ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author רב"ש
%book כתבי רב"ש כרך ב
%H מהו השיעור של תשובה
%break
%page 787
הנה הכתוב אומר (הושע י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת 
בעוונך". ויש להבין:
%break
א. מהו הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שאם לא הגיע התשובה 
"עד ה' אלקיך", עוד לא נקרא "תשובה". אם כן, איך אנו יכולים לדעת, 
אם התשובה כבר הגיע "עד ה' אלקיך". ומי יכול לעלות ולראות, אם 
כבר הגיע או לא.
%break
ב. יש להבין זה שכתוב "כי כשלת בעוונך". משמע, שזהו הטעם למה 
התשובה צריך לעלות "עד ה' אלקיך". ויש להבין מהי השייכות זה 
לזה.
%break
ג. יש להבין מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". מהי הכוונה "בעוונך". 
משמע, שיכול להיות כשלון מדבר אחר, שלא מהעוון של האדם. לכן 
הכתוב אומר לנו "כי כשלת".
%break
היינו, שהכשלון שלך בא "מעוונך", ולא מדבר אחר. אם כן, מהו הדבר 
אחר, שהאדם יכול לחשוב, שזה לא בא לו "מעוונותיו".
%break
וענין כשלון, המשמעות היא, שהאדם עשה חשבון, שיש לו לעשות 
עכשיו עסק טוב, ולבסוף הפסיד מהעסק, שהיה לו כשלון על ידי איזה 
דבר. כדמיון, שאדם הלך בדרך ונכשל ע"י אבן שהיה בדרך, שהוא לא 
ראה ונפל.
%break
אם כן צריכים להבין, כאן ברוחניות, שקיבל נפילה, בטח שנכשל 
באיזה אבן, שהיתה באמצע דרך. לכן יש לדעת, מהי האבן שהאדם 
נכשל בה, ושזה גרם לו, שנפל באמצע דרך הליכה. ובא הכתוב 
ואומר, שהכשלון היה מעוונך, שזהו האבן, שעל ידו נכשלת ונפלת.
%break
והידיעה זו אנו צריכים לדעת, כדי להיזהר מהאבן נגף. אם כן יש 
להבין, מדוע העוון של האדם הוא המכשול, שבשביל העוון שיש בו, 
הוא לא יכול ללכת בדרך ה' ולקיים תורה ומצות.
%break
והענין הוא, כי העוון הראשון מתחיל מחטא עץ הדעת. שאדם הראשון 
נולד מהול (אדר"נ ב', ה'). אלא אח"כ, ע"י החטא, הוא משך בערלתו 
היה (סנהדרין ל"ח). וכמו שמפרש בהקדמה לפנים מסבירות (דף ו'), 
שענין "משוך בערלתו", 
%break
הוא ענין ערלה של שלוש קליפות הטמאות. וכשהוא נולד, לא היה לו 
את הערלה הזו. כי הגוף החיצון של אדם הראשון, אומר האר"י 
הקדוש, שהיה מבחינת מלכות שעלתה לבינה דמלכות דעשיה, 
הנקרא "מלכות הממותקת בבינה". וזה נקרא שנולד מהול.
%break
וע"י חטא של עץ הדעת, המשיך עליו את המלכות מבחינת מידת 
הדין, שהוא צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי. וזה נקרא, שהיה משך 
בערלתו. כלומר, שהמשיך עליו את שלוש קליפות הטמאות,
%break
שמכאן באים כל החטאים שהאדם עושה. זאת אומרת, גדלות 
הקבלה, שאדם הראשון המשיך בעצמו ע"י החטא, זהו הגורם לכל 
החטאים, שהשורש של החטאים נמשך בבחינת מוחא וליבא.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי כשלת בעוונך". הכוונה 
היא על עוון שלך, הנמשך מחטא של עץ הדעת. זה נקרא "בעוונך". 
כלומר, אבן הזה, הנכשלים כל הנבראים, 
%break
הוא בזה שהאדם אומר, שאני רוצה להבין את הכדאיות, אם זה 
משתלם, אם אני אקיים תו"מ, מה ירויח מזה המקבל לעצמו, הנמשך 
מגדלות הקבלה, שאדם הראשון המשיך לעצמו בסיבת חטא של עץ 
הדעת.
%break
וכמו בגשמיות, האדם כשהולך בדרך, והוא נכשל ע"י אבן הנמצא 
באמצע הדרך, הוא לא רואה את האבן, לכן הוא נופל ע"י האבן. כמו 
כן בעבודה, שהאדם הרוצה ללכת בדרך ה',
%break
הוא לא רואה, שהאבן, שהוא הרצון לקבל, אבן מלשון "אבין", שהוא 
רוצה הכל להבין, מה שתצמח מזה הנאה להמקבל לעצמו.
%page 788
ובזמן שאומרים לאדם, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, 
שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב, הוא אומר, אני רוצה 
לראות שהוא כך. אבל להאמין, זהו נגד ההבנה. כי ההבנה אומרת, 
מה שאתה רואה, זהו אמת, 
%break
ומה שאתה לא רואה, איך אתה יכול לומר, שהוא אמת. וכשאומרים 
לו, שצריכים להאמין, הוא טוען, מאיפה אתה יודע, שזה שאתה 
מאמין, הוא אמת. וזה האבן נגף, שבני אדם נכשלים על ידו.
%break
ובהאמור יוצא, כי האבן שבה נכשלים, הוא רק שחסר ענין האמונה. 
והאדם, כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', 
מדוע אתה עשית הסתרת פנים שלך,
%break
עד שאין ביכולתנו להתגבר על ההסתרה שהקב"ה עשה. שנוכל 
להתגבר על ב' דברים אלו, היינו על בחינת מוחא ועל בחינת ליבא.
%break
ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך, שנצטרך להאמין. 
ולא עשה אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל בעבודה, תיכף יראה את 
גדלות ה'. ונמצא, זה שעשה ה', 
%break
שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, זה גורם, שהרבה אנשים מתרחקים 
מהעבודה. הלא אנו מבינים, כאילו חס ושלום, שהדרך שהבורא עשה, 
לעבוד בבחינת האמונה, זהו אבן נגף לכל הכושלים. אם כן מדוע עשה 
ככה.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו 
שהבורא עשה, שהעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה 
עבדו", זו היא הדרך המוצלחת ביותר בכדי להגיע לשלימות המטרה, 
שהיא להטיב לנבראיו.
%break
כי דוקא ע"י האמונה, הנבראים יכלו להגיע לשלימות המטרה, שהוא 
בכדי לקבל הטוב והעונג, מה שהבורא חשב לתת להנבראים.
%break
אבל אסור לנו לומר, שהבורא לא היה יכול לעשות דרך אחרת, היינו 
בבחינת ידיעה. שבטח שהקב"ה הוא כל יכול, ויכול לעשות הכל מה 
שהוא רוצה, אלא כמו שאנו צריכים להאמין במטרת הבריאה, שהיא 
להטיב לנבראיו,
%break
וכמו כן יש לנו להאמין על הדרך, איך להגיע להמטרה, שבחינת 
אמונה היא הדרך הטובה ביותר ומוצלחת ביותר. לכן בחר הקב"ה 
בדרך של האמונה, שרק ע"י דרך של אמונה תהיה היכולת להאדם 
להגיע לשלימות המטרה.
%break
ובהאמור, שהביאור "כי כשלת בעוונך" הוא בחינת גדלות של כלי 
קבלה, שאדם הראשון המשיך עליו מחמת חטא של עץ הדעת, יש 
לפרש מה ששאלנו, מהו ענין "כשלת בעוונך" ל"שובה ישראל עד ה' 
אלקיך".
%break
ושאלנו, וכי האדם יכול לעלות למעלה ולראות אם התשובה הגיע "עד 
ה' אלקיך". ובהנ"ל יש לפרש, היות שכל הכשלונות, שאין האדם יכול 
להגיע לשלימות, והוא נכשל באמצע, הוא רק מטעם, 
%break
כי עוון הראשון הוא אבן הנגף שבשבילה האדם נופל. לכן האדם, 
כשרוצה לעשות תשובה, ואינו יודע מהי תשובה, אז אומר הנביא 
"שובה ישראל עד ה' אלקיך".
%break
פירוש, שכל המעשים, שהאדם עושה, יהיו בשביל "ה' אלקיך". נמצא, 
שפירושו "עד", היינו עד שתדע בבירור, שכל מה שאתה עושה הוא 
בשביל ה' אלקיך. זאת אומרת,
%break
שהגיע למדרגה, שהוא מרגיש, שבשביל עצמו אינו כדאי לחיות, אלא 
מה שהוא חי, הוא בשביל תועלת ה', וזה נקרא "תשובה".
%break
מה שאין כן אם עוד לא הגיע לדרגה זו, עוד לא נקרא זה "תשובה". 
והטעם הוא כנ"ל "כי כשלת בעוונך", שהוא הקבלה עצמית. כלומר, כי 
רק זה הוא הכשלון,
%break
שאין האדם יכול לבוא לידי דביקות ה'. וממילא לתקן זה הוא רק עד 
שיגיע "עד ה' אלקיך", שכל מעשיו יהיו רק להשפיע, וזה נקרא 
"תשובה".
%break
ולזה אין האדם צריך לעלות למעלה, ולראות אם התשובה שלו הגיע 
"עד ה' אלקיך". אלא האדם בעצמו הוא רואה ומרגיש, אם אין לו שום 
כוונה בחיים, אלא רק מה ששייך לתועלת ה', ולתועלת עצמו הוא 
אומר, שאינו כדאי לחיות. אולם גם בזה האדם יכול לרמאות עצמו.
%page 789
כלומר, שיכול להיות, שזה שמסכים לעבוד בשביל תועלת ה', בטח 
הוא חושב שתגיע מזה לתועלת עצמו הנאה גדולה.
%break
אולם על זה גם האדם יכול לראות את האמת. היות לפי הכלל, אם 
באמת האדם רוצה להידבק בה', ויש לו כבר השתוות הצורה, אז הוא 
צריך לזכות לפקיחת עינים בתורה.
%break
לפי הכלל "הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה". ואם הוא עדיין לא 
זכה לרזי תורה, זה הסימן שהוא עדיין רחוק מלהיות, שכל כוונתו 
תהיה אך ורק לתועלת ה'.
%break
וכמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (דף י' אות ל"ב) וזה לשונו "הוא 
העבודה בתו"מ לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל פרס. 
שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון 
להשפיע. אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל,
%break
נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש, הנקראות נרנח"י. כי הן 
עומדות ברצון להשפיע. ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון 
לקבל שולט בו, כי ענין התלבשות והשואת הצורה עולות בקנה אחד. 
%break
ובעת שיזכה, שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא 
שזכה בהשואת הצורה לנרנח"י שלו העליונים".
%break
ובהאמור רואים, שאם האדם הולך בדרך השפעה, הוא צריך לזכות 
לבחינת רזי תורה, ואם לא זכה, זהו סימן שעדיין הוא נמצא באהבה 
עצמית. הגם שהוא מרגיש, שהוא רוצה לעשות מעשים אך ורק 
להשפיע. לכן אז הוא צריך עוד הפעם להרבות עצות ותחבולות,
%break
לזכות לאהבת ה' ולא לאהבה עצמית. אבל צריכים לזכור, שבכדי 
לזכות לאהבת ה' ולא לתועלת עצמו, אין זה בידי אדם, אלא זהו 
מתנת אלקים.
%break
אולם צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית 
בלבד, שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה 
דלהשפיע, יש בזה עבודה רבה. 
%break
היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע מבחינת הכוונה דלהשפיע, תיכף 
על המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, ומראה 
לו צבעים שחורים על עבודה זו.
%break
ובמצב הזה, האדם צריך להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, 
שהאדם יכול לתת תפלה אמיתית. ונקרא "אמיתית", משום שהאמת 
שכך הוא. כלומר שהבורא עשה, שהאדם לא יוכל לעזור לעצמו. 
והסיבה היא כידוע, ש"אין אור בלי כלי",
%break
כמו שדברנו מזה כמה פעמים. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה 
שעשה הבורא, שאין האדם יכול בעצמו לצאת מאהבה עצמית, הוא 
בכדי שהאדם יהיה נצרך להבורא, שיעזור לו. ובמה עוזר ה', בנשמתא 
קדישא, כמו שכתוב בזה"ק.
%break
היות אחרת אין להאדם צורך לקבל אור התורה, אלא הוא היה 
מסתפק במה שהוא מקיים תורה ומצות, ולא היה לו שום צורך לקבל 
את הנרנח"י דנשמה שהוכן עבורו.
%break
מה שאין כן, כשהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת מאהבה עצמית 
ולזכות לבחינת השתוות הצורה, אז הוא צריך לעזרת ה', שיעזור לו. 
ועל ידי מה הוא נותן להאדם את העזרה. הוא ע"י נשמתא קדישא, 
הנקרא "אור עליון", המתגלה בהאדם,
%break
שירגיש שיש בו נשמה, שהיא "חלק אלקי ממעל". נמצא, לפי 
התגברות האדם, הוא מרבה בגילוי אור ה'. ולסיבה זו עשה ה' 
הכבדת הלב, שלא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על הרע שבו, אלא 
שיהא נצרך להבורא,
%break
וע"י זה יהיה להאדם הצורך לזכות לבחינת נרנח"י שבנשמה. אולם 
הסדר הזה של הכבדת הלב, בא דוקא בעת שהאדם רוצה לעבוד בעל 
מנת להשפיע, והוא נותן כוחות, בכדי להגיע לשמה, אז מתחיל ענין 
של הכבדת הלב.
%break
וזה דומה להאם, שרוצה ללמד את הילד, שיוכל ללכת לבדו. היא 
יושבת על הברכים, ונותנת להילד שיתקרב אליה. ובזמן שהיא רואה, 
שהילד כבר קרוב אצלה, האם מתרחקת מן הילד.
%break
וזהו בכדי שהילד יתרגל ללכת לבד, בשיעור יותר גדול מכפי שהלך. 
אולם הילד מתחיל לבכות.
%page 790
הלא הוא התאמץ, ונותן כוחות בכדי שיתקרב אל האם, והוא בוכה, 
מדוע אמו התרחקה ממנו. והוא חושב, כאילו האם שונאת אותו, לכן 
היא מתרחקת ממנו. ולא יכול לדון את אמו לכף זכות,
%break
שההתרחקות שלה היא לטובת הילד. מה שאין כן כשהילד לא התחיל 
ללכת, אין האם מתרחקת ממנו, אלא הוא רואה, שכל הזמן שהוא 
הולך, האם מחזיקה אותו בידה ומוליכה את הילד.
%break
וכמו כן בעבודה. מטרם שהאדם מתחיל ללכת לבד, כלומר מטרם 
שהוא יוצא מהכלל, שכל עבודתם הוא רק בחלק המעשה לבד, בלי 
כוונה דלהשפיע, זה נקרא, שהאם מחזקת את הילד בידה, ומוליכה 
אותו. זאת אומרת,
%break
אין הוא מרגיש שיש לו התרחקות מצד העליון, אלא אדרבה, הוא לא 
רואה שום חסרון בעבודתו. וממילא הוא לא יכול לומר, שמתרחקים 
ממנו. הלא הוא מרגיש שהוא קרוב. והסיבה היא, היות שהוא הולך 
בתלם של הכלל,
%break
שהשכר הוא תועלת עצמו. אם כן, הדעה הזו היא קרובה אצל הגוף. 
לכן אין הגוף מתנגד לעבודתו, וממילא הוא מרגיש לאיש שלם. נמצא, 
שהוא במצב כמו שאמו מחזקת אותו ביד ומוליכה אותו.
%break
מה שאין כן בזמן שהוא יוצא מהכלל, שהוא רוצה לעבוד בעל מנת 
להשפיע, הוא נבחן לילד שכבר מתחיל ללכת לבד. אז האם מתרחקת 
ממנו. כל פעם שהוא חושב, שכבר הגיע לעבודה דלהשפיע, אז 
מלמעלה מראים לו,
%break
שהוא עוד רחוק מעבודה דלהשפיע. ובמה מראים לו שהוא רחוק, 
היות שמראים לו כל פעם מהו "על מנת להשפיע". אז המחשבות 
האלו מביאות לו להאדם מחשבות זרות, עד שלפעמים הוא רוצה 
לברוח מהמערכה.
%break
ואח"כ נותנים לו עוד פעם התקרבות, שהוא מתחיל לחשוב, שעכשיו 
הוא קרוב להאם. אבל עוד הפעם מראים לו, שמתרחקים ממנו. וזה 
שכתוב "אל תרחק ממנו". וכמו כן כתוב "אל תסתר פניך ממנו". שיש 
בזה ב' פירושים:
%break
א. היות שאתה מתרחק ממנו, זה גורם שאנחנו רוצים לברוח 
מהמערכה.
%break
ב. אל תרחק ממנו, תן לנו להבין, שזה לא התרחקות, אלא שזה אתה 
עושה לטובתנו, ושנדע שכל מה שאתה עושה, הכל לטובתנו.
%page 791
%H מהו חטא גדול או קטן, בעבודה
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת מהו נקרא "עבודה". זאת אומרת, במילת 
עבודה, שאנו משתמשים, מהו פירוש. יש לדעת, שניתן לנו לקיים 
תרי"ג מצות התורה, וז' מצות דרבנן.
%break
וכמו כן יש לנו לקיים את מנהגי ישראל, מה שגדולי ישראל הנהיגו, כל 
מקום לפי מנהגו. והם קבעו לנו, מהי מצוה גדולה ומהי עבירה גדולה.
%break
דוגמא, חז"ל אמרו "גדול כיבוד אב ואם, שהחמיר בו הקב"ה יותר 
מכבודו" (ירושלמי, פ"א, ה', א'). או "גדולה גמילת חסדים יותר מן 
הצדקה" (סוכה, מ"ט). ורבות כהנה יש בחז"ל.
%break
וכן על דרך זה אנו רואים בעבירות. שחז"ל אמרו "גדול עונשו של לשון 
הרע מעונש של עבודה זרה" (מדרש גדול וגדולה, פי"ח).
%break
נמצא, שהם קבעו מהי מצוה גדולה ומהי מצוה קטנה, זה לגבי זה. 
וכמו כן לגבי עבירה קבעו, מהי עבירה גדולה, וכנגד זה מהי עבירה 
קטנה. ומה שהם קבעו, אנו צריכים להאמין שכך הוא,
%break
שזה ענין אמונת חכמים, שאנו צריכים להאמין מה שאמרו. ואסור 
להרהר אחריהם. וכל זה נקרא בחינת "תורה". כלומר, שאין יד אדם 
שום שייכות לנוגע בזה.
%break
"עבודה" נקראת על שם האדם, מה שהוא עושה. היות שהאדם 
העובד, הוא עושה את השיעורים, איך לקיימם. כלומר, אין הכוונה 
שעל המעשה הוא ברשותו של אדם,
%break
לעשות שם איזה שינויים חס ושלום. אלא הפירוש הוא על הסיבה. 
כלומר, שבשביל הסיבה הזו הוא מקיים תורה ומצות. בזה יש 
שיעורים מצד העובד.
%break
וזהו כמו שאומר הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה, פרק י"א) וזה לשונו 
"לפיכך כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין 
מלמדין אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה 
דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".
%break
רואים אנו, שהרמב"ם אומר, שיש שיעורים בהסיבה. דהיינו נשים, 
ולקטנים, וכלל עמי הארץ, להם יש סיבה של שלא לשמה.
%break
ואלה, שכבר הרבה דעתן והחכימו חכמה יתירה, להם נותנים סיבה 
אחרת, שהיא הסיבה דלשמה, שהם שצריכים לעבוד בעמ"נ להשפיע 
נחת רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמם.
%break
נמצא לפי זה, שבבחינת המעשה אין הבדל בין קטן לגדול. מה שאין 
כן בבחינת הכוונה, היינו בבחינת הסיבה, שבשבילה מקיימים תו"מ, 
כן יש הבדל בין סוגי אנשים. כלומר, יש אנשים, ששייכים להכלל. 
היינו, כמו שאומר הרמב"ם ז"ל "כלל עמי הארץ". 
%break
שיש הבחן בין הכלל להפרט. זאת אומרת, שיש אנשים פרטיים, שהם 
לא רוצים ללכת בתלם של הכלל, כלומר לעבוד לתועלת עצמם, אלא 
שנתעוררת בלבם תשוקה לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
ויש לדעת, כי העבודה דלהשפיע נקראת, שהאדם הוא הנותן. מה 
שאין כן בהעבודה דלקבל שכר, הקב"ה הוא הנותן. ויש בזה הבחן 
גדול מאוד. כי בזמן שסיבת העבודה היא מה שמקבל תמורתו, נמצא, 
שהאדם מסתכל על גודל המצות,
%break
כפי שיעור התמורה. כלומר, שאם יש תמורה גדולה וחשובה תמורת 
העבודה, זה נקרא אצל האדם "מצוה גדולה", היות שהוא מסתכל על 
השכר.
%break
מה שאין כן בעבודת דלהשפיע, שהאדם הוא הנותן, אז מסתכלים על 
גודל המקבל, כלומר למי האדם נותן. וכל שהמקבל הוא יותר חשוב, 
אז הנתינה זו יותר גדולה וחשובה,
%break
כמו שאמרו חז"ל "באדם חשוב, באם נתנה היא, ואמר הוא, הרי את 
מקודשת, הרי זה דומה כאילו נתן הוא, מטעם בההוא הנאה דמקבל 
מניה".
%page 792
הרי אנו רואים, שגדלות הנתינה תלויה למי שאנו נותנים. בזה מודדים 
את גודל המעשה. זאת אומרת, שאם נותנים לאדם גדול, נקרא 
"נתינה גדולה" ואם נותנים לאדם קטן, הרי זה "נתינה קטנה".
%break
ומזה אנו יכולים למדוד את שיעור העבודה של השפעה. כלומר, אם 
האדם משפיע למלך קטן, הרי היא עבודה קטנה, היות שאין הנותן 
מתפעל כל כך בעת שנותן למלך קטן.
%break
מה שאין כן אם האדם משפיע למלך גדול, אז המעשה של הנתינה 
הוא מעשה גדול, היות "בההוא הנאה דמקבל מניה". היא הנאה 
גדולה, משום שמשפיע למלך גדול.
%break
הרי אנו רואים, שענין גדלות וקטנות של נתינה תלוי בהעובד בעצמו. 
כלומר, שהעובד בתו"מ הוא הקובע לאיזה סוג הוא שייך, כנ"ל. שאם 
האדם עדיין נמצא בבחינת החינוך, הנקרא "מצות אנשים מלומדה", 
%break
כלומר, שהוא עדיין עובד בתורה ומצות מטעם קבלה עצמית, כנ"ל 
בדברי הרמב"ם, שאומר "כשמלמדין את הנשים וקטנים וכלל עמי 
הארץ, מלמדין אותם בעמ"נ לקבל שכר", הנקרא "שלא לשמה".
