. מה שאין כן דבר 
הצריך תיקון, נקרא שמאל, כדרשת חז"ל, מנין תפילין שהוא בשמאל, 
שנאמר "והיה לך לאות על ידכה". יד-כה. והנה חז"ל אמרו, "שמאל 
דוחה ימין מקרבת".
%break
ומשום זה, בזמן שמדריכים את האדם ללכת בדרכי עבודה, מתחילים 
מימין תחילה. כי בימין אין שום סכנה לחיי הרוחניים. כי תמיד הוא 
יכול להיות מוסיף והולך. 
%break
כי קו ימין נקרא חסד, שפירושו, שהאדם מחשיב את התורה והמצות, 
ואומר שהקב"ה עשה עמו חסד, בזה שנתן לו מחשבה ורצון לקיים 
תו"מ. ואפילו הכוונה הכי פשוטה, 
%break
היינו, שאינו יודע מחשבות לחשוב בעת עשיית המצות, ובעת 
התעסקותו בתורה, אלא פשוט, שהוא יודע, שמקיים מצות ה', מה 
שציווה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום, זה מספיק לחייב אותו לקיים 
התו"מ, כל אחד כפי יכולתו, זה מספיק לו.
%break
ולפיכך, בכל עשיה ועשיה, שעוסק בתורה או שעוסק בעשיית המצות, 
הוא מודה ומשבח לה', בזה שעשה עמו חסד, כנ"ל, שנתן לו מחשבה 
ורצון לקיים התו"מ. 
%break
אי משום זה, בכל מצוה ומצוה, הוא מודה ומשבח לה', על שזיכה 
אותו להיות לו אחיזה בתו"מ, לא חשוב כמה, אלא כמה זמן שיש לו 
אפשרות, שהגוף נותן לו ללמוד, הוא לומד, 
%break
ועד כמה שאפשר, הוא עושה מאמצים לקיים את המצות. והוא שמח, 
בזה שיכול לקיים רצון ה', מה שלא ניתן לשאר אנשים כמוהו, היינו, 
שאין הקב"ה נתן להם שכל ורצון לקיים מצות ה'.
%break
%page 231
וההולך על קו הזה, עוד לא נקרא זה קו ימין. כי אנו רואים, שבזמן 
שאין יותר מקו אחד, ואין האדם רואה קו שני, אי אפשר לומר, שזה 
נקרא קו ימין. כי לשון ימין שייך לומר, שיש עוד קו, אז אני יכול לומר, 
שזה הוא ימין וזהו שמאל.
%break
ומשום זה, כשמדריכים את האדם ללכת בדרכי ה', אומרים לו, 
שתדע, כי לא רוצה ה' ממך שום דבר, אלא שתקיים התורה ומצות 
בתכלית הפשיטות, כבר מספיק לך, ואין אתה צריך לכוון כוונות 
גדולות, כמו הצדיקים הגדולים. 
%break
אלא הקב"ה דורש מהאדם, שיקיים תורה ומצות לפי שכלו של אדם, 
כל אחד לפי תכונתו, היינו עם הכשרונות שהוא נולד, שאי אפשר 
לדרוש מהאדם, שיעסוק בתורה ומצות כפי בעלי כשרונות גדולים, או 
בעל אמיצי לב. אלא כל אחד ואחד לפי תכונתו שהוא נולד בו. 
%break
כמו שאומר האר"י הקדוש, ש"אין יום דומה לחבירו, ורגע דומה 
לחברתה, ואין אדם דומה לחבירו, ותתקן החלבנה, מה שלא תתקן 
הלבונה". 
%break
זאת אומרת, כל אדם, שצריך לתקן את עצמותו ותכונתו, שהוא נולד 
בה, ואין דורשים מאדם שום דבר יותר מכפי כוחו ושכלו, שעמהם הוא 
נולד.
%break
נמצא, שקו אחד הוא, שאומרים לו, שאין אתה צריך למצוא חסרונות 
בעבודה שלך. אלא אם אתה מקיים את התורה ומצות בתכלית 
הפשיטות, זה הוא דבר גדול מאוד, היות שאתה מקיים מצות המלך. 
%break
והאדם צריך לעשות לעצמו חשבון, ולהחשיב את עבודתו בתכלית 
הפשיטות. היינו, אם הוא מתפלל ואומר איזה פסוק או שאומר איזו 
ברכה, הן ברכת המצות והן ברכת הנהנין, צריך לחשוב אז, למי הוא 
מדבר. 
%break
ובטח, כפי שיצייר לעצמו, כי מלפני מי הוא עומד, בטח שיקבל הרגשה 
אחרת בעת אמירת הברכות, ובעת שהוא מתפלל. ואפילו שהוא לא 
יודע פירוש המילים, הוא גם כן חשוב מאוד, כי לא חשוב מה שהוא 
מדבר, כי כאן חשוב למי הוא מדבר.
%break
לכן, כשעושה איזה מצוה, למשל לובש ציצית, אז הוא מסתכל, שיש 
כמה יהודים בעולם, שלא ניתנה להם ההזדמנות ללבוש ציצית. ולו, כן 
היתה הזכיה לקיים מצות ה'. 
%break
כמה תודות הוא צריך לתת להבורא עבור זה. לכן, כפי שכלו הפשוט, 
לפי מה שמאמין בגדלות ה', ושיש לו זכיה גדולה, שיכול לעשות רצון 
ה', בגלל זה אומר הברכה "ברוך אתה ה'", היינו שמברך לה', ונותן לו 
תודה רבה, עבור שזיכה אותו, ונתן לו מה שלא נתן לאנשים אחרים.
%break
וכמו כן כשמברך על ברכת הנהנין, גם כן נותן תודה לה', במה שזיכה 
אותו, שיאמין שה' המציאו את ההנאות, שיוכלו בני אדם להנות. מה 
שאין כן שאר אנשים, אין להם השכל הזה, שיאמינו, שה' נתן להם את 
כל המצרכים, שיוכלו האנשים להנות. 
%break
וכמו כן אומר האדם בברכת י"ח ברכות בבוקר "ברוך אתה ה', שלא 
עשני גוי", שנותן תודה רבה לה', על זה שעשה אותו ישראל.
%break
אם כן אנו רואים, שאנו צריכים להודות לה', על החלק הכי קטן שיש 
לנו בקדושה, לדבר גדול יחשב. ואף על פי שאין לנו היכולת להעריך 
את זה, מכל מקום אנו צריכים להאמין את זה. 
%break
ואני שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר פעם, שעד כמה אנו מבינים 
להעריך את חשיבותה של תורה ומצות לשמה, ולאמיתו של דבר 
חשוב השלא לשמה, מה שאנו עושים, יותר לאין ערך, למה שאנו 
מעריכים את הלשמה.
%break
זאת אומרת, שאין בידינו כח להעריך את הנחת רוח שיש להבורא, 
מזה שאנו רוצים לקיים את רצונו. והיות כל מעשה שנעשה למטה 
בעולם הזה, גורם התעוררות למעלה בעולמות עליונים, כמו שאומר 
בזה"ק "בעובדא דלתתא, איתער עובדא דלעילא", 
%break
והיות שהאדם, שעוד לא זכה להכנס בהיכל המלך, ולהשיג את 
האורות, שמתחדשים ע"י המעשים של התחתונים, אין לו אלא 
להאמין שכך הוא.
%break
%page 232
היינו, כשאדם בא לבית הכנסת, ואומר שם פסוק אחד לה', אין ערך 
לחשיבותו של המעשה להקב"ה, כיון שהאדם עושה אז מעשה, 
ובהמעשה אין מה להוסיף, וזה הוא סימן שיש בהמעשה שלימות, 
%break
והוא חשוב לפני הקב"ה, כאילו הוא קיים אותה בכל הכוונות של 
הצדיקים גמורים. זאת אומרת, שאומרים לו, שיש צדיקים, מה שהם 
מוסיפים על המעשה רק כוונות, אבל על המעשה בעצמו אין מה 
להוסיף, כנ"ל ועל המעשה נאמר "לא תוסיף ולא תגרע".
%break
אבל אומרים לו, העבודה של כוונות זוהי לא בשבילך, זהו שייך רק 
ליחידי סגולה. וממילא אם זוהי השלימות שלו, לכן הוא משים כל מרצו 
וכוחו לשמור את כל מה שהוא קיבל מהחינוך. 
%break
ובזה הוא יודע, שכל מה שעליו לעשות, הוא רק לשמור על הכמות. 
ולהאיכות, היינו להשביח את הכוונות, היינו הסיבות שמחייבו לקיים 
תורה ומצות, הוא יודע מה שמסרו לו מטעם החינוך. 
%break
שבאופן כללי יהיה לו עולם הזה וכמו כן עולם הבא תמורת עבודתו 
בשמירת התורה ומצות. וזה נקרא קו אחד, ולא קו ימין, כי עדיין אין 
כאן בחינת שמאל, שנאמר, שקו הזה נקרא ימין, כנ"ל, כי אין ימין בלי 
שמאל.
%break
ועל דרך הזה אין שום סכנה, שיאבדו לו החיים רוחניים דקדושה. אלא 
תמיד הוא מתקדם, כי החשבונות שלו נמדדים לפי המעשה. ובכל יום 
ניתוספו לו מעשים חדשים. לכן הוא תמיד מתקדם קדימה, בגלל 
שהוא רואה תמיד, שהוא מוסיף כל יום מעשים חדשים. 
%break
נגיד על דרך משל, כשהוא הגיע לגיל עשרים, הוא יודע, למשל, שכבר 
יש לו שבע שנים של קיום תורה ומצות. וכשהגיע לגיל שלושים שנה, 
אז כבר יש לו רכוש של תורה ומצות שבע עשרה שנה.
%break
נמצא לפי זה, שזו דרך בטוחה, שאין כאן שום סכנה לחיי הרוחניות 
שלו, היות שיש לו בסיס על מה להסתכל, ולמדוד את ההתקדמות 
שלו. ומשום זה נקראת הדרך הזו, דרך בטוחה. 
%break
ואין כאן שום סכנה לחיי הרוחניים שלו, היינו בדרך הזו לא שייך 
שיפול ממדרגתו, ויבוא פעם לידי יאוש, מסיבת שהוא רואה, שהוא לא 
מצליח בעבודתו. אלא תמיד הוא יכול להיות בשלוות הנפש. 
%break
אלא כל מה שהוא מצטער לפעמים בעבודה, הוא, שכואב לו, מדוע 
שאר אנשים הנמצאים בסביבתו, אינם עובדים את ה' כמותו. רק מזה 
הוא מצטער בעבודתו. אבל על עצמו הוא רואה, שיש לו עם מה 
לשמוח, שברוך ה' יש לו רכוש של תו"מ.
%break
אולם בזמן שאומרים לו, שיש עוד דרך, המכונה קו שמאל, שפירושו, 
שבדרך הזה האדם רואה, שאף על פי שהוא עוסק בתורה ומצות, 
מכל מקום הוא צריך לתקן את עצמו בעת העבודה, ולא שהתיקון הוא 
על המעשה, אלא שהוא צריך תיקון על הכוונה, 
%break
שפירושו, על איזה כוונה הוא עושה המעשים שלו, זאת אומרת, מהי 
הסיבה שמחייבו לקיים התורה ומצות, זה כבר נקרא "דרך סכנה". 
מב' טעמים:
%break
א. היות שאומרים לו, נכון שבלי שכר לא יכולים לעבוד. אלא כל אדם 
העובד איזו עבודה, לא חשוב עבודה גדולה או קטנה, הוא צריך 
לחומרי דלק, שיתנו לו כח לעבודה. ואם אומרים לו, שהשכר הוא בזה, 
שיזכה לעשות נחת להבורא, 
%break
הנקרא "שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע להבורא", הסיבה הזו אין 
הגוף מבין תמיד, שתהיה סיבה מספקת, שתיתן לו כח לעבודה. 
מטעם שזהו נגד הטבע של האדם, היות שחומר של האדם הוא רצון 
לקבל בעמ"נ לקבל.
%break
ומשום זה, כשהיה עובד בקו אחד, היינו הבסיס של שכר בעולם הזה 
ובעולם הבא הוא יקבל תמורת עבודתו בעולם הזה, אז הגוף יכול 
להבין, שבשביל עצמו, היינו שהוא יהנה ויקבל תמורה, כדאי לעבוד.
%break
אבל בזמן שאומרים לו, שהוא צריך לעבוד עם כוונות, היינו שיכוון בכל 
עשיה ועשיה שהוא עושה מעשה זה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
הוא נשאר בלי כוחות עבודה, שאז הגוף שלו דורש הסבר על זה: 
%break
"איך אפשר, שאני אעבוד ואני אוותר על הרבה דברים, שהגוף יכול 
להנות מהם, בכדי שתהיה הנאה להבורא". זוהי דרך שיש בה סכנה, 
היינו שיאבדו לו כל החיים הרוחניים, אפילו מה שרכש מזמן היותו 
עוסק בקו אחד.
%break
%page 233
ב. וטעם ב' של סכנה הוא, שאפילו הוא מתגבר בכל פעם, ורוצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, והיות שהוא רואה, שמבחינת הכוונה הוא לא 
מתגבר, אלא הוא רואה תמיד להיפך, דהיינו, במקום עבודתו, שהיה 
עובד בקו אחד, היה רואה שהוא מתקדם, 
%break
כנ"ל, שאם עבר עליו עשר שנים בעבודה, אז יש לו תו"מ של עשר 
שנים, ואם כבר עבר עשרים שנים, שהוא עוסק בתו"מ, כבר יש לו 
רכוש של עשרים שנים. 
%break
וכאן, בקו ימין, להיפך, אם עבר עליו שלוש שנים, והוא לא יכול לכוון 
בעשיותיו בעמ"נ להשפיע, אז הוא יותר שבור ורצוץ, הוא כבר עובד 
עבודה של דרך השפעה שלוש שנים, ואין לו על מה להסתכל, היינו, 
שאין לו שום רכוש בידו, אף על פי שהשקיע שלוש שנים בעבודה. 
%break
ומכל שכן שהשקיע חמש שנים, וכן הלאה. לכן כל מה שהשקיע יותר 
זמן בעבודה, הוא רואה, שהוא יותר גרוע.
%break
אבל באמת, אמר אאמו"ר זצ"ל, שמצד אחד יכולים לומר, שהאדם כן 
מתקדם יותר להאמת, היינו בהכרת הרע. שמטרם שהתחיל בעבודה, 
הוא חשב, שהוא לא כל כך שלא יוכל להתגבר על הרע שלו. 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "רשעים יצר הרע נדמה להם כחוט 
השערה, וצדיקים, כהר גבוה".
%break
אולם מצד השני, אדם צריך לראות האמת כפי שהיא, היינו, שרע שלו 
בזה לא זז כמלוא נימא. ומזה יש סכנה, שהוא בא לידי יאוש חס 
ושלום, כי אומר, שלא לשמה אין לו ערך, כי עיקר עבודה, שיהיה נחת 
רוח להבורא, 
%break
ועל זה הוא רואה, שלא יוכל להתגבר, נמצא, שע"י זה שהולך בקו 
שמאל, יכול חס ושלום יהיה נדחה לגמרי מחיי הרוחניים. כי הוא כבר 
פגם בהשלא לשמה. נמצא, שהוא קרח מכאן וקרח מכאן, ואין לו שום 
אחיזה בחיים דקדושה.
%break
ובגלל זה אין מדריכים את האדם רק בקו אחד כנ"ל. ואם הוא מתעורר 
בעצמו, ויש לו דחיפה מצד עצמו, שמתחיל לחפש את האמת, אם זה 
שהנחוהו ללכת בדרך זה הוא לעולמים, 
%break
או שרק שהוא היה אז בתחילת עבודתו, לא היה מגלים לו את הקו 
שמאל, שהוא צריך לתקן עצמו, שיהיו כל מעשיו לשם שמים.
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם (בסוף הלכות תשובה) וזה לשונו, "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדים את הקטנים, ואת הנשים, וכלל 
עמי הארץ, אין מלמדים אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. 
%break
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט 
מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו מאהבה".
%break
אי לזאת, צריכים ללכת בקו ימין ובקו שמאל, שפירושו, אפילו שכבר 
יודע, שיש ענין של אמת, הנקרא לשמה, מכל מקום הדרך שהיה הולך 
בה, בזמן שהיה לו רק קו אחד, עכשיו הקו הזה קיבל שם חדש, 
ונקרא עכשיו קו ימין.
%break
אולם מה מוסיף לנו, בזה שאנו מכנים עכשיו את הקו אחד בשם קו 
ימין. ההסבר הוא, כי עכשיו ניתנה כבר כוונה על קו ימין. זאת אומרת, 
בזה שנשנה השם של קו אחד לקו ימין, נופל השם הזה על כוונה 
מיוחדת, מה שלא היה בזמן, שהיה נקרא קו אחד. 
%break
והוא, שאסור לו לבטל את הקו שמאל, וללכת בקו ימין, כי אין ימין בלי 
שמאל. אם כן מוכרחים לומר, שבזמן שהולך בקו אחד, לא היה יודע 
אם יש עוד דרך אחר. וכנגדו יש עכשיו קו שמאל, אז נקרא קו אחד 
עכשיו בשם קו ימין.
%break
והפירוש, את השלימות, שהוא מקבל עכשיו, היא אינה מצד שהולך 
בלי שום חסרונות, אלא שמרגיש את עצמו בשלימות, והוא בשמחה 
מהעבודה שלו, כמו שהיה מטרם שנכנס לעבוד בקו שמאל, הוא 
מסיבה אחרת. 
%break
כאן, בקו הימין, השלימות היא, מטעם, היות שהוא רואה, שהוא איש 
פשוט, והוא יודע, שיש דרך אמת, היינו שצריך לעסוק לשם שמיים. 
אבל הוא רואה, שהוא רחוק מזה, היינו שהגוף שלו לא מרשה לו 
להיבטל כולו לה', 
%break
%page 234
היינו שכל מגמותיו בהחיים שלו יהיה בעמ"נ להשפיע. ומכל מקום הוא 
רואה, שקצת לנגוע בהקדושה, הקב"ה כן נתן לו כח. ולאחרים אין כח 
כזה. נמצא, שהוא מודה ומשבח לה' עבור זה. נמצא, במצב כזה הוא 
בשלימות.
%break
אולם עכשיו, כשהוא התחיל לעבוד בקו שמאל, והבין שעיקר הוא 
עבודה דהשפעה, לכן קשה לו להסתפק במועט, אלא אם לעבוד כדאי 
לעבוד להגיע לשלימות. אבל לתת כוחות ולזכות רק לקצת נגיעה 
בעבודת הקודש, אין בהגוף חומרי דלק. 
%break
וזה נקרא כמו שכתוב "בכל מקום, שיש חסרון בקדושה, שם יש 
אחיזה לקליפות", היינו שהקליפות נותנות לו להבין, בשביל שכר כל 
כך קטן, היינו בכדי שיהיה לך קצת אחיזה בקדושה, אתה צריך לתת 
כל כך כוחות גדולים.
%break
נמצא, שיש להקליפות כח להרחיק אותו מהקדושה בצורה הגונה 
מאוד. היינו, שאין אומרים לו, שלא כדאי לתת כוחות עבור לזכות 
לקדושה. בטח שהקדושה, היינו להיות משמש המלך, זה דבר גדול. 
%break
אבל אתה רואה בעצמך, שאין לך הכוחות לזה. לכן מתעוררת אז 
הסכנה, שלא יפול בכלל מהעבודה, כי הגוף יש לו עכשיו אחיזה גדולה 
בעבודתו, היות שהאדם בעצמו רואה החסרונות שלו בעבודה.
%break
מה שאין כן בעבודה דקו אחד, היה יודע, שזוהי השלימות שלו. כי 
הדריכו אותו מלכתחילה, שהענין של "לשמה" שייך לאנשים גדולים, 
שנולדו מצד הטבע בכשרונות גדולים, ובמידות טובות, 
%break
וגם הם נולדו עם כוחות גדולים, שיכולים להתגבר על הגוף שלהם, 
היינו שהם שולטים בעצמם, ומה שמוצא חן בעיניהם הם מסוגלים 
להוציא לפועל, ואין מי שיכול לעצור בפניהם.
%break
ולך, היינו מה שדורשים ממך, הוא רק כפי יכולתך. היינו, מה שאתה 
מסוגל לעשות, אתה צריך לעשות. ובזה אתה כבר יצאת לידי חובתך, 
כי התורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לכל הכלל כולו, כל אחד 
כפי יכולתו.
%break
אולם לאחר שהתחיל ללכת בקו שמאל, היינו שהוא הרגיש, שגם הוא 
צריך להגיע לדביקות ה', ולעבוד בעמ"נ להשפיע, ומאז והלאה כבר 
אינו מוכשר להרגיש שלימות בעבודה דקו ימין, משום שהשמאל 
מפריע לו, כנ"ל. 
%break
כאן מתחילה העבודה באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהוא 
צריך להאמין, שהעבודה דקדושה היא עבודה חשובה מאוד מאוד. 
ומשום זה, לא חשוב אם הוא זוכה לשלימות אמיתית, או להשלימות 
שמגיעה לו. 
%break
היינו, שעוד אין לו הזכיה הגדולה, לעבוד את עבודת הקודש במאה 
אחוז, אלא באחוז קטן מאוד. וזה נבחן עבורו הון רב, שאין הוא מסוגל 
להעריך את חשיבותו.
%break
ונמצא, בעבודה זו, שהוא הולך על קו הזה, הוא מחשיב את הקדושה, 
שתתעלה כל פעם חשיבותה. והוא מטעם, שהוא צריך להאמין 
למעלה מהדעת את גדלותה, אפילו שעדיין לא מרגיש את זה בפועל. 
%break
והוא צריך לומר לעצמו, מה שאני צריך להאמין למעלה מהדעת את 
חשיבות התורה והמצות, הוא מסיבה, שעוד איננו ראוי עוד להרגיש 
את חשיבותה ורוממותה, 
%break
כידוע, שכל זמן שהאדם עדיין משוקע באהבה עצמית, אין הוא מוכשר 
עוד להרגיש את הטוב והעונג שמלובש בהם. אולם באמת, כשאני 
אהיה ראוי, אני אראה את זה בפועל ממש.
%break
אי לזאת, יוצא, מה שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, אינו מסיבת 
חסרון בהאור, המלובש בתורה ומצות, אלא החסרון הוא בהכלי של 
התחתון, שעוד אינו ראוי לזה, והקב"ה יודע, מתי שאני אהיה ראוי, 
בטח הוא יתן לי להרגיש את טעם התורה והמצות. 
%break
ולפי זה יוצא, מה שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, אין זה מטעם 
שאין ברירה להרגיש את הטוב שבה, משום שהאור נעלם, ולא יכולים 
להשיג. אם כן, מהו הפירוש "כי הם חיינו", הנאמר על תו"מ. 
%break
אלא שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, כל זמן שעוד לא תיקן את 
הכלי קבלה שלו, כנ"ל. אולם כשיגמור את התיקון שלו, יתפשט הטוב 
והעונג בכל דבר שבקדושה, שהוא עוסק בו.
%break
%page 235
אי לזאת, אם הוא הולך בקו ימין ומאמין למעלה מהדעת את 
חשיבותה, ואז בשיעור החשיבות שהוא מעריך התו"מ, כן הוא יכול 
להחשיב אפילו דבר קטן, 
%break
היינו אפילו קצת נגיעה, היינו אפילו שלא לשמה דשלא לשמה הוא גם 
כן יכול להיות בשמחה, משום שבמעשה הוא מקיים מצות ה'.
%break
אולם אח"כ הוא צריך לעבור לקו השמאל, היינו שיעשה בקורת על 
המעשה, אם המעשה שהוא עושה, הוא בחינת עצה איך להגיע 
לדביקות ה', כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", 
אם באמת הוא הולך על מטרה זו. 
%break
וזה נקרא, שמכניס את עצמו לסכנה, כנ"ל. ובזמן שהוא נמצא בקו 
שמאל, העבודה שלו היא בעיקר בתפלה, היינו שיצעוק לה', שיתן לו 
עזרה משמים, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ובזה יכולים לפרש את ענין המלאכים, שסובבוהו את יעקב כנ"ל 
בדברי הזה"ק, שהמלאכים באו לשמרו, היינו שזה הוא בחינת עזרה 
הבאה מלמעלה, לתת לו סיוע, שיוכל להמשיך בדרכו. 
%break
אולם סיוע הבא מלמעלה, מתחיל בעת שהאדם התחיל כבר בעבודה, 
ועומד באמצע, וצועק לעזרה. מה שאין כן מטרם שהתחיל לכנס 
בעבודה, לא שייך לתת לו עזרה.
%break
לכן שיעקב נכנס בעבודה, שכבר הכניס את עצמו לסכנה, ומבקש לה', 
שיתן לו סיוע, אז נשלחו לו מלאכים לשמרו, שיוכל לנצח את 
המלחמה, שהוא כבר נכנס. 
%break
מה שאין כן שכבר גמר את עבודתו שהתחיל, וקיבל סיוע מהמלאכים, 
ורצה להתחיל עבודה חדשה, המכונה "פכים קטנים", ותחילת עבודה 
היא חושך, המכונה "לילה", זה נקרא "סכנה הנראה לעין", היות 
שבמקום חושך, הנקרא קו שמאל, הוא סכנה. 
%break
אבל הוא בעצמו צריך להתחיל לבדו. ואח"כ, כשהוא רואה שלא יכול, 
אז הוא מתחיל לבקש עזרה מה', ואז שוב יקבל עזרה מלמעלה.
%break
%page 236
%H בענין נר חנוכה
%break
במסכת שבת (כ"ג, ע"ב) כתוב "אמר רבא, פשיטא לי נר ביתו ונר 
חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו". ופירש רש"י, נר ביתו 
בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשני נרות. 
%break
שלום ביתו, והכי אמרינן לקמן, "ותזנח משלום נפשי". זו הדלקת 
הנרות בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך, עכ"ל.
%break
אבל נר חנוכה אינו לשלום ביתו, כי אסור להשתמש לאורו, כמו 
שאומרים לאחר הדלקת הנרות של חנוכה "הנרות הללו קדש הם, ואין 
לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד". ויש להבין:
%break
א. הוא נותן טעם, למה נר שבת קודם לנר חנוכה, הוא משום שלום 
בית. הדבר הזה דורש הסבר. וכי זו היא סיבה מספקת לבטל מצות 
נר חנוכה, שהוא כל כך חשוב מחמת קדושה שיש בהם. 
%break
עד כדי כך, שאמרו חז"ל, שאסור להשתמש לאורן, כנ"ל שאנו אומרים 
"הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם 
בלבד". ומטעם שלום בית, שהוא ענין גשמי, מבטלים את המצוה 
הזאת.
%break
ב. בכלל צריכים להבין, מהו הקשר בין נר של שבת לשלום בית, 
שלומדים זה מפסוק "ותזנח משלום נפשי". זו הדלקת הנרות בשבת.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים מקודם לבאר את ג' ענינים הנ"ל:
א. מהו שבת.
ב. מהו שלום בית.
ג. מהו חנוכה.
%break
הנה שבת, אמרו חז"ל, שהיא מעין עולם הבא (ברכות נ"ז). וכמו 
שכתוב בתפלת ערבית דשבת "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, 
תכלית מעשה שמים וארץ", שענין תכלית משמע, שהוא המטרה, 
שבשבילה נברא השמים והארץ.
%break
וידוע שענין מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שפירושו, 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג. וזה נקרא "תכלית הבריאה". ומה ישנו 
לפני התכלית, הוא זמן העבודה. ולפי הנ"ל מתעוררת השאלה, אם 
המטרה היא להטיב, העבודה זו למה לי.
%break
אלא התירוץ ידוע, כי בכדי שלא תהיה בחינת נהמא דכסופא, ניתנה 
לנו עבודה, שהיא מכונה "תיקון הבריאה", שפירושו, שע"י התיקון 
הזה נוכל לקבל את הטוב והעונג. 
%break
כי כבר תהיה לנו בחינת השתוות הצורה להבורא, מבחינת 
שהנבראים רוצים להשפיע להבורא, כמו שהבורא רוצה להשפיע 
להנבראים. נמצא, שבזה שעובד בעמ"נ להשפיע, כבר אין מקום 
לנהמא דכסופא.
%break
ולפי זה יוצא, שענין העבודה, מה שניתן לנו, הוא נאמר על תיקון 
הבריאה ולא על המטרה, כי המטרה היא להנות ולא לעבוד. אלא 
מה שאנו צריכים לתיקון, אין הכוונה על התענוג, כי זה נותן הבורא 
מצד המטרה. 
%break
אלא בכדי שהטוב והעונג, שנקבל, יהיה להם השלימות, וזוהי 
השלימות, הוא שנוכל לקבל את הטוב ולא נרגיש אי נעימות, זה ניתן 
לעבוד, כי העבודה היא בזה, שאנו צריכים להחליף את הכלים שלנו, 
%break
שקבלנו מצד הטבע, ולהשיג כלים אחרים, הנקראים "כלים 
דהשפעה". ובזמן שמקבלים את הטוב והעונג בכלים דהשפעה, אין 
כבר מקום לאי נעימות בעת קבלת השפע.
%break
והנה הב' בחינות שביארנו בענין מטרת הבריאה, שתגיע לשלימותה, 
מוסבר לנו בשני מצבים:
%break
א. הסדר של תיקון הבריאה הוא, שאנחנו עובדים בתורה ומצות 
בעמ"נ להשפיע, הוא נבחן, שאנחנו משתמשים בכלים דהשפעה. זאת 
אומרת, היות שיש מעשים ויש כוונות, 
%break
לכן במצב הזה אנו משתמשים במעשים דלהשפיע, שהוא בחינת 
תורה ומצות, שהמעשים האלו נבחנים, שהוא עוסק בבחינת "מהו 
רחום אף אתה רחום".
%break
%page 237
היינו, שהאדם רוצה להשפיע להבורא, כדוגמת שהבורא רוצה 
להשפיע להנבראים. לכן אם הוא עושה מעשים כדוגמת הבורא, היינו 
שהולך בדרכיו, 
%break
לכן האדם רוצה, שה' ישלם לו שכר תמורת עבודתו להנבראים. אבל 
כאן יש גם עבודה דכוונה, שהיא לכוון, שהכוונה תהיה דומה 
להמעשה.
%break
כי יש לפעמים, הגם שהמעשה הוא, מה שעוסק בנתינה, אבל הכוונה 
היא אחרת. זאת אומרת, הסיבה, מה שהוא נותן, היא בעמ"נ לקבל 
אח"כ תמורה. וזה נקרא בשם "שלא לשמה".
%break
ומשום זה יש עבודה רבה, אם האדם רוצה לעשות מעשה של נתינה. 
והסיבה, שמחייבו לעסוק בנתינה, היא, שיש לו סיבה, שהיא גורמת לו 
לתת ולא לקבל. דהיינו, שהסדר העולם הוא, למי שאוהבים, מתעורר 
בלבו רצון לתת להאוהב. כי בזה היא מתבטאת האהבה שלו אליו.
%break
או לאדם חשוב, גם כן מתעוררת בלב האדם, שיגלה לו את האהבה, 
מזה שנותן לו מתנה. וזה נקרא "פיו ולבו שוים", שפירושו, שהמעשה 
והכוונה הם שוים, ואין בלבו כוונה אחרת מהמעשה, שהוא נותן, 
משום שהסיבה היא בכוונה דלהשפיע. וזה נקרא "לשמה".
%break
ומצב הב', שהוא מטרת הבריאה, מוסבר לנו, שאז אנו יכולים 
להשתמש בכלי קבלה. זאת אומרת, שאנחנו עוסקים בקבלת 
תענוגים. אבל הסיבה מה, שאנו רוצים לקבל תענוגים, 
%break
היא לא מטעם למלאות את רצוננו, שאנו משתוקקים לתענוגים, 
ומשום זה אנו רוצים עכשיו לקבל תענוגים, אלא שיש כאן סיבה אחרת 
לגמרי, היינו ההיפך מהמעשה שלנו.
%break
היות שאנו משתוקקים להשפיע להבורא, ובשביל עצמנו אין אנו רוצים 
לקבל לתוך הרצון לקבל שלנו, מטעם שדבר זה גורם לנו בחינת פירוד 
מהבורא. אבל מה אנו יכולים לתת להבורא, שהוא יהנה מזה. ומה 
מותר לומר, כביכול, שזה חסר לו. 
%break
רק דבר אחד אפשר לומר, היות שברא את הבריאה, בכדי להטיב 
לנבראיו, לכן אנו רוצים לקבל את הטוב והעונג, מטעם שאנו רוצים 
למלאות את רצונו, שהוא להטיב.
%break
ועתה נוכל לפרש את השאלה "מהי חנוכה". כפי שהסברנו את מצב 
הא', הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהוא בכדי להשיג את הכלים 
דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה. 
%break
זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה 
עבור עצמו. אלא הכל לשם ה', כמו שאמרו חז"ל "עולה, היינו קורבן 
עולה, הוא כולה לה', הכל רוחני".
%break
הנה הנס של חנוכה היה על ענין רוחניות, כמו שאנו אומרים (בברכה 
"ועל הנסים") "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, 
להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. ואתה ברחמיך הרבים 
עמדת להם בעת צרתם".
%break
ולפי שהסברנו יוצא, "רוחניות" נקראת שמשתמשים בכלים דהשפעה. 
וענין שליטת היונים מתבטאת שלא נתנו לעשות שום דבר, השייך 
לכלים דהשפעה, משום ששם היתה גם שליטה על מעשה התורה 
ומצות. וזה היה בחיצוניות. 
%break
ומכל שכן בפנימיות המחשבה, היו שולטים על המחשבה, שלא תהיה 
להם יכולת לכוון משהו לשם שמים, אלא רצו שעם ישראל יהיו 
משוקעים באהבה עצמית, שע"י זה יהיו נפרדים מה'. 
%break
וכל מחשבותיהם של הס"א אינו אלא להרחיק אותם מה'. 
וההתרחקות ופרוד באים רק ע"י שינוי צורה, כידוע שהוא אהבה 
עצמית.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, על מה ששאלו חז"ל (שבת כ"א ע"ב) מאי חנוכה. 
ופירש, שהתשובה היא חנו-כה, שהכוונה היא ש"חנו-כה". 
%break
זאת אומרת, כ"ה בכסלו לא היתה גמר המלחמה, אלא היתה רק 
חניה בלבד. כדמיון שהצבא רוצה לעשות התקפה חדשה וחזקה, אז 
נותנים להצבא לנוח, 
%break
בכדי שיתאספו כוחות חדשים, ויוכלו להמשיך את המלחמה. ואמר, 
שיש טפשים, היות שקבלו פקודה לא ללכת קדימה לארץ השונא, אלא 
לנוח, אז הם חושבים, שכבר גמרו את המלחמה, שאין עוד מה לנצח 
את השונא.
%break
%page 238
נמצא לפי הנ"ל, שענין החנוכה אינו עוד שלימות המטרה, אלא זוהי 
רק בחינת תיקון הבריאה, שבזה נתקנו הכלים דהשפעה, שפירושו 
הוא, מעשים של השפעה. 
%break
ומשום זה אסור להשתמש לאורו של חנוכה, כי שימוש הוא מעשה של 
קבלה, והנס היה רק על מעשים דהשפעה, שיוכלו לעשות אותם, 
ולכוון בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "לשמה".
%break
וזה היה נס, שיצאו משליטה של היונים, והיו יכולים ללכת בבחינת 
אמונה למעלה מהדעת. מה שאין כן קליפת היונים היו שולטים על 
ישראל, שלא לעשות שום מעשה, 
%break
אם הוא לא יודע בשביל מה, ובשביל איזו תועלת יביאו הפעולה הזו. 
ובפרט לכוון הכל בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
ולפי מה שהסברנו, יוצא, שנר חנוכה, הגם שהוא מרמז על נס רוחני, 
שהוא, שעם ישראל יצאו לחרות משליטתם של היונים, אבל זה היה 
רק חצי דבר. היינו, שרק כלים דהשפעה נתקנו ע"י נס דחנוכה. וזה 
נקרא בחינת "תיקון הבריאה", אבל עוד לא מטרת הבריאה.
%break
מה שאין כן שבת, שהיא "מעין עולם הבא", שהיא בחינת "תכלית 
שמים וארץ", כנ"ל, שהיא נקראת "מטרת הבריאה". שפירושו של 
תכלית הוא סוף המטרה. זאת אומרת, מה שיתגלה בגמר התיקון 
מאיר מעין זה בשבת.
%break
לכן בשבת הוא הזמן של קבלת התענוג, היינו שמשתמשים עם כלים 
דקבלה, ורק צריכים לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
שזה נקרא, שכל באי העולם צריכים להגיע לידי דרגה זו, כמו שכתוב 
"כי לא ידח ממנו נידח", אלא כולם יבואו לשלימות המטרה, היינו 
לקבל. אבל שיהיה בעמ"נ להשפיע.
%break
ועתה נבאר את מה ששאלנו, מהו הקשר שבת עם שלום בית. ידוע, 
ש"בית" נקראת מלכות, שהיא המקבלת את השפע עליון בכלים 
דקבלה בעמ"נ להשפיע. 
%break
אולם יש הרבה שמות למלכות. והשם "בית" מראה על שלימות, כמו 
שכתוב בהסולם (נח, דף פ"ח, אות רמ"ט) "וצריך שתדע, שבשעה 
שהאדם הוא בכל השלימות, נבחן ליושב בית, שמילת בית רומזת על 
הנוקבא דז"א המאירה במוחין דג"ר, בסוד הכתוב, בחכמה יבנה בית. 
%break
ולפיכך אותם המקבלים ממנה נבחנים ליושבי בית. אמנם בעת 
שהאדם צריך לתיקונים, כי אינו בשלימות, הרי הוא צריך לשמירה, 
שלא יתאחזו בו החיצונים להחטיאו. 
%break
ועל כן הוא מוכרח לצאת מן הבית, כי אסור לו לקבל מוחין הגבוהים 
הללו, מפחד שלא ינקו ממנו החיצונים. ומחוייב לצאת לדרך ה', דהיינו 
לקבל תיקונים, הצריכים אליו. 
%break
ומותר לו בעת הזה לקבל מוחין מבחינת הזווג ז"א ולאה, כי להיותם 
בחינת אור החסדים המכוסים מחכמה, אין מהם שום יניקה לחיצונים. 
%break
ומוחין הללו מכונים אכסניא, כי הם מיועדים בשביל עוברי דרכים. 
ולפיכך, אף על פי שנח צדיק תמים היה, מכל מקום הוא מדמה אותה 
לאורח עובר דרך".
%break
הרי אנו רואים, שיש להבחין בסדר העבודה ב' הבחנות:
א. מצב, שנקרא "בית".
ב. מצב, שנקרא "אורח עובר".
%break
היות שבזמן שהאדם אינו עוד בשלימות, והוא צריך לצאת להיות 
במצב של עוברי דרך, שהיא דרך ה', בכדי לקבל תיקונים, שע"י הוא 
יבוא להשלימות, לכן נקראים אלו אנשים בשם, עוברי דרכים, שעדיין 
הם באמצע הדרך ועוד לא הגיעו להמטרה, שהם צריכים להגיע.
%break
והגם שהם צדיקים, כדוגמת נח, שהיה צדיק תמים, מכל מקום הוא 
עדיין בעל חסרון, משום שהוא תיקן רק כלים דהשפעה, המכונים 
"כלים רוחניים". 
%break
וזהו כנ"ל, שזה מכונה בשם "תיקון הבריאה", כי היכולת שלו היא, 
שהוא כבר יכול להשפיע בעמ"נ להשפיע. שזה נקרא "בחינת לשמה".
%break
ובזה מובן, מהו בא לרמז נר חנו-כה כנ"ל, הוא רק חניה לבד ולא גמר 
עבודה. ומשום זה נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, משום שהנס 
היה על כלים רוחניים, כנ"ל. ובכלים דהשפעה לא שייך שישתמש 
לקבל הנאה מהאור. ולכן הוא "לראותם בלבד".
%break
%page 239
מה שאין כן נר שבת, ששבת היא בחינת "תכלית שמים וארץ", שהוא 
"מעין עולם הבא", שזהו נקרא "מטרת הבריאה", שהיא להטיב 
לנבראיו, שהם יקבלו טוב ועונג. 
%break
לכן אור זה מקובל בכלים דקבלה, המכונים "מקבל בעמ"נ להשפיע". 
זאת אומרת, שהם משמשים בכלים דקבלה.
%break
וזה נקרא בחינת "בית", בסוד "בחכמה יבנה בית". שמלכות, שהיא 
שורש הנשמות, הנקראת "כנסת ישראל", המקבלת שפע בשביל 
הנשמות. ובזמן שהתחתונים ראויים לקבל את אור החכמה, נקרא זה 
"מוחין דשבת", היינו מוחין דחכמה. 
%break
ומוחין דחכמה הוא האור של מטרת הבריאה. היוצא מזה, שנר חנוכה 
ונר שבת הם מרמזים על שתי בחינות, שאינן דומות זו לזו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו ענין שלום בית לשבת, שבשביל זה 
אמרו חז"ל "הוא קודם לנר חנוכה". הנה ספירת היסוד נקראת "שלום 
בית", משום שהיא המשפיעה למלכות, 
%break
היות שמלכות היא השורש של הנשמות. וכשמלכות היא בבחינת 
נקודה, שפירושו, שאינה מאירה רק בבחינת נקודה קטנה, אין אז 
להנשמות את השפע, הצריך להם. וזה נקרא "שכינתא בגלותא". 
%break
ואז קליפות גוברות ורוצות לשלוט על הדברים שבקדושה, ויש עבודה 
גדולה להתחתונים, ומזה נעשתה המחלוקת בין הקדושה להטומאה.
%break
וכשבא היסוד דגדלות, שהוא המשפיע השפע עליון להמלכות, היינו 
שמשפיע לה את האור החכמה, נעשה אז "שלום בית". כמו שכתוב 
"ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים עמו". 
%break
ולכן נקרא יסוד "שלום", משום שהוא עושה "שלום בית", שאז נתבטלו 
הכוחות דקליפה, כמו שכתוב "כד עיל שבתא איהי, ואתפרשת מס"א, 
וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין" ("כגוונא", בערבית של שבת).
%break
נמצא, ש"בית" שהיא מלכות, כשמקבלת השפע דשבת, נעשה שלום, 
שאז כל הדינין מתעברין ממנה. לכן נר שבת, הוא מרמז על השפע 
של גמר התקון. 
%break
מה שאין כן נר חנוכה, מראה על האור שמשיגים באמצע עבודה, 
שהוא בכדי שנוכל להמשיך ולגמור את העבודה. ולכן נר שבת נקרא 
"שלום בית", על שם השפע, המגיע מיסוד למלכות.
%break
%page 240
%H ענין תפלה
%break
חז"ל במסכת תענית (דף ב') אמרו וזה לשונם "לאהבה את ה' 
אלקיכם ולעבדו, זו תפלה. אתה אומר, זו תפלה, או אינו אלא עבודה. 
תלמוד לומר, בכל לבבכם. איזו היא עבודה שבלב, הוי אומר, זו 
תפלה".
%break
יש להבין, מדוע נקראת התפלה "עבודה". וכי עבודה היא להתפלל 
לה', שימלא משאלותינו ובקשותינו. ואם חז"ל דרשו כך, הרי שהם 
רוצים לרמוז לנו, שיש בענין התפלה משמעות מיוחדת, שהיא עבודה 
ולא סתם תפלה. אם כן, מהו הענין שעליו רומזים חז"ל.
%break
בודאי שאין שייך לומר, שאדם מתפלל ומבקש שיתנו לו משהו, אם אין 
לו חסרון לזה. ורק בזמן שהאדם מרגיש, שחסר לו משהו, אז הוא 
הלך לבקש את המילוי הזה, השייך להחסרון, ממי שיכול למלאות לו. 
%break
כי אין האדם מבקש, רק ממי שיש לו, מה שדרוש לו. וגם יודע, שיש לו 
רצון לתת ולהטיב להזולת.
%break
ולפי זה, כשהאדם בא להתפלל ולבקש מה', שימלא את חסרונו, 
בודאי צריך שתהא תפלתו ברורה. היינו, שידע בברור את חסרונו. 
זאת אומרת, בזמן שהולך לבקש מה', צריך לצייר לעצמו, שהוא מדבר 
עכשיו להמלך. 
%break
והמלך יכול בפעם אחת לעשות לו טובה, שהוא יהיה איש המאושר 
בעולם, כי כלום חסר מבית המלך. 
%break
אם כן, האדם צריך מקודם להתבונן היטב מטרם התפלה, לדעת מהו 
באמת חסר לו, שאם המלך יתן לו את המילוי על חסרונו, כבר לא 
חסר לו שום דבר, והוא יהיה האיש המושלם בעולם.
%break
הנה לפי מה שלמדנו, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא 
שמצד הבורא אין שום עיכובים מלהשפיע להנבראים טוב ועונג. זאת 
אומרת, שמה שברא הבורא חסרון, הנקרא "רצון לקבל" בהנבראים, 
%break
היה בכדי למלאות את החסרון. וכפי שהסברנו, חסרון נקרא יסורים 
וצער, אם הוא לא יכול למלאות את חסרונו.
%break
ולפיכך, כל החסרון שנברא, היתה הכוונה כדי להרגיש על ידו תענוג. 
כי גם החסרון נכלל בהכוונה דלהטיב, כפי הכלל, שהשתוקקות 
להדבר היא נותנת את ההנאה מהמילוי. 
%break
כידוע, שאפילו שנותנים לאדם סעודה "כסעודת שלמה בשעתו", אם 
אין לו השתוקקות להסעודה, הוא לא יכול להנות מהסעודה.
%break
אי לזאת, כשהאדם מרגיש חסרון, ואין לו מילוי על חסרונו, ובטח הוא 
הולך לבקש מה', שיתן לו משאלותיו, שבאופן כללי אין האדם מבקש 
מה' רק הנאה ותענוג. 
%break
וכפי שלמדנו, שמצד הבורא לא שייך לומר, שהאדם יתפלל, 
שהבורא יתן לו טוב ועונג, כי זה רצונו יתברך להטיב לנבראיו. אם 
כן לא שייך לבקש ממישהו דבר, באם רצונו של הנותן לתת.
%break
נמצא לפי זה, שעל האדם להתבונן, מקודם שהולך לבקש מה', שיתן 
לו משאלותיו, מה שחסר לו. שדבר זה הוא צריך לבקש מה'. שזה 
נראה, כאילו שאין הקב"ה נותן להאדם בלי שהאדם יבקש מקודם. 
%break
משמע, משום שהביקוש הוא דבר שאינו נכלל במטרת הבריאה, 
הנקרא "להטיב לנבראיו". אלא שהוא דבר, שנולד אח"כ, מצד הנברא. 
ומשום זה על הנברא לבקש מה', שיתן לו. 
%break
אבל על שפע ועונג, אין שייך לבקש מה', שיהיה לו רצון לתת, משום 
שזהו רצונו, כנ"ל, שרצונו הוא לתת הנאה ותענוג להתחתונים.
%break
אלא שצריכים לדעת, היות שהיה ענין הצמצום, המכונה "תיקון 
הבריאה", כידוע שהוא מטעם, שלא יהא מתנת הבורא אי נעימות, 
הנקרא "נהמא דכסופא". 
%break
והיות שהתיקון הזה אנו מתייחסים להתחתון, המכונה "מלכות דאין 
סוף", הנקראת "הכלי" שקבלה את האור העליון. והמקבל הזה, לאחר 
שקבלה השפע, נתעוררה בחינת השתוקקות להשתוות הצורה. לכן 
עשתה את הצמצום.
%break
%page 241
וכמו שאומר בתע"ס (דף ט', באור פנימי ד"ה "ולפי") וזה לשונו "כי 
האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע. וכל ענין הצמצום 
והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא בערך התפעלותו 
וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. 
%break
פירוש, אף על פי שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר, מכל מקום הכלי 
לא קבל כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה".
%break
באמור, שענין שלא לקבל בעמ"נ לקבל, זה לא מתייחסים להמטרת 
הבריאה, אלא זה נבחן לתיקון הבריאה. וזה פעולה מצד התחתון, 
שהוא רוצה בהשתוות הצורה. 
%break
ומכאן נמשך, שאין התחתונים יכולים לקבל טוב ועונג, אף על פי 
שהעליון רוצה לתת, משום לכלים דהשפעה הם צריכים. ודבר זה 
שייך להמקבל ולא להמשפיע, כנ"ל, שהתחתון, הנקרא "מלכות דאין 
סוף", עשתה את הצמצום. 
%break
לכן הכלי הזו שייך להתחתון, היינו שהתחתון ירצה לקבל, רק בתנאי 
שהוא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ומשום זה, כשהאדם הולך להתפלל לה', שיתן לו מה שחסר לו, 
צריכים לומר, שחסר לו דוקא דבר שאינו בא מצד מטרת הבריאה. 
אלא מה חסר לו, רק דבר שבא מצד התחתון. 
%break
היינו, מה שהמלכות, הנקראת "תחתון", שהיא המקבלת מהעליון 
השפע, והיא עשתה כלי חדשה, היינו שלא לקבל שפע רק בכלי הזו 
הנקראת "כלי דהשפעה". אי לזאת, רק לכלי זו הוא צריך להתפלל 
לה', שיתן לו, משום שרק זה חסר לו.
%break
אבל כאן יש מקום להתבונן. אם התחתון צריך לעשות את הכלי הזו, 
משום שזה שייך לתחתון, כנ"ל, שמלכות עשתה זאת, ומדוע אין 
האדם בעצמו עושה את הכלי הזו, אלא שהוא צריך לבקש, שה' יתן לו 
הכלי זו. 
%break
ולא עוד, אלא שאנו אומרים על הכלי הזו, שהתחתון צריך לעשות. 
אומרים לו, שרק את זה הוא צריך לבקש מה'. אם זה שייך לעבודת 
האדם, מדוע הוא צריך לבקש מה'.
%break
והענין הוא יותר מבואר בדברי חז"ל, שאמרו וזה לשונם "ואמר רבי 
חנינא, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר, ועתה ישראל, מה 
ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", (ברכות ל"ג ע"ב).
%break
"הכל בידי שמים", פירש רש"י וזה לשונו "אבל צדיק ורשע אינו בא על 
ידי שמים, את זה מסר בידו של האדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא 
יבחר לו יראת שמים".
%break
וענין יראה מבואר בהסולם (הקדמת ספר הזהר, דף קצ"א, אות ר"ג) 
וזה לשונו "אמנם הן היראה הראשונה והן היראה השניה אינן חס 
ושלום לתועלת עצמו, 
%break
אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו". ולפי הנ"ל 
משמע, שיראה, הוא מה שהאדם צריך לכוון, את כל כמה שהוא 
עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
ושאלנו, אם כן, שענין להשפיע מוטל על האדם לעשות, ומדוע אמרנו, 
שענין זה הוא צריך לבקש מה'. הלא אמרו "הכל בידי שמים חוץ 
מיראת שמים". 
%break
אלא שצריכים לדעת, שאין האדם מסוגל ללכת נגד הטבע, שבו הוא 
נולד. והיות שהבורא ברא את האדם עם טבע של רצון לקבל, כנ"ל, 
שבלי חסרון להתענוג אין שום אפשרות להנות מהתענוגים.
%break
ולמדנו שעיקר הבריאה, הנבחן יש מאין, הוא הרצון לקבל. ומשום זה, 
כשהאדם רוצה לעשות משהו בעמ"נ להשפיע, נקרא שהוא הולך 
עכשיו נגד הטבע. לכן אין באפשרותו לשנות את הטבע שלו. 
%break
ולפי זה, אם אין ביד האדם לשנות את הטבע, ולמה אמרו חז"ל "הכל 
בידי שמים חוץ מיראת שמים", שמשמע שכן יש כוח בידי האדם 
לשנותו.
%break
ויכולים לפרש, שיש כאן שני דברים:
א. רצון, הנקרא, שהוא רק בכוח הוא רוצה להשפיע.
ב. שגם יש לו היכולת להוציא את מחשבתו בפועל.
%break
%page 242
אי לזאת יש לפרש, מה שדורשים מהאדם, שיבחר ללכת בדרכי 
השפעה, וידע שזה הוא הכלי לקבל את מטרת הבריאה, שהוא לקבל 
את הטוב והעונג, ואם אין לו הכלים האלו, הוא ישאר בחושך בלי אור. 
%break
ולאחר שהוא יודע זה בבירור גמור, ומתחיל לכוון לעשות מעשים של 
השפעה, אז הוא רואה, שאינו מסוגל ללכת נגד הטבע.
%break
וכאן בא הזמן של תפלה. ולא מקודם לכן. כי לא שייך לבקש עזרה 
דחופה, שהוא מבקש כלים דהשפעה, שהם כלים, שדוקא בהם הוא 
יכול לקבל חיים, ובלעדם הוא נחשב כמת, כדברי חז"ל "רשעים 
בחייהם נקראים מתים". 
%break
היות שמטבע האדם, שאינו מבקש עזרה, רק בזמן שהוא בעצמו 
אינו מסוגל להשיג את מבוקשו. כי לפני זה יש ענין של בושה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל על פסוק "כרום זלות לבני אדם", "כיון שנצרך אדם 
לבריות, פניו משתנות ככרום. מאי כרום. עוף אחד יש בכרכי הים 
ושמו כרום. וכיון שהחמה זורחת עליו, מתהפך לכמה גוונין" (ברכות, 
דף ו').
%break
וידוע, שמהטבע הגשמיים, שניתן לנו, הוא שעל ידיהם נלמד דברים 
רוחניים. אי לזאת, מטרם שהאדם יודע, שאין הוא מסוגל להשיג 
בעצמו את הכלים דהשפעה, אין הוא מבקש מה', שיתן לו. נמצא, 
שאין לו רצון אמיתי, שה' יענה לו על תפלתו.
%break
ומשום זה צריך האדם לעבוד בעצמו, בכדי להשיג את הכלים 
דהשפעה. ואחרי ריבוי עבודה, שהשקיע בזה, ועוד לא השיג אותם, 
אז מתחילה התפלה אמיתית מעומק הלב. ואז הוא יכול לקבל עזרה 
מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
אבל היות שהתפלה הזו היא נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא של 
רצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, ואיך הוא יכול להתפלל לה', 
שיתן לו כח השפעה, וכל האברים הם נגד הרצון הזה. 
%break
לכן נקרא עבודה זו "תפלה", היינו שצריך לתת יגיעה גדולה, שיוכל 
להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, ויבטל אצל האדם כח הקבלה.
%break
לכן אמרו חז"ל "ועבדתם, זו תפלה, עבודה שבלב". ובזה נבין, מדוע 
הם מכנים "תפלה" עבודה שבלב. 
%break
משום שהאדם צריך מאוד לעבוד עם עצמו, שיבטל את אהבה עצמית, 
ויקבל עליו את עבודה, להשיג כלים דהשפעה. נמצא, על הרצון, 
שיהיה לו כלים דהשפעה, הוא צריך לעבוד עם עצמו, שירצה 
להתפלל, שיתנו לו כח השפעה.
%break
%page 243
%H תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי
%break
הכתוב אומר, "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, ויקם מלך 
חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף, ויעבידו מצרים את בני ישראל 
בפרך. ויהי, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
%break
ויש להבין מה שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". וכי לא 
היו להם יסורים יותר גדולים במצרים. 
%break
וכאן משמע, שכל שועתם, היינו כל היסורים שלהם, היו רק מן 
העבודה. כמו כן כתוב "וישמע אלקים את נאקתם", משמע, ששמיעת 
התפלה היתה על נאקתם, שהוא רק על העבודה.
%break
ונפרש זה על פי דרכינו. הנה ידוע, שמטרם שהאדם נכנס לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, אלא על סיבות, כמו שכתוב בזה"ק (הקדמת ספר 
הזהר, ובהסולם דף קפ"ה אות ק"צ, קצ"א), שיש שתי סיבות, שהן 
גורמות, שבשבילם יעסקו בתו"מ:
%break
א. בשביל שיהיו לו תענוגי עולם הזה. ואם לא יקיים את התו"מ, הוא 
מתיירא, שהקב"ה יעניש אותו.
%break
ב. שיהיו לו תענוגי עולם הבא. והיות שהוא מתיירא, שאולי לא יתנו 
לו, זאת היא סיבה שלו, המחייבתו לקיים תו"מ.
%break
ובזמן שהסיבה המחייבתו לקיים תו"מ היא מטעם תועלת עצמו, אז 
אין כל כך התנגדות מצד הגוף, כי בשיעור שמאמין בשכר ועונש, הוא 
יכול לעבוד עבודתו, וכל יום הוא מרגיש, שהוא מוסיף והולך. 
%break
וכן היא האמת, שכל יום שהוא עושה מצות ועוסק בתורה, הוא 
מצטרף ליום של אתמול, וכך הוא הולך ומוסיף את הרכוש שלו של 
קיום תו"מ.
%break
והטעם הוא, היות שעיקר הכונה שלו היא על השכר ואינו חושב על 
הכוונה, היינו שתהיה כוונתו בעמ"נ להשפיע. אלא הוא מאמין בשכר 
ועונש, שעל מעשה שהוא עושה, הוא יקבל שכר. 
%break
לכן כל כוונתו רק למעשים, שיהיו בסדר בכל פרטיה ודקדוקיה. 
אחרת, אם המעשים לא יהיו בסדר, בטח שלא ירצו לקבל את עבודתו 
ולשלם לו שכר תמורתן. ובזמן שהוא רואה, שהמעשה, שהוא עושה, 
הוא בסדר, כבר אין לו על מה לדאוג.
%break
ומשום זה כל הדאגות שלו, הן רק על הכמות. פירוש הדבר, שהוא 
צריך להשתדל לעשות יותר מעשים טובים. ואם הוא תלמיד חכם, אז 
הוא יודע, שהוא צריך יותר להתעמק בענין שהוא לומד, 
%break
ובמעשי המצות הוא צריך יותר לדקדק, שיהיו לפי הלכה, אליבא דכל 
הדעות. והוא משתדל תמיד להחמיר על הדינים, שלפי הלכה הנוהגת 
מקילין בה, והוא משתדל להחמיר. אבל יותר מזה אין לו על מה 
לדאוג.
%break
נמצא, אלו אנשים, שהסיבה הגורמת להם לקיים תו"מ, והיא מבחינת 
עול מלכות שמים, כדי שיהיה להם שכר בעולם הזה ובעולם הבא, 
%break
אין הם נצרכים לה', שיהיה להם את הכוח, שיוכלו לעסוק בתו"מ. כי 
לפי שיעור אמונה שלהם בשכר ועונש, כבר הגוף מרשה כל אחד לפי 
דרגה דיליה, לקיים.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד עבודת הקודש בעמ"נ 
להשפיע, בלי שום תמורה, אלא שהם רוצים לקיים תו"מ מטעם גדלות 
ה', ולכבוד גדול יהיה להם אם יתנו להם לשמש את המלך, 
%break
וכמו שכתוב בזה"ק הנ"ל, וזה לשונו "יראה דאיהו עיקרא, הוא שאדם 
יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט העיקר והשורש".
%break
ומפרש שם בהסולם, שיש ג' אופנים ביראת ה':
א. דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.
%page 244
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהנום. ואלו השתיים אינן יראה 
אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת 
עצמו. 
%break
ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף, ומסובבת 
מתועלת עצמו. אלא יראה שהיא עיקר, היא שירא מהשי"ת משום 
שהוא גדול ומושל בכל. עד כאן לשונו.
%break
נמצא, שגדלות ה' היא הסיבה שמחייבתו לקיים התו"מ. וזה נקרא, 
שכל רצונו הוא רק להשפיע לה', הנקרא "להשפיע נחת רוח ליוצרו 
ולא לתועלת עצמו".
%break
וכאן מתחילה הגלות, היינו שלא נותנים לו לכוון, שעבודתו תהיה 
בשלא על מנת לקבל פרס, היות שהוא נגד הטבע. והגם שהאדם יכול 
לכוף את עצמו, אף על פי שהגוף לא מסכים, 
%break
כדרך שהאדם יכול לעשות סיגופים, אף על פי שהוא נגד הטבע, אבל 
זה שייך לומר על מעשים, זאת אומרת, בכדי שהאדם יעשה מעשים 
שלא לרצון הגוף, הוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הנקרא נגד רצון 
הגוף.
%break
אבל הוא לא יכול ללכת נגד ההרגשה והשכל שלו, היינו לומר, שהוא 
מרגיש אחרת מכפי הרגשתו. למשל, אם אדם מרגיש שקר לו, או 
שחם לו, הוא אינו יכול לומר, שהרגשתו היא אינה אמת, 
%break
ולהכריח את עצמו ולהגיד, שהוא מבין אחרת, מכפי שהשכל שלו 
מחייב, או שמרגיש אחרת, מכפי שהוא מרגיש עכשיו. הלא אין לו 
עצה אחרת רק לומר את מה שהוא רואה.
%break
נמצא, בזמן שאדם רוצה לקיים תו"מ בעמ"נ שהוא רוצה להשפיע לה', 
הלא מטבע של הגוף הוא לא לעשות שום תנועה, אם הוא לא רואה, 
שתהיה לו איזה תמורה. אם כן אין לו שום אפשרות לעבוד לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו.
%break
וכאן מתחילה הגלות, היינו היסורים, שכל כמה שהוא עובד, הוא לא 
רואה שום התקדמות. למשל, אם הוא בגיל עשרים, מצד אחד הוא 
יכול לומר, שכבר יש לו רכוש של עשרים שנה, שעסק בתורה ובמצות. 
%break
ומצד שני הוא יכול לומר, היות שהוא כבר קיים תורה ומצות עשרים, 
ועוד לא הגיע, שתהיה לו היכולת לעשות משהו להשפיע, אלא הכל 
נבנה על היסוד של אהבה עצמית.
%break
נמצא, שכל היסורים והמכאובים שהוא סובל, הם מה שלא יכול לעבוד 
עבור ה', והוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, והגוף, שהוא משועבד 
להקליפות, לא נותן לו לכוון את הכוונה הזו. 
%break
אז הוא צועק לה', שהוא יעזור לו, כי רואה שהוא נמצא בגלות בין 
הקליפות, והם שולטים עליו, ולא רואה שום עצה, שתהיה לו מציאות, 
שיוכל לצאת מתחת שליטתם.
%break
נמצא, שאז תפלתו היא נקראת תפלה אמיתית, מטעם שאין בידי 
אדם לצאת מגלות הזו. וזהו כמו שכתוב, "ויוציא ישראל מתוכם, כי 
לעולם חסדו". להיות שדבר זה הוא נגד הטבע, כנ"ל, רק הבורא יכול 
להוציא את ישראל מגלות הזאת. 
%break
אבל היות שידוע, שאין אור בלי כלי, פירוש, שאין מילוי בלי חסרון, 
וחסרון הוא הכלי המקבל את המילוי, ומשום זה, מטרם שהאדם נכנס 
לגלות, היינו אם לא רואה, שאין הוא בעצמו יכול לצאת מהגלות, 
%break
אין שייך לומר שיוציאו אותו, כי הגם שצועק, תוציאו אותי מהמצב 
הזה, שבו אני נמצא, אבל אין זו תפלה אמיתית, כי מאין הוא יודע 
שלא יוכל בעצמו לצאת.
%break
אלא דוקא בזמן, שהוא מרגיש את הגלות, שייך לומר כך, היינו 
שיתפלל מעומק הלב. כי בכדי שיתפלל מעומק הלב, יש כאן ב' 
תנאים:
%break
א. שהעבודה שלו תהיה נגד הטבע. זאת אומרת, שהוא רוצה לעשות 
את כל המעשים רק להשפיע, והוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז 
שייך לומר שהוא בעל חסרון.
%break
ב. שמתחיל בעצמו לצאת מאהבה עצמית ומשקיע בזה יגיעה, ואינו 
יכול לזוז ממצבו כמלוא הנימא. אז הוא נעשה נצרך להבורא, שיעזור 
לו. ואז תפלתו היא אמיתית, משום שהוא רואה, שמצד עצמו אינו יכול 
לפעול מאומה. 
%break
אז, כשהוא צועק לה', שיעזור לו, הוא יודע זה מהעבודה, כמו שכתוב 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". זאת אומרת, מזה שעבדו ורצו להגיע 
לדרגת, שיוכלו להשפיע לה', וראו שלא יכולים לצאת מהטבע שלהם, 
אז התפללו מעומק הלב.
%break
%page 245
ובזה נבין מה ששאלנו, על מה שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן 
העבודה", שמשמע מכאן, היסורים הכי גדולים, שעל זה היתה כל 
הצעקה שלהם, היו רק על העבודה ולא על שאר דברים. 
%break
אלא, שהמדובר הוא, שצעקו על מצבם, שלא היה ביכולתם לצאת 
מאהבה עצמית ולעבוד לשם שמים, שזו היתה הגלות שלהם, 
שגרמה להם יסורים, שראו שהם מונחים תחת שליטתם.
%break
נמצא בזה, שבגלות מצרים השיגו כלים, היינו רצון שה' יעזור להם 
לצאת מהגלות כנ"ל, שאין אור בלי כלי, שרק מתי שמתפללים תפלה 
אמיתית, שהאדם רואה, שאין שום אפשרות להיוושע, אלא הקב"ה 
הוא יכול לעזור לו, זה נקרא תפלה אמיתית.
%break
%page 246
%H החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו
%break
ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם 
הנברא הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, 
שהוא הולך למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, מהו החסרון 
העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. 
%break
והיות שיש חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, 
מהו נקרא רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים.
%break
והנה בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף ג', אות י"א) כתוב שם וזה 
לשונו "ועם זה תבין גדר האמיתי להבחין בין רוחניות לגשמיות. 
%break
כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהיא בחינה ד', הוא 
נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם 
הזה. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן 
בשם "רוחניות".
%break
לפי זה יוצא, ש"גשמיות" נקרא, מה ששייך למלאות את הרצון לקבל 
שלנו. זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא 
"גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".
%break
ובהאמור מובן מאליו, שהכלי על גשמיות, היינו חסרון למלאות את 
התועלת עצמו, אין אנו צריכים לדאוג להמציא לנו כלי של רצון לקבל 
בעמ"נ לקבל, משום שהכלים כאלו נתן לנו הבורא תיכף בהתגלות 
הבריאה. 
%break
כידוע, שמחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", ברא יש 
מאין הרצון לקבל, שישתוקק לקבל טוב ועונג. והבורא בטח שממלא 
בהכלי הזה כרצונו יתברך. נמצא, שעל הכלים דקבלה אינם צריכים 
לבקש.
%break
לכן התפלה שנותנים עבור גשמיות, היא רק על המילוי, דהיינו שה' 
ימלא לנו את כל מה שאנו מרגישים שחסר לנו. כי הרגשת החסרון, 
הוא מה שמביא לנו יסורים. והיסורים שבהרגשתנו, הם הסיבה שאנו 
נעשה את כל מה שביכולתנו, למלאות חסרונותינו.
%break
מה שאין כן בזמן שאנו צריכים להתפלל על רוחניות, שה' ימלא את 
חסרונותינו, כי החסרון על רוחניות תהיה הסיבה להתפלל, שה' ימלא 
את מבוקשנו, מטעם שיש לנו יסורים מזה שהחסרון עוד לא קבל 
מילוי, הלא החסרון הזה עוד לא נולד בנו. 
%break
היינו, שיחסר לנו למלאות את הכלי, הנקרא "כלי דהשפעה", כנ"ל, 
שזהו ההבדל בין רוחניות לגשמיות. ש"כלי הגשמי" נקרא כלי דקבלה, 
שהוא רוצה למלאות את התועלת עצמו. ו"כלי רוחני" נקרא כלי, 
שרוצה דוקא למלאות את תועלת ה', ובניגוד לתועלת עצמו.
%break
וכלי זה לא נמצא בטבע הבריאה. כי מצד הטבע, אדם נולד רק בכלי 
של תועלת עצמו. ומה שאנו אומרים להגוף שלנו, שצריכים לעבוד 
לתועלת ה', את ענין זה הוא לא יודע אפילו מה שמדברים אליו. 
%break
כי לא עלה על דעתו, שיש ענין שלא להסתכל על תועלת עצמו, אלא 
שיחשוב כל היום על תועלת ה'. ובפרט ששומע, שכדאי לוותר על 
תענוגים ששייכים לאהבה עצמית, לצורך תועלת ה'.
%break
וכל כך מוזר הדבר להגוף, בשעה ששומע, שצריכים לעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע, תיכף מתחכם ושואל, אני רוצה לדעת, אם אתה רואה 
אנשים שהולכים בקו הזה, שבשבילם גם אתה רוצה לעשות כמוהם. 
%break
נכון, הייתי מסכים עמך, אבל תגיד אתה בעצמך, כמה אנשים אתה 
רואה, שכל מחשבתם בחייהם הוא רק לדאוג מה שנוגע לתועלת ה', 
ולא לתועלת עצמו. ואם נאמר, שכן אתה יודע, שיש אנשים, שהולכים 
בקו הזה, 
%break
אבל כמה השקיעו יגיעה וזמן, שתהיה להם היכולת, שכל מעשיהם 
יהיו רק בעמ"נ להשפיע. ובעיקר, כמה זמן צריך דבר זה לקחת. 
חודש, חודשים, שנה, ושנתיים. 
%break
%page 247
ועוד יותר הוא מתחכם לשאול, אם כולם השקיעו זמן ויגיעה, הצליחו 
לקבל דרגה זו, שיוכלו לכוון בכל מעשיהם בעמ"נ להשפיע. ובדברים 
האלו יש להם כח להרחיק את האדם מהעבודה, השייכת לדרך 
השפעה.
%break
היוצא מכל הנ"ל, שלגבי רוחניות, הנקרא "לעשות נחת רוח ליוצרו", 
אין לאדם חסרון כזה. אלא להיפך, שאם באה לו לאדם איזו מחשבה, 
שצריכים לעשות משהו להשפיע לה' בלי שום תמורה, תיכף מתקומם 
לנגדו כל המחשבות והרצונות של הגוף, 
%break
וצועקות, אל תהיה טיפש ויוצא דופן ללכת נגד דרך העולם, שיודעים, 
שעיקר המחייב לעבוד, הסיבה היא, תועלת עצמו.
%break
ורק עם כח זה הוא יכול לעסוק בתו"מ. והגם שיודע, שצריכים לעבוד 
לשמה, אבל על זה יש תשובה כללית, שהוא מקיים מה שאמרו חז"ל 
"לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, היות מתוך שלא לשמה הוא 
יזכה לשמה". 
%break
אבל אין צורך לדאוג על זה, היינו שיבדוק את עצמו, אם באמת הוא 
התקרב קצת לבחינת לשמה. אלא הוא יודע, שסוף הכבוד לבוא, היינו 
שבטח הוא יגיע לבחינת לשמה. 
%break
וממילא אין צורך אפילו לחשוב, מהו הפירוש של לשמה, כי בדבר 
שאין מוטל עליו לעשות, אין צורך לחשוב ולהכנס בפרטים, לדעת מהו 
ענינו. אלא הוא חי כמו הכלל כולו.
%break
אי לזאת, יש הבחן גדול בין התפלה שמתפללים על גשמיות, לתפלה 
שמתפללים על רוחניות. כי על רוחניות צריכים מקודם להתפלל על 
הכלי. זאת אומרת, על חסרון, היינו שירגיש צער ויסורים, בזה שאין 
לו הכלי זה, הנקרא "רצון", היינו שישתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
נמצא לפי זה, שאין לו להתפלל על מילוי חסרון, כמו בגשמיות, שיש 
לו חסרון, ומבקש על מילוי חסרון, משום שעדיין אין לו שום כלי של 
רוחניות, כנ"ל. 
%break
ומשום זה על האדם שהולך להתפלל על רוחניות, עליו להתפלל על 
הכלי, שה' יתן לו כלי, שירצה להשפיע להבורא. ואח"כ, שיש לו כלי, 
ששייך לרוחניות, אז הוא יכול להתפלל על שפע, שיכנס לתוך כלי 
הרוחני.
%break
היוצא מהנ"ל, החסרון אמיתי, שעל האדם להתפלל לה', צריך 
להיות על הכלי. וזה הולך לפי הכלל "אין אור בלי כלי". וכשהוא 
מתפלל על חסרון אמיתי מה שחסר לו, אז באה עניית התפלה, 
%break
היינו שהקב"ה נותן לו כלי חדש. וזהו כמו שכתוב "והסירותי לב האבן 
מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר".
%break
ועל ענין חסרון זה שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר בשם רבו אדמו"ר 
מפורסוב זצ"ל על פסוק "צו את אהרן" (פרשת צו). "ופירוש רש"י, אין 
צו אלא לשון "זרוז מיד ולדורות". אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב 
"לזרז" במקום שיש בו חסרון כיס". 
%break
ואמר על זה פשט, "כיס" הוא כלי, שבו מכניסים כסף. ומדרך העולם, 
שדואגים ונותנים יגיעה, בכדי להשיג כסף. ואמר, "ביותר צריך האדם 
לדאוג במקום שיש חסרון כיס, הכוונה חסרון הכלי".
%break
וזהו כמו שביארנו, שברוחניות אין להאדם להתפלל, שה' יתן לו שפע 
ואורות, אלא עליו לדאוג מקודם, שיהיה לו כלי, היינו רצון וחשק 
להשפיע לה', היות מצד הטבע יש לנו רצון אך ורק לקבל, ולא 
להשפיע.
%break
ובהאמור, כשהאדם נכנס בעבודת הקודש, ורוצה להגיע לשלימותו, 
עליו להשקיע כל כוחותיו, בכדי שישיג את הרצון, שירצה לעשות נחת 
רוח ליוצרו. ועל זה הוא צריך לרכז כל תפלותיו, שהקב"ה יעזור לו, 
ויתן לו כלי חדשה זו. 
%break
ולומר לפניו "רבונו של עולם. כמו שנתת לי כלי מתחילת בריאתי 
לעולם הזה, שהוא אך ורק לקבל לתועלת עצמי, אני מבקש ממך, תן 
לי עכשיו כלי חדש, היינו שיהיה לי רצון אך ורק להשפיע לך נחת 
רוח".
%break
ואין לשאול, איך אפשר להתפלל, שיתן לו כלי, הנקרא "רצון 
להשפיע", בו בזמן שאומרים, שלא חסר לו הכלי הזה. כי הוא לא 
מרגיש, שזה יחסר לו. ואם כן, איך אפשר לבקש על דבר שאין לו 
חסרון.
%break
%page 248
והגם שהוא רואה, שאין לו הכלי הזו, הנקרא "רצון להשפיע", אבל לא 
אמרינן, את כל מה שאין לאדם נקרא שחסר לו. כמו שכתוב בספירות 
עליונות, 
%break
כי ספירות הבינה, שהוא "כי חפץ חסד", אף על פי שע"י צמצום ב', 
למדנו, יצאה מראש דא"א, מכל מקום נחשבת כאילו לא יצאה. הגם 
שאין לה חכמה, אבל לא נבחן זה לחסרון, מעט שלא חסר לה.
%break
רואים אנו, מתי נבחן דבר שאין לו לחסרון, דוקא שחסר לו. ועוד יותר 
מזה, שצריכים להרגיש יסורים, בזה שאין לו. זאת אומרת, אפילו 
שמרגיש שחסר לו, אבל אין לו יסורים, מזה שאין לו, עוד לא נבחן זה 
לחסרון. ואם כן, איך הוא יכול להתפלל על דבר שלא חסר לו.
%break
ומשום זה מוטל על האדם לחשוב על מטרת הבריאה, שידוע שהיא 
"להטיב לנבראיו". וכשהאדם מתחיל לעשות בקורת על הטוב הזה, 
שנמצא בין הנבראים. 
%break
היינו, מה שהם נהנים בהעולם מהטוב והעונג, שהבורא רוצה לתת 
להם, ואין הוא מוצא את זה בין הנבראים, ומזה הוא בא לידי הכרה, 
%break
שבטח יש איזו סיבה, שהיא מונעת מהנבראים את הטוב והעונג, 
שמסיבה זו אין השפע העליון יכול להתגלות, ובשביל זה אין מטרת 
הבריאה יכולה לבוא לשלימותה.
%break
וכשהוא מסתכל על עצמו, הוא אומר, שכל מה שהוא רואה, 
שהנבראים לא הגיעו לקבלת השפע, בטח הסיבה היא, משום שלא 
מקיימים תו"מ כראוי לקיים את מצות המלך. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה 
להם תורה ומצות". משמע מכאן, שע"י תו"מ יכולים לזכות להטוב 
והעונג.
%break
אבל נשאלת השאלה, מדוע לא מקיימים תו"מ כראוי לשמש את 
המלך. אז הוא אומר, שהוא מטעם, שחסר לנו הרגשת החשיבות 
שבתו"מ. וכמו כן שחסר לנו החשיבות של המצוה, שציווה לנו לקיים 
את התורה ומצות שלו.
%break
והאדם בא אז לידי החלטה גמורה, שרק ה' הוא יכול לתקן זה. היינו, 
שבאם הוא יגלה לנו קצת אור של תורה ומצות, שנרגיש את התענוג 
שיש בהם, בודאי כל אחד תהיה לו היכולת לשמש את המלך בכל 
מאודו ונפשו, כראוי להיות לאלו שמרגישים בגדלות המלך. 
%break
ומשום זה על מה צריכים להתפלל לה', שיתן קצת שפע עליון. אז 
כולם יתעסקו בתורה ומצות כראוי, בלי שום התרשלות.
%break
אמנם רואים אנו מה שהאר"י הקדוש אומר, ששם לא היתה נוקבא 
כראוי, לכן היתה השבירה. והאור פנימי מפרש את דברי הרב ז"ל, 
היות שהשפע העליון צריך לבוא לתוך כלי, שיקבל את השפע בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
והיות שהאור היה יותר גדול, מכפי שהכלי היה מוכנת לקבל, זאת 
אומרת, שהכלי צריכה לקבל אור בדיוק כפי מה שיכולים לכוון בעמ"נ 
להשפיע, ולאור גדול כזה לא היתה לה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, 
לכן היה האור צריך להכנס בכלים, שרצונם הוא בעל מנת לקבל.
%break
וזה נקרא "קליפה". ונמצא שהכלים נשברו, שפירושו, שבהכלים האלו, 
אם יבוא שפע, אז כל השפע ילך לחיצונים, היינו להקליפות. וזה דומה 
כמו שאומרים, שהכלי נשברה, שלא נותנים לתוכה שום דבר, משום 
שהכל יפול לחוץ.
%break
לכן אין להאדם להתפלל, שיתנו לו שפע מלמעלה, כי בטח הכל ילך 
לחיצונים. אלא יתפלל לה', שיתן לו כלי, שהוא רצון וחשק להשפיע 
לה'. וכשיהיה לו הכלי הזו, אז בטח יתגלה השפע העליון להאדם, 
%break
וירגיש את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו". 
לכן יש לבקש מה' על מה שבאמת חסר לו להאדם. וזהו כלי 
דלהשפיע. ועל שאר דברים אין לו להתפלל.
%break
%page 249
%H בא אל פרעה - ב'
%break
הזה"ק שואל: "בא אל פרעה", הלא "לך אל פרעה", היה צריך לומר 
וכו'. כיון שראה הקב"ה, שמשה ירא ושלוחים ממונים אחרים למעלה 
לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה "הנני עליך פרעה מלך מצרים", 
%break
התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו 
מלחמה ולא אחר, כמו שכתוב "אני ה'", שדרשו "אני ולא שליח". עד 
כאן לשונו (בתחילת פרשת בא).
%break
וההבדל בין בא ללך הוא, שבא משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם 
אומר לחבירו "בא".
%break
ויש להבין ענין זה, כי הזה"ק אומר, בשביל מה היה צריך הקב"ה לילך 
עם משה, כי משה לבדו לא היה יכול לבדו לעשות עמו מלחמה, אלא 
הקב"ה בעצמו ולא אחר. 
%break
אם כן בשביל מה היה צריך למשה, שילך עם הקב"ה. הלא הכתוב 
אומר "אני ולא שליח". אם כן איזו תועלת מביא זה שהקב"ה הלך אל 
פרעה, הנקרא תנים, עם משה. הלא הוא יכול ללכת לפרעה בלי 
משה.
%break
ויש עוד להבין מה שאמרו חז"ל (קדושין ל' ע"ב) וזה לשונו, "אמר ריש 
לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, 
צופה רשע לצדיק, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר, ה' לא 
יעזבנו בידו".
%break
וגם כאן מתעוררת השאלה, אם האדם בעצמו אינו יכול להתגבר, אלא 
הקב"ה צריך לעזור, הכפילות הזו למה לי. היינו, או שהקב"ה יתן כח 
באדם להתגבר עליו בלבדו, או שהקב"ה יעשה את הכל. 
%break
ולמה צריכים כאן כאילו שני כוחות, אחד של האדם ואח"כ כוחו של 
הקב"ה. וכאילו שרק על ידי שניהם יכולים להתגבר על הרע, וכח אחד 
לא מספיק.
%break
הנה ידוע, כי שלימות האדם היא, שהוא צריך להגיע למטרת הבריאה. 
זאת אומרת, להשיג את המטרה שבשבילה נברא העולם, הנקראת 
להטיב לנבראיו. היינו, שהנבראים צריכים להגיע לקבל את הטוב 
והעונג, מה שחשב להנותם.
%break
ומטרם זה, אין עוד הבריאה נקראת בריאה המתאימה להבורא, היות 
כידוע, שמפועל השלם צריכות לצאת פעולות שלימות, היינו שכולם 
ירגישו את היופי שישנו בהבריאה, ושכל אחד ואחד תהיה לו היכולת 
להלל ולשבח את הבריאה, 
%break
ושכולם יוכלו להלל ולהודות לה' על הבריאה שבראה, ושכולם יוכלו 
לומר "ברוך שאמר והיה העולם". זאת אומרת, שכולם מברכים את ה' 
עבור זה שברא עולם טוב מלא תענוגים, וכולם עליזים ושמחים 
מהנחת רוח שמרגישים מרוב תענוגים שמקבלים בעולם.
%break
אולם כשהאדם מתחיל להתבונן, אם הוא באמת שבע רצון מהחיים 
שלו, כמה קורת רוח הוא מקבל מעצמו ומהסביבה שבה הוא נמצא, 
אז הוא רואה להיפך, 
%break
שכולם סובלים יסורים ומכאובים, וכל אחד ואחד סובל בצורה אחרת. 
והאדם צריך לומר "ברוך שאמר והיה העולם", אז הוא רואה, שהוא 
אומר זה רק משפה ולחוץ.
%break
אלא כידוע, שאין הטוב והעונג יכול להתגלות בעולם מטרם שיש 
להעולם כלים דהשפעה, היות שכלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה 
עצמית המצומצמת מאוד במידתה, 
%break
וגם מפרידה אותנו מהבורא (פירוש, על הכלי קבלה היה צמצום 
הראשון, שלא יאיר שם שפע. עיין בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח 
בהסולם).
%break
ובכדי להשיג את הכלים דהשפעה, כאן מתחילה המחלוקת 
והמלחמות, היות שזהו נגד הטבע שלנו. ובשביל זה ניתנו לנו תורה 
ומצות, בכדי להגיע לדרגת השפעה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר 
הרע בראתי תורה תבלין" (קדושין ל').
%break
%page 250
וכמו כן ניתן לנו מצות "ואהבת לרעך כמוך". ורבי עקיבא אומר "זה 
כלל גדול בתורה" (ב"ר פכ"ד). כלומר, שע"י זה שהאדם עובד באהבת 
חברים, הוא מרגיל את עצמו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת 
הזולת.
%break
אמנם יש להבין, מה שאנו רואים לעינינו, שיש אנשים שמשקיעים 
כוחות באהבת חברים, ומכל מקום לא הגיעו אפילו כמלוא נימא 
לאהבת ה', שיכלו לעבוד בתורה ומצות מטעם אהבת ה'. 
%break
זאת אומרת, באהבת חברים, הם אומרים שהם מתקדמים במקצת, 
אבל באהבת ה' אין הם רואים שום התקדמות. אבל צריכים לדעת, 
שגם באהבת חברים יש דרגות, היינו שצריכים לחשוב על החיוב של 
אהבת חברים.
%break
כי זה יכולים לדמות לבנין, שיש שמה ב' קומות, וגם קומת קרקע. 
והמלך נמצא בקומה ב'. ואומרים, מי שרוצה לכנס להמלך, היינו שכל 
מטרתו היא רק שרוצה לשוחח עם המלך פנים בפנים, 
%break
אומרים לו, שהוא מוכרח מקודם לעלות לקומה א', כי אי אפשר לעלות 
לקומה ב' מטרם שעולים לקומה א'.
%break
וזה בטח, שכל אחד ואחד מבין שזה נכון. אבל יש סיבה לזה שצריכים 
לעלות לקומה א' שנקרא תיקונים, היינו שע"י זה שהאדם יעלה 
לקומה א', שם הוא יכול ללמוד, איך שיכולים לדבר עם המלך פנים 
בפנים. ויהא ביכולתו לבקש מהמלך מה שליבו חפץ. 
%break
אדם הזה ששמע, שצריכים מקודם לעלות לקומה א' ואח"כ יכולים 
לקומה ב', הוא הבין זה טוב מאוד. אבל היות שכל חשקו הוא לקבל 
פני המלך, ולא דואג לשום דבר, נמצא, מה שאמרו לו, שהוא צריך 
לעלות לקומה א', היה עליו לעול ולמשא.
%break
אבל אין ברירה. אז הוא עולה לקומה א' ולא מעניין לו להסתכל מה 
שיש שמה, הגם ששמע, שבקומה א' לומדים לאדם איך לדבר עם 
המלך. אבל הוא לא שם לב לזה, כי זו לא מטרתו, כי מטרתו היא 
המלך, ולא מה שהוא יכול ללמוד בקומה א', 
%break
כי מטרתו היא לא הלימוד, אלא מטרתו היא לראות פני המלך. ומה לו 
לבלות זמן על דברים של מה בכך, כי הכל בפני עצם המלך כלא 
ואפס. אם כן מה לו להתעניין מה שלומדים בקומה א'.
%break
ומשום זה כשעולה לקומה א', אין לו רצון להתעכב שם, אלא רוצה 
תיכף לעלות לקומה ב', ששם ישנו המלך בעצמו. כי זה כל חשקו. 
%break
אולם אומרים לו, כי מטרם שאתה תלמד את החוקים שיש בקומה א', 
בטח אתה תפגום בכבוד המלך. ומשום זה אין לך לקוות שתוכל 
לעלות לקומה ב', מטרם שאתה תלמד כל שיש ללמוד בקומה א'.
%break
וכמו כן באהבת חברים, כן שמענו שאי אפשר לזכות לאהבת ה', 
מטרם שאדם זכה לאהבת חברים, כמו שאמר רבי עקיבא, ש"אהבת 
לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. 
%break
אם כן בזמן שעוסק באהבת חברים, אין הוא מסתכל על אהבת 
חברים על איזה ערך, בעל משקל, אלא כדבר מותר.
%break
והוא הולך לקיים את זה מטעם שאין ברירה, וכל רגע הוא מסתכל, 
מתי אני אזכה לאהבת ה', ואני אוכל לפטור את עצמי מאהבת חברים, 
שעבודה זו אצלי לעול ולמשא. 
%break
כי קשה לי מאוד לסבול את החברים שלי, היות שאני רואה, שכל אחד 
ואחד מהם יש לו תכונות אחרות משלי, ואין לי שום השתוות עמהם, 
רק בעל כורחך, מטעם שאין לי ברירה, היות שאמרו לי, שבלי אהבת 
חברים איננו יכול להגיע לאהבת ה'. אז בהכרח אני יושב עמהם.
%break
אבל אני יכול לומר לעצמי, מה אני מרויח מהחברים, רק דבר אחד, 
היינו שאני מתקן את עצמי מבחינת סיגופים, מזה שאני יושב עמהם 
ביחד, וסובל את הדיבורים של החברים, שאינם לרוחי ולתכונתי. 
%break
אבל מה לעשות. אומרים לי, שאני מוכרח לסבול בעולם הזה, לכן אני 
סובל, ואני יושב ומצפה, מתי יגיע הזמן, שאני אוכל לברוח מהם, ולא 
להסתכל על שפלותם, שאני רואה בהם.
%break
נמצא, שהוא לא לוקח מאהבת חברים את התרופה, שנקראת אהבת 
הזולת, אלא מטעם שאמרו לו, שאין ברירה, אחרת הוא לא יכול 
להגיע לאהבת ה'. ומשום זה הוא עוסק באהבת חברים, ועושה כל 
ההתחייבות מה שהחברים מחייבים אותו. 
%break
%page 251
אבל מה שצריך ללמוד מהם, זהו ממנו והלאה. זאת אומרת, מאהבה 
עצמית הוא לא יוצא, ולאהבת הזולת הוא לא מגיע. ומקיים אהבת 
חברים לא מטעם אהבה, אלא מטעם יראה, היות שלא נותנים להכנס 
לאהבת ה', 
%break
מטרם שנכנסים מקודם לאהבת חברים. אם כן הוא מתיירא, שלא 
לקיים אהבת חברים, כי לא יתנו לו לכנס לאהבת ה'.
%break
וזה דומה להמשל, שהיות שלא נתנו לו להכנס לקומה ב', ששם נמצא 
המלך, מבלי שיעלה מקודם לקומה א'. והכוונה היא, בכדי שילמד 
החוקים, איך להיזהר בכבוד המלך, אם כן ההגיון מחייב, שבזמן 
שנכנס לקומה א', שיהיה בשמחה, 
%break
כי הוא לומד עכשיו, איך להיזהר בכבוד המלך, וירויח מזה, שאח"כ, 
כשיכנס להיכל המלך, לא יפגום חס ושלום בכבוד המלך. 
%break
ולפי זה, כשנמצא בקומה א', הוא נותן תשומת לב, איך נהוגים שם כל 
החוקים ולהרגיל בהם, כי הוא רוצה להכנס להמלך, בכדי להשפיע 
להמלך, ולא חס ושלום לזלזל בכבוד המלך.
%break
וזה שייך לומר רק במי שרוצה להכנס להמלך על מנת להשפיע נחת 
רוח להמלך. מה שאין כן מי שרוצה לכנס להמלך מחמת קבלה 
עצמית, אז הוא מסתכל על כל הדברים הנמצאים בקומה א' כדברים 
מיותרים, שזה לא מענין אותו. 
%break
ומה שעליו לעלות לקומה א', הוא רק מפני היראה, כי הוא יודע, שלא 
יתנו לו לעלות לקומה ב' מטרם שיעלה לקומה א'. אבל אין לו שום 
צורך ללמוד חוקים, שלומדים שם שלא לפגוע בכבוד המלך. מטעם 
שכל מה שרוצה לכנס להמלך, אין זה רק מטעם אהבה עצמית.
%break
אי לזאת, עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד 
מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע 
נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר 
קדושה לחיצוניים. 
%break
ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי 
ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של 
אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול 
לזכות לאהבת ה'.
%break
ויש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את 
עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. 
כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים 
או לא. 
%break
מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם 
כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ 
לקבל.
%break
אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שנתנו לאדם לעשות בלי 
עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. 
%break
ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה 
אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי 
בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה.
%break
והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, 
שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאין כן כשהאדם מתחיל 
ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת 
תפלה אמיתית, שה' יעזור לו.
%break
אבל בשביל מה ה' רוצה, שיתן תפלה אמיתית. לבשר ודם שייך לומר, 
שהוא רוצה, שיבקש לו בקשה אמיתית. משום שבקשה אמיתית, 
שהאדם מבקש מחברו, אז חברו נותן לו תודה אמיתית. 
%break
והבשר ודם, שהוא רודף אחר כבוד, התודה שהוא נותן לו, הוא כאילו 
משפיל לפניו, ומזה הוא נהנה. אבל לגבי הקב"ה, וכי הוא צריך 
להכבוד של בני אדם, שיתנו לו. אם כן בשביל מה רוצה הקב"ה, 
שהאדם יתן לו תפלה אמיתית מעומק הלב.
%break
אלא הענין הוא כידוע, שאין אור בלי כלי, שאין באפשרות לתת לאדם 
דבר, שיהיה חשוב מאוד. ואם אין לו רצון להדבר, הוא יזלזל בו, ולא 
ישמור את הדבר, וזה ילך לאיבוד, 
%break
%page 252
משום שהצורך לדבר הוא כפי מה שחסר לו, וזה נותן את החשיבות. 
וכפי החשיבות, בשיעור זה הוא יודע לשמור את המתנה, שלא תלך 
לאיבוד, כי אחרת הכל ילך להקליפות.
%break
וזה נקרא, שנותנים יניקה לקליפות, היינו שהכל הולך לכלי קבלה, 
שהם לוקחים כל מה שהאדם מזלזל בדברים של קדושה, לרשותם. 
ומזה אנו יודעים, מדוע צריך האדם להתחיל בעבודה. אבל מדוע ה' 
לא נתן להאדם הכח, שיכול לגמור את העבודה לבד, בלי עזרת ה'.
%break
הענין הוא, ידוע מה שזה"ק מפרש על מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ושואל "במה". ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שמקבל 
הארה מלמעלה, הנקראת "נשמה", הנקראת "השגת אלקות", שזה 
הוא נכלל במחשבת הבריאה להטיב לנבראיו.
%break
נמצא, בזה שיש לו כלי ורצון לכלי דהשפעה, הוא מקבל אח"כ האור, 
הנקרא "נשמה". אם כן לשניהם הם צריכים. היינו, שהאדם יתחיל, 
בזה הוא מקבל כלי. וע"י זה שהוא בעצמו לא יכול לגמור, אז הוא 
צועק לה', שיעזור, אז הוא מקבל האור.
%break
ובזה נבין מה שכתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב 
עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו". ומקשים העולם, למה הקב"ה 
הכביד את לבו. 
%break
הכתוב מתרץ "למען שתי אותותי אלה בקרבו". והפירוש, כי למה 
הקב"ה הכביד את לבו של אדם, ולא יכול לנצח את מלחמת היצר 
לבדו.
%break
והתשובה, שהכוונה היא בכדי שהאדם יצעק אל ה'. וע"י זה יהיה לו 
כלי. ואז הקב"ה יכול להכניס בתוך הכלי את אותיות התורה בקרבו, 
שזהו בחינת נשמתא, שה' נותן לו בתור עזרה. 
%break
וזהו בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", ש"אותותי" הכוונה על אותיות 
התורה מבחינת שמותיו של הקב"ה. וזו הבחינה של להטיב לנבראיו, 
שהיא בחינת מחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. 
%break
וזו באה להאדם דוקא שיש לו כלי. וכלי זה בא ע"י הכבדת הלב, אז 
יש מקום לצעוק לה', שיעזור לו. ועוזרו בנשמתא קדישא, כנ"ל.
%break
ובזה נבין ענין "בא אל פרעה" היינו שנינו ביחד, היינו שהאדם צריך 
להתחיל. ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לנצח אותו. 
%break
וזהו הרמז, שמשה היה ירא לגשת אליו. ואז אמר הקב"ה "הנני עליך 
פרעה", שאז באה העזרה מהקב"ה. ובמה, בנשמתא קדישא, כנ"ל 
בדברי הזה"ק.
%break
נמצא, שהכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה 
בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, 
שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. 
%break
אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך 
לעזרת ה'. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל 
לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו.
%break
וזה הוא ענין מה שאמרו חז"ל "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". 
וגם כאן מתעוררת השאלה, וכי הקב"ה צריך ההכנעה של אדם, 
שיבקש ממנו. 
%break
אלא כנ"ל, היות שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, אבל אין אור בלי כלי, 
לכן הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, שע"י זה הם מגלים כלים, שיוכל 
להשפיע לתוכם. היוצא מזה, שבזמן שהאדם רואה, שאין הוא יכול 
להתגבר על הרע שבו, אז הוא הזמן אמיתי לבקש עזרה מה'.
%break
ובהאמור נבין מה שאמר הקב"ה "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם 
לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות 
מצרים" (וארא).
%break
וחז"ל במסכת ברכות (ל"ח ע"א) דרשו על זה וזה לשונם: "המוציא 
אתכם מתחת סבלות מצרים". ורבנן ההוא, הכי קאמר קב"ה לישראל, 
כד מפקינא לכו עבדינא לכו מלתא כי היכי דידעתו דאנא הוא דאפיקת 
יתכון ממצרים, דכתיב "כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם". עכ"ל.
%break
משמע מכאן, שלא מספיק מה שהקב"ה הוציא את עם ישראל 
ממצרים, שנשתחררו מהסבל והיסורים שסבלו שם. וכשמדברים בענין 
עבדות ה', מתעוררת השאלה, וכי לא הספיק. 
%break
%page 253
מזה שנעשו עכשיו חרות משעבוד הגלות, שלא יכלו לעבוד את ה' 
מסיבת שליטת פרעה, וכל מה שבנו לעצמם, איזה עמדה בעבודה, 
הכל נבלע בארץ, כמו שדרשו חז"ל (סוטה דף י"א) וזה לשונו "את 
פיתום ורעמסס. רב ושמואל, חד אמר פיתום שמה. 
%break
ולמה נקרא שמה רעמסס. שראשו ראשון מתרוסס". ופירש רש"י, 
כשהיו בונין קצת, היה מתרוסס ונופל. וחוזרין ובונין, והוא נופל. וחד 
אמר, רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום, שראשון ראשון, פי 
תהום בלעו.
%break
אנו רואים בין לרב ובין לשמואל אין חולקים במציאות אלא בהדרוש. 
והמציאות היתה שם, כל מה שהיו בונים היה נופל. שהכוונה היא, 
שכל מה שהיו בונים לעצמם איזה בנין בעבודה, אז באו המצרים, 
היינו המחשבות זרות של המצריים, והרסו כל עבודתם. 
%break
זאת אומרת, שכל עבודתם, שהיו עובדים עם כל כוחם להתגבר 
ולעבוד עבודת הקודש, הכל נבלע בארץ. וכל יום ויום היו צריכים 
להתחיל מחדש. והיה נדמה בעיניהם, כאילו אף פעם לא היו עוסקים 
בעבודת הקודש. 
%break
ועוד יותר מזה, אלא כל פעם, שהיו בדעתם, שצריכים ללכת קדימה, 
אז ראו, שלא זו בלבד, שלא היו מתקדמים, אלא הלכו אחורה, כי 
תמיד היו מתעוררות להם שאלות חדשות בענין "מי ומה".
%break
ולפי זה יש להבין את יציאה הזו ממצרים, היינו שכבר היתה להם 
היכולת לעבוד את ה' בלי מחשבות זרות של המצריים. אם כן הידיעה 
הזו, שכתוב "וידעתם", מה בא להשמיענו, 
%break
שצריכים לדעת, כי ה' הוא המוציא אותם מארץ מצרים. ועוד יותר 
מזה יש לתמוה, כי מתחילים להסתכל בשעבוד מצרים, שהיו עובדים 
עבודת פרך, ונשתחררו מזה, ומה חסר להם עוד.
%break
ומהי עבודת פרך. הנה חז"ל דרשו (סוטה י"א ע"ב) "את כל עבודתם, 
אשר עבדו בהם בפרך". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, 
"שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. ויעבידו 
מצרים את בני ישראל בפרך. רבי אלעזר אומר בפה-רך".
%break
ויש להבין את ענין "בפרך", מהו על דרך העבודה בעבודת הקודש. 
ויש להבחין ב' בחינות:
%break
א. המעשה, שנקרא חלק הנגלה, מה שנגלה להאדם, שלא שייך 
לומר, שהוא טועה או מרמה עצמו, כי מה שגלוי לעינים, לא שייך 
לומר, שיש טעות בדבר. כי מעשה המצות ולימוד התורה הוא רואה, 
וגם אחרים יכולים לראות, אם הוא עושה מעשים של תו"מ או לא.
%break
ב. הכוונה. וזה נקרא חלק הנסתר, כי ענין הכוונה שבהמעשה 
שהאדם עושה, אין אחרים יכולים לראות מה כוונתו במעשים האלה. 
וגם הוא בעצמו גם כן לא יכול לראות את הכוונה של העשיה, כי 
בכוונות יש מקום לטעות עצמו ולרמות את עצמו. 
%break
כי רק בדברים שנגלו לעין, שנקרא חלק הנגלה, שם כולם יכולים 
לראות האמת. מה שאין כן מה שתלוי בכוונת הלב ובמחשבה של 
המוח אין אדם יכול לסמוך על עצמו. נמצא, שנסתר ממנו ומאחרים.
%break
ועתה נוכל לפרש את ענין "עבודת פרך", שאמרו, ש"היו מחליפים 
מלאכת אנשים לנשים". כי "מלאכת אנשים" נקרא, שהוא כבר גבר, 
שהוא כבר יכול להתגבר על הרע שלו, ולעסוק בתו"מ בבחינת 
המעשה. 
%break
ומשום זה, מה הוא צריך לעשות, בזמן שכבר נקרא איש, שפירושו 
איש מלחמה, שיש בידו להילחם עם הרע שלו בבחינת המעשה. לכן 
הגיע הזמן שצריך להתחיל עבודתו בבחינת ב', כנ"ל, היינו בבחינת 
הנסתר, שהיא הכוונה. 
%break
זאת אומרת, להשתדל מכאן ולהבא, לכוון כל מעשיו שיהיו בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להקב"ה ולא לתועלת עצמו.
%break
ומה עשו המצרים, בזמן שראו, שהוא איש, המסוגל לצאת משליטתם 
ולהכנס לקדושה. אז החליפו את עבודתם ונתנו להם "עבודת נשים", 
שפירושו, שכל עבודתם יהיו בעבודת נשים, שהמצריים נתנו להם 
להבין, וכי מי צריך כוונות אלא, עיקר הם המעשים. 
%break
וכאן במעשים אתה תצליח, כמו שאתה רואה, שאתה גבר, שאתה 
יכול להתגבר על הרע שבך, ולעסוק בתו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, 
ועליך לתת כל המרץ שלך, לעשות יותר דקדוקים בתו"מ.
%break
%page 254
אבל לא לעסוק בכוונות, שעבודה זו לא בשבילך, אלא ליחידי סגולה. 
ואם אתה תכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שאתה תשים לב, שצריכים 
לכוון בכל דבר, שיהיה לשם שמים, כבר לא יהיו לך כוחות לדקדק כל 
כך במעשה הנגלה, ששם אתה לא תרמה את עצמך. 
%break
כי אתה רואה מה שאתה עושה. לכן שם יש לך מקום להתרחב, שיהיו 
כל המעשים שלך בכל פרטיה ודקדוקיה.
%break
מה שאין כן בכוונות אין לך ביקורת אמיתית. אי לזאת, אנו מייעצים 
לך, לטובתך, ואל תחשוב שאנו חס ושלום רוצים להדיחך מעבודת 
הקודש. אלא אדרבה, אנו רוצים שאתה תעלה במעלת הקודש.
%break
וזה נקרא, ש"היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים". במקום שהיו 
צריכים לעבוד עבודה השייכת לגברים, הסבירו לעם ישראל, שיותר 
טוב בשבילם, יעבדו עבודת נשים, היינו מה ששייך לנשים.
%break
ו"מלאכת נשים לאנשים" פירושו, שאלו אנשים, אין להם כח 
התגברות, אלא "תשש כוחם כנקבה", היינו שהיו חלשים בקיום תו"מ, 
%break
שלא היה להם כח לשמור ולקיים את המצות אפילו בבחינת הנגלה, 
הנקראת בחינת מעשה לבד. וכל עבודת ההתגברות היתה רק 
בבחינת המעשה ולא בבחינת הכוונה.
%break
באו אליהם המצרים, ונתנו להם להבין, אין אנו רוצים להפריע לכם 
בעבודת הקודש, אלא אדרבה, אנו רוצים שתהיו עובדי ה' אמיתיים. 
היינו, אנו רואים, שאתם רוצים לעבוד עבודת הקודש. לכן אנו מייעצים 
לכם, שעיקר עבודה היא לא המעשה, אלא עיקר היא הכוונה. 
%break
לכן במקום שאתם עוסקים בהתגברות על בחינת המעשה, היינו אתם 
מתרגלים להתגבר על הגוף שלכם, שללמוד עוד שעה או להתפלל 
עוד חצי שעה. ואתם רוצים להשתדל לענות "ברוך הוא" ו"ברוך שמו" 
ו"אמן", ושלא לדבר באמצע "חזרת הש"ץ". ומי צריך את זה.
%break
עיקר היא הכוונה לשם שמים. שם אתם צריכים לתת כל כח היגיעה 
שלכם. ולמה לכם לבלות את כוחכם על דברים של "מה בכך", הגם 
שמצד הלכה, מוכרחים לקיים כל אלו הדברים הקטנים, אבל זו לא 
עבודה בשבילכם. זה מתאים לעבודת נשים. 
%break
אבל אתם צריכים לעבוד במלאכה של אנשים. וזה שאתם רוצים 
לעבוד רק במעשה, לא יפה בשבילכם. הלא אתם צריכים ללכת 
בעיקר על הכוונה, היינו, שכל כח שיש לכם לעשות משהו, תשמשו 
עם הכוח הזה לכוון שהכל יהיה לשם שמים. 
%break
אבל אל תחשבו שאנחנו רוצים חס ושלום להפריע לכם מעבודת ה'. 
אלא אנחנו רוצים להיפך, שתעלו במעלות הקודש, ותגיעו לשלימות, 
הנקראת שכל מעשיכם יהיו רק בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
והיות שהם במדרגת "נשים", היינו שעדיין אין להם כח להתגבר, 
אפילו בבחינת המעשה, שזה נקרא בחינת "תשש כוחם כנקבה". 
%break
ואז המצרים נתנו להבין, שעיקר היא הכוונה שהיא לשמה, בזה היו 
המצרים בטוחים, שלא יהיה להם כח ללכת ולהתגבר במלאכת 
הקודש.
%break
וזה כדברי הרמב"ם, שכתב (הלכות תשובה פ"י) וזה לשונו, "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל 
עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, 
%break
עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט 
מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו 
מאהבה".
%break
והמצרים הלכו לייעץ להם לאלו בבחינת נשים, שלא ללכת כדברי 
הרמב"ם, אלא להיפך, שאף על פי שהם במדרגת נשים וקטנים, נתנו 
להם להבין, שיתחילו עבודתם תיכף על הכוונה דלשמה. ובזה היו 
המצרים בטוחים, שישארו ברשותם, מחוץ לקדושה.
%break
נמצא, שזאת נקראת "עבודת פרך", היינו דפירש רבי שמואל בר 
נחמני "בפרך בפריכה". ופירש רש"י "בפריכה ובשברון הגוף ומתנים". 
והטעם הוא, שאם מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים 
לאנשים, יהיו, כמו שהסברנו, 
%break
%page 255
היות מלאכת אנשים היה, שהיו צריכים להתגבר וללכת קדימה, ולכוון 
על הכוונה דלשמה. והם החלישו אותם בעבודה זו, כי המצרים היו 
מתנגדים לעבודה זו. לכן, חוץ מזה שהם צריכים לעבוד עבודת 
התגברות, שיכלו לכוון בעמ"נ דלהשפיע, 
%break
היתה להם עוד עבודה, בזה שהמצרים נתנו להם להבין, שכל עבודה 
זו היא עבודה מיותרת. שהעבודה דלהשפיע לא שייכת אליהם, אלא 
ליחידי סגולה. וממילא נקראת זה "עבודה כפולה":
%break
א. עבודה בהתאמצות, שיכלו לכוון בעמ"נ להשפיע.
ב. ולהילחם עמהם ולומר, שלא נכון, שכן הם יוכלו להגיע לשמה, ולא 
כמו שהמצרים אומרים, שהם צריכים לעבוד מלאכת נשים. וזו היתה 
כל מגמתם של המצרים, שלא יתקרבו לעבודה דלהשפיע.
%break
וכמו כן היו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, היינו כנ"ל, שאמרו, עבודת 
נשים כלום לא שווה, כי זה שמקיימים תורה ומצות רק במעשה, היינו 
שכל מלחמת היצר שלהם היא רק על המעשה, 
%break
ולא כדברי הרמב"ם, שעבודת נשים צריכה להיות רק בעשיית מעשים 
ולא ללמוד אותן שצריכין לכוון לשמה.
%break
אי לזאת, כשבאו המצרים, ואמרו להם, שהם צריכים לעבוד במלאכת 
אנשים, היינו על כוונות לכון בעמ"נ להשפיע, היתה להם עבודה קשה:
%break
א. בענין לשמה, בכלל אין אתם מסוגלים לעבוד,
%break
ב. להתגבר על הגוף ולקיים מצות מעשיות היה קשה להם יותר, 
מטרם שבאו המחשבות זרות של המצריים, ונתנו להם להבין, 
שמעשה המצות בלי כוונה, כלום לא שוה, והשפילו את החשיבות של 
תורה ומצות של שלא לשמה. 
%break
נמצא, שעכשיו ע"י המצרים נעשתה עבודה של בחינות נשים בבחינת 
השפלות. וזה גרם להם עבודת פרך, כנ"ל, שהיא בחינת שברון הגוף 
ומותניים.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שיש ג' פירושים במילת "פרך". ואין שום סתירה בין 
פירוש אחד להשני, אלא כל אלו הג' דברים היו שם, אלא כל אחד 
תופס פירוש לפי ענינו.
%break
א. הנה פירוש א' ב"פרך" רבי אלעזר אומר ב"פה-רך".
ב. רבי שמואל בר נחמני אמר ב"פריכה" (שהוא לשון שבירה).
ג. רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שהיו מחליפין מלאכת אנשים 
לנשים, ומלאכת נשים לאנשים.
%break
אולם כולם מפרשים שעבודת פרך היא "פריכה", היינו שברון הגוף. 
והסיבה, שהיתה עבודה קשה, עד שמכנים עבודה זו "עבודה 
ששוברת את הגוף והמותניים". 
%break
והוא מטעם שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים 
לאנשים. וזה גורם להם עבודה קשה כנ"ל.
%break
אמנם מדוע שמעו להדעות של המצרים. הוא משום שדיברו אל 
ישראל ב"פה-רך", היינו שהמחשבות של המצרים, שבאו לישראל 
ב"פה רך", היינו שכל מה שהם אומרים להם לעשות, אינו להרחיק 
אותם מעבדות ה' חלילה, 
%break
אלא אדרבה, הם רוצים להדריך אותם ללכת בדרכי ה', בדרך צלחה, 
ושאל יבזבזו זמן בחינם, ללא תועלת, היינו שלא יראו התקדמות 
בעבודת הקודש. וכיון ששמעו, שמדברים אליהם ב"פה-רך", היה 
קשה להתגבר על המחשבות האלו.
%break
מזה משמע, זה שאומר, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, הוא 
נותן הסבר, מדוע היו שומעים להמצרים. והתשובה הוא, מטעם 
"פרך", שהיו מדברים לישראל ב"פה-רך". 
%break
נמצא, שמב' סיבות הנ"ל באו לעבוד "עבודת פרך", שהיא כמו שאומר 
רבי שמואל בר נחמני, "פרך" היינו עבודת פריכה, שהיא עבודה 
שמשברת את הגוף.
%break
ולפי זה יש להבין, וכי לא מספיק לעם ישראל, בזה שה' הוציא אותם 
ממצרים, היינו שיצאו מהשעבוד שלהם, והיו יכולים לעסוק בתו"מ, כל 
אחד לפי השגתו, וקליפת מצריים לא היתה להם כח להתנגד לעבודה 
שלהם. עד כמה הוא גודל הנס. 
%break
ומי יכול להעריך את החשיבות שבדבר. כי בזמן שהאדם נותן חשבון 
לעצמו, כמה יסורים וסבל הוא מרגיש בעת שהוא מונח בגלות 
בשעבוד פרעה מלך מצריים, ולפי מה שמשער בלבו שיעור החושך 
"את פתום ורעמסס", שהיו בונים, כנ"ל.
%break
%page 256
ועכשיו, בפעם אחת נפתחו השערים של קליפת מצריים, ויצאו 
לחופשי, ונכנסו ברשות עצמם. זאת אומרת, שהיתה להם עכשיו 
חפשיות, שיכולים לעסוק בתו"מ כאוות נפשם, בלי שום הפרעות. 
%break
איזו שמחה ורוממות רוח היא מביאה לאדם, בזמן שהוא עושה 
השוואה, בין זמן החושך לזמן שהוא מאיר. וזהו, כמו שאומרים, 
"המבדיל בין אור לחושך".
%break
ובהאמור צריכים להבין, מהו ענין הנחיצות לדעת, שרק כי ה' הוא 
המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, כדרשת חז"ל, "כד מפקינא לכו 
עבדינא, לכו מלתא, 
%break
כי היכי דידעתו דאנא הוא דאפקית יתכון ממצרים", דכתיב "כי אני ה' 
אלקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".
%break
והענין, שצריכים תמיד לזכור את המטרה שאנו צריכים להגיע אליה. 
והיות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אי לזאת המטרה שלנו 
היא, שאנחנו נקבל את הטוב והעונג שחשב בעדינו. 
%break
אולם, לצורך תיקון, הנקרא "דביקות", שענינו הוא השתוות הצורה, 
לכן יש לנו עבודה, בכדי להשיג את הכלים דהשפעה. אבל זה הוא רק 
תיקון הבריאה ולא שלימות. והשלימות נקרא "ידיעת ה'", לדעת 
ולהשיג את התורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה".
%break
ולפי זה לא מספיק שיש לנו כבר כח לקיים התו"מ בלי שום הפרעות, 
כי זהו רק תיקון, ולא שלימות המטרה. ושלימות המטרה, להשיג את 
ידיעת התורה, מבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד איהו". 
%break
וזה מה שאמרו חז"ל "הכי קאמר קב"ה לישראל, וידעתם כי אני ה' 
אלקיכם, המוציא, כי אני ולא שליח", שפירושו, שכל הכלל כולו צריך 
להגיע לידיעת ה', שזו נקראת "תורה" בבחינת שמותיו של הקב"ה.
%page 257
%H מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים
%break
הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה 
מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" 
(שמות י"א).
%break
הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא 
לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם 
לישראל, 
%break
בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו 
צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא 
קיים בהם".
%break
העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו 
שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם 
ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, 
%break
שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, 
היינו על הכוונה שלא להחזיר.
%break
עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול 
כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. 
%break
ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו 
לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת 
התנגדותם של ישראל לדבר זה.
%break
עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך 
יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל 
יכול להיות, 
%break
אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) 
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו 
חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).
%break
נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם 
ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא 
עם ישראל חן בעיני המצרים.
%break
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן 
יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני 
ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. 
%break
ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי 
גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, 
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
%break
וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע 
כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב 
"ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן 
יצאו ברכוש גדול". 
%break
אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות 
היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת 
הארץ.
%break
ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי 
כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. 
וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני 
לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. 
%break
כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי 
מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי 
הגשמיים, שישנם בעולם. 
%break
ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, 
שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך 
לבקש עוד משהו.
%break
ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם 
צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, 
באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. 
%break
ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר 
גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע 
להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.
%break
%page 258
היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו 
שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, 
בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. 
%break
כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש 
תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.
%break
אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש 
מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". 
%break
ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא 
להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה 
להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.
%break
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה 
שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז 
האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר 
מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
%break
אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע 
בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו 
צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, 
%break
ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, 
כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, 
ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו 
הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
%break
ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה 
לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, 
שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', 
%break
ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום 
באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.
%break
וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי 
שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו 
מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה 
נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. 
וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב 
יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס').
%break
אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, 
אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות 
בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", 
%break
אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא 
חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך 
לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם 
תמה ואמר, 
%break
שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. 
והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין 
להם כלים לקבל.
%break
ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של 
המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת 
קדושה, והם היו יונקים מהם, 
%break
ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, 
שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב 
האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי 
טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.
%break
ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו 
עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים 
את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח 
שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, 
%break
%page 259
ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר 
עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה 
צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, 
%break
ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, 
במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
%break
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג 
כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. 
%break
כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה 
זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, 
שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. 
%break
כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על 
ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו 
זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות 
יותר גדולות.
%break
ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים 
אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, 
%break
כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני 
ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש 
האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".
%break
מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו 
עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה 
מהדעת. 
%break
וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על 
אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום 
זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.
%break
היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא 
אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את 
טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי 
להם שישארו תחת שליטתם, 
%break
ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם 
לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים 
לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים 
לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. 
%break
ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל 
דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו 
מדברים אליכם דברים של טעם. 
%break
ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם 
מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.
%break
מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם 
יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו 
עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה 
וטעמי מצות. 
%break
אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים 
בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים 
לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה 
לאלוקינו" (שמות ה', ח').
%break
נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים 
כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך 
לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, 
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", 
%break
כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב 
והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין 
אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.
%break
ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת 
רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". 
%break
ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו 
את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את 
הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על 
דרך של עם ישראל.
%break
%page 260
ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך 
להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת 
מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא 
נכונה, 
%break
כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב 
לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. 
%break
ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא 
ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, 
שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל 
מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, 
שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו 
בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות 
של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
%break
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות 
והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין 
להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו 
שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, 
%break
לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח 
הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל 
שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. 
%break
אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה 
נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. 
הלא אין להם צורך בזה.
%break
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות 
והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת 
הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. 
%break
זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם 
צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים 
אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם 
ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
%break
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו 
המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע 
להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים 
שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". 
%break
אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, 
השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו.
%break
וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו 
רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, 
%break
כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה 
למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ 
ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".
%break
ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" 
למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ 
ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. 
%break
כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. 
אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק 
יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק 
להשפיע להמלך.
%break
לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי 
לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר 
וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא 
ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".
%break
ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' 
אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, 
מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. 
%break
ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות 
שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם 
מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, 
%break
ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא 
מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד 
המצרים.
%break
%page 261
וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי 
הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז 
בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא 
רוצה לתת להמלך. 
%break
ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ 
ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, 
אשר לבש בו המלך, 
%break
וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום 
זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל 
מאת המלך.
%break
ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם 
יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון 
וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. 
%break
והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש 
להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, 
לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
%break
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו 
צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם 
בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, 
%break
ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, 
הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
%break
ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי 
הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' 
חן העם בעיני המצרים". 
%break
אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", 
שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, 
לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים.
%break
%page 262
%H תפלת רבים
%break
בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך 
עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה 
על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על 
העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, 
%break
הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי 
רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה 
"בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".
%break
"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה 
עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב 
לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, 
%break
בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם 
הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה 
בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם 
נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום 
שהאור ימשך למטה להנבראים, 
%break
מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על 
שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.
%break
ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים 
דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. 
%break
אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם 
"נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים 
מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".
%break
ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה 
לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא 
חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך 
להתנהג אחרת. 
%break
זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. 
ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום 
שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים 
עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. 
%break
היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר 
הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.
%break
וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר 
אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על 
עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. 
%break
המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה 
אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר 
מאחרים.
%break
ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, 
נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, 
%break
שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא 
בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות 
בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את 
המלך.
%break
ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש 
להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם 
נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', 
%break
והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, 
לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". 
%break
והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים 
שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי 
הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.
%break
%page 263
העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש 
שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת 
אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. 
%break
אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, 
משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, 
אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה 
יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים.
%break
זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו 
לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, 
בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על 
אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.
%break
אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים 
בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה 
מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא 
מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, 
%break
משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. 
ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן 
לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', 
שתהיה לו נחת רוח.
%break
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את 
האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי 
שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.
%break
נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, 
אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, 
הוא רק משפה ולחוץ, 
%break
ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה 
כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.
%break
יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' 
יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר 
התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, 
%break
שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה 
רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה 
מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת 
אנשים בעלי צורה.
%break
והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, 
שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה 
רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, 
שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. 
%break
ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך 
על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה 
תפלות בעולם, 
%break
שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל 
כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה 
טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.
%break
ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על 
דברים גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד 
שכדאי לבוא לאיש פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, 
%break
שצריכים לעבור על כל העולם, עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם 
נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. בא אדם אחד, שהוא ממעמד 
הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, 
%break
ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם 
כלים, שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק 
עליו.
%break
וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה 
מבינוני, והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל 
יחידי סגולה בעולם, 
%break
כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך 
לבקש מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני 
יכול לתת לך כוחות עבודה על שטויות כאלו.
%break
%page 264
וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה 
היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. 
ועתה, אם הוא רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה 
וטהורה בלי שום עירוב דקבלה עצמית.
%break
נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב 
שום רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד 
מכאן ולהבא לא יהיה בשביל הרצון לקבל, 
%break
אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם 
לרשות של רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של 
הקב"ה.
%break
היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. 
היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, 
שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות 
גם על העבר. וזה לשונו, "ומה היא התשובה. 
%break
הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו 
עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי 
אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא 
לעולם".
%break
ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי 
יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, 
כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". 
%break
והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו 
שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך 
להתפלל עבור הכלל כולו, 
%break
כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, 
כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, 
"משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה 
הוא בשביל הכלל כולו.
%break
אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע 
הבא מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה 
נמצאים תמיד על העם כולו". 
%break
אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה השפעה טהורה 
כנ"ל, היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל 
יש כאן עוד ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, 
%break
מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות 
הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום זה הוא צריך לבקש עבור 
הכלל כולו, כנ"ל.
%break
והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי 
אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת 
לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. 
%break
זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, 
הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם 
שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.
%break
זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל 
כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל 
משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא 
נענה תחילה.
%break
%page 265
%H כי יעקב בחר לו יה
%break
בזהר תרומה (דף א' ובהסולם אות א'), מפרש רבי חייא את הפסוק, 
"כי יעקב בחר לו יה".
%break
וזה לשונו, רבי חייא פתח, "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו". 
כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתחבר 
בהם, ולהתקשר עמהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם,
%break
שכתוב, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", והם רצו בו ונתקשרו בו, 
זה שכתוב, "כי יעקב בחר לו יה". וכתוב, "כי חלק ה' עמו". ונתן לשאר 
עמים שרים ומושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל.
%break
ויש להבין במאמר הנ"ל של רבי חייא:
%break
א. שמתחיל לפרש, "כי יעקב בחר לו יה", שפירושו, כי הקב"ה בחר 
ביעקב, כי אומר שרצה בהם, ורצה להתחבר בהם, ולהתקשר עמהם. 
ואח"כ הוא מפרש להיפך, ואומר, "והם רצו בו, ונתקשרו בו", זה 
שכתוב, "כי יעקב בחר לו יה".
%break
ב. מהו הפירוש שאומר, "ועשה אותם עם יחיד בעולם", שכתוב, "ומי 
כעמך ישראל גוי אחד בארץ". הלא הם עם בתוך ע' אומות העולם, אם 
כן מהו הפירוש, עם אחד, שמשמע, שעשה שהם יהיו עם אחד.
%break
ג. במה שמפרש, "כי חלק ה' עמו", שהכוונה היא, שלשאר עמים נתן 
שרים ומושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. יש להבין זה, 
מהו שנתן לשאר עמים שרים ומושלים, מה שאין כן עם ישראל לקח 
לחלקו.
%break
ידוע שיש ב' הנהגות:
א. נקרא, השגחה פרטית.
ב. נקרא, הנהגת שכר ועונש.
%break
והם בסתירה זה לזה. ואאמו"ר זצ"ל פירש, שאין בידי אדם להשיג זה 
עם השכל החיצוני, אלא רק בזמן שהאדם הגיע לשלימותו במדרגתו 
הפנימית, אז הוא יכול להשיג את זה. ובסדר עבודת האדם הוא, 
שניתנה לנו עבודת ה' בהנהגת שכר ועונש, 
%break
לכן אסור לו לאדם שיאמר, אני מחכה שה' יתן לנו רצון וחשק לעסוק 
בתורה ומצות. ובזמן שירגיש שאני מרגיש הרגשה טובה, אז אקיים 
את התו"מ. ואסור לומר, היות שאנחנו, "כחומר ביד היוצר", בידי 
הקב"ה, 
%break
ומה מועילה ההתגברות שלנו לעבוד נגד דעתו של הגוף שלנו. 
ואומרים לנו, שאל יסתכל האדם על הגוף שלו, מה שהוא דורש 
למלאות את רצונו, אלא צריכים להרגיל ולשכנע את הגוף שילך לפי 
חוקי התורה, בין שהוא מסכים או לא.
%break
אלא אנו צריכים להאמין בשכר ועונש, שהכל תלוי לפי מעשינו, עד 
כמה שאנחנו מכניעים את הגוף שלנו ללכת לפי חוקי התורה. וחז"ל 
אמרו, "לפום צערא אגרא" (אבות פרק חמישי), "בן הא הא אומר, 
לפום צערא אגרא".
%break
והוא זצ"ל אמר, שצריכים לקיים ב' הנהגות הנ"ל באופן כזה:
לפני המעשה, היינו בהכנה, שהוא הולך לקיים את התו"מ, הוא צריך 
להאמין בהנהגת שכר ועונש, 
%break
אז, "כל מה שתמצא בידך ובכוחך לעשות עשה", היינו שהכל תלוי 
בעבודת האדם, לפי כוח התגברותו בתו"מ, בשיעור הזה הוא יקבל 
שכר.
%break
אבל אחר העשיה הוא צריך לומר, שהוא מאמין בהשגחה פרטית. 
נמצא, היות שקשה לאדם לומר אחרי רבוי כוחות שהשקיע ביגיעה 
רבה, ואיך הוא יכול לומר אח"כ על זה, שהיא השגחה פרטית. נמצא, 
שגם אחר כך הוא עובד בשכר ועונש. 
%break
היינו אם הוא ישתדל להאמין, שזו היתה השגחה פרטית, הוא מקבל 
שכר על זה, ואם לא יכול להאמין בהשגחה פרטית, נמצא, שהוא 
מקבל עונש על זה שהוא לא רוצה להאמין בהשגחה פרטית.
%break
%page 266
ומשום זה, היינו בזה שמאמין בהשגחה פרטית, ואין זה תלוי במעשה 
ידיו, אלא הקב"ה בחר בו להתקשר עמו, אז הוא צריך לתת שבח 
והודיה לה' בזה שבחר בו. וזה נוהג בכל בחינה ובחינה. 
%break
היינו אפילו עשיה קטנה ברוחניות שזכה לעשות, הוא גם כן צריך 
להודות לה' בזה שנתן לו מחשבה ורצון לעשות את הדבר הזה.
%break
וכדאי להרגיל את עצמו בעבודה זו, טוב הוא בשעה שקם לפנות 
בוקר, בין שקם מעצמו או ששעון מעורר אותו, או שחבירו מעוררו 
והוא קם, אז הוא צריך להאמין, שהגם שהוא התגבר על עצלותו וקם 
מהמיטה בהתאמצות גדולה, 
%break
ובודאי מגיע לו להאדם תודה רבה ושכר גדול עבור עבודה רבה זו, 
מכל מקום הוא צריך להאמין, שה' נתן לו רצון להתגבר על כל 
המחשבות שהיה לו בעת קומו מהמיטה.
%break
ולפי זה יוצא להיפך ממה שהאדם חושב, היינו שמגיע להקב"ה תודה 
עבור זה שנתן לו כח ורצון להתגבר על כל מחשבותיו ורצונותיו. נמצא, 
שמצד אחד, הקב"ה בחר בו, נקרא, השגחה פרטית, ומצד שני, 
"יעקב בחר בה'", וזה ענין שכר ועונש.
%break
ועתה נבאר את מה ששאלנו, מהי הכוונה בזה שאומר, "ועשה אותם 
עם יחיד בעולם". הלא בעולם יש עוד ע' אומות, והכתוב אומר, "ומי 
כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
%break
הנה ידוע, כי יחיד ורבים ברוחניות מתפרש זה בשנוי צורה ובהשתוות 
הצורה. כמו שכתוב (שמות י"ט, ב'), "ויחן שם ישראל נגד ההר". 
ופירש רש"י, "כאיש אחד בלב אחד". לכן כתוב, ויחן, לשון יחיד. 
%break
אבל שאר כל החניות בתערומות ובמחלוקת, לכן כתוב שם, ויחנו, 
לשון רבים. ולפי זה יוצא, שענין יחיד הכוונה על השתוות הצורה.
%break
ובהאמור יש לפרש, שה' עשה את עם ישראל, אף על פי שהם רבים, 
היינו, "כשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו, כך אין דעותיהן דומות זו 
לזו", (ברכות נ"ח), ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו 
חידוש גדול, 
%break
זאת אומרת, אף על פי שהם עם, היינו רבים, ומכל מקום יש להם 
צורת יחיד, וזהו ע"י השתוות הצורה. כעין שהיה במתן תורה, כך צריך 
להיות השלימות של עם ישראל, היינו להגיע לבחינת אחד.
%break
ומובא בספר "מתן תורה" (דף מ"א אות כ"ב), וזה לשונו, דעל כן 
מכנה אותם הכתוב בעת ההוא בלשון יחיד, כמו שכתוב, "ויחן שם 
ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל, "כאיש אחד בלב אחד", 
%break
מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, 
ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש 
אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.
%break
הרי אנו רואים, שהקב"ה עשה שעם ישראל יגיעו לשלמותן, היינו ע"י 
שיתן להם הכח להיות כולם בהשתוות הצורה, שהוא לעשות נחת רוח 
ליוצרו.
%break
וכמו כן יש לבאר שאלה הג', ששאלנו, מה הענין שלשאר אומות נתן 
שרים ומושלים, והוא לקח לעצמו ישראל לחלקו. על דרך העבודה 
נבאר זה באדם אחד, היינו בגוף אחד. בזמן שהאדם מיחס כל מה 
שנעשה בעולם, שרק הקב"ה עושה ויעשה לכל המעשים, 
%break
הוא נבחן אז לחלקו של הקב"ה, כי אין רשות אחר בעולם, אז הוא 
נבחן לחלקו של הקב"ה. ובזמן שהוא לא מייחס את כל מה שמתרחש 
בעולם להקב"ה, 
%break
אלא שאומר, שזה שאר כוחות ואינם של קדושה, נמצא, שהוא במצב 
של אומות העולם, היינו שיש ממונים ושרים, שזה הוא בזמן שנמצא 
במצב של שאר אומות העולם.
%break
%page 267
%H סדר ישיבת התועדות
%break
חז"ל במסכת ברכות (דף ל"ב) וזה לשונם "דריש רבי שמלאי, לעולם 
יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל. מנא לן ממשה, דכתיב. 
ואתחנן". ופירש זה אאמו"ר זצ"ל, היות שמי שרוצה לבקש ממי שהוא, 
שיעשה לו טובה, הוא צריך לדעת:
%break
א. אם יש בידו לתת לו, מה שהוא מבקש ממנו. כי אם אין בידו, מה 
היא התועלת שמבקש.
ב. שיהיה לו לב טוב לתת. שיכול להיות, שיש לו לתת, מה שהוא 
מבקש, אבל אין לו לב לתת.
%break
ולכן צריכים לסדר מקודם שבחו של הקב"ה, כלומר שיאמין שיש בידו 
להקב"ה את הכל מה שהאדם מבקש. וגם שהקב"ה הוא רחמן ונותן 
לכל אחד ואחד משאלותיו לטובה.
%break
ולפי זה יוצא לעיננו, כשהחברים מתאספים במקום אחד, ובטח 
שההתאספות היא לאיזו מטרה, כי כל אחד נותן מזמנו חלק, מה 
שהיה צריך להשתמש עמו לצרכי עצמו, ומוותר על כל עסקים שלו, 
ובא להשתתף בהתועדות, אז הוא רוצה לקנות משהו. 
%break
אם כן צריכים להשתדל, שכל חבר וחבר, שהולך הביתה, צריך לראות 
עם מה הוא בא להתועדות, ומה רכש עכשיו, שהולך הביתה.
%break
ויש לפעמים, שבעת הישיבת חברים, כל אחד מרגיש טעם בהישיבה. 
ואז לא עולה על מחשבתו, לחשוב, במה, היינו באיזה רכוש אני הולך 
עכשיו הביתה. 
%break
זאת אומרת, מה יש לי ביד, שקניתי בישיבת חברים, מה שלא היה לי 
לפני שבאתי להחברה. אז הוא רואה, שאין לו בידו מאומה.
%break
וזה דומה כמו שכתוב (דברים כ"ג, פסוק כ"ה) "כי תבוא בכרם רעך, 
ואכלת ענבים כנפשך שבעך, ואל כליך לא תיתן". 
%break
ויש לפרש זה, כי בזמן שמתאספים החברים, שזה מכונה "כרם רעך", 
כשיושבים, ואוכלים, ושותים ביחד, ומדברים על תהו ובהו, בשעת 
מעשה, הגוף נהנה. וזה נקרא בדומה "ואכלת ענבים כנפשך שבעך".
%break
אבל כשהולכים הביתה ורוצים לראות מה שיש להם בהכלים, בכדי 
שניקח משהו חיות להבית, היינו בזמן שעוזבים את ההתועדות, 
%break
ורוצים להסתכל, מה יש לנו בהכלים מכל המסיבה, אז רואים "וכליך 
לא תיתן", אין שום דבר בהכלים, שנוכל להחיות את הנפש לאחר 
ההתועדות.
%break
אולם האדם צריך לראות, בעת שהוא נותן איזו יגיעה, שלא יהיה בלי 
שכר. כמו שאנו אומרים בתפלת "ובא לציון", "למען לא ניגע לריק". 
%break
אלא כשהאדם הולך להתועדות, הוא צריך לקנות שם מזונות, גם 
כשהוא הולך הביתה, שתהיה לו היכולת להסתכל, אם יש לו מה 
להכניס בתוך הכלים. ואז יהיה לו מזונות להזין את עצמו עד לפגישה 
שניה, ועד אז יהיה לו מן המוכן, ממה שרכש בעת אסיפת החברים.
%break
אי לזאת, צריכים מקודם לסדר שבחו של ההתועדות. ואח"כ לראות 
מה לקנות מהפעולה הזאת. כנ"ל בדברי חז"ל "לעולם יסדר אדם 
שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". 
%break
זאת אומרת, תחילת הישיבה, היינו תחילת הדיבורים, שהוא תחילת 
פתיחת האסיפה, צריכים לדבר בשבח החברה. וכל אחד ואחד צריך 
להשתדל לתת טעם והסבר למעלת וחשיבות שיש בהם. ולא לדבר 
בשום דבר חוץ משבח החברה.
%break
ועד שיהיה מגולה שבחה ע"י החברים. אז צריכים לומר, עכשיו גמרנו 
שלב א' מישיבת החברים ולהתחיל בשלב ב'. היינו, שכל אחד ואחד 
יגיד לפי דעתו, מהו המעשים, שאנו יכולים לעשות, מעשים בכדי שכל 
אחד ואחד יהיה בידו לקנות אהבת חברים. 
%break
%page 268
זאת אומרת, מה כל אחד יכול לעשות, שיקנה בלבו, שיאהב את כל 
אחד ואחד מהחברה. ואחר שגומרים את השלב הב', שהוא הצעות, 
מה לעשות לטובת החברה, בא שלב ג', שהוא ענין הוצאות לפועל 
במעשה, מה שהחליטו החברים, מה שיש לעשות.
%break
ובענין שבח החברה עיין בספר "מתן תורה" (דף קל"ז), מביא שם ענין 
של אהבת חברים, שעל ידי התחברות בחברים, הוא יכול להגיע לידי 
רוממות ה'. 
%break
היות שכל העולם משוקעים באהבה עצמית, והוא רוצה ללכת בדרך 
של השפעה. וזה נגד דעת העולם, מסיבת שזהו הטבע שאנו נולדנו 
בה, מכח מטרת הבריאה, שהיא כמו שנאמר "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
וכל הכח שאנו יכולים ללכת נגד זה, שהוא לעשות מעשה להיפך, 
שלא די שאין אנו רוצים לקבל לטובת עצמנו, אלא אנו רוצים לתת, 
הנקרא "שכל מעשינו יהיו רק בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו", 
%break
הוא מכח שיש בטבע ההשפעה, שנותנים לאדם חשוב, האדם נהנה 
מזה. נמצא, שבלי הנאה אין בידי האדם לעשות שום מעשה, משום 
שזהו נגד הטבע.
%break
אלא אנו יכולים להחליף את ההנאה. זאת אומרת, במקום לקבל 
הנאה ממעשה קבלה, אנו רוצים לקבל הנאה ממעשה השפעה. 
%break
כי זה נקרא "השתוות הצורה", שאנו צריכים לומר, כמו שיש הנאה 
להבורא, בזה שמשפיע להנבראים, כמו כן צריכה להיות לנו הנאה, 
בזה שאנו משפיעים להבורא.
%break
אחרת, היינו אם בעת שאנו משפיעים להבורא, אין לנו שמחה והנאה, 
אנו פוגמים בהשתוות הצורה, כמו שאמרו חז"ל "לא היתה שמחה 
לפניו, כיום שנברא בו שמים וארץ. 
%break
לא היתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כאותה שמחה 
שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבוא" (זהר א' קט"ו).
%break
אי לזאת, אם אין לנו שמחה, בעת שאנו עושים את מצות ה', נמצא, 
אפילו שהוא מכוון בעמ"נ להשפיע, אין זה נקרא "השתוות הצורה". כי 
אין האדם יכול לשמוח, אלא במקום שיש הנאה. 
%break
נמצא, אם אין לו הנאה ותענוג מזה שהוא המשפיע לה', עוד אין זה 
נקרא "השתוות הצורה", שיהיה לו מקום לקבל את השפע העליון, כי 
עדיין חסרה לו את ההנאה, שיש להקב"ה בעת שהוא משפיע 
להנבראים.
%break
ומשום זה יוצא, שכל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה 
מותר לנו להנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול להנות ממעשה 
השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את 
הרוחניות. 
%break
וזה מתבטא בלתת תשומת לב "למי אני פונה", ו"למי אני מדבר", 
ו"מצות של מי אני מקיים", ו"תורה של מי אני לומד". היינו, לראות 
עצות, איך להחשיב את נותן התורה.
%break
והיות האדם מצד עצמו, מטרם שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, אז 
הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם מחפשים 
להגדיל את חשיבות. 
%break
להיות מגע כל שהוא עם הבורא, באיזה אופן שתהיה, והיות שיש 
דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול לקבל סיוע מחבירו.
%break
וצריכים לדעת "כי מיעוט רבים שנים". זאת אומרת, אם שני חברים 
יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, 
%break
כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא 
דלתתא, שעל המעשה זו באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם 
מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'.
%break
ולפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר 
גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר 
חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. 
%break
שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה 
לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, 
שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. 
%break
ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו 
עתה במה לשמש את המלך.
%break
ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו 
בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא 
יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה. 
%break
%page 269
זאת אומרת, מכל דבר קטן, שהוא עוסק בעניני עבודת ה', הוא נהנה 
בזה. כי אפילו שנזכר לרגע, שצריכים לחשוב על רוחניות, תיכף הוא 
אומר, אני כבר מודה ומשבח ומהלל לה'. כי הוא מאמין, שה' קרא 
אותו עכשיו ורוצה לדבר עמו.
%break
וכשאדם יצייר לעצמו, אם המלך קורא אותו, ואומר לו, שהוא רוצה 
להשתעשע עמו, איזו שמחה היתה אז להאדם, ואיזה מצב רוח היה 
לו. 
%break
ובטח במצב המרומם כזה, בודאי לא היה חושב על שום דברים של 
"מה בכך". ורק היה קצת מתבייש, שלא יודע חוקי ונמוסי המלך, איך 
להתנהג בזמן שהמלך מדבר עמו.
%break
ומה שהוא כן יודע לעשות עבור המלך, היה אצלו, להון גדול יחשב. כי 
על כל פנים הוא יודע קצת חוקים, לקיים בזה מצות המלך, במה 
שלמד בבית הספר, כשהיה קטן. 
%break
ובודאי עכשיו, כשהוא כבר התבגר, ורוצה לשמש את המלך, בטח 
שחסר לו ידיעות בחוקי המלך. נמצא, שהדאגות שלו הוא בזה, שלא 
יודע ממה המלך יהיה לו יותר הנאה, היינו מאיזה מעשה או כוונה. 
%break
וחוץ מזה הוא חי בעולם שכולו טוב. את כל זה החברה צריכה לחשוב 
בעת שמתאספים בהתועדות. ולדבר מחשיבות החברה, כנ"ל "לעולם 
יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל".
%break
כמו כן אצל החברה, כשאנו רוצים לדרוש משהו מהחברה, שזה 
מכונה "יתפלל", מוכרח מקודם לסדר לעצמו את שבחו של החברה. 
"ואח"כ יתפלל", היינו לדרוש מהחברה, שיתנו לו מה שהוא דורש 
מהחברה.
%break
אם כן, הוא צריך מקודם לראות מה שיש להחברה. איזה רכוש יש 
להם, שהוא יכול לקבל מהם, על ידי זה שיתחבר עמהם. שיכול להיות 
הרכוש הזה שיש להחברה, הוא אינו צריך לזה, אלא אדרבה, הוא 
בורח מזה ומתרחק כמטוחי קשת.
%break
ולפי זה הוא צריך תמיד להשגיח, כשבא לישיבת החברים, אם יש 
לחברים את המטרה, שהוא משתוקק אליה. ולכל אחד מהם יש לו 
קצת אחיזה במטרה זו. 
%break
והוא חושב, שבטח ע"י התחברות כולם ביחד למטרה אחת, אז כל 
אחד ואחד יהיה לו חלקו, וגם החלקים של כל החברה. נמצא ע"י זה, 
שיהיה לכל אחד מהחברה, כח, כמו כל החברה ביחד.
%break
היוצא מזה, שכל אחד ואחד צריך להסתכל בכובד ראש על המטרה 
של ההתועדות, שזה צריך להביא לידי הרגשה, שלאחר הישיבה של 
החברים, שיש לכל אחד משהו בידו, שהוא כן יכול להשים בתוך 
הכלים שלו. 
%break
ולא שיהיה בבחינת "ואל כליך לא תיתן". וכל אחד צריך לקבל 
בחשבון, אם הוא לא יושב בההתועדות עם תשומת לב מיוחדת, לא די 
שהוא מפסיד את עצמו, אלא הוא מקלקל את כל החברה.
%break
וזה דומה מה שמובא במדרש (ויק"ר פ"ד) "לשנים, שהיו באים 
בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה. אמר לו 
חבירו, למה אתה קודר. אמר לו, מאי איכפת לך, הלא תחתי אני 
קודר, ולא תחתיך. אמר לו, שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בספינה".
%break
ולאחר שדברו בהישיבה על חשיבות ונחיצות החברה, אז מתחיל סדר 
של תיקונים, איך ובמה נוכל לחזק את החברה, שיהיה גוש אחד, כעין 
שנאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט), שדרשו "כאיש אחד 
בלב אחד". 
%break
והסדר צריך להיות, שכל מי שיש לו איזו הצעה, שזה יועיל לאהבת 
חברים, שידונו בזה, וצריך להתקבל על כל החברים, שאין כאן ענין 
של כפיה.
%break
עד כאן דברנו בקשר בין אדם לחבירו, שזה יביא לנו את הקשר בין 
אדם למקום, כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קל"ז). נמצא לפי 
זה, כמו שמדברים מחשיבות של אהבת חברים, וכל החשיבות היא, 
שזה יביא לנו לידי אהבת ה', 
%break
אז צריכים גם כן לחשוב, שאהבת חברים צריכה להביא לנו לידי 
חשיבות של אהבת הקב"ה.
%break
%page 270
%H מי הוא הגורם לתפלה
%break
חז"ל (במסכת ברכות ל"ב) אמרו "לעולם יסדר אדם שבחו של 
הקב"ה, ואח"כ יתפלל". זה מראה לנו, שהאדם צריך להאמין, כי זה 
שהאדם בא לידי מצב, שירגיש את חסרונו בעבודת ה', 
%break
היינו הרגשתו שאין לו אמונה כמו שצריך להיות, זאת אומרת, שתהיה 
לו היכולת להאמין שהקב"ה הוא טוב ומטיב. והרגשה זו, שרואה, 
שאין בידו להודות לה', ולומר בפה מלא, שיהיו פיו ולבו שוים "ברוך 
שאמר והיה העולם", 
%break
היינו שהוא נהנה מהעולם עד שהוא נותן תודה לה', מזה שברא את 
העולם, ויש לו ממה להנאות. ואם חס ושלום לא מרגיש את הטוב 
והעונג שיש לקבל, אז קשה לו לתת תודה על זה. 
%break
וזה כואב לו, מדוע אין הוא יכול להלל להקב"ה על העולם שברא, 
ולומר "ברוך שאמר והיה העולם" בפה מלא.
%break
והחסרון הזה כואב לו, היינו שהוא אומר, שבטח הרגשה זו באה לו 
מזה, שהוא מרוחק מה', היינו שהוא משוקע באהבה עצמית. וזה גורם 
לו פירוד מה', היינו שאין לו רגש של גדלות הבורא, כי הבורא נסתר 
ממנו. 
%break
ומשום זה הוא לא יכול לראות את האמת, מה שכתוב "כי הוא חייך 
ואורך ימיך". וכמו כן הוא לא יכול להרגיש את חשיבות התורה, כמו 
שכתוב "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל 
החוקים האלה ואמרו, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".
%break
וכשהאדם נותן חשבון לעצמו, איפה היא ההתפעלות הזו, מצד מה 
שהגויים אומרים עלינו "רק עם חכם ונבון" אנחנו מכח התורה, מכח 
מה שאנו מקיימים מה שכתוב "ושמרתם ועשיתם, 
%break
כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ומדוע אין אני מרגיש את 
חשיבות התורה והמצות.
%break
ובמצב ההתבוננות הזה, שהוא מרגיש, איך שהוא רחוק מכל חשיבות 
של עבודת ה', ומתחיל להתעורר ולחשוב, שבטח צריכים לעשות 
משהו, שלא ישאר כך במצב השפלות הזו כל ימי חייו. 
%break
ובטח אז האדם מתחיל להתפלל לה', שיקרב אותו אליו, ויתן לו עזרה 
מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
היינו שיסיר ממנו את ההסתרה של גדלות וחשיבות דקדושה, שיוכל 
להתגבר על כל מחשבות ורצונות השפלות, הבאים מכח אהבה 
עצמית. 
%break
ושכל דאגותיו יהיו אך ורק, איך יכולים לעשות משהו עבור הקדושה, 
הנקרא "בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו", שבטח שזה יכול להיות רק 
בשיעור שהוא מאמין בגדלות וחשיבות של הקב"ה.
%break
אם כן הוא מבקש מה' שיאיר עיניו, ויראה וירגיש את גדלות וחשיבות 
ה', כמו שכתוב (תהילים פ"ח) "למה ה' תזנח נפשי, תסתיר פניך 
ממני". 
%break
ואז הוא התפלה הוא מעומק הלב, היינו שהאדם רוצה אז שהקב"ה 
ירפא את לבו, כמו שכתוב (תהילים קמ"ז) "הרופא לשבורי לב ומחבש 
לעצבותם".
%break
ואז בטח האדם חושב, שההתעוררות לתפלה, שה' יקרב אותו אליו, 
זה בא מכח אדם עצמו, ומחכה לישועת ה', שהוא יעזור לו, בזה 
שיקבל תפלתו, ויענה לו על תפלתו. 
%break
זאת אומרת, שיקרב אותו אליו יתברך, כמו שהוא מתפלל עכשיו, 
מסיבת שהוא מרגיש עכשיו את חסרונו, מה שלא היה מרגיש מקודם.
%break
אי לזאת, כשהאדם לא מקבל מהבורא, מה שהוא חושב שהבורא 
צריך לתת לו, אז הוא האדם מתרעם, מדוע אין הבורא עונה לו על 
תפלתו, שהוא מתפלל. 
%break
בשלמא אנשים אחרים, שלא מקרב אותם לפי דעתו, הוא מטעם שאין 
להם חסרון לרוחניות. אבל הוא לא דומה לשאר אנשים, שאין להם 
שום זיקה לה', אז ממילא אין הקב"ה צריך לקרב אותם.
%break
%page 271
אבל אדם זה, שהתפלל לה', שיעזור לו, שיקרב אותו אליו, הלא 
הקב"ה בעצמו רואה, שאין הוא דומה לשאר אנשים, אלא הוא מרים 
מעם, שיש לו הבנה בחיי העולם ותכליתו, שהוא עושה חשבון לעצמו, 
לאיזה מטרה הוא נברא, ולמה הוא צריך להגיע. 
%break
מה שאין כן שאר אנשים, כשהוא מסתכל עליהם, הוא רואה את 
שפלותם, שכל מחשבותיהם ומעשיהם הם רק לצורך תועלת עצמם. 
והוא מרגיש, שהוא מבין אחרת, מסיבת שכלו ומידותיו שהם יותר 
במעלה וחשיבות משאר אנשים.
%break
ועוד יותר מזה. לפעמים אדם רואה, שהוא עומד במעלה יותר גדולה 
ויותר חשובה, אפילו מאנשים שהוא נמצא איתם בחברותא. והוא 
רואה, שהם לפעמים חושבים על רוחניות. 
%break
מה שאין כן הוא, כל מחשבתו ורצונו הוא רק על רוחניות, והוא רוצה 
תמיד לצאת מאהבה עצמית, וכל בקשותיו לה', הוא רק שיוציא אותו 
משפלות זו. והוא לא רואה על שאר חברים שלו, שגם הם יהיו כל כך 
רציניים, שיחשבו רק על רוחניות.
%break
לכן יש לו תרעומות על הבורא, מדוע הוא לא עונה לו על תפלתו, על 
מה שהוא מתפלל, ומשאיר אותו במצבו שהוא נמצא, כמו שאר 
החברים, ולא מתחשב עמו, היינו עם תפלתו, שהוא מתפלל באמת 
מעומק הלב. 
%break
אם כן הוא רואה חס ושלום בעניית התפלה מלמעלה חסרון. ושואל 
לעצמו, הלא כתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", ש"כל-פה" פירושו, 
שכל הפה יבקש את התפלה, 
%break
היינו שכל הגוף שלו דורש, שה' יעזור לו. מה שאין כן שאר אנשים, 
שלא מקבלים תשובה על תפלתם, הוא משום שהוא לא "כל-פה".
%break
הנה אאמו"ר זצ"ל אמר על זה, הנה כתוב "והיה טרם יקראו ואני 
אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". 
%break
והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' 
יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום 
להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה 
לקרבו.
%break
אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת 
אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר 
לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל. 
%break
היינו, שה' קרבו אליו, בזה שהוא נתן לו מקום, שידבר לה'. וזה נקרא 
"טרם יקראו ואני אענה". זאת אומרת, שה' קרב את האדם אליו, 
מטרם שעלתה מחשבה במוחו של אדם, שצריכים להתפלל לה'.
%break
אבל מדוע בחר ה' בו, לתת לו קריאה, לבוא אליו להתפלל. על זה אין 
לנו תשובה. אלא שצריכים להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא. וזה 
נקרא אצלנו בשם "הנהגה השגחה פרטית". 
%break
דהיינו, שאסור לו לאדם לומר, שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות 
מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש. 
%break
כי הוא זצ"ל אמר, שעל עתיד אדם מחוייב להאמין בשכר ועונש. היינו 
שהוא צריך לומר "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא 
עכשיו אימתי" (אבות פרק ראשון).
%break
אם כן אסור לחכות על רגע אחד אחרי כן. אלא האדם צריך לומר, אם 
לא עכשיו אימתי. ואסור לחכות על זמן יותר מוכשר, ש"אז אני אקום 
לעבוד עבודת הקודש". אלא כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני, ה') 
"ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".
%break
אלא אחר המעשה, אמר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין בהשגחה 
פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, 
שאני רוצה שתדבר אליך. 
%break
נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא. 
ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. 
אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו.
%break
וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה". נמצא לפי הנ"ל, אם האדם 
נתעורר להרגיש את מצבו השפלות שלו, זה לא בא מצד האדם, אלא 
הקב"ה שלח לו אז הרגשה כזאת, בכדי שיבקש שיקרבו. 
%break
אי לזאת, תיכף כשבאה לאדם מחשבה שהוא מרוחק מה', ורוצה 
להתפלל לה' שיקרב אותו, אין לו להתפלל, עד שיתן מקודם תודה 
לה', בזה שה' קורא אותו, שיתקרב אליו.
%break
%page 272
וה' רוצה שהאדם יתפלל לה'. וכשהאדם נותן לעצמו חשבון נפש, מה 
פתאום נזכר עכשיו שישנו רוחניות בעולם, והוא צריך להשתדל להשיג 
מה שהוא ברוחניות, ואם תיכף אומר, שהמחשבה זו הקב"ה שלח, אז 
אח"כ הוא יכול להתפלל.
%break
וזה שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום". זאת אומרת, 
תיכף שנפל במחשבתו את מצבו בענין רוחניות, הוא צריך תיכף על 
המקום לתת שבח והודיה לה', על זה שהוא נתן לו את המחשבה 
ורצון על רוחניות. 
%break
ואח"כ, היינו לאחר שהוא יודע, שה' קורא אותו, ותיכף מתחיל להודות 
ולשבח את המלך, בזה שקירב אותו, אז הוא יכול להתפלל על מצבו. 
היות שהוא רואה, שחסרה לו תורה, ואינו יודע שום הבחנות בין אמת 
לשקר. ומתפלל לה', שיראה לו את דרך האמת.
%break
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה, תולדות, ס"ג, סימן ה') וזה 
לשונם "וייעתר לו ה'. רבי לוי אמר, משל לבן מלכים, שהיה חותר על 
אביו, ליטול ליטרא של זהב. 
%break
והיה זה חותר מבפנים, וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין 
לחתירתא עתירתא". ומפרש שם "המתנות כהונה", ש"ליטול ליטרא, 
פירוש, וגם אביו חפץ ליתנו, והיה חותר כנגדו כדי שימהר לקחתו".
%break
ולפי מה שהתבררנו, שהסיבה שהאדם רוצה להתקרב באה מצד 
הבורא. ואין הבורא מחכה עד שהאדם יתעורר, אלא הוא מעורר את 
האדם. ואח"כ האדם מתפלל, שהבורא יקרב אותו. 
%break
את זה יכולים להבין בדבר, שנותן משל על הפסוק "וייעתר", שהוא, 
שיצחק התפלל לה'. ונתן על זה משל, דהיינו, שאביו, היינו הבורא, 
חותר מבפנים, היינו שאביו נתן לו מחשבה ורצון להתפלל אליו, 
%break
ואח"כ הבן מלכים חותר מבחוץ, זאת אומרת, שעם ישראל הם בני 
מלכים, והם עומדים מבחוץ של היכל המלך, ורוצה להתקרב לה', 
היינו לכנס להיכל המלך, זאת אומרת, שאביו שבשמים הוא התחיל 
תחילה.
%break
%page 273
%H ענין שמחה
%break
המשנה אומרת (תענית, כ"ו) "משנכנס אב, ממעטין בשמחה. 
ומשנכנס אדר, מרבין בשמחה. ואם יש לו דין ודברים עם עכו"ם, 
ישפט עמו באדר". 
%break
ויש להבין את ענין להרבות בשמחה ולמעט בשמחה מהו. הלא 
שמחה היא תוצאה מאיזו סיבה, שזה גורם לו שמחה. ולא שייך למעט 
או להרבות אלא בהסיבות. אם כן צריכים לדעת, לאיזו סיבה אנו 
צריכים לפנות, שזה יביא לנו שמחה.
%break
ובטח חז"ל, שאמרו לנו להרבות בשמחה, הכוונה היתה לשמחה של 
קדושה. ולפי זה יש לנו להתבונן על איזו סיבה הם אמרו לנו לפנות, 
שזה יגרום לנו שמחה דקדושה. 
%break
ועוד יש להבין את מה שאמרו "אם יש לו דין ודברים עם עכו"ם, ישפוט 
עמו בחודש אדר". הלא אנו נמצאים בארץ ישראל, ויש כמה עיירות, 
שאין בנמצא אפילו גוי אחד. ואפילו, נגיד, שנמצא באיזה עיר גוי, מה 
להיות דין ודברים עמו.
%break
ולפי המשמעות נראה, שענין זה "לשפוט את העכו"ם בחודש אדר", 
זהו דבר נוהג תמידי ולא דבר מקרי. 
%break
היינו לומר, שאם יהיה מקרה נדיר, שיהיה לישראל דין ודברים עם גוי, 
ילך וישפוט עמו בחודש אדר. אם כן צריכים להבין, לאיזה עכו"ם הם 
מתכוונים לומר, שיש לו דין ודברים עמו.
%break
אנו רואים, שבהתפלות שלנו יש סדר של ב' אופנים:
א. סדר של שירות ותשבחות לה',
ב. סדר של תפלות ובקשות.
%break
וזה אנו רואים, שהם שני דברים הפוכים זה מזה. כי מטבע הוא, שמי 
שמבקש ממי שהוא איזה חפץ, שחבירו יתן לו, אז שיעור הבקשה 
תלוי, כפי שיעור שהוא נצרך להדבר. 
%break
ואם הדבר שהוא מבקש מחבירו הוא דבר הנוגע ללבו, וזה דבר 
הכרחי, ובשיעור הנחיצות שבהדבר, הוא מתאמץ לעשות כל מה שיש 
בידו לעשות, בכדי שישיג את מבוקשו.
%break
ולפי זה יוצא, כשהאדם מתפלל להקב"ה, שימלא את בקשתו, הוא 
צריך לראות שהתפלה שלו תהיה מעומק הלב. 
%break
היינו, שירגיש את חסרונו. וכפי שיעור הרגשתו, בשיעור הזה יכול 
להיות תפלתו יותר אמיתית. היינו, שהתפלה שלו לא תהיה מהשפה 
ולחוץ, אלא שיהיה מעומק הלב.
%break
ובכדי שירגיש את חסרונו, הוא צריך לראות את האמת. היינו, שהוא 
רואה, שהוא בעל חסרון גדול, והוא כלי ריק מכל וכל במה שנוגע 
לעניני קדושה. 
%break
ובזמן שהוא מרגיש, שהוא היותר גרוע מכל העולם, אז הוא יכול 
לומר, שתפלתו היא תפלה אמיתית, היות שהוא מרגיש, שהחסרון 
שלו הוא היותר גדול בעולם, שאין שני לו שיהיה כדוגמתו.
%break
וכנגד זה הוא בחינה השניה בסדר התפלה שלנו, היינו "זמירות 
שירות ותשבחות". אנו רואים, הסדר הוא בעולם, שהתודה, שנותנים 
להנותן את הטובה לחבירו, 
%break
גודל התודה נמדד לפי שיעור הטובה שקיבל מחבירו. למשל מי שעזר 
להשני איזה דבר קטן שהיה חסר לו, אז התודה היא גם כן תודה 
קטנה.
%break
כי אנו רואים, מי שהוא נותן להשני איזה מקום עבודה, בזמן שיש 
הרבה מחוסרי עבודה. הוא בעצמו הסתובב כמה חודשים בלי עבודה, 
ונעשה בעל חוב גדול לחנות מכולת, 
%break
ובעל המכולת כבר הודיע לו, שהוא מוכרח להפסיק לו מלספק לו צרכי 
אוכל, והוא כבר עייף מלחפש הלוואות לצורכי מזונות ההכרחיים.
%break
ופתאום הוא פוגש באיש, שרצה שילווה לו איזו הלוואה. והאיש הזה 
מציע לו מקום עבודה עם תנאים נוחים, ואמר לו "מה לך לחפש 
הלוואות, אני אתן לך מקום עבודה. 
%break
והיות ששמעתי שאתה איש נאמן, והגם שיש לי הרבה עובדים, אבל 
איש נאמן אין לי, אני אתן לך משכורת טובה, שתוכל לשלם כל 
החובות שלך בזמן קצר. אם כן למה לך לבקש הלוואה ממני".
%break
%page 274
ואם נצייר לעצמנו, איזו תודה הוא הזה נותן עכשיו לאדם זה. ולא 
צריך להגיד לו "תודה" בפה, אלא כל האברים נותנים לו "התודה 
רבה". וזהו כמו שכתוב "כל עצמותי תאמרנה". 
%break
ואם נצייר לאדם, שהיה תפוס בבית האסורים, שנשפט למאסר עולם. 
ובא אדם אחד והוציאו לחירות עולם. איזו תודה נותנים לו כל האברים 
שלו, לאדם הזה שהציל אותו.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם רוצה לתת שבח גדול לה', שיהיה כבחינת 
"כל עצמותי תאמרנה ה', מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו", בטח 
שהאדם צריך לצייר, איך שהוא עכשיו איש המאושר בעולם. 
%break
אם הוא רצה לתת שבח גדול לה'. אחרת, אם הוא הרגיש עוד משהו 
חסרון, שהוא רוצה, שה' יעזור לו, אז "התודה", שנותן לה', לא יכולה 
להיות בבחינת "כל עצמותי תאמרנה".
%break
אי לזאת, אנו רואים בסדר התפלה שלנו שתי הופכיים, מקצה אל 
הקצה. ואל כן מתעוררת השאלה, ומה האדם יכול לעשות, בזמן 
שהוא רואה, איך שהם כל כך רחוקים זה מזה. ובדרך כלל אנו רואים 
את סדר ההפכיות בהרבה ענינים:
%break
דוגמא א) בסדר האורות המאירים בהכלים. ידוע, שיש ערך ההפכי 
בין כלים לאורות. שבהכלים, הכלים הגדולים והזכים מתגלים תחילה. 
היינו, מקודם כתר ולבסוף מתגלה ספירת המלכות. 
%break
ובאורות הוא להיפך, שהקטנים מתגלים תחילה. מקודם מלכות 
ולבסוף כתר. כידוע, כשמדברים מכלים, אומרים, שהסדר הוא כח"ב 
זו"ן, וכשמדברים מהאורות אומרים שהסדר הוא נרנח"י.
%break
דוגמא ב) אאמו"ר זצ"ל אמר, אנו רואים בסדר עבודת ה' הפכיות. 
מצד אחד אמרו חז"ל (אבות, פרק ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
%break
ומצד השני אמרו "ויגבה לבו בדרכי ה'". זאת אומרת, אם באמת יהיה 
שפל לפני כל אחד ואחד, אז לא יוכל להתגבר על אלה המלעיגים 
עליו, כשהוא הולך בדרכי ה', כיון שהוא מכניע את עצמו לפני כל. 
%break
אלא הוא צריך לומר אז "ויגבה לבו בדרכי ה'", היינו לא להתפעל מאף 
אחד, ממה שהם אומרים לו:
%break
"עבודה זו, שאתה קבלת על עצמך, זה מתאים לפני אנשים בעלי 
כשרונות ובעל אמיצי לב, שהם רגילים להתגבר על מכשולים, שנולדו 
עם חינוך טוב. 
%break
היינו שרגילים מעת היותם קטנים, שעיקר הוא עבודת ה'. מה שאין כן 
אתה, די לך אם תהיה בעל בית חשוב. היינו, תסתכל שהילדים שלך 
הם יהיו בני תורה ובעלי עבודה, אז אתה תהיה בעל בית חשוב, 
%break
ותקבל עבור בנותיך חתנים בני תורה. לא שאתה בגיל עמידה, אתה 
רוצה עכשיו להתחיל ללכת בדרך העבודה, המובילה לתורה לשמה, 
ולא לתועלת עצמו כולך. לך מזו הדרך, ואל תחמוד לדברים שהם 
למעלה מדרגתך".
%break
ואז אין לו עצה, אלא לא להתפעל מהם, ולקיים מה שאמרו חז"ל "ואל 
יתבייש מפני המלעיגים". נמצא, שאז הוא מוכרח ללכת בדרך הגאוה. 
ומצד השני הוא צריך לקיים "מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
%break
אמנם לפי הכלל "אין שני הפכים בנושא אחד", איך אפשר לקיים 
שניהם באדם אחד. ויש עוד הרבה דוגמאות של ב' הפכים בעניני 
עבודת ה'. אבל יכול להיות שני הפכים בנושא אחד, בשני זמנים, היינו 
זה אחר זה.
%break
ושורש הדברים הוא, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזוהר (אות י', י"א), 
ששואל שם "איך אפשר, שיתהווה מקדושתו יתברך ענין מרכבת 
הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו יתברך מקצה אל 
הקצה".
%break
ואומר שם: "הרצון לקבל, שהוא עצם מהותם של הנשמות מבחינת 
בריאתן, זהו טומאה וקליפות. וזהו מטעם השינוי צורה שבהם 
מפרידתן ממנו יתברך. 
%break
ובכדי לתקן דבר הפירוד, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך 
את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, שהן ד' עולמות אבי"ע 
דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. 
%break
והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר ממנו את 
הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת אבי"ע דטומאה".
%break
%page 275
ואומר שם: "איך יתקנו אלו שני דברים, שהם בשינוי צורה זו מזו. לכן 
נברא מציאות עולם הזה הגשמי. דהיינו מקום שתהיה בו מציאות גוף 
ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. 
%break
כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת 
הבריאה, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד 
תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. 
%break
ואח"כ מתחיל זמן התיקון, שהוא אחר י"ג שנים. וע"י העסק בתו"מ, 
שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון 
לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע".
%break
נמצא, שהנברא, תיכף מצד בריאתו, הוא נכלל מב' הופכיים:
א. מכלים דקבלה.
ב. מכלים דהשפעה.
%break
ואין לך הופכיות יותר גדולה מזו. ואלו ב' דברים הפוכים באים בנושא 
אחד, אלא בזה אחר זה. ונראה, כאילו יש קו אמצעי הכולל את 
שניהם:
%break
א. הרצון לקבל.
ב. הרצון להשפיע.
%break
וקו אמצעי הכולל את שניהם, הוא, בזמן שהרצון לקבל נכלל בהרצון 
להשפיע, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". נמצא, שבקו האמצעי 
הזה נכללות ב' הכוחות, היינו קבלה והשפעה ביחד.
%break
ולפי זה יוצא מה ששאלנו, איך יכול להיות בעבודת האדם מציאות של 
שלימות בתכלית השלימות, וחסרון בתכלית השפלות, בנושא אחד. 
והתשובה היא, שזה יכול להיות בב' זמנים, היינו שהאדם צריך לחלק 
סדר עבודתו לב' אופנים:
%break
א. אופן אחד יהיה בדרך ימין, הנקרא "שלימות". כי האדם, כשמתחיל 
לפנות, צריך לפנות מקודם ל"ימין", הנקרא "שלימות". ואח"כ לפנות 
ל"שמאל". כי דוקא על שני רגלים יכול האדם ללכת, אבל על רגל אחת 
לא שייך בכלל הליכה.
%break
ענין ימין נקרא "שלימות". היות כשהאדם בא לקבל על עצמו עבודת 
ה', הסדר הוא, שצריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים "כשור לעול 
וכחמור למשא". 
%break
ענין "שור" הכוונה על בחינת מוחא, הנקרא "שור" מלשון "ידע שור 
קונהו", שהכוונה על בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
ענין "חמור" הכוונה על בחינת ליבא, הנקרא "חמור" מלשון "וחמור 
אבוס בעליו", שהכוונה על בחינת אהבה עצמית. 
%break
ולכן כשאומרים "לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו" זהו אצלו 
למשא, שרוצה תמיד לזרוק את המשא מעל כתפיו. אלא תמיד הוא 
מסתכל מה יש לו לאכול מעבודה זו, היינו איזו הנאה הרצון לקבל שלו 
יכול לקבל.
%break
ובזמן שמקבל על עצמו עבודה זו, הוא אומר "בטח שאני צריך לראות 
בעצמי, היינו לבדוק את עצמי תמיד, אם אני לא מרמה עצמי, בזה 
שאני הולך בדרך הנכונה, שהיא כמו שצריך להיות. היינו לקיים תורה 
ומצות מטעם ציווי ה' ולא משום סיבות אחרות. 
%break
אבל אני מקיים מאמר חז"ל, שאמרו "לעולם יעסוק אדם בתו"מ אפילו 
שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה הוא יבוא לשמה". אם כן מה לי 
לחשוב על עצמי, אם מקיים תו"מ עם כל הכוונות, באופן שהכל יהיו 
לשם שמים.
%break
אלא לזכות גדולה יש לי, בזה שה' נתן לי מחשבה ורצון לקיים משהו 
בתו"מ. כי כפי הכלל, בדבר חשוב לא מסתכלים כל כך על הכמות, 
אלא אפילו שתהיה כמות קטנה. ואם האיכות היא חשובה, אפילו דבר 
קטן שבאיכות חשוב מאוד. 
%break
ומשום זה, היות שתו"מ הוא מה שהקב"ה צוה לנו על ידי משה לקיים 
אותה. אם כן לקיים מצות ה', לא חשוב לי כמה שאני יכול. אלא שיהיו 
אפילו עם הכוונות הכי גרועות ושפלות, סוף כל סוף בבחינת המעשה 
אני מקיים, עד כמה שהגוף מרשה לי.
%break
והגם שאני לא מוכשר להתגבר על רצונות הגוף, מכל מקום אני שמח 
בזה, לכל הפחות, שיש לי כח לקיים מצות ה' באיזה אופן שהוא. כי 
אני מאמין, שהכל בא בהשגחה. היינו, שה' נתן לי מחשבה ורצון וכח 
לקיים תו"מ. ואני מודה לו בזה. 
%break
%page 276
כי אני רואה, שלא לכולם היתה זכות כזאת, לקיים מצות ה'". והוא 
צריך לומר, שאין בידו כח להעריך את גודל וחשיבות של קיום מצות 
ה', אפילו בלי שום כוונה.
%break
ויש לדמות זה, מה שאנו רואים, שאם הילד לא רוצה לאכול, שאין לו 
שום הנאה מאכילה, אז ההורים נותנים לאכול להילד בין שהוא רוצה 
ובין שהוא לא רוצה. 
%break
והגם שאין להילד שום הנאה, אבל סוף כל סוף, אפילו על דרך 
הכפיה, גם כן מועיל להילד, שתהיה לו היכולת להתקיים ולהתגדל. 
%break
הגם שבטח שיותר טוב, אם הילד רוצה לאכול מעצמו, היינו שיש לו 
הנאה מהאוכל. אבל אפילו בלי הנאה, אלא שכולו על דרך הכפיה, גם 
כן מועיל להילד.
%break
כמו כן צריכים לומר בעבודת ה'. הגם זה שמקיים תו"מ על דרך כפיה, 
היינו שהוא כופה על עצמו לקיים, והגוף שלו מתנגד לכל דבר 
שבקדושה, 
%break
מכל מקום, מעשה, מה שהוא עושה, עושה את שלו, היינו על ידי זה 
הוא יכול לבוא לידי מצב, שכן יהיה לו רצון לקיים. ואז כל המעשים 
שעשה, אינם חוזרים ריקם, אלא הכל מה שעשה נכנס בקדושה.
%break
וזה יכולים לפרש, במה שחז"ל דרשו על הפסוק "יקריב אותו לרצונו 
לפני ה'" (ערכין, כ"א) "תנו רבנן, יקריב אותו, מלמד, שכופין אותו. 
וכתיב, לרצונו. הא כיצד. כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני".
%break
שמשמע, שהיה קשה לחז"ל מה שכתוב "לרצונו לפני ה'". זאת 
אומרת, שכל עשיותיו, מה שהוא עושה בקשר לקרב את עצמו לה', 
אין המעשה נקרא "מעשה", אם אין הוא רוצה לעשות לשם שמים, 
שנקרא "לרצון ה'". 
%break
אלא שהאדם הזה עוד אינו מסוגל לעשות מעשים שיהיה לתועלת 
השי"ת. משמע שאין שום ערך להמעשים שלו. כאילו לא עשה כלום 
דמי, כיון שאינם עוד לרצון ה'.
%break
אמנם כתוב "יקריב אותו". משמע כמו שכתוב, מלמד שכופין אותו. 
זאת אומרת, אפילו בדרך הכפיה. היינו, שלא רוצה לעשות לשם 
שמים, גם כן נקרא "קרבן". הלא קשה, הלא לא רוצה להקריב הקרבן 
לפני ה', אם כן הרי בסתירה תחילת הפסוק לסופו.
%break
ועל זה תירצו "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". פירוש, שזה הולך 
לפי הכלל, שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אף על פי 
שלא לשמה, שמתוך שלא בא לשמה" (פסחים, נ', ע"ב). 
%break
שהכוונה היא, שעל ידי זה שיכוף עצמו כל פעם ופעם, אף על פי 
שהגוף לא מסכים לעבוד לשם שמים. והטעם הוא, משום שבמקום 
שהוא לא רואה תועלת עצמו, אינו מסוגל לעשות שום דבר.
%break
ומכל מקום אינו משגיח על טענותיו של הגוף, והוא אומר להגוף שלו 
"תדע, שגם על דרך כפיה אתה עושה מצות ה'. ולא יעזור לך שום 
התנגדות על המעשה. אומרים שמצות מעשיות יש להם הסגולה 
להביא את האדם לשמה". וזה הפירוש "כופין אותו". 
%break
היינו הוא כופה את עצמו, ואינו שומע שום שכל וסברה מה שהגוף 
רוצה להסבירו. אלא שאומר לו, שבסופו של דבר הוא יגיע לבחינת 
לשמה. וזהו פירוש "עד שיאמר, רוצה אני". היינו כנ"ל, שמתוך שלא 
לשמה באים לשמה, שזה נקרא "רוצה אני".
%break
אי לזאת, כל פעם שהוא זוכר בעשית איזה מעשה של קדושה, תיכף 
נתעוררת בו שמחה גדולה, בזה שזכה להיות לו איזו נגיעה דברים 
שהבורא צוה אותם לעשות. 
%break
והגם שהוא יודע, שכל מה שהוא עושה רק שלא לשמה, ומכל מקום 
אין קץ לשמחתו, היות שחז"ל הבטיחו לנו "מתוך שלא לשמה באים 
לשמה".
%break
ועושה קל וחומר לעצמו, כיון שחז"ל אמרו "העושה תשובה מאהבה, 
זדונות שעשה נעשה לו כזכיות. והעושה תשובה מיראה, זדונות 
נעשה לו כשגגות". 
%break
נמצא לפי זה, מתי שהוא יזכה לעשות לשמה, אז בטח כל המצות 
שעשה שלא לשמה, יכנסו לקדושה, ויהיו חשובים כאילו עשה אותם 
לשמה.
%break
נמצא, אפילו בעת שהוא עדיין עוסק בשלא לשמה, הרי זה חשוב אצלו 
כאילו הוא עושה לשמה. היינו, שהוא עושה חשבון לעצמו, שכל 
המעשים שהוא עושה, בוודאי הם יותר חשובים מזדונות, ובטח הם 
יתוקנו לטוב. 
%break
%page 277
ובטח כל מעשה ומעשה שהוא עושה, אפילו שהיא דבר קטן, למצוה 
גדולה יחשב לו. כדברי חז"ל (אבות, פרק שני) "והוי זהיר במצוה קלה 
כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות".
%break
ומשום זה, מתי שעושה חשבון לעצמו על המעשים שלו, שהוא עושה, 
את מצות של מי הוא מקיים, וכמו כן בזמן שמדבר איזה דברי תורה, 
הוא אומר לעצמו "התורה של מי אני לומד". 
%break
ובזמן שהוא עושה איזה "ברכת הנהנין", כמו "שהכל" או "המוציא", 
הוא חושב אז "למי אני מדבר עכשיו".
%break
נמצא, שהוא אז בתכלית השלימות. והשלימות הזאת מולידה שמחה, 
משום שהוא אז דבוק בהבורא, כפי שהוא משער בעצמו, שהוא מדבר 
להבורא, שהוא טוב ומטיב. 
%break
וממילא הוא מקבל שמחה מהשורש, שהשורש של כל הנבראים הוא 
הבורא, שהוא מכונה בשם "טוב ומטיב".
%break
ודרשו חז"ל "טוב לדידיה ומטיב לאחרינא". שפירושו, שאז הוא יכול 
להאמין, שה' עושה עמו טוב. וכמו כן מטיב על הכלל. 
%break
זאת אומרת, שאז יש לו היכולת להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא 
באמת, אף על פי שעשה חשבון לפי שכל החיצון שלו, הוא עוד לא 
רואה את הטוב בכל השלימות.
%break
אבל עכשיו, על ידי החשבון שעושה עם העשיות שלו בתורה ומצות, 
שהוא דבוק לשעתו באיזה אופן שהוא בהבורא, יש לו אז כח להאמין 
למעלה מהדעת, שכך הוא באמת. 
%break
וממילא "האמת יורה דרכו", שנצמח מזה, שהוא חושב, שהוא מדבר 
עכשיו עם הבורא יתברך, התעוררות גדולה של שמחה, כמו שכתוב 
"הוד והדר לפניו, עוז וחדוה במקומו".
%break
ויש להבין, כלפי מי נאמר, שיש חדוה במקומו. בטח שכל השמות 
שאנו מדברים, הכל הוא בערך הנבראים. פירוש, איך שהנבראים 
מרגישים. אבל מהבורא עצמו, אמרו חז"ל, "לית מחשבה תפיסה ביה 
כלל וכלל". אלא כל המדובר הוא כלפי הנבראים.
%break
אם כן יהיה הפירוש, אלו שהם מרגישים שעומדים לפניו, הם 
מרגישים בחינת הוד והדר. וכמו כן מי שחושב, שהוא עומד במקומו. 
כי ענין "מקום" נקרא "השתוות הצורה". 
%break
ויש עוד פירוש, שענין הוא מראה, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, 
שבמקום שאדם מחשב שם הוא. נמצא לפי זה, שאם האדם חושב, 
שעומד ומדבר עם המלך, הרי הוא נמצא במקומו, שהמלך נמצא שם. 
אז הוא מרגיש, כמו שכתוב "עוז וחדוה במקומו".
%break
ובזה יש להבין מה ששאלנו, על זה שחז"ל אמרו "משנכנס אדר מרבין 
בשמחה". ושאלנו, מה הוא הענין להרבות בשמחה. היינו, שהשמחה 
היא תוצאה מאיזו סיבה. אם כן מהי הסיבה, שיכולים לעורר את 
הסיבה, בכדי שתביא לנו שמחה.
%break
ולפי הנ"ל, הכוונה להרבות ללכת בקו ימין, הנקרא "שלימות". והאדם 
נמצא במצב של שלימות, וזה נקרא "השתוות". היינו, שהשלם, שהוא 
האדם, דבוק עכשיו בהשלם, כמו שכתוב "ברוך מתדבק בברוך, ואין 
הארור מתדבק בברוך". 
%break
לכן אם האדם נמצא במצב של בקורת, הנקרא "קו שמאל", הוא נמצא 
במצב של "ארור", וממילא הוא נפרד מהשלם. ומשום זה הוא יכול 
להרגיש אז רק חושך ולא אור, שרק אור מביא שמחה.
%break
אולם יש להבין, מהו דוקא ב"חודש אדר" צריכים להרבות בשמחה. 
ומדוע לא ילכו בדרך הימין כל השנה. ועל זה יש להשיב, היות 
שבחודש אדר היה בו הנס של פורים, שהיה מאיר אור דגמר התיקון, 
%break
כמו שכתוב בשער הכוונות (תע"ס חלק ט"ו, דף א' תתי"ג, אות ר"כ) 
"לכן לעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר". והטעם 
הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביום טוב.
%break
ומשום זה ההכנה לאור גדול כזה צריכה להיות שמחה, שזהו ההכנה 
לקבל אורח נכבד, שהוא אור של לעתיד לבוא כנ"ל. לכן על ידי זה 
שעושים הכנה של "להרבות בשמחה", ממשיכים את האור, הנקרא 
"ימי המשתה ושמחה".
%break
%page 278
וזהו לפי הכלל, מה שכתוב בזה"ק "בעובדא דלתתא אתער עובדא 
דלעילא". פירוש, לפי מעשי התחתונים שעושים, באותו שיעור 
מתעורר המעשה למעלה. 
%break
זאת אומרת, בזמן שהתחתונים עוסקים בעניני שמחה, באותו אופן 
ממשיכים את אור של שמחה למטה. וזהו כמו שכתוב (מגילת אסתר, 
ט', כ"א) "ויכתוב מרדכי, לקיים עליהם, כימים אשר נחו בהם היהודים 
מאויביהם. 
%break
והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, לעשות 
אותם ימי משתה ושמחה". שעל ידי זה ימשיכו את האור של גמר 
התיקון, שהיה מאיר אז.
%break
ויש להבחין בזה שעוסקים בענין המשכת השמחה, כי הסיבה לזה 
אמרנו, כי האדם נותן אז תודה לה' על מה שקירב אותו. 
%break
נמצא, בזמן שהוא נותן תודה, הוא עוסק אז בענין השפעה, כי הוא 
מודה ומשבח להבורא, על מה שנתן לו מחשבה ורצון, להיות לו איזה 
מגע עם רוחניות.
%break
ועכשיו הוא לא רוצה מה', שיתן לו משהו. אם כן הוא לא מבקש משהו 
מה'. וכל מגמתו עכשיו הוא, רק שהוא רוצה לתת תודה לה'. נמצא, 
שיש לו עכשיו דביקות בה', כי הוא עוסק בהשפעה. 
%break
אם כן על ידי זה נמשך אליו מתוך הדביקות בחינת שמחה ושלימות, 
מכח שהוא דבוק עכשיו בהשלם. וזהו הענין, שעל ידי זה מרבים 
בשמחה.
%break
מה שאין כן כשהוא עוסק בבקשה, שתפלה שהיא מעומק הלב היא 
מלאה חסרונות. כי כפי שיעור הרגשת החסרון, כן תפלתו יותר מעומק 
הלב. נמצא, שבזמן ההוא אי אפשר לו להיות בשמחה. 
%break
נמצא לפי זה, שסיבת השמחה היא, בזמן שעוסק בשבח והודיה, ולא 
בזמן שעוסק בבדיקת החסרונות.
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ואם יש לו דין ודברים עם 
עכו"ם, ישפוט עמו באדר". משמע, שיש דין ודברים עם נוכרי, כאילו 
זה נהוג, שלישראל יש דין ודברים עם נכרים. וכי זה שייך לאנשים 
שעוסקים בתורה ועבודה, ואין הם עוסקים בשום מלאכה ומסחר.
%break
ולפי דרך עבודה יש לפרש את זה, הכוונה על העכו"ם, שיש בכל 
ישראל. היינו, בגוף אחד. ואלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה', אז 
הגוף שלהם מתנגד להם. וזה כמו שאמרו חז"ל על פסוק "לא יהיה בך 
אל זר". 
%break
ואמרו "איזה אל זר בגופו של אדם, הוי אומר, שזהו היצר הרע". והוא 
נקרא "עכו"ם", מטעם שהוא מתנגד להיות בחינת ישראל. וזה נקרא, 
שיש לו דין ודברים. 
%break
ואז, בחודש אדר, שאז זכו להנס, שהיה אז שמחה וששון ליהודים, כי 
נפל פחד היהודים עליהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה 
בשונאיהם. 
%break
לכן מסוגל החודש הזה, שהאדם ישפוט עם הנוכרי שבקרבו. ובודאי 
יצליח בחודש הזה, שהוא בחינת "ונהפוך הוא", כמו שכתוב "אשר 
ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
%break
וצריכים לזכור, כי דין ודברים שיש להאדם עם עכו"ם שלו, הוא, כי כל 
אחד טוען "כולו שלי". שישראל טוען, שהגוף נברא רק בכדי שיהא, 
ישראל ועובד ה', ולא בשביל אהבה עצמית. מה שאין כן הנוכרי 
שבקרבו טוען גם כן "כולו שלי". 
%break
היינו, שכל הגוף נברא עם רצון לקבל. בטח שזה הוא מטעם, שהגוף 
צריך לדאוג אך ורק לצורך הרצון לקבל שלו. ומאי לו לחשוב על ענין 
של רצון להשפיע. ומראה לו כמה הוכחות שהצדק עמו, כי חזו עמא 
דבר.
%break
היינו שאומר לו "לך ותראה, איך הכלל נוהג, אם יש מי שהוא, שידאג 
לטובת הזולת, בזמן שעוד לא נתמלא לו כל צרכיו, מה שנחוץ לו 
לטובת עצמו. אלא שיש מתי מספר אנשים, שהם קומץ קטן, שלאחר 
שנתמלאו להם את צרכיהם, אז הם מתחילים לדאוג לטובת הזולת. 
%break
וגם אז הם מסתכלים בשבע עיניים, שחס ושלום זה שדואג לצורך 
הזולת, שלא יפגום באהבה עצמית. ואתה טוען "כולו שלי". היינו, שלא 
לחשוב כלל על אהבה עצמית. אלא שכל המרץ שיש לך, אתה רוצה 
להשתמש עם זה לצורך הזולת. 
%break
ואתה מתרץ לי, שזה שאתה רוצה לעבוד לטובת החברים, הנקרא 
"אהבת הזולת", אתה אומר לי, שזה לא סוף פסוק, אלא שאתה 
חושב, שעל ידי זה שאתה עוסק באהבת הזולת, אתה תוכל להגיע 
לאהבת ה'. היינו, שאתה רוצה בכלל להיבטל לה'. 
%break
%page 279
ומה יהיה עם הגוף אז, אם אתה רוצה אח"כ ליתן כל הגוף שלך 
להבורא, להיבטל אליו בכלל. תגיד אתה בעצמך, איך אני יכול 
להסכים לדבר, שזה מוזר מאוד להבין בשכל האנושי. אי לזאת, אני 
מוכרח לטעון "כולו שלי", ולא לתת לך ללכת אף שעל קדימה".
%break
ובמצב הזה הוא מלחמה כבדה. היות שכל אחד אומר, שהצדק עמו. 
כי הישראל שבקרבו טוען, היות שהבורא יתברך ברא אותנו על 
הכוונה "רצונו להטיב לנבראיו", אז בטח הוא יודע מה שטוב 
להנבראים. 
%break
זאת אומרת, שהוא הבין שרק על ידי זה שיעסקו הכל בעל מנת 
להשפיע נחת רוח להבורא, זה יתן להם כח לקבל המדרגות הכי 
גדולות, המכונה "התגלות אלקות", 
%break
שזה מתלבש בשכל הפנימי ובהרגש הפנימי שבלב. זאת אומרת, 
שרק באופן כזה יהיה להם האפשרות לקבל כל הטוב והעונג, מה שה' 
רצה לתת עבור הנבראים.
%break
מה שאין כן אם היו מקבלים עם כלי קבלה, חוץ מזה שזה גורם פירוד, 
יש ענין של מסתפק במועט. פירוש, שצריכים להאמין מה שכתוב 
בזה"ק, שיש נהירו דקיק, שמאיר בהקליפות להחיותם. 
%break
זאת אומרת, שכל התענוגים הנמצאים בעולם הגשמי, הם רק בחינת 
אור דק בערך הטוב והעונג הנמצא בקדושה.
%break
היינו, אפילו מדרגה קטנה של קדושה, למשל נפש דעשיה, יש בה 
יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים. ובטח כשהאדם היה מקבל את 
השפע, מטעם רצון לקבל לתועלת עצמו, היה מסתפק בזה, ולא היה 
יכול ללכת להשיג עוד מדרגות יותר גבוהות, 
%break
כי מטעם תועלת עצמו, ההארה הזו של נפש דעשיה מספק לו, שאין 
לו אז שום צורך להוסיף משהו, על התענוגים ממה שהוא נהנה.
%break
אבל כשמלמדים את האדם לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
אז האדם לא יכול לומר "די לי במה שזכיתי". הלא כל מה שהוא 
מקבל, הוא לתועלת הבורא. 
%break
אם כן לא יכול לומר "כבר מספיק לי, היות שנתתי נחת רוח להבורא, 
בזה שקבלתי קצת מאור העליון, שמזה יש הנאה להבורא, ואני לא 
רוצה לקבל יותר".
%break
היות שאסור לומר כך, "שמספיק לי, היות שכבר נתתי לו הנאה, בזה 
שקבלתי ממנו הארה קטנה זו". אלא האדם צריך להשתדל להשפיע 
כל פעם נחת רוח להבורא, כל פעם יותר ויותר. 
%break
והיות שכל הנאה למעלה, היא בזה, שמטרת הבריאה, שהיא "להטיב 
לנבראיו", מגיעה לתחתונים בפועל, זה הוא הנאה שיש למעלה, 
משום זה בחודש אדר, שאז מתעורר הזמן של הנס, כמו שכתוב 
"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", 
%break
אז הזמן מוכשר לזה, שיעורר את הנוכרי שבקרבו, על דרך שאמרו 
חז"ל (ברכות ה') "לעולם ירגיש אדם יצר טוב על יצר הרע", שנאמר 
"רגזו ואל תחטאו". ופירש רש"י "ירגיז יצר הטוב", שיעשה מלחמה 
עם יצר הרע.
%break
וכאן הכוונה, שבחודש אדר הוא מסוגל יותר לנצח את היצר הרע. כי 
אז שהיה נס מן השמים, כמו שאמרו חז"ל (שבת פ"ח) "קיימו וקבלו". 
קיימו, מה שקיבלו כבר. ופירש רש"י, "מה שרבא אמר, שהדור 
קיבלוהו בימי אחשורוש, מאהבת הנס שנעשה להם".
%break
מה שאין כן בחודש אב, שאז זמן שהיה חורבן בית המקדש, וצריכים 
להתאבל על זה, נמצא, אז יהיה הפירוש, מה שאמרו חז"ל "ממעטים 
שמחה", 
%break
היינו זו הדרך שעוסקים בחודש אדר בבחינת הימין, שהוא כדי לעורר 
את הנס שנתגלה בחודש אדר, כמו שאמרו חז"ל "מאהבת הנס קיימו 
וקבלו".
%break
מה שאין כן בחודש אב, שצריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, 
צריכים לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים 
להיות בדרך הקדושה, שהוא עמ"נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק 
מענין השפעה.
%break
%page 280
ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות 
מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, 
שעוסק בתו"מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי 
שרק אפשר למלאות אותו.
%break
אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר 
הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד. ואז יקויים "כל 
המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים".
%break
%page 281
%H והיה כי יחטא ואשם
%break
בזהר ויקרא (דף פ"ב אות רנ"א) וזה לשונו, למדנו כתוב "והיה כי 
יחטא ואשם". מהו שבתחילה אומר "כי יחטא" ולבסוף אומר "ואשם". 
ומשיב, אלא כך למדנו "כי יחטא" היינו מאלו עבירות הנבראים חטאו, 
שכתוב "מכל חטאת האדם". 
%break
"ואשם" הוא כמו שאתה אומר, האשם המושב לה', אשר "ואשם" 
פירושו "ויתקן", כלומר "והיה כי יחטא", אם יתקן מעשיו והשיב את 
הגזלה אשר גזל. 
%break
אמר רבי יוסי, זה משמע שמה שכתוב "והשיב", שמשמע "שמשיב 
מעצמו", כי "וישיב" שהוא לשון צווי לא כתוב, אלא "והשיב" הוא 
בדיוק, דהיינו מעצמו.
%break
ויש להבין, מהו שאומר "כי יחטא" מאלו עבירות הנקראים חטא, 
שכתוב "מכל חטאת האדם". ויש להבין, וכי יש עבירה שלא נקראת 
חטא. ועל זה מביא ראיה, שכתוב "מכל חטאת האדם". 
%break
ואח"כ הוא מפרש את הפסוק "על גזלה", שזה נוהג דוקא בין אדם 
לחבירו. ומה עם המצוות בין אדם למקום.
%break
ונבאר זה על דרך העבודה. ידוע, שעיקר כל החטאים באים מסיבת 
הרצון לקבל, שנטבע בהנבראים מכח מחשבת הבריאה, שהיא 
"להטיב לנבראיו". 
%break
ולאחר שנעשה איסור מלקבל בעל מנת לקבל, שענינו הוא תיקון 
הצמצום, שנעשה בכדי שלא תהיה "נהמא דכסופא".
%break
ומשום תיקון הזה יצאו אח"כ ע"י השתלשלות העולמות "קליפות". 
ואח"כ, ע"י חטא דאדם הראשון בעץ הדעת, יצאו ב' מערכות, בסוד 
"זה לעומת זה עשה אלקים". ויש אבי"ע דקדושה ולעומתו אבי"ע 
דטומאה.
%break
ומכאן נמשכים כל החטאים, בזה שרוצים לקבל רק בעל מנת לקבל. 
זאת אומרת, שהאדם נברא מצד הטבע עם אהבה עצמית, שפירושו, 
שאינו דואג דבר אלא לתועלת עצמו. ורק ב"סגולת תורה ומצות" 
אפשר לתקנו שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ומטרם שמקבל את התיקון הזה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז הוא 
רוצה לבלוע הכל לתוך רשותו, היינו שהוא רוצה להוציא הכל מרשותו 
של הקב"ה, ולהכניסם לתוך רשותו של אדם.
%break
ומזה נמשכות לנו בעולם הזה שלוש הבחנות:
א. דברים אסורים, דברים מותרים
ב. בדברים מותרים אנו מבחינים גם כן ב' בחינות: דברים של מצוה 
ודברי רשות.
%break
ג. הוא על הכוונה, היינו שיש לכוון הן בדברים האסורים, שלא 
לעשותם, שיהיה מטעם להשפיע. ובדברים המותרים, בין של "דברי 
מצוה" ובין "דברי רשות", שהכוונה תהיה בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת 
עצמו, אלא מטעם מצות ה' הוא שומר תו"מ, 
%break
היות שהוא מאמין בה', שתהיה לו הנאה בזה, שמקיים את כל מה 
שהוא צוה לנו. וזוהי כל כוונתו, היינו בכל דבר ודבר שהוא עושה, הן 
"במצוות עשה", והן במצוות "לא תעשה", והן "בדברי רשות", הכל 
הוא משתדל לכוון בעת התעסקותו בהם לשם שמים.
%break
ובהאמור יוצא, שאם האדם מקבל הנאה לתוך רשות עצמו, החטא 
שלו הוא בזה, שמוציא מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו, 
%break
היות שהכל צריך להכנס לרשותו של הקב"ה, ושהאדם הוא רק "עבד 
ה'", ואין לו רשות בפני עצמו, אלא הכל ברשות רבו, ואין להעבד שום 
רשות בפני עצמו.
%break
אולם בזמן כשהוא מקבל את ההנאות שישנן בעולם לתוך רשותו, 
נראה זה כאילו יש שתי רשויות. וזה נקרא, שמוציא מרשות של 
הקב"ה, שהעולם הוא שלו, ומכניסו לרשות עצמו.
%break
ובענין הוצאת מרשותו של חברו לרשות עצמו, יש להבחין בשני 
אופנים:
%break
%page 282
א. שחבירו לא רואה, איך שהוא מוציא מחבירו ומכניס את הדבר 
לרשות עצמו. וזה נקרא "גנב", היינו אם חבירו לא רואה, יש לו האומץ 
להכניס את רכוש של חבירו לרשות עצמו. 
%break
מה שאין כן אם הוא רואה שחבירו יסתכל ויראה, איך שהוא לוקח 
דברים ומכניס לרשותו, אז הוא לא יגנוב.
%break
ב. ויש לפעמים, שהוא לוקח את רכוש של חבירו, אפילו שחבירו 
מתנגד לכך. וזה נקרא "גזלן", שהוא גוזל את חבירו, אפילו שחבירו 
רואה, ואינו מתפעל ממנו, שהוא צועק, שזה "גזלה" ואני לא מרשה 
לקחת. 
%break
והוא בשלו, היינו שאין לו כח להתגבר על התשוקה, מה שהוא 
משתוקק להרכוש של חבירו, ומוכרח לגזול. והסיבה שאינו מתפעל 
מהשני, שהוא מסתכל עליו בעת שהוא לוקח, בטח היא משום שהרצון 
לקבל שלו כבר אצלו מפותח בשיעור הגדול ביותר.
%break
וכך אמר אאמו"ר זצ"ל, שההבדל בין גנב לגזלן הוא בזה, שיש לגזלן 
רצון לקבל גדול יותר מגנב. לכן הגנב, בזמן שהוא יודע, שהבעל בית 
יסתכל עליו בשעת מעשה, הבושה הזו נותנת לו כח להתגבר ולוותר 
על הגנבה. 
%break
מה שאין כן גזלן, הרצון לקבל כל כך חזק, שאין שום דבר שיכול 
להפריע לו מלהפיק זממו, אלא הרצון והתשוקה גדולה שיש לו, משום 
זה הוא לא מסתכל על שום דבר, ומוציא את מחשבתו לפועל.
%break
ובהאמור נוכל לבאר מה ששאלנו לעיל, מה הענין שרוצה לרמז 
שאומר "כי יחטא". היינו, מאלו עבירות, הנקראים חטא, שכתוב "מכל 
חטאת האדם". 
%break
יש לפרש במה שאומר "מאלו עבירות הנקראים חטא", ואח"כ הוא 
מביא ראיה מהכתוב "מכל חטאת האדם" ומה היא הכוונה "מכל", יש 
לפרש שכל כוונתו על השורש שממנו באים כל החטאים, 
%break
שהוא הרצון לקבל, שבה מתחילים לכל הפעולות שישנן בעולם, ובה 
מסיימים כל העבודות. היינו שניתן לנו לתקן את הרצון לקבל הזה, 
שיהיה בעל מנת להשפיע, ובזמן שיהיה הרצון לקבל הכללי, מתוקן 
בעל מנת להשפיע, זה יקרא "גמר תיקון".
%break
זאת אומרת שכל התיקונים שאנו צריכים להתייגע בתורה ומצוות 
אינם יותר, אלא לתקן הרצון לקבל שיהיה בעמ"נ להשפיע, ואז נזכה 
לבחינת "דביקות", ואז נוכל להשיג את מטרת הבריאה, שהיא 
"להטיב לנבראיו".
%break
ונמצא שבגמר התיקון, שפירוש שהכל מתוקן ואין עוד מה לתקן 
משמע שהכל צריך להכנס לקדושה, היינו אפילו זדונות גם כן צריכים 
להכנס לקדושה, אחרת נמצא שחסר חלק מהרצון לקבל, שנשאר 
מבחוץ שעוד לא קבל תיקון. 
%break
וזה שאמרנו שהרמז שאומר הכתוב "מכל חטאת האדם", היינו שכל 
מה שנמשך מהשורש הזה, זאת אומרת שצריכים לדעת שאין שום 
חטא שלא יהא נמשך מהרצון לקבל השורשי, כידוע שזהו שורש כל 
הנבראים, 
%break
ולפי זה אם יהא נשאר חטא אחד אפילו והיות שהוא נמשך מהשורש 
שהוא הרצון לקבל, גם הוא מוכרח להתקן בעמ"נ להשפיע, אחרת 
יהיה חסרון זה ניכר בהשורש, 
%break
היינו בצמצום א', שנעשה על הרצון לקבל השורשי, היה בכדי שנקבל 
כל מה שישנו במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו" בהכלים שיש 
עליהם התיקון בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה אפשר להבין על דרך הציור, נגיד למשל היות שרצונו להטיב 
לנבראיו היה על מאה קילו תענוג מובן מאליו שהיה צריך להכין כלי, 
שיהיה בו חסרון על מאה קילו, אחרת אין מקום להכנס המאה קילו 
תענוג, כי אין מילוי אלא במקום חסרון, 
%break
נמצא לפי זה אם בעת שממלאים את הכלים היינו החסרונות, ונשארו 
כלים מבחוץ, היינו חלק מהכלים ששייכים להמאה קילו חסרון, שאינם 
נקיים ומוכשרים למלאותם עם השפע השייך להם, 
%break
נמצא שהשפע שהיה ברצונו יתברך לתת, היינו המאה קילו תענוג, לא 
נתמלא רצונו, כיון שחלק מהכלים שייכים לחלק מהשפע והם עוד לא 
קבלו מה ששייך להם.
%break
לפי זה יוצא, שכל הכלים שיצאו כולם בעת הבריאה כולם צריכים 
להכנס להקדושה, ובזה מובן מה שאומר הזה"ק "עתיד מלאך המות 
להיות מלאך קדוש", וזהו כנ"ל כיון שכל הרע בא מהרצון לקבל שבראו 
הקב"ה ואח"כ עשה עליו צמצום, הנקרא "תיקון", 
%break
%page 283
בטח צריך להיות כל מאה קילו רצון לקבל שברא, צריך להתקבל ע"י 
התיקון הנקרא מקבל בעמ"נ להשפיע. והבחינות האלו שלא יכולים 
לתקן אותן לפני גמר התיקון, זה נקרא "קליפות וטומאה וס"א", 
%break
אבל בגמר התיקון, כל הכלים מוכרחים להכנס להקדושה, מסיבה 
הנ"ל אחרת יהיה חסרון בהשפע, כי כל הכלים מוכרחים לקבל השפע 
מה ששייך לחלקם כנ"ל.
%break
ובהאמור, יהיה מובן מה שכתוב "מכל חטאת האדם" שהכוונה על 
השורש של החטאים, הנקרא רצון לקבל, וזהו מה שכתוב "והיה כי 
יחטא ואשם", שהפירוש של הכתוב "מכל חטאת האדם", אין הפירוש 
החטאים מבין אדם לחבירו דוקא, 
%break
כמו שכתוב אח"כ פירוש על הכתוב "ואשם", הוא כמו שאתה אומר 
"האשם המושב לה'", אשר "ואשם" פירושו ויתקן מעשיו, והשיב את 
הגזלה אשר גזל שמשמע דוקא בין אדם לחבירו.
%break
אלא שיש לפרש כנ"ל ששורש כל חטאים הוא הרצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, שפירושו מה שהאדם מקבל מהקב"ה היינו מרשותו, ומכניס 
את הכל לרשות עצמו, שזה נקרא גזלה כנ"ל שהוא מוציא מרשותו של 
הקב"ה, 
%break
אף על פי שהתורה צווחת ואומרת שאסור לקבל לרשות עצמו, אחרת 
זה נקרא כאילו שיש שתי רשויות היינו רשותו של הקב"ה והוא מוציא 
את התענוגים מרשותו של הקב"ה לרשות של עצמו. 
%break
נמצא שהוא לא נקרא גנב אלא גזלן, משום שאף על פי שהקב"ה 
רואה מה שהוא לוקח, אבל הרצון לקבל שלו כל כך חזק שאין בידו כח 
להתגבר עליו, ומשום זה הוא נקרא גזלן ולא גנב.
%break
ומה הוא התיקון שלו, והשיב את הגזלה אשר גזל, היינו שיעשה 
תשובה, ויתקן שכל המעשים שלו יכנסו לקדושה היינו שימשיך בחינת 
רצון שיהיה שכל מעשים שלו יהיו בעמ"נ להשפיע, וזהו שמפרש 
"והיה כי יחטא ואשם", שפירושו של "ואשם" היינו שיתקן.
%break
ורבי יוסי מוסיף ואומר, וזה לשונו זה משמע מה שכתוב "והשיב", 
שמשמע "שמשיב מעצמו", כי "וישיב" היה משמע שהוא לשון צווי לא 
כתוב, אלא "והשיב" הוא בדיוק היינו מעצמו. 
%break
היינו שיש "תשובה מיראה" שאז "זדונות נעשו לו כשגגות" וזה נקרא 
הגם שהוא משיב את הגזלה, אבל זה נקרא עוד שלא ברצון, אלא 
היות שיש לו יראה, לכן הוא משיב את הגזלה. 
%break
אבל זה לא נקרא "מעצמו" היינו מרצונו הטוב, שנוכל לומר שהוא 
שבע רצון מזה שמחזיר את הגזלה, אלא כאילו שאין לו ברירה. ועל 
"תשובה מיראה", עוד לא ניתקן את החטא, כי "תשובה מיראה", 
"זדונות נעשו לו רק כשגגות". 
%break
ומשום זה נמצאים כלים שהם עוד מחוץ לקדושה, היינו שאין השפע 
העליון יכול להתלבש בהם, אם כן אי אפשר רצונו יתברך שהיה 
"להטיב לנבראיו", להשפיע לתחתונים, אין לו מקום להתלבש כנ"ל, 
נמצא כאילו שיש חסרון בהמטרה.
%break
אי לזאת, ניתן לנו תיקון המכונה "תשובה מאהבה", שאז "זדונות 
נעשו לו כזכיות", וממילא הכלים האלו שהיו בבחינת "זדונות", שהם 
בחינת רצון לקבל, ששיכים לשפע העליונה מצד מטרת הבריאה, ואין 
הם ראויים לקבל את השפע. 
%break
אבל בזמן שהכלים האלו נעשו מהם זכיות, אז הם כבר ראויים 
שהשפע העליון יתלבש בהם, ואז יכולה להתקיים את שלימות 
המטרה שהיא "להטיב לנבראיו", 
%break
בשיעור השפע שהיה ברצונו יתברך לתת להם, הם עתה נכנסו כל 
הכלים השייכים לרצון לקבל הכללי שנתחלק לכמה חלקים, בכדי 
חלקים קטנים יותר קל לתקנם.
%break
והוא על דרך המשל שמביא אאמו"ר זצ"ל בענין תיקון החטא של עץ 
הדעת, (פנים מסבירות דף נו') למלך שהיה רוצה לשלוח סך גדול 
דינרי זהב לבנו למדינת הים, 
%break
והנה כל בני מדינתו גנבים, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות. ופרוטה 
ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול וע"י זה יתוקן הכל.
%break
%page 284
%H ענין למעלה מהדעת
%break
בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, 
והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי 
הזו צריכה להישאר לעולמים. 
%break
היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה 
מהדעת". מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת 
חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.
%break
אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו 
ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". 
%break
היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל 
מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה 
מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, 
מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.
%break
אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, 
אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא 
רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, 
והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, 
%break
שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל 
מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל 
דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את 
זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.
%break
בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא 
צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף 
שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. 
%break
וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום 
שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא 
מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם 
שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.
%break
והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף 
מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים 
עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. 
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר 
גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.
%break
וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל 
החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד 
המחשבה, והן מצד המעשים, 
%break
אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה 
יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.
%break
זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין 
לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול 
לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. 
%break
אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, 
הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו 
כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, 
שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.
%break
נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו 
תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. 
%break
וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על 
החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש 
לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש 
להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.
%break
%page 285
נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל 
לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה 
ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, 
מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.
%break
אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים 
במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו 
את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה 
רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, 
%break
היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן 
מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות 
שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם 
תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. 
%break
ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו 
בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, 
איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ילמדו 
ויתפללו. 
%break
היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, 
ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או 
איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו 
מקום עבודה בלי יסורים, 
%break
או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא 
עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל 
הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב 
בהם, 
%break
כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים 
לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.
%break
נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות 
שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים 
חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. 
%break
שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, 
ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה 
שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, 
%break
בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. 
אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי 
יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.
%break
נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול 
לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה 
שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו 
להיות רשע חס ושלום, 
%break
אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז 
אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על 
גשמיות שלך.
%break
ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע 
לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז 
אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך 
עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה 
משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר 
קדוש משאר גופות החברים, 
%break
היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ 
לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, 
%break
ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, 
שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, 
משום שיש לו תכונות חשובות.
%break
וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, 
ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם 
בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות 
הטובות שיש לי. 
%break
אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי 
ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת 
ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. 
%break
%page 286
ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל 
מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את 
אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, 
אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.
%break
אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב 
מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה 
להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד 
רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין 
שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.
%break
זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל 
מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, 
שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת 
הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. 
%break
כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא 
רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים 
לראות שיש שם לכלוך.
%break
כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה 
ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו 
היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. 
%break
ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל 
החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את 
עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.
%break
ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, 
הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. 
נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם 
יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. 
%break
אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם 
רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, כי אין האדם רואה, 
שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון לקבל שלו, המכונה 
"אהבה עצמית".
%break
אולם בעת שמתחיל לעבוד עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא 
רוצה להגיע לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, שע"י זה 
הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל להרגיש, 
שאהבה עצמית הוא דבר רע. 
%break
וזה הולך לפי סדר ומדרגה, שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע 
לו להגיע לדביקות ה', אז הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, היינו 
הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, 
%break
כמו ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא", כמו 
שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על 
ראשו".
%break
ולפי זה אנו רואים, שהאמת הוא, שהאדם צריך להרגיש, שהוא יותר 
גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את ענין שחז"ל 
אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". 
%break
זהו דוקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך 
מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת 
עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש את מאמר של רבי יוחנן "ראה הקב"ה שצדיקים 
מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת 
עליהם תבל". ופירש רש"י "פזרן בכל הדורות" להיות שתות וקיום 
ויסוד לקיום תבל (יומא ע"ח ע"ב). 
%break
"מעוטים" משמע, שמתמעטים והולכין. לכן מה עשה "עמד ושתלן בכל 
דור ודור". היינו, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, ע"י זה יתרבו. ויש 
להבין, איך, אם פזרן אותם בכל דור ודור, יתרבו. 
%break
שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או 
שפזרן בכל הדורות, כמו שמובן מדברי פירוש רש"י, שע"י זה שפזרן 
בכל הדורות, יתווספו צדיקים.
%break
%page 287
והוא זצ"ל אמר, ע"י זה שיהיו צדיקים בכל דור, אז יהיה מקום 
לאנשים, שאין להם מצד הלידה התכונות המוכשרות להגיע לידי 
דביקות בה', 
%break
אלא ע"י זה שיתחברו לצדיקים, שיהיו בכל דור, אז ע"י הדביקות 
בהם, ילמדו ממעשיהם, ויוכלו לקבל תכונות חדשות, מצד הצדיקים 
שיהיו בכל דור. לכן פזרן את הצדיקים בכל דור ודור, שבאופן כזה 
יתרבו הצדיקים.
%break
ובהאמור, אותו דבר יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, 
שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. 
%break
וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך 
לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר 
מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.
%break
ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בה ומראה לו את שפלות החברים, הוא 
צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה 
היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים 
במדרגה יותר גבוהה ממנו. 
%break
וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו 
"תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
%break
אמנם בין אדם למקום, זהו ענין אחר לגמרי. היינו, שלמעלה מהדעת 
הוא יותר משובח. שאם הוא, הוא מקבל על עצמו אמונה למעלה 
מהדעת, אז עבודתו היא בדרך הנכונה. 
%break
מה שאין כן בתוך הדעת, הגם שהשכל של האדם מבין אחרת. זאת 
אומרת, כל אדם יודע ומבין, אם הוא לא היה צריך להאמין, אלא 
שהיה מגולה לכל השגחתו יתברך בעולם כולו, 
%break
היינו אצל כל הנבראים, בטח שכל העולם היו עוסקים בתורה ומצות, 
ולא היה אז מקום לחילוניים, אלא כולם היו דתיים.
%break
אבל היות שגילוי השגחתו יתברך אינו מגולה לתחתונים, אלא 
שצריכים להאמין, וענין אמונה זהו דבר קשה, היות שהבורא נתן לנו 
שכל ודעת לראות כל דבר ודבר לפי ראות עיניו, וכל ענינינו בין אדם 
לחבירו אנו מסתכלים רק לפי ראות השכל שלנו, 
%break
ואין לנו שום דבר שיתן לנו הבחנה, רק השכל שלנו, כמו שאמרו חז"ל 
(ב"ב קל"א) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", נמצא לפי זה, שכל 
הענינים אנו הולכים לפי השכל, שהוא בתוך הדעת, ולא למעלה 
מהדעת.
%break
ומשום זה, בזמן שאדם מתחיל בעבודת ה', ואומרים לו, שהוא צריך 
לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להרהר, הלא אני 
רואה, שהבורא נתן לנו דעת להבין כל דבר ודבר לפי השכל, היינו לפי 
מה שהדעת שלנו מבין. 
%break
ואיך אני יכול לקבל על עצמי דבר שהוא נגד השכל שלנו. ודבר זה 
הוא קשה מאוד, שהגוף יבין, שכדאי לעבוד את עבודת הקודש 
בלמעלה מהדעת.
%break
וענין למעלה מהדעת נוהג בין במוחא ובין בליבא. וזו היא הסיבה שלא 
כל אחד ואחד מסוגל להכנס לעבודת הקודש בבחינת השפעה, שהיא 
עבודה דלמעלה מהדעת. 
%break
ומשום זה, כשמלמדים את כלל העולם בעבודת ה', הסדר הוא, כמו 
שאמר הרמב"ם ז"ל, שמתחילים בשלא לשמה, עד שתרבה דעתם 
ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם, שעיקר עבודה הוא בעמ"נ 
להשפיע, שהיא נקראת "עבודה לשם שמים".
%break
אבל יש להבין, מדוע דוקא בעמ"נ להשפיע הוא יותר משובח. והלא 
הדעת מחייבת ההיפך, שאם עבדות ה' היתה מלובשת בתוך הדעת, 
היו אז באים יותר אנשים, שירצו להיות עובדי ה'. 
%break
על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאל יחשוב אדם, שהבורא נתן לנו את 
עבודתו, שיהיה בלמעלה מהדעת, שזהו מדרגה שפלה. 
%break
אלא שאנו צריכים להאמין, שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, שדוקא ע"י יש 
להאדם הזדמנות, שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת 
הוא מוכרח לעבוד בעמ"נ לקבל.
%break
אי לזאת, הגם אם היתה העבודה בבחינת הדעת, בטח שהיו אז יותר 
עובדים, אבל אף פעם לא היו יכולים להגיע לידי דביקות ה', שהיא 
עבודה בעמ"נ להשפיע. 
%break
לכן, הגם שהיה ריבוי כמות, אבל מבחינת האיכות לא היתה שום 
מציאות, שהאדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא 
היה רוצה לתת להנבראים, כידוע, שרצונו יתברך הוא "להטיב 
לנבראיו".
%break
%page 288
אלא בכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא יהיה בהם שום חסרון, 
דהיינו שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, היה תיקון הצמצום, שלא 
יאיר השפע העליון, אלא במקום שתהיה השתוות הצורה. 
%break
שזה נקרא, שהנבראים יקבלו את השפע בכלים דהשפעה. ובזמן 
שהכלים דהשפעה לא יהיו נמצאים אצל הנבראים, אז הם מוכרחים 
להישאר בחושך, שזה נקרא "וימותו ולא בחכמה".
%break
אבל צריכים לדעת, שגם בהשלא לשמה יש שם מאור תורה. שעל זה 
אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך 
שלא לשמה באים לשמה, 
%break
משום המאור שבה מחזירו למוטב". אבל אח"כ צריך האדם להגיע 
לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחא וליבא בלמעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים 
בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם 
נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. 
%break
זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים 
לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך 
להאמין בלמעלה מהדעת.
%break
היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, 
ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא 
למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, 
%break
שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, 
אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.
%break
וכעין זה יכולים לפרש את הכתוב (שמואל ט"ז, ז') "ויאמר ה' אל 
שמואל, אל תבט אל מראהו, ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא 
אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".
%break
רואים אנו, שבזמן שה' שלח את שמואל למשוח למלך את אחד מבניו 
של ישי, שמואל הבין לפי ראיית עינים שלו, כי אליאב בן ישי ראוי לפי 
ראות עיניו להיות מלך לישראל במקום שאול המלך, 
%break
וה' לא הסכים על מה שהוא מבין. אלא לבסוף כשהביאו את דוד, 
שהוא היה רועה בצאן, ודוד היה אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, 
"ויאמר ה', קום משחהו כי זה הוא".
%break
ומה מלמדנו זה. אנו רואים כאן שני דברים:
א. מצד שמואל, שהוא הבין לפי שכלו את המעלות של אליאב, שהוא 
ראוי להיות מלך על ישראל. וה' אמר לו "לא, אל תלך לפי הדעת 
שלך". כי מה שנוגע כלפי ה', אז אין הדעת מועילה כלום. 
%break
אלא כיון שה' רצה למלוך מלך. זה נקרא "בין אדם למקום", ששם אין 
ענין לדעת, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם". אלא 
מה אמר לו ה' "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' 
יראה ללבב".
%break
ולפי הנ"ל יכולים לפרש "כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם 
לחבירו. אז הוא טוב, שיכולים ללכת בתוך הדעת, שזה הוא לפי ראות 
עיני האדם. מה שאין כן "וה' יראה ללבב". 
%break
זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם 
להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת. לכן יוצא כאן שיש 
להבחין ב' דברים:
%break
א. בין אדם למקום למעלה מהדעת יותר משובח,
ב. בין אדם לחבירו בתוך הדעת הוא יותר משובח.
%break
לכן אמר לו ה' "אל תביט אל מראהו". כי בענין, ללכת לפי ראות עיניו, 
זה הוא טוב בין אדם לחבירו. אם אתה יכול לראות את המעלות של 
החבר בתוך הדעת, הוא יותר משובח. 
%break
מה שאין כן כאן, שאני רוצה למשוח אותו בתור מלך, הפעולה זו 
שייכת לי, אני רוצה שיהיה מלך. נקרא זה "בין אדם למקום". 
%break
כאן דוקא בלמעלה מהדעת היא העבודה הנכונה, שדוקא ע"י זה 
תהיה האפשרות להגיע לידי קבלה בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יפול 
לתוך מקבל בעמ"נ לקבל, שזהו גורם פירוד וריחוק מהקדושה.
%break
%page 289
אבל כאן נשאלת השאלה, היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה 
מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, 
בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, 
%break
והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל 
העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, 
שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה 
מהדעת.
%break
ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, 
שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך 
עכשיו בתוך הדעת. 
%break
ומה יש בידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל 
מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, 
שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה 
שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות.
%break
שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד 
למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן 
מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שאדם זכה לאיזה גילוי מלמעלה, ועכשיו 
הוא מרגיש, שכדאי להיות עובד ה', נמצא, שעד עכשיו, שהיתה לו 
עבודה בבחינת למעלה מהדעת, שהגוף לא היה מסכים לעבודה כזו, 
והיה צריך תמיד להתגבר, 
%break
והיה זקוק שהבורא יתן לו כח להתגבר למעלה מהדעת. מה שאין כן 
עכשיו כבר הוא לא צריך לעזרת הבורא, היות שעכשיו הוא מרגיש, 
שיש לו יסוד על מה לבנות את בנין שלו. היינו, שכבר יש לו תמיכה על 
מה לסמוך. 
%break
נמצא, בזה שעכשיו הוא פוגם באמונה, ממה שהיה משתמש מקודם, 
שעתה הוא כבר יכול לומר, ברוך ה' שנשתחררתי מהעול אמונה, 
שהיה עלי בבחינת לעול ולמשא. 
%break
מה שאין כן עתה, כבר יש לי בסיס בתוך הדעת, כיון שקיבלתי עתה 
איזה התעוררות מלמעלה, שהגוף גם כן מסכים, שכדאי לקיים תורה 
ומצות. נמצא בזה, שהוא פוגם בהאמונה.
%break
ואמר זצ"ל, שאז מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך 
האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. 
%break
והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק 
בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי 
קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה.
%break
וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. 
נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, 
שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, 
איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת.
%break
ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה 
לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, 
לבנות עליו את בנין עבודתו. 
%break
אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך 
הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת 
זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, 
%break
משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים 
"בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה 
מהדעת.
%break
היוצא מהנ"ל, בענין למעלה מהדעת יש הבדל מבין אדם למקום, לבין 
אדם לחבירו. כי בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות את מעלות 
חברים בתוך הדעת, הוא יותר משובח. 
%break
אבל אם בתוך הדעת הוא רואה רק חסרונות של החברים, אז אין לו 
ברירה, אלא מוכרח ללכת למעלה מהדעת, ולומר, מה שאני רואה, 
ושומע, ומרגיש, כל זה אינו נכון ואמת. 
%break
כי אי אפשר להיות, שהחברים, שאני בחרתי בהם, להתחבר עמהם, 
היתה לי טעות, היינו שהחישוב שלי היה בטעות.
%break
%page 290
היינו, אני חשבתי, שאני אוכל להתעשר מהם ברוחניות, משום שיש 
להם רכוש מה שאין בידי. לכן אם אני אתחבר עמהם, אז אני אוכל 
לעלות בדרגה יותר גבוהה, מכפי שחשבתי. 
%break
ועכשיו אני רואה, שלמעשה אני רואה אחרת. והיות ששמעתי, שבעל 
הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת 
מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים.
%break
אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו 
החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני 
אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. 
%break
אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת 
החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי 
זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. 
%break
אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה 
יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה. אמנם מה לעשות, אין ברירה.
%break
אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת 
למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול 
לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, 
%break
היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, 
עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם 
בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, 
לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. 
%break
ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, 
שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו 
טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא 
כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'.
%break
וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". 
היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום 
חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא 
להעמיד תנאים להבורא, 
%break
ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו 
שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך 
שאני אהיה עובד ה', 
%break
ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין 
אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו 
עליו השלום.
%break
אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, 
אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו 
מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא 
יכול לתת לנו דעת. 
%break
אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין 
אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם 
הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל.
%break
%page 291
%H אשה כי תזריע
%break
הזה"ק (תזריע דף ג' ובהסולם אות ט') שואל, למדנו, אשה מזרעת 
תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר, זה שלמדנו, שהקב"ה גוזר על 
הטפה, אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה 
יולדת זכר. 
%break
ואם כן לא צריכים לגזירת הקב"ה. אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה 
מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר 
עליה, אם תהיה זכר או נקבה.
%break
ומפרש שם בהסולם וזה לשונו, כי ג' שותפין באדם, הקב"ה ואביו 
ואמו, שאביו נותן הלבן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. 
ואם הטיפה היא זכר, נותן הקב"ה נשמה של זכר. 
%break
ואם נקבה, נותן הקב"ה נשמה של נקבה. והבחנה זו שהקב"ה מבחין 
בהטפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה 
של הקב"ה. שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר, לא היתה 
נגמרת הטפה להיות זכר. 
%break
ונמצא שב' המאמרים אינם סותרים זה את זה. אמר רבי אחא, וילדה 
זכר, וכי כיון שמזרעת יולדת, הלא בהריון תלוי הדבר. 
%break
והכתוב הזה היה צריך לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. אמר רבי יוסי, 
אשה מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת אין מלה בפיה אלא 
הולד שלה אם יהיה זכר", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את כל הענין הנ"ל, וכי מה נותנת לנו הידיעה הזאת "אשה 
מזרעת תחילה". וגם מה שאומר לנו, שגדלות ה' הוא, שיודע להבחין 
בין טפת זכר לטפת הנקבה. וכי זה הוא גדלות יתברך, שמזה אדם 
יקבל התפעלות, וע"י זה הוא יקבל על עצמו להיות עבד ה'. 
%break
וכמו כן יש להבין מה שרבי אחא שואל, אשה כי תזריע ותהר. זכר, 
היה צריך לומר. ומתרץ רבי יוסי, אשה מיום שהזריעה ונתעברה עד 
יום שיולדת אין מלה בפיה אלא אם הולד שלה יהיה זכר. 
%break
היינו שהיא דואגת, שהולד שלה יהיה זכר. ומה נותנת לנו הידיעה 
הזאת מה שיש בפיה של האשה, ומה יהיה שנדע את הדאגה הזאת 
של האשה, מה שהיא דואגת שהוולד שלה יהיה זכר.
%break
ולהבין כל זה נבאר מה שכתוב בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף 
קכ"ט אות נ"ז) וזה לשונו "כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה 
בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם 
קבלתה את אור העליון, והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, 
%break
ועם העסק שלו בתורה ומצות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, יהפך 
את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה על מנת להשפיע, שבזה משוה צורת 
הקבלה להשפעה גמורה. 
%break
ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על 
אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור בלי שנוי צורה כלל, 
כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינת העליונות שלמעלה 
מבחי"ד, 
%break
כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, כי הבחי"ד 
הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה, בבחינת חלל פנוי 
וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, 
%break
שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם 
ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום נצוצין של 
השפעה".
%break
ובכדי לתקן זה היה ענין של שיתוף מדת הרחמים בדין, כי מבחינת 
מדת הדין אין העולם יכול להתקיים כנ"ל, כמו שכתוב (באות נ"ח) וזה 
לשונו "וראה שאין העולם מתקיים, 
%break
דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות להאדם הצריך 
להבראות מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו 
יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, שע"י השתתפות הזו נעשתה 
גם הבחי"ד, שהיא מדת הדין, כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה, 
%break
%page 292
שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם 
ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מעשים טובים עמ"נ להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו, שתהיה כולה על מנת 
להשפיע, שע"י זה יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם".
%break
וענין "שיתוף מדה"ר בדין", הסולם מפרש (תזריע אות צ"ה דף ל"א) 
וזה לשונו, "כבר ידעת, שיש ב' נקודות במלכות, אחת היא נקודת 
המלכות דצמצום א', שלא נמתקה בבינה, שהיא מדת הרחמים, 
ומבחינה זו אינה ראויה לקבל שום אור, 
%break
כי כח המסך והצמצום רוכב עליה. ונקודה הב' היא נקודת המלכות 
שנמתקה במדת הרחמים, שהיא בינה. וכל האורות שהמלכות 
מקבלת הם מבחינת נקודה הב'. 
%break
ולפיכך נקודה הא' היא גנוזה בתוכה, ורק נקודה הב' היא גלויה 
ושולטת בה, ועל כן היא ראויה לקבל אורות העליונים. ומטעם זה 
המלכות נקראת "עץ הדעת טוב ורע", 
%break
כי אם האדם זוכה, הרי טוב, שנקודה א' גנוזה ורק נקודה ב' שולטת, 
ואז יש במלכות כל טוב והתחתון מקבל ממנה. אם לא זכה, שהוא 
חוטא, אז יש כח בנחש לגלות נקודה הא' במלכות, שלא נשתתפה 
בבינה, אז היא רע".
%break
ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק בענין "אשה כי תזריע וילדה זכר", 
ששאלנו, מה בא זה ללמדנו, באם "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר". 
ולפי דברי הזה"ק הנ"ל, יוצא שיש באדם שני כוחות:
%break
א. "דמדת הדין", שהוא בחינת "נקבה", המכונה מלכות",
ב. "דמדת הרחמים", שהוא בחינת "זכר", שהוא כח זכר, היינו בחינת 
השפעה, כמו שאמרו חז"ל "מהו רחום אף אתה רחום".
%break
ואלו שני כוחות שולטים באדם, אלא פעם מדת הדין בגנוזה ומדת 
הרחמים שולטת, ופעם מדת הרחמים בגנוזה ומדת הדין שולטת. 
%break
ויש לדעת שענין "זריעה" הוא דומה כמי שזורע למשל חיטים בקרקע 
והחיטים נרקבים, אז מתחילים לצמוח חיטים טובים למאכל. וגם 
משתדלים להרבות זבל באדמה, שע"י זה יהיו החיטים שיצמחו אח"כ 
חיטים יפים למאכל.
%break
ובזה נוכל לבאר את המאמר הנ"ל "אשה כי תזריע". היינו אם האדם 
רוצה להכנס בדרך עבודה להגיע לדביקות ה', ורוצה להנות "ממאכלי 
אדם" ולא "ממאכלי בהמיות", סדר העבודה שלו צריך להיות, שיזרע 
את "בחינת האשה" שלו, הנקרא "בחינת רצון לקבל". 
%break
זאת אומרת, שהוא צריך לזרוק את הכלי קבלה שלו בתוך הארץ, 
ולהשתדל שהקבלה עצמית תרקב בעפר. ועד כמה שהוא מרבה זבל, 
היינו שמשתדל להבין ולהרגיש שאהבה עצמית תהיה מאוסה בעיניו 
כמו זבל, 
%break
וכל כמה שהוא משתדל לראות את השפלות של בחינת אהבה 
עצמית, והוא רוצה שתרקב את אהבה עצמית שלו, זה נקרא "אשה כי 
תזריע", היינו את בחינת הנקבה שבו, שהוא כלי קבלה, 
%break
את זה הוא קובר בקרקע, היינו שהוא רוצה שאהבה עצמית שלו 
תרקב, אז "וילדה זכר", היינו כלים דהשפעה, שע"י זה שהוא משתדל 
שהכלי קבלה יתבטלו אצלו, היינו אהבה עצמית, אז הוא זוכה לכלי 
השפעה.
%break
וזה דומה שלוקח חיטים וקברן בקרקע שירקבו. וע"י זה יהיו לו אח"כ 
חיטים "למאכל אדם". שענין "מאכל" נקרא מזה שנהנים. 
%break
זאת אומרת, במקום שטרם שנכנס לעבודה על דרך האמת היה נהנה 
רק ממה שנכנס בכלים דאהבה עצמית, (מזה) הוא נהנה עכשיו 
מדברים שנכנסים בכלים דהשפעה, שזה נקרא "מאכל אדם" ולא 
"מאכל בהמה", שנקרא תענוגי בהמיות. 
%break
וזה נקרא "זכה, מדת הדין נגנזה", היינו הרצון לקבל נגנז ואינו שולט, 
ורק הרצון להשפיע, שנקרא "מדת הרחמים", הוא השולט.
%break
וענין "זכה" יהיה פירושו, שרוצה להיות זך, שענינו להשפיע. ו"עב" 
נקרא רצון לקבל. ומשום שהוא רוצה להגיע למדת הרחמים, הוא זוכה 
שהכלי קבלה נעלמו, היינו שאינם שולטים. 
%break
אלא מדת הרחמים, הנקרא "השפעה" ו"בחינת זכר" היא השולטת. 
וזה נקרא "וילדה זכר", שהוולד הנולד ע"י "זריעת האשה", היינו ע"י 
קבורת הרצון לקבל באדמה, היינו שהוא רוצה להיות לקבל כל הנאות 
שלו בכלים דהשפעה, כנ"ל.
%break
%page 293
מה שאין כן אם "איש מזריע תחילה", שתחילת עבודתו הוא, שכלים 
דהשפעה ממה שהוא נכלל מתוך שורש התיקון כנ"ל, שע"י שיתוף 
מדת הרחמים בדין, הוא חושק לקבור את הכלים דהשפעה, הנקרא 
"זכר", אז "וילדה נקבה", 
%break
שפירוש שמתגלה אז מדת הדין שבו, והיא השולטת, ומדת הרחמים, 
הנקרא "בחינת זכר" נעלמת, ואין לו שום כח לעשות משהו עם כלים 
דהשפעה.
%break
שאז כל המאכלים שלו הוא מאכל של בהמיות, שהוא מונח רק 
באהבה עצמית, כדוגמת הבהמות. 
%break
זאת אומרת, אם הוא זורע באדמה את הכלים דקבלה, הנקרא 
"נקבה", אז יוצא מזה "מאכל אדם", היינו כוחות להשפיע. ואם הוא 
קובר באדמה את כוחות דהשפעה, אז "וילדה נקבה", שאז כל מאכלו 
הוא רק בכלים דקבלה, שזה נקרא "וילדה נקבה". 
%break
ובזה נבין מה שרבי יוסי השיב לשאלת רבי אחא, ש"הקב"ה מבחין בין 
טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם 
תהיה זכר או נקבה". ושאלנו, מה בא זה ללמדנו.
%break
הנה חז"ל אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "בנשמתא 
קדישא". נמצא לפי זה, בזמן שהאשה מזרעת תחילה, שפירושו 
שתחילת עבודתו היא "לזרוע", היינו "לקבור באדמה את בחינת 
האשה שלו", שהיא הרצון לקבל לעצמו, 
%break
שכל מחשבתו הוא רק איך להפטר מאהבה עצמית, ואת זה הוא 
מבקש מה', אז הקב"ה מבחין בהטפה, אם היא של זכר, היינו שהוא 
רוצה שה' יתן כלים דהשפעה, ואז הקב"ה נותן לו "נשמה של זכר", 
היינו שנותן לו כח מלמעלה, הנקרא "נשמתא קדישא", 
%break
ובזה הוא יכול להיות משפיע, אם הקב"ה רואה, שכוונתו בהעבודה 
של תו"מ היא בכדי לטהר את עצמו, כי הוא רוצה לצאת מטומאת 
אהבה עצמית, אז הקב"ה נותן לו נשמה של זכר.
%break
ואם הקב"ה מבחין בהטפה שהיא של נקבה, היינו "איש מזריע 
תחילה", שתחילת עבודתו הוא בכדי להרחיב את הכלי קבלה שלו, 
שמה שהוא נכלל מבחינת שורשו, שנקרא "שיתוף דמדת הרחמים 
בדין", 
%break
ע"י מעשיו שהוא עושה כוונתו היא רק בכדי לקבל שכר יותר גבוה, 
וכמו שכתוב בזה"ק "דצווחין ככלבא ואמרין, הב לן עותרא עלמא הדין, 
והב לן עותרא דעלמא דאתי".
%break
נמצא שכל מגמתו היתה רק בכדי להרחיב את הקנינים השייכים 
לאהבה עצמית. נמצא שע"י הזריעה, זאת אומרת, שהוא קובר את 
ההתכללות שיש בו מבחינת רחמים, וגורם שהמדת הרחמים, שהיא 
"בחינת כח השפעה", תהיה בגניזו, שזה נקרא "זריעה", 
%break
שמעלים ומכניס את החטה בתוך האדמה, והחטה נגנזת בתוך 
האדמה, שזה מרמז לנו, שכח השפעה נגנז וכח הקבלה מגולה, שזה 
נקרא "וילדה נקבה".
%break
נמצא, שמה שאמר רבי יוסי, שהקב"ה מבחין אם היא טפת זכר או 
נקבה, זה בא ללמדנו, שאין לאדם לומר, אני עוסק כל כך הרבה זמן 
בתורה ומצות, ואני שומר הכל "קלה כבחמורה", 
%break
ואין אני רואה שהקב"ה יתן לי עזרה מלמעלה, שתהיה לי אפשרות 
לעלות במדרגות הקודש. ושואל, איפה הסיוע של מלמעלה, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
על זה בא רבי יוסי ואומר, שהקב"ה מבחין על הטפה מה הוא. אם 
זכר, אם אתה רוצה בעבודה דלהשפיע, או בעבודה דנקבה, היינו שכל 
עבודתך היא בכדי לקבל שכר, הנקרא "משפיע", אבל הוא בעל מנת 
לקבל. 
%break
לכן אין לו לומר, שהקב"ה אינו שומע תפלתו. אלא הקב"ה שומע ויודע 
על מה הוא מתפלל. היינו, שבכלל הוא לא רוצה לקבור בארץ את 
אהבה עצמית שלו, אם כן איך הקב"ה יכול לתת מה שהוא לא רוצה.
%break
וידוע ש"אין אור בלי כלי". כי "כלי" נקרא חסרון ו"אור" נקרא מילוי 
החסרון. ואם אין לו להאדם חסרון, שירגיש מה שאין לו רצון להשפיע, 
זהו עיקר שפלותו של אדם, שבעבורו הוא מרוחק מהקדושה, ואין הוא 
מסוגל לזכות לדביקות ה', זה נקרא שאין לו כלי לקבל מילוי. 
%break
%page 294
ומשום זה אומר רבי יוסי, שהקב"ה מבחין איזו טפה היא, היינו מה 
שאדם רוצה שהקב"ה יתן שם איזו נשמה, היינו אור המלובש בכלי 
דהשפעה, 
%break
היינו שנותן לו אור, שיהיה לו כח דהשפעה, או כח דקבלה. לכן אין 
לו שום טענות להבורא, כי הוא נותן להאדם מה שאדם רוצה.
%break
וזה הוא על דרך שאמרו חז"ל "הכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע 
תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". שפירושו, שבזה שהקב"ה נותן לו 
נשמה של זכר, 
%break
היינו אור, שיהיה לו כח להשפיע, בזה מתראה עדותו של הקב"ה, 
"שמעיד שלא ישוב לכסלו", מטעם שהקב"ה נתן לו את הנשמה, בזה 
הוא בטוח שמהיום והלאה הוא לא יעבוד בשביל אהבה עצמית, אלא 
הכל בעמ"נ להשפיע.
%break
וזהו כנ"ל בדברי הזה"ק, שהבא לטהר מסייעין אותו. וזהו מה שאמר 
רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין בין טיפה של זכר ובין טיפה של נקבה. 
ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה. 
%break
וזה נקרא, שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד. אולם 
איך האדם יכול להגיע, שיהיה לו רצון לקבור את אהבה עצמית שלו, 
%break
שאנו מכנים זה בשם "כלי", והקב"ה יתן לו אור בתוך הכלי זו, היינו 
הנשמה של זכר, בכלי שבא ע"י קבירת הרצון לקבל, הנקרא בחינת 
"אשה כי תזריע", כנ"ל.
%break
כי מאוד קשה להאדם, לאחר שהאדם נברא שיהא מדת הדין בגלוי 
ומדת הרחמים היא בגניזו. כי תחילת בריאת האדם היא בבחינת 
"עייר פרא אדם יולד". ומדת הרחמים שבו היא אצלו בבחינת נקודה 
שחורה, שאינה מאירה. 
%break
משום זה אין לו שום צורך וחסרון שיוליד לו מחשבה, שהוא זקוק 
לכלים דהשפעה. אלא שכל דאגתו היא איך למלאות כל מה שאהבה 
עצמית דורשת. ובאם הקב"ה יעזור לו, שיהיה לו כל המילוי של הרצון 
לקבל, הוא ירגיש שהוא איש המאושר בעולם, ומה חסר לו עוד.
%break
נמצא לפי זה, מי הוא שיכול להגיד לו, שחסר לו חסרון, הנקרא רצון 
להשפיע. ודבר חדש הוא שומע, שאומרים לו, שחסר לו חסרון. 
%break
זאת אומרת, ששם "כלי", הנקרא חסרון, יהיה עכשיו מה שחסר לו, 
היינו שחסר לו חסרון, והמילוי יהיה שיקבל את החסרון. נמצא לפי זה, 
ששם "כלי" "ואור" יהיה הכל על חסרון.
%break
ובכדי להבין את זה נקדים מה שאמרו חז"ל, "שתפלה נקרא עבודה 
שבלב". ומדוע נקראת "תפלה" "עבודה שבלב", הלא אין תפלה אלא 
בפה. 
%break
ויש לפרש, ש"תפלה" נקראת חסרון, שהאדם רוצה שימלאו לו את 
מבוקשו, היינו שישיג חסרון בזה, שאין לו צורך שירצה להשפיע, אלא 
כל רצונו הוא באהבה עצמית. 
%break
אבל איך אדם יכול לדרוש את דבר שאין לו בזה שום צורך, הגם 
שהוא שומע שאומרים לו, שרק זה חסר לו, אבל אם הוא לא 
מרגיש, מה עליו לעשות, שירגיש שחסר לו.
%break
על זה נתנו לנו חז"ל עצה, הנקראת "תפלה", שהיא "עבודה שבלב". 
פירוש, האדם אומר בפה, שחסר לו רצון להשפיע, והלב אומר לו, 
שחסר לו רק למלאות את כל מה שאהבה עצמית דורשת, ולא לחשוב 
על חסרונות אלא על מילויים. 
%break
ומשום זה יש לו עבודה גדולה עם הלב שלו, שירצה לבקש חסרון 
כזה, שהוא נגד כל הרצון לקבל, שזהו כל עצמותו של הנברא. ופעם 
הלב גובר ופעם הפה גובר. נמצא, שאז אין פיו ולבו שוים, כי צריכים 
לדעת שסוף כל סוף דוקא הלב הוא השולט באדם ולא הפה.
%break
לכן אמרו, שהאדם צריך לעבוד עם הלב שלו, שיסכים לבקש חסרון, 
היינו שהקב"ה ימלא חסרונו, זאת אומרת שכאן נקרא המילוי בשם 
"חסרון". וזה פירוש "המקום ימלא חסרונו", שפירושו שהחסרון נקרא 
מילוי.
%break
ובהאמור נבין, שהעצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון 
להשפיע, היא רק ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם 
להחסרון. היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר 
לו. 
%break
נמצא, הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא 
מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, שהוא 
המילוי של חסרונו. 
%break
%page 295
אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, 
אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור.
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל בשם אדמו"ר מפורסוב זצ"ל, על 
המאמר שאמר רבי שמעון, "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש 
חסרון כיס", שפירושו של "כיס" הוא כלי, שמכניסים שם כסף, ש"כיס" 
נקרא חסרון, ו"כסף" נקרא מילוי החסרון. 
%break
נמצא, שאם אין להאדם כיס היינו חסרון, זהו עוד יותר גרוע משאין לו 
מילוי, כי זה נקרא שהוא "מחוסר הכרה". היוצא מזה, שבמקום שאין 
להאדם הרגש חסרון, בזה שאין לו כלי של רצון להשפיע, הוא צריך 
ביותר לזרז את עצמו. 
%break
ובמה, בתפלה, שהיא האמצעי בין הכלי להאור, היינו בין חסרון 
לחסרון ובין המילוי, שהוא כבר מרגיש את החסרון, שאינו יכול לעבוד 
בעמ"נ להשפיע.
%break
ועכשיו נבאר את מה ששאלנו על תירוצו של רבי יוסי על קושייתו של 
רבי אחא, למה כתוב "אשה כי תזריע וילדה זכר", הלא בהריון תליא 
מילתא, והיה צריך לומר "אשה כי תזריע ותהר זכר". 
%break
ורבי יוסי השיב "שהאשה מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת, 
אין מילה בפיה אלא אם הולד שלה יהיה זכר". ושאלנו, מה זה בא 
ללמדינו, מה שאשה מדברת.
%break
ובהאמור, לפי מה שביארנו הענין על סדר העבודה, אז צריכים לפרש 
"אשה כי תזריע" הכוונה על האדם שקובר את אהבה עצמית באדמה, 
על מנת שיצמח מזה בחינת זכר, זאת אומרת שיזכה לרצון להשפיע. 
%break
נמצא לפי זה, תיכף משהתחיל בעבודה שיגיע להשיג רצון להשפיע, 
שזה נקרא "אשה כי תזריע", תיכף מתחילת עבודה בכוון זה, מתחיל 
כבר להגיד "הלואי שאני אלד זכר".
%break
היינו, שהגם שצריכים לעבור תהליך של למאוס באהבה עצמית 
ולהרגיש את שיעור הרע, הנמצא בתוך האהבה עצמית. זאת אומרת 
שלא מספיק בזה שמחליט שלא ללכת על המסלול שהוא רגיל בו, 
והוא רוצה לשנות ולצאת מהרגילות, 
%break
אבל צריך להיות מגולה לפניו את שיעור ההזקות (הנזק), מה 
שהאהבה עצמית גורמת לו, כי רק בזה שהוא רואה מה שמפסיד, אז 
הוא יכול להיות בטוח שלא יתחרט באמצע.
%break
וזה דומה בערך הדין שנוהג בגר שבא להתגייר (יבמות מ"ז ע"א) וזה 
לשונו, "תנו רבנן, גר שבא להתגייר, בזמן הזה אומרים לו, מה ראית 
שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים 
סחופים ומטורפין ויסורים באין עליהם 
%break
(ופירש רש"י סחופים, שפלים, וכפויין, כמו סחופי כסא כפית הכלי). 
אם אומר, יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד". וסמ"ג כתב, "הטעם 
הוא כדי שלא יאמר לאחר מכאן, אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר", 
(יורה דעה סימן רס"ח).
%break
כי זה שרוצה לצאת מאהבה עצמית ולהתחיל בעבודה דלהשפיע, 
דומה שעוזב את כל המצבים שבו היה חי בהם, ועכשיו הוא מניח 
ועוזב את הכל, ונכנס לתחום שאף פעם לא היה נמצא שם. 
%break
ומשום זה הוא צריך לעבור בחינת "עיבור וירחי לידה", עד שתהיה לו 
היכולת לקנות תכונות חדשות, שזה זרה לרוחו ממה שקבל מיום 
היולדו עד עכשיו. 
%break
שכל מה שקבל מהסביבה, שעמהם היה מתגדל והם חינכו אותו עם 
דעותיהם ומחשבותיהם, היה הכל על בסיס של אהבה עצמית, ותמיד 
היה חושב לקבל שליטה על אחרים, ובמקום שהיה נדמה לו ששם 
הוא ימצא מקום לשליטתו, היה מבין שכדאי לתת יגיעה, 
%break
היות שזה מביא הנאה להרצון לקבל, והרבים היו מסייעים לו, שזה 
נקרא, שהוא קבל כח להשאיפות שלו מכח הרבים, היינו שהוא היה 
רואה, שכולם הולכים על דרך הזה, 
%break
וממילא הגוף היה יודע, שכדאי לתת יגיעה כדי לרכוש מקום שליטה 
או כבוד או כסף, הכל היה מכוון על קו אחד, הנקרא רצון למלאות את 
הכלי שלו, שהוא נקרא אהבה עצמית.
%break
%page 296
מה שאין כן עכשיו, שבא להתגייר, היינו לצאת מאהבה עצמית, נמצא 
שבמקום שהיה חושב איך לשלוט על אחרים, אומרים לו שהוא צריך 
עכשיו לעשות את כל המאמצים שיש בידו איך לשלוט על עצמו, ועל 
אחרים אסור לשלוט. 
%break
ובמקום שכל יום עשה חשבון נפש, כמה שהרויח באותו יום שהכניס 
את זה בתיק של אהבה עצמית, אומרים לו שעכשיו הוא צריך לעשות 
חשבון בכל יום, כמה הוא הרויח רוחים שיכול להכניס אותם בתיק של 
אהבה הזולת.
%break
ולפי זה יש לפרש מה שאומרים לגר הבא להתגייר, שהרמז בזה הוא, 
שאדם שהיה עד עכשיו כמו גוי, על דרך שכתוב "ויתערבו בגויים 
וילמדו ממעשיהם", היינו כידוע מה שאומר הזה"ק "כי כל אדם הוא 
עולם קטן בפני עצמו". 
%break
שפירושו שיש בכל אדם התכללות מ"ע' אומות" שהם כנגד "ז' מדות", 
שכל אחת כלולה מעשר, לכן הם נקראים "שבעים אומות". ובחינת 
"ישראל שבו" היא בגלות תחת שליטת הגויים.
%break
לכן כשהאדם בא לקבל עליו (עול) מלכות שמים ולצאת מהגלות, 
שהוא נכנע מפניהם, ועד עכשיו הוא היה שומע בקולם, היינו מה שהם 
דורשים ממנו הוא היה מוכרח למלאות את רצונם, והיה חושב שכך 
צריך להיות, 
%break
אבל נתעוררה בו הנקודה שבלב ובא עכשיו לעבוד עבור הקב"ה. 
אומרים לו, עד עכשיו הגויים לא היו משפילים את בחינת ישראל שבך, 
נמצא שעוד לא היתה לך התנגדות מצד הגוף שלך, אבל עתה בו 
בעת שאתה רוצה להיות "ישראל", 
%break
ובזמן הזה היינו שעוד לא הגיע לצאת משליטתם, אז הם יבזו את 
"ישראל" שבך, כי הגוף לא יתן לך לעבוד בעמ"נ להשפיע, לכן חשוב 
קודם אם אתה רוצה לקבל עליך עבודה גדולה.
%break
אבל אח"כ גם אומות העולם נכנעים, היינו הגוף. אולם מטרם גמר 
עבודתו הוא מוכרח לעבור ירחי לידה. ומשום זה אין מודיעים לאדם 
את המשמעות האמיתית של בטול אהבה עצמית, אלא זה הוא מוכרח 
לקבל הידיעות האלו לאט לאט, שזה נקרא "ירחי לידה". 
%break
זאת אומרת, הגם שאומרים "אשה כי תזריע וילדה זכר", אבל האמת 
הוא כדברי רבי אחא, שלא כמו שאנשים חושבים, שתיכף שמזריעים, 
היינו תיכף כשמחליט לקבור את הרצון לקבל אז תיכף "וילדה זכר", 
%break
אלא בהריון תליא מילתא, פירוש שהגם שהוא הסכים לקבור את 
הרצון לקבל, אבל עוד לא יודע אפילו מהו הפירוש אמיתי של בטול 
אהבה עצמית.
%break
אלא שענין ידיעה אמיתית של טיבו של הרצון לקבל, אין האדם יכול 
להרגיש בפעם אחד, מטעם שענין הרצון לקבל צריכים להכשיר 
ולהכין, שיהא כח בידו לוותר על תענוג אמיתי, שהוא תענוג נצחי. 
%break
אם אין לו תרגילים, שהיה מרגיל את עצמו בכל פעם באהבה עצמית 
יותר גדולה, היינו בזמן שאדם מתחיל להכנס בעבודה דלהשפיע, 
%break
אז מן השמים נותנים לו כל פעם יותר תענוג אפילו בדברים גשמיים, 
בכדי שירגיל את עצמו לוויתורים לתענוגים שלא לקבל אותם אלא 
בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור מובן לנו מה שאמרו חז"ל "שרשעים נדמה להם היצר הרע 
כחוט השערה, ולצדיקים להר גבוה". ושאלנו, וכי יש הבדל במציאות. 
%break
אלא כנ"ל, היות שרוצים להכין את האדם שתהיה לו היכולת לקבל את 
התענוגים הנצחיים בעמ"נ להשפיע, ומשום זה נותנים לו כל פעם 
יותר תענוג בכל דבר, 
%break
כדי שזה יהיה בבחינת תרגילים, איך ללמוד שיהיה באופן, שהוא 
משתמש בכלי קבלה שלו, הנקרא "רצון לקבל", ומכל מקום תהיה לו 
היכולת לקבל אותו בעל מנת להשפיע, אחרת הוא מוותר על תענוג 
גדול כזה.
%break
נמצא לפי זה, שהוא מוכרח לעבור תשעה ירחי לידה, שע"י זה הוא 
קונה כל פעם כח, הנקרא "רצון להשפיע". שאם הוא רואה שיש איזה 
דבר שמפריע להרצון דלהשפיע, יש בכוחו לדחות את הדבר, ואז 
נקרא "וילדה זכר". 
%break
היינו לאחר שכבר עבר עליו את התהליך של "ירחי לידה", ולא 
באמצע עבודה, היינו שתיכף שנכנס בעבודה, תיכף הוא רוצה לראות 
את כח השפעה שהשיג, אחרת הוא ברוגז וטוען, הלא כבר התחלתי 
בעבודת הזריעה ואיפה הפירות מה שאני צריך להשיג. 
%break
%page 297
על זה מתרץ רבי יוסי, שהאשה תיכף משנתעברה עד יום שיולדת אין 
מלה בפיה אלא הולד שלה אם יהיה זכר, שהתירוץ הוא, הגם שעוד 
לא ילדה אבל אין לה סבלנות לחכות אלא תיכף רוצה ללדת.
%break
%page 298
%H ענין יראה ושמחה
%break
הזה"ק שואל (אחרי דף א' אות ב' בהסולם) וזו לשונו "רבי יצחק פתח, 
עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה' בשמחה באו 
לפניו ברננה. מקראות אלו סותרים זה את זה, אלא כך למדנו, עבדו 
את ה' ביראה. 
%break
כי בכל עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני רבונו, בתחילה צריך יראה, 
לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות 
התורה. ועל כן כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה. שעל 
ידה יזכה לכל".
%break
ויש להבין את ענין יראה מהו, כי אנו רואים שיראה ושמחה הם שני 
הפכים. ואיך יכול להיות שיראה תהיה סיבה לשמחה, כמו שאומר 
"ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה". 
הלא הם בסתירה זה לזה.
%break
ועוד יש להבין, וכי בשביל מה רוצה ה' שיראו מלפניו. מה זה נותן לו. 
הלא זה דומה, שאדם יכנס ללול של תרנגולים ויגיד להם, אם אתם 
תקבלו עליכם יראה, שאתם תיראו מלפני, אני אתן לכם לאכול 
ולשתות, 
%break
וכל מה שאתם רוצים אני אתן לכם תמורת שאתם יראים מפני. וכי 
אפשר לומר שהאדם יש לו איזה התחשבות בזה שהתרנגולים יתנו לו 
כבוד.
%break
ועל אחת כמה וכמה הנבראים כלפי הבורא. איזה ערך וחשיבות יש 
לומר שהבורא זקוק שהנבראים יראו מפניו. עד כדי כך, שחז"ל אמרו, 
שאין האדם צריך לעשות שום דבר, רק לעסוק ביראה, 
%break
כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וכמו כן כתוב 
(קהלת ג') "אלקים עשה שיראו מלפניו", שפירושו, שכל מה שעשה ה' 
עשה שיראו מלפניו.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, היינו לאיזה 
צורך ברא הבורא את הבריאה. כידוע, הטעם הוא, משום שרצונו 
להטיב לנבראיו. אלא בכדי שיצא לאור שלימות פעולותיו, 
%break
היינו שלא תהיה הבחינת "נהמא דכסופא", עשה תיקון, המכונה 
"צמצום והסתר", שמטרם שיש לאדם כלים דהשפעה, אין הנבראים 
יכולים לראות ולהרגיש את מציאותו יתברך, המכונה "הכרה בה'".
%break
זאת אומרת, הגם שאנו אומרים בכל יום בהתפלה "מלוא כל הארץ 
כבודו", מכל מקום אין לנו הרגשה בזה, אלא אנו צריכים להאמין 
למעלה מהדעת שכך הוא. והסיבה היא, כי אף על פי שאין בהאור 
שום השתנות, מטעם "אין העדר ברוחניות", 
%break
מכל מקום מצד הכלים יש שינויים, והכלים הם מגבילים את האור. כי 
בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה שהם מתפעלים מהשפע. 
ואם אין לו (לאדם) כלים, שיוכלו להיות בחינת לבוש להאור, 
%break
אז לא ניכר שום אור במציאות, כפי הכלל "אין אור בלי כלי", היינו 
שאנו צריכים לדעת דבר אחד, שאנו יכולים לדבר ממה שמושג לנו 
בהרגשתינו.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר משל על ענין הצמצום, שזה דומה לאדם, המכסה 
את עצמו שלא יראה אותו אף אחד. וכי שייך לומר, שהאדם שהסתיר 
עצמו שלא יראו אותו אחרים, וכי בשביל זה הוא לא רואה את עצמו. 
%break
כמו כן כשהבורא עשה צמצום והסתר, שהתחתונים לא יראו אותו 
בעת שהם משוקעים באהבה עצמית, שזו היא בחינת מקבל בעל מנת 
לקבל, שזה הוא הגורם שינוי צורה ופירוד בין המשפיע, שהוא הבורא, 
לבין המקבלים, שהם הנבראים.
%break
והיות שענין קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, שהוא הבורא, אי לזאת, 
בזמן שהאדם כן עוסק בקבלה, הוא מרגיש משום זה אי נעימות, 
המכונה "נהמא דכסופא", לכן נעשה תיקון מצד התחתונים, היינו 
שהצמצום אנו מתייחסים להתחתונים. 
%break
%page 299
פירוש, שהתחתונים צריכים את הצמצום וההסתר, כי דוקא ע"י תיקון 
זה תהיה להם היכולת לתקן את ענין של קבלה, להיות בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
אבל מצד העליון אין שום שנויים, וכל השינויים הם רק בבחינת 
הכשרת הכלים שלנו, כפי כמה שהם מסוגלים לקבל בעל מנת 
להשפיע.
%break
ולפי זה, שאין הטוב ועונג מאיר במקום הפירוד, אין כח בידי אדם 
לזכות לבחינת אמונה שלימה מטרם שתיקן את הרצון לקבל שלו. 
%break
כמו שאומר (הקדמת ספר הזהר, דף קל"ח, בהסולם אות קל"ח) וזו 
לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, 
כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, 
%break
כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה 
באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו 
הפועל יתברך".
%break
ומכאן אנו רואים את נחיצות תיקון של ענין השפעה, שלא לבד שאין 
מציאות לקבל את הטוב והעונג שהוכן בעדינו, אלא שיש כאן דבר 
המרחיק אותנו מאמונתו יתברך, שזה יותר רע מהכל.
%break
ועכשיו נוכל להבין מהו ענין של יראה, ששאלנו, וכי הקב"ה צריך 
שאנחנו נירא מלפניו. ולפי מה שהסברנו, שענין יראה הוא כמו שכתוב 
בהסולם, שהאדם מתירא אילו הוא לא יוכל להתגבר ולקבל בעמ"נ 
להשפיע כמו שצריך להיות, אלא יקבל בעמ"נ לקבל, 
%break
שזה גורם לו פירוד לאו דוקא מהטוב ועונג שלא יכול לקבל, אלא הוא 
מתירא שלא יבוא חס ושלום לידי כפירה באמונתו יתברך. נמצא, 
שהוא יכול לבוא לידי הס"א ממש.
%break
וזה פירוש "והאלקים עשה שיראו מלפניו", שע"י יראה זו יהיה תיקון 
גדול בשניים:
א. שתהיה להם אמונה בה',
ב. שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת להם.
%break
נמצא, מה שהבורא רוצה שיראה מלפניו, זה הוא בשביל שיהיו לנו 
כלים לקבל את הטוב והעונג, שעל ידי זה תהיה לנו אמונה בו יתברך, 
כנ"ל בהסולם (דף קל"ח) "שיראה הוא שמירה שלא נתרחק מאמונתו 
יתברך חס ושלום".
%break
ומזה נבין מה שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה", 
שפירושו, שהוא רוצה לתת לנו כל טוב, אלא דבר שהמעכב הוא 
השינוי צורה, שאין האור יכול להתלבש בכלי דקבלה. 
%break
לכן כשהאדם מתירא ונזהר, שתמיד תהיה כונתו בעמ"נ להשפיע, אז 
הבורא יכול לתת לו את השפעתו יתברך, ושיהיה בשלימות, היינו בלי 
שום אי נעימות, המכונה "נהמא דכסופא".
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, איך יראה יכולה להיות "יראה סיבה לשמחה". 
ובהנ"ל הוא פשוט, שעל ידי זה שתהיה לו יראה, היינו שיהא נזהר 
להשתמש תמיד בכלים דהשפעה, אז הבורא יכול כבר לתת לו את 
הטוב והעונג, כי יש לו כלים דהשפעה. 
%break
ובטח שאז תהיה לו שמחה מהשפע שקיבל בעמ"נ להשפיע. נמצא 
שהיראה הוא גורם לשמחה. ואם אין לו היראה כנ"ל, הוא מרוחק 
מכל.
%break
%page 300
%H ההבדל בין צדקה למתנה
%break
כתוב (משלי ט"ו, כ"ז) "ושונא מתנות יחיה". משמע מכאן, שאסור 
לקבל מתנות, אחרת זה גורם ההיפך מחיים. אם כן, איך העולם 
מקבל מתנות אחד מהשני. 
%break
וכמו כן יש להקשות על מה שאמר הקב"ה למשה "מתנה טובה יש לי 
בבית גנזי, ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם" 
(ביצה דף ט"ז).
%break
אנו רואים מה שמקובל, שמדרך העולם הוא, שהאדם יכול לבקש 
מהשני, שיתן לו צדקה. אבל אף פעם לא ראינו, שמי שהוא יבקש 
מהשני מתנה. 
%break
דוגמא, אנו רואים, יש לפעמים, שלפני פסח, שהאדם צריך להכין 
לעצמו מצות ויין וכדומה על פסח, אז הוא הולך לגבאי הצדקה או 
לאיזה עשיר, ומבקש ממנו שיעזור לו בהכנת מצרכים לפסח, ומספר 
לו את מצבו הדחוק, שבו הוא נמצא, והוא מקבל את מבוקשו.
%break
אמנם עוד לא ראינו, שמי שהוא יכנס לחבירו ויבקש ממנו מתנה. 
דוגמא, היות שאשתו מבקשת ממנו, היות שעכשיו לפני פסח, אז היא 
רוצה, שיקנה לה טבעת עם יהלום, לכל הפחות ששוה מאתיים דולר. 
%break
והוא מספר לחבירו, היות שמצבו הוא עכשיו דחוק, ואין אפשרות בידו 
לקנות את הטבעת, מה שהיא רוצה, אי לזאת הוא רוצה שחבירו יתן 
לו כסף בתור מתנה, לקנות את הטבעת לאשתו על החג הפסח.
%break
וגם לא שמענו, שיהיה באיזו עיר סדר של גבאי מתנות. היינו, שיהיה 
מסודר בעיר גבאי צדקה וכמו כן גבאי מתנות. אלא מדרך העולם הוא, 
שמתנות נותנים ולא מבקשים. 
%break
היינו שמי שהוא אוהב את השני, אז מתעורר בו חשק להנות אותו, 
וזוהי הסיבה שנותן לו מתנה. ולא שייך לומר כאן, שמבקשים מתנות, 
ושיהיה מקום מיוחד בעיר שנותנים מתנות.
%break
אולם יש להבין, מה היא הסיבה אמיתית שלא מבקשים מתנות. 
וצדקה כן מבקשים. ויש סידור בכל עיר, שעוזרים לכל אלה שנצרכים 
לעזור להם, שיהיה להם ממה לחיות, שיוכלו להתקיים בעולם. וכיום 
הוא מסודר בכל מדינה, שיש משרד שעוזר הדואג לאלה הנצרכים.
%break
הסיבה היא פשוטה מאוד, כי יש הבדל בין הכרחיות למותרות. 
הכרחיות היא מה שהאדם מוכרח לקבל כדי שיוכל להתקיים בעולם, 
אחרת, היינו אם לא יקבל את הסיוע הדרוש, אין לו זכות קיום בעולם. 
%break
על זה אמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז) "כל המקיים נפש אחת מישראל, 
כאילו קיים עולם מלא", שהכוונה היא על ההכרחיות, אחרת אינו יכול 
להתקיים. ועל זה אין האדם יכול לוותר ולא לבקש עזרה, "כי כל אשר 
לאדם יתן בעד נפשו".
%break
ומשום זה האדם לא מתבייש לבקש צדקה, היות שזה ענין פקוח נפש 
פחות או יותר. והשני, היינו הנותן, גם כן מבין, שכדאי לתת לו את 
מבוקשו. ומה שהענין יותר קרוב לפקוח נפש, אז המקבל תובע יותר 
בפה מלא, וכמו כן הנותן מתעניין במצבו של המקבל. 
%break
ומה שהוא יותר רחוק מפקוח נפש, גם הנותן מטפל במצבו של 
המקבל בקרירות. אבל הכל הולך על מסלול של הכרחיות.
%break
מה שאין כן במותרות. המבקש למותרות מתבייש לבקש. וגם הנותן 
אין שומע למי שהוא מבקש מותרות. ומשום זה יש להבחין בין צדקה 
למתנה. כי בצדקה באה התשובה על תביעת המקבל. 
%break
היינו, אם המקבל צדקה מבקש, אז נותנים לו. נמצא, שצדקה באה על 
ידי התעוררות התחתון, היות שהוא מרגיש בחסרונו. 
%break
זאת אומרת, שבזמן שהוא רואה, שאינו יכול להתקיים בעולם בלי 
עזרת הנותן, אז אין המקבל מתבייש, אלא הולך ומבזה עצמו בפני 
הנותן. והוא מטעם שאין לו ברירה אחרת.
%break
%page 301
אמנם מתנה באה הכל מצד הנותן. זאת אומרת, אם הנותן מתעורר, 
שיש מה לעשות, לגלות את האהבה אצל אוהבו, אז הוא שולח לו 
מתנה. נמצא לפי זה, שמתנה באה מצד התעוררות העליון 
המשפיע, מה שאין כן צדקה באה מצד ההתעוררות המקבל. 
%break
והמקבל הצדקה צריך ללכת להנותן, ולתת לו להבין, את צורך 
הצדקה, מה שהוא דורש ממנו. ובשיעור שהמקבל יכול לתת להבין 
את הצורך הנחוץ לו שיבוא לעזרתו, 
%break
ובשיעור שיכול לתת לו להבין, שזה ענין הכרחי מאוד מאוד, אז הוא 
מקבל יותר את מבוקשו מצד הנותן.
%break
אולם הטעם העיקרי הוא, כמו שאנו לומדים, היות שכל מה שאינו 
נמצא בשורש, וכשאנו צריכים להשתמש עם דבר זה, אנו מרגישים 
בזה אי נעימות, 
%break
כמו שאומר (תע"ס, חלק א', הסתכלות פנימית, אות י"ט) וזה לשונו 
"בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו. ולכן כל הענינים 
הנוהגים בהשורש, יתרצה בו גם הענף, ויאהב אותם ויחמדם. 
%break
וכל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף מתרחק מהם, לא 
יסבול אותם וישנא אותם".
%break
נמצא, שענין קבלה לא נוהג בשורשינו. לכן בזמן שהאדם צריך להיות 
מקבל, הוא מרגיש בושה, שהיא אי נעימות, משום שזה לא נהוג 
בשורשינו. ומשום זה, כשאדם נצרך לעזרת חבירו, אם הוא דבר 
הכרחי, אז אומרים אין ברירה, כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. 
%break
אבל בענין פקוח נפש יש הרבה הבחנות. אי לזאת, כל דבר שהוא 
הכרחי, אז סובלים את הבושה ומבקשים עזרה. וענין הכרחי לא אצל 
כל אחד ואחד הוא שוה, אלא לכל אדם יש מידה אחרת. זאת אומרת, 
מה שנחשב לגבי אדם זה למותרות, יכול להיות לגבי השני הכרחיות.
%break
אי לזאת, קשה לקבוע את הגבול מה נקרא "מותרות", ומה נקרא 
"הכרחיות". כי הגם שאפשר לומר, על איזה דבר שהוא רוצה, 
שאפשר לחיות בלי זה, שהוא מותרות, ואם אי אפשר לחיות בלי זה, 
נקרא הכרחיות. גם זה אי אפשר להיות מודד במאה אחוז.
%break
דוגמא, כמו שמצינו בחז"ל (כתובות דף ס"ז ע"ב) "ההוא דאיתא לגבי 
דרבי נחמיה. אמר ליה, במה אתה סועד. אמר ליה, בבשר שמן ויין 
ישן. רצונך, שתגלגל עמי בעדשים. גלגל בעדשים, ומת". 
%break
רואים אנו ממעשה זו, שהגם שבשר שמן ויין ישן הוא בטח מותרות, 
אליבא דכולא עלמא, מכל מקום אצל אדם זה, היה זה ההכרחיות, עד 
כדי כך שמסיבה זו הוא מת.
%break
ועוד אנו רואים שם בדברי חז"ל, וזה לשונם "תנו רבנן, די מחסורו 
אשר יחסר לו (דברים ט"ו). די מחסורו: אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי 
אתה מצווה עליו לעשרו, אשר יחסר לו: אפילו סוס לרכוב ועבד לרוץ 
לפניו. 
%break
אמרו עליו על הלל הזקן, שלקח לעני בן טובים אחד, סוס לרכוב עליו 
ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו 
שלשה מילין".
%break
מכאן אנו יכולים לראות, לפי דרשת חז"ל על הפסוק "אשר יחסר לו", 
אפילו סוס לרכוב ועבד רץ לפניו הכל נכנס בגדר חסרון, ולא בבחינת 
מותרות. כי כאן המדובר בעני, כמו שהביאה הגמרא, שלקח הלל עני 
בן טובים. 
%break
וזה ודאי מאי שנותנים לעני נקרא "צדקה", היינו בחינת הכרחיות. 
וכשהוא אפילו סוס לרכוב ועבד רץ לפניו, משמע גם כן נקרא 
"הכרחיות". אם כן אין לנו לומר גדר, שעד כאן נקרא "הכרחיות", 
ומכאן ולהלאה נקרא "מותרות".
%break
נמצא לפי זה, אשר העני יכול לבקש, שיתנו לו בתור צדקה דבר, מה 
שלגבי אחרים נקרא זה "מותרות". זאת אומרת, מה שאמרנו, שהעני 
מבקש צדקה ואין לו כל כך בושה, משום שאצלו הצדקה דבר הכרחי. 
%break
אבל אין לנו להבחין בין צדקה למתנה, שנקראת "מותרות", אלא שזה 
תלוי לפי אופי של האדם. ולכל אדם יש לו מידה מצד עצמו, לקבוע מה 
שנקרא "הכרחיות", ומה שנקרא אצלו "מותרות", 
%break
מחמת שהוא דבר שיכולים לחיות בלי זה, ואין להעני כל כח אומץ 
לבקש מהשני, לכן נכנס זה בגדר מתנה, ושזה באה לו רק מצד 
התעוררות הנותן.
%break
%page 302
אבל מי יכול לקבוע, אם דבר זה שהאדם מבקש מחבירו, אם זה נכנס 
בגדר צדקה או מתנה, זה רק ה' יודע את שיעורו של אדם, שנאמר, 
שעד כאן נקרא "הכרחיות", ומכאן ולהלאה נקרא "מותרות".
%break
ועכשיו נדבר אותם מושגים בעניני עבודה. שאנו צריכים להבחין בעת 
התפלה, כשהאדם מבקש מה', שיעזור לו בעבודה. אם הוא מבקש 
מה' צדקה, היינו הכרחיות, שבלי זה הוא אומר לה', שאין לו טעם 
בחיים. היינו שמרגיש, שהוא בעירום וחוסר כל, הן מתורה והן ממצות. 
%break
והוא מרגיש בעצמו, שאין בו שום ניצוץ של אמת, וכל המעשים שלו 
בנויים על צביעות ושקר. היינו שכל הבסיס שהוא בונה את בנין 
הקדושה שלו, הוא על יסוד של אהבה עצמית.
%break
ומרגיש, שכל יום הוא הולך אחורנית, במקום שהוא היה צריך 
להתקדם. והוא רואה את ההיפך, היינו כשהתחיל להכנס בעבודת 
הקודש, היה מרגיש יותר חשיבות בתורה ועבודה, וזאת היתה הסיבה 
שקבל על עצמו תורה ועבודה, 
%break
היתה מטעם שכדאי להתרחק מהבלי העולם הזה, ולהתדבק בתורה 
ומצות, שזה יביא לו אושר וטעם בחיים, וההתלהבות שלו היתה 
בשיעור גדול.
%break
ועכשיו הוא לא מבין, מאין לקח את הכוחות האלו. זאת אומרת, 
עכשיו, אם היה בא איש, ואומר לו, תעזוב הכל ותתרחק מהבלי עולם 
הזה ותכנס לעבוד עבודת הקודש, בטח שלא היה יכול לשמוע בקולו, 
במצב שהוא נמצא עכשיו, הן מבחינת השכל והן מבחינת הרגשה.
%break
ובטח הוא צריך לומר לעצמו, שאז היתה לו אמונה ובטחון, ועכשיו 
הוא רחוק מכל אלה. מה שאין כן אז נמצא, שכל הזמן הזה, שהוא 
היה עוסק בעבודה, היה בכדי שיתקרב אל האמת, שהוא דביקות ה', 
והיה משתוקק לזה. 
%break
אולם עכשיו הוא נמצא במצב עשר מעלות אחורנית. זאת אומרת, 
חסרה לו עכשיו ההתלהבות לתורה, וחשיבות התורה.
%break
ומכל שכן תפלה, אין לו השתוקקות לתפלה, כי הגוף אומר לו, מה יתן 
לך בזה שאתה מתפלל, הלא אתה רואה בעצמך, שכל מה שאתה 
רוצה לתת יותר עבודה, אתה הולך יותר למטה. 
%break
אם כן עבודה זו למה לי. אם כן איך אדם יכול לתת יגיעה, במקום 
שרואה שאי אפשר להתקדם אף שעל וצעד קדימה.
%break
והיות שענין מנוחה נותן לאדם הנאה, ואין האדם מסוגל לוותר על 
המנוחה, אלא בזמן שיודע, שירויח הנאה יותר גדולה, או דבר יותר 
נחוץ. נמצא, שאז יש לו סיבה לוותר על המנוחה, אבל לא סתם בלי 
שום תמורה. 
%break
אם כן בזמן שהוא רואה, שע"י היגיעה שהוא נתן, לא הרויח כלום, מה 
שהיה בדעתו להרויח, ומשום זה נאבד לו עכשיו כח עבודה, והוא 
נשאר באפיסת הכוחות.
%break
ומסתכל על עצמו ואומר, שאם היה מי שהוא, שהיה בא אליו ואומר 
לו, תדע לך, שאתה בעוד כמה זמן, חודשים או שנים, אתה תגיע 
למצב של יאוש, היינו שלא תהיה בידך שום התקדמות, 
%break
אלא להיפך, היינו שכל שנה אתה תהיה במצב של יותר שפלות 
מכפי שאתה מרגיש עכשיו, שאתה הוא בשפלות, שמשום זה אתה 
רוצה להכנס בעבודה של אמת, בכדי להגיע להמטרה של אמת, 
שבשבילה נבראת. 
%break
לכן אני אומר לך, שחבל על היגיעה שלך, כי אני מכיר הרבה אנשים, 
שחשבו כמו שאתה חושב, שרק אתה תיתן קצת יגיעה, תיכף אתה 
תראה פירות, היינו התקדמות משהו בעבודה של אמת.
%break
אז הייתי משיב לו, שאתה שייך למרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ 
ישראל. בדיוק כמו שמפרש הזה"ק (שלח דף כ"ב ובהסולם אות ס"ג) 
וזה לשונו "וישובו מתור הארץ. י
%break
שובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו, מה יצא לנו 
עד היום, לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה והבית ריקם. ולעולם 
ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו. 
%break
מוטב לנו, שלא היינו יגעים כל כך. ויספרו לו ויאמר וכו', הרי עמלנו 
ולמדנו, כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב 
ודבש הוא. טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה, אבל מי 
יכול לזכות בה".
%break
%page 303
זאת אומרת, הוא אומר עכשיו, אחר כמה זמן של עבודה, שאם 
המחשבות האלו היו באות אליו בזמן תחילת העבודה, היינו בזמן 
שקבל על עצמו, שצריכים לצאת מהמצב הרגילות, הנקרא "מצות 
אנשים מלומדה", 
%break
ולהיות בין עובדי ה' באמת, היה אומר אל המחשבות האלו, אתם 
שלוחים של המרגלים, ולכן אתם באים אלי, בכדי לעכב אותי מלהכנס 
לארץ דקדושה, הנקראת "עבודת הקודש". 
%break
ולא היה שומע בקולם. ועכשיו הוא רואה, שהוא בעצמו מרגיש את 
טענת המרגלים, ועכשיו הם נראים בעיניו, שזה הוא לא טענת 
המרגלים, אלא זוהי טענת עצמו. היינו שהוא מרגיש, שכל מה שהוא 
מרגיש, הוא אמת.
%break
וכפי שאמרנו לעיל, מתעוררת השאלה, מהי האמת. האם בתחילת 
העבודה הוא היה במדרגה יותר גבוהה, מכפי שהוא נמצא עכשיו, 
לאחר כמה שנים של עבודה ויגיעה. 
%break
אם כן מה יש לומר על מצב כזה, שכל עבודתו היתה לריק. ולא סתם 
לריק, כי לריק משמע, שהוא לא הרויח כלום, והוא נמצא באותו מצב, 
שהיה בו מטרם שהתחיל לכנס לעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם כאן איננו כך, אלא הפסיד וירד מהמצב הקודם. היינו שחסרות 
לו החשיבות וההתלהבות לתורה ומצות. 
%break
חסרים לו המרץ והבטחון שהיו לו אז, וכהיום הוא מסתכל על עצמו, 
שנמצא בבחינת "לא איכפת לי שום דבר". ולכאורה האדם צריך לומר, 
שירד ממצבו הקודם, היינו מזמן תחילת עבודתו.
%break
ובאמת אינו כן. כי כפי הכלל "אין אור בלי כלי" פירושו, שאין הבורא 
ממלא להתחתון את חסרונו, אם אין לו חסרון אמיתי. ו"חסרון" לא 
נקרא דוקא שחסר לו הדבר, היינו שאין לו. וזהו כמו שכתבתי משל 
(במאמר ו' תשמ"ו), שהיו בחירות בהמדינה, לבחור בנשיא מדינה. 
%break
והיו שני מועמדים להיות לנשיא המדינה, והיו כמה עסקנים שעבדו 
בבחירות, שכל אחד היה רוצה שיבחרו בהנשיא מה שהוא רוצה. 
ולבסוף בחרו במי שהוא. עכשיו נעשה חשבון בענין החסרון, מי הוא 
שמרגיש שהוא לא נשיא, כי סוף כל סוף אין כאן אלא נשיא אחד. 
%break
וכל בני המדינה יש להם חסרון, שצריכים לומר. שהם אינם נשיאים. 
ומכל מקום יש להבחין בענין החסרון, במידת הכאב מה שמרגישים 
בזה שהם אינם נשיאים. כי סתם בני המדינה, צריך לומר, אף על פי 
שאין הם נשיאים, אבל לא מרגישים שום חסרון בזה.
%break
ואלו שעסקו את מי לעשות נשיא, ועשו נשיא אחר מכפי שהם חשבו, 
יש להם כאבים מהחסרון הזה, שלא נעשה נשיא את מי שהם עבדו 
בשבילו. אבל יסורים אמיתיים יש דוקא לאותו אדם, שהוא חשב, 
שיעשו אותו לנשיא, 
%break
והשקיע כוחות איך לנצח את הבחירות, שהבני מדינה יבחרו בו, 
ולבסוף בחרו ביריבו. הוא מרגיש את היסורים האמיתיים. ועליו יכולים 
לומר, שהיה לו חסרון אמיתי להיות לנשיא, 
%break
מטעם שהוא השקיע כוחות לזה, ולפי הכוחות שהשקיע, כך באותו 
שיעור מורגשים היסורים.
%break
ובהאמור יוצא לנו כאן, בעבודת ה', הגם שבתחילת עבודתו היה לו 
מרץ, ובטחון, וחשיבות גדולה לתורה ולתפלה, מטעם שהיה לו אז חן 
דקדושה, שהרגיש, שעבודת ה' היא דבר חשוב, 
%break
אבל זה עוד לא נקרא "חסרון", שהבורא ימלא את החסרון הזה, 
שנקרא "דביקות ה'". מטעם, שבחינת "חסרון וכאב שאין לו דביקות 
בה'" עוד לא היתה מורגשת בו, מטעם שעוד לא השקיע כוחות לזה, 
כי אז רק התחיל בעבודה.
%break
מה שאין כן כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו רואה מילוי 
לחסרונו, אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא 
השקיע כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. 
%break
לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים מתחזק, ואח"כ עוד הפעם הוא רואה 
שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג 
זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. 
%break
%page 304
שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה 
שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה 
בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש 
לו עכשיו "כלי אמיתי".
%break
נמצא לפי זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, 
שהוא הלך אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, כדי שירגיש כאב בזה 
שאין לו דביקות ה'. 
%break
נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר 
לבחינת עשיית הכלי, הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות 
וגדלות חסרון, הוא בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, בזה שאין לו 
המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", 
%break
שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך. 
ומטרם שנגמר החסרון בבחינת השלימות, אי אפשר שיבוא המילוי 
בשלימות. וידוע, שמלמעלה בא תמיד דבר שלם. 
%break
אם כן גם החסרון צריך להיות בכל השלימות. היינו שירגיש כאב 
וחסרון, בזה שאין לו שום דבר. היינו, שמרגיש, שאין לו תורה, ואין לו 
עבודה, ולא יראת שמים.
%break
הגם שמבחינת המעשה הוא עוסק במצות, ולומד תורה, וקם לפנות 
בוקר, ונזהר בדברים "קלות כבחמורות", ולגבי אנשים אחרים, אם היו 
עושים מה שהוא עושה, הם היו נחשבים בעיניהם כצדיקים גמורים, 
אבל הוא מרגיש עצמו ריקן מכל. 
%break
מסיבות, שהיות שהוא רוצה שיזכה בדביקות ה', ולזה האדם צריך, 
שתהיה לו מחשבה אחת, היינו שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא 
רואה, שענין זה הוא אצלו ממנו ולהלאה.
%break
אם כן הוא אומר לעצמו, מהו כל הרווח שלי, שאני עוסק בתורה 
ומצות, שכל החשבון שלי היה, שע"י זה אני אגיע לידי דביקות בה'. 
ולזה איננו רואה שהתקרבתי במקצת, אלא להיפך, כנ"ל. 
%break
אם כן אין אדם זה מבקש מותרות, אלא פשוט הכרחיות, שיהיה לו 
במה להחיות את נפשו בקצת רוחניות, שלא יהיה משוקע באהבה 
עצמית.
%break
נמצא לפי זה, שהוא מרגיש עצמו, שהוא כל כך ריק מרוחניות. מה 
שאין כן שאר אנשים, אין להם ההרגש הזה, שהם מרוחקים 
מרוחניות. אלא אנו רואים, ששאר אנשים, אם יש להם היכולת 
להתפלל כל יום עם מנין, הרי מרגישים עצמם לשלימים. 
%break
ובפרט אלו אנשים, שאחר יום עבודה הם באים עוד ללמוד דף היומי, 
בטח שהם מרגישים את עצמם לשלמים. ואין להם שום דרישה שה' 
יעזור, שיהיה לו כח ללכת בדרך ה'. 
%break
אלא שהם מתפללים, שה' יעזור להם, שיוכלו להמשיך את הקביעות 
שלהם. אז כבר יש להם סיפוק בחיים.
%break
ומכל שכן אלו ש"תורתן אומנותן". בודאי הם מרגישים, שהם שלמים, 
ומהללים תמיד לה' בזה שנתן להם שכל ורצון, "שלא יהא חלקם עם 
יושבי קרנות". והגם שמתפללים לה', שיעזור להם, על מה ששמעו יש 
ענין של "לשמה", אבל זה נחשב אצלם למותרות. 
%break
כי עיקר תורה ומצות הם מקיימים, אלא שחסר ענין של עבודה לשמה. 
זה נכון שצריכים לעסוק לשמה, אבל זה שייך ליחידי סגולה. לכן יוצא, 
אפילו שמתפללים, שה' יזכם, שיוכלו ללמוד תורה לשמה. 
%break
אבל זה נחשב אצלו לדבר מותרות ולא הכרחיות. שברוך ה' הם 
מרגישים עצמם שהם מנבחרי העם, שהם נמצאים ב"אור הבלי של 
תורה", ושאצלם "תורתן אומנותן".
%break
ובהאמור יוצא אותו דבר, ששני אנשים מבקשים מה' שימלא את 
בקשתם, יש להבחין בין אדם לחבירו, לא עם התפלה, אלא עם סיבת 
התפלה. אחד רוצה את הדבר הזה, מטעם שחשקו נפשו למותרות. 
נמצא, שהוא מבקש מתנה. אבל אינו מן הנימוס לבקש מתנות. 
%break
אי לזאת, לא יכולים למלא את בקשתו, כי מתנות לא מבקשים, אלא 
שזה בא רק מצד הנותן. זאת אומרת, הנותן מתעורר לתת להמקבל 
מתנה. 
%break
ומשום זה יוצא, שהתחתון הוא מלא תערומות, מדוע אין הקב"ה 
שומע תפלתו, היות שכל יום הוא מתפלל על מתנות, ואין שומעין 
אותו. ומשום זה הוא טוען, שהעליון הוא חס ושלום לא בסדר.
%break
%page 305
אבל העליון טוען, שהתחתון לא בסדר, היות שהוא בוכה, שיתנו לו 
מתנות. שמה שהוא חושב שחסר לו, הוא רק אצלו בבחינת מותרות. 
%break
לכן אם הוא יתקן את עצמו, ויראה את האמת, היינו מה שהוא דורש 
הוא בחינת הכרחיות, שהוא בחינת צדקה, וצדקה כן נותנים ע"י 
התעוררות של תחתון, כמקובל "שהעני מבקש", ובשיעור שהבקשה 
היא יותר הכרחיות, היא מתקבלת ביותר.
%break
וזהו מה שמבואר לעיל (כתובות דף ס"ז ע"ב), שיכול להיות בשר ויין, 
שהוא אצל כל אדם בחינת מותרות, מכל מקום אצל האדם שבא, לגבי 
דרבי נחמיה, היה זה הכרחיות. וראיה לדבר, שנתן לו מאכל עדשים, 
ומת.
%break
ובזה נבין, מדוע אנו רואים, לאחר שהאדם השקיע הרבה יגיעה, בכדי 
להגיע לדביקות ה', ובסופו של דבר הוא רואה, שנעשה יותר גרוע, 
מכפי שהיה מטרם שהתחיל לעבוד בעבודת הקודש, לתקן את עצמו. 
%break
זאת אומרת, כאילו התיקונים שהוא עשה, היו בחינם, ללא תועלת, 
אלא להיפך, כנ"ל.
%break
והתשובה היא, כי באמת הוא הלך הרבה קדימה, אלא שיש להבחין 
בין התקדמות להאור או התקדמות להכלי. כי מטבע של האדם 
להחשיב את ההתקדמות לאור, כי רק להאור האדם משתוקק. 
%break
נמצא, בדברים שאינם מאירים, לא מענין אותו כלום, כי מה יתן לו, 
אם יהיה לו חסרון גדול. כי יש כלל "האדם משתוקק לדברים 
שמביאים לו תענוג". לכן כשרוצה לדעת, אם הוא התקדם, אז הוא 
מסתכל עד כמה שהוא קרוב להאור.
%break
אבל האמת היא, ש"אין אור בלי כלי". אם כן הוא צריך מקודם 
להתקדם להכלי. היינו שיש ענין התקדמות בחסרון. שבתחילת 
עבודתו עוד לא היה מגולה לו את חסרונו, אלא שהיה משתוקק 
להאור, והגם שגם אז היה לו חסרון, בזה שאין לו האור.
%break
אבל זה דומה לענין, שנוהג אצל אנשים: לפעמים שנאבד איזה חפץ 
חשוב, השווה אצלו ברווח של שעה אחת, לפי מה שהוא מרויח ליום. 
נגיד דרך משל, שהוא מרויח שמונה דולר ליום, אז פחות מדולר 
לשעה לא יעבוד, אלא יותר חשובה לו המנוחה. 
%break
אבל נאבד לו חפץ ששווה דולר, הוא מסוגל לחפש שעתיים עד שימצא 
אותו. ומתעוררת השאלה, מדוע הוא עובד עכשיו שעה, בכדי להרויח 
חצי דולר.
%break
והתשובה היא, שיש הבדל בין "מניעת הרווח" ל"הפסד מקרן". כי מה 
שיש בידו והוא מפסיד, אפילו דבר קטן חשוב לו, היות שזה הוא כבר 
היה ברשותו ונאבד לו. 
%break
מה שאין כן דבר שהאדם לא השיג אותו, דווקא דבר גדול, כדאי 
להתייגע עליו, אחרת המנוחה יותר חשובה אצלו.
%break
אותו דבר אצלנו. בשעה שהיה לו רצון להגיע לדביקות ה', החסרון 
הזה נקרא "מניעת הרווח". היינו שיש לו חסרון, אולי לא ירוויח. לכן 
הוא הולך לעבוד. וזה עוד לא נקרא "חסרון אמיתי", שיהא ראוי 
להתלבש בו השפע העליון.
%break
מה שאין כן אם כבר השקיע כמה שנות עבודה, זה דומה ל"הפסד 
מקרן". היינו הפסיד כמה שנות יגיעה ולא הרוויח כלום. אז החסרון 
הזה נבחן ל"חסרון", משום שחסרון זה מוליד לו יסורים וכאבים.
%break
הרי אנו רואים, שענין זה, שהשקיע הרבה יגיעה, והיה בדעתו, 
שתיכף יעזור לו ה', ויזכה לדביקות בו יתברך, אז הולך ומתקדם בענין 
חסרון לדביקות, מטעם שהשקיע הרבה יגיעה. 
%break
ומשום זה, כל כמה שהוא רואה, שהוא מרבה יגיעה, הוא רואה תיכף 
ההיפך מזה, איך שהגוף מתנגד בכלל לענין השפעה.
%break
אז מתרקם בו ענין, שהוא צריך לעזרתו יתברך, שיעזור לו. ואינו 
מבקש אז מותרות, אלא שהוא רוצה להיות יהודי פשוט, שמאמין בה'. 
שהוא יתברך, השם שלו נקרא "טוב ומטיב". 
%break
והוא רוצה לשבח להבורא, ולומר אליו "ברוך שאמר והיה העולם" 
בתכלית הפשטות, בלי שום השגות גדולות על תורה ומצות עם 
כוונות, אלא פשוט בתכלית הפשיטות, שיוכל לשבח את הבורא, ולתת 
לו תודה על מה שברא אותו.
%break
והיות שעכשיו הוא רואה, שאין לו אפילו התשוקה לתורה ועבודה, כמו 
שהיתה לו מטרם שהתחיל לעבוד. וזהו משתי סיבות, שהם אחד:
%break
%page 306
א. סיבת כניסתו לקבל עליו עול תורה ומצות, היתה בנויה על כלים 
דקבלה. אז הגוף היה משתוקק לקבלת הטוב ועונג, בבחינת מה 
שהרגיש, שיש לקבל מרוחניות יותר סיפוק בחיים, היינו שהרצון לקבל 
יהיה לו מה לקבל. 
%break
כי התענוגים גשמיים לא נתנו לו סיפוק בחיים. מה שאין כן עכשיו, 
שנכנס לעבוד בעמ"נ להשפיע, על זה הגוף שלו מתנגד.
%break
כי הגוף מסכים לתת יגיעה במקום שהגוף יכול להרויח. מה שאין כן 
עכשיו, שאמר להגוף, תקיים תורה ומצות, וע"י זה, היינו בסגולת קיום 
תו"מ, תהיה יכולת לא לתת להגוף שום תענוג ושכר תמורת עבודתו. 
%break
ומשום זה, שהגוף שומע, שלא יהיה לו שכר עבור עצמו, אלא שהשכר 
שלו יהיה, אם יזכה ויהיה לו כח שלא לתת להגוף שום תמורה עבור 
עבודתו, זהו סיבה שעכשיו אין לו כח לעבודה, כמו שהיה מטרם 
כניסתו לעבוד בבחינת עמ"נ להשפיע, 
%break
שהגוף היה מצפה לתענוגים יותר גדולים, מכפי שהיה מקבל 
מתענוגים גשמיים. לכן על זה היה לו חומרי דלק, ולא היה לו שום 
מניעות מצד הגוף, היות שהגוף היה מצפה, שהרצון לקבל ירויח 
עכשיו יותר תענוגים.
%break
אולם צריכים לדעת, שאין שפה אחרת להגוף, שירצה לעבוד עבודת 
הקודש. ועל זה אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא 
לשמה, שע"י זה הוא יבוא לשמה". נמצא לפי זה, תחילת כניסתו 
לעבודה היתה בסדר גמור. 
%break
היינו, שמוכרחים לבטוח להגוף, שחס ושלום לא יפגמו בהרצון לקבל 
שלו. אלא אדרבה, היינו שע"י קיום תו"מ יהיה להרצון לקבל ממש 
סיפוק בחיים, והרצון לקבל שלו, ירגיש דוקא הוא, ע"י קיום תו"מ, 
ירגיש עצמו, שהוא מאושר בעולם מכל בני גילו.
%break
מה שאין כן לאחר שנכנס בעבודה, והתחיל לדעת, שעיקר הוא להגיע 
לדבקות בה', הנקרא "לעשות הכל בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף 
להתנגד לעבודה זו. אבל יש מזה תועלת רבה, מהתנגדות זו של 
הגוף. היות שע"י זה האדם נעשה בעל חסרון גדול, 
%break
היינו שמרגיש יסורים מזה שהוא נתרחק מדביקות ה', כנ"ל. ואז, עד 
כמה שהוא מצטער ביותר, הוא נעשה יותר נצרך להבורא, שיעזור לו. 
%break
כי הוא רואה אז, כי האדם מצד עצמו אינו מסוגל לצאת מאהבה 
עצמית, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור לו. וזה לא ענין של 
הבנה, אלא שזהו ענין של הרגשה. שזהו כמו שכתוב (תהילים קכ"ז) 
"אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
%break
היוצא מזה, שהאדם צריך להאמין, שכל הסיבובים שהביאו למצב שבו 
הוא נמצא עכשיו, הוא בכדי שתהיה לו היכולת ליתן תפלה אמיתית 
מעומקא דליבא. 
%break
אבל מדרך היצר הרע, הוא מביא לאדם דעות הפוכות, שבמקום שיש 
עכשיו ההזדמנות לבקש מה' בכל לב ונפש, היינו שכל השכליות 
והרגשות באו לידי החלטה, שרק ה' יכול עכשיו לעזור לו, 
%break
מטעם שעתה הוא מסוגל לתת תפלה אמיתית, בא היצר הרע ומביא 
אותו לידי יאוש, כטענת המרגלים. ויכולים לומר על זה "כי ישרים דרכי 
ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
%break
ובהאמור נבין את ענין, מה ששאלנו מה שכתוב "שונא מתנות יחיה". 