%break
וענין "מלומדה" פירושו, כמו שהוא רגיל לעבוד עד עכשיו, שהיה הזמן 
של שלא לשמה, אדם הזה מודד קטנות וגדלות לפי שיעור השכר. מה 
שאין כן אלו שעובדים בעל מנת להשפיע, הם מודדים לפי שיעור 
גדלות של המקבל את העובד, כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין, שיכול להיות שני אנשים, שעושים אותה מצוה. ולאחד 
נחשב זה למצוה גדולה, היות שהוא נותן את העבודה שלו למלך 
גדול. אם כן הוא מרגיש, 
%break
שהוא משמש למלך גדול. לפיכך הוא שש ושמח, ויש לו התרוממות 
הרוח מזה שיש לו זכיה גדולה, שנותנים לו רשות לכנס ולשמש מלך 
גדול. ואין קץ להשמחה שלו.
%break
מה שאין כן השני, שהוא לא חושב, שכל מה שהוא עושה, הוא משמש 
בזה למלך גדול, אלא למלך קטן. כלומר, שהוא רואה, שאף אחד לא 
מחשיב אותו לשמור את מצותיו. אלא הוא ריחם על המלך הזה, 
ושומר מצותיו.
%break
אז האדם מבין, שהמלך צריך להתחשב עמו, היות שהאדם מרחם על 
המלך, בזמן שאף אחד לא רוצה להסתכל על המלך. והאדם הזה 
מודד מה המלך משלם לו בעד עבודתו.
%break
ואם אינו מאיר לו השכר שמלך נותן לו, הגם שעושה את כל מה 
שהמלך ציווה עליו, לכן הוא עושה זה בעצלתיים, בלי חיות, היות 
שאינו מאיר לו את השכר, מה שהמלך יתן לו תמורת עבודתו.
%break
ולפי זה יוצא, באלו שני אנשים, שעושים אותו דבר, ולאחד נחשב זה, 
שעושה מצוה גדולה, מסיבת שמקבל הרבה חיות והתרוממות רוח, 
בזה שהוא משמש מלך גדול. ולהשני אין לו מצב מרומם, 
%break
ועושה זה בהכרח, משום שלא מאיר לו את השכר, למה שהוא חשוב 
שיקבל אח"כ.
%break
לכן ההבדל ביניהם הוא גדול מאוד. כי אחד חושב על המצוה שהוא 
עושה, מצוה קטנה, כלומר קטן בחשיבות. ולהשני נחשב זה למצוה 
גדולה, כלומר שהוא אומר,
%break
שאין בידו שכל להעריך את חשיבותה וגדלותה של המצוה, שהוא 
מרגיש עכשיו בה, היות שהוא לא צריך לשום שכר שיתנו לו אח"כ.
%break
אלא עכשיו כבר הוא מרגיש את השכר, בזה שיש לו הנאה גדולה, 
בזה שזכה לשמש מלך גדול. נמצא, שהוא שמח משום שכבר קיבל 
את השכר. והוא לא צריך להאמין, שיקבל שכר.
%break
ואין לו שום ספיקות על השכר, שנוכל לומר, שהוא לא שמח, היות 
שהוא בספק על ענין שכר ועונש, מטעם, שהוא כבר קיבל את השכר 
תיכף על המקום, ואין מצפה לשכר אחר.
%break
אלא זה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול, מזה הוא נהנה. 
ובשביל זה, היינו שכדאי להיוולד, בכדי להיות לו זכיה לשמש מלך 
גדול. נמצא, שהאדם בעצמו הוא הקובע מהי נקראת "מצוה גדולה" 
ומהי "מצוה קטנה".
%page 793
אולם לפעמים יכול להיות להיפך, דהיינו זה שהולך על קו אחד, שכל 
מעשיו הם רק לכוון שהמעשה יהיה בסדר, בכל פרטיה ודקדוקיה, ועל 
הסיבה שבשבילה הוא עוסק בתורה ומצות, הוא בכדי לקבל אח"כ 
שכר בעולם הזה או בעולם הבא, 
%break
והוא מאמין בשכר ועונש, כשהוא עושה את המצוה, ומדייק לעשות 
את המצות החשובות ביותר, מה שאמרו חז"ל, איזו מצוה הוא גדולה, 
ואיזו מצוה היא פחות חשובה.
%break
וכשעושה את המצוה, מה שהוא בחר, שזוהי מצוה גדולה, הוא שמח, 
ומרגיש עצמו, שהוא אדם החשוב ביותר משאר אנשים, היות שיהיה 
לו שכר יותר משאר אנשים, וממילא הוא עושה את המצוה 
בהתלהבות גדולה.
%break
מה שאין כן החבר שלו, שהוא עושה אותו מצוה גדולה מה שהחבר 
שלו עושה. אבל הוא לא רוצה לעבוד בעל מנת לקבל שכר, אלא רוצה 
לעבוד בעל מנת להשפיע. ובכדי לעבוד בעל מנת להשפיע, אז האדם 
צריך להאמין,
%break
שהוא משמש מלך גדול וחשוב, שכדאי לשמש אותו בלי שום תמורה. 
ואם האמונה שהוא מאמין בה', אינו יכול להרגיש בעצמו, שהוא 
משמש מלך גדול, אין לו אז כח לעבוד בשמחה.
%break
אלא שהוא עובד אז בכפיה, שהוא מתגבר על ההתנגדות, מה שהגוף 
נותן לו להבין, שלא כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע למלך קטן. ואומר לו, 
בשלמא החבר שלך, שהוא עובד בכדי לקבל שכר, אם כן מה חשוב 
אם הוא מלך גדול או קטן. כי בעיקר מסתכלים על השכר.
%break
ומהו ההבדל בין שהוא מלך גדול או קטן. כי עיקר השכר עושה אותו 
למלך גדול. ואם הוא נותן שכר קטן, זה נקרא "מלך קטן". נמצא, כאן 
הוא סדר אחר מבין להשפיע נחת רוח ליוצרו,
%break
שזהו כל הסיבה המחייבו לעסוק בתו"מ, לבין שהסיבה שלו המחייבו 
לעסוק בתו"מ הוא בכדי לקבל שכר.
%break
רואים אנו, שאי אפשר לקבוע את האמת לפי הרגשת האדם. כי זה 
שהאדם רואה, שהוא עובד בשמחה ובהתלהבות גדולה, זה עוד לא 
אומר, שהוא הולך על דרך הנכונה, כנ"ל. לכן אמרו חז"ל "עשה לך 
רב", שרק הרב יכול להדריכו ולקבוע באיזו דרך הוא הולך.
%break
מה שאין כן אדם העובד, הגם שהוא המרגיש, מה זה טוב ומה זה 
רע, מכל מקום האדם בעצמו אינו יכול לדעת את האמת, מסיבת 
שעדיין אין להאדם להבין, אלא בירור אחד, שהוא בירור "מר ומתוק". 
היות שבזמן שיש לו שמחה ועובד בהתלהבות, 
%break
הוא מרגיש טעם של "מתוק". לכן אומר האדם, שהוא הולך על דרך 
הנכונה. ובזמן שהאדם צריך לעבוד על דרך הכפיה, האדם מרגיש 
ש"מר" לו. האדם מבין אז, שהוא נמצא במצב של ירידה. וההבחנה זו 
האדם לוקח לדעת, שזהו בירור אמיתי.
%break
אולם הבירור הזה של "מר ומתוק" היה לפני חטא דעץ הדעת. מה 
שאין כן לאחר חטא דעץ הדעת, ניתן לנו בירור אחר, הנקרא, בירור 
של "אמת ושקר". כלומר, שיכול להיות,
%break
שהאדם מרגיש מצב של מתוק אבל זהו בבחינת שקר. ויכול להיות 
מצב, שהאדם מרגיש שהוא "מר" אבל זהו אמת.
%break
וזהו כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות (אות ט"ז) וזה לשונו 
"וצריכים לדעת טוב של ב' מיני הביאורים, הנוהגים אצלנו:
בירור א' נקרא בירורי טוב ורע.
בירור ב' נקרא בירורי אמת ושקר.
%break
והנה בירור הא' הוא כח הפועל גופני, שאופני פעולתו ע"י הרגש מר 
ומתוק, שהוא ממאס ודוחה צורת המר, כי רע לו. ונאהב לו ומקרב 
צורת המתוק, כי טוב לו, וכו'.
%break
ונוסף עליהם מין האדם, שהטביע בו ה' יתברך כח פועל שכלי, 
שאופני פעולתו בבירור הב', שדוחה עניני שקר וריקות, במיאוס עד 
להקאה, ומקרב ענינים אמיתיים, וכל תועלת באהבה גדולה. 
%break
ובירור זה נקרא "בירור אמת ושקר". ואינו נוהג אלא במין האדם. כל 
אחד ואחד לפי שיעור.
%page 794
ותדע, שכח הפועל הזה הב', נברא והגיע להאדם בסיבת עטיו של 
הנחש. כי מצד היצירה, לא היה לו זולת כח הפועל הא', מבירורי טוב 
ורע, שהיה די ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא".
%break
ובהאמור אנו רואים, שבזמן שהאדם רוצה ללכת לפי הבחן "מר 
ומתוק", כבר אין הבירור הזה אמת, לאחר חטא של עץ הדעת. אלא 
שיכול להיות, שהאדם מרגיש טעם מתוק בעבודה,
%break
והוא נמצא בתוך השקר כנ"ל. וכן להיפך. ומשום זה אמרו "עשה לך 
רב, והסתלק מן הספק" (אבות, פרק ראשון, ט"ז).
%break
אבל האדם בעצמו, הגם שהוא הקובע, במה שהוא מרגיש. אבל כנ"ל, 
שהאדם יכול להרגיש מתוק, אבל זהו לא על דרך האמת, שנוכל לבוא 
לידי דביקות בה'. היות שיכול להיות, שהוא הולך בדרך הפוך מן 
המסילה המוליכה לידי דביקות בה', 
%break
וכל היגיעה שלו הוא בכדי לבוא להשתוות הצורה, שזה נוהג בכל 
המדרגות, שזה ענינו של מסך, השורה על העביות, שדוקא ע"י עשיית 
המסך מתגלה הטוב ועונג.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, א') "והוי זהיר 
במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". 
ולכאורה יש סתירה לדברי חז"ל, שאמרו "גדול כיבוד אב ואם, 
שהחמיר בו הקב"ה יותר מכבודו". 
%break
או "גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה". ורבות כהנה. ואם הם 
אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", אם כן מהו הפירוש גדולה. 
במה מתבטא, שמצוה זו גדולה מן האחרת.
%break
ובהאמור, שאין לדעת בעת העשיית המצות, המצות של מי הוא 
מקיים. כי בטח מי שמקיים המצות של מלך גדול, שהוא צוה לנו 
לקיים, בטח שהוא יותר חשוב, ממי שמקיים את התו"מ של מלך קטן.
%break
נמצא, שמצוה קלה, אבל היא מצוה, שמלך גדול צוה אותו לעשות. 
בטח שזהו יותר חשוב, ממי שמקיים מצוה חמורה של מלך קטן.
%break
והיות שהאדם הוא נמצא תמיד בעליות וירידות, כלומר שפעמים אדם 
מאמין שהוא משמש מלך גדול, ולפעמים הוא להיפך, לכן חז"ל הורו 
לנו, שנדע, שאין הגדלות וקטנות תלוי בהמצוה, אלא בגדלות הַמְצַוֵה 
את המצות.
%break
ועל זה האדם צריך לתת תשומת לב, שכל פעם יאמין, שיש מלך 
גדול. היינו, שהאדם צריך להשתדל להשיג גדלות ה'. וזהו העיקר ולא 
דברים אחרים.
%break
%page 795
%H מהו השינוי שבשער הדמעות משאר השערים
%break
הנה חז"ל אמרו (ברכות נ"ט) וזה לשונו "אמר רבי אלעזר, מיום 
שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה. ואף על פי ששערי התפלה 
ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו",
%break
עד כאן לשונו. ומקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, ובשביל 
מה צריכים שערים, אם הם לא ננעלין.
%break
אנו רואים, שבזמן שילדים קטנים בוכים, בזמן שהם משתוקקים 
לאיזה דבר, או שמי שרואה שילדים משחקים במשחקים, וילד אחד 
חוטף מהשני איזה דבר, והילד בוכה,
%break
מכל מקום אנשים שעוברים על ידם, מי שם לב לזה, היות שכולם 
יודעים, שעכשיו הם מתקוטטים זה עם זה, אמנם אח"כ שוב יעשו 
שלום ביניהם. אם כן הבכיות של הילדים, אף אחד לא שם לב להם.
%break
מה שאין כן אם אדם הולך ברחוב, והוא איש מבוגר, ורואים שהוא 
בוכה, מי שעובר על ידו מתעוררת בו תשומת לב, לדעת מהי הסיבה 
שהוא בוכה. שבטח אדם מבוגר אינו בוכה על שטויות. לכן הבכיות של 
אדם מבוגר גורם התעניינות, אולי הוא יכול לעזור לו.
%break
וכמו כן בעבודה, יש אנשים כשמקיימים תורה ומצות בכל פרטיה 
ודקדוקיה, והם חושבים בעצמם שהם יראים ושלמים. אבל בטח 
צריכים לקיים מה שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח".
%break
וזה גורם להם עבודה רבה, היות שהם צריכים לחפש בעצמם איזה 
חסרון, שתהיה להם היכולת לומר, שהם שפלים.
%break
למשל שמעתי מאיש אחד, ששאל לתלמיד חכם, איך הוא אומר, 
שהוא שפל ויש לו עבירות, בו בזמן שהוא רואה בעצמו, שאין בעולם 
הרבה תלמידי חכמים ויראת שמים כמוהו. נמצא, בזה שהוא אומר, 
שהוא שפל, הוא אומר דבר שקר.
%break
והוא השיב לו, שהוא מאמין בחז"ל שאמרו "אין אדם ניצול מאבק לשון 
הרע". לכן כבר יש לו חסרון. נמצא, שאדם דוגמתו, שהוא יודע 
בעצמו, שהוא אדם שלם, וכשהוא בוכה, שה' יתן לו כח לעסוק בתורה 
ומצות, אין הוא בוכה על דבר עיקרי,
%break
שה' יקרב אותו לתו"מ, אלא שחסרה לו איזו תוספת על מה שהוא 
בעצם אדם שלם. והגם שהוא בוכה בדמעות שליש, היות שהוא בוכה 
על מותרות, אין מי שיסתכל על בכיותיו.
%break
נמצא, לפני אדם זה יש שערים של דמעות, והם סגורים, ולא נותנים 
להכנס את תפלתו. והטעם הוא כמו בגשמיות, על מותרות לא בוכים, 
אלא על דברים הכרחיים נהוג ענין של בכיות.
%break
וזה דומה לפי המשל, שאדם אחד בא מחוץ לארץ ונכנס לאיזו עירה, 
או לאיזה מושב. והועד של המושב רוצה ממנו למשל עשרת אלפים 
דולר, בכדי שיתנו לו מקום לגור בהמושב. ואין להיהודי הזה את 
הסכום הדרוש. הוא נכנס להרב ומספר לו כל לבבו,
%break
והרב הבטיח לו, שבשבת לפני קריאת התורה, הוא ידרוש לפני 
הקהל, ובטח עם ישראל נתבעין ונותנים. וכך היה. הרב הרים קולו 
בבכי, איך אדם מטופל בילדים, ובא מרוסיה, ועד כמה שהאדם סבל, 
%break
ועכשיו הוא נמצא במצב של חוסר דירה וחוסר פרנסה, ואנחנו יכולים 
להציל את האדם הזה. והבכיות של הרב עשה רושם על הקהל, ונותנו 
לו את הסכום הדרוש.
%break
וכעבור חצי שנה בא עוד הפעם הרב להקהל לפני קריאת התורה, 
ושוב התחיל לבכות, וצועק, יהודים רחמנים, אני זקוק עכשיו גם כן 
לעשרת אלפים דולר, היות שהרבנית שלי היתה באיזו חתונה,
%break
ושם באה איזו רבנית מאמריקה, שהיתה לה טבעת עם יהלום, ששוה 
עשרת אלפים דולר, והרבנית רוצה, שאני אקנה לה גם כן דבר כזה.
%page 796
והרב הרים קולו בבכי. ואף אחד מהקהל לא רוצה להתנדב עבור 
הטבעת בשביל הרבנית. והרב מתחיל יותר לבכות, עד שהקהל פרץ 
בצחוק מהבכיות שלו. והוא טוען להקהל,
%break
מדוע כשבאתי לאסוף כסף בשביל אדם פשוט, כל אחד נתן כפי נדבת 
לבו. ועכשיו אני מבקש כסף בשביל תלמיד חכם, ואני גם כן רב, ואיפה 
כבוד התורה, ומדוע אין אתם עוזרים לי.
%break
והנמשל הוא, כי בזמן שהאדם בוכה והדמעות שלו הם על הכרחיות, 
כלומר שהוא צועק ובוכה לה', שיעזור לו בכדי שיהיה אדם פשוט, 
אפילו לא רוצה להיות תלמיד חכם, אלא פשוט יהודי פשוט שיאמין 
בה',
%break
שתהיה לו האפשרות לקיים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל 
נפשך", ושלא יהיה שקוע באהבה עצמית, אלא רוצה להיות איש 
פשוט, כלומר שיהיה לו תמיד רצון לאהוב את ה', ולא לעבוד לתועלת 
עצמו, והוא רואה, שאין לו שום כח,
%break
שיהא בידו להתגבר על אהבה עצמית, אלא כל מה שהוא עושה, הכל 
הוא לתועלת עצמו, ובמה הוא נקרא "יהודי", בו בזמן שאפילו קריאת 
שמע אין בידו לקיים, אלא כשהוא אומר "ואהבת את ה' אלקיך", הוא 
רואה איך שהוא רחוק מזה,
%break
ועל זה הוא בוכה, וכבר הוא רואה, שכבר עשה הכל בכדי שיזכה 
למשהו אמת, וכבר היה אצל כל השערים עם התפלה שלו, וכל 
השערים, הוא רואה שהם ננעלים.
%break
אז מרוב צער הוא מתחיל לבכות. הדמעות האלו, בזמן שבאים לשער 
הדמעות, הוא רואה שהשער הזה לא ננעל, מטעם שהוא לא מבקש 
מותרות, כלומר הוספה על מה שיש לו כבר רכוש של תורה ומצות, 
אלא הוא מבקש שהוא רוצה להיות פשוט יהודי,
%break
שיאמין בה' ולאהוב אותו, ולא להיות שקוע באהבה עצמית, ולתועלת 
ה' אין הוא מסוגל לעשות שום דבר, אם כן הוא מרגיש, שפשוט אין 
הוא יהודי.
%break
כלומר, הוא שואל לעצמו, אני מאמין בה', והוא גדול מאוד, ומכל מקום 
הוא רואה, שאין הוא מסוגל לוותר על תועלת עצמו בפני תועלת ה'. 
אם כן הוא צועק ובוכה פשוט שחסר לו ענין אמונה, להאמין בה' 
באמת, ולא משפה ולחוץ.
%break
וזה דומה אצלו, כאילו הוא אומר איזה לחש, שהוא מקבל על עצמו 
אמונת ה', ולמעשה, אין לו התפעלות ממה שאמר "הריני מקבל על 
עצמי עול מלכות שמים", והוא עושה הכל לתועלת עצמו,
%break
ולתועלת ה' אין לו שום כח - בפני אדם כזה אמרו "שערי דמעות לא 
ננעלו", מטעם כי הוא מבקש הכרחיות ולא מותרות, כמשל הנ"ל, 
מהרב התלמיד חכם, שביקש שיתנו לו כסף עבור יהלום להרבנית 
שלו.
%break
ולפי זה יוצא, שמה שאמרו, ששערי הדמעות לא ננעלו, ושאלנו, אם 
לא ננעלו למה צריכים בכלל שער. התשובה היא, ששער הדמעות 
ננעל בפני אלה שבוכים על מותרות. שהדמעות שלהם דומה לילד, 
שבוכה על דברים של מה בכך,
%break
או כנ"ל במשל של הרב. מה שאין כן מי שבוכה על הכרחיות, שהם 
דברים שנוגעים לכל האדם, שהוא רואה, שעומד בין החיים והמות, 
היות שהוא מאמין מה שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים", 
משום שאין להם דביקות בה',
%break
אלא הם משוקעים באהבה עצמית, שזהו נבחן לבחינת פירוד מחיי 
החיים, לכן נקראים "מתים", נמצא, שהוא בוכה שיתנו לו פשוט חיים. 
ובטח מי שמתפלל על חיים, שהוא מפחד מפני המות, הוא בוכה 
מעומק הלב, והתפלה שלו היא לא סתם בכיות.
%break
אולם בחיצוניות אין האדם יכול להבחין בין שהוא בוכה על דברים של 
מה בכך, כדוגמת הילדים שבוכים, או כנ"ל במשל הרב. אמנם למעלה 
יודעים על מה שהאדם מבקש, בכדי שימלא לו מבוקשו.
%break
כי אין נותנים מלמעלה דברים של מותרות, כי בטח לא ישמור את מה 
שנותנים לו, והס"א יקבל את הכל.
%page 797
לכן אם האדם רואה, שתפלתו לא נתקבלה, אז עליו מוטל לעבור על 
הבקשה שלו, מה שהוא מבקש, ולראות, אם באמת הוא זקוק לרחמי 
שמים, או סתם שחסר לו דברים של מותרות. והאדם צריך להאמין, 
שבזמן שהוא יסדר תפלתו על הכרחיות,
%break
אז תפלתו תתקבל, כנ"ל, ש"שערי הדמעות לא ננעלו", בזמן שהאדם 
מבקש שיצילו את חייו, ולא ישאר במצב של "רשעים נקראים מתים", 
אלא שיזכה לדביקות ה'.
%break
וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט על מה שכתוב "ששערי 
התפלה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו". שהפירוש "מתי שערי 
הדמעות לא ננעלו", בזמן שהאדם כבר עבר על כל השערים, והוא 
רואה, שהכל ננעלו עבורו,
%break
אז במצב כזה האדם מתפרץ מתוך לבו הבכיות והדמעות האלו 
שנתגלו אצל האדם, לאחר שהוא ראה שכל השערים ננעלו, ואין לו 
שום תקוה להגיע להתקרבות ה'. הדמעות האלו פועלים, ששערי 
הדמעות לא ננעלו.
%break
מה שאין כן סתם דמעות, מטרם שהאדם ראה, שכל השערים ננעלו, 
אין הדמעות האלו יכולים להתקבל בשער הדמעות. לכן נגדו כן השער 
הדמעות ננעלו, היות שעדיין אין לו חסרון אמיתי,
%break
שירצה שה' יקרב אותו, אלא הוא חושב, שגם מכוחו עצמו הוא יכול 
להתקרב לקדושה. אם כן, אין תפלתו שלימה, שיהא באמת נצרך לה', 
שיעזור לו.
%break
ובהאמור נוכל לפרש, מה שאנו מבקשים (בתפלת נעילה) "פתח לנו 
שער בעת נעילת שער". ויש להבין, מדוע דוקא בעת נעילת שער, אנו 
צריכים שיפתח לנו שער. הלא התפללנו כל היום,
%break
ומדוע זה לא מספיק שתתקבל בקשתינו, אלא שאנו מבקשים, שיפתח 
לנו רק עכשיו בעת נעילת שער, וכאילו רק עכשיו אנו יכולים להתפלל, 
מה שאין כן לפני זה לא היה מספיק התפלות שלנו.
%break
והענין הוא, שיש לנו להתפלל ב' מיני תפלות:
%break
א. הוא כשהאדם בא להתפלל לה' על צרכיו, הוא עוד לא יודע מה 
שחסר לו, כנ"ל. יכול להיות שהוא בוכה בדמעות שליש לה', שיתקבל 
את מבוקשו, אבל הוא מתפלל על דברים של מה בכך,
%break
ב. כנ"ל במשל של ילדים או במשל של הרב התלמיד חכם. לכן 
התפלה הראשונה של האדם היא, שה' יודיע לו, מה שחסר לו באמת, 
בכדי לדעת על מה לבקש.
%break
וכמו שאנו אומרים בראש השנה וביום הכפורים בתפלת מוסף "היה 
עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל, העומדים לבקש תפלה ותחנונים 
מלפניך על עמך בית ישראל, הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, 
השיבם מה שישאלו, ידעם איך יפארו".
%break
ידוע כשמדברים מבחינת עבודה, כל אדם הוא "עולם קטן". לכן "עמך 
בית ישראל" יהיה פירושו, האדם בעצמו. "השליח של עמך בית 
ישראל" יהיה פירושו, זה שהאדם מתפלל ומבקש, שה' יושיע לו, 
המתפלל נקרא "שליח" עבור האדם בעצמו,
%break
שהאדם בעצמו הוא נקרא "עמך בית ישראל", כנ"ל. ואנו צריכים 
להתפלל, שהשליח שלנו ידע על מה להתפלל, היות שאין האדם יודע 
מה שחסר לו באמת, אלא הקב"ה צריך להודיע לאדם, מהו עיקר ומהו 
תפל. כלומר, מה נקרא "הכרחיות" ומה נקרא "מותרות", כנ"ל.
%break
לכן ניתן לנו להתפלל עבור בעלי תפלות, הורם מה שיאמרו, הבינם 
מה שידברו, השיבם מה שישאלו. וזה אנו מתפללים, שה' יודיע לנו 
מה להתפלל.
%break
ובעת נעילת שער אנחנו מאמינים שכבר יש לנו הידיעה, כלומר 
שאנחנו כבר מבינים על מה להתפלל, היינו שאנו כבר יודעים להתפלל 
על העיקר מה שחסר לנו.
%break
ב. אז מתחיל מין הב' של התפלה, ששם שייך, שהוא נותן דמעות 
אמיתיות, כלומר על צורך אמיתי. ועל זה אנו מתפללים "פתח לנו 
שער בעת נעילת שער". בעת נעילת שער אנו מאמינים, שכבר אנו 
קבלנו את הידיעה מלמעלה על מה להתפלל.
%break
לכן אנו אומרים: אל תסגור את השער. כאילו עכשיו, בסוף היום של 
כל התפלות, אנו יכולים עכשיו לבקש על תפלה אמיתית.
%break
%page 798
ובזה יש לפרש, מה שאנו אומרים בראש השנה ויום כפור "וכל 
מאמינים שהוא עונה לחש, הפותח שער לדופקי בתשובה". ויש להבין, 
למה צריכים להתפלל לפתוח השער. הלא השער פתוח, כלומר 
בשביל מה צריכים להתפלל,
%break
שיפתח לנו השער. הלא יש עצה פשוטה מאוד, שיתן דמעות על 
התפלה שהוא מתפלל. וידוע ששער הדמעות לא ננעל, אם כן יש עצה 
להאדם לבכות, ואינו צריך לבקש, שיעשה לו טובה, שיפתחו לו 
השער. אם כן מדוע האדם צריך להאמין על זה,
%break
כמו שכתוב "וכל מאמינים, שהוא עונה לחש, הפותח שער לדופקי 
בתשובה". הלא יש לו עצה טובה, שיבכה הבעל תשובה עם דמעות, 
והשער הזה לא ננעל.
%break
אלא כנ"ל, שהאדם צריך להתפלל מקודם, שידע מה הוא באמת חסר 
לו. ואז מודיעים לו מלמעלה, שלא חסר לו דברים של מותרות, אלא 
כמו שאמר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו",
%break
שהקב"ה מודיע לו החטא. אז הוא יודע, על מה הוא צריך לעשות 
תשובה. כלומר, להשיב לו מה שחסר לו.
%break
נמצא, בזמן שהאדם כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם 
נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת 
הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו 
ורוצה לעשות תשובה.
%break
כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת 
לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. 
נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את 
ה', הוא אוהב את עצמו.
%break
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' 
יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". 
וזהו כנ"ל, שביארנו "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות 
שרואה, שכל השערים הם סגירות,
%break
ואז הוא מתחיל לדפוק. נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל 
והודיעו לו סיבת החטא, אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות, 
כלומר שהוא רוצה אז פשוט להיות יהודי. אז הדפיקות שלו נבחנות 
לדמעות. וזהו "הפותח שער לדופקי בתשובה".
%break
%page 799
%H מהו מבול מים, בעבודה
%break
בזה"ק נח (דף נ"ד, ובהסולם אות קמ"ח) מפרש את הכתוב, "ואני 
הנני מביא את המבול מים על הארץ". וזה לשונו, "רבי יהודה פתח, 
המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל. ושואל, וכי במקום אחר לא רבו 
בני ישראל את ה'.
%break
ומשיב, אלא אלו היו מי מריבה ודאי, שנתנו כח וגבורה לבעל הדין 
להתחזק. משום שיש מים מתוקים, ויש מים מרורים. שהוא סוד 
הקדושה והלעומת דקו ימין. ויש מים צלולים, ויש מים עכורים. שהוא 
סוד הקדושה, והלעומת של קו שמאל.
%break
יש מים שלום, ויש מי מריבה. שהוא סוד הקדושה, והלעומת של קו 
האמצעי. ועל כן אומר הכתוב, המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל 
את ה', להורות שהוא הלעומת של קו אמצעי,
%break
כי המשיכו עליהם את מי, שלא היו צריכים להמשיך, דהיינו הלעומת 
הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וזה שאומר ויקדש בם".
%break
ויש להבין את ענין ג' מיני מים, שאומר, שהם נגד ג' קוים. מהו הענין 
בדרך העבודה. בטח שהזה"ק מדבר ממדרגות עליונות, ששם שייך 
ענין ג' מיני שפע, המתגלים בג' אופנים. ומה יש לנו ללמוד מזה בדרך 
העבודה.
%break
קודם כל אנו צריכים לדעת, מה זה "מבול מים" בעבודה, שהמבול 
הזה היה המחבל, אשר "וימח את כל היקום". ידוע, שבזמן שהאדם 
מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, אז הגוף טוען, מה העבודה הזאת 
לכם, איזה הגיון יש בזה,
%break
שאתה לא רוצה לעבוד לתועלת עצמך, הלא אתה צריך לדאוג, שאתה 
תהנה מהחיים, ולהשפיע נקרא, שאתה תעבוד לא בשבילך. איזה 
תועלת תצמח לך מזה שאתה עובד, שהבורא יהנה, מזה שאתה 
מקיים את התורה ומצות שלו,
%break
אשר צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום. האם יתן לך שכר תמורת 
עבודתך, כלומר שאתה מתייגע בתורה ומצות.
%break
על זה אתה עונה לי, שאתה רוצה לעבוד בלי שכר. איך אפשר להבין 
דבר כזה, לעבוד בלי שכר. הלא הוא נגד ההגיון. הלא הטבע שבו 
נולדנו, הוא רצון לקבל הנאה ותענוג,
%break
ואם אנו מתייגעים באיזה דבר, בטח שאנחנו מקבלים הנאה ותענוג 
תמורת היגיעה. אם כן הרי זהו נגד הטבע שלנו. וזה נקרא "טענת 
מה".
%break
אולם יש עוד טענה, שהגוף מתנגד לעבודת ה', בזמן שהאדם אומר 
להגוף, שאנו צריכים להאמין בה', שהוא המשגיח ומנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב. אז בא להאדם הגוף, וטוען טענת פרעה, שאמר 
"מי ה' אשר אשמע בקולו",
%break
כלומר, שקשה לו להאמין בה'. זאת אומרת, שהוא אומר, שהוא 
מסוגל לעבוד לתועלת ה', אבל בתנאי, שאם הוא היה מרגיש את 
גדלות ה', היה מבין, שכדאי לעבוד בשבילו.
%break
כמו שאנו רואים בגשמיות, שאם בא איזה גדול, שיש הרבה אנשים 
שקבעו שהוא גדול, והשכל מחייב, כדעת אלו, שאמרו שהוא גדול, 
בטח כמו בגשמיות האדם מסוגל לעבוד ולשמש את הגדול, בטח אם 
היתה לו הרגשה כזו בגדלות ה',
%break
היה גם כן יכול לעבוד ולשמש את ה'. מה שאין כן לגבי הבורא, אין לנו 
הרגשה כזאת, אלא, כמו שרואים, הוא בבחינת "שכינתא בגלותא", 
ואין שום הרגשה בגדלות ה'. אם כן איך הוא יכול לבטל את תועלת 
עצמו בפני תועלת ה'.
%break
לכן ב' אלה, היינו "מי ומה", כשהם מתחברים, נעשה צירוף מים, 
שזהו מה שכתוב "המבול מים על הארץ", שעל ידיהם מתו. כלומר, 
שכל בחינת הרוחניות, הנקראת חיים, נאבדה בגלל המים הנ"ל, שהם 
ב' השאלות, מי ומה.
%page 800
פרחו מהם רוח החיים דקדושה ונשארו מתים. כמו שכתוב "רשעים 
בחייהם נקראים מתים". וזה נקרא מי המבול בעבודה, שבגלל המים 
האלה מתו בעבודה, ולא היו יכולים להמשיך בעבודת ה', מסיבת 
הטענות של מה ומי, כנ"ל.
%break
וזה שכתוב בזה"ק (נח דף ע"א ובהסולם אות רבי) וזה לשונו, "אמר 
רבי יוסי, ראה את מלאך המות, שהיה בא עם מי המבול, ועל כן נכנס 
אל התיבה. כלומר שהמחבל, שהוא מלאך המות, הוא בתוך הטענות 
של מה ומי. כנ"ל".
%break
וענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה 
מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף 
על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל 
הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים,
%break
ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב 
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג 
ברוחניות.
%break
ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא 
נקראת בחינת "כי חפץ חסד". שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר 
להבין, ועל כל דבר הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה 
עמו.
%break
והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, 
מכל מקום הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית 
של טוב ומטיב, כמו שכתוב, "והכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב 
ומטיב לרעים ולטובים".
%break
וזהו חסדים מכוסים, כלומר, הגם שאינו רואה שזה יהיה חסדים, מכל 
מקום הוא מאמין למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא יראו". וזה 
נקרא בחינת "תיבה", שמי שנכנס לבחינת חסדים מכוסים,
%break
ומקבל הכל למעלה מהדעת, במקום זה אין שום שליטה להס"א, כי 
כל השאלות, מה שהס"א שואלת, הן יכולות לשלוט רק בתוך הדעת.
%break
מה שאין כן למעלה מהדעת, זה השטח שייך להקדושה, כי כל 
השאלות הם רק לפי שכל החיצוני. מה שאין כן שכל הפנימי, שהוא 
בא לאחר שהאדם זכה לבחינת השתוות הצורה, שהוא זוכה אז לשכל 
הפנימי, שאז הוא מבין בתוך הדעת הפנימי,
%break
ואז הוא רואה, שכל מה שהשכל החיצוני הבין שהצדק אתו, לאחר 
שהוא זוכה לשכל הפנימי, הוא רואה, שהכל מה שהשכל החיצוני 
טוען, אין בזה ממש, כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל במאמר תש"ג.
%break
ובהאמור, "שהמחבל הנמצא בתוך מים של המבול, שהוא ממית את 
האדם", פירושו, שבתוך המים, שהם מי ומה, כלומר, שעם הטענות 
האלה הוא הורג את בני אדם. וזה שאומר הזהר "אמר רבי יוסי, ראה 
את מלאך המות בא עם מי המבול, ועל כן נכנס אל התיבה".
%break
כלומר שראה, שע"י הטענות האלה, תאבד לו רוח החיים שיש לו. אז 
הוא נכנס לבחינת למעלה מהדעת, שהיא בחינת בינה, שהיא בחינת 
כי חפץ חסד, שפירושו הוא, שרוצה להיות רק משפיע ולא לקבל כלום. 
אלא שהוא שמח בחלקו,
%break
כמה שהוא מבין ומרגיש משהו בעבדות ה', הוא לזכיה גדולה אצלו, 
ואת כל הטענות, מה שהוא שמע מהמי ומה, הוא שמח בזה, שיש לו 
עכשיו מקום ללכת למעלה מהדעת. נמצא, שעל ידי זה הוא ניצול 
ממבול מים.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה שאומר הזה"ק (נח דף ע', ובהסולם אות 
קצ"ו) וזה לשונו, "כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא 
ייראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו. כי כל 
אלו שמתראים לפניו, יש לו רשות להשחיתם".
%break
(ובאות רבי) בהסולם אומר הזהר וזה לשונו, "ועל כן ביקש הקב"ה 
לחפות על נח להסתירו מעין רואה, כדי להסתר מעין, מפני מי המבול, 
כי המים דחקו אותו אל התיבה, כלומר כי ראה את מי המבול ופחד 
מהם, ועל כן בא אל התיבה".
%break
%page 801
ויש להבין, איך שייך לומר לגבי מלאך המשחית, שאם נח נכנס 
בהתיבה, אז המלאך כבר לא רואה אותו, שהוא נמצא בהתיבה. איך 
אפשר להבין זאת, אם הקב"ה היה מייעץ לנח, שיכנס להתיבה, בכדי 
שלא יראה אותו המחבל המשחית,
%break
בטח כשהיה רואה את התיבה, מה הוא היה חושב, שזהו תיבה ריקה 
מבלי אנשים. הלא אפילו אם היה המחבל המשחית גשמי, היה בטח 
רוצה לראות מה שיש בתיבה, ובפרט מלאך, לא רואה מה שיש 
בתיבה. היתכן.
%break
אלא בבחינת עבודה יש לפרש כנ"ל, "שהמחבל המשחית", הוא רואה 
באלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. עמהם הוא יכול להתוכח בטענות 
של מי ומה כנ"ל. מה שאין כן שה' אמר, שהוא יכנס בבחינת בינה, 
הנקראת "עלמא דאתכסיא", שפירושה,
%break
שהוא מכוסה בפני חיצונים. כלומר, לאלו אנשים שהולכים עם שכל 
החיצון, המחבל יכול לראות, משום שיש להם שפה משותפת. היינו, 
בבחינת חיצוניות.
%break
מה שאין כן אלו שהולכים למעלה מהדעת, הנקרא שעושים הכל 
מטעם אמונת ה', וע"י אמונת צדיקים, שהם נותנים ההדרכה, איך 
ללכת ולהגיע לדביקות בה', ולזכות לשכל הפנימי,
%break
הנקרא שכל התורה. במקום הזה נבחן, שאין להמלאך המשחית שום 
אמצעים לראות, היות שהראיה שלו היא בכלים דקבלה.
%break
לכן אמרו חז"ל, "כיון שניתן רשות למשחית, שוב אינו מבחין בין טוב 
לרע". ופירשנו, שהכוונה היא, בזמן שניתן רשות למשחית, אפילו אלו 
אנשים שעוסקים בקבלה בעל מנת להשפיע, שהם נקראים טובים, 
מכל מקום היות שעוסקים בקבלה,
%break
יכול להיות קטרוג ע"י. לכן גם הם נכנסים בבחינת בינה, שהיא כלים 
דהשפעה, שבהם אין שום אחיזה להס"א, שזה נקרא, "שאין המלאך 
המשחית יכול לראות מי שנמצא בהתיבה". כי כל אחיזה שלו הוא רק 
בכלים דקבלה. שם הוא יכול להשטין ולקטרג.
%break
אבל מי שנכנס בהתיבה, היינו שהיא בחינת בינה, כלי דהשפעה, אין 
הס"א רואה אותם. היינו, שאין להם שפה משותפת, שתהיה מציאות 
להבין מה שהס"א טוען נגד העבודה, כשהאדם הולך בדרך השפעה, 
שזה נבחן למעלה מהדעת, שהוא בחינת אמונה,
%break
שעד בחינת אמונה יש יכולת להס"א להתווכח עם האדם. אבל, ברגע 
שהאדם נכנס לתיבת האמונה, למעלה מהדעת, הס"א נשארה עומדת 
על יד שער האמונה ואינה יכולת ללכת הלאה.
%break
וכמו שכתוב בתע"ס (חלק י"ד, דף תקל"א, ד"ה אמנם) וזה לשונו, 
"אלא בינה זו, עדיין אינה נחשבת למחסרת ראש (היינו שלימות) 
מטעם, דבינה אינם סובלים משום כח של צמצום".
%break
שפירושו, היות שבינה נקראת בחינת חפץ חסד, שהוא כלי דהשפעה, 
שאינה צריכה בשביל עצמה שום דבר, וכל דבר שהיא יכולה לעשות 
למעלה מהדעת, היא מרגישה בעצמה שיש לה משהו לתת. כלומר, 
שענין צמצום נקרא חסרון.
%break
והחסרון בא תמיד על ידי שהאדם רוצה לקבל משהו. ואם הוא צריך 
לקבל, ואם יש הפרעות מצד מי שהוא, היינו שהנותן אומר, כן אני 
מסכים לתת לך, אולם רק לפי התנאים שאני רוצה, ואם אתה תסכים 
לתנאים האלו, אתה תקבל, אחרת לא. כאן יש מקום להפרעות.
%break
כלומר, אם אין המקבל מוכשר לקיים התנאים מה שהנותן דורש, 
נמצא, אז המקבל בבחינת חסרון. זאת אומרת, התנאים שהנותן 
רוצה, זה נקרא הגבלות וצמצומים, שלא תמיד המקבל מוכן לקיים את 
התנאים האלו.
%break
מה שאין כן אם הוא לא רוצה לקבל שום דבר מהנותן, מה איכפת לו 
מזה שהנותן לא רוצה לתת, רק לפי ההגבלות, הלא אין לו שום עסק 
עם הנתינות של הנותן. זה מכונה בחינת בינה, כלי דהשפעה, היא 
רוצה לתת ולא לקבל כלום.
%break
אולם כאן יש עמקות גדולה, בזה שהבינה רוצה לתת ולא לקבל כלום. 
כי גם כאן יש תנאי מצד התחתון, הנותן. כלומר, זה שהתחתון רוצה 
להשפיע, התחתון אומר, שרק לפי התנאי שאני אציג לפניך,
%break
אני מוכן להשפיע לך, אחרת אינני מסוגל לתת לך משהו. ומה התנאי, 
אני רוצה לראות, אם באמת אתה חשוב.
%page 802
ולא סתם חשוב, אלא בכדי שאני אהיה מסוגל לתת לך את הכל, ולא 
להשאיר בשבילי שום דבר, אלא לקיים "בכל לבבך ובכל נפשך", זה 
אני יכול לתת לך רק בתנאי,
%break
שאני ארגיש את הגדלות והחשיבות שלך, אז אני מוכן להכל. אחרת 
אין בידי לתת לך, מה שאתה דורש ממני.
%break
נמצא, בזמן שאין אדם מרגיש את גדלות ה', אין הגוף יכול להתבטל 
אליו יתברך בכל לבבך ובכל נפשך. אולם, לאמיתו של דבר, זה 
שהתחתון מציג תנאי, שאומר שאני מסכים לעבוד בשבילך רק בתנאי 
שאני אראה את החשיבות והגדלות שלך,
%break
נמצא, שכבר הוא רוצה לקבל מהבורא, היינו גדלות ה', אחרת אין הוא 
רוצה לעבוד בכל לבבך, כבר האדם מוגבל ומונח תחת שליטת 
ההסתר, ואין הוא בן חורין, לומר, שאין הוא רוצה שום דבר, אלא הוא 
רוצה רק להשפיע, זה אינו נכון,
%break
שהרי כן רוצה משהו, מטרם שיקיים "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", 
היינו שרוצה לקבל מקודם גדלות ה', ואח"כ האדם אומר, שהוא 
יתבטל לה'. ובטח שבחינה זו לא נקראת בחינת בינה כי חפץ חסד, 
ואינה רוצה שום דבר, כי כן היא רוצה.
%break
ובהאמור יוצא, שבחינת בינה, שתכונתה כי חפץ חסד הוא, שלא 
צריכה שום דבר לקבל, לכן היא בן חורין, כי רק מי שצריך לקבל 
משהו, הוא כבר מוגבל, ותולה בדעת אחרים. אלא מי שהוא הולך 
בעינים עצומות, ולא צריך לא גדלות ולא שום דבר, אז נקרא חירות.
%break
אבל צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד 
שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, 
ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול 
להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו.
%break
אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה 
שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' 
יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות,
%break
ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, 
אף על פי שהגוף מתנגד לזה.
%break
כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך 
להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא 
יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח 
את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו.
%break
לכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, היות שהוא יותר גרוע משאר 
אנשים, שהם כן יכולים להיות עובדי ה'. מה שאין כן הוא יותר גרוע 
מהם, שהוא רואה, שיש לו רצון לקבל באהבה עצמית יותר מכולם. 
לכן הוא מתבייש כלפי עצמו,
%break
איך שהוא נמצא בשפלות כל כך. ולכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, 
שיוציא אותו משליטת היצר הרע, ולא משום שהוא יותר חשוב משאר 
אנשים, לכן הוא מבקש, שיתן לו עזרה, אלא,
%break
שהוא יותר גרוע משאר אנשים, מטעם שהרצון לקבל שלו יותר 
מפותח, במרץ יותר גדול הוא עובד אצלו.
%break
אולם אינו מבקש, שיתן לו יותר שכל ודעת בגדלות ה', אז תהיה לו 
היכולת לצאת משליטת הרע. הגם שזה אמת, אבל הוא לא רוצה 
להגיד להבורא, שהוא רוצה להציג להבורא תנאים, שרק אז הוא 
יתבטל לה', כנ"ל.
%break
אלא הוא מסכים להישאר במיעוט שכל ובמיעוט הרגשה, לא יותר 
מכפי שיש לו עכשיו. אלא, היות שאין לו כח התגברות, לכן הוא מבקש 
מה', שיתן לו כח התגברות, ולא מוח, שכל והרגשה.
%break
כי כל מה שהאדם נותן להקב"ה עצות, נראה כאילו שהוא מציג תנאים 
לה', כאדם בעל עמדה, וכאדם בעל שכל. וזה הוא חוצפה להאדם, 
שיציג תנאים לה', ולומר, אם תיתן לי למשל טעם בעבודה, אני יכול 
לעבוד בשבילך, אחרת אני לא מסוגל.