אין הפירוש, שלא יקבל מתנות. אלא אם הוא שונא את המתנות, 
מטעם שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, לכן הוא שונא להיות 
מקבל, אבל הוא מקבל את המתנות, משום שהקב"ה רוצה בכך, 
%break
וזה נקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע", היות שהוא לא היה מעורר לה', 
שיתן לו מותרות. אלא הוא מבקש מה' הכרחיות. ולא חשוב אם לגבי 
אחר נקרא זה "מותרות". 
%break
כי כל אחד עובד לפי הרגשתו, ואין לו שום ענין מה שיש לחבירו. ואם 
אח"כ ה' נותן לו מתנה, והוא מקבל זה בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, תלוי 
באופי של האדם, היינו שיכולים לומר, שאצל זה הוא "מותרות" ואצל 
השני זה "הכרחיות".
%break
%page 307
%H שיעור מעשי המצות
%break
ניתן לנו לקיים תרי"ג מצות בבחינת המעשה. אפילו שלא בכוונה, רק 
אם הוא מכוון, שהוא עושה עכשיו מצוה אחת מהמצות שציווה לנו 
הבורא, מספיק לנו בקיום המצוה, ואין לחשוב על שום כוונה, רק 
בפשטות, הוא כבר יצא ידי חובתו.
%break
אבל בטח שצריכים לקיים כל מצות לפי התנאים שיש בכל מצוה. 
דוגמא, האדם מקיים מצות ציצית, כמו שכתוב "ועשו להם ציצית על 
כנפי בגדיהם". אבל יש הבחנות, מאיזה חומר נעשה הטלית, וכמו כן 
האורך והרוחב של הטלית, וכדומה. 
%break
וכמו כן בציצית עצמה יש הבחנות, מאיזה חומר נעשה הציצית, 
מהצמר או פשתים, או משאר חומר. וכמו כן במספר הציצית, והאורך 
של הציצית, וכדומה.
%break
וכל אלה התנאים שיש במצות ציצית, בטח שצריך לשמור. אחרת 
נקרא, שהמעשה המצוה אינו בשלימות. והוא חסרון בבחינת המעשה. 
וגם נוהג ענין הידור במעשה המצות, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "זה 
אלי ואנוהו". וכמו כן יש לדקדק הרבה דקדוקים.
%break
וענין זה נוהג בכל מעשה המצות, בין במצות דאורייתא, ובין במצות 
דרבנן, ובין בהמצות שמקיימים אותן מטעם מנהג, כמו שאמרו חז"ל 
"מנהג ישראל תורה הוא" (מנחות כ' ע"ב, בתוס' ד"ה "נפסל"), "ומנהג 
אבותינו תורה הוא".
%break
ובשיעור הדקדוקים, עד כמה אנו צריכים להיזהר בדקדוקי המצות, 
ניתן לנו במצוה, שלא לאכול חמץ בפסח. דוגמא, באיזו צורה צריכים 
להיות הדקדוקים. וניתן זה לפסח, היות שחמץ מרמז על יצר הרע. 
%break
ומשום זה יש לנו הרבה חומרות ודקדוקים. וזה ניתן לנו לדוגמא, איך 
שצריכים להיזהר, בכדי שלא נבוא חס ושלום לעבור על עבירה ממש. 
לכן ניתן לנו דקדוקים, שזה יגרום לנו להתרחק מהעבירה עצמה, וכמו 
כן לקיים המצוה בעצמה.
%break
אולם הבעל שם טוב אמר "אל ירבה בדקדוקים". היינו, שלא יתן כל 
החוש והזמן על דקדוקים, אלא עד כמה שאפשר, האדם צריך לשמור 
את המצות בכל פרטיה ודקדוקיה, אבל אל ירבה. 
%break
ויכול להיות שזהו הטעם, שלא בכל מצות אנו נזהרים בחומרות 
ודקדוקים כמו בפסח. כי אנו צריכים את המרץ שלנו גם לכוונת 
המעשים, ואחרת לא ישאר לנו זמן לכוונה.
%break
זאת אומרת, שאנו צריכים לחשוב גם על הכוונה, כמו שכתוב "בראתי 
יצר הרע, בראתי תורה תבלין". אם כן, אנו צריכים לתת זמן ויגיעה על 
הכוונה גם כן. היינו, לראות עד כמה שהיצר הרע נתקן ע"י התורה 
ומצות. 
%break
זאת אומרת, שצריך לעשות בקורת על הרצון שלו, הנקרא "רצון 
לקבל". אם כבר עבר כברת דרך מלהשתמש עם הרצון לקבל, 
ולהתרחק ממנו, ועד כמה הוא נכנס בעבודה דלהשפיע, 
%break
זאת אומרת, שצריך כל פעם לבדוק את עצמו, לדעת בבירור גמור את 
השיעור שנאה, שרכש לשנוא את הכלי קבלה שלו, ולהשתוקק לכלים 
דהשפעה.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם עוסק באיזו מצוה שהיא, אז עליו לדעת קודם 
כל, שהוא מקיים את המצוה בתכלית הפשטות, שעכשיו הוא לא 
חושב על שום דבר, אלא בזו המצוה שהוא עוסק, היינו שידע שהוא 
מקיים מצות ה'. 
%break
ולהאמין, שה' צוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום לקיים את הציווי 
שלו. ובזה שהוא מקיים, מה שהוא נתן לנו את התרי"ג מצות, וכן ע"י 
מצות דרבנן, 
%break
וכמו כן כשמקיים מנהגי ישראל, שגם זה תורה, על כל הדברים שהוא 
עושה, הכל יהיה על הכוונה, שרוצה להנות את הבורא. וניתנה לו 
זכיה גדולה מן השמים, שתהיה לו היכולת לדבר עם הקב"ה. 
%break
אי לזאת, בזמן שהוא עושה ברכה, הן ברכת הנהנין וברכת המצות, 
אז הוא צריך לדעת ולחשוב קצת למי הוא נותן ברכה, למי הוא נותן 
תודה.
%break
%page 308
והאדם צריך לצייר לעצמו, אם היו נותנים לו לכנס להאדם החשוב 
בעיר, שלא לכולם נותנים לכנס, איזו הרגשה היתה לו, כשהוא נכנס 
אליו ומדבר עמו. או שהיו נותנים לכנס לאדם החשוב במדינה. איזו 
הרגש של שמחה היתה לו. 
%break
וכמו כן, אם יעשה ציור, אם היו נותנים לו לכנס לדבר עם אדם החשוב 
בעולם, שהוא מדבר רק עם יחידי סגולה, איזו הרגש של שמחה היתה 
לו, איזה מצב רוח מרומם היה לו אז, 
%break
שהחשיבות הגדולה הזו, שנתנו לו, ואין לאנשים אחרים הזדמנות כזו. 
ואנו רואים בעולמנו הגשמי, שזה נותן סיפוק וקורת רוח בחיים.
%break
ולפי זה מתעוררת השאלה, מדוע אין אנו יכולים לעשות את חשבון 
וציור הזה של ענין חשיבות, שיש לו להאדם, אם מכבדים אותו 
בגשמיות, שיוכל לדבר עם מי שהוא כל כך חשוב. 
%break
וברוחניות כשאנו מדברים לה', אין לנו ההרגשה כזו, שנרגיש למי אנו 
מדברים. שאנחנו נאמר לעצמנו "תסתכלו כמה אנשים ישנם בעולם, 
שאין להם הזכיה לדבר עם מלך העולם. ולנו הקב"ה נתן מחשבה 
ורצון כן לכנס אליו ולדבר עמו. 
%break
והלא האדם מוכרח להאמין במה שאמרו חז"ל "אלמלא הקב"ה עוזרו, 
אין יכול לו" (קידושין, ל'). אם כן צריך לומר, שעכשיו פנה ה' אלינו, 
במה שעזר לנו. ומדוע אין לנו ההתפעלות מה', והלב אינו בשמחה".
%break
אולם האדם, כשהוא מדבר דיבורי תורה, ומתפלל לה', או כשעושה 
ברכה, הוא צריך לעשות ציורים, שהוא מדבר לאיש מכובד ולמלך 
העולם. והלואי שזה יעזור לו. 
%break
היינו, אחרי כל הציורים, עוד אינו דומה בזמן כשהוא מדבר בגשמיות 
לאיזה איש מכובד, איזו הרגשה הוא מקבל אז, היינו שמרגיש זה 
החשיבות בלי שום עבודה. 
%break
מה שאין כן ברוחניות, הוא צריך לתת יגיעה עם כל מיני ציורים, עד 
שמרגיש קצת חשיבות, בזה שהוא מדבר להבורא.
%break
אבל הדבר הוא פשוט מאוד. כי בגשמיות הוא רואה, איך שהאנשים 
מחשיבים אותו. לכן אותו החשיבות שיש בהכלל, גם הפרט מושפע 
מהם. ומקבל על עצמו לשמש אותו, מטעם חשיבות שקבל מהכלל, על 
אותו אדם.
%break
מה שאין כן לגבי הבורא, אין האדם יכול לראות את שיעורו האמיתי, 
שהאנשים מחשיבים את הבורא. אלא הכל בנוי על בחינת האמונה. 
ובמקום שהאדם צריך להאמין, כבר מתחילה שם בחינת יגיעה, שאז 
נולדות ספיקות בהדבר, והוא צריך להכריע כן או לא.
%break
וממילא יש ברוחניות עבודה גדולה, בזמן שהאדם צריך להחשיב את 
הבורא, ובשביל זה לוותר על כמה דברים שהגוף נהנה מהם. והוא 
מרגיש בזה כאב. היינו, בעת ויתור על התענוגים שלו. 
%break
והכל בגלל למצוא חן בעיני ה', ליתן לו מקום לכנס אליו לדבר עמו, 
ושהוא יתן לו, שיוכל להרגיש עם מי הוא מדבר. זאת אומרת, שה' 
יתגלה אליו, ושלא יהיה כל כך בהסתרה.
%break
מה שאין כן אם הוא היה יכול לקבל חשיבות ה' משאר אנשים, כדרך 
שנהוג בגשמיות, אז לא היתה לו שום עבודה. אבל בקדושה יש ענין 
מיוחד, הנקרא "שכינתא בגלותא" או "שכינתא בעפרא". שכל זה 
מראה לנו ענין פחיתות, שזהו ההיפך מחשיבות.
%break
וממילא אין לנו מקום לקבל חשיבות מהכלל. כי בהכלל אנו רואים, איך 
שאין היכר יקר וחשיבות לרוחניות, שיהיה בידו לקבל יסוד ותמיכה, 
ללכת על מה שקיבל חשיבות, 
%break
שיהיה סיפק בידו לוותר על חיי עולם הזה, הנקרא "חיי גשמיים", 
בכדי לקבל עליו לעבוד את ה' בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
וזהו בגלל שאינו רואה אצל אחרים, שמחשיבים את הרוחניות עד כדי 
כך, שיהיה כדאי לוותר על אהבה עצמית. כי בזמן שהוא מתחיל 
להסתכל על הכלל של לומדי התורה ומקיימי מצות, הוא לא רואה 
אצלם שיעור חשיבות כזו, שיעבדו בגלל זה בעמ"נ להשפיע. 
%break
%page 309
ומובן מאליו, מדוע הוא לא מקבל חשיבות של רוחניות, כמו שמקבל 
חשיבות בגשמיות מהכלל. היות שבגשמיות הוא רואה, שיש כלל 
שמחשיבים מישהו, ולא חשוב את מי הם מחשיבים או את מה שהם 
מחשיבים. והוא מושפע מהם.
%break
אבל ברוחניות אין הוא רואה שיש מי שהוא, אפילו אנשים פרטיים, 
שיחשיבו את הרוחניות. אם כן מה הוא יכול לעשות, בכדי לקבל 
חשיבות, שיהיה לו כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
ומזה יוצא, שיש עבודה גדולה להאדם, שישתדל לעשות מה 
שביכולתו, בכדי להשיג קצת חשיבות. שיבין, שזהו זכיה גדולה, שזכה 
לשמש את הבורא, ולקיים מצותיו בתכלית הפשטות, 
%break
היינו בלי שום כוונות גדולות, אלא סתם שהאדם צריך לקבל שמחה 
וחיות, בזה שהוא מקיים מה שה' ציווה לנו.
%break
היינו שיחשוב, שהוא עושה עכשיו רצון המלך. והמלך נהנה, מזה 
שאני עושה רצונו. והוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהמחשבות 
והרצוניות שיש לו, היינו מה שהם גרמו לו, שיעשה את מעשי המצות, 
הקב"ה שלח לו. 
%break
ושזה בא לו מצד אתערותא דלעילא, היינו שעכשיו ה' קורא אותו "בא 
אלי, ואני רוצה לתת לך שירות בההיכל שלי". ומתי כשהאדם עושה 
חשבון זה לעצמו, בטח שהלב מקבל אז התפעלות, ומתמלא עם 
שמחה, ומרגיש אז התרוממות רוח.
%break
נמצא לפי זה, שלא חשוב איזה מעשה הוא עושה, אלא הכל הוא אותו 
דבר, כמו שכתוב "הוי זהיר מצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן 
שכרן של מצות". 
%break
יכולים לומר, כי מי שמקיים מצות ה', מה חשוב איזו מצוה שהוא 
עושה. כי כל מחשבתו הוא רק לעשות נחת רוח לה'.
%break
אי לזאת, האדם יכול להוציא שמחה גדולה ממעשה קטן, היות 
שעיקר תלוי לא לפי גודל המצוה, אלא לפי גודל וחשיבות של 
המצוה את המצות. היינו, לפי מה שהוא מחשיב את המלך.
%break
וכשהאדם עושה חשבון הנפש, הוא רואה, שהוא מוכרח למלאות את 
הרצון, שיהיה לו מילוי. אולם יש מי שעובד למלאות רצון עצמו, היינו 
מה שהלב דורש. וזה נקרא בחינת תאוה. 
%break
ויש שצריך למלאות רצון של אחרים, מה שהם דורשים ממנו. היינו, 
להתלבש, ולגור בדירה, כמו שהם דורשים, וכדומה. זה נכנס בגדר 
של כבוד. ויש למלאות רצון ה', מה שה' דורש, שהוא קיום תו"מ.
%break
אולם האדם יכול לשאול לעצמו, אם באמת כל כך חשובה לי עבודת 
הבורא, עד שאני מרגיש כל כך חשיבות. ומדוע תיכף אחרי כל 
החשבונות, אני שוכח הכל, ואני נכנס לעולם הגשמי, ומפסיק מכל 
דבר שבקדושה, 
%break
ומקבל תיכף עבודות למלא רצונות של אחרים, ולא של הבורא, אף על 
פי שאמרתי, שרצון הבורא הוא כל כך חשוב מאוד, היינו יותר חשוב 
משאני ממלא את רצוני.
%break
כי כשאני דואג למלאות רצוני, זה נכנס בגדר תאוה. וכשאני משתדל 
למלאות את רצון אחרים, זה נכנס בגדר של כבוד. וב' אלה אני רוצה 
למלאות מטעם אהבה עצמית. 
%break
מה שאין כן כשאני רוצה למלאות את רצון המלך, אז המצב הזה 
חשוב מאוד, משום שאני יוצא אז מאהבה עצמית, הנקרא בחינת 
"בהמה", ואני נכנס בגדר של "אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים 
אדם ולא אומות העולם".
%break
אם כן, תיכף כשאדם יוצא מהמצב של תורה ותפלה, והיה אומר, 
שמדבר קטן שהוא עוסק בקדושה, היא חשובה לו מאוד, עד כדי כך 
שהוא נמצא בשמחה גדולה, בזה שזכה לכנס לרשות של קדושה. 
%break
ומי הוא הטיפש, שרוצה לצאת ממצב של סיפוק נפשי ושל התרוממות 
רוח, ומרגיש שהוא האיש המאושר שבעולם, בזה שיש לו זכיה גדולה 
לצאת מהבהמיות שלו, שבו היה נמצא כל הזמן.
%break
ופתאום הוא נקרא לבוא להמלך ולדבר עמו. ואז הוא מסתכל על 
עצמו, איך כל הזמן הוא היה משוקע בתאוות עולם הזה, כמו כל 
הבהמות. ועכשיו הוא רואה, שנעשה גבר בגברין. ומסתכל בבקורת 
חריפה על הסביבה שלו, איך שהם נמצאים בתכלית השפלות. 
%break
%page 310
עד כדי כך שקשה לעמוד על ידם ולדבר עמהם, משום שקשה לו 
להשפיל עצמו ולדבר עם אנשים, שאין להם רוח של קדושה, אלא 
שהם שקועים באהבה עצמית, שקשה לו לסבול אותם.
%break
ואחר כל זאת, אחר כמה זמן, יכול אפילו לאחר רגע אחד, אחרי כל 
הבקורת שעשה על הסביבה שלו, הוא שוכח מכל הרוחניות שלו, שבו 
היה נמצא, ונכנס לעולם הגשמי עם כל התאוות הבהמיות. 
%break
ואינו זוכר אפילו את זמן היציאה, היינו את הרגע שבו יצא ממצב 
הרוחני, למצב הגשמי שבו הוא נמצא עכשיו.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, האם בזמן שהיה נמצא במצב הרוחני, 
והיתה לו שמחה ממצבו, האם זה היה שקר, או שזה היה רק בחלום. 
או להיפך, המצב הקודם זהו מצבו האמיתי, אלא מה שהוא מרגיש 
עכשיו, שהוא נמצא משוקע בתאוות בהמיות, הוא חלום.
%break
אלא האמת הוא, שהאדם צריך להאמין, שבזמן שהבורא מתגלה אליו 
קצת, הוא מתחיל להרגיש את חשיבותו של המלך, וממילא הוא נמשך 
ובטל כנר בפני אבוקה. 
%break
ואם הוא ממשיך להחשיב את הכרוז ששמע מן השמים, וכפי ערך 
שיש בידו להחשיב, כך מתגדלת אצלו את השאיפה לרוחניות. ומתחיל 
להרגיש, איך שהוא יצא מעולם הגשמי, ונכנס לעולם שכולו טוב.
%break
ואם הוא שוכח להחשיב את הקריאה הזו, שנקרא להמלך, ולדבר 
עמו, אלא מתחיל להנאות ולהכניס את הנאה שיש לתוך הכלי קבלה 
שלו, ולא נזהר לתת שבח והודאה, על זה שהבורא קירב אותו אליו 
יתברך, אז תיכף דוחים אותו לחוץ מהיכל המלך.
%break
וזה הולך כל כך מהר, עד שאין לו זמן להרגיש, שזרקו אותו. אלא 
אחר כמה זמן הוא בא לידי הכרה, ורואה שזרקו אותו. מה שאין כן 
בזמן שזרקו אותו מהיכל המלך, הוא נשאר בלי הכרה. ומשום זה לא 
יכול להרגיש את הרגע שזרקו אותו.
%break
כידוע שגם בגשמיות, אם האדם נופל מקומה עליונה להארץ. 
וכששואלים אותו, איך נפלת, הוא אומר, שהוא לא זכר שום דבר. רק 
עכשיו הוא רואה, שהוא נמצא בבית חולים. 
%break
אבל שום דבר הוא לא זוכר. היינו מי שהרים אותו מהארץ, ומי הביא 
אותו לבית חולים, הכל נשכח ממנו.
%break
אותו דבר הוא ברוחניות. כי בזמן שזרקו אותו מהיכל המלך, הוא לא 
זוכר מי זרק אותו. היינו מה היה הגורם, שיפול ממצבו, שבו היה 
נמצא בתכלית השלימות, שהיה מלא שמחה, מהמצב שבו היה נמצא. 
%break
וגם לא זוכר בעת שנפל ממצבו הרם לארץ, שיש בידו לומר "עד כאן 
הייתי בסדר, ורק ברגע זו נפלתי". את הרגע זה, שנפל ממצבו, הוא 
אינו מסוגל לזכור. אלא אחר כמה זמן, הוא פותח את העינים שלו, 
ומתחיל לראות, איך שהוא נמצא עכשיו בעולם הגשמי.
%break
וההתאוששות הזו, היינו שחזרה אליו ההכרה, ורואה שהוא נמצא 
עכשיו מחוץ להיכל, יכול להיות אחרי כמה שעות, או אפילו אחרי כמה 
ימים, שפתאום הוא רואה, שהוא משוקע בתאוות עולם הזה, ושהיה 
לו פעם מצב עליה.
%break
ונחזור להענין שבו התחלנו. היינו, גדולת מעלת העשיה של מעשה 
מצות, ודיבורי תורה, ותפלה, בתכלית הפשיטות בלי שום כוונות, אלא 
ללמוד תורה. 
%break
ומשום שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. ובין שהוא מבין 
איזה קשר יש לו, זה שלומד, היינו את הענין שלומד עם האדם.
%break
זאת אומרת, שאל יאמר, מה בא זה ללמדנו. אלא כל דיבור ודיבור 
שהוא לומד, זה הוא ענין גדול לטובת נשמתו. ואף על פי שהוא לא 
מבין את זה, הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שהם הדריכו אותנו 
כך.
%break
וכן בתפלה. שידע ויאמין, שכל דיבור ודיבור, מה שרבותינו סידרוהו 
לנו כך, והכל נאמר ברוח הקודש. ומשום זה צריכים להחשיב כל מלה 
ומלה. היינו, שיש לו זכיה, שהקב"ה נתן לו מחשבה ורצון לקיים את 
מצותיו. 
%break
ולתת תודה להבורא על זה, כנ"ל, שיאמין, שכל מה שהוא עוסק 
ברוחניות, ולאנשים אחרים אין זכות כזו. אלא שה' בחר בו, לתת לו 
שירות, שישרת אותו.
%break
%page 311
זה צריך האדם לעשות חשבון הנפש, איך שהמלך קורא אותו, ונותן לו 
קצת הבנה קטנה, לכל הפחות לשמור את מצותיו, בכדי שיהיה 
להאדם קצת מגע עם הבורא. ויצייר כנ"ל את חשיבות המלך, כפי 
יכולתו, ומזה להוציא שמחה והתרוממות רוח. וזה הוא דרך אמת.
%break
היינו, שאנו צריכים להאמין את חשיבות ה', אף על פי שהגוף עוד לא 
התפעל, בשיעור כאילו היה משמש מלך בשר ודם, כנ"ל, משום ששם 
הרבים מחשיבים את המלך, והאדם מושפע מהרבים. 
%break
מה שאין כן ברוחניות, אין האדם יכול לראות, איך שהרבים מחשיבים 
את ה', וכדאי להתבטל אליו, זה מוסתר מאתנו. אלא שאנו צריכים 
להאמין שכך הוא. וזה נקרא "קו ימין". 
%break
היינו, בלי שום כוונות. אלא, אפילו שהוא עוסק בהבנה הכי קטנה, 
צריך להיות חשוב אצלו, כאילו שהוא עושה שירות גדול.
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, משנה א') "והוי זהיר במצוה 
קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". פירוש, שלא 
חשוב לנו מה שאנו עושים שירות למלך, 
%break
באיזה שירות אנו עושים נחת רוח למלך. אלא שיש לנו מחשבה אחת, 
שהיא, שיהיה מזה שאני עושה נחת רוח להבורא.
%break
אם כן, מה חשוב אם זו עבודה חשובה או לא חשובה. כי אין לי שום 
חשבון עם עצמי. אלא יכולה להיות עבודה שלא כל כך חשובה, שאין 
הרבה קופצים עליה, לכן הוא רוצה לעשות זאת, משום שזה נחוץ 
יותר מעבודה חשובה, שיש עליה הרבה קופצים.
%break
אמנם השאלה מתעוררת, מדוע אין האדם יכול להרגיש תיכף, 
בתחילת עשייתה, את האור המאיר בהתו"מ. 
%break
אלא שהוא צריך להאמין, שיש שמה אור הגנוז, והוא לא יכול לראות 
את זה. אבל בטח היה יותר טוב, אם כן היה מגולה לכל את החשיבות 
שבה. אז היתה יכולת לכולם לקיים את התו"מ.
%break
ולמה נעשה העלם והסתר על התו"מ, עד כדי כך, שכל אחד ואחד 
צריך לעבוד, ולהתייגע, ולעשות כל מיני פעולות, שיהיה בידו לומר, 
שכל העולם הגשמי אינו כדאי עבור תו"מ, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי, כ"ב) "יפה שעה אחת בתשובה 
ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא. ויפה שעה אחת של 
קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי עולם הזה".
%break
אולם ניתנה לנו הסתרה זו, בכדי שיהיה להאדם מקום עבודה של 
בחירה, שהוא, שתהיה לו היכולת לעבוד בתורה ומצות לשם שמים, 
היינו בעמ"נ להשפיע. 
%break
אחרת, אם היה מגולה האור הגנוז של תו"מ, היה עובד רק מטעם 
אהבה עצמית. ואז לא היתה שום אפשרות, שהאדם יוכל לבקר את 
עצמו, אם כוונתו היא להשפיע או לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן שניתן לנו לקיים תו"מ בזמן ההסתרה, אז האדם יכול 
לקיים אותם בתכלית הפשיטות. ולומר "אם כוונתי היא בעמ"נ 
להשפיע, מה חשוב לי איזה טעם שאני מרגיש". 
%break
אי לזאת, אם האדם רוצה לזכות למשהו, הוא צריך לקבל על עצמו 
לשמור תו"מ בתכלית הפשטות, כנ"ל.
%break
%page 312
%H דרך קרובה ודרך רחוקה
%break
בפרשת בשלח אנו מוצאים שהכתוב אומר לנו "ולא נחם אלקים דרך 
ארץ פלישתים, כי קרוב הוא, פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו 
מצרימה". אם כן משמע מכאן, שדרך קרובה לא טובה. 
%break
ולגבי פסח שני אנו רואים (בהעלותך שלישי) "דבר אל בני ישראל 
לאמור, איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם, ועשה 
פסח לה' בחדש השני". זאת אומרת, אם הוא בדרך רחוקה, אינו יכול 
לעשות את הפסח במועדו.
%break
רואים אנו, שפרשת בשלח אומר, שדרך קרובה לא טובה, כמו שכתוב 
"ולא נחם, כי קרוב הוא", אלא דרך רחוקה יותר טובה. ובפרשת 
בהעלותך כתוב, שמי שהוא בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני. 
משמע שדרך רחוקה היא יותר גרועה מדרך קרובה.
%break
ראשית כל אנו צריכים לדעת, שענין הדרכים מה שהתורה מדברת, 
בטח מרמזת דרך קרובה ודרך הרחוקה, היא לענין להגיע לשלימות 
המטרה. אם כן קשה להבין, איך שייך לומר, שדרך קרובה היא דרך 
לא טובה. 
%break
היינו הטעם שהתורה נותנת לנו בזה, "בראותם מלחמה ושבו 
מצרימה", הלא קרוב נקרא, שקרוב לה'. אם הוא קרוב לה', איך 
אפשר לומר שהם "ינחם ושבו מצרימה". 
%break
להיפך אנו מבינים, אם היה נחם העם בדרך שהיא רחוקה מה', אז 
שייך לומר "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
%break
הנה בפרשת ראה (חמישי) אומר הכתוב "וכי ירבה ממך הדרך, כי לא 
תוכל שאתו, כי ירחק ממך המקום, אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו 
שם". אאמו"ר זצ"ל אמר ביאור על זה, ושאל, מהו הטעם שהכתוב 
נותן לנו טעם על "וכי ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו". 
%break
אמר, היות שהאדם צריך לקבל עול מלכות שמים, וצריך להיות "כשור 
לעול וכחמור למשא", והאדם לא יוכל שאתו, היינו שקשה לו לסבול 
את העול, שזה פירוש "לא יוכל שאתו". ומשום זה תרחק לך הדרך.
%break
מה שאין כן אם האדם כן היה מקבל על עצמו את העול של מלכות 
שמים, אז היה רואה שהכל קרוב אליו. זאת אומרת, מה שהאדם 
רואה, שרחוק ממנו "המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם, 
היינו המקום שבחר ה' לשכון שמו. 
%break
הוא כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שהמקום הזה רחוק 
מהאדם, היינו שיהא בידו לעשות בתוך לבו מקום להשראת השכינה, 
רחוק מלהבין דבר כזה, שיהיה באדם כח לעשות מקום להשראת 
השכינה בתוך לבו. 
%break
זהו מטעם, שלא יוכל שאתו, שלא רוצה לקבל עליו את הדרך 
המקובל, "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך לתת כל כוחותיו רק על דבר זה. היינו 
שיחשוב תמיד עצות, איך לקבל על עצמו את העול הנ"ל. וכל עבודותיו 
צריך האדם לרכז. 
%break
זאת אומרת, את כל מה שהאדם עוסק בתורה ובמצות, צריך האדם 
לחשוק שהמעשים האלה יביאו לו את ענין קבלת עול מלכות שמים 
שלא עמ"נ לקבל פרס. ושזהו המקום אשר בחר ה' אלקיך לשום שמו 
שם.
%break
כידוע ש"שמו" נקראת מלכות, שהיא נקראת "שכינה", שפירושו, כמו 
שאומר בזה"ק, "דאיהו שוכן ואיהי שכינה", כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, 
שהמקום שהבורא מגולה נקרא שכינה, שהבורא נקרא "שוכן". 
%break
אבל מתי הוא נקרא "שוכן", במקום שיש מי שמשיג את השוכן. אז 
הוא אמר, שאין שוכן ושכינה שני דברים אלא דבר אחד, היינו שוכן 
נקרא אור בלי כלי, ושכינה היא המקום שמתגלה הבורא. 
%break
נמצא, מה יש במקום שהבורא מתגלה, רק הבורא ולא דבר אחר. 
אלא כנ"ל, אור וכלי, היינו שיש כלי המשיג את האור.
%break
%page 313
ולפי זה יוצא, מהו המקום, אשר בחר ה' לשכן שמו שם. הוא כמו 
שאנו לומדים, שאנו צריכים לתקן את הכלי קבלה שלנו, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להבורא. וזהו ענין של השתוות הצורה, אז במקום 
הזה מתגלה השם של הקב"ה.
%break
ואי לזאת, איך אפשר לומר על דרך קרובה "ולא נחם אלקים, כי קרוב 
הוא". הלא דרך רחוקה משמע, כמו שכתוב אצל פסח שני, שמי שהיה 
בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני. 
%break
וכמו שכתוב בפרשת ראה (חמישי) "וכי ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל 
שאתו", כנ"ל. ולפי פירושו של אאמו"ר זצ"ל, שענין ריחוק מקום נובע 
מסיבת "לא תוכל שאתו", היינו לסבול עול מלכות שמים. אם כן איך 
יכול להיות, שדרך רחוקה תהיה יותר טובה מדרך קרובה.
%break
במסכת עירובין (דף נ"ג ע"ב) מביא שם בשם רבי יהושע בן חנניא, 
שאמר, "פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק אחד, שהיה 
יושב על פרשת דרכים. אמרתי לו, בני, באיזו דרך נלך לעיר. אמר לי. 
זו ארוכה וקצרה, וזהו קצרה וארוכה. הלכתי בקצרה וארוכה. 
%break
כיון שהגעתי לעיר, היה מקיפות לה גנות ופרדסים. חזרתי לאחורי. 
אמרתי לו, בני, לא כך אמרת לי, זו קצרה. אמר לי, רבי, ולא כך 
אמרתי לך, קצרה וארוכה". משמע מכאן, שיש ענין קרובה ורחוקה, 
ורחוקה וקרובה.
%break
ובפרשת נצבים (שישי) כתוב, "כי המצוה הזאת, אשר אנכי מצווך 
היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר 
מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". משמע מכאן, שענין "קרוב" הוא דרך 
טובה, כמו שכתוב "בפיך ובלבבך לעשותו" ולא כמו בפרשת בשלח.
%break
ולהבין את הנ"ל, יש לפרש זה בענין סדר התחלת עבודה. כי יש ענין 
עבודה במעשה, ויש ענין עבודה גם על הכוונה, היינו שהאדם צריך 
לעבוד גם על הכוונה. 
%break
זאת אומרת, שבעת עשית המצות תהיה לו כוונה טובה, שפירושו, על 
איזה כוונה הוא עושה את המצות, היינו הסיבה הגורמת לו לקיום 
המצות.
%break
היות שיש לכוון המעשים, שיהיו שלא על מנת לקבל פרס. והיות 
שהאדם נולד עם כלי קבלה, שהוא דוקא, שלא אפשר לעשות שום 
תנועה בלי לקבל תמורה, היינו שכר תמורת עבודתו, 
%break
שזה נמצא בהטבע שלנו, שאין אנו עושים שום תנועה, אלא אם אנחנו 
צריכים לראות את הכדאיות שלה, אם יהיה לנו יותר תענוג, בעת 
שאנו מוותרים על המנוחה.
%break
היינו, מה שאנו מוותרים על המצב שבו אנו נמצאים, הוא בכדי לקבל 
יותר תענוג, מזה שיש לנו עכשיו, טרם שאנו משאירים את התענוג 
והולכים לעשות פעולה אחרת, בטח שהוא חשוב, שע"י זה שיעשה 
עכשיו פעולה חדשה, הוא יקבל יותר תענוג.
%break
אם כן הוא מוכרח לעשות ולקיים את התורה והמצות, לא בשביל שה' 
רוצה שאנו נקיים אותם ואנו רוצים לעשות רצונו, כדי שתהיה לו הנאה 
מזה שאנחנו שומעים בקולו, 
%break
אלא היות שהוא מבטיח לנו שכר גדול בזה שאנחנו נשמע בקולו, 
ומשום זה אנו משתדלים לקיים מה שהוא דורש מאתנו, היות שאנחנו 
מסתכלים על השכר הטוב, שהוא ישלם לנו תמורת עבודתינו.
%break
וזה דומה לאנשים שעובדים בבית חרושת אצל בעל הבית. ומדרך 
עבודה היא, שעובדים שמונה שעות, וע"י זה שהפועלים עובדים אצלו, 
הבעל הבית מרויח כסף. אם כן יש לו הנאה לבעל הבית, בזה שיש לו 
עובדים ועושים את רצונו. 
%break
וחלק קטן מבין העובדים באים לבעל הבית, ומציעים לו, הואיל שהם 
רואים, שיש לו צער מזה שהוא הבטיח למי שהוא סכום תוצרת, 
להמציא בזמן מסוים, 
%break
והואיל שהם רואים לפי קצב העבודה, שהפועלים עובדים ונותנים 
תוצרת בשמונה שעות, הוא לא יוכל לעמוד עם החוזה שעשה למי 
שהוא, שימצא לו כל הסחורה בזמנו הנקוב.
%break
אי לזאת, הם מסכימים לעבוד אצלו שעות נוספות, והגם שהם צריכים 
להיות בבית תיכף אחר עבודה של יום עבודה של שמונה שעות, היות 
שהם מטפלים בילדים, וגם לאחד מהם האשה חולה קצת, 
%break
%page 314
ומשום זה תיכף אחרי העבודה הם משתדלים לבוא תיכף הביתה, 
אבל מכל מקום, הואיל שהם רואים את הצער של בעל הבית, הם 
מסכימים לעבוד אצלו שעות נוספות.
%break
ובטח בעל הבית, שהוא שומע המסירות שיש לו להפועלים שלו, שלא 
יכולים לסבול את הצער שלו, ומשום זה הם מסכימים לעבוד שעות 
נוספות, מפני שהם יודעים, שבעל הבית הוא בדוחק, היות שהוא 
מוכרח לקיים את החוזה, 
%break
שהוא הבטיח להקונה לתת סחורה בכמות מסויימת בזמן מסוים, 
והיות לפי סדר העבודה של שמונה שעות אין באפשרותו לקיים מה 
שהבטיח.
%break
אי לזאת, הרגש שיש בלבבם לגבי נותן העבודה, לא נותן להם מנוחה 
מבלי לעשות משהו לטובת בעל הבית. לכן הם מסכימים לתת יגיעה 
יותר מכפי כוחם, היינו כנ"ל, אף על פי שהוא אחר יום עבודה, 
%break
והיות שהם בעלי משפחות ברוכות ילדים, וגם אחד מהם האשה שלו 
קצת חולה והוא מוכרח לעבוד גם במשק בית, מכל מקום אין המצפון 
שלהם נותן להם להשאיר את בעל הבית במצוקה.
%break
ולכן באו אליו ואמרו לו, אנחנו באנו לידי החלטה, שאנחנו נעבוד 
שעות נוספות בשבילך. וכשבעל הבית שומע את מסירות לבם של 
הפועלים שלו, הוא רואה עכשיו דבר חדש, היינו שמטרם שהפועלים 
האלו באו אצלו, להראות לו שהם משתתפים בצערו, 
%break
הוא חשב שלכל הפועלים אין שום רגש פנימי ובלי שום מצפון, אלא 
מה שעובדים אצלו ולא אצל אחרים, הוא משום שהוא נותן משכורת 
יותר גבוהה מאחרים, לכן הם עובדים אצלו. אבל עכשיו הוא רואה 
אחרת, שטעה עם הערכה שלו על הפועלים.
%break
אבל אח"כ אמרו לו, אבל אתה צריך לדעת, בשביל עבודה נוספת, 
היינו לעבוד גם בלילה, אנחנו רוצים שאתה תשלם לנו עבור השעות 
הנוספות פי כפל, ממה שאתה משלם לנו עבור יום עבודה רגיל.
%break
אז הבעל הבית מתחיל לחשוב שוב, מה שהם רוצים לעבוד שעות 
נוספות, הוא באמת כמו שהם אומרים, היינו שהם רוצים להוציא אותי 
מהמצוקה, או להיפך, היות שהם רואים שאני נמצא במצוקה, אי 
לזאת, הם דורשים ממני סכום גדול עבור שעות נוספות, 
%break
מטעם שהם יודעים, שאין לי ברירה. לכן הם נותנים להבין, שאני 
אדע, שאני צריך לתת להם כמה שהם רוצים, היות שהם מספרים לו 
את מצבו הדחוק, שהוא נמצא, 
%break
בכדי שהוא ידע, שהם יודעים את מצבו, לכן רוצים ללחוץ עליו, שהוא 
ישלם להם עבור השעות הנוספות כמה שהם דורשים.
%break
ומהנ"ל אנו יכולים לקבל דוגמא להעבודה שלנו בקיום תורה ומצות, 
היינו להבחין בין מעשה לכוונה. מעשה נקרא, שהוא מכוון לעשות את 
המעשה, שהוא ציווה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, 
%break
לקיים תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה ושנכוון, שהמצוה, שאנו 
עושים, היא בכדי לקיים רצונו, שהוא רצה שאנחנו נקיים תו"מ.
%break
נמצא, שהכוונה, מה שהאדם צריך לכוון, היא שאנחנו צריכים לכוון, 
שהמעשים שאנו עושים בכדי לקיים מה שהוא ציווה לנו. וזה נקרא, 
שהוא מכוון על המעשה, שיהיה בסדר, 
%break
כמו שהוא אמר לנו ע"י משה רבנו עליו השלום. וכמו שהדין הוא לגבי 
תקיעת שופר, ש"אם תקע בשופר להתלמד וכן התוקע לשיר ולא לשם 
מצוה, לא יצא ידי חובתו". (כמו שכתוב, או"ח הלכות ראש השנה, 
סימן תקפ"ט).
%break
נמצא לפי זה, מה שאומרים "מצות צריכות כוונה" הפירוש הוא, שהוא 
צריך לכוון את המעשה שהוא עושה, הוא מטעם שהוא רוצה לקיים 
את ציווי ה'. 
%break
ובטח שהמעשה צריך להיות לפי הלכה, שחז"ל קבעו את שיעורי 
התורה ומצות, באיזה צורה ואופן שצריך להיות בין במעשה המצות.
%break
כגון סוכה, יש לה כמה דינים, באיזה צורה היא צריכה להיות וכדומה, 
אחרת נמצא חסרון במעשה. וכן בלימוד התורה. וכמו כן במצות "לא 
תעשה", יש בהן הרבה דינים. ובאם לא שומר את ההלכות, שיש בהן, 
נמצא, שיש חסרון במעשה המצות. 
%break
ואפילו שהוא מקיים הכל לפי הלכה, מכל מקום הוא צריך לכוון, 
שעושה את המצוה, מטעם שה' ציווה לנו לקיים את רצונו, בקיום 
המצות, שציווה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום.
%break
%page 315
וכל זה נקרא רק "מעשה המצות" ולא כוונה. מטעם, שכל מה שהוא 
חושב, הוא לקיים את המעשה, שה' ציווה לנו, וכל היגיעות, שאנו 
מתייגעים בתורה ומצות, הן כמו כל אנשים שבעולם, שעובדים 
ומתייגעים עצמן בכדי לקבל שכר, ולא יותר.
%break
ויש כאן לתשומת לב יתירה, כי מה שאנו אומרים, שכל עבודה היא 
במעשי המצות, זה בא להשמיענו, שהיגיעה היא על המעשה, ואין כאן 
ענין לומר, שיש עבודה על השכר. אלא על מנת לקבל שכר תמורת 
היגיעה, אין אנו רואים דבר כזה, שיהיה לאדם טורח לקבל שכר, 
%break
מטעם שכל הסיבה, שאנו מתייגעים ומוותרים על הרבה דברים, היא 
שאנו מסתכלים על השכר, שרק השכר מחייב אותנו לעבוד עבודות 
קשות, מבלי להסתכל לא על איכות עבודה ולא על זמן עבודה, וכל 
הדברים רק השכר קובע.
%break
אם כן יש להבין, מה שאנו אומרים, שיש עבודה על הכוונה, הינו 
עבודה על השכר. הלא איך שייך לומר בזה עבודה. אלא הענין, כי 
בזמן שהאדם עוסק בתו"מ ורוצה שהשכר שלו יהיה, שה' יתן לו 
המחשבה ורצון לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, 
%break
על שכר כזה אין הגוף מסכים, כי מדרך העולם הוא, שמקבלים 
תמורה על העבודה. היינו, העבודה היא בוויתורים על צרכים שהוא 
נהנה מהם. ותמורת זה הוא יקבל תענוגים יותר גדולים, מכפי שהוא 
מוותר. 
%break
למשל, מוותר על המנוחה, ולפעמים גם על שינה וכדומה, והוא מקבל 
תמורתם תענוגים יותר גדולים ויותר הכרחיים.
%break
מה שאין כן כשהוא מוותר על תענוגים, אבל זהו על דרך הכפיה, היינו 
שאין הגוף מסכים, והוא רוצה תמורה, שהגוף כן יסכים לוותר על כל 
מיני תענוגים, נמצא, שהעבודה היא מעשים להשפיע, 
%break
וגם השכר יהיה הכונה רק להשפיע בלי שום תמורה של קבלה. על 
הכוונה זו, היינו על השכר הזה, אדם צריך לעבוד עבודה גדולה.
%break
והיא יותר קשה מעבודת המעשה, הגם שעל כוונת השכר הוא לא 
צריך לעשות מעשים אחרים וזמן אחר. 
%break
אלא אותו המעשה שהוא עושה, ובאותו זמן שהוא נותן עבור עשיית 
המעשה, מספיק לו, ואינו צריך למעשים אחרים, אלא סתם מחשבה 
וכוונה. ומהי הכוונה שהמחשבה ורצון שלו יהיו דוגמת המעשה.
%break
זאת אומרת, כמו שהמעשה הוא עושה משום שה' ציווה לעשותו, כן 
הכוונה תהיה רק שהוא רוצה לקיים מצות ה' בלתי ה' לבדו, בלי שום 
תמורה חזרה. 
%break
ודבר זה, היינו שלא דורשים מהאדם, רק בעת קיום מעשה, שהוא 
עושה עכשיו רצון הבורא, שיכוון באותו זמן שהוא עושה המצוה, לא 
מטעם שהוא מסתכל על השכר, וזהו מחייב אותו לעבוד ביום ובלילה, 
היינו מה שהוא מקיים מה שכתוב "והגית בו יומם ולילה", 
%break
אין זה שהוא מסתכל על השכר, שזה שמחייבו לעבוד ביום ובלילה, 
אלא מטעם רצונו לעשות נחת רוח להבורא, זוהי הסיבה שהוא נותן 
כוח לעבודה.
%break
וזהו כמשל הנ"ל, שהפועלים הסכימו לעבוד אצל בעל הבית שעות 
נוספות גם בלילה, אבל הם דרשו לשלם שכרם פי שניים, כפי מה 
שהם מקבלים בעבודה רגילה. רואים אנו, איזה מרחק יש בין עבודה 
של עמ"נ לקבל פרס, לעבודה שלא עמ"נ לקבל פרס. 
%break
ואף אחד לא יאמר שהפועלים הם נאמנים לבעל הבית, ומשום זה הם 
מסכימים לעבוד אצלו ביום ובלילה, אלא שאומרים עליהם להיפך, 
היות שהבעל הבית זקוק לעבודה שלהם, לכן הם מנצלים אותו, 
ורוצים שישלם להם פי כפול.
%break
כמו כן עבודה. הגם אפילו שלא לשמה היא עבודה, ואין מה להוסיף 
על המעשים, אלא כאן ענין של הכוונה. פירוש, מה כונתם בזה שהם 
עובדים, אם זהו לתועלת עצמם או לתועלת הבורא.
%break
%page 316
וזוהי עבודה רבה וקשה, שהגוף יסכים לעבוד לתועלת ה'. היינו להגיד 
להגוף, למה אני מקוה, איזה שכר אני רוצה לקבל מה', בזה שאני 
מכריח אותך לעבוד כל כך קשה, שה' יתן לי שכר, שאתה לא תוכל 
להפריע לי, בזמן שאני רוצה לעשות הכל בעמ"נ להשפיע.
%break
וממילא הגוף צועק בקולי קולות, וכל אשר בידו הוא עושה, שלא יאבד 
את שליטתו. לכן מעשים פשוטים הוא לא מרשה להם לעשות, משום 
שהוא מפחד, 
%break
אולי בסגולת המעשה הוא יגיע לבחינת "לשמה", שהיא כולה לשם 
שמים, ואין לו שום חלק שיכול לקבל משהו עבור אהבה עצמית.
%break
ומשום זה אנו רואים, שאלו אנשים שרוצים לקיים תו"מ בעמ"נ 
להשפיע, כל דבר קטן עולה להם ביגיעה גדולה, משום שהגוף מפחד 
בכל עשיה שהוא עושה, אולי הוא יגיע האדם לשמה, היינו שכל 
השליטה של רצון לקבל שיש לו על האדם תתבטל. 
%break
וזה נקרא שיש עבודה גם על השכר, שפירושו, שיש לו עבודה באיזה 
שכר הוא יבחר תמורת עבודתו בתורה ומצות, אם בשכר השייך 
לאהבה עצמית או בשכר שהוא "בלתי ה' לבדו", 
%break
ואינו רוצה לתת לאהבה עצמית שום חלק בעבודתו, והוא מצפה 
תמיד, מתי אני אזכה, שיהיה לי רצון אך ורק להשפיע נחת רוח 
להבורא.
%break
ועתה נוכל להבין מה ששאלנו, איך יכולה להיות דרך קרובה לא 
טובה, כמו שכתוב "ולא נחם אלוקים, כי קרוב הוא". אלא זה יכולים 
להבין, מה שאמר התינוק לרבי יהושע בן חנניה, 
%break
ש"יש דרך רחוקה וקצרה, וקצרה וארוכה. היינו קרובה אבל רחוקה", 
שפירושה, שהגם שהיא קרובה אבל היא רחוקה מהמטרה.
%break
ידוע שהרמב"ם אומר, שענין לשמה אין לגלות וזה לשונו (הלכות 
תשובה פרק עשירי) "ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו 
שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. 
%break
לפיכך, כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותם אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן, 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותם 
לענין זה, בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".
%break
מדברי הרמב"ם משמע, שיש דרך קרובה, היינו שקרובה ללבו של 
אדם, היינו על מנת לקבל שכר. נמצא לפי זה, נקראת קרובה, מטעם 
שהיא קרובה ללבו של אדם. 
%break
ויש עוד פירוש של "דרך קרובה" היינו שהאדם רואה כל פעם, שהוא 
מתקרב להמטרה, שאצלו המטרה נקראת שכר, והוא מקוה שיהיה לו 
סכום מסוים של תורה ומצות, תיכף יקבל שכר תמורת עבודתו, כידוע 
שאין שכירות משלמת אלא לבסוף (בבא מציעא, ס"ה).
%break
לכן הוא מאמין, שיגמור את העבודה בעולם הזה, הוא יקבל שכרו 
בעולם הבא, חוץ מזה שיש מצות שגם שכרן בעולם הזה, כמו שכתוב 
"אלו דברים, שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו 
לעולם הבא".
%break
נמצא לפי זה, שכל יום ויום הוא מרגיש, שיש לו משהו ביד, היינו שכר 
של יום עבודה, וכל יום מצטרף לשנה, ושנה לשנה. לדוגמא, אדם 
מתחיל לקיים מצות מגיל שלוש עשרה שנה, שאז הוא הזמן של חיוב 
המצות. 
%break
וכשהגיע לגיל עשרים שנה, הוא שמח, ברוך ה' יש לו כבר רשום על 
חשבונו עבודה של שבע שנים. וכשהגיע לגיל שלושים שנה, אז בטח 
הוא שמח ביותר, היות שיש כבר רשום בפנקס שלו שבע עשרה שנים 
של עבודה. 
%break
נמצא לפי זה, שכל פעם ופעם שהוא עובד הוא יכול להיות שמח, היות 
ששכרו הולך ומתוסף מיום ליום. נמצא, עבודה זו נקראת קרובה אל 
לבו, היות שהוא בטוח עם השכר שלו המתקדם. ומשום זה נקראת 
"דרך קרובה", היות שהדרך הזו מתישבת על הלב.
%break
היות שאם האדם רואה התקדמות בדרך שהוא הולך, אז הדרך הזו 
מתישבת על הלב, הואיל שיש לו על מה להסתכל, כיון שבבחינת 
המעשה שהוא עושה, הוא רואה שיש לו כל יום שיעור מסוים שעות 
עבודה בתו"מ, והכל נרשם בפנקסו, 
%break
%page 317
כמו שכתוב (אבות פרק שלישי) וזה לשונו, "הוא היה אומר, הכל נתון 
בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה והחנוני מקיף, 
והפנקס פתוח והיד כותבת". 
%break
ומשום זה הוא בטוח, שיש לו רכוש גדול של שכר שנצטבר אצלו 
מעבודת כל יום ויום ומשנה לשנה, ומשום זה נקראת זו "דרך קרובה". 
%break
וזהו נקראת "דרך קצרה" גם כן מטעם הנ"ל, היות שאינו צריך לזמן 
רב, שהאדם יבין שכדאי ללכת בדרך הזאת, מטעם שהדרך הזאת 
קרובה ללבו, לכן זו דרך קצרה.
%break
אולם היא דרך ארוכה, היינו להגיע להאמת, שהתורה ומצות יביאו 
אותו להגיע שכל כוונתו תהיה בעמ"נ להשפיע, היא רחוקה מאוד, 
היות שהדרך הזו היא ההיפך מהדרך של דביקות בה', שהיא כולה 
להשפיע. 
%break
וכאן הוא מתחיל ללכת בדרך, שכל כוונתו תהיה רק לקבל שכר. אבל 
המטרה, שהאדם צריך להגיע, ע"י יגיעתו בתו"מ, היא בכדי להביאו 
בעמ"נ להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין", 
%break
שהוא צריך לראות, שע"י התו"מ יתוקן הרע שבו, הנקרא "מקבל 
בעמ"נ לקבל", אלא שתהיה באפשרותו לעשות הכל לטובת הבורא, 
ולא לתועלת עצמו, 
%break
ועל תועלת עצמו, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "אדם כי ימות באוהל, 
שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה", ולא לתועלת 
עצמו.
%break
וזו היא שנקראת "קרובה ורחוקה". היינו קרובה ללבו מב' טעמים 
הנ"ל, אבל רחוקה מהאמת, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק עשירי) וזה לשונו, "העובד 
מאהבה, עוסק בתורה ומצות, והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר 
בעולם, ולא מפני יראת הרע, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה 
האמת, מפני שהוא אמת".
%break
נמצא לפי דברי הרמב"ם, שדרך קרובה הנ"ל היא רחוקה מהאמת. 
ולפי זה יכולים לפרש "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב 
הוא, פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". 
%break
כי ענין "בראותם מלחמה" צריכים לפרש, היות שע"י זה שיעסקו 
בשלא לשמה, הדרך היא שמאירה הארה, שצריכים להגיע לשמה. 
והיות שתחילת עבודה תהיה בשלא לשמה, לא ירצו לעשות מלחמה 
עם היצר, משום שיפחדו, היינו שיפלו ממדרגתם, שעוסקים בתו"מ.
%break
וזו דרך רחוקה. והקב"ה רצה תיכף ללכת עמהם עד הר סיני ולתת 
להם התורה. ומשום זה תיכף אמר להם, שצריכים ללכת בדרך 
רחוקה, 
%break
היינו אף על פי שהעבודה זו רחוקה מהלב כנ"ל, אבל זו קרובה אל 
האמת, שע"י זה יהיו מוכשרים לקבלת התורה במעמד הר סיני.
%break
אי לזאת יוצא לנו, שנוכל לפרש "דרך ארוכה וקצרה", שהיא רחוקה 
וקרובה. אז הפירוש יהיה "רחוקה מהלב", היינו שצריכים לזה זמן 
ארוך, לתת להבין להלב, עד שיוכל להבין, שכדאי לעבוד על המטרה 
של אמת, 
%break
היינו לקיים תו"מ באמת, מטעם שה' ציווה לנו לקיים את התורה 
ומצות, ואנחנו רוצים לקיים זה, בכדי שתהיה לו הנאה, מזה שאנחנו 
מקיימים את רצונו.
%break
נמצא, הגורם והסיבה לקיים מצותיו, הוא הבורא, ולא מטעם האדם. 
זאת אומרת, חשיבות הבורא מחייבת אותו, שיהיה לו רצון וחשק 
לשמש אותו ולעשות לו נחת רוח. 
%break
וזו נקראת "דרך רחוקה", שהוא מטעם רחוקה מהלב אבל קרובה 
להאמת. שע"י שמגלים לו את האמת, הוא יותר קרוב שיגע להאמת.
%break
מה שאין כן "קרובה ורחוקה" היינו "קצרה וארוכה". יהיה הפירוש 
"קרובה להלב" מטעם, שהיות שהגוף חושק לתענוגים, והוא מבטיח 
לו, שע"י יגיעתו בתו"מ הוא יקבל שכר, נמצא, שהגוף הוא הסיבה 
לקיום תו"מ. 
%break
זאת אומרת, אם היה יכול לקבל תענוג יותר גדול ממקום אחר, למה 
לו לעבוד במקום שמקבלים משכורת קטנה. לכן נקרא זה "קרובה 
וקצרה", שאין צריכים הרבה זמן לתת להבין להגוף, שיקבל על עצמו 
את העול של תו"מ.
%break
וזה כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה אות קצ"א) 
וזה לשונו, "א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, 
ויהיה נשמר מעונש גופו או ממנו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה. 
%break
%page 318
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהנום. ואלו השתים אינן יראה 
אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת 
עצמו. ונמצא שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת 
מתועלת עצמו. 
%break
נמצא, שזו נקראת ארוכה וקצרה, רחוקה וקרובה", ומשום הכתוב 
בפרשת בשלח "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא".
%break
אולם בפרשת בהעלותך לגבי פסח שני כתוב "או שהיה בדרך רחוקה, 
נדחה לפסח שני". ושאלנו, משמע מכאן, שדרך רחוקה היא לא דרך 
טובה. ומשום זה הוא נדחה לפסח שני. 
%break
יש לפרש על דרך הנ"ל, כי בזמן שהאדם הולך בדרך קרובה, היינו 
שקרובה ללבו, אז הוא מרגיש את עצמו, שהוא נמצא קרוב לקדושה, 
יותר מאחרים, שהולכים בדרך רחוקה, מטעם שכל יום ויום הוא 
מרגיש, שהתו"מ מה שהוא עושה, מתרבים והולכים מיום ליום.
%break
אם כן, אין לו מה לתקן את עצמו, שיהא קרוב לקדושה, הלא רואה 
בעינים שלו, ולא צריך להאמין למעלה מהדעת, שהוא עולה במעלות 
הקודש, הלא הוא מקיים את תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, 
%break
וממילא מתוספים אצלו הקדושה מיום ליום, כנ"ל, ומרגיש עצמו לצדיק 
גמור, והוא מסתכל על עצמו, איך אפשר לו לקיים את מה שאמרו 
חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
%break
נמצא, האדם הזה, ממצבו שבו הוא נמצא מבחינת המעשה, אין לו 
סיכויים שתהיה לו היכולת להקריב קורבן לה', היינו שיתקרב אליו 
מבחינת השתוות הצורה, מטעם שהוא לא מרגיש עצמו, שיהא 
משוקע בתועלת עצמו, כנ"ל.
%break
אמנם אם הוא מרגיש עצמו, שהוא מרוחק מה', היינו שהוא רואה, 
שהוא עדיין משוקע בתועלת עצמו, וצעק לה' שיוציאו מתועלת עצמו 
ולהכניסו בתועלת ה', אז יש לו תקנה, היינו שנדחה לפסח שני, ואח"כ 
הוא מקריב קורבן, היינו שאז הוא מתקרב לה'.
%break
היוצא מזה, שיש להבחין שני מינים בעבודת ה':
מין אחד, אלו אנשים שעדיין שייכים עוד לשלא לשמה.
ומין הב', הוא אלו ששייכים כבר לשמה.
%break
והם ב' מינים, שמין לא יכול להבין את מין השני. וזה נקרא "ארוכה 
וקצרה, רחוקה וקרובה".
%break
%page 319
%H הקב"ה וישראל יצאו בגלות
%break
בזהר בחקותי (דף ט"ז ובהסולם אות מ"ט) על פסוק "ויסרתי אתכם 
אף אני שבע על חטאתיכם" וזו לשונו "בוא וראה, אהבה עליונה של 
הקב"ה לישראל, בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, והיה חוטא לפני 
המלך. 
%break
יום אחד חטא לפני המלך. אמר המלך, כל אלו הימים הכיתי אותך, 
ולא קבלת. מכאן ואילך ראה מה שאעשה לך. אם אגרש אותך מן 
הארץ, אולי יקומו עליך דובים שבשדה, או זאבי השדה, או רוצחים, 
ויעברו אותך מן העולם. מה אעשה. אלא אני ואתה נצא מן הארץ. 
%break
כך, אף אני, שכתוב, פירושו, אני ואתם נצא מן הארץ. דהיינו שנלך 
בגלות, ויסרתי אתכם ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף 
אני, עמכם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את ענין יציאת עם ישראל מארץ לחוץ לארץ, שזה נקרא 
"גלות בין העמים". על דרך העבודה מה פירושו. היינו, מה נקרא 
"ארץ", ומה נקרא "יציאה מהארץ". 
%break
ומהו ענין כשחוטאים מענישים את האדם ונותנים לו גלות, שיהיה בין 
אומות העולם. מה זה מועיל, ואיזה תועלת מביא זה בדרכי עבודה. 
זאת אומרת, מהו התיקון בזה שיצאו בגלות להיות תחת שליטת 
אומות העולם.
%break
ועוד יש להבין, איך שייך לומר שהקב"ה יוצא גם כן מארץ ללכת עם 
עם ישראל בגלות, הלא "מלוא כל הארץ כבודו" וכמו שכתוב "ומלכותו 
בכל משלה", שאפילו הקליפות הוא מחיה אותם, ואיך שייך לומר 
שיוצא לגלות עם עם ישראל וכאילו הוא לא נמצא בארץ.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל בדרך העבודה, צריכים לדעת מקודם, מה זה 
ארץ ישראל, ומה זה חוץ לארץ ולמה נקראת יציאה מארץ לחוץ 
לארץ גלות בין העמים. וכמו כן יש להבין, בטח שענין גלות הוא תיקון 
על החטאים. 
%break
זאת אומרת, שע"י זה שיסבלו את הגלות יגרמו היסורי גלות לחזור 
בתשובה, ואז נוכל להחזירם לארץ. הלא הכתוב "ויתערבו בגויים 
וילמדו ממעשיהם", אם כן איזה יסורי גלות הם מרגישים, שזה תהיה 
סיבה שיחזרו בתשובה ושיחזרו לארץ. 
%break
היינו, מה הוא יכול לדעת את טוב ארץ ישראל שיחשוק לזה, והארץ 
הזאת תהיה סיבה שיהא מוכרח לעשות תשובה מחמת חיבת הארץ.
%break
ידוע, שארץ נקרא "מלכות", ונקראת "שכינה הקדושה", ונקראת 
"כנסת ישראל", שהיא הכלל לכל הנשמות, שפירושו שהיא צריכה 
לקבל את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להטיב לנבראיו, 
היינו שהנשמות יקבלו טוב ועונג.
%break
וסדר השתלשלות היה מעולם אין סוף לעולם הצמצום, ואח"כ להקו, 
שעליו מלבישים ה' פרצופי א"ק, ואח"כ לה' פרצופי אצילות. ואח"כ 
מלכות דאצילות האצילה את ג' עולמות בי"ע. 
%break
ואח"כ נברא אדם הראשון וחיצוניות הגוף שלו בדומה לגוף החומרי 
של עכשיו, נעשה מבינה דמלכות דעשיה, כמו שכתוב בתע"ס (חלק 
ט"ז דף א' תתקי"ב אות מ"ג) "ואח"כ היה לו נר"ן מבי"ע ואח"כ היה לו 
נר"ן מאצילות".
%break
לפי זה יוצא, שארץ, הנקרא "מלכות דאצילות", שעל עולם אצילות 
כתיב "לא יגורך רע", שפירושו ששם אין רע כלל, אלא רק בבי"ע יש 
בירורים של טוב ורע. 
%break
אלא שם מגולה את הטוב והעונג, מה שחשב לתת להנשמות, כמו 
שאמרו חז"ל על פסוק "בראשית ברא אלקים", "אין ראשית אלא 
ישראל", שהכל בשביל ישראל, היינו בשביל נשמות ישראל.
%break
%page 320
ואדם הראשון, לאחר שחטא בעץ הדעת גרשו אותו מאצילות, וירד 
לבי"ע, ואז הוא התחיל לעשות תשובה, ולתקן מה שחטא. ועל ידי זה 
הוא חזר ונכנס בגן עדן, היינו באצילות. 
%break
והתיקון היה בזה שגרשו אותו מגן עדן, הוא כמו שכתוב (בראשית 
רביעי ג' כ"ב) "ויאמר ה', ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל 
וחי לעולם. וישלחהו ה' אלקים מגן עדן, לעבוד את האדמה, אשר 
לוקח משם".
%break
ופירוש אאמו"ר זצ"ל, מהו הפחד שבגלל זה הוציאו אותו מגן עדן, 
שכתוב "פן ישלח ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". ואמר, היות 
שהאדם חטא בעץ הדעת, ואם האדם מקבל עונש, 
%break
היינו שמרגיש יסורים מהעונש שנתנו לו, היסורים האלו גורמים לו 
לחזור בתשובה ולתקן את החטא והפגם שגרם.
%break
מה שאין כן אם הוא לא מקבל עונש ולא מרגיש יסורים מהחטא 
שעשה, ובטח שהוא לא מבין שצריכים לעשות על זה תשובה, 
%break
וכמו שכותב בזהר (הקדמת הזהר דף קפ"ו ובהסולם אות קצ"ב) וזו 
לשונו "בכה רבי שמעון ואמר, אוי אם אומר אוי אם לא אומר. אם 
אומר, ידעו הרשעים איך לעבוד לאדונם".
%break
ומפרש בהסולם וזו לשונו "רומז בזה, שאינו יכול לגלות במקום הזה 
את דבריו במילואם, מפני שמתירא שלא להזיק את הרשעים. והוא כי 
בא לגלות כאן איך להתדבק בעץ החיים ולא לנגוע לעולם באילנא 
דמותא, שזה יכשר רק לאותם שכבר תיקנו בחינת עץ הדעת טוב ורע. 
%break
אבל הרשעים, שעוד לא תיקנו את החטא של עץ הדעת טוב ורע, 
אסור להם לידע זה, כי הם צריכים לעמול מקודם בכל העבודות, עד 
שיתקנו את החטא דעץ הדעת. 
%break
ותמצא כזה גם בכתוב, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי 
לעולם (בראשית ג'), שאחר שחטא אדם בעץ הדעת, גורש מגן עדן 
מחשש שמא יתדבק בעץ החיים ויחיה לעולם. ונמצא, הפגם שעשה 
בעץ הדעת ישאר לעולם בלי תיקון".
%break
ולפי זה יוצא, זה שמוציאים את האדם מהארץ, הכוונה מבחינת 
מלכות שמים שהיתה לו, משום שאינו יכול להרגיש את החשיבות של 
הרוחניות, ממה שהיה לו קודם שהוציאו אותו מהמלכות שמים. 
%break
ונכנס בגלות, היינו כמו שכתוב "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", 
שזה נקרא שנפלו תחת השעבוד של העכו"ם, היינו שכל התאוות 
שנוהגים באומות העולם שולטים על עם ישראל שיצאו בגלות. 
%break
ואז אין להם שום שייכות לרוחניות, אלא רק מה שהם רגילים לקיים 
מחמת ההרגל, את זה הם מקיימים, אבל יותר מזה לא עולה על 
המחשבה שיש להם מה לתקן.
%break
נמצא לפי זה שיש להבחין ב' בחינות בענין הגלות:
א. שיצאו בגלות תחת שליטת העמים. וכל המוח והשכל, שהיו 
חושבים כשהיו בארץ, היינו בבחינת מלכות שמים, שחשבו כל יום איך 
לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת ה'. 
%break
וכשחטאו יצאו בגלות, יכולים לפרש את זה על דרך עבודה של הפרט, 
כידוע, שהפרט והכלל שוים. זאת אומרת, אם האדם, בזמן שהיה 
בארץ, חטא, היינו אם קבל איזו הארה מלמעלה הוא השתמש עם זה 
לתועלת עצמו, 
%break
דהיינו שאמר, שעכשיו שכבר יש לי קצת טעם בתורה ומצות אין לי 
עכשיו צורך להיות זקוק לבחינת אמונה למעלה מהדעת, שזה נקרא 
"חטא", משום שפגם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
ומשום זה גרשו אותו מהארץ ונופל תחת שליטת התאוות של אומות 
העולם. ולאחר שנמצא בגלות, תיכף הוא סובל על שכחה, ולא זוכר 
שהיה פעם בארץ, היינו שהיה במצב של מלכות שמים, והיה חושב 
רק איך להגיע לדביקות ה', 
%break
ורוצה להמשיך כך כל החיים שלו, היינו שהוא דואג עכשיו רק איך 
למלאות את הצרכים מה שגוף דורש לתועלת עצמו, ושום דבר לא 
מעניין אותו.
%break
וכשעובר איזה זמן, ולכל אחד ואחד יש חשבון אחר עמו (היינו 
שבשמים שדנין את האדם יש לכל אחד ואחד חשבון מיוחד, שעד 
כמה זמן משאירים אותו בגלות, 
%break
עד שהוא מקבל התעוררות מלמעלה), הוא מקבל התעוררות 
מלמעלה, והתחיל להרגיש שהוא נמצא בגלות, ומתחיל להזכיר לעצמו 
איך הוא נופל "מאגרא רמה לבירא עמיקתא".
%break
%page 321
זאת אומרת, במקום, שבזמן שהיה בארץ, הוא זוכר, היה מסתכל על 
כל העולם כדבר מיותר, והיה חושב תמיד, בשביל מה ברא הקב"ה 
את הרשעים בעולם, איזו הנאה יכולים הרשעים האלו להביא תועלת 
להבורא. 
%break
ועכשיו הוא מסתכל על עצמו, בזה שהוא נמצא עכשיו בגלות, מה הוא 
יכול לתת להבורא שתהיה נחת רוח למעלה. ומתחיל עכשיו להרגיש 
היסורים, בזה שהוא ירד מבחינת אדם לבחינת בהמה, 
%break
היינו הוא רואה שיש לו עכשיו תשוקה לתאוות בהמיות, מה שלא היה 
לו מטרם שזרקו אותו מהארץ.
%break
ומתחיל עכשיו להשתוקק לה', שיקרב אותו ולהכניסו שוב לארץ 
ולהוציאו מתאוות הבהמיות, ושיתן לו הנאות ממאכלים שמתאימים 
לאדם, היינו ממעשים של השפעה ולא שהפרנסה שלו תהיה ממאכלי 
בהמה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח) "בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם 
הראשון, קוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר, אני וחמורי 
נאכל באבוס אחד. כיון שאמר לו, בזעת אפיך תאכל לחם, מיד 
נתקררה דעתו".
%break
משמע מכאן, כאילו שהקב"ה נתן לו את הידיעה, שאמר לו "קוץ 
ודרדר תצמיח לך". ומטרם שאמר לו הקב"ה, הוא לא רואה שמאכלו 
הוא רק "קוץ ודרדר", שהוא רק מזונות של בהמה. 
%break
ויכולים לפרש כנ"ל, שבאה לו התעוררות מלמעלה שהזכיר לו מה 
שהיה לו לפני החטא, באיזו מדרגות הגבוהות שהיו לו, ועם היציאה 
מגן עדן כאילו נשכח ממנו הכל.
%break
וזה נקרא, שהקב"ה אמר לו, היינו זה שקיבל מהקב"ה התעוררות 
מלמעלה, אז נזכר מה שהיה לו. אז התחיל להרגיש את היסורים, 
מזה שזרקו אותו מגן עדן והתחיל לבכות, מדוע הוא נמצא באותה 
דרגה של בהמה. 
%break
זאת אומרת, הפרנסה שלו היא רק ממה ששייך לאהבה עצמית, שזה 
נקרא "מאכל בהמה". וזהו "שזלגו עיניו דמעות, ואמר, אני וחמורי 
באבוס אחד". 
%break
היינו שאכילה, היינו מה שמזין אותו, תהיה דומה לבהמה כנ"ל, שהוא 
לא יכול להוציא הנאה רק מדברים השייכים לאהבה עצמית.
%break
אולם, כשאמר לו "בזיעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו". ופירש 
רש"י "בזעת אפיך", לאחר שתטריח בו הרבה, עד כאן לשונו. ויש 
לפרש ענין טרחא, מהו. 
%break
ולפי שאנו לומדים, היות אם האדם כבר הגיע לידי הרגשה, שהוא 
נמצא במדרגה, שהיא דומה לבהמה, ומכאן משמע שענין הרגשה גם 
כן צריך להיות בשיעור עד שמביא לידי יסורים, שיוריד דמעות על 
מצבו הדל והשפל, כמו שאמרו חז"ל "שזלגו עיניו דמעות".
%break
ולכן היסורים, ממה שהוא מרגיש שהוא דומה לבהמה, זה נותן לו כח 
שירצה לתת יגיעה גדולה לצאת מאהבה עצמית, שהיא בחינת בהמה, 
ולזכות לבחינת מאכל אדם, כנ"ל, שענינו הוא, שעכשיו הוא כבר 
מסוגל להנות ממעשים של השפעה.
%break
ולפי זה יוצא, שיש להבחין ב' בחינות בענין הגלות, כנ"ל:
א. שהוא נמצא בגלות, אבל אינו יודע שהוא נמצא בגלות, אלא שטוב 
לו כך במצב שהוא נמצא. אלא הוא מחפש כמות, היינו יותר כסף, 
יותר כבוד, וכדומה. 
%break
אבל שידע שהוא היה פעם במדרגת אדם, הנקראת "ארץ", שהיא 
"מלכות שמים". זה כבר נשכח מלבו. ובכלל אין שום מחשבה עולה על 
דעתו שצריכים להחליף את הפרנסה, 
%break
אלא שהמזונות שהוא מקבל בכלי דאהבה עצמית, שנקרא "מאכל 
בהמה", אינו עולה על דעתו חס ושלום שצריכים להחליף, שיהיו לו 
מחשבות של השפעה.
%break
נמצא לפי זה, (על) מקור הפרנסה, שהוא ניזון רק מה שבא בכלים 
דאהבה עצמית, את זה הוא לא רוצה להחליף, אלא הוא רוצה 
להחליף את הענינים שבאים בכלים דאהבה עצמית. 
%break
למשל, הוא רוצה להחליף את הדירה, וזהו מטעם שכבר אינו מוציא 
תענוג בהדירה שבו הוא גר, ורוצה דירה אחרת, כי מדירה חדשה כן 
יכול להנות. וכמו כן הוא מחליף את הרהיטים, 
%break
כי מהם אין הוא יכול להוציא תענוג, וע"י שיהיו לו רהיטים חדשים אז 
הרצון לקבל שלו יהיה לו ממה להנות וכדומה.
%break
%page 322
ב. אבל לא להחליף את מקור הפרנסה שלו, דהיינו, לומר שהפרנסה 
שלו תבוא ממקור המשפיע רק לכלים דהשפעה, זה חס ושלום לא 
עולה על דעתו, כידוע, שהמקבל לא יכול להבין איך יכולה להיות 
פרנסה מזה שהוא משפיע. 
%break
והמשפיע, הוא להיפך, בזמן שהוא רואה שעסק בקבלה, הוא מתבייש 
כלפי עצמו מלעשות דבר כזה שנחשב בעיניו לשפלות. אבל באמת, 
צריכים להחליף את המקור של הפרנסה, 
%break
כי יש פרנסה המושפעת לכלים דאהבה עצמית, שהפרנסה זו באה 
מהקליפות, ויש פרנסה הבאה לכלים דהשפעה, וזו באה מעולמות 
דקדושה.
%break
אי לזאת, לפי ב' הבחנות הנ"ל שישנן בהגלות, נשאלת השאלה, מי 
הוא הגורם שכן ירגיש שהוא נמצא בגלות, שעל ידי זה הוא מרגיש 
יסורים, שרוצה לצאת מהגלות, כמו שנאמר בגלות מצרים "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". 
%break
עלינו לומר, שזו ההתעוררות באה מה', היינו כדי שלא ישארו בגלות, 
היינו במצב של שכחה, אז ה' שולח ההתעוררות.
%break
נמצא לפי זה, מה שהם מרגישים שיש רוחניות אלא שהרוחניות היא 
במצב של שפלות, ועל זה כואב לבם, מדוע "שכינתא בגלותא", ומדוע 
יש לרוחניות טעם עפר, היינו בזמן שהם רוצים לעבוד בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
אין הם יכולים להחשיב את העבודה הזאת, כמו שצריכים להרגיש, 
שעכשיו הוא עובד עבודת הקודש, ולא עבודה של בני אדם הדומים 
לבהמות.
%break
והדבר הוא להיפך, שבזמן שהוא עובד לתועלת האדם הוא מרגיש 
טעם בעבודה, אבל בזמן שעובד עבודת ה' אינו מרגיש שום טעם. 
%break
זאת אומרת, אותו מעשה שהוא עושה, אם הוא רואה שהרצון לקבל 
שלו יש לו מה לקבל, שהשכר מאיר לו בזמן עבודה ומשום זה הוא 
מרגיש טעם, 
%break
אבל אם הוא מחליף את הכוונה בעת העשיה, ואומר שהמעשה הזה 
הוא שלא עמ"נ לקבל פרס, תיכף הוא מרגיש את חולשתו, שאינו 
מסוגל לתת יגיעה ועבודה מתחלת תיכף על המקום ללכת בעצלתים.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שהקב"ה בא אליו כאילו ואומר לו, תראה את המצב 
השפלות שלך שאתה דומה לבהמה ממש, ומתחיל להרגיש את 
היסורים מזה שאין לו שום הרגש של אדם, 
%break
וזה כואב לו ומרגיש את היסורים והכאב, מזה שהוא נמצא בגלות 
תחת שליטת אומות העולם. היינו, שהוא מרגיש עכשיו שיש לו תאוות 
רעות המתאימות לע' אומות.
%break
ומטרם שבא אליו הגלוי הזה, שירגיש את שפלותו, הוא היה חי בעולם 
שכולו טוב, היינו שלא היה שום חסרון בזה שהוא נמצא במצב של 
שפלות. 
%break
אבל לא היה מרגיש שזה הוא שפלות, אלא אדרבא הוא מתנהג כמו 
שאר אנשים, שכל שאיפתם היא תאוה, וכבוד, וכסף, וכדומה. 
%break
אולם עכשיו, שבא לו הגלוי מהקב"ה, שהוא יראה, שהוא דומה 
לבהמה ולא לאדם, הוא מרגיש יסורים, היות שאם הוא היה יכול 
לצאת מהגלות, הוא היה שמח מהגלוי זה.
%break
אבל היות שהוא נמצא בגלות, הוא רואה, אולם הוא לא רואה 
אפשרות איך יכולים לצאת מהגלות. נמצא, היסורים האלו גורמים 
בהאדם אי יציבות, היינו אינו יודע מה לעשות. 
%break
מצד אחד, הוא רואה עכשיו, שהוא מרגיש את האמת, היינו לאיזה 
סוג אנשים הוא שייך, היות שיש אנשים שייכים לבהמיות, ויש אנשים 
ששייכים לבני אדם. ואם נדקדק יותר, יש להבחין ג' סוגים:
%break
א. יש אנשים, שאין להם שום שייכות ליהדות.
ב. יש אנשים, שהם עוסקים בתו"מ אבל על מנת לקבל שכר.
ג. יש אנשים, שעובדים שלא על מנת לקבל פרס.
%break
נמצא, מצד אחד הוא יכול להיות עכשיו מאושר, בזה שהוא רואה את 
האמת, היינו באיזה סוג אנשים הוא נמצא ולאיזה מדרגה הוא צריך 
להשתדל להגיע. אבל יחד עם זה הוא מרגיש עכשיו כאב ויסורים, 
בזה שהוא רואה איך שהוא מרוחק מדביקות ה'. 
%break
היינו שהוא רואה, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר עבור הקב"ה, 
אלא כל עשיותיו הוא רוצה שיהיו רק שיקבל עליהן שכר, ומבחינת 
רצון להשפיע, אין הוא רואה שתהיה מציאות לצאת מהם מכוחות 
עצמו.
%break
%page 323
ונמצא לפי זה, שהוא משתוקק להמצב שהוא היה שייך לסוג הב', 
שאז היה לו כוח לעבודה משום שהשכר היה מאיר לו, ולפי דעתו היה 
אז במצב שקרוב להבורא, שהיה מדבר להבורא תמיד, והיה מבקש 
ממנו שכר תמורת עבודתו, 
%break
והיה מרגיש עצמו לשלם, שלא חסר לו שום דבר, היות שהיה בטוח 
על השכר, היות שהוא מקיים מצות הבורא. והבורא, בודאי רואה שאין 
הרבה אנשים, שיהיה להם חשק לקיים מצוותיו. 
%break
והוא כן משתדל לקיים מצוותיו, בטח שהקב"ה יתחשב עמו ויתן לו 
תמורת זה משכורת גדולה.
%break
וממילא אחר חשבון כזה, האדם מרגיש עצמו, שהוא נמצא בין עננים 
בשמי שמים, והם מסתכלים על כל העולם שבטח "בזכות תורתן 
העולם מתקיים", כדברי חז"ל "אין העולם יכול לעמוד בלא תורה" 
(תבא). נמצא, שאז הוא היה ממש בין האנשים המאושרים בעולם.
%break
ועכשיו, שיצא מהמצב הב', והקב"ה האיר לו האמת, שעיקר עבודת ה' 
היא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא ולא לתועלת עצמו, והוא רואה 
איך שהוא מרוחק מאמת, הוא מרגיש להיפך. 
%break
היינו במקום שהיה חושב, אם במקום השלא לשמה היתה לי הרגשה 
טובה שאני בסדר עם הקב"ה, היינו שאני משתדל לשמוע בקולו עד 
כמה שאפשר, ואני נקרא "עובד ה'", ובטח כל השכר שהבטיח לנו 
הבורא בודאי מוכן בשבילו, ומה חסר לי עוד.
%break
ומכל שכן כשאני אתחיל ללכת בעמ"נ להשפיע, תיכף אני אבוא 
להתרוממות. אולם אינו כן, אלא עכשיו, שהוא הגיע להרגיש את 
האמת, שהעיקר הוא לעבוד בשביל תועלת ה', ובודאי אני צריך להיות 
שמח, שברוך ה' עליתי על המסלול האמיתי, שיוליך אותי לקרבת ה', 
%break
אם כן הייתי צריך להיות תמיד בהתרוממות הרוח, ולומר עכשיו, אני 
ברוך ה' רואה שהקב"ה מרחם עלי ולא נותן לי להתייגע בחינם, אלא 
כל היגיעה שלי תהיה עתה בכדי להגיע להמטרה, הנקראת "דביקות 
ה'".
%break
אמנם הוא מרגיש עכשיו את מצבו להיפך, היינו שאין לו אותה 
השמחה, שהיתה לו בזמן שהיה עובד בעמ"נ לקבל שכר. מטעם 
שהוא רואה, שאין לו עכשיו סיוע מהגוף שלו, היות שעכשיו הוא אומר 
לגופו, תדע לך שמהיום והלאה אני לא אתן לך שום רווחים בעבודה, 
%break
כי עתה אני לא עובד בשביל תועלת עצמי, אלא אני רוצה לעבוד רק 
לתועלת ה'. אז הגוף לא מסכים לתת כוחות לעבודה. נמצא, שהוא 
נמצא עתה במצב השפלות.
%break
מה שאין כן מטרם שבא לו הגלוי של אמת, היה הוא תמיד במצב של 
התרוממות רוח, היות שהיה רואה איך כל יום הוא מוסיף והולך 
במעשים כנ"ל והשכר בטוח. 
%break
אולם אז הוא זמן אמיתי, שיכול ליתן תפלה אמיתית להבורא, שיוציאו 
מהגלות, כי מטרם שקבל הגילוי מלמעלה, שהוא נמצא בגלות תחת 
שליטה של אהבה עצמית, לא היה באפשרות שהקב"ה יוציאו 
מהגלות, 
%break
היות שעדיין לא ראה שהוא נמצא בגלות תחת שליטת אומות העולם, 
הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל". אם כן לא היה לו חסרון, שהקב"ה 
ימלא חסרונו, היינו שיוציאו מהגלות. 
%break
נמצא לפי זה, שהקב"ה נתן לו הכלי, דהיינו החסרון, ואח"כ הוא נותן 
לו האור, ושניהם באים מלמעלה, הן האור והן הכלי.
%break
ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה שהזה"ק אומר לישראל בזמן 
שחטאו, הקב"ה אמר "ויסרתי אתכם ללכת בגלות ואם תאמרו 
שאעזוב אתכם, אף אני עמכם". ושאלנו, איך אפשר להיות שהקב"ה 
יוצא מהארץ לחוץ לארץ בגלות, הלא "מלוא כל הארץ כבודו". 
%break
ואיך שייך לומר שיוצא לחוץ. וגם שאלנו, מה מוסיף לנו העונש 
שיוצאים בגלות, היות בטח שכל מה שהקב"ה עושה הוא רק לטובת 
האדם, אם כן מה האדם מרויח בזה שיצא בגלות תחת שליטת אומות 
העולם.
%break
%page 324
ולפי מה שהסברנו לעיל יוצא, שענין מה שאומרים "מלוא כל הארץ 
כבודו", זה בא ללמדינו, שמצד הבורא אין שום שינויים בעולם, אלא 
זה כמו שכתוב "אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא 
העולם". 
%break
אלא כל השינויים הם מצד הכשרת המקבלים, היינו כפי שהם יכולים 
ליחס עבודה שלהם רק להשפיע להבורא, בשיעור זה מסתלק 
הצמצום ומתגלה האור הגנוז לתחתונים, ובזה מקבלים התחתונים 
את הטוב והעונג.
%break
וזה נקרא ש"העם ישראל נמצא בארץ", היינו שמרגישים שהבורא הוא 
בחינת ארץ ישראל. זאת אומרת, היות ש"עם ישראל" נמצא ב"ארץ 
ישראל", אז הקב"ה נקרא על שם הפעולה, מה שהוא ממציא את 
עצמו להנבראים, שהם יכירו וידעו אותו בזמן שהם מוכשרים לזה. 
%break
ואם הם חוטאים ויכולים לפגום, היינו לקבל שפע עליון ולהעבירו 
לקליפות, שהן בחינת אהבה עצמית, אז מוכרחים "להוציאו מארץ 
ישראל", היינו ששוב עולה הצמצום ומסתלק האור.
%break
וזה נקרא שהם יצאו מארץ, ששם מקום המלכות שמים, המכונה 
בחינת "שכינה", ויוצאים לתוך הגלות תחת שליטת אומות העולם. 
והתיקון שיוצאים בגלות הוא:
%break
א. קודם כל שלא יקלקלו את השפע,
ב. שע"י היותם בגלות אין הקב"ה עוזב אותם בגלות, כמו שביארנו 
לעיל, שיש לפעמים שאדם נמצא בגלות, אבל אינו יודע שזוהי גלות, 
שצריכים לברוח מהמקום הזה, 
%break
היינו מהמצב שבו הוא נמצא ומקבל פרנסה, שהמקום הזה נקרא 
"אהבה עצמית", אלא אדרבה, כל מה שמרגיש יסורים, הוא מזה שלא 
יכול למלאות את מה שהאומות העולם דורשים ממנו, 
%break
מכח שהם שולטים עליו, היינו שלא יכול למלאות את כל התענוגים 
ששייכים לאהבה עצמית.
%break
וזה שהזה"ק אומר "אם אגרש אותך מן הארץ, אולי יקומו עליך דובים 
שבשדה או זאבי השדה או רוצחים, ויעברו אותך מן העולם". 
שפירושו, שיעברו אותך לגמרי מן העולם הרוחני וישארו רק בעולם 
הגשמי, הנקרא אהבה עצמית.
%break
אי משום זה, כדי שלא יאבדו בגלות אף הקב"ה יוצא עמהם בגלות, 
היינו שהוא מתגלה אליהם בצורה של גלות. היינו כנ"ל, שהבורא 
נקרא "שמו", על שם הפעולה שהוא עושה. 
%break
היות שהוא משפיע להם עכשיו בחינת גלות, היינו שירגישו שהם 
נמצאים בגלות, זה נקרא שהקב"ה יצא עמהם בגלות. 
%break
והוא, היינו למה שהוא השפיע להם את הרגשת הגלות, הוא כנ"ל, 
בכדי שלא יאבדו לגמרי בגלות, בזה שאין הם מרגישים שזרקו אותם 
מהארץ והם נמצאים עכשיו תחת שליטת אומות העולם.
%break
ועכשיו נבין מה ששאלנו, מהו התיקון שהוציאם מארץ:
א. שלא יקלקלו את מה שהשיגו, הנבחן כמו היודע את רבונו ומכוון 
למרוד, שפירוש, הוא מכיר את רבונו אבל לא יכול להיות במצב אך 
ורק להשפיע.
%break
ב. שבזה שהם יהיו בגלות, הם ירגישו את הצורך להיות רק במצב של 
השפעה, שעל ידי זה יזכו לדביקות ה', שיסורי הגלות יחזירו אותם 
למוטב. ומה ששאלנו, מהו הפירוש "שה' יצא בגלות", 
%break
צריכים לפרש, היות שה' משפיע להם טעם של גלות, לכן נקרא "שה' 
יצא מבחינת ארץ חמדה טובה" ומשפיע להם בחינת, שזהו לטובתם.
%break
%page 325
%H אין עדה פחות מעשרה
%break
בזהר נשא (דף ל"א ובהסולם אות ק"ה) וזו לשונו "רבי אלעזר פתח, 
מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שבכל 
מקום שהם שורים, הקב"ה נמצא ביניהם.
%break
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי כל בית הכנסת שבעולם נקרא 
מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדמת לבית הכנסת. אשרי הוא 
האדם הנמצא מאלו עשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם 
נשלם מה שנשלם, דהיינו העדה, שאינו פחות מעשרה. 
%break
וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת. ולא יבואו 
קצתם קצתם, כי כל העשרה הם כאברים של גוף אחד, שבהם שורה 
השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל 
האברים ביחד. זה שכתוב, הוא עשך ויכוננך".
%break
ויש להבחין את המאמר הנ"ל:
%break
א. מהו שאומר "בכל מקום ששורים ישראל, הקב"ה נמצא ביניהם", 
משמע שלא צריך מקום מיוחד. ואח"כ הוא אומר "ועשו לי מקדש 
ושכנתי בתוכם", משמע דוקא בבית הכנסת.
%break
ב. מלשון "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" משמע שמקודם צריכה 
להיות איזו הכנה, דהיינו "עשית מקדש" ואח"כ "ושכנתי" ולא סתם.
%break
ג. מהי השאלה ששואל "מדוע באתי ואין איש". אם אתה אומר, 
שהשכינה מקדמת לבוא לבית הכנסת, בטח שעדיין אין איש.
%break
ד. קשה להבין מה שאומר "וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית 
הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם". האם אפשר לומר, שכל 
מי שבא לבית הכנסת, יעמוד מבחוץ ולא יכנס עד שיתאספו עשרה 
אנשים, 
%break
ואח"כ יכנסו כולם בבת אחת. היתכן לומר כך. אף פעם לא ראינו דבר 
זה. אם כן מהו הפירוש "ולא יבואו קצתם קצתם".
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, נבאר זה על דרך העבודה, איך להתחיל את 
סדר העבודה על דרך השפעה, הנקרא "שלא על מנת לקבל פרס". 
הנה קודם כל צריכים לזכור ב' דברים, שהם משפיע ומקבל. 
%break
וזה נמשך, היות שרצונו להטיב לנבראיו, ומשום זה ברא נבראים, 
שיקבלו את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה לתת להם. והמקבל הזה, 
היינו מה שהבורא ברא את הכלי, שבכלי זה יקבלו טוב ועונג, נקרא 
"רצון לקבל הנאה ותענוג". 
%break
וכפי שיעור ההשתוקקות להדבר, כך הוא יכול להנות מהדבר. זאת 
אומרת, הכלי שבו מקבלים תענוג, נקרא "השתוקקות".
%break
והכלים האלו אנו מתיחסים להבורא. היינו, שהכלי שקבלה בפעם 
הראשונה מהבורא, היא נקראת "מלכות" או "בחי"ד", שפירושו הוא 
השתוקקות לקבל טוב ועונג. וזה נקרא "כלי דאור ישר". ובכלי זה 
השתמשו לפני הצמצום, והיא נקראת "מלכות דאין סוף".
%break
ואח"כ נעשה תיקון, בכדי שלא יהא "נהמא דכסופא". היות שיש כלל 
בהטבע שעשה הבורא, שהענף רוצה להדמות לשורשו. 
%break
ומדוע יש טבע כזה, אין לנו רשות לשאול, מטעם כי לגבי הבורא, 
אומר הזה"ק, "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל", שפירושו, שאין 
התחתונים יכולים להשיג מחשבות של הבורא.
%break
וכל מה שאנו מדברים, הוא רק מבחינת "ממעשיך הכרנוך", היינו רק 
מהמעשים שמתגלים לעינינו אנו מדברים, היינו ממה שאנו רואים אנו 
יכולים להגיד טעמים וסברות, אבל לא לפני המעשה שמתגלה לנו. 
%break
ומשום זה מתחילים לדבר מהקשר הראשון שיש להבורא עם 
הנבראים, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". ולפני זה אין מקום לדבר, 
היות שאין לנו השגה בו יתברך, לכן אנו רק רואים שיש טבע, שהענף 
רוצה להדמות לשורשו.
%break
%page 326
וכדי לתקן זה, היינו היות שהמקבל רוצה בהשתוות הצורה להשורש, 
ואם הוא יהיה מקבל אז הוא ירגיש אי נעימות, לכן נעשה צמצום, 
הנקרא "שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל", אלא יקבל רק אם הוא יכול 
לקבל זה בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה גרם לנו, שלא יכולים לקבל שפע עם הכלי הנקרא "רצון לקבל", 
אלא דוקא עם כלי חדש, המכונה "אור חוזר". שפירושו הוא, ש"אור 
ישר" (או"י) נקרא מה שהבורא נותן את השפע לתחתונים, ו"אור 
חוזר" (או"ח) נקרא להיפך, מה שהתחתונים רוצים לתת להבורא.
%break
ומשום זה נקרא או"י "מלמעלה למטה". היינו, העליון, שהוא המשפיע, 
היינו הבורא, משפיע לתחתונים. והאו"ח נקרא "מלמטה למעלה", 
היינו התחתון, שהוא המקבל, רוצה להשפיע להבורא. 
%break
וכלי זה, הנקרא "עמ"נ להשפיע", אנו מיחסים להתחתון, משום 
שהתחתון עשה זה לתקן את עצמו, היות שהוא רוצה להדמות 
לשורשו. 
%break
וזהו כמו שלומדים, שבעולם אין סוף הכלי מלכות קבלה את האור 
בכלי דאור ישר, היינו בהכלי שבא מצד העליון. מה שאין כן כלי דאור 
חוזר הוא כלי שהתחתון צריך לעשות זאת.
%break
ולאחר שנעשה התיקון הזה, שיקבלו רק בכלים דאו"ח, נמשך מזה כל 
כך רבוי עולמות והרבה מדרגות. היות שהכלי זה נמשך מצד התחתון, 
אין הכלי הזה יכול להגמר בפעם אחת, אלא בזה אחר זה, כפי כוחות 
של התחתונים. 
%break
לכן, היות שנעשה רבוי כלים, לכן גם האורות נחלקים להרבה 
מדרגות. מה שאין כן בזמן שהיה מאיר בהכלי מה שאנו מתיחסים 
להבורא, הנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", 
%break
הכלי הזה הבורא ברא אותה בפעם אחת בשלימות, וממילא היה אור 
אחד פשוט בלי הבחן מדרגות.
%break
וזה כמו שכותב בספר "עץ החיים" (מובא בתע"ס דף א') וזו לשונו 
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט 
ממלא כל המציאות, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשואה א', 
והוא הנקרא אין סוף". 
%break
והטעם הוא כנ"ל, היות שכלי זו שאנו מתיחסים להבורא, הוא נגמר 
בתכלית השלמות. לכן קבלו אור אחד בלי הבחן מדרגות.
%break
מה שאין כן הכלי שאנו מתיחסים להתחתון, אינה יכולה להגמר בפעם 
אחת, אלא שכל העבודה שאנו צריכים להתיגע, היא רק דבר אחד ולא 
יותר, שהוא, לעשות כלי המכונה "או"ח", שפירושו הוא, שכל מה 
שהתחתון רוצה לקבל טוב ועונג מהבורא, 
%break
הוא מטעם שרוצה להשפיע להבורא, שזה נקרא "או"ח". והיות, בזמן 
שהתחתון בא לידי הכרה, שאין לו שום רצון וחשק לקבל לעצמו, אלא 
שהוא רוצה להנות להבורא, אז הוא עושה חשבון, לראות מה הוא 
יכול לתת להבורא, שהבורא יהנה מזה.
%break
אז הוא רואה, רק דבר אחד הוא יכול לתת, שמזה הבורא יהנה. היות 
שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהבורא רוצה לתת טוב ועונג 
להנבראים, ומשום זה הוא אומר, אני רוצה לקבל טוב ועונג, 
%break
משום שאני רוצה לעשות נחת רוח להבורא. וכל מה שהוא יכול לקבל 
יותר שפע, היינו שמהשפע שהוא מקבל הוא מרגיש תענוג הגדול 
ביותר, בטח שהבורא נהנה מזה ביותר.
%break
וזה דומה לאדם, שהזמין אליו אדם חשוב, והוא ובני ביתו היו 
מתיגעים כל היום וכל הלילה, בכדי שהאורח החשוב יהנה 
מהמאכלים. וכשהאורח אכל את הסעודה הזו, שעלה לו בהרבה 
יגיעה, 
%break
והכל עשה בכדי שהאורח יהנה ממנה, ולבסוף הסעודה הוא שואל 
מהאורח, מה אתה אומר להסעודה שלנו, אם פעם היית טועם טעם 
כזה מסעודות.
%break
אז הוא משיב לו, אני אגיד לך האמת, לי לא חשוב מה שאני אוכל, אני 
אף פעם לא הייתי עושה חשבון מהתענוג, שאני יכול להוציא 
מהמאכלים. 
%break
אי לזאת, לא חשוב לי, אם אתה היית עושה סעודה יותר פשוטה, 
היות שאני שומע ממך, שאתה השקעת בה הרבה יגיעה. ובטח 
שהבעל בית, בזמן ששומע זאת, איזו הנאה יש לו מזה שנתן לו 
סעודה גדולה.
%break
%page 327
והנמשל בזה הוא, אם האדם מקבל טוב ועונג מהבורא, מטעם שרוצה 
להנות להבורא, בזה שעוזר לו להוציא לפועל את מטרת הבריאה, מה 
שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, והוא אומר, שאין לו שום הנאה מהטוב 
והעונג שקבל מהבורא, 
%break
אם כן איזה נחת רוח הוא גורם להבורא, בזה שאומר, שבהטוב 
והעונג שלו הוא לא מרגיש בזה שום טעם, אלא אצלו הכל שוה.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם יכול להשתדל להגביר כל פעם את מה 
שמקבל מהבורא, ולהחשיב את מתנת המלך, יש בזה סיבה, שיכול 
לומר להבורא, אני מקבל הנאה גדולה ממך, 
%break
משום שאני יודע, שרק עם זה אני יכול להנות אותך, ומשום זה אני 
רוצה להרבות בקבלת תענוגים.
%break
אולם יש לזכור, לאחר חטא דעץ הדעת, שחטא אדם הראשון, נעשה 
האדם מבחינת "עפר", שהיא בחינת מקבל בעל מנת לקבל. וזה 
נמשך מעולמות אבי"ע דטומאה, 
%break
כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ה) "ומוטל על האדם 
בסגולת תו"מ, לקבל כוחות מלמעלה, שיהיה בידו רצון להשפיע, שזה 
נקרא בחינת "ישראל", היינו ישר-אל. 
%break
זאת אומרת כל מחשבותיו ורצונותיו הם רק לעשות נחת רוח 
להקב"ה. מה שאין כן אם עדיין אין לו הרצון הזה, נבחן האדם שהוא 
בגלות בין אומות העולם, שמשעבדין אותו לעבוד רק עבור אהבה 
עצמית, שזה נקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", 
%break
שזהו שייך להקליפות ולא לקדושה, כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי 
קדוש אני", שפירושו, כמו שה' הוא רק להשפיע, כמו כן אתם תהיו כל 
כוונתכם רק בעמ"נ להשפיע.
%break
מה שאין כן היפך זה, היינו שאין כוונתו בעמ"נ להשפיע, זה נקרא 
ההיפך מבחינת ישראל, אלא זה נקרא ישר - לאומות העולם, היות 
שהם בהופכיות הצורה מהבורא, שהוא רצונו רק להשפיע. 
%break
מה שאין כן אם במקום הזה שורה בחינת ישר-אל, שהוא בהשתוות 
הצורה עם הבורא, היינו שאין שם רשות אחרת, במקום הזה באה 
השראת השכינה, כמו שכתוב "בכל מקום את אשר אני אזכיר את 
שמי, אבוא אליך וברכתיך", 
%break
שהפירוש הוא, שה' אומר, אם אני יכול להגיד, שבמקום הזה שורה 
רק שמי, ואין רשות של הנברא עליו, משום שהתחתון רוצה רק 
להשפיע לה', אז "אבוא אליך וברכתיך", היינו שעל המקום הזה אני 
משרה את שכינתי.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו על מה שהזה"ק אומר, שבכל מקום שהם 
שורים הקב"ה, נמצא ביניהם, שמשמע, שאין צריך מקום מיוחד. 
ואח"כ אומר כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", משמע 
שדוקא במקום מקדש ולא בכל מקום.
%break
ויש לפרש זה שאומר "שבכל מקום שהם שורים" כוונתו בכל מקום 
שהם, היינו ישר-אל שורים שם, שהפירוש של ישר-אל הוא ישר אל, 
שהם נמצאים בבחינת השתוות הצורה לאל, 
%break
היינו כמו שהקב"ה הוא משפיע חסד, כן הם רוצים רק להשפיע לה'. 
וכיון שיש השתוות הצורה, בשיעור זה נעבר הצמצום, לכן שורה 
במקום הזה השכינה.
%break
וזה נקרא "ועשו כלי מקדש", היינו כמו שכתוב "קדושים תהיו כי קדוש 
אני ה'". נמצא לפי זה, שבחינת ישראל ובחינת "ועשו לי מקדש" הם 
דבר אחד. זאת אומרת, מה שאומר "ועשו לי מקדש", 
%break
שזהו הכנה ועבודה גדולה לעשות את המקום שהוא הרצון, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, ש"מקום" ברוחני נקרא רצון, היינו רצון דקדושה, 
שהוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, זהו נקרא בחינת "ישראל", 
כנ"ל ישר-אל.
%break
עכשיו נבאר השאלה הב', מהו השאלה ששואל "מדוע באתי ואין 
איש". בטח שאם הוא אומר שהשכינה מתקדמת ובאה לבית הכנסת, 
בטח שעדיין אין איש. אם כן מהו שאומר "מדוע אין איש".
%break
אולם מקודם צריכים להבין מה זה "איש". ויש לפרש, "איש" נקרא, 
כמו שכתוב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". היינו, שיש 
בחינת "איש" ובחינת "בהמה", כי "בהמה" נקרא מי שמשוקע באהבה 
עצמית ועושה מעשה בהמה. 
%break
נמצא שהפירוש יהיה "מדוע באתי", היינו שהתקדמתי לבוא לפניכם. 
אבל גם זה צריך פירוש, היינו מה שייך לומר שהקב"ה התקדם ובא 
לבית הכנסת, הלא מלא כל הארץ כבודו, אם כן מהו הפירוש שהקב"ה 
בא לבית הכנסת לפני האנשים המתפללים.
%break
%page 328
ויש לפרש שהוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט על מה שכתוב 
"טרם נקרא אני אענה", שהכוונה היא, זה שהאדם הולך להתפלל, זה 
בא ממה שאני נתתי לו מחשבה ורצון ללכת להתפלל. 
%break
ולפי זה יהי הפירוש "אני התקדמתי לבוא לבית הכנסת", זאת אומרת 
"אני נתתי לבוא לבית הכנסת להיות איש, ולבסוף אני מוציא אותו 
בבית הכנסת ומתפלל על אהבה עצמית, כמו בהמה". 
%break
נמצא, מה שאומר "מדוע באתי" יהיה הפירוש "מדוע נתתי לו רצון 
ללכת לבית הכנסת, בכדי שיתפלל על עניני קדושה, שהוא בחינת 
מקדש, ושיהיה בחינת ישראל, ולבסוף "אין איש", אלא אני רואה 
שכולם מתפללים על צרכי בהמה".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו בזה שאומר "וצריכים שיהיו נמצאים עשרה 
בבית הכנסת בבת אחת ולא יבואו קצתם קצתם". ושאלנו, האם 
צריכים שאף אחד לא יכנס בבית הכנסת עד שיתאספו עשרה אנשים, 
%break
ואח"כ יכנסו כולם ביחד, וכי ראינו דבר כזה. ומביא ראיה מהקב"ה "כי 
האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה". וגם הראיה בעצמה יש 
להבין.
%break
אמנם, בכדי לפרש זה, צריכים קודם כל להבין למה דוקא צריכים 
עשרה אנשים שיהיו בבית הכנסת, אחרת משמע אין השכינה יכולה 
לשרות שם. ונותן טעם, ש"אין עדה פחות מעשרה". וגם זה יש להבין, 
מדוע דוקא עשרה, לא פחות ולא יותר. 
%break
היינו, שאם יש שם תשעה אנשים, לא נקראת עדה. ואם יש אחד 
עשר, לא מוסיף לי כלום, כמו שאומרים בענין עדות "תרי כמאה ומאה 
כתרי" (שבועות דף מ"ב), אלא דוקא עשר, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין 
ל"ט) "כל בי עשרה שכינתא שריא".
%break
ידוע שמלכות נקראת "עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן 
בשם ספירת "המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע 
עליון. והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. 
%break
ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים 
נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה 
בו עשר ספירות", לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר 
חשוב, אם אין שם עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות.
%break
ועתה נוכל להבין את ענין עשרה, שהקב"ה שואל "מדוע באתי ואין 
איש". הכוונה "איש" ולא "בהמה" כנ"ל, שהכוונה על בחינת מלכות 
שמים, שהיא ספירה עשירית, שצריכים להתפלל על גלות השכינה, 
שזה נקרא בזה"ק "שכינתא בעפרא". 
%break
אם כן יהיה הפירוש "אם הקב"ה לא מוציא שם עשרה", זאת אומרת 
"אני התקדמתי ונתתי לכם רצון והתעוררות לבוא לבית הכנסת, 
ולבקש תפלה על גלות השכינה, הנקראת "עשרה", שהיא ספירת 
העשירי, 
%break
ולא מוציא מי שיתפלל על העשירי, אלא אני מוצא שכולם מתפללים 
על דברים, ששייכים לבהמות ולא לאנשים".
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שאומר "וצריכים שיהא נמצאים כולם בבת 
אחת ולא יבואו קצתם קצתם". יש לפרש, שצריכים שהקבלת מלכות 
שמים תהיה בבת אחת, ולא שיאמר "היום אני רוצה קצת לקבל על 
עצמי עול מלכות שמים, 
%break
היינו רק בעת שאני נמצא בבית הכנסת. ואח"כ, כשאני הולך הביתה, 
אני רוצה להנות מאהבה עצמית".
%break
זאת אומרת, הוא אומר שהוא מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע קצת 
מזמנו, ולא לתת כל הזמן שלו רק בשביל כבוד שמים. אלא בזמן 
שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, הוא צריך לבקש מהקב"ה, 
שיהיה זה לנצחיות לתמיד, ולא רק בזמן שהוא נמצא בבית הכנסת. 
%break
וזה יכולים לפרש, שכוונתם היא, שצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית 
הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, שהפירוש הוא, שלא יגיד 
"עכשיו אני מקבל קצת מלכות שמים, ואח"כ עוד קצת". 
%break
אלא כל קבלת עול מלכות שמים צריכה להיות בבת אחת, הכוונה 
בבת אחת על כל החיים שלו, ולא היום קצת ומחר קצת.
%break
%page 329
אי לזאת, אם הקבלת עול מלכות שמים הוא על דבר שלם, לכן הגם 
שיורד אח"כ ממדרגתו, והיות שהקבלה שלו היתה בבחינת שלימות, 
הנקרא "עשרה בבת אחת", 
%break
ש"אחת" יהיה פירושו "על כל החיים שלו", "מצטרפת פרוטה פרוטה 
לחשבון גדול", עד שזוכה לבחינת אמונה, שהיא מלכות שמים 
בקביעות.
%break
מה שאין כן בעת שהקבלת מלכות שמים היתה רק במקצת, היינו 
שקבל מלכות שמים רק לפי שעה ולא לתמידיות. נמצא שדבר זה אין 
לו שלימות, אם כן איך שיצטרף זה לזה לחשבון גדול, עד שיזכה 
לאמונה בקביעות. 
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, הוא צריך 
לראות, שיהיה דבר שלם. וזה שאומר "שיהיו נמצאים בבית הכנסת 
בבת אחת", שפירושו "אחת ולתמיד". היינו, שהוא רוצה, שהקבלת 
מלכות שמים תהיה לנצחיות.
%break
%page 330
%H לשמה ושלא לשמה
%break
אנו מוצאים ד' סוגים במקיימי תו"מ:
%break
סוג א'. יש לפעמים שהאדם שומר שבת, משום שבעל הבית מחייבו. 
דהיינו, שהדין הוא, אם יש לאדם פועל, שהוא מחלל שבת, ואם הוא 
יגיד להפועל, אם אין אתה תפסיק מלחלל שבת, אני מפטר אותך 
מעבודה, 
%break
הדין הוא, שהוא צריך להגיד, שישמור שבת, אחרת הוא יפטר אותו 
מהעבודה. ובמקום שאין עבודה בנמצא, אז הוא מבטיח לבעל הבית, 
שישמור את השבת. נמצא, שהוא שומר שבת מטעם שבעל הבית 
מחייבו.
%break
ואז נשאלת השאלה, שבת של מי הוא מקיים. שבת, מה שהקב"ה 
צווה לשמור שבת. ולפי זה יוצא, שהוא מקיים מצות ה', או שהוא 
מקיים מצותיו של בעל הבית, 
%break
היינו מה שבעל הבית צווה אותו לשמור את השבת, אחרת לא תהיה 
לו פרנסה. אבל לפי הלכה הוא נקרא "שומר שבת".
%break
וכן הדין לשאר המצות. נגיד בצורה אחרת, אם האב יודע, שאם יגיד 
להבן, שהוא מוכרח לשמור תו"מ, אחרת לא יתמוך בו. היות שהאב 
יודע, שאם הוא לא יתמוך בו, לא תהיה לו פרנסה. 
%break
ובטח לפי ההלכה, האב מחויב לדאוג שהבן ישמור תו"מ. וגם כאן 
מתעוררת השאלה, תו"מ של מי הוא מקיים, של הקב"ה, שצווה לנו 
לקיים את התו"מ, או שמקיים את התו"מ של האבא שלו.
%break
אבל בין כך ובין כך הוא שייך לאנשים, ששומרים תו"מ. וזה לשון 
הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו') "המוכיח את חבירו תחילה, לא ידבר 
לו קשות, וכו'. 
%break
במה דברים אמורים, בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברי שמים, 
אם לא חזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמים חטאו, 
ומחרפים אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו. עד שיחזור למוטב, וכו'".
%break
וגם כאן מתעוררת השאלה, מצות של מי הוא מקיים, של הקב"ה או 
של אנשים שמחרפים אותו. אבל גם כאן אנו רואים, שסוף כל סוף הוא 
נקרא "שומר תורה ומצות". 
%break
היינו, כשאנו מסתכלים על המעשה שהוא מקיים, נמצא שאין על 
המעשה מה להוסיף. רק כל השאלה היא על הכוונה. היינו, מהי 
הסיבה, שמחייבו לשמור את תו"מ. וזהו סוג א' בשמירת תו"מ.
%break
סוג ב'. מקיים תו"מ מצד החינוך, שנולד בסביבה חרדית. או מי 
שנולד בסביבה לא חרדית, ואח"כ נקלע לסביבה חרדית, והם השפיעו 
עליו לקיים תו"מ. והסיבה, שבשביל זה הוא מקיים תו"מ, נותנו לו 
לדעת, שע"י זה יהיה לו חיי עולם הזה, וגם יהיה לו חיי עולם הבא. 
%break
ואח"כ התחיל לראות, איך שמכבדים את האנשים, המדקדקים 
בתו"מ. ומעריכים אותם. ורואה באיזה יחס מדברים לאלו אנשים, 
המתפללים ביותר התלהבות, ומוסיפים זמן יותר ללמוד התורה. 
%break
והכבוד הזה, מה שהם מקבלים, נותנים לו כח דחיפה, להיות לו 
לחמרי דלק, שגם הוא מתחיל להתפלל ביותר התלהבות, ומדקדק 
יותר על כל מצוה ומחוה. וע"י זה יש לו כח להוסיף זמן בלימוד 
התורה.
%break
זה כבר סוג ב' בשמירת תו"מ, היות שרוצה לקיים תו"מ מצד בחירה, 
שמבין, שע"י זה יקבל שכר מה', בזה שמקיים מצות ה'. אבל נוסף 
לזה הוא משתתף שם אחר להסיבה, שיחייבו את קיום של תו"מ. 
%break
היינו, הכבוד, מה שרואה, שיש לאלו שמקיים תו"מ ביתר שאת 
מאנשים אחרים. או חוץ מהכבוד, שיש להמדקדקים בתו"מ, יש עוד 
דברים, שהכלל מחייבים אותו לעבוד יותר. 
%break
יכול כסף, וכדומה, לא חשוב מה, אלא שבאה לו עוד סיבה, שבשבילה 
הוא צריך לקיים תו"מ.
%break
%page 331
נמצא, מצד אחד הוא יותר גבוה מסוג הא', היות שכאן הוא מקיים 
תו"מ של ה', היות שהוא מאמין בה'. מה שאין כן סוג הא', הוא לא 
מאמין בה', אלא מקיים תו"מ מצד הידיעה, 
%break
היינו ידיעת העונש, מה שבעל הבית רוצה לפטר אותו מן העבודה 
כנ"ל, זו היא הסיבה מה שקבל על עצמו להיות שומר תו"מ.
%break
מה שאין כן סוג הב', הוא קבל מהחינוך להיות מאמין בה' ולשמור 
תו"מ, מטעם שה' צוה לנו לקיים תו"מ. והשכר והעונש אינו בידיעה, 
אלא הוא צריך להאמין בשכר ועונש, 
%break
שה' הוא המשלם שכר, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, כ"א) וזה 
לשונו "ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעלתך, ודע שמתן 
שכרן של צדיקים לעתיד לבא". עד כאן לשונו.
%break
הרי שהוא צריך להאמין בשכר ועונש. מה שאין כן כנ"ל בסוג הא', הוא 
לא צריך להאמין בשכר ועונש, אלא השכר ועונש הם מגולים. זאת 
אומרת, שבאם שהוא לא ישמע לבעל הבית, לשמור תו"מ, הוא בטח 
יקבל עונש. היינו, שהוא יפטר אותו מהעבודה ולא תהיה לו פרנסה.
%break
וכמו כן לדברי הרמב"ם הנ"ל, שצריכים לבזות אותו וכדומה. גם כאן 
אין הוא צריך להאמין בשכר ועונש, היות שמרגיש יסורים, בזה 
שרודפים, שיקבל על עצמו, שישמור תו"מ. 
%break
זהו דבר אחר, משום שהוא מקיים למעשה את הצווי של בעל הבית 
ולא משום צווי ה'. לכן נבחן רק לסוג א' בעבודת ה'.
%break
מה שאין כן בסוג הב' הוא מקיים מצות ה', אלא שמשתף גם דבר 
אחר, היינו מקבל עוד סיבה, שיהיה לו חמרי דלק לקיים תו"מ. היינו 
כנ"ל, כבוד או כסף, או שאר דברים. 
%break
היינו, שיש לו עוד סיבות שבשבילם הוא מקיים תו"מ. וזה נקרא 
בדברי חז"ל (סוכה, מ"ה ע"ב) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, 
נעקר מן העולם. שנאמר בלתי ה' לבדו".
%break
ויש לפרש, מהו הפירוש שמשתף עם ה' עוד דבר אחר. לפי דרכינו יש 
לפרש, אם הוא מקבל עוד סיבה, שיחייבו לקיים תו"מ, זה נקרא 
"שנעקר מן העולם", 
%break
מטעם שהסיבה והגורם לקיום תו"מ צריך להיות "בלתי ה' לבדו", 
היינו שמטעם מצות ה' מקיים תו"מ ולא בשיתוף עוד סיבה.
%break
נמצא לפי זה, שעיקר החסרון בהמעשה, מטעם שהוא פוגם 
בהלשמה. כי קיום המצות צריך להיות משום שהוא עובד ומקיים מצות 
ה', ומשום שהוא עובד ומשרת את ה', ומשום זה הוא הולך אח"כ 
לבקש, שה' ישלם לו שכר תמורת עבודתו. 
%break
אז אומרים לו "הרי עבדת בשביל אחרים גם כן, שהרי היה לך עוד מי 
שיחייבו לך לעבוד בשבילם. לך אליהם, שהם ישלמו לך עבור 
העבודה, שעבדת בשבילם".
%break
וזה דומה למשל, לנהג שעבד אצל חברת דן, והולך לבקש משכורת 
מחברת אגד. והם לא רוצים לתת לו שכר עבודה, היות שלא עבד 
בשבילם. כמו כן כאן, שהאדם תובע, שה' ישלם לו שכר תמורת 
עבודתו, 
%break
אז אומרים לו, הלא עבדת עבור אנשים, שיתנו לך כבוד, או כסף, 
וכדומה. לך אצלם והם ישלמו לך שכר. ובאמת הם משלמים לו כפי 
ערך עבודתו, כך מכבדים אותו, וכו'.
%break
נמצא, בזה שהוא משתף עם ה' גם דבר אחר, היינו שגם הבריות 
מחייבים לו לעבוד, נמצא, שהוא עושה בזה פגם בהלשמה. לכן נחשב 
זה רק לסוג ב', ועדיין עבודתו אינה עבודה תמה, שלימה ונקיה.
%break
סוג ג'. שהוא עובד רק לשם שמים ולא עבור הבריות. שהוא עובד 
בהצנע לכת, ואין אף אחד יודע כמה שהוא מתפלל, וכמה זמן שהוא 
לומד. 
%break
אי לזאת, לא יכולים לומר, שהוא עובד משהו עבור אנשים מבחוץ, 
שיתנו לו משהו עבור עבודתו. אלא הוא עובד בלתי ה' לבדו. היינו, 
שכל הסיבות, שמחייבים אותו להיות מקיים תו"מ, הוא, שהוא רוצה 
לקיים רצון ה'.
%break
ורק מה הוא עובד לשם שכר. כמו שאמר הרמב"ם כנ"ל, "כדי שלא 
יגיע לו פורענויות, וכדי לקבל שכר בעולם הזה". היינו, שהקב"ה יתן לו 
בריאות, ופרנסה, ונחת מהילדים, וכדומה. או כדי שיתן לו עולם הבא. 
%break
זוהי הסיבה שנותן לו חמרי דלק, שיוכל לעבוד עבודת הקודש. ומשום 
זה נבחנת עבודה זו עבודה לשמה. היות שהסיבה, הגורמת לו לקיים 
תו"מ, הוא ה' לבדו, כנ"ל, שהוא עובד בלתי ה' לבדו, ואינו משתף 
דבר אחר.
%break
%page 332
היינו, שאין לו עוד סיבה אחרת, שיגרום לו לקיים תו"מ. וזה כבר נבחן 
לסוג ג', היות שאין לו שום רצון לעבוד בשביל מישהו, רק לשם ה'. 
אבל הסיבה, שמחייבת אותו לקיים מצות ה', היא מחמת יראה, מפחד 
העונש, או מאהבה, היינו מאהבת שכר.
%break
וזה כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר, אות קצ"א) וזה לשונו 
"יש אדם, שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש 
גופו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. 
%break
נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי 
תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא 
מהקב"ה משום שהוא ירא מעונש העולם ההוא, ומעונש של הגיהנום. 
%break
שתי מיני יראות האלו, דהיינו היראה מעונש עולם הזה, והיראה 
מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה". עד כאן לשונו.
%break
ומשום זה, היות שאינן עיקר יראת שמים, אנו מבחינים זה לסוג ג'. 
נמצא, עבודה זו נקרא "לשמה", היות שעבד אצל הקב"ה ולא עבור 
אחרים גם כן, כנ"ל. היינו, שלא לקח עוד לשם מי לעבוד, היינו גם 
בשביל אחרים, שאחרים יתנו לו כבוד וכדומה. 
%break
אלא שהוא בא בטענה להקב"ה "היות שעבדתי רק אצלך, ואין אף 
אחד יודע ממה שאני עבדתי בקיום תו"מ, בגלל שעבדתי בהצנע לכת, 
אם כן מצד הדין אתה צריך לשלם לי שכר תמורת עבודתי.
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "הנותן סלע לצדקה עמ"נ 
שיחיו בניו, הרי זה צדיק גמור". והטעם הוא כנ"ל, היות שמקיים מצות 
ה'. היות שהקב"ה צוה לנו לתת צדקה, לכן הוא נותן. 
%break
נמצא, שמצד הנתינה אין כאן שום חסרון. כי הוא מקיים מצוה לשמה, 
היינו לשם שמים, ולא שיש מי שהוא אחר, שמחייב אותו לתת 
הצדקה.
%break
אלא שהוא מבקש שכר מהקב"ה, שישלם תמורת המצוה שלו, שהוא 
מקיים. וישלם לו את התמורה עבור היגיעה, שנתן רק בשביל הקב"ה, 
ולא בשביל מישהו אחר. 
%break
היינו, לא כדוגמת סוג הב', שהיה משתתף גם אחר, היינו אנשים 
מבחוץ, שגם הם גרמו לו לקיים ולדקדק את שמירת תורה ומצות.
%break
וזהו כנ"ל, שאמרו (פסחים ח, ע"א) וזה לשונם "והתניא, האומר, סלע 
זו לצדקה, בשביל שיחיה בניו, או שאהיה בן עולם הבא, הרי זה צד 
צדיק גמור". ופירש רש"י "הרי זה צדיק גמור" בדבר זה. 
%break
ולא אמרינן שלא לשמה הוא עושה. אלא קיים מצות בוראו, שצוה 
לעשות צדקה. ומתכוון אף להנאת עצמו, שיזכה בה לעולם הבא, או 
שיחיו בניו". עד כאן לשונו.
%break
משמע מכאן, אף על פי שהוא מבקש שכר עבור קיום המצוה, דהיינו 
עמ"נ שיחיו בניו, או שרוצה שכר עולם הבא עבור מצוה זו, הרי זה 
צדיק. וזה שרוצה עולם הבא, גם כן נקרא שרוצה שכר. 
%break
דוגמת עמ"נ שיחיו בניו. כדברי הזה"ק הנ"ל "בין שרוצה עבור המצות 
שכר בעולם הזה או בעולם הבא, לא נקרא עיקרא דיראה", מטעם 
שתועלת עצמו הוא הגורם לקיום המצות, ולא הבורא. 
%break
מכל מקום אמרו חז"ל כאן "הרי זה צדיק גמור". וזה כמו שמפרש 
רש"י "משום שהוא מקיים מצות בוראו, שצווהו לעשות צדקה, ומתכוון 
אף להנאת עצמו, לכן נקרא "צדיק גמור".
%break
וזהו כמו שהסברנו, היות שהוא עובד מטעם, שהקב"ה צוה אותו 
לקיים תו"מ, ואין לו עוד מי שיחייבו לקיים תו"מ, זה נקרא "לשמה", 
כמו שפירש רש"י לעיל. 
%break
וזהו כדוגמת המשל דלעיל, היינו שעובד אצל ראובן, והולך לבקש 
שכר משמעון, שזה ודאי נקרא "שלא לשמה", הלא הוא היה עובד גם 
כן אצל אחרים באותו זמן, שזה נקרא "שלא לשמה", וזה נקרא סוג 
ב'.
%break
(שמעתי, שיש שרוצים לתרץ את החז"ל, שאמרו "האומר, סלע זו 
לצדקה עמ"נ שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". הלא הוא נותן תנאים 
בעשיית המצוה. לכן הם רוצים לומר, שהיה כתוב בראשי תיבות, הרי 
זה "צ"ג". 
%break
%page 333
ואח"כ שכתבו זה במילים מפורשות, עשו מצ"ג צדיק גמור. אבל הם 
טעו בפירוש הראשי תבות, כי צ"ג פירושו צדקה גדולה, ולא צדיק 
גמור. אבל כנראה שזה לא אמת. 
%break
משום שלא יכולים לתרץ את המאמר השני, שאומר שם "או שאהיה 
בן עולם הבא". הלא גם "עולם הבא" נקרא מתכוון להנאת עצמו, כמו 
"שיחיו בניו", כדברי הזה"ק הנ"ל).
%break
אולם סוג ג' נקרא, שעובד לשם צווי של הבורא, מה שהבורא צוה לנו 
ע"י משה רבנו ע"ה לקיים תו"מ, ואנו מבקשים שכר ממנו, היות 
שעבדו רק בשבילו, כנ"ל, משום צווי ה' ולא משום גורמים אחרים, לכן 
נקרא זה, לשמה. אבל זה רק סוג ג'.
%break
סוג ד'. מקיים תו"מ שלא על מנת לקבל פרס. כמו שאמרו חז"ל 
(אבות, פרק א', ג') וזה לשונם "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון 
הצדיק. הוא היה אומר, אל תהי כעבדים, המשמשין את הרב על מנת 
לקבל פרס. 
%break
אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ויהי 
מורא שמים עליכם". עד כאן לשונו.
%break
משמע, שדוקא שלא עמ"נ לקבל פרס, זהו נקרא "לשם שמים", כמו 
שמסיים ואומר "ויהי מורא שמים עליכם". משמע מכאן, שיראת שמים 
אמיתית הוא דוקא בלשמה בלי שום תמורה. 
%break
היינו, שלא מתכוון להנאת עצמית, אלא כל כוונתו, שיהיה נחת רוח 
להבורא. וזה נקרא "לשמה נקיה", בלי שום התערבות של הנאת 
עצמו. וזה נקרא סוג ד'.
%break
אבל ידוע השאלה, וכי הקב"ה בעל חסרון, שהוא צריך שהנבראים 
יעבדו רק בשבילו ולא עבור עצמם כלום, רק שיהא כולו לה', בלי שום 
תערובת של הנאת עצמו. 
%break
ואם הם רוצים גם כן להנאות, להנות מעבודתם, הרי עבודה זו פסולה 
ולא נתקבלה למעלה בתור מצוה, הראויה להתקבל לפני המלך. וכי 
מה איכפת ליה להקב"ה, שגם האדם נהנה קצת מעבודה.
%break
אולם התירוץ ידוע, מטעם שצריך להיות השתוות הצורה, שלא יהא 
נהמא דכסופא. כי הכלל הוא, כי הענף רוצה להדמות לשרשו, וכמו 
שהבורא הוא המשפיע, ומשום זה בזמן שהאדם צריך לקבל ממי 
שהוא, נמצא בזה אי נעימות. 
%break
נמצא, שהצמצום וההסתר, שנעשה על כלי קבלה שלנו, שלא לעבוד 
עמ"נ לקבל תמורה, זהו לטובתינו.
%break
אחרת לא היתה שום מציאות על בחירה. היינו, שאף פעם האדם לא 
היה יכול לעשות ולקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע. 
%break
כי לא היה באפשרותו של האדם להתגבר על התענוג, שהיה טועם 
בתורה ומצות, אם לא היה צמצום והסתר. כידוע, שכל שהתענוג גדול 
ביותר, קשה לוותר עליו.
%break
אי משום זה, ניתן לנו תענוגים גשמיים, ששם ניתן רק אור דק מאוד, 
הנקרא בשם הזה"ק "נהירו דקיק", שזה נפל להקליפות בעת שבירת 
הכלים. ועוד נתוספו בהם נצוצין קדישין לאחר חטא דעץ הדעת, בזה 
שחטא אדם הראשון. 
%break
שעל התענוגים האלו רודפים כל הנבראים, איך להשיגם. שכל 
המלחמות והרציחות והגנבות, וכו', שישנם בעולם, הוא מטעם, שכל 
אחד שואף לקבל תענוג.
%break
וניתן לנו להתגבר על אלו התענוגים, ולקבל הכל לשם שמים. ואדם 
רואה, איך שהוא קשה לצאת מאהבה עצמית, ולוותר על תענוגים 
קטנים. 
%break
ומשום זה, אם לא היה צמצום, והיה מגולה התענוג האמיתי, שישנו 
בתו"מ, בודאי שלא היתה שום אפשרות לוותר על התענוגים, ולומר, 
שהוא שומר תו"מ מטעם שהוא רוצה לעשות נחת רוח להבורא.
%break
אבל האדם לא יכול להסכים לזה, היינו לקיים תו"מ בלי שום הנאה 
ותענוג, מטעם הטבע שלנו, שאנו נולדנו עם הכלי, הנקרא "רצון לקבל 
הנאה ותענוג", אם כן איך אפשר לעבוד בלי שום תמורה.
%break
ואולם ניתן לנו מקום אחד, שעל זה אנו יכולים לעבוד בלי שום 
תמורה. היינו, אפילו שאין לנו עוד טעם בתורה ומצות, מסיבת 
הצמצום, אבל יש עצה אחת, שהוא, לעבוד בגדלות ה', איך שיש לנו 
זכיה גדולה לשמש את המלך.
%break
ולדבר זה כן יש לנו בטבע, שהקטן מתבטל להגדול. ויש לו כח וחמרי 
דלק לעבוד בשביל הגדול, המקובל בהדור, שהוא חשוב ומקובל 
בהעולם. לפי שיעור חשיבותו, כן יש לו הנאה, בזה שהוא משמש 
אותו. והנאה זו כן מותר לקבל. 
%break
%page 334
כי קבלת הנאה מזה שהוא משפיע, אינו נקרא "משפיע על מנת 
לקבל". כי "משפיע עמ"נ לקבל" נקרא דוקא שהוא רוצה תמורה, שיתן 
לו עבור שירותו, שהוא משרת אותו. 
%break
או שעובד בבית חרושת, ויודע שהבעל בית יש לו הנאה, מזה שכל 
אחד נותן תוצרת. וכל מי שנותן תוצרת יותר מהרגיל, הבעל בית נהנה 
ביותר.
%break
אי לזאת, הוא משתדל להוציא יותר תוצרת, מכפי שפועל אחר מוציא, 
כדי שיהיה לבעל הבית הנאה. אבל לאחר זה הוא רוצה, שבעל הבית 
יתן לו תמורה, עבור זה שהוא השתדל להנותו. 
%break
זה נקרא, מצד אחד הוא משפיע, ומצד השני הוא רוצה תמורה. זה 
נקרא "משפיע בעמ"נ לקבל תמורה".
%break
מה שאין כן אם אדם משרת את המלך, ואומר להמלך "אני לא רוצה 
שום תמורה עבור השרות, כי אני נהנה מהשרות לבד, ולא חסר לי 
שום תמורה לקבל. 
%break
כי כל מה שאתה תתן לי עבור השימוש שאני משמש אותך, אני 
מרגיש שזה יפגום בהשרות שלי. אלא אני רוצה רק השרות לבד. ואל 
תתן לי שום תמורה. וזו היא הנאה שלי. מטעם שזה לי לכבוד גדול, 
שזכיתי לשמש את המלך".
%break
בודאי איננו יכול לומר, שהוא משפיע על מנת לקבל, הלא הוא לא 
רוצה עבור זה שום תמורה, ומדוע הוא לא רוצה, משום שיש לו הנאה 
גדולה בזה שהוא משמש את המלך. 
%break
נמצא, שזה נקרא, משפיע בעל מנת להשפיע לאדם חשוב, והחשיבות 
של המלך נמדדת אצל האדם משיעור שהוא נהנה מהשרות המלך. כי 
כל שהמלך חשוב ביותר, אז הנאה שלו גדולה ביותר. כי אינו דומה מי 
שמשמש את גדול העיר, או גדול המדינה, או גדול העולם.
%break
וזה נקרא "השפעה אמיתית". היינו שיש לו הנאה מהנתינה בעצמה. 
כי עיקר ענין של השפעה היתה מטעם השתוות הצורה. היינו, כמו 
שהבורא הוא המשפיע, כמו כן הנבראים רוצים להיות משפיעים. 
ובטח שאנו צריכים לומר, שיש להבורא הנאה, מזה שהוא משפיע.
%break
נמצא לפי זה, אם הנבראים משפיעים להבורא ואין לו הנאה, בטח 
שעדיין אין כאן השתוות הצורה. כי להבורא יש הנאה, בזמן שהוא 
משפיע להתחתונים. 
%break
זאת אומרת, מהמעשה של השפעה מושפע הנאה. ואם צריכים משהו 
לקבל עבור המעשה שהוא עשה, נמצא שהוא פגם בהמעשה, ואומר, 
שבהמעשה אין שלימות. 
%break
אלא בכדי שיהא שלימות צריכים להוסיף משהו, היינו קצת תמורה 
לקבל עבור המעשה, והמעשה שלעצמו אינו לו כל כך חשיבות.
%break
והאמת הוא, שאם רוצים שהמעשה דלהשפיע, מה שהאדם עושה 
איזה מעשה עבור הבורא, צריכים להשתדל שתהיה לו הנאה ביותר, 
כי הנאה של מעשה דלהשפיע מחשיבה את המעשה. 
%break
היות, כי כל דבר ודבר, מה שהאדם רוצה לעשות, מה שחשוב לו 
ביותר, הוא נותן לו זכות בכורה לעשות אותה מקודם. ומה שהאדם 
בוחר להיות לו לדבר חשוב ביותר, המודד הוא, ממה שהאדם נהנה 
ביותר.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם רוצה להחשיב את המעשה, שעושה 
להבורא, הוא יכול להחשיב אותו רק ע"י קבלת הנאה ביותר. 
%break
זאת אומרת, אם האדם יכול להשתדל, שתהיה לו הנאה גדולה, אז 
הוא יכול לדעת, שהוא עושה עכשיו נחת רוח גדול להבורא, עם זה 
שהוא משפיע להבורא, שמקיים מצותיו.
%break
היינו, שיש לאדם רצון לעשות נחת רוח להבורא. אבל אינו יודע ממה 
שהבורא יכול לקבל הנאה, שיתן להבורא. ומשום זה כשהבורא גילוי 
לנו, שהוא נותן לנו תו"מ, ואם אנו נקיים את זה, יש לו הנאה, 
%break
בטח שאנו שמחים, בזה שיש לנו עכשיו ידע מה לעבוד בשבילו. ואנו 
רואים, שניתן לנו ברכה, לעשות בעת עשיית תו"מ. היינו, שאנו 
אומרים "ברוך אתה ה', נותן התורה".
%break
וכמו שכתוב במצות, שאנו נותנים לו תודה, בעבור זה שנתן לנו, 
דוגמא, מצות סוכה. למשל, כולנו שמחים בזה, שהוא מורה לנו מה 
לעשות, שמזה יהיה לו הנאה. 
%break
ואין אנו צריכים ללכת לחפש דברים, שמהם יהיה להבורא הנאה. אבל 
השאלה היא, איך אנו יכולים להגדיל את הנאה שלנו בעת עשיית 
המצות.
%break
%page 335
תשובה, רק עצה אחת יש לנו, שהיא להשתדל איך להשיג גדלות ה'. 
זאת אומרת, כל מה שאנו עוסקים בתו"מ, אנו רוצים, שהשכר שלנו 
יהיה להרגיש גדלות הבורא. 
%break
וכל התפלות, שאנו מתפללים, צריכות להיות "לאקמא שכינתא 
מעפרא", היות שהבורא נסתר מאתנו מחמת הצמצום שהיה, ואין אנו 
מסוגלים להעריך את חשיבותו וגדלותו.
%break
לכן אנו מתפללים לה', שיסיר מאתנו את הסתרתו, ושירומם קרן 
התורה. וכמו שאנו אומרים בתפלת "שמונה עשרה" דראש השנה 
"ובכן תן כבוד לעמך", שפירושו, שיתן כבוד ה' לעמך, שהם ירגישו 
את כבוד המלך.
%break
ומשום זה האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד 
התורה, שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, 
שהלימוד ישפיע גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
וכמו כן בעת קיום המצות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שע"י זה שמקיים 
את המצות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, השורה על 
רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'.
%break
אולם העבודה לקיים תו"מ על הכוונה, שע"י זה יזכה להתקרבות ה', 
שישיג גדלות ה', בכדי שיוכל לעשות לו נחת רוח מטעם חשיבות ה', 
שזה יהיה שכרו, ואין לו שום השתוקקות לשכר אחר עבור העבודה 
שלו, היא עבודה קשה, שאין הגוף מסכים לעבוד על הכוונה זו.
%break
הזה"ק (נשא, דף ל', ובהסולם אות ק"ג, ק"ב, ק"ד) אומר וזה לשונו 
"ואנשי חיל מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. והערב רב מחרימים 
אותם ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב. 
%break
באופן, שלא תהיה להם תקומה לנפילה שלהם. ואפילו חיי שעה. וכל 
החכמים ואנשי חיל ויראי חטא, נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים 
ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבים לנבלי חרש בראש כל 
חוצות, וכו'. 
%break
ואינון ערב רב הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער ובלי יגון כלל, 
גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם, וכו'".
%break
אנו רואים כאן בדברי הזהר, שמחלק בין חכמים ואנשי חיל ויראי 
חטא, לבין דיינים וראשי העם, שהם בחינת ערב רב. ואומר, 
שהחכמים ואנשי חיל ויראי חטא נמצאים בצער ובדוחק, וכו'. 
%break
מה שאין כן הדיינים וראשי העם הם עשירים, ויש להם שלוה, והם 
בשמחה. מדוע. משום שהם בחינת ערב רב.
%break
ויש להבחין, מהו הפירוש של "הערב רב". שמשום שהם בחינת "ערב 
רב", לכן יש להם שמחה ושלוה, וכו'. אנו רואים בויכוח, שהיה יעקב 
עם עשו, שעשו אמר ליעקב "יש לי רב". ויעקב השיב "לי יש כל". ויש 
להבין, מהו ההפרש בין רב, לכל.
%break
ידוע שספירת היסוד נקרא "כל", שהוא בחינת יסוד צדיק, כמו שאנו 
אומרים בתפילה "לך ה' הגדולה, והגבורה, והתפארת, והנצח, 
וההוד", כי כל, הוא יסוד, שענין צדיק, הנקרא "יסוד", הוא רק משפיע, 
שספירת היסוד הוא המשפיע למלכות, 
%break
כידוע, כמו שכתוב בזה"ק. זאת אומרת, שדרגתו של יסוד היא צדיק, 
שלא לוקח שום דבר בשבילו, אלא כל המעשים שלו הם רק כדי 
להשפיע.
%break
ובטח בזמן שהאדם מתחיל עבודתו, להיות בחינת צדיק, היינו שלא 
לקבל שום שכר לעצמו, ולעבוד הכל רק בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, אז הגוף לא מסכים, ונותן לו הפרעות. וכל, מה שהוא יכול 
לעשות, שיפריע לו מעבודתו, הוא עושה. 
%break
ואז אדם הזה הוא תמיד בצער, ואין לו שלוה מהמצב שבו הוא נמצא. 
כי רואה, שעוד לא הגיע להיות משפיע לה', אלא כל מעשיו שהוא 
עושה, אין לו עוד היכולת לכוון אותם בעמ"נ להשפיע.
%break
ועל זה הוא תמיד בצער, מטעם "צער השכינה", הנקרא "שכינתא 
בגלותא", שכואב לו, מדוע על אהבה עצמית יש לו כח לעבוד, ובמקום 
שהוא רואה, שלא יהיה שום דבר עבור הרצון לקבל שלו, הוא מתרשל 
בעבודה.
%break
נמצא, שאחר כמה זמן שהשקיע בעבודה, ורוצה לראות קצת 
התקרבות לה', הוא מרגיש כל פעם יותר את האמת שלו, שהוא 
באמת מרוחק מדביקות ה'. 
%break
%page 336
היינו, שמבחינת השתוות הצורה "מהו רחום, אף אתה רחום", הוא 
להיפך. שמקודם הוא חשב, שהוא רוצה לעשות נחת רוח לה', וגם 
שיהיה גם כן קצת הנאה בזה. 
%break
והיה מקוה, שיקבל תמורת עבודתו, הן שכר עולם הזה והן שכר עולם 
הבא. אבל עכשיו הוא רואה, שאין לו שום כח לעשות לתועלת ה', אלא 
הכל בעמ"נ לקבל לעצמו, ולא להשפיע כלל.
%break
ומזה הוא רואה עתה, איך שהוא יותר גרוע, מעת שהתחיל בעבודה. 
שבעת שנכנס לעבודה בבחינת סוג הג', כנ"ל, היתה לו שמחה ושלוה. 
כי היה יודע ומאמין, שבכל יום ויום הרכוש שלו מתוסף לחשבון גדול, 
היות כי כל יום ויום, שעושה מעשים טובים, 
%break
כן נרשם לפקודתו את השכר של כל מצוה ומצוה. והאמונה הזאת 
בטח שגורמה לו שמחה ושלוה, היות שהוא ראה, שהוא מתקדם 
בעבודה, היינו שהרכוש שלו מתרבה אצלו בכל יום ויום.
%break
מה שאין כן עכשיו, שעבר מהסוג ג' להכנס ולהתחיל בעבודה של סוג 
ד', שהיא עבודה "שלא על מנת לקבל פרס". הוא נמצא בצער ובדוחק, 
כי הוא בודק עצמו עם כלי דהשפעה, עד כמה שהוא כבר רכש מהכלי 
זו.
%break
אז הוא רואה להיפך, שכל יום, שהוא משקיע כוחות ורוצה להגיע 
להתקרבות ה', היינו שיהיה לו רצון להשפיע, אז הוא רואה את 
האמת, איך שנעשה כל יום מרוחק יותר ויותר. 
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, מדוע האדם רואה, איך שהוא נעשה 
יותר מרוחק. הלא כל יום הוא עושה מעשים טובים, ולפי זה, המעשים 
היו צריכים לקרב אותו.
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". אם כן מדוע 
מי שמתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, הוא רואה, איך שנעשה כל יום 
יותר גרוע. אז אמר שזה לא נכון. 
%break
שבאמת הוא לא הולך כל יום אחורה, כמו שהוא חושב. אלא כל יום 
הוא הולך קדימה. ומה שהוא רואה, שנעשה יותר גרוע, זה הוא 
שמקודם אדם צריך לראות את השקר והרע. ואח"כ יכולים לתקן 
אותם.
%break
מה שאין כן שהאדם הולך לסתום נקב ובקיעה באיזה בנין, שהוא 
חושב, שהחור והבקיעה הוא עשרים סנטימטר. ועבד ומשקיע יגיעה,
%break
ולבסוף הוא רואה, שיש לו עוד מה לסתום עוד עשרים סנטמטרים. 
נמצא, שכל זמן שאינו רואה את החסרון האמיתי, הוא עובד בחנם, 
היינו שלא מתקן כלום.
%break
הנמשל. אדם חושב שיש לו רע, על דרך משל קילו אחד. ורוצה לתקן 
אותו. ומתחיל לתקן. ואח"כ הוא רואה, שיש עוד קילו רע. נמצא, שעוד 
לא תיקן כלום. מה שאין כן אם הוא רואה את כל מדת הרע שבו, ואז 
שהוא מתקן, נקרא זה "תיקון גמור".
%break
ומשום זה אמר זצ"ל, שכל יום ויום, שעוסק בעבודה דעמ"נ להשפיע, 
הוא מתקרב יותר להאמת, היינו לראות את גדלות הרע שבקרבו. כי 
בבית חשוך לא רואים שיש שם לכלוך ופסולת. אלא שאם מכניסים 
שם אור, אז יכולים לראות, שיש לכלוך ופסולת.
%break
כמו כן כשהאדם מתחיל לעסוק בתו"מ על דרך השפעה, אז התו"מ 
מאירים לו כל פעם יותר ויותר, לראות את האמת, מה גודל הרע 
שבקרבו. נמצא לפי זה, שכל יום ויום הוא הולך קדימה, עד שמגיע 
להרע הגמור, הנמצא בקרבו. 
%break
ואז, כשמתחילים לתקן, נעשה תיקון גמור, שיכול אח"כ להכניס 
להכלים שלו את הטוב והעונג, מה שחשב הבורא לתת להנבראים, 
כמו שכתוב, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו".
%break
וענין זה אנו מצאנו ביציאת מצרים. כמו שאמר האר"י הקדוש, שעם 
ישראל בעת יציאת מצרים היו הם במ"ט שערי טומאה. עד שנגלה 
אליהם מלך מלכי המלכים, וגאלם. 
%break
וכולם מקשים על זה, היתכן שעם ישראל, ששמעו מפי משה ואהרן 
את שליחותו של הקב"ה, ששלח אותם להוציא מגלות מצרים, כמו 
שהאר"י הקדוש מפרש, גלות מצרים נקרא שדעת דקדושה היה 
בגלות. 
%break
ומשה ואהרן הבטיחו לעם ישראל, שיצאו מגלות להכנס להקדושה. 
וזהו כמו שאנו אומרים ב"קריאת שמע", "אני ה' אלקיכם, אשר 
הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
%break
%page 337
ולפי זה השכל מחייב, שכל יום ויום הם היו צריכים לעלות מדרגה 
לדרגה בקדושה. ובפרט שהם ראו את הי' מכות, שהיה במצרים. ובכל 
זאת אומר האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט 
שערי טומאה.
%break
אלא כנ"ל, שבכל יום ויום הם עלו בדרגת האמת, והתקרבו יותר 
לראות את שיעור הרע, שיש להם בכלי קבלה. היינו, שמטרם שבאו 
משה ואהרן, לאמר להם, שצריכים לצאת מגלות מצרים, שהיא 
הקליפה, היונקת מהקדושה, 
%break
כמו שאומר האר"י הקדוש, ועם ישראל התחילו להתרחק מהם, אז 
קליפת מצרים התחילו להלחם עמהם עם כוחות חזקים.
%break
היינו, שקליפת מצרים נתנה לעם ישראל להבין, שאינו כדאי לצאת 
מקבלה עצמית. ובענין לעבוד בעבודה דלהשפיע, היו נותנים להם 
להבין, שזה קשה ואינו כדאי לעבוד בחנם. 
%break
שבין כך ובין כך אתם לא תזכו לזה, כי לזה צריכים כוחות מיוחדים. 
וכל כמה שעם ישראל קבלו חיזוק ממשה ואהרן, בא קליפת מצרים 
והחלישה אותם.
%break
עד כדי כך, שבכל פעם שהם התגברו על טענת המצרים, שבאו לתוך 
מוחם, שהם יבינו, שזה לא טענת מצרים, אלא שעם ישראל יחשבו, 
שהמחשבות האלו זהו של ישראל עצמם. וזה נקרא "כל הגדול 
מחבירו יצרו גדול ממנו".
%break
פירוש, כפי כח התגברותם בקדושה, במידה כזו התגברו הקליפות 
כנגדם. כפי כח שרוצים לברוח, בשיעור הזה מוכרח הצד השני לתת 
כוחות יותר גדולים, להחזיק אותו ברשותו, שלא יברחו.
%break
נמצא לפי זה, שבאמת עם ישראל התקרבו להקדושה בכל יום ויום 
ביתר שאת, והראיה לזה, שאם אומרים שהם היו במ"ט שערי טומאה, 
הסיבה היא, משום שכבר עלו במ"ט שערי קדושה, לכן היה מוכרח 
להיות הלעומת דקדושה, גם כן מ"ט שערים דטומאה.
%break
אולם מטרם שאדם גומר את העבודה, ויוצא מרשות הקליפות, אין 
רואה את שיעור שהוא נכנס בהקדושה, אלא הוא רואה רק כל פעם 
שהוא יותר רחוק, מטעם הלעומת דקדושה מגלה את הרע שיש בו. 
%break
ומטרם שיש אור דקדושה, אין האדם מסוגל לראות את צורת הרע 
האמיתית, שיש בו. כי דוקא במקום שיש אור, אז יכולים לראות את 
הלכלוך, הנמצא בבית, כנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, שאין אדם יכול לדעת מה נקרא אצלו מצב טוב. היינו, 
שיכול להיות שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בירידה. זאת אומרת, 
שהוא רואה, שאין לו שום תשוקה לתורה ולמצות. ורואה, עכשיו שיש 
לו תשוקה לאהבה עצמית יותר, למשל יותר מאתמול. 
%break
אז בטח שהאדם צריך לומר, שאתמול היה במצב, שהוא היה מסתכל 
על אנשים שדואגים על צרכי גשמיות, איך למלאות את הרצון לקבל 
שלהם, אז הוא היה מתרחק מהם, 
%break
לא היה יכול לראות, איך אנשים מבוגרים בעלי שכל משפילים את 
עצמם, להיות מצוי במצב שפלות כזה.
%break
ועכשיו הוא רואה, שהוא אחד מהם, ואין לו שום בושה להרגיש את 
שפלותו. אלא זהו אצלו דבר רגיל. היינו כאילו שאף פעם לא היה 
חושב על רוחניות. 
%break
ואם יותר להבין, נקח לדוגמא, לפעמים לפנות בוקר, כשאדם צריך 
לקום, כשמעוררים אותו ע"י שעון מעורר או אדם מעורר אותו, הוא 
מרגיש, שהוא צריך לקום לעבודת הבורא. 
%break
ומתחיל להרגיש את החשיבות שבהדבר. ומשום זה תיכף קם 
בזריזות, היות ההרגשת החשיבות של עבודת ה', נותנת לו כח לקום 
בזריזות.
%break
ובטח אז הוא נמצא במצב העליה. היינו, שלא הגשמיות נותנת לו כח 
עבודה, אלא אצלו הרוחניות, בזה שהוא מרגיש, שעכשיו יהיה לו קשר 
עם הבורא, באיזו צורה שהיא, זה מספיק לו, בכדי שיהיה לו כח 
לעבוד. 
%break
ואינו חושב אז על שום דבר, רק על הבורא. ומרגיש, שעכשיו נקרא 
שהוא חי. מה שאין כן בלי רוחניות, הוא נחשב למת. וממילא הוא 
מרגיש, שנמצא במצב העליה.
%break
ולפי האמת, אין אדם יכול לקבוע המצב שלו, שהוא מרגיש, שהוא 
מרוחק. היינו, אם הוא אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא 
צריך להבין, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב 
הקודם, בכדי שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, 
%break
%page 338
היינו מה רוצים מהאדם, ומה האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. מה שאין 
כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה ולמצות, אז 
אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, שישאר כך כל 
ימי חייו, היות שטוב לו כך.
%break
נמצא לפי זה, הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול 
מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, 
מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו.
%break
מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, כנ"ל, אז 
הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, 
ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". 
%break
ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של 
"בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, 
מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.
%break
ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים 
המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור 
להם יחליפו כח חדש בכל עת. 
%break
נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה 
שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי 
כלי".
%break
נמצא, כשהוא היה חושב, שנמצא במצב עליה, אם כן אין לו שום 
חסרון, שהקב"ה יתן שם משהו, כי הכלי שלו הוא מלא, ואין שם מקום 
שיכנס משהו. מה שאין כן עכשיו, שהוא מרגיש, שנמצא במצב ירידה, 
לכן הוא מתחיל עתה לראות את החסרונות שלו, 
%break
ומה הסיבות העיקריות, המפריעות לו להגיע לדביקות ה'. ואז הוא 
יודע מה לבקש מה', שיעזור לו. כי הוא רואה אז האמת, המפריע 
האמיתי.
%break
נמצא לפי הנ"ל, שאין אדם יכול לומר, שה' ריחק אותו מעבודת ה'. 
והוכחה לזה, שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שה' זרק אותו 
מעבודה, ואינו רוצה שהוא יעבוד אצלו. 
%break
זה לא נכון. אדרבה, היות שה' רוצה לקרב אותו, ובזמן שהיה מרגיש 
שהוא בבחינת עליה, לא היה יכול לקרב אותו, משום שאין לו כלים.
%break
ובכדי לתת לאדם כלים היה מוכרח הקב"ה להוציא אותו ממצבו. 
ולהכניסו למצב, שירגיש בעצמו בחינת חסרון. ואז הקב"ה יכול לתת 
לו עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו. 
%break
ושואל הזה"ק, במה. והשיב, בנשמתא קדישא". היינו, שנותנין לו 
להרגיש, שהנשמה היא חלק אלקי ממעל. ואז הוא נכנס להקדושה. 
ואז הוא יכול ללכת מדרגה לדרגה, עד שמשלים נשמתו מבחינת מה 
שחסר לה לתקן.
%break
ובהאמור יוצא:
סוג א' -  הסיבה והגורם לקיום תו"מ הוא אנשים מבחוץ.
סוג ב' -  ה' ובשיתוף אנשים מבחוץ הם הגורמים המחייבים אותו 
לתו"מ.
%break
סוג ג' -  רק ה' הוא המחייב לקיום לתו"מ. ואין לו אנשים מבחוץ 
שיחייבו. אלא האדם בעצמו הוא גם כן גורם לתו"מ.
%break
סוג ד'  -  רק ה' הוא הגורם לקיים תו"מ. ואין שום שותף, שישתתף 
לחייבו תו"מ. וזה נקרא "בלתי ה' לבדו". וזה נקרא "ערב רב בתוך 
הקדושה".
%break
%page 339
%H ענין קליפה שקדמה לפרי
%break
הזהר בפרשת בלק (ובהסולם דף ח' אות ט"ו) וזה לשונו "ואם תאמר, 
שהקב"ה רצה כך, לתת הבכורה לישראל, ואינו מן הדין. בא וראה, 
עשו היה קליפה וסטרא אחרא היה. ונודע שהקליפה קדמה למוח, ועל 
כן יצא ראשון. כיון שיצאה הקליפה, ונעברה, הנה נמצא המוח. 
%break
ערלה הראשונה, שהוא עשו, נמצא בחוץ. ועל כן יצא ראשון. הברית, 
שהוא היקר מכל, דהיינו יעקב, הוא נגלה אח"כ. 
%break
ועל כן אין קדימת עשו נחשב לבכורה, כי קליפה וערלה הוא, שאין לו 
שום ערך והשוואה עם המוח והברית. אלא שגם הקדים לצאת מאותו 
הטעם, כי קליפה קדמה לפרי", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, בשביל מה הוא צריך לתרץ, הלא קושיא הזאת כבר תירצו 
חז"ל (מובא ברש"י בתחילת פרשת בראשית) וזה לשונו, "אמר רבי 
יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא "מהחודש הזה לכם", 
שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. 
%break
ומה טעם פתח ב"בראשית". משום, כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם 
נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, 
%break
שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של 
הקב"ה הוא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, 
וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
%break
אם כן, גם כאן אצל בכורה הוא אותו דבר, מקודם נתנה לעשו, ואח"כ 
לקח מעשו ונתנה ליעקב. ואין לומר שבכורה אינה דומה לארצות, 
משום שענין ארץ ניתן למכירה וניתן למתנה. מה שאין כן בכורה זהו 
ענין של מציאות, היינו מי שנולד קודם נקרא "בכור", ואין לשנות. 
%break
אבל אנו רואים, שגם בכורה הוא דבר הניתן למכירה, וממילא כבר 
שייך לומר, שיכולים לקחת מזה וליתן לאחר. אחרת איך היה יעקב 
יכול לקנות את הבכורה מעשו, כמו שכתוב "וימכר את בכורתו 
ליעקב".
%break
מכאן אנו רואים, שהבכורה דומה לארץ שניתנת למסירה כנ"ל. אם כן 
מה מרמז לנו בהתירוץ הזה, שמתרץ כאן, משום שקליפה קודמת 
לפרי, ומשום זה לא נחשב זה שנולד ראשון ללידת בכור.
%break
ובכדי להבין את הענין, צריכים מקודם לדעת מה זה קליפה, ומה זה 
מוחא, ומהו ערלה, שהוא מכנה את עשו בשם ערלה, ומהי ברית, 
שמכנה את יעקב בשם "ברית". 
%break
ונקדים מקודם מטרת הבריאה, מהי. ואח"כ נוכל לבאר מהו עיקר 
ומהו טפל, בכדי לדעת את ענין פרי, וקליפה, שמוכרחת להיות קודמת 
לפרי, מהו ההכרח הזה, שמשמעו, שאי אפשר להיות אחרת.
%break
הנה מטרת הבריאה ידוע, שהיא בכדי להטיב לנבראיו. ומשום זה 
ברא יש מאין בחינת נברא, שהנברא הזה יוכל לקבל את הטוב 
והעונג, מה שהוא רוצה לתת להם. והנברא הזה נקרא "רצון לקבל 
בעמ"נ לקבל". 
%break
נמצא לפי זה, שאין לנו לדבר מדבר רק שיש לו רצון לקבל, אחרת לא 
נקרא זה "נברא", שנוכל לדבר ממנו. כי נברא נקרא "כלי" ו"אין אור 
בלי כלי". זאת אומרת, מן האור אין לנו לדבר, רק מהאור בזמן 
שהוא מלובש בכלי.
%break
אלא אין הכלי הזה, הנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", קבלה, לאחר 
שיצאה תיקון, המכונה בחינת "השתוות הצורה", בכדי שלא תהיה 
נהמא דכסופא. כידוע, שיש בושה בזמן שהאדם צריך לקבל משהו, 
כמו שאמרו חז"ל על פסוק "כרום זלות לבני אדם", 
%break
שבזמן שאדם צריך לקבל מהבריות, משתנים פניו ככרום. לכן נעשה 
תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שלא לקבל שום הנאה, רק עם 
הכוונה בעמ"נ להשפיע. נמצא לפי זה, שיש לנו להבחין ב' דברים:
%break
%page 340
א. שהוא העיקר, היינו הכלי, שהוא נקרא "רצון לקבל הטוב והעונג". 
ואם אין הרצון הזה, אין ממה לדבר כנ"ל. אבל מבחינה זו נמשכה 
הסטרא אחרא והקליפות, 
%break
שמסדר השתלשלות העולמות באה לנו שורש, שפירושה, שמנקודה 
זו נמשכה אח"כ התפשטות בגלוי עם כל הרע, דהיינו כמו שאמר 
האר"י ז"ל, שהצמצום הוא שורש הדין, שפירושו, שע"י זה שנעשה 
צמצום, היינו שלא לקבל בעמ"נ לקבל, רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
הסדר היה, כמבואר בתע"ס (חלק א'), שמקודם היה הצמצום מחמת 
בחירה, היינו שעוד לא היה איסור לקבל. אבל אח"כ נעשה איסור 
לקבל. אבל עוד לא היה מי שירצה לקבל בעמ"נ לקבל, היינו שלא היה 
מי שירצה לעבור על איסור הצמצום. 
%break
אמנם ע"י צמצום ב', נולד אז דבר חדש, היינו שכבר יש מי שהוא, 
שרוצה לקבל בעמ"נ לקבל. אבל קליפות עוד לא היו.
%break
אולם אחרי שבירת הכלים, שהיתה בעולם הנקודים, נולדו הקליפות, 
אבל עוד לא היה בהם בנין, אלא שהקליפות נקראות אז בשם "ו' 
ונקודה". ועוד לא היה להם בנין של עולמות. 
%break
אלא רק אחר חטא של אדם הראשון בעץ הדעת, שנפלו הלבושים 
לתוך הקליפות, קבלו אז הקליפות בנין של ארבע עולמות, כדוגמת 
הקדושה. ונקראים "ארבע עולמות אבי"ע דטומאה". 
%break
וזהו ענין המובא בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ט) וזה לשונו "ותדע, 
שעבודתינו במשך ע' שנותינו מתחלקת לד' חלוקות:
%break
חלוקה א) הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל 
שיעורו המקולקל, מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי 
אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו. 
%break
ולפיכך, לא די אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף ממקור לידתו 
לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה לקליפות הטמאות לא 
פחות מי"ג שנים. כלומר, שהקליפות תהינה שולטות עליו, ותתנה לו 
מאורותיהן, שהאורות שלהן הולכים ומגדילים את הרצון לקבל שלו, 
%break
כי המילואים שהקליפות מספקות אל הרצון לקבל, אינם אלא 
מרחיבים והולכים את התביעה של הרצון לקבל. ואם אינו מתגבר על 
ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל ולהפכו להשפעה, הרי הרצון 
לקבל שלו הולך ומתרחב במשך שנות חייו.
%break
חלוקה ב) הוא מי"ג שנים ואילך, שאז ניתן כח לנקודה שבלב שבו, 
שהוא סוד אחוריים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו 
מעת לידתו, אלא שאינה מתחלת להתעורר רק אחר י"ג שנים. 
%break
ואז הוא מתחיל להכנס תחת רשות מערכת העולמות דקדושה, דהיינו 
בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצות. ועיקר התפקיד בעת ההיא, הוא 
להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני. ועל כן נבחנת המדרגה הזו, 
הבאה לאחר י"ג שנה, לבחינת קדושה. 
%break
והוא סוד השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה, שהוא סוד השכינה 
הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה. 
והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, הוא שיתאהב בהקב"ה בתאוה 
גדולה, ועל דרך שאמר הפיטן "בזכרי בו אינו מניח לי לישון".
%break
בהאמור נוכל להבין, מהי קדושה ומהי קליפה. ענין קדושה מתבאר 
מלשון "קודש לה'", שפירושו, שזה לא שייך לנו, היינו שזה לא שייך 
לרשות שלנו, אלא אנחנו מקדישים זה לה'. זאת אומרת, הוא מוציא 
זה מרשות של הדיוט ומכניס זה לרשות דקדושה. 
%break
אולם אין שייך לומר, שמכניס זה לרשות של קדושה, אם לא היה זה 
מקודם לכן ברשותו. ואז שייך לומר, שהוא מוציא זה מרשותו ומכניסו 
לרשות דקדושה.
%break
אי לזאת, מוכרח האדם להיות מקודם ברשות של הקליפה עד י"ג 
שנה, כנ"ל בהקדמה לספר הזהר, שאז הוא מרגיש שיש לו רשות 
עצמו, משום שהקליפה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", נקרא 
"שינוי צורה" שמפרידו מהבורא. 
%break
וענין זה של כלי קבלה, שהאדם רוכש את זה בזמן היותו תחת רשות 
הקליפה עד י"ג שנה, זה נותן לו להרגיש שהוא הבעל בית, דהיינו 
שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, משום שהוא לא מרגיש שום רשות 
אחרת אלא רק רשות עצמו.
%break
%page 341
ומשום זה, כשאומרים לו אחר י"ג שנה, שעכשיו הגיע הזמן, שאתה 
צריך לבטל את הרשות שלך, ולומר, שאין רק רשות אחרת אלא 
הקב"ה, אז הוא מתחיל לחשוב ולהרהר, בשביל מה אני צריך לבטל 
את הרשות שלי, 
%break
ולומר שרק הקב"ה הוא הבעל בית ואני העבד שלו, ואין לי שום קנין, 
אלא כמו שאמרו חז"ל "מה שקנה עבד קנה רבו", זאת אומרת, שאני 
צריך לשמש את הבורא שתהיה לו נחת רוח.
%break
אז הגוף של האדם, המכונה "רצון לקבל", טוען טענה חזקה: ראשית 
כל, אני צריך להאמין שיש קשר להבורא עם הנבראים. ואח"כ אני 
צריך לראות, שכדאי להאמין, שהבורא הוא הבעל בית. אבל בשביל 
מה אני צריך לבטל את הרשות שלי ולדאוג רק שתהיה נחת להבורא. 
%break
איזה כדאיות יש בזה בשבילי. אלא שהוא מבין, לאחר שהוא מאמין, 
שיש קשר להבורא עם הנבראים, היינו שהוא מאמין, שכל רצונו 
יתברך הוא להטיב לנבראיו, ומה הוא צריך לראות במצב הזה, לא 
יותר רק איך שהקב"ה משמש אותו. 
%break
זאת אומרת, שהבורא הוא העבד, והאדם הוא הבעל בית, והוא אדון 
הבית, ועל הקב"ה מוטל חוב לשמש את האדם, שהאדם הוא אדון 
והבורא הוא העבד.
%break
אולם כשאומרים לאדם, שהוא צריך לדעת, שהאמת היא, שהבורא 
הוא בעה"ב, ואנחנו הנבראים, אין לנו שום דעה בעולם. ובין שאנחנו 
מקבלים את מלכותו עלינו, ובין שיש חילוניים שלא רוצים לקבל עליהם 
את מלכותו, כלום לא עוזר להם, 
%break
אלא הוא עושה מה שהוא רוצה, והנבראים מוכרחים לקבל פקודותיו 
בעל כרחם, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שלישי כ') "ונפרעין מן 
האדם מדעתו ושלא מדעתו".
%break
נמצא, שאפילו אין האדם מסכים למה שאומרים לו. אבל זה שלא 
רוצה להאמין, לא משנה את המציאות, היינו שהבורא הוא הבעל בית 
ועושה מה שהוא רוצה. אבל אין האדם מסוגל לראות את האמת, 
ומשום זה לא רוצים להאמין. 
%break
אולם כשהאדם חס ושלום לא מאמין בזה, הוא לא יכול לקבל על עצמו 
להיות עבד ה', היינו להאמין שה' הוא אדון ואנחנו עבדיו. אלא זה 
דוקא במאמינים.
%break
אמנם אם אין אמונה אמיתית, יש סוג אנשים שכן מאמינים שה' הוא 
הבורא, והוא ברא את העולם במטרה, הנקראת "להטיב לנבראיו". 
וגם מאמינים, שה' צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום, שאנו נקיים 
את התו"מ, מה שנתן לנו, 
%break
אבל הכל הוא יכולים להאמין על דרך הכדאיות, היינו שהוא ישלם 
לנו עבור זה שאנו מתייגעים בעבודת קיום תו"מ. ויש להם על מה 
שיסמוכו, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני ט"ז) וזה לשונם "אם למדת תורה 
הרבה, נותנין לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך 
שכר פעולתך, ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא".
%break
הרי אנו רואים, שיש ענין של האמונה בה' ובתורתו, ושומרים מצוה 
קלה כבחמורה. אלא כל זה נמדד על הכדאיות, שהוא עמ"נ לקבל 
שכר, המכונה "שלא לשמה". אבל צריכים לזכור מה שאמרו חז"ל 
"מתוך שלא לשמה באים לשמה". 
%break
אם כן כבר זה נבחן לדרגה בקדושה. אבל בזמן שאומרים לאדם, 
לאחר י"ג שנה, כנ"ל, שעתה הגיע הזמן, שאתה צריך לבטל את 
הרשות של עצמך, ולומר, שאין שום רשות בעולם, ואתה לא יותר 
אלא כעבד המשמש את ה' בעמ"נ שלא לקבל פרס.
%break
אז הגוף מתנגד לזה, ואז מתחילה עיקר עבודה, משום שהוא נגד 
הטבע. אי לזאת, צריך האדם להאמין למעלה מהדעת, ולומר להגוף 
שלו, שאתה צריך לדעת, שאין אתה מסוגל לעבוד בעבודה דלהשפיע 
נחת רוח להבורא בלי שום תמורה, 
%break
מטעם שאתה נולדת בטבע של רצון לקבל, והטבע הזה הוא הכרחי, 
כי רק זה הוא כל הבריאה, כידוע, שרק הרצון לקבל, הנקרא "חסרון 
והשתוקקות לקבל תענוג", הוא נקרא "יש מאין".
%break
%page 342
ונמצא לפי זה, שאנו נקראים "נבראים" הוא דוקא על הרצון לקבל, 
אותו יכולים לכנות בשם "בריאה". והרצון הזה נמצא בכל המדרגות 
ועולמות דקדושה. 
%break
אלא בקדושה הרצון לקבל הזה נתקן בתיקון של כוונה דעל מנת 
להשפיע. נמצא, שהעיקר הוא הרצון לקבל. וההבדל בין קדושה 
לטומאה ובין חיים ומות, הוא רק בהכוונה.
%break
פירוש, אם הקבלה היא בעמ"נ להשפיע, נקרא זה "קדושה", היות 
שזה השתוות הצורה. והשתוות הצורה נקרא "דביקות", כמו שאמרו 
חז"ל על פסוק "ולדבקה בו" 
%break
ופירשו "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". ומשום זה 
הוא דבוק בחיי החיים. נמצא, שנמשכים לו חיים מלמעלה.
%break
מה שאין כן אם לא יכול לשום על המעשה הכוונה דעמ"נ להשפיע, 
נמצא בשינוי הצורה מהבורא, היות שהוא המשפיע והנבראים רוצים 
לקבל. ומשום זה הם נפרדים מחיי החיים. ממילא אין להם רק מות. 
וזה נקרא "קליפה", הגם שהוא בא בעיקר הבריאה. 
%break
אחרת, אם אין שם רצון לקבל, אין ממי לדבר. אבל יחד עם זה, אם 
אין עליה התיקון של השפעה, היא נקראת "קליפה", "סטרא אחרא", 
"מלאך המות" וכו'.
%break
רואים אנו לפי הסדר התיקונים, שקודם כל צריך להיות רצון וחשק 
לקבל את התענוגים, ואחר כך, אומרים, שצריכים לדעת, שאסור 
לקבל על הכוונה דאהבה עצמית. 
%break
ואף על פי שיש תאוה גדולה לקבלת התענוג, מכל מקום מוכרחים 
להתגבר על התאוה, ולעבוד עם עצמו באופן, שירצה לקבל את 
התענוג רק על תנאי: 
%break
אם הוא יכול לכוון על הקבלה, שהוא מקבל עכשיו, הוא רק מטעם 
שהבורא רוצה שהוא יקבל את התענוג, על סמך זה הוא מקבל, היות 
שהוא רוצה להנות להבורא.
%break
כי רשות עצמו הוא כבר ביטל, היינו שאינו רוצה לקבל שום דבר בתוך 
הכלי, הנקרא "אהבה עצמית". אבל היות שהבורא רוצה שהוא יקבל, 
ומשום זה הוא אומר, עכשיו אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, 
%break
מטעם שהבורא רוצה בכך, ואני רוצה למלאות את רצון ה', לכן הוא 
מקבל עכשיו הטוב והעונג.
%break
אבל בכדי שהאדם יגיע לדרגה זו, הנקראת "שכל רצונו הוא אך 
להשפיע נחת רוח להבורא", כאן מתחילה העבודה האמיתית, היות 
שיש שתי בחינות להבחין בעניני עבודה:
%break
א. היא המעשה, שקשה לאדם לוותר על תענוגים. ולא חשוב איזה 
תענוג שהוא. נגיד למשל, תענוג של המנוחה. כשאדם צריך ללכת 
לעבוד עבודה בגשמיות, שהוא כדי לקבל שכר גשמי, אדם הולך 
לעבוד בבנין או בבית חרושת, 
%break
בודאי קשה לו לוותר על תענוג המנוחה. אבל היות שיש לו יותר 
יסורים, מזה שלא יהיה לו מה לאכול, ומשום זה הוא מוותר על תענוג 
המנוחה, ומקבל על עצמו יגיעה, מטעם שע"י זה הוא ישיג תענוג יותר 
גדול.
%break
ובמה הוא גדול, היות שכאן הוא מרויח שני דברים:
שלא יהיו לו יסורים, בזה שאין לו מה לאכול. או שלא יהיו לו יסורים 
של בושה, בזה שאין לו מה ללבוש.
%break
וגם יהיה לו תענוג מאכילה והנאה בזה שיש לו מלבושי כבוד. מה 
שאין כן כשהוא מוותר על תענוג המנוחה, אבל יסורים הוא לא מרגיש 
בזה, שאין לו מנוחה. הגם שיכולים לומר, בעת שהוא מוותר על 
השינה יש לו יסורי שינה, חוץ מה שחסר לו תענוג השינה. 
%break
וכמו כן כשעובד, יכולים לומר, חוץ מזה שהוא מוותר על תענוג 
המנוחה, יש לו יסורי תנועה. ובפרט כשהאדם עובד עבודה פיזית, 
הוא מרגיש יסורים גם בעת עבודה, אבל יסורים האלו אינם דומים 
ליסורים שהאדם מרגיש בעת שהוא רעב, 
%break
או בזמן שהוא צריך ללכת בין אנשים למקום שמחה, ברית מילה, או 
חתונה, וכדומה, ואין לו מה ללבוש. ולכן יותר קל לו לוותר על המנוחה 
ולקבל על עצמו טורח היגיעה. 
%break
כי זה אנו רואים, איך שהעולם נוהג, שמוותרים על המנוחה והולכים 
לעבוד. אם כן בטח שהיסורים מהשלילה יותר קשים.
%break
%page 343
ואותו דבר נוהג בזמן שאומרים לאדם, תוותר על המנוחה ותתחיל 
לעבוד בתו"מ. אז הוא תיכף שואל, כמו בגשמיות, אם אני אוותר על 
המנוחה, מה יהיה שכרי, אני רוצה לראות את הכדאיות. 
%break
על זה אומר הרמב"ם (בסוף הלכות תשובה) "השכר שלך יהיה 
בעולם הזה ובעולם הבא, ותנצל מן הפורענויות ומכל מקרים רעים". 
%break
אז הוא יכול להאמין מה שאומרים לו, ולקיים תו"מ בבחינת המעשה 
לשם שמים. היינו שהוא מכוון, בזה שהוא מקיים תו"מ, מה שה' צוה 
לנו ע"י משה רבינו עליו השלום, 
%break
ותמורת זה אנו נקבל שכר תמורת עבודה ויגיעה שלנו, במה שאנו 
מוותרים על הרבה תענוגים, שהתורה אסרה לנו, ותמורת זה אנו 
מקבלים שכר, כדמיון שעובדים באיזה בית חרושת או באיזה בנין, 
מטעם שאנו מקבלים שכר.
%break
אותו דבר נוהג גם כן אצל רוחניות. דהיינו, שאנו עובדים אצל בעל 
הבית, לא שהוא בעל בית חרושת אחד, אלא אנו מאמינים, שהוא 
הבעל בית של כל העולם, ואצלו אנו עובדים. 
%break
ואומרים לנו, תוותר על עבודה שאתה עובד אצל חברה קטנה, שהם 
נותנים משכורת קטנה, ותעבוד אצל בעל בית גדול, שהוא בעל בית 
כל העולם.
%break
אבל לפי זה מתעוררת השאלה, מדוע לא באים כולם לעבוד אצל אדון 
העולם.
%break
התשובה היא, פשוט, היות שלא רואים את השכר על המקום, אלא 
שצריכים להאמין על השכר, שנקבל אחר גמר עבודה. ומשום זה לא 
כולם מסוגלים להאמין על השכר. 
%break
אם כן, היות ספק על השכר, וצריכים להאמין שבסופו של דבר נקבל 
את השכר, ומשום זה אין הרבה קופצים עליה. ומשום שדרך העולם 
לעבוד על הוודאי שכר, ולא על הספק, משום זה יש הפרש גדול בין 
גשמיות לרוחניות. 
%break
אבל צריכים לדעת, שכל ההפרש הוא בזה, שכאן ברוחניות אין השכר 
על המקום, אלא שצריך להאמין. זהו כל ההפרש.
%break
אולם אנו רואים, שבאים אנשים, ורוצים לקיים תו"מ, אף על פי שכל 
הזמן עד שבאו היו בחברת חילוניים, והם באים ואומרים, שרוצים 
לחזור בתשובה. וכששואלים אותם, מהי הסיבה שרוצים לשנות 
דרכם, ממה שהם רגילים בה כל הזמן, 
%break
הם אומרים, היות שלא מוצאים טעם בחיים, היינו באהבה עצמית. 
היות שאין לו (להאדם) מה לקבל ולתת לתוכם (לרצונות של אהבה 
עצמית שלו), כי אין לו מה לתת להם (לרצונות של אהבה עצמית), לכן 
הוא רוצה לקיים תו"מ.
%break
היות ששמע, שמתו"מ כן יכולים לקבל תענוג, אז יהיה לו במה להנות 
את הרצון לקבל שלו. זאת אומרת, שכל זמן שהוא רואה, שיש לו 
לפרנס את הרצון לקבל עם תענוגים גשמיים, אין לו צורך לשנות דרכו. 
%break
אבל אם הוא שומע, שיש ענין של אמונה, ושיש אדון מנהיג העולם, 
וברא את העולם לא סתם, אלא לאיזו מטרה, והמטרה נקראת 
"להטיב לנבראיו".
%break
וכשהוא שומע זה, ואם אין לו סיפוק מהתענוגים הגשמיים, היות שלא 
מרגיש בהם טעם חיים, שבשבילם יהא כדאי לחיות בעולם ולסבול, כי 
כל אחד לפי דרגה דיליה הוא סובל, ולכן כשהוא שומע, שיש מקום, 
ששם כן יש מה שמאיר משהו בחיים, 
%break
אז הוא יכול לצאת מהתענוגים הגשמיים, אף על פי שאמרנו לעיל, 
שהתענוגים הגשמיים, הוא לא צריך להאמין בהם. 
%break
מה שאין כן על רוחניות, הוא בספק אצלו, ורק הוא צריך להאמין, 
שסוף הכבוד לבוא, היינו שבסופו של דבר הוא יקבל שכר. אבל היות 
שאין לו סיפוק בהתענוגים הגשמיים, אז הוא יכול לעבור לצד הקדושה 
ולקיים תו"מ.
%break
אבל בזמן שהאדם משוקע בתאוות גשמיות, ומוציא בהם סיפוק, 
אפילו שהוא סיפוק לשעתו, ואח"כ הוא רואה שאין לו סיפוק, כבר הוא 
בבחינת תינוק שנשבה בין העכו"ם, ואין לו כח לצאת משליטתם.
%break
אולם גם אחר שאנשים כאלה קבלו עליהם עול תו"מ, יש לפעמים 
שנתעורר אצלם ענין של תאוות גשמיים, ואז קשה להם את העבודה. 
אבל צריכים לדעת, זה שנתעוררו בהם תאוות גשמיים, היינו שהם 
מתחילים להרגיש טעם בהם, מה שלא הרגישו מקודם לכן, 
%break
%page 344
וכן אלו אנשים שנולדו עם חינוך דתי, שמקיימים תו"מ מעת נערותם, 
ובזמן שמתחילים לעבוד עבודה דלהשפיע, מתעורר בהם טעם 
בגשמיות יותר מבעת שהתחילו לעסוק בעבודה דלהשפיע. 
%break
וזהו כעין שאמרו חז"ל (סנהדרין דף ע"ה ע"ב) וזה לשונו "דאמר רבי 
יצחק, מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי 
עבירה".
%break
ויש לפרש "מיום שחרב בית המקדש", היינו בזמן שהקדושה שבלבו 
של אדם נחרבה. "ניטל טעם ביאה", שביאה הוא שם כולל של כל 
התענוגים. 
%break
"וניתנה לעוברי עבירה", וזה מתמיה, למה מגיע לעוברי עבירה, 
שירגישו תענוג בהדברים הגשמיים, יותר מאלו שהם אינם עוברי 
עבירה. כאילו מגיע להם שכר בזה שהם עוברי עבירה, שירגישו יותר 
טעם תענוג מאחרים.
%break
ולהבין את זה, צריכים אנו לראות, מה שנהוג בסדר העולם. היינו 
שאם האדם יכול לעשות, שהאדם יעבוד אצלו בשכר מועט, לא יתן לו 
יותר, אלא כל אדם משתדל לקבל פועל, שיעבוד אצלו ויעשה כל 
הפעולות מה שהוא דורש ממנו, וישלם לו פחות שכר. 
%break
אבל אין שייך לומר, שישלם לו יותר מכפי שהפועל דורש. ובהאמור 
יוצא, כשמדברים מבחינת עבודת ה', כשהיצר הרע בא לאדם ואומר 
לו, תעבור על מצות התורה, אז האדם אומר לו, מה תיתן לי. 
%break
אז היצר הרע אומר לו, שאני אתן לך תמורת זה שאתה תשמע בקולי, 
נגיד על דרך משל, מאתיים גרם תענוג. אז הוא אומר לו, בשביל 
מאתיים גרם תענוג אני לא רוצה לעבור על מצות ה'. 
%break
אז היצר הרע מוכרח להוסיף לו עוד מאה גרם, עד שהאדם כבר לא 
יכול לוותר על תענוג כזה, אז הוא מוכרח לשמוע בקולו של יצר הרע.
%break
נמצא לפי זה, כפי ערך שהאדם מעריך גודל החטא, בשיעור זה 
קשה להאדם שיעבור על המצוה. והיות שעשיה זו של לעבור את 
מצות ה' קשה, ויש כלל, בשביל עבודה קשה צריכים לשלם שכר טוב. 
%break
אי לזאת, כפי שקשה לו לעשות את העבירה, בשיעור זה היצר הרע 
מוכרח לתת שכר גדול, היינו תענוג גדול תמורת העבירה. מה שאין כן 
בזמן שלא קשה לעבור את מצות ה', אז היצר הרע אינו מחוייב לתת 
לו תענוג גדול.
%break
לפי זה יוצא, אלו החילוניים, שאינם בכלל מקיימים תו"מ, לא מרגישים 
שהם עושים איזו עבירה בזה, כמו שאמרו חז"ל (יומא פ"ו ע"ב) "עבר 
אדם עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר". 
%break
אם כן אין היצר הרע צריך לתת להם טעם בעבירה, כי אצלם לעשות 
עבירות אין זה דבר קשה, שיצטרכו לשלם תמורת זה שעוברים על 
המצות. 
%break
לכן אין להם טעם גדול בהעבירה, כי הוא מוציא תמיד פועלים, 
שרוצים לעבוד בשבילו, וממילא הוא לא צריך לשלם להם תענוג גדול.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שהם לא רוצים לעשות עבירות, ובשעת 
מעשה, שהוא מרגיש שהוא הולך לעשות עבירה, קשה לו לעשות 
זאת. 
%break
ומשום זה היצר הרע מוכרח לתת להם שירגישו טעם גדול בהעבירה, 
אחרת לא ישמעו בקולו, לקיים את הפקודות שלו. לכן הוא מוכרח 
לשלם להם הרבה תענוג.
%break
ובזה יכולים לפרש "משחרב בית המקדש", היינו בזמן שאינה נמצאת 
קדושה בלבו של אדם, "ניטל טעם" הכללי של התענוגים, המכונה 
"ביאה", "וניתנה לעוברי עבירה", שפירושו, שכל זמן שאדם מרגיש 
שעובר עבירה, הוא מרגיש טעם. 
%break
אבל "עבר ושנה שנעשה לו כהיתר", כבר היצר הרע לא נותן לו 
תענוג, משום שהוא כבר עובד בלי שום שכר, מטעם שאין לו שום 
כבידות לעבור את העבירות.
%break
אי לזאת, יש טעות גדולה בין הדתיים, שיש שחושבים, שיש 
להחילוניים טעם בתענוגים גשמיים. כי היות שהם משמשים ליצר 
הרע בלי שום תמורה, כי כל החיות שלהם הוא מה שהם נגד הדת, 
ואין להם תענוג כמו שהדתיים חושבים, 
%break
משום שהיצר הרע לא נותן שכר בחינם כנ"ל. לכן אל תתמה אם אדם 
רואה, שבזמן שהתחיל לעבוד עבודה דלהשפיע, הוא קבל חשק יותר 
גדול לתאוות גשמיות. 
%break
אין זה משום שהוא קבל ירידה, אלא אדרבה, היות שעכשיו הוא לא 
רוצה לקבל בעמ"נ לקבל, אלא הוא רוצה רק להשפיע, ומשום זה 
היצר הרע, כשבא לו מלהפריע מעבודה דלהשפיע, 
%break
הוא נותן לו טעם יותר גדול בתענוגים גשמיים, בכדי שישמע בקולו, 
ושלא יוכל להתגבר על הרצון לקבל שלו.
%break
%page 345
מה שאין כן מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, אז כשהיה עוסק 
בתאוות גשמיים, לא היה לו כל כך חשק גדול לתאוות גשמיים, משום 
שהיה עסוק בתאוות גשמיים בלי תענוג גדול. 
%break
מה שאין כן עכשיו, כשהתחיל בעבודה דלהשפיע, אם לא ירגיש טעם 
גדול, בטח אין ליצר הרע מה לעשות, שבודאי לא ישמע בקולו. 
%break
נמצא, בשיעור שהאדם מתרחק מאהבה עצמית, בשיעור הזה מתחיל 
להרגיש טעם יותר גדול (בתאוות גשמיות), כי אחרת לא ישמע בקולו 
(של יצר הרע), כנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, שאין לאדם להתבהל מזה, שבאמצע עבודה קבל 
תשוקה לתאוות גשמיות, הגם מקודם לכן לא היו עולים בשם תאוות 
כאלו. אבל עכשיו, היות שהוא צריך כל פעם לתקן את הכלי קבלה, אז 
כל שהתענוג גדול ביותר, נקרא שהרצון שלו גדול ביותר. 
%break
וכשמתקן את הרצון, היינו שהוא מתגבר עליו, אז הוא מברר כל פעם 
רצון, הנקרא "כלי", בזה שמוציא אותו מהקליפות ומכניסו לקדושה. 
ומשום זה נותנין לו כל פעם תאוה יותר גדולה, כנ"ל.
%break
אבל כל פעם הוא צריך להתפלל, שיתנו לו כח מלמעלה, שיוכל 
להתגבר על הכלי הזה, הנקרא "רצון". וזה נקרא "תיקון הכלים 
שבשורש נשמתו". 
%break
והכלים האלו, מה שהוא צריך לתקן, (התיקון שלהם) מתחיל מכלים, 
היינו מרצון לקבל גשמיות, ומגיע לבסוף שמתקן את הכלים, היינו 
הרצונות של קבלה, לדברים רוחניים. 
%break
ועל כולם הוא צריך לבקש מה', שיתנו לו כח המסך, שהוא הסיוע 
שניתנו מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ועכשיו נבוא לבאר מה ששאלנו:
א. על מה שהזה"ק מתרץ, זה שנתן הבכורה ליעקב, הלא עשו נולד 
ראשון. ותירץ, שעשו הוא קליפה, לכן יצא ראשון. 
%break
ואח"כ יצא יעקב, משום שהסדר הוא, ש"הקליפה קדמה לפרי". 
ושאלנו, הלא כבר יש תירוץ פשוט, כמו שמביא רש"י בתחילת פרשת 
בראשית, שכתוב "כח מעשיו הגיד לעמו, שאם יאמרו הגויים, ליסטים 
אתם, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה הוא, 
%break
הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". 
אם כן מה הוא מוסיף כאן תירוץ אחר.
%break
ב. מדוע מוכרח להיות "קליפה קדמה לפרי". ובהאמור הוא פשוט, 
היות שהבורא ברא את העולם, וענין הבריאה הוא רק הכלי. כידוע, 
שהאור לא נקרא בריאה, אלא נקרא "יש מיש". 
%break
אי לזאת, אי אפשר לומר, שהיה צריך לברוא מקודם תיקון על 
הבריאה, מטרם שיש לו מה לתקן. פירוש הדברים, מקודם ברא את 
הכלי, הנקרא "רצון לקבל". 
%break
ואח"כ יצא על הכלי הזה תיקון, המכונה "צמצום והסתר". ואז נמשך 
אח"כ להתחתונים בחינת אומות העולם, שהיא בחינת רצון לקבל 
בעמ"נ לקבל, שהוא כלי בלי תיקון. וכלי בלי תיקון נקרא "קליפה".
%break
אם כן אי אפשר להיות אחרת, היות שאי אפשר לתקן את הדבר 
שעדיין לא נולד בעולם. נמצא, בזה שהם אומרים "הוא בראה", פירוש 
הדבר, שהוא בראה את העולם לפי סדר הנהוג, היינו שמקודם יוצא 
חסרון, ואח"כ אפשר לתקן את החסרון. 
%break
ומשום זה לפי הכלל של שורש וענף, צריך מקודם לצאת מקבל בעמ"נ 
לקבל, שזהו בחינת הופכיות מהבורא, היינו שינוי צורה, הנקרא 
"אומות העולם", כמו שכתוב בזה"ק "אצל אומות העולם כל טיבו 
דעבדין לגרמייהו הוא עובדין". 
%break
וזה נקרא "קליפה שקדמה לפרי". זאת אומרת, שהקליפה נקרא מה 
שלא ראוי לאכילה, היות שאין השפע באה בכלים דקבלה לאחר תיקון 
הצמצום.
%break
מה שאין כן אח"כ, שבא התיקון, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", שזהו 
בחינת יעקב. וזה נקרא "פרי", משום שעל הרצון לקבל יש עכשיו 
תיקון להשפיע נחת רוח להבורא. וכבר יש מקום לאכול פירות, היות 
שיש כאן ענין של השתוות הצורה בין אור להכלי. 
%break
%page 346
אז הכלי זוכה לפירות. מה שאין כן הסטרא אחרא, אמר הזה"ק, "אל 
אחר אסתרס ולא עביד פירי". וזה שאומר, שיעקב נקרא ברית, שענין 
כריתת ברית נקרא, שתהיה השתוות ביניהם. וזהו כמו שכתוב "כי 
אות ברית עולם ביני ובין בני ישראל, אות היא לעולם".
%break
נמצא, שאותו תירוץ שאומר רבי יצחק, הטעם משום "כח מעשיו", הוא 
אותו תירוץ שהוא בראה לפי הסדר ש"קליפה קדמה לפרי". ובחינת 
ענף ושורש יוצא, שמתחילה צריכים לברוא הקליפה, שהוא מקבל 
בעמ"נ לקבל, 
%break
ואח"כ יצא התיקון, שהוא ישראל או יעקב. נמצא, מה שאומר "נטלה 
מהם ונתנה לנו", היינו לתקן, משום שכך הסדר.
%break
%page 347
%H ענין יניקה, ועיבור
%break
עיבור, יניקה ומוחין, הם שלשה מדרגות. לאחר שהאדם כבר זכה 
להכנס לקדושה, אז מתחיל להשיג אותם, הנקראים נפש בעיבור, 
ורוח ביניקה, ונשמה במוחין.
%break
אבל גם בהכנה של העבודה, היינו עוד מטרם שהאדם זכה להכנס 
בקביעות להקדושה, גם כן נוהג ענינים אלו.
%break
"עיבור" נקרא, בזמן שהאדם מעביר ממנו את עצמותו לזמן מה, 
ואומר עכשיו אני לא רוצה לחשוב משהו לתועלת עצמי, וגם איני רוצה 
להשתמש עם השכל שלי, והגם שזה הוא אצלי, דבר החשוב ביותר, 
%break
זאת אומרת היות שאני איני מסוגל לעשות שום דבר מה שאני לא 
מבין, פירוש, אני יכול לעשות הכל, אבל אני צריך להבין את הכדאיות 
של הדבר, מכל מקום הוא אומר, עכשיו אני מסוגל לזמן מה, 
%break
לומר שאני מקבל עלי בזמנים אלו שאני קובע לא להשתמש עם השכל 
שלי, אלא אני מאמין בלמעלה מהדעת, להאמין באמונת חכמים, 
להאמין שיש משגיח ומסתכל על כל אחד ואחד בעולם בהשגחה 
פרטית.
%break
ומדוע אני צריך להאמין על זה ואני לא יכול להרגיש שכך הוא. וגם 
השכל מחייב באם אני הייתי מרגיש את המציאות ה', בטח הייתי יכול 
לעבוד את ה', והיה לי השתוקקות לשמש אותו, אם כן הסתר זה למה 
לי, מה מרויח הקב"ה בזה, שהסתיר עצמו מהנבראים. 
%break
גם על זה לא מתרץ שום תירוץ, אלא גם על הקשיא הזו הוא מתרץ 
שהוא הולך למעלה מהדעת, ואומר אם הקב"ה היה יודע, שאם לא 
היה עשה הסתר היה יותר טוב להנבראים, בטח שלא היה עושה 
הסתרה.
%break
נמצא שעל כל הקושיות שעולה במוחו, על הכל הוא אומר שהוא הולך 
למעלה מהדעת, והוא הולך עכשיו בעינים עצומות, ורק באמונה. וזהו 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק "כוש תריץ ידיו לאלקים" (תהלים 
סח, לב). 
%break
ואמר אם האדם יכול לומר "כוש" היינו הקושיות שלו הם תירוצים, 
היינו שאינו צריך לתירוץ, אלא הקושיא בעצמו, מזה הוא מקבל תירוץ, 
פירוש, שאומר שעכשיו שיש לו קושיא, אני יכול ללכת למעלה 
מהדעת. 
%break
אז "ידיו לאלוקים", היינו שאז הידיים שלו היינו הכלי קבלה שלו מלשון 
"כי תשיג יד", ואז האדם נבחן לשלם, עם אלקים.
%break
לכן תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את 
בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני 
מוסר אביך, ואל תיטוש אמך". 
%break
וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית 
המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ 
לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".
%break
והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה 
בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור 
ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל 
את עצמותו לגמרי. 
%break
אבל הגם שלבו אומר לו שרק עכשיו הוא מסכים לבחינת ביטול אבל 
אח"כ, הוא יתחרט, על זה יכולים לומר אל תדאג דאגת מחר. ומחר, 
לאו דוקא, למחרת היום, אלא היום ומחר יכול להיות ההוה, והעתיד, 
והבדל הזמן יכול אפילו שעה זו, ולאחר כך.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל: "כל מי שיש לו מה יאכל היום, ואומר מה אוכל 
למחר, הרי זה מחוסר אמונה" (סוטה מח). ויש לפרש זה דהכונה הוא 
באם יש לו לאכול היום, היינו אם עכשיו הוא מוכן לקבל על עצמו 
בחינה אמונה למעלה מהדעת, 
%break
ורק חושב, מה יהיה אח"כ, היינו שכבר יש בו רשימות ממצבים, כאלו 
שהוא היה חושב שישאר כך במצב העליה לעולמים, ואח"כ שוב ירד 
למקום השפלות, שהוא מקום של אשפה, שפירושו של אשפה הוא, 
ששם זורקים כל הפסולת.
%break
%page 348
היינו בזמן העליה היה חושב, שכל ענין של אהבה עצמית הוא רק 
פסולת, שכדאי לזרוק זה למקום אשפה, זאת אומרת שהיה מרגיש 
שהרצון לקבל הוא בחינת אשפה, ועכשיו בזמן הירידה הוא בעצמו 
יורד למקום האשפה, 
%break
בכדי לקבל משם מזונות כדוגמת החתולים, שנוקרים באשפה למצוא 
משהו לאכול, להחיות את נפשם, כן בזמן הירידה הוא דומה לחתולים 
ולא לאנשים מפונקים שבוררים תמיד מה שכדאי לאכול, ומאי לא.
%break
וזה שאנו אומרים בהלל: "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". ולפי 
זה יוצא שהאדם בזמן שהוא יכול לבטל את עצמו, בקצת זמן ובזמן זה 
הוא אומר אני רוצה עכשיו לבטל עצמי לקדושה, 
%break
היינו לא לחשוב עכשיו על אהבה עצמית, אלא שהוא רוצה עכשיו 
לעשות נחת רוח להקב"ה.
%break
והוא מאמין למעלה מהדעת אף על פי שהוא עוד לא מרגיש שום דבר, 
הוא למעלה מהדעת שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, ולפניו קטן 
וגדול שוים, וכמו שהוא יכול להושיע לגדול שבגדולים, כמו כן הוא יכול 
לעזור לקטן שבקטנים.
%break
וזה נקרא בחינת "עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו 
של הקב"ה, אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את 
עצמו לעולמים, 
%break
אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה 
כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד 
מדרגתו, ונפל למקום אשפה.
%break
אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו כנ"ל, שבטח הוא יפול 
אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' 
כהרף עין, נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך 
בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור.
%break
אבל באמת האדם צריך להאמין, זה שהוא רוצה עכשיו להכנס 
לעבודת ה' בבחינת ביטול עצמותו, הוא קריאה מלמעלה, כי זה לא 
מחכמתו של האדם. והראיה לזה, כי בזמן הקריאה זו, כל הקושיות 
שהיה לו טרם שקראו לו מלמעלה, 
%break
היה לו הרבה קושיות, וכל פעם שהיה רוצה לעשות משהו בעל מנת 
להשפיע היה הגוף מתנגד, ולא היה יכול להבין אם יש אדם בעולם, 
שכן יכול לבטל את עצמותו לה', ולא לדאוג כלל לתועלת עצמו, ותמיד 
היה שורה עליו איזה פחד אם הוא לבטל עצמו לה'.
%break
ועכשיו הוא רואה שכל המחשבות והספקות נשרפו לגמרי, והוא 
מרגיש עכשיו תענוג גדול בזה, אם הוא יכול לבטל עצמו לה'. הלא 
הוא רואה עכשיו שכל הדעת שלו, כלום לא שוה, 
%break
אעפ"י שקודם לכן היה חושב שאין מי שהוא בעולם, שיהיה בידו 
לשכנע אותו שצריכים לבטל עצמו לה', והיה אומר זה עבודה קשה 
שלא כל אחד ואחד יכול להכנס לתוך עבודה זו, 
%break
ועכשיו הוא רואה שאין שום דבר שיהא לו למפריע מלהדבק ולהבטל 
לה'. אלא זו הוא כנ"ל היות שזהו הארה מלמעלה לכן נכנעו מלפניו כל 
המפריעים שבאו ואמרו לו טענת המרגלים, כולם נעלמו מן האופק.
%break
וזהו כמו שכתוב: "כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו" 
(תהלים קג, טז). וזהו כנ"ל, כי רוח עברה בו, בשעה שאדם מקבל רוח 
ממרום כל המפריעים נעלמו ואפילו מקומו אינו ניכר. 
%break
פירוש שבזמן עליה כשהוא מקבל רוח ממרום, אז באותו זמן אינו מבין 
איך יכול להיות מקומו שהרשעים יכלו לפעול משהו עם טענותיהם.
%break
נמצא בזמן העיבור, היות שאנו רואים שיש זמן הפלה, היינו שאם 
הולד נולד לפני שנגמר זמן של תיקוני עיבור, וכמו שיש בגשמיות 
איזה חולשה בהעיבור זה גורם הפלה, שהולד יוצא לחוץ לפני הזמן 
אז הולד אינו יכול להתקיים ומת. 
%break
כמו כן ברוחניות אם יש איזה חולשה אז האדם יוצא לחוץ מהעיבור, 
והוא בא לאויר העולם הזה, וכל המחשבות שישנם בעוה"ז נופלים 
למחשבתו וכל הרצוניות של עוה"ז מתדבקים בו, וזה נקרא שהעיבור 
מת.
%break
%page 349
ובתע"ס חלק ט' (דף תשפ"ח אות פג) כותב שם, וזה לשון הרב: 
"והנה צריך להיות באשה, בחינת דלתות, כדי לסוגרם ולעכב הוולד 
שם בפנים שלא יצא לחוץ, עד שיגמור להצטייר לגמרי, וגם צריך 
שיהיה בה, כח המצייר את צורת הולד", עד כאן לשונו.
%break
ומבאר שם ב"אור פנימי", כי בעיבור יש שם שני כוחות. א) כח המצייר 
שהציור של הוולד הוא קטנות, היינו שגם להשיג קטנות, יש סדר שגם 
קטנות הוא הכנה לגדלות, שאם אין קטנות בהמדרגה, אין גדלות. 
%break
וכל זמן שהוא בקטנות נמצא שהוא עדיין אינו בשלימות, ובכל מקום 
שיש חסרון בקדושה יש אחיזה לס"א, ויכולה לקלקל, את בחינת 
העיבור שלא תוכל לקבל את שלימותה, ועל ידי זה הוא בא לידי 
הפלה, היינו שנולד מטרם שנגמר בחינת העיבור שלה.
%break
כי בעיבור יש כ"ה פרצופים היינו נרנח"י, שבכל אחד מהם יש גם כן 
נרנח"י, לכן צריך להיות כח המעכב, היינו שאפילו בקטנות יהיה שם 
שלימות. 
%break
וזהו מקבל ע"י אמו, הגם שהוולד מצד עצמו אין לו כלים שיכול לקבל 
גדלות בעמ"נ להשפיע, מכל מקום ע"י שהוא מתבטל להאם, הוא 
יכול לקבל גדלות מכלים דאמו, שזה נקרא עיבור ירך אמו, אוכל מה 
שאמו אוכלת.
%break
היינו שאין לו בחירה מצד עצמו אלא מה שאמו אוכלת, היינו מה 
שאמו יודעת שמותר לאכול, הוא גם כן אוכל, 
%break
זאת אומרת כי העביר ממנו את הבחירה שהוא יבחור מה זה טוב 
ומה זה רע, אלא הכל על חשבון אמו, שזה נקרא "ירך אמו", שפירושו 
שהוא עצמו אינו עולה בשם.
%break
ושם המדובר באורות עליונים, ואותו דבר נוהג גם כן בעת ההכנה 
שרוצה להכנס להיכל המלך, נוהג גם כן אותו סדרים. כי כמו ששם יש 
הרבה בחינות ואין העיבור נגמר בפעם אחת, 
%break
ואומרים שיש שם תשעה ירחי לידה, עד שמשיג כ"ה פרצופים, כמו כן 
בהכנה גם כן יש הרבה בחינות עד שמשיג בחינת עיבור בשלימות, 
בזמן ההכנה, לכן יש הרבה עליות וירידות ולפעמים העיבור מתקלקל, 
שנקרא גם כן הפלה, וצריכים להתחיל מחדש את סדר העבודה.
%break
ונבאר ענין כח המצייר שישנו בזמן ההכנה, שהציור של העיבור הוא 
קטנות, שענינו הוא שרק בכלים דהשפעה היינו בזמן שעוסק בתורה 
ועבודה אז הוא יכול לכוון, שעושה הכל על הכוונה של השפעה.
%break
היינו מה שעוסק עכשיו בתו"מ, הוא מטעם שמאמין בה', ובגדלותו. 
והוא מקבל על עצמו, שמהיום והלאה, כל הנאה שלו יהיה רק בזה, 
שיש לו רצון לשמש את המלך, שזה יחשב לו, כאילו הרויח הון 
תועפות, 
%break
וכאילו כל העולם כולו, מסתכלים עליו, ומקנאים בו בזה, שהוא זכה, 
לעלות ברום המעלות, מה שאדם אחר לא זכה לזה. וממילא הוא שש 
ושמח, ולא מרגיש בעולם שום דבר רע, אלא שהוא חי אז בעולם 
שכולו טוב.
%break
אבל כל הנאה וחשיבות הוא בזה, שהוא נותן, היינו שהוא רוצה לתת 
לה', היינו הוא הולך כל היום, עם מחשבה אחת. ומה עלי, לעשות 
איזה מעשה, שאני אוכל לשמח, את ה' בזה. 
%break
היינו מצד אחד אנו אומרים שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל 
שכר, אלא בלתי ה' לבדו, ומצד השני אנו אומרים שהוא צריך לקבל 
הנאה ולעשות ציורים, איך לקבל הנאה.
%break
זאת אומרת הוא צריך לעשות ציורים של גדלות וחשיבות, איך 
שמכבדים את מלך בשר ודם, או סתם גדולי עולם, ולראות איך 
שהכלל מכבדים אותם. ואח"כ, ילמוד מהעולם, איך שהם נהנין מזה 
שהם משמשים את גדולי עולם, 
%break
ולהשתמש בזה לגדלות הבורא, שגם כשהוא, משמש את הבורא, הוא 
מוכרח להרגיש אותו הנאה כפי שהם נהנים מזה, שהם משמשים את 
הגדולים שבעולם.
%break
אחרת, היינו אם אין לו הנאה גדולה בזה שעוסק בתו"מ, זהו סימן 
שאינו מחשיב את הבורא בחשיבות כזאת, כמו שהם מחשיבים 
ומקבלים הנאה ותענוג, מזה שהם משמשים לגדולי עולם כנ"ל.
%break
אי לזאת בעת שהוא מדבר להבורא, הוא צריך מקודם לעשות איזה 
ציור למי אני מדבר, היינו מה גדלו וחשיבותו שלו. היינו באיזה דרך 
ארץ, ובאיזה שיעור יראת הכבוד, אני מדבר אליו, והוא שומע ומסתכל 
עלי, בעת שאני מדבר אליו.
%break
%page 350
לדוגמה, כשאדם אוכל איזה עוגה או איזה פרי, וכדומה, אז אנו יודעים 
שצריכים להאמין בהבורא, שהוא ברא כל אלה, ואנחנו מקבלים עכשיו 
הנאה מזה שהוא הוכן לנו ממה להנות, 
%break
ועל זה אנו פונים אליו, ונותנים לו תודה על זה. ואומרים אליו אנו 
מודים ומשבחים אותך, עבור הנאה זו, ואומרים ברוך אתה ה', בורא 
פרי העץ. וכדומה.
%break
אז יש לאדם לעשות בקורת על הדיבור הזה שאמר עכשיו להבורא, 
באיזה יראת הכבוד, הוא הרגיש בזמן הדבורים, שדיבר אליו. 
%break
ומה הוא מרגיש לאחר שדיבר אתו, היינו איזה רושם השאיר אצלו, 
איזה התרוממות רוח, היות שאם באמת הוא מאמין שדיבר עם 
המלך, איפוא ההתרגשות והשמחה. כמו שכתוב: "אם אב אני איה 
כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי".
%break
אם נכנס בפרטים יש להבחין בפעולה זו ב' הבחנות. א', מזה שהוא 
נהנה מהפרי שהוא אוכל. והנאה זו שהוא נהנה מהפרי וכדומה, שייך 
להרצון לקבל הבהמי. 
%break
פירוש, שהנאה מאכילה ושתיה וכדומה, גם בהמות נהנים, ולא 
צריכים לאדם שיקבל הנאה כזו, ומשום זה, נקרא הנאה הזו, הנאה 
בהמית.
%break
אבל הברכה והתודה, שנתן להבורא על זה, יש להבחין בזה כמה 
הבחנות. נמצא שבבחינה ב' שבהפעולה הנ"ל, היינו הנאה מזה שנותן 
תודה להבורא, זה, שייך דוקא לאדם, וזה אינו נוהג בבהמות. 
%break
וכאן נוהג הרבה הבחנות, מטעם שבפעולה זו השייך לאדם, כי באדם, 
יש להבחין הרבה דרגות.
%break
למשל אצל אדם יש להבחין בו, שיעור האמונה, כמה הוא מאמין, בזה 
שהבורא נתן לו כל הנאות להנות. ואח"כ יש להבחין בזה, היינו 
בהדיבור שמדבר להבורא, כמה הוא שיעור, שמאמין שמדבר 
להבורא. 
%break
ואח"כ יש להבחין כמה שיעורו הוא מאמין, בגדלות וחשיבות הבורא. 
ובזה בטח שיש הבדל בין אדם לחבירו, וגם באדם עצמו יש להבחין 
בו, לפי מצבו שהוא נמצא עכשיו, 
%break
היות שהאדם הוא בחינת הולך, וממילא הוא יכול להיות בחינת עולה 
ויורד. אם כן באדם אחד יש להבחין כמה מצבים, וזהו כמו שכתוב: 
"ונתתי מהלכים בין העומדים האלו".
%break
ובהאמור יוצא, שברצון לקבל הנאה השייכת לבחינת בהמה בדרך 
כלל, אין מה להבחין בה, היות שזהו הנאה כללית. מה שאין כן 
בהנאה השייך להאדם, שם יש כבר להבחין הבחנות רבות. 
%break
נמצא שבהנאה השייך לבחינת אדם, הנאה זו, כבר היסוד שלה לא 
מיחסים אותו לכלי קבלה, אלא זה כבר שייך לבחינת השפעה, היות 
שכל הנאה שלו נבנית, על הבורא. 
%break
היינו שכל חמרי דלק, שמזה ניתן לו כלים לעבודה, תלוי בגדלות 
הבורא, ולא בשיעור הנאת האדם. פירוש, ששיעור הנאת האדם תלוי 
כמה הוא משער את גדלות של הבורא.
%break
שזה נקרא הנאה הבאה לאדם באופן בלתי ישר. כי באופן ישר הוא 
רוצה להשפיע להמלך, ובשיעור שהוא מצייר לעצמו גדלות המלך, 
בשיעור זה הוא יותר שמח, בזה שהוא משפיע הנאה למלך גדול. 
%break
ובאופן בלתי ישר, הוא מקבל הנאה מזה. נמצא שרק באופן כזה 
הנאה מותרת, כי אין כוונתו על הנאה עצמית בשעה שהוא משמש את 
המלך, אלא חשיבותו של מלך מחייב אותו שישמש את המלך.
%break
נמצא כוונתו הוא להנות להמלך, שהמלך יהיה שמח, וממילא נמשך 
מזה שגם הוא נהנה. והנאה כזו מותרת, משום שזה הנאה, בעת 
שהוא מקבל, אינו נמצא כאן ענין של בושה, 
%break
המכונה נהמא דכסופא, מטעם שהנאה שלו הוא מהנתינה, ולא מדבר 
שהוא מקבל ישר מהבורא.
%break
ומהדבר שהבורא נותן לו הוא נהנה, זה נקרא שהנאה באה באופן 
ישר מצד המשפיע בבחינת האורות, נקרא זה אור החכמה, הבאה 
להמקבל באופן ישר. 
%break
היינו שהמקבל נהנה ממה שהוא מקבל, ודבר זה כבר צריך תיקון 
המכונה לכוון בעמ"נ להשפיע, מה שאין כן אם הנאה שלו הוא מצד 
שהוא נותן להבורא, והנאה שלו הוא בזה שהוא משמש אותו, 
%break
הנאה זו נקרא שבאה, באופן בלתי ישר, משום שכוונתו שהמלך יהנה, 
ולא חושב שמזה יהיה לו הנאה ותענוג.
%break
%page 351
ועל זה נאמר: "עבדו את ה', בשמחה", היינו שהשמחה צריך לבוא 
להאדם מזה שהוא עובד ה'. אבל אם הוא עובד בלי שמחה, זהו 
מצד חיסרון אמונה בגדלות וחשיבות המלך, אחרת מוכרח להיות 
בחינת שמחה והתרוממות רוח, בלי שום הכנה לזה. 
%break
היינו אין הוא צריך לראות שיהיה לו שמחה מהעבודה, אלא הוא צריך 
לראות שיכין עצמו לדעת למי הוא עובד מה חשיבותו, ושמחה זהו 
תוצאה, היינו לומר שאם אין לו שמחה בהעבודה, סימן שאין לו מושג 
בחשיבות הבורא, ואז הוא צריך לתקן עצמו, בעניני אמונה.
%break
זאת אומרת שאין הוא צריך לעבוד שיהיה לו שמחה בעבודת ה', אלא 
הוא צריך להשקיע יגיעה איך להשיג חשיבות וגדלות ה', דהיינו כל מה 
שהוא עושה, לומד, עוסק במצות, הוא רוצה שכר עבור יגיעתו, 
לזכות לגדלות וחשיבות ה'. 
%break
ובשיעור שיקבל את החשיבות של הבורא, אז ממילא הוא נמשך מצד 
הטבע להבטל אליו ית', ויהיה לו רצון וחשק לשמש אותו.
%break
וכל מה שדברנו עד כה נקרא בחינת עיבור מטעם שהוא צריך להאמין 
שהכל בא מצד הבורא שהוא נתן לו עכשיו את המחשבה ורצון, להיות 
בטל אליו ית'.
%break
ובזמן זה הוא צריך למצוא שם מקום ציור היינו איך שהוא מתפעל 
מההתעוררות הזו, ולעשות ביקורת, ובטח שימצא שם חסרונות לתקן, 
אבל בזמן שהוא רואה את מה שחסר שם, 
%break
אין הוא יכול להיות בשמחה, מטעם שכל חסרון גורם לו יסורים ואיך 
הוא יכול להיות בשמחה, ומאידך שני, זה לא טוב להיות כך 
בחסרונות, לפי הכלל במקום שיש חסרון בקדושה יש אחיזה 
לקליפות, והוא יכול לפול ממדרגתו, ויקבל מזה חולשה בעבודה.
%break
אי לזאת מוטל על האדם לראות את עצמו בשלימות. היינו, שאין לו 
שום חסרון, והוא מסתכל על עצמו שהוא מאושר בחיים שלו, ויש ממה 
לשאוב תענוג, מזה שהוא רואה שיש הרבה אנשים כמוהו, 
%break
שאין להם אותו החיים ממה שהוא נהנה, ואם היה להם אותו תענוג, 
מה שיש לו כולם היה מקנאים בו.
%break
נגיד על דרך משל, אנשים שיושבים בבית הסהר, ולא נותנים לאף 
אחד לצאת מכותלי בית הסהר לשאוב אויר בחוץ, ולאיש אחד נשא חן 
בעיני מנהל בית הסהר, ואף אחד לא יודע מזה והוא נותן לו לצאת 
לחפשי שעה אחת ביום ואז הוא הולך לבקר בבית, 
%break
אבל אח"כ הוא חוזר לבית הסהר, כמה מאושר אדם זה. א', הוא 
מאושר בזה שהוא מבקר בבית. ב', כשהוא מסתכל על שאר אסורים, 
שלא ניתן להם חופש כזה, 
%break
ההסתכלות הזו מה שמסתכל על אחרים שהם יושבים בבית הסהר, 
ולא רואים שום אור, מה שיש בחוץ איזה הנאה ותענוג, הוא לוקח 
מזה.
%break
זאת אומרת, חוץ מזה שיש לו תענוג מצד עצמו היינו שהתענוג הוא 
מקבל מעצמו ממה שהוא נהנה, יש לו לקחת תענוג ממה שהוא 
מבחוץ ממנו, זאת אומרת שיש לו תענוג מזה שהוא רואה שיש לו, מה 
שאין לאחרים. 
%break
נמצא שהתענוג הזה באה מבחוץ היינו מזה שהוא מסתכל לחוץ, 
ורואה איך שהם סובלים, מזה שאין הם מקבלים שום חופשה, מזה 
שכן יש לו חופשה הוא נהנה.
%break
נמצא לפי זה, שיש כאן, להבחין ב' הנאות:
א. מה שהוא מקבל תענוג מזה שהוא נהנה.
ב. הוא מקבל תענוג מזה שיש לו, ואין לאחרים אותו דבר, נקרא זה, 
שהוא מקבל הנאה מבחוץ.
%break
והנמשל, היות שאנחנו יושבים בבית אסורים, וזהו כמו שאנו אומרים 
(בסדר כפרות, דערב יום כפור): "בני אדם יושבי חשך וצלמות, אסירי 
עני וברזל, יוציאם מחשך וצלמות וכו'".
%break
והיות שאנחנו חטאנו, ונתנה אותנו, לבית הסהר, ששם יושבים כל 
האסורים החוטאים להמלך, שלא רואים שום אור כל ימי חייהם, היינו 
שנתנו להם מאסר עולם לכל ימי חייהם. 
%break
והם נעתקים מההורים הנקראים "אבות העולם", פירוש זהו כמו 
שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו רבה, פרק כ"ה) "מתי יגיע מעשי למעשי 
אבותי".
%break
%page 352
היינו במקום שיש קשר עם האבות, שהוא יודע המעשים טובים של 
האבות, שייך לומר שהוא מבקש "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", 
היינו שגם הוא יהיה לו היכולת לעשות מעשים טובים כמו האבות. 
%break
מה שאין כן ע"י החטא, כמ"ש אומרים "ומפני חטאינו גלינו מארצנו" 
וכו', נתנו אותנו לבית אסורים, ואין לנו שום קשר עם האבות, היינו 
שאין אנו יודעים שהיה לנו אבות שהיו דבוקים בה'. 
%break
וכל ענין רוחני אין לנו שום מושג ששיך לנו גם כן לומר שאנחנו רוצים 
לעשות מעשים שעל ידם נוכל להדבק בהבורא.
%break
נמצא שהאנשים שנידונו למאסר עולם, ולא רואים אור כל ימי חייהם, 
ומשלימים עם המצב שבו הם נמצאים, ומרגילים את עצמם להנות רק 
ממה שמנהל בית הסהר מבין לתת להם, 
%break
ממה שיתפרנסו והרגילות מביא להם שנשכח מליבם מה שהיה להם 
פעם, חיים מחוץ לבית הסהר, ששם הם היו נהנים מחיים ממה שהם 
בוחרים לעצמם, ולא היו מוכרחים לקבל מזונות לפי תנאי בית הסהר, 
אבל הכל נשכח מהם.
%break
והנמשל הוא, האדם צריך לשמוח בזה, שהמנהל בית הסהר אוהב 
אותו, ובשביל זה נתן לו כל יום קצת חופשה לצאת מבית הסהר, 
ולהנות ממה שאנשים ישרים נהנים היינו כאילו הוא היה עכשיו כאיש 
שלא חטא מעולם להמלך. 
%break
והולך הביתה ומשתתף עם כל אחד מהמשפחה שלו ושאר אוהבים 
וידידים שיש לו, אבל אח"כ הוא מוכרח שוב לכנס לבית הסהר.
%break
וזה נוהג כל יום, זאת אומרת בזמן שבא לאדם רצון ומחשבה לכנס 
לבית הכנסת להתפלל וללמוד קצת ולהרגיש קצת, שיש חיים רוחניים, 
שסוף כל סוף הוא מאמין בזה, היינו זה, שיש לו אמונה, זה נקרא 
הרגשה מועטת, בכל דברים שבקדושה, שמקבל הארה מרחוק. 
%break
פירוש שהגם שהוא עוד רחוק מהשתוות הצורה, שבגלל זה שחטא 
באהבה עצמית הנקרא שנוי צורה, יצא פסק דינו לשבת בבית הסהר 
לעולם, היינו בית הסהר נקרא, שאין שם חיים רוחניים, אלא שם 
מקום לרשעים, שהם חטאו להמלך.
%break
והוא נמצא חן בעיני המנהל בית הסהר, ונותן לו מחשבה ורצון להנות 
מחיי אדם, מבחינה הנקרא: "אדם אתם, אתם קרויים אדם, ואין 
אומות העולם קרויים אדם", 
%break
משום שנהנים ממאכלי אדם, הנקרא חיים רוחניים, שיש להם מגע עם 
מלך מלכי המלכים, היינו שמרגישים לשעתו שמדברים להמלך.
%break
וכשהאדם עושה ציור לעצמו, איך שיש לו חן בעיני מנהל בית הסהר, 
שנותן לו חופשה לשעתו, הגם שיודע שאח"כ יהיה לו ירידה ויהא 
מוכרח לשוב לבית הסהר, 
%break
מכל מקום אפילו כשהוא נמצא בבית הסהר, הוא גם כן יכול להיות 
בשמחה, מטעם שהוא יודע מזמן העבר - שיש ענין עליות וירידות, לכן 
אפילו בזמן שהחזירו לבית הסהר, 
%break
מכל מקום הוא יודע שיש לפעמים שהוא נושא חן בעיני בית הסהר, 
ויתן לו עוד הפעם חופשה לשעתו, שבקצת זמן הזה, הוא יכול לראות 
ולהשתדל אצל ידידים שישחררו אותו בכלל.
%break
פירוש הדבר, אפילו בזמן ירידה, בא לו לפעמים מחשבות, שהוא כבר 
רגיל שמוציאים אותו מהמחשבות ורצון של חוטאים המשוקעים 
באהבה עצמית, 
%break
ואח"כ כשהוא מקבל כרוז מלמעלה, שכך הוא מאמין, אז המחשבות 
והרצוניות שיש לו בזמן ירידה והוא מרגיש שאין שום אפשרות שיהיה 
לו מציאות אף פעם לצאת מאהבה עצמית. 
%break
מטעם שהוא רואה את ההתנגדות הגוף, וכל פעם ההתנגדות 
מתלבשת בצורות משונות שאין טענה אחת דומה לשניה, אבל הצד 
השוה שבהם הוא, שכולם נותנים לו להבין שזה דבר קשה, ואין זה 
במציאות עוה"ז, שהאדם יכול לצאת מהם.
%break
ומכל מקום הוא רואה שבזמן שבאה לו התעוררות מלמעלה הוא 
שוכח כל טענותיהם, וכולם נשרפו כמו שלא היה אף פעם בעולם. 
והוא רוצה עכשיו רק דבר אחד היינו להבטל להבורא, ועכשיו דוקא 
הוא מרגיש טעם של תענוג בזה.
%break
%page 353
ובגלל זה האדם, כשיש לו קצת אחיזה ברוחניות, אפילו שזהו מעט מן 
מעט, הוא כבר יכול להיות בשמחה ובשלימות, כנ"ל, מב' אופנים. 
אחד, שהוא יצא לחופשה, והוא נהנה לשעתו מיציאת בית הסהר היינו 
מתו"מ. 
%break
שנית הוא נהנה מזה שהוא רואה שהכלל נמצא בבית הסהר, והוא 
מסתכל עליהם מצד הרחמנות, ויש לפעמים שהוא רוצה לבקש עליהם 
רחמים שה' יתן להם רשות לצאת מבית אסורים.
%break
ובהאמור נבין שבזמן העיבור שאז הוא כח הציור שלו הוא רק קטנות, 
שבקושי הוא יכול לקיים תו"מ, אפילו באיזה כוונה שהוא, הוא צריך 
להאמין שיש בזה חשיבות גדולה, בזה שהבורא נתן לו מקום לצאת 
מכלל כללות אנשים שבעולם, שאין להם כל קשר ליהדות, 
%break
וכל שאיפותיהם הוא מלובש רק תענוגי בהמיות היינו ממה שהבהמות 
ניזונים ומתפרנסים, גם הם מסתפקים בזה, ובקשר לרוחניות, הם 
מתגאים בזה שאין הם טיפשים, כמו הדתיים, שאומרים שיש ענין של 
חיים רוחניים. 
%break
אלא יש להם ידיעה חזקה וברורה, שהצדק איתם, והם אומרים 
לעצמם, אנחנו חכמים שבדור, מזה שאין אנו מאמינים ברוחניים, אלא 
כל מטרת חיינו הוא רק חיים גשמיים.
%break
והם יודעים מאה אחוז שאין שום רוחניות בעולם, עד כדי כך שהם 
רוצים להשפיע על הדתיים שגם הם ידעו שהשכל הבהיר הוא שאין 
בעולם, רק חיים גשמיים, בדיוק כמו כל בעלי חי. 
%break
ויש עוד יותר חכמים גדולים שבגלל זה שאין חיים בעולם אלא כמו 
בהמות, לכן באו לכלל דעה שאסור לאכול בעלי חי, מטעם שאין 
לבחינת מדבר מטרה יותר נעלה, מבחינת בעלי חי. אם כן מדוע 
אנחנו אוכלים אותם הלא כולנו יחד הם במדרגה אחת, ובמטרה אחת.
%break
היוצא מזה מצד אחד אדם צריך להחשיב את המחשבה ורצון לעשות 
מעשים פשוטים בלי שום הבנה ושכל אלא הכל למעלה מהדעת, 
ולהאמין שזה שהרצון הזה שיש לקיים קצת תו"מ, גם זה נתן לו 
הבורא, מצד מציאות חן בעיני ה', 
%break
הגם שהאדם לא יודע איזה זכות יש לו משאר אנשים שה' הניח אותם 
בבחינת חיים הגשמיים, ואותו הוציא מכללות אנשים כנ"ל מהמשל של 
בית האסורים. 
%break
ודבר זה צריך להביא לו שמחה ושלימות, ובגלל זה, שהוא מרגיש 
שלימות, הוא יכול לתת תודה רבה להבורא על זה, וכמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, בשיעור שהאדם נותן תודה להבורא, בזה שמקרב 
אותו קצת, בשיעור הזה הוא מקבל תמיד עזרה מלמעלה.
%break
ויכולים לפרש שהטעם הוא, אם האדם מבין שצריכים לתת תודה 
להבורא אין הפירוש שהקב"ה צריך שיתן לו תודה, כמו בשר ודם, 
אלא הענין הוא בשיעור שהוא מבין שצריכים לתת תודה, אז מתחיל 
המחשבה לחשוב כמה שיעור התודה מה שאני צריך לתת לו.
%break
היות שיש כלל, לפי ערך הנתינה, כך הוא ערך נתינת התודה. למשל 
אם האדם עזר למי שהוא, שלא היה מקום עבודה להתפרנס, והוא 
הלך והשתדל בעדו ומצא מקום עבודה בשבילו, בטח שהתודה שלו 
היא גדולה.
%break
אבל נגיד דרך משל, האדם הזה עשה איזה חטא נגד הממשלה 
והשופט פסק דינו לעשרים שנות מאסר. והוא מוכרח לעזוב את 
המשפחה שלו, וכבר יש לו בנים ובנות שצריך להשיאם, והוא פתח 
עכשיו עסק חדש, 
%break
היינו שפתח בית חרושת וצריך לקבל מאה פועלים, ובנתיים השיג רק 
חמישים פועלים. ועכשיו לפי החטא שהממשלה תפס אותו הוא צריך 
עכשיו להכנס לבית אסורים על עשרים שנה, 
%break
הוא דואג, מה יהיה עכשיו עם כל התכניות שלו, ועם כל משפחתו, 
והוא יהיה פרוש מהעולם, ואומר שעכשיו טוב לו מותי מחיי, להיות 
בבית האסורים ולדאוג על הכל.
%break
ובא איש אחד ונתן לו עצות ועל ידי זה יצא לחפשי וזיכו אותו מכל 
האשמות, אז בטח האדם מתחיל לחשוב מה אני יכול לתת לאדם הזה 
שהציל את חיי, ובטח האדם הזה יש לו עכשיו, דאגה אחת במה אני 
יכול לבוא לאיש, לגלות את לבי, 
%break
איך שכל רמ"ח אברי, מודים לו ומשבחים אותו. וזהו כמו שכתוב "כל 
עצמותי תאמרנה", שירות ותשבחות לאיש הזה.
%break
%page 354
נמצא שבזה שהוא צריך לתת תודה אז הוא מתחיל לחשוב מה גודל 
הישועה שהוא נתן לי, בכדי שאדע איזה תודה עליו לתת, 
%break
ובגלל זה, כשהאדם נותן תודה לה' אז תלוי כמה הוא מעריך את 
החשיבות שה' הוציא אותו מבית אסורים לרגע אחד שישאוב קצת 
עבור חדש מאויר העולם דקדושה.
%break
ובהאמור יוצא זה שהאדם מקבל ירידה הוא משום שלא החשיב את 
ההתקרבות לה', וזה שלא ידע להחשיב, זהו שגרם לאבדתו. וזה כמו 
שאמרו חז"ל: "איזה שוטה המאבד מה שנותנו לו". 
%break
שפירושו שאין לו שכל להחשיב את שיעור התקרבות לתו"מ, היינו 
שהאדם צריך להאמין שאפילו דבר פעוט שבתו"מ גם כן חשוב מאד, 
אף על פי שהוא עוד לא מרגיש את חשיבותה.
%break
נמצא שענין אמונה מה שאומרים, הוא בדברים, שאין האדם עוד יכול 
להרגיש ולהשיג אותם, אז הוא צריך להאמין באמונת חכמים מה 
שרבותינו ז"ל אמרו לנו להאמין בדבר שכך הוא, היינו כמו שרבותינו 
אמרו ולא כפי הרגשתינו, מטעם שעוד לא מפותח בנו את הרגשתינו, 
%break
שנוכל להרגיש אותם ההרגשות הנמשכות בזמן שיודעים שמדברים 
להמלך, שזה פשוט שאם הוא יודע שהוא מדבר להמלך, אז אין לו 
שום צורך להכין את עצמו שירגיש את חשיבות המלך כי זהו ענין 
טבעי, שאין לו ענין לעבוד על זה ללא צורך.
%break
ולפי זה מהו הסיבה שאין האדם מתרגש בזמן שמדבר דברי תודה 
ודברי תורה בזמן שהוא מאמין שהוא תורת ה', והסיבה הוא שעדיין 
אין אמונתו אמונה שלימה, היינו שיהא דומה האמונה שלו, כמו ידיעה 
ברורה, אלא שיש לו עדיין חסרון בבחינת האמונה.
%break
אלא הוא צריך לעבוד, בבחינת אמונה, איך שהוא מדבר למלך חשוב, 
וההרגשה, זה דבר שבא בלי עבודה. היות שענין הרגשה הוא רק 
תוצאה מאיזה דבר חידוש שהאדם מתפעל, נמצא שעיקר הוא 
עבודת האמונה שיאמין שהוא מלך גדול.
%break
שזהו הענין שמובא בזוהר הקדוש בכמה מקומות, שהאדם צריך 
להתפלל על גלות השכינה, או בלשון אחר שכינתא בגלותא, או 
שכינתא בעפרא. 
%break
היינו שאין לנו את החשיבות למי אנו מתפללים, או למי אנו מדברים, 
ונותנים לו תודות, הן על ברכת נהנין, או על ברכת המצוות. וכמו כן, 
אין אנו עושים חשבון ולהעריך את מצוות של מי אנו מקיימים, וכל זה 
נקרא שכינתא בגלותא.
%break
וממילא אי אפשר לנו לקבל הרגשה בהקיום תו"מ, משום שיש כלל 
מדבר קטן אין האדם מתפעל, בשיעור שיבאו לו איזה התרגשות.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך לעבוד את ה' בשמחה היינו שבאיזה 
מצב שהוא נמצא, היינו אפילו שהוא נמצא במצב השפלות, ואין לו 
שום חיות, בעת התעסקותו בתו"מ, אז הוא צריך לעשות לעצמו ציור, 
שעכשיו הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת אף על פי שהגוף, מראה לו את שפלותו, מכל מקום הוא 
יכול לחזק את עצמו, ולומר זה שאני יכול לקיים תו"מ בלי שום כוונה, 
זהו ענין חשוב מאד, 
%break
היות שבאמת הוא מקיים הכל במעשה, אלא חסר לאדם את הכוונה, 
היינו שאם היה לו גם כוונה טובה, היה הגוף אז שבע רצון, והיה 
מרגיש עצמו לאדם שלם.
%break
מה שאין כן עתה, אין הגוף יכול להנות מתו"מ, אם כן מה חסר כאן, 
רק הנאת הגוף, והיות שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, נמצא דוקא 
עכשיו שאין להגוף הנאה, הוא יכול יותר לעבוד בעל מנת להשפיע, 
ואם הוא מאמין למעלה מהדעת שכך הוא, 
%break
ההתגברות הזאת נקרא אתערותא דלתתא. ולאחר זה, הוא מוכרח 
לקבל חיות, היות שעכשיו הוא דבוק באמת בה', ורוצה לעבוד את ה', 
בלי שום תמורה.
%break
מה שאין כן, אם הוא אינו יכול ללכת למעלה מהדעת, אז באים אליו 
שני שוטרים ומכניסים אותו לבית האסורים, יחד עם כל החוטאים 
להמלך. ושני שוטרים אלו, הם בחינת מוחא וליבא. 
%break
ואז הוא נידון לכמה זמן שדנין אותו, ואח"כ מוציאין אותו קצת 
לחופשה. ורואים איך שהוא מתנהג. וכל זה נוהג עד שמרחמים עליו 
מלמעלה, ומוציאים אותו לחרות, מבית האסורים.
%break
%page 355
היוצא מזה שצריכים לב' דברים, א' נקרא כח המצייר שהוא קטנות, ב' 
כח המעכב שלא יהיה הפלה, היינו שלא יקלקל העיבור, כנ"ל. שכח 
המצייר צריכים, כי יש כלל אין אור בלי כלי. היינו אין מלוי בלי חסרון, 
לכן אם אין קטנות אף פעם לא יהיה גדלות.
%break
אבל צריכים כח להחזיק מעמד בעת שהוא מרגיש שהוא בעל חסרון, 
כי חסרון משמע שכואב לו זה שאין לו שלימות. וידוע שיסורים קשה 
לסבול, אם הוא אינו רואה סוף להיסורים, אז הוא בורח מהמערכה. 
%break
נמצא שצריכים לתת לו שלימות שיוכל להחזיק מעמד, ולא יברח 
ממלחמת היצר. אבל שקר אסור לתת לו, היינו שירמה את עצמו 
ויאמר שהוא שלם, "כי דובר שקרים לא יכון נגד עיני" כתיב.
%break
אי לזאת כשאומרים לאדם שאתה רואה שכולם יושבים בבית 
האסורים, במשל דלעיל, ושוכחים אפילו שיש להם הורים וידידים, 
שהם אנשים שעוסקים בתורה ומצות שהם ידידי הנשמה שלהם. 
%break
והכל נשכחו מהם, וחושבים שאין בעולם רק אלו אנשים שיושבים 
בבית האסורים ומנהל בית הסהר שולט עליהם, היינו שהם עומדים 
תחת שיפוט היצר הרע. 
%break
ומי שהוא הולך נגד דעתם הם חושבים שאלו אנשים מאבדים עצמם 
לדעת, היינו שעוזבים את החיים הגשמיים שנהנים מבית הסהר, 
והולכים לבקש משהו למעלה מהדעת, היינו להאמין שיש משהו יותר 
תענוג ממה שיכולים להנות מחיים הגשמיים.
%break
והוא עושה חשבון לנפשו שיש לו זכיה גדולה שמצא חן בעיני ה', 
והוציא אותו אפילו לשעתו מהחיים הגשמיים לנשום קצת אויר 
דקדושה, כמה הוא צריך להיות מאושר, בזמן הזה כשהוא מסתכל 
עליהם ועל עצמו, 
%break
בטח שהשלמות הזה נקרא שלימות של אמת היות, שבגשמיות אנו 
[רואים] שחופשה לשעתו, מהמשל הנ"ל של בית האסורים, כמה 
שמחה נותנת זה להאדם, בזה שהוא רואה שהוא מצא חן בעיני מנהל 
בית הסהר וכל האסורים לא זוכים לזה.
%break
וחוץ מזה שהשלימות הזה הוא אמת, אלא האדם צריך לתת בזה 
יגיעה רבה להחשיב את זה. כי העבודה הזו מרים את החשיבות של 
העבודה בזה שמחשיבים שרות קטן ברוחניות. 
%break
מזה זוכים אח"כ להגדיל את החשיבות עד שהאדם יכול לומר שאין לו 
שום אפשרות להעריך את החשיבות לשמש את המלך. וזה נקרא 
בחינת עיבור.
%break
"עיבור" נקרא שההתעוררות בא מצד העליון, אבל בזמן ההכנה 
שנקרא מטרם שהאדם זוכה להכנס בהיכל המלך, ששם נקרא עיבור 
שהוא זוכה לנרנח"י דנפש, ישנם הרבה עליות וירידות, אבל הכל נכנס 
בבחינת עבור היות שהכל בא מצד ההתעוררות העליון.
%break
ו"יניקה" מצד ההכנה, נקרא, שהוא מצד עצמו מתעורר ורוצה לינק ע"י 
סופרים וספרים, לינק משהו קדושה שיוכל להחיות את רוח, בחיים 
רוחניים. 
%break
ומשום זה כשהוא עוסק בתו"מ, הוא משתוקק להוציא מהם את מאור 
התורה שזהו מחזירו למוטב, כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין".
%break
אבל בכדי להוציא מאור התורה, צריכים להיות בעלי אמונה, כמ"ש 
בהקדמה לספר הזהר. והטעם הוא, כשהוא מאמין בה' ובתורתו, והוא 
רוצה להדבק בו, אבל הוא רואה שלא יכול מסיבת הרע שבו שהוא 
הרצון לקבל, שצורה הזו גורם לו ההתרחקות מה'. 
%break
ומשום זה גם האמונה שלו אינו בקביעות כמו שכתוב בהסולם, שאין 
האמונה יכול לשרות באדם בקביעות, משום שכל זמן שאין לאדם 
יראה, הנקרא שהוא מפחד תמיד אולי לא יהיה היכולת באדם לכוון 
בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא יהיה לו חשק לקבל בעמ"נ לקבל, שזהו שנוי צורה, אין אור 
האמונה יכול לשרות בו בקביעות.
%break
ובהאמור יוצא שאין יכול להיות אמונה בקביעות, אם אין לו דביקות, 
הנקרא השתוות הצורה, אבל איך לוקחים הכח הזה, שיוכל להתגבר 
על הטבע שלו שהוא רק בהפכיות הצורה, על זה אמרו: לעולם יעסוק 
אדם בתו"מ, אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, 
%break
%page 356
מטעם המאור שבה מחזירו למוטב (פסחים נ). נמצא שהמאור 
שבתורה, זהו שמחזירו למוטב, אבל זה נאמר דוקא שהוא רוצה את 
המאור שבתורה, כדי להחזירו למוטב, היינו שיוכל לכוון כל מעשיו 
בעמ"נ להשפיע ליוצרו.
%break
אז על ידי זה שיחזירו למוטב, שפירושו שיהיה לו דביקות אז יזכה 
לאמונה בקביעות, מה שאין כן, אדם שאינו דואג על זה שאין לו יותר 
מאמונה חלקית, ומה שלומד תורה אינו אלא מה שאפשר לו להוציא 
מזה הנאה שיכנס בכלים דקבלה, ואינו דואג לכלים דהשפעה, 
%break
אם כן אין לו שום צורך למאור התורה, שיתן לו הסגולה שיחזירו 
למוטב. היינו שיתן לו כח שיוכל לתקן מעשיו, שיהיו אך ורק להשפיע 
נחת רוח ליוצרו, שזה נקרא "דבקות" שעל ידי זה יזכה לאמונה 
בקביעות.
%break
מה שאין כן אם לא חסר לו ענין אמונה בקביעות, ואין לו צורך 
לדביקות, אלא מה שהוא מצפה לזכות להמאור הוא מטעם שהמאור 
שבהתורה הוא בא מהעליון, שיש שם בהמאור הזה טוב ועונג, 
%break
נמצא שהוא משתוקק להמאור, לא שיביאו לו עזרה שיוכל להפוך את 
הכלי קבלה שלו לכלי השפעה, אלא הוא רוצה את המאור שיעשה 
פעולה הפוכה ממה שתפקידו לעשות.
%break
כי התפקיד של המאור, הוא צריך לבוא בכדי להחזירו למוטב, ומה זה 
"טוב" זהו כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך" 
(תהלים מה), היינו שטוב נקרא שעל ידו האדם זוכה לכלים דהשפעה. 
%break
והוא רוצה את המאור בכדי להנות ממנו, זאת אומרת שהמאור הזה 
יגדיל את הכלי קבלה שלו. נמצא שזה ממש דבר הפוך ממה שהמאור 
צריך לתת, הוא רוצה לקבל ממנו, ומשום זה המאור לא יבוא אליו.
%break
ובהקדמה לתע"ס (אות טו) כותב שם, וזה לשונו, שאין לאדם לצפות 
שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה יביאהו לשמה, רק בזמן שידע 
בנפשו שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי, כי אז המאור שבה 
מחזירו למוטב, ויזכה ליום ה' שכולו אור. 
%break
כי קדושת האמונה מזככת את העינים של האדם שתהנינה מאורו ית', 
עד שהמאור שבתורה מחזירו למוטב וכו'. כן מחוסרי אמונה עיניהם 
מתעוורות כלפי אור ה', עד כאן לשונו.
%break
וצריכים לפרש מה שאומר שאור אמונה מתגלה לאלו שיש להם 
אמונה, ולפי מה שבארנו כי אלו שזכו לאמונה בקביעות, יש להם כבר 
כל טוב. אלא זהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב "יהיב 
חכמתא לחכימין", 
%break
ומקשים העולם, יהיב חכמתא לטיפשים היה צריך לומר. ואמר, היות 
שאין אור בלי כלי, לכן לא יכולים לתת חכמה לטיפשים משום שאין 
להם צורך. 
%break
ולפי זה, מה יהיה הפירוש "יהיב חכמתא לחכמים", היינו למי שיש לו 
רצון להיות חכם היינו שיש לו כלי, הוא יכול לקבל מלוי, כנ"ל כי אין 
מלוי בלי חסרון.
%break
לפי זה צריכים כאן בעניני אמונה, גם כן לפרש על דרך הנ"ל. היינו 
למי שיש צורך לאמונה, כי הוא רואה שאין לו רק אמונה חלקית כנ"ל 
(בהקדמה אות יד) ומשתוקק שיהיה לו אמונה בשלימות, הוא כבר 
נקרא "בעלי אמונה", שפירושו שיש לו רצון וצורך לאור האמונה. 
%break
לאלו אנשים שמחפשים אמונה, לאלו אנשים מתגלה מאור התורה. 
וזה שכתוב, כי קדושת האמונה מזככת את העינים של אדם, 
שתהנינה מאורו ית' עד שמאור שבתורה מחזירו למוטב.
%break
בהאמור יוצא שבחינת "עיבור" נקרא מה שהאדם מקבל ההתעוררות 
מלמעלה. וכמו בגשמיות העיבור תלוי בההורים כן כאן העיבור, 
בהקריאה, שבא מלמעלה שקוראים להאדם שיחזור למוטב, 
%break
והוא מתחיל אז לחשוב מחשבות אחרות, וכל הרצונות שהיה לו 
מטרם הכרוז שקבל מלמעלה הכל נשרף ולא עולים בשם.
%break
ובחינת "יניקה" נקרא שהוא בעצמו מתחיל לחפש איזה יניקה לקבל 
מפי ספרים, או מפי סופרים ורוצה לינק את המאור התורה, מהם 
בכדי שיהיה לו היכולת להדבק בה' ולזכות לאמונה שלימה.
%break
%page 357
%H ענין שבתפלה צריכים ליישור רגלים ולכסוי ראש
%break
בזהר (ואתחנן דף ג' ובהסולם אות י') כתוב שם וזה לשונו "בוא וראה, 
מי שעומד בתפלה צריך ליישר רגליו, וצריך לכסות ראשו, כמי שעומד 
לפני המלך, וצריך לכסות עיניו, כדי שלא יסתכל בהשכינה". 
%break
ובזהר (ואתחנן, אות י"א) הוא שואל "אתה אומר, מי שמסתכל 
בשכינה בשעה שהוא מתפלל. ואיך יכול להסתכל בשכינה. ומשיב, 
אלא לדעת, אשר ודאי השכינה עומדת לפניו בשעת תפלתו. ועל כן 
אסור לו לפתוח עיניו", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, למה מרמז ענין ישור רגלים, שמשמע שזהו תנאי בתפלה, 
היינו, שזה מרמז על ענין חשוב. אם כן מהו. עוד יש להבין, מהו ענין 
שצריכים לכסות את הראש בעת התפלה. 
%break
ואין לומר, שכוונתו, שצריכים לכסות את הראש עם הטלית בעת 
התפלה, שזה שייך לומר רק בתפלת שחרית. אבל בתפלת מנחה 
ותפלת ערבית, שאנו מתפללים בלי טלית, ומה שייך אז לומר ענין 
כסוי ראש. אם כן על מה זה מרמז.
%break
וכן מהו לכסות עיניו. אנו נוהגים, בעת שאנו קוראים קריאת שמע, אנו 
מכסים את העינים. וכאן הוא אומר, שגם בתפלה צריכים לכסות 
העינים. 
%break
אם כן יש לדעת, על מה מרמזים הדברים. וגם יש להבין את תשובת 
הזה"ק, על מה שמתרץ על השאלה, וכי איך יכול להסתכל בשכינה.
%break
ומתרץ, אלא לדעת אשר ודאי השכינה עומדת לפניו בשעת תפלתו. 
אבל התירוץ אינו מובן. מהו הקשר בין סגירת עינים לידיעה שהשכינה 
עומדת לפניו. 
%break
הנה בכדי להבין את הנ"ל, צריכים לחזור על כל ענין המפעל של 
הבריאה, מהי מטרתה, ולאיזו דרגה הבריאה צריכה להגיע.
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ועל זה באה השאלה 
הידועה, ולפי זה מדוע לא ניכר ענין הטוב והעונג אצל כל אחד ואחד 
מהנבראים, אלא אנו רואים ההיפך, שכל העולם סובלים צער ויסורים 
עד שמשיגים משהו קצת הנאה ותענוג. 
%break
ובדרך כלל, כשהאדם עושה חשבון לנפשו, אז הוא אומר את מה 
שאמרו חז"ל, "טוב לו שלא נברא משנברא" (עירובין י"ג). וזו לשונם 
"נוח לו לאדם שלא נברא, יותר משברא".
%break
והתשובה היא כידוע, שהוא, כדי שלא תהיה בחינת בושה, המכונה 
"נהמא דכסופא", ניתן לנו תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, 
שכל מה שהאדם מקבל הנאה ותענוג, יהיה על הכוונה דעל מנת 
להשפיע. 
%break
ובכדי שתהיה היכולת לאדם, שירגיל עצמו לקבל את ההנאות בעמ"נ 
להשפיע, היה מוכרח להיות צמצום והסתר. היינו, שלא יראו תיכף את 
התענוגים הגדולים המלובשים בתו"מ.
%break
וניתן לנו ללמוד את סדר העבודה בעמ"נ להשפיע בדברים גשמיים, 
ששם נמצאים רק תענוגים קטנים, הנקראים בלשון הזה"ק "נהיר 
דקיק", שפירושו, אור דק מאוד. היינו שנפלו ניצוצין קדישין לתוך 
הקליפות, בכדי שיתקיימו. 
%break
ועל אור הזה, הנמצא בתענוגים הגשמיים, ניתן לנו ללמוד, איך 
שמקבלים אותם בעמ"נ להשפיע. היות, על תענוגים יותר קטנים, יותר 
קל ללמוד ולהרגיל עצמו לקבל אותם רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
היינו, שיותר קל לומר, אם איני יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אני מוותר 
עליהם, ואני לא רוצה לקבל את התענוגים האלו, משום שעל ידיהם 
אני נעשה נפרד מהבורא.
%break
כידוע, שהוא כולו להשפיע, והתחתון רוצה דוקא לקבל. אם כן אין כאן 
השתוות הצורה. ומשום זה, היינו היות שהוא רוצה להיות דבוק 
בהבורא, וזה המעשה של קבלה מפריד אותו מהרגשת הבורא, 
מסיבת הצמצום וההסתר, 
%break
%page 358
שהיה בכדי שתהיה האפשרות להרגיל עצמו, שיוכל לעשות מעשים 
ולכוון אותם בעמ"נ להשפיע. מה שאין כן אם היתה מגולה השגחת 
הבורא, אז היה הטוב והעונג מגולה, ולא היתה שום אפשרות, 
שהאדם יוכל להתגבר על הכלי קבלה שלו.
%break
ובזה נבין, מה שאמרו חז"ל, שבעת התפלה אדם צריך ליישר רגליו. 
ידוע, שרגליו הוא מלשון מרגלים, היינו שבאה לאדם טענת המרגלים, 
שראו, שאינו כדאי להכנס לתוך העבודה, בכדי להגיע לארץ הקודש, 
שהיא ארץ ישראל, משום ב' סיבות:
%break
א. מה ירויח הרצון לקבל, אם הוא ילך על דרך המסילה, המגיע רק 
להמלך. היינו, שיגע עם עבודתו, שמשקיע עבור ה', והרצון לקבל לא 
ירויח, אלא יפסיד. אלא הרצון להשפיע הוא ירויח. ומה יהיה להרצון 
לקבל, שהוא עיקר הנברא.
%break
ב. אפילו נגיד, שכן כדאי להיות משמש את המלך, שזה מביא לאדם 
תענוג גדול. אבל בטח לא כל אדם מוכשר לזה, אשר ודאי לזה צריכים 
תנאים מיוחדים, 
%break
שזה דוקא לאנשים שנולדו עם כשרונות גדולים, ובעלי אמיצי לב, 
שיכולים להתגבר על כל המכשולים שישנם בעת שרוצים להתקרב 
להקדושה.
%break
אלא מספיק לנו שנהיה בדרגה אחת עם כל כלל ישראל. ומה לנו 
לחפש מדרגות יותר גדולות מהכלל. 
%break
אני לא צריך להיות יוצא דופן, ומספיק לי אם אני אוכל לקיים את 
התו"מ בפשטות בלי שום כוונות. ובטח שעבודה זו תהיה יותר קלה, 
מסיבת שהיא יותר קרובה להכלי קבלה שלנו.
%break
ומה לי להסתכל על קומץ אנשים, שאומרים, שעיקר הוא, שהאדם 
צריך לעבוד לשם שמים. בטח כל הכלל עובדים לשם שמים. אז אני 
אהיה כמו אחד מהם. וזה נקרא "מרגלים".
%break
וזה אמרו, בעת התפלה צריך ליישר רגליו. שפירושו, שהוא צריך 
לומר, מה שהמרגלים מראים לו, שהדרך הזאת, מה שרק קומץ קטן 
של אנשים אומרים, שצריכים ללכת רק על דרך זאת, שרק דרך זאת 
היא האמת, מה שאין כן שאר דרכים. הגם שהן דרך אמת.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, 
ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". ובטח מה שאמרו חז"ל הוא אמת. 
אבל דרך זה ישתדל ללכת על המסילה, המוליכה ישר לשם שמים, 
נקרא אמת לאמיתו. 
%break
זאת אומרת, זה שהמרגלים אמרו לו, שזה מה שהוא עושה, הוא לא 
בסדר, על זה הוא צריך להשיב, אני הולך עכשיו לבקש מה', שיעזור 
לי ללכת על דרך שלי, מה שאני בחרתי עכשיו. ולומר, שרק דרך זאת 
היא ישרה.
%break
וזהו פירוש, שצריך ליישר רגליו בעת התפילה. נמצא לפי זה, 
התפלה, מה שהוא הולך להתפלל לה', היא על חסרון. כי אם אין לו 
חסרון, אין לו מה לבקש ולהתפלל. 
%break
ומה הוא החסרון שלי. הוא, שאני רואה, שהמרגלים לא נותנים לי 
מנוחה, ואני לא רוצה ללכת בדרכיהם. אלא, כשאני רואה, שכל 
מחשבותי ורצוני הוא רק לתועלת עצמי, ולשם שמים, שאני אוכל 
משהו לעשות, אני רואה, שאני לא מסוגל לעשות.
%break
נמצא, מה חסר לי עכשיו, שעל זה אני צריך לבקש מה', שהוא יתן לי, 
הוא רק כלי, הנקרא "רצון". זאת אומרת, שחסר לי חסרון, היינו רצון, 
שאני ארצה לשמש את המלך, ושזה יהיו כל שאיפותי ומאויי, ולא 
לדאוג על שאר דברים שאינם נוגעים לענין עבודת ה'.
%break
אבל הסיבה האמיתית שאין האדם משתוקק לשמש את המלך, אין זה 
נובע משום שהוא לא רוצה לשמש את המלך, 
%break
אלא, אמר אאמו"ר זצ"ל, הסיבה היא, שאין הוא מאמין שהוא עומד 
בפני המלך. אבל בו בזמן שהוא מרגיש, שהוא עומד בפני המלך, אז 
מתבטלת בחירתו, והוא בטל בפני המלך "כנר בפני אבוקה".
%break
נמצא לפי זה, כי עיקר מה שהאדם צריך להשתדל בעבודתו, הוא 
רק לזכות לבחינת אמונה, היינו שירגיש שיש מציאות ה', כמו 
שאמרו חז"ל (פרקי אבות) "עין רואה ואוזן שומעת". היינו, היות 
ששורה הסתר על האדם. 
%break
ומטרם שיצא מאהבה עצמית, הוא עוד נמצא תחת הצמצום, שנעשה, 
שעל מקום של קבלה יהיה חושך בלי אור, הנקרא "חלל הפנוי מאור 
העליון".
%break
%page 359
ומשום זה הוא מבקש מה', שיאיר עיניו, ושירגיש, כי הוא עומד בפני 
ה'. וכל זה הוא צריך לא מטעם שרוצה להנות, מזה שעומד לפני ה', 
אלא הוא רוצה להשפיע לה', ואין ביכולתו לעשות משהו, משום שהוא 
עוד לא מרגיש את חשיבותו של ה'. 
%break
אלא אצלו הוא בבחינת "שכינתא בגלותא". היינו, בזמן שעולה 
במחשבתו לעשות משהו לשם שמים, ולא לחשוב על תועלת עצמו, אז 
"העולם חושך בעדו", היינו שנדמה לו, כי הוא עכשיו עבר ומת מן 
העולם.
%break
פירוש, הוא מתחיל להרגיש, כי כל מציאותו מתבטלת, והוא כבר לא 
עולה בשם. ומשום זה תיכף בתחילת כניסתו למצב הזה, הוא רוצה 
אז לברוח ממנו, כי הוא מרגיש אז בחינת אי נעימות שהמצב הזה 
גורם לו. ואין לו האפשרות להמשיך ללכת בדרך הזו. 
%break
כי האדם מבין, שאם הוא מתחיל ללכת בדרך של "בלתי ה' לבדו", 
בטח שהוא צריך להרגיש חיים ואושר. ופתאום הוא רואה ההיפך. 
ובאמת מתעוררת השאלה, מדוע כך הוא.
%break
והתשובה היא, כי במצב הזה, שמרגיש כך, אז הוא יכול להרגיש מהו 
הפירוש של "שכינתא בעפרא". היינו שהוא מרגיש, שנפל כל כך 
לשפלות, עד שנשפל ממש עד עפר. 
%break
ואחר כן, כשהוא יודע כבר מה זה "שכינתא בעפרא", אז הוא יכול 
להתפלל לה', ולעשות מעשים טובים, בכדי שהקב"ה "יקים שכינתא 
מעפרא".
%break
היינו במקום שהרגיש, שהקבלת עול מלכות שמים, היינו לעבוד רק 
בשביל ה' ולא לתועלת עצמו, הוא טועם טעם עפר, הוא מבקש 
שהקב"ה יסיר את הסתרתו ממנו, ויזכה לראות, שהשכינה נקראת 
"ארץ החיים". 
%break
היינו שדוקא מזה שרוצים לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
דוקא מכאן זוכים לחיים אמיתיים, שזה פירוש "ארץ החיים", 
שמארץ הזאת צומחים חיים לכל. מה שאין כן הארץ של הסטרא 
אחרא נקראת "ארץ אוכלת יושביה".
%break
ידוע, שענין הקבלה גורם פירוד מהקדושה. ומשום זה "רשעים 
בחייהם נקראים מתים". מה שאין כן השפעה נקראת "דביקות", כמו 
שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כלכם היום". 
%break
זאת אומרת, זה שהאדם רוצה, שהקב"ה יאיר עיניו ויזכה לאמונה, 
היינו שירגיש בחינת מציאותו יתברך, ואין הפירוש שהוא משתוקק 
להתענוג, מזה שמרגיש שעומד בפני המלך, 
%break
אלא הוא משתוקק שהוא לא יהיה בחינת רשע, בזה שלא רוצה לקיים 
את מצות אהבת ה', והגם שאי אפשר להיות אהבה בלי תענוג, אבל 
יש ענין בדבר, שאדם רוצה אותה באופן ישר, ובאופן בלתי ישר נמשך 
דבר אחר.
%break
למשל, אדם רוצה לאהוב את הילדים שלו, הוא מטעם שהוא רוצה 
לקבל הנאה מזה, הגם שאי אפשר לומר, שהוא אוהב את הדבר ואינו 
מרגיש בזה תענוג, כי בדבר שאדם מרגיש יסורים, אינו שייך לומר 
אהבה. רק לפעמים יש, שאנו אומרים, שהם שמחים ביסורים. 
%break
שזהו מטעם, שעל ידי זה ירויחו משהו. בדומה, שאדם שעושה לעצמו 
ניתוח בבי"ח, ומשלם להרופא הרבה כסף, איננו אומר שאוהב את זה, 
אלא שהוא שמח בזה, שעל ידי זה הוא ירויח דבר חשוב, היינו החיים 
שלו, וכדומה.
%break
אם כן איננו יכולים לומר, שהוא רוצה לאהוב את הילדים שלו ולעבוד 
בשבילם, כדי שיהיה לו תענוג. אלא זה שהוא רוצה לאהוב, זהו אהבה 
מצד הטבע, שאין לו שייכות לתענוג. 
%break
אבל מזה שהוא אוהב אותם, הוא נהנה גם כן. נמצא, שהתענוג 
שנמשך מאהבת הילדים, זה נמשך באופן בלתי ישר.
%break
כמו כן כשהאדם מבקש מה', שיקרבו ויתן לו את האור האמונה, 
שירגיש את מציאות ה'. וממילא אז הוא בטל לה'. ובטח שיש לו אז 
תענוג. 
%break
אבל לא לזה הוא מתכוון, אלא כנ"ל, כוונתו היא, שהוא רוצה, 
שהקב"ה יקרב אותו, מחמת שהוא רואה, שהוא רשע, ואינו יכול 
לעשות שום דבר, רק לתועלת עצמו. אם כן הוא רוצה באמת לצאת 
מאהבה עצמית.
%break
%page 360
נמצא, שכוונתו היא לצאת מאהבה עצמית ולא שהוא רוצה לקבל 
הנאה יותר גדולה. היינו, היות מתענוגים גשמיים אין לו כל כך תענוג, 
%break
משום זה, כדי שיהיה להרצון לקבל שלו יותר תענוג, זוהי מטרתו, 
היינו שאהבה עצמית שלו תרויח יותר תענוג, זהו מבוקשו. בטח שלא, 
אלא ממש להיפך, שהוא רוצה בכלל לצאת מאהבה עצמית.
%break
אבל סיבה הגורמת לו מה שהוא רוצה לבקש מה', שיוציאו אותו 
מאהבה עצמית, ושיתן לו אור האמונה, אינה אלא היות שהוא יהודי, 
והוא צריך לקיים תו"מ, משום שה' צוה אותנו לקיים רצונו. 
%break
והוא רואה, שאין לו שייכות לענין להשפיע לה', אלא כל דאגותיו הן 
כמו כל הגויים, רק אהבה עצמית. דבר זה נתן לו תנופה, שילך לבקש 
משהו, שתהיה לו היכולת להיות יהודי, ולא גוי השייך לאומות העולם.
%break
אולם צריך לזכור כנ"ל, שאי אפשר להרגיש את מציאות ה' בלי 
שהאדם מרגיש תענוג. אבל זהו כנ"ל, היינו התענוג הזה שבא לו, הוא 
באופן בלתי ישר. 
%break
היינו, שהוא אינו מתכוון לזה, אלא שזה בא אליו ממילא, משום זה 
הוא טבעי, שבזמן שמרגיש שעומדים בפני המלך, אז האדם מרגיש 
את חשיבותו של המלך, ובשיעור זה הוא מתמלא מתענוג.
%break
ובהאמור יוצא, שאי אפשר לומר, שהוא עומד בפני המלך, ומרגיש 
שהוא רוצה להיבטל להמלך, ויחד עם זה הוא ירגיש אי נעימות, בזה 
שהוא רוצה להיבטל. 
%break
אם כן, בזמן שהאדם רואה, אם הוא מתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
ומרגיש אז, שע"י התבטלותו אל הקב"ה הוא מרגיש אי נעימות, הוא 
צריך לומר, שזה אינו צורתו של המלך, אלא שבאה אליו הרגשה כזו, 
כדי לדעת מהו הפירוש "שכינתא בגלותא" או "שכינתא בעפרא".
%break
ואז הוא הזמן המוכשר להתפלל להקב"ה, שיקרב אליו, כי אחרת הוא 
רואה, שאין שום מציאות בכוחות עצמו להכנס לקדושה. 
%break
היות שהוא מרגיש, שכל אברי הגוף מתנגדים לשמש להמלך, ולבטל 
את מציאותו, שכל שאיפותיו יהיו אך ורק לשמש את המלך. ואז הוא 
נקרא "בעל חסרון", שאין אף אחד בעולם, שיוכל לעזור לו, רק הקב"ה 
בעצמו הוא יכול לעזור לו.
%break
אבל בענין החסרון יש להבחין בו כמה הבחנות, בכדי שיהיה ראוי 
למילוי בעת שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו:
%break
א. שיש לו דבר שחסר לו, אבל אין הוא מרגיש בחסרונו. דוגמא, איש 
שהוא בעל משפחה עם שש נפשות, והחברים שלו גרים במשפחה 
גדולה כמוהו בשלשה חדרים. והוא גר בדירה של שני חדרים. והוא 
מסתפק במיעוט ואינו מרגיש שחסר לו חדר. 
%break
וממילא, כשאינו מרגיש חסרונו, אין הוא משתדל לעשות מאמצים 
והשתדלות, בכדי להשיג עוד חדר. נמצא, על חסרון כזה לא שייך 
תפלה, וממילא לא שייך עניית תפלה, מטעם הכלל "אין אור בלי כלי, 
כי אין מילוי בלי חסרון".
%break
ב. שהוא מרגיש בחסרונו, והתחיל להשתדל להשיגם. אבל אחר כמה 
זמן שהשקיע בכדי למלאות את צרכיו, והוא רואה שאין בידו להשיגם 
כל כך בקלות, הוא בא לידי יאוש, והתחיל לתרץ את עצמו, שהוא לא 
מחויב להיות בין חשובי עם, ומספיק לו במה שיש לו. 
%break
ומטבע של האדם, שהעצלות מסייעת להאדם להצדיק את חוסר יגיעה 
במדה מרובה. ומשום זה הוא עכשיו במצב של מנוחה, ואין לו שום 
דאגות, כי הוא לא רוצה עתה שום דבר.
%break
אבל היות שמטרם שבא לכלל יאוש, היה משקיע הרבה יגיעה, בכדי 
להשיג את מבוקשו. אי לזאת, באות לו כל פעם מחשבות של 
החסרונות, שהיה מצפה להשיג את מילוי. 
%break
וכמה שהשקיע כוחות בכדי להשיגם, כאילו המילוי בעצמו מעורר אותו 
עכשיו, שיחזור להתחיל בעבודה כמלכתחילה.
%break
אז בא האדם לידי מצב, ומבקש מה', שיסיר ממנו את כל המחשבות 
המעוררות אותו להרגיש חסרון, ולתת עליהם יגיעה. 
%break
אלא הוא מתפלל לה', שלא יבוא שום חסרון במחשבתו, אלא שכל מה 
שהוא מצפה עכשיו, שאם ישיג זה, יהיה לו מצב, הנקרא "טוב", הוא 
שלא ירגיש שום חסרון.
%break
%page 361
נמצא לפי זה, מהו המילוי שלו, שהוא מצפה לזה, הוא שלא תהיה לו 
הרגשת חסרון. וזהו כל המילוי שלו, שעל זה הוא מצפה. והוא רוצה 
עכשיו להנות מאי הרגשת חסרונות, ולא מצפה למילוי חסרונות. 
%break
אלא כל המילוי הוא, באי הרגשת חסרון. ולזה הוא מצפה עכשיו, שזה 
יהיה לו מצב הכי טוב בחיים שלו.
%break
זאת אומרת, אם חבירו יבוא אליו וישאל אותו, אם חסר לך משהו, אני 
אשתדל למלאות את רצונך, אז הוא עונה לו, תאמין לי, שאני נמצא 
עכשיו במצב, שלא חסר לי כלום, אני רוצה עכשיו רק מנוחה, שלא 
אדאג על שום דבר, 
%break
ורק אני מתבייש לומר לך, שזה שאתה באת אלי, בטח שאתה בא 
בכדי להנות אותי, אבל אני אגיד לך האמת, שגם אתה מפריע לי 
מהמנוחה, בזה שאני צריך להשתדל ולחשוב מה לדבר עמך. 
%break
אי לזאת, אני אגיד לך האמת, לך לחיים ולשלום, ותעשה לי טובה, 
ותגיד לכל החברים שלנו, שלא יבואו לבקר אותי, אם הם רואים שאני 
לא נמצא בסיבותיכם, מסיבת שכל הטוב שאני מרגיש בהחיים שלי, 
הוא מנוחה מכל הדאגות.
%break
ובטח כשהאדם מתפלל על חסרון כזה, שהקב"ה ימלא אותו, איך יכול 
לקבל מילוי על תפלה כזו, שבנויה על יסוד היאוש והעצלות. והוא 
רוצה שהקב"ה יעזור לו, שתהיה לו היכולת להיות עצל. 
%break
לכן חסרון כזה אינו עומד למלאות, משום שממילוים כאלו העולם לא 
יבנה. וכל התפלות צריכות להיות רק על בנין ולא להיפך. כי אנו 
צריכים להתפלל על תיקון העולם, ומעצלות לא יהיה שום בנין.
%break
ג. שמרגיש חסרונו, וכל המחשבות של עצלות ויאוש אינם יכולים 
למלאות חסרונו. ומשום זה הוא משתדל למצוא עצות, איך להשיג את 
מבוקשו. ונמצא, שהוא מתפלל לה' על המילוי חסרונו, הוא מטעם 
שהוא רוצה בבנין העולם. 
%break
הוא רואה, שבהמצב שבו הוא נמצא, הוא גם כן בונה. אלא כל 
הבנינים שהוא בונה, הם דומים לילדים קטנים, שמשחקים ובונים 
בנינים מקוביות, ואח"כ מפזרים אותם, ואח"כ בונים עוד פעם. ומכל 
הבניה יש להם הנאה.
%break
כמו כן הוא מסתכל על החיים הגשמיים. היינו, כמו שהמשחקים 
שהילדים בונים, לא יהיו בנין העולם, כמו כן מהתענוגים הגשמיים לא 
יהיה בנין העולם, שבטח נברא על איזו מטרה, 
%break
ולא נברא העולם עבור ילדים קטנים. אם כן איך הוא יכול להסכים 
להישאר בחברתם של ילדים קטנים.
%break
והגם שהילדים צוחקים ממנו, שהוא לא רוצה לשחק עמהם, והם לא 
מבינים אותו. מדוע. הם חושבים עליו, בטח אין לו חוש החיים, ולא 
יודע שהחיים, שבו אנו נמצאים, ניתן להנות. 
%break
והוא אינו מן הישוב עולם, אלא כאילו הוא רוצה להפרש מהחיים, 
וללכת להמדבר לחיות כמו חיות המדבר.
%break
אבל הוא לא יכול לענות להם שום דבר, כי אין לו שפה משותפת 
עמהם. אולם בין כה וכה הוא סובל על חסרונו, מה שהוא רוצה לזכות 
לחיים רוחניים. ובהאמור יוצא, שרק בהבחן ג' של חסרון, שייך לומר, 
שתפלתו היא נקראת תפלה, 
%break
משום שהוא דורש מילוי, שיוכל לתקן העולם, שיהיו היכולת לקבל 
מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. והוא מאמין, שכל ההסתר 
וההעלם שישנו בעולם, הוא מסיבת, שאין לנו הכלים המתאימים 
לשפע אלקות, שהוא כלי דהשפעה.
%break
ומשום זה הוא מבקש מה', שיתן לו הכלים דהשפעה. וזה יכולים 
להשיג ע"י שמרגישים את גדלות וחשיבות של המלך. מה שאין כן 
כשהשכינתא בגלותא, וכשטועמים טעם עפר בעבודה דלהשפיע, איך 
יכולים להמשיך בעבודה זו. לכן תפלה כעין זה מתקבלת.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את דברי הזה"ק, מה ששאלנו, מהי הכוונה, בזה 
שאומרים, שצריך לכסות את הראש ולסגור את העינים, כמו שעומד 
בפני המלך. ידוע, שראש נקרא השכל של האדם. וכמו כן העינים 
נקראים בחינת השכל, כמו שכתוב עיני העדה, שפירושו חכמי העדה.
%break
%page 362
וענין כסוי וסגירה פירושו, שלא להסתכל על השכל, מה שהשכל אומר 
לו. שפירושו, כשהאדם עומד בתפלה, הוא צריך להאמין, כאילו הוא 
עומד בפני המלך. 
%break
והגם שהוא לא מרגיש את המלך, הוא צריך להתפלל, שהקב"ה יתן לו 
כח אמונה, שירגיש שהוא עומד בפני המלך. 
%break
זאת אומרת, שהוא רוצה כח אמונה, שיהא דומה ממש לבחינת 
ידיעה, היינו שהגוף יתפעל מהאמונה, שהוא מאמין, כאילו הוא היה 
רואה את המלך, והוא היה מתפעל מהמלך, לאמונה כזו הוא מתפלל.
%break
וזה ענין שאומר, שאסור לפתוח את העינים בעת התפלה, מטעם 
שאסור להסתכל בהשכינה. ושואל הזה"ק, ואיך יכול להסתכל 
בהשכינה. ומשיב, אלא לדעת, אשר ודאי השכינה עומדת לפניו בשעת 
תפלתו, ועל כן אסור לו לפתוח עיניו.
%break
ושאלנו, מהי התשובה. אלא הענין הוא כנ"ל, שהאמונה, שהאדם 
מאמין, צריכה להיות בדיוק כאילו הוא רואה את השכינה, אחרת, 
היינו אם לא הגיעה האמונה שלו לדרגה כזו, אין היא נקראת "אמונה 
אמיתית". 
%break
ולאמונה כזאת האדם צריך להתפלל, היינו שהאמונה צריכה לפעול בו 
כאילו הוא רואה הכל בעינים.
%break
%page 363
%H מהו מצות שאדם דש בעקביו
%break
בפרשת עקב כתוב "והיה עקב תשמעון, ושמרתם ועשיתם אתם, 
ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד, אשר נשבע לאבותיך". 
ופירוש רש"י "והיה עקב תשמעון, אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו 
תשמעון ושמר ה' וכו': ישמור הבטחתו", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את התנאי הזה שהתנה ה'. היינו, שאם תשמעון את מצות 
קלות, אני אקיים ההבטחות שהבטיח להאבות, אחרת לא יכול לקיים. 
כי בטח התנאים, מה שה' רוצה, אינם דומים למלך בשר ודם, 
%break
שהתנאים שהוא הציג הם לטובת הנותן, ובודאי כאן הם לטובת 
הנבראים, היינו אחרת הם לא יכולים לקבל את הבטחתו. אם כן יש 
להבין, מהו התנאי של מצות קלות.
%break
ובכדי להבין את התנאי, צריכים קודם כל להבין, מהי ההבטחה 
שהקב"ה הבטיח להאבות. ובטח אין הכונה על גשמיות, שבודאי 
ההבטחה היתה, שה' יתן לעם ישראל, שיזכו למטרת הבריאה, 
%break
הנקראת "להטיב לנבראיו", שהוא, שהנשמות ישיגו את שורש 
נשמתם, הנבחן לה' חלקי נשמה, הנקראים נרנח"י.
%break
ובכדי שהנשמות ישיגו את המוכן להם לקבל, ויחד עם קבלת הטוב 
והעונג לא ירגישו עם הקבלה זו ענין של נהמא דכסופא, ניתן לנו את 
העבודה, הנקראת "עבודה דלהשפיע". 
%break
זאת אומרת, שקודם כל מוכרח האדם להרגיל עצמו בעבודה זו. ובכדי 
שיהיה מקום בחירה, היינו שיהיה בידו לבחור, על איזו כוונה הוא 
מקיים תו"מ, היה מוכרח להיות צמצום והסתר, שאז יש מקום בחירה.
%break
אבל אם היה מגולה התענוג, היה מוכרח לקיים תו"מ על מנת לקבל. 
ומה שהיה עושה, היה הכל בכדי למלאות את אהבה עצמית שלו, 
%break
מסיבת, היות שאי אפשר לומר, שהוא עושה הכל בעמ"נ להשפיע. 
היות שבזמן שיש גילוי אור, התענוג הוא יותר גדול מכל תענוגי 
הגשמיים.
%break
ובגשמיות אנו רואים כלל, כל שהתענוג קטן ביותר, וכדי לוותר על 
התענוג, גם העבודה יותר קטנה. והיות שאי אפשר לומר, שהתענוג 
שהוא מקבל, כל כוונתו הוא רק להשפיע, אם לא יכול לוותר עליו. 
%break
היינו שהוא צריך להיות בטוח בעצמו, אם הוא לא יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע, הוא מוכן לוותר על התענוג. אי לזאת, ככל שהתענוג קטן 
ביותר, יותר קל לוותר עליו.
%break
ומשום זה ניתן לנו הסתרה על הטעם של תו"מ. וניתן לנו טעם 
בתענוגים גשמיים. וצריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל הנאה 
והתענוג, הנמצאים בדברים גשמיים, הוא רק נהירו דקיק, שפירושו 
אור דק מאוד בערך אור התענוג, המלובש בתו"מ. 
%break
ומשום זה יש מציאות, שהאדם יעשה תרגילים על תענוגים גשמיים, 
ואח"כ הוא יכול כבר לצאת מבחינת הצמצום וההסתר בשיעור מה, 
שהוא כבר יש לו מציאות של בחירה, היינו לומר, שהוא מקבל את 
הנאה והתענוג הזה רק מטעם שהוא רוצה להשפיע.
%break
ואח"כ, אם הוא עומד בנסיון, ומקבל הבחינה הקטנה שהשיג בעבודת 
ה', נותנים לו מדרגה יותר גדולה, לכוון עליה בעל מנת להשפיע. וכן 
הוא הולך מדרגה לדרגה, עד שמשיג כל בחינת הנרנח"י שלו משורש 
נשמתו. 
%break
וענין נרנח"י, שהאדם משיג, זהו בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, שהם 
תרי"ג מצות שבתורה וז' מצות דרבנן, שבגמטריא תר"ך שמות, שזה 
ניתן לאדם להשיג.
%break
ועיין בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ה) וזה לשונו "וזה שכתוב ב"עץ 
חיים", שלא נבראו העולמות אלא לגלות שמותיו של הקב"ה. עיין שם 
הכתוב ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר 
מטונף הזה, 
%break
%page 364
לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה. כמו 
שהיתה בשורשה, קודם ביאתה לעולם הזה. אלא היא מחויבת 
להגדיל קומתה תר"ך פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, 
%break
שהוא סוד כל השלימות, כל הנרנח"י עד היחידה, שעל כן נקראת 
היחידה בשם כתר, לרמז על מספר תר"ך, הנ"ל".
%break
ובהאמור, אנו יכולים לראות, מהי ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאבות, 
ואיך אפשר להשיג כל כך שלימות. והשאלה ההיא נשאלת מצד ב' 
אופנים:
%break
א. הצורך לשלימות הגדולה כזו, כי ידוע, "כי אין אור בלי כלי, היינו אין 
מילוי בלי חסרון", אם כן מתעוררת השאלה, איך נוכל לקבל הרגשה 
כזו, שחסר לנו להשיג את הנרנח"י. 
%break
ולפי מה שהסברנו, שכל התענוגים הגשמיים, שכל העולם רצים 
אחריהם, אין זה יותר מניצוץ דק מאוד בערך התענוג שיש בקדושה, 
ובטח כשהאדם יזכה לקבל אפילו הארה קטנה דקדושה, הוא ירגיש 
בזה סיפוק גדול. 
%break
ומי יגיד לו, שהוא עדיין בעל חסרון, עד שהוא צריך להשיג בחינת אור 
היחידה, אחרת עדיין הוא עוד לא נבחן שבא לשלימותו, ומי יודיע לו 
את זה.
%break
ב. איך האדם יהיה ביכולתו להתגבר על התענוגים כל כך גדולים, 
ולומר, אם איננו יכול לכוון את קבלת תענוגים האלו לשם שמים, אני 
מוותר על התענוגים. 
%break
מאיפה הוא יקבל כוחות כאלו. הלא אנו רואים, אפילו בתענוגים 
גשמיים, שאמרנו, שהם רק נהירו דקיק, שהם ניצוצין, שנפלו לתוך 
הקליפות, איך שקשה עליהם להתגבר, ולומר, שהוא מוותר על 
התענוגים האלו, אם לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
והיות בתענוגים גשמיים, אנו רואים, שהם מתחלקים לתענוגים גדולים 
ולקטנים, ומכל שכן ברוחניות, שיש הרבה מדרגות והרבה הבחנות, 
אם כן מתעוררת השאלה, מאין יקח האדם כל כך כוחות גדולים על 
התגברות.
%break
ובכדי להבין ב' השאלות הנ"ל:
א. מאין יקח הצורך לגדלות.
%break
ב. מאין יקח כח להתגבר על ויתור התענוגים, בכדי שיהיה בטוח בזה, 
שמה שהוא לוקח את התענוגים, הוא רק בכדי להשפיע נחת רוח 
ליוצרו,
%break
נקדים מה שאמרו חז"ל (קדושין ל') וזה לשונם "ואמר רבי שמעון בן 
לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה 
רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, 
שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו".
%break
ושאלנו, שכאן קשה בשתים:
א. אם נתנו לאדם יצר הרע, למה אין בכוחו של אדם להתגבר עליו, 
אלא הקב"ה עוזרו. הלא בחירה משמע, שיש בידו של אדם להתגבר. 
%break
וכאן משמע, שאין לאדם בחירה, שיוכל להתגבר, אלא רק בעזרת ה'. 
ובכוחות עצמו אין יכול לו. נשאלת השאלה, מדוע לא נתן הקב"ה 
לאדם כח, שכן יוכל להתגבר עליו.
%break
ב. אם אין בכוחו של אדם להתגבר, מדוע כתוב "שהקב"ה עוזרו". 
היינו שהאדם מוכרח להתחיל בההתגברות, ורואה שאינו יכול 
להתגבר, אז הקב"ה נותן לו העזרה. 
%break
ומדוע אין הקב"ה נותן לו את העזרה תיכף כשבא אליו היצר הרע. כי 
מה מוסיף לנו זה, מה שהאדם מתחיל בהעבודה. כי בין כך ובין כך אין 
בכוחו של אדם להתגבר.
%break
אם כן מדוע הקב"ה צריך לחכות עד שיתחיל האדם בעבודה, ואח"כ 
באה העזרה. ומה היא התועלת מאיבוד זמן, היינו בזה שהקב"ה 
מחכה עד שהאדם יתחיל בעבודה. וכי מי הוא מרויח מאיבוד זמן זה. 
%break
הלא תיכף כשבא היצר הרע לאדם, היה צריך הקב"ה לתת העזרה, 
מטרם שהאדם מתחיל בעבודה. ולמה לו לחכות עד שהאדם יתחיל 
בעבודה, ואח"כ יתן לו הקב"ה את העזרה.
%break
אלא הענין הוא, כמו שדברנו במאמרים הקודמים, שענין הצמצום 
וההסתר היה לתיקון העולם. אחרת לא היתה יכולה להיות שום 
מציאות, שהאדם תהיה לו היכולת אפילו להתחיל בעבודה 
דלהתגברות על אהבה עצמית. 
%break
כי האדם מצד הטבע, שולט בו ענין הרצון לקבל, שזהו עיקר קוטבה 
של הבריאה. ומה שבא אח"כ, הוא רק תיקון, לתקן את הרצון לקבל.
%break
%page 365
נמצא, שהרצון לקבל הוא העיקר. ושאר דברים הבאים אח"כ, הם רק 
לתקן אותו. נמצא, שהרצון לקבל נשאר, אלא נתוספים עליו תיקונים. 
אבל מי הוא המקבל כל התיקונים. ודאי אינו אלא הרצון לקבל.
%break
ידוע, שאפילו מה שאנו אומרים, שיש מדרגה שרצונה היא ברצון 
להשפיע, גם כן הפירוש, שהרצון לקבל, שישנו בהמדרגה, היא לא 
משמשת עם הרצון לקבל שלה, אלא היא מתגברת על רצונה ועוסקת 
ברצון להשפיע. 
%break
נמצא לפי זה, התיקונים, מה שהאדם צריך לעשות, הם רק על כלי 
קבלה שלו, היינו לתת עליה כוונה בעל מנת להשפיע. והיות שכל 
שהתענוג גדול ביותר, קשה לוותר עליו, ולומר, אם הוא לא יכול לכוון 
בעמ"נ להשפיע, הוא לא רוצה לקבל את התענוג.
%break
לכן יש כאן לתקן ב' דברים:
א. עביות. היינו, רצון לקבל, שלא יהיה גדול יותר מדי. היינו, שאין 
באפשרותו של התחתון להתגבר. לכן מוכרחים לתת לו תאוה יותר 
קטנה. 
%break
ואח"כ, שרואים, שיכול להתגבר על תענוג קטן, נותנים לו תענוג יותר 
גדול. ואם רואים, שיכול להתגבר על זה התענוג, נותנים לו יותר גדול, 
וכו'. אבל איך מסדרים את זה.
%break
אי לזאת, נתנו לאדם את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
והעבודה זו היא קלה בעיני האדם. זהו מלשון "קלת דעת". 
%break
זאת אומרת, שאין האדם מכבד את העבודה זו, ונחשב אצל האדם 
הזמן, שהוא צריך לשמש עם האמונה, מצב של שפלות. היינו, שהוא 
מבין, שעבודה זו מתאימה לנשים ולילדים ולא לבעלי שכל, ולבעלי 
חריפי מוח.
%break
מה שאין כן הם צריכים להבין את כל מה שהם רואים, מה שמתרחש 
בעולם, יהיה לפי טעמם ורוחם. ומה שהם צריכים לעשות משהו, אם 
הם לא רואים, שזה לא לטובתם, 
%break
איך הם יכולים להסכים לעשות מעשים, שמתאימים לאנשים טפשים, 
היינו לאנשים שאין להם חוש הבקורת לא על מחשבותיהם ולא על 
מעשיהם.
%break
ומשום זה הם משתדלים תמיד לא להכנס בענינים כאלו. ואם לפעמים 
שבאים להם להכנס בעבודה שלמעלה מהדעת מטעם שאין לו ברירה, 
הלא הדעת הוא ממנו והלאה, 
%break
אבל הוא משתוקק כל הזמן, מתי אני אוכל להשתחרר ממצבים כאלו, 
הלא איננו מתאים לנו לחיות באויר, שאין השכל מבין כל דבר שהוא 
עושה, שיהיה בזה צורך, למה שהוא רוצה להגיע, הוא רוצה להגיע 
לדרגה, שיהיה מורם מעם.
%break
שהוא מסתכל על הכלל, איך שהם עוסקים בתו"מ בלי שום בקורת, 
הוא אומר עליהם, שזהו, שיכולים לקיים הכל בהתלהבות, ולדקדק 
בכל פרטיה ודקדוקיה, הוא מחוסר חוש הבקורת. 
%break
לכן הם מסוגלים ללכת כך בעינים עצומות. זאת אומרת, אם היה להם 
קצת שכל, אז הם היו גם כן כמוני. היינו, שאני מקיים תו"מ, אבל אני 
רואה, שעבודה זו לא מתאימה לי, אבל אין ברירה, אחרת אני, שאין 
לי שום קשר עם יהדות, ומשום זה הכל אצלי בכפיה ובלי רצון.
%break
ומשום זה, כל זמן שאני שוכח, שאני הולך למעלה מהדעת, אני מסוגל 
לעשות הכל כמו הכלל. אבל בזמן שבאות לי המחשבות, על איזה 
בסיס נבנתה כל היהדות שלי, 
%break
ואני צריך לענות להגוף שלי, שזהו רק על בחינת "תולה ארץ על 
בלימה", הוא לא יכול להתגבר ולומר, שעיקר בסיס היהדות נבנה 
דוקא על בחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
ודוקא עכשיו אני יכול לקיים את מצות אמונה, מטעם כי עכשיו הוא 
רואה, שאין לו שום בסיס. אבל בדרך כלל האדם נופל ורובץ תחת 
משאו של השאלות האלו.
%break
שבאמת זוהי שאלת פרעה מלך מצרים, שאמר "מי ה' אשר אשמע 
בקולו". ומשום זה אומר האדם, שהדרך של האמונה, שנתן ה', 
שנעבוד על דרך זו, הדרך הזו לא תצליח לעולם. 
%break
ואם הקב"ה היה שומע בקולו, היה צריך לתת שנעבוד על בסיס של 
ידיעה ולא אמונה. ובטח שהיו מתוספים הרבה אנשים, שיקיימו תו"מ. 
מה שאין כן בדרך זו של אמונה, יש הרבה אנשים, אפילו שהתחילו 
בעבודה זו, אז הם בורחים מהמערכה.
%break
%page 366
ואאמו"ר זצ"ל אמר, זה שהבורא יתברך בחר שנלך בדרך האמונה, 
אינו מטעם שהאדם הוא בנחות דרגה, לכן אי אפשר לו לנהג אותו, 
אלא בדרך האמונה. אלא שהיא דרך המוצלחת ביותר. 
%break
לכן בחר ה' בדרך זה, שיקבלו עליהם את סדר העבודה שלהם, שעל 
ידי זה תהיה להם היכולת, שיוכלו להגיע להמטרה, הנקרא "להטיב 
לנבראיו", שהנבראים יקבלו טוב ועונג, 
%break
וגם יהיו בתכלית הדביקות, היינו בהשתוות ה'. והגם שהנבראים לא 
מבינים את זה, אבל זהו האמת.
%break
ובהאמור יוצא, שהגם שענין האמונה הוא דבר השפל וקל, שענין 
קלות פירשנו מלשון "קלות דעת", היינו שלא מחשיבים אותה, מכל 
מקום היא הדרך שעליה יכולים להצליח להגיע להמטרה.
%break
ובזה נבין מה שפרש רש"י "אם מצות קלות, שאדם דש בעקביו, 
תשמעון", היינו כוונתו אל בחינת אמונה, שהאדם דש בעקביו, על זה 
תשמעון, אז יהיה לכם כלים, שתוכלו להגיע להמטרה.
%break
וזהו שפרש רש"י "ושמר: ישמור הבטחתו". זאת אומרת, שהתנאי 
שהתנה, אינו מטעם שהוא לטובת הבורא, כדרך בשר ודם, שנותן 
משהו על תנאים, שהוא לטובת הנותן. 
%break
מה שאין כן לגבי הבורא, שהתנאים, אם תשמור מצות קלות, כוונתו 
לטובת האדם, שדוקא על ידי זה האדם יכול להגיע לשלימות, ויזכה 
למה שמוכן לו מצד מחשבת הבריאה.
%break
ובהאמור נבאר מה ששאלנו:
א. מדוע הקב"ה לא נותן עזרה לאדם, בזמן שהיצר הרע מתגבר עליו, 
אלא הוא מחכה עד שהאדם יתחיל בעבודה דהתגברות, ואח"כ הוא 
נותן לו את עזרתו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה עוזרו". 
%break
וזה הוא כדוגמא, שאדם סוחב איזה משא כבד ואין לו כח לסחוב. אז 
האדם מבקש עזרה, ואז באים אנשים ועוזרים לו. מה שאין כן כשאינו 
מבקש עזרה, אין אף אחד יבוא לעזרתו. זה שייך לומר בין אדם 
לחבירו. 
%break
אבל אצל הקב"ה, למה לו לחכות עד שהאדם יתחיל בעבודה ויצעוק 
לה' שיעזור לו, בו בזמן שה' יודע, שאינו מסוגל לבד לנצח את היצר 
הרע, מטעם שהקב"ה לא נתן כח הזה לאדם.
%break
ב. ומה הוא הטעם, שלא נתן לו הקב"ה את הכח, שיוכל להתגבר 
בעצמו, אלא כאילו אמר לו, אני נתתי לך בחירה לנצח את היצר הרע. 
%break
בטח צריכים לומר, שה' נתן לו הכח להתגבר על הרע. ויחד עם זה 
אומרים, שבלי עזרת ה' אין האדם מסוגל לנצח אותו. אם כן הם שני 
דברים מנוגדים זה את זה.
%break
וב' שאלות האלו נבין עם ב' שאלות ששאלנו:
%break
א. כשהאדם יזכה למדרגה הכי קטנה ברוחניות, הוא מרגיש בזה יותר 
תענוג מכל תענוגים הגשמיים, כנ"ל בדברי האר"י ז"ל, שכל מה שאנו 
מוצאים טעם גדול בתענוגים הגשמיים, שאחרי תענוגים האלה אנו 
רואים, שכל העולם רצים אחריהם, ומקבלים מהם סיפוק בחיים, 
%break
וכל התענוג שנמצא בהם נמשך מקדושה, שע"י שבירת הכלים וחטא 
של אדם הראשון בעץ הדעת, נפלו ניצוצין קדישין לתוך הקליפות. 
והאור הזה מכונה בזה"ק בשם "נהיר דקיק", שירד להחיות הקליפות. 
%break
ומזה נמשך כל התענוגים הגשמיים כנ"ל. ודרגה הכי קטנה ברוחניות, 
שהיא קדושה, ששם עצם האור, בטח שיקח סיפוק מזה, ולא יהיה לו 
שום צורך לגדלות. אם כן מי יגיד לו שהוא צריך גדלות.
%break
ב. ומאין יקח כוחות כל כך גדולים, שתהיה ביכולתו לקבל את 
התענוגים הגדולים בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יהיה מוכן לוותר 
עליהם.
%break
ובהאמור, היות "שאין אור בלי כלי, היינו, אין מילוי בלי חסרון". ומשום 
זה מוכרח האדם להתחיל בעבודה. וכשהוא רוצה להתגבר על היצר 
הרע ואינו יכול, אז הוא נעשה בעל חסרון. 
%break
וכשרואה, שאין הוא מסוגל להתגבר, אז הוא מבקש עזרה מה', אז 
הקב"ה יכול לתת מילוי, היות שכבר יש לו כלי לקבל מילוי.
%break
%page 367
והטעם שהקב"ה לא נתן לו כח להתגבר בעצמו הוא, היות שהאדם, 
כשיש איזה מילוי, אז הוא מסתפק במה שיש לו. 
%break
נמצא, שאין להאדם צורך לזכות בנרנח"י של הנשמה, ועל ידי זה 
שהקב"ה עוזרו, הוא כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. 
ושואל, במה מסייעין אותו. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזכה, נותנים לו 
נפש. וזכה יתיר, נותנים לו רוח".
%break
נמצא, שעל ידי זה שמקבל סיוע מלמעלה, הוא הגורם שיהיה לו צורך 
להמשיך את הנרנח"י שלו. היינו, שכל פעם שהוא רוצה להתגבר על 
הרע שלו ואינו יכול, אז הקב"ה עוזרו עם נשמתא קדישא. 
%break
מה שאין כן אם האדם היה יכול להתגבר בעצמו, מאיפה היה לו רצון 
וצורך לבקש מה', שיתן לו איזו דרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.
%break
מה שאין כן עכשיו, שהוא מבקש מה', שיתן לו עזרה, אין הוא מבקש 
מדרגות, אלא פשוט הוא מבקש מה', שלא יהיה תחת שליטת הרע. 
%break
נמצא, מה שהאדם רוצה שה' יעזור לו, שיהיה לו הכח לכוון בעמ"נ 
להשפיע, ולא יהיה ברשות הסטרא אחרא, רק שהוא רוצה להיות 
ברשות הקדושה, שפירושו, שכל חשקו יהיה אך ורק להשפיע לה', 
%break
ורק זה חסר לו, ולא שום מדרגות גבוהות, אלא פשוט בתכלית 
הפשיטות להיות עובד ה' ולא עובד את עצמו, אבל הכח הזה שהוא 
מבקש מה', וכשה' עוזר לו, אומר הזה"ק, הוא ע"י סיוע של נשמתא 
קדישא. 
%break
וכל סיוע וסיוע הוא ע"י נשמה, שה' נותן לו. לכן על ידי זה הוא הולך 
מדרגה לדרגה, עד שמשיג את השלימות של הנשמה, הנקראת 
נרנח"י.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר בכל יום". 
ומתעוררת השאלה, ובשביל מה צריך להיות התגברות של היצר הרע 
בכל יום, אם כבר קבל סיוע מה' ונצח אותו. בשביל מה הוא צריך 
לבוא עוד הפעם להאדם, ולאיזו תועלת הוא בא בכל יום.
%break
ובהאמור מובן, שהיות שע"י העזרה שמקבל מה', הוא מקבל בחינת 
נשמה, נמצא שבכל התגברות, שהאדם רוצה להתגבר ולהיות יותר 
זך, הוא מקבל על ידי זה בחינת נשמה. לכן ההתגברויות האלו הם 
הגורמים שהאדם יכול להשיג את בחינת נרנח"י של נשמתו.
%break
ושאלה הב', מאיפה הוא יקח כח התגברות, זהו לא מכוחות עצמו, 
אלא זהו העזרה שנותן ה', שיוכל להתגבר עליו. נמצא, שע"י דבר 
אחד יש תיקון לב' דברים.
%break
%page 368
%H ענין שופטים ושוטרים
%break
הנה הכתוב אומר "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אשר ה' 
אלקיך נתן לך". ולהבין את הנ"ל לפי הכלל, שהתורה היא נצחיות 
ונוהגת בכל הדורות, אם כן יש לפרש את הפסוק הנ"ל גם בדורנו אנו. 
ומשום זה כל מילה ומילה צריכה ביאור בפני עצמה:
%break
א. מהו שופטים.
ב. מהו שוטרים.
ג. "תיתן לך" הוא לשון יחיד. היינו, שכל יחיד ויחיד צריך לתת שופטים 
ושוטרים. היתכן שכל יחיד צריך לעשות כך.
%break
ד. "בכל שעריך". אז צריכים להבין, מה שייך לומר בדורנו "שער". 
ועוד, מה מרמז "בכל שעריך", שמשמע, אם רק נמצא שער, תיכף 
צריכים להשתדל לתת שם שופטים ושוטרים.
%break
ה. בעיקר, מה מרמז לנו במה שאומר "אשר ה' אלקיך נתן לך". מה 
בא זה לרמז. וכי חס ושלום יש מי שהוא אחר, שנותן לעם ישראל חוץ 
מהקב"ה.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להקדים מקודם את מה שדברנו 
במאמרים הקודמים:
%break
א. מטרת הבריאה מצד הבורא.
ב. מטרת עבודתינו בקיום תורה ומצות. היינו לאיזו דרגה אנו צריכים 
להגיע בסגולת קיום תו"מ.
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. היינו שהנבראים יקבלו 
ממנו יתברך את הטוב והעונג כפי יכולתו יתברך, בלי שום הגבלות. 
%break
אלא מטעם שהוא רצה, שיהיו שלימות פעולותיו, היינו שלא יהיה 
נהמא דכסופא, נעשה צמצום והסתר. היינו שאין שום גילוי אור בכלים 
שהם בעמ"נ לקבל. 
%break
אלא רק לאחר שהכלי, הנקרא "רצון לקבל", קיבל תיקון "בעמ"נ 
להשפיע", אז לפי שיעור שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, בשיעור זה 
מתגלה השפע. ומטרם זה הם רואים את ההיפך מהגלוי, רק מרגישים 
העלם והסתר.
%break
נמצא לפי זה, שכאן, היינו לאחר שנעשה הצמצום, אז מתחלת עבודת 
התחתונים, שהמטרה צריכה להיות, שכל מחשבותינו ומעשינו צריכים 
להיות רק על כוונה אחת, שהיא בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם מתעוררת השאלה, איך אפשר שתהיה מציאות כזו. היינו לאחר 
שאדם מצד הלידה בסוד "עייר פרא אדם יולד", מאין הוא יכול לקבל 
כוחות, שתהיה לו אפשרות לצאת מהטבע שבו הוא נברא.
%break
ולצורך זה ניתן לנו עבודה בקיום תו"מ. היינו שהאדם צריך לכוון בעת 
עשייתו בקיום תו"מ, שזה יביא לו כח שיכול להסכים, שיהפוך עכשיו 
את כל תשוקותיו ומאווייו, שיהיו אך ורק, איך ובמה הוא יכול להשפיע 
נחת רוח ליוצרו.
%break
ובמקום שמטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה חושב, שענין זה, מה 
שהוא מקיים תו"מ, יביא לו הצלחה וברכה, שיוכל להנות את גופו, 
היינו שבזכות שמירת תו"מ יהיה אז להגוף עולם הזה ועולם הבא, 
%break
וזה היה הבסיס שלו, שעל הבסיס הזה בנה לעצמו יסוד, שהיסוד הזה 
יהיה אצלו הסיבה המחייבו לקיים את התו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, 
והיה לו כח להתגבר על העצלות שבגופו, ולהתגבר בכדי להשיג את 
השכר.
%break
כדוגמת אנשים שעובדים עבודה בגשמיות כדי להרויח לחמם, שגם 
לעבוד עבודה גשמית הגוף מתנגד, היות שהגוף בוחר יותר במנוחה. 
אבל השכר הגשמי, מה שהוא רואה, שזהו לטובת גופו, יש לו כח 
התגברות. 
%break
כמו כן בזמן שהתמורה של העבודה היא שכר לצורך גופו של אדם, 
גם כן יש לו כח התגברות על כל המכשולים העומדים נגדו. היות 
שהשכר, למה שהוא מקווה, אין זה רק לצורכי עצמו, ועל זה אין הגוף 
מתנגד.
%break
%page 369
היינו, הגם שהגוף נהנה מהמנוחה, אבל כשאומרים להגוף, תוותר על 
תענוג המנוחה שלך, ויהיה לך תענוג באופן, שהתענוג מה שאתה 
תקבל ע"י העבודה, הוא תענוג יותר גדול מהמנוחה, או שהתענוג מה 
שאתה תקבל ע"י ויתור המנוחה, 
%break
הוא תענוג שיותר נחוץ לך מתענוג שאתה מוציא במנוחה, כי ע"י 
התענוגים האלה אתה תוכל להתקיים בעולם, אחרת אין לך זכות קיום 
- על כל אלה ענינים יש כוחות בהגוף שיוכל להתגבר ולוותר על 
תענוגים קטנים, בכדי להשיג יותר שכר מכפי עבודתו. 
%break
היינו, שהשכר משלם לו על כל הוויתורים, שהוא דורש מגופו שיוותר, 
בכדי להיות לו יותר טוב, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, מטרם ויתר על 
התענוגים.
%break
מה שאין כן בזמן שאומרים להגוף, תעבוד עבודה של השפעה, היינו 
שע"י קיום תו"מ הוא יזכה להנות להבורא. זאת אומרת, שאומרים 
לאדם, תוותר על אהבה עצמית שלך. ומה תהיה התמורה, שהקב"ה 
יהנה מהעבודה של קיום תו"מ. 
%break
אז תיכף בא הגוף ושואל טענת "מי ומה". היינו, מה אני ארויח בזה 
שהקב"ה יהנה מעבודה שלי. וכי איך אפשר לעבוד בלי שכר. וזו טענת 
של "מי", שלא רוצה לעבוד. 
%break
הלא הגוף אומר, אני מוכן לעבוד כמו כולם, אבל לא על תנאים כאלו. 
היינו שאני אוותר על אהבה עצמית שלי, ואני אעשה הכל בכדי 
שהקב"ה יהנה, ומה יהיה הרווח שלי מעבודה זאת.
%break
וכשהאדם מתגבר על כל הטענות של הגוף, והוא חושב שכבר יש 
בידו כח להתגבר נגד טבע הגוף, היינו שיש לו עכשיו הרגשה, שיוכל 
לרכז כל מחשבותיו רק בעמ"נ להשפיע, פתאום בא אליו הגוף עם 
טענות חדשות, 
%break
נכון מצדך שאתה רוצה לעבוד לשם שמים, ולא כדרך הנהוג שהכלל 
עובדים בעמ"נ לקבל שכר. אבל זה היה טוב, אם לאחר שהשקעת זמן 
מסויים אתה קבלת כח מלמעלה, שאתה יכול ללכת בדרך של 
השפעה. 
%break
אבל אתה רואה, שכבר נתת הרבה יגיעה, ולא זזת כמלוא נימא. אם 
כן אתה רואה בעצמך, שאתה לא מסוגל ללכת בדרך זו. אי לזאת 
חבל על היגיעה שלך, שאתה מתייגע בחינם. אם כן לך לך מדרך זו, 
תברח מהמערכה.
%break
ואם האדם מתגבר על כל אלה הטענות של הגוף, בא הגוף ומגלה לו 
דברים חדשים, שעל זה כבר אין להאדם לענות לו שום תשובה. ובזה 
הוא רוצה לנתק אותו מכל העבודה שלו. הגוף אומר לו, ידוע שאדם 
מתחיל ללמוד איזה חכמה, כל פעם הוא מתחיל להתקדם. 
%break
אם הוא בעל כשרון, מתקדם יותר מהר, ואם הוא פחות בעל כשרון, 
מתקדם באיטיות. ובזמן שהאדם רואה, שהוא לא מתקדם כלום 
בחכמה, אז אומרים לו, החכמה הזאת היא לא בשבילך, 
%break
אלא אתה צריך ללכת וללמוד איזה מקצוע, ואין אתה מוכשר ללמוד 
חכמות. וענין זה אנו רואים, שנהוג בעולם, וזהו מתקבל על הדעת.
%break
וכאן טוען הגוף, הלא אתה רואה לפי היגיעה שהשקעת בעבודה 
דלהשפיע, ואתה רואה, לא די שלא הלכת קדימה אף שעל וצעד אחד, 
אלא להיפך. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא 
לא היה כל כך משוקע באהבה עצמית. 
%break
מה שאין כן עכשיו, לאחר שהשקיע עבודה, בכדי להתגבר על אהבה 
עצמית, הוא קבל יותר חשק, והוא מרגיש שהוא עכשיו יותר משוקע 
באהבה עצמית.
%break
נמצא, שיש כאן בעבודה זו, שרואים שהולכים אחורה ולא קדימה. 
והוא רואה את זה בבחינת ידיעה והרגשה ממש. היינו, שעכשיו, 
במקום שמטרם שהתחיל בהתגברות על אהבה עצמית, הוא חשב, 
שדבר זה הוא דבר קטן, 
%break
היינו לוותר על אהבה עצמית בכדי לזכות לרוחניות. כי תמיד היתה 
מחשבתו, איך אני יכול למצוא דרך, שאני אוכל ללכת בה, ושאני אשיג 
על ידה קצת רוחניות. 
%break
אבל אף פעם לא חשב, שיש לדאוג, איך לצאת מאהבה עצמית, 
שבטח שזה דבר שלא כדאי לחשוב על זה. אלא כל הדאגות היו, 
למצוא את הדרך הנכונה, המובילה את האדם להכנס בהיכל המלך, 
ולזכות להמטרה שבשבילה האדם נברא.
%break
%page 370
ועכשיו הוא בא לידי מצב, שאף פעם לא חלם על זה, היינו שאהבה 
עצמית תהיה אבן נגף להפריע מלהגיע להאמת. שתמיד הוא היה 
חושב, שהוא מוכן להקריב את עצמו, בכדי להגיע להאמת. 
%break
ועכשיו הוא רואה, שהלך עשר מעלות אחורנית, היינו שהוא לא מוכן 
לוותר כלום מאהבה עצמית שלו עבור הקדושה.
%break
וכשהגוף בא אליו עם טענות כאלו, הוא נמצא אז "רובץ תחת משאו". 
והוא בא אז למצב של יאוש, ועצלות, ורוצה לברוח מהמערכה, היות 
שהוא רואה עכשיו, שכל הטענות של הגוף הם טענות אמיתיות.
%break
אולם האמת היא, כמו שדברנו מזה הרבה פעמים. וזהו כמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין התקדמות להאמת. היינו, שמטרם שהתחיל 
בעבודה דלהשפיע, הוא היה מרוחק מהאמת, היינו משיעור הרגשת 
הרע שלו. 
%break
אבל אחר כך, שהשקיע עבודה בהתגברות על אהבה עצמית, אז הוא 
מתקדם להאמת, היינו שכל פעם הוא רואה יותר, איך שהוא משוקע 
בהרע, מראשו ועד רגליו.
%break
אמנם יש להבין, את כל הענין הזה למה לי. היינו, מדוע מטרם 
שהתחיל בעבודה דלהשפיע, לא היתה אצלו הרגשת הרע במידה 
גדולה. מה שאין כן בזמן שמשקיע כוחות דהתגברות, נעשה אצלו 
הרע יותר מורגש. 
%break
ולמה לא היה תיכף מגולה אצלו את כל מה שיש לגלות אח"כ, אלא 
שמתגלה בשלבים, בזה אחר זה, כל פעם קצת.
%break
והענין הוא, שסדר התגברות הוא בסדר והדרגה, כדרך מי שמרגיל 
עצמו להרים משקולות. מתחיל, נגיד על דרך משל, להרים חמישים 
קילו, ואח"כ הוא מוסיף והולך, כי ע"י תרגילים הוא יכול כל פעם 
להוסיף. 
%break
כמו כן בעבודת ה', היינו שמשום זה לא נותנים לו טעם גדול באהבה 
עצמית בהתחלה, כי בטח לא יוכל להתגבר. אלא כל פעם מוסיפים לו 
טעם באהבה עצמית, לפי ערך עבודה שלו. 
%break
היינו לפי מה שרואים, שהוא מוכשר להתגבר, כך מוסיפים לו טעם 
של תענוג באהבה עצמית, בכדי שתהיה לו היכולת להתגבר. ובזה 
נבין מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
%break
ומתעוררת השאלה, מדוע הוא כך. ולפי הנ"ל זהו פשוט. היינו שכך 
הוא הסדר גם בגשמיות, שהולכין מקל אל הכבד. 
%break
אי לזאת, מטרם שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דהתגברות, לא 
נותנים לו כח גדול באהבה עצמית, שלא יוכל להתגבר עליו, כי הוא 
עוד לא התחיל בעבודה דהתגברות. לכן אין הוא מרגיש טעם גדול 
באהבה עצמית.
%break
אבל כשהוא מתחיל להתגבר, אז נותנים לו תענוג וחשיבות יותר 
גדולה באהבה עצמית, בכדי שיהיה לו על מה להתגבר. ובזמן שהוא 
מתגבר בשיעור מה על אהבה עצמית, 
%break
אז נותנים לו שיעור יותר גדול בחשיבות של אהבה עצמית. על דרך 
זה הוא הולך ומרגיל את עצמו, איך להתגבר על תענוגים, בכדי שיוכל 
לומר, שכל מה שהוא מקבל, הוא אך ורק בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, שהאהבה עצמית נעשית אצלו כל פעם לדבר היותר קשה 
להתגבר, מטעם שכל פעם נותנים להרצון לקבל שלו יותר חשיבות, 
בכדי שיהיה לו כל פעם מקום עבודה להתגבר. 
%break
אבל צריכים להבין, ולמה מוכרחים מלמעלה לתת יותר חשיבות ויותר 
תענוג, שיהיה לו קשה להתגבר. ההתגברות הזאת על גשמיות, היה 
יותר טוב, אם לא היו נותנים הרבה חשיבות, אלא עם החשיבות 
שהיה מרגיש באהבה עצמית בתחילת עבודתו, 
%break
היה מספיק לו להתגבר על הגשמיות, והיה יכול תיכף להכנס בעבודה 
הרוחנית. ולמה לי עבודה זו בחינם, במה שהוא מתגבר על אהבה 
עצמית בדברים גשמיים. 
%break
הגם שבכל פעם יש לו התגברות יותר גדולה, אבל בשביל מה הוא 
צריך לעבוד בעבודה של אהבה עצמית מה שנוגע לגשמיות.
%break
אולם זה תיקון גדול. היות שידוע, שכל רבוי התענוגים, שמרגישים 
בתענוגים הגשמיים, הוא רק "נהירו דקיק" בערך מה שיש בתענוגים 
רוחניים. אי לזאת יוצא, אפילו לאחר שהאדם כבר עבר במבחנם של 
התגברות על תענוגים גשמיים, 
%break
%page 371
שהוא יכול לקבל אותם רק בעמ"נ להשפיע, זה המבחן מספיק רק 
על תענוגים קטנים, שהוא מסוגל להתגבר ולא לקבל אותם רק בתנאי 
שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אבל לא על תענוגים גדולים. ואי אפשר 
לתת לאדם תענוגים רוחניים, שבודאי יקח אותם בעמ"נ לקבל.
%break
לכן הוא מוכרח מקודם לעבור את העבודה בתענוגים גשמיים. ושם 
נותנים לו כל פעם לטעום טעם יותר גדול, מכפי שהתחיל בעבודה. כי 
מטרם שהתחיל בעבודה, הוא יכול לטעום טעם תענוג, כמו שנתנו 
באופן קבוע להתענוגים גשמיים. 
%break
מה שאין כן מי שנכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שהוא רוצה לזכות 
לרוחניות, אז מוסיפים לו טעם של תענוג בגשמיות יותר מהרגיל, 
%break
שהוא בכוונה תחילה, בכדי שירגיל להתגבר על תענוגים יותר גדולים, 
משיש בתענוגים גשמיים. כי זו היא בחינת הכנה, להיות מחוסן 
בעבודה דהתגברות, על תענוגים גדולים הנמצאים ברוחניות.
%break
ובהאמור אנו רואים, שנותנים, לאלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש, 
הוספה. היינו שמוסיפים להם יותר טעם באהבה עצמית. מה שאינו 
נמצא באלו אנשים, שאין להם ענין ללכת בדרכי השפעה. 
%break
וזהו כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וזהו 
מטעם, בכדי שיתרגלו בעבודה דהתגברות, היות שלתענוגים 
המרובים, שישנם בתענוגי הרוחניים כנ"ל, 
%break
אז לא יספיק לו מה שהוא התרגל להתגבר על תענוגים גשמיים, 
מכפי שנמצא אצלם התענוג מבחינת הקביעות שלהם. אלא בכל 
פעם מוסיפים יותר טעם וחשיבות, בכדי שיתרגלו כל פעם 
בהתגברות יתירה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו בהכתוב, מה שכתוב "שופטים ושוטרים 
תיתן לך בכל שעריך", איך נוהג זה בזמן הזה, לתת שופטים 
ושוטרים. אמנם בהיות כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', יש אז 
להבחין ב' בחינות:
%break
א. ענין בכח. היינו, קודם כל עשה לעצמו תכנית, מה עליו לעשות ומה 
עליו לא לעשות. היינו הבירור של טוב ורע. וזה הוא שעושה בכח, 
נקרא "שופט", שהוא אומר מה לעשות.
%break
ב. מה שאח"כ, צריכים להוציא לפועל מה שהיה בכח. ובפועל כבר 
נקרא "שוטר".
%break
והיות שעניני עבודה הוא עבודה לא של יום אחד, אלא כל יום ויום הוא 
צריך להתאמץ בעבודה, לכן אומר הכתוב לשון רבים, היינו "שופטים 
ושוטרים".
%break
וזה שאומר "תיתן לך" לשון יחיד, זה בא להשמיענו, שעבודה זו 
שייכת לכל יחיד ויחיד.
%break
וזה שאומר "בכל שעריך", יש לפרש כפשוטו, היינו ש"שער" נקרא 
מקום כניסה. שפירושו, שתמיד, כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', 
יש עליו לסדר את סדר העבודה בב' ענינים, שהוא בכח ובפועל, שהם 
בחינת שופטים ושוטרים.
%break
אולם בענין מה שאומר "בכל שעריך" יש לפרש לפי מה שאנו רואים, 
שיש כאן אצלנו בעולם הזה ב' מיני חיים:
%break
א. חיים גשמיים.
ב. חיים רוחניים.
%break
ומזה נמשך, שיש לנו ב' שערים:
א. שער, הדומה לשער בית הסוהר. וזהו כמו שכתוב (בתפלת "הודו", 
שאנו אומרים בערב שבת במנחה) "ישבי חושך וצלמות אסירי עני 
וברזל". 
%break
ומפרש שם "המצודת דוד": האנשים, היושבים במקום חושך, והמה 
אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל.
ב. שער, הדומה לשער המלך. כמו שכתוב "ומרדכי ישב בשער 
המלך".
%break
ובכל שער יש שומרים, העומדים על משמרתם. אבל יש לכל אחד 
מהשומרים פעולות הפוכות. היינו, שומרי בית הסוהר משגיחים, שאף 
אחד מהאסורים לא יצאו מבית הסוהר. מה שאין כן השומרים 
היושבים בשער המלך, משגיחים שאף אחד לא יכנס בשער המלך.
%break
הענין הוא, כי אלו האנשים המשוקעים באהבה עצמית, ויותר מתענוגי 
הגשמיות אין להם שום הבנה והרגשה, הם נקראים "הנמצאים בבית 
הסוהר". והשומרים לא נותנים להם לצאת. ובאיזה כח הם שומרים 
אותם, שלא יתנו להם לצאת. 
%break
%page 372
כי ברגע שהשומר רואה, שהוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, ולכנס 
בעבודה דלהשפיע, הם מוסיפים להם יותר תענוג באהבה עצמית. 
ובזה הם קושרים אותם בכבלי ברזל, שלא ירצו לצאת משם.
%break
ואחרי כל התגברויות, היינו שהשומרים רואים, שהאסורים רוצים 
לברוח מאהבה עצמית, ולהתחיל להכנס לאהבת ה', תיכף מוסיפים 
להם יותר טעם ויותר חשיבות, 
%break
בשיעור שאף פעם אדם לא חשב, שכל כך כדאי להישאר באהבה 
עצמית, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, שאהבה עצמית הוא דבר לא כל 
כך פשוט, כנ"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". ובזה יש כח 
להשומרים, שישגיחו, שאף אחד לא יברח מבית האסורים.
%break
אולם השומרים, שעומדים על משמרתם בשער המלך, התפקיד 
שלהם הוא, שלא נותנים לאף אחד להכנס לשער המלך. ומה הוא 
הכח שלהם, שיכולים להתגבר על אלו אנשים שרוצים כן להכנס 
להיכל המלך. 
%break
זהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ג) וזה לשונו "אלא הדבר 
דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו כל אוהביו, הנאמנים לו ביותר 
שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכל פנימה. 
%break
מה עשה. נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה, כקטן כגדול, יבוא אליו 
לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים 
רבים על פתחו של ההיכל, וציווה אותם להטעות בערמה את כל 
המתקרבים להיכלו. 
%break
וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך, אמנם נידחו 
בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד 
שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. 
%break
אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר, ומי שהוא שהתקרב אל 
הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת 
שבאו. וכן חזרו ובאו ושבו. 
%break
ורק הגיבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו 
השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל 
אחד על משמרתו".
%break
נמצא לפי זה, אשר השומרים שעומדים בשער המלך, הם מסיתים עם 
כל מיני טענות, ש"זה לא בשבילך", להכנס להיכל המלך. 
%break
ולכל אחד הם ממציאים סברות, שהאנשים האלו יבינו, שלא כדאי 
להם לתת בחינם יגיעה. ובעיקר, שיש להם כח עם כל מיני טענות 
להדיחם ולהחזירם מהמערכה של עבודת הקודש. וזה פירוש "בכל 
שעריך", היינו שער בית הסוהר ושער המלך.
%break
ועתה נבאר את סוף הפסוק, במה שמסיים "אשר ה' אלקיך נתן לך". 
ושאלנו, מה בא זה להשמיענו. הלא ידוע, שהכל בא מה'. 
%break
אלא כמו שהסברנו לעיל, שלאדם, הרוצה להינצל מכל אלו הטענות 
של השומרים, ישנה רק עצה אחת, שהיא אמונה למעלה מהדעת. 
פירוש, שכל מה שהשומרים אומרים, הם צודקים. אבל ה' הוא רחום, 
וחנון, ושומע תפלת כל פה, הוא נותן כח להתגבר על כל המכשולים.
%break
אבל יש כלל, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". היינו, שאין 
להאדם לחכות עד שה' יעזור לו להתגבר, אלא הוא צריך להתגבר 
בעצמו, ולעשות כל מה שיש בידו לעשות. 
%break
ורק לבקש, שה' יעזור שיוכל להתגבר, היינו עוזרו. ואם האדם 
משתדל בכל מה שבידו, אז הוא צריך לבקש מה', שהשתדלותו 
תעשה פרי. אבל אין לאדם לומר, שה' יעבוד בשבילו, אלא שה' יעזור 
לו בעבודתו, שיצליח לרכוש את הטוב.
%break
נמצא לפי זה, כיון שהאדם הוא העובד, וה' הוא רק עוזר לו, האדם 
עושה חשבון לעצמו, מפני מה הוא זכה להתקרבות ה' יותר מאחרים. 
הוא מטעם שאנשים אחרים לא היו מסוגלים להשקיע כל כך עבודה 
בלמעלה מהדעת, 
%break
ולא להסתכל על כל טענת הגוף, כמו שהוא היה כל פעם מתגבר 
בעבודתו, ואף פעם לא הסתכל על מחשבותיו של יאוש, מה שהגוף 
היה רוצה להכשילו. נמצא, שיש אז מקום לומר לאדם "כוחי ועוצם ידי 
עשה החיל הזה".
%break
על זה בא הכתוב, שעליו לדעת "אשר נתן לך ה' אלקיך", שאין זה 
אלא רק מתנת אלקים. היינו, שזה שהיה לך כח לתת שופטים 
ושוטרים בכל שעריך, היה רק מתת אלקים.
%break
%page 373
%H חמשה עשר באב
%break
במשנה (תענית דף כ"ו, ע"ב) "אמר רבי שמעון בן גמליאל, לא היו 
ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות 
ירושלים יוצאות בכלי לבן, שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. ובנות 
ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים. 
%break
ומה היו אומרות, בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן 
עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. (ובדף ל"א) "תנא מי שאין לו אשה 
נפנה לשם. תנו רבנן, יפייפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם 
ליופי, שאין האשה אלא ליופי. 
%break
מיוחסות שבהן, מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין 
האשה אלא לבנים". בעין יעקב מוסיף, "עשירות שבהן אומרות, תנו 
עיניכם בבעלי ממון. מכוערות שבהן, מה היו אומרות, קחו מקחכם 
לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים".
%break
ויש להבין, מה הוא הענין של ימים טובים לבנות ירושלים, היוצאות 
ומחוללות בכרמים, ומדברות לבחורים בקשר לשידוכים. 
%break
איזו צניעות יש בזה, שמשמע, שדבר זה הוא ענין, שימים טובים שהיו 
לישראל, גרם שבנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים. ויש להבין, 
מה הוא הקשר זה לזה.
%break
ידוע, שמלכות נקראת "בת", בסוד "אבא יסד ברתא". והנה במלכות 
אנו מבחינים ארבע בחינות הנקראות: חכמה, בינה, ז"א, ומלכות, 
המכונות ד' בחינות שבעביות.
%break
בחינה א', שהיא בחינת חכמה, נקראת יופי, כי ידוע בחכמה נקרא 
בחינת "יפה עינים".
%break
בחינה ב', שהיא בחינת בינה, נקראת אם הבנים, שהיא הולידה את 
זו"ן. ובינה, תכונתה היא, שהיא רוצה בהשתוות הצורה, להדמות 
להמשפיע. ומשום זה, המעלה שיש בבינה היא, שאנו מיחסים אותה 
לכתר, היינו שהיא רוצה להדמות לכתר, שהוא המשפיע.
%break
בחינה ג', שהיא בחינת וז"א, נקראת עשיר, כמו שכתוב "העשיר לא 
ירבה" (זהר, כי תשא, ובהסולם דף ב' אות ד'). וזה לשונו "העשיר לא 
ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא ז"א, שלא ירבה על יוד. 
%break
העשיר לא ירבה, זה הוא עמוד האמצעי, שהוא מבחינת עצמותו נוטה 
לימין, לחסדים, ואינו צריך לחכמה. על כן נקרא "עשיר".
%break
בחינה ד', שהיא בחינת ומלכות, נקראת עניה ודלה, כמו שכתוב 
"לית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וידוע, שמלכות 
נקראת בחינת אמונה. וזהו כמו שנאמר אצל אברהם "והאמין בה' 
ויחשבה לו לצדקה". 
%break
שענין אמונה נקרא צדקה, כדרך שנותנים צדקה לעני ולא דורשים 
שום תמורה. כך הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שלא דורש שום 
תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. נמצא, כאילו שאמונה נקרא דל, שדומה 
לעני, שאינו מחזיר שום דבר עבור הצדקה, שנותנים לו.
%break
ובהאמור נפרש את המשנה של "בנות ישראל יוצאות. ידוע, ימים 
טובים נקראים, שיש עליות העולמות וגלויים. אי לזאת, יש אז הזמן 
לגלויים, ואז "בנות ירושלים יוצאות". "יוצאות" היינו מהעלם להגלוי. 
וכל ספירה וספירה מראה את חשיבותה.
%break
וידוע שיש ד' בחינות דאור ישר, שפרוש, שבמלכות עצמה, היינו 
בהרצון לקבל, שזה היא מלכות מבחינת אור ישר, שתכונתה מכונה 
מקבל בעמ"נ לקבל, נבחן שם ארבע בחינות, 
%break
כמו שכתוב (פתיחה לחכמת הקבלה, דף ו' אות כ') וזה לשונו "ומה 
שה' בחינות הקבלה שבבחינה ד' נקראות בשם הספירות כח"ב תו"מ, 
הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, 
%break
דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה כלי קבלה על הע"ס, הכלולות באור 
העליון, בסוד "הוא אחד ושמו אחד", וכו', נבחן שם הלבשתה לע"ס 
ע"פ אותן הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' בחינות שבה הלבישה 
הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, וכו'". עד כאן לשונו.
%break
%page 374
ואלו הבחינות הנ"ל מתגלות ב"ימים טובים", היינו שכל ספירה מגלית 
את מעלתה. והסדר הוא, כי בחינה א', הנקראת חכמה, אומרת 
"בחור". היינו מי שראוי להיות בחור מעם, אז היא מגלית המעלה 
שלה, שבה נמצא בחינת היופי. 
%break
היינו כנ"ל, שחכמה נקראת "יפי עינים", כמו שנאמר "עיני העדה", 
שהכוונה על חכמי העדה. לכן בחינת חכמה נקראות יפייפיות. ולכן 
אמרו, ש"אין האשה אלא ליופי". 
%break
שענין הכלי קבלה באופן כללי, שהרצון דלהטיב לנבראיו ברא כלי 
לקבל את הטוב והעונג, הוא על אור החכמה. ומשום זה "אשה" 
הנקראת כלי קבלה, הוא רק על חכמה.
%break
"מיוחסות שבהן מה היו אומרות". ענין "יחוס" פרוש, שיש לו שורש 
גבוה. למשל שאומרים, הוא נכד מאדם גדול, היינו השורש שלו הוא 
שורש גבוה מאוד. הנה ספירת הבינה, הנקראת בחינה ב', מראית 
מעלתה שהיא משתוקקת להשתוות הצורה, 
%break
שע"י יכולים לבוא ולהדבק בהשורש, שהוא בחינת המאציל והכתר. 
נמצא, שספירת הבינה מראית, שהיא דבוקה בהשורש. 
%break
וזה נקרא "יחוס משפחה", היינו שהבנים, שהיא תוליד, תהיה בהטבע 
שלהם אותה תכונה שיש לה, ממה שיש לה השתוות עם השורש. וזה 
שכתוב "מיוחסות שבהן, מה היו אומרות, שאין האשה אלא לבנים".
%break
פרושו, שהכלי קבלה, הנקרא "אשה", צריכים להשתדל שיוליד בנים, 
היינו שהבנים שיולידו, יהיו בנים חשובים. וזה שנאמר "תנו עיניכם 
למשפחה", היינו יחוס משפחה. 
%break
זאת אומרת, שבינה הראה מעלתה, שיש לה דביקות בהשורש, שזה 
נקרא השתוות הצורה, שהשורש של בינה הוא הכתר, שהוא רצון 
להטיב ולהשפיע. אי לזאת, מעלתה היא, שהיא מולידה כח השפעה 
להבנים, שיולידו אח"כ.
%break
"עשירות שבהן אומרות, תנו עיניכם בבעלי ממון". בחינה ג', שהיא 
בחינת ז"א, נקראת בחינת עשיר, משום שיש לו חסדים, הוא נקרא 
"עשיר, שהוא שמח בחלקו ואינו זקוק לחכמה". אבל יש לו הארת 
חכמה גם כן. אבל הוא נוטה לחסדים. 
%break
ומבחינה זו הוא דומה לבינה כנ"ל, שהיא מקור החסדים, הנמשכת 
מהשורש הכתר, שהיא רוצה להדמות לשורשה. אבל יש לו הארת 
חכמה.
%break
ובזה"ק (כי תשא, דף ב' ובהסולם אות ד') כתוב שם וזה לשונו 
"העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא ז"א, שלא ירבה על יוד, 
וכו'. וזה שכתוב, העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שהוא מבחינת 
עצמותו, נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה. 
%break
על כן נקרא עשיר. ונאמר לו, שלא ירבה על יוד", שפירושו, שלא 
ירבה על י', אלא יקח אור דחסדים עם הארת חכמה. עיין שם.
%break
וזה שכתוב "עשירות שבהן", היינו בחינה ג', שהיא בחינת ז"א, 
הנקרא אור דחסדים בהארת חכמה, שז"א נקרא עשיר. הספירה 
הזאת שבמלכות מראית את מעלתה, שיש בה. וזה שכתוב "תנו 
עיניכם בבעלי ממון".
%break
"והמכוערות שבהם", היינו עצם בחינת מלכות הנקרא בחינה ד' 
שבד', שעליה היה צמצום, ולכן בחינה זו נקראת דלה ועניה, כמו 
שכתוב בזה"ק, שמלכות נקראת "דלה ועניה, דלית לה מגרמה ולא 
מידי, אלא מה דיהב לה בעלה". 
%break
ידוע, ש"מלכות שמים" צריכים לקבל בבחינת למעלה מהדעת, שזהו 
נקרא בחינת אמונה, להאמין בה', אף על פי שהגוף בא עם הרבה 
שאלות וטענות ותביעות. 
%break
אז צריכים לומר "עינים להם ולא יראו, אזנים ולא ישמעו", אלא לקבל 
הכל למעלה מטעם ודעת. ולא עוד, שזה צריך להיות בבחינת צדקה, 
כמו שנאמר אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
%break
והטעם הוא, כמו כשנותנים צדקה לעני, שאין דורשים מהעני שום 
תמורה, כי אין להעני מה להחזיר לו, כי אין לו רק מה שנותנים לו. 
%break
כך צריכה להיות קבלת עול מלכות שמים, בלי שום תמורה חזרה, 
אלא "בלתי ה' לבדו", כאילו אין מה להקב"ה להחזירו לאדם תמורת 
עבודתו בקבלת עול מלכות שמים.
%break
%page 375
ובאמת, מדוע צריכה להיות האמונה בדרך הזה דוקא. זהו מטעם 
הידוע, היות שעל הכלים דקבלה היה צמצום, בכדי שיהיה מקום 
לעבודה, היינו להגיע ע"י זה להשתוות הצורה, המכונה "דביקות". 
%break
ודוקא בכלים האלו, הנקראים "ביטול כלים דקבלה", ומשיגים כלים 
דהשפעה, שהאדם יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. ובכלים האלו מאירים 
כל הטוב והעונג, מה שהבורא רצה להטיב לנבראיו.
%break
אבל אצל הנבראים, שנבראו בכלים דקבלה, ואומרים להם, שצריכים 
לעבוד למעלה מהדעת, עבודה זו נקראת "עבודה בלתי חשובה". 
ונקראת בחינת "מטה בחשיבות". כי לאדם בר דעת לא מתאים, 
שיעשה מעשים, מה שהשכל לא מסכים למעשים כאלו.
%break
וזהו על דרך מה שאמר אאמו"ר זצ"ל על הפסוק, שאמר הקב"ה 
למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. 
ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים 
של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. 
%break
כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל 
אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את 
הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל 
לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. 
%break
אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה 
פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו 
הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל. 
%break
וצריכים לדעת, כי ענין פרעה ומצריים, הם מרמזים גם לבחינת פרעה 
ומצריים שיש בלב ישראלי. 
%break
ויהי לנחש, היינו תיכף כשעוזבים את בחינת אמונה, הנקרא בחינת 
מטה בחשיבות, נופלים תיכף להקליפות. שדוקא ע"י האמונה למעלה 
מהדעת יכולים לזכות לכל השלימות.
%break
ובהאמור, שעיקר העבודה היא בזמן שאין להאדם שום בסיס של 
שכל, שתהיה לו היכולת לבנות על יסוד זה. ובבחינת אמונה אין לו 
שום יסוד בהשכל שלו. 
%break
ומשום זה, במקום שהאדם לא רואה, שיהיה לו מזה תועלת עצמו, 
תיכף נאבדים לו כוחות עבודה, ונעשה אז כמו בול עץ בלי שום רצון 
וכח.
%break
ודוקא אז האדם יכול לראות את האמת, אם יש לו אמונה למעלה 
מהדעת, שתהיה לו היכולת לומר לגופו, הבא אליו בטענות צודקות 
לפי השכל. ואומר לו הגוף, האם לא מספיק לך לראות האמת, שאין 
שום מציאות להתקדם בהדרך שלך, 
%break
ותגיד לי, אדרבא, כמה ידיעות חסרות לך עוד, בכדי שאתה תשמע 
בקולי, להרים את הידים, ולומר, עכשיו אני הגעתי לנקודת האמת, 
שהדרך הזו, שצריכים לעבוד רק לשם שמים, זה לא בשבילי, ובשביל 
מי כן אני לא יודע, אבל מה אני יודע, שזה לא בשבילי.
%break
והגם שחז"ל אמרו אחרת (סנהדרין, דף ל"ז ע"א) וזה לשונו "לפיכך 
כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם", אבל מה אני אעשה, 
שאני רואה את המציאות, שאין בידי לקיים את המציאות הזאת, 
%break
היינו לומר, שאני מוכרח לעשות הכל לשם שמים. ולפיכך עבודה של 
אמונה נקראת עבודה בלתי חשובה.
%break
ובהאמור נפרש את מה ש"המכוערות היו אומרות, קחו מקחכם לשם 
שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים". 
%break
הנה בחינה ד' שבמלכות, שהיא נקראת דלה ועניה, כנ"ל, עבודה זו 
מכוערת אצל אדם, כי אין כאן להסתכל על יופי של רוחניות, ולא על 
בחינת יחוס משפחה שברוחניות, ולא על ממון שברוחניות.
%break
אלא מה יש כאן, רק דברים שאין הדעת והשכל יכולים לסבול אותם. 
כדמיון דבר מכוער, שאדם מרחק עצמו, כמו שכתוב (חולין, מ"ד) 
"הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו". ומה הם יכולות לומר להבחור הזה, 
שרוצה להיות בחור מעם "קחו מקחכם לשם שמים". 
%break
%page 376
היינו, שאין אנו יכולים להבטיח לכם משהו בתועלת עצמו, אלא אם 
אתם רוצים להיות בחור מעם, אתם מוכרחים לקבל את מקחכם רק 
לשם שמים. היינו, אם אתם יכולים להסכים על תנאים אלו, אתם 
יכולים לקחת אותנו, אחרת אין ממה לדבר.
%break
אולם גם זה לא פשוט, אלא אנחנו רוצים ש"תעטרונו בזהובים". 
ופירש רש"י, "תעטרונו בזהובים", שלאחר נשואין תתנו לנו תכשיטים 
ומלבושים נאים. ואאמו"ר זצ"ל אמר, שהגם שהאדם מסכים לקבל על 
עצמו את המקח לשם שמים. 
%break
היינו, אפילו שהיא מכוער, ואינו מסתכל על שום דבר, אלא שזהו כמו 
"כלה כמות שהיא", מכל מקום היא דורשת, שאח"כ ימשיך לה את 
האור תורה, היינו שישתדל להשיג טעמי תורה וטעמי מצות. 
%break
כי אחרת היא לא מסכימה, מטעם כי "מאן דלא ידע צוויה דמארי, איך 
יעביד ליה". וזהו שאמרו "ובלבד שתעטרונו בזהובים". היינו, שהגם 
בבחינת אמונה הוא למעלה מהדעת, אבל אח"כ צריכים להמשיך את 
האור תורה.
%break
ובהאמור אנו רואים שני דברים, שהם בהפוכים זה מזה:
מצד אחד, האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת בלי שום יסוד.
מצד הב', צריכים להשיג טעמי תורה ומצוות.
%break
ועל דרך זה אמר אאמו"ר זצ"ל, מה שאנו אומרים בברכת "אשר יצר, 
וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, וכו', שאם יפתח אחד מהם או 
יסתם חד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך, וכו'". 
%break
ואמר, שענין סתימה הכוונה על האמונה, שהיא צריכה להשאר 
בסתימה. וזה פירוש "אם יפתח", אלא צריך להשאר בסתימה. "או 
יסתם" פירושו, היינו טעמי תורה ומצוות. אלא אמונה ישאר בלמעלה 
מהדעת, וטעמי תורה ומצוות יהיו מגולים.
%break
%page 377
%H הכנה לסליחות מהו
%break
ידוע, לכל דבר שרוצים, צריכים להכין את האמצעים, להשיג את 
הדבר. לפי זה מה האדם צריך להכין, בכדי שיקבל סליחות. בגשמיות 
אנו רואים, שאין אדם אומר להשני "סליחה", אלא אם כן שעשה לו 
משהו, שעל ידי זה השני נפגע, 
%break
בכסף, או בכבודו, או ביסורי הגוף, שגרם לו איזה חבלה וכדומה. אז 
שייך לומר, שחבירו יבקש ממנו סליחה, שיסלח לו על החטא שעשה 
לו. וכאן יש להבחין ב' דברים:
%break
א. אם לא עשה לו שום דבר ומבקש ממנו סליחה, השני מסתכל עליו 
כמו על אדם שאיננו שפוי בדעתו. נצייר לעצמנו, אם אנו רואים אדם 
הולך ברחוב, ואומר לכל אחד "סליחה, סליחה", מה היינו אומרים 
עליו, בטח שהוא משוגע, כי "סליחה" שייך לומר רק על איזו עבירה.
%break
ב. אם אדם עשה להשני הפסד גדול מאוד, והוא מבקש ממנו סליחה, 
כעל דבר קטן שעשה לו, בטח שלא יקבל את מבוקשו, כי הוא עשה 
נגדו עבירה גדולה, ומבקש ממנו סליחה, כאילו הוא עשה דבר קטן. 
%break
בטח שדבר זה אינו בא בחשבון, שיסלח לו. אלא האדם מודד את 
שיעור הפגיעה, שעשה בחבירו, בשיעור זה הוא עושה את האמצעים, 
שחבירו יסכים לסלוח לו.
%break
וזה אנו רואים בסדר הנהגה בגשמיות, איך האדם מתנהג בענין 
הסליחה שבין אדם לחבירו. ומבין אדם לחבירו, אנו צריכים ללמוד 
אותו סדר בין אדם למקום. זאת אומרת, כשהאדם הולך לבקש סליחה 
מאת ה', שיסלח לו על עוונותיו, גם כן נוהגות ב' בחינות הנ"ל.
%break
א. שלא שייך לומר סליחה על הלא דבר, רק על מה שפגע בהשני. 
אחרת הוא נראה כאדם בלתי נורמלי. או שמתלוצץ מהשני, בזה 
שהוא מבקש ממנו סליחה.
%break
ב. שסדר הביקוש של הסליחה, הוא לפי ערך שפגע בהשני. אי לזאת, 
כשהאדם בא לבקש מה', שיסלח לו על מה שחטא כנגדו, ופגם 
בכבודו יתברך, אז האדם צריך לחשוב מחשבות, בענין מה שחטא 
להבורא. 
%break
היות אם האדם לא מרגיש שום חטא, ומבקש סליחה, הרי כאילו הוא 
מתלוצץ, וצועק, ובוכה, ומבקש מהבורא סליחה, בו בעת שהוא לא 
מרגיש בעצמו שפגע משהו בכבוד המלך.
%break
והסיבה מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, הוא כמו שאמרו חז"ל 
(יומא פ"ו:) "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשה לו כהיתר". ומזה 
נמשכת הסיבה, מה שאין האדם מרגיש את חטאיו, בזמן שהוא הולך 
לבקש סליחה מה'.
%break
נמצא, לפי הבחנה ב', היינו להבחין בגדלות החטא, יש צורך שהאדם 
צריך מקודם לתת דין וחשבון על גודל הפגם, מה שפגם בכבוד המלך. 
אחרת לא שייך לומר "סליחה". 
%break
רק שהאדם צריך להשתדל, עד כמה שאפשר, שיוכל לתת את 
הביקוש, שימחול לו על עוונותיו, כפי מה שחטא, שיהיה משקל שוה.
%break
והנה חז"ל אמרו (סוכה נ"ב), שאצל הרשעים נדמה להם החטאים 
כחוט השערה, ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה. ונתעוררת השאלה, 
הדמיון הזה מהו. היינו, אמרו "נדמה להם". אבל מהו האמת.
%break
והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש 
את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה, אז, כשמתחיל 
לחשוב "הלא גם אני יהודי". 
%break
והיות כעת הוא חודש אלול, ומנהג ישראל הוא בכל הדורות, כיון 
שהוא חודש של רחמים, וכל מי שבשם ישראל יכונה, ידוע שעכשיו 
הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל, 
%break
וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה 
על החטאים, אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש 
סליחה מה'.
%break
%page 378
אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם 
להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול 
לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו. 
%break
אי לזאת, כל אלה שהולכים לומר ולבקש סליחה, בלי שום הכנה על 
מה שהם מבקשים סליחה, אין זה אלא כמו מי שמבקש ממי שהוא 
סליחה, אף על פי שהוא עשה נגדו דברים רעים, שעל זה צריכה 
להיות חרטה אמיתית, על מה שהוא עשה. 
%break
והוא מבקש סליחה, כאילו חטא נגדו בדבר של מה בכך. וממילא אין 
הדבר של ביקוש סליחה ענין ערך של ממש, כמו שצריך להיות על 
חטא ממש.
%break
ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם 
לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על 
החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. 
%break
והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו 
נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה 
בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.
%break
וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה 
בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא 
מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, 
היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. 
%break
אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו 
האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. 
%break
וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'. היות, כיון שאין 
לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד 
שמים, ולא לפגוע בו.
%break
אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על 
עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח 
התגברות, ולהתחזק באמונת ה'. וידע, איך להתנהג בין אדם למקום 
עם קצת יראת הכבוד.
%break
זאת אומרת, כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר 
אחד חסר לו. היינו, לעשות חשבון נפש, מה ההבדל בין יהודי לנכרי, 
אשר עבור זה אנו עושים ברכה בכל יום "ברוך אתה ה' שלא עשני 
גוי". ואין האדם נותן תשומת לב במה שאומר "שלא עשני גוי". 
%break
היינו, שהוא לא מסתכל על עצמו, במה הוא ישראל ולא גוי. שצריכים 
לדעת, כי עיקר ההבחן הוא באמונה, שישראל מאמין בה', והגוי אין לו 
אמונה בה'.
%break
ולאחר שכבר יודע את ההבחן הזה, הוא צריך לבדוק עצמו, מהו 
שיעורו באמונת ה'. היינו כנ"ל בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עד כמה 
הוא מוכן לוותר לטובת אמונתו בה'. 
%break
ואז תהיה לו היכולת לראות את האמת. שפירושו, אם הוא מוכן 
לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק 
בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא 
יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר.
%break
נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו 
האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא 
רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך 
לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. 
%break
אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם 
בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. 
והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם.
%break
ובהאמור נבין מה שכתוב בפרשת נצבים (שישי) "כי המצוה הזו, אשר 
אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים 
היא, ולא מעבר לים היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך 
לעשותו".
%break
ולשון "כי המצוה הזאת", לאיזה מצוה הוא מתכוון. וכמו כן יש להבין, 
מהו הפירוש "לא נפלאת הוא ממך". והענין הוא כנ"ל, שעיקר המצוה 
היא מצות אמונה, היינו להאמין בה'. ואח"כ יכולים לקיים מצוותיו. 
%break
%page 379
ובמצות האמונה, כאן באים כל המקטרגים וכל ההפרעות. והגוף 
מתחיל להקשות הרבה קושיות, בין שהגוף בעצמו שואל. וכמו כן מה 
שהגוף שומע שאלות על האמונה מאנשים אחרים.
%break
והם באים להאדם, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות 
שמים "כשור לעול וכחמור למשא", היינו הכל למעלה מהדעת. פתאום 
נעשה הגוף פיקח, ומתחיל לחקור חקירות. ושאלות "מי ומה". ובשום 
אופן לא נותן לו לקבל עליו את מצות האמונה. 
%break
והקושיות של הגוף הם כל כך חזקות, עד שאין האדם מסוגל לתת לו 
תירוצים על שאלותיו. ואז בא האדם במבוכה, שאין לו כח להתגבר על 
טענותיו הצודקות, לפי השכל שהוא שואל. והשאלות של הגוף הוא 
ממש פלאי.
%break
על זה בא הכתוב ואומר לנו "כי המצוה הזאת", היינו מצות אמונה, 
"לא נפלאת הוא ממך". היינו, שאין אתה צריך לתת תשובות להגוף 
על שאלותיו, מה שהוא שואל תוך הדעת, כי מצוה האמונה היא דוקא 
נבנית על למעלה מהשכל. 
%break
היינו, שאין השכל החיצוני, שניתן לאדם, יכול להשיגה. ועל כן אין 
אתה צריך לתת לו תשובות על השאלות הפלאות שלו.
%break
כי האדם צריך להאמין, שכל השאלות, מה שהגוף שואל, איננו באות 
בכדי שתתרץ אותם. אלא להיפך, השאלות האלו באו לאדם, בכדי 
שיהיה לו מקום, להאמין בלמעלה מהדעת. 
%break
אחרת, אם הגוף היה מבין, עם השכל שלו, את זה שהאדם רוצה 
לעבוד לשם שמים, היה זה בתוך הדעת. והיה נקרא זה "ידיעה" ולא 
אמונה. כי דוקא במקום שאין שכל האדם מגיע להשיג, שם, אם עושה 
משהו, הרי זה רק על בסיס אמונה.
%break
ובהאמור יוצא, שאין האדם צריך להיות בעל כשרון גדול, בכדי 
שתהיה לו היכולת לענות להגוף על שאלותיו. כי כל התשובות הוא 
למעלה מהדעת, הנקרא "אמונה". 
%break
וזה נקרא "כי לא בשמים הוא, ולא מעבר לים", שצריכים לעשות 
תחבולות גדולות. אלא בתכלית הפשיטות. וזה נקרא "בפיך ובלבבך 
לעשותו". היינו רק רצון שיהיה בהלב, יכולים להתגבר.
%break
אבל ענין של "למעלה מהדעת" צריך ביאור. היות שיש שם להבחין 
הרבה הבחנות. ואאמו"ר זצ"ל אמר, שלמעלה מהדעת נקרא, שהאדם 
צריך לצייר לעצמו, איך הוא היה מקיים תורה ומצות, 
%break
באם הדעת שלו היה מחייב אותו, שכדאי לעסוק בתורה ומצות. 
דהיינו, אילו הוא היה מרגיש את הטעם של כל מצוה ומצוה, את 
הטעם שיש בה.
%break
כי האדם צריך להאמין, כי כמו שיש בתענוגים גשמיים, למשל 
בתענוגים של אכילה, או שתיה, או כבוד, וכדומה, שאנו רואים, שבכל 
דבר יש טעם אחר, כמו כן אנו צריכים להאמין, שיש בכל מצוה ומצוה 
טעם מיוחד. 
%break
ולפי זה, אם הוא היה טועם את שנוי הטעמים בעת התעסקותו 
בתו"מ, איזה התלהבות וחיות היה מרגיש בעת עבודתו. 
%break
כי הדעת היה מחייבתו, שיעשה לעצמו תמונה בעבודה, מה שמתאים 
לעובד ה'. והיה מסתכל על כל הדברים, שהיו רוצים להפריע אותו 
מעבודתו, שהיו דומים בעיניו כקליפת השום, שאין כדאי להסתכל 
עליהם.
%break
ולפי הציור הנ"ל, שהוא מצייר לעצמו בתוך הדעת, אותו צורה הוא 
צריך לעשות למעלה מהדעת. 
%break
היינו, שהגם שאין לו שום הרגשה, שיהיה משהו, שהדעת יחייבו, 
ומכל מקום הוא עובד, בדיוק כאילו היה לו דעת חזקה והרגשה חזקה. 
ובזמן שהוא עושה כך, זה נקרא שהוא "עובד למעלה מהדעת".
%break
אולם, כל זמן שהוא מרגיש, שאילו היה לו דעת, היה עובד ה' ביתר 
חשק ויותר התמדה, נמצא, שהוא עובד עדיין בתוך הדעת. היות שיש 
עדיין הפרש בין דעת ולמעלה מהדעת. ודוקא בזמן שאין לו הפרש, זה 
נקרא "למעלה מהדעת".
%break
%page 383
%H הטוב ומטיב לרעים ולטובים
%break
אנו אומרים "וכל מאמינים וכו', הטוב. ומטיב, לרעים ולטובים". ויש 
להבין זה בעניני העבודה היינו אלו שרוצים להתקרב לה', ושזה נקרא 
אצלם טוב, היינו שרק לזה הם מצפים, שיזכו לבוא לדביקות ה', 
%break
א"כ מה יש לפרש כאן "לרעים ולטובים". היינו מדוע הם נקרא 
בבחינת "רעים" אם אנו מדברים באדם שרוצה להגיע להטוב שנקרא 
אצלו דביקות ה', ולפי"ז, מה אנו מכנים מדרגת "טובים".
%break
ולהבין זה צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה, שידוע שענינו 
הוא, להטיב לנבראיו, ולפי"ז משמע מה שאנו אומרים "וכל מאמינים 
וכו', הטוב. ומטיב". 
%break
הכוונה, כמו שאמרו חז"ל "שמדרך הטוב להטיב". וע"ז אנו מאמינים 
שהוא מטיב לרעים ולטובים. היינו שגם הרעים יקבלו את הטוב ועונג.
%break
ולפי פירוש הפשוט צריכים לומר, "רעים" נקראים אלו אנשים שעושים 
רע לאחרים, היינו שהם דואגים אך ורק לטובת עצמם, ולא להשפיע. 
ו"טובים" אלו אנשים שאוהבים לעשות טוב לאחרים שהם האנשים 
הנקראים טובים. 
%break
ומשום זה צריכים לפרש "הטוב. ומטיב לרעים ולטובים" היינו שגם 
אנשים רעים שהם משוקעים באהבה עצמית שגם הם יקבלו טוב 
ועונג.
%break
ולפי הכלל שאנו לומדים שעל כלים דקבלה בעמ"נ לקבל היה צמצום 
והסתר, שבמקום הזה לא יחזור האור להאיר והוא ישאר בבחינת חלל 
פנוי מאור, והצמצום הזה הנקרא צמצום א' שאף פעם לא יתבטל, רק 
הצמצום ב' יתבטל, 
%break
אבל המקבל בעמ"נ לקבל אף פעם לא יקבל, א"כ איך אפשר 
להתקיים "ומטיב לרעים ולטובים", הלא אין להם כלי קבלה על שפע 
עליונה הנקרא "להטיב לנבראיו".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר פעם, היות שיש באדם ב' מיני כלים: א. כלים 
דהשפעה, ב. וכלים דקבלה, הנקרא בלשון הקבלה, "כלים דפנים" 
שהם כלים דהשפעה. "וכלים דאחורים" שהם כלים דקבלה. 
%break
וכלים דהשפעה נקראים כלים טובים, ויש אנשים שיכולים לתקן עצמם 
רק בכלים דהשפעה, זאת אומרת שרק בכלים דהשפעה הם יכולים 
לכוון שיהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע. 
%break
ולא יותר. ויש אנשים שזוכים למדרגה יותר גדולה היינו שגם בכלים 
דקבלה הם יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש, את ענין "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים". שהאדם 
צריך להאמין שהקב"ה נותן עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא 
לטהר מסייעין אותו", ומשום זה כשמבקשים מהקב"ה שיתן לו הכח 
שיוכל לכוון המעשים שלו שיהיה בעמ"נ להשפיע, 
%break
שיבקש תפלה שלימה, זאת אומרת שהקב"ה יעזור לו, שיהיה לו כח 
התגברות בעמ"נ להשפיע, גם על כלים דקבלה שלו, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, וזה נקרא לרעים היינו כלים דקבלה. ולטובים כלים 
דהשפעה. ושניהם יהיו הכוונה לשם שמים.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, איך שייך לומר באדם הרוצה שהקב"ה 
יקרב אותו לעבודתו שיוכל לכוון מעשיו לשם שמים, ומדוע הם 
נקראים, רעים. ובהנ"ל יהיה הפירוש שאלו שרוצים שגם הכלים 
דקבלה הנקראים "כלים רעים", שגם הם יקרבו לה'. 
%break
את זה אנו מכנים רעים. נמצא כשמדברים מכלים רעים שיתקנו 
בעמ"נ להשפיע. זהו מדרגה יותר גדולה מבחינת טובים, כי טובים 
הכוונה שהוא רוצה מה' שיתן לו כח שיוכל להתגבר עליהם ולכוון 
בעמ"נ להשפיע.
%break
ובענין יצר הרע, ויצר טוב. אמר אאמו"ר זצ"ל, יצר הוא מלשון ציור, אי 
לזאת יש לפעמים שהיצר היינו שבאה לאדם ציור, על קיום תו"מ לשם 
שמים, 
%break
%page 384
ציור טוב היינו שמתחיל להרגיש ענין טוב ועונג שיהיה לו בזה שיזכה 
להתדבק בהקב"ה, ויהיה דבוק עם השורש, שברא את כל הנבראים, 
שכוונתו של הבורא היה כדי להטיב לנבראיו.
%break
אז הציור הזה מביא לאדם השתוקקות גדולה לעזוב את כל עניני 
הגשמיים, היות שהוא מרגיש שהכל הוא בחינת של דברים, שאין 
להם זכות קיום, והכל יתבטל, ועל כל דברים גשמיים שהוא מסתכל 
עליהם, 
%break
הוא אומר שלא כדאי שבשביל אלו דברים של מה בכך, יתן את החיים 
שלו, בכדי להשיג אותם. אלא שהוא מרגיש, שכדאי לוותר על הכל, 
בכדי להגיע לדביקות ה' ושיהיה לו חיבור עם כל הנשמות שהיו 
בעוה"ז וזכו לחיי עוה"ב ויזכה לכנס להישיבות, 
%break
כמ"ש בזה"ק מתיבתא דרשב"י, מתיבתא דמט"ט, וכו'. נמצא, שהציור 
הטוב שקיבל על רוחניות, זה גורם לו להתרחק מתענוגי הגוף, 
ולהתקרב לתענוגי הנשמות, 
%break
היות שהוא משתוקק כמו שאמרו חז"ל "עולמך תראה בחייך, 
ואחריתך לחיי עוה"ב" (עי בהקדמה לתע"ס אות פ"ט). זהו יצר הטוב.
%break
ולפעמים יש שבא לאדם ציור רע, היינו שמביא לו ציור שאם הוא יקבל 
עליו לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, ושכל עבודתו יהיה 
במס"נ לה'. 
%break
אז בא לו ציורים כאילו הוא נאבד מהעולם, המלאה חדות חיים, ועוזב 
את כל המשפחה שהיה עמהם תמיד בצותא אחד, פתאום עוזב 
אותם. וכל התשוקות שהיה משתוקק להשיג אותם, וחשב שקצת כן 
השיג וקצת לא, אבל עכשיו בפעם אחת הוא אובד הכל, 
%break
ומרגיש אז כאילו כל העולם חשך בעדו, ולא מוציא בעצמו שום רצון 
ותשוקה, שיהיה לו היכולת להתגבר על כל הציורים מה שהוא מקבל 
עכשיו; על עולם הגשמי.
%break
ויותר מזה האדם מתפלא איך שאף פעם לא הרגיש כל כך חשיבות 
את עולם הגשמי מכפי שהוא מרגיש עכשיו, וכבר עבר עליו הרבה 
פעמים שהיה מסכים, לעבוד במס"נ, שיהיה הכל לטובת ה', ולא 
לתועלת עצמו. 
%break
אבל אף פעם לא הרגיש את טעם בחיים הגשמיים כמו שנראה לעיניו 
עכשיו, במצב כזה שקבל ציורים כל כך רעים על רוחניות, וציורים 
טובים על גשמיות. וזה נקרא יצר הרע.
%break
ובהאמור יש לפרש מ"ש ב-"ועל חטא שחטאנו לפניך באֹנס וברצון", 
וכו', ואח"כ אומרים, "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע". וכולם 
שואלים וכי ה-"ועל חטא" הקודמים היו ביצר טוב, ולא ביצר הרע. הלא 
כל עבירות באים רק מיצר הרע.
%break
ובהנ"ל יש לפרש על מה שקבלנו עלינו לשמוע מה שאומר לנו ציורים 
רעים, על רוחניות. זאת אומרת מצד אחד אנו משוקעים בכל החטאים 
הגשמים, 
%break
ונוסף לזה על רוחניות אנו מקבלים ממנו ציורים רעים, וזה יכולים 
לפרש "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" בציורים רעים על רוחניות.
%break
%page 385
%H ענין חשיבות הכרת הרע
%break
בזה"ק בראשית (חלק ב' ובהסולם אות רי"ח, רי"ט) כתוב שם וזה 
לשונו, "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. יקוו 
המים, היינו התורה המכונה מים. 
%break
אל מקום אחד, היינו ישראל. וזה שכתוב, יקוו המים אל מקום אחד, 
אשר מים, פירושו תורה, ומקום אחד, פירושו ישראל, מקבלי התורה, 
כנ"ל. 
%break
לאפוקי אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה, ועל כן נשארה 
הארץ חרבה ויבשה. והתורה היא ישוב העולם, ובה מתקיים. ואומות 
העולם שלא קבלו אותה, נשארו חרבות ויבשות", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את דברי הזה"ק, שמפרש על בחינת הכלל, דהיינו על 
ישראל ואומות העולם. אבל איך זה מתפרש על הפרט, היינו בחינת 
ישראל ואומות העולם בגוף אחד. 
%break
כידוע, שהזה"ק אומר, "שכל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו", שהוא 
כולל בעצמו כל הע' אומות, וישראל.
%break
ובפרקי אבות (פ"ד מכ"א) רבי יעקב אומר, "העולם הזה דומה 
לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס 
לטרקלין". זה ברור שלא שייך לתקן איזה דבר, אם לא מוצאים שם 
שום קלקול. 
%break
והיות כשמדריכים בעבודת ה', מחנכים אותם על דרך השלימות. זאת 
אומרת, היות שבהכלל ישנם הרבה יחידים, וכל אחד משונה מחבירו, 
כמו שאמרו חז"ל (במ"ר כ"א, סנהדרין ל"ח) "כשם שאין פרצופיהן 
שווין זה לזה, כך אין דעתן שווה".
%break
ומשום זה מוכרחים להדריך את הכלל באופן, שיהיה החינוך דבר 
השוה לכל נפש. היינו, שכל יחיד ויחיד תהיה לו אחיזה בתורה ומצות. 
%break
והוא על דרך שאמרו חז"ל (מנחות צ"ט) וזה לשונם, "אמר רבי אמי, 
מדבריו של רבי יוסי נלמד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית 
ופרק אחד ערבית, קיים מצות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". 
%break
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, אפילו לא קרא אדם אלא 
קריאת שמע שחרית וערבית, קיים לא ימוש. ודבר זה אסור לאומרו 
בפני עמי הארץ, ורבא אמר, מצוה לאומרו בפני עמי הארץ".
%break
מכאן אנו רואים, שיש הרבה שיעורים בקיום התורה לגבי הכלל. וזה 
הוא בכוונה תחילה, משום שאין אדם דומה לחבירו. אי לזאת, אין 
לחייבו את האדם לקיים "לא ימוש ספר התורה מפיך", אלא כל אחד 
כפי יכולתו. 
%break
והיות שהכלל כולו נבחן לגוף אחד, נמצא, שבאופן כללי, מתחבר כל 
אחד להכלל. נמצא, שיש בהכלל כולו ביחד הרבה תורה, היינו 
שהרבה תורה נלמוד באופן כללי. 
%break
נמצא, שהוא מקיים על ידי קריאת שמע שחרית וערבית ויצא ידי 
חובתו לדעת רבי שמעון בר יוחאי "והגית יומם ולילה".
%break
וזה הוא דבר חידוש, שרבי שמעון בר יוחאי, שאמרו עליו (ברכות ל"ה) 
"הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרשב"י ולא 
עלתה בידם. 
%break
שרבי ישמעאל אומר, היות שכתוב, ואספת דגנך, מה תלמוד לומר, 
לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברי ככתבן, 
תלמוד לומר, "ואספת דגנך, נהוג בהם מנהג דרך ארץ, דברי רבי 
ישמעאל. 
%break
רשב"י אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, 
וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורע בשעת הרוח. תורה מה 
תהא עליה".
%break
ויש להבין זה, במה שאומר רבי יוחנן בשם רשב"י (במסכת מכות 
צ"ט), "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים 
"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". 
%break
אלא יש לפרש, להכלל אומר רשב"י, יכול לקיים את הפסוק "לא ימוש" 
עם קריאת שחרית וערבית. אבל להפרט הוא אומר, אפשר אדם 
חורש בשעת חרישה, תורה מה תהא עליה.
%break
%page 386
ומשום זה יש תמיד להבחין בין הכלל להפרט. ואפשר לפרש, שהכלל 
נקרא דעת בעלי בתים, והפרט, היינו אנשים ששיכים להפרט, הם 
נקראים שיש להם דעת תורה.
%break
והפירוש של דעת בעלי בתים הוא, כי מדרך העולם נהוג, מי שקונה 
איזה בית, אומרים, שבית זה שייך לפלוני, היינו שהבית זה לא שייך 
לאחר רק דוקא לפלוני. 
%break
ואם קונה אפילו חפץ קטן, גם כן אותו דבר, היינו כששואלים זה לזה, 
למי שייך החפץ הזה, זה שייך לפלוני, שהוא רכש אותו על ידי יגיעה 
שנתן בעד החפץ, בכדי שחפץ יהיה שלו. ושמו של פלוני נקרא על 
החפץ.
%break
וכמו כן בעבדות ה', שהאדם נותן יגיעה ורוצה שכר תמורת יגיעתו, 
נמצא, שהשכר, שהוא רוצה לקבל, נקרא על שמו. 
%break
והוא רוצה לרכוש שכר של עולם הזה ושכר של עולם הבא, נמצא, 
שהכל בא לתוך רשותו, שהוא הבעל בית על כל אלו הדברים, שהוא 
רוכש אותם על ידי יגיעתו.
%break
ואלו אנשים נקראים דעת בעלי בתים, משום שהדעת מה שהם 
מבינים, הוא שלא לעשות שום דבר אלא לתועלת עצמו, היינו שיהיה 
בעלות על דברים, שיוכלו להשיג ע"י היגיעה. 
%break
ואם אין הם רואים, שיוכלו להשיג משהו לתועלת עצמם, אין להם כח 
לעבוד ולהתייגע, אם הם לא רואים, שיש כאן מקום להרויח עבור 
רשות עצמו, שנקרא אהבה עצמית. וזה נקרא כלל, שהם בחינת בעלי 
בתים.
%break
מה שאין כן הפרט נקרא דעת תורה. זאת אומרת, כל אלו אנשים שיש 
להם שייכות לפרט, להם יש דעת תורה. היות שהוא רוצה לבטל את 
פרטיותו עצמו, שלא יהיה לו שום מציאות בפני עצמו, כי הוא לא רוצה 
לעלות בשם. 
%break
היינו, שהוא לא רוצה להיות בעל בית על שום דבר, מטעם שהוא 
רוצה לצאת מאהבה עצמית, ולא לדאוג בשביל עצמותו לשום דבר, 
רק להיבטל לה'. וזהו כל מגמתו, היינו לבטל את רשות עצמו. 
%break
והוא רוצה שיהיה רק רשות היחיד, שהוא רשות של הקב"ה. היינו, 
שלא רוצה שיהיו שתי רשויות, אלא רשות היחיד בלבד.
%break
וכשקורין "קריאת שמע", הם מכוונים, באמירת "שמע ישראל, ה' 
אלקינו ה' אחד", שיהיה רק רשות אחד בעולם, ורשותם הפרטי הם 
רוצים שיתבטל, ולא יהיה רק ה' אחד. 
%break
וזה נקרא "דעת תורה", היות שחז"ל אמרו (ברכות ס"ג) "אין דברי 
תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה", שפירושו, שממית את 
עצמיותו, שהכוונה על אהבה עצמית.
%break
משמע מכאן, שהפרט ודעת תורה הם ענין אחד. זאת אומרת, שענינו 
הוא להגיע לבחינת דביקות, הנקרא השתוות הצורה וביטול אהבה 
עצמית, אלא כל מגמתו הוא להיבטל אליו יתברך. 
%break
וכל זמן שהאדם מרגיש, שעדיין שקוע באהבה עצמית, הגם שמקיים 
תו"מ בכל דקדוקיה, אין הוא יכול לראות עצמו, שהוא שלם בעבודתו, 
שיגיד, שהיא עבודה שלימה, 
%break
היות שהוא רואה, שכל מה שהוא עושה, עדיין הוא רוצה שיכנס הכל 
לרשות עצמו, המכונה דעת בעלי בתים, ולא איכפת לו, שיש לו שתי 
רשויות. והוא לוקח זה ללב, בזה שיש לו שתי רשויות.
%break
אז הוא מסוגל לתת תפלה אמיתית מקירות לבו, שה' יוציא אותו 
מרשות עצמו, ולהכניסו ברשותו של הקב"ה. היינו, שירגיש, שאין 
בעולם רק רשות היחיד, שהכל בטל אליו יתברך. ומשום זה יש חינוך 
מיוחד להכלל, וחינוך מיוחד להפרט.
%break
אמנם יש להבין, מדוע מחנכים את הכלל על דרך השלימות, היינו 
שכל מה שהם עושים, יש בהם שלימות, כנ"ל, שאפילו רשב"י, שהוא 
המחמיר ביותר מרבי ישמעאל, ושואל, "אפשר אדם חורש בשעת 
חרישה, תורה מה תהא עליה". 
%break
מכל מקום הוא אומר, "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית 
וערבית, קיים לא ימוש ספר תורה הזה מפיך", היינו כאילו קיים את 
הפסוק "והגית יומם ולילה".
%break
%page 387
אולם, היות שצריכה להיות אחיזה להכלל בהתורה ומצות, ואנו רואים 
חוק בהטבע, שאין אדם יכול לעשות שום דבר, אם הוא לא רואה 
התקדמות במעשיו. והיות שלהכלל יש דעת בעלי בתים, ואם יגידו 
להם, שיש דעת תורה, אז הם אפילו לא יבינו מה שמדברים אליהם.
%break
כי זה דומה, מי שמדבר רק עברית, ואם ידברו אליו בשפה האנגלית, 
בודאי לא יבין אף מילה. כמו כן שדעת בעלי בתים, שהם מבינים רק 
השפה של אהבה עצמית, בטח שלא יבינו שפה אחרת, היינו שפה של 
השפעה.
%break
אי לזאת, בכדי שתהיה להם אחיזה בתו"מ, שזה נחוץ לטובת הכלל, 
כנ"ל, שיש שלימות בהכלל מבחינת הריבוי. ואם יגידו להם, שאין 
שלימות בעבודתם, אז בטח הם יפסיקו מלקיים תו"מ. ואין זה שקר 
חס ושלום, שלא אומרים להם האמת. 
%break
היות שכל אחיזה שיש בתו"מ, היא דבר גדול מאוד, היות שכל פרוטה 
ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, כי ישראל ערבים זה לזה. אם כן כל 
עבודה, שמי שהוא נותן, מצטרפת לעבודה של כל אחד ואחד מהכלל.
%break
וזה כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש שני גיבורים, גיבור בכמות וגיבור 
באיכות. גיבור באיכות הוא אריה, וגיבור בכמות הם ארבה, שלשניהם 
יש כח שקשה להתגבר עליהם. אי לזאת, להכלל אנו צריכים, שהם 
גיבורים באיכות [בכמות]. 
%break
ומשום זה אומרים, כשמתפללים, אפילו לא יודעים את פירוש המילות, 
זהו ענין גדול, היות שיש בהמילים הקדושים סגולה גדולה, שמאירה 
בבחינת מקיף להאדם, אף על פי שהוא אינו מרגיש בבחינת פנימי.
%break
אבל לא אומרים להאדם, אם הוא רואה את המילים, מה שהוא אומר, 
ויודע קצת פירוש המילים, ורואה, שהגוף לא מסכים למה שהוא אומר. 
אז אומרים לו, זה לא שייך אליך, ואל תתחשב עם המחשבות זרות, 
מה שהגוף אומר לך, שאין אתה מסכים למה שהגוף טוען. 
%break
אלא סוף הכבוד לבוא. היינו, רק כשאתה תגיד המילים, מה 
שהחכמים שלנו סידרוהו, שאנחנו צריכים להגיד את כל הסדר של 
התפלות והבקשות, אין אתה צריך לשים לב לכל זה. היינו, שאין לך 
להתחשב מה שהגוף טוען, שאתה אומר שקרים. 
%break
זאת אומרת, מה שאתה מוציא מהפה, הכל שקר. היינו, שאתה 
מבקש דבר מה, ואליבא דאמת אין אתה בעצמך מתחשב עם הבקשה 
שאתה מבקש.
%break
לדוגמא, אתה אומר "השיבנו אבינו לתורתיך", ואתה לא חושב אפילו 
מה שאתה מבקש, כי החסרון שלך, מה שאתה מרגיש שחסר לך, 
הוא כבוד, וכסף, וכדומה. 
%break
אם כן הוא טוען טענות אמיתיות. אז אומרים לו, שאין לך להסתכל מה 
שהגוף טוען, אלא שזה, מה שהוא טוען, אינו טוען שאתה תבקש 
באמת על תשובה, 
%break
אלא הוא רוצה להכשיל אותך, שלא תתפלל, לכן הוא בא אליך וטוען 
טענת צדיק. אלא שזהו מחשבות זרות, שאל יסתכל עליהם כלל.
%break
והסיבה שמחנכים אותו ללכת בבחינת, שכל מה שהוא עושה הוא 
בחינת שלימות, הוא כנ"ל, שאין האדם מסוגל לעבוד באיזה דבר, 
שאין הוא רואה שם התקדמות. כדוגמת הסדרים הנוהגים בדברים 
גשמיים. 
%break
למשל, כשהאדם מתחיל ללמוד מקצוע של נגרות, ורואה שאין הוא 
מתקדם בהמקצוע, אומרים לו, נגרות אין זה בשבילך, אלא תלמד 
מקצוע אחר. 
%break
ואם במקצוע השני אינו מצליח להתקדם, אז אומרים לו, אין אתה יכול 
להמשיך בזה, כיון שאין לך שום התקדמות בלמודים האלו, אלא הוא 
לא מסוגל להיות בעל מקצוע, אלא הוא יכול להיות רק פועל פשוט.
%break
וכמו כן כאן בעבודת ה', שרוצים, שהוא כן ימשיך בעבודה, מטעם 
שברוחניות כל מה שעושים הוא בגדר השלימות מבחינת הכלל כנ"ל, 
לכן אסור להגיד איזה חסרון בעבודתו. 
%break
אלא אומרים לו, כל מה שאתה עושה הוא שלימות, מטעם שכל 
פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול, ואין שום מעשה ברוחניות 
הולך לאיבוד, אלא כשיבוא הזמן של גמר התיקון, אז כל המעשים 
יתקנו.
%break
%page 388
נמצא, שלא אומרים לו חס ושלום שקר, אלא בשבילו מספיק עבודה 
זאת, מסיבת שאין הוא מסוגל לעבוד בבחינת הפרט, ששם מלמדים 
את האדם ללכת בדרך הבקורת, 
%break
היינו, האם באמת הוא מסוגל לקיים את מה שהוא מבקש, זאת 
אומרת, אם פיו ולבו שוים, במה שהוא מבקש מה', או שהוא רואה, 
שאין הגוף מסכים למה שהוא מבקש. וצריך תמיד לראות את מצבו 
האמיתי.
%break
והסיבה שנוהגים שני מיני הדרכות, אנו מוצאים זה בחז"ל (כתובות 
י"ז) במחלוקת בית שמאי עם בית הלל בענין "כיצד מרקדין לפני 
הכלה". שבית שמאי אומרים, "כלה כמות שהוא", היינו להגיד האמת 
באיזו צורה יש לה. ובית הלל אומרים, "כלה נאה וחסודה". 
%break
אמר להן בית שמאי לבית הלל, "הרי שהיתה חיגרת או סימא, 
אומרים לה כלה נאה וחסודה" (ופירש רש"י, "חסודה", חוט של חסד 
משוך עליה). והתורה אמרה, "מדבר שקר תרחק". 
%break
אמרו להם בית הלל לבית שמאי, "לדבריכם מי שלקח מקח רע מן 
השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו". הוי אומר, "ישבחנו בעיניו". 
%break
מכאן אמרו חכמים, "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם 
הבריות". ופירש רש"י, תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, 
לעשות לאיש ואיש כרצונו.
%break
והדבר הזה צריך ביאור, אם אדם, שאינו כל כך בקי, דרך משל, 
בבתים או ביהלומים. ולוקח עמו איש שהוא בעל מקצוע בענינים אלו. 
ואם הלוקח רוצה לקנות דירה, מה שמוצאת חן בעיניו, או יהלום, 
שמוצא חן בעיניו. 
%break
והאדם הזה שלקח עמו בתור מבין, והוא רואה, שהם לא טובים, וכי 
מותר שלא להגיד לו את האמת, שזהו מקח רע. היתכן לומר כך. 
%break
ולפי פירוש רש"י, שמפרש, "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם 
הבריות", לעשות לאיש ואיש כרצונו, היינו אם הוא רוצה מקח רע, 
שיגיד לו, נכון זהו מקח טוב.
%break
אלא צריכים לומר, שיש הפרש, מטעם שאדם לקח את המקח רע, 
ובידו לתקנו, היינו שלא יקח את המקח רע, בודאי שצריך להגיד לו 
את האמת. 
%break
מה שאין כן אם כבר לקח את המקח רע, ואין בידו לתקנו, אז אסור 
להגיד לו את האמת, כי מה הוא ירויח מזה, שידע את האמת. רק 
יהיה לו יסורים בחינם.
%break
אז שייך לומר כמו שפירש רש"י, לעשות כרצון איש ואיש. שפירושו, 
הרצון של כל איש ואיש הוא, שיהיה לו תענוג. אי לזאת, אם יגידו לו 
האמת, יהיה לו יסורים, אסור להגיד לו האמת, כי זה לא רצונו. כי 
רצונו של איש, הוא להנות מהחיים, כי זה היה מטרת הבריאה. 
%break
ומשום זה אם יגידו לו האמת, אז יהיה לו יסורים. מה שאין כן אם 
עדיין לא קנה, אז שיגידו לו את האמת, הוא יהיה שבע רצון מזה, 
%break
מטעם כי עכשיו שיודע את האמת, הוא לא יקח את מקח הרע, ויקח 
מקח טוב, כפי שהוא מיעץ לו, ויתן את המחיר הדרוש עבור מקח 
הטוב.
%break
אותו הדבר כאן בענין עבודת ה'. כי לאנשים השייכים להכלל, שלא 
רוצים או שלא יכולים להבין שפה אחרת משפת אהבה עצמית, 
%break
ואם יגידו לו על עבודתו, שאין בזה שלימות, שזה דומה למה שאמרו 
חז"ל, "הקונה מקח רע", היינו שאין לו היכולת לתקנו, אסור לומר לו, 
שזה מקח רע. אלא, "ישבחנה בעיניו". 
%break
מטעם כפירש רש"י על מה שאמרו חז"ל, "מכאן תהא דעתו של אדם 
מעורבת עם הבריות", היינו לעשות לאיש ואיש כרצונו. שפירושו, אם 
הרצון של האיש הוא רק באהבה עצמית, צריכים לומר, שהעבודה 
הזו, שאתה עובד שלא לשמה, היא עבודה נאה וחסודה. 
%break
ואיך יכולים לומר שני דברים מנוגדים בבת אחת, היינו שעבודה שלך 
היא שלא לשמה, ומכל מקום היא עבודה שלימה וטובה.
%break
אולם הוא מתחיל להבין מצד עצמו, שהוא אינו מסוגל לעבוד לשמה. 
אלא כמו כל הכלל, שעובדים רק שלא לשמה. על כן הוא אומר, אני 
לא גרוע מהכלל כולו. 
%break
ומה שכתוב בכל המקומות, שהאדם צריך לעבוד לשמה, עבודה זו 
ניתנה רק ליחידי סגולה שבדור ולא להכלל, משום שהעבודה לשמה 
זהו עבודה קשה. לכן יוצא שמדריכים אותו כרצונו.
%break
%page 389
אמנם אנשים ששייכים להפרט, שיש להם דחף פנימי, שאין להם 
סיפוק מעבודת הכלל. היות שיש להם נטיה להאמת, ואין הם מסוגלים 
להבין דברים מנוגדים, אלא שהוא אומר לעצמו, או שאני עובד ה', או 
שאני עובד עבור עצמי. 
%break
זאת אומרת, הוא לא יודע פשרות, אלא הוא אומר, או שאני כולי 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמי, או לתועלת עצמי ולא לתועלת ה'. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר 
נעקר מן העולם", שפירושו, שרוצה לעבוד לתועלת ה', וגם קצת 
לתועלת עצמו, הוא נעקר מן העולם הנצחי.
%break
אי לזאת, שרצונו של אדם זה, הוא לראות האמת. לכן מדריכים אותו 
לעשות בקורת על מעשיו. היינו, אם פיו ולבו שוים, בזה שהוא אומר. 
ואם לא, הוא צריך לעשות מאמצים, שיכול לכוון לשם שמים. 
%break
ואז הוא להיפך, היינו שהגוף נותן לו להבין, שהוא צריך לדעת, שהוא 
מֵרים מעם, ואין הוא שוה לשאר אנשים, שהם שייכים להכלל, והוא 
שייך לעלות למדרגות ששייך ליחידי סגולה שבדור.
%break
ואם אין הקב"ה עוזרו תיכף על מה שהוא מבקש, תיכף הוא נעשה 
ברוגז, ואומר, בשלמא שאר אנשים, שהם מן סוג השייכים להכלל, 
שהם דורשים ממך, שתמלא להם חסרונות גשמיים, 
%break
היינו חסרונות של אהבה עצמית, אם אתה לא עונה להם, אני יכול 
להבין, שהם אינם כדאי שתמלא את משאלותם. מה שאין כן שאני 
מבקש ממך רק דרישות רוחניות, היינו לטובתך, כי מה אני רוצה, 
שאני אעבוד בשבילך, לשמש רק אותך, 
%break
ובשבילי אני לא דורש כלום, ומדוע אין אתה עוזר לי תיכף על המקום. 
ובפרט שיש כבר זמן ארוך, שאני מבקש ממך, שאני רוצה לעבוד 
בשבילך, רק שהגוף שלי אינו מרשה לי לעבוד, ואני מבקש את 
עזרתך, ומדוע אין אתה עוזר לי.
%break
נמצא, שהוא בא בטענות אמיתיות. ויש להבין את זה, למה באמת לא 
עונים לו. והטעם הוא פשוט, כיון שהוא בא בטענות שהוא צודק. 
%break
ומתעוררת השאלה, מהו הצדק שלו. אז יגיד, שמדרך העולם, מישהו 
רוצה לעשות טובה להשני, אז הסדר, מי שצריך לקבל הטובה, הוא 
שומע בקולו של הנותן.
%break
ומשום זה גם כאן בעבודת ה', בזמן שהוא רוצה לעבוד בשביל ה', 
נמצא, שהבורא הוא המקבל את הטובה, והאדם הוא הנותן. לכן הוא 
ברוגז על הקב"ה, מדוע הוא לא שומע בקולו.
%break
אבל בעבודת ה' הענין הוא להיפך מכפי שהאדם חושב, היות שזהו 
דומה מה שאמרו חז"ל אצל כסף קידושין (דף ז' ע"א) שהדין במקדש 
אשה, אומר הכתוב, "ונתן בידה", שהבעל מחוייב ליתן כסף קידושין, 
%break
מכל מקום אם הוא אדם חשוב, אם היא נתנה את כסף הקידושין, 
ואמר הוא, הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת. והטעם הוא, באדם 
חשוב בהאי הנאה דמקבל מינה, זה חשוב כמו נתינה ממש.
%break
ובהאמור יוצא, זה שהאדם רוצה לתת הכל להקב"ה, הוא נחשב 
למקבל. היינו, אם הקב"ה יקבל את עבודתו, זהו יהא נחשב, שהאדם 
הוא המקבל, ולא שהאדם הוא הנותן, כמו שהאדם חושב.
%break
אי לזאת, כי בזמן שהאדם רוצה משהו לתת להקב"ה, זה נבחן 
שהקב"ה נותן להאדם. אז רואים מלמעלה, אם כדאי לתת להאדם 
הזה את ההנאה, היינו שהבורא יקבל מיניה. 
%break
ולכן אין תפלתו מתקבלת תיכף, כפי שהאדם חושב, שהאדם הוא 
הנותן. ובהנותן מתנות לא דורשים מהנותן שום תנאים, אלא להיפך 
יכול להיות, היינו שהמקבל צריך לקיים את התנאים, מה שהנותן 
מתנות דורש.
%break
ומשום זה, כמו באדם חשוב, נבחן הנותן להמקבל, והאדם חשוב יכול 
לדרוש מהנותן תנאים, אחרת הוא לא מקבל מיניה. 
%break
כמו כן בעבודת ה', הקב"ה גם כן דורש מהאדם, שרוצה לתת לו את 
עבודתו לשם שמים, דברים מסויימים, אחרת אין הקב"ה רוצה לקבל 
מהאדם, את מה שהאדם רוצה לתת לו. ומשום זה צריך האדם הרבה 
לבקש מה', שירצה לקבל מהאדם.
%break
%page 390
ורק לאחר שהקב"ה רואה, שהאדם כבר מוכשר וראוי שה' יקבל ממנו, 
את מה שהוא רוצה לתת לו, אז הקב"ה נותן לו את העזרה, שיהיה 
בידו לעשות הכל בעמ"נ להשפיע. 
%break
ומלפני זה אין הוא מקבל עזרה, באופן שהאדם יוכל לראות באופן 
ישר, שה' עוזר לו. אלא העזרה שהוא מקבל, עד שהאדם יהיה ראוי 
לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, ועד אז הגם בלי עזרת ה' אין שום דבר, 
אבל אין האדם מוכשר לראות את זה באופן ישר.
%break
ומשום זה, האדם הרוצה שה' יעזור לו, שיהיה לו היכולת לקיים כמו 
שאמרו חז"ל (אבות ב' י"ב) "כל מעשיך יהיו לשם שמים", מוכרח 
מקודם להרגיש את חשיבות של הבורא, 
%break
בכדי שיבין את הנתינה שלו, הוא כנ"ל, כדוגמת אדם חשוב. שאז ידע, 
שמה שהוא רוצה לתת, יחשוב שהוא הולך עכשיו לקבל מהבורא. 
מטעם שבאדם חשוב, בההוא הנאה דמקבל מינה, נקרא הנתינה 
קבלה.
%break
לכן מוטל על האדם, ראשית כל, להעריך חשיבות הבורא, ולתת עצות 
איך להשיג גדלות ה'. זאת אומרת, שכל מעשי המצות שהוא עושה, 
יהיו על הכוונה, שע"י זה ישיג גדלות וחשיבות הבורא.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". אומר 
הזה"ק, "כל אחד ואחד לפום מה שמשער בליביה". שרק אז, לפום 
החשיבות וגדלות ה', שמשער בלבו, 
%break
אז הוא מתחיל להרגיש בזה, שהוא רוצה לתת כל מעשיו, שיהיו רק 
לתועלת ה', הוא מטעם שהוא רוצה לקבל הנאה, מזה שה' מקבל 
מיניה, את מה שהאדם רוצה לתת לו. כנ"ל באדם חשוב.
%break
והיות שענין קבלת תענוג, מידה זו של קבלה נטבע בהאדם, לכן בזמן 
שהאדם מרגיש חשיבות וגדלות ה', והואיל שבאדם חשוב יש הנאה 
בזה שמקבל מינה, 
%break
מתעורר מאליו בהאדם רצון, שרוצה לעשות הכל לתועלת ה', היינו 
שכל מה שיש לו, הוא רוצה לתת לה', מטעם ההנאה שהאדם מקבל 
בעת שהוא משפיע לה'.
%break
אבל זה לא נקרא "משפיע על מנת לקבל". כי "משפיע בעמ"נ לקבל" 
פירושו, שהוא על דרך מסחרי, שהלוקח נותן להמוכר כסף, נמצא, 
שהלוקח משפיע להמוכר, בעמ"נ שהמוכר יתן לו איזה תמורה עבור 
הנתינה שלו.
%break
נמצא שיש כאן ב' דברים:
א. הכסף שהלוקח נותן,
ב. שהמוכר נותן לו תמורת זה איזה חפץ.
%break
מה שאין כן בעבודת ה', שהקטן נותן להגדול איזה חפץ, ולא רוצה 
שום תמורה חזרה, אלא שיש כאן מעשה אחד. ועל זה יש להבחין 
במעשה אחד ב' כוונות. זאת אומרת, החפץ שהאדם נותן לאדם 
חשוב.
%break
יש להבחין כאן ב' כוונות הפוכות:
א. האדם נותן, והנותן כוונתו לקבל הנאה מהנתינה,
%break
ב. המקבל את החפץ, שהוא אדם חשוב, הכוונה שלו הוא להשפיע 
הנאה להנותן. נמצא לפי זה, שהנותן נקרא מקבל, והמקבל נקרא 
נותן.
%break
ובהאמור, הנאה זו, מה שהאדם נהנה, מזה שמשפיע לה', שהסיבה 
הוא מטעם חשיבות. הענין הוא, היות שניתן לנו ענין תיקון, המכונה 
השתוות הצורה, הנקרא דביקות, כמו שאמרו חז"ל על פסוק, 
"ולדבקה בו". 
%break
אז צריכים לומר, שהפירוש הוא, "מה הוא רחום" ויש לו הנאה מזה 
שנותן להנבראים, "אף אתה רחום", היינו שיהיה לו הנאה בזה שהוא 
נותן להבורא. נמצא, בזמן שמשפיע לבורא ואינו נהנה, נמצא, שיש 
חסרון בהשתוות הצורה.
%break
אלא דוקא אם הוא נהנה מזה שנותן להבורא, אז יש לומר, שיש כאן 
השתוות הצורה. אולם איך האדם יכול להגיע לדרגה זו, שיהנה מזה 
שמשפיע להבורא. זה יכול להיות רק בזמן שמרגיש גדלות וחשיבות 
הבורא. אז יש הנאה מצד הטבע, כנ"ל באדם חשוב. 
%break
מזה האדם יכול לקבל הנאה מהשפעה, מטעם כי השפעה זו מביאה 
לו קבלת התענוג. ובמקום קבלה האדם מסוגל לעבוד.
%break
%page 391
אמנם כאן מתעוררת השאלה, איך מגיעים לידי הרגשת גדלות ה'. על 
זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין אמונה למעלה מהדעת. 
%break
היינו שנתן ציור, שיש לפעמים, שאדם מרגיש, שאדם הזה הוא מֵרים 
מהעם, ויש לו התכונות הכי חשובות בעולם. ובחכמה, הוא חכם הכי 
גדול בעולם. זהו בחינה א'.
%break
ובחינה ב' הוא, שהוא אינו מרגיש את גדלות וחשיבות שלו, אלא הוא 
מאמין בו למעלה מהדעת, שיש בו כל מיני מעלות שישנם בעולם 
נמצא אצלו. 
%break
ואם האמונה שלו הוא במאה אחוז, הרי זה דומה כאילו השיג זה 
בידיעה. ובאמונה למעלה מהדעת, ישנם להבחין גם כן ב' בחינות:
%break
א. שאין לו שום עצה איך להשיג את חשיבותו וגדלותו, ומשום זה הוא 
מאמין שהוא האדם הכי חשוב בעולם.
%break
ב. שיש לו עצה איך להשיג ולהרגיש את חשיבותו וגדלותו, אלא משום 
כבודו, בכדי שלא יהיה פגם, בזה שהוא הולך לחקור את האמת. 
בדומה שאדם מבקש ממישהו הלוואה, והוא אומר ומבטיח לו, שיחזיר 
לו בזמנו. 
%break
והמלווה הולך לחקור ברחוב, אם הוא איש נאמן. ויש לפעמים שהלווה 
שומע מזה, נמצא שהלווה נפגם ע"י זה, שהוא אדם החשוב בעולם. 
נמצא, משום כבוד הוא מאמין בלמעלה מהדעת, אפילו שיש לו עצה 
אחרת.
%break
ובהאמור יוצא, אם האדם רוצה דוקא, "משום כבוד אלקים הסתר 
דבר", הוא רוצה להאמין בה', אפילו שיש לו עצה, איך להשיג ולדעת 
את חשיבותו של הבורא, מכל מקום הוא מוותר על הניצוצין שיש 
בגופו, 
%break
שאומרים לו, בשביל מה אתה צריך ללכת למעלה מהדעת, 
במקום שיש לך עצה, איך להשיג את הכל בתוך הדעת. וזה המדרגה 
נוהגת בבעלי מדרגה שכבר זכו קצת לרוחניות, שלאלו יש עצה, איך 
להשיג גדלות ה', ומכל מקום הם רוצים ללכת למעלה מהדעת.
%break
אולם אותו דבר נוהג גם בבחינת עבודה, שהוא בבחינת ההכנה 
להכנס לרוחניות אמיתית. היינו, שבשעה שהוא מקבל על עצמו 
להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, 
%break
אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה 
מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, 
הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר 
דבר".
%break
וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה 
כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור 
עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. 
%break
ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי 
קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית.
%break
כי אאמו"ר זצ"ל אמר, כי כמו שהרצון לקבל רוצה רק לקבל ולא 
להשפיע, גם במקום שאומרים לו לעבוד למעלה מהדעת, נקרא זה רק 
להשפיע ולא לקבל, מטעם שיש יסורים לאדם, במקום שהוא צריך 
ללכת למעלה מהדעת. 
%break
וראיה לזה היא, היות שהגוף דואג תמיד לקבל הנאה ותענוג בכל מה 
שהוא עושה, והיות למעלה מהדעת, אם האדם צריך לעבוד, הגוף לא 
שבע רצון מזה. ומשום זה, כשמחנכים האדם ללכת למעלה מהדעת, 
אז כבר מתחיל בעבודה דלהשפיע. 
%break
ולפי זה יוצא, בזמן שהאדם מעדיף ללכת בדרך של למעלה מהדעת, 
זו היא שמירה שילך בדרך הנכונה, שהוא המסלול להגיע לידי דביקות 
ה'.
%break
ובהאמור צריכים תמיד לזכור את הפירוש "למעלה מהדעת", שהאדם 
צריך מקודם שהולך לקבל על עצמו את הבחינה דלמעלה מהדעת, 
לעשות ציור, מהו בתוך הדעת, היינו, מה הדעת שלו אומר לו, 
שבשביל סיבות האלו כדאי לעבוד לשם שמים. 
%break
והאדם צריך לעשות ציורים, היינו על איזה אופן, אם היה כך וכך, הוא 
היה מסכים לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
והואיל שאנו רואים בטבע, שהקטן כשמשמש את הגדול, יש לו הנאה 
ותענוג, שאנו רואים, שיש אנשים, שמשלמים כסף בכדי שיהיה להם 
היכולת לשמש את הגדול. 
%break
%page 392
ובזמן שהאדם יודע ומרגיש את גדלותו של האדם חשוב, אז הוא לא 
צריך לעשות התאמצות, בכדי שהגוף ירצה לשמש אותו, מטעם כי זה 
נתן הבורא בהטבע, שיש הנאה בזה שהוא משמש להגדול, והוא 
מתבטל אליו כנר בפני האבוקה. 
%break
אולם זה דוקא שהגוף מרגיש את גדלותו וחשיבות שלו. ומשום זה 
צריכים תמיד לחשוב, איך משיגים גדלות וחשיבות ה'.
%break
ועתה נבוא לבאר דברי הזה"ק, במה שמפרש את הפסוק, "יקוו המים 
אל מקום אחד ותראה היבשה". ולפי מה שביארנו לעיל, בענין שיש 
כלל ופרט. ולהכלל, יש להם "דעת בעלי בתים", הנקרא אהבה 
עצמית, היינו שהם רוצים לקבל הכל לרשותם. 
%break
זאת אומרת, הגם שמאמינים בה', שהוא הבעל הבית של העולם, 
והכל נקרא על שמו, ומכל מקום, כשהם עוסקים בתו"מ, הם רוצים 
להוציא תמורה מהקב"ה עבור היגיעה בתו"מ לרשותם, 
%break
שזה נקרא "מוציא מרשות לרשות", היינו מוציא מרשות היחיד לרשות 
הרבים. וזה נקרא, שהם רוצים, שיהיו שתי רשויות, היינו רשותו של 
בני אדם ורשות של הקב"ה.
%break
מה שאין כן הפרט שייך ל"דעת תורה", שהוא ביטול הרשות, כמו 
שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי 
שממית עליה. שנאמר, זאת התורה, אדם כי ימות באוהל". 
%break
והפירוש הוא, שהאדם מבטל את עצמותו, שהכוונה היא על אהבה 
עצמית, אלא הוא רוצה לעשותה הכל לשם שמים, היינו שלא יהיה 
בעולם, רק רשות אחד, שהוא רשות היחיד.
%break
ואז הוא יכול לזכות לתורה, משום שהוא אז בבחינת השתוות הצורה, 
שנקרא דביקות בה'. ואז הוא בשם ישראל יכנה, היינו שזוכה להיות, 
כל המחשבה דיבור ומעשה שלו, יהיו ישר-אל, 
%break
היות שכל שאיפותיהם הוא רק להגיע לבחינת השפעה, הנקרא 
השתוות הצורה, היות שהוא מבטל את עצמו לה', שזה נקרא רשות 
היחיד, ולא שתי רשויות. היינו, שיהיה להם רצון גם לאהבה עצמית.
%break
אולם היות שיש כלל, שהם רבים, אי לזאת, הואיל שדעת רבים יש לו 
כח גדול לשלוט על היחיד, והיות שהכלל מרגישים עצמם לשלמים 
בענין עבודת ה', ומשום זה דעת הרבים מגיע גם לבחינת הפרט. 
%break
והגם שהפרט לא רוצה לקבל את שיטת הכלל, מכל מקום הם 
מחלישים את הפרט, שלא ירגיש כל כך בחסרונו. והפרט מקבל 
חולשה בעבודתו.
%break
היינו, שהגוף אומר אליו, נכון שאין אתה בשלימות העבודה דלשם 
שמים, אבל לא נורא כל כך, שיהיה כדאי להצטער, ולתת על זה 
תפלה מעומק הלב. 
%break
זאת אומרת, שאתה מוכרח לומר, שאם אין אתה תזכה לדרגת של 
"להשפיע נחת רוח להבורא", אתה אומר על זה, "טוב לי מותי מחיי". 
זה אתה לא מחוייב. 
%break
הלא אתה רואה, שכל הכלל הולכים בדרך בעלי בתים. נכון זה היה 
יותר טוב, אם אתה היית יכול לעשות הכל בעמ"נ להשפיע. אלא אתה 
צריך לבקש מה', שהוא יעזור לך. 
%break
ואם אתה עדיין לא קבלת עזרה מה', אתה כל כך מודאג, עד כדי כך 
שאתה אומר, "טוב לי מותי מחיי". זהו הוא לא כל כך נורא, תסתכל 
אחורי על הכלל.
%break
וע"י זה הפרט נכנע להכלל. פירוש, הוא מחליש אותו מלעשות 
מעשים, מה שיש בידו לעשות, עד שישיג עזרה מה', שיתן לו את הכח 
הזה, שיוכל לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, כמו שהפרט דורש.
%break
ובזמן שהאדם מתחיל לקבל שלימות מהכלל כנ"ל, אז האדם כבר לא 
יכול לראות את האמת, משום שעל כל חסרון, שהוא מוציא בעצמו, 
הוא תיכף ממציא לעצמו תירוץ, שזה מצדיק אותו, בשיעור שהוא כבר 
לא מרגיש, שהוא נמצא עכשיו תחת שליטת הכלל.
%break
ולפיכך, בכדי שתהא המצב של העבודה גלויה לפניו, ולא להיגרר 
אחרי שליטת הכלל, בא הזה"ק ונותן לנו עצה, והיא, שהאדם ירכז את 
כל מה שהוא עוסק בתורה ובמצות יהיו למקום אחד, היינו שהוא צריך 
לבוא, שיהיה רק מקום אחד, היינו רשות אחד, ולא שתי רשויות.
%break
%page 393
ואז הוא יכול לומר, "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". שזהו כנ"ל, 
שהוא "דעת תורה". אחרת, היינו מדעת בעלי בתים, מוכרח להיות 
שתי רשויות, א' רשותו של הקב"ה, ב' רשותו של אדם. 
%break
וכשהאדם עושה בקורת על עבודתו, אז הוא רואה, שאין לו שום 
שייכות לדביקות ה', הנקרא השתוות הצורה. וממילא הוא נפרד מחיי 
החיים, ודומה לבחינת אומות העולם, שהם לא רצו לקבל את התורה, 
שתורה צריכים לפרש "דעת תורה". 
%break
אלא הם רוצים דעת בעלי בתים. ומזה לא יכול להיות קיום העולם. 
וע"י זה שיראה ויבדוק עצמו, אז הוא יכול לראות את מצבו האמיתי 
בדרכי ה', ולא יהא נגרר אחרי השלימות של הכלל, שרוצים להשליט 
דעת בעלי בתים.
%break
וזה שאומר הזה"ק, "יקוו המים אל מקום אחד". אשר המים, שהוא 
התורה, יקבץ אל מקום אחד, שב' הרשויות, שישנם בעולם, יהיה 
רשות אחד, שזה נקרא "דעת תורה". 
%break
וכמו שמסיים הזה"ק, "והתורה היא ישוב העולם, ובה מתקיים. ואומות 
העולם, שלא קבלו אותה, נשארו חרבות ויבשות".
%break
%page 394
%H כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
%break
בזהר פרשת נח (ובהסולם אות ב') וזה לשונו, "תא חזי, כל ישראל יש 
להם חלק לעולם הבא. ושואל מהו הטעם. ואומר, משום שהם שומרים 
את הברית, שהעולם מתקיים עליו. 
%break
כמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. 
ולפיכך ישראל, ששומרים את הברית, כי קבלו אותו עליהם, יש להם 
חלק לעולם הבא".
%break
ויש להבין, כי מתחילה הוא אומר, "כל ישראל יש להם חלק". זאת 
אומרת, כי כל מי שבשם "ישראל" יכונה, בלי שום תנאים מוקדמים, 
יש להם חלק לעולם הבא. ואח"כ הוא מפרש, שלא כל ישראל, אלא 
הוא מעמיד תנאים, שרק אלה שהם שומרים ברית. 
%break
ומביא ראיה מהפסוק, שהכוונה על שומרי ברית, במה שכתוב, "אם 
לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". ועוד יש להבין, 
מה משמע מהפסוק, "אם לא בריתי יומם ולילה", שהכוונה היא על 
ברית.
%break
ובפסחים (דף ס"ח ע"ב) כתוב שם וזה לשונו, "והא אמר רבי אלעזר, 
אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר, אם לא בריתי יומם 
ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". 
%break
ופירש רש"י, "אם לא בריתי של יומם ולילה, דהיינו תלמוד תורה, 
שכתוב בו, והגית בו יומם ולילה". אם כן משמע מכאן, שברית נקראת 
תורה. וכאן מפרש הזה"ק, "שברית הוא ברית מילה, ששומרים על 
הברית".
%break
הנה בענין כריתת ברית, שהיה אצל אברהם, שכתוב, "וכרת עמו 
הברית", ודרשו חז"ל, "שהקב"ה עזר לכריתת הברית, שלא היה יכול 
לבדו לעשות את כריתת הברית, אלא הקב"ה עוזרו". 
%break
יש להבין על דרך העבודה, מהו הפירוש, שלא היה יכול לעשות את 
כריתת הברית, עד שהיה צריך עזרה מה'.
%break
הנה באברהם עם אבימלך כתוב, "ויכרתו שניהם ברית". ושאל 
אאמו"ר ז"ל, אם שני אנשים מבינים, שכדאי שיאהבו זה את זה, 
כריתת הברית למה לי. למה זה עוזר שעושים מעשה, כאילו עושים 
חוזה. ומה זה נותן לנו. 
%break
אז הוא אמר, זה נותן, שזהו שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול 
להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו 
ברית, 
%break
שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה לזה, 
הברית הזו תהיה לקיום, אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות 
פירוד, מכל מקום הקשר שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות.
%break
ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד 
אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, 
ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, 
%break
אלא שהולכים למעלה מהדעת. ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, 
ושלא יהיה פירוד ביניהם.
%break
ובהאמור יוצא, שבין שאומרים שברית הוא תורה, או שאומרים 
שהברית הוא ברית מילה, אין הפירוש שרק דבר זה נותן את הברית 
עם הקב"ה, שלא יפרד את כריתת הברית, 
%break
היינו שיהיה לבו שלם עם הקב"ה. אלא הן התורה והן הברית מילה, 
שניהם באים לקיים את כריתת הברית, מה שהאדם צריך להיות לבו 
שלם עם הקב"ה, ולהידבק בו ביתד שלא תמוט לעולם. כמו שכתוב, 
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
%break
 היות שענין בריאת שמים וארץ היתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו. 
ואין הנבראים יכולים לקבל את הטוב והעונג בלי השתוות הצורה, 
הנקרא שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע, אחרת יהיה פירוד בין 
הנבראים להבורא.
%break
%page 395
ובעבור זה ניתן לנו שתי הבריתות, היינו ברית מילה וברית של 
התורה, שעל ידיהם נוכל לבוא לידי כריתת ברית עם הקב"ה, באמונה 
למעלה מהדעת, שנוכל לעשות הכל בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה פירוש, "אם לא בריתי". היינו, אם אני לא היה ברא את העצות 
איך להגיע לידי השתוות הצורה, לא היה באפשרות לקבל את הטוב 
והעונג, שזהו כל מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. 
%break
ואם לא הייתי מכין את הדרכים, איך להגיע לידי השתוות הצורה, אז 
לא הייתי צריך לברוא את השמים והארץ, כי לא היו יכולים לקבל שום 
טוב מהבריאה. והיתה כל הבריאה ללא תועלת, כי לא היה מי שהיה 
יכול להנות מהבריאה. 
%break
ועל הברית הזה, שעשה ברית יתד, שלא תמוט לעולם, היה צריך 
אברהם לעזרתו יתברך. וזה ענין, שהקב"ה צריך לעזור לו. וזה וכרת 
עמו הברית, שה' עזר לו, שיהיה לו היכולת ללכת למעלה מהדעת.
%break
ובעבודה דלמעלה מהדעת יש להבחין בה ג' הבחנות.
א. שלא מרגיש שום חסרון בעבודתו, בכדי שיהיה לו צורך ללכת 
למעלה מהדעת.
%break
ב. שהוא מרגיש בחסרונו, אלא הוא בבחינת נקבה, זאת אומרת, 
תשש כוחו כנקבה, היינו שאין לו כח להתגבר ללכת למעלה מהדעת.
ג. הוא נבחן לבחינת זכר. זאת אומרת. שיש לו כח התגברות ללכת 
למעלה מהדעת.
%break
א. למשל, כשאדם רוצה לקום לפנות בוקר, וכשמעוררים אותו לקום, 
יש לפעמים שהאדם שומע, ולא שם שום דבר על הלב, וממשיך לישון. 
ואז אין מי שירגיש בחסרונו, משום שתיכף הוא נרדם, וממילא אין לו 
זמן לחשוב בחסרונו. 
%break
ומשום זה הוא עדיין לא נכנס בגדר אדם, שניתן להבחין בין זכר 
לנקבה. כי אדם הוא מלשון איש אדמה, היינו שהוא עובד את 
האדמה, בכדי שיתן תבואה ופירות להחיות את האנשים.
%break
וזה שייך לומר רק במי שמרגיש חסרונו, הוא מתחיל לעבוד, היינו 
לתקן חסרונו. מה שאין כן במי שלא מרגיש בחסרונו, אין ממי לדבר. 
היינו, אפילו שיגידו לו חסרונו, אין הוא שומע. 
%break
מטעם שיש לו הרבה תירוצים על כל דבר. וממילא אין לו מקום 
לתפלה, שה' יעזור לו, שתהיה לו היכולת לצאת מההפרעות הבאות 
אליו.
%break
ב. בזמן שמעוררים אותו, הוא מתחיל לחשוב, נכון אמרתי לחבר שלי 
שיעורר אותי, אבל בזמן שאמרתי לחבר שלי, שאני רוצה לקום לפנות 
בוקר, היה מטעם שהיה לי קצת השתוקקות לקום וללמוד, והייתי 
משתוקק להתענוג מה שאני אקבל מהתורה. 
%break
ונגיד, אפילו שלא חשבתי, שיהיה לי תענוג גדול מלימוד התורה, מכל 
מקום יסורים מזה שאני צריך לקום מהמיטה, ולוותר על התענוג של 
המנוחה, לא היה לי. 
%break
כי בזמן שדברתי עם החבר שלי, בקשר שיעורר אותי, חשבתי רק על 
התענוג, מה שאני אוכל להוציא מלימוד התורה. ומשום זה אמרתי לו.
%break
מה שאין כן עכשיו, כשאני שוכב על המיטה מתחת להשמיכה, ואם 
בחוץ יש גשם ורוח, בודאי אני מרגיש עכשיו תענוג מהמנוחה. ואני 
צריך לקום. מאיפה אני יודע, שאני אקבל יותר תענוג מלימוד התורה. 
%break
ומשום זה יותר כדאי לי להיות "שב ואל תעשה". כי אין ספק מוציא 
מידי ודאי. כי מהמנוחה בודאי יש לי תענוג, ומלימוד התורה לא מאיר 
לי שיהיה לי תענוג.
%break
אבל אח"כ באות לו מחשבות, הלא אנחנו למדנו, שצריכים ללכת 
למעלה מהדעת. היינו שלא להסתכל כמה תענוג יהיה לי, וזה יהיה 
המודד שלי, אלא שצריכים לעבוד לשם שמים. אם כן מדוע אני עושה 
חשבון עצמי, היינו כמה שאני ארויח מזה. 
%break
אלא אני צריך לעשות חשבון, אם בזה המעשה שאני עושה, אני 
מקיים מצות הבורא, והבורא נהנה מזה, בזה שאני שומע בקולו. ולמה 
יש לי מחשבות אחרות של אהבה עצמית. אבל מה אני יכול לעשות 
עכשיו, היות שאני לא יכול להתגבר על מחשבותי. 
%break
נמצא, שהוא כן נקרא עובד ה', ורוצה להתגבר על המחשבות זרות, 
היינו שהמחשבות האלו הם זרות לדרך התורה. ונקרא זה שהוא 
בבחינת נקבה, היינו שתשש כוחו כנקבה, שחסר לו כח התגברות.
%break
%page 396
ג. הוא בחינת זכר, היינו שיש לו כח התגברות. זאת אומרת, בזמן 
שמעוררים אותו, ואם בא אליו מחשבות, מה לך לקום מהמנוחה 
שאתה נהנה, ובטח שאתה חושב כשאתה תקום מהמיטה ותלך 
ללמוד, יהיה לך יותר תענוג מכפי שיש לך עכשיו, 
%break
מאיפה אתה יודע שיהיה כך. ונותן לו תיכף עצה, שיבחן אם האמת 
הוא כך. אז הוא אומר לו, איזה טעם יש לך עכשיו בהלימוד מה 
שאתה חושב לקבל אח"כ. 
%break
ותיכף באים לו טעמים כאלו, עד "שעולם חשך בעדו". זאת אומרת, 
שבאים אליו ציורים של הסתרה, היינו שמסתיר ממנו את החיות 
שבתורה. והגוף שואל אותו, תגיד האמת, למצבים כאלו אתה 
משתוקק.
%break
ואם הוא גבר איש, הנקרא איש מלחמה, אומר להגוף שלו, הכל נכון, 
מה שאתה אומר, היינו לפי דעתך אתה צודק, אבל היסוד שלי, שעליו 
אני בונה את ענין העסק בתורה ומצות, הוא, הוא על יסוד למעלה 
מהדעת, 
%break
שפירושו, הדעת מחייבת, שרצון לקבל הנאה ותענוג הוא הקובע, אם 
כדאי לעבוד או לא. ולמעלה מהדעת פרשו, שהוא עובד בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, שאין הרצון לקבל צריך להסכים לזה, אלא 
הרצון להשפיע הוא הקובע. 
%break
היינו, שאם הוא מאמין שיהיה מזה נחת רוח להבורא, מהמעשה 
שהוא רוצה לעשות עכשיו, תיכף הוא מוכן לעשות את הדבר בלי שום 
דחוי, והגם שהגוף טוען נגדו להיפוך, מכל מקום יש לו כח להתגבר 
עליו. וזה נקרא זכר.
%break
אולם לאחר שהאדם גמר אלו הג' בחינות בעבודה:
א. שהוא עוד לא מרגיש בחסרונו, בכדי שידע לבקש מה' שיעזור לו,
ב. הוא כן מרגיש בחסרונו, אבל אין לו כח התגברות, שזה נקרא 
בחינת נקבה,
%break
ג. שהוא בחינת זכר ובחינת איש מלחמה, היינו שכן יכול להתגבר על 
חסרונו,
הוא בא לבחינת שבת, היינו לבחינת מנוחה מעבודתו, שזה נקרא, 
"ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות".
%break
ובזה יש לפרש, "אלה תולדות נח איש צדיק". נח הוא בחינת נייחא, 
כמו שכתוב בזה"ק. ולכן נקרא צדיק, משום דאית ביה נייחא. כי 
הזה"ק אומר, באתר דאית טרחא תמן אית ס"א. היינו, שבמקום שיש 
טרחא, יש שם ס"א. 
%break
אז ממילא מי שהוא צדיק, אי אפשר שיהיה לו טרחא. וכמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, כי במקום שמאיר הקדושה שם האדם מתבטל כנר 
בפני אבוקה, ולא שייך שם לומר שיש להגוף טרחא, משום שהקדושה 
הוא מקור הטוב והעונג.
%break
אלא בזמן שיש בהאדם אחיזה בס"א, שהיא מתלבשת בהאדם 
באהבה עצמית, הנקראת מקבל בעמ"נ לקבל, ועל בחינה זו היה 
הצמצום וההסתר, 
%break
ואין הקדושה יכולה להתגלות שם, רק ההסתר שורה על המקום הזה, 
היינו שאינו מאיר שם הטוב והעונג, אלא ההפוך.
%break
ומה שאנו אומרים, "כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה". 
או כשאנו אומרים, "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת 
צופים". זהו בזמן שיש לאדם הכלים המוכשרים לכך, הנקראים כלים 
דהשפעה, שזה נותן לנו בחינת השתוות הצורה, 
%break
שאז קבלת התענוגים היא בבחינת בעמ"נ להשפיע. אחרת, היינו אם 
היה מאיר האור והשפע בכלים דקבלה, היו המקבלים נעשים יותר 
מרוחקים מה'. והתכלית היא, שצריכים להיות דבקים בה', כמו 
שכתוב, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום".
%break
ובהאמור יוצא, מי שהוא צדיק, אין שם מקום לס"א, אלא שם יש מקום 
של נייחא דרוחא. וזה ענין שבת, כמו שכתוב, "כי בו שבת וינפש", 
שמפני קדושת שבת אין עכשיו מקום עבודה.
%break
אולם חז"ל אמרו (עבודה זרה ג' ע"א) וזה לשונם, "אמר להן הקב"ה, 
שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח 
בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת".
%break
%page 397
שפירושו הוא, למי שהיה לו טרחא, היינו שהיה לו עבודה ויגיעה עם 
הס"א, שהיא היתה מפריעה לו מללכת בדרך דלשמה, זאת אומרת, 
בשעת עבודה היה מרגיש זה שהוא לא יכול להתגבר על הרע שלו, 
הוא מסיבת שעדיין לא זכה להכנס לקדושה, 
%break
אבל הוא מאמין, ברגע שיכנס להקדושה, בטח שהס"א יתבטל כנר 
בפני אבוקה, ואין לו אז שום מגע עם הס"א, נמצא, שהוא יודע, שחסר 
לו דבר אחד, שהקב"ה יעזור לו, ולתת לו להשיג קצת קדושה. וממילא 
הכל על מקומו יבוא בשלום.
%break
ומשום זה, בזמן הטרחא ועבודה, הוא מתפלל מעומקא דליבא, שה' 
יעזור לו, ומרגיש אז, שבלי סיוע מהקב"ה, הוא לא ישיג שום דבר. 
והרגשה זו שיש לו, שהקב"ה יכול לעזור לו, עושה אצל האדם כלי 
לקבל את העזרה מה', מטעם כי חסרון נקרא כלי לקבל מילוי. 
%break
ומשום זה, האמונה שהוא מאמין בה', כמו שכתוב "כי אתה שומע 
תפלת כל פה", זה עושה את הכלי לקבל את העזרה.
%break
ובזה נבין את הענין, כי "מי שלא טרח בערב שבת", היינו שלא היה 
עובד עם עצמו, לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולראות שאינו יכול לנצח 
לבד בלי עזרת הקב"ה, וממילא אין לו מקום לתפלה, שהיא הכלי 
לקבל את עזרתו יתברך, 
%break
והכלל הוא, שאין אור בלי כלי, אם כן להכנה אנו צריכים, בכדי שיהיה 
לו מה לאכול בשבת, כי "ששת ימי המעשה" הם הכנה לקבל את אור 
השבת. ו"שבת" נקרא את השפע הנמשך למלאות את הכלים 
הריקניים, המצפים לעזרתו יתברך.
%break
וזה כמו שכתוב, "המאור שבה מחזירו למוטב". כמו שכתוב בשבת, 
"וכל דינין מתעברין מינה, ולית שולטני אחרא בכלהו עלמין בר מינה" 
(כגוונא בליל שבת). 
%break
ובהאמור, משום שאחרי הטרחא עם הס"א שמרגישים את החסרון, 
הנקרא כלי, אז יכולים לקבל בחינת שבת, הנקראת שביתה ומנוחה.
%break
ועכשיו נוכל להבין מה ששאלנו. הוא אומר שם, "כל ישראל יש להם 
חלק לעולם הבא, בלי שום תנאים". ואח"כ הוא אומר, שדוקא אלו 
ששמרו ברית, ולא כל ישראל.
%break
ובהאמור צריכים לפרש מילת "ישראל", שהוא ישר-אל, שהכוונה היא, 
שכל מה שהוא עושה, הוא רוצה שכל המעשים שלו יהיו ישר 
להקב"ה, ולא לתועלת עצמו. וזהו על דרך שביארנו על פסוק "לא יהיה 
בך אל זר, ולא תשתחוה לאל נכר".
%break
ודרשו חז"ל (שבת ק"ה ע"ב) "איזהו אל זר בגופו של אדם, הוי אומר 
זה יצר הרע".
%break
ויש להבין זה, הלא גם היצר הטוב הוא בגופו של אדם, כמו שכתוב 
(זהר לך, דף ל"ה, ובהסולם אות פ"ו) וזה לשונו, "כי אנשים אחים 
אנחנו, שהיצר הרע והיצר טוב קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם, 
וזה לשמאלו, דהיינו יצר הרע לשמאלו ויצר הטוב לימינו".
%break
הרי אנו רואים, שגם יצר הטוב הוא בגופו של אדם. אם כן מהו 
הפירוש במה שאמרו, "שהיצר הרע הוא בגופו של אדם". 
%break
ויש לפרש זה על פי דרכנו, שהיצר הרע הוא דואג ושואף, שכל מה 
שהוא עושה יכנס לתוך גופו, שהכוונה שיהיה הכל לתועלת עצמו, 
שהוא נקרא לתוך גופו. 
%break
מה שאין כן היצר הטוב שואף, שכל מעשיו יהיו לחוץ מגופו, שזה 
נקרא, שכל שאיפתו היא להגיע, שכל מעשיו יהיה לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו. ובזה יכול לפרש מילת ישראל, הוא פירושו ישר-אל, 
שכל מעשיו יהיו רק לשם שמים.
%break
וכעין זה מובא בדרשת חז"ל (ירושלמי ט' ע"א) "אמר רבי לוי, ליבא 
ועינא תרי סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי) תנה בני לבך לי, ועיניך 
דרכי תצרנה, אמר הקב"ה, אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי".
%break
משמע מכאן, זה שאנו אומרים, "הבוחר בעמו ישראל", מתי נקרא 
האדם שהוא שייך לעמו של הקב"ה, הוא בזמן שהאדם נותן את עיניו 
ולבו לשם, 
%break
היינו שכל מה שהוא מסתכל, ומה שהלב משתוקק, הוא משתדל 
שהכל יהיה לטוב ולתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. זה נקרא "אנת 
לי", שפירושו, אתה שייך לי. ואז הוא נכלל בעמו ישר-אל.
%break
%page 398
ובהאמור יש לפרש, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". ואח"כ 
הוא מפרש מי נקרא ישראל. ואומר, שרק מי ששומר ברית, שעל זה 
קיים העולם, הוא נקרא בשם ישראל. 
%break
אחרת, היינו מי שלא שומר את הברית, שע"י יתקיים העולם, לא שייך 
לבחינת ישראל, אלא שייך לאומות העולם.
%break
ומהו הברית שהעולם מתקיים, הוא כנ"ל, היינו שהוא כורת ברית עם 
הקב"ה, שכל מעשיו יהיו רק לתועלת ה', שזה נקרא בעמ"נ להשפיע, 
שדוקא ע"י זה יהיה קיום העולם. 
%break
זאת אומרת, שהעולם נברא בכדי להטיב לנבראיו. וכל זמן שאין 
השתוות הצורה, אין הטוב והעונג יכולים להתלבש בהנבראים.
%break
נמצא, שכל בריאת העולם, שהיה כדי להטיב לנבראיו, היה בחינם, כי 
אין מי שיקבל את הטוב והעונג. מה שאין כן על ידי הברית עם 
הקב"ה, יהיו הנבראים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, 
%break
ובכדי להגיע להברית יש תורה וברית מילה, היינו שכל מה שאנו 
עושים, צריכים לכוון שע"י זה נזכה לכריתת ברית עם הקב"ה 
לעולמים. ובעיקר צריכים להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלת כל פה, 
וע"י זה ניוושע.
%break
%page 399
%H מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב
%break
הנה כתוב (לך לך שלישי), "ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה 
ביני ובינך, ובין רעי ובין רעיך, כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ 
לפניך, הפרד נא מעלי. אם השמאל, ואימינה. ואם הימין, ואשמאילה".
%break
ויש להבין במה שאמר, "כי אנשים אחים אנחנו". הלא הם לא היו 
אחים.
ובזה"ק (לך דף ל"ה ובהסולם אות פ"ו) מפרש וזה לשונו, "כי אנשים 
אחים אנחנו, שהיצר הרע והיצר טוב קרובים זה לזה. 
%break
זה לימינו של אדם, וזה לשמאלו. דהיינו יצר הרע לשמאלו ויצר הטוב 
לימינו. ולפי זה יהיה הפירוש, כי אנשים אחים, שהכוונה הוא, 
שמדברים בגוף אחד, והריב הוא בין יצר הטוב ליצר הרע, שהם 
נקראים אחים".
%break
ולפי זה יהיה קשה, בשלמא שהיצר הטוב אומר ליצר הרע, אם 
השמאל, היינו שאתה אומר לי, שאני אלך בדרך השמאל, שזה דרך 
של יצר הרע, כי הוא נמצא תמיד בשמאל, כנ"ל בדברי הזה"ק, "שיצר 
הרע הוא לשמאלו". 
%break
והיצר הטוב אומר לו, שאני לא אלך בדרך שלך, אלא אני אלך בדרך 
הימין, שזה דרך של יצר הטוב, שהוא נמצא תמיד בימין. אנו יכולים 
להבין. 
%break
אבל במה שאומר, "ואם הימין", היינו, שאם היצר הרע ילך בימין, 
שהוא דרך של יצר הטוב, למה אומר לו היצר הטוב, ואשמאילה, היינו 
שיצר הטוב ילך בדרך השמאל, שזהו דרך של יצר הרע. זה קשה 
להבין.
%break
ואאמו"ר זצ"ל שאל, מדוע בזמן שיעקב היה לו ויכוח עם לבן, כתוב 
(ויצא שביעי), "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, 
והצאן צאני, וכל אשר אתה ראה לי הוא". 
%break
היינו, שלבן הרשע טען, שהכל שלו, היינו שליעקב אין לו שום רכוש, 
אלא הכל שייך ללבן הרשע.
%break
ומדוע בזמן שיעקב נתן את המתנות לעשו, כתוב (וישלח רביעי), 
"ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו את 
כל מה שהיה רוצה לתת לו. מה שאין כן לבן היה טוען להיפך, שהכל 
שלו.
%break
ואמר, שיש כאן ענין סדר עבודה, איך להתנהג בעבודת היצר הרע, 
בזמן שהוא בא אל האדם עם הטענות הצודקות שלו, בכדי להפריע 
להאדם להגיע לדביקות ה'.
%break
ואמר לבן, נקרא שהוא בא בטענת צדיק, ואומר לו, בזמן שהאדם 
רוצה להתפלל, ורוצה להאריך קצת בתפלתו. או דוגמא אחרת, 
שרוצה ללכת ללמוד לבית המדרש, אז היה בדעתו של אדם לקיים, 
להיות גבור כארי ולהתגבר על עצלותו. 
%break
בא היצר הרע וטוען, נכון שאתה רוצה להתגבר, לעשות את רצון אביך 
שבשמים, כמו שכתוב (אבות פרק חמישי) וזה לשונו, "יהודה בן תימא 
אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון 
אביך שבשמים".
%break
אבל אני יודע, שאין לך רצון לעשות רצון אביך שבשמים. אולם האמת 
אני יודע, שאתה עובד רק לשם אהבה עצמית, ואין לך אהבת ה', 
שאתה תוכל לומר, שזה, שאתה הולך לעשות עכשיו איזה מעשה, 
%break
הוא מטעם לשם שמים. אלא כל מה שאתה עובד, הוא בשבילי, היינו 
בשביל הס"א ולא בשביל הקדושה.
%break
אם כן ההתגברות הזאת מהי. זאת אומרת, אם אתה עובד בשבילי, 
אז אני מייעץ לך, תשב במנוחה ותהנה, היות שכל מה שאתה רוצה 
לעבוד הוא בשבילי. 
%break
אי לזאת, אני מרחם עליך, שלא תעשה מאמצים גדולים ותהנה 
מהמנוחה. וזה שאמר לבן. היינו הוא מתלבש בטלית לבן. היינו 
שאומר, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא".
%break
%page 400
ויעקב היה טוען כנגדו, לא כן הוא, אלא אני עובד לשם שמים. אם כן, 
כן כדאי לי להתגבר על העצלות שלי ולעשות רצון ה'. ואני לא רוצה 
לשמוע את טענתך, מה שאתה טוען טענת צדיק.
%break
ועשו הרשע היה להיפוך. כי בזמן שיעקב בא אליו ורוצה לתת לו את 
הרכוש של תו"מ שלו, אז עשו אמר לו, "יש לו רב". היינו, יש לי הרבה 
תו"מ מאנשים אחרים, שכולם עובדים בשבילי ולא לשם שמים. אבל 
אתה צדיק. אתה לא עובד בשבילי, אלא לשם שמים. 
%break
אם כן אין לי שום חלק בתורה ועבודה שלך. לכן אני לא רוצה לקבל 
זה, להכניס לרשותי. אלא צדיק, ואתה עובד רק לשם שמים.
%break
ושאל זצ"ל על זה, היינו באמת מי מהם טוען טענת אמת, היינו, לבן 
או עשו. ואמר, שבאמת שניהם אומרים אמת, מה שטוב להס"א, שהם 
מפריעים את האדם להגיע לשלימות. וההבדל הוא בטענותיהם. אם 
הוא בא קודם המעשה, או שבא לאחר המעשה. 
%break
היינו, שקודם המעשה, שהאדם רוצה להתגבר ולעשות משהו 
בקדושה, לטובת ה', אז היצר הרע מתלבש בטענת צדיק ואומר לו, 
שאין אתה מסוגל לעשות משהו לתועלת הקדושה, אלא כל מה 
שאתה עושה הכל הוא בשבילי. 
%break
שזה נקרא, "וכל אשר אתה רואה לי הוא". היינו, שהכל אתה עושה 
בשביל הס"א. אם כן יותר טוב שאתה תהיה, "שב ואל תעשה". ולמה 
להתאמץ ולהתגבר על עצלותך. ובזה הוא מכניע את האדם שלא 
לעסוק בתו"מ. וזוהי טענת לבן.
%break
וטענת עשו היא לאחר המעשה. היינו, אם סוף כל סוף האדם התגבר 
על טענת לבן והלך בדרכו של יעקב, בא אליו עשו ואומר לו, אתה 
רואה איך איזה גיבור איש מלחמה אתה, שאין אתה דומה להחברים 
שלך, הם עצלים ואתה גבר, מי כמוך. 
%break
ומכניסים אותו לתאוות של גאוה, שעל זה אמרו חז"ל (סוטה ה' ע"ב) 
וזה לשונם, "אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא, כל אדם שיש בו 
גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם".
%break
ומשום זה טוען יעקב נגד זה ואומר לו, לא נכון, כל מה שעשיתי היה 
רק בשבילך, היינו לתועלת עצמו, שזה בחינת רצון לקבל השייך 
להס"א. ועלי מוטל עכשיו להתחיל עבודה מחדש, על דרך שהכל יהיה 
לשם שמים, ולא בשבילך. אבל עד עכשיו הייתי עובד רק בשבילך. 
%break
וזה הענין שנתן יעקב לעשו בתור מתנה, ועשו לא היה רוצה לקבל 
ממנו, וטוען להיפוך, שיעקב הוא צדיק, ועובד הכל לשם שמים, ולא 
לתועלת עצמו.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, איך שייך לומר שהיצר הטוב אמר 
ליצר הרע, אם אתה תלך לדרך ימין אני אלך לשמאל, הלא דרך 
שמאל שייך לס"א, ולא לצד הקדושה. 
%break
ובהנ"ל נוכל לפרש, שהיצר הטוב אמר ליצר הרע, שאתה צריך לדעת, 
שאין אתה יכול לרמות אותי, כי אני יודע דבר אחד, שאתה רוצה 
להפריע לי להגיע לדרגת עובד ה', 
%break
היינו, שכל מחשבותי יהיו בעמ"נ להשפיע, ואתה, מצד התפקיד שלך, 
אתה משתדל להשאיר אותי באהבה עצמית.
%break
אם כן איך אני יכול לשמוע את הימין שלך. זאת אומרת מה, במה 
שאתה בא אלי ואתה מתלבש בטענת צדיק, היינו, שאתה מייעץ לי 
להיות צדיק לעבוד לשם שמים. זה לא יכול. 
%break
היות שזה לא מתפקידך, אלא בטח אתה רוצה כאן, עם העצות שלך, 
להכשיל אותי מלהגיע להמטרה. ומשום זה שאתה בא עם טענת ימין, 
הנקרא לבן. אז מה מוטל עלי לעשות אז, רק לא לשמוע בקולך, 
ולעשות ממש להיפוך מדעתך. וזה שכתוב "ואם הימין ואשמאילה".
%break
ובהאמור צריך האדם תמיד להיות ער לבל יפול ברשת היצר הרע, 
בזמן שהוא בא אליו עם טענת צדיק, ולא לשמוע בקולו. והגם שהוא 
נותן לנו להבין, שאנחנו לא הולכים עכשיו בדרך הישר, כי זה מה 
שאנחנו רוצים לעשות עכשיו, זוהי מצוה הבאה בעבירה. 
%break
במילים האלו הוא קושר אותנו, ואנחנו נכנסים לתוך הפח והרשת, 
שהוא רוצה לשלוט עלינו בצדקת לשונו.
%break
%page 401
ובשם הבעש"ט אומרים, בכדי לדעת, אם זוהי עצת היצר הרע או לא, 
הבירור הוא, אם מה שאומר לו מחייב יגיעה, זהו שייך ליצר הטוב. 
ואם ישמע בקולו, הוא לא יצטרך לתת יגיעה, זה סימן של יצר הרע. 
ובזה אפשר להבחין אם זו עצת היצר הטוב או של יצר הרע.
%break
דוגמא, נגיד אם באה לו מחשבה, שלא כל אדם צריך לקום לפנות 
בוקר, זוהי עבודה ששייכת לאנשים שתורתם אומנותם, ולא סתם 
יהודי יכול להשוות את עצמו לתלמידי חכמים, שהם צריכים לקיים 
"ובתורתו יהגה יומם ולילה". 
%break
אבל סתם יהודי. ומביא לו ראיה מדברי חז"ל להצדיק את טענתו, 
ממה שאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי (מנחות צ"ט) "אפילו 
לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים "לא ימוש ספר 
התורה הזה מפיך". 
%break
אם כן הוא טוען אליו, שיותר טוב שאתה תקום בבוקר כמו כולם, 
ואתה לא תהיה עייף כל היום, ואתה תוכל להתפלל בכוונה, יותר טוב 
מכפי שאתה תוכל להתפלל, באם אתה תקום לפנות בוקר.
%break
וזה ידוע מכל ספרי חסידות, שעיקר הוא התפלה, כי בתפילה אין 
האדם חושב על שום דבר, אלא שה' ישמע תפלתו. ובתפלה, אז הזמן 
שיכולים לכוון יותר בקלות ולהרגיש לפני מי אתה עומד. מה שאין כן 
בלימוד התורה, הגם שכתוב "ותלמוד תורה כנגד כולם".
%break
גם כן מפרשים, שהפירוש הוא, שהתורה מביאה להאדם לידי חשיבות 
וגדלות הבורא, נמצא, שהתורה היא רק סגולה, שזה מביא להאדם, 
שיוכל להתפלל ולהרגיש את המאמר "לפני מי אתה עומד", שזהו 
סגולה להגיע לידי דביקות, 
%break
שהוא שבזמן שהאדם מתפלל להקב"ה, שיכול לדעת עם מי הוא 
מדבר, ובאיזה דרך ארץ הוא מדבר לפני הבורא, ואז הוא הזמן שהוא 
יכול להתבטל לה', וזהו העיקר שיבטל את רשות עצמו. 
%break
והוא צריך לבוא לידי הרגשה, שאין שום דבר אחר בעולם, אלא 
הבורא. והאדם רוצה להתדבק בו, ולבטל את רשות עצמו.
%break
ועוד יותר מזה אמרו חז"ל, שכל המעשים טובים, מה שהאדם עושה, 
הן התורה והן שאר דברים שבקדושה, הכל האדם יכול לראות, אם 
הם בסדר, לפי הרגשתו בתפלה. נמצא לפי זה, שהעיקר הוא תפלה. 
ואם אתה תקום לפנות בוקר, ממילא הכל יתקלקל. 
%break
אם כן מה אתה תרויח. ובטח שהוא טוען טענת צדיק. ואז האדם יכול 
לברר, אם ישמע בטענתו, יהיה לו יותר יגיעה, אז הוא יכול לדעת, 
שזוהי טענת יצר טוב. 
%break
ואם ישמע לעצתו, יהיה לו פחות יגיעה, זהו סימן, שיצר הרע מדבר 
עכשיו אליו, רק שמתלבש בטענת צדיק, שבזה הוא עושה לו מלכודת, 
שיפול ברשת שטמן לו, ע"י שמדבר אליו בשפתי צדיק. 
%break
ואליבא דאמת, צריכים תמיד מדריך, שידע איך להדריך את האדם, 
בכדי שידע מה זה אמת ומה זה שקר, כי אין האדם מסוגל לברר 
בעצמו.
%break
ובהאמור, שיצר הרע בא בטענת צדיק, היינו שרוצה לייעץ לאדם איך 
שהוא יכול להכנס להקדושה, נוכל לפרש מה שאמרו חז"ל (בבא 
בתרא צ"ח ע"א) וזה לשונם, "כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם, 
ואינו תלמיד חכם, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה".
%break
ויש להבין, מהו החטא כל כך גדול, אם הוא מתגאה בלבושו של 
תלמיד חכם. היינו שהוא מחשיב מאוד את הלבוש של תלמיד חכם, 
עד שמתגאה בזה. 
%break
הלא לא עבר העבירה כל כך גדולה, עד כך שנותנים לו עונש גדול כל 
כך, עד שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. משמע, מדברים 
מאדם שהוא ראוי להכנס למחיצתו של הקב"ה, אלא החטא הזה, 
שהוא מתגאה בלבושו של תלמיד חכם, מגיע לו עונש כל כך גדול.
%break
אלא יש לפרש, שהכוונה היא, בזמן שהיצר הרע בא לאדם ומתגאה 
בטלית של תלמיד חכם, היינו שמדבר אל האדם כמו תלמיד חכם, 
שמדבר אל עם הארץ, ומייעץ לו להיות תלמיד חכם. וזה כמו ששואל 
אאמו"ר זצ"ל, מהו תלמיד חכם, ומדוע לא אומרים פשוט חכם. 
%break
%page 402
אלא זה בא לרמז לנו שנדע, שחכם נקרא הקב"ה, שרצונו הוא 
להשפיע לנבראיו. ומי שלומד מהבורא את מידה זו, להיות משפיע, 
הוא נקרא תלמיד חכם. זאת אומרת, שלמד מהבורא להיות 
משפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש, שהיצר הרע בא לאדם ונותן לו עצות, איך להגיע 
לדביקות ה', היינו שיהיה במחיצתו של הקב"ה. 
%break
והוא באמת אינו תלמיד חכם, היינו שאין כוונת היצר הרע, שיביאו לו 
לידי דביקות, אלא להיפך, לידי פירוד. והוא מדבר כמו תלמיד חכם, 
בשביל שרוצה לעשות מלכודת, כדי להרחיקו מדרך המלך.
%break
ואם האדם אינו שם לב, לבדוק את מי מדבר אליו, היצר הטוב או 
היצר הרע, ורק שהוא שומע שמדבר בטליתו של תלמיד חכם, הוא 
מתגאה בזה, היינו שנותן להבין את חשיבותו של תלמיד חכם, ויחד 
עם זה הוא זומם להביאו לדרך אחרת, לבחינת שינוי צורה. 
%break
אז אומרים להאדם, שידע, אם תשמע לעצתו, אין מכניסין אותו אדם 
ששמע בעצתו, למחיצתו של הקב"ה, אלא להיפוך. 
%break
לכן צריכין להיות זהיר מאוד, בכדי לדעת מי הוא מדבר, ולא להתחשב 
מה שהוא מדבר. היינו, אפילו שמדבר דבר טוב, גם כן אסור לשמוע 
ממנו. היוצא מזה, מאדם שאינו הגון אסור לשמוע אפילו דבר הגון.
%break
%page 403
%H מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר
%break
רש"י מפרש את הפסוק "וירא אליו ה'", "פתח האהל לראות, אם יש 
עובר ושב, ויכניסם בביתו. כחום היום הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, 
שלא להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער, שלא היו אורחים באים, 
הביא מלאכים עליו בדמות אנשים".
%break
ויש להבין:
א. מה שאומר "ולפי שראהו מצטער, שלא היו אורחים באים, הביא 
מלאכים עליו בדמות אנשים". וכי לא ידע הקב"ה מקודם, שהוא 
יצטער על זה שאין לו אורחים. אם כן מדוע הוציא חמה מנרתיקה.
%break
ב. וכי לא היה להקב"ה עצה אחרת לשלוח לו אורחים, אלא ע"י 
רמאות, היינו שמרמה אותו, שהוא יחשוב שהם אנשים. הלא היה לו 
עצה פשוטה להכניס שוב את החמה בתוך נרתיקה, וממילא תהיה 
יכולת לאנשים שיבואו אליו בתור אורחים.
%break
חז"ל אמרו (במדרש), שאמר אברהם, "עד שלא מלתי, היו עוברים 
ושבים באים אצלי, תאמר, משמלתי אינם באים אצלי. אמר לו הקב"ה, 
עד שלא מלת, היו ערלים באים אצלך. ועכשיו, אני ופמליא שלי באים 
אצלך".
%break
גם זה קשה:
א. מהי התשובה על השאלה, ששאל, "מדוע לא באים עכשיו 
אורחים". אז אמר לו, "מקודם ערלים באים אצלך, ועכשיו אני ופמליא 
שלי". אבל מדוע לא באים אורחים, לא השיב לו.
%break
ב. מהי השאלה, מדוע לא באים זהו פשוט, משום חום היום, לכן אין 
אורחים יכולים לבוא.
%break
ג. ובכלל מהי התשובה, שהקב"ה השיב לו, כאילו עכשיו אתה נמצא 
במצב יותר גדול וחשוב מזמן הקודם, שהיו באים ערלים. הלא חז"ל 
אמרו, "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה". 
%break
ולפי זה טענתו של אברהם היא טענה צודקת, כי אברהם הבין, 
שלאחר שנימול עצמו, בטח שהוא צריך להגיע למדרגה יותר חשובה, 
והוא רואה שהדבר אינו כן, אלא שקבל ירידה, שהוא הפסיד דבר 
גדול, היינו הכנסת אורחים.
%break
אולם זה עצמו יש להבין, מדוע גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת 
פני השכינה.
%break
שחז"ל אמרו (שבועות ל"ה ע"ב) וזה לשונו, "דאמר רב יהודה, אמר 
רב, גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". וענין גדולה משמע 
שהיא יותר חשובה.
%break
והנה אנו רואים במציאות, בעולם הזה, כי דברים החשובים בעולם, 
נמצאים רק ביחידים ולא בסתם אנשים. וזהו רק קומץ קטן. 
%break
אבל דברים שהם פחותים במעלה, נמצאים באנשים יותר מדברים 
חשובים. ולפי זה הכלל, היה צריך להיות בעולם הרבה אנשים שזכו 
לקבלת פני השכינה, ומיעוט הם האנשים שזכו לקבלת אורחים.
%break
אבל במציאות אנו רואים את ההיפך, היינו שיש יותר אנשים בעולם 
שמקיימים הכנסת אורחים, מאנשים שזכו לקבל פני השכינה. עדי כדי 
כך, שאין אנו אפילו מסוגלים להכיר אותם, כמה הם בעולם, שזכו 
לקבלת פני השכינה. 
%break
ועוד יותר מזה, שאנחנו מחוייבים להאמין, שישנה בעולם מציאות כזו, 
שזכו לקבלת פני השכינה, אף על פי שאנו לא יודעים מי הם. אבל 
חז"ל אמרו, "אין דור שאין בו ל"ו צדיקים" (סוכה מ"ה:). אבל מי מכיר 
אותם.
%break
אלא אנו צריכים להאמין, שהם נמצאים בעולם. ועליהם אמרו, 
שהכנסת אורחים היא יותר חשובה מקבלת פני השכינה. ולפי הגיון 
היה צריך להיות להיפך כמו שישנו במציאות, שדבר חשוב זה, קשה 
למצוא מדברים שלא כל כך חשובים.
%break
%page 404
וכמו כן על דרך זה יש להבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ח' ע"א) "גדול 
הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים", שהמשמעות הוא, זה שנהנה 
מיגיעת כפיו, אין לו יראת שמים. ואם הכוונה זה שנהנה מיגיעת כפיו, 
יש לו יראת שמים. מהו הרבותא, בטח מי שיש לו יראת שמים. 
%break
ונוסף לזה יש לו עוד מעלה, שנהנה מיגיעת כפיו. בודאי שהוא יותר 
חשוב. אלא צריכים לומר, שהכוונה, שיש לו רק דבר אחד, היינו יגיעת 
כפיים לבד, הוא חשוב יותר מיראת שמים. גם זה צריכים להבין, שזהו 
ההיפך מהמציאות.
%break
כי בהמציאות אנו רואים, שיש הרבה אנשים שהם נהנים מיגיע כפם. 
אבל אין אנו רואים שיש הרבה אנשים, שתהיה להם יראת שמים. 
%break
ואם יהיו אלו שנהנים מיגיע כפם, יותר חשובים מאלו שיש יראת 
שמים, היה צריך להיות הרבה אנשים שתהיה להם יראת שמים, 
ואנשים שנהנים מיגיע כפם, היו צריכים להיות חלק קטן מהכלל.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, נפרש זה על דרך העבודה, שדרך הזאת 
מביאה את האדם להכנס להיכל המלך, שזו נקראת דרך התורה. וזה 
שייך דוקא לעובדי ה' ולא לדעת בעלי בתים, כמו שדברנו מזה 
במאמרים הקודמים.
%break
אולם צריכים להבין, מהי העבודה שנתן לאדם, שהוא צריך להתייגע, 
כמו שאמרו חז"ל (מגילה ו' ע"ב) "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא 
יגעתי ומצאתי, אל תאמין. יגעתי ומצאתי, תאמין". אבל יש להבין 
היגיעה הזו למה לי.
%break
ויש לחזור ולפרש במה שדברנו במאמרים הקודמים, שידוע, שמטרת 
הבריאה היתה, שהבורא ברא את הבריאה, מטעם רצונו להטיב 
לנבראיו. 
%break
כמו שאמרו (בראשית רבה פ"ח) בדבר בריאת האדם, וזה לשונם, 
שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי 
תפקדנו, הצרה הזאת למה לך. אמר להם הקב"ה, אם כן צונה ואלפים 
למה.
%break
למה הדבר דומה, למלך, שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו 
אורחים. מה הנאה למלך שמלאו. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו, מה 
אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהניי לך".
%break
אולם לפי זה, מדוע אין הנבראים מקבלים את הטוב והעונג, מה 
שרצה לתת להנבראים. והתירוץ הוא ידוע, בכדי שלא תהיה נהמא 
דכסופא, נתן לנו תורה ומצות, שע"י הקיום התו"מ נוכל לקבל את 
הטוב והעונג, ולא נרגיש בזה את ענין של נהמא דכסופא.
%break
אבל לפי זה יהיה קשה, הלא יש משנה מפורשת (אבות פרק א', ג') 
וזה לשונו, "הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים, המשמשין את הרב על 
מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת 
לקבל פרס". 
%break
ואם כן איך מותר לעבוד ולתת יגיעה בתו"מ על מנת שנוכל לקבל שכר 
תמורת היגיעה, שרק באופן כזה יהיה מציאות, שנקבל את הטוב 
והעונג בלי שום בושה.
%break
ולפי מה שמבואר בהקדמה לתלמוד עשר ספירות הפירוש הוא, היות 
שנטבע בנו רצון לקבל תענוגים, שזה נקרא אהבה עצמית, ואין לנו 
שום הבנה באהבת הזולת, אלא כשאומרים לנו, שצריכים לעשות 
משהו לטובת הזולת, 
%break
תיכף שואל הגוף שלנו, מה יהיה לנו מזה שנעבוד בשביל אחרים. 
ומשום זה, כשאומרים לנו לקיים תורה ומצות, אז הגוף שלנו שואל, 
מה העבודה הזאת לכם, היינו מה נרויח מזה, בשביל זה אנו צריכים 
לתת יגיעה בתו"מ. 
%break
לכן אומרים לו, שע"י זה יהיה לך טוב בעולם הזה, וגם יהיה לך עולם 
הבא. זאת אומרת, בלי שכר אי אפשר לעבוד. נמצא, שלמדים עם 
הכלל, שיקיימו תו"מ בכדי לקבל שכר, אחרת אף אחד לא ירצה 
לעסוק בתו"מ.
%break
והרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') כותב שם וזה לשונו, "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא 
לשמה בא לשמה. 
%break
לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן 
לענין זה בנחת".
%break
%page 405
הרי מבואר מדברי הרמב"ם, שיש הבדל בין כלל ופרט. היינו, שרק 
ליחידים אפשר לגלות את דרך ה', היינו כנ"ל דרך הבא להיכל ה'. 
%break
זאת אומרת, שבדרך זה יכולים להגיע לדביקות ה', כמו שכתוב, 
"ולדבקה בו", היינו שמגיע לידי השתוות הצורה, שזהו פירושו, מה 
שאמרו חז"ל, "מהו רחום אף אתה רחום".
%break
וזהו ההבדל בין דעת תורה לדעת בעלי בתים. כי דעת בעל הבית 
היא, שכל מה שהוא עושה, הוא יודע, שהוא צריך להרויח ולקבל כל 
הרווחים לרשותו, היינו שהוא מרגיש שיש לו רשות לעצמו, והוא 
השולט על רכושו.
%break
מה שאין כן דעת תורה היא, שאין לו רשות בפני עצמו. וזהו כמו 
שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג) וזה לשונו, "דאמר ריש לקיש, מנין שאין 
דברי תורה מתקיימין, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר, זאת 
התורה אדם כי ימית באוהל".
%break
אולם יש להבין את המאמר חז"ל, במה שאמרו, "אין התורה 
מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".
%break
א. מיתה זו למה לי. מדוע צריך האדם להמית עצמו, בכדי שיקיים 
התורה בידו.
ב. מהו שיעור המיתה, שצריכים לזה. ואין לומר מיתה ממש, הלא 
כתוב, "כי הם חיינו ואורך ימינו". וזהו להיפך ממיתה.
%break
ג. ואין לומר, שהוא צריך לתת הרבה זמן על לימוד התורה ולהבין 
אותה, שזה נקרא מיתה. הלא אנו רואים, גם אלה שרוצים להשקיע 
כוחם רק בלימודי חול ולא בדברי קודש, אלא שרוצים להגיע לקבל 
תואר דוקטור באיזה מדע שהוא, 
%break
גם הם יושבים ביום ובלילה ועוסקים בלימודיהם. וגם אנו רואים, שגם 
יש כאלו, שקיבלו כבר תואר דוקטור, מכל מקום גם כן ממשיכים 
בהלימוד ורוצים להגיע לתואר פרופסור. 
%break
וגם יש אנשים, שכבר קיבלו תואר פרופסור, והם לא מפסיקים 
מהלימוד שלהם, ורוצים להשקיע את כל כוחם ומרצם במחקר, ולהיות 
מדענים עולמיים, ומכל מקום לא אומרים עליהם, שאין החכמה 
מתקיימת בהם, אלא שהם צריכים להגיע לבחינת מיתה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל, אין התורה מתקיימת. משמע ללימודי חול אין 
תנאים כאלה. אם כן מהו הפירוש, "אין התורה מתקיימת, אלא במי 
שממית עצמו עליה". מיתה זו מהי.
%break
ד. וגם יש להבין מה שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת". קיום זה 
מהו. ואם אנו נפרש, ש"קיום" נקרא, שהוא ידע ויזכור מה שלמד, שזה 
נקרא "התורה מתקיימת". ובשביל זה האדם צריך להמית עצמו. 
%break
נמצא לפי זה, מי שנולד כשרוני, שיש לו מוח חריף, והוא כבור סיד 
שאינו מאבד טיפה, אלא כל מה שהוא לומד נשאר בזכרונו, מתעוררת 
השאלה, בשביל מה הוא צריך להמית עצמו, בכדי שהתורה תתקיים 
אצלו.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, נחזור על מה שהתחלנו לבאר בענין מטרת 
הבריאה, שהיא מטעם להטיב לנבראיו. 
%break
וכפי שמבאר שם (בהקדמה לתלמוד עשר ספירות) להיות שכל 
הנבראים, הנקראים בשם נבראים, הוא מטעם שנברא כאן דבר חדש, 
מה שלא היה לפני בריאת העולמות. 
%break
והוא בחינת חסרון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, כידוע ששיעור 
הנאה מהתענוג, תלוי כפי ההשתוקקות והחמדה שיש לו להדבר. 
בשיעור זה דווקא הוא יכול להנות. כדוגמת, מי שאינו רעב, אינו יכול 
להנות מהסעודה שנותנים לו.
%break
אולם כאן, ע"י הרצון לקבל הנאה, שנטבע בהנבראים, זה גרם פירוד 
ושינוי צורה בין הבורא להנבראים, כידוע ששינוי צורה מפריד 
ברוחניות לשניים. וכפי השינוי שבהם, בשיעור זה הם מתרחקים אחד 
מהשני. 
%break
ומשום זה נפרדו הנבראים מהבורא, ונעשו לשתי רשויות, שהאדם 
אומר, שגם הוא בעל בית ולא אורח, אלא שיש לו רשות בפני עצמו.
%break
%page 406
אמנם צריכים לדעת, כי הרצון לקבל הזה, הוא הרע שישנו בעולם, 
כמבואר שם (בהקדמה לתלמוד עשר ספירות). 
%break
היינו, שכל הגניבות, והרציחות, והמלחמות, שישנם בעולם, וכמו כן כל 
המידות רעות, דהיינו כעס גאוה וכדומה, הכל נמשך מהרצון לקבל 
הזה, שהוא רוצה בכל כוחו למלאות את האהבה עצמית שלו בכל 
יכולתו. וממה שהוא רואה שיהיה לו תענוג, תיכף הוא מוכן למלאותו.
%break
ואפילו עצלות, שאז אין האדם עושה שום דבר, הוא גם כן מטעם 
אהבה עצמית, הוא בוחר עכשיו לא לעשות שום דבר, משום שעכשיו 
הוא מרגיש, שהגוף משתוקק לקבל הנאה מהמנוחה. 
%break
ומסיבה זו הוא מוותר על תענוגים אחרים, כי כרגע הוא רואה וחושב, 
שמזה הוא יהנה יותר משאר דברים. זאת אומרת, עצל נקרא, שיש לו 
תענוג מופרז ממנוחה. אבל כל אלה נכנסים באהבה עצמית, שזהו 
הרע שכל העולם סובלים מזה.
%break
ובכדי לתקן את הרע הזה, הנקרא יצר הרע, שזה גורם לנו פירוד, 
שבשביל זה אין אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה 
לתת לנו, הוא, אם אנחנו נצא מאהבה עצמית, ונבטל את רשותינו, וכל 
הרצון שלנו יהיה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
שזה נקרא "ביטול הרשות", היות שאין אנו דואגים עבור שיהיה לנו 
הנאה ונחת רוח, אלא כל התשוקה שלנו יהיה אך ורק לתועלת הבורא 
ולא לתועלת עצמנו.
%break
אז האדם מגיע לידי הרגשה, עם מה הוא יכול להנות להבורא, היינו 
מה האדם יכול לומר, שמזה יהיה להבורא נחת רוח, היות שכלום 
חסר בבית המלך. אז האדם מוציא דבר אחד, שהוא יכול לומר, שמזה 
יהנה הבורא. 
%break
כי מטרת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו. ומשום זה הולך האדם 
ומחפש איך להשיג תענוגים, בכדי להנות להבורא.
%break
ובזה שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, יוציא לנו דבר חדש, 
שבאמת הוא מקבל הנאה, אחרת נקרא שקר. היינו, שהוא נותן מקום 
להבורא להוציא לפועל את רצונו, במה שהוא רוצה שהנבראים יהנו. 
%break
ואם הוא לא נהנה, ואומר שהוא כן נהנה, נמצא, שהוא משקר 
להבורא. אלא באמת הוא מקבל הנאה ותענוג.
%break
אלא כל ההבדל הוא בהכוונה, היינו, שהנאה, מה שהוא מקבל, היא 
מטעם שהבורא רוצה בכך. ומצדו עצמו, אף על פי שיש לו רצון וחשק 
לתענוגים, מכל מקום הוא מתגבר על רצונו והולך נגד רצונו. ולא רוצה 
לקבל. וזה נקרא מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
ובזה אנו רואים, הגם מצד המעשה שניהם שוים, היינו שניהם נהנים, 
ומכל מקום יש הפרש בבחינת הכוונה. זה שמקבל הנאה מטעם 
אהבה עצמית, נמצא שהולך לפי עצת יצר הרע. 
%break
וזה שמצד אהבה עצמית הוא מוותר על התענוג, אלא זה שנהנה הוא 
מטעם מצות ה', שרצונו להטיב, ובשביל זה הוא מקבל את ההנאה, 
אדם זה נקרא שהוא הולך לפי עצת יצר הטוב.
%break
וכעין זה אנו מוצאים בדברי חז"ל (נזיר י"ג) וזה לשונו, "אמר רבה בר 
חנה, אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו, 
ופושעים יכשלו. משל לשני בני אדם, שצלו את פסחיהן. אחד לשם 
מצוה, ואחד אכלו לשם אכילה גסה. 
%break
זה שאכלו לשם מצוה, וצדיקים ילכו. וזה שאכלו לשם אכילה גסה, 
ופושעים יכשלו. אמר ליה ריש לקיש, האי רשע קרית ליה, נהי דלא 
קא מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד".
%break
משמע מכאן, שיש הבדל בכוונה, אף על פי שבמעשה שניהם שוים. 
והגם שריש לקיש אומר, "שלא נקרא רשע, כי על כל פנים מצוה קא 
עביד, אלא שאינו מן המובחר". את זה יכולים לפרש שדוקא בענין 
מצוה אמרינן, שנקרא מצוה. אבל לא מן המובחר. 
%break
וזהו מטעם שאמרו חז"ל (נזיר כ"ג ע"ב) וזה לשונו, "ואמר רב יהודה, 
אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אפילו שלא לשמה, 
שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
%break
אבל בדבר רשות, בטח שיש הבדל בין שהוא מקבל התענוג מטעם 
מצות ה', שרצונו להטיב לנבראיו, אחרת, היינו מטעם אהבה עצמית, 
היה מוותר על התענוג. נמצא בזה, שעיקר היא הכוונה. 
%break
אלא בדבר מצוה אומרים, אפילו שאין לו כוונה, גם כן נקרא מצוה. 
(וזהו כנ"ל, שלגבי הכלל, לומדים להם לקיים תו"מ שלא לשמה, כמו 
שאומר הרמב"ם).
%break
%page 407
ובהאמור צריכים לפרש ענין, שהאדם צריך להמית עצמו. ושאלנו, מהו 
ענין של מיתה. עכשיו נבין זה, שענין המיתה הוא ביטול הרשות של 
עצמו. והוא אומר, שאין שום רשות בעולם אלא רשותו של הקב"ה. 
וזה נקרא רשות היחיד. 
%break
וזה ענין שאנו אומרים, "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד". שאין רק 
רשות אחד בעולם, והוא מבטל את האהבה עצמית שלו.
%break
ובזה יכולים לפרש מה שאומר האר"י ז"ל, שצריכין לקבל על עצמו 
בחינת מסירת נפש בעת אמירת שמע ישראל, שהכוונה היא כנ"ל, 
היינו ביטול אהבה עצמית. 
%break
ואח"כ אפשר לומר, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך 
ובכל מאודך", היות שמציאותו עצמו אינו מתקיים לגבי עצמו, היות 
שכל מחשבותיו הן רק לשם שמים. וזה נקרא ממית עצמו עליה.
%break
ובהאמור נבין, מדוע אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו 
עליה. ושאלנו, מה זה פירוש קיום התורה, שבלי ממית עליה, אין 
התורה יכולה להתקיים. 
%break
ויש לפרש ענין מתקיימת, הכוונה על מה שהתורה הבטיחה לנו, 
דהיינו כמו שכתוב, "כי הם חיינו ואורך ימינו". וכן כמו שכתוב, 
"הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". ועוד כהנה 
וכהנה שהתורה הבטיחה לנו.
%break
זהו כנ"ל, היינו שכל אלה דברים נכללים במטרת הבריאה, הנקראת 
"רצונו להטיב לנבראיו". שכל זה אינו יכול לבוא להנבראים מטעם 
כנ"ל, שהוא ענין שינוי צורה מהבורא, שהוא רצונו להשפיע, 
%break
והנבראים רצונם לקבל לתוך רשותם, ושזה נקרא פירוד ברוחניות. 
ומזה יוציא לנו ענין של נהמא דכסופא.
%break
ולפני זה מוכרח להיות הסתרה. היינו, שאין השפע עליון הנכלל 
במטרת הבריאה, יכול להאיר. והטעם, בכדי שיהיה מקום לבחירה. 
%break
ומזה נובע מה שאנו רואים בעולם הסתרת פנים. וזהו שאמר דוד 
המלך עליו השלום (תהילים ע"ג) "הנה אלה רשעים ושלוי עולם השיגו 
חיל".
%break
אולם בזמן שהאדם כבר הגיע לבחינת "ממית עצמו עליה", היינו 
שממית את עצמיותו, שהיא אהבה עצמית, ואין לו שום דאגה בשבילו, 
אלא כל דאגותיו הוא רק להרבות כבוד שמים בעולם, כמו שכתוב, 
"יתגדל ויתקדש שמה רבה", 
%break
שאז, כשהאדם רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, שזה נקרא, 
"ולדבקה בו, מה הוא רחום אף אתה רחום", אז יכולים לזכות לכל 
הדברים מה שהתורה הבטיחה לנו, מתקיים אז.
%break
ובזה יכולים להבין את דברי חז"ל מה שאמרו, "אין התורה מתקיימת 
אלא במי שממית עצמו עליה". נמצא, שהפירוש, "אין התורה 
מתקיימת", מה שהבטיח לנו, אלא לאחר שהמית עצמיותו עליה.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, במה שאמרו חז"ל, "יגעתי ולא מצאתי". 
ושאלנו, היגיעה הזו למה לי. אולם על זה יש קושיא הידועה, הלא אין 
מציאה בא אלא בלי הכנה. 
%break
זאת אומרת, שלאדם קרה מקרה, שמצא משהו, אבל בלי הכנה. אבל 
כאן בתורה יש תנאי לפני המציאה, שצריך יגיעה רבה בכדי להשיג 
את המציאה. ולפי זה היה צריך לומר, יגעתי וקניתי.
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שהכוונה היא, שאם האדם יגע עצמו בתורה 
תחילה, אז הוא זוכה למציאות חן בעיני הקב"ה, ואז הקב"ה נותן לו 
את התורה במתנה. וזהו הפירוש, "יגעתי ומצאתי".
%break
ובהאמור לעיל נבין, מדוע אין הקב"ה רוצה לתת התורה במתנה, 
מטרם שהאדם יגע את עצמו תחילה. וכמו כן מהי היגיעה. התשובה 
היא כנ"ל (בהקדמה לתע"ס), היות שהאדם נברא עם רצון לקבל 
לעצמו, ומשום זה הוא נעשה נפרד מהבורא. 
%break
ובכדי שיהיה דבוק בהבורא, אז מוכרח להיות בחינת השתוות הצורה, 
"מהו רחום אף אתה רחום". אחרת, אם הוא יקבל תענוג אמיתי 
מהתורה, הוא יהיה יותר מרוחק מהקב"ה.
%break
ולכן, כשרוצה להכנס בבחינת "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", אז 
הרצון לקבל שבגוף מתנגד לזה. וזוהי היגיעה אמיתית שישנה 
להנבראים, משום שהם צריכים ללכת נגד הטבע ממה שנולדו. 
%break
נמצא, היגיעה היא מה שצריכים ללכת נגד הטבע. והיגיעה למה 
צריכים. בכדי להגיע לבחינת "ולדבקה בו", שיהיה רשות אחד, כנ"ל.
%break
%page 408
ומזה יוצא לנו, שיש להבחין בין הכלל להפרט. היינו, להכלל לומדים 
ומחנכים לעבוד שלא לשמה, שהוא בכדי לקבל שכר. והם נקראים 
"כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס".
%break
מה שאין כן להפרט אומרים, "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא 
על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם". ומפרש הזה"ק (הקדמת 
ספר הזהר דף קפ"ה ובהסולם אות קצ"א) 
%break
וזה לשונו, "יראה דאיהו עיקרא, היראה שהיא העיקר, הוא שאדם 
יירא מפני אדונו משום שהוא רב ושליט". מלמדינו שיש ג' אופנים 
ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתי.
%break
א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר 
מעונש גופו או ממנו. דהיינו, יראה מעונשים שבעולם הזה.
%break
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהנום. ואלו השתים אינן יראה 
אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת 
עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו הוא השורש, והיראה הוא ענף, ומסובבת 
מתועלת עצמו.
%break
ג. "אלא יראה דאיהו עיקרא", דהיינו, שיירא מה' יתברך משום שהוא 
גדול, משום שהוא השורש.
%break
נמצא לפי זה, עיקר היגיעה נוהג באלו האנשים שרוצים ללכת בדרך 
הפרט, שהיא דעת תורה, שענינה היא ביטול הרשות הרבים, אלא 
שהם רוצים שיהיה רק רשות אחד, כנ"ל. 
%break
היינו, שהכלל מצפים להשכר, כנ"ל בדברי הזה"ק, "הן שכר בעולם 
הזה, והן שכר של עולם הבא".
%break
מה שאין כן הפרט, שמבטל את רשותו, וכל דאגותם הוא איך להנות 
להקב"ה, וכל מגמתם הוא לעבודה ויגיעה ולא להשכר, כי הם רוצים 
לשמש את הרב בבחינת שלא על מנת לקבל פרס, 
%break
נמצא, שלא חשוב בעיניהם לא עולם הזה ולא עולם הבא, אלא כל 
תשוקתם הוא רק לעבודה.
%break
וכשהם משתוקקים לעבודה, אז הם בטוחים בעצמם, שהם לא 
מרמאין עצמם, בזה שהם עובדים לשם שמים. 
%break
מה שאין כן ברגע שמסתכל על השכר, הגם שיכול לומר שכוונתו לשם 
שמים, מכל מקום מי יודע אם באמת הוא כך. לכן כל היקר שיש להם, 
הוא בזה שיש להם מקום עבודה בעמ"נ שלא לקבל תמורה כלל.
%break
ובהאמור נוכל להבין דברי חז"ל שאמרו במדרש, שאמר אברהם, "עד 
שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי. תאמר, משמלתי, אינם 
באים אצלי. אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, ערלים באים אצלך. 
ועכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך".
%break
ושאלנו, מהי התשובה על שאלתו, מדוע אין הוא יכול לקיים מצות 
הכנסת אורחים. התשובה, שיש לו עכשיו מדרגה יותר גדולה, שהיא 
קבלת פני השכינה. זה שאמר לו, "עכשיו אני ופמליא שלי באים 
אליך". 
%break
הלא מקודם היה לו מדרגה יותר גדולה, שהיא הכנסת אורחים. 
וגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. אם כן מהו תשובתו 
של הקב"ה.
%break
אולם גם זה יש להבין. הלא זהו ההיפך מההגיון, הלא מדרך העולם 
הוא, שיש זכיה גדולה לאנשים, אם באים אליהם אדם חשוב. 
%break
ולפי ערך החשיבות של האדם, חשוב כן ערך ההכנה לקבלתו. 
לדוגמא, שצריך לבוא אליו הגדול שבעירו, או הגדול שבמדינה, או 
הגדול שבעולם.
%break
וכאן אנו מדברים, שזכה לקבל פני השכינה, שאין דבר זה ניתן 
להעריך את חשיבותו שבדבר, ואין זה ניתן לדעת אפילו מה זה, 
קבלת פני השכינה, כמובא בכל הספרים, שאין האדם יכול להשיג, 
אלא רק מי שזכה לזה. 
%break
ובטח מי זוכה לזה, בטח צדיקים הגדולים שבדור. ואפילו מי המה 
הצדיקים האלה, גם זה אין אנו משיגים. אלא ע"י אמונה, שאנו 
מאמינים שישנם אנשים כאלו, נאמר על זה, שהכנסת אורחים גדולה 
מזה. ובטח יש תשובות על זה על דרך הפשט.
%break
%page 409
ונפרש זה על דרך העבודה. היות שיש ענין יגיעת התורה וידיעת 
התורה. יגיעת התורה היא מטעם, שהיות שהאדם רוצה לשמש את 
הבורא עמ"נ שלא לקבל פרס, ומשום זה הוא מסתכל רק על היגיעה. 
ואם הוא יחשוב על ידיעת התורה, נראה שהוא מצפה להשכר. 
%break
כי אנו צריכים להאמין, כי אין שכר יותר חשוב מידיעת התורה, כמו 
שכתוב בזה"ק, "כי כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". והאדם 
השלם נקרא, שהוא כבר זכה לבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד 
הוא". 
%break
אם כן בודאי קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית 
היא, שהאדם צריך להגיע לדרגה זו.
%break
אבל להגיע לקבלת פני השכינה, צריכה להיות מקודם הכנה, שהאדם 
יהיה מוכשר לזה. וזה נקרא בלשון חז"ל, "מהו רחום אף אתה רחום". 
%break
שכך פירשו על פסוק, "ולדבקה בו, הדבק במידותיו", שענינו הוא, כמו 
שמבואר בספר מתן תורה, שרק ע"י זה שהאדם עובד באהבת 
הזולת, הוא יכול להגיע לדביקות ה'. שיש לזה הרבה שמות: השראת 
השכינה, השגת התורה, וקבלת פני השכינה, וכדומה.
%break
ועיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, 
היינו עצמותו כנ"ל. וזה יכולים לכנות בשם הכנסת אורחים, 
%break
היינו שהוא מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, 
הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל 
הבית של כל העולם.
%break
והיות שיש בזה עליות וירידות, היינו שיש הרבה פעמים, שהגוף נותן 
לו להבין, שגם הוא בעל בית, היינו שמותר לו לעשות מה שהוא רוצה 
ואין הוא כפוף לבעל הבית, שהוא הבורא. 
%break
וממילא הוא רוצה לעשות מכל העולה על רוחו. אבל אח"כ האדם 
מתגבר על המחשבות והרצונות של הגוף, ומקבל על עצמו, שהוא 
אורח והקב"ה הוא הבעל בית, ולהאדם אין לו שום רשות, הוא רק 
אורח עובר בעולם הזה.
%break
ודבר זה, היינו עליות וירידות האלו, חוזרות ונשנות. נמצא, שהאדם 
הוא תמיד מזמן לזמן מכניס אורחים לתוך גופו. היינו שהאדם הולך 
תמיד עם מחשבות שהוא אורח. 
%break
וזה יכולים לכנות בשם הכנסת אורחים, שכל פעם הוא מכניס לתוך 
גופו מחשבות של אורחים. אבל זו יגיעה רבה, משום שהיא נגד טבעו 
של הגוף.
%break
ואח"כ הוא זוכה להשכר, הנקרא קבלת פני השכינה. ומשום זה, בכדי 
שהאדם לא ירמה עצמו, שהוא לא דואג על השכר, הנקרא על מנת 
לקבל פרס, אלא הוא רוצה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. 
%break
לכן הגדלות של האדם ניכרת, אם הוא אומר, "גדולה הכנסת אורחים 
יותר מקבלת פני השכינה". אז ניכרת ונקבעת בהאדם ידיעה ברורה, 
שאינו מסתכל על השכר, אלא על העבודה ויגיעה, שיש לו במה 
לשמש להקב"ה, וזהו כל חשקו.
%break
ויש להבין זה דרך משל, שני אנשים, שהיו ידידים גדולים, והם היו 
אוהבים זה את זה אהבת נפש. היה מקרה, שאחד מהם היה צריך 
באופן דחוף חמשת אלפים דולר, ואמר לחבירו, היות שאני צריך 
עכשיו ממך טובה גדולה, שאתה תלוה לי את הסכום הנ"ל, 
%break
והיות שאני יודע, שאין לך בידך סכום כזה, אבל אני יודע, שיש לך 
מכירים וידידים, שאתה תוכל ללוות מעשרים אנשים, מכל אחד 
מאתים וחמישים דולר. ואז יהיה לך הסכום הדרוש לי. ובעוד שבועיים 
אני אחזיר לך בעזרת ה'.
%break
האדם הזה אינו יודע מה לעשות. הוא צריך עכשיו ללכת לעשרים 
אנשים ללוות מהם כסף, על תנאי שיחזיר להם בעוד שבועיים. ואולי 
לא יהיה לו את הכסף לשלם בזמנו, כמו שהוא הבטיח לי. 
%break
ומה אני אעשה. באיזה פנים אני אוכל להסתכל בפנים שלהם, היות 
שאני לא קיימתי את מה שהבטחתי להם.
%break
אולם אח"כ הוא חושב אחרת, היות שהוא החבר שלי, והוא אוהב 
אותי בודאי, שאם לא היה ידוע מאה אחוז שיהיה לו לשלם בזמנו, אז 
הוא לא היה מצער אותי. 
%break
ואח"כ באה לו מחשבה אחרת, נכון שהוא לא היה מבקש ממנו את 
ההלוואה, אם לא היה יודע מאה אחוז, שיהיה לו כסף לתת לי, אבל 
אפשר להיות, שהיתה לו טעות בחשבונו, 
%break
%page 410
היינו מהמקומות שהוא חשב, שהוא יקבל את הסכום הנ"ל, החשבון 
שלו לא היה כל כך מדויק, אם כן מה יהיה אם לא יחזיר לי בזמנו. 
אח"כ באה לו מחשבה אחרת, היינו היות שכמו שאני אוהב אותו כך 
הוא אוהב אותי, 
%break
אי לזאת אני צריך לומר, שהוא חשב כמה פעמים, מטרם שאמר לי, 
שאני אתן לו ההלואה, והמחשבות הולכות ובאות הלוך וחזור.
%break
ולבסוף הוא מחליט למעלה מהדעת, היינו אף על פי שהדעת מכניס 
אותי בספק, אם הוא ישמור את זמן הפרעון, אבל אני הולך באמונה 
למעלה מהדעת, 
%break
ואני אומר לעצמי, היות שיש בנו אהבת חברים, אי לזאת אני רוצה 
לעשות לו טובה לחברי, שע"י זה אני יכול לגלות את האהבה שיש לי 
אליו.
%break
אולם בזמן שהוא הביא לו החמשת אלפים דולר, הוא הוציא מכיסו 
שני שיקים, מה שהוא צריך לקבל מהממשלה. אחד, זמנו בעוד שבוע. 
והשני, בעוד שבועיים. במצב כזה האדם עומד בפני הדילמה:
%break
א. שהוא אומר לחבירו, מדוע לא הראית לי את השני השיקים בעת 
שביקשת ממני את ההלואה. רק עכשיו, שהבאתי לך את הכסף, אתה 
מראה לי. 
%break
והוא שואל, מהו ההפרש. אז הוא אומר לו, שני לילות לא יכולתי 
לישון, כי הרהרתי, מה אני אעשה, אם אתה לא תוכל לפרוע בזמנו. 
ועכשיו ממש אבן הורדה לי מהלב, שאני עכשיו בטוח, שאני אוכל 
להיות אדם הגון בפני עשרים אנשים האלו, שלקחתי מהם ההלוואות.
%break
ב. שהוא אומר לו, מדוע הראת לי את השיקים האלו. היות, אם אתה 
לא היית מראה לי עכשיו, אז היה לי שבועיים שלמים לעבוד עמדי 
בענין אהבת חברים למעלה מהדעת. 
%break
והיה לי אז ריוח גדול מענין אהבת חברים, שזה דבר גדול אצלי. ובזה 
שאתה הראית לי עכשיו את השיקים, כאילו גזלת ממני מקום עבודה.
%break
ובהמשל הנ"ל נוכל להבין דברי המדרש, שאברהם, לאחר שזכה 
לכריתת ברית עם הקב"ה, כמו שכתוב "וכרות עמו הברית", זכה 
לקבלת פני השכינה. ואז זכה לאמונת ה' בקביעות, בלי עליות 
וירידות. 
%break
וראה את השכר שלו תמורת עבודתו. והרגיש שאין בידו עכשיו לתת 
יגיעה. והיה חושב, שעכשיו כל עבודתו בעמ"נ לקבל, שהיא אהבה 
עצמית. 
%break
והוא היה משתוקק לעבודה, היות שכאן הוא יכול לדעת בבירור, שאין 
כוונתו לקבל תמורה, אלא רוצה לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. מה 
שאין כן עכשיו, לאחר שנימול, אין לו ירידות ועליות, ואין לו מקום 
להתגברות בעבודה.
%break
לכן בא בטענה להקב"ה, ואמר, "עד שלא נמלתי, היו עוברים ושבים 
באים אצלי". היינו שפעם הייתי רואה, שאני עובר על דברי תורה ולא 
שומר אותם, כמו שצריכים לשמור תורת ה', ואח"כ התגברתי. 
%break
"ושבים", היינו שאני עשיתי תשובה. ואח"כ עוד הפעם "עוברים", עוד 
הפעם היה לי ירידה ממצבי. ואח"כ עוד הפעם התגברתי וחזרתי 
בתשובה, שזה נקרא "ושבים". וחוזר חלילה.
%break
נמצא, שאני מרגיש, שאני עושה משהו לפניך. ועכשיו, שנמלתי, שאני 
זכיתי לכריתת ברית עמך, אין אני עושה שום דבר לפניך, 
%break
ואני משתוקק לעשות לך איזה שירות, שאני אוכל לומר, שזהו שלא 
עמ"נ לקבל פרס. ודבר זה נעלם ממני. אם כן היה לו לאברהם טענה 
צודקת.
%break
אולם הקב"ה השיב לו, "עד שלא מלת ערלים היו באים אצלך". אבל 
סוף כל סוף היית בבחינת ערלים, אפילו שקיבלת איזה עליה בעבודה, 
אבל מכל מקום היית ערל. 
%break
מה שאין כן עכשיו זכית לקבלת פני השכינה, שזהו שאמר לו הקב"ה, 
"עכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך". ומה אתה מתרעם עלי.
%break
עכשיו יש לדעת מהי האמת. היינו טענה של מי היא יותר טענת אמת. 
והתשובה, ששניהן הן אמת, כנ"ל בהמשל. 
%break
היינו, שהמלוה, לאחר שהלווה הראה לו את השני שיקים של חמשת 
אלפים דולר, מטעם שהמלוה היה רוצה, שחבירו לא יהיה לו צער, 
אולי לא יכול לשלם לו בזמנו.
%break
%page 411
והלווה הוא מתרעם על חבירו, מסיבת שהפסיד מקום עבודה, היינו 
אם לא היה חבירו מראה לו את המקום מאיפה יש לו לשלם, אז היה 
כל השבועיים הולך עם עבודה, שהיה עובד עם עצמו, שאני צריך 
להיות דבוק באהבת חברים, 
%break
ולהאמין בחבירי, שהוא חושב כמה פעמים, אם הוא דורש ממני 
משהו, שדבר זה לא יגרום לי חס ושלום שום צער. והגוף מביא לו 
תמיד הוכחות להיפך, היות שהוא רוצה להכניס בלבי שנאת 
חברים. 
%break
וממילא יש לי עליות וירידות. אז אני נהנה, מזה שאני עובד עם עצמי. 
ועכשיו, בזה שאתה רצית לעשות לי טובה, הפסדתי. מהמשל הזה 
אנו רואים ששניהם צודקים. זאת אומרת, שע"י זה שכל אחד טוען, 
שרוצה להראות לו אהבה, אזי נקבעת האהבה לצמיתות.
%break
וכמו כן כאן, הראה הקב"ה לאברהם את האהבה, בזה שבא אליו על 
ידי כריתת ברית שהיתה ביניהם, כמו שכתוב, "וכרות עמה ברית". 
%break
וכן אברהם הראה, בטענתו להקב"ה, את האהבה אליו, שרוצה לעבוד 
אותו בשלא על מנת לקבל פרס. ומשום זה היה אברהם משתוקק 
לעבודה, המכונה הכנסת אורחים, כנ"ל שהסברנו בענין הכנסת 
אורחים.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שפירש רש"י, "כחום היום, הוציא 
הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים. ולפי שראה מצטער, 
שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים". 
%break
ושאלנו, וכי לא ידע הקב"ה, שיהיה לו צער מזה שאין לו אורחים. אם 
כן מדוע הוציא חמה מנרתיקה. ועוד שאלנו, בשביל מה היה צריך 
לשלוח לו מלאכים בדמות אנשים, שנראה כאילו יש כאן רמאות. 
%break
היתה לו עצה פשוטה, להכניס שוב את החמה בנרתיקה, וממילא 
יהיה יכולת שאנשים יבואו אצלו.
%break
ויש להבין, מהו פירושה "הוצאת חמה מנרתיקה" על דרך העבודה. 
הנה אור ה' נקרא יום או "חמה". "נרתיק" נקרא כמו שהחרב מכוסה 
בתוך הנרתיק. 
%break
כשרוצה לומר, שאור ה' מכוסה, הוא אומר, השמש נמצאת מכוסה 
בתוך הנרתיק, שלא מרגישים אותה.
%break
ובזמן העבודה, זאת אומרת מטרם שהאדם יצא מאהבה עצמית שלו, 
הוא מוכרח לעבוד בבחינת הסתרה. דהיינו, הגם שעוד לא מרגיש 
טעם בתורה או בתפלה, הוא צריך להתייגע בתורה ובתפלה. 
%break
ולא יאמר, מתי שיהיה לי טעם בתורה ותפלה, אז אני אתפלל, ואז אני 
אלמד. אלא, אם אין האדם חושב על עצמו, אלא רוצה לעשות שרות 
למלך, אם כן מה חשוב איזה טעם הוא מרגיש. 
%break
אלא הוא צריך לומר, אני מקיים עכשיו מצות ה', ואני רוצה לעשות לו 
נחת רוח, בזה שאני שומר מצותיו, ואין להסתכל עלי, אלא רק 
להסתכל ממה שיהיה להקב"ה יותר נחת רוח.
%break
אולם, היות שבזמן שהקב"ה רואה, שהוא כבר מוכשר לקבל הכל 
בעמ"נ להשפיע, אז האדם זוכה לגילוי פנים של הקב"ה. וזה נקרא 
"הוצאת חמה מנרתיקה", שההסתרת פנים של הקב"ה נעברת ממנו 
ובא במקומה גילוי פנים.
%break
וזהו כדברי חז"ל (אבות פרק שישי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק 
בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה". פירוש, אם 
הוא עוסק לשמה, היינו ולא לתועלת עצמו, אלא כל כוונתו בקיום 
התורה ומצות הוא רק לשם שמים. 
%break
ובזה הוא נעשה מוכשר לקבלת השפע, משום שיש כאן השתוות 
הצורה, המכונה דביקות, שהוא, כמו שהקב"ה רוצה להשפיע 
להנבראים, כמו כן האדם רוצה להשפיע להבורא.
%break
אז ממילא נעברת ההסתרה ממקומו, כי כל ההסתרה היתה מטעם 
תיקון של נהמא דכסופא. ועתה, שהוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה 
להשפיע, אז אין כבר מקום לבושה, כי כל מה שהוא מקבל עכשיו, 
אינו לתועלת עצמו, אלא משום שהקב"ה רוצה בכך. 
%break
וממילא הוא זוכה לקבלת השכינה. וזה נקרא "הוצאת חמה 
מנרתיקה", שפירושו, שהוציא את השפע עליון מההסתרה שלה, 
שהיה עד עכשיו.
%break
%page 412
ובהאמור אין מקום לשאלה, מדוע הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, אם 
הקב"ה ידע מקודם, שאברהם יצטער בזה, שאין לו אורחים, הנקרא 
עוברים ושבים, היינו עליות וירידות כנ"ל. 
%break
כי לא הכניס החמה בנרתיקה, שפירושו, שלא עשה את ההסתרה, 
אלא כדי שיהיה מקום לאדם, שיוכל להגיע לשם שמים.
%break
זאת אומרת, אפילו שלא רואה שום שכר בעבודתו זו שמתייגע, להגיע 
לתורה לשמה, ולא לקבל פרס. 
%break
מה שאין כן עכשיו, שאברהם הגיע לזה, בטח שאין טעם להסתרה, 
אלא ממילא ההסתר נעבר מאותו מקום ששייך לה'. כמו שכתוב, "בכל 
המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" (משפטים, 
מפטיר).
%break
והקושיא היא, את אשר תזכיר. היה צריך לומר היינו, שאם האדם 
יזכיר את שמו של הקב"ה, אז אבוא אליך וברכתיך. מה אזכיר. 
משמע, שה' יזכיר את שמו. 
%break
ויש לפרש כנ"ל, אם האדם מבטל את עצמו, כמו שביארנו כדעת 
תורה, היינו שמקיים ממית עצמו עליה, שהוא ביטול רשות, ואין כאן 
רק רשות היחיד, שהוא רשותו של הקב"ה, 
%break
אז הקב"ה יכול לומר, "בכל המקום את אשר אזכיר". מדוע אני יכול 
להזכיר את שמי. כי האדם ביטל את המקום הזה עבור הקב"ה. אז 
יקויים, "אבוא אליך וברכתיך". ומשום זה בא לידי מצב, שהוציא 
הקב"ה חמה מנרתיקה, שהיא קבלת פני השכינה.
%break
וממילא אין כאן מקום להשאלה, כשראה הקב"ה, שהוא מצטער, 
שיכניס חזרה החמה בנרתיקה. הלא זה נגד המטרה. היות שמטרת 
הבריאה היא כמו שכתוב, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ולא 
להסתלק חס ושלום. 
%break
כל זמן שיש מקום של השתוות הצורה, היינו שרוצה להשפיע, גם 
הקב"ה ממציא את עצמו לאותו מקום. רק במקום שחוטאים, היינו 
שנופלים מחמת איזה חטא, שוב לכלי קבלה בעמ"נ לקבל, אז השפע 
מסתלקת מחמת עוונות, שזה נקרא, חורבן בית המקדש.
%break
ומשום זה לא היה יכול לתת לו מצב של הכנסת אורחים. שהמצב 
הזה עדיין אין זה קדושה, שיש שם עליות וירידות כנ"ל. אלא שלח 
מלאכים, שהוא קדושה גמורה, כי כבר לא יכול להיות אחרת, כי כבר 
כרת ברית עם הקב"ה לעולמים. 
%break
אלא בדמות אנשים, היינו שהוא צריך לגלות את המצב. שזהו רק 
למראית עין. היינו, שיהיה לו מקום לגלות את הביקורת על עצמו, אם 
כוונתו על השכר, היינו קבלת פני השכינה, או שהוא משתוקק להיות 
משמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
%break
ואז אם הוא שמח בזה, שזכה לאורחים. הגם שאח"כ נתוודע לו, שהם 
מלאכים. אבל את הביקורת על עצמו, שהיה רוצה לראות, אם הוא 
מרמה עצמו, שהוא חושב על השכר ולא על העבודה, 
%break
זה כבר קיבל מזה שהיה שמח, מזה שהוא יכול עכשיו עוד הפעם 
לקבל אורחים, היינו שיהיה לו מקום עבודה. אז היה ברור לו, שהוא 
עובד עמ"נ שלא לקבל פרס.
%break
וזהו על דרך שתירץ אאמו"ר זצ"ל אם קושית העולם על פסוק, 
"ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי, 
כי ירא אלקים אתה". והשאלה היא, וכי הקב"ה לא ידע מקודם לפני 
הנסיון.
%break
ואמר, שהפירוש הוא, כי עתה ידעתי, שאתה יודע, שירא אלקים אתה. 
שהכוונה היא, שאברהם היה רוצה לדעת, אם הוא הולך בדרך של 
בלתי ה' לבדו, והוא בעצמו אינו עולה בשם. ומשום זה שלח לו הקב"ה 
נסיון, כדי שאברהם ידע, שהוא יכול לעמוד בנסיון. 
%break
וענין שהוא רוצה לדעת, אם הוא בסדר, הוא, כי אז הוא לא יפחד 
להמשיך שפע עליון למטה, כי עכשיו יהא ברור לו, שלא יפגום בהשפע 
העליון. היות שהוא רואה, שכל רצונו הוא רק להשפיע ולא כלום 
לתועלת עצמו, שזה נקרא מקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו על מה שאמרו חז"ל, "גדול הנהנה 
מיגיעו יותר מיראת שמים". ושאלנו, היתכן, איך אפשר להיות דבר 
זה.
%break
%page 413
הנה ידוע, שיש יגיעת התורה ולימוד התורה. לימוד התורה נקרא, 
מה שהתורה מלמדת אותנו, לקיים מצות ה' במעשה ובכוונה. כמו 
שאנו רואים, שיש שתי ברכות:
%break
א. "ברוך אתה ה', לעסוק בדברי תורה",
ב. "ברוך אתה ה', המלמד תורה לעמו ישראל".
%break
זאת אומרת, אנו נותנים תודה לה' על מה שנתן לנו מקום לעסוק 
בדברי תורה, שהכוונה היא על היגיעה, שאנו יכולים לעסוק, שהיא 
ההתעסקות בתורה. 
%break
וגם אנו נותנים תודה לה' על לימוד התורה, היינו מה שאנו זוכים שה' 
ילמד אותנו, שזה נקרא ידיעת התורה, מה שהתורה מלמדת אותנו.
%break
ואנו צריכים לשתיהן, היינו הן ליגיעה והן לידיעה. שזהו ענין שאנו 
לומדים, "אין אור בלי כלי". שפירושו הוא, שאין מילוי בלי חסרון. 
בדומה, שאין אדם יכול להנות מהמנוחה, אם לא היה לו מקודם לכן 
טרחה ויגיעה.
%break
אולם כאן בעבודת ה' יש ב' הבחנות בחסרון:
א. היא, מה שהוא משתוקק לתענוגים. והיא בחינה א' שבהכלי, 
הנקראת חסרון, היינו שמרגיש שחסר לו התענוג הזה.
%break
ב. בכדי למלאות את חסרונו יש תנאי, שהוא צריך לשלם תמורה עבור 
התענוג. למשל בגשמיות, אם אדם נכנס לאיזה חנות, ורואה שם חפץ 
יפה, ומשתוקק אליו, ורוצה להשיגו, נמצא, שנתעורר אצלו עכשיו 
חסרון להדבר.
%break
וחסרון ב' הוא, שיש חסרון, שהוא רוצה לקבל את החפץ. אבל לא 
נותנים לו בלי תמורה. אלא שהוא צריך לשלם לבעל הבית, אז נותנים 
לו החפץ. וזה שצריך לשלם, נבחן ליגיעה. 
%break
וזה נבחן לחסרון. כי האדם חושב, אם היו נותנים לו בלי תשלום, אז 
הוא לא היה בעל חסרון. היינו, שאין לו כסף לתת תמורת החפץ, 
שזוהי התמורה מה שדורשים ממנו, ואין לו היכולת לתת.
%break
נמצא עכשיו, שיש לו ב' חסרונות:
א. שהוא משתוקק להדבר,
ב. אין ביכולתו לתת התמורה.
%break
נמצא, שההשתוקקות להדבר גרמה לו עוד חסרון, שעכשיו הוא יודע, 
שאין לו לתת התמורה עבור החפץ. נמצא כאן, בעבודת ה', מי שנפשו 
חושקת להידבק בה', נמצא שנולד בו חסרון. אבל מי גורם לו את 
החסרון הזה, שהוא משתוקק לה'. זה בא מלמעלה. 
%break
וזה נקרא אתערותא דלעילא, שקוראים לאדם שיכנס לקדושה, כמו 
שכתוב, "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ופתאום האדם מתחיל 
להרגיש, איך שהוא מרוחק מה', היינו במקום שלפני הקריאה היה 
דואג על שאר צרכים, ועכשיו הוא רואה, רק רוחניות חסר לו.
%break
ואח"כ מתחיל לחשוב, מהי באמת הסיבה שאין לו רוחניות. אז הוא 
בא לידי החלטה, שזהו רק מטעם חוסר השתוות הצורה, בסוד "מהו 
רחום אף אתה רחום", כנ"ל.
%break
נמצא, שהחסרון הא', הוא זה שמרגיש, שחסר לו רוחניות, זהו חסרון 
אחד כנ"ל. וזה שהוא צריך לעבוד עכשיו בענין השתוות הצורה, ורואה 
שאינו יכול, זהו חסרון הב'. 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא 
הקב"ה עוזר לו, אינו יכול לו", (סוכה נ"ב).
%break
אולם חסרון ב' הזה בא גם כן מלמעלה. היינו, בזה שהקב"ה עשה 
בכוונה תחילה, שלא יהיה בכוח האדם להתגבר עליו (לסיבה שכבר 
דברנו מזה), 
%break
אלא בעזרתו יתברך, נמצא, שהחסרון הזה גם כן באה מלמעלה. 
היוצא מהנ"ל, שעיקר היגיעה היא בהחסרון הב', שזה נקרא, שאין לו 
לשלם את המחיר, שדורשים בעד לימוד התורה.
%break
היינו, בכדי לזכות לתורה, דורשים מחיר יקר, היינו השתוות הצורה, 
כנ"ל בכדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא. וזהו שפרשנו על דברי 
חז"ל, "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", שזוהי 
היגיעה האמיתית, כנ"ל. 
%break
ועל החסרון הזה באה אח"כ מילוי, הממלא את החסרון הזה. וזה 
קבלת פני השכינה, או רזי תורה, וכדומה.
%break
ובעיקר כאן מתחיל ההתחלקות אמיתית בין היגיעה להשכר. היינו, 
שיש שרוצים להתייגע בלי שכר, שרוצים להכנס בסוג העובדים, שהם 
משמשין את הרב עמ"נ שלא לקבל פרס. 
%break
%page 414
או שהם עובדים בכדי לקבל פרס, היינו השכר על היגיעה, היינו 
שמסתכלים על מה שיכולים לזכות ע"י היגיעה, שהיא נקראת בחינת 
תורה, מבחינת שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה, ושזה 
נקרא "וידעתם, כי אני ה' אלקיכם".
%break
וכדברי רז"ל, שדרשו (ברכות ל"ח ע"א) וזה לשונם, "כדי מפקינא לכו 
עבדינא לכו מלתא כיהיכי דידעתו דאנא הוא דאפיקת יתכון ממצרים", 
(כנ"ל במאמר י"ג, תשמ"ו), 
%break
שאמרתי שם, שהכוונה היא, שהקב"ה, חוץ מזה שהוציא אותם 
מקליפת מצרים, עשה דבר שיזכו לידיעת ה', שהוא ידיעת התורה, 
מבחינת אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא.
%break
ובכדי להבין את ההבחן בין יגיעה בתורה לידיעת התורה, זאת 
אומרת, שהוא רוצה רק לשמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, בלי 
השכר, הנקרא ידיעת התורה. 
%break
והיות שרצונו של הקב"ה הוא לגלות התורה, כמו שכתוב, "ה' חפץ 
למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", אז האדם אומר, אני מסכים להתייגע 
כמה שעות בתורה, בכדי שאני יכול לדעת את התורה. 
%break
ובזמן שרוצים לתת לי השכר תמורת היגיעה, אני מסכים שהשכר יתנו 
לאחר. זאת אומרת, שאני אתייגע בתורה והשני יקבל את השכר, 
דהיינו, ידיעת התורה, מה שצריכה להתגלות על היגיעה, שהוא נתן.
%break
וזוהי יגיעה אמיתית. משום שהוא רוצה רק היגיעה ולא השכר, הגם 
שהשכר חשוב לו מאוד, מכל מקום הוא מוותר עליו, מטעם שהוא 
רוצה לשמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס. 
%break
ומטעם שחפץ ה' הוא שהתורה יתגלה לנבראיו, הוא רוצה שחבירו 
הוא יזכה לידיעת התורה, והוא רוצה להמשיך ביגיעת התורה. וזוהי 
באמת יגיעה אמיתית, מטעם שהוא חושק לידיעת התורה. 
%break
וראיה לזה היא, שרק הוא נותן היגיעה ולא חבירו. אבל מטעם שהוא 
רוצה, שעבודה שלו תהיה לשם שמים, הוא רוצה להישאר במצב של 
יגיעה.
%break
אמנם יש אנשים שהולכים בדרך, "הוו כעבדים המשמשים את הרב 
עמ"נ לקבל פרס". ומשום זה כל תשוקתם היא לידיעת התורה ולא 
להיגיעה. 
%break
ולפי מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה, פרשת "וזאת הברכה") "אמר 
הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי 
שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו".
%break
ובכדי להשיג השכר בלי יגיעה, והיות ע"י יראת שמים יכולים לקבל 
החכמה והתורה בקלות, בלי שום יגיעה, כנ"ל בהמדרש, ומשום זה 
הם רוצים להיות ירא שמים, בכדי לקבל את השכר, הנקרא חכמה 
ותורה. 
%break
נמצא, שהיראת שמים שלו בנויה על יסוד אהבה עצמית, היינו שעובד 
את ה' בכדי לקבל פרס, הנקרא שלא לשמה, אלא כדי לקבל פרס, 
שזהו נקרא "דעת בעלי בתים", כנ"ל. 
%break
וכמו שאומר הרמב"ם, "שמטרם שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה 
יתירה, לומדים אותם, שיתעסקו בתו"מ שלא לשמה, אלא כדי לקבל 
שכר".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו על מה שאמרו חז"ל, "גדול הנהנה 
מיגיעת (כפו) יותר מיראת שמים". ושאלנו, איך אפשר להיות דבר זה. 
ובהנ"ל יש לפרש, יראת שמים היא, שרוצה לקבל את החכמה 
והתורה בקלות, בלי יגיעה. 
%break
היינו, שמצפה להשכר ולא להיגיעה שהוא, הוא לא רוצה לשמש את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס. אלא הוא רוצה את השכר ולא את 
השימוש, הנקרא יגיעה, שזה נקרא שלא לשמה, שהוא לקבל פרס.
%break
מה שאין כן זה שנהנה מיגיעת כפו, שהוא יגיעת התורה, ואינו חושב 
על השכר, אלא שע"י היגיעה הוא יזכה לכלי, שזהו מקום שהשכינה 
יכולה להתלבש בו, מטעם שיש כאן השתוות הצורה בין האור והכלי, 
וכל חשקו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, 
%break
כנ"ל (בענין גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה), ודאי 
שמדרגה זו של הנהנה מיגיעו יותר חשובה מיראת שמים, שיראת 
שמים כוונתו שלא לשמה, מה שאין כן זה שהנהנה מיגיעו, הוא חושב 
רק לשמה, היינו אין לו כוונה אחרת אלא להשפיע.
%break
%page 415
אבל אין להקשות על המדרש, מה שאומר, "שהקב"ה אומר לישראל, 
חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי, כל 
החכמה וכל התורה בלבו". 
%break
ולפי הנ"ל נקרא זה שלא לשמה. ואיך יכול לזכות לחכמה ותורה. 
והקב"ה אומר, שע"י היראה כן יכולים לזכות לחכמה ותורה.
%break
יכולים לפרש את זה על דרך ששאלתי קושית העולם, על מה שכתוב 
(מטות, שני) "וידבר ה' אל משה לאמר, נקם נקמת בני ישראל מאת 
המדיינים. 
%break
וידבר משה אל העם לאמר, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין". 
והשאלה היא, מדוע שינה משה ממה שאמר לו הקב"ה, שה' אמר, 
"נקם נקמת בני ישראל", ומשה אמר להעם, "נקמת ה' במדין".
%break
והענין הוא, כי ה' ברא את העולם במטרה להטיב לנבראיו, היינו 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
%break
ומסיבת שלא יהיה אי נעימות, הנקרא נהמא דכסופא, בהתענוגים 
שהנבראים יקבלו, נעשה תיקון, שהמקבלים לא יקבלו את הטוב 
והעונג מה', אלא בתנאי שהם יכולים לקבל בעמ"נ להשפיע. וזהו 
נקרא דביקות השתוות הצורה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (חגיגה ז') "מה אני בחינם, אף אתה בחינם". 
פירוש, כמו שאני רוצה לתת לכם הנאה ותענוג בלי שום תמורה, אלא 
אני רוצה שתהיה לכם נחת רוח, 
%break
כמו כן, אף אתה בחינם, היינו שהעבודה שאתם עובדים בשבילי, 
תהיה בחינם, בלי שום תמורה עבור העבודה שלכם, שזה נקרא 
השתוות הצורה.
%break
ומשום זה יכולים לפרש, הקב"ה אומר לישראל, דבר קל הוא, כל 
החכמה וכל התורה נתונים בלבו. אבל האדם צריך לומר, אין אני רוצה 
בהתענוג, שאתה רוצה לתת לי, שהוא כנ"ל, הנקרא, "כי הוא אורך 
ימיך, והנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
%break
ועל זה הוא מוותר, אף על פי שנפשו חשקה מאוד לכל אלה דברים 
טובים. ובכל זאת, היות שכל אלו דברים נכנסים לכלים דאהבה 
עצמית, ואהבה עצמית עושה פירוד בינו לבין הבורא, מטעם שינוי 
צורה כנ"ל, והוא רוצה בהשתוות הצורה, ומשום זה הוא מוותר.
%break
אולם דוקא אלה שרוצים בהשתוות הצורה, ורוצים להיות בין אלו 
שמשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, דוקא אלו הם האנשים, 
שיש להם כלי להשראת אור עליון, 
%break
שיש לו כמה שמות, הנקראים השראת השכינה, קבלת פני השכינה, 
או רזי תורה, או אור התורה, שאז תקויים מטרת הבריאה, שהיא 
להטיב לנבראיו.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את הפסוק שאמרו חז"ל על, "גדול הנהנה 
מיגיעו יותר מיראת שמים". דאילו לגבי יראת שמים כתיב, "אשרי איש 
ירא את ה'". 
%break
ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב, "יגיע כפיך כי תאכל אשריך, וטוב לך, 
אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא". ולגבי יראת שמים, לא 
כתיב, "ביה וטוב לך".
%break
הנה, עולם הזה, יש לפרש זמן העבודה. ועולם הבא נקרא זמן של 
השכר, שעתיד לקבל אחר העבודה. כמו שכתוב, "היום לעשותם 
ומחר לקבל שכרם". 
%break
אי לזאת, לגבי יראת שמים, השכר הוא אצלו העיקר, שיזכה אחר כך 
בקלות לחכמה ותורה כנ"ל, שנקרא עולם הבא. לזה הוא מצפה 
שיזכה אח"כ, להטוב. 
%break
לכן כתיב ביה פעם אחד, כי כתוב ביה "אשריך" לבד, היינו השכר 
שהוא בעולם הבא, לזה הוא מצפה. ועולם הזה הנקרא זמן של יגיעה, 
מזה הוא לא מאושר, וכל יום ויום הוא עומד ומצפה, מתי אני אזכה 
להשכר, הנקרא חכמה ותורה.
%break
מה שאין כן, הנהנה מיגיעו, נמצא שטוב לו בזמן העבודה, כי רק לזה 
הוא רוצה, שהוא רוצה לשמש את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, נמצא, 
שהוא נהנה בעולם הזה, הנקרא "בחינת היום לעשותם", וגם זוכה 
לבחינת עולם הבא, הנקרא "ומחר לקבל שכרם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שאמרו חז"ל "יגעתי 
ומצאתי", הלא יגיעה [מציאה] היא בלי שום הכנה. והיה צריך לומר, 
יגעתי וקניתי. היינו, שהיגיעה היתה הכנה להקנין. 
%break
%page 416
מה שאין כן, מציאה, הוא דבר הבא בהיסח הדעת. ובהנ"ל ניחא, כי 
בזמן שהיגיעה היא המטרה, מטעם שהוא רוצה להיות משמש את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, וכמו שדברתי לעיל, שהוא מסכים 
שידיעת התורה, מה שיבוא לידי גילוי אחר היגיעה שלו, 
%break
יזכה לזה חבירו, ומאחר שאין התורה מתגלית אלא אחר היגיעה, 
שזה נבחן לאור וכלי. היינו חסרון והמילוי. ועתה, לאחר שהוא נותן 
את הכלי והחסרון, הוא מסכים שלהמילוי יזכה חבירו.
%break
נמצא לפי זה, בזמן העבודה הוא לא חושב כלל על השכר. אם כן 
היגיעה שלו לא היתה הכנה על המציאה, שהיא ידיעת התורה, כי לא 
על זה היה הכוונה, בזמן שהיה עובד. 
%break
כי הוא היה משתוקק להיות בין העבדים המשמשין את הרב שלא 
עמ"נ לקבל פרס. ולפי זה היגיעה לא היתה הכנה על הקנין. והתורה 
נקרא "קנין" (אבות, פרק שישי). ומשום זה אמרו, יגעתי ומצאתי. 
%break
היות, מה שהוא זכה לידיעת התורה, שבאה לו בהיסח הדעת, בלי 
שום הכנה לזה, וממילא נקרא זה מציאה.
%break
ובהנ"ל שאמרנו אצל אברהם, שאפילו לאחר שזכה לקבלת פני 
השכינה, היה עוד משתוקק להכנסת אורחים, מטעם שהיה רוצה 
להיות ברור, שאין כוונתו להשכר, אלא להיות משמש את הרב שלא 
עמ"נ לקבל פרס. 
%break
נבין מה שתירץ אאמו"ר זצ"ל, על קושית העולם, על מה שכתוב, 
"וירא ישראל", ואח"כ כתוב, "ויאמינו". 
%break
משמע מכאן, שמטרם שראו חס ושלום, לא היו מאמינים. ותירץ, 
שפירושו הוא, אפילו לאחר שזכו לבחינת ראיה, השתוקקו לבחינת 
אמונה. כנ"ל.
ובהאמור ניכר היתרון, שיש בעבודה יותר ממה שמצפים להשכר.
%break
%page 417
%H חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד
%break
הזה"ק (ויצא דף ל"ח, ובהסולם אות ע"ה) שואל וזה לשונו, "אמר רבי 
יהודה כיון שהקב"ה הבטיח לו כל זה, שאמר לו, והנה אנכי עמך, 
ושמרתיך בכל אשר תלך, למה לא האמין. אלא אמר, אם יהיה אלקים 
עמדי. 
%break
ומשיב, אלא אמר יעקב, חלום חלמתי והחלומות, מהם שהם 
אמיתיים, ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי 
הוא. ועל כן אמר, אם יהיה אלקים עמדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי 
לאלקים", עד כאן לשונו.
%break
ולהבין את הקושיא וכמו כן התירוץ בדרך העבודה, מה שנוגע לנו: 
ומהו חלום, ומהי ההבטחה שהבטיח ה', ומהו התנאי, שיעקב אמר, 
"אם יהיה אלקים עמדי, והיה ה' לי לאלקים", אז הוא יקיים את הנדר.
%break
ובכדי לבאר הכל בדרך העבודה, צריכים להקדים את מטרת הבריאה, 
שברא הקב"ה שהיא להטיב לנבראיו. וזה נקרא שהקב"ה הבטיח 
לתת להנבראים כל טוב. 
%break
ובודאי צריכים להבין זה, שהבטיח להנבראים לתת להם כל טוב, בטח 
שאין הכוונה, שיתן לבני אדם, אלא אותו הטוב שמתאים לבני אדם.
%break
למשל, אנו רואים, מהו הטוב אצל חתולים, שבזמן שתופסים עכברים 
ואוכלים אותם, זהו הטוב שלהם. ואיננו יכולים לומר, שהטוב הזה, 
שנותן לשקצים ורמשים, יתן לבני אדם. 
%break
וגם בבחינת המדבר, הנקרא אדם, יש גם בהם, שאין להם מושג 
יותר, ממה שנקרא טוב אצל דומם, צומח, חי. ובטח לבעלי חי, למשל 
ניתן את הטוב, המתאים להם. 
%break
ובאם ניתן להם טוב אחר, נקרא זה רע. היות שאין להם כלים, 
שירגישו בזה טעם. וכן צומח, וכן בחינת דומם. היינו, שבבחינת 
מדבר, יש להבחין בו עצמו דומם, צומח, חי.
%break
וזהו כמו שכתוב בהקדמה לספר הזוהר (דף י"א אות ל"ג) וזה לשונו, 
"וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו יתברך, להנות לנבראיו, היא 
במידה שהנבראים ירגישו אותו יתברך, שהוא המשפיע, והוא המהנה 
אותם, 
%break
אשר אז יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב המשתעשע עם בנו 
החביב לו, בה במידה שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, 
ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו".
%break
ובהאמור רואים אנו, שמטרת הבריאה להטיב לנבראיו, היא שישיגו 
את התגלות האלקות. ולא היתה הכוונה לתענוגים גשמיים, כי כל 
התענוגים גשמיים, שמזה ניזונים הנבראים מטרם שבאים להשיג 
כלים דהשפעה, 
%break
הם רק, כמו שכתוב בזה"ק, שהם רק נהירו דקיק, שנפלו ניצוצי 
קדושה בין הקליפות. זהו כל חיותם. מה שאין כן עיקר הטוב והעונג 
הוא מלובש בתורה ומצות.
%break
אולם בכדי שהתענוג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים, יהיה 
בשלימות, נעשה תיקון הצמצום, שהוא ההסתר על הטוב והעונג 
שישנם בתו"מ. 
%break
(אלא בכדי שיהיה קיום העולם, מטרם שיוכלו לקבל את הטוב, שיהנו 
בינתיים מההארה דקיק, שנפלה בין הקליפות. ומזה ניזונים העולם).
%break
וע"י ההסתר יש מקום, שהאדם יתרגל עצמו, שכל מה שהוא עושה 
יהיה לשם שמים, מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, בלי שום 
תמורה, היות שהוא מקיים תו"מ בלי שום התגלות אור, המכונה הטוב 
והעונג האמיתי.
%break
ואחרי שיסתגל שכל כוונתו תהיה בעמ"נ להשפיע, שאז, כשמקבל את 
הטוב והעונג, לא תהיה בזה בחינת נהמא דכסופא, משום שלא מקבל 
את הטוב והעונג בשביל תועלת עצמו, כי לצורך עצמו הוא מוכן לוותר 
על התענוגים, 
%break
%page 418
אלא היות שהוא רוצה להנות לבורא, ועכשיו הוא רואה, אין שום דבר 
שחסר להבורא, אלא ענין אחד חסר עדיין, היינו שיוכל להוציא את 
מטרתו לפועל, היינו שהנבראים יקבלו ממנו. 
%break
ומשום זה הוא הולך עכשיו לקבל את הטוב, בכדי להנות להבורא, כי 
רק זה יכול הקב"ה לקבל מהתחתונים, היינו, שיקבלו ממנו טוב ועונג. 
והיות שהבורא רוצה להנות לנבראים, לכן הנבראים גם כן צריכים 
להנות להבורא, שזה נקרא השתוות הצורה.
%break
אולם בכדי להגיע להשתוות הצורה, הנקרא שכל המעשים יהיו לשם 
שמים, זוהי יגיעה גדולה, מטעם שהיא נגד הטבע. היות שהאדם 
נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. 
%break
ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך 
לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, 
היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור 
עליון.
%break
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') 
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא ע"י התורה הוא 
יכול להגיע לכלים דהשפעה. 
%break
וכמו כן יש מאמר חז"ל (סוכה נ"ב) וזה לשונו, "אמר רבי שמעון בן לוי, 
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה 
רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, 
%break
שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו". שהכוונה על הרצון לקבל הזה, היות 
שהוא נפרד מהבורא, כידוע שברוחניות שינוי צורה מבדיל ברוחני 
לחלקהו לשנים.
%break
וכמבואר בהקדמה לספר הזוהר (דף ה' אות י') וזה לשונו, "אכן יש 
להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. 
%break
ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, ונתן אותו (היינו הרצון 
לקבל) במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים 
מהבורא יתברך ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה מכונות הקליפות 
בשם מתים, כמו שכתוב זבחי מתים. 
%break
וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם". כמו שאמרו חז"ל, "הרשעים 
בחייהם נקראים מתים". כי הרצון לקבל המוטבע בהם, בהפכיות 
הצורה מקדושתו יתברך, מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו 
יתברך מקצה אל הקצה, 
%break
כי הוא יתברך אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד, 
והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן 
בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה.
%break
ובהאמור, בכדי שהאדם תהיה לו בחינת השתוות הצורה, בכדי שיוכל 
לקבל את הטוב והעונג מהבורא, האדם צריך יגיעה גדולה ועזרה 
גדולה מהשמים, שיוכל לנצח את הרע שבקרבו, שהוא הרצון לקבל, 
%break
ושתהיה לו היכולת לשמש עמו על הכוונה עמ"נ להשפיע. ויש הרבה 
אנשים שלא זוכים לזה. ומי שכן זוכה לזה הוא ממש מעשי ניסים.
%break
ועכשיו יש לבאר מה ששאלנו, מה שכתוב אצל יעקב, מה בא זה 
ללמדנו את דרך ה', במה שהתורה מספרת לנו את חלומו, ואת הנדר 
מה שנדר, וגם מה שהנדר היה על תנאי, במה שאמר אם יהיה.
%break
הנה הכתוב אומר, "ויקץ יעקב משנתו, ויאמר, ויקח את האבן אשר 
שם מראשותיו". ידוע שאבן נקרא מלכות. ומלכות נקראת אמונה. 
%break
היינו, שזה שהאדם רוצה להבין, והבנה נקרא ראש, אז הוא לוקח את 
ההבנה הזו, שיש בראשו, ומניחה מתחת לראשו, היינו שהאמונה הוא 
שם בראש, וההבנה והדעת שלו הוא שם מתחת לראשו. נמצא אחר 
זה הסדר, האמונה למעלה והדעת למטה.
%break
וזה מכונה אמונה למעלה מהדעת. וזה יכולים לפרש את מה שכתוב, 
"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". וזה שכתוב, "וישם אתה 
מצבה", פירושו, שהאמונה למעלה מהדעת, עשה אותה שזה יהיה 
המצב שלו. 
%break
מצבה מלשון מצב. זאת אומרת, שהמצב שלו, שהוא רוצה לבנות את 
הבנין דקדושה, יהיה בבחינת אמונה למעלה מהדעת.
וזה שכתוב "וידר יעקב נדר לאמור, אם יהיה אלקים עמדי, וכו', והיה 
ה' לי לאלקים".
%break
%page 419
והזה"ק הקשה על זה, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה. ומשיב, 
אלא אמר יעקב, חלום חלמתי והחלומות, מהם שהם אמיתיים, ומהם 
שאינם אמיתיים, ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא.
%break
ויש לפרש ענין עולם הזה ועולם הבא על דרך העבודה. הנה עולם 
הזה דומה לחלום, דהיינו, איך שפותרים אותו כך הוא מתקיים, כמו 
שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה) "כל החלומות הולכין אחר הפה", שנאמר 
"כאשר פתר לנו כן היה". 
%break
ובפשטות קשה להבין דבר זה, היינו איך שאנשים פותרים אותו כך 
הוא מתקיים. ולפי זה, למה לי ליישב תענית על חלום רע. 
%break
יש עצה פשוטה, שיכולים ללכת לאנשים, שהם ידידיו, ובטח יפתרו 
את החלום לטוב, כמו שאמרו חז"ל, כל החלומות הולכין אחר הפה. 
ובטח שיש תרוצים על דרך הפשט.
%break
ונפרש זה על דרך העבודה. הנה הקב"ה ברא את העולם להטיב 
לנבראיו. ובכדי שלא תהיה בחינת בושה בהטוב ועונג, לכן נמצא 
האדם בעולם הזה, שהוא מקום עבודה, שיוכל להשיג כלים דהשפעה, 
%break
שע"י יקבלו הכל בעמ"נ להשפיע, שע"י זה אין כאן מקום לבושה, 
מטעם שהוא מקבל הכל מטעם מצוה, כנ"ל.
%break
וזה שאומר הזה"ק, "הקב"ה הבטיח ליעקב כל טוב". אבל זה דיבר 
אליו בדרך חלום, היינו בעולם הזה, שדומה לחלום, היינו לפי שאדם 
פותר אותו, היינו אם האדם הולך לפי דעת תורה (כמו שכתוב במאמר 
ה', תשמ"ז), 
%break
נמצא, שנותן פתרון טוב על מה שהקב"ה הבטיח, בזה שברא את 
העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. 
%break
אבל הבטחה זו היא בבחינת חלום, היינו שע"י זה שהאדם יפתור את 
ההבטחה דלהטיב, שהוא מה שהבורא רוצה להשפיע, הוא יתן את 
הפתרון, כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן האדם גם כן יעבוד הכל 
רק בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה נקרא שההבטחה שהבטיח הבורא להטיב היא, באם האדם יתן 
גם כן הפתרון, היינו להטיב, שזהו כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא 
רחום אף אתה רחום". 
%break
מה שאין כן אם אין האדם נותן את הפתרון על החלום, אלא מה 
שהקב"ה הבטיח, הוא להשפיע לנבראיו. והוא רוצה את ההיפך, היינו 
שהוא רוצה במקבל בעמ"נ לקבל.
%break
נמצא, שהוא פותר אותו לרע. היינו שאין הטוב, מה שהקב"ה רוצה 
לתת, אינו יכול להתקיים, מסיבת שהוא לא הכין את הכלים 
המתאימים, שתהיה היכולת שהטוב והעונג יכנס בתוכם, היינו שלא 
יהיה פירוד ביניהם, כנודע ששינוי צורה מפריד את הרוחני לשתיים.
%break
ובהאמור נבין מדוע החלום הולך אחר הפתרון. הכוונה היא, שמה 
שהבטיח הקב"ה להטיב לנבראיו תלוי בעבודת האדם בעולם הזה, 
שעולם הזה דומה רק לחלום, והכל תלוי בהפתרון, איך שפותרים 
אותו. 
%break
היינו, אם הפתרון בעולם הזה הוא לטוב, היינו שהאדם, כל עשיותיו 
הם להטיב, היינו להשפיע, אז ההבטחה שהבורא הבטיח להטיב, 
תתקיים. ואם הפתרון הוא לפי יצר הרע, אז החלום, שהוא העבודה 
בעולם הזה, שה' יתן את הטוב, אי אפשר להתקיים.
%break
ולפי זה יכולים להבין מה שאמרו חז"ל, "כל החלומות הולכים אחר 
הפה". הכוונה היא, אם האדם מדבר עם הפה שלו דברים טובים, 
%break
היינו שאומר תמיד, שצריך לעשות מעשים טובים, שהוא הכל לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו, אז מקוים החלום הטוב, היינו שהוא זוכה, 
כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) "עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי 
עולם הבא".
%break
מה שאין כן אם הפה שלו פתר רע, שהוא שאומר, שצריכים לדאוג 
בשביל תועלת עצמו, אז הוא חלום רע, היות שפתר את החלום לרע. 
היוצא מזה, מה שהבטיח הקב"ה לתת את הטוב והעונג, נתן בתור 
חלום, היינו בתוך עולם הזה, הדומה לחלום.
%break
ועתה נוכל להבין את התנאי, ואת הנדר, ומהי החשיבות של הנדר, 
איזה גדלות יש בהנדר, שאמר, אם ה' יקיים כל מה שהבטיח לו, ומה 
יהיה אז דבר גדול הוא יעשה, כמו שכתוב, "והאבן הזאת, אשר שמתי 
מצבה, יהיה בית אלקים".
%break
%page 420
ובהאמור יוצא, שמה שכתוב, "ויקח מאבני המקום", יהיה הפירוש, 
שלקח את האבנים, היינו ההבנות והשכלים והדעות מהמקום. שלכל 
אחד יש דיעה משלו. ולפי ההבנה של כל אחד, יש לו ללכת בדרכי ה' 
רק במקום שהשכל מחייב, ולא ללכת נגד הדעת. 
%break
ואומרים, לכן ניתנה לנו דעת, שנבין מה שאנו עושים. והוא ראה, הגם 
שיש לכל אחד שכל אחר, אבל הוא ראה, שה', בזה שברא את 
הנבראים בטבע של רצון לקבל, אין כאן אלא דעה אחת, 
%break
היינו אהבה עצמית, אלא שכל אחד מוציא את אהבה עצמית שלו 
בשכל מיוחד. אבל הצד השוה שבהם רצון לקבל ולא יותר. וזה כמו 
שכתוב, "ויקח את האבן, אבן אחת".
%break
היינו כנ"ל, שהדעת, הנקראת אבן, "שם מתחת לראשו". ובראשו לקח 
אמונה. והדעת למטה מהאמונה. והנדר היה אם "אם יהיה אלקים 
עמדי", היינו שיזכה לבחינת קבלת פני השכינה וכמו שכתוב "והיה ה' 
לי לאלקים". 
%break
ומכל מקום אני לא אקח זה לבסיס, אלא כל בנין בית אלקים שלי יהיה 
על בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה שכתוב "והאבן, אשר שמתי 
מצבה", כנ"ל "יהיה בית אלקים".
%break
ועתה נבין את חשיבות הנדר, שאמר, שאם ה' יעזור לו לפתרון טוב, 
היינו שירכוש את הכלים דהשפעה המתאימים, ששם יתלבש השפע 
העליון, שזה נקרא קבלת פני השכינה, מכל מקום הוא רוצה לשמש 
רק מהאבן, שלקח מתחילה ועשה אותו שזה יהיה לו למצבה. 
%break
היינו האבן, שהיה למטה מראשותיו. ואז הנדר היה, שאף על פי 
שיזכה ש"האלקים יהיה עמדי והיה ה' לי לאלקים", והאבן הזאת, אשר 
שמתי מצבה, יהיה בית אלקים. 
%break
היינו, שהוא רוצה להישאר בבחינת אמונה, אפילו שיהיו לו כל 
הגילויים. נמצא, אמונה נוהגת בין בקטנות ובין בגדלות. ורואים מכאן 
את חשיבות האמונה, שהנדר היה, שאפילו בגדלות לא יזוז 
מהאמונה.
%break
%page 421
%H נס החנוכה
%break
בפיוט של חנוכה אנו אומרים "יוונים, וכו', ומנותר קנקנים נעשה נס 
לשושנים, בני בינה, ימי שמונה קבעו שיר ורננים". המפרשים שואלים, 
מדוע עשו שמונה ימי חנוכה. 
%break
הלא על לילה אחד היה להם שמן. והנס היה, שהדליק עוד שבעה 
ימים. אם כן היו צריכים לקבוע לפי הנס רק שבעה ימים.
%break
ותירצו, היות שנשאר בלילה הראשון, ממה שהיה צריך שמן עבור 
לילה הראשון, וממילא גם בלילה הראשון היה נס, שלא נדלק כל 
השמן, אלא נגיד חלק מהשמן נשרף, והשאר נשאר לעוד שבעה ימים.
%break
זאת אומרת, מה שמצאו את הפך שמן, שהיה חתום בחותמו של כהן 
גדול, זה לא נכנס בגדר נס, הגם שהיה נס, שהיונים לא ראו את הפך 
שמן. 
%break
היות שהוא חושב הנס, מה שלא היה בטבע, והדבר שנעשה 
למעלה מהטבע נחשב לנס. היות שהפך שמן היה בעולם, אלא שהם 
לא ראו.
%break
מה שאין כן השמן. השיעור, שצריכים להדלקת לילה אחד, היה דולק 
רק חלק מהשמן, על החלק הקטן, שנתברך ודלק יותר, זה לא היה 
בהטבע. 
%break
היינו, שלא נמצא שמן לפי הטבע, שידליק יותר מן המשוער. נמצא, 
ממה שנשאר מלילה הראשון, שלא נשרף כל השמן, זה נקרא "נס", 
היות שזה לא היה בעולם.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש ענין היוונים, וענין הפך שמן, וענין ח' ימי 
חנוכה, שקבעו דוקא לח' ימים. היינו, מהו הרמז של שמונה ימים. זאת 
אומרת, מדוע לא היה ט' ימים או עשרה ימים, רק לשמונה ימים היה 
הנס. 
%break
על הדרך הפשט מתרצים, מובא בשם רוקח, הטעם, שנמשך הנס ח' 
ימים ולא יותר, מפני שמקום הזיתים שמשם מביאין השמן, היה מהלך 
ד' ימים וחוזרים בד' ימים, הרי ח' ימים. וזאת התשובה, למה לא 
נתפשט הנס יותר משמונה ימים.
%break
ידוע שהעבודה שלנו, מה שאנו צריכים להשתדל בכל מיני אופנים, 
הוא רק להגיע לידי השתוות הצורה, המכונה "דביקות", כי רק אז 
יכולים לבוא למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, לידי גלוי.
%break
מה שאין כן לפני שהנבראים משיגים את הכלים דהשתוות הצורה, אין 
מטרת הבריאה יכולה להיות בהתגלות לעין כל, אלא שהיא בהסתרה. 
ורק אנו צריכים להאמין, שהיא על הכוונה דלהטיב.
%break
ומה שנגלה לעין כל, הוא בסתירה להטוב. היות שכל אחד ואחד 
מרגיש תמיד חסרון בטעם החיים שלו, וחי תמיד בתרעומות על 
ההשגחה העליונה, 
%break
וקשה לו לומר, שהוא נהנה מהחיים שלו, ולהגיד כל היום "ברוך 
השם". היינו, אני אתן לך "תודה רבה", על מה שאתה נוהג עמי 
במדת טוב ומטיב.
%break
אלא האדם נמצא תמיד בהחיים שלו מלאים חסרונות ומכאובים. 
ותמיד הוא רואה, שאין טעם בהחיים שלו, בעת שהוא מתחיל לחשוב 
על מטרת החיים. היינו, מהם הרווחים, שהוא מרוויח, בעת שהוא 
סובל את מלחמת החיים.
%break
זאת אומרת, שרק בעת שהוא טועם קצת תענוג, אז התענוג משכר 
אותו. ומאבד את השכל והדעת שלו, ושוכח לחשוב על תכלית החיים. 
אבל בו בזמן שהתענוג, שבו היה שקוע, מסתלק ממנו, לכמה סיבות, 
ומיד הוא בא לחשוב מחשבות של תכלית החיים.
%break
כי רק בזמן שאין להאדם ממה לפרנס את גופו, שיהיו לו מזונות, 
היינו ברגע שאין הוא מרגיש הנאה, תיכף הוא מתחיל לחשוב על 
מטרת החיים. 
%break
היינו, שהאדם שואל את עצמו, מה הטעם בחיים שלי. לאיזה צורך 
נולדתי בעולם. וכי הבריאה היתה, שיבראו נבראים, שיסבלו יסורים 
ומכאובים בעולם.
%break
%page 422
המצב הזה, שהאדם מתחיל לעשות חשבון הנפש על מטרת החיים, 
מהו ובשביל מהו, זה נקרא, שהאדם מרים ראשו מזרם החיים. שבו 
נמצאים כל הנבראים, ואין להם זמן לחשוב על מה שהם. אלא הולכים 
עם הזרם, שהמים הולכים שם. 
%break
ואין אף אחד, שיהיה באפשרותו לראות את הסוף. היינו, לאן הזרם 
החיים הולך. ורק הוא, מטעם שחוסר התענוג גורם לו להגביה את 
ראשו למעלה, בכדי להסתכל על המטרת החיים.
%break
אז הוא רואה ושומע, כמו כרוז מלמעלה, שאומר לו, שהעולם נברא 
על הכוונה "להטיב לנבראיו". אלא בכדי לטעום את טעם ההטבה הזו, 
אומרים לו מפי ספרים ומפי סופרים, שיש תנאים, בכדי להגיע להטוב 
הזה, המכונה "מטרת הבריאה". 
%break
והתנאים האלו, מה שהבורא דורש, שיקיימו מקודם, אחרת אין הוא 
רוצה לתת להם את הטוב והעונג.
%break
אבל אין זה מטעם, שהוא נצרך להתנאים האלו, היינו שזהו לטובת 
הבורא, מה שהבורא דורש מהאדם, ובלי שהנבראים יקיימו התנאים, 
אין הוא רוצה לתת להם. 
%break
כדוגמת בשר ודם, אם רוצים, שהמוכר יתן ללקוח משהו, אז המוכר 
מתנה עם הלקוח תנאים, שאם הוא יקיים התנאים, אז המוכר מסכים 
לתת. והתנאים הם לטובת המוכר.
%break
מה שאין כן הבורא, חס ושלום אינו בעל חסרון, שיהיה נצרך 
להתחתונים, שיקיימו את התנאים, הדרושים מהם, כמו שכתוב "ואם 
יצדק מה יתן לך". אלא התנאים האלו, מה שהבורא מציג בפניהם, 
הם לטובת האדם.
%break
וזה יכולים להבין, שזה דומה, מי שאומר לחבירו "אני רוצה לתת 
הרבה כסף וזהב, אבל אני רוצה ממך תנאי, אחרת אתה לא תקבל 
ממני שום דבר". אז חבירו שואל "מה אתה דורש ממני, שאני אתן לך, 
ואח"כ אתה תיתן לי את הכסף וזהב". 
%break
אז הוא אומר לו "תביא לי שקים גדולים וקטנים, שהשקים האלו אתה 
תוכל למלאות בכסף וזהב. אבל דע לך, שמצידי אין שום הגבלה, כמה 
שתיקח. אלא כל רבוי הכסף והזהב תלוי בהגבלה שלך. היינו, כמה 
כלים שאתה תביא לי, אני אמלא אותם, לא פחות ולא יותר. 
%break
וזהו בדיוק. וזה התנאי, שאני מציג בפניך". ובטח כאן אין שום ספק, 
שהתנאים, מה שחבירו דורש ממנו, הם לא לטובת הנותן, אלא הכל 
לטובת המקבל.
%break
וכאן, בעבודת ה', שהאדם צריך לקיים את הדרישות, מה שהבורא 
דורש, הם רק לטובת האדם. אבל האדם חושב, שזהו לטובת הבורא. 
%break
והיות שהאדם נברא עם רצון לקבל, שאינו יכול להבין שום דבר 
שצריכים לעשות, אם אין הוא רואה שזהו לתועלת עצמו. 
%break
וכאן אומרים לו, שהבורא רוצה, שנעבוד בשבילו, ולא לתועלת עצמו. 
ומשום זה הגוף מתנגד לעבודות כאלו. וזוהי העבודה שלנו, היינו זה 
שאנו צריכים ללכת נגד הטבע שלנו, זה נקרא "עבודה".
%break
מה שאין כן בזמן שהאדם עובד ומרגיש את השכר, מה שהוא מקבל 
מהעבודה, שהיא לתועלת עצמו, אין האדם מרגיש, שזה יהא נקרא 
"עבודה", היינו שהוא רוצה להפטר מהעבודה. 
%break
כי גם זה יש בטבע של האדם, שלא רוצה לאכול לחם חסד, היות 
שהשורש שלנו הוא, שאינו מקבל ובעל חסרון.
%break
משום זה, בזמן שהאדם מרגיש, שהוא מקבל בלי תמורה איזה דבר, 
נוהג שם ענין של "נהמא דכסופא", ומתבייש לקבל. ומשום זה, אין 
האדם מתרעם על מה שהוא צריך לעבוד, אלא האדם יכול להצטער 
על מה שנותנים לו פחות משכורת, מכפי שהוא חושב שהוא שוה.
%break
נמצא, שזה לא נקרא "עבודה", אם האדם יודע, שיקבל תמורה עבור 
עבודתו. מה שאין כן בעבודת ה' כן נקראת "עבודה", שהוא מטעם, 
שדורשים ממנו, שיעבוד בלי שום תמורה, שזה נקרא "לעבוד שלא על 
מנת לקבל פרס". 
%break
וזה אינו בהטבע שלנו. אי לזאת, זה נקרא "עבודה". ומשום זה הגוף 
מתנגד לעבודות כאלו, ויש תמיד תרעומת על הבורא, מדוע נתן לנו 
עבודה כל כך קשה, שאנו צריכים לעבוד נגד הטבע שלנו.
%break
%page 423
ובהאמור, מה חסר לנו, שנוכל לעבוד את עבודה דעמ"נ להשפיע. הוא 
דבר אחד, שאם אנחנו נאמין, אף על פי שאין אנחנו רואים זה על 
המקום, היות שהגוף מראה לנו אחרת מהאמת, לכן אם אנחנו נשתדל 
להאמין, זה שאנו עובדים בעמ"נ להשפיע, זהו לטובתינו, 
%break
היינו שאנחנו צריכים להשקים האלו, כנ"ל בהמשל, שהשקים, שאנו 
מכינים, זהו כל הכלים שלנו לקבלת הטוב והעונג.
%break
נמצא, שכל העשיה, שהיא על הכוונה דלהשפיע, עשינו חלק מהכלי, 
הראוי לקבלת השפע. וכל עשיה ועשיה מצטרפת לחשבון שלם, עד 
שיהיה לנו כלי שלם, המתאים לקבלת האור. 
%break
אבל זה קשה להאמין, ולומר לעצמנו, ממש זהו שנותן, זהו הכלי 
קבלה שלנו לקבל בתוכו ההנאה ותענוג, שישנם במטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו.
%break
ובהאמור יכולים לפרש את ענין שליטת היוונים, שהוא ההיפך מדרך 
היהדות. שענין יוונים הוא, שצריכים ללכת רק בתוך השכל, הן במוחא 
והן בליבא. ומובן מאליו, שבזמן שעם ישראל היו רוצים ללכת למעלה 
מהדעת, ולא להסתכל על מה שהשכל החיצוני מחייב, לא היו יכולים.
%break
וזה נקרא, מלחמת היוונים. שאז מתחילה העבודה האמיתית, 
הנקראת, שעם ישראל רוצים ללכת ולעלות על המסילה, ההולכת 
לדביקות ה'. 
%break
והדרך הזו נקראת "אמונה למעלה מהדעת". והיוונים רוצים לשלוט על 
הגוף, שלא יוותר על שום דבר, אם הדעת אינו מסכים לזה. ופעם זה 
גובר, ופעם זה גובר. וזה גורם באדם ענין של עליות וירידות.
%break
וזהו הסיבה והגורם, היינו הדעת. זאת אומרת, לאחר שהאדם 
החליט, שצריכים ללכת באמונה למעלה מדעת, וע"י זה באה לו 
התעוררות מלמעלה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה', אז מטבע של 
אדם, היות שהוא אוהב את המנוחה, 
%break
ומשום זה הוא אומר "ב"ה, עכשיו אין אני צריך לעבוד עם עצמי, 
ולקבל את עבודת ה' בבחינת אמונה, אלא כבר יש לי עכשיו הרגשה 
טובה, וכבר הדעת שלי מסכים לקבל על עצמו לעסוק בתורה ומצות, 
היות שאני מרגיש עכשיו נייחא דרוחא".
%break
ומקבל את ההתעוררות זו בתור בסיס ויסוד לעבודת ה'. היינו היסוד 
של הטעם, מה שהוא מרגיש עכשיו, על זה הוא בונה את כל היהדות 
שלו. ולפי זה יוצא, שעכשיו הוא פוגם באמונה. 
%break
ואומר "חבל שלא באה לי ההתעוררות הזאת תיכף, כשהתחלתי 
בהעבודה. ולא הייתי צריך ללכת למעלה מהדעת, היינו נגד דעת 
הגוף. 
%break
אלא הייתי צריך להאמין, במה שמקובל מפי ספרים ומפי סופרים, 
שצריכים לקבל עול מלכות שמים, אף על פי שהגוף לא מסכים, שזהו 
דבר טוב בשבילי. ולהאמין, שרק במצב הזה, שאין הגוף מסכים, זהו 
בשבילי הדרך הטובה ביותר".
%break
היינו, שהוא מאמין למעלה מהדעת, שרק הדרך של עבודה במוחא 
וליבא זוהי הדרך הטובה בשבילו. היינו, שאז הוא יגיע להאושר שלו, 
ממה שהכין הבורא בשבילו. ולהאמין לזה קשה מאוד. 
%break
מה שאין כן עכשיו, אין הוא צריך להאמין, שהוא כך. אלא הוא מרגיש, 
שבאמת הקיום של תורה ומצות יביאו לו אושר. היות שמרגיש, שהוא 
כך. ואין הוא צריך להאמין על זה.
%break
נמצא, שזו היא הסיבה האמיתית, שגורמת לו אח"כ ירידה. מטעם, 
שהיסוד שלו בנוי על בסיס של הנאה, ולא על בסיס של השפעה. 
%break
ואם ישאר הוא עם בסיס הזה, אף פעם לא יגיע לידי דביקות עם 
הבורא, משום שכל מה שהוא יוסיף ללכת בדרך זה, יפול הכל 
להקליפות של הרצון לקבל לעצמו.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שבא לאדם טעם והרגש מלמעלה, 
שמתחיל גם הגוף לומר, שכדאי לעסוק בתורה ועבודה, 
%break
אז הוא צריך להיזהר, ולומר, שאין הוא לוקח את הטעם והרגשה זו 
לבסיס ויסוד "שמשום זה החלטתי, שכדאי עכשיו לעבוד, משום 
שהדעת מסכים לעבודה זו, משום ההנאה שיש לי".
%break
אלא הוא צריך לומר "עכשיו אני רואה, שהדרך הזו, שהיא למעלה 
מהדעת, היא דרך אמיתית. היות שאני רואה, שע"י זה זכיתי עכשיו 
למציאת חן בעיני הבורא, שהוא מקרב אותי. ומשום זה יש לי עכשיו 
גם הקדושה חן בעיני. 
%break
%page 424
ואני מרגיש את החשיבות של הקדושה, שכדאי לעבוד רק לטובת ה'. 
ומשום זה מה עלי לעשות עכשיו, להתחזק וללכת רק בדרך הזו, 
הנקראת "אמונה למעלה מהדעת", שע"י זה אני אזכה לדביקות ה' 
בקביעות".
%break
ובהאמור יוצא, שדוקא ע"י זה שזכו לקצת טעם בעבודה, מזה לקחו 
תמיכה על דרך האמונה. נמצא, שהבסיס של האמונה מתחזק ע"י 
הנאה ותענוג, שמרגיש עתה בהעבודה.
%break
ועכשיו נבאר ענין נס של חנוכה, שנצחו את היוונים. היינו, שזכו 
לבחינת אמונה, והרגישו טעם בעבודה זו, ולא הלכו אז לקחת את 
ההנאה והתענוג לבסיס ויסוד לעבוד בתוך הדעת, שזהו בחינת 
"יוונים". 
%break
אלא להיפך, שאמרו, שזה שזכו לטעם בעבודה, זה עדות, שדרך 
האמונה היא הדרך האמיתית, ולא כדעת היוונים.
%break
ואם היו הולכים כדרך היוונים, היינו שהנאה והתענוג יהיה להם מכאן 
ולהלאה לבסיס ויסוד, שזה יהיה להם לתמיכה, לסמוך את העבודה, 
תיכף היו יורדים ממדרגתם, כנ"ל. 
%break
שזו הסיבה העיקרית, שהאדם מקבל ירידה ממצבו. שהיא לטובתו, 
בכדי שלא יפול לקליפת היוונים. נמצא, שהירידה זו היא תיקון גדול, 
אחרת כל מה שהוא מוסיף והולך, הוא בונה רק קליפת יוונים.
%break
אי לזאת, כשבאים למצב הזה, הנקרא "עליה", אז יש שני דרכים:
א. לומר, שעכשיו הוא כבר משוחרר מעול האמונה. היינו, שעד עכשיו 
הוא סבל מזה, כי כל פעם שהיה צריך לקבל על עצמו את עול מלכות 
שמים, היה תמיד הגוף מתנגד לזה.
%break
למשל, כשהאדם צריך לקום לפנות בוקר ללכת להשעורים הקבועים 
שלו, תיכף כשהוא פותח את העינים שלו ורוצה לקום, תיכף על 
המקום בא אליו הגוף ושואל "הלא אתה נהנה מהמנוחה, ואתה שוכב 
עכשיו על המיטה, ואתה צריך לוותר על התענוג הזה".
%break
בטח זה יכול להיות על דרך המסחר. היינו, שמוותרים על תענוג של 
כסף, בכדי להשיג דבר שיביא לו הנאה היותר נחוצה לו. היינו, שישיג 
הנאה יותר גדולה מכסף. 
%break
כידוע, שכל המעלות של התענוגים נמדדים לפי ערך ההצטרכות. 
למשל, אדם אוהב מנוחה, אבל מוותר על המנוחה בשביל כסף. אדם 
אוהב כסף, אבל הוא מוותר על זה בשביל אכילה ושתיה, וכדומה. 
%break
אדם אוהב לאכול ולשתות, אבל הוא מוותר לפעמים, אם הוא יודע, 
שזה יזיק לבריאותו. נמצא, שמוותר על אכילה ושתיה, בכדי להשיג 
בריאות, וכו'.
%break
ומשום זה שואל אז הגוף לאדם, בזמן שהוא רוצה לקום לעבודת ה' 
לפנות בוקר, ואומר לו "מה אתה חושב, שאתה תרויח עכשיו, אם 
אתה מוותר עכשיו על המנוחה". 
%break
וכשהוא אומר לו "אני רוצה לזכות לעולם הבא ע"י זה שאני אקיים 
מצות המלך", אז הגוף אומר לו "טוב, יש לך זמן לקום בבוקר, כמו כל 
האנשים, ולשם מה אתה ממהר לקום יותר מוקדם מאחרים, כי כל 
היום יש לך זמן לקיים תורה ומצות".
%break
אז האדם אומר להגוף שלו "תדע לך, כי יש כלל העולם, המכונה 
"עמך". ויש אנשים, שהם לא הולכים עם הזרם של הכלל, אלא רוצים 
להיות יוצא מהכלל, היינו שרוצים לזכות להמטרה, שבשבילה נבראו, 
שזה נקרא "דביקות בה'", "תורה לשמה". 
%break
וחז"ל אמרו, שלזה יכולים לזכות ע"י לימוד התורה אחר חצות, 
כמבואר בזה"ק. וכן הדבר הזה מקובל בין אלה, שרוצים משהו לזכות 
בחיים שלהם".
%break
אז בא הגוף עם טענות חזקות, ואומר לו "אתה צודק, אם זה היה 
כדבריך, שיש לך מטרה גבוהה בחיים שלך, ואתה דורש ממני, שאני 
אסייע לך בתפקידך. אבל אתה רואה, כמה עבודה ויגיעה רבה 
השקעת בעבודה זו, בכדי להגיע לעבוד לשמה.
%break
ואתה רואה, שלא זזת כמלוא נימא. היינו, שיהיה לך עכשיו יותר רצון 
לעבוד בעבודה דלהשפיע. ואם אתה תעשה חשבון צדק, אתה תראה 
להיפך, שהלכת אחורנית עשר מעלות. היינו, שיש לך כעת רצון לקבל 
יותר גדול, מכפי שהיה לך מטרם שנכנסת בעבודה דלהשפיע.
%break
%page 425
אם כן אתה רואה, שאין אתה יוצא מהכלל, אלא אתה כמו הכלל כולו. 
ואי לזאת, יותר תהנה מהמנוחה, שאתה שוכב עכשיו במיטה. ואל 
תגיד לי שטויות, שאתה יותר טוב משאר אנשים".
%break
ובטענות כאלו, שהם טענות אמיתיות, היינו שמצד השכל הוא עושה 
חשבון, מאה אחוז הוא צודק, ואין מה להשיב לו. 
%break
ואז לא תמיד הוא מצליח להתגבר עם האמונה למעלה מהדעת, ולומר 
להגוף "אף על פי שאתה צודק עם הטענות שלך, שההגיון מחייב 
ללכת כפי דבריך, אבל אני הולך למעלה מהדעת".
%break
וזו היא עבודה גדולה, שהאדם סובל אז יסורי הגוף, איך שהגוף דוקר 
אותו עם הלשון הרע שלו, על מה שהוא מדבר על עבודה שלמעלה 
מהדעת. ומשום זה כשבאה אליו מלמעלה קצת התעוררות, ומתחיל 
קצת להרגיש טעם בתו"מ, בזמן הזה כשהוא מרגיש קצת עליה.
%break
הוא אומר "ב"ה עכשיו כבר אני לא צריך ללכת בדרך האמונה למעלה 
מהדעת, אלא שהדעת מחייב גם כן שכדאי לקיים תו"מ". ומיד 
כשפוגם באמונה, היינו שאומר "עכשיו אני משוחרר מעול האמונה", 
זוהי הסיבה שמקבל תיכף ירידה ממצבו, מסיבת שפגם באמונה.
%break
ב. ודרך הב' היא, לומר "עכשיו אני רואה, שדרך האמיתית היא, ללכת 
למעלה מהדעת, ולא לקבל יסוד, מזה שמרגיש עכשיו הנאה ותענוג, 
שבשביל זה אני מקבל עלי מהיום והלאה לעסוק בתו"מ. 
%break
אלא אני רוצה לעבוד בלי שום יסוד של הנאה ותענוג. כי עיקר הוא 
להגיע לעבוד לעשות נחת רוח להבורא. ואל כן איך אני יכול לעשות 
יסוד של הנאה ותענוג, ועל זה אני אבנה את היהדות שלי. אלא מה 
עלי לעשות, בעת שאני מרגיש טעם בעבודה".
%break
אז הוא צריך לומר כנ"ל, כדברי האאמו"ר זצ"ל, שהוא יכול לקבל את 
הרגשתו הנעימה, לא בתור יסוד, אלא בתור עדות. היינו לומר 
"עכשיו אני רואה שהדרך שלמעלה מהדעת, היא הדרך אמיתית, מה 
שהקב"ה רוצה שיעבדו אותו. 
%break
והעדות לזה היא, במה שאני רואה, שהוא קירב אותי, בזה שהסיר 
את ההסתרה שלו מעלי, וזכיתי להרגיש את טובו וחסדו, שהוא רוצה 
לתת להנבראים טוב ועונג, כי זוהי מטרת הבריאה.
%break
אבל, בכדי שלא יגיע ע"י זה, שאנו נקבל ממנו טוב ועונג בחינת פירוד, 
היות שקבלת התענוג היא בשנוי צורה ממנו יתברך, ומשום זה עשה 
צמצום והסתר. 
%break
מה שאין כן כשאנו הולכים בדרך האמונה למעלה מהדעת, אין להגוף 
שום נגיעה, אלא להיפך, שהגוף מתנגד לעבודה שלמעלה מהדעת. 
%break
ועתה, שאני הלכתי למעלה מהדעת, הסיר ממני קצת את ההסתר 
שלו. אם כן, מהיום והלאה אני אתחזק יותר ויותר, רק ללכת בדרך 
אמונה למעלה מהדעת".
%break
וע"י זה הוא לא יפול ברשות קבלה עצמית, המכונה "פירוד 
מהקדושה", אלא אדרבה, שעכשיו הוא יתחיל לעבוד בכח יותר גדול 
עם בחינת מוחא וליבא. 
%break
וממילא הקב"ה לא יזרוק אותו שוב לשאול תחתיות, המכונה "מקבל 
בעמ"נ לקבל", אלא הוא ישאר במצבו של עליה.
%break
אלא אדרבה, הוא יעלה בדרגה של התגלות יותר גדולה, מסיבת 
שהוא לא פוגם באמונה, שזהו השמירה, שהאדם לא יפול לכלי קבלה.
%break
נמצא לפי זה, שיש לו במצב העליה שתי דרכים. ואיך האדם יכול 
לנצח, ללכת בדרך של עם ישראל ולא בדרך היוונים, שנותנים להבין, 
שבתוך הדעת הם יהיו עובדים יותר גדולים, משום שהדעת מסכים 
לדרך הזו יותר מדרך האמונה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש את הריב, שהיה בין רועי מקנה אברם ובין רועי 
מקנה לוט (לך לך, שלישי). ואמר, ש"מקנה" נקרא רכוש, שהרכוש של 
אברם היה רק בחינת אמונה, שזה פירוש מלת אב-רם, שבחינת אב 
שבשמים, היא בבחינת רם, למעלה מהדעת. 
%break
ו"רועי" פירושו, שהיה מפרנס רק את רכוש האמונה שלו. היינו, שהיה 
מחפש פרנסה תמיד, איך שיוכל לפרנס את האמונה, שיהיה לה כח 
ועצמה, ולא להיכשל בבחינת הדעת.
%break
%page 426
מה שאין כן רועי מקנה לוט. ש"לוט", מפרש הזה"ק, מלשון 
דאיתלטיא, היינו קללה. פירוש, ש"רועי מקנה לוט", שהיו מפרנסים 
את רכוש של ידיעה וקבלה, 
%break
שמזה אי אפשר שתהיה ברכה, רק קללה, מטעם שזה ההיפך 
מהשפעה. והברכה שורה דוקא במקום שעוסקים בהשפעה.
%break
היינו כנ"ל, שכלים, שיכולים לקבל עמהם שפע עליון, הם דוקא כלים 
שנותנים. בהכלים האלו יכולים לקבל. מה שאין כן בכלים שרוצים 
לקבל, אין השפע העליון נכנס שמה, מטעם הופכיות הצורה.
%break
ובהאמור נבין את שתי הדרכים, שיש להאדם, בזמן שקבל קצת עליה 
ברוחניות. אבל עם מה יכולים להכריע לצד הטוב, הנקרא בחינת 
"אמונה", היינו שיהיה בחינת "רועי מקנה אברם", כנ"ל.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר בשם הבעש"ט זצ"ל, כשיש לאדם לעשות שני 
דברים, והם הפוכים זה לזה, ואינו יודע להכריע ביניהם, העצה היא, 
להסתכל על מה שיש לו יותר יגיעה, את זה הוא יבחר עבורו. 
%break
משום, שבמקום שיש יגיעה, היינו שהגוף לא מסכים, בטח זוהי 
קדושה. ובזה יזדרז, ולקבל על עצמו לעשות. 
%break
נמצא, שגם כאן יש לו שני דרכים:
א. דרך אמונה
ב. דרך ידיעה.
%break
ויבחר לעצמו את דרך האמונה, היות שאין הגוף מסכים לזה, משום 
שזה לקדושה, היינו לרצון להשפיע. והגוף רוצה דוקא ההיפך מזה. 
%break
אי לזאת, יוצא, מהו המכריע, זה שהגוף דוחה, ונבחן אצל הגוף לדבר 
מותר ומיותר. היינו, שאין לו צורך בזה, ואינו יודע בשביל מה צריכים 
את זה בכלל. ולכן הוא רוצה תמיד להפטר מזה, שהוא ענין האמונה, 
כנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, הנס, שבא לאדם, שיכול להכריע לצד הקדושה, הוא 
לא דבר שבשכל, אלא דוקא מדבר, שהוא מיותר להגוף, שהוא 
היגיעה, שהגוף מואס בזה, וחשב את כל ענין היגיעה לדבר מיותר. 
%break
ודוקא מזה הנותר, היינו מה שהאדם משאיר ואינו רוצה וחושק, 
מכאן היה לו הנס, שהוא נשאר בקדושה.
%break
וזהו הפירוש "מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". כי "קנקן" פירוש, 
כמו שכתוב "שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"ן טעמים", 
שפירוש, שבכל דבר יש סברה לכאן, וסברה להיפך. 
%break
ובמה יכולים לברר. הוא, מנותר. היינו, מדבר המיותר להגוף, מה 
שהוא לא מחשיב אותה למאומה. וזוהי בחינת אמונה למעלה 
מהדעת, שרק מזה יכולים להינצל מלנפול ברשת הקליפות.
%break
וזהו ענין פך השמן, שמצאו, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. "כהן" 
נקרא חסד. "גדול" נקרא חסד שנעשה לחכמה. 
%break
היינו שפע דמין החסדים, הנקרא בחינת "כהן", שכהן הוא מדת 
החסד, שהחסד מראה על האמונה למעלה מהדעת. שזהו ענין, 
שאברהם, שהוא מידת החסד, הוא אב האמונה.
%break
ובחינת אמונה אין היוונים יכולים לראות, מטעם שהם רואים רק עד 
הדעת, ולא למעלה מהדעת. ומשום זה, בה בעת שהם הלכו למעלה 
מהדעת, כבר אין היוונים יכולים לשלוט. וזהו ענין, שהיונים לא ראו 
את פך השמן.
%break
וענין הנס, שהיה מאיר ח' ימים, זהו רמז, שהיה מאיר בחינת חסדים 
שבבינה. שמבינה עד המלכות יש שמונה ספירות. אבל חכמה דחכמה 
לא היה מאיר. ולכן קבעו לשמונה ימים, היות שהיה מאיר רק מבחינת 
שמונה. וזה שכתוב "בני בינה ימי שמונה, קבעו שיר ורננים".
%break
%page 427
%H ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת
%break
כתוב "ויקרא לבנו ליוסף, ועשית עמדי חסד ואמת".
המפורשים שואלים, מדוע קרא דוקא ליוסף ואמר לו, "ועשית עמדי 
חסד ואמת". 
%break
על "חסד ואמת" פירש רש"י "חסד, שעושים עם המתים, הוא חסד של 
אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול". ועל הכתוב "ואני נתתי לך שכם 
אחד על אחיך", פירש רש"י "לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי".
%break
והנה דברי רש"י הם בסתירה למה שכתוב כאן. שהוא "נותן לו שכם 
אחד על אחיך", הוא מסביר, מטעם שהוא טורח בקבורתי. אם כן אין 
זה "חסד של אמת". 
%break
הלא הוא משלם לו עבור טרחתו, בזה שהוא נותן לו שכם אחד על 
אחיך. ובענין "חסד של אמת" מפרש רש"י, שהוא לא נותן לו שום דבר 
עבור הטרחה שלו, להביאו לארץ ישראל, שאומר "כי החסד שעושה 
עם המתים הוא, שאינו מצפה לתשלום גמול".
%break
חז"ל דרשו על הפסוק "ויצוו אל יוסף לאמור, אביך צוה לפני מותו", 
שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו. 
%break
הגם שדרשת חז"ל מתרצת את הקושיא, שלא מצינו שיעקב צוה לפני 
מותו לאמר, מכל מקום רמז לזה אפשר לתת. היינו בדרך רמז, כן צוה 
אותו לפני מותו. אבל לא בפירוש, שיאמר לו, זה לא היה.
%break
וכדי להבין את הנ"ל, צריכים מקודם לחזור על מה שכבר דברנו מזה 
הרבה פעמים. היינו מהי מטרת הבריאה. 
%break
שלמדנו, שהיא להטיב לנבראיו. אלא מטעם שלא יהא נהמא דכסופא, 
נתקן דבר, שע"י זה יבטל הבושה בעת קבלת הטוב והעונג. ודבר זה 
נקרא בשם "לכוון בעמ"נ להשפיע" בעת קבלת התענוג.
%break
ואז כיון שהמקבל אין כוונתו לטובת עצמו, אלא כל מה שהוא מקבל 
הוא רוצה בזה להנות את הבורא, משום שרצונו יתברך היה כך, 
שהוא רוצה להטיב, ובזה נסתלקה הבושה, 
%break
ומסיבה זו נסתלקו האורות מהכלים, בזמן שנאבד מהם את הכוונה 
דעמ"נ להשפיע, המכונה בפרצופים עליונים בשם "הזדככות המסך", 
שע"י זה אין להם את האור חוזר.
%break
שאור חוזר פירושו, שהתחתון רוצה להחזיר את הנאה להעליון. 
שפירושו, שכמו שהאור עליון בא להתחתון מסיבת להטיב לנבראיו, 
כמו כן התחתון מחזיר עכשיו את ההנאה להעליון. היינו, שהתחתון 
רוצה להנות להעליון, בזה שהוא מקבל את השפע מהעליון.
%break
וכמו כן מסיבה זו נולדו הקליפות, שתכונתם הוא רצון לקבל אך 
לעצמם. והטוב ורע שאנו מרגישים בעולמנו זה, גם כן נמשך מסיבה 
זו. וכל הקלקולים והתיקונים סובבים רק על נקודה זו, הנקראת "רצון 
לקבל הנאה".
%break
אבל אם תשאר הכלי קבלה כמו שיצאה, היינו להיות מקבל בעמ"נ 
לקבל, היה גורם זה בחינת בושה, מטעם שינוי צורה. ומשום זה נתקן 
התיקון, הנקרא "בעמ"נ להשפיע". 
%break
ודבר זה, היינו להפך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע, זהו כל 
העבודה שיש לתחתונים. ובעולמות עליונים נקרא ענין זה "הסתלקות 
האורות" או "התפשטות האורות".
%break
זאת אומרת, שהענין בעמ"נ להשפיע הוא המניע את כל העולמות. 
היינו, אם יש להתחתון הכח השפעה, הוא מקבל שפע עליון. ועוד 
יותר מזה הוא, ששיעור גדלות השפע, מה שהתחתון מקבל, תלוי 
במידת גדלות כח השפעה שיש להתחתון.
%break
וכמו שלמדנו, שכל העב ביותר ויכול להתגבר ולתת אור חוזר, הוא 
מקבל מדרגה יותר גדולה. זאת אומרת, שהכל תלוי במידת השפעה 
מה שהתחתון מסוגל לתת.
%break
%page 428
וכבר דברנו מזה, שבהרצון לקבל הזה, שרק הוא נקרא "בריאה 
חדשה", והוא נקרא "כלי, שבו מושפע השפע העליון", שמזה נמשך 
אצל הנבראים התחתונים, שיש להבחין בהרצון לקבל שלהם ד' 
בחינות:
%break
א. הוא כלל העולם, שהולכים אחר שאיפתם, שהוא לקבל הנאה 
ותענוג משום שהם רוצים להנות עצמם.
ב. שהם כן משפיעים הנאה ותענוג לאחרים, אלא גם בזה יש להבחין 
ב' הבחנות:
%break
א. היינו, שאם הם משפיעים הנאה ותענוג לאחרים, ומקבלים עבור זה 
כסף, זה לא נקרא שהם משפיעים לאחרים. אלא זה נקרא "חליפין", 
שכל אחד מחליף את מה שיש לו, והשני נותן לו תמורת זה מה שיש 
לו.
%break
דוגמא, מי שיש לו מסעדה או מלון, ונותן לאנשים מקום ללון, או לאכול 
ולשתות. אף אחד לא יגיד, שהאדם הזה הוא עוסק במידת השפעה. 
והטעם הוא, היות שמקבל תמורת עבודתו כסף. ועוד, הוא מודד את 
המחיר, כמה כסף שיקח עבור מה שהוא נותן לו.
%break
או נגיד לדוגמא, מלצרים, שמשמשים את האורחים. והגם שלא 
מקבלים אצל האורחים שום תמורה, מכל מקום אף אחד לא יגיד, 
שהמלצרים הם אנשים שעוסקים בהשפעה. והוא מטעם, שבעל המלון 
משלם להם כסף עבור זה שנותנים שרות להאורחים.
%break
ב. בזמן שעוסקים בהשפעה, כנ"ל, היינו שנותנים לאנשים לאכול 
ולשתות, ונותנים מקום ללון. אבל בלי תמורה של כסף. רק הוא יודע, 
שאם זה שהוא משתדל לעשות טובות לאחרים, בזה הוא קונה לעצמו 
שם טוב. 
%break
ושכל העיר ידע, שהוא האיש שכדאי לכבדו, בזה שהוא מפריש מכוחו 
וממונו לצורך הכלל. אדם זה כבר מקבל שם "בעל טוב", "בעל גמילות 
חסד", "בעל הכנסת אורחים" וכדומה. 
%break
והגם שהוא עושה זה לצורך כבוד, אבל אף אחד לא יגיד, שהמעשים 
שהוא עושה, הכל הוא לצורך עצמו, היינו בשביל שהוא רוצה כבוד.
%break
ובאופן כזה מקובל בהעולם. אם האדם מתנהג כך, דהיינו שעושה 
טובות לצורך הכלל, זה נקרא, שעובד עבור הכלל שלא על מנת לקבל 
פרס. ובאמת כולם מכבדים אותו עבור צדקתו וישרת לבו.
%break
ובחינה זו נקראת בעבודת ה' שהוא "משפיע עמ"נ לקבל". זאת 
אומרת, בחינה א' נקראת "מקבל בעמ"נ לקבל". מה שאין כן בחינה 
זו, שלא רוצה כסף עבור עבודתו, נקרא "משפיע אבל עמ"נ לקבל". 
%break
וזה נקרא "שלא לשמה". פירוש, המעשה הוא להשפיע. היינו, שנותן 
מכוחו וממונו לצרכי קדושה, אבל הוא רוצה תמורה. לכן נקרא זה 
"משפיע בעמ"נ לקבל". וזה נקרא בחינה ב'.
%break
בחינה ג' הוא, שהוא לא רוצה עבור היגיעה שנותן, הן מכוחו והן 
מממונו, שום תמורה. דהיינו, בין אדם לחבירו הוא עובד בהצנע לכת, 
ובין אדם למקום, הוא אומר להבורא, אני נותן לך רב תודות, בזה 
שאתה נתת לי רצון וחשק לעשות משהו, בכדי להנות אותך. 
%break
וזה הוא כל שכרי בחיים שלי, בזה שזכיתי לשמש אותך. ואני מבקש, 
שאתה תיתן לי שכר בזה, אם אתה תיתן לי עוד רצון וחשק, שלא 
יהיה לי שום מחשבות זרות, לעשות משהו לתועלת עצמי. 
%break
אלא כל רצוני וחשקי יהיו אך ורק לעבוד לשם שמים. ואני חושב, שאין 
דבר חשוב יותר בעולם, שהאדם יכול לצפות לזכות בחיים שלו, להיות 
מאושר בעולם. שעל העושר עובדים כל העולם, וכולם רוצים להגיע. 
אבל הם אינם יודעים מה זה אושר. 
%break
אבל בזה כולם שוים, שרוצים להיות מאושרים. ואני כן יודע מה זה 
מאושר. היינו, אם האדם יכול לזכות לשמש את המלך, ולא לחשוב על 
תועלת עצמו, אלא לתועלת המלך, האדם הזה הוא המאושר בעולם. 
ומאיפה אני יודע זה, היות שאני מרגיש כך. ובכן, איזה שכר אני רוצה. 
%break
רק זה. לכן הוא אומר, שה' תיזכה אותי להרבות מעשים לשם שמים. 
וזה כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי) "שכר מצוה מצוה". ומשום 
זה לשכר הזה אני מצפה, ובחינה זו נקראת "משפיע בעמ"נ 
להשפיע". וזוהי בחינת "לשמה".
%break
%page 429
בחינה ד' היא, שהוא כבר מוכשר לומר, שאני רוצה לקבל הנאה 
ותענוג, לאו דוקא ממה שאני משפיע, אלא רוצה לקבל הנאה ותענוג, 
מזה שאני מקבל ממש. היות שהוא כבר הגיע למדרגת "משפיע 
בעמ"נ להשפיע", ואינו דואג לתועלת עצמו. 
%break
ומשום זה מתחיל לחשוב, מה מותר לי לומר, שמזה הבורא יהנה. 
הלא הוא לא צריך שום דבר שיתנו לו, הלא כל העולם שלו. כמו 
שכתוב "ואם יצדק, מה יתן לך".
%break
המחשבה הזו מביאה לו, שיתחיל לחשוב על מטרת הבריאה. והוא 
רואה מה שכתוב, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו". היינו, 
שהבורא רוצה לתת לנבראים טוב ועונג. 
%break
ומשום זה הוא אומר עכשיו להבורא, תן לי טוב ועונג. ואני רוצה זה 
לא בשביל אני חושב להנות עצמי, אלא אני רוצה להנות עצמי, מטעם 
שיש לך הנאה מזה שאנחנו נהנים. 
%break
ורק על כוונה זו אני מבקש ממך שתיתן לי טוב ועונג. זאת אומרת, 
שאין בי שום רצון לתועלת עצמי. אלא כל מה שאני חושב ועושה, הכל 
הוא בכדי שתהיה לך נחת רוח.
%break
וכשהאדם רוצה לצאת ממצב של "כלל העולם", שהוא "מקבל בעמ"נ 
לקבל".
אז הסדר הוא, שנכנסים למצב הב', הנקרא "משפיע בעמ"נ לקבל", 
וזה נקרא "שלא לשמה". 
%break
כי המעשה הוא להשפיע, אבל מקוה שע"י זה יקבל שכר, בזה שהוא 
עושה מעשים דלהשפיע. וגם בזה יש להבחין ב' הבחנות:
%break
א. שהוא רוצה, שאנשים יתנו לו תמורה. שזה נראה, כאילו הוא עובד 
ועושה מעשים טובים, לפי מה שאנשים מחייבים אותו, בזה שנותנים 
לו כבוד, וכדומה. נמצא, שנראה כאילו שהוא מקיים תו"מ בשביל 
שאנשים מצווים לו לקיים, ולא שה' הוא המחייב.
%break
ב. שהוא עובד בהצנע לכת ואינו רוצה שום תמורה מאנשים. כי הוא 
לא מראה להם את עבודתו, מה שהוא עובד. וממילא לא נותנים לו 
שום תמורה, אלא שהוא רוצה שהקב"ה ישלם לו שכרו עבור קיום 
תו"מ.
%break
וכאן יש הבדל גמור בין מצב דשלא לשמה. כי במצב הזה הבורא הוא 
המצוה לקיום תו"מ, ולא אנשים מחייבים אותו לקיים תו"מ. 
%break
לכן נקרא אדם זה "עובד ה'", היות שכל עבודתו היא רק בכדי לקיים 
מצות ה', אשר צוה לנו. אלא מה, רק שהוא רוצה שכר עבור עבודתו, 
שה' ישלם שכרו ולא בשר ודם.
%break
אבל חז"ל אמרו (פסחים נ', ע"ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות 
אף על פי שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה". 
%break
ובעבודה דשלא לשמה, שהאדם רוצה לבוא מזה לדרגת לשמה, כאן 
במצב הזה, הוא עיקר מה שהאדם צריך שמירה יתירה, והבנה רבה, 
והדרכה מיוחדת איך לצאת מהמצב דשלא לשמה ולהגיע לשמה.
%break
כי כאן המקום מסובך מאוד, מחמת שאין בידי אדם לברר את 
האמת. היינו, מה זה אמת ומה זה שקר. כי מטבע של האדם, הוא 
שלא לראות על עצמו שום חסרונות, מטעם, כי אדם קרוב אצל עצמו, 
ומשום זה הוא משוחד. ו"השוחד יעוור עיני חכמים".
%break
ועוד יותר מזה, שאפילו הוא רואה את האמת, שהוא לא הולך בדרך 
הנכונה, והוא צריך לשנות דרכו, היינו לצאת מאהבה עצמית, אבל 
קליפת מצרים שולטת על הגוף, ואין האדם מסוגל לצאת מהשליטה 
זו, רק בסיוע מלמעלה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". ומשום זה עיקר העבודה מתחילה במצב 
הב', המכונה "שלא לשמה".
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר העבודה עם הגוף, שהוא מתנגד ולא נותן לו 
לעבוד, היא בזמן שהאדם עובד בהצנע לכת, ואינו מצפה לקבל שום 
שכר מבני אדם, אלא הוא עובד רק עבור ה', היינו משום שה' צוה לנו 
לקיים תו"מ, ורוצה לעשות רצונו. וזוהי אצלו הסיבה של קיום תו"מ.
%break
ורק מה חסר לו. אבל הוא מצפה לתמורה עבור זה. היינו, שהוא 
רואה, שאין הוא מסוגל לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, אלא רק 
שיבטיח לגוף שלו, שיקבל איזו תמורה עבור היגיעה. 
%break
ובשיעור שהגוף מאמין בזה, היינו שיקבל שכר, בשיעור זה הוא מסוגל 
לקיים תו"מ. אבל בזמן שהוא מסופק בהשכר חס ושלום, אין לו חומרי 
דלק לעבודה.
%break
%page 430
ובמצב כזה, היינו שהאדם משתוקק להיות עובד ה' בעמ"נ שלא לקבל 
פרס, אז הגוף מוחה בכל תוקף ולא נתן לו מקום מנוחה, בעת שהוא 
אומר לו, שאני רוצה לקיים תורה ומצות בלי שום תמורה, אלא אני 
רוצה לקיים מצות אמונה, 
%break
היינו להאמין בגדלות הבורא, אף על פי שהגוף לא מרגיש את גדלותו 
וחשיבותו של הבורא, שיהיה כדאי לשמוע בקולו ולקיים מצותיו בכל 
פרטיה ודקדוקיה.
%break
מטעם, כי בזה אני משמש אותו, ואני מתאר לעצמי בציור, אילו היה 
כאן לשמש גדול הדור, שהוא לא נותן לכולם שישמשו אותו, אלא בחר 
בקומץ קטן של אנשים, ואני בתוכם, איזו שמחה היתה לי אז. 
%break
ומדוע כאן, אצל עבודת ה', אין אני מסוגל לעבוד בלי שום תמורה, 
אלא אני מצפה שיתנו לי איזו תמורה עבור השרות.
%break
זהו מטעם, ששם אני רואה את האדם שכולם מכבדים אותו, ואומרים 
לי מהי גדלותו. ואני יכול להשיג את גדלותו, מה שהם אומרים עליו. 
אזי אני משמש אותו מטעם חשיבותו. 
%break
מה שאין כן לגבי הבורא יתברך, אנו צריכים להאמין את גדלותו 
וחשיבותו, ובעיקר להאמין שהוא טוב ומטיב. והיות שהגוף אינו רוצה 
להאמין, אלא לראות בעינים, שכך הוא.
%break
ומשום זה, כשהאדם מתגבר לפעמים על אמונה חלקית, היינו על 
חלקים קטנים לתת לו, הוא מאמין, אבל שתהיה לו אמונה שלימה, אין 
לו כח להאמין, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד).
%break
ובהאמור נוכל להבין, מהי הסיבה שהאדם לא יכול להתקדם בעבודה 
דלהשפיע. זאת אומרת, במקום שהוא לא רואה שתהיה לו תמורה 
עבור עבודתו, אזל לו החומרי דלק, והגוף מתרפה מעבודה.
%break
צריכים לומר, שאין זה אלא מסיבת חסרון אמונה. וכשאדם יודע זה, 
זאת אומרת, בזמן שאדם יודע את הסיבה שגורמת לו להחליש אותו, 
שלא יהיה לו כח לעבודה, יש אז מקום תקוה, שתהיה לו היכולת לתקן 
עצמו, באופן שיהיה בריא וחזק, שתהיה לו אפשרות ללכת לעבודה.
%break
מה שאין כן כשהוא לא יודע את הסיבה האמיתית, מה שמביאה לו 
את חולשתו, הוא יכול ללכת ולשמוע כמה אנשים, מה שהם נותנים לו 
עצות להבריא. 
%break
אבל כלום לא יעזור לו, כי כל אחד אומר לו, מה שהם מבינים לפי 
דעתם לרפאותו. ולפי שעה הוא מקבל מהם איזו תרופה. והוא מתחיל 
לחשוב, שהם מבינים משהו, אחרת לא היה שומע בקולם.
%break
ועוד יותר מזה, שיותר קל להאמין להם, שהם יודעים מה שאומרים, 
מסיבת שהם בעצמם חושבים לעצמם למבינים גדולים. וגם התרופות 
מה שהם נותנים, אינו מסכן את החיים שלו, של אהבה עצמית.
%break
ומשום זה, כל העולם שמרגישים איזו חולשה בעבודה, הולכים 
אליהם. והם נותנים להם תרופות, שהתרופות האלו המה תרופות 
להרגיע. 
%break
היינו, שמי שמרגיש קצת יסורים בעבודת ה', בזה שהוא רואה, איך 
שהוא מרוחק מהאמת, ולא רוצה לרמות עצמו, ובשביל זה הוא הולך 
לבקש איזו תרופה לרפאות את חולשתו בעבודה.
%break
וכשהוא מקבל את התרופות מה שהם נותנים, זו תרופה של אמת לפי 
שעה. היינו שהיסורים שהיו לו, הסתלקו ממנו ע"י התרופה שלהם. 
%break
היינו, שכבר אין לו יסורים, בזה שהוא לא הולך על דרך האמת. היינו, 
שע"י התרופה מה שקיבל מהם, כבר אין לו דרישה להאמת. נמצא, 
שהתרופות מה שקיבל מהם, הם תרופות להרגיע, היינו שלא להרגיש 
את הכאב.
%break
וזה דומה למי שכואב לו הראש, הוא מקבל כדורים להרגיע. ולא 
שהכדורים האלו מרפאים אותו, אלא זהו רק להרגיעו ולא יותר. 
%break
כמו כן בנידון דידן, שכל העצות, מה שהוא מקבל מהיועצים, ששייכים 
להכלל, אינם יכולים לתת עצות לעשות מעשים דלהשפיע. שהוא 
תרופות רק להרגיע, ולא לעצם המחלה, שהיא הסיבה העיקרית, 
המביאה לחולשת האדם.
%break
%page 431
מה שאין כן בזמן שהוא הגיע לדעת סיבת המחלה, היינו שכל הסיבה 
היא רק שחסרה לו אמונה, להאמין בגדלות וחשיבות ה', ושזה נקרא 
בלשון הזה"ק "שכינתא בעפרא" ועבודתנו היא "לאוקמא שכינתא 
מעפרא". זה נותן לנו סדר אחר בעבודת ה'.
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך לדעת, שיש מעשה וכוונה, במה שניתן 
לנו לקיים תורה ומצות בבחינת מעשה, בדיבור ובמעשה. 
%break
אבל לכל אלו, היינו הן לתורה והן למצות, יש גם כן כוונה, היינו לכוון 
מה אני רוצה עבור קיום תורה ומצות, שפירושו, מה אני צריך לכוון 
בעת הקיום של תו"מ.
%break
ובעיקר הוא צריך לדעת, לטובת מי אני צריך לקיים אותם. זאת 
אומרת, שלגבי אנשים השייכים להכלל, בהם לא שייך לומר, שהם 
יכוונו כוונות, מטעם כי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה, ויספיקו 
המעשים לבד. ומשום זה אינם יכולים לחייב אותם, שיכוונו כוונות.
%break
אלא מה שהם מקיימים תו"מ בבחינת עשיה, שזה נוהג במצות 
התלויות בדיבור או במעשה, לא חשובה אז הכוונה. כי אפילו שאין 
להם שום כוונה, אלא שמכוונים, שעכשיו מקיימים מה שהקב"ה צוה 
לנו לעשות, זה מספיק לנו בבחינת שלא לשמה.
%break
אבל בזמן שהאדם רוצה להגיע לשמה, שפירושו, שרוצה לקיים תו"מ 
"שלא על מנת לקבל פרס", אלא שרוצה לעשות נחת רוח להבורא, 
בכדי להגיע לזה נוהג אז ענין כוונה. זאת אומרת "המצוה הזו שאני 
מקיים, על איזו כוונה אני עושה זאת".
%break
וידוע, שבלי שכר אי אפשר לעבוד. אם כן, מה יכולים לומר לאדם, 
שכדאי לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. הלא לשכר הוא צריך. 
%break
רק דבר אחד יכולים לומר לו, שהוא, שיזכה לשמש את המלך, שאין 
תענוג יותר גדול מזה שהוא ישרת את המלך. ולפי גודל חשיבות 
המלך כך הוא נהנה. היינו, המודד של התענוג משמוש המלך, תלוי 
בחשיבות המלך, בשיעור שהוא מחשיב אותו.
%break
והיות ששכינתא בגלותא, וכן שכינתא בעפרא, לכן מובא בזה"ק, 
שהאדם צריך לכוון "לאוקמא שכינתא מעפרא". כי ענין עפר הוא ענין 
שפלות, שאדם דש זה בעקביו. 
%break
זאת אומרת, שבכל מעשה, שהאדם עושה בקיום תו"מ, הוא צריך 
לכוון, שע"י זה יזכה "לאוקמא שכינתא מעפרא". שפירושו הוא, שהוא 
רוצה שכר עבור יגיעתו בתורה ומצוות, שיזכה להרגיש, שהוא משמש 
מלך גדול.
%break
היינו, כי בעת היגיעה הוא מרגיש, שלרוחניות, היינו בזמן שהוא רוצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא מרגיש טעם עפר בעת עבודתו. והוא 
מטעם שיש הסתר גדול על הרוחניות, שלא רואים ומרגישים את 
חשיבות הדבר. ומזה באים לו כל המכשולים.
%break
מה שאין כן אם הקב"ה יסיר ממנו ההסתרה, וירגיש את חשיבות 
המלך, אז זהו כל שכרו, מה שהוא מאחל לעצמו בחיים. היות שהוא 
רוצה להיות משמש את המלך, כמו שכתוב, שאנו אומרים בתפלה 
"ובא לציון", "ברוך הוא אלהינו, שבראנו לכבודו". 
%break
והאדם רוצה, שתהיה לו האפשרות ליתן "תודה" להבורא, על זה 
שברא אותו לכבודו. היינו, לשמש להבורא, שפירושו, שהאדם יסכים 
בכל אבריו, ושיהיו "פיו ולבו שוים", 
%break
בזה שהוא נותן "תודה" לה', בזה שהוא ברא את האדם לכבודו, ושלא 
נברא האדם לתועלת עצמו, אלא שכל רצונו וחשקו יהיה אך ורק 
להשפיע נחת רוח להקב"ה.
%break
והכוונה הזו האדם צריך לכוון בכל מעשה שהוא עושה. שבסגולת 
המעשה שהוא עושה, שהקב"ה יתן לו את הכוונה, שכל המעשים שלו 
יהיו אך ורק להשפיע, 
%break
ושיבטל ממנו את הרצון לאהבה עצמית, היות שהוא רואה, שאינו יכול 
לצאת משליטתו, והוא נמצא בגלות אצל "אומות העולם" הנמצאים 
בגופו.
%break
כידוע, מה שאומר הזה"ק "כי כל אדם הוא עולם קטן". וכמו שנאמר, 
שבעולם נמצאים ע' אומות וגם עם ישראל, כמו כן נמצא באדם אחד 
לבדו כל ע' אומות וגם בחינת ישראל. ובחינת ישראל שבו היא בגלות 
תחת שליטת ע' אומות שבקרבו.
%break
%page 432
וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד, 
ע"ב). ויש לפרש, מה פירושו של "הבא". יכולים לומר "הבא" נקרא 
"המעשה שהוא עושה". ורוצה לעשות זה לשמה. 
%break
ואינו יכול, משום שהוא נמצא בגלות תחת שליטת אומות העולם כנ"ל. 
"מסייעים אותו מלמעלה", היינו שהקב"ה גואל אותו מגלות הגויים, 
שהיו שולטים עליו.
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שהאדם עושה את המעשה, והוא רוצה 
שהמעשה יהיה לשמה ולא מטעם אהבה עצמית, היינו שיקבל איזה 
תמורה עבור המעשה, היינו שכר בעולם הזה או בעולם הבא. 
%break
בעיקר, הוא רוצה משהו עבור המעשה שהוא עושה. אולם הוא רוצה 
מהבורא, שהמעשה שהוא עושה, יתן לו סיפוק מלא, וירגיש עצמו, 
שהוא מאושר עכשיו יותר מכל העולם, בזה שהוא משמש את המלך.
%break
מה שאין כן אם הוא יקבל עוד משהו, חוץ מהשרות שהוא עושה, זה 
מטיל פגם בהשרות של המלך. וראיה לזה, שהוא רוצה עוד משהו. 
אבל מה הוא כן יכול לדרוש, מדוע אין לו ההתפעלות וההרגש האמיתי 
בזמן שהוא מדבר להמלך.
%break
לדוגמא, הוא מבקש מה', שהוא רוצה, בזמן שהוא עושה "ברכת 
הנהנין" ואומר "ברוך אתה ה', המוציא לחם מן הארץ", מדוע אין לו 
הדרך ארץ, שיעמוד באימה וביראה, כמו שעומדים בפני המלך. אלא 
שהוא מדבר לה', ואין לו שום התפעלות, שירגיש למי הוא מדבר.
%break
וזה כואב לו. והיות שאין הוא מוכשר לתקן את עצמו, ומשום זה הוא 
מבקש מה', שיעזור לו, שיתן לו קצת גילוי, שירגיש לפני מי הוא עומד, 
לפני מלך מלכי המלכים. ומדוע הוא לא מרגיש את זה.
%break
ועל זה אמרו בזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". 
ומשיב, "בנשמתא קדישא". היינו, שנותנים לו מלמעלה שפע, המכונה 
"נשמה". 
%break
וזה עוזר לו, שתהיה לו היכולת לצאת משליטת הגלות של אהבה 
עצמית, ולכנס לקדושה. היינו, שכל מחשבותיו יהיו אך ורק להשפיע 
נחת רוח להקב"ה.
%break
היות שע"י הנשמה שהוא משיג, מסתלק ההסתר והצמצום, ומרגיש 
גדלות ה'. ואז הגוף נכנע "כנר בפני אבוקה" מפני אור ה'. והוא מרגיש 
אז, שיצא מעבדות לחירות. 
%break
היינו, במקום, בזמן שהיה רוצה לעבוד בלתי ה' לבדו, תיכף באו 
השאלות של ע' אומה"ע שבגופו, ושואלים, היתכן לוותר על מציאות 
הגוף ולא לחשוב עבורו שום דבר, אלא כל הכוחות והחושים להשקיע 
אך ורק ב"איך יכולים למצוא עצות לעשות נחת רוח להבורא".
%break
ועוד יותר גרוע הם השאלות שלהם, בזה שהאדם אינו חושב, שאלו 
המחשבות אינן שייכות לעם ישראל, אלא שהם מחשבות ע' אומות, 
אבל האדם חושב, שהם מחשבות שלו. היינו, שהוא שואל לעצמו אלו 
השאלות. ועם עצמו איך האדם יכול להילחם.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שהאדם צריך לדעת, שאלו מחשבות והרצוניות 
הזרים לרוח היהדות, אינם שייכים לבחינת ישראל עצמו, אלא שהם 
באים ממחשבות של האומות העולם הכללית, הנכנסים לבחינת 
אומות העולם הפרטיים, שישנם בכל אדם פרטי. 
%break
ובזמן שהאדם מאמין שהוא כך, היינו שאינם שלו, אז עם גוף אחר 
האדם כן יכול להילחם. מה שאין כן כשהוא חושב, שהמחשבות 
הזרות האלו הם שלו, האדם עם עצמו אינו יכול להילחם.
%break
ובהאמור, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור לו לצאת מהגלות 
המרה הזו אלא בעזרתו יתברך. כנ"ל בדברי הזה"ק, "העזרה שבאה 
מלמעלה, הוא שנותנים לו נשמה". וע"י הנשמה, שמראה את גילוי 
גדלות יתברך, רק אז נכנע הגוף.
%break
ובזה יכולים לפרש מה שכתוב ביציאת מצרים (ב"הגדה של פסח") 
"ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני ה', אני הוא ולא השליח. אני 
ה', אני הוא ולא אחר".
%break
%page 433
שזה בא לומר, שרק ה' הוא יכול לעזור לצאת משעבוד גלות פרעה 
מלך מצרים, שמחזיק אותו שלא לצאת מאהבה עצמית, ולעשות כל 
המעשים רק מה שיביא לו תועלת לאהבה עצמית. ואין לו שום עצה, 
שיהיה בידו לעשות משהו לתועלת ה'. אז בא עזרת ה'.
%break
אמנם אאמו"ר זצ"ל אמר, מתי האדם יכול לומר, שאין לו שום עצה 
לעשות משהו לתועלת ה'. זה הוא דוקא, שהוא מצדו כבר עשה כל 
מה שבידו לעשות. זאת אומרת, שהוא מצד עצמו, כל העצות שישנן 
בעולם, שחשב שיכולות לעזור לו, הוא כבר עשה. 
%break
ומכל מקום לא עזרו לו העצות שלו. אז הוא יכול לומר בפה מלא "אם 
אין הקב"ה יעזור לי, אני אבוד". שמבחינת מעשי התחתונים, במה 
שיש להם לעשות, כבר הכל עשיתי. ולא עזר לי.
%break
וזה דומה לאדם, שהיה לו חולה בבית, שנחלה. מה עושים. הולכים 
לרופא, ואומרים, שהרופא יהיה שליח טוב מאת הקב"ה, ויהיה החולה 
בריא. ואם חס ושלום החולה עדיין לא נתרפא, מדרך העולם הוא, 
שהולכים לפרופסור. 
%break
ואומרים, בטח שהוא יהיה שליח טוב מאת הבורא, שירפא את 
החולה. ואם גם הפרופסור לא יכול לעזור, אז עושים ועידת 
פרופסורים, אולי הם ביחד על ידי ההתיעצות שלהם ימציאו איזו 
תרופה להחולה. 
%break
ואם גם זה לא עוזר, אז מדרך העולם הוא, שאומרים להבורא, רבונו 
של עולם, אם אין אתה עוזר לי, אין אף אחד שיכול לעזור לנו. 
%break
היות שכבר היינו אצל כל הרופאים הגדולים, שהם השליחים שלך, 
ואף אחד לא יכול לעזור לי. ואין לי למי לבקש אלא ממך, שאתה 
תעזור לי. ואז, כשנתרפא, האדם אומר, שרק הקב"ה בכבודו בעצמו 
עזר לו ולא ע"י שליח.
%break
וזהו מה שכתוב בהגדה של פסח, שיציאת מצרים היתה ע"י הקב"ה 
בעצמו, ולא ע"י שליח. שדרשו "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני 
ה'. אני הוא, ולא השליח. אני ה' ולא אחר".
%break
היינו, שבזמן שכל העצות ותחבולות האדם כבר עשה, שהם דומים 
לשליחים, כמו הרופאים כנ"ל, ולא עזרו, אז האדם יכול לתת תפלה 
מעומק הלב, היות שאין לו לשום מקום לפנות לעזרה, משום שכבר 
עשה כל העצות שעלה במחשבתו.
%break
ואז מתחיל הענין של "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל 
שועתם אל אלקים מן העבודה". 
%break
שפירשנו, מהו מן העבודה היה הצעקות שלהם, שמן העבודה, היינו 
שלאחר שכבר עשו כל מה שיש לעשות בבחינת עבודה, מה ששייך 
להם, וראו שאין מכאן שום עזרה, אחרי כל העבודות, ומשום זה היה 
שועתם מעומק הלב. 
%break
היינו, שראו, ששום שליח לא יכול לעזור להם, אלא הקב"ה בעצמו 
כנ"ל "אני הוא ולא השליח". ואז נגאלו ויצאו ממצרים.
%break
ובזה נבין מה שאמר האר"י הקדוש, שעם ישראל היו לפני יציאת 
מצרים במ"ט שערי טומאה, ואז נגלה אליהם מלך מלכי המלכים, 
וגאלם. ונשאלת השאלה, בשביל מה היה מחכה עד זמן הזה, שיהיו 
בתכלית השפלות.
%break
ולפי הנ"ל יש להבין, כי מטרם שראו את מצבם השפלות האמיתית, 
שחזרו אחור ולא הצליחו להתקדם לצד הקדושה, הבינו אז, שאין שום 
שליח יכול לעזור להם, כנ"ל במשל הרופאים. וממילא, ויצעקו אז רק 
לה', שהוא יעזור להם. לכן כתוב "אני הוא ולא השליח".
%break
וענין שהוא בעצמו גאלם והוציאם מהגלות, פירושו, שהשיגו, שאין 
בעולם שום שליח, אלא הכל עושה הקב"ה. וזהו כמו שכתוב בזה"ק 
"הבא לטהר מסייעין אותו. 
%break
ואומר, במה מסייעין לו, בנשמתא קדישא". היינו, שמקבל בחינת 
גילוי אלקותו, הנקרא "נשמה". שבזה הוא משיג את שורשו. ואז 
האדם מתבטל "כנר בפני אבוקה", לאחר שהשיג את בחינת 
נשמה, שהוא מרגיש אז, שהוא חלק אלקי ממעל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע קרא דוקא ליוסף ולא לשאר אחיו, 
לאמור להם כמו שאמר ליוסף "ועשית עמדי חסד ואמת". ופירש רש"י, 
חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום 
גמול. 
%break
ומכאן סתירה לדברי רש"י, במה שהוא מפרש על פסוק "ואני נתתי לך 
שכם אחד על אחיך". וזה לשונו, לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי. 
%break
%page 434
וזה קשה במה שאומר, שיעקב אמר ליוסף, שיעשה עמו חסד של 
אמת, מטעם שאינו מצפה לגמול. 
%break
הלא הוא משלם לו שכר טרחא, במה שנותן לו שכם אחד על אחיך.
הנה כאן מרומז סדר של עבודה, מתחילה ועד הסוף. כנ"ל, שיעקב 
צוה לבנו יוסף:
%break
א. שיעשה חסד של אמת. כי תחילת העבודה היא, שצריכים להגיע 
לשמה, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע", ולא דורשים שום תגמול 
על העבודה. 
%break
וזהו פירוש מה שרש"י מפרש, החסד שעושים עם המתים, הוא שאינו 
מצפה לשום תגמול. רק שעושים חסד, היינו מעשים של השפעה 
בעמ"נ להשפיע, שהוא לא מצפה לתשלום גמול.
%break
ורוצה לרמז בזה, היות "הרשעים בחייהם נקראים מתים" (ברכות י"ח, 
ע"ב). ובהקדמת הזוהר אומר הטעם, מדוע "הרשעים בחייהם נקראים 
מתים". 
%break
היות שהם משוקעים באהבה עצמית, הנקראת "רצון לקבל אך 
לעצמם". ובזה הם נפרדים מחיי החיים. לכן הם נקראים "מתים", 
שזהו הבחינה שאמרנו, הנקראת "מקבל עמ"נ לקבל", כנ"ל.
%break
והיות שהאדם נברא עם הרצון לקבל, הבא מאבי"ע דטומאה, כמו 
שכתוב בהקדמת הזוהר (אות י"א), אי לזאת, האדם צריך להשתדל 
לעשות חסד של אמת עם גופו, הנקרא בחינת "מת". 
%break
היינו, שידריך אותו להגיע לעשות מעשים דלהשפיע בעמ"נ להשפיע, 
שזה נקרא "חסד של אמת", שעושה עם הגוף שלו, הנקרא "מת". 
%break
שיבוא לדרגת, שיעשה מעשים דהשפעה, והמת לא יצפה לשום 
תגמול. וכשישיג דרגה זו, נקרא, שבא לדרגה ג', הנקראת "משפיע 
בעמ"נ להשפיע", שזהו בחינת לשמה. וזה פירוש: ויקרא לבנו יוסף, 
וצוה לו לעשות חסד של אמת, כנ"ל.
%break
ואח"כ באה דרגה ד', הנקראת "מקבל בעמ"נ להשפיע". היינו 
לאחר שהגיע לדרגת לשמה בכלים דהשפעה, אז הדריך אותו, 
שצריכים כן לקבל. 
%break
אלא מה שיהיה בכוחו לכוון בעמ"נ להשפיע. וזה שרש"י מפרש על 
פסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך - לפי שאתה טורח להתעסק 
בקבורתי", זה מראה על שלימות, שאח"כ כבר יכול לקבל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
וזה ששאלנו, מדוע קרא לבנו ליוסף. יכול לומר, שרצה לרמז לו את 
הענין מה שכתוב "ויצוו אל יוסף לאמור אביך צוה לפני מותו". שחז"ל 
דרשו, שלא מצינו שיעקב אמר לו כך. ותירצו, שינו בדבר מפני 
השלום. 
%break
ויש לומר, שבזה שצוה ליוסף לעשות חסד של אמת, היתה הכוונה, 
שיעסוק רק להשפיע ולא לתועלת עצמו. נמצא בזה רמז, שלא יהיה לו 
שום שנאה על האחים. כי מי שהולך בדרך השפעה ולא דואג לאהבה 
עצמית, לא שייך לומר שיש לו שנאה על מי שפוגע בו.
%break
ובהאמור נבין ההבדל בין "חסד של אמת" ל"חסד שאינו של אמת". 
הסברנו, שבדרך העבודה, חסד, שעושים עם המתים, נקרא "חסד של 
אמת", היות שאינו מצפה לתגמול. 
%break
פירוש הדבר. האדם עושה מעשים של השפעה, היינו תורה ומצות, 
והן מצות שהן רק מדרבנן או מנהגי ישראל, שבאופן כללי נקראות 
"תר"ך מצות", שהן נקראות בחינת "כתר", כמבואר בספר "פרי חכם" 
(חלק א' דף ס"ה).
%break
הגוף נקרא בחינת "מת" כנ"ל, מטעם שהוא נמשך מאבי"ע דטומאה, 
ולכן הוא נקרא "רשע ומת", משום שהוא נפרד מחיי החיים. אומרים 
לנו, החסד הזה שעושה עם הגוף, צריך להיות של אמת. 
%break
היינו, שבאמת תהיה הכוונה כמו המעשה. זאת אומרת, שגם הכוונה 
תהיה להשפיע. מה שאין כן אם הכוונה אינה להשפיע, אין החסד הזה 
נקרא "אמת".
%break
ואם אין החסד הזה אמת, אין החסד הזה מתקן את המת שלו, שהיה 
נקרא "רשע", מטעם הרצון לקבל שלו, שע"י זה קיבל הגוף שני 
תוארים "רשע" ו"מת". 
%break
ובכדי לתקן אותו, צריך לתת תיקון, שילך ממש להיפך מכפי שהוא 
הלך עד עכשיו, שהיה הולך בדרכי הקבלה ולא בדרכי השפעה.
%break
%page 435
נמצא, שאם אין החסד הזה חסד באמת, אלא שיש לו כוונה אחרת, 
מהמעשה החסד שהוא עושה, אין הגוף מקבל מזה שום תיקון יסודי. 
%break
והגם שיש ענין "מתוך שלא לשמה באים לשמה", אבל זהו רק דרך 
מעבר. היינו, שאי אפשר להגיע לחסד של אמת מטרם עוברים השלב 
א', הנקרא "חסד שאינו אמת".
%break
אבל העיקר הוא להגיע להאמת, כנ"ל, שהחסד יהיה באמת חסד. ולא 
רק שלפנים אנו רואים שהוא חסד, היינו מה שמגולה המעשה לחוץ, 
אבל במה שהוא מכוסה, היינו הכוונה, אין אנו יכולים לראות, מה שיש 
לאדם בפנימיות הלב. 
%break
ויכול להיות בתוך הלב, ששם הכוונה של המעשה, יש לו חשבון, 
שיקבל עבור החסד הזה שהוא עושה, איזו תמורה, שזה נקרא 
"משפיע עמ"נ לקבל".
%break
ואפשר לפרש על דרך זה את מה שכתוב "והצנע לכת עם ה' אלקיך". 
ש"הצנע לכת" ענינו, שאין אדם שני יכול לראות, מה שהאדם חושב 
על המעשה. כי הכוונה היא דבר שבצנעה, שאין השני יודע מחשבות 
של חבירו, אז הכתוב אומר "והצנע לכת". 
%break
מה שיש בלב שלך, תשתדל להיות, שיהיה עם ה' אלקיך. היינו 
להשפיע, כדוגמת מה שהוא בגלוי, שזה נקרא "פיו ולבו שוים". ומשום 
זה יש להבחין ב' בחינות:
%break
א. חסד שאינו של אמת. שהוא שלא לשמה, היינו משפיע בעמ"נ 
לקבל.
ב. חסד של אמת, שהוא בחינת לשמה, היינו משפיע בעמ"נ 
להשפיע.
%break
אמנם יש בחינה עיקרית, שהיא המטרת הבריאה. היינו, שהתחתון כן 
יקבל טוב ועונג, אלא שיכוון בעמ"נ להשפיע. וגם בחינה זו נרמזת 
במה שאמר "ועשית עמדי חסד ואמת". 
%break
שפירושו, שהחסד הזה יביאו אל האמת. "ואמת" פירושו, כמו שכתוב 
בתע"ס (חלק י"ג אות י"ז), "שתיקון הז' של י"ג תיקוני דיקנא, הוא 
"ואמת", הנקרא בשם "ב' תפוחין קדישין", הם שני הפנים".
%break
ומפרש שם (באור פנימי), שבזמן שמשיגים את התיקון הז', הנקרא 
"ואמת", אז רואים שהשגחתו יתברך עם הנבראים היא באמת 
בהשגחה של "טוב ומטיב". 
%break
היינו, מה שהיתה מקודם ההשגחה זו רק באמונה, זכו עכשיו בהשגה 
והרגשה, שכך הוא באמת. שאז מקבלים הטוב בבחינת מקבל בעמ"נ 
להשפיע. וזהו מטרת הבריאה, היינו שהנבראים יקבלו את הטוב 
והעונג, כי בזה מתקיימת מטרת הבריאה.
%break
ובהאמור יש לפרש הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו 
באמת", גם כן בב' אופנים:
%break
א. "קרוב ה'". היינו, ששומע תפלתם לכל אלו "אשר יקראוהו באמת". 
היינו, שמרגישים בעת שנותנים יגיעה, לעשות מעשים להשפיע. ומכל 
מקום הם רואים, שמהכוונה דלהשפיע הם רחוקים. 
%break
זאת אומרת, שהם רואים את האמת, איך יש מרחק רב בין המעשה 
להכוונה, שהם אינם יכולים לצאת מהכוונה של אהבה עצמית. 
ומתפללים לה', שהוא יוציאם מהשעבוד הזה. וזהו כל רצונם וחשקם. 
ורק לישועה זו הם מצפים.
%break
כי הם מאמינים, שכל זמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, הוא נפרד 
מחיי החיים. ועל זה אומר הכתוב "קרוב ה' לכל, אשר יקראהו", שה' 
יתן להם את האמת, היינו שיוכלו לעשות "חסד של אמת", ולא 
מסתפקים בזה שעושים "חסד שאינו של אמת", היינו שלא לשמה. 
%break
והיות שהיא תפלה לבקשת האמת, אז ה' עוזר להם, ומקבלים ממנו 
יתברך את מידת האמת.
%break
ב. שרוצים לזכות לבחינת מידת האמת, שהוא תיקון הז' של י"ג 
תיקוני דיקנא, שע"י תיקון הזה מתגלה להנבראים, שבאמת רואים 
כולם, איך שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחת טוב ומטיב. שזה 
נקרא "חסדים מגולים", שהחסדים של ה' מגולים לפני כל, שהם אמת.
%break
%page 436
%H גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד
%break
הזה"ק (בשלח דף ס"ד, ובהסולם אות רט"ז) אומר "אז ישיר משה. 
שר, היה צריך לומר. ומשיב, אלא דבר זה תלוי לעתיד לבוא, שהשלים 
לאותו זמן, והשלים לעתיד לבוא, שעתידים ישראל לשבח שירה זו 
לעתיד לבוא. 
%break
השירה הזאת, לשון נקבה. שיר זה, היה צריך לומר לשון זכר. ומשיב, 
אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך. 