%break
אלא האדם צריך לומר, אני רוצה להתבטל ולהיכנע ללא תנאים. אלא 
תן לי כח, שבאמת אני אוכל לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את ה' 
"בכל לבבך".
%break
%page 803
מה שאין כן אם האדם מציג תנאים, זה לא מראה על שפלותו של 
האדם, אלא להיפך, זה מראה שהאדם מחזיק עצמו לישות ולבעל 
גאוה. וזהו כמי שאומר, שאר אנשים אין להם שכל, הם יכולים לעבוד 
בשבילך, אבל אני לא כמו שאר אנשים,
%break
אני מבין יותר מה זה יהדות, מה זה עבודת ה'. לכן הוא אומר 
להבורא, שהבורא צריך להתחשב עמו, כמו שהאדם מבין, ולא כמו 
שהבורא מבין.
%break
ובהאמור נבין את ענין ג' קוים מה שהזה"ק מביא ג' בחינות.
%break
א. מים מתוקים, והלעומת דקדושה הוא מים מרורים. כידוע, שימין 
נקרא שלימות, כמו שכתוב במאמר של אאמו"ר משנת תש"ג, שהאדם 
צריך להאמין למעלה מהדעת שהוא שלם. והלעומת דשלם הוא, שבא 
הס"א ומראה לו כל החסרונות,
%break
איך שהוא לא הולך בדרך ה', ומפיל את האדם למצב של עצבות, עד 
כדי כך, שהאדם רוצה אז לברוח מהמערכה, ורוצה אז רק להרוג את 
הזמן, ואז הוא רואה הכל שחור.
%break
ב. קו שמאל. הוא בזמן שהאדם רוצה לעשות חשבון הנפש בתוך 
הדעת, לראות איך הוא באמת לפי ראות עיניו, אם הוא שלם או בעל 
חסרון. והיות שהוא הכין עצמו לבירור הזה, וזה שעבר לקו שמאל, 
הוא משום שהוא רוצה עכשיו להתפלל לה',
%break
שיעזור לו, שיאהב את ה' בלב ונפש, זה נקרא "מים צלולים", מטעם 
שאין כאן שום פסולת ועירוב, אלא הוא רוצה לראות מקום, שיוכל 
להתפלל לה'. מה שאין כן הלעומת דקדושה בא בטענות, ונותן להבין, 
שהוא בסדר גמור,
%break
אין לו על מה להתפלל. זה נקרא "מים עכורים", כי צלול נקרא, שאין 
שם שום תערובות, כלומר שהוא רואה את האמת, איך שהוא רואה 
לפי דעתו ולפי שכלו, והוא רואה, שהוא לא בסדר, ויש לו כח ורצון 
להתפלל לה', שיעזור לו,
%break
שיזכה לאהוב את ה' "בכל לבבך". אז בא הלעומת דקדושה, ומערב 
שם שקר, ואומר לו, שהוא כן בסדר, ואין לו על מה להתפלל. נמצא, 
שזה הוא מים עכורים, שמעורבת שם בחינת שקר, במה שהם 
אומרים, שהם בסדר ואין להם על מה להתפלל.
%break
וכן יש לפרש מה שאומר הזה"ק "יש מים שלום, ויש מי מריבה, שהוא 
סוד הקדושה, והלעומת של קו האמצעי". כי כלל הוא, שקו האמצעי 
הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת 
שלימות, מבחינת למעלה מהדעת,
%break
וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא 
להיפך מלא חסרונות.
%break
לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה 
מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה 
לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל 
מחייב אותו לעשות,
%break
אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה 
שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו.
%break
מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר 
שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות 
שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך 
לשניהם. ומדוע נקרא זה שלום.
%break
יש לפרש, שבזמן שיש לו ב' קוים ביחד, שאז צריך להרים את קו ימין 
על קו שמאל. כמו שכתוב בזה"ק, שפירושו, שהקו של שלימות הנבנה 
על הלמעלה מהדעת, על הקו שמאל, שע"י זה קונים בחינת רצון 
לאהבת ה', שזהו הסגולה של למעלה מהדעת.
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שאמר, זה שהבורא רוצה שנעבוד אותו 
למעלה מהדעת, הבורא בחר זה הדרך, היות שהוא הדרך היותר 
מוצלח, שהנבראים יזכו לבחינת דביקות, ואז זוכים לבחינת שלום. 
כמו שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה',
%break
כי ידבר שלום אל עמו, ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". נמצא, 
שההתכללות של ב' קוים נקראת שלום. וזהו קו האמצעי בקדושה.
%break
%page 804
מה שאין כן בהלעומת דקדושה, נקרא "מי מריבה", "כי המשיכו 
עליהם את מי שלא היו צריכים להמשיך, הנקרא מי מריבה, ונטמאו 
בו". פירוש, שהלעומת דקדושה הגביהו את הקו שמאל על הקו ימין, 
כלומר, שאמרו ממש להיפך מהקדושה.
%break
הדרך של הקדושה, זה שצריכים התוך הדעת, שהוא מתנגד למה 
שהלמעלה מדעת אומר, זהו שצריכים להשתמש ולעסוק עם הקו 
שמאל, אינו הטעם שהם רוצים ללכת בקו שמאל ולשמוע בקולו, אלא 
להיפך, הם צריכים להשתמש ולעסוק עם הדעת,
%break
בכדי שיהיה להם מקום ללכת למעלה מהדעת. ומה עשו הלעומת 
דקדושה, שהם המשיכו קו שמאל, שישלוט על הקו ימין, כלומר ללכת 
בתוך הדעת.
%break
וזה ממש טומאה, שטומאה בעבודה נקרא טמטום הלב. כלומר, 
שהרצון לקבל סותם את הלב, שלא יכול לכנס הקדושה לתוך הלב, 
מטעם שינוי צורה.
%break
וממילא נעשה ריב עם ה', מדוע שה' לא נותן להם טוב ועונג, שזהו 
ההיפך מהשלום. לכן צריכים להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת.
%break
%page 805
%H מהו,שבריאת העולם היה בנדבה
%break
הראשונים תירצו על ענין בריאת העולם, לא היה מטעם חסרון חס 
ושלום, שאין לומר על הבורא, שהוא בעל חסרון חס ושלום, אלא 
שבריאת העולם היה בנדבה. זאת אומרת,
%break
מה שמובא (במדרש רבה בראשית), "שהקב"ה אמר להמלאכים, 
בשעה שרצה לברוא את אדם הראשון, ואמרו, מה אנוש כי תזכרנו".
%break
והקב"ה השיב להם, "למה הדבר דומה, למלך שיש לו מגדול מלא כל 
טוב, ואין לו אורחים". זהו חס ושלום לא חסרון, אלא שזהו רק שרוצה 
לתת נדבה, שהנבראים יהנו. מה שאין כן חסרון נקרא, מה שהאדם 
צריך לקבל, ואם אין לו היכולת לקבל,
%break
זה נבחן לחסרון. מה שאין כן להשפיע זה לא נקרא חסרון. לכן זה 
שאנו לומדים, שבריאת העולם היה מסיבת, שרצונו להטיב לנבראיו, 
זה היה מטעם נדבה, ולא מטעם חסרון.
%break
אבל מי, שמקבל איזה דבר, הוא מוכרח להיות בעל חסרון. כלומר, אם 
המקבל רוצה להנות ממה שהוא מקבל, אז מוטל על המקבל לבחור לו 
לקבל רק דברים שהוא משתוקק להם. אחרת אין לו הנאה מזה, 
שהוא רוצה להנות, והוא בלתי אפשרי,
%break
כך אנו רואים בהטבע שלנו. ויותר מזה הוא, שגודל הנאה מהדבר 
שהוא מקבל, תלוי כפי שיעור ההשתוקקות, כלומר שההשתוקקות 
להדבר, היא קובעת שיעור של הנאה להדבר, אם מעט או הרבה.
%break
ובכדי שרצונו להטיב, זאת אומרת, שהנבראים יהנו מטוב ועונג, לכן 
ברא בהנבראים, רצון וחשק להשתוקק תמיד לקבל הנאה. ואם לא 
יכולים למלאות החסרון לדבר שהוא משתוקק,
%break
הוא סובל יסורים. וגם גודל היסורים, בזה שאינו יכול למלאות את 
חסרונו, תלוי גם כן לפי מידת השתוקקותו להדבר.
%break
ולפעמים מגיע היסורים, עד שהאדם אומר, "טוב לי מותי מחיי", אם 
אין אני יכול למלאות את מה שחסר לי. וזהו מסיבת היסורים, שהוא 
סובל מהחסרון שיש לו. ומובן מאליו, כשהוא מקבל המילוי על 
החסרון, שאמר עליהם,
%break
"טוב לי מותי מחיי", איזה הנאה האדם מרגיש, בעת קבלת המילוי. 
ובאמת כשמדברים מעבודה, האדם צריך להגיע לחסרון, בזה שאין לו 
דביקות בה', עד שאומר,
%break
אם אין אני יכול להגיע לדביקות ה', חסרון זה גורם לו להביאו יסורים 
כל כך גדולים, עד שיאמר, "טוב לי מותי מחיי".
%break
וזה נקרא רצון אמיתי, כלומר, החסרון הזה ראוי למילוי. וסדר העבודה 
הוא, שכל פעם יתעורר באדם השתוקקות לדביקות ה'. והאדם, 
כשהולך על המסילה להגיע לדביקות ה',
%break
הוא בודק עצמו תמיד, האם כבר זכה להתקרבות ה'. כלומר, זה 
שאומר, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", האם באמת אוהב את ה', 
או שגם אוהב את עצמו גם כן.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתתף שם שמים ודבר 
אחר, נעקר מן העולם". שפירושו הוא, שמתפלל לה', שיעזור לו, 
שיהא בידו לעשות הכל לשם שמים, כלומר, שכל כוונתו הוא רק 
להשפיע.
%break
אולם הוא משתתף גם קצת לצורך עצמו, שהוא דבר אחר מ"לשם 
שמים". כי "לשם שמים" הוא להשפיע, והוא בעת התפלה, שה' יעזור 
לו, גם רוצה לצורך המקבל לעצמו, שזהו דבר אחר מרצון להשפיע, 
שהוא ממש ההפכי.
%break
"לכן נעקר מן העולם", שפירושו, זה שברא ה' את העולם, בכדי 
להטיב לנבראיו, מהעולם הזה הוא נעקר, מסיבת חסרון של השתוות 
הצורה. לכן כל פעם הוא עושה בקורת על עצמו, לראות, אם הוא 
הולך על דרך הנכונה.
%page 806
ואם הוא רואה, שהוא לא בסדר, זה גורם לו יסורים. אבל היסורים 
צריכים להיות בשיעור גדול. כלומר, שיסורים זהו תוצאה מהצורך. 
כלומר, שאין הכוונה, שצריך להיות לו יסורים,
%break
אלא שצריך להיות לו צורך. והצורך גורם יסורים. כלומר, שהיסורים 
מה שהוא סובל, זה מעיד לו כמה שיעור הצורך שלו.
%break
ובהאמור יוצא, זה שהנבראים נבראו ברצון לקבל, היה מן ההכרח, כי 
בלי רצון והשתוקקות לקבל תענוג, לא היה לנו מושג של תענוג. אם כן 
לפי זה, מדוע אין אנו מקבלים תענוג,
%break
בזמן שכבר יש לנו רצון וחשק להתענוג, אלא אנו מוכרחים לתת 
יגיעה, אחרת לא נותנים לנו תענוגים, הן בגשמיות והן ברוחניות.
%break
והתשובה, היא גם כן על הכוונה הנ"ל, דלהטיב לנבראיו, כמו שכתוב 
(בספר עץ חיים) בתחילתו, "שהצמצום היה בכדי להוציא לאור 
שלימות פעולותיו". ומבואר שם (בתע"ס חלק א'), שפירושו הוא, 
"היות שיש ענין, שכל ענף רוצה להדמות לשורש,
%break
לכן הנבראים, בזמן שיקבלו את הטוב ועונג מהבורא, יהיה בהם ענין 
בושה. לכן נעשה תיקון לטובת הנבראים, שאם יקבלו בעמ"נ להשפיע, 
אז לא יהיה שום בושה בעת קבלת התענוגים".
%break
ובהאמור יש להבין, אם אומרים שרצונו של הבורא להטיב לנבראיו 
הוא בבחינת נדבה כנ"ל, אם כן מאין יש לנו רשעים. שמכאן משמע, 
שמי שאינו רוצה לקבל את הטוב והעונג,
%break
נקרא רשע. ומדוע אם הוא לא רוצה לקבל טוב, הוא נקרא רשע. ומי 
שכן מקבל טוב ועונג, נקרא צדיק.
%break
כי ענין שמירת תורה ומצות, הוא כמו שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", שע"י תו"מ יתוקן הרע. ומה הוא הרע, זה שלא 
יכולים לקבל טוב ועונג, מסיבת שינוי, שזה גורם לנו בחינת בושה. 
ומטעם בושה לא יכולים לתת לנו,
%break
כי מסיבת הבושה לא יהיה שלימות בטוב ועונג. לכן לא נותנים לנו את 
הטוב ועונג. לכן אומרים להם, לא די שלא נותנים להם טוב ועונג, אלא 
שמוסיפים להם שם, שנקראים רשעים. אם כן יש להבין, מדוע הם 
נקראים בשם רשעים. אם אין הם יכולים לקבל טוב ועונג.
%break
ובהאמור נבין, היות שהבורא ברא את העולם בנדבה, זה דומה 
לעשיר, שיש לו כל טוב ולא חסר לו שום דבר. ועלה ברצונו לתת 
צדקה לעניים. והיות שהוא רוצה, שבזמן שהעני יקבל את הנדבה, 
שירגיש עצמו בהתרוממות הרוח,
%break
ולא ירגיש שום אי נעימות בעת קבלת הנדבה, אז העשיר אמר, אני 
נותן נדבה גדולה או קטנה, רק על תנאי אחד. כלומר, שנדבה, גדולה 
או קטנה אינו תלוי בהנותן, אמר, אלא בהמקבל. היות שמצד הנותן, 
הוא יכול לתת הרבה יותר מכפי השגת המקבל.
%break
זאת אומרת, שאין המקבל מסוגל לדעת, עד כמה שהנותן יכול לתת 
לו טוב ועונג, מסיבת, שאין המקבל יודע מהו הרכוש של הנותן. אלא 
עד כמה שהמקבל ישתדל עצמו לדרוש טוב ועונג,
%break
לפי ערכו וידיעתו שהוא מבין שהנותן יכול לתת לו. ובאמת מה יש 
להנותן, שיכול לתת לו, גם זה הוא למעלה מהשכל של אדם, שאין 
ביכולתו להעריך שום דבר שהוא למעלה משכלו.
%break
ועל כן הכל הוא צריך להאמין, שיש יותר דברים יקרים וחשובים, ממה 
שהמקבל יכול לצייר לעצמו. כי כל השגותיו של התחתון בנויים על 
שכל גשמי וחיצוני. מה שאין כן הרוחניות בנוי על שכל פנימי. וכמו 
שכתוב בהקדמות,
%break
"שכל עולם תחתון לגבי עולם עליון הוא כמו גרגיר חרדל נגד עולם 
מלא". לכן כל הנתינות של העליון, שאומרים נתינה גדולה וקטנה, אינו 
תלוי בהעליון, אלא בהכשרת התחתון,
%break
מה שהוא מסוגל לתת התנאים של הנותן, שרק כמה שהתחתון 
משתדל לתת התנאים, בשיעור זה התחתון מקבל. כלומר, אם 
התחתון יכול לתת הכוונה על נתינות גדולות, הוא מקבל נתינות 
גדולות.
%break
ומה הם התנאים, שהנותן רוצה לתת דוקא, שהתחתון ימלא אותם. 
הלא הבורא ברא את העולם בנדבה. כלומר, שאין הוא חס ושלום בעל 
חסרון.
%page 807
אם כן למה הוא צריך שהתחתון ימלא רצונו, כאילו זה נראה, שהנותן 
לא רוצה לתת לו, אם הוא לא מקבל איזה תמורה מיד המקבל.
%break
התשובה הוא, זה שהבורא התנה תנאים בעת הנתינה, שהמקבל לא 
יקבל את הנדבה מצד השתוקקות של המקבל, אף על פי 
שההשתוקקות להנתינה, מה שהנותן רוצה לתת, הוא בשיעור גדול 
מאוד, מכל מקום רוצה הנותן,
%break
שמסיבה זו הוא צריך לוותר מלקבל, רק שיקבל את הנדבה מצד שיש 
הנאה להנותן, שהוא המשפיע להמקבל, שזה נקרא בחז"ל "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו".
%break
אולם צריכים לדעת התנאי הזה, מה שהקב"ה רוצה, שכולם יעבדו רק 
בשבילו ולא לתועלת עצמו, אינו חס ושלום לתועלת הבורא, שהוא חס 
ושלום נצרך לזה, אלא זה שהנבראים עובדים בשביל תועלת ה', זהו 
בשביל תועלת הנבראים. כלומר,
%break
שהנבראים, בעת קבלת הנדבה מהנותן, שלא ירגישו אי נעימות. לכן 
הציג הנותן התנאי הזה, שצריכים לעשות הכל לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אלו שלא רוצים לקיים תו"מ, הם 
נקראים רשעים. הלא התו"מ נתנה כדי לזכות בהם את ישראל, כמו 
שאומר רבי חנניא בן עקשיא. נמצא, מי שאינו מקיים תו"מ, הוא לא 
יקבל טוב ועונג. ומדוע הם נקראים רשעים.
%break
אלא זה דומה לרופא גדול, שבא לבית חולים, שמונחים שם חולים 
במחלת הסרטן, שהיא מחלה רחמנא ליצלן, שלא יכולים לצאת ממנה, 
והוא אומר, שיש לו תרופה, שאם יקבלו את התרופה, כולם ישארו 
בחיים. ולא עוד, אלא שכולם יגידו אח"כ,
%break
שעכשיו אנחנו נהנים מהחיים. כלומר, שהם יגידו, שעכשיו אנו רואים, 
שהיה כדאי להיוולד, בכדי לקבל ההנאות האלו. ואח"כ בטח כל אחד 
מכם יגיד בפה מלא, "ברוך שאמר והיה העולם", היות שהם יהיו 
נמצאים בעולם שכולו טוב.
%break
אולם יש קבוצת אנשים, שהם לא נותנים להרופא להכנס לבית חולים. 
ואפילו שהרופא נכנס לאחר כמה הפצרות, ונותן התרופה שלו 
להחולים, הקבוצה הזאת עומדים בתוקף ומפריעים, שלא לקבל בשום 
אופן את התרופה של הרופא.
%break
ומעוררת השאלה, איזה שם יכולים וצריכים לתת להקבוצה הזאת, 
שלא נותנים לרפאות את החולים האלו, מסיבת שהחולים מונחים 
תחת שליטתם. וזהו מטעם, שכל זמן שהם חולים,
%break
אז יש פרנסה להקבוצה הזאת. מה שאין כן אם הם יחלימו ממחלתם, 
אז לא יהיה להקבוצה הזאת פרנסה. ובטח שהם נקראים בשם 
רשעים.
%break
וכל אחד מן הצד מבין, שאם הרופא יכול להענישם, בזה שלא נותנים 
לרפאות את החולים, בודאי הרופא צריך לעשות את זה. ובודאי לא 
יעלה על דעתו של מי שהוא לומר, שהרופא ברוגז על הרשעים האלו, 
מסיבת שהם לא שומעים בקולו,
%break
אלא הרופא מעניש אותם לטובת החולים. זאת אומרת, הגם שהרופא 
רוצה לרפאות את החולים בנדבה, ולא צריך לשום שכר, כי לא חסר 
להרופא שום דבר, שהחולים יתנו לו משהו,
%break
אלא הוא בא לרפאות את החולים, רק בכדי שהחולים ירגישו עצמם 
בטוב, ויהיו להם היכולת להנות מהחיים, ובודאי מי שרואה את מעשי 
הרופא, בטח לא יגיד על הרופא, שהוא עושה משהו לתועלת עצמו.
%break
לכן כשהרופא אומר, שהקבוצה הזו, שלא נותנים להחולים לתת את 
התרופה, הם רשעים ומגיע להם עונשים, שע"י העונשים שיקבלו, 
היסורים האלו, שהרשעים יקבלו,
%break
יפסיקו אז מלהפריע את החולים, שיקבלו את התרופה. וכולם מבינים, 
שזהו לתועלת החולים ולא לתועלת הרופא.
%break
ובזה יש לפרש, אף על פי שהקב"ה ברא את העולם בנדבה, ואין חס 
ושלום שום חסרון להבורא, שהנבראים יתנו לו משהו להשלימו, כי 
הבורא הוא שלם, ואין בו שום חסרון חס ושלום, מכל מקום, כיון 
שרוצה לתת להנבראים שיהנו מהחיים,
%break
אלא הוא רוצה תנאי, שהוא, שהנבראים יקבלו הכל בשביל שהבורא 
רוצה שיקבלו טוב ועונג. שע"י זה יהיה הטוב ועונג בלי שום בושה, 
שזה נקרא "שלימות פעולותיו".
%break
%page 808
וזהו התרופה, שהרופא רוצה לתת להחולים, שהם קרובים למיתה, 
המכונה "רשעים בחייהם נקראים מתים". וע"י התרופה, הנקרא רצון 
להשפיע, הם יגיעו לדביקות, שיהיו דבוקים בחיי החיים. נמצא לפי זה, 
אלו אנשים שלא רוצים שהחולים יקבלו,
%break
היינו שלא נותנים להם לעסוק בתורה ומצות, שע"י זה יכולים לזכות 
את התרופה, הנקראת רצון להשפיע, שבכלים האלו הבורא יכול לתת 
את הטוב ועונג, היות שבכלים האלו,
%break
שיקבל את הטוב ועונג, לא יפסידו את הדביקות, הנקרא השתוות 
הצורה, שענין הדביקות נקרא, שהם יוצאים מבחינת רשעים הנקראים 
מתים, וזוכים לחיים.
%break
נמצא לפי זה, מהו הפירוש שהקבוצה הזאת לא רוצים, ומפריעים 
מלקבל התרופה. עם מה הם מפריעים, בזה שלא נותנים להם לקיים 
תו"מ, שע"י זה מקבלים התרופה, שהוא בעל מנת להשפיע. וממילא 
מובן, מדוע הם נקראים רשעים,
%break
בזה שמפריעים שלא לקבל את התרופה. זאת אומרת, התרופה שע"י 
זה יזכו לחיים, נקרא רצון להשפיע. והכוחות שמפריעים ולא נתן להם 
לקבל את התרופה, נקרא תורה ומצות, כמו שאמרו חז"ל, "בראתי 
יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
לכן מגיעים לאלו המפריעים, שהם בחינת רשעים, עונשים, שע"י 
היסורים שהם יקבלו, יפסיקו מלהפריע לקבל את התרופה. נמצא לפי 
זה, את הכל מה שהבורא עושה, היינו העונשים, הם הכל לטובת 
הנבראים.