%break
אמר רבי יהודה, אם כן שהיא שירת המטרוניתא אל המלך, למה 
כתוב, משה ובני ישראל. והרי המטרוניתא היתה צריך לשבח. ומשיב, 
אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם יודעים לשבח אל המלך 
בשביל המטרוניתא כראוי".
%break
ויש להבין התשובה, שהוא נותן, על מה שכתוב בלשון עתיד, שהכוונה 
לעתיד לבוא. מה בא זה ללמדנו לבחינת עבודה. עוד יש להבין על 
התשובה, שנותן, למה כתוב "שירה" בלשון נקבה, שמפרש, הכוונה 
על מלכות, היינו שמלכות משבחת אל המלך, 
%break
שעל זה רבי 
יהודה שואל. אם כן אם כוונתו על המלכות, למה כתוב 
"משה ובני ישראל". ומשום זה הוא צריך לפרש, שכוונתו על משה 
וישראל, שהם יודעים לשבח אל המלך בשביל המלכות. 
%break
גם זה צריכים להבין, מהו הפירוש, שמשה וישראל צריכים לשבח אל 
המלך בשביל המלכות. ומדוע הם לא צריכים לשבח אל המלך בשביל 
עצמם, אלא בשביל מלכות.
%break
ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה 
מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". 
היינו, שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם 
ישראל. 
%break
ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם 
האמונה. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה 
שמשה הכניס בתוכם אמונת ה'.
%break
זה ידוע, כי אין האדם יכול לחיות מבחינת השלילה, אלא מבחינת 
החיוב. כי "פרנסה" נקראת מה שהאדם מקבל, והוא נהנה מזה, 
שהוא מקבל. וזה בא לנו ממטרת הבריאה, הנקראת "רצונו להטיב 
לנבראיו". 
%break
אי לזאת, האדם מוכרח לקבל הנאה ותענוג, שיהיה לו עם מה להנות 
את גופו. וזה נקרא "חיוב", היינו מילוי, שעם המילוי הזה הוא ממלא 
את חסרונותיו.
%break
אבל גם לחסרון האדם צריך. אחרת אין לו מקום, שיוכל לכנס אור 
החיים. וחסרון נקרא "כלי". זאת אומרת, שאם אין לו כלים, אין הוא 
יכול לקבל משהו. וחסרון נקרא "רצון", היינו שיש לו רצון לאיזה דבר, 
והוא מרגיש, שדבר זה חסר לו, ורוצה למלאות את החסרון. 
%break
וכפי שיעור הרגשת חסרונו, וכפי נחיצות מילוי חסרונו, בשיעור זה 
נמדד חסרונו. היינו, מה שנקרא "חסרון גדול" ו"חסרון קטן", זה תלוי 
במידת הרגשת הנחיצות למלאות את החסרון.
%break
זאת אומרת, אם האדם בא לידי הרגשה, שחסר לו משהו, וההרגשה 
זו הוא מרגיש בכל רמ"ח אבריו, אבל למלאות את חסרונו, אין לו רצון 
חזק, זה שאין לו כל כך רצון גדול למלאות חסרונו, יש הרבה גורמים:
%break
א. שהוא סיפר להחברים, מה שחסר לו, והוא מרגיש את הנחיצות 
שבדבר. אולם החברים נתנו לו להבין, שאין זה בגדר, שתוכל להשיג 
את הדבר, שחסר לו. אז החברים שלו השפיעו עליו את דעותיהם, 
שהוא מוכרח להשלים עם המצב, שבו הוא נמצא. 
%break
כי הם החלישו את כח ההתגברות, שיוכל להתגבר על המכשולים, 
שמפריעים לו, בכדי להשיג את מבוקשו. וממילא גם החסרון 
וההשתוקקות גם כן נחלש, מסיבה שהוא רואה, שאף פעם לא ישיג 
את מבוקשו. 
%break
%page 437
ומשום זה, היינו כיוון שאין הוא רואה שום מציאות, שיוכל למלאות את 
חסרונו, זו סיבת אי השגת המטרה שלו, גורם שיחליש את חסרונו. 
נמצא, שהרצון הגדול נתמעט מסיבת היאוש.
%break
ב. ויש לפעמים, אפילו שהוא לא מספר להחברים, למה הוא משתוקק, 
ורק הוא שומע מחברים, שאחד מדבר להשני, ושומע, איך שהם כבר 
באו לידי יאוש, 
%break
ומזה גם הוא מקבל השפעה, שהיאוש שלהם משפיע עליו, שנאבד לו 
כבר ההתלהבות, שהיתה לו, שיגיע לדביקות בהקדם האפשרי, ונאבד 
לו כח הרצון הזה.
%break
ג. ולפעמים האדם חושב לעצמו, בלי שום לשון הרע מבחוץ. אלא הוא 
רואה, שכל פעם, שהוא רוצה להתקרב לקדושה, וכשמתחיל לעשות 
בקורת, הוא ראה אז להיפך, שהוא הולך אחורה ולא קדימה. ומשום 
זה נאבד לו כח העבודה.
%break
נמצא, שאז הוא רובץ תחת משאו, כי אין לו ממה להתפרנס, כי הוא 
רואה רק שלילה וחושך. אי לזאת, הוא מאבד את רוח החיים שלו, 
שהיתה לו כאילו קצת פרנסה, הנקראת "להחיות את נפשו". 
%break
ועכשיו הוא מרגיש עצמו למת מרוחניות. היינו, שאינו יכול לעשות שום 
תנועה בעבודה, ממש כאילו היה מת ממש.
%break
זאת אומרת, אף על פי שהוא רואה עכשיו את האמת, היינו הכרת 
הרע, אבל זהו שלילה, מזה אין האדם יכול לקבל שום חיות, כי 
לפרנס את הגוף היא דוקא מחיוב, כנ"ל. ומשום זה מוטל על האדם 
ללכת בקו ימין. מב' סיבות:
%break
א. שלא יחלש לו הרצון, היינו עם זה ששומע לשון הרע.
ב. בכדי לקבל חיים, שזהו דוקא מחיוב. היינו, שהוא ענין חיוב, שיש 
כאן ענין של שלימות.
%break
אבל קשה להבין, איך בזמן שהוא עשה בקורת על סדרי עבודה שלו, 
וראה את האמת, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ורואה שזהו 
אמת, איך יכולים לומר לו, שילך בקו ימין, הנקרא "שלימות". הלא זהו 
שקר גמור, לפי ראות עיניו, שעשה חשבון של אמת.
%break
ידוע, שהכלל והפרט שוים זה לזה. היינו, שאותו סדר, שנוהג בהכלל, 
לפי אותם סדרים מתנהג הפרט. ובענין הכלל ניתן לנו להאמין בביאת 
המשיח, כמו שכתוב (בתפילה "אני מאמין") "אני מאמין בביאת 
המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו שיבוא".
%break
לכן אסור להאדם להתייאש, ולומר "אני רואה, שאין אני מסוגל להגיע 
לדביקות ה'". שזה נקרא, שהוא יוצא מגלות של אומות העולם, 
הנקרא "אהבה עצמית", ולכנס לרשות הקדושה, ויגיע לתקן את שורש 
נשמתו, להידבק בחיי החיים.
%break
ובהאמור יוצא, אם האדם מאמין בהגאולה, שיבוא בבחינת הכלל, הוא 
צריך להאמין, שהגאולה יבוא לו בבחינת הפרט. נמצא, שהאדם צריך 
לקבל שלימות לעצמו מבחינת העתיד. 
%break
באופן, שהאדם צריך לצייר לעצמו את מידת הטוב והעונג והשמחה, 
שהוא יקבל בזמן שיקבל מילוי על כל חסרונותיו. שבטח שזה נותן לו 
סיפוק נפשי וכח לעבודה, להשיג המטרה זו, שהוא מקוה להשיג 
אותה.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך מקודם לצייר לעצמו, למה שהוא מקוה. 
שזה יתן לו, אם הוא ישיג, אושר וחדוה, בזה שהשיג למה שהיה 
מצפה. אבל האדם צריך מקודם לדעת היטב את המטרה, שהוא רוצה 
להשיג. 
%break
ואם אין האדם נותן תשומת לב ועיון רב למה הוא מצפה בחיים שלו, 
היינו שיגיד לעצמו "עכשיו אני באתי לידי החלטה, מה אני רוצה, 
לאחר שביררתי את חדות חיים, מה שיש להשיג בעולם".
%break
אם יהיה לו האפשרות להשיג את זה, אז הוא יהיה לו כח ותבונה 
להגיד "עכשיו אני יכול לתת תודה לבורא עולם, על מה שברא עולמו". 
%break
פשוט שעכשיו הוא יכול לומר בכל לבו "ברוך שאמר והיה העולם", 
היות שאני מרגיש את הטוב והעונג, שבאמת כדאי לי ולכל הנבראים, 
שנבראו לקבל את הטוב והעונג הזה, מה שאני קבלתי עכשיו ממטרת 
הבריאה, שנקראת "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
%page 438
והגם שעדיין הוא רחוק מהשגת המטרה, ובכל זאת אם הוא יודע 
בידיעה ברורה, ממה הוא יכול לקבל את האושר שלו לעתיד. 
%break
שזה כמו שכתוב (אבות, פרק ששי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק 
בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו 
כדאי הוא לו, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר".
%break
ובזמן שהוא שם לב לזה, היינו למה הוא יכול להגיע, זאת אומרת, 
שהוא מרגיש את חשיבות המטרה, ומצייר לעצמו, לאיזה אושר 
ושלימות הוא יגיע, ובטח השמחה והחדוה, שיהיה לו בעת שישיג זה, 
אין לשער, כנ"ל.
%break
לכן, לפי שיעור שהוא מאמין בחשיבות המטרה, ובשיעור שהוא מאמין 
ב"אף על פי שיתמהמה, אחכה לו שיבוא", הוא יכול לקבל מילוי של 
אור החיים מהמטרה העתידה. כידוע, שיש אור פנימי ויש אור מקיף. 
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שאור פנימי פירושו, מה שהוא מקבל בהווה, 
ואור מקיף נקרא, מה שעתיד להאיר, אבל עדיין לא השיג את האור. 
אבל האור מקיף מאיר בשיעור מה בהווה, לפי מידת הבטחון שהוא 
מאמין שישיגו.
%break
ואמר, שזה דומה לאדם, שקנה סחורה מהשוק. והיות שהיו הרבה 
אנשים, שהביאו מן הסחורה הזו להשוק, ואז הסחורה ירדה מערכה, 
וכל הסוחרים היו בדעתם למכור את הסחורה בכל מחיר שהוא. אבל 
ואין קונה, שכולם היו מפחדים לקנות, אולי יהיה עוד יותר בזול.
%break
ואיש אחד קנה את כל הסחורה בזילי זול. וכשבא לביתו וסיפר להם 
מה שהיה בהשוק, כולם צחקו ממנו "מה עשית. הלא בטח שכל 
הסוחרים ירצו למכור את כל הסחורות, מה שיש להם בהמלאי שלהם, 
ואז יהיה הכל יותר בזול. נמצא, שאתה תפסיד את כל הכסף שלך.
%break
אבל הוא באחד, שאומר "אני שמח עכשיו יותר מתמיד, היות שאני 
ארויח עכשיו מהסחורה זו, לא כמו תמיד, שהייתי יודע, שאני צריך 
להרויח מהסחורה עשרים אחוז, אלא אני ארויח חמש מאות אחוזים. 
%break
אולם אני לא אמכור את הסחורה בזמן הזה, אלא אכניס את הסחורה 
במחסן, ואני אוציא את הסחורה לשוק בעוד שלש שנים, כי אז 
הסחורה הזו כבר לא תהיה נמצאת כאן במדינה. 
%break
ואז אקבל את המחיר, כפי שאני מבין". נמצא, שבהווה, היינו בשנה 
זו, כשיעשה חשבון, כמה שהרויח, אז אין לו כלום. וזה נקרא, שבהווה 
אין לו שום דבר, שיהיה לו במה לשמוח.
%break
וזהו משל לאור פנימי, שהוא מאיר בהווה. אבל ענין אור מקיף, הנקרא 
"אור, שמאיר דוקא בעתיד". אבל הוא מאיר גם כן בהווה. 
%break
וזהו לפי מה שהוא מאמין בעתיד, שאז הוא יקבל את השכר, למה 
שהוא מקוה. ואז תהיה השמחה שלו בשלימות, והוא מקבל עכשיו 
שמחה ומצב רוח מרומם, מזה שהוא יקבל בעתיד.
%break
וזהו המשל הנ"ל, שהסוחר הזה, שכולם צוחקים ממנו, שלא היה לו 
לקנות סחורה בשוק דוקא מסחורה שירדה מהפרק, שאף אחד לא 
רצה לקנותה. 
%break
והוא קנה, רק בדבר שאחרים השאירו אותה, מטעם שאין לה ערך. 
והוא שש ושמח עכשיו, ממה שהוא מאמין ובטוח מאה אחוז, שבעוד 
שלש שנים הסחורה הזו לא תהיה בנמצא, ואז הוא יתעשר. נמצא, 
ממה שיהיה בעתיד, מזה הוא נהנה בהווה.
%break
ובהאמור יוצא, בשיעור שהוא מאמין, ולא מתייאש מהעתיד, שיגיע לו, 
כנ"ל "אף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו שיבוא", הוא יכול 
להנות בהווה, מכל מקום שעתיד לבוא. 
%break
נמצא לפי זה, כשאומרים לאדם, אף על פי שהלך בקו שמאל, היינו 
שעשה בקורת, ורואה שהוא נמצא בתכלית השפלות, והוא רואה את 
האמת הזה, היות שהוא לא רוצה לרמות עצמו, להצדיק את 
מחשבותיו ומעשיו, אלא הוא מבקש את האמת, 
%break
ולא איכפת לו אם האמת היא מרה, אלא הוא משתוקק להגיע 
להמטרה, שבעבורה הוא נולד, אולם מכל האמת הזו, הוא לא יכול 
להמשיך בקיומו, כי אי אפשר לחיות בלי תענוג, הנקרא "חיות וחיים", 
%break
ובכדי לחיות צריכים אור, המחיה את האדם, וע"י זה שיחיה, יש לו 
אפשרות לעבוד ולהגיע להמטרה, ומשום זה הוא מוכרח אז לעבור 
לקו ימין, הנקרא "שלימות".
%break
%page 439
אבל השלימות הזו, ממה שהוא מקבל עכשיו חיות, שמהחיות הזו הוא 
מפרנס את גופו, צריכה להיות בנויה על "אדני אמת". 
%break
ומעוררת השאלה, איך הוא יכול לקבל שלימות, בזמן שהוא רואה את 
האמת, איך שהוא נמצא בשפל המצב, ומשוקע באהבה עצמית 
מראשו עד רגליו, ואין בו שום ניצוץ של השפעה.
%break
ועל זה הוא צריך לומר, הכל נכון מה שהוא רואה, אולם זהו מצד אור 
פנימי הוא כך. פירוש כנ"ל, שמבחינת ההווה הוא בשפלות, ואין לו 
ממה לקבל שמחה וחיים. 
%break
אבל מבחינת אור מקיף, שהוא בחינת העתיד, בזה שהוא מאמין כנ"ל 
"אף על פי שיתמהמה, אחכה לו שיבוא". 
%break
נמצא, ע"י האור מקיף, שמאיר בבחינת העתיד לבוא, הוא יכול 
להמשיך אותו, שיאיר בהווה. וכפי שיעור אמונה ובטחון, שיש לו 
בביאת המשיח בבחינת הפרט כנ"ל, הוא יכול להמשיך חיים ושמחה, 
שיאיר עכשיו בהווה.
%break
ונמצא, שעכשיו, שהולך בקו ימין, בכדי לקבל שלימות, הוא אמת 
אמיתי. היות שהאור מקיף מאיר בהווה כנ"ל. וחוץ מזה, שהיא דרך 
אמת, אלא היות שע"י זה שהוא מאמין בביאת המשיח באופן פרטי, 
%break
זוהי סגולה גדולה, שע"י מצות האמונה יתקרב אצלו את העתיד 
לההוה, שפירושו, שהאור מקיף יהיה פנימי, שזה נקרא, שהאור 
מתלבש בהווה ממש, שזה נקרא "שעתיד המקיף להיות פנימי".
%break
ומכאן, היינו מבחינת האמונה, שמאמין, שסוף כל סוף הוא יבוא 
להמטרה, ואף על פי שמצד הדעת הוא רואה כל פעם, איך שהוא 
מתרחק מהמטרה אחורה ולא קדימה, מכל מקום הוא מתגבר והולך 
למעלה מהדעת. 
%break
אז האמונה בעצמה מצטרפת כל פעם בבחינת "פרוטה - פרוטה 
מצטרף לחשבון גדול". עד שיזכה לאמונה שלימה בקביעות, שהיא 
השגת אור דחסדים בהארת חכמה, כמו שכתוב בהסולם.
%break
ובהאמור נבין על מה ששאלנו, מה שהזהר מתרץ, שמשום זה כתוב 
"ישיר" לשון עתיד. שמרמז בזה, שעתידים ישראל לשבח שירה זו 
לעתיד לבוא. 
%break
מה בא זה ללמדנו בדרך העבודה. כי בעניני עבודה אנו צריכים לדעת, 
מה יש לנו עכשיו, בהווה. לדעת, מה שאנו צריכים לעשות. אם כן מה 
אנו יכולים ללמוד, מה שיהיה בעתיד לבוא.
%break
וכפי שהסברנו, צריכים ללכת בקו ימין, שהוא בחינת שלימות, ולקבל 
מזה חיים, כי משלילה לא יכולים לחיות. לכן יש עצה, להרגיש 
שלימות, ממה שיהיה בעתיד. וזה שצדיקים אומרים "שירה לעתיד 
לבוא". 
%break
היינו, שאומרים עכשיו, בהווה, שירה, על מה שיקבלו בעתיד. זאת 
אומרת, כפי מה שהם מציירים לעצמם מהטוב והעונג, שיקבלו 
בעתיד, הם יכולים להרגיש זה בהווה, אם יש להם את האמונה שיש 
עתיד, שבעתיד כולם יתקנו.
%break
על זה הוא כבר יכול לתת תודה לה' בהווה, כפי שיעור הרגשתו, כך 
שיעור השבח שלו, שיכול לתת בהווה. 
%break
וחוץ מזה שמקבל עכשיו חיים, מחויב הוא מרויח, מזה שהמטרה 
בכללה מקבלת אצלו חשיבות, מטעם שהוא מוכרח לצייר לעצמו, מהו 
הטוב והעונג, שמוכן להנבראים לקבל.
%break
ובכל פעם שמעיין בדבר, הוא רואה לאט לאט כל פעם יותר, מה 
שהוא יכול לקבל בעתיד. היינו, מה שמוכן לנו מצד מטרת הבריאה. 
%break
הגם שהוא רואה במצב שבו נמצא, עדיין יש מרחק גדול ממנו עד 
להמטרה, אבל זה תלוי בשיעור, שהוא מאמין בהמטרה, כדוגמת 
המשל הנ"ל. וזה כפי הכלל "כל העומד לגבות כגבוי דמי" (יבמות 
ל"ח).
%break
ובהאמור נבין מה שהזהר מתרץ, שהטעם הוא שכתוב "ישיר" לשון 
עתיד, הוא לרמז, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעתיד לבוא. 
%break
מטעם, שצריכים לדעת זאת, בכדי שנוכל לקבל עכשיו שמחה וחיות, 
מזה שיהיה בעתיד לבוא. וע"י זה יכולים לומר עכשיו שירה בהווה, 
כאילו היינו מקבלים עכשיו בהווה את כל הטוב והעונג.
%break
%page 440
וזה נקרא, שיכולים לקבל הארה ממקיף. זאת אומרת, שהמקיף מאיר 
מרחוק בפנימי, היינו שהגם שהאדם עדיין רחוק מלהשיג את הטוב 
והעונג, מכל מקום הוא יכול להמשיך הארה מהמקיף גם בהווה.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו על מה שהזהר מתרץ, מדוע כתוב "השירה 
הזאת" לשון נקבה, מטעם, שמשה וישראל יודעים לשבח אל המלך 
בשביל המטרוניתא כראוי. ושאלנו, מדוע משה וישראל לא משבחים 
את המלך בשביל עצמם.
%break
אולם מקודם צריכים להבין, מהו הענין, שצריכים לשבח את המלך. 
בגשמיות אנו מבינים, שמלך בשר ודם הוא נצרך לכבוד שיכבדוהו. 
%break
וע"י השבחים, שהעם נותנים לו, הוא מקבל הנאה מזה. אבל לגבי 
הבורא יתברך, בשביל מה הוא צריך, שאנחנו ניתן לו שבחים, ולזמר 
לפניו זמירות ושירות.
%break
ידוע הכלל, בכל מה שאנו מדברים מהבורא, הוא רק מבחינת 
"ממעשיך הכרנוך". אבל בו יתברך עצמו אין שום השגה. אלא כל 
מה שמדברים, הוא רק בערך השגת התחתונים.
%break
ומשום זה צריכים, שהאדם יתן שבח והודאה לה'. כי בזה האדם יכול 
למדוד ולשער את גודל וחשיבות הנתינה, מה שהבורא נתן לו. 
שבערך זה האדם יכול לבחון עצמו, כמה הוא מרגיש את חשיבותו 
וגדלותו של המלך.
%break
כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים יהנו ממנו. ולפי 
גדלותו של הנותן, כך בשיעור הזה מרגישים טעם והנאה 
בהנתינה, שנתנו לו בכדי להנות. 
%break
וכשהוא משתדל לתת תודה, אז יש לו מקום וסיבה לעיין ולהסתכל 
בהנתינה, מה שקבל, וממי קבל. היינו גודל הנתינה וגודל הנותן.
%break
נמצא, שהתודה, מה שהתחתון צריך לתת, הוא לא משום שהעליון 
יהנה, אלא שע"י זה התחתון יהנה. אחרת זה דומה להמשל, שאמר 
אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב "אשר לא נשא לשוא נפשי".
%break
ושאל, מהו הפירוש, שהאדם נושא לשוא, היינו בחינם את הנפש שלו, 
שנתנו לו משמים. ואמר, שזהו דומה, שנותנו שק דינרי זהב לילד, 
%break
והוא שש ושמח בהדינרים, משום שיש להם מראה יפה, שמושך את 
העינים לראות. אבל מהו הערך של דינרי זהב, אין הילד מוכשר 
להעריך.
%break
ומזה יכולים להבין, שענין התודה והשבח, שנותנים להבורא, הוא רק 
לטובת הנבראים. היינו, שיש לו מה לשבח להמלך. הכוונה, שבעת 
שהוא משתדל לתת השבחים להבורא, אז הוא הזמן, שמוכשר 
להרגיש את חשיבות המתנה. וחשיבות של נותן המתנה. 
%break
ומשום זה יש בעיקר לתת תשומת לב על השבח, שנותנים להמלך. 
וזה גורם, שתהא אפשרות לתת לו כל פעם נתינה חדשה. 
%break
אחרת, אם האדם לא יכול להעריך את מתנת המלך, אי אפשר לו 
לתת משהו, כי זה נכנס בגדר "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו" 
(חגיגה ד' ע"א).
%break
ומהו הטעם ששוטה מאבד מה שנותנים לו. וזה פשוט, היות שהוא 
שוטה, שאינו יודע להעריך את החשיבות שבדבר. לכן אין הוא שם לב 
לשמור את המתנה, שנתנו לו. 
%break
ומשום זה, כפי חשיבות המתנה, כך הוא שומר אותה. וממילא הוא 
יכול להיות תמיד במצב של התעלות לעולם, כי רואים שהוא לא 
מאבד, מה שנותנים לו, כי הוא יודע להעריך אותה.
%break
ומזה יוצא, שיש לאדם הרבה ירידות, שזהו מטעם, שהוא לא מעריך 
את מתנת המלך. זאת אומרת, שאינו יודע להעריך את שיעור 
חשיבות של ההתקרבות, שנתנו לו מלמעלה מחשבה ורצון, שכדאי 
להיות עובד ה'. 
%break
והיות שלא יודע להעריך את חשיבות שבהדבר, היינו הכרוז, 
שקוראים לו, שיכנס לשרת את המלך. והאדם יכול עוד לקלקל, אם 
הוא יהיה נמצא בשרות המלך, ולא ידע, איך לשמור עצמו, שלא יפגום 
במשהו. אז מלמעלה זורקים את האדם חזרה, למקום אשפה וזבל.
%break
ואוכל במצב הזה, היינו, שהוא מפרנס את עצמו מאותה פסולת, 
שחתולים וכלבים מחפשים להמציא להם מזונות, גם הוא מחפש שם 
פרנסה לפרנס את גופו. 
%break
היות שלא רואה, שתהיה לו פרנסה ממקום אחר. שפירוש, אותם 
דברים, שהיה אומר עליהם, שהם פסולת, ואינם ראויים למאכל אדם, 
אלא שזה מתאים רק לאכילת בעלי חי, 
%break
%page 441
עכשיו, בזמן ירידה, הוא בעצמו רודף אחר פרנסה זו, ואין לו 
השתוקקות למאכל אדם, מסיבת שאינו מוציא בו שום טעם.
%break
ומשום זה, עיקר יציבות המצבים של עליות, תלויה בחשיבות הדבר. 
לכן עיקר הוא תלוי בשיעור, שנותן תודה ושבח על זה, שמקבלים 
אותו מלמעלה. 
%break
כי השבחים בעצמם, מה שהוא נותן להבורא, זהו עצמו מגדיל את 
חשיבותו ויוקרתו. וזוהי הסיבה, שאנו מצווים לתת כובד ראש בענין 
נתינת השבח. ויש ג' הבחנות בנתינת השבח:
%break
א. גודל הנתינה. היינו, שלפי חשיבות המתנה, כך הוא שיעור השבח 
וההודאה, שנותנים עבור המתנה.
%break
ב. גודל הנותן. היינו, אם הנותן הוא אדם חשוב. למשל, אם המלך 
נותן איזו מתנה למי שהוא. ואז יכול להיות, שהמתנה הוא דבר קטן, 
מכל מקום היא חשובה מאוד. זאת אומרת, שיעור השבח והתודה 
אינה באה בחשבון גדלות המתנה, אלא נמדדת לפי גדלות הנותן. 
%break
היינו, שיכול להיות אותו אדם, שנותן לשני אנשים. אלא אצל אחד 
מהם הנותן יותר חשוב, שהוא מכיר בחשיבותו ובגדלותו של הנותן. 
ובטח שהוא נותן "תודה" יותר גדולה מהשני, שאינו מכיר כל כך את 
חשיבות הנותן.
%break
ג. גודל הנותן, ולא חשוב אם הוא נותן. דהיינו, יש לפעמים, שהמלך 
הוא כל כך חשוב אצל האדם, והאדם משתוקק רק לדבר עם המלך. 
%break
ולא מטעם, שרוצה לדבר עם המלך, בכדי שהמלך יתן לו משהו, הוא 
לא רוצה שום דבר, אלא כל ההנאה שלו, היא בזה שיש זכיה לדבר 
עם המלך. אלא שאינו מדרך הנימוס, לכנס להמלך ושלא לבקש איזו 
בקשה.
%break
ואי לזאת, הוא מחפש איזו בקשה, שהמלך ימלא לו את בקשתו. 
היינו, שהוא אומר, שהוא רוצה לכנס להמלך, בשביל איזה דבר, 
שהמלך יתן לו. אבל לאמיתו של דבר, זה שאומר, שהוא רוצה, 
שהמלך יתן לו משהו, זה רק משפה ולחוץ. 
%break
אבל באמיתות הלב הוא לא רוצה שום דבר מהמלך. אלא זה שיש לו 
היכולת לדבר עם המלך, זה מספיק לו, ולא חשוב לו, אם המלך נתן 
לו משהו, או שלא נתן לו שום דבר.
%break
אנשים מבחוץ, שרואים שהוא לא קבל שום דבר מהמלך, ומסתכלים 
עליו, כשהוא יוצא מבית המלך, שהוא שש ושמח, ומרגיש עצמו 
בהתרוממות הרוח, הם צוחקים ממנו, ואומרים לו "אתה טיפש גדול, 
ואין לך שום הבנה ושכל, 
%break
היות שאתה רואה בעצמך "בגפו יבוא ובגפו יצא". היינו, כשנכנסת 
להמלך לבקש משהו מהמלך, ויצאת מבית המלך בידים ריקות, אם כן 
לשמחה מה זו עושה".
%break
וזה ניתן לנו להבין, אם האדם, בזמן שהוא מתפלל לה', שיתן לו 
משהו, יש להבחין בזה:
%break
א. שהאדם מתפלל לה', שיתן לו, מה שהוא דורש מה'. ואם הוא 
מקבל את דרישתו על קבלת התפלה, היינו בעת שהוא מקבל את 
מבוקשו, הוא מוכן אז לתת תודה לה', 
%break
וכפי ערך גודל הישועה, שקבל מה', בשיעור זה השמחה 
וההתרוממות רוח, ונתינת השבח והודאה, זאת אומרת, הכל נמדד 
בשיעור גדלות הישועה, מה שקבל מה'.
%break
ב. בשיעור גודל הנותן. פירוש, לפי שהוא מאמין בגדלות ה', זה הוא 
הקובע אצלו, מה שהוא מקבל משהו מהבורא יתברך. 
%break
היינו, אפילו שלפי דעת המקבל, הוא דבר מועט, אבל על כל פנים 
קיבל משהו מה', כבר יש לו מקום להיות בשמחה, ולתת שבח והודאה 
לה', היות שהנותן הוא חשוב אצלו, כדוגמת המשל הנ"ל.
%break
ג. בגדלות הנותן בלי נתינה. גם כן יש לו חשיבות גדולה, כנ"ל, שאם 
כל כך חשוב אצלו המלך, עד כדי כך שהוא לא רוצה שום דבר 
מהמלך, אלא לזכיה גדולה ולהון תועפות יחשב לו, אם הוא יכול לדבר 
כמה מילים עם המלך, 
%break
ומה שהוא בא עם איזו בקשה, הוא רק לפנים, מטעם "שאין לבוא 
להמלך אלא עם איזו בקשה". אבל הוא לא בא בשביל שהמלך ימלא 
לו את בקשתו. 
%break
ומה שאמר, שהוא דורש משהו, הוא רק עבור החיצונים, שלא מבינים, 
שלדבר להמלך זוהי הנתינה הכי חשובה, אולם החיצונים לא מבינים 
זה.
%break
%page 442
וכשאנו מדברים מגוף אחד, צריכים לומר, "החיצונים" נקראים 
המחשבות, הבאות אל האדם מהעולם החיצון. שאין להם מושג 
מפנימיות, אין להם כלים להבין, שהפנימיות המלך זהו הוא חשוב. 
%break
אלא הם מחשיבים את המלך, רק ממה שנמשך מהמלך אליהם, שזהו 
נקרא "חיצוניות המלך". אבל פנימיות המלך, היינו המלך בעצמו, ולא 
מה שנמשך מהמלך ולחוץ, אין להם שום מושג. 
%break
לכן המחשבות האלו צוחקות מהאדם, בעת שהאדם אומר "היות שאני 
דברתי עכשיו עם המלך, לא חשוב אם המלך נותן לי את מבוקשי". 
אלא כל חפצו הוא רק את פנימיות המלך, ולא ממה שנמשך ממנו.
%break
אי לזאת, אם האדם התפלל להקב"ה, והוא לא רואה, שהקב"ה נתן לו 
משהו. והיות שאצלו חשוב פנימיות המלך, ומשום זה הוא יכול להיות 
שש ושמח, בזה שהוא זכה לדבר עם המלך. אבל מחשבות חיצוניות 
שבו, רוצים לבטל ממנו את השמחה הזאת, 
%break
משום שהם מסתכלות רק על כלי קבלה, מה הוא קיבל מיד המלך 
בכלי קבלה שלו. והוא אומר להן "אני שש ושמח, ואני נותן שבח 
והודאה להמלך רק בזה שנתן לי ההזדמנות לדבר עמו, זה מספיק 
לי".
%break
ויותר מזה הוא אומר להחיצונים שלו "תדעו, שבזה שאני לא רוצה 
שום דבר מהמלך, רק לתת לו שבח והודאה, בזה אני עכשיו דבוק עם 
המלך. מטעם שאני רוצה להשפיע לו, בזה שאני משבח אותו. 
%break
ויותר מזה אין לי מה לתת לו. נמצא לפי זה, שעכשיו אני נקרא "עובד 
ה'", ולא עובד את עצמו. ומשום זה אין אני יכול לשמוע את מה שאתן 
אומרות לי, מה הרוחת.
%break
למשל, כל השנה, שעסקת בתורה ותפלה, וקיימת את כל המצות, 
הלא אתה עומד על אותה מדרגה, שמלפני שנה ושנתיים. אם כן, מהי 
השמחה שלך, שאתה נותן שבחים לה', ואומר, זהו הרווח שלי, 
שהרבה פעמים דברתי עם המלך, ומה נחוץ לי יותר. 
%break
זאת אומרת, אם המלך היה נותן לי משהו ביד, יכול להיות, שהייתי 
מקבל את זה בעמ"נ לקבל. מה שאין כן עכשיו, שאין לי שום דבר ביד, 
אזי אני שמח ונותן תודה לה', משום שכוונתי בעבודה היתה רק 
בעמ"נ להשפיע".
%break
אמנם, שהיות שהאדם אומר אז דבר אמת, לכן באה לו התנגדות 
גדולה מצד החיצונים, שהם לא יכולים לסבול למי שהולך על דרך 
האמת, אם כל כוונתו היא רק להשפיע. 
%break
ויש לו במצב הזה מלחמה גדולה, ורוצים לשבור את השמחה שלו. 
והם נותנים לו להבין, שהדבר הוא להיפך. היינו, מה שהם אומרים לו, 
זו היא דרך אמת, והוא מרמה עצמו, וחושב שהצדק עמו.
%break
ובדרך כלל השקר מצליח בעולם הזה. לכן הוא צריך אז להתחזקות 
יתירה. ולומר להם "אני הולך בדרך אמת, ועכשיו אני לא רוצה לשמוע 
שום בקורת. 
%break
ואם יש אמת בדבריכם, אני מבקש מכם, שתבואו עם הטענות שלכם, 
להראות לי את האמת, בזמן שאני קבעתי אותו לבקורת. ורק בזמן 
הזה אני מוכן לשמוע דעתכם".
%break
ובהאמור יוצא, שלא חסר להאדם, שיהיה לו שמחה בעבודת ה', רק 
אמונה. היינו בו בזמן שהוא מאמין בגדלות ה', הוא לא צריך לשום 
דבר, שיתן לו המלך. 
%break
רק מזה שהוא יכול לדבר עם המלך, זהו כל מה שהוא היה משתוקק. 
דהיינו, לדבר עם ה', כנ"ל בבחינה הג' דנתינת השבח.
%break
ואם יתן יותר תשומת לב, בזה שהוא משבח את המלך, אז ממילא 
באה אליו השראה עליונה, מסיבת שהוא לא רוצה שום דבר מהמלך. 
%break
וזהו דומה לספירת הבינה. כידוע, שחכמה בסופה אינה רוצה לקבל 
את אור החכמה, אלא החכמה רוצה להשפיע להמאציל, כדוגמת 
המאציל משפיע לחכמה. והיא רוצה בהשתוות הצורה.
%break
%page 443
ואז באה מאליו שפע, המכונה "אור דחסדים", על שם הכלי. היינו, 
המקבל רוצה לעסוק בחסד. לכן נקרא השפע "אור דחסדים". כעין זה 
כאן, כשהאדם לא רוצה שום דבר מהמלך, רק הוא רוצה להשפיע 
להמלך. 
%break
והוא נותן תשומת לב, למה שהוא חושב. אז מאליו באה לו השראה 
עליונה, כפי הכנתו, בעת שהוא עוסק בשירות ותשבחות להמלך.
%break
ועתה נבין את ענין, מה שמשה וישראל אמרו שירה שבח אל המלך, 
בשביל המטרוניתא, ולא המטרוניתא בעצמה. 
%break
ידוע, שכל מה שמדברים מעולמות עליונים, מדברים רק בערך 
הנשמות, שמלכות נקראת "כללות נשמת ישראל" או "כנסת ישראל", 
כמבואר בתע"ס (חלק ט"ז), שנשמת אדם הראשון יצא מפנימיות 
עולמות בריאה יצירה עשיה, שמשם קיבל נפש, רוח, נשמה. 
%break
וכולם יצאו ממלכות דאצילות, המכונה בשם "שכינה". וזעיר אנפין, 
שהוא המשפיע להמלכות, נקרא בשם "מלך".
%break
והיות שמלכות היא המקבלת עבור הנשמות, נמצא, בזמן שהמלכות 
אינה יכולה לקבל שפע עבור עם ישראל, מסיבת שעדיין אין הם 
מוכשרים, שיהיו להם כלים דהשפעה, אחרת הכל הולך לסטרא 
אחרא, שהם נקראים "מתים", 
%break
משום שבהם נוהג ענין של מקבל בעמ"נ לקבל, שזה נקרא "פירוד 
והתרחקות מה'", הנקרא "חיי החיים". ומשום זה הם נקראים 
"מתים".
%break
וזה נקרא בזה"ק, שהאדם צריך לדאוג עבור "צער השכינה", ששם 
שייך צער, מסיבת שהיא לא יכולה לקבל שפע עבור הבנים שלה, 
שהם עם ישראל. והיא נקראת "כנסת ישראל", שהיא כונסת בתוכה 
השפע, מה שהיא צריכה לתת לכלל ישראל. 
%break
אי לזאת, כשעם ישראל הם עוסקים בבחינת השתוות הצורה, יש 
מקום למלכות לקבל השפע עליון מהמלך, הנקרא "המשפיע", בשם 
"ז"א", בכדי לתת לעם ישראל.
%break
וזה נקרא שהמלכות, הנקראת "מטרוניתא", משבחת את המלך על 
השפע שקבלה ממנו. וכנ"ל, שבזמן שאין היא יכולה לקבל מהמלך 
שפע עבור ישראל, נקרא זה "צער השכינה". 
%break
וממילא, כשכן יכולה לקבל שפע, היא נקראת אז בשם "אם הבנים 
שמחה". והיא נותנת שבח להמלך. אבל כל הצער והשמחה מדובר רק 
בערך כלל ישראל.
%break
וזהו שאומר הזה"ק, "שמשה וישראל אומרים השירה, שנותנים שבח 
להמלך בשביל המטרוניתא". שפירושו הוא, מה שמשה וישראל 
נותנים שבח להמלך בשביל המטרוניתא, 
%break
שהכוונה היא, זה שתקנו עצמם לומר שבח להמלך, על מה שהמלך 
יתן למשה וישראל, לא היה בשביל עצמם, אלא בשביל מלכות. היינו, 
שהם לא יכולים לסבול צער השכינה. 
%break
ומשום זה הם עוסקים בהשתוות הצורה, בכדי שמלכות תהיה לה 
היכולת להשפיע. וזה שאומר "אשרי חלקם של משה וישראל, שהם 
יודעים לשבח אל המלך, בשביל המטרוניתא, כראוי".
%break
%page 444
%H מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא
%break
הזה"ק (מצורע דף ב' ובהסולם אות ד') כתוב שם וזה לשונו, "תא חזי, 
בוא וראה בלשון הרע שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם 
שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. בלשון הרע כתוב, ולשונם חרב 
חדה. משום זה גורו לכם מפני חרב, דהיינו מפני לשון הרע. 
%break
כי חמה עונות חרב. מהו, כי חמה עונות חרב. זו היא, חרב לה', 
שלמדנו, חרב יש להקב"ה שבו הוא דן את הרשעים. זה שכתוב חרב 
לה' מלאה דם. וחרבי תאכל בשר, שהיא המלכות מצד הדין שבה. 
%break
ומשום זה גורו לכם מפני חרב, כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון, 
שדין כתוב, שפירושו למען תדעו שכך נדון, שכל מי שיש לו חרב 
בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא 
המלכות מבחינת הדין שבה. 
%break
זה שכתוב זאת תהיה תורת המצורע. דהיינו המלכות, הנקראת זאת, 
דנה את המצורע מחמת שדבר לשון הרע. כי על עוון לשון הרע באים 
נגעים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין הלא הזה"ק אומר, שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר 
לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא המלכות מבחינת 
הדין שבה. ולמד זה ממה שכתוב אצל הנחש, שדיבר לשון הרע אל 
האשה, ושם היה לשון הרע על הקב"ה. 
%break
ומה זה הוכחה לבין אדם לחבירו, שיהיה גם כן כל כך חמור עד שגרם 
מיתה, כמו שמפרש על הכתוב "ולשונם חרב חדה", על לשון הרע 
שבין אדם לחבירו.
%break
היינו שאותה גדלות וחומרת העוון של לשון הרע בין אדם לחבירו, יהיו 
כדוגמת לשון הרע שבין אדם למקום. היתכן, שמי שמדבר לשון הרע 
על חבירו, יהיה דומה כאילו דיבר לשון הרע על הקב"ה. 
%break
כשמדברים לשון הרע על הקב"ה, יכולים להבין שזה גורם מיתה, 
היות שע"י זה שמדבר לשון הרע על הבורא, הוא נעשה נפרד 
מהבורא. ומשום זה, כיון שהוא נפרד מחיי החיים, לכן הוא נבחן למת. 
אבל מדוע יגרום זה מיתה, כשמדבר לשון הרע בין אדם לחבירו.
%break
הנה הזה"ק אומר, כי על עוון לשון הרע באים נגעים. וחז"ל (ערכין ט"ו 
ע"ב) אמרו וזה לשונם "במערבא אמרי, לשון תליתאי, קטיל תליתאי 
הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו". ופירש רש"י "לישנא תליתאי" זה 
הוא לשון הרכיל, שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד. 
%break
עוד שם אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא "כל המספר לשון הרע 
כאילו כפר בעיקר". ואמר רב חסדא, אמר מר עוקבא, כל המספר לשון 
הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם.
%break
וכמו כן יש להבין את חומרת האיסור של לשון הרע, עד כדי כך כאילו 
כפר בעיקר, או לפי מה מר עוקבא אומר, שהקב"ה אומר, אין אני והוא 
יכולין לדור בעולם. 
%break
זאת אומרת, אם נגיד דרך משל, אם ראובן סיפר לשון הרע לשמעון 
על לוי, שעשה דבר רע, כבר "אין הקב"ה יכול לדור בעולם", מחמת 
לשון הרע שראובן דיבר דברים רעים על לוי. מה שאין כן בשאר 
עבירות, שאם ראובן עשה, כן יכול הקב"ה לדור עמו בעולם. 
%break
משמע שזה הוא דבר חמור כל כך. אם כן צריכים להבין, מהו לשון 
הרע, שהוא כל כך רע.
%break
ונפרש זה על דרך העבודה. והנה בספר "מתן תורה" מפרש את גודל 
חשיבות של מצות "ואהבת לרעך כמוך". "רבי עקיבא אומר "זה כלל 
גדול בתורה" וזה לשון מאמר חז"ל זה, אומר לנו, ביארנו, כי מלת 
כלל, יורה על סכום של פרטים, 
%break
שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על 
המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", "שהוא כלל גדול בתורה", הנה עלינו 
להבין, ששאר תרי"ב המצות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה, 
%break
%page 445
אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום הפרטים המוכנסים ומותנים 
במצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו אלא דברים 
מתמיהים. 
%break
כי זה יצדק במצות שבין אדם לחבירו, אולם איך יכולה אותה המצוה 
האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום. שהן הן 
עיקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה".
%break
ועוד שם וזה לשונו "באותו הגר שבא לפני הלל (שבת ל"א) ואמר לו, 
למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. ואמר לו, כל מה 
דעלך סני, לחברך לא תעביד. (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). 
%break
ואידך, פירושא היא זיל גמור. הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו 
שום העדפה בכל התרי"ב מצות, ובכל המקראות שבתורה על המצוה 
האחת של "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
שהרי אומר בפירוש, ואידך פירושא היא זיל גמור. דהיינו, שכל שאר 
התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות 
"ואהבת לרעך כמוך" זולתם".
%break
ויש להבין, מדוע שהגר אמר לו בלשון קודש "למדני כל התורה כולה 
על רגל אחת", לא השיב לו הלל בלשון הקודש כמו שכתוב, אלא 
השיב לו בלשון תרגום ואמר ליה "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד". 
%break
ועוד יש להבין, בתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך", שזהו "מצות 
עשה", והלל אמר בלשון "לא תעשה", כי אמר לו "מה דסני לך, 
לחברך לא תעביד", שהוא לשון "לא תעשה".
%break
ובספר "מתן תורה" הוא מבאר שם גודל וחשיבות הכלל של "ואהבת 
לרעך כמוך", מטעם היות שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", 
ובכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא ירגישו שום חסרון, 
%break
היות שיש כלל "כל ענף רוצה להדמות לשורשו", והיות שהשורש 
שלנו הוא הבורא, שהוא ברא כל הנבראים, הוא חס ושלום אינו בעל 
חסרון שיצטרך לקבל משהו.
%break
אי לזאת, גם הנבראים, בזמן שהם מקבלים ממי שהוא, מרגישים 
מהנותנים שלהם ענין "בושה", לכן בכדי שהנבראים, בעת שהם יקבלו 
מהבורא טוב ועונג, לא תהיה בהטבה שום בושה, 
%break
לכן נתקן בהעולמות עליונים ענין צמצום, שזה גרם לנו העלם והסתר 
על השפע העליונה, שאין אנו מרגישים את הטוב שגנז בתורה ומצות 
שנתן לנו ה'.
%break
והגם שניתן לנו להאמין, שהתענוגים הגשמיים שנראים לעינינו 
להרגיש את מעלתה וטובה, וכל העולם, היינו כל הנבראים שנמצאים 
בהעולם הזה, רודפים אחרי התענוגים בכדי להשיג אותם, במסירות 
נפש, ומכל מקום אין בהם רק אור דק מאוד, 
%break
היינו הארה קטנה ממה שיש להשיג בקיום תורה ומצות, כמו שכתוב 
בזה"ק, שהקדושה המחיה את הקליפות, היינו שאם הקדושה לא 
היתה נותנת חיות להקליפות, לא היתה להן שום יכולת להתקיים.
%break
וזהו נמשך, שיש ענין שצריכים להקליפות שיתקיימו, כי סוף כל סוף 
הכל יתוקן והכל יכנס להקדושה. וזה ניתן להנבראים, שהם יתקנו, 
בזה שאצלם נוהג ענין של זמן, אז יכולים להיות שני נושאים בנושא 
אחד, אף על פי שהם מנוגדים זה לזה. 
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר אות כ"ה), ומשום זה שיש ב' 
מערכות "קדושה" ו"אבי"ע דטומאה", שהם הפוכים זה לזה ואיך 
הקדושה יכולה לתקן אותם.
%break
מה שאין כן האדם, הנברא בעולם הזה, שיש ענין של זמן, לכן הם (ב' 
מערכות) נמצאים באדם אחד, אלא בזה אחר זה. 
%break
ואז יש כבר מקום שהקדושה תתקן את הטומאה, שעד י"ג שנה 
האדם משיג את הרצון לקבל הנמצא במערכת הטומאה, ואח"כ על ידי 
עסק התורה הוא מתחיל להשיג "נפש דקדושה", שמתפרנס אז 
ממערכת העולמות דקדושה.
%break
אבל, כל השפע שיש להקליפות ממה שמקבלים מהקדושה, אינו יותר 
"מנהירו דקיק", שנפלו ע"י שבירת הכלים, וכמו כן ע"י חטא דעץ 
הדעת, שמזה נעשה "אבי"ע דטומאה". 
%break
%page 446
אבל יש לנו להאמין ולעשות ציור ולהסתכל, איך אחרי אור דק מאוד 
כל הנבראים רודפים אחריהם בכל כוחם, ואין אף אחד מהם שיאמר, 
די לי במה שרכשתי, אלא כל אחד משתוקק תמיד להוסיף על מה 
שיש לו. כמו שאמרו חז"ל, "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".
%break
וזו הסיבה, מטעם שלא נמצא בהם שלימות, משום שלכתחילה אין 
בהם שלימות. מה שאין כן ברוחניות, שבכל דבר רוחני יש שמה 
מלובש אור עליון, לכן כשאדם משיג איזה הארה של רוחניות, אין בידו 
להבחין שזו מדרגה גדולה או קטנה, 
%break
כי ברוחני, אפילו מדרגת "נפש דנפש", שהיא חלק מה מהקדושה, 
וכמו הכלל של הקדושה הוא שלימות, כמו כן חלק ממנה גם כן יש בה 
"שלימות", מטעם כי ההבחנות באור עליון "קטן" ו"גדול" הן לפי ערך 
המקבל, 
%break
היינו זה תלוי עד כמה שהמקבל מוכשר להשיג את גודלה וחשיבותה 
של האור, אבל בעצם האור אין שינוי כלל, כמו שכתוב "אני ה' 
(הוי"ה) לא שניתי" (כמבואר בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" אות 
ס"ג).
%break
ולפי זה מתעוררת השאלה, מדוע על אור קטן שמאיר בתענוגים 
הגשמיים כל העולם רצים אחריהם, ועל תענוגים הרוחניים ששם 
נמצא עיקר הטוב והעונג, אין אנו רואים את מי שרוצה לתת כוחות כל 
כך גדולים כמו שנותנים על גשמיות. 
%break
אלא כנ"ל, שתענוגים גשמיים, שנמצא אצל "אבי"ע דטומאה", על זה 
לא היה צמצום והסתר. וזה בכוונה תחילה, כי אחרת לא היה קיום 
העולם. כי בלי תענוג אי אפשר לחיות.
%break
וזה נמשך גם כן מהמטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". לכן בלי 
תענוג אין קיום להעולם. נמצא, שהיה מוכרח להיות מגולה בהם 
תענוגים. 
%break
מה שאין כן על תוספות, היינו לקבל טוב ועונג יותר מכדי להחיות את 
הגוף, שזהו התענוג האמיתי, ניתן על זה "צמצום והסתר", שלא יראו 
את האור החיים המלובש בתורה ומצות, מטרם שהאדם מסגל עצמו 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "השתוות הצורה". 
%break
כי אם היה מגולה תיכף את האור המלובש בתורה ומצות, אז לא 
היה שום מקום לבחירה.
%break
היינו, במקום שהאור מגולה, אז התענוג שהאדם היה מרגיש בקיום 
תו"מ היה בבחינת "קבלה עצמית", ולא היה ביכולתו לומר, שהוא 
מקיים תו"מ מטעם "מצות ה'", אלא, הוא היה מוכרח לקיים תו"מ 
מטעם התענוג שמרגיש בהם. 
%break
והאדם יכול לעשות חשבון לעצמו, בזמן שמרגיש איזה תענוג באיזו 
עבירה, שהתענוג הוא רק אור דק מאוד בערך הטעם האמיתי שישנם 
בתו"מ. איך שקשה להתגבר על התאוה, שככל שהתאוה גדולה יותר, 
יותר קשה לעמוד בנסיון.
%break
נמצא, בזמן שהיתה מגולה גדלות התענוג בתו"מ, אז האדם לא היה 
יכול לומר "אני עושה את המצוה מטעם רצון ה'", היינו, שהוא רוצה 
להשפיע לה' תענוג בזה שמקיים מצוותיו, 
%break
הלא בלי צווי ה' היה ג"כ מקיים תו"מ מטעם "אהבה עצמית", ולא 
מטעם שהוא רוצה להשפיע לה'. ומשום זה נעשה "צמצום והסתר" על 
תו"מ. 
%break
ומשום זה על תענוגים גשמיים כל העולם רצים אחריהם. ועל 
התענוגים שישנם בתו"מ, אין כח לעשות, מטעם שהעונג אינו מגולה 
מטעם הנ"ל.
%break
ובהאמור יוצא, שענין "אמונה", שניתן לנו לקבל על עצמנו את 
החשיבות שנמצא בתו"מ, ובכלל להאמין בה', שהוא משגיח על 
הנבראים, 
%break
זאת אומרת, שאין האדם יכול לומר שהוא לא מקיים תו"מ משום 
שהוא לא מרגיש בהשגחת ה', איך שהוא משפיע טוב להנבראים, 
משום שגם על זה, הוא צריך להאמין, שאפילו שהוא לא מרגיש. 
%break
כי אם יש לו הרגשה שהשגחתו יתברך הוא בבחינת "טוב ומטיב", 
כבר לא שייך שם ענין של "אמונה". אבל בשביל מה עשה הקב"ה 
שנעבוד אותו בבחינת "אמונה". הלא יותר טוב היה, אם האדם היה 
יכול לעבוד בבחינת "ידיעה".
%break
התשובה, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, זה שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו 
בבחינת "אמונה", אל יחשוב האדם שזהו מסיבת שאינו יכול להאיר לו 
בבחינת "ידיעה", אלא הקב"ה יודע שבחינת "אמונה" היא דרך יותר 
מוצלחת שהאדם יוכל להגיע להמטרה, הנקראת "דביקות ה'", 
%break
%page 447
שהוא ענין "השתוות הצורה". שע"י זה יהיה כח באדם לקבל את 
הטוב. ויחד עם זה יהיה גם בלי "נהמא דכסופא", היינו בלי "בושה", 
היות שכל מה שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג מה', 
%break
הוא רק שהוא יודע, שמזה יש להקב"ה הנאה, והיות שהוא רוצה 
להשפיע לה', לכן הוא רוצה לקבל ממנו את הטוב והעונג.
%break
ובהאמור אנו רואים, שעיקר עבודה מה שמוטל עלינו, בכדי שנוכל 
להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם, שהיא "להטיב לנבראיו", 
עלינו להכשיר את עצמינו לרכוש לנו כלים דהשפעה, 
%break
שזהו התיקון, שמתנת המלך תהיה בשלימות, שלא ירגישו שום בושה 
בעת קבלת התענוגים. וזהו כל הרע שבנו מרחיק אותנו מהטוב 
העתיד לנו לקבל.
%break
ונתנה לנו הסגולה של תורה ומצות בכדי להגיע להכלים האלו, שזהו 
מה שאמרו חז"ל (קידושין ל'), שהקב"ה אומר "בראתי יצר הרע 
ובראתי לו תורה תבלין", 
%break
שע"י זה הוא יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, ויזכה שכל 
רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
ובספר "מתן תורה" (אות י"ג) הוא אומר וזה לשונו, "ואם אמנם 
נמצאים ב' חלקים בתורה,
א. מצות הנוהגות בין אדם למקום יתברך,
ב. מצות הנוהגות בין אדם לחבירו.
%break
הנה שניהם לדבר אחד מתכוונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי 
המטרה הסופית של הדביקות בו יתברך כמבואר. 
%break
ולא עוד, אלא אפילו הצד המעשה שבשניהם הוא גם כן בחינה אחת 
ממש, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד 
המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הבדל בב' חלקי התורה. 
%break
כי בטרם שמשתלם בדבר, הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשם 
יתברך והן לבני אדם, מורגשת אצלו כמו ריקנית בלי מושג. וכיון שכן 
הוא, הנה הסברה נותנת אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם 
לחבירו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, 
%break
משום שהעבודה במצות שבין אדם למקום יתברך היא קבועה 
ומסוימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל, וכל שעושה 
מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. 
%break
מה שאין כן חלק המצות שבין אדם לחבירו הוא בלתי קבוע ובלתי 
מסויים והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, ועל כן סגולתם יותר 
בטוחה ומטרתם יותר קרובה".
%break
ובהאמור אנו מבינים, מדוע אמר רבי עקיבא על הכתוב "ואהבת לרעך 
כמוך", "זה כלל גדול בתורה". מטעם, כי העיקר הוא לזכות "לדביקות 
בה'", הנקרא כלי דהשפעה, שהוא בחינת "השתוות הצורה". 
%break
ובשביל זה נתנה הסגולה תו"מ, שע"י נוכל לצאת מאהבה עצמית 
ולהגיע לאהבת הזולת, ששלב א' הוא אהבה שבין אדם לחבירו 
ואח"כ יכולים להגיע לאהבת ה'.
%break
ועכשיו נוכל להבין מה ששאלנו לעיל, מדוע שבזמן שהגר בא להלל 
ואמר לו "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", לא השיב לו הלל 
בלשון קודש כמו שהוא שאל "למדני כל התורה על רגל אחת", אלא 
השיב לו בלשון תרגום "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד" 
%break
 (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ועוד יש להבין, הלא בתורה 
כתוב "ואהבת לרעך", הוא מצות עשה, והוא השיב להגר בלשון לא 
תעשה, כי אמר לו "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד".
%break
ולפי מה שמבאר את חשיבות של המצוה "ואהבת לרעך כמוך", במה 
שמבאר דברי רבי עקיבא, שאמר "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול 
בתורה", שדוקא ע"י מצוה זו יש בכוחה יותר הסגולה להגיע "לאהבת 
ה'". 
%break
ומשום זה כשבא הגר להלל ואמר לו "למדני כל התורה כולה על רגל 
אחת", היה רוצה לומר לו הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" כמו שכתוב 
בתורה, אבל הוא היה רוצה להסביר לו ענין של עוון חמור הנקרא 
לשון הרע, שהוא עוד יותר חמור מהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
כי מצות "ואהבת לרעך" היא נותנת להאדם כח של התגברות לצאת 
מאהבה עצמית, שע"י זה שהוא יצא מאהבה עצמית, הוא יכול להגיע 
לאהבת ה', כנ"ל.
%break
%page 448
נמצא, אם הוא לא עוסק במצות "ואהבת לרעך", אלא הוא "בשב ואל 
תעשה", ולא התקדם ביציאת משליטת אהבה עצמית, אבל הוא לא 
הלך אחורה, זאת אומרת, הגם שהוא לא נתן להזולת אהבה, אבל 
"אחורי לא הלך", היינו לא עשה שום פעולה שתגרום שנאת הזולת. 
%break
מה שאין כן אם הוא מדבר לשון הרע על חבירו, בפעולה זו הוא "הולך 
אחורי", היינו לא די שלא עסק באהבת הזולת, הוא עוד עשה פעולה 
הפוכה, שהוא עוסק במעשים שגורמים "שנאת הזולת", בזה שהוא 
מדבר לשון הרע על חבירו. 
%break
כי מדרך העולם הוא, למי שאדם אוהב אינו מדבר עליו לשון הרע, כי 
זה גורם פירוד לבבות, לכן את מי שאוהבים לא רוצים לדבר לשון 
הרע, כדי שלא יתקלקל את האהבה שיש ביניהם, משום שלשון הרע 
גורם שנאה.
%break
נמצא לפי זה, שחומר העוון של לשון הרע הוא, כי אהבת הזולת 
מביא לאהבת ה', ושנאת הזולת מביא לשנאת ה'. ואיך יש בעולם 
דבר יותר רע מדבר שמביא לשנאת ה'. 
%break
מה שאין כן כשהאדם חוטא בשאר עבירות, ולא יכול להתגבר על 
הרצון לקבל שלו, היות שהוא משוקע באהבה עצמית, עוד לא נעשה 
בזה "שונא לה'". 
%break
לכן על שאר עבירות כתוב, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". מה 
שאין כן בעוון לשון הרע הוא נעשה ע"י פעולה זו "שונא לה'", שהיא 
ממש פעולה הפוכה מאהבת הזולת.
%break
ובזה נבין את המאמר של רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל 
המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר. היתכן שיהיה הלשון הרע שלו 
יגרום שיהיה חס ושלום כפר בעיקר. 
%break
אלא כנ"ל, היות שזה גורם שיבוא לידי שנאת ה', נמצא שהוא כופר 
בעיקר מטרת הבריאה, שהיא "להטיב". ובטח אנו רואים, שמי שמטיב 
עם השני וכל פעם ופעם מוסיף לו טוב ועונג, בטח שאוהב אותו. 
%break
והאדם, כשמדבר לשון הרע, מביא לו זה שישנא לה'. נמצא, שהאדם 
הזה כפר בעיקר מטרת הבריאה, שהיא "להטיב".
%break
ובהאמור נבין גם כן מה ששאלנו על מה שאמר רב חסדא בשם מר 
עוקבא "כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור 
בעולם". היתכן שלשון הרע תגרום שאין הקב"ה יכול לדור עמו בעולם.
%break
ובהאמור, שמי שמדבר לשון הרע, זה מבואר, שהוא נעשה שונא 
להקב"ה. וכמו בגשמיות, האדם יכול להיות בבית אחד עם הרבה 
אנשים, ולא מעניין אותו אם הם אנשים טובים או לא. 
%break
אבל בו בזמן שהוא רואה שהשונא שלו נמצא שם, תיכף הוא בורח 
משם, כי לא יכול להיות עם שונא בחדר אחד, כמו כן אנו אומרים, 
שמי שנעשה שונאו של הקב"ה, אין הקב"ה יכול להיות עמו בעולם.
%break
ואין לשאול, הלא מי שגונב איזה דבר מחבירו, הוא גם כן גורם שנאה 
לחבירו, כי כשהנגנב יתוודע שהוא גנב, אז הוא יראה שהוא השונא 
שלו, או נאמר, אפילו שאף פעם לא ידע מי שגנב אצלו, אבל הגנב 
בעצמו במקום שהיה צריך לעסוק באהבת הזולת, 
%break
הוא עוסק עכשיו בפעולה הפוכה, היינו שעוסק בשנאת הבריות, שע"י 
זה הוא נעשה יותר שקוע באהבה עצמית ולא אמרינן שגניבה כל כך 
חמורה כמו לשון הרע. וכמו כן גזילה משמע שגם כן לא כל כך חמור 
כמו לשון הרע.
%break
ויש להשיב, שמי שעוסק בגניבה או גזילה, הוא לא מטעם שנאה הוא 
גונב או גוזל אצלו, אלא הטעם הוא מחמת אהבה שיש לו לממון, או 
לחפצים חשובים, 
%break
ומשום זה הוא גוזל או גונב, ולא מטעם שנאה חס ושלום. מה שאין כן 
לשון הרע אינו מטעם איזה אהבה, אלא מטעם שנאה לבד.
%break
וזהו כמו שאמר ריש לקיש (ערכין ט"ו) וזה לשונו, ואמר ריש לקיש 
מאי דכתיב "אם ישוך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון". 
לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות לו, ארי 
דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל. 
%break
אתה, מה הנאה יש לך. אומר להן, "ומה יתרון לבעל הלשון". ופירש 
רש"י, "ארי דורס ואוכל: כלומר, כל שמזיק לבריות, מגיע להם הנאה, 
הארי דורס ואוכל, שאוכלה מחיים. 
%break
%page 449
ואם זאב טורף, שהרגה תחילה, ואח"כ אוכלה, יש לו הנאה. אבל 
אתה, מה הנאה יש לך כשאתה נושך את האדם. משיב הנחש, "ומה 
יתרון לבעל הלשון", למוציא לשון הרע, מה הנאה יש לו, כך אני אין לי 
הנאה בנשיכה שאני נושך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל בין שהוא מזיק לבריות מטעם שיש לו 
הנאה, היינו כדוגמת הארי והזאב, שאין להם הרצון להזיק מטעם 
ששונאים את הבריות, 
%break
אלא מחמת תאוה, היינו שהם נהנין מהבריות. נמצא, מה שהיא 
הסיבה הגורמת שהם עושים רע לאחרים, היא רק מחמת תאוה.
%break
מה שאין כן לשון הרע, אין האדם מקבל מזה שום תמורה, אלא זהו 
מעשה הגורם שנאת הבריות. וכפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", 
שמאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה', נמצא שמשנאת הבריות יכולים 
לבוא לשנאת ה'. 
%break
וכענין זה מצינו (ברכות י"ז ע"א) וזה לשונו "ראשית חכמה יראת ה', 
שכל טוב לכל עושיהם". "לעושים" לא נאמר, אלא "לעושיהם", 
לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה, נוח 
לו שלא נברא. 
%break
ובתוספות שם הקשה וזה לשונו, ואם תאמר האמר רב יהודה אמר 
רב, "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך 
שלא לשמה בא לשמה". ויש לומר, "דהכא מיירי שאינו לומד אלא 
לקנתר חביריו, והתם מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו".
%break
ויש להבין את התירוץ של תוספות, במה שאומר, שיש להבחין בין 
שלא לשמה "עמ"נ לקנתר", לשלא לשמה עמ"נ שיכבדוהו, היינו 
לקראו רבי וכדומה. ויש להבין לפי הכלל, שאמר רבי עקיבא "ואהבת 
לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". 
%break
ולפי מה שהסביר זה בספר "מתן תורה" כנ"ל, שהוא מטעם, שע"י 
מצוה זו הוא יקנה אהבת הזולת, ומזה יבוא אח"כ לאהבת ה'.
%break
יוצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לצאת מאהבה עצמית, ואז 
תהיה בידו האפשרות לעסוק בתורה ומצות לשמה, היינו בעמ"נ 
להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזהו בסגולת קיום תורה ומצות. נמצא לפי זה, כל זמן שעוד לא יצא 
מאהבה עצמית, עוד לא מסוגל לעסוק לשמה. אלא הגם שעוסק 
באהבה עצמית, יש כח בקיום תו"מ לצאת מאהבה עצמית ולבוא 
מזה אח"כ לאהבת ה', ואז יעשה כל לשם שמים.
%break
ודבר זה, היינו להגיע לשמה, אפשר רק בזמן שעוסק בתורה ומצות 
בעמ"נ שיכבדוהו, היינו שהוא לומד, שאין לו עוד האפשרות לעבוד 
לטובת הזולת, משום שעוד לא קנה מדת "אהבת הזולת". לכן 
ההתעסקות בתו"מ תעזור לו להגיע למדת אהבת הזולת. 
%break
מה שאין כן כשלומד "עמ"נ לקנתר", שהיא פעולה הפוכה מאהבת 
הזולת, שהוא עוסק עכשיו עם קיום התו"מ לשנאת הזולת, שהיא 
"עמ"נ לקנתר", איך יכולים לבוא שני הפכים בנושא אחד, זאת 
אומרת, אומרים שהתורה מסייעת להגיע לאהבת הזולת, 
%break
כשעושה מעשה של השפעה, אף על פי שהכוונה היא לקבל זכות, 
התורה מסייעת לו להכוונה, היינו להשיג רצון להשפיע גם כן. אבל כאן 
הוא עוסק בדרך ההפוכה ממש, שהיא שנאת הזולת, איך זה יגרום 
לאהבת הזולת.
%break
וזהו כמו שאמרנו בהבחן בין גנב וגזלן לבעל לשון הרע. שבגנב וגזלן 
הוא אוהב את הכסף וזהב ושאר דברים חשובים, ואין לו שום עסק 
באופן אישי עם האדם עצמו. 
%break
היינו שאין להגנב והגזלן שום מחשבה וחשבון עם האדם עצמו, אלא 
כל מחשבותיו הן איפה הוא יכול להשיג יותר כסף ויותר בנקל שיהיו, 
ויותר קשה להמשטרה להיוודע שהוא היה הגנב והגזלן, אבל על 
האדם בעצמו אין אף פעם עולה מחשבתו, שיחשוב בקשר להאדם.
%break
מה שאין כן בלשון הרע, אין לו שום חשבון על המעשה בעצמו במה 
שמספר לשון הרע, אלא כל החשבון הוא להשפיל את חבירו בעיני 
הבריות. נמצא שכל החשבון הוא רק שנאה לבד, כי זהו כלל, על מי 
שאוהבים לא מדברים עליו לשון הרע. 
%break
לכן דוקא לשון הרע גורם שנאת הזולת, וזה מביא אח"כ לשנאת ה'. 
ומשום זה עוון לשון הרע הוא עוון חמור מאוד, שזה ממש מביא חורבן 
עולם.
%break
%page 450
ועכשיו נבאר את שיעור של לשון הרע, איך וכמה נקרא לשון הרע, 
דיבור אחד או משפט אחד, אם אמר על חבירו כבר נקרא לשון הרע. 
השיעור הזה אנו מוצאים בתשובת הלל, שאמר להגר "כל מה דעלך 
סני, לחברך לא תעביד". 
%break
פירוש, כל דיבור מה שאתה רוצה לומר על חבריך, תסתכל ותחשוב, 
אם הדיבור הזה, אם היו אומרים עליך, אתה היית שונא זה, היינו 
שלא היתה לך הנאה מדיבור הזה, "לחברך לא תעשה".
%break
נמצא, בזמן שהאדם רוצה להגיד משהו על חברו, צריך תיכף לעשות 
חשבון, שאם היו אומרים עליו, היה שונא את הדיבור הזה, לחברך לא 
תעביד, שזהו שהלל אמר להגר. היינו מכאן יש לנו ללמוד את שיעור 
של לשון הרע, מה שיש בו כבר איסור על דיבורו.
%break
ובהאמור נבין מדוע אמר הלל להגר בלשון תרגום ולא בלשון הקודש, 
כמו שהגר אמר לו "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל 
אחת". 
%break
אלא אמר בלשון התרגום, היינו כי מה שאמר לו "מה דסני לך לחברך 
לא תעביד", זהו התרגום של הפסוק של "ואהבת לרעך כמוך".
%break
ומקודם יש לנו להבין מה מרמז לנו לשון תרגום. הנה האר"י הקדוש 
אומר (תע"ס חלק ט"ו דף א' תשס"ה) אל הכתוב: "ויפל ה' אלקים 
תרדמה - גימטריא תרגום, שהיא בחינת אחוריים". זאת אומרת, לשון 
קודש נקרא "פנים" ותרגום נקרא "אחוריים".
%break
ופנים נקרא "דבר המאיר או דבר השלם". ואחור נקרא "דבר שאינו 
מאיר, או שאינו שלם". ובלשון קדש, שנקרא "פנים", כתוב "ואהבת 
לרעך כמוך", שהוא ענין שלימות, 
%break
כי ע"י אהבת הזולת האדם יגיע לאהבת ה', שזה שלימות המטרה, 
שהאדם צריך להגיע לדביקות, כמו שכתוב "ולדבקה בו".
%break
מה שאין כן התרגום של "ואהבת לרעך כמוך", שאמר לו הלל "מה 
דסני לך, לחברך לא תעביד", יש לומר שהכוונה ללשון הרע, שזהו 
ענין "לא תעשה", שלשון הרע אסור לדבר, משום שזה מביא שנאה, 
ומזה חס ושלום יכולים להגיע לשנאת ה', כנ"ל. 
%break
אמנם וזה עוד לא נקרא שלימות, כי בזה שלא מדברים לשון הרע, עוד 
לא מגיעים לאהבת הזולת, שמאהבת הזולת הוא יגיע לשלימות, 
הנקראת "דביקות ה'".
%break
אבל משום זה לשון הרע יותר חמור כנ"ל, משום כי לא די שאינו עוסק 
באהבת הזולת, הוא עושה פעולה הפוכה, שעוסק בשנאת הבריות. 
%break
ומשום זה, כשמלמדים להכלל להתחיל בעבודה, מלמדים אותם קודם 
כל, לא לקלקל ולהזיק את הכלל, שזה נקרא "לא תעשה", אחרת 
אתה מזיק את הכלל, בזה שאתה עושה דברים להזיק, כי משום זה 
אמר הלל להגר שבא אליו, רק התרגום של "ואהבת לרעך":
%break
א. מטעם שזה יותר מזיק, בזה שמדברים לשון הרע, מטעם כי זה 
גורם שנאה, שזה הוא ההפוך של אהבת הזולת,
%break
ב. כי זה יותר קל לקיים, כי זהו רק "בשב ואל תעשה". מה שאין כן 
"ואהבת לרעך" זהו ב"קום ועשה", האדם צריך לעשות מעשים 
בכדי לקיים אהבת חברים.
%break
אלא אח"כ יש יוצא מהכלל, שהם אנשים פרטים, שכל אחד רוצה 
להיות באופן פרטי עובד ה', אומרים לאדם ענין "ואהבת לרעך", שזה 
הוא הכלל שאמר רבי עקיבא, כנ"ל "שאהבת הזולת יביא לו להגיע 
לאהבת ה'", 
%break
כי זהו עיקר המטרה, היינו שיהיה להאדם כלים דהשפעה, שבכלים 
האלו הוא יכול לקבל את הטוב והעונג, שזו היא מטרת הבריאה 
"להטיב לנבראיו".
%break
ומזה נמשכות שתי שיטות בחינוך:
א. שנותנים עיקר בלימוד שלא לדבר לשון הרע, מטעם שזהו עוון 
החמור ביותר, כנ"ל.
%break
ב. שנותנים עיקר חינוך "ואהבת לרעך", מטעם שזה יביא את האדם 
לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת הוא יבוא לאהבת ה', ומאהבת ה', 
הוא יכול אח"כ לקבל את מטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו", 
%break
כי כבר יהיו לו כלים לקבל את השפע עליונה, מטעם שיהיו לו כלים 
דהשפעה, וזה השיג ע"י אהבת הזולת, ואז אין מקום ללשון הרע.
%break
%page 451
ובענין לשון הרע, הזה"ק אומר "שזה שאמר לשון הרע הנחש אל 
האשה, גרם מיתה לעולם". ואומר שם ש"כל מי שיש לו חרב בלשונו, 
שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל". 
%break
ומסיים הזה"ק, זה שכתוב "זאת תהיה תורת המצורע", כי על עוון 
לשון הרע באים נגעים. נמצא שפתח במיתה ומסיים בנגעים, שמשמע 
שרק נגעים באים ולא מיתה. ובטח שיש תירוצים על דרך הפשט.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, שענין נגעים ומיתה היינו הך, היות 
שעיקר העבודה היא בכדי להגיע לדביקות ה', להיות דבוק בחיי 
החיים, שע"י זה יהיו לנו כלים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, מה 
שישנו במטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
%break
וע"י הלשון הרע הוא נעשה שונא לה', ואין לך פירוד יותר גדול מזה, 
ובטח נעשה ע"י זה נפרד מחיי החיים.
%break
נמצא לפי זה, במקום שהיה צריך לקבל טוב ועונג מה', אז הוא מקבל 
ההיפך, היינו במקום ענג נעשה הצירוף נגע, שזהו הפירוש, שע"י 
לשון הרע "נגעים באים במקום תענוגים", שזהו הענין "שרשעים 
בחייהם נקראים מתים", משום שהם נפרדים מחיי החיים. 
%break
נמצא, שענין מיתה וענין נגעים הם אותו דבר בדרך העבודה. זאת 
אומרת, אם האדם דבוק בחיי החיים הוא מקבל ממנו טוב ועונג. ואם 
חס ושלום להיפך, שנעשה נפרד ממנו יתברך, אז הוא מלא נגעים 
במקום שצריך שיהיה אצלו מלא תענוגים.
%break
ובהאמור יש לפרש במה שאמרו (ערכין ט"ו) "במערבא אמרי, לשון 
תילתאי, קטיל תליתאי, הורג למספרו, ולמקבלו ולאומרו". ידוע, מה 
שאמרו חז"ל "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא", 
%break
שפירושו כמבואר בספר "פרי חכם" (חלק א' דף ס"ה), שישראל נקרא 
זה שרוצה להדבק בהקב"ה. 
%break
ודבר זה הוא מגיע ע"י תרי"ג מצות התורה, שאז הוא זוכה לבחינת 
התורה, שהיא שמות של הקב"ה, ואז נעשה מהכל אחד. ולפי זה 
יוצא, מי שמדבר לשון הרע הוא גורם שהורג שלושה:
%break
א. למספרו,
ב. למקבלו,
ג. ולאומרו.
וזהו בין אדם לחבירו, יש בזה להבחין ג' בחינות.
%break
אבל בין אדם למקום גם כן נוהג ענין לשון הרע, כנ"ל בענין "אורייתא 
וישראל וקב"ה חד הוא". היינו, בזמן שהאדם בא ומסתכל בתורה, 
ורואה כל אלו דברים טובים שהקב"ה הבטיח לנו בקיום התורה. 
%break
לדוגמה שכתוב "כי הוא חייכם", וכמו כן כתוב "הנחמדים מזהב ומפז 
רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים", ועוד פסוקים כאלו. ואם האדם לא 
זוכה ואינו מרגיש את זה, זה נקרא שמדבר לשון הרע חס ושלום על 
ה'.
%break
נמצא שיש כאן להבחין ג' בחינות:
א. האדם המספר לשון הרע,
ב. להתורה,
ג. הקב"ה.
%break
כשהאדם מסתכל בתורה, ואם אין לו זכיה, אז הוא לא רואה את הטוב 
והעונג, המלובש בתורה הקדושה, והוא מפסיק מלימוד התורה, 
מסיבת שאומר שהוא לא מוצא בה טעם, נמצא שמדבר להתורה לשון 
הרע על הקב"ה.
%break
ולפי זה יוצא שהוא פוגם בג' דברים, היינו בבחינת "אורייתא", 
ובבחינת ישראל, ובהקב"ה, במקום שהאדם צריך להשתדל לעשות 
היחוד של חד הוא, כנ"ל היינו שיאירו כולם, 
%break
שפירוש, שבחינת ישראל ישיג את היחוד, שכל התורה כולה היא 
שמותיו של הקב"ה, ע"י הלשון הרע הוא גורם פירוד בזה. וזה מסיבת 
שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שהתורה הבטיחה לנו, 
זה הוא אמת. 
%break
רק החסרון הוא מצידנו, שאין אנחנו עוד ראויים לקבל את הטוב 
והעונג, הנקרא בשם "אור הגנוז" או "טעמי תורה ומצות", כמו שכתוב 
בזה"ק ש"כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה".
%break
%page 452
ולהגיע לזה צריכים לכלים דהשפעה, שתהיה השתוות הצורה בין אור 
להכלי. ולהשיג כלים דהשפעה הוא ע"י אהבת הזולת, כמו שאמר רבי 
עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", 
%break
שע"י באים לאהבת הזולת, וע"י אהבת הזולת באים לאהבת ה', 
ולאהבת התורה, כי התורה נקראת "מתנה", ומתנות נותנים למי 
שאוהבים. ולהיפך מזה הוא לשון הרע, שגורם שנאת הבריות, ושנאת 
ה', כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל על לשון הרע "קטיל תליתאי, הורג 
למספרו, ולמקבלו, ולאומרו עליו". ופירש רש"י "שמתוך איבה 
שמתגרין אלו באלו, הורגים זה את זה". זה יכולים להבין, שזה נוהג 
בין אדם לחבירו. ואיך יתפרש זה בלשון הרע שבין אדם למקום.
%break
ובהנ"ל, בזמן שהאדם מסתכל בהתורה, ומספר להתורה שהוא לא 
רואה ומרגיש את הטוב והעונג, מה שה' אמר, שהוא נותן לעם 
ישראל, הרי הוא מדבר לשון הרע על ה'. 
%break
ויש כאן ג' דברים: האדם המספר, והמקבלו הוא התורה, ולאומרו 
שהוא ה'. והיות שזמן שהאדם עוסק באהבת הזולת, הוא מגיע 
לאהבת ה' ולאהבת התורה, במצב זה ה' משפיע לו חיים, כמו שכתוב 
"כי עמך מקור חיים", 
%break
שזהו מצד הדביקות, כמו שכתוב "ואתם הדבקים", ואז זוכים לתורת 
חיים, וע"י לשון הרע נפסק ממנה את החיים מהבורא, שהיה צריך 
לקבל. זהו
%break
א. ונפסק ממנו החיים מהתורה, שהוא היה צריך להרגיש תורת חיים,
ב. והוא בעצמו עכשיו חסר חיים, וזה נקרא "הרגו",
ג. שנפסק החיים מג' מקומות. וע"י אהבת הזולת מושפע חיים מב' 
מקומות, והוא המקבל את החיים.
%break
%page 453
%H פורים, שהמצוה עד דלא ידע
%break
חז"ל (במגילה ז') אמרו "מחוייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין 
"ארור המן" ל"ברוך מרדכי". אולם אי אפשר להגיע לבחינת עד דלא 
ידע, מטרם שהוא נמצא בבחינת ידע. ואחר זה אפשר לומר, שצריכים 
להגיע למדרגה יותר גדולה, הנקראת "דלא ידע". 
%break
ובודאי שזוהי מדרגה יותר גדולה מבחינת ידע. כי זה ניתן לנו לקיים 
רק בפורים ולא כל השנה, כמו שאמרו חז"ל "מחוייב אינש", ולא כל 
השנה, ולפי זה צריכים להבין, מהו הענין "ידע" ו"לא ידע".
%break
וכמו כן יש להבין את החיוב שיש מדאורייתא לקרוא פרשת זכור. 
וכתב המ"א (או"ח סימן תרפ"ה) "ונראה לי ליישב מנהג העולם, דאטו 
מי כתיב בתורה, שיקראו דוקא בשבת זה, 
%break
אלא שהחכמים תקנו בשבת זה, הואיל ושכיחי רבים בבית הכנסת, 
וסמוך לפורים, כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן".
%break
זאת אומרת, שענין "זכור את אשר עשה לך עמלק" נוהג תמיד, אלא 
שתקנו לקוראו בשבת לפני פורים, כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה 
המן. וגם טעם זה של הסמיכות של "זכור" לפורים, מה בא זה ללמדנו 
בבחינת עבודה. 
%break
וכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים להקדים ולהבין מקודם את ענין 
מטרת הבריאה. ומזה נדע מה זה "ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", 
ומה זה "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
%break
ידוע, דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ובכדי שההטבה שהבורא 
נותן, שתהיה בה שלימות, היינו שלא ירגישו בעת קבלת הטוב בחינת 
אי נעימות, והטעם הוא, שיש כלל, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. 
%break
והיות שהשורש הנבראים הוא רצונו לתת להנבראים, זה גורם בזמן 
שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, הם מרגישים בחינת בושה, מטעם 
שזה הוא להיפך מהשורש.
%break
ומשום זה נעשה תיקון, המכונה בחינת "צמצום והסתר" על הכלי 
קבלה המקורי, שהוא, כמו שנבראה מלכתחילה, שהוא מקבל בעמ"נ 
לקבל, ונעשה ע"י תיקון. 
%break
כלומר, שבכלי זו, כבר יש עליה שליטה, מתיקון הצמצום, שאין השפע 
העליון בא לכלי, הנקראת "רצון לקבל". והכלים האלו מסוג זה נשארו 
במצב, הנקרא "חלל פנוי בלי אור". והיא נשארה בחושך.
%break
ורק בזמן שיכולים על כלי זו, הנקראת "מקבל", לעשות כוונה בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, אף על פי שיש לו רצון והשתוקקות גדולה 
לקבל את הטוב, מכל מקום, אם הוא לא בטוח בעצמו, מה שיקבל 
מה', אם לא יהיה מחמת מצוה, שהיא מטעם שהבורא רוצה לתת, 
%break
כנ"ל רצונו להטיב לנבראיו, הוא מוכן לוותר על ההנאה, שמקבל מה'. 
אלא זה שהוא כן רוצה לקבל הנאה ותענוג, הוא רק מחמת מטרת 
הבריאה.
%break
ובהאמור נוכל עכשיו לדעת ההבחן בין ארור המן לברוך מרדכי. כי 
מדרך מרדכי הצדיק הוא רק לעבוד בעמ"נ להשפיע לה', שזה נקרא 
בחינת "משפיע". 
%break
וע"י דרך זו יכולים אח"כ להגיע למדרגת השלימות, שהוא בא לידי 
מדרגה, שכבר הוא יכול לומר להבורא "אני רוצה, שתיתן לי הנאה 
ותענוג, משום שאני רוצה לקיים, את מה שאתה רוצה לתת 
להנבראים טוב ועונג, 
%break
ואני מוכן עכשיו לקבל את הטוב והעונג, מטעם שאני יודע בעצמי, 
שאין אני רוצה זה מטעם אהבה עצמית, אלא מטעם להשפיע".
%break
ועכשיו, עם הכוונה בעמ"נ להשפיע, קבלת מתנת המלך היא 
בשלימות. היינו, שאין שם בחינת בושה. היות שהקבלה היא מטעם 
רצונו לסייע להבורא, שתתגלה מטרת הבריאה, שכולם ידעו, 
שהמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו.
%break
%page 454
והיות שחז"ל אמרו (קדושין מ', ע"ב) "עשה מצוה אחת, אשריו, 
שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות", 
%break
משום זה, היות שהוא במצב, שאין הוא דואג לאהבה עצמית, אלא 
לטובת הזולת, נמצא, שבזה שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג מאת 
הבורא, הוא רוצה לקיים אהבת הזולת, בין אדם למקום, ובין אדם 
לחבירו.
%break
וזהו כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט, ובהסולם אות 
ס"ז) "ולומר לציון עמי אתה, וכו', עמי אתה, אל תקרא עמי אתה עם 
ע' פתוחה (פתח), אלא עִמי אתה עם ע' חרוקה (חיריק), שפירושו, 
להיות שותף עמי. אשרי הם העמלים בתורה".
%break
והגם ששם מיירי בין אדם למקום, אבל ענין דרש של שותף יכולים 
לפרש בין אדם לחבירו גם כן. 
%break
היות שמזה יצא אח"כ, שגם העולם כולו יקבלו את הכף זכות. נמצא, 
שעשה טובה בין אדם לחבירו, בזה שגרם להעולם כולו, שיגיעו לקבל 
הטוב והעונג, במה שישנו במטרת הבריאה.
%break
נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם 
יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה. 
%break
נמצא, שהוא נעשה שותף עם הקב"ה, כמו שכתוב "אני התחלתי את 
הבריאה, בזה שרוצה לתת טוב ועונג, וישראל הם משתדלים, 
שהמטרה תצא לפועל, בזה שעושים כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את 
השפע העליון בלי שום פגם, הנקרא "נהמא דכסופא".
%break
אלא אפילו בעת שמקבלים את הטוב ועונג, לא יפסידו את הדביקות, 
הנקרא "השתוות הצורה". כי זו היתה סיבת הצמצום". 
%break
וזה נקרא, שהוא יודע את הדרך של מרדכי. שהיא דרך, שמביאה 
ברכה לעולם כולו, כנ"ל "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו 
לכף זכות", וזה נקרא "ברוך מרדכי".
%break
מה שאין כן דרך של המן היא, שלא להסתכל על תיקון הצמצום, 
שנעשה על הכלי קבלה. אלא הוא אומר "היות שהבורא ברא את 
העולם להטיב לנבראיו. ואנו רואים, שיש בהטבע שלנו רצון לקבל 
הנאה ותענוג. 
%break
ולשם מה ברא הבורא את הרצון הזה. בשביל שלא להשתמש עמו. 
אלא ברא בנו רצון וחשק לקבל תענוג, ואמר, שלא להשתמש עמו, 
אלא לסבול צער ויסורים על ידו.
%break
נמצא לפי זה, שהוא דרך הפכי. אומרים, שברא את העולם להטיב 
לנבראיו. ובזה שמרדכי הצדיק אומר, שלא להשתמש עם הרצון הזה, 
נמצא, שברא את העולם להרע לנבראיו. 
%break
ובטח היה יותר טוב, שלא לברוא בכלל את הרצון לקבל הנאה ותענוג, 
מלברוא רצון וחשק לקבל הנאה, ואח"כ אמר, שלא להשתמש עמו, 
אלא לסגף את עצמו ולהישאר ריקן מהתענוג.
%break
אי לזאת, איך יכולים להסכים לדרך של מרדכי, ולומר, שאסור 
להשתמש עם הכלים, שרוצים להנות. 
%break
הלא זהו הכלי אמיתי, שברא הקב"ה. הלא על זה גם מרדכי מודה, 
היינו שהקב"ה ברא בעולם את הרצון לקבל הנאה ותענוג. אם כן המן 
טוען, שהדרך של מרדכי אינה דרך אמת.
%break
ובעיקר, שיש לו הרבה תומכים בדרך שלו, וכל העולם אומרים, 
שהדרך האמיתית בעולם, היא כמו שהמן אומר. וזהו כמו שכתוב 
(מגילת אסתר, ג') "וכל עבדי המלך, אשר בשער המלך, כורעים 
ומשתחווים להמן, כי כן צוה לו המלך". 
%break
משמע, שהמן נתן להם להבין, כי כן צוה המלך. יהיה הפירוש, כי המן 
טען, היות שהמלך, היינו הקב"ה, ברא את הרצון לקבל, בטח הוא 
רוצה, שאנחנו נקבל ולהנות. 
%break
וכל עבדי המלך היו כורעים, היינו שנכנעו לדעתו של המן, כנ"ל, 
מטעם שהוא בא בטענה, הלא הרצון לקבל הזה, מה שמרדכי אומר, 
שלא להשתמש עמו, אינו נכון, כי הבורא לא בראו לבטלה, 
%break
אלא שישתמשו עמו. אבל מרדכי אמר "לא", כמו שכתוב "ומרדכי לא 
יכרע ולא ישתחווה". וזה שכתוב "ויאמרו עבדי המלך, אשר בשער 
המלך, למרדכי, מדוע אתה עובר מצות המלך".
%break
%page 455
ואמר על זה אאמו"ר זצ"ל, שפירושו, שעבדי המלך היו אומרים 
למרדכי, הלא המן אומר לנו, מה שהוא הולך בדרך שלו, ולא בדרך 
של מרדכי, כי זוהי דרך האמיתית. 
%break
שזהו פירושו, ששאלו את מרדכי, מדוע אתה עובר את מצות המלך. 
הכוונה על הקב"ה, שהמן היה אומר, כי כן צוה לו המלך, היינו מלך 
מלכי המלכים.
%break
ופירוש הדבר יהיה כנ"ל, מטעם שהרצון לקבל ולחשוק לאהבה 
עצמית, זה מלך מלכי המלכים, ברא כח זה בנבראים, לכן כל העולם 
תומכים בדעתו ובשכלו של המן. ודעתו של המן נכתבה בתורה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל (חולין קל"ט ע"ב) "המן, מן התורה מנין. המן, העץ 
אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". שענין אכילת עץ הדעת מבואר 
בהקדמה לפנים מאירות.
%break
ומבואר שם (אות י"ח), שאדם הראשון היה נפרד לגמרי מהס"א 
"וכבר נתבאר שאדם הראשון לא היה כלל בבנינו צורת גדלות 
הקבלה, הנמשך מחלל הפנוי, אלא כולו נמשך ממערכת הקדושה, 
שענינים להשפיע". 
%break
וכמו שכתוב בזהר (קדושים) "דאדם הראשון לא הווה ליה מהאי 
עלמא כלום. ועל כן נאסר לו עץ העצה"ד, כמו שרשו וכל מערכת 
הקדושה, שהמה נפרדים מהס"א, משום שינוי הצורה שלהם. 
%break
נמצא, שענין המן, הוא להכניס את השימוש עם הרצון לקבל הגדול 
בעמ"נ לקבל, כי זה היה כל עצת הנחש.
%break
עוד כתוב שם "שאמר לנחש, אשר אלקים אכל מעץ הזה, וברא את 
העולם. כלומר, שהסתכל על זה בבחינת סוף מעשה במחשבה 
תחילה, ועל כן ברא את העולם". וזהו כנ"ל, שהנחש טען, שענין 
אכילת עץ הדעת, הוא ציוי אלקים. 
%break
ולמה צוה ה' לאדם הראשון שלא לאכול. על זה נתן לו הנחש, לאדם 
וחוה, תירוץ יפה. ובעיקר, הוא בא לקיים צוה ה', בזה שהוא מייעץ 
אותם לאכול מעץ הדעת. 
%break
וזהו הענין כאן במגלת אסתר, שכתוב "וכל עבדי המלך אשר בשער 
המלך, כורעים ומשתחוים להמן". והוא מטעם כי כן צוה לו המלך.
%break
ובזה נבין מה זה "ארור המן", שפירושו יהיה, שהדרך של המן היא 
דרך ארורה, היינו דרך של קללה. 
%break
וזהו כמו שכתוב (בראשית ג') "ויאמר ה' אלקים אל הנחש, כי עשית 
זאת. ארור אתה מכל הבהמה, אל האישה אמר, הרבה ארבה 
עצבונך. ולאדם אמר, ותאכל מן העץ, ארורה האדמה בעבורך".
%break
ובהאמור מבינים, שהאדם צריך להגיע למדרגת "ידע". כלומר, מהו 
ההבדל הגדול מבין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", שהוא ההבדל בין 
חיים למות. 
%break
כי הדרך של מרדכי מביאה חיים, וזוכים להידבק בחיי החיים. מה 
שאין כן דרך של המן, הוא כבר יודע, שזהו מביא קללה בעולם, שכל 
המיתה בעולם גרם "המן העץ, אשר צויתיך לבלתי אכול".
%break
ועל זה אומר הכתוב "ארורה". וענין זה נוהג עד גמר התיקון, שיש 
לזהר, שלא יפול בדרך של המן. ובגמר התיקון יהיה כבר כל הרצון 
לקבל מתוקן בעמ"נ להשפיע, שאז בלע המות לנצח. וכמו שאומר 
הזה"ק "עתיד ס"ם להיות מלאך קדוש בגמר התיקון".
%break
ובהאמור נבין את ענין סמיכות "מחית עמלק", שקוראים "זכור את 
אשר עשה לך עמלק". כי דוקא בזמן שיודעים את מה שעמלק גרם 
לנו, שהיא בחינת מיתה, שגרם לעולם, היינו בשליטתו, שלא ללכת 
בדרכי השפעה, להיות דבוקים בחיי החיים, 
%break
אז משתדלים למחות אותו מעל פני האדמה. אחרת, שהאדם עוד לא 
הגיע למדרגת "ידע, מה שעשה לנו המן ועמלק", אין האדם משתוקק 
למחות אותו.
%break
נמצא, שדוקא בזמן שהאדם הגיע למדרגת "ידע בין ארור המן לברוך 
מרדכי", יש מקום למחיית עמלק. ומשום זה, לפני פורים, שאז הזמן 
שצריכים להגיע למדרגת "עד דלא ידע", צריכים להגיע לדרגת "ידע". 
%break
ורק אז יכולים למחות את עמלק. זאת אומרת, בזמן שאדם רוצה 
לקיים "תמחה את זכר עמלק", זהו סימן שכבר זכה לבחינת ידע. 
אחרת אין האדם מסוגל לבוא לידי מחיית עמלק. אלא הוא עדיין 
משוקע בקליפת עמלק, ולא רוצה לקיים "תמחה את זכר עמלק".
%break
%page 456
ועתה נבאר את ענין, מהו שאמרו חז"ל "חייב אינש לבסומא בפוריא, 
עד דלא יבין בין ארור המן לברוך מרדכי". ששאלנו, מהו הגדלות בזה, 
שרק בפורים יכולים לעשות דבר כזה, היינו "עד דלא ידע". 
%break
הנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס, חלק ט"ו, אות ר"כ) "לכן לעתיד 
לבוא כל המועדים יתבטלו חוץ ממגלת אסתר. 
%break
והטעם הוא, כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות, ולא ביו"ט, 
להתקיים הארה זו, אף אחר הסתלקות המוחין מן הנקבה, אלא בימי 
הפורים בלבד, ובבחינה זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר 
הימים, אפילו בשבתות ויו"ט".
%break
ובפירוש "אור פנימי" שם מפרש, כי לפני גמר התיקון אי אפשר לתקן 
כל אלו הניצוצין והכלים שנשברו, אלא רק הרפ"ח ניצוצין מן הש"ך 
ניצוצין יכולים לברר, שיכנס להקדושה. וגם זה יתברר לאט לאט. 
ונשאר ל"ב ניצוצין מכללות הניצוצין, שאסור לברר אותם. 
%break
וזה נקרא בשם "לב האבן". ורק שע"י הברור של הרפ"ח ניצוצין, 
שיתבררו לגמרי, אז יתוקן מאליו גם לב האבן, בסוד "והסירותי את לב 
האבן מבשרכם, ואתן לכם לב בשר. ואז יבולע המות לנצח, שכל הרע 
יתוקן לטוב, ואז חשיכה כאורה יאיר".
%break
והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק ע"י 
הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, 
שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין 
הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב.
%break
%page 457
%H מהו מחצית השקל, בעבודה - א'
%break
הכתוב אומר, "כי תשא את ראש בני ישראל, לפקדיהם. ונתנו איש 
כופר נפשו לה', בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה 
יתנו, מחצית השקל, בשקל הקדש. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט 
ממחצית השקל, לכפר על נפשותיכם".
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים להקדים מה שאמרו חז"ל 
(נידה ל"א ע"ב), וזה לשונו, "תנו רבנן, שלושה שותפין יש באדם, 
הקב"ה, ואביו, ואמו. אביו מזריע לובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה 
נותן בו רוח ונשמה".
%break
ידוע, שכל עבודה שלנו היא רק להגיע לידי דביקות ה', הנקרא, 
השתוות הצורה, היות שאנו נולדנו עם רצון לקבל טוב ועונג בשביל 
אהבה עצמית, שזהו ההיפך מהבורא, שרצונו הוא להשפיע לנבראיו.
%break
וידוע ששינוי צורה עושה פירוד. ובזמן שהנבראים נפרדים מחיי 
החיים, נקראים, מתים. ומשום זה נעשה תיקון כידוע, המכונה, צמצום 
והסתר. 
%break
עד כדי כך, שיש לנו לעבוד על בחינת אמונה, להאמין בה' ובשכר 
ועונש. אולם כל ההסתרות הן רק בכדי שתהיה להאדם היכולת לעסוק 
בתורה ובמצות בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה הטוב ועונג, והשגחה היתה גלויה, 
שהבורא מתנהג עם הנבראים בבחינת טוב ומטיב, אז לא היתה שום 
מציאות ויכולת שהנבראים יוכלו לעבוד ולקיים תו"מ בעמ"נ להשפיע, 
%break
אלא שהיו מוכרחים לעבוד בעמ"נ לקבל, כי לא היתה להם שום עצה, 
שיוכלו להתגבר על התענוגים שהיו מרגישים בתורה ומצות.
%break
מה שאין כן כשנעשתה הסתרה, שאינו מגולה את הטוב והעונג של 
תו"מ, ובכדי להתקיים העולם, שיהיה להם קצת חיות, ושירגישו תענוג 
בחייהם, ניתן לנו אור ותענוג המלובש בתענוגים גשמיים, 
%break
שהזה"ק אומר, וצריכים להאמין שזהו רק אור דק מאוד, המכונה, 
"נהירו דקיק", שניתן להקליפות שיוכלו להתקיים ולפרנס את האדם 
מטרם שזכה לקבל כלים אחרים, הנקראים, כלים דהשפעה, שרק 
בכלים האלו יש אפשרות שהשפע עליון יופיע בהם.
%break
אי לזאת, התחלת עבודת האדם היא, להאמין למעלה מהדעת על כל 
מה שהוא רואה ומרגיש, אינו אלא שנעשה ההסתרה זו בכוונה 
תחילה לטובת האדם. אבל האמת הוא אינו כמו שהוא רואה ומרגיש, 
אלא צריך לומר על עצמו, "עינים להם ולא יראו, אזניים ולא ישמעו".
%break
זאת אומרת, שרק ע"י העבודה זו בהתגברות על מוחא וליבא, הוא 
יכול לבוא לזכות לכלים דהשפעה, שדוקא עם הכלים האלו, יכול 
לראות ולהרגיש את השגחת הקב"ה בבחינת טוב ומטיב.
%break
אולם מה על האדם מוטל לעשות, בשעה שהוא רואה, שלא בקלות 
באים להתגבר על אהבה עצמית, ושתהיה לו היכולת להגיע לידי 
מדרגת השפעה במוחא וליבא. 
%break
במצב כזה, שהאדם מתחיל להרגיש שיש לו רע, ורוצה לצאת 
משליטת הרע, והוא מרגיש שאינו יכול לצאת משליטתה, ושזהו דבר 
לא כל כך קל. אלא בטח להשיג הכלים דהשפעה, מוכרחים לתת 
יגיעה רבה. 
%break
והוא מוכן לתת יגיעה, אבל הוא לא יודע באיזה אופן הוא יכול לסדר 
את הדרך שלו, שידע בבירור שזוהי הדרך הנכונה, שיביאהו להכנס 
להיכל המלך. זאת אומרת, שיזכה לדביקות ה', כמו שכתוב (דברים 
ל'), "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך".
%break
הסדר הוא, קודם כל הוא צריך לחלק את דרך העבודה שלו בשני 
אופנים הפוכים זה לזה. דהיינו יש דרך שהאדם צריך ללכת בדרך של 
שלימות, והגם שהוא רואה שהוא מלא חסרונות, מכל מקום יש בחינה 
הנקרא, אושר, שהוא מאושר שאינו בעל חסרון. 
%break
%page 458
וזהו כמו שאמרו חז"ל, "איזהו עשיר השמח בחלקו", (אבות פרק 
רביעי א'). וזה תלוי בשיעור שמחשיב את חשיבות המלך.
%break
זאת אומרת, אם הוא מתבונן בזה שהוא רוצה להידבק בהבורא את 
חשיבות הענין, היינו שכדאי לוותר על עצמו, ולהיות בטל אליו. וזהו 
כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קכ"ט), שנותן שם משל וזה לשונו 
שם, "שהנשמה היא הארה הנמשכת מעצמותו יתברך. 
%break
והארה זו נפרדה מאת השי"ת, ע"י שהשי"ת הלבישה ברצון לקבל, כי 
אותה מחשבת הבריאה להנות לנבראיו, בראה בכל נשמה רצון לקבל 
הנאה. ושינוי צורה זו של רצון לקבל, הפריד אותה הארה מעצמותו 
יתברך, ועשה אותה לחלק נפרד ממנו".
%break
וכשהאדם מאמין בזה, היינו שהנשמה שלו באה מעצמותו יתברך, 
אלא עם הבריאה, דהיינו עם הרצון לקבל שנטבע בה, נפרדה 
מהשי"ת ונעשתה רשות בפני עצמה, 
%break
והוא נותן על זה משל, וזה לשונו, "ונמצאת הנשמה דומה עתה 
לגמרי, למשל, האבר הנחתך מהגוף ונפרד ממנו, שאף על פי 
שמקודם הפירוד היו שניהם, האבר עם כללות הגוף, אחד, והיו 
מחליפים מחשבות והרגשות זה עם זה. 
%break
אבל לאחר שנחתך האבר מהגוף, נעשו בזה שתי רשויות. וכבר אין 
אחד יודע מחשבות של השני. ומכל שכן אחר שהנשמה נתלבשה 
בגוף של עולם הזה, נפסקו כל הקשרים שהיו לה מטרם שנפרדה 
מעצמותו יתברך".
%break
אי לזאת, שהאדם מתבונן כמה היא החשיבות שהוא עוסק בהתו"מ, 
שנתן לנו הבורא לקיים פקודותיו, שע"י הקיום מה שהוא צוה לנו, יש 
לנו הזכיה לקיים קשר עם הבורא. ואף על פי שהוא עדיין לא מרגיש 
הזכיה הזאת, הוא מסיבת חוסר חשיבות. 
%break
כי אנו רואים בגשמיות, שיש לאדם הנאה מהחיים שלו, כמה זמן ביום 
הוא נהנה מגשמיות, הלא הוא מוגבל בקבלת הנאה. אלא שיש לו 
זמנים מסוימים שהוא נהנה.
%break
היינו בזמן שהוא אוכל, ושותה, וישן, ורואה דברים יפים, או שומע 
שירה וזמרה יפה, וכדומה. אבל הוא לא יכול לאכול, ולשתות, 
ולהסתכל, ולשמוע כל היום, אלא שהוא מסתפק במה שיש לו, וכבר 
מרגיש שיש לו שלימות בחיים הגשמים, 
%break
ולא אומר, אם אין אני יכול להנות מכל אלה הדברים כל היום, אני 
מוותר עליהם. והטעם הוא מסיבת חשיבותה של הגשמיות.
%break
ובהאמור יוצא, שאם האדם יתן תשומת לב לחשיבות של המלך, יהיה 
להאדם סיפוק מלא בזה שניתן לו לקיים תורה ומצות, עד כמה 
שאפשר לו. אפילו נגיד, שיש לו זכיה לדבר עם המלך הגדול, שלא 
נותנים לכל אחד להכנס לדבר עם המלך. 
%break
אלא צריכים השתדלות גדולה אצל אלו המקורבים אל המלך, שיתנו לו 
היכולת לדבר כמה מילים עם המלך. 
%break
כמה רוממות רוח היתה להאדם הזה, בו בעת שהוא רואה, שיש 
הרבה אנשים שאצלם לא די שלא נותנים להם להכנס להמלך, אלא 
לא מספרים להם שהמלך נמצא כאן בעיר, ושיש אנשים, שיש להם 
היכולת לדבר עם המלך.
%break
וכשהוא רואה שיש אנשים בעולם שלא יודעים מזה שיש בהעולם 
מלך, ורק קומץ אנשים קטן מאוד ישנו בעולם, שנתנו להם מחשבה 
ורצון להאמין שיש מלך בעולם. 
%break
ואפילו אלו שכבר נתנו להם הידיעה מהמלך, אבל אין הם יודעים שיש 
יכולת לדבר עם המלך. ולהאדם הזה, נתנו לו ידיעה משמים שהוא 
יכול להכנס ולדבר עם המלך, היינו שהוא יכול להאמין.
%break
ונבין זה על דרך משל. שהאדם הולך לשתות מים, ואומרים לו, לך, 
תכנס אל המלך ותדבר אליו, ותאמר לו, אני נותן לך תודה בזה שנתת 
לי לשתות, ואומר ברכה, "ברוך אתה ה'". כלומר שנותן תודה ואומר 
לו, אני נותן לך תודה על, "שהכל נהיה בדברו". 
%break
נמצא, אם הוא מאמין בזה שהוא מדבר אל המלך, כמו שכתוב, "מלוא 
כל הארץ כבודו", איזו התפעלות מרגיש האדם, בעת שמאמין שהוא 
מדבר להמלך רק רגע אחד.
%break
%page 459
וההתרגשות מזה שהוא עומד עכשיו ומדבר להמלך אפילו רגע, צריכה 
לתת סיפוק מלא, שיהיה לו חיות ושמחה כל היום. והגם שהוא לא 
רואה את המלך, אבל זהו שניתן לנו אמונה להאמין, שמלוא כל הארץ 
כבודו, וגם ניתן להאמין, "כי אתה שומע תפלה כל פה".
%break
ואמר על זה אאמו"ר זצ"ל, "כל פה", היינו אפילו פה של אדם השפל 
ביותר, את כולם ה' שומע. נמצא, לפי אמונתו, בשעה שהוא מדבר 
לה', היינו בין שנותן לו תודה ובין שהוא מבקש ממנו משהו, את הכל 
שומע ה'. 
%break
האדם הזה, אם הולך בדרך הזה, הוא יכול להיות בשמחה כל היום, 
משום שהוא מרגיש קורת רוח מזה שהוא מדבר להמלך.
%break
ובפרט בעת התפלה, עד כמה שהאדם מתפלל, אפילו שהוא לא יודע 
פירוש המילים, אין דבר, כי זהו שהוא מתפלל ואומר את מה שכתוב 
בהסידור, האדם צריך לדעת, שזה הסדר, הוא מה ששרי המלך 
סידרוהו, שבעת שנכנסים להמלך, להגיד אלו המילים. 
%break
אם כן לא חשוב אם הוא יודע מה שאומר או לא יודע. כי לא האדם 
עשה את התפלה הזו או התודה הזו. כי זהו סדר עבור כולם, כי כל מי 
שיכנס לדבר אל המלך, הם סידרוהו ולא הוא.
%break
ובאמת מה שהאדם מבקש, זה לא כתוב בהתפלות או בההודאות, 
מה שהוא אומר. אלא התפלות מה שהאדם בעצמו אומר, זהו כתוב 
ורשום על לבו של האדם. 
%break
כלומר, האדם מבקש לא מה שכתוב בהסדור, אלא מה שרשום בלב 
של עצמו. נמצא לפי זה, הגם שכולם מתפללים באותו סידור, אבל כל 
אחד ואחד דורש ומתפלל שימלא את חסרון לבו.
%break
וזהו כמו שכתוב בברכת החודש, "חיים שימלא ה' משאלות לבנו 
לטובה". זאת אומרת, אחרי כל התפלות שאנו אומרים בברכת 
החודש, מה שחז"ל תקנו, מסיימים אנו בתפלה שלנו, כלומר מה 
שהלב מתפלל, ואנו אומרים, שימלא ה' משאלות לבנו לטובה.
%break
וצריכים להבין, מה שאנו אומרים, שה' ימלא משאלות לבנו לטובה. 
מהו שאנו מוסיפים, לבנו לטובה. ובהנ"ל מובן, היות שלבו של אדם, 
מה שהוא מבקש ומתפלל בא מלבו. ומי יודע אם הלב משתוקק 
לדברים טובים, יכול חס ושלום שהלב מבקש דברים רעים. 
%break
ומשום זה ניתן לנו להוסיף, "משאלות לבנו לטובה", משא"כ מה 
שחז"ל תקנו את התפלות, לבם היה שלם עם הקב"ה, בטח כל 
התפלות שלהם הן תפלות טובות, משא"כ אנו, לכן צריכים להוסיף, 
"לטובה".
%break
ובהאמור יוצא לנו, שהאדם צריך להיות שש ושמח בזה שזכה לדבר 
עם המלך כמה מילים. וזה נקרא, קו ימין. כלומר דרך ימין שנקראת, 
שלימות. זאת אומרת, שלא מרגיש בעצמו שום חסרון. ובזה יש לפרש 
מה שאמרו חז"ל, "שלושה שותפין יש באדם, אביו מזריע לובן". 
%break
אביו נקרא, זכר, היינו שלם. מה שאין כן אמא נקראת, נקבה, בעלת 
חסרון. לכן אמרו, "אביו מזריע לובן", מלשון לבן, היינו שאין שם כתם 
אלא כולו לבן בלי שום חסרון.
%break
וזהו כמו שאמרן חז"ל (יוצא ט"ז), "כל פינות שאתה פונה, לא יהו אלא 
דרך ימין", שפירושו כנ"ל, שסדר התחלת עבודה צריכים להתחיל 
בימין, היינו בבחינת השלימות, שאין האדם רואה על עצמו שום 
חסרון. 
%break
וממילא יש אז המקום לתת שבחים להמלך בזה שנתן לו שלימות. ואז 
שייך לומר, "הברוך מתדבק בברוך".
%break
מה שאין כן כשאדם מרגיש עצמו לבעל חסרון, אז אמרו חז"ל, "אין 
ארור מתדבק בברוך". ומשום זה במצב כזה הוא נמצא בפירוד. 
%break
אי לזאת, מוכרח האדם ללכת בקו ימין, הנקרא, שלימות, שמזה אדם 
מקבל חיים, היותו דבוק בחיי החיים בשיעור מסויים. ובן אדם, כל זמן 
שהוא חי, הוא יכול לראות את המעשים שלו אם הם טובים או רעים, 
ולתקן אותם.
%break
מה שאין כן אם האדם מת, היינו שאין לו חיות, כלומר שאין לו ממה 
לקבל חיים, אז אי אפשר לו לתקן מעשיו, כי הוא נחשב אז למת. ובכל 
החיות שלו, יכול להיות, אם היה אפשר לו לברוח מהחיים שבו הוא 
נמצא עדיין בעולם הזה, ולמות מיתה גופנית, 
%break
%page 460
או על כל פנים, אם היה לו אפשר לקבל כדור שינה, שיהיה לו 
אפשרות לישון לכל הפחות שלושה חדשים. ואם הוא היה רואה כדור 
שינה כזה, ומזה היה יכול לקבל חיות. 
%break
אבל מה הוא עושה, שבינתים הוא לא רוצה שום דבר, רק לישון. ואם 
מוכרח לעשות משהו, כשהוא נזכר שעוד מעט יהיה לו זמן לישון, 
ומזה הוא מקבל בינתים את החיות שלו.
%break
ומשום זה מוכרח האדם לעשות לו יסוד ראשון בעבודה, ללכת בקו 
ימין, שהוא קו השלימות בלי שום חסרון, הן במוחא והן בליבא. 
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב במגילת אסתר, "ומרדכי ידע את 
כל אשר נעשה, ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, ויצא, ויזעק 
זעקה גדולה ומרה, ויבוא עד לפני שער המלך, כי אין לבוא אל שער 
המלך בלבוש שק".
%break
ומפרש שם האבן עזרא, כי הוא דרך בזיון המלכות. ואמר פירוש על 
זה, כי בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצות, או כשהוא מתפלל, זה 
נקרא, שעומד בשער המלך. 
%break
ואז אם האדם מסתכל על עצמו, ורוצה לראות אם הוא בסדר, כלומר 
שאינו חס ושלום עובר על מצות המלך, הנה על ידי הפעולה הזו 
מתבזה המלך, בזה שהוא רואה, שיש אנשים והוא אחד מהם, שאינו 
רוצה להכיר בגדלות המלך, 
%break
שאין הם רוצים לקבל על עצמם מרות המלך, אלא להיפך, יש להם כח 
לומר שאינם מכירים במלוכת המלך.
%break
אלא כבוד המלך הוא, שכולם מכירים בחשיבות המלך, וכולם רוצים 
לעבוד אותו בכל לבבם ובכל נפשם. וזהו יפה לראות איך שכולם 
עומדים ומשבחים ומדברים רק בשבח המלך, איך שהוא דואג שיהיה 
כל טוב לבני המדינה. 
%break
וזהו פירוש, "כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק", שהוא בגד 
מלוכלך. אלא כשבאים בשער המלך, צריכים להיות מלובשים בבגדים 
המתאימים לשבת בשער המלך. 
%break
אחרת, היינו כשהוא יושב בלבוש שק, זהו סימן שהוא לא שבע רצון 
מהמלך, אלא יושב ומתאבל על מה שחסר לו בחיים, ואין לו מנוחת 
הנפש. נמצא, שהוא יושב ומתאבל, והוא בזיון המלך, על מה שהמלך 
לא מרחם עליו, ולא ממלא את מבוקשו.
%break
אלא בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, 
שמה שיש לו הוא חשוב מאוד, ואין הוא ראוי ליותר, אלא צריך להיות 
מסתפק במיעוט, ולהיות שמח בחלקו, על אף השיעור הקטן שנתן לו, 
שתהיה לו אחיזה ברוחניות, היינו הן קטן באיכות והן קטן בכמות.
%break
ומהכל האדם צריך להיות בשמחה, היינו על שיעור משהו שיש לו 
אחיזה ברוחניות, והוא מאמין שזה נתנו לו מהשמים, שגם זה, "לא 
כוחי ועוצם ידי", ממילא הוא יכול להיות דבוק בה' בשיעור הנקרא, 
"ברוך מתדבק בברוך".
%break
וזה ענין שאמרו חז"ל (שבת ל'), "שאין השכינה שורה, אלא מתוך 
שמחה של מצוה", שנאמר, ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן, ותהי 
עליו יד ה'. אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה. הכוונה היא, שענין 
דביקות צריך להיות השתוות הצורה. 
%break
נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו לארור, אין מקום לדביקות. ויש 
לפרש, מהו שאמר רב יהודה, "וכן לדבר הלכה". כידוע שהלכה 
נקראת, הכלה, שענינו הוא ענין קבלת מלכות שמים. כלומר שקבלת 
מלכות שמים, שהוא למעלה מהדעת, זה נקרא, "שמחה של מצוה".
%break
ויש מדרגה יותר גדולה הנקראת, השראת השכינה. והכל בא ע"י 
שמחה. אחרת יוצא לנו, כנ"ל, שדוקא, "ברוך מתדבק בברוך". מה 
שאין כן אם הוא מרגיש עצמו לארור, אין הוא יכול להתדבק בברוך, 
וממילא במצב הזה הוא נשאר חסר חיים.
%break
ובהאמור יוצא, כשאנו אומרים, "ברוך אתה ה' שומע תפלה". פירוש 
הדבר הוא, שאנו נותנים תודה לה' על זה שהוא שומע תפלה. 
%break
אולם בעת שהאיש נמצא עכשיו בחסרון, כי אחרת אין לו מקום 
לתפלה, אם כן הוא עכשיו בבחינת, ארור, ואיך הוא יכול להיות 
שתהיה לו דביקות עם ה' בזמן התפלה. ועוד, אם הוא בחסרון, על מה 
הוא נותן לו תודה.
%break
%page 461
והתשובה לזה היא, כי בזה שאנחנו מאמינים שהוא שומע תפלה, כבר 
יש לנו שמחה מטעם שבטח הוא יושיענו.
%break
נמצא, כי על התפלה, שבזמן שיש לו גם בטחון, צריכים לעבוד למעלה 
מהדעת שה' יעזור לו, כבר יש לו שמחה, ותיכף הוא יכול לזכות 
לדביקות, מטעם שהבטחון בעצמו הוא נותן לו שלימות, ונקרא כבר, 
ברוך, וברוך הוא מתדבק בברוך, כנ"ל.
%break
אולם דוקא בזמן שהאדם מבקש מה' שיקרב אותו אליו, בא היצר הרע 
ונותן לו להבין, שאין הקב"ה שומע תפלתו, ולא נותן לו לבטוח בה' 
שיעזור לו. ומביא לו כמה הוכחות, ואומר, תסתכל אחורה ותראה 
כמה פעמים כבר עשית תפלות, וחשבת שה' עוזר לך, 
%break
ואח"כ שוב נשארת בערום וחוסר כל. ודבר זה חוזר אצלך כל פעם, 
וכל פעם אתה אומר, עכשיו כבר בטח ה' שמע את קולי, ואני אהיה 
כבר בתמידיות דבוק ברוחניות. ותגיד בעצמך, ומה היה אחר כך, שוב 
ירדת למקום השפלות, 
%break
ושוב נכנסת באהבה עצמית בשיעור יותר גדול משהיית לפני 
שהתפללת. ולפי זה במה אתה לוקח עכשיו בטיחות יותר גדולה, 
שעכשיו ה' ישמע קולך, ואתה כבר נותן תודה רבה לה', ואתה אומר, 
"ברוך אתה ה' שומע תפלה".
%break
ומה יש לאדם להשיב להגוף, בזמן שהוא מביא לו ראיות מהעבר, 
שלא נתקבלה תפלתו, ועל סמך מה האדם רוצה לומר לו שזה לא 
נכון, אלא שאני מאמין למעלה מהדעת, שעכשיו אני בטוח שה' כן 
יענה לי על תפלתי.
%break
התשובה היא, היות שכל היסוד נבנה על בחינת אמונה למעלה 
מהדעת, ועל האדם לקיים מצוה זו. אי לזאת, מה שאתה מביא לי 
ראיות מהעבר, שלא נתקבלה תפלתי, ומשום זה אין מקום לבטוח 
בה', שעכשיו כן יתקבל תפלתי, 
%break
מזה שאתה מביא לי ראיות מהעבר בכדי להחליש לי את כח האמונה 
והבטחון, אני אומר לך, שדוקא עתה אני יכול לומר, שאני מאמין 
ובוטח למעלה מהדעת.
%break
כי אתה מביא לי ראיות רק מתוך הדעת. ואני נותן לך תודה רבה על 
השאלות שאתה שואל אותי, ועל ההוכחות, שאתה מביא לי מקום 
לבנות עליו את הלמעלה מהדעת. 
%break
אם כן אני עכשיו בשמחה רבה, בזה שיש לי הזדמנות לקיים את 
המצוה של האמונה והבטחון של למעלה מהדעת.
%break
ובהאמור יוצא, שמאותו מקום שהגוף מביא כח להחליש אותו, 
מהשמחה שיש לו מהתפלה שהוא בבטחון, שה' יענה לו עכשיו על 
תפלתו, והאדם צריך להביא לו כח על האמונה למעלה מהדעת, 
%break
כלומר שעל המקום של דעת יש עכשיו הזדמנות להעמיד עליו את 
הלמעלה מהדעת. ואם אין הדעת מביאה לו את ההיפך, איך הוא יכול 
לומר שהוא הולך למעלה ממנו.
%break
ועל כן על האדם לומר תמיד, שנותנים לו מן השמים כל פעם ירידות, 
בכדי שיהיה לו מקום ללכת למעלה מהדעת, וממילא אין הגוף יכול 
להחליש אותו מהאמונה ובטחון שיש לו בעת התפלה. 
%break
בעת שהגוף מתנגד לו מליתן תודה לה', ולומר, "ברוך אתה ה' שומע 
תפלה". והגוף טוען, מאין אתה יודע שה' יענה לך על התפלה, שאתה 
נותן לו תודה.
%break
ואין לומר, שהוא נותן תודה לה' על מה שהוא עונה לאחרים. על זה 
הוא נותן לו תודה, ואומר לו, "ברוך אתה", שבדרך כלל האדם מדבר 
על מה שהאדם השיג בעצמו, ולא שהוא נותן תודה על אחרים. ובכלל, 
מה האדם יודע מה שיש בלבו של חבירו. 
%break
אלא האדם על עצמו נותן תודה לה', ואומר להגוף גם כן, תודה רבה 
עבור מה שאתה בא אלי בטענות צודקות, היות שעתה יש לי מקום 
לעבוד בלמעלה מהדעת, כנ"ל. וזהו נקרא, קו ימין, שלימות. וזהו 
העיקר הדרך שהאדם צריך ללכת בה. 
%break
שמכאן האדם שואב חיים, כנ"ל, שאז הוא נמצא במדרגת, ברוך. 
ונקרא זה, "ברוך מתדבק בברוך".
%break
%page 462
אולם על רגל אחד אין האדם יכול ללכת, שזה נקרא, רגל ימין, שהיא 
שלימות. והוא צריך גם לרגל שני, שהוא רגל שמאל, 
%break
שענין שמאל נקרא, דבר הצריך תיקון, שיש שמה איזה חסרון וצריכים 
לתקנו. וכמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז), "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל 
דוחה וימין מקרבת".
%break
ויש לפרש זה לפי דרכנו, ימין, בזמן שהוא עובד בדרך ימין מקרבת, 
כלומר שמקרבת אותו לקדושה, שהוא מסתכל ורואה איך שהוא 
מקורב לרוחניות, 
%break
ובכל שיעור ושיעור שהוא רואה שהוא קרוב להקדושה אפילו אחיזה 
קטנה, כבר הוא שמח, ונותן תודה לה' עבור זה. ולא מסתכל על 
שלילה.
%break
ושמאל דוחה, ובזמן שהוא הולך על רגל שמאל, אז הוא מסתכל רק 
על הדחיות, היינו עד כמה שהוא נדחה ומרוחק מקדושה, הן בכמות 
והן באיכות. 
%break
זאת אומרת, ששני דרכים אלו הם הפכים ממש זה לזה, ממש מקצה 
אל הקצה. ומשום זה נקרא ימין, חסד, כידוע שקו ימין חסד, ונקרא, 
גם כן יום, כמו שכתוב, "יומם יצווה ה' חסדו".
%break
והענין הוא, כי ההולך בדרך ימין, הוא מסתכל רק על החסד שה' 
עושה עם הכלל, ואיך הוא עצמו מקבל חסד ה'. ועל כל הקבלות של 
החסד, הוא נותן תודה לה', וממילא הוא חי ביום שכולו טוב. 
%break
כיון שמרגיש בעצמו את החסדים שה' עושה עמו, ומשום זה הוא שש 
ושמח, ויש לו על מה לתת תודה לה'.
%break
אולם בזמן שרוצה ללכת ברגל שמאל גם כן, ובשמאל למדנו, שמאל 
דוחה, כלומר שבזמן שהולך לבקר את מעשיו, אם צריכים משהו 
לתקן, אז הזמן לראות רק דחיות, 
%break
כלומר איך שהוא נדחה מרוחניות, וכל מחשבה דיבור מעשה שלו, הם 
שקועים באהבה עצמית, ולא רואה לפניו שום מציאות, שיהיה בידו 
לצאת משליטת הגוף, השולט עליו בכל תוקפו.
%break
ולא עוד, אלא אפילו כשרק מתחיל לחשוב, שלא כדאי להישאר במצב 
של קבלה, תיכף הגוף בא אליו בטענות יותר חזקות מכפי שהגוף היה 
רגיל לדבר, בזמן שלא היה רוצה לשמוע בקולו, אלא רצונו היה לעבוד 
להשפיע. כי עתה הגוף נעשה יותר חריף, ושואל שאלות יותר חזקות.
%break
והוא שואל לעצמו, מדוע טרם שהתחלתי לעבוד ביתר שאת ומרץ 
בעבודת הקודש, הגוף לא היה כל כך פיקח. ועכשיו שהתחלתי לעבוד 
עבודת הקודש, הייתי מבין שצד הטוב של האדם היה צריך להיות 
יותר חכם ופיקח, ויותר בעל מרץ, משום שעסקתי בעבודת הקודש.
%break
ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", הבינותי שהגוף נחלש, כלומר, 
טענותיו שהיו לו עד כאן, נסתמו, ואין לו כח עכשיו להתווכח, כי 
הקדושה קבלה התחזקות מהמעשים טובים, שעסקתי כל הזמן 
בעבודת הקודש. 
%break
ועתה אני רואה את ההיפך, שהגוף נעשה יותר פיקח, וטוען טענות 
יותר חזקות ויותר שכליות.
%break
ובעיקר שמביאו לידי יאוש, שאומר, שיותר טוב בשבילו שיפסיק את 
העבודה הזו הנקראת, לעבוד בעמ"נ להשפיע, וילך כמו הכלל כולו, 
ולא לחפש להיות יוצא מהכלל, זאת אומרת, לחזור להמצב המקובל. 
היינו שמספיק לנו שנקיים תורה ומצות בלי כוונות. 
%break
וכל הכח צריכים לתת לקיים את תורה ומצות ביותר דקדוקים, היות 
שזה יותר קל מכוונה דלהשפיע. ובעיקר אני רואה, שכל הכלל, מאלה 
שרוצים להיות יוצא מהכלל, הם עוסקים ביותר דקדוקים בתו"מ 
מאנשים אחרים. 
%break
ובזה הם מקבלים תוארים, אחד בשם, צדיק, ואחד בשם, חסיד, ואחד 
בשם, איש מורם מעם. ומאי לי להכנס בדרך של לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו.
%break
ובמצב הזה האדם לרחמים גדולים הוא צריך, בכדי שלא לברוח 
מהמערכה. ואין לאדם שום עצה לצאת ממצב זה, אלא על ידי אמונה 
למעלה מהדעת, 
%break
ולומר, זה שהגוף נעשה עכשיו פיקח גדול, הוא מטעם שנותנים לו מן 
השמים הרגשה לדעת מה זה דעת, בכדי שיהיה לו מקום ללכת עכשיו 
למעלה מהדעת.
%break
%page 463
כי מה שאומרים, דעת, הכוונה על הדעת שבא משכל החיצון, 
שחיצוניות נקראת, רצון לקבל המקורי, שאין בו מבחינת השפעה. 
ודעת הפנימי נקרא, דעת המתלבש בכלים הפנימיים, שהוא בחינת 
בינה, שבחינתה היא ממקורה בחינת השפעה, 
%break
ואין לה מבחינת קבלה כלום, שמשום זה, שכל החיצון אינו מבין שיש 
מציאות של רצון להשפיע. לכן בו בעת שהאדם מתעורר לעשות משהו 
בעמ"נ להשפיע, תיכף הוא מתעורר וקם כנגדו, כגבור מלומד מלחמה, 
ומתחיל להכניע את האדם בפקחות גדולה.
%break
ואל יקשה, הלא הכתוב אומר, שיצר הרע נקרא, מלך זקן וכסיל. ואיך 
אנו אומרים שהוא פיקח. ועל זה יש להקשות שאלה אחרת, איך 
אפשר לומר על מלאך שהוא רוחני, שיהיה כסיל, כמו שכתוב בזה"ק, 
על הכתוב, "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". 
%break
ומפרש, מלאכיו, היינו ב' מלאכים, יצר הטוב ויצר הרע. ואם היצר הרע 
נקרא, מלאך, ואיך אפשר שיהיה כסיל. אלא צריכים לפרש, כי מלאך 
נקרא, על שם הפעולה, כמו שכתוב (שופטים י"ג), "ויאמר לו מלאך 
ה', למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי".
%break
שפירושו, ששם של המלאך נשתנה לפי השליחות, שנשלח לעשות 
איזו פעולה, נמצא, לפי הפעולה נקבע לו שם.
%break
ולפי זה יש לומר, היצר הרע נקרא, כסיל, על שם שהוא משתדל 
שהאדם יעשה מעשה כסילות. ואת זה שהאדם יהיה כסיל, הוא עושה 
זאת בפקחות גדולה. ולכן כשהאדם מתחיל ללכת בהתגברות, ולא 
רוצה לשמוע בקולו, הוא מוכרח להראות לאדם יותר פקחות, 
%break
שהצדק הוא עמו. וכשהאדם מתגבר על טענותיו של יצר הרע, מוכרח 
אז היצר הרע לבוא אליו עם טענות יותר מחוכמות, ואין האדם יכול 
לנצח אותו אלא עם האמונה למעלה מהדעת. ולומר, אין להדעת שום 
ערך, אלא הוא הולך למעלה מהדעת.
%break
אבל אם האדם מתגבר על הדעת החיצוני, שטוען טענות צודקות, הוא 
מרויח, שהאמונה שלו מתגדלת בכל פעם מדרגה יותר גדולה, מכפי 
שהיה לו טרם ביאת היצר הרע עם השכל שלו, שלא כדאי לצאת 
מאהבה עצמית, מסיבת שכל פעם שהדעת של היצר הרע מתגדל, 
%break
אין לו ברירה אחרת, אם הוא רוצה להישאר בקדושה, אלא להמשיך 
על עצמו בחינת אמונה יותר גדולה. כלומר שהוא נעשה כל פעם נצרך 
להבורא, שיעזור לו להינצל מהרע שלו. זאת אומרת, שאל יתפלל 
אדם שהמחשבות הזרות ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.
%break
וזהו דוקא ע"י זה שמקבל עזרה מלמעלה בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת, נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא 
יצטרך להתגבר על המחשבות, 
%break
אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש לו בה', שכפי אמונתו שיש לו 
בטרם ביאת היצר הרע עם הטענות הצודקות, ושאי אפשר לתרץ 
אותם בלי עזרת ה', שמקבל כח ללכת למעלה מהדעת.
%break
מה שאין כן מי שלא הולך בדרך האמת, שכל עבודה שלו תהא בנויה 
על יסוד של מוחא וליבא, הוא מבקש מה' שיקח ממנו את המחשבות 
האלו, שלא יפריעו לו מעבודתו. 
%break
נמצא, שהוא נשאר בדרגתו ואין לו מקום ללכת קדימה, מטעם שאין 
לו צורך ללכת קדימה, אלא הוא רוצה להישאר במצב הנוכחי 
בקביעות. ורק לזה הוא מצפה, ואין לו צורך לגדולות.
%break
והגם שהוא רוצה מדרגות יותר גבוהות משאר אנשים, זאת אומרת, 
אם הוא תלמיד חכם, ויודע בעצמו שיש אנשים שלא מגיעים לקרסוליו, 
%break
ובודאי שגם בעבודה הוא רוצה להיות מורם מעם, ומשום זה הוא 
רוצה לעלות למדרגה יותר גבוהה, מכפי שהוא מרגיש שהוא נמצא 
במצב הנוכחי.
%break
אבל כל זה הוא רק מטעם מותרות ולא הכרחיות. ומי שמתפלל על 
מותרות, לא יכולה להיות תפלה זו מעומק הלב, כי הוא יודע בעצמו, 
שמצבו לא כל כך רע. וזהו מסיבת שהוא רואה אנשים יותר גרועים 
ממנו, אלא רק למותרות הוא צריך. 
%break
ולפי הכלל, "אין אור בלי כלי", שפירושו של כלי הוא, צורך וחסרון, 
ולמלאות את החסרון הוא צריך. מה שאין כן מותרות עוד לא נקראות 
חסרון ברוחניות. ומסיבה זו האדם נשאר על מצבו, ואין לו שום 
אפשרות שיוכל לזוז ממנו.
%break
%page 464
אולם האדם שרוצה ללכת בדרך האמת, ורוצה לעבוד בבחינת מוחא 
וליבא, בזמן שמגיע אליו הגוף, ומתחיל לתקוף אותו, מדוע הוא רוצה 
לצאת מדרך העולם, שכולם עוסקים במשפיע בעמ"נ לקבל. 
%break
ואחר כל פעם שהוא מתגבר עליו, הוא בא אליו בטענות יותר חזקות, 
ובמצב הזה אין הוא מבקש מה', שיסיר ממנו את טענותיו. אלא שהוא 
מבקש מה', שעל כל אלו הטענות שהרשע טוען, שיחזור עליהם 
בתשובה, כלומר שהקב"ה יתן לו כח ללכת למעלה מהדעת.
%break
נמצא, זה שהוא מבקש מה' שיתן לו כח יותר גדול, אין זה מטעם 
מותרות, אלא פשוט שהוא רוצה להיות יהודי מאמין בה'. 
%break
והוא מביא לו מחשבות, שטוען לשון הרע על דרך ה', ועל כל דבר 
ששייך לקדושה. היינו כל דבר שהוא רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע, 
תיכף בא אליו עם טענות של רשעים, המלעיגים על עובדי ה', כמו 
שכתוב, "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך תן כבוד, למה יאמרו הגוים".
%break
אי לזאת, הסיבה שהוא רוצה כל פעם כוחות יותר גדולים מלמעלה, 
היא הכרחיות, היות שהוא מבקש עזרה להינצל ממיתה, להכנס 
לחיים, כי, "רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
והואיל שהוא רוצה עם טענותיו להכניסו במחנה של רשעים, נמצא, 
שהוא לא מבקש עזרה מה', שיתן לו מותרות, אלא פשוט להיות נפשו, 
כלומר שלא יהיה רשע.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם מרויח תמיד מהשאלות של הרשע, ע"י זה 
שיש לו מקום חסרון, לבקש מה' שימלא משאלות לבו לטובה, היינו 
שיהיה טוב ולא יהיה רע. ותפלה כזאת, הנקראת, "תפלה מעומקא 
דליבא", מתקבלת תיכף למעלה, היות שזה נקרא, "תפלה דעני", 
%break
כמו שכתוב בזה"ק על הכתוב, "תפלה לעני כי יעטוף", שאומר, 
שתפילת העני מאחרת כל התפלות, היות שתפלתו מתקבל לפני כל 
התפלות.
%break
והטעם הוא צריך לומר כנ"ל, שאין זה מותרות אצלו, אלא פשוט הוא 
רוצה לחיות, ולא יהיה בחינת מת, כי רשעים בחייהם נקראים מתים. 
וזה הוא מה שכתוב, "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת".
%break
יש לפרש, שה' קרוב להושיע להם, לאלו שמבקשים שרוצים ללכת 
בדרך האמת, הנקראת, לשם שמים.
%break
כלומר שהם רואים שאין ביכולתם להתגבר על אהבה עצמית, ולעבוד 
בעמ"נ להשפיע, ומבקשים מה', שיתן להם עזרה, שיוכלו להתגבר על 
הגוף. 
%break
זאת אומרת, מה שהם מבקשים מה', הוא רק דבר אחד, שתהיה להם 
היכולת לעשות משהו לשם שמים, שיוכלו לומר בפה מלא, "ברוך 
אלוקינו שבראנו לכבודו", ולא לתועלת הגוף.
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל, "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה, אביו, 
ואמו. אביו נותן הלבן".
%break
לובן נקרא, קו ימין, שהוא בחינת לבן, כלומר שאין שם שום כתם 
ופגם אלא רק שלימות. אבל כנ"ל, השלימות היא מצד החשיבות. 
%break
פירוש, הגם שהוא רואה שיש לו חסרונות, ומאיפה הוא יודע זה, שיש 
לו חסרונות, זה באה מאמו, שנקרא, קו שמאל, כנ"ל, שהיא בחינת, 
שמאל דוחה, שהיא בחינת נוקבא בחינת חסרון.
%break
כשהוא מסתכל אל מצבו הרוחני, הוא רואה שאין כל הכוונות רצויות, 
כלומר שיהיו כולם להשפיע. אלא שהוא רואה, שאיך שהוא שקוע 
באהבה עצמית. 
%break
ויותר מזה, הוא רואה שאין מציאות בידי אדם לצאת משליטה הזו, 
אלא רק ה' יכול להוציא מהגלות, כמו שהיה בגאולת מצרים, שכתוב, 
"אני ה'". 
%break
ודרשו חז"ל, "אני ולא שליח", היינו כנ"ל, שרק הקב"ה יכול להוציא 
מתחת שעבוד של אהבה עצמית הנקראת, ארץ מצרים, כי ארץ 
מלשון, רצון. כלומר שהרצון לקבל, כל חשקו הוא למיצר הקדושה, 
שזה נקרא, ארץ מצרים.
%break
ומשום זה, זאת אומרת, לאחר שהתחיל בקו ימין, שהוא שלימות. ועל 
זה שה' נתן לו שלימות מצד החשיבות כנ"ל, בודאי הוא צריך להודות 
להלל להמלך, כמו שכתוב, "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך, 
%break
%page 465
וליתן שבח והודאה לשמך, אשרינו, מה טוב חלקינו, אשרינו כשאנו 
משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות", (לפני "קריאת 
שמע" דקורבנות).
%break
ואח"כ עוברים לקו שמאל, שנקרא, בחינת חסרון. כלומר שנקראת 
אמא בחינת נקבה, שהיא מראה על חסרונות. 
%break
כלומר שיעור האמיתי איך שהוא מלא דחיות מהרצון דלהשפיע, דהיינו 
שהוא רואה איך שכל פעם שהוא רוצה לתת כוונה דלהשפיע על 
המעשה, הגוף דוחה אותו, ואין בידו להתגבר עליו.
%break
ובמצב כזה יש מקום לתת תפלה שה' יעזור לו, שתהיה לו יכולת 
להתגבר. ואח"כ שוב חוזר לקו ימין. ואומר, שיש לו שלימות וזכיה 
גדולה, לכל הפחות מצד המעשה, 
%break
הגם שהשרות הזאת שהוא עושה להמלך, הוא מתוך כוונת אהבה 
עצמית, הנקרא, שלא לשמה, מכל מקום הוא חשוב לו מאוד השרות 
הזו, היות על כל פנים הוא משמש את המלך מצד המעשה.
%break
ולפי שהמלך חשוב אצלו כנ"ל, הוא יכול לשמוח עם משהו אחיזה שיש 
לו בקדושה. נמצא, שע"י קו שמאל הוא מקבל עכשיו מקום להתגבר 
בבחינת הימין, ולומר שהוא שמח בזה שיכול להחשיב את האחיזה 
הקטנה שבקדושה שיש לו. 
%break
כלומר שמטרם שבא לקו שמאל, היה חושב, שבאמת יש לו משהו 
שלימות, רק אין זה שלימות גמור, ממילא יש לי על מה להלל להמלך. 
%break
אבל עכשיו, שהקו שמאל נתן לו להבין איך שהוא מרוחק משלימות, 
נמצא, שעכשיו הוא צריך להיות עצוב ולא להיות בשמחה, מכל מקום 
הוא מתגבר ואומר, היות שהמלך הוא חשוב מאוד, אי לזאת, אפילו 
שיש לי קצת אחיזה ברוחניות, גם כן חשוב אצלי.
%break
ובהאמור יוצא, שהקו שמאל גורם לו תמיד להתבונן בגדלות וחשיבות 
ה', אחרת אין לו במה לשבח את המלך, כי אין לו שום דבר חשוב 
ברוחניות, שיהיה לו על מה לתת תודה. 
%break
ולכן הקו ימין גורם לו שהקו שמאל נעשה אצלו כל פעם גדול יותר. 
והקו שמאל גורם לו, שהקו ימין מוכרח להתגדל, וע"י זה הקוים 
מתגדלים, וכשהמה באים לשיעור מסוים, עד שיהא ברור את ב' קוין 
האלו, שהם בהפוכים זה מזה, אז הקב"ה נותן את הנשמה, 
%break
ואז הוא יוצא מהגלות, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעין אותו", כנ"ל 
בדברי הזה"ק, שנותנים לו נשמה, וזהו העזרה שהוא מקבל מהקב"ה.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו בענין מחצית השקל, מה זה מרמז לנו 
בעבודה, ויש לפרש, "כי תשא את ראש", כשהאדם רוצה שיהיה 
בחינת ראש בקדושה ולא זנב, כמו שאנו אומרים בליל ראש השנה, 
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". 
%break
שזנב נקרא, שהוא בפני עצמו אין לו שום דעה, אלא הוא נמשך אחר 
הרבים, ואין לו שום בקורת על מה שהוא עושה, כלומר שהוא רוצה 
להיות עצמאי, שהוא בעצמו יבין מהו מטרת מעשיו, שבודאי לאחר 
העבודה מקבלים שכר. 
%break
לאיזה שכר הוא מצפה שיקבל תמורת עבודתו. האם נכון מה ששמע 
מהמחנכים שלו, שבעת שהסבירו לו שכדאי לוותר על המנוחה, הן 
מנוחת הגוף והן מנוחת השכל, ולעסוק בתורה ומצות, שעל ידי זה 
הוא יקבל שכר, 
%break
למה זה שכר, הם נותנו לו הרבה דוגמאות של שכר שבודאי כדאי 
לתת יגיעה בכדי לזכות להשכר הזה. 
%break
או שיש שכר יותר גבוה ונעלה, מה שהם הראו לו דוגמאות של שכר, 
הוא רק לפי שהוא עדין מתחיל בעבודה, ומשום זה, אם יגידו לו שיש 
שכר יותר גבוה ממה שאומרו לו, 
%break
הוא לא יבין את טובו של שכר, זהו מפני קטנות דעתו, ולכן מוטל עליו 
עכשיו לעבור את הבקורת, ולראות אם באמת זה הוא השכר ששמע 
מהם, או שיש ללכת ולשאול, מהו באמת השכר הזה שהוא צריך 
לקבל תמורת עבודתו.
%break
ועוד יותר מזה הוא רוצה עכשיו לדעת, מהו באמת היגיעה מה שהוא 
צריך לתת, כלומר ומהו ענין היגיעה, היינו אם מספיק המעשה לבד, 
בזה שהוא מקיים תורה ומצות בבחינת המעשה לבד, או שצריכים גם 
כן כוונה, 
%break
%page 466
כלומר שאני צריך לדעת לשם מה אני עושה את המעשה, ולא מטעם 
שאני עושה אלו מעשים, מסיבת שאני רואה שיש אחרים שעושים, 
והם אנשים מבחירי עם, גם אני רוצה לעשות כמוהם. 
%break
אלא שאני רוצה לדעת אם יש אפשרות לדעת הכוונות של תורה 
ומצות, או שאין אף אחד בעולם שיהיה לו איזה מושג מהו תורה 
ומצות, יותר הבנה ויותר הרגשה מילדים קטנים בעת שהם נכנסים 
לעול תורה ומצות, 
%break
כלומר הגם שהילדים נעשים אח"כ גדולים, מפורסמים בגדלות 
התורה, אבל זה רק בבחינת נגלית התורה, זאת אומרת, שהם יודעים 
יותר, איך, ובאיזה אופן, צריכים להיות מעשים הנגלים, אבל בבחינת 
תורה ומצות בעצם גדלותה, אין הם מוסיפים כלום.
%break
שפירוש הדבר הוא, שכל הגדלות הוא רק בבחינת חיצוניות התורה 
ומצות, אבל שיהיה משהו פנימיות, אין אף אחד בעולם שיהיה לו איזה 
מושג.
%break
או שכן יש אנשים שנתווספו להם בענין תורה מצות מבחינת הפנימיות 
שיש בה. והוא רוצה לדעת את פנימיותה, כלומר מה שיש בכל מצות 
מצוה איזה כוונה מיוחדת, 
%break
והיות שהוא שמע או ראה מה שכתוב בזהר הקדוש (מובא בהסולם 
חלק א' דף רמ"ב), וזה לשונו, המצות שבתורה נקרא בלשון הזהר 
בשם, תרי"ג פקודין, ונקרא אמנם גם בשם, תרי"ג עיטין, 
%break
וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה 
אל הדבר נקרא, אחור ובחינת השגת הדבר נקרא, פנים. ועל דרך זה 
יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע, 
%break
כמו שכתבו חז"ל (שבת פ"ח), "עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא 
עושי והדר לשמוע, נקראים המצות בשם, תרי"ג עיטין והן בחינת 
אחור, וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינת 
פקודין, והוא מלשון פקדון, 
%break
כי יש תרי"ג מצות אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, 
שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף".
%break
ובזה יש לפרש, "כי תשא את ראש בני ישראל". כלומר כשאתה 
תתעורר להיות בחינת ראש, ולא זנב, כנ"ל, בני ישראל שירצה להבין 
מהו ישר-אל לפקדיהם, פירושו, את המצות בבחינת פקודין. כנ"ל, 
"ונתנו איש כופר נפשו בפקוד אותם". 
%break
שענין פקד, הוא בחינת חשבון ומנין לדעת כמה הוא מבין בענין כוונת 
תורה ומצות, ואת השיעור שהוא מתקרב לה' על ידי קיום תורה 
ומצות. 
%break
ואז הוא יכול לבוא חס ושלום לידי יאוש, ולברוח מהמלחמה, שזה 
נקרא, בחינת נגף, ולתקן זה, ברכו את ישראל בתחילה, ואח"כ 
חוזרים ומבורכים את ישראל בסוף פעם שנית, ולא היה בהם נגף. 
%break
כמו שכתוב (תשא דף א' ובהסולם אות ב'), וזה לשונו, "בוא וראה הרי 
העמידו שאין ברכה עליונה שורה על מה שנמנה, ונמצא, שתחילה 
מבורכים את ישראל בעת קבלת הכופר, ואח"כ חוזרים ומברכים את 
ישראל".
%break
(ובאות ג') שואל, למה עולה נגף בסיבת מנין, ומשיב, אלא משום 
שהברכה אינו שורה בדבר שבמנין, וכיון שנסתלק הברכה, שורה עליו 
הסטרא אחרא. ויש להבין, מדוע אין הברכה שורה על דבר שבמנין, 
%break
ולפי מה שהסברנו לעיל, כי ברוך מתדבק בברוך, ומשום זה כשהאדם 
מתחיל להכנס בקו שמאל, לעשות בקורת על עצמו, אם הוא כבר מבין 
הכל עם הדעת שלו, היינו אם הוא כבר מרגיש שהוא הולך קדימה 
בעבודה.
%break
ואם באמת יש לו אמונה ובטחון שה' יעזור שכן יזכה לבחינת רוחניות, 
ולא ישאר בשפלותו, ובעת הבקורת באים לו מחשבות וחשבונות 
הפוכים ממה שהוא היה רוצה לראות, היינו בעת שמתחיל לחשוב את 
הכדאיות העבודה שהוא השקיע, בכדי שיזכה למשהו רוחניות, 
%break
ואם הוא הולך על דרך האמת, אז הוא מסוגל לראות יותר האמת 
משאר אנשים, ורואה אז את מצבו האמיתי, איך שהוא באמת רחוק 
מקדושה, 
%break
ומתחיל לחשוב על בחינת "תוהה על הראשונות", כלומר שהשקיע 
עבודה בחנם, כי הוא רואה עכשיו לפי שכלו, שחבל לבזבז זמן בחנם.
%break
%page 467
זאת אומרת, היות שמטרם שהתחיל ללכת בדרך האמת, היה לו 
מחשבות יותר טובות על רוחניות, ולא היה לו כל כך מגושם, 
שפירושו, שלא הרגיש כל כך טעם טוב בדברים גשמיים, 
%break
מה שאין כן עתה כשהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא קבל יותר תאוה 
לתאוות גשמיות, מסיבת שהוא מרגיש בהם יותר טעם של תענוג. 
%break
נמצא, לפי החשבון זה, הוא תוהה על הראשונות, היינו כי יש לו עכשיו 
חרטה גדולה על עבודה זו של עתה, הנקרא להשפיע, מכלל עבודה 
הקודמת יצא, היינו שהיה לו סיפוק מהמעשה, והיה מרגיש שהוא 
שלם בתכלית הפשיטות, 
%break
כי ידע שעיקר הוא המעשה, ועל הכוונה לא צריכים לחשוב, ויש לו 
סיוע מאמר חז"ל שאמרו, "כי לא מדרש עיקר אלא המעשה", 
ובבחינת המעשה הוא היה בשלימות, וממילא היה עושה הכל 
בשמחה, כי היה מרגיש בעצמו שהוא איש שלם, 
%break
ואם הקב"ה ירצה להעניש אותו, הוא מבין שיכול להיות שמגיע לו 
עונש, מטעם שלא השקיע הרבה כוחות במצות "הוכח תוכיח אמתך", 
שאמרו חז"ל, "וכל שיש בידו למחות ואינו מוחה, נענש עליו", (שבת 
נ"ד), ורק בזה הוא מרגיש שנתעצל במצוה זו.
%break
וכך היה חושב תמיד, מה שאין כן עכשיו שהתחיל לעבוד על דרך 
בעמ"נ להשפיע, הוא רואה עכשיו את הרע שיש בו עכשיו יותר 
מתמיד, ולפי זה, מה לו עוד להמשיך בדרך זה, 
%break
ומשום זה הוא נמצא עתה בבחינת ארור, "ואין ארור מתדבק בברוך", 
נמצא, שהוא עכשיו בחינת מת, מטעם שהוא נפרד מחיי החיים, וזה 
בחינת מיתה כנ"ל, הנקרא, נגף.
%break
ובזה יש לפרש את הסיבה, שדבר שבמנין, אינו שורה שם ברכה, 
"וכיון שנסתלק הברכה, שורה עליו הסטרא אחרא, והוא יכול להזיק". 
כי דבר שבמנין נקרא, מה שהאדם מתחיל לספור את הרווחים מה 
שהרויח ברוחניות, אז הוא רואה להיפך, 
%break
ומרגיש עצמו שיש לו רק הפסדות, כנ"ל שהסטרא אחרא מביא לו 
תמיד הוכחות, שיותר כדאי לו שיברח מהמערכה, חבל על כל יום 
שהוא השקיע בו כוחות בחנם, כי לא בשבילו הדרך הזה. 
%break
נמצא לפי זה, שאין האדם מסוגל לעשות משהו על דרך הנכונה. 
נמצא, שבקו שמאל הנקרא, מנין, יש סכנה של מיתה, כנ"ל.
%break
ואם ללכת בקו אחד, כלומר ללכת בדרך שהיה הולך מטרם שבחר 
לעצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, שהיה יודע שלא צריכים רק מעשים 
בלי כוונות, כי לא דורשים מלמעלה מכל אדם שיעבוד עם כוונות, אלא 
אם הוא יכול לקיים מעשה המצות, 
%break
זהו ממש שלימות עבורו, ואין עליו לחשוב על כוונות. אבל מזה לא 
יבוא אף פעם להאמת, כי האמת הוא, שכל מעשה צריך להיות לשם 
שמים.
%break
וכמו כן במצב של מנין, שהולך לעשות חשבון, אם הוא הרויח 
מהיגיעה שנתן בעבודת ה' עד עכשיו, ורוצה לראות את האמת, יש 
כאן סכנה גדולה, 
%break
כי בעת שהוא רואה שאין לו התקדמות בעבודה, אז יכול לבוא לידי 
נסיגה מהעבודה, ויבוא לידי מצב הנקרא, תוהה על הראשונות.
%break
ומשום זה אומר הזהר הקדוש, ששם היה תיקון, "כי לא עשו חשבון 
עד שנתקבץ כל הכופר ההוא, והוא עלה לחשבון, ונמצא שמתחילה 
מברכים את ישראל בעת קבלת הכופר, ואח"כ חוזרים ומברכים את 
ישראל, ונמצא, שישראל נתברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם נגף".
%break
ובהאמור בדברי הזהר הקדוש, נבין את העצה שיש לנו לתת בעת 
שרוצים ללכת בדרך לזכות לדביקות ה', ולפי הכלל, שאין אור בלי כלי, 
מטעם שאין מילוי בלי חסרון, 
%break
וחסרון נקרא, צורך, והצורך צריך להיות מעומק הלב, שירגיש את 
הדבר שחסר לו בבחינת הכרחיות ולא מטעם מותרות, ובזמן שהאדם 
מרגיש חסרון, הוא בבחינת ארור, ואין ארור מתדבק בברוך, 
%break
ולהיות בבחינת ברוך, האדם מרגיש שיש לו שלימות, ואין לו שום 
חסרון, אחרת לא נקרא, שלם. ואם בשלימות ואין לו חסרון, נמצא, 
שאין לו צורך, הנקרא, כלי, שה' ימלא את הצורך שלו.
%break
%page 468
ועל זה באה התשובה, שהיו מברכים את ישראל לפני המנין ולאחר 
המנין, ומשום זה כבר לא היה מקום שיהיה נגף בישראל. וענינו הוא, 
שענין ברכה, פירושו, שסדר כניסת האדם לעבודה הוא מתחיל בימין, 
%break
היינו שהוא צריך להחשיב את ענין השרות שנותן לה', בזה שהוא 
מקיים מצות ה', ולפי מה דמשעיר בלבו את גדלות ה', בשיעור הזה 
הוא שש ושמח בזה שזכה לעשות את אשר צוה ה', 
%break
וענין זה, לכבד את הגדול, זה יש בטבע שלנו, שאנו רואים שלכבוד 
גדול יחשב, אם יש למי שהוא איזה גדול הדור שמקובל בעיני הבריות 
לאדם חשוב, כולם רוצים לשמש אותו, כידוע. אבל ענין השביעות רצון 
בשימוש, תלוי בגדלות וחשיבות שהעולם מעריצים את הגדול הזה, 
%break
ולפי זה יוצא, בזמן שהאדם מרגיש ומצייר לעצמו, שהוא משמש את 
ה', הוא מרגיש עצמו לברוך, ואז בא הכלל, שברוך מתדבק בברוך.
%break
נמצא, שבמצב הזה האדם מרגיש עצמו למאושר בעולם, ואז הזמן 
שאדם צריך להודות לה', בזה שנתן לו קצת שרות ששרת אותו. 
%break
נמצא, שבמצב הזה הוא דבק בה' מטעם שיש בו ענין של שמחה, כמו 
שאמרו חז"ל, "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה". 
%break
אבל יחד עם זה, אין לו עוד כלי שיהיה לו חסרון שה' יקרב אותו 
באמת, היינו שכל כוונתו יהיה אך ורק להשפיע, הנקרא, לשמה, ובכדי 
להגיע לשמה, האדם צריך לראות שיהיה לו רצון וצורך, ובקו ימין 
שהוא מרגיש שלימות, אין מקום לחסרון.
%break
אי לזאת, הוא צריך לעבור לקו שמאל הנקרא, מנין וחשבון, לראות 
בעיני השכל שלו אם באמת הוא רוצה להיות עובד ה', ולא עובד את 
עצמו, כלומר כל מה שהוא עושה, אין לו מחשבה אחרת אלא לתועלת 
עצמו, אז הוא רואה את האמת, 
%break
כנ"ל, שמאל דוחה, שהוא רואה איך שאין ביכולתו לעשות שום דבר 
לשם שמים, ולפי ערך שהרגיש שלימות בימין, והיה מרגיש את עצמו 
בטוב, והיה שש ושמח בזה שהוא משרת את ה', בשיעור זה הוא 
מרגיש עצמו ברע, כשרואה שהוא במצב התרחקות מעבודת ה', 
%break
זאת אומרת, שעכשיו הכל שחור, עד שאין הוא רואה מקום תקוה 
לצאת משליטה זו, אז יש לו מקום לתפלה, ואז הוא במצב שנקרא, 
ארור, ונקרא, מת ונקרא, רשע, שהרי הוא רואה שאין הוא מסוגל 
לעבוד לתועלת ה'.
%break
ובכדי שלא יהיה נגף כנ"ל, כי בדבר שבמנין, אין צדיק בארץ אשר 
יעשה טוב ולא יחטא, הוא מוציא תמיד חסרונות, הוא מוכרח לעבור 
לקו ימין, ואז הוא צריך להתגברות יתירה בגדלות ה', שיהיה אז יכולת 
בידו לומר, שאני שמח בזה שיש לו קצת אחיזה בעבודת ה', 
%break
היות שזה דבר חשוב מאוד לשמש את המלך, ומשום זה אפילו שהיא 
אחיזה קטנה ביותר, מכל מקום מצד החשיבות, אצלי לדבר גדול 
יחשב, וזהו שנעשה עכשיו את האחיזה בקדושה יותר קטנה, הוא 
מצד הקו שמאל, שראה איך שהוא בתכלית השפלות, 
%break
ולכן קשה לו עכשיו לומר ההיפך, שיש לו שלימות, אלא האמת הוא, 
בזה שאומר שיש לו שלימות הוא רק מטעם החשיבות של גדלות 
המלך, ולפי הכלל, כל דבר שהוא חשוב ביותר באיכות, אפילו כמות 
קטנה מהאיכות המשובח, חשוב יותר מכמות גדולה מאיכות קטנה.
%break
נמצא לפי זה, שכל פעם הוא מוכרח להגדיל הימין מבחינת למעלה 
מהדעת, ולומר תמיד, שעד כמה שהוא משער גדלות וחשיבות ה', 
%break
ושכדאי לומר, תודה רבה, על כמות קטנה, הוא צריך עוד יותר להלל 
ולשבח את המלך בזה שנתן לו קצת שירות לשרת אותו. כמו שכתוב 
(בנשמת כל חי), "אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו".
%break
נמצא, שעל ידי זה שחוזר לקו ימין, ששם העבודה בבחינת השלימות, 
הנקרא, בחינת ברוך, ואח"כ חוזר עוד פעם לבחינת מנין וחשבון, 
ואח"כ חזרה למעלה מהדעת, ששם אין מקום לחשבון בבחינת השכל. 
%break
זה נקרא, שהיה ברכה לפני המנין וברכה לאחר המנין, וזהו תיקון 
שלא יהיה בהם נגף, שהוא לא ישאר בבחינת השפלות, ויבוא לידי 
יאוש ויברח מהמערכה לעולמים.
%break
%page 469
וזה ענין "מחצית השקל בשקל הקודש", שפירושו שהעבודת הקודש 
שישקול את העבודה, שיתן מחצית העבודה הנקרא בחינת ימין, 
שהוא בחינת ברוך - כופר לה', שיגיד שעכשיו אני עובד כולו לה', 
%break
ואין בי שום חסרון, וממילא אני יכול לתת שבח והודיה לה', ואני 
מרגיש עצמי, לברוך הדבוק בברוך. וזה הכופר שלא ישאר בשפלות 
של השמאל, הנקרא, בחינת ארור, ובחינת פירוד מה'.
%break
ומחצית עבודה השניה יהיה בבחינת שמאל, וזה באופן כמו שהזהר 
הקדוש אומר, שצריך להיות ברכה לפני המנין, היינו מטרם שהולך 
בקו שמאל הנקרא, מנין, הוא צריך להיות בבחינת ימין הנקרא, ברוך. 
%break
ולאח"כ חוזר חלילה, וממילא לא יהיה נגף בפקוד אותם, היינו בזמן 
שירצה לזכות שהמצות יהיה לו בבחינת תרי"ג פקודין, כנ"ל. וזה 
שכתוב, "העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט ממחצית השקל".
%break
עשיר נקרא, בחינת ימין, שהולך בדרך השלימות ולא חסר לו שום 
דבר, אלא כמה שיש לו הוא שש ושמח, לכן נקרא, עשיר, לא ירבה 
ממחצית השקל, היינו שלא ילך בדרך הימין כל הזמן, אלא כנ"ל, 
שצריך לעבור לבחינת שמאל הנקרא, מנין וחשבון. 
%break
והדל לא ימעיט, דל נקרא, שאין לו שום דבר, כי בזמן שמתחיל למנות 
ולעשות חשבון על עבודתו, אם הוא לתועלת ה' או לתועלת עצמו, אז 
הוא רואה איך שאין לו שום דבר שיהיה בידו לומר, שהוא עושה זה 
לשם שמים, 
%break
לכן נקרא, דל, לא ימעיט הרבה יותר ממחצית, היינו שצריך לעבור 
לבחינת ימין, שהוא בחינת ברכה ושלמות. אלא שהעבודה צריך 
להיות מאוזן, שיהיה ב' קוים אלו שוים, בכדי שכל אחד מהם מגדיל 
את השני.
%break
וזה שכתוב, "לכפר על נפשותיכם", שדוקא על ידי ב' אלו שהם 
הפוכים זה לזה, תצא הכפרה, שהנפש תצא משליטת הגלות, 
שהאומות העולם שולטים על ישראל עם הכח של אהבה עצמית, ועל 
ידי זה יזכו לבחינת ראש דקדושה, ולא יהיו בחינת זנב, כנ"ל.
%break
וזה שכתוב, "ג' שותפים יש באדם, אביו מזריע לובן", היינו מצד ימין 
הנקרא, אביו, זכר, שזכר נקרא, שלימות, ושלימות נקרא, לבן בלי 
שום לכלוך, ואמא הנקראת נוקבא, מזרעת אודם, שכאן רואים שהוא 
מקום סכנה וצריכים לתקן, 
%break
ואח"כ הקב"ה נותן נשמה, היות שמב' קוים הנ"ל יצא כלי הראוי 
שישפע שם שפע, שאז יכולים לומר שהוא נקרא, הבא לטהר, וזהו 
לאחר שהוא הולך על ב' קוים הנ"ל, ואח"כ "מסייעין אותו בנשמתא 
קדישא".
%break
%page 470
%H מדוע חג המצות נקרא "פסח"
%break
העולם מקשים, מדוע יום טוב, המכונה בתורה "חג המצות", אנו קורין 
אותו "פסח" (קדושת לוי, בא). תירוץ, משום שכתוב "אני לדודי ודודי 
לי", היינו שאנו מספרים שבחו של הקב"ה, והקב"ה מספר שבח 
ישראל. 
%break
ולזה בתורה נקרא, יום טוב זה בשם "חג המצות", כביכול ה' מספר 
שבח ישראל, היינו שישראל ואנו קורין היום טוב בשם "פסח", כמו 
שכתוב "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל 
במצרים, בנגפו את המצרים, ואת בתינו הציל".
%break
וכעין זה אנו מוצאים במלחמת מדין (מטות שני) "וידבר ה' אל משה 
לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, וידבר משה על העם 
לאמור, החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' 
במדין". 
%break
יש להבין, מדוע ה' אמר למשה, שמלחמת מדין היא נקמת בני 
ישראל, ומשה אמר להעם להיפך, ממה שאמר לו ה'. 
%break
והוא אמר, שמלחמת מדין היא נקמת ה'. וגם זה יש לתרץ באותו 
אופן, שה' דיבר בשבח ישראל, שהוא נקמת בני ישראל, ומשה דיבר 
לישראל בשבח הקב"ה. ומשום זה שינה את הלשון ממה שאמר לו ה'.
%break
אולם גם זה יש להבין, מהו הפירוש שהקב"ה מדבר בשבח ישראל, 
ועם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. וכי אנו מדברים מבני אדם, 
שהם בשר ודם, שכל אחד נותן כבוד להשני, וכי יעלה על דעתך, 
שהקב"ה צריך שיכבדו אותו. 
%break
וכבר אמרתי על זה משל, לאדם שנכנס ללול של תרנגולים, והיות 
ששמע מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ג ע"א) רבי יוחנן קרי למאניה 
מכבדותו (כלומר, כשאדם מתלבש בבדים נאים, מכבדים אותו). 
%break
ומשום זה, כיון שהוא רוצה שהתרנגולים יכבדוהו, לכן הוא לובש 
לבושים יקרים. ובטח שמי שרואה אותו, שהוא עושה כך, יצחקו ממנו. 
וכי איזה כבוד יכולים לקבל מתרנגולים.
%break
ולפי זה, איך אנו יכולים לומר, שהבורא רוצה שאנו נכבד אותו ונדבר 
בשבחו. ובטח הקב"ה אינו דומה אפילו להמשל שלנו, כי המרחק שיש 
בין אדם לתרנגול הוא רק מדרגה אחת, שהתרנגולים נקראים בעלי חי 
ואנו נקראים בחינת מדבר, אבל הכל גשמיות. 
%break
אבל איזה מרחק יש בינינו לבין הבורא, שיהיה אפשרות לומר, 
שהבורא מתפעל מהשבח שלנו, שבשביל זה משה רבנו עליו השלום 
שינה את לשון הבורא, שאמר "נקום נקמת בני ישראל" ואמר 
"לישראל נקמת ה'".
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, כמו שאמרו חז"ל, 
שהיא להטיב לנבראיו. ובכדי שההטבה מה שהוא רוצה לתת 
לנבראים, תהיה בה שלימות, כלומר שלא תהיה בה בחינת בושה, 
נעשה תיקון, המכונה "העלם והסתר", 
%break
שבזמן שהאדם עוד לא מסוגל לעשות את כל המעשים בעמ"נ 
להשפיע, ורק בזמן שהוא מתקן מעשיו, ויוצא מאהבה עצמית, בשיעור 
הזה יוצא מהחושך ונכנס להאור, שזה נקרא שיוצא מאפילה לאורה, 
%break
כי אז כל קבלותיו הן רק משום שרוצה להשפיע תענוג להבורא, בזה 
שהוא עוזר לו, שיוכל להוציא לאור את מטרתו, שהוא הטבה בלי שום 
חסרונות, היינו מתנה בלי שום בושה בעת קבלת התענוג מהבורא.
%break
ובזה נבין מה שהבורא מדבר בשבח ישראל. כלומר, שהבורא רוצה 
להטיב לנבראיו, לכן הוא מדבר בשבח ישראל, שהכוונה היא להטיב 
לישראל. ומזה נברא רצון לקבל בהנבראים, שרוצים לקבל בעמ"נ 
לקבל, 
%break
שזה נקרא שרוצים לקבל מטעם אהבה עצמית, היות שהרצון לקבל, 
שהבורא ברא בנבראים, הם משתוקקים לקבל טוב, בכדי להרגיע את 
מחסורם, מה שההשתוקקות גורמת להם. זהו הסיבה שמקבלים. וזה 
מכונה "עמ"נ לקבל".
%break
%page 471
אבל מזה נמשך בחינת פירוד, מטעם שינוי הצורה, כידוע. ומשום זה 
עם ישראל מקבלים עליהם בחינת צמצום, שלא יקבלו טוב ועונג אף 
על פי שמתחשק להם, מכל מקום לא רוצים לקבל, אלא אם יודעים 
שיכולים לכוון קבלת התענוג בעמ"נ להשפיע. 
%break
זאת אומרת, היות שרצונו יתברך הוא שרוצה לתת, ומשום זה הם 
מקבלים את הטוב. אבל מטעם תועלת עצמם הם מוותרים על 
התענוגים. נמצא, שעם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. 
%break
כלומר, על רצונם של עצמם הם מוותרים, וכל ענינם הוא בשבח 
המלך, היינו מה שהמלך רוצה, הם מקיימים.
%break
ומשום זה משה שינה במה שאמר הקב"ה "נקום נקמת ישראל", כי 
הקב"ה מה שאומר שישראל יעשו, הוא רק לטובת ישראל. אולם משה 
שינה במה שאמר לו הקב"ה. 
%break
וזה לא נקרא, שינה מהמטרה להטיב לנבראיו, אלא שסיבת ה"שינה" 
היתה גם כן להטיב. וגם שלא מטעם, שאי אפשר שיהיה טובה לעם 
ישראל, שיקבלו טוב ועונג, אם אין הם מכוונים במעשיהם אך ורק 
לטובת ה', 
%break
שזה נקרא, שכל מה שהם עושים הוא מטעם שבח ה', היינו מטעם 
יראת הרוממות, שהוא משום גדלות וחשיבות המלך.
%break
אבל יש להבין ענין מה שמכנים שבח של ה' בשם "פסח", על שם 
שפסח הקב"ה. וכמו כן כתוב "ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'". 
%break
ופירש רש"י, הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג, והפסיחה 
שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, 
וישראל אמצעי נמלט.
%break
ויש להבין ענין הקפיצה והפסיחה בדרך עבודה. ידוע, שעיקר עבודה 
שלנו היא להגיע לידי דביקות בה', שהוא השתוות הצורה, שע"י זה 
מקבלים כלים שיהיו מתאימים לקבלת השפע. וידוע שהכלים שלנו 
באים משבירת הכלים. 
%break
"שבירת הכלים" נקרא, שרוצים לשמש עם הכלי קבלה בעמ"נ לקבל, 
וזהו בחינת פירוד מה', שהיה בעולמות עליונים. וגם ע"י חטא דעץ 
הדעת, שנפלו הכלים לתוך הקליפות, ואנו צריכים להעלותם משום 
שאנו באים מהכלים שלהם. 
%break
וע"י זה שאנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו, הבאים משם בעמ"נ 
להשפיע, ע"י זה נתקנו כל פעם חלק מהכלים האלו, הנמצאים 
בקליפות, ומעלים אותם להקדושה, ע"י זה שאנו רוצים לשמש רק עם 
הכוונה בעמ"נ להשפיע נחת רוח להקב"ה.
%break
ובכל פעם ופעם שבכל יום ויום, לאט לאט מתבררים חלקים 
מהקליפות, הנקראים "מקבל בעמ"נ לקבל". ומתקנים אותם, שיוכלו 
לשמש עמהם בעמ"נ להשפיע. 
%break
והסדר הוא, שמעלים איזה חלק להקדושה, ואח"כ שוב יורדים למצב 
של קבלה, ושוכחים אפילו שיש ענין של השפעה. אבל אח"כ שוב 
האדם מקבל עליה, ושוב לוקח את חלק של הרצון לקבל שבו, ומתגבר 
עליו, ושוב מתקן אותו בעמ"נ להשפיע. 
%break
וחוזר חלילה כל פעם, עד שמקבל שיעור מסויים של קבלה, שקבל 
תיקון דהשפעה, שבשיעור הזה יהיה מקום להכנס בתוכו שפע עליון. 
והכלי הזה נעשה ע"י זה שמצטרפות כל העליות, שהיה לו, לכלי אחד, 
כמו שכתוב "פרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (סוטה ח').
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו על ענין פסח, שאמרו חז"ל, "אשר דילג 
ופסח ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט". זאת אומרת, כל ירידה 
נקראת "מצרי", שפירושו, שמקבל הכל עבור אהבה עצמית. 
%break
וישראל באמצע, היינו עליה, שהתגבר ועשה עכשיו הכל בעל מנת 
להשפיע ולא לתועלת עצמו. מצב הזה נקרא "ישראל". 
%break
אולם אח"כ עוד הפעם הוא יורד. נמצא, שעוד הפעם הוא יורד לבחינת 
"מצרי". וכן חוזר חלילה. וישראל נמלט, היינו שנמלט מהמצריים ונכנס 
לבחינת ישראל.
%break
ובכדי שיהיה לאדם כלי שלם, שיהיה מוכשר לקבל בתוכו שפע עליון, 
הקב"ה פוסח ממצרי למצרי, כלומר שהוא מקבל בחשבון רק את 
בחינת ישראל שיש בין מצרי למצרי, ומצרף אותם לחשבון גדול. 
%break
וזה דומה כאילו אין שום הפסק בין ישראל לישראל. ודילג את המצרי, 
יהיה פירוש, כמו שאין המצרי במציאות, ומשום זה כל הישראלים 
מצטרפין לחשבון גדול, עד שיהיה לו כלי שלם.
%break
%page 472
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב על שם, שפסח על בתי בני ישראל ורק 
המצרים נהרגו. וכמו שמפרש רש"י, שפסח, היינו שקופץ ממצרי 
למצרי וישראל אמצעי נמלט, שהכוונה, שכל המצרים נהרגו, ורק כל 
הישראלים שהיו באמצע בין מצרי למצרי, נשארו בחיים, 
%break
יהיה הפשט, שכל הירידות שהיו בין העליות, נמחקו. וממילא לא 
נשאר רק עליות. וזה יוצא לנו, כאילו אף פעם לא היה להם ירידות, 
כיון שנמחקו, שזה יהיה פירושו שהמצרים נהרגו. 
%break
ויש עכשיו מקום, שכל עליות שהיו להם, נתחברו, והיו למצב אחד. 
שיש הרבה בחינות של רצון לקבל שנתקן בעמ"נ להשפיע, וממילא 
היה כלי אחת שלימה לקבלת אור הגאולה, הנקרא "יציאת מצרים", 
%break
שיצאו לחירות מגלות מצרים, שהיו משועבדים לאהבה עצמית, 
הנקרא "קליפת מצרים", כמו שכתוב "ויוצא את עמו ישראל מתוכם 
לחירות עולם".
%break
מה שאין כן אם הירידות היו נשארות, כבר יש הפסק בין עליה לעליה 
על ידי הירידה, שישנו באמצע. אמנם כשהירידות נעלמו מן האופק, 
יש להסתכל רק על העליות, ואז כבר יש מקום לדבר מן כלי, שיהיה 
מוכשר לקבל את אור הגאולה.
%break
אי משום זה יש לנו ללמוד, שאין להאדם להסתכל על הירידות, מה 
שהוא נופל תמיד ממצבו הרוחני, אלא יש לו להסתכל על העליות. ולכן 
כשהוא רואה, שנמצא במצב של שפלות, אסור לו להתייאש, אלא עליו 
מוטל להתגבר למעלה מהדעת, ושוב לעלות. 
%break
ואין לו להסתכל על העבר, ולומר, היות שעד עכשיו חשבתי תמיד, 
שאני כבר הגעתי לידי הבנה, שלא כדאי להסתכל על אהבה עצמית, 
מכל מקום הוא רואה, שתיכף הוא מקבל ירידה. 
%break
אם כן האדם שואל, מהו התועלת, שכל פעם אני עולה, אם אני מוכרח 
שוב ליפול, ומה אני מרויח בזה.
%break
על זה באה התשובה "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל 
ה'", היינו שהיתה אתערותא דלתתא, אז הרג ה' את המצרים, וממילא 
נשארו הישראלים והצטרפו לחשבון גדול, שכל העליות שהיו להם זה 
אחר זה, ומשום זה היה להם כלי גדול, לקבל לתוכם השפע.
%break
ובהאמור יוצא, ששום מעשה טוב שיש להאדם אינו הולך לאיבוד. 
ומשום זה אין לומר מה מועיל לי העליות, באם תיכף אני מאבד אותם. 
זה נכון, אם היה בידו להחזיק אותם מכאן ולהבא ולא לרדת. ועל זה 
נאמר "מי יעלה בהר ה'". זהו בחינה אחת. 
%break
ובחינת שניה היא "ומי יקום במקום קדשו". על זה באה התשובה "נקי 
כפים ובר לבב", שפירוש, מי שכבר זכה לידים נקיות, ואין בו אהבה 
עצמית, אלא כל כוונתו הוא רק להשפיע, ו"בר לבב" פירושו שלבו הוא 
עם ה', שהאמונה קבועה בלבו, 
%break
אלו אנשים אין להם ירידה במדרגת השפלות, אלא בהם נוהג עליות 
וירידות הכל במדרגות הרוחניות. היות שיש להשיג מדרגות שלמות, 
הנקראים "נרנח"י דנפש" ו"נרנח"י דרוח". 
%break
נמצא, שהעליות שלהם והירידות שלהם הכל הוא בהיכל המלך, ולא 
חס ושלום מחוץ להיכל המלך, אבל לא שזורקים אותם למטה למקום 
חושך וצלמות.
%break
אולם יחד עם זה צריכים לדעת כנ"ל, ששום עליה לא הולכת לאיבוד, 
אלא "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". אי לזאת, האדם צריך 
להיות בשמחה, בזמן שמרגיש שהרוחניות יש לו חן בעיניו, 
%break
ומצפה להתקרב לה' עד כמה שאפשר, ולזכיה גדולה תחשב בזה 
שפתאום באה לו התעוררות מלמעלה, ומתחיל להסתכל על אהבה 
עצמית כדבר מאוס, שלא כדאי לחיות בשביל זה, ורק לרוחניות הוא 
מתחיל להשתוקק.
%break
אבל האדם צריך לדעת, שאל יגיד "מתי שיהיה לי התעוררות 
מלמעלה, אז אני אתחיל לעבוד בעבודת הקודש". אלא זה שהאדם 
זוכר, שיש רוחניות, ואפילו שאין לו חשק לזה, כבר על זה הוא צריך 
לתת תודה לה', עבור זה שהוא יודע שיש רוחניות בעולם, 
%break
%page 473
והגם שאין לו חשק לעבודה. וזה דומה למלך גדול, שבא לעיר ולא 
מספרים לכל האנשים, אלא רק לקומץ אנשים סיפרו, וגם לא לכולם 
נתנו רשות להיכנס אלא ליחידים, וגם צריכים השתדלות גדולה בין 
השרים, שיהיה להם רשיון ליכנס.
%break
ולאדם הזה נתנו רק ידיעה שהמלך בא, אבל רשות כניסה לא נתנו לו. 
איך האדם הזה נותן תודה, לאלו שהודיעו לו. כמו כן כאן, שיש לו 
ידיעה, שיש מלך בעולם, אבל הוא עוד לא קבל רשות להכנס ולשמש 
את המלך. 
%break
היינו, שיודע ומאמין בשיעור מה, שיש בורא עולם, אבל לעזוב את 
עבודה שלו ולעבוד לטובת המלך עוד לא קבל רשות מלמעלה, כלומר 
מלמעלה לא קבל רצון לעזוב את צרכי גשמיים ולעסוק ברוחניות. 
%break
האדם הזה הוא צריך לשמוח עם הידיעה הזאת, היינו שיש קצת 
אמונה בה'. ואם האדם מחשיב את הידיעה הזאת, אף על פי שלא 
יכול להתגבר ולעסוק בעבודת ה', מכל מקום השמחה מזה שנזכר 
עכשיו, שיש מלך בעולם, 
%break
יש בכוחו להרים אותו משפלותו ולהכניס אותו לעבודה, ולהיות לו רצון 
להתגבר על הגוף שלו. וזה דוקא אם האדם משים לבו ומחשיב את 
הידיעה הזו.
%break
וזה נמשך מהשורש, מה שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך 
שמחה של מצוה" (שבת ל'). זאת אומרת, מהשמחה שיש לו בעת 
עשיית המצוה, זה גורם לו דביקות עם הבורא, כנ"ל "ברוך מתדבק 
בברוך". כי שמחה היא תוצאה משלימות. 
%break
והיות שהוא מעריך את הנותן, את חשיבותו וגדלותו, ויש כלל, באם 
הנותן מתנה הוא אדם חשוב, אפילו שהוא נותן דבר קטן, גם זה לדבר 
גדול יחשב. 
%break
ומשום זה מהידיעה, שהוא מאמין שהודיעו לו מלמעלה שהמלך נמצא 
בעיר, הגם שלא נתנו לו רשות ליכנס ולשוחח עם המלך, מכל מקום 
על ידי זה שרואים שהוא מחשיב את ידיעת מציאות המלך, תיכף 
נותנים לו רשות לכנס ולשרת המלך, 
%break
כי רואים שהוא מחשיב את המלך, כבר מתחשבים עמו ונותנים לו כח 
להתגבר על המחשבות ורצונות הגוף.
%break
לפי זה יכולים לומר בזכות השמחה. כלומר, מהשמחה שהוא מתפעל 
מחשיבות המלך, נותנים לו מלמעלה הארה, ששורה על הכלי של 
שמחה, שהוא נתן מלמטה, 
%break
מבחינת אתערותא דלתתא, זה גרם אתערותא דלעילא, שנותנים לו 
רשות, כלומר נתנו לו רצון וחשק להתגבר על המחשבות של הגוף.
%break
ובהאמור יוצא, שענין "פסח" נקרא על שם שהקב"ה דילג את בתי 
ישראל, ונשארו כל ישראל וישראל בחיים. כידוע שאין העדר 
ברוחניות, 
%break
כי בחינה הכי קטנה שבישראל נשארה בחיים, ושום דבר אינו הולך 
לאיבוד. ומשום זה שהקב"ה הציל את ישראל, נקרא יום טוב זה בשם 
"פסח", על שם מעשיו של הקב"ה.
%break
ומה ששאלנו בענין השבח, איך שייך לומר, שה' רוצה שישבחו אותו, 
וכי הוא מתפעל מהשבח של בשר ודם. על זה יש להשיב ב' תשובות:
%break
א. מבחינת המטרה, שרצונו להטיב לנבראיו, כלומר כל מה שעם 
ישראל מקבלים הנאה ותענוג, הם מכוונים בעת קבלתם לשם שמים, 
שפירושו הוא, שהבורא יהנה מזה, משום שהוא רוצה שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג, והיות שהם רוצים בהשתוות הצורה, 
%break
לכן כל מה שהם עוסקים בתו"מ, הוא רק מטעם, שהם רוצים להשפיע 
לה', ולא מטעם תועלת עצמם. וזה נקרא, שעם ישראל מדברים 
בשבח הבורא, שמטעם גדלות וחשיבות המלך אנו משתדלים 
להשפיע לו נחת רוח.
%break
והקב"ה מדבר בשבח ישראל, היינו שהוא רוצה לתת טוב ועונג, שזהו 
מטרת הבריאה. וגם רוצה שלא יהיה בחינת בושה בעת שמקבלים 
את הטוב והעונג. 
%break
לכן הוא רוצה שיעבדו בעמ"נ להשפיע. ונמצא שהוא מדבר בשבחן 
של ישראל, יהיה הפירוש, שעם ישראל מוותרים על אהבה עצמית 
ורוצים לעבוד רק להשפיע.
%break
לכן הוא מסתכל תמיד על השבח שלהם, כלומר הוא סופר את 
העבודות שלהם, מה שעוסקים בעמ"נ להשפיע, בכדי שיהיה לו מקום 
להשפיע שפע ולא יהיה שם שום פגם של בושה. 
%break
%page 474
ועל מה שהם עוסקים בעמ"נ לקבל, מזה הוא לא מדבר, את זה הוא 
רוצה למחוק מעל פני האדמה, כנ"ל בביאור את שם "פסח" על זה 
שפסח, היינו שהרג את המצרי, שהיה בין ישראל לישראל, והשאיר 
הישראל, שהיה באמצע. 
%break
וממילא היה יכול להסתכל רק בשבח ישראל, היינו בחינת העליות 
שהיו להם, שזוהי שבח ישראל, כלומר, במה שעשו אז אתערותא 
דלתתא באפיית המצות.
%break
ומשום זה נכתב בתורה את חג המצות ועם ישראל, היות שהבורא 
הסתכל בשבח ישראל באפיית מצות לתועלת ה', ועל השאר דברים 
לא הסתכל, כנ"ל שזה נקרא, ועל המצרי שהיה שם, הרג, כלומר 
שמחק אותו כאילו אינו במציאות, 
%break
שע"י זה הצטרפו כל בחינות ישראל למדרגה אחת גדולה, שכבר היה 
שלם, שיהיה כלי לקבלת השפע. זהו נקרא שעם ישראל קראו אותו 
יום טוב בשם "פסח".
%break
ובהאמור נבין את טעם הב', שעם ישראל קראו אותו בשבח של 
הקב"ה. טעם הא' הוא, משום שרצונו להטיב לנבראיו, והם לא רוצים 
לקבל, מטעם אהבה עצמית, לכן הם מקבלים את הטוב והעונג, 
מטעם שהוא רוצה שנקבל. וזה נקרא "בעמ"נ להשפיע", וזה שבח ה'.
%break
טעם ב' שמדברים בשבח הקב"ה, הוא מטעם שלא חשב את הירידות 
ורק הסתכל על העליות, שזה נקרא "ופָסח", שכל העליות הוא לקח 
בחשבון, והירידות מחק אותם מעל פני האדמה. וזה השבח של פסח. 
וזה נקרא, שמדברים בשבח הקב"ה.
%break
ויש להבין מה שכתוב "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'". ומדוע 
נקרא פסח "חפזון". וכפי שפירש רש"י, הפסח נקרא "חפזון", משום 
שה' קפץ ופסח ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט. 
%break
ואנו רואים, שענין דילוג את הקץ, פירושו, שמיהר את הקץ, כאילו 
שעדיין לא הגיע הזמן. והיות שמיהר עצמו, ועל זה נקרא פסח 
"חפזון". 
%break
וכאילו היה צריך למהר, כדי שלא יתעוררו המצרים שהיו אצל 
הישראלים, והם עדיין לא הגיע הזמן שיתוקנו, לכן מיהר עצמו והציל 
מה שהיה יכול להציל. כלומר, שרק בחינת ישראל קבל אז תיקון, ולא 
המצריים. לכן נקרא זה "חפזון".
%break
מה שאין כן בגמר התיקון כתוב (ישעיה נ"ב, י"ב) "כי לא בחפזון 
תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל, 
הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". 
%break
האר"י הקדוש מפרש, שזה יהיה בגמר התיקון, שאז אפילו ס"מ יהיה 
מלאך קדוש, שגם לב האבן, שלפני גמר התיקון אסור לברר אותו, 
ונשאר בקליפות, גם הוא אז יתברר לקדושה. 
%break
וזה ענין "טוב מאוד", "טוב" זה הוא מלאך החיים, "מאוד" זהו מלאך 
המות, שגם הוא יהיה מלאך קדוש, שזה מכונה "בלע המות לנצח". 
כך מפרש האר"י הקדוש.
%break
ובאמור נוכל לפרש מה שכתוב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא 
תלכון". לא כמו שהיה בארץ מצרים, שהגאולה היתה בחפזון, כנ"ל, 
שהיה קופץ ממצרי למצרי, וישראל באמצע נמלט. וזה היה מטעם, 
שהיה צריך למחוק את המצריים, ורק עם ישראל נשארו בחיים.
%break
מה שאין כן בגמר התיקון, שגם בחינת המצרים יקבלו תיקון, אם כן 
לא צריך להיות בחפזון, כי לא צריכים לקפוץ ממצרי למצרי, וישראל 
באמצע הוא נשאר בקדושה, אלא כל המצרים יקבלו את תיקונם 
משלם. 
%break
לכן לא צריך להיות חפזון, היינו קפיצה, אלא כל הבחינות שהיו בתוך 
הקליפות, יתוקנו אז, כמו שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, 
ואתן לכם לב בשר".
%break
אי לזאת, האדם צריך להיות בשמחה. וע"י השמחה הוא יכול לצאת 
ממצב השפלות, שהוא נמצא. ואם האדם ישאל, במה יש לו לשמוח, 
בזמן שהוא רואה, שהוא בשפלות, שאין לו שום רצון לעסוק בתורה 
ומצוה, 
%break
אז צריך לקבל השמחה שלו מזה, שהוא יודע על כל פנים, שיש מלך 
בעולם. מידיעה זו לבד הוא יכול לשמוח, כמשל הנ"ל, שהודיעו לו 
שהמלך בא לעיר, וזה נותן לו כח לעלות.
%break
%page 475
%H הקשר בין פסח, מצה ומרור
%break
כתוב בהגדה, "זכר למקדש כהלל, כן עשה הלל בזמן שבית המקדש 
היה קיים, היה כורך פסח, מצה, ומרור, ואוכל ביחד, לקיים מה 
שנאמר, על מצות ומרורים יאכלהו".
%break
וצריכים להבין זה על דרך העבודה. מה מרמז לנו הקשר שיש בין אלו 
שלושה דברים שהיה אוכל ביחד.
%break
ובכדי להבין את ענין הקרבן פסח שהיה בזמן יציאת מצרים, שיצאו 
מתחת השעבוד, שהיו בגלות מצרים, צריכים מקודם להבין ענין גלות 
מצרים, ממה הם סבלו שם.
%break
במרור, כתוב בהגדה, "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה, על 
שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר, "וימררו את חייהם 
בעבודה קשה, אשר עבדו בהם בפרך".
%break
ויש להבין את ענין, "וימררו את חייהם בעבודה קשה", מהו בעבודת 
ה'. הנה ידוע, כי עבודת ה' היא כשעובדים לתועלת ה', שאנו זוכים 
להיות דבוק בחיי החיים, 
%break
ודוקא בזמן שעובדים להשפיע, אז הוא הזמן לקבל הטוב ועונג שברא 
ה', להטיב לנבראיו, כלומר שישועת ה' באה לכלים דהשפעה.
%break
ובענין שהשפע בא לכלים דלהשפיע, יש להבחין בזה ב' הבחנות:
א. השפע בא בכדי לעשות כלים דהשפעה.
ב. האור בא לאחר שיש לו כבר כלים דהשפעה.
%break
פירוש הדבר הוא, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז הגוף מתנגד בכל תוקף, ולא נותן 
לו לעשות שום פעולה, ולוקחו ממנו כל חומרי דלק שהיה לו משהו כח 
לעשות מעשים לשם שמים.
%break
ובזמן שהאדם רואה את האמת כמו שהיא, היינו שרואה איך שהוא 
שקוע באהבה עצמית, ואין בו שום ניצוץ בגופו, שירשה לו לעשות 
משהו להשפיע, וכיון שבמצב הזה האדם כבר הגיע אל האמת, כלומר 
שבא לידי הכרת הרע, 
%break
שאין לו אז שום עצה, שיהיה בידו כח לעזור לעצמו, אלא יש לו רק 
עצה אחת, שהיא לצעוק לה' שיעזור לו, כמו שכתוב, "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה".
%break
וזהו שאמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל הזהר הקדוש, במה, 
והשיב בנשמתא קדישא".
%break
נמצא, שענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים, אלא קליפת מצרים 
ופרעה שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, 
%break
שלא יוכלו לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, וזו היתה הגלות, 
כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, מה שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", 
מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה 
קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
%break
מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות 
שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן 
המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, 
הנקראת, אהבה עצמית, 
%break
והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו 
בני ישראל מן העבודה", כלומר בזמן שהלכו על דרך המצרים, שהיא 
בעמ"נ לקבל, הגוף היה נותן להם חומרי דלק, ולא היה קשה להם 
לעבוד עבודת ה', 
%break
כידוע שהמצרים היו עובדי ה', כמו שכתבו חז"ל על מה שכתוב 
(בשלח תנחומא), "ויקח שש מאות רכב", (ואם תשאל) מהיכן היה 
בהמות משל מצרים, 
%break
הרי נאמר, "וימת כל מקנה מצרים", אלא מהירא את דבר ה', כמו 
שכתוב, "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו 
אל הבתים", ואמרו מכאן, הירא דבר ה' יעשה תקלה לישראל.
%break
%page 476
ורש"י מביא מכאן, היה רבי שמעון אומר, "כשר שבמצרים הרוג, טוב 
שבנחשים רצוץ את מוחו". ובהאמור יוצא, שהעבודה הקשה שהיתה 
להם, עבודה בשדה, כי שדה נקרא, השכינה הקדושה, כידוע שמלכות 
נקרא, שדה.
%break
והיה קשה להם לקבל על עצמם עול מלכות שמים בעמ"נ להשפיע, 
אלא שהמצרים היו רוצים שיעבדו את עבודת הקודש בעמ"נ לקבל, 
ונותנו להם להבין כי זה נקרא, "הירא את דבר ה'".
%break
אולם שמכאן, מבחינה זו היתה תקלה לישראל, היינו לבחינת ישר-
אל, אלא הם היו רוצים שכל עשייתם יהיו אך ורק לתועלת עצמם, 
ומזה יצאה תקלה.
%break
זאת אומרת, שהתקלה היתה בעיקר בזמן שהמצרים היו מדברים אל 
ישראל בשפת יראת שמים, ומשפה הזו יוצאות כל התקלות לישראל, 
%break
מה שאין כן אם המצרים היו מדברים בשפת החילוניים, בטח שהיו עם 
ישראל בורחים מהשפעתם בעת שהיו באים אליהם עם המחשבות 
והרצונות שלהם.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (שמות), "ויעבדו מצרים את בני 
ישראל בפרך". ודרשו חז"ל, ב"פה-רך", ויש להבין מהו, "פה רך", 
בעבודת ה'.
%break
אלא כנ"ל, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד 
ה', אלא שיהיו בעמ"נ לקבל, שזה נקרא, פה - רך, כלומר שעל הכוונה 
דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון 
בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה 
בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, 
דעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד.
%break
אי לזאת, המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד 
בעמ"נ לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים 
במעשים טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם 
רואים שזה קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה.
%break
נמצא, ש"פה-רך", יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו 
בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא "רך", היינו שיותר 
קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש.
%break
ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, 
שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, 
וזהו לא בשבילם.
%break
"בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, 
מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך 
בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", 
%break
כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם 
ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה 
לישראל קשה לעבוד לשם שמים.
%break
כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם 
תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה 
זו, ויראת המצרים.
%break
כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה 
נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו 
לקבל עליהם ולא יכלו.
%break
ורבי שמעון אומר מכאן, מהירא את דבר ה', "כשר שבמצרים הרוג, 
טוב שבנחשים רצוץ את מוחו".
%break
ויש לפרש דברי רבי שמעון, "כשר שבמצרים הרוג".
כלומר, מה שהמצרים אומרים שזה כשר, הרוג, משום שחז"ל אמרו, 
"הבא להורגך השכם להורגו", 
%break
היינו מה שהמצרים אומרים לך שזה כשר, שהדרך הזו כשרה ללכת 
בה, תדע שהוא רוצה להרגך מחיים הרוחניים, לכן הרוג את 
המחשבות האלו.
%break
%page 477
"טוב שבנחשים רצוץ מוחו", יהיה הפירוש, אם הנחש שהוא הרע 
שבאדם, ומייעץ לך שדרך הזאת היא טובה בשבילך, ונותן לך להבין 
בהבנה גדולה ושכל בהיר, על דרך שהנחש בא אל חוה, אל תתווכח 
עמו, אלא רצוץ את מוחו, 
%break
היינו את כל המוח השכלי שהוא מסביר, רצוץ את השכל הזה, זאת 
אומרת, שצריכים ללכת למעלה מהדעת.
%break
ועתה נבאר את ענין מצה. ועל דרך עבודה יש לפרש, מילת "מצה" 
מלשון מריבה, "כי על מסה ומריבה, ועל ריב בני ישראל, ועל נסתם 
את ה', לאמור, היש ה' בקרבנו אם אין", (בשלח שביעי).
%break
על מריבה אומר התרגום, "ומצותא על דניצו בני ישראל". נמצא, מצה 
מלשון מצותא, היינו שעם ישראל היה להם ריב עם ה', מדוע הוא 
עושה שיהיה כל כך קשה לעבוד בלהשפיע, 
%break
ומדוע אף על פי שהם משתדלים לצאת משליטת מצרים, מכל מקום 
לא די שלא מתקדמים, אלא שהם רואים הולכים אחורה ולא קדימה.
%break
זאת אומרת, שהם טועמים טעם מרור בעבודה, זה גרם להם שיעשה 
ריב עם הבורא, שמריבה מכונה, בחינת מצה. וטענה כזו, אנו רואים, 
שעם ישראל היו מריבים עם משה על ענין זה, 
%break
היינו ממה שראו, שבזמן שהתחילו לעבוד לשם ה', הם נעשו יותר 
גרועים, כמו שכתוב (שמות שביעי), "ויאמרו אליהם, ירא ה' עליכם 
וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה".
%break
ואת הטענות האלו שאמרו אל משה, אמר משה אל ה', כמו שכתוב, 
"וישב משה אל ה', ויאמר, אדני למה הרעת לעם הזה, למה זה 
שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא 
הצלת את עמך".
%break
שיש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא 
וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו 
בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך 
מצרים, שהוא מיצר להקדושה, 
%break
והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, 
התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', 
הגוף מתנגד ביותר. 
%break
אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות 
בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב 
אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו 
ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע.
%break
ואחר כך הלך משה אל ה' עם הטענות של ישראל, שהיו מריבים עם 
משה על מה שהביא אליהם את שליחות ה'. 
%break
כמו שכתוב, "וישב משה אל ה', למה הרעת לעם הזה, למה זה 
שלחתני", (כלומר מהו הטענות), ואמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר 
בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת".
%break
שפירוש, "ומאז שבאתי אל בני ישראל", להגופים שלהם, הנקראים, 
בחינת פרעה, "לדבר בשמך", היינו שכולם יתחילו לעבוד לשם שמים, 
זה שכתוב, "בשמך", בטח ההגיון מחייב, היות שכל אחד ואחד רוצה 
רק אמת, 
%break
וכי יש טיפש בעולם שיהיה לו רצון ללכת בדרך שקר, אלא בטח כל 
אחד רוצה אמת, כדרך עולם הוא, שאם יודעים את מישהו מדבר 
שקר, אין אף אחד שירצה לשמוע בדברו.
%break
וכאן היו אומרים, מדוע כשבא משה ואמר להם שילכו בדרך האמת, 
הגוף הנקרא, פרעה, מבאיש את רוחנו בעת כשאנו מתחילים בעבודה 
זאת.
%break
ומשום זה היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר 
גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה', שהוא רוצה 
להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר 
בגלות, 
%break
שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו 
להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את 
המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח 
מאת ה'. 
%break
אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט 
בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב 
רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, 
%break
%page 478
ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, 
כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה 
אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.
%break
והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, 
שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו 
שבורחים מסרחון. 
%break
זאת אומרת, במקום שהעבודה על דרך אמת צריך להביא מצב רוח 
מרומם, כלומר שהאדם ירצה להישאר במצב רוח זה בתמידיות, וכאן 
נעשה להיפך, דהיינו שמהעבודה דלהשפיע קבלו מצב רוח של סרחון, 
%break
שפירושו, שרוצים לברוח ממצב רוח, שלא יכולים לסבול אותו אפילו 
רגע אחד. כנ"ל שאמרו אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו", 
ותערומות של ישראל הביא משה אל ה', ושאל משה, "למה זה 
שלחתני".
%break
והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה 
אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם".
%break
והתשובה היא, למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך 
קשה, הוא מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, 
"כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
%break
ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל 
תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך 
לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה, 
%break
זהו כמשל שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהסדר הוא בעולם, ששני אנשים 
במחלוקת יש לפעמים שעוברים לתגרת ידיים, ומי שהוא רואה שאינו 
יכול להתגבר עליו, הוא לקח סכין כנגדו. 
%break
והשני שהוא רואה שיש להשני סכין, הוא לוקח אקדוח, וכשהשני רואה 
שיש לו אקדוח, הוא לוקח רובה, וכו', עד שהשני לוקח נגדו מכונת 
יריה, ואם יש לו מכונת יריה, השני לוקח טנק, 
%break
אבל אף פעם לא שמענו, אם מי שלוקח מקל ורוצה להרביץ, שהשני 
יקח טנק, ולהילחם כנגד זה שלקח מקל.
%break
כמו כן בעבודה, לא שייך לומר, שצריכים ללכת עם פרעה ביד חזקה, 
אם פרעה לא מראה התנגדות גדולה. והיות שה' היה רוצה לגלות לו 
כאן יד חזקה, לכן היה הקב"ה להכביד את לב פרעה, כמו שכתוב, "כי 
אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו".
%break
אולם יש להבין הטעם, שכתוב, "שה' הכביד את לבו של פרעה", 
בשביל שה' היה רוצה לתת את האותות כדי שיתוודע שמו של 
הקב"ה, וכי ה' הוא בעל חסרון, חס ושלום, 
%break
שזה חסר לו שידעו שהוא יכול לעשות אותות ומופתים, ועוד מה זה 
מרמז לנו בענין עבודה, שאנו צריכים לדעת זה לדורות.
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, על ענין השאלה מה ששאל אברהם 
לאחר שהקב"ה הבטיח לו, כמו שכתוב (לך לך, שישי), "ויאמר אליו, 
לתת לך את הארץ לרשתה. 
%break
ויאמר, במה אדע כי אירשנה, ויאמר לאברם, ידוע תדע כי גר יהיה 
זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ואחרי כן 
יצאו ברכוש גדול".
%break
ושאל, מהי התשובה לשאלה מה שאברם שאל, במה אדע כי 
אירשנה. כלומר מהו הפירוש מה שהשיב לו ה'.
%break
תשובה, "כי ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, וענו אותם, ואחרי כן יצאו 
ברכוש גדול". ושאל, כי מהכתוב משמע שהיתה תשובה מספקת, כי 
לא שאל יותר אברם. 
%break
ואנו רואים כי דרכו של אברם להתווכח עם ה', כמו שמצינו באנשי 
סדום, שה' אמר לאברם, "זעקת סדום ועמורה כי רבה".
%break
וכאן שאמר לו, ידע תדע, משמע שקיבל את התשובה בקורת רוח.
ואמר, היות שאברהם ראה את גודל הירושה שהבטיח לבניו, אז חשב 
אברהם לפי הכלל, שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, 
%break
והוא לא ראה שבני ישראל יצטרכו למדרגות והשגות כה גדולות 
בעולמות עליונים, ובשביל זה שאל להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, 
הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי 
שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך.
%break
%page 479
ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן 
להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב 
שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, 
כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון.
%break
ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו 
מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא 
להם, היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון 
זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, 
%break
וירצו לברוח מהרצון הזה, אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה 
זו מכוחות עצמם, אלא שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא 
יהיה להם עצה אחרת, אלא לבקש עזרה ממני, וזהו כמו שאמרו 
חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", 
%break
ואומר הזהר הקדוש, שהסיוע הוא שנותנים להם נשמה קדישא, ועל 
ידי ריבוי תפילות, שיבקשו מה' סיוע, יקבלו כל פעם מדרגה יותר 
גדולה, 
%break
שעל ידי זה יהיה להם צורך לבקש מה', וזה יגרום להם לבקש מה', 
ולקבל מדרגה יותר גדולה. ולאחר זה תהיה לי האפשרות לתת להם 
הירושה.
%break
נמצא, שהקב"ה בכוונה תחילה עושה שלא יוכלו להתגבר, בכדי 
שיהיה להם כלים.
%break
נמצא, שהכבדת הלב שנעשה לפרעה, הוא בכדי שיהיה מקום לקבל 
צורך על האורות העליונים, מה שאין כן אם לא תהיה להם עבודה 
קשה, לא יהיה להם צורך לאורות הגדולים, כמשל הנ"ל.
%break
כי מי שהולך להילחם עם השני, עם היד או עם מקל, אין להשני צורך 
לקבל נגדו טנק או תותח. ומשום זה, בכדי שיהיה לתחתונים צורך 
לקבל אורות גדולים, מוכרחים לעמוד כנגדם קליפות חזקות, 
%break
ובכדי לשבור אותם, האדם מחויב להמשיך אורות גדולים, אחרת היה 
מסתפק במיעוט. נמצא, ששליטת פרעה גורם על ידי הכבדת לבו, 
שימשיכו אורות גדולים. ובזה נבין מה ששאלנו, וכי בשביל "למען שתי 
אתתי", היינו בכדי שיוודע בגויים, שה' יכול לעשות ניסים ונפלאות, 
%break
בשביל זה, כלומר בכדי שיכבדו אותו, עשה הכבדת הלב. וכי הקב"ה 
בא בטרוניה לבריותיו, היינו שעושה דבר שלא רצון הנבראים, הלא כל 
מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, 
%break
וכאן יוצא דבר הפוך, כלומר שהוא עושה הכבדת הלב להנבראים, 
בכדי שכולם יראו את גדלותו, מה שהוא כל יכול.
%break
ובהאמור נבין זה בפשיטות, היות כי ענין פרעה ומצרים, הכוונה על 
שליטתם של הרצון לקבל הנמצאים אצל הנבראים, ובכדי שהנבראים 
יצטרכו לקבל את המדרגות הגדולות שהקב"ה הוכן בעדם, 
%break
וכנ"ל בדברי זצ"ל, שעל ידי זה שלא תהיה להם אפשרות להתגבר על 
הרצון לקבל שלהם, ובהם תהיה התעוררות לדבקות ה', וזה הגיע 
להם בזכות האבות, 
%break
שהקב"ה הבטיח להם, שהבנים שלהם יזכו להטוב והעונג מה שהוא 
ברא עבור הנבראים, לכן עשה הכבדת הלב, כדי שיהיה להם צורך 
לבקש מה', שהוא יעזור להם, והסיוע שלו בא, כנ"ל בדברי הזהר 
הקדוש, על ידי שישפיע להם נשמתא קדישא.
%break
נמצא, שכל התגברות הם ממשיכים קצת הארה מלמעלה, שעל ידי 
זה בסופו של דבר יהיה להם כלים, היינו צורך להירושה שהבטיח 
הקב"ה לאבות. נמצא לפי זה, מה שכתוב, "למען שתי אתתי אלה", 
%break
אין זה עבור טובת הבורא אלא לטובת הנבראים, שפירושו, שעל ידי 
הכבדת הלב שהוא עושה אצל פרעה, כלומר מה שהגוף נעשה כל 
פעם יותר בתקיפות, שלא נותן רשות להאדם לעשות מעשים בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
והיות שהאדם משתוקק לדבקות ה', לכן הוא מוכרח להשתדל לתת 
כל פעם כוחות יותר גדולים, אחרת לא יהיה בידו לנצח אותו, ובכדי 
לקבל כוחות יותר גדולים, אין שום עצה אלא להתפלל לה', שרק הוא 
יכול לתת לו את הכוחות המתאימים לכך.
%break
%page 480
והכוחות של ה' הוא כנ"ל: מה שהקב"ה נותן לו כל פעם כח רוחני, 
הנקרא, בחינת נשמה, הנקרא, אור תורה, זאת אומרת, שכל פעם 
לפי ההתגברות מה שהוא צריך להתגבר, הוא מקבל "אותיות 
התורה", 
%break
שזה נקרא, למען שתי אתתי אלה, היינו שבכדי שתתגלה אותיות 
התורה לגבי ישראל, הוא מוכרח לעשות להם צורך, וזה הענין 
שהקב"ה נותן הכבדת הלב לטובת הנבראים.
%break
בהאמור נבין מה שאמרנו לעיל, שאנו צריכים שפע עליון עבור עשיית 
הכלים, כלומר שיהיה כלים מוכשרים לקבל אור עליון, והסיוע זו נקרא, 
שהאור בא לעשות כלים דקדושה, שירצו לעבוד בעמ"נ להשפיע. כנ"ל 
בבחינת, "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ולאחר שכבר השיג את הכלים שרוצים להשפיע לה', אז בא השפע, 
מטעם שפע, ולא בכדי לעשות כלים.
%break
בבחינה זו, שיש לו רצון לה', כבר אינו צריך להכבדת הלב בכדי 
שיקבל את אור התורה, כי כפי הכלל, כשהאדם עובד לתועלת עצמו, 
אז באה לו מחשבה אחרת, שגם מכאן, היינו מתענוג זה הנקרא, 
תענוג המנוחה, גם מזה על תנח ידך. 
%break
נמצא, שתענוג המנוחה גורם לו שאין לו צורך למדרגות יותר גבוהות, 
אלא הוא מסתפק במיעוט, ולכן היה הקב"ה צריך לתת הכבדת לב, 
היינו שהוא רואה שאינו יכול לעשות שום דבר לה', כלומר שכל זמן 
שלא הכשיר את הכלים שלו בעמ"נ להשפיע, 
%break
והוא עדיין נמצא באהבה עצמית, הם נותנים לו סיפוק במה שזכה 
קצת לעבוד לשם שמים, היות שהוא מרגיש בעצמו שהוא עובד לשם 
שמים, יש לו מזה סיפוק, ואין ביכולתו להשתוקק למדרגות יותר 
גבוהות, נמצא לפי זה, לא היה מקום להתגלות אותיות התורה. 
%break
ומשום זה, שכל פעם שהוא מקבל איזה סיוע מלמעלה, ואח"כ הוא 
יורד מדרגתו ושוב רוצה להכנס לקדושה, הוא מוכרח לקבל עזרה 
מחדש, 
%break
כמו שכתוב אצל פרעה, במכת ברד, "וישלח פרעה ויקרא למשה, ה' 
הצדיק ואני ועמי הרשעים", ואח"כ כתוב, "בא אל פרעה כי אני 
הכבדתי את לבו, למען שתי אתתי אלה בקרבו".
%break
והסדר הזה הוא נמשך עד שמתקן את הכלים שלו השייך למדרגתו, 
ואז מתחיל הסדר של ביאת האורות.
%break
אולם בזמן שכבר זכה לכלים דקדושה, כנ"ל, שכל רצונו הוא להשפיע 
ליוצרו, אינו שייך לומר, עכשיו אני אומר שכבר נתתי לך הרבה ואני 
רוצה עכשיו לנוח קצת, היות שאני צריך לקבל עבור תועלת עצמי גם 
כן, 
%break
אלא שמי שיש לו רק רצון להשפיע, לא צריכים לעשות לו הכבדת 
הלב, כמו בזמן שצריכים לעשות צורך בזמן שהוא עוסק בעשיית כלים 
דהשפעה, כנ"ל, משום שאין לו ענין זה, למי שכבר זכה לרצון 
להשפיע, אלא רוצה תמיד להשפיע לה'.
%break
ובהאמור נמצא, בזמן שיש לאדם רק רצון להשפיע, ורוצה לעשות 
נחת רוח להבורא, אז מתחיל לחשוב, מה חסר להבורא שהוא יכול 
לתת להבורא מה שאין לו, לכן הוא בא לידי החלטה, שאין להבורא 
שום חסרון, 
%break
רק בזה שברא את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו, שהנבראים 
יקבלו ממנו את הטוב והעונג, ומשום זה הוא הולך לבקש מה', שיתן 
לו את הטוב והעונג, כי זה אפשר לומר, שחסר לו, זה שהתחתונים 
יקבלו ממנו את האורות הגדולים שהוכן עבור הנבראים, 
%break
ומזה יכולים לומר, שהבורא נהנה, מה שאין כן אם אין התחתונים 
מוכשרים לקבל את אור התורה, המכונה, אותיות התורה, כאילו יש 
חסרון למעלה, 
%break
וזהו ענין שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ו), "בזמן שאדם מצטער, שכינה 
מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי". משמע מכאן, מתי יש 
נחת רוח למעלה, רק בזמן שיש להנבראים טוב ועונג.
%break
ומשום זה אין אז מקום להכבדת לב, אלא הזמן שצריכים לתת 
מלמעלה הכבדת לב, הוא רק לצורך עשיית כלים דהשפעה, שיוכלו 
לקבל טוב ועונג, וזה למען, "שתי אתתי", 
%break
יש לפרש, הכוונה על אותיות, שאותיות נקראים, כלים, כלומר בכדי 
שיהיה לאדם צורך המכונה כלים, לזה צריכים הכבדת הלב, כמו 
שכתוב, "למען שתי אתתי אלה", מה שאין כן לאחר שכבר יש לו 
הכלים, אין עוד צורך להכבדת הלב.
%break
%page 481
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בין פסח מצה ומרור, כמו 
שעשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, ואמר לקיים מה שנאמר, 
"על מצות ומרורים יאכלוהו".
%break
ושאלנו, מה זה מרמז לנו בעבודת ה'.
ולפי הנ"ל יוצא, שעיקר מטרת העבודה היא להגיע לדבקות ה', היות 
מסיבת השינוי צורה שיש בנו, מכח הרצון לקבל שנטבע בנו, 
%break
שעל ידי זה נתרחקו הנבראים מהבורא, וזהו העיקר מה שמוטל עלינו 
לתקן, אולם השאלה היא, איך מתקנים זה.
%break
הלא השתוות הצורה הוא ענין להשפיע ולא לקבל, ואיך יכולים ללכת 
נגד הטבע, הלא הגוף יש לו טבע משלו. והתשובה היא, על ידי סגולת 
תורה ומצות.
%break
אמנם אם היו הנבראים מקבלים כח השפעה בקלות, היו אז 
מסתפקים בזה, היות שכבר הם מרגישים שהם משפיעים, ולא היה 
להם שום צורך לגילוי אותיות התורה, 
%break
כנ"ל, "למען שתי אתתי", שהקב"ה רוצה לגלות להם את התורה 
בבחינת שמותיו של הקב"ה, ומאין הם יקחו צורך לזה, היות לאחר 
שהתגברו על הרצון לקבל, ורוצים עכשיו להשפיע לה', 
%break
וכבר יש להם דבקות, ומה חסר להם עוד, וכידוע, שאין אור בלי כלי, 
ואין מילוי בלי חסרון, ומה עשה הקב"ה, נתן הכבדת הלב, שלא יהא 
בכוחו של אדם להתגבר על הרע שלו מעצמו, אלא הוא לעזרה מה', 
כנ"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו בנשמתא קדישא".
%break
וענין "נשמתא", מובא בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ה), "שיש 
בנשמה ה' בחינות הנקראות נרנח"י, ונרנח"י אנו מבחינים בהם ב' 
בחינות, א' אורות, ב' כלים. הכלים של נרנח"י משיגים על ידי קיום 
תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן. 
%break
והאורות דנרנח"י הם עצם התורה, והאור המלובש בתורה הוא סוד 
אין סוף. וזה לשונו, נמצא שהתורה והנשמה הם אחד, אבל קוב"ה, 
הוא סוד אין סוף המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצות הנ"ל, שזה 
סוד שאמרו חז"ל, כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, 
%break
פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר 
פרטים אלו הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת 
אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה לאט לאט, בזה אחר זה".
%break
ומזה אנו רואים, שהבורא עשה שלא יוכל האדם בעצמו להתגבר על 
הרע, אלא יהא נצרך להבורא שיעזור לו, ויש מצב של בינתים, כלומר 
שזה גורם שהאדם טועם טעם מרור בעבודה, מסיבת שהגוף לא נותן 
לו לעשות מעשים דלהשפיע, וזה מביא לו, שיש לו ריב עם הבורא, 
%break
מדוע ברא גוף שיהיה לו כל כך רע, עד שאין שום מקום שיוכל לצאת 
משליטת הרע, הנקרא, רצון לקבל לעצמו, כנ"ל, ומתי שנגמר כל 
הכלים שאדם צריך להשלמתו, שיהיה כלי להחזיק שם את הברכה, 
אז מתחיל להרגיש ישועת ה', כלומר שמרגיש בעצמו ההתקרבות ה'.
%break
ובזה נבין את הקשר שבין, מצה מרור לקרבן פסח, היות שעל ידי 
מצה ומרור הוא משיג את הצורך האמיתי לאותיות התורה, כלומר, 
שרק על ידי מצה ומרור מתרקם באדם צורך לעזרת ה', 
%break
ועזרתו יתברך הוא על ידי הנשמה הנקרא, "בחינת אורייתא וקוב"ה 
חד הוא", כנ"ל, כמו שכתוב בספר "פרי חכם".
%break
וכשיש לו צורך, אז הקב"ה מקרב את האדם, וזה נקרא, קרבן פסח, 
שהקב"ה פוסח על כל החסרונות שלו ומקרב אותו לזכות למטרת 
הבריאה.
%break
%page 482
%H ב' בחינות בקדושה
%break
יש קדושה למעלה ויש קדושה למטה, כמו שכתוב "קדושים תהיו". 
הרי יש קדושה למטה. כלומר, שהנבראים צריכים להיות קדושים. 
ואח"כ כתוב "כי קדוש אני ה' אלקיכם". 
%break
זהו קדושה שלמעלה. וזהו סיבה ונתינת טעם, למה צריך להיות 
קדושה למטה, משום שלמעלה הוא קדוש. 
%break
לכן הוא רוצה שגם למטה יהיו קדושים. חז"ל (ת"כ) דרשו "קדושים 
תהיו, פרושים תהיו, כי קדוש אני. לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, 
מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי".
%break
ולכאורה קשה להבין זה, הלא מכאן משמע, כאילו חס ושלום אין 
קדושה למעלה, אלא היות שהקב"ה רוצה להיות קדוש, לכן הוא 
אומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם 
אותי. ויש להבין זה. 
%break
והלא מפשטות הלשון משמע, היות שהבורא הוא קדוש, לכן אומר, 
שגם הנבראים יהיו קדושים, כמו שכתוב "קדושים תהיו", מסיבת, "כי 
קדוש אני ה' אלקיכם".
%break
ומדרשות חז"ל משמע, שזה שהתחתונים צריכים להיות קדושים, 
שיקדשו אותו, כמו שדרשו על מה שכתוב "כי קדוש אני, ה' אלקיכם". 
%break
היינו "שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם 
אותי". נמצא, כאילו הסיבה, שצריכים להיות קדושים, כדי שיהיה 
קדושה למעלה.
%break
עוד דרשו חז"ל (קדושים רבה, כ"ד ט') זה לשונו "קדושים תהיו. יכול 
כמוני. תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם". עד 
כאן לשונו. גם זה קשה להבין, וכי סלקה דעתך, שישראל יהיו כמו 
הקב"ה. היתכן לחשוב דבר כזה.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להבין, מהו הפירוש, שדרשו על 
"קדושים תהיו פרושים תהיו". כלומר, מאיזה דבר צריך האדם 
להפריש את עצמו. 
%break
ועוד יש להבין את הסיבה, מדוע האדם צריך להפריש עצמו. ומהכתוב 
משמע, שצריך להפריש עצמו מטעם "כי קדוש אני".
%break
וגם זה יש להבין, בשלומא ה' הוא קדוש, יכולים להבין. אבל שזה שה' 
הוא קדוש, יהיה הסיבה, שגם האדם יהיה קדוש, מדוע. 
%break
וכי אפשר לדמות האדם, שיהיה דומה לה', היתכן. ואם כן, צריכים 
להבין, מהו הכוונה, בזה שמחיבים את האדם, שיהיה קדוש כמו ה'.
%break
ומשמע, שזהו העיקר, שהאדם צריך להיות. אחרת משמע, שיהא 
ההיפך מקדושה, טומאה, וכאילו באמצע אין שום דבר, או שנגיד שיש 
בחינת אמצעי בין קדושה לטומאה. וגם זה יש להבין, מהי "טומאה" 
בעבודה, ומהי "קדושה" בעבודה.
%break
ויש לפרש כל אלו ענינים על כיוון אחד, היינו לחזור על מטרת הבריאה 
מהי. ומהו שורש הקלקולים. ומהם התיקונים, שמוטל עלינו לתקן, 
בכדי שמטרת הבריאה תתגשם בשלמותה. 
%break
כלומר, שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, מה שברצון הבורא לתת 
להם, כנ"ל, שרצונו להטיב לנבראיו.
%break
הנה ידוע, שהרצון דלהטיב ברא רצון לקבל והשתוקקות לקבל את 
הטוב, מה שהוא רוצה לתת. והרצון לקבל הזה מכונה "שורש 
הנבראים". 
%break
שמרצון לקבל הזה התפשטו אח"כ הרבה הבחנות ברצון לקבל הזה. 
זאת אומרת, כשיצא ונתגלה בפעם הראשונה, והיה מקבל על בחינה 
זו, המצב הזה נקרא בשם "עולם אין סוף".
%break
פירוש, שהרצון לקבל הזה עוד לא עשה סוף על אור עליון, אלא קבל 
בכלי זה קבלת הטוב והעונג. לכן נעשה תיקון, שלא יקבלו את השפע 
בעמ"נ לקבל אלא בעמ"נ להשפיע. וע"י זה לא ירגישו שום בושה בעת 
קבלת התענוגים.
%break
%page 483
ובהאמור יוצא, בעולם אין סוף היה רק רצון אחד. רק אח"כ, היינו 
לאחר שנעשה תיקון הצמצום, היינו שאין לקבל שום דבר, רק לפי 
ערך שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, כבר נתחלק הרצון לקבל הזה 
להרבה בחינות. 
%break
מטעם, כי בזמן שקבלה מלכות על הכלי, מה שאנו מתייחסים 
להבורא, שהוא עשה דבר חדש, יש מאין, הנקרא "השתוקקות לקבלת 
תענוגים", היתה מלכות יכולה לקבל את כל מה שרצה הבורא לתת.
%break
כי בשעור מה שרצה לתת, כפי שעור הזה ברא רצון לקבל. וממילא 
היתה המלכות יכולה לקבל כל השפע, מה שיש ברצון הבורא לתת. 
%break
לכן נבחן זה לרצון אחד. כידוע, שהאור לא נתן להתחלק, אלא כל 
ההתחלקויות שאנו מבחינים בהאורות הן רק בערך המקבלים. ולזאת, 
כיוון שהיה רק בחינה אחד בהכלי המקבלת, ממילא נבחן זה לאור 
אחד, כנ"ל, שכלי אחד נבחן לרצון אחד.
%break
מה שאין כן לאחר תיקון הצמצום, צריכים לתת על הרצון לקבל הכוונה 
דעמ"נ להשפיע. והיות שענין דלהשפיע אנו מתייחסים להנבראים, 
ובטח שהכלים, מה שהנבראים צריכים לעשות, זה לא יכול להיגמר 
בפעם אחת.
%break
ומשום זה צריכים לקבל כל פעם איזה חלק מהרצון לקבל, ולתקנו 
בעמ"נ להשפיע. זוהי הסיבה שהרצון לקבל הכללי שנברא, נתחלק 
לכמה חלקים, 
%break
לפי שעור הכוונה דרצון להשפיע, שנותנים עליהם, בשעור זה הרצון 
מקבל את האור, המתאים לרצון הזה, המתוקן עם כוונה דלהשפיע.
%break
ובהאמור יוצא, שמה שמפרשים "קדושים תהיו, פרושים תהיו". 
ושאלנו, ממה האדם צריך להפריש עצמו. וצריכים לומר, שהאדם צריך 
להפריש עצמו מאהבה עצמית, היינו מקבלה עצמית, ולעסוק רק 
להשפיע.
%break
וזהו מסיבת "כי קדוש אני". כלומר, היות שבכדי שאתם תהיו 
מוכשרים לקבל את הטוב והעונג. וההטבה, שאתם תקבלו, תהיה 
בזה בלי שום בושה. זה יכול להיות, אם תהיו בבחינת רצון להשפיע. 
%break
זה יגרום לכם השתוות הצורה, כדרשת חז"ל "מהו רחום, אף אתה 
רחום". וזה שכתוב "קדושים תהיו. אתם תהיו בבחינת רצון להשפיע. 
כי קדוש אני. כי גם אני הוא רק להשפיע". ולכן צריכה להיות השתוות 
הצורה, הנקראת "דביקות".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, כי כאן משמע, הסיבה ל"קדושים תהיו" 
היא מסיבת שהבורא הוא קדוש. אם כן מה הפירוש, שאמרו חז"ל "כי 
קדוש אני, לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם, 
כאילו קדשתם אותי". 
%break
משמע מכאן ההיפך, שאתם צריכים להיות קדושים, כדי כאילו 
קדשתם אותי. ובכלל קשה להבין, שעם ישראל צריך לקדש את ה'. 
מהו פירושו.
%break
אנו אומרים תמיד "ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים", "ברוך 
אתה ה', מקדש ישראל ויום הזכרון". וכמו כן אומרים בקידוש "כי בנו 
בחרת ואותנו קדשת מכל העמים". אם כן, מהו הפירוש "כאילו 
קדשתם אותי".
%break
זאת אומרת, הבורא צריך שאנחנו ניתן לו משהו לטובתו, היות שהוא 
צריך כאילו לקדושה שלנו. וזה אי אפשר לו להשיג, אלא על ידינו. 
היתכן לומר, שהוא חס ושלום נצרך להנבראים, שיתנו לו משהו 
עבורו.
%break
וכפי שהסברנו, "קדוש" נקרא משפיע. וכדי שיהיו כלים להנבראים 
לקבל שפעו, מוכרח להיות השתוות הצורה. כלומר, שגם הנבראים 
יהיה רצונם רק להשפיע ולא לקבל. אחרת לא ניכר שהקב"ה הוא 
משפיע להם.
%break
לכן אמר הקב"ה, שאם אתם מקדשים עצמכם, היינו שתפרשו עצמכם 
מקבלה עצמית, ותעסקו רק בעבודה דלהשפיע, הנקראת "קדושה", 
"מעלה אני עליהם כאילו קדשתם אותי". כלומר, אתם גרמתם, בזה 
שאתם עוסקים בהשפעה, שגם אני אוכל להשפיע לכם כל טוב.
%break
נמצא לפי זה, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו אותו, ע"י זה 
שהם יקדשו את עצמם, הכוונה על הגילוי, שה' הוא המשפיע. 
%break
אחרת הוא מוכרח להיות בהסתרה להנבראים. ואין הוא יכול לתת 
להם שפע, משום שע"י קבלת השפע, הם יכנסו לכלי של אהבה 
עצמית, יתר על המידה מטעם מותרות.
%break
%page 484
כלומר, מקודם היו מקבלים טוב ועונג גשמי לכלי קבלה. מה שאין כן, 
כשהוא ישפיע להם שפע עליון, שהוא תענוג אמיתי, בטח שיהיו 
מקבלים אמיתיים. כידוע, שהאור עושה את הכלי. היינו התענוג גורם 
חמדה, כמו שאמרו חז"ל "עין רואה ולב חומד".
%break
ובהאמור נבין, מה שהקב"ה צריך, שהנבראים יקדשו את עצמם, הוא 
לטובת הנבראים. כלומר, שע"י זה שהם יעבדו בעמ"נ להשפיע, אז 
הקב"ה תהא לו היכולת לתת להם שפע. וישארו בבחינת השפעה ולא 
באהבה עצמית, שזה עושה פירוד ברוחניות כנ"ל.
%break
וזה שכתוב "מעלה אני עליכם, כאילו קדשתם אותי". כלומר, שאתם 
גרמתם בזה, שאני אהיה גלוי לכל, שאני קדוש. היינו, שאני משפיע 
לכל העולם טוב ועונג, כי משפיע נקרא "קדוש", כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, על מה שדרשו חז"ל על הכתוב "קדושים 
תהיו. יכול כמוני. תלמוד לומר, כי קדוש אני. קדושתי למעלה 
מקדושתכם". ושאלנו, היתכן שיש מי שהוא שחושב, שקדושת ישראל 
יהא דומה לקדושת ה'.
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש, היות שה' אמר "קדושים תהיו", שהכוונה היא, 
שתהיו פרושים מכלי קבלה, ותעסקו רק בכלי השפעה. "יכול כמוני", 
כלומר כמו שהבורא אינו משתמש עם כלי קבלה. 
%break
כי חס ושלום ממי יקבל. אלא כל מה שאנו יכולים לומר משהו על 
הבורא, הוא רק ממה שמקבלים ממנו, כמו שכתוב "ממעשיך 
הכרנוך".
%break
ומשום זה אומר ה' "אל יעלה בדעתך להיות כמוני. היינו, שאתם 
תשארו בבחינת משפיע בעמ"נ להשפיע, שזהו אומר "יכול כמוני". 
היינו, כמו שאני רק משפיע ולא מקבל כלום, גם אתם תשארו בבחינת 
משפיע בעמ"נ להשפיע.
%break
על זה אמר "לא, אלא אתם צריכים להגיע לבחינת מקבל. כלומר, 
קבלה ממש. אתם צריכים לשמש עם הכלי קבלה שלכם. אלא רק 
הכוונה צריכה להיות בעמ"נ להשפיע. 
%break
כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
וזה שכתוב "קדושתי למעלה מקדושתכם".
%break
ובהאמור יוצא, שיש לנו להבחין בין "קדושה שלמעלה" ל"קדושה של 
מטה". הגם שכתוב "קדושים תהיו", "כי קדוש אני, אלקיכם". 
שפירשנו, שהכוונה היא, שאתם תעבדו רק בעמ"נ להשפיע, "כמו 
שאני הוא המשפיע", כנ"ל בדברי חז"ל "מהו רחום, אף אתה רחום".
%break
מכל מקום יש הבדל בין קדושה שלמעלה לקדושה של מטה. כי 
קדושה שלמעלה הוא כולו להשפיע, ואינו נוהג שם קבלה כלל. מה 
שאין כן קדושה של מטה, אינו כן. אלא השלימות היא דוקא 
כשמשתמשים עם הכלי קבלה. 
%break
והקדושה היא על הכוונה. כלומר, מה שדורשים מהנבראים, שיהיו 
קדושים, שיהיו משפיעים ולא מקבלים, עיקר הכוונה הוא, שיהיו 
בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם בסדר העבודה יש להבחין בין קטנות לקדושה לגדלות דקדושה. 
היות שסדר העבודה הוא שהולכים מהקל אל הכבד. אי לזאת צריכים 
מקודם להתחיל בעבודה שהמעשים דהשפעה שיהיו בעמ"נ להשפיע, 
%break
שזה נקרא, שכל המצות שהוא עושה, יהיו כוונתו שלא לקבל שכר 
איזה תמורה בשביל קיום תורה ומצות, אלא שיהיה לשמה ולא 
לתועלת עצמו, שזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע".
%break
ואח"כ הולך הסדר של גדלות, היינו שמתחילים לעבוד בכלים דקבלה 
בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא, שהנבראים אומרים "אנחנו רוצים לקבל 
טוב ועונג, היות שזהו רצונו יתברך, שברא את העולם בכדי להנות 
לנבראיו. נמצא, שיש להבחין ב' קדושות:
%break
א. קדושה שלמעלה, שהוא כולו להשפיע, ולא לקבל כלל.
ב. קדושה של מטה, שהוא כן במעשה לקבל, אלא הכוונה היא 
להשפיע.
%break
%page 485
%H ההבדל בין עבודת הכלל והפרט
%break
בזה"ק (אמור דף כ' ובהסולם אות נ"ח) וזו לשונו "תא חזי, בוא וראה, 
אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול. כיון שנמול, 
נתעורר עליו התעוררות הרוח, דהיינו אור הנפש שלמעלה. 
%break
זכה לעסוק בתורה, הנה אז הוא אדם שלם, שלם בכל, כי זכה לאור 
החיה, אבל בהמה שנולדה, באותה שעה שנולדה, הנה אותו הכח 
שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה, ומשום זה כתוב, שור או כשב 
או עז כי יולד".
%break
ויש להבין החילוק הזה בין בהמה לאדם, מה זה בא ללמדינו בעבודה. 
קודם כל עלינו להבין, מהי בחינת "אדם" בעבודה ומהי בחינת 
"בהמה" בעבודה. אדם מהו. 
%break
הנה חז"ל דרשו (ברכות ו') על מה שנאמר "סוף דבר הכל נשמע, את 
האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". מאי כי זה כל 
האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא 
בשביל זה", עד כאן לשונו.
%break
פירוש, שבשביל יראת ה' נברא כל העולם. וזהו שאמר "מהו כי זה כל 
האדם". נשמע מכאן, שאדם נקרא מי שיש לו יראת ה'. מה שאין כן 
מי שאין לו יראת ה', אינו נקרא אדם.
%break
ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו (יבמות ס"א) וזו לשונם "וכן היה רבי 
שמעון בן יוחאי אומר, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, 
אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם". 
%break
גם כן יש לפרש, שכוונתו על אדם, שיש לו יראת שמים (והגם 
שבבחינת הדין לא חשוב אלא הוא מטמא, אף על פי שאין להאדם 
אלא דרגת בהמה, מכל מקום הוא מטמא באוהל, מכל מקום בעניני 
עבודה לומדים באיש אחד בחינת ישראל ובחינת שבעים אומות, 
%break
כמו שאומר הזה"ק ש"כל אדם הוא עולם קטן". לכן בבחינת מצות 
מעשיות, שנקרא "חלק הנגלה", לומדים כל דבר בפני עצמו. 
%break
זאת אומרת, גוי לחוד וישראל לחוד, היינו שלומדים הכל בגופים 
נפרדים. לכן הדין הוא, שקברי עכו"ם אינן מטמאים באוהל, היות 
שכתוב "בטומאה אדם כי ימות באוהל". לכן עכו"ם אינן מטמאין 
באוהל.)
%break
ובהאמור יוצא, שמי שיש לו יראת ה' הוא נקרא אדם, מה שאין כן מי 
שאין לו יראת ה' הוא נחשב לבחינת בהמה ולא אדם. אולם יש להבין 
מהו השיעור של יראת ה', הלא יש הרבה בחינות בזה.
%break
הנה הזה"ק (בהקדמת ספר הזהר דף קפ"ה ובהסולם אות ק"צ) וזו 
לשונו "היראה מפורשת לשלש בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש 
כראוי. ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו 
בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו. 
%break
ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא 
שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה 
ממנה. ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא 
ומעונש של הגיהנום. 
%break
שתי מיני יראות האלו, דהיינו היראה מעונש עולם הזה, והיראה 
מעונש עולם הבא, אינן עיקר היראה ושורשה. היראה שהיא עיקר 
הוא, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט".
%break
ולפי דברי הזה"ק הנ"ל משמע, שעיקר יראת ה' היא מסיבת שהקב"ה 
הוא רב ושליט. זהו המחייב אותנו לקיים מצוותיו, כי זהו נקרא שהוא 
עובד שלא על מנת לקבל פרס. 
%break
כלומר, לא בשביל תועלת עצמו, היינו שהוא יקבל איזו תמורה עבור 
עבודתו, אלא העבודה בעצמה היא השכר, משום שלזכיה גדולה הוא 
מרגיש שיש לו, בזה שהוא רואה שנתנו לו מחשבה ורצון לשמש את 
המלך, ולהון תועפות תחשב המתנה הגדולה שזיכהו מן השמים.
%break
%page 486
ובהאמור יוצא, ש"אדם" נקרא זה שהולך בדרך להגיע לבחינת שכל 
מעשיו יהיו על הכוונה לשם שמים ולא לתועלת עצמו. מה שאין כן אם 
אין לו הכוונה, רק מעשה לבד, הגם שזהו דבר גדול, אבל בלי כוונה 
נקרא בחינת "בהמה", 
%break
כמו שכתוב (משלי י"ט, ב'): גם בלא דעת נפש לא טוב. פירוש "בלא 
דעת", ש"דעת" נקרא כוונה, כמו שכתוב "אתה חונן לאדם דעת".
%break
וקשה, הלא הדרך של אמת הוא ללכת למעלה מהדעת, אם כן (מהו) 
מדוע אנו מתפללים שיתן לנו דעת. ואמר אאמו"ר זצ"ל, שדעת 
דקדושה נקרא "דביקות", "השתוות הצורה". 
%break
ולפי זה יש לפרש "גם בלא דעת", היינו נפש בלא דביקות, אלא הוא 
בבחינת בהמה, שאינו הולך בדרך שיזכה על ידי סגולת תורה ומצות 
להגיע שיוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
הוא נקרא "בהמה בלי דעת", בלי השתוות הצורה. זאת אומרת, שכל 
מעשיו מה שהוא עושה, אין לו כוונה אחרת אלא לתועלת עצמו, שזה 
נקרא בחינת "בהמה", ואינו שייך לבחינת "אתם קרויין אדם ולא 
עכו"ם", כנ"ל.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה מרמז לנו ההבדל בין לידת בהמה 
ללידת אדם, שהזה"ק מביא לנו ראיה לדבריו במה שאומר "בהמה 
שנולדה, הנה אותו הכוח שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה", ממה 
שכתוב "שור או כבש או עז כי יולד", 
%break
ששור בן יומא קרא שור, בזה שלא כתוב עגל כי יולד. ובעניני עבודה 
זה (מה) בא ללמדינו לדעת את סדר התפתחות של אדם ובהמה.
%break
קודם כל, כשמדברים בעניני עבודה, עלינו לדעת מהי "לידה". כלומר 
כפי הכלל, שלומדים בין בהמה ובין אדם, הכל נוהג בגוף אחד, היות 
שאדם הוא נכלל מע' אומות, 
%break
אם כן הוא נכלל מכל מה שישנו בעולם, היות לפי מה שאמר הזה"ק, 
שהאדם הוא עולם שלם, אם כן יש לדעת מה זה לידה בכלל.
%break
ידוע, שעיקר מה שמדברים מהאדם הוא מהמוח והלב. זאת אומרת, 
המחשבות אנו מיחסים להמוח, והרצונות אנו מיחסים להלב. ולכן 
כשיש לו בהמוח והלב מחשבות ורצונות השייכים לבחינת בהמה, זה 
נקרא שנולדה בהמה. 
%break
ואם יש בהמוח והלב מחשבות ורצונות השייכים לאדם, זה נקרא 
שנולד אדם. ובזה אנו מבחינים בין אדם לבהמה.
%break
אולם בחיצוניות אנו רואים, בגשמיות, שיש הבחן גדול אפילו בבהמה 
מיום שנולדה, ולאחר זמן יש לה התפתחות בין באורך ובין ברוחב או 
בגובה, אלא עיקר ההבחן מה שאמרו, שבבהמה אין הבחן מיום 
שנולדה ועד לבסוף יש לה אותו הכח, הכוונה על פנימיותה. 
%break
וזה בא לרמז לנו סדר העבודה. ומה שאמרו "בהמה שנולדה" הכוונה 
שמיסוד הזה הוא מתחיל לבנות את הבנין שלו, ששם יגור כל ימי חייו.
%break
וזהו שאמרו "בהמה שנולדה", עם היסוד שהוא בונה את העבודה שלו 
בתורה ומצות, הוא על בחינת בהמה, הנקראת בחינת המעשה בלי 
כוונה. ובזה הוא רוצה להמשיך את כל ימי חייו, היינו שהוא חושב 
בדעתו, כי זוהי הדרך האמיתית, 
%break
שאלו אנשים שרוצים ללכת בדרך ה', מספיק אם הוא נותן כל מרצו 
וכוחו איך לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה. ומכוון בעת עשייתם, 
שהוא מקיים מצות ה'. ומה חסר לי עוד.
%break
ובעיקר, האדם שנולד בבחינת בהמה, טוען, כי הוא מביא ראיה 
לצדקתו מהכלל ישראל, איך הם נוהגים, היינו על איזה יסוד הם 
הולכים. ובטח תראה שהם הולכים בבחינת בהמה. 
%break
כלומר, באם שהם מקיימים תו"מ, ועוד מקבלים עליהם עוד איזה 
חומרות נוספות להמצות שניתן לנו, כבר כולם מרגישים עצמם 
לשלמים, ואין רואים על עצמם שום חסרון, שיהיה מה לתקן. 
%break
ומביא ראיה לדבריו מחז"ל שאמרו (ברכות מ"ה) "פוק חזי מאי עמא 
דבר". פירוש, דבר שהוא ספק, לך צא וראה איך הצבור נוהג.
%break
ובאמת כן הוא צודק, היינו מי שנולד בבחינת בהמה הוא שייך להכלל, 
וצריך ללכת בדרך הכלל. וזהו כמו שכותב הרמב"ם, כנ"ל, שפירש על 
מה שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, 
שמתוך שלא לשמה בא לשמה. 
%break
%page 487
לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר. 
%break
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט 
מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו 
מאהבה", (הלכות תשובה פרק י').
%break
הרי מבואר, שהצדק הוא, מי שרוצה ללכת לפי דרך של הכלל, הוא 
מביא לעצמו ראיה מהכלל. וזה נוהג במי שנולד בבחינת בהמה, 
שאומר הזה"ק, שהכח שיש לו בסוף יש לו תיכף ביום שנולד. 
%break
וזה שאומר "עגל בן יומו קרא שור", כלומר, שעד הסוף לא יהיה לו 
יותר דעת דקדושה מה שהיה לו בעת לידתו, היינו מאת שהתחיל 
ללכת בדרך העבודה מבחינת בהמה.
%break
אולם יש להבין דברי הרמב"ם במה שאומר "עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה". ומתעוררת השאלה, איך אנו יכולים לדעת, 
שכבר הרבה דעתן, וכבר יש להם חכמה יתירה. 
%break
ועוד, מהו השיעור של הדעת, שכבר נקרא שהרבה דעתן. וכמו כן, 
מהו השיעור של חכמה יתירה, שמשם ואילך כבר מותר לגלות להם 
סוד של לשמה, הנקרא "שלא על מנת לקבל פרס".
%break
ובהאמור, כשנולד "אדם", פירושו, שבאות מחשבות ורצונות במוחו 
וליבו שצריכים להיות אדם, ואדם נקרא, שרוצה ללכת בדרך של ירא 
ה', זאת אומרת שכל עשיות יהיו לשם שמים בעמ"נ להשפיע ולא 
לתועלת עצמו, כבהמה, שאין לה הרגש הזולת. 
%break
אלא רוצה ללכת דוקא בעמ"נ להשפיע, הגם שעדיין לא זכה לזה, אלא 
"הולדה" נקרא, שהתחיל על יסוד של אדם, היינו שרוצה לבנות את 
עבודה שלו על יסוד של ירא ה', הנקרא בחינת אדם, כנ"ל. והתחלה 
נקראת "הולדה".
%break
ואז הוא הזמן, שהאדם הזה בא ואומר, שרוצה להיות אדם, מטעם 
שהוא נולד עכשיו בבחינת אדם במוחו וליבו. זה נקרא "עד שתרבה 
דעתן ויתחכמו חכמה יתירה", שהכוונה היא עד שיולד להם במוחם 
וליבם חכמה ודעת שלא כדאי לחיות בחיים של בהמה, 
%break
הנקרא "שלא לשמה", כנ"ל "גם בלא דעת נפש לא טוב". אז מותר לו 
לגלות ענין של לשמה, הנקרא "ירא ה'", ולא שעוסק בתו"מ מטעם 
שירא מחמת תועלת עצמו. מה שאין כן מטרם שבאה לו בחינת אדם, 
אסור לגלות לו, כנ"ל בדברי הרמב"ם.
%break
ובזה נפרש, שהזה"ק אומר לנו, שיש הבדל במי שנולד בבחינת 
בהמה, שאז תיכף כשנולד, היינו בתחילת עבודתו, תיכף יש לו 
השלימות מה שישיג אח"כ, כלומר אותו השכל שהוא קבל בזמן 
שנולד. 
%break
הכוונה על היסוד שהתחיל לעבוד בבחינת בהמה, הנקרא "תועלת 
עצמו", וכל זה שיבנה אח"כ יהיה על יסוד של אהבה עצמית. שלא 
ישיג שום תוספת. ואף על פי בבחינת החיצוניות הוא כן מתגדל, 
%break
כדוגמת הבהמה שמתגדלת לאחר הלידה באורך וברוחב ובגובה 
וכדומה, אבל אין הבהמה מתגדלת בפנימיותה, כלומר בשכל אין 
הבדל בין יום שנולדה ליום שנגדלה לאחר כמה שנים, כי באותו שכל 
הבהמה נשארת.
%break
אותו דבר באדם, שבנין והיסוד של עבודתו נבנה על בחינת בהמה, 
שהיא "שלא לשמה", גם כן אין הבדל בהפנימיות, שהיא השכל. 
%break
והגם שבחיצוניות בטח שנתגדל, היינו שבהמשך הזמן, אסף וקבץ 
הרבה תורה והרבה מצות, אבל בבחינת הפנימיות נשאר באותה 
דרגה, והשכל, שהיא הפנימיות, לא קבל שום שוני בסופה.
%break
וזה שאומר הזה"ק "אדם שנולד לא נתמנה עליו כח מלמעלה, עד 
שנמול. כיון שנמול, מקבל אור הנפש, עד שזכה להשיג בחינה חיה, כי 
זכה לד' מדרגות אלו, שהם מד' עולמות אבי"ע". 
%break
ובהאמור יוצא לנו, שיש עבודה השייכת להכלל, שהיא שלא לשמה, 
הנקראת בחינת בהמה, ושאסור לומר לו שצריכים לעבוד לשמה, כי 
הוא ממילא לא יבין, היות שהוא נולד בבחינת בהמה, כי אין הוא יכול 
להבין אחרת, לכן צריכים ללמוד עמו רק שלא לשמה.
%break
%page 488
ולפי הנ"ל יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (ע"ז י"ט) "אמר רבא, לעולם 
ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ". ופירש רש"י "במקום שלבו חפץ" 
לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש ממנו, שאם ישנה לו מסכת 
אחרת, אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו.
%break
וזהו מטעם, שאם נולד בבחינת בהמה, כלומר אם המוח והלב מבינים 
שהם צריכים ללכת לפי הכלל, שכל היסוד הוא בשלא לשמה, אי 
אפשר לתת לו להבין שצריכים לעבוד להשפיע, כמו שפירש רש"י 
"שאם ישנה לו מסכת אחרת, אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו". 
%break
לכן הוא יתן הרבה תירוצים, שהוא אינו מסוגל ללכת בבחינת אדם 
כנ"ל, הנקרא "ירא ה'", שהיא בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בהרמב"ם 
וזו לשונו "אל יאמר אדם, הריני עושה מצות התורה, כדי שאקבל 
הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי עולם הבא. 
%break
ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין 
אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה".
%break
והפירוש "עד שתרבה דעתן" הסברנו, הכוונה היא עד שיולד בבחינת 
"אדם", כלומר עד שיבוא במוחו ולבו מחשבות ורצונות שצריכים 
לעבוד עבודת אמת, היינו בעמ"נ להשפיע, כמו שכתב הרמב"ם, 
שצריכים לעבוד את ה' אלא להשפיע לה'. 
%break
וזו לשונו "אלא עושה האמת מפני שהוא אמת". כי "אמת" נקרא 
לשמה ולא לתועלת עצמו. והאמת הזאת, אומר, אין לגלות להכלל. 
והטעם הוא כנ"ל שלא יבינו את זה, כמו שפירש רש"י "לפי שלבו על 
תאותו", לכן לא יכול להבין אחרת.
%break
אולם בזמן שהוא נולד בבחינת אדם, שפירושו, שבאו לו במוחו ולבו 
מחשבות ורצונות להיות אדם, כלומר, שהוא מבין שצריכים ללכת 
בדרך האמת, הגם שעדיין לא יכול ללכת, כי הוא נולד עכשיו, כלומר, 
שהוא התחיל עכשיו בעבודה זו, 
%break
ורק שהוא מבין שצריכים להגיע אליה, היינו לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע, הגם בעת שנולד אין לו כלום, היינו כמו שהזהר הקדוש 
אומר "אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול".
%break
פירוש, שבזמן שהתחיל ללכת בקו של השפעה, הנקרא "הולדה", אז 
הוא רואה תמיד ערך הפוך. היינו, שהוא רואה אחרי כל היגיעה שהוא 
נותן, אין לו שום התקדמות, אלא שרואה תמיד שהולך אחורה. 
%break
וזה הסדר, היינו המצב של הסתרה מה שהוא מרגיש, נמשך עד 
שזוכה למול עצמו. ואח"כ הוא הולך קדימה, עד שמשיג את הד' 
מדרגות, הנקראים "חיה נשמה רוח נפש", כנ"ל. וזהו ההבדל בין 
הכלל להפרט, היינו כדוגמת ההבדל בגשמיות מאדם לבהמה.
%break
%page 489
%H מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם
%break
חז"ל אמרו (חגיגה י"ג) "אמר רב אמי, אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, 
שנאמר, לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום". ובסנהדרין (נ"ט) 
"אמר רבי יוחנן, עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר, תורה 
ציווה לנו משה מורשה. לנו מורשה ולא להם".
%break
והקשה הגמרא "שרבי מאיר היה אומר מנין, שאפילו עכו"ם ועוסק 
בתורה, הוא ככהן גדול, שנאמר, אשר יעשה אותם אדם וחי בהם. 
כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת, שאפילו 
עכו"ם ועוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול".
%break
ויש להבין זה בדרך העבודה, לפי הכלל, שבעניני עבודה לומדים את 
כל התורה באדם אחד. וכפי מה שאומר הזה"ק, שכל אדם הוא עולם 
קטן בפני עצמו. כלומר, שהוא כלול מכל ע' אומות העולם. אם כן, מה 
נקרא "ישראל", ומה נקרא "עכו"ם" באדם עצמו.
%break
ועוד קשה על דרשת רבי מאיר, שמביא ראיה מהכתוב "אשר יעשה 
אותם האדם וחי בהם". הלא רבי שמעון דורש "אדם נקרא ישראל". 
%break
ומביא ראיה מהכתוב "אתם קרויין אדם ולא אומות העולם". אם כן איך 
מביא רבי מאיר ראיה ממילת "האדם", שכוונתו על עכו"ם. והתוספות 
שם בסנהדרין רוצה לתרץ, שיש הבדל בין "אדם" ל"האדם".
%break
ורש"י מפרש, שלא יהיה קשה מרבי שמעון, שאומר "אדם משמע 
ישראל". פשוט, דלית ליה דרבי שמעון, שאדם משמע דוקא ישראל. 
%break
וגם יש להבין את ההבדל הגדול, שיש בין רבי יוחנן לרבי מאיר, שרבי 
יוחנן אומר "עכו"ם, שעוסק בתורה, חייב מיתה". ולרבי מאיר הוא 
דומה לא כסתם ישראל, אלא ככהן גדול. היתכן, שיהיה יותר גדול 
מסתם ישראל.
%break
הזה"ק (אחרי, דף ק"ג, ובהסולם, אות רח"צ) אומר "רבי אלעזר שאל 
לרבי שמעון אביו. כתוב, "לא עשה כן לכל גוי". אבל יש לשאול, כיון 
שכתוב "מגיד דבריו ליעקב". למה כתוב "חוקיו ומשפטיו לישראל". 
%break
הרי הוא כפל לשון. ומשום שהתורה, שהיא טמונה עליונה היקרה, 
שמו ממש, על כן התורה כולה סתומה וגלויה, שיש בה סוד ופשט 
בסוד שמו.
%break
ועל כן ישראל הם בשתי מדרגות, דהיינו סתומה וגלויה. שלמדנו ג' 
מדרגות הן המתקשרות זו בזו, שהן:
%break
א. הקב"ה,
ב. התורה,
ג. ישראל.
%break
וזה שכתוב "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל". שתי 
מדרגות הן. אחת גלויה, שהיא מדרגת יעקב, ואחת סתומה, שהיא 
מדרגת ישראל. ומה רוצה הכתוב בזה. 
%break
ומשיב "אלא כל מי שנמול ונרשם בשם הקדוש, נותנים אותו בדברים 
הגלויים שבתורה". זה שכתוב "מגיד דבריו ליעקב".
%break
אבל "חוקיו ומשפטיו לישראל", שהוא במדרגה עליונה יותר, ועל כן 
"חוקיו ומשפטיו לישראל", שהם סודות התורה. וחוקי התורה ונסתרות 
התורה, שלא צריכים לגלות זה, אלא למי שהוא במדרגה עליונה יותר 
כראוי. 
%break
ומה לישראל כך, שאין מגלים התורה, אלא למי שהוא במדרגה 
עליונה, לעמים עכו"ם על אחת כמה וכמה".
%break
ובאות ש"ג כתוב "בוא וראה דבר ראשון שבתורה, שנותנים לתינוקות, 
הוא אלף - בית. זהו דבר, שאין בני העולם יכולים להשיג בבינתם 
ולהעלותם על רצונם". ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים קודם כל לדעת, 
מהו "ישראל" בעבודה, ומהו "עכו"ם" בעבודה.
%break
%page 490
חז"ל דרשו על הפסוק (שבת ק"ה, ע"ב) "לא יהיה בך אל זר, ולא 
תשתחוה לאל נכר. איזהו אל זר, שיש בגופו של אדם. הוי אומר זה 
יצר הרע. 
%break
משמע מכאן, שעכו"ם נקרא "היצר הרע", כלומר כשמדברים מגוף 
אחד, נמצא, שעבודה זרה, שנקרא "אל נכר או אל זר", הכל נמצא 
באדם. ולפי זה יש להבחין באדם עצמו בחינת עכו"ם, שהוא היצר 
הרע, ובחינת ישראל, שהוא היצר הטוב.
%break
אולם יש להבין, מדוע נקרא היצר הזה, שמפתה את האדם לענג 
עצמו, ושיהיה לו הנאה מהחיים, בשם "רע". הלא הוא אומר להאדם 
"שמע בקולי, אז תהנה מהחיים". 
%break
אם כן מדוע הוא נקרא בשם "יצר רע". וגם בשם "אל זר". ומהו הקשר 
בין עבודה זרה ליצר הרע. ומדוע הוא נקרא בשם "אלקות", שעובדים 
ומשתחוים לו, כמו שעובדים לעבודה זרה.
%break
ידוע, שיש שני מלכים בעולם:
א. מלך מלכי המלכים,
ב. מלך זקן וכסיל. שהכוונה הוא על יצר הרע.
%break
וזה מכונה גם כן "שתי רשויות":
א. רשותו של הקב"ה,
ב. רשותו של האדם.
%break
כשאדם נולד, אמרו חז"ל, נולד תיכף עם יצר הרע, כמו שכתוב 
"לפתח חטאת רובץ". שפירושו בזה"ק "שתיכף, שיוצא מפתח הרחם, 
בא לו יצר הרע". ויש לפרש על דרך העבודה, שתיכף, מיום שנולד 
האדם, עובד ומשמש בכל לב ונפש את יצר הרע שבקרבו.
%break
אולם ידוע, שיצר הרע אינו אלא הרצון לקבל שישנו באדם, כמבואר 
בהקדמת ספר הזהר. ואדם מתחילת לידתו, אין לו אלא מטרה אחת, 
לשמש את הרצון לקבל. 
%break
היינו, שכל החושים שלו נתונים איך לשמש את המלך זקן וכסיל כנ"ל. 
וכמו כן הוא משתחוה לו. כלומר, שענין "השתחוה" נקרא, שמכניע את 
הדעת ושכל שלו בפניו.
%break
זאת אומרת, אפילו שהוא שומע לפעמים, שצריכים לשמש למלך מלכי 
המלכים, ואפילו שיש לפעמים, שהשכל והדעת מחייבים, שעיקר מה 
שנולדנו בעולם, אינו לשמש את הרצון לקבל, מכל מקום מכניע את 
הדעת הזה, 
%break
ואומר "הגם שהגיון מראה לי, שלא כדאי לעבוד ולשמש כל ימי חיי את 
הרצון לקבל, אלא כדאי לשמש את הקב"ה, אבל אני הולך למעלה 
מהדעת. 
%break
זאת אומרת, שהגוף אומר לי, עזוב את כל מה שקיבלת מפי ספרים 
או מפי סופרים, שצריכים לשמש את הבורא, אלא כמו אז כן עתה, 
ואל ימרה את פי של הרצון לקבל, אלא עבוד אותו בלב ונפש".
%break
נמצא, שהאדם משתחוה להרצון לקבל, כי זה שמכניע את הדעת. זה 
נקרא "השתחוה". וזה נקרא, שאדם "עובד את אל זר", שזה הוא זר 
מהקדושה. וכן הוא נקרא "אל נכר", שהוא נוכרי מקדושה.
%break
והאדם, העובד אותו, נקרא אז בשם "נוכרי" או "עכו"ם". וזה אל זר 
בגופו של אדם. כלומר, שאין "אל זר" נקרא דבר שמבחוץ, שהוא עובד 
לדבר שהוא מבחוץ לגופו. שחושבים, שדוקא באופן כזה נקרא שהוא 
עובד עבודה זרה. 
%break
אלא בזה שהוא עובד ומשמש את גופו, הנקרא "רצון לקבל", שזה 
נמצא בגופו של אדם, זה נקרא שהוא "עובד עבודה זרה". והאדם 
הזה נקרא "נוכרי" או "עכו"ם".
%break
והוא מטעם, שאין לו שום שייכות לקדושה. כי "קדוש" נקרא הבורא, 
כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". שפירושו "פרושים תהיו" 
(כנ"ל במאמר ט"ז שנת תשמ"ז). 
%break
היות שהבורא הוא המשפיע, ובכדי שתהיה דביקות בו יתברך, הנקרא 
"השתוות הצורה", צריך האדם גם כן להיות משפיע. וזה נקרא 
"קדושה".
%break
נמצא לפי זה, מי שעובד ומשמש את הרצון לקבל, ועושה אותו לעצם, 
כלומר שהוא אלקי שלו, ורק אותו רוצה לעבוד בלב ונפש, וכל מה 
שהוא עושה, בין מעשה דלהשפיע אפילו, אין לו שום חשבון מהמעשה 
דלהשפיע, 
%break
אלא לפי מה שיצמח מזה טובת הנאה להרצון לקבל שלו, ואינו מסיח 
דעת ממנו חס ושלום, אלא הוא דבוק באמונתו, שרק אותו צריכים 
לעבוד כנ"ל, אפילו שהדעת מחייב אותו, שלא כדאי לעבוד אותו, מכל 
מקום אין בידו כח לבגוד באלקיו, שמיום הוולדו הוא עובד אותו. 
%break
%page 491
לכן נקרא זה "אמונה", היות שעובד את הרצון לקבל שלו למעלה 
מדעת. ואין שום שכל בעולם יכול לנתק ולהפריד אותו מדביקותו, 
שהוא דבוק בו מעת הוולדו. וזה נקרא "גוי" או "נוכרי".
%break
ו"ישראל" נקרא, מה שהוא ההיפך מאל-זר, היינו ישר-אל. שפירושו, 
שכל כוונתו הוא, שהכל יהיה ישר - לאל. כלומר, שכל מה שהוא 
חושב וחושק, הוא להגיע ישר להיות דבוק בה'. 
%break
ולא רוצה לשמוע בקולו של הרצון לקבל. ואומר, שהשם, שנתנו 
להרצון לקבל, נקרא "יצר הרע", מתאים לו, משום שהוא גורם לו רק 
רע.
%break
היינו, עד כמה שהוא משתדל למלאות רצונו, בכדי שלא יפריע לו 
מעבודתו, שהוא רוצה להיות עובד ה', הוא להיפך. כלומר, מזה 
שדואג לתת כל פעם מה שהוא דורש ממנו. 
%break
והוא נותן לו, מטעם שחושב, שעל ידי זה הוא לו יפריע לו. אז רואים 
ממש להיפך, שהמקבל הזה מקבל תוספות כח ממש, מזה שהוא 
מספק לו את צרכיו, היינו שנעשה יותר רע.
%break
ועתה הוא רואה, איך צדקו חז"ל, במה שאמרו (בראשית רבה, כ"ה 
ח') "טוב לביש לא תעביד". שפירושו, לאדם רע לא תעשה טוב. וכמו 
כן אצלנו, שלומדים הכל באדם אחד, יהיה הפירוש, שאסור לעשות 
טובות להרצון לקבל, שהוא יצר הרע. 
%break
מסיבת, שמכל טוב שאדם עושה לו, יש לו אח"כ כח להרע לו. והוא 
נקרא "משלם רע תחת טובה". והם כמו שתי טיפות מים. כלומר, 
באותו שיעור שהוא משמש אותו, באותו שיעור יש לו כח לעשות לו 
רעות.
%break
אולם האדם צריך תמיד לזכור, מהו הרע שהמקבל גורם לו. ומשום זה 
מוטל על האדם לזכור תמיד את מטרת הבריאה, שהיא "להטיב 
לנבראיו". 
%break
ולהאמין בזה, שהבורא, יש בידו לתת טוב ועונג עד בלי די, כמו 
שכתוב (מלאכי, ג' י') "ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא 
אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
%break
והסיבה, מדוע אין האדם מרגיש את הטוב והעונג, מה שהבורא רצה 
לתת. ידוע, שהוא מסיבת שינוי צורה, שיש בין הבורא, שהוא 
המשפיע, לבין המקבל. 
%break
שזה גורם בחינת בושה בעת קבלת הטוב והעונג. ובכדי שלא תהיה 
נהמא דכסופא, נעשה תיקון, המכונה "צמצום". שהוא, שלא לקבל 
אלא בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו. שזה הוא נקרא "השתוות 
הצורה", כמו שאמרו חז"ל "מהו רחום אף אתה רחום".
%break
פירושו, כמו שהבורא הוא המשפיע, ואין לו שום ענין של קבלה, "כי 
ממי יקבל", כן האדם צריך להשתדל להגיע לדרגה זו, שלא ירצה 
עבור עצמו שום דבר, אלא כל מחשבתו ורצונו יהיה אך ורק להשפיע 
נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז הוא מקבל כלים, הראויים לקבל שפע עליון. שהוא שם כללי של 
הטוב והעונג, מה שהבורא רצה לתת להנבראים. שבאופן כללי השפע 
מתחלק לה' בחינות, הנקראות "נרנח"י". 
%break
ולפעמים הן נקראות בשם "נר"ן". או סתם מכונה השפע עליון בשם 
"נשמה". והמקבל את הנשמה נקרא "גוף". אבל אין הם שמות 
קבועים, אלא הכל לפי הענין.
%break
ובהאמור יוצא, מי הוא המפריע מלקבל את הטוב ועונג הנ"ל. הלא 
הוא רק הרצון לקבל, שהוא מפריע, שלא נותן לנו לצאת מתחת 
שליטתו, הנקרא "קבלה בעמ"נ לקבל". 
%break
שעל בחינה זו היה הצמצום, לתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, שאז הוא דומה להמשפיע. ויש כאן השתוות הצורה, המכונה 
"דביקות". 
%break
שאז, על ידי דביקות בהבורא, האדם נקרא שהוא "חי", משום שהוא 
דבוק ב"חיי החיים". וע"י המקבל שבו, הוא נפרד מ"חיי החיים". 
ומשום זה אמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
אם כן מובן מאליו, מי הוא המפריע, שלא יתנו לנו את החיים. זהו רק 
המקבל שבנו. וזה יש לקבוע על ידי חשבון הנ"ל. נמצא, שכל הצרות 
והרעות שאנו סובלים, הוא הגורם. מובן מאליו, שמתאים לו השם "יצר 
הרע", משום שהוא גורם לנו כל הרעות.
%break
%page 492
נצייר לעצמנו אדם חולה, שרוצה לחיות. ובכדי להציל את החיים שלו, 
ישנה רק תרופה אחת, שעל ידה הוא יזכה להחיים, אחרת הוא מוכרח 
למות. ויש אדם אחד, שמעכב אותו מלקבל את התרופה. בטח האדם 
הזה נקרא "איש רע". 
%break
אותו דבר אצלנו, בזמן שאדם בא לידי ידיעה, שרק על ידי רצון 
להשפיע יכולים לזכות לחיים הרוחניים, ששם נמצא הטוב והעונג 
האמיתיים, והרצון לקבל הזה, הוא מעכב אותנו מלקבל, באיזו צורה 
אנו צריכים להסתכל עליו. 
%break
בטח שאנו צריכים לראות בצורת מלאך המות. כלומר, שהוא הגורם 
שלנו, שלא נזכה להחיים.
%break
וכשהאדם בא לידי הכרה זו, שהמקבל שלנו הוא הרע שבנו, והוא 
רוצה להיות "ישראל". כלומר, שלא רוצה לעבוד עבודה זרה, שהוא 
היצר הרע הנמצא בגופו של אדם. ורוצה לחזור בתשובה, על מה 
שהיה כל הזמן עובד עבודה זרה. ורוצה להיות עובד ה'.
%break
ובמצב זה, שהוא רוצה לצאת משליטת היצר הרע, מה עליו לעשות. 
על זה באה התשובה, מה שאמרו חז"ל (קידושין, ל' ע"ב) "כך הקב"ה 
אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. 
%break
ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, שנאמר, הלא אם 
תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו, 
שנאמר, לפתח חטאת רובץ". זאת אומרת, שרק על ידי עסק בתורה, 
יש בה סגולה לצאת משליטת היצר הרע ולהכנס לקדושה.
%break
ובהאמור יוצא, שמי שעוסק בתורה, כשמדברים בדרך העבודה, מוטל 
על האדם, שיהא ברור לפניו את מטרת לימוד התורה. כלומר, מהי 
הסיבה, שגורמת לו לעסוק בתורה. 
%break
היות ששני דברים הופכיים נוהגים בתורה, כמו שאמרו חז"ל (יומא 
ע"ב, ע"ב) "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב, וזאת התורה אשר 
שם משה. 
%break
זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה. ומשום זה, 
כשהאדם עוסק בתורה, צריך לראות שהתורה לא יביאו לידי מיתה".
%break
אבל קשה להבין, איך אפשר להיות כל כך מרחק בין "זכה" ל"לא 
זכה". עד שאמרו, שאם לא זכה, בזה שעסק בתורה, נעשה לו סם 
המות. הלא היה מספיק בזה שלא קיבל שכר. 
%break
אבל מדוע הוא עוד יותר גרוע ממי שלא עסק בכלל בתורה. כלומר, 
אדם שלא עסק בתורה, אין לו סם המות, ומי שעסק בתורה, הוא 
השיג תמורת עבודתו בחינת מיתה. היתכן להיות דבר כזה.
%break
וקושיא זו מובא בהקדמה לתע"ס (דף כ', אות ל"ט) "אמנם דבריהם 
אלו צריכים ביאור, להבין איך ובמה נעשית לו התורה הקדושה לסם 
המות. 
%break
המעט הוא שמתייגע לריק ולבטלה, ואין לו שום תועלת מטרחתו 
ויגיעתו חס ושלום. אלא עוד, שהתורה והעבודה עצמה נהפכת לו לסם 
המות, שדבר זה מתמיה מאוד".
%break
ובהקדמה לתע"ס (אות ק"א) "היות שהקב"ה מסתיר את עצמו 
בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג בשעת הסתר פנים, 
אינו דומה באדם, שיש בידו עבירות ומיעט בתורה ומצות, לאדם 
שהרבה בתורה ומעשים טובים. 
%break
כי הראשון מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות. דהיינו לחשוב, 
שהיסורים הגיעו לו מחמת העבירות ומיעוט התורה שבידו. מה שאין 
כן השני, קשה לו ביותר לדון את קונו לכף זכות".
%break
וכמו כן הענין אצלנו. כי בשעה ששם המטרה לנגד עיניו, זאת אומרת, 
שמצד העליון רצונו להטיב לנבראיו, אלא בכדי שלא יהא בחינת 
בושה, לכלים דהשפעה אנו צריכים. 
%break
ולהיות שאנו נולדנו עם הרצון לקבל, שהוא בחינת אל-זר, ואנחנו 
עובדים אותו, אפילו למעלה מהדעת, והוא משעבד אותנו, ואין בידינו 
כח לצאת משליטתו, אלא אנו מאמינים בחז"ל, שאמרו "אמר הקב"ה, 
בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".
%break
וזוהי הסיבה שגורמת להאדם לעסוק בתורה. אז התורה מביא לו 
חיים. כלומר שעל ידי התורה הוא יצא משליטת היצר הרע, ויהיה 
עובד ה'. 
%break
היינו, שכל כוונתו תהיה להשפיע נחת רוח ליוצרו, ויזכה לדביקות ה'. 
היינו, שיהיה אז דבוק בחיי החיים. ורק במצב כזה, שהאדם לומד על 
מטרה זו, התורה נקראת אצלו "סם החיים", משום שעל ידי התורה 
הוא יזכה לחיים.
%break
%page 493
מה שאין כן, אם אינו עוסק בתורה למטרה זו, נמצא, שעל ידי תורתו, 
מה שהוא לומד, הרצון לקבל מתחזק ומקבל יותר כח להחזיקו תחת 
שליטתו. 
%break
כי המקבל נותן לו להבין, שאין הוא דומה לשאר אנשים, כי ברוך ה' 
הוא אדם, שיש לו רכוש של תורה ומעשים טובים, ובטח שהקב"ה 
צריך להתנהג עמו לא כמו שמתנהג עם סתם אנשים, אלא הקב"ה 
צריך לדעת מי הוא.
%break
ואם הוא עובד בהצנע לכת, בטח שיש לו טענות להקב"ה. שאם חס 
ושלום סובל משהו, אומר להקב"ה "היא תורה והיא שכרה". ומשום 
זה יש לו תמיד תרעומת, הנקראת "מהרהר אחר השכינה", על 
הבורא. ובזה הם נפרדים מ"חיי החיים".
%break
זאת אומרת, במקום שהיו צריכים להשתוקק להיבטל לה', וכל מה 
שהם עושים, הוא רק בכדי לשמש את הקב"ה. 
%break
מה שאין כן אלו שעובדים עבור המקבל, הם רוצים, שהקב"ה ישמש 
אותם, בכל מה שחסר להמקבל שלהם, הקב"ה צריך למלאותו. נמצא, 
שהם עושים פעולה הפוכה מאלו שרוצים לזכות לחיים על ידי 
התעסקותם בתורה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הטעם שרבי אמי שאומר "אין מוסרין 
תורה לעכו"ם". אם המדובר הוא בבחינת עבודה, היינו כנ"ל באדם 
עצמו, והוא נמצא בבחינת עכו"ם, יהיה הסיבה שאסור ללמוד, הוא 
מטעם שהוא ללא תועלת. 
%break
כי בבחינת עבודה לומדים, שצריכים ללמוד תורה, בכדי לצאת 
משליטת היצר הרע. ואם הוא לא רוצה לצאת לחופשי, מהשעבוד 
שהיצר הרע משעבד אותו, אם כן בשביל מה הוא צריך לתורה. 
%break
נמצא, שאם ימסור לו תורה, זהו דבר ללא תועלת. אם כן חבל על 
הטרחא, שיעשה מי שילמוד אותו.
%break
אולם רבי יוחנן מוסיף על רבי אמי ואמר "המעט, שזהו דבר ללא 
תועלת. אלא דבר זה, שהעכו"ם יעסוק בתורה, זה יזיק לו. 
%break
והוא מתחייב בנפשו, מטעם שאצל עכו"ם, היינו מי שלומד תורה ואין 
לו המטרה לצאת משליטת היצר הרע, אלא להישאר תחת ידו, ולעבוד 
אותו בלב ונפש, זה נקרא "עבודה זרה".
%break
וזה כמו שכתוב, שהוא "אל-זר בגופו של אדם". הרי הוא לוקח לעצמו 
סם המות. לכן אמר רבי יוחנן "עכו"ם שעוסק בתורה, חייב מיתה". 
פירוש הדבר, שהוא מתחייב בנפשו, משום שהתורה תהיה אצלו 
בחינת סם המות. 
%break
אולם מה שרבי מאיר היה אומר, מנין שאפילו עכו"ם, שעוסק בתורה, 
חייב מיתה, שהוא ככהן גדול, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי 
בהם". ושאלנו על זה:
%break
א. מדוע הוא אומר, שהוא ככהן גדול. וסתם כהן לא נקרא מעלה 
גדולה. וזהו כל כך רחוק מדברי רבי יוחנן, שסובר, שחייב מיתה. אלא 
ההפלגה הזו, שהוא ככהן גדול, מהו הטעם שלו.
%break
ב. שהמפורשים שואלים, הלא הראיה, שרבי מאיר מביא, בזה שכתוב 
"האדם", הלא רבי שמעון אומר, ש"האדם" משמע דוקא ישראל ולא 
עכו"ם.
%break
יש לפרש, מה שרבי מאיר אומר "עכו"ם שעוסק בתורה" הכוונה למה 
שפירשנו לעיל, שכוונתו של רבי מאיר היא, כאדם שהגיע לידי הכרה 
שהוא עכו"ם. שהוא רואה, מיום הוולדו עד עתה הוא עובד את עבודה 
זרה, שהוא אל נכר כנ"ל, 
%break
שהכוונה על היצר הרע, שהוא בגופו של אדם. ורואה, איך שהוא 
משועבד ועומד תחת שליטתו, ואין לו שום כח שימרה את פיו. ואפילו 
שיש הרבה פעמים, שהוא מבין עם השכל והדעת שלו, שלא כדאי 
לעבוד אותו, 
%break
אלא להיפך, שהיצר הרע ישמש את הקדושה, מכל מקום הוא מכניע 
את הדעת שלו ומשמש אותו, כאילו היה מבין, שכדאי לעבוד אותו.
%break
וכשהאדם בא לידי הכרה זו, שהוא רואה, שאין לו שום כח בעולם, 
שתהיה היכולת לעזור לו, והוא רואה שהוא אבוד, ויהיה נגזר מהחיים 
לעולמים, וכדי להציל את עצמו ממיתה, שהוא מבחינת "רשעים 
בחייהם נקראים מתים", 
%break
ובמצב הזה הוא בא להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "כך הקב"ה אמר 
להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם 
עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו".
%break
%page 494
על עכו"ם כזה אמר רבי מאיר, שהוא ככהן גדול. ומביא ראיה, שנאמר 
"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". שהוא מפרש, שאם זה שהולך 
לעסוק בתורה מטעם "וחי בהם", היינו שסיבת התעסקותו בתורה היא 
מפני שהוא רוצה לזכות לבחינת "חיים", 
%break
ולא להיות בחינת רשע, עובד עבודה זרה, שהוא אל-זר שבגופו של 
אדם, אלא שכל כוונתו הוא לזכות לחיים, זהו כתב "אשר יעשה האדם 
וחי בהם" עליו, כיון הכתוב, שאם יעסוק בתורה, הוא יהיה ככהן גדול. 
%break
לא סתם כהן, אלא שיהיה כהן, היינו שיזכה למידת חסד, שנקרא 
"כהן", כלומר שיזכה לכלים דהשפעה. וגם יזכה לבחינת "גדלות". וזהו 
שאומר, שהוא ככהן גדול.
%break
ולפי זה יש לשאול על הלשון, מה שרבי מאיר אומר "אפילו עכו"ם". 
וכפי שהסברנו, אדרבה, עכו"ם כזה ראוי הוא שיהיה ככהן גדול. 
%break
יכולים לתרץ ולומר, שלשון "אפילו", הכוונה, שאפילו האדם בא 
לשפלות כזו, שהוא רואה, שהוא ממש עובד עבודה זרה, ממש, 
כלומר, שהוא רואה, שעד עכשיו לא היו לו שום רווחים בחיים שלו, 
אלא במה שהיה משמש להיצר הרע.
%break
זאת אומרת, שכל מחשבותיו ורצוניות היו אך ורק לטובת המקבל, ולא 
היה נוגע בדרך האמת. היינו, שתהיה לו היכולת להאמין בה' למעלה 
מהדעת. 
%break
אלא כפי שהדעת של המקבל היתה מרשה לו, ונותנת לו להבין, 
שדוקא על ידי זה שיעבוד עבורו, הוא יתן לו חומרי דלק לעסוק בתורה 
ומצות.
%break
בא רבי מאיר לאדם הזה "אל תצטער מזה השפלות. אלא אתה צריך 
להאמין, שאפילו בזמן שבאת לירידה כזאת, גם הקב"ה יכול לעזור 
לך, שתצא מהגלות, שאתה היית כל הזמן תחת שליטתו. והטעם הוא 
אדרבה, ולפי זה יהיה הפירוש, מה שאומר, אפילו זה לדעת העולם.
%break
אולם אליבא דאמת רק עכשיו יש צורך לתורה. רק עכשיו יש לך כלים 
אמיתיים, היינו צורך אמיתי, שהקב"ה יעזור לך, מסיבת שאתה בא 
לידי נקודת האמת, 
%break
מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". ועכשיו הוא רואה את האמת, שהוא ממש 
נצרך לעזרת ה'".
%break
ובהאמור נוכל לבאר דברי הזה"ק הנ"ל, ששם הוא אומר, שכך נראה 
מפשטות הלשון, שיש להבחין בסדר העבודה ג' בחינות:
%break
א. בחינת עכו"ם,
ב. בחינת יעקב,
ג. בחינת ישראל.
%break
וההבדל ביניהם הוא, לעכו"ם אסור ללמוד אפילו פשטות התורה. 
ולומד זה ממה שכתוב "לא עשה כן לכל גוי". וכשבכלל מותר ללמדו 
פשט, דוקא בדברים הגלויים. 
%break
ולומד זה ממה שכתוב "מגיד דבריו ליעקב", שהיא מדרגה תחתונה, 
וכשהוא במדרגה עליונה, מותר ללמדו סודות התורה. ולומד זה 
משכתוב "חוקיו ומשפטיו לישראל".
%break
ובזהר פרשת יתרו (דף ס"ט, ובהסולם אות רס"ה) אומר "כה תאמר 
לבית יעקב, למקום ההוא הראוי למדרגתם, ותגיד לבני ישראל. כי 
יעקב וישראל שתי מדרגות הם. 
%break
כי יעקב מדרגת ו"ק, וישראל הוא מדרגת ג"ר. אלא ישראל שלימות 
הכל נקרא, שפירושו, להראות חכמה, ולדבר ברוח החכמה".
%break
ובזהר פרשת יתרו (אות ר"ס) אומר "כה תאמר לבית יעקב, היינו 
לנקבות. ותגיד לבני ישראל, היינו לזכרים". ובזהר פרשת יתרו (אות 
רס"א) אומר "כה תאמר לבית יעקב, היינו באמירה, והיינו מצד הדין. 
%break
ותגיד לבני ישראל, הוא כמו שאמרו, ויגד להם את בריתו, שהגדה 
הוא רחמים לבני ישראל, היינו הזכרים הבאים מצד הרחמים. על כן 
נאמר בהם אגדה".
%break
ויש להבין את ההבחן בהלשון הזה"ק, שאומר בפרשת אחרי, שיעקב 
וישראל הם שתי מדרגות:
א. יעקב למטה, שלומדים עמו פשט,
ב. ישראל הוא מדרגה למעלה, שלומדים עמו סודות התורה.
%break
%page 495
ובזהר פרשת יתרו (אות ר"ס) אומר "יעקב הוא בחינת נקבות, ישראל 
זכרים". (ובאות רס"א) אומר "יעקב מצד הדין, לכן כתיב אמירה. 
וישראל הוא רחמים, שאגדה הוא רחמים". 
%break
 (ובאות רס"ה) אומר "יעקב הוא בחינת ו"ק, וישראל הוא מדרגת ג"ר. 
ועל כן כתיב, ותגיד לבני ישראל, שפירושו, להראות חכמה ולדבר 
ברוח החכמה, כי הגדה רומז לחכמה".
%break
ונבאר תחילה את מה שהזה"ק מפרש, מהי בחינת יעקב, ואומר:
א. בחינת ו"ק.
ב. נקבות.
%break
ג. דין.
ד. מדרגה גלויה, שהיא מדרגה התחתונה, שהיא בחינת פשט.
%break
הנה סדר העבודה, שהאדם צריך להתחיל, בכדי להגיע למטרה, הוא 
לדעת באיזה מצב הוא נמצא בעבודת ה', ולאיזו מטרה הוא צריך 
להגיע. כלומר, מהי השלימות שעל האדם מוטל להגיע.
%break
מצב הא' של האדם הוא, שיודע שהוא עובד עבודה זרה, המכונה 
"בחינת עכו"ם", שהוא היצר הרע הנמצא בגופו של אדם, המכונה 
"אל-זר" או "אל-נכר". ובכדי שיהא ברור מצבו, שבו הוא נמצא באמת, 
זאת אומרת, שהוא בבחינת עכו"ם.
%break
אולם האדם צריך לתת יגיעה גדולה בכדי לראות האמת, מטעם שאי 
אפשר להגיע אל האמת, אלא על ידי תורה ועבודה. כמו שאמרו חז"ל 
"מתוך שלא לשמה מגיעים לשמה". 
%break
ובמצב "שלא לשמה", כשהאדם משקיע כוחות בתורה ועבודה, אז 
מטבע האדם להסתכל על אנשים אחרים של הסביבה, שבו הוא 
נמצא. והוא רואה, שאין אנשים כמוהו, שיתנו כל כך שעות עבור 
עבודת ה'.
%break
והוא מרגיש עצמו אז, שהוא מֵרים מעם. זה גורם לו, שישכח את 
המטרה. כלומר, שעיקר הוא, שצריכים להגיע לשמה, מטעם שאנשים 
מבחוץ גרמו לו שירגיש שלימות. 
%break
והשלימות הזאת, היא הסיבה שלא יכול להרגיש, שחסרה לו המטרה 
העיקרית, שהיא בכדי להגיע לשמה.
%break
ובפרט אם מכבדים אותו מסיבה שהוא עובד ה', בודאי כל אנשים 
שמכבדים אותו מכניסים דעותיהם, שהוא יאמין למה שהם חושבים 
עליו, שהוא אדם מלא מעלות ולא חסר לו שום דבר. 
%break
אם כן איך אפשר, שהאדם יאמר על עצמו, שהוא נמצא במצב של 
"עכו"ם", והוא עדיין לא "נמול". נמצא, שהדביקות, שיש לו בהרבים, 
כלומר מה שהם דבוקים בתורה ועבודה שלו, הם גורמים לו שלימות. 
וזה נקרא בלשון עבודה, שיש אחיזה להחיצוניים.
%break
ומה הוא מפסיד בזה שיש להם אחיזה. תשובה. האחיזה זו היא 
הסיבה, שאין הוא יכול לראות את מצבו האמיתי, שהוא עדיין בבחינת 
עכו"ם, שיעשה עצות איך לצאת משליטת הרע.
%break
מצב הב' של האדם הוא, הוא כשמול את עצמו. ו"מילה" פירושו, 
שחותך את הערלה. והערלה זו נקראת השלוש קליפות הטמאות, 
הנקראות בשם "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת", שהרצון 
לקבל בא משם.
%break
אבל אין זה בידי אדם לכרות הערלה הזו. ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, 
שהקב"ה צריך לעזור, שהאדם יוכל לכרות את הערלה. וזה שכתוב 
"וכרות עמו הברית". ופירוש "עמו", כלומר שהקב"ה עזר לו, אבל 
האדם צריך להתחיל.
%break
אולם אם אומרים, שאין בידו למול עצמו לבדו, ומהו הענין, שהאדם 
צריך להתחיל, אם אנו אומרים, שלא יכול לגמור. אם כן עבודתו 
נראית כמו שהיא לחינם. אלא הענין הוא, כידוע "אין אור בלי כלי". 
ו"כלי" נקרא חסרון. כי במקום שאין חסרון, לא שייך מילוי.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש "האדם צריך להתחיל" הכוונה היא על החסרון. 
ואין הפירוש, שהאדם צריך להתחיל בהמילוי. אלא זה שאנו אומרים 
"התחלה", הוא שיתן את הצורך והחסרון. ואח"כ בא הקב"ה ונותן 
המילוי השייך להחסרון. וזה נקרא "וכרות עמו", שהקב"ה עוזרו.
%break
%page 496
וזה נבחן גם כן לקו ימין, שפירושו הוא, ש"אבא נותן את הלובן", 
כמבואר בתע"ס. שפירושו הוא, שאור העליון, שהוא אור חכמה, 
הנקרא "אבא", כשהוא מאיר, אז רואים את האמת, 
%break
שהערלה, שהוא הרצון לקבל, הוא דבר רע. שרק אז הוא בא לידי 
הכרה, שכדאי לזרוק את האהבה עצמית. וזוהי העזרה מה שהאדם 
מקבל מה', שבא לידי הכרת הרע.
%break
זאת אומרת, מטרם שהאדם בא לידי החלטה, שלא כדאי להשתמש 
עם המקבל, אין בידי האדם לשמש עם כלי השפעה. היות שאחד 
מתנגד להשני. ומשום זה צריך האדם למול עצמו, ואח"כ הוא יכול 
לקבל על עצמו את הרצון להשפיע.
%break
נמצא, שענין הסרת הערלה, הנקרא "מילה", הוא בא על ידי עזרה 
מלמעלה. היינו, שדוקא בזמן שמאיר אור העליון, הוא רואה שפלותו, 
שלא יכול לקבל שום דבר, מסיבת שינוי צורה. וזה נקרא בעולמות 
"אבא נותן את הלובן".
%break
ולאחר שבא לידי הכרת הרע, בא תיקון שני, היינו שמתחיל לעבוד 
בעמ"נ להשפיע. וגם לזה צריכים עזרה מלמעלה. וזה מכונה, ש"אמו 
נותנת האודם". ובתע"ס מפרש, שכוונתו על הרצון להשפיע. 
%break
נמצא לפי זה, שהן כח הביטול של הרצון לקבל, והן הכח שיוכל 
לעשות מעשים של השפעה, נותן העליון. 
%break
היינו העזרה באה מלמעלה. אם כן נשאלת השאלה, ומה נותן 
התחתון. כי אומרים שהתחתון מוכרח להתחיל. במה הוא מתחיל, 
בכדי שאח"כ הקב"ה יתן לו העזרה הנדרשת.
%break
ובהאמור, אין התחתון יכול לתת להבורא, רק חסרון, בכדי שהקב"ה 
יהיה לו מקום למלאות. כלומר, שעל האדם מוטל, מי שרוצה להיות 
עובד ה' ולא עובד עבודה זרה, שירגיש את שפלותו. 
%break
וכפי שיעור הרגשתו, כך מתרקם אצלו לאט לאט כאב, על זה שהוא 
כל כך שקוע באהבה עצמית, כמו בהמה ממש, ואין לו שום שייכות 
לבחינת אדם.
%break
אולם יש לפעמים, שאדם בא לידי מצב, שהוא יכול לראות את 
שפלותו, ולא אכפת לו, בזה שהוא שקוע באהבה עצמית, ואינו מרגיש 
שהוא כל כך בשפלות. עד שיהא נצרך שהבורא יוציאו משפלותו.
%break
אז האדם צריך לומר לעצמו "זה שאני לא מתפעל, שאני דומה 
לבהמה, ועושה רק מעשים של בהמה, ורק כל דאגותי במצב זה, 
שאני מבקש מהקב"ה, שיתן לי להרגיש יותר טעם בתענוגים 
הגשמיים. וחוץ מזה איני מרגיש שום חסרון". 
%break
ובמצב כזה האדם צריך לומר לעצמו, שהוא עכשיו במצב של חוסר 
הכרה. ואם אין בידו היכולת להתפלל לה', שיעזור לו, יש לו רק עצה 
אחת, להתחבר לאנשים, 
%break
שהוא חושב עליהם, שכן יש להם הרגשת החסרון, איך שהם נמצאים 
בשפלותם, והם מבקשים מהקב"ה, שיוציאם מצרה לרווחה ומאפילה 
לאורה, הגם שהם עוד לא נוושעו, שהקב"ה יקרב אותם.
%break
אז הוא צריך לומר, בטח שעדיין הכלי חסרון שלהם, הנקרא "צורך 
לצאת מהגלות הזו", עוד לא נגמר בשלימות מאה אחוז. אבל בטח הם 
עברו רוב הדרך להרגיש את הצורך האמיתי. 
%break
ועל ידם הוא יכול לקבל גם כן הרגשה שלהם, שגם הוא ירגיש כאב, 
בזה שהוא נמצא בשפלות. אבל אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, 
אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה 
הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדביקות החברה בלבד.
%break
נמצא, שבמצב הב', היינו בזמן שהוא נמול, כנ"ל שעבר עליו הב' 
בחינות:
א. הסרת הרע, שהוא ביטול להכלי קבלה,
%break
ב. השגת כלי השפעה. זה נקרא, שמקבל עכשיו מדרגת ו"ק, שנבחן 
לחצי מדרגה. כי מדרגה שלימה נבחנת, שהוא יכול לשמש גם עם 
כלים דקבלה בעמ"נ להשפיע.
%break
והיות אחר שנמול הוא השיג רק כלים דהשפעה, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, לכן נבחן זה רק למדרגת ו"ק. וזה נקרא "מדרגת יעקב". 
%break
וגם זה נקרא "בחינת נקבה", היינו "תשש כוחו כנקבה", שפירושו, 
שאין בכוחו להתגבר ולכוון אותם בעמ"נ להשפיע, אלא בכלים 
דהשפעה לבד ולא יותר.
%break
%page 497
וגם מדרגה זו נקראת בחינת "דין", שפירושו, שעדיין שורה כאן מידת 
הדין על כלים דקבלה, שאסור להשתמש בהם, מטעם שלא יכול לכוון 
בעמ"נ להשפיע. וגם נקרא "מדרגה גלויה", בכדי לדעת, שיש עוד 
מדרגה, שהיא נסתרת ממנו. 
%break
וכמו כן נקראת "מדרגה תחתונה", לדעת שיש מדרגה עליונה. ונחוץ 
לנו ידיעה זו, בכדי שידע, שיש עוד מה לעבוד, היינו להגיע למדרגה 
יותר עליונה.
%break
וגם נקראת מדרגה זו בשם "פשט", מטעם שעכשיו, לאחר שמול את 
עצמו, הוא נעשה עכשיו "פשוט יהודי". כלומר, מטרם שנמול הוא היה 
עובד עבודה זרה, כנ"ל. ועכשיו הוא פשוט בחינת "יהודי".
%break
ונקרא עכשיו בחינת "יעקב". וזה שכתוב "כה תאמר לבית יעקב". 
היינו אמירה שהיא לשון רכה, היות שמדרגת יעקב נבחנת, שהוא 
עובד רק עם כלים דהשפעה, שהם כלים זכים. לכן שייך שם "אמירה", 
שהוא לשון רכה.
%break
מה שאין כן בחינת "ישראל". הזה"ק מפרש, שישראל נקרא:
א. מדרגת ג"ר, שלימות הכל,
ב. זכרים,
%break
ג רחמים,
ד. דרגה סתומה ועליונה, שהיא בחינת סודות התורה.
%break
ונבארם אחת אחת:
א. הנה מדרגת ג"ר. היות שכל מדרגה יש לה עשר ספירות, 
המתחלקים לראש וגוף. הנה הראש נקרא ג"ר, היינו כתר חכמה 
בינה. והגוף נקרא ז"ת. והם שני חצאי מדרגה. 
%break
ומשום זה נבחן למדרגה תחתונה ו"ק, ומדרגה עליונה ג"ר. וידוע 
כשמדברים ממדרגת ו"ק, זה נקרא "חצי מדרגה". וזה סימן שחסר 
ג"ר. 
%break
ומשום זה, כשאומרים "מדרגת ג"ר", הכוונה שיש כאן מדרגה שלימה. 
משום שיש כלל, כשיש שני מדרגות ביחד, מדברים מבחינה עליונה. 
והיא כוללת גם התחתונה. לכן מכנה הזה"ק בחינת "ישראל" 
לשלימות הכל.
%break
ב. דרגת זכרים. בכל מדרגה יש ב' מיני כלים:
זכים, שהם כלים דהשפעה,
עבים, שהם כלים דקבלה,
%break
ולהשתמש עמהם אפשר רק אם נותנים עליהם את הכוונה דעמ"נ 
להשפיע. והיות עמ"נ להשפיע הוא נגד הטבע, וצריכים להתגברות עם 
גבורה גדולה נגד הטבע, לכן כשאינם יכולים להתגבר, רק על כלים 
זכים, נקרא זה בחינת "נקבה", המרמז ש"תשש כוחו כנקבה".
%break
מה שאין כן כשהוא יכול להתגבר גם על כלים דקבלה, הוא נקרא 
"גבר", "זכר", "בעל כוח". והיות ש"ישראל" נקרא בחינת ג"ר, 
שלימות הכל, שמשתמש גם עם כלים דקבלה, לכן נקרא ישראל 
בחינת "זכרים".
%break
ג. דרגת רחמים. פירושו הוא, היות שעל כלים דקבלה נעשה צמצום 
ודין, שאסור להשתמש עמהם, אלא בתנאי, שיכולים לכוון בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
ומשום זה, בזמן שלא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע בכלים דקבלה, נמצא 
ששורה עליהם בחינת דין, שאסור להשתמש עמהם. לכן נקבה נקרא 
"דין".
%break
מה שאין כן זכר, שהוא יכול להתגבר בעמ"נ להשפיע גם בכלים 
דקבלה, ובחינת הדין נעבר מהם, ומשתמש עם הכלים בעמ"נ 
להשפיע, וזה נקרא "רחמים". 
%break
וזה נקרא, שהדין הקודם נמתק במידת הרחמים. שזה נקרא, שהוא 
עכשיו במדרגת מקבל בעמ"נ להשפיע. לכן זכר נקרא "רחמים".
%break
ובאמור משמע, שזכרים נקראים "רחמים" ולא דין, כנ"ל בזהר (אות 
רס"א) "כה תאמר לבית יעקב", היינו אמירה היא מצד הדין. "ותגיד 
לבני ישראל", שהאגדה היא רחמים.
%break
ועל הכתוב "כה תאמר לבית יעקב", פירוש רש"י "בשם מכילתא אלו 
הנשים, תאמר להם בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל, לזכרים, הדברים 
קשים כגידין". 
%break
ויש לפרש, מה שכתוב "לנשים בלשון רכה", הוא כנ"ל, שבחינת 
נקבות, שאין להם כל כך כח להתגבר, רק על כלים זכים, זה נקרא 
"רכה". כלומר, רך, שלא כל כך קשה להתגבר על כלים דהשפעה.
%break
%page 498
מה שאין כן על כלים דקבלה מאוד קשה להתגבר. לכן לזכרים, כלומר 
לאנשים שהם בבחינת זכרים, שיש להם כח התגברות, נתן להם סדר 
העבודה בדברים הקשים כגידין. 
%break
שהכוונה היא כלים דקבלה. ומה שכותב הזה"ק, ש"הזכרים הם 
רחמים", הלא אומר "קשה כגידין". ו"קשה" נקרא דין ולא רחמים. ואל 
כן מצד אחד אומר, שזכרים נקרא קשה כגידין, ומצד השני הוא אומר, 
שהם רחמים.
%break
יש לפרש זה, שהזכרים יש להם כח התגברות גם על כלים דקבלה. 
שזה קשה להתגבר, וכשמתגברים על הכלי קבלה, שהם נקראים 
"מידת הדין", השורה עליהם. 
%break
נמצא, שעכשיו שורה על המקום הזה בחינת רחמים ולא דין. מה שאין 
כן נקבות, שאין להם כח התגברות על הכלי קבלה, ממילא שורה 
עליהם מידת הדין, ואסור להשתמש עמהם.
%break
ד. דרגה סתומה ועליונה, שהיא בחינת "סודות התורה". "סתומה" 
נקראת, כלומר אפילו שהאדם כבר נמול עצמו וזכה לבחינת פשט, 
היינו להיות יהודי פשוט, 
%break
כלומר שהוא הגיע למצב, שאינו עובד עבודה זרה, אלא הוא עובד ה', 
מכל מקום עדיין סתום לפניו את אור חכמה, המתגלה על כלים 
דקבלה.
%break
מה שאין כן מי שזכה לבחינה העליונה, שהוא זכר, שיש לו כח 
התגברות גם על כלים דקבלה, אז מתגלה על כלים אלו אור החכמה, 
הנקרא "סודות התורה". 
%break
ומשום זה אומר הזה"ק (באות רס"ה) "ותגיד לבני ישראל", שפירושו, 
להראות חכמה ולדבר ברוח החכמה, כי הגדה רומזת על חכמה, 
שכתוב "ויגד לכם את בריתו".
%break
ובהאמור יוצא, מה שאמרו "אסור ללמד תורה לעכו"ם", בענין 
עבודה צריכים לפרש, שאי אפשר ללמוד תורה לעכו"ם, 
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, כשמדברים בעניני עבודה, במקום שכתוב 
אסור פירושו אינו יכול. רק אחר שנמול יש ב' מדרגות, שהם עליונה 
ותחתונה, היינו פשט וסוד.
%break
%page 499
%H הכנה לקבלת התורה מהו
%break
הנה הכתוב אומר, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם 
אומר הכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר".
%break
ויש להבין, מהו אצל ה' כתוב, "וירד", שהוא לשון ירידה שהוא לשון 
פחיתות, הלא זה היה בזמן מתן תורה, אדרבה מדוע נקרא זה ירידה 
אצל ה', הלא אז היה זמן של שמחה.
%break
וחז"ל דרשו על "ויתייצבו", מלמד ש"כפה עליהם הר כגיגית", ואמר, 
"אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", 
(שבת פ"ח). 
%break
והקשה שם בתוספות וזה לשונו "כפה עליהם הר כגיגית": אף על פי 
שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו', עד כאן לשונו. ויש הרבה תירוצים 
על קשיא זו. אבל גם יש להבין את ענין כפה עליהם הר כגיגית, על 
דרך עבודה.
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. 
כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. 
%break
שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות 
להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את 
ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.
%break
ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת 
התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. 
%break
דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא 
ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים 
להנות מהתורה, אבל יש לדעת, באמת מהו הצורך לקבלת התורה.
%break
חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז), "ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תבלין", 
ופירש רש"י, ברא לו תורה תבלין, שהיא מבטלת את הרהורי עבירה 
כדאמר בעלמא (קדושין ל'), 
%break
"אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", ושם בקדושין אמרו, 
וזה לשונו "כך הקב"ה אמר להם לישראל, בראתי יצר הרע ובראתי לו 
תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו". 
%break
שנאמר "הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם 
נמסרים בידו", שנאמר "לפתח חטאת רובץ".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהתורה הוא תיקון לצאת משליטת היצר הרע. 
זאת אומרת, מי שמרגיש שיש לו יצר הרע, כלומר שמרגיש שהיצר 
הרע עם כל העצות שנותן לאדם, שיהיה לו טוב בחיים ויהנה מהחיים, 
כוונתו הוא להרע לו, 
%break
כלומר שהוא המפריע מלהגיע להטוב האמיתי, הנקרא, דביקות ה', 
ומשום זה האדם אומר עליו, שהיצר הזה הוא רע, ולא טוב.
%break
אולם קשה מאוד לאדם, שיאמר עליו, כלומר, בזה שהיצר נותן לו 
להבין שכדאי בשבילו לדאוג איך להנות מהחיים, שירגיש תענוג 
מהמעשים שהוא עושה, כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק לתועלת 
עצמו, 
%break
והוא נותן לו להבין, שהאדם ידע כלל, שכל העצות מה שהוא מייעץ 
לו, הוא רק על מחשבה אחת, שהיא לתועלת עצמו, ואפילו לפעמים 
שהוא אומר לעשות משהו לטובת הזולת, זה לא סתם שאומר לעבוד 
לטובת הזולת, 
%break
אלא זה מחושב מראש, שמפעולה זו הוא יצמח אח"כ, שתהיה מזה 
טובה לתועלת עצמו. אם כן איך האדם יכול לומר עליו שהוא יצר רע, 
בו בזמן שהוא אומר לו, שיאמין לו שאין לו שום כוונה אחרת אלא 
לטובתו, ולא לטובת מי שהוא.
%break
ומשום זה יש לאדם עבודה רבה, שירגיש שהרצון לקבל שלו הוא רע, 
בשיעור שהאדם ידע בבירור גמור, שאין לו שונא יותר גדול בעולם, 
אלא המקבל שלו, כמו שמצינו, ששלמה המלך היה קורא אותו בשם, 
שונא, כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם", 
%break
%page 500
ומאוד קשה לאדם לקבוע אחת ולתמיד שהוא רע, ורוצה רק להכשילו 
מללכת בדרך הטוב, שהוא ממש ההיפך מדרך של המקבל, היות 
שדרך האמת הוא רק להשפיע, והמקבל רוצה רק לקבל, ונמצא, שכאן 
הבחירה בין האדם להכריע, אם הוא נקרא טוב או רע.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (נידה) וזה לשונם, "דדריש רבי חנינא בר פפא, 
אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני 
הקב"ה, 
%break
ואומר לפניו, רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, 
חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק, לא קאמר אלא זה 
ניתן לבחירת האדם".
%break
ויש לפרש, שהכונה של בחירה הוא, לקבוע ולהחליט ולתת שם 
להמקבל שבאדם, או שהוא באמת יצר טוב, מסיבת שהוא דואג 
לטובת האדם עצמו, 
%break
ואין מסיח ממנו אף רגע אחד שידאג משהו לטובת אחרים, ומשום זה 
כדאי לשמוע בקולו, מסיבת שרק הוא דואג לתועלת עצמו, היינו 
שיהיה לו טוב, וממילא צריכים לתת אמון בו, ולא יסיר ממנו לא לימין 
ולא לשמאל, אלא למלא כל פקודותיו, ולא ישנה את פיו חס ושלום.
%break
ויש גם כן סברה לומר להיפך, שהוא באמת רע, בזה שעל ידי זה 
ששומעים בקולו ועוסקים באהבה עצמית, מזה נעשים מרוחקים 
מהקב"ה, מסיבת שינוי צורה. 
%break
וממילא שורה על האדם מידת הדין, שנעשה מכח תיקון הצמצום, 
שנעשה על האור דלהטיב לנבראיו, שמשום זה, אין השם של הקב"ה 
הנקרא, טוב ומטיב, יכול להתגלות במקום ששורה אהבה עצמית. 
%break
ומשום זה מוטל על האדם להחליט ולקבוע אחת ולתמיד, שאהבה 
עצמית הוא הרע והמזיק אמיתי לאדם.
%break
אולם נשאלת השאלה, מאין האדם יכול לקבל כוחות שיהיה בידו 
לעשות בחירה, ולומר על המקבל שהוא רע עד כדי כך, שיגיד, 
שמהיום והלאה כבר לא ישמע בקולו.
%break
והאמת היא, שגם על זה צריכים סיוע מה', שיראה לו את האמת, 
שהמקבל לעצמו הוא הרע והשונא האמיתי של האדם, וכשהאדם בא 
לידי הרגשה זו, כבר מחוסן שלא יבוא לידי חטא, וממילא נעבר ממנו 
כל הסתרות, והעונשים, 
%break
כי בזמן שיודעים שדבר זה הוא המלאך המות, בטח שכל אחד בורח 
מהמות. ואז הוא הזמן שיוכל להתגלות הטוב והעונג כמו שהיתה 
במטרת הבריאה, והאדם בא אז להשגת ה' המכונה, טוב ומטיב.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, (נח רביעי) "ויאמר ה' אל לבו, לא 
אוסיף, לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע 
מנעוריו". והרמב"ן מפרש מהו "אל לבו", לא גילה הדבר לנביא בזמן 
ההוא, והאבן עזרא מוסיף ואומר, "ואח"כ גילה סודו לנח".
%break
והכתוב הזה קשה להבין, כי רק עכשיו ראה הקב"ה כי יצר לב האדם 
רע מנעוריו, מה שאין כן לפני זה חס ושלום לא ידע.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, כי הקב"ה גילה עכשיו, היינו לאחר 
עבודה רבה שהאדם השקיע בזה שנתעורר להגיע להאמת, כלומר 
לדעת באמת, לשם איזה צורך נולד האדם, ולאיזה מטרה הוא צריך 
להגיע, 
%break
אז גילה לו הקב"ה, שיצר לב האדם שהוא המקבל, הוא רע מנעוריו, 
כלומר שאין לומר, שעכשיו הוא רואה שהיצר נעשה רע, אלא הוא רע 
מנעוריו, אמנם עד עכשיו עוד לא היה יכול להחליט שבאמת הוא רע, 
ולכן האדם היה נמצא במצב של עולה ויורד, 
%break
פירוש, לפעמים היה אומר שומע בקולו של יצר, ואמר, מהיום והלאה 
אני אדע שהוא השונא שלי, וכל מה שמיעץ לי לעשות הוא רק לרעתי.
%break
אולם אח"כ, שוב עולה קרנו של היצר, ושוב שומע בקולו ועובד 
בשבילו בלב ונפש, ואח"כ חוזר חלילה. 
%break
והוא מרגיש עצמו כי הוא בבחינת "כלב השב אל קיאו", פירוש, מה 
שכבר החליט שאין זה מתאים בשבילו לשמוע בקולו, מסיבת שכל 
המזונות שהיצר נותן לו אינו אלא מזונות המתאים למאכל בהמה, ולא 
למאכל אדם, 
%break
ופתאום חוזר שוב למאכל בהמה, ושכח כל החלטות והדעות שהיה לו 
מקודם לכן. ואח"כ כשנתחרט הוא רואה שאין לו שום עצה, אלא 
שהקב"ה יתן לו להבין שהיצר נקרא רע, והוא באמת רע, 
%break
אז לאחר שהקב"ה נתן לו הידיעה הזאת, כבר לא חוזר לסורו, אלא 
שמבקש מה' שיתן לו כח להתגבר עליו כל פעם ופעם, שהיצר רוצה 
להכשילו, שיהיה לו כח התגברות עליו.
%break
%page 501
ובאמור יוצא, שהקב"ה צריך לתת לו הן הכלי והן האור, כלומר, הן 
הידיעה שהיצר הוא רע, ויש צורך לצאת מתחת לשליטתו, והתיקון 
לזה הוא, התורה כנ"ל, 
%break
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא לפי זה, הצורך לתורה 
נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה', וזה נקרא ש"ה' נותן לו האור 
והכלי".
%break
ובאמור יש לפרש את הכתוב הנ"ל, "ויאמר ה' אל לבו" מהו. ופירשו 
המפורשים שלא גילה הדבר לנביא, זה נקרא, "אל לבו". ואח"כ גילה 
סודו, ומהו הסוד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
%break
ולפי הנ"ל, הסדר הוא שהאדם צריך מקודם לראות בכוחות עצמו, 
ולעשות בחירה, ולקבוע שהשם של היצר שבלבו הוא רע, ואח"כ הוא 
רואה שאין ביכולתו לקבוע בהחלטה גמורה שלא יהא משנה בדבורו, 
%break
ולומר אח"כ, שכן היצר הוא דבר טוב וכדאי לשמוע בקולו, ואח"כ חוזר 
חלילה, ובזמן הזה נקרא הקב"ה, אומר אל לבו, שיצר לב האדם רע 
מנעוריו, אבל להאדם העוסק בבחירה, ה' עוד לא גילה לו סוד הזה, 
שהיצר נקרא רע משום שהוא רע, 
%break
וזהו בכדי שיהיה מקום עבודה לאדם לעשות בחירה ולקבוע שהוא 
רע, אבל אח"כ, שהאדם רואה שהוא לא יכול לומר שהוא רע בהחלט, 
אלא כל פעם הוא מתחרט, אז בא המצב, שהוא צועק לה', תן לי 
עזרה, זהו שהאבן עזרא אומר, "ואח"כ גילה סודו לנח", 
%break
שפירושו, כי בחינת נח נקרא העבוד ה', כלומר בזמן שה' מגלה 
להאדם שהיצר הוא רע מנעוריו, שזהו לא דבר חדש שהיצר הרע הוא 
רע, אלא לא אמרתי לך, אבל עכשיו שאני מגלה לך הסוד הזה, שיצר 
לב האדם רע, 
%break
כבר אתה יכול להיות בטוח, שכבר אתה לא תשמע בקולו, כיון שאני 
בעצמו גילה לך זה. וממילא לא אוסיף עוד לקלל, מטעם כי כבר לא 
יהיה צורך עוד לעונשים, כי כבר יהיה הכל בסדר, וזה שאומר "ולא 
אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".
%break
שהכוונה היא, שמטרם שגילה ה' שיצר לב האדם הוא רע, היה צריך 
להיות עליות וירידות, כלומר, שבזמן שהתחלת לעבוד היתה לך חיות, 
אבל בכדי שתלך על הדרך הנכונה היית צריך להכות את כל חי, 
כלומר, שלקחתי ממך את החיות שהיתה לך בעבודה, 
%break
ומשם ירדת שוב למצב של השפלות, משום שיש לך רע שהוא היצר 
הרע, ואז יכול להתקיים "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אבל 
מטרם שיש לו יצר הרע זה הוא מרגיש את הנחיצות של התורה, 
%break
ומשום זה, רק לאחר שה' גילה את הסוד שיצר לב האדם הוא רע, אז 
אפשר להיות "נתינת התורה", כי אין אור בלי כלים, ורק במקום שיש 
צורך שם יכולים לתת לו מה שנחוץ לו.
%break
אולם גם לזה שה' יגלה לו שיצר לב האדם הוא רע, זה כן נקרא אור, 
היינו מילוי, ואין מילוי בלי חסרון. 
%break
לכן אין האדם יכול לזכות שה' יגלה לו את הרע, מטרם שיש לו צורך 
לזה, כי יש כלל, שאין דרכו של אדם לעשות פעולה שלא לצורך, וכל 
שכן הקב"ה לא עושה שום פעולה שלא לצורך.
%break
ולפי זה, מאיפה האדם יכול לקבל צורך לזה, שה' יגלה לו את הסוד 
הנ"ל. לכן צריך האדם להתחיל בעבודה ולדעת שהמקבל שלו הוא רע 
שלו, והוא צריך לברוח משליטתו, וכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן 
בתפלה או שעוסק במצות, 
%break
הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן 
שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע הוא מתחיל לקבל 
חיות, וכשנופל מדרגתו נאבד ממנו החיות, וזה עצמו עשה ה', שיפול 
ממדרגתו, כי הוא עוד לא רואה את הרע האמיתי שיש לו, 
%break
אבל ע"י הירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת 
ולתמיד שהרצון לקבל הוא רע, ושלא ימשך אחריו. נמצא, שהירידות 
שיש לו בא מה', כמו שכתוב "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי". 
%break
לקבל ממנו את החיות שיש בתורה ועבודה, וישאר בלי שום חיים 
דקדושה, מסיבת שכבר האדם נשלם עם כל הצורך שה' יעזור לו 
להכרת הרע בקביעות, שלא יחזור עוד להשתוקק לשמוע בקולו של 
הרע, מטעם שהאדם בא לידי צורך, שה' יעזור לו, 
%break
%page 502
כי רואה עכשיו שאין שום אפשרות מצדו, היינו מכח עצמו ששוב לא 
ימצא היצר שבלבו חן בעיניו, שירצה לשמוע בקול, אלא שכל פעם 
הוא חוזר לסורו, ודבר זה אין לו סוף, 
%break
וזה הוא הסיבה שהוא נצרך עכשיו להקב"ה, שיעזור לו לדעת שהיצר 
שבו הוא הרע שלו, והמניע שלא יוכל לבוא לטוב והעונג שברא הבורא 
בשביל הנבראים.
%break
וזהו הסיבה שיש לאדם הרבה ירידות, כי ע"י זה מתרקם באדם רצון 
להשתוקק, שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו ההכנה לקבלת התורה. והתשובה 
היא, יצר הרע, כי בזמן שהאדם יודע שיש לו רע, וזהו לאחר שה' 
הודיע לו כנ"ל, נולד עכשיו באדם צורך חדש, היינו איך לנצח אותו, 
%break
וזה יכול להיות רק ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", וזהו ההכנה לקבלת התורה, זאת אומרת, 
הצורך לתורה, זה נקרא, הכנה לקבלת התורה.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "וירד ה' על הר סיני, 
אל ראש ההר".
מהו "ראש ההר", ומה שייך לומר על זה ירידה לגבי הבורא. 
%break
ידוע שרוחניות מקבל שם לפי הפעולה, כמו שכתוב אצל מנוח עם 
המלאך שאמר, "למה תשאל לשמי, אלא לפי הפעולה. 
%break
למשל, מלאך ההולך לרפאות נקרא מלאך רפאל, וכדומה, וכמו כן 
הקב"ה בזמן שהוא שולח רפואה לאדם, נקרא ה' רופא חולים", ולפי 
הנ"ל, שהקב"ה צריך לגלות לאדם שיצר לב האדם רע, 
%break
זה מכונה, שהקב"ה מגלה להאדם באיזה מצב של ירידה האדם נולד 
כמו שכתוב "רע מנעוריו" היינו מיום שנולד הקב"ה נקרא על שם 
הפעולה, שמראה לאדם את מצב הירידה שבו, נקרא, "וירד ה' על הר 
סיני".
%break
אנו מוצאים כאן בהכתוב שני לשונות:
א. אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".
%break
ב. ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה 
"ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא 
בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים 
לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", 
%break
שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, 
שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, 
היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.
%break
ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את 
הצורך לתורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו 
עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, 
%break
היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, 
"ואם לאו פה תהא קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו 
נמצאים פה, החיים שלנו לא יהיה חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו.
%break
ובהאמור יש לפרש, "וירד ה' אל ראש ההר", זאת אומרת, שלאחר 
שה' הודיע להם בההר, היינו בהשכל, שרע הוא יצר לב האדם, וכבר 
זה נקבע במוחם, 
%break
היינו בהמחשבה והשכל שלהם, תיכף פעל בכח וזה שכתוב "ויתייצבו 
בתחתית ההר", כלומר כבר פעל עליהם את הירידה שהיה בהר, והם 
עמדו בתחתית ההר, שכבר שלט עליהם את הירידה הנ"ל.
%break
נמצא לפי זה, שענין "כפה עליהם הר כגיגית", שענינו הוא, הירידה 
והידיעו שקיבלו בהר, היינו בהמחשבה פעם עליהם, שהיה עכשיו 
מוכרח לקבל התורה, משום שזה ההר, היינו הירידה הנ"ל גורם להם 
צורך לקבלת התורה, בכדי שיוכלו להתגבר על הרע שבלבם.
%break
ויהיה הפירוש, "כפה עליהם", מה היה הסיבה, שעכשיו הם מוכרחים 
לקבל התורה, ואין להם שום עצה אחרת, צריכים לומר ההר, כלומר 
הידיעה שקיבלו בהמחשבה ושכל שהם נמצאים במצב של ירידה, 
%break
כי יש להם רע בלב, זה דומה לגיגית, שהכוונה, שהוא על דרך הכפיה 
ואין להם ברירה. וזה נקרא, בתחתית שההר שלט עליהם, כנ"ל.
%break
%page 503
ולפי זה יש לשאול, מהו הפירוש, שע"י נס שהיה בפורים, דרשו חז"ל 
"קיימו וקבלו".
%break
שעד כאן באונס, ומכאן והלאה ברצון (שבת פ"ח), וזה לשונו "אמר 
רבא אף על פי כן הדור קיבלוהו בימי אחשורוש", דכתיב, "קיימו וקבלו 
היהודים", ופירש רש"י, מאהבת הנס שנעשה להם.
%break
וזה יש לתרץ, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (דף מ"א), "שיש אהבה 
התלויה בדבר, שמחמת התענוג שמרגיש בתורה ומצות הוא מקיימם, 
ויש בדרגה יותר גדולה, הנקרא אהבה שאינה תלויה בשום דבר, אלא 
מחמת הנס קיבלו עליהם לקיים תו"מ בלי שום דבר".
%break
%page 504
%H מהו נסתר ונגלה בעבודת ה'
%break
הנה הכתוב אומר (מיכה ו', ח') "הגיד לך אדם, מה טוב, ומה ה' דורש 
ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלקיך". כאן 
בהכתוב הזה אנו רואים שני דברים, שהם נגלים לעינינו:
%break
א. עשות משפט, שרואים שהוא עושה משפט.
ב. אהבת חסד, שרואים שהוא אוהב חסד. מאין לנו זה, הלא אנו 
רואים, שעושה חסד. 
%break
בטח שהוא אוהב את זה, אחרת לא היה עושה חסד. ודבר אחד נאמר 
כאן, שהוא בנסתר, כמו שכתוב "והצנע לכת עם ה' אלקיך".
%break
וצריכים להבין "הצנע לכת" מה פירושו. ודרך הפשט מפרשים, ששני 
דברים הנ"ל, היינו "עשות משפט" ו"אהבת חסד", שיהיו בצנעה, שאף 
אחד לא יראה את המעשים טובים שלו. אבל בדרך עבודה מהו.
%break
ידוע, שיש מעשי מצות וכוונת המצות. שמבחינת המעשה כולם שוים, 
אין הפרש לצדיק גדול ולאיש פשוט. היות שעל מעשי מצות נאמר "לא 
תוסיף ולא תגרע". 
%break
שאין אנו אומרים אצל הצדיק יש שתי מזוזות, היינו בצד ימין הדלת 
והן בצד שמאל. אלא כל ההבחן בין גדול לקטן הוא רק בהכוונה.
%break
וגם בענין כוונה יש להבחין ב' בחינות:
א. לכוון שעושה עכשיו מצות ה',
ב. לכוון על הסיבה, שמחייבת לשמור מצות ה'.
%break
אולם בבחינה זו יש להבחין כמה בחינות:
א. שמקיים מצות ה', שעל ידי זה, שיש אנשים, הנמצאים בסביבתו, 
מכבדים אותו וכדומה, 
%break
נמצא, שהמחייב לעשות מצות ה', הוא אנשים, ולא ה' הוא מחייב 
אותו. כלומר, אם לא היו אנשים נמצאים בסביבתו, לא היה מקיים 
מצות ה'.
%break
וגם בבחינה זו יש להבחין, אם הוא עושה זה מחמת כפיה. דהיינו, יש 
לפעמים אדם שהוא מחלל שבת, ועבד אצל אדם דתי. והדין, אם הוא 
יכול להכריח אותו, שלא יחלל שבת, הדין הוא, שמחויב להכריחו.
%break
למשל, שאם הוא לא ישמור שבת, הוא יפטר אותו מעבודה. ובאם אין 
לו מקום אחר לעבוד, בטח הוא יבטיח אותו, שלא לחלל שבת. נמצא, 
שהוא שומר מצות הבעל בית שלו. 
%break
היינו, הוא שומר את מצות נותן עבודה. ואין לו שום קשר עם ה'. אבל 
מצד הדין, אנו רואים, שגם זה נקרא "מקיים מצות". אחרת, בשביל 
מה הוא צריך לכוף אותו לקיים מצות.
%break
נמצא, שהעובד הזה הוא רק מצד הכפיה. כמו שדברנו (במאמר כ"ט, 
תשמ"ו), שאמר הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו') "אבל בדברי שמים, 
אם לא חזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, 
%break
ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב". נמצא, שמקיים את המצות 
מטעם שהרבים כופים אותו.
%break
ובהסיבה של אנשים המחייבים אותו, יש להבחין, אם אותה המצוה 
הוא נהנה בעת עשייתה או לא. כי בזמן שהוא עושה המצות, מטעם 
שמכבדים אותו וכדומה, הוא נהנה מעשיית המצות. 
%break
מה שאין כן אם הוא מקיים תו"מ מטעם כפיה כנ"ל, הוא משתוקק 
תמיד לצאת מהגלות הזו, שלא יסבול מהתו"מ, שזהו אצלו בבחינת 
"יעבור על רצונו עצמו ואל יהרג", על ידי האנשים שמחייבים לשמור 
את התו"מ.
%break
נמצא לפי זה, מי שמקיים מטעם כבוד אנשים וכדומה, הוא יכול לקיים 
התו"מ בשמחה. מה שאין כן מי שמקיים על דרך הכפיה, אין הוא יכול 
להיות בשמחה. אלא הוא יושב ומצפה, מתי יהיה לו אפשרות לברוח 
מהגלות הזו. 
%break
%page 505
היות, מה שהוא מקיים מצות ה', הוא לא מסיבת שרוצה לקיים מה 
שה' אמר. אלא הוא מוכרח לקיים, מה שאנשים מבחוץ רודפים אותו, 
והוא לא יכול לסבול יסורים יותר גדולים, מהיסורים שהוא יקיים 
המצות. לכן בחינה זו יותר גרועה מהראשונה.
%break
נמצא, שיש ב' בחינות, במה שהוא מכוון לקיים תו"מ:
א. מיראה, ועל דרך הכפיה.
ב. מאהבה, ויש לו שמחה, בזמן קיום תו"מ.
%break
ויש בחינה שניה בכוונת הסיבה המחייבו לקיים תו"מ, הנקראת "הצנע 
לכת", שפירושו על המעשים, שכל המעשים שהוא עושה, אין שום 
אדם רואה, ואין שום אדם שומע, מהמעשים טובים שלו, 
%break
אלא הכל הוא עושה בהצנע לכת. ומבחינת הכוונה בודאי נעלם מעין 
כל חי. אלא בהכוונה יש להבחין ב' בחינות:
%break
א. שהוא מקיים תו"מ ואין כאן חס ושלום משהו מסיבת הבריות. כי אין 
אף אחד יודע מעבודתו. אלא השכר שהבורא משלם תמורת 
ששומעים בקולו, השכר הזה הוא הסיבה המחייבו לקיים תו"מ.
%break
ובחינה זו נקראת, שהוא מאמין בה', ומאמין בשכר ועונש, אם כן 
השכר ועונש, הוא הסיבה המחייבו לעסוק בתורה ומצות. ובחינה זו 
יכולים לכנות בשם "עובד לשמה", היינו לשם שמים ולא לשם אנשים 
שיכבדוהו. ובטח זה עבודה נקיה, שהוא כולו לשם ה'.
%break
א. היינו, מצד המעשה, שאף אחד לא רואה את המעשים הטובים 
שלו, שיתנו לו שכר עבורו.
%break
ב. היינו, מצד הכוונה, שהוא לא דורש מאנשים, שישלמו לו משהו 
עבור עבודתו בתו"מ. אלא שהוא רוצה, שהקב"ה ישלם שכרו תמורת 
עבודתו.
%break
אולם גם בחינה זו של הצנע לכת עדיין איננה בשלימות, הגם שהיא 
עומדת למעלה בחשיבות משתי הבחינות הקודמות, שהוא מסיבת, 
שהבריות מחייבים אותו. אלא:
%break
א. בחינה א' היא מצד היראה וכפיה,
ב. בחינה ב' מצד אהבה כנ"ל.
%break
מה שאין כן כאן הסיבה, שרק שהקב"ה מחייב אותו. אבל היות שהוא 
רוצה תמורה עבור עבודתו, נמצא שעל ידי זה הוא נעשה נפרד מה', 
מטעם שינוי צורה. ומשום זה עדיין אין עבודתו שלימה.
%break
"עבודה שלימה" נקרא, שעובד בהצנע לכת, שכוונתו רק ה' הוא 
הסיבה שמחייבו לעסוק בתו"מ, ואין לשום אנשים חיצונים אחיזה 
בעבודתו. 
%break
ויחד עם זה הוא עובד בשלא לקבל פרס, אלא בלתי ה' לבדו. וזה 
נקרא, שרוצה להיות דבוק בה' מבחינת "מהו רחום, אף אתה רחום", 
כנ"ל.
%break
זאת אומרת, שכל עבודתו הוא בעמ"נ להשפיע. ויש לו סיפוק רב, בזה 
שהוא זכה לשמש את המלך. ומזה הוא מקבל הנאה ושמחה. 
%break
ואין לו שום צורך אחר, כלומר שיתנו לו עוד משהו, אלא כשהוא מקיים 
תו"מ בפשטות גמור, ואין יכול לכוון שום כוונות, הוא מסתפק בזה, 
כאילו הוא יכול לשמש המלך בשרות חשוב.
%break
כדוגמת, מי שעובד אצל המלך, ותפקידו הוא כפועל נקיון, לבין מי 
שהוא שר המלך, ומייעץ למלך בכל מה שהמלך צריך לעזרתו. ובודאי 
יש מרחק גדול בין הפועל נקיון של המלך, הן במשכורת והן מבחינת 
כבוד לשר המלך.
%break
והנמשל הוא, שבטח שיש הבדל בין מי שמשמש את המלך, כשהוא 
זכה לבחינת "מגלים לו רזי תורה ומשתעשע עם המלך", לאיש פשוט, 
שמקיים תו"מ בלי שום הבנה ושכל התורה. 
%break
אלא הוא שמח, בזה שזכה לקיים מצות המלך, שנתן לנו. ומזה הוא 
נהנה יותר מכל תענוגי עולם הזה. משום שכל תענוגי עולם הזה, הם 
נראים בעיניו שהם משמשים להגוף, שהוא בחינת בשר ודם. 
%break
מה שאין כן כשהוא עוסק בתכלית הפשטות, שהוא עבודה הפשוטה 
ביותר, כדוגמת פועל נקיון בבית המלך, אבל הוא אומר "סוף כל סוף 
את מי אני רוצה להנות. את המלך, ולא רוצה לשמש את עצמו, 
הנקרא "רצון לקבל לתועלת עצמו", אלא כוונתי שה' יהנה מעבודתי".
%break
%page 506
ובהאמור יוצא, שיש לאדם לקבל הנאה. כי בלי הנאה אין האדם 
מסוגל לעבוד. ומצד הטבע שברא הקב"ה, שזהו מטעם מחשבת 
הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו, נטבע באדם רצון וחשק לקבל 
הנאה.
%break
אולם ההבדל הוא גדול מאוד, ממה שהאדם מסוגל לקבל הנאה. זאת 
אומרת, הנאה נקרא "אור". ו"אין אור בלי כלי". לפי זה יוצא, שהנאה, 
מה שהאדם רוצה לקבל, מונח באיזה כלי. 
%break
כלומר, שיש תענוגים המלובשים בתענוגים גשמיים, כמו בתאוה. וגם 
בתאוה יש להבחין כמה בחינות, וכמו כן בכבוד, וכמו כן יש להאדם 
לקבל תענוג מלימוד חכמות, שכל אחד מסוגל להוציא תענוג מהכלים, 
הנקראים באופן כללי "תאוה", ו"כבוד", ו"חכמה".
%break
אבל יש מדרגה ד', שהוא עבודת ה', שאאמו"ר זצ"ל אמר בהקדמה 
לספר הזהר, שיש ד' מדרגות הנקראים, דצח"מ (דומם, צומח, חי, 
מדבר), שהם:
%break
א. "דומם" נקרא תאוה,
ב. "צומח" נקרא כבוד,
ג. "חי" נקרא חכמה,
ד. "מדבר" נקרא עבודת ה'.
%break
ובהאמור יוצא, שכל אחד ואחד מוכרח לקבל הנאה, רק שיש הבדל 
מאיזו התלבשות האדם מסוגל להוציא הנאה ותענוג. ודבר זה יש 
להבחין בין אחד להשני. ומשום זה יוציא לנו, שתחילת עבודת האדם 
בדרך האמת, היא להגיע לדרגת "והצנע לכת עם אלקיך".
%break
פירוש, שהעבודה שלו בזה, שהוא עובד בהצנע לכת, שאף אחד אין 
לו שום מגע עם התו"מ שלו, מסיבת שהוא מוסתר מבני אדם. אבל יש 
כאן עוד דבר שצריך להיות, ההצנע לכת עם אלקיך. עם פירושו דבוק. 
שעבודתו הוא צריך להיות דבוק באלקיך ולא בפירודא. 
%break
כי דוקא בעת שהוא עובד שלא על מנת לקבל פרס, אלא כולו 
להשפיע, אז יש לו השתוות הצורה, הנקראת "דביקות בה'". 
%break
מה שאין כן אם כוונתו לקבל תמורה מה' עבור עבודתו, הוא אז 
בבחינת מקבל, והקב"ה הוא המשפיע, נמצא, שאין כאן דביקות בה', 
אלא להיפך, בחינת פירוד יש כאן, שהוא בהופכיות צורה מהבורא.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מה הפירוש "והצנע לכת עם אלקיך". יהיה 
הפשט, שכאן היא התחלת עבודה, הנקראת "לשמה". כמו שאמר רבי 
מאיר "הלומד תורה לשמה, ומכאן ואילך זוכה לדברים הרבה, ומגלין 
לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר".
%break
ובהאמור יוצא, שיש לנו להבחין בין עבודת הכלל לעבודת הפרט:
עבודת הכלל. היינו להכלל ישראל, לומדים את התורה בבחינת 
עשיה, היינו למעשה, יש בעולם ע' אומות, ויש אנשים טובים עם 
מידות טובות, ויש להיפך רשעים, וכו'. 
%break
כלומר, בעולם כללי יש הרבה פרטים. ושם סדר העבודה, עיקר הוא 
המעשה. ולא ניתן לדקדק שישגיחו על הכוונה, שתהיה לשמה. אלא 
אומרים להם "מתוך שלא לשמה באים לשמה".
%break
וגם העבודה שלהם גם כן לא מוכרחת להיות בהצנע לכת. אלא הסדר 
הוא, שכל אחד מספר לחבירו כמה מעשים טובים שיש לו, וכמה זמן 
הוא נותן לתורה ועבודה. וזהו בכוונה תחילה. והתועלת מזה היא בב' 
אופנים:
%break
א. לטובת המספר. כי בזמן שהוא רואה, שיש מי שהוא מקנא בו, זה 
נותן לו כח לעבודה. כלומר, שיש בידו כח לעבוד בשביל אחרים, היות 
שחושב, שבטח חבירו יכבד אותו עבור עבודתו. נמצא, שלוקח מזה 
חומרי דלק לעבודה.
%break
והסיבה היא כידוע, שכל מי שנותן איזו יגיעה, מוכרח להיות תמורת 
זה שיקבל שכר. והשכר יכול להיות בכסף, או על ידי כבוד. כלומר, 
שיש לפעמים שעל ידי המעשה זו שהוא עושה, אנשים יכבדוהו. 
%break
זה כבר נקרא "תמורה", כמו כסף. זאת אומרת, יש אנשים שעובדים 
תמורת כבוד, וכבוד שייך דוקא במקום, שיש מי שרואה את המעשים 
שלו.
%break
אולם יש הבדל בין כסף לכבוד, בהנותן. כלומר, במקום שעובדים 
תמורת כסף, לא מענין אותו מי הוא נותן את הכסף. יכול להיות הנותן 
איש פשוט. 
%break
ואם הוא משלם מחיר יותר גבוה מאיש מכובד, לגבי תשלום של כסף, 
לא אישיותו של הנותן קובע לו את הכדאיות של מקום עבודה, אלא 
סכום של הכסף הוא הקובעת מקום עבודה.
%break
%page 507
מה שאין כן מי שעובד תמורת כבוד, כאן דוקא הנותן קובע. אם הנותן 
הוא איש מכובד, אז לא כל כך קשה לעבוד בשביל כבוד. אלא זה תלוי 
במידת, מה שהאיש מקובל ברחוב לאיש חשוב.
%break
ובהאמור יוצא, שזה קשה לעבוד את ה' שלא עמ"נ לקבל פרס. אלא 
האדם מצפה לתמורה. ולא מספיק לאדם, בזה שמשמש את המלך, 
הוא מסיבת, שחסר להאדם, שיאמין בגדלות ה'. 
%break
היות אחרת, שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול. בזמן שהאדם 
זה מקובל ברבים, שהוא גדול.
%break
ולכן, כשאין אדם עוד מסוגל להרגיש את גדלות הבורא, הוא מוכרח 
לעבוד בשלא לשמה. וזה הסיבה שהאדם עוסק בתורה ומצות, כדי 
שאנשים יכבדוהו. 
%break
אבל זה רק במקום, שהוא נמצא בסביבה, שמכבדים עובדי ה'. אבל 
בטח שאדם הנמצא בין חילוניים, הוא עובד בהצנע לכת, מטעם שלא 
יקבל מהם בזיונות במקום כבוד.
%break
אלא לאחר שהאדם עבר את השלב של הכלל. ואז, אם האדם 
מתעורר, ורוצה לצאת מהכלל, היינו שיהא משועבד להכלל, היינו לפי 
מה שהכלל אומר, שזהו נקרא "עבודת ה'", הוא יכול לקיים.
%break
אבל מה שלא מקובל בהכלל, והוא מרגיש שעבודת הכלל אינו סוף 
פסוק, אלא שיש לו דחף פנימי, שיש ענין עבודה, השייך דוקא לאנשים 
פרטיים, שכל פרט כולל את הכלל, אז מתחילים לגלות לו את ענין של 
לשמה, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (סוף הלכות תשובה) "עד שתרבה דעתן, 
ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז זה מעט מעט. ומרגילין אותן 
לענין זה בנחת. עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו מאהבה".
%break
היוצא מכל האמור, שיש שלימות המעשה ושלימות הכוונה. ולאחר 
שהאדם כבר מקיים את שלימות המעשה, שזה שייך לכל הכלל, אז 
מתחיל העבודה של שלימות הכוונה. 
%break
שהוא, שהאדם צריך להשתדל, שהסיבה המחייבו לקיים תו"מ, הוא 
הבורא, היות שהוא רוצה להשפיע להבורא, מחמת שהוא מאמין 
בגדלות וחשיבות ה'.
%break
ומשום זה לזכיה גדולה יחשב לו, אם יעלה בידו לשמש את המלך. 
ועבודה זו נקראת "עבודת הנסתר". שכאן עיקר העבודה היא על 
הכוונה, שזה לא מגולה לאף אחד. 
%break
כלומר, שאין שום אדם בעולם יכול לדעת את הסיבה, שיש לחבירו, 
מה שמחייב אותו לעבוד בתורה ומצות.
%break
מה שאין כן בעבודת הכלל, הנקראת "שלא לשמה", זוהי "עבודת 
הנגלה", שהיא חלק המעשה, שפירושו, שהשלימות שלהם היא 
בבחינת המעשה. 
%break
אבל לא ניתן להם לעבוד בעבודת הכוונה. כלומר, שגם הכוונה תהיה 
על דרך השלימות, שהוא לשמה. אלא מלמדים אותן לעסוק בתו"מ 
שלא לשמה, כדברי הרמב"ם הנ"ל.
%break
ובזה"ק (נשא, דף י"ד, ובהסולם אות נ') כתוב "הנסתרות לה' אלקינו 
הם יראה ואהבה, שהם במוח ולב, שהם סוד י"ה. והנגלות לנו ולבנינו, 
היינו התורה והמצוה, שהם בחיצוניות הגוף והראש, שהוא סוד ו"ה. 
%break
וסוד הדבר כך הוא ודאי, כי אם אדם מתיירא מהקב"ה או אוהב אותו, 
זאת אין אדם אחר יודע, משום שהוא דבר, שאינו מתגלה אלא בינו 
ובין קונו".
%break
אבל אדם, העוסק בתורה והולך במצות עשה, זה מתגלה לכל אדם, 
משום שהקב"ה עשה לו פה בגלוי לעסוק בתורה, ועינים להסתכל בה, 
ואוזניים לשמוע בה. ועשה הקב"ה באדם ידים, ורגלים, וגוף, לעשות 
בהם מצות.
%break
ידוע, ששם הויה כולל ה' עולמות, הנקראות "א"ק ואבי"ע". שקוצו של 
יוד כולל א"ק. והם כוללים ה' פרצופים, המכונים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, 
מ"ה, וב"ן. והם כוללים ה' ספירות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות. 
זאת אומרת, כל בחינה ובחינה נכללה באות אחד של שם הוי"ה.
%break
%page 508
על הכתוב "זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור ודור", אומר הזה"ק, שמי 
עם י"ה, גימטריא שס"ה, שזהו רמז על שס"ה לאווין. זכרי עם ו"ה, 
גמטריא רמ"ח, שזה רמז על מצות עשה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר הסבר, מדוע י"ה שהם רומזים על חכמה בינה, 
מרומז בהם בחינת לאווין, ומצות עשה, שבטח שהם דברים, 
המשמשים עמהם לה', הם במדרגה יותר נמוכה, שהם מרומזים רק ב 
- ו"ה. 
%break
ואמר, היות שבעולם התיקון, בכדי שלא יהיה עוד הפעם שבירת 
הכלים, שסיבת השבירה היתה מטעם, שהיו אורות גדולים וכלים 
קטנים.
%break
לכן נעשה תיקון, שיאירו רק אורות קטנים, הנקראים "אורות דו"ק". 
ומשום שאסור להמשיך אורות דג"ר, וג"ר נקרא בשם י"ה, שהם 
חכמה ובינה, אבל אורות דו"ק כן צריכים להמשיך. 
%break
לכן אורות דו"ק מרומזים בשם ו"ה. לכן מצות עשה הוא ב - ו"ה, שהם 
ו"ק. מה שאין כן אורות דג"ר, שאסור להמשיך, זה נקרא "לא תעשה", 
היינו שאסור להמשיך.
%break
ובהאמור נוכל לבאר את ענין הוי"ה, שכולל יראה ואהבה, שהם בחינת 
י"ה. ותורה ומצוה, שהם בחינת ו"ה. ונבארם אחד אחד:
%break
א. יראה. ענינו, שהאדם צריך לפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח 
ליוצרו, כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א, ובהסולם אות 
ר"ג) 
%break
"אמנם הן היראה הראשונה, והן היראה השניה, אינן חס ושלום 
לתועלת עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%break
ויראה היא המצוה הראשונה, היות שאי אפשר להיות מאמין באמת 
באמונה שלימה, שלא יבוא חס ושלום לידי כפירה, מטרם שזכה 
לבחינת יראה. כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח, ובהסולם 
אות קל"ח) 
%break
"כי חוק הוא זה, שלא יכול הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי, כי 
הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. ועל 
כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על 
השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
מה שאין כן בזמן שהאדם עושה כל המעשים בעמ"נ להשפיע, שאז 
הכלים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, אז שורה עליו האמונה, 
מטעם שהוא משיג במצב הזה את הקב"ה בבחינת טוב ומטיב. 
%break
כמו שכתוב בהסולם "ולפיכך אין פלא מה שאין אנו ראויים עוד לקבל 
הטבתו השלימה. ועל כן מוטעמת לנו השגחתו יתברך בבחינת טוב 
ורע". נמצא, הוא השורש להאמונה, שעל ידו יכולים לזכות לאמונה 
בקביעות, כנ"ל.
%break
ב. אהבה. היות שעל ידי היראה הוא זוכה לטוב ועונג, מתגלה אז 
בחינת אהבה. וגם באהבה כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס, יש להבחין 
אהבה התלויה בדבר, ואהבה שאינה תלויה בדבר.
%break
ג. תורה. שזה נמשך מבחינת יראה, משום שדוקא על ידי תורה 
יכולים להגיע לבחינת רצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה 
מחזירו למוטב". לכן דוקא על ידי תורה יכולים להגיע לידי פחד ויראה 
"אולי לא יוכל לעשות נחת רוח ליוצרו".
%break
ולכן תורה הוא גילוי על היראה. כלומר, אם באמת הוא לומד תורה, 
שיהיה על דרך האמת ולא לשם חכמה, הוא שכוונתו שבהתורה 
להגיע לידי יראה. 
%break
ולכן סדר העבודה הוא ממטה למעלה. לכן מקודם תורה שהוא בחינת 
ו' דהוי"ה, שעל ידה הוא מגיע אח"כ לבחינת יראה.
%break
אבל מי שלומד תורה על כוונה אחרת, לא בכדי להגיע ליראת שמים, 
זה לא נקרא בחינת "תורה", אלא נקרא בחינת "חכמה". 
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל (איכ"ר ב' י"ז) "אם יאמר לך אדם, יש 
חכמה בגויים, תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין". כי תורה שייך במי 
שלומד עמ"נ להגיע ליראת שמים.
%break
ד. מצוה. בחינת ה' דהוי"ה. והיא נמשכת מן בחינת אהבה, שהיא 
בחינת ה' ראשונה דהוי"ה. ומשום זה עשיית המצות צריכים להיות 
באהבה ובשמחה לקיים מצות המלך. 
%break
וגם כאן לומדים ממטה למעלה. היינו על ידי זה שהאדם משתדל 
לקיים מצות המלך באהבה, על ידי אתערותא דלתתא גורם אתערותא 
דלעילא, שהקב"ה מגלה אהבתו לישראל, כמו שכתוב "אהבת אותנו 
ורצית בנו".
%break
%page 509
נמצא, על ידי תורה מתגלה יראה, ועל ידי מצוה מתגלה אהבה. זאת 
אומרת, אדם צריך להתחיל סדר עבודה ממטה למעלה:
%break
א. מקודם מצוה, שהיא ה' אחרונה דהוי"ה.
ב. ואח"כ תורה, שהיא ו' דהוי"ה.
ג. ואח"כ אהבה, שהיא ה' ראשונה דהוי"ה.
ד. ואח"כ יראה, שהיא י' דהוי"ה.
%break
אבל סדר השפעה הבאה מלמעלה, מתגלה מקודם בחינת יראה, 
ואח"כ אהבה, ואח"כ משיג האדם תורה, ואח"כ מצוה.
%break
אולם ענין התכללות הנשמות בשם הוי"ה, הוא דוקא בה' אחרונה. כמו 
שאומר האר"י הקדוש, שנשמת אדם הראשון היא מפנימיות בי"ע, 
%break
ובי"ע יצאו ממלכות דאצילות, הנקרא ה' אחרונה דכללות אצילות. ולכן 
נקראת מלכות "כנסת ישראל", משום שכוללת בתוכה את כלל 
הנשמות.
%break
ומשום זה עבודת האדם שייך למלכות. כלומר, שעל ידי זה שמקיימים 
תו"מ, הם גורמים בזה יחוד קוב"ה ושכינתיה. היות שמלכות נקרא 
"כלי קבלה של השפע העליון". וקוב"ה נקרא "המשפיע". 
%break
ומשום זה אין כאן יחוד, הנקרא "השתוות הצורה". מה שאין כן 
כשעוסקים למטה במעשים דלהשפיע, כל אחד גורם בשורש נשמתו 
בחינת השתוות הצורה, שזה נקרא "יחוד", כדוגמת הקב"ה, שהוא 
המשפיע.
%break
וזהו מה שכתוב בזהר (נשא דף ח', ובהסולם אות כ"ט) "דאות ה' ודאי 
היא וידוי דברים". וסוד הדבר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. כי ודאי 
כשאדם חוטא, גורם שתתרחק ה - ה' מה - ו', כי בן י"ה שהוא ו', כולל 
יהו, נסתלק מן אות ה'. 
%break
ומשום זה נחרב בית המקדש, ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים. 
ומשום זה כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את ה - ה' לאות ה - ו'. 
והגאולה תלויה בזה.
%break
%page 510
%H רכוש הפרטי של אדם מהו
%break
הזהר הקדוש (קרח דף ב', ובהסולם אות ד') מפרש את הכתוב "ויקח 
קרח". "שואל, מהו "ויקח". ומשיב, לקח עצה רעה לעצמו, כל הרודף 
אחר שאינו שלו, הוא בורח מפניו. ולא עוד, אלא מה שיש לו, נאבד 
ממנו. קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד והאחר לא הרויח".
%break
ויש להבין על דרך העבודה, מהו הדבר שיכולים לומר, שזה שייך 
להאדם. כלומר, שיכולים לומר, שזה שלו. ומהו הדבר שרוצים לומר 
עליו, שאינו שלו. 
%break
כי הזה"ק אומר על קרח, שרדף אחר דבר שאינו שלו, וגם שלו אבד. 
מה מרמזים לנו אלה הדברים בדרך העבודה, בכדי שהאדם ידע 
לשמור את עצמו מעונש של קרח.
%break
ידוע כי עיקר חידוש הבריאה הוא הרצון לקבל, כמו שכתוב (תע"ס, 
הסתכלות פנימית חלק א'), "שרצונו להטיב לנבראיו, שהוא הקשר בין 
הבורא להנבראים, שברא בחינת חסרון, כלומר בחינת רצון וחשק 
שישתוקק לקבל הנאה ותענוג, אחרת אי אפשר להנות משום דבר".
%break
ידוע שאסור לדבר מלפני הבריאה. אלא כל מה שאנו מדברים, הוא 
רק מבחינת "ממעשיך הכרנוך". זאת אומרת, מה שישנם בנבראים 
אנו מדברים. אבל מדוע ה' עשה כך, מציאות כזאת, הלא הוא היה 
יכול לעשות אחרת, מזה אסור לנו לדבר.
%break
ואנו רואים את הטבע, שיש בבריאה, שאי אפשר להנות משום דבר 
אם אין השתוקקות להדבר. ועוד יותר מזה, שהשתוקקות להדבר היא 
קובעת את שיעור ההנאה של התענוג, שיכולים להנות מהדבר שאנו 
משתוקקים.
%break
ומשום זה אנו מיחסים את הכלי הזה, הנקרא "רצון לקבל הנאה 
ותענוג", כלי שהקב"ה עשה. ועל הכלי הזה אין לנו רשות ויכולת לבטל 
אותה, ולקלקל את הרצון לקבל הזה. 
%break
ואחר שיצא הכלי הזה, וקבל את השפע מה שהבורא רצה לתת לה, 
הכלי הרגישה, שהשורש הוא המשפיע, והכלי היא המקבלת, שאין 
כאן השתוות הצורה. לכן חשקה הכלי להיות משפיע, כדוגמת השורש 
שלה. 
%break
ועשתה צמצום על מידת קבלה. באופן שהכלי יהיה בחינת מקבל, 
והמאציל יהיה בחינת המשפיע. אלא אמרה, שהיא לא תקבל שום 
דבר, אלא בשיעור שהיא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע.
%break
הכלי הזה, שמקבלת רק על אופן בעל מנת להשפיע, אנו מיחסים 
להנברא, מטעם שזוהי פעולה הפוכה ממה שהבורא ברא. הבורא 
ברא, שהתחתון כן יקבל, שזוהי מטרת הבריאה, הנקראת "רצונו 
להטיב לנבראיו", שהנבראים יהנו. 
%break
והתחתון עושה פעולה הפוכה, שהוא רוצה, שהבורא יהנה. וזה 
המודד שלו, ולא חושב על עצמו, על מה שהוא יהנה. ובכל עשיה 
ועשיה הוא עושה חשבון, אם כדאי לעשות הפעולה הזאת או לא.
%break
כלומר אם תצמח מזה נחת רוח להבורא, הוא יעשה את הדבר. ואם 
הוא לא רואה, שמזה תצא נחת להבורא, הוא מונע עצמו מלעשות את 
הפעולה. זאת אומרת, כל החשבונות שהוא עושה לפני כל מעשה, הם 
לפי שיעור, שתהיה לו היכולת להנות להבורא.
%break
והשפע המתפשט על כלי זה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", נקרא "אור 
הקו". פירוש, שהאור מאיר לפי קו ומידה, שהמקבל יכול לכוון בעל 
מנת להשפיע, שהיא בחינת השתוות הצורה. 
%break
אבל על הנאת עצמו, על זה הוא לא מסתכל, מסיבת שהוא רוצה 
בדביקות. ולכן יוצא מזה, שכל רבוי עולמות ופרצופים וספירות נעשו 
מסיבת המקבלים.
%break
%page 511
פירוש, בזמן שהאור היה מאיר בכלי של הבורא, הנקרא "רצון לקבל 
בעל מנת לקבל", המכונה "מלכות", הכלי הזה היתה בו היכולת לקבל 
את הטוב ועונג, שהיה במחשבת הבריאה. כי בטח בשיעור הטוב 
ועונג שרוצה לתת, בשיעור זה ברא את גדלות הכלי. 
%break
וממילא קיבל כל האור, ולא היה שם רק אור אחד פשוט, כמו שכתוב 
בספר "עץ החיים", ש"לפני הצמצום היה אור העליון הפשוט ממלא כל 
המציאות".
%break
כלומר, שכל השפע שרצה לתת, קבלה המלכות, המכונה "רצון 
לקבל", היות שהכלי זו באה מהמאציל. לכן בטח עשה הכלי 
בשלימותה, שתוכל לקבל מה שרוצה לתת. 
%break
מה שאין כן אח"כ, שמלכות אמרה, שאינה רוצה לקבל על הכלי של 
הבורא, אלא יש לה כלי משל עצמה, היינו מה שהיא עשתה. 
%break
והיות והתחתון, שהוא הנברא, אין לו היכולת לעשות כלי כמו הבורא, 
בבת אחת, אלא התחתון הוא מוגבל במה שהוא צריך לעשות, לכן 
הכלי הזה נעשה לאט לאט. היינו לפי שיעור שיכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע.
%break
ומזה יוצאות לנו הרבה מדרגות. כלומר, שהאור מאיר לפי הכשרת 
הכלים של התחתונים. וכעין זה הוא מפרש (תע"ס חלק א'), מה 
שהעץ חיים אומר, שהאור נתפשט לאט לאט. 
%break
הוא שואל "איך שייך לומר "לאט - לאט" ברוחניות, הלא אין שם זמן, 
ו"לאט - לאט" משמע ענין של זמן". 
%break
הוא מפרש שם ב"אור פנימי", ש"לאט - לאט" הכוונה, שאין האור 
מתפשט בבת אחת, אלא בהבחן מדרגות, לפי מה שהתחתונים 
יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. זה נבחן "לאט לאט". ובהאמור יוצא, 
שיש לנו ב' כלים:
%break
א. הכלי, מה שאנו מיחסים להבורא. שהוא הכלי, הנקרא "רצון לקבל 
בעל מנת לקבל". והכלי הזה יצאה בשלימותה, כי מצד הבורא יש לה 
שלימות.
%break
ב. הכלי, מה שאנו מיחסים להנברא. שהוא הרצון להשפיע. והכלי 
הולכת ונתקנת לאט לאט, מסיבת שאין התחתונים מסוגלים לעשות 
את הכלי הזה בבת אחת.
%break
ויש לדעת, כי כל עבודתינו מתבססת רק על נקודה אחת, כלומר 
שהתו"מ, שאנו מצווים לקיים, הוא בכדי להשיג את הכלי, מה שאנו 
צריכים לעשות. והכלי הזה יכולים לעשות רק בסגולת תורה ומצות. 
%break
כמו שאומר רבי חנניה בן עקשיא "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, 
לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל 
תורה ויאדיר". 
%break
וכמו שכתוב בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" "ונודע שזכות הוא 
מלשון הזדככות. והוא על דרך שאמרו חז"ל, לא נתנו מצות, אלא 
לצרף בהן את ישראל".
%break
נמצא, שרק כלי אנו צריכים לעשות, הנקרא "כלי דהשפעה". ויותר לא 
חסר לנו. וזהו כמו שכתוב "וברכתיך בכל אשר אתה תעשה". פירוש, 
שענין "עשיה" הכוונה על הכלי. ובאם אנו נעשה את הכלי, אז הקב"ה 
ימלא אותו עם ברכה, היינו שפע, המכונה "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
והכלי דהשפעה מוכן לנו בין במוחא ובין בליבא. וזהו מסיבת, שהבורא 
נתן לנו כלי לקבל. ומשום זה יש לנו חשק להבין כל דבר עם השכל 
שלנו. כי הרצון הזה נתן לנו חשק לדעת חכמות. 
%break
וזה גורם לנו חשק להבין את התורה והמצות. אבל יחד עם זה, יש לנו 
חשק להבין את ההשגחה העליונה, שהאדם נותן חשבון לעצמו, איך 
הקב"ה מתנהג עמו בבחינת השגחה של טוב ומטיב.
%break
וכאן צריכים להאמין למעלה מהדעת. והיות שנקבע בהגוף רצון להבין 
ולהשכיל, מובן מאליו, שנתעורר בהאדם רצון להבין דרכי ה'. 
%break
אבל הרצון הזה להבין ולהשכיל, נאמר על התורה ולא על ההשגחה 
העליונה. כלומר, שאנו צריכים עם הרצון להבין כל דבר, עם הכח 
הזה, רק על בחינת תורה ולא על ההשגחה העליונה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר פעם פשט, על מה שאנו אומרים בברכת "אשר 
יצר את האדם וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים. 
%break
גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם, או יסתם אחד 
מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך". אמר, ההבדל בין "נקבים" 
ל"חלולים" הוא, שנקב צריכים לסתום, אבל חלל צריך להישאר חלל.
%break
%page 512
פירוש הדברים, היות שיש בחינת "חוק" ו"משפט". "חוק" נקרא, 
שצריכים לקבל את הדבר בבחינת חוק למעלה מהדעת. וזו היא 
בחינת אמונה, שקבלת אמונה צריכה להיות למעלה מהדעת. 
%break
נמצא, שחסרון ידיעה, והבנה, ושכל שבדבר, נשאר בבחינת חלל ריק 
בלי דעת. וכל פעם האדם צריך להיות נזהר, שהחלל הזה לא יתמלא.
%break
וזהו מה שאנו אומרים בברכת "אשר יצר": "או יסתם אחד מהם, אי 
אפשר להתקיים". אלא שחלל, היינו מקום חסרון דעת, אסור 
להתמלאות, אלא תמיד צריכים ללכת בלמעלה מהדעת. וזה נקרא 
בחינת מוחא, בעל מנת להשפיע.
%break
מה שאין כן בחינת משפט, שהוא בחינת תורה, כאן דוקא המקום 
שהאדם צריך להשתדל ולעשות מה שביכולתו, בכדי להבין את 
התורה. כי תורה נקראת "שמותיו של הקב"ה". 
%break
ומוטל עלינו להבין ולהשיג. וכאן, בתורה, החסרון שנקרא "נקב", 
צריכים לסתום. כלומר שלא יהיה שום חסרון. "וכל המרבה הרי זה 
משובח".
%break
ומשום זה אנו אומרים "שאם יפתח, אי אפשר להתקיים". הכוונה "אם 
יפתח", כלומר ש"הנקב" יפתח, שיהא נקב וחסרון בהבנת התורה. אז 
אין להאדם קיום והעמדה, אלא שצריך תיכף לראות, שהחסרון הזה 
יתמלא עם אור התורה, 
%break
"כי המאור התורה הוא המחזירו למוטב", שהוא הכלי הראוי לקבל את 
השפע העליון. ואחר זה בא אליו האור המלובש בתורה, המכונה 
"תרי"ג פיקודין", כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף רמ"ב).
%break
אבל מסדר העולם הוא להיפך. כלומר, את העול מלכות שמים, 
שצריכים לקבל למעלה מהדעת, דוקא כאן כל אחד רוצה להבין את 
ההשגחה של הבורא עם הבריות, 
%break
ורוצים להבין בתוך הדעת. מה שאין כן לגבי תורה, כאן מסכימים 
ללכת למעלה מהדעת, ולא נותנים לב להבין כל צרכו.
%break
בזהר (חקת, דף א' ובהסולם אות ב') כתוב "זאת חקת התורה". 
וכתוב "וזאת התורה" ולא כתוב "חקת". "וזאת התורה" הוא להראות 
שהכל הוא ביחוד אחד, ולכלול כנסת ישראל, שהיא המלכות, 
בהקב"ה, שהוא ז"א, שימצאו הכל אחד בלא פירוד. 
%break
"וזאת" הוא כלל ופרט יחד, דהיינו דכר ונוקבא יחד. כי ו' הוא דכר, 
דהיינו ז"א, שהוא כלל. "זאת" היא נוקבא, דהיינו המלכות, שהיא 
פרט. 
%break
אבל זאת בלא תוספת ו', היא חקת התורה, ודאי שהיא המלכות, 
הנקראת "חוקה". ובאה מז"א, שנקרא תורה, והיא רק דין התורה, 
גזירת התורה, שהיא המלכות".
%break
ויש להבין מהו הפירוש, שז"א נקרא "תורה", ונקרא "כלל", ונקרא 
"דכר", ונקרא "ו'". מה שאין כן מלכות נקראת "דין תורה", ונקראת 
"גזירת התורה", ונקראת "פרט", ונקראת "נוקבא", ונקראת "כנסת 
ישראל".
%break
ובהאמור לעיל יכולים לפרש, שהקב"ה נקרא בשם "ז"א", כפי מה 
שאומר האר"י ז"ל, שהנהגת העולם היא בבחינת ז"א ומלכות, שז"א 
נקרא "כלל", היינו שממנו נמשך הכל. אבל המקבל ממנו הוא לוקח 
תמיד רק פרטים. 
%break
כלומר, שכל פעם מתגלה ממנו חלק מהכלל לתוך הפרטים. ומצד זה 
נקראת מלכות "כנסת ישראל", שכונסת בתוכה כל פעם חלקים 
מישראל, הנקרא "ז"א". וזהו מצד שמלכות היא המקבלת שפע מז"א.
%break
אבל יש עוד פירוש, שמלכות נקראת "כנסת ישראל" על שם שהיא 
כלל של כל הנשמות. ומבחינה זו יש לפרש, שמלכות לוקחת שפע 
מז"א ומשפעת לנשמת ישראל. 
%break
אבל יש להבחין בין השפעת ז"א, המכונה "תורה", לבין השפעת 
מלכות, המכונה "דין תורה" או "גזרת התורה", שנקראת "חוקה".
%break
ידוע שמלכות נקראת "אמונה", היינו שמלכות שמים צריכים לקבל 
בתור חוק למעלה מהדעת. כי כך היא גזירת התורה, שיקבלו האמונה 
למעלה מהדעת, כנ"ל. וזהו כנ"ל, היינו שהיא בחינת "מוחא". 
%break
כמו כן בבחינת "ליבא" גם כן צריך להיות למעלה מהדעת, ולא 
להסתכל מה שהגוף מסביר לנו, מה שכדאי לנו לעשות ומה לא. אלא 
הכל מוכרח להיות למעלה מהדעת.
%break
%page 513
מה שאין כן תורה, היא בחינת כלל. כלומר, שהכל נמשך ממנו. 
שפירושו, הבחינה דלהטיב לנבראיו, שהיא הטוב והעונג, נכללת 
בהשפעתו. וגם הכח לקבל על עצמו למעלה מהדעת, נכלל גם כן 
בהמשפיע. 
%break
כלומר, שז"א הנקרא בחינת "קוב"ה", הוא צריך לתת הכח הזה, 
שהתחתון יהיה לו כח להתגבר על הדעת שלו, וללכת למעלה 
מהדעת. כי כח זה נקרא "אור". וכל אור בא מהעליון. ורק הכלי שייך 
להתחתון. 
%break
וכלי נקרא "חסרון". וחסרון שייך להתחתון. כלומר, אם התחתון 
מרגיש, שחסר לו הכח הזה, היינו שרוצה ללכת למעלה מהדעת, 
אלא שלא יכול, זה נקרא "כלי". ועל זה אמרו "אין אור בלי כלי". 
כידוע, ש"אין מילוי בלי חסרון".
%break
מבחינה זו יכולים לכנות את ז"א בשם "כלל", היות שהוא כולל הכל. 
היינו הן בחינת האמונה למעלה מהדעת הוא נותן, והן בחינת התורה, 
הנקראת "שמותיו של הקב"ה". 
%break
וכבר דיברנו מזה, שענין "שמותיו של הקב"ה" פירושו "את הטוב 
והעונג, המתגלה ע"י התורה", ששם הכללי של הקב"ה הוא "טוב 
ומטיב". ובהתורה מתבאר איך שכל אות ואות שבתורה מגולה שם 
אור מיוחד. ובחינה זו נקראת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובהאמור מובן לנו, מה שמכנה ז"א בשם "תורה", הוא מבחינת 
"שמותיו של הקב"ה". וזה נקרא "תורה שבכתב", ששם אין מה 
להוסיף ואין מה לגרוע. 
%break
כי המשפיע, המכונה "הקב"ה", אין שם שום השגה. ומשום זה אין מה 
להוסיף או לגרוע. אלא כל מה שיש בהמשפיע, מתגלה בהמקבל. 
כלומר, בהמקבל ניכר מה שיש בהנותן.
%break
אבל לא כל מה שיש בהנותן מתגלה בהמקבל, אלא כל פעם מתגלה 
פרט נוסף בהמקבל. ומשום זה המלכות, שהיא הכלי המקבלת, 
נקראת "פרט", וז"א נקרא "כלל". 
%break
ומשום זה נקראת מלכות "תורה שבעל - פה", ש"פה" נקרא גילוי, 
שהוא מגלה מה שיש בתורה שבכתב, הנקרא "ז"א".
%break
אולם מלכות נקראת "דין תורה". שפירושו, כי כל בחינת תורה 
המתגלה במלכות, היא לפי הדין, מה שמותר להתגלות. 
%break
כלומר, היות שמלכות נקראת "מקבל", ועל כלי קבלה היה דין, שאסור 
לקבל רק בתנאי, לפי כמה שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ומשום 
זה במלכות נוהג ענין עליות וירידות.
%break
ונקראת "חוקה", היות מבחינת אמונה הוא חוק בלי דעת. ואם נשאל 
לעצמנו, למה צריכה להיות אמונה בחינת חוק, על זה באה התשובה, 
שכך היתה גזירתו יתברך, שנעבוד אותו למעלה מהדעת. ולמה זהו 
חוק.
%break
ומבחינה זו נקראת מלכות "גזירת התורה". שהתורה גזרה, שכך יהיה 
סדר העבודה, על בחינת עבודה למעלה מהדעת. וכמו שמביא רש"י 
על פסוק "זאת חקת התורה", 
%break
"לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר, מה מצוה הזאת, 
ומה טעם יש בה. לפיכך כתוב בה, חקה, גזירה היא מלפני, ואין לך 
רשות להרהר אחריה".
%break
לכן אין לשאול, מדוע רוצה הקב"ה, שנעבוד אותו למעלה מהדעת גם 
על זה. כלומר, גם על השאלה הזו באה התשובה, שהוא למעלה 
מהדעת, היות שהשכל הפשוט מחייב, אם העבודה שלנו תהיה בתוך 
הדעת, 
%break
היינו שהגוף היה מבין את דרכי הנהגת ה' עם הנבראים, אז לא היה 
מקום לאפיקורסים ולחילוניים שיתרחקו מקדושה, אלא כולם היו עובדי 
ה'. ועל זה נאמר (ישעיה נ"ה) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא 
דרכיכם דרכי, נאום ה'".
%break
וזה שאומר הזה"ק, שלכן כתוב "וזאת עם ו'. להראות שהכל הוא 
ביחוד אחד, ולכלול כנסת ישראל, שהיא המלכות, בהקב"ה, שהוא 
ז"א. יש לפרש, שענין יחוד, ידוע שהוא השתוות הצורה. 
%break
ומשום זה בזמן שהתחתונים עוסקים בתו"מ על הכוונה דלהשפיע, הם 
גורמים בזה, כל אחד בשורש נשמתו, שהוא המלכות, שתהיה בעמ"נ 
להשפיע, כדוגמת ז"א, שהוא נקרא, דכר, היינו משפיע.
%break
%page 514
וזה שאומר "ולכלול כנסת ישראל, שהיא המלכות, בהקב"ה, שהוא 
ז"א", שע"י זה מתגלה מה שיש בהכלל, שהוא ז"א המשפיע, 
בהמלכות, שהיא הנוקבא המקבלת. שע"י היחוד מתגלה כל פעם פרט 
במלכות. ומשום זה נקראת מלכות "פרט".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הרכוש הפרטי, שעל זה יכולים לומר, 
שזה שייך לאדם לבדו. ולפי מה שהסברנו, שאין לאדם בעולמו אלא 
כלים שהוא עשה, הנקראים "כלים דהשפעה". 
%break
רק זה שייך לאדם. אבל מה שנכנס בכלים דקבלה, זה לא שייך 
להאדם, היות שהכלי הזה הקב"ה עשה. לכן כל מה שנכנס 
בהכלים האלו גם כן לא שייך לאדם. 
%break
ואין לאדם רק מה שהכניס בכלים דהשפעה. לכן קרח, שרצה לקבל 
בכלים שאינו שלו, היינו בכלים דקבלה, לכן גם כלים שלו, שהיו לו 
מהרצון להשפיע, גם כן אבד.
%break
%page 515
%H מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'
%break
הזה"ק בלק (דף י"ד ובהסולם אות ל"ב) אומר שם על הכתוב "בבואם 
אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו". וזה לשונו למדנו ממקרא הזה, 
"שמי שאינו דואג לזה, ונראה בפני המלך בידים מלוכלכות, חייב 
מיתה. 
%break
מהו הטעם. הוא משום שידיו של אדם יושבות ברומו של עולם, שהוא 
אמר (רבי שמעיה החסיד) כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א, כי הס"א 
ניזון מאותו הטנוף והלכלוך. ומשום זה אמר רבי שמעיה החסיד ומי 
שמברך בידים מזוהמות חייב מיתה".
%break
ויש להבין, מהו חומר האיסור, עד כדי כך, שמי שמברך לה' הרי הוא 
עושה דבר טוב, אלא אם הידים מלוכלכות, הוא חייב מיתה, היתכן. 
זאת אומרת, שאם הוא לא היה מברך לה' לא היה מחויב מיתה. 
%break
המה שאין כן אם הוא מברך לה', רק אם הידים לא נקיות, כבר מגיעה 
לו מיתה עבור זה. ועוד יש להבין מה שאומר, שידיו של אדם יושבות 
ברומו של עולם, מה זה מרמז לנו בעבודת ה'.
%break
ידוע דעיקר המטרה שלנו בעבודת ה', היא להגיע לידי דבקות בה', 
שהוא ענין השתוות הצורה. וכמו שאמרו חז"ל "מהו רחום אף אתה 
רחום", שזהו כל מה שמוטל עלינו לעבוד. 
%break
כלומר, שכל היגיעה מה שאנו מתייגעים בתו"מ, השכר שלנו צריך 
להיות, שנזכה לכלים דהשפעה, שהם כלים של דבקות כנ"ל. ויותר 
מזה הכל נותן הבורא. כידוע, שמטרת הבריאה מצד הבורא, היא 
להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
%break
אלא בכדי שהטוב והעונג, כשהתחתונים יקבלו, תהיה בהם שלימות, 
ולא תהיה בהם בחינת בושה, ובכדי לתקן זה נעשה דין, שאסור לקבל 
שום הנאה בעמ"נ לקבל אלא בעמ"נ להשפיע.
%break
והיות מצד הטבע האדם נולד עם רצון לקבל בעמ"נ לקבל, וידוע 
שקשה ללכת נגד הטבע, זה גרם לנו עבודה ויגיעה, בזמן שהאדם 
רוצה להתחיל ללכת בדרך של השפעה, 
%break
ורוצה למנוע עצמו מלקבל שום דבר בכלים דקבלה, אלא דוקא בכלים 
דהשפעה, שזה מכונה "מקבל בעמ"נ להשפיע".
%break
ובהאמור יוצא, שכלים שיהיו מוכשרים לקבל שפע עליון, צריכים 
להיות בהשתוות הצורה להאור. ובאם לא, יש דין מכח הצמצום 
שהיה, שהכלי זה מוכרח להישאר בחלל ריק. 
%break
ולכן כל היגיעה שלנו היא להמציא לנו כלים נקיים, המכונה "אור 
חוזר", שפירושו, כמו שהבורא רוצה להשפיע להנבראים, כמו כן 
הנבראים רוצים להשפיע להבורא. 
%break
כלומר, שיש האור ישר, היינו השפע הבא מהבורא לתחתונים, הנקרא 
"ישר", היינו שעל זה היתה כוונת הבריאה להטיב לנבראיו, זה נקרא 
"אור ישר". אבל המלכות דאין סוף, שקבלה את האור ישר, חשקה 
לבחינת דביקות, המכונה "השתוות הצורה". 
%break
ומסיבה זו אין המלכות מקבלת יותר אור ישר מכפי שיש לה אור חוזר. 
היינו המדידה שהיא מודדת כמה שפע לקבל, היא מסתכלת לפי כמה 
שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע להבורא, שזה נקרא "אור חוזר 
להבורא".
%break
וכידוע, שעיקר השכר על מה שאנו מקווים לקבל תמורת העבודה 
בתו"מ, הוא רק בכדי לקבל האור חוזר הזה, כמו שאומר בהפתיחה 
לספר פנים מאירות ומסבירות (אות ג') וזה לשונו "ודע, שהמסך 
שבכלי מלכות הוא שורש לחושך, 
%break
והיינו בכח העיכוב המצוי במסך על אור העליון, שלא יתפשט בבחינה 
הד'. והוא השורש גם כן ליגיעה על מנת לקבל שכר. כי ענין היגיעה 
היא בחינת פעולה שלא ברצון, להיות הפועל רק במנוחה ניחא ליה. 
%break
%page 516
אלא מפאת שבעל הבית משלם לו שכר, נמצא מבטל רצונו מפני רצון 
בעל הבית. ותדע, שאין כאן בעולם הזה שום מציאות או הנהגה, שלא 
תהיה מושרשת בעולמות העליונים, שמשם מתפשטים ענפים 
לעולמות התחתונים. 
%break
ונמצא, ערך כח העיכוב שבהמסך שוה עם ערך היגיעה, וענין השכר 
שבעל הבית נותן לפועל, נשרש באור חוזר, היוצא ע"י זווג דהכאה, 
אשר על ידי שהמסך נעשה שורש לאור חוזר, אשר כל הריוח הזה 
מגיע לה מסיבת העיכוב הנ"ל".
%break
ובהאמור רואים אנו, שכל מה שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי לקבל 
שכר, לאיזה שכר אנו מקווים, בטח השכר הוא, שאנו נשיג כלים 
דהשפעה. כלומר, שע"י היגיעה, שהיא שורש המסך, שאנו מעכבים 
עצמנו מלקבל להרצון לקבל שלנו, 
%break
כלומר לתועלת עצמנו, ומה אנו רוצים בעד העיכוב הזה, אנו רוצים 
שה' יתן לנו רצון, שנרצה לעשות נחת רוח להבורא.
%break
זאת אומרת, אנו נותנים להבורא את הרצון שלנו, ואין אנו רוצים 
לשמש עמו. ותמורת זה הוא יתן לנו את הרצון שלו. כלומר, כמו 
שהרצון של הבורא הוא להשפיע להנבראים, כמו כן הוא יתן לנו רצון 
להשפיע לו נחת רוח. 
%break
וזהו השכר שלנו. היינו, שאנו רוצים, שהוא יחליף את הכלים שלנו, 
שיש לנו מצד הטבע, הנקראים "מקבל בעמ"נ לקבל". את זה שיש 
לנו, אנו מותרים עליהם, ונקבל תמורתם את הכלים דהשפעה.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני ד') "בטל רצונך מפני רצונו, כדי 
שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". שהפירוש הוא, שהאדם צריך לבטל 
את הרצון לקבל שלו, כנ"ל שזהו ענין המסך, שדברנו מקודם, שהוא 
שורש היגיעה, שהוא מעכב את הרצון לקבל בפני הרצון להשפיע. 
%break
כי הרצון להשפיע נקרא "רצון הבורא", והוא מבטל את הרצון של 
תועלת עצמו בפני תועלת ה'.
%break
אבל אין זה בידי אדם, שיהיה לו הכח ללכת נגד הטבע. ועל זה אמרו 
חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וזהו כדי שיבטל רצון אחרים. כלומר, 
שכל הרצוניות שמתעוררים בהגוף, ומתנגדים לו שתהיה לו היכולת 
לעסוק ברצון להשפיע, את זה הקב"ה עושה. 
%break
כלומר שהקב"ה עושה שתהיה לו היכולת לבטל. וזה אמרו "כדי 
שיבטל את רצון אחרים מפני רצונך", מה שאתה רוצה לעסוק ברצון 
להשפיע, ואין אתה יכול, וזה יהיה השכר שלך, מה שאתה תקבל סיוע 
מהקב"ה.
%break
זאת אומרת, כדי שהקב"ה יבטל רצון אחרים, היינו הרצון לקבל, 
שהוא רצון של אחרים, ולא של קדושה, האדם צריך להתחיל מקודם 
בעבודה זו, ואח"כ הקב"ה נותן לו את הסיוע הדרוש לזה, מטעם 
הידוע, כי "אין אור בלי כלי". 
%break
פירוש, אין דבר בא מלמעלה, אלא אם כן יש רצון למטה, כי הרצון 
נקרא צורך לזה. וזה שאמרו חז"ל "בטל רצונך", היינו הרצון לקבל, 
"מפני רצונו", כלומר, מפני רצון ה', שרצון ה' הוא להשפיע. 
%break
ואז כשאתה תתחיל, ולפי היגיעה שאתה נותן, בכדי לבטל את הרצון 
לקבל, בשיעור הזה מתרקם הצורך, לבקש מה' שיעזור לך, אז אתה 
מקבל רצון וצורך שלם לעזרתו יתברך.
%break
וזה שאומר "בטל רצונך", כלומר שהאדם צריך להתחיל לבטל את 
הרצון לקבל, "מפני רצונו", כלומר מפני הרצון להשפיע, שזהו רצון ה'. 
"כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", 
%break
שפירושו, דהיינו לאחר שיש לך רצון וצורך לרצון להשפיע, רק שאין 
אתה יכול לבטל את הרצון לקבל, בא הסיוע מלמעלה, דהיינו "שמבטל 
רצון אחרים", שאינם של קדושה, שהכוונה היא על הרצון לקבל. 
%break
"מפני רצונך", כלומר עכשיו הרצון שלך הוא, שאתה רוצה להיות 
בקדושה, שהעבודה תהיה בעל מנת להשפיע. וכח הזה האדם מקבל 
עתה, היינו שיוצא משליטת הרצון של אחרים, היינו הס"א, שהוא רק 
לקבל ולא להשפיע, והוא משתמש עכשיו בכלים דהשפעה.
%break
ובהאמור נוכל לפרש ממה ששאלנו, מה שאמר הזה"ק "ידיו של אדם 
יושבות ברומו של עולם", מה מרמז זה בענין עבודה. ידוע, שידים 
רומזים על כלי קבלה של אדם, שזהו מלשון "כי תשיג יד". 
%break
וכמו שאמרו (כתובות פ"ג ע"א) "ידי מסולקת הימנה", שפירושו, שהוא 
מסלק עצמו מלהיות בעלות על השדה.
%break
%page 517
"והם יושבות ברומו של עולם" פירושו, שקיום העולם תלוי בהידים, 
שהם הכלי קבלה של אדם. כלומר, מטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, צריכה להתקבל בידים של אדם. 
%break
כלומר, שאם הידים, שהם הכלי קבלה של אדם, בסדר, שהם נקיות, 
ושיש להם השתוות הצורה עם הבורא, כנ"ל שהם בעמ"נ להשפיע, 
היינו בתנאים כאלו השפע עליון מתפשט להתחתונים. 
%break
אמנם אם הידים, היינו הכלי קבלה, אינן נקיות, מוכרחים להפסיק 
השפע עליון מלבוא לתחתונים, כי הכלים של קבלה לא שייכים 
לקדושה, רק להקליפות.
%break
כידוע, שכל ענפים התחתונים הולכים לפי השורשים עליונים. ומשום 
זה גם בגשמיות, כשהאדם רוצה לתת משהו באיזה כלי, אז הוא 
מנקה את הכלי ורוחץ אותו במים. ובאם הכלי מלוכלך יותר מדי, הוא 
משתמש בכדי לנקות הכלי עם חומרי ניקוי. 
%break
אחרת, מה שיתן בתוך הכלי, יקלקל את האוכל, או את המשקים, או 
הבגדים. אם הוא נותן בגדים יקרי ערך, הוא מנקה מקודם אפילו את 
המזוודה. הכל בכדי שלא יקלקל את החפצים או המאכלים. 
%break
ואם הוא עבר על הסדר הנכון, ונתן חפצים או מאכלים לתוך הכלים 
המלוכלכים, אז הכל הולך לחיצונים. זאת אומרת, האדם לוקח הכל 
בידים ונותן אותם לחיצונים, כלומר שזורק הן המאכלים והן החפצים 
החוצה ואין משאיר אותם בבית.
%break
וכך הוא בדרכי עבודה, שאם הידים של אדם אינם נקיות, שהם יכולים 
לקלקל השפע, עד כדי כך שהוא לוקח את השפע ומעביר אותם 
לחיצונים, כלומר שאם הכלים שלו מלוכלכים עם הרצון לקבל לעצמו, 
שזהו בהופכיות הצורה להקדושה, אז השפע הולך לקליפות. 
%break
כי השפע שהיה צריך להתקיים בכלים דקדושה, שהם כלים דהשפעה, 
ומכניס אותה לקליפות, ע"י זה הקליפות מתחזקות ביותר.
%break
ובזה נבין מה שאומר "כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א, כי הס"א ניזון 
מאותו הטנוף והלכלוך". וכפי שהסברנו, שלכלוך וטנוף הם הכלי 
קבלה לתועלת עצמו, ואין כוונתו לתועלת ה', 
%break
ממש דבר זה הוא "סטרא אחרא", כלומר "צד האחר", שאינו שייך 
לקדושה, כי קדושה נקראת "השפעה", כמו שאמרו "קדושים תהיו, כי 
קדוש אני", שפירושו הוא, כמו שהקב"ה הוא משפיע, כמו כן הנבראים 
צריכים גם כן לעסוק רק להשפיע.
%break
נמצא לפי זה, אם האדם עוסק עמ"נ לקבל ולא בעמ"נ להשפיע, נמצא 
שהוא מפרנס להס"א, כי כל בחינתם היא אך ורק לקבל ולא להשפיע. 
וזה שכתוב "כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א", שהם מתפרנסים רק 
מכלי קבלה.
%break
וזהו כמו שאומר בתע"ס (חלק י"א, דף א' כ"ח באו"פ) וזה לשונו "כי 
אפילו בחול נוטלים המלכים והקליפות את מזונותם מאצילות, בסוד 
נהירו דקיק, כנודע, נעשה זה ע"י עוונות התחתונים, 
%break
שגורמים תמיד לאורות דחסדים, שיפרשו מהארת חכמה וירדו 
לקליפות לפרנסתם, וגם חס ושלום עוד יותר מהכרח להם".
%break
עוד שם וזה לשונו "אמנם כל אחיזת הס"א, שיתכן להיות ביום השבת, 
כי בשעה שהאדם מטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, גורם לאורות 
דחסדים, שיתפשטו מאצילות למקום בי"ע, 
%break
והם מוכרחים להתפשט בלי הארת חכמה, והמה מתים בשביל זה, 
שמתוך כך יש ענין "מחלליה מות יומת", כי מחמת שהם גורמים 
יציאת האורות מרשות אצילות, שיפרשו מהארת חכמה, כן העונש 
עליהם שימותו, שזה סוד "מחלליה מות יומת".
%break
ובהאמור אנו רואים, שע"י העוונות גורמים התפשטות קדושה 
לקליפות, וכל החטאים באים רק מהרצון לקבל, וע"י זה גורמים בחינת 
מיתה באורות דחסדים. לכן העונש בבחינת העבודה הוא בחינת 
מיתה כנ"ל, כמו שאומר "מחלליה מות יומת". 
%break
לכן אמרו "המברך בידים מלוכלכות", היינו שהכלי קבלה שלו אינם 
נקיים, שיהיו בעל מנת להשפיע, אלא שהם מלוכלכים עם הרצון 
לקבל, "הוא חייב מיתה", משום שגרם מיתה באור דחסדים.
%break
%page 518
לכן כשהאדם מברך לה', שהכוונה, שרוצה להמשיך ברכות, וידים שלו 
מלוכלכות עם הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, שהשפע שהוא רוצה 
להמשיך, ילך הכל לקליפות, הנקראים "מתים". והאדם אז בבחינת 
"רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
כלומר, הגם שהוא רוצה להמשיך חיים, שזה נקרא "בחייהם", אולם 
הוא עדיין בבחינת "רשע", היינו שלא רוצה לעבוד עבור ה' אלא 
לתועלת עצמו, שזה הוא בחינת פירוד מהקדושה. 
%break
והרשעים נקראים "מתים", משום שגורמים שהשפע תלך להקליפות 
כנ"ל, כמו שאומר על הכתוב "מחלליה מות יומת".
%break
ומשום זה כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו לקיים תו"מ 
בעמ"נ להשפיע, מה עליו לעשות. העצה לזה היא, שקודם כל יכוון 
לפני כל מעשה, לאיזה שכר הוא מצפה לקבל עבור המעשים, שהוא 
הולך לעשות. 
%break
אז הוא צריך לאמור לעצמו, היות שאני רוצה להיות משמש לה', והיות 
שאני לא יכול, משום הרצון לקבל שבקרבי אינו מרשה לזאת, 
%break
לכן בזכות המעשים, שאני הולך לעשות, ה' יתן לי את הרצון האמיתי 
לעשות נחת רוח להקב"ה, ואני מאמין בחז"ל שאמרו "רצה הקב"ה 
לזכות את ישראל, לכן הרבה להם תורה ומצות".
%break
%page 519
%H מהי המתנה שהאדם מבקש מה'
%break
בזה"ק פנחס (דף ס"ג ובהסולם אות ק"פ) כתוב שם וזה לשונו "כתוב, 
הושע עבדך אתה אלקי שמח נפש עבדך תנה עוזך לעבדך. ג' פעמים 
נעשה דוד עבד בתהלה הזו, שהוא כנגד ג' פעמים שהעמידו בעלי 
המשנה, שהאדם צריך להיות עבד בתפלה. 
%break
בברכות ראשונות, צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו. 
באמצעיות, כעבד המבקש מתנה מרבו. בברכות אחרונות, כעבד 
המודה לפני רבו על המתנה שקבל ממנו, והולך לו".
%break
ויש להבין, למה המשילו את תפלת האדם לעבד, המקבל מתנה 
מרבו, ולא לצדקה או לשאר דברים. מה בא זה ללמדנו בדרך 
העבודה.
%break
ידוע הוא, שמצד הבורא בא לנו באופן ישר ב' דברים:
א. האור.
ב. הכלי לקבל האור.
%break
א. היינו שלמדנו, שמטרת הבריאה היא רצונו להטיב לנבראיו. נמצא 
לפי זה, שהבורא מצד עצמו בלי התעוררות של התחתונים רצה 
להטיב לנבראים, 
%break
שעדיין לא היו נבראים בעולם, שיקבל מהם התעוררות. וזה נבחן, 
שהאור בא מצד הבורא ואין להתחתון שום יד בזה.
%break
ב. הבורא ברא יש מאין, כלי, הנקרא "רצון והשתוקקות לקבל הנאה 
ותענוג". זאת אומרת, מה שאנו רואים בבחינת "ממעשיך הכרנוך", 
כלומר שאנו מדברים רק ממה שאנו רואים מה שיש בטבע הבריאה. 
%break
ואנו רואים, שאי אפשר להנות משום דבר, שיהיה מה שיהיה, לא 
חשוב, אלא אם כן שיש השתוקקות להדבר. 
%break
ומשום זה למדנו, שמצד האור שברא את הכלי הזה, הנקרא "רצון 
לקבל", עבר עליו ד' בחינות, היינו ד' שלבים עד שהרצון לקבל, קבל 
גמר צורה של השתוקקות. והכלי הזה, לאחר שהאור ברא את הכלי, 
קבל את הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו לתת. 
%break
וב' דברים הנ"ל, היינו האור והכלי, מתייחסים להבורא. ומבחינה זו 
אנו לומדים, היתה שלימות גמורה, שאין על זה מה להוסיף.
%break
אלא אח"כ נולד דבר חדש, מה שאנו מיחסים זה להנברא ולא 
להבורא. כלומר, שענין נתינה אנו מיחסים להבורא, שהוא המשפיע, 
כי רצונו הוא להטיב לנבראיו, שהוא לתת להנבראים כל טוב ולא לקבל 
מהם שום דבר. 
%break
מה שאין כן אח"כ נעשה דבר חדש, כמו שכתוב בתע"ס (חלק א'), 
שהמקבל הראשון, הנקרא "מלכות דא"ס", השתוקקה לבחינת קישוט, 
הנקרא "קישוט בנקודת הרצון", שתהיה לה השתוות הצורה, המכונה 
"דביקות". 
%break
ומסיבה זו נעשה הצמצום. כלומר, שמעטה רצונה לקבל על כלי, 
הנקרא "רצון לקבל", וממילא נסתלק האור.
%break
והמלכות המציאה כלי חדש, הנקרא "רצון להשפיע". כלומר, שלא 
לקבל הנאה ותענוג כפי מדת השתוקקות להאור, אלא לפי מדת הרצון 
להשפיע שלה. 
%break
זאת אומרת, כי המלכות עשתה חשבון, כמה אחוזים מהשפע היא 
יכולה לקבל על הכוונה דלהשפיע. ועל החלק, שאם היא תקבל, יהיה 
בעמ"נ לקבל, את זה היא לא תקבל.
%break
נמצא, הכלי הזה, מה שהתחתון נותן, זה אנו מיחסים להתחתון. כי 
הכלים דעליון, מה שהעליון עשה, בכדי שהתחתון תהיה לו האפשרות 
להנות מהאור, הוא רק הרצון לקבל. והכלי הזה אף פעם לא יתבטל, 
כי מה שהבורא ברא הוא מוכרח להתקיים בתמידיות.
%break
%page 520
אלא התחתון יכול רק להוסיף על הכלי של הבורא. וזהו כמו שכתוב 
"אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, אלקים ברא את הכלי, הנקרא 
"רצון לקבל תענוג". והאדם צריך להוסיף עליו תיקון, המכונה "הכוונה 
בעמ"נ להשפיע", 
%break
כנ"ל, שמלכות דאין סוף קישטה עצמה בנקודת הרצון, שפירושו, 
שהקישוט שלה היה במה שנתנה על הרצון לקבל כוונה בעמ"נ 
להשפיע.
%break
שם, במלכות דאין סוף, היה רק שורש. וממנה נמשך להתחתונים, 
שכבר אסור לקבל בעמ"נ לקבל, כפי הכלל "מה שהוא רצון בעליון, 
נעשה חוק מחויב בתחתון". ומבחינה זו נמשכה עד שנולדה בחינת 
ס"א, שהיא ההיפך מהקדושה. 
%break
שבהקדושה נוהג רק ענין של רצון להשפיע, שהוא בחינת דביקות, מה 
שאין כן אלו שרוצים לקבל בעמ"נ לקבל, הם נעשים מרוחקים ונפרדים 
מחיי החיים. 
%break
ומשום זה אמרו בזה"ק "רשעים בחייהם נקראים מתים", שאמרו את 
הפסוק "וחסד לאומים חטאת" על הרשעים, "כל טובו דעובדין 
לגרמייהו עובדין".
%break
ובהאמור יוצא, באופן ישר הבורא נותן ב' דברים:
א. הטוב והעונג.
ב. הרצון להשתוקק לתענוגים.
%break
אבל באופן בלתי ישר נמשכת מהבורא בחינת אי נעימות, הנקראת 
בחינת "בושה". זאת אומרת, שרצון הבורא הוא, שהתחתון יקבל 
הנאה ולא יסורים. אבל באופן בלתי ישר, היינו שאין העליון, המשפיע, 
רוצה שהתחתון ירגיש בחינת בושה בעת קבלת ההנאה.
%break
ולכן נעשה בשביל זה תיקון הצמצום כנ"ל, שמסיבת הצמצום אין 
השפע בא לכלים מה שהבורא עשה, אלא אם כן שהנברא עשה תיקון 
על הכלי, שהוא הכוונה דעמ"נ להשפיע. 
%break
ואם אין לאדם כלי זה, האדם נשאר בחושך בלי אור, והשם טוב ומטיב 
נסתר ממנו, מסיבת שאין לו הכלים המתאימים לקבלת השפע, 
המכונה "השתוות הצורה".
%break
נמצא, שכל החידוש שנעשה אחר הצמצום הוא, שרק הכוונה 
דהשפעה חסרה, אבל השתי בחינות, שהיו נמשכות מלפני הצמצום, 
לא נשתנו. כלומר, הן בבחינה א', שהיא רצונו להטיב, לא נעשה שנוי 
חס ושלום. אלא גם לאחר צמצום הוא גם כן רוצה לתת טוב ועונג. 
%break
והן הבחינה ב', שהיא הרצון לקבל, גם כן לא קבלה שינוי. אלא כמו 
שלומדים, שברוחניות אין שינויים אלא רק הוספות, 
%break
נמצא, שלאחר הצמצום אי אפשר לקבל שום שפע עליון, אם לא 
מוסיפים על הרצון לקבל כוונה דעל מנת להשפיע. וזאת היא כל 
עבודה שלנו בתו"מ לזכות לכלים דהשפעה.
%break
ועל זה אמרו חז"ל (קדושין ל') "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". 
וכידוע שהרצון לקבל נקרא "יצר הרע", מסיבת שהוא גורם להיות 
מרוחק מה', היות שהוא בשינוי צורה מה'. 
%break
שהקב"ה, כוונתו להשפיע, מה שאין כן היצר הרע, הוא אך ורק לקבל. 
ומסיבה זו כל הטוב והעונג שבמחשבת הבריאה נסתר ממנו.
%break
אולם איך יכולים להשיג כלים אלו, היות שזהו נגד הטבע שלנו.
התשובה, בשביל זה ניתן לנו תו"מ, שעל ידיהם נוכל להשיג הכלים 
אלו. אבל מדוע לא כולם זוכים ע"י תו"מ להכלים דהשפעה. והטעם 
הוא, כידוע שאין אור בלי כלי. 
%break
נמצא, שאם אין האדם יודע מאה אחוז שרק כלים אלו חסר לנו, אין לו 
עדיין כלים אמיתיים, כלומר אין לו צורך לכלים אלה. נמצא, האור 
שישנו בתו"מ, שסגולתן הוא לסייע להאדם, שישיג הכלים אלו, אבל 
אין לו צורך אמיתי, שיתנו לו הכלים הללו.
%break
ואם נסתכל קצת פנימה, כלומר שאם נעשה בדיקה יסודית באלו 
שמקיימים תורה ומצות, אם הם רוצים שיתנו להם הכלים דהשפעה, 
והם רוצים לתת תמורתם את הרצון לקבל, יהיה מאלו העובדים רוב 
גדול, שיגידו שהם מוותרים על זה, 
%break
אלא שרוצים לקיים תו"מ בעמ"נ לקבל. נמצא, שאין להם צורך לכלים 
דהשפעה. לכן איך יכולים לומר, שהתו"מ, בזה שהם מתייגעים, יתנו 
להם שכר דבר שאין להם צורך בהם. אלא אדרבא, הם מפחדים אם 
חס ושלום יפסידו את הכלי קבלה, הנקרא "אהבה עצמית".
%break
%page 521
וזהו כמו שאומר הרמב"ם (בסוף הלכות תשובה) וזה לשונו "ואמרו 
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלה 
לשמה בא לשמה. 
%break
לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט, ומרגילין אותן 
לענין זה בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה".
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להשתוקק להשיג כלים דהשפעה. והגם 
שהוא רואה, שהרצון לקבל לא מסכים לזה, היינו שלא נותן לו 
להתפלל, שה' יתן לו הכלים האלו, 
%break
גם על זה מוכרח האדם להתפלל לה', שיתן לו רצון, שכן יבין את 
הנחיצות שיש בהכלים האלו, ומבקש מה', שיהיה הכח להתגבר על 
רצון הגוף, במה שהוא רוצה להישאר דוקא בכלים דקבלה. 
%break
ולא עוד, אלא בזמן שהוא רואה, שמדבר זה יכול לצמוח רצון, שהאדם 
ירצה אח"כ לבוא לכלים דהשפעה, תיכף הוא מרגיש את זה ומתחיל 
על המקום להתנגד.
%break
אולם לא בקלות האדם רואה, שהוא לא יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע. 
אלא שהאדם חושב, עכשיו עוד אין לו רצון להשפיע, אבל מתי שירצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, הבחירה בידו, היינו שתהיה לו היכולת לעבוד 
בעמ"נ להשפיע. 
%break
הידיעה הזו, מה שחושב, נותנת לו הרגעה, שלא להתפעל מזה שלא 
עוסק בעבודה דהשפעה, מטעם, מתי שירצה זה הוא בידו. אי לזאת, 
אין הוא דואג על זה.
%break
אבל האמת היא, כי זה לא בידי אדם, מטעם שהוא נגד הטבע של 
אדם. ועל זה אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא 
אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
אמנם בכדי לקבל עזרה, האדם צריך לראות ולהשתדל, שיהיה לו 
צורך לעזרתו יתברך. לכן אמרו "הבא לטהר", ואח"כ הקב"ה עוזרו.
%break
ושאלנו, מדוע האדם צריך להתחיל בעבודה ורק אח"כ הקב"ה נותן לו 
עזרה. למה אין הקב"ה נותן לו הכח הזה תיכף, כלומר שאפילו האדם 
לא מבקש עזרה, יתן לו העזרה תיכף משהתחיל בעבודת ה'. אלא 
כנ"ל, לפי הכלל "אין אור בלי כלי", לכן אדם צריך להתחיל. 
%break
וכשאדם רואה שאינו יכול, נמצא שיש לו אז צורך, שה' יעזור לו. לכן 
דוקא כשהאדם התחיל בעבודה, ורואה שלא יכול במצב הזה, הוא 
מקבל כלי, שה' ישפיע לו הכח הזה, הנקרא "רצון להשפיע".
%break
אולם, בדרך כלל שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, ורואה שקשה 
לו, ורואה שלפי דעתו הוא כבר בקש מה' הרבה פעמים שיעזור לו, 
ולא קבל שום עזרה, האדם בורח אז מהמערכה, ואומר, שהעבודה זו 
לא בשבילו. 
%break
ובאמת, דוקא במקום זה, שבא לידי החלטה שזה קשה מצד עצמו, 
אלא שרק ה' יכול לעזור, והאדם צריך אז לבטוח בה', שה' כן יעזור לו, 
אלא שעוד לא נגמרה הכלי, היינו הצורך לעזרתו יתברך, 
%break
וכל פעם שמבקש עזרה, הגם שהוא עוד לא מרגיש את עזרתו 
יתברך, צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן עוזרו, אלא האדם 
עוד לא צריך לראות, בכדי שהאדם יגלה את הצורך האמיתי להדבר.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה, 
ופושעים יכשלו בם". פירוש, ממש בנקודה זו, שאדם בא לידי החלטה, 
שאין זה בידי אדם להגיע לכלים דהשפעה, היות שרואה, שאין שום 
אבר בגופו של אדם שיסכים לזה, 
%break
אם כן הוא בא עתה לנקודת של אמת. והיה צריך עכשיו לתת תפלה 
אמיתית, שה' יעזור לו. ובטח הוא היה מקבל את העזרה מה', מה 
שהקב"ה יושב ומצפה, שהאדם יתן לו הכלי, היינו הצורך לזה. 
%break
ודוקא כאן האדם בורח ממצב הזה, שדוקא עכשיו הוא המקום, 
שיכולה לבוא אליו העזרה. והוא בורח מהמערכה, והוא נקרא על זה 
"פושע".
%break
מה שאין כן צדיק, הוא לא מתייאש, שדוקא עכשיו הוא זוכה לכלים 
דהשפעה. נמצא, באותו מקום ש"צדיקים ילכו", היינו שמקבלים עליה 
בדרגה, ממש באותו מקום "פושעים יכשלו בם", דוקא במקום הזה 
שצריכים לקבל העזרה, הם נכשלים ובורחים מהמערכה.
%break
%page 522
היוצא מכל הנ"ל, שהאדם צריך לבקש נתינה מה', כלומר שהקב"ה 
יתן לו במתנה את הכלים דהשפעה, כדוגמת שנתן לו את הכלי, 
הנקרא "רצון לקבל". 
%break
זאת אומרת, שמצד אחד אנו אומרים, שהקב"ה נתן את הכלי ואת 
האור, כלומר הן הרצון וההשתוקקות לקבלת התענוג, והן התענוג. 
ורק על ההוספה על הכלי, שהוא הרצון להשפיע, את זה מיחסים 
להנבראים, 
%break
כנ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שהפירוש "אשר ברא" הכוונה על 
הרצון לקבל, הנקרא "ברא", שהוא דבר "יש מאין", הנקרא "בריאה". 
על זה האדם צריך לעשות עליו כוונה בעמ"נ להשפיע. משמע שזה 
ממש שייך להנבראים ולא להבורא.
%break
אולם האמת היא, שגם הכלי הזה, הנקרא "הוספה", גם זה הבורא 
צריך לתת. ומה שאנו אומרים, שזה שייך להנבראים, הכוונה שהאדם 
צריך לבקש מהבורא, שיתן לו הכלי זה, הנקרא "כוונה דלהשפיע". 
%break
כלומר, שרק החסרון, שחסר לו רצון להשפיע, זה צריך התחתון 
להשתדל שיהיה לו. מה שאין כן רצון לקבל, לא שייך לומר, שיש על 
זה התעוררות של תחתונים, היות אם עדיין הרצון לקבל אינו בעולם, 
מי יבקש שיתנו לו רצון שירצה לקבל תענוג. 
%break
כי אי אפשר לומר, שמטרם שנולד האדם, הוא רוצה משהו. לכן 
אומרים, הרצון לקבל שייך כולו להבורא.
%break
מה שאין כן לאחר שנולד הרצון לקבל תענוגים, אז בא הזמן, שהאדם 
ירגיש, שהרצון לקבל הזה, בלי הוספה, אלא כמו שהוא בא מצד 
הטבע, הוא רע. 
%break
מסיבת שעל הרצון הזה לא יכול לקבל תענוגים אמיתיים, אלא רק 
מבחינת "נהירו דקיק", שהבורא נתן להקליפות שלא יתבטלו. 
%break
וכשהאדם מגיע לידיעה זו, אז הוא מקבל צורך, שתהיה בידו היכולת 
לכוון בעמ"נ להשפיע. ומטרם שיש לו הצורך הזה, אי אפשר לתת לו 
הכלי, כנ"ל, כלומר, ש"אין אור בלי כלי". 
%break
וכלי נקרא "צורך חסרון", והחסרון הזה אינו ניכר שיהיה חסרון, אלא 
בתנאי שיש לו יסורים וכאבים, מזה שהוא צריך להדבר ואין לו.
%break
וסתם חסרון זה שאדם רואה, שאין לו את הדבר, שהוא מבין שחסר 
לו. אבל אם הוא יודע שיכול לחיות בלי זה, עוד לא יכולים לומר עליו, 
שהוא בעל חסרון אמיתי. 
%break
אלא חסרון אמיתי נקרא, אם הוא יודע, שבלי זה שהוא מרגיש שחסר 
לו, אינו יכול להמשיך בחיים. זה נקרא צורך אמיתי.
%break
כמו כן בעבודה, יש הרבה פעמים שהאדם יודע ומבין ומרגיש, שחסר 
לו את ענין של רצון להשפיע. ומבקש מה', שיתן לו את היכולת, שיוכל 
להתגבר על הגוף, הנקרא "רצון לקבל". והוא יודע בעצמו, שכבר 
ביקש מה' כמה פעמים, וה' לא רוצה לשמוע בקולו. 
%break
ודבר זה, מה שהוא רואה, שעוד לא קבל הכח הזה מה', זה דוחה 
אותו, שאין לו כח עוד הפעם לבקש מה', שיתן לו מבוקשו, היות שהוא 
רואה, שאין ה' שומע בקולו, ולכן אין לו עוד מקום שיוכל להתפלל לה'.
%break
אולם האמת, צריכים לומר כנ"ל, שעדיין אין להאדם צורך אמיתי שה' 
יעזור לו. כי הצורך שיש להאדם, שהוא רואה, שאין באפשרותו לכוון 
בעמ"נ להשפיע, עוד אין זה נקרא צורך אמיתי. 
%break
אלא כנ"ל, צורך אמיתי נקרא, שהוא רואה, שאם לא יהיה לו זה 
שחסר לו, אין לו זכות קיום בעולם. זה נקרא חסרון אמיתי.
%break
ולכן בזמן שהאדם בא לידי הכרה, שאם לא ישיג את הרצון להשפיע, 
הוא נפרד מהקדושה, ואין לו שום תקוה שיוכל לזכות איזה פעם 
לרוחניות, הנקרא "דביקות בה'", אלא כל זמן שהוא שקוע באהבה 
עצמית, אין לו שום סיכויים להכנס לקדושה, אלא שישאר בהקליפות, 
%break
וכואב לו זה, ואומר "אם כן, טוב לי מותי מחיי", זה נקרא צורך אמיתי. 
ואז כשהאדם נותן תפלה, שה' יתן לו את הכלים דהשפעה, זה נקרא 
צורך אמיתי, ורק זה אנו יכולים ליחס להתחתונים, כלומר החסרון, 
שחסר לו כלים דהשפעה. זה נקרא "כלי", היינו צורך.
%break
והמילוי על זה, היינו הרצון להשפיע, זה שייך לה'. כלומר, כמו שה' 
נתן הכלי הראשון, שהוא "הרצון לקבל", כמו כן הוא נותן את הכלי, 
הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
%page 523
וכל החידוש הוא בין כלי הראשון, הנקרא "רצון לקבל", לכלי, הנקרא 
"הרצון להשפיע", שכלי הראשון היה בלי התעוררות התחתון, כנ"ל כי 
מטרם שנולד מי יבקש. 
%break
אלא אח"כ, כשנולד הרצון לקבל, אז החל להרגיש את מה שהרצון 
לקבל הזה גורם לו. וכפי הבנת הצורך לכלים דהשפעה, כך מתעורר 
האדם להרגיש את הצורך. ורק הצורך לכלים דהשפעה אנו מיחסים 
להנבראים.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה שאנו אומרים ומבקשים "ומאוצר מתנת חנם 
חנני". ולכאורה קשה להבין זה, הלא אנו צריכים לעבוד את ה' שלא 
על מנת לקבל שכר, ומכל שכן שלא לבקש מתנת חנם. ומדוע כתוב 
(תפלת "יהי רצון" לפני אמירת תהילים) "ומאוצר מתנת חנם חנני".
%break
אלא הפירוש הוא, תן לנו מתנה של חנם, חנני. כלומר, תן לנו המתנה 
הכלי של השפעה, כמו שנתת לנו הכלי של רצון לקבל. אנו מבקשים 
ממך, היות שאנו מרגישים את הצורך של הכלי דהשפעה. 
%break
ומהו הכלי דהשפעה, שנוכל לעבוד בחינם בלי שום שכר, אלא כל 
עבודתינו תהיה אך ורק להשפיע. כלומר, כמו הכלי הראשון, הנקרא 
"רצון לקבל", אין האדם יכול לעבוד אלא רק בשכר, והכלי הזה נקרא 
"כלי חדש", שהוא בריאה חדשה, מה שלא היה לפני שבראה.
%break
ותן לנו עכשיו כלי, היינו רצון מהאוצר שלך. ומהו הרצון להשפיע. זה 
היה גם מקודם שברא את הרצון לקבל, כי הרצון להשפיע הוא סיבה 
להרצון לקבל. שהרצון להשפיע נקרא "יש מיש", 
%break
מה שאין כן רצון לקבל נקרא "יש מאין", היות כידוע שרצון לקבל אינו 
שייך בבורא, "דמי ומי יקבל". לכן אנו מבקשים "ומאוצר מתנת חנם", 
כלומר מהאוצר שלך, שיש לך רצון להשפיע, בחנם אתה משפיע את 
הרצון הזה, תן לנו, שגם אנחנו נוכל לעבוד בחינם בלי קבלת שכר.
%break
ובזה יובן מה ששאלנו, איך אנו מבקשים, שה' יתן לנו מתנת חינם. 
והפירוש יהיה, שאנו מבקשים מהקב"ה, שהוא יתן לנו, שאנו נוכל 
לעבוד אותו בחינם. זאת אומרת, הכלי דהשפעה שהאדם מקבל, הכלי 
זו נקרא "מתנת חינם". 
%break
נמצא לפי זה, מהי המתנה שהאדם צריך לבקש מה', שיתן לו. 
ושאלנו, איך שייך לבקש מתנות. הלא ידוע שמבקשים צדקה, אבל 
מתנה, מי הוא שמבקש מתנות. ודרך העולם היא, את מי שאוהבים 
נותנים לו מתנות.
%break
התשובה היא, היות שהאדם רוצה לאהוב את ה', והיות שהרצון לקבל 
הוא המפריע, לכן האדם מבקש מתנה זו, הנקרא "כלי דהשפעה", 
שע"י המתנה הזו שיקבל מה', האדם יזכה לאהבת ה' ולא לאהבה 
עצמית. לכן נקרא זה "מתנה", ואת זה מוטל על האדם לבקש.
%break
וזהו ששאלנו, איזו מתנה האדם צריך לבקש מהקב"ה, ושזה מותר 
לבקש, ועל הביקוש הזה עומדת העבודה שלנו בתו"מ, שע"י קיומם 
נקבל צורך לביקוש הזה, שנבין "כי הם חיינו ואורך ימינו". 
%break
הצורך הזה שחסרה לנו דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", שע"י 
זה יכולים להיות דבוקים בחיי החיים. ואם חס ושלום לא נזכה 
לדביקות, ונשאר באהבה עצמית, ממילא נפרדים מחיי החיים, שזה 
ענין "רשעים בחייהם נקראים מתים" מחמת הפירוד שיש ביניהם.
%break
וענין בקוש המתנה, עיקר הוא הצורך להדבר. וע"י תו"מ מקבלים 
צורך. וע"י הצורך יש מקום לבקש את המתנה הזו, הנקראת, שהוא 
יתן לנו הכלי, הנקרא רצון להשפיע לה'.
%break
וזהו כמו שכתוב (חגיגה ז') "מה אני בחנם, אף אתם בחנם", כלומר 
שהאדם צריך להשתדל לעבוד בעל מנת להשפיע ולא ירצה לקבל 
שום תמורה. והגם שם בגמרא דורשין על זה דרש אחר, אבל גם זה 
נרמז שם, שזה נקרא "דביקות".
%break
ובהאמור יכולים לפרש, מה שאנו אומרים בברכת המזון, שאפילו 
בשבת, שאסור לדבר בדברי חול, אנו מבקשים מהקב"ה "ואל 
תצריכנו, לא לידי מתנת בשר ודם". תפלה כזו מתאימה בימות החול, 
שמבקשים על פרנסה, אבל לא בשבת.
%break
%page 524
ויש לפרש, מה שאנו מבקשים בשבת "ואל תצריכנו, לא לידי מתנת 
בשר ודם", הכוונה להכלים של בשר ודם, שבשר ודם משתמשים, 
שהם כלים דקבלה. 
%break
ומבקשים מה' שיעזור להם, שלא יצטרכו לשמש עם הכלים שלהם, 
אלא עם הכלים של הבורא, שהם כלים דהשפעה, ועל כלים אלו אנו 
מבקשים מה', שהם כלים דמתנת חינם.
%break
%page 525
%H שלום אחר מחלוקת יותר חשוב 
%H משאין מחלוקת כלל
%break
במסכת עוקצין בענין שלום, אמר רבי שמעון בן חלפתא "לא מצא 
הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום. שנאמר, ה' עוז לעמו 
יתן, ה' יברך את עמו בשלום". הנה הכתוב אומר (ישעיה נ"ז) "שלום 
שלום, לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו".
%break
ויש להבין דבריו, במה שאומר "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, 
אלא השלום". אומר "ברכה" ואומר "שלום". מכאן משמע, שעיקר הוא 
הברכה, והשלום הוא רק מחזיק את הברכה. ועוד יש להבין במה 
שאומר "כלי מחזיק ברכה לישראל". 
%break
משמע, אבל לאומות העולם כאילו השלום אצלם אין זה דבר טוב 
להם. היתכן לומר, שיש מקום ששם אין טוב, שיהיה שלום. וכמו כן יש 
להבין במה שאמר הכתוב "שלום שלום, לרחוק ולקרוב". 
%break
שמשמע, שה' נותן לרחוק שלום, בטח שנותן לקרוב של ה' שלום. אם 
כן מה משמיענו בזה שאומר "לרחוק ולקרוב".
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים להבין את ענין מטרת 
הבריאה, וענין תיקון הבריאה, שכבר דברנו מזה הרבה פעמים. 
שמטרת הבריאה היא, שהאדם צריך לזכות להטוב והעונג, כי בשביל 
זה ברא את הנבראים. 
%break
ונמצא, שכל זמן שהאדם עוד לא זכה לזה, אדם זה נקרא, שעדיין לא 
הגיע לשלימותו, היות שהוא רחוק מהמטרה. אלא שעל האדם מוטל 
להשתדל לזכות להמטרה, כלומר להטוב והעונג שבשביל זה הוא 
נברא.
%break
אבל לפני שהאדם עוסק בתו"מ, בכדי שיגיע ע"י זה להמטרה, הוא 
צריך מקודם לעסוק בתיקון הבריאה. שענינו הוא, לדעת איך לקבל 
את הטוב ועונג, שתהיה לו היכולת להנות מזה. ואם הוא לא ידע את 
סדר התיקונים, הוא יקלקל את השפע. 
%break
ולכן מוטל על האדם, מטרם שעוסק במטרת הבריאה, הוא צריך 
להשתדל וללמוד את סדר התיקונים. היינו לדעת מה יש לו לתקן, 
בכדי שלא יקלקל את המתנת הבורא, מה שיתן לו.
%break
ידוע, שכל התיקונים הולכים על בחינת מלכות, כמו שכתוב "לתקן 
עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך". ומהו הפירוש של 
המלכות, שצריכים לתקן אותה. 
%break
אלא היות שרצונו יתברך היה להטיב לנבראיו, לכן ברא יש מאין 
בחינת חסרון, הנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג". והמלכות הזאת היא 
מתפשטת עם הרצון לקבל שלה על כמה בחינות.
%break
מסיבת, שיש כלל ברוחניות, ששינוי צורה מחלק את המדרגה לשתים. 
לכן לאחר שהמלכות הזאת חשקה לבחינת קישוט בנקודת הרצון, 
ורצתה בהשתוות הצורה להבורא, בבחינת "מה הוא רחום אף אתה 
רחום", ולכן היא רצתה להיות משפיע, כמו הבורא שהוא המשפיע.
%break
ונעשה אחר התיקון הזה, הנקרא "צמצום", בחינת דין, שאסור לקבל, 
אלא רק בזמן שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע. והדין הזה נעשה שורש, 
שנמשך מזה בחינת קליפות, שהם ההיפך מהקדושה. 
%break
שקדושה נקראת "השפעה", כמו שכתוב "קדושים תהיו", פירוש 
"פרושים תהיו". כלומר, שיפרשו עצמם מלקבל בעמ"נ לקבל, אלא כל 
הכוונה צריכה להיות אך ורק להשפיע להבורא, כדוגמת שהבורא 
משפיע לנבראים.
%break
וזה שכתוב "כי קדוש אני". דהיינו, כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן 
עם ישראל צריכים להיות משפיעים להבורא. 
%break
וההיפך מזה, היינו ההיפך מהשפעה, נקרא היפך מקדושה, שהוא 
טומאה או ס"א, או קליפה. לכן מהרצון לקבל נעשה אח"כ קליפות, 
שהם רוצים לקבל בעמ"נ לקבל.
%break
%page 526
ובהקדמה לספר הזהר (אות י') כתוב שם וזה לשונו "אכן יש להבין 
מקודם ענין מציאת מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע שזה 
הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת 
עצם בריאתן. 
%break
כי על כן הן מוכנות לקבל כל המילוי שבמחשבת הבריאה. הוא לא 
נשאר בצורתו זו בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות 
להישאר תמיד בפירודא ממנו יתברך. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, 
המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך את כל העולמות כולם. 
%break
והבדילם לב' מערכות, שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, לעומתם ד' 
עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע 
דקדושה. והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו. ונתן אותו במערכת 
העולמות אבי"ע דטומאה".
%break
ובהאמור רואים אנו, מהו התיקונים שמוטל עלינו לעשות. הוי אומר, 
תיקון הכלים דקבלה, שיהיה עליהם כוונה דלהשפיע, כמו שאומר שם 
(באות י') וזה לשונו "ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה 
הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, 
%break
וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך 
משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר דרך המערכה של 
העולמות דטומאה, כמו שכתוב, עייר פרא אדם יולד. ונשאר משועבד 
תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. 
%break
ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת 
רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו. 
ומהפכו לאט לאט עמ"נ להשפיע. וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג 
מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין סוף ב"ה. 
%break
עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, 
שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל 
לתועלת עצמו".
%break
ובהאמור אנו רואים, שכל העסק שלנו בתו"מ, הוא לתקן את המלכות, 
הנקראת משורשה באור ישר, מעולם אין סוף ב"ה, בשם "מקבל 
לעצמו". ומכאן נמשך סדר העבודה. ויש סדר עבודה למתחילים, ויש 
סדר עבודה באופן אחר למתקדמים. 
%break
וזה כמו שכתב הרמב"ם, שאומר "כשמלמדין עם קטנים ונשים וכלל 
עמי הארץ, מלמדין אותן כדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו 
חכמה יתירה, אז מלמדים אותן לשמה, כלומר שלא לקבל שכר".
%break
ומזה אנו רואים, שיש סדר עבודה בבחינת הכלל, ויש סדר עבודה 
לאנשים פרטיים, שסדר עבודה זה אינו בשביל הכלל. ולפי הכלל, 
שדברנו, שיש קו אחד, זהו עבודת הכלל. שקו אחד מתבאר, שיש 
מעלה ומטה. היינו מעלה בחשיבות ומטה בחשיבות. 
%break
שהאדם הולך תמיד על דרך אחד, כלומר שאין עליו שום כוונות לכוון 
בעת עסקו בתו"מ, אלא כוונה אחת. היינו, שהוא צריך לכוון, שהוא 
עכשיו מקיים תורה ומצות, מה שהקב"ה ציווה לנו ע"י משה רבנו עליו 
השלום, ותמורת זה אנו נקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא.
%break
ובדרך הזה, שהוא בחינת קו אחד, אנו מבחינים, שכל פעם הוא תמיד 
מרויח. מסיבת שכל פעולה שהוא עושה, יש לה שלימות מצד 
המעשה, ואין מה להוסיף עליה, כמו שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע". 
%break
נמצא, שהאדם הזה אין לו ענין שלא ירויח, אלא פעמים מרויח הרבה, 
היינו בזמן שעובד הרבה שעות בתו"מ. ובזמן שעובד פחות, הוא 
מרויח פחות.
%break
ובהאמור יוצא, קו אחד נקרא, בזמן שהולך בדרך ה' בדרך אחד. 
מה שאין כן אם אינו עוסק בתורה ומצות, אין לו שום קו, כלומר אין לו 
שום דרך בעבודה. 
%break
אלא כל המדובר הוא, בזמן שהוא הולך בדרך ה' ומקיים תו"מ, זה 
נקרא, שהולך לפי קו אחד. ונקרא כך על שם שהוא עובד רק בבחינת 
המעשה. מה שיש לקיים, הוא מקיים בכל פרטיה ודקדוקיה.
%break
%page 527
ואלה, שרוצים לעבוד בבחינת הפרט, היינו שרוצים לזכות לבחינת "ה' 
אלקיך" באופן פרטי, הם צריכים לעבוד על הכוונה. פירוש, מהי 
הסיבה, שמחייב אותו לקיים תו"מ. כלומר, לשם איזו כוונה הוא מקיים 
תו"מ. 
%break
היות שאין פעולה בלי סיבה, לכן האדם צריך לברר לעצמו, מהי 
הסיבה האמיתית, שבשביל זה הוא מקבל על עצמו לעבוד "כשור 
לעול וכחמור למשא", ולעסוק בתו"מ.
%break
אולם בזמן שהוא מסתכל על הסיבה, שגורמת לו לעסוק בתו"מ, אז 
הבקורת הזו על המעשים נחשבת לו לקו שמאל. והמעשים שעושה 
יוצאים עכשיו מבחינת קו אחד, ונבחנים בשם חדש, היינו קו ימין. 
%break
כלומר, שבזמן שאין יותר מקו אחד, אי אפשר לומר שיש לי קו ימין, 
הלא אין לו אלא קו אחד. מה שאין כן כשיש לו עוד קו, אז שייך לומר, 
שאחד נקרא "ימין" ואחד נקרא "שמאל".
%break
אולם יש להבין, מדוע אנו מכנים את העבודה במעשה בשם "קו ימין", 
ועבודת הכוונה בשם "קו שמאל". והענין הוא, שיש כלל "דבר, שלא 
צריך תיקון, נקרא "ימין". מה שאין כן דבר שכן צריך תיקון, נקרא בשם 
"שמאל".
%break
והוא על דרך שאמרו חז"ל (מנחות ל"ז), הגמרא שואלת "הנחה 
דבשמאל מנא ליה (מאיפה אנו יודעים, שהנחת תפילין של יד, הוא 
ביד שמאל, ולא ביד ימין). רב אשי אמר, מידכה כתיב בה"י כהה. 
%break
ופירוש רש"י, מדכתיב בה"י כהה, משמע לשון נקבה, שמע מינה 
בשמאל קאמר, דאין בה כח כנקיבה". ולכן בכל מקום שאנו לומדים צד 
חלש, או דרך חלש, או מקום חולשה, מכנים אותן בשם "שמאל". 
כלומר, כל דבר הצריך תיקון, שמצד עצמו הוא חלש, נקרא "שמאל".
%break
ובהאמור יוצא, שבבחינת המעשה, שאין שם מה להוסיף, כדוגמא, 
שלא אומרים, היום הנחתי תפילין על יד שמאל, ומחר אני אניח תפילין 
גם על יד ימין. או היום קבעתי מזוזה על צד ימין של הדלת, ומחר אני 
אשתדל לקבוע מזוזה גם על צד שמאל של הדלת.
%break
אלא כידוע, במעשי המצות אומרים "לא תוסיף ולא תגרע". לכן אלו 
אנשים, שהולכים רק בקיום המעשה, וכל כוונתם הוא, שהמעשה יהיה 
בסדר, ולא חושבים על הכוונה, כלומר איזו תמורה הם רוצים לקבל 
שכר עבור עבודתם.
%break
כלומר, כיון שעובדים ומקיימים תו"מ, בטח צריכה להיות איזו סיבה, 
שמחייבו לעשות. והיות שיש הרבה סיבות, היינו יראת העונש, או 
מחמת אהבה, או לקבל תענוגים בעולם הזה ובעולם הבא, הם לא 
נכנסים לתוך בירור הסיבות. 
%break
כלומר, לבירור הסיבה האמיתית. היינו, סיבה של אמת, שפירושו, 
שהבורא רוצה שיתנו עבודה, בכדי להשיג את זה, שהבורא רוצה.
%break
ומהי הסיבה, שאפשר לומר, שהבורא רוצה שנעבוד בשבילה. צריכים 
מקודם להבין, מה אנו יכולים לומר, שחסר להבורא, שע"י עבודתנו 
הוא יקבל הנאה, מזה שניתן לו מה שהוא צריך.
%break
על זה יש תשובה אחת, היינו אם אנו נסתכל על מטרת הבריאה, אז 
נדע מה שחסר לו. והיות שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו". 
זאת אומרת, שברא נבראים, בכדי לתת להם כל טוב. 
%break
והכלים, שבהם יכולים לקבל הנאה ותענוג, הוא הרצון לקבל תענוגים. 
כידוע, בדבר שאין השתוקקות לא יכולים להנות.
%break
לכן יש בכל נברא השתוקקות לתענוגים. אלא בכדי שלא תהיה בחינת 
בושה, צריכים להוסיף תיקון על הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. 
והיות שתיקון הזה הוא "שלא לקבל", 
%break
ולכן תיקון זה מיחסים להנבראים, כלומר שהנבראים לא רוצים לקבל, 
מטרם שיש להם כוונה בעמ"נ להשפיע.
%break
מה שאין כן להבורא אנו מיחסים כל הדברים שהוא כן נותן. והיות 
שהבורא רוצה, בעת שהנבראים יקבלו את התענוגים, לא יהיה בהם 
שום חסרון של בושה, 
%break
ומשום זה אומרים, שהעליון קיבל והסכים להצמצום שהתחתון עשה. 
כלומר, שלא ישפיע שפע להתחתונים, אלא לפי התיקון שעשתה 
מלכות דא"ס.
%break
%page 528
נמצא, שעיקר התיקון אנו מיחסים להתחתון. אלא במה שהעליון 
הסכים כאילו לדעת התחתון. לכן אי אפשר לקבל שום רוחניות, אם 
יש שם ההגבלות והצמצומים, שהתחתון עשה. אלא שהעליון משפיע 
לפי מה שהתחתון יכול לקבל בעמ"נ להשפיע. 
%break
ומשום זה, לאחר השתלשלות העולמות, שהאדם נברא אחר שנתגלו 
קליפות בעולם, לכן רוצה האדם לקבל בכלים דקבלה עצמית, ואין לו 
קשר עם התיקון, שמלכות דקדושה עשתה.
%break
אי לזאת, אין העליון יכול להשפיע שפע למטה, מטרם שהתחתונים 
קיבלו על עצמם להשתמש רק בכלים דהשפעה, כנ"ל, שהעליון 
הסכים להצמצום, שעשתה מלכות דא"ס, הנקראת "שורש של כל 
המקבלים", שיצאו אח"כ.
%break
לכן העליון מחכה לכלים דהשפעה, שהתחתון יתן להבורא, בכדי 
שתהיה היכולת לתת לו טוב ועונג בתכלית השלימות. היינו, שלא 
תהיה בעת קבלת השפע בחינת בושה.
%break
אולם איך האדם יכול לקבל כלים דהשפעה, היות שזהו נגד טבעו, 
שנולד עם רצון לקבל לעצמו, כיון שנמשך אחר שיצאה מערכת 
הקליפות. ומסיבה זו, כלומר בכדי שיהיו לאדם כלים דהשפעה, 
שתהיה להבורא יכולת לתת כל טוב כנ"ל, נתן לנו תורה ומצות, 
%break
כדברי חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה 
ומצות", שנאמר "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".
%break
ובהאמור יוצא, הסיבה האמיתית המחייבת את האדם לקיים תו"מ, 
היא כי ע"י התו"מ הוא יזכה את עצמו לצאת מהעביות שלו, שהוא 
קבלה עצמית, ויקבל כלים דהשפעה. 
%break
להכלים האלו מצפה הקב"ה, כי דוקא בכלים דהשפעה האדם מוכשר 
לקבל הנאה ותענוג מהקדושה.
%break
לכן מוטל על האדם, הרוצה ללכת בדרך האמת, שלפני עשיית כל 
מעשה, הן בתורה והן בתפלה והן במעשים טובים, שיסתכל שתהיה 
לו סיבה אמיתית, שבשביל הסיבה הזו הוא עוסק בתורה ומצות, 
%break
כלומר, שהתורה ומצות יביאו לו את המטרה, שבשבילה הוא עובד 
ועושה, מה שביכולתו, בכדי להשיגה.
%break
אולם יש לדעת, כמו במעשה המצות יש עבודה, אם לעשות מעשים 
טובים או לא, היינו ששם נוהגת בחירה, צריכים לדעת, שעל הכוונה 
עבודת הבחירה יותר קשה. והטעם הוא, כי ענין כוונה היא עבודת 
האדם בבחינת "אתם קרויין אדם ולא אומות העולם". 
%break
שפירשנו "אדם" נקרא משפיע, שהוא גימטריא מ"ה, שנקרא בחינת 
"זכר", היינו משפיע. מה שאין כן "בהמה" נקרא בחינת "נקבה", 
שהבהמה גמטריה ב"ן, שהיא בחינת המקבלת.
%break
נמצא, שבבחינת המעשה ולא חושב על הכוונה, אז הוא מקיים תו"מ 
על סיבה בהמיות. כלומר על השכר שהוא מחכה לקבל תמורת 
עבודתו, הוא בחינת קבלה, הנקרא "בהמה" ולא "אדם", 
%break
כמו שאומר הזה"ק על פסוק "וחסד לאומים חטאת", ש"כל טוב 
דעובדין, לגרמייהו עובדין".
%break
זאת אומרת, בבחינת עבודה, נקראת עבודה בבחינת קבלת שכר 
לבחינת "אומות העולם שבאדם". והגם שגם בבחינת המעשה הוא גם 
כן קשה לעסוק בתו"מ, אבל זה נקרא "שלא לשמה", 
%break
שהוא לתועלת עצמו. אבל צריכים לדעת שזוהי מדרגה ראשונה, 
שמכאן מוכרחים להתחיל, שאין עצה אחרת, כמו שאמר הרמב"ם 
כנ"ל.
%break
וזה כבר בחינת "אדם" ולא "בהמה". ומה שאנו אומרים, שהם בחינת 
"אומות העולם", אבל זה בחינת "אומות העולם שבאדם". ובחינה זו 
היא "בהמה שבאדם". מה שאין כן אלו שאין להם שייכות אפילו 
בבחינת המעשה, נקראים "עם הדומה לחמור".
%break
ולכן צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, 
ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. 
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה 
דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה 
עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. 
%break
כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא 
לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה".
%break
%page 529
ובהאמור יוצא, הגם שהסיבה אמיתית של קיום תו"מ צריכה להיות 
"כדי לזכות לכלים דהשפעה", שדוקא באלו כלים יש להקב"ה היכולת 
לתת את ההשפעה עליונה, 
%break
היות שהבורא רוצה שהתחתונים ירגישו בעת קבלת שפע רק תענוג 
ולא שום בושה, לכן הוא מחכה לעבודה שלנו בתורה ומצות על 
הכוונה לזכות ע"י זה לכלים דהשפעה.
%break
אולם התחלת עבודה היא בבחינת המעשה דוקא. ואז אין לחשוב 
ולברר בדיוק, איזה שכר הוא מקווה לקבל מהבורא תמורת עבודתו. 
אלא שמקיים תו"מ רק מטעם, שמקיים ציווי ה'. 
%break
זה נקרא "עבודה מספקת עבור הכלל". היינו, שעל הכוונה אין לחשוב 
כנ"ל, אלא כל מחשבותיו הוא נתון איך לקיים את התו"מ בבחינת 
המעשה.
%break
ובודאי, שיש כאן ענין של בחירה, ומלחמת היצר הרע, שלא ניתן לו 
לקיים תו"מ אפילו בבחינת שלא לשמה. ובודאי, ששכרו גדול מאוד, 
כנ"ל כדברי זצ"ל, שמאוד חשוב לפני הקב"ה השלא לשמה. כי קיום 
תו"מ אפילו במעשה דורש הרבה כוחות. 
%break
והאדם מוכרח לעשות הרבה ויתורים מדברים גשמיים, בכדי שתהיה 
לו היכולת לקיים מה שציווה ה'. מכל מקום, עבודה אמיתית מתחילה 
בעת שהאדם רוצה לברר את הכוונה של לשמה, היינו שרוצה לעבוד 
בעמ"נ שלא לקבל פרס.
%break
ובעבודה דכוונה, שהוא סיבה אמיתית, שבשבילה הוא מקיים תורה 
ומצות, כאן מתחילה המחלוקת האמיתית של טוב ורע. כי האדם רוצה 
לעבוד בשביל הבורא, כי הבורא נקרא "טוב ומטיב", שהוא המשפיע. 
%break
אז בא הגוף, הנקרא "רע", ומפריע לו. כי הרצון לקבל לעצמו נקרא 
"רע". כי עליו שורה מידת הדין, מסיבת שהיה דין וצמצום, שהוא 
ישאר בחושך. ואין הוא ראוי לקבל שום אור.
%break
כי היות שהאדם מצד הטבע נולד עם הרצון לקבל, והאדם צריך לעבוד 
נגד הטבע. כאן היא המחלוקת האמיתית. עד כדי כך, שאין בכוחו של 
אדם לנצח ולהכניע הרצון לקבל שלו, ושתהיה לו אפשרות לעבוד 
לשם שמים ולא לתועלת עצמו.
%break
וכאן אפשר לומר, שהם נקראים "שני דברים, המכחישים זה את זה". 
ממש שהרצון לקבל הוא ההיפך של הרצון להשפיע. ואז "בא השלישי 
ויכריע ביניהם". כלומר, עד שבא הקב"ה ועושה שלום ביניהם. 
%break
זאת אומרת, שהקב"ה נותן לו מתנה, את הרצון להשפיע. ואז נגד 
נתינת הבורא נכנע הרע, שהמקבל הנ"ל תחת הטוב של האדם.
%break
כלומר, שאנו לומדים, שיש ב' כוחות בהגוף, היינו שני מיני רצון. אבל 
כנ"ל, שזה הענין של רצון להשפיע מתחיל לפעול באדם רק בזמן 
שהוא רוצה להתחיל בעבודה דכוונה. 
%break
מה שאין כן בעבודת הכלל, עוד לא ניכר שיש בהגוף רצון וצורך לכוון 
בעמ"נ להשפיע, ולומר על זה, שהרצון לקבל מתנגד, היות שעדיין אין 
למי להתנגד.
%break
אלא דוקא בעת שהאדם מתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, ואדם 
חושב, אם הוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, זהו בידו, כלומר שזה 
תלוי רק ברצון שלו, 
%break
אבל כשמתחיל בעבודה הוא רואה, שאין הוא בעל הבית לעשות מה 
שהוא רוצה, אלא שיש לו עוד דיעה אחרת עמו, היינו הרצון לקבל 
מתנגד.
%break
ובמצב הזה מרגישים את העבודה הקשה ביותר. שזה עוד יותר קשה 
מעבודת הבחירה, שהאדם צריך לעשות על בחינת מעשה מצות, 
היות שזוהי ממש עבודה נקיה לשם שמים הוא רוצה לעבוד, כנ"ל 
שהוא רוצה לעבוד עבודה דקדושה, שהוא בעמ"נ להשפיע.
%break
אז מתחילה המחלוקת האמיתית בין טוב לרע. מה שאין כן בבחינת 
המעשה, עוד לא היה ברור להגוף, שהוא רוצה ללכת בדרך שלא 
לקבל לעצמו כלום, אלא שיהיה הכל לשם שמים, וחשב שהכל יהיה 
עבור המקבל.
%break
והיות שהם שני כוחות שבאדם. והרצון לקבל בא לאדם תיכף מעת 
שנולד, כמו שכתוב בזה"ק (וישב דף א', ובהסולם אות ג', ד') וזה 
לשונו "מלך זקן וכסיל. 
%break
מלך זהו היצר הרע, שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם. זקן 
וכסיל הוא. ודאי זקן, שמיום שהאדם נולד ויצא לאויר העולם, הוא 
נמצא עם האדם. ועל כן הוא מלך זקן וכסיל".
%break
%page 530
עוד שם (אות ח') וזה לשונו "על כן הקדים עצמו היצר הרע להתחבר 
עם האדם מיום שנולד בו, בכדי שיאמין לו. וכשיבוא אח"כ היצר הטוב, 
אין האדם יכול להאמינו, ודבריו דומים עליו למשא".
%break
עוד שם (אות ט') כתוב "ומשום שהקדים היצר הרע וכבר טען טענותיו 
לפניו, כשיבוא אח"כ חבירו, שהוא היצר הטוב, רע לאדם להיות עמו, 
ואינו יכול להרים ראשו, כאילו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם".
%break
ובהאמור רואים אנו, שיש ב' כוחות באדם, אבל כח הרע הוא יותר 
חזק, משום שהוא בא עם טענותיו, שצריכים לדאוג בשביל תועלת 
עצמו. לכן שליטתו יותר חזקה, היות שבא לפני היצר הטוב. 
%break
וזה נקרא "צדיק הראשון בריבו", כמו שכתוב שם (אות י') "ועל כן כל 
דיין, המקבל דבריו של בעל דין, מטרם שיבוא חבירו, דומה כאלו 
מקבל עליו אל אחר להאמין בו".
%break
עוד שם (אות י"א) כתוב "אבל צדיק ההוא, שהוא ירא את רבונו, כמה 
רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר 
הרע. והקב"ה מצילו מכולם. 
%break
זה שכתוב "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'", שפירושו הוא, 
שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות 
שסובל מרחיקות אותו מן יצר הרע. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם 
ההוא, ומציל אותו מכולם".
%break
ולפי דברי הזה"ק יוצא, מתי הקב"ה מציל את האדם, רק בזמן 
שהאדם סובל רעות רבות, לאחר זה בא הקב"ה ומציל אותו. 
%break
ולכאורה קשה, מדוע צריך האדם לסבול הרבה צרות, ואח"כ הקב"ה 
עוזר לו. ומאי איכפת ליה לקב"ה, אם יציל את הצדיק מטרם שיסבול 
הרבה רעות.
%break
והתשובה היא, שידוע "אין אור בלי כלי", כנ"ל, ש"כלי" נקרא צורך. 
ואם נותנים לאדם דבר שאין בו צורך, הוא לא ישמור זה, ודבר זה ילך 
לאיבוד. 
%break
ולכן כשאדם מתחיל לעבוד בבחינת הכוונה דעל מנת להשפיע, שזהו 
נגד הטבע, אז הגוף מתנגד, היות שהוא ההיפך מתכונתו.
%break
ואז מתחילה המחלוקת בין שניהם. והיות כנ"ל, שהמקבל בא הראשון 
להאדם, וצדיק הראשון בריבו כנ"ל, לכן שליטתו חזקה מאוד. וכפי 
ההשתדלות, שהאדם נותן, בכדי לנצח את המקבל לעצמו שלו, והוא 
לא יכול, ולכן הוא מרגיש עצמו ברע. 
%break
וכל פעם שהוא מתגבר וחושב שכבר הוא על הסוס, וכבר המקבל 
נכנע תחתיו, משום שמגולה לעינו את ההפסדים, מה שהמקבל עושה 
לו צרות, שלא נותן לו לכוון לשם שמים, ועכשיו הוא כבר רואה את 
האמת, פתאום הוא נופל שוב לרשותו.
%break
ואפילו לא מרגיש את רגע יציאתו מקדושה למצב של שפלות. שאחר 
כך, לאחר כמה זמן, הוא בא לידי הכרה, שהוא נמצא ברשות המקבל 
לעצמו עם כל השפלות שלו. עד שהאדם מתפלא, איך יכול להיות דבר 
כזה.
%break
כלומר, ידוע שכל דבר הולך ומדרדר בסדר ובהדרגה. וכאן, הוא רואה, 
שבזמן שהאדם היה מרגיש, שעתה הוא נמצא ברום רקיע, ופתאום 
הוא רואה, שנפל לתחתית הארץ, ולא היתה תחנת ביניים. 
%break
והכרתו שנפל, הוא לא באמצע הנפילה, אלא שכבר מונח בארץ, אז 
חזרה אליו הכרתו, ורואה שהוא נמצא בארץ. וגם אין זמן קבוע, כמה 
זמן הוא בין הנפילה לבין הכרת נפילתו.
%break
ובאמת יש להבין, מדוע הוא כך. שמשמע, שכן הוא סדר העבודה. 
והענין הוא כנ"ל, שע"י העליות וירידות מתרקם אצלו צורך גדול 
לישועת ה'. וזה שכתוב "רבות רעות צדיק". שמי שרוצה להיות צדיק, 
כידוע, ש"צדיק" נקרא מידת היסוד, ש"יסוד" נקרא משפיע. 
%break
זאת אומרת, מי שרוצה ללכת בעבודה דלהשפיע, הוא נקרא "רוצה 
להיות צדיק", הוא סובל הרבה רעות, כלומר, הרבה ירידות, שכל 
ירידה וירידה גורמת לו כאב וצער, מזה שהוא נמצא תחת שליטת 
המקבל.
%break
%page 531
ולפי רבות רעות, שהוא מרגיש, אז נתרקם בו צורך, הנקרא "כלי", 
שה' יעזור לו ולהציל אותו, מצד שהוא רואה, שאין שום מוצא להחלץ 
משליטת זו, רק הקב"ה יכול לעזור לו. 
%break
נמצא, שע"י היסורים שהוא סובל, הרעות האלו נותנות לו צורך, 
שנקרא "כלי", שה' יתן לו המילוי של החסרון הזה.
%break
מה שאין כן מטרם שהוא סובל, מזה שהוא לא יכול לעבוד בעמ"נ 
להשפיע, אם ה' יתן לו איזו הארה, שמחזירו למוטב, הוא לא יחשיב 
אותה, מטעם כי הדבר הזה אצלו שלא לצורך. 
%break
הגם שביקש, שיתנו לו רצון להשפיע, אבל תיכף הוא מתחרט. היות 
שהצורך לזה עוד לא נקבע בלבו.
%break
וזוהי התשובה, למה שאין ה' עוזר לו תיכף, על המקום שהוא מתפלל. 
ובפרט שהתפלל לה' כמה פעמים, וה' לא שמע לתפלתו, האדם 
מתרעם על ה'. 
%break
ולפעמים באות מחשבות לאדם, שיש לו תערומות, ואומר "אם אני 
הייתי מבקש מה', שיעזור לי לטובתי, אני יכול להבין, שאני עוד לא 
ראוי, שה' ישמע בקולי. 
%break
מה שאין כן כשאני בא לבקש מה', שאני רוצה, שיעזור בכדי שאני 
רוצה לעבוד לטובתו, היינו לטובת ה', מדוע לא רוצה לעזור לי". 
ומשום זה האדם בורח מהעבודה.
%break
ועתה נבאר השאלה מה ששאלנו. ההגיון מחייב, במקום שאין 
מחלוקת, בטח המקום הזה הוא יותר חשוב, ממקום שיש מחלוקת. 
%break
הגם שאח"כ מי שהוא נכנס בעובי הקורה ועשה שלום ביניהם. 
ומוכרחים לומר, שבטח היה יותר טוב, אם לא היתה מחלוקת, ולא היו 
צריכים לעשות שלום.
%break
ובסדר העבודה אנו רואים אחרת, שחז"ל אמרו (ברכות ה') "לעולם 
ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו". ופירוש 
רש"י "ירגיז יצר טוב", שיעשה מלחמה עם יצר הרע.
%break
משמע, שהגם שיש שם שלום, שהיצר הרע לא מפריע לו מלעסוק 
בתו"מ, מכל מקום האדם צריך לעשות עמו מלחמה. 
%break
ועוד יש לשאול, אם הוא לא מפריע לו מלעסוק בתו"מ, מדוע הוא 
נקרא "יצר הרע". אלא עוד שצריכים להרגיז. מדוע צריכים להרגיז 
אותו, אם היצר הרע לא עושה לו שום רע.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש בפשיטות, שהוא רגיל מצד החינוך לעסוק 
בתו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ואין לו מה להוסיף על המעשים. אלא 
לפי סדר תיקון הבריאה, האדם צריך לתקן את המקבל לעצמו, שיהיה 
בעמ"נ להשפיע. 
%break
לכן כשהאדם מתחיל לחשוב על הכוונה כנ"ל, כלומר שמתחיל לסדר 
לעצמו לפני עשיית המצות, לשם איזו סיבה הוא הולך לעשות את 
המצות, ובא לידי כוונת האמת, 
%break
זאת אומרת, שהתו"מ נתנו לצרף את הבריות, כלומר שמהיום והלאה 
הוא מקוה בסגולת תו"מ, שהוא לא יתן להמקבל שלו שום דבר.
%break
לזה ירגיז אותו, שאומר להגוף, שיעבוד ולקיים תו"מ, והשכר שלו 
יהיה תמורת עבודתו, שהוא לא יתן לו שום דבר. ולא כמו שהיה עד 
עכשיו, שכל מחשבתו היתה רק איך להנות המקבל שלו. 
%break
ועכשיו אומר להמקבל, אני מבקש ממך, שתעסוק בתו"מ על כוונה 
חדשה, היינו שאני לא אתן לך שום דבר.
%break
וכי דבר זה לא ירגיז. הלא הצדק הוא עם היצר הרע. וכי נשמע דבר 
כזה בעולם. הלא זה הוא חוצפה ממש, שאומרים לאדם, אני רוצה 
שאתה תעבוד אצלי, 
%break
והטובת הנאה עבור מה שאתה עובד, אני אתן לאחר. ועוד יותר מזה, 
אני אתן את השכר, מה שמגיע לך בעבור העבודה, למי ששונא אותך.
%break
ועל זה אמרו חז"ל "לעולם ירגיז יצר טוב על יצר הרע". וזהו כמו 
שכתוב בזה"ק, שהקב"ה שונא את הגופות (וישב, אות כ"ח). אבל 
מכל מקום, זהו שאדם מרגיז את היצר הרע, הוא נגד ההגיון. הלא 
הוא לא עושה לו שום רע, ומדוע מגיע לו שירגיז אותו.
%break
הנה שלמה המלך היה קורא ליצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם 
רעב שונאך, האכילהו לחם". ויש להבין, מה בא זה ללמדינו. אלא דרך 
העולם הוא, מי שיש לו שכן רע והוא שונא אותו, מדרך של שונא ואיש 
רע לעשות רעות להשכנים. 
%break
%page 532
ויש לפעמים, שאדם פוגש את חברו, ושואל אותו, איפה אתה גר. הוא 
אומר לו, בבית של פלוני, ואנחנו רק ב' שכנים. 
%break
והוא שואל, איך מסתדר עם השכן שלך, הלא שמעתי, שהוא איש רע 
מאוד. אז הוא משיב לו, אני לא יודע מזה, כי אף פעם לא עשה לי 
שום רע. 
%break
והוא אומר לו, היתכן. והוא שואל, איך אתה מתנהג עמו. והוא מספר 
לו, כי כל יום מטרם שאני יוצא מהבית, אני שואל אותו, מה שהוא 
צריך. אפילו מה שהוא לא אומר לי, גם כן אני מבין שנחוץ לו. 
%break
וגם בשאר דברים, מטרם שהוא מבקש ממני, תיכף אני ממלא את 
רצונו. והוא השיב לו, עכשיו אני מבין, שבאמת הוא איש רע, אבל אין 
לו על מה לעשות לך רע, היות שהוא מפחד, שהוא יכול להפסיד את 
השרות, מה שאתה משרת אותו. 
%break
תנסה שלא לשמש אותו, ותראה אז את הרע שלו, שבאמת הוא שונא 
אותך, אלא שלא רוצה להפסיק את השרות, מה שאתה נותן לו.
%break
והנמשל הוא, כי בזמן, שכל מה שאנו עושים בין בתו"מ ובין בדברים 
גשמיים, הכל לטובת המקבל, לכן אין הוא מגלה את הרע שלו. ורק בו 
בזמן שאומרים לו, עד כאן עבדתי בשבילך, ומכאן ולהבא אני רוצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע לה', 
%break
ולא עוד אלא אני רוצה, שאתה גם כן תעבוד בשביל הקדושה, ולא 
בשביל הטומאה, וכשהוא שומע הדברים האלה, מיד הוא מתרגז.
%break
ובזה נבין מדוע חז"ל אמרו, להרגיז אותו. אין הכוונה שצריכים להרגיז 
אותו, אם לא עושה לנו שום צרות ורעות. אלא אנו צריכים ללכת 
בעבודת האדם, שהוא בחינת כוונה, לכוון בעמ"נ להשפיע לה'. 
%break
ואם האדם רוצה לדעת, אם באמת הוא רוצה ללכת מכאן ולהבא רק 
לשם שמים, אז הסימן הוא, אם היצר הרע מתרגז, זהו סימן שהאדם 
רוצה ללכת בדרך בנין דקדושה. ולכן היצר הרע מתרגז.
%break
כלומר, שהרוגז הוא תוצאה מזה שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים. 
מה שאין כן אם זה שהאדם אומר, שרוצה לעבוד לשם שמים, הוא רק 
משפה לחוץ, אין היצר הרע מתרגז מזה, 
%break
כי מה איכפת ליה, שהאדם מדבר ולא יודע אפילו מה שהוא אומר. 
כלומר, שהאדם לא יודע מהו הפירוש "לשם שמים".
%break
ולפי זה יוצא, שהפירוש הוא, מה שרש"י אומר "ירגיז", היינו שיעשה 
עמו מלחמה. ויש להבין, מה רש"י מוסיף לנו, בזה שמפרש, שיעשה 
עמו מלחמה. והתשובה היא כנ"ל, שענין "ירגיז" הכוונה שיעשה עמו 
מלחמה. 
%break
היינו, שלא ישמש אותו, אלא שיעשה עמו מרד. ולאמור לו "עד כאן 
עבדתי אותך בכל כוחי, ועכשיו אני כבר לא אתן לך שום דבר, אלא 
להיפך, אני רוצה לשעבד אותך, שתעבוד לשם שמים".
%break
וע"י זה הוא יראה, שהיצר הרע נעשה ברוגז על היצר הטוב. ואם 
אתה עושה מלחמה, ואין אתה רואה, שיצר הרע יהיה ברוגז עליך, 
זהו סימן, שאין אתה יודע אפילו, מה זה "לשם שמים". 
%break
רק שמעת שכתוב בספרים, שצריכים לעשות הכל לשם שמים. אתה 
אומר שגם אתה רוצה זה, אבל לאמיתו של דבר, אין אתה יודע אפילו 
במה מדובר.
%break
ובהאמור יוצא, שבאמת הרע נמצא באדם ולא רואים אותו. ורק ע"י 
מחלוקת הוא מתגלה. לכן אם האדם יחיה עמו בשלום, הוא אבוד 
מכל. 
%break
כי אף פעם לא תהיה לו היכולת להגיע למטרת הבריאה, מסיבת שאין 
לו כלים דהשפעה, רק כלים דקבלה, שכלים אלו אינם יכולים לקבל 
שפע עליון, מסיבת הופכיות הצורה.
%break
והאדם לא יודע את כוחו של הרע, שידע, שצריכים לברוח מפניו, 
מטרם שמרגיש מה שהרע גורם לו. ולכן דוקא ע"י המלחמות שעושה 
עמו, יש לו כל פעם ופעם ירידות ועליות. ולפי הרגשת הירידות, 
שכואב לו, זה מביא לו שישנא את הרע.
%break
וזה פירוש "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים 
יצילם". שמי שרוצה להיות אוהב ה', כלומר שכל כוונתו בהחיים שלו 
הוא, שיהיה לו רק רצון אחד, שיהא בידו לעשות נחת רוח להקב"ה, 
הוא מוכרח מקודם להיות שונא את הרע. 
%break
%page 533
מסיבת שאי אפשר לעבוד לשם שמים, רק בזמן שלא עובדים לתועלת 
עצמו. והיות שהמקבל, הנקרא "יצר הרע", הוא מפריע לו מלעבוד 
עבור תועלת ה', וזה גורם שהאדם ישנא את הרע שלו, הנקרא 
"תועלת עצמו".
%break
וזהו כנ"ל, שדוקא ע"י שהאדם משתדל כן לעבוד לשם שמים, והאדם 
רואה, שהוא המפריע, זה גורם לו כל פעם ופעם שיעור שנאה להרע 
שלו. כי אינו דומה שמי שעושה רע לשני פעם אחד, למי שהוא עושה 
רעות להשני כל יום ויום. 
%break
נמצא, שיעור השנאה נמדד לפי שיעור רע, שהוא סובל ממנו. לכן 
אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ומבקש להמיתו. ואלמלא 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו. שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו" (קידושין ל').
%break
ובהאמור נבין, מדוע צריכים שיצרו של אדם יתגבר בכל יום, ואח"כ 
הקב"ה עוזרו. ומדוע ה' לא עוזרו בפעם אחד ולתמיד. למה לי 
העבודה הזאת, כל יום ויום אותו דבר. 
%break
והאדם מבין, שכל יום ויום הוא צריך להתקדם, כי כן הוא הסדר, 
שבכל דבר שהאדם רוצה לקנות משהו, כל יום ויום הוא מתקדם, פעם 
פחות ופעם יותר. וכאן האדם רואה ממש ההיפך, שלא די שלא 
מתקדם, אלא שכל פעם הוא רואה, שהוא הולך אחורה.
%break
אולם האמת הוא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שכל יום ויום האדם, 
הרוצה ללכת בדרך האמת, הוא מתקדם כל יום יותר קרוב להאמת, 
שהפירוש הוא, שכל יום ויום האדם רואה יותר האמת, שהרצון 
לקבל לעצמו הוא רע. 
%break
והיינו כנ"ל, שע"י זה שהמקבל עושה לו רעות, בזה שמרחיק אותו 
מלעבוד לתועלת ה', נמצא, שכל יום ויום, שמקבל האדם צרות ורעות, 
בזה שה' לא נותן לו לעבוד לשם שמים, נמצא, הרעות, שהאדם מקבל 
מהיצר הרע, גורמים לאדם, שישנא יצר הרע.
%break
וזה שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". כלומר, שאוהבי ה' מוכרחים לבוא 
מקודם לשנאת הרע. וזה באה לו ע"י שהרע, עושה לו צרות. זוהי 
הסיבה שישנא אותו. 
%break
ורק אז האדם בא לידי יראה גדולה, שמא הוא ישאר תחת שליטת 
אהבה עצמית, ואף פעם לא יוכל להשתחרר ממנו.
%break
אז באה ההבטחה, שה' עוזרו. כמו שכתוב "ה' לא יעזבנו בידו של 
הרע". מה שאין כן אם האדם עוד לא הגיע לידי יראה, אולי הוא ישאר 
בידו של הרע לעולמים, מכיוון שהוא רואה, שהוא לא מפחד, שישאר 
בידו של המקבל, 
%break
כי עדיין לא כואב לו, שירגיש צרות ורעות, מזה שלא יכול לעשות שום 
דבר לשם שמים, נמצא, שעדיין אין לו צורך.
%break
ואיך הקב"ה יעזור לו. היות מדבר שלא לצורך, אין האדם מחשיב. 
ולכן אם הקב"ה יתן לו עזרה, הוא תיכף יאבד אותה. היות שעזרת ה' 
היא, כמו שכתוב בזה"ק, שאומר על מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר 
מסייעין אותו. ושואל, במה. והשיב, בנשמתא קדישא".
%break
וכשישיג זה ואין לו צורך גדול, אין יכולת בידו להחשיב את השפע 
העליון. ויאבד את זה, והקליפות יקחו ממנו. כי לא יבין את החשיבות 
של הקדושה, שצריכים לשומרו מן החיצוניים, היינו מאלו שהם מחוץ 
לקדושה.
%break
אולם כאן מתעוררת שאלה, מתי האדם יכול להרגיש את הרע, כלומר 
שהרצון לקבל נקרא "רע". כי בזמן הירידה, שהאדם נפל לתוך עולם 
הגשמי, אז בכלל לא חושב על עבודה, כי ראשו ורובו שקוע רק 
בתאוות עולם הזה. 
%break
ובמצב זה הוא עבד לאדון המקבל, ואוהב אותו בלב ונפש. ואיך הוא 
יכול להרגיש שהמקבל נקרא "רע". כי אם היה מרגיש שהמקבל 
לעצמו נקרא "רע", לא היה עובד אותו בלב ונפש. 
%break
אם כן, מתי הזמן של רע. כלומר, מתי הזמן שהאדם מרגיש, 
שהמקבל לעצמו נקרא "רע".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שעיקר החטא אצל בעלי עבודה, שרוצים ללכת 
בדרך האמת, הוא דוקא בזמן העליה. שזהו הזמן, שאדם יכול לעשות 
חשבונות בנוגע לעבודת ה'. 
%break
מה שאין כן בזמן הירידה, אין ממי לדבר. כי אז הוא לא אדם, רק 
בהמה, היות שאין לו אז דאגות אחרות אלא מתאוות בהמיות. 
%break
לכן בזמן העליה, אם אין האדם רואה, שהעבודה שלו תהיה על סדר 
הנכון, זורקים אותו החוצה, ונופל לשאול תחתיות, מחמת שהוא לא 
היה נוהג בזמן העליה כמו שצריך להיות, ולא שם לב לזה.
%break
%page 534
אי לזאת, האדם, בזמן העליה, הוא צריך לעשות חשבון, ממה 
שהפסיד בזמן הירידה. ומה עליו להשיג ולעלות במעלות הקדושה. 
ומדוע הוא לא עולה עכשיו למצב של יותר שלימות, מכפי שהוא נמצא 
עכשיו. 
%break
וגם צריך לראות, אולי באמת הוא עכשיו ברום המעלות, ואין שום 
מדרגה יותר גבוהה מהמצב, שהוא נמצא בו עתה. וגם לעשות חשבון, 
כמה יקר וערך חשיבות הוא מרגיש, בזה שהוא מרגיש, שהוא נמצא 
בזמן עליה. 
%break
ומה עליו לעשות הלאה. האם כבר זכה לרזי תורה, ואם בכלל הוא 
מקוה לזכות לזה, וכדומה. הכל הוא יכול לחשוב רק בזמן העליה.
%break
נמצא לפי זה, שרק בזמן עליה, אז כשעושה חשבון, מה שעליו 
להרויח ומה הוא מפסיד, ע"י שהוא משועבד להרצון לקבל, שהוא לא 
יכול להרויח והוא רק מפסיד, החשבון הזה כשהוא עושה, הוא יכול 
להרגיש, איך שהיצר שלו עושה לו רעות.
%break
ומכל עליה ועליה הוא צריך לעשות חשבון, מה שהפסיד מן הירידה. 
וע"י זה הוא רואה, שהיצר עושה לו הרבה רעות. 
%break
ובכדי שיקבע בלבו צורך לעזרת ה', זה בא לו ע"י הרבה רעות, שהוא 
סובל ממנו, כנ"ל בדברי הזה"ק, שדרשו על הכתוב "רבות רעות 
צדיק", שהצדיק סובל הרבה רעות מהיצר.
%break
ולפי שהסברנו, יש לפרש את הכתוב "רבות רעות צדיק". כלומר, 
לאחר שהצדיק סבל הרבה רעות, כי "צדיק" נקרא על שם העתיד. 
היינו, מי שרוצה להיות צדיק. זאת אומרת, שרוצה לעבוד לשם שמים, 
הוא סובל הרבה רעות, עד שיתאסף הרבה רעות. 
%break
וזה שכתוב "ומכולם", היינו שיש לו כבר הרבה רעות, אז יצילנו ה'. 
מסיבה, שאז יש לו צורך אמיתי שהקב"ה יעזור לו. וכבר ידע איך 
להחשיב את ישועת ה'. שזהו מטעם, שאין אור בלי כלי, כנ"ל.
%break
ועתה נבאר השאלה, ששאלנו מה שכתוב "לא מצא הקב"ה כלי 
מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". משמע, שדוקא לישראל השלום 
הוא דבר. מה שאין כן לאומות העולם אין השלום טוב בשבילם. 
%break
היתכן, למי אינו טוב השלום. כלומר, שמכאן משמע, שבשביל 
הרשעים יותר טוב מחלוקת משלום. איך אפשר להיות דבר זה.
%break
ולפי שהסברנו לעיל, שענין "רשעים" הכוונה על הרע שבגופו של 
אדם, הרשעים האלו צריכים לקבל תיקון. כמו שלמדנו, שהרצון לקבל 
צריך לקבל תיקון, שישמש להקדושה. שזה ענין "ואהבת את ה' אלקיך 
בכל לבבך בשני יצריך". 
%break
ואיך היצר הרע יכול לקבל תיקון הזה. וזה יכול להיות דוקא ע"י 
המחלוקת עם היצר הטוב, כנ"ל, שהיצר הטוב צריך להרגיז אותו, 
היינו שיעשה עמו מלחמה.
%break
וע"י המלחמות האלו מתגלה הרע שבו. כלומר, הוא מרגיש את 
הרעות, מה שהיצר הרע גורם לו. ואז האדם קובע, שהמקבל לעצמו 
נקרא "יצר הרע". 
%break
ואם המקבל לעצמו לא עושה לו רעות, אז הוא להיפך, האדם עובד 
הכל בשבילו בלב ונפש, וכל דאגותיו ומחשבותיו הם אך ורק לטובת 
המקבל.
%break
וממילא, כל פעם שהמקבל הזה, העושה הרבה דברים שהם נגד 
דקדושה, נקרא המקבל לעצמו בשם רבים, היינו "רשעים". 
%break
ולהרשעים האלו, לא טוב להם השלום, כי אם מחלוקת כנ"ל, שע"י 
המחלוקת הם יקבלו תיקון. כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) "אין שלום, אמר 
אלקי, לרשעים".
%break
ובהאמור יש לפרש את ענין, שזדונות נעשו לו כזכיות, איך יש לומר 
לפי ההגיון דבר זה. כלומר, שאם היצר רע גורם לו כל פעם ירידות, 
שמוכרח כל פעם לרדת שוב לשאול תחתיות, ששם הוא נעשה נפרד 
לגמרי מקדושה, שדברים ומעשים כאלו יהיו פעם זכויות.
%break
ובהנ"ל, שע"י רבות רעות שהצדיק סובל מהרשע, זאת אומרת, מזה 
שהיצר עושה לו כל פעם רעות, ומזה הוא מקבל צורך, שהקב"ה יעזור 
לו, אחרת הוא אבוד מכל וכל. ומכולם, היינו שמתקבץ הרבה רעות, 
עד שהאדם נותן תפלה מעומק הלב, ואז הקב"ה עוזרו.
%break
%page 535
וכמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה, מה ידבר האל ה', כי ידבר 
שלום אל עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". ולפי זה יוצא, מי היה 
הגורם ש"ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל ישובו לכסלה". 
%break
כלומר, שלא יחטא עוד. זה היו דוקא אלו הרעות והצרות, מה 
שהרשעים שבו שגורמו לו לזדונות, וכבר הגיע לתכלית השפלות, 
שאפשר להיות בעולם, כנ"ל "רבות רעות צדיק".
%break
כמו שכתוב בזה"ק, ע"י זה שהצדיק סובל רבות רעות. כי הרעות 
שסובל, מרחיקות אותו מן יצר רע. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם 
ההוא, ומציל אותו מכולם. והיינו כנ"ל, כי זה שסובל רעות, הוא בא 
לידי הכרה, שהיצר, היינו המקבל לעצמו, הוא רע.
%break
נמצא, שהסבל, שהוא מקבל מן היצר, הוא מרחיק אותו, שלא ירצה 
לעבוד בשבילו. ואז יש לו צורך לצעוק לה', שיעזור לצאת משליטתו. 
נמצא, מדוע חפץ ה' דוקא באדם ההוא. הוא מסיבת, שאדם ההוא יש 
לו צורך וכלי, שה' יעזור לו, כנ"ל, אין אור בלי כלי.
%break
נמצא, שדוקא הזדונות, שהיצר הרע השפיעו לאדם ההוא, הם גרמו 
לו כלי. והקב"ה ישפיע לו את בחינת השלום לכלי זה. וזה נקרא, 
ש"זדונות נעשו לו לזכיות". היות שכל מה שזכה לשמוע שלום מה', 
היה מכוח הזדונות האלו. לכן הם נעשו לזכיות.
%break
ועתה נוכל להבין את מה ששאלנו, במה שאמרו חז"ל "לא מצא 
הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". ושאלנו, מהי 
הברכה, ומהו השלום. יש להבין לפי הכלל "אין אור בלי כלי". 
%break
היינו, אין לשום דבר מציאות, שיתקיים בלי צורך להדבר. אם אין 
צורך, מוכרח הדבר להתבטל. לכן אמרו חז"ל "הכלי, שיחזיק את 
הברכה, אין כלי אחרת, אלא השלום". 
%break
אחרת הברכה מוכרחה להסתלק. כלומר, הברכה הוא האור, והשלום 
הוא הכלי. כמו שכתוב "כלי מחזיק ברכה לישראל".
%break
אולם יש להבין, מהי הסגולה שיש בשלום, שדוקא על השלום יכולה 
להתקיים הברכה, אחרת מוכרחה להסתלק. 
%break
ידוע, האור נקרא ברכה. כי בזמן שהאדם זוכה לאורו יתברך, כבר לא 
חסר לו כלום, אלא הוא נמצא בתכלית השלימות. כי אי אפשר לומר, 
שהאדם הזה הוא שלם, אם חסר לו משהו.
%break
וזהו כמו שכתוב "וה' ברך את אברהם בכל". מהו "בכל". צריכים לומר 
"בכל", היינו שלא חסר לו שום דבר, אחרת לא נקרא "ברכה", אם יש 
איזה חסרון. 
%break
והאור הזה, שישאר באדם ולא יסתלק ממנו, הוא צריך לכלי, שיוכל 
להתקיים בו, ולא יתקלקל. אחרת, אם רואים, למשל, אם המשקה 
ישאר בכלי, זה מוכרח להתקלקל, מוציאים את המשקה מהכלי.
%break
והנמשל הוא, כי ברוחניות, היות האור הוא המשפיע, ובכדי שהשפע 
יתקיים בהכלי, גם הכלי צריכה להיות כוונתה להשפיע, אחרת האור 
יתקלקל. 
%break
פירוש הדבר הוא, היות שהחיצונים, היינו הקליפות, רוצים להנות 
מהאור, וזה נקרא, שהיין מתקלקל, כלומר יין הזה כבר אינו ראוי 
לשתיית אדם, מבחינת "אתם קרויין אדם ולא אומות העולם", ומשום 
זה מטרם שהכלי מקלקל את היין, מוציאים את היין.
%break
כמו כן מטרם שהכלי יפגום בהשפע, מוציאים את השפע והאור 
נסתלק. כמו שאמרו חז"ל "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה 
בו רוח שטות" (סוטה ג'). ועל זה מקשים העולם, אם כן, מדוע יוצא 
רוח החכמה מהאדם. שלא יצא, וממילא האדם לא יחטא.
%break
ואאמו"ר זצ"ל תירץ. ידוע, ש"עין רואה והלב חומד". שפירושו, בזמן 
שהאדם רואה איזה דבר, הראיה הזו גורמת לו, שיבוא אח"כ לידי 
חמדה. ועל הראיה אין האדם יכול לעשות שום דבר, כי זה לא בידו. 
%break
וראיה לאו דוקא בראיית עין באים לידי חמדה, אלא אפילו בראיית 
השכל. היינו, שבאה לו איזו מחשבה, המחשבה הזו מביאו לידי 
חמדה.
%break
אי לזאת, אם האדם אינו רוצה לבוא לידי חמדה, שהחמדה כבר הוא 
חטא, העצה לזה הוא לעשות תשובה על הראיה. אז הוא לא יבוא לידי 
חמדה. אחרת הוא מוכרח לבוא לידי חמדה, והחמדה הוא כבר חטא.
%break
%page 536
לכן נעשה תיקון. בכדי שהאדם לא יפגום בקדושה, תיכף אחרי 
הראיה, אם לא עושה תשובה, אור החכמה מסתלק ממנו, ונכנס 
במקומו רוח שטות, וממילא הפגם לא כל כך גדול. 
%break
וזה תירוץ, מדוע רוח חכמה מסתלק ממנו, שחז"ל הודיעו לנו, איזה 
תיקון נעשה מלמעלה עבור האדם, שרוח החכמה מסתלק ממנו.
%break
ולעניננו נבין עכשיו, מדוע צריכים כלי, שיכול להחזיק את הברכה, 
שנותנו לו מלמעלה, ושלא יצטרכו ליטול ממנו חזרה. הוא כנ"ל, שרוח 
החכמה שלוקחים ממנו, הוא בכדי שלא יפגום בהקדושה. 
%break
כמו כן, אם האדם זכה לברכה מן השמים, שקבל שפע מלמעלה, ואם 
האדם לא יהיה בסדר, כלומר הכלי שהשפע מלובש בה, איננו בסדר, 
כנ"ל שיכול לקלקל השפע, כדוגמת היין, אז יש תיקון מלמעלה, 
שלוקחים הברכה בחזרה.
%break
על זה בא רבי שמעון בן חלפתא ואומר "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק 
ברכה לישראל, אלא השלום". והוא נותן לנו עצה, איך שהברכה 
יתקיים ולא יפסק, הוא השלום. 
%break
אבל מהו שלום. צריכים לפרש, כנ"ל בסוד הכתוב "אשמעה, מה ידבר 
האל ה', כי ידבר שלום אל עמו, ואל ישובו לכסלה".
%break
כי הסברנו לעיל, שצריכה להיות מחלוקת בהאדם, כמו שכתוב "לעולם 
ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". וכמו שפירש רש"י "שיעשה עמו 
מלחמה". ודוקא ע"י המלחמה יתגלה הרע שיש בו. 
%break
וכל פעם שמתגלה רע, נקרא "מתגלה רשע". וע"י הרבה גילויים 
מתגלים שיש באדם הרבה רשעים, כנ"ל בדברי הזה"ק "רבות רעות 
צדיק ומכולם יצילנו ה'".
%break
והרשעים האלו, שמתגלים באדם, הם נותנים הצורך, הנקרא "כלי 
לעזרת ה'". כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו. ובמה. אומר 
הזה"ק, בנשמתא קדישא. היינו, שהוא זוכה לאור עליון, המכונה 
"נשמה". וזה מחזירו למוטב".
%break
ועכשיו נבין מהו השלום, שכתוב "כי ידבר שלום, ואל ישובו לכסלה". 
זה שהקב"ה עוזר לו, במה שנותן לו נשמה, בתור סיוע לנצח את 
הרע, זה נקרא "שלום". 
%break
היינו, שהרע נכנע תחת הטוב, ומשמש עכשיו להקדושה, כנ"ל 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך". כלומר, שגם היצר 
הרע נעשה אוהב ה'. זאת אומרת, שעכשיו הוא מסוגל לעבוד בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להבורא.
%break
השלום הזה, שנעשה באדם, שכבר לא ישיב לכסלה. הכלי הזו כבר 
שומרת להאור, שלא יתפסק. כי מה שאמרנו, שהכלי יכול לפגום 
בהשפע, זה יכול להיות, באם נתעורר בהכלי הרצון לקבל לעצמו, אז 
השפע יכול להמשך להקליפות. 
%break
לכן מוכרח השפע להסתלק. מה שאין כן כשהקב"ה אומר לו "שלום, 
שלא ישיב לכסלה", זה הכלי המחזיק את הברכה.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, אם הקב"ה אומר "שלום לרחוק", בטח שאומר 
"שלום לקרוב". אם כן מה משמיענו בזה שאומר "לקרוב". ובהנ"ל 
יהיה הפירוש, מתי אומר ה' "שלום". 
%break
בזמן שיש בחינת רחוק. כלומר, שכבר מגולה הרע ע"י המחלוקת, 
וניכר, שהמקבל לעצמו הוא המרחק אותו מה', שזה נקרא "רחוק".
%break
ובטח שיכול ענין הנ"ל דוקא אם יש מי שרוצה להיות מקורב לה', 
שהוא עושה עמו מלחמה. והוא נקרא "קרוב". ודוקא ע"י שניהם, 
כלומר בזמן שיש לעשות שלום להרחוק ולקרוב ביחד, אז אומר 
הקב"ה "שלום". וזה שכתוב "שלום שלום לרחוק ולקרוב".
%break
%page 537
%H שנאת חינם בעבודה מהו
%break
חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות 
וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם". ויש 
להבין, מהו החומר של שנאת חינם. 
%break
עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות 
חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח 
להגן על חורבן בית המקדש.
%break
ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל 
אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום 
שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.
%break
אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש 
להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה 
ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים.
%break
ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם 
משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל 
מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור 
באופן אחד. 
%break
ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה 
ברירה אחרת אלא שיחרב. כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא 
היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. 
%break
וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. 
אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.
%break
בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו 
"וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך 
בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".
%break
ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא 
חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף 
אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד 
משהו חוץ מתשובה שלמה. 
%break
ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק 
מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על 
פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. 
%break
לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו 
מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".
%break
וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. 
ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". 
משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. 
%break
לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. 
הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. 
אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן 
מותר לקבל לעצמנו.
%break
אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי 
לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". 
%break
זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם 
שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא 
"רצון לקבל הנאה".
%break
אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא 
להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", 
והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו 
יתברך, ברא דבר חדש.
%break
%page 538
ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון 
להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. 
והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים 
ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, 
%break
הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו 
רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את 
הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, 
שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.
%break
ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", 
הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי 
היה חייב. 
%break
כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת 
חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, 
הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס".
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים 
"שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו 
מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה 
חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". 
%break
שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה 
"תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, 
שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.
%break
כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא 
המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. 
%break
נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות 
מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים 
"מאוצר מתנת חינם חנני".
%break
ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר 
על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו 
מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא 
"אוצר מתנת חינם". 
%break
כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב 
לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם 
נקרא "בנדבה". 
%break
את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת 
חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב 
בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, 
הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים. ומכל מקום כיון שהיתה 
שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא 
היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש.
%break
ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים 
שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם 
שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. 
%break
כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח 
להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".
%break
והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את 
הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא 
שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות 
ובגמילות חסדים, 
%break
מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום 
להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש 
ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.
%break
אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, 
בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע 
להמטרה. 
%break
והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו 
שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
%page 539
והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים 
בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף 
רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים 
בלשון הזהר בשם פקודין. 
%break
ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר 
יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת 
השגת הדבר נקרא פנים. 
%break
וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, 
נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת 
לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. 
%break
והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה 
של מדרגה מיוחדת".
%break
ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים 
תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא 
"השתוות הצורה". 
%break
ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז 
נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, 
המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.
%break
והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי 
שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, 
אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, 
ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". 
%break
ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה 
לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, 
צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש.
%break
ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא 
"רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו 
של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. 
כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.
%break
וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, 
שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, 
ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת 
המערכה ההיא עד י"ג שנה".
%break
לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר 
י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן 
ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר 
לרשותו של הקב"ה, 
%break
ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי", ועכשיו 
לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל".
%break
ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. 
שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. 
%break
נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט 
מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום 
שהכל היה שייך להם, 
%break
אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר 
על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו 
של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום 
רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה.
%break
ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה 
לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש 
הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. 
%break
ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם 
נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. 
הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר 
ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".
%break
ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, 
נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב 
לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. 
%break
ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה 
תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו 
הנקרא "בעמ"נ להשפיע".
%break
%page 540
וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות 
העולם". והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש 
בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". 
%break
וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, 
שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' 
אומות, שהם כנגד ז' קליפות.
%break
וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. 
ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא 
"עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם 
הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. 
%break
ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת 
משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת 
הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה 
עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.
%break
וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל 
הארץ של הקב"ה". שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. 
כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. 
%break
מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, 
בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, 
נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ 
להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.
%break
ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, 
אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה 
בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, 
ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.
%break
זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. 
שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש 
עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. 
%break
ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה 
לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת 
הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה 
להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".
%break
ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי 
ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא 
"בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. 
%break
ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן 
הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י 
הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו 
תיקון.
%break
כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם 
רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" 
בערך מה שהבורא רוצה לתת. 
%break
כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה 
ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל 
האור, שהיה במחשבת הבריאה. 
%break
ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך 
קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".
%break
נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", 
ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם 
מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". 
%break
מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור 
שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, 
בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. 
%break
ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך 
הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו.
%break
%page 541
%H כובד ראש בעבודה מהו
%break
חז"ל אמרו (ברכות ל', ע"ב) "אין עומדין להתפלל, אלא מתוך כובד 
ראש".
ופירוש רש"י "כובד ראש פירושו הכנעה". 
%break
עוד שם תנו רבנן "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך 
קלות ראש". ופירוש רש"י "קלות ראש פירושו חילוף של כובד ראש".
%break
ויש להבין, כשהוא אומר "אלא מתוך כובד ראש", משמע אם אין לו 
כובד ראש אין להתפלל. ואח"כ כתוב "אין עומדין להתפלל, ולא מתוך 
קלות ראש". משמע, אם אין שם קלות ראש, כבר יכולין להתפלל, ולא 
צריכים עד שיהיה לו כובד ראש.
%break
אלא מכאן משמע, שאם אין לו קלות ראש, אז יש לו כובד ראש. וכן 
להיפך, שאם אין לו כובד ראש, כבר יש לו קלות ראש. כלומר, שאין 
שום אמצע בין כובד ראש לקלות ראש. 
%break
ומשום זה אין שום סתירה בין הלשונות. אבל צריכים להבין, איך הוא 
דבר זה, שלא יהיה בחינת אמצע בין כובד ראש לקלות ראש.
%break
ובעיקר צריכים להבין, מה זה תפלה, שאמרו "אין עומדין להתפלל, 
אלא" לפי התנאים שחז"ל אמרו. כלומר, מהי תפלה, שמוכרחים 
להיות שם תנאים אלו, אחרת לא יכולים להתפלל.
%break
חז"ל אמרו (תענית ב') וזה לשונם "לאהבה את ה' אלקיכם, ולעבדו 
בכל לבבכם". איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר, זו תפלה.
%break
ויש להבין, מדוע נקרא תפלה "עבודה שבלב", יותר משאר מצות 
התורה, וכי לימוד התורה אינו עבודה גדולה כמו תפלה.
%break
ועוד יש לשאול, למה דוקא תפלה נקראת "עבודה שבלב". ואין לומר, 
שרק תפלה שייכת ללב ולא תורה, הלא גם תורה שייכת ללב, 
%break
כמו שאמר הרבי אבן עזרא ז"ל (מובא בהקדמה לספר "פנים 
מסבירות") וזה לשונו "ודע כי התורה לא נתנה, אלא לאנשי לבב". אם 
כן יש להבין:
%break
א. מדוע נקראת תפלה, "עבודה" יותר משאר מצות.
ב. מדוע נקראת תפלה עבודת הלב דוקא, ולא עבודה שבמוח. 
%break
ולתפלה, שהיא עבודה שבלב, חז"ל אמרו לנו "אין עומדין להתפלל, 
אלא מתוך כובד ראש". שמשמע, שדוקא ע"י זה התפלה שלו תהיה 
בסדר. אם כן יש להבין מהו "כובד ראש".
%break
ולהבין את הנ"ל, צריכים להקדים ולחזור את דבר הידוע, בענין מטרת 
הבריאה. הגם שהוא ברור, אבל כדאי לחזור, בכדי לזכור המטרה, 
שזה סגולה, שלא יחטיאו את המטרה. בענין מטרת הבריאה, יש 
לדבר רק משני נושאים:
%break
א. מהבורא, שהוא המשפיע,
ב. מהנבראים, שהם מקבלי השפע.
%break
כי מטרת הבריאה, שהיא "רצונו להטיב לנבראיו", ברא נבראים, 
שיקבלו את מה שהוא רוצה לתת להם. כלומר, שהם יקבלו הנאה מה 
שהוא רוצה לתת להם. כי זה פירוש "להטיב". 
%break
כי לא שייך לומר, שמקבל משהו טוב ולא נהנה. כלומר, אם הוא לא 
נהנה מהדבר, מדוע נקרא זה "טוב".
%break
אמנם אנו רואים, שאין האדם נהנה, אלא רק מדבר שהוא משתוקק 
אליו. ומשום זה ברא בהנבראים רצון להשתוקק לקבל תענוגים. וזה 
מכונה "רצון לקבל לתועלת עצמו". 
%break
ובעולמות העליונים מכונה הרצון לקבל לתועלת עצמו, בשם 
"מלכות". וכן מכונה בחינה זו בשם "עביות", לאחר שנפסלה הרצון 
לקבל לעצמו, ואסור להשתמש עם כלי זה בלי תיקונים.
%break
אולם נעשה כאן תיקון על הרצון לקבל, שלא להשתמש עמו כמו שהוא 
יצא מתחילת בריאתו, היינו בשורש הראשון כשנולד, מסיבת שינוי 
צורה שיש בינו לבין הבורא, היות שהבורא הוא המשפיע והנבראים 
יהיו מקבלים.
%break
%page 542
ובכדי שיהא השתוות הצורה, כלומר שגם המקבל יהיה נבחן לבחינת 
משפיע, אחרת אם לא תהיה השתוות הצורה, זה יגרום שהנבראים, 
בעת קבלתם הטוב והעונג, ירגישו בזה אי נעימות, המכונה "בושה". 
%break
ובכדי להציל מהנבראים הבושה הזו, נעשה תיקון, המכונה "מקבל 
בעמ"נ להשפיע". כלומר, הגם שהוא מקבל עם הכלי, הנקרא 
"השתוקקות".
%break
זאת אומרת, שאי אפשר להנות מהטוב, אם הוא לא משתוקק לקבל 
את הטוב. רק התיקון הוא, שהוא צריך לתת כוונה על המעשה. 
%break
כלומר הוא צריך לראות, אף על פי שהרצון לקבל להדבר, הוא בכל 
תקפו, מכל מקום אם אין הוא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, הוא מוותר על התענוג, אף על פי שהוא משתוקק מאוד.
%break
והסיבה שהוא מוותר, צריכה להיות רק מטעם, שהוא רוצה בדביקות 
ה', המכונה "השתוות הצורה", בסוד מה שאמרו חז"ל "מה הוא רחום, 
אף אתה רחום". ומתיקון הנ"ל נמשך לנו בחינת צמצום והסתר. 
%break
כלומר, שמטרם שיש לתחתונים הכוונה הזו, שיוכלו לוותר על 
התענוגים הכי גדולים, אם הם לא יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, שורה 
חושך בעולם.
%break
כלומר, 
שהבורא נסתר מהנבראים, שלא מרגישים אותו. וצריכים 
להאמין למעלה מהדעת, שיש לו קשר עם הנבראים, שהוא ברא 
אותם בעמ"נ לתת להם טוב ועונג. 
%break
מה שאין כן מה שנגלה לעינינו, מטרם שאדם יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע, הוא מונח תחת שליטת החושך, ואינו מאיר שום דבר רוחני, 
ולא נגלה אז המטרה של הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, מסיבת 
שרואים אז רק סבל ומכאובים בעולם, 
%break
ולא רואים את ההשגחה של טוב ומטיב. ורק מוטל עלינו להאמין, 
שמטרת הבריאה, להטיב לנבראיו, הוא אמת ויציב. ומה שאנו לא 
רואים, זה הוא מטעם תיקון בשבילנו, הנקרא "צמצום והסתרת פנים".
%break
וזהו כמו שאומר (במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות י') וזה לשונו 
"והנך מוציא איך שהנפש הזאת, שהוא אור החיים המלובש בגוף, 
נמשכת יש מיש, 
%break
ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו 
יתברך, עד שבאה לכלי המיוחד לה, הנקרא גוף, ואם אמנם גם האור 
שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר שורש מוצאו".
%break
וזה גורם לנו, שיש לנו עבודה של האמונה, מסיבת שכבר לא ניכר 
בנפש שלנו, שהיא באה מהבורא, אלא שצריכים עבודה מיוחדת, 
להאמין בה', שהוא המנהיג את כל הנבראים. 
%break
לפי זה יוצא לנו, שכל הכבידות שאנו מרגישים בעבודה דלהשפיע, 
הוא אינו מטעם שקשה לנו לעבוד בלא תמורה, מטעם הטבע שבנו, 
הנקרא "רצון לקבל", אלא שיש כאן ענין אחר לגמרי, 
%break
היות לפי הכלל שאאמו"ר זצ"ל אמר, כי יש בטבע שלנו ענין, שכל 
תחתון רוצה להתבטל לגבי העליון, החשוב לו ביותר. 
%break
ויש הנאה לאדם פשוט, שהוא משמש לאדם חשוב, כדרשת חז"ל 
(קדושין ז') "שבאדם חשוב, נתנה היא, ואמר הוא, הרי זו מקודשת", 
כי קבלתו, שהיא עמ"נ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה 
גמורה אליה.
%break
והטעם הוא, כי מצד הטבע יש הנאה, שהאדם נותן ומשפיע לאדם 
חשוב. ולפי זה מתעוררת השאלה, מדוע קשה לנו לקיים תו"מ בעמ"נ 
להשפיע. והתשובה היא כנ"ל, היות שמסיבת תיקון הנהמא דכסופא 
נעשה תיקון, הנקרא "צמצום", "הסתר", ו"חושך". 
%break
שכל זמן שהנבראים נמצאים בשליטת המקבל לעצמו, כל כך נתרחקו 
משורשם, עד שאינו ניכר מקור מוצאם כנ"ל.
%break
וניתן לנו עבודת אמונה למעלה מהדעת, שאף על פי שאין אנו רואים 
ומרגישים שום ענין רוחני, עלינו לעבוד הכל למעלה מהדעת, זה גרם 
לנו הכבידות בעבודה דלהשפיע. 
%break
ובהאמור יוצא, כשאנו רוצים ללכת בעבודה על דרך האמת, אנו 
צריכים לבקש מהקב"ה, שיתן לנו כח האמונה.
%break
%page 543
וכמו שכתוב (בתפלת רבי אלימלך "תפלה קודם התפלה") "ותקבע 
אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק". זאת אומרת, כשהקב"ה יתן לנו 
את כח האמונה, שנרגיש שאנו משמשים מלך מלכי המלכים, בטח 
שהגוף שלנו יתבטל "כנר בפני האבוקה".
%break
אולם היות שאנו נולדנו מצד הטבע, שיש לנו שכל ודעת, שהוא 
המנהיג שלנו, שהוא המורה דרך, והוא אומר לנו מה שטוב ומה שהוא 
רע בשבילנו, לכן כל דבר שהוא לא מבין זה בהדעת שלו, הוא אומר 
לנו, שדבר זה לא טוב בשבילנו.
%break
אם כן כשניתן לנו עבודת האמונה למעלה מהדעת, בא הדעת שלנו 
ונותן לנו להבין, שלא כדאי ללכת בדרך הזו. 
%break
אלא הוא בא בטענה "וכי בחנם נתן לנו הקב"ה שכל, בטח כל מה 
שברא הוא לטובתנו". כלומר, שאנחנו נשמח בזה. ומביא לנו ראיה 
ממה שכתוב "כפי שכלו יהלל איש".
%break
פתאום בא האדם ואומר להגוף "נכון, עד עתה אתה היית המורה דרך 
שלי. ואף פעם לא עשיתי שום דבר מה שהוא נגד הדעת, כלומר, מה 
שאתה מצוה לי לעשות. אבל מכאן ולהבא, תדע לך, שכל מה שאתה 
תגיד לי לעשות, אני לא אשמע בקולך. 
%break
רק כפי ששמעתי מפי ספרים וסופרים. אני מקבל עלי עול מלכות 
שמים בלמעלה מהדעת, ואני רוצה לשמש להבורא כראוי לפני מלך 
גדול, ומעתה אני לא רוצה לדאוג משהו בשבילו, אלא כל מחשבותי 
יהיו רק לטובתך, הבורא.
%break
ובהאמור יוצא, שלא חסר לאדם שום דבר, שתהיה לו היכולת להגיע 
להאמת, אלא רק בחינת אמונה למעלה מהדעת. שעל זה הגוף עומד 
בכל תוקף, ומתנגד לזה, ומזה נמשך שאין אנו מתקדמים בעבודת ה'. 
%break
וזה נקרא "כובד ראש", ש"ראש" נקרא בחינת הדעת שבאדם. ואם 
האדם הולך לפי מה שהדעת אומר לו, נקרא זה "קלות דעת". היינו, 
שדבר זה קל להדעת לסבול, שהאדם יעשה מעשים לפי מה 
שהדעת מחייב אותו.
%break
מה שאין כן אם האדם רוצה ללכת למעלה מהדעת, זה נקרא "כובד 
ראש". פירוש, שקשה להדעת, הנקרא "ראש", לסבול, בזמן שהאדם 
רוצה ללכת נגד הדעת, וזה אצלו לעול ולמשא. וזה נקרא "כובד 
ראש".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "אין עומדין להתפלל, אלא מתוך כובד 
ראש". כלומר חז"ל מיעצים לנו, מה יש לאדם להתפלל. אומרים לנו 
"אלא מתוך כובד ראש". 
%break
כלומר, כי האדם צריך לראות מטרם שהוא מתפלל, מה חסר לו, שעל 
החסרון הזה הוא מתפלל, שהקב"ה ימלא חסרונו.
%break
לכן כדאי מקודם שיבדוק עצמו, אם הוא יכול לקבל על עצמו ללכת 
באמונה למעלה מהדעת, הנקרא "כובד ראש". ורק אז ילך להתפלל, 
שהקב"ה יתן לו קביעת האמונה בלבו. כי אם תהיה אמונה למעלה 
מהדעת, כבר יש לו הכל, כנ"ל, שקטן מתבטל בפני גדול.
%break
וזהו שפירש רש"י, שכובד ראש הוא הכנעה. ומהי הכנעה. זהו 
שהאדם מכניע עצמו בפני הגדול ושומע דעתו של הגדול. 
%break
זאת אומרת, אם ילד קטן אומר לאדם גדול איזה דבר, והגדול רואה, 
שזהו לפי ההגיון, מה שהילד אומר לו, בודאי הגדול ישמע בקולו. 
ואיננו אומר, שהגדול מכניע עצמו בפני הקטן.
%break
אלא מה נקרא "הכנעה". אם אדם בא ושואל בעצת הגדול "מה 
לעשות". והגדול אומר "לעשות כך וכך". והאדם רואה, שזהו ממש נגד 
השכל. ואם ישאל את מי שהוא, אם כדאי לשמוע, מה שהגדול אמר 
לו, ובטח יגיד לו, הלא זהו נגד ההגיון, ואסור לך לשמוע בקולו. 
%break
ומכל מקום אדם זה מכניע עצמו, היינו הוא מכניע את דעתו, וגם דעת 
העולם, שהם נגד דעת הגדול, ושומע בקולו. זה נקרא "הכנעה", 
שהוא שומע בקולו של הגדול למעלה מהדעת.
%break
וזה קשה מאוד לעשות, שזה נקרא "כבד הדבר לעשות". וגם זה 
נקרא "כבד פה וכבד לשון אנכי", הנאמר אצל משה רבנו עליו השלום. 
%break
היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה נקראת 
"אמונה". ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, 
שמסביר את הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה 
למעלה מהדעת.
%break
%page 544
ומזה נוכל להבין, מה שרש"י מפרש על "קלות ראש" פירושו חילוף 
של "כובד ראש". מדוע הוא לא מפרש ישר, אלא הוא אומר בלשון 
חילוף של "כובד ראש". 
%break
זהו משום שרוצה לפרש לנו ביתר בהירות, מה זה "כובד ראש", 
שהוא ענין אמונה למעלה מהדעת. לכן הוא אומר לנו על קלות ראש, 
שהיא ההיפך מבחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
כלומר, להסביר לנו, שאין בחינת אמצע ביניהם. אלא אמונה למעלה 
מהדעת, הנקרא "כובד ראש" או "בתוך הדעת", הנקרא "קלות ראש", 
משום דבר המלובש בשכל ודעת זה קל לראש להסכים, שהאדם יבצע 
את הפעולות האלו, הנבנים על יסוד שהשכל החיצון מבין.
%break
מה שאין כן אם אומרים להאדם, שיעשה מעשים מה שהוא נגד השכל 
והדעת, זהו כובד ראש. כלומר, שזהו כובד משא, שהשכל יוכל לסבול. 
ולכן כשאומרים לאדם, שיקבל על עצמו עול מלכות שמים "כשור לעול 
וכחמור למשא", הוא מתנגד.
%break
ובהאמור נבין, מדוע המשנה אומרת "אין עומדין להתפלל, אלא מתוך 
כובד ראש". משמע, שאם אין לו כובד ראש, אין לו להתפלל. וגמרא 
אומרת "אין עומדין להתפלל, ולא מתוך קלות ראש".
%break
ושאלנו, שכאן משמע, שאם אין לו קלות ראש, ואפילו שאין לו כובד 
ראש, כבר יכול להתפלל. משמע, שאין כאן תחנת ביניים. ולפי הנ"ל, 
אין באמת תחנת ביניים, אלא או שיש לו אמונה למעלה מהדעת, 
שנקראת "כובד ראש", 
%break
או שיש לו אמונה תוך הדעת, שזה נקרא "קלות ראש", מסיבת שזה 
קל לראש להבין ולהסכים, אם השכל מחייב אותו, שנחוץ לו לעשות 
הפעולות האלו.
%break
אבל באמצע אין שום דבר. אי לזאת, בטח שמי שרוצה להתפלל לה', 
בטח שיש לו אמונה, אחרת לא היה הולך להתפלל. אלא:
%break
א. או שמתפלל על בסיס אמונה בתוך הדעת, הנקראת "קלות ראש", 
כפירוש רש"י, שאין לו הכנעה.
%break
ב. או שמתפלל בכובד ראש, שיש לו הכנעה. כלומר, שמכניע את 
דעתו ולא מסתכל עליו, כאילו הוא כלום לא שוה, אלא כל הבסיס שלו 
בנוי על אמונה למעלה מהדעת.
%break
ועתה נוכל להבין את השאלה מה ששאלנו, מדוע נקראת תפלה 
"עבודה". ולא עוד, אלא שנקראת "עבודה שבלב". ידוע, עבודה נקרא, 
אם האדם צריך לעשות איזה דבר, שהגוף לא נהנה מעשייתה. 
%break
זה נקרא "עבודה". ולכן אין האדם מסוגל לעבוד בלי שכר. מה שאין כן 
אם האדם נהנה מהעבודה, זה לא נחשב ליגיעה.
%break
זאת אומרת, אותו המעשה שהאדם עושה, אצל אדם זה שאינו נהנה 
מעשייתה, נקרא אצלו "יגיעה". ולהשני, שהוא כן נהנה מהמעשה 
שהוא עושה, אצלו לא נחשב זה ליגיעה ועבודה. 
%break
וממילא הוא לא צריך לקבל תמורתה שום שכר, מטעם כי אין האדם 
מסוגל לעשות מעשה בלי הנאה. ולכן כשהוא כן עושה מעשה ולא 
נהנה ממנו, אם כן מדוע הוא כן עושה את המעשה.
%break
התשובה היא, כי הוא מצפה שע"י היגיעה שהוא עשה עכשיו, הוא 
יהנה ממנה אח"כ, היינו שיקבל שכר תמורת העבודה, והוא יהנה. 
%break
נמצא, בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, ואין לו הנאה, איך הוא מקבל 
כח עבודה. אלא מוכרחים לומר, שהוא מסתכל על התמורה. ומזה 
הוא מקבל חומרי דלק לעבודה.
%break
לדוגמא, נגיד, כשבא אדמו"ר מלובביץ' לשדה תעופה, ויש לו איזה 
תיק, והוא נותן לסבל, בטח הסבל עובד, ולוקח התיק בכדי להביאו 
להמונית. ואח"כ הוא ידרוש תמורה עבור עבודתו. והוא מטעם, שאינו 
מכיר בחשיבות הרבי. 
%break
מה שאין כן אם הרבי יתן התיק לאיזה חסיד מהחסידים שלו, והרבי 
ירצה לשלם לו תמורת עבודתו, בטח החסיד לא ירצה לקבל. מטעם, 
היות שהוא כבר קיבל הנאה בעת העבודה. כי להון תועפות יחשב לו, 
בזה ששימש את הרבי.
%break
%page 545
וכפי שהסברנו, שענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן 
שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין 
הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. 
%break
והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". 
והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה 
גדולה מאוד.
%break
היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. 
נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן 
נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל 
והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.
%break
ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם 
מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. 
%break
מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' 
בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה 
מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב".
%break
ולפי זה יש לפרש "אין עומדין להתפלל", כי תפלה הוא חסרון, שחסר 
לאדם משהו, ואין ביכולתו ובכוחות עצמו להשיג את מבוקשו. הוא 
מבקש לאחרים, שיעזרו לו. 
%break
ולכן כשאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, הוא צריך מקודם לראות, 
מה חסר לו באמת. כלומר, אם יתנו לו את מבוקשו, הוא כבר איש 
שלם, ואינו חסר לו כלום.
%break
וזה שייך לומר דוקא על בחינת אמונה, כי בזמן שהאדם זוכה לאמונה 
למעלה מהדעת בקביעות, כבר הוא זוכה להכל. לכן אמרו "אין עומדין 
להתפלל, אלא על חסרון של כובד ראש". היינו, שה' יתן לו את אור 
האמונה.
%break
%page 546
%H מהי מצוה קלה
%break
הכתוב אומר "והיה עקב תשמעון, ושמר ה' אלקיך לך את הברית 
אשר נשבע לאבותיך, ואהבך וברכך". ורש"י מפרש "והיה עקב 
תשמעון", אם המצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון, ושמר, 
ישמור לך הבטחתו, עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה שכתוב, אם המצות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון, 
הקב"ה יכול לתת מה שהבטיח להאבות. ואם לא יקיימו המצות קלות, 
אין הקב"ה יכול לתת את מה שהבטיח לנו.
%break
ואין לומר, שהכוונה, שאפילו מצות קלות צריכים לשמור, היה צריך 
לומר פשוט, שאם יחסר מצוה אחת מתרי"ג מצות, לא תקבלו את מה 
שהבטיח להאבות. 
%break
אלא ממה שכתוב "מצות קלות" משמע, משום שהם מצות קלות. 
ומשום זה אין הקב"ה יכול לתת את הטוב והעונג. אם כן יש להבין, 
מדוע דוקא מצות קלות הן הסיבה, כאילו הן מעכבות על נתינת טוב 
ועונג להנבראים.
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק שני) "והווי זהיר במצוה קלה כבחמורה, 
שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". גם זה יש להבין, מה נקרא 
"מצוה קלה" ומה נקרא "מצוה חמורה". אולם גם הסיבה שצריכים 
להיזהר במצוה קלה כבחמורה, גם זה יש להבין. 
%break
שכאן משמע, שאנו צריכים להיות זהירים במצוה קלה כבחמורה, הוא 
רק מסיבת, שאין אנו יודעים שכר המצות. אבל אם כן היו יודעים מתן 
שכרן של מצות, כן היה מותר לעשות הבדל בזהירות, היתכן לומר כך.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים קודם כל לדעת את ענין תרי"ג מצות, 
שניתן לנו לקיים, לטובת מי הם ניתנו. 
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ראשון) וזה לשונם "רבי חנניא בן עקשיא 
אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה 
ומצות".
%break
ובמאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות א') מבאר שם את הענין 
"לזכות את ישראל", שהוא מלשון "זכות והזדככות", שפירושו, שע"י 
התורה ומצות אנו נגיע לידי הזדככות. 
%break
ומבאר שם, מה יש לנו להזדכך. ואומר, היות שאנו מצד הטבע נולדנו 
עם הרצון לקבל לתועלת עצמו, ודבר זה הוא מפריד אותנו מהבורא, 
כי ברוחניות שינוי צורה גורם ריחוק ופירוד, ובכדי שתהיה לנו השתוות 
הצורה, הנקרא "כח דהשפעה", 
%break
וזה נגד הטבע שלנו, לכן קשה לעבוד בעמ"נ להשפיע. ומסיבה זו ניתן 
לנו תורה ומצות, שע"י נוכל לקבל כח התגברות, ונוכל לעבוד בעמ"נ 
להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש "רצה הקב"ה לזכות את ישראל", בכדי שע"י 
הזיכוך הם יהיו ראויים לקבל את הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו לתת 
לנו, ולא היו לנו כלים, שיהיו מותאמים להשפע. 
%break
נמצא, שהתורה ומצות ניתן לנו בתור הכשרה, שע"י זה שאנחנו נזכך 
עצמנו, נוכל לקבל את הטוב והעונג.
%break
היוצא מזה, שענין קיום תו"מ הוא לטובתנו, כלומר שע"י נוכל לקבל 
את הטוב והעונג. נמצא לפי זה, מתי האדם יכול לקבל את הטוב 
והעונג, דוקא בזמן שהוא יכול לעבוד בלי שכר. 
%break
כלומר, שדוקא שהוא לא דואג לתועלת עצמו, וכל המעשים שהוא 
עושה, הם רק לתועלת ה', אז הוא מוכשר לקבל את הטוב. 
%break
מטעם שיש לו כבר בחינת השתוות הצורה, שאז נבחן, שיש לו כלים, 
שהשפע יוכל להתקיים שם ולא יתקלקל, שזה נבחן לכלים נקיים 
מאהבה עצמית. 
%break
אלא שהם מתוקנים ברצון להשפיע. לכן יש להם השתוות עם השפע, 
שהיא באה רק מטעם שרצונו להשפיע. ובכלים כאלו השפע יכול 
להתקיים.
%break
%page 547
ולכאורה משמע, שמי שרוצה לקבל טוב ועונג ולהנות מהעולם, 
ושיהיה לו חיי אושר, מה עליו לעשות, להשיג כלים דהשפעה, בכדי 
שיוכל לקבל אח"כ טוב ועונג. 
%break
ולפי זה יש לומר, שהוא עוסק בהשפעה, בכדי להשיג אח"כ בחינת 
קבלה. וזה דומה למשפיע עמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה".
%break
והתשובה היא, שבאמת האדם צריך להשתוקק להידבק בה', כלומר 
להגיע לידי הרגשה באברים, שכל הנאה שהוא רוצה לקבל, תהיה על 
דרך האמת. שהאמת היא, שהאדם צריך להגיע לידי מצב, שיהיה 
בידו היכולת לומר בפה מלא "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
פירוש, שהאדם נותן תודה רבה לה', בזה שברא אותו לכבוד ה', היינו 
שירבה כבוד ה' בעולם, היינו שכולם יראו את גדלותו יתברך בעולם.
%break
וזהו כמו שכתוב (מדרש רבה, בראשית) "בשעה שרצה הקב"ה לברא 
את האדם, המלאכים אמרו לפניו יתברך, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם 
כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך, 
%break
למה הדבר דומה, למלך, שהיה לו מגדל מלא כל טוב, ואין לו אורחים. 
מה הנאה למלך, שמלאו. מיד אמרו לפניו, עביד מאי דהניי לך".
%break
וצריכים להבין מה מלמדנו ויכוח זה שהיה בין הקב"ה להמלאכים, 
כאילו הקב"ה היה צריך, שהם יסכימו עם בריאת אדם. 
%break
ויש לפרש, שענין הוויכוח עם המלאכים, בא ללמדנו על מטרת בריאת 
אדם, כלומר על איזו מטרה נברא האדם. ואמר להם הקב"ה, מהי 
השאלה שלכם, מה האדם כי תזכרנו.
%break
שפירושו, ששאלו המלאכים, מה האדם יכול לקבל, מזה שאתה בראת 
את העולם לשם מטרה להנות לנבראיו, ובזה הטביע בו רצון לקבל 
הנאה ותענוג, הלא הוא יהיה בשינוי צורה ממך, 
%break
ואין שום דביקות וחיבור עמך, ואיך הוא יהיה מסוגל לקבל את הטוב 
ועונג. על זה באה תשובת הבורא, שהאדם יעבוד בעמ"נ להשפיע ולא 
בעמ"נ לקבל, כמו שאתם חושבים.
%break
אלא הם יגידו, הלא המלך ברא את המגדול מלא כל טוב. ומה הנאה 
דעביד אם אין לו אורחים. על משל הזה, האדם יקבל את הטוב 
והעונג, כלומר, האדם על תועלת עצמו הוא מוותר, 
%break
ואינו רוצה לקבל שום דבר, אלא הוא רוצה להיות בבחינת משפיע 
בעל מנת להשפיע. אלא, היות שאין הנאה להמלך בזה שברא מגדול 
מלא כל טוב, ומסיבה זו הם רוצים לקבל את הטוב והעונג.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, שלכאורה משמע, זה שהאדם עובד בכדי 
להשיג כלי דהשפעה, הכוונה היא, שעל ידם תהיה לו היכולת לקבל 
את הטוב והעונג. וכנראה, שזה כמו שהוא משפיע בעמ"נ לקבל, שזה 
נקרא "שלא לשמה".
%break
והתשובה היא, היות לאחר שהאדם הגיע לדרגת לשמה, כלומר 
שבשביל עצמו אין לו צורך לקבל הטוב ועונג, כי כבר זכה לבחינת 
לשמה, 
%break
אז בא המשל, מה שהקב"ה השיב להמלאכים, שזה דומה למלך, שיש 
לו מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים, איזה הנאה יש להמלך, בזה 
שעשה את המגדול מלא כל טוב.
%break
על כוונה זו הולך האדם לקבל את הטוב והעונג. וזה נקרא, שהוא 
"מקבל את הטוב ועונג בעל מנת להשפיע". 
%break
כי בכדי שתהיה הנאה להבורא, בזה שעשה המגדול מלא כל טוב, 
ויהיו לו אורחים, לכן האדם משתדל להיות בין האורחים שיקבלו הטוב 
והעונג, היות שמזה תהיה הנאה להבורא.
%break
וזה נקרא, שאנו צריכים לומר "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". 
כלומר, שזה שאנחנו מקבלים ממנו טוב ועונג, הוא על הכוונה, שנוכל 
לומר לכולם את כבוד ה', בזה שהם מקבלים את מטרת הבריאה, 
%break
שהיא רצונו להטיב לנבראיו, שזה נקרא "גילוי אלקותו יתברך 
לנבראיו". וזוהי הסיבה שרוצה לקבל את הטוב והעונג.
%break
ובהאמור יוצא, שאין בכוונת התחתון, שיקבל שכר תמורת עבודתו. 
אלא כל מה שהוא רוצה ומבקש מה', שיעזור לו, הוא רק שיוכל 
לעשות נחת רוח להבורא. 
%break
כלומר, היות שכל הגוף מתנגד לדעה זו, היינו שלא יעשה שום דבר 
לתועלת עצמו, אלא רק מה שיצא מזה נחת רוח להבורא. ועל זה הוא 
עומד ומבקש מה', שיעזור לו, שיוכל לנצח את גופו, ויהיה לו כח 
התגברות על אהבה עצמית.
%break
%page 548
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, 
שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". ושאלנו, שמכאן משמע, שאנחנו 
מסתכלים על השכר, כי אמרו, שאין אתה יודע מתן שכרן, משום זה 
יש להיזהר במצוה קלה כבחמורה. 
%break
הלא הם אמרו, "הוי כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל 
פרס". אם כן מהו הפירוש, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.
%break
יש לפרש, היות שהמטרה של הנבראים היא להגיע לידי דביקות ה', 
היינו לעשות הכל בעמ"נ שתהיה נחת רוח להבורא, לכן אמרו, שאין 
אתה יודע, כלומר, שאין אתה רוצה לדעת מתן שכרן של מצות, כי 
אתה עובד בלי שכר. 
%break
אם כן מהו הבדל בין מצוה קלה לחמורה, כי בין כך ובין כך אין אתה 
רוצה לעבוד בשכר אלא בחינם.
%break
אולם איך האדם יכול לדעת, אם באמת הוא עובד בעמ"נ להשפיע. 
לזה נתנו לנו חז"ל מקום הבחנה, שאם הוא יכול להיות זהיר במצוה 
קלה כבחמורה, 
%break
ואומר לעצמו, הלא אני לא עובד בשכר, אלא כל מעשי הם להשפיע 
להבורא, אם כן אפילו דבר קל אני נזהר, כאילו היה זה דבר גדול.
%break
נגיד דרך משל, האדם יודע בעצמו מאה אחוז, כשהוא מדבר בבית 
הכנסת אין זו עבירה. כי בטח על עבירה לא היה עובר ברבים, שכולם 
יראו, שהוא עובר כל כך הרבה עבירות בשעה אחת. 
%break
אבל באמת, לדבר בבית הכנסת בשעת תפלה כן נקרא עבירה. אבל 
האדם לא מחשיב אותה לעבירה, שזה נקרא, ש"אדם דש בעקביו", 
מטעם אי הרגשה שזוהי עבירה כל כך גדולה, שיהיה כדאי כל כך 
להיות נזהר עליה.
%break
אולם אם האדם עושה חשבון לעצמו, ואומר, מה חשוב לי אם היא 
עבירה גדולה או קטנה. זאת אומרת, אם אני הייתי עובד בשכר, אז 
יש לי להבחין בין מצוה קלה לחמורה. 
%break
אבל אני עובד בלי שכר, ואני עובד רק לשמש את המלך, אם כן מה 
חשוב לי מה שאני עושה בין מצוה קלה לחמורה. אלא להיפך, אני 
רוצה להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה, בכדי שאני אדע בעצמי, 
שאני עובד רק לשם שמים. 
%break
ובזה אני יכול לדעת, אם אני מסתכל על השכר או על השימוש למלך. 
ואם אדם יכול לתת אותם כוחות על מצוה קלה כבחמורה, הוא בטוח 
בעצמו, שמעשיו הם בסדר גמור.
%break
ואם הוא רואה, שאינו מסוגל לתת אותם כוחות, שנותן על מצות 
חמורות, גם על מצות קלות, זהו סימן, שכל כוונתו היא רק על השכר, 
ולא על המעשים שרוצה להנות להבורא. אלא הכל לתועלת עצמו.
%break
ומה שנתתי משל, ממי שמדבר בשעת התפלה בבית הכנסת, איננו 
אומר שזוהי מצוה קלה או חמורה, רק לקחתי לדוגמא, מטעם שנהוג 
לזלזל בענין זה. 
%break
אבל מה זה מצוה קלה או חמורה, זהו ענין פרטי, שכל אחד ואחד 
באופן פרטי קובע לעצמו, שזהו ענין חמור וזהו ענין קל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, שמשמע שאין הקב"ה יכול לתת את מה 
שהבטיח להאבות, כמו שכתוב "ושמר לך הברית, אשר נשבע 
לאבותיך, ואהבך וברכך, כי לא יקיימו את המצות קלות, שאדם דש 
בעקביו".
%break
התשובה היא, היות בכדי שנוכל לקבל את הטוב והעונג, שהבטיח 
להאבות, מוכרחים להיות להאור הזה כלים המתאימים לזה, היינו 
כלים דהשפעה. אי לזאת, אם יהיו לנו הכלים דהשפעה, הוא יכול 
לתת לנו את הטוב והעונג. 
%break
מה שאין כן אם יש להנבראים רק כלים דקבלה לתועלת עצמם, אין 
מקום שהאור ה' יוכל לשרות שם, מטעם שינוי צורה, כידוע.
%break
וזה שכתוב "והיה עקב תשמעון". כלומר, שמצות קלות, שאדם דש 
בעקביו, תשמעון, כאילו זה היה חמור שבחמורות. וזה יכול להיות רק 
בזמן, שאין האדם מסתכל על השכר. 
%break
לכן לא חשוב לו אם זו מצוה קלה או חמורה, היות שהוא משמש את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, אלא כולו להשפיע. אם כן מה חשוב לו 
מה שהוא עושה להמלך, בעיקר שהוא עושה נחת רוח להמלך. נמצא, 
שדוקא במצות קלות, שם ניכר שהאדם עושה לשם שמים.
%break
%page 549
ובהאמור יהיה הפירוש, שהתנאי שבעקב אין הפירוש, שדוקא אם 
תשמעון את המצות שאדם דש בעקביו, אז הוא יתן את הטוב והעונג. 
אלא הפירוש יהיה, שהקב"ה נתן לנו סימן בענין קיום תו"מ, 
%break
שאמרנו, שהוא כידוע, שבסגולת תו"מ נוכל להשיג את הכלים 
דהשפעה, שעמהם נוכל לקבל את השפע, בא הכתוב ללמדנו, אם 
אנחנו נשמור את המצות הקלות, שאדם דש בעקביו, זהו סימן, שאנו 
הולכים על הקו לזכות לכלים דהשפעה.
%break
מה שאין כן מי שבוחר בין מצוה למצוה, אומרים, במה הוא בוחר, 
במה שהוא יכול להרויח יותר, בזה הוא בוחר. 
%break
וזה מראה, שאין כוונתו עם קיום תו"מ לזכות לכלים דהשפעה, אלא 
הוא עוסק בתו"מ שלא לשמה, אלא לשם לקבל שכר. לכן הוא מסתכל 
על כל מצוה ומצוה, שיש שמה יותר שכר.
%break
לדוגמא, אנו רואים שחז"ל אמרו "גדולה מילה, שהיא שקולה כנגד כל 
המצות שבתורה" (נדרים ל"ב), "גדולה גמילות חסדים יותר מן 
הצדקה" (סוכה מ"ט). ויש עוד הרבה דוגמאות בחז"ל.
%break
נמצא, כשאדם אומר, אני רוצה לעשות דבר זה בכדי להשפיע להבורא 
נחת רוח, ואין לו שום חשבון עם השכר, כאן יש מקום, שהקב"ה יכול 
לתת את כל הברכות, 
%break
היות שיש כאן מקום, הנקרא "כלים דהשפעה". וזה נקרא מה שכתוב 
"כל מקום, את אשר אני אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך".
%break
והקושיא, "את אשר תזכיר" היה צריך לומר. אלא הפירוש יהיה כנ"ל, 
היינו אם הקב"ה יכול לומר, המקום הזה הוא שלו, מטעם שהאדם נתן 
את המקום הזה להקב"ה, ואת רשותו עצמו ביטל, לכן הקב"ה יכול 
אזכיר, היינו שיכול לומר, שהאדם אומר, שזה מקום של הקב"ה.
%break
%page 550
%H מהו קללה וברכה בעבודה
%break
כתוב "ראה, אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה. את הברכה, אשר 
תשמעו אל מצות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, 
אם לא תשמעו אל מצות".
%break
ויש כאן להבין:
%break
א. למה מתחיל בלשון יחיד "ראה", ואח"כ אומר לשון רבים "לפניכם".
ב. מה שכתוב "היום".
ג. ברכה וקללה. הלא כתוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה 
ג'). אם כן איך כתוב "אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
%break
ד. אנו רואים בעולם הגשמי, שיש מקום ששם שורה הברכה. ויש 
מקום, שאין שורה שם ברכה, אבל גם קללה אינו שם, ויש מקום 
ששורה שם קללה. 
%break
אם כן יש אמצע בין ברכה לקללה. וכאן כתוב "אני נותן לפניכם היום 
ברכה וקללה". משמע, שאין ביניהם שום דבר, אלא או ברכה או 
קללה.
%break
מפורשי התורה שואלים אלו שאלות. ולהבין את כל הנ"ל, צריכים 
לחזור על מה שדברנו עד כה. שיש לנו להסתכל, מהו כל הענין שיש 
לנו לדעת, בכדי שנדע, מה מוטל עלינו לעשות, כל זמן שאנו נמצאים 
בעולם הזה. הנה ידוע, שיש לנו לדעת ב' מטרות:
%break
א. מטרת הבורא, שאנו לומדים, שהוא להטיב לנבראיו.
ב. מטרת הנבראים, שהיא להטיב להבורא.
%break
ועלינו לדעת שמטרת הבורא הוא בסדר גמור, שאנו צריכים להאמין, 
שהוא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אולם המטרה שלנו, שאנו 
צריכים להטיב להבורא, זהו ממנו והלאה. 
%break
היות שהמטרה שלנו היא ממש להיפך ממטרת הבורא. והיות שמטרת 
הבורא היא מוכרחה להתקיים, כלומר שבטח הנבראים יקבלו טוב 
ועונג, כמו שהבורא רוצה.
%break
אי לזאת, זה שהטביע בנו רצון וחשק להשתוקק אחרי קבלת תענוגים, 
זהו קבוע וקיים בנו, ואי אפשר לבטלו. זאת אומרת, אין זכות קיום 
לאדם בעולם, אם הוא לא יכול להנות בעולם, ולא חשוב ממה הוא 
נהנה, אבל בלי הנאה לא יכולים לחיות.
%break
אי לזאת, בזמן שאנו מתחילים לעבוד על המטרה שלנו, שהיא להטיב 
להבורא, ולא להשתמש עם הרצון לקבל שלנו, שהוא מצד הטבע 
שהבורא נתן לנו, אין לנו כח ללכת נגד הטבע. 
%break
ולכן כשמתחילים לעבוד עבודה דלהשפיע, שהאדם חושב, שזהו בידו 
לבטל את הטבע, אבל סוף כל סוף הוא בא לידי הכרה, שאין זה בידו.
%break
ואין לו עצה אחרת אלא תפלה. כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין 
אותו". ורק ע"י סיוע מלמעלה הוא יכול להגיע להמטרה של הנבראים, 
שהם צריכים להיות בהשתוות הצורה עם הבורא. 
%break
כלומר, כמו שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים 
להיות ברצון להשפיע להבורא, שזהו נקרא "להטיב להבורא".
%break
וסדר העבודה צריך להיות, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת את 
חשיבות וגדלות הבורא. כי בזמן שמרגישים את גדלות המלך, אז מצד 
הטבע האדם מתבטל להמלך. ועל זה הוא לא צריך להתאמץ. כי 
בהטבע אנו רואים, שנתן הבורא כח לקטן להתבטל להגדול. 
%break
וזהו מטעם שהקטן, בזמן שהוא משמש את הגדול, הוא מרגיש בזה 
תענוג. נמצא, שהתענוג שהוא מרגיש בעת השימוש להגדול, אינו 
סותר את הטבע של הנברא, הנקרא "רצון לקבל הנאה", הלא הוא 
מקבל הנאה בעת שהוא עובד בשביל הגדול.
%break
כידוע מהמשל, שבא איזה אדמו"ר מפורסם. ויש בשדה התעופה 
הרבה אנשים שבאו לקבל פניו. והוא נותן למישהו את התיק שלו, 
שיקח להמונית. ובודאי אם הרבי נותן את התיק לאיזה סבל, שאינו 
מכיר בגדלות הרב, בטח שהרב צריך לשלם להסבל. 
%break
%page 551
וגם יש פעמים, שהסבל עומד על המקח, שהוא רוצה יותר כסף מכפי 
שהרב נותן לו. אבל אם הרב נתן את התיק שלו לאיזה חסיד מחסידיו, 
והרב רוצה לשלם לו, בטח שהחסיד לא יקבל. מטעם שיש כלל, שאין 
אדם יכול לעשות שום פעולה, אם אינו מרגיש בה הנאה. 
%break
והעבודה שאין בה הנאה בשעת עבודה, זה נקרא "יגיעה". כלומר 
שהאדם לא היה עושה את המעשה הזו, אם לא היה יודע שיקבל שכר 
עבור היגיעה.
%break
נמצא, אם הוא משמש את הגדול, ויש בטבע הנאה, בזמן שנותנים 
איזה שרות להגדול, נמצא, שהוא אינו זקוק לשכר, כי זה שכרו. היינו 
שהוא מקבל שכר, הנקרא "הנאה", בזמן השרות. 
%break
ובהאמור יוצא, מה חסר לנו שנוכל לעבוד בעמ"נ להשפיע. רק שנכיר 
בגדלותו יתברך, ואז הגוף ממילא מתבטל אליו יתברך, כנ"ל.
%break
אולם היות שהיה הסתר והעלם על אורו יתברך, מטעם תיקון, שהרצון 
לקבל יהיה בעמ"נ להשפיע, ומשום זה ניתן להאדם עבודת האמונה, 
להאמין בגדלות ה', 
%break
ולצייר לעצמו כל פעם את גדלותו יתברך, בכדי שתהיה לו היכולת 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לקבל שום תמורה חזרה.
%break
נמצא, שהאדם מבקש מה', שיסלק ממנו את ההעלם והסתר. אם כן 
נשאלת השאלה, איך האדם מתפלל לה', שיסלק ממנו את ההסתר, 
הלא ההסתר ניתן לטובת האדם. זאת אומרת, בכדי שיתוקן את ענין 
הבושה, ואיך הוא מתפלל, שיקח ממנו ההסתרה.
%break
והתשובה היא, כי ההסתר שנעשה הוא מסיבת, היות שהאדם נולד 
עם רצון לקבל לתועלת עצמו, ואין תענוג גדול יותר מלהיות בהיכל 
המלך, וכשיקבל הנאה זה יהיה לתועלת עצמו, שזה נקרא "שינוי 
צורה".
%break
ומשום זה נעשה הסתרה. כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לכלים 
דהשפעה, שיוכל לקבל בעמ"נ להשפיע, האדם מרגיש רק צמצום 
והסתרת פנים. 
%break
לכן עתה, הגם שהאדם עוד לא זכה לכלים דהשפעה, אלא כל עבודתו 
עכשיו הוא בכדי שיוכל להיות משפיע בעמ"נ להשפיע, ולא רוצה לקבל 
בשביל תועלת עצמו כלום, אבל הוא לא יכול, מסיבת שהגוף משועבד 
לאהבה עצמית.
%break
לכן הוא מבקש מה', שיסלק ממנו את ההסתר, לא מטעם שיהיה לו 
עכשיו היכולת להנות מאורו יתברך, אלא להיפך, הוא רוצה שה' יסיר 
ממנו את ההסתרת פנים, בכדי שיהיה בידו היכולת להשפיע להבורא. 
נמצא, מהי הכוונה שהוא רוצה, שה' יתן לו, היכולת אך להשפיע.
%break
ואין כוונתו, שה' יאיר עיניו ויתן לו גילוי פנים בעמ"נ לקבל הנאה 
לתועלת עצמו. שרק זה נקרא "שינוי צורה". מה שאין כן שהוא רוצה 
מה' להיפך, שיהיה לו השתוות הצורה. כלומר, שיהיה בידו כח 
להשפיע להבורא, הנקרא "השתוות הצורה".
%break
ואחר שהאדם כבר זכה לקבל כלים דהשפעה, היינו שיכול לעשות 
מעשים, בכדי להשפיע להבורא, באה עכשיו העבודה בבחינת כלים 
דקבלה. כלומר, שהוא אומר להבורא 
%break
"אני רוצה לקבל עכשיו הנאה, מסיבת, היות שהרצון שלך הוא להטיב 
לנבראיו. לכן אני רוצה לקיים את רצונך, מה שאתה רוצה לתת לנו.
%break
והוא על דרך שפירשנו את המדרש רבה בראשית, במה שהקב"ה 
השיב למלאכים, שקטרגו על בריאת אדם. ואמר, למה הדבר דומה. 
למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים. 
%break
ומסיבה זו האדם רוצה לקבל את הטוב והעונג מה', בכדי שיהיה 
הנאה להמלך, כנ"ל (במאמר כ"ו, תשמ"ז).
%break
ובזה נוכל לבאר את השאלה הג', מה שכתוב "אני נותן לפניכם היום 
ברכה וקללה". הלא כתוב "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". 
%break
ולפי שלמדנו, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אם כן אין שם 
במטרה זו, שום טוב ורע, אלא כולו טוב. ומאין נמשכות אלו שתי 
בחינות, טוב ורע.
%break
%page 552
זה נמשך מנקודת הצמצום, שהוא שורש הדין. כי מלכות דאין סוף, 
שקבלה את האור בכלי דקבלה, חשקה להשוואת הצורה, כמו שיש 
בהאור. לכן עשתה צמצום, שלא רצתה לקבל יותר על כלי זו. 
%break
נמצא, שכל הגבלה בין אור וחושך עשתה המלכות, ולכן מייחסים 
הצמצום להתחתון.
%break
כמו שכתוב (בפירוש "פנים מסבירות", דף כ"ט) וזה לשונו "כי אין שום 
כח נגלה מצד המאציל לבחינת גבול. ואור זה, המגיע להם, הוא נקרא 
"אור פנימי". אלא שהיא הארה מצומצמת, לסיבת הנקודה עצמו".
%break
פירוש, שהגבול, שלא לקבל אלא בעמ"נ להשפיע, זה הנקודה 
עצמה, שהיא בחינת מלכות, הנקראת "כלי לקבל לעצמה", היא 
עשתה את הטוב, היינו לקבל בעמ"נ להשפיע, ואת הרע, שלא 
לקבל בעמ"נ לקבל. 
%break
ומכח מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון, לכן כבר מורגש 
בחינת רע והפרדה מחיי החיים, מי שרוצה לקבל בעמ"נ לקבל.
%break
נמצא, הסיבה לטוב ורע נעשה מצד התחתון. כלומר, שהתחתון עשה, 
שתהיה מציאות טוב ורע, כנ"ל, שע"י זה שמלכות רצתה בהשתוות 
הצורה, מכאן נמשך בעולם טוב ורע. 
%break
זאת אומרת, אם התחתונים ילכו לפי דרך הצמצום, שהוא שירצו 
לעסוק רק בעל מנת להשפיע, אז יהיה להם טוב ועונג, ואם חס ושלום 
לא ילכו לפי הקו הזה, היינו למדוד כל דבר, שיהיה בדיוק רק בעמ"נ 
להשפיע, יהיה להם חושך ולא אור.
%break
נמצא, מפי עליון, היינו השפע, שיצא מהעליון, היה כולו טוב. ולא היה 
אז שום מקום לרע, כמו שכתוב (בתחילת ספר "עץ חיים") "לפני 
הצמצום היה הוא ושמו אחד". 
%break
היינו, שעוד לא היה ענין המרחק בין אור, הנקרא, הוא, לבין הכלי, 
הנקרא שמו. אלא אחר הצמצום נעשה הרצון לקבל לשינוי צורה.
%break
ובזה נבין גם שאלה הד', מה שכתוב "ברכה וקללה". משמע, שאין 
בחינת אמצע ביניהם. ובגשמיות אנו כן רואים, שיש מקום ששם ישנו 
ברכה, או מקום, ששם ישנו קללה. ויש מקום, שאין שם לא ברכה, 
אבל גם קללה אין שם.
%break
ועל פי רוב, בן אדם שעושה איזה מסחר או הולך לגור באיזה עיר, 
אינו מדייק דוקא, שיהיה מקום ברכה. 
%break
כי מדרך עולם הוא, אם אין שם מקום קללה, המקום הזה נקרא, 
שהוא מקום שאפשר להשתמש שם. וכאן משמע, מה שכתוב "אני 
נותן לפניכם ברכה וקללה", אין שום דבר ביניים.
%break
והתשובה היא, כי הטוב ומטיב, הנקרא "חיים", אם נותנים הכלים 
דהשפעה, אז אפשר להיות דבוק ב"חיי החיים". נמצא, רק באופן כזה 
האדם יכול לזכות לטוב ועונג, שזה נקרא "ברכה".
%break
מה שאין כן אם אין להאדם רק כלים דקבלה, הוא מוכרח להיות נפרד 
מ"חיי החיים", ואין לו כלים לקבל את הטוב ועונג. נמצא, שהוא נמצא 
בחושך, ואין לו אור, ואין לו חיים רוחניים. ואין לך קללה יותר מזו.
%break
מה שאין כן בעולם הגשמי, אנו כן רואים בחינת אמצע בין ברכה 
לקללה. והסיבה, היות שסדר העבודה, שהאדם רוצה להכנס בעבודת 
ה', לעבוד לשם שמים, הוא מוכרח להתחיל בבחינה ממוצעת, היינו 
שהוא רוצה לצאת מבחינת קללה, ולהכנס לתוך בחינת ברכה.
%break
והיות מצד הטבע הוא נמצא בבחינת קללה, כלומר על הרצון לקבל 
שהאדם נולד, היה עליו צמצום והסתר, שאור החיים לא יבוא לשם 
להאיר, והוא רוצה לצאת משם, 
%break
לכן מוכרחת להיות בחינה אמצעית, הנקראת בשם "שלא לשמה". 
שפירושו, מעשים שהוא עושה, מעשים שהם להשפיע. הן בין אדם 
למקום, והן בין אדם לחבירו. אבל הכוונה דלהשפיע אין לו עדיין.
%break
והיות מתוך שלא לשמה באים לשמה, לכן נקרא זה "אמצע", הנמצא 
בין קללה לברכה. היות שלא חסר כאן לזכות לברכה רק הכוונה 
דלהשפיע. והיות עולם הזה נקרא "עולם המעשה", כלומר מקום 
עבודה, לכן לפי סדר עבודה, יש בחינת אמצע.
%break
אבל לגבי המטרה אין שני דברים, אלא דבר אחד. זאת אומרת, או 
שזכה להמטרה, שנקראת "ברכה", או חס ושלום שלא זכה להמטרה. 
%break
נמצא, שהוא נשאר בתוך הקללה, שהיא בחינת מוות, כמו שכתוב 
"רשעים בחייהם נקראים מתים". לכן אין כאן אמצע. אלא, או קללה או 
ברכה, בזה שהוא זוכה לדביקות ה'.
%break
%page 553
ובהאמור נבין את השאלה הא', ששאלנו, מדוע מתחיל בלשון יחיד 
"ראה", ואח"כ אומר "לפניכם", לשון רבים. היות שיש כאן ענין נותן, 
שהוא הבורא, וענין מקבל, שהם עם ישראל. 
%break
וידוע, שלגבי הבורא אין ענין של הבחן מדרגות. כמו שכתוב "אני ה' 
לא שניתי". אלא כל השינויים הוא רק מצד המקבלים.
%break
אי לזאת, כשמדברים מצד הנותן, הוא אומר, אני נותן לפניכם דבר 
אחד. היות מצד הנותן נקרא האור דלהטיב לנבראיו, בשם "אור אחד 
פשוט", לכן הוא מדבר לכל הכלל כולו, ואומר "אשר אני נותן דבר 
אחד לפניכם". 
%break
מה שאין כן כשמדברים מצד המקבל, הלא יש הרבה מדרגות 
במקבלים, כמו שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה, כן 
אין דעתן שווה" (ברכות נ"ח).
%break
לכן כשמדברים להמקבלים, אמר "ראה" בלשון יחיד, מסיבת שכל 
יחיד ויחיד יש לו ראיה מיוחדת. לכן מילת יחיד "ראה", שהוא, שכל 
אחד ואחד יראה בפני עצמו, 
%break
ואין אף אחד לסמוך על ראייתו של חבירו, כמו שכתב האר"י ז"ל, 
שאין אדם יכול לתקן מה שמתקן חבירו, אלא כל אחד יש לו תקון בפני 
עצמו.
%break
לכן מה שכתוב "ראה", הכוונה להמקבלים, שהם מקבלים כל אחד 
ראיה מיוחדת בפני עצמו. וכשמדבר מצד המשפיע, הוא נותן דבר 
אחד לכולם. לכן כתוב "אשר אני נותן לפניכם", הוא מדבר לכל הכלל 
כולו.
%break
ועתה נבין מה ששאלנו, מה מרמז לנו, בזה שאומר "אשר נותן 
לפניכם היום". הכוונה הוא, שענין הזה של ברכה וקללה נוהג בכל יום 
ויום, שכל יום ויום יש תקונים מיוחדים, 
%break
כמו שאומר האר"י ז"ל (בכתבי האר"י, ספר "שער הכוונות" בתחילת 
כוונות דשבת) וזה לשונו "ולא עוד אלא שבימי חול עצמם יש שינוי 
גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום של אחריו. 
%break
ואין לך שום תפלה, מיום שנברא העולם עד סוף העולם, שתדמה 
לחברתה כלל". לכן אומר לשון "היום", שזה נוהג בכל יום ויום.
%break
%page 554
%H מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה
%break
הנה הכתוב אומר (ואתחנן, פרשה ראשונה) "לא תוסיפו על הדבר 
אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצות ה' 
אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם".
%break
המפורשים שואלים, בשלמא "לא תוסיפו" התורה צריכה לומר, שאל 
יעלה בדעתך להוסיף, היות שיש לומר, שכדאי להוסיף, שע"י זה 
יתרבה כבוד שמים. 
%break
אבל "ולא תגרעו ממנו" לאיזה צורך בא הכתוב לומר שלא לגרוע. זה 
דבר פשוט, אם ה' נתן לנו תורה ומצות, בטח צריכים לשמור אותם 
ולא לעבור על מצות ה'. ועל דרך הפשט יש הרבה תירוצים.
%break
אולם על דרך העבודה מה בא זה ללמדנו. וגם יש להבין, באמת מדוע 
אסור להוסיף. והשכל מחייב, אדרבה שכדאי להוסיף על המצות, 
ובפרט בדרך העבודה הסדר הוא, שכל פעם האדם מוסיף והולך.
%break
ידוע, שיש בסדר העבודה ענין של קו אחד, ויש ב' קוים, המכונים ימין 
ושמאל, ויש קו אמצעי, כמו שמובא במאמרים הקודמים. ונחזור כאן 
לפי הענין. וגם יש לדעת, שיש ענין כלל, כלומר כלל אחד, שענין זה 
נוהג בין כולם, זאת אומרת, הכלל ישראל, וכמו כן יש פרטים בישראל. 
%break
דהיינו שיש אנשים שאינם יכולים להתדמות להכלל, כלומר, שיתנהגו 
בענין תו"מ כמו הכלל, אלא הם מבינים ומרגישים, שהעבודת הכלל 
ושאיפתם, זאת אומרת, למה שהכלל שואף להשיג ע"י עבודתם 
בתורה ומצות, אינו מספקות להם. 
%break
אלא מחפשים שאיפות ומטרות אחרות מהכלל. מכל מקום, בענין קיום 
התורה ומצות, אומרים "תורה אחת יהיה לכם" (בשלח שביעי), אין 
הבדל בין צדיק גמור לאיש פשוט. 
%break
אולם זהו מבחינת המעשה, היינו שצריכים לכוון, שעושים מצות ה' 
כמו שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וזה נקרא "כוונת מעשי 
המצות", ובזה כולם שווים.
%break
מה שאין כן מבחינת הכוונה, כלומר מהי כוונתו בזה שמקיים את 
התו"מ, היינו מה הוא רוצה תמורת עבודתו, בזה שמוותר על שאר 
דברים, ונותן את זמנו וכל מרצו בכדי לקיים תו"מ, 
%break
בזה יש כבר הבחנות, שבאופן כללי הם נקראים "שלא לשמה" או 
כוונתו היא "לשמה". ובאופן פרטי יש הרבה בחינות בשלא לשמה, ויש 
הרבה בחינות בלשמה.
%break
ובענין שלא לשמה, זה שהכלל כולו מתחילים כולם בשלא לשמה. 
ואח"כ יש יחידים, שיוצאים מבחינת שלא לשמה ונכנסים לתוך דרגת 
לשמה. ואז יש להבחין ביניהם על דרך קוים. 
%break
כלומר, כל אלה שכל זמן שהם מסכימים עם בחינת שלא לשמה, יש 
בהם ענין תיקון, שזה נקרא, שלא יכולים לראות את דרך האמת של 
עבודה, אלא שהם צריכים להרגיש, שהם הולכים בדרך האמת. 
%break
אחרת אי אפשר להם להמשיך בתו"מ. כי מדרך העולם הוא, שהאדם 
צריך להרויח מעבודתו. ואם שלא לשמה אינו אמת, ומהו האמת, שלא 
לשמה הוא דבר חשוב מאוד. 
%break
והיות ששלא לשמה לא יחשבו, לכן יש תיקון, שיחשבו שהם עושים 
לשמה, בכדי שיחשבו את מעשיהם. איך אפשר להרויח משקר.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שצריך להאמין, שבשיעור שהאדם מצייר לעצמו, 
שענין לשמה הוא חשוב מאוד, אז עליו להאמין, שאפילו השלא לשמה 
הוא יותר חשוב מכפי שהוא מעריך את הלשמה. וחשיבות של לשמה, 
אין בכח האדם להעריך את גודל וחשיבות שיש בה.
%break
ובעבודת הכלל יש רק קו אחד, היינו בחינת המעשה כנ"ל. שזה הוא 
דרך אחד. כלומר, שהוא צריך לדעת, שכל מעשה ומעשה שהוא 
עושה, הוא הולך ומתקדם, ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. 
%break
%page 555
על דרך שאמרנו על זה משל, מהאדם שהוא מקבל שכירות מאיזה 
בית חרושת, שהשכיר למי שהוא, וכל שנה ושנה הוא מקבל סכום 
מסויים. אז הוא בטוח, שכל שנה ושנה שעוברת, ההון שלו מתגדל.
%break
וכמו כן בעבודת הכלל. כדוגמא, אם האדם הגיע לגיל עשרים שנה, יש 
לו הון של תו"מ של שבע שנים. 
%break
ואם הגיע לגיל ארבעים, הוא יודע שיש לו הון של עשרים ושבע שנים, 
וכן הלאה. נמצא, שאין לו על מה לדאוג, היות ששכרו בטוח. 
%break
ובאמת הוא כך, שגם עבור שלא לשמה מקבלים שכר, כנ"ל. וזה נקרא 
"קו אחד" או "דרך אחד", שאין כאן שום סתירות בדרך העבודה שהוא 
הולך.
%break
אולם בזמן שהאדם רוצה לצאת מדרך הכלל, והוא רוצה להכנס 
בעבודה דלשמה, אז יש להבחין ב' קוים:
%break
א. ימין. שימין נקרא שלימות, שאין לו שום חסרון. וזה יכול להיות בב' 
אופנים:
אופן הא' יש בימין - שהוא עושה חשבון לעצמו, ואומר, הכל הוא 
בהשגחה פרטית, ואין לאדם שום בחירה לעצמו. 
%break
אם כן מה שעושה חשבון לעצמו, ורואה כמה אנשים ישנם בעולם, 
שאין הקב"ה נתן להם מחשבה ורצון לקיים מצות ה', והוא כן קבל מה' 
מחשבה ורצון, שתהיה לו קצת אחיזה בתורה ומצות. 
%break
והגם שהוא רואה, שיש אנשים, שזכו לדרגות יותר גבוהות, הן בכמות 
והן באיכות, מכל מקום כשהוא מסתכל אחורה, הוא רואה, שיש 
אנשים שאין להם כלום אחיזה ברוחניות. 
%break
אלא כל החיים שלהם הוא רק מה שהם יכולים למצוא בתאוות 
גשמיות, ואין להם שום הרגשה יותר מכל בעלי חי. 
%break
ולא חושבים על שום תכלית, שהעולם נברא לשם איזו מטרה. אלא 
שמסתפקים בזה אם הם יכולים למלאות את חסרונם כשהיו ילדים, 
אותם השאיפות אם הם יכולים למלאותם, כבר הם חושבים שהם 
מאושרים בחייהם.
%break
והוא רואה, שה' נתן לו שכל ודעת לא לחיות כסתם בעלי חי. אלא 
שהוא יודע שהוא אדם, שבחינת אדם מתבטאת שהוא מדרגה יותר 
גבוהה מבעלי חי. 
%break
היינו שיש לו מגע עם הבורא, שהוא יכול לקיים מצות ה'. והוא מאמין, 
שהוא מדבר לה', הן בברכת תפלה והן בברכת הנהנין, ומתפלל אליו 
על קצת אחיזה זו שיש לו ברוחניות, הוא הולך בשמחה ומרגיש אושר 
בחיים. 
%break
כי יש לו הרגשה שאינו דומה לשאר אנשים, שכל מגמת חייהם היא 
רק כמו ילדים קטנים, שאין להם מושג רוחני. זה נקרא ימין, כי מרגיש 
עצמו לאיש שלם, שאינו חסר לו כלום.
%break
אופן הב' יש בימין - כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין 
למעלה מהדעת, כאילו הוא כבר זכה לאמונה שלימה, שכך הוא צריך 
לצייר לעצמו, כאילו כבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל 
העולם בבחינת טוב ומטיב, 
%break
היינו שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. והוא אחד מהם. 
ואיזה מצב רוח הוא צריך להרגיש בעת ההוא שהולך למעלה מהדעת, 
וכאילו יש לו עולם מלא כל טוב, 
%break
ואין לו אלא רק להודות ולהלל לה', בזה שזיכה אותו להשיג את הטוב 
והעונג. וזה נקרא שלימות גם כן מבחינת ימין.
%break
והקו ימין הזה נותן לאדם, שרק כאן יש לו מקום שיכול לתת תודה 
לה', בזה שנתן לו טובות. ורק באופן כזה הוא נקרא "שלם" ו"ברוך", 
היות שלא חסר לו שום דבר. 
%break
ואז הזמן שיכול להיות דבוק בה', היות ש"ברוך מתדבק בברוך". ומזה 
האדם יכול לקבל חיים, כי אין האדם יכול לחיות משלילה. נמצא, שע"י 
קו ימין הוא מקבל חיות בעבודת ה', מטעם שרק משלימות האדם יכול 
לקבל שמחה, וחיים בלי שמחה אינה נקראת חיים.
%break
ועוד מעלה יש בקו ימין. כי ע"י זה שהאדם נותן תודה לה', בזה 
שקירב אותו אליו, אף על פי שאין לו רק אחיזה קטנה ברוחניות, ואם 
הוא נותן תודה על דבר קטן, זה גורם לו שהמטרה של עבודת ה' 
מקבלת אצלו כל פעם יותר חשובות. 
%break
והיות ששכינתא בגלותא, או כמו שכתוב שכינתא בעפרא, היינו שאין 
לעבודה הרוחנית בחינת חשיבות, ורק דברים גשמיים, שהכלל 
מחשיב אותם.
%break
%page 556
והאדם מושפע מהכלל. לכן גם אצלו הגשמיות יותר חשובה מרוחניות. 
וע"י זה שהוא הולך בקו ימין, כלומר בזה שהוא נותן תודה לה' על כל 
דבר ודבר שיש לו אחיזה ברוחניות, בזה מתגדלת חשיבות הרוחניות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, בזה שרואים למעלה, איך שהאדם מחשיב כל 
דבר רוחני, וראיה לזה, כיון שנותן תודה על כל דבר, זה גורם שיתנו 
לו מלמעלה קצת הארה, כיון שרואים שהוא ידע לשמור אותה, וזה 
כמו שאמרו חז"ל "איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו". 
%break
וזה כלל, כל דבר שאינו כל כך חשוב לא שומרים שלא ילך לאיבוד, לכן 
לא נותנים מלמעלה איזה הארה אם האדם לא יודע לשמור אותה, 
וכיון שרואים שהאדם הזה מחשיב כל דבר קטן של קדושה, אז בודאי 
ישמור מה שיתנו לו, 
%break
נמצא לפי זה, מה שהאדם משתדל לתת שבח והודאה להבורא, במה 
שנתן לו שכל ודעת להתקרב קצת לקדושה, זה הוא הגורם שיתנו לו 
מלמעלה איזה הארה.
%break
אבל יש ללכת בקו שמאל גם כן, שענין ימין ושמאל הם בבחינת "שני 
כתובים המכחישים זה את זה", כי שמאל נקרא "דבר הצריך תיקון". 
%break
והיות שענין קו שמאל הוא ענין של בקורת, שהאדם צריך לראות 
באמת מה מצבו ברוחניות, אם הוא באמת הולך על דרך של רצון 
להשפיע, או הוא מרמה עצמו, או בכלל לא שם לב.
%break
ידוע שעיקר הוא, להגיע לידי דביקות ה', שהוא לחשוב רק בדברים 
המביאים לידי השתוות הצורה, ולא להיפך, כלומר שהוא עושה 
בקורת על סדר עבודתו, אם הוא כבר התקדם בעבודתו בכדי להגיע 
להמטרה. 
%break
או להיפך, היינו שהוא הולך אחורה, ולחשוב מה עליו לעשות, בכדי 
שכן יהיו מעשיו בשלימות. כלומר שהוא צריך לראות את כוחותיו 
בעבודה, אם יש לו כח דהתגברות. ואם אין לו, מה עליו לעשות.
%break
ואז הוא רואה, שרק הקב"ה יכול להציל מצבו. זאת אומרת, שתהיה 
לו היכולת לצאת מאהבה עצמית ולעבוד רק לתועלת הבורא. 
%break
זאת אומרת, שרואה, שרק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור לו, כמו 
שכתוב "אנכי ה' אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". 
%break
שפירושו הוא, שעם ישראל היו משועבדים לבחינת מצרים, שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, ושהיו עבדים למצרים, ולא היו להם שום רכוש 
בקדושה, כי הכל לקחו המצרים, היינו אהבה עצמית.
%break
וזה נקרא "רשעים בחייהם נקראים מתים", כי "עני חשוב כמת", כי 
הס"א לקח כל רכושם. ולא נכנס לרשות דקדושה שום דבר, עד 
שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם. 
%break
וענין זה נוהג תמיד. כלומר, שתמיד מתי האדם נמצא בגלות, 
ומתפלל לה', שיוציא אותו מהגלות, אז הקב"ה מוציא אותו.
%break
וזה ענין "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל האדם בלבדו אינו מסוגל 
לצאת מהגלות ומהשעבוד של אהבה עצמית. נמצא, שבקו שמאל הוא 
מקום שיש לו להתפלל לה', שיוציאו מהגלות. 
%break
אחרת, דהיינו בלי קו שמאל, הוא לא יכול לדעת אף פעם, שהוא נמצא 
באהבה עצמית, כיון שבקו ימין אין לראות שם שום חסרון, וממילא אין 
מה לתקן.
%break
ובהאמור נבין מה שיש לנו בסדר התפלה ענין של זמירות, שירות 
ותשבחות, וענין של תפלה ובקשה. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ב) 
"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה, ואח"כ יתפלל".
%break
והשאלה היא, אם האדם רוצה לבקש משהו מהקב"ה, הוא צריך 
לסדר מקודם שבחו של הקב"ה, לשם מה הוא צריך לעשות זה. 
בשלמא לגבי בשר ודם, שהולכים לבקש ממנו איזו טובה, שייך לומר, 
מקודם הוא צריך להראות לו, שהוא אדם חשוב אצלו. 
%break
וזהו כאילו נותן לו שוחד, שתהיה לו הנאה, ואחר זה הוא מבקש ממנו 
שיעשה לו טובה, כאילו שגם הנותן יעשה טובה עם המקבל, כמו 
המקבל עשה טובה עם הנותן, שהוא השפיע לו ניחא דרוחא בזה 
שהוא משבח אותו. אבל לגבי הקב"ה וכי אפשר לומר דבר כזה.
%break
%page 557
וכפי שהסברנו בענין נחיצות הב' קוים ימין ושמאל, יש להבין, כי 
האדם, כשהוא רוצה להכנס לעבוד עבודת הקודש, הוא צריך מקודם 
לדעת במה המדובר. כלומר את מי הוא רוצה לשמש. 
%break
זאת אומרת, הוא צריך מקודם להעריך את גודל חשיבות המלך, אשר 
הוא רוצה שהמלך יקבל אותו בתור עבד, היינו שיהיה בבחינת 
"עבדים, המשמשים את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס". 
%break
אלא מי הוא הנותן לו רצון לשמש את המלך בלי שום תמורה. רק 
גדלותו וחשיבותו של המלך, זה נותן לו חומרי דלק, שירצה לעבוד בלי 
שום תמורה.
%break
לכן הסדר הוא, שמתחיל ללכת קודם בקו ימין, שאז כל עבודתו היא 
לצייר לעצמו את חשיבותו של המלך, ונותן לו תודה, בזה שנתן לו 
רצון ומחשבה לקחת איזה חלק ברוחניות. 
%break
אפילו שיהיה משהו, גם דבר קטן שניתן לו, שתהיה לו קצת אחיזה 
ברוחניות, לדבר גדול וחשוב הוא אצלו, כנ"ל בביאור קו ימין. וכן 
לפירוש השני של קו ימין, כמו שכתוב בשם אאמו"ר זצ"ל, שענין "ימין" 
פירושו הימן.
%break
כלומר, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר 
זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג 
את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. 
%break
והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא 
צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא 
כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב.
%break
וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה 
מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב 
ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל 
העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", 
%break
מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את 
חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.
%break
ולאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה 
נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך 
לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך 
הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'.
%break
וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, 
שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו 
אלא למעלה מהדעת, 
%break
החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא 
בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, 
על מה שחסר לו.
%break
מה שאין כן אם אין קו הימין, אפילו כשהוא מתפלל להקב"ה שיעזור 
לו, אבל זה הוא דומה שמבקש מהמלך, שיעשה לו טובה, שיציל אותו 
וירחם עליו. היות שהמלך הוא מלך רחמן, לכן הוא מבקש ממנו שיתן 
כסף, שיקנה עבור עצמו ככר לחם. 
%break
בו בזמן שהאדם לא יודע, שהוא נמצא בבית אסורים, בין אלה 
שנשפטו למשפט מות, ויש לו הזדמנות עכשיו לבקש מהמלך, שיציל 
את חייו. היינו שיתן לו חנינה, והמלך ירחם עליו, שתהיה לו הזדמנות 
לחיות חיי אושר. 
%break
והוא מבקש מהמלך שירחם עליו, ושיתן לו ככר לחם, ובזה הוא כבר 
מסתפק. וזהו מטעם שהוא יושב כל כך הרבה זמן בבית האסורים, 
שכבר שכח הכל, שיש עולם שיכולים לחיות חיי אושר.
%break
וזאת התועלת, שהאדם צריך מקודם לסדר שבחו של הקב"ה ואח"כ 
יתפלל. והטעם הוא כנ"ל, כי לאחר שהוא יודע מהי חשיבות של 
רוחניות, שהיא "כי הם חיינו ואורך ימינו", 
%break
לכן כשהוא מתפלל, כבר הוא יודע מה שחסר לו, ועל מה הוא צריך 
לבקש רחמים מהקב"ה שירחם עליו, ושיתן לו חיים. היות שבזמן 
שהיה נמצא בקו ימין, היה מרגיש על חיים הגשמיים, שהם בחינת 
"רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
%page 558
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הענין שצריכים לסדר שבחו של הקב"ה 
ואח"כ יתפלל. הלא זה מתאים לבשר ודם, שצריכים מקודם להעריך 
אותו ולשבחו, שע"י זה נעשה הנותן למשפיע ולרחמן, 
%break
כמו שהמבקש אמר לו, שמידות טובות יש לו להנותן. אבל בשביל מה 
להקב"ה צריכים לסדר שבחו קודם שיתפלל.
%break
ובהאמור זה הוא פשוט, שזהו בכדי שידע מה חסר לו, שאז ידע על 
מה לבקש מהקב"ה שיעזור לו. וזה דומה להמשל שאמרתי פעם: אדם 
שהיה חולה מסוכן, בא אליו חבר רופאים, לעיין מהי מחלתו ובודקו. 
%break
החולה מראה להחבר רופאים, שיש לו פצע קטן על האצבע, שכואב 
לו. והם לא רוצים להסתכל על הפצע הזה. והוא שואל להרופאים, 
מדוע אין אתם מתחשבים עם זה שאני אומר לכם, שאף אחד לא 
רוצה להסתכל על זה. 
%break
והם משיבים לו, הלא אתה עומד בסכנה בין החיים והמוות, ואתה 
מבקש מאתנו שנסתכל על דבר של מה בכך.
%break
כמו כן אצלנו, בשעה שהאדם אין לו שום מושג מה שחסר לו, והוא 
מבקש דבר קטן, כדוגמת הפצע הנ"ל, והאמת היא, שהוא נמצא 
ברשות הטומאה, בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", 
%break
ואיך יכולים להסתכל עליו מלמעלה, בשעה שהוא נמצא ברשות 
המתים, שהוא צריך לבקש שיתנו לו חיים, כמו שכתוב "זכרנו לחיים". 
אבל הגם שאומרים "זכרנו לחיים", אבל לאיזה חיים הוא מצפה. זוהי 
השאלה.
%break
אבל לאחר שהאדם התחיל ללכת בקו ימין כנ"ל, אז הוא מתחיל לדעת 
מה שחסר לו. כלומר אח"כ, כשעובר לקו שמאל, אז יש לו דוגמא 
מימין. 
%break
אבל גם זה לא קונים בפעם אחת, אלא זוהי עבודת תמיד, כמו שכתוב 
בתפלה של כל יום, שצריכים לסדר שבחו של הקב"ה ואח"כ להתפלל.
%break
אולם השני קוים צריכים להיות מאוזנים. כלומר, שלא יהא אחד יותר 
גדול מהשני, אלא תמיד הוא צריך ללכת, כמשל הגשמי, בשתי רגלים, 
הן ברגל ימין והן ברגל שמאל. 
%break
ולא שייך לומר שילך ברגל אחת יותר מהשניה. וברגל אחת ללכת 
בכלל לא בא בחשבון. לכן אלו שרוצים ללכת בדרך האמת ולהגיע 
לדביקות ה', מוכרחים ללכת הן בימין והן בשמאל, אבל כנ"ל, שלא 
ילך עם רגל אחת יותר מהשניה.
%break
ועל זה יש לפרש מה ששאלנו, מה שייך "לא תוסיפו, ולא תגרעו 
ממנו". ושאלנו, איך זה שייך בדרך העבודה, שאסור להוסיף בעבודה. 
ומצד השני קשה: "לא תוסיפו" שייך לומר שבאה התורה לומר לנו "לא 
תוסיפו". 
%break
אבל בשביל מה בא ציווי "לא תגרעו". איזה הוי אמינא יש לחשוב, 
שמותר לגרוע מתרי"ג מצות, אלא שהתורה צריכה לומר לנו שאסור 
לגרוע.
%break
ולפי סדר עבודה יש לפרש זה בענין ב' קוים. כלומר שאסור להוסיף 
על דרך הימין, אלא שהאדם שרוצה ללכת בדרך האמת, עליו להקציב 
זמן מסוים על דרך ימין, ואח"כ הוא צריך ללכת בקו שמאל. 
%break
ועל זה בא הציווי, שאסור להוסיף על איזו דרך יותר מהשניה, ולא 
תגרעו מהקוים. זאת אומרת, שאל יאמר אדם, אני רוצה היום ללכת 
בקו ימין, או להיפך, שאומר, אני רוצה היום ללכת בקו שמאל. 
%break
ועל זה בא הציווי "לא תוסיפו ולא תגרעו". אלא כמו שאמרו חז"ל 
"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל".
%break
דרך ימין נקראת בחינת שלימות, שאז האדם יכול לתת תודה רבה 
להבורא. ואח"כ הוא צריך לעבור לקו שמאל, שבדרך שמאל הוא הזמן 
לראות את מצבו האמיתי, כפי שנראה לו בתוך הדעת. 
%break
ואז יש לו מקום לתפלה, כי תפלה שייכת דוקא למקום חסרון. וכל 
שהחסרון גדול ביותר, אז התפלה יותר מעומק הלב.
%break
וזהו כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'". לכן השני קוים צריכים 
להיות שקולים זה כנגד זה, "עד שבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". 
שאז, אחרי העבודה בב' קוים, אז הוא זוכה לדביקות ה', שזה נקרא 
"הכתוב השלישי". 
%break
כלומר, שב' קוים שייכים לעבודת האדם, מה שאין כן קו האמצעי זה 
שייך להקב"ה. זאת אומרת, ע"י הליכה בב' קוים, מב' אלה נעשה 
מקום, שהקב"ה יתן שם את הברכה שלו. וזה נקרא "עד שיבוא 
הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
%break
%page 559
ובהאמור יש לפרש מה שזה"ק אומר (פנחס דף קי"ח, ובהסולם אות 
שכ"א) וזה לשונו "ועוד רגליהם רגל ישרה. אמרו בעלי המשנה, שמי 
שמתפלל צריך לתקן את רגליו בתפלתו כמלאכי השרת, שרגליו 
תהיינה ישרות".
%break
ויש להבין, אם אין הרגלים ישרות, אין תפלתו יכולה להתקבל. משמע 
שרגליו מרמזות על משהו, שמסיבת זו בעת שמתפלל, שהוא מרגיש 
שחסר לו, ובא להקב"ה, שימלא את חסרונו, צריך שרגליו יהיו ישרות.
%break
ובהנ"ל יובן הענין "רגליו". "רגל ימין" הכוונה קו ימין או דרך ימין, 
שהוא המקום לתת שבח והודיה לה', ו"רגל שמאל" הכוונה על קו 
שמאל ועל דרך שמאל, שאין התפלה מושרת לקבל ממילא, מטרם 
שב' קוים הם ישרים, ולא שזה גדול מזה.
%break
%page 560
%H מהו לפום צערא אגרא
%break
הנה אנו מוצאים בדברי חז"ל (אבות פרק חמישי) וזה לשונם "בן הא 
הא אומר, לפום צערא אגרא". ויש להבין התנאי הזה, מהו זה ניתן 
להבין "לפי העבודה הוא השכר".
%break
כמו שכתוב (בשיר של "כל מקדש") וזה לשונו "שכרו הרבה מאוד על 
פי פעלו". אם כן יש להבין, מהו "לפי הצער כך הוא השכר". אלא היה 
צריך לאמר "לפום עבודתו כך שכרו". אם כן מהו הפירוש "לפום צער 
הוא השכר".
%break
וכעין זה מצאנו בזהר (כי תצא, דף י"ט, ובהסולם אות נ"ד) וזה לשונו 
"וכעין זה יהיה הגאולה. אם זכו, יצאו ברחמים, זה שכתוב, בטרם 
יבוא חבל לה, והמליטה זכר, ויצאו ברחמים. 
%break
ואם לא מקדים רחמים, יצאו בצער. וטוב שיקדים צער ודין, להמשיך 
הרחמים. ומשום זה העמידו חכמים בעלי המשנה, לפום צערא 
אגרא", עד כאן לשונו.
%break
וכמו כן דברי הזה"ק צריכים ביאור:
א. מדוע בכדי להמשיך רחמים, צריכים להקדים צער ודין, כמו שכתוב 
"טוב שיקדים צער ודין, להמשיך הרחמים".
%break
ב. במה שאמרו "לפום צערא אגרא", היינו "לפום הצער כך הוא 
השכר". הלא חז"ל אמרו (אבות, פרק ראשון) וזה לשונם "הוא היה 
אומר, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". 
%break
אם כן, איך מותר לעבוד על השכר. והם אמרו "לפי צערא אגרא". הלא 
אסור לעבוד בשביל שכר.
%break
ולהבין זה, צריכים מקודם לדעת, את מה הם מכנים "צער", "יגיעה", 
"דין". ולאיזה שכר הם אמרו "לפי הצער, כך הוא השכר". ידוע, כי "אין 
אור בלי כלי". 
%break
כלומר, שלא יכולים למלאות את החסרון במקום שאין חסרון. אלא 
במקום שיש חסרון, שם שייך לומר, שצריכים למלאותו. ומשום זה 
ברא הקב"ה חסרון, הנקרא "רצון והשתוקקות לתענוג".
%break
ובחינה זו נקראת "מלכות דאין סוף ב"ה", שזהו המכונה "בריאה". 
כידוע, שזהו הנקרא "ובורא חושך", בכדי לתת לה אור ותענוג. 
%break
ולמדנו, שנקראת בחינה זו "אין סוף", מסיבה, שבחינה זו הנקראת 
"רצון לקבל", בכדי למלאות החסרון שבהשתוקקות לתענוג, לא 
עשתה סוף, כלומר שעוד לא אמרה "אני לא רוצה להשתמש בכלי 
זה", אלא כן קבלה את הטוב והעונג.
%break
ואח"כ הכלי הזה שלקח השפע, אמרה "אני לא רוצה להיות מקבל, 
אלא אני רוצה להיות כדוגמת הבורא, כלומר גם כן להיות משפיע". 
אבל איך זה אפשר. כלומר, אם אנו מדברים ברוחניות, 
%break
שהיא משתוקקת להיות בדביקות הבורא, ואיך היא יכולה לומר "אני 
לא רוצה לקבל". הלא זה נגד כוונת הבורא, היות שרצון הבורא הוא 
להטיב לנבראיו. ואיך המלכות אמרה "אני לא רוצה, שכוונת הבורא 
תצא לפועל". 
%break
כי רצון הבורא לא יכול להתקיים, אלא בזמן שהתחתון מקבל, מה 
שהוא רוצה לתת. ואם אין התחתון מקבל, אף פעם לא תצא כוונת 
הבורא לפועל.
%break
והתשובה היא, שמלכות אמרה "כן אני רוצה לקבל, אני לא רוצה 
ללכת נגד רצון הבורא, שהוא רוצה לתת, כמו שכתוב "רצונו להטיב 
לנבראיו", אלא אני לא רוצה לקבל מטעם להרגיע את ההשתוקקות 
שלי, והגם שאני מרגישה חסרון גדול, 
%break
ואני רוצה למלאות את רצוני עם שפע עליון, מכל מקום מסיבה זו אני 
לא רוצה לקבל. אלא על כוונה זו הוא תקבל, זאת אומרת, בשביל 
הרצון לקבל שיש בי. על זה אני רוצה לוותר, היינו שזה ישאר בחלל 
פנוי בלי שפע. 
%break
%page 561
והיות שהמאציל רוצה, שהתחתון יקבל טוב ועונג, מטעם זה אני כן 
אקבל. כלומר, אני מקבל מטעם שהבורא רוצה לתת. שהנאה שלו 
היא שהוא משפיע. מסיבה זו אני הולך לקבל. 
%break
וזה נקרא "מקבל על הכוונה דלהשפיע", כי בזה אני משפיע להבורא, 
שהרצון שלו הנקרא "רצונו להטיב", יצא לפועלו.
%break
ובלשון הקבלה נקרא זה, שעושה מסך על השפע עליון, ואינה מקבלת 
אותו, עד שעושה חשבון על השפע הזה, כמה אחוזים היא יכולה 
לקבל בעל מנת להשפיע, תקבל. והשאר, אם תקבל, זה יהיה בעמ"נ 
לקבל, זה ישאר פנוי בלי שפע.
%break
ולפי הכלל "מה שרצון בעליון, נעשה חוק מחויב בתחתון", נמצא, זה 
שהמלכות אמרה, "אני לא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל", המכונה 
"צמצום", גרם שממנה ולמטה כבר יש איסור לקבל בעמ"נ לקבל. 
%break
ואם כן רוצים לקבל, כבר נעשים נפרדים מהבורא, היות שהוא 
המשפיע, והמקבל הוא בהפכיות הצורה, ו"שינוי צורה עושה פירוד 
ברוחניות". ומכאן נעשה מקום לקליפות, שהם נפרדים מ"חיי החיים" 
והם נקראים "מתים".
%break
ומזה יצאו אח"כ ב' מערכות, קדושה וקליפה. וזהו כמו שכתוב 
(הקדמה לספר הזהר, אות י') וזה לשונו "ובכדי לתקן דבר הפירוד 
הזה, המונח על הכלי של הנשמות, 
%break
ברא יתברך את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, שהן ד' 
עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. 
%break
והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את 
הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. 
%break
ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום, 
שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, 
ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, 
%break
ונשאר משועבד, עד י"ג שנה, והוא זמן הקלקול. וע"י עסק המצות 
מי"ג שנים ואילך, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, 
ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע. 
%break
שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה. והיא 
עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. 
והוא הזמן של התיקון".
%break
והנה הסדר הנ"ל שאומר, שעד י"ג שנה האדם נמצא בשליטת 
הקליפות, האדם ממלא כל צרכו בשלימות גמורה, ואין אף אחד מי 
שלא ילך בתלם זה של זמן קלקול, היות שהדרך הזה הוא טבעי. 
%break
כלומר, שכל מה שהוא עושה, הוא חס ושלום לא פוגם בהרצון לקבל 
לעצמו. אבל לאחר י"ג שנים, שהאדם מתחיל לעבוד בתו"מ על הכוונה 
לצאת משליטת הטומאה, אלא רוצה לעבוד להיפך, היינו שבכח תו"מ 
שהוא מקיים, 
%break
יהיה לו הכח לבטל הרצון לקבל, הנמשך מהמערכה של טומאה, כן 
העבודה הולכת בכבידות, מסיבת שזהו נגד הטבע. [ואני, מ. לייטמן, 
שמעתי מרבי מורי רב"ש ז"ל, שאת המספר י"ג, בעל הסולם כתב כדי 
לטשטש הענין].
%break
היות שהאדם נולד ברצון לקבל לעצמו. ופתאום הוא בא להגוף, ואומר 
לו, שמע, עד עתה היית עובד במחשבה דיבור מעשה לטובת עצמך. 
%break
ומכאן ולהבא, אני רוצה שאתה תעבוד רק לטובת הבורא. כלומר, 
שכל המעשים שאתה עושה, יהיה הכל על הכוונה להשפיע נחת רוח 
ליוצרו.
%break
כשהגוף שומע דברים כאלו, הוא מתנגד בכל תוקף, הן במוחא והן 
בליבא. ולפי ההתגברותו של אדם, בשיעור זה הוא מגלה את 
התנגדותו בכל מיני טענות, 
%break
כמו הטענות של המרגלים, שדברו על ארץ ישראל, כמו שמפרש 
הזה"ק (שלח, דף כ', ובהסולם אות נ"ט) וזה לשונו "ויעלו בנגב". 
פירוש, שבני אדם עולים בתוכה, בנגב. היינו בלב עצל. 
%break
כמי שמשתדל בחנם, ביבשות, שחושב שאין בו שכר, הוא רואה 
שעושר עולם הזה אבד בשבילה, הוא חושב שהכל אבד.
%break
עוד שם (באות ס"ג) "וישובו מתור הארץ". היינו, שחזרו לצד הרע, 
וחוזרו מדרך האמת, שאמרו "מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב 
בעולם. עמלנו בתורה, והבית ריקם. 
%break
וישבנו בין הירודים שבעם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו. 
מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, טוב הוא עולם העליון ההוא, אבל מי 
יכול לזכות בה".
%break
%page 562
ובהאמור רואים אנו, שטענת המרגלים באה רק לאחר היגיעה, שכבר 
התחילו לעבוד בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בזה"ק, שאמרו "עד היום 
לא ראינו שום טוב בעולם. 
%break
עמלנו בתורה". ועוד אמרו "מוטב שלא היינו יגעים כל כך". שפירושו, 
שכבר השקיעו עבודה רבה בכדי להגיע בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא 
"ארץ ישראל". 
%break
כי "ארץ" נקרא רצון, "ישראל" נקרא ישר-אל, כלומר שהרצון שלהם 
הוא, שהכל יהיה ישר-אל, ישר להבורא, ולא להקליפות, ששליטתם 
היא ברצון לקבל לעצמו, כנ"ל.
%break
אבל אמרו המרגלים "טוב עולם העליון ההוא, אבל מי יכול לזכות בה". 
רואים אנו, שהרע שבאדם המפריע מלכנס לדרך האמת, שהוא לעבוד 
רק בעמ"נ להשפיע, הוא לא מתגלה בפעם אחד. 
%break
אלא הכל הולך על דרך "זה לעומת זה". כפי שיעור ההתגברות 
בעמ"נ להשפיע, בשיעור הזה מתגבר העל מנת לקבל.
%break
ומשום זה האדם חושב, שהוא הולך אחורה ולא קדימה. אבל האמת 
היא, שהוא כן מתקדם. והוא יכול לראות בזה, שכל כמה שהוא 
משתדל ללכת בעבודה דהשפעה, 
%break
הוא מקבל יותר משיכה להרצון לקבל. כלומר, שמטרם שהשקיע 
כוחות ללכת בדרך של השפעה, לא היה לו כל כך משיכה לאהבה 
עצמית.
%break
מה שאין כן לאחר שנכנס בעבודה דלהשפיע, הוא רואה, במקום 
שהרצון להשפיע צריך להיות אצלו יותר חזק, והרצון לקבל יותר חלש. 
%break
והוא שואל, מהו הרויח מעבודתי דעמ"נ להשפיע, שהרצון לקבל 
נעשה יותר חזק. כלומר, שקיבל אצלו עליה בדרגה, היינו שנעשה 
יותר חשוב, והרצון להשפיע יותר חלש. כלומר, שהוא אצלו במדרגה 
יותר נמוכה, לאחר שהתחיל בעבודה זו לקנות כלים דהשפעה.
%break
נמצא, שרק בזמן שהתחיל בעבודה דלהשפיע, באים טענת המרגלים. 
כלומר, מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ועבודתו היתה כמו כל 
הכלל, הוא היה יודע, שהוא לומד תורה ועוסק במצות, 
%break
ולא היה לו שום צער בזמן שהיה עובד עבודתו בתו"מ. מה שאין כן 
לאחר שהתחיל בעבודה דלהשפיע, אפילו בזמן עבודתו, הוא מרגיש 
צער ויסורים.
%break
ובאמת טענת המרגלים, שבאה אז במוחו, הוא רואה, שכל מה שהם 
אומרים, הם צודקים. וזה גורם לו, שהוא "תוהה על הראשונות". 
כלומר, הוא ברוגז על מי שהכניס אותו בעבודה זו דלהשפיע. 
%break
הלא הוא היה חי בעולם שכולו טוב, וממש היה מרגיש "אשריך בעולם 
הזה וטוב לו לעולם הבא". וכאן ממש הוא שומע מהגוף שלו טענת 
המרגלים "עמלנו לריק, ובעולם העליון מי יכול לזכות לזה".
%break
נמצא, שהוא מרגיש עצמו מחוסר כל. זאת אומרת, כי עכשיו הוא 
רואה את האמת, שהרע שבו שולט עליו, ואין לו רשות להמיר את פיו, 
וללכת נגד רצונו ודעתו של הרצון לקבל לעצמו. 
%break
וממש הוא מרגיש, איך שהוא נפרד לגמרי מהקדושה, והוא נמצא 
בקבוצת המתים, היינו בבחינת "רשעים בחייהם קרויים מתים", משום 
שהם נפרדים מ"חיי החיים", עכשיו הוא מרגיש זה בפועל ממש.
%break
מה שאין כן מטרם שנכנס לעבודה דלהשפעה, הוא היה אומר על 
עצמו, הוא שייך לקבוצת עובדי ה'. וכל המרץ שהיה לו בעבודה, היה 
מביא לו כאב וצער, בזה שהיה רואה, שיש אנשים שלא הולכים בדרך 
ה'. אבל על עצמו היה בטוח פחות יותר, שהוא נקרא "עובד ה'".
%break
ועכשיו הוא רואה, מה עלה בגורלו, בזה שיעצו לו ללכת בדרך הנ"ל. 
רק צער וכאב, בזה שאין לו עולם הזה. היינו, בעולם הזה הוא רואה, 
שהוא לא בסדר עם ה'. 
%break
היינו, שירגיש שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה', ולתועלת עצמו אינו 
רואה סיפוק בה. והגם שלא יכול לצאת מתועלת עצמו, אבל סיפוק גם 
כן לא מוצא בתועלת עצמו.
%break
%page 563
ועכשיו בעולם הבא, איך הוא יכול לקוות ולומר לעצמו, שיהיה לו שכר 
בעולם הבא. הלא הוא רואה עכשיו האמת, שאין לו שום כוונה שיעבוד 
לתועלת הבורא, שתהיה לו היכולת לומר, מגיע לי שכר בזה שעבדתי 
עבור ה'.
%break
ובהאמור אנו רואים, שדוקא בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך של 
השפעה, אז הוא בא למצב של כאב וצער, ולהרגשת היגיעה שישנה 
בעבודת ה'. 
%break
כלומר, כי היגיעה מתחלת לפעול בזמן שרוצים לעבוד לטובת ה'. 
שרק אז באות אליו טענות המרגלים, ומאוד קשה להתגבר עליהן. ויש 
הרבה שבורחים מהמערכה ונכנעים לטענת המרגלים.
%break
ואלו שלא רוצים לזוז, אלא שהם אומרים, אין לנו לאן לפנות, הם 
סובלים מזה שלא יכולים תמיד להתגבר עליהן. 
%break
והם נמצאים במצב עולה ויורד. וכל מה שמתגברים, הם רואים שהם 
יותר רחוקים מהמטרה, שהם רוצים לזכות לדביקות ה', שהוא בחינת 
השתוות הצורה.
%break
ושיעור הצער שהם צריכים לסבול, הוא מטעם, שאליבא דאמת, אין 
האדם מסוגל בכוחות עצמו לצאת משליטת קבלה עצמית, 
%break
משום שהוא הטבע שהבורא ברא את האדם, ורק הבורא בעצמו הוא 
יכול לשנות. כלומר, כמו שנתן להנבראים רצון לקבל, כמו כן הוא יכול 
לתת להם אח"כ רצון להשפיע.
%break
אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך 
האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, 
הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא 
מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל 
על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע.
%break
ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו 
החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, על מה 
שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', 
%break
אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו 
מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, 
מסייעין אותו".
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש "לפום צערא אגרא". הכוונה, לפי 
החסרון שיש לו, כלומר לפי מה שהוא מרגיש צער, בזה שאינו יכול 
לצאת משליטת הרע. ו"רע" נקרא, שהוא מרגיש שזה דבר רע. 
כלומר, שרואה איזה רעות הכלי קבלה גורמים לו. 
%break
אז הוא מרגיש צער ממש. וזה נותן לו צורך, שה' יעזור לו. ומקבל 
"אגרא", היינו שכר על הצער שהיה לו. וזה שכתוב "לפום צערא", כפי 
שיעור השלם שיש בצער, כלומר בהבנת החסרון, "אגרא", אז הזמן 
שיבוא השכר כנ"ל, "כי אין אור בלי כלי".
%break
וממילא מובן לנו מה ששאלנו, לפי מה שאמרו חז"ל "אל תהי כעבדים 
המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". היינו, שאסור לעבוד בכדי 
לקבל שכר. והוא מטעם, שע"י קבלת השכר הוא נעשה נפרד 
מהבורא, שהוא המשפיע, והאדם רוצה לקבל.
%break
התשובה היא, השכר שהוא מבקש עבור היגיעה שלו, הוא שיוכל 
להתגבר על הכלי קבלה, ויוכל לעבוד בעמ"נ להשפיע. אם כן שכר 
כזה אדרבה, השכר הזה יביא אותו להיות דבוק ב"חיי החיים". 
%break
זאת אומרת, השכר הזה שהוא מצפה, הוא שיתנו לו כוחות לעבוד 
בלי שכר המגיע לכלי קבלה, שע"י נעשה נפרד, אלא השכר המגיע 
לכלי השפעה, שבזה הוא נעשה מקורב לה'.
%break
ובזה נבין גם כן מה ששאלנו, מה שאנו שרים בזמירות של שבת 
"שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". ויש להבין:
%break
א. וכי מותר לעבוד בשכר. אם כן מדוע אומר "שכרו הרבה מאוד".
ב. "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". מהו החידוש, הלא בכל דבר 
מקבל יותר שכר, אם הוא מרבה יותר עבודה. 
%break
אם כן מהו "שכרו הרבה מאוד". הייתי מבין אם הוא אומר "שכרו 
הרבה מאוד, אפילו שלא נתן כל כך יגיעה, ומכל מקום יש לו הרבה 
שכר".
%break
ובהנ"ל יש לפרש, שענין "פעלו" אינו דומה לעבודה גשמיות. כי 
מקבלים שכר לפי התוצרת שאדם נותן. כי תוצרת נקרא חיוב. כלומר, 
שיש על מה שהפועל עשה. ולפי ריבוי תוצרת, כך הוא מקבל שכרו.
%break
%page 564
מה שאין כן כאן "על פעלו" פירושו, לפי מה שהוא עבד ונתן יגיעה, 
ולא רואה שום חיוב בעבודה, אלא להיפך, כל פעם הוא רואה יותר 
שלילי בעבודתו, כלומר שכל פעם הוא רואה, שלא רוצה לעבוד לטובת 
ה'. 
%break
אם כן, איך הוא יכול לבקש שכר, שנגיד, ש"שכרו הרבה מאוד על פי 
פעלו", אף על פי שלא רואה שום התקדמות. אלא להיפך, שכל פעם 
הוא הולך אחורה, ומכל מקום הוא לא בורח מהמערכה, ולא מתרשל 
בעבודה. 
%break
אלא הוא עובד, כאילו הוא כן מתקדם. נמצא, ש"על פי פעלו" יהיה 
הפירוש, כפי מה שמתגבר בכל פעם, וכן לפי הצער והיגיעה שהוא 
משקיע בעבודה זו, זה גורם לו, שיוכל להשיג כלי וצורך אמיתי, 
שה' יעזור לו.
%break
נמצא, שזה לא דומה לגשמיות, ששם מקבלים שכר לפי התוצרת, 
כלומר שיש על מה להסתכל על עבודתו, שהוא עשה, וכאן להיפך.
%break
וגם, מדוע מותר כאן לקבל שכר. הוא כנ"ל, כי השכר שהוא דורש, 
הוא לא שהשכר יפריד אותו מלהידבק בו יתברך. אלא שכל שכרו, 
שהוא מקוה שיתנו לו, הוא שתהיה לו היכולת להשפיע להבורא, שע"י 
השכר הזה הוא יהיה דבוק בו יתברך.
%break
וזהו מה שכתוב "וטוב שיקדים צער ודין להמשיך הרחמים". ושאלנו, 
בשביל מה צריכים צער ודין, אם רוצים רחמים. והפירוש הוא כנ"ל, 
שהצער הוא הכלי והצורך. 
%break
כי "אין אור בלי כלי". ומהו "האור". הוא רחמים. פירוש, כמו שאמרו 
חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום", שיתן לו זה.
%break
%page 565
%H מהי מלחמת הרשות, בעבודה - א'
%break
הנה רש"י מפרש את הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך", במלחמת 
הרשות הכתוב מדבר. ואח"כ כתוב "ונתנו ה' אלקיך בידך, ושבית 
שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה, ולקחת לך לאשה, 
וגלחה את ראשה, ועשתה את צפורניה".
%break
ויש להבין את כל זה, מה בא זה ללמדנו בדרך העבודה. היות 
שהתורה היא נצחיות, אם כן יש להבין את הנ"ל:
%break
א. מה זה מלחמת רשות.
ב. מה משמיענו בזה שאומר "ונתנו ה' אלקיך בידיך". בטח כל יהודי 
מאמין, שכל המלחמות יכולים לכבוש רק בעזרת ה'.
%break
ג. מה נקרא בדרך העבודה, אשת יפת תואר.
ד. מהו ענין התיקונים, מה מרמז לנו בדרך עבודה "וגלחה את ראשה, 
ועשתה את צפורניה".
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל בדרך העבודה, צריכים מקודם לדעת מהי 
עבודה. כלומר, איזו בחינה נקראת "עבודה", כשהולכין בדרך ה'. 
%break
ולאיזה שכר אנו מצפים להשיג תמורת עבודה. כידוע, שאף אחד אינו 
מסוגל לעבוד בלי שכר, כי היות שהשורש שלנו הוא במצב של מנוחה. 
אי לזאת, אין אנו מסוגלים לתת יגיעה, אלא רק תמורת שכר, שהוא 
בחינת תענוג, שמשיגים אחר היגיעה.
%break
והיות שבלי תענוג אין יכולים לחיות, וזהו גם כן מטעם, שהשורש שלנו 
הוא מקור התענוג, נמצא, שזהו הגורם, שאנו זקוקים לתענוג. 
%break
ועוד סיבה יש לזה, שאין אנו יכולים לחיות בלי תענוג, היות שהבורא 
ברא את הנבראים מסיבת שרצונו להטיב לנבראיו, וממילא נטבע 
בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג.
%break
ומשום זה, היות שאין בהשורש שלנו בחינת יגיעה, ולכן אם אנו 
צריכים לעשות דבר שאינו בשורש שלנו, קשה לנו לעשות את הדבר. 
%break
ומכל מקום אנו עושים את העבודה, מסיבת שבלי תענוג אי אפשר 
לחיות, לכן אנו מוותרים על המנוחה ונותנים יגיעה, בכדי להשיג על 
ידי זה הנאה ותענוג.
%break
נמצא, מהו יגיעה, דבר שאין בזה הנאה ותענוג. אם כן כיון שאין בו 
תענוג, מדוע אנו עושים זה. והתשובה היא, שבזכות העבודה אנחנו 
נקבל תמורת זה שכר, ששכר נקרא "הנאה ותענוג". 
%break
ואת זה אנו רואים שנהוג כך בגשמיות. אבל ברוחניות, מהי עבודה, 
שאין אנו נהנין מזה, שנקראת "עבודה". ומהו ברוחניות השכר, שמזה 
אנו יכולים לקבל הנאה ותענוג.
%break
דבר זה ידוע, שיש ב' בחינות באורות:
א. אור הנקרא "מטרת הבריאה". שהוא, מה שהאדם צריך לקבל את 
הטוב והעונג, מה שהבורא רצה לתת להנבראים, שמסיבה זו ברא 
בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל הנאה. 
%break
אלא מטעם בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, עשה צמצום והסתר, 
שע"י זה יתוקן את ענין של "נהמא דכסופא" (ענין הבושה) בעת קבלת 
התענוג, וזה בא מטעם שינוי צורה שיש בין המשפיע להמקבל.
%break
ב. אור של תיקון הבריאה. שהוא כנ"ל, כלומר התיקון הוא, שהתחתון 
יקבל את האורות בעמ"נ להשפיע, שע"י זה תהיה השתוות הצורה, 
המכונה "דביקות בהבורא". ואז יתבטל את ענין הבושה.
%break
נמצא, שאור הזה מכונה "אור דחסדים", על שם שהוא רוצה לעשות 
חסד להבורא, כלומר להשפיע להבורא. מה שאין כן אור דמטרת 
הבריאה נקרא "אור החכמה" או "אור החיים", שזהו האור מה 
שהבורא רוצה להטיב לנבראיו.
%break
%page 566
ובהאמור יוצא, היות שנעשה דין, שאסור להשתמש בהכלי, הנקרא 
"רצון לקבל לעצמו", הגם שהבורא ברא את הרצון הזה בהנבראים, 
אבל באופן בלתי ישר מושפעת להמקבלים בחינת בושה. 
%break
ולתקן זה צריך האדם לבטל את הכלי הזה, שבא לו מצד הטבע, וזה 
נקרא "עבודה", מסיבת שהוא נגד הטבע. כי הטבע הוא, שאנו צריכים 
לקבל הנאה ולא לוותר על הנאה. 
%break
כי בזמן שהאדם לא מקבל את הנאה, זוהי יגיעה, כנ"ל, משום שהוא 
נגד הטבע. ומדוע הוא עושה עבודה זו, הוא מסיבת שרוצה בדביקות, 
הנקרא "השתוות הצורה".
%break
אולם בעבודה זו, שהוא מוותר על ההנאה ולא מקבל אותה, בזה עוד 
לא נעשה בבחינת השתוות. כלומר, בזה שלא רוצים לקבל שום 
הנאה, זה לא נקרא, שהגיע למדרגת השתוות הצורה, 
%break
וזהו מטעם, כמו שהבורא הוא המשפיע, כמו כן באם האדם רוצה 
להגיע לדרגת השתוות הצורה, גם האדם צריך להיות משפיע. היינו 
להגיע לרצון שירצה להשפיע לאחרים, כמו שהבורא הוא משפיע.
%break
וכמו כן צריכים לומר, שעם זה שהוא כבר עוסק באהבת הזולת, 
שעוסק בהשפעה, אינו מגיע עוד לידי השתוות הצורה, אם אין לו 
הנאה, בזמן שהוא עושה מעשים דלהשפיע, ולא לקבל שום תמורה 
חזרה. 
%break
וזהו מסיבת, היות שיש להבורא הנאה בזה שהוא משפיע להנבראים, 
כנ"ל, כי רצונו להטיב לנבראיו, כמו שאמרו חז"ל (זהר וירא קי"ח, אות 
שצ"ט) "אמר רבי יהודה, לא היתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא 
העולם".
%break
ולכן, אם האדם עוסק בהשפעה ואין לו הנאה, בטח שאין לו שמחה. כי 
שמחה היא רק תוצאה מהנאה שיש לאדם מאיזה דבר, זה גורם לו 
שמחה. אי לזאת, אם האדם משתדל לעסוק בהשפעה, אבל אין לו 
הנאה מזה, שעוסק בהשפעה, עדיין חסר בהשתוות הצורה, 
%break
כי להבורא, בזמן שהוא משפיע, יש לו תענוג. מה שאין כן האדם, אין 
לו תענוג. לפי זה יוצא, שהאדם, בזמן שהוא רוצה לזכות לדביקות, 
צריך שיהיו לו ג' תנאים:
%break
א. שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו.
ב. שיעסוק במעשים דהשפעה.
ג. שתהיה לו הנאה בזמן שהוא משפיע.
%break
אמנם יש להבין, איך האדם יכול להנות, מזה שנותן הכל לה' על דרך 
הכפיה. אפשר לומר, הגם שהגוף לא מסכים, שיעבוד רק עבור ה', 
כלומר שכל מה שהוא עושה, יעשה חשבון מקודם, 
%break
אם הקב"ה יהנה מהמעשה שהוא הולך לעשות עכשיו, הלא זהו נגד 
הטבע, והגם שיכולים להבין, שהוא עושה זה על דרך הכפיה, שהוא 
כופה ומסגף עצמו, בכדי לעשות דברים שהקב"ה יהנה מזה.
%break
אבל מה שעושים על דרך הכפיה, אין הנאה. נגיד על דרך משל, אדם 
הולך לבית חולים, ושם מנתחים אותו. ובטח הוא עושה זה על דרך 
הכפיה, הגם שהוא בעצמו הולך לבית חולים, ואף אחד לא מכריח 
אותו. וכמו כן הוא משלם כסף סכום הגון עבור הרופא המנתח. 
%break
אבל זה נקרא גם כן כפיה, מטעם שלא נהנה מהדבר, אלא שעל ידי 
זה, כלומר שע"י שהוא עושה לעצמו נתוח, הגם שזה יסורים וחשש 
סכנה, מכל מקום הוא יודע, שעל ידי זה הוא יכול להציל את חייו. אבל 
בטח היה יותר שבע רצון, אם הוא היה בריא ולא היה צריך להנתוח.
%break
נמצא, הגם שהוא עושה מעשה, שמהמעשה עצמו הוא לא שבע רצון, 
מכל מקום, בזה שהוא יודע, שיציל את חייו, מהידיעה זו יש לו הנאה, 
ועושה את הנתוח. 
%break
לכן יש כאן להבחין, שהוא עושה מעשה, שהגם מהמעשה עצמו לא 
נהנה, אלא להיפך, יש לו יסורים מזה, ומכל מקום, כיון שהוא מסתכל 
על השכר, בזה שירויח את חייו, יש לו כח לעשות דברים, שהוא לא 
לפי רוחו.
%break
וכמו כן בגשמיות, שהאדם עובד ונותן יגיעה, הגם שהעבודה אינה לפי 
רוחו, היות שרוצה במנוחה, מכל מקום, כשהוא מסתכל על השכר, יש 
לו כח לעבוד ברצון, ואינו נקראת "עבודה על דרך הכפיה", היות שאינו 
אומר, אני מוותר על העבודה ושיתנו לי שכר בחינם. 
%break
אלא מסיבת הבושה הוא מסכים על העבודה, רק בתנאי כנ"ל, שיהיה 
לו שכר. מה שאין כן חולה, שנכנס לבית חולים לעשות לעצמו נתוח, 
הוא בודאי יותר שבע רצון, אם לא היה צריך למעשה זה.
%break
%page 567
ובזה אנו רואים, שיש להבחין בעבודת האדם בגשמיות ג' אופנים:
א. עבודה מה שהאדם נותן יגיעה, בכדי לקבל שכר, שאז עבודתו היא 
לפי רוחו. כלומר שאינו אומר, אני מוותר על העבודה, ואני רוצה רק 
השכר לבד. וזהו מסיבת שהאדם מתבייש לאכול לחם חסד.
%break
ב. האדם עובד בכדי לקבל שכר, אבל עבודתו היא לא לפי רוחו. 
כלומר, הוא היה יותר שבע רצון, אם לא היה צריך לתת העבודה, 
כנ"ל במשל, במי שנכנס לבית חולים לעשות לעצמו נתוח. 
%break
הגם שהוא עושה עבודה זו ברצון, ואין אף אחד שיכריח אותו, והוא 
עשה זאת מטעם השכר או העונש. כלומר, שירויח את החיים שלו, או 
שיכולים לומר, שלא ימות, שזה נקרא, שאם הוא לא יעשה את הדבר 
הזה, הוא יקבל עונש מיתה.
%break
ג. שהוא עובד עבודה לשם הזולת. כלומר שהוא לא רוצה שום שכר, 
רק מטעם לטובת הזולת. כדוגמת שהוא הולך לעבוד באיזה מקום, 
והשכר של העבודה הוא יתן לצדקה. 
%break
וכאן נשאלת השאלה, מאין הוא לוקח חומרי דלק לעבודה זו, היינו 
לעבוד בלי שום תמורה. הטעם הפשוט הוא, היות שיש ענין של כבוד, 
והוא נמצא בסביבה שמכבדין את מי שעובד לטובת הזולת, זו הסיבה 
שנותן לו כח לעבודה.
%break
וכמו שאומר בספר "מתן תורה" (מאמר "השלום" דף צ"ג) וזה לשונו 
"אולם בעת אשר שיעור העבודה בהשפעה לזולת מתבסס על שם 
החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות 
תנועות להתייגע לשם החברה".
%break
ולעבוד לטובת החברה לשם כבוד, זה לא כל אדם מוכשר לעבוד לשם 
כבוד, כי זהו כבר מדרגה שניה לתאוה. כידוע שיש ארבע בחינות 
בדרגות האדם, הנקראות: דומם, צומח, חי, מדבר.
%break
וכמו שאומר ב"מבוא לספר הזהר" (אות כ') וזה לשונו, "ותמצא 
שבחינה א', שהיא מידת קיומו ההכרחי, ובחינה ב', שהיא מידת 
תאוות הבהמיות היתרות על מידת קיומו, הוא מקבל וניזון מדברים 
הנמוכים ממנו, שהם דומם, צומח, וחי. 
%break
אבל בחינה ג', שהיא תאוות אנושיות, כגון ממשלה וכבוד, הוא מקבל 
וניזון מבני מינו, השווים אליו. ובחינה ד' של המזונות, שהיא 
המושכלות, הוא מקבל וניזון מבחינה עליונה ממנו, דהיינו מעצם 
החכמה והשכל, שהם רוחניים".
%break
הרי שאין האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ואפילו בשביל תמורת 
כבוד, גם לא כל אדם מסוגל לעבוד, אלא שהם נחשבים כבר למדרגה 
יותר גבוהה מסתם עמך. אבל יש לפעמים, אדם יכול לעבוד לטובת 
הזולת מטעם קנאה. 
%break
היינו שהגם על כבוד הוא מוותר, כלומר שאין הוא מסוגל לעבוד ולתת 
יגיעה, הגם שע"י זה שלא יעבוד לטובת הזולת, הוא לא ירויח כבוד. 
%break
אבל מטעם קנאה, בזה שהוא רואה, שלאלו אנשים שעובדים בשביל 
כבוד, בזמן שהוא רואה שמכבדים אותם, ועליו אין מי שיסתכל עליו, 
היסורים האלו, שיש להשני כבוד, זה כואב לו. ומסיבת היסורים האלו, 
יש גם כן מציאות, שהאדם יעבוד לטובת הזולת.
%break
אולם כשמתחילים לעבוד ברוחניות, היינו לקיים תו"מ, כאן אנו מוצאים 
הרבה דברים מסובכים. והסיבה העיקרית היא, משום שברוחניות יש 
ענין של אמונה. כלומר שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ובמקום 
שצריכים להאמין, כבר אין הגוף מסכים. 
%break
היות שהרצון לקבל לעצמו, הוא נהנה בזמן שהוא מבין ורואה את 
הכדאיות שבדבר. מה שאין כן שאומרים לו, שהוא יאמין, כבר מתחיל 
את העבודה בכבידות. 
%break
וזהו לפי הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי". כלומר, שהיגיעה, הוא 
רואה, שבודאי הוא צריך לוותר על המנוחה והשכר אצלו בספק.
%break
אי לזאת, גם השלא לשמה כבר קשה לעבוד, מסיבת שהוא צריך 
מקודם לקבל על עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת, ולהאמין בשכר 
ועונש. ולאחר שקבל על עצמו אמונה במלכות שמים באופן כללי, בא 
הזמן לחשוב על פרטים. 
%break
%page 568
כלומר יש להבחין באמונה חלקית או אמונה שלימה, כמו שאומר 
ב"הקדמה לתע"ס" (אות י"ד) וזה לשונו "בדומה לאדם, שמאמין 
לחבירו ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת, ואפשר 
שיאמין לו על כל רכושו בלי שום צל של פחד. 
%break
ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים 
נבחנת לאמונה בלתי שלימה. אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות או 
יותר".
%break
ובזה יש הבדל בין עבודה רוחניות לעבודה גשמיות, משום שכל השכר 
נבנה על בסיס אמונה. והיות שהבסיס של יהדות הוא אמונה, לכן יצא 
לנו הרבה הבחנות:
%break
א. יש לו אמונה חלקית, כנ"ל, וחוץ מזה הוא משתתף קצת ידיעה, 
כלומר שהשכר הוא בידיעה. וזה אפשר להיות בזמן, שהוא עובד שלא 
לשמה, אלא על דרך שיתנו לו כסף או כבוד. 
%break
שהכסף והכבוד הוא לא צריך להאמין, אלא הוא רואה, אם הוא יכול 
לקבל כסף או כבוד, או שלא יהיה לו בזיונות. כלומר שהוא מקבל 
בפועל ממש בזיונות. וזה גורם לו שיתן עבודה ויגיעה. 
%break
או שנותנים לו כבוד וכסף, הוא בפועל ממש. לכן אין בזה ענין אמונה.
נמצא, שגם בשלא לשמה יש להבחין ב' הבחנות:
%break
א. שהעבודה, שהוא עובד, היא לא לפי רוחו, כנ"ל במשל למי שעושה 
לעצמו נתוח. כלומר, כי מי שעובד מחמת כפיה, נמצא שהעבודה שלו 
הוא לא לפי רוחו, כי הוא היה יותר שבע רצון, אם הוא לא היה צריך 
לעבוד. וזה נוהג רק במי שעובד ומקיים תו"מ מסיבת עונש. 
%break
כלומר, אם הוא פועל אצל בעל הבית דתי. והוא אמר לו, שאם אין 
אתה מקיים תו"מ אני אפטר אותך מעבודה, והוא ישאר בלי פרנסה. 
נמצא, מה שהוא צריך לקיים תו"מ, הוא מחמת עונש. לכן הוא מצפה 
ליום, שתהיה לו היכולת להשתחרר מלקיים תו"מ.
%break
וכמו כן מי שהוא מקיים מחמת בזיון. כלומר, נגיד שהוא רגיל ללמוד 
כל לילה דף היומי. ומטעם מצות לימוד התורה, הוא עכשיו במצב, 
שהאמונה שלו היא חלשה, ואין לו חשק לבוא להשיעור של דף היומי. 