%break
%page 809
%H מהו למעלה מהדעת,בעבודה
%break
הנה כתוב בתפלת מוסף דראש השנה "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו 
ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים". ויש להבין, 
שכתוב "מלך ישראל", ולאומות העולם אינו מלך, הלא הוא מלך 
העולם.
%break
והענין שאנו צריכים לדעת, כי כל מה שאנו מדברים מה', אין אנו 
מדברים מה' לגבי עצמו, כי על זה אמרו "לית מחשבה תפיסה ביה 
כלל וכלל". אלא כל התוארים,
%break
שאנו אומרים על ה', הוא מה שהנבראים השיגו אותו לפי השמות 
האלו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך".
%break
לכן, הגם שהבורא הוא מלך העולם, כלומר שאפילו אין הנבראים 
רוצים להכיר במלכותו, אין הוא צריך שהם יסכימו, שהוא יהיה מלך 
עליהם. אלא הוא מושל בלי שאלת פיהם. ועושה, מה שהוא רוצה. 
ואין לאף אחד שום דעה בעולם,
%break
אלא הוא עושה מה שהוא רוצה. ואין הוא צריך להסכמת הנבראים, 
כמו שכתוב "אני מאמין באמונה שלמה, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה 
לכל המעשים".
%break
מכל מקום אין לשאול, אם כן, אם הוא מלך עלינו בלי שאלת פינו, אם 
כן למה אנו צריכים לקבל עלינו את עול מלכותו, הלא בין כך ובין כך 
הוא מושל עלינו. והתשובה היא כנ"ל,
%break
היינו שאנחנו צריכים לדעת את זה, שהוא מושל עלינו. ומטרם 
שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. כלומר, שהדעת לא יכול להבין את זה.
%break
כלומר, כי בתוך הדעת אין אדם רואה, שהנהגתו יתברך היא בבחינת 
טוב ומטיב. אלא כל אדם מרגיש חסרון בבחינת הנאה, שהוא נהנה 
בהחיים שלו. וכל אחד מבין, שאם באמת היה רואה,
%break
כי מה שהוא מתפלל ומבקש מה', הוא מקבל תיכף את מבוקשו, זה 
נקרא "בתוך הדעת". כלומר, שאין הוא צריך להאמין, שה' שומע 
תפלה, הלא הוא רואה בעיניו, שה' עזר לו.
%break
מה שאין כן כשהוא מתפלל לה' כמה פעמים, ונדמה בעיניו, כי ה' אינו 
פונה לתפלתו, והוכחה לזה, כי לא קבל שום דבר על מה שהוא 
התפלל, אז האדם צריך להתחזק ולומר, שהוא מאמין, כמו שכתוב "כי 
אתה שומע תפלת כל פה".
%break
והיות שזהו נגד הדעת, כי ההגיון מראה לו, כי חס ושלום אין ה' פונה 
אליו. וכשהוא מתגבר ואומר, מה שהשכל ודעת מחייב אותו להבין, 
הוא אומר "אני לא מסתכל, אלא אני מאמין באמונת חכמים, שאמרו 
לנו, כי ה' כן שומע תפלת כל פה", זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
%break
ועל ידי קבלת עול מלכות שמים באופן זה, זוכים אח"כ לבחינת 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", ולידי השתוות הצורה, הנקרא 
"כלים דהשפעה", שבכלים האלו הבורא משפיע את הטוב ועונג, מה 
שהיה ברצונו לתת.
%break
ובהאמור אנו מבינים, את מה שאנו צריכים להשיג, על ידי זה שאנחנו 
ממליכים עלינו את ה'. כי מזה אנו מקבלים כלים, שנוכל להנות 
מהבורא. לכן מה שהבורא עושה,
%break
בזמן שאין לנו קשר עמו, הוא לא נותן לנו כלום, כלומר שאין אנו 
יכולים להנות מדבר שאינו נמצא בנו. זאת אומרת, שאין אנו יכולים 
להנות מהבורא.
%break
רק משיעור שהאדם מאמין בהבורא, אז שייך לומר, שהוא מקבל 
מהבורא. אולם מי שחס ושלום אינו מאמין בהבורא, איך הוא יכול 
לקבל ממנו. אלא כפי שיעור האמונה בו יתברך, בשיעור הזה האדם 
יכול לקבל ממנו, מה שהוא רוצה לתת להנבראים.
%break
%page 810
אולם בכדי להגיע לדרגת קבלת עול מלכות שמים, זוהי עבודה גדולה:
א. שהאדם צריך לדעת, אם אין לו אמונה בה', איך הוא יכול לבקש 
משהו מה'.
%break
ב. מה יתן לו בזה שיהיה לו יראת שמים. כלומר לתועלת מי הוא צריך 
לקבל על עצמו מלכות שמים. היינו האם זה לתועלת עצמו או לתועלת 
הבורא. ואם נגיד שזהו לתועלת הבורא, נשאלת השאלה, מה יתן זה 
להבורא, אם אנחנו נאמין בו,
%break
שהוא מלך. מה זה מוסיף עליו. במלך בשר ודם, אנו מבינים, שהוא 
צריך לכבוד. מה שאין כן הבורא. האם הוא צריך שהנבראים יכבדו 
אותו, והוא נצרך לנבראיו חס ושלום.
%break
וזה כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) 
"אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שיירא מהשם יתברך, משום שהוא 
גדול ומושל בכל. הוא גדול, משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים 
כל העולמות.
%break
וגדלותו מתראה על מעשיו. והוא מושל בכל, משום שכל העולמות 
שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם 
מוסיפים משהו על מהותו יתברך". זאת אומרת, שכל הנבראים אין 
מוסיפים לו שום דבר עליו.
%break
אם כן בגלל מה אנו צריכים לעבוד הכל לשם שמים, כמו שכתוב "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו". הלא הבורא לא מקבל 
מזה שאנו עובדים בשבילו כלום, כנ"ל, היות שהוא אינו בעל חסרון. 
אם כן לשם מה אנו צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
אלא שזהו רק לטובת הנבראים, שעל ידי זה הם ינצלו מבחינת שינוי 
צורה מהבורא, אלא שיזכו לבחינת השתוות הצורה, שזה מכונה "מה 
הוא רחום אף אתה רחום". ולא שהוא צריך שיעבדו בשבילו חס 
ושלום, כאילו הוא נצרך לכבוד הנבראים,
%break
אלא זה שיעבדו לתועלת הבורא, הנקרא "אך ורק לשם שמים", מזה 
יצמח תועלת להנבראים, שהם יהנו. וזה נקרא, שהצמצום וההסתר 
היה בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו.
%break
כלומר שהנבראים יוכלו להנות ולא ירגישו שום בושה, שזהו ענין של 
השתוות הצורה ודביקות בה'.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, שכתוב "מלך ישראל". וכי לאומות העולם אינו 
מלך חס ושלום. והתשובה היא, כי בדרך העבודה כל אדם הוא עולם 
מלא, כמו שכתוב בזהר הקדוש. לכן האדם כלול מן אומות העולם, 
ומבחינת ישראל.
%break
אם כן יהיה הפירוש "מלך ישראל", הוא בזמן שהאדם מקבל על עצמו 
מלכות שמים, הוא נקרא "מלך ישראל".
%break
כלומר "ישראל" נקרא ישר-אל, היינו שהאדם אומר, שהוא מלך שלו. 
כלומר, שאינו אומר, מה שהקב"ה הוא מלך העולם, מצדו, היינו בלי 
שהנבראים מקבלים מלכותו על עצמם מדעתם. אלא "מלך ישראל" 
נקרא, מה שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים מדעתו.
%break
מה שאין כן "אומות העולם" נקרא, שהוא מולך עליהם שלא מדעתם. 
כלומר, שהקב"ה מלך העולם, אף על פי שאין הם יודעים כלל מענין 
אמונה בה', ולא רוצים אפילו לחשוב מענין מלכות שמים.
%break
זה נקרא, שה' הוא מלך על האומות העולם. כלומר שהוא מולך 
עליהם, ועושה מה שהוא רוצה בלי ידיעתם, שהוא העושה ויעשה לכל 
המעשים. לכן בזמן שכתוב "מלך ישראל", הכוונה היא על אלו, שקבלו 
עליהם עול מלכות שמים מדעתם ורצונם. זה נקרא "מלך ישראל".
%break
וזהו כמו שכתוב (אבות ג' כ') "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא 
מדעתו". "מדעתו" פירושו בחינת מלך ישראל. "שלא מדעתו" היינו 
אומות העולם, שהוא מולך עליהם,
%break
אף על פי שהאדם אין לו דעת, אפילו לתת מחשבה על ענין אמונה, 
בחינה זו של האדם נקראת "אומות העולם שישנו באדם".
%break
ובהאמור יהיה הפירוש "כה אמר ה', מלך ישראל", שלאלו אנשים, 
שכבר קבלו עליהם עול מלכותו יתברך, אומר "וגואלו ה' צבאות". 
כלומר, שהם מרגישים, שה' גאל אותם מיד "אומות העולם", 
ששליטתם היא בבחינת "מוחא" ו"ליבא".
%page 811
שפירושו מוחא, זה שהאומות העולם אומרים, שרק מה שהדעת 
מחייב, זה הוא אמת. מה שאין כן להאמין למעלה מהדעת, הם לא 
נותנים רשות לאדם, שילך בדרך הזה.
%break
וכמו כן ליבא פירושו, שהם לא נותנים להאדם לצאת מאהבה עצמית. 
אלא שהם אומרים, מה שהלב רוצה ומרגיש, שזהו לטובת עצמו, את 
המעשים האלה הם נותנים רשות לעשות.
%break
מה שאין כן אם האדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, הם עומדים 
בכל תוקף, ואין כח ביד אדם לצאת משליטתם. אלא ה' בעצמו הוא 
גואל אותו מיד שליטתם.
%break
וזה שכתוב, "מלך ישראל וגואלו". היינו, לאחר שקיבלו עליהם את 
מלכות שמים, שנקרא "מלך ישראל", אז השיגו, שה' הוא "גואלו". 
כלומר, שרק ה' גאל אותם מיד שליטת הרע, והם בעצמם, לא היה כח 
לזה.
%break
ועל דרך הנ"ל יש לפרש מה שכתוב "ה' צבאות". השם הזה מורה לנו, 
כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שאמר צבאות הם שני מילים צא - ובא. 
שפירושו צבא הם אנשי מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים 
כל יום להלחם עם יצר הרע,
%break
הם נקראים "צבא". לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר 
שכבשו את היצר הרע, ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם 
היו בדרך עליות וירידות,
%break
זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו 
תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות".
%break
ובשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים 
אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, 
שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא",
%break
"גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' 
צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.
%break
היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות 
וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו 
יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה".
%break
ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא 
"ה' צבאות". ומי הוא. "מלך ישראל וגואלו", היינו כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את 
הר עשו". ש"הר" פירושו הרהורים, שהם מחשבות, שמביאים לבחינת 
"ציון", שהוא מלשון "יציאות". "הר ציון" יהיה הפירוש ההרהורים 
והמחשבות,
%break
שמביאים לאדם ירידות. היינו, שמוציא עצמו מחוץ לקדושה. 
ההרהורים האלו, יתגלה אח"כ, שמהם "עלו המושיעים", "לשפוט את 
הר עשו".
%break
הנה "הר עשו" פירושו המחשבות והרהורים, השייכים לעשו הרשע. 
"לשפוט" היינו לכבוש ולהכניע את ההרהורים של עשו הרשע. ויהיה 
הפירוש "ועלו מושיעים",
%break
מי הם שהושיעם לכבוש את הר עשו. זהו "הר ציון". היינו המחשבות, 
שגרמו להם ליציאה מהקדושה. הם בעצמם, היינו הירידות, עזרו 
להכניע את הר עשו.
%break
וזה כמו שכתוב "ממכה עצמה מתקן רטיה". זה שהיו להם ירידות, 
שזה נקרא "מכה", היות שיצא אז מהקדושה ונפל לרשות דס"א. ומזה 
עצמו יצא רק טוב. וכמו כן זה נקרא, כמו שכתוב "מוריד שאול ויעל". 
שמזה שהאדם רואה,
%break
שהוא יותר גרוע מכל הכלל כולו, לכן הוא עושה מה שיכול. ולא נח, 
עד שהוא רואה, שה' מוציאו וגואל אותו משליטת עשו הרשע. וזה 
שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו".
%break
וזה שכתוב "והיתה לה' המלוכה". שמשמע, שדוקא אז והיתה לה' 
המלוכה. היינו בזמן הגאולה, כמו שכתוב "מלך ישראל וגואלו", ומלפני 
זה אין חס ושלום המלוכה לה'. אלא מי מושל בעולם.
%break
ויש לפרש, ידוע שלמלכות ישנם ב' שמות:
א. ציון,
ב. ירושלים.
%break
ובדרך עבודה יש לומר, ש"ציון" נקרא בזמן שעוד אינה מגולה 
בבחינתה עצמה. שזה נקרא, מלכות, שהיא פנימי.
%page 812
כלומר, שעוד לא ניכר להנבראים, שמלכות היא השולטת בעולם, ואין 
שום כח אחר בעולם, אלא ה' הוא המלך. ובחינה זו עדיין נעלמת אצל 
הנבראים. ובחינה זו מלכות נקראת "ציון", כנ"ל, שפירושו הוא, 
היציאות מהקדושה.
%break
והאדם חושב, שהס"א שולטת אז עליו. והוא מטעם, שהוא מרגיש אז, 
שאין לו שום צורך לרוחניות. זאת אומרת, שהאמונה בגדלות ה' היא 
בהסתרה. ולפעמים הוא בא לידי יציאה מהעבודה,
%break
עד כדי כך, שהוא שוכח בכלל, שישנו ענין של עבודת ה'. שזה נקרא 
"שנפל ממצבו", שהיה עובד בהתלהבות, וחשב, שמהיום והלאה כבר 
הוא ישאר בעבודת הקודש בקביעות.
%break
ופתאום הוא רואה, לאחר כמה זמן, שהוא בכלל יצא מהקדושה. 
כלומר, שאין הוא זוכר את נקודת האפס. כלומר, שאין הוא מסוגל 
לזכור את הרגע, שיצא מהקדושה ונפל לעולם הגשמי.
%break
וזהו מטעם, כי בזמן הנפילה האדם נמצא מחוסר הכרה, ואינו זוכר 
שום דבר. כמו בגשמיות, כשהאדם נופל ממקום גבוה, אינו זוכר 
שנפל. רק לאחר ההתאוששות הוא רואה שהוא נמצא בבית חולים, 
כמו כן בסדר העבודה.
%break
וזהו בחינת "ציון". כלומר, בזמן הגאולה, שאז הוא רואה את מלכות 
שמים בגלוי, שהוא משיג, שה' גאל אותו מיד עשו הרשע. אז המלכות 
נקראת "ירושלים", ששליטתה היא בגלוי. אז הזמן לראות, שגם כל 
אלה הירידות היו מהמלך. כלומר,
%break
שכל ההרהורים והמחשבות זרות שהיו להם, לא היה שום כח אחר, 
אלא ה' שלח להם. כלומר, שגם הירידות שלח להם ה', שעל ידם יהיה 
להם הצורך לעזרת ה'.
%break
נמצא, שהר ציון כנ"ל, ש"עלו מושיעים לשפוט את הר עשו", אומרים 
עכשיו, שהר ציון היה גם כן בחינת מלכות, הנקרא "ציון". היינו, 
שכוחה היתה בהעלמה. והיא עזרה לשפוט את "הר עשו".
%break
היינו, שכבשו את בחינת עשו הרשע. כלומר, שנתקנו את בחינת עשו. 
ועכשיו הם משיגים, שאין שום כח אחר בעולם.
%break
וזה שכתוב "והיתה לה' המלוכה". כלומר, שעכשיו הם רואים, שגם אז 
היתה לה' המלוכה. ולאו דוקא עכשיו. אלא היתה גם מלפני זה, כי אין 
עוד מלבדו. ועכשיו, שזכו לבחינת גאולה, הם משיגים, שכך היה 
מלפני כן.
%break
אולם שגם בזמן ההסתר צריכים להאמין, שהכל עושה הקב"ה. וזהו 
בבחינת למעלה מהדעת. מה שאין כן עתה, הם משיגים, שכך הוא. 
אמנם אחר זה צריכים לבוא לבחינת גמר התיקון, שזה נקרא בחינת 
"לעתיד לבוא".
%break
שאז "יהיה ה' למלך על כל הארץ", פירוש, אפילו על אומות העולם, 
שפירושו, שה' יהיה מגולה גם באומות העולם. כמו שכתוב "כי כולם 
ידעו אותי מגדלם ועד קטנם".
%break
וזה נקרא "ה' מלך על כל הארץ". כלומר, שגם לפני גמר התיקון ה' 
הוא המלך על כל הארץ. אלא כנ"ל, שזה נקרא "שלא מדעתו". כלומר, 
שהם לא יודעים את זה, שה' הוא המנהיג של העולם.
%break
כמו שכתוב (בתפלת שחרית, בקריאת שמע דקרבנות) "ומי בכל 
מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים, שיאמר לך, מה תעשה ומה 
תפעל". שרק הוא עושה הכל, ואין כח אחר בעולם חוץ ממנו.
%break
אולם זה שייך לעם ישראל, שהם מאמינים בה', אצלם שייך לומר, 
שה' הוא המלך. היינו מדעתם, שגם הם יודעים, שה' מולך עליהם. 
ולא דוקא שה' יודע בעצמו, שהוא המלך.
%break
שזה נקרא "שלא מדעתו", כנ"ל. אלא הם קבלו עליהם עול מלכות 
שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ונחשב אצלם כאילו זה היה 
בתוך הדעת.
%break
וזה נקרא "מדעתם". כלומר, שענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, 
פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש 
לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה 
למעלה מהדעת.
%page 813
היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה 
נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה.
%break
כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד 
הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על 
עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'. 
לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל,
%break
שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, 
אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא 
שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו 
שזה היה בתוך הדעת.
%break
אולם מקודם זה הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא רצון 
הבורא, שנקבל עלינו את אמונת ה' בלמעלה מהדעת. וכאן, בסדר 
הזה, מתחיל עליות וירידות. לפעמים הוא מחוזק בהאמונה. ולפעמים 
הוא נופל ממדרגתו,
%break
ואז הוא צריך להאמין, בזמן שהוא מתפלל לה', שיעזור לו, והוא לא 
רואה, שקבל את העזרה הנחוצה לו. גם אז עליו להאמין באמונה 
למעלה מהדעת, שהכל בא מה'. ויחד עם זה להגיד "אם אין אני לי מי 
לי". ואז הוא בא לבחינת "הר ציון".
%break
ואז באים לבחינת "הר עשו". שכל העבודה היא אז, מטרם שזוכים 
לבחינת גאולה, לצאת משליטתם.
%break
ואז באים לידיעת העבודה, שכתוב "כה אמר ה', מלך ישראל וגואלו, 
ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים, והיתה לה' 
המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ".
%break
כמו שכתוב "וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ, 
יכירו וידעו כל יושבי תבל". כלומר שאז כולם ידעו, שהקב"ה הוא 
המלך. ולפני זה רק עם ישראל יודעים, שהוא המלך.
%break
%page 814
%H מהו "מי שלא טרח בערב שבת,
%H מה יאכל בשבת" בעבודה
%break
חז"ל (עבודה זרה ג') אמרו שם וזה לשונם "אמרו לפניו, רבונו של 
עולם, תנה לנו מראש ונעשנה, (תנה לנו עכשיו התורה, ונקיימנה). 
אמר להן הקב"ה, שוטים שבעולם,
%break
מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן 
יאכל בשבת", עד כאן לשונו. ויש להבין זה בדרך העבודה:
%break
א. מהי "הטרחא בערב שבת",
ב. מה נקרא "שבת" בבחינת עבודה,
ג. ומדוע צריכים "טרחא", בכדי להשיג בחינת "שבת"
%break
ידוע, ש"שבת" נקראת תכלית מעשה שמים וארץ. כלומר, התכלית 
של בריאת שמים וארץ היתה לצורך "שבת". זאת אומרת, בחינת 
הגילוי של רצונו להטיב לנבראיו, בזמן שזה מתגלה לעיני כל,
%break
אז נקרא שבת. היינו, ש"שבת מכל מלאכתו", היות שיש מלאכה 
גדולה, שיתגלה לעיני כל את הנהגתו יתברך בבחינת טוב ומטיב.
%break
ואז אין כבר מלאכה לעבוד בבחינת יומין דחול. שענין עבודה הוא 
"לעשות מחול קודש". שענין קדושה, הוא בחינת קדש, שמפריש עצמו 
מכל כלי קבלה, ועושה כל מעשיו על הכוונה דלהשפיע.
%break
כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". שפירושו הוא, כמו שהבורא 
הוא המשפיע, כמו כן הנבראים צריכים להגיע להשתוות הצורה.
%break
בגשמיות אנו רואים, שהאדם עובד רק בשביל פרנסה. ופרנסה 
נקראת מזונות שהגוף ניזון מהם. שפירושו, שהמזונות הוא, שנותן 
להגוף, הן חיי גשמיים, הנקרא אכילה, שתיה, וכדומה. והן מזונות 
רוחניים, הנקראים כבוד, השכלה, שליטה, ממשלה, וכדומה.
%break
בכדי לקנות המזונות הללו, האדם מוכרח לתת יגיעה, אחרת הוא לא 
יקבל את זה. זאת אומרת, שהמזונות שהאדם משתוקק לקבל תמורת 
עבודתו, דומה לסעודה. והיגיעה, היא דומה להכנה להסעודה.
%break
זאת אומרת, מי שלא מוכשר לתת יגיעה, אינו מקבל לא מזונות 
גשמיים ולא מזונות נפשיים. כלומר, שמי שרוצה משהו, שיתנו לו, 
הנותן לא יתן, אם לא יתנו לו את התנאים, מה שהנותן דורש.
%break
לכן בקדושה, שנקרא "בעל מנת להשפיע", והיות שהאדם נברא עם 
רצון לקבל לעצמו, והנותן דורש שיעבוד בשבילו, הנקרא "כל מעשיך 
יהיו לשם שמים". אחרת, אם הנותן יתן להמקבל על הכלים דאהבה 
עצמית,
%break
הכל ילך להס"א, שהיא עושקת השפע מהקדושה. כי קדושה נקרא, 
מה שהוא עושה לתועלת הבורא. ואם הכוונה לעצמו, שזה נקרא 
"שינוי צורה", הוא ההיפך מהקדושה.
%break
אמנם היות שזהו נגד הטבע, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, זה 
נקרא "יגיעה". וזהו ההכנה להסעודה. כלומר, זה שהאדם צריך לכוון 
לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו, בכדי להשיג הכלי הזה,
%break
הנקרא "עמ"נ להשפיע", זוהי עבודה ויגיעה גדולה. וזה הוא הנקרא 
"הכנה לסעודה", ש"הסעודה" נקראת בחינת "שבת".