%break
אלא מטעם שהוא מתבייש מפני החברים, שיבזו אותו ולא יכבדו, 
ומסיבה זו הוא בא ללמוד תורה. נמצא, שהעבודה הזו היא לא לפי 
רוחו, כלומר שהיה שבע רצון, אם סיבה זו לא היתה, שבשבילה הוא 
מוכרח לתת יגיעה.
%break
ב. השלא לשמה, שהוא לומד בכדי לקבל שכר, או כבוד, או כסף, 
וכדומה. העבודה זו היא כן לפי רוחו. כלומר, שאינו אומר, הלואי שלא 
היה צריך לעבוד. זה הוא לא יכול לומר, מסיבת שהאדם לא רוצה 
להפסיד רווחים.
%break
אולם יש בחינה, הנקראת "לשמה", היינו שהוא עובד מטעם אמונה, 
ולא מטעם שאנשים מחייבים אותו לעבוד. אלא האמונה בה' זוהי 
הסיבה שהוא מקיים תו"מ. וזה נקרא "העובד לשם שמים" ולא לשם 
בריות. וזוהי מדרגה חשובה מאוד. 
%break
ויש לפעמים, שהוא רוצה להיות בטוח, שאין לו שום מחשבה, שיעבוד 
מסיבת הבריות. לכן הוא עושה הכל בהצנע לכת, ואין אף אחד 
בעולם, שידע את שיעור עבודתו, וכמה כוחות הוא משקיע בעבודת 
ה', אלא רק הקב"ה יודע.
%break
אולם גם מדרגה זו, שהיא כולה לשם שמים, עוד לא נקראת "עבודה 
של שלימות". מסיבת כי שלמות עבודה היא להגיע לידי דביקות ה', 
הנקרא "השתוות הצורה". כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה 
רחום". כלומר, שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. 
%break
אלא הוא רוצה לבטל את רשותו לגמרי, ואינו רוצה אלא שיהיה רשות 
אחד בעולם, היינו רשות היחיד, שרק רשותו של הקב"ה תהיה 
בעולם, ורשותו עצמו הוא רוצה שתתבטל.
%break
ובהאמור יוצא, שענין מלחמת היצר, שיש לו לאדם, נוהג בכמה 
אופנים:
א. מלחמת מצוה, שיש לו מלחמה עם היצר הרע, בענין שישלוט על 
היצר הרע, שלא יפריע לו מלקיים מצות. 
%break
או שהמלחמה היא, שיהיה לו כח להתגבר על היצר הרע, שלא יעשה 
עבירות. זה נקרא "מלחמת מצוה", שכל המלחמה שלו היא בענין 
קיום תורה ומצות.
%break
%page 569
ב. מלחמת רשות, שהאדם עושה מלחמה עם היצר הרע על הרשות. 
כלומר, היצר הרע טוען שיש שתי רשויות: א' של הקב"ה, ב' של 
האדם. וטענתו היא, שכך היתה מטרת הבריאה. 
%break
היינו שהמקבלים יקבלו מהבורא טוב ועונג. נמצא, שהרשות של 
הנבראים צריכה להישאר. ולמה אתה רוצה לבטל את הרשות של 
הנבראים. והאדם טוען להיפך.
%break
ועבודה זו של מלחמת הרשות, אין בידי האדם שום כח, שיוכל לכבוש 
את הרשות של הגוף, ולהעבירו לרשותו של הקב"ה. ועל זה אמרו 
"הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
היות שביטול הרשות הוא נגד הטבע, כי כנ"ל, כמו שהגוף טוען, הלא 
הבורא ברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו, לכן נטבע באדם טבע 
לקבל הכל לתוך רשותו.
%break
וזה שכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידיך". 
ושאלנו, מה בא הכתוב להשמיענו. והלא ידוע, שכל המלחמות, שעם 
ישראל יוצא לכבוש, הוא רק בעזרת ה'. ולפי הנ"ל בא הכתוב ללמדנו, 
שנדע, שאין בידינו לכבוש את מלחמת הרשות. 
%break
ואנו צריכים לדעת, שידיעה זו מצילה אותנו מיאוש. היות שאדם, 
לאחר שהשקיע כוחות, לכבוש את הרשות הזו, שיכנס לקדושה, 
ורואה, שאדרבה, שלפי דעתו של האדם, הוא נעשה יותר גרוע, מכפי 
שהתחיל ללכת במלחמת הרשות. 
%break
כלומר, בזמן שהיה עוסק במלחמת מצוה כנ"ל, האדם ראה איך שהוא 
מתקדם בעבודה, כי כל יום ויום היה רואה, שכובש תחת ידו מצות 
ומעשים טובים. מה שאין כן במלחמת הרשות הוא הלך אחורה לפי 
דעתו. 
%break
על זה בא הכתוב להודיענו, שדוקא עתה, שבאת לידי הכרה, שאין 
בידך לכבוש את המלחמה הזאת, שאל יברח מהמערכה, אלא 
עכשיו הזמן, שאדם יכול לתת תפלה מעומק הלב, היות שהוא 
רואה, שמצד עצמו אין הוא מסוגל לעשות שום דבר.
%break
נמצא, שהרויח ע"י עבודה זו, שהשקיע עד עכשיו, צורך לישועת ה'. 
וכיון שיש לו עכשיו כלי, הנקרא "צורך", יש עכשיו הזמן האמיתי, 
שהאור יכול לבוא ולהתלבש בתוך הכלי הזה. 
%break
וזה שכתוב "ונתנו ה' אלקיך בידיך", שרק ה' בידו הוא לתת לך, 
שתוכל לכבוש את מלחמת הרשות.
%break
נמצא, שידיעה זו כל כך חשובה, עד שקשה להאדם להאמין בזה, 
ונופל ליאוש. מה שאין כן אם האדם מאמין בזה, היינו דווקא עכשיו 
הוא הזמן שה' יעזור לו, בטח לא יברח מהמערכה, 
%break
וילך עתה בדרך האמת, ויזכה לכבוש את הרשות הזה, ולהוציא את 
הרשות מיד הקליפות, ולהכניס אותה לקדושה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ז) וזה לשונם "ג' 
באין בהיסח הדעת. אלו הן משיח, מציאה ועקרב". שענין היסח 
הדעת, זאת אומרת, כי כפי דעתו, הוא בא כל פעם לכלל יאוש, וכבר 
הסיח דעתו מזה, 
%break
כלומר שכבר חשב הרבה פעמים, שענין להוציא את הרשות 
מהקליפות ולמסור לידי קדושה, עבודה זו של מלחמת רשות, אינה 
בשבילו. שהוא רואה, שהוא אינו מוכשר לזה.
%break
והסיבה היא פשוטה מאוד. כי כבר השקיע הרבה כוחות, ולפי דעתו 
הוא הלך אחורה ולא קדימה. וכל פעם הוא מתגבר למעלה מהדעת, 
ולא עוזר לו שום דבר. 
%break
לכן אומרו, שהאדם צריך לדעת, שאל יסתכל על מה שהוא רואה, 
אלא יאמר, שענין "משיח" הנקרא, שיגאל אותו מהגלות, שיושבים בין 
העמים. פירוש, שהרשות הזו, שהוא משועבד לע' אומות, משיח יגאל 
ויוציא הכל מרשות הקליפות, שהם מכונים "ע' אומות העולם", 
%break
שהם נגד "ז' מידות דקדושה", המכונים "חג"ת נהי"מ", וכל ספירה 
כלולה מעשר, הרי הם ע'. וכנגדם יש ז' קליפות. וכל אחד כלול מעשר, 
הרי הם "ע' אומות". 
%break
ובחינת "ישראל" היא תחת שליטתם, ומשיח יגאל אותנו. וכל מה שיש 
בכלל, כמו כן לומדין בפרט, כל אחד ואחד צריך לזכות לגאולה 
פרטית.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו שם וזה לשונם "אין בן דוד בא עד 
שתכלה פרוטה מן הכיס". ויש להבין, מה פירוש "עד שתכלה פרוטה 
מן הכיס", בעבודה. ענין כסף, ידוע שהוא דבר, שע"י קונים דברים 
טובים, הנחוצים לאדם. 
%break
%page 570
שכסף נקרא, תחליף של יגיעה. כלומר, האדם נותן יגיעה ועבודה, 
ותמורת זה הוא מקבל כסף, ובזה הוא קונה לעצמו דברים, הנחוצים 
לו.
%break
ולפי זה יש לפרש, שהאדם, כל מה שבידו כבר עשה, וכבר כל 
היגיעה, שהוא חושב שיש בידו לעשות, כבר עשה, ואין לו מה להוסיף 
על היגיעה. זה נקרא, ש"אין בן דוד בא", כלומר, שהגאולה, שגואל 
את הרשות מהקליפות ומכניסו לרשות של הקדושה, 
%break
לא תהיה מטרם, שהאדם כבר נתן כל הכוחות שהיו ברשותו, ואין לו 
עוד כוחות ויגיעה לתת. זה נקרא, שכבר אין לו פרוטה. זאת אומרת, 
שאין לו עוד במה לקנות קדושה.
%break
אז בא הזמן, שמשמים מרחמים עליו, ומכניסים אותו לקדושה, 
הנקראת "בן דוד", שהכוונה היא על הגאולה. ואז מקוים הכתוב "ונתנו 
ה' אלקיך בידיך", שבאה אז עזרה מלמעלה. 
%break
וזה שכתוב "ושבית שביו". שהאדם כבר כבש את רשות של הגוף, 
שהיה תחת שליטת הס"א, והאדם הוא המושל.
%break
ועתה נבאר את השאלה הג', ששאלנו, מהי אשת יפת תואר בעבודה. 
כמו שכתוב "וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה, ולקחת לך 
לאשה". הנה (אבות, פרק שישי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה 
לשמה, זוכה לדברים הרבה, ומגלים לו רזי תורה". 
%break
ידוע, שתורה נקראת "אשה", כמו שכתוב (קדושין ל' ע"ב) וזה לשונם 
"ללמדו אומנות, מנא לן, אמר חזקיה דאמר, קרא, ראה חיים עם 
אשה, אשר אהבת. אם אשה ממש היא. 
%break
כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. אם תורה היא, 
כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות". הרי שמפרשים 
שאשה היא תורה.
%break
הנה הנשמות הן באות מבחינת מלכות, שהיא בחינת "רחל", שהיא 
בחינת עלמא דאתגליא. שפירושה היא, שבחינת חכמה מגולה בה, 
היא נקראת "יפה", כמו שכתוב (ויצא שני) "ורחל היתה יפת תאר ויפת 
מראה".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, איפה שכתוב "יפה" הכוונה על חכמה, שחכמה 
נקראת "יופי", כמו שכתוב "יפה עינים", ש"עינים" נקרא חכמה, כמו 
שכתוב "עיני העדה", שהם חכמי העדה. 
%break
זאת אומרת, שתורה נקראת "אשת יפת תואר", וגם הנשמות 
הנמשכות ממלכות מבחינת עלמא דאתגליא, נקראות "אשת יפת 
תואר", כנ"ל.
%break
ובזה יכולים לפרש "וראית בשביה אשת יפת תואר", פירוש "לאחר 
שנתנו ה' אלקיך בידיך", את הרשות הזה שהיה בידי הקליפות. ואז 
כשאתה תעסוק בתורה, יהיה הכל לשמה. וממילא תזכה לרזי תורה. 
%break
כלומר, שהתורה היא בחינת נשמת ישראל, כמו שכתוב בזה"ק 
"אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". וראית בשביו את נשמת התורה, 
וחשקת בה. כלומר שאז מתחיל עבודת המסכים.
%break
זאת אומרת, אז האדם מתחיל לעבוד עם רצון לקבל על רוחניות. 
שידוע, שבכל מדרגה שהיא יותר גבוהה מחברתה, צריך להתחיל 
לעבוד מחדש, שיקבלה בעל מנת להשפיע. 
%break
כי הגם שכבר זכה ללמוד לשמה, אבל בזמן שמקבל מדרגה יותר 
גדולה, ממה שהיה לו, אז צריכים תיקונים חדשים, בכדי שיקבל אותה 
לא מחמת חשק, הנקרא "רצון לקבל", אלא צריך לעשות תיקונים, 
הנקרא בלשון קבלה "מסכים". 
%break
כפי שאנו לומדים, שיש ה' בחינות מסך, כמו שכתוב בספר "פתיחה 
לחכמת הקבלה" (אות י"ז) "והתיקונים האלו אמרה התורה, וגלחה 
את ראשה ועשתה את צפורניה".
%break
ועתה נבאר שאלה הד', ששאלנו, מהו "וגלחה את ראשה ועשתה את 
צפורניה" על דרך העבודה. ידוע, ש"שערות" נקראים דינים, 
%break
כמו שכתוב בזה"ק (נשא דף כ"ג ובהסולם אות ע"ח) וזה לשונו "אמר 
רבי יהודה, שערות ראשה של האשה שנגלו, גורמים לשער אחר 
להתגלות, דהיינו כוחות הס"א, הנאחזים בשערות, ולפגום אותה. 
%break
משום זה צריכה האשה, שאפילו קורות ביתה לא יראו שער אחד 
מראשה, כל שכן לחוץ. צא וראה כמה פגמים גורמים שערות של 
האשה, גורמות למעלה, גורמות למטה".
%break
%page 571
ומדוע השערות פוגמים למעלה ולמטה. יש להבין מה זה שערות 
ברוחניות. למדנו "בתחילה ברא את העולם במידת הדין. ראה שאין 
העולם יכול להתקיים, עמד ושיתף עמה מידת הרחמים". 
%break
ידוע ש"דין" נקראים כלים דקבלה, היות שעליהם היה דין, שאסור 
להשתמש עמהם, אם לא יכולים לתת עליהם כוונה דעמ"נ להשפיע. 
ודבר זה קשה מאוד, ללכת מקצה אל הקצה, היינו מרצון לקבל 
לעצמו, ולעשות הכל בעמ"נ להשפיע. 
%break
לכן "שיתף עמה מידת הרחמים", שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת 
השפעה, וע"י זה תהיה יכולת בסגולת תו"מ להפוך אותה בעמ"נ 
להשפיע.
%break
כמו שכתוב בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות נ"ח) וזה לשונו 
"וראה, שאין העולם מתקיים. דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום 
אפשרות להאדם, הצריך להבראות מבחינה ד' הזו, שיוכל לסגל 
מעשיו של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, 
%break
לכן הקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין. שע"י השתתפות הזו, 
נעשה גם הבחי"ד, שהיא מידת הדין, כלולה מניצוצי השפעה, שבזה 
נעשה הכשר לגוף האדם, היוצא מבחי"ד, 
%break
אשר יוכל לעשות מעשים טובים עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, שע"י 
זה יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם כנ"ל".
%break
ובהאמור נבין את ענין השערות, כי שערות הם כלים דקבלה, הבאים 
ממידת הדין, שהם שייכים להעולמות שלפני התיקון, ששם עוד לא היו 
נקראים "שערות". אבל שם על כלים האלו, שהיו מקבלים האורות, 
גרם זה לשבירת הכלים. 
%break
ולכן נעשה תיקון, שלא ישתמשו עוד בכלים האלו. ומשום זה, כשבאו 
האורות עם הכלים האלו לעולם התיקון, האורות נסתלקו. והכלים 
האלו קבלו שם "שערות", מלשון "סערה", משום שחסר להכלים האלו 
האורות, שהיה להם.
%break
כמו שאומר בתע"ס (חלק י"ג דף א' תע"ו תשובה קי"ב) וזה לשונו 
"ונקראים שערות, מלשון הכתוב, אשר בשערה ישופני, שפירושו 
סערה. 
%break
ונקראים כן, משום חוזק הדינים, הנמצא בהם, להיות באים ממלכות 
דצמצום א'". כלומר שמלכות דצמצום א' נקראת "מידת הדין", שלא 
משתמשים עמה בעולם התיקון.
%break
ובזה יש לפרש, מה שכתוב בענין התיקונים של אשת יפת תואר 
"וגלחה את ראשה". היינו, לא להשתמש עם הכלים דקבלה, הנקראים 
"מידת הדין", שאז האור היה מאיר בגדלות, שזה נקרא "וגלחה את 
ראשה", היינו השערות, שהם הכלים, הבאים ממידת הדין. 
%break
אלא להשתמש עם הכלים המתוקנים עם מידת הרחמים, שהיא 
מדרגה יותר קטנה. לכן יהיה לו יותר קל לכוון בעמ"נ להשפיע את 
בחינת רזי תורה, הנקרא בחינת "נשמה", כנ"ל. 
%break
מה שאין כן אם יקבל כמו שהוא, נמצא שיקבל את התענוג של אור 
הנשמה מחמת "וחשקת בה", ולא מטעם רצון להשפיע. כי לא יהיה לו 
הכח לכוון על הכלים דמידת הדין, ולקבל את האור בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל "ראה הקב"ה, שאין העולם יכול להתקיים, עמד 
ושתף עמה מידת הרחמים".
%break
ועל דרך זה יש לפרש תיקון השני, מה שכתוב "ועשתה את צפורניה". 
ותרגום אונקלוס מפרש "ועשתה את צפורניה", ותרבי את טופרייהא, 
שפירושו, שתגדיל את צפורניה. 
%break
ויונתן בן עוזיאל מפרש, ותיצמי את טופרייהא, שמפרש שם הוא לשון 
גידול צפורניה, שהמשמעות הוא בעניני עבודה, שהגדלות שלה תיקח 
מהצפורנים ולא מבשר האצבעות.
%break
ובכדי להבין את ענין האצבעות, צריכים לדעת מה שכתוב בזה"ק 
(בראשית כרך ב' דף ק"כ ובהסולם אות קכ"ט, מאמר "מאורי אור 
ומאורי האש") וזה לשונו "האצבעות של אדם הם הנסתרות 
שבהמדרגות, וסודות עליונים, ויש בהם פנים ואחורים". 
%break
ובזה תבין דברי חז"ל, שאמרו (תענית ל"א) "עתיד הקב"ה לעשות 
מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה 
באצבעו, הנה אלקינו זה, כי האצבעות הן סוד מוחין דחכמה כנ"ל, 
ומוחין דחכמה הן סוד ראיה ואור עינים כנודע, 
%break
%page 572
ועל כן אמרו מראה באצבעו, האחורים של האצבעות הם בחיצוניות 
שלהן. והם רמז לצפורנים של האצבעות. ומשום זה יש רשות לאדם 
להסתכל בצפורנים במוצאי שבת, שהרי מאירים אז מאותו הנר, 
ומאירים מאותה האש, לשלוט בימות החול. 
%break
וזה סוד הכתוב, וראית את אחורי ופני לא יראו, דהיינו שלא יסתכל 
האדם בפנימיות האצבעות בשעה שמברך במוצאי שבת, בורא מאורי 
האש, להיותם נבחנים לבחינת פנים פנימיים, שעליהם נאמר, ופני לא 
יראו".
%break
נמצא לפי זה, אשר ענין "הצפורנים" בעבודה מרמז, שאור, המכונה 
"מאורי האש", יכולים לקבל בבחינת "הראיה", הנקראת חכמה, רק 
בחינת "אחורים", הנקראת "צפורנים", שהוא בחינת "קטנות", ולא 
בחינת "פנים", שהיא "גדלות". 
%break
והאיסור הוא, שמדרגה גדולה, שיש בה אור יותר גדול, אז התשוקה 
יותר גדולה, לפי שהתענוג הוא יותר גדול וקשה להתגבר.
%break
וזה שכתוב "וחשקת בה". לכן בחינת הנשמה, שמשיג לאחר כיבוש 
הרשות של הגוף, הנקרא "אהבה עצמית", וכל רצונו הוא אך ורק 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
%break
מכל מקום יש ענין הבחן מדרגות בקבלת השפע, שתהיה לו היכולת 
לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, כידוע, שיש ד' מדרגות באופן כללי:
%break
א. מקבל בעמ"נ לקבל. זה נקרא, מה שהאדם נולד מצד הטבע. והוא 
לא יכול להבין, איך אפשר לעשות משהו ללא תועלת עצמו.
%break
ב. משפיע, אבל בתנאי שיקבל תמורה. וזה נקרא "שלא לשמה".
ג. משפיע בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "לשמה".
ד. שהוא כבר יכול לקבל תענוג, וכוונתו תהיה בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, לאחר כיבוש המלחמת הרשות, שנקרא זו מדרגה ג', שהיא 
בחינת לשמה. וזהו כמו שאומר רבי מאיר "הלומד תורה לשמה, זוכה 
לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה", כנ"ל. 
%break
והוא צריך אז להגיע לדרגה ד', שהוא מקבל את התענוג של אור 
הנשמה, הנקראת "אשת יפת תאר וחשקת בה", רזי תורה מתלבשים 
בכלים דקבלה, ולשמה הוא בכלים דהשפעה, 
%break
היות שהאור הזה מתלבש בכלים דקבלת התענוג, ולא בכלים 
דהשפעה, שהם כלים שנותנים ולא שהם מקבלים, אז מתחיל סדר 
התיקונים, שעל ידם יש לו יכולת לקבל בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שכתוב "וראית בשביה", שענין "ראיה" הכוונה על גילוי אור 
הנשמה כנ"ל. ועל זה בא הרמז "ועשתה את צפורניה", כמו שמפרש 
התרגום, ש"תגדיל את צפורניה", 
%break
שהפירוש הוא כנ"ל, שהגדלות שלה תהיה מבחינת אחוריים, הנקרא 
"קטנות", שהיא בחינת "צפורנים", כנ"ל בדברי הזה"ק.
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג) "אין דברי תורה 
מתקיימין, אלא במי שממית עצמו עליה". והשאלה היא, אם הוא 
ממית עצמו עליה, אז מי הוא מקיים את התו"מ. 
%break
הלא כתיב, "למתים חפשי". ואמרו רבותינו ז"ל "כיון שאדם מת, נעשה 
חפשי מן המצות" (ירושלמי כלאיים ט' ג'). ויש לפרש "ממית עצמו 
עליה", שהוא צריך לבטל את הרשות, 
%break
שהוא אומר, שזה לעצמו, את הרשות הזה הוא צריך לבטל ולהעבירו 
לרשותו של הבורא, היינו לומר, שאין שום רשות בעולם, אלא הכל 
שייך להבורא, שזה נקרא "ביטול רשות".
%break
ואז הוא הזמן, שהתורה מתקיימת בו. כלומר, כי כל מה שהתורה 
הבטיחה לאדם, אם יקיימו התורה, שכל הדברים האלו לא יכולים 
להתקיים באדם, אלא עד שאדם תהיה לו היכולת לקבל בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
וזה אי אפשר להיות, אלא דווקא בזמן שאדם מבטל את רשותו, 
הנקרא "אהבה עצמית". אלא הוא נעשה אז עבד ה'. כלומר, שהוא 
בחינת "מה שקנה עבד קנה רבו". שפירושו, שאין שום רשות לעבד, 
שיהיה לו מקום להכניס את הטוב והעונג, מה שהתורה הבטיחה. 
%break
אלא הכל, כלומר כל הטוב והעונג, שהוא מקבל, הוא מכניסו לרשותו 
של הקב"ה. ואין אצל האדם רשות אחר בעולם. וזה נקרא. "אין 
התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".
%break
%page 573
מה שאין כן "דעת בעלי בתים היא הפוכה מדעת תורה". אלא כל מה 
שהוא רואה, שכדאי לקבל, הכל הוא רוצה שיהיה נקרא על שמו, היינו 
לרשותו, שהוא בעל הבית על כל הדברים. 
%break
כלומר, שרוצה להוציא מרשותו של הקב"ה ולהכניסו לרשות עצמו. 
ובזה נבין מהי "מלחמת הרשות".
%break
%page 574
%H מהו כריתת ברית בעבודה
%break
הכתוב אומר "לעברך בברית ה' אלקיך, אשר ה' אלקיך כורת עמך 
היום". ופירוש רש"י, "לעברך בברית" דרך העברה. "כך היו כורתי 
בריתות עושין, מחיצה מכאן, ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". 
%break
עוד שם הכתוב אומר "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית 
הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו, ואת אשר 
איננו פה עמנו היום".
%break
ויש להבין:
א. מהו ענין "כריתת ברית" בעבודה. כלומר, מה זה נותן לנו את 
הכריתת ברית, שע"י זה יהיה לנו תיקון בעבודה.
%break
ב. מה שפירש רש"י, שכורתי בריתות היו עושין מחיצה מכאן. מה 
מרמז לנו זה בעבודה.
ג. מה מרמז לנו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו עמד היום, ואת 
אשר איננו, היום". מהו הב' זמנים בעבודה.
%break
אאמו"ר זצ"ל אמר, מהו המעלה של "כריתת ברית". כי לכאורה הוא 
דבר מיותר. כי מדוע הם כורתים ברית ביניהם. היות שבאו לכלל 
דעה, שהם צריכים לאהוב אחד את השני. 
%break
וממילא כיון שאוהבים זה לזה, מה מוסיף לנו הכריתת ברית. ואמר, 
היות שיש לפעמים, שיכולים לבוא לידי מצב, שכל אחד רואה על 
השני, שהוא לא מתנהג עמו בסדר. אם כן הוא צריך לשנאו את השני.
%break
וכשהוא כורת ברית עמו, הכוונה, אפילו שיראה שהוא לא מתנהג עמו 
כשורה, אז הוא הולך למעלה מהדעת, ואומר "היות שכרתי ברית עמו, 
אני לא מפר את בריתי".
%break
נמצא, שהברית הוא לא על ההווה, אלא על העתיד. שיכול להיות 
שאהבה שביניהם יתקרר, לכן כורתים ברית, שגם העתיד יהיה כמו 
עכשיו בההוה.
%break
הנה עיקר עבודה בתו"מ הוא, כשמתחילים ללכת בדרך המביא 
לשמה. כלומר, שבזמן שהאדם התחיל את העבודה, מתחילים בשלא 
לשמה, כמו שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, 
ומתוך שלא לשמה באים לשמה".
%break
ומשום זה תחילת עבודתו היתה בחשק, מתוך שהיה רואה, שע"י 
קיום תו"מ הוא יגיע לבחינת אושר בחיים. אחרת לא היה מתחיל. 
%break
לכן בתחילת עבודתו, כלומר, זמן שעדיין עוסק בשלא לשמה, זאת 
אומרת, שכל זמן שהוא עובד, הוא מסתכל על השכר שיקבל לאחר 
עבודתו, לכן יש לו כח לעבודה.
%break
היות כמו בגשמיות, האדם רגיל לעבוד במקום, שידוע שיקבל שכר 
תמורת עבודתו. אחרת אין האדם מסוגל לעבוד בחנם, אם לא בשביל 
תועלת עצמו. 
%break
ורק בזמן שהוא רואה, שיצא מעבודה זו לתועלת עצמו, יש לו כח 
לעבוד בחשק וברצון. היות שהוא מסתכל אז על השכר ולא על 
העבודה.
%break
אף העבודה לא עולה בחשבון, אם האדם מבין, שהוא מקבל כאן אצל 
בעל הבית זה פי כפל שכר מכשהיה עובד אצל בעל הבית הקודם, 
מטרם בא למקום עבודה שמשלמים פי כפל. זאת אומרת, כפי גודל 
השכר, כן נעשה בשיעור זה העבודה יותר קלה ויותר קטנה.
%break
ובזה יש לפרש על דרך העבודה, שענין "כריתת ברית" יהיה הפירוש, 
כשהאדם מקבל על עצמו העבודה, אפילו בשלא לשמה, הוא צריך 
לכרות ברית עם הקב"ה, שיעבוד אותו בין שיש לו חשק ובין שאין לו 
חשק.
%break
אבל יש להבין, במה תלוי החשק. זה תלוי רק בהשכר. כלומר, בזמן 
שנותנים הרבה שכר, אז החשק לעבודה לא מתפסק. ורק בזמן 
שהשכר מוטל בספק, אז עובר חשק של עבודה, ועובר למנוחה. 
%break
כלומר, שמרגיש אז יותר טעם במנוחה. עד כדי כך, שהוא אומר "אני 
מוותר על העבודה, עבודה זו יכול לעבוד מי שרוצה, כי זה לא 
בשבילי".
%break
%page 575
וכריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא 
לשמה. והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו 
להכנס בעבודת ה'. 
%break
לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר "אפילו שיבוא איזה זמן 
של ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא 
מקבל עליו, שלא יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו 
חשק". וזה נקרא "כריתת ברית".
%break
אולם יש להבין, מהי הסיבה שהוא בא למצב של ירידה. הלא אנו 
רואים בגשמיות, שהאדם עובד בכדי לקבל שכר, האם נוהג שם ענין 
של ירידה ועליה. ומדוע בעבודת ה' אנו רואים, שיש עליות וירידות. 
וענין זה יש להבין בב' אופנים:
%break
א. אפילו במצב דשלא לשמה, היינו שהוא עובד עמ"נ לקבל שכר. 
אבל השכר יכולים להבין רק בבחינת אמונה, כי "שכר מצוה בהאי 
עלמא ליכא". 
%break
פירוש, שאין שכר המצות מקובל בעולם הזה, אלא השכר הוא יקבל 
בעולם הבא, כמו שכתוב "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", היינו 
בעולם הבא.
%break
והיות שהבסיס של השכר תלוי בהאמונה, כמו שכתוב (אבות, פרק 
שני) "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך, ודע שמתן שכרן 
של צדיקים לעתיד לבוא". וידוע, שבענין האמונה יש עליות וירידות, כי 
כל ענין אמונה, להאמין למעלה מהדעת.
%break
פירוש, שהאדם יש לפעמים בכוחו ללכת למעלה מהדעת, במקום 
שהאמונה היא בסתירה להדעת. נגיד על דרך משל, עשרים אחוז 
האמונה נגד הדעת, ועל עשרים אחוז שהוא נגד הדעת הוא יכול 
להתגבר.
%break
אבל לפעמים הוא רואה, שנעשה עכשיו שינוי, היות שהוא רואה, 
שהאמונה היא בסתירה שלושים אחוז. ובשיעור כזה הוא עוד לא 
מחוסן, שיהיה לו כח להתגבר וללכת בבחינת אמונה. לכן הוא מוכרח 
אז לרדת ממצבו, שהיתה אצלו מאירה בחינת אמונה. 
%break
וזהו הגורם לו ירידות ועליות, שזה הלא לפי כח ההתגברות שלו. מה 
שאין כן בשכר גשמי, שאין ענין אמונה נוהג על השכר. לכן אין 
בגשמיות מקום לומר, שיש לו ירידה בעבודה גשמיות, כנ"ל. והוא, 
שענין השכר הוא בעולם הזה, ואינו צריך לאמונה.
%break
ב. במצב דלשמה, שאינו שום תמורה עבור עבודתו. שהגורם לירידות 
הוא גם כן הטעם, היות שהוא בנוי כל עבודתו, על בסיס אמונה. אלא 
שיש הפרש, לא על השכר, אלא על בעל הבית. 
%break
כלומר, בשיעור שהוא מאמין בבעל מלאכתך, שהוא כל כך חשוב, 
שכדאי לשמש אותו. היינו, שזו זכיה גדולה לשמש את מלך מלכי 
המלכים, שישלם שכר פעולתך.
%break
זאת אומרת, ששכר עבור העבודה הוא בשיעור אמונה בגדלות ה'. 
היות שיש בטבע הבריאה הנאה גדולה לאדם, אם הוא משמש לאדם 
חשוב. כמשל הידוע, שאנו רואים, אם בא רב חשוב, ורוצה לתת 
למישהו, שיקח את החבילה שלו למונית. 
%break
הסבל בטח יקבל כסף עבור זה. ואם הרב יתן זה להתלמיד, בטח 
התלמיד לא יקבל שום תמורה עבור העבודה. כי השימוש, מה שהוא 
משמש את הרב, זהו שכרו, ולא צריך יותר.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש "ונאמן בעל מלאכתך", כלומר, לפי שיעור 
האמונה, שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא גודל השכר, שהוא 
נמדד בשיעור האמונה שהוא מאמין בגדלות ה'.
%break
נמצא לפי זה, בזמן שהוא מאמין, שה' הוא גדול מאוד, אז השכר שלו 
גדול מאוד. ואם האמונה שלו בה' אינו כל כך גדולה, ממילא גם השכר 
אינו גדול כל כך. ונמצא לפי זה, בין זה שעובד לשמה, ובין זה שעובד 
שלא לשמה, כל הבסיס הוא רק על האמונה. אלא ההבדל הוא בזה:
%break
בשלא לשמה האמונה היא על השכר,
בלשמה האמונה הוא למי אנו עובדים. כלומר, שגדלות הנאה תלויה 
בגדלות של הבורא. 
%break
כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני) "רבי אלעזר אומר, ודע לפני מי 
אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".
%break
%page 576
וזה הוא כנ"ל, שצריכים להאמין בגדלות של בעל מלאכתך. כי בזה 
תלוי, שישלם לך שכר פעולתך. כלומר, גדלות השכר תלויה בגדלות 
של הבעל מלאכתך, שהוא הבורא. 
%break
זאת אומרת, יש הבדל בהנאה, אם האדם משמש גדול העיר, או 
שמשמש גדול המדינה, או שמשמש גדול העולם. ובזה נמדד השכר, 
היינו לפי גדלות המלך.
%break
והיות שהבסיס הוא אמונה, לכן יש כאן עליות וירידות. וזה הוא 
מטעם, שכל זמן שהאדם לא זוכה לאמונה בקביעות, מוכרח להיות 
עליות וירידות. 
%break
ובהאמור יוצא, היות שיכול לבוא זמן, שאהבה שביניהם תתקרר, לכן 
עכשיו, בתחילת עבודתו, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, שיהיה 
בכריתת ברית, בין שהגוף יסכים להיות עובד ה', ובין שהגוף לא 
יסכים, הכל הוא מקבל על עצמו, שלא יהיה שום שינוי. 
%break
אלא שיאמר, אחת דברתי ולא אשנה. אלא אני אלך למעלה מהדעת, 
על סמך שקבלתי על עצמי בעת כריתת ברית בתחילת העבודה.
%break
בזה נבין מה שפירש רש"י "לעברך בברית דרך העברה, כך היו כורתי 
בריתות עושין, מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". 
%break
וזה יש לפרש על דרך הנ"ל, שדרך הכורתי בריתות היו מרמזים, 
שלפעמים יבוא זמן שיהיה מחיצה מכאן, היינו מחיצה המפרדת לזה, 
ומחיצה מכאן, היינו גם להשני יש מחיצה המפרדת.
%break
כלומר, אפילו שיהיה לשניהם מחיצה המפסקת לאהבה שהיה 
ביניהם, מכל מקום הם מקבלים על עצמם עכשיו, שלא יפרידו את 
עצמם זה מזה. אלא שיזכרו לעצמם את הכריתת ברית שעשו. 
%break
ובזה תהיה האפשרות, שהברית לא תופר. ועוברים בינתים. פירוש, 
שהם עוברים על הפירוד שנעשה ביניהם. והכל הוא מכח שעשו את 
הברית.
%break
ובעבודה יהיה הפירוש, שהאדם מחויב לכרות ברית עם הקב"ה. 
שכמו שהתחיל עתה בעבודה, ובטח יש לו עכשיו בחינת אהבה לה', 
אחרת מי גורם לו, שיקבל עכשיו על עצמו את עול קבלת מלכות 
שמים. 
%break
והוא צריך עכשיו לכרות ברית עם הקב"ה לעולמים. כלומר, אפילו 
שיבוא זמן, שהוא ירגיש, שאהבת ה' נתקרר אצלו, יזכור את הברית 
שעשה עם ה'.
%break
אולם בעבודה, צריכים לזכור, שענין כריתת ברית בין הקב"ה להאדם, 
יכול להיות שהאהבה יכולה להתקרר רק בין האדם להבורא. אבל מה 
שייך לומר, שאצל הקב"ה תתקרר האהבה. 
%break
כלומר, כיון שהכריתת ברית חל על שניהם. משמע, שיכול להיות 
ירידה בין שניהם בענין כריתת ברית. אבל מה שייך שינויים או ירידה 
בהבורא.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שאצל האדם והבורא נוהג ענין "כמים הפנים 
לפנים, כן לב האדם לאדם". ופירש על מה שכתוב (כי תשא, רביעי) 
"ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך למען 
אמצא חן בעיניך".
%break
ושאל, מאיפה ידע משה, בזה שאמר "אם נא מצאתי חן בעיניך". 
והשיב, היות שלפני זה כתוב "ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם מצאת 
חן בעיני", 
%break
מכאן ידע משה, שמצא חן בעיני ה', היות שהקב"ה מצא חן בעיני 
משה, שזה לפי הכלל "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", 
(משלי כ"ז).
%break
ובהאמור יש לפרש, זה שאומרים, שאהבה מתקררת אצל האדם, 
והאדם מרגיש שהוא במצב ירידה, כלומר שאין לו עכשיו כל כך אהבה 
לה', כמו שהיה לו בתחילת עבודתו, זה גורם שהאדם מרגיש, שגם ה' 
לא אוהב אותו, ואינו שומע לתפלתו, למה שהאדם מבקש מה'. 
%break
וזה גורם לאדם ירידה יותר גדולה. כי האדם מקבל ספיקות בענין מה 
שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". והוא חושב אז, שהקב"ה אין לו 
שום קשר עם הנבראים. וזה גורם לו ירידות גדולות, היות שהוא 
נעשה כל פעם יותר חלש בבחינת האמונה.
%break
%page 577
נמצא, שהגם אצל ה' לא שייך לומר שינוי, אבל האדם, מטעם "כמים 
הפנים להפנים" מרגיש כך. וזהו לפי הכלל, שכל השינויים שלומדים 
ברוחניות, הכל הוא לפי ערך המקבלים.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו, 
עמד היום לפני ה'". שהכריתת ברית היא, בין שהוא עומד היום לפני 
ה', שהוא בזמן עליה. 
%break
אלא הוא לוקח על עצמו, שאפילו, שיבוא זמן ירידה, הנקרא "ואת 
אשר איננו פה עמנו היום לפני ה' אלקינו", שאינו מרגיש, שהוא עומד 
"לפני ה' אלקינו", 
%break
מכל מקום מקבל על עצמו למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, 
אלא שהוא יזכור בכריתת ברית, שזה יהיה בבל תמוט.
%break
%page 581
%H מדוע החיים נחלק לב' בחינות
%break
חז"ל (ברכות י"ח) אמרו וזה לשונם "כי החיים יודעים שימותו". אלו 
צדיקים שבמיתתן קרויים חיים. ופירוש רש"י "אלו צדיקים", ומאי 
יודעים שימותו, נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכין ידיהן מן 
העבירה. 
%break
"והמתים אינם יודעים מאומה", אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים. 
ופירוש רש"י "הרשעים אינם יודעים מאומה", שעושים עצמם כאינם 
יודעים וחוטאים", עד כאן לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שיש חיים שנקרא "מיתה". היינו אצל הרשעים, החיים 
שלהם נקרא "מיתה". וכמו כן יש מיתה שנקרא "חיים". וזהו אצל 
הצדיקים. כלומר שיש ב' בחינות חיים:
%break
א. חיים של רשעים,
ב. חיים של צדיקים.
%break
ואיך נקרא החיים של צדיקים, לא כתוב. אלא מה כן כתוב. שהמיתה 
של צדיקים נקרא "חיים". ובודאי צריכים לומר, אם המיתה של צדיקים 
נקרא "חיים", ובודאי החיים של צדיקים היא מדרגה יותר גדולה.
%break
ולפי פירוש רש"י משמע, שבמיתתן, היינו כשמסתכלים על בחינת 
מיתה שלהם, לכן אינם חוטאים. אבל איזה שייכות יש זה לחיים. כי מי 
שאינו חוטא, כבר יש לו חיים. 
%break
וכמו כן שרש"י מפרש, שרשעים בחייהם נקראים "מתים", מדוע. 
מטעם, כי המתים אינם יודעים מאומה. כלומר שעושים עצמם כאינם 
יודעים. צריכים לפרש, שאינם יודעים מיום המיתה.
%break
גם זה יש להבין. כי מי שאינו זוכר מיום המיתה, הוא מוכרח לחטוא. 
הלא אמרו חז"ל (ברכות ה') "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר 
הרע. אם נצחו, מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה. 
%break
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יקרא קריאת שמע. ואם לאו, יזכיר לו יום 
המיתה. משמע אפילו שלא זוכר את יום המיתה, גם כן לא מוכרח 
לעשות חטאים".
%break
אם כן, מהו שפירש רש"י, שעושים עצמם כאינם יודעים מיום המיתה, 
לכן חוטאים. שמשמע, שמי שלא רוצה לעשות חטאים, הוא צריך 
לזכור תמיד את יום המיתה.
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים לזכור את כל אשר לפנינו, היינו 
מטרת הבריאה, וגם ענין תיקון הבריאה, שנעשה אח"כ. וגם צריכים 
להבין את הכלל, שאין אור בלי כלי. ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב 
לנבראיו. וגם ידוע, שאין אור בלי כלי. 
%break
כלומר, שאי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. ומשום זה ברא הקב"ה יש 
מאין בחינת חסרון והשתוקקות לקבלת תענוגים, שזה מכונה "רצון 
לקבל הנאה".
%break
ועל הכלי הזו, הנקרא "רצון לקבל", נעשה אח"כ תיקון, המכונה 
"צמצום". כלומר, היות שע"י קבלת השפע אין השתוות בין המשפיע 
להמקבל, והכלי הזה חשקה להשתוות הצורה, המכונה "דביקות", לכן 
לא רצתה לקבל לתוך הרצון לקבל שלה, 
%break
אלא על בחינה זו יהיה צמצום, ולא תקבל יותר, אלא מה שהיא יכולה 
לכוון בעמ"נ להשפיע. וזהו תיקון הבריאה. כלומר, בכדי שהנבראים 
ירגישו אי נעימות בזמן קבלת התענוגים מהבורא.
%break
ועכשיו מובן לנו, שהמטרת הבריאה הוא, שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
ותיקון הבריאה הוא, שהנבראים לא ירגישו בחינת אי נעימות בעת 
קבלת התענוגים. 
%break
ו"כלי" נקרא חסרון, ו"אור" נקרא מילוי. ולפי זה יוצא, שהכלי שמלובש 
בה החיים, הכלי נקרא רצון, והחיים, המלובש בה, נקרא אור.
%break
ומזה נבין, שיש לנו ב' מיני כלים:
א. כלי אחד בלי תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל עמ"נ לקבל"
ב. ויש לנו כלי, שכן יש עליו תיקון הבריאה, הנקרא "מקבל בעמ"נ 
להשפיע".
%break
%page 582
ובהנ"ל, שהחיים נקרא "אור", נמצא, שיש לנו חיים, המלובש בכלים 
דרצון לקבל, שע"י זה מקבלים שינוי צורה מהבורא, שזה גורם לנו 
פירוד מחיי החיים. ולכן החיים האלו נקראים בחינת "מיתה", מסיבת 
הפירוד שנעשה שם.
%break
ויש חיים המכונה "אור", המלובש בכלים שיש עליהם תיקון הבריאה, 
הנקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע". שע"י זה, הגם שהם נקראים 
"מקבלים", אבל היות שהכוונה היא בעמ"נ להשפיע, הם נשארים 
בדביקות, אפילו בעת קבלת התענוגים. 
%break
נמצא, שהאור שהוא מקבל, היינו החיים, נקרא "חיים", משום שהאור 
נשאר דבוק בחיי החיים.
%break
ובזה יש לפרש מה שנאמר "רשעים בחייהם נקראים מתים", משום 
שכל מה שמקבלים, הם מקבלים בכלים דקבלה, שזה גורם פירוד. לכן 
אמרו "רשעים בחייהם נקראים מתים". 
%break
ומזה מובן ממילא "צדיקים בחייהם נקראים חיים", משום שמקבלים 
את המילוי של הכלי, היינו האור והתענוג, בכלים דהשפעה, שבזה 
הם דבוקים בחיי החיים, אף על פי שהם נעשים מקבלים.
%break
אולם לפי זה איך יתפרש את מה שאמרו חז"ל "צדיקים במיתתן 
נקראים חיים". והענין הוא, כי בסדר העבודה הוא, שמתחילים ב"שלא 
לשמה", ומתוך "שלא לשמה" באים "לשמה".
%break
נמצא, כשאדם נכנס בהעבודה, היתה הכוונה לתועלת עצמו, המכונה 
"שכר ועונש". ואח"כ הוא זוכה, ומראים לו מלמעלה בבחינת 
אתערותא דלעילא, שהוא צריך ללכת בדרך של אמת, היינו שיעשה 
הכל לשם שמים. 
%break
ובזמן שמראים לו מלמעלה, מה זה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אז 
הגוף בורח מעבודה זו, ולא רוצה יותר לעבוד. והאדם חושב אז, שהוא 
נמצא במצב של ירידה.
%break
כלומר, כשהתחיל לעבוד הוא היה במצב עליה, היינו שהוא היה יותר 
זך, ולא היה כל כך מגושם. לכן הגוף לא היה מתנגד לו לעבודה. מה 
שאין כן עכשיו הגוף נעשה מגושם, ובגלל זה הגוף לא רוצה לעבוד. 
והוא אומר אז, העבודה זו היא לא בשבילי. 
%break
כי אני רואה, שלא די שאני לא מתקדם יותר, אלא אני הולך אחורה. 
אם כן חבל על העבודה שלי ועל הזמן שלי. אי לזאת, היות שאני לא 
מסוגל לקנות חיים רוחניים, לכל הפחות אני אקנה חיים גשמיים, כמו 
כל העולם, שלא חושבים על רוחניות, רק על גשמיות.
%break
כמו כן אני אהיה כמוהם. לכל הפחות אני אשתדל להנות מהעולם מה 
שאפשר. אחרת אני אשאר קרח מכאן וקרח מכאן. והוא אומר אז, 
שאקיים מה שאמרו חז"ל (יומא ע"ב) וזה לשונם "אמר להו רבא 
לרבנן, במטותא מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנום". 
%break
ופירוש רש"י "תרתי גיהנום", להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה. 
"ולא תקיימוה, ותירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם 
בעולמכם".
%break
ובזה יש לפרש, בזמן שהאדם בא לידי מצב של ירידה, הנקרא 
"מיתה", כלומר, שמרגיש טעם מיתה, אם הוא ילך בדרך של השפעה, 
היינו שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו רק שע"י זה תהיה נחת רוח 
להבורא, 
%break
ובשביל עצמו הוא לא רוצה שום דבר, שזה נקרא "עובד את ה' 
במסירת נפש", ודבר זה, מרגיש האדם, שזהו בחינת מיתה אצלו.
%break
ובאמת נתעוררה השאלה ששאלנו, הלא ידוע ש"מצוה גוררת מצוה". 
אם כן, מדוע הוא בא ממצב שהיה מרגיש טעם חיים בעת התעסקותו 
בתורה ומצות, לידי מצב, שבזמן שמתחיל רק לומר שהוא הולך לקיים 
תו"מ לשם שמים, הוא מרגיש בזה טעם של מיתה ולא של חיים. 
%break
איפה הכלל ש"מצוה גוררת מצוה", שכתוב (אבות פרק ד' ב') וזה 
לשונו "בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שמצוה 
גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עבירה, 
עבירה".
%break
%page 583
אלא הענין כנ"ל. דהיינו, בזה שהתחיל בעבודה דשלא לשמה, 
והתמסר לעבודה בלב ונפש, וקבל הכל על עצמו ברצינות, ומשום זה 
הוא זכה שמלמעלה נתנו לו לדעת, שיש עבודה דלהשפיע ולא 
לתועלת עצמו. 
%break
והסיבה שזכה לידיעה זו, להרגשה באיברים, היתה מטעם "מצוה 
גוררת מצוה", כי לא כל אחד זוכה להרגיש מה הוא שכל העבודה שלו 
תהיה רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזה דוקא שייך במי שנתן כל כוחו בשלא לשמה, וע"י זה הוא בא 
להרגשה של לשמה. ובודאי על זה הגוף לא מסכים בשום אופן.
אולם עתה, כלומר במצב שהוא רואה, שהעבודה דלהשפיע אין לו 
להגוף מה לקבל, האדם עומד בפני הדילמה:
%break
או להגיד שעכשיו הוא במצב של ירידה, הנקרא "עבירה". ואז הוא בא 
לידי יאוש, שאומר כנ"ל, שהוא רואה עכשיו, כי עיקר הוא להשפיע, 
ולהשפיע אין הוא מסוגל לעבוד, לכן הוא צריך לברוח מהמערכה, 
ולחזור לכל הפחות להנות מחיים הגשמיים.
%break
או להגיד, כי כשהתחלתי בעבודה היה כל המעשים על הכוונה דשלא 
לשמה. אז העבודה היא לא כנגד הרצון לקבל. אז הגוף לא היה 
מתנגד. מה שאין כן עכשיו, שזכיתי לדעת, שיש ענין של לשמה, 
הנקרא "לעבוד עבור תועלת ה'", 
%break
ובטח הגוף צריך להתנגד, היות שזהו נגד הטבע. ואיך יכולים לעבוד 
עבור תועלת ה'. התשובה היא, שיש בטבע, שהקטן יכול לשמש את 
הגדול בלי שום תמורה, היות שמרגיש הנאה גדולה, בזה שהוא 
משמש אותו.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, מדוע אין הגוף מסכים לעבוד עבור תועלת 
הבורא. והתשובה היא, שאין הגוף מאמין בגדלות הבורא. כי במקום 
שצריכים להאמין, הגוף מתנגד, משום שענין אמונה הוא דבר שלא 
חשוב. 
%break
זאת אומרת, שאם אין גדלותו יתברך מגולה בתוך הדעת, אלא 
שצריכים להאמין, זה נקרא אצל אדם דבר "שפל" ובחינת "מטה" 
בחשיבות. ועבודה הזו אין הגוף סובלתן.
%break
ואם כן יש לשאול, מדוע עשה הבורא ענין ההסתר והצמצום, שלא 
מגולה גדלותו יתברך. אלא שאם האדם רוצה להרגיש גדלות ה', הוא 
יכול לבוא לזה רק ע"י אמונה. 
%break
התשובה היא ידועה. היות שבזמן שהאדם עוד לא נקי מכלים דקבלה, 
אז הוא יקח הכל, היינו כל הגילויים של הבורא יתברך, לתוך כלים 
דאהבה עצמית. וזה יגרום לו פירוד מרוחניות. וזה יהיה כבחינת 
"היודע את רבונו ומכוון למרוד בו".
%break
ואם האדם צדיק, כמו שאמרו חז"ל, ש"צדיק נקרא מי שמצדיק את 
קונו". היינו שאומר, בטח מה שהוא מרגיש עכשיו זמן של ירידה, בטח 
שה' לא דחה אותו מלעבוד אותו, אלא שזהו תיקון גדול בשבילו. 
%break
כלומר, שניתן לו עכשיו מקום להאמין למעלה מהדעת בגדלות ה'. 
וכמו כן ניתן לו עכשיו צורך לבקש מה', שיאיר לו מגדלותו יתברך.
ואין הוא רוצה להרגיש את גדלות ה', משום הנאה שיש בהתגלות 
הזה. כלומר, שאין כוונתו, שהוא רוצה להנות את הכלי קבלה שלו. 
%break
אלא להיפך, היות שהוא רוצה לבטל את כל אהבה עצמית שבו, והגוף 
אינו רוצה להיכנע, לכן הוא מבקש מה', שיאיר לו, ולהעביר ממנו את 
ההסתרה, כדי שהרצון לקבל לעצמו יתבטל מנגד ה'.
%break
ובזה נבין את מה שאמר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה". פירוש, היות 
שאדם עומד לפני דילמה:
%break
או להגיד, שהירידה, שנפל ממדרגתו הקודמת, שהיה לו רצון וחשק 
לעבודה, ועכשיו המצב, שמרגיש טעם בעבודה הוא בחינת אי נעימות 
בלי שום חיות, אלא הכל עושה בדרך כפיה, היא באה לו מלמעלה, 
%break
מטעם שרוצים שהוא ילך בדרך האמת, היינו באמונה למעלה מדעת, 
שהיא בחינת מצוה קלה, שהאדם מקל בזה, מטעם שהיא בחינה 
בלתי חשובה אצל האדם, בזמן שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת.
%break
או לומר להיפך, שזה הוא לא מטעם "מצוה גוררת מצוה", אלא פשוט 
שהוא אדם יותר גס ויותר בעל מידות רעות משאר אנשים. אי לזאת, 
זה הוא פשוט בעל עבירה, ואין הוא ראוי לעבוד עבודת הקודש. 
%break
%page 584
אלא "עבירה גוררת עבירה". היות מה שאני עושה עתה בתו"מ, הוא 
על דרך כפיה, שאין לי שום אהבה לעבודת הקודש. לכן אני יעשה עוד 
עבירה, היינו לעזוב את דרך הכפיה, 
%break
ומתי שיהיה לי מצב רוח טוב, אז אני אעסוק בתו"מ. ובינתים אני 
אשוב לחיי הגשמיים, ואני אהנה לכל הפחות מעולם הזה, כנ"ל בדברי 
רבא.
%break
ולכן כשהאדם עומד בפני הדילמה, אומר בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה, 
שתריץ ותכריע למצוה קלה". היינו שהמצב הזה הוא בחינת מצוה 
קלה, שנתנו לך מן השמים, שאתה תלך קדימה לדרך המוליך 
להאמת. 
%break
והסיבה היא "כי מצוה גוררת מצוה", היות שהתחלת בשלא לשמה, 
וכוונתך היתה להימסר לתו"מ בלב ונפש, לכן "מצוה גוררת מצוה".
%break
ומשום זה נתנו לך מן השמים, להודיע שיש ענין "לשמה", והתחלת 
להרגיש זה, ועכשיו הזמן, שיש להאדם צורך שה' יקרבהו. כי האדם 
רואה אז את מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
%break
ובורח מן העבירה. כלומר, שתברח מלהגיד שהמצב הזה, שבו אתה 
נמצא עכשיו, הוא בחינת עבירה. אלא שתגיד, שמצוה גוררת מצוה, 
ולא יכול להיות שזהו עבירה. ואם לא תגיד כך, אלא שתגיד שזהו 
עבירה, תדע ש"עבירה גוררת עבירה". 
%break
לכן אתה תהיה מוכרח לעשות עוד עבירה. זאת אומרת, אתה תהא 
בהכרח לחזור לחיים הגשמיים, ולעזוב את העבודה שהתחלת בה, כי 
תרצה לכל הפחות להנות מחיי עולם הזה, כנ"ל בדברי רבא, שאמר, 
שלא תירשו גיהנום במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו בדברי פירוש רש"י, שאומר במה שכתוב 
"כי החיים יודעים שימותו, אלו צדיקים שבמיתתן קרויים חיים". "ומאי 
יודעים שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה, "ומושכין ידיהן מן 
העבירה", 
%break
"והמתים אין יודעים מאומה", אלו רשעים, שבחייהם קרויים "מתים". 
ואומר, שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים.
ושאלנו, לפי פירוש רש"י משמע, מי שאינו נותן לב ליום המיתה, כבר 
הוא חוטא. ושאלנו:
%break
א. על מה שמפרש, כי הצדיקים במיתתן קרויים חיים. כי ע"י שיודעים 
שימותו, אינם חוטאים. נמצא, כי מי שאינו חוטא כבר יש לו חיים. איזו 
שייכות יש בין מי שאינו חוטא לחיים.
%break
ב. כאן משמע מדברי רש"י, שאומר על אלו צדיקים "כי החיים יודעים 
שימותו", נותנים אל לבם יום המיתה. "ומושכין ידיהן מן העבירה", 
משמע מדבריו זה שלא חוטאים, הוא מסיבת שנותנים אל לבם יום 
המיתה, אחרת הם היו חוטאים, 
%break
והלא יש מאמר חז"ל "לאו דוקא יום המיתה מעכב מן החטא (ברכות 
ה') וזה לשונו "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אם נצחו 
מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה. ואם לאו, יקרי קריאת שמע. ואם לאו, 
יזכיר לו יום המיתה".
%break
אם כן אנו רואים, שלאו דוקא יום המיתה מעכב את האדם מלחטוא. 
ובהאמור נבין, ולכן יש לדייק במה שאמר "יום המיתה", פירוש, 
שהכוונה היא, בזמן שהאדם בא למצב של ירידה, 
%break
היינו שאין לו טעם בתורה, וטעם בתפלה, וכל מה שהוא עושה בענין 
תו"מ, הכל אצלו בדרך הכפיה, ואין לו שום חיות, שזה ממש הרגשה 
של מיתה.
%break
והאדם שואל לעצמו, מה היא הסיבה, שירדתי ממצבי הקודם. היינו, 
מטרם שנכנס בעבודה דלהשפיע, הייתי בשמחה ובטחון, שאני אהיה 
עובד ה'. והיה מעורר בי תמיד לתת כוחות. ולא ידעתי שום עצלות 
ושום חלשות, אלא תמיד הייתי ער לכל דבר. 
%break
מה שאין כן לאחר שנכנסתי לעבוד בדרך של השפעה, נאבד לי כל 
החיים בעבודה, וכל דבר הולך לי בעצלתיים. ואני מרגיש טעם מיתה 
בהחיים של העבודה זו. והלא חז"ל אמרו, שמצוה גוררת מצוה. ואני 
רואה עכשיו ההיפך.
%break
אלא האדם צריך לתת לב להמצב של מיתה, מה שהוא מרגיש עכשיו. 
וזהו מה שאומר "כי החיים יודעים שימותו, נותנים אל לבם יום 
המיתה, ומושכין ידיהן מן העבירה". 
%break
%page 585
הפירוש "נותנים אל לבם יום המיתה" יהיה, לפי הכלל "מצוה גוררת 
מצוה", היה צריך להיות עכשיו יום. היינו, בזמן שהוא נכנס לעבודה 
דלשמה, היה צריך להיות יותר חיים, 
%break
היות שהוא הולך עכשיו על דרך האמת. ומדוע הוא מרגיש עכשיו 
בחינת מיתה, שהוא חושך ולא יום, אלא שהוא בחינת לילה.
%break
אלא מי שהוא בחינת צדיק, הוא מצדיק את קונו, ואומר, בטח מה שה' 
נתן לו עכשיו בחינת ירידה הוא לטובתו. פירוש, שעכשיו ה' נתן לו 
לדעת, מהו הפירוש שהאדם עובד לא לתועלת עצמו, אלא רק 
לתועלת ה'. 
%break
ובטח הגוף הוא מתנגד לזה, משום שזהו נגד הטבע שלו. מה שאין כן 
מטרם שנכנס בעבודה דלשמה, אלא שהיה עובד לתועלת עצמו, לכן 
אין הגוף היה מתנגד לזה.
%break
נמצא, זהו סימן שהודיעהו לו, שידע, שהוא הולך על דרך הנכונה, 
היות שהגוף מתנגד, אחרת לא היה מתנגד. ולכן עכשיו יש לו צורך, 
הנקרא "כלי", שהקב"ה יעזור לו. כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין 
אותו", משום שכדי ללכת נגד הטבע, צריכים לעזרת ה'. 
%break
כי מה שיש בדרך הטבע, האדם מסוגל לעשות. מה שאין כן מה שהוא 
נגד הטבע, זה נקרא "נס מן השמים", שפירוש, שרק מן השמים 
יכולים לתת לו כוחות, שיהיה באפשרותו ללכת נגד הטבע.
%break
אם כן יהיה הפירוש "נותנים אל לבם להבין את יום המיתה", שבאמת 
המיתה הזו, מה שאני מרגיש, היא בחינת יום ולא לילה. וביום - 
המיתה הכוונה שיש כאן מקום בחירה, להגיד שהוא יום, הנקרא חיים, 
או להגיד שזהו מיתה. 
%break
שזה בא לי לאחר שעבדתי באמת ובמרץ, בכדי להגיע להמטרה 
שבשבילה נולדתי. והיות שהתחלתי בשלא לשמה, ובשלא לשמה אין 
זה בהופכיות להטבע, לכן הגוף לא היה מתנגד.
%break
מה שאין כן עכשיו, זיכה אותי מהשמים, שאני אלך בדרך של לשמה, 
לכן הגוף מתנגד, ולא רוצה לתת כוחות עבודה, משום שהוא נגד 
הטבע. לכן אני מרגיש עכשיו טעם מיתה. 
%break
אם כן, אם אני אומר, שעכשיו הוא יום ולא מיתה, אז אני מקבל 
מהמצב הזה כח בטחון, שאני אצליח בהדרך, שאני הולך עתה.
%break
ואני מושך ידי מלהגיד, שהמצב הזה, שאני מרגיש בחינת מיתה, הוא 
מטעם שאני נמצא במצב של עבירה, שנקרא "ירידה". ובגלל זה אין לי 
מה לעשות עוד בעבודה, כי אני רואה, שאני מדרדר והולך. 
%break
אם כן חבל על הזמן שלי. אלא אני אומר, שאין המצב הזה בחינת 
ירידה, אלא עליה בדרגה, עליתי על המסלול של אמת.
%break
וזה שכתוב "ומושכין ידיהן מן העבירה". היינו שמושכים עצמן מלומר, 
שהמצב הזה הוא בחינת עבירה. וממילא "עבירה גוררת עבירה". 
כלומר, שכדאי לי לעזוב את כל המערכה, אלא שאני אומר, שעליתי 
בדרגה, מטעם "מצוה גוררת מצוה".
%break
נמצא, שענין "מצוה גוררת מצוה", יכולים לפרש הן על העבר והן על 
העתיד. כלומר, אם הוא אומר שהמצב הזה הוא מצוה, אז "מצוה 
גוררת מצוה", היינו שיש לו עכשיו אמונה ובטחון, שיזכה לעלות 
במעלת הקודש, ויזכה להגיע להמטרה.
%break
ובזה נבין מה שאנו אומרים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו 
בספר החיים, למענך אלקים חיים". ויש להבין, מהו הסיום, שאומרים 
"למענך אלקים חיים". וכפי שאנו רואים, שיש ב' מיני חיים:
%break
א. של רשעים,
ב. של צדיקים.
%break
שהחיים של רשעים הם בכלים דקבלה, הנקרא "פירוד מהבורא", 
והחיים של צדיקים הם בכלים דהשפעה, שהוא בחינת "דבקות 
בהבורא". לכן אומרים "זכרנו לחיים". איזה חיים, "למענך", היינו 
להשפיע. כלומר, אנחנו מבקשים חיים, שיהיו בכלים דהשפעה.
%break
%page 586
%H עד כמה שיעור התשובה
%break
הכתוב אומר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", (הושע י"ד).
מכאן משמע, ששיעור התשובה הוא "עד ה' אלקיך". אמנם יש להבין, 
מה הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שעד המקום הזה צריכים 
לעשות תשובה. 
%break
וכשהוא מגיע למקום הזה, כבר אינו צריך לעשות תשובה, מטעם 
שכבר שב למקומו, מאיפה שהוא בא. 
%break
אמנם צריכים להבין, מהו שהאדם הלך מהמקום, ואומרים לו, שהוא 
צריך לחזור למקומו, מאיפה שהוא בא. שזה נקרא "תשובה". ולפי זה, 
מהו המקום שהלך משם, שהוא צריך לחזור לשם.
%break
ידוע מה שכתבו המקובלים, שנשמתו של אדם הוא חלק אלקי ממעל. 
כמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ב') וזה לשונו "חקירה הג', 
במה שאמרו המקובלים, 
%break
שנשמתו של אדם היא חלק אלקי ממעל. באופן, שאין הפרש בינו 
יתברך לבין הנשמה, אלא שהוא יתברך כל והנשמה חלק".
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ט') "והנך מוצא, שברוחניות 
פועל שינוי צורה, כמו גרזן מפריד בין הגשמיים. 
%break
ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בהנשמות הרצון לקבל הנאתו, הרי שינוי 
צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו יתברך, באופן 
שע"י שינוי צורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא ונבדלו הימנו להיות 
נבראים".
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"א) "ונשתלשלו העולמות עד 
למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום, שתהיה בו מציאת גוף 
ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון". 
%break
וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"ב) "וע"י תורה ומצות, נמצאים 
בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע. ואז 
יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה. 
%break
ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו יתברך. מפאת שזכו ע"י עבודה 
בתו"מ להשואת הצורה ליוצרם, שזה נבחן לגמר התיקון", עד כאן 
לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שכל מה שיש לנו לעשות בעולם הזה, הוא לתקן 
עצמנו ולהכשירנו, שנוכל לקבל את הטוב והעונג, שישנם במחשבת 
הבריאה. ונמצא, שע"י זה שהאדם נברא עם רצון לקבל, שהוא 
בהופכיות מהבורא, מבחינה זו נבחן שהאדם הלך מהמקום. 
%break
מאיזה מקום, מהשורש. היות שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל. אלא 
שנתרחקה מסיבת שינוי צורה, מהבורא, וירדה לעולם הזה, בכדי 
שתהיה מלובשת בגוף.
%break
וכנ"ל, שבעולם הזה יש זמן קלקול ותיקון, שבסגולת תו"מ יתוקן את 
מה שנתקלקל. והיות כי כל הקלקול הוא בזה, שהרצון לקבל מרחק 
את האדם מהבורא, 
%break
לכן לאחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, בכדי שהאדם יקבל את 
התכונת בעמ"נ להשפיע, שזהו נקרא "השתוות הצורה", נמצא שבזה 
נעשה תיקון על הקלקול.
%break
ובזה נבין את השאלה, מהו המקום שהאדם יצא משם, שאומרים לו, 
שהוא צריך לשוב למקומו, שזה נקרא "תשובה". יש לפרש, היות 
שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל, ונתרחקה מהבורא להיות רק "חלק" 
ולא "כל", כנ"ל. 
%break
וכל זה הוא מסיבת שינוי צורה, וממילא כשהוא מתקן זה בסגולת 
תו"מ, על הכוונה שזה יביא לו התיקון, שיכול לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
וממילא שוב נעשה מחובר ל"הכל", הנקרא "דבקות בהבורא", כנ"ל. 
וזה הוא השיעור שהאדם צריך לדעת, עד כמה הוא צריך לעבוד, עד 
שהוא יגיע לתשובה.
%break
על זה באה התשובה "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". שפירושו "אלקיך" 
היינו, שהוא לשון יחיד. כלומר, היות שע"י הרצון לקבל, שישנו באדם, 
הוא נתחלק לשתי רשויות, שהאדם נתרחק מבורא. 
%break
%page 587
וכשאדם מתקן עצמו ועושה הכל בעמ"נ להשפיע, שבזה הוא בא לידי 
דבקות, נמצא, השינוי צורה, שהיה מחלק את האדם, שנתרחק ע"י זה 
ממקורו, שזה נקרא, שהאדם נתרחק ממקומו, ועכשיו חזר למקומו, 
וזה נקרא "אלקיך" לשון יחיד, 
%break
שאין שום דבר שיפריד בין הבורא להנברא. וזה נקרא "תשובה", 
שהאדם חוזר למקומו. היינו כמו שהיה מטרם הבריאה, שהיתה 
הנשמה נכללת בכל. ואחר כך, ע"י הרצון לקבל, נתחלקה לחלק 
מהכל, כנ"ל. ועכשיו נעשה רשות היחיד, וזה נקרא "תשובה". 
%break
וזו "שובה ישראל". עד כמה הוא צריך לשוב. אומר לנו הנביא "עד ה'", 
שהוא יהיה "אלקיך", רשות היחיד.
%break
ובהאמור אנו רואים, שהכתוב רוצה להראות לנו מהי תשובה. כלומר, 
שבבחינת הכלל, שמלמדין אותם לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה, 
שם, היינו בבחינת הכלל, האדם צריך לעשות תשובה על בחינת 
המעשה. 
%break
פירוש, שאם האדם נזהר לקיים תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, 
בבחינה זו האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שבטח הוא עוד לא 
יצא ידי חובתו בקיום תורה ומצות. ומתחיל תמיד לחפש, אולי דיבר 
לשון הרע, או אולי דיבר דברים בטלים.
%break
כלומר, הוא עוסק תמיד, אם הוא רוצה לקנות שלימות, בחיפוש אחר 
העבודה שהוא עושה. ובדרך כלל, אין אדם רואה חוב לעצמו. 
%break
וכמו כן בענין שפלות, כמו שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח", 
גם בזה הוא מחפש אצלו איזה חסרון, שע"י זה הוא יכול לומר לעצמו, 
שהוא יותר גרוע מאחרים, 
%break
היות שהאדם צריך להיות שפל בעצמו, ושקר בודאי אסור לומר. לכן 
הוא דואג וחושב תמיד, למצוא לעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא 
גרוע מאחרים.
%break
ובטח אדם הנמצא במצב כזה, קשה לו מאוד לעשות תשובה. וכל מה 
שיכול לומר, אחרי כל התאמצות שלו, הוא יכול למצוא ספקות, אולי 
לא התפלל כראוי, אולי דבר לשון הרע והוא לא שם לב לזה. 
%break
זאת אומרת, הוא מוציא בעצמו מקום, שיכול לעשות תשובה על 
עבירות, שעבר עליהם מספק. וכמו כן בקשר לשפלות, גם כן אומר, 
אולי מספק אני יותר גרוע מאחרים. 
%break
נמצא, שכל התשובה שלו היא רק על ספק עבירה. זאת אומרת, הוא 
מאמין למעלה מהדעת, שבטח חסרה לו עדיין שלימות. וכל זה אמור 
לאלו אנשים, ששייכים להכלל.
%break
אולם לאנשים ששייכים להפרט, שמגמתם היא לזכות לדביקות ה', 
שהיא בחינת השתוות הצורה, כלומר שהם רוצים, שכל מעשיהם יהיו 
לשם שמים, כאן מתחיל סדר אחר לגמרי. 
%break
היות שהמודד שלהם בתו"מ הוא לאו דוקא רק המעשה, אלא הם 
רוצים, שגם הכוונה תהיה לשם שמים. כלומר, שלא מסתפקים בזה, 
שהם מקיימים מצות ה' בבחינת המעשה. 
%break
זאת אומרת, הגם שהם מקיימים תו"מ, משום שה' צוה אותנו לקיים 
את התורה ומצות, ולא מטעם שהסביבה מחייבים אותם לקיים את 
התו"מ, שזה נקרא, שעושים לא שהסביבה יכבדו אותם או שלא יכבדו 
אותם, שזהו הסיבה המחייבם לקיום תו"מ.
%break
אלא שהם עושים הכל בהצנע לכת עם ה' אלקיך, וממילא אין הם 
דורשים מהסביבה לא כבוד, וכו', אלא שהם רוצים לקיים תו"מ על 
הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא בלתי ה' לבדו. 
%break
והם רואים, שעל העבודה זו הגוף לא מסכים. והיות שהם רוצים 
להגיע להאמת, אז מן השמים מראים להם כל פעם, לפי ערך העבודה 
שלהם, מגלים להם את האמת, 
%break
איך שהרצון לקבל הוא בהפכיות הצורה להבורא. וכל פעם הוא 
מתנגד יותר בתקיפות, לזה שהאדם רוצה לעבוד רק לתועלת הבורא.
%break
האדם הזה אינו רואה, שיש לו משהו, איזו מעלה ברוחניות. והוא 
רואה, שהוא יותר מגושם משאר עובדי ה', שעוסקים בתו"מ. והסיבה 
היא כנ"ל, היות שהאדם, בזמן שמשקיע יותר כוחות בכדי להגיע 
להאמת, אז מלמעלה מראים לו, לראות את מצבו האמיתי של הרע. 
%break
%page 588
ואז הוא רואה, שאין בכוחו לעזור לעצמו. ויש לו אז צורך, הנקרא 
"כלי", שה' יעזור לו לצאת משליטת הרע שבו.
%break
ובהאמור יוצא, מה שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך", זה נאמר 
בכדי שהאדם לא ירמה עצמו, לומר, אני לא רואה בעצמי שום חטא. 
אלא הוא יכול להבין, אולי מספק יש לו עבירות שצריך לתת עליהם 
תשובה. לכן אומר לנו הכתוב "שובה ישראל". 
%break
ואם אתה תשאל, עד היכן שיעור התשובה, בכדי שאני אדע בוודאות, 
שאני צריך לעשות תשובה. על זה בא הכתוב ואומר לנו "שובה ישראל 
עד ה' אלקיך". 
%break
שאם הוא רואה, שעדיין יש לו שתי רשויות, היינו שהוא רוצה, שה' יתן 
לו טוב ועונג לרשותו של אדם, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", אז הוא 
יודע בודאי, שהוא מרוחק מה', שהוא נעשה חלק נפרד מהכל, כנ"ל. 
%break
וצריך לעשות כל מה שבידו, בכדי לחזור למקורו ושורשו. היינו שיחזור 
למקומו, שזה נקרא "ה' אלקיך".
%break
הכוונה, שאין יותר מרשות אחד, שהוא רשותו של הקב"ה, וזהו 
שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו רשות אחד.
%break
%page 589
%H מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת
%break
בזהר האזינו (דף צ"ג ובהסולם אות ר"י) וזה לשונו "אשרי חלקו מי 
שקראו אל המלך, ויודע לקראו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי 
קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו". למי הוא 
קרוב. חזר ואמר "לכל, אשר יקראוהו באמת". 
%break
וכי יש מי שיקראוהו בשקר, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו 
יודע למי קורא. מאין לנו. כי כתוב "לכל אשר יקראוהו באמת". מהו 
באמת. היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות הכל", עד כאן 
לשונו.
%break
מאוד קשה להבין תשובת הזה"ק על השאלה. וכי יש מי שיקראוהו 
בשקר. על זה באה התשובה, אמר רבי אבא, כן, זהו מי שקורא ואינו 
יודע למי קורא. הדבר הזה מתמיה מאוד, מדוע מי שאינו יודע למי 
קורא, נקרא "שקר". 
%break
יכולים לומר, שהאדם הזה הוא טועה, אבל לא שקרן. וגם הראיה 
שמביא על פירוש "אמת" ואומר, היינו בטבעת המלך, שהוא שלימות 
כל. איזו ראיה זו, שצריכים לדעת למי שהוא קורא, אחרת נקרא שקר.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, שזה דבר נחוץ להבין, כי לפי דברי הזה"ק, "מי 
שמתפלל ואינו יודע למי קורא, הקב"ה מתרחק ממנו". היתכן להבין 
דבר כזה. וכי איך אפשר להאדם לדעת למי קורא. 
%break
בטח כל אדם קורא לה'. אלא למי הוא מתפלל. אם כן מהו הפירוש 
"למי קורא". ועוד יותר מזה קשה, במה שאומר "ואינו יודע למי קורא". 
הלא אנו למדנו, שהאדם צריך להאמין ולא לידע למי קורא.
%break
ונחוץ לנו להקדים את ענין מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. ואז נדע 
מה מוטל על האדם לתקן. כידוע, מטרת הבריאה היא, שהתחתונים 
יקבלו טוב ועונג, ולסיבה זו ברא בהם רצון לקבל הנאה, ואחרת לא 
יכולים להתקיים בעולם. 
%break
והרצון הזה מכריח אותם לעשות כל מה שביכולתם, בכדי להשיג 
תענוג, שע"י זה יש להם זכות קיום בעולם.
אבל יחד עם זה, כמו שכתוב בהקדמות, נולדה ברצון לקבל הזה, 
בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל באופן בלתי ישר, בחינת בושה. 
%break
ובכדי לתקן זה, נעשה בחינת צמצום והסתר, שהתענוג הרוחני נסתר 
מאתנו, ולא מתגלה אלא בשיעור שהרצון לקבל לעצמו מסתלק, 
בשיעור זה מתגלה תענוג הרוחני. 
%break
ובאם הרצון לקבל שורה באיזה מקום, תיכף מסתלק משם השפע, 
ואין שניהם יכולים להיות במקום אחד.
%break
ובהאמור נבין מהו תיקון הבריאה, שעושים תיקונים, שהבריאה תקבל 
את מטרתה, שבשבילה נבראה. כלומר, שהבריאה תקבל טוב ועונג 
בשלימות בלי שום נהמא דכסופא. 
%break
ולמדנו, איך הוא סדר עבודה. פירוש, מה האדם צריך לעשות, 
שתעבור ממנו בחינת הבושה, בעת שיקבל תענוג מהבורא. 
%break
היות שמטרם שהאדם משיג כלי זה, שהוא לקבל על הכוונה 
דלהשפיע, שאז אין בושה. כלומר, שבעת הקבלה לא ירגיש בה אי 
נעימות מחמת הופכיות הצורה.
%break
זאת אומרת, שכל זמן שאין להתחתון רצון לקבל, והרצון לקבל הזה 
לא יעשה שום שינוי צורה לגבי האור והשפע, עדיין שורה עליו 
הצמצום וההסתר, שאין השפע עליון מתגלה, ועל כל דבר שבקדושה 
שהוא מסתכל, הוא רואה חושך ולא אור. 
%break
אולם זה נוהג באנשים שבאמת הם רוצים להתקרב לקדושה, אצלם 
נהוג סדר כזה, מסיבת שמן השמים רוצים, שהם לא יבזבזו זמן 
בחינם, היות שהם מוכשרים להגיע לעבודת הקודש בטהרה, 
%break
שפירושו, עמ"נ להשפיע. באנשים כאלו, אם הם לא מכוונים בעמ"נ 
להשפיע, הם רואים חושך ולא אור.
%break
%page 590
מה שאין כן באנשים השייכים להכלל, בהם נוהג ענין אור כללי, 
המאיר להם בבחינת מקיף, ומקבלים מזה סיפוק, ואין הם מרגישים 
חסרונותיהם, שיצטרכו לתקנם. והאור הזה מאיר בהשלא לשמה.
%break
אולם בעת שהאדם רוצה לצאת מבחינת הכלל, ורוצה להיות עובד ה', 
הבנוי על בסיס של האמונה למעלה מהדעת, שאין הוא רוצה לקבל 
מתנת בשר ודם. כמו שביארנו, שיש לפעמים, שאין האמונה שיש לו 
לאדם, מספיקה לחייבו שיעסוק בתורה ומצות. 
%break
אלא היות שהוא נמצא בסביבה, שכל החברים עוסקים בתורה ומצות, 
הוא מקבל בחינת מתנה מהחברים, שהם כאילו נותנים לו חלק רצון 
משלהם, וע"י המתנות של חלקי רצון שהוא מקבל מהחברים, זה נותן 
לו, שגם הוא עוסק עכשיו בתו"מ. 
%break
נמצא, שהתו"מ שהוא מקיים, נבנה על בסיס של מתנת בשר ודם, ולא 
על בסיס ה'. כלומר, שאין כח האמונה שיש לו בה', מחייבו לעסוק 
בתו"מ. אלא הסיבה שגורמת לו לקיים תו"מ, היא מתנת בשר ודם.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון "ואל תצריכנו ה' 
אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך 
המלאה הפתוחה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד".
%break
כי בזמן שהאדם מברך לה', ונותן לו תודה על שנתן לו מזונות, ובעת 
ברכת המזון האדם צריך לשים לב ולחשוב, כי בזכות המזונות הוא 
מתקיים בעולם, 
%break
ואם לא היו לו מזונות, היה סובל יסורי רעב, ועכשיו ה' המציאו לו 
מזונות, ועל זה הוא נותן תודה לה', על הטוב שהאדם מרגיש, שה' 
נתן לו.
%break
וממזונות הגשמיים אדם צריך לעשות חשבון נפש למזונות הרוחניים, 
איזה מזונות רוחניים אדם קבל מהבורא. כי האדם צריך לדעת, כמו 
בלי מזונות גשמיים אין האדם יכול להתקיים בגשמיות, כמו כן בענין 
רוחניות, המכונה "חיים של יהודי", שיש על זה הרבה שמות. 
%break
יש שקוראים "חיים של תורה" או "חיים של קדושה", ויש שקוראים 
חיים רוחניים בשם "חיים שיש לו קשר עם הבורא", כלומר, הוא אומר, 
הכל נותן לו הבורא.
%break
ויש לפעמים, שהבורא רוצה שהאדם יבקש ממנו, ואח"כ הוא יתן לו 
את מבוקשו. ואין הטעם, חס ושלום, שהבורא משתוקק, שהנבראים 
יבקשו ממנו טובה, 
%break
ואח"כ הוא יתן להם, כדוגמת בשר ודם. אלא יש לפרש מה שאמרו 
חז"ל (יבמות ס"ד) "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".
%break
והטעם הוא, כי "אין אור בלי כלי". אם כן אין הקב"ה יכול לתת להם, 
בזמן שאין להם צורך ורצון, נמצא, מה ש"מתאוה לתפלתן של 
צדיקים", הוא מתאוה שיהיה להם צורך וכלי להשפע, משום שהרצון 
וצורך של צדיקים הוא בעמ"נ להשפיע לה', 
%break
והכלי והצורך הזה מסוגלים להחזיק השפע, ולא תבוא השפע 
להחיצונים, כדוגמת שבירת הכלים. 
%break
מה שאין כן לתפלת הרשעים הוא לא מתאוה, משום שהכלי וצורך 
שלהם לא מרויח שום דבר, משום שהוא לא יכול להשפיע שפע, שילך 
להקליפות. וכל הרווחים של ה' הוא במה שמשפיע.
%break
ובהאמור צריכים לומר, החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם 
הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או 
שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז 
להבורא. 
%break
מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את 
השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז 
שום דבר. כלומר, אם ביכולתו של האדם לתת תשומת לב ולצייר 
בעצמו, שבאם היה יכול לדבר למלך בשר ודם, 
%break
שכולם מחשיבים אותו, שזה יש בהטבע, שהאדם יכול לתת את כל 
מה שבידו, בכדי לדבר עם המלך, והאדם הזה, אם הוא יכול להתחזק 
באמונתו, שהוא מדבר למלך מלכי המלכים, שלא עם כולם הוא 
מדבר, אז כמו שדברנו, שיש בזה להבחין ג' בחינות:
%break
א. שהאדם בכלל לא יודע, שיש למדינה זו מלך בכלל.
ב. אפילו שיודע שיש מלך, אבל לא יודע שהמלך בא לעיר.
%break
%page 591
ג. אפילו שיודע שהמלך בא לעיר, אבל לא יודע את חשיבות המלך 
שלו, המקובל בכל העולם, שכל המלכים והשרים שבעולם משתוקקים 
לדבר עם המלך שלו. ועליו עלה בגורלו, שקבל רשות כניסה לדבר עם 
המלך. ומה חסר לו עוד. 
%break
כלומר, שהוא לא צריך, שה' יתן לו מה שהוא מבקש, כי זה שיש לו 
זכיה לדבר אל המלך, מספיק. וזה נותן לו חיים. ומה שהוא מבקש 
משהו מהמלך, אין כוונתו שהמלך יתן לו את מבוקשו, כי התפלה 
בעצמה מספיקה לו, כאילו כבר נתן לו את מבוקשו.
%break
וכמו כן בעת שנותן תודה לה' על מה שנתן לו, אין הוא מתחשב עם 
גודל המתנה, אלא זה שיש לו עכשיו הזדמנות לדבר אל המלך, ולתת 
לו תודה, זהו כל החשיבות שלו.
%break
זאת אומרת, אין הוא מתחשב עם נתינה, מה שהבורא כבר נתן לו, או 
מה שהאדם רוצה שיתן לו, אלא כל החשיבות היא, במה שהוא 
מאמין, שהוא מדבר עכשיו עם המלך.
%break
אדם שהוא במצב כזה, כלומר שאין לו שום ערך במה שיש לו, כלומר 
שאין הוא מתחשב מה שנכנס בכלים דקבלה, אלא הוא מודד חשיבות 
במה שנכנס בכלים דהשפעה, שזה נקרא "חיים רוחניים", משום שכל 
מחשבותיו הוא בזה, שיזכה לדביקות ה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
באלו אנשים אומרים, שנוהג ענין של עליות וירידות. שפעם הם 
מרגישים את חשיבות בדביקות ה', ולפעמים שורה בחינת צמצום 
והסתר, וטועמים במצב שהם נמצאים טעם של מיתה בלי חיות רוחני.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, בענין ששמו של הקב"ה הנקרא "אמת". לכן 
מי שקורא אותו בשקר, הוא מתרחק ממנו. ורבי אבא פירש, מהו 
השקר. זה שאינו יודע למי הוא קורא, נקרא "שקר". ושאלנו, מדוע מי 
שלא יודע נקרא "שקרן".
%break
ובכדי להבין את פירוש של אמת, נביא כאן מה שכתוב (בתע"ס חלק 
י"ג, דף א' תי"ז), שמבאר שם תיקון הז' מי"ג תיקוני דיקנא. וזה לשונו 
"ולפיכך נקרא אצלו, זה התיקון בשם ואמת. 
%break
כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות 
השגחתו יתברך לתחתונים. לכן נקרא גילוי השגחתו בשם "ואמת". 
%break
כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך, אשר כל מיני הסתרות, הנמצאים 
בעולמות, באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להטיב 
לנבראיו, כנודע".
%break
ובהאמור יוצא, שמה שכתוב, ש"שמו של הקב"ה נקרא אמת", היינו 
שניכרת האמת שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וזה שאומר 
רבי אבא "מהו באמת, היינו בחותם טבעת המלך, שהיא שלימות 
הכל". ויש להבין, מה מרמז לנו, שאמת הוא שלימות הכל.
%break
אולם כפי שלמדנו, ששלימות הבריאה היא, שהנבראים צריכים להגיע 
ולהשיג מטרת הבריאה, שהיא, שרצון הבורא הוא, שהנבראים יקבלו 
טוב ועונג. 
%break
ושלימות הכל היא, שבזמן שיקבלו טוב ועונג מהבורא, לא יפסיקו 
מדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שזה יכול להיות דוקא, שבזמן 
שיקבלו טוב ועונג, תהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא "שלימות 
הכל".
%break
נמצא לפי זה, כשהאדם מבקש מה', שימלא לו בקשתו, הוא צריך 
לדעת שמו של הקב"ה, בעת שהוא קורא לה', אחרת לא נקרא 
"אמת", רק "שקר", והקב"ה מתרחק ממנו.
%break
ושאלנו, מדוע אם הוא לא יודע את שמו, הוא נקרא "שקר". וגם מדוע 
הקב"ה מתרחק ממנו.
%break
והתשובה היא, כי בזמן שהאדם הולך להתפלל לה', הוא צריך 
להאמין, ששמו של הקב"ה הוא אמת. כלומר, שהקב"ה רוצה שתהא 
ניכרת מידת האמת, שהקב"ה רוצה להטיב לנבראיו. 
%break
ואם הוא קורא לה', ואינו מאמין ששמו של הקב"ה הוא באמת, שהוא 
רוצה שהנבראים יקבלו טוב ועונג, נמצא, שאינו מאמין במטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
נמצא, שהוא קורא "בשקר". כלומר, שהוא מבקש ממי שיעשה לו 
טובה, בו בעת שאינו מאמין, שהאיש הזה הוא מסוגל לעשות לו 
טובה.
%break
%page 592
נמצא, שהוא קורא, שיעשה לו טובה, הוא קורא "בשקר", מטעם 
שאינו מאמין, שהקב"ה הוא טוב ומטיב. ומשום זה הקב"ה מתרחק 
ממי שקורא אותו בשקר. 
%break
כי אנו רואים גם בגשמיות, שאם הולך לבקש טובה ממישהו, והשני 
יודע שהוא לא מאמין בו, שהוא יכול לעשות לו טובה, אלא סתם שהוא 
מבקש ממנו, בטח שהאדם מתרחק ממנו ואינו רוצה לשמוע אפילו מה 
שמדבר אליו. 
%break
כמו כן הקב"ה יודע, שהאדם מדבר שקר, שאינו קורא אותו בשמו, 
הנקרא "אמת", ש"באמת" הקב"ה להטיב לנבראיו. וממילא מובן לנו 
שהקב"ה מתרחק ממנו.
%break
ובהאמור יוצא, כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, אם האדם 
הולך להתפלל לה' בכדי שיקרב אותו להיות דבוק בה', הסדר הוא, 
שלפני התפלה הוא צריך להתבונן מקודם למי הוא מתפלל, כלומר 
לאיזה שם של הקב"ה הוא מתפלל. 
%break
זאת אומרת, שיש להקב"ה הרבה שמות, והשמות של הקב"ה 
נקראות על שם הפעולות, המתגלות ממנו. כמו שאמרו חז"ל אצל 
מלאכים, שכל מלאך נקרא על שם הפעולה.
%break
לכן בראש וראשונה, האדם צריך להאמין, ששמו של הקב"ה הוא "טוב 
ומטיב". וזאת היתה מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". ושמו הוא 
"אמת". 
%break
שבזמן הגמר התיקון יתגלה שמו האמיתי, שכוונתו היתה, בזה 
שסבלנו יסורים, לא היה ענין של נקימה ונטירה, כמו שנוהג באנשים 
גשמיים, אלא הכל היה על כוונה אחת, שהיא להטיב לנבראיו. 
%break
כלומר, שעל ידי היסורים שסבלו, זה היה תיקונים, שיביאו אותם 
ולהכשיר אותם, שיוכלו לקבל את הטוב והעונג.
%break
וכשיש לו להאדם אמונה זו, והוא מבקש מה' שיקרב אותו, כלומר 
שיתן לו כח מלמעלה להגיע לדרגת הכשרה, בשיעור שיהיו כל מעשיו 
בעמ"נ להשפיע, ואת זה הוא מבקש מה', 
%break
כלומר שיתגלה כבודו יתברך בהעולם, ולא כמו שהיא עכשיו שכינתא 
בעפרא, אלא הוא מתפלל, שכבודו יתברך יתגלה בעולם, זה נקרא, 
שיודע את שמו של הקב"ה, ואינו קורא בשקר, אלא באמת.
%break
%page 593
%H מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, 
שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. 
%break
אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על 
החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת 
הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול 
לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו.
%break
ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, 
מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים. והגם שהתשובה היא 
פשוטה וידועה לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצר הרע, 
%break
אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצר הרע, שהוא מסית את 
הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו 
בעולם. וכמו כן צריכים להבין, מהו יצר הטוב, שהוא רוצה דוקא, 
שהנבראים יעסקו בתו"מ.
%break
וכפי שלמדנו, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, לכן ברא 
הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק 
לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. 
%break
והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל 
הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצר הרע, שהוא מסית 
להנבראים, שיעשו חטאים.
%break
אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, 
והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם "נברא", שזהו כמו שכתוב, 
שנברא נקרא "יש מאין", שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם 
שבראו. אם כן למה הוא שורש היצר הרע.
%break
והתירוץ על זה מובא בתע"ס, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. 
לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהיא בעמ"נ 
לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות 
בעת קבלת התענוגים. 
%break
לכן נעשה תיקון על זה, הנקרא "צמצום". כלומר, שלא יקבל את האור 
בכלי זה, הנקרא "מקבל לעצמו", אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש 
לו הכוונה בעמ"נ להשפיע.
%break
זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, 
מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון 
כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו ולא על הכוונה בכדי להשפיע 
נחת ליוצרו.
%break
נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת 
עצמו. וזה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, 
שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל 
הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. 
%break
וזה נקרא "קדושה". ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים 
לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.
%break
לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש "יצר הרע", 
היות שע"י זה שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא 
לא נותן לנו לקיים תו"מ. 
%break
כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא 
לשמה היצר הרע מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים 
לשמה. לכן מספק "אולי יבוא", כבר מפריע.
%break
ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. 
נמצא, שהיצר הרע מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך 
שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות 
שהוא מקיים. 
%break
%page 594
כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב), תניא רבי יוסי הגלילי אומר 
"צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי". ופירוש רש"י 
"ולבי חלל בקרבי, יצר הרע. הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו".
%break
ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, 
בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן 
הרצון לקבל נקרא "רע", מטעם שהוא עושה רע לאדם. 
%break
משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', 
הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם 
היום".
%break
וכשהאדם בא לידי הכרה, שהרצון לקבל לעצמו מפריע לו להגיע 
לעולם החיים, ורוצה שהאדם ישאר בעולם החושך והמות, וכי יש 
בעולם דבר היותר רע, שמפריע לו מלהגיע להחיים, אז האדם נותן 
להרצון לקבל לעצמו שם "יצר הרע". 
%break
כלומר, שהאדם מרגיש את הצרות הרעות, שהוא גורם לו. אז הוא 
קובע לו שם "רע". מה שאין כן מטרם שהאדם מגיע להרגשה זו, 
שהרצון לקבל לעצמו הוא המפריע בעדו מלהגיע להטוב ועונג, אין 
האדם מכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם "יצר הרע".
%break
ומזה אנו רואים, זה שהרצון לקבל לעצמו מפריע את האדם מלקיים 
תו"מ, הוא צודק, היות שהרצון לקבל לעצמו רואה, שהאדם רוצה 
להמית אותו, 
%break
כנ"ל בדברי חז"ל על פסוק "ולבי חלל בקרבי", שהיצר הרע נעשה 
כמת אצל צדיקים, שמקיימים תו"מ, כדברי חז"ל, "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין".
%break
נמצא, שהרצון לקבל הזה, הנטבע בהנבראים, הוא השורש לכל 
החטאים, שלא נותן להנבראים לקיים מצות ה', מטעם שהוא רואה, 
שרוצים להעביר אותו מהעולם. 
%break
וזהו כמו שמובא במאמר "פתיחה לחכמת הקבלה" (אות א') "רבי 
חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה 
להם תו"מ". 
%break
ומבואר שם, שע"י קיום תו"מ זוכים להזדכך מהרצון לקבל לעצמו. לכן 
אנו מבינים טוב מאוד, מדוע שהרצון לקבל הוא המפריע לקיים תו"מ, 
והוא השורש והסיבה לכל החטאים.
%break
ומזה נמשך, שאלו שרוצים לעבוד בדרך של השפעה, להם יותר קשה 
מלחמת היצר הרע, מסיבת שאלו אנשים הם ממש רוצים להרוג 
ולהמית את הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שהם רוצים ללכת בדרך 
התורה, שהיא הפוכה מדעת בעלי בתים. 
%break
שדעת בעלי בתים היא, שאין הם עושים שום דבר אלא לתועלת 
עצמו. ולכן כשהם עוסקים בתו"מ, כל כוונתם היא, שירכשו ע"י זה 
שכר עבור תועלת עצמם.
%break
זאת אומרת, שהם ישארו בהרצון לקבל שלהם. ורק מקודם שהתחילו 
לעסוק בתו"מ רצו שכר עולם הזה, בשעה שעסקו רק בדברים 
גשמיים, כי מי שעובד אצל בעל הבית, הוא רוצה שבעל הבית ישלם 
לו שכר. 
%break
ועתה, שהתחיל לעבוד ולקיים תו"מ מה, שה' צוה אותנו, אז הוא 
רוצה, שה' ישלם שכר. נמצא, שהכל על דרך לתועלת עצמו. מה שאין 
כן אחר כך, שהתחילו לקיים תו"מ, היה זה על הכוונה שיקבלו שכר 
עבור הרצון לקבל שלהם, עולם הבא.
%break
אם כן, היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל", לא מתנגד להם כל כך. היות 
שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה 
באים לשמה. 
%break
שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת 
עצמו, אבל ע"י זה יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם 
תועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן מי שרוצה מלכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, 
כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצר הרע מתנגד לו 
על כל צעד ושעל. והיצר הרע רוצה לקיים "הבא להורגך, השכם 
להורגו". 
%break
לכן עבודתם קשה ביותר, מאלו אנשים שעובדים בעמ"נ לקבל פרס. 
משום שהם אומרים מלכתחילה, שהם רוצים לקיים תו"מ בתור 
סגולה, שע"י זה יוכלו להרוג את היצר הרע, כנ"ל "ולבי חלל בקרבי".
%break
%page 595
ועתה נבין את השאלה, ששאלנו, לפי מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם 
מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה 
האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. 
%break
ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא 
פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו "הבא לטהר 
מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה באה מה' לאחר שבקש עזרה.
%break
נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה 
מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, 
שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך 
להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. 
%break
כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, 
היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם 
משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו.
%break
מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו 
האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש 
ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. 
%break
נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על 
החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.
%break
והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, 
שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר 
החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. 
ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.
%break
%page 596
%H מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם
%break
במגילה (דף כ"ט) כתוב שם וזה לשונו "תניא רבי שמעון בן יוחאי 
אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו, 
שכינה עמהן, שנאמר, ושב ה' אלקיך את שבותך. 
%break
והשיב, לא נאמר, אלא, ושב. מלמד, שהקב"ה שב עמהם מבין 
הגליות", עד כאן לשונו. ויש להבין בדרך העבודה:
%break
א. מה נותן לנו זה בעבודה, אם השכינה גם כן בגלות. כלומר, מהי 
התועלת מזה, שגם השכינה היא בגלות, כמו שכתוב "חביבין ישראל 
לפני הקב"ה, בזה שגם השכינה היא בגלות". 
%break
אם כן יש להבין, מה מוסיף לנו זה בעבודה. כלומר, מהו התיקון שאנו 
מוצאים מזה, שגם השכינה היא בגלות.
%break
ב. מהו זה שאמרו חז"ל "צער השכינה, בזה שהיא בגלות". וחז"ל 
אמרו "אדם צריך להצטער בצער השכינה". 
%break
איך אפשר לומר, שיש צער למעלה, שאנו צריכים לבקש מהקב"ה 
"לאקמא שכינתא מעפרא". זאת אומרת, שאנו צריכים לבקש 
מהקב"ה, שהוא יוקים אותה מהעפר.
%break
ג. מהו בעבודה להבין שהשכינה מונחת בעפר, שהיא בעצמה לא 
יכולה לקום, אלא צריכים שהקב"ה יוקים לה.
ד. בכדי שהקב"ה יוקים לה, אנו צריכים להתפלל על זה. וכאילו בלי 
תפלתנו, אין הקב"ה יכול להוציא אותה מעפר.
%break
ולהבין כל זה צריכים מקודם להבין, לאיזו בחינה אנו קוראים קוב"ה, 
ולאיזו בחינה אנו קוראים שכינה. אאמו"ר זצ"ל אמר פשט על מה 
שכתוב בזה"ק "איהו שוכן, ואיהי שכינה". 
%break
שיש לדעת, מה שאנו מבחינים הרבה בחינות בעולמות העליונים, זהו 
רק מצד המקבלים. אבל מצד הבורא כתוב "אני הויה לא שניתי". 
ולפיכך מבחינים את כל העולמות לב' בחינות:
%break
א. בורא, שהוא "השוכן". ונקרא "אור", ונקרא "המשפיע", "הנותן" 
ו"המחיה".
ב. המקום שהבורא הוא מגולה. כלומר, המקום שמרגישים אותו, 
ומשיגים אותו לפי ערך הכלי, שיש לה ההשתוות הצורה. 
%break
שתיקון הזה יצא לאחר הצמצום. לפי זה יוצא, הוא אמר, שהמקום, 
שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא "שכינה". אם כן אין הם שני 
דברים, אלא זהו אור וכלי, אור נקרא "שוכן", והכלי, ששם מלובש 
האור, נקרא "שכינה".
%break
ובהאמור לפי דבריו יש לפרש את כל ענין עבודה, שיש לפנינו בבחינת 
תיקון הבריאה, שהוא רק תיקון הכלים. פירוש, איך שהשפע עליון, מה 
שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, שהכלים יתאימו לקבל השפע, 
והשפע לא ילך להחיצונים. רק זו היא עבודה שלנו ולא יותר.
%break
נמצא לפי זה, השוכן רוצה להיות מגולה, כלומר שהטוב והעונג יהיה 
מגולה להנבראים. ומצד המאציל אנו מיחסים רק בחינת משפיע ונותן, 
כי זו היתה מטרת הבריאה.
%break
אבל מצד התחתונים, שהכלי, ששם צריך להיות מגולה את הטוב 
והעונג, הואיל שחשקה בהשתוות הצורה לשורשו, כלומר שתהיה 
משפיע כמו השורש, לכן אמרה, שהיא לא רוצה לקבל בעל מנת 
לקבל. ועל זה עשתה צמצום.
%break
ורק בזמן שתהיה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, אז הכלי תקבל את 
הטוב ועונג. וזה נעשה בעולמות עליונים, שהם נקראים בחינת 
"השורשים להנשמות", כלומר שגם הנשמות לא יקבלו את השפע, 
%break
אלא בתנאים כאלו, הנקראים "בעמ"נ להשפיע". זהו גורם עיכוב, שלא 
יכול להתגלות את הטוב והעונג, עד שהתחתונים יהיו ראויים לקבל 
השפע.
%break
ובהאמור יוצא, שהמקום, שהשוכן צריך להיות מגולה, ואם אין 
התחתונים נותנים את המקום הזה, כי אין בכוחם לתת הכוונה על 
המתנה, מה שהשוכן יתן, שהקבלה תהיה בעמ"נ להשפיע, 
%page 597
%break
נמצא, שזה נקרא "צער השכינה". כלומר, שאין הקב"ה יכול להשפיע 
את הטוב והעונג כרצונו יתברך, שרצונו הוא להטיב לנבראיו.
%break
נמצא, "צער השכינה" פירושו, שיש צער להקב"ה, שהוא לא יכול 
לגלות את הטוב והעונג, מסיבת שאין הנבראים נותנים את המקום 
המוכשר לקבל. כי אם יתן להם את הטוב והעונג, הכל ילך להס"א. אי 
לזאת נמצא, שאינו יכול להשפיע את הטוב כמו שהוא חפץ.
%break
ובזה נבין, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה. ושאלנו, מדוע אין 
הקב"ה מקים אותה מעפרא, אלא הוא צריך שהתחתונים יכוונו 
במעשיהם, כלומר מה שהם עושים, שהכל הוא צריך להיות על הכוונה 
"לאקמא שכינתא מעפרא".
%break
והתשובה היא, כי כל מה שהקב"ה נותן, הכל הוא טוב ועונג, שזהו 
מטרתו להטיב לנבראיו. מה שאין כן "לאוקים השכינה מעפרא", 
%break
כלומר שיהיה בידי הקב"ה ליתן שפע, והשפע לא ילך להס"א, זה יכול 
להיות רק בזמן שאין התחתונים רוצים לקבל לתועלת עצמם, אלא 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שייך לעבודת האדם ולא להבורא. להבורא שייך לתת. מה שאין כן 
לא לתת, לא שייך להבורא, אלא להנבראים. כלומר, שאין הנבראים 
רוצים לקבל לעצמם, אלא בתנאי בעמ"נ להשפיע. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים".
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל "הכל הקב"ה נותן". הכוונה היא "הכל", היינו כל 
השפעות טובות הבורא נותן. 
%break
ו"יראת שמים", שהוא שלא לקבל לתועלת עצמו, זה רק האדם צריך 
לעשות. לכן על האדם מוטל לתקן את עצמו, בכדי שיהא בידו של 
הקב"ה לתת את הטוב והעונג.
%break
נמצא בזה, מה שהאדם עובד לתועלת ה', נשאלת השאלה, איזו 
תועלת, כלומר מה חסר להבורא, שאנו צריכים לעבוד לתועלת 
הבורא, שהקב"ה מקבל מעבודת האדם. 
%break
יכולים לומר רק דבר אחד, היינו מקום, שיהא בידו להשפיע שם את 
הטוב והעונג, מה שהיה ברצונו בעת בריאת העולם, שהוא להטיב 
לנבראיו.
%break
אי לזאת, כשאנו אומרים "צער השכינה", הכוונה על זה שאין הקב"ה 
יכול לגלות להם את הטוב ועונג. נמצא, שיש כביכול צער על מה 
שהוא לא יכול להטיב להנבראים. 
%break
וזה נקרא "צער השכינה", צער שאינו יכול להשפיע לתוך הכלים, 
כנ"ל, שהכלים נקראים "שכינה", ששם שורה השוכן.
%break
והסיבה, שצריכים לכוון בכל מעשינו לצער השכינה, הוא, היות שאנו 
צריכים להגיע לידי השתוות הצורה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע ולא 
לקבל לתועלת עצמו". 
%break
וזה כלל, שאין האדם יכול לעבוד ללא מטרה. אם כן האדם צריך לשום 
לעיניו, מה הוא רוצה עם היגיעה שלו. כלומר, מה הוא רוצה לקנות 
בחיים, שידע אם הוא ישיג את הדבר, הוא יהיה אדם המאושר 
בעולם.
%break
לכן אומרים לו, שאין דבר יותר גדול ויותר חשוב, מזה שהוא ימלא את 
רצון הבורא ולא הרצון לקבל לעצמו. ואז האדם צריך לדעת, מה חסר 
בבית המלך, שהוא יכול למלאות את החסרון הזה. 
%break
כלומר, מה אפשר לומר שיש להבורא צער, שחסר לו את דבר הזה. 
שאם יתנו לו, תהיה שמחה לפניו.
%break
על זה באה התשובה, שהאדם צריך להצטער על צער השכינה, כנ"ל, 
שיש צער להבורא כביכול, בזה שהוא לא יכול להשפיע טוב ועונג 
להנבראים, כנ"ל במשל המדרש, שאומר, שזה דומה למלך, שיש לו 
מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים.
%break
ולהבין את משל המדרש יכול לומר משל, שזה דומה לאדם, שעשה 
חתונה לבנו, והזמין באיזה אולם חמש מאות מנות, ואף אחד לא בא 
מאיזו סיבה שהיא. ובקושי קיבץ מנין להחופה. איזה צער האדם 
מרגיש, בזה שיש לו חמש מאות מנות עבור הקהל, והקהל לא בא. 
%break
ועל סיבה זו צריך האדם לעבוד, לזכות לעשות נחת רוח להבורא, בזה 
שהוא מקבל ממנו טוב ועונג. והאדם שהגיע לדרגה זו, הוא האדם 
המאושר בעולם.
%break
%page 598
מה שאין כן, אם האדם מקיים תו"מ בעמ"נ, שהקב"ה ישפיע לו טוב 
להכלי קבלה, בעמ"נ שהוא רוצה להנות עצמו, האדם הזה מרוחק 
מהשפע. כי השפע עליון יכול לבוא רק בכלים דהשפעה. 
%break
לכן צריכה להיות הסיבה, מה שהוא מקיים תו"מ, הוא מטעם, שע"י 
זה הוא יהיה בין האנשים שרוצים להנות את הבורא, כנ"ל בהמשל.
%break
אבל היות שהאדם נולד בכלי של קבלה עצמית, ואיך אפשר לשנות 
את הטבע, ולומר שהוא לא דואג עבור עצמו לשום דבר, רק מה כואב 
לאדם, שהוא מצטער, זהו רק צער השכינה, שפירושו כנ"ל, מה שיש 
כביכול צער למעלה, בזה שאינו יכול למלאות רצונו.
%break
כלומר, היות שרצונו יתברך הוא להטיב, ואינו יכול להוציא הטבה זו 
לפועל, כי אין להנבראים כלים מוכשרים שיוכלו לקבלו, והיות שע"י 
קיום תו"מ יהיה מסוגל לעשות כלים מוכשרים, כמו שאמרו חז"ל 
"בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", 
%break
זוהי הסיבה שהוא עובד בכל כוחו לקיים תו"מ, שע"י הקיום של תו"מ 
הוא יצא מאהבה עצמית ויזכה לכלים דהשפעה. ואז יהיה ביכולתו 
לעשות נחת רוח ליוצר, שהוא מקבל ממנו את הטוב והעונג.
%break
ובזה נבין שאלה הב'. מה שייך לומר, שיש צער וחסרון למעלה. 
התשובה היא, היות שהוא רוצה לתת להנבראים כל טוב, ואין 
הנבראים מסוגלים לקבל, מפאת שינוי צורה. 
%break
וזה שהוא לא יכול לתת להמקום, שצריך להיות מגולה השוכן, שנקרא 
"שכינה", זה נקרא "צער השכינה". פירוש, צער, שלא יכול להיות 
מקום להשראת השוכן. ששכינה נקרא הכלי, ששם מגולה האור.
%break
ובהאמור נבין את השאלה הג', ששאלנו, מהי בעבודה, שהשכינה 
מונחת בעפר. והקב"ה צריך, שרק הנבראים יכולים לאוקים אותה 
מעפר, כאילו כביכול הוא בעצמו לא יכול.
%break
ובהנ"ל יש לפרש, היות המקום, שהשוכן יכול להיות מגולה, הוא שיש 
בהכלי הכוונה דעמ"נ להשפיע. ואצל הנבראים, שנולדו עם הרצון 
לקבל לעצמו, המקום דלהשפיע נקרא "טעם עפר", מסיבת שהיא נגד 
הטבע שלהם, 
%break
לכן כל פעם שהם רוצים לעשות על הכוונה בעמ"נ להשפיע, הם 
מרגישים בזה טעם עפר, מטעם שענין להשפיע הוא נגד הטבע כנ"ל. 
לכן מוטל על הנבראים, שהם יעשו מעשים וסגולות, שיוכלו לתקן את 
המקום, שיהיה מוכשר לקבל את הטוב ועונג.
%break
לכן כשמדברים בתיקון הכלים, כלומר שהתחתון צריך לתקן עצמו, 
שיהיה מוכשר לקבל. וזהו לפי הכלל, כל אחד צריך לראות, שהוא 
יהיה בסדר, ושיוכל לעשות מעשים, מה שהוא צריך לעשות. 
%break
לכן מה שהמשפיע צריך לעשות שייך להמשפיע, ומה שהמקבל צריך 
לעשות שייך להמקבל. כלומר, שהמקבל צריך להשתדל, שיהיה לו 
כלים מוכשרים, דהיינו שהקליפות לא יקחו ממנו מה שהוא יקבל. 
%break
זאת אומרת, שהמקבל צריך להשתדל, שיוכל לכוון בעת הקבלה, 
הכוונה דלהשפיע, אחרת אין אור העליון יכול להגיע להכלים האלו, 
מסיבת שינוי צורה. לכן מוטל זה על התחתון, לאוקים מידת השפעה, 
בכדי לקבל השפעה עליונה.
%break
ובהאמור נבאר עתה מה ששאלנו, מהו הרווח מזה שאמרו חז"ל 
"ישראל שגלו, שכינה עמהם" בעבודה. הנה חז"ל אמרו (תנחומא, 
נצבים א') "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן נכנעין ומתפללין. אבל 
אומות העולם, מבעטין בהן ואין מזכירין שמו של הקב"ה".
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. בדרך עבודה נקרא יסורים, בזמן 
שהאדם בא במצב של ירידה. והיסורים שלו, הם במה שאין לו טעם 
וחיות בתו"מ, וכל העולם חשך בעדו, ואינו מוצא שום מרגוע לנפשו.
%break
ומתחיל להסתכל על העבר, כלומר מהי הסיבה, שבא לידי מצב של 
שפלות, והוא לא מוציא בעצמו שום דבר, במה לתלות הירידה הזו. 
%break
ועוד יותר מזה קשה לו להבין, מדוע מטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, 
היה מרגיש, שהוא נמצא בעולם שכולו טוב, ועבודה גדולה היתה לו 
לקיים מה שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
%break
%page 599
ועכשיו הוא רואה, שהוא יותר גרוע מכל העולם, בזה שהוא רואה, 
שכל העולם חיים ונהנין מזה שהם עוסקים בתו"מ. וכשהם מתפללים, 
כל מילה ומילה שהם מוציאים מפה, הם מרגישים שעושה רושם 
למעלה. 
%break
ומזה שהם מאמינים, שעושים רושם למעלה, עושה דבר זה רושם 
למטה. כלומר, שכל אחד מרגיש בלבו, שעשה היום דבר גדול, בזה 
שהוא היה מתפלל או שלומד תורה. ועל דרך זה הוא מוסיף והולך כל 
יום ויום.
%break
מה שאין כן הוא רואה עצמו, שהוא גרוע מכל העולם, היות שכל 
העולם חשך בעדו. זאת אומרת, שהשמש שמאיר להעולם, אינו 
מאירה לו, ואינו רואה לעצמו זכות קיום בעולם. והאדם עומד במצב 
הזה בפני הדילמה:
%break
או לומר שהוא בחינת ישראל. והוא מאמין בה', שהכל הוא בהשגחתו 
יתברך. כלומר, שהמצב, שבו הוא נמצא עכשיו, הקב"ה שלח לו את 
הירידה זו. 
%break
והיסורים, מה שהוא נמצא במצב של שפלות, הכל בא ממנו יתברך. 
זאת אומרת, שבטח הקב"ה רצה שהוא יעלה בדרגה, שלא ישאר 
במצב, שכל עבודתו תהיה לתועלת עצמו, שבזה הוא נפרד מדביקות 
ה'.
%break
אלא שה' רוצה, שהאדם יראה את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק 
מלעבוד לתועלת ה'. ומשום זה ה' לקח ממנו את הטעם, שהיה 
מרגיש בשלא לשמה. ולכן הוא נשאר בלי חיים. נמצא, שהקב"ה 
מטפל בו ורוצה להכניס אותו בקדושה.
%break
ולכן מוטל עליו עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו. היות שיש לו עכשיו 
צורך לעזרתו יתברך. אחרת הוא רואה, שהוא אבוד מכל וכל. וזה 
נבחן, שהשיג עתה כלי וצורך לעזרת ה'. 
%break
היות שעתה הוא רואה, שממש הוא נפרד מה', כי אין לו שום חיים, כי 
מי שדבוק בה', יש לו חיים, כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים".
%break
ועכשיו, בטח הוא יכול לתת תפלה מעומק הלב. שתפלה אמיתית 
נקראת דוקא מעומק הלב. ולפי זה הוא צריך לתת תודה לה', בזה 
שנתן לו מקום, שיראה את מצבו האמיתי. 
%break
ועכשיו הוא רואה, שהוא נצרך לה', שיתן לו הסיוע הדרוש, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והזה"ק שואל "במה 
מסייעין". ואומר "בנשמתא קדישא".
%break
אם כן, עכשיו הקב"ה נתן לו ההזדמנות, שיהיה לו להשיג בחינת 
נשמה קדושה. אם כן כמה הוא צריך להיות מאושר מהמצב של ירידה 
והיסורים, שהוא מרגיש במצב הזה. לכן עליו לומר, שאין הוא נמצא 
במצב של ירידה, אלא אדרבה, הוא נמצא במצב של עליה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן 
נכנעין ומתפללין". שפירושו, בזמן שבאים במצב של ירידה, הם רואים 
את מצבם האמיתי, איך שהם נמצאים בשפלות. זה נקרא, שהם 
נכנעין, מטעם שרואים את מצבם, איך שהם נפרדו מחיי החיים. 
%break
כי מי שיש לו דביקות בה', הוא חי. מה שאין כן הוא מרגיש רק יסורים. 
לכן ברור לו, שעתה הזמן של תפלה מעומק הלב. וזה שכתוב "הן 
נכנעין ומתפללין".
%break
ויש מקום לומר להיפך, שהיא טענה ששייכת לבחינת "אומות העולם" 
ולא לבחינת "ישראל". כלומר, שאינו מאמין שהקב"ה שלח לו את 
המצב הזה, שהוא רואה, שהוא נמצא במצב ירידה, שהרגשה שלו 
היא, שאין לו עכשיו שום טעם בתו"מ. 
%break
אלא שנמצא במצב של יסורים, ובכלל אין לו טעם בחיים, והוא עתה 
"תוהה על הראשונות", כלומר שהוא מתחרט בזה שהוא הכניס עצמו 
ללכת בדרך של השפעה.
%break
זאת אומרת, שהוא אומר, שבטרם נכנס לעבודה דלהשפיע, היתה לו 
שמחה מעבודה, שעסק בתורה ותפלה ובעשיית המצות. כי אז היה 
יודע, שהוא לא צריך לעשות שום חשבונות. וכל דאגותיו היו איך 
להרבות בכמות. כלומר, לתת יותר זמן לתפלה ולתורה. 
%break
אבל על איכות העבודה לא היה לו צורך לתשומת לב, ולחשוב על איזו 
מטרה הוא עובד עבודת הקודש. והיה סומך עצמו על הכלל, כי לא 
עלה אז על דעתו, שיש צורך לחשוב על הסיבה, שמחייבו לעסוק 
בתו"מ. לכן תמיד היה מרגיש עצמו, שהוא נמצא בתכלית השלימות.
%break
%page 600
מה שאין כן עתה, כשהתחיל לחשוב על הסיבה, שבשבילה הוא רוצה 
לקיים תו"מ, והוא רוצה לעסוק לשם שמים, כלומר בעמ"נ להשפיע 
ולא בעל מנת לקבל לעצמו, אז העבודה נעשה לו יותר קשה, ויותר 
קשה לו להתגבר על היצר הרע שלו.
%break
והוא אומר, במקום שרוצה ללכת על דרך האמת, אז הסברה נותנת, 
שהיצר הרע צריך להיות נכנע ויותר חלש. ועכשיו הוא ממש להיפך, 
שבכל דבר שבקדושה, שהוא רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע, היצר 
הרע מתגבר עליו, וקשה לו להתגבר. 
%break
והוא שואל, איפה הוא הצדק. ומרוב עבודה, מה שהוא צריך להתגבר 
בכל פעם, הוא בא לידי ירידה.
%break
ואז הוא בא ל"טענת מרגלים" ואומר, שנמאס לו מעבודה זו. ובורח מן 
המערכה, כי הוא טוען, במקום שהוא היה צריך להתקדם, הוא הולך 
אחורה. לכן הוא "תוהה על הראשונות", כנ"ל, 
%break
ובועט על הדרך הזו, שצריכין לעבוד על כוונות ולא מספיק מעשים, 
אלא עיקר הוא הכוונה, כמו שכתוב "טוב מעט בכוונה, מהרבות שלא 
בכוונה". והוא אומר, שעבודה זו לא בשבילו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אבל אומות העולם, כשהיסורים 
באים עליהם, מבעטין בהן, ואין מזכירין שמו של הקב"ה". שפירושו 
הוא, שבזמן שבא עליו יסורים, 
%break
היינו בזמן שמרגיש יסורים בעת הירידה, בזה שלא מרגיש שום טעם 
וחיות בתורה ועבודה, והיסורים כל כך גדולים, עד שכל העולם חשך 
בעדם, והוא לא מוציא בעצמו שום עצה אלא לברוח מהמערכה. שזה 
נקרא, ש"הם מבעטין בהן".
%break
ויש לדעת, שהבריחה הזו נובעת רק מסיבה אחת, כמו שכתוב "אבל 
אומות העולם מבעטין בהן, ואין מזכירין שמו של הקב"ה". 
שפירושו, שעל מצב של ירידה, שמרגיש שם יסורין, "אין מזכירין שמו 
של הקב"ה", לומר, שהקב"ה שלח לו את המצב הזה של ירידה. 
%break
בכדי שידע את מצבו בבירור גמור, עד כמה שהוא מסוגל לעבוד לשם 
שמים. ושירגיש, שעכשיו הוא רואה, שבלי עזרתו יתברך אי אפשר 
לצאת משליטת הקבלה לעצמו.
%break
ועתה אין הוא צריך להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "יצרו של אדם 
מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". כי עתה 
הוא רואה, שהוא זקוק לסיוע מן השמים. 
%break
ועכשיו הוא הזמן, שהוא יכול לתת תפלה מעומק הלב. כי תפלה 
אמיתית היא דוקא מעומק הלב. כלומר, שהתפלה שלו בכל הלב, 
שהלב מבין, שבלי סיוע מלמעלה הוא אבוד.
%break
והתפלה, שצריכה להיות מעומק הלב, ענין זה מפרש אאמו"ר זצ"ל 
בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף קס"א) וזה לשונו "אין מצב יותר מאושר 
בעולמו של אדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו. 
%break
כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצויר בכוחו לעשות. ותרופה אין. 
כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו יתברך, שהרי יודע בבטחה, 
שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת. 
%break
וכל עוד שמרגיש איזה כח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלימה. כי 
היצר הרע מקדים עצמו ואומר לו, שמחויב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת".
%break
ויש לפרש מה שאומר "כי היצר הרע מקדים עצמו ואומר לו, שמחויב 
קודם לעשות מה שבכוחו". משמע לכאורה, שהוא מדבר כמו צדיק. 
ומדוע נקרא זה, שיצר הרע אומר לו.
%break
התשובה היא, כי היצר הרע אומר לו דברים טובים. אבל מה כוונתו 
באלו הדיבורים היפים, שאין לו צורך להתפלל לה', שיש לו עוד זמן 
לבקש מה'. לכן כשכבר עשה מה שביכולתו, אין היצר הרע יכול לבוא 
אליו בטענה, שיש לו זמן להתפלל לה'. 
%break
כי אז האדם משיב תיכף להיצר הרע "כבר אין לי עוד מה לעשות שלא 
עשיתי, ולא עזר לי". לכן עכשיו הזמן הכי מוכשר להתפלל לה'.
%break
%page 601
אולם בשעה שהאדם כבר עשה מה שביכולתו, ואין ליצר הרע 
דיבורים, להגיד לאדם שיש לו עוד זמן להתפלל, כי יש לו עוד מה 
לעשות, מטעם שכבר עשה הכל מה שביכולתו, אז יש ליצר הרע 
דיבורים אחרים יותר גרועים, והם דיבורים עם יותר רעל וסם המות.
%break
והיינו כנ"ל "ואין מזכירין שמו של הקב"ה". כלומר, שאינו אומר, 
שהקב"ה שלח לו המצב של יסורים, מה שהוא מרגישים בזמן של 
ירידה, 
%break
אלא מה הוא עשה בזמן הירידה, כמו שכתוב "אבל אומות העולם, 
בזמן הירידה, שמרגישים יסורין, מבעטין בהן". כלומר, שעוזבים את 
המערכה ובורחים מהעבודה דלהשפיע.
%break
ובהאמור נבין את השאלה ששאלנו, מהו הפירוש "ישראל שגלו, 
שכינה עמהן". כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי "בכל מקום שגלו, 
שכינה עמהן". מה הרווח מזה בעבודה, שאומר על זה "כמה חביבין 
ישראל לפני הקב"ה".
%break
יש לפרש כנ"ל, שהאדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות, 
כלומר שטועם טעם בעבודה טעם של גלות, ורוצה לברוח מהגלות, 
יהיה הפירוש, שהאדם צריך להאמין, שבכל מקום שגלו "שכינה 
עמהן". כלומר, שהשכינה נתנה לו לטעום טעם של גלות. 
%break
"עמהן" יהיה פירושו, שהשכינה דבוקה עמהן, ואין הם חס ושלום 
בבחינת פירודא מהשכינה, שצריכים לומר, שזו בחינת ירידה. אלא 
להיפך, שהשכינה נותנת לו עכשיו דחיפה, שיעלה במעלות הקדושה, 
והיא מתלבשת עצמה בלבוש של ירידה.
%break
וכשהאדם ידע זה, ויאמין שכך הוא, זה יתן לו עידוד, שלא יברח 
מהמערכה, שלא יאמר, שהעבודה דלהשפיע אינה בשבילו, משום 
שהוא רואה תמיד, שהוא נמצא תמיד במצב של עליות וירידות, ואינו 
רואה סוף למצבים האלו, ונופל לבחינת יאוש.
%break
מה שאין כן, אם הוא ילך בדרכי האמונה, ויאמין בדברי חז"ל, אז הוא 
צריך לומר להיפך. אם שאר אנשים, הסדר העבודה שלהם, הוא 
כסדרן. כלומר, שהם מרגישים עצמם לשלימים. 
%break
כלומר, שהם רואים, שברוך ה' הם מקיימים מצות, ומתפללין, ולומדין 
תורה, ומה חסר להם עוד. זאת אומרת, שאין להם מלמעלה טיפול 
מיוחד על כל צעד ושעל, שיגידו להם, אם דרכי עבודה שלהם הוא 
בסדר או לא.
%break
וזה דומה לאנשים, שלומדים בכולל. נגיד שיש שם בהכולל מאה 
אנשים. ובאיזו עיר צריכים לרב. ובני העיר שולחו בקשה לראש 
הכולל, שישלח להם רב. אז ראש הכולל בוחר צוות, שיעשו בחינה, מי 
מהלומדים מסוגל שם להיות רב. 
%break
והסדר הוא, שמבין המאה בני הכולל, ובוחרים המצוינים מהם. נגיד 
שלוקחים חמישה אנשים ומבחינים אותם. ובהבחינה שואלים שאלות, 
שהם צריכים לענות עליהם. אבל הם לא מוכרחים לענות על כל 
השאלות. 
%break
אלא אם עונים תשעים אחוז, כבר נקראים, שכבר הם ראויים להיות 
נבחר מעם. ויש שעונים פחות מתשעים. האם אפשר לומר, אלו 
הלומדי כולל, שלוקחים אותם לראות את מצבם בתורה וחכמה, הם 
אנשים פשוטים. 
%break
מה שאין כן התשעה ותשעים מהלומדי כולל שלא מבחינים אותם 
לראות את מצבם, האם הם בסדר בתורה וחכמה. ומטעם שהם יותר 
גדולים, לא צריכים לבחון אותם.
%break
כמו כן כאן בסדר העבודה, יש כלל. נגיד על דרך משל, שהם תשעה 
ותשעים אחוז מעובדי ה', שלא מבחינים אותם, אם הם בסדר. 
%break
כלומר, שלא מראים להם את מצבם, אם הם בסדר בתורה ועבודה 
שלהם. זאת אומרת, אם לא מבחינים אותם, בטח כל אחד חושב 
בעצמו שהוא בסדר.
%break
אלא נגיד, אלו החמישה אחוז, שהם מוכשרים להגיע לשלימות, 
להכניס אותם בהיכל המלך, אלו אנשים מכניסים אותם להיבחן. והם 
אלו שמראים להם מלמעלה את מצבם האמיתי בתורה ומצות, בכדי 
שידעו מה לתקן. שהתיקונים נקראים אמונה, תפלה, יגיעה.
%break
והוא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על פסוק "ויאמר, הראני נא את כבודך, 
ויאמר ה' הנה מקום אתי. ואמרו חז"ל "אתי, ראשי תיבות אמונה, 
תפילה, יגיעה. כלומר, שעל ידי תיקונים אלו יכולים להגיע לשלימות 
האמיתי".
%break
%page 602
ובהאמור אנו רואים, מהי הדרך האמיתית בתורה ומצות. הדרך היא, 
להגיע לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה". שע"י זה זוכים ל"חיים", 
כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים". ועליות וירידות, זה נותנים 
להמוכשרים, שהם מסוגלים יותר להכנס בהיכל המלך.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה מוסיף לנו בעבודה הידיעה הזו, 
שגם הקב"ה ישוב מגלות כמו ישראל. שדרשו חז"ל על פסוק "ושב ה' 
אלקיך את שבותך", ואמרו "והשיב, לא נאמר, אלא "ושב", מלמד 
שהקב"ה שב עמהם מבין הגליות".
%break
אולם קודם כל יש להבין, מה שייך לומר אצל הקב"ה "גלות". שגלות 
משמע, שיצא ממקומו שהיה, והיה מוכרח ללכת למקומות זרים, 
ולהיות תחת שליטתם של שאר מלכים. ואין לו שום בחירה, 
%break
אלא מוכרח לעשות ולמלאות כל רצון של כל שליט, שהוא נמצא תחת 
שליטתו. והלא אנו צריכים להאמין, כמו שכתוב "מלוא כל הארץ 
כבודו". אם כן, מה שייך לומר "גלות" אצל הקב"ה.
%break
ועוד יש להבין, כלפי מי אנו אומרים, שהקב"ה נמצא בגלות. בערך 
עצמו אי אפשר לומר, כי אין אנו יודעין מחשבותיו יתברך, כמו שכתוב 
בזה"ק "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". אלא כל מה שמדברים 
מהבורא, הכל הוא מבחינת "ממעשיך הכרנוך". 
%break
אם כן מוכרחים לומר, שהקב"ה נמצא בגלות כלפי ישראל. כלומר, 
שעם ישראל רואים, שהקב"ה הוא בגלות בין העמים. לכן יש להבין 
זה, במה הוא מבטא, שהוא נראה לעם ישראל, שהוא בגלות.
%break
אולם וגם יש להבין, מהי "גלות". ואח"כ נוכל להבין, שמי שנמצא 
בגלות, טועם טעם של גלות. וגם יש לדעת, שבענין גלות אנו מוצאים 
ב' בחינות:
%break
א. שעם ישראל היו בארץ הקודש, והיה להם בית המקדש. ובא 
נבוכדנצר, והחריב את בית המקדש, וגלה את ישראל מן הארץ, כמו 
שכתוב (אסתר ב') "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, אשר 
הגלה מירושלים". 
%break
נמצא, שגלות נקרא, שגלו אותם ממקום אושר ושלוה, ללכת ולסבול, 
להיות נע ונד, שלא יהיה להם מנוחת הנפש.
%break
ב. אנו מוצאים בגלות מצרים, שלא גלו מאיזה מקום שלוה, אלא 
במקום שהיו, התחילו להרגיש שהם נמצאים בגלות. והם ראו, שהם 
משועבדים לפרעה, מלך מצרים. 
%break
כלומר, מה שמלך מצרים היה דורש מהם, לא היתה להם בחירה 
חופשית, אלא היו מוכרחים למלאות את רצונו, בכל מה שדרש מהם.
%break
לפי זה מה יהיה הפירוש, שה' גלה ממקומו. הלא כתוב "מלוא כל 
הארץ כבודו". אם כן, איך שייך לומר אצל הקב"ה, שגלה ממקומו 
למקום אחר. ולפי פירוש הב' של גלות, כדוגמת גלות מצרים, שפרעה 
מלך מצרים שלט על בני ישראל, בזה הרגישו גלות. 
%break
ומה שייך לומר אצל הקב"ה, שחס ושלום יש מי שהוא, שהוא שולט 
עליו, שנוכל לומר, שהקב"ה הוא בגלות.
%break
אלא ודאי מה שאנו מדברים גלות אצל הקב"ה, הוא רק בערך 
הנבראים. כלומר, שהוא לפי השגת הנבראים נוהג ענין של גלות 
וגאולה. שלפעמים הם משיגים את הקב"ה, שהוא מלך גדול ויושב 
בהיכלו, ושרפים וחיות ואופני הקודש עומדים סביביו. 
%break
ולפעמים הם משיגים אותו, שצורתו הוא כמלך שגלה אותו מהיכלו, 
ויושב בשביה תחת שליטת מלך אחר. וזה נבחן שהמלך נמצא בגלות.
%break
ולפי זה יש לפרש, שעם ישראל יצאו מארץ ישראל ונחרב בית 
המקדש. ועל דרך עבודה יש לפרש, שעם ישראל יצאו לחוץ, ואינם 
מרגישים טעם בתו"מ, והלב שלהם, שהיה מקום להרגשת הקדושה, 
המכונה "בית המקדש", המקום הזה נחרב.
%break
והמלך השני, הנקרא "מלך זקן וכסיל", כבש את לבם. וכל הכלים 
דקדושה הוציא משם. שפירושו, שכל המחשבות דקדושה, שהיה 
בלבם, הוציא משם, והכניס לתוכה צלם בהיכל ה'. 
%break
שפירושו, שמקודם לכן היה שם קדושה. והוא הוציא את כל 
המחשבות דקדושה, ש"קדושה" נקראת מחשבות לשם שמים, והוא 
כבש את לבם, והכניס ללבם מחשבות, שהם רק לתועלת עצמם, 
%break
%page 603
שזה נקרא, שהמלך זקן וכסיל כבש את בית המקדש, וגלה ישראל 
מתוכם. כלומר, שבחינת ישראל כבר לא נמצא אצלם בתוך גופם.
%break
וזהו כמו שכתוב (תהילים ע"ט "מזמור לאסף") "אלקים באו גויים 
בנחלתך, טמאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". כלומר 
שבחינת ישראל יצאו מלבם ובאו במקומם גויים.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, שגם הקב"ה גלה עמהן. כלומר, שיצא מהיכלו 
לגבי ישראל, היינו שכך הם מרגישים, שאין לו החשיבות, כמו שהיו 
מרגישים מטרם שהם גלו מארץ ישראל. 
%break
ומהו הרווח מזה, שגם הקב"ה גלה עמהן. את זה יכולים להבין, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל, "אין אדם חוטא, אלא אם 
כן נכנס בו רוח שטות".
%break
ועל זה מקשין העולם, ומדוע נכנס רוח שטות, בכדי שיחטא. ואמר, 
היות שיש כלל "עין רואה והלב חומד". נמצא, שאם ראה איזה דבר 
רע, הן ראיה בעינים או ראיה במחשבה, הוא מוכרח לבוא לידי חמדה. 
%break
לכן, הגם שעל העין אין בידו למנוע זה, כי הן במחשבה והן 
בהסתכלות בא בלי שום הכנה, לכן זה עוד לא נחשב לחטא. אלא 
מזה באים לידי חטא, שנקרא "חמדה".
%break
ואם האדם עושה תיכף תשובה על הראיה, ממילא לא יבוא לידי 
חמדה, ואין חטא בידו. מה שאין כן אם האדם אינו עושה תיכף 
תשובה על הראיה, אז הוא מוכרח לבוא לידי חטא, הנקרא "חמדה".
%break
ונעשה תיקון מלמעלה, בכדי שהאדם לא יפגום בהמלך הכבוד, 
שהוציא ממנו את רוח החכמה והכניס בו רוח שטות. ואנו רואים, שגם 
בבית דין של מטה, להשוטה אין נותנים אותו עונש, כמו שנותנים 
לאדם שהוא שפוי בדעתו. 
%break
נמצא כאן, שנכנסו גויים בלבו, ואין הוא מרגיש טעם של חיים בתו"מ. 
נבחן אצלו, שגם הקב"ה הוא בגלות. שאין לו אז, באותו מצב, את 
האמונה בהקב"ה, כמו שהיה לו מטרם שקבל את הירידה. לכן אין 
הפגם גדול כל כך.
%break
ויש עוד פירוש בזה, שגם ה' עמהם בגלות, בזמן שעם ישראל בגלות. 
שהגויים שולטים עליהם, גם הקב"ה בגלות. לכן אנו מבקשים עבור 
הקב"ה, שהוא יצא מהגלות. 
%break
היות שאנו צריכים להיזהר, שלא יתפללו על אהבה עצמית, אלא הכל 
יהיה לתועלת ה'. לכן כשמבקש לה', שיוציא את עמו מהגלות. נמצא, 
הוא מבקש לתועלת הנבראים, ולא לתועלת ה'.
%break
ומשום זה, שאנו מאמינים, שגם ה' בגלות, לכן אנו מבקשים לתועלת 
ה'. היינו, אנו מתפללים על כבוד שמים. וזהו כמו שאומרים בתחנון 
"חוסה ה' עלינו, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, למענך עשה 
עמנו חסד, ואל תאחר". 
%break
נמצא, בזה שיודעים, שגם הקב"ה סובל מהגלות, בזה ניתן לו מקום 
להתפלל עבור תועלת ה', ולא לתועלת עצמו.
%break
אולם איך אנו יכולים לומר, שגם הוא נמצא בגלות, ושהגויים כביכול 
שולטים עליו, כמו ששולטים על עם ישראל. התשובה היא כנ"ל, היות 
שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ועל הטוב הזה, מה 
שהנבראים צריכים לקבל, נעשה תיקון, שיכוונו בעמ"נ להשפיע, 
%break
לכן בזמן שישראל בגלות בין העמים, שפירושו, שמונחים תחת 
שליטת של קבלה עצמית, לכן אין הם מסוגלים לקבל את הטוב 
והעונג, המלובש בתו"מ.
%break
ומשום זה אין הם יכולים לטעום את טעם החיים, שיש בקדושה. והיות 
שהגלות של האומות העולם שורה עליהם, משום זה, כל מה שיקבלו, 
יטעמו טעם של הסתר פנים. 
%break
והיות שהבורא רוצה בקיום העולם, לכן הוא מוכרח להתלבש עצמו 
בלבושים שאינם דקדושה, כלומר, שהוא משפיע להעולם חיות 
בלבושים של גשמיות. כלומר, שרק בדברים גשמיים הוא משפיע 
להעולם תענוגים וחיים.
%break
זאת אומרת, שהעולם יכולים לקבל הנאה ותענוג רק בלבושים, 
הנקראים הקנאה, והתאוה, והכבוד. זאת אומרת, שמאיר ומחיה את 
העולם בלבושים דקליפות, שהם לבושים שמפרידים אותם מהקב"ה, 
היות שהתענוגים האלו באים מלובשים בכלים דאהבה עצמית.
%break
%page 604
נמצא, שהקב"ה סובל מזה, שהם בזמן הגלות. היינו, שבזמן שהם 
מונחים תחת שליטת אומות העולם, הקב"ה מוכרח להסתיר עצמו נגד 
הבנים שלו, ושלא יכירו אותו, שהוא המשפיע אותם טעם גלות בתורה 
ומצות, וכל החיים הם מוצאים בכלים דקבלה. 
%break
זאת אומרת, התיקון הזה, שיהיה תענוג בכלי קבלה, ולא יוכלו 
להרגיש את הטעם בתו"מ, הקב"ה עשה התיקון, בכדי שלא יפגמו 
בקדושה, ושלא ילך הכל להקליפות. 
%break
שפירוש הדבר, שהם לא יתרחקו יותר מהקדושה, ע"י זה שירגישו 
יותר טעם בקבלה עצמית. כי כל מקום שהתענוג גדול ביותר, 
מתרחקים יותר לכלי קבלה, שזה מפריד אותם מהקדושה.
%break
נמצא לפי זה, שע"י זה שהאדם יודע, שהקב"ה הוא בגלות, שמוכרח 
להסתיר עצמו, וכאילו הוא בגלות, מזה יכול האדם לדעת, שאין שום 
קליפה בעולם, אלא על הכל האדם צריך לבקש רק מה', ואין כח אחר.
%break
%page 605
%H מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה
%break
בזה"ק (תולדות דף ל"ג) כתוב שם וזה לשונו, "ויאהב יצחק את עשו, 
כי ציד בפיו, שכתב כאן איש יודע ציד, איש שדה. וכתוב שם, הוא היה 
גיבור ציד. מה שם פירושו, שהיה צד דעתן של בריות, ומטעה אותם 
למרוד בה'. 
%break
אף כאן כן, איש שדה, פירושו כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. איש 
שדה, משום שחלק נחלתו. אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, 
במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה", עד כאן לשונו.
%break
וגם אצל יצחק, אנו רואים, כתוב גם כן "שדה", כמו שכתוב (תולדות 
חמישי) "ויצא יצחק לשוח בשדה". ואצל יעקב כתוב, "ויאמר, ראה ריח 
בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'".
%break
ויש להבין, מהו הבדל בין שדה, שנאמר אצל עשו, המכונה "איש 
שדה", שמפרש הזה"ק, "לגזול בני אדם ולהרוג אותם". מה שאין כן 
אצל יצחק שכתוב, "לשוח בשדה", שזהו דבר גדול, שחז"ל אמרו, 
שיצחק תיקן תפלת מנחה, מזה שכתוב, "ויצא יצחק לשוח בשדה". 
%break
כמו כן יש להבין, מהו שכתוב אצל יעקב, שיצחק אמר, "ריח בני כריח 
שדה, אשר ברכו ה'". אם כן יש להבין ההבדלים בין "איש שדה", 
ל"לשוח בשדה", ל"ריח שדה".
%break
ידוע שמלכות נקראת שדה. והיות שיש למלכות הרבה שינויים מסיבת 
הצמצום, לכן יש למלכות הרבה שמות. ואחד מהם הוא שדה. כשאנו 
מדברים ממלכות, יש כלל, שמדברים ממלכות מאור ישר, ששם היתה 
משמשת עם הרצון לקבל לעצמו. 
%break
ומבחינה זו אין בה שינויים, אלא כפי שהמאציל ברא את הרצון לקבל, 
בכדי לקבל את הטוב והעונג, מה שרצה לתת להנבראים. זה נקרא 
מלכות מבחינת אור ישר שבה.
%break
ולכן נקראת המלכות הזו בשם אין סוף, שהמלכות לא עשתה סוף על 
אור עליון, כלומר שלא אמרה עד כאן, שאני לא רוצה לקבל על 
בחינתי, הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, 
%break
אלא שהיתה מקבלת על בחינתה, לכן לא היו שום שינויים, לכן נקרא 
זה בשם "הכל היה אור אחד".
%break
אלא אח"כ, המלכות הזאת חשקה בהשתוות הצורה, המכונה קישוט, 
בנקודת הרצון, כלומר שלא רצתה לקבל בעמ"נ לקבל, אלא בעמ"נ 
להשפיע. מבחינה זו, יכולים לכנות את מלכות בשם שדה. 
%break
היינו, שצריכים לחרוש את השדה, שחרישה נקרא, שהופכים את מה 
שהוא למטה משימים למעלה, ומה שהוא למעלה נותנים אותה 
למטה.
%break
כמו כן כאן במלכות, שנקראת שדה, שאצל רצון לקבל לעצמו הקבלה 
היא חשובה, המכונה מעלה בחשיבות, ועניני השפעה הם למטה 
בחשיבות. 
%break
בקדושה יש ענין חרישה, שצריכים לעבוד עבודת השדה, כלומר להפך 
הרצון לקבל, שהוא למעלה, הוא יהיה למטה, והרצון להשפיע, הוא 
יהיה למעלה. 
%break
שדוקא ע"י זה יכולים להוציא תבואות, שיהיו למאכל. אחרת אין שום 
אפשרות שנוכל לאכול ממאכלים דקדושה. כמו שכתוב (משלי י"ד, ד') 
"ורב תבואות בכח שור", שפירושו, הרבה תבואות באות על ידי כח 
שור.
%break
ופירושו של "שור", כמו שאמרו חז"ל, "שמלכות שמים צריכה להיות 
כשור לעול, וכחמור למשא". ואמר אאמו"ר זצ"ל, "שור לעול", פירושו 
עול האמונה צריך להיות כמו שנותנים עול על השור להחריש את 
השדה, ולא מתחשבין עם רצונו, אם הוא מסכים לזה, 
%break
אלא נותנים עליו את העול שלא ברצונו. כן האדם צריך לקבל על עצמו 
את עול מלכות שמים, היות ששור נקרא בחינת ידיעה, כמו שכתוב, 
"ידע שור קונהו". לכן אמונה נקראת עול לגבי מי שהוא צריך ידיעה.
%break
%page 606
ובהאמור יוצא, ששדה הוא מלכות מבחינת הקבלה עצמית, שצריכים 
לחרישה, שזהו תיקון השדה, להפוך את הכלי קבלה, שהוא מעלה 
בחשיבות, ולעשות את זה לבחינת מטה בחשיבות. וכלי השפעה, 
שהם למטה בחשיבות, להעלותם שיהיו למעלה בחשיבות.
%break
והרצון לקבל, כידוע שהוא במוחא וליבא, ששניהם צריכים תיקון. 
במוחא התיקון הוא אמונה למעלה מהדעת. ובליבא התיקון הוא, שכל 
תענוג, שהוא מקבל, יהיה בעמ"נ להשפיע. 
%break
ויותר מדויק הוא, שכל מעשה שהוא עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, 
אחרת לא יעשה שום תנועה.
%break
ולפי זה יש לפרש מה שכתוב אצל עשו "איש שדה", שהכוונה, בזמן 
שהוא נמצא בבחינת שדה, שצריכים לקבל את עול מלכות שמים 
כשור לעול, הוא חושב עצמו לאיש גמור, שאינו צריך לשום תיקונים. 
%break
וזה נקרא "כי ציד בפיו", שפירושו כמו שכתוב בזה"ק (לעיל) וזה 
לשונו, "ועשו אמר שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל, וציד ורימה את 
יצחק בפיו".
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, כי "ציד בפיו", כלומר, שאין פיו ולבו 
שוים, שפיו נקרא חיצוניות, כלומר במעשה היה צדיק, כי על המעשה 
אין להוסיף, אבל בלבו, היינו הכוונה, לא היה כמו המעשה. 
%break
כי המעשה שנראה לעיני האדם, משמע שהוא רוצה לקיים מצות ה', 
בכדי לעשות לו נחת רוח, בזה שהוא מקיים רצונו בעשית המצות. 
אבל בלבו הוא חושב הכל על תועלת עצמו ולא לתועלת ה'. נמצא, 
שאין פיו ולבו שוים.
%break
לכן במעשה היה עשו נראה לשלם, לאיש גמור. וזהו שנקרא "עשו 
איש שדה", שאין  לו עוד מה לעבוד בהשדה. כי עבודת השדה, 
שמתחילה בחרישה, שהוא ענין להַפֵּך את הכלי קבלה, 
%break
זהו לא עבורו, כי מספיק לו שהוא מקיים הכל בחיצוניות, הנקראת פיו, 
כלומר שאין פיו ולבו שוים. לכן נקרא עשו "איש שדה", כנ"ל, ששדה 
בבחינת מקבל לעצמו, בזה הוא גמור, ואין לו עוד מה להוסיף.
%break
מה שאין כן יעקב ויצחק, להם היתה עבודת השדה בבחינת יגיעה 
ותפלה בהשדה, כמו שכתוב אצל יצחק "ויצא יצחק לשוח בשדה", 
%break
שהוא ענין תפלה, כמו שאמרו חז"ל, שיצחק תיקן תפלת מנחה, שהוא 
התפלל לאקמא שכינתא מעפרא, שפירוש, שהכלי השפעה, שצריך 
להיות במלכות שמים במוחא וליבא, יהיה בעמ"נ להשפיע.
%break
אולם עשו, שהיה איש שדה, שלא תיקן שום דבר, שיהיה בעמ"נ 
להשפיע, אלא הכל היה אצלו רק לתועלת עצמו, לכן פירש הזה"ק 
"איש שדה" כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. 
%break
ועוד מפרש הזה"ק "איש שדה", משום שחלק נחלתו אינו במקום 
ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה.
%break
היות שבזמן שעובדים רק לתועלת עצמו, נקרא המצב הזה, שגוזל 
את בחינת האדם, שנמצאת אצלו, כלומר בחינה זו ש"אתם קרויים 
אדם ואין אומות העולם קרויים אדם", בחינה זו נגזלת ממנו, בזמן 
שהוא עובד בתועלת עצמו. 
%break
ועוד יותר גרוע, מטעם שעבירה גוררת עבירה, לכן הוא הורג את 
האדם שלעצמו. וזה שאומר הזה"ק "ולהרוג אותם". וזה שאומר 
"משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב", שפירוש "מקום ישוב", 
שגרים בני אדם כנ"ל, מבחינת "אתם קרויים אדם", 
%break
אלא במקום חורבן, שהוא המקום שהיתה שם שבירת הכלים, 
שמסיבת שנתגלה שם הרצון לקבל לעצמו, נעשה חרב העולם.
%break
אולם אצל יעקב כתוב "ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה אשר ברכו 
ה'". היות שיעקב תיקן את תפלת מעריב, כמו שכתוב "ויפגע במקום", 
שהתקין תפלת ערבית. וגם כתוב אצל יעקב "והנה באר בשדה 
ושלושה עדרי צאן רובצים עליה". 
%break
ומפרש בזה"ק (ויצא דף מ"ה ובהסולם אות צ"ב) וזה לשונו, "וירא, 
והנה באר בשדה, הוא סוד, כי ראה את הבאר של מעלה, שהיא 
הנוקבא, זה כעין זה, כלומר, שהבאר של מטה, היתה מכוונת כנגד 
הבאר של מעלה".
%break
%page 607
ויש לפרש, זה שיעקב תיקן את הבאר של מטה, כוונתו על הבאר של 
עצמו, שהיא בחינת שדה, כנ"ל תיקן אותה, שיהיה כעין של מעלה. 
%break
היינו, כמו למעלה מלכות דקדושה היא בבחינת מסך, שפירושו שעל 
הרצון לקבל לעצמו יש עליו מסך, שמעלה אור חוזר, כלומר שכל מה 
שהיא רוצה לקבל, הוא מסיבת שהיא רוצה להשפיע, כמו כן תיקן את 
עצמו, שכל מעשיו יהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
לכן, שיעקב בא ליצחק, והיות שיעקב נקרא בחינת קו האמצעי, שכאן 
מתגלה כל השלימות, ומשום זה כתוב, שיצחק אמר "ויאמר, ראה ריח 
בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'". 
%break
כלומר שבזמן שהמלכות שמים, הנקראת שדה, קבלה את התיקון של 
קו האמצעי, נקרא זה "שדה אשר ברכו ה'", שפירושו, שכאן מתגלה 
את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין להנבראים. וזהו ההבדל בין "איש 
שדה", ל"לשוח בשדה", ל"כריח השדה".
%break
%page 608
%H מהי חשיבות החתן, שמוחלין לו עוונותיו
%break
חז"ל אמרו, "ג' מוחלים להן עוונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה, 
והנושא אשה. ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו לו 
עונותיו. מה שאין כן בפרשת וישלח, היא נקראת בשמת בת 
ישמעאל". מובא ברש"י (וישלח שישי).
%break
המאמר הזה דורש הסבר. שחז"ל לומדים, שחתן ביום חופתו, מוחלין 
לו עונותיו, מעשו, שלקח את בת ישמעאל, ושמה בשמת בת ישמעאל. 
והיות שבפרשת תולדות כתוב "וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת 
בת ישמעאל", מכאן ראיה, שחתן ביום חופתו, מוחלין לו עוונותיו.
%break
נמצא, שכל הבסיס הזה אנו לומדים מעשו הרשע, שלקח בת ישמעאל 
הרשע. וזה קשה להבין, הלא מה זה רשע, שאומר, שאין שום חטאים 
בעולם, והוא יכול לעשות מה שלבו חפץ, מטעם שרשע אינו מאמין 
בשום דבר. אם כן הרשע אומר, שאף פעם הוא לא חוטא. 
%break
לפי זה, בשביל מה הוא צריך למחילת עוונות. וכי נותנים לאדם דבר 
שלא רוצה בכך. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
%break
ויותר קשה להבין, באמת מהו הטעם, שמגיעה לו מחילת עוונות. איזו 
זכות יש לו. וכי בשביל שהוא הלך ולקח אשה, בעבור זה מגיע לו שכר 
מחילת עוונות. 
%break
שהשכל מחייב, מי שעשה איזה דבר גדול, שאין לנו מושג להעריך את 
החשיבות שבדבר, אז מבינים, שמגיעו עבור זה שכר גדול, עד מחילת 
עוונות. אבל איזה דבר גדול הוא עשה, בזה שלקח אשה.
%break
ועוד אנו רואים, שאמירת תחנון היא דבר גדול. שיש שם ענין של 
שלוש עשרה מידות ונפילת אפים. ואם נמצא חתן בבית הכנסת, אין 
אומרים תחנון. 
%break
ויש להבין, מהי החשיבות בזה שהוא לקח אשה, שכל שבעת ימי 
ה"שבע ברכות", יש בכוחו לבטל תפלה, שהיא כל כך חשובה, מסיבת 
שהוא לקח אשה, שנקראת עכשיו בשם כלה.
%break
ועל דרך הפשט יש תירוצים הרבה. וצריכים לפרש זה על דרך 
העבודה, מה בא זה ללמדינו. הנה עשו הרשע נקרא, בזמן שהאדם 
כבר בא לידי הכרה, שדבר הרע בעולם, שמפריע לכלל הנבראים 
להגיע להטוב והעונג, שבשביל סיבה זו היתה בריאת העולם, 
%break
שזה נקרא רע, כבר נעשה אצלו בבחינת עשו, מלשון עשיה, שכבר 
נגמר הרע שלו בידיעה ברורה, שהוא הרצון לקבל לעצמו. אז בא 
הסדר של "סור מרע", כלומר שמטרם שיש לאדם הידיעה, שהרצון 
לקבל נקרא רע, אי אפשר לסור ממנו, ולא לשמוע בקולו.
%break
ואח"כ מתחיל ענין של "ועשה טוב". ו"עשה טוב" נקרא קבלת עול 
מלכות שמים, אולם אין האדם יכול לזכות לבחינת אשה יראת ה', 
אלא את זה האדם צריך לקבל מלמעלה, כמו שכתוב "הבא לטהר 
מסייעין אותו". 
%break
ואומר הזה"ק, שנותנים לו נשמה. וזהו הסיוע, שהאדם מקבל. נמצא, 
שהנשמה הזו נולדה מזה שה' שמע בקולו, בזמן שבא לטהר. 
והנשמה הזו נקראת בת, שנולדה מישמע-אל את תפלתו, לאחר 
שהאדם בא לידי הכרת הרע, הנקרא עשו.
%break
וזה שכתוב "וילך עשו, ויקח מחלת בת ישמעאל". שפירושו "וילך" 
לדרגה יותר גבוהה, לאחר שבא לידי הכרת הרע, הנקרא עשו, אל 
ישמע-אל. כלומר, שעסק אז בבחינת עשה טוב, שהתפלל לה', 
שישמע תפלתו, שיתן לו בחינת נשמה, כמו שאומר בזה"ק. 
%break
וזה שכתוב "ויקח את מחלת", היינו שלקח בחינת מחילת עוונות, 
שע"י זה זכה לבחינת בת, שנולדה מזה ששמע ה' תפלתו. וזה נקרא 
בת ישמע-אל. וזהו הולך לפי סדר:
%break
%page 609
א. הוא ההשתדלות לראות את האמת, עד כמה שהוא מבין, שהרצון 
לקבל לעצמו גורם לו רע. ואז הוא יכול לקבוע, אחת ולתמיד, שלא 
להשתמש עמו. וזה נקרא עשו.
%break
ב. אחר זה הוא זוכה ללקיחת אשה, שהוא ע"י מחילת עוונות, אז יש 
אפשרות לזכות לזה.
וענין אשה, הנקרא נשמה, שנותנין לו מלמעלה, יכולים להבין לפי מה 
שמבואר בהקדמה לתע"ס (אות נ"ג - נ"ה), 
%break
שכתוב שם וזה לשונו: "אז עוזר לו ה' יתברך וזוכה להשגחה הגלויה, 
דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה שלימה, ששב ומתדבק בה' 
יתברך בכל לב, נפש ומאוד, 
%break
כמו שנמשך מאליו מצד השגה ההשגחה הגלויה. ומובן מאליו, 
שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו שלא יחטא עוד, כמו 
שאדם בטוח בעצמו, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים, 
%break
וכן בטוח בעצמו שלא יעזוב המצוה מלקיימה תיכף, כשבאה לידו, כמו 
שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העולם הזה, או ריוח גדול, הבא 
לידו". ותשובה זו נקראת שמוחלין לו עוונותיו.
%break
ולפי הכלל, שכל המצות נמשכות מבחינת ענף ושורש, כלומר, שכל 
מצוה ומצוה בגשמיות יש לה שורש ברוחניות, לכן יכולים לומר, שמזה 
נמשך, שגם בגשמיות, שהאדם לוקח אשה, מוחלין לו עוונותיו, שזהו 
רמז על רוחניות.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את מה שאמרו חז"ל "כיצד מרקדין לפני הכלה". 
ולא אמרו "כיצד מרקדין לפני החתן". מה שאין כן לגבי סעודת נשואין 
אמרו "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו (ברכות דף ו') עובר 
בחמישה קולות, 
%break
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו". ולא 
אמרו, שצריכים לשמח את הכלה. ולא אמרו, שיש סעודת כלה, רק 
סעודת חתן. 
%break
ואנו מוצאים, שבחתונת יעקב, אז לבן הוא עשה את הסעודה, כמו 
שכתוב "ויאסוף לבן כל אנשי המקום, ויעש משתה", היינו שהסעודה 
היתה מצד הכלה, שאבי הכלה עשה את הסעודה, ולא יעקב, שהוא 
היה החתן.
%break
וכפי מה שהסביר אאמו"ר זצ"ל, ש"חתן" נקרא בחינת תורה, ו"כלה" 
נקראת בחינת אמונה, יש לפרש את מה ששאלנו. והיות שענין 
אמונה, עד שהאדם זוכה לאמונה בקביעות, יש לאדם עליות וירידות. 
%break
מטעם שהאדם נולד עם כלי קבלה, שהכלי הזה רוצה לעסוק בדברים 
מה שהשכל מחייב אותם שכדאי לעסוק, כלומר שיצמח מזה טוב 
להרצון לקבל לעצמו, אחרת אין הוא מסוגל לעשות.
%break
והואיל שענין אמונה הוא למעלה מהדעת, זאת אומרת, שאין הדעת 
סובלתן, יש כאן ענין עליות וירידות, שזה נקרא בחינת ריקוד. כי אנו 
רואים, כשמרקדין, מרימים את הרגלים, ומורידים אותם בחזרה, וכן 
חוזר חלילה. 
%break
וזה מרמז לנו, כי ענין רגליים הוא מלשון מרגלים, היות שבזמן 
שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולעבוד אותו רק 
לשמה, 
%break
תיכף בא שכל האדם, ונותן לו להבין, שאל יהיה פזיז, אלא שיראה 
מקודם את הכדאיות, אם באמת כדאי לעבוד את ה' בשלא עמ"נ 
לקבל פרס.
%break
אי לזאת, כשמרימים את הרגליים, כלומר שהולכים למעלה מהדעת 
והשכל, זה נקרא מרימים את רגליהם מהארץ. אבל לא תמיד יש 
בכוחו של אדם להתגבר וללכת למעלה מהדעת. 
%break
זה נקרא ששוב משימים את רגליהם להארץ. וזה שאומר "כיצד 
מרקדין לפני הכלה" (כתובות ט"ז ע"ב), "לפני הכלה", פירושו, בזמן 
העליה, הנקרא פנים, מה עליו לומר על הכלה. 
%break
כלומר, מהי השבח שמצא בהאמונה, היינו מה ראה בה, שיש לומר, 
שבשביל זה לקח עליו את עול האמונה.
%break
בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, היינו לפי מה שמרגיש את 
חשיבותה, כך הוא מקבל על עצמו את האמונה, כלומר שלא צריך 
למצוא שום שבח בה, אלא אפילו שלא מרגיש שום חשיבות בה, הוא 
מקבל על עצמו את מה שניתן לנו להאמין, שזה הוא כל השבח שלנו, 
%break
אם אנו נוכל לקבל על עצמנו עבודה זו, שאנו מאמינים, שכך הוא 
רצונו של הקב"ה, ואין עליו לחפש שום מעלות, רק פשוט להאמין 
ולקבל על עצמו על דרך הכפיה, "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
%page 610
ובית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה נאה, שזה יש לפרש, שהאדם 
צריך לומר על מה שהוא רואה "עינים להם ולא יראו". ומה שהוא 
שומע, הוא צריך לומר "אזניים להם ולא ישמעו". כלומר, שענין ראיה 
אינו דוקא בעינים, אלא שיש ראיה במחשבה. 
%break
והפירוש יהיה, מה שהשכל מראה לו ציורים, שהם נגד האמונה, והוא 
שומע הרבה פעמים מה שהשכל נותן לו להבין, שענין עבודה לשם 
שמים אינו בשבילו, על הכל הוא צריך להתגבר ולומר על עצמו, "עינים 
ולא יראו". כלומר, מה שהשכל אומר לו ונותן לו להבין, אינו אמת. 
%break
שזה נקרא "עינים להם ולא יראו את האמת, ואוזניים להם ולא ישמעו 
את האמת". לכן, הם המחשבות שלהם, היינו מה שהרצון לקבל 
לעצמו אומר לו, אינו אמת. אלא שהוא יגיד לעצמו, שבאמת היא "כלה 
נאה וחסודה נאה", אלא שאין הוא ראוי עכשיו לראות את האמת.
%break
אולם האמת היא, שכל הטוב והעונג, מה שהרצון לקבל יכול לקבל 
בהכלים שלו, אינו אלא נהירו דקיק בערך האור המתלבש בכלים 
דהשפעה, ושזה נקרא "כלה נאה". אבל לא תמיד האדם מוכשר 
להתגבר על השכל ודעת שלו. 
%break
לכן באמונה שייך ענין של רקודים, שעל זה אמרו חז"ל "כיצד מרקדין 
לפני הכלה". כלומר, מה יש לומר יש בהפנים של הכלה, כי פנים 
נקרא בסוד "חכמת אדם תאיר פניו". 
%break
אם כן הוא צריך להגיד, מה הוא השבח שיש בהכלה, הנקראת 
אמונה. ובזה הוא ההבדל בין בית שמאי לבית הלל, אם להגיד "כלה 
כמות שהיא", או לומר "כלה נאה וחסודה נאה".
%break
מה שאין כן אצל חתן, שהקב"ה נקרא בבחינת תורה, שתורה נקראת 
בחינת מתנה, שם לא שייך ענין ריקודים, כי בזמן שאדם מקבל 
מתנות, לא שייך לומר אז שיש לו איזו ירידה, כלומר שלא רוצה לקבל 
מתנות. 
%break
שרק במקום יגיעה, שהאדם צריך לתת התגברות נגד השכל, אז שייך 
לומר, פעמים הוא יכול להתגבר ולפעמים לא. מה שאין כן בזמן 
שמקבלים מתנות, איך שייך לומר, שאין לו צורך במתנות. לכן לא 
אמרו "כיצד מרקדין לפני החתן", אלא "כיצד מרקדין לפני הכלה".
%break
מה שאין כן לגבי סעודה כתוב "כל הנהנה מסעודת חתן", ולא כתוב 
"כל הנהנה מסעודת כלה". והטעם הוא כנ"ל, כי חתן נקרא בחינת 
תורה, ותורה נקראת מתנה, כדברי חז"ל, "ממתנה נחליאל" 
%break
 (עירובין נ"ד) וזה לשונו, "מאי דכתיב, וממדבר מתנה, וממתנה 
נחליאל, ומנחליאל במות, ומבמות הגיא. אמר ליה, אם אדם משים 
עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה. וכיון 
שניתנה לו במתנה, נחלו אל, שנאמר, ממתנה נחליאל".
%break
ידוע שיש להקב"ה הרבה שמות. וזהו לפי מה שהוא מגלה לתחתונים. 
כלומר, זה תלוי לפי איזו מידה שהוא משפיע לתחתונים. זאת אומרת, 
לפי מה שהתחתונים ראויים, הוא משפיע להם שפע. 
%break
והיות שיש הרבה בחינות במקבלים, כמו שכתוב "כשם שאין 
פרצופיהם דומות זו לזו, כך אין דיעותיהם דומות זו לזו". וכפי שאנו 
לומדים בדרך העבודה, האדם בעצמו נוהג בו ענין של שינוי מצבים, 
%break
אי לזאת, שפעו של הקב"ה משתנה להרבה בחינות, והקב"ה אין לו 
שום שם, "כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל", אלא כמו שכתוב 
"ממעשיך הכרנוך", כלומר כפי השפע שהוא משפיע, כך מכנים אותו 
בשם.
%break
אי לזאת, מבחינת תורה נקרא הקב"ה בשם חתן. ובזמן שהוא משפיע 
בחינת אמונה, הוא נקרא בשם כלה. ומבחינת מטרת הבריאה, שהיא 
רצונו להטיב לנבראיו, שכל העולם נהנין, כלומר נהנין מבחינה זו 
שנקרא רצונו להטיב, 
%break
זאת אומרת, שגם הקליפות הוא מחיה, אחרת לא היה להן זכות קיום 
בעולם, אלא כמו שאומר הזה"ק, שיש להן רק בחינת נהירו דקיק, מה 
שאין כן בתורה ומצות שם מלובש את הטוב והעונג בסוד "כל התורה 
כולה שמותיו של הקב"ה", ששמו הכללי הוא שם "טוב ומטיב".
%break
%page 611
ובהאמור הקב"ה נקרא חתן, משום שהוא הנותן ומשפיע להתחתונים. 
וזה שהנבראים נהנין, ממה שהוא נותן להם להנות, וכנ"ל שכל העולם 
מה שנהנין הכל בא ממנו יתברך, כל ההנאות נקראות בשם סעודה. 
נמצא, שכל העולם נהנין מסעודת מלך. 
%break
אלא שיש הפרש מצד התחתונים, כלומר שיש תחתונים, שמאמינים 
שזה סעודה הבא מהמלך, ויש חילוניים, שאינם מאמינים שהסעודה 
בא מצד הקב"ה, הנקרא מלך. ובבחינת שהוא המשפיע הוא נקרא 
חתן. 
%break
וזהו שאמרו חז"ל "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר 
בחמישה קולות". כלומר, שהגם שמאמינים שהסעודה היא סעודת 
חתן, ונותנים לו תודות על זה שהם נהנין, מכל מקום יש מדרגה יותר 
גבוה, היינו שצריכים לשמח את המלך בזה שנהנין.
%break
ולפי הנ"ל, שהקב"ה נקרא חתן, מה שייך לומר לשמח את הקב"ה. 
ידוע, ששמחה באה מתוצאה מאיזה דבר, כשאדם השיג משהו דבר 
חדש, שהיה משתוקק לזה, וקיבל, זה מוליד להאדם שמחה. 
%break
ומה אפשר לומר, שחסר חס ושלום להבורא, שאם יקבל את זה, הוא 
יהיה בשמחה.
%break
הזה"ק (בראשית דף קמ"ו) אומר שם "לא היתה שמחה לפני הקב"ה, 
מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים 
לעתיד לבוא". וגם מאמר הנ"ל צריכים להבין, במה שייך לומר, 
שהקב"ה מקבל שמחה. 
%break
אלא כפי שאנו לומדים, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא 
בזה, שהתחתונים מקבלים את הטוב והעונג, שהוא הכין בשבילם, 
מזה יש לו שמחה. כידוע ממשל למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב 
ואין לו אורחים.
%break
אי לזאת, הסעודה מיחסים להבורא בבחינת חתן, שהוא בבחינת 
תורה, מתנה, נחליאל. וכשהנבראים מקבלים את הטוב והעונג, 
המכונה סעודה, הם צריכים לקבל הכל בעמ"נ להשפיע, ולא מטעם 
קבלה עצמית. 
%break
וזה שאמרו חז"ל "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", אלא מקבל 
לתועלת עצמו, הוא "עובר בחמישה קולות". שענין חמישה קולות 
מרומזים על שלימות המדרגה שצריכה להתגלות להנבראים. 
%break
כלומר, שענין רצונו להטיב לנבראיו מתגלה בחמש בחינות, הנקראות 
ה' חלקי נשמה, שהם נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
%break
לכן אמרו חז"ל, "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", כלומר שאין 
כוונתו, בזה שהוא נהנה מהסעודה, היא מסיבת שהוא רוצה לשמח 
את ה', בזה שמטרתה של הבריאה באה לידי גמר תיקונם, אלא 
לתועלת עצמו, אז הוא גורם, שה' קולות, היינו הבחינת נרנח"י, 
%break
שצריך להתגלות, עובר מפניו, משום שעל כלי קבלה לעצמו היה 
צמצום, שאין האור נמשך למקום ההוא, אלא שמקום הזה צריך תיקון, 
היינו בעמ"נ להשפיע, והוא לא מסתכל על זה, לכן הוא הגורם שימנע 
השפע מלהגיע להתחתונים.
%break
ובהאמור יוצא, שחז"ל עומדים ומזהירים לנו, שאנו צריכים להכין 
עצמנו בעבודה ויגיעה רבה:
%break
א. להאמין, שכל מה שאנו מקבלים איזה הנאה בעולם, הכל נקרא 
סעודת המלך. אבל צריכים להאמין לזה. ומשום זה תיקנו לנו חז"ל על 
כל הנאה והנאה ברכה מיוחדת. הן ברכת תפלה, והן ברכת התורה, 
והן הנאות גשמיות.
%break
ב. שכל הנאות שמקבל מסעודת המלך, צריכים להשתדל שיהיה 
בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן כשהקב"ה משפיע לתחתונים בבחינת "כלה", שהיא 
בחינת אמונה, זה עוד לא נקראת "סעודה", אלא ששם שייך עליות 
וירידות, לכן שייך שם "ריקודין".
%break
%page 612
%H מהו, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי
%break
הזה"ק (וישלח דף כ"א ובהסולם אות ע') מביא ראיה, שהמתפלל 
צריך לפרש דבריו כראוי, מדכתיב אצל יעקב, שאמר, "הצילני נא". וזה 
לשונו, וזהו שכתוב, "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, 
פן יבוא והכני אם על בנים. 
%break
מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר, 
הצילני נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה 
אמר להקב"ה, ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן. 
%break
לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים 
אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה, ועבדתני חנם. לכן 
פירש, מיד עשו. מה הטעם. 
%break
משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. אם תאמר, למה אני צריך 
להצלה, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני. וכל זה להסביר הדבר 
למעלה, כראוי, ולא לסתום הדבר", עד כאן לשונו.
%break
ומאוד קשה להבין זה, כשאדם מתפלל להקב"ה, שהוא יודע מחשבות 
בני אדם, צריכים לפרש דבריו כראוי, אחרת חס ושלום הוא לא יודע, 
מה שחסר לו להאדם. אולם יש לפרש זה על האדם. 
%break
כלומר, האדם בעצמו צריך לדעת מה שחסר לו, ולברר כל חסרון 
וחסרון בפני עצמו. ולא שהאדם יאמר באופן כללי, שהוא לא בסדר, 
והוא רוצה שה' יעזור לו. 
%break
והסיבה היא, כי יש כלל, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן 
מוטל על האדם לסדר לעצמו את כל הפרטים, מה שחסר לו. כלומר, 
שהצלה מיד לבן אינו דומה להצלה מיד עשו. וכדומה.
%break
ודבר זה יכולים להבין, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל 
לבן, שאמר ליעקב "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים 
בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא". 
%break
ואצל עשו, שדיבר עם יעקב, כתוב שעשו אמר להיפך, "ויאמר, מי לך 
כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר, למצוא חן בעיני אדני. ויאמר 
עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך, אשר לך. ויאמר יעקב ולקחת מנחתי 
מידי".
%break
ואמר, שיצר הרע לפעמים הוא מתלבש בלבוש לבן, שהוא צדיק, 
והולך בבגד לבן, ולפעמים הוא מתלבש בבגדי עשו, שאומר, שהאדם 
כבר "עשו" הכל בשלימות, ואין לו עוד מה להוסיף, ומכניס בו רוח 
גאוה. 
%break
והסדר הוא, לפני עשיה הוא אומר לו, שלא כדאי שאתה תכנס 
בעבודה לשמה, שזהו דבר קשה, ולא זו עבודה בשבילך. אלא אתה, 
כל מה שאתה עושה, הכל הוא בשבילי, ואין אתה יכול לכוון שום דבר 
לשם שמים. 
%break
ובזה, כלומר בטענות אלו, יש לו ליצר הרע למנוע להאדם שיעסוק 
בתו"מ על דרך האמת. וזהו קודם המעשה. וזהו שאמר לבן "הבנות 
בנותי".
%break
אולם אחר המעשה, בא יעקב ואומר לו, עכשיו אני רואה, שהצדק 
אתך. כלומר, שכל מחשבותי היו רק בשבילך, היינו שלא לשמה. אם 
כן עכשיו מוטל עלי לבקש מה', שיתן לי תשובה, ויהיה לי כח לעבוד 
לשם שמים. 
%break
בא היצר הרע ומתלבש בלבוש של עשו, כלומר, מלשון עשיה, 
שבאמת אתה עשית הכל לשם שמים, ואתה צדיק גדול, ואין אתה 
דומה להחברים שלך. אז יעקב אמר לו, "ולקחתי מנחתי מידי". 
%break
היינו שאמר, יש לי כל. כלומר, שכל עבודה שעבדתי עד הנה היתה 
בשבילך. ועשו אמר לו, "יהי לך אשר לך", כלומר לא עבדת בשבילי.
%break
ובהאמור יש לפרש, מהי הסיבה שצריכים לפרש, בעת שהוא מתפלל 
"צריך לפרש דבריו כראוי", שהכוונה, האדם בעצמו צריך לברר את 
סדר עבודתו, כדי שידע בבירור מה להתפלל. כי לפעמים האדם 
מתפלל את ההיפך ממה שחסר לו. 
%break
%page 613
כי ענין התפלה הוא ענין גילוי חסרון אצל האדם, כי חסרון נקרא כלי, 
ואין אור בלי כלי. לכן צריך האדם להתפלל, כדי שיהיה לו כלי, 
שהקב"ה ימלא את הכלי. ואם אין כלי, לא שייך שהקב"ה ימלא את 
החסרון.
%break
וזהו כמו שאנו מתפללים בתפלת ראש חודש, "שימלא ה' משאלות 
לבנו לטובה". שענין "משאלות" נקרא כלים. וכשיש כלים, אז שייך 
שה' ימלא את הכלים. 
%break
ובתפלה זו של ברכת החודש הנ"ל יש להבין מה שאומרים, "שימלא 
ה' משאלות לבנו לטובה". מה מרמז לנו, מה שמוסיפים את המילה 
"לטובה". וכי שואל האדם לרעה.
%break
ונוכל להבין זה, במה שאומר הזה"ק, "שהמתפלל צריך לפרש דבריו 
כראוי", כמו שכתוב, "הצילני מיד אחי". שגם לבן נקרא "אחי", כמו 
שכתוב, שאמר לבן ליעקב, "הכי אחי אתה". 
%break
לכן פירש, "מיד עשו". ולפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שפעם נקרא 
היצר הרע בשם לבן, ופעם בשם עשו. וההבדל בהשמות האלו הוא, 
בין קודם המעשה, לאחר המעשה. כי קודם המעשה הוא נקרא בשם 
לבן, ואחר המעשה הוא נקרא בשם עשו.
%break
ובזה יש לפרש, כי בזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, והוא רוצה 
לעשות איזה מעשה טוב, ומרגיש שאין לו כח התגברות, אז אסור 
להתפלל, שה' יעזור לו מיד עשו, כלומר לחשוב מחשבות, איך הוא 
עושה הכל לא לשם שמים, ואינו המעשה שלו שוה כלום. 
%break
ויבקש מה' שיעזור לו להציל מאמירת עשו, שהוא אומר, שכן שוה 
המעשים שלך, ומאוד הם חשובים בשמים, ואין בכוונתך לעבוד 
בשבילי, היינו בשביל היצר הרע, הנקרא עכשיו בחינת עשו.
%break
אלא שרוצה, שה' יעזור לו, שירגיש, שעושה הכל לא לשם שמים, 
ויראה עכשיו את האמת, שהמעשים שלו הם בלתי חשובים. נמצא, 
שאם באמת הוא ירגיש, שאין המעשים שלו שוים כלום. ומה האדם 
ירויח, אם הוא יקבל עזרה כזו מה'. 
%break
בטח לא יעלה בידו לעשות שום מעשה טוב, כי אין האדם יכול לעבוד 
על קרן הצבי, אלא האדם מוכרח לראות איזו תועלת מהעבודה.
וזהו שזה"ק אומר, ש"צריך לפרש דבריו כראוי", היות האדם צריך 
לדעת מה שחסר לו, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ. 
%break
לכן התפלה שלו צריכה להיות "הצילני נא מיד לבן", כלומר, ממה 
שלבן היה נותן לו להבין, ש"כל מה שאתה רואה לי הוא", שלבן טוען, 
שהוא לא עשה שום דבר רק לטובתו, היינו לטובת היצר הרע, ואין 
מעשיו נחשבים לכלום.
%break
והוא מתפלל אז, שה' יתן לו הרגשה, ויראה, שכל מה שהוא עושה, 
הקב"ה נהנה מזה, וכל דבר קטן ברוחניות, הוא דבר חשוב מאוד, ואין 
אנו מסוגלים להעריך את ערך החשיבות. 
%break
אי לזאת, יש לו כח לעבודה, משום שהוא עובד עכשיו על תכלית, 
כלומר, שעם עבודתו הוא יעשה דבר גדול עבור כל העולם, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר, 
לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת, 
אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".
%break
ובזמן שיש לו הרגשה כזו, בטח שמקבל כח לעבודה. מה שאין כן אם 
יבקש "הצילני מיד עשו", זה יהיה לרעתו. והיות ש"אין אור בלי כלי", 
לכן האדם, כשמתפלל, "צריך לפרש דבריו כראוי". מהו "כראוי". 
פירוש, שהתפלה שלו תהא ראויה להתקבל, משום שזהו לטובתו.
%break
אולם לאחר המעשה, צריך האדם לעבור לקו שמאל. פירוש, שיעשה 
בקורת לראות, אם באמת המעשה היה על תכלית השלימות. 
%break
ולראות, אם יש לו מה לתקן, בכדי שעל ידי התו"מ שהוא עושה, הוא 
רוצה להגיע לידי דביקות ה'. אז היצר הרע מתלבש בלבוש של עשו, 
כנ"ל, 
%break
ואומר לו, אין עליך שום חסרון, שיכול מי שהוא להגיד עליך, כי בטח 
כל מה שאתה עושה, הכל רק לשם שמים, וזה נקרא עשו, מלשון 
עשיה. כלומר, שהעשיה שלך נקראת עשיה שלימה, ואין מה להוסיף 
עליה. 
%break
ואז באה התפלה: "הצילני מיד אחי עשו, אלא שאני רוצה, שיהיה לי 
כח לעשות את הבקורת, ולראות באמת, מה שיש לי לתקן".
%break
%page 614
ואם יבקש אז, לאחר המעשה, "הצילני מיד טענת לבן", שהיה טוען, 
שכל המעשים שהוא עושה, הם שלא לשם שמים אלא לתועלת עצמו, 
שהוא רשותו של היצר הרע, נמצא, שהוא היה נמצא אז בשליטת 
עשו, כלומר שהוא עושה הכל לשם שמים. 
%break
אם כן היה נשאר תמיד בחסרונו. כי עשו טוען, שאין לו מה לתקן, אלא 
הכל הוא עושה לשם שמים, ואף פעם לא היה יכול לראות את האמת.
%break
וזה שאומר הזה"ק, ש"צריך לפרש דבריו כראוי". כלומר, שהאדם 
צריך להשיג כלי נכון, בכדי שתיכנס שם העזרה הנכונה, כנ"ל, ש"אין 
אור בלי כלי". 
%break
ועם זה נבין מה ששאלנו, מהו שאנו אומרים, ש"ה' ימלא משאלות 
לבנו לטובה", וכי אדם שואל מהקב"ה דבר רע. אלא כנ"ל, שכל תפלה 
צריכה להיות במקומה.
%break
%page 615
%H מהו, שהצדיק סובל רעות
%break
הזה"ק (וישב דף ד' ובהסולם אות י"א) מפרש את מה שכתוב, "רבות 
רעות צדיק", וזה לשונו, "רבות רעות צדיק ומכולם יצילני ה'. 
%break
רבות רעות לצדיק, לא כתוב, אלא, רבות רעות צדיק, שזה יורה, 
שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות, הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ 
בו. 
%break
ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם", עד כאן 
לשונו.
ויש להבין דבריו:
%break
א. מדוע הצדיק צריך לסבול רעות.
ב. אם אח"כ "ה' מצילנו מידו", אם כן מהי התועלת, שנותן להצדיק 
צרות, אם ה' צריך להציל אותו אח"כ. אם כן נראה זה, כמו עבודה 
ללא תועלת.
%break
ידוע דסדר העבודה, לאלו שרוצים ללכת בדרך האמת, שנקרא 
לשמה, כלומר בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמם, שהם רוצים להיות 
צדיקים ולא רשעים, הנקרא בלשון עבודה "מקבל בעמ"נ לקבל", 
%break
היינו אפילו מעשים דלהשפיע, מה שהם עושים עם כוונתם בעמ"נ 
לקבל, נקראים "רשעים", בלשון הזה"ק, כמו שאומר על פסוק "וחסד 
לאומים חטאת, שכל טובו דעובדין לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל 
טוב שעובדין, הכוונה היא בשביל תועלת עצמם. וזהו החטאת שלהם.
%break
מה שאין כן אלו שרוצים להיות עובדי ה', הם צריכים לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. אי לזאת, היות שהטבע של הנבראים 
הוא רק לתועלת עצמו, כידוע, שהרצון דלהטיב לנבראיו ברא למטרה 
זו בחינת חסרון. 
%break
כלומר, שהנבראים ישתוקקו לקבל תענוגים. ובלי השתוקקות, אין 
אדם יכול להנות משום דבר. ועוד יותר מזה, כי שיעור הרגשת 
התענוג תלוי בשיעור מידת ההשתוקקות.
%break
ומשום זה, בעת שאומרים לאדם, שהוא צריך לוותר על תועלת עצמו, 
אלא שהוא צריך לעבוד לתועלת ה', כי רק על ידי זה הוא יכול להגיע 
לדביקות ה', שזוהי התכלית של האדם, 
%break
וזה נקרא "תשובה", היות שעם מידת הקבלה האדם נעשה נפרד 
מהבורא, מטעם שינוי צורה, היות שהבורא הוא המשפיע, והנבראים 
הם מקבלים ממנו, מה שהוא נותן להם. 
%break
לכן כשהאדם מגיע לידי מדרגה, שכל רצון שלו הוא, שיהיה רק 
להשפיע, זה נקרא "השתוות הצורה". וזה נקרא, שהנברא שב 
לשורשו, היינו שהוא מתאחד עם הבורא. ואז הוא בא לידי דרגת 
"צדיק", היות שהוא כבר לא עובד לתועלת עצמו, אלא לתועלת ה'.
%break
ולכן, כשהאדם לא רוצה לעבוד לתועלת הגוף, אז הגוף מתנגד 
לעבודתו, ולא נותן לו לעשות שום דבר, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן 
שאדם שוכח את הכוונה דלהשפיע, ומתחיל לעבוד בעמ"נ לקבל, שוב 
הוא יכול להמשיך בעבודה. 
%break
אבל לפי הכלל "דמתוך שלא לשמה באים לשמה", ואז באה לו 
מלמעלה התעוררות, שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע, תיכף באה לו 
התנגדות מצד הגוף, ולא נותן לו להמשיך בעבודה דלהשפיע, ומתחיל 
להרגיש את הצרות רעות מה שהגוף גורם לו.
%break
וכשהוא מתגבר באיזה שיעור על הגוף שלו, אבל אח"כ שוב יורד 
מעבודתו, ושוב מרגיש את הרע שבו, וכן חוזר חלילה, נמצא, שמי 
שרוצה להיות צדיק, הוא מרגיש כל פעם רעות מה שהגוף גורם לו. 
%break
כלומר, שכל פעם שרוצה לעשות משהו להשפיע, הוא בא הרשע 
ושואל "מה העבודה הזאת לכם". מה שאין כן אם האדם עובד 
לתועלת עצמו, אין מקום לשאלה זו, שהרשע ישאל "מה העבודה 
הזאת לכם", 
%break
היות שהוא עובד לטובת הרשע, המכונה רצון לקבל לעצמו. נמצא, 
ששאלת רשע היא דוקא בעת שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה'.
%break
%page 616
ובזה מובן לנו, מדוע יש דוקא לצדיק "רבות רעות". היות שיצרו של 
אדם מתגבר עליו כל יום. פירוש, מתי שהיצר הרע רואה, שיש אצל 
אדם קצת אור, הנקרא יום, שהוא הולך על דרך הנכון, 
%break
תיכף מתגבר עליו ורוצה להכשילו עם הטענות שלו, שאומר לו, מה 
יהיה לך בזה שאתה רוצה לעבוד להשפיע. ואותו הסדר נוהג בכל יום 
ויום.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל (קידושין דף מ') "לעולם יראה אדם עצמו, 
כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו 
לכף זכות". ומה שאומרים "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו 
זכאי, 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות", אם כן איך אפשר 
לומר אח"כ עוד הפעם "חציו". הלא כבר הכריע לכף זכות. אם כן, איך 
אומרו "לעולם".
%break
אלא כנ"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום". בו ברגע שהיצר הרע 
רואה, שעכשיו כבר "יום" אצלו, תיכף מתגבר עליו. נמצא, לפי ערך 
הטוב שעשה, תיכף נתגבר עליו הרע. וממילא יש לו עוד הפעם "חציו 
חייב וחציו זכאי".
%break
וזהו פירוש "מתגבר עליו בכל יום". היינו, שכל יום יש התגברות 
חדשה. שיש לפרש "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום", שהרע 
נעשה אצלו בבחינת התגברות, מלשון "כמעין המתגבר שהרע 
נתווסף", משום "זה לעומת זה". 
%break
כי כמו שהאדם מתגבר ועשה מעשה טוב, תיכף מתגבר עליו היצר 
הרע. נמצא, שהצדיק סובל "רבות רעות". כלומר, שכל יום נעשה אצלו 
הרע יותר גדול, דהיינו, שלפי המעשים טובים שלו, כך מתגלה אצלו 
הרע, וזה כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
%break
ויש להבין, מהו מרמזת לנו מילת הימנו. ולפי מה שהסברנו, יהיה 
הפירוש הימנו, היינו זה שיצרו נעשה גדול, זה בא מגדלות האדם, 
היות שהשתדל להיות אדם ולא בהמה, מזה נעשה היצר גם כן גדול. 
%break
כנ"ל, שלעולם צריך להיות "חציו חייב וחציו זכאי", כדי שיהיה בכוחו 
של אדם לנצח את הרע. ובפעם אחת אי אפשר לתקן את כל הרע. 
%break
לכן הרע מתגלה להאדם לאט לאט, כל פעם שאדם עושה איזה טוב, 
יש מקום לגלות עוד קצת רע. וחוזר חלילה, עד שהאדם מתקן את כל 
הרע שבקרבו. נמצא, שבשביל זה הצדיק סובל הרבה רעות.
%break
ואין לשאול, מדוע לא מתגלה אצל האדם כל הרע בפעם אחת. 
התשובה היא, כי לא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על כל הרע 
שבקרבו, אלא רק בזמן, שאין לו רע יותר מטוב, ושניהם שוים, רק אז 
יש בכוחו של אדם להתגבר, בסגולת תו"מ. 
%break
ומשום זה הרע מתגלה אצל האדם באופן הדרגתי, כלומר, לפי מה 
שהוא השיג טוב, בשיעור זה מגלים לו מלמעלה קצת רע. עד 
שבהמשך הזמן יתוקן כל הרע שיש באדם.
%break
וזה נמשך מסדר הבירורים, כמו שכתוב, שמותר לברר רק רפ"ח 
ניצוצין, שהם הט"ר, שישנם בכל נתיב ונתיב מל"ב נתיבות. מה שאין 
כן המלכות מכל נתיב אסור לבררו. 
%break
וזה מכונה "לב האבן", בסוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם", 
היות הרע הזה אי אפשר לתקנו בהמשך שיתא אלפי שני. 
%break
אלא בהמשך שיתא אלפי שני, שמבררים את הרפ"ח ניצוצין, יתברר 
אח"כ כל הרע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך 
קדוש", שזה נקרא "בלע המות לנצח".
%break
ועל דרך זו, שהאדם הולך על דרך לתקן את הרע שבו, היינו הכלי 
קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אי אפשר לתקן אותו בפעם אחת. אלא 
הכלי קבלה שבו הוא מקור הרע שמפריד אותנו מהבורא, מתחלק 
להרבה חלקים. 
%break
וזהו תיקון מלמעלה, שבזה שהוא מתחלק להרבה חלקים. וכל פעם 
שמתקנים חלק לקדושה, תיכף בא חלק אחר, והוא חלק יותר גדול 
ממה שהיה מקודם לתקנו, כי האדם מתרגל בעבודה, אז נותנים לו כל 
פעם לתקן חלק יותר גדול מהרע שבו.
%break
%page 617
כדוגמת האדם שרוצה להשתלם בהרמת משקולות, אז כל יום נותנים 
להרים משקל יותר כבד. כן נוהג בעבודה, שנותנים כל יום להרים חלק 
רע יותר גדול, וזה גורם, שהאדם רואה, כאילו הוא לא מתקדם 
בעבודה, אלא הוא הולך אחורה. 
%break
כלומר, שכל יום הוא רואה, שהעבודה נעשתה לו יותר קשה להתגבר. 
והטעם הוא כנ"ל, משום שכל יום נותנים לו חלק יותר גדול לתקן.
"ומכולם יצילני ה'". ושאלנו, אם ה' צריך להציל אותו מהרעות, אם כן 
למה הוא נותן לו רעות, שיסבול בחינם. 
%break
כלומר, אם היה זה באדם, להתגבר בכוחות עצמו, יכולים להבין, 
שנותנים להאדם שיתקן. אבל אם ה' מציל אותו, ומהו הריוח מזה 
שנותנים לו "רעות רבות".
%break
וכבר דברנו מזה, ששאלנו, מדוע אין האדם מסוגל בכוחות עצמו 
להתגבר. רק ה' צריך להציל. ואם ניתנה בחירה להאדם להתגבר, 
ומדוע לא ניתן לו הכוח, שיוכל להתגבר. 
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו בכוונה תחילה, כדי שהאדם 
יבקש מה' עזרה. והעזרה שהוא נותן, היא שנותן לו בחינת נשמה 
יותר גבוהה, ובכדי שיהיה צורך לאדם לקבל מדרגה יותר גדולה.
%break
היות שהאדם צריך להשיג את הנרנח"י של נשמתו. ובלי צורך, היינו, 
בלי כלי הנקרא חסרון, אי אפשר לקבל מילוי, לכן בכוונה תחילה עשו 
כך, שהאדם צריך להתחיל את העבודה. 
%break
וכשהוא רואה, שאין הוא יכול להתגבר, לא להתייאש, אלא להתפלל 
לה', כמו שאומר הזה"ק "הבא לטהר מסייעין אותו. ובמה, בנשמתא 
קדישא".
%break
ובהאמור יוצא לנו ב' דברים:
א. שהאדם צריך להתחיל בעבודה דלהשפיע, בכדי שיהיה לו צורך, 
שה' יעזור לו. כי אם הוא בעצמו היה יכול להתגבר, אין הוא זקוק 
לעזרת ה'. וזה נקרא, שאין לו כלי, ואין אור בלי כלי.
%break
ב. שלא ניתן להאדם היכולת להתגבר בעצמו, כנ"ל. נמצא, שזהו 
הטעם שהאדם מוכרח להתחיל, ולא ניתן לו לגמרו.
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, מדוע מגיע רעות רבות לצדיק, משום שהסבל 
שהצדיק סובל מהרע, שמפריע לו להגיע לדביקות ה', זה גורם לו, 
שיהיה לו כלי. והטעם שהרע כל כך הרבה, עד כדי כך, שלא יכול 
להתגבר עליו. 
%break
אלא "מכולם יצילנו ה'" ואין ביד אדם לנצחו. זהו בכוונה תחילה, שאין 
ה' יכול לתת להאדם מדרגה יותר גדולה, אם אין לו צורך לכך. לכן ה' 
נותן לו את החלקי נשמה שלו בדרך הצלה, כמו שכתוב "ומכולם יצילני 
ה'".
%break
לכן צריכים ב' דברים:
א. שיהיה רעות רבות לצדיק, שזהו כלי.
ב. ואח"כ נותן לו את חלקי נשמה בדרך הצלה.
%break
אבל מדרך העולם, ששואלים, בזמן שמתחילים לבקש מה', שיעזור 
לצאת מהרע, ושיתן נשמה על חלק רע שכבר בא לידי הכרה, שיש לו 
רע. 
%break
ומדוע רוצה ה', שהאדם צריך לגלות שיעור מסוים רע, ואח"כ הקב"ה 
נותן לו העזרה. כך נראה להאדם שצריך להיות. אולם יש בזה להבחין 
ב' הבחנות:
%break
א. שבאמת הקב"ה נותן עזרה לאדם, בזה שמגלה להאדם את הרע 
שבו, בכדי שידע את האמת.
%break
ב. אבל זה מגלים רק לאלו אנשים, שהם מסוגלים ללכת בדרכי 
השפעה. ולכן מגלים להם הרע, שתהיה להם היכולת לתקנו. מה שאין 
כן לאלו אנשים, שאין להם שייכות לעבודה דלהשפיע, להם אין מגלים 
את הרע, אלא באופן כללי.
%break
וזה דומה לזה שאנו נוהגים בעניני עולם הזה, שבמקום שיש לאדם 
איזו מחלה לא עלינו, ושאי אפשר לרפאותה, שאין מגלים להאדם את 
מה שיש לו, אלא אומרים, שיש לו כל מיני מחלות, אבל האמת, שאם 
יש מחלה ממארת חס ושלום, אין אומרים לו. 
%break
והסיבה היא פשוטה, כי מה יהיה, אם יספרו לו, שיש לו רע, אם אינו 
יכול לתקן. לכן ברוחניות אין מראים לאדם את הרע, אלא לאט לאט, 
כפי יכולת העבודה שלו.
%break
%page 618
ובהאמור, שאם אין להאדם גילוי הרע שלו בשיעור מסוים, שיהיה כלי 
וצורך, שיהיה ראוי שתכנס לתוכה בחינת נשמה, אי אפשר לתת 
לנשמה לחצי כלי. 
%break
וזה דומה לעובר במעי אמו, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם. 
הקב"ה אביו ואמו. אבא נותן את הלובן, ואמו נותנת האודם, והקב"ה 
נותן את הנשמה".
%break
ובטח כל אחד יודע, למשל, אם אביו ואמו נתנו חלקם, שיכול להיוולד 
רק חצי עובר, כלומר, שאם הם יתנו חלקם, שיוולד עובר בלי ראש, 
רק גוף לבד. 
%break
או להיפך, שיוולד ראש בלי גוף. האם רוצים לבקש, שהקב"ה יתן את 
חלקו, כלומר, שיתן נשמה לחצי וולד וכך יוולד. בטח שאין שום טיפש 
בעולם.
%break
כמו כן בעבודת ה', אדם, כשמתחיל בעבודה, קודם כל הוא מתחיל 
ב"לובן". כי אביו ואמו נקראים ההורים, שהם הסיבה שיוולד אדם. 
אביו נקרא זכר, היינו שלימות. 
%break
וזה נקרא "לובן", שאין כאן שום חסרון. כלומר, שהוא שמח בחלקו, כי 
על שיעור משהו שיש לו בעבודת ה', הוא נותן תודה לה', על זה 
שזיכה אותו ונתן לו מחשבה ורצון, להיות לו איזה מגע כלשהו 
בעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל, "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו".
%break
ואח"כ הוא עובר לקו שמאל, הנקרא "אודם דאמא", שאמא נקראת 
נקבה, שהיא בחינת חסרון, שעושה בקורת על המעשים טובים שלו, 
אם יש להם הכוונה דלהשפיע. 
%break
ואז הוא רואה את האמת, שהוא רחוק מזה. ואז יש לו הצורך לתת 
תפלה, שה' יקרב אותו, שיזכה לדביקות ה'. והאדם מצפה, כיון שכבר 
יש לו ב' הקוים, וכבר הוא מרגיש, שיש לו צורך וכלי, אם כן מה חסר 
לו עוד, רק שה' יתן את חלקו, כלומר שיתן את הנשמה.
%break
אולם אם "הלובן דאבא" ו"האודם דאמא" עדיין אינם ראויים, מסיבת 
שעדיין לא נגמרו על דרך משל, שלא יכול לצאת אלא חצי תינוק. בטח 
אין הקב"ה יכול לתת את חלקו, שהוא הנשמה. לכן הקב"ה מחכה, עד 
שהקו ימין וקו שמאל יגיעו לשלימותם, שיהא ראוי לברוא דבר שלם. 
%break
ואז הקב"ה נותן את הנשמה. לכן אין אדם יכול לומר, שהקב"ה לא 
רוצה לעזור, אלא להיפך, הקב"ה מצרף כל פעולה ופעולה, עד שיהיה 
שיעור שלם, שיהא מספיק, שיכול להאיר בתוכו נשמה.
%break
וזה כמו שכתוב בספר פרי חכם (חלק ב' דף ק"י) וזה לשונו, כתוב "אל 
דמי לכם, ואל תתנו דמי לו, עד יכונן, ועד ישים את ירושלים תהילה 
בארץ. 
%break
וכן אנו מריצים בקשתנו למרומים, דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות ובלי 
הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו, באמונתינו, 
ששומע תפלה הנו יתברך. 
%break
אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז 
נשיג מענה על כל תפלה ותפלה בפעם אחת, כי "יד ה' לא תקצר חס 
ושלום".
%break
ובהאמור יוצא, שאל יאמר האדם, שהוא מתפלל כל יום ואין הוא 
מקבל עזרה מה'. אלא הוא צריך להאמין, שכל תפלה ותפלה, 
שהאדם מתפלל, 
%break
הקב"ה לוקח אותה ומצרף לשאר תפלות, שהאדם התפלל עד עכשיו. 
ומחכה עד שיהיה שיעור שלם, שיהא ראוי לקבל מה' בחינת הנשמה, 
כנ"ל.
%break
ובענין התפלה לבקש עזרה מה', שיתן כח מלמעלה להתגבר על הרע, 
יש בזה ב' בחינות:
%break
א. שהאדם מבקש מה', שיהיה בידו להכניס הכלים דהשפעה 
להקדושה. כלומר, שתהיה לו אפשרות לשמש עמהם על הכוונה דעל 
מנת להשפיע.
%break
ב. שהוא מבקש, שה' יתן לו כח התגברות גם על כלים דקבלה, 
המכונה, שהוא יכול לכוון בכלים דקבלה בעמ"נ להשפיע.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מובא ברש"י וישב) וזה לשונו, "ועוד 
נדרש בו, 
%break
וישב, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים 
מבקשים לישב בשלוה. אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים, מה שמתוקן 
להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה".
%break
%page 619
ולכאורה קשה להבין מה שאמרו "אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים, מה 
שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם 
הזה". 
%break
הלא יש משנה מפורשת (אבות פרק שישי ד') "כך הוא דרכה של 
תורה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה וטוב 
לך בעולם הבא". משמע שכן צריך להיות, שלוה בעולם הזה.
%break
ויש לפרש זה בדרך העבודה. ידוע שבינה נקראת "עולם הבא", 
שפירושו, כלי דהשפעה. היות שיש בכל דבר שתי בחינות:
%break
א. מה שמקבלת,
ב. מה שהיא משפעת.
שהם נקראות "בחינת מלכות" ו"בחינת בינה", שהם בחינת משפיע 
ומקבל.
%break
כשהאדם מתחיל בסדר העבודה, הוא מתחיל לברר את המובחר 
תחילה. כשמתחילים לברר ולהוציא את הכלים, מה שהם מונחים 
בתוך הכלי קבלה. 
%break
כלומר, שכל הכלים הן כלי קבלה והן כלי השפעה, נפלו בעת שבירת 
הכלים לתוך הקליפות, שהם בחינת מקבלים, הנקראים בלשון קבלה, 
כלים דפנים וכלים דאחוריים.
%break
ומשום זה, לאחר שהצדיקים כבר תיקנו לעצמם את הכלים דהשפעה, 
שיהיו על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא "הלומד תורה לשמה", שזה 
נקרא "שמתוקן להם לעולם הבא", הצדיקים לא מסתפקין בזה, אלא 
שהם רוצים "לישב בשלוה בעולם הזה", 
%break
כלומר, שגם הכלים דקבלה, שהם כלים דאחוריים, הנקרא כלים 
דמלכות, שמלכות נקראת עולם הזה, גם כן יכנסו לקדושה, דהיינו 
שיהיו בעמ"נ להשפיע.
%break
וזה שאומר, "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". 
ידוע, "יוסף" נקרא נה"י, שהם כלים דאחוריים, ששם מקום גילוי של 
חכמה, שהם כלים דקבלה, שהם בחינת עולם הזה. 
%break
כלומר, הרוגז, מדוע עדיין לא תיקן אותם, שיכנסו לקדושה. וזה 
שאומר, "לא דיין וכו'".
%break
%page 620
%H מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ה', י"ז) "ארבע מידות בהולכי בית 
המדרש. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך, שכר 
מעשה בידו. הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע". ויש 
להבין:
%break
א. מדוע ב"הולך ועושה" לא אומר שיש לו שכר הליכה ועשיה, אלא 
סתם שנקרא "חסיד".
%break
ב. הוא אומר "ארבע מידות בהולכי בית המדרש". וחושב מי ש"לא 
הולך ולא עושה" לאחד מהמידות שהולכים לבית המדרש. הלא הוא 
לא עושה שום מעשה, ומדוע הוא חושב אותו לארבע מידות.
%break
ומקודם צריכים להבין במה שאומר "שכר הליכה" ו"שכר עשיה". הלא 
ידוע, שאסור לעבוד בשביל שכר, כמו שאמרו חז"ל "הוו משמשים את 
הרב שלא עמ"נ לקבל פרס". אולם יש להבין מה שכתוב (אבות ק', ב') 
"והוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה". 
%break
הרי שכן צריכים לעבוד בשביל שכר. וכמו שכתוב "אם למדת תורה 
הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר 
פעולתך".
%break
אנו רואים, שכל העולם עובדים בשביל שכר. אבל שכר אין הפירוש 
דוקא כסף, שהוא תמורה עבור היגיעה, אלא כל דבר שהאדם יקבל 
תמורת עבודתו, דבר הנחוץ לו, שזה יביא לחיים מאושרים, זה נקרא 
"שכר". 
%break
לכן אנו רואים, שהאדם עובד ונותן יגיעה, בכדי להשיג כסף. וכמו כן 
יש שאדם נותן כסף בכדי להשיג כבוד. ויש לפעמים, שהאדם נותן 
כסף וכבוד, בכדי להשיג חיים. זאת אומרת, ששכר נקרא את הדבר 
שנחוץ להאדם, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו".
%break
ובהאמור יוצא, מהו השכר, שאפשר לומר, שיכולים להשיג תמורת 
קיום תורה ומצות. הוי אומר "זהו דביקות בה'", כמו שכתוב "מה ה' 
אלקיך, ולדבקה בו". 
%break
וכמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קכ"ה) וזה לשונו "נודע כי 
התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ומצות, היא להידבק בה' יתברך, 
כמו שכתוב, ולדבקה בו".
%break
וענין דביקות נקראת "תשובה". היות שהאדם מצד הטבע נברא עם 
רצון לקבל לעצמו. וזה כידוע נקרא "פירוד", מטעם שינוי צורה. כלומר, 
שהאדם מסיבה זו נתרחק ממנו יתברך. 
%break
ובכדי להגיע לידי השתוות הצורה, הנקרא "דביקות", עליו לתת יגיעה 
גדולה, בכדי להילחם עם הטבע שלו, שהוא רצון לקבל לעצמו ולא 
להשפיע. 
%break
ושיעור של השפעה, שהאדם צריך להגיע, הוא "בכל לבבך, ובכל 
נפשך, ובכל מאודך". ולא להשאיר לעצמו שום מציאות לעצמו. עד כדי 
כך, שאין בידו של אדם להגיע לידי השתוות הצורה בכוחות של עצמו.
%break
ומה שמוטל על האדם לעשות, הוא רק שיהיה בבחינת "הבא לטהר". 
כלומר, שהאדם צריך להכין כלי וצורך, שה' יעזור לו. כידוע, ש"אין אור 
בלי כלי". 
%break
ולפי זה יוצא, שיעור היגיעה הוא, שהאדם צריך להכניס לעצמו חסרון, 
שחסר לו השתוות הצורה, הנקרא "תשובה". והוא משתוקק לעשות 
תשובה, אבל הוא לא יכול בכוחות עצמו להגיע לזה.
%break
נמצא, על מה הוא מתפלל ונותן יגיעה, בכדי להשיג שכר תמורת 
היגיעה שלו. הוא רק השתוקקות לתשובה. כי על ידי היגיעה שהוא 
נותן, בכדי להגיע לתשובה, זה מכניס בו לאט לאט חסרון וצורך, שע"י 
זה האדם רואה, שהוא זקוק לעזרת ה'. 
%break
ואז יקוים "הבא לטהר מסייעין אותו". במה מסייעין אותו, שואל 
הזה"ק. ואומר "בנשמתא קדישא". שאז הוא זוכה שמקבל נשמה, 
בסוד "נשמת אדם תלמדנו".
%break
%page 621
ובזה נבין מה ששאלנו, וכי מותר לעבוד ולתת יגיעה, בכדי שהקב"ה 
יתן לו שכר, הלא אמרו "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ 
לקבל פרס". אבל יש להבין, מדוע אסור לקבל פרס. והוא מטעם, 
שהאדם צריך לעבוד להגיע לידי השתוות הצורה. 
%break
נמצא, אם הוא מבקש שכר על העבודה שלו, נמצא, שהוא מונח תחת 
שליטה דקבלה עצמית. וזה הוא ההיפך מהשתוות הצורה. והוא 
הטעם, שאסור לעבוד בשביל שכר.
%break
מה שאין כן, מי שעובד ונותן יגיעה ומתפלל, שה' יתן לו שכר תמורת 
היגיעה. לאיזה שכר הוא מתכוון. 
%break
בטח השכר שלו, שהוא דורש, הוא שה' יתן לו הכוח, שכל מחשבותיו 
וכל המעשים שלו יהיו אך ורק להשפיע להקב"ה, ולא לתועלת עצמו. 
אם כן, השכר הזה שהוא דורש, הוא מביא לו לידי השתוות הצורה, 
המכונה "תשובה", שהוא חוזר להיות דבוק בה', שמשם נפרד.
%break
וזהו כמו שאומר בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ד) וזה לשונו "סוד 
הנשמה. נודע, שהיא חלק אלקי ממעל. שמטרם ביאתה בגוף, היא 
דבוקה כענף בשורש". 
%break
עוד שם "כי תכלית הנשמה בבואה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת 
בגוף, לשוב לשורשה ולהידבק בו יתברך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך להשתדל לזכות תמורת עבודתו 
לשכר, שהשכר שלו הוא תשובה. זאת אומרת, שאין אומרים, שהאדם 
צריך לכוון בעבודתו בתו"מ, שהוא עובד בלי כוונה על שכר. 
%break
אלא להיפך, שהאדם צריך תמיד שתהיה מטרתו ברורה לפניו. כמו 
שכתוב בזה"ק "תפלתו של אדם צריכה להיות מפורשת וברורה 
כראוי". כלומר, שהאדם צריך לדעת מה שחסר לו. ועל זה ישתדל 
להשיג, ע"י יגיעה ותפלה.
%break
אבל ידוע, שתפלה צריכה להיות מעומק הלב. כלומר, שהאדם בא 
לידי ידיעה ברורה, שאין הוא מצד עצמו מסוגל להגיע ולזכות 
לתשובה, שהוא להיות דבוק בה' בבחינת השתוות הצורה. 
%break
והידיעה הזו האדם יכול לבוא רק בזמן, שכל מה שהיה בכוחו לעשות, 
הוא כבר עשה. אז שייך לומר, שעכשיו הוא יודע בבירור, שאין זה 
בידו, אלא רק הקב"ה יכול לעזור לו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל "ארבע מידות בהולכי בית 
המדרש":
%break
א. "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו". ועל דרך עבודה יהיה 
הפירוש, שהוא הולך בדרך להגיע לדביקות ה', הנקרא "בדרך של 
השפעה". אבל הוא רואה, שאינו עושה שום דבר, שיהיה על כוונה 
דלהשפיע. "שכר הליכה בידו". 
%break
כלומר, זה שרוצה ללכת בדרך האמת, זה כבר נחשב לשכר. כלומר, 
שהוא צריך לתת תודה לה', בזה שזיכה אותו, שיהיה לו רצון ללכת 
בדרך האמת. 
%break
מה שאין כן לאחרים, שהם עוסקים בתורה ומצות, אין להם הרצון 
הזה, אלא שמסתפקים ללכת בעבודה סתם, ולא מסתכלים על 
הכוונה, שהם מכוונים בעת התעסקותם בתו"מ בחינת "כלל ישראל".
%break
ב. "עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו". פירוש, שהוא עוסק בתו"מ, 
בכל מה שאפשר לו לקיים, בכל פרטיה ודקדוקיה. אבל אינו הולך 
לדרך המובילה ישר לדביקות ה', כנ"ל. אלא שמספיק לו במה שהוא 
עושה לבד בלי כוונה. "שכר מעשה בידו". 
%break
אף על פי שאינו הולך, כנ"ל, השכר שלו, שהוא צריך להיות שבע רצון, 
בזה שהקב"ה נתן לו רצון וחשק לקיים תו"מ. והוא לא רואה בעצמו 
שום יתרון בין שאר אנשים, שה' לא נתן הרצון והחשק הזה, והוא כן 
קבל מה' הרצון הזה. והוא מאמין, שהכל הוא בהשגחה פרטית.
%break
ולכן הוא נותן רב תודות לה', בזה שהוא כן יכול להיות חלק בתו"מ. 
מה שאין כן שאר אנשים, אין להם זכיה כזאת. וזה נקרא "שכר עשיה 
בידו", שנותן תודה לה'. 
%break
אכן דרגה זו נוהגת בין בהכלל ובין בהפרט. כלומר, שגם מי שהולך 
באופן פרט, יש לו גם כן זמנים, שלא רוצה להיות "הולך", אז הוא 
צריך לשמוח עם בחינת "המעשה", כנ"ל.
%break
%page 622
ג. "הולך ועושה, חסיד". ושאלנו, מדוע בב' בחינות הקודמות כתוב 
"שכר בידו", וכאן בבחינה ג' לא כתוב "שכר בידו", אלא כתוב "חסיד". 
יש לפרש, שצריכים לדעת, בין שהוא "הולך ואינו עושה" או שהוא 
"עושה ואינו הולך", עדיין יש להאדם רשות בפני עצמו. 
%break
כלומר, שעדיין לא זכה לביטול הרשות של עצמו, ונכלל בה', הנקרא 
"תשובה". שהוא, כמו שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי 
שממית עצמו עליה". 
%break
שפירשנו, שביטל רשות של עצמו. ואין לו אז אלא רשות היחיד, שהוא 
רשותו של הקב"ה. והוא לא מופיע בכלל במציאות.
%break
לכן במצב שהוא "הולך ועושה", אינו שייך לומר "שכר בידו", כיון שאין 
לו יד. כלומר, שאין לו רשות בפני עצמו, שנגיד, שיש לו מציאות 
שיקבל. לכן אומרו "חסיד". 
%break
כלומר שהוא נמצא במצב האומר "שלי שלך, ושלך שלך". כי ענין שכר 
שייך לומר בשתי רשויות. וזה דומה, כשפועל עובד אצל בעל הבית, 
אז הבעל הבית נותן לו שכר תמורת עבודתו.
%break
מה שאין כן אם בן עובד אצל אביו, והבן סמוך על שולחן אביו, כלומר 
שעדיין נמצא בבית אביו, ואין לו רשות בפני עצמו, אז אין הבן מקבל 
משכורת מאביו. 
%break
אלא בזמן שהבן מתחיל לחשוב, שהוא רוצה להיות עצמאי, ולא יהיה 
תלוי ברשות אביו, אז אביו מתחיל לתת לו משכורת תמורת עבודתו.
%break
אותו דבר נוהג כאן בעבודה, בזמן שהאדם זכה להיות "הולך ועושה 
הכל לשם שמים", ואין לו אז רשות בפני עצמו, אלא הוא מבטל עצמו 
להקב"ה, שזה נקרא "דביקות והשתוות הצורה". וזה נקרא "תשובה". 
%break
אז אינו שייך לומר "שכר בידו", כי אין לו יד לקנות, המכונה "רשות 
עצמו". לכן לא אמרו "שכר בידו", אלא אמרו שהוא נקרא "חסיד", 
כנ"ל.
%break
ועכשיו נבאר מה ששאלנו, כשהוא אומר "ד' מידות בהולכי בית 
המדרש". ואחד מהם הוא "לא הולך ולא עושה". אם כן כשלא עושה 
שום דבר, מדוע הוא חושב אותו בין ד' מידות, שבין הולכי בית 
המדרש.
%break
אלא כידוע, בזמן שהאדם רוצה לעבוד בדרך להגיע לדביקות ה', 
שהוא ענין השתוות הצורה, אז הגוף מתנגד לכל דבר. והוא יכול לבוא 
לידי מצב, שהוא מרגיש, שהוא בא לידי תכלית השפלות. 
%break
דהיינו, הוא רואה ש"לא הולך", כלומר שהוא לא מתקדם בבחינה 
דלהשפיע. ו"לא עושה", כלומר, שאין בידו לעשות מעשים טובים. וכל 
מעשה ומעשה שהוא עושה, הוא צריך להתגברות יתירה.
%break
זאת אומרת, שהוא רואה עכשיו, שהוא יותר גרוע מטרם שהתחיל 
לעבוד על דרך להשפיע. שמקודם זה היתה לו שמחה גדולה, בעת 
עשיית מצות ומעשים טובים, ובפרט, בעת התפלה. 
%break
ועכשיו הוא בא לידי שפלות כזו, שממש פשוט קשה לו להתפלל. זאת 
אומרת, מכל הדברים שהיה עושה אותם בשמחה, מטרם שנכנס 
לעבוד דלהשפיע, הוא רואה אותם בצורה השפלה.
%break
ועכשיו הוא מרגיש, מהו הפירוש "שכינתא בעפרא". כלומר, שכל 
דברים הקדושים יש לו צורה של עפר, שהוא טעם עפר. ועל כל דבר 
קטן, שהוא עושה אצלו, קשה קריעת ים סוף, מפני שאבד ערכו 
החשיבות. 
%break
אז הוא רואה עכשיו, שהוא הלך אחורה. כלומר, "אינו הולך ואינו 
עושה". על זה אמרו חז"ל שהוא "רשע".
אולם נשאלת השאלה, מדוע הוא בא לידי מצב כזה, לאחר שהשקיע 
הרבה כוחות ויגיעות, בעבור שהוא היה רוצה ללכת על דרך האמת. 
%break
לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, הזמן של עניית התפלה, שהאדם יקבל 
רשות כניסה, לכנס להיכל המלך, שה' יקרב אותו אליו ושיזכה 
לדביקות ה', הוא דוקא בזמן שאדם רואה, שמצד עצמו הוא אבוד, ואין 
בכוחו לעשות שום מעשה. 
%break
אז האדם נותן תפלה אמיתית, היות שהאדם רואה פשוט שהוא רשע. 
כלומר, שאין לו אחיזה בקדושה.
%break
ומשום יוצא, כשהאדם בא לידי ירידה, לא להתפעל, ולברוח 
מהמערכה. אלא אדרבה, אז הוא הזמן האמיתי לתת תפלה אמיתית 
מעומק הלב. ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (חולין ז' ע"ב) 
וזה לשונם "ישראל קדושים הם. יש שרוצה ואין לו. 
%break
ופירש רש"י, יש רוצה להנות אחרים משלו, ואין יכולת בידו, וממנו איני 
רוצה להנות. ויש שיש לו ואינו רוצה. ופירש רש"י, ויש שיש יכולת 
בידו, ואינו רוצה להנות אחרים. כך אמר רבי פנחס לרבי".
%break
%page 623
וקושית העולם הוא, מדוע זה ש"יש לו ואינו רוצה לתת לאחרים" נקרא 
"קדוש". ומתרץ תוספות וזה לשונו "ויש לו ואינו רוצה, ואפילו הכי 
איקרו קדושים, שמזמין את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת".
%break
יש לפרש זה על דרך העבודה "ישראל קדושים הם". יש שרוצה 
לעבוד בעמ"נ להשפיע, אבל אין לו. כשהוא מסתכל על מעשיו, שהוא 
עושה, ורואה שהוא שקוע באהבה עצמית, ואין בידו לעשות שום דבר 
בעמ"נ להשפיע. ונקרא "קדוש", היות שהוא הולך על דרך האמת. 
%break
והגם שהוא רואה, שהוא הולך אחורה, מכל מקום הוא דבוק בדרך 
האמת. וסופו יהיה, שהוא יגע להאמת, שנקרא, שהוא דביקות בה' 
באמת. היות שעיקר הוא הכלים הנקרא "רצון". והיות שהוא רוצה 
להגיע לבחינת דביקות, הוא יזכה.
%break
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין", 
ושאל "יהיב חכמתא לטפשין, היה צריך לומר. 
%break
אלא חכם נקרא, מי שרוצה חכמה. אז יש לו כלי, שיכולים להשפיע 
שם. מה שאין כן טפשין, לא רוצים חכמה בכלל". כמו שכתוב "לא 
יחפץ הכסיל בתבונה".
%break
נמצא, מי שרוצה ללכת בדרך הקדושה, נקרא "קדוש". ש"קדוש" כמו 
שכתוב "קדושים תהיו", שפירושו פרושים תהיו מקבלה עצמית. לכן 
הוא כבר קדוש. וזה שאומר "ישראל קדושים הם, יש שרוצה ואין לו". 
%break
ויש, שיש לו ואינו רוצה. פירושו, יש לו מצות ומעשים טובים, אבל אין 
רוצה ללכת בדרך לבוא בעמ"נ להשפיע, אלא שהוא מסתפק בשלא 
לשמה. הוא גם כן נקרא "קדוש", משום שבבחינת המעשה הוא בסדר 
גמור, ואין לו מה להוסיף במעשים.
%break
%page 624
%H מהו הב' הבחנות שלפני לשמה
%break
בזה"ק שמות שואל מה שכתוב "ואלה שמות בני ישראל, הבאים 
מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". למה מתחיל בישראל וגומר 
ביעקב. ומתרץ שם, בדרך המדרגות עליונות.
%break
ויש להבין ענין ב' מדרגות גם בזמן ההכנה, עוד מטרם שהאדם זכה 
לבחינת לשמה, שישראל מראה על שלימות, כי ישראל הוא בחינת לי 
- ראש, ויעקב היא מדרגה יותר קטנה.
%break
הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה' הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז 
העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה 
להיות בעמ"נ להשפיע. 
%break
ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום 
מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות, האדם מרגיש עצמו במצב של 
עליה, היות שהוא רואה, שהוא עולה בדרגה, כלומר, שהוא רואה, 
שהוא קובץ על יד כל פעם ופעם.
%break
ואז הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף, המאיר לכולם, 
כלומר האור המאיר לכלל ישראל, כמבואר (בתע"ס חלק א'), שאור 
מקיף מאיר אפילו לכלים דקבלה. 
%break
מה שאין כן אור פנימי, זה מאיר דוקא לכלים דהשפעה. כי הצמצום 
א', שהיה על בחי"ד, שלא לקבל אור בתוכה, לכן נתרחק האור מהכלי, 
שהאור היה מאיר בפנימיות.
%break
ובענין אור מקיף מבואר בפנים מסבירות (דף כ"ט ד"ה הד') וזה 
לשונו, "הד' היא בחינת אור מקיף עצמו, כי האין סוף מאיר עכשיו 
בחינת השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. 
%break
כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי"ד נתמעטה ולא היה בה שום רצון 
לקבל, ממילא אבדה הכלי קבלה שלה, ולא יכלה לקבל לתוכה האור 
אין סוף ברוך הוא כמקדם. והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור. ועל 
כן אנו מכנים זה בשם "הרחקת מקום לאין סוף ברוך הוא".
%break
זאת אומרת, האור אין סוף מאיר בבחינת מקיף, אפילו למקומות שאין 
עדיין הכלי הראוי לקבל בעמ"נ להשפיע, אלא שנקרא "הארה 
מצומצמת". מה שאין כן האור פנימי מאיר השפעה רחבה ובשפע, 
כמבואר שם.
%break
ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. 
מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו 
לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז 
באים לתוך גלות מצרים. 
%break
זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה 
בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת 
מצרים.
%break
ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, 
אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים 
וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום 
ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה.
%break
וזה נקרא "גלות מצרים", שזה ענין שפרעה בא לאדם ושואל "מי ה', 
אשר אשמע בקולו". כלומר, שכל פעם באות מחשבות של פרעה, 
ושואלות לו את השאלה הזו. 
%break
ואין לאדם, רק עצה אחת, שיצעק לה', שיעזור לו ממחשבות אלו, 
שזוהי הסתרה, שמסתיר על אמונת ה'. וזה נקרא מצר-מי, שמצריים 
שואלים את שאלת "מי ה', אשר אשמע בקולו". וזהו מצר-ים.
%break
ובמצב הזה הוא נמצא תמיד בשאלות. וזה שכתוב "הבאים מצרימה", 
פירוש מצר-יה. "את יעקב", שבאו למדרגת "עקב", בחינת סוף וסיום 
של קדושה, שהרגישו שבבחינה יה, בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם 
מלכות שמים, היה צר להם, 
%break
שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם 
השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר 
אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".
%break
%page 625
וזה שכתוב "מן המצר קראתי יה", שהתפלה היא מזה שמגיעות להם 
בחינת צרות מן המצריים כנ"ל. וזה שכתוב "ויזעקו אל ה' בצר להם, 
ממצוקותיהם יושיעם". וידוע, שענין "צר" פירושו צר מחסדים, כלומר 
שלא היו יכולים לעסוק בעניני השפעה. 
%break
זאת אומרת, בשעה שרצו לקבל על עצמם מלכות שמים, הנקרא "יה" 
בעמ"נ להשפיע, היו מרגישים בחינת צרות, שאין הם מסוגלים לעשות 
משהו בבחינת החסד.
%break
שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ"נ לקבל הוא מרחק רב. 
היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה 
ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן 
נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. 
%break
אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום 
שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם "נהירו דקיק", המאיר 
בעולם, כנ"ל בכדי להתקיים.
%break
מה שאין כן כשהאדם לא רוצה להשתמש עם הכלי קבלה, וכלי 
השפעה עוד לא השיג, נמצא אז במצב לא נח, כי אין לו עוד המקום 
שמשם הוא יכול להמשיך הנאה ותענוג. 
%break
אי לזאת, כשרוצה לעבוד בבחינת השפעה, ולקבל הנאה ותענוג 
בכלים דהשפעה, והיות כלים דהשפעה עדיין אין לו, לכן, כשמרגיש 
את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", 
%break
שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת 
חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.
%break
וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר 
יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות 
הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", 
%break
היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר 
ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם 
השאלות והשליטות שלהם. 
%break
ועכשיו הוא כבר מקבל מלכות שמים לא בבחינת "צר" כמקודם לכן, 
אלא "בהרחבה". וזה נקרא "ענני במרחב יה", כנ"ל. ואז נקרא שהוא 
זכה לבחינת עבודה דלשמה. נמצא, שיש להבחין ב' בחינות בעבודה, 
עוד מטרם שמגיעים לבחינת לשמה.
%break
אחד, בחינת ישראל, שהוא מרגיש, שיש לו שלימות מבחינת לי - 
ראש. וזהו בעבודה מבחינת הכלל, שאז הוא מקבל מבחינת מקיף 
כללי, המאיר מרחוק, שפירושו, שאף בזמן שהאדם עדיין מרוחק מה', 
כלומר שעדיין שקוע בהרצון לקבל לעצמו, 
%break
וגם בשלא לשמה הזה, ישנם גם תענוגים, מצד שהם מעורבים ביחד 
עם העבודה שלו, שאלו התענוגים שהוא מקבל משאר אנשים, 
שמכבדים אותו, ובכבוד, וכיוצא בו בשאר דברים, המקבל מאנשים 
בזכות שהם יודעים שהוא עובד ה'. 
%break
וכאן הוא מקבל תענוג מבחינת "הנהירו דקיק", שניתן לתענוגים 
הגשמיים, שהם נקראים בכללות "קנאה, תאוה וכבוד". ומשום זה הם 
מרגישים עצמם לשלימים, לבחינת ישראל.
%break
בחינה הב' היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל 
לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו 
לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. 
%break
ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא 
מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם 
מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, 
הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר 
ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.
%break
ובהאמור יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים 
לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו 
מלעבוד עבורו, 
%break
כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך 
מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. 
אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.
%break
%page 626
נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. 
זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". כלומר, מהו הפירוש "ויזעקו" ש"ותעל שועתם" 
היה מבחינת "אלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא 
לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.
%break
וידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, 
כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב 
ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', 
והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. 
%break
זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את 
רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות 
היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש 
לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.
%break
וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם 
כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז 
בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה 
הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.
%break
אולם ידוע, שצריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, 
שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר 
לו. 
%break
כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה 
הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן 
להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא 
יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, 
%break
זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה 
עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.
אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי 
לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. 
%break
וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", 
שהעבודה שלהם היתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת 
מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. 
%break
ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את 
האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים".
%break
%page 627
%H מהו תורה ומלאכה בדרך ה'
%break
הנה חז"ל אמרו (אבות פרק ב', ב') וזה לשונו "רבן גמליאל, בנו של 
רבי יהודה הנשיא, אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת 
שניהם משכחת עוון. וכל תורה, שאין עמה מלאכה, סופה בטלה 
וגוררת עוון". עד כאן לשונו.
%break
המאמר זה קשה מאוד בפשטות. היתכן, מי שלומד תורה ואין עמה 
מלאכה, מדוע התורה בטלה מלהיות תורה. ולא עוד, אלא שהתורה 
שאין עמה מלאכה גוררת עוון. וגם המאמר הקודם גם קשה להבין, 
מדוע דוקא "יגיעת שניהם משכחת עוון". 
%break
הלא חז"ל אמרו (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה 
תבלין". ולא אמרו, שתורה, בכדי לבטל את היצר הרע, שצריכים גם 
כן דרך ארץ לעזרה, בכדי לבטל את היצר הרע.
%break
ויש לפרש זה בדרך העבודה. כידוע, שעיקר הרע והעוון הוא הטבע 
שבה נברא האדם, שמקורו הוא בחינת עפר. כמו שכתוב אחר חטא 
דעץ הדעת (בראשית, רביעי) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
%break
ועפר היא בחינת מלכות (כמ"ש בתע"ס חלק ט"ז, דף א' תתקי"ב, אות 
מ"ג, או"פ), שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו. ועל הרצון הזה נעשה 
צמצום והסתר. שפירושו, שהמקום הזה נעשה חלל פנוי מאור. 
%break
והצמצום הזה היה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, אלא בשיעור של 
השתוות הצורה, בשיעור זה מסתלק ההסתר, ובא במקומו אור עליון.
%break
ומסיבה זו אומר הרמב"ם, כשמתחילים ללמד הנשים והקטנים ועמי 
הארץ, מרגילים אותם ללמוד בשלא לשמה, עד שתרבה דעתן 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להן רז זה, היינו לשמה. היות שענין 
לשמה הוא נגד הטבע שלנו. שאנו נולדנו ברצון לקבל לעצמו. 
%break
לכן אין עצה אחרת להתחיל בתורה ומצות, אלא בשלא לשמה. אלא 
ע"י שלא לשמה, באים לשמה. כמו שכתוב, ש"מתוך שמתעסקים בה, 
המאור שבה מחזירם למוטב". (במ"ר בפתיחתא דאיכה).
%break
ובהאמור יוצא, שכל המלאכה שלנו, מה שמוטל עלינו לעשות, היא, 
להפך את הרצון לקבל שלנו, שיהיה בעמ"נ להשפיע. והמלאכה הזו 
הוא דבר קשה מאוד. וזה נקרא גם כן "דרך ארץ". כלומר, שמדרך 
העולם הוא, שהקטן מתבטל אצל הגדול. 
%break
ושיש הנאה גדולה, בזה שהקטן משרת את הגדול. ולפי זה היה צריך 
להיות, שכל אחד ואחד יהיה לו הרצון לשמש את הבורא בעמ"נ 
להשפיע נחת רוח להבורא. וגם הדרך ארץ הזו קשה לקיים. וזה נקרא 
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".
%break
וזהו מסיבת הצמצום וההסתר, שהיה על הרצון לקבל. ולכן אין האור 
מאיר במקום הזה, אלא חושך והסתר ישנו כאן, בכלי קבלה לעצמו. 
ולכן מוטל על האדם לקבל על עצמו הכל בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. 
%break
וגם זה קשה, היות שהרצון לקבל שלנו לא רגיל לעשות דברים שהם 
נגד הדעת. ובכדי שתהיה אפשרות לצאת משליטת הרצון לקבל 
לעצמו, אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". והיינו כנ"ל, "שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ובענין "המאור שבה מחזירו למוטב" מובא בספר "פרי חכם" (חלק א' 
דף קנ"ב) וזה לשונו "רוב דברי תורה הם לעיון. בזה מיושב למה לנו 
האריכות בתורה, וכו', שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון. דהיינו, 
הקדמת מעשה בראשית, וכו', ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. 
%break
אלא להיותם העצם, שהמאור צרור בהם, יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, 
ויבוא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש וכו'. וברור, שבהיות האדם חושב 
ומעיין בדברי תורה, האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, 
הרי הם מביאים למעיין יותר מאור מהיותו מעיין בענינים מעשיים. 
%break
%page 628
הגם שלענין המעשה הם יותר חשובים, אבל לענין המאור ודאי 
שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר, וכו'. ומתוך שחכמת הקבלה כולה 
מדברת בסוד התגלות ה', 
%break
מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומצלחת לסגולתה כמותה. ואל 
זה כוונו בעלי הקבלה לסדרה, שתהיה ראויה להתעסק בה". עד כאן 
לשונו.
%break
ובהאמור יוצא, שהתורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע 
את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך 
ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום 
מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. 
%break
כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח 
לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר 
הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה 
מחזירם למוטב.
%break
אולם זה נאמר, שמועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת 
התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, 
הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. 
%break
מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין 
התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא 
להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת 
ונעלמת ממנו. 
%break
כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה 
מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, 
שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ 
להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל.
%break
אולם יש להבין, למה תורה גוררת עוון. וכי לא די שהתורה מתבטלת, 
אלא גם גוררת עוון. היתכן. והקושיא מובא בהקדמה לתע"ס (אות 
ל"ט) וזה לשונו "צריכים ביאור, להבין, איך ובמה נעשית לו התורה 
הקדושה לסם המות. 
%break
המעט הוא שמתייגע לריק ולבטלה, וכו', אלא עוד שהתורה והעבודה 
עצמה נהפכת לו לסם המות".
%break
ושם (בהקדמה לתע"ס, אות ק"א) אומר "וזה שכתוב, שהקב"ה 
מסתיר את עצמו בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג 
בשעת הסתר פנים, אינו דומה באדם, שיש בידו עבירות ומיעוט 
בתו"מ, לאדם, שהרבה בתורה ומעשים טובים. 
%break
כי הרצון מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות. מה שאין כן קשה לו 
ביותר לדון את קונו לכף זכות, שהרי לפי דעתו, אינו ראוי לעונשים 
קשים כל כך, וכו'". ובהאמור נבין, מדוע אומר "כל תורה, שאין עמה 
מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון. 
%break
היות מצד אחד הוא רואה, שעוסק בתו"מ. ומדוע אין הקב"ה מתחשב 
עמו, כמו שהוא מבין, שמגיע לו. לכן יש כאן ב' דברים: א. שסופה 
בטילה, ב. שגם גוררת עוון, כנ"ל".
%break
אי לזאת, צריך האדם טרם הלימוד להתבונן, על איזו מטרה הוא רוצה 
לקיים מצות לימוד התורה. כלומר, אם הוא עוסק בתורה מטעם 
התורה בעצמה, כדי לדעת את הדינים של מעשי המצות, איך לקיימם. 
%break
או שלימוד התורה בעצמה, זהו כל כוונתו. ובשביל לדעת את ההלכות 
של מעשי מצות, זהו אצלו ענין אחר לגמרי. כלומר, שלומד תורה על 
ב' מטרות.
%break
אולם גם בזמן שלומד תורה לשם לימוד תורה, גם כן יש להבחין על 
איזו כוונה הוא לומד. כלומר, לקיים מצות ה', כמו שכתוב "והגית בו 
יומם ולילה". או שלומד בכדי לקבל מאור התורה, היות שהוא צריך 
את מאור התורה, בכדי לבטל את הרע שבו. 
%break
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, 
שהוא לומד תורה, בכדי להשיג את התבלין, כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%break
ובטח האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא 
לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא 
הסיבה, שעושה עתה המעשה. 
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם 
שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה.
%break
%page 629
וכך אומר שם בהקדמה לתע"ס (אות י"ז) וזה לשונו "ולפיכך מתחייב 
הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת, ובהשגחתו בשכר 
ועונש, וכו'. ובדרך הזה יזכה להנות מהמאור שבה, שגם אמונתו 
תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, וכו'. 
%break
אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה חס ושלום לאמונה, יש לו 
תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה 
לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, וכו'. ולא עוד, אלא שאין 
לו עצה אחרת מזו, וכו'". עד כאן לשונו.
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני 
שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. 
כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת 
להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. 
%break
ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. 
כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא 
"תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. 
%break
הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע 
שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד 
ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) וזה לשונו "ומפני 
מה אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמד חכם מבניהן. רבינא אומר, 
שאין מברכין בתורה תחילה". עד כאן לשונו. 
%break
ולהבין המאמר הזה על דרך העבודה, כלומר, שהכל נהוג בגוף אחד, 
לכן יש לפרש השאלה, מדוע אין מצווין תלמיד חכם לצאת תלמיד חכם 
מבניהן.
%break
ידוע ש"אב" ו"בן" נקרא "סיבה" ו"מסובב". כלומר, שהמצב הא' הוא 
הגורם למצב הב'. ולפי זה, כשהאדם לומד תורה, שזה נקרא "תלמיד 
חכם". ולמדנו "המאור שבה מחזירו למוטב". ומה זה "מוטב". 
%break
זהו כמו שאמרו חז"ל, שאמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, שהם מבטלין את היצר הרע". ובזמן שמבטלין את הרע, כי רע 
נקרא כידוע "הרצון לקבל לעצמו", ואז הוא נעשה "תלמיד חכם", כנ"ל 
לפי פירוש אאמו"ר זצ"ל.
%break
לכן יהיה פירוש של השאלה "מפני אין מצווין תלמיד חכם", שהוא מצב 
הא' כנ"ל. "לצאת תלמיד חכם מבניהן". 
%break
כלומר, שלא נולד מהם מצב הב', שהוא צריך להגיע להיות תלמיד של 
חכם כנ"ל, שיזכה, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע. הלא יש כלל 
"המאור שבה מחזירו". ואין אנו רואין, שהתלמיד חכם, תהיה להם 
היכולת, להוציא בנים תלמד חכם, כנ"ל.
%break
ועל זה באה התשובה, שלא ברכו בתורה תחילה. וגם התשובה הזו 
קשה להבין. הלא אנו רואים, כל מי שהולך ללמוד, אומר ברכת 
התורה תחילה, לפני הלימוד. אם כן, מה יכולים לפרש, שהסיבה, 
שלא מולידים בנים תלמיד חכם, הוא שלא ברכו בתורה תחילה.
%break
ויש לפרש, זה שכתוב "שלא ברכו בתורה תחילה". היות שאנו רואים, 
מי שהולך לעשות איזה קנין חשוב, שע"י הסחורה שהוא יקנה, יהיו לו 
רווחים גדולים, אז הידידים מברכים אותו, שיהיה לו הצלחה בהפעולה 
הזו. כלומר, שיהיה לו רווח גדול.
%break
כמו כאן בעבודה. כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו 
המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. 
%break
בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן 
הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג 
מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".
%break
ובעבודה, כשמדברים בגוף אחד, נמצא שהוא צריך לברך את עצמו, 
שיצליח בלימודו, וירויח הרבה מאור מהתורה, שהוא הולך ללמוד 
עכשיו. 
%break
%page 630
אחרת, כלומר אם הוא לא ברך תחילה לפני לימוד תורה, אין הוא זוכר 
את המטרה, מה שהוא צריך להוציא מהלימוד, שזה נקרא "בנים", 
שהבנים הוא תוצאה מהלימוד. כנ"ל, שהתורה הוא הסיבה, שהוא אב, 
והמאור, שמוציא מהתורה, הוא הבן.
%break
ולפי זה צריך כל אחד ואחד לפני הלימוד לעשות חשבון לעצמו, מהי 
מטרת הלימוד, כלומר למה הוא נותן יגיעה בתורה. בטח אין לתת 
יגיעה בלי שכר. 
%break
ובטח, כשהאדם לומד תורה, הוא מאמין "בנאמן הוא בעל מלאכתך, 
שישלם לך שכר פעולתיך" (אבות, פרק שני, כ"א). ולאיזה שכר הוא 
מכוון, הוא צריך לתת תשומת לב, בכדי שהשכר יהיה תמיד לנגד 
עיניו. כלומר, שיהיה לו בטחון ואמונה, שהקב"ה ישלם לו שכרו.
%break
והשכר, שהוא מקוה שיקבל, זה צריך לתת כח לעבודה. היינו, 
שהשכר הוא חומרי דלק, שעליו מתבססת העבודה שלו. 
%break
ובטח שככל שהשכר גדול ביותר, יש יותר כח עבודה. מה שאין כן אם 
השכר אינו חשוב כל כך, אין השכר הזה ראוי ומסוגל, שיתן לו כח 
לעבוד במסירות נפש. 
%break
כלומר, שיבין, שהתורה כל כך חשובה, כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך 
ימינו". ובטח שאם האדם מרגיש כך, שזהו ממש תורת חיים, היה כל 
אדם לפי הרגשתו, היה נותן כל חייו, בכדי להשיג חיים.
%break
אולם בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, 
להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן 
אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, 
שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, 
%break
כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, 
היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את 
החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו 
היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה.
%break
ובהקדמה לתע"ס (אות ל"ח) שואל שם "מדוע נקרא העסק בתורה 
ומצות על צד השלימות בשם תורה לשמה". וזה לשונו, הנה יש להבין 
את השם הזה של "תורה לשמה", למה מוגדרת העבודה השלימה 
הרצויה בשם הזה "לשמה", וכו'. 
%break
כי לפי מובן הפשוט, שהעוסק בתו"מ, מחויב לכוון לבו לעשות נחת 
רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה ולהגדירו בשם 
"תורה לשמו" ו"תורה לא לשמו", שפירושו "לשם שמים", וכו'. 
%break
שהרי הלשון מוכיחה, שתורה לשמו, שפירושו לעשות נחת רוח 
ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, 
שפירושו "לשם התורה". וכו'. כי נודע ששם התורה הוא "תורת חיים", 
כאמור כי חיים הם למוצאיהם, וכו', (משלי ד', כ"ב). 
%break
וכהאמור, כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם (דברים ל"ב, מ"ז), 
וכו'. וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה 
ומצוות מביא לו חיים ואריכת ימים, כי אז התורה היא כשמה, וכו'". עד 
כאן לשונו.
%break
ובהאמור משמע, כי לאחר שהאדם כבר בא לדרגת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, כי זה הוא נקרא, שהוא עוסק בתו"מ לשמו יתברך, אז 
מתחילה מדרגה שניה, שהוא עוסק בתורה ומצות לשמה, היינו לשם 
התורה, ששם התורה היא תורת חיים.
%break
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לדרגת לעשות הכל לשם שמים, הנקרא 
"תורה לשמו", כנ"ל, לזה צריכים מאור התורה, שהמאור הזה מחזירו 
למוטב. כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ולעשות 
הכל לשמו יתברך. 
%break
שרק מאור הזה יכול לעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". כלומר, לאחר שזכה למאור התורה, הוא יכול 
לזכות לתורה עצמה, הנקראת "תורת חיים", כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה 
בגויים, תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין" (איכ"ר ב', י"ז). היות בזמן 
שהאדם לומד תורה, יש להבחין בה ב' דברים:
%break
%page 631
א. החכמה והשכל, שיש בה, שזה נקרא "לבוש של תורה".
ב. מי שמלובש בהלבושי תורה.
%break
ואנו צריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל התורה כולה היא שמותיו של 
הקב"ה. כלומר, שהבורא יתברך מלובש במלבושי תורה. לכן יש 
להבחין בתורה שני דברים:
%break
א. הלבוש,
ב. הלובש.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "אבל 
קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור התורה, שיש בתר"ך 
מצות הנ"ל". שזה סוד שאמרו חז"ל "כל התורה כולה שמותיו של 
הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים.
%break
ובהאמור יוצא, שמי שיש לו אמונה בה', הוא יכול להאמין, שהנותן 
התורה הוא מלובש בהתורה. מה שאין כן גוי, שאין לו אמונה 
בהקב"ה, איך הוא יכול ללמוד תורה. הלא אין הוא מאמין בנותן 
התורה. 
%break
והוא יכול ללמוד מהתורה רק מהלבוש לבד, ולא מן הלובש, כנ"ל, 
היות שאין לו אמונה. והלבוש החיצון של התורה נקרא בחינת "חכמה 
ולא תורה", כי תורה היא דוקא בזמן שהוא מחובר עם נותן התורה.
%break
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, 
תאמין". משום שהלבוש בלי הלובש הם יכולים ללמוד, שזה נקרא 
"רק חכמה", שאין לו שום שייכות לנותן התורה. 
%break
מה שאין כן "אם יאמר לך אדם, יש תורה בגויים, אל תאמין. כנ"ל, 
היות שאין להם שום שייכות להנותן התורה".
והיות עיקר העבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות ה', כמו שכתוב 
"ולדבקה בו", יוצא שהתורה הוא אמצעי להגיע להדבק בו יתברך. 
%break
כלומר, בעת לימוד התורה צריך להיות הכוונה, שנזכה להתחבר עם 
הלובש. וזהו ע"י אמצעית הלבוש, שהוא התורה, שהקב"ה מלובש 
בה, כנ"ל.
%break
ובהמאמר הנ"ל של "חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים, אל 
תאמין", וכשנפרש זה על דרך העבודה, צריכים לדעת, שענין "גויים" 
ו"ישראלים" נמצא בגוף אחד. 
%break
כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה, הוא עדיין נקרא "גוי". 
ורק לאחר שזכה לבחינת אמונה, אז הוא נקרא "ישראל".
%break
אמנם, אם האדם רוצה ללכת בדרך להגיע לאמונה שלימה, הגם 
שעדיין לא זכה לאמונה שלימה, גם הוא כבר נקרא בחינת "ישראל". 
והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על "יהיב חכמתא לחכימין". ושאל, 
הלא "יהיב חכמתא לטיפשים" היה צריך לומר. 
%break
ואמר, האדם, שהוא מבקש חכמה, כבר נקרא "חכם", כי כל אדם 
נבחן על המטרה שלו. כלומר, למה שהוא מצפה להגיע, על שם זה 
האדם נקרא. לפי זה יש לפרש, שכל אלה אנשים הרוצים להגיע 
לאמונה שלימה, כבר נקראים "ישראלים".
%break
לכן אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה ע"י זה 
להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג ע"י המאור 
שבתורה, כנ"ל, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש 
בהתורה. 
%break
שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, 
שהם לבושי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, 
להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.
%break
ויש כבר כאן יחוד של ג' בחינות:
א. אורייתא, שהם לבושי הקב"ה,
ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה,
ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ"ל.
%break
וזה נקרא "יחוד", הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". והגם 
שזה"ק מדבר לאלה אנשים שכבר זכו לבחינת "שמותיו של הקב"ה", 
שזה נקרא, שכבר זכו לבחינת "תפלין של יד", הנקרא "אמונה", 
ול"תפילין של ראש", הנקרא "תורה", 
%break
אבל כנ"ל, אלו שהולכים בדרך להגיע לבחינת תורה ואמונה, מקבלים 
גם כן בבחינת מקיף מיחוד הזה.
%break
ובהאמור נבין את מה שכתוב "חכמה בגויים תאמין". כלומר, אם 
האדם אינו מכוון, שע"י לימוד התורה הוא יכול להגיע לבחינת אמונה 
בה', אם כן אין לו שום שייכות לתורה. כי תורה נקראת הלבוש עם 
הלובש ביחד, שהוא התורה ביחד עם נותן התורה.
%break
%page 632
והגם שעדיין לא מרגיש את נותן התורה, מכל מקום מטרת הלימוד 
התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו 
שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", 
כלומר שאין לו צורך לאמונה. 
%break
דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא 
נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". לכן על חכמה, תאמין לו, שיש 
לו. כלומר, רק הלבוש בלי צורך להלובש. וזה שכתוב "יש תורה 
בגויים, אל תאמין", כנ"ל, כי אין לו שייכות לתורה.
%break
אולם ענין "תאמין" או "לא תאמין" גם כן אין אומרים לגבי שני גופים. 
אלא "תאמין" ו"לא תאמין" הכוונה על האדם עצמו, שהאדם בעצמו 
צריך לתת תשומת לב, אם יש לו תורה או חס ושלום אין לו תורה. 
%break
היות שהאדם מתייגע עצמו ונתן כוחות, בודאי הכוונה בכדי לזכות 
לתורה. והאדם חושב, שגם בלי הכוונה "להגיע לבחינת אמונה 
שלימה" הוא יכול לזכות לתורה. על זה אמרו חז"ל, שהאדם צריך 
לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה בלי אמונה שלימה.
%break
לכן האדם צריך לתת תשומת לב לפני הלימוד התורה, שיתן חשבון 
לעצמו, על איזה מטרה הוא נותן את יגיעתו בלימוד התורה. כלומר, 
מהו רוצה להשיג ע"י לימוד התורה. 
%break
בטח כשהאדם נותן יגיעה, הוא מסיבת שחסר לו משהו. וע"י היגיעה 
שהוא נותן, אז יתנו לו מה שהוא חושב שחסר לו, וימלאו את חסרונו 
תמורת היגיעה. והאדם צריך להאמין, כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי".
%break
ומשום זה יש לפעמים, שהאדם מבין, שחסר לו ידיעת התורה. לכן כל 
מחשבתו הוא לזכות לידיעות התורה. וכנ"ל, שזהו בחינת לבושו של 
הקב"ה. והוא מרגיש שחסר לו רק הלבושים החיצונים של התורה. 
וזה נקרא בחינת "חכמה" כנ"ל.
%break
מה שאין כן "תורה" נקרא, שהוא נצרך להלובש, שמלובש בהתורה. 
כלומר, שעדיין חסר לו אמונה שלימה בה', והוא מרגיש שיש לו רע 
בלבו, והוא רוצה לזכות לבחינת מוחא וליבא, שיהיו הכל לשם שמים.
%break
והיות שחז"ל אמרו "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב", נמצא, שהוא צריך את 
התורה בתור אמצעי, שעל ידי התורה הוא יזכה לאמונה שלימה 
בהקב"ה. 
%break
ואח"כ יזכה ע"י התורה לבחינת תורה, הנקרא "תורת חיים", כנ"ל, 
משום שזוכה להלובש ביחד עם הלבוש. כלומר, שהוא זוכה 
להלבושים, הנקרא "תורה", ביחד עם הלובש, הנקרא "קוב"ה". וכמו 
שאומר הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד איהו".
%break
וזה שכתוב (מד"ר תרומה פל"ג), וזה לשונו "ויקחו לי תרומה. ויש לך 
מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם 
תורתי. כביכול, נמכרתי עמה. שנאמר, ויקחו לי תרומה".
%break
בהנ"ל יש לפרש דברי המדרש במה שאמר "כביכול, נמכרתי עמה". 
היות שהתורה היא בחינת "אורייתא, וישראל, וקוב"ה חד הוא", משום 
שהתורה הוא הלבוש של הקב"ה. 
%break
והאדם צריך להגיע לזכות ע"י התורה להלובש, שזה נקרא "להדבק 
בה'". נמצא, שצריכים לזכות לב' דברים, כלומר, להתורה ולהקב"ה. 
וזה שכתוב "כביכול, נמכרתי עמה". לכן יש כאן השלימות של ג' 
דברים:
%break
א. ישראל,
ב. הקב"ה,
ג. התורה.
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ד) "אולם מה האדם יכול 
לעשות, בכדי לבוא לידי הרגשת צורך לבחינת תורה, שבה מלובש 
הקב"ה. 
%break
כנ"ל בדברי חז"ל, שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי. 
כביכול, נמכרתי עמה. שזהו, ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו".
%break
%page 633
משמע מכאן, שהקב"ה רוצה, שבעת שהאדם לוקח את התורה, שיקח 
עמו כביכול את הקב"ה. אבל האדם אינו מרגיש זאת, שיהא נצרך 
לזה. ובעיקר האדם נמשך אחר רוב העולם. 
%break
והיות כשמתחילים ללמוד לנשים ולקטנים וכלל עמי הארץ, אומר 
הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה. 
%break
ובדרך כלל נמשכים כולם אחרי ההתחלה, כלומר מה שנתנו להם 
לדעת את הסיבה שצריכים לתורה, הן סיבות של שלא לשמה, ולא 
מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וממילא רוב העולם 
בכלל לא מבינים, שיש ענין שכר, הנקרא "דביקות ה'".
%break
לכן דעת הרבים שולטים על האדם, שהוא לא צריך את לימוד התורה, 
בכדי שע"י זה תהיה בידו היכולת להגיע להכוונה אמיתית. כלומר 
שע"י התורה יהיה בידו לכוון בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
שזה יביא לו בחינת דביקות להדבק בה'. שבשבילה, כלומר בכדי 
לתקן את הנבראים, שיבואו לידי דביקות, נעשה ריבוי עולמות, 
ופרצופים, ורבוי נשמות.
%break
והכל בכדי לתקן את הבריאה, המכונה "רצון לקבל". שע"י הקבלה 
נתרחקה הבריאה מהבורא. וע"י אלו התיקונים שנעשו, תהיה היכולת 
לתקן הכל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן שכל הכלי קבלה הכוללים 
יותקן בעמ"נ להשפיע, אז יהיה גמר התיקון.
%break
וזה נקרא "שלימות פעולותיו", כמו שאמר האר"י הקדוש (תע"ס חלק 
א' דף ג') וזה לשונו "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות 
ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, ושמותיו, וכנויו, 
אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, 
%break
והנה אז צמצום את עצמו אין סוף, הנה כבר היה מקום, שיוכלו להיות 
שם הנאצלים". ושם (בדף ז') מפרש באור פנימי וזה לשונו "ונמצא לפי 
המבואר, 
%break
שכל עיקר סיבת הצמצום היתה רק לסיבת החשק לצורה החדשה של 
הקבלה בעמ"נ להשפיע, העתידה להגלות ע"י בריאת העולמות".
%break
ובהאמור אנו רואים, שכל עיקר בריאת העולמות והנשמות הכל היה 
על כוונה אחת, שהיא לתקן הכל שיהיה בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא 
"דביקות השתוות הצורה". 
%break
ועל התורה אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תבלין". כלומר, 
שאחר שהאדם קבל את התורה בבחינת "תבלין", אז יהיה יצר הרע 
מתוקן בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות 
מלאך קדוש".
%break
את כל העיקר הזה, האדם אינו מסוגל להסתכל, מטעם שהוא נמשך 
אחרי הרבים, הנקראים "כלל ישראל". וכנ"ל, שתחילת החינוך קבל כל 
אחד בבחינת שלא לשמה. 
%break
כלומר, שהעסק בתורה ומצות הוא בכדי לקבל שכר בכלים דתועלת 
עצמו. ובלשמה, אסור לגלות בתחילת כניסת האדם בקיום תו"מ, כנ"ל 
בדברי הרמב"ם.
%break
וזה גורם להאדם, שיבין מצד שכלו, שכל מה שהוא צריך ללמוד 
תורה, הוא בכדי שידע את הדינים, איך לקיים את המצות, כמו שאמרו 
חז"ל "אין עם הארץ חסיד". 
%break
והגם שלומדים תורה אפילו מה שלא נוגע מצות מעשיות, אבל הלימוד 
בחלק התורה הזה הוא לומד מטעם "מצות לימוד התורה", כמו 
שכתוב "והגית בו יומם ולילה". כלומר, שלומד מטעם מצוה, כשאר 
מצות.
%break
אולם לגבי זה שאמרו חז"ל כנ"ל, "ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר 
עמו", שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו". 
לזה אין להאדם שום שייכות. 
%break
כי מה יתן לו הידיעה הזו, אם הוא יאמין שהקב"ה נמצא מלובש 
בהתורה. וכי מי שלוקח את התורה, הוא צריך לדעת, שהקב"ה נמצא 
מלובש בהתורה, וצריך לזכות לדביקות הקב"ה המלובש בה.
%break
וזהו מטעם, שכל עבודתו הוא על הכוונה דשלא לשמה. וכל מה שהוא 
מקווה, הוא רק לקיים תורה ומצות על הכוונה דתועלת עצמו. וממילא 
אין לו שום שייכות למי שמלובש בהתורה, 
%break
אלא מספיק לו רק דבר אחד: כפי מה שיש לו האמונה בשכר ועונש, 
בשיעור הזה תלויה עבודתו בקיום תורה ומצות. היות שהוא לא 
מסתכל על שום דבר, רק על השכר, אבל בעצם התורה ומצות, מה 
שהוא עושה, לא מעניין אותו.
%break
%page 634
מה שאין כן אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, 
רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת 
גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות 
המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל 
אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה. משמיענו בזה, שכפי מה 
שהאדם משער בלביה גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו 
לשמש את המלך.
%break
ומשום זה, אנשים מסוג זה שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל 
הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות 
וגדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק "דעיקרא דיראה הוא לעבוד בגין דאיהו 
רב ושליט", 
%break
אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים 
במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר 
עמו", 
%break
כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, שהוא 
מחזירו למוטב. וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין 
אותו", היות שהקב"ה מלובש בהתורה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שאנו אומרים ("אהבת עולם", שלפני קריאת 
שמע) "והאר עינינו בתורתך". ולכאורה הלשון "והאר עינינו" שייך 
לומר במקום חושך והסתר, אבל בתורה היה צריך לומר "ותן להבין 
את תורתך". ומהו הלשון "והאר".
%break
ובהנ"ל יש לפרש, היות שיש להבחין בהתורה את לבושי תורה, מה 
שהקב"ה מלובש בהם, וזה מוסתר מאתנו, כי אנו רואים רק הלבושים, 
ולא הלובש, 
%break
לכן אנו מבקשים מה', שיאיר עינינו, שנזכה לראות ולהרגיש את 
הקב"ה, שהוא מלובש בהתורה. וזה שכתוב "והאר עינינו", שנראה 
שאתה מלובש בתורתך.
%break
וכמו כן יש להבין מה שאומר בזה"ק על הכתוב "ומשחרי ימצאוננו". 
שאלו על זה, היכן מוצאים את השי"ת. ואומרו, שאין מוצאים אותו 
יתברך אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן אתה אל מסתתר", 
אשר הקב"ה מסתיר את עצמו בתורה הקדושה.
%break
מובא בהקדמה לתע"ס (אות מ"א) וזהו כנ"ל, במה שאמרו חז"ל "ויש 
לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו". זאת אומרת, שהקב"ה מלובש 
בהתורה. 
%break
רק מה, שעל האדם לחפש אותו, ולמצוא אותו, היות שהוא הסתיר 
עצמו בתורה, כל זמן שאין הלומדי תורה ראויים לכך. ועל ידי היגיעה 
והתפלה מוצאים אותו.
%break
ועל זה אמרו "יגעתי ומצאתי". והשאלה היא, ידוע, איזו שייכות יש 
יגיעה למציאה בתורה. אלא כנ"ל, שעל ידי היגיעה מוצאים את 
הקב"ה, איך שהוא מלובש בהתורה. 
%break
זאת אומרת, שאל יאמר אדם, הלא למדתי תורה הרבה, ואין אני 
מוצא את הקב"ה, איך שהוא מלובש בתורה. אלא שצריכים לחפש 
אותו ולא להתייאש. אלא להאמין, כמו שכתוב "ומשחרי ימצאוננו". 
%break
היות שענין ההסתר הוא תיקון, שאל ישיגו אותו מטרם שיהיה לאדם 
כלים דהשפעה, שזה נקרא "השתוות הצורה ודביקות בה'".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) "הזהרו בבני עניים, 
שמהם תצא תורה". שנאמר "יזל מים מדליו", שמהם תצא תורה. 
ולכאורה משמע, שדוקא מבני עניים תצא תורה, מה שאין כן מבני 
עשירים לא. היתכן לומר כך.
%break
והנה על דרך העבודה יש לפרש "עניים", כמו שאמרו חז"ל (נדרים 
מ"א) "אין עני אלא בדעת". 
%break
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה ורוצה להגיע לבחינת תורה כנ"ל, 
כלומר לבחינת "והאר עינינו בתורתך", כנ"ל, שענינו הוא לדבק בה', 
המלובש בתורה, ש"תורתך" הכוונה על הקב"ה המלובש בה.
%break
והוא רואה עד כמה שהשקיע עבודה ויגיעה, בכדי למצוא את ה' 
בהתורה, אבל אינו מוצא אותו. הגם שכתוב "וכל משחרי ימצאוננו". 
אבל הוא רואה, שהוא עני בדעת. 
%break
והוא רוצה לקיים מה שכתוב "דע אלקי אביך ועבדהו". וכמו כן כתוב 
"גם נפש בלי דעת לא טוב". אבל הוא רחוק מזה. שכל פעם הוא 
רואה, שאין שום אפשרות למוצאו בהתורה. וזה נקרא "עני בדעת".
%break
%page 635
והאדם מבין אז, שענין זה, למצוא את הקב"ה בתורה, זה לא בשבילו 
נאמר. היות שהוא חושב, שכבר חפש אותו בתורה, ולא העלה בידו 
שום דבר. ורוצה לברוח מהמערכה.
%break
לכן באו חז"ל ואמרו "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". והטעם 
הוא, לפי הכלל "אין מילוי בלי חסרון, אין גדלות בלי קטנות". 
%break
שפירושו, שאם רוצים לתת משהו לאדם, והנותן מפחד, שאם יתן לו, 
תיכף על המקום, בזמן שהמקבל מבקש ממנו, אז המקבל לא ידע 
להעריך את הנתינה, והוא בטח יאבד זה, או שיהיה אנשים שיקחו 
ממנו את הדבר.
%break
והיות שהנותן יודע את החשיבות שבהדבר, לכן הוא לא רוצה 
שהמקבל יקלקל אותה. ולכן הוא לא נותן לו את דבר, מה שהוא 
מבקש ממנו, תיכף על המקום. 
%break
אלא הוא רוצה שהמקבל יבקש ממנו הרבה פעמים. כלומר, שע"י 
הביקוש מתרקם אצל המקבל צורך להדבר. אחרת הוא מוכרח 
להפסיק מלבקש.
%break
ובזמן שהוא לא זז ממנו מלבקש, זה אי אפשר להיות, רק באופן, 
שבכל פעם ופעם הוא מוכרח להבין את הנחיצות שבהדבר. 
%break
זאת אומרת, אם הוא רוצה לבקש ממנו עוד הפעם, שהנותן יתן לו, 
מוכרח האדם לתת מחשבה, אם באמת חסר לו את הדבר. שרק אז 
יש לו כח לבקש עוד הפעם, לאחר שכבר ביקש ולא קבל מענה על 
שאלתו.
%break
וזהו מטעם, שאין אדם יכול לבקש בקשות ממי שאינו מתעניין 
בבקשותיו. אולם היות שהדבר שהוא מבקש, הוא דבר נחוץ, שזהו 
ענין, שכל החיים תלוי בזה, לכן הנחיצות שבדבר אינו נותנת לו 
מנוחה. 
%break
והוא הולך אפילו למעלה מהדעת, לבקש כל פעם, עוד הפעם. היות 
שאין לו לאן ללכת. כי בלי דבר זה, שהוא מבין שזהו החיים שלו, הוא 
אומר, שכל החיים הוא בשבילו דבר מיותר, היות שהוא בא לידי 
הרגשה, שבשביל שאר דברים אין כדאי לחיות.
%break
ונמצא, שאין ברירה, היות שאין לו סיפוק בחיים שלו. זאת אומרת, 
היות שיש כלל, שאין האדם יכול לחיות בלי פרנסה, מטעם שהבורא 
ברא את הנבראים על הכוונה שיהנו, שזה מכונה "רצונו יתברך הוא 
להטיב לנבראיו". 
%break
ומהג' דברים, שהאדם יכול לקבל פרנסה, שיפרנס הגוף, שיהיה שבע 
רצון, הנקראים "הקנאה", "התאוה", "הכבוד" - זה לא מספק אותו.
%break
לכן האדם מוכרח לחפש רוחניות, אם הוא יהודי מאמין שע"י דביקות 
בה' ובתורתו יכולים כן להשיג פרנסה, שיפרנס את הגוף, שתהיה לו 
היכולת לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם", 
%break
היות שהוא נהנה מזה, שיזכה לדביקות ה', כמו שכתוב "ואתם, 
הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום", שאז יזכה לחיים אמיתיים.
%break
וזה נותן לו כח לא להתייאש, מלבקש מה', שיקרב אותו, ושיפקח עיניו 
בתורה. וכמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות פ"ג) וזה לשונו "והנה 
מדרגה ראשונה של גילוי הפנים, 
%break
אין זו באה לאדם, אלא ע"י ישועתו יתברך, שזוכה בפקיחת עינים 
בתורה הקדושה, בהשגה נפלאה, ונעשה כמעיין המתגבר.
%break
אבל זה תלוי לפי האמונה, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלה. ויכול 
להצדיק את ההשגחה, ואומר את מה שהוא חושב, מדוע הוא לא קבל 
את מבוקשו, אין זה מטעם שאין הקב"ה שם לב לתפלותיו, 
%break
אלא הוא מאמין, שהקב"ה עומד ומחכה לתפלותיו, וקובץ אותם על 
דרך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".
%break
כלומר, היות שידוע, שאם נותנים דבר חשוב לאדם, והוא אינו יודע 
את ערכה, ויש אנשים שהם כן יודעים את החשיבות שבדבר, הדבר 
הזה עובר לאלו אנשים, או ע"י גניבה או ע"י אבידה, 
%page 636
שהאדם אינו יודע לשמור אותה, ויש אנשים שיודעים את ערכה, והם 
גונבים, ומוצאים, ולא מחזירים לבעליהם.
וידוע שיש כנגד הקדושה ס"א, שהם כן יודעים מהו ערך של רוחניות. 
לכן צריך להיות שמירה על זה שלא יגיע לרשותם. 
%break
וזהו הסיבה, שאין הקב"ה נותן לו את מבוקשו, אלא עומד ומחכה, 
שע"י זה שהוא מתגבר כל פעם עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, 
לבקש מהקב"ה שיעזור לו, שיזכה לפקיחת עינים בתורה.
%break
והוא מאמין באמונת חכמים, במה שהם אומרו, שע"י העבודה 
באמונה, זוהי הסגולה הכי טובה לזכות לחשיבת המטרה, שהוא 
דביקות בה'. 
%break
ובזמן שהקב"ה יודע, שהוא כבר יודע לשמור את מתנת המלך, בודאי 
הקב"ה יעזור לו, ויקבל את תפלתו, מה שהוא מבקש, שה' יפתח 
עיניו, ויזכה לפקיחת עינים בתורה. והוא בודאי יתן לו.
%break
וזה שכתוב "הזהרו בבני עניים". כלומר, שאל לזלזל במצב, שהוא 
מרגיש, שהוא עני בדעת, שעדיין לא זכה לפקיחת עינים בתורה, ועוד 
לא זכה "שהמאור שבה מחזירו למוטב". "היות שמהם תצא תורה". 
%break
פירוש, שיש להאמין, שע"י זה שהוא מרגיש, איך שהוא עני בדעת, 
וכל פעם ופעם הוא מוכרח להתגבר מחדש, עליו להאמין, שזה בא לו 
מהקב"ה, הירידות האלו, שע"י זה יקבל כלים וצורך, איך להחשיב את 
מתנת ה' מפני החיצונים. 
%break
כלומר, שלא יפול הכל לכלים דקבלה, שהכלים האלו שייכים לקליפות. 
ועל ידי ההתגברות באמונה, שיאמין, שה' הוא שומע תפלה, וכל 
תפלה ותפלה שהוא מבקש מה', ה' מצרף אותה לחשבון גדול, עד 
שהאדם ידע את חשיבות שבדבר.
%break
וזה שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף מ"ט) וזה לשונו "ולכן 
נקראת קליפה זו "פרעה", אותיות "פה רע". ובגלות מצרים היתה 
שליטה "לפה רע", הנ"ל, והיו חוזרים לסורם. 
%break
ולכן אף על פי שזכו לאיזה הארה מט' ראשונות, אבל היא לא יכולה 
להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא הלעומת דפה דקדושה, 
דהיינו העורף, היה מפסיק השפע היורד מן הראש, ויונק ומוצץ כל 
השפע, שהתחיל לרדת בשביל ישראל".
%break
ובהאמור יוצא, שיש בתורה להבחין כמה בחינות:
א. שלומד תורה בכדי לדעת את הדינים, בכדי לדעת איך לקיים מצות 
התורה.
%break
ב. שלומד תורה בכדי לקיים מצות לימוד התורה. כמו שכתוב (יהושע 
א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יום ולילה". ופירש 
רש"י "והגית בו" והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כדאמר "והגיון 
לבי לפנים".
%break
ג. שלומד תורה בכדי לזכות למאור התורה. וזה שכתוב "בראתי יצר 
הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב". 
שע"י זה יזכה לאמונה ולהידבק בה'. ואז נכנס לבחינת "ישראל", היות 
שכבר מאמין בה' באמונה שלימה.
%break
ד. לאחר שכבר זכה לבחינת אמונה, אז הוא זוכה לבחינת "תורה, 
מבחינת שמותיו של הקב"ה", שזה נקרא בזה"ק בחינת "אורייתא 
וישראל וקוב"ה חד הוא". 
%break
שאז הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, 
שהנבראים מקבלים מבחינה זו את מה שהקב"ה רוצה לתת 
להנבראים.
%break
ובמה שפירש רש"י על הכתוב "והגית בו יומם ולילה", ואומר 
"והתבוננת בו. כל הגיון שבתורה בלב", יש להבין למה הוא מתכוון 
לומר שהגיון הוא בלב. 
%break
הלא כשלומדים תורה הוא במוח וראש ולא בלב. אם כן מה משמיענו 
בזה אומר "כל הגיון שבתורה הוא בלב".
%break
ויש לפרש, שאין כאן הכוונה על בחינת תורה דוקא למה שנוגע 
להלכות, שלומד כדי לדעת את הדינים, איך לעשות את המצות. אלא 
הוא רוצה לומר, שהתורה גם כוללת את ב' בחינות אחרונות, הנ"ל:
%break
א. מה שלומד, בכדי לקבל מאור התורה,
ב. מה שזוכה אח"כ לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה".
%break
את ב' אלה שייכים דוקא להלב, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל (מובא 
בהקדמה לספר פנים מסבירות אות י') וזה לשונו "דע כי כל מצות 
הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם 
במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. 
%break
%page 637
כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, "לישרים 
בלבותם", והיפך זה, "לב חורש מחשבות און", ודע, כי התורה לא 
נתנה אלא לאנשי לבב".
%break
ויש לפרש את דברי רש"י, כמו שאומר הר"א עזרא ז"ל. ובהאמור יש 
להבחין בד' בחינות הנ"ל, שב' אחרונות שייכים לעבודת הפרט, וב' 
בחינות הראשונות שייכים להכלל. 
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, 
וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל 
שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה 
מעט מעט. ומרגילין אותן בנחת, עד שישיגוהו ויעבדוהו מאהבה".
%break
רואים אנו מדברי הרמב"ם ז"ל, שהתחלת עבודת הכלל מתחיל משלא 
לשמה, אלא כדי לקבל שכר. ולכן צריכים ללמוד תורה בכדי לדעת את 
הדינים, איך לקיים את המצות. 
%break
וזהו בחינה א' הנ"ל. וכמו כן לימוד התורה שלו, הוא כדי לדעת עם 
המוח, מה שכתוב שמה, שע"י מצות למוד התורה הוא יקבל שכר. 
וזהו בחינה ב' הנ"ל. וב' אלו אין להם שייכות לעבודת הלב, כנ"ל 
בדברי הר"א עזרא ז"ל.
%break
מה שאין כן ב' בחינות אחרונות הנ"ל כבר שייכות להלב, משום שהן 
שייכות לבחינת לשמה. כי בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך של לשמה, 
מגלים לו, כדברי הרמב"ם, הנ"ל, כי מה שאמרנו לך מקודם, שאתה 
צריך ללמוד "שלא לשמה אלא בכדי לקבל שכר", 
%break
הוא מטעם, שאין האדם מסוגל מצד הלידה והטבע לעבוד לשם 
שמים, אלא רק לתועלת עצמו. לכן אומרים לך עכשיו, שאתה צריך 
לדעת, שעיקר העבודה שלנו היא לשמה. 
%break
אבל איך מגיעים לזה, העצה היא "מתוך שלא לשמה באים לשמה, 
מטעם המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ונשאלת השאלה, מה הוא הרע שצריכים לתקנו, שיהיה טוב. אומרים 
לנו, שזה, מה שאין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י 
מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך 
לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.
%break
לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא 
לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי 
להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. 
%break
וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל 
לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים 
לשם שמים.
%break
נמצא, בעת שהוא רוצה להכנס לעבודה דלשמה, שזה שייך לעבודת 
הפרט כנ"ל, אז מגלים לו, 
%break
שענין לימוד "שלא לשמה" אין זה סוף פסוק, כמו שהוא חשב 
מתחילה, כשהתחילו ללמוד עמו. אלא בהלימוד של "שלא לשמה" 
צריכים לכוון, שזה יביא לו ללמוד "לשמה". 
%break
לכן, לאחר שלמד על הכוונה להגיע לשם שמים, ע"י זה שקבל מאור 
התורה, אז הוא מגיע לבחינה ד' שיש בלימוד התורה, כנ"ל, הנקרא 
"תורת חיים".
%break
וזה שכתוב (אבות, פרק שישי) "רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה 
לשמה זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי תורה". זאת אומרת, שאז 
הוא זוכה לבחינת "תורה, שהיא שמותיו של הקב"ה", הנקרא בלשון 
הזה"ק כנ"ל "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובהאמור יש להבחין ב' בחינות בהתורה, שהם שייכות להלב:
א. בחינת מאור התורה, שזה שייך לקביעת אמונה בלב, שזה ענין 
"המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ב. בחינת תורה, השייכת ללב. כמו שכתוב (תצוה, ראשון) "ואתה 
תדבר אל כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה", שזה נקרא בלשון 
הזה"ק "דמאן דלא ידע אורחין שמאריה וצוויון דמאריה, איך יעבוד 
ליה".
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "על כן 
מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציויא דמאריה, דמאן דלא ידע 
אורחין דמאריה וצוויון דמאריה, שהם רזין דאורייתא, איך יעבוד ליה".
%break
%page 638
ובהאמור, שענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה 
יביא לו את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי 
דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות 
ה', הנקרא שלומד תורה לשמה.
%break
ובזה יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (קדושין מ') "מחשבה טובה 
הקב"ה מצרפה למעשה". שבזמן שהאדם לומד תורה, בכדי להגיע 
למעשה, שפירושו "מעשה של עשיית הכלי דהשפעה". 
%break
והיות שאין האדם מסוגל מצד עצמו לעשות מעשה זו, מסיבת הרע 
שבלבו, ובזמן שהקב"ה רואה, שיש להאדם השתוקקות גדולה 
למעשה זה, אז הקב"ה נותן לו מאור התורה, שזה מחזירו למוטב. 
%break
וזה שכתוב "הקב"ה מצרפה למעשה". כלומר, עושה עכשיו את 
הפעולה, ע"י זה שנותן לו את מאור התורה, יוצא בחינת מעשה.
ולפי זה אנו רואים, שבאמת מצד האדם לא היה יותר ממחשבה 
טובה. כלומר, הוא חושב לדבר טוב, שהוא כלים דהשפעה. 
%break
אבל באמת מי עושה את הפעולה, שהאדם יזכה לאלו הכלים. רק 
הבורא. בזה שהוא נותן לו את המאור התורה, שהוא בחינת "הלובש, 
המלובש בהתורה", כנ"ל.
%break
וזה שכתוב "מחשבה טובה, שיש לאדם, הקב"ה עושה, שיהיה כאן גם 
מעשה". וזהו כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, 
מצד האדם אין יותר מזה שהוא בא לטהר, שזה נקרא "מחשבה 
טובה". ואח"כ הקב"ה נותן לו הסיוע, שהוא "מצרפה למעשה".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר 
מלאתיו רוח חכמה". ושאלנו, איזו שייכות יש חכמה להלב, הלא 
חכמה שייך למוח. והענין הוא כנ"ל, שב' בחינות יש להבחין בתורה, 
השייכת לבחינת לשמה, שהם:
%break
א. כלי,
ב. אור.
הכלי, שיהיה מוכשר לקבל האור, הוא צריך להיות בהשתוות עם 
האור. כי על זה היה צמצום והסתר, 
%break
היות שלמדנו, דמלכות דאין סוף, שהיא שורש הנבראים, חשקה 
לבחינת הדביקות, המכונה "השתוות הצורה". וכל התיקונים הולכים 
רק לעשות התיקון הזה "לתקן הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע".
%break
לכן האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, 
וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה 
יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע, 
%break
כנ"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין" והמאור שבה מחזיר את 
הלב למוטב. כנ"ל, ש"רע" נקרא המקבל לעצמו, ו"טוב" נקרא אם הלב 
שלו הוא רק להשפיע ולא לקבל.
%break
לכן אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את הדינים 
וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד תפקיד 
נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי 
לב". 
%break
היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה מה שלומדים תורה 
על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את 
התורה לתיקון הלב.
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שכתוב "אשר מלאתיו רוח חכמה. כלומר, 
שלאחר שכבר יש להם כלים מתאימים להאור, כנ"ל, כמו שהאור, 
שבא מלמעלה הוא להשפיע, כמו כן הכלי צריך להיות גם כן בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
וכיון שכבר יש להם כלי זה, שהשיגו ע"י מאור התורה, וכבר נקראים 
"חכמי לב", מסיבת שלומדו תורה בשביל תיקון הלב, זאת אומרת, 
שיש להם כלים מוכשרים, לכן הם צריכים לקבל את התורה בעצם, 
הנקראת "תורת חיים".
%break
וזה שכתוב "אשר מלאתיו רוח חכמה". הכוונה על האור. כלומר, שגם 
האור הולך להלב, משום כי לאחר שכבר קנו כלים חדשים, הנקראים 
"כלים דהשפעה", ורוצים להשפיע נחת רוח להבורא, אז הם רואים, כי 
מה חסר בבית המלך, אלא דבר אחד, אפשר לומר. 
%break
%page 639
היות שחז"ל אמרו (במ"ר, בראשית), "שהקב"ה אמר להמלאכים, 
בעת שהלך לברוא את אדם הראשון, שהמלאכים קטרגו עליו, למה 
הדבר דומה, למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים, מאי 
הנאה דעביד".
%break
לכן האדם, בעת שרצונו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אז הלב 
שלו, שרוצה להנות מלתת משהו להמלך, שיהיה לו הנאה, הוא מוצא 
רק דבר אחד, שהמלך יכול להנות מזה, שהם יקחו ממנו את הטוב 
והעונג, מה שהוא רוצה לתת להנבראים. 
%break
היות שיש מגדול מלא כל טוב, והוא רוצה להיות האורח אצל הקב"ה, 
שיכנס לתוך המגדול ולקבל ממנו הנאה, שזה הנאת המלך. נמצא, 
שהאור התורה, שהאדם רוצה לקבל בבחינת "תורת חיים", הוא 
בשביל לבו של אדם. כלומר, שיהיה לו במה להנות להמלך.
%break
וזה שכתוב "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה". 
כלומר, שרוח החכמה מלאתיו. למי, לחכמי לב, כנ"ל. והכוונה על 
האור, שהאור בא לחכמי לב. 
%break
שהלב הנקרא רצון, ורוצה לקבל את תורת חיים, בכדי להנות בזה 
להבורא. כנ"ל במשל למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות, נ"ח ע"א) וזה לשונו 
"הוא היה אומר, אורח טוב מהו אומר, כמה טרחות טרח בעל הבית 
בשבילי, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי".
%break
ידוע, שאי אפשר להיות אורח, אלא במקום שיש שם בעל הבית. לכן 
כשהאדם מאמין בה', שהוא הבעל בית של העולם, והאדם מרגיש 
שהוא אורח, ורוצה להידבק בו, 
%break
כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ולדבקה בו", שפירושו הוא "הדבק 
במידותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום", זה נקרא "אורח טוב".
%break
ופירושו של "טוב" הוא, כמו שכתוב (תהילים, מ"ה) "רחש לבי דבר 
טוב, אמר אני מעשי למלך". שפירושו, שכל מעשיו שהוא עושה יהיה 
רק למלך, היינו לה'. זה נקרא דבר טוב. 
%break
ואז, בזמן שכל מעשיו הם רק להשפיע, שאז הוא בבחינת "חכמי לב" 
כנ"ל, הוא בא לבחינת "תורת חיים", שהוא שמותיו של הקב"ה, ששם 
נמצא את הטוב והעונג, שהיה ברצונו יתברך לתת לנבראים.
%break
אז הוא אומר "כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח אלא בשבילי". ולא 
חס ושלום בשביל עצמו, כנ"ל במשל למלך, שיש מגדול מלא כל טוב, 
ואין לו אורחים. ובהאמור יש לפרש, מהו רזי תורה, כלומר איזה סוד 
התורה מגלה. ויש לפרש זה בב' בחינות:
%break
א. שהתורה מגלה להאדם דבר חדש, מה שלא היה יודע לפני זה. 
וזהו מטעם שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל. 
%break
ובזמן שאומרים לעסוק עם רצון להשפיע, זהו אצלו לדבר בלתי חשוב 
דבר שפל, שהגוף רוצה לברוח מרצונות כאלה, היות שהוא יכול רק 
להפסיד, אם הוא ישתמש עם כלים דהשפעה.
%break
אבל כשהאדם לומד תורה על הכוונה לזכות למאור התורה, שהמאור 
הזה מחזירו למוטב, אז המאור התורה הזה מגלה לו דבר חדש, מה 
שלא היה יודע עד עתה. 
%break
כלומר, עכשיו הוא יודע ממש להיפך ממה שחשב מקודם. היות כי 
טרם שזכה למאור התורה, היה יודע, כי עיקר חשיבות של אדם הוא 
הכלי קבלה, שעם הכלי קבלה הוא יכול לקבל חדוות חיים של העולם. 
%break
מה שאין כן עם מעשים של השפעה, עם זה הוא יכול רק לעשות 
טובות לאחרים, שגם יהנו משהו מהעולם, מזה שהוא עוזר להם.
%break
אמנם זהו רק מטעם מצוה, כלומר מטעם שיש לו רחמנות על אחרים, 
שאין להם כל צרכם, והוא עוזר להם. ובטח הוא מצפה, לאלו אנשים, 
שהוא עושה להם טובות, שהם לא יהיו כפויי טובה, ושיכבדו אותו, 
וכדומה.
%break
מה שאין כן עתה, ע"י זה שזכה למאור התורה שמחזירו למוטב, 
נתגלה לו דבר חדש. שזה שהוא משתמש עתה עם כלי קבלה, הוא 
מפסיד חיים וטוב ועונג לעצמו. ואם הוא ישתמש עם כלי השפעה 
לטובת הזולת, הוא מקבל טוב ועונג אמיתי לעצמו. 
%break
ורק ע"י הכלים דהשפעה, הוא מרויח לעצמו טוב ועונג. מה שאין כן 
בכלים דקבלה, הוא מפסיד טוב ועונג. וסוד הזה נתגלה לו עכשיו ע"י 
מאור התורה.
%break
%page 640
ובזה יכולים לפרש מה שאמרו חז"ל (פסחים, נ' ע"א) "עולם הפוך 
ראיתי. עליונים למטה, ותחתונים למעלה". 
%break
ויש לפרש, שנתגלה לו דבר חדש, שמה שנקרא בעולם השקר 
"עליונים", היינו כלים דקבלה, שזה הוא דבר חשוב, הנקרא "עליונים", 
בעולם האמת, כלומר בזמן שזוכים למאור התורה, שנקרא "זוכים 
להאמת", אז רואים תחתונים למעלה.
%break
הכלים דהשפעה, שנחשבים בעולם השקר לבחינת תחתונים 
בחשיבות, שהם בחינת שפלות, כלומר בזמן שהאדם מוכרח לפעמים 
לעבוד עמהם, הוא טועם בהם טעם של שפלות, 
%break
מסיבת שהוא לא רואה מה שהרצון לקבל לעצמו מרויח בהם, שם 
בעולם האמת הם למעלה בחשיבות, מסיבת שכל טוב והעונג יכולים 
לרכוש רק על ידיהם. לכן יוצא, שהתחתונים למעלה בחשיבות.
%break
וזה שכתוב "עליונים למטה". מה שבעולם השקר מחשיבים הכלי 
קבלה, שרק עם הכלי קבלה לעצמן משתמשים, שחושבים שע"י יוכלו 
לעשות חיים. 
%break
ובעולם האמת כנ"ל, שבזמן שזוכים למאור התורה, אז רואים דבר 
חדש שנתגלה, שהכלי קבלה הם רק גורמים הפסדים בחיים, שהם 
המפריעים מלהשיג את הטוב והעונג. 
%break
נמצא, שהעליונים הם למטה בחשיבות. והוא הסוד, שהתורה 
הנקראת "רזי התורה", שמגלה להאדם האמת.
%break
ב. שהתורה מגלה, שבשביל זה נותנים את השם "רזי תורה", הוא 
שמטרם שהשיג את הכלי דהשפעה ע"י מאור התורה, הוא משיג רק 
לבושי תורה, מה שהבורא מלובש בהלבושים. 
%break
ועכשיו מתגלה להאדם גם הלובש, מה שהוא מלובש בהתורה, 
שתורה זו נקראת "תורת חיים", שהוא בחינת שמותיו של הקב"ה, 
שזה נקרא "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובזה יובן מה ששאלנו, מה זה תורה ומלאכה בעבודה. התשובה היא, 
שלומד התורה בכדי שתהיה לו היכולת לעשות את המלאכה, שזה 
נקרא "אשר ברא אלקים לעשות". 
%break
כלומר, שהנבראים צריכים לעשות את המלאכה "להפוך את הרצון 
לקבל לרצון להשפיע", שע"י זה תהיה להם דביקות, שהוא בחינת 
השתוות הצורה. וגם יוכלו לקבל את הטוב והעונג, שזהו מטרת 
הבריאה.
%break
%page 641
%H מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה
%break
הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר 
משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר רבי 
שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. 
כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. 
%break
משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה 
העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, 
כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן 
משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא 
זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. 
%break
למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם 
צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה 
הוא לא בסדר.
%break
ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש 
אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. 
%break
ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ 
בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, 
בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.
%break
וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם 
מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור 
אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו 
ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. 
%break
ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על 
כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה 
שלימה. 
%break
אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא 
אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק 
אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".
%break
ובזה יש לפרש מה שאמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, 
שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל 
בתוכם בחינת אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות 
שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. 
%break
כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא 
מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, 
דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא 
"עם".
%break
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי 
שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא 
ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. 
%break
כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. 
זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו 
הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.
%break
וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". 
ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים 
לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם 
הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.
%break
ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת 
ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא 
משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. 
%break
וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה 
שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה 
כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות 
ורצונות של צדיקים.
%break
%page 642
ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה 
שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה 
חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם 
זוכים", 
%break
שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו 
אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, 
בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו 
אמונה.
%break
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים 
שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים 
בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה 
הזה מחשבות כאלו.
%break
אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו 
מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו 
לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט 
כשרונות. 
%break
אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך 
לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק 
זה נותן הכל.
%break
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא 
עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור 
כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם 
התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא 
אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של 
העם הוא ממש כל העם".
%break
ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין 
אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע 
מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". 
%break
כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה 
מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.
%break
ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר 
לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד 
בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. 
%break
ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה 
צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת 
חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
%break
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו 
צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, 
ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. 
%break
שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול 
לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא 
מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר 
עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. 
%break
והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא 
בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח 
האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את 
ההשגחה העליונה.
%break
ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, 
איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת 
לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", 
%break
היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם 
עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
%break
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח 
עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי 
אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", 
שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
%break
%page 643
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו 
יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים 
ירא". 
%break
ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי 
עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב 
שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על 
זה הרבה תרוצים.
%break
אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש 
לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, 
שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, 
%break
אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא 
להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".
%break
ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר 
הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא 
עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, 
%break
העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור 
הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב 
ליראה אמיתית:
%break
א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר 
מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.
%break
ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות 
ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, 
והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.
%break
ג. אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול 
ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל 
העולמות.
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות 
וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. 
%break
וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, 
הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם 
והראוי למצות המלך".
%break
ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות 
ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, 
בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה.
%break
%page 644
%H הצורך לאהבת חברים
%break
בזה יש הרבה סגולות:
א. סגולה לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את הזולת. שזה ענין, כמו 
שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". היות 
שע"י זה יכול להגיע לאהבת ה'.
%break
אולם יש לדעת, כי ענין לאהוב הזולת ולעבוד לטובת הזולת, זה אינו 
מטרת הבריאה, כפי שהחילוניים מבינים אותה. היות שאין העולם 
נברא שאחד יעשה טובות להשני. 
%break
כי העולם נברא, שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזה, מה שאנו אומרים, 
שצריכים לעבוד לטובת הזולת, זהו רק תיקון הבריאה, ולא מטרת 
הבריאה. 
%break
שענין התיקון הוא, שבכדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון של 
ענין השפעה, שרק ע"י זה הנבראים יקבלו טוב ועונג לעצמם 
בשלימות, בלי פגם של בושה.
%break
ועל זה יש לפרש מה שהזה"ק אומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת. 
כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין". שיכולים לפרש, כל הטוב, שהם 
עושים חסד, הוא על כוונה שלהם, שנקראת "לגרמייהו", היינו לעצמם. 
שפירושו, שזהו לפי הבנת עצמם. 
%break
ולא לפי שניתן לנו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" מצד מצות ה', שברא 
את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו. וענין המצות שניתן לנו, הוא 
רק לצרף את הבריות, שע"י זה יגיעו לדביקות ה', שיעזור להם לקבל 
טוב ועונג, וישארו בדביקות ה'.
%break
ב. שזה שחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כח, שיוכלו 
להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה. 
%break
והיות שהכלל שחינכו אותם, כדברי הרמב"ם ז"ל, שאומר, "נשים, 
קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי 
לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז 
זה מעט מעט".
%break
והיות שצריכים לחכות עד ש"יתחכמו חכמה יתירה", להגיד להם, 
שצריכים לעבוד לשמה. וממילא נשאר כלל גדול מהרבים בשלא 
לשמה. והיות שמצד הטבע, היחידים מתבטלים לגבי דעת רבים, 
%break
לכן כשהחברים הרוצים כן ללכת בדרך להגיע לשמה, בכדי שלא 
יתבטלו לגבי הכלל, לכן כשהחברים מתחברים, וכל אחד מסור 
להשני, וכוונתם, שע"י אהבת הזולת יגיעו לאהבת ה', שזוהי המטרה, 
%break
כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך", נמצא, 
שע"י זה שהם כלל אחד, הגם שזה כלל קטן, אבל כבר נחשבים 
לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. והם יכולים 
לעבוד באהבת חברים על הכוונה להגיע לאהבת ה'.
%break
והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל, אבל 
לפי שהכלל ישראל אינם הולכים על דרך להגיע מאהבת הזולת 
לאהבת ה', ויש כלל, כשמתחברים אחד עם השני, אז כל אחד מקבל 
הדיעות של השני, 
%break
והיות שענין לשמה לא נקבע עוד בלבו של אדם, שזהו עיקר הכוונה 
של תו"מ, כלומר, שעיקר הכוונה היא, שע"י הקיום של תו"מ יכולים 
להגיע לשמה, לכן בזה שהאדם מתחבר עם השני, הדיעות של השני 
מחלישות את דעתו של לשמה. 
%break
ומשום זה יותר כדאי לשמש ולהתחבר עם סוג אנשים, שהם מבינים, 
שענין "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק אמצעי להגיע לאהבת ה', ולא 
מטעם אהבה עצמית, אלא כל כוונתו יהיה לתועלת ה'. לכן יש להיזהר 
להתחבר, ולדעת עם מי מתחברים.
%break
וזו היא התועלת של אהבת חברים בקבוצה מיוחדת. כלומר, שיש 
לכולם מטרה אחת להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן כשמתחברים 
אנשים סתם, הגם שהם עוסקים בתורה ומצות, אבל מסיבת שאין הם 
הולכים בדרך להגיע בעמ"נ להשפיע לה', 
%break
%page 645
אלא כנ"ל, לפי שחינכו אותם בעמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה", ואם 
יתחברו עמהם, הם יקבלו דיעותיהם, אז יגידו אח"כ, שלא כדאי ללכת 
בדרך להגיע לשמה, היות של לשמה הוא יותר קשה משלא לשמה, 
%break
מטעם שלשמה הוא נגד הטבע, לכן צריכים להיות נזהרים, שלא 
להתחבר עם אלה אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חכמה יתירה, ועדיין 
לא הגיעו לדעת, שעיקר עבודת ה' היא לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמם.
%break
אבל ענין "ואהבת לרעך" נוהג לגבי כל הכלל ישראל. אלא כנ"ל, ניתן 
לנו שמירה לדעת מקודם עם מי מתחברים. והסיבה היא, כי האדם, 
מטרם שזכה לצאת מאהבה עצמית, הוא מרגיש תמיד שזה קשה. 
%break
היות שהגוף מתנגד לזה, ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של 
אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא 
על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו.
%break
מה שאין כן אם הוא לא נמצא תמיד ביחד עם החברים שלו, מאוד 
קשה להאדם להחזיק מעמד בהמטרה דלהשפיע. והוא צריך לרחמי 
שמים, שלא יחליש את דעתו, מה שהבין מקודם, שכדאי לעבוד וללכת 
בתלם של עבודה דלהשפיע.
%break
ופתאום הוא מקבל מחשבות, שכדאי ללכת כמו הכלל כולו, ולא צריך 
להיות יוצא מהכלל, הגם שבזמן שהיה מחובר עם החברים היה מבין 
אחרת. וזהו כנ"ל, שבזמן שלא מחובר עם הכלל של הקבוצה הקטנה, 
הוא תיכף נכנע להרבים של הכלל, ומקבל דעותיהם, 
%break
שמספיק לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ולכוון שאנחנו 
מקיימים מצות המלך שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וע"י 
החכמים הבאים אחריו. 
%break
וזה מספיק בשבילנו, שבעבור זה נקבל שכר. ואנחנו מאמינים בחז"ל, 
שאמרו לנו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומה יש 
לנו לחשוב יותר מזה. וכמו שאומרים, אם אנו נקיים זה, דיינו.
%break
והוא כמו רבי חנניא בן עקשיא אומר, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, 
לפיכך הרבה להם תורה ומצות". זאת אומרת, שכל התורה ומצות 
שניתן לנו, הוא כדי שיהיה לנו הרבה שכר.
%break
וכל זה, שעכשיו האדם נעשה יותר חכם, מכפי שהיה מאוחד בתוך 
החברה הנ"ל, שהיה מבין בפשטות, שצריכים לעבוד לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, אלא צריכים לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לבחינת 
דביקות ה'. 
%break
והגם שראה שקשה לצאת מאהבה עצמית, אבל הוא הבין, שזה הוא 
דרך אמיתית. כלומר, שהאדם צריך להגיע לעבוד לשמה.
%break
מה שאין כן בו בזמן שנפרד מהחברה הנ"ל, תיכף נפל לדעת הרבים, 
שהם רוב העולם. כלומר, שרוב הכלל ישראל עוד לא הגיעו לבחינת, 
כמו שאמר הרמב"ם ז"ל "עד שיתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז", 
שהוא שצריכים לעבוד לשמה. 
%break
והאדם הזה שנכנס בהחברה, שהדרך שלהם הוא, שצריכים להגיע 
לשמה. נשאלת השאלה, מאיפה הגיע האדם הזה להכנס למקום כזה. 
וצריכים להאמין, שזה בא מן השמים.
%break
ולפי זה יש להבין, מדוע הוא נתרחק אח"כ מהחברה. צריכים לומר, 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה מה שהאדם מתחיל ללכת בדרך של 
לשמה, ובטח הכוונה זו באה לאדם שנותנים לו ההתעוררות לדרך 
האמת, 
%break
ואח"כ מאיזו סיבות שהוא האדם מתרשל בעבודה זו, וחוזר לדרך 
הרגיל של הכלל, הוא שאל, מדוע לא נותנים לו עוד הפעם התעוררות 
מלמעלה.
%break
הוא אמר על זה משל, שזה דומה לאדם ששוחה בנהר, ובאמצע 
השחיה הוא אבד את כוחותיו. ובא אדם השוחה עמו ביחד, ונותן לו 
דחיפה, בכדי שהאדם יתחיל מעצמו לשחות. והאדם שרוצה להצילו, 
נותן כמה דחיפות. 
%break
ואם הוא רואה, שאינו משתתף עמו, הוא עוזב אותו והולך. אלא רק 
בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז 
הוא נותן לו כל פעם דחיפות, עד שיצא מכלל סכנה. מה שאין כן אם 
לא משתתף עמו, הוא עוזב אותו.
%break
%page 646
כן בעבודה. שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום 
שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, 
ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות 
להגיע לזה, 
%break
אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. 
והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא 
תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק.
%break
אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם 
נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. 
וכלל לא מתבטל בפני כלל.
%break
ג. שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות 
עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות 
של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל 
אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה.
%break
%page 647
%H מהו, אין ברכה במקום ריק, בעבודה
%break
הנה הזה"ק (תרומה דף ק"ע ובהסולם אות תקכ"ה) אומר, וזה לשונו, 
"שולחן זה העומד בבית המקדש, שהוא כדי שימצא בו מזון, ולהוציא 
ממנו מזון. על כן אפילו רגע אחד אינו צריך להמצא ריקם. 
%break
שולחן האחר של הס"א, הוא שולחן של ריקנות, כי הברכה שלמעלה 
אינה נמצאת במקום גרוע וחסרון. זהו השולחן לפני הקב"ה, והשולחן 
שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, גם כן אינו צריך להיות ריקם, כי אין 
ברכה במקום ריקם".
%break
ויש להבין, מהי הסיבה שאין הברכה יכולה להיות במקום ריק. ומהו 
הפירוש בעבודת הקודש, שהאדם הרוצה לקבל ברכה מהקב"ה, אז 
האדם צריך להשתדל שיהיה לו משהו, שרק באופן כזה הקב"ה יכול 
לתת לו ברכה.
%break
ידוע מה שאמרו חז"ל, "אין ארור מתדבק בברוך", שמסיבה זו לא 
רצה אברהם לקחת את בתו של אליעזר עבד אברהם. 
%break
לכן כשאדם מתפלל לה', שיתן לו מה שהוא דורש ממנו, וכשהאדם 
מתפלל תפלה אמיתית מעומק הלב, בטח שהאדם מרגיש שהוא 
בחסרון, ומרגיש שהוא בבחינת חסרון יותר מכל העולם, 
%break
אחרת, אם יש עוד אנשים, שהוא, גם להם חסר כמו שחסר לו, כבר 
לא נקרא זו, תפלה מעומק הלב, לפי הכלל, "צרת רבים חצי נחמה".
%break
אל כן החסרון שלו כבר חסר משלימות החסרון, היות שהוא רק חצי 
חסרון, היות שחצי מה שחסר לו, הרבים משלימים לו. אם כן יש לו רק 
חצי כלי לקבל מילוי, החלק מה שהרבים לא יכולים לתת לו מסיבת 
שאין להם, לכן אין לו יותר מחצי צורך לקבל מילוי.
%break
לכן התפלה, שהאדם מבקש מה' שימלא לו משאלות לבו, צריכה 
להיות מעומק הלב, שפירושו, היות שהלב נקרא, רצון, אם כן אם אין 
הרצון נוגע לעומק הלב, מטעם שאין לו הצורך האמיתי שיקבל מילוי, 
כנ"ל, לכן אין תפלתו מתקבלת.
%break
לכן מוכרח האדם לראות שהוא יותר גרוע מכל העולם, וממילא ענין, 
"צרת רבים חצי נחמה", לא שייך לומר אצלו, כי הוא יותר גרוע 
מהכלל, כידוע שענין סיפוק בחיים, אינו שייך לומר דוקא בזמן שחסר 
לו דברים מה שיש לאחרים, ואין לו. 
%break
אלא יכול להיות שיש להאדם יותר פרנסה מאחרים, ויש לו אפילו יותר 
דברים חשובים מהסביבה שלו, מכל מקום יכול להיות שאין לו סיפוק 
מזה.
%break
וזה יותר מורגש אצל נשים, שאם חסר להן משהו, אפילו שיש להן 
הרבה דברים יותר מהחברות שלה, אם היא מרגשת שחסר לה, היא 
יכולה לומר "טוב לי מותי מחיי", 
%break
ואינה יכולה להתנחם בזה שיש לה דברים יותר משל חברותיה. אלא 
אם החסרון נוגע לה להלב, היא אומרת שהיא מרגשת יותר אומללה 
מכל העולם.
%break
והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מרגיש חסרון אמיתי, לא יכול להתנחם 
מזה שדבר זה חסר גם להרבים. כי ההרגש היסורים, שסובלים מאי 
מילוי הרצון, זה קובע, שזה לפעמים יכול להביא את האדם להיות 
מאבד עצמו לדעת, ורק זה נקרא, חסרון אמיתי.
%break
וכאן בעבודה, אם הוא רואה שיש מישהו שהוא דומה אליו בבחינת 
החסרון לרוחניות, כבר הוא יכול לקבל מילוי מבחינת, "צרת רבים חצי 
נחמה". 
%break
ומשום זה הוא יכול לבוא לידי יאוש, כי הוא משלים עם המצב, היות 
שאומר אז, שהדבר הזו, מה שהוא מבין שחסר לו, אי אפשר להשיג, 
כי לאחר כמה נסיונות, שהוא התחיל בעבודה ולא הלך לו, תיכף 
מחליט שזה קשה וזה לא בשבילו. 
%break
והסיבה שהוא מחליט תיכף, הוא מסיבה שהרצון להדבר נחלש אצלו, 
מסיבת שקבל מילוי על חצי חסרון מבחינת "צרת רבים חצי נחמה".
%break
%page 648
וזה דומה לאדם שנאבד לו איזה חפץ, והוא מחפש אותו. יש כלל, 
כמה זמן הוא צריך לתת בכדי לחפש את החפץ. תשובה, זה תלוי 
בערך החפץ. אם החפץ שוה הרבה, הוא נותן הרבה זמן בכדי לחפש 
אותו, ואם פחות, הוא נותן פחות.
%break
כמו כן כאן בעבודה, אם ענין לעבוד בעמ"נ להשפיע חשוב לו הרבה, 
הוא לא מתייאש על המקום, אלא הוא תמיד הולך ומחפש דרכים איך 
להגיע לזה. מה שאין כן כשהוא רואה שיש עוד אנשים שלא עוסקים 
בתו"מ על הכוונה בכדי להגיע לשמה, 
%break
אלא שמסתפקים בזה שמקיימים את התו"מ, כמו שהרמב"ם אומר, 
שלא לכולם מגלין את הסוד שצריכים לעבוד לשמה, 
%break
והם מרגישים שבזה שמקיימים את התו"מ כמו שחינכו אותם 
בתחילה, הם מאושרים בזה, ואין הם הולכים לחפש דרכים אחרות, 
וזהו הטוב שלהם.
%break
וזוהי הסיבה שאפילו שקבלו איזו התעוררות, שיש לחפש את הכוונה 
האמיתית של תו"מ, אבל הרצון הזה שלא כל כך חשוב בעיניהם, לכן 
חיפשו כמה פעמים למצוא את הדרך, איך ללכת בדרך של השפעה, 
%break
והיות שזה לא מוצאין בקלות, וחסרון אמיתי אין להם, לכן מתחילים 
ללכת בדרך של לשמה, ואח"כ עוזבים את זה והולכים אחרי הרבים.
%break
אולם יש להבין את לשון הרמב"ם ז"ל, במה שאומר, "עד שתרבה 
דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה מעט מעט". ויש 
להבין, מהו הפירוש שאומר, שמגלין להם רז זה. 
%break
כלומר, איזה סוד מגלין להם, בזה שאומרים להם שצריכים לעבוד 
לשמה. וכי מי לא יודע שצריכים לעבוד את הבורא, כמו שכתוב, 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך".
%break
וזה אנו אומרים ד' פעמים ביום, היינו קריאת שמע דקרבנות, קריאת 
שמע דיוצר אור, קריאת שמע דערבית, וקריאת שמע שעל המיטה. 
%break
ואפילו קטנים אומרים את הקריאת שמע. אם כן כל אחד יודע 
שצריכים לעבוד לשם שמים, אם כן איזה סוד מגלין להם עתה, מה 
שלא היה צריך לגלות להם מטרם, "שיתרבו דעתן ויתחכמו חכמה 
יתירה".
%break
וגם יש להבין, מהו השיעור של, יתרבו דעתן, איך מודדים את הדעת 
שלהם, בכדי שנדע שעתה כבר יכולים לגלות להם את הסוד של 
לשמה, מה שאין כן לפני זה. וגם מהו הלשון, "ויתחכמו חכמה 
יתירה". ויש להבין מהו, חכמה, ומהו, חכמה יתירה.
%break
ויש לפרש, שחכמה ודעת הוא מה שקבלו מצד המלמדין בתחילת 
למוד, שהדריכו אותם בשלא לשמה. כלומר בזה שהם יאמינו בה' 
ובאמונת חכמים, הם יזכו לקבל שכר, ואם לא, הם יקבלו עונש. 
%break
נמצא, שמבינים שע"י זה שנקיים את התו"מ, ונאהב את ה' "בכל 
לבבך", הוא יתן לנו שכר, כלומר שהשכר יהיה, שנקבל תמורה עבור 
זה שאנו מקיימים את כל מה שצוה לנו. 
%break
זאת אומרת, בכדי שלא יהיה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, לכן 
נתן לנו מצות לקיים, והוא משלם לנו עבור היגיעה. ובזה לא יקבלו 
משהו בחנם, אלא תשלום על היגיעה מה שאנו עובדים בשבילו. 
וממילא לא יהיה ענין של בושה.
%break
ובהאמור נבין, מה זה דעת וחכמה. זה שקבלו בתחילת לימודם, שהם 
לא היו יכולים להבין יותר, אלא לשכר המקובל בכלים דאהבה עצמית. 
זאת אומרת, בדבר שאינו לתועלת עצמו, לא היה להם עוד חכמה 
ודעת להבין שכדאי לעשות משהו, 
%break
היות שלא ראו מה שהרצון לקבל לעצמו ירויח מזה. אבל הם הבינו, 
שכדאי לקיים תו"מ, משום שתהיה להם חכמה, להאמין בזה שיקבלו 
שכר, והוא החכמה והדעת שהשיגו, שכדאי לקיים תו"מ בשביל 
תועלת עצמו.
%break
נמצא לפי זה, חכמה יתירה הוא, שהם יכולים להבין, בזה שקבלו 
דעת להבין דבר נוסף, שזה נקרא, "עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה 
יתירה". 
%break
כלומר שהם מבינים עכשיו שכדאי לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמם. מה שאין כן לפני זה עוד היו בחסרון חכמה ודעת, להבין שיש 
אפשרות שלא לעבוד שלא לתועלת עצמו.
%break
%page 649
ובהאמור יוצא, זה שאסור לגלות את הסוד של לשמה בתחילת 
לימודם, אין הפירוש שאסור, אלא שאי אפשר, מטעם שלא היה להם 
דעת להבין זה. אם כן מוכרחים לתת להם סיבה שבשבילה יהיה כדאי 
לעבוד.
%break
לכן, "כשתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה", אז הם מסוגלים לשמוע 
סוד מה שהיה אסור לומר להם מקודם לכן. כלומר אפילו שהיו אומרים 
להם, שהעבודה אמיתית היא עבודה דלהשפיע, אבל היה נשאר 
אצלם בבחינת סוד, מסיבת שלא היתה שום אפשרות להבין דבר כזה.
%break
אלא, "אחר שתרבה דעתן, מגלין להם סוד זה לאט לאט". פירוש, 
לאט לאט, הם מתחילים להבין שכדאי לעבוד לטובת הבורא, ולא 
לתועלת עצמו. 
%break
ולכן יש לפרש, עד שתרבה דעתם, הכוונה על דעת תורה, שהיא 
ההפך מדעת בעל בתים, שדעת בעל בתים הוא, לעבוד שכל 
הרווחים יכנסו לתחת רשותו, כלומר שהוא רוצה להיות בעל הבית על 
כל המעשים שהוא עושה, כלומר לעבוד הכל לתועלת עצמו.
%break
וההפוך הוא דעת תורה, כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת 
אלא במי שממית עצמו עליה", שפירשנו, שהכוונה היא שצריך להמית 
את עצמיותו, שהוא הרצון לקבל לעצמו, אלא להידבק בו יתברך, 
שפירשו חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". 
%break
כלומר שהאדם צריך להגיע לדרגת ביטול הרצון לאהבה עצמית, וכל 
מגמתו היא לאהבת ה', כלומר כל מה שהוא עושה, שיהא כוונתו רק 
להשפיע.
%break
וזה שכתוב, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה", שכבר 
מסוגלים לשמוע את הסוד של עבודה דלהשפיע. וכיון שהם יכולים 
להבין, שעבודה זו היא עבודה אמיתית, מטעם היות שרוצה להיות 
עובד ה' ולא עובד את עצמו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, איך אנו יודעין שכבר יש בהם חכמה יתירה, 
כנ"ל, במה שאמר, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". וכפי 
מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, הידיעה הזו של דעת וחכמה בא להם 
מלמעלה, בבחינת אתערותא דלעילא. אבל איך אנו יודעים זה.
%break
והתשובה היא, היות שאלו אנשים, שקבלו התעוררות מלמעלה, כנ"ל, 
אין הם יכולים לחיות בשלוה, אלא מחפשים ממקום למקום, למצוא 
את מי שהוא שתהיה לו היכולת להדריך אותם איך להגיע לעבודה 
דלהשפיע. 
%break
ומזה שהם מחפשים דרך איך ללכת קדימה, ואין להם סיפוק 
מהעבודה הרגילה שלהם, זהו סימן שהוא קיבל דעת והתעוררות 
מלמעלה. 
%break
לאדם הזה, שיגידו לו שיש ענין שצריכים לעבוד לתועלת ה', הוא יכול 
להבין את הסוד הזה, היות שיש לו כבר בחינת, עד שתרבה דעתן. 
לכן היות שיש לו דעת להבין, כבר אין זה סוד, כי סוד נקרא, כל זמן 
שלא יודעים, מה שאין כן כשיודעים.
%break
אבל הרמב"ם ז"ל אומר, "ומגלין להם רז זה מעט מעט". צריכים 
לפרש, שלא בפעם אחד יכולים להבין, שעיקר העבודה היא לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, אלא שיש ירידות ועליות בהבנה זו, היות שהעבודה 
זו היא נגד הטבע. 
%break
לכן פעם האדם מבין שצריכים לעבוד רק לשמה, ואח"כ מתגבר עליו 
הגוף וטוען, שצריכים לעבוד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', וזה נקרא, 
מעט מעט. זאת אומרת, הידיעה הזאת, שידע אחת ולתמיד, זה לא 
בא בפעם אחת, אלא בזה אחר זה.
%break
ובכדי לזכות לעבוד בלהשפיע, אין האדם מסוגל בכוחות עצמו להגיע 
לזה, אלא לזה צריכים עזרה מה'. ועל זה אמרו חז"ל, "הבא לטהר 
מסייעין אותו". פירוש, מי שרוצה לטהר עצמו מכלי קבלה ולעבוד 
בלהשפיע, הוא מקבל סיוע מה'. 
%break
אולם זה שמבקש עזרה מה', התפלה שלו צריכה להיות מעומק הלב. 
כלומר שהחסרון שהוא מרגיש, שאינו יכול לעשות משהו לתועלת ה' 
אלא רק לתועלת עצמו, זהו הרצון של כל הלב, 
%break
ואין לו שום צורך שהקב"ה יעזור לו, רק על זה, היות שהוא מרגיש 
שאם אין הוא יכול לעבוד לתועלת ה', רק לתועלת עצמו, אין זה נקרא 
אצלו, חיים.
%break
%page 650
ובהרגשה כזו הוא מרגיש שהוא האיש הגרוע והשפל שבעולם. וזהו 
כנ"ל, הגם שהוא רואה שיש אנשים בעולם שמכבדים אותם, מטעם 
שיש להם הרבה תורה והרבה מעשים טובים, 
%break
אף על פי שהוא לא רואה שהם עוסקים לשמה, אבל הם לא מרגישים 
בעצמם שום חסרון, לכן הוא יכול לומר להקב"ה, שהוא צריך לעזור לו 
שיגיע לשמה, מטעם שהוא היותר גרוע בעולם.
%break
והסיבה שהוא צריך להרגיש שמצבו הוא יותר רע, והוא מרגיש יותר 
יסורים מכל העולם, אחרת אין לו כלי שלימה שה' ימלא אותה, שזה 
נקרא, עומק הלב. 
%break
היות שהבורא הוא שלם, לכן כשמשפיע לאדם בתוך הכלי שלו, גם 
הכלי צריכה להיות שלימה, כלומר רצון שלם, ואין שם מעורב רצון 
אחר.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם רואה שיש עוד אנשים שאינם עוסקים לשמה, 
ומכל מקום אין הם מרגישים שהם נמצאים במצב שכל כך רע להם, 
וצרת רבים היא חצי נחמה, 
%break
אם כן הם משלימים לו חצי חסרון עם המילוי שלהם, אם כן אין הוא 
נצרך להבורא שיעזור לו רק על חצי חסרון. נמצא, שאין לו רק חצי 
כלי. והקב"ה נותן את המילוי שלו על כלי שלם, כלומר על חסרון שלם.
%break
לכן בו בעת שהוא רואה שיש אנשים, שיש להם פחות חיים מכפי שיש 
לו, והוא רואה שיכולים לחיות, אף על פי שאין להם כל כך צורך 
בעבודה דלהשפיע, וממילא הוא לא יותר גרוע מהם, לכן החסרון שלו 
נתמלא ע"י הרבים.
%break
מה שאין כן אם הוא רואה שהוא יותר גרוע מהם, בזה שהוא לא יכול 
לרמות את עצמו ולומר, שעושה משהו לטובת הבורא, 
%break
נמצא, שרק אז הוא לא יכול לקבל איזו סיוע מהרבים, לכן מרגיש שיש 
לו חסרון אמיתי, כלומר שיש לו יותר יסורים מכל הכלל, בזה שאין לו 
כח לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות פרק א'), וזה לשונו, "אל 
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס".
%break
שיש לפרש, בעת שאתם הולכים להתפלל שה' ימלא את רצונכם, 
שלא יהיה רצונכם לקבל פרס, היינו חצי מילוי, שאתם מתפללים 
שימלא לכם רק חצי חסרון, 
%break
מטעם שחצי חסרון כבר נתמלא ע"י הרבים, מבחינת "צרת רבים חצי 
נחמה", כנ"ל, היות שהוא לא מרגיש שמצבו יותר גרוע מכל העולם.
%break
מה שאין כן כשהוא רואה שמצבו הוא יותר גרוע מכל העולם, אין הוא 
מקבל מהרבים שום מילוי. וממילא כשהוא מתפלל שה' ימלא את 
רצונו, יש לו כלי שלם עם חסרון. מה שאין כן כשהוא מקבל פרס 
מהרבים, ופרס הוא מלשון, "פרס בשחרית ופרס בין הערביים".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, אם אין הברכה שורה על מקום 
ריקם. וזהו מטעם, שאין ארור מתדבק בברוך. ומשום זה אין הוא יכול 
לקבל מילוי על התפלה שלו, כי אין הברכה יכולה לבוא למקום קללה, 
כנ"ל בדברי הזה"ק. 
%break
ולפי מה שהסברנו, אין התפלה נקראת תפלה אמיתית, אלא אם כן 
שהוא מרגיש שהוא האדם היותר גרוע בעולם, ושאין עוד מי בעולם 
שיסבול כל כך יסורים מן הרע שיש בו, כמוהו. 
%break
נמצא, שהוא נקרא, ארור, ואיך הוא יכול לקבל מילוי על חסרונו, הלא, 
"אין ברוך מתדבק בארור".
%break
והתשובה היא, כי ענין ארור נבחן לבחינת ההפוך מהקדושה, 
שקדושה היא ברכה וחיים, וחסרון אין שם שום דבר שיהיה שם קצת 
חיים, כי לעני אין שום דבר שיוכל ממנו לקבל חיים, 
%break
כמו שאמרו חז"ל, "עני חשוב כמת". ולכן אמרו בזה"ק, ששולחן 
שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, גם כן אינו צריך להיות ריקם, כי אין 
ברכה במקום ריקם.
%break
אולם בשעה שהאדם עושה חשבון לעצמו, אם באמת הוא כמו שהוא 
מרגיש, שזה שהוא לא יכול לעשות שום דבר לשם שמים, זהו באמת 
מצב של רע ושפלות, 
%break
שאין יכול להיות גרוע ממנו, נשאלת השאלה, מה המעלה שיש בו, 
שהוא זכה לראות האמת והאחרים לא זכו, אלא שהם חושבים שהם 
שלימים.
%break
%page 651
והגם שגם הם מרגישים שעדיין אין להם השלימות האמיתית, מכל 
מקום הם מרגישים עצמם שהם עומדים למעלה מהכלל, היות שהם 
בני תורה ועבודה, אלא שחסר להם קצת יותר כמות. 
%break
אבל באיכות, הגם שהם מבינים שיש להוסיף, אבל לא נורא, יש 
אנשים יותר גרועים, אלא מאמינים שתמיד יש מה להוסיף, אבל 
יכולים לחיות גם בלי הוספה על מה שיש להם.
%break
ומדוע האדם הזה מרגיש, שבאמת אין לו שום דבר. מי גילה לו הסוד 
הזה, שצריכים ללכת לשמה, והוא עדיין רחוק מזה. לכן יש לו יסורים, 
ומרגיש עצמו לעני, שאין לו כל, והרבה פעמים בא לו גם כן מחשבות, 
שטוב לי מותי מחיי.
%break
הלא הוא רואה, שאינו יותר טוב משאר אנשים. אם כן מהי הסיבה 
שהוא זכה לראות את האמת. והוא אומר, שבטח הידיעה זו באה לו 
מלמעלה ולא מכוחות עצמו. אם כן הוא רואה עכשיו, שהקב"ה כן 
מתחשב עמו יותר מאחרים. 
%break
נמצא, על דבר זה, שגילה לו מלמעלה דבר אמת, שזהו מה שאומר 
הרמב"ם ז"ל, שאין מגלין רז זה, אלא עד שתרבה דעתן ויתחכמו 
חכמה יתירה.
%break
והאדם רואה עכשיו, שגילה לו מן השמים את הסוד, שצריכים לעבוד 
לשמה. ועל זה הוא מתפלל עתה, שה' יקרב אותו, ויתן לו את הסיוע, 
כמו שאמרן חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
זאת אומרת, שכבר יש לו משהו, שהוא לא נקרא שיש לו שולחן ריק. 
כי זה שהוא בא לטהר, כלומר הידיעה הזאת שהוא מרגיש את הצורך 
לעבודה דלשמה, זה עצמו נקרא, ברכה, כלומר שזכה לבחינת ידיעת 
אמת.
%break
ועל זה, כלומר על הידיעה זו, האדם צריך לתת תודה להקב"ה. וזה 
נקרא, ברכה, שעל זה יכולה לבוא ברכה מלמעלה, שזה לא דבר ריק, 
מה שהאדם זכה לידיעה, שצריכים ללכת בדרך של השפעה. 
%break
זאת אומרת, שזה שהוא רוצה ללכת בדרך של השפעה, אין הוא 
מרגיש זה למותרות, היינו לדבר הוספה על העבודה, אלא שהוא 
מרגיש זה לעיקר, כלומר שעיקר עבודת האדם, שניתן תורה ומצות 
לצרף בהם את ישראל. 
%break
ובצירוף זה הוא לא רואה שיש לו משהו התקדמות, אלא להיפך, כל 
פעם הוא רואה איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, אלא שהוא 
רואה, שעכשיו הוא שקוע יותר באהבה עצמית.
%break
ובהאמור יוצא, שיש לו עכשיו בהתפלה שלו דבר חיים שקבל 
מלמעלה, שעל זה הוא צריך לתת תודה להקב"ה. וזה נקרא, שכבר 
יש לו ברכה, ויש כבר הברכה עליונה על מה לשרות, וכבר לא נקרא, 
שזה דבר ריק. ועל זה אפשר לומר, "עבדו ה' בשמחה".
%break
ומתעוררת השאלה, איך אפשר להיות בשמחה, בזמן שהאדם צריך 
לתת תפלה מעומק הלב, שפירושו, שאין לו כלום, ואיך אפשר להיות 
בשמחה. 
%break
התשובה היא כנ"ל, אם הוא מאמין, שזה שהוא מתפלל להקב"ה, 
שיקרב אותו, שיזכה לעבוד לשם שמים, ושזה עיקר עבודת האדם, 
וקבל זה מלמעלה, הידיעה הזאת היא יכולה לתת אפשרות להיות 
בשמחה, שזכה להבין את האמת מה שחסר לו, ועל מה להתפלל.
%break
ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך לקבל חיים מן ההווה, כלומר ממה 
שיש לו עכשיו. שזה נקרא, שהשולחן שהאדם מברך עליו לפני 
הקב"ה, הוא לא ריקם, כנ"ל בדברי הזה"ק. כלומר שיש לו ממה לקבל 
חיים, כמו שכתוב, חיים וברכה. 
%break
ומה שהוא מבקש, הוא, שרוצה לקבל ולהנות מהעתיד. כלומר האדם 
מקבל חיים מן הדבר שיש לו עכשיו לשמוח, וזה נקרא, שהוא חי 
מההווה.
%break
זאת אומרת, מתי יכולים לומר, שיש לו פרנסה מן ההווה, אם הוא 
יודע להעריך זה שה' נתן לו הידיעה של אמת, אז הוא רואה שהקב"ה 
כן מתחשב עמו, ומשגיח עליו שילך בדרך האמת, ואם הוא יכול 
להאמין בזה, ממילא יש לו פרנסה, שמפרנס עצמו מזה שיש לו חיים. 
%break
ושיעור האמונה, בזה האדם יכול לראות לפי גודל התודה שהוא נותן 
להבורא על זה. זאת אומרת, אם הוא לא יכול לתת תודה לה' על 
החסרון מה שהקב"ה מראה לו, זה תלוי בחסרון אמונה, שהקב"ה 
הוא משגיח עליו בהשגחה פרטית.
%break
%page 652
ואל תשאל, אם הוא בשמחה ומאמין שה' הדריכו בהשגחה פרטית, 
אם כן בשביל מה עליו להתפלל לה'. ועוד יותר קשה, אם הוא נותן 
תודה לה' על החסרון, איך אפשר להתפלל אח"כ מעומק הלב, ולומר, 
שהוא האיש שסובל יותר יסורים מזה שהוא מרוחק מה', 
%break
הלא אחד סותר את השני, אם יש לו שמחה בהווה ומקבל מזה חיים, 
מה יש לו לבקש על העתיד, שהקב"ה ימלא משאלותיו.
%break
והתשובה היא, שאנו אומרים, שזה שהאדם הוא בשמחה, הוא נובע 
שהגיע לדעת את האמת, שבדרך להשפיע, שהיא עיקר העבודה 
שלנו, הוא עוד לא התחיל. לכן כואב לו מזה שהוא מרוחק. 
%break
ואם הוא לא מרגיש יסורים מזה שהוא מרוחק מה', והוא עדיין שקוע 
באהבה עצמית, איזה אמת הוא זה, שנוכל לומר תודה לה' על זה 
שגילה לו את האמת, שהוא נמצא בשאול תחתית, מקום הקליפות 
והס"א. וע"י הידיעה זו, הקב"ה מציל אותו ממות.
%break
ואם הוא מסכים להישאר במצב של פרוד מה', ומקבל מזה סיפוק, אם 
כן הוא נמצא עדיין במצב של, "רז וסוד", ששלא לשמה, נקרא, סם 
המות. הלא הוא רוצה להישאר במצב הזה. 
%break
נמצא, שגם התודה שנותן לה', הוא גם כן אינו אמת, היות שעוד לא 
יודע את הסוד הזה, שרשעים בחייהם נקראים מתים, משום שהם 
נמצאים בפירוד מהחיי החיים, ורוצים להישאר בשלא לשמה.
%break
אלא דוקא בשיעור הזה שמבקש על העתיד, שהקב"ה יוציא אותו 
משליטת אהבה עצמית, שעתה ה' הודיע לו את הסוד, שעיקר עבודה 
היא לשמה, ומרגיש יסורים מזה, ורוצה שה' יעזור לו בהקדם 
האפשרי, 
%break
אז שייך לומר שהוא בשמחה מזה שהקב"ה גילה לו את האמת. לכן 
יש כאן להבין את שני הפכים בנושא אחד, אלא אחד נמצא בהווה, 
שהוא שהגיע להכרת הרע, שממצב הזה מוכרחים לברוח. ומילוי של 
החסרון הוא בעתיד.
%break
נמצא, ברכה בהתחלה, בזה שהגיע לידיעת האמת, שמזה הוא צריך 
לקבל שמחה בהווה, שזה נקרא, "עבדו ה' בשמחה", ויש ברכה אח"כ, 
היינו בעתיד שהוא יקבל את המילוי, שה' יתן לו את הסיוע, כמו 
שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
וזהו הפירוש, שבזמן שהאדם הולך להתפלל, לא יהיה האדם בבחינת 
ארור, אלא שיהיה בבחינת ברוך.
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "לעולם יסדר אדם שבחו של 
הקב"ה ואח"כ יתפלל", (ברכות ל"ב).
%break
כלומר שלפני התפלה הוא צריך לראות שלא יהיה כלי ריק, אלא שיש 
לו ברכה מזה שקבל מהקב"ה ידיעת האמת, שצריכים לעבוד לטובת 
הבורא ולא לתועלת עצמו. ונותן תודה להקב"ה על מה שנתן לו עכשיו 
לדעת, על מה להתפלל.
%break
וזה שכתוב, "יסדר שבחו של הקב"ה". ולאיזה שבח הוא צריך לומר. 
התשובה היא, על זה שהקב"ה מגלה לו האמת מה שחסר לו, ושלא 
ירמה עצמו שהוא בסדר, כפי שהכלל חושבים, כנ"ל. 
%break
אלא הקב"ה גילה לו, שחסר לו דבר עקרוני, שאם הוא יתפלל על זה, 
כלומר שאם ידע הצורך הגדול לדעת מה שחסר לו באמת, כמו שהוא 
מבין עכשיו, נמצא, שיש לו כלי שהבורא יכול למלאותו, היות שהוא 
נותן עתה תפלה מעומק הלב, שנקרא, כלי שלימה.
%break
כי האדם צריך לדעת, שבאמת לא חסר שום דבר, רק שתהא יכולת 
לאדם לעשות הכל לשם שמים, משום שרק אז הוא יכול לקבל את 
הטוב והעונג, היות שהקב"ה ברא את העולם רק למטרה זו, שהיא 
להטיב לנבראיו.
%break
ובאמור יש לפרש את דברי הזה"ק, במה שאומר, "שולחן האחר של 
הס"א, הוא שולחן של ריקנות". וכפי שהסברנו, בשולחן דקדושה, 
הנקרא בזה"ק, "והשולחן שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, אינו צריך 
להיות ריקם, כי אין ברכה במקום ריקם". 
%break
%page 653
והוא מטעם, שאין ארור מתדבק בברוך. והשולחן נקרא, מקום שעליו 
מקבלים את ברכת ה'. לכן קדושה נקראת, בזה שהוא מאמין שה' נתן 
לו הידיעה מה לבקש, כנ"ל, וזה ברכה גדולה, בזמן שיודעים את 
סיבת המחלה. 
%break
מה שאין כן בס"א, כלומר שהאדם מבקש שה' ימלא את משאלותיו, 
וישלח לו ברכה, אבל אינו מאמין שה' נתן לו מקום להתפלל, זה ס"א. 
מה שאין כן קדושה.
%break
%page 654
%H מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו
%break
בבנין גשמי, אנו רואים, שכל מי שרוצה לבנות בנין, צריך מקודם 
לחפור יסוד. ועל היסוד הוא בונה את הבנין. ובחפירת היסוד, אנו 
רואים, שיש להבחין בין שצריכים לבנות בנין של קומה אחת, כלומר 
שהוא רוצה לבנות רק קומת קרקע, או בנין רב קומות. 
%break
זאת אומרת, לפי גובה הקומות, בשיעור הזה צריך להיות חפירת 
היסוד בקרקע. לא פעם אחת חופרים את היסוד, אלא כל יום בונין את 
היסוד, בכדי שיהיה היסוד יותר בעומק. ואז הוא יכול לבנות בנין גבוה.
%break
והסדר הזה נוהג גם ברוחניות. שבזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של 
קומת קרקע, אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק. אלא שחופר קצת, 
הוא יכול לבנות את בנין שלו בקיום תו"מ. ומהי חפירה ברוחניות. 
%break
היינו חסרון, שחופרים חסרון בהלב. כי לב נקרא רצון, ולב נקרא 
מלכות, ולב נקרא ארץ או קרקע.
%break
וכמו בגשמיות, חופרים חסרון בקרקע. זאת אומרת, שמטרם 
שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ. כלומר, שמוציאין 
מה שיש במקום החפירה. 
%break
ולאחר שהמקום הזה שרוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות, 
מה שאין כן כשהמקום ממולא בעפר, אין לבנות עליו בנין, כי הבנין 
יפול.
%break
כמו כן ברוחניות, שצריכים לחפור בהארץ, היינו בהלב, ולהוציא משם 
את העפר שבלב. ונשאר אז הלב ריקם בלי שום מילוי. אז מתחיל זמן 
של הבניה. 
%break
נמצא, שבזמן שהלב ממולא עם דברים גשמיים, אי אפשר לבנות על 
קרקע זו שום בנין, כי כל הבנין יפול, מטעם ששום דבר אין לו זכות 
קיום, אם אין צורך לזה.
%break
אלא רק במקום שיש צורך, ומרגיש את החסרון, מזה שאין לו את 
הדבר שהוא משתוקק אליו, ואז כשמשיג את הדבר, הדבר הזה יש לו 
זכות קיום. מטעם שנחוץ לו זה. 
אז הוא יודע, לפי ערך החסרון, כך הוא ערך החשיבות. 
%break
ויודע לשמור את הבנין, שלא יקלקלו השונאים שלו.
ומכאן מתחיל הסדר בענין חפירות היסודות, זאת אומרת, שיעור 
עומק החפירה בקרקע תלוי בשיעור גובה הבנין שבדעתו של אדם 
לבנות. 
%break
כי לפעמים יש, שהאדם אומר, שמספיק לו בנין של קומת קרקע. 
כלומר, שהוא רוצה לקיים תו"מ, שע"י זה יזכה לבנין שהוא בקומת 
קרקע, כלומר שלא להתרחק מהארץ.
%break
זאת אומרת, שהוא רוצה להשאר בארציות, הנבחן לכלי קבלה. 
דהיינו, השכר שלו, שבהשכר הזה הוא רוצה לגור. כמו שבונין בנין 
לגור, כן דוגמתו נבחן השכר לבנין, ששם הוא גר. 
%break
דהיינו, שידוע, שרק בשכר האדם רוצה לחיות. ששכר נקרא, שהוא 
מקבל תמורת עבודתו הנאה ותענוג, שזהו החיים של אדם, שרק 
בשביל תענוג והנאה האדם רוצה לחיות.
%break
היות שסדר העבודה בתו"מ מתחילים בשלא לשמה, כמו שכתוב 
בזה"ק "יש שמקיימים תו"מ בכדי שיהיה להם שכר בעולם הזה, ויש 
שעובדים בתו"מ בכדי שיהיה להם עולם הבא". 
%break
אבל כל השכר שלו הוא מה שיקבל בכלים דקבלה עצמית, הנבחן 
לבחינת ארציות, שבחינה זו נקראת, בחינת "עם הארץ", כלומר שלא 
זזים מבחינת הארץ, הנקרא רצון לקבל".
%break
כמו שאמר הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה, פרק י') וזה לשונו 
"כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן 
אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר".
%break
מה שאין כן להיות תלמיד חכם, לפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
ש"תלמיד חכם" נקרא זה שלומד את מידותיו של החכם. והקב"ה 
נקרא "חכם". לכן מי שהולך בדרכי השפעה, האדם הזה נקרא, שלמד 
מהחכם. לכן הוא נקרא "תלמיד חכם".
%break
%page 655
נמצא, אלו אנשים שעוסקים בתו"מ לזכות לבנין, הנקרא "שכר של 
עולם הזה או עולם הבא לתועלת עצמו", הם נכנסים לגדר עמי הארץ. 
וזה נקרא, שרוצה לבנות רק קומת קרקע. 
%break
לכן אין הוא צריך לחפור יסוד עמוק. היינו לחפור כל יום, בכדי 
שהחפירה תהיה בעומק. אלא כשהוא חופר פעם אחת, מספיקה לו 
החפירה.
%break
כלומר, בזמן שהוא מבין, שיש לו חסרון וצורך לקיים תו"מ, מסיבת 
שיהיה לו שכר, החסרון הזה, כלומר הסיבה זו, כשהוא מבין אותה, 
כבר הוא מסוגל לעבוד להשיג את הבנין של שכר. מטעם, שכל זמן 
שאין האדם רוצה לצאת מאהבה עצמית, אין הגוף מתנגד לתו"מ. 
%break
אי לזאת, אין הוא צריך לחפור כל יום, היינו שלא צריך לחפש צורך 
וחשק לעסוק בתו"מ, מטעם שהגוף אינו מתנגד להצורך שלו, מה 
שהוא מבין שכדאי לו לעבוד לתועלת עצמו.
%break
וזה נקרא, שהחפירה שלו לא צריכה להיות כל כך עמוקה. אלא הצורך 
להבין שכדאי לעסוק בתורה ומצות, כבר הצורך הזה מספיק לו, 
שיהיה לו חומרי דלק לעבודה. 
%break
נמצא, שחפירה שנתן בפעם אחת, נשארת לו תמיד, שיכול להמשיך 
בעבודה. נמצא, שחפירה שלו לא צריכה להיות בעומק.
%break
מה שאין כן אם הוא רוצה לבנות בנין רב קומות. כלומר, שהוא לזכות 
לנשמה, הכוללת נרנח"י, וזה יכול לזכות דוקא אם כוונתו בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
כלומר, שכל מחשבותיו ורצונותיו הם רק לטובת הבורא, ולא לתועלת 
עצמו. ובאופן כזה, בזמן שהוא רוצה לעשות יסוד, בכדי לבנות בנין 
כזה, החפירות של היסוד, היינו הצורך לזה, אינו נעשה בפעם אחת.
%break
וזהו מטעם, כי לאחר שהאדם עובד עם עצמו, ונותן להבין לגופו, 
שכדאי לעבוד להשפיע, והחפירה הזאת לא באה אליו בנקל. כי בעת 
החפירה היה פוגע באבנים, שזה דבר קשה, שתהיה היכולת לעשות 
שם חלל, אפילו חור קטן קשה לחפור באבן. 
%break
כלומר, בעת שהוא רוצה להבין, שיש לו חסרון גדול, בעת שהוא 
רואה, שאינו יכול לעשות שום דבר בלהשפיע, ורוצה לבקש מה', שיתן 
לו את מבוקשו, היינו שיתן לו המאור התורה, שזה מחזירו למוטב, 
באמצע החפירה הוא מוציא אבן גדולה.
%break
פירוש, באה לו מחשבה, שהוא רוצה להבין, מדוע הוא צריך לעבוד 
בשביל ה' ולא בשביל עצמו. הלא ידוע "חייך וחיי חבריך, חייך 
קודמים". ועל הבנה זו אין לו מה לענות. 
%break
אז הוא עושה הפסקה בחפירה, כי האבן הוא קשה יותר מדי, שתהא 
יכולת לעשות בו חסרון.
%break
לכן הוא צריך לקחת מכשיר יקר - ערך, שבזה יכולים לבקוע את 
האבן. והמכשיר הזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שרק המכשיר 
הזה יכול לבקוע את האבן, הנקרא "דעת חיצון", 
%break
שפירושו, שהדעת הזה הוא מחוץ להקדושה, כי הוא רק משמש 
להקדושה בבחינת "קליפה שקדמה לפרי".
%break
לכן, היות שרק בבחינת אמונה למעלה מהדעת יכולים לבקוע את 
האבן, לכן נוהג כאן ענין של עליות וירידות. שלא תמיד האדם מוכשר 
ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שכל מה שחפר ומצא איזה חסרון 
לבקש מה', שיתן לו כח ללכת בדרכי השפעה, חזר ונסתם ע"י האבן.
%break
לכן הוא מוכרח לחפור עוד הפעם, וחוזר חלילה. וכל פעם הוא מתחיל 
לחפור ולהוציא את העפר, ובאמצע החפירה שוב הוא מוציא אבן. 
ושוב מתחיל לשאול שאלות בתוך הדעת. 
%break
ושוב הוא מתגבר ומשתמש עם האמונה למעלה מהדעת. ושוב השיג 
מקום חסרון, ומתחיל להתפלל לה', שיקרב אותו לעבודתו. היינו, 
לעבוד עבודת ה', כלומר לשם שמים ולא לתועלת עצמו.
%break
והיות שכל בנין שלו בנוי על למעלה מהדעת, שוב נסתמת החפירה. 
כלומר, שוב נעלם לו החסרון, ושוב אין לו מה לבקש. 
%break
כלומר, שאין לו צורך שה' יקרב אותו. לכן שוב מוכרח להתחיל לחפור. 
כלומר, לעבוד בכדי למצוא חסרון, שיהיה לו יסוד, על מה לבקש מה', 
לבנות את בנינו.
%break
%page 656
ובחפירה אנו מוצאים, כשחופרים בקרקע, שמוצאים עפר ואבנים, 
"עפר" נקרא בחינת ליבא. פירוש, רצון לקבל לעצמו. וזה עוד לא נורא, 
כי האדם בהתאמצות גדולה עוד יכול להוציא את העפר מן האדמה. 
%break
מה שאין כן כשבאמצע חפירה הוא מצא שם אבנים, שהדעת מתחיל 
לשאול שאלות, אז צריכים לרחמי שמים, שיתן כח להתגבר למעלה 
מהדעת.
%break
אי לזאת, יש עבודה גדולה לעסוק ביסוד, מסיבת שלא ביום אחד 
גומרים את החפירות. אלא לאחר החפירה באו תיכף האבנים, ונופלים 
בראשו, שהוא מקבל מחשבות זרות. כלומר, לאחר שכבר התגבר, 
לפי שעה למעלה מהדעת, אבל הוא לא יכול להחזיק מעמד, 
%break
אלא אחר כך שוב מקבל ירידה. ושוב מוכרח הוא להתחיל מראש. 
אבל האדם צריך להאמין, ששום עבודה אינה הולכת לאיבוד, והכל 
נשאר. ורק באמצע עבודה יש תיקון, שלא לראות את אשר כבר עשה.
%break
לכן נבחן, שהאדם, כל יום שחופר את חפירת היסוד, הוא חופר 
בעומק הקרקע, ולא מה שעבד אתמול הוא חוזר לעבוד עוד הפעם 
אותו דבר. אלא ההתקדמות היא בעומק. 
%break
ושיעור עומק החפירה הוא, עד שיקבל צורך אמיתי לעזרת הקב"ה, 
שיעזור לו, שיהיה לו רצון לעבוד בלהשפיע. "ופרוטה פרוטה מצטרפת 
לחשבון גדול". 
%break
עד שמכל החפירות הוא מגיע לעומק, שכבר יכולים לבנות עליו בנין, 
שיהא ראוי לזכות לנרנח"י של הנשמה, מה שהאדם צריך לזכות.
%break
ובנין דקדושה מובנת לנו בשני אופנים:
א. כלי,
ב. אור.
כלי נקרא, שהקב"ה נותן לו רצון וחשק להשפיע לה'.
%break
אור נקרא, לאחר שכבר יש לו רצון להשפיע, שנקרא "דביקות", אז 
הוא מקבל דרגה בבחינת הנשמה, עד שזוכה לזכות לבחינת נרנח"י. 
כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ג) וזה לשונו "כן הוא בעבודת 
הצדיקים הגמורים, שהבחירה הנוהגת בעת הסתר פנים, 
%break
ודאי אינה נוהגת עוד מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה. 
אמנם מתחילים בעיקר עבודתו יתברך, שמבחינת גילוי פנים. שאז 
מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, 
%break
בסוד הכתוב "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". אשר העבודות הללו 
מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו יתברך שבבריאה, 
שהיא "כדי להנות לנבראיו".
%break
ובהאמור רואים, שיש מדרגה לזכות לדביקות ה', כלומר שהגיע 
לדרגת רצון להשפיע. ואח"כ הולך סדר לזכות להאור, המכונה נרנח"י, 
שהם מדרגות בגילוי האור.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תולדות, שלישי) "וכל הבארות אשר 
חפרו עבדי אביו בימי אברהם, סתמום פלשתים. וישב יצחק ויחפור 
את בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים. 
%break
ויחפרו עבדי יצחק. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, לנו המים. ויחפרו 
באר אחרת, ויריבו גם עליה. ויחפור באר אחרת, ולא רבו עליה, ויקרא 
שמה רחובות, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, ויעל משם באר 
שבע".
%break
כי ענין החפירות, שחפרו, הוא למצוא חסרון וצורך לישועת ה', הן על 
הכלי. כלומר, לבקש מה' שיתן להם צורך להשפיע. והם רואים, שאינם 
יכולים, מטעם שהגוף מתנגד לזה מצד הטבע, שנולד עם רצון אך 
לקבל.
%break
אמנם גם בזה יש להבחין ב' הבחנות:
א. שהוא מתפלל לה', שיתן לו כח להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד 
בעמ"נ להשפיע. והוא רוצה, שה' יתן לו הכח הזה.
%break
ב. יש לפעמים, שאין האדם יכול לבקש מה', שיתן לו הרצון להשפיע, 
מטעם שהגוף מתנגד גם על התפלה. שהגוף מפחד, אולי ה' יעזור לו, 
ויעזוב את הרצון לקבל. 
%break
נמצא, שהוא צריך להתפלל, שה' יתן לו כח להתגבר על הגוף, ושכן 
יהיה לו כח להתפלל לה', שיעזור להתגבר על הרצון לקבל, ולעבוד 
בעמ"נ להשפיע.
%break
%page 657
נמצא, שהוא מתפלל תפלה. ומה בקשתו. שיכול להתפלל. וזה נקרא 
"תפלה לתפלה". וזה נקרא, שה' צריך לעזור לו על הכלי. כלומר 
שיבין, שחסר לו הכח של השפעה. 
%break
נמצא, שה' עוזר לו, ונותן לו רצון, שישתוקק להבין, שלא חסר להאדם 
אלא הרצון להשפיע במוחא וליבא.
%break
ואח"כ, כשיש לו הצורך, שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אבל אינו יכול, 
אז הקב"ה נותן לו האור. כלומר, אור, הבא לתיקון הכלי. כלומר, 
שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאור הזה נקרא בשם 
כלי. כידוע, שהאור נקרא על שם הפעולה. 
%break
והיות שהאור נותן לו הרצון, שנקרא "כלי", לכן נקרא זה, שה' נתן לו 
הכלי דהשפעה. וזה נקרא "היסוד". שעל יסוד כזה יכולים לבנות בנין 
רב קומות. כלומר, לאחר שהשיג יסוד, שהוא הכלי דהשפעה, אז הוא 
מתחיל לזכות לקומה שלימה של נרנח"י שבנשמתו.
%break
אולם בענין, שהפלשתים היו סותמים את הבארות אשר חפרו עבדי 
אביו בימי אברהם, יש לפרש על דרך העבודה. ש"אברהם" נקרא 
בחינת חסד. ו"עבדי אברהם" נקראים אלו שהולכו בדרך של מידת 
החסד. כלומר, אלו שרצו ללכת בדרכי השפעה, הנקרא "חסד". 
%break
וחפרו לעצמם את החסרון הזה, כלומר, הנחיצות לכלים דהשפעה, 
כנ"ל. ועד כמה שחפרו למצוא חסרון, סתמו להם את החסרון. והיו 
להם תמיד עבודה מחדש, לחפור עוד, כנ"ל, וחוזר חלילה.
%break
ובהאמור יש לפרש את המחלוקת בין רועי גרר לרועי יצחק, כמו 
שכתוב "ויחפרו עבדי יצחק, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ויקרא שם 
הבאר עשק, כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם עליה. 
%break
ויקרא שמה שטנה. ויחפור באר אחרת, ולא רבו עליה. ויקרא שמה 
רחובות. ויעל משם באר שבע".
%break
ויש להבין, מהו פירוש "רועי" ברוחניות. ומהו ההבדל בין "רועי גרר" 
ל"רועי יצחק" בעבודה. ומדוע על חפירות ב' בארות הראשונות היה 
ריב, ועל חפירת באר השלישית לא היה ריב, כמו שכתוב "ולא רבו 
עליה".
%break
ידוע, שאין האדם יכול לחיות בלי פרנסה. כלומר, "פרנסה" נקרא מה 
שמפרנס את האדם, שמזה הוא מתקיים בחיים שלו. ואומר, שבעבור 
זה כדאי לחיות. ובטח יש הרבה מדרגות בפרנסת האדם. 
%break
יש שמסתפקים במעט. כלומר, שאם יש לאדם מזונות, כמו המזונות 
של בעלי חי, כלומר במה שבעלי חי מסתפק, הוא אומר "בשבילי זה 
מספיק, וכדאי לחיות בשביל פרנסה כזו". ולעומת פרנסות של אחרים, 
הוא נקרא שמסתפק במועט.
%break
ויש שאומרים, שדי להם אם יש להם מזונות כדוגמת מה שמספיק 
לפרנס ילדים קטנים, שזה דבר נוסף לבעלי חי. שיש להם ענין, 
שמשחקים במחבואים, ובצעצועים, וכדומה. והם מסתפקים בזה. 
%break
ואומרים, שממה שאנו נהנין, לא מוכרח להיות דבר אמת. אלא אפילו 
שהוא שקר, גם משם אנו מוציאים את פרנסתנו. ולהיפך, מדבר של 
אמת אין אנו מוציאים בזה שום טעם.
%break
כמשל, שאמרתי הרבה פעמים, שאנו רואים מציאות אצל ילדות 
קטנות, שההורים קנו להם בובות של סמרטוטין, לשחק בהם. ויש 
לפעמים, שהאם נמצאת במטבח, והיא מכינה צרכי שבת. ויש לה 
תינוק בגיל שנה בבית, והתינוק בוכה. 
%break
והאם אומרת להילדה הקטנה שלה "לכי ותשחקי עם התינוק. וע"י זה 
התינוק יהנה, ואני אהנה, בזה שאני אוכל לבשל צרכי שבת". ואנו 
רואים במציאות, שהילדה לא תלך. 
%break
ואם היינו שואלים את הילדה "מדוע את לא רוצה לשחק עם התינוק, 
ורק את משחקת עם הבובה שלך, ואת מנשקת אותה, ומדוע את לא 
רוצה לשחק עם תינוק אמיתי, ולא עם תינוק העשוי מן סמרטוטים. 
%break
והלא את רואה, האמא עושה ממש להיפך, שאף פעם היא לא 
מנשקת את הבובה שלך, אלא התינוק האמיתי". 
%break
בטח הילדה היתה עונה "האמא שלי לא רוצה להנות מהחיים, לכן 
היא לא יכולה לשחק עם בובה. אבל אני עוד רוצה להנות מהחיים, לכן 
אינני מסוגלת לשחק עם תינוק אמיתי".
%break
%page 658
כמו כן יש בדרכי עבודה, שאין האדם מסוגל להנות מענין אמיתי 
בעבודה, אלא דוקא מהשקר האדם מתפעל, ומקבל הנאה וחיות מזה. 
%break
ואם אומרים לו "לא יפה בשבילך להנות בעבודה מדברים שאינם 
אמיתיים", הוא עונה "אני עוד רוצה להנות מהעולם, לכן אני מסתפק 
במיעוט, במה שאני עוסק בתו"מ".
%break
ובדרך כלל, הרבים שעובדים בעבודת הקודש ומקיימים תו"מ. כל 
אחד ואחד בורר לעצמו את השיעור, עד כמה הוא צריך לתת זמן 
עבור תו"מ. כל אחד משער לעצמו, הן בכמות והן באיכות, מה שהוא 
מבין שמספיק בשבילו. 
%break
ואומר, שהוא מסתפק במיעוט. הוא לא מוכרח להיות בין העשירים, 
שיש רכוש גדול. אלא כל אחד מבין בטוב טעם ודעת את שיעורו 
בתו"מ.
%break
וזהו כמו שאומר הזה"ק על הכתוב "נודע בשערים בעלה. כל אחד 
ואחד לפי מה דמשער בלביה". 
%break
זאת אומרת, לפי מה שהוא משער בלבו גדלות הקב"ה, בשיעור זה 
הוא יודע כמה זמן הוא צריך לתת בתו"מ, ועד כמה הוא צריך 
להתיגע, אם קשה לו לקיים את התו"מ.
%break
אולם יש יחידי סגולה, שאין להם סיפוק ממה שהרבים מתפרנסים. 
ואי סיפוק, ממה שהם מרגישים, ולפי מה שאומר האר"י, הוא ענין 
שורש נשמה. שהוא צריך להתקדם בשיעור יותר מהרבים. 
%break
והוא מתחיל להבין, שעיקר עבודה, הוא צריך להיות, בכדי לפרנס 
עצמו ממאכל אדם, ולא ממאכל בהמה, או מהמאכלים שנותנים 
לקטנים. כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין לקטנים, מלמדין אותן 
לעבוד לשם שכר, ולא מגלין להם את ענין לשמה".
%break
אבל כאן מתחיל עיקר היגיעה, בזה שהוא רוצה ללכת בדרך השפעה 
לה', ולא לתועלת עצמו. ולזה הגוף מתנגד. ואז מתחיל לקבל 
מחשבות, מה שהם רוצים לתת לו להבין "אין אתה צריך להיות יוצא 
מהכלל. 
%break
וכמו שהרבים מסתפקים מהפרנסה של שכר תמורת היגיעה בעולם 
הזה ובעולם הבא, זה צריך להיות מספיק בשבילך גם כן. ומה אתה 
מרעיש עולמות, שאתה רוצה לעבוד דוקא בדרך של השפעה. 
%break
הלא אתה רואה, שזהו דבר קשה, אחרת גם הרבים היו עובדים 
בהשפעה". ובאלו הטענות, המחשבות האלו סותמים את החפירות, 
כלומר החסרונות והצורך להשיג את הרצון להשפיע.
%break
ובהאמור נפרש מהו "רועי גרר", ומהו "רועי יצחק", ומהי המחלוקת 
ביניהם. "רועי" פירושו מפרנס. "רועי גרר" יהיה פירושו, שהפרנסה 
שלהם היא ממה שהם נגררים אחרי הרבים. 
%break
כלומר, שבאו להם מחשבות, שלא צריכים לעבוד כדרך שיחידים 
עובדים, שרוצים להגיע אל האמת, שנקרא "לשמה", שהוא בעמ"נ 
להשפיע, 
%break
אלא שמספיק להם אם המה יהיו עובדים ומקיימים תו"מ, בכדי לקבל 
תמורתם שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא. כלומר, שגם כאן בקיום 
תו"מ יכול ללכת בדרך של הסתפקות במועט.
%break
"רועי יצחק", כלומר המפרנס של יצחק, נקרא זאת, שמפרנסת 
בחינת יצחק, הוא בחינת השפעה. שכל זמן שהוא יכול להשפיע לה', 
זוהי הפרנסה שלו, ומזה הוא עושה חיים.
%break
וזה היה הריב בין "רועי גרר", שהם היו אומרים לו, שכל מה שחופרים 
למצוא חסרון וצורך לעסוק רק בדרך השפעה, אין כדאי לחפור ולחפש 
חסרונות כאלו. וסיתמום את החסרון, בזה שהיו אז אומרים "אנו 
צריכים להיות נגררים אחרי הרבים, ולא להיות יוצא מהכלל".
%break
ו"רועי יצחק" חפרו וחיפשו צורך וחסרון למצוא כאב ויסורים, בזה 
שהם לא יכולים לעשות מעשים על הכוונה דלהשפיע. זאת אומרת, 
הגם שהיו מבינים, שעיקר הוא לעבוד בהשפעה, אבל כאב ויסורים לא 
היו מרגישים מהחסרון הזה. 
%break
לכן חפרו וחפשו עצות איך להרגיש יסורים. ובאו "רועי גרר" וסתמום 
את החסרונות שמצאו. כלומר, שנתנו להבין, שזה לא נורא, אנו יכולים 
להגרר אחרי הרבים, מה שהם אומרים, שאנחנו מסתפקים במועט.
%break
%page 659
וזה גרם לרועי יצחק יסורים. היות לאחר שנתנו יגיעה רבה, איך 
למצוא, שהחסרונות בזה שלא יכולים לעבוד בהשפעה, שיהיה להם 
מזה יסורים. וכבר היה מקום להתפלל מעומק הלב. 
%break
והיה להם כבר מקום ברכה, כלומר לתת תודה לה', בזה שגילה להם 
מקום חסרון, שזהו העיקר בעבודת ה'. 
זאת אומרת, אם אין הם יכולים לכוון את המעשים לטובת ה', אין הם 
נקראים "עובדי הקב"ה, אלא עובדים את עצמם". 
%break
פתאום באו רועי גרר, והיו מושכים אותם להיות נגררים אחרי פרנסת 
הרבים, כנ"ל. נמצא, שבזה סתמו את כל הבארות של רועי יצחק. וזהו 
ענין הריב שהיה ביניהם על חפירות הבארות.
%break
ועכשיו נבאר מה ששאלנו, מדוע על שתי בארות הראשונות רבו רועי 
גרר, ועל באר השלישית לא רבו. ידוע, שסדר העבודה הוא בג' קוים, 
ימין ושמאל, שהם בהפוכים זה לזה, ואח"כ בא הקו האמצעי, ואז 
נעשה שלום.
%break
וגם ידוע, מזה שדברנו, שהרבים שייכים לקו אחד. אי לזאת, אין מי 
שיהיה נגדו, שיטען טענות הפוכות, היות שאין לו רק קו אחד. לכן אינו 
נוהג בהם כל כך ענין של עליות וירידות. מה שאין כן בקו ימין, הקו 
שמאל הוא נגדו, ולכן בקו ימין כבר שייך שם ענין עליות וירידות.
%break
קו ימין, ידוע שהוא קו של אמת. מה שאין כן קו אחד אינו כל כך אמת. 
וידוע, שכל דבר שרחוק מאמת, יותר קל לקיים. 
%break
לכן דרך הרבים, שלומדים אותם ללכת בקו אחד, פירוש, שהם עוד 
לא הגיעו לדעת ולהבין, שיש יותר מהמעשים, אלא בזמן שמקיימים 
את התרי"ג מצות, ומכוונים שהקב"ה צוה לנו לקיים אותם, וע"י זה 
נקבל שכר, הרי זה צדיק גמור.
%break
וכל ההבחנות בין העובדים הוא בענין כמות. כלומר, כמה זמן שכל 
אחד ואחד נותן עבור התעסקותו בתו"מ. אי לזאת, היות שאינו כל כך 
קרוב לאמת, כלומר להיות שלא לשמה, לכן אין שם במצבים האלו, 
הנקראים "פרנסת הרבים", כל כך עליות וירידות, 
%break
מטעם אם הוא רק מאמין בשכר ועונש, לפי אמונתו, הגוף מסכים 
לעבוד ולתת יגיעה לקיים תו"מ. משום שהשכר, שהוא מצפה לקבל 
לתוך כלים דקבלה שלהם, אין זה בניגוד להגוף, הנקרא "רצון לקבל 
לעצמו". וממילא הם יכולים לעבוד בהתמדה גדולה.
%break
ויש עוד סיבה, שאין בהם כל כך ירידות. משום שהם רואים הצלחה 
בעבודה. כלומר, שהם רואים, שכל יום הם מתקדמים בתורה ומצות. 
כי מטבע של האדם, בזמן שרואים שמצליחים באיזו עבודה, אז יש כח 
לעבודה, וכל זה נבחן לקו אחד.
%break
מה שאין כן כשהאדם מתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהשכר 
שלו, למה שהוא מצפה שיקבל תמורה עבור עבודתו, הוא שישיג 
בחינת דביקות בה'. שכוונתו בקיום תו"מ הוא, שיהיה לו רצון אך ורק 
להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו. 
%break
והוא, עד כמה שהוא נתן יגיעה לזכות לכלים דהשפעה. והוא לא זז 
כמלוא נימא. אלא להיפך, אם כן הוא רואה, שהוא לא מצליח בעבודה, 
אם כן מאין הוא יקבל חיות, שיוכל להמשיך בעבודה.
%break
אז התיקון הוא, שידע את האמת, דהיינו, שהוא עדיין שקוע באהבה 
עצמית, והוא עדיין רחוק מהקב"ה. אבל אז הוא צריך לומר לעצמו, 
הגם שאני עוד לא רואה שום התקדמות בעבודה, מכל מקום יש לי 
זכיה גדולה, שאני יכול לעשות משהו בתו"מ.
%break
וצריך להאמין אז למעלה מהדעת, הגם שהוא עוד לא מרגיש את 
גדלותו יתברך, שזה שהוא עושה דבר קטן בתו"מ, אפילו שזהו על 
דרך הכפיה, 
%break
מכל מקום אני שמח, בזה שיש לי קצת אחיזה בתו"מ. ועל זה הוא 
נותן תודה לה'. וזה נקרא, שהתודה שהוא נותן לה', הוא על דרך 
אמת.
%break
כלומר, שהוא יודע את האמת, איך שהוא מרוחק מה'. ומכל מקום הוא 
שמח בזה שיש לו כח לעשות משהו בתו"מ, אף על פי שאינו עושה זה 
בכל הלב. אבל חשוב אצלו, בזה שהוא משמש להבורא, אפילו שהוא 
עוד לא מרגיש את גדלות הבורא. 
%break
%page 660
אבל זה שנתן לו לעשות משהו עבורו, על זה הוא נותן תודה לה'. וזהו 
אמת, שאינו מרמה עצמו לחשוב, שהוא נחשב בין עובדי ה', הלא הוא 
יודע את האמת, שכל מה שהוא עושה, הכל הוא בכפיה ולא ברצון 
הלב.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בקו אחד, זה שנותנים תודה לה', על מה 
שזיכה אותם לעסוק בתו"מ, יש שם ב' גרעונות:
א. שהוא חושב עצמו לעובד ה'. וזהו אינו אמת, היות שהוא עובד 
לעצמו.
%break
ב. לא שה' הוא חשוב בעיניו, שכדאי לעבוד לטובת ה', אלא כל 
החשיבות של העבודה היא, כמה שכר שהוא יקבל תמורת יגיעתו. 
כלומר, הוא מסתכל על השכר, אם הוא יקבל משכורת חשובה. ולא 
אם "נותן המשכורת" הוא חשוב.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים בקו ימין, מסתכלים על "הנותן העבודה", 
עד כמה שהוא חשוב אצלם. וחשקם תמיד, שהנותן עבודה יקבל 
תמיד אצלם חשיבות. וזה שכרם. וזה נקרא, שהם משתוקקים תמיד 
לראות את גדלות ה'.
%break
נמצא, שהם לא משתוקקים על התמורה, מה שיקבלו עבור עבודתם. 
אלא הם מסתכלים תמיד, בעת שהם מקיימים מצותיו, שהמצוה, 
כלומר שהנותן את הפקודות, יהיה בעיניהם כל פעם יותר חשוב. 
%break
וזוהי התמורה שלהם בתו"מ, במה שהם מתיגעים עצמם. ולכן הם 
אומרים, אפילו על דבר קטן, שיש להם אחיזה בתו"מ, שזהו דבר 
גדול. והם ששים ושמחים ומקבלים חיות.
%break
ובזה נבאר הריב, שהיה על חפירה הראשונה, היות שענין שלוש 
החפירות, שהיה שם, הוא כולל כל סדר העבודה. כלומר, שיש הרבה 
חפירות ששייכים לקו ימין. והרבה חפירות ששייכים לקו שמאל. 
והרבה חפירות ששייכים לקו האמצעי. 
%break
והסיבה לזה היא מטעם שלא בפעם אחת גומרים את החפירות, אלא 
שבכל קו יש הרבה לחפור אותו, עד שקונים את הקוים בשלימות.
%break
הנה הבאר הראשון שחפרו, כתוב "ויקרא שם הבאר "עשק", כי 
התעשקו עמו". יש לפרש "עשק", היינו שעם הבאר הראשון, המרומז 
לקו ימין, היו עוסקים בתו"מ בחפירות האלו. כי קו ימין נקרא שלימות, 
כי שמאל נקרא חסרון. 
%break
וימין נקרא שלימות, כלומר שבבחינת ימין היה להם כח לעסוק בתו"מ 
בשמחה, מטעם כנ"ל, שכמה אחיזה שיש להם בתו"מ, הם מאמינים, 
שזה בא להם מלמעלה, שהקב"ה נתן להם רצון וחשק, שיוכלו קצת 
לעסוק בתו"מ. 
%break
וזהו שטענו רועי יצחק "עד כמה שיש לנו אחיזה משהו, חשוב לנו, 
ואנחנו נותנים תודה לה' עבור זה".
%break
לעומת זה באו רועי גרר, שהם נגררים אחרי רבים, מה שהרבים 
אומרים "אנו מקיימים תו"מ בכוחות עצמנו. ומשום זה אנו דורשים 
מה', שישלם לנו עבור יגיעתנו בתו"מ". 
%break
ובזה הם סותמים את הבאר מה שחפרו עבדי יצחק, שאומרו "מכאן 
אנו יכולים לקבל חיות, מטעם שחשוב לנו אפילו דבר קטן, במה 
שהקב"ה נתן לנו רצון וחשק, לעשות משהו בעבודת ה'. 
%break
ואנחנו רואים, שיש אנשים, שאין להם רצון וחשק לעסוק משהו 
בעבודה, משום שה' לא נתן להם את הרצון הזה".
%break
לכן עבדי יצחק היו מקבלים מבאר הזה חיים. באו רועי גרר, וסתמום 
את הבאר הזו, שלא יוכלו לקבל חיים משם. והיו אומרים להם "מה 
שאתם מתעשקים בעבודה המועטת הזו, כלום לא שוה. 
%break
כי לא תקבלו שום שכר עבורה, כי עבודה זו אינה חשובה כלל, מטעם 
כי הוא דבר מועט, כי כך מקובל אצל הרבים".
%break
לכן הבאר הראשון, שקראו אותו בשם "עשק", הם אומרו "שזה לא 
עשק, שיהיה כדאי לשמוח עם זו עבודה המועטת, שאתם עושים מזה 
עסק. 
%break
הלא אין על מה להסתכל, כמו שאתם בעצמכם אומרים, שזוהי עבודה 
רק של משהו. ומה שאתם מסתכלים על הנותן, לא מובן לנו".
%break
%page 661
ואח"כ רועי עבדי יצחק עברו לעבוד בקו שמאל, היינו לעשות בקורת 
על המצב שבו הם נמצאים, שעדיין משוקעים באהבה עצמית, ולעבוד 
לשם שמים, והם רואים, שאינם מסוגלים לעשות דבר זה בכוחות 
עצמם. לכן הם חופרים בעומק הלב, למצוא חסרון וכאב. 
%break
זאת אומרת, שמחפשים עצות, איך להרגיש יסורים מזה שהם 
מרוחקים מדרך של השפעה. ובטח בזמן שיהיו להם יסורים, בטח הם 
יקבלו עזרה מה'. כמו שהיה ביציאת מצרים, כמו שכתוב "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם".
%break
לכן ע"י החפירה בעומק הלב מצאו באר, כלומר שמצאו מקום שיוכלו 
להתפלל. "ויריבו גם עליה, ויקרא שמה "שטנה". 
%break
פירוש, שרועי גרר היו להם למשטין, שלא נתנו להם להתפלל, שה' 
ימלא חסרונם, היינו שה' יתן להם כח התגברות על הכלי קבלה, 
שיוכלו לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא, שע"י הריב שלהם סתמום את החפירות, שחפרו בקו שמאל, 
שיהיה להם צורך, שה' ימלא משאלותם לטובה. 
%break
שענין "טוב" נקרא בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, 
מעשי למלך". שפירושו "מעשי למלך", שכל המעשים שהוא עושה, 
יהיו עבור המלך, שכוונתו להשפיע למלך.
%break
ורועי גרר היו להם לשטן, שלא יכלו להתפלל. מטעם שהם היו נגררים 
אחרי הרבים, שאומרים "עיקר הוא המעשה. והכוונה לעשות לשמה, 
זה לא שייך לנו. אלא דוקא אנשים, שהם מלידה זכי נפש ובעלי 
כשרונות. ועבודה דלהשפיע לא שייך לנו". 
%break
וממילא סתמו את הצורך לתפלה. לכן קראו את הבאר השני בשם 
"שטנה", מלשון "שטן". וגם בקו זה לא היה בפעם אחת עשו את 
הבאר השני, אלא שהיו חופרים הרבה פעמים בכל קו וקו. אלא כולם, 
היינו כל החפירות, נכנסים תחת שם של "שלוש בארות".
%break
אולם אח"כ, לאחר שעברו את התהליך של עבודה בב' קוים, זכו לקו 
האמצעי. וזהו כמו שדברנו במאמרים הקודמים, שקו ימין נקרא 
"אביו", וקו שמאל "אמו", וקו אמצעי נקרא "הקב"ה". כמו שכתוב "ג' 
שותפים באדם, אביו ואמו והקב"ה".
%break
"אביו נותן את הלבן". כלומר, שאין שם שום חסרון, אלא הכל לבן, 
כנ"ל, שהוא שמח בחלקו, במה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות.
"ואמו נותנת את האודם", שפירושו, שהוא לא נמצא במצב טוב, אלא 
מלא חסרונות, ואז יש לו מקום לתפלה.
%break
ואח"כ "הקב"ה נותן הנשמה". ובזמן שהקב"ה עוזרו, שנותן לו 
הנשמה, אז אין כבר מקום להשטן, שיהיה לו מה להשטין. וזה שכתוב 
"ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה "רחובות". ויאמר, כי 
עתה הרחיב ה' לנו, ויעל משם באר שבע".
%break
ושאלנו, מהי הסיבה, שלא רבו רועי גרר על באר השלישי. והענין הוא, 
כי במקום שיש חסרון בקדושה, שם יש אחיזה לס"א. 
%break
לכן כשהאדם הולך בקו ימין, בזמן שהוא יודע בעצמו, שהוא משוקע 
באהבה עצמית, וכל מעשיו אינם לשם שמים, אלא הוא רוצה להיות 
עובד ה', ובינתים הוא עובד את עצמו. 
%break
ויחד עם כל השפלות שבו הוא נמצא, הוא רוצה לתת תודה לה', על 
מה שהוא נתן לו קצת מגע בעבודת ה', אפילו הוא שלא לשמה.
%break
והוא מאמין למעלה מהדעת, שה' נתן לו את המחשבה ורצון לעסוק 
קצת בעבודה. והיות שהוא מאמין, עד כמה שאפשר לו בלמעלה 
מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', לכן אפילו שאין לו הזכיה, שירגיש את 
החשיבות בתוך הדעת, 
%break
מכל מקום, במה שיש לו הזכיה לעשות מעשים פשוטים, הוא מודה 
ומשבח לה'. והוא שש ושמח, ורוצה לתת תודה לה', כמו אלה אנשים 
שהם בבחינת קו אחד.
%break
כלומר, שמרגישים שהעבודה מה שהם עושים, הוא באמת בשלימות. 
ומה שיש להוסיף על עבודתם, הוא רק בבחינת הכמות. אבל בבחינת 
האיכות הם מרגישים עצמם לשלימים. עד כדי כך, היות שיש להם 
עבודה בענין ענוות, כמו שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח". 
%break
הם משקיעים עבודה גדולה בזה, איך למצוא בעצמם איזה שפלות. 
וזה הכל מטעם, שאין הם יודעים, רק מקו אחד. וזוהי עבודת הרבים.
%break
%page 662
ועל האדם הרוצה ללכת בקו ימין. כלומר, שהוא יודע שיש קו שמאל 
גם כן, שהוא מחליש את הקו ימין. לכן האדם צריך להשקיע הרבה 
כוחות, להאמין למעלה מהדעת, שקצת עבודה ברוחניות, אפילו שאין 
בזה שלימות, כמו שהם מרגישים בעצמם, הוא חשוב. 
%break
ולתת תודה לה', ולהיות שש ושמח, וירגיש שיש לו עכשיו חיים, 
שבשביל חיים כאלו כדאי לחיות.
%break
זאת אומרת, שע"י זה שהוא מאמין למעלה מהדעת, שלגדלות הבורא 
אין קץ, וחשוב לו מאוד, בזה שהוא יכול לשמש את המלך, זהו נקרא 
"קו ימין". וזוהי עבודה גדולה. 
%break
והאדם צריך להרגיש חשיבות בעבודה של קו ימין. וצריך להשתדל, 
שיהיו לו חיים, כמו בזמן שהיה עובד בקו אחד. באותו שיעור. על כל 
פנים לא פחות משהיה עוסק בקו אחד, מטרם שבא לעבוד בקו ימין.
%break
אולם כאן בקו ימין יש עבודה רבה בזה. וזה לא בא בקלות, כמו שהיה 
עוסק בקו אחד. והיא מסיבה, ששם היה יודע, שהמעשים שלו, שהוא 
עושה, הם מעשים גדולים וחשובים. לכן היה יותר קל לעשות. 
%break
מה שאין כן בקו ימין, הוא רואה בעצמו, שהמעשים שלו, לפי עצמם, 
אין לו ערך, מסיבת שהוא לא עושה בכל רצונו. אם כן אין הוא יכול 
לומר, שהוא עושה דברים חשובים, ובודאי ה' יתן לו הרבה שכר 
תמורת עבודתו.
%break
מה שאין כן בקו אחד אין לו התנגדות מצד הגוף, לכן הוא בקלות יכול 
לעבוד בלי שום הפרעות. מה שאין כן בקו ימין יש לו עבודה גדולה, 
מסיבת שהוא אומר, שהוא רוצה לעבוד לטובת הבורא ולא לטובת 
הגוף. 
%break
וממילא הגוף מתנגד, ויש לו כל פעם מלחמה עם הגוף. ותמיד הוא 
צריך לעבוד עמו ולנצח אותו.
%break
ועוד יש כאן ענין, שכל פעם, אם הוא רוצה ללכת בקו ימין, ושיהיה לו 
כח לעבודה, הוא צריך תמיד להגדיל את הבורא, ולעבוד עבודה רבה, 
לחפש עצות, איך להשיג את גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
כי המעשים, אם הוא יחשיב אותם, דהיינו שיאמר, שהמעשים שלי 
חשובים מאוד למעלה, אם הוא יגיד כך, בטח שהוא שקר, מסיבת 
שאינם לשמה. שבכל מעשה שהוא עושה, מעורבת שם אהבה עצמית 
במקום אהבת ה'.
%break
אבל בקו אחד הם כן מחשיבים את המעשים, משום שבקו אחד 
מדברים רק על המעשים ולא על הכוונה. כלומר, אם גם כוונתו היא 
בעמ"נ להשפיע או לא, אין שם סדר העבודה לדקדק על המעשים. 
%break
מה שאין כן בזמן שמתחילים לעבוד על הכוונה דלהשפיע, שזה נקרא 
"קו ימין", אי אפשר לומר, שהמעשים הם בסדר, שתהיה לו שמחה 
מהעבודה שהוא עושה.
%break
אולם אם הוא מגדיל את הבורא, כמה שביכולתו למעלה מהדעת, אף 
פעם לא יגזים את אמונתו בגדלות ה'. כי בודאי צריכים לומר, 
שהקב"ה היותר גדול מכפי שהאדם יכול להגדיל אותו. לכן זה שאומר, 
שה' הוא חשוב, נמצא, שאומר אמת, וממילא הוא הולך בדרך האמת.
%break
ואז האדם יכול לומר, כמו בגשמיות אנו רואים באדם חשוב, אפילו 
שיש לאדם לעשות לו שרות קטן, האדם שמח ומקבל מצב רוח 
מרומם. 
%break
זאת אומרת, לא שהמעשה הוא העיקר, כלומר באיזה שרות הוא 
עושה, אלא למי הוא עושה את השרות. לכן כשהאדם הולך בקו ימין, 
זהו קו של אמת.
%break
אולם, היות שקו ימין הוא קו של אמת, יש התנגדות גדולה מצד 
הס"א, שהיא לא נותנת ללכת בדרך האמת, המוביל לבחינת תיקון 
העולם. היות שבנין הקליפות באה מעולם השבירה והקלקול. 
%break
לכן כל הדברים שישנם בעולם, אם הוא שייך לבחינת חורבן וקלקול, 
יש כח לעשות את המעשים האלו. ואנו רואים, שזה בולט אצל ילדים 
קטנים, שמסוגלים לעבוד על שבירה וקלקול, ואינם מסוגלים לעבוד 
על דברים המביאים לתיקון, כנ"ל בהמשל של ילדה קטנה.
%break
וזוהי מסיבת השבירה שהיתה בעולמות העליונים. לכן בענפים 
הגשמיים הולכים לפי אותם הדרכים. לכן לקלקול ושבירה יש כוח 
לעבוד. מה שאין כן לתיקון, היות שעוד לא נגמר התיקון למעלה, לכן 
קשה בענפים הגשמיים לעבוד בדברים, המביאים לתיקון העולם.
%break
%page 663
לכן קשה מאוד ללכת בקו ימין. זאת אומרת, האדם צריך להסתכל, 
איך אנשים נותנים כוחות בדרך של קו אחד. ואותם כוחות 
והתרוממות, לכל הפחות צריכים להיות בזמן שהולכים בקו ימין.
%break
ובזמן שהאדם רוצה להחשיב את הקו ימין, באים "רועי גרר" ועושים 
ריב. כלומר, שנותנים לו להבין "הדרך הזו היא לא בסדר. איך אתה 
רוצה לתת תודה לה' עבור עבודה קטנה כזו. מה זה שאתה נותן 
תודה לה' על דבר שאין לו ערך. 
%break
בשלמא אלה הרבים שהולכים בקו אחד, שהם יודעים, שמעשיהם, 
מה שהם עושים, הם מעשים חשובים. על זה יכולים לתת תודה לה'. 
אבל על דברים של "מה בכך". הלא אתה בעצמך אומר, שהמעשים 
שלך אין להם שום ערך, היות שזהו "משפה ולחוץ", 
%break
מטעם שאתה אומר, שאינך עושה לשם שמים. אם כן התודה שלך 
היא כמו חנופה. ואיך אתה לוקח שמחה והתרוממות רוח משקר".
%break
ורועי גרר גוררים אותו לדעת רבים, שרק על מעשים חשובים יכולים 
לתת תודה לה', וזהו אמת. מה שאין כן אתה הולך בשקר. והקליפה 
הזו היא קליפה גדולה, שאינה נותנת לאדם האפשרות להיות בשמחה 
ולקבל חיים מן האמת. 
%break
אלא רוצה דוקא להביא את האדם לידי עצבות ולידי דכאון נפשי. 
ולפעמים היא מביאה אותו למצב, שאין לו טעם בחיים. ואז מכל, מה 
שהאדם יכול לקבל הנאה, הוא רק מדבר אחד, משינה. שבזמן שהוא 
ישן, הוא נהנה, מזה שלא נמצא במצב של יאוש וחוסר טעם בחיים.
%break
וזה דומה לאדם, שרוצים לעשות לו איזה נתוח בבית חולים. אז יש 
רופא מיוחד, הנקרא "רופא המרדים". ולרופא הזה האדם מצפה, 
שיתן לו עצה, שיוכל להרדם, לכל הפחות על שלושה חדשים. 
%break
והקליפה הזו הורסת את הקדושה לגמרי, היות שאין מציאות, שהאדם 
תהיה לו האפשרות לומר, שהקב"ה נקרא "טוב ומטיב". והאדם קורא 
למצב הזה בשם "ירידה". ונשאלת השאלה, לאן הוא יורד.
%break
התשובה היא, הוא יורד "לשאול תחתיות". ובאם האדם מתחזק 
במצב הזה, הוא אומר (שיר חנוכה) "ה' העלית מן שאול נפשי". אי 
לזאת, מוטל על האדם, בזמן שבא אליו "רועי גרר", ורוצים לגרור 
אותו לרשות הרבים. 
%break
כלומר, איך שהם מסתכלים על האדם, שעושה מעשה קטן. בזמן 
שהם יודעין שזה קטן, לא מתחשבים עם מעשה כזו. ואיך אתה עושה 
דבר והפוכו. 
%break
שמצד אחד, אתה מודה שמעשה כזה, כשעושים ויודעים בשעת 
מעשה, שהמעשה הזה הוא מלא חסרונות, מטעם שיש בעת העשיה 
מלא מחשבות זרות, כל אחד לפי דרגה דיליה.
%break
למשל, עושים ברכה, ונותנים תודה לה', ואומרים "אשר קדשנו 
במצותיו". ויודעים בזמן הברכה, שלא מרגישים שום טעם בעת עשיית 
המצוה. ונותנים על זה תודה רבה. 
%break
אם כן הוא אומר, מה שהוא עושה ברכה ונותן תודה, אין זה מטעם 
שעושה עכשיו דבר חשוב, ואח"כ אתה אומר, שהאדם צריך לקבל 
חיים ולהיות בשמחה, מזה שזכה לעשות מצוה. 
%break
אפילו שהיא בלתי חשובה. ולתת תודה לה' עבור שזכה אותך, 
ואומרים "אשר בחר בנו". ועוד אתם אומרים "אהבת עולם עמך בית 
ישראל אהבת תורה ומצות".
%break
מתעוררת השאלה, אם אתה לא רואה שום דבר בהמצוה שאתה 
עושה, אם כן מה אתה אומר, שהבורא נתן לנו דברים טובים, מטעם 
שהוא אוהב אותנו. 
%break
מה טעם יש בהמצוה הזאת, שאתה אומר, שמחמת אהבה הוא נתן 
לך. אנחנו, הרבים, אומרים, שהוא נתן לנו תורה ומצות מחמת שהוא 
אוהב אותנו. זהו כמו שאמר רבי חנניא בן עקשיא "רצה הקב"ה לזכות 
את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".
%break
%page 664
פירוש, היות שהוא רצה לזכות אותנו, שיהיה לנו עולם הבא ועולם 
הזה, כלומר שנקבל הרבה שכר ולא יהיה זה בחינת בושה. כידוע, 
שלחם חסד, כשאדם אוכל, הוא מתבייש. 
%break
לכן "הרבה להם תו"מ", כדי שנוכל לקבל הרבה שכר. וממילא אנו 
יודעים, שבעשיה קטנה שאין בה שלימות, תהיה זו בבחינת "נהמא 
דכסופא".
%break
לכן, בזמן שהאדם הולך בקו ימין, ורוצה לקבל חיים והתרוממות רוח, 
מזה שעשה דבר קטן, ונותן תודה לה', עבור שזיכה אותו לעשות 
משהו עבור ה', והוא מאמין למעלה מהדעת, שהמלך הוא מלך גדול, 
הנקרא בשם "האל הגדול הגבור והנורא".
%break
ואומרים, שלפי חשיבות המלך, אפילו שלא ניתן רשות אלא לעשות 
שרות קטן להמלך, אפילו שהדבר לא כל כך חשוב, ויש בהדבר הרבה 
חסרונות, אבל לפי חשיבות המלך, שאם יש לו קצת מגע עם המלך, 
זהו חשוב בעיניו, היות שלא מבקש שכר.
%break
היות הסדר הוא, אם מביאים איזה דבר למישהו ורוצים שכר, הסדר 
הוא, שבודקים את הדבר, אם הוא שוה את השכר מה שדורשים עבור 
החפץ, או לא. מה שאין כן אלו שהולכים בקו ימין, לא רוצים שום 
שכר. אלא מה שהם עושים משהו עבור המלך, זהו כל השכר שלהם. 
%break
לכן הם מאמינים למעלה מהדעת, שהם עושים איזה שרות להמלך. 
ומזה הם מקבלים חיות ושמחה והתרוממות רוח, שזכו למשהו לשמש 
את המלך.
%break
והיות שזהו אמת, הן מצד שאומרים, שהבורא הוא חשוב מאוד, ואין 
בנו כח להעריך את גדלותו. וכמו כן להיפוך, שמצד המעשה הם 
אומרים, שאי אפשר להיות מעשה יותר קטן וחשוב מהמעשים שהם 
עושים. 
%break
נמצא, שהוא אמת משני הצדדים, והכל בנוי על בסיס אמונה למעלה 
מהדעת. ואאמו"ר זצ"ל אמר "כל דבר, שבנוי למעלה מהדעת, זה 
נכנס לקדושה ונבחן לפנימיות. ובתוך הדעת נבחן לחיצוניות".
%break
לכן, היות שקו ימין בנוי על בסיס של אמת, תיכף מתעוררים הרועי 
גרר, ורוצים לגרור את אדם לדעת הרבים. ואז מתחילה קליפה הזאת 
לתקוף את האדם, ונותנת לו להבין את דעת רבים, שמה שהם 
אומרים זהו אמת. 
%break
והאדם מתחיל להאמין להקליפה הזאת, בזמן שהיא רוצה להרוג 
אותו, ולהוציא ממנו כל החיות דקדושה, ולהשליך אותו לשאול 
תחתיות. 
%break
היות שהקליפה הזאת מתלבשת בלבוש צביעות, ואומרת, שכל מה 
שהיא אומרת לך עכשיו, הוא רק משום שהאדם לא ירמה עצמו בדרך 
של שקר.
%break
לכן כל מה שיש אז לעשות, הוא לעמוד על המשמר, בעת 
שהמחשבות של רועי גרר באות למוחו כמו חיצים שנונים, והם 
משוחים ברעל, שהורגים את האדם על מקומו, והוא נשאר בלי רוח 
חיים דקדושה.
%break
הקליפה הזו באה לאדם ושולחת לו את רעיונותיה ודעותיה. והן לא 
באות חס ושלום שהוא לא יהיה עובד ה'. אלא להיפך, שנותנים 
להאדם להבין, היות שאתה יודע עכשיו בבירור מהי עבודה באמת, 
שצריכים לכוון שיהיה לשם שמים. 
%break
ואתה יודע בעצמך, שאין זה ביכולתך לכוון לשם שמים. אם כן, בטח 
אין שום ערך להתפלה שלך. וכמו כן להתורה מה שאתה לומד. ואתה 
מבזבז יגיעה לריק. לכן כדאי יותר שתעסוק בעבודת הכוונה שצריכים 
לעשות. 
%break
לכן יותר טוב, במקום שאתה מתפלל, או שאתה לומד, ואתה עושה 
דברים של "מה בכך", הכל לשמה. והיות שהוא נמצא ברשותה, אז 
בודאי אין לו כח לעשות שום דבר לשמה. 
%break
ובזה היא הורגת אותו. "יותר טוב שתחשוב על מטרת עבודה ותעסוק 
במחשבה ולא במעשה. לכן כדאי יותר, שתעסוק בעבודת הכוונה, 
שצריכים לעשות הכל לשמה".
%break
והיות שהוא נמצא ברשותה, ואז בודאי אין לו כח לעשות שום דבר 
לשמה. ובזה היא הורגת אותו. "לכן שאתה מתפלל, אין אתה צריך 
להתגבר, אם בא לך רצון לדבר עם מי שהוא באמצע התפלה. היות 
שלתפלה שלך או לתורה שלך אין שום ערך. 
%break
אם כן כשאתה לא לומד ואם יש לך עם מי לדבר, או יש לך עם מי 
לדבר באמצע התפלה, חבל על מה שאתה רוצה לתת כוחות לא 
לדבר, כי בין ובין כך אתה לא מפסיד כלום, 
%break
מטעם שהן לתפלה שלך והן לתורה שלך אין שום ערך. כי בתפלה 
אתה רואה, שאין לך שום קשר עם הדיבורים שאתה מוציא מפיך.
%break
%page 665
ובהתורה, מה אתה מפסיד בזה, אם תפסיק באמצע הלימוד. כי תגיד 
בעצמך, הלא אתה אומר, כי עיקר הוא לכוון לשם שמים. אם כן מה 
אתה תרויח, אם תדע כמה דפים גמרא, או שאר דברי תורה. וכמו כן 
במעשים, מה לך כל כך לדקדק במעשים. 
%break
חס ושלום אני לא אומר לך, שחס ושלום תאכל דברים אסורים. אלא 
אני מדבר בחומרות של מנהגים, שאתה רוצה ללכת בדרך הזה. הלא 
עיקר הוא אתה יודע, הוא לכוון לשם שמים. 
%break
לכן תעזוב את המעשים האלו, ומה שאתה מבין שאתה מחויב 
לעשות, זה תעשה. ומה שנהוג בחומרות וכדומה, זה לא בשבילך. 
%break
אלא המעשים האלו מתאימים לאנשים פשוטים, שאינם בעלי 
מחשבה, שהם לא יודעים, מה זה עבודה אמיתית. לכן יותר טוב 
בשבילך, שתחשוב על המחשבה איך להשפיע לה'.
%break
והאדם, כשהוא שומע בקול הקליפה הזאת, הנקראת "רועי גרר", איך 
שמדברים רק לטובת העבודה של אמת, אז האדם מאמין למה שהם 
אומרים. ומתחילים לעזוב את סידורי תפלה ושיעורי תורה, ומתחיל 
לשמוע בקול קליפה הזאת. 
%break
והיות שאין להאדם עכשיו שום חיים, מטעם שאין לו בחינת המעשה, 
שיכול לקבל חיים דקדושה, ומתחיל לחשוב לעשות משהו לשם שמים, 
אז הגוף צוחק ממנו, ומראה לו אז רק ציורים שחורים בעבודה דלשם 
שמים.
%break
וע"י זה נשאר האדם בלי חיים. וכבר אין לו הכח לומר למעלה 
מהדעת, שהקב"ה הוא בחינת טוב ומטיב. ונופל תחת שליטת 
הכפירה. ואין כח בידו להסתכל משהו על רוחניות. 
%break
ואז הוא בא לידי מצב, שהעולם חשך בעדו. וזה שכתוב, שרועי גרר 
היו מריבים עם רועי יצחק. כלומר, שהיו מפרנסים את עבדי יצחק עם 
דעותיהם, עד שהיו גוררים אותם לתוך רשותם. והיו הורגים אותם, 
ולקחו מהם כל החיות.
%break
זאת אומרת, שקצת אמונה שהיתה להם, היו מוצצים מהם. ונשארו 
בעירום וחוסר כל. וזה נקרא "קליפת הימין", שלא נותנים להם ללכת 
בדרך האמת. 
%break
היינו לומר, שהגם שהמעשים שלהם אין בהם שלימות, אבל מאמינים 
למעלה מהדעת, שה' הוא כל כך חשוב, שאפילו שעושים שרות קטן 
להמלך, גם זה לדבר גדול יחשב.
%break
והיות שהמעשה הקטן היא אמת, ומה שמאמינים למעלה מהדעת, 
שהבורא הוא מלך גדול וחשוב, גם כן אמת, נמצא, שהם דבוקים בעת 
ההיא במידת האמת. והם יכולים להיות ששים ושמחים בזה שעושים 
רצון קונם באפס מה, היות שהאמת בעצמו הוא דבר גדול.
%break
לכן יש להזהר מקליפה זו, בזמן שמתחילים ללכת בקו ימין. ורק בזמן 
שהאדם הוא חזק בהתגברות, להתגבר על קליפת ימין, אז מתחילה 
העבודה בקו שמאל. שזה נקרא, שהאדם בעצמו מעורר לו את 
הבקורת על עצמו, ולא הקליפה.
%break
לכן בזמן שאין להאדם את החיות, שיכול לקחת קו ימין, אסור לו 
ללכת בקו ימין. אלא דוקא לאחר שהוא מלא חיים ושמחה מעבודת 
הימין, אז בא הזמן לעסוק בקו שמאל. כלומר, לראות את שפלות 
מצבו, מדוע הוא עוד לא זכה, שה' יקרב אותו להכנס בהיכל המלך.
%break
אאמו"ר זצ"ל אמר על מה שכתוב (תהילים נ"ז) "עורה כבודי, אעירה 
שחר", ודרשו חז"ל "אני מעורר השחר, ואין השחר מעוררני", אמר 
"הפשט הוא, שדוד המלך אמר, שהוא לא מקבל "שחר", מלשון 
"שחור וחושך", שבא אליו, 
%break
והוא מתעורר מהשחור, אלא "אני מעורר השחור", אלא שהוא, בזמן 
שמרגיש שהוא בסדר, אז הוא בעצמו מעורר השחור".
%break
ויש לפרש דבריו זצ"ל כנ"ל, שאין האדם מקבל בקורת, שהמעשים 
שלו הם לא בסדר, ושכל מה שהוא עושה אין לו שום ערך, בזמן 
שהקליפה באה אליו ומתלבשת במסוה של צדיקות, וכאילו רוצה, 
שהאדם לא ירמה עצמו בעבודה אלא שיעבוד לשם שמים.
%break
%page 666
אלא בזמן שבאות מחשבות כאלו, והוא לא מעורר אותם, הוא צריך 
לדעת, שזה לא בא מצד הקדושה. אלא היות שקליפת גרר רואה, 
שהאדם מקבל חיות מדבר קטן, והוא מסתפק במועט, ואומר, שהוא 
מאמין למעלה מהדעת, 
%break
שלהחשיבות של הקב"ה אין גבול לשער את גדלותו יתברך, ולזכיה 
גדולה, הוא אומר, הוא זכה במה שהקב"ה נתן לו מחשבה ורצון 
באפס מה לשרות אותו, 
%break
והוא רואה, שיש הרבה אנשים בעולם, שאין להם הזכיה כזו. לכן הוא 
מודה ומשבח ונותן תודה רבה להמלך. והוא שש ושמח. והוא מקבל 
ממצב הזה התרוממות רוח.
%break
בא אז הקליפה הנ"ל, ורוצה להרוג אותו, ולהוציא את כל אויר 
דקדושה שיש בו. ולא מרשה לו לתת שבחות להקב"ה, אלא מפילה 
אותו לשאול תחתיות. וכמה שיעור אמונה שהיה לו, היא לוקחת ממנו. 
ואז האדם חשוב כמת, מטעם שאין לו שום חיים דקדושה. 
%break
והכל מי היה הגורם. רק הקליפה, שבא לאדם בלבוש של צביעות. 
ושהיא מדברת רק לטובת הקדושה. וזה נקרא "אין השחר מעוררני". 
פירוש, שהוא לא היה רוצה לקבל בחינת חושך ושחור מהקליפות, 
כנ"ל.
%break
אלא "אני מעורר השחר". יהיה הפירוש "אני, מתי שאני רוצה, אני 
מעורר השחר". כלומר, אני מעורר בעצמי את החושך והשחור שיש 
בי. שאני עדיין שקוע באהבה עצמית, ועוד אין בי אהבת ה', ועוד חסר 
לי כבוד התורה, שאין בי עדיין חשיבות התורה, 
%break
שאני אדע, שכדאי לעשות הכל בכדי לזכות לאור התורה. וכמו כן איך 
להעריך חשיבות עשיית המצות, שה' צוה לנו.
%break
ובזמן שאני צריך לעשות איזו מצוה, ולכוון שזה יהיה בעמ"נ להשפיע, 
תיכף מתעוררת ההתנגדות בגוף בכל תוקפה. ויש לו מלחמה גדולה 
לעשות משהו. והוא רואה כל פעם העליות וירידות. אז יש לו מקום 
לתפלה. וזהו מטעם, שהאדם בעצמו מעורר, בזמן הנכון. 
%break
כלומר, בזמן שהוא מרגיש, שתהיה לו היכולת לתת תפלה על המקום, 
ולא שהשחור יביא לו עצבות ודכאון, שלא היתה לו היכולת לתת 
תפלה על השחור.
%break
והאדם יכול לראות בעצמו, אם זה בא מצד הקליפה או לא. והסימן 
לזה, כי דבר שבא מצד הקדושה, הוא תמיד בבחינת "מעלין בקודש 
ולא מורידין". כלומר, שתמיד מבקשים מה', שיעלה אותו למעלה 
למדרגה יותר גבוהה משהוא נמצא. 
%break
מה שאין כן בזמן שהשחור בא מצד הקליפה, אין האדם מוכשר לבקש 
מה', שיעלה אותו למעלה מהמצב שבו הוא נמצא.
%break
"אלא מורידין". כלומר, שמוריד אותו לשאול תחתיות, שנאבד לו חלק 
אמונה שהיה לו קצת. ונשאר כמת בלי רוח חיים. וכל חיותו הוא רק 
אם הוא יכול לישון, כלומר לברוח ולשכוח מהמצב של דכאון, שבו הוא 
נמצא.
%break
ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, במה שאומר "אסור להרים את 
הידים בלי תפלה ובקשה". ויש להבין, מהי הכוונה, שחז"ל אסרו 
בהרמת ידים בריקות. ורק אם יכול לתת תפלה ובקשה, אז אין איסור. 
ורק בריקניא יש איסור.
%break
ולפי הנ"ל יש לפרש, שענין "ידים" פירושו מלשון "כי תשיג יד". ויהיה 
הכוונה, שבזמן שהאדם מרים את ידים, לראות מה הוא השיג 
בעבודת ה', אם יש לו תורה, ויראת שמים, ומעשים טובים, ואם הוא 
מאמין באמונה שלימה, שהקב"ה הוא טוב ומטיב.
%break
ואם הוא מוכן, ויש בידו הכח להתגבר, אם הוא יראה, שאין לו שום 
דבר מהדברים שהוא חשב, שעל ידי יגיעתו בתו"מ הוא ישיג אותם, 
לא יבוא לידי יאוש. אלא אדרבה, יהיה לו הכח להתפלל, שה' יעזור לו.
%break
ויהיה לו הכח לומר לעצמו "זה, מה שאני רואה, שאין בידי שום דבר 
טוב, הוא שהקב"ה נתן לי עכשיו, לראות את האמת, איך שאני באמת 
כלי ריק, ואין בי לא תורה, ולא יראת שמים, ולא מעשים טובים. אלא 
כל המעשים, שאני עושה, הם רק לתועלת עצמי. 
%break
ועכשיו יש לי כלי וצורך אמיתי מעומק הלב, שהקב"ה ימלא משאלתי. 
היות להעזרה, שאני צריך, שהוא יתן לי, היא הכרחיות ולא מותרות. 
מה שאין כן עד עכשיו הייתי חושב, שאני צריך, שה' יעזור לי על 
מותרות ולא הכרחיות. 
%break
%page 667
כי ידעתי, שברוך ה' אין אני דומה לשאר אנשים, שאין להם שום 
אחיזה ברוחניות. מה שאין כן עכשיו, אני רואה בתוך הדעת, שמצבי 
הוא יותר גרוע משאר אנשים, מסיבת שאני מרגיש, שאין לי שום דבר. 
אם כן אני סובל יסורים וכאב ממצבי. 
%break
ולהרבים אין רע כל כך, מסיבת שלא מרגישים את מה שאני מרגיש. 
ולכן אין אני יכול לקבל סיפוק, מזה שגם להם אין כלום, שכך אני 
חושב, וזהו מה שהדעת שלי נותן לי להבין, שכך הוא המצבים של 
אחרים".
%break
כלומר, שיכול להיות, שיש להם מצבים טובים. היות, שאין אדם יודע 
מה שיש בלבו של חבירו. אבל לפי מה שהאדם מרגיש, שכך הוא 
מצבו של חבירו, ממה שנראה לעיניו, 
%break
מזה קובע אדם לעצמו, איך להתנהג. למשל, אם חבירו הוא צדיק 
נסתר, חשוב עליו, שהוא אינו כל כך דתי.
%break
ומה האדם יכול ללמוד מצדיק נסתר הזה, רק קלות. לכן כשהאדם 
מסתכל על הרבים, לא חשוב מהו באמת דרגת הרבים, אלא חשוב, 
מה האדם חושב על הרבים. 
%break
לכן האדם רואה אז, שמצבו הוא יותר גרוע מהרבים. לכן הוא אומר, 
שהקב"ה צריך לעזור לו, מסיבת שהוא סובל יותר מהרבים.
%break
נמצא, שאם הוא יכול לשער בעצמו, שבזמן שהוא ירים את הידים, 
לראות מה שיש לו בהידים, כנ"ל, ותהיה לו היכולת להתפלל, אז הוא 
ידע, שהחשבון שלו הוא בא מצד הקדושה. 
%break
ואז מותר לו לעבור מקו ימין אל קו שמאל. אחרת, אם הוא לא ידע 
בנפשיה, שיהיה לו כח להתפלל, אסור לו לעבור לקו שמאל, מסיבת, 
שאז עומדת לו קליפה, הנקראת "רועי גרר", כנ"ל.
%break
בזה"ק (ויקרא, דף קל"א, ובהסולם, אות ת"א) אומר וזה לשונו "רבי 
יהודה פתח ואמר, או הודע אליו חטאתו. שואל, הודע אליו מצד מי. מי 
הודיע. או ידע חטאתו, היה צריך לומר. ומהו הודע אליו. ומשיב, אלא 
הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא".
%break
בזה"ק (ויקרא, ובהסולם, אות ת"ד) אומר שם וזה לשונו "אף כאן 
הקב"ה אמר, הודע אליו חטאתו, אשר חטא. ומי שקם בלילה לעסוק 
בתורה, התורה מודיעה לו חטאו. ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה 
לבנה במלות רכות. ושב בתשובה לפני אדונו".
%break
וצריכים להבין, מדוע דוקא כשהקב"ה מודיעו שהוא חטא, זה נקרא, 
שיש לו עכשיו ידיעת החטא. מה שאין כן אם החבר שלו ראה שהוא 
חטא, וחבירו רואה שהוא עוד לא חזר בתשובה, והוא מודיע שחטא, 
משמע שאין זה נקרא "ידיעה". 
%break
ומהי הסיבה, שדוקא אם הקב"ה מודיע שהוא חטא, אז יודע שחטא. 
ואז הזמן לחזור בתשובה. מה שאין כן אם הקב"ה לא מודיע לו, עוד 
לא הגיע הזמן שיעשה תשובה על החטא.
%break
עוד יש להבין מה שאומר הזה"ק, שמי שקם בלילה לעסוק בתורה, אז 
התורה מודיעה לו. ומי שלומד כל היום, אין התורה מודיעה לו, שהוא 
חטא. מה שאין כן כשלומד בלילה, אפילו כשהוא לא לומד ביום, כן 
התורה מודיעה לו. 
%break
אם כן יש להבין, מהו העדיפות הלימוד בלילה יותר מביום. וגם יש 
להבין מה שכתוב, שהתורה מודיעה לו החטא "ולא בדרך דין, אלא 
כאם המודיעה לבנה במלות רכות". מהו ההבדל בין דין למלות רכות.
%break
רש"י מפרש על מה שכתוב "או הודע אליו", "כשחטא, היה סבור 
שהוא היתר. לאחר מכן נודע לו, שאיסור היה". ויש להבין זה על דרך 
העבודה, החטא הזה מהו. ידוע, שכל העבודה שניתנה לתחתונים, 
היא מבחינת "אשר ברא אלקים לעשות".
%break
ידוע, שהבריאה נקרא על שם שהוא ברא יש מאין, הנקרא "רצון לקבל 
והשתוקקות לקבל תענוג". ומטעם השתוות הצורה, הנקראת 
"דביקות", 
%break
צריכים לעשות כלי אחר, שנוכל לקבל את אור התענוג. כלומר, שיש 
להוסיף עליה כוונה בעמ"נ להשפיע, אחרת אסור לקבל את השפע.
%break
%page 668
והגם שאפילו אם רוצים, גם כן לא נותנים, מכל מקום אם רק רוצים 
לקבל בעמ"נ לקבל, כבר נקרא "חטא" בסדר עבודה. משום שע"י רצון 
הזה נעשה האדם יותר מרוחק מה', ולהאדם נעשה יותר קשה, שיהיה 
ביכולתו לעשות תשובה, הנקראת "לשוב להשורש", שהוא המשפיע.
%break
והאדם צריך לחזור למקורו. היות שע"י שינוי צורה, הוא נתרחק 
מהשורש, שענינו להשפיע. לכן כשהאדם עושה מעשים, ואינו מכוון 
אותם, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אלא להיפך, שכל כוונתו היא רק לקבל 
לעצמו, יותר מרוחק. וזהו החטא שלו.
%break
אבל לפי סדר העבודה, שמתחילים לעבוד, מתחילים בשלא לשמה. 
ומשום זה מבינים אז אחרת, כלומר שמה נראה לאדם בסדר 
העבודה, אין לפניו רק שני דברים:
%break
א. לעשות, שהוא רמ"ח מצות עשה.
ב. לא לעשות, שהוא שס"ה מצות לא תעשה.
כלומר, שיש בחינת עבירה ובחינת מצוה. אז האדם יודע טוב, בזמן 
שהוא מאמין בה' ובתורתו, מה זה חטא ומה לא. 
%break
ובמקרה שהוא שכח או טעה באיזו עשיה, שלא ידע שזהו איסור, אם 
חבירו רואה, אז חבירו יכול להודיע לו, שעשה חטא. באופן שהוא 
בעצמו לא ידע, אבל חבירו, שראה, יכול להודיע לו. ואז האדם חוזר 
בתשובה על החטא שעשה.
%break
אולם בזמן שמדברים בדרכי עבודה על דרך האמת, שהוא עם הכוונה 
דלהשפיע, שזהו רק כוונה, וזהו סוד לגבי חבירו, היות שאין האדם 
יכול לדעת מה שיש בלבו של חבירו, לכן אין חבירו יכול להודיע, 
שחטא, בזה שלא היה מכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור יכולים לפרש מה ששאלנו, שמשמע, שדוקא הקב"ה יכול 
להודיע, שהוא חטא. וחבירו לא יכול להודיע, שהוא חטא. משום 
שחבירו לא יכול לראות את הכוונה של חבירו. לכן רק ה' יודע, איזו 
כוונה היתה לו בעת שהוא עוסק בתו"מ.
%break
אמנם באמת יש כאן ענין עמוק מאוד, בזה שהזה"ק מפרש, שהקב"ה 
מודיע לו, שהוא חטא. והיות כנ"ל, כשהאדם רואה בתורה, מה שיש 
להאדם לקיים מצות עשה ומצות לא תעשה, הוא כבר יודע מהו חטא 
ומאי לא. 
%break
וזהו בתחילת למודו. כמו שאומר הרמב"ם "כשמלמדין את הנשים 
והקטנים, מלמדין אותן כדי לקבל שכר". רק אח"כ, "כשתרבה דעתן, 
אז מגלין להם", שצריכים ללמוד לשמה, שפירוש בעמ"נ להשפיע.
%break
נמצא, שאין האדם יכול להבין, שאם אין לו הכוונה דלהשפיע, נקרא 
"חטא" בעבודה של דרך האמת, כנ"ל. היות שהרבים עדיין נשארו 
בשלא לשמה, והוא שרוצה ללכת בלשמה. נגיד, אם אין לו הכוונה 
דלהשפיע, נקרא "חטא", אין האדם מסוגל להרגיש בעצמו. 
%break
שזה יהיה כדוגמת, שהאדם עבר על איסור דאורייתא, חילול שבת 
ואכילת מאכלות אסורות וכדומה, כלומר שתהיה לו אותה הרגשה, 
בזמן שעושה איזו מצוה ולא כיון בעמ"נ להשפיע. כדוגמת, בזמן 
שאדם עבר עבירה חמורה.
%break
אם כן מתעוררת השאלה, מי יכול להודיע להאדם, שאם אינם עושים 
בעמ"נ להשפיע, נקרא "חטא", וצריכים לחזור בתשובה על זה, 
כלומר, שיבקש מה', שלא יחטא עוד. זאת אומרת יש כאן להבין:
%break
א. שאם אין כוונה דלהשפיע, הוא חטא,
ב. שיהיה לו הרצון לעשות תשובה שלא יחטא עוד, כמו שאמרו חז"ל 
"תשובה נקראת חרטה על העבר, וקבלה על להבא".
%break
ענין זה, שהאדם ירגיש, שזהו חטא, רק הקב"ה יכול לתת להבין. 
שירגיש, שזהו חטא כללי, שזהו כל הרע שנמצא באדם. 
%break
והתו"מ, שניתן לנו, הוא בכדי לתקן הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל 
לעצמו". ואין זה בידי אדם להבין, שזה הוא כל הרע, המפריד את 
הנבראים מהבורא.
%break
וזה שאומר הזה"ק על מה שכתוב "או הודע אליו חטאתו, אשר חטא". 
פירוש, שהקב"ה הודע אליו חטאתו אשר חטא, יהיה, שהקב"ה מודיע 
לו, מהו החטא אשר חטא. 
%break
היות האדם מצד עצמו קשה לו להשלים עם זה, לומר, שאם הוא 
עובד לתועלת עצמו, נקרא בעבודה של דרך אמת, חטא.
%break
%page 669
רק בזמן שהקב"ה נותן לו הידיעה הזאת, הוא יכול להרגיש, שזהו 
חטא. כדוגמת עבירה, שהאדם הורג בן אדם, בטח האדם מרגיש, 
שעשה חטא גדול. 
%break
למשל, נהג פרטי שיש לו לאדם, והנהג עלה עם המכונית על האדם 
והרגו. וזה היה בלילה, ואף איש לא יודע מזה. לאו דוקא להנהג יש 
הרגשה שהרג אדם. אלא אפילו הבעל בית שנסע עמו, גם כן מרגיש 
בחטאו. 
%break
וברוחניות, שהקב"ה הודיע לו, שהוא חטא, ועם הרצון לקבל הורג כל 
יום בחינת אדם, ברוחניות הרגשה כזו, רק הקב"ה יכול לתת, שירגיש 
כך. מה שאין כן האדם מצד עצמו, אי אפשר לו לדעת ולהבין דבר זה.
%break
ובהאמור נבין מה שרש"י מפרש על מה שכתוב "או הודע אליו". וזה 
לשונו "כשחטא, היה סבור, שהוא היתר. לאחר מכן נודע לו, שאיסור 
היה". ולהבין דבריו על דרך העבודה, שיש לפרש, "כשחטא" היינו 
בזמן שהיה עוסק בתו"מ בעמ"נ לקבל. 
%break
עוד לא היה יודע שזהו איסור, אלא אם רק מקיים תו"מ במעשה. אם 
כן היה מרגיש זה להיתר. רק אח"כ נודע לו, שאיסור היה בזה, שהיה 
כוונתו בעמ"נ לקבל שכר. 
%break
אולם מי הודיע לו, שזה היה איסור, היינו שההשתמשות עם הכלי 
קבלה זהו איסור. ולזה מפרש הזה"ק, שהקב"ה הודיע לו. כי בלי 
עזרת ה', אי אפשר להרגיש זאת, כנ"ל.
%break
ולפי זה יוצא, כי בעבודה עיקר הרע והחטא הוא הרצון לקבל, שרק 
הוא הגורם מלקבל את הטוב, מה שה' רוצה לתת להנבראים, ושלא 
יכולים לזכות לדביקות ה'. 
%break
וכפי שלומדים, שאור הנשמה המתחלק לה' בחינות, הנקראות 
נרנח"י, אינם מתלבשים בהאדם, אלא בכלים דהשפעה.
%break
לכן, בכדי שיהיה לאדם הרגשת הרע והחושך, שהכל בא מהמזיק 
הזה, הנקרא "רצון לקבלו לעצמו", רק הקב"ה יכול להודיע לו זאת. 
היינו, שזהו חטא. מטעם כנ"ל, היות שהאדם רגיל להשתמש עם 
הרצון לקבל, אפילו בזמן שנכנס לעבודת ה'.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "לעולם ילמד שלא לשמה". אם כן כבר יש לו 
היתר מחז"ל, שמותר ללמוד מטעם, שע"י זה יבואו לשמה. לכן, היות 
שיש היתר מחז"ל, שצריכים ללמוד שלא לשמה. 
%break
לכן קשה להאדם לומר אח"כ, שזהו חטא. הלא הם אומרו, שמותר 
ללמוד שלא לשמה. אם כן אין כאן מקום להאמין, שבאמת שזה החטא 
הגדול ביותר, משום שרק הוא המפריע לדביקות ה'.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו בדברי הזה"ק, מה שכתוב "ומי 
שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו". ושאלנו, מדוע 
דוקא מי שלומד בלילה. ומדוע דוקא התורה צריכה להודיע לו חטאו.
%break
והתשובה היא כנ"ל, בכדי שהאדם ירגיש, שהמקבל לעצמו נקרא 
"חטא", זה דוקא ע"י התורה הוא יכול לבוא לידי הרגשה, שהרצון 
לקבל לעצמו נקרא "חטא". 
מה שאין כן עם - הארץ, אי אפשר לו לדעת, 
%break
כמו שאומר הרמב"ם ז"ל, שענין לשמה אין מגלין לנשים ולקטנים וכלל 
עמי הארץ, שהפירוש "אין מגלין" מסיבת שלא יכולים להבין. אלא 
דוקא ע"י תורה, שהתורה יכולה להביא הרגשה זו להאדם, שיבין, 
שקבלה לעצמו נקראת "חטא".
%break
ומדוע דוקא ע"י תורה מה שלומדים בלילה, יש לה הכח להודיע לו 
החטא. כלומר, מהו העדיפות של לילה מביום, שמשמע, שדוקא 
בלילה, 
%break
כמו שכתוב "ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו 
חטאו". ובכדי להבין זה, צריכים מקודם להבין מהו ענין "יום" ו"לילה" 
בעבודה.
%break
ענין "לילה" הוא, כמו שאמרו חז"ל (פסחים ב', ע"ב) על מה שכתוב 
"לאור יקום רוצח. ובלילה יהי כגנב. אלמא אור יממא הוא. 
%break
התם הכי קאמר, אי פשיטא לך מילתא כנהורא דאנפשות קאתי רוצח 
הוא. ואי מספקא לך מילתא כלילה יהי בעיניך כגנב". רואים אנו, 
שחז"ל משתמשים "יום" ו"לילה" על ודאי וספק.
%break
%page 670
ובזה יש לפרש "יום" נקרא בעבודה, בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, יש לו 
בטחון שיקבל שכר תמורת יגיעתו. אז הוא שמח בחלקו, ואין לו מקום 
לתפלה, שה' יעזור לו. כי מה חסר לו. רק שאדם אומר, אפשר להיות, 
שאני צריך לעסוק ביותר כמות. 
%break
ובטח יש לו תירוצים, היות שהוא מחוסר זמן מכמה סיבות, או מחוסר 
בריאות. אבל בדרך כלל הוא בסדר, כי הוא מאמין, שיקבל שכר. והוא 
מאמין בשכר ועונש בעולם הזה ובעולם הבא. וזה נקרא "הלומד תורה 
ביום".
%break
ו"הלומד תורה בלילה" נקרא, שיש לו ספקות. כי ספק נקרא "לילה". 
וזה נוהג בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו בכוונה 
דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שרוצה לעבוד בתו"מ באיכות אחרת, ממה שהיה עובד 
בדרך של הרבים, על הכוונה לקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. 
%break
אלא רוצה לעסוק בתו"מ "שלא על מנת לקבל פרס". ולדרך זה הגוף 
מתנגד. לכן באות לו תמיד מחשבות זרות, שמביאות לו תמיד ספקות 
בעבודתו.
%break
ומהן הספקות. לפעמים הוא חושב, שצריכים ללכת בדרך דלהשפיע, 
ואז מתחיל הגוף להתנגד. ואז באות לו מחשבות, שאפשר הצדק עם 
הרבים. כלומר, שלא צריכים לעבוד בדרך דלהשפיע, מטעם שקשה 
להלחם עם הגוף. 
%break
אי לזאת, יותר טוב ללכת כדעת רבים, שבטח הרבים הם יותר בעלי 
צורה, והם מקבלים מקום יותר חשוב בעולם. 
%break
ואם הם בחרו ללכת בדרך לכוון, שרק המעשים יהיו לשם שמים, ולא 
על הכוונה דלהשפיע, שפירושו, שהם מקיימים תו"מ מטעם שהבורא 
צוה לנו לקיים מצותיו ולשמור תורתו, ולא חס ושלום לשם כסף או 
כבוד, 
%break
זאת אומרת, שע"י זה שיעסוק תו"מ יכבדוהו ויקראו אותו "רבי", אלא 
שהם מקיימים תו"מ לשם ה', משום שהוא צוה לנו, ותמורת זה אנו 
נקבל שכר, זהו בטח הדרך הנכונה ביותר.
%break
והיות שאין זה נגד אהבה עצמית, לכן לא כל כך קשה ללכת בדרך 
הזה. מה שאין כן ללכת בדרך של השפעה, היות שדרך הזו לא 
מקובלת ברבים, 
%break
לכן יש לאדם תמיד ספקות, בזה שהגוף נמשך מצד הטבע לדעת של 
הקליפות, שבחינתם הוא אך לקבל. לכן יש לו תמיד עבודה להלחם 
עם המחשבות האלו.
%break
ואפילו כשהאדם מתגבר על הגוף, ונותן לו להבין, "הלא אתה רואה, 
שמטבע נמשך כח לשמש את הגדול, בלי שום תמורה, רק השפעה 
טהורה", אז הגוף עומד כנגדו וטוען אליו טענת אמת, "כי בגשמיות 
שאתה רואה "גדול". 
%break
ואתה רואה, שכולם מכבדים אותו. הרי אתה יכול להיות מושפע 
מהרבים, מזה שהרבים מחשיבים אותו לגדול. 
%break
לכן שם כדאי לעבוד בהשפעה. מה שאין כן כאן. הלא אתה שורה 
בהסתרה, שאין גדלות וחשיבות ה' מגולה, רק אתה רוצה להאמין, 
שכך הוא באמת, שהקב"ה חשוב, וכדאי לעבוד אותו בלי שום 
תמורה".
%break
ועל כן האדם נעשה אז חלש כנגד הגוף, ואין לו מה להשיב. כי רק 
דבר אחד יש לומר אז, שהוא הולך למעלה מהדעת. נמצא, שעם 
בחינת השכל אינו יכול להתגבר על הגוף, על טענתו. ואז לרחמי 
שמים האדם צריך, שלא יברח מהמערכה.
%break
וזה נקרא "לילה", שהאדם נמצא בספקות מכח טענת הגוף. ואז 
התורה הזו מגלה לו את חטאו. כלומר, שהחטא שלו הוא חטא מקורי 
ושורשי. 
%break
היות שאז הוא רואה, שחסרה לו אמונה בהקב"ה, שאין ביכולתו 
להאמין, שהקב"ה הוא רב ושליט, וכדאי לעבוד ולהשפיע לו, שיהיה לו 
נחת ממנו.
%break
כלומר, שאין לאדם נחת רוח, בזה שהוא משמש מלך גדול. וכמו 
שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"ה) וזה 
לשונו "אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך, 
%break
משום שהוא גדול ומושל בכל, משום שהוא השורש, שממנו 
מתפשטים כל העולמות והגדלותו מתראה על מעשיו".
%break
ובלי תורה אין האדם מסוגל להרגיש מה שחסר לו, מסיבת שיש כלל 
"העדר צריך להיות קודם להויה". ואי אפשר להרגיש העדר, כלומר 
שיחסר לו משהו, אם אין הוא מרגיש, שיש דבר בעולם, ושהוא דבר 
טוב, וחסר לו. 
%break
אז שייך לומר "העדר". היינו, שיש מי שמרגיש ההעדר. אז שייך 
לומר, שצריכים להשתדל למלאות את מה שחסר.
%break
%page 671
וההעדר הראשון נברא, ומי ברא אותו, הבורא, בעולם אין סוף. 
לומדים "הוא ושמו אחד". והעדר הראשון הוא הצמצום, שנסתלק 
האור ונשאר חסרון. ואור הקו הוא צריך למלאות את החסרון, שעשה 
הבורא. שהוא יש, והוא עשה דבר חדש, שהוא ברא את ההעדר.
%break
לכן כשהאדם לומד תורה, ומרגיש ע"י התורה, שיש בורא ומנהיג, כי 
ע"י זה שלומד תורה בא לו מאור התורה, שמחזירו למוטב, ומתחיל 
להרגיש ע"י התורה, שיש נותן התורה, ואז מתחיל להבין, שלזכיה 
גדולה הוא לשרת אותו.
%break
וכשמתחיל לדבר עם הגוף בקשר לזה, וההרגשה הקטנה, שהתחיל 
להרגיש, שכדאי לשמש להבורא, עומד כנגד זה כח התגברות שבגוף, 
להתנגד לו בכל תוקף, להרגשה לקבל מלמעלה בבחינת "המאור 
שבה". 
%break
כלומר, שלא בפעם אחת מקבלים מאור התורה, שיספיק להחזיר את 
הגוף למוטב. אלא זה בא בזה אחר זה. לכן יש באמצע עליות וירידות. 
%break
לכן על כל עליה, שהוא מקבל, ומתחיל להבין, שצריכים ללכת בדרך 
השפעה, תיכף באה לו התנגדות מצד טבע הגוף. אבל זהו בכוונה 
תחילה, הוא כך מצד הבורא.
%break
והטעם הוא "כי אין אור בלי כלי", כי מה שבא לו מלמעלה נקרא 
"אתערותא דלעילא". כלומר, הצורך והמילוי באים כאחד. ואין לו אז 
הצורך מצד עצמו, שיתעורר לו חשק, שכדאי לשמש את הבורא. 
%break
לכן כשמסתלקת ההרגשה, שבא מלמעלה, מתחיל לאט לאט 
להתרקם בלבו קצת צורך לעבוד בהשפעה. ואז הוא מתחיל לבקש 
מה', שיתן לו הכח הזה. אז נקרא המצב הזה "אור וכלי".
%break
ויש עוד סיבה, שצריכים אתערותא דלתתא, היות מה שהעליון נותן 
בלי ההכנה מצד התחתון, אין המקבל מסוגל להרגיש חשיבות. ולפי 
הכלל, כל דבר שהאדם רוצה להנות ממנו, תלוי בחשיבות הדבר. לכן 
מטרם שהעליון נותן לו להרגיש משהו, אי אפשר לומר שרוצה משהו.
%break
אלא לאחר שבא לאדם איזו התעוררות לעבודת ה', וצריכים להאמין, 
זה שהאדם התעורר, שצריכים לעסוק בעבודת ה', הקב"ה שולח לו 
המחשבות האלו, בלי שליחים. 
%break
כלומר, בזמן שאין אף אחד אמר לו, שצריכים לעסוק בעבודה, שאז 
בטח שהאדם אומר, שזה בא לו משמים, אלא אפילו כשבא איזה 
אדם, ומתחיל לתת לו להבין, ומסביר לו, שכדאי להכנס בעבודת ה', 
%break
והאדם מתעורר מזה, שגם אז אל יגיד, שפלוני נתן לו את הכדאיות, 
שיש בעבודת ה'. אלא, שגם אדם הזה היה שליח מהקב"ה, שיעורר 
אותו. 
%break
זאת אומרת, שלפעמים האדם מוכרח לומר, שה' נתן לו את הרצון בלי 
שליחים. ולפעמים האדם צריך לומר, שהרצון הזה בא מהקב"ה ע"י 
שליח.
%break
והיות שהרצון הזה בא לו בלי הכנה מצד עצמו, לכן אין הוא יודע 
להעריך את חשיבות שבדבר. וממילא אין האדם מתפעל כל כך, ואין 
הוא יכול להנות מהדבר ההוא, כי לא יודע ערכה. וזה דומה, שאדם 
שולח מתנה לחבירו ואין חבירו יודע להעריך את הדבר.
%break
נגיד למשל, שהמקבל מתנה חשב, שזה שוה בערך מאה דולר. והנותן 
את המתנה שלם עבורו עשרת אלפים דולר. והנותן יודע, שאין 
המקבל מתנה מבין להעריך את המתנה, רק לפי הבנתו. 
%break
בטח אנו מבינים, שהנותן מתנה עושה עצות ותחבולות, שהמקבל 
מתנה יוכל להבין את חשיבות המתנה, ותהיה לו היכולת להנות 
מהמתנה, כפי מה שהנותן רוצה.
%break
וזהו הגורם שיש בסדר העבודה עליות וירידות, המכונה "יום" ו"לילה". 
כי התורה שלומדים בזמן "הלילה", ההתגברות הזאת, האדם רואה, 
איך שהוא מרוחק מה', בזה שאין הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. 
%break
והתורה מביאה לו את ההרגש של חשיבות, בזמן שיש לו עליות, שאז 
הוא צריך לומר, שה' מקרב אותו אליו, כלומר שאין הקב"ה מסתיר 
עצמו ממנו, לכן הוא מרגיש את הכדאיות, מזה שיהיה לו דביקות בה'.
%break
%page 672
והוא על דרך שלמדנו בתע"ס, שנותן שם הסבר על ד' בחינות דאור 
ישר. ואומר שם, מהו ההבדל בין חכמה דאור ישר למלכות דאור ישר, 
הגם שבספירות החכמה ובספירת המלכות יש שם אותו אור, אם כן 
מדוע נקרא זה "חכמה" וזו "מלכות".
%break
והתשובה היא, היות שבספירת החכמה עוד לא היה שום הכנה מצד 
התחתון, כי עוד לא היה מציאות של תחתון, שירגיש שהוא נבחן 
לתחתון, שיחסר לו משהו וצריך לקבל מהעליון, שישלים לו חסרונו. 
%break
לכן אין הנאה לתחתון, בזמן שקבל את השפע מהעליון, כמו שיש 
ברצון העליון, שהתחתון יהנה ממנו. 
%break
היות שרצון העליון הוא להטיב לנבראיו, שהתחתון יהנה. ומצד חוסר 
הכנה מצד התחתון, כי בזמן שהתחתון נולד, נולד יחד עם השפע, 
כלומר שלא היה זמן, שיכין עצמו עם חסרון, שיתחשק לו להשפע.
%break
מה שאין כן מלכות, שהמצב שלה באה אחרי שנסתלק השפע 
מספירות שלמעלה ממנה. כבר היה לה הכנה, היינו צורך להאור, 
שהיה מאיר בספירת החכמה. 
%break
לכן רק מלכות יכולה לקבל הנאה מהשפע, שהנותן רוצה שתחתון 
יהנה. ובהאמור אנו רואים ב' דברים, שיש להבחין בענין מתנת הנותן:
%break
א. שידע למה להשתוקק, כלומר שידע מה שחסר לו.
ב. שירצה למלאות את חסרונה. כלומר שיעשה כל הכנות, שיהא 
מוכשר לקבל את המתנה.
%break
אי לזאת, איך האדם מתחיל להרגיש חסרון לעבודת ה', בו בזמן 
שהוא לא יודע מענין עבודת ה' בכלל, שיש ענין כזה. זאת אומרת, אם 
הוא לא יודע מענין זה, איך יכול להתעורר בו חשק לזה.
%break
והתשובה היא, כמו בספירת החכמה, למדנו, שהבורא, המכונה "רצון 
להטיב", הוא ברא את האור והכלי ביחד. כמו כן בא לאדם הרגש 
רוחני מלמעלה. והוא מקבל האור והחשק להאור, ביחד. 
%break
וזה נבחן, או שבא לו ההתעוררות ישר מהבורא, או שבא לו 
התעוררות לעבודה ע"י שליח, שהקב"ה שלח אותו לתת להבין 
להאדם, והאדם מושפע ממנו, שכדאי להיות עובד ה'. 
%break
אבל הכל באה לו מצד התעוררות, בלי שום הכנה של תחתון. וכנ"ל 
מכאן, אין אפשרות, שיהיה להתחתון הנאה אמיתית מעבודת ה', 
מטעם חוסר הכנה.
%break
אלא כמו שאמרנו לגבי ספירת המלכות, שחשקה להשפע, שהיתה 
בספירת החכמה. ולכן כשיש הכנה מצד התחתון, אז קבלה ההנאה, 
מה שהנותן רוצה לתת. 
%break
כמו כאן, בעבודת האדם, באה לו ירידה מההתעוררות, שהיתה לו, 
ומתחיל להשתוקק למה שהיה לו. אז יש לו להתחתון אפשרות לתת 
הכנה לקבל שפע.
%break
אבל הרצון והחשק לדביקות אמיתי, שיהיה כבר מוכשר כשיקבל, 
שיהיה לו החשיבות לדבר, כפי שהבורא רוצה, זה לא נעשה בפעם 
אחת. לכן יש הרבה ירידות והרבה עליות. 
%break
אמנם אם לא היתה ההתעוררות הראשונה מצד העליון, אף פעם לא 
היה באפשרות, שהתחתון יהיה לו חשק לדבר שלא יודע מהו.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו הפירוש שהתורה מודיע לו החטא. ולא 
בדרך דין, אלא "כאם המודיעה לבנה, במלות רכות". ומהו דין, ומהו 
מלות רכות. וכפי שהסברנו ענין הריב בין רועי גרר לרועי יצחק, שדבר 
המפרנס נקרא "רועי".
%break
ורועי יצחק היו אומרים "אנחנו יכולים לקבל פרנסה רק מבחינת 
האמת ולא משקר". לכן כשהיו רוצים לעבוד בקו ימין, כלומר שהם היו 
אומרים "אנחנו מסתפקים במועט, הגם שאמת הוא, שהמעשים, שאנו 
עושים, אין להם ערך, מסיבת שהם אינם עשויים על הכוונה אמיתית, 
%break
מכל מקום, אם אנו מסתכלים למי אנו רוצים להשפיע, למלך רב 
ושליט כנ"ל, מספיק לנו עבודה של משהו, גם כן לזכיה גדולה יחשב 
זה, משום שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב מאוד. 
%break
לכן כמה שנותנים לנו לשמש המלך, אנו מודים ומשבחים אותו, אפילו 
שהיא שרות קטן".
%break
%page 673
וזה נקרא "רועי יצחק", שרוצים לעבוד ה' במסירות נפש כמו יצחק. 
אבל הגוף לא מסכים לזה, ומכל מקום זה שיודעים, שצריכים לעבוד 
כמו יצחק, הם שמחים בזה, ומבורכים לה' על זה.
%break
וכשהקליפה של רועי גרר רואה, שהם שמחים עם הבורא, תיכף 
מתחילים לריב עם רועי יצחק, ואומרים "מה השמחה שלכם עם 
הבורא. 
%break
הלא אתם בעצמכם אומרים, שהשרות, מה שאתם עושים, אינו כמו 
שצריך להיות, כשמשמשים את המלך. הדרך הוא, שעושים הכל 
בשלימות".
%break
אם כן הם שואלים "לשמחה מה זה עושה. בשלמא אנחנו, שאנו 
נגררים אחר הרבים, יש לנו עם מה לשמוח, כי אנו אומרים, שמספיק 
לנו, כשאנחנו מקיימים מעשים, מטעם שה' צוה לנו. ובעבור זה, אנו 
מאמינים, שנקבל שכר תמורת קיום תו"מ, אנו שמחים. 
%break
אבל אתם, שאומרים, שעיקר הוא שצריכים לשמה, וזה אתם בעצמכם 
רואים, שאין אתם יכולים לעסוק בעמ"נ להשפיע, אם כן אתם רואים, 
שאין אתם עושים כלום. תסתכלו בעצמכם, כמה יגיעה כבר נתתם, 
ואף נימא אחד לא התקדמתם. 
%break
ולמה אתם עובדים בחינם. הלא אין אתם ראויים להתקרבות ה', 
משום שאתם משוקעים יותר מדי באהבה עצמית. לכן חבל על הזמן, 
שאתם נותנים בחינם".
%break
נמצא, מה הקליפה הזאת עשתה, המשיכה על אדם הזה את מדת 
הדין והרגו. וזה נקרא, שהקליפה מודיעה את החטא עם מדת הדין. 
ואז אין ביכולתו לעשות שום דבר, ובא לידי יאוש, ובורח מהמערכה. 
%break
וממש כמה אמונה שהיתה לו, היא לוקחת ממנו, ונשאר בלי רוח חיים 
רוחני. וסיפוק גשמי, אין הוא יכול לקבל, כמו מטרם שנכנס לעבודה. 
לכן הוא נמצא במצב של מרה שחורה ועצבות. וכל זה הוא, שהקליפה 
הזו באה במסוה של צדקות, שהיא דואגת רק לטובתו.
%break
וזה שכתוב, שהקליפה מודיע לו חטאו בדרך דין. מה שאין כן מי שקם 
בלילה לעסוק בתורה כנ"ל, התורה מודיעה לו חטאו, "כאם המודיעה 
לבנה במלות רכות, ושב בתשובה לפני אדונו".
%break
ויש להבין מהו הפירוש "במלות רכות". על זה באה סוף המאמר 
ומפרש "ושב בתשובה לפני אדונו". כלומר, שמודיעה לו החטא, לא 
מטעם שהיא רוצה לרחק אותו מעבודת ה', 
%break
כדוגמת קליפת גרר, שמודיעה לו החטא עם מדת הדין. זאת אומרת, 
שאי אפשר לעשות תשובה ולעבוד בעמ"נ להשפיע, וע"י זה היא 
מרחקת אותו.
%break
אלא שהיא מודיעה לו "כאם לבנה", שנותנת לו להבין "במלות רכות", 
שאל יחשוב שהוא לא מסוגל לעשות תשובה, ולעבוד להשפיע. אלא 
"במלות רכות", שלא כל כך קשה כמו שאתה חושב, מסיבת שהקב"ה 
רוצה לעזור לאדם, בזמן שהאדם מרגיש שקשה לו.
%break
אלא שיש להבין, שה' בעצמו עשה, שיהיה קשה, כמו שכתוב "בא אל 
פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, למען שתי אתתי אלה". 
%break
זאת אומרת, שהתורה נותנת להבין, זה שהאדם מרגיש, שקשה 
ללכת בדרך של השפעה, אינו מסיבת האדם, שאינו מוכשר, אלא "כי 
אני הכבדתי את לבו". ולמה, "למען שתי אתתי".
%break
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שבכדי שיהיה צורך לאותיות התורה, עשה ה' 
הכבדת הלב, שע"י זה האדם יהיה נצרך לתורה. אחרת לא היה צורך 
להתורה. 
%break
אלא היות שהאדם רוצה ללכת בדרך השפעה, והתורה מודיעה לו, 
שהרצון לקבל לעצמו הוא החטא, שזהו יצר הרע ממש, והאדם הרוצה 
ללכת בדרך השפעה, כמו שכתוב (תהילים א') "אשרי האיש, אשר לא 
הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד".
%break
ויש לפרש כנ"ל "אשר לא הלך בעצת רשעים", היינו רועי גרר, שרוצים 
שיהא נגרר אחריהם, למה שהם נותנים להבין, שלא כדאי ללכת 
בדרך השפעה. אלא שהם רוצים לשמוע את רועי יצחק, שהם אומרים 
"מי שהולך בדרך של לקבל שכר, נקרא חטא". 
%break
ובזמן שהם מבינים, שזה הוא חטא, הם תיכף צועקים לה', שיוציאם 
מהמצב הזה, ורוצים לקיים מה שכתוב "ובדרך חטאים לא עמד".
%break
%page 674
כלומר, שלא רוצים להשאר במצב של חטאים, ומבקשים עזרה מה', 
שיתן להם את מאור התורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". וגם 
הוא רוצה לשמש את המלך, והוא רוצה להיות עובד ה' באמת. 
%break
והזה"ק אומר, שהאדם צריך לדעת דרכי התורה, כי "מאן דלא ידע 
צווייה דמארי, איך יעביד ליה". נמצא, שע"י זה שלא יכול לצאת 
מהרצון לקבל לעצמו, ומרגיש שזקוק לעזרת ה', אז נולד בו הצורך, 
שהוא נצרך לסיוע מהבורא.
%break
ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה כנ"ל, שיש בה ב' ענינים:
א. "המאור שבה מחזירו למוטב", כלומר שמקבל כלים דהשפעה.
%break
ב. כשיש לו כלים דהשפעה ורוצה להשפיע להבורא, אבל אין האדם 
יודע מה צריך הבורא, שהאדם יתן לו. וזה נקרא בזה"ק "מאן דלא ידע 
צווייה דמארי, איך יעביד ליה".
%break
ובזה יש להבחין:
א. בין שהקליפה מודיעה לו שהוא חוטא, במדת הדין, שכוונתה 
להרחיק את האדם מהעבודה,
%break
ב. בין שהתורה מודיעה לאדם שחטא "כאם המודיעה לבנה במלות 
רכות, ושב בתשובה לפני אדונו",
%break
התורה מודיעה שהחטא הזה הוא יכול לתקן ע"י התורה בב' אופנים 
כנ"ל:
%break
א. בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב",
ב. שיזכה לבחינת טעמי תורה וטעמי מצות, כי "מאן דלא ידע צווייה 
דמארי, איך יעביד ליה".
%break
וזהו שמסיים הזה"ק "ושב בתשובה לפני אדונו". מה שאין כן 
כשהקליפה מודיעה לו החטא, אין הוא מוכשר לעשות תשובה, אלא 
שנופל ליאוש ולהתרחקות בכלל מעבודת ה'.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם הולך בקו ימין, אסור לשמוע את 
המחשבות של הקליפה של רועי גרר כנ"ל, כדברי חז"ל, שדוד אמר 
"אין השחר מעיר אותי", אלא אח"כ האדם צריך לעבור לקו שמאל, 
שזה נקרא "אני מעורר השחר".
%break
פירוש, שהוא מעורר את השחר, כלומר שיש להאדם הכנה מיוחדת, 
שרוצה לעורר השחור. זאת אומרת, שהוא מזמין אותו, ולא 
שהמחשבות של השחור, מה שהקליפה מודיעה לו, שהאדם לא 
בסדר. 
%break
נמצא, זה שהוא מזמין את השמאל, ולראות איך לתקן מעשיו, ולראות 
את שיעור התרחקות מצבו של ענין השתוות הצורה, ושיעור הכאב 
ויסורים, הוא מרגיש בזמן שהוא רואה את מצב שפלותו. 
%break
ורואה, לפעמים יש אצלו זמנים, שלא איכפת לו מזה שהוא מרוחק 
מדביקות ה'. ואז הוא הזמן לתת תפלה לה', שיוציאו מהגלות, שבו 
הוא נמצא. וגם כאן יש להבחין ב' אופנים:
%break
א. שבכלל הוא לא מרגיש שהוא נמצא בגלות. כלומר, הוא לא רוצה 
לברוח לאהבה עצמית, אלא הוא נמצא במצב, הנקרא בלשון הזה"ק 
"הב - הב", כמו כלב, 
%break
שעל הכתוב "לעלוקה שתי בנות צווחין ככלבא הב - הב". מפרש, "הב 
לן עותרא דעלמא הדין, והב לן עותרא דעלמא דאתי".
%break
שפירושו, שהם רוצים לקיים תו"מ, אבל בעל מנת לקבל הכל בהרצון 
לקבל לעצמו. וזה נקרא, שהוא לא מרגיש שום גלות, שירצה לצאת 
מהגלות. וכל זה הוא מרגיש בעת שנכנס בקו שמאל. 
%break
מה שאין כן בזמן שהולך בקו ימין, אסור לו לעשות בקורת, אם 
עבודתו בשלימות או לא. אלא על משהו, שיש לו אחיזה, הוא נותן 
תודה לה'.
%break
ומצב זה נקרא "הסתר בתוך הסתר", כמו שכתוב (וילך, חמישי) 
"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". שיש לפרש, שהוא נמצא 
בהסתר, שאין הוא מרגיש, שהוא נמצא בגלות. ומהי גלות. כמו 
שכתוב "ומפני חטאנו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו".
%break
וזהו כנ"ל "ומפני חטאנו". שענין חטא הוא ההשתמשות עם הרצון 
לקבל לעצמו, שזה גרם לנו התרחקות מ"ארצנו". כידוע, "רצון" ו"ארץ" 
נקרא מלכות, שענינו הוא "מלכות שמים", 
%break
%page 675
ש"מלכות שמים" פירושו, שאדם מקבל על עצמו עול ולשעבד את 
עצמו ל"שמים", היינו להבורא, הנקרא "שמים", כמו שכתוב "שאו 
מרום עיניכם, וראו, מי ברא אלה".
%break
וזה פירוש "גלינו מארצנו", כלומר מארץ שלנו, הנקראת "מלכות 
שמים", לעבוד ולתת יגיעה עבור שיהיה כבוד שמים, מרצון הזה 
אנחנו גלינו. ולאיזה רצון אנחנו נכנסנו. לרצון של "אומות העולם", 
הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל.
%break
וזה שכתוב "ונתרחקנו מעל אדמתנו". "אדמה" מלשון "אדמה לעליון", 
שהוא בחינת השתוות הצורה. והיות שאנחנו עסקנו עם הרצון לקבל 
שלנו, ממילא "נתרחקנו מעל אדמתנו", מלהיות השתוות הצורה 
להעליון. 
%break
ובזמן, שאין אדם מרגיש את הגלות, שהוא בחינת הסתר. נמצא, 
ש"הגלות", המכונה הסתר, זה נסתר ממנו. נמצא, שהוא במצב של 
הסתר תוך הסתר.
%break
אולם "הסתר בתוך הסתר" גם כן נקרא התגלות באפס מה. שיש 
הסתר בתוך הסתר, אבל יש לשאול, מאיפה באה הידיעה הזו, שהוא 
נמצא בתוך ההסתר. זה צריכים לומר, שגם הידיעה הזו באה מצד 
הבורא. באופן ישיר או ע"י שליח.
%break
ועל זה יש לפרש מה שכתוב "יוצר אור ובורא חושך". פירוש "החושך" 
הזה, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בתוך "הסתר", שהוא לא 
מרגיש, שה' נסתר ממנו, ואין לו שום רצון לחפש את ה', 
%break
איפה הוא נמצא, שממקום הזה הוא יכנע מלפניו, ויהיה לו זכיה 
גדולה, בזה שהוא משמש לפניו.
וגם אינו מרגיש הסתר, מזה שהתורה היא לבושים של הקב"ה. 
ויצטער על זה. אלא הוא נמצא בעולם אחר לגמרי. 
%break
כלומר, שענין, שיש בורא, והבורא רצה לתת להנבראים טוב ועונג, 
אינו מעניין אותו כלל. הרגשה זו, הנקראת "הסתר בתוך הסתר", 
נקראת "חושך". והקב"ה ברא ונתן לו החושך הזה.
%break
והאדם מצד עצמו, אנו רואים, שבדרך כלל אין האדם רואה רע לעצמו. 
והוא תמיד יודע שהוא בסדר, בין שהוא דתי ובין חס ושלום לא דתי. 
וזהו כמו שכתוב "כי השוחד יעוור פקחים". 
%break
והואיל ש"האדם קרוב אצל עצמו", אף פעם לא יכול לראות את 
האמת. לכן זה שהאדם רואה, שהוא אינו בסדר, האדם צריך לומר, 
שמן השמים הודיע לו זה.
%break
ב. שהוא נמצא בהסתר א'. כלומר שהוא מרגיש, שהוא נמצא בהסתר. 
זאת אומרת, שכואב לו, זה שהוא נמצא מרוחק מה', כלומר שה' 
נסתר ממנו ואינו מרגיש את ה' בשיעור שירצה להבטל אליו. 
%break
אבל יחד עם זה כואב לו, בזה שהוא מרוחק. אז אין לו שום עצה, אלא 
שהקב"ה יתן לו עזרה, שתהיה לו היכולת להתקרב לה', שזה נקרא 
"דביקות והשתוות הצורה".
%break
וכל הבקורת הזאת, שהוא עושה, הנקראת "קו שמאל", צריכה להיות 
בזמן מסוים. כלומר, דוקא לאחר שהוא הלך באותו יום בקו ימין, 
והרבה בשבחים לה', בזה שנתן לו שירות של משהו, ובזה הוא שש 
ושמח. וזה הוא דרך אמת כנ"ל. 
%break
ואח"כ הוא יכול לעבור לקו שמאל בזמן קצר, ולא להאריך בזה. 
כלומר, בזמן שהוא עוסק בתורה ותפלה, אז הוא צריך להזהר, שלא 
יצא לקו שמאל, אלא דוקא להיות בימין, כי זה נקרא "ברוך מתדבק 
בברוך", כנ"ל.
%break
ואז הוא הזמן, שיכול לזכות למדרגה יותר גבוהה, כמו שכתוב "אין 
השכינה שורה, אלא מתוך שמחה". מה שאין כן כשהוא נמצא בבחינת 
קו שמאל, שאז הוא הזמן של בקורת, ובזמן הזה הוא המקום לראות 
רק חסרונות. 
%break
ועבודת השמאל צריכה לתת לו צורך לתפלה. ותפלה שייך דוקא 
במקום שיש חסרון. ומקום חסרון נקרא "ארור". ואז "אין ארור מתדבק 
בברוך". ומטעם זה אין מקום להתעלות למדרגה יותר גבוהה. אלא 
להיפך, שבקו ימין הוא המקום להתעלות, שאז הוא במצב השלמות.
%break
%page 676
%H ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית
%break
בזה"ק (תזריע אות א' ובהסולם) וזה לשונו "רבי אלעזר פתח "על 
משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי". שואל, אומר "על משכבי". 
"במשכבי" היה צריך לומר. 
%break
אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה, ובקשה ממנו על הגלות, משום 
שהיא יושבת בין שאר העמים עם בניה, ושוכבת לעפר, ועל שהיא 
שוכבת בארץ אחרת הטמאה, 
%break
אמרה "על משכבי אני מבקש, שאני שוכבת בגלות, והגלות מכונה 
לילות. ועל כן, בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה". עד כאן 
לשונו.
%break
ויש להבין, זה שאומר "על משכבי בלילות" פירושו על הגלות. ואומר, 
ש"גלות" מובן בג' דברים:
%break
א. שהיא "יושבת בין שאר העמים עם בניה". וזהו לשון רבים "בין 
העמים".
ב. ו"שוכבת לעפר".
%break
ג. ו"על שהיא שוכבת בארץ אחרת הטמאה", לשון יחיד.
וגם יש להבין מהי בחינת "כנסת ישראל עם בניה" בדרך עבודה. שהם 
מונחים "בגלות", "והיא שוכבת לעפר" בדרך עבודה.
%break
ידוע, שכנסת ישראל נקראת "מלכות", שהיא שורש כל הנשמות, 
שמלכות כונסת בתוכה כל הנשמות. ובאופן כללי אנו לומדים, שכל 
התיקונים שישנם בעולם מכונים על מלכות, מטעם שהמלכות היא כלי 
הכללית, המקבלת כל האורות המושפעים לכל העולמות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר כלל, שאנו צריכים לדעת:
א. שבאופן כללי כל האורות, שישנם בכל העולמות, נבחנים לבחינת 
אור אין סוף.
%break
ב. והמקבל הכללי, שאנו מבחינים בעולמות ובספירות הוא מלכות.
ג. וכל הריבויים הם רק מצד המקבלים.
%break
ד. וכל בחינה ובחינה, שאנו מבחינים, היא בשיעור שמלכות מתפעלת 
מהאורות שהיא מקבלת. כלומר, כי כפי כח המסך שהמלכות מעלה 
אור חוזר, בשיעור זה היא מרגשת את האור המושפע אליה. 
%break
והיות שיש הרבה בחינות בהמסכים, כמו שלמדנו, אי לזאת יש הרבה 
הבחנות באור.
%break
ובכדי להבין את הצורך למסך ואור חוזר, שזה גרם הרבה בחינות, 
צריכים לזכור מה שמובא בתע"ס חלק א', שאומר שם, שאנו מתחילים 
לדבר מהקשר שיש להבורא עם הנבראים, והקשר הזה נקרא "רצונו 
להטיב לנבראיו". 
%break
ומסיבה זו ברא יש מאין, שהיש הזה, נקרא "רצון לקבל לעצמו". וזהו 
דבר חדש, שדבר זה לא היה מטרם שנברא הרצון הזה. 
%break
ולכן הרצון הזה, הנקרא "מלכות", כידוע, היתה מקבלת את האור 
בבחינה אחת בלי הבחן מדרגות, כי הבורא שברא את הרצון לקבל 
טוב ועונג, היה בדיוק רצון לקבל כפי ערך שהבורא רוצה לתת".
%break
ולכן כתוב בספר "עץ חיים" (בתחילתו), שמטרם הצמצום היה אור 
עליון ממלא כל המציאות, ולא היה לא ראש ולא סוף, אלא לאחר 
שמלכות דאין סוף קבלה את האור, והיות בהאור נכלל כוחו של 
העליון, שהוא הרצון להשפיע, 
%break
לכן המלכות, לאחר שקבלה את האור, חשקה להשתוות הצורה, 
כדוגמת האור שקבלה, לכן צמצמה עצמה מלקבל בעמ"נ לקבל, ולא 
תקבל יותר שפע, רק מכפי שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
והיות הכלי הזה אנו מתייחסים להמקבל, וזהו נגד הטבע של מלכות, 
שהיא נבראה ברצון לקבל, ועכשיו היא צריכה לעשות דבר נגד טבעה, 
זה כבר לא הולך לו לעשות כלי כזה בפעם אחת. 
%break
זאת אומרת, שאין המלכות יכולה לקבל כל האור שהיה לה מטרם 
הצמצום, שתיקח את זה בעמ"נ להשפיע, כנ"ל.
%break
%page 677
לכן זו היא הסיבה, שאנו מבחינים במלכות, שהיא הכלי קבלה הכללי, 
הרבה בחינות, כפי ערך היכולת של המסכים, שיש בידה לעשות. זאת 
אומרת, שמצד הבורא היתה כוונתו להשפיע בלי סוף, כלומר, לפי 
גדלותו של הרצון לקבל. 
%break
אבל מצד התחתון, שלא רוצה לקבל רק בעמ"נ להשפיע, יצאו לנו כל 
הרבויים, הנקראים בשם "תיקוני המלכות".
%break
ובאופן כללי מדברים ממלכות דאצילות, שרק היא הולידה את 
הנשמות, שע"י השתלשלות העולמות יצאה המלכות דאצילות, 
שהנשמות, שהיא הולידה, הם מתקנים אותה. 
%break
פירוש, שהנשמות, הבאות ממנה, כל אחד ואחד מתקן בשורש נשמתו 
במלכות, שיהיה מתוקן את חלק רצון לקבל שבה בעמ"נ להשפיע. 
ובשיעור זה המלכות משפעת להתחתונים.
%break
זאת אומרת, בשיעור השתוות הצורה, שהתחתון גרם למעלה 
במלכות, בשיעור זה מושפע להתחתון, שגרם את התיקון בה, שתוכל 
לקבל מהעליון שלה, מטעם שיש כבר בחינת "השתוות הצורה" מן 
המקבל להמשפיע. 
%break
שזה מכונה "יחוד קוב"ה ושכינתיה", כלומר שענין "יחוד" נקרא 
"השתוות הצורה". ובזמן שהמקבל מתוקן בעמ"נ להשפיע, הכוונה הזו 
עושה את המקבל שיהא נקרא "משפיע", מטעם שהכל הולך על פי 
הכוונה.
%break
ובהאמור, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", היינו שהנשמות 
יקבלו טוב ועונג. ומשום זה, והיות שמטעם השתוות הצורה, מוכרח 
להיות בתחתונים ענין עבודה, כדי להשיג את הכוונה זו דלהשפיע, 
והיות שהנבראים שנולדו עם הטבע בעמ"נ לקבל, שזהו נגד הקדושה, 
%break
כי כל האור התענוג שבא מהבורא הוא מסיבת שרצונו להשפיע, 
והתחתון המקבלו הוא נגד זה, לכן מתעוררת שאלה, מאיפה יקחו 
הנבראים חיים, שיוכלו להתקיים מטרם שהנבראים השיגו את הכלים 
דהשפעה, בכדי שתהיה להם השתוות הצורה, 
%break
הואיל וכל חיים ותענוג בא מהבורא, ושנוי צורה מפריד אותם 
מהבורא, אם כן מי יתן להם חיות ותענוג, כי בלי זה אי אפשר 
להתקיים, מטעם חוק המטרה, שהוא "להטיב", ואם אין להנבראים 
טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם.
%break
אלא הקדושה מחיה את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו. ומשום זה גם 
בטרם שאדם זוכה לכלים דהשפעה, בכדי שיוכל לקבל אור דקדושה, 
הוא ניזון ע"י הקליפות, מבחינת מה שהקדושה מחיה הקליפות שלא 
יתבטלו, 
%break
כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י', י"א) וזה לשונו, "ובכדי 
לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך 
את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב "זה 
לעומת זה עשה אלקים", שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, 
%break
ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע 
במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, ונתן 
אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו נפרדים 
מהבורא יתברך ומכל העולמות דקדושה. 
%break
ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום 
שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא 
הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר 
דרך המערכה של העולמות דטומאה".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהקליפות נחוצות לנו שהגוף נמשך מהן ומקבל 
חיות מהן. רק אח"כ בסגולת תו"מ, שעוסק בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, הוא (הגוף) מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, 
ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, 
%break
שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא 
עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, 
כמו שכתוב שם (באות י"א).
%break
ולכן מוכרחה הקדושה לתת חיות להקליפה, שיוכלו להתקיים. וזהו 
כמו שכתוב בספר "עץ החיים" (פנים מסבירות דף רי"ג ענף ל"ט) וזה 
לשונו, "והנה מוכרח הוא, שיש בתוך אלו הקליפות קצת ניצוצי קדושה 
קטנים עד מאוד, 
%break
שהם י"א סמני קטורת". זה שכתוב, שאי אפשר להתקיים שום דבר 
בלי ניצוצין דקדושה. לכן אנו מבחינים שיש באדם ב' נפשות:
%break
%page 678
א. נפש הבהמית,
ב. נפש דקדושה.
%break
נפש הבהמית נקרא, זה שמחיה את הגוף, ומקיים את קיום הגוף, 
היות שבלי תענוג אי אפשר לחיות. ותענוג הוא בחינת אור הבאה 
מלמעלה, ו"אין אור בלי כלי". 
%break
לכן התענוג מוכרח להיות מלובש באיזה כלי, ולא שייך לומר שאדם 
רוצה תענוג בלי שום לבוש, אלא תענוג לבד. אלא מוכרח להיות 
(התענוג) מלובש באיזה כלי, שבאופן כללי הלבושים האלו נקראים 
"הקנאה", "התאוה", "הכבוד", שבהם מלובש אור התענוג.
%break
והגם שבאופן כללי הם ג' לבושים, אבל בכל לבוש ולבוש יש הרבה 
הבחנות. למשל בתאוה יש להבחין אכילה ושתיה וכדומה. וכמו כן 
באכילה יש הרבה הבחנות, וכן בשתיה. 
%break
כלומר, שבכל לבוש אנו מרגישים תענוג אחר, המשונה בטעמו, שאין 
הטעם של אכילת לחם דומה לטעם של אכילת עוגות, וכדומה, הגם 
שהאור התענוג הוא אחד, אבל הלבושים, שבהם אור התענוג 
מתלבש, עושים שנויים.
%break
והכל נקרא "נפש הבהמי", שפירושו, שיש בחינת "בהמה" ובחינת 
"אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים 
אדם". שיש להבין, שענין "בהמה" פירושו, שאין לו שייכות לעבודת 
ה'. 
%break
לכן "הנפש הבהמי" המחייה להגוף אין צורך שתהיה לו אמונה בה', 
אלא אפילו שאין להם אמונה, יכולים הם לקבל את אור התענוג, 
המחיה להגוף, הנקרא "בחינת בהמה", 
%break
הגם שצריכים להאמין, שאין שום דבר שלא יהא נמשך מהבורא, כנ"ל 
שהקדושה מחיה הקליפות, אבל זה שהגוף נקרא "בהמה", פירושו, 
שאין לו הרגשה שהאור התענוג בא מהבורא. 
%break
וצריכים להאמין שהבורא עשה זאת בכוונה תחילה, שלא ידעו שהוא 
נתן להם את החיים, מסיבת שזה הוא לתיקונו של אדם, אחרת היה 
האדם נידון בחינת "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו".
%break
מה שאין כן "נפש אלקית" הוא דוקא בשיעור האמונה שיש לו, בשיעור 
זה הנפש אלקית מתפשט בו, כלומר ההרגשה שיש לו נפש אלקית 
המחיה אותו, זה מתפשט בו לפי שיעור האמונה שיש בו. 
%break
ושיעור אמונה יכול להיות באדם לפי שיעור שהוא עובד בעמ"נ 
להשפיע, כמבואר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח), שאומר 
שם "אין האדם יכול להשיג אמונה מטרם שיש לו כלים דהשפעה".
%break
ויש להאמין, כמו שאנו רואים, ש"נפש הבהמי" המחיה את הגוף, לפי 
ערך ההתלבשות בהלבושים, כך מרגישים טעם, במה שהנפש הבהמי 
מלובש בהלבושים. 
%break
שהגם שהנפש הבהמי הוא אחד, אבל ע"י הלבושים שהוא מתלבש 
בהם, רואים אנו שכל לבוש נותן טעם אחר, שבודאי צריכים לומר, 
שהלובש המלובש בהלבושים הוא משתנה לפי הלבושים שלו.
%break
כמו כן אנו צריכים להאמין, שגם "נפש אלקית", שהוא מתלבש 
בהלבושים שלו, הנקראים "תורה ומצות", והגם שאנו אומרים, 
שבהאור אין השתנות, 
%break
מכל מקום ע"י הלבושים לבושים מולידים טעמים אחרים, שאין 
להרגיש את טעם האור המלובש בתורה ומצות, שיהיו דומים זו לזו.
%break
הואיל שבכל מצוה ומצוה מלובש שם אור אחר, שזה ענין תרי"ג 
מצות, המכונים בלשון הזה"ק תרי"ג פקודין, שפירוש שבכל מצוה ישנו 
שם בפקדון אור אחר, היינו טעם אחר, שהשנויים באים מסיבת 
הלבושים. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהסולם (מראות הסולם חלק א' דף רמ"ב) וזה 
לשונו, וכשזוכים לבחינת "לשמוע בקול דברו", נעשים תרי"ג המצות 
בבחינת פקודין, והוא מלשון "פקדון". 
%break
כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, 
שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. 
%break
ונמצא בעשיית המצוה הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו את 
מדרגת האור השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת "הפנים של 
המצות".
%break
%page 679
וזהו כנ"ל שהגם האור הוא אחד, כי בהאור אין שנויים, אבל "אין אור 
בלי כלי", היינו בלי לבושים. נמצא, שהלבושים עושים שנוי טעמים 
בהאור. ומזה נמשכות הרבה בחינות, הן בתענוגים גשמיים והן 
בתענוגים רוחניים.
%break
אולם יש לדעת, כי עיקר ההבחנות שמבחינים ברוחניות הם 
"המסכים", שפירושו לפי ערך שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, המכונה 
ברוחניות "לפי אור חוזר" שיש לו, כך הוא מלביש את השפע עליון, 
%break
המכונה בסדר העבודה שלנו "עד כמה שהאדם יכול לכוון בעמ"נ 
להשפיע", בשיעור זה מתגלה האור אליו.
%break
ועתה נחזור לבאר מה ששאלנו בענין "כנסת ישראל, שהיא שוכבת 
בעפר". והזה"ק מכנה את "הגלות" בשם "לילות", ובשם "יושבת בין 
שאר העמים", ובשם "ארץ אחרת הטמאה", ובשם "עפר". 
%break
ולפי האמור, שענין מה שהנשמות צריכות לתקן המלכות שממנה 
נולדו, הוא בזה, הואיל מצד הטבע הבורא ברא את המלכות עם רצון 
והשתוקקות לקבלת טוב ועונג, 
%break
כי זו היתה מטרת הבריאה, אלא מטעם תיקון הבריאה בכדי שלא 
תהיה בושה, יש לתקן אותה בעמ"נ להשפיע, ותיקון הזה מוטל על 
הנשמות.
%break
פירוש, היות שאנו לומדים, שרצונו "להטיב לנבראיו" הכוונה היא על 
הנשמות, שהם יקבלו טוב ועונג, וכל מה שלומדים בעולמות העליונים, 
%break
הוא רק הכנה שע"י הצמצומים וההזדככות, וכל מיני שינויים, שאנו 
לומדים בעולמות העליונים, הוא הכל הכנה שהנשמות יצאו בצורה, 
שהבורא רצה שיצאו, באופן שיהיו מוכשרים לקבלת טוב ועונג.
%break
לכן כשאומרים, ש"מלכות הולידה את הנשמות", יהיה הפירוש, 
שהנשמות צריכות לקבל את השפע ממנה לפי התנאים שיתקיים 
השפע בידם, כלומר שיקבלו בעמ"נ להשפיע. 
%break
זאת אומרת, כאילו הנשמות אומרות למלכות, תני לנו טוב ועונג לתוך 
הכלים שלנו, מה שאנו מעוררים את עצמנו, שכל מה שאנו עושים, 
יהיה רק בעמ"נ להשפיע.
%break
ובהאמור נבין זה שכתוב ש"המלכות נמצאת בגלות עם בניה", שזה 
הוא מסיבת ענין רצון להשפיע, שהם הכלים, שעמהם יכולים לקבל 
את הטוב והעונג, ושלא יסתלק (השפע), אחרת, אם בא באמצע רצון 
לקבל לעצמו, השפע מוכרח להסתלק. 
%break
והואיל שהכלים דרצון להשפיע נקראים בחינת "אדם", כמו שאמרו 
חז"ל "אדם אתם, ואין אומות העולם נקראים "אדם", כנ"ל, "שאדם" 
נקרא בחינת משפיע ו"בהמה" נקרא בחינת מקבל, ואדם נקרא "זכר", 
ו"נקבה" נקראת מקבלת.
%break
וידוע, שכל "אדם" נקרא עולם קטן בפני עצמו, כמו שכתוב בזה"ק. 
כלומר, שכל אדם כלול מע' אומות, שפירושו "כי זה לעומת זה עשה 
אלקים". 
%break
וכמו שיש "ז' מדות דקדושה", הנקראות חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה 
מעשר ספירות, לכן נבחנות לפעמים הז' מדות דקדושה בשם "ע' 
אנפין". ולעומת זה יש "ע' אומות דטומאה", והכל נכלל באדם.
%break
זאת אומרת, שבחינת "אדם" שבו, הנקראת בחינת "נקודה שבלב", 
היא נמצאת בחושך, תחת שליטת "ע' האומות" שבו, שהם משעבדים 
את בחינת "ישראל" שבו, שלא תהיה לו אפשרות לעסוק בלהשפיע, 
שהוא בחינת "אדם", אלא בחינת "נפש הבהמי" שולטת. 
%break
נמצא, שבחינת "ישראל" היא בגלות בין "שאר העמים", כלומר 
שבחינת הקבלה לעצמו, הנקרא "אומות העולם", שולטים על בחינת 
"ישראל".
%break
וזה נקרא ש"השכינה יושבת בין שאר העמים עם בניה". כלומר, 
מבחינת "ישראל שגלו שכינה עמהם", נמצא שהיא בגלות עם בניה. 
שהכוונה, שמלכות באופן כללי נקראת "שכינה". 
%break
"ובניה" נקראים כל בחינת ישראל שבכל אחד ואחד. "הנמצאים 
בגלות", כלומר אלו שמרגישים שלא יכולים לצאת משליטת אומות 
העולם. ושיעור סבל הגלות נמדד בשיעור שרוצים לצאת מהגלות, 
היינו משליטת שאר האומות.
%break
%page 680
אולם יש לפעמים, שהאדם בא לידי מצב, כמו שכתוב "ויתערבו בגויים 
וילמדו ממעשיהם", כלומר שאין הם מרגישים הבדל ביניהם להגוים. 
זאת אומרת, שאין הוא אומר, שהוא רוצה לעשות אחרת, רק שהגויים 
שולטים עליו, אלא הוא בעצמו רוצה כך להתנהג כמו כל הגויים. 
%break
ואדם הזה לא נמצא בגלות, כלומר שאין לו כלים לגאולה. כי מי 
שהכלים שלו הם בגלות, כלומר שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע והגוף 
מתנגד לו, אז שייך לומר ש"ע' אומות" שיש לו בהגוף שולטים על 
בחינת "ישראל" שבו.
%break
אז הוא יכול לומר, שהכלים דהשפעה מונחים תחת שליטת הגוף. 
וכשהוא צועק לה' שיוציאו מהגלות, אז הוא יודע מה שהוא רוצה 
בלשון ברור, כמו שכתוב בזה"ק, שהאדם צריך לראות בזמן שהוא 
מתפלל, שידע להתפלל בלשון ברור. 
%break
ושאלנו, וכי אין הקב"ה יודע מה שבלבו של אדם. אם כן למה אומר 
הזה"ק, שהאדם צריך לדבר לה' בלשון ברור. והתשובה היא, שאצל 
האדם צריך להיות ברור מה שהוא מבקש מה'. והטעם הוא כנ"ל, "כי 
אין אור בלי כלי", לכן "אין גאולה בלי גלות".
%break
ובזה יש לפרש ענין גלות הוא, שהשכינה עם הנשמות נמצאים בגלות. 
שבכדי שמלכות תקבל טוב ועונג עבור הנשמות, הם צריכים להיות 
בבחינת "השתוות הצורה", שהוא ענין רצון להשפיע. 
%break
והרצון הזה מונח תחת שליטת הקליפות, הנקראות "ארץ העמים" או 
"ארץ הטמאה". ובזמן שהאדם רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, הוא 
טועם בעבודה דלהשפיע טעם של עפר. ורק כשעוסק בעמ"נ לקבל 
לעצמו, הוא מרגיש טעם של מאכל.
%break
וזהו על דרך שפרשנו על הכתוב, "ועפר תאכל כל ימי חייך", שאמרו 
חז"ל, ש"נחש כל מאכלו עפר", שיש לפרש, שכל זמן שהאדם לא תיקן 
את חטא של נחש הקדמוני, כל מה שהוא אוכל, כלומר כל הטעמים 
שהאדם טועם בתו"מ, הוא מרגיש טעם של עפר. 
%break
אלא לאחר שהאדם זכה לתקן את החטא של קבלה עצמית, שהוא 
נקרא "נחש הקדמוני", אז מתחילים לטעום טעם בתו"מ, כמו שכתוב 
"הנחמדים מזהב, ומתוקים מדבש".
%break
וזה שכתוב ש"השכינה שוכבת לעפר". זאת אומרת, שכל אחד ואחד 
שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, 
%break
היינו לקבל על עצמו מלכות שמים בעמ"נ להשפיע, הוא טועם טעם 
עפר, מטעם חטא נחש הקדמוני, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה 
שאמרו חז"ל "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא".
%break
אמר, שהפירוש הוא "שהנחש הטיל במלכות זו-מה, שהטיל פגם 
במלכות שמים. שמי שרוצה לקבל על עצמו מלכות שמים, בא הנחש 
ושואל לאדם זו-מה, כלומר, מה יהיה לך מזה שאתה רוצה לעבוד 
לטובת מלכות שמים. 
%break
והנחש הזה הוא היצר הרע, כלומר שאנו צריכים להאמין למעלה 
מהדעת, שע"י מלכות שמים נקבל את הטוב והעונג, שהיא מטרת 
הבריאה, אלא כל הסיבה שאין אנו יכולים לקבל את הטוב הזה, הוא 
רק מסיבת הנחש הזה, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
וזה שכתוב, שהגלות מובן לנו בג' אופנים:
א. שהיא "יושבת בין שאר העמים". כוונתו שהנקודה שבלב כל אחד 
ואחד יושבת בגלות בין "ע' אומות" שיש בכל אחד מהם.
%break
ב. שהיא "שוכבת לעפר", היינו טועמים טעם עפר.
ג. באופן כללי היא "שוכבת בארץ אחרת הטמאה", כלומר, שהוא 
נקרא "נחש הקדמוני" במקום שהיתה צריכה להיות מלובשת במקום 
רצון של השפעה, הנקראת "ארץ ישר-אל", 
%break
שהכוונה שכל מעשיו יהיו ישר - לאל, היא נמצאת בארץ אחרת, היינו 
"בארץ הטמאה". וממילא אין היא יכולה להשפיע להנבראים את הטוב 
ועונג, מסיבת השינוי צורה שיש בין הנבראים להבורא.
%break
וזה שכתוב "על משכבי", שהזה"ק מפרש, שהכוונה על הגלות. יהיה 
הפירוש, על אלו שסובלים את הגלות, כלומר שרוצים לברוח מהרצון 
לקבל לעצמו, אלא שאומות העולם שולטים עליהם, ולא יכולים לצאת 
משליטתם. 
%break
%page 681
על אלה היא אומרת "בקשתי את שאהבה נפשי, שיוציאני ממנה", 
כלומר שהבורא יתן כח לצאת מהגלות, היות שיש כבר "אתערותא 
דלתתא", הנקרא "כלי ורצון", אז יש מקום להתפשטות האור, שאור 
הגאולה מעביר את שליטת האומות העולם.
%break
ובהאמור נבין ההפרש בין "נפש הבהמי" ל"נפש אלקי". כלומר, שעל 
פי האמת שניהם באים מהבורא, כי אין חיים אחרים בעולם אלא מה 
שהבורא נותן. 
%break
אלא ההבדל הוא, ש"נפש הבהמי" הבורא נותן לאדם, ואין האדם 
צריך לדעת שהנפש המחיה בא מהבורא, אלא שהאדם חושב, שהוא 
בא ע"י שלוחי הטבע, שזה נקרא, ש"על אומות העולם נתן השליטה 
לשרים", כלומר, שאין הם צריכים להאמין שבא מהבורא. 
%break
מה שאין כן לעם ישראל, רק הוא לבדו מושל עליהם, כלומר שבחינת 
ישראל נקרא שהאדם מאמין שזה בא מהבורא, ואין שום כח אחר 
בעולם, אלא הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים.
%break
%page 682
%H מתי נקרא עובד ה' בעבודה
%break
הזה"ק (תזריע ד' ובהסולם אות י') שואל, על מה שכתוב "אשה כי 
תזריע וילדה זכר". וזה לשונו, "אמר רבי אחא, וילדה זכר, וכי כיון 
שמזרעת, יולדת, הלא בהריון תלוי הדבר, והכתוב הזה היה צריך 
לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. 
%break
מהו, כי תזריע וילדה. אמר רבי יוסי אשה, מיום שהזריעה ונתעברה 
עד יום שיולדת אין מילה בפיה, אלא הולד שלה, אם יהיה זכר. ועל כן 
אומר הכתוב, אשה כי תזריע וילדה זכר".
%break
ויש להבין, מה משמיענו בזה מה שהאשה אומרת "מיום שהזריעה 
ונתעברה עד יום שיולדת, שאין מלה בפיה אלא הולד שלה, אם יהיה 
זכר", שבשביל זה אומר הכתוב "אשה כי תזריע". מה נותנת לנו 
הידיעה הזאת. בטח יש תירוצים על דרך הפשט.
%break
ונבאר זה על דרך העבודה, מהו החשיבות שהאשה דואגת אם יהיה 
הולד זכר, תיכף משהזריעה. קודם כל צריכים לדעת מהו "זריעה" 
בעבודה. 
%break
בגשמיות אנו רואים כשזורעים איזה זרע בקרקע, הזרע נרקב בארץ, 
ואח"כ יוציא מהזרע תבואה, שמפרנס את האנשים. כלומר, שמביא 
לנו מזונות בכח הזריעה. ואם האדם לא זרע זרע, בטח לא יקצור, כמו 
שכתוב "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו".
%break
ובעבודת ה' מהו זריעה. יש לפרש, היות שבאדם נמצאים ב' כוחות:
א. כח השפעה, כלומר מה שהאדם רוצה להשפיע לאחרים,
ב. וכח הקבלה, היינו לקבל מאחרים ולהנות עצמו.
%break
ואיזה כח שהוא רוצה לבטל, זה נקרא "זריעה". שהוא נותן הכח הזה 
בארץ, כדוגמת שנותנים זרעים בארץ, שירקבו. ומתבטלים בתוך 
הארץ, ואח"כ יצמח מזה תבואה, לאכול ומזונות וחיים לעולם.
%break
כמו כן בעבודה, בזמן שהאדם רוצה לבטל את הרצון לקבל לעצמו, זה 
נקרא שנותן אותו בארץ, שרוצה לבטל אותו "כעפרא דארעא", ויצמח 
מזה רצון להשפיע. 
%break
כי "האשה", הנקראת רצון לקבל לעצמו, בזמן שרוצים לבטל ולבער 
מהעולם, יצא מזה רצון להשפיע, שזה מביא מזונות וחיים ושלום 
לעולם. כי ע"י הכלי של רצון להשפיע, הנקרא "השתוות הצורה", 
מקבלים את הטוב והעונג, מה שהקב"ה רוצה להשפיע להנבראים. 
%break
וזה שכתוב "אשה כי תזריע וילדה זכר", כלומר, ע"י קבורת הכלי 
קבלה צומחת מזה בחינה הנקראת "רצון להשפיע", שהיא בחינת 
זכר.
%break
אולם אין הזכר נולד תיכף משעה שזורעים, אלא שיש תשעה ירחי 
לידה, שבעבודה נקרא זה "עליות וירידות", שפעמים בא מבול גשם 
ומוציא כל הזרעים לחוץ מהארץ. 
%break
ובעבודה נקרא זה "שבא מים הזדונים", שהם בחינת "מי ומה". ש"מי" 
ו"מה" ביחד נקרא "מים", שהוא מוציא כל הזרעים לחוץ.
%break
כלומר לאחר שכבר כמה פעמים זרק את הרצון לקבל לעצמו לתוך 
הארץ, אבל המחשבות של "מי ומה", ש"מי" נקרא "טענת פרעה", 
שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". 
%break
ו"מה" נקרא "טענת הרשע", ששואל "מה העבודה הזאת לכם", אלו 
מחשבות לוקחים חזרה את הזרעים, שהיו כבר מונחים בארץ 
בתכלית הבזיון והשפלות, ומרימים אותם מהארץ, 
%break
ושוב הם רוצים לשמש רק עם הכלים האלו, שהם כלים דקבלה. ושוב 
אין לקוות, שיהיה לנו מה לפרנס את עצמנו עם השפע שצריך לפרנס 
את חיים הרוחניים. אבל אין לנו הכלים לקבל את השפע, כי "אין אור 
בלי כלי".
%break
%page 683
אמנם אח"כ באה לאדם שוב התעוררות מלמעלה. והאדם מתחיל שוב 
לזרוע את "בחינת האשה" שלו, הנקראת "רצון לקבל לעצמו", ושוב 
קובר אותו בארץ, ושוב באה רוח רעה או מבול גשם. וכך חוזר חלילה. 
%break
וזהו גורם הרבה "ירידות ועליות". וזה נקרא כמו שכתוב "הזורעים 
בדמעה". והם נקראים בשם "בוכים", מסיבת שנראה להם, שעומדים 
תמיד על אותה דרגה בעת שהתחילו לכנס לעבודת ה'.
%break
ונמצא, שתמיד בעת שהולכים עוד הפעם לזרוע, הם זורעים 
"בדמעה", מסיבת שהם רואים, כל פעם מתחילים מאותו מקום, ואין 
להם שום התקדמות אף שעל קדימה, אלא להיפך, שהם רואים, 
שהולכים אחורה. לכן כל הזריעות שלהם בדמעה.
%break
וכבר דברנו מזה, מדוע עשה ה' ככה, שיהיו הרבה ירידות ועליות. 
כלומר, מי מרויח מזה. התשובה היא, שזהו לטובת האדם, הואיל 
ש"אין אור בלי כלי", שפירושו ש"אין מילוי בלי חסרון". 
%break
והיות שהבורא רוצה שהאדם יצטרך לעזרה מלמעלה, כיון שעל ידי 
העזרה, ה' משפיע לו הארה מלמעלה, שזהו נבחן שמקבל כל פעם 
תוספות קדושה, שבסופו של עבודתו, כלומר לאחר שכל פעם הוא בא 
לידי חסרון יותר גדול, עד שהאדם מקבל "נשמה קדושה מלמעלה", 
%break
שבזה הוא זוכה להיות בקדושה בקביעות, כמו שאומר הזה"ק "הבא 
לטהר מסייעין אותו". במה, ואומר הזה"ק "בנשמתא קדישא", שכל זה 
הגיע לו ע"י עליות וירידות.
%break
ובזה נבין, מדוע דוקא ע"י "הזורעים בדמעה, ברנה יקצרו" כי זה 
שזורעים בדמעה, כלומר שכל פעם הוא רואה, שהוא צריך להתחיל 
מחדש לזרוע, וכאילו עד עכשיו לא עשה כלום, 
%break
והוא רואה שהזמן הולך קדימה, והוא הולך אחורה, זה גורם לו צער 
ויסורים. נמצא, שע"י זה הוא נעשה כל פעם יותר נצרך להבורא, 
שיעזור לו.
%break
זאת אומרת, שכל פעם הוא רואה את עצמו, עד כמה שהוא אינו 
מוכשר מצד הטבע, שיוכל לצאת מאהבה עצמית, אלא ע"י נס מן 
השמים. 
%break
ומכל היסורים האלו נתרקם אצלו צורך וכלי אמיתי, כלומר, שהוא 
רואה עכשיו מה שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא 
עמלו בוניו בו". רק ה' יכול לעזור.
%break
נמצא, שדוקא ע"י "הזורעים בדמעה", יכול האדם להשיג צורך 
"לישועת ה'", שאז מקוים "ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא "עשיית 
הכלי", ו"קצירה" נקרא "קבלת האור". כלומר האור בא לתוך הכלי. 
זאת אומרת, בזמן שהחסרון נתמלא, אז זה נקרא "קצירה".
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק אומר "אשה, מיום שהזריעה 
ונתעברה עד יום שיולדת, אין מילה בפיה אלא הולד שלה, אם יהיה 
זכר". ושאלנו, מה בא זה ללמדנו בדרך עבודה. 
%break
אלא כנ"ל, בזמן שאדם נכנס לעבוד עבודת הקודש, שיהיה על צד 
הטהרה, שפירושו, שהוא עובד לטובת ה' ולא לתועלת עצמו, האדם 
הזה מכונה "אשה מזרעת תחילה".
%break
פירוש, שתחילת עבודתו הוא, שרוצה לקבור בארץ את "בחינת 
נוקבא", הנקראת "אשה". ואת הרצון הזה הוא זורע בארץ, כדוגמת 
שנותנים זרע בארץ. וע"י זה צומחים אח"כ מזונות לפרנס את 
הנבראים. 
%break
כמו כן כשזורעים את הרצון לקבל לעצמו בארץ, שפירושו בכדי 
שירקב, כלומר שהשימוש עם הרצון לקבל יתבטל, אם הוא בלי כוונה 
דלהשפיע, ורק להשתמש עמו בתנאי שיכול לקבל בעמ"נ להשפיע, 
%break
אז "וילדה זכר". היינו שהוא זוכה לבחינת "זכר", כלומר, שכבר יש לו 
כח לעשות מעשים לטובת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
אולם לא בפעם אחד כשזורעים בקרקע את הזרע צומח תיכף. אלא 
כנ"ל, שיש לפעמים בגשמיות מבול מים, שהוא שוטף את כל השטח, 
וכל הזרעים יוצאים לחוץ עוד מטרם שנרקבו בהאדמה. 
%break
וכמו כן בעבודה, האדם רוצה תיכף כשזרע הזרע באדמה, שיצמח 
תיכף "בחינת זכר", כלומר שתיכף יזכה לרצון להשפיע.
%break
%page 684
והיות שהסדר הוא, שלא בפעם אחת יכולים ללכת נגד הטבע, 
שהאדם נולד ברצון לקבל לעצמו, לכן יש תמיד ענין של התגברות, 
כלומר, שכל פעם שהאדם מתחיל להתגבר על מצב הירידה. 
%break
זאת אומרת, לאחר שבאו רוחות העולם והוציאו את הזרעים 
מהאדמה, ש"רוחות העולם" הן מחשבות זרות לרוח הקדושה, הנקרא 
רצון להשפיע, וממילא, צריך האדם להתגבר, ועוד הפעם לזרוע את 
הרצון לקבל לעצמו באדמה.
%break
וכל פעם הוא אומר לעצמו, שבטח עכשיו יולד לי זכר. זאת אומרת, כי 
"אדמה" הוא מלשון "אדמה לעליון", שפירושו השתוות הצורה, שהוא 
בחינת זכר. והנקבה, שהוא הרצון לקבל, יתבטל ב"אדמה לעליון". 
%break
וזה יש לפרש מה שהזה"ק אומר "אשה תיכף משהזריעה ונתעברה, 
עד יום שיולדת, אין מילה בפיה, אלא אם הולד שלה יהיה זכר". והיינו 
כנ"ל, כי בכל פעם שהאדם מתגבר, הוא מוכרח להיות בטוח, שעכשיו 
כבר יזכה לבחינת זכר.
%break
נמצא, כי בכל זריעה וזריעה הכוונה היא רק להיות זכר. אחרת, אם 
אין כוונתו להיות זכר, אין זה נקרא שהוא זורע משהו. 
%break
וזה שכתוב "שומר רוח לא יזרע" (קהלת י"א, ד'). ומפרש שם 
הספורנו וזה לשונו, "שומר רוח לא יזרע, אף על פי שלפעמים יאבד 
הזרע ברוח סערה, שתפזרתו, מכל מקום אין ראוי להמנע מלזרוע, 
בשביל דאגה מזה".
%break
ועל דרך עבודה יש לפרש דבריו, היות שאדם רואה שיש לו הרבה 
ירידות, וכבר הרבה פעמים התגבר וזרע, ולא הסתכל מזה שהרוח, 
היינו מחשבות זרות, הנקראות "רוחות העולם" מפזרתם. 
%break
וכמו שהוא אומר, אל להסתכל על רוח סערה, היות הקליפה הכי קשה 
שהיא נגד עולם העשיה, כמו שאמר האר"י ז"ל, "שרצונה לפזר את כל 
הזרעים, שנותנים את הרצון לקבל לתוך האדמה, 
%break
היות שזהו היפך רצונה". לכן אומר הכתוב, לא להסתכל על הרוח 
הזאת, שרוצה לפזר את הזרעים, אלא להתגבר ולא להימנע מלזרוע. 
אלא שצריכים להאמין בה', ש"ישועת ה' הוא כהרף עין".
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש "שומר רוח לא יזרע", שהכוונה היא, שאל יאמר 
אדם, שאני לא יכול לעשות שום דבר, אלא אני מחכה שהקב"ה ישלח 
לי רוח ממרום, אז יהיה לי כח לעבודה, ובינתיים אני יושב ומחכה. 
%break
על זה אומר הכתוב "שומר רוח" מלשון "ואביו שמר הדבר", שפירושו, 
יושב ומחכה לא יזרע לעולם. אלא האדם מוכרח לעשות "אתערותא 
דלתתא", וע"י זה באה "אתערותא דלעילא". וזה על דרך שאמרו חז"ל 
"הבא לטהר מסייעין אותו", אבל האדם מוכרח להתחיל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (מלאכי ב') "אם לא תשמעו ואם לא 
תשימו על לב, לתת כבוד לשמי, ושלחתי בכם את המארה, הנני גער 
לכם את הזרע, וזריתי פרש על פניכם". והאבן עזרא מפרש וזה לשונו 
"הנני אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות שולחני ריק". 
%break
ומצודת דוד מפרש וזה לשונו "הנני גער לכם בעבורכם אגער את 
הזרע לבל תצמח, וזריתי פרש על פניכם, אפזר זבל על פניכם". 
%break
וחוזר ומפרש "זבל מבהמות שאתם מקריבים לפני, שהוא הדבר 
היותר נמאס בבהמה, אותו אפזר לבזות אתכם, בו בדרך שאתם 
מבזים שמי".
%break
וזה יש לפרש כנ"ל, שדרך עבודה היא, שזורעים זרע באדמה בכדי 
שירקב ויתבטל בתוך האדמה, שהיא בחינת "אדמה לעליון", שתצמח 
מהזריעה הזו בחינת זכר, כנ"ל. 
%break
אבל באמצע פעולת הזריעה, האדם מתחרט מלתת "כבוד לשמי", 
שיעשה הכל לכבוד שמו יתברך, אלא תיכף בשעת הזריעה האדם 
מקבל "מרוחות העולם". ושואלים את האדם, ומה יהיה כבוד עצמי.
%break
כלומר, מה האדם יקבל עבור תועלת עצמו מעבודה זו, שהזריעה 
באדמה, שיצמח מזה רצון להשפיע. נמצא, בזה שהאדם מבזה את 
כבוד שמים מכבוד עצמו, שאומר שלא כדאי לבטל כבוד עצמו עבור 
כבוד שמים, ומסיבה זו אומר הקב"ה "ושלחתי בכם את המארה", 
%break
היינו הקללה "שלא תצמח הזרע", שלא תוכל לקבל ע"י זה כלים 
דהשפעה, מטעם ברגע שקבלתם את המחשבות "מרוחות העולם", 
תיכף אמרתם שהצדק איתם, ושלא כדאי לעבוד בשביל כבוד שמים.
%break
%page 685
וזה שאומר האבן עזרא "הנני אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות 
שולחני ריק", שפירושו שעוסקים בתו"מ, אבל הכוונה אינה לשם 
שמים. 
%break
נמצא ששולחן ה' ריק, אלא כל מה שאתם עוסקים בתו"מ, הכל הוא 
עבור שולחנו של אדם, שהוא לתועלת עצמו. אם כן אין לכם צורך 
וכלי, שאני אתן לכם את בחינת "זכר", הנקרא רצון להשפיע, כי "אין 
אור בלי כלי".
%break
אולם כאן מתעוררת שאלה, אם אין האדם רוצה מאה אחוז מכוחו 
לעבוד לשם שמים, ורק חלק קטן יש בו שמבינים שכדאי לעבוד לשם 
שמים, 
%break
ובחלק קטן הזה הקב"ה נותן קללה, שלא יצמח מזה כלים דהשפעה, 
הנקרא בחינת "זכר", אם כן איך יכול האדם לבוא פעם לזכות לכלים 
דהשפעה.
%break
ויש לפרש זה על דרך הכלל, כי כל מה שעושה הקב"ה הכל הוא 
לצורך תיקון. כלומר, הקללה שלא יצמיח הזרעים גם כן לטובת 
הנבראים. אמנם זה יתפרש, כמו שפרשנו על הכתוב "מוריד שאול 
ויעל". 
%break
כלומר, שע"י זה שהאדם רואה שכל פעם שהוא זורע, באה הרוח 
ומפזרת את הזריעות, זה נותן להאדם להבין, שהוא מוכרח להתפלל 
לה', שיתן לו כח לעמוד בפני רוחות.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה יתן לו להרגיש את חשיבות, שיש להשיג 
בחיים שמשמשים למלך העולם, 
%break
היות שכל פעם שהוא מתגבר וזורע, תיכף הרוח מפזר אותו והוציאו 
מהאדמה, ומרגיש ע"י זה, בזמן שהוא עוסק בתורה ועבודה, טעם של 
זבל, בזמן שהוא חושב על הכוונה דלהשפיע.
%break
וכמו שמפרש המצודת דוד "אפזר זבל על פניכם", אותו אפזר לבזות 
אתכם בו בדרך שאתם "מבזים שמי". כלומר, בזמן שאין אתם נותנים 
תשומת לב בעת העסק בתו"מ, שאין אתם חושבים שיהיו לשמי, ואין 
אתם מרגישים את הפגם מה שאתם עושים. 
%break
אבל אני אתן לכם להרגיש טעם של זבל, וממילא אפילו שלא לשמה 
לא יהיה לכם כח לעשות שום דבר, מטעם שאתם תרגישו טעם של 
זבל אפילו בעת שתתעסקו "בשלא לשמה". 
%break
וזה יהיה לכם הגורם שאתם תצטרכו לכלים דהשפעה, כי אין לכם 
שום חיות "בשלא לשמה".
%break
נמצא, הקללה הזו בזמן שאתם מתחילים לזרוע באדמה את הכלי 
קבלה שלכם, בכדי שהרצון לקבל לעצמו יתבטל באדמה, והיות שאין 
אתם נותנים תשומת לב להחשיב את הענין דלהשפיע עד כמה שנחוץ 
לכם, 
%break
ואתם עושים את הזריעות האלו בלי שום ידיעה שהוא ענין דבר עקרי, 
וחיינו, אחרת אי אפשר להגיע לשלימות, אלא עושים זה לא כל כך 
בכובד ראש. 
%break
לכן אומר "ושלחתי", כלומר שהקב"ה בעצמו שלח את המחשבות 
האלו ומפזר את הזריעות, בכדי שאתם תלכו על דרך האמת, שיבינו 
את הצורך לכלים דהשפעה.
%break
ובהאמור נבין, שהאדם צריך להאמין, שכל הירידות שיש לאדם, אם 
הן בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, עליו להאמין שהכל בא 
מהבורא. 
%break
כלומר שכל הירידות שלו הן לטובת האדם, אחרת האדם ישאר במצבו 
הנוכחי, ולא יוכל אף פעם להגיע להאמת, כי הוא יסתפק במה שיש 
לו, ויחשוב שזוהי שלימות.
%break
לכן בזמן שהאדם בא לטהר, דוקא אז יש לו מצבים של ירידות, בכדי 
שלא ישאר בקטנותו כפי הבנתו של אדם. ובהאמור יש לפרש מה 
שכתוב בזה"ק, על מה שכתוב "כי חלק ה' עמו" 
%break
שהקב"ה מסר את "הע' אומות" ביד שרים, שהם מושלים עליהם, 
ולקח לעצמו את עם ישראל, למשול עליהם. כלומר, שהקב"ה הוא 
המושל על ישראל, מה שאין כן שאר האומות מסר אותם תחת 
שליטת השרים.
%break
ולכאורה, מהו הפירוש, שהוא חס ושלום לא מושל על אומות העולם. 
וכי שהוא דבר קשה אצל הבורא למשול עליהם משום פחיתותם, 
כלומר, שזה לא לפי כבודו, שהוא ימשול עליהם. 
%break
לכן היה צריך למי שהוא, שיעזור לו שימשילו עליהם. והלא אנו צריכים 
להאמין, ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים".
%break
%page 686
ועל דרך עבודה צריכים לפרש, שזה נוהג באדם אחד. שבזמן שהאדם 
מונח תחת שליטת "ע' האומות", הנבחן באופן כללי בשם רצון לקבל 
לעצמו, ואז מסיבת הצמצום שהיה, הוא נפרד מהקב"ה, כלומר שאין 
לו האמונה, שה' "הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". 
%break
נמצא, שהאדם המקבל חיים וחיות מהעולם ע"י הדברים שהבורא 
הכין בעבור הנבראים, שבעת שעדיין אינם ראויים לקבל החיים שלהם 
מהקדושה, אז האנשים האלו אומרים, שה' עזב את פעולתו מסיבת 
שלא מתאים שהוא יטפל בהם.
%break
וזה על דרך שכתב בהקדמה לספר הזהר (אות ד') וזה לשונו "ויודע 
אני שיש מתחכמים פורקי עול תורה ומצות, שאומרים, שהבורא 
יתברך ברא את כל המציאות ועזב אותה לנפשה, 
%break
כי מחמת האפסיות שבאלו הבריות, אינו מתאים להבורא יתברך, 
לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן הפעוטות והמגונות".
%break
היוצא מזה, שמטרם האדם מאמין שהכל בא מהבורא, הוא אומר, 
שכל העולם נמסר להנהגת "ע' שרים", שהם "ע' בחינות" בהטבע, או 
"שאר רוחות", אבל שהבורא המשגיח את זה הוא לא מאמינים. 
%break
וזה נקרא שהוא אומר שמסר את הנהגת העולם "לע' שרים", מה 
שאין כן מי שהוא "בחינת ישראל" ומאמין בה', הוא אומרים שרק 
הבורא הוא המנהיג העולם, כנ"ל "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל 
המעשים".
%break
ובהאמור מובן מה ששאלנו, מתי האדם נקרא עובד ה', אם דוקא 
בזמן שכבר יכול לעבוד לשם ה', או אפילו בתחילת עבודתו. ולפי מה 
שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין". 
%break
וקושית העולם הוא, שהיה צריך לומר "יהיב חכמתא לטפשין", הלא 
חכמים כבר יש להם חכמה. ותירץ, שחכם נקרא מי שחושק לחכמה, 
מה שאין כן מי שאינו חכם לא צריך חכמה, כמו שכתוב "לא יחפץ 
הכסיל בתבונה".
%break
ועל דרך זה יש לפרש כאן, ש"עובד ה'" נקרא מי שרוצה לעבוד לשם 
שמים, והגם שלא הולך לו, כי על זה צריכים לגלות תפלה אמיתית, 
שה' יעזור לו. אבל אם התחיל ללכת בקו ימין, כלומר שכבר יש לו 
בחינת שמאל המתנגדת לקו ימין, 
%break
אז כבר מתחיל סדר העבודה של דרך ה'. לכן הוא כבר נקרא "עובד 
ה'", היות שהמטרה שלו היא להגיע לידי מצב, שכל מעשיו יהיו לשם 
שמים. והגם שיש באמצע הרבה ירידות והרבה עליות, אבל הכל הולך 
כפי המתכנן, 
%break
כלומר שגם הירידות הם חלק מהעבודה, היות שע"י זה מקבלים צורך 
"לישועת ה'", כי ע"י הירידות האדם בא לידי החלטה, שאי אפשר 
לעשות שום דבר בכוחות עצמו, אלא שרק הקב"ה יכול לעזור. והשגה 
זו האדם משיג דוקא ע"י הירידות.
%break
וזהו על דרך שכתוב בספר "פרי חכם" (ח"ב דף קס"א) וזה לשונו "אין 
מצב יותר מאושר בעולמו של אדם, אלא בשעה שמוציא עצמו כמיואש 
מכוחותיו עצמו, כלומר כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו 
לעשות, ותרופה אין. 
%break
כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו יתברך, שהרי יודע בבטחה 
שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת. וכל עוד שמרגיש איזה כוח 
עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. 
%break
ועל זה אומר "רם ה' ושפל יראה". כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית, שיודע שהוא השפל 
שבאנשים, וכי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו. ואז תפלתו שלמה. 
%break
כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש, רוצה לומר "מן 
העבודה", כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום ואין לו 
טפת מים לרוות צמאונו. כן בני ישראל במצרים "כל כמה שבנו היה 
נבלע הבנין במקומו בקרקע". 
%break
כן מי שלא זכה לאהבתו יתברך כל מה שפעל בעבודתו בטהרת 
הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום ויום 
צריך להתחיל מחדש, כמו "שלא פעל כלום מימיו". היוצא מהאמור, 
"שאין שום דבר קטן או גדול מושג רק בכוח התפלה".
%break
%page 687
ובהאמור יוצא, שהירידות גם כן נכנסות בחשבון תיקון, שע"י האדם 
יכול להגיע להיות "עובד ה'" באמת. כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק 
להשפיע. לכן תיכף כשהאדם מתחיל לכנס לדרך המגיע לעבודה 
דעמ"נ להשפיע, 
%break
הגם שיש באמצע הרבה מחדלים, שקשה להאדם להתגבר עליהם, 
אבל כבר נקרא "עובד ה'", היות שהוא רוצה להיות עובד ה', ולא עובד 
לעצמו, שפירושו שכל מחשבותיו הן רק איך למלאות את הרצון לקבל 
לעצמו, 
%break
הן עם עושר דעולם הזה והן עם עושר דעולם הבא, כמו שכתוב 
בזה"ק "דצווחין ככלבא, הב לן עותרא עלמא דין והב לן עותרא דעלמא 
דאתי".
לכן על האדם מוטל להתגבר תמיד, ויאמין בה', שרק הוא יכול לעזור.
%break
%page 688
%H מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה
%break
בזהר (יתרו דף י"א ובהסולם אות מ') אומר שם וזה לשונו, "וישמע 
יתרו, פתח ואמר, על כן אודך בגויים ה', ולשמך אזמרה. דוד המלך 
אמר זה, בשעה שראה שכבוד הקב"ה אינו עולה בהתעלות, ואינו 
מתייקר בעולם, אלא מצד שאר העמים. 
%break
ואם תאמר, הרי הקב"ה אינו מתייקר בעולם אלא בשביל ישראל. כן 
הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר. 
%break
אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו, בשעבוד אל יקר של 
הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחבור אחד, 
ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה שאומר, "כן הוא ודאי, שהקב"ה אינו מתייקר בעולם 
אלא בשביל ישראל, מסיבת שישראל הם היסוד של הנר להאיר. אבל 
כאשר שאר העמים באים ומודים לו, אז נתווסף יסודו של הנר. 
%break
ולכאורה משמע, במה נתווסף היסוד של הנר אם הגוים באם ומודים 
להקב"ה. מכאן נראה כאילו עם ישראל לוקחים חיזוק וסיוע מהגוים, 
מזה שהם מודים. 
%break
כלומר כאילו אין האמונה שעם ישראל מאמינים בהקב"ה היא בגרעון, 
עד שהם צריכים לקבל סיוע מן הגוים על גדלות ה', כמו שכתוב, 
"שהגוים מוסיפים יסוד של הנר".
%break
וזה קשה מאוד להבין, האם מותר לקבל סיוע על האמונה מאומות 
העולם. הלא היסוד של אמונה צריך להיות על בסיס למעלה מהדעת, 
ואיך האדם מקבל כוחות שיהיה להם היכולת ללכת למעלה מהדעת. 
על זה אנו לומדים, ע"י התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב.
%break
וכמו כן אנו צריכים להתפלל לה' שיתן לנו את כח אמונה בו יתברך. 
וכמו שכתוב בתפלת רבי אלימלך ("תפלה לפני התפלה", מופיע 
במחזור), וזה לשונו, "יהי רצון מלפניך, ותקבע אמונתך קשורה בלבנו, 
כיתד שלא תמוט". 
%break
אם כן אמונה צריכים לקבל מפי עליון. וכאן משמע, שאם הגוים באים 
ומודים לה', אז היסוד של האמונה, המכונה יסוד של הנר, נתווסף.
ובכדי לבאר את הנ"ל, צריכים לזכור מה הפירוש, ישראל ושאר עמים, 
בעבודה, לפי הכלל, שכולם נוהגים באדם אחד. 
%break
אז בחינת ישראל נקרא, השפעה, שכל מעשיהם הוא רק להשפיע, 
והוא מכונה בחינת יצר הטוב שבאדם, ושאר העמים נקראים, בחינת 
הכלי קבלה של האדם, המכונה יצר הרע שבאדם.
%break
וזהו כמו שביארנו על מה שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך, בשתי יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". 
%break
ופרשנו, שהכוונה היא בכלי השפעה שהוא יצר הטוב, וביצר הרע 
שהם כלי קבלה, אותו דבר יש לפרש כאן, במה שאומר הזה"ק, "כן 
הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר", 
%break
הכוונה, שהיסוד שעליו נבנה עבודת האדם, הוא ביצר הטוב, הנקרא, 
כלים דהשפעה, הנקרא, ישראל.
%break
אבל זה נקרא, חצי מדרגה. ומדרגה זו נקראת, בחינת למעלה 
בחשיבות, משום שהם כלים זכים, ואין זה נקרא, שהקב"ה שולט על 
כל מעשיו של אדם, 
%break
כי ישראל נקרא, בחינת מעשים של השפעה, כלומר שמעשים 
דהשפעה הוא יכול לכוון להשפיע לה'. לכן נקרא זה, שהקב"ה שולט 
עליו רק בכלים דהשפעה.
%break
אבל על כלים דקבלה שולטת הס"א והקליפות. כלומר, שאין הוא יכול 
לכוון שיהיו לשם שמים. וכלים אלו נקראים, שאר עמים, בחינת מטה, 
היות שכלים דקבלה הם למטה חשיבות.
%break
%page 689
ובהאמור נוכל לפרש מה שכתוב, אבל כאשר שאר העמים באים 
ומודים לו, בשעבוד אל יקר הקב"ה, אז נתווסף יסודו של הנר. 
%break
ושאלנו, איך שייך לומר, שעם ישראל לוקחים חיזוק משאר העמים, 
כמו שכתוב, "להוסיף יסודו של הנר". הכוונה היא יש לפרש, שבזמן 
שכלי קבלה של אדם באים ומודים שצריכים לעשות הכל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
וזה שכתוב, "ומודים לו בשעבוד אל יקר של הקב"ה". נמצא, מקודם 
רק בחינת ישראל היתה יכולה להשפיע לה', שהישראל היה מכיר 
ביקר ה', וכדאי לשעבד עצמו לה', מה שאין כן כששאר עמים באים 
ומודים לו, ומשעבדים עצמם אל יקר של הקב"ה, 
%break
כלומר שכדאי לעבוד לשם שמים אפילו בכלים דקבלה, יש להם כבר 
כח שיוכלו להתגבר שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז נתווסף יסודו של הנר, 
כי הנר נקרא, בחינת מלכות שמים.
%break
זאת אומרת, עיקר יסוד הוא בחינת ישראל, כי התחלת עבודה היא 
בבחינת כלים דהשפעה, המכונה, ישראל. ואח"כ מוסיפים על יסוד של 
הנר. 
%break
כלומר שגם על כלים דקבלה המכונים, שאר עמים, גם כן נכנסים 
לרשות של הקדושה, הנקראת, נר ומלכות, שמלכות שמים שולטת על 
שאר עמים.
%break
וזה שכתוב, אז נתווסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו. כלומר 
שגם מעשים דקבלה נכנסים לקדושה. בחבור אחד. 
%break
זהו כמו שלומדים מכלים דגו"ע, שהם כלים דהשפעה, מתחברים עם 
כלים דאח"פ, שהם כלים דקבלה, ונעשים מדרגה אחת, שזה נקרא, 
בחינת גדלות.
%break
וזה שכתוב, ושולט הקב"ה לבדו. הכוונה על כל הכלים, ולא כמו שהיה 
מקודם לכן שהיה שולט רק על בחינת ישראל. 
%break
וזה שכתוב, שולט הקב"ה למעלה ולמטה. כלומר שהוא שולט, 
שפירשו, שנכנסו לרשותו הן הכלים דהשפעה, הנקראים בחינת מעלה 
בחשיבות, והן הכלים דקבלה, הנבחנים לבחינת מטה בחשיבות.
%break
על הכל שולט הבורא. שיש לפרש, שהאדם מקבל אז שלימות 
אמיתית, כי כבר יש לו כלים לקבל, הן חסדים הנקרא, קטנות, והן 
חכמה הנקרא, גדלות, מסיבת שיש לו עכשיו כלים המוכשרים לקבל.
%break
וזה שכתוב, ושולט הקב"ה לבדו למעלה ולמטה. לכן אמר דוד על זה, 
"אודך בגויים ה' ולשמך אזמרה". בזמן שהתפשט שליטת ה' גם על 
הגוים, שהם הכלי קבלה שנכנסו לרשותו של הקב"ה, אז שורה 
שלימות בכל.
%break
אולם בכדי להגיע לשלימות, שגם בחינת שאר עמים שבאדם יכנסו 
לקדושה, יש תהליך המכונה, תיקון קוים בקטנות, ותיקון קוים 
בגדלות, ותיקון קוים בו"ק, שהם שלשה אופנים, שכולם מכונים אותו 
שם אבל יש הפרש ביניהם.
%break
הזה"ק אומר (יתרו דף קכ"ז בהסולם אות תצ"ט), וזה לשונו, "לא 
תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אמר רבי יוסי, מה הטעם, הוא 
משום שכתוב, לי הכסף ולי הזהב. אף על פי, שלי הכסף ולי הזהב, 
לא תעשון אתי, כלומר אותי".
%break
ויש להבין זה על דרך עבודה, מה הפירוש שה' אומר, לי הכסף ולי 
הזהב, לכן לא תעשון אותי. וכן יש להבין במה שאומר, אף על פי שלי 
הכסף ולי הזהב, מכל מקום לא תעשון אותי. מהו, האף על פי, 
שאומר.
%break
הנה סדר העבודה הוא בשני אופנים:
א. שהאדם משתוקק לדביקות ה', שזה נקרא, כיסופין, שזה נבחן לקו 
ימין, כמו שכתוב, "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', לבי ובשרי 
ירננו אל אל חי" (תהילים פ"ד).
%break
זאת אומרת, בזמן שהאדם הולך בקו ימין, אז, "לבי ובשרי ירננו".
כלומר ברגע שנזכר מה', והגם שכל היום הוא היה טרוד בדברים 
אחרים, הן בצרכי גשמיים והן בצרכי רוחניים, אבל מענין אהבת ה' לא 
היה זוכר. 
%break
אבל ברגע שנזכר מענין אהבת ה', הגם שהגוף אינו רוצה לאהוב את 
ה', מכל מקום הוא כוסף להרגעים האלו שבאות לו מחשבות של 
אהבת ה', והוא שש ושמח על מה שנזכר, שיש בורא עולם המשגיח 
על כל אחד ואחד.
%break
לכן מצד אחד הוא רואה עכשיו, איך שהגוף מתנגד להכיסופין האלו, 
כלומר שאין הגוף נהנה מזה שהאדם רוצה להתדבק בו יתברך. אבל, 
"לבי ובשרי ירננו אל חי". 
%break
%page 690
זאת אומרת, שהוא נותן תודה לה' על הכיסופין האלו, מזה שיש לו 
אחיזה בה'. כלומר, שהוא רוצה להתדבק בה', והגוף מתנגד לו, שגם 
זה לזכיה גדולה יחשב לו, כי הוא רואה עתה, שאצלו הוא בחינה, "זה 
וזה שופטם".
%break
מה שאין כן מטרם שעלה על דעתו מענין אהבת ה', הוא היה בכלל 
מרוחק מאהבת ה', שבכלל שכח שיש ענין כזה הנקרא, אהבת ה', 
וראשו היה שקוע בשאר דברים. 
%break
ובעיקר בזמן שהולך בקו ימין, הוא צריך להאמין, זה שנזכר עתה 
מענין אהבת ה', זה לא בא לו במקרה, אלא הקב"ה פנה אליו, והוא 
נתן לו במחשבתו עתה, שיש בורא וכדאי להתחבר עמו.
%break
כלומר שהמחשבה הזאת לא באה לו מכוחו עצמו, אלא הקב"ה פנה 
אליו והזכיר לו את כל ענין של עבודת ה'. אלא זה רק לזמן קצר. 
כלומר שהמחשבה הזו לא שורה במוחו ולבו זמן הרבה. כי כל זמן 
שהאדם עדיין אינו מוכשר לזה, אין להמחשבה זו אריכות ימים.
%break
וזה כמו שכתוב, "הנה אלה הרשעים הם קצרי ימים ושבעי רוגז". 
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהרשעים בזמן שמשיגים קצת יום, הנקרא, אור 
מלמעלה, והיות שהם עדיין רשעים, כלומר שעדיין לא יצאו מקבלה 
עצמית, האור מסתלק מהם. 
%break
וזה נקרא, קצרי ימים. לכן הם שבעי רוגז, שהרוגז שלהם הוא, מדוע 
נסתלק מהם האור, שהם משתוקקים להאור.
%break
אבל כשהאדם הוא צדיק, והוא מצדיק את ההשגחה, ואומר, מה שה' 
לקח ממנו ההתעוררות הזו הוא לטובתו, ונותן שבח והודיה על זה 
שהיתה לו זכיה של משהו התעוררות, שזהו ששלח לו הקב"ה. 
%break
והוא שש ושמח על זה. ומצב של נתינת תודה לה', זה נקרא, ימין, 
משום שהוא כוסף לה', ולא חשוב לו כמה זמן שהוא טועם מבחינת 
יום, והוא מודה ומשבח כל היום על זה שנותנו לו רגע אחד להידבק 
בו. 
%break
וזה נקרא, אלהי כסף, שהעבודה שלו היא בבחינת ימין, הנקרא, כסף, 
או מדת החסד, שהוא חפץ רק חסד.
%break
ב. וקו שמאל נקרא, אלקי זהב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שפירושו של 
זהב, זה-הב, שזהו ההיפך מקו ימין, שלא רוצה שום דבר, אלא שהוא 
כוסף לה', ורוצה להיבטל אליו, והאדם בעצמו אינו רוצה שום דבר, 
וכמה שיש לו הוא שמח בחלקו, כאילו היה נותנים לו רכוש גדול.
%break
מה שאין כן בקו שמאל הוא אומר, את זה אני רוצה ואת זה אני לא 
רוצה, הוא כבר עושה את חשבון הכדאיות. 
%break
וזה נקרא, כאילו מורה באצבע ואומר מה שהוא רוצה. וזה דוקא ע"י 
הבקורת שהוא עושה, כמו שכתוב, (איוב ל"ז, כ"ב), "מצפון זהב 
יאתה", שצפון, הכוונה על מצפוני הלב, שהם דעות וחקירות על 
המעשים שלו. 
%break
כלומר מהו רוצה על זה שהוא מתייגע עצמו בעולם הזה, לאיזה שכר 
הוא מקוה. שענין תיקונים שייך דוקא בקו שמאל.
%break
כלומר בעת שהאדם מתחיל לברר הפרטים שישנם בעבודה, כלומר 
הן הבקורת למי הוא עובד, והן לשם מה הוא עובד, אז מתחיל 
להרגיש את היגיעה אמיתית שישנה בעבודת ה'. 
%break
והאדם כבר חושב שהוא יודע מה שטוב לו ומה שרע לו, והוא חושב 
שזהו מה שמוטל עליו, היינו שעבודתו תהיה בדרך של קו שמאל. וזה 
נקרא, אלהי זהב. 
%break
והגם שהקב"ה נתן לו את המחשבות האלו המכונה, קו שמאל, מכל 
מקום אמר הקב"ה, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב.
%break
ובזה יש לפרש דברי רבי יוסי, ששאל, מהו הטעם, הוא משום שכתוב, 
לי הכסף ולי הזהב, אף על פי שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון אתי, 
כלומר אותי. ויש לפרש, אף על פי שאני נתתי לכם את הקו ימין, 
הנקרא, אלהי כסף, 
%break
וגם הקו שמאל נתתי לכם, שכל המחשבות מה שאתם מרגישים, אני 
שלחתי לכם, מכל מקום לא תעשון אותי, כלומר שהעבודה אמיתית 
היא דוקא על קו האמצעי. 
%break
%page 691
זאת אומרת, שהפירוש יהיה, מה שהקב"ה אמר, לי הכסף ולי הזהב", 
הכוונה, ש - לי, כלומר שאף על פי שאני נתתי לכם, ומכל מקום זה לא 
סוף פסוק, אלא צריכים ללכת בקו אמצעי, שהקו הזה הוא נכלל 
משניהם.
%break
אולם מאין לוקחים כוחות שנוכל ללכת בכל אלו הדרכים. על זה אמרו, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", כמו שפרשנו, שהכל נמצא 
בתורה. כלומר, כשלומדים תורה צריכים לדרוש שכר מלימוד התורה, 
המובן לנו בשני אופנים כוללים:
%break
א. שהשכר שלנו יהיה בבחינת, "המאור שבה מחזירו למוטב", 
שפירושו, שיזכה לכלים דהשפעה, כי בלי עזרה מלמעלה אי אפשר 
לצאת מאהבה עצמית.
%break
ב. לזכות לבחינת תורה, כמו שכתוב בזה"ק, "מאן דלא ידע צוויא 
דמארי, איך יעביד ליה".
וזו השכר שהאדם צריך לבקש על ידי יגיעתו בתורה. ובטח שלימוד 
הקבלה, יותר מסוגל להוציא את מאור התורה. 
%break
וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (ח"א דף קנ"ג), וזה לשונו, "מתוך 
שחכמת הקבלה כולה מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו שאין לך 
חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה כמותה".
%break
כלומר בזמן שהאדם לומד תורה על הכוונה בכדי לקבל את מאור 
התורה, לכן יש להבין, היות שחכמת הקבלה מדברת גם מהנושא של 
אלקות, מה שאין כן שאר חלקי התורה, התורה שם מלובש בנושאים 
גשמיים, לכן יותר קשה להוציא משם את המאור התורה, 
%break
משום שקשה להאדם להתרכז בהמלובש בהתורה, שהוא הקב"ה, אף 
על פי שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה.
%break
והנה בהקדמה לספר "אמרי יוסף" לאדמו"ר מספינקא זצ"ל, מביא שם 
בשם הרה"ק מהר"ח מצאנז זצ"ל, שמפרש את הפסוק (משלי כ"ה), 
"כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר".
%break
והשאלה היא, מהו ההבדל בין, כבוד אלקים, ל - כבוד מלכים. כלומר 
בטח שניהם הכוונה על רוחניות, אם כן מהו ההבדל בין ב' מדרגות 
אלו.
%break
ופירש, דאם האדם רוצה ללמוד חכמת הקבלה, לדעת כמה עולמות 
וכמה ספירות יש, היינו כבוד אלקים, לדעת גודל כבודו יתברך, 
%break
הסתר דבר. אבל אם רוצה ללמוד החכמה, לדעת איך להמליך את 
הקב"ה, ואיך לעובדו בכוונה, ולקדש רמ"ח אבריו, ולעשותם מרכבה 
להקדושה, 
%break
שזהו כבוד מלכים, האיך להמליכו ולעבדו, חקור דבר. רואים אנו, 
שענין לימוד חכמת הקבלה, זהו סגולה מיוחדת, שיהיה כח לאדם 
לקדש עצמו, ושיהיה מרכבה להקב"ה.
%break
חז"ל (אבות דרבי נתן פרק כ"ט, ז'), כתוב שם וזה לשונו, "רבי יצחק 
בן פנחס אומר, כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טועם 
טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טועם 
טעם של יראת חטא".
%break
ומפרש שם, לא טועם טעם של יראת חטא, שההגדות והמדרשים 
מלאים תוכחות מוסר ומשלים, שמביאים לאדם ליראת חטא. 
%break
ואדרבה התלמידי חכמים העוסקים בהלכות זמנין, שגבה לבם, 
שסוברים שהם חכמים, וחס ושלום יבואו לכלל גאוה, והיצר הרע רודף 
אותם, שעסקו (של יצר הרע) יותר בתלמידי חכמים, כמו שכתוב 
(בסוכה נ"ב), "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
%break
ויש להבין, מדוע אין ההלכות יכולים להביא ליראת חטא, ומהו 
העדיפות שיש במדרשים יותר מן הלכות, הלא ידוע שכל התורה כולה 
היא שמותיו של הקב"ה. ועוד יש להבין, מדוע הלכות נקראות, חכמה, 
כלומר מה מרמז לנו בזה שההלכות נקראות, חכמה.
%break
הנה מדרש נקרא, דרוש. והכתוב אומר (ירמיה ל', י"ז), "קראו לך ציון 
היא דורש אין לה".
%break
ורד"ק מפרש, קראו לך אומות העולם, ואמרו כי ציון היא עיר, שאין לו 
דורש להשיבה לישראל. וחז"ל דרשו, "ציון דורש אין לה, מכלל דבעי 
דרושה".
%break
%page 692
ידוע כי מלכות נקראת, ציון. ו - דורש פירשו, דורש ומבקש. כלומר אין 
האדם דורש אלא מה שחסר לו, ואז הוא מבקש למלאות חסרונו. 
%break
והיות כשמתחילים לעסוק בתו"מ, מתחילים שלא לשמה, כמו שאמרו 
חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה 
באים לשמה". 
%break
לכן כשהאדם מרגיל עצמו לעבוד שלא לשמה, אין הוא מרגיש חסרון 
בזה שלא יכול לעסוק לשמה, והיות שלא מרגיש חסרון במצבו, 
וממילא אין לו צורך לתקן זה. וזה גורם לו, בזמן שנתעורר בו הרצון 
דלהשפיע, שצריכים לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
%break
הוא מרגיש בעבודה זו טעם של עפר. וזה נקרא בלשון הזה"ק, 
שהאדם צריך להשתדל בתו"מ בכדי לאקמא שכינתא מעפרא. כלומר, 
בעבודה, שהאדם צריך לעבוד לטובת השכינה, הוא טועם טעם עפר, 
כי הוא רגיל לעבוד אך ורק לתועלת עצמו.
%break
וע"י זה שהאדם עוסק בתורה, אז התורה מחזירו למוטב, ואז הוא 
מרגיש טעם חיים בעבודתו, היות שע"י הכונה דלהשפיע הוא מקבל 
דביקות בחיי החיים. אבל בודאי האדם צריך לבקש מה' שיקים את 
המלכות שמים, כלומר שתהיה בחשיבות. 
%break
היות מסיבת שאין התחתונים ראויים לקבל ממנה את השפע, 
שמלכות צריכה להשפיע להתחתונים, כי מלכות נקראת, כנסת 
ישראל, שהיא הכלל של כל הנשמות, והיא מוכרחת להסתיר את 
עצמה שלא יראו מה שיש לה לתת לתחתונים.
%break
וזהו לטובת ישראל. אחרת, זאת אומרת, אם תהיה מגולה את 
גדלותה, כולם יקבלו ממנה בעמ"נ לקבל. לכן היא מוכרחת להסתיר 
את עצמה, ולא מגולה ממנה רק בחינת טעם עפר. 
%break
וגם זה הטעם עפר שמקבלים ממנה, הוא גם כן לטובת האדם, כלומר 
שהאדם צריך לדעת, שזה יגרום לו לחקור את סיבת טעם עפר שהוא 
מוציא  בה, בעת קבלת עול מלכות שמים בעמ"נ להשפיע.
%break
כי מה שהתורה הבטיחה לנו, שאם נלך בדרך ה', היינו שכל מעשינו 
יהיו על הכוונה דלהשפיע, אז נרגיש טעם חיים, כמו שכתוב, "טעמו 
וראו כי טוב ה'". אם כן למה אנו מרגישים טעם עפר. לכן בזה אנו 
רואים, אם באמת אנו הולכים בדרך האמת או לא. 
%break
כי זה שאנו טועמים טעם עפר, זה מעיד על עבודתינו, שאנו צריכים 
לדעת, שזהו מסיבת שעוד אין לנו כלים דהשפעה, לכן מוכרחה להיות 
שכינתא בעפרא, ואנו צריכים לבקש מה', שיוקים לה מעפרא. 
%break
וזהו ע"י שיתן לנו רוח טהרה, ויסיר מלבנו את אהבה עצמית, ובזה 
נזכה לראות את יופי של הקדושה.
ובזה נוכל להבין מה שכתוב, שהאדם צריך להתפלל לה' על גלות 
השכינה ועל צער השכינה.
%break
ויש להבין זה, מדוע השכינה היא בצער, אין הקב"ה מקים אותה 
מעפרא. אלא אנחנו צריכים לבקש מה' שהוא יוקים לה, ובלי התפלה 
שלנו אין הוא מקים אותה, 
%break
כמו שכתוב (בברכת המזון), "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד 
הנופלת". משמע שהוא צריך שאנחנו נבקש. ומהי הסיבה.
%break
ובהאמור נבין, היות שענין הסתרה, שהמלכות היא בעפר ובחושך, 
היא מסיבת התחתונים, בכדי שתהיה להם היכולת לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. 
%break
נמצא, שצער השכינה היא בזה שהיא צריכה להסתיר את הטוב 
והעונג שהיא רוצה להשפיע להנשמות, ואינה יכולה, מסיבת שזה 
יהיה לרעתם. 
%break
כי ע"י השפע שהיא תשפיע להם בזמן שהם נמצאים בכלים דקבלה 
עצמית, הם יהיו יותר מרוחקים מהקדושה, היות שהשפע תלך 
להקליפות. נמצא, מה נקרא צער אצל העליון, זה שלא יכול להשפיע 
לתחתונים, וזה נקרא, צער השכינה.
%break
לכן אנו מתפללים לה', שיתן לנו את הכח להתגבר על כלים דקבלה 
לעצמו, ונוכל לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. 
%break
ואז השכינה תוכל להראות את היקר והתפארת שבה, בזה שתהיה 
יכולת לקבל את מה שהיא רוצה להשפיע. ויש כלל, "יותר ממה 
שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק". אלא הכל תלוי בהמקבלים.
%break
%page 693
נמצא, בזמן שהאדם עוסק בתו"מ, ואינו מכוון לקבל תמורת עבודתו 
בחינת המאור שמחזירו למוטב, אלא שלומד הלכות, ואין שם לב 
למדרש, היינו לבחינת, "ציון היא דורש אין לה", 
%break
שאין לו דרישה ובקשה להרמת השכינה מעפרא, וכמו שאומר הרד"ק, 
"כי ציון היא עיר שאין לו דורש להשיבה לישראל". ויש לפרש דברי 
הרד"ק, כמו שכתוב (בסליחות), "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי כל 
עיר על תלה בנויה, ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה".
%break
שהפירוש הוא, עיר אלקים נקראת ציון, ואלו שעוסקים בתו"מ, אין מי 
שידאג וידרוש להחזיר עיר ציון לישראל, כלומר שמלכות שמים 
הנקראת, שכינה, תחזור לכלל ישראל, ובאופן פרטי לכל בחינת 
ישראל שיש בכל אחד ואחד. 
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו 
מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא". כי יראת חטא פירושו, שיש לו 
יראה אולי לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אלא בעמ"נ לקבל לעצמו, 
כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קצ"א, טור ב').
%break
ויש לדעת, כי אי אפשר להאדם שיהיה לו יראה, בזה שהוא לא יכול 
לעבוד בעמ"נ להשפיע. אלא לאדם שיש לו דרישה לציון, כנ"ל, שהוא 
עוסק, "לאקמא שכינתא מעפרא", 
%break
והוא רוצה, שעיר אלקים לא תהא, מושפלת עד שאול תחתיה, וזה 
יכול להיות דוקא ע"י זה שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת 
מוכרחת המלכות להסתיר עצמה את חשיבותה, בכדי שהשפע לא ילך 
להקליפות.
%break
נמצא, שדוקא הוא ירא מחטא. שאצלו נקרא, חטא, מי שלא עובד 
בעמ"נ להשפיע. וקבלה נקרא אצלו חטא, מטעם היות שרק זהו 
המפריע, 
%break
שאין השכינה יכולה להיות בגלוי פנים אלא בהסתרת פנים, שזה 
נקרא, צער השכינה, כנ"ל, בזה שהיא לא יכולה לתת להנבראים את 
הטוב ועונג שיש לה עבורם.
%break
נמצא, אם האדם משתתף בצער השכינה, יהיה פירושו, שהאדם 
עושה חשבון לנפשו, מה הוא גורם בזה שהוא משוקע באהבה 
עצמית. 
%break
זאת אומרת, בשיעור שהאדם רוצה להנות מתענוגים השייכים 
ושיכולים להתקבל בכלים דקבלה, שהחיות הזאת נקראת, חיות 
דקליפות, כלומר החיות הנקראת בלשון הזה"ק, נהירו דקיק, שנמסרה 
לקליפות שיתקיימו.
%break
והחיות הזאת הן משפיעות לכל אלה שאין הם עדיין מסוגלים לקבל 
אור דקדושה, המושפע דוקא על כלים דהשפעה. זאת אומרת, אנו 
צריכים להאמין, שאין שום חיות בעולם אלא מהקב"ה. היינו גם החיות 
שמקבלים בכלי קבלה, הוא נקרא, שמקבלים ע"י הקליפות. 
%break
פירוש, שהקליפות הם המשפיעות ולא הבורא בעצמו, כי אי אפשר 
להיות אמונה בקביעות מטרם שמשיג את הכלים דהשפעה, כמבואר 
(הקדמת ספר הזהר דף קל"ח).
%break
נמצא, החיות שמקבלים הוא ע"י הקליפות, שזה נקרא, שמסר 
השליטה על אומות העולם בידי שרים, ולא הוא עצמו מושל עליהם, 
שפרשנו, שבדרך עבודה יהיה הפירוש, שאלה אנשים שאין להם 
אמונה, רק אמונה חלקית, 
%break
הם נבחנים לבחינת אומות העולם, והם אומרים, ששרים של מעלה, 
בין שחושבים שהם שרי הטבע או שאר רוחות, הם הם המשפיעים 
את החיים בעולם, ולא יכולים לומר, שרק הבורא הוא המושל.
%break
נמצא, שהם נמסרים להקליפות, יהיה הפירוש, שהם אומרים כך, אבל 
זה נחשב לצער השכינה, בזה שהיא מוכרחת להסתיר עצמה 
מהנבראים. וזה דומה למשל, שהאם מוכרחת להסתיר עצמה מהילד, 
והיא מוסרת את הילד לאיזה מוסד של ילדים מפגרים, 
%break
ששם הטיפול לא כמו טיפול האם לילד. והילד בכלל לא יודע שיש לו 
אם. נמצא, שהילד סובל והאם סובלת, מזה שלא יכולה לגדל את בנה 
ולתת לו את הכל מה שחסר לו, כדרך האם לבנה. וזה נקרא, צער 
השכינה, מה שהיא סובלת.
%break
לכן נתן לנו את העבודה בתו"מ, שאנחנו נעסוק בהם על הכוונה, 
"לאקמא שכינתא מעפרא", שלא תסבול צער מזה שאין היא יכולה 
לטפל בבנה, כי לטובת הילד הוא, שהוא לא ידע שיש לו אם שהיא 
משתוקקת אליו.
%break
%page 694
כלומר שע"י העסק בתו"מ על כונה מטעם צער השכינה, יהיה 
הפירוש, היות שהסיבה שהשכינה לא יכולה להתגלות להם, הוא 
מטעם שינו הצורה של הרצון לקבל, 
%break
והיות המאור התורה מחזיר את האדם למוטב, לכן אנחנו רוצים 
לחזור למוטב, היינו לזכות ע"י התו"מ לכלים דהשפעה, המוקנה לנו 
בזה בחינת יראה.
%break
וע"י יראה זוכים לאמונה. אז זוכים להכיר את מי המושל על ישראל, 
שרק הוא לבדו הוא המושל. זאת אומרת, שהבורא יודע שהוא 
המושל, אבל זה לא מורגש להתחתונים מטרם שזוכים לבחינת 
אמונה, 
%break
כנ"ל כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח), וזה לשונו שם, 
"ונמצא שאף על פי שהוא לבדו, עושה ויעשה לכל המעשים כולם, 
מכל מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע".
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך לבקש מה' שיתן לו כלים דהשפעה, בכדי 
שלא יהיה צער השכינה, בזה שהיא מוכרחת להיות בהסתר מהאדם. 
וזהו לטובת האדם כנ"ל. 
%break
אבל לטובת האדם הוא רק בכדי שהאדם לא יכנס יותר לרשות של 
הס"א, אבל מזה אין האדם מגיע לתכלית, כי תכלית הבריאה היא, 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג. 
%break
לכן כל זמן שאין הנבראים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, נבחן זה 
לצער השכינה, מטעם שהיא לא יכולה להשפיע להם את מה 
שהנבראים צריכים לקבל ממנה.
%break
ובהאמור נבין, מדוע אמרו חז"ל, "כל מי שיש הלכות ואין בו מדרש, 
לא טעם טעם של יראת חטא", שהפירוש של מדרש הוא כנ"ל, כמו 
שכתוב, "ציון היא דורש אין לה", 
%break
שאין מי שידרוש ויבקש מה' שיחזיר את עיר ציון לעם ישראל. ואז הוא 
מתחיל להבין את סיבת הנפילה שיש לה, כמו שכתוב, "נפלה, לא 
תוסיף קום בתולת ישראל", שזה באה לנו מחמת שאנו נמצאים 
באהבה עצמית.
%break
הידיעה הזו של הסיבה, מתחילים להבין מהו החטא, בכדי שנדע מה 
לתקן. אז באים לידי הרגשה, שכל החטא הוא מה שאנחנו משוקעים 
באהבה עצמית. 
%break
לכן רק מזה יכולים להגיע לידי יראת חטא, כלומר לדעת מהו חטא 
שבסיבתו אנו סובלים, שאין אנו יכולים לקבל את הטוב והעונג.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, "כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו 
הלכות, לא טעם טעם של חכמה". ידוע שאין אור בלי כלי. 
%break
ובאופן כללי, אור נקרא, זה שהבורא רוצה לתת להנבראים, המכונה, 
רצונו להטיב לנבראיו, ששם הזה כולל האור המכונה בשם, חכמה. 
ויש אור שני, שהוא נקרא, אור של תיקון הבריאה, שהוא נקרא, אור 
דחסדים. זאת אומרת, שב' אורות הבורא צריך לתת להנבראים.
%break
ולפי הכלל הידוע, שאין אנו מדברים מעולם אין סוף, אלא מתחילים 
לדבר לאחר הצמצום א', כלומר לאחר שנעשה דין שאסור להשתמש 
בכלים דקבלה, 
%break
וצריכים לבנות כלים חדשים שיהיו מוכשרים לקבל השפע, ולא תהיה 
בחינת פירוד, כידוע שזה מכונה, כלים דהשפעה, וזהו כלים הבאים 
מבחינת תיקון הבריאה.
%break
כלומר לאחר שכבר יש לנו בריאה, שהם כלים דקבלה, וזהו החומר 
של כל הנבראים, שהוא הרצון לקבל לעצמו. ועל כלי זה ניתן לנו 
להמשיך ב' אורות:
%break
א. אור של תיקון הבריאה, שזה ניתן להמשיך ע"י המאור שבתורה, 
כמו שאמרו חז"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב". וע"י זה משיגים את 
הכלי, המכונה, רצון להשפיע. 
%break
וכנ"ל שזה נקרא, שכבר יש לו בחינת יראה, שפירושו, שכבר חושב 
על כל דבר לעשות או לא לעשות. ואם הוא רואה שלא יכול לכוון 
בעמ"נ להשפיע, הוא נזהר מלנגוע בזה.
%break
והכלי זה אין בידי אדם לעשות, היות שזהו נגד טבע של הבריאה, 
שהיה שהנבראים יקבלו טוב ועונג. ומה שהנבראים לא יכולים לקבל 
לעצמם, זה בא אח"כ מצמצום א'. 
%break
אלא זה מתייחסים להנבראים, לאחר שמלכות דא"ס השתוקקה 
להשתוות הצורה. אז למדנו שנעשה מסך. והמסך הזה, בכח הדחיה, 
שהוא לא רוצה לקבל, נולד ע"י זה כלי חדש הנקרא בשם, אור חוזר.
%break
%page 695
ואור חוזר הזה נולד מב' כוחות:
א. מהמסך הנקרא, כח העיכוב, שלא רוצה להיות מקבל לעצמו.
ב. וע"י האור, שרוצה לתת, שהתחתון כן יקבל את השפע.
%break
מב' אלו נולד אור חוזר הזה, שיש להבינו, שהתחתון מקבל תענוג 
גדול בזה שהוא רוצה להשפיע להעליון. ואז התחתון באה לידי 
הרגשה, מה יש בידו של התחתון לתת להעליון, שהעליון יהנה מזה. 
%break
כי מה חסר להעליון שהתחתון יתן לו. אז בא לידי הכרה, שכל הנאה 
של העליון, היא בזה שהתחתון מסייע לו להשלים מטרתו של העליון, 
כלומר שהתחתון נותן להעליון את ההזדמנות שהעליון יוכל למלא את 
רצונו. 
%break
והיות שרצון העליון הוא להטיב לנבראיו, שהתחתונים יקבלו טוב 
ועונג, לכן התחתון הולך עתה לקבל מהעליון טוב ועונג, שזהו רצונו 
יתברך, כמו שכתוב באריכות בתע"ס (חלק ד' בהסתכלות פנימית, דף 
רנ"ח).
%break
ובהאמור יוצא, לאחר שכבר קבל כלים חדשים, שהם כלים דהשפעה, 
מהעליון, שזה באה לו ע"י מדרש, לכן בא עתה הזמן לקבל את האור 
לתוך הכלים חדשים שהשיג.
%break
ב. וזהו בחינה ב', היינו להמשיך שפע מהעליון, שזה נקרא, בחינת 
חכמה, שהיא מטרת הבריאה, שהנבראים יקבלו טוב ועונג, שאור 
הזה מכונה, אור החכמה. וזה נקרא, שלומד הלכות, כנ"ל, "כל מי 
שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טעם טעם של חכמה".
%break
ויש להבין, איזו שייכות יש הלכות לחכמה. אלא ידוע, שמלכות נקראת 
הלכה, מלשון כלה, וכלי קבלה לאור החכמה הוא מלכות. מה שאין כן 
כלים דהשפעה נקראים, בינה, כידוע שאור הבינה נקרא, אור דתיקון 
הבריאה, שהוא אור דחסדים. 
%break
ולפי זה יהיה הפירוש, "מי שיש בידו מדרש", היינו שהוא זכה לכלים 
דהשפעה, יש לו יראת חטא, כנ"ל, שהיראה שלו, אולי לא יהא בידו 
כוחות להשפיע, היינו שכבר השיג כלים דהשפעה הנקרא, בינה.
%break
ואז צריך להשתדל שיהיה בידו הלכות, היינו להשתדל להשיג בחינת 
הכלה, שהיא בחינת מלכות, שהיא נבחנת הכלי קבלה לאור החכמה. 
%break
וזהו כמו שכתוב כנ"ל בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קצ"א), וזה 
לשונו, "כי היראה היא מצוה הכוללת כל המצות שבתורה, להיותה 
השער לאמונתו יתברך, שלפי התעוררות יראתו, כן שורה בו האמונה. 
%break
אמנם הן היראה הראשונה, והן היראה השניה, אינן חס ושלום 
לתועלת עצמו, אלא מפחד שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו".
%break
הרי אנו רואים, שמקודם צריכים לזכות לבחינת יראה, ואח"כ זוכים 
לאור האמונה, כי אמונה שלימה נקראת, בזמן שמאיר אור דחסדים 
בהארת חכמה. וזה נקרא, הלכה, היינו כמו שכתוב, שכל מי שיש בידו 
הלכות, הוא טועם טעם חכמה. ומדרש, טעם של יראת חטא.
%break
אולם מה האדם יכול לעשות, שאפילו בזמן שמרגיש שיש לו כבר 
יראה, היינו שרוצה להשפיע לה', והוא חושב אז שהוא יעלה בדרגה 
אחר דרגה לרום המעלות, אבל תיכף באות לו מחשבות שמראות לו 
שיסתכל על העבר, 
%break
כלומר שכבר היו זמנים כאלו שחשב שכבר זכה למשהו, והיה בטוח 
שמהיום והלאה לא יהיו לו שום ירידות, ושלא יסבול עוד מזה, שהוא 
לא יכול להתגבר על הרע שלו, אלא כמו שהוא מרגיש טעם עכשיו 
בעבודה, זה ילך לו קדימה.
%break
ומה היה אח"כ, נפל מדרגתו, ושוב נמצא במצב של היסורים, שאין לו 
לא עולם הזה, כלומר שיהיה לו חיים עם סיפוק, אלא שאין לו סיפוק, 
וגם אין לו עולם הבא, כלומר שיהיה לו הרצון לעבוד עבודת הקודש. 
%break
אם כן עתה, שהוא רוצה לתת תודה לה', שעכשיו הוא מרומם קצת 
מהמצבים הקודמים, ורוצה לעסוק עתה בעבודת הקודש בשמחה, 
ומה הוא יכול לעשות, שהמחשבותיו מפריעות לו עם טענות צודקות.
%break
%page 696
לפי דעתו, אין מה להשיב להם. ומשום זה הוא לא יכול לעשות עכשיו 
מאומה, כאילו היה עכשיו במצב ירידה. אם כן מהי התועלת כשקבל 
עתה עזרה מלמעלה, ומאמין שה' קורא אותו, ורוצה לקרב אותו. 
%break
אבל הטענות של המחשבות, שאומרות לו, תסתכל בעצמך, שזה 
קורה לך כל פעם, שאתה חושב שאתה למעלה, ואח"כ אתה יורד 
מטה מטה, אם כן במה אתה בטוח, שעתה לא תהיה אותו דבר.
%break
אולם אנו צריכים ללכת בדרכי חז"ל, שהורונו לנו (סוטה מ"ח, ע"ב), 
וזה לשונו, "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר, מה אוכל למחר, אינו אלא 
מקטני אמונה". 
%break
והיינו דאמר רבי אלעזר מ"ד (זכריה ד'), "כי מי בז ליום קטנות, מי 
גרם לצדיקים שיבזו שלחנם לעתיד לבוא, קטנות שהיתה בהם, שלא 
האמינו בהקב"ה". 
%break
ויש להבין מה שאומר, מי גרם לצדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא, 
שלא האמינו בהקב"ה. וזהו הקטנות שלהם. אם כן אם לא האמינו 
בהקב"ה, מדוע הם נקראים צדיקים.
%break
ויש לפרש זה מה שכתוב, שקורא אותם צדיקים, ויחד עם זה אין להם 
אמונה, שהכוונה היא כנ"ל, היינו לאחר שהאדם קיבל התעוררות 
מלמעלה, שהוא בא לידי הרגשה, שעיקר הוא לעשות בעמ"נ 
להשפיע, ולצורך עצמו לא כדאי לעבוד. 
%break
אם כן הוא מרגיש עכשיו שהוא צדיק, והוא צריך עכשיו לתת תודה 
לה' על זה שקירב אותו אליו יתברך, והסיר ממנו את ההסתרה, 
שמטעם זה הוא רוצה עתה להיבטל אליו יתברך.
%break
ועתה הוא מבין ומרגיש שהקבלה לעצמו נקראת, רע, ונקרא, חוטא, 
מי שמשתמש עמה. ונמצא, שהוא בעת הזאת נקרא, צדיק. וזה 
שכתוב, "מי שיש לו פת בסלו, ואומר, מה אוכל למחר, אינו אלא 
מקטני אמונה".
%break
הפירוש הוא, שאף על פי שעתה יש לו אמונה, שהוא מאמין שעיקר 
הוא להידבק בה', ועל עצמו לא כדאי אפילו לחשוב רגע אחד, אם כן 
הוא היה צריך להיות שש ושמח שזכה עכשיו להתקרבות ה', אבל 
תיכף בא לו מחשבות, שהאמונה הזו שיש לו עכשיו, זה קטן, 
%break
היינו שלא תהיה לו יכולת להמשך גם למחר, אלא חושב, שעוד מעט 
האמונה הזו תסתלק ממנו, והוא יפול שוב לשליטת הרשעים שדואגים 
אך ורק לתועלת עצמם. נמצא, זאת השאלה ששואל, "מה אוכל 
למחר".
%break
ויש כלל, כי, מחר, אין הפירוש ליום של מחר, אלא מחר נקרא, "כי יש 
מחר לאחר זמן". כלומר ההווה נקרא, היום, והעתיד נקרא, מחר. 
%break
זאת אומרת, ברגע זו שהוא עומד נקרא, הווה, ונקרא, היום. ורגע 
לאחר זמן נקרא, מחר. זה גורם לו שלא יכול לתת שבח להבורא על 
מה שקירב אותו.
%break
והמחשבות האלו של, "מה אוכל למחר", מרחיקים אותו מה', מטעם 
שהוא לא מאמין שהמצב הזה ישאר בנצחיות. 
%break
נמצא, שאף על פי שעתה הוא במדרגת צדיק, אבל מזה שהוא לא 
מאמין שישאר לנצחיות, מזה הוא נקרא, מקטני אמונה, כלומר יש לו 
אמונה, אבל אמונה תהיה אצלו בזמן קטן, ואח"כ תסתלק ממנו את 
האמונה. זה נקרא, קטני אמונה.
%break
ובזה נוכל לפרש דברי רבי אלעזר, מאי דכתיב, "כי מי בז ליום 
קטנות", מי גרם לצדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא. 
%break
יהיה הפירוש, "מי גרם לצדיקים", הכוונה על אלו אנשים שנמצאים 
בזמן עליה, וכל השתוקקות היא להיות דבוק בה', שנמצאים באותו 
זמן צדיקים שיבזו שולחנם לעתיד לבוא, כלומר השולחן הזה שהוא 
ערוך לסעודה, הם מבזים אותם לעתיד לבוא, 
%break
היינו שהם אומרים, לאחר ההווה, כלומר לאחר המצב שבו הוא נמצא 
עכשיו, שהשולחן הוא בסדר, אבל, לאחר זה, היינו הזמן שעתיד לבוא 
אח"כ, יהיה מבוזה. זאת אומרת, שהשולחן יהיה אח"כ תחת שליטת 
הס"א, היינו שאח"כ הוא יפול שוב לשליטת הרצון לקבל לעצמו.
%break
זה שכתוב, "ומי בז ליום קטנות". הקטנות שהיה בהם, שלא האמינו 
בהקב"ה שהוא יכול לתת מצב של התקרבות לנצחיות. היוצא מזה, 
שאסור לאדם לעורר שום חסרון במתנת ה', ולומר, שברור לו עכשיו, 
שה' לא יכול לתת דבר לנצחיות. 
%break
ומה שהביא ראיה מהעבר, שהיו לו כמה פעמים מצבים טובים ואח"כ 
נסתלקו ממנו, ומהו ההוכחה שעכשיו יהיה המצב הזה לנצחיות. 
%break
%page 697
על זה בא ענין אמונה, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, ולא 
להסתכל מה שהדעת מחייבת, אלא להאמין באמונת חכמים. והדרך 
שהם קבעו, כך צריכים ללכת ולא להסתכל על הדעת, כי צריכים 
להאמין בזכות שהולכים באמונה, זוהי סגולה נפלאה.
%break
%page 698
%H מהו השכר בעבודה דלהשפיע
%break
חז"ל אמרו (אבות פרק שני, כ"א) "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך 
שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". הרי 
אנו רואים, שאנו צריכים לעבוד בשביל שכר. ולא עוד, אלא שיש ציווי 
מיוחד, שאנו צריכים להאמין, שהקב"ה ישלם לנו את השכר. 
%break
ושם, בפרק א', אמרו ממש ההיפך, וזה לשונו "הוא היה אומר, אל 
תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו 
כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". ויש להבין איך 
מתקיימים שני המאמרים האלו.
%break
ידוע, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. והיות השורש שלנו, שהוא 
הבורא, הוא במצב המנוחה המוחלטת, לכן אין הנבראים מסוגלים 
לעשות שום תנועה, אלא שהתנועה תשבח את מצב המנוחה של 
האדם, אחרת האדם בוחר במנוחה. 
%break
וכמו שכתוב בתע"ס (חלק א', דף כ', אות י"ט) וזה לשונו "בידוע, אשר 
כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו. ולכן כל הענינים, הנהוגים בשורש, 
יתרצה בו הענף ויחמודם. 
%break
וכל הענינים, שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם. דהיינו, 
אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאוד את ענין התנועה, עד 
שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה".
%break
פירושו, שאין אנו עושים שום תנועה, אלא אם אנו יודעים, שהתנועה 
הזו תשבח לנו את המנוחה. כלומר, השבח הזה, שאנו מקבלים עבור 
המנוחה, זה נקרא "שכר". 
%break
זאת אומרת, אם אנו מרויחים ע"י התנועה יותר הנאה מהמנוחה, אז 
אנו יכולים לעשות תנועות, אחרת אנו נשארים במצב המנוחה.
%break
ובענין השכר, הרי יש מקרא מפורש בתורה: "אם בחקותי תלכו, ואם 
מצותי תשמורו, ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ 
יבולה". אם כן, איך אמרו חז"ל לעבוד בלי שכר, הנקרא "שלא על מנת 
לקבל פרס". 
%break
הלא זה ממש ההיפך ממה שכתוב בתורה. וגם זהו אחד מהעיקרים, 
שצריכים להאמין בשכר ועונש. אם כן איך אמרו חז"ל, שאדם צריך 
לעבוד שלא על מנת לקבל פרס.
%break
אולם יש להבין זה שאמרו חז"ל "הוי כעבדים המשמשין את הרב שלא 
עמ"נ לקבל פרס", מהו הטעם. הלא יש להבין, שזה הוא נגד מטרת 
הבריאה. כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. 
%break
ולסיבה זו ברא הקב"ה את הנבראים בכלים דקבלה. כלומר, שיהיה לו 
רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג.
%break
אם כן, מדוע צריכים לוותר על השתוקקות של הנאה ותענוג, אלא 
להשתדל רק להשפיע לה', ולא למלאות את ההשתוקקות לתענוגים, 
שהוא בעצמו ברא אותנו בטבע כזו. 
%break
ואיך אח"כ אומרים לנו, לא, הגם שברא אותנו בטבע לקבלת תענוגים, 
ומכל מקום עכשיו אסור להשתמש בכלים האלו, המכונים "רצון לקבל 
לעצמו".
%break
והתשובה היא, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו כנ"ל, והיות 
שהבורא הוא המשפיע, לכן במקום שהאדם צריך להיות מקבל לעצמו, 
הוא נוהג שם ענין של בושה. ובכדי לתקן את ענין הבושה, נעשה 
תיקון, המכונה, "מקבל בעמ"נ להשפיע". 
%break
לפי זה יוצא, זה שאמרו, שאסור לקבל לעצמו, אינו מטעם שאסור 
להנות, אלא שזהו תיקון. שבזמן שהאדם יקבל את ההנאה, והיות 
שבזמן קבלת התענוג, הוא בשינוי צורה מהמשפיע, ומשום זה הוא 
מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוג.
%break
מה שאין כן אם הוא מקבל התענוג מטעם שהוא רוצה להנות להעליון, 
בזה הוא מקבל בחינת השתוות הצורה. ואז יש לו ב' דברים בעת 
קבלת התענוג:
%break
%page 699
א. שהוא לא מתרחק מה' בעת קבלת התענוג.
ב. שאינו מרגיש שום חסרון בעת קבלת התענוג.
%break
ובהאמור יוצא, שהאיסור, שאסור לקבל לעצמו, הוא לטובת הנבראים, 
ולא משום שהקב"ה צריך שישפיעו לו, או לאהוב אותו. כי הכל הוא רק 
לטובת הנבראים, שהם מקבלים תענוג ממנו, ושיהיה בהתענוג 
שלימות. ומבחינת תיקון העולם נעשה ב' מערכות:
%break
א. הנקראת אבי"ע דקדושה, ששם נוהג רק סדר של קבלה בעמ"נ 
להשפיע.
ב. הנקראת אבי"ע דטומאה, ששם נוהג קבלה בעמ"נ לקבל.
%break
לכן מטרם שאדם מתקן מעשיו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, הוא ניזון ממה 
שמשך מאבי"ע דטומאה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, הלא אנחנו צריכים להאמין בשכר ועונש, 
ומצד השני אומרים לנו לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, כלומר, לעבוד 
בלי שום שכר. 
%break
התשובה היא, היות מצד הבורא הוא רוצה לתת, שזו היתה מטרתו 
להטיב לנבראיו, אלא שנעשה תיקון "בכדי להוציא לאור שלימות 
פעולותיו", שאנחנו נעבוד שלא לקבל שכר. 
%break
ורק על תיקון הזה, שלא לקבל שכר, אנו צריכים לתת עבודה ויגיעה 
רבה, מסיבת שזהו נגד הטבע שלנו. ורק בסגולת תו"מ אנו יכולים 
להגיע לזכות לכלים האלו, הנקראים "כלים דהשפעה".
%break
וזהו השכר שלנו, שאנו צריכים להאמין בשכר ועונש. כלומר, אם 
אנחנו נשמור את התו"מ, נזכה לכלים דהשפעה. ואם אין אנחנו נקיים 
את התו"מ, אנו נשארים בכלים דקבלה, 
%break
שהכלים האלו אינם מסוגלים לשום דבר שבקדושה. ומשום זה איך 
תהיה באפשרות לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת 
להם.
%break
אי לזאת, כאשר אנו מתחילים ללכת בדרך של השפעה, תיכף מתחיל 
הגוף להתנגד. ואנו צריכים להאמין באמונת חכמים, ולהאמין במה 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
ולהאמין במה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין", שע"י התורה, "המאור שבה מחזירו למוטב". 
%break
ועל השכר הזה, אנו צריכים להאמין, שה' יתן לנו את השכר הזה 
תמורת עבודתנו בתו"מ. וממילא לא תהיה סתירה למה שאומרים, 
שצריכים להאמין בשכר ועונש, ומצד השני אומרים, שאנו צריכים 
להיות "כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס".
%break
התשובה היא, היות שאנו צריכים לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, וזהו 
נגד הטבע שלנו, ואין אפשרות שאנחנו נוכל לתקן את עצמנו בתיקון 
זה, ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
שרק הקב"ה יכול לעזור לו, שיתן לו הכלים דהשפעה. להשכר הזה 
אדם צריך להתפלל לה', שיתן לו, היות מכוחות עצמו אין יד משגת 
לכלים דהשפעה.
%break
ועוד יותר מזה, שמוטל על האדם חיוב להאמין, שה' יתן לו את הכח 
הזה. וזהו מסיבת שיש הרבה פעמים שאדם עובד ונותן יגיעה בכדי 
להשיג הכלים דהשפעה. 
%break
ומבחינת התיקון, שאין האדם יכול להבין, יש לפעמים, שהאדם 
שהתחיל בעבודה זו דלהשפיע, והוא רואה אחרת, שהוא הולך 
אחורה. 
%break
כלומר, שעכשיו, מעת שהתחיל להכנס בעבודה דלהשפיע, הוא נעשה 
יותר מגושם. כלומר, שהרצון לקבל לעצמו התחיל לפעול בו ביותר 
מרץ.
%break
נמצא, זה שהוא רואה, שהרצון לקבל פועל אצלו כל פעם ביותר 
תקיפות, עד שהאדם בא לפעמים לידי יאוש, ואומר, שהוא רואה, 
שאין שום סיכויים, שיוכל לבוא פעם לזכות לרצון להשפיע, ואז הוא 
אומר, אני עבדתי בחינם, 
%break
כלומר, חשבתי שע"י היגיעה בתו"מ, אני אקבל את השכר, שזה יהיה 
לי מתנה עבורי, שקבלתי את אשר קיוויתי כל הזמן, שאני אזכה 
להגיע לעשות נחת רוח להבורא, ואני אצא משליטת האהבה עצמית.
%break
%page 700
ועכשיו אני רואה, שזה לא בשבילי, מסיבת שאני יותר מגושם משאר 
אנשים. ובתחילת עבודתי חשבתי, שאני לא כל כך משוקע באהבה 
עצמית. לכן חשבתי העבודה זו, להגיע בעמ"נ להשפיע, זה יקח בודאי 
זמן כמו כל מקצוע שלומדים. 
%break
שלא תופסים את המקצוע בקלות, אלא שצריכים ללמוד הרבה, עד 
שקונים את המקצוע, מה שהוא לומד, לא חשוב איזה מקצוע, נגרות 
או מסגרות, או אפילו מקצוע של רופא, וכדומה. לכולם מוכרחים לתת 
זמן. 
%break
יש מקצועות שלומדים ג' שנים, או חמש שנים. אבל יש סבלנות 
לחכות עד הזמן שנוהג. ושם האדם מסוגל לעבוד, מסיבת שהוא 
רואה, שכל יום ויום הוא הולך קדימה. 
%break
אז האדם מבין מדעתו, שיגיע הזמן, היינו בסוף ג' שנים או ה' שנים, 
הוא יקבל תעודת גמר, שהוא כבר יכול לקבל עבודה על המקצוע שלו.
%break
מה שאין כן בעבודה דלהשפיע, הוא רואה, שכל יום הוא הולך אחורה. 
ויכול לעבור שנה או שנתיים, והוא רואה שלא זז כמלוא נימא. ואז הוא 
בא לידי יאוש, ואומר, שאף פעם הוא לא יכול לקבל תעודה, שהוא 
עובד בעמ"נ להשפיע. 
%break
וממילא לא תהיה לו אפשרות לקבל בחינת תורה, ששם לא נותנים 
להכנס אלא אנשים נאמנים, שלא יקלקלו את בחינת תורה, שיתנו 
להם. 
%break
והיות שהוא רואה, שהוא לא מסוגל לקבל תעודה, שהוא עובד לשמה, 
לכן אף פעם לא יזכה לבחינת רזי תורה, כמו שאמרו חז"ל "הלומד 
תורה לשמה, מגלין לו רזי תורה".
%break
ומשום זה הוא רוצה לברוח מהמערכה. ועל מצב הזה אמרו חז"ל, 
שהאדם צריך להתגבר ויאמין, "שנאמן בעל מלאכתך, שישלם לך 
שכר פעולתך". 
%break
כלומר, שאם האדם נותן יגיעה בתו"מ על הכוונה לקבל שכר, שיתנו 
לו את הכח דהשפעה, שאל יסתכל במה שהוא לא מתקדם, אלא הוא 
צריך להאמין, אם האדם נותן יגיעה, בכדי לזכות לכלים דהשפעה, 
בטח ה' יתן לו. 
%break
נמצא, שזהו השכר שאנו מבקשים תמורת עבודתנו, שהוא, שנוכל 
לעבוד בלי שכר, אלא מטעם "בגין דאיהו רב ושליט".
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בתפלה "יהי רצון", קודם תהילים) 
"ומאוצר מתנת חינם חננו". 
%break
זאת אומרת, אנו מתפללים ואומרים תהילים על הכוונה "שלא לבד 
שאנו מבקשים שכר, אלא אנו רוצים, שגם תיתן לנו מאוצר מתנת 
חינם". ויש להבין, הלא ידוע שהאדם צריך לעשות הכל שלא לקבל 
שכר.
%break
אלא יש לפרש כנ"ל, שאנו רוצים, שאתה תיתן לנו שפע מאוצר מתנת 
חינם, מטעם, אם אנחנו נקבל שפע משם, אז אנחנו נוכל לעבוד 
בחינם, שלא על מנת לקבל פרס. 
%break
וזהו על דרך, מי שצריך לרפואה, אז מבקשים מה', שישלח רפואה 
מאוצר הרפואות. או מי שצריך גבורה, הוא מבקש, שישלחו לו גבורה 
מאוצר הגבורות.
%break
אי לזאת, מי שרוצה לקבל כח מלמעלה, שיוכל לעבוד בחינם בלי שום 
תמורה, אז הוא מבקש מה', שיתן לו שפע מאוצר "מתנת חינם". 
%break
כלומר, שיתנו לו כח, שזהו אצלו מתנה גדולה, היינו זה שיהא בידו 
לעשות מעשים בחינם. זה נקרא אצלו "מתנה" על דרך שכתוב "מה 
אני בחינם, אף אתה בחינם".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים, קכ"א) "אשא עיני אל 
ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". 
%break
שיש להבין, שדוד המלך היה שואל, "מאין יבוא עזרי". ואח"כ נתוודע 
לו, ש"עזרי מעם ה'". הלא כל יהודי מאמין, הוא אומר, שהאדם אין לו 
מקום אחר לקבל עזרה, אלא מעם ה'. ומה הוא החידוש.
%break
ובהנ"ל יש לפרש, שהוא בא להשמיענו, שלא חסר לנו שום דבר, בכדי 
שנקבל טוב ועונג, אלא כלים דהשפעה. כי אז תהיה לנו השתוות 
הצורה עם הבורא בבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום". אז נהיו 
מוכשרים לקבל את הטוב והעונג.
%break
לכן יש לפרש לפי הכלל הידוע, שכל הבריאה, שאנו מכנים בשם 
בריאה, הוא רק הרצון לקבל לעצמו, שנברא יש מאין. כלומר, אצל 
הבורא יש לומר, שהוא הנותן והמשפיע. אבל ענין קבלה, זהו דבר 
חדש, שהבורא ברא אותו מאין. כלומר "אין", אין שם בחינת קבלה. 
%break
%page 701
וזה שכתוב "מאין", שהוא בחינת שיש אצל הקב"ה, שנקרא שהוא רק 
המשפיע. אם האדם יכול לבוא לבחינה זו, הנקרא "אין", אז "יבוא 
עזרי", שאז האדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג.
%break
וזה שכתוב "עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". שכאן הוא מפרש מה 
זה "אין", היינו ההיפך מקבלה אלא משפיע. 
וזה שכתוב "עשה שמים וארץ", שפירושו, שהוא עשה שמים וארץ, 
שפירושו, שהוא השפיע והוליד את השמים וארץ. 
%break
וכשהאדם יגיע לבחינת "אין", הנקרא, "כח השפעה", אז הוא יהיה 
מוכשר לקבל טוב ועונג. היות מצד הבורא לא חסר שום דבר, אלא 
חסר רק כלים, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל.
%break
זה שכתוב "מאין יבוא עזרי". וזה שכתוב, שלא יחשוב האדם, שחסר 
משהו דברים גדולים, בכדי לקבל את הטוב ועונג הזה, מה שהקב"ה 
רוצה לתת לנבראים. 
%break
כלומר, אדם, כשהוא נותן כוחות בכדי להגיע לשלימות המטרה, 
שבשבילה נברא, וראה, שעוד לא הגיע למדרגה יותר גבוהה, מכפי 
שהיה ילד בן ט' שנים, 
%break
אלא הוא מבין ענין עבודת ה' באותו שיעור, כפי שהיה מבין בגיל 
תשע, אז, כשהוא מתבונן מהי הסיבה, אז הוא אומר, בטח שאני 
נולדתי בלתי כשרוני, ואין לי שום כח דהתגברות, אלא אם הייתי יותר 
כשרוני, והיה לי יותר אביריות, אז הייתי מצליח להגיע להשלימות.
%break
נמצא, שהוא חושב, שחסרים לו הרבה דברים. אבל האמת היא, שלא 
חסר לאדם רק בחינת השתוות הצורה, הנקרא "כלים דהשפעה", כמו 
שכתוב "מה הוא רחום אף אתה רחום", שבחינת השפעה נקראת 
בחינת "אין".
%break
וזה שרוצה להשמיענו, בזה שאומר "מאין יבוא עזרי". שרק זה חסר, 
ולא שום כשרונות ושום אביריות, אלא "עזרי מעם ה'", שה', שהוא 
עשה שמים וארץ בכדי להשפיע לבריות, 
%break
את זה אני צריך, שה' יעזור לי להשיג, היות שזהו הכלי. ולאחר שיש 
להאדם הכלי הזה, הנקרא "כלי דהשפעה", אז האור יבוא מאליו, כי 
כך היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו.
%break
%page 702
%H מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה
%break
במדרש (ויקרא פ"ו) וזה לשונו "ורבנן אמרי, אומות העולם, שלא קבלו 
את התורה, שנתנה מתוך החושך", עליהם הוא אומר "כי הנה החושך 
יכסה ארץ" (ישעיה ס' ב'). 
%break
"אבל ישראל, שקבלו את התורה, שנתנה מתוך החושך, דכתיב 
(דברים ה'), כשמעכם את הקול מתוך החושך, עליהם הוא אומר 
(ישעיה ס') "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע נתנה התורה מתוך החושך. ועוד, מהי הסיבה 
שאומות העולם לא רצו לקבל את התורה מתוך החושך. 
%break
וזהו כאילו עשה הקב"ה בכוונה, שנתנה התורה מתוך החושך, כדי 
"שאומות העולם" לא יקבלו אותה. וכמו כן יש להבין, מדוע ישראל כן 
קבלו את התורה מתוך החושך.
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת מהו חושך בעבודה. והענין הוא, כי מטעם 
מטרת הבריאה, שהיתה בכדי "להטיב לנבראיו", לכן בזמן שהאדם 
שבע רצון מהחיים שלו, זה נבחן שהעולם מאיר בעבורו, 
%break
כלומר שהוא נהנה מהעולם. ואם חס ושלום אין לו סיפוק מהחיים, אז 
האדם אומר "עולם חשך בעדי".
%break
ידוע, שבעבודה אנו מכנים "ישראל" כלים דהשפעה, ו"אומות העולם" 
מכנים בשם כלים דקבלה. לכן בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת 
אומרת להשתמש בכלים דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא 
מסכים לזה, כי גופו נמשך מכלי קבלה. 
%break
אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם אין בידו 
להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, שהוא האור 
"דלהטיב לנבראיו".
%break
נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, בזה שאין הוא יכול להשיג כלים 
דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג 
הכלים האלו. 
%break
ולפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", נמצא שעכשיו הוא 
קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין".
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש לו חסרון. והחסרון הזה נקרא 
"חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה מתוך החושך". 
%break
כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו נכללים בהתורה:
%break
א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע.
ב. אח"כ הוא מקבל את הטוב והעונג לתוך כלים דהשפעה.
%break
מה שאין כן "אומות העולם, שלא קבלו את התורה, שנתנה מתוך 
החושך". "אומות העולם" בעבודה נקראים, מה שהגוף נכלל מע' 
אומות, שהם רוצים תורה לא מטעם שהם מרגישים חושך, בזמן שאין 
להם כלי השפעה, 
%break
אלא כל רצונם הוא בכלי קבלה, ואין להם חשק לצאת משליטה זאת, 
והם רוצים תורה, בכדי להוסיף להם יותר אור, כלומר יותר תענוג, 
מכפי שהם מקבלים מעניני גשמיים, 
%break
אלא רוצים בחינת עולם הבא גם כן, כמו שכתוב בזה"ק "דצווחין 
ככלבא הב הב, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא 
דאתי". כלומר, שלא מספיק להם עושר של עולם הזה, אלא שרוצים 
גם עושר של עולם הבא.
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, 
שהרצון לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים 
תורה, בכדי להוציאם מתוך החושך, 
%break
שהוא שליטת הכלי קבלה, שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח 
במקום הזה שום אור, והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת 
התורה.
%break
%page 703
לכן, היות שהתורה באה מסיבת החושך, אז התורה עשתה ב' 
פעולות:
%break
א. "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז הצמצום וההסתר מסתלקים 
מהכלי קבלה שלו, היות שבמקום, שהיה לו כלי קבלה, זכה עכשיו 
לכלי השפעה. וזה שכתוב "ועליך יזרח ה'", כלומר כמו שהקב"ה רצונו 
הוא להשפיע, גם האדם יזכה לרצון להשפיע.
%break
ב. כי לאחר שזכה לבחינת כלים דהשפעה, כלומר שהוא כבר זכה, 
שיכול לעשות מעשים לשמה, וזה נקרא "הלומד תורה לשמה", הוא 
זוכה אח"כ לבחינת "מגלין לו רזי תורה", כמו שאומר רבי מאיר 
(במשנה דאבות). 
%break
וזה שכתוב "וכבודו עליך יראה", שכבודו פירושו "כבוד ה'", שהוא 
בחינת התגלות אלקות. "עליך יראה", שאז האדם זוכה לבחינת 
"אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
אולם "אומות העולם", שהם לא צריכים את התורה בכדי לצאת 
מהחושך, שהם כלים דקבלה, אלא הם צריכים תורה, בכדי להוסיף על 
עושר דעולם הזה גם עושר של עולם הבא, כנ"ל "הב הב", 
%break
אלו אנשים שנמצאים בבחינת "אומות העולם", והם אומרים, שהם 
צריכים את התורה לא מטעם להוציא אותם מהחושך, אלא כלי קבלה 
לעצמו הוא אצלם בבחינת אור, ורוצים האור תורה שיכנס להמקבל.
%break
עליהם אומר הכתוב "כי הנה החושך יכסה ארץ". כלומר, שהם לא 
יזכו לאור תורה, מטעם כי "אור תורה נתנה מתוך החושך". 
%break
היינו, מי שמרגיש עצמו בחושך כנ"ל, זה נקרא "בחינת ישראל", שהם 
צריכים התורה להאיר את החושך שלהם, הם זוכים "ועליך יזרח ה'", 
"וכבודו עליך יראה".
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל (אבות פרק א' י"ז) "ולא המדרש עיקר 
אלא המעשה". ובקדושין (דף מ') אמרו וזה לשונם, נשאלה שאלה זו 
בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול. 
%break
נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר, תלמוד 
גדול. נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. ויש 
להבין דבריהם בדרך העבודה, כי בדרך הפשט יש על זה הרבה 
פירושים.
%break
בדרך העבודה, היינו בדרך שרוצים להגיע בעבודה דלהשפיע ולא 
לקבל לעצמו, בטח שצריכים לקיים את התרי"ג מצות במעשה, כי מי 
שלומד תורה ולא רוצה לקיים את התרי"ג מצות במעשה, אז הוא 
לומד חכמה, כמו שלומדים חכמות חיצוניות. 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (איכה רבא ב' י"ז) "אם יאמר לך אדם, יש 
חכמה בגויים, תאמין, יש תורה בגויים, אל תאמין". 
%break
כוונה, שהאדם יכול ללמוד תורה, אבל אם הוא גוי, שאינו מקיים 
מצות, הרי זה גוי, נמצא, שהתורה, מה שהוא לומד, נקרא זה בשם 
"חכמה" ולא בשם "תורה".
%break
ומשום זה מי שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, בטח שמתחילים לעבוד 
בבחינת המעשה, ואח"כ מתחילים בבחינת הכוונה, כלומר לתת על 
זה כוונה דלהשפיע. אולם איך יכולים להגיע לידי כוונה דלהשפיע, כי 
ידוע שאדם יכול לעשות מעשה בכפיה, אף על פי "לבו בל עמו". 
%break
זאת אומרת, האדם יכול לעשות מעשה בכפיה, הגם שזה שלא 
לרצונו, הוא יכול להתגבר על רצונו ולעשות את הדבר בלי רצון. אבל 
על הלב, היינו על הרצון וחשק, אין זה בידי אדם לשנות.
%break
אם כן לאחר שהאדם נברא בטבע "אך לקבל לעצמו", איך הוא יכול 
לכוון בעמ"נ להשפיע, כי זה נגד טבעו. ואיך האדם יכול ללכת נגד 
טבעו ורצונו, שהוא אך לקבל. ואיך הוא יכול לכוף עצמו ולכוון בכונת 
הלב בכוונה דלהשפיע. 
%break
ועוד יותר מזה, אנו צריכים לדעת, כי התורה נתנה בכדי לצרף את 
ישראל. כלומר, שכל המעשים, מה שנתן לנו לעשות, אינו יותר אלא 
להשיג את הכוונה הזו דלהשפיע. ואיך יכולים לעשות כנ"ל, הלא אינו 
שייך כפיה על הלב והרצון.
%break
%page 704
וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שפירוש 
"אשר ברא אלקים", שעל זה צריך האדם "לעשות", היינו על מה 
שברא. ויש לפרש "אשר ברא", שבריאה נקראת "יש מאין", כידוע, 
שהכוונה על הרצון לקבל. 
%break
"לעשות" שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות עליה כוונה בעמ"נ 
להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שיש להנבראים לעשות, הוא רק 
שתהיה להם היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "אשר ברא 
אלקים לעשות", שהעשיה הזו שייכת להנבראים.
%break
ובהאמור יש לפרש את מאמר הנ"ל בענין "תלמוד גדול או מעשה", 
שאין כאן המדובר בענין המעשה, מה שהתחתונים צריכים לעשות, 
שזה בטח בלי מעשה, אין שום דבר כנ"ל, כי תחילת הכל צריכים 
לקיים את התרי"ג מצות בבחינת המעשה. 
%break
אלא יש לפרש בתורה עצמה, כי התורה נקראת "תלמוד". ושאלת 
"תלמוד גדול או מעשה גדול", יהיה הפירוש, היות שהתורה מדברת 
מב' בחינות:
%break
א. מבחינת הדינים, כלומר באיזו צורה ובאיזה אופן צריכים לקיים 
המצות, שיש ענין שיעור של המצות. למשל, בציצית, אז יש ללמוד את 
הדינים, מה שמביאים את הלכה, כמה צריך להיות גודל הטלית וגודל 
הציצית. וכדומה, בשאר מצות. 
%break
חלק זה נקרא "הנגלה שבתורה", היות שהמצות האלו נראות לעיניים, 
ושם לא שייך לומר, שהאדם טועה, כי מה שנראה לעינים, אם האדם 
נותן תשומת לב, הוא כבר יכול לקיים את המצות כראוי. לכן נקרא זה 
"נגלה".
%break
ב. חלק התורה שלא מדברים מהלכות ודינים, שמקיימים את המצות 
במעשה, אלא מדברים מספורי מעשיות ואגדות חז"ל, שאין להם שום 
קשר לתרי"ג מצות. השאלה היא, איזה חלק התורה יותר גדול, כלומר 
יותר חשוב לאדם, שישים תשומת לב ביותר.
%break
ו"תלמוד" נקרא חלק התורה שהיא רק בחינת תלמוד לבד בלי מעשה, 
היות שלא מדברים מחלק המעשה, איך לקיים. זה נקרא "תלמוד", 
כלומר "תורה בלי מעשה".
%break
רבי טרפון אומר "מעשה גדול", כלומר חלק התורה שמדברים ממעשי 
המצות, שזהו עיקר לדעת, איך ההלכות שנוהגים במצות. רבי עקיבא 
אמר "תלמוד גדול". "נענו כולם ואמרו, תלמוד גדול כמו ר"ע". ומהו 
הטעם, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
%break
וצריכים לפרש מה שאמרו "שתלמוד מביא לידי מעשה", הכוונה, נכון 
שהתחלת העבודה מתחילים בחלק התורה שהוא מדבר ממעשה 
המצות. אבל זהו רק התחלה, כי עיקר תורה ומצות נתנו בכדי "לצרף 
בהם את הבריות", 
%break
שפירושו כמו שכתוב (בספר "פתיחה לחכמת הקבלה"), שענין 
"הצירוף" הוא "לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעבוד רק בעמ"נ 
להשפיע", שזה נקרא כנ"ל בחינת "אשר ברא אלקים לעשות", 
%break
שהמעשה הזה, שיתנו על בחינת "בריאה", הנקרא "קבלה לעצמו", 
שתהיה עליו כוונה דלהשפיע, המעשה הזה הוא העיקר מה 
שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה 
שבורא רוצה לתת להם.
%break
ובכדי להגיע לבחינת "מעשה", שפירושו, זה שהאדם צריך לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, על חלקה הנגלה שבתרי"ג מצות, 
האדם יכול עוד על ידי התגברות לכוף עצמו, ולקיים את התרי"ג 
מצות. 
%break
אבל על חלק הנסתר, שהיא הכוונה, שזהו דבר המסור להלב, על זה 
אין ביד האדם לכוף עצמו. כלומר, אם אין הלב רוצה לעבוד ולאהוב 
את הזולת, אין לאדם שום עצה.
%break
נמצא, במצב הזה, כשהאדם רוצה לעבוד לשם שמים, שאין הגוף 
מסכים, ואז בא אדם לידי הכרה, שהוא לא מסוגל לעבוד בכוחות 
עצמו לשם שמים, נמצא שעכשיו נודע לאדם דבר חידוש, מה שלא 
היה יודע מטרם שנכנס בעבודה דלהשפיע, שהוא רשע גמור, 
%break
מטעם שלא רוצה לעבוד לשם שמים. והגם שמטרם שנכנס בעבודה 
דלהשפיע, גם כן היה יודע, שהוא עדיין לא עובד לשם שמים, 
%break
אולם אז היה חושב, זה שלא עוסק הכל לשם שמים, זהו רק מטעם 
רשלנות ועצלות, אבל בו ברגע שירצה לעשות הכל לשם שמים, בטח 
שיעלה בידו.
%break
%page 705
לכן האדם לא היה מודאג, בזה שלא עושה עכשיו. ויכולים לומר, שזהו 
רק מחוסר זמן, אבל הוא בטוח, שזהו בידו לעשות הכל לשם שמים. 
%break
ויש כלל, מה שבידו של אדם לעשות, אין אדם מודאג מזה, מטעם כיון 
שזה בידו יש לו תמיד לעשות זה, מה שאין כן אם אין זה בידו, רק 
תולה בדעת אחרים.
%break
מה שאין כן עתה, שנכנס בעבודה דלהשפיע, ונתן בזה הרבה יגיעה, 
ורואה שאין הוא מתקדם, ועוד יותר גרוע, שהוא בא אחר רבוי עבודה 
לידי יאוש, והוא רואה עתה את הרע שלו בשיעור כל כך גדול, עד 
שהוא בא לידי החלטה, שהעבודה דלהשפיע היא לא ניתנה בשבילו, 
%break
והכרה הזו היא בחינת "רשע". כלומר, שהוא עכשיו יודע בלי שום 
ספק, שהגוף שלו הוא תקיף בדעתו, ואין לשנותו, שירצה לעבוד לשם 
שמים. ורק דברים שבגלוי, שהוא בחינת מעשה, הוא יכול לשכנע 
עצמו ולעשות מעשים טובים, אבל "לבו בל עמו". 
%break
לכן רק עכשיו הוא יכול לקבוע, שיש לו יצר הרע, שהוא רע ממש נגד 
הקב"ה, שלא רוצה להיות עובד ה', רק עובד את עצמו.
%break
וכשהאדם מגיע לידי מצב הזה, שהוא רואה, שיש לו יצר הרע, על זה 
יש להאמין, מה שאמרו לנו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין", מסיבת "המאור שבה מחזירו למוטב". 
%break
כלומר, מה שהיה מקודם משועבד להיצר הרע, שהיה מוכרח לעבוד 
לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', עכשיו ע"י "המאור התורה" הוא 
"מחזירו למוטב", כלומר שיהיה בידו לעשות מעשים לשם שמים, שזה 
נקרא "מעשים טובים", היינו רק להשפיע לה' ולא לתועלת עצמו.
%break
ובהאמור אנו רואים, שאי אפשר להגיע לעשות מעשה להשפיע בלי 
אור התורה. נמצא, שחלק התורה, שהאדם לומד, שלא מדברים 
מעניני דינים והלכות, שזה נקרא "בבחינת המעשה", וזה שכתוב 
"מעשה גדול", כלומר חלק התורה שמדברים מעניני מעשה המצות.
%break
וזה שכתוב "תלמוד גדול", היינו חלק התורה שמדברים בסיפורי 
מעשיות, ואגדות, ומדרשות חז"ל וכדומה, שאין בחלק התורה הזאת 
שייכות למעשי המצות. זה נקרא "תלמוד". ונענו כולם ואמרו "תלמוד 
גדול", "משום שהתלמוד מביא לידי מעשה". 
%break
כאן יהיה הפירוש "מעשה", כלומר הכוונה שעל המעשה, שהיא 
בחינת נגלה, תהיה לו היכולת לכוון בלב, שיהיה לשם שמים, 
%break
שזה נקרא "מעשה", כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", כנ"ל 
לעשות הכוונה היא על "הלב", שיהיה כח באדם לעשות, שהלב ירצה 
לעשות לשם שמים.
%break
%page 706
%H מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה
%break
הנה הזה"ק (בהר דף כ"א ובהסולם אות ס"ז) כותב שם וזו לשונו 
"צדיק גמור, כל זכיותיו הן למעלה, ועוונותיו למטה. רשע גמור, 
עוונותיו למעלה וזכיותיו למטה. פירוש. צדיק גמור כל זכיותיו שמורים 
לו למעלה לעולם הבא. ואינו מקבל מהם בעולם הזה כלום. 
%break
ועוונותיו, דהיינו העונשים על עוונותיו, הם למטה בעולם הזה. רשע 
גמור, עוונותיו למעלה, דהיינו שנפרעים ממנו בגיהנום אחר פטירתו 
מעולם הזה. 
%break
וזכיותיו שעשה, הוא למטה, שנותנים לו שכרו בעולם הזה. בינוני, זה 
וזה שופטו, שהן שכרו והן עונשו הם למטה בעולם הזה". עד כאן 
לשונו.
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, יש להבין מהו נקרא "צדיק גמור" 
ומה נקרא "רשע גמור", ומהו "בינוני", ומהו "עולם הזה" בעבודה, 
ומהו "עולם הבא" בעבודת האדם, ומה זה "למעלה", ומהו "למטה".
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. כלומר, שהנבראים נבראו 
בכדי לקבל טוב ועונג. לכן אנו רואים, שכל העולם בלי יוצא מהכלל 
שואפים רק לקבל הנאה ותענוג, מטעם שכך היתה מטרת הבריאה. 
%break
אלא מטעם שתהיה השתוות הצורה נעשה תיקון, המכונה, שכל מה 
שעושים יהיה על הכוונה להשפיע נחת רוח להבורא ולא לתועלת 
עצמו.
%break
ואיך האדם יכול לעשות משהו לא לתועלת עצמו, הלא הוא נגד 
הטבע. התשובה היא, שבזמן שהאדם מאמין בגדלות ה', בשיעור זה 
האדם יכול לעשות מעשים, בכדי שה' יהנה מהמעשים שלו. 
%break
כי יש בטבע, שקטן, כשהוא משמש את הגדול, יש לו מזה הנאה, ואינו 
צריך לשום תמורה. אלא זה שיש לו זכיה לשרת אותו זה נותן לו חיים 
ומרגיש עצמו לאיש המאושר בעולם.
%break
לכן אדם, שהגיע לדרגה זו, שכל כוונתו היא אך להשפיע לה', הוא 
נקרא "צדיק". כלומר, שבזמן שהוא יכול להשפיע לה', זהו הוא כל 
תקותו בחיים, ואין שום צורך לדברים אחרים שיתנו לו חיים. 
%break
ואם הוא רואה, שלא נותנים לו לשמש את המלך, הוא אומר, בטח 
שעשה איזה עוון, שבשביל זה מענישים אותו וזורקים אותו מהיכל 
המלך למקום אשפתות, כלומר למקום פסולת.
%break
זאת אומרת, ההנאות שהיו לו ממה שתועלת עצמו נהנה, לזה הוא 
נזרק. ואמר, שזה מתאים ל"בעלי חי" ולא ל"בחינת מדבר", שהוא 
בחינת אדם. כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויין אדם ולא אומות העולם". 
%break
ועתה הוא נמצא במצב שרק (הוא) יכול להנות ממה ששיך לתועלת 
עצמו, אז הוא אומר, שהוא קבל עונש בטח על איזה עוון, שהוא לא 
היה נזהר, לכן הוא קבל עונש. זהו מדרגת "צדיק גמור".
%break
מה שאין כן רשע גמור, כל ההנאות שלו הן ממה שיכול להתקבל 
בכלים דקבלה, שהוא רק לתועלת עצמו. 
%break
מה שאין כן אם הוא רואה שמעבודה זו לא יגע שום דבר לתועלת 
עצמו, אלא הכל ילך להשפיע בלי שום תמורה, מזה אין הוא מסוגל 
לקבל הנאה. 
%break
ואומר, בטח הוא עשה איזה עוון, לכן אין הוא יכול לקבל משהו בתוך 
כלים דקבלה. והוא רואה ומסתכל מדוע אינו מסוגל לתת לכלים 
דקבלה שיהנו.
%break
נמצא, בזמן שהוא חושב, שהרצון לקבל לא יקבלו שום דבר, הוא 
מאוד מודאג. והמצב הזה, שבו הוא נמצא עכשיו, הוא אומר זה הוא 
ממש גיהנום, שעונשים אותו עכשיו למעלה על עוונותיו. 
%break
וזו היא הסיבה שאין הרצון לקבל לעצמו (לא) יכול להנות משום דבר, 
כלומר שאין לו עכשיו ממה לחיות.
"ובינוני, זה וזה שופטו". פעם דעתו עם הצדיק, ופעם אומר שהצדק 
הוא עם רשע גמור.
%break
%page 707
ובזה נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק "צדיק גמור כל, זכיותיו שמורים 
לו למעלה". שזכיות נקרא אצלו "למעלה, לעולם הבא", כלומר שהוא 
יכול לעשות דברים שהם שייכות למעלה, 
%break
היינו בעמ"נ להשפיע למעלה להבורא, שהוא למעלה בחשיבות. וזה 
נקרא אצלו "עולם הבא", שעולם הבא מכונה "שכר".
ואינו מקבל מהם בעולם הזה כלום. "עולם הזה" נקרא "מקבל". מה 
שהאדם מקבל בכלי קבלה, זה נקרא עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. 
%break
מה שאין כן עולם הבא נקרא בינה, שהיא כלי של משפעת. לכן בינה 
נקראת "מעלה", בחינת "עולם הבא". ומלכות נקראת "עולם הזה". 
לכן הצדיק אינו רוצה לקבל בכלים דקבלה לעצמו כלום, אלא הכל 
בעמ"נ להשפיע.
%break
וזהו שאומר "רשע גמור עוונותיו למעלה", יהיה הפירוש, אם הוא 
רואה, בזמן שהוא עוסק בתו"מ, הנקרא בחינת למעלה בחשיבות, 
והיות שהוא רשע, כלומר שאינו רוצה לעשות בעמ"נ להשפיע לה', 
אלא להשפיע הנאה לעצמו, 
%break
לכן כשהוא עוסק בדברים שלמעלה, היינו דברים שהוא צריך להשפיע 
למעלה, והוא רואה שלמטה, היינו שהרצון לקבל לא ירויח מהעבודה 
הזו, 
%break
על מצב הזה הרשע אומר, מדוע אין הוא מוכשר לתת משהו להרצון 
לקבל לעצמו, הוא מחמת עוונות, לכן הרצון לקבל לא יכול להנות.
%break
ואומר "דהיינו, שנפרעים ממנו בגיהנום אחר פטירתו מעולם הזה". 
פירושו "פטירתו מעולם הזה" הוא, שאומר, שאחר שכבר אין לו עכשיו 
חיים מעולם הזה, הנקרא "כלים דקבלה", שהם ריקים עכשיו מחיים, 
זה נקרא "פטירה מעולם הזה". 
%break
וזהו "שנפרעים ממנו בגיהנום". ממש עכשיו, שהוא מרגיש, שאין לו 
ממה לקבל תענוג עבור הרצון לקבל, לכן הוא אומר שזהו עונש, 
ומענישים בגיהנום. בשביל זה אין לו חיים.
%break
וזהו הפירוש "רשע גמור למעלה", בשיעור שצריך לעסוק ולהשפיע 
למעלה ולא לקבל למטה, זהו נקרא עונש, וזה נקרא שהוא מרגיש 
עכשיו שהוא אחר הפטירה, כלומר מטעם שכבר אין לו חיים.
%break
"וזכיותיו שעשה הוא למטה, שנותנים לו שכרו בעולם הזה" פירוש, 
"עולם הזה" נקרא מה שהרצון לקבל מקבל תענוג, 
%break
ועל זה הוא אומר, בטח זה שאני יכול לקבל טוב ועונג בכלים דקבלה, 
בטח שיש לי זכיות, לכן נותנים לי תענוג. וזה שאומר "וזכיותיו הוא 
למטה", היינו בכלי קבלה, הנקרא "למטה בחשיבות".
%break
ובהאמור יהיה הפירוש "צדיק גמור", שכוונתו רק להשפיע נחת רוח 
ליוצרו. "רשע גמור" יהיה פירושו, שרוצה אך לקבל ולא להשפיע כלל. 
%break
ושניהם נוהגים באדם אחד, כלומר בזמן שעובד בתו"מ ורוצה להכנס 
בעבודה דלשמה, אז ע"י עבודה והתגברות הוא בא לידי ידיעה זו, 
שהוא רשע גמור, ולא רוצה לבטל את רשות עצמו, 
%break
שלא לחשוב על עצמו, במה הוא יכול להנות עצמו. אלא כל דאגותיו, 
שיהיו להשפיע, את זה הוא רואה, שזהו דבר קשה.
%break
והאדם הזה הוא יכול לראות את האמת, איך שהוא רחוק מהאמת 
לעבוד לשם שמים. ואז הוא בא לידי החלטה, שהוא באמת רשע 
גמור, כיון שרואה אז מה שגופו רוצה, ורואה שאין הוא מסוגל להיות 
עובד ה', אלא עובד את עצמו.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שלא נכנסים בעבודה דלהשפיע, אף פעם 
האדם הזה לא יכול לראות שהוא "רשע גמור", אלא שהוא רואה 
לפעמים, שבאמת עדיין לא הגיע לדרגת צדקות. 
%break
אבל לראות שהוא "רשע גמור" אין מציאות כזו. אלא כנ"ל, שאי אפשר 
לראות את האמת מטרם שנכנסים בעבודה דלהשפיע.
%break
ועולם הזה נקרא כלים דקבלה, ועולם הבא כלים דהשפעה. וכמו כן 
מטה נקרא לתוך כלי קבלה, למעלה נקרא כלי השפעה, כלומר 
שהתחתון רוצה להשפיע למעלה. "ובינוני זה וזה שופטו", כלומר לא 
בבת אחת אלא בב' זמנים נפרדים. 
%break
%page 708
זאת אומרת, פעם הוא חושב שהוא כבר בדרגת "צדיק", ופעם הוא 
רואה שהוא "רשע גמור". ובהאמור יוצא, שצדיק הוא אומר "כל זכיותיו 
שמורים לו למעלה, ועוונותיו, הם למטה בעולם הזה", שפירושו, 
שבזמן שהתענוגים שלו הם בכלים דקבלה זה נקרא אצלו עונש.
%break
נוכל לפרש בזה דברי הזה"ק (תרומה דף קס"ט ובהסולם אות קכ"ב) 
וזו לשונו "שולחנו של אדם צריך להיות בנקיות, שלא יקרב הגוף 
לאכול מזונו אלא בנקיות עצמו. 
%break
ועל כן צריך האדם לפנות עצמו תחילה, כי מזון ההוא שהכין לו רוצה 
בו הקב"ה, כדי שלא יקרב אל השולחן ההוא של קיא צואה, שהוא 
מסוד הס"א, לאחר שאדם אכל והתענג צריך לתת חלק, לקליפות. 
%break
ומה הוא, הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים, שצריך לתת 
לצד ההוא, שנצרך לו, שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה, ועל כן 
אין צריך לברך כלל".
%break
ויש להבין על דרך העבודה מהו נקיות, שאומר "ועל כן צריך האדם 
לפנות עצמו תחילה, מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור". וכמו כן 
יש להבין מה שאומר "לאחר שאדם אכל והתענג צריך לתת חלק, 
לקליפות, הוא מים אחרונים, זוהמא ההיא של הידים, 
%break
שהוא חיוב על האדם לתת לו חלק הזה". אם כן יש להבין, מדוע 
מטרם הסעודה הוא אומר, שלא לתת להקליפות שום דבר, ואחר 
הסעודה הוא אומר, שכן צריכים לתת להקליפות חלק. ולא עוד שזהו 
חובה לתת, רק אין צריך לברך.
%break
ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא מטעם שלא תהיה 
בה בחינת בושה, לכן נעשה התיקון, שצריכים לכוון כל התענוגים, 
שהאדם מקבל, שיהיו בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. והקליפות 
הם נקראים, מה שהם רוצים לקבל לתועלת עצמו. 
%break
וכשיתקן כל הכלי קבלה בעמ"נ להשפיע, זה נקרא "גמר התיקון". 
כלומר שכבר אין מה לתקן בעמ"נ להשפיע, משום שכל הכלי קבלה 
נכנסו לרשות דקדושה, הנקרא "בעמ"נ להשפיע לה' ולא לתועלת 
עצמו".
%break
ומסיבה זו, היינו בכדי שהאדם יוכל לכוון בעת קבלת התענוג בעמ"נ 
להשפיע, שזה נקרא שהאדם יושב על יד שולחנו, אז האדם צריך 
לומר "זה השולחן לפני ה'". כי "שולחן" נקרא המקום, שמשם האדם 
מקבל את התענוגים. כי "שולחן" פירושו מקום פרנסת אדם. 
%break
נקרא שולחן, כמו שכתוב בלשון חז"ל "סמוך על שולחן אביו, סמוך על 
שולחן אחרים". וכמו כן אנו אומרים בברכת המזון, "הרחמן הוא ישלח 
לנו ברכה מרובה בבית הזה, ועל שולחן זה שאכלנו עליו".
%break
ויש להבין מהו בית הזה, ומהו ועל שולחן זה. אלא כנ"ל "שולחן" נקרא 
המקום, שמשם אדם מקבל פרנסתו. לכן אומרים "הרחמן הוא ישלח 
לנו ברכה מרובה", שהכוונה שהפרנסה, שאנו מקבלים מה', שלא 
תהיה בבחינת צר עין, שהיא בחינת מקבל לעצמו. 
%break
כלומר, שהוא מבקש מה', שהפרנסה, שהוא מפרנס להגוף, לא תכנס 
בכלים דקבלה של הגוף, הנקראים "צר עין", כמאמר חז"ל "עינו צרה 
בשל אחרים".
%break
אלא תהיה בבחינת ברכה מרובה, שהם כלים דהשפעה, שזה נקרא 
"הרחבה", שהיא בחינת חסדים, שרוצה לעשות רק חסד, מזה תהיה 
פרנסתו לפרנס עצמו, ולא (תהיה פרנסתו) מבחינת צר עין, הנקראים 
"מקבלים ולא משפיעים", 
%break
שמבחינת המקבלים לעצמם לא יכול להיות קיום עולם. זאת אומרת, 
אם כל העולם היו עובדים בבחינת השפעה, אז היה קיום העולם 
אפילו בגשמיות, כמו שכותב בספר "מתן תורה". זהו שאומר "ועל 
שולחן זה".
%break
ומה שכתוב "ברכה מרובה בבית הזה". בית נקרא בחינת חכמה, כמו 
שכתוב "כתפארת אדם לשבת (יושבת) בית". וכמו שכתוב "בחכמה 
יבנה בית". וזהו כמו שכתוב בזה"ק "שלשה דברים מרחיבין דעתו של 
אדם, אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים. 
%break
אשה נאה דא נשמתא, כלים נאים דא איברים דליה, דירה דא לביה". 
כלומר, שבית נקרא לבו של אדם, ולבו של אדם צריך להיות בית 
המקדש, שזהו כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שפירושו, 
שיש לאדם לעבוד על ב' דברים:
%break
%page 709
א. תיקון הבריאה, שהוא בחינת חסד, שנקרא "ברכה מרובה", 
שהרחבה נקרא "חסד", כנ"ל שהוא ההיפך מצר עין. וזה נקרא "שולחן 
ה'". וזה משיגים ע"י התורה, כדברי חז"ל "המאור שבה מחזירו 
למוטב".
%break
ב. ואח"כ באה עבודה של מטרת הבריאה, המכונה אור החכמה או 
שמכונה אור החיים, שהאור הזה נקרא "חכמת התורה", שהיא בחינת 
"אורייתא וקב"ה חד הוא", שבאופן כללי התורה הזאת נקראת 
"שמותיו של הקב"ה". 
%break
וזה בא לאחר שהאדם כבר קבל כלים דחסד, שהם כלים דהשפעה 
מבחינת השתוות הצורה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "רבי מאיר אומר, 
הלומד תורה לשמה, היינו שכבר יש לו כלי דהשפעה, 
%break
שענינו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אז מגלין לו רזי תורה, שזה 
נקרא שמותיו של הקב"ה".
%break
ובהאמור יש לפרש מהו נקיות בעבודת ה'. זהו שאומר "ועל כן צריך 
האדם לפנות עצמו תחילה מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור", 
שהפירוש הוא, היות שאי אפשר לתת דברים חשובים בכלים 
מלוכלכים, כי יתקלקל הכל בשביל הליכלוך. 
%break
כך הוא בעבודת ה', שדוקא בזמן שהאדם הוא עובד ה' ולא עובד 
עצמו, כלומר שרצונו הוא להשפיע לה', אז השפע יכול להכנס בכלים 
האלו, משום שיש השתוות בין האור לבין הכלי.
%break
מה שאין כן אם נמצא בהכלי מעורבת קבלה לעצמו, שזה נקרא 
"מלוכלך" נגד האור, שהוא כולו להשפיע, נמצא לפי זה, שהאדם, 
מטרם שהולך לקבל פרנסה מה', שהוא ענין הנאה ותענוג, הוא צריך 
לנקות עצמו מקבלה עצמית, 
%break
אז השפע, שהוא התענוג, אינו הולך להקליפות, שהם בחינת מקבלים 
לעצמם, אלא השפע ילך להקדושה, היות שהוא יכול לכוון בעת קבלת 
התענוג לשם שמים. וזה נקרא "שיאכל המזון על שולחן הטהור".
%break
מה שאין כן אחר הסעודה הוא להיפך, הוא צריך לתת חלק להס"א, 
כלומר שהוא אומר, שעדיין יש כאן ליכלוך השייך לס"א, ועלי מוטל עוד 
לתקן עצמי.
%break
%page 710
%H מהו שמתחילים בשלא לשמה, בעבודה
%break
בפסחים (דף נ') כתוב "אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם 
בתורה ומצות, אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא 
לשמה".
%break
הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק י', ה') אומר וזה לשונו "ואמרו חכמים, 
לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה 
בא לשמה. לפיכך, כשמלמדים את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי 
הארץ, אין מלמדין אותם אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, 
%break
עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים רז זה מעט, ומרגילים 
אותם לענין זה בנחת, עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו מאהבה".
%break
ובפסחים (דף נ') כתוב שם בהתוספת וזה לשונו "תימא בפרק ב' 
דברכות אמר, כל העוסק בתורה שלא לשמה, נח לא שלא נברא. 
ואומר רבי יהודה, דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנתר".
%break
ובברכות מתרץ התוספות וזה לשונו, "ויש לשאול דהכא דמיירי, שאינו 
לומד אלא לקנתר חביריו, והתם מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו".
ובהאמור אנו רואים, שבאופן כללי יש להבחין ב' בחינות בעבודת ה':
%break
א. לשמה,
ב. שלא לשמה.
ויש לדעת מהו בדיוק "לשמה", ומהו בדיוק "שלא לשמה". ובשלא 
לשמה אנו רואים, שיש להבחין ה' בחינות.
%break
א. כדברי הרמב"ם, שהוא עוסק בתו"מ, מטעם שהבורא צוה לנו, 
ורוצה לקיים מצות ה', וזוהי הסיבה שעוסק בתו"מ. ורק שיש להבחין 
כאן מהי הסיבה שמחייבת אותו לקיים מצות ה'. אומר הרמב"ם, 
שצריכים להגיד לו "מטעם שכר ועונש". 
%break
כלומר, שאם יקיים מצות ה', ה' יתן לו שכר, שיהיה לו אריכות ימים, 
ועושר, ועולם הבא. ואם לא יקיים, הוא יקבל עונש, בגלל שהוא לא 
רוצה לקיים מצות ה'.
%break
אולם בשכר ועונש יש להבחין ב' בחינות: א. כמו שאומר הרמב"ם, ב. 
שיש שכר ועונש מתענוגי התורה ומצות. שענין זה גם כן לא יכולים 
לגלות למתלמדים שמתחילים בעבודה, וכמו כן לקטנים ולנשים.
%break
ובחינה הב' בשלא לשמה, כמו שאומר התוספות, שהוא לומד תורה 
בכדי שיכבדוהו. וזה גרוע מבחינה א', שאומר הרמב"ם, היות שכאן 
אין הוא דורש שה' ישלם לו שכרו, ומסיבה זו הוא עובד, אלא הוא 
רוצה שאנשים יכבדוהו לו, בין בכסף ובין בכבוד. 