%break
ובהאמור יוצא, שהעבודה נקרא "זמן של חול". כלומר שצריכים לעבוד 
להוציא את החול שישנו בלבו של אדם, ולהכניס שם קדושה. 
ש"קדושה" נקראת, דביקות בה'. ו"חול" נקרא, פירוד מה'. כי כל 
העבודה היא לתת על הרצון לקבל כוונה בעל מנת להשפיע.
%page 815
שאז האדם מתדבק בה', כנ"ל "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". ועל 
זה הוא משיג כלים, שהם מוכשרים לקבל את מה שהבורא רוצה 
לתת, את הטוב ועונג הנקרא "סעודה" כנ"ל. וזהו סעודת שבת. וזהו 
"מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר משל, על ענין עבודה לטובת ה', ולא לעבוד בכדי 
להשיג תועלת עצמו, אלא שיהיה הכל לשם שמים, שאחרת ילך כל 
השפע לקליפות. וזה מובא בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף פ"ט),
%break
וזה לשונו "מלך גדול, טוב ומטיב, כי לא נזקק לשום עבודה שיעבדוהו, 
אלא כל שאיפתו היתה להטיב עם בני מדינתו, נתן צו לכל בני המדינה 
כולם, וייחד מקום בהיכלו לכך.
%break
והתנה בפירוש, שאסור לעבוד מחוץ למקום המיועד, והנה שכרם 
אתם במקום פעולתם, שהכין להם סעודות גדולות. ותחל העבודה 
סבורים היו, שהמלך הכין משגיחים על אופן עבודתם, לדעת מי עובדו 
ומי לא עובדו.
%break
אמנם המלך הסתתר, ואין שום השגחה. ולא ידעו מהמצאה הנפלאה, 
אשר נתן מין אבק רע במעדנים ומגדנות. וכנגדו, נתן אבק מרפאה 
בבית של העבודה.
%break
ובזה התבררה ההשגחה מעצמה. כי אוהביו שמרו מצות המלך 
בדקדוק, וגם דייקו לעבוד במקום המיועד לכך דוקא. וממילא שאבו 
לתוך גופם את אבק המרפאה.
%break
וגם כאשר הגיע זמן האכילה, טעמו את המגדנות, מעודם לא השיגו 
טעמים כאלו. ועל כן היו מהללים את המלך.
%break
אבל השפלים, שאינם מבינים כלל בחינת מעלה במלך, שראוי משום 
זה לאהוב אותו, כיוון שראו, שאין השגחה, לא שמרו את מצות המלך 
כראוי, וכשהגיע זמן האכילה, כיון שטעמו את המגדנות, נתמלאו חיכם 
טעם מר, מחמת האבק הנ"ל, ויחרפו ויבזו את המלך".
%break
ובהאמור, שבכדי להרגיש את הטוב והעונג שיש בתו"מ, אי אפשר 
להרגיש מטעם צמצום ודין שנעשה. שאי אפשר להרגיש שום אור 
בכלים דקבלה, שבכלים דקבלה אין שם אלא חושך ומות, מסיבת 
השינוי צורה שיש בין האור והכלי.
%break
לכן, כשרוצים לטעום טעם בתו"מ עם הכלים דקבלה, אין שם שום 
טעם. ובכלים דקבלה יכולים להשיג רק טעם בתענוגים גשמיים, ששם 
כן מגולה טעם של מתיקות, בזמן שהאדם משיג את התענוגים 
הגשמיים.
%break
והטעם הוא, שבכוונה תחילה נעשה כך, בכדי שיהא קיום הבריאה, 
שיהיה ממה להנות, עוד מטרם שהאדם משיג כלים דהשפעה, שהם 
נקראים "כלים דיחוד עם ה'". היינו, שאין האדם נעשה מרוחק מה' 
בזמן קבלת התענוגים.
%break
ובכדי שיהיה להאדם ממה לקבל חיות ותענוג, לכן למדנו, שע"י 
שבירת הכלים מאיר הארה דקיק, שהיא הארה קטנה של קדושה, 
המאירה בתוך הקליפות, שמזה ניזונים כל התענוגים הגשמיים.
%break
לכן בתענוגים גשמיים יכול האדם לקבל תענוג ומצב רוח מרומם. מה 
שאין כן להרגיש תענוג אמיתי, שהוא העיקר המכוון בהרצון דלהטיב 
לנבראיו, שורה שם האבקה של הסתר,
%break
והעלם, וחושך, ומרירות, שאין שם שום טעם בתו"מ. זאת אומרת, 
האבק המר היא בחינת ההעלם וההסתר, שיש שמה מכח תיקון 
הצמצום.
%break
ואבק המרפא הוא נתן היגיעה בתורה ומצות. כלומר, שדוקא בהיגיעה 
בתו"מ מוצאים שם סם המרפא. ולמה דוקא בהיגיעה, ולא סתם 
שעוסקים בתו"מ, לא מספיק לקבל את הסם המרפאה, שירפא האדם 
מהסם המר, שישנו בהסעודה.
%break
ובכדי להבין זה, צריכים מקודם לדעת, מהו סם המרפא את האבק 
המר, שה' נתן בהסעודה. ומהו היגיעה בתו"מ, שעל ידי היגיעה דוקא 
יכולים למצוא מקום, להשיג את הסם המרפאה.
%break
ידוע, עיקר היגיעה היא בזמן שעובדים נגד הדעת. כלומר, שאין 
האדם יודע בשביל מה הוא צריך לעבוד, והוא צריך לעבוד נגד הדעת. 
זהו קשה מאוד. וזה נקרא "יגיעה בתו"מ".
%break
אולם יש להבין, מדוע צריך האדם לעבוד בתו"מ נגד הדעת, שזה 
קשה מאוד, ולא כל אדם מסוגל לזה, ולמה לא יכולים לעבוד בתו"מ 
בתוך הדעת, שיהא דבר השוה לכל נפש.
%break
%page 816
והענין, כי צריכים לדעת, מהו הלמעלה מהדעת, הנקרא "יגיעה", 
שצריכים להתייגע בעסק תו"מ. אלא הענין הוא, היות שהאדם נברא 
ברצון לקבל לעצמו, והיות על הרצון לקבל הזה נעשה תיקון,
%break
בכדי שלא יהיה בחינת שינוי צורה בעת קבלת השפע, אלא שאפילו 
בזמן קבלת השפע יהיה בדביקות, הנקרא "השתוות הצורה", לכן 
נעשה צמצום והסתר.
%break
זאת אומרת, בזמן שהאדם רוצה לקבל את הטוב ועונג בכלים 
דקבלה, אז הוא לא רואה שום אור, אלא רק חושך, הנקרא "חלל פנוי 
מאור". אלא האדם צריך להמציא לעצמו כלים דהשפעה, שהוא בחינת 
"מה הוא רחום אף אתה רחום".
%break
ואיך משיגים הכלים האלו. הוא ע"י היגיעה בתו"מ. כלומר, שעוסקין 
בתורה ומצות, כדי להשיג הכלים דהשפעה. שפירושו, שאין האדם 
רוצה לקבל שום תמורה עבור עבודתו בתו"מ, אלא התמורה והשכר 
שלו יהיה, שיהיה לו כח לעשות הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
זאת אומרת, אם האדם מקיים תו"מ על מנת שיקבל תמורה, שישיג 
טוב ועונג לתועלת עצמו, זה נקרא "המקיים תו"מ בתוך הדעת". היינו, 
שעל זה הגוף לא מתנגד. כי בשיעור שהוא מאמין, שיקבל מזה הנאה 
לתועלת עצמו, זה נקרא "בתוך הדעת".
%break
ועל בחינה זו אומר הרמב"ם ז"ל "כשמלמדין את הקטנים, ואת 
הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, וכדי 
לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז 
זה מעט מעט" (רמב"ם, הלכות תשובה. דף ס' ע"ב).
%break
רואים אנו מדברי הרמב"ם, שיש ב' בחינות בקיום תו"מ:
%break
א. לתועלת עצמו. שהוא לקבל שכר, ולא לעבוד למעלה מהדעת. כי 
בשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, כיון שהוא הכל לתועלת עצמו, 
עבודה זו נקראת "עבודת כלל עמי הארץ",
%break
שהוא בתוך הדעת. ובבחינת עבודה אין זה נקרא יגיעה. (אולם 
בבחינת הכלל גם זה נקרא יגיעה).
%break
ב. היגיעה בתו"מ. כלומר, שעוסק בתו"מ שלא עמ"נ שיקבל עבור זה 
איזה שכר, אלא הוא עובד הכל לתועלת ה'. וזהו נגד הדעת. כי השכל 
מחייב, שהאדם עובד הוא בשביל תועלת עצמו. לכן כשהוא אומר, 
שהוא מקיים תו"מ,
%break
בכדי שע"י זה הוא יקבל כח לעבוד רק לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, 
אז הגוף מתחיל להתנגד בכל כוחו, וצועק, מה, השתגעת, אתה רוצה 
לבטל עצמך להבורא, תגיד אתה, מה יהיה לך מזה.
%break
בחינה זו נקראת יגיעה גדולה, היות שהוא צריך להילחם עם הגוף 
שלו, בזמן שהצדק והשכל הישר הוא עם הגוף, היות שזהו הטבע 
שלו. נמצא, שזה נקרא יגיעה, משום שזהו למעלה מהדעת, כנ"ל, 
שאין הגוף מסכים לזה, לעבוד לתועלת ה'.
%break
וזה נקרא, שהוא עוסק בתו"מ בבחינת היגיעה. כלומר, שע"י 
התעסקותו בתו"מ, הוא רוצה לזכות לבחינת להשפיע. שזה יכולים 
להשיג דוקא ע"י זה שלומד בבחינת יגיעה,
%break
כנ"ל, שהוא עוסק בתו"מ על הכוונה, מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר 
הרע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
פירוש, היות שהוא רואה, שאין בידו אהבת ה', אלא אהבה עצמית, 
ולשם שמים אינו מסוגל לעשות שום תנועה קלה, מסיבת שהגוף 
מתנגד לזה, וכל פעם ופעם הוא מתגבר,
%break
ומכל מקום הוא לא מתקדם, אלא להיפך, אחרי כל היגיעה שנתן 
בהתגברות, הוא רואה, שהוא הולך אחורה ולא קדימה.
%break
והיגיעה הזו גורמת לו מקום תפלה, שה' יעזור לו. נמצא לפי זה, שכל 
פעם שהוא רואה, שהוא הולך אחורה, לעומת זה כל פעם הוא 
מתקדם בתפלה. כי לפי מה שהוא רואה, שהוא רחוק מהמטרה, יש לו 
מקום להתפלל יותר מעומק הלב, היות שהוא רואה את מקום הסכנה.
%break
%page 817
זאת אומרת, שהוא מפחד, אולי יתגבר עליו הרע, ויתן להבין, שהוא 
יברח מהמערכה. כלומר, כי הגוף נותן לו להבין, שהעבודה הזו ניתנה 
לאנשים בעלי אופי חזק, ולא להכלל. והגם שעתה האדם קבל על 
עצמו ללכת בדרך האמת,
%break
היינו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, אבל היות שלא הולך לו, אלא 
הוא הולך אחורה, לכן הוא מפחד, שלא יתגבר עליו הרע, ושיתן לו 
להבין בתוך הדעת, שהצדק הוא עם הגוף,
%break
מטעם שהוא רואה את המציאות, שאין לו שום ספק, בזה שהגוף 
אומר לו, שזו עבודה בשביל יחידי סגולה.
%break
לכן זה נותן לו להתפלל לה' בכל הלב, שיציל אותו מסכנה זו, שיהא 
מוכרח לברוח מהמערכה. לכן הוא אומר, ריבונו של עולם, תעזור לי 
עתה, כי עכשיו עדיין יש לי כח להתפלל אליך. אבל אני לא יכול לדעת, 
מה יהיה אח"כ. אולי לא יהיה אפילו מי שיבקש ממך עזרה.
%break
לכן הוא אומר, ריבונו של עולם, עזור לי כל זמן שהנשמה עוד בקרבי, 
כי אני מפחד, אולי אחר כך אני אמות, ואני ארד למקום פירוד, שהוא 
יאוש, ואין שם אמונה בה' אפילו שיעור קטן, שיהיה לו מקום להתפלל 
לה'. כי האדם הנופל למקום יאוש,
%break
כבר לא מבקש שום עזרה. כי כל זמן שיש להאדם בטחון, שיצא 
ממצבו, הוא עדיין עושה פעולות בבחינת "כל אשר בידך ובכוחך 
לעשות, עשה".
%break
נמצא, שהיגיעה, בזה שרוצה לעבוד בבחינת השפעה, זה גורם לו 
יגיעה. וזה גורם לו תפלה, שה' יעזור לו, ולהאמין באמונת חכמים, מה 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
נמצא, שהסם המרפא נמצא בהיגיעה. כלומר, זה שמתייגע עצמו 
בתו"מ להגיע לשמה, ה"לשמה" שהוא משיג, זה גורם לו אח"כ, 
שיהיה ביכולת להנות מהסעודה, הנקרא "טוב ועונג". היות שכבר יש 
לו הכלי דהשפעה, שהם מעבירים את ההעלם וההסתר,
%break
שרוכב על הסעודה. שההסתר הזה מרחק את כל מי שרוצה לטעום 
מהסעודה, ואומר על הסעודה, שיש לו טעם מר. ובזה יש לפרש מה 
שאמרו חז"ל, שהקב"ה אומר "שוטים שבעולם, מי שטרח בערב 
שבת, הוא יאכל בשבת".
%break
ושאלנו, מהו בעבודה "סעודת שבת". יש לפרש, כמו שאמרו חז"ל, 
שהקב"ה אמר בעת בריאת אדם הראשון, למה הדבר דומה, למלך 
שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים. שהסעודה נקראת "מגדל 
מלא כל טוב".
%break
וזה נקרא "סעודת שבת". שפירוש, לאחר גמר העבודה, שהוא השגת 
כלים דהשפעה, שזהו כל היגיעה ביומין דחול, שחול נקרא "ששת ימי 
המעשה", שהוא ענין עשיית כלים מוכשרים, שתהיה להם היכולת 
לקבל הסעודה הכוללת לכלל ישראל,
%break
שזה יהיה בגמר התיקון, שזה נקרא בחז"ל בחינת "ישראל", שדרשו, 
שבריאת העולם היתה בשביל ישראל, כמו שכתוב "בראשית ברא. 
ואין ראשית אלא ישראל", כמו שכתוב "ראשית ישראל". כלומר, 
שהמגדל מלא כל טוב הוא בשביל הכלל כולו.
%break
ובאופן פרטי נוהג הסעודה בזמן שהאדם מתקן מעשיו ובא לבחינת 
"ישראל", הנקרא ישר-אל, שפירושו, שכל מעשיו הוא לשם שמים, 
הנקרא, אל, אז הוא זוכה לבחינת "הסעודה" באופן פרטי. ובגמר 
התיקון יהיה,
%break
שכל הפרטים יבואו עם כלים מוכשרים לקבל את הסעודה, כנ"ל, 
שאמר הקב"ה, מי שטרח בערב שבת, הוא יאכל בשבת, כנ"ל בהמשל 
של סם המרפאה. כלומר, שע"י היגיעה בתו"מ, שם בהיגיעה ימצאו 
את התרופה המבטלת את הצמצום וההסתר הרוכב על הסעודה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שמובא במסכת שבת (דף קי"ט) וזה לשונו 
"אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא, מפני מה תבשיל של שבת ריחו 
נודף. אמר לו, תבלין אחד יש לנו, ושבת שמה,
%break
שאנו מטילין לתוכה, וריחו נודף. אמר, תן לנו הימנו. אמר לו, כל 
המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת, אינו מועיל 
לו".
%break
%page 818
הגם שהפירוש הפשוט הוא, שהוא מי ששומר שבת, אולם בעבודה יש 
לפרש "השומר שבת" פירושו שומר מלשון "ואביו שמר את הדבר", 
שהפירוש, שהוא יושב ומצפה ואומר, מתי אני יכול להשיג את הכלים,
%break
המוכשרים לקבל סעודת שבת, שיהיה ריחו נודף, היות שסעודת שבת 
נקראת "טוב ועונג, המלובש בתרי"ג מצות בבחינת תרי"ג פקודין".
%break
וכמו שכתוב בהסולם (חלק א', דף רמ"ב, אות א') "שבכל מצוה ומצוה 
יש שם בפקדון אור מיוחד. וזה כבר נקרא בחינת הסעודה של שבת, 
שיכולים לקבל זה דוקא אחר העבודה ויגיעה,
%break
שזה בא ע"י שמקיימים את התרי"ג מצות בבחינת עיטין, היינו עצות, 
איך להגיע לבחינת המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
לכן יהיה הפירוש "מי ששומר" היינו ששומר את התרי"ג מצות 
בבחינת עצות איך להגיע לבחינת השפעה. שדוקא בכלים דהשפעה 
יכולים להנות מסעודת שבת, שאז כבר הצמצום וההסתר נסתלק 
מהטוב ועונג.
%break
וזהו כמו המשל הנ"ל של סם המרפאה, היינו האבקה הנמצאת בקיום 
תרי"ג מצות בבחינת עצות, זה מרפאה את הסם המר, השורה על 
הטוב ועונג. לכן אם לא משיגים את הכלים דהשפעה, הנמצאים 
בתו"מ, ע"י היגיעה, נשאר ההסתר על הטוב ועונג.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני, כ"א) וזה לשונם 
"ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. ודע, שמתן שכרן של 
צדיקים לעתיד לבוא". וזה תמוה,
%break
הלא צריכים לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. אם כן איך אומרים "ודע 
שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". ובהנ"ל יש לפרש, שחז"ל 
מסבירים לנו, מהו השכר של צדיקים לעתיד לבוא.
%break
כלומר, כל היגיעה שנותנין בכדי לקבל שכר, אומרים לנו, מהו השכר 
שלהם. לעתיד לבוא. היינו, שיזכו לעבוד רק בבחינת  "כל מעשיך יהיו 
לשם שמים", שהוא כלים דהשפעה.
%break
ועל זה הם נותנים כל היגיעה, בכדי להשיג "לעתיד לבוא" בכלים 
אחרים ממה שיש להם עכשיו, שהם כלים דקבלה. ולעתיד יזכו לכלים 
דהשפעה. וזהו "ודע שמתן שכרן לצדיקים לעתיד לבוא".
%break
%page 819
%H מהו, שאם הטוב מתגדל,
%H גם הרע מתגדל, בעבודה
%break
הכתוב אומר (תולדות כ"ב), "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר, אם כן 
למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'". ומביא רש"י את דרשת חז"ל, 
"לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר,
%break
יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס 
לצאת. דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני 
עולמות", עד כאן לשונו.
%break
אנו רואים, שבזמן העיבור, היה זה פונה לקדושה, וזה פונה לעבודה 
זרה. אם כן מה החידוש שהתורה מספרת לנו אח"כ "ויגדלו הנערים 
ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה. ויעקב איש תם, יושב אוהלים". 
בטח כמו שנולדו, כן המשיכו בדרכם לפי תכונתם.
%break
ורש"י מתרץ זה, ואומר, וזה לשונו, "ויגדלו, כל זמן שהיו קטנים, לא 
היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם, מה טיבם, כיון שנעשו 
בן י"ג שנה, זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודה זרה".
%break
ובכדי להבין זה בדרך עבודה, איך אנו לומדים זה באדם אחד את 
יעקב ועשו, צריכים להבין מקודם מהן בחינת יעקב ובחינת עשו 
בעבודה.
%break
ידוע שכל הרע, שאנו לומדים, שהוא נגד הקדושה, נקרא בעבודה 
"רצון לקבל לעצמו". מה שאין כן קדושה נקראת "רצון להשפיע לה'", 
כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'", שפירוש "קדוש" הוא 
מופרש מלקבל לעצמו, אלא רק להשפיע,
%break
שהבורא משפיע להנבראים, והנבראים צריכים להשפיע להבורא, כמו 
שאמרו חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
לכן נכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם עשו, והרצון להשפיע לה' בשם 
יעקב. וממילא נבין מהו הפירוש עשו, כמו שפירש רש"י, הכל קראו לו 
כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו, כבן שנה הרבה. שזה מראה על 
הרצון לקבל לעצמו, שעל זה לא צריכים לעבוד,
%break
מטעם שזה כבר עשה הבורא, בזה שהרצון להטיב לנבראיו ברא את 
הרצון לקבל. ומטעם זה נקרא היצר הרע בשם "מלך זקן וכסיל", כמו 
שכתוב בזה"ק.
%break
מה שאין כן על הרצון להשפיע, הנקרא יעקב, צריכים לתת הרבה 
עבודה עד שמשיגים את הרצון הזה. שזה ממש ההיפך מעשו, שהוא 
נעשה ונגמר מאליו, מצד הבורא. מה שאינו כן הרצון להשפיע, זה 
שייך לעבודת האדם, כי זה נמשך מתיקון הצמצום,
%break
שמלכות, הנקראת רצון לקבל, חשקה להיות משפיע, כמו המאציל, 
לכן עשתה תיקון הצמצום, שלא לקבל, רק בעמ"נ להשפיע. ובזה היא 
מקבלת השתוות הצורה.
%break
וזה נקרא בחינת עשו, כמו שפירש רש"י על עשו, הכל קראו לו כן, לפי 
שהיה נעשה ונגמר. כלומר, שאין האדם צריך לעבוד בכדי להשיג 
כלים דקבלה, אלא תיכף כשנולד, יש לו כבר היצר הרע, כמו שאומר 
בזה"ק, שתיכף כשנולד יש לו היצר הרע,
%break
כמו שכתוב "לפתח חטאת רובץ". ומפרש, ש"פתח" נקרא פתח 
הרחם. תיכף בא לו היצר הרע, הנקרא "חטאת", כמו שאמר דוד 
"וחטאתי לנגדי תמיד".
%break
מה שאין כן יעקב, שהוא בחינת כלים דהשפעה, שהם ישלטו בהאדם, 
זה בא דרך רמאות, כמו שכתוב (תולדות שישי) "ויאמר, בא אחיך 
במרמה, ויקח ברכתך". וענין הרמאות הזה, אמר אאמו"ר זצ"ל, היות 
שתחילת העסק בתו"מ מתחילים בשלא לשמה,
%break
ועל זה הרצון לקבל יכול להסכים. אמנם אח"כ ע"י זה זוכים לשמה. 
אז העשו צועק, אתה רמיתני, כמו שכתוב "ויאמר הכי קרא שמו יעקב 
ויעקבני זה פעמיים". ענין פעמיים יש לפרש, הן במוחא והן בליבא.
%page 820
ומתחילים בשלא לשמה, לכן אין לו כל כך התנגדות מהגוף, היות 
שהוא נותן לו להבין, שיאמין לו, שהוא עובד רק לטובת הגוף, שזה 
מכונה אהבה עצמית.
%break
אולם לצאת אח"כ משליטה זו של אהבה עצמית ולזכות לאהבת ה', 
כאן מתחילה העבודה האמיתית, וכאן מתחיל את סדר העבודה, 
הנקרא, שהאדם רוצה לעלות על המסילה ההולכת לדביקות ה'.
%break
ותחילת העבודה מתחילה בעיבור, היינו בזמן שרוצים לעבור מהרצון 
לקבל לעצמו, ולהכנס לבחינת רצון להשפיע. וזה שכתוב, "ויתרוצצו 
הבנים בקרבה". ופירש רש"י, לשון ריצה.
%break
כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס 
לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת.
%break
ואאמו"ר זצ"ל פירש, כי בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא הזמן 
שבאות לו מחשבות הפוכות זו מזו, כלומר שמטרם שמתחיל בעבודה 
דלהשפיע, אינו יכול לשים לב כל כך להבחין ההבחנות הדקות שיש 
בסדר העבודה.
%break
מה שאין כן כשרוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, אז הוא יכול להרגיש 
כל מצב ומצב שבו הוא נמצא.
%break
ואמר, שבזמן שהאדם עובר על פתחי תורה, האדם מתעורר, ובאות 
לו מחשבות, שכדאי להכנס למקום תורה, שהיא בחינת "כי הם חיינו 
ואורך ימינו". וזה נקרא, שבחינת יעקב מתעוררת.
%break
והוא חושב אז, שבטח הוא ישאר במחשבות כאלו תמיד, היות שהוא 
מרגיש, שזוהי תכלית החיים, ועל גשמיות אינו כדאי לתת תשומת לב, 
כי זה לא עיקר החיים, שכדאי לחיות בשביל זה.
%break
אולם אח"כ, כשעובר על פתחי עבודה זרה, שפירושו, בזמן שיצא 
לשוק, ורואה שכל אנשים שקועים רק באהבה עצמית, ובכלל ענין 
להשפיע לא מעניין אותם, באות לו תיכף מחשבות שכדאי ללכת 
בתלם שלהם,
%break
ושוכח עכשיו את כל העבודות שהשקיע בענין לשמה, שזהו עיקר 
החיים, ועכשיו הוא מבין בכלל אחרת. זה נקרא עבודה זרה. היינו, 
שעובד את עצמו, ואינו עובד את ה'.
%break
וזה נקרא עבודה זרה בדרך עבודה. זאת אומרת, שהאדם רואה, 
שבחינת עשו שבקרבו מפרכסת לצאת ולהשתתף עמהם. אולם את 
זה רואים רק בזמן העיבור, כלומר בזמן שהאדם רוצה לעבור מבחינת 
אהבה עצמית לאהבת ה',
%break
שהוא עמ"נ להשפיע. מה שאין כן בזמן שהאדם עדיין עובד בבחינת 
הכלל, הוא אינו מסוגל להבחין את ההרגשים האלו, אף על פי 
שנמצאים אצלו.
%break
והטעם הוא פשוט, כמו שאמרו חז"ל "מילתא דלא אתרמו על אינשא 
לאו אדעתהו", שפירושו, דבר שלא כל כך מעניין לאדם, אינו עולה על 
דעתו לחשוב על זה. לכן דוקא אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך 
הפרט, הנקרא בעל מנת להשפיע,
%break
היות שהם מעונינים לדעת, אם הם מתקדמים בעבודה, אצלם חוש 
הבקורת מפותח, לראות כל דבר דק. וכל חוט השערה הם רואים, אם 
הם בסדר או לא. לכן בעיבור מתחילה הריצה הנ"ל בין יעקב לעשו.
%break
וזה שכתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי". 
כלומר, בזמן שהאדם מתחיל לראות, פעם הוא משתוקק לאהבת ה', 
ופעם הוא משתוקק לאהבה עצמית, ואז הוא אומר "אם כן למה זה 
אנכי". פירוש,
%break
למה לי כל העבודה הזאת, אם אני רואה, שעליות וירידות שלי, אין 
להם סוף, ואני מרגיש עצמי, שמעת שנכנסתי לעבוד בדרך של 
השפעה, נשארתי קרח מכאן וקרח מכאן.
%break
כלומר, בזמן שעבדתי בבחינת הכלל, ידעתי שבכל יום ויום אני 
מתקדם בעבודת ה', היות שכל יום הייתי יכול לעשות חשבון הנפש, 
וראית כמה זמן שהתפללתי, וכמה זמן שלמדתי,
%break
והיה לי על מה להסתכל, והייתי בשמחה ובמצב רוח מרומם, היות 
שהסתכלתי רק על מעשים, וראיתי שברוך ה' אני מצליח בעבודה.
%break
%page 821
מה שאין כן עכשיו, שנכנסתי לעבוד על הכוונה דלהשפיע, ואמרו לי, 
שלא מספיק המעשים, שאני עושה, על הכוונה, משום שה' צוה לנו 
לעשות ולקיים את התו"מ, אלא שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע, 
היינו לתועלת ה', ואני רואה,
%break
עד כמה שאני משקיע כוחות, ואני לא מסוגל להתגבר, אף על פי 
שלפי דעתי עשיתי מה שביכולתי, ואין אני מתקדם אף שעל וצעד 
קדימה, ומה תהיה התכלית, "אם כן למה זה אנכי", בשביל מה עזבתי 
את העבודה בבחינת הכלל.
%break
וזה שכתוב "ותלך לדרוש את ה'". כלומר, שראה, שאין עכשיו שום 
עצה, היות כי לחזור להכלל כבר אינו יכול, מטעם כיון שראה, שיש 
דרך של אמת, כבר אינו מסוגל לעבוד,
%break
רק בבחינת המעשה, לכן אין ברירה, רק לדרוש את ה', שהוא יעזור 
לו, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ואומר, עכשיו אני רואה, מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו 
כל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", את זה הוא לא צריך 
להאמין, שאינו יכול לו, אלא את זה הוא רואה בתוך הדעת.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שעובדים בתוך הדעת, הם צריכים להאמין, 
שהקב"ה עוזר להם, היות שבתוך הדעת הם רואים, שהם עוסקים 
בתו"מ, והם רואים, מתי שהגוף רוצה להתעצל קצת, תיכף הם 
מתגברים על עצלות הגוף,
%break
ואין הם רואים, שיש להם חסרון בעבודה, הגם שהוא רואה, שיש 
אנשים יותר גדולים ממנו, הן בכמות והן באיכות, אולם ידוע לגדלות 
אין שיעור, אמנם ברוך ה', הוא רואה, שהוא נחשב בין אנשים 
חשובים, ואף פעם לא באות לו מחשבות רעות,
%break
כלומר, שיחשוב, שיש לו רע, אלא הוא כמעט בסדר, מטעם "אין צדיק 
בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכן הוא מאמין למעלה מהדעת, 
שיש לו חסרונות. אולם זה הוא רק מטעם שהוא מחפש שפלות, אבל 
באמת מצבו לא כל כך נורא ברוחניות.
%break
מה שאין כן בזמן שרוצים לעבור לבחינת עבודה דלהשפיע, הוא בתוך 
הדעת, שאין לו שום התקדמות בתו"מ, שתהיה לו היכולת לכוון בעל 
מנת להשפיע. לכן הוא רואה, שאין לו ברירה אחרת,
%break
אלא לדרוש מה', שיעזור לו. וגם כן קשה לו להתפלל, שה' יעזור לו, 
מטעם שנופלים ספקות חס ושלום, בזה שה' ישמע תפלתו.
%break
וזה בא לו מטעם שהוא כבר התגבר הרבה פעמים, וביקש מה' 
שיעזור לו, שיהיה ביכולתו לעסוק בעבודה דהשפעה, והוא לא קיבל 
שום התקדמות בעבודה דלהשפיע. אם כן, הוא צריך עתה להתגברות 
גדולה, שיהא בידו כח להתפלל לה',
%break
שיעזור לו. כלומר, הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' יעזור לו. 
ובתוך הדעת הוא רואה, שהוא בעירום וחוסר כל מבחינת עבודה 
דלהשפיע. שזהו ממש ההיפך משהיה עוסק בבחינת עבודת הכלל.
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מה שכתוב "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש 
שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". ושאלנו, מהו החידוש. בטח כמו 
שהיו בעיבור, כך יהיו כשיגדלו. ורש"י מתרץ זה ואומר, "כל זמן שהיו 
קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם,
%break
ואין אדם מדקדק בהם, מה טיבם. כיון שנעשו בן י"ג שנה, זה פורש 
לבתי מדרשות, וזה פורש לעבודה זרה".
%break
ויש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל (קידושין מ') וזה לשונם, "תנו 
רבנן, לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, 
אשריו שהכריע עצמו לכף זכות". ומתעוררת השאלה,
%break
לאחר שעשה מצוה אחת, וכבר הכריע עצמו לכף זכות, איך הוא יכול 
לומר אח"כ, שיראה עצמו חציו חייב וחציו זכאי, הלא כבר הכריע עצמו 
לכף זכות.
%break
אלא יש לתרץ כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) וזה לשונם, "אתא ההוא 
סבא תנה ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וגם זה יש להבין, 
מדוע אם הוא נעשה גדול, מדוע מתגדל אצלו גם היצר הרע. אלא 
כנ"ל, היות שצריכים, שיהיה חציו על חציו,
%break
אחרת לא שייך לומר בחירה, שיש בידו להכריע. כי זה שעשה מצוה 
אחת, כבר הכריע לכף זכות או להיפך. לכן כשמוסיפים לו רע, מתי 
שנעשה גדול, היינו, לאחר שכבר עשה מצוה אחת. נמצא לפי זה, 
שכל פעם שנעשה גדול, מוסיפים לו רע.
%page 822
לכן תמיד הוא נמצא בחציו טוב וחציו רע. וזה שאומר "לעולם יראה 
אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי".
%break
ובזה יש לפרש מה שמפרש רש"י "ויגדלו הנערים", "כל זמן שהיו 
קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. 
כלומר, היות כשהם קטנים, אין לו הרבה טוב.
%break
וממילא אין לו הרבה רע, שיהיה ניכר הרע שבו. זה שמפרש רש"י "לא 
היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם".
%break
מה שאין כן "ויגדלו", אז נגדלו שניהם. ואז יש היכר בין יצר טוב לרע. 
וזה בא ללמדינו, שבתחילת העבודה בזמן העיבור, זאת אומרת, בזמן 
שמתחיל לעבור מעבודת הכלל לעבודת הפרט, תיכף מתחיל אצלו 
להתגלות הרע. אמנם לא ניכר כל כך.
%break
אבל כשמתחיל להתעלות בעבודה, שמתחיל להתגדל, כמו שכתוב 
"ויגדלו הנערים", לפי סדר ושיעור גדלות, מתגדל הרע, לפי שיעור 
הטוב, מה שהוא עושה, בשיעור זה מתגדל הרע אצלו, כנ"ל, בכדי 
שיהיו חציו חייב וחציו זכאי.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שפירש רש"י "דבר אחר, מתרוצצים זה עם 
זה, ומריבים בנחלת שני עולמות". ויש להבין, לאיזה צורך צריך להיות 
הריב בין שניהם. אלא כמו שאמרו חז"ל (ברכות ה') "אמר רבי לוי, 
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".
%break
ופירוש רש"י, שיעשה מלחמה עם יצר הרע. ויש להבין, המלחמה הזו 
לאיזה צורך. הלא יותר טוב היה, שאם האדם רואה, שהרע שבו לא 
מתעורר בקרבו. בשביל מה הוא צריך לעורר ולעשות עמו מלחמה.
%break
הלא יותר טוב שלא יכניס עצמו לסכנה, אולי לא יכול לנצחו, כדברי 
חז"ל, "שאין לאדם להכניס עצמו בסכנה".
%break
ובדרך עבודה, שרוצים להגיע להשפיע, אז מוטל על האדם להגיד, 
בזמן שהוא עושה מעשי מצות, או שעוסק בתורה, שהוא רוצה לעשות 
הכל על הכוונה דלהשפיע, זה נקרא שירגיז את יצר טוב על יצר הרע. 
כי בזמן שהאדם אומר להגוף שלו,
%break
שצריכים לעבוד לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. תיכף הגוף מתרגז, 
ועומד בכל תוקפו נגדו, ואומר לו "את הכל אתה תוכל לעשות, אבל 
לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זה לא בא בחשבון". נמצא, שאם לא 
ירגיז אותו, אף פעם לא יהיה לו מציאות להגיע להאמת.
%break
%page 823
%H מהו פורענות הבאה לרשעים
%H מתחלת מן הצדיקים, בעבודה
%break
חז"ל (בבא קמא ס') אמרו וזה לשונם "אין פורענות באה לעולם, אלא 
בזמן שהרשעים בעולם, אלא מצדיקים תחלה", עד כאן לשונם.
%break
ויש להבין, מדוע מגיע פורענות לצדיקים, אם הפורענות צריכה לבוא 
לרשעים, מה הצדיקים אשמים בזה.
%break
ובדרך עבודה יש לפרש מקודם, מה זה "פורענות" בעבודה, ומהו 
"רשעים" בעבודה, ומהו "צדיקים" בדרך עבודה. ובכדי להבין כל זה, 
צריכים לדעת מה זה "עבודה". וגם יש להבין בכלל, בשביל מה 
צריכים לעבוד. כלומר, מה אנו מרויחים, בזה שאנו צריכים לעבוד.
%break
הלא מי ברא כל הדברים שישנם בעולם. הכל הבורא עשה. אם כן 
לאיזה צורך היה, בזה שברא בעולם הזה, שצריכים לעבוד על כל 
דבר, שאנו רוצים לרכוש, הן להשיג צרכים גשמיים, והן להשיג צרכים 
רוחניים.
%break
ולהבין כל זה, צריכים קודם להבין, מהו ענין של כל הבריאה. כלומר, 
לאיזה צורך ברא הקב"ה את העולם. על זה באה התשובה, כמו 
שאמרו חז"ל "להטיב לנבראיו". ומסיבה זו ברא נבראים,
%break
והטביע בהם רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. וזה נקרא "מטרת 
הבריאה". והיות שזה אינו בהשתוות הצורה להבורא, משום זה 
ירגישו המקבלים בהטוב ועונג בחינת בושה.
%break
לכן נעשה תיקון, הנקרא "צמצום והסתר", שלא יקבלו רק על הכוונה 
בעל מנת להשפיע. והיות שהכלי הזה, התחתון צריך לעשות, וזהו נגד 
הטבע,
%break
היות שהבורא ברא את הנבראים עם רצון לקבל הנאה ותענוג, לכן כל 
דבר שאינו מצד הטבע, זה קשה להאדם לעשות. וזה נקרא "יגיעה".
%break
לפי זה יוצא, שענין היגיעה אין הכוונה שהאדם צריך להתייגע. אלא 
זה הוא תוצאה. היות שזהו נגד הטבע, לכן קשה לעשות את הפעולה 
הזו. וזהו היגיעה. וזהו בין אדם למקום. וכמו כן אותו תיקון יש בין אדם 
לחבירו, בכדי שלא יהיה בושה. כי האדם מתבייש לאכול לחם חסד.
%break
לכן ניתן ענין מקח וממכר, שהפועל נותן להבעל בית את העבודה, 
והוא נותן לו עבור העבודה כסף. וממילא אין כאן שום בושה. וגם כאן 
בין אדם לחבירו, אין רצונו של בעל בית שיתן לו יגיעה,
%break
אלא שיתן לו עבודה. הכוונה על התוצרת, שהוא ענין חליפין. הפועל 
נותן לבעל הבית תוצרת, ותמורת זה בעל הבית נותן לו כסף.
%break
ובמוכר וקונה הדבר הוא להיפך. המוכר נותן לקונה תוצרת, והקונה 
נותן למוכר כסף. ולא חשוב איך שהוא, אלא שצריך להיות, ששניהם 
יתנו. אחרת,
%break
היינו אם אחד נותן והשני רק מקבל ולא נותן לו שום דבר חזרה, הרי 
יש כאן ענין שינוי צורה. ואז נמצא במקום הזה בחינת בושה אצל 
המקבל.
%break
ובהאמור יוצא, שענין היגיעה, אין הכוונה על היגיעה. אלא הכוונה 
היא, היות שבכדי שלא יהיה בחינת בושה, לכן שניהם צריכים לתת. 
ובהיות מצד הטבע, האדם נברא רק לקבל, זהו היגיעה.
%break
אם כן היגיעה היא רק תוצאה, ולא זהו הכוונה, כלומר המטרה. נמצא, 
שלא היגיעה אנו צריכים, אלא השתוות הצורה אנו צריכים. והיגיעה 
נמשך מכח שאין לנו זה מצד הטבע.
%break
ובהנ"ל נבין מהו "רשעים" ומהו "צדיקים". ומדוע "אין פורענות באה 
לעולם, אלא בזמן שהרשעים נמצאים בעולם".
%page 824
בעבודה נקרא "פורענות", שאין גילוי לטוב ועונג. כלומר, שלא יכול 
להתגלות להנבראים את רצונו להטיב לנבראיו, מסיבת שינוי צורה, 
כנ"ל, היות שכל זמן, שאין להאדם כלים דהשפעה,
%break
שזהו נקרא "השתוות הצורה", זוהי הסיבה המעכבת לרדת השפע 
להנבראים. נמצא, "רשע" נקרא מי שהוא מרוחק מה'. כלומר, 
בעבודה נקרא "רשע" מי שהוא בשינוי צורה מה', שהוא לא בבחינת 
"מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
נמצא, זה שהשפע עליון לא יכול לרדת לתחתונים, הוא מסיבת בחינת 
הרשעים, הנמצא באדם, כי בעבודה נבחן, שהאדם בעצמו נכלל 
מבחינת רשעים, שהם הניצוצי קבלה.
%break
וזהו הפירוש "אין פורענות, אלא בזמן שהרשעים בעולם". כלומר זה 
שהשפע אינו בא לעולם, זה נקרא "פורענות באה לעולם", הוא 
מסיבת הרצון לקבל שישנו באדם, הוא המעכב מהטוב ועונג.
%break
ובזה יש לפרש כל ענין של הרשעים, מה שלא שומעים בקול ה'. 
שהוא צוה לנו ע"י משה רבינו עליו השלום, שאנו צריכים לשמוע בקול 
ה', אחרת הוא מעניש אותנו. שעל זה יש לשאול, בשלמא מלך בשר 
ודם, שהוא דורש כבוד,
%break
יש להבין שהוא מעניש לכל מי שלא שומע בקולו. אבל לגבי הקב"ה, 
מדוע הוא מעניש על זה שלא שומעים בקולו. וכי לכבוד הוא צריך, 
בכדי לקבל כבוד מהנבראים. ואם לא מכבדים אותו, הוא נפגע מזה.
%break
והרי זה דומה לאדם, שנכנס ללול של תרנגולים. והוא נותן להם 
פקודות, והם אינם שומעים בקולו. וכי שייך לומר, שהאדם נפגע מהם. 
וקל וחומר, הנבראים לגבי הבורא. איזה ערך יש לומר, שהבורא נפגע 
מהנבראים, שלא שומעים בקולו, ובשביל זה הוא שולח להם פורענות.
%break
אלא אנו צריכים להאמין, שכל ענין נקימה ונטירה של הקב"ה אינו חס 
ושלום לתועלת הבורא, אלא לתועלת הנבראים. כלומר, שע"י 
העונשים שהם יקבלו, זה יביאו אותם לזכות להטוב ועונג, שזהו רצון 
הבורא, שהנבראים יקבלו ממנו.
%break
זאת אומרת, שהיסורים מביאים את הנבראים, שיקבלו עליהם את 
ענין השפעה, שרק הם הכלים האמיתיים, המסוגלים לקבל את השפע 
העליון, מה שהבורא רוצה לתת להם. וזה שכתוב "אין פורענות באה 
לעולם, אלא בזמן שהרשעים בעולם".
%break
לכן הם מרגישים בחינת יסורים. כלומר, שכל מה שהם עושים 
בעבודה, הם מרגישים טעם מר, היות שאין להם כלים דהשפעה, 
שרק בהם מאירים את הטוב ועונג. נמצא, הרשעים, שהם בחינת 
קבלה שבאדם, זהו המעכב מלקבל את הטוב.
%break
וזהו כמו שאמר הרמב"ן (מובא בתע"ס, חלק א', דף י"ד, אות א') וזה 
לשונו "יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד. פירוש, מתייחד לפעול בכח 
אחד, רצונו לומר, שפועל להטיב כראוי ליחודו. וכשהוא מתחלק לפעול 
פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו,
%break
ונראה חס ושלום כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד, מפני שלכל 
פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להטיב. ונמצא, שהוא יחיד 
בכל פעולה ופעולה".
%break
וזהו כמו שפרשנו, שענין "פורענות באה", אין כאן ענין של נקימה 
ונטירה מצד הבורא, על מה שלא שומעים בקולו. אלא זה שהוא רוצה, 
שכן ישמעו בקולו ולשמור את התו"מ,
%break
זהו לטובת הנבראים ולא לטובת הבורא. כי הוא חס ושלום אינו בעל 
חסרון, שהוא צריך משהו בשבילו.
%break
אלא כל מה שהוא רוצה מהתחתונים, הוא, שיקבלו טוב ועונג בלי שום 
אי נעימות. אלא שהנאה תהיה בתכלית השלימות. מה שאין כן אם 
היתה בחינת בושה בעת קבלת התענוג,
%break
אז אין שלימות בהתענוג. נמצא, שהפורענות, שהרשעים מרגישים, 
הוא לטובתם, שזה יגרום לתקן מעשיהם.
%break
אולם יש לדעת, מהו ענין תיקון המעשים בדרך העבודה. זהו כנ"ל, 
שעל כל מעשה ומעשה, שעושים, צריכים לתת עליו כוונה. והכוונה 
היא, שרוצה עם המעשה הזה לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
וע"י זה הוא יגיע לדביקות ה'. ולא שעושה המעשה, שיהיה בזה 
הכוונה לתועלת עצמו. אלא כל דאגותיו יהיו איך לעשות נחת רוח 
להבורא.
%break
%page 825
ואלה אנשים שרוצים ללכת בדרך שיגיע לבחינת להשפיע, הם 
נקראים "צדיקים". כלומר, הגם שעוד לא הגיעו לדרגה זו, שתהיה כל 
כוונתם בעל מנת להשפיע, אבל הם רוצים להגיע לזה,
%break
המה נקראים "שהולכים בדרך צדיקים", זאת אומרת להגיע לדרגת 
"צדיק", כבר נקראים על שם סופו.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שעובדים בבחינת הכלל, כלומר שאין הם 
עוסקים על בחינת הכוונה, בכדי שיגיעו לדרגת צדיקים, מהם לא 
מדברים בבחינת עבודה של דרך האמת. אלא הם שייכים לבחינת 
עבודה על המעשים. וכוונתם בתו"מ,
%break
הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ש"מלמדין אותן בכדי לקבל שכר". רק 
אלו שכבר באו לידי הבנה, שצריכים לעבוד לשם שמים, אלו אנשים 
נקראים, שהולכים בעבודה להגיע לדרך האמת.
%break
והגם שעוד לא הגיעו, להם אומר הרמב"ם ז"ל, ש"מגלין להם רז זה 
מעט מעט". ומהו הסוד, שאסור לגלות "לקטנים, ולנשים, ולכלל עמי 
הארץ". הסוד הוא, שלא מספיק המעשה לבד, אלא שצריכה להיות 
גם כוונה, שתהיה בעל מנת להשפיע ולא לקבל שכר.
%break
אלא כל הנאה שיש לו הוא בזה, שהוא יכול לשמש להבורא, וזה הוא 
השכר שלו, וזה שוה אצלו כמו שיש לו הון תועפות, לכן אין הם צריכים 
עוד משהו עבור עבודתם, אלא זה שהם משמשים את המלך, זהו כל 
הנאה שלהם, ולזה הם מצפים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, אם הפורענות באה לעולם מחמת 
הרשעים, מדוע מתחלת הפורענות מן הצדיקים. והתשובה היא, כי 
צדיקים נקראים בדרך העבודה, אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך 
האמת, אף על פי שעדיין לא הגיעו,
%break
אלא שהולכים בקו הזה. לכן אנו צריכים לדעת, כי הפורענות הזו, הוא 
בזה שמרגישים טעם עפר בתו"מ. ובמקום שהיו צריכים להרגיש "כי 
הם חיינו ואורך ימינו" הם מרגישים טעם מר.
%break
והם שואלים לעצמם, הלא מטרת בריאת העולם היתה בכדי להטיב 
לנבראיו. ואיפה זה. הלא אנו רואים את ההיפך. והלא אנחנו צריכים 
להרגיש טעם מתיקות בעבודה, בזה שאנו משמשים להמלך,
%break
ולא לבקש שום תמורה. ואנו רואים, שהגוף מתנגד לזה. וזה גורם 
להם להבין, שכל החסרון הזה, הוא מטעם שהמלך הוא מלך שפל, 
ואין להמלך שום חשיבות.
%break
כי אחרת הם היו צריכים להרגיש את חשיבות המלך ולהיבטל אליו. 
מטעם שאנו רואים, שיש בהטבע שלנו, שיש זכיה גדולה, שהקטן 
משמש להגדול. ועל זה אין לנו עבודה להיבטל נגד הגדול.
%break
ומדוע לגבי הבורא אין אנו רואים את זה. על זה אנו מוכרחים לומר, 
שהבורא, שהוא מלך של כל העולם, אין אנו מאמינים בגדלותו, אלא 
להיפך. וזה נקרא בזה"ק "שכינתא בגלותא" או "שכינתא בעפרא".
%break
אם כן, מה חסר לנו, רק בחינת אמונה בה', שהוא מלך גדול וחשוב. 
נמצא, שדוקא אצל אלו אנשים, שהם נקראים "צדיקים", כלומר 
שרוצים להיות צדיקים ולעבוד את ה' בלי שום תמורה, הם רואים 
ומרגישים את הרע שבהם. כלומר,
%break
שהם מרגישים את הפורענות, שאין הם מסוגלים לקבל טוב ועונג, 
מסיבת הרשעים שבקרבם. פשוט שהם מרגישים, שהם רשעים, 
שחסר להם האמונה בה', שהוא מלך גדול וחשוב.
%break
ואין לך רשעים יותר גדולים מזה, שהם רואים פשוט, שחסר להם את 
האמונה בה'. נמצא, מתי מתגלים את הרשעים באדם, דוקא בזמן 
שהם רוצים להיות צדיקים.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "ואינה מתחלת אלא מצדיקים תחלה". 
שפרושו "צדיקים תחלה", כלומר, שהפורענות מתחילה להיות ניכרת 
ונרגשת מתחילה, היינו מעת שמתחיל להיות עובר מבחינת עבודת 
הכלל לעבודת הפרט. ש"עבודת הפרט" נקרא "דרך צדיקים".
%break
לכן חז"ל מרמזים לנו, שתיכף מתחילה, מעת שרוצה לעבוד בעל מנת 
להשפיע, אז ניכר אצל האדם הפורענות. שמרגיש, שהוא רחוק 
מבחינת אמונה בה'. וממילא הוא רחוק מלקבל את הטוב והעונג, מה 
שברצונו הוא להטיב לנבראיו.
%page 826
והאדם, במצבים האלו, הוא רואה אצלו בחינת ירידות ועליות. אם כן 
יהיה הפירוש "אלא מצדיקים תחלה", ש"תחלה", שמתחיל להכנס 
בדרך צדיקים, כנ"ל.
%break
מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הכלל, אין הם מרגישים איך שהם 
מונחים תחת שליטת הרע, ואין הם רואים, שחסר להם אמונה בה'. 
אלא להיפך, הם יודעים, שיש להם שיעור כל כך גדול באמונה,
%break
עד שיכולים לתת לאחרים. ואומרים, עוד מוסר לאחרים, מדוע אין הם 
הולכים בדרך הישר, שיבינו, כי העיקר הוא רק רוחניות ולא גשמיות.
%break
ואלה אנשים, שהם שומעים את דבריהם, הם חושבים, מה שהם 
אומרים להם מוסר, שצריכים לעשות הכל לשם שמים, בודאי הם 
יודעים, מהו הפירוש "לשם שמים", כי אחרת לא היו אומרים להם 
דברי מוסר. ובאמת הם לא יודעים אפילו מהו להשפיע.
%break
כי ענין להשפיע, שזהו נגד הטבע. ובזמן שהאדם רואה, איך שקשה לו 
להתגבר ולעסוק בעבודה דלהשפיע, איך הוא יכול להגיד להשני. כי 
רואה, שפשוט חסרה לו אמונה, שיאמין בה',
%break
שהוא מלך גדול, כנ"ל, כי מצד הטבע, יש בהטבע, שקטן יכול לשמש 
להגדול בלי שום תמורה.
%break
מה שאין כן האנשים שהם בבחינת הכלל, כשאומרים שצריכים לעבוד 
לשם שמים, לא יודעים אפילו פירוש המלים, אלא כפי ששמעו אלו 
המלים בזמן החינוך, ולא הבינו מה ששמעו,
%break
הם ממשיכים עם המליצה הזו, כי אצלם הרע הוא רק בבחינת "כחוט 
השערה", כמו שאמרו חז"ל אצל יצר הרע "רשעים נדמה להם כחוט 
השערה, וצדיקים כהר גבוה".
%break
והוא מטעם שיש תיקון, שהאדם לא יראה את הרע, יותר מכפי מה 
שהוא ראוי לתקן. לכן "רשעים" נקראים בעבודה אלו שאין להם צורך 
לעבוד לשם שמים, אלא שהם עוסקים בתו"מ לתועלת עצמם.
%break
לכן ניכר אצלם הרע, שהוא הרצון לקבל לעצמו, לרע. זה נקרא, 
שהיצר הרע הוא "כחוט השערה".
%break
אלא "אצל צדיקים". כלומר, אלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך של 
השפעה, ומתחילים לתקן את הרצון לקבל, הם רואים כל פעם, איך 
שמתראה אצלם את הרע בשיעור היותר גדול, עד שנעשה אצלם 
"כהר גבוה".
%break
לכן אין הם מסוגלים לומר מוסר לאחרים, היות שהם עסוקים לבקש 
אמונה בה' לצורך עצמם. ובזה מתפרש מה שאמרו חז"ל "אין 
פורענות באה, אלא בגלל רשעים. ואינה מתחלת, אלא מצדיקים 
תחלה".
%break
%page 827
%H מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה
%break
הכתוב אומר (ויצא כ"ח ל') "ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו 
מגיע השמימה. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". ויש להבין מה 
מרמז לנו שהסולם מוכרח לעמוד באלכסון, שכך אנו רואים אצלנו, אם 
הסולם עומד ישר,
%break
אי אפשר לעלות עליו. וכמו שרש"י מביא דרשת חז"ל וזה לשונו, 
"אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, הסולם הזה עומד בבאר 
שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש". זאת אומרת, הסולם 
מוכרח לעמוד בשיפועו.
%break
מה מרמז לנו זה בעבודה. וכן יש להבין קושיית המפורשים, מדוע 
כתוב "מלאכי אלקים עולים", ואח"כ "יורדים". היה צריך לכתוב 
להיפך.
%break
ולהבין כל זה מוכרחים להבין מהו בכלל הבריאה עבודה, שניתן לנו 
בקיום תו"מ. הלא מטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. אם כן 
עבודה זו, לשם מה אנו צריכים,
%break
כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", 
היגיעה הזו למה לי, ומה זה מוסיף לנו במטרת הבריאה, שהיא 
"להטיב לנבראיו".
%break
אלא לפי מה שכתוב בספר "עץ חיים" (בתחילתו), "שבכדי להוציא 
לאור שלימות פעולותיו, היה תיקון הצמצום. כלומר, שנעשה העלם 
והסתר במקום מלכות, הנקראת מקבל בעל מנת לקבל.
%break
ונעשה במקום הרצון לקבל, המכונה עביות, תיקון המסך. שענינו הוא, 
שלא לקבל יותר מכפי שהוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. זהו שגרם 
לנו עבודה, ובגלל זה אמרו חז"ל דוקא "יגעתי ומצאתי תאמין".
%break
ומהי היגיעה. היות שמצד הטבע אדם נברא ברצון לקבל לתועלת 
עצמו, והיות על כלי זה נעשה צמצום והסתר, אלא שהאדם צריך 
לעבוד בעל מנת להשפיע, והיות שזהו נגד הטבע, לכן זוהי היא יגיעה, 
משום שעבודה זו היא קשה.
%break
לכן, אם אומר מי שהוא, שהוא עובד ה', ולא מרגיש שום יגיעה, בטח 
שזהו מטעם שהוא עובד לתועלת עצמו, ולא לתועלת ה'. היות מי 
שעובד לתועלת ה', סימן הוא, שהגוף, המכונה רצון לקבל, הוא 
מתנגד לזה.
%break
וזהו שכל כך קשה לעבוד בעל מנת להשפיע בכוחות עצמו, עד 
שמוכרחים לעזרת ה', שעל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל 
יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שהעבודה נקראת, זה 
שצריכים לעבוד לתועלת ה'.
%break
וזה שצריכים לעבוד לתועלת ה', אינו חס ושלום ממש לתועלת ה', 
שהקב"ה צריך את עבודתו של אדם, אלא כנ"ל, שזה נכנס בתור 
שלימות פעולותיו. כלומר, שע"י זה שהאדם עובד לתועלת ה' ולא 
לתועלת עצמו,
%break
אז האדם מוכשר לקבל את הטוב והעונג בלי שום בושה, הנקרא 
נהמא דכסופא, היות שהוא מקבל על הכוונה של על מנת להשפיע ולא 
לקבל לעצמו.
%break
אולם בסדר העבודה, שהאדם צריך להגיע למעלת הדביקות, כמו 
שכתוב "ולדבקה בו", אין האדם יכול לעלות ברגל אחת. אלא צריכים 
שתי רגליים, ימין ושמאל.
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין 
מקרבת", שיש לפרש, מצד אחד האדם צריך לראות, שהוא נדחה 
ונרחק מה', כלומר לראות איך שהוא מרוחק מדביקות ה', הנקראת 
להשפיע, והוא משוקע באהבה עצמית.
%break
ועד כמה שהוא רוצה להתגבר בעבודה להשפיע, הוא רואה, שהוא 
הולך אחורה, כלומר שהרע מתגבר אצלו בכל יום בשיעור יותר גדול, 
עד שהוא בא לידי החלטה,
%break
שאין שום אפשרות, שתהיה מציאות, שיוכל להשתחרר מאהבה 
עצמית. ואומר, אם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד.
%page 828
ואומר, עכשיו אני לא צריך להאמין שה' עוזר, אלא עתה, כשהוא יזכה 
לדביקות ה', אז הוא יגיד, שהוא רואה בתוך הדעת, שה' עזר לו.
%break
וכמו שכתוב (תהילים קכ"ז) "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו". 
ואין לו מה לעשות, רק לבקש מה', שיעזור לו לצאת משליטת הרצון 
לקבל. ולפעמים אין לו אפילו כח לבקש מה',
%break
שיעזור לו. וזה נקרא "רגל שמאל", שהוא הולך על דרך, שהוא רואה 
איך שהוא מלא קלקולים וחסרונות. וכידוע, ששמאל בעבודה נקרא, 
דבר הצריך תיקון. וזה נקרא "לעולם תהא שמאל דוחה".
%break
ורגל השני נקראת "ימין", כי דבר שאינו צריך תיקון נקרא בעבודה 
ימין, כלומר, שהאדם צריך לדעת, איך שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא 
זכה להיות בין אלה שהם משמשי המלך. זאת אומרת, שהוא צריך 
להאמין,
%break
שזה מה שיכול לעשות לתת קצת זמן מעבודתו, שהוא עוסק לצורכי 
עצמו, ולעסוק בתו"מ, שזה נקרא עבודת ה', אין הוא אומר, שזהו מכח 
עצמו, שהוא רוצה לעבוד בעבודת הקודש,
%break
אלא הקב"ה נתן לו מחשבה ורצון, שתהיה לו קצת אחיזה בתו"מ. 
והוא שמח בזה, שיש לו קצת זכיה לשמש את המלך.
%break
והוא נותן תודה לה' על זה, היות שהוא רואה, שיש הרבה אנשים 
בעולם, שאין להם זכיה כזו. והוא מרגיש איך שהוא מקורב לה'. זה 
שכתוב "וימין מקרבת", כלומר שרגל ימין הוא זה, שמרגיש עצמו 
מקורב לה'.
%break
שדוקא ע"י ב' רגליים יכולים ללכת למעלה ולמעלה, ולהגיע להיכל 
המלך. ובזה יכולים לפרש מה שכתוב "והנה סולם מוצב ארצה וראשו 
מגיע השמימה". פירוש, שהסולם, שע"י עולים למעלה להיכל המלך, 
יש שם שני קצוות:
%break
א. "סולם מוצב ארצה", שהוא בחינת קו שמאל, הנקרא "ארצה", 
שהאדם צריך לראות, איך שהוא מונח בארציות, שהוא משוקע 
באהבה עצמית, כנ"ל, שהיא בחינת "שמאל דוחה".
%break
אז יש מקום להתפלל מעומק הלב, שאז האדם מסתכל בתוך הדעת 
שלו, איך שהוא לא יכול לעשות משהו לתועלת ה', ורק הקב"ה יכול 
להוציא אותו משליטת הרע שבו. ועל זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו, 
אינו יכול לו".
%break
ב. זה שכתוב "וראשו מגיע השמימה". והקצה השני שבסולם הוא, 
"הוא בשמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, מטעם שהוא שמח 
בחלקו, בזה שיש לו קצת נגיעה בעבודת ה'. והוא מרגיש עצמו בזה 
למאושר,
%break
כי זוהי זכיה גדולה, שזכה לשמש את המלך, ולדבר עמו, אפילו רגע 
אחד ביום, מספיק לו, שיהיה לו מצב רוח מרומם. ועל זה הוא מודה 
ומשבח את המלך.
%break
נמצא לפי זה, שהסולם הזה, שעליו עולים להיכל המלך, עומד 
באלכסון. כלומר, שה"מטה" שבסולם, שהוא "סולם מוצב ארצה", אין 
זה מטה ממש, כמו סולם שהוא עומד ישר,
%break
שאי אפשר לעלות עליו, שכך אנו רואים בגשמיות. שזה מראה, 
שאפילו בגשמיות הסולם מוכרח לעמוד בשיפוע. ושיפוע מראה, 
ש"למעלה" אין זה מעלה ממש.
%break
וגם "למטה", אין זה מטה ממש, אלא כנ"ל, כלומר, בזמן ש"ראשו 
מגיע השמימה", שהוא הולך בקו ימין, שהוא בחינת שלימות, אין זה 
סוף פסוק, אלא הוא צריך גם כן ללכת בבחינת "ארצה", היינו לראות 
שהוא עדיין נמצא בארץ.
%break
וכשהוא הולך בבחינת ארצה, שהיא בחינת שמאל, הוא צריך גם כן 
לדעת, שהוא צריך ללכת בימין, שזהו נקרא "וראשו מגיע השמימה". 
כלומר, שהגם שהם שני דברים מנוגדים והופכיים זה לזה, מכל מקום 
אין הם מרוחקים כל כך זה מזה,
%break
שיהיה הרבה מרחק ללכת מקצה אל קצה השני. זאת אומרת, 
שצריכים ללכת בשני קוים. וזה נקרא שיפוע. היינו כנ"ל, שזה מראה, 
שצריכים ללכת בב' קוים.
%break
וזה נמשך מהתיקון, הנקרא צמצום ב', שהוא ענין שיתוף מידת 
הרחמים בדין. כמו שאמרו חז"ל, "מתחילה ברא את העולם במידת 
הדין, המכונה קו ישר, שיש בו ענין מעלה ומטה,
%break
הנקרא מעלה בחשיבות, שהוא בחינת זך ביותר, הנקראת ספירת 
הכתר, שהוא זך ביותר, שאין שם חסרון.
%page 829
ומטה נקרא, למטה בחשיבות, שהוא עב ביותר, המכונה ספירת 
המלכות, שהוא הרצון לקבל. וראה שאין העולם יכול להתקיים, עמד 
ושיתף עמו מידת הדין". היות שמלכות דמידת הדין,
%break
הנקרא רצון לקבל, הוא השורש הנבראים, היה קשה להפוך אותה 
בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "אין העולם יכול להתקיים".
%break
כמו שאומר ב"פתיחה לחכמת הקבלה" (אות נ"ח) וזה לשונו, "וראה 
שאין העולם מתקיים, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך 
להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, לכן הקדים 
מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין.
%break
והמאציל העלה מידת הדין, שהוא כח הסיום, הנעשה בספירת 
המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מידת הרחמים. ושיתף אותם 
יחד זה בזה, שבזה נעשה הכשר לגוף האדם, היוצא מבחי"ד, שיהיה 
כלול גם ממידת השפעה".
%break
נמצא, שדוקא ע"י עלית מלכות לבינה, יכול העולם להתקיים. ועלית 
מלכות לבינה מכנה האר"י הקדוש בשם קו אלכסון. ואמר שזה סוד 
מה שכתוב (בתע"ס חלק ו' דף ת"א) וזה לשונו,
%break
"והנה אחר שצמצום עצמו הניח חד פרסא. וזה סוד "יהי רקיע בתוך 
המים ויהי מבדיל בין מים למים".
%break
שזה סוד הא', שהקו של הא' הוא באלכסון, כמו שאומר (בתע"ס דף 
תס"ג) וזה לשונו, "כי דבר החיבור של ב' נקודות בהצמצום הוא הקו 
של הא' כזה. ובחינה העליונה של כל מדרגה היא י, שעל הקו 
מלמעלה, הכוללת כתר וחכמה של המדרגה,
%break
בסוד מים עליונים, כזה י". הרי שהשתוף מידת הרחמים בדין נקרא 
אלכסון. וזהו השורש, שגם בענף הגשמי, אין הסולם, שהיא בחינה 
שעולים ע"י הסולם, אלא בזמן שעומדת באלכסון,
%break
שהיא בחינת צמצום ב'. מה שאין כן סולם שעומד ביושר, שהוא 
בחינת מידת הדין אינו יכול להתקיים.
%break
אולם יש לדעת מהשני קצוות, שהם בחינת "שני כתובים המכחישים 
זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". יהיה הפירוש, 
שצריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי.
%break
כי אי אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן 
שיש מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה 
שלום". מה שאין כן אם אין מחלוקת,
%break
אין צורך לעשות שלום. זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז 
אנו מוכרחים להמציא מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום.
%break
אולם השאלה היא, בשביל מה אנו צריכים לשלום, הלא יותר טוב 
היה, אנו מבינים, כשאין מחלוקת, ולא צריכים לשלום, שכך השכל 
מחייב.
%break
והתשובה היא, היות שאלו שני הופכיים יש בנו בהטבע, נמצא לפי זה, 
שענין המחלוקת זהו מציאותי, שהטבע עשה לנו כך. פירוש, שמצד 
מטרת הבריאה, יש בנו טבע,
%break
שהבורא נתן לנו רצון לקבל הנאה ותענוג. ומצד תיקון הבריאה, אנו 
צריכים ללכת בכיוון הפוך, שהוא להשפיע, כדוגמת הבורא "מהו רחום 
אף אתה רחום".
%break
אם כן הב' קצוות האלו הם נמצאים בנו. ומה שאנו אומרים, שצריכים 
לעשות מחלוקת, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על 
יצר הרע", וכמו שפירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה". הכוונה היא, 
שיגלה את הרע שבו. ולא ע"י המחלוקת,
%break
הוא מייצר רע, שמזה נעשה מחלוקת. אלא הרע שבאדם הוא בגניזו. 
ואם יכנס שמה אור דקדושה, תיכף יתעורר הרצון לקבל, הנקרא שבו, 
ויקבל הכל בקבלת לעצמו. וזה יעבור תיכף להצד הטומאה והקליפות.
%break
לכן צריכים לעשות מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם 
היצר טוב.
%break
נמצא, שדוקא ע"י מלחמה הוא מתגלה, היות שהוא רוצה להילחם עם 
היצר טוב. וכשהוא מתגלה בפרצופו האמיתי, אז רואה האדם, איך 
שהוא "הר גבוה". ובא אז לידי הכרה,
%break
שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור לו להכניע את הרע, 
ושתהיה לו היכולת לעבוד רק על הכוונה בעל מנת להשפיע.
%break
%page 830
ובזה נבין את פירוש של "ב' כתובים, המכחישים זה את זה, עד 
שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". שענין ב' קצוות של הסולם, 
שמראה, שהם הפוכים זה מזה.
%break
שמצד אחד הוא "מוצב ארצה", שמראה על השפלות, שהוא רואה 
בתוך הדעת, איך שהוא מרוחק מה', היות שהוא משוקע באהבה 
עצמית, שזהו שינוי צורה.
%break
ומצד הב' "וראשו מגיע השמימה", כאילו שיש לו שלימות גמורה, 
שהוא שמח בחלקו, ושמח כאילו הוא רק בשמים, ואין לו שום שייכות 
לארציות, שזה נקרא ש"הסולם עומד בשיפועו".
%break
זה שכתוב "שני כתובים, המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב 
השלישי ויכריע ביניהם".
%break
זהו קו האמצעי, כלומר שאלו ב' קוים מולידים כתוב השלישי, שזהו 
הקב"ה, הנקרא קו אמצעי. וזה על דרך שאמרו חז"ל (נידה ל"א ע"א) 
"שלושה שותפין הן באדם, הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, אמו 
מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה".
%break
שיש לפרש "אביו נותן הלובן", שאביו הוא בחינה א' בעבודה, שהיא 
בחינת קו ימין, היינו שלימות. ב' הוא קו שמאל, היינו בחינת חסרון 
כנ"ל, שזה נקרא