%break
וזוהי הסיבה שמחייבת אותו לעסוק בתו"מ. ויכולים לומר, שזה נראה 
כאילו הוא מקיים תו"מ משום שאנשים מחייבים אותו, אחרת האנשים 
לו יתנו לו שכר, ולא משום שה' צוה לקיים את התו"מ. אולם גם זה 
נכנס בבחינת "שלא לשמה, המביא לשמה".
%break
בחינה הג' היא כמו שאומר התוספות, הלומד בעל מנת לקנתר 
חביריו, זהו גרוע מבחינות הקודמות של שלא לשמה. ועל זה אמרו 
"כל העוסק בתורה שלא לשמה, נח לו שלא נברא".
%break
ונבאר את בחינת "לשמה" מהי, ואת ה' בחינות בשלא לשמה, ונתחיל 
מלמטה למעלה.
השלא לשמה על מנת לקנתר, שהוא הגרוע ביותר שבהם, עד שחז"ל 
אמרו, שמי שהולך בדרך הזה "נח לו שלא נברא". 
%break
ויש להבין הטעם, מדוע על מנת לקנתר יותר גרוע ממי שלומד על 
מנת שיכבדוהו, הלא הוא לומד בשביל הנבראים ולא עבור ה', 
כדוגמת על מנת לקנתר, שהוא עבור הנבראים.
%break
%page 711
ויש לפרש את ההבדל ביניהם, היות שידוע, שניתן לנו מצוה "ואהבת 
לרעך כמוך". ואמר רבי עקיבא על זה, שזהו כלל גדול בתורה. 
%break
וכמובא בספר "מתן תורה", שזהו המעבר, לצאת מאהבה עצמית 
לאהבת הזולת שהיא אהבת חברים, לאהבת ה'. זאת אומרת, שאי 
אפשר לאדם, שיוכל לעבוד לשמה, מטרם שיוצא מאהבה עצמית.
%break
לכן יש לנו להבחין בענין אהבת הזולת ב' בחינות: א. שיש לו אהבת 
הזולת, ב. שאין לו אהבת הזולת. ויש בחינה ג', שהיא שנאת הזולת. 
כלומר, שעושה מעשים לצער את הזולת. 
%break
וזה נקרא "המתכבד בקלון של חבירו". פירוש, הוא נהנה מזה שחבירו 
מתבזה וסובל יסורים, מזה הוא שואב את הנאתו. אדם הזה נקרא, 
שהוא עוסק בשנאת הבריות.
%break
ובזה יש להבחין בין מי שלומד בעל מנת שיכבדוהו, או שלומד על 
מנת לקנתר. היות שהמטרה היא להגיע לבחינת לשמה, וניתנה לנו 
עצה, שע"י נוכל להגיע לשמה, שהיא ע"י אהבת הזולת. 
%break
נמצא, מי שלומד על מנת שיכבדוהו, הגם שהוא לא עוסק באהבת 
הזולת, אבל על כל פנים הוא לא עושה מעשים לשנאת הבריות. כי 
אלה אנשים, המכבדים אותו, הם נהנים ממנו, ולכן הם מכבדים אותו. 
%break
אי לזאת, יש לו עוד סיכויים להגיע לשמה, מטעם עצם עשיה, מה 
שהוא עוסק בתו"מ, מטעם כי התו"מ בעצמם מביאים לו רוח טהרה, 
שתהיה לו היכולת לעלות בסדר המדרגה, להגיע לאהבת הזולת 
ולאהבת ה'.
%break
לכן על זה אמרו "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". מה שאין כן, מי 
שלומד על מנת לקנתר, שזהו מעשה המביא לו לשנאת הזולת, אלא 
הוא רוצה להתכבד בקלון של חבירו, 
%break
בודאי אף פעם לא יוכל להגיע לאהבת ה', היות שהוא עושה פעולות 
המעכבות לצאת מאהבה עצמית. אם כן איך יצא מאהבה עצמית 
לאהבת ה'.
%break
אולם עוד בחינה אחת יש להבחין בשלא לשמה, והיא בדרך הכפיה, 
כמו שכתוב במאמר י"ט, תשמ"ז. 
%break
לדוגמא, אדם עובד אצל אדם דתי, ויש לו ממנו פרנסה בריווח. והבעל 
הבית אומר לו, שאני רוצה ממך, שאתה תהיה שומר תורה ומצות, 
אחרת אני לא רוצה שאתה תעבוד אצלי.
%break
והוא בא הביתה ומספר לאשתו, שהבעל בית רוצה לפטר אותו 
מעבודה. ואישתו אומרת, מה פתאום לשמור תו"מ, בשביל שיש לך 
בעל בית דתי, הלא אנחנו לא מאמינים בזה, אם כן בשביל כסף אנחנו 
נמכור את המצפון שלנו. 
%break
אבל כשהוא אומר לאשתו, היות שהייתי בכמה מקומות עבודה, ואין 
להשיג עתה מקום עבודה, לכן יוצא, אם אנחנו לא נקבל את התנאי 
של בעל הבית, אנחנו גוועים ברעב.
%break
לכן, אומר הבעל, שלא כדאי לעבוד בשביל המצפון שלנו במסירת 
נפש, אבל אנחנו יודעים את האמת, שאין אנו מאמינים בתו"מ, אלא 
נקיים תו"מ לא מטעם שה' צוה לנו לקיים תו"מ, אלא מטעם שבעל 
בית חרושת צוה אותנו. 
%break
לכן אנו מקיימים תו"מ. ובבעל הבית אין אנו צריכים להאמין. אם כן 
מה יש שאנחנו נקיים תו"מ, הלא בהמעשה אין אנו עוד פוגמים 
בהמצפון שלנו, שפתאום אנו נהיה מאמינים, כי אנחנו נשארים, אפילו 
כשאנו עושים את המעשים, בלתי מאמינים בה'.
%break
ולכאורה איזה חשיבות יש בתו"מ כאלו, שהוא אומר בפירוש, שהוא 
נשאר בדעתו כמו כל החילוניים, ואיזה ערך יש למעשים כאלו לפי 
דעתנו.
%break
אולם מצד הלכה, אנו מחויבים לכוף אותו, אף על פי שהוא אומר, 
שאינו רוצה. משמע שבזה גם כן מקיים מצות ה', אלא שנקרא "שלא 
לשמה". 
%break
וזהו כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו') וזה לשונו "אבל 
בדברי שמים, אם לא חוזר בו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומבזין 
ומקללין אותו עד שיחזור למוטב".
%break
משמע מכאן, שגם באופן זה נקרא בחינת "שלא לשמה", שמתוך 
אותו השלא לשמה באים גם כן לשמה, יותר מכפי שלומד על מנת 
לקנתר, ששם אמרו חז"ל "נח לו שלא נברא". 
%break
%page 712
וכאן יש לפרש, שמזה שהוא מקיים תו"מ שלא לשמה, הוא לא עושה 
פעולה, שהיא נגד אהבת הזולת, אלא מכאן יש הנאה להזולת. כלומר, 
הדתיים, שרואים שהוא נעשה עכשיו שומר תו"מ, לא מסתכלים על 
הסיבה, אלא על המעשה. 
%break
לכן הם נהנין מזה. מה שאין כן הלומד על מנת לקנתר, שעושה 
פעולה הפוכה ממה שהאדם צריך לעשות, כנ"ל.
%break
ובזה ביארנו ההבדל בין "הלומד על מנת לקנתר", שזהו הגרוע ביותר, 
לבין "שעובד בכפיה", שאחרים כופים אותו שיעבוד, שזהו "שלא 
לשמה", העומד למעלה מזה "שלומד על מנת לקנתר". 
%break
והגם שקשה לומר כך, הלא הוא מקיים תו"מ מרצונו הטוב ולא 
מכפיה, אלא רצונו לקנתר, שזהו רק מחשבה ולא מעשה. 
%break
מה שאין כן מי שמקיים תו"מ מטעם כפיה, שהקהל לוחצים עליו, 
מדוע יהיה זה יותר טוב ממי שלומד על מנת לקנתר, שהמעשה שלו 
הוא לא עושה זה מרצונו הטוב.
%break
ואולי יש לומר, מכל מקום בסגולת המעשה, שהוא עושה, הגם שהוא 
בכפיה, המעשה בעצמו יש לו סגולה, שיביא לו רצון ומחשבה טובה. 
על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". 
%break
ואמרו "יקריב אותו. מלמד שכופין אותו, יכול בעל כורחו, תלמוד לומר 
לרצונו. הא כיצד כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני" (ערכין כ"א). 
ומסיבה זו יכולים לומר, שהוא יותר חשוב ממי שלומד על מנת 
לקנתר.
%break
אולם יש לשאול, הלא סוף כל סוף הוא עושה את המעשה בשלמות. 
אלא שהוא חושב שע"י זה הוא יקבל כבוד, מזה שהוא מראה שהוא 
יודע, והשני לא. 
%break
ומדוע זה יהיה כל כך קשה להגיע להמטרה, הנקראת "לשמה" עם 
השלא לשמה, שהוא על מנת לקנתר, עד כדי כך שאמרו "נח לו שלא 
נברא".
%break
ויכולים לומר, כי מי שלומד על מנת לקנתר, בטח שהוא שקוע ראשו 
ורובו בתורה, וממילא הוא חושב על עצמו, שהוא איש שלם בתורה. 
%break
אם כן אף פעם לא יחשוב על ענין של לשמה, היות שהוא רואה, שהוא 
שקוע בתורה יותר משאר חבריו, שהם אינם נותנים כל כך כמות 
בשעות, כמו כן באיכות. 
%break
והוא מסתכל על עצמו, שהוא נותן יגיעה גדולה בתורה יותר 
מהחברים, בזה שהוא מתעמק לדעת את הפירוש הנכון שיש להבין 
בהתורה, ואינו לומד בשטחיות כמו אחרים, אלא הוא נותן יגיעת 
המוח. 
%break
אם כן, איך יכול לחשוב על עצמו, שיש לו חסרון. אם כן אף פעם הוא 
לא יכול להגיע להכרת הרע, שידע, שהוא צריך להגיע לשמה. לכן הוא 
אבוד. לכן אמרו עליו "נח לו שלא נברא".
%break
והיותר חשוב ב"שלא לשמה" שהוא מביא לשמה, הוא כמו שאמר 
הרמב"ם, כדי לקבל שכר ושלא לקבל עונש. 
%break
כי השלא לשמה מה שהתוספות אומר, שהוא "כדי שיכבדוהו", הוא 
עושה מעשים עבור אנשים, שהם יראו ויכבדוהו. נמצא, שנראה, כאילו 
הוא מקיים את מצות אנשים, שבשבילם הוא עובד. והאנשים ישלמו לו 
שכר.
%break
מה שאין כן כשהוא עובד על הכוונה של שכר ועונש, הוא עובד עבור 
ה', אלא שהוא רוצה, שהקב"ה ישלם לו שכר, תמורת עבודתו בתו"מ. 
ואין הוא רוצה, שאנשים ישלמו לו שכר. 
%break
כי הוא לא עובד עבור אנשים, שהם ישלמו לו שכר. אלא הוא עובד 
ומקיים תו"מ, מטעם שהקב"ה נתן לנו תורה ומצות, לקיים אותם. וע"י 
נקבל שכר תמורת עבודתנו בתו"מ. אם כן בטח שדרגה זו יותר 
גבוהה ממה שהתוספות אומר, היינו שלא לשמה בעל מנת שיכבדוהו.
%break
כי שם עובד לשם אנשים, שאנשים יכבדוהו. מה שאין כן בשכר ועונש, 
הוא עובד בשביל הקב"ה, שזה נקרא "לשמה", כלומר בשביל ה'. רק 
הוא רוצה שכר תמורת עבודתו. לכן אינו נקרא עוד "לשמה ממש".
%break
אולם יש להבחין בשכר ועונש עוד בחינה, הנקראת "שלא לשמה", 
כמו שאמר הרמב"ם. אלא שהשכר ועונש הוא בצורה אחרת. כי מדרך 
העולם הוא, מה שיש להבין בשכר ועונש, הוא מה שהוא מלובש 
בלבושים גשמיים, 
%break
כדוגמת אכילה, ושתיה, וכדומה, שהזה"ק אומר, שזה שאנו יכולים 
להנות מתאוות גשמיים, הוא רק נהירו דקיק, ממה שנפלו מעולם 
השבירה ניצוצים קדושים לתוך הקליפות. 
%break
%page 713
וזהו כל התענוג שיש בהם. וכל העולם כולו רצים אחרי התענוגים 
האלו, מה שכתוב, עיקר האור מלובש בתורה ומצות, ולשכר ועונש 
כזה הוא מצפה.
%break
ויש תמיד לתת תשומת לב, בזמן שמדברים למי שהוא יכנס לקיים 
תו"מ, לחשוב מקודם, לאיזו סיבה מתאים האיש הזה. כי כל אחד 
ואחד יש לו דבר אחר שמעניין אותו, שבשביל סיבה זו הוא מבין, 
שכדאי לקיים תו"מ. 
%break
כי ע"י הוא יקבל דבר, שכדאי לתת יגיעה ועבודה רבה. וכל מה 
שדורשים ממנו, הוא יהיה מוכן לתת, בכדי להשיג את מה שהוא מבין, 
שכדאי הוא לו.
%break
ומשום זה צריכים תמיד לומר לאדם את מה שיהא אצלו חשוב, 
בשיעור שכדאי לתת לו כל מה שדורשים ממנו. אחרת, אם לא נותנים 
סיבה, שיבין את הכדאיות, בטח שלא ישמע מה שמדברים אליו. 
%break
והיות האדם מסתפק במה שיש לו, וקשה לשנות את הרגלו, אם לא 
ירויח מזה דבר, שבשביל חשיבות הדבר יש לו חומרי דלק לשנות את 
הרגלו, ולהתחיל לעבוד בצורה אחרת ממה שהיה רגיל.
ולכן יש לפנינו ה' בחינות "שלא לשמה", הנקראות:
%break
א. על דרך הכפיה.
ב. הלומד על מנת לקנתר.
ג. הלומד על מנת שיכבדוהו, כנ"ל בדברי התוספות.
ד. בשביל שכר ועונש כדברי הרמב"ם.
%break
ה. הוא ענין שכר ועונש לא בדברים גשמיים שהוא דבר המובן לכולם 
אלא הוא רוצה שכר ועונש של תענוגים הרוחניים, כמו שכתוב 
בהקדמה לספר הזהר (אות ל') וזה לשונו: 
%break
"והמדרגה הסופית שבחלוקה זו (היינו בשלא לשמה) היא, שיתאהב 
בהקב"ה בתאוה גדולה, ובדומה לבעל תאוה, המתאהב בתאוה 
גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כל היום וכל הלילה, ועל 
דרך שאמר הפייטן, בזכרי בו אינו מניח לי לישון".
%break
אמנם בחינה ה' בשלא לשמה, לא יכולים לומר לאדם, שהוא יתחיל 
בשלא לשמה הזה, כי לא כל אדם מוכשר להבין שיש דבר כזה. היינו 
להאמין, שיש תענוג להנות מהאור, המלובש בתו"מ, יותר הנאה מכפי 
שיכולים להנות מהתענוג, המלובש בתענוגים גשמיים.
%break
זאת אומרת, אם היה תיכף מגולה אור התענוג, המלובש בתורה 
ומצות, היה נקרא זה "השגחה גלויה". 
%break
ואז לא היתה יכולה להיות שום אפשרות לאדם, שתהיה לו היכולת 
לעבוד לשמה. כי התענוג שהיה מרגיש בתורה ומצות, היה מכריח 
אותו לעשות הכל, ולא מטעם שה' צוה לקיים.
%break
וזהו כמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות מ"ג) וזה לשונו "ונניח למשל, 
אם היה הקב"ה נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, 
כל האוכל דבר איסור יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה ימצא 
בה תענוג נפלא, 
%break
בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי אז מי פתי 
היה מהרהר אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף 
יאבד מחמתו את חייו, 
%break
וכן מי פתי היה עוזב איזו מצוה מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות, כמו 
שאינו יכול לפרוש או להתמהמה על תענוג גדול גשמי, הבא לידו 
מבלי לקבלו מיד בכל הזריזות".
%break
נמצא שאז לא היתה מציאות של בחירה, מסיבת תענוגים גדולים, 
המלובשים בתורה ומצות, הם אורות גדולים. לכן התענוג הזה הוא 
בהסתרה. 
%break
ולהיפך, בגשמיות כן מגולה תענוג בכל עשיה, שזה מביא לנו 
להשתוקק, לכל מקום שרואים שיש איזה תענוג. ובין שאסור ובין 
שמותר, אין הגוף מבחין. ויש בגלל זה ענין של בחירה וענין שכר 
ועונש.
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שמדברים עם מי שהוא, שיקבל עליו עול תו"מ, 
צריכים לשקול בדעת מיושבת, איזו בחינת שלא לשמה להגיד לו, 
כנ"ל, כי כל אחד ואחד יש לו לתת שלא לשמה המתאים לאופי שלו, 
שהוא יבין, שעל "שלא לשמה" הזה כדאי לקבל על עצמו תו"מ. 
%break
למשל בחינה א' [על דרך הכפיה] זה מתאים לכל, כלומר במקרה 
שהאדם יכול לכוף את השני, בענין כפיה לא חשוב, אם השני מבין או 
לא מבין, ממילא נקרא זה "כפיה", שהאדם יכול לעשות אפילו דבר, 
שהוא מבין מאה אחוז שהצדק עמו, אבל אין ברירה. 
%break
%page 714
וזה נקרא "כפיה". מה שאין כן בשאר בחינות דשלא לשמה, אז כל 
יחיד ויחיד יש לו אופי אחר, שצריכים להגיד דבר המתקבל על הלב.
וג' בחינות אחרות של "שלא לשמה": א. על מנת לקנתר, ב. על מנת 
שיכבדוהו, ג. כדי לקבל שכר ועונש הגשמיים - זה יכולים להבין. 
%break
אבל לכל אחד יש אופי אחר, לכן צריכים לתת תשומת לב מיוחדת, 
לדעת איזו בחינת שלא לשמה להגיד לו. כלומר, איזה שלא לשמה 
האדם יכול להבין, שכדאי לעבוד בגללו.
%break
מה שאין כן שלא לשמה של בחינה ה', שהוא משתוקק לאהבת ה' 
מטעם שהוא מרגיש הנאה בתורה ומצות - זה לא יכולים להבין, 
מטעם שזה תלוי בהרגשה, 
%break
וכל זמן שאין האדם מתחיל להרגיש טעם, אין מה לדבר עמו. לכן 
נקרא זה בשם "בחינה הסופית בשלא לשמה", כלומר שאח"כ נכנסים 
לדרגת "לשמה".
%break
אולם יש להבין, אם האדם מגיע לדרגה, שהוא משתוקק לתו"מ 
בשיעור כנ"ל "בזכרי בו איננו מניח לישון", ומדוע נקרא זה עוד "שלא 
לשמה", אלא היות שההנאה מתו"מ, זה מה שמחייב אותו לקיים את 
התו"מ. 
%break
ולשמה נקרא, שגדלות ה', מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", זה גורם לו 
שיקיים תו"מ. נמצא, שאין ההנאה מחייבת אותו, שזו תהיה הסיבה 
שלו, אלא הבורא הוא הסיבה, שגורם לו לקיים תו"מ.
%break
ובחינת לשמה מבוארת בהקדמה לספר הזהר (אות ל"ב) וזה לשונו 
"העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ולא לקבל 
פרס, ונעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י".
%break
אולם לפי הכלל, ש"האדם הוא עולם קטן, הנכלל מע' אומות", כמו כן 
הוא כלול מכלל ישראל. כלומר, זה שאמרנו שיש ה' בחינות בשלא 
לשמה, שיש אנשים, ששייכים לבחינה מיוחדת של שלא לשמה, 
%break
כמו כן צריכים לומר, שבאדם אחד ישנם כל אלו ה' בחינות דשלא 
לשמה, אלא שהם בזה אחר זה.
%break
שהאדם, לפעמים הוא פועל אצלו שלא לשמה על מנת לקנתר, 
ולפעמים הוא משמש עם השלא לשמה על מנת שיכבדוהו, ולפעמים 
הוא משמש עם השלא לשמה בכפיה, כמו שאמר הרמב"ם "שמכלימין 
אותו ברבים, ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב".
%break
כלומר, שהאדם בא להתפלל לבית הכנסת, או שבא ללמוד תורה, 
בכדי שהחברים לא יסתכלו עליו בבזיון, כי כל אחד יבזוהו אותו בלבו, 
אף על פי שאף אחד לא יגיד לו, מדוע הוא לא בא לשיעורי תורה 
שישנם בבית הכנסת. 
%break
אבל האדם יודע, שבטח כל אחד יסתכל עליו, כאילו הוא נחות דרגא. 
נמצא, שהבזיון שהוא ירגיש, זה נותן לו לבוא לבית הכנסת. נמצא, 
הגורם דשלא לשמה, שמחייב אותו, הוא דוגמת הכפיה, שאומר 
הרמב"ם כנ"ל.
%break
ועם השלא לשמה הזה יותר קל לשמש בתור שלא לשמה המועיל. 
היות השלא לשמה שקשור עם יסורים, היינו בזיון, זה נותן יותר כח, 
שיוכל להתגבר על ההפרעות שיש לו. 
%break
לכן בזמנים, שהאדם נמצא בבחינת הירידה הכי תחתונה, הוא גם 
יכול לפעול אצלו את השלא לשמה מבחינת הבושה. ומשום בושה זה 
נקראת כפיה. כלומר, הבושה, שהיא יסורים, כופים את האדם לעשות 
מעשים, אף על פי שהגוף לא מסכים.
%break
ולפעמים אדם מתחזק עצמו עם השלא לשמה של שכר ועונש, כמו 
שאמר הרמב"ם. ולפעמים יש לו שכר ועונש מזה שמרגיש טעם 
בעבודה, ואם לא שומר תו"מ חסר לו הטעם, שזהו סוף דשלא לשמה, 
כנ"ל.
%break
שכר ועונש של טעם בעבודה: כשהוא עוסק בתו"מ הוא מרגיש הנאה 
ואם לא מקיים תו"מ יש לו יסורים, כדוגמת שאדם מרגיש טעם 
בסעודה שזה סיבה שהולך לסעודה מסיבת שרוצה את הנאה 
שבהסעודה, נמצא תענוג של הסעודה הוא הגורם ללכת להסעודה.
%break
%page 715
%H מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה
%break
הנה הכתוב אומר (נצבים שלישי) "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו 
ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". ויש להבין, מה 
נותנת לנו הידיעה הזאת. 
%break
וכי יעלה על דעת למי שהוא, שהנסתר שייך להאדם לדעת. ואם ניתן 
לנו לדעת את הנסתר, מדוע ה' הסתיר מאתנו. ועוד יש להבין, מהו 
הנסתרות. על איזה ענין זה מרמז לנו, שאין לנו לחקור זה, אלא שזה 
שייך לה' אלקינו.
%break
הנה על הכתוב "בהעלותך הנרות", פירש רש"י וזה לשונו "בהעלותך, 
על שם שהלהב עולה, שצריך להדליק, עד שתהא שלהבת עולה 
מאליה". ויש להבין, מה מרמז לנו זה "שצריך להדליק, עד שתהא 
שלהבת עולה מאליה". 
%break
בטח אם אין הנר דולק כמו שצריך, אלא שהוא דולק כל זמן שאדם 
מדליק אותו, בטח שצריך לחכות עד שידליק מאליו. אם כן, איזה 
חידוש משמיענו בזה שאומרים "עד ששלהבת עולה מאליה".
%break
הנה במעשה המנורה אומר הכתוב "וזה מעשה המנורה מקשה זהב". 
ופירש רש"י "מקשה". וזה לשונו "עשת (חתיכה) של ככר זהב היתה. 
ומקיש בקורנס, וחותך בכשיל (מספריים) לפשט אבריה כתקונן. ולא 
נעשית איברים איברים ע"י חיבור. כן עשה את המנורה". 
%break
פירש רש"י "על ידי הקב"ה, נעשית מאליה". ויש להבין, אם המנורה 
נעשית מאליה, למה היו צריכים להקיש בקורנס ולחתוך במספריים. 
אלא, בטח, אם הקב"ה עושה את המנורה, היה צריך להיות מספיק 
לקחת ככר זהב, ומאליה היא נעשית, ולמה היו צריכים להקיש.
%break
הנה ידוע, שטבע של האדם הוא, שהוא רוצה אך ורק לקבל לתועלת 
עצמו. ואין האדם מסוגל לעשות שום דבר, אם לא יראה שיש מזה 
משהו לתועלת עצמו. 
%break
וזהו כמו שנאמר בזה"ק על הכתוב "לעלוקה שתי בנות הב הב" 
(משלי ל', ט"ו). ומפרש הזה"ק "ולעלוקה שתי בנות, דצווחין ככלבא 
הב הב. 
%break
הב לן עושר עולם הזה, והב לן עושר של עולם הבא". כלומר, שכל מה 
שאדם רואה, שיכול להוציא תענוג מאיזה דבר, על זה הוא צועק "הב 
הב", שפירושו "תן תן, אני מקבל זה בלב ונפש".
%break
והנה ניתן לנו מצוה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ואיך אפשר לקיים זה, הלא זה הוא 
נגד הטבע שלנו. חז"ל דרשו על הכתוב "וזרח משעיר למו", ש"פתח 
לבני עשו, שיקבלו את התורה. ולא רצו. 
%break
הופיע מהר פארן, שהלך שם ופתח לבני ישמעאל, שיקבלוהו. ולא 
רצו, היינו שכולם שאלו "מה כתיב בה". עשו לא רצו, משום שכתוב 
"לא תרצח", ובעשיו כתיב "על חרבך תחיה". 
%break
וכמו כן בני ישמעאל, מה כתיב "לא תנאף", לא רצו. מה שאין כן 
כשבא לעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע".
ויש להבין, הכי היצר הרע שבעם ישראל כן מסכים לוותר על המידות 
הרעות, אם כן מהו הפירוש שאמרו "נעשה ונשמע". 
%break
ויש לפרש, שעם ישראל, כשראו, שהרע שלהם מתנגד להתורה, 
כלומר שלא רוצים לקיים מצות התורה, אז הם אמרו "נעשה בעל 
כורחו", היינו בכפיה, אף על פי שאין הרע שלנו מסכים.
%break
אבל יש להבין, איזה ערך יש למי, שנותן משהו להשני בכפיה. האם 
יכולים לומר, שהוא נותן לו מחמת אהבה. הלא הוא לא אוהב אותו. 
אם כן, אין זו סיבה להנתינה. 
%break
כי אהבה קונים בזה שאחד נותן להשני דברים טובים, אז מדרך 
הטבע הוא, שהמקבל מתנה נעשה אוהב להנותן. אבל לא שהנותן 
נעשה אוהב להמקבל ע"י הנתינה. 
%break
אם כן, איזה טעם יש בזה, שאמרו ישראל "נעשה בעל כורחו", אף על 
פי שהרע לא מסכים. ואיך יקוים ע"י זה "ואהבת את ה' אלקיך".
%break
%page 716
חז"ל אמרו, בשעה שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", אמר הקב"ה "מי 
גילה רז זה לבני, כלי שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר "גבורי 
כח עושי דברו, והדר לשמוע בקול דברו". 
%break
משמע מכאן, שענין "עשיה" היא בחינת גבורי כח, כלומר בחינת 
התגברות, אף על פי שהגוף, שיש בו הטבע של קבלה לעצמו, אינו 
מסכים, 
%break
ואח"כ ע"י העשיה בבחינת התגברות, אף על פי שהיצר הרע לא 
רוצה, אלא אח"כ זוכים "לשמוע בקול דברו", שענין "שמיעה לי" 
פירושו "סבירא לי", כמו שאמרו רבותינו ז"ל "לא שמיע לי, כלומר לא 
סבירא לי" (עירובין ק"ב).
%break
ולפי זה יהיה הפשט, בזה שאמרו "נעשה" בבחינת התגברות, בכח 
הכפיה, ואח"כ נזכה לבחינת "נשמע", כלומר, שיהיה סביר ומקובל את 
הדבר. זאת אומרת, בזמן שיהיה סביר ומקובל עלינו, בטח שנוכל 
לעשות הכל באהבה ובשמחה, ואז יהיה הכל ברצון ולא בכפיה.
%break
ובהאמור יש לפרש את המאמר "מי גילה רז זה לבני", שיש להבין, 
מהו הסוד, בזה שאמרו "נעשה ונשמע", ששואל "מי גילה את הסוד 
הזה". אולם יש להבין מה נקרא "סוד", בעבודה. 
%break
"סוד" נקרא, שאינו מגולה. אבל אנו צריכים להאמין, שדבר הזה יש 
כאן. כלומר שיש כאן ענין, שאנו רוצים וצריכים לדעת את הענין, ואם 
אין לנו צורך לדעת זה, לא נקרא "סוד" אצל האדם.
%break
וזה דומה, למי שרואה, ששני אנשים מדברים זה עם זה בשקט. 
שבטח כוונתם, שהוא לא ישמע. אבל אם הם לא מדברים ממנו, אין 
הוא רוצה לדעת מה שהם מדברים. 
%break
וממילא מה שהם מדברים, לא נחשב שהם מדברים סוד, שהוא יהיה 
מעוניין לשמוע. ואפילו שיגידו לו, גם הוא לא רוצה לשמוע, היות שכל 
אדם יש לו עסקים משלו שמעניינים אותו. 
%break
אבל בו בזמן שהוא חושב שמדברים ממנו, אז הוא מעוניין לדעת מה 
הם מדברים, שזה הוא סוד, שהם לא רוצים שהוא ידע.
%break
ובעניני עבודה גם כן הולך לפי הסדר הזה, שנוהג בגשמיות. לדוגמא, 
כשהאדם לומד תורה, בהלכות, כשאדם לומד, אפשר לומר, שהתורה 
אינו מדבר סוד, דבר שלא ידע, אלא אדרבה, התורה אומרת לו 
הדינים, איך לקיים את המצות. 
%break
אבל בזמן שהוא לומד סיפורי מעשיות שבתורה, או סתם אגדות חז"ל, 
ואם הוא מאמין, שהתורה מדברת ממנו, והוא לא יודע, איזה קשר יש 
בין דברי תורה שהוא לומד, לבחינתו, 
%break
והוא רוצה לדעת מה כתוב שם, שהוא רוצה לדעת, זה נקרא שהוא 
לומד עכשיו "סוד". כלומר, שהדבר יקרא "סוד" יש לזה ב' תנאים:
%break
א. שהוא מאמין שמדברים ממנו.
ב. שיהיה מעוניין לדעת מה התורה מדברת ממנו. היינו מה שהתורה 
מדברת מדבר השייך לצורכו. ורק באופן הזה נקרא "סוד" בעבודה.
%break
ובהאמור נוכל להבין מה שאמר הקב"ה "מי גילה רז זה לבני". יהיה 
הפירוש, מי גילה לבני הסוד להאמין, שעל ידי העשיה בדרך הכפיה, 
יזכו לבחינת שמיעה לי, שמה שהיה מקודם באונס, בכפיה, יהיה 
אח"כ ברצון.
%break
נמצא, עשיה נקראת "אמונה". כלומר, בזה שהאמינו שאחר העשיה 
יזכו לשמיעה, לכן היו בטוחים, גם בזמן הכפיה, לעשות המעשים 
בשמחה ובאהבה, על מה שיהיו יכולים לזכות לבחינת שמיעה.
%break
מה שאין כן "אומות העולם", בבחינת עבודה, נקרא חלקים שבאדם, 
שאינם שייכים לבחינת "ישראל", אלא שהם רוצים ללכת הכל בדרך 
השכל החיצוני, מה שהוא מבין, מה שיכולים להגיע, שהשכל מחייב 
אותם, שכדאי לעשות, על זה הם מוכנים לעבוד. 
%break
אבל לא למה שנוגע להאמונה למעלה מהדעת. כלומר שמצד השכל 
הם רואים, שאי אפשר להגיע לבטל את הרצון לקבל מצד האדם 
בעצמו. 
%break
אלא שצריכים להאמין, שאם הבורא נתן לנו את העבודה הזאת, 
לעבוד בעל מנת להשפיע, בטח ידע, שדבר זה כן אפשר לעשות. 
%break
%page 717
רק אנו מצד שכלנו הקטן, אין אנו מבינים איך יכול להיות דבר כזה, 
שזהו ממש נס מהשמים, אבל הבורא בטח ידע, שאנו כן יכולים להגיע 
לדרגה זו.
%break
והגם שאין אנו יודעים, איך דברים כאלו, אין בידם להאמין. וזה נקרא 
"אומות העולם". אבל בחינת "ישראל" נקראת, שיכולים להתגבר 
ולהאמין למעלה מהדעת. 
%break
לכן אלו השייכים לבחינת "ישראל", מאמינים, שזה הענין דלהשפיע 
הוא סוד בפני אנשים. כלומר שלא יודעים איך להגיע לבחינת כח 
דהשפעה, אבל מאמינים כנ"ל.
%break
מה שאין כן "אומות העולם", שישנם באדם, הם אומרים, שזה דבר 
קשה, שזה לא בשבילנו. לכן בזמן שרואים, שדורשים מאתנו ללכת 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת, אין להם ענין בזה ובורחין 
מהמערכה, ואומרים שזהו דבר קשה בשבילם.
%break
לכן "אומות העולם" שבאדם לא רצו לקבל את התורה. כי לפי 
שלומדים, קבלת התורה היא בבחינת "אדם כי ימות באוהל", שאמרו 
רבותינו ז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה", 
שפירושו, שהאדם צריך לבטל את התועלת עצמו שלו, 
%break
ורק שכל הדאגות שלו יהיו רק לתועלת ה'. ובגלל זה שלבטל את 
התועלת עצמו אין הגוף מסכים, וללכת על דרך הכפיה, ולהאמין שעל 
ידי "נעשה" נגיע ל"נשמע", אמונה הזאת אינה מתקבלת על הדעת 
של המקבל לעצמו, זהו כל ההבדל בין "אומות העולם" לבין "ישראל".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה בא לרמז בזה שאמרו, ש"צריך 
להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". והענין הוא, כי ענין הדלקה 
זה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות בחינת מעשה. 
%break
ועד כמה הוא צריך לעשות את "המעשה", הנקרא על דרך הכפיה, עד 
שתהא "השלהבת עולה מאליה".
כלומר "מאליה" נקרא "בלי פעולות התחתון", הנקרא "דרך כפיה". 
אלא שהוא זוכה, שה' נותן לו בחינת "שמיעה" כנ"ל. 
%break
ממילא אז האדם עושה כל המעשים בשמחה, ובאהבה, ורצון, לא 
כבזמן שהיה עוסק בבחינת עשיה, שהיה על דרך הכפיה, שהגוף היה 
מתנגד, בזמן שהיה רוצה להשפיע לה'.
%break
מה שאין כן עתה הוא בבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, 
בשתי יצריך". שגם היצר הרע אוהב את ה', משום שהוא מתבטל נגד 
ה' "כנר בפני אבוקה". 
%break
וזה הפשט, שהאדם צריך "להדליק", לעשות מעשים עד שתהא 
"שלהבת עולה מאליה", ולא מכוחו של אדם, אלא "מאליה" הוא 
פירושו "מכוחו של ה'".
%break
וכמו כן על דרך זה יש לפרש מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל על 
מעשה המנורה, "וזה מעשה המנורה מקשה זהב, חתיכה של ככר 
זהב היתה, ומקיש בקורנס, וחותך במספריים, לפשט איבריה כתקונן, 
ולא נעשית אברים איברים, על ידי חיבור". 
%break
ושאלנו, היות שאמרו פשט, על כן עשה המנורה, על ידי הקב"ה 
נעשית מאליה, אם כן בשביל מה היה צריכים להקיש בקורנס, אם ה' 
עשה את המנורה, שזה נקרא "מאליה", ובשביל מה גם האדם צריך 
לעשות משהו.
%break
אלא כנ"ל, שהאדם צריך לומר "נעשה ונשמע". כלומר, האדם צריך 
להתחיל בבחינת הכפיה, והוא צריך להאמין, שיזכה לבחינת "נשמע". 
%break
והיות ש"אין אור בלי כלי", כלומר אין הקב"ה נותן מילוי לאדם, אם אין 
לאדם חסרון לזה, שהקב"ה ימלא לו, לכן האדם צריך להתחיל, 
ולראות שזה קשה, ולהתפלל לה', שיעזור לו. 
%break
אז האדם רואה, שהכל נעשה מאליה, כלומר בלי עזרת אדם. אם כן, 
מה האדם עושה במעשה מנורה, אם הכל עושה ה'.
%break
תשובה, שצריכים המעשים של אדם, היות בלי עשית האדם לא היתה 
לנו הידיעה הזאת, שהכל עושה ה', אלא האדם היה אומר, שהוא 
בעצמו גם כן יכול לבוא לשלימות בלי עזרת ה', אלא "כוחי ועוצם ידי 
עשה את החיל הזה". 
%break
מה שאין כן לאחר שאדם עמל, ויגע, ועשה את כל מה שביכולתו 
לעשות, ולא זז אפילו כמלוא נימא, אז הוא מוכרח לומר, שה' נתן לו 
הכח הזה, שיוכל לעשות בעמ"נ להשפיע, בתור מתנה. 
%break
%page 718
שפירושו, שה' נתן לאדם רשות, שישמש אותו. ורשות הזו נקראת, 
במה שנתן לו תענוג, בעת שהוא משפיע לה'.
%break
ובזה נבין מה שכתוב "עשת (חתיכה) של ככר זהב היתה". "הגוף" 
נקרא ככר זהב, כנ"ל, כמו שכתוב בזה"ק "ולעלוקה שתי בנות דצווחין 
ככלבא הב - הב. הב לן עושר של עולם הזה והב לן עושר של עולם 
הבא. והגוף הזה הנקרא ככר ז-הב, היה מקיש בקורנס".
%break
פירוש, כל עבודה, שהגוף עושה בדרך כפיה, נקרא, שהוא מקיש 
בקורנס וחותך במספריים. כלומר, שכל כפיה וכפיה, שהאדם עושה, 
הרי הוא כאילו חתך חלק מז-הב, היינו מהרצון לקבל לעצמו. 
%break
וזה שכתוב "לפשט איבריה כתקונן". שפירושו, לפשוט מהם, 
מהאברים, את הרצון לקבל לעצמו, ולתקן אותם בעל מנת להשפיע. 
וזה נקרא "לפשוט איבריה כתקונן".
%break
אולם לא היה כך. כלומר, שלא נעשה אבר אחד שלם, אבר אחד נגד 
מידה אחת בשלימות. ואח"כ מידה שניה בשלימות. אלא שלימות 
אחת נעשה לכולם, שהוא בעמ"נ להשפיע. ואח"כ חיבור את כל 
האברים לבחינה אחת שלמה. 
%break
לא כך היה, אלא להיפך, כל אבר, שהיה רוצה לתקן אותו, הרע 
נתגלה במקומו ולא הטוב. אי לזאת, היו לו הרבה אברים, שהם לא 
בסדר, אלא לאחר שהגיע למצב, שראה, שאין אף אבר אחד בהמקבל 
שלו, שיהיה מוכן לעבוד להשפיע.
%break
וראה אז, שכולה מקשה ז-הב. פירוש, שראה שז-הב, היינו המקבל 
הוא קשה להפוך אותו בעל מנת להשפיע. ואז נגמר הכלי, היינו 
הפעולה מצד התחתון. שראה, שאין ביכולתו להתגבר עליו. 
%break
וזהו על דרך שכתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". ואז באה עזרה מה'. וזה שכתוב "כן עשה את 
המנורה", שפירש רש"י "ע"י הקב"ה נעשית מאליה".
%break
נמצא, מי עשה המנורה. הקב"ה בעצמו. אם כן, העבודה של ישראל 
למה לי.
%break
והתשובה היא, בכדי לגלות הצורך, שרק ה' הוא יכול לשנות את 
הטבע שברא, שיהיה בהנבראים רצון לקבל לעצמו. אחרת היה האדם 
חושב, שהוא בעצמו יכול להפוך את המקבל להיות משפיע.
%break
אולם גם זה יש להבין, מה איכפת ליה להקב"ה, שהנבראים לא ידעו 
את האמת, ויחשבו שהם בעצמם יכולים לעשות את הפעולה הזו, 
להפוך את הכלי קבלה להשפעה, 
%break
או נשאל השאלה בצורה אחרת, מדוע הקב"ה לא נתן כח באדם, 
שיוכל בעצמו להפוך את הכלי קבלה להשפעה.
%break
והתשובה על זה, אמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו מבחינת התיקון. כי אחרת 
היה האדם נשאר בדרגתו השפלה. כלומר, שלא היה צריך לאור 
התורה, והבורא רצה ליתן להם את התורה. 
%break
לכן, בזה שהם לא יכולים בעצמם להגיע לידי כלים דהשפעה, הם 
יבקשו מה', שיעזור להם. והעזרה, מה שהוא נותן להם, היא דוקא ע"י 
התורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". נמצא, שיש לאדם צורך 
שיקבל את התורה.
%break
כי שלב ב', אחרי שהאדם חוזר למוטב ומקבל את הכלים דהשפעה, 
שזהו שלב א', אז הוא מקבל את התורה בבחינת "שמותיו של 
הקב"ה". 
%break
כי בחינה זו, היא הנקראת "רצונו להטיב לנבראיו", המלובשת 
ב"שמותיו של הקב"ה", נקראת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
ובהאמור נוכל לפרש מה שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". 
%break
ושאלנו, מה זה בא ללמדנו. והתשובה היא, כי בזמן שהאדם נכנס 
בעבודה להשפיע, והוא רואה, שאין הוא זז קדימה מלהשיג כלים 
דהשפעה, 
%break
אלא להיפך, האדם מתחיל אז לראות את מצבו הרע, איך שהוא 
משוקע באהבת עצמית. כי לפי הכלל, בשיעור שהאדם רוצה, שלבושו 
יהא נקי משום לכלוך, אז הוא רואה יותר את הלכלוך.
%break
%page 719
כי יש כלל "מילתא דלא אתרמיא על אינשא, לאו אדעתיה", שפירושו, 
דבר שאדם לא שם לב לזה, אין אדם רואה מה שחסר שם. 
%break
לכן כשמתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, ונותן תשומת לב, עד כמה 
הוא מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הוא הזמן, שרואה, איך שהוא 
רחוק מבחינת השפעה, ושהוא לא מסוגל לעשות שום פעולה בלי 
תמורה.
%break
לכן, מה האדם יכול לעשות, בשעה שהוא רואה, שאין לו שום 
התקדמות בעבודה דלהשפיע, אלא כנ"ל, אלא הוא רואה תמיד שאין 
הוא מסוגל לצאת מאהבה עצמית. כלומר, שבתחילת עבודה הוא 
חשב, שרק אם הוא יחליט ללכת בדרך של השפעה, תיכף הוא יכול. 
%break
זאת אומרת, שהוא חשב, שהוא בעל בית על עצמו. כי מי יגיד לו מה 
לעשות. בשלמא על מעשים שהוא רוצה לעשות, יכולה לבוא הפרעה 
מצד אנשים מבחוץ.
%break
אבל כאן, בענין עבודה דלהשפיע, שהיא רק הכוונה דלהשפיע, כלומר 
שהוא לא צריך לקיים יותר מתרי"ג מצות, אם הוא רוצה לכוון בעמ"נ 
להשפיע. אם כן הוא עוסק מבחוץ כמו כולם, היינו כמו הכלל כולו. ואין 
הוא יוצא מהכלל, שיהיה מקום לומר, שהכלל מתנגדים להדרך שלו. 
%break
כי מי הוא יודע מה שיש בלבו של חבירו. אם כן הוא חושב בדעתו, 
שתיכף אחר כמה זמן של עבודה, הוא יכנס בעבודה דלהשפיע, 
%break
ופתאום הוא רואה, שכל יום ויום שהוא מרבה בעבודה, שרוצה לקנות 
כלים דהשפעה, אז הוא רואה, שהם ממנו ולהלאה, שאין לו שום 
אפשרות לצאת פעם מאהבה עצמית.
%break
על זה בא הכתוב להשמיענו "הנסתרות לה' אלקינו", כלומר הכוונה 
דלהשפיע, שזה נקרא "חלק הנסתר" כנ"ל, שאין אדם יודע מחשבותיו 
של חבירו. את זה האדם צריך לדעת, שאמת היא, שאין זה בידנו. 
%break
אלא חלק הנסתר, הנקרא "כוונה", זה שייך לה' אלקינו. שהוא צריך 
לתת לנו את הכח הזה, ואין בידינו כלום לעזור לו. 
%break
אלא מה שכן אנו יכולים לעזור לו, בזה שאנחנו מתחילים לעבוד 
בעבודה זו דלהשפיע, ואנו רואים, שאין אנו מסוגלים לצאת מאהבה 
עצמית שבנו, בזה אנו עוזרים לו, שנדע הידיעה הזאת, שרק הוא עזר 
לנו.
%break
ובאם אנחנו לא היינו מתחילים, ולא יכולים ללכת הלאה, זהו תיקון, 
שנדע, שרק הוא לבדו עשה הכל. מה שאין כן אם אנחנו כן היינו 
יכולים לצאת לבד מאהבה עצמית.
%break
פירוש, שאנחנו היינו חושבים כך, והיתה חסרה לנו הידיעה, ש"הוא 
לבדו עשה, ועושה, ויעשה לכל המעשים". מה שאין כן כשאנחנו רואים 
בעצמנו, שאין אנו יכולים לצאת מאהבה עצמית, אז לא צריכים 
להאמין, שהוא נתן לנו את הכח הזה, כי אנחנו רואים זה בידיעה.
%break
נמצא, שהכתוב מודיע לנו, שלא להתבהל מזה, שאין אנו יכולים 
להתגבר ולצאת מאהבה עצמית, שזה נקרא "חלק הנסתר". וזה הוא 
בידו של הקב"ה, כמו שכתוב "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו 
ולבנינו". 
%break
כנ"ל ש"נגלה" נקרא חלק המעשה, שזה אנו יכולים לעשות בכפיה. 
לכן מודיע לנו הכתוב, שזה שאנו רואים, שזה קשה בשבילנו, זה 
אמת. אבל את זה, היינו הכוונה, לא ניתן לנו לעשות, אלא המעשה 
לבד. 
%break
אבל בזה שאנו רואים, שאין אנו יכולים לעשות את זה בעצמנו, זה 
נקרא "תפלה", היינו צורך שה' יתן לנו את הכלי הזה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (מנחות כ"ט) וזה לשונם "מעשה 
המנורה היה קשה לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, דכתיב, 
וזה מעשה המנורה". ויש לפרש זה על דרך העבודה, ש"מעשה 
המנורה" פירושו, שאור ה' יאיר. ולזה צריכים כלים דהשפעה. 
%break
ומאיפה יקחו את הכלים דהשפעה, הלא זה קשה, משום שהוא נגד 
הטבע. והקב"ה הראה לו באצבעו ואמר לו "וזה מעשה". 
%break
כלומר, אתם תעשו את המעשה, ואני אתן את הכוונה, שזה נקרא, 
חלק הנגלה אתם תעשו, וחלק הנסתר אני אתן. וזה שכתוב "כן עשה 
את המנורה", היינו מאליה.
%break
%page 720
%H מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה
%break
הנה חז"ל (מסכת עבודה זרה דף ב') מביא שם וזה לשונו "לעתיד 
לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניח בחיקו, ואומר למי שעסק בה, 
יבוא וייטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדים כוכבים. אמר להם 
הקב"ה, במאי עסקתם. 
%break
והקב"ה אמר להם, כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם. אמרו 
לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב"ה, 
שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח 
בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת", עד כאן לשונו.
%break
ועל דרך הפשט יש הרבה פשטים. אבל בדרך העבודה, מהי הטרחא 
בערב שבת, שיהיה לאכול מזה בערב שבת. שבת, אנו רואים, שנקרא 
"מתנה" ולא צדקה. 
%break
כמו שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז) וזה לשונם "לדעת כי אני השם 
מקדשכם. אמר לו הקב"ה למשה, משה, מתנה טובה יש לי בבית 
גנזי, ושבת שמה. ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיע אותם".
%break
והגמרא מביאה ראיה, מכאן, הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ויש 
להבין כאן ב' דברים:
%break
א. מהו הטעם, שבמתנה צריך להודיעו. ומה שאין כן בצדקה למדנו 
להיפך, שצדקה צריכה להיות בצנעה, כמו שכתוב "מתן בסתר יכפה 
אף".
%break
ב. מדוע נקרא שבת "מתנה". מה שאין כן אמונה נקראת "צדקה", כמו 
שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". ולא מתנה.
%break
ויש להבין מה נקרא "מתנה" בדרך העבודה, ומה נקרא "צדקה" בדרך 
העבודה. אנו רואים, שסדר העולם הוא, שצדקה נותנין מטעם 
רחמנות, ולא מטעם אהבה, 
%break
כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט') "אין בודקין למזונות". היות שצדקה 
לא נותנים מטעם אהבה, שאז יש לבדוק, אם באמת כדאי לתן לו 
צדקה או לא. כי צדקה, הרחמנות קובעת, אם כדאי לתת לו או לא.
%break
והיות, מי שאומר, שאין לו מזונות, כלומר שאין לו במה להחיות את 
נפשו, זה גורם רחמנות. לכן אמרו שם "אין בודקין למזונות", לראות, 
אם הוא איש אמת או שהוא רמאי. 
%break
שכך אמר שם "ורב יהודה אמר, בודקין לכסות ואין בודקין למזונות". 
ו"כסות" מפרש רש"י, "בא ערום, ואמר, כסוני". אז בודקין שלא יהיה 
רמאי. היות בכסות אין מתעוררת כל רחמנות, כי האדם יכול לחיות 
בלי כסות, אבל לא יכול להתקיים בלי מזונות.
%break
מה שאין כן במתנה, נותנים דוקא למי שאוהבים. וגודל המתנה 
נמדדת בשיעור האהבה לאותו אדם, וגם במידת חשיבותו של האדם. 
%break
כי מדרך העולם הוא, כי מי שרוצה לגלות לשני את מדת האהבה, הוא 
מתבטא זה בנתינת מתנה. ולפי ערך שוויה של המתנה, כך נראית 
את גודל האהבה.
%break
אולם יש עוד ערך במתנה. אם השולח הוא אדם חשוב, שם לא יכולים 
למדוד את גודל אהבה בהמתנה, כי באדם חשוב, אפילו המתנה היא 
דבר קטן, הוא בעל ערך חשוב. כי באדם חשוב, נמדדת גדלות 
וחשיבות המתנה לפי גדלות וחשיבות הנותן.
%break
ובהאמור נבין את ההבדל בין צדקה למתנה. כי בהמתנה, שהוא רוצה 
לגלות את האהבה, שיש לחבירו, או לרבו, או לההורים, או להבנים, 
וכדומה, אם הנותן מתנה לא מודיע לו שהוא נתן לו המתנה, 
%break
איך יתגלה להמקבל מתנה, את האהבה שיש להנותן אליו. נמצא, 
שנתינת המתנה היתה לחינם בלי שום תועלת.
%break
%page 721
אולם יש עוד תנאי במתנה. שהדבר שהוא נותן, צריך להיות דבר של 
מותרות ולא של הכרחיות. כי מדרך העולם הוא, שאין אומרים, 
ששלחתי לעני הזה מתנה לחם ודגים על שבת. 
%break
ולא אומרים, ששלחתי להחתן צדקה, שעון זהב. אלא מתנה היא 
דוקא דבר של מותרות. מה שאין כן צדקה, היא דבר הכרחי ולא 
מותרות.
%break
נמצא, זה ששלח לו מותרות, אין להשני הכרחיות לזה, ובשביל מה 
הוא שולח לו, אלא מטעם לגלות לו את האהבה. נמצא, אם אינו מודיע 
לו, שהוא שלח לו, אם כן מה התועלת של המתנה. לכן אמרו חז"ל 
"הנותן מתנה לחבירו, צריך להודיעו".
%break
ובהאמור "צריך להודיעו" לאו דווקא שהוא שלח לו את המתנה, אלא 
גם ערך שוויה של המתנה, כנ"ל, כי כפי ערך חשיבות המתנה, 
בשיעור זה מתגלה האהבה ביניהם. 
%break
כי המקבל את המתנה, בשיעור שהוא מתפעל מהמתנה, בשיעור הזה 
הוא נותן לו את התודה הנכונה, וע"י זה מתרקם קשר של אהבה 
ביניהם.
%break
מה שאין כן בצדקה, שאין שם ענין של אהבה, כי צדקה הוא ענין של 
הנותן בלבד, ואין לו כל קשר עם המקבל. 
%break
ושם להיפך, כי אם המקבל נותן תודה להנותן, כבר הנותן לא נותן 
בתור צדקה, אלא יש מקום להתאחז בהצדקה שלו, שהוא שלא 
לשמה, אלא שיקבל ממנו "תודה רבה". 
%break
לכן מובן מאליו, שצדקה צריכה להיות מתן בסתר, היינו לשם צדקה 
לבד, ולא שהעני יחזיר לו איזו הנאה.
%break
ובענין מתן בסתר במצות צדקה, יש להבחין ב' אופנים:
א. אחד הוא פשוט, היינו המקבל את הצדקה לא ידע מי הוא הנותן.
ב. גם הנותן לא ידע למי הוא נותן. וזהו מתן בסתר, הן מצד הנותן והן 
מצד המקבל.
%break
ובהאמור נבין מהו ענין מתנה וצדקה בעבודה. כי ענין אמונה הוא 
בבחינת למעלה מהדעת. זה נבחן, שלא רואים, וזה נקרא "בסתר". 
ואמונה נקראת "צדקה", כנ"ל, מטעם שאין האדם הנותן צדקה, רוצה 
שהעני יתן לו איזו תמורה. 
%break
כי האדם שאין לו שום דבר, שבשביל זה הוא עני, יכול ליתן תמורה 
להנותן צדקה. אלא יכול להיות, שהוא מחזיר לו "תודה רבה" על 
הצדקה. לכן אמרו, צדקה שהוא בסתר, נקראת "צדקה אמיתית", 
משום שאין העני יודע למי לתת "תודה רבה".
%break
אי לזאת, המקבל על עצמו מלכות שמים, הנקרא "אמונה בה'", צריך 
להשתדל, שיהיה מתן בסתר, שהאדם לא יודע בשכל, הנקרא "שאינו 
רואה למי הוא עובד", אלא שהוא עובד למעלה מהדעת. 
%break
אלא שכאן הוא ענין הפוך, כי אצל העני, כשמקבל צדקה, אין המקבל 
יודע מי שנתן לו הצדקה. אבל הנותן כן יודע.
%break
אלא שיש גם אופן שני, שגם הנותן לא יודע למי הוא נותן. מה שאין כן 
כאן, אצל אמונה, שנקרא צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו 
לצדקה" (לך, חמישי), הוא ממש הפוך. 
%break
היינו, מלכות שנקראת "עניה ודלה", כמו שכתוב בזה"ק, שמלכות 
נקראת "עניה ודלה דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה 
בעלה". פירוש, מלכות אין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה 
בעלה.
%break
יוצא מצב, שהאדם הנותן צדקה לה', הנקרא "אמונה". שהנותן, היינו 
האדם, לא יודע למי הוא נותן. אבל ה' כן יודע מי הוא הנותן. כלומר, 
ממי ה' מקבל את הצדקה. זאת אומרת, העני יודע. והנותן, היינו 
האדם, לא יודע למי הוא נותן. זה נקרא "מלכות שמים". 
%break
ועל זה נאמר "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". כלומר, שהאמונה 
מוכרחת להיות כדוגמת צדקה, שהוא, מתן בסתר. אחרת לא נקרא 
זה "אמונה" אלא "ידיעה", כלומר ידיעת השכל.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהמפורשים שואלים על הכתוב "והאמין בה' 
ויחשבה לו לצדקה". השאלה היא, אין אנו יודעים מי חשב למי. היות 
לפי הכלל שאנו לומדים, "שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". 
%break
אם כן נשאלת השאלה, מה האדם עושה עם הבחירה שלו. כי אם 
הבורא עשה הכל, איפה יש מקום לבחירה, שהיא עבודת האדם.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר בשם הבעש"ט ז"ל, שלפני המעשה אדם צריך 
לומר "אם אין אני לי מי לי". כי הכל תלוי בבחירת האדם. רק לאחר 
המעשה, הוא צריך לומר "הכול הוא בהשגחת הבורא". 
%break
%page 722
ואסור לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אלא, ואפילו אם 
הוא לא היה מתגבר, גם כן היה עושה את הדבר, מטעם שה' עשה 
זה, שזה מכונה, שהאדם צריך להאמין בהשגחה פרטית.
%break
אם כן יש כאן להבחין באמונת ה', שנקראת "צדקה", ב' הבחנות:
א. שהאדם מתגבר ומקבל עליו עול מלכות שמים, ועושה צדקה לה', 
בזה שהוא מאמין בלמעלה מהדעת, הנקרא "מתן בסתר". 
%break
ונקרא "צדקה", משום שלא רוצים שום תמורה מהעני, בזמן שנותנים 
לו צדקה, שהעני לא יודע מי נתן לו, שיהיה מקום לומר, שהנותן לעני 
צדקה יצפה לאיזו תמורה. 
%break
כי הנותן לא יודע למי נתן. וכאן, באמונה, בזמן שהאדם מקבל מלכות 
שמים שלא עמ"נ לקבל פרס, הרי זה דומה לעני, כנ"ל. ולפי זה יהיה 
הפירוש "שאברהם בזה שהאמין בה', הוא נתן צדקה לה'".
%break
ב. יש להבחין, שה' עשה צדקה לאברהם. דהיינו כנ"ל, שלאחר 
המעשה דהתגברות, האדם צריך לומר, ש"ה' הוא עושה ויעשה לכל 
המעשים". 
%break
נמצא, שה' נתן לאברהם את כח ההתגברות למעלה מהדעת, שנקרא 
"צדקה". הצדקה הזו, שיהיה כח לאברהם ליתן את הצדקה, זה נקרא, 
שה' נתן את הצדקה לאברהם.
%break
וזה שכתוב "אין אנו יודעים מי חשב למי", יהיה הפירוש, מלכתחילה 
חשב אברהם, בזה שהוא האמין, שהוא נותן צדקה לה'. ואחר 
המעשה אמר, שה' חשב לתת את הכח האמונה, 
%break
שיוכל להאמין בבחינת צדקה, ה' חשב לתת לו את הכח, לכן היה לו 
את הכח להאמין.
ובזה נבין, מדוע נקראת אמונה "צדקה", והצדקה נקראת על שניהם. 
ובהאמור יוצא, שפירושו של "מתנה" בעבודה, יהיה תורה. 
%break
שנקרא "מתנה", כמו שכתוב "ממתנה נחליאל". וכמו כן שבת נקראת 
"מתנה", כנ"ל שהקב"ה אמר, מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת 
שמה, לך והודיע אותם.
%break
ויש להבין, מדוע תורה נקרא "מתנה", וכמו כן שבת נקראת "מתנה". 
ידוע, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומטעם הדביקות נעשה 
צמצום, שאין הטוב ועונג מאיר, אלא לכלים שיש להם השתוות עם 
האור, כלומר שהכלים יהיו בעמ"נ להשפיע. 
%break
וענין זה שנעשה, שצריכה להיות השתוות הצורה. ואם לא, נעשה 
המקבל מרוחק מהמשפיע. עד שהנבראים, שירדו לעולם הזה מסיבת 
השינוי צורה, הם נתרחקו מהשורש, ואינם מכירים את מקור מוצאם. 
%break
כלומר, שהנבראים צריכים להאמין, שהם באים מהבורא. אבל ידיעה 
מאיפה באים, אין להם.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "פתיחה לחוכמת הקבלה" (אות י') "והנך 
מוצא, איך שהנפש הזאת, שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת 
יש מיש, ומעצמותו יתברך ממש. ובעוברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן 
היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך. 
%break
עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואז נבחן הכלי לגמר צורתו 
הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד 
שורש מוצאו, 
%break
עם כל זה על ידי העסק בתורה ומצות על מנת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, שנקרא "גוף", עד שראוי לקבל 
השפע".
%break
נמצא, שע"י זה שיקיימו תו"מ בעמ"נ להשפיע, יקבלו כלים דהשפעה, 
ששם מקום שמוכשר לקבל את האור, המכונה "רצונו להטיב 
לנבראיו". וזה מכונה "מתנה". כלומר, שאמונה נקראת, שהאדם נותן, 
בזה שהוא מתגבר על המחשבות שבגוף, ומאמין בה'. 
%break
לכן נקרא זה, שהאדם נותן, לכן אמונה נקראת "צדקה". מה שאין כן 
מתנה, שהאדם לוקח מה שהבורא נותן לו. וצדקה נראה ממש להיפך, 
שהאדם נותן צדקה לה', וה' הוא המקבל.
%break
וכפי שהסברנו לעיל, שמתנה נקרא "מותרות". כלומר, שגם בלי 
מתנות האדם יכול לחיות. מה שאין כן "צדקה לעניים" פירושם דווקא 
ההכרחיות, היות שבלי מזונות אי אפשר לחיות. לכן, היות שאי אפשר 
להיות יהודי בלי אמונה, נמצא, שאמונה נקראת "ההכרחיות". 
%break
%page 723
מה שאין כן בלי תורה אפשר להיות יהודי, רק נקרא "עם הארץ", 
כלומר שעוד לא זכה לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", 
ששם מלובש את הטוב והעונג, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". 
%break
וכמו שכתוב "גם נפש בלי דעת לא טוב". וכמו שאמרו חז"ל "אין טוב 
אלא תורה", וכמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" 
(ברכות ה' ע"א). אמנם כבר נקרא "ישראל".
%break
ובהאמור נבין, מדוע התורה נקראת "מתנה". היות שהבורא הוא 
הנותן, כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו". ועוד, 
שהוא בבחינת מותרות, כלומר שיכול להיות יהודי גם בלי תורה, רק 
אם הוא זכה לבחינת אמונה, שהוא בחינת צדקה, 
%break
שבלי אמונה אי אפשר להיות יהודי. לכן אמונה נקראת "צדקה" ותורה 
נקראת, אשר הבורא הוא הנותן מתנה. 
%break
וכן שבת גם כן נקראת "מתנה", כמו שאמרו חז"ל "שבת היא דוגמא 
דעלמא דאתי" (זהר בראשית מ"ח). וכן אמרו "שבת ניתנה לישראל, 
לקדושה, לעונג, ולמנוחה, ולא לצער" (ת' וירא א').
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהי "ההכנה בערב שבת" בעבודה. היות 
שמדרך העולם הוא, שרק צדקה מבקשים. ואין בודקין למזונות, אלא 
כל הפושט יד, נותנים. לכן הסברנו, שאמונה שנקראת קבלת עול 
מלכות שמים, שכל הפושט יד, נותנים. 
%break
כמו שכתוב (בתפלת נעילה) "אתה נותן יד לפושעים, וימינך פשוטה 
לקבל שבים". וזהו כנ"ל, מטעם שעל ההכרחיות אמרו חז"ל (סנהדרין 
ל"ז) "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא".
%break
מה שאין כן מתנה. אין מדרך העולם לבקש מתנות. אלא את מי 
שאוהבים ורוצים לבטא את האהבה, שיהא מגולה אצל השני, איך 
שהוא אוהב אותו, לכן שולחים להשני מתנות. 
%break
ועוד, ערך המתנה גם כן מתבטא בערך שיעור האהבה. כלומר, גודלה 
של המתנה היא כפי ערך גודלה של האהבה.
%break
ומשום זה, בזמן שהאדם רוצה שחברו ישלח לו מתנות, הוא צריך 
להשתדל ולעשות מעשים, שימצאו חן בעיני חברו, שיאהב אותו. 
והאהבה עושה את שלו, וע"י זה הוא יקבל מתנות מחברו. אבל לבקש 
מתנה אינו מקובל.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהי "הטרחא בערב שבת" בעבודה. הוא 
שהאדם יקבל על עצמו מלכות שמים. ועל מלכות שמים, המכונה 
"צדקה", את זה האדם צריך לבקש מה'. 
היות שהיה צמצום והסתר, שלא מרגישים את ה' בתוך הדעת, 
%break
אלא שצריכים לקבל את האמונה למעלה מהדעת. והיות שהגוף לא 
מסכים, לדבר שאין הדעת מחייבו, ומשום זה האדם נמצא בגלות, 
בתוך האהבה עצמית, ואין להאדם מציאות להבין, שיוכל לצאת 
מהגלות הזו.
%break
וזה נקרא "גלות מצרים". שעל זה נאמר "אנכי ה' אלקיך, אשר 
הוצאתיך מארץ מצרים". שרק הבורא בעצמו יכול לשנות את הטבע, 
להוציא את האדם מאהבה עצמית לאהבת ה'. ורק אז יכולים לקיים 
"ואהבת את ה' אלקיך".
%break
והבקשה הזו, שהאדם מבקש, שיתן לו כח האמונה, נקראת "צדקה". 
וזהו כמו שאנו מתפללים (מובא בתפלה "כהיום...", שאומרים במוסף 
דראש השנה אחרי "היום תאמצנו") "ונאמר, וצדקה תהיה לנו, כי 
נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו, כאשר צוונו".
%break
ועל "מצוה אחת" או על "מצוה זאת" אמר אאמו"ר זצ"ל, שהכונה היא 
על מצות האמונה. אם כן, לפי זה יהיה הפירוש, שאנו אומרים 
להבורא, אם יהיה לנו הכח לעשות את כל המצוה הזאת, 
%break
שזה יהיה צדקה מאת ה', אם יתן לנו את כח האמונה למעלה 
מהדעת, המכונה "בחינת מעשה", משום שהוא בחינת למעלה 
מהדעת, לכן נקרא זה "מעשה".
%break
ובהאמור נמצא, מה שהאדם צריך לעבוד ולתת טרחא בערב שבת, 
בכדי שיהיה לו מה לאכול בשבת, הפירוש הוא, שידוע מה שמקובל 
בעולם, שאין אדם נותן טרחא אלא להשיג דברים שמביאים לו הנאה 
ותענוג. 
%break
%page 724
לדוגמא, אנו רואים, שיש אנשים, שעובדים שתי משרות, או שעובדים 
שעות נוספות, ממה שהאדם מחויב לעבוד, לפי מה שקבעו בני 
המדינה כך וכך שעות וכך וכך ימים. 
%break
וכל אחד לוקח שכרו לפי שיעור עבודתו, וכפי שיעור מומחיותו. ומכל 
מקום, יש מי שעובד יותר מהרגיל. בטח שבדעתו להגיע ע"י זה לחפץ, 
הנרצה לו. וזהו שכרו הנותן לו כח לעבודה.
%break
כלומר, לפי מה שהוא מצפה לקבל שכר הגדול ביותר, זה נותן כח 
לעבודה. וחז"ל המשילוהו, לטרחא וסעודה. שהסעודה נקראת "שכר". 
%break
לכן אמרו "מי שלא טרח בערב שבת", שהוא הזמן להכין צרכי 
הסעודה, ולא הכין צרכי הסעודה, "ממה יאכל". ובטח צרכי הסעודה 
הוא עבודה ויגיעה.
%break
נמצא לפי זה, היות ששבת היא מתנה, המכונה "סעודה", ומדרך 
העולם, שמי שעושה סעודה, הוא מזמין רק את האוהבים שלו. נמצא, 
ש"צרכי סעודה" יהיה הפירוש, הכנה, שיזמינו להסעודה. 
%break
כי מצד הקב"ה, אין האדם נותן להקב"ה שום עזרה בסעודה, אלא מה 
שהאדם יכול להכין להסעודה, הוא שיזמינו אותו. וזה הוא יכול לעשות 
דבר אחד, היינו שיעשה מעשים טובים, שימצא חן בעיני הקב"ה, 
שהקב"ה יאהב אותו.
%break
וכמו שאנו אומרים "הבוחר בעמו ישראל באהבה". זאת אומרת, 
שהקב"ה בוחר בעמו ישראל. והשאלה היא, מהו ישראל. זהו, שקבל 
על עצמו אמונה, זה נקרא "ישראל", וכל ההכנה היא הטרחא להיות 
ישראל.
%break
%page 725
%H מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה
%break
ידוע, ש"חוק" נקרא בלי שכל, היינו למעלה מהדעת. זאת אומרת, 
מבחינת השכל אין מה להשיב, מדוע הדבר הזה נעשה כך, או 
שהדבר הזה צריך להעשות כך. כלומר, באותו אופן וצורה שהתורה 
דורשת מאתנו כך.
%break
דוגמא חז"ל (מנחות כ"ט, ע"ב), אמרו שם וזה לשונו "אמר רב יהודה, 
אמר רב, בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה, שיושב וקשר 
כתרים לאותיות. אמר לפניו, רבונו של עולם, מי מעכב על ידך. 
(ופירוש רש"י "כתרים" כגון התגין שבספר תורה. 
%break
"מי מעכב על ידך" פירוש, על מה שכתבת, שאתה צריך להוסיף עוד 
עליהם כתרים). אמר לו, אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה 
דורות, ועקיבא בן יוסף שמו. 
%break
שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו, 
רבונו של עולם, יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי. אמר לו, 
שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לו, רבונו של עולם, הראיתני 
תורתו, הראני שכרו. 
%break
ראה, ששוקלין את בשרו במקולין. (ופירוש רש"י, מקום שהקצבים 
שוקלין בשר, כדאמר בברכות דף ס"א, שסרקו בשרו במסרקות 
ברזל). אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה. אמר לו, שתוק, 
כך עלה במחשבה לפני", עד כאן לשונו.
%break
רואים אנו למעלה מהדעת של משה בשני אופנים:
א. למעלה מהדעת, מה שהקב"ה נתן למשה, כמו שכתוב "ישמח 
משה במתנת חלקו, מתנת התורה שיהיה על ידו, שזה בטח הוא רק 
ישועת ה'". שהאדם לא יודע, מדוע מגיעה לו מתנה כל כך גדולה. 
%break
כלומר, שמשה ראה, שאין זה לפי המעשים שלו, אלא לפי השכל שלו, 
היה שצריך להיות נתינת התורה ע"י רבי עקיבא, ולא על ידו.
%break
ב. למעלה מהדעת באופן הפוך. כי משה שאל, זו תורה וזה שכרה. 
שנדמה, כאילו שזה הוא עונש. והלמעלה מהדעת, היה צריך לומר, 
שזה הוא שכר, ולא עונש, כמו שחשב משה. וזה נקרא "חוק למעלה 
מהדעת", שאין הדעת יכול להשיג דבר זה.
%break
ובהאמור יוצא, כשהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, הגוף שואל, 
מה תרויח עם זה. על זה יש לתת ב' תשובות:
%break
א. אחת, שלא לשמה. כלומר, שהאדם צריך להמציא לעצמו איזו 
תשובה, שהגוף יבין זה עם שכלו, את הכדאיות של המטרה, הנקרא 
"שלא לשמה". וזה נקרא "בתוך הדעת". וכמו שהסברנו (במאמר כ"ג, 
תשמ"ח), שיש להבחין ה' בחינות בשלא לשמה. 
%break
והאדם צריך לברור לו את השלא לשמה, שבמצב שהוא נמצא, שהגוף 
יבין, שכדאי לעבוד בגלל השלא לשמה, שהוא מבין עכשיו את 
הכדאיות שלו. ובאופן כזה יהיה לו חומרי דלק לעבודה, ויהיה לו תמיד 
מקום לעבודה.
%break
אולם גם האדם צריך לנסות להתחיל לעבוד ולעשות תחבולות, איך 
להגיע לשמה. כי אין האדם יודע מהו "לשמה", הגם שפירושו הפשוט 
הוא "לעבוד לשם שמים". ומי לא יודע מהו לשם שמים. 
%break
מכל מקום, מטרם שהאדם התחיל ללכת בעבודה בעל מנת להגיע 
לשם שמים, הוא לא יכול לדעת, מהו הפירוש הפשוט של "לשם 
שמים", היות שבעבודה עיקר הוא ההרגשה ולא השכל.
%break
ולכן, כל אדם הרוצה להגיע לשמה, הוא צריך לקחת לו זמן, חלק מיום 
העבודה שלו, כלומר מה"שלא לשמה" שלו, ולהתחיל לעבוד 
ב"לשמה". אז הוא יבין מהו הפירוש "למעלה מהדעת". 
%break
כלומר, שאין הגוף מבין בשביל מה הוא צריך לעבוד לשם שמים. וגם 
אז הוא מתחיל להבין, מהו הפירוש, שהאדם צריך לעבוד להאמין 
למעלה מהדעת.
%break
%page 726
מה שאין כן בשלא לשמה, אז לא כל כך קשה להאמין בה', מטעם 
שהגוף מבין, שכדאי לקיים תו"מ. כמו שכתוב (במאמר כ"ג, תשמ"ח), 
שיש ה' בחינות בשלא לשמה. ובזמן שהגוף מוציא איזו בחינה, 
שבגללה כדאי לקיים תו"מ, נקרא זה שהוא "עובד בתוך הדעת". 
%break
היות שהגוף מבין בתוך הדעת את הכדאיות שבדבר, שהוא ירויח 
יותר, מזה שהוא יהיה חילוני. כלומר, שהגוף שלו יהנה יותר, ממי 
שאינו מקיים תו"מ. לכן "השלא לשמה" נקרא בתוך הדעת, כלומר 
שהדעת מבין את הצורך בזה.
%break
מה שאין כן אם הוא לוקח קצת זמן, מזמנו שהוא הקציב לתורה 
ועבודה על בסיס שלא לשמה. 
%break
נגיד לדוגמא, הוא לוקח חצי שעה ביום, ומתחיל לחשוב, אולי כדאי 
לעבוד לשם שמים, היינו לא לתועלת עצמו. אז הגוף מתחיל לשאול 
את האדם את "שאלת פרעה", שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו".
%break
ויש לשאול, מדוע מטרם שהתחיל לחשוב בעבודה דלשמה, היה 
מספיק לו את האמונה בה', והגוף לא שאל לו השאלות האלו. מה 
שאין כן עתה, שהוא חושב רק ללכת בדרך השפעה, כבר הגוף 
מתחיל לשאול שאלות כאלה.
%break
התשובה היא, כי בנוהג שבעולם, אנו רואים, כשאדם עובד אצל בעל 
הבית, יש להסתכל מי הוא בעל הבית, ומהי המשכורת שבעל הבית 
נותן. אולם הגם שרוצה להכיר את בעל הבית, אבל זה לא משנה. 
%break
כלומר, אפילו שלא רואה אף פעם את בעל הבית, אלא שהוא בטוח 
על השכר, האדם מסכים לעבוד. ועוד יותר מזה. דהיינו, שאפילו יגידו 
לו, שאף פעם לא יראה את בעל הבית, גם כן לא משנה, אלא עיקר 
הוא השכר. זהו הקובע את הכדאיות של העבודה.
%break
מה שאין כן אם אומרים לאדם, יש כאן אדם חשוב, שצריכים לעבוד 
אצלו. אבל אין הוא משלם שום תמורה עבור העבודה. אז הוא כבר 
צריך להסתכל, למי הוא צריך לעבוד. כלומר, הוא רוצה לדעת, אם 
הוא באמת אדם חשוב, שיהיה כדאי לעבוד בשבילו בלי שום תמורה. 
%break
אמנם אם יש אנשים שמכבדים אותו, והוא רואה שיקבל כבוד, כלומר 
שהאנשים שמכירים את האדם חשוב יכבדוהו עבור עבודתו, היות 
שהוא משמש לאדם חשוב, גם כן יכול לעבוד, 
%break
אפילו שהוא בעצמו לא יראה אותו אף פעם, ולא יכול לראות את מה 
שאומרים, אם הוא נכון שהוא בעצמו ישיג את גדלותו והחשיבות שיש 
בו.
%break
וזהו גם כן מטעם, שהכבוד הזה, לא שהאדם חשוב מכבדו, אלא הוא 
מקבל הנאה, מזה שהאנשים מכבדים אותו, בגלל שהוא משמש 
לאדם חשוב. נמצא, שכאן מספיק לו מזה, שהוא רואה את האנשים 
שמכבדים אותו. 
%break
וממילא אין לו צורך כל כך שיראה את המעביד, אלא מספיק לו, שהוא 
מכיר את האנשים, שנותנים לו את שכרו, במה שהאנשים מכבדים 
אותו. כלומר, שמספיק לו זה שהוא רואה את האנשים, שנותנים לו 
שכרו, הנקרא "כבוד".
%break
מה שאין כן אם הוא נמצא במקום, שאין כאן אנשים, שיכבדוהו את 
האדם חשוב. כלומר, הוא רואה, שהאנשים שמכבדים אותו, לפי 
שהוא רואה את השרות, שהאנשים נותנים לו, הוא רואה, שמעריכים 
אותו כמו לאדם שהוא קצת חשוב, ורק שיש קומץ אנשים, 
%break
שהם כן מחשיבים לאדם חשוב, אבל אנשים האלו הם אנשים בלתי 
חשובים בערך כלל אנשים שמחשיבים אותו מעט, אז האדם עומד 
בפני הדילמה, האם כדאי לשמוע לאלו אנשים, שאין להם ערך בכלל 
האנשים מכובדים.
%break
כלומר, האנשים שיש להם עמדה אצל הכלל, הם אומרים, שכן כדאי 
לכבד אותו אדם חשוב, מסיבת חשיבותו, אבל במידה ומשקל, לא 
סתם להעריך אותו למעלה מהדעת, כלומר יותר ממה שהשכל מחייב. 
%break
ואדם רואה, שמאלו אנשים, שהם בעלי עמדה, הם רוב מנין ורוב בנין. 
ואם הוא ישמע בקולם, כלומר שהוא ישמש אותו כפי מה שהם 
מעריכים אותו, אז אנשים האלו יכבדוהו.
%break
%page 727
או, לשמוע קצת בקולם, לאלו אנשים, שהם אינם בעלי צורה. ואפילו 
יותר מזה, שאפילו בזיון לומר ברחוב, שהוא התחבר לאלו אנשים 
שפלים, שהם אומרים, שהוא כן אדם חשוב, וכן כדאי לשמש אותו 
בכל לב ונפש. 
%break
והיות שהכלל הוא, שהרבים שולטים על הפרט עם דעותיהם, אז 
כשהאדם מתחיל לעבוד בעמ"נ להשפיע ולא לקבל שום תמורה, 
%break
מתעוררת כל פעם דעת רבים, אולי באמת לא כדאי לעבוד ולשמש 
אותו בכל לב ונפש. לכן מתעוררת כל פעם שאלת פרעה "מי ה', אשר 
אשמע בקולו".
%break
ובהאמור יוצא, מהי הסיבה, שנתעוררה שאלת "מי". הוא שאלת 
"מה", שהיא שאלת רשע. כמו שכתוב "רשע, מה הוא אומר, מה 
העבודה הזאת לכם". פירוש, שבזמן שהאדם רוצה ללכת נגד הכלל, 
שהם אומרים, שמספיק לנו בזה, שאנו עובדים שלא לשמה, 
%break
כי ענין לשמה שייך לאנשים, שהם יכולים ללכת למעלה מהדעת. ואנו, 
הכלל ישראל, מספיק לנו בזה, שאנו יכולים לקיים תו"מ על הכוונה 
דתועלת עצמו. אבל לעשות הכל על הכוונה דתועלת ה', זה לא עסק 
בשבילנו.
%break
והוא כן רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע ולא לקבל כלל. אז הגוף שואל 
"מי ה'". כלומר, האם אתה בטוח, שהוא כל כך חשוב, שכדאי לעבוד 
בשבילו. כלומר, שענין לעבוד בשביל כבוד, כלומר שעובד בעמ"נ 
שיכבדוהו, אינו נוהג כאן, 
%break
מטעם שכל הכלל לא מכבדים אותו, בשביל שהוא עובד בעל מנת 
להשפיע. אלא להיפך, שכולם משפילים אותו, ואומרים עליו, שהוא 
חסיד שוטה.
%break
לכן הוא צריך לקבוע בעצמו את חשיבות הבורא. כאן מתחיל אצל 
האדם ענין העליות וירידות, ששני אלה, היינו מי ומה, באים ביחד, 
ושואלים לו את שאלותיהם. ולא תמיד מצליחים להתגבר עליהם.
%break
נמצא, שעיקר הסיבה, שהאדם מתחיל עכשיו לשאול שאלות, 
שלכאורה משמע שהוא שואל שאלה, כאילו הוא מוכן לעבוד עבודת 
הקודש, ואין לו שום בחינת שפלות בבחינתו עצמו, אלא רק קשה לו 
ללכת באמונה למעלה מהדעת, 
%break
לכן הוא שואל שאלת "מי". אבל האמת הוא, שהשאלות באות מתוך 
שפלותו של אדם, היות שהוא משוקע באהבה עצמית, ולא יכול 
להתגבר על אהבה עצמית שלו.
%break
ומטבע של אדם הוא, שקשה לו לומר, שהוא לא בסדר, שאין לו דיעה 
על עצמו. אלא שהוא נמשך אחר לבו, כמו שאמרו חז"ל "שרשע הוא 
ביד לבו", כמו שכתוב "ויאמר המן בלבו".
%break
ומשום זה יותר כדאי לו לומר, שאילו הוא היה יודע את ה', אז בטח 
שהיה עובד את ה'. אבל היות שהשכל לא מבין את כל ענין של אמונה 
למעלה מהדעת, לכן הוא טוען "מי ה', אשר אשמע בקולו". 
%break
אבל באמת הרצון לקבל שלו, הוא טוען ורוצה רק להבין, אם זה נכון, 
ורוצה תשובה על "מי ה', אשר אשמע בקולו". כלומר, בזמן שאומרים 
להגוף, שצריכים לעבוד לשם ה' ולא לתועלת עצמו, זהו הסיבה, 
ששואל את השאלה של "מי ה'".
%break
מה שאין כן, כשהיה עובד בכוונה דשלא לשמה, לא היה לו צורך 
לשאול את השאלה של "מי ה'", מטעם היות שהעבודה דשלא לשמה 
היא בתוך הדעת. 
%break
לכן קבלת האמונה גם כן אצלו בתוך הדעת. זאת אומרת, שענין מוחא 
וליבא, שניהם נבנים למעלה מהדעת. ולשניהם צריכים עזרת ה', 
שיזכו לבחינת מוחא וליבא.
%break
נמצא, ש"חוק" נקרא בחינה שהוא למעלה מהדעת. והכוונה הוא על 
בחינת אמונה, שעל ידי האמונה למעלה מהדעת, הוא נעשה בחינת 
"ישראל". מה שאין כן מטרם שזכה לבחינת אמונה למעלה מהדעת, 
הוא נבחן רק לבחינת "דומם דקדושה", הנקרא בחינת "עפר". 
%break
כלומר, שהרוחניות מה שהוא משיג, עדיין הוא טועם בזה טעם עפר, 
שזה נקרא "שכינתא בעפרא". וזהו כל זמן שעדיין לא מקבל למעלה 
מדעת. וזהו כנ"ל, שצריכים לבקש מה', שיתן לו את הכוחות, שיוכל 
ללכת למעלה מהדעת, ולא יהיה משועבד להדעת שלו.
%break
%page 728
מה שאין כן בחינת תורה, נקרא "משפט", שזהו דוקא בתוך הדעת. 
כלומר, שהוא צריך להבין את בחינת התורה, הנקרא "שמותיו של 
הקב"ה". אולם אי אפשר להשיג בחינת תורה, הנקרא "בתוך הדעת", 
מטרם שהוא זכה לבחינת "ישראל", 
%break
כמו שכתוב (חגיגה י"ג ע"א) וזה לשונו "אמר רבי אמי, אין מוסרין 
דברי תורה לעכו"ם, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל 
ידעום".
%break
מכאן אנו רואים שני דברים:
א. תורה נקראת "משפט", כמו שכתוב "ומשפטים בל ידעום".
ב. אסור ללמד לעכו"ם משפט, היינו תורה.
%break
והשאלה היא, למה אם העכו"ם רוצה ללמוד תורה, אסור ללמוד עמו. 
השכל מחייב, אדרבה, ע"י זה שילמוד, אז יהיה קידוש ה'. כלומר, 
שאפילו עכו"ם מודה על חשיבות התורה, אם כן מהו האיסור.
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. שפירושו, שבאדם אחד נוהג ענין 
עכו"ם וענין ישראל. שפירושו, שמטרם שזכה לבחינת חוק, הנקרא, 
"אמונה למעלה מהדעת", 
%break
הוא עוד לא נקרא "ישראל", שיהיה לו אפשרות להשיג בחינת "תורה" 
מבחינת "שמותיו של הקב"ה", המכונה בתוך הדעת.
%break
שבעבודה יש כלל, שאאמו"ר זצ"ל אמר, איפה שכתוב אסור, פירושו 
בעבודה שאי אפשר. וזהו הפירוש שהתורה נתנה דוקא לישראל. היות 
שבחינת ישראל הוא בחינת ישר-אל, שפירושו "שכל מעשיו הם לשם 
שמים". שזה נקרא בחינת "דביקות", "השתוות הצורה". 
%break
ובזמן שהאדם זכה לבחינת חוק הזה, אז בא הזמן שיכול לזכות 
לבחינת משפט, הנקרא "תורה". וזה שכתוב "שהתורה נתנו רק 
לישראל".
%break
ובהאמור יוצא, ש"משפט" נקרא תשע ספירות הראשונות, שזהו 
בחינת תורה, שזה מקובל בתוך הדעת. וזהו כמו שאמרו חז"ל (בבא 
מציעא, נ"ט ע"ב) וזה לשונו "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא 
בשמים היא. אמר רבי ירמיה, שכבר נתנה תורה מהר סיני".
%break
ובזה נבין ענין פאתי הראש, שהם דומים לפאת השדה. שצריכים 
להשאיר פיאה, כמו שכתב האר"י ז"ל (תע"ס, חלק י"ג, דף א' שפ"ב) 
וזה לשונו "מלכות דגלגלתא נקראת פיאה. זה נודע מסוד, לא תכלה 
פאת שדך לקצור, לעני ולגר תעזוב אותם. 
%break
כי המלכות האחרונה שבכולם היא, כדמיון פאת השדה, הנשאר 
באחרית הקצירה. וכן על דרך זה, אחר התגלח שערות הראש, שהם 
דמיון קצירת השדה, צריך להניח גם כן הפיאה, שהיא בחינת המלכות 
דשערי. נמצא, כי לעולם פיאה היא המלכות".
%break
ובהאמור אנו רואים בדברי האר"י ז"ל, שהוא מדמה קצירת השדה 
וגלוח שערות הראש לבחינה אחת. שבחינת פיאה, שהיא הרמז 
למלכות, אסור לאדם לקבל לעצמו. אלא הן בשדה והן בשערות 
הראש, צריכים להשאיר את הפיאה, המרומז על מלכות.
%break
והפירוש הוא כנ"ל, שענין מלכות הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, 
שאין להאדם שום מושג. וזה הוא הרמז, שאין להאדם שום רשות 
לקבל לתוך הדעת שלו. אלא שהוא צריך להשאיר זה לה'. כלומר, 
שאין יד אדם מגעת שם. שענין יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד".
%break
וזה נקרא בחינת "חוק". מה שאין כן בחינת תורה, שהיא שייכת לט' 
ראשונות, היא בחינת משפט, שזה שייך דוקא לאדם. כלומר, שהוא 
צריך זה להשיג בתוך הדעת. כנ"ל, שנאמר על התורה "לא בשמים 
היא". זאת אומרת, שהשדה, חוץ מפאת השדה, נקרא ט"ר. 
%break
שזה נקרא, בחינת תורה השייך להאדם. מה שאין כן פאת השדה 
ופיאה של ראש, הם רומזים על מלכות. זה שייך רק לה'. כלומר, 
למעלה מדעת האנושי, שזה נקרא "כולה לה', ואין יד אדם משגת שם 
כלל".
%break
מה שאין כן "תורה" היא להיפך. שזה דוקא לאנשים, שיקבלו אותה 
בתוך הדעת. שזהו ההבדל בין תורה למצוה. כי מצוה, לא ניתן לנו 
טעמי המצות, אלא אנו מקבלים עלינו את המצות בלי שום טעם, אלא 
בבחינת חוקה.
%break
%page 729
והתורה, אמרו חז"ל, נקראת על שם האדם. כלומר, שהתורה שייכת 
להאדם. שהקושיא היא, פעם כתוב "כי אם בתורת ה' חפצו", ופעם 
כתוב "ובתורתו יהגה יומם ולילה". 
%break
ומפרשים, בתחילה נקראת "תורת ה'". ומשלמדה וגרסה, נקראת 
"תורתו". לכן אמר רבא "אין תורה דיליה הוא. דכתיב, ובתורתו יהגה 
יומם ולילה" (קידושין לב, ע"ב).
%break
רואים אנו, שהתורה נקראת על שם האדם. כלומר, שזהו צריך לבוא 
בתוך הדעת, כנ"ל. וזה נקרא "משפט", ההיפך מהחוק, שהיא בחינת 
אמונה. אולם עבודה זו של האמונה, שהיא בחינת צדקה ולא תורה, 
צריכה להיות בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה".
%break
כלומר, שזה שהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, צריך להיות 
בשמחה. ואל להסתכל על הטבע שיש באדם, שקשה לו ללכת נגד 
השכל, אלא שהוא רוצה להבין ולדעת את מה שהוא רוצה. 
%break
והגם שאין האדם מסוגל לקבל תיכף את העבודה הזו, של קבלת 
אמונה למעלה מהדעת, שיהיה לו מזה שמחה, ולכן אנו מוכרחים 
להתחיל עבודה זו בדרך הכפיה, 
%break
אך על פי שאין הגוף מסכים לזה, שזה נקרא "שהאדם צריך לקבל 
עליו עול מלכות שמים כשור לעול וכחמור למשא".
%break
אבל האדם צריך לדעת, שהוא צריך להגיע לדרגת שמחה, בעת 
קבלת מלכות שמים. כמו שאנו אומרים אחרי "שמע ישראל", "ואהבת 
את ה'". זאת אומרת, שהגם שהאדם מתחיל בכפיה, אבל הוא צריך 
להגיע לבחינת שמחה. 
%break
ואז כבר לא מורגש אצלו לבחינת "כשור לעול", שרוצה תמיד לזרוק 
את העול, מטעם שלא יכול לסבול אותו. מה שאין כן כשהוא בשמחה 
מזה, לא שייך לומר עוד, שזה נחשב לעול אצלו.
%break
ובזה יש לפרש בענין "פרה אדומה, אשר לא עלה עליה עול". והיות 
ש"פרה אדומה" נקראת "חוק", שהוא בחינת מלכות, "לא עלה עליה 
עול" כתיב. כי "עול" מראה, שעדיין הוא לא בשמחה, ואינו יכול לקיים 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.
%break
%page 730
%H מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (סוטה ה') "כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין 
אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר, מלשני בסתר רעהו, אותו 
אצמית, גבה עינים ורחב לבב, אותו לא אוכל, אל תקרי אותו, אלא 
אתו לא אוכל". 
%break
ועל הכתוב "גבה עינים ורחב לבב" מפרש "המצודת דוד" וזה לשונו 
"גבה עינים, הוא בעל גאוה, ורחב לבב, החומד ומתאוה לכל דבר", 
עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע בשאר עבירות לא אמר הקב"ה, שלא יכול לדור עמו 
בעולם, ועל גאוה, אין הוא יכול לדור עמו. 
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמר שם, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן 
יוחאי "כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו עובד עבודה זרה". ורבי 
יוחנן דידיה אמר "כאילו כפר בעיקר".
%break
אם כן צריכים להבין, מהו חומרת של גאוה כל כך. וכמו כן יש להבין 
מה שכתוב "רם ה' ושפל יראה", שפירושו, שהאדם צריך לראות 
גדלות ה' ושפלות עצמו. 
%break
בשלמא גדלות ה' צריך האדם להשתדל להשיג, היות שמטרת עבודתו 
של האדם צריכה להיות מטעם "שהוא רב ושליט". 
%break
לכן, בשיעור שהוא מחשיב את הבורא, בשיעור זה יכולה להיות 
עבודתו בכל לב ונפש. אבל לאיזה צורך הוא צריך להשתדל לראות 
את שפלות עצמו. ומה יוסיף לו זה בעבודה.
%break
ראשית כל אנו צריכים לדעת, מהי המטרת הבריאה. כלומר בשביל 
איזה צורך אנו נולדנו, בכדי שאנו נדע לאיזו מטרה אנו צריכים להגיע, 
שזה יהיה השלימות שלנו. ומטרם שהגיענו למטרה זו, אנו נמצאים 
בלתי שלמים.
%break
הנה מטרת הבריאה, למדנו, שהיא "רצונו להטיב לנבראיו". נמצא, 
שמטרם שהנבראים באו לידי מצב, שהנבראים מרגישים שהם 
מאושרים בעולם, הם נבחנים למחוסרי השלימות, כי עוד לא הגיעו אל 
המנוחה והנחלה.
%break
אולם השאלה היא, ידוע, כיון שהבורא ברא את הנבראים, בכדי לתת 
להם טוב ועונג, וברא בגלל זה רצון והשתוקקות בהנבראים, לקבל 
הנאה ותענוג, אם כן לפי זה יוצא, שיש רצון מצד המשפיע לתת, ויש 
רצון מצד המקבלים לקבל. 
%break
אם כן מי מעכב, שאין הם באים תיכף לשלימות. אלא שניתן לנו 
עבודה בתו"מ, שע"י זה תהיה לנו אפשרות לקבל את הטוב ועונג, 
אחרת נשארים בעירום וחוסר כל, מכל הטוב אשר הבורא רוצה לתת.
%break
וגם אחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, לא כל אחד זוכה לקבל את 
הטוב, כמו שאמרו חז"ל (ויק"ר ב' א') וזה לשונם "אלף בני אדם נכנסין 
למקרא, יוצא מהן מאה למשנה, עשרה לתלמוד, ואחד להוראה". 
%break
נמצא לפי זה, רק אחד מאלף יכול לזכות להוראה, ש"הוראה" נקראת 
שלימות. אחרת הוא נקרא "תלמיד, שלא הגיע להוראה ומורה" (ע"ז 
י"ט ע"ב), שזה נקרא "דיין שאינו הגון". 
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז' ע"ב) וזה לשונם "אמר ריש לקיש, 
כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל".
%break
רואים אנו, שלא כל כך בנקל יכולים לזכות לבחינת הטוב והעונג. אם 
כן נשאלת השאלה כנ"ל, מי הוא המפריע. שכאן נראה, שהן מצד 
הנותן, והן מצד המקבל, אין כאן שום הפרעה. 
%break
בטח, שהבורא ברא את הנבראים, שנתן להם רצון לקבל הנאה, אי 
אפשר לשנות ולבטל את הרצון הזה, המשתוקק לקבל תענוגים. אם 
כן, מהי הסיבה שלא מקבלים זה אלא ע"י יגיעה.
%break
%page 731
התשובה היא, ידוע כי בכדי שתהיה השתוות הצורה, הנקרא בחינת 
"דביקות", ולא יהיה ע"י זה ענין של בושה, לכן נעשה דבר חידוש, 
שבהכלים שהבורא ברא בהנבראים, שהם רצון לקבל לעצמו, הם 
נפסלו מטעם הנ"ל. 
%break
אלא שהאדם צריך לעבוד ולתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע. וזהו כל העיכוב שבדבר. זאת אומרת, הגם שמצד הבורא 
לא נעשה שינוי, אלא מצד תיקון הבריאה, נחשב זה כאילו אין לו 
כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע. 
%break
ודבר זה נתקן בעולמות העליונים, המכונה "צמצום", וזה שורה על 
התחתונים, שלא יוכלו לקבל את הטוב והעונג, מטרם שיזכו לכלים 
דהשפעה.
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר המעכב, שלא נוכל לקבל את הטוב ועונג, הוא 
הרצון לקבל לעצמו. שפירושו, שיש שתי רשויות:
א. הבורא,
ב. הנבראים, שהם צריכים להוציא מרשותו של הקב"ה לרשותם.
%break
נמצא, שיש כאן לדבר מב' נושאים, שהם בורא ונברא. וההבדל 
ביניהם הוא, שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל. ומזה יוצא, 
שהשפע המושפע מהבורא, כביכול, מוכרח להיפרד מהבורא, בכדי 
שיכנס לרשותו של המקבל, שזה נקרא בחינת "פירוד". 
%break
ועיקר הצמצום וההסתר היה, בכדי שהאור עליון לא יתפרש מהבורא. 
אלא, שכמו שלמדנו, שהצמצום היה מטעם, שרצתה המלכות להיות 
דבוקה בהשורש, שזה מכונה "ביטול הרשות של עצמה", 
%break
ולהידבק בהבורא, שזה נקרא "רשות היחיד", כלומר שרשותו של 
המקבל תתבטל ולא ישאר רק רשות של הבורא.
רואים אנו, מה הוא המעכב מלקבל את הטוב, הוא רק הרשות שלנו, 
שאין אנו מוכנים לבטל את הרשות שלנו, המכונה "רצון לקבל לעצמו". 
%break
כלומר, שכל מה שהאדם רוצה לקבל, הוא אך ורק לתוך רשותו, כמו 
שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". האדם מוכן לתת כל מה שיש 
לו, רק שנפשו תישאר אצלו, כלומר שהוא ירגיש את ישותו. אבל לא 
להיפך.
%break
היינו שאומרים לאדם, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה וכל מה 
שנפשך מתאוה, אלא מקודם תן לי את נפשך. אם כן, האדם שואל, 
למי אתה נותן אם לא לרשותו, היינו להרצון לקבל שלו, כלומר שתהיה 
לו רשות בפני עצמו, ויקבל הכל לתוך רשותו, 
%break
אחרת אין האדם מסוגל לעבוד. 
וזהו נובע מצד הטבע, שהבורא ברא בהנבראים רצון להנות, שזה 
יתאים להמטרה, שהיתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו.
%break
חז"ל (במסכת ברכות י"ז) אמרו וזה לשונם "ורבי אלכסנדרי בתר 
דמצלי אמר, הכי רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות 
רצוניך, ומי מעכב, שאור שבעיסה, ושעבוד מלכיות". ופירוש רש"י 
"שאור שבעיסה, יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו".
%break
ויש להבין, אחר שהתפלל, כמו שכתוב "בתר דמצלי", שפירושו, אחר 
התפלה התפלל עוד תפלה, אם כן על מה הוא התפלל, שהוא צריך 
לתת עוד תפלה על התפלה שכבר התפלל. 
%break
ויש לפרש, שמטרם שהתפלל, עוד לא ניכר אצל האדם מה שחסר לו, 
אלא לאחר שהאדם כבר התפלל, אז מגלים לו מלמעלה, מהו החסרון 
אמיתי. 
%break
זאת אומרת, התפלה, שהאדם מתפלל על מה שהוא חושב שחסר לו, 
זהו רק סגולה, שע"י תפלה זו ה' ישלח לו מלמעלה תשובה, לדעת 
מה שחסר לו, ועל מה לבקש.
%break
וזהו כמו שכתוב (בתפלת מוסף דראש השנה) וזה לשונו "היה עם 
פיפיות, שלוחי עמך בית ישראל, העומדים לבקש תפלה ותחנונים 
מלפניך, על עמך בית ישראל, הורם (למדם) מה שיאמרו, הבינם מה 
שידברו, השיבם מה שישאלו". 
%break
רואים אנו, שיש תפלה מיוחדת בעת שמתפללים, שה' ישלח לנו דעת, 
בכדי להבין מה שחסר לנו, ועל זה לתת תפלה מעומק הלב.
%break
כי ידוע, בבחינת עבודה נקרא אדם, עולם מלא. נמצא, בזמן שהאדם 
מתפלל, המצב הזה נקרא "שליח ציבור", שהוא מתפלל עבור כל כלל 
ישראל, שהאדם נכלל ממנו. 
%break
לכן יש תפלה מיוחדת, שהאדם צריך להתפלל, תפלה שה' יעזור לו, 
וליתן עזרה מלמעלה, בכדי לדעת את האמת, מה שחסר להאדם, ועל 
זה לבקש מה' עזרה.
%break
%page 732
ובזה יש לפרש דברי רבי אלכסנדרי, שלאחר התפלה היה מתפלל 
תפלה עיקרית, שאמר, שהוא רוצה, שה' יעזור לו על המפריע שלנו, 
שלא נותן לנו לבוא לקבל את הטוב והעונג כמו שהבורא רוצה. 
%break
שהמעכב הזה מכונה "שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות". שפירושו, 
הרצון לקבל לעצמו, שהוא רשותו של אדם, שהוא נפרד מרשותו של 
הקב"ה, הבא מבחינת מלכות, הנבחנת לשורש של הרצון לקבל 
לעצמו, והיא שולטת על האדם, ולא נותנת לו לצאת מרשותה.
%break
ומלכות דקדושה פירושה (עיין בתע"ס, חלק שני, לוח התשובות, 
תשובה ל"ט) וזה לשונו "בחינה אחרונה נקראת מלכות, על שם 
שממנה נמשכת בחינת הנהגה בתקיפות ובשליטה מוחלטת, כדוגמת 
מוראה של מלכות". 
%break
וכפי שלמדנו, שמלכות נקראת "הרצון לקבל", שקבלה את הטוב 
והעונג, ואח"כ עשתה המלכות הזאת צמצום, כלומר שלא תקבל רק 
עם התיקון, המכונה "הכוונה בעל מנת להשפיע". ובשליטה זה יוצאו 
כל פרצופי דקדושה.
%break
נמצא, שרק במלכות הזאת, שהיא נתנה שליטה, שלא ישפע שום 
קדושה על הכלי קבלה, רק מי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע והוא מבטל 
את רשות עצמו. 
%break
נמצא, כל המעשים הם רק לטובת הבורא. ולצורך עצמו הוא אומר, 
שאין כדאי לחיות. בזה הוא עושה רשות היחיד בעולם.
%break
נמצא, כשהוא ממשיך איזה תענוג, אין כוונת קבלת התענוג שיכנס 
לרשותו, אלא לרשות הבורא. כלומר, ההנאה שהוא מקבל, היא 
לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. ממילא אין כאן אלא רשות אחד. 
וזה נקרא "רשות היחיד". 
%break
והידיעה הזו, לדעת מה באמת חסר לו, זהו בא אחר התפלה, 
שהתפלל, שיודיעו לו את האמת, מה שחסר לו. 
%break
אז הוא נותן תפלה אמיתית, שהמלכות, היינו שעבוד המלכיות, שהוא 
הלעומת דקדושה, שהוא הרצון לקבל לעצמו, הוא כל המעכב מלהגיע 
להמטרה, שהאדם צריך להגיע.
%break
ולמה צריכים להתפלל על זה, ואין האדם בעצמו מתגבר על הכלי 
קבלה לעצמו. על זה אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, 
ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". 
%break
היות שאין זה בידי אדם, שתהיה לו היכולת לצאת משליטת המלכות, 
שבטבע זה נולד האדם. ורק הבורא בעצמו, הוא יכול להוציא את 
האדם משליטה הזאת.
%break
וזה נקרא "יציאת מצרים", שרק ה' בעצמו הוא הוציא את עם ישראל 
ממצרים, כמו שכתוב (בהגדה של פסח) "ויוציאנו ה' ממצרים ביד 
חזקה, לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא 
הקב"ה בכבודו ובעצמו". 
%break
והפירוש הוא כנ"ל, היות שהבורא ברא את האדם בטבע של רצון 
לקבל לעצמו, לכן רק הוא בעצמו יכול לתת להאדם טבע שני, שהוא 
רצון להשפיע.
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש להבחין ג' בחינות באדם, מטעם שהאדם 
נולד אחר השתלשלות העולמות, שיצאו קליפות מסיבת שבירת 
הכלים, שהיתה בעולם הנקודים. לכן אנו מוצאים באדם עצמו בדרך 
העבודה:
%break
א. אלו אנשים, שאין להם שום שייכות לתו"מ. הם נקראים בבחינת 
"עם הדומה לחמור", פשוט חמורים, שיותר מתאוות בהמיות אין להם 
שום מושג.
%break
ב. שהם כן מקיימים תו"מ, רק שלא לשמה. הם נקראים בחינת 
"אומות העולם", כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "וחסד לאומים חטאת, 
מטעם שכל טובו דעבדין לגרמייהו עבדין". שפירושו, שהכל עושים רק 
לתועלת עצמם. 
%break
כלומר, כל הטוב, הנקרא בחינת "מעשים דהשפעה", הכל הוא 
לתועלת עצמם. זה נקרא "בהמה", שהיא בחינת נקבה המקבלת. 
%break
מה שאין כן "אדם" נקרא "זכר", כידוע שז"א, שהוא המשפיע, נקרא 
"אדם", גימטריא אדם, שם מ"ה. מה שאין כן מלכות, שהיא בחינה 
המקבלת, נקראת בשם ב"ן, שגימטריא בהמה, הנקרא מקבלת.
%break
%page 733
וכמו שמביא בהקדמה לתע"ס (אות ל"א) וזה לשונו "כל הבשר חציר, 
כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין 
לגרמייהו עבדין. ואפילו דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין 
לגרמייהו עבדין". 
%break
רואים אנו מדברי זה"ק, שאלו שעוסקים באורייתא לתועלת עצמם ולא 
להשפיע, הם דומים כבהמות, כמו שכתוב "כבעירן דעכלין חציר". וזה 
יכולים לכנות בחינת "בהמה שבאדם", היות שהם כבר עוסקים 
בתו"מ, אלא שהוא שלא לשמה.
%break
ג. זהו בחינת "אדם שבאדם". כלומר, אלו שעובדים לשמה, שהוא 
מטעם יראת ה' ולא לתועלת עצמם. הם נקראים "אדם", שהוא בחינת 
זכר כנ"ל, ש"אדם" גימטריא מ"ה, שהוא בחינת ז"א, שהוא המשפיע. 
%break
וזהו כמו שכתוב (יבמות ס"א ע"א) וזה לשונו "רבי שמעון בן יוחאי 
אומר, קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל. שנאמר, ואתן את צאני צאן 
מרעיתי, אדם אתם. אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם".
%break
אולם יש להבין, מהי בחינת "אדם", שדוקא בחינת "ישראל" נקרא 
"אדם". זה יש לפרש כמו שהסברנו על מה שדרשו חז"ל (ברכות ו' 
ע"ב) על פסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא". 
%break
ושואלת הגמרא "מאי כי זה כל אדם. אמר רבי אלעזר, כל העולם כולו 
לא נברא אלא בשביל זה".
%break
זאת אומרת "את האלקים ירא" זהו "כל האדם". כלומר "האדם" נקרא 
מי שיש לו יראת אלקים, שהפירוש כמו שאמר רבי אלעזר, שכל 
העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, בשביל יראת שמים. 
%break
אולם יש להבין, מדוע הוא דורש על "כי זה כל האדם", ש"כל העולם 
כולו לא נברא אלא בשביל זה".
%break
הנה חז"ל אמרו (עירובין י"ג) "נח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא. 
ועכשיו שנברא, יפשפש במעשיו". ויש להבין, איך אפשר לומר, 
שהבורא ברא את האדם, כאילו היה שלא לצורך. היינו שהיה יותר 
טוב, שהבורא לא היה בורא אותו. 
%break
וכי אפשר לומר, שהבורא, בשעה שהלך לברוא את האדם, לא ראה 
עד סוף כל הדורות, ומכל מקום ברא אותו. אם כן איך אפשר לומר 
"נוח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא". ועוד, מהי העצה שאמרו 
"ועכשיו שנברא, יפשפש במעשיו".
%break
לפי מה שמפרש אאמו"ר זצ"ל, יש לפרש, נח לו לאדם, "שלו" פירושו 
בשבילו. כלומר, אם האדם רוצה לעבוד רק לתועלת עצמו, היה יותר 
טוב שלא נברא משנברא. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ז, ע"א) וזה 
לשונם "וכל העושה שלא לשמה, נח לו שלא נברא".
%break
אמנם יש להבין הטעם, מדוע בשלא לשמה טוב לו שלא נברא. והטעם 
הוא מסיבת התיקון, שהיה, שאפילו שהנבראים יקבלו טוב ועונג 
מהבורא, לא יחשב זה לשינוי צורה ולפירוד. לכן נעשה תיקון, שאי 
אפשר לקבל טוב ועונג, אלא בכלים דהשפעה. 
%break
כלומר שדוקא בזמן שהאדם עובד רק בעל מנת להשפיע, אז תתקיים 
מחשבתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו. כלומר שהוא חושב רק 
לתועלת ה'.
%break
זאת אומרת, כל מחשבות של האדם, הוא, איך הוא יכול לעשות נחת 
רוח להבורא. ואז הוא בא לידי הרגשה, בזה שהוא יקבל את הטוב 
והעונג, בזה הוא עושה נחת רוח ליוצרו. 
%break
כי זאת היתה כל מטרת הבריאה, ובגלל זה הוא רוצה עכשיו לקבל 
טוב ועונג. ובזה תתקיים מטרת הבריאה.
%break
מה שאין כן, אם הוא עובד שלא לשמה, אלא לתועלת עצמו. על כלי 
זה, הנקרא "מקבל לעצמו", היה צמצום והסתר. וממילא אף פעם לא 
יגיע להמטרה שבשבילה נברא האדם. לכן אם אין האדם עוסק 
לשמה, נמצא שהוא נברא בחינם, כלומר ללא תועלת. 
%break
לכן אמרו חז"ל "הלומד שלא לשמה, טוב שלא נברא, משנברא". וזהו 
שאמרו חז"ל "נח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא". והיינו כנ"ל, 
שאם האדם עובד בשבילו, לו, בשביל עצמו, יותר טוב שלא נברא.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, וכי אפשר לומר על פעולותיו של הבורא, 
שהיה יותר טוב כשלא היה עושה את מעשה, היינו בריאת האדם, 
משעשה את המעשה של בריאת האדם. 
%break
וכי יש לנו רשות לקטרג על המעשים של הבורא. וגם שאלנו, מהו 
הפירוש "ועכשיו, שנברא, יפשפש במעשיו".
%break
%page 734
אלא כנ"ל, שחז"ל באים לנו לפתוח את העינים שלנו, שנראה מה 
מוטל עלינו לעשות, כלומר העבודה שנתנה לנו בתו"מ, לאיזה צורך 
היא ניתנה לנו. לכן קודם כל הם נותנים לנו להבין, זה שהאדם נברא, 
והאדם משתוקק לקבל תענוגים עבור הרצון לקבל שלו, 
%break
מה שהבורא נתן בהטבע שלנו, לו, כלומר בשבילו, שהיה יותר טוב 
שלא היה נברא. אלא הבורא ברא את האדם לעשות, שענין "עשיה" 
הכוונה תיקון הכלים, שצריכים לתת על הרצון לקבל כוונה דלהשפיע, 
וע"י זה האדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג. 
%break
וזה שכתוב, ועכשיו שנברא, לכן מה עליו לעשות, יפשפש במעשיו, 
ויראה, שכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, שיהיה בעמ"נ להשפיע.
ובזה נבין מה ששאלנו, מדוע אין הקב"ה יכול לדור במדור אחד עם מי 
שיש לו גאוה.
%break
ידוע, כי ענין השתוות הצורה הוא מחבר אחד להשני, ושינוי צורה 
מחלק ומפריד אחד מהשני. לכן מי שאין לו השתוות הצורה, הוא נפרד 
ממנו יתברך. לכן מי שיש לו גאוה, פירושו, שאין הוא יכול לבטל את 
רשותו ואת ישותו. 
%break
שענין "יש מאין" שנברא, הוא הרשות של עצמו, והוא רוצה שהבורא 
יתן לו כל טוב ועונג לרשותו של אדם, המכונה "רצון לקבל לעצמו".
%break
נמצא, כל מי שמתגאה, אומר הקב"ה, תדעו לכם, שזה גורם פירוד 
וריחוק. נמצא, שאין אני והוא יכולין לדור בעולם. למה. משום שיש 
ריחוק ופירוד. לכן לא יכולים להיות בעולם אחד. 
%break
ולכן רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו 
עובד עבודה זרה. כלומר שהאדם צריך לעבוד לתועלת ה', והוא עובד 
לתועלת עצמו. זה נקרא "עבודה זרה".
%break
ורבי יוחנן אומר, כאילו כפר בעיקר. כלומר, כאילו כפר בעיקר מטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה שיש לו גסות הרוח, אף פעם לא 
יכול לבוא לידי דביקות, שהוא השתוות הצורה. ואם אין לו הכלים 
דהשפעה, אף פעם לא יכול לקבל את הטוב ועונג. 
%break
נמצא, שהוא כפר בעיקר מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. כי 
בלי כלים דהשפעה, האדם נמצא בחושך. לכן הם מייעצים את האדם, 
שישפיל עצמו ויבטל את רשותו ויתן הכל להבורא.
%break
ובזה נבין את השאלה, למה אנו צריכים לדעת את שפלות עצמנו, 
ולמה לא מספיק שנדע גדלות ה', ומה נותן לנו זה שנדע שפלות 
עצמנו. התשובה היא, ששפלות עצמנו, פירושו, שאנחנו מצדנו, אין לנו 
שום כח שנוכל לבטל עצמנו לגבי הבורא. 
%break
אי לזאת, מטרם שאנו באים להכרת הרע, אין לנו צורך לבקש מה' 
שיעזור לנו. כי אנו חושבים את עצמנו, שאנחנו בעלי דיעה ובעלי שכל. 
ומה שאנו מבינים, יש לנו כח לעשות. 
%break
ואין אנו מפחדים משום כח, שיוכל לעצור את רוחינו ומטרתנו בחיים 
שלנו. ואם אנו מבינים בהשכל שלנו, שהבורא הוא חשוב, תיכף אנו 
עושים מעשים, מה שמתאים לבעלי שכל.
%break
ולבסוף אנו רואים, כשבאה קצת תאוה, אנו נכנעים בפניה. ובפרט 
בזמן שבאה לנו את העבודה למסור את עצמנו לתועלת הבורא, ואין 
הגוף רואה מה שהוא ירויח מזה, 
%break
תיכף האדם רואה, איך שהוא רך לבב, והוא תיכף רוצה לברוח 
מהמערכה. לכן בעת שהוא רואה שפלות עצמו, מזה הוא מקבל צורך 
לרחמי שמים, שיעזרו לו:
%break
א. שלא יברח מהמערכה, ושתהיה לו לכל הפחות אפשרות להתפלל 
לה'.
ב. שה' יעזור לו באמת לצאת משליטת הגוף.
%break
נמצא לפי זה, שבזמן שהאדם בעל גאוה, ואין לו רצון לבטל את 
רשותו בפני הבורא, ואומר, שאין בו שפלות, אלא מה שהוא רוצה, 
הוא עושה - מזה באה לו כל מידות הרעות. היות שאור התענוג, הבא 
מלמעלה, המאיר בבחינת נהירו דקיק, בכדי לקיים העולם, 
%break
כידוע, הוא מתלבש בג' בחינות, הנקראות הקנאה, התאוה, הכבוד. 
וכל ג' בחינות האלו נכללים במידת הגאוה, שלכאורה איזו שייכות יש 
תאוה לגאוה, הלא תאוה זוהי מידה בהמית, ומה שייך לומר כאן 
גאוה.
%break
%page 735
והענין הוא, שענין גאוה אין זה דוקא בין אדם לחבירו, אלא העיקר 
הוא בין אדם למקום. לכן בזמן שהאדם מתגאה לגבי ה', ואינו רוצה 
לבטל את רשותו עצמו, 
%break
זוהי הסיבה לכל שליטת הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן שהאדם 
מבטל את רשותו לרשות היחיד, אז הוא זוכה לחיים נצחיים.
%break
%page 736
%H מהו, השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה
%break
במדרש רבה רות (פ"ב, י"א) שואל וזה לשונו, "כתוב אחד אומר, כי 
לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. וכתוב אחד אומר, כי לא יטוש ה' 
את עמו בעבור שמו הגדול. אמר רבי שמואל בר נחמני, פעמים שהוא 
עושה בעבור עמו ונחלתו, ופעמים שהוא עושה בשביל שמו הגדול. 
%break
אמר רבי איבי, כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו, וכשאין ישראל 
זכאין, בעבור שמו הגדול. ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו 
ונחלתו, בחוצה לארץ בעבור שמו הגדול, שנאמר, למעני למעני 
אעשה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו הפירוש של "שמו הגדול", ומהו הפירוש של "עמו 
ונחלתו", וכמו כן יש להבין, מהו ההבדל בין "חוץ לארץ", שהם 
מיוחסים ל"שמו הגדול", לבין "ארץ ישראל", שהוא בשביל "עמו 
ונחלתו".
%break
הנה ניתן לנו להאמין בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב, שזהו ענין שאנו צריכים להאמין, שמטרת 
הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, ואנו צריכים להאמין, 
אפילו שאנו מרגישים יסורים, ממה שהשגחה שולחת לנו להרגיש, 
%break
מכל מקום צריכים להאמין שהעונשין שאנו מקבלים, על מה שאנו לא 
מקיימים את מצות ה', מה שהבורא צוה לנו, אין העונשין האלו ענין 
של נקימה ונטירה, מה שנוהג בבשר ודם, 
%break
שהוא מעניש אותו בגלל שפגענו בכבודו, ואינו שומעים לקול 
פקודותיו, אלא יש כאן ענין של תיקון.
%break
פירוש, שהיסורים מה שהאדם מקבל, בזה שלא שמר את מצות ה', כי 
היות שענין נתינת תו"מ היא לטובת האדם, שע"י הוא יקבל כלים, 
שהם מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, שה' הכין עבור הנבראים. 
%break
לכן כשאין האדם מקיים תו"מ, נמצא, שהוא מחוסר מאלו הכלים, לכן 
הקב"ה שולח לו יסורים, בכדי שיקבל על עצמו את התו"מ. וזהו על 
דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש להאמין, שהחטא הוא העונש והעונש 
הוא התיקון. וזהו להיפך מדעת המקובל ברחוב.
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ן ז"ל (מובא בתע"ס חלק א' בהסתכלות 
פנימית אות א') וזה לשונו, וכן פירש לנו הרמב"ן ז"ל על ענין אחדותו 
יתברך בסוד אחד, יחיד, ומיוחד. 
%break
וזה לשונו, "יש הפרש מן אחד יחיד ומיוחד. שם המתפרש, כשהוא 
מתייחד לפעול בכח אחד נקרא "מיוחד". וכשהוא מתחלק לפעול 
פעולתו, כל חלק שממנו נקרא "יחיד". וכשהוא בהשואה אחת, נקרא 
"אחד".
%break
פירוש, מתייחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר, שפועל להטיב כראוי 
ליחודו, ואין שום שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, 
דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה חס ושלום כפועל טוב ופועל 
רע, אז נקרא "יחיד", 
%break
מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להטיב. ונמצא, 
שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה, ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. 
וכשהוא בהשואה אחת נקרא "אחד", כלומר "אחד" מורה על עצמותו 
יתברך.
%break
עוד שם וזה לשונו, "אחד" מורה שהוא בהשואה אחת, "יחיד" מורה 
שגם כל אלו הריבויים, המה אצלו בצורת יחיד, כמו עצמותו יתברך. 
ו"מיוחד" מורה, הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל 
כל אלו וכולם חוזרות ושבות ומתייחדות בצורת יחיד.
%break
רואים אנו, שכל ההנהגה היא בצורת תיקונים. והגם שקשה להבין זה, 
אבל אנו מוכרחים לקבל על עצמנו אמונת חכמים, שזה נקרא "תורה 
שבעל פה". 
%break
%page 737
כלומר שיש להאמין, מה שהם אומרים לנו, מה לעשות ומה להאמין, 
וצריכים ללכת אחר דיעותיהם בעינים עצומות בלי בקורת, משום שאין 
הדעת שלנו יכול להבין את דרכי השגחתו יתברך, אלא הכל צריך 
להיות באמונה למעלה מהדעת, 
%break
שדוקא ע"י זה זוכים אח"כ להטוב והעונג, מאחר שאנחנו הולכים לפי 
דרכי החכמים, שהם קבעו לנו באיזה אופן וצורה ללכת, ולא כפי 
שהשכל שלנו מבין.
%break
ודוקא בדרך זה של למעלה מהדעת, זוכים אח"כ להרגשה באברים, 
שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. ואז אינו צריך להאמין, כי 
כבר זכה להרגיש זה. ואז הוא בעצמו מעיד על בריאת העולם, שהיה 
על הכוונה בכדי להטיב לנבראיו.
%break
ואנו צריכים להאמין, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת "אלקים", 
הנקרא "טבע", כמו שכתוב שהטבע גימטריא אלקים, שהוא מידת 
הדין, שאלקים, הוא מידת הדין, והויה הוא מידת הרחמים. 
%break
לכן לכללות העולם, שאינם מאמינים בה', הם אומרים שההשגחת 
העולם היא לפי מידת הטבע, שהטבע קובע את ענין הנהגת העולם. 
אולם אין הם אומרים שהטבע הוא אלקים, אלא שהוא טבע בלי שום 
מנהיג. 
%break
והטבע הזו, שהבורא ברא במידת הדין, אנו רואים, שאין רחום בדין, 
היות שהטבע אינו בעל שכל, שתהיה היכולת לבקש ממנו רחמים, 
שלא יעניש אותנו כל כך, מסיבת שאנו כל כך חלשים, שאין כח בידינו 
לשמור את פקודותיו.
%break
ועל זה באה התשובה, "אין רחום בדין". נגיד למשל, מי שזרק את 
חבירו לתוך המים, והמים רוצים להטביעו, הוא אומר להמים, מה אני 
אשם שחבירי זרק אותי לתוך הרשות שלך. 
%break
לכן אני מבקש ממך, שתרחם עלי, היות שאני בעל משפחה גדולה 
ברוכת ילדים, ואין מי שידאג עבורם, לכן תמחול לי על זה שנכנסתי 
בתחום שלך. התשובה היא, "אין רחום בדין" למי שעובר על חוקי 
הטבע, שהוא בחינת אלקים, שהוא בחינת דין, 
%break
שזהו כמו שכתוב "יקוב דין את ההר". ורק אלו אנשים שמאמינים 
שהטבע הוא אלקים, כלומר שיש מי שמנהיג את הטבע, אז על ידי 
תפלה יכולים להיות שינוי בהטבע, משום שיש בעל בית על הטבע, 
וממילא הוא יכול לשנות את הטבע.
%break
וכמו שמובא (תענית כ"ה ע"א), שרבי חנינא בן דוסא ראה בערב שבת 
את בתו, שהיא עציבה. אמר לה, "בתי, אמאי עציבת. אמרה ליה, 
דאחלף לי מנא דמשחא (כלי שיש בה שמן) במנא דחלא (בכלי שיש 
בה חומץ) ורמאי בשרגא (ושמתי את החומץ בנר, 
%break
ויכבה הנר, ויהיה חושך בשבת). אמר לה, מי שאמר לשמן וידליק, 
יאמר לחומץ וידליק".
%break
רואים אנו, שמי שמאמין שיש להטבע בעל הבית, הוא יכול לשנות 
הטבע. לכן אלו הצדיקים, שאצלם הטבע הוא בחינת אלקים, כלומר 
שהבורא הוא בעל הבית על הטבע, לכן ע"י תפלתן הבורא משנה 
הטבע בגללם. 
%break
וזה הוא הענין שמתפללים לה', שיעזור לנו לשנות את הטבע. כלומר, 
שאפילו מצד הטבע כל הרופאים התייאשו מאדם הזה, שמצד 
הרפואה אין לו שום סיכויים שיוכל לקום מחולי זה, מכל מקום ה' יכול 
לרפאות ולשנות את הטבע.
%break
וכמו שכתוב (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת לו על צוארו של 
אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". הגם שמצד הטבע היא בחינת דין 
ובטח שימית, מכל מקום, יהודי שמאמין, שיש מי שמנהיג את הטבע, 
והוא בחינת רחמים, הנקרא "הויה". 
%break
לכן אמרו, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שזהו מה שכתוב "הויה הוא 
אלקים". מה שאין כן אלו אנשים שאומרים, שהטבע הוא בלי בעל 
הבית ואין מי שינהיג אותה, אצלם בטח אין רחום בדין. 
%break
לכן אין להם שום טענות להטבע, היות שאין על מי להתרעם, הלא 
הוא אינו בעל שכל, שיהיה מציאות לדבר אליו ולבקש ממנו רחמים.
%break
וזה דומה למנהג עתיק, שמטרם שהמציאו את התמרורים שיסדר את 
התנועה בכלי רכב, היה הסדר, ששוטר היה עומד וכיון את התנועה. 
ואז היו הרבה אנשים שהיו בכעס ומלא טענות להשוטרים, שהם אינם 
בסדר, שלא מסתכלים על התור, 
%break
%page 738
שלפעמים בא אדם לבקש מהשוטר שיעשה לו טובה, היות שיש לו 
איזה חולה בבית וכדומה, או פרוטקציה וכדומה, היה השוטר משנה 
את הסדר לפי שכלו. אז כל אחד היה חושב שהשוטר אינו בסדר, והיו 
הרבה אנשים, שהיו מרוצים, והרבה לא.
%break
מה שאין כן בימינו, שנעשה מסדר התנועה בחינת דומם, בלי שכל, 
הנה עכשיו כל אחד ואחד מקבל על עצמו גזר דינו של התמרור 
(רמזור), ואף אחד לא יכעס עליו ואף אחד לא יתפלל אליו, שיעשה לו 
טובה. 
%break
דרך משל, יש לפעמים שהאמבולנס נוסע עם חולה והוא צריך לבי"ח 
מטעם פקוח נפש, אין הוא מדבר להתמרור הדומה לטבע, "המסדר 
את הנהגת הבריאה", שיתן לו לעבור, כי הוא דומה להטבע, שהוא 
בחינת דין, ואין רחום בדין.
%break
ובהאמור נבין, כי הבורא, שרצה שהעולם הגשמי יתקיים, ושיהיה קיום 
המין, ושתהיה המשכת הדורות בזה אחר זה, ולא תהיה בחירה ביד 
האדם לקלקל את סדר קיום העולם, לכן ברא את העולם בבחינת 
טבע. 
%break
והגם שאין הוא מגולה בסדר הנהגה, וכולם חושבים שאין בעל בית 
בעולם, אלא כל מה שעולה במחשבתו של אדם לעשות הוא עושה, כי 
בזמן שלא יודעים שיש בעל בית שמשגיח על העולם, לכן כל איש 
הישר בעיניו יעשה, ויכולים לקלקל העולם. 
%break
מה עשה, הלך וגילה את השכר ועונש. כלומר, כל מי שירצה לעבור 
על חוקי הטבע, מה שהוא עשה, תיכף יקבלו על המקום את העונש, 
ואם הם יקיימו את חוקי הטבע, הם יקבלו שכר על עבודתם, שזה 
נקרא ש"שכר ועונש מגולים".
%break
לכן בעולם הגשמי, בגלל תיקון המכונה "השתוות הצורה", אסור לקבל 
לתועלת עצמו. אלא כמו שכתוב (אבות פרק שני, י"ז) "וכל מעשיך יהיו 
לשם שמים". והיות שהתענוג הכי גדול, שבזמן שהאדם מרגיש 
שעומד בהיכל המלך ומדבר עם המלך, 
%break
והיות שכל קבלת תענוג צריכה להיות לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, 
כלומר שהאדם צריך לכוון בעת קבלת התענוג, שהוא מקבל שהוא 
מסיבת שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, אבל הוא מבחינתו עצמו הוא 
מסוגל לוותר על התענוג, 
%break
וידוע שכל התענוג גדול ביותר הוא יותר קשה לוותר עליו, לכן אם 
הבורא היה מגולה ולא היו צריכים להאמין בו, לא היתה שום מציאות 
שהאדם תהיה לו היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. 
%break
כי בשום אופן אין האדם יכול לומר, שאלמלא לא היה רצון הבורא 
שאנחנו נהיה קרובים אליו, ולהרגיש אותו איך שאנו מדברים אליו, 
היינו מוותרים על התענוג מהפגישה זו.
%break
לכן נעשתה בגלל זה הסתרה, בכדי שיהיה מקום לבחירה, כלומר 
שאנו צריכים להאמין ש"מלוא כל הארץ כבודו". ומטרם שהאדם זוכה 
לכלים דהשפעה, אין האדם מסוגל שיהיה לו אמונה בקביעות, 
%break
כמו שאומר בהקדמת ספר הזהר (דף קל"ח, ד"ה "כי חוק") ומשום זה 
יש צמצום והסתר על רוחניות. ובכדי שלא יהיה קלקול בעולם, לכן 
השכר וענש מגולה.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה השכר ועונש ברוחניות, לא היה אז צורך 
לקיים תו"מ לשם שמים, אלא הסיבה המחייבת לקיים תו"מ היתה 
נשארת בשלא לשמה. 
%break
כלומר, במקום ששכר ועונש מגולה, שנקרא "השגחה גלויה", אין צורך 
לקיים תו"מ מסיבת שהבורא צוה לנו כך, ואנו רוצים לעשות רצונו, ולא 
מטעם שכר ועונש. 
%break
היות שיש לקיים תו"מ מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", לכן לזכיה 
גדולה הוא אם אנחנו יכולים לעשות רצונו ולקיים מצותיו.
%break
מה שאין כן אם השכר ועונש היה מגולה, לא חשוב לנו מי נותן לנו 
השכר או העונש. נמצא, אם היה כך, לא היתה שום בחירה מצד אדם 
להגיע לידי דביקות בה', היות שאין לו צורך לזה, כי השכר ועונש הם 
מדריכים את האדם לשמור את החוקים כנ"ל, 
%break
כי השכר ועונש נבחנים לשני רגלי אדם, שע"י האדם הולך ומתקדם 
להמטרה שהרגלים מובילים אותו. כי ממקום שמרגיש יסורים, שהוא 
בחינת עונש, הוא בורח, ובמקום שהוא מרגיש, שיכול לקבל הנאה 
ותענוג, לשם הוא רץ.
%break
%page 739
וממילא אין לו שום צורך לדעת מי הוא הבעל בית של העולם, כי מה 
יוסיף לו זה שידע שיש מנהיג העולם, כי האדם אינו מעניין לו רק 
בירורים של תענוג ויסורים. 
%break
וממה שהאדם יכול להוציא יותר תענוג, בזה הוא שקוע ראשו ורובו, 
וכל השיקולים שבחיים שלו הם רק בדברים האלו. לכן ה' הסתיר עצמו 
בתורה, שפירושו, שע"י זה שהאדם יעסוק בתורה, הוא יכול למצוא 
אותו יתברך, אחרת הוא מוסתר.
%break
נמצא, לכלל העולם, שאין להם שייכות לרוחניות והוא מוסתר מהם, 
הוא מוכרח להנהיג את העולם בהשגחה גלויה, היינו שהשכר ועונש 
יהיה מגולה. וממילא לא יקלקלו את סדרי הבריאה, שהקב"ה ברא את 
העולם בטבע, שהם אומרים, שאין כאן שום בעל בית אלא הטבע, 
%break
שהוא כעין דומם, הוא המנהיג העולם. ובזמן שאין לפחד מן בעל בית, 
אז "איש הישר בעיניו יעשה" ויכולים לקלקל את הבריאה, (אלא מפני 
שה') הוא מנהיג (את כל העולם) בהשגחה גלויה, וממילא יקיימו את 
כל התנאים מה שהטבע מבקש, אחרת הטבע מעניש אותם. 
%break
נמצא, שהוא יכול להיות מוסתר והכל עושים רצונו, מה שהוא סידר 
את העולם בבחינת הטבע, הנקרא "אלקים", "מידת הדין". נמצא, 
שהוא מוסתר והשכר ועונש מגולה.
%break
מה שאין כן ברוחניות, שהוא רוצה להיות מגולה אצל התחתונים, אז 
ההשגחה היא מכוסה, כלומר שאין השכר ועונש מגולה. רק שהאדם 
צריך להאמין, שיש שכר ועונש. 
%break
ומדוע מוסתר השכר ועונש. הוא מסיבה, שרוצה שהם יחפשו אותו, 
כלומר שבחינת "רב ושליט" תחייב אותם לעסוק בתורה ומצות ולא 
השכר, אלא שיהיה הכל לשמה, היינו שהבורא הוא הסיבה שיעסוק 
בתורה ומצות, משום שזהו רצונו יתברך.
%break
מה שאין כן באם שמרגישים שכר ועונש בעשיית המצות, זה נקרא 
שלא לשמה, כמו שכתוב "במצותיו חפץ מאוד" (תהילים קי"ב, א'), 
שדרשו "במצותיו" ולא בשכר מצותיו, אלא לקיים מסיבת שהבורא צוה 
לעשות, והאדם רוצה לעשות נחת רוח להבורא, 
%break
לכן הוא מקיים את מצותיו. וכמו שאומר שם הרד"ק "במצותיו חפץ 
מאוד", מצות עשה, עושה אותה בחפץ לבבו, באהבת האל יתברך, 
שצוהו לעשותם. לפיכך אומר "מאוד", כלומר שרודף אחר המצוה, 
ומתאמץ לעשותה בכל כוחו, בגופו וממונו.
%break
ובהאמור, במקום שרוצים שהבורא בעצמו יהיה מגולה אצל האדם 
בבחינת הדביקות, אז השכר ועונש בהשגחה בלתי גלויה, אחרת לא 
יהיה צורך אליו יתברך, אלא שיקיימו תו"מ מטעם תועלת עצמו. ומזה 
יקבלו סיפוק בחיים שלהם. 
%break
מה שאין כן במקום שאין שם האפשרות שירצו להתעניין "אם יש 
מנהיג או לא חס ושלום", שזהו, שהעולם מתנהג רק בדברים גשמיים, 
נמצא, שהבורא מכוסה שם, מטעם שאין להם שום צורך לדעת, אם 
יש בעל בית ומנהיג להעולם, 
%break
אלא שאומרים, שהמנהיג הוא בחינת טבע, כמו דומם. ובכדי שלא 
יקלקלו את סדרי הטבע. מה עשה הבורא, עשה שם תיקון על הטבע, 
והתיקון הזה נקרא "שכר ועונש המגולה", שזו היא שמירה מעולה, 
שלא יקלקלו את הטבע מה שהבורא ברא.
%break
לכן יש לומר, במקום שהבורא נשאר מוסתר, שם השכר ועונש מגולה. 
ובמקום שהבורא צריך להיות מורגש אצל התחתונים, אז צריך להיות 
השכר ועונש מוסתר מהתחתונים.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו שאמרו על הכתוב "כי לא 
יטוש ה' עמו". בעבור ב' סיבות:
א. מטעם עמו ונחלתו
ב. מטעם שמו הגדול.
%break
ושאלנו, מה ההבדל ביניהם. חז"ל (מסכת סנהדרין צ"ח) דרשו על 
פסוק "למעני למעני אעשה", אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי 
רמי, "כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה". ויש 
לפרש מה זה "אחישנה". 
%break
%page 740
לפי שלומדים, שהנבראים צריכים להגיע לזכות למטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, וכל העבודה שלנו היא לתקן עצמנו עם כלים 
דהשפעה, שרק בכלים האלו האורות העליונים יכולים להתלבש, 
%break
מטעם שיהיה השתוות הצורה בין האור והכלי, שהוא תיקון הצמצום, 
בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נמצא, בידי אדם לתקן זה.
%break
וזה נקרא שממהרים את קבלת המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה 
יכולים לעשות רק ע"י ביטול הרשות. ורק אז יש מציאות שיקבל הכל 
מטעם דלהשפיע. אי לזאת, כשהקב"ה משפיע את השפע, הוא 
משפיע ל"עמו ונחלתו". 
%break
כלומר, הכל נקרא שלו, ואין להתחתון שום רשות בפני עצמו, כנ"ל, 
מטעם שביטל את רשות עצמו, לכן "לא יטוש", אלא הוא משפיע 
ל"עמו ונחלתו".
%break
מה שאין כן "לא זכו", כלומר שהם לא רוצים לבטל את רשותם, ואין 
הם ראויים לקבלת השפע, זה נקרא "בעתה", שאז הקב"ה עושה 
למען "שמו הגדול", ששמו של הקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן הוא 
משפיע להם מטעם טוב ומטיב, שזה נקרא "שמו הגדול".
%break
וזה שכתוב "ורבנן אמרי, בארץ ישראל בשביל עמו ונחלתו, בחוץ 
לארץ בעבור שמו הגדול". ומהו היחס בעבודה "ארץ ישראל בשביל 
עמו ונחלתו". כי "ארץ ישראל" בעבודה, נקראת בזמן שהאדם כבר 
זכה שכל מעשיו הם ישר-אל ואין עושה לתועלת עצמו שום דבר. 
%break
נמצא, כי לא יטוש ה', אלא הוא משפיע להם טוב ועונג, הוא בשביל 
שיש להם כלים דהשפעה כנ"ל, לכן הם נקראים "עמו ונחלתו", היות 
שאין להם רשות בפני עצמם.
%break
מה שאין כן ב"חוצה לארץ", שעדיין אינם נמצאים ב"ארץ ישראל", 
כנ"ל, שהמעשים שלהם עדיין אינם לשם שמים, הנקרא "ישר-אל", 
הוא רק מצד אתערותא דלעילא, הנקרא "מצד רצון העליון", שמטרתו 
הוא רצונו להטיב לנבראיו. 
%break
וזה נקרא "בעתה", כנ"ל, שזה נקרא "בעבור שמו הגדול", ששמו 
הגדול נקרא שמו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב, ו"גדול" נקרא בחינת 
חסד, שפירושו, היות שדרכו הוא להשפיע, 
%break
לכן לא יטוש ה' רק מצד אתערותא דלעילא, היות מצד התחתונים 
עדיין אינם ראויים שהקב"ה ישפיע להם טוב ועונג.
%break
ובהאמור יוצא, שבכל הירידות, שהאדם מקבל בעבודה, הוא צריך 
להאמין בשכר ועונש, אף על פי שהוא לא רואה. אלא הוא צריך 
להאמין, שהקב"ה לא עוזב אותו, אפילו שהוא נמצא בזמן ירידה. הגם 
שזה עונש, בזה שהקב"ה מרחק אותו מעבודה. 
%break
כי זה שאין לו טעם בעבודה, הוא מסיבה שה' זרק אותו. כלומר, 
שהאדם לא יחשוב, שהאדם לא רוצה עכשיו להיות עובד ה', אלא ה' 
לא חפץ בו. 
%break
ולהאמין שזהו עונש. אבל גם להאמין, שזה לא ענין נקימה ונטירה, 
אלא שהם תיקונים, שע"י יזכה לעלות ולהגיעה להמטרה הנרצה.
%break
%page 741
%H מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו
%break
חז"ל בכתובות מסיימים וזה לשונם "אמר רבי חייא בר אשי, אמר רב, 
עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר, כי עץ נשא 
פריו, תאנה וגפן נתנו חילם", עד כאן לשונו.
%break
ומפרש המרש"א וזה לשונו "גם שהוא אילן סרק, דלפי טבעו אין ראוי 
לגדל בו פרי, מכל מקום ישא פרי". ויש להבין מה בא זה ללמדנו 
בעבודה.
%break
הסולם, בפירושו על מאמר האותיות (בהקדמת ספר הזהר דף ל"ג) 
אומר וזה לשונו "היות שזה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש ד' 
עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם. ועל 
כן בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא עבדו. 
%break
ואיך נדע להבדיל בין טוב לרע. אמנם יש בירור אחד חשוב מאוד, 
והוא: כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פרי". ועל כן, הנכשלים בו ללכת 
בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם ואין להם שום פירות רוחניות 
לברכה. והם נובלים והולכים, עד שנסתמים לגמרי. 
%break
והפוכו הם הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשי ידיהם, "כעץ 
שתול על פלגי מים", אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול, וכל אשר 
יעשה יצליח. והוא הבירור היחיד שבעולם העשיה, לדעת אם הוא 
קדושה או חס ושלום להיפך".
%break
ויש להבין, מהו פירושו "פירות ברוחניות". הנה מילת "פירות" 
משתמשים בלשון "רווחים". כמו שאומרים, עשיתי עסק גדול, אבל 
בינתים אינו עושה פירות. שפירושו, שעדיין אין לו רווחים מזה. 
%break
ובעניני עבודה יש לפרש, שהאדם מתחיל להכנס בעול תו"מ, שאז 
כמה הבנה שיש לו בענין יראת שמים, ובענין חשיבות המצות, ובפרט 
בענין חשיבות התורה. 
%break
כשהוא בא לגיל עשרים או שלושים, אין לו מושג יותר גדול בעבודת 
ה', כלומר לדעת מה זה יראת שמים, ומהי הרגשתו בתו"מ.
%break
והגם שהוא רואה, שכבר יש לו רכוש של כמה שנים שעסק בתו"מ, 
אולם באותה הבנה שהיתה לו, בעת שנעשה בר חיוב בתו"מ, בענין 
זה לא התקדם. כלומר, שחשב, שבטח שיתבגר, יהיו לו כוונות 
אחרות, מכפי שנכנס בעבודת ה'. 
%break
אמנם באותה כוונה הוא נשאר. והוא מסכים לדעת רבים, מה 
שאומרים עליו, כשהם רואים, שהוא מקיים תו"מ בכל פרטיה 
ודקדוקיה, הם מכבדים אותו בתור מורם מעם, ונותנים לו כבוד עבור 
עבודתו בתו"מ.
%break
לכן הוא נמצא במצב של "כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה". ולכן 
הוא אף פעם לא יכול לבוא לידי שלימות, הנקרא "עובד אלקים". 
%break
והוא נשאר בבחינת "עובד את עצמו". כלומר, שכל עבודתו מה שהוא 
עושה, היא לתועלת עצמו. וזה נקרא "לא עבדו". אלא הוא עובד 
לתועלת עצמו ולא עובד אלקים.
%break
ובעניני עבודה, אי אפשר להגיע לבחינת "עובד אלקים", מטרם 
שמגיעים לבחינת "לא עבדו". כי הם שתי מדרגות. ואי אפשר לעלות 
למדרגה עליונה, אם הוא עדיין לא נמצא במדרגה תחתונה. 
%break
אלא מקודם האדם נכנס למדרגה, המכונה "לא עבדו", כלומר, 
שהאדם מוכרח לבוא להרגיש, שכל זמן שהוא עובד לתועלת עצמו, 
זה נקרא "לא עבדו".
%break
וגם "לא עבדו", אין הפירוש שהוא רואה, שהוא בבחינת "שלא 
לשמה", הנקרא בעבודה "לא עבדו". ומשלים עם המצב, ולא חשוב 
איזה תירוצים שיש לו על זה, 
%page 742
כי הסיבות אינן משנות את המצב. לכן אם הוא מסכים להישאר באותו 
מצב, זה נקרא, כאילו עוד לא נמצא במצב של "לא עבדו".
אלא בזמן שהוא רואה, שהוא בבחינת "לא עבדו", הוא עושה 
תחבולות ועצות איך לצאת מזה, הן על ידי ספרים והן ע"י סופרים. 
%break
וכואב לו, בזה שנמצא כך בשפלות, ושקוע באהבה עצמית, שאי 
אפשר לצאת משליטה זו, ומפחד שלא ישאר בבחינה זו לעולמים. זה 
נקרא שנמצא במצב של "לא עבדו".
%break
אולם יש לשאול, איזה שם האדם צריך לתת על המצב, שהוא רואה, 
שנמצא בבחינת "לא עבדו". כלומר, היות כשהאדם בא במצב הזה, 
שהוא רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית, וכמו כן מתעוררים אצלו 
כל התאוות הבהמיות, שאף פעם לא חלם עליהם. 
%break
ובמצב של "לא עבדו" מתעוררים מחשבות ורצונות כאלו, שלפי ערך 
עבודתו, שהשקיע בכדי להגיע לזכות לקדושה, והיה צריך לכל הפחות 
לראות, הגם שעוד לא זכה לבחינת קדושה, אבל לכל הפחות היה 
צריך לראות עצמו, שכבר משוחרר מתאוות בהמיות.
%break
אחרת הוא שואל, הלא חז"ל אמרו "לפום צערא אגרא". היינו, לפי 
היגיעה שהאדם נותן, כך הוא מקבל שכר. ועכשיו הוא רואה, שיגיעה 
הוא נתן, ואיזה שכר קבל, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע. כי מטרם 
שהתחיל להכנס לעבודה דלהשפיע, היה יודע שהוא עובד ה'. 
%break
והגם שגם אז ידע שיש מדרגות יותר גבוהות, היינו אלו שעובדים 
לשמה, אבל היה יודע, שעבודה דלשמה שייך ליחידי סגולה. אז היה 
בטוח בעצמו, הגם שלא בא בחשבון בין יחידי סגולה, אבל הוא נחשב 
לעובד ה', כמו כל הסביבה שלו, שבה הוא נמצא. 
%break
מה שאין כן עתה, כשרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא הולך אחורה, 
כלומר שהוא מרגיש, שהוא יותר גרוע משהיה. ואז מתעוררת 
השאלה, איפה הוא מה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא".
%break
והאמת היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבזכות זה שהשקיע עבודה, 
בכדי להגיע לזכות לקצת קדושה, ע"י זה זכה והשיג את מידת האמת. 
%break
כלומר, שזכה, שמן השמים נותנו לו להודיע את מצבו האמיתי, איך 
הרע שבתוכו, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך מגושם ומרוחק 
מה'. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה, לא היה יכול להבין זה, 
בשום אופן את שפלות מצבו.
%break
אלא זה כמו שדברנו במאמרים הקודמים, מה שזה"ק מפרש על 
הכתוב "או הודע אליו חטאתו", שהקב"ה מודיע לו, שהוא חטא, או 
שהתורה מודיעה לו שהוא חטא. 
%break
ומצד עצמו אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו. כי אדם קרוב אצל 
עצמו, והוא משוחד, ו"השוחד יעוור עיני חכמים" כתיב. ועיור אינו 
רואה. לכן אין האדם מסוגל לראות את הרע שבו מעצמו. 
%break
אלא מלמעלה מודיעין לו, שנקרא בלשון הזה"ק, התורה מודיעה לו או 
שהקב"ה מודיע לו. ושניהם מובנים לנו על ענין אחד, כלומר שזה בא 
מלמעלה ולא מעצמו, כי הכרת הרע זוהי ידיעה מלמעלה.
%break
ובזה יכולים לפרש את קושית העולם, שמצד אחד אמרו חז"ל (נידה 
ל', ע"ב) וזה לשונם "משביעים אותו תהי צדיק, ואל תהי רשע, ואפילו 
כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". 
%break
ושואלים, הלא המשנה (אבות פרק ב') אומרת "ואל תהי רשע בפני 
עצמך", אם כן איך אומרו "היה בעיניך כרשע".
%break
ויש על זה הרבה תירוצים. ולפי הנ"ל, שענין הכרת הרע בא מלמעלה, 
ואין אדם מסוגל לבוא לידי הכרת הרע, אלא לאחר שהאדם השקיע 
כוחות בתו"מ, בכדי להגיע לעבוד לשם שמים, אז מודיעין לו מלמעלה 
את הרע, ורק אז הוא יכול לראות שהוא רשע. 
%break
וממילא במצב כזה, שמודיעים לו מלמעלה שהוא רשע, והגם לפי 
המעשים שלו הוא נראה בפני העולם כולו שהוא צדיק, כי אין אף אחד 
יכול לדעת, מה שהודיעוהו להשני מלמעלה.
%break
ועל זה אמרו "אפילו כל העולם כולו אומרים לך, צדיק אתה". זהו 
מטעם, שאין הם מכירים אותך. כלומר הכוונות שלך, אבל אתה צריך 
לדעת את האמת. לכן אמרו "היה בעיניך כרשע". ה
%break
"בעיניך" שפירושו, לא כמו שהעולם מסתכלים על החיצוניות שלך, 
אלא תסתכל "בעיניך", היינו בצורת הכוונה, שאין אף אחד יכול לראות 
רק אתה לבד. זה נקרא "בעיניך". ותראה, שאתה רשע. וזה שכתוב 
"היה בעיניך כרשע".
%break
%page 743
אולם כנ"ל, שאין אדם מסוגל לראות את האמת, שהוא רשע, אלא 
לאחר שהשקיע יגיעה רבה בתו"מ, בכדי להגיע להאמת. אז מגלין לו 
מלמעלה את האמת, שהוא נמצא במצב של "לא עבדו". 
%break
אבל לבד בלי עזרה מלמעלה, אין אדם יכול לראות שהוא רשע. וזה 
שכתוב "ואל תהי רשע בפני עצמך". פירוש, שהאדם מצד עצמו אי 
אפשר להיות רשע, אלא לזה צריכים עזרה מלמעלה.
%break
לכן על האדם מוטל לבקש מה', שיודיע לו את האמת של מצבו 
ברוחניות, איפה הוא נמצא. כלומר, אם הוא נמצא בין אלו הנקראים 
"עובד אלקים", או בין אלו הנקראים "לא עבדו". אבל מעצמו אין 
האדם מסוגל לדעת. וזהו שאמרו "ואל תהי רשע בפני עצמך".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, איזה שם האדם צריך לתת להמצב שבו הוא 
נמצא, אם הוא רואה שהוא באמת בבחינת "לא עבדו", כלומר אם הוא 
לא זז משהו בעבודה, אלא שהלך אחורה, ועבודה שלו היתה לריק 
בלי שום רווחים. 
%break
ומה שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא", הוא צריך להאמין בזה, אבל 
בחוש הוא רואה, כאילו נגיד שהיה יותר טוב, אם בכלל לא היה נכנס 
בעבודה זו דלהשפיע. 
%break
ונמצא, שהוא רואה רק ירידה בעבודה ולא עליה. ולפי זה היו צריכים 
לתת שם של מצב של "לא עבדו" בשם "ירידה".
%break
אולם לפי מה שאמרנו, שאי אפשר להכנס למדרגה עליונה מטרם 
שמשיגים מדרגה התחתונה, שהיא בחינת "לא עבדו", נמצא, שאין 
המצב הזה נקרא "מצב של ירידה", אלא מצב של "עליה". 
%break
כי כן היא הדרך, שמדרגה תחתונה היא הסיבה והגורם למדרגה 
עליונה. אי לזאת, הירידה הזו, שהוא מרגיש שנמצא במצב ירידה, 
היא הגורמת לו לעלות למדרגה עליונה.
%break
כלומר, לפום צערא אגרא. זאת אומרת, לפי מה שהוא סובל, בזה 
שהוא נמצא במצב של "לא עבדו", זה גורם לו שיעשה עצות 
ותחבולות, איך לצאת ממצב הזה, ולעלות למדרגה עליונה, הנקראת 
"עובד אלקים". 
%break
לכן נקרא המצב הזה "זמן של עליה" ונקרא "מצב של התקדמות 
להמטרה". אולם גם בזמן של "לא עבדו" יש עליות וירידות, גם 
הירידות האלו נחשבות לעליות.
%break
פירוש הדברים, כי ירידה היא מביאה להאדם לראות את מצבו של 
הרע שבו, למה הוא מסוגל להגיע. כלומר, לאיזו שפלות הוא מוכן 
להביא את האדם. 
%break
זאת אומרת, שבזמן עליה, דהיינו בזמן שהיתה לו תשוקה לתורה 
ולתפלה, והיה חושב שעכשיו כבר נמצא בין עובדי ה', וכבר הוא לא 
נצרך להקב"ה, שיעזור לו מהיצר הרע שבו, 
%break
היות שהוא מרגיש טעם בעבודה, ומסתכל על הזמנים שהיה נמצא 
בירידה, הוא מתבייש כלפי עצמו, וכואב לו מאוד, אם הוא זוכר את 
הירידות שלו.
%break
ופתאום הוא נופל "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". כלומר, הוא נופל 
ממצב, שהיה חושב שהוא נמצא כבר בשמים. ואח"כ הוא רואה, 
שהוא נמצא בבור עמוק. ועוד יותר מזה, שהוא לא זוכר, איך הוא נפל 
לבור עמוק, ומה היתה הסיבה. 
%break
וכשנפל לתוך הבור, הוא נמצא שם מחוסר הכרה, כלומר שאינו 
מרגיש, שנמצא בתוך הבור. אלא לאחר כמה זמן הוא מתאושש, 
ומתחיל להרגיש שהוא נמצא בתוך הבור. 
%break
וזמן ההתאוששות לוקח דקה, או שעה, או יום - יומיים, או חודש 
ימים, עד שחוזר להכרה ורואה באיזו שפלות הוא נמצא.
%break
ואח"כ נותנים לו מלמעלה שוב רצון וחשק לעבודה. ושוב נמצא במצב 
עליה. ואז הזמן שהוא יכול להנות מזמן הירידה. כלומר, בזמן העליה 
הוא יכול לדעת, מהו הרווח מזה שקבל ירידה. 
%break
היות שלפי מה שאומרים, שענין העונשים שנותנים לאדם, אין זה 
כדוגמת מלך בשר ודם, שהוא לוקח נקימה ונטירה על מה שלא שומר 
האדם את מצות המלך, אלא כאן ענין של תיקון. אם כן איזה רווח הוא 
יכול לומר שיש לו מהירידות.
%break
%page 744
התשובה היא, כי הירידה לא ניתנה לאדם, שילמד מהירידה בזמן 
שהוא נמצא בירידה. כי בזמן הירידה הוא נמצא מחוסר הכרה, כלומר 
שלא מרגיש, שהוא נמצא בירידה. 
%break
מטעם, שאין אז בעל חי, שירגיש איזה חסרון מבחינת חיות דקדושה, 
כי נאבדה ממנו הידיעה, שיש רוחניות בעולם בכלל אצל מי שהוא, וכל 
מחשבותיו הוא רק בחיים הנמצא באהבה עצמית.
%break
כלומר, היות שידוע, בלי חיים אי אפשר לחיות, לכן כל אחד ואחד 
בוחר את הלבוש המתאים, שיוכל להוציא ממנו את החיים, שנקרא 
"תענוג". כי אין חיים בלי תענוג. 
%break
כי בזמן שאין האדם מסוגל למצוא תענוג בחיים שלו, תיכף הוא בוחר 
לעצמו את המות, שזה נקרא "מאבד עצמו לדעת".
%break
לכן בזמן הירידה, כשמוציא תענוג באיזה לבוש, לא חשוב לו מהו 
הלבוש, אלא חשוב לו כמה תענוג הוא מסוגל להוציא מהלבוש הזה. 
זה נקרא, שאין חושב אז על רוחניות. כי התענוג מה שהוא מקבל, 
משכח אותו משאר דברים. 
%break
כי כל ראשו טרוד איך להמשיך בהשגת התענוגים בהלבושים 
הקרובים אז לרוחו. בזה הוא שקוע. ואז אין לו שום מחשבה, שיש 
מציאות כזו, הנקראת "עבדות ה'". היות כי ירידה נקראת בחינת 
"מיתה". 
%break
כלומר, קצת רוחניות, שהיה דבוק במשהו בקדושה, החיים הזה 
נסתלק ממנו. לכן הוא נקרא אז בבחינת "מיתה", שאין בו רוח חיים 
דקדושה.
%break
אלא אח"כ הוא מתעורר, ומתחיל לראות שחסר לו חיים רוחניים. וזה 
שנתעורר מהירידה, זה נקרא "תחיית המתים", שכבר מתחיל 
להרגיש שחסר לו חיים. מה שאין כן מת אינו מרגיש שחסר לו חיים, 
שירצה לזכות לחיים.
%break
אבל נשאלת השאלה, מי החיה אותו. על זה באה תשובה "מלך ממית 
ומחיה". ולמה צריכים זה. התשובה היא "ומצמיח ישועה". 
%break
הפירוש הוא, שע"י זה שהקב"ה מצד אחד נותן לו ירידה, שנקרא 
"ממית", ומצד השני נותן לו עליה, שנקרא "ומחיה", דוקא ע"י זה 
תצמיח הישועה, וזה שכתוב "ומצמיח ישועה".
%break
ובהאמור יוצא, מתי האדם לומד ולוקח תועלת מהירידה, כנ"ל. בטח 
לא בזמן הירידה, כי אז הוא מת. אלא לאח"כ, שה' מחיה אותו, 
שפירושו, שנותן לו עליה, אז הזמן שצריך ללמוד מה שהיה לו בזמן 
הירידה. 
%break
כלומר, באיזו שפלות הוא היה, ולאיזה דברים היתה התשוקות שלו, 
ולמה היה מצפה. שאם יהיה לו זה או זה, הוא ירגיש עצמו לאדם 
השלם. אז הוא רואה, שכל החיים שלו של זמן של ירידה, היה לא 
פחות אלא מהחיים של בעלי חי.
%break
ניקח לדוגמא, אנו רואים, כשזורקים את הפסולת לפחי אשפה, כל 
החתולים שבסביבה, כשמרגישים שיש איזו פסולת מבעלי חי, שזרקו 
לתוך פח האשפה, הם מוצאים ואוכלים את זה. ובכוח האכילה הם 
רוצים כל אחד ואחד למקומו, בכדי להשיג שאר תענוגים וכדומה. 
%break
ואם האדם יסתכל בזמן העליה, שהוא מבין, שלא כדאי להכנס את 
מוחו ולבו לתאוות בהמיות, וזהו בערכו עכשיו, לפי מצבו, פסולת 
ממש, וממש בזמן שהוא מסתכל על החיים האלו, מתעוררת בחילה 
עד להקיא.
%break
נמצא, תועלת גדולה מהירידה זו, שהוא רואה שפלות עצמו, לאיזה 
מצב הוא יכול להגיע, ורק ה' הוציא אותו משפלות הזאת. אז הזמן 
לראות גדלות ה', מזה שיש בידו להוציא את האדם מטיט היוון, שיכול 
שם להטבע ולהישאר ביד הס"א לעולמים. ורק ה' הוציא אותו משם.
%break
ובהאמור רואים, שהאדם צריך לקרוא בזמן העליה את כל מה שכתוב 
בזמן הירידה. ואז מהקריאה הזאת הוא ידע, איך לבקש על נפשו 
מאת ה', שלא יזרוק אותו עוד הפעם לתוך האשפתות. 
%break
וגם יודע, איך לתת תודה לה', על מה ששוב העלה אותו משאול 
תחתיות. וזהו כנ"ל "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". כלומר, ע"י 
הירידות והעליות, מזה נצמח הישועה.
%break
%page 745
ובהאמור, לאחר שעבר את שלב א', הנקרא "לא עבדו", מתחיל עכשיו 
הזמן להגיע לבחינת "עובד אלקים". כלומר, לאחר שעשה את העצות 
והתחבולות איך לצאת מבחינת "לא עבדו", 
%break
אז הוא מקבל עזרה מלמעלה, כמו שכתוב בזה"ק "הבא לטהר 
מסייעין אותו", בזה ש"נותנין לו נשמתא קדישא", שבכח הזה הוא 
יוצא משליטת אהבה עצמית, ויש לו האפשרות לעבוד רק בעל מנת 
להשפיע.
%break
נמצא, איך האדם יכול לבוא לבחינת עובד אלקים, זהו דוקא ע"י זה 
שזוכה לבחינת נשמה מלמעלה. וזה נקרא, שעכשיו הוא "עושה 
פירות". ומהו הפירות. זה שזכה לבחינת נשמה, זה הפירות. 
%break
כלומר, שהאדם צריך לדעת, כי מטרם שזכה לבחינת "פירות", הנקרא 
"נשמה", הוא לא יכול להיות עובד אלקים, אלא הוא מוכרח להיות 
עובד את עצמו, שזה נקרא "לא עבדו", 
%break
מטעם כנ"ל, שאין האדם יכול ללכת נגד הטבע שבו הוא נולד, שהוא 
אהבה עצמית. אלא רק הבורא הוא יכול לעשות הנס הזה, לשנות את 
הטבע.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "עתידין כל אילני סרק בארץ ישראל, 
שיטענו פירות". כלומר, שלאחר שהאדם זכה לבחינת "ארץ ישר-אל" 
ע"י שזכה לבחינת נשמה, אז הכל נעשה מתוקן, 
%break
היינו שאפילו בחינת "אילני סרק", שאינו לגדל פירות, שהכוונה על 
הזמן של לא עבדו, גם זה מקבל תיקון, על דרך ש"זדונות נעשו לו 
כזכיות".
%break
כלומר, היות שאי אפשר להיות עובד אלקים, מטרם שנכנס להרגיש, 
שהוא נמצא בבחינת "לא עבדו". 
%break
כלומר, שעל ידי הירידות והעליות, שהיה לו בזמן, שהיה נמצא 
באהבה עצמית, שהעליות והירידות האלו זה היו שלבים ומדרגות, 
שתהיה לו היכולת לעלות למעלה למקום השלימות. וממילא הכל נכנס 
לקדושה, משום שכל הדברים עזרו לו להגיע לשלימות.
%break
ובהאמור נבין, שאילני סרק, שלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי, מכל 
מקום ישא פרי. כלומר, כיון בזמן שהאדם נמצא בשלא לשמה, בטח 
זה המצב רחוק הוא מלגדל פירות, היינו שיזכה לבחינת הבנה 
בעבודה ובתורה, שהוא נקרא ש"זכה להכנס בהיכל המלך". 
%break
ובזמן של שלא לשמה הוא להיפך, הוא מתרחק עצמו מדביקות ה'. 
מכל מקום לאחר שזכה להכנס ל"ארץ ישראל", כל השלא לשמה, 
הנקרא "אילני סרק", ישא פרי, כלומר שאור עליון, המכונה בחינת 
נשמה, ישכון גם על כלים אלו גם כן, מסיבת שהכל נכנס לקדושה.
%break
%page 746
%H מה לדרוש מאסיפת חברים
%break
חז"ל (אבות פרק א', ו') אמרו "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את 
כל האדם לכף זכות". ויש להבין, מהו הסמיכות "הוי דן את כל האדם 
לכף זכות" ל - "קנה לך חבר". ובספר "מתן תורה" (דף ל') כתוב שם 
"דענין המצוה של ואהבת לרעך כמוך, הוא בכדי להגיע לאהבת ה'". 
%break
שהוא הדבקות בו יתברך. וזה לשונו "הנה הסברה נותנת, אשר אותו 
חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל 
האדם, להביאו למטרה הנרצית. 
%break
משום שהעבודה במצות שבין אדם למקום יתברך היא קבועה 
ומסויימת, ואין לה תובעים, והאדם מתרגל בה בנקל. וכל שעושה 
מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. 
%break
מה שאין כן המצות שבין אדם לחבירו הוא בלתי קבוע, ובלתי מסויים, 
והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה. ועל כן סגולתם יותר בטוחה, 
ומטרתם יותר קרובה", עד כאן לשונו.
%break
ופירושו הוא, היות שהאדם צריך להגיע לזכות לבחינת השתוות 
הצורה, כלומר, שכל רצונו ומחשבתו יהיו רק לתועלת ה', ולא לתועלת 
עצמו. וזה נמשך מסיבת תיקון הצמצום, שענינו הוא, שמצד הבורא, 
שברא את העולמות, היה על הכוונה, מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. 
%break
כמבואר בחז"ל, שהקב"ה אמר למלאכי השרת, שבריאת העולם דומה 
למלך שיש לו כל טוב, ואין לו אורחים.
%break
זאת אומרת, שיש הנאה מזה שהאורחים אוכלים אצלו. אלא מטעם 
שלא תהיה בחינת בושה, לכן נעשה תיקון, שצריכין לקבל הנאה 
ותענוג על הכוונה להנות להבורא. אולם מדרגה א' הוא, משפיע עמ"נ 
להשפיע. 
%break
והאדם צריך להנות בעת שהוא משפיע, כדוגמת הבורא, שיש לו 
הנאה. כמו שאמרו חז"ל (זהר, חלק א', בראשית, דף קט"ו) וזה 
לשונם "לא היתה שמחה לפני הקב"ה, מיום שנברא העולם, כאותה 
שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבוא".
%break
רואים אנו, שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה ביום שנברא העולם. 
כלומר, בזה שרצונו להשפיע היתה לו שמחה. נמצא לפי זה, אם 
האדם עושה מעשים דלהשפיע, ואין לו שמחה, אין כאן השתוות 
הצורה. 
%break
הגם שבמעשה הוא משפיע, ועסק באהבת הזולת, אבל המעשה הזה 
צריך להיות בשמחה, כדוגמת הבורא שיש לו שמחה. אם כן חסרה 
כאן ההשתוות של שמחה.
%break
לכן צריך האדם לעשות כאן ב' דברים:
א. אפילו שהגוף לא רוצה לעבוד בעניני השפעה, צריכים ללכת עמו 
בדרך הכפיה. אבל יש כלל, בזמן שהאדם עושה מעשים בכפיה, אין 
האדם יכול להיות בשמחה, 
%break
היות שהיה יותר מאושר, אם לא היה צריך לעשות את המעשים. מכל 
מקום האדם מוכרח לעבוד על דרך הכפיה. וזה נקרא, שהוא כופה 
ומכניע את הרע שבו.
%break
אמנם כנ"ל, כאן חסרה השמחה, מה שצריכה להיות על כל מעשה 
ומעשה דלהשפיע. ועל שמחה אין האדם יכול לכוף עצמו, שיהיה 
שמחה במקום שהוא מעשה של כפיה. 
%break
כי שמחה היא תוצאה מזה שהאדם נהנה. ובמקום שיש הנאה, לא 
שייך לומר "כפיה". לכן מכפיה לא נולדת בחינת שמחה והנאה.
%break
ב. בזמן שאנו אומרים, שצריכים לעבודת ה' שמחה, וכנ"ל, ששמחה 
היא רק תוצאה מדבר שהאדם נהנה. אי לזאת, היות שהאדם יכול רק 
לעשות מעשים של כפיה, שזה נקרא "מעשה". 
%break
"מעשה" נקרא דבר שאין השכל מסכים לזה. וזה נקרא, בזמן שהאדם 
מתחיל לכוף עצמו, הוא נכנס בבחינת "הבא לטהר".
%break
%page 747
ומה חסר עוד. רק דבר שיעורר לו שמחה. על זה יש לפרש, שזה 
נותנים לו מלמעלה, שזה נקרא "מסייעין אותו". ומה הסיוע. אומר 
הזה"ק "בנשמתא קדישא". ובזמן שזכה לזה, כבר יש לו שמחה. 
%break
נמצא לפי זה, מה שאומרים, שהאדם צריך לעבוד בשמחה, הכוונה, 
שהאדם צריך לעורר ע"י המעשים שעושה, את האתערותא דלעילא, 
שרק ע"י סיוע מלמעלה הוא יכול להגיע לבחינת שמחה, בזמן שהוא 
עוסק במעשים דלהשפיע.
%break
ובאמת נשאלת כאן שאלה, בשביל מה צריכים לעשות מעשים 
דהשפעה בשמחה. ואמרנו, שהטעם הוא פשוט, שאין כאן השתוות 
הצורה. 
%break
מטעם שהבורא, כשהוא משפיע, יש לו שמחה. מה שאין כן אם האדם 
כשהוא משפיע, ואין לו שמחה, חסר כאן בענין השתוות הצורה.
%break
אולם יש כאן טעם יותר חמור מההשתוות הצורה. כי בזמן שהאדם 
בא במצב של עצבות, כלומר, שרואה שאין לו טעם בחיים, היות שכל 
מה שהוא מסתכל, הוא רואה שחור, הן בגשמיות והן ברוחניות, שזה 
דומה כמו האדם המרכיב לעינים שלו משקפיים שחורים, 
%break
שעל כל מה שהוא מסתכל, הוא רואה רק שחור. האדם במצב הזה 
נמצא בבחינת כפירה להשגחת ה', היות שאין יכול לומר, שהבורא 
מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב.
%break
נמצא, שהוא נמצא אז בבחינת חוסר אמונה. כבר אין כאן ענין של 
השתוות הצורה, אלא ענין חוסר אמונה, רק נמצא במצב של כפירה. 
%break
לפי זה יוצא, שעל האדם מוכרח להיות תמיד בשמחה, ולהאמין 
למעלה מהדעת, שכל מה שה' עושה, הוא רק בבחינת טוב ומטיב. 
ורק אנו צריכים להאמין גם כן, שזה מה שאנו צריכים, להאמין למעלה 
מהדעת.
%break
הלא לפי שכלנו, היה יותר טוב אם הקב"ה היה מתנהג עמנו בבחינת 
השגחה גלויה. אבל כבר דברנו מזה הרבה פעמים, שאאמו"ר זצ"ל 
אמר, שאין לומר, שאין הקב"ה יכול לתת הכל בתוך הכלים של קבלה, 
%break
הנקרא "בתוך הדעת". כלומר, שגם הגוף הגשמי יבין, שהבורא 
מתנהג עם כל העולם כולו רק לטוב.
%break
אם כן למה בחר דוקא בכלים של למעלה מהדעת. אלא שהבורא בחר 
הכלים האלו, שדוקא כלים האלו יותר מוצלחים, שעל ידיהם נגיע 
לשלימות האמיתית. שאז יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך". 
ואמרו חז"ל "בשתי יצריך. ביצר טוב וביצר הרע". 
%break
שאז גם הגוף מרגיש את הטוב ועונג, מה שהבורא נותן להנבראים, 
ולא צריך אז להאמין על זה למעלה מהדעת. נמצא, שהעיקר הוא מה 
שדורשים, שהאדם יהיה בשמחה בעת עבודתו בעבודה דלהשפיע, 
%break
בזמן שהוא לא רואה מה יהיה מזה לקבלה עצמית, הנקרא "בתוך 
הדעת", היות אחרת הוא נמצא בבחינת כפירה חס ושלום.
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם מוכרח לעבוד עבודת הקודש למעלה מהדעת, 
כי הם כלים המוכנים להביא את האדם לשלימותו. וכנ"ל, שרק למעלה 
מהדעת הוא יכול לקבל שמחה מהנהגת ה', שהיא בבחינת טוב 
ומטיב. וזה נקרא בחינת "ימין".
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להשתדל ללכת בקו ימין, 
שנקרא בחינת "אמונה למעלה מהדעת", ולצייר לעצמו, כאילו כבר 
זכה לבחינת אמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא 
מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
אם כן יש לשאול, מדוע אנו צריכים ללכת גם בקו שמאל, אם העיקר 
הוא קו ימין. ולאיזו תועלת משתמשים עם קו שמאל. התשובה היא, 
בכדי שנדע בתוך הדעת, איך המצב שלנו. 
%break
כלומר, מהו שיעור אמונה שיש לנו, כמה תורה רכשנו, ואיך אנו 
מרגישים את ה' בזמן התפלה, וכדומה.
%break
ואז באים לידי הרגשה, איך שאנו נמצאים בתכלית השפלות, שאין 
למטה הימנה. זוהי הסיבה, שאח"כ, שאנו עוברים לקו ימין, יש לנו 
העבודה דלמעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, כפי שהקו שמאל מראה לנו את מצבנו בתוך הדעת, יש 
כאן מקום ללכת למעלה מהדעת. מה שאין כן אם היינו נמצאים תמיד 
בתוך קו ימין, לא היה זה נבחן לבחינת ימין, אלא לבחינת קו אחד.
%break
%page 748
כלומר, היינו חושבים, שבאמת אנו נמצאים כך. כלומר, שאנחנו היינו 
חושבים, שבאמת אנו נמצאים בתוך הדעת, בתכלית הגדלות. והאמת 
היא, שרק למעלה מהדעת אנו נמצאים בשלימות. לכן כשיש לנו ב' 
הקוים, אז שייך לומר, שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא קו ימין.
%break
נמצא לפי זה, שהקו ימין עוזר לקו שמאל. כי לאחר שהוא מצייר 
לעצמו, שהוא כבר בשמחה, ונהנה משלימות עבודתו, וכשהוא עובר 
לקו שמאל, אז הוא רואה, איך שהוא נמצא בעולם שכולו חושך. 
%break
כלומר, שהוא רואה ומרגיש, איך שהוא משוקע עדיין באהבה עצמית. 
ואין הוא רואה שום תקוה לצאת מאהבה עצמית.
%break
ואז יש מקום לתפלה מעומקא דליבא. היות שהמצב של הימין, שהיה 
מצייר לעצמו, איך שהוא נמצא, בזמן שהיה מצייר לעצמו "מהי נקראת 
שלימות העבודה". 
%break
כלומר, מה שהיה מאמין למעלה מהדעת במצות "אמונת רבו", שאמר 
לו ללכת במצב הזה, הגם שהשכל אומר לו, למה אתה מדמה את 
מצבך לאדם שכבר זכה לאמונה שלימה, בו בעת שהוא ידע בעצמו, 
שהוא נמצא בתכלית השפלות שאפשר להיות בעולם. 
%break
כי הוא מרגיש, שהוא נמצא במצב של שפלות, שלא מתאים לאדם, 
שרוצה להיות פעם עובד ה'.
%break
ואח"כ הוא עובר לקו ימין. וזה השמאל נותן לו מקום לעבוד בקו ימין. 
אבל צריכים לזכור, כל דבר שהוא דרך אמת, הוא קשה ללכת בו בלי 
יגיעה. 
%break
לכן אחר ב' קוים האלו הוא בא לקו האמצעי, שזהו שנקרא "הקב"ה 
נותן לו הנשמה". ואז הוא בא לידי אמונה שלימה. ודוקא ע"י ישועת 
ה'. אבל האדם בעצמו אינו מסוגל מצד הטבע להגיע לזה.
%break
ובהאמור נבין את ענין אסיפת חברים. בזמן שהם מתאספים, מאיזה 
ענין יש לדבר. קודם כל צריכה להיות המטרה גלויה לכולם, שהאסיפה 
הזו צריכה לתת תוצאה של אהבת חברים, שכל אחד מהחברים 
יתעורר לאהוב את השני, שזה נקרא "אהבת הזולת". 
%break
אולם זה תוצאה. אבל כדי שייוולד הבן הנחמד הזה, צריכים לעשות 
פעולות, שיביאו את האהבה. ובענין האהבה יש ב' אופנים:
א. אהבה טבעית. שעל זה אין אדם צריך לתת יגיעה. והוא צריך 
להיזהר לא לקלקל את הטבע.
%break
ב. שזה בא שע"י אחד עושה טובות להשני. יש בזה גם כן טבע, 
שהנותן מתנה להשני, הוא גורם בזה שיאהב אותו. לכן כשמתאספים 
קיבוץ אנשים, ורוצים ביחד לעבוד על אהבת חברים, מוטל על כל אחד 
מהחברים לעזור להשני, עד כמה שאפשר.
%break
ובזה יש הרבה הבחנות, היות שלא כל אחד דומה להשני. כלומר מה 
שחסר לזה, אינו חסר להשני. אולם עם דבר אחד כולם שוים, שכל 
אחד ואחד מהחברים נצרך למצב רוח טוב. 
%break
זאת אומרת, זה שאין להחברים מצב רוח, אין כולם שוים באותו 
חסרון, אלא כל אחד יש לו סיבה אחרת, שגורמת לו, שלא יהיה 
בשמחה.
%break
אי לזאת, מוטל על כל אחד, שיחשבו עם מה הוא יכול לעשות מצב 
רוח טוב להשני. ולכן צריכים להיזהר, שלא ידברו דיבורים שיכולים 
להביא להחברה עצבות, שעם זה הוא גורם, שכל אחד מרגיש עצמו 
ברע. 
%break
אם כן, לאחר שהוא הולך הביתה, הוא שואל לעצמו, מה הרווחתי בזה 
שהלכתי להחברה, בכדי לדעת, שהמצב שבו אני נמצא, הוא מצב של 
שפלות, ואני צריך להצטער על זה. נמצא, כאילו הלכתי להחברה, 
שהם יכניסו אותי למצב של עצבות. אם כן חבל הזמן. 
%break
בטח יותר טוב היה, אם לא הלכתי אליהם. ובטח הוא אומר, שעוד 
הפעם, שאני אצטרך ללכת להחברה, אני אתן להם תירוצים, בכדי 
שאני אוכל להשתמט מהם.
%break
ובהאמור יוצא, שכל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, 
ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו 
יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. 
%break
כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות 
בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא 
תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, 
שיש בידו להגיע לשלימות.
%break
%page 749
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש 
אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש 
אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל 
להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה.
%break
אבל מה האדם יכול לעשות, בו בזמן שהוא מרגיש, שהוא נמצא 
במצב של עצבות, הן מצד מצב הגשמי, והן מצד מצב הרוחני. והגיע 
הזמן, שהוא צריך ללכת להחברה, ועוד שחז"ל אמרו "דאגה בלב איש 
ישיחנה לאחרים". 
%break
היינו לומר להחברים שלו, אולי הם יכולים לתת איזה עזרה. ואם כן, 
איך אנו אומרים, שכל אחד צריך לעשות להחברה מצב רוח טוב, בזמן 
שאין לו. ויש כלל "כלום יש בנותן מה שאין בו". אם כן מה עליו 
לעשות, שיתן משהו להחברה, שזה יתן התרוממות הרוח להחברה.
%break
אולם אין עצה אחרת, אלא שהאדם צריך ללכת בקו ימין. כלומר, 
שמטרם שהוא הולך לאהבת חברים, שיסתכל בהמאמר של אאמו"ר 
זצ"ל (של שנת תש"ג), ששם הוא נותן סדר, מהו קו ימין, שהוא ענין 
של למעלה מהדעת. 
%break
ומשם הוא יקבל כח, איך כשהוא יגיע להחברה, יהיה בידו של כל אחד 
ואחד, פחות יותר להכניס רוח של חיים. וע"י זה כל החברה יקבלו 
שמחה וחזוק ובטחון.
%break
ואסור לעורר בזמן אסיפת חברים את הקו שמאל. שרק בזמן שהאדם 
נמצא ביחידות, אז מותר לו להשתמש, ולא יותר מחצי שעה ביום, עם 
הקו שמאל. 
%break
ועיקר עבודת האדם היא ללכת דוקא בקו ימין, כנ"ל (בהמאמר של 
תש"ג). ושני אנשים ביחד אסור לדבר בחינת שמאל, ורק ע"י זה 
יכולים לקבל עזרה מהחברה.
%break
אולם גרוע ביותר הוא, בזמן שהאדם בא להחברה, ורואה שכל 
החברה הם במצב של ירידה, ואיך הוא יכול לקבל מהם חיזוק. אז הוא 
צריך לדון את כולם לכף זכות. ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הסמיכות 
של "קנה לך חבר" ו"הוי דן את כל האדם לכף זכות". 
%break
ובהנ"ל נבין, כלומר, שבזמן שרוצה לקנות משהו מן החברה, הוא 
צריך לדון את כולם לכף זכות. אז יש מקום, שהוא יכול לקנות 
מהחברים, שיעזרו לו בעבודה. 
%break
משום שיש לו ממי לקבל. מה שאין כן בזמן, שהוא רואה, שהוא עומד 
משכמו ולמעלה מכל החברה. ממי הוא יקבל. ועל זה באו חז"ל ואמרו 
"הוי דן את כל האדם לכף זכות".
%break
נמצא, שעיקר מה שהאדם צריך לבחינת "קנה לך חבר", לעבוד 
באהבת הזולת, שע"י זה יכולים לבוא לזכות לאהבת ה', כנ"ל. אבל 
החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. 
%break
כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל 
את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני 
גדול. ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג ענין 
זה.
%break
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שע"י שהחברים 
מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני 
הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. 
%break
וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות 
וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.
%break
כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך 
השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את 
העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה 
אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. 
%break
עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". 
ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
%break
וענין של השגת הרוממות, יש להשיג דוקא ע"י חברה. וזהו כמו 
שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"א). ושם הוא מדבר בענין בין 
תלמיד להרב. ואותו דבר הוא בעיקר לגבי רוממות ה'. 
%page 750
וזה לשונו "כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי אי 
אפשר שיפעל בזה משהו. אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
%break
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל 
החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול 
לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל 
מהערכת הגדול.
%break
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, 
כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה 
גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".
%break
אולם מה על החבר לעשות אם הוא צריך לעזרה מהחברים. וכנ"ל 
אמרנו, שאסור לספר באסיפת החברים דברים רעים שמביאים לידי 
עצבות. תשובה על זה היא, שהאדם צריך לספר לאיזה חבר, שהוא 
יותר קרוב ללבו. 
%break
והחבר הזה מדבר עם החברה, שלא בזמן הקביעות של אסיפת 
חברים. כלומר, הוא יכול לדבר עם כל החברה ביחד, אבל לא בזמן 
אסיפת חברים הקבוע. אלא יכול לעשות אסיפה מיוחדת לטובת 
החבר, הנצרך לעזרה.
%break
ובענין "קנה לך חבר" יש לפרש ענין "קנה" פירושו, שצריך לשלם לו, 
וע"י התשלום הוא קונה אותו. ומהו משלם לו. יכולים לומר, שענין 
תשלום מקבלים תמורת יגיעה. כלומר, שיש לפעמים, שאדם רוצה 
לקנות, למשל ארון יפה, ששוה נגיד אלפיים דולר. 
%break
והוא אומר להמוכר, היות שאין לי כסף לשלם, אבל שמעתי שאתה 
מחפש פועל, שיעבוד אצלך חצי חודש. לכן תמורת תשלום כסף עבור 
הארון, אני אעבוד לפי מה סכום כסף, שאני צריך לשלם לך. ובטח 
המוכר יסכים. רואים אנו, שתשלום יכול להיות ע"י תמורה.
%break
כמו כן אצלנו באהבת חברים. בזמן שהאדם צריך לדון את החברים 
לכף זכות, זהו יגיעה גדולה, ולא כל אחד מוכן לזה. ויש לפעמים מצב 
יותר גרוע, היינו שיש לפעמים, שאדם רואה, שחבירו מזלזל בו. 
%break
ועוד יותר מזה, כי שמע עוד לשון הרע, כלומר ששמע מחבר אחד, 
שהוא אמר עליו, שהחבר הזה, הנקרא, פלוני, אמר דברים, שלא יפה 
שחברים ידברו אחד על השני. 
%break
והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה 
מאוד. נמצא, ע"י היגיעה הוא נותן תשלום, שעוד יותר חשוב מתשלום 
של כסף.
%break
אולם אם האדם מדבר עליו לשון הרע, מאיפה יקח החבר שלו כח 
לאהוב אותו, הלא בטח שהוא שונא אותו, אחרת לא היה מדבר עליו 
לשון הרע. אם כן מהי התועלת, שהוא יכניע עצמו וידון אותו לכף 
זכות.
%break
התשובה היא, שענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת 
הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל 
באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, 
שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. 
%break
אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו 
שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, 
האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני.
%break
לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, 
שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", 
ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים 
בלי יוצא מהכלל.
%break
וזה נקרא "קנה לך חבר", שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג 
אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה 
מהדעת. 
%break
כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל 
מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה 
יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.
%break
%page 751
התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא 
"השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו 
ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. 
%break
הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, 
שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד 
לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.
%break
אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא 
עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים 
לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, 
ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות. 
%break
והגם שלא תמיד האדם במדרגה זו, שתהיה לו היכולת לומר כך, אבל 
על כל פנים זהו בהמטרה של העבודה. לכן יש לו כבר מה להשיב 
להגוף.
%break
ובהאמור יוצא, שמוטל על כל חבר, מטרם שבא לאסיפת החברים, 
לחשוב מה הוא יכול לתת להחברה, בכדי להרים את רוח החיים 
שבה. 
%break
ובזה אין הבדל בין "עני בדעת" ל"עשיר בדעת". היות שהמחשבה מה 
שהוא חושב, הגם שאינו יודע שום דבר, עליו להתפלל לה', שיעזור לו. 
ולהאמין, שה' הוא שומע תפלות.
%break
%page 752
%H מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'
%break
הנה הזה"ק (עקב דף א' ובהסולם אות א') אומר שם וזה לשונו 
"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. מצוה זו היא לברך את הקב"ה 
על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעולם הזה. 
%break
ואם אינו מברך נקרא גזלן להקב"ה. שכתוב, גוזל אביו ואמו, והעמידו 
החברים שסובב על הקב"ה. משום שהברכות שהאדם מברך את 
הקב"ה באים להמשיך חיים ממקור החיים, שהוא בינה, לשמו הקדוש 
של הקב"ה", עד כאן לשונו.
%break
אנו רואים כאן, שצריכים להיות ב' דברים:
א. הנאה, מה שהאדם נהנה,
%break
ב. שהאדם צריך לברך על ההנאה שקבל. ואומר, אחרת, שאם אין 
האדם מברך, הוא נקרא "גזלן להקב"ה". ואומר, הסיבה היא, שע"י 
הברכה הוא ממשיך שפע לשמו של הקב"ה. 
%break
ויש להבין, מדוע אם אין האדם מברך, אינו נמשך שפע לשמו של 
הקב"ה. כלומר, אם בכוחו של הקב"ה ליתן שפע, למה הוא צריך 
להתעוררות על ידי הברכה.
%break
ומפרש שם בהסולם, שאביו זה הקב"ה, ואמו זו היא השכינה, שע"י 
הברכה נמשך שפע לקודשא בריך הוא ושכינתא. אבל יש להבין, מהי 
החשיבות של הברכה, שתגרום המשכת השפע מלמעלה. ואם אינו 
מברך, הוא גוזל את השפע, מה שאביו ואמו צריכים לקבל.
%break
המאמר חז"ל הנ"ל מובא גם כן בתלמוד (ברכות דף ל"ה ע"ב) וזה 
לשונו "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקב"ה 
וכנסת ישראל, שנאמר, גוזל אביו ואמו. ואומר, אין פשע, חבר הוא 
לאיש משחית. ואין אביו אלא הקב"ה, שנאמר, הלא הוא אביך קונך. 
%break
ואין אמו אלא כנסת ישראל, שנאמר, שמע בני מוסר אביך ואל תטוש 
תורת אמך. מאי, חבר הוא לאיש משחית, אמר רבי חנינא בר פפא, 
חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים".
%break
גם המאמר הזה קשה להבין, שמי שלא עושה ברכה על הנאה שהוא 
נהנה, הוא חבר לירבעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם 
שבשמים. 
%break
ויש להבין, מה אנו מוצאים את חומר בהברכה. ולמה זה יותר גרוע 
ממי שעובר איזו עבירה, שמגיע לו עונש על העבירה שהוא עשה. 
וכאן, כאילו העבירה של מניעת ברכה דומה כאילו השחית את כל 
העולם.
%break
ידוע, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת שמים, כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות ו' ע"ב) וזה לשונם "כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו 
נשמעים, שנאמר, סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא. 
%break
ושואל, מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל 
העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". ופירש רש"י, בשביל זה, 
שיברא זה.
%break
ויש להבין, מהו הפירוש "כי כל העולם לא נברא אלא בשביל יראת 
שמים". וזה נראה לכאורה לסתירה להכלל הידוע, שבריאת העולם, 
כמו שכתוב (מדרש רבא בראשית), שהקב"ה אמר למלאכי השרת, 
שהוא רוצה לברוא העולם, 
%break
מטעם שזה דומה למלך, שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים, 
לכן הוא ברא את האדם, בכדי לתת לו טוב ועונג. וכאן הוא אומר, 
שהעולם לא נברא אלא בשביל יראת שמים. כאילו שהבורא צריך 
שיראו מלפניו, לכן ברא את העולם.
%break
ובכדי להבין את זה, צריכים מקודם להבין, מה נקרא "עולם", ומה 
נקרא "יראה". ולפי הכלל שלמדנו, שסיבת בריאת העולמות היתה 
מטעם להטיב לנבראיו, 
%break
%page 753
ולסיבה זו ברא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, 
ובחינה זו נקראת בשם "מלכות דאין סוף", מטעם שאז עדיין מלכות 
לא עשתה סוף על התפשטות השפע, אלא קבלה בהרצון להנות את 
עצמה.
%break
אלא אח"כ, לאחר שקבלה את האור, למדנו, שאז מלכות השתוקקה 
להשואת הצורה, מטעם שכל ענף רוצה להדמות לשורשה. 
%break
לכן לא רצתה לקבל מטעם תועלת עצמה, אלא מטעם להשפיע נחת 
רוח להבורא. כלומר, היות שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, לכן מסיבה 
זו הוא רוצה לקבל.
%break
וזה נקרא בדברי האר"י הקדוש בשם "צמצום, והעלם, והסתר", כמו 
שאומר בספר "עץ חיים", שמטרם שנבראו העולמות, היה אור העליון 
ממלא את כל המציאות. ולא היה לא ראש ולא סוף, אלא הכל היה 
בהשואה אחד. 
%break
אלא, כשעלה ברצונו להאציל הנאצלים, ולברוא את הנבראים, אז 
צמצם את עצמו, ואז נשאר מקום פנוי. ואומר שם וזה לשונו "והנה 
אחר הצמצום הנ"ל, הנה כבר היה מקום, שיוכלו להיות שם נאצלים, 
והנבראים, והיצורים, והנעשים".
%break
רואים אנו, שמטרם הצמצום לא היה ענין של העולמות, שעולם נקרא 
מלשון "העלם והסתר". וההעלם וההסתר שנעשה אז, היו כמו שכתוב 
"בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו". 
%break
ומסביר שם באור פנימי, שהפירוש הוא, בכדי שתהיה השתוות 
הצורה, הנקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע", אחרת לא יקבלו שום שפע, 
כדי שלא יהיה שינוי צורה, הנקרא "פירוד". והמלכות דאין סוף חשקה 
לבחינת זו.
%break
ואם היה גילוי אור בכלי קבלה, לא היה מקום עבודה, שיוכלו פעם 
לבוא לבחינת השתוות הצורה. לכן נעשה הסתלקות האור, שנקרא 
"העלם והסתר". ואח"כ לפי כוחות התגברות, הנקרא "מסך על האור 
עליון", שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע, בשיעור זה מתגלה האור.
%break
והיות שהכלי הזה בא מכח התחתון, היינו שהתחתון צריך לעשות את 
הכלי, לכן אין בכוחו של התחתון לקבל את כל האור, שהיה במטרת 
הבריאה, שהקב"ה נתן את האור בכלי שהוא עשה, הנקרא "רצון 
לקבל". 
%break
אלא האור, שהיה מאיר בכלי קבלה, מתקבל עתה בבחינת שיעורים, 
בזה אחר זה, המכונה "לאט לאט", היות הכלים שהנבראים עושים, 
הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אינם מסוגלים לעשות הכל בפעם אחת.
%break
ומזה הטעם יצאו הרבה עולמות, כלומר הרבה מסכים, שכל מסך מצד 
א' הוא עושה העלם, ומצד השני נעשה על ידו גילוי. מה שאין כן לפני 
הצמצום, לא היה מקום לעולמות, כלומר שלא היה מקום להעלם, 
פשוט מטעם, כמו שכתוב "שאור העליון היה ממלא את כל המציאות".
%break
ובהאמור יוצא שיש ב' פעולות באדם:
א. שהוא רוצה לקבל הכל לתועלת עצמו, המכונה, שרוצה לקבל כל 
הנאה ותענוג שהוא רואה לתוך הכלי, הנקרא "לקבל לעצמו".
ב. שהוא רוצה להשפיע לזולת.
%break
וצריכים לומר לפי הנ"ל, שהפעולה, מה שהוא רוצה לקבל לתועלת 
עצמו, זו באה לו מהקב"ה, כלומר, שהבורא הטביע בהנבראים כלי, 
הנקרא "מקבל בעל מנת לקבל". ועל הכלי הזה אין האדם צריך 
לעבוד, שיקנה אותו, אלא זה בא לו עם הטבע שברא הבורא.
%break
מה שאין כן הפעולה מה שהאדם עושה לטובת הזולת, זה בא מצד 
הנבראים, כלומר שהאדם צריך לתת יגיעה, בכדי שיקנה הכלי הזה, 
מסיבת שלא היה מצד הבורא הכוונה שהתחתונים יתנו לו, אלא 
שהבורא יתן להנבראים. 
%break
אלא, בכדי שלא תהא בחינת בושה, בגלל זה התחתון עשה צמצום 
והסתר, שלא לקבל שום אור, אלא לפי מה שהוא יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע. 
%break
לכן, היות שהפעולה הזו התחתון צריך לעשות מכח עצמו, לכן צריך 
התחתון לתת יגיעה רבה, שהוא יקנה את הכלי הזה, היות שהוא נגד 
הטבע שבה נבראו הנבראים.
%break
נמצא, השאלה ששאלנו, איזו פעולה שהאדם עושה, שאנו מיחסים 
אותה להבורא, כלומר שהבורא ברא אותה. 
%break
%page 754
הוי אומר, זה שהאדם רוצה לקבל כל טוב לתועלת עצמו, זה בא ישר 
מהבורא, מה שאין כן פעולה של השפעה, זה אנו מיחסים להנברא. 
לכן הכלי זה, קשה לאדם לרכוש אותה, היות שזהו נגד הטבע.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שכל העולם 
נברא בשביל זה, היינו בשביל יראת שמים. וכמו כן כתוב (קהלת ג' 
י"ד) "והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
%break
והלא זהו בסתירה למה שאמרו חז"ל, שבריאת העולם היתה בכדי 
להטיב לנבראיו, כנ"ל, ולא מטעם שתהיה בחינת יראה, לכן נברא 
העולם. 
%break
כמו שאמרו חז"ל, שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו בשביל 
יראת שמים, שמשמע, כאילו הבורא צריך שיראו מלפניו, לכן ברא 
בשביל זה נבראים.
%break
וכפי שהסברנו, שעולם פירושו "העלם והסתר", מתעוררת השאלה, 
מדוע ברא הקב"ה העלם והסתר, בזמן שסיבת בריאת העולם היתה 
להטיב לנבראיו. אלא שיש כאן ענין תיקון, המכונה בדברי הרב בספר 
"עץ חיים" "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצום את עצמו". 
%break
רואים אנו, שענין העלם והסתר, הנקרא "צמצום", היה בכדי שיוכלו 
לקבל האור עליון, וישארו בבחינת הדביקות, המכונה "השתוות 
הצורה".
%break
כלומר, הגם שמקבלים טוב ועונג, מכל מקום, היות שמקבלים בעל 
מנת להשפיע, נקרא זה "השתוות הצורה". זאת אומרת, מצד רצון 
והשתוקקות שיש להם להשפע עליון, הם מוותרים על קבלת הטוב 
ועונג, 
%break
אלא מטעם שיש מזה הנאה ותענוג להבורא, מזה שהם נהנים, שזו 
היתה מטרת הבריאה, לכן הם מקבלים, היות שהקב"ה רוצה שהם 
יהנו, ולא מצד שהם רוצים לקבל הנאה לעצמם.
%break
והתיקון הזה הוא דוקא ע"י ההעלם וההסתר, שאז יש מקום לבחירה, 
לומר, אם לא על הכוונה דלהשפיע, הוא לא רוצה לקבל. מה שאין כן 
אם היה האור מגולה, כמו שהיה מטרם הצמצום, 
%break
איך אפשר לומר, בזמן שאור העליון ממלא את כל המציאות, שיהיה 
מקום לבחירה, כלומר, שאם הוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, 
הוא לא מקבל.
%break
זה היה בלתי אפשרי, היות כי אנו רואים, שלאחר כל הצמצומים שהיו, 
ואינו מאיר בעולם הזה בבחינת גילוי, אומר האר"י הקדוש, אינו רק, 
נהירו דקיק ירד מהקדושה להחיות את הקליפות. 
%break
זאת אומרת, כל התענוגים הנמצאים בעולם הגשמי, אינו יותר מאור 
דק מאוד בערך האורות שיש בקדושה. ואנו רואים, איך שקשה לאדם 
בזמן שמקבל תענוג גשמי, שהוא תענוג קטן בערך רוחניות, ששם 
הוא עיקר התענוג, 
%break
מכל מקום קשה לו לומר, שאם אין אני יכול לכוון בעל מנת להשפיע, 
אני מוותר על התענוג. אם כן נצייר לעצמנו, אם היה מגולה האור, 
למשל האור המלובש במצות ציצית, איך האדם היה מסוגל לומר, 
שהוא מוותר על התענוג, אם אין ביכולתו לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
ובהאמור נבין, שענין עולם פירושו העלם. ובזה נוכל לפרש מה שאמרו 
"אין העולם נברא אלא בשביל זה", היינו בשביל יראת שמים. אולם 
מה הפירוש "יראת שמים" בדרך עבודה להגיע להאמת. 
%break
הפירוש הוא, כמו שמובא בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב') וזה 
לשונו "אמנם, הן היראה הראשונה, והן היראה השניה, אינן חס ושלום 
לתועלת עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%break
ובזה נבין מה שכתוב "כל העולם נברא אלא בשביל יראת שמים". 
שהפירוש הוא, שכל ענין ההעלם, שנקרא "עולם", לא נברא ההעלמה 
הזו, אלא בכדי שיהיה מקום להגיע לבחינת השפעה. כלומר, שאם לא 
היה ההעלם, לא היה מקום שנוכל לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
ולפי זה יהיה הפירוש על מה ששאלנו, שמה שכתוב, שהעולם נברא 
בשביל להטיב לנבראיו, הכוונה על מטרת הבריאה, כנ"ל, במה שאמר 
הקב"ה, שזה דומה למלך שיש מגדול מלא כל טוב. 
%break
ואח"כ בא תיקון הבריאה, שהוא לעבוד בעל מנת להשפיע, שתהא 
בחינת דביקות, השתוות הצורה, שזה נקרא "יראה". ועל התיקון הזה 
נעשה בחינת עולם, שפירושו, שיהיה העלם והסתר.
%break
%page 755
נמצא, שהעולם, שהוא ההעלמה, נעשה בכדי שיראו מלפניו. זאת 
אומרת, שהיראה היא לטובת האדם, שתהיה לו אפשרות לעבוד 
לטובת הקב"ה. ואין לומר, שהקב"ה צריך שיראו מלפניו. 
%break
אלא כנ"ל, שהיראה היא, שהאדם מפחד, אולי לא תהיה לו יכולת 
לעבוד בעל מנת להשפיע. לטובת זה נעשה ההעלם. 
%break
והעבודה זו שייכת להאדם, שהוא צריך לתת יגיעה גדולה עד שיקנה 
הכלים האלו, כנ"ל, שהוא מסיבה שהוא נגד הטבע, היות שהקב"ה 
נתן בהנבראים רצון לקבל הנאה ותענוג.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". 
כלומר, שבכדי שהאדם יחזיק את היראה, הנקראת "מלכות שמים", 
עשה תיקון. 
%break
היינו, ברגע שהאדם עוזב את המלכות שמים, הנקראת "אמונה 
למעלה מהדעת", עשה ה' מעשה, שהוא, שהאדם תיכף יורד ממצבו, 
שהיה חושב על רוחניות, ונופל לתוך עולם הגשמי, שאין שום קשר בין 
זה לזה.
%break
והנפילות האלו גורמות, שהאדם ישמור עצמו, שלא ישנה את סדר 
העבודה של האמונה למעלה מהדעת. ועיין בהקדמת ספר הזהר (דף 
ק"ל), דיבור המתחיל פירוש: "אולם כל עניני יראה, הוא רק ענין 
לטובת האדם, ולא שחסר להבורא, שהנבראים יכבדו אותו, 
%break
כדוגמת מלך בשר ודם. אלא הכל מה שעשה, הוא לטובת האדם, 
שע"י התיקונים האלו, שהבורא עשה, הם ידריכו את האדם ללכת 
בדרך הישר, שהוא יגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהנבראים יקבלו 
טוב ועונג".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו בענין הברכה, מה שכתוב "הנהנה בעולם 
הזה בלי ברכה, הוא דומה כירבעם בן נבט". ושאלנו, מדוע העבירה 
של הנהנה בלי ברכה כל כך חמורה, יותר משאר עבירות. 
%break
כאילו בשאר עבירות שאדם עושה, הוא לא דומה לירבעם בן נבט, 
שהיה חוטא ומחטיא את הרבים. מה שאין כן הנהנה בלי ברכה, הוא 
דומה לירבעם, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים.
%break
ועל דרך העבודה יש לפרש, בזמן שהאדם נהנה מאיזה דבר, והאדם 
מברך עליו, יש כאן ענין חידוש האמונה, כלומר שהאדם בזמן הברכה 
צריך להאמין, שה' נתן לו את הנאה, שזה נכנס בבחינת רצונו להטיב 
לנבראיו. 
%break
לכן גם בתענוגים גשמיים מלובש שם את התענוג מה שהבורא רוצה 
לתת להנבראים, כי רק הבורא הוא מחיה את כל, כמו שכתוב "ואתה 
מחיה את כולם". 
%break
אלא כל זמן שאין האדם ראוי להרגיש מי הוא המפרנס שלו, אז 
הקב"ה מתלבש בלבושים גשמיים, כלומר שרק בלבושים הנמוכים, 
שגם בעלי חי מסוגלים גם כן להרגיש בהלבושים האלו הנאה, וגם 
לבחינת המדבר ניתן לו להרגיש בהם הנאה.
%break
ומאלו התענוגים הגשמיים, שבהם האדם מרגיש הנאה ותענוג כמו 
בעלי חי, יש מקום לבחירה. כלומר, שיש כאן מקום לומר, שכל 
התענוגים שיש באלו הלבושים, הוא טבע. 
%break
זאת אומרת, שהם אומרים, שאין שום מנהיג חס ושלום להטבע. ומזה 
בא, שכל החילוניים, שלא רוצים להאמין שיש מנהיג להטבע. כי יש 
להם ראיות ברורות בתוך השכל, שהוא כמו שהם אומרים.
%break
ויש מאמינים, שאומרים, שהם הולכים למעלה מהדעת. כלומר, הגם 
מצד השכל יש לומר שהכל הוא רק טבע, מכל מקום הם בני מאמינים, 
ויש להם אמונת חכמים, שהם אומרים, שיש בורא ומנהיג את הטוב. 
%break
נמצא, שזה שהבורא מתלבש בתענוגים גשמיים, והם מקבלים הנאה 
ותענוג, זה מספיק להם לחיות חיים מאושרים, ואין להם שום צורך 
לדעת, אם יש מנהיג את הטבע. כי מה יוסיף לנו בהתענוגים. אלא הם 
רוצים להרבות התענוגים על ידי ריבוי לבושים.
%break
למשל, להרבות יותר כסף, ויותר כבוד, ויותר למלאות את הגוף 
באכילה ושתיה, וכדומה. והסיבה, שאין להם צורך לחפש, אולי יש כן 
מנהיג את הטבע, זהו נמשך מטעם "כי עבדא בהפקירא ניחא ליה", 
%break
%page 756
שפירושו, שחז"ל אמרו, שאין אדם רוצה לקבל על עצמו שום שעבוד 
ממי שהוא, אלא האדם רוצה לחיות בחופשיות ולא יהיה משועבד 
לשום אדם. 
%break
נמצא, בזמן שהאדם יחפש לעשות תחבולות, בכדי לדעת שיש מנהיג 
את הטבע, נמצא, באם יקבל על עצמו את הדעה שיש מנהיג, הלא 
הוא מוכרח לקיים את פקודי המנהיג, ויהא מוכרח לומר, שיש שכר 
ועונש. אם כן יותר טוב לומר, שהטבע הוא בלי מנהיג חס ושלום. 
%break
ובזה הוא יכול לחיות חיי הפקר. ובהאמור יוצא, זה שמוסתר לנו הטוב 
ועונג בתורה ומצות, הוא בכוונה תחילה, בכדי שיהא מקום לבחירה, 
מטעם כי בתו"מ אי אפשר לומר שאין חס ושלום מנהיג, כי מי הוא 
הנותן תו"מ.
%break
אולם מי הוא המעורר לעשות בחירה, ולהאמין שיש מנהיג להטבע. 
אלא בזמן שהאדם עושה חשבון לעצמו, שאי אפשר להיות, שאדם 
שהוא בחינת מדבר, תהיה לו אותה רמת החיים כמו בעלי חי, 
%break
כלומר, שלא יכולים להשלים עם עצמם, לומר שאין להם תפקיד יותר 
חשוב בהחיים שלהם יותר מבעלי חי, הם מתחילים לחפש לעצמם 
מטרת החיים.
%break
כמו שאמרו חז"ל לגבי אברהם, ששאל "וכי יש בירה בלי מנהיג". מיד 
נתגלה לו בעל הבירה, ואמר לו "אני הוא בעל הבירה". כלומר, שראה 
בירה אחת דולקת, היינו שראה שכל העולם, הנקרא "בירה", כולם 
סובלים יסורים. 
%break
על זה אמר, וכי יש בירה בלי מנהיג. בטח שאין הטבע המייסר את 
העולם בלי מנהיג הטבע. והתחיל לחפש את המנהיג. תיכף נתגלה לו 
המנהיג ואמר לו, אני הוא הבעל בית של העולם.
%break
רואים אנו, שצריכה להיות התעוררות מצד התחתון, שירצה לדעת 
ולהרגיש, שיש מנהיג להטבע, ומשתוקק להידבק בו יתברך, ועושה 
מה שביכולתו לעשות, אף על פי שרואה, שקשה לו לראות זה בתוך 
הדעת, שהמנהיג את הטבע הוא בבחינת טוב ומטיב, 
%break
היות שהוא רואה, איך שהוא עצמו מחוסר מטוב ועונג, וכמו כן 
כשמסתכל על העולם, הוא רואה, שכל העולם נמצא בסבל ועוני, הן 
בגשמיות והן ברוחניות, 
%break
מכל מקום הוא צריך להאמין באמונה למעלה מהדעת, שהקב"ה הוא 
המנהיג את העולם, והוא משפיע לכל העולם רק טוב.
%break
כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל (ספר "שמעתי", מאמר א'), שהאדם צריך 
להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה מנהיג את העולם בהשגחה פרטית 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
ואף על פי שבתוך הדעת הוא רואה להיפך, הוא צריך לומר "עינים 
להם ולא יראו", שכל זמן שהאדם עוד לא זכה להכנס לרשותו של 
הקב"ה ולבטל את רשות עצמו, אין האדם מסוגל לראות את האמת.
%break
ובהאמור אנו רואים, שבזמן שהאדם נהנה בעולם הזה, שפירוש, 
בהרצון לקבל הנאה לעצמו, הגם שהרצון הזה בא מצד הבורא, 
כלומר, שרק זה היה רצון הבורא, שהנבראים יהנו מכל טוב, נמצא, 
בזמן שהאדם נהנה, הוא מקיים רצון ה'.
%break
אם כן מדוע הוא צריך לברך לה'. האם הכוונה דלהטיב לנבראיו היתה 
מטעם שחסר להקב"ה שיברכו אותו. שענין ברכה הוא, שמברכים 
להנותן, שיבוא ברכה בכל מעשי ידיו.
%break
ויש לשאול, וכי הקב"ה צריך שיתנו לו ברכה והצלחה, שזה נוהג רק 
אצל הנבראים, שמצד עצמם הם חלשים, לכן הם צריכים ברכה 
והצלחה, על מה שהם לא יכולים להשיג ע"י מעשי ידיהם, כי המה 
חסרי כח. ואיך אפשר לומר זה אצל הבורא.
%break
אולם כפי שלמדנו, שמבחינת תיקון הבריאה היה ענין צמצום והעלם, 
בכדי שיהיה מקום לתחתונים לקבל, ולא תהיה בחינת בושה בעת 
קבלת התענוגים. ובענין זה ניתן לנו להבחין ב' דברים:
%break
א. מעשה, היינו שהאדם מקבל הנאה.
ב. כוונה, היינו סיבה. כלומר, מי הוא המחייב לו לקבל את הנאה, 
הנקרא "מעשה". אז בא האדם לעשות חשבון נפש, שהאדם בא 
לראות, מי ומה גורם לו הנאה. מזה שהוא נהנה. 
%break
%page 757
ורואה, שכל הנאה תלויה בההשתוקקות להדבר. וזה אנו מיחסים 
להטבע שלנו. כלומר, שהבורא נתן לנו רצון והשתוקקות לקבל הנאה 
מאיזה דבר, שאנו מסוגלים להוציא משם הנאה. וכשהאדם עושה 
חשבון נפש, הוא רואה, שע"י זה הוא בא לידי פירוד מהבורא. 
%break
כלומר שהוא רואה, שמקבלה זו הוא יקבל התרחקות מעבודת ה', 
מסיבת שינוי צורה. והוא מוכרח לקבל ע"י זה התקרבות לגשמיות, 
שעיקר פירוש גשמיות הוא, שמקבל על עצמו לעבוד בשביל תועלת 
עצמו, שהאדם נקרא "גשם", 
%break
ולא לתועלת ה', שהבורא נבחן לבחינת "רוחני". ולכן מוטל על האדם 
לעשות כוונה על המעשה של הנאה:
%break
א. שיאמין, שהנאה הזו שקבל, באה מצד הבורא ולא מצד כח אחר.
ב. שיעשה כוונה בעל מנת להשפיע, ולומר, היות שהבורא רוצה 
שהנבראים יקבלו תענוג, לכן הוא עושה רצון הבורא, אחרת, אם לא 
שיכול לכוון לטובת הבורא, הוא מוכן לוותר על ההנאה זו.
%break
אבל זוהי עבודה, שלא בפעם אחת מגיעים לזה. וזה נקרא, שמברך 
את ה'. כלומר, שע"י העבודה דלהשפיע, נבחן שהאדם נותן כלים 
להבורא, שתהיה לו האפשרות להשפיע להאדם תענוג. 
%break
כי הצמצום, שהיה שלא להשפיע בכלים דקבלה, תהיה עכשיו 
מציאות, שהקב"ה כן יכול להשפיע, משום שהצמצום עבר מהם, 
מסיבת שמקבל עכשיו לא לתועלת עצמו, אלא בשביל תועלת ה'.
%break
לכן יכולים לומר עכשיו, שהאדם שהוא עושה ברכה, היינו שמכוון בעת 
קבלת הנאה, שהנאה שלו היא בזה, שהוא ממלא רצון ה', מה שהוא 
רוצה להטיב לנבראיו, זה נקרא, שנותן ברכה במעשי ידיו של הקב"ה. 
%break
כלומר, היות שמעשי ידיו של הקב"ה הוא להשפיע להנבראים, ובזה 
שהוא מכוון בעמ"נ להשפיע, יש כח למעלה להשפיע להתחתונים, 
היות שעתה אין התחתונים יתרחקו ע"י הקבלה. 
%break
אלא להיפך, עתה ניכר שהם דבוקים בה'. והוכחה לזה היא, שהשפע 
יכול להתפשט לכלים המוכשרים לקבל, כי הכלים ישארו בקדושה. 
נמצא, שהוא גורם ע"י הברכה התפשטות השפע לתחתונים.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מהי חומרת ענין של ברכה. כנראה, שהוא 
עושה יותר היזקות משאר עבירות. 
%break
ובהנ"ל, ענין ברכה הוא ענין של הכשרת כלים, שהבורא תהיה לו 
האפשרות לתת לתחתונים טוב ועונג, והשפע הזה הוא לא יהיה 
לרעתם. כלומר, שלא יתרחקו ע"י קבלת טוב ועונג ממנו יתברך, 
מחמת שינוי צורה. כידוע, ששינוי צורה גורם התרחקות מהבורא.
%break
נמצא, מי שאינו עושה ברכה על ההנאה, כלומר שאינו מכוון שיהיה 
בעמ"נ להשפיע, הוא גורם מניעת השפע מלמעלה. נמצא, כאילו הוא 
גורם שלהקב"ה לא תהיה לו היכולת להוציא לפועל את מטרת 
הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
%break
וזהו כנ"ל, שבאדם נמצאות ב' פעולות:
א. מה שבא מצד הבורא, שהוא הרצון וחשק להתענוגים.
%break
ב. היא הפעולה שאנו מיחסים אותה להנברא, שהיא הכוונה דעמ"נ 
להשפיע, שזה מיחסים להתחתון, שהוא צריך לכוון בעל מנת 
להשפיע.
%break
נמצא לפי זה, שהכלי תהיה מוכשרת לקבל את השפע, ותשאר 
בדביקות בעת קבלת השפע, ב' תנאים, כנ"ל, המעשה והכוונה. ויש 
כאן להבחין בחינת שותפות בעשיית שלימות הכלי:
%break
א. הבורא,
ב. הנבראים.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק (הקדמת ספר הזהר דף ע"ט, ובהסולם אות 
ס"ז) וזה לשונו, ולאמר "לציון עמי אתה". "עמי אתה" אל תקרא "עמי 
אתה" עם עין פתוחה (פתח), אלא עמי אתה, עם עין חרוקה (חיריק), 
שפירושו להיות שותף עמי. 
%break
מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, כמו שנאמר "בדבר ה' שמים 
נעשו", אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך עשית שמים וארץ חדשים, 
אשריהם העמלים בתורה. 
%break
זאת אומרת, ע"י התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, יכולים לבוא 
לדרגת ביטול הרשות של עצמו. וכל מה שהאדם עושה, יהיה הכל 
בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
%page 758
ובהאמור יוצא, שאם אין האדם נותן את חלקו שבהכלי, שהוא חלק 
הב', הנקרא "רצון להשפיע", הוא גורם בזה, שהשפע מה שצריך 
להגיע להתחתונים, ע"י המעשה של התחתון, בזה שהוא לא נותן את 
הכוונה, השפע מתעכב בגללו. 
%break
כלומר, בזה שלא נתן את הברכה, חסר את הקשר של עליון ותחתון, 
כי העליון הוא המשפיע והתחתון הוא המקבל. אם כן יש ביניהם שינוי 
צורה, ואין להם דביקות, אם כן איך יכול השפע לבוא להתחתון.
%break
לכן כשיש בחינת מקשר, כלומר שגם התחתון רוצה להיות משפיע כמו 
העליון, כבר יכול השפע להגיע להתחתון, מסיבת הקשר שיש ביניהם. 
%break
מה שאין כן אם אין הקשר הזה, דומה כאילו גזל את המזונות, מה 
שאביו ואמו צריכים לתת להילדים, האדם הזה גזל, ואין להילדים במה 
לחיות.
%break
כלומר, זה שנהנה ולא עשה ברכה, היינו שלא נתן את הכוונה 
לתועלת ה', לכן לקח את ההנאה, שהיא בחינת קבלה, ומסר אותה 
להס"א, שהם לוקחים את כל בחינת קבלה בעל מנת לקבל, ובזה הם 
ניזונין. 
%break
זאת אומרת, במקום שע"י הברכה, אם היה מכוון בעל מנת להשפיע, 
היתה הקדושה ניזונית מזה, כלומר שע"י היה ניתוסף שפע בעולמות 
דקדושה, הוא ע"י המעשה בלי כוונה, נתן כח להקליפות.
%break
ואין לשאול, מהו הפירוש, שהשחית את העולם, הלא הוא לא קלקל 
את בחינתו עצמו. ואיזה שייכות יש לו לכל העולם, זה צריכים לפרש, 
כמו שאמרו חז"ל (קידושין מ' ע"ב) "רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר, 
לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, 
%break
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. 
עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף 
חובה".
%break
רואים אנו, שאיש אחד, ע"י החוב שלו, הוא גוזל את המזונות, מה 
שצריך להגיע לכל העולם. לכן מי שאינו עושה ברכה, הוא גוזל את 
אביו ואמו. 
%break
כלומר, מה שהם צריכים לתת לו שפע, ומה שצריכים אביו ואמו לתת 
לכל העולם, הוא מונע זה מהם. נמצא, שהוא השחית את העולם 
לאביהם שבשמים.
%break
זאת אומרת, מה שאביהם שבשמים היה צריך לתת שפע ומזון לכל 
העולם, הוא גזל את זה הכח, שהיה צריך לקבל בכדי שיתוסף קדושה 
בכל העולם. ומסר זה הכח להס"א. 
%break
היות שע"י כל בחינת "מקבל בעל מנת לקבל" שעושים התחתונים, 
נעשו מזה תוספות כח לס"א. וע"י כל כוונה על המעשה, שמכוון 
בעמ"נ להשפיע, גורם תוספות שפע בהקדושה.
%break
ובהאמור מובן לנו את ענין חומרת "מי שנהנה בעולם הזה ולא נתן על 
הנאה ברכה". היינו כנ"ל, שהיא הכוונה, שרק ע"י הברכה ניתוסף 
שפע בכל העולמות, ומגיע שפע לכל העולם.
%break
ובהאמור יוצא, שאם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא 
לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל 
על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. 
%break
היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות 
הצורה בשורש נשמתו. וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. 
%break
היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים 
דהשפעה. נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך 
שפע מרובה. לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל 
שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה.
%break
וזהו כנ"ל שפירשנו, שאמרו חז"ל "מהו שכתוב "כי זה כל האדם". 
ומשיב, "אמר רבי, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". היינו, 
בשביל יראת שמים. 
%break
כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וענין יראה 
הוא כמו שאומר בהסולם, שהוא מתיירא אולי לא יוכל להשפיע לה'. 
"וזהו כל האדם". 
%break
זהו כל מה שיש לאדם לעשות, היינו להמציא לו כלים דהשפעה, 
והשאר, היינו אורות, ה' נותן. וזהו "הכל בידי שמים חוץ מיראת 
שמים".
%break
%page 759
%H מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה
%break
חז"ל בחולין (דף ז' ע"ב) אמרו וזה לשונם "ואמר רבי חנינא, אין אדם 
נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר, מה' 
מצעדי גבר כוננו, ואדם מה יבין דרכו".
%break
ויש להבין, מה רמזו לנו חז"ל בזה, בעבודה, שנדע, שאין אדם נוקף 
אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.
%break
ובכדי לבאר זה, צריכים לזכור תמיד את מטרת הבריאה ותיקון 
הבריאה, שהם ב' דברים מנוגדים זה לזה. כי מטרת הבריאה היא, 
שהנבראים יקבלו מה' טוב ועונג, כמו שנאמר, שרצונו להטיב לנבראיו. 
%break
ותיקון הבריאה הוא ממש להיפך, היינו להטיב להבורא. זאת אומרת, 
שמטרת הבריאה היא לתועלת הנבראים, מה שאין כן תיקון הבריאה 
הוא, שהנבראים יחשבו תמיד אך ורק לתועלת הבורא. 
%break
וכל זמן שאין הנבראים הגיעו למדרגה זו, כלומר, שאין הם צריכים 
לצורך עצמם שום דבר, אלא כל מה שהם רוצים לחיות, הוא בכדי 
שיהיה ע"י המעשים שלהם לתועלת הבורא, 
%break
אלא שרוצים לחיות לתועלת עצמם, אין הנבראים מסוגלים לקבל את 
הטוב והעונג, מה שה' חשב לתת להם.
%break
ובבחינת העבודה לשמה, נבחן שכר ועונש לפי שיעור שהם רוצים 
להשפיע לה'. זאת אומרת, בזמן שיש להם חשק להשפיע להבורא, 
זה נקרא אצלם שכר. 
%break
ובזמן שהם רואים, שכל חשקם הוא לתועלת עצמם, ואין ברצונו שום 
אפשרות להשתוקק לעבוד לתועלת ה', זה נבחן אצלם עונש. 
ובהאמור יוצא, כשהאדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של ירידה, כלומר 
שאין לו שום רצון וחשק להשפיע לה', יש אז ב' אופנים:
%break
א. שהוא לא מרגיש מהמצב הזה שום יסורים וכאב, מזה שבא למצב 
של שפלות, אלא משלים עם המצב, ומתחיל לחפש סיפוק מדברים, 
שכבר אמר עליהם שהם פסולת, שאין זה מאכל אדם. 
%break
מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שאין הוא מסוגל לקבל חיות מדברים 
רוחניים, כי נפגם אצלו הטעם של רוחניות, ורוצה בינתיים לחיות 
ולקבל סיפוק מגשמיות, 
%break
ואמר, אני מחכה להזמן, שאני אוכל לעבוד בלי התגברות, כלומר מתי 
שיתנו לי התעוררות מלמעלה, אז אני אחזור לעבודה, ובינתיים אני 
רוצה להמצא במצב הזה, שאני נמצא בו כעת.
%break
ב. בזמן שהוא מרגיש במצב של ירידה, הוא מרגיש כאב וחסרון, בזה 
שנפל ממצב, שהיה חושב, שכבר זכה להיות כמו בן אדם. כלומר, 
שהמזונות שהיה מפרנסו, ומזה קבל כל חיותו, היו רק מדברים, שאין 
להם שייכות לבעלי חי. 
%break
וחשב, שעוד מעט הוא יזכה לכנס להיכל המלך, ויזכה לטעמי תורה 
ומצות. ובלי שום ידיעה והכנה, הוא רואה, שהוא נמצא בשאול 
תחתיות, שאף פעם לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.
%break
כלומר, לאחר שהוא בא לידי ידיעה ברורה, שהוא כבר יודע מה היא 
מטרתו בחיים, הוא רואה עכשיו את עצמו בחבורת חתולים, שעומדים 
על יד פחי זבל ואוכלים את הפסולת, מה שבני אדם השליכו, שאין בני 
אדם יכולים להנות מזה, היות שזה אינו ראוי למאכל אדם. 
%break
ועכשיו הוא בעצמו נהנה מזה הפסולת, שהוא בעצמו, כשהיה בבחינת 
אדם, היה אומר על החיים האלו, שהם פסולת. ועכשיו הוא בעצמו 
אוכל את הפסולת שהוא זרק. ולכן כשהוא מסתכל על שפלותו, 
מתעורר בו כאב ויסורים, לאיזה מצב הוא הגיע.
%break
אולם גם אז יש לפעמים, שהאדם מוסיף חטא על פשע. כלומר, שלא 
די שהוא במצב השפלות, אלא הוא בא אז לידי יאוש, שאומר, שאין 
הוא מסוגל להאמין, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. 
%break
%page 760
אלא שהוא אומר אז, היות שכבר הייתי ברום המעלות כמה פעמים, 
וכמה פעמים ירדתי למצב הזה, אם כן אני מוכרח לומר, שהעבודה 
הזו אינה בשבילי. כי לפי שאני רואה, אין לדבר סוף, אלא המצב הזה 
יכול להיות כל ימי חיי. 
%break
אם כן מה לי להצטער בחינם, שאני חושב, אולי סוף כל סוף ה' ישמע 
בקולי, הלא כל אדם לומד מהעבר, ממה שהאדם נרשם, ממה שעבר 
עליו. נמצא, היאוש הזה דוחף אותו מהעבודה, ורוצה לברוח 
מהמערכה.
%break
אולם האדם צריך להאמין בב' דברים, שרק ע"י זה הוא יכול להתקדם 
בעבודה:
א. שכל הירידות והמחשבות זרות שיש לו בעבודה, הוא לא שלקח זה 
בעצמו, אלא הכל בא מה'. 
%break
כלומר, שה' שלח לו את המצבים האלו, ואין שום כח אחר בעולם, כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שאין שום כח אחר 
בעולם, רק הכל בא מה' (עיין "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו").
%break
ובאמת יש להבין, מדוע ה' שולח אלו המצבים, והלא זה הוא נגד 
המקובל, מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכאן אנו רואים 
להיפך, במקום שהיה צריך לקבל עזרה, ולראות כל יום, איך שהוא 
מתקדם קדימה, הוא רואה שהוא הולך אחורה. 
%break
כלומר, שהוא רואה כל פעם, איך שהוא כל כך משוקע באהבה 
עצמית. זאת אומרת, במקום שהיה צריך להיות, שכל יום הוא מתקרב 
לרצון להשפיע, הוא רואה כל יום, איך שהוא מתקרב לאהבה עצמית.
%break
היינו שמטרם שהוא התחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה לו כל כך 
טעם ותענוג באהבה עצמית. והיה חושב, ברגע אחד, מתי שהוא 
רוצה, הוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, והוא יכול לעבוד בלי שום 
תמורה עבור עצמו. 
%break
מה שאין כן עתה הוא רואה, שאין בידו להתגבר אף צעד אחד בלי 
רשותו של המקבל שלו, והוא בא לידי מצב, מה שאמרו חז"ל "רשע 
ברשות לבו". מה שאין כן "צדיק, לבו ברשותו", ש"לב" נקרא רצון. 
%break
זאת אומרת, שהוא בגלות, והרצון לקבל לעצמו שולט עליו בלי גבול, 
ואין שום כח לאדם, שיהיה בידו ללכת נגד לבו, הנקרא "רצון לקבל". 
וזהו הפירוש, ש"רשע הוא ברשות לבו".
%break
אולם השאלה היא, מי נקרא "רשע", שנגיד שהוא נמצא ברשות לבו. 
זהו דוקא בזמן שהאדם הגיע למצב, שהוא רואה, שהוא "מרשיע את 
קונו", שאין בידו היכולת לשמור תו"מ בעל מנת להשפיע, אלא הוא 
רואה, שהוא משוקע באהבה עצמית. 
%break
ובזמן שלבו אומר לו, תעשה מה שאני אומר לך, הוא הולך בלי שום 
שכל, ואין לו זמן אפילו לחשוב, מה הוא עושה. וזהו נקרא בחז"ל "אין 
אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". 
%break
רק אח"כ, לאחר המעשה, הוא מסתכל על עצמו, איזו שטות הוא 
עשה. ורק אז, במצב הזה, האדם רואה מה שחז"ל אמרו "רשע הוא 
ברשות לבו".
%break
והתשובה על השאלה, למה הקב"ה שולח לו זה, היינו המצבים של 
שפלות, הוא בכדי שהאדם יראה את האמת, כלומר מה שהרצון לקבל 
מוכן לעשות, בכדי שיתרבה את אהבה עצמית, 
%break
שהוא לא מסתכל על שום דבר, אלא מכל דבר שהוא יכול להוציא 
תענוג, הוא מוכן לעשות הכל.
%break
נמצא לפי זה, שהבורא מסייע לו כל פעם להגיע לראות את מצבו 
האמיתי. כלומר, מה שהיה מוסתר בלבו, ולא ראה את המחלה שלו, 
לכן באה עזרת הבורא, וגילה לו את חומר המחלה. 
%break
כלומר, שלא צריכים להאמין, שהרצון לקבל הוא דבר רע, אלא עתה 
הוא רואה זה בעצמו. וזה דומה לאדם, שהוא רואה, שהוא אינו בסדר, 
ונכנס לבית חולים לעשות לו בדיקות וצילומים. והבדיקות מראות חס 
ושלום שיש לו מחלות מסוימות, היינו חולה לב, וריאות. 
%break
באו בני המשפחה להנהלת בי"ח בטענות, אנו הביאנו אדם, שיש לו 
קצת חום וכדומה, ולא חס ושלום מחלות מסוכנות, ואתם, היינו 
הרופאים שלכם, והרנטגן, והצילומים, הכניסו את בננו למחלות 
מסוכנות.
%break
%page 761
כמו כן אצלנו, הרצון לקבל שבנו הוא לא היה כל כך רע, שיהיה מסוכן. 
ונכנסנו לעבוד כאן, שאמרו לנו, שתיכף אנחנו נקבל את השלימות, מה 
שאנו חשבנו על הרע שבנו. ופתאום, לאחר בדיקות וחקירות, מה 
שאתם עושים, אנחנו רואים, שהרע שבנו הוא דבר מסוכן ממש, 
%break
שיכולים למות על ידו ולהפסיד את כל חיים הרוחניים. בטח שכמו 
בגשמיות צריכים לתת תודה לבי"ח עבור מה שגילו את המחלות שלו, 
היינו הרע שבגופו, כמו כן אנו צריכים לתת תודה לה', 
%break
במה שגילה לנו את סכנת הרע שבנו, שזהו ממש סכנת נפשות, 
שיכולים לאבד את כל חיים הרוחניים.
%break
ובטח שאנו צריכים להודות לה', במה שסייע לנו לגלות את המחלה 
שאנו סובלים. שחשבנו מקודם, שזה רק לא כל כך בקו הבריאות, 
והבורא גילה לנו את האמת. נמצא, שאנחנו כן התקדמנו להגיע 
לראות את האמת, היינו צורה אמיתית של הרע שבנו.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש בעבודה "אין אדם נוקף 
אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הנה "אצבע" 
נקרא מה שאדם רואה בתוך הדעת, כמו שכתוב "כל אחד ואחד 
מראה באצבעו", 
%break
או מלשון "מורה באצבע", "נוקף", פירושו חסרון מלמטה. 
פירוש, האדם, שהוא מרגיש עצמו בחסרון, שהוא למטה בחשיבות, 
כלומר שהוא מרוחק מה', הידיעה הזו אין הוא מרגיש אלא אם כן 
מכריזין עליו מלמעלה. ובענין "למעלה" יש ב' פירושים:
%break
א. "מכריזין עליו מלמעלה", היינו שזה בא לו מההשגחה פרטית. זאת 
אומרת, אין לומר, היות שהוא לא שמר עצמו מלנקוף, כלומר שלא 
היה נזהר בשמירת הגוף. כי ניתן לנו חוקים, שהאדם צריך לשמור 
עצמו מהזיקות, שלא יקבל הגוף איזה היזק. 
%break
והוא לא שמר. לכן קבל חסרון בהגוף שלו, המכונה "נוקף". אלא 
אפילו אם הוא היה שומר עצמו במאה מיני זהירות, לא היה מועיל לו 
שום דבר, משום שכך גזרו עליו "מלמעלה". 
%break
כמו שפירש רש"י "מכריזין, גזרו עליו". כלומר, שזוהי גזירה מן 
השמים, ואין אדם אשם בזה. אלא יכולים לשאול, מדוע גזרו עליו 
מלמעלה כך.
%break
ב. "מלמעלה" פירושו, שזהו בחינת "למעלה בחשיבות". כלומר, זה 
שאדם קבל חסרון בעבודה שלו, שהיה עובד בתוך הדעת, כנ"ל שזה 
מכונה "נוקף אצבעו מלמטה". שפירושו, שהוא רואה עכשיו, שהוא 
נמצא במצב של שפלות. 
%break
כלומר, שהוא רואה, שהוא בערום וחוסר כל מעניני עבודה של דרך 
האמת. ומתעוררת השאלה, האם זה שהוא רואה, שהוא בשפלות, 
בא לו מחמת שהיה בחסרון מלקיים תו"מ, או להיפך, היות שהתחיל 
לעבוד ביותר מרץ, מזה הוא בא למצב של ירידה, 
%break
הנקרא בחינת "נוקף אצבעו מלמטה". בטח צריך לומר, שזה בא 
מחמת שנתן עודף מרץ בעבודה. ולפי הכלל "מצוה גורר מצוה", היה 
צריך לראות, שהוא נמצא במצב "של מעלה". ולמה הוא נמצא במצב 
"של מטה".
%break
התשובה היא, ש"מכריזין עליו מלמעלה". כלומר, גזרו עליו מלמעלה, 
שיכניסו אותו למקום למעלה בחשיבות. לכן גילו לו את מצבו האמיתי 
של הרע שבו, בכדי שידע על מה להתפלל. 
%break
כי בטח יש הפרש, שאנו רואים בגשמיות, אם אדם בא לבקש ממישהו 
הלואה, להלוות לו כסף, או מי שבא להשני, שיעשה לו טובה, שימליץ 
עבורו, שלא יתנו אותו בבית הסוהר, 
%break
או למי שמבקש, היות שהוא נידון למיתה, ויש אדם אחד, שיכול 
להציל אותו ממיתה. בטח שיש הפרש גדול בין בקשה לבקשה.
%break
וברוחניות מובן הדברים בענין כלי. כי ברוחניות נקרא תפלה, בקשה 
בשם "כלי". ולפי הכלל, ש"אין אור בלי כלי", לכן יש הפרש בין שאדם 
מתפלל לה', שיעזור לו, שיוכל לקבל שלימות. 
%break
כלומר, אליבא דאמת הוא מקיים תורה ומצות ועוסק בגמילות חסדים, 
רק הוא מבין, מפי השמיעה ששמע, שיש יותר שלימות מכפי שהוא 
מקיים תו"מ, היינו ביותר כמות וביותר איכות. והוא מאמין במה 
שכתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". 
%break
%page 762
לכן הוא מבקש מה', שיעזור לו. נמצא, שחסר לו רק דבר קטן. 
כדוגמת, מי שבא ללוות ממי שהוא איזו הלואה, ומדרך העולם, 
שאומרים לו, שאתה יכול להשיג גם מאיש אחר. 
%break
כלומר שלא משימים כל כך לב בעניני הלואה. לכן מדרך העולם, שאם 
המלוה מסרב לתת, הוא עוזב אותו.
%break
מה שאין כן אם האדם נידון למיתה. ויש איש אחד, שרק הוא יכול 
להציל אותו ממיתה, אין זה מדרך העולם, שאם האדם מסרב לתת לו 
הטובה של הצלה, שיעזוב אותו, ויגיד, שילך לאחר שיציל אותו 
ממיתה, 
%break
היות שרק המלך בעצמו הוא יכול לתת לו חנינה. לכן אין עוזבים את 
המלך, ורואים כל האפשרות, שהמלך יתן לו את החנינה.
%break
כמו כן ברוחניות, שצריכים כלי אמיתי, היינו צורך אמיתי, שה' יתן לו 
את המילוי. לכן כשמראים לו מלמעלה את מצבו האמיתי, שהוא 
באמת בעירום ובחוסר כל, אז יש יכולת לתת המילוי בכלי הזה, היות 
שהאדם בא לידי הכרה, 
%break
שחסר לו חיים רוחניים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה", ואין לו שום 
אחיזה ברוחניות, כלומר שאין בידו לומר, שעושה משהו לשם שמים, 
אלא הכל לתועלת עצמו, זאת אומרת שכל בנין דקדושה חרוב אצלו, 
וכל מה שהוא עושה, הכל הוא משפה ולחוץ. 
%break
וזה נקרא "תפלה אמיתית", היות שאין לו למי לפנות, אלא הקב"ה 
בעצמו יכול לעזור לו, כמו שנאמר ביציאת מצרים, שהיתה על ידי 
הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם 
מארץ מצרים".
%break
וזה דומה לאדם, שנידון למיתה, ורק המלך יכול לתת לו חנינה. נמצא, 
בזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא בחינת רשע, ו"רשעים בחייהם 
נקראים מתים", זה נקרא ש"נידון למיתה". 
%break
אלא כשהאדם מבקש מה', שיתן לו במתנה את החיים שלו, זה נקרא, 
שיש לו "כלי המוכשר לקבל מילוי", כי אין האדם מבקש מה' מותרות, 
אלא פשוט את החיים הרוחניים.
%break
ובהאמור יוצא, שמצד אחד אדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". 
כלומר שהאדם צריך לעשות בחירה בעצמו. זאת אומרת, כל מה שיש 
בידו לעשות, כלומר כל מה שהוא חושב שזה יעזור לו לצאת מאהבה 
עצמית, הוא צריך לעשות. 
%break
ומצד השני האדם צריך לומר, שהכל בא מלמעלה, כנ"ל "שאין אדם 
נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ולאחר 
שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע שבו, איך שהוא מסכן את חייו, זה 
נקרא "מעשה". וגם המעשה הזה הוא צריך ליחס להבורא.
%break
ואח"כ הוא צריך לתת תפלה על המעשה. כלומר, שהאדם צריך 
לייחד, הן החסרון והן המילוי, להבורא. כלומר, לאחר שאדם נכנס 
בהעבודה דלהשפיע, ועבד במסירות, בכדי להגיע להאמת, אז הבורא 
שולח לו להרגיש חסרונו. 
%break
וזה האדם יכול להרגיש רק לאחר שהשקיע עבודה רבה, בכדי להגיע 
לבחינת להשפיע. אז מודיעים לו, איך שהוא מרוחק מדביקות ה', 
הנקרא "חיים", כמו שכתוב "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם 
היום". 
%break
ואז, כשהוא נותן תפלה, זה נקרא "תפלה על חסרון חיים", ולא שהוא 
מתפלל על דברים שאפשר לחיות בלעדם. אלא הוא מבקש פשוט 
חיים, הנקרא בחינת "אמונה שלימה בה'".
%break
%page 763
%H מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי
%break
חז"ל (מכות כ"ד) אמרו וזה לשונם "בא חבקוק והעמידן על אחת, 
שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה". שהמשמעות היא, שזה שצריכים 
לקיים כל התורה ומצות, הוא בכדי להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה. 
%break
כלומר, מה שדורשים מהאדם, שהוא צריך להגיע לשלימותו, הוא 
צריך להגיע לאמונת ה'. זאת אומרת, לאחר שהגיע לאמונה, הוא כבר 
אדם מושלם.
%break
ויש להבין ענין זה. הלא יש ענין, שהאדם צריך לעבוד בתיקון 
הבריאה, מטעם שהיות שהאדם נברא בטבע של רצון לקבל לעצמו, 
שהוא בהפכיות הצורה להבורא, שהבורא הוא המשפיע, וע"י שינוי 
צורה, האדם נעשה נפרד מהבורא, 
%break
אם כן מה מועיל שיש לו אמונה, אם עדיין הוא נמצא בפרודא מה'. 
ואיך אמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה". 
שמשמע, שאם יש לו אמונה, כבר יש לו שלימות.
%break
והתשובה היא, כי יש לדעת, שיש כאן ענין חשוב, שזהו עיקר גדול, 
שצריכים לתשומת לב יתירה, שנוכל לקבל זה, שזהו השער שע"י 
האדם יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. אחרת אין להאדם רק 
אמונה חלקית. 
%break
כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו "אלא שהיא אמונה 
חלקית, וכך אדם אחד מקצה לו מתוך שיעור אמונתו בה' רק שעה 
אחת מיומו, לעסוק בתורה ועבודה, השלישי אינו מזניח אפילו רגע 
אחד, שרק האחרון אמונתו שלימה".
%break
ובכדי שיזכה האדם לאמונה שלימה, מוכרח האדם מקודם לצאת 
מאהבה עצמית, אחרת הוא לא יכול לזכות לבחינת אמונה שלימה. 
אחרת לא נותנים לו מלמעלה האפשרות, שתהיה לו אמונה שלימה. 
אולם זהו לטובת האדם. 
%break
וזהו כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי ...") 
וזה לשונו "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך 
בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל 
רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. 
%break
ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה 
על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".
%break
לכן מטרם שהאדם מסוגל לקבל מהבורא את הטוב והעונג, אינו יכול 
להגיע לבחינת אמונה. והתנאי שיש למלאות, בכדי שיתנו לו טוב 
ועונג, הוא כלים דהשפעה. 
%break
מה שאין כן בכלים דקבלה היה תיקון, שלא לשמש עמהם, היות שעל 
ידם מתרחקים מהבורא, מסיבת שינוי צורה שיש ביניהם. נמצא, 
שלפני אמונה, האדם צריך לזכות לבחינת תיקון הכלים, המכונה 
"תיקון הבריאה".
%break
וכמו שכתוב שם בהסולם וזה לשונו "ודע שזה כל ההפרש שיש בין 
עולם הזה, שמלפני התיקון, אל גמר התיקון. כי מטרם גמר התיקון 
נקראת המלכות בשם "אילנא טוב ורע" כנ"ל, שפירושו, כי המלכות 
היא סוד הנהגתו יתברך שבעולם הזה, 
%break
וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלימות 
הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה (כלומר שעדיין לא נתקנו 
הכלים דקבלה שלנו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אין הוא יכול לתת לנו את 
הטוב והעונג, מטעם שהכל ילך להקליפות), 
%break
מוכרחה הנהגה להיות בדרך טוב ורע ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו 
מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, המצמצמת מאוד במידתה. וגם 
מפרידה אותנו מהבורא יתברך, והטבה שלימה, בשיעור הגדול 
שחשב עלינו איננה".
%break
%page 764
ובהאמור אנו רואים, שבאמת העיקר הוא הפרט הזה, שהיא אמונה. 
וזה ששאלנו, איך אנו יכולים לומר, שאמונה היא השלימות. הלא 
צריכים גם כן לתיקון הבריאה, המכונה "להשיג כלים דהשפעה". 
%break
אחרת אין השפע יכול לבוא לתחתונים, מסיבת שינוי צורה. והתשובה 
היא, שבאופן כללי מוכרחים לקיים תו"מ, בכדי להגיע לכלים 
דהשפעה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
נמצא, שבחינה א' בסדר העבודה היא להגיע שהרע, הנקרא "רצון 
לקבל לעצמו", יחזור למוטב, כלומר שיהיה לו כח להשתמש הכל בעל 
מנת להשפיע. אולם יש להבחין בזה, שצריכים בחינת תו"מ, להגיע 
לידי ידיעה, שהרצון לקבל נקרא "רע". 
%break
ומטרם שהאדם בא לידי ידיעה זו, שהמקבל נקרא "רע", איך אפשר 
להחזירו למוטב. וזהו כמו שדברנו מזה במאמרים הקודמים, שחז"ל 
אמרו "למה נקראת התורה "תושיה", משום שמתשת כוחו של אדם". 
%break
ושאלנו, הלא אמרו "חש בראשו, יעסוק בתורה. חש במעיו, יעסוק 
בתורה. שנאמר, ולכל בשרו מרפא" (עירובין נ"ד).
%break
ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, התורה נקראת "סם". כלומר, 
שלפעמים היא סמא דחיי (סם החיים) ולפעמים היא סמא דמותא (סם 
המוות). ואמר, שענין סם רפואה, הוא רפואה למי שהוא חולה. מה 
שאין כן אדם בריא, שיקח סמי רפואה, הוא יחלה. 
%break
זאת אומרת, שהתורה, שבאה למי שיש לו חסרון, הוא יכול 
להתרפאות מהתורה. נמצא, לפי זה יש לפרש, שקודם כל האדם צריך 
ללמוד תורה, בכדי שיראה שהוא חולה.
%break
לכן אמרו, התורה מתשת כוחו של אדם. פירוש, שע"י התורה הוא 
יכול להגיע ולראות, שבחינת אדם שבו, הוא חלש, שאין לו שום כח 
התגברות. ואז הוא רואה, שהוא חולה ברוחניות. וע"י התורה הוא בא 
לידי הכרת הרע, 
%break
כמו שאומר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו", שפירושו, שהתורה 
מודיעה לו, שהוא חטא. ואם אין התורה מודיעה לו, אין האדם יכול 
לדעת ולהרגיש, שהמקבל לעצמו נקרא "רע", מסיבת השינוי צורה 
שיש בינו לבין הבורא. 
%break
כי הידיעה, ששינוי הצורה גורם פירוד, זה צריכים להודיע לו מלמעלה, 
ע"י התורה. לכן צריכים לומר, שהסדר הוא:
%break
א. שמקיים תו"מ, בכדי להגיע להכרת הרע.
ב. שמקיים תו"מ, משום ש"המאור שבה מחזירו למוטב". שאז הזמן, 
שהוא מקבל מלמעלה כח, הנקרא "רצון להשפיע", שזהו בחינת 
השתוות הצורה.
%break
ג. בחינת אמונה. שזהו הפירוש "בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק 
באמונתו יחיה". נמצא, שכל מה שעוסקין בתו"מ באופן כללי, הוא 
להגיע להפרט הזה, שהוא אמונה, כנ"ל, שאז הוא יכול לקבל אמונה 
שלימה. נמצא, שכל עבודתו הוא אך להגיע לזה.
%break
אולם לפני ג' בחינות הנ"ל, יש בחינה, הנוהגת באופן כללי אצל כלל 
ישראל. וזה ממש בחינה ראשונה, שמתחילים לחנך את האדם 
בתו"מ, שהוא, שכללות העולם צריכים לדעת, בשביל איזה צורך הם 
צריכים לשמור את התו"מ, והוא בכדי שיקבלו שכר. 
%break
ואם חס ושלום לא יקיימו את התו"מ, הם יקבלו עונש. וזהו הסדר 
השוה לכל הנפש. וזהו כמו שאומר הרמב"ם וזה לשונו "לפיכך 
כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, 
%break
אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה 
דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט" (רמב"ם 
הלכות תשובה פרק י').
%break
ובהאמור יוצא, שהסדר של העבודה הוא:
א. כלל ישראל. מלמדין אותן לשמור תורה ומצות בכל פרטיה 
ודקדוקיה על הכוונה של אהבה עצמית. 
%break
ואסור לגלות להם, שצריכים לעבוד לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע, 
אלא שיעבדו ויתנו יגיעה הכל בעל מנת לקבל לתועלת עצמו.
%break
ויש לדעת, שהעבודה לשם אהבה עצמית, דהיינו לזכות ע"י קיום תו"מ 
לבחינת עולם הבא, האדם הזה, אם יש לו מרץ אמיתי לעבוד לתועלת 
עצמו, הוא מוכן לעשות הכל. כלומר, עבודה שהיא למעלה מהדעת, 
כלומר שאין דעת האדם יכולה להבין זה, 
%break
%page 765
הוא מוכן לעשות, אם הוא בעל מרץ ורוצה לזכות לעולם הבא. כמו 
שכתוב (ראה, רביעי) "ושמר לך, ופן תדרוש לאלוהיהם, לאמור, איכה 
יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם, ואעשה כן גם אני, לא תעשה כן, כי 
גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש, לאלוהיהם". 
%break
ומביא רש"י דרשת חז"ל "גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם. אמר 
רבי עקיבא, אני ראיתי נוכרי, שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. ומפרש 
המחבר הספר "שפתי חכמים": "רוצה לומר העבודה זרה, ואכלו, 
רוצה לומר, ששרפו באש".
%break
אולם צריכים לדעת, שהגם שהאדם מוכן לעבוד לתועלת עצמו, היינו 
שאם הוא מאמין, בזה שיבטיחו לו עולם הבא, לעשות עבודות הכי 
גדולות. 
אפילו שאומרים לשרוף את בניהם, ובנותיהם, ואת ההורים שלהם, 
%break
יש בבעלי מרץ כח לעבודה זו, היות שזהו עדיין בתוך הכלי של אהבה 
עצמית. נמצא, שזה עוד לא נקרא "למעלה מהדעת". כלומר, שיכולים 
להבין זה בהטבע, שהאדם מוכן למען הרצון לקבל לעצמו לעשות 
הכל.
%break
וכמו כן אנו מצינו, שבזמן חורבן בית המקדש, כמו שכתוב (איכה, ד', 
י') "נשים רחמניות בשלו ילדיהן, היו לברות למו". ומפרש האלשיך 
הקדוש "לברות למו", שרק הם בעצמם אכלו בשר בניהם. 
%break
וזהו אמרו "למו", רק האמהות לבדן אכלו, ולא נתנו מזה לבניהם 
הנותרים, אף שהם היו גם כן רעבים".
%break
זה מראה לנו, כשאין קדושה אלא חורבן הקדושה, שאז אינו שולט 
אלא הרצון לקבל לעצמם, מה האדם מסוגל לעשות לטובת אהבה 
עצמית, "נשים רחמניות בשלו ילדיהם". ויש לנו ב' דוגמאות:
%break
א. בשביל רצון לקבל, תמורת שריפת ילדים והורים, עולם הבא, או 
בכדי לקבל עולם הזה, שמטעם זה "הנשים רחמניות בשלו ילדיהם". 
נמצא, בכדי למלאות את הרצון לקבל, שהאדם נולד בטבע הזה, הכל 
האדם מסוגל לעשות.
%break
מה שאין כן כשמתחילים ללכת לעבוד בדרך הפרט, היינו לזכות 
לדביקות ה', שצריכים לצאת מאהבה עצמית, אין האדם מסוגל 
לעשות אפילו עבודה קטנה. 
%break
זאת אומרת, שאם אומרים לאדם, עשה אותו דבר מה שאתה עושה, 
אלא תן על זה כוונה להשפיע לה', בלי שום תמורה, זה קשה מאוד 
לעשות, מטעם שזהו נגד הטבע, שנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
כלומר שאותה עשיה, היינו אותה היגיעה מעשית, שהאדם מתייגע 
ועושה, ולא צריך להוסיף שום יגיעה, רק לכוון שהוא עושה זה 
לתועלת ה', כבר אין לו כח. 
%break
ונדמה בעיניו, כאילו הר גבוה עומד לעיניו, ואין בידו לזוז את ההר 
כמלוא נימא, ומרגיש עצמו כאילו כל העולם חרב בשבילו. והכל 
מסיבת שהוא נגד הטבע שלנו.
%break
ובמצב הזה, האדם, כשרוצה להגיע להאמת, לעבודה בבחינת הפרט, 
כאן הוא המצב שמודיעים לו מלמעלה, איך שהוא נמצא במצב של 
שפלות. 
%break
היות שהוא רואה, שאינו מסוגל לעשות משהו לתועלת ה'. והמצב 
הזה נקרא "הכרת הרע". וזה נקרא "מצב הא' בעבודת הפרט", שהוא 
הכרת הרע.
%break
ואח"כ מתחיל מצב הב', שהוא צריך לקיים תו"מ, בכדי ש"המאור 
שבה מחזירו למוטב", שעל ידי המאור יקבל כלים דהשפעה. 
שפירושו, שתהיה לו תשוקה להשפיע לה', ומזה הוא יהנה.
%break
ולאח"כ הוא בא למצב הג', שהוא בחינת אמונה שלימה, כנ"ל "שבא 
חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה". שזהו הפרט שאליו 
האדם צריך להגיע. ובזמן שתהיה לו אמונה, אז הוא זכה להטוב ועונג 
שבהשגחתו יתברך, בבחינת טוב ומטיב.
%break
ועל מה שכתוב בהסולם "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע 
מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא 
ישיגו כפועל רעות, ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, 
%break
ונעלם ממנו הפועל יתברך", אין לשאול, מה איכפת ליה להבורא 
שהאדם ירגיש אותו כפועל רע חס ושלום. האם הקב"ה מבקש כבוד 
מהנבראים, שיכבדו אותו לטובתו חס ושלום. הלא הוא לא נצרך 
לדברים מה ששייך לבשר ודם.
%break
%page 766
אלא זהו לטובת האדם. היות שענין פגם, שמדברים ברוחניות, למשל 
שעושה פגם בקדושה, שם כבר שורה בחינת ס"א בשורש נשמתו של 
האדם, שגרם את הפגם למעלה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להאמין, 
ששמו של הקב"ה הוא "טוב ומטיב".
%break
נמצא, בו בעת שהאדם מרגיש, שהמצב שבו הוא נמצא, הוא רע, איך 
יכול להצדיק את ההשגחה עליונה, ולומר, שהקב"ה מתנהג עמו 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
נמצא, שהאדם מקבל את הפגם, מה שפגם בשם הקדוש, שהוא שם 
של טוב ומטיב. ובזמן שהאדם מקבל טוב מלמעלה, אז האדם הוא 
בשמחה, ויכול לומר בפה מלא "ברוך שאמר והיה העולם".
%break
מה שאין כן בו בזמן שהאדם מרגיש עצמו ברע, אין הוא יכול לומר 
"ברוך שאמר והיה העולם". אלא האדם אומר, כמו שאמר איוב (איוב, 
ג') "ויען איוב ויאמר, יאבד יום איולד בו, והלילה אמר הרה גבר, היום 
ההוא יהי חושך". 
%break
לכן זהו תיקון, שאין האדם מאמין אז, שה' סיבב לו כל הרעות, ממילא 
אין הוא מדבר רע על הבורא.
%break
ומזה נמשך בגשמיות, שאנו רואים לפעמים אדם, שבנו עובד ומקבל 
משכורת שאינה מספיקה לו לפרנסו, הגם בזמן שנכנס לעבוד, עדיין 
היה רווק, היה אז משכורת טובה. 
%break
מה שאין כן עכשיו, אין הוא יכול לפרנס עצמו במשכורת זו. והאב 
מדבר לבנו, היות שאתה רואה, שהבעל בית אינו מוסיף לך, לכן לך 
ומחפש לך מקום עבודה שנותנים יותר משכורת. 
%break
והבן משיב לו, כאן אני כבר רגיל עם בעל הבית ועם הפועלים, לכן 
אינני יכול לעזוב את המקום הזה. מה עשה האב, הלך לבעל הבית, 
וסיפר לו את המצב של בנו. אמר לו הבעל הבית, אני לא יכול לתת לו 
יותר, אבל אני שולח אותו למקום, שכן יתנו לו יותר. 
%break
אז האב ביקש ממנו, תגיד לבני, שאין לך עבודה בשבילו, אז הוא ילך 
למקום אחר. היות שאני דברתי עמו כמה פעמים, שיעזוב את מקום 
עבודה, שלא משלמים משכורת טובה, וילך למקום שכן משלמים 
משכורת יותר גבוהה, 
%break
ואני אומר לך האמת, שהוא אמר לי, שהוא אוהב אותך ואת הפועלים 
שלך, לכן הוא לא רוצה לעזוב את המקום הזה. לכן אם אתה תפטר 
אותו, לא תהיה לו ברירה, אז הוא יהיה נאלץ ללכת למקום אחר. 
%break
אבל אני מבקש ממך טובה, שאל תגיד לו, שאני הייתי אצלך, ובקשתי 
ממך, שאתה לא תיתן לו לעבוד אצלך. אחרת מה הוא יגיד, איך אבא 
יש לו לב אכזרי על בנו. זאת אומרת, שאין הוא יכול להבין, בזה שאני 
משתדל לפטר אותו מעבודה, שזהו לטובתו. 
%break
כלומר בשעה שהוא ישמע מבעל הבית שלו, שאני בקשתי לפטר 
אותו, מה הוא יגיד, שה' יברך את אבא שלי, שהוא משתדל עבורי רק 
לטובתי, ובטח הוא יתרעם אז על אביו.
%break
וכך הוא ברוחניות, שה' שולח להאדם מצב של ירידה. כלומר מהמצב 
שהיה מקבל פרנסה, הגם שאביו מבין, שאין זה פרנסה מספקת, אלא 
הוא מסוגל להרויח יותר, אולם הבן אינו מבין זה. 
%break
לכן הקב"ה שולח לו ירידה, הנקרא, שזרקו אותו מהעבודה. והוא 
ברוגז אז, מדוע ה' עשה לו רע. הלא הוא יודע, שהיה מקודם בזמן 
עליה ברוחניות, וה' זרק אותו, בטח שיהיה ברוגז על הקב"ה. וזה 
נקרא "המהרהר אחר השכינה, עונשו גדול מאוד". 
%break
לכן כשיש תיקון, שאינו מוציא אז את הפועל רעות, וממילא אין לו על 
מי להתרעם. נמצא, זה שנאבד לו "מי הוא הפועל על כל דברים 
האלה" זהו לטובתו.
%break
וזה לשונו שם "אולם מי שכן מתאמץ, שלא להתפרד מאמונתו יתברך, 
אף על פי שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם חס ושלום לא יעלה 
לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונתו יתברך. 
%break
ונמצא, שאף על פי שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, 
כולם, מכל מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע".
%break
%page 767
רואים אנו, שמי שיכול להתאמץ ולומר, שה' שולח לו את הרע, וזהו 
לטובתו, הוא נשאר באמונה, בשיעור שיכול לומר, שהמצב שבו הוא 
נמצא, הקב"ה שלח לו לטובתו. אם כן אין זה נקרא בשם "פועל 
רעות". ממילא הוא נשאר בהאמונה. 
%break
מה שאין כן אם הוא לא יכול לומר, שהקב"ה שלח זה לטובתו, אלא 
שזהו לרעתו, אז המצב הזה נקרא, שהקב"ה "פועל רעות". לכן הוא 
מוכרח לאבד ממנו את הפועל. וזה נקרא, שנאבדת ממנו את בחינת 
האמונה, וזה נבחן לבחינת עונש.
%break
ובהאמור יוצא, שלולי העליות וירידות, לא היה בידי האדם להרגיש, 
שהוא בעל חסרון, כלומר, שלא היה מרגיש, שהוא זקוק לרחמי 
שמים, שאין זה בידי אדם, היינו בכוחות של אדם, לצאת מאהבה 
עצמית, ושיהיה כל רצונו, לעשות נחת ליוצרו. 
%break
אלא כל עשיותיו הם יכולים להיות רק לתועלת עצמו, ובתועלת עצמו 
יש כח לעשות מעשים, אשר האדם לא יכול לשער. או, כמו שהיה 
בזמן חורבן הבית, ש"נשים רחמניות בשלו ילדיהם", אז כמו שאלו 
שהיו עובדות לאלוהיהם, שהיו שורפות את בניהם ובנותיהם.
%break
אבל לעבוד לשם שמים, היינו שלא ירצו שום תמורה עבור עבודתם, 
אפילו סתם כוונה על מעשים של קבלה, אין האדם מסוגל לעשות. 
זאת אומרת, שאם האדם רוצה לאכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, 
%break
הגם בחינת המעשה הוא קבלת הנאה, אבל זה שצריך לכוון, זה אינו 
בידו, ורק הקב"ה בלבדו הוא יכול לעזור על זה. וזהו ההבדל בין 
עבודה כללי, השייך להכלל, ולעבודה פרטי.
%break
%page 768
%H מהו יום ולילה, בעבודה
%break
הנה כתוב "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה". ויש להבין זה 
בענין עבודה, מה בא זה ללמדנו, בזה שקרא לאור יום, ולחושך קרא 
לילה, מה מוסיף לנו הידיעה הזו. 
%break
כלומר, שמשמע, שהקב"ה נתן קריאת שם לאור ולחושך, היה לאיזה 
תיקון. אם כן מה אנו מבינים יותר, בזה שנתן להם שמות, שע"י זה 
יוסיף לנו בדבר העבודה, להגיע לדביקות ה'.
%break
הנה, אח"כ אומר הכתוב, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". גם זה יש 
להבין, לאחר שאמר שחושך נקרא לילה ואור נקרא יום, איך נעשו 
שניהם יום אחד. 
%break
הלא לילה אינו יום. ואיך ששניהם ביחד הם יום אחד. כלומר, במה הם 
נעשו אח"כ ליום אחד, כאילו שאין הבדל בין יום ללילה.
%break
והנה בענין יום ולילה, אנו רואים שהכתוב אומר (תהילים י"ט) "יום 
ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". וכענין זה אנו רואים שכתוב 
(בהגדה בפיוט "אז רוב ניסים") 
%break
"קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע, כי לך יום אף לך 
לילה, תאיר כאור יום, חשכת לילה". אם כן יש לנו להבין, מה זה יום, 
ומה זה לילה, ומה זה אור, ומה זה חושך.
%break
ובכדי להבין כל זה, צריכים לחזור על מה שדברנו כמה פעמים, היינו 
שיש לזכור תמיד, מהו מטרת הבריאה, ומהו תיקון הבריאה, בכדי 
שהאדם ידע מה דורשים ממנו. זאת אומרת, לאיזה מצב האדם צריך 
להגיע, שיכול לומר, שכבר הגיע אל הנחלה ואל המנוחה.
%break
זה ידוע דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, כנ"ל, מה שאמרו 
חז"ל, שהקב"ה אמר על מטרת הבריאה, שזה דומה למלך, שיש 
מגדול כל טוב, ואין לו אורחים. לכן ברא את האדם, בכדי שיתן לו את 
הטוב ועונג.
%break
נמצא לפי זה, מה נקרא שהאדם בא לשלימותו, שזה דוקא לאחר 
שהאדם הגיע למצב, שמקבל מה' טוב ועונג, וזה נקרא שהגיע 
לשלימות. מה שאין כן אם עוד לא הגיע למצב, שהטוב ועונג לא נפסק 
ממנו, נבחן שעוד לא הגיע לשלימות. וזהו מטרת הבריאה.
%break
ותיקון הבריאה הוא, היות שמטבע של הבריאה הוא, שהענף רוצה 
להדמות לשורשו, והיות שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל, 
אם כן אין כאן השתוות הצורה. 
%break
לכן אנו רואים גם בגשמיות, בין אדם לחבירו, נמשך הכלל הזה, 
שבזמן שהאדם מקבל משהו מחבירו, הוא מתבייש, כמו שאמרו חז"ל 
על הכתוב "כרום זלות לבני אדם", שבזמן שהאדם נצרך לבריות, 
משתנה פניו ככרום. 
%break
לכן נעשה תיקון, המכונה, שנעשה צמצום בעולמות העליונים, שאין 
אור עליון מגיע לכלים, שהם בבחינת מקבל לעצמם.
%break
ואין האור מאיר, אלא לכלים שיש להם תיקון המסך, המעלה אור 
חוזר, שפירושו, שהוא מקבל מהעליון, מטעם שיש נחת רוח להעליון, 
שהוא משפיע לתחתון. כלומר זה שיש לו השתוקקות גדולה לקבל 
הנאה ותענוג, הסיבה הזו עוד אינו מחייבו לקבל הנאה ותענוג. 
%break
והטעם הוא, היות שההנאה, מזה שיש לו השתוות הצורה עם העליון, 
המכונה דביקות. ובכל מה דאפשר הוא משתדל על כל פנים, לא 
להיפרד, מסיבת שינוי צורה. 
%break
לכן אינו מקבל, היות שהגם שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, אבל 
יחד עם זה, יש לו יותר הנאה בזה שיהיה דבוק עם הבורא. לכן הוא 
לא מקבל.
%break
%page 769
והאדם מסתכל אז על שני דברים:
א. שלא רוצה להיות נפרד מהבורא. כלומר, אפילו בזמן שהוא חושב, 
שעדיין לא זכה לדביקות, 
%break
מכל מקום לכל הפחות הוא לא רוצה להיות יותר נפרד ממצבו הנוכחי, 
היות שבכל קבלה לעצמו האדם מתרחק מהבורא, לכן הוא לא רוצה 
לקבל לעצמו.
%break
ב. שע"י העשיה שהוא עושה, שמרחק עצמו מקבלה, המעשה הזו 
גורמת לו, שיתדבק בהבורא. והגם שהאדם עוד לא מרגיש את 
ההבחנות האלו, 
%break
אבל האדם אומר, שהוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שכך הוא. 
לכן הוא סומך עליהם, והוא נזהר בענין קבלת עצמית.
%break
לכן האדם משתדל לעשות מעשים, שיביאו לו את הכח הזה, שיהיה 
לו רצון לעשות מעשים, באופן שיצמח מהם כח, שיוכל לכוון לתת על 
כל מעשה כוונה דלהשפיע. ואז הוא מוכשר לקבל טוב ועונג, היות 
שעתה כל מעשיו הם לשם שמים.
%break
ובהאמור נוכל להבין, מהו אור ומהו חושך, כי אור נקרא, "בזמן 
שמאיר לאדם ללכת בדרכי ה'". כי "דרכי ה'" פירושו, שהוא רוצה 
ללכת בדרך שה' הולך, שדרכו הוא להשפיע. 
%break
ובזמן שיש לו אור וחיים, בזה שהוא עוסק עתה בעבודה דלהשפיע, 
ולא דואג על תועלת עצמו, זה נקרא אור.
%break
וזה נקרא "זמן העליה". כלומר, שהאדם עלה בדרגה. זאת אומרת, 
במקום שהיה משמש לאדם שפל, נחות דרגה, הוא משמש עכשיו את 
הבורא. וזה נקרא עליה בדרגה, שהרי הוא משמש את המלך, במקום 
שהיה משמש מקודם אדם פשוט.
%break
ומובן מאליו, שההיפך מהאור הוא חושך. כלומר, בזמן שאין לו טעם 
בעבודה דלהשפיע, כי הוא שוב התחיל לדאוג רק לתועלת עצמו, וענין 
עבודה דלהשפיע, לא מוצא בזה שום טעם, ושוב אין לו שום שאיפות, 
%break
אלא מספיק לו בזה שהוא ישיג אך ורק למלאות את התשוקות, מה 
שהגוף שלו דורש, שזה נקרא ירידה, מטעם שהוא רוצה לשמש את 
הגוף ולא את הבורא. וזה נקרא חושך.
%break
ויש לדעת, שענין יום מראה על דבר שלם, שהוא מורכב מאור ויום, 
ומחושך ולילה. כמו שכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". ויש להבין 
זה, איך יכולים לומר, שערב ובוקר הוא דבר אחד. 
%break
היינו, אין אנו אומרים, שערב ובוקר שניהם נקראים לילה אחד. אלא 
שניהם נקראים "יום אחד". מה מרמז לנו זה בעבודה, שדוקא שניהם 
נקראים "יום אחד". כאילו שאי אפשר להיות שלימות של יום בלי 
חושך.
%break
והתשובה הוא, שבזמן שהאדם אומר "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך 
קרא לילה", כלומר שהאדם מאמין, שהן האור והן החושך נתן לו 
אלקים. ולמה נתן לו את החושך. 
%break
ועל האור שנתן לו, אפשר להאמין, היינו שאומר, שהקב"ה רוצה 
לקרב אותו, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". לכן על 
העליות שיש לו לאדם, יכול האדם להאמין, שבאה מצד ה'. אבל על 
הירידות, למה לי.
%break
לכן כשהאדם מאמין גם על החושך, כמו שכתוב, "ויקרא אלקים וכו', 
ולחושך קרא לילה", היינו שגם החושך הוא בחינת לילה, שהוא חלק 
מהיום. זאת אומרת, שאי אפשר להיות יום בלי לילה. 
%break
אז החושך, הנקרא לילה, זה בא ללמדנו, כמו שאי אפשר להיות יום 
בלי לילה, כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כי החושך הוא הכלי, 
והאור הוא מילוי הכלי. 
%break
כפי הכלל, "שאין אור בלי כלי", כלומר, שאי אפשר להעריך את 
ישועתו יתברך, בלי הרגשת היסורים והמכאובים מהמצבים שהאדם 
נמצא. כי כפי שהאדם מרגיש, בין אדם לחבירו, כמה שחבירו עזר לו 
במצוקתו, 
%break
לפי שיעור הזה האדם מרגיש את השמחה מהעזרה, שקיבל מחבירו. 
כלומר, שאינו דומה, שאם חבירו עזרו על דברים של מותרות, 
שאפשר לחיות בלעדם, למי שעזר לחבירו, שהציל אותו ממות.
%break
והיות העזרה שבא מלמעלה, הוא בחינת אורות דקדושה, כמו שאומר 
הזה"ק, "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק, במה מסייעין, 
"בנשמתא קדישא". 
%break
%page 770
ואם אין האדם יודע להעריך את הנשמה שקיבל מלמעלה, מסיבת 
שהוא חושב, שזהו לא כל כך חשוב, כי היסורים שהאדם סובל 
מהמצבים של הירידות, זה נותן לו ההרגש להעריך את חשיבותו של 
העזרה מלמעלה, אחרת הוא מאבד זה, והכל הולך לקליפות. 
%break
נמצא לפי זה, שהחושך עוזר לו, כלומר, שנותן לו האפשרות לדעת, 
איך להעריך את חשיבות של הקדושה, שלא ילך לאיבוד, מחמת 
חסרון ידיעה.
וזה נקרא בלשון חז"ל, "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו". 
%break
היות שאין לו דעת, להבין את חשיבות של ההתקרבות, מה שהקב"ה 
מקרב את האדם. וזה החושך נקרא כלי, שפירושו, "מקום", שיהיה 
היכולת להשפע שיוכל להתקיים. וזה כמו שכתוב, "מי יעלה בהר ה', 
ומי יקום". 
%break
כלומר, אפילו כשהאדם עולה, ואין יודע לשמור את ערך חשיבות של 
ההתקרבות, אז הס"א לוקח לו לרשותו, וממילא האור מוכרח 
להסתלק. לכן אין לו תקומה, אלא כל אחד ואחד לפי דרגתו, מוכרח 
לרדת.
%break
ויש בזה כמה תיקונים:
א. שהקליפות לא יקבלו את מה שיש לו, לכן אין להם מה לקבל 
מהאדם, כיון שכבר אין לו קדושה, שהס"א יקבל ממנו.
%break
ב. לאחר שהאדם בא לידי ירידה, ומתחיל להתאושש, ולראות, לאיזה 
מצב הוא הגיע, כלומר לאחר שהשקיע כל כך עבודה, בכדי לזכות 
למשהו בקדושה, ופתאום הוא רואה, שהוא נשאר בערום וחוסר כל, 
היינו שהוא נמצא במצב של שפלות, 
%break
שמתאים לא לאדם שהשקיע עבודה ויגיעה, בכדי להיות בבחינת 
"אתם קרויים אדם", אלא שהוא הרבה יותר גרוע מאיש פשוט, כלומר 
שהרצון לקבל לעצמו, נעשה כל כך מפותח אצלו, 
%break
בשיעור שאף פעם לא חלם על זה. והכאב והצער שהוא מרגיש מזה, 
זה נותן לו צורך להעריך ולהחשיב בזמן שמקרבים אותו קצת 
מלמעלה, 
%break
הוא יודע עתה להיזהר, ולכבד את המצב הזה, ושומר עצמו מכל דבר, 
שלא לערב את המצב הזה, ויודע אז, שיש לפחד, שזר לא יתערב.
%break
ובהאמור יוצא, שהירידות, הם דברים שנקראים תיקונים, שהם 
מאפשרים, שיהיה אריכות ימים, בזמן שהם זוכים לקצת התקרבות 
מצד ה'. ובזה יש לפרש מה שכתוב "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך 
קרא לילה". 
%break
היינו כנ"ל, שאם האדם אומר, שהן האור והן החושך בא מאלקים, 
וזהו, "ויקרא אלקים", אז שניהם, הן האור והן החושך, משניהם נעשה 
יום אחד. כלומר, כמו שאי אפשר להיות יום שלם, בלי ערב ובוקר, כך 
האור והחושך משמשים תפקיד אחד, ששניהם ביחד נקרא יום.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". ויש 
להבין, איך אנו אומרים, "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו", בו בזמן 
שאנו משוקעים באהבה עצמית, והגוף שלנו הוא יותר שבע רצון. 
%break
אם אנו היינו יכולים לומר ולתת תודה רבה, על זה שברא אותנו 
לכבודנו. אם כן, בטח שאנו לא אומרים אמת, בזה שאנו מברכים 
אותו, על זה שברא לכבודו. אם כן זהו שקר מוחלט.
%break
ולפי הנ"ל, שאנו מאמינים, ש"הבא לטהר מסייעין אותו", נמצא, 
שהבורא נותן לאדם כח זה, שיהיה בידו להרגיש את חשיבות הדבר. 
שהאדם, בזמן שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, שזה שוה אצלו 
הון תועפות, שאין לו מילים להביע את חשיבותו, 
%break
אלא הוא אומר, מרוב התענוג שהוא מרגיש, ומרוב התרגשות, הוא 
אומר, "ברוך אלקינו", בזה שנתן לנו להרגיש את החשיבות, שאנו 
משמשים את המלך, 
%break
ובזה שהוציא אותנו מאהבה עצמית, שאנו היינו משוקעים בה, ולא 
עלה על דעתנו, שיהיה פעם יכולת, שנוכל לצאת ממנה. פתאום אנו 
רואים, שהוא נתן לנו את ההרגשה זו, שאנחנו מוצאים טעם, בזה 
שנוכל לשמש את המלך, 
%break
אז אנו אומרים, "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו", שאנו מברכים אותו 
על מתנה זו, שנתן לנו, שזה דבר חשוב בעולם, 
%break
שלא יכולים להשיג זה מכוחות עצמם, אלא זה הוא מתנת אלקים, לכן 
אנו מברכים אותו על זה. וזהו הפירוש שאנו אומרים, "ברוך הוא 
אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
%page 771
אולם, מטרם שהאדם זכה לזה, היינו להרגיש טעם בזה, שבראנו 
לכבודו, איך הוא אומר זה. יש לומר, שזהו כמו כל הברכות וההודאות, 
שאנו אומרים על שם העתיד. 
%break
כמו שאמרו חז"ל על מה שכתוב "אז ישיר משה". והקשה בזה"ק, 
"שר לא נאמר, שמשמע בהווה, אלא כתוב "ישיר", שהוא לשון עתיד". 
והתשובה הוא, שצדיקים אומרים שירה לעתיד לבוא. 
%break
היינו, שהם מאמינים, שהם יזכו לשלימות. לכן גם מטרם שזכו 
לשלימות, הם אומרים שירה. לכן על סמך זה כבר אנו אומרים, "ברוך 
הוא אלקינו שבראנו לכבודו".
%break
ובהסולם (הקדמת ספר הזהר דף ק"מ), מפרש שם את מה שכתוב 
"יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת". וזה לשונו, "כי מטרם 
גמר התיקון, דהיינו מטרם שהכשרנו את כלי קבלה שלנו, לקבל רק 
על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו, ולא לטובת עצמנו, 
%break
נקראת המלכות בשם אילנא דטוב ורע. כי המלכות היא הנהגת 
העולם לפי מעשה בני אדם. וכיון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג 
והטוב, מטעם הנ"ל, על כן מוכרחים לקבל הנהגת טוב ורע מהמלכות, 
%break
שהנהגה זו מכשירה אותנו, סוף כל סוף לתקן כלי קבלה שלנו על מנת 
להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב, שחשב בעדנו. והנה הנהגת טוב ורע 
גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות, כנ"ל, ועל כן נחשבת כל עליה 
ליום מיוחד, ועל דרך זה כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.
%break
וזה אמרו "יום ליום יביע אומר". שבגמר התיקון יזכו לתשובה 
מאהבה, ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד 
שבאנו להרהורים, לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, 
%break
וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, כי לולא אותם העונשים הנוראים, 
לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלה נמצאים נהפכים 
לזכיות ממש".
%break
וזה שכתוב "יום ליום יביע אומר, כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, 
היסורים והעונשים, שהפסיקו את דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים 
בזה אחר זה, הנה עתה, 
%break
אחר שגם הלילות והחושך שבינתים, נעשו גם הם לזכיות ולמעשים 
טובים, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתים".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה משמיענו בזה שכתוב, "ויקרא אלקים 
לאור יום, ולחושך קרא לילה". הפירוש כנ"ל במה שאומר בהסולם, 
שכמו שאנו רואים, ש"יום אחד" הוא דוקא בחיבור יום ולילה. 
%break
כמו כן אי אפשר להיות אור בלי חושך. כלומר, שה' נתן לנו את 
החושך, בכדי שעל ידו יתגלה האור. וזה נקרא, "ויקרא ה'". זאת 
אומרת, שהבורא סידר לנו את סדר עבודה, שיהיה בצורה כזו. 
%break
והגם שאנו צריכים להאמין, שהיה יכול להיות בצורה אחרת, הלא הוא 
כל יכול, ולמה סידר לנו דוקא הסדר הזה.
%break
על זה אנו צריכים לומר, שאין לנו שום השגה בהבורא, להבין את 
מחשבותיו. אלא כל מה שאנו לומדים, הוא רק מבחינת "ממעשיך 
היכרנוך", היינו ממה שאנו מסתכלים על המעשים של הבורא, לאחר 
שברא אותם. 
%break
אז אנו מתחילים לדבר. אבל לומר, שהיה יכול לעשות בצורה אחרת, 
על זה אמרו חז"ל, אסור לשאול מה למעלה ומה למטה.
%break
ובהאמור נפרש מה שכתוב (בהגדה) "קרב יום, אשר הוא לא יום ולא 
לילה". הכוונה הוא על גמר התיקון, שאז יהיה יום אשר לא יהיה 
מורכב מיום ולילה, אלא יום בפני עצמו. וזה יהיה ע"י "רם הודע, כי לך 
יום אף לך לילה".
%break
כי בגמר התיקון יהיה ידוע לכל, "כי לך יום אף לך לילה". כלומר, היות 
שרצונו הוא להטיב לנבראיו, וטוב נקרא יום, אם כן איך אפשר לומר, 
שהבורא נותן חושך. הלא זהו נגד מטרתו. 
%break
אלא בטח שגם החושך, היינו הלילה, הוא בחינת יום, הגם שהאדם 
מרגיש הפסקות בדבקות ה', שזה נקרא חושך ולילה.
%break
אבל בגמר התיקון, שאז יש הידיעה, שגם החושך הוא נתן, בטח שגם 
זה הוא אור. והוכחה לזה, כיון שאז הזדונות נעשה כזכיות. אם כן 
יודעים אז, "כי לך יום אף לך לילה", כי שניהם שייכים לך, כלומר 
ששניהם אתה הוא, היינו הבורא נתן שניהם בתור יום.
%break
%page 772
מה שאין כן לפני גמר העבודה אי אפשר לייחס את ההפסקות, שיש 
לאדם מדבקות ה', שהבורא שלח לו את זה. כיון שזהו נגד מטרת 
הבריאה. וזה שכתוב "תאיר כאור יום חשכת לילה". היינו, כיון 
הזדונות נעשו אז לזכיות, ממילא נעשה הכל יום.
%break
ובהאמור נבין, מהו יום ולילה בעבודה. כלומר, שהאדם צריך לדעת, 
הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות 
מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי 
שהוא ישתמש עמו, 
%break
הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך 
החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע 
מה זה עייפות.
%break
לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל 
מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. 
%break
לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל 
בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים 
המביאים את האדם להמטרה.
%break
%page 773
%H מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'
%break
חז"ל (קידושין) אמרו וזה לשונם "אמר רבי יצחק, יצרו של אדם 
מתחדש עליו בכל יום. ואמר רבי שמעון בן לוי, יצרו של אדם מתגבר 
עליו בכל יום ומבקש המיתו, 
%break
ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, שנאמר, אלקים לא יעזבנו בידו". 
וכמו כן אמרו (שבת ק"ד) "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%break
ויש להבין, מהו הסיוע שאדם צריך לבקש מלמעלה, שיעזרו לו. זה 
ברור, שבמקום שאדם מרגיש חולשה, שם הוא צריך להתחזקות. 
כדוגמת ילד שהוא חלש בהבנה, אביו משתדל לשכור למי שהוא, 
ולשלם לו, בכדי שיעזור לבנו, 
%break
שיהיה שוה עם כל הילדים שבבית הספר. או שיודע, שהבן שלו חלש 
במידות, הוא מדבר עם המשגיח של הישיבה, שיעודד אותו, ולחזקו, 
שלא יפול המצב רוח שלו, מזה ששאר הילדים הם יותר בעלי מידות, 
והוא נכשל תמיד במידות, ויש לו רגש נחיתות מזה.
%break
לכן אנו צריכים לומר גם כן בעבודת ה', במקום שהאדם רואה שהוא 
חלש, על חלק הזה הוא צריך לבקש עזרה מלמעלה. כמו שאמרו חז"ל 
"הבא לטהר מסייעין אותו". 
%break
ומלשון חז"ל שאמרו "הבא לטהר", משמע כאילו שכל החולשה 
בעבודה היא דוקא על טהרה, שרק זה אינו בידי אדם, והוא נצרך 
לעזרה. 
%break
וחז"ל הבטיחו, שמי שבא לטהר, והוא רואה שאין זה בידו להתגבר, 
על זה אמרו, שהאדם אל יתבהל ואל יברח מהמערכה, ואל יסתכל על 
מה שאיננו בידו להגיע לטהרה, אלא האדם צריך להאמין, שה' יתן לו 
עזרה.
%break
אולם גם זה יש להבין, מדוע ה' עשה כך. כלומר, הלא יש כאן דבר 
בלתי מובן, היות שזה בסתירה לזה. היות מצד אחד אומרים לנו 
"הבא לטהר". משמע מכאן, שהאדם מוכרח להתחיל בעבודת 
הטהרה. 
%break
ואח"כ אמרו "ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". משמע מכאן, שאין 
לאדם בחירה לנצח את הרע שלו, כמו שאמרו חז"ל, שבלי עזרה מה', 
אין בידו של אדם להתגבר עליו.
%break
משמע, שהקב"ה לא נתן כח לאדם, שיוכל להתגבר על הרע. אלא 
דוקא ה' נותן לו כח התגברות. אם כן לאיזו תועלת האדם צריך 
להתחיל, הלא האדם יכול לומר, בין כך ובין כך העבודה שלו לא שוה 
כלום, שאין בידי להתגבר, בשביל מה אני צריך להתחיל בעבודה, 
%break
אלא אני אחכה, עד שה' יתן לי כח התגברות מלמעלה, אז אני אכנס 
בעבודה, ולמה לי לעבוד בחינם. אלא האדם מבין, או שה' יתן לו כח, 
שכן יוכל להתגבר על הרע, או שה' יתחיל ויגמור את העבודה. וכבר 
דברנו מזה במאמרים הקודמים.
%break
והתשובה היא, היות ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", לכן 
מוכרח האדם להתחיל בעבודת הטהרה. כי ידוע כלל, ולא לשכוח, 
שיש סדר עבודה, שהוא הפוך מדעת בעלי בתים, שהוא דעת תורה. 
%break
כי עבודת הטהרה שייכת דוקא אצל בני תורה. ובני תורה נקראים 
דוקא אלו, שרוצים להגיע לדרגת תורה, המכונה בדברי חז"ל, ש"אין 
התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".
%break
שההסבר הוא של "ממית עצמו עליה", שמבטל את עצמותו, שהיא 
בחינת אהבה עצמית. והוא רוצה להגיע לבחינת דביקות, שענינו הוא 
השתוות הצורה, שזה נקרא "טהרה", שהוא מטהר עצמו מכלי קבלה 
לעצמו. וזה נקרא "ממית עצמו עליה".
%break
וזה כמו שכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", שטהרת הלב תהיה, 
שעבודה שלנו תהיה על דרך האמת, כלומר בעל מנת להשפיע נחת 
רוח ליוצרו. שקר נקרא, שהאדם אומר, שהוא עובד ה', ובאמת הוא 
עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה'. 
%break
%page 774
ו"בני תורה" נקראים, אלו שהם מבינים, שכדאי להשיג בחינת התורה. 
כי אין התורה יכולה להיות במקום ששורה בחינת פירוד, כידוע, 
שתועלת עצמו הוא עושה פירוד בין האדם להבורא. 
%break
לכן הם רוצים לבטל את רשות עצמם, ולזכות לבחינת דביקות בה', 
ולזכות לבחינת תורה, הנקראת "שמותיו של הקב"ה", שהיא נקראת 
בחינת "להטיב לנבראיו", שההטבה הזו נקראת בחינת "תורה". 
%break
ולשלימות הזו האדם צריך להגיע, מטעם שזו היתה מחשבתו יתברך. 
(ואנו אומרים כך מטעם "ממעשיך הכרונך"). לכן הם אומרו, שזוהי 
מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". וכל זמן שהאדם עוד לא הגיע לזה, 
נבחן שהאדם עדיין לא הגיע לשלימותו.
%break
אולם יש להבין, מדוע משמע, שעיקר העזרה היא דוקא על בחינת 
טהרה. ומדוע לא אומרים על קיום המצות בכלל, ולימוד התורה בכלל. 
ואין הדגשה הזאת בפירוש ש"אלמלא אין הקב"ה עוזרו".
%break
ומצד אחד משמע, במה שאמרו "יצרו של אדם", משמע, שעל קיום 
בכלל תורה ומצות היצר מתגבר, והקב"ה עוזרו. ומצד השני הם 
אומרים "הבא לטהר מסייעין אותו". משמע, שדוקא על בחינת טהרה 
דוקא הוא מקבל עזרה.
%break
אמנם באמת על כל הדברים האדם צריך עזרה מה'. אבל יש להבחין 
בבחינת עבודה של הכלל לעבודת הפרט. כי עבודת הפרט היא, שכל 
המעשים שלהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. 
%break
שזהו ממש נגד הטבע, שהבורא ברא את הבריאה, שהם ישתוקקו 
לקבל טוב ועונג, שהנאה תהיה בזה, שממלאים את חסרונם עם טוב 
ועונג.
%break
שבעולמות עליונים נקרא זה "עולם אין סוף". שפירוש, שהרצון לקבל 
לא עשה סוף על השפע, כלומר, שיגיד, שאני לא רוצה לקבל מטעם 
השתוות הצורה. שעוד לא היה ענין זה בכלל. 
%break
אלא אנו לומדים, שאח"כ נעשה תיקון זה מצד התחתון, שהתחתון 
רוצה בהשתוות הצורה. נעשה איסור, שאסור לקבל שפע עליון בכלים 
דקבלה. אלא אח"כ ע"י תיקונים מיוחדים, נעשה ענין, שגם בכלים 
דקבלה, גם כן יאיר אור התענוג.
%break
ובזה יש הבחנות רבות. מצד אחד אומר הזה"ק, שיש "נהירו דקיק", 
שהוא אור דק שמאיר בתוך הקליפות. ורק מצד חטא עץ הדעת נפלו 
לקליפות הרבה ניצוצות, שמהם נעשה אבי"ע דקליפות. ומזה נמשך 
לנו, שאנו מבחינים בעבודה שלנו שלוש הבחנות:
%break
א. מצוה
ב. רשות
ג. עבירה
%break
וכל ג' בחינות אלו נוהגים בבחינת המעשה, הנקרא "מעשה המצות". 
וגם יש בזה בחינת תורה בבחינת "מעשה, שהוא לדעת איך לקיים 
מעשי מצות". וגם יש בחינת תורה שנקראת גם כן בבחינת "מעשה, 
שהוא קיום התורה".
%break
אולם יש גם כן בחינת כוונה, שהיא, מהי הסיבה שהוא מקיים תורה 
ומצות. כלומר, מהו שמחייב אותו לקיים תו"מ. והכוונה הזו מתחלקת 
לב' בחינות:
%break
א. לשם תמורה, המכונה "שכר ועונש". כלומר, שהשכר ועונש נאמרו 
על התמורה. זאת אומרת, שאם הוא יקיים תו"מ, התמורה שלו יהיה 
שכר, שיקבלו תמורתו דברים טובים. שהוא גם כן מתחלק בב' 
הבחנות:
%break
א. שכר בעולם הזה, שיהיה לו טוב
ב. שבעולם הבא, שיהיה לו טוב
%break
וב' אלו נקראים "שלא לשמה", מסיבת, שהסיבה המחייבו לקיים 
תו"מ, היא תועלת עצמו. כלומר, זה שהוא מתייגע לעסוק בתו"מ, הוא 
בכדי לקבל תמורת זה דבר טוב. זאת אומרת, אחרי עבודתו הוא יקבל 
שכר. 
%break
וכל מעשה ומעשה שהוא עושה, נכנס בחשבון שלו, ומקבל אח"כ שכר 
על כל פעולה ופעולה שהוא עשה, ושום דבר לא הולך ריקם, אלא הכל 
בא בחשבון. והוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו "ונאמן בעל 
מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".
%break
%page 775
וזה נקרא "שלא לשמה", כמו שאומר בזה"ק (הקדמת הזהר דף 
קפ"ה, ובהסולם אות ק"צ) וזה לשונו "היראה מפורשת לשלוש 
בחינות. שתים מהן, אין בהן שורש כראוי. ואחת היא שורש היראה. 
%break
יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש 
גופו, או מעונש כספו. ועל כן הוא ירא אותו תמיד. 
%break
נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי 
תועלת עצמו היא השורש. והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא 
מפני הקב"ה, משום שירא מעונש עולם ההוא ומעונש של הגיהנום. 
שתי מיני יראות האלו, אינן עיקר היראה ושורשה.
%break
היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב 
ושליט. דהיינו, שיירא מה' יתברך, משום שהוא גדול, ומושל בכל, שכל 
העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא 
כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל עצום בין הכלל להפרט. זאת אומרת, 
ש"פרט" נקרא, שהעבודה הזו לא שייכת להכלל, אלא לאנשים 
פרטיים, שיש להם נטיה להאמת, שהם משתוקקים להגיע לדרגת 
"שכל מעשיך יהיו לשם שמים", 
%break
שפירושו, שהם רוצים לשמש את המלך מסיבת "דאיהו רב ושליט". 
ואין הם רוצים לשום תמורה, אלא זה שהם משמשים את המלך, 
כלומר שהם מקיימים תו"מ, מסיבת שגדלות הבורא היא המחייבת 
אותם לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא, אצל אנשים האלו, שהם רוצים לעבוד רק לשמה, גם בהם שייך 
שכר ועונש. כי גם עליהם אמרו חז"ל, שהאדם צריך להאמין בשכר 
ועונש. ולפי זה, מהו ההבדל בין שכר ועונש דשלא לשמה, לשכר 
ועונש באלו אנשים, שרוצים ללכת בלשמה.
%break
והתשובה היא, שאנו צריכים להבין, מה זה "שכר" ומה זה "עונש". כי 
כולם יודעים, ששכר הוא דבר טוב ועונש הוא דבר רע. אי לזאת יוצא, 
כי להאנשים שעובדים לתועלת עצמם, נקרא "טוב", אם הוא מקבל 
תמורת עבודתו דבר, שהרצון לקבל יהנה מזה, 
%break
ושהוא אומר, שכדאי לתת עבודה תמורת הדברים טובים, שהוא 
יקבל. ו"עונש" נקרא פשוט מה שאומר, שחבל שלא עסקתי בתו"מ, כי 
הפסדתי את השכר, ועוד קבלתי עונש, היינו דבר שאני סובל מזה 
יסורים.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד לתועלת ה', לכן הזמן שיש 
להם כח לעבוד להשפיע ולא לקבל לעצמם, זה נקרא אצלם "שכר". 
ובזמן, שהם משוקעים באהבה עצמית, זה נקרא אצלם "עונש". אמנם 
השכר ועונש אינו אמור על התמורה, כמו באלו של שלא לשמה. 
%break
נמצא, בעבודה דלשמה, שהיא נגד הטבע שלנו, זה נקרא "טהרה". 
והיות שזה אינו בידי אדם, על זה אמרו חז"ל "אלמלא אין הקב"ה 
עוזרו, אין יכול לו".
%break
מה שאינו כן בשלא לשמה, שהיא בבחינת הטבע, אין צורך לומר 
"אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", היות שלא לשמה אינו נגד 
הטבע. כלומר, שהיא עבודת הכלל, הנקרא "קו אחד", שאין להם שום 
מושג יותר משכר של עולם הזה, או שכר של עולם הבא.
%break
והיות שזה שייך לאהבה עצמית, כלומר שהם מבינים, שכדאי לוותר 
על תענוגים בעולם הזה, שהוא עולם עובר, שתמורת זה תהיה להם 
"היכולת לאכול את שור הבר והלויתן", לכן יש הרבה אנשים, 
שעובדים בקו אחד, שיכולים לסגף עצמם בעולם הזה, 
%break
בכדי שיקבלו תמורת זה תענוגים בעולם הבא, שהוא עולם נצחי. ולכן 
אין הם צריכים לעזרת ה', אלא הם רואים, שהם בעצמם בעלי עבודה. 
וכשהם מסתכלים על הכלל ישראל, במצב זה הם מרגישים עצמם 
לבחירי עם.
%break
מה שאין כן אלו שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, אלו אנשים, כשהם 
מסתכלים על הכלל ישראל, אז מרגישים עצמם, שהם יותר גרועים 
ויותר שפלים מהכלל. כי הם מרגישים את הרע שבהם, שהוא הרצון 
לקבל לעצמו, שהוא השולט, ואין הם מסוגלים לצאת מאהבה עצמית. 
%break
ותמיד הם מסתכלים על עבודתם, עד כמה שהשקיעו עבודה, בכדי 
שתהיה להם היכולת לעבוד בעל מנת להשפיע, ותמיד מראים להם 
מלמעלה, איך שהם מרוחקים מזה מצד הטבע, 
%break
%page 776
והם רואים, שהם מלוכלכים מכל וכל, ולטהרה הם צריכים. היות שהם 
הולכים בשני קוין, אז הם רואים את האמת.
לכן האדם הזה, בכדי שלא יברח מהמערכה, אומרים לו האמת, שאין 
זה בכוחנו לנצח את היצר הרע. 
%break
אלא "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". לכן אמרו בלשון "הבא 
לטהר מסייעין אותו". 
ולא אמרו סתם שנותנים לו עזרה. וזהו מסיבת, שדוקא בטהרה האדם 
רואה, שאין בידו ללכת בדרך, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. 
%break
נמצא, שאין הוא צריך להאמין למעלה מהדעת בזה, ש"אלמלא 
הקב"ה עוזרו, אין יכול לו". היות שהוא רואה את האמת, שאין הוא 
מסוגל לצאת מאהבה עצמית. 
%break
ולכן הרבה פעמים בא האדם לידי יאוש, והוא צריך להתגברות גדולה, 
להאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה כן יכול לעזור לו לצאת מאהבה 
עצמית.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שהולכין בקו אחד, הוא ממש להיפך, האדם 
רואה בתוך הדעת, שהוא מתגבר על היצר הרע שלו, ולא צריך לשום 
עזרה מה', שיעזור לו לקיים את התו"מ. 
%break
אלא היות שחז"ל אמרו "אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו", לכן 
הוא מאמין למעלה מהדעת, שהקב"ה עזר לו. 
%break
אבל הוא בתוך הדעת, הוא יודע, שיש לו כח להתגבר על היצר הרע 
שלו. ואין הוא דומה לשאר אנשים שישנם בכלל ישראל, שהם שפלים. 
והוא מרגיש עצמו, שהוא מורם מעם.
%break
ובהאמור יוצא, שבענין "הקב"ה עוזרו" יש הבחן גדול, בין אלו שהולכין 
בקו אחד, לאלו שהם הולכין על ב' קוים. כי אלו שהולכין בקו אחד, הם 
רואים, שהם עושים הכל, אלא זה שה' צריך לתת עזרה, את זה הם 
לא רואים, אלא שמאמינים למעלה מהדעת, שה' עזר להם.
%break
מה שאין כן אלו שהולכין על ב' קוים, הם רואים, שאין הם מסוגלים 
לעשות כלום. ועל עזרה שה' נותן, הם צריכים לתת יגיעה גדולה, 
להתאמץ ולומר, שה' כן יכול לעזור להם. 
%break
ובזמן שהם יוצאים משליטת היצר, אז הם רואים בתוך הדעת, שה' 
עזר להם. ואחרת הם היו תחת שליטת היצר לעולמים.
%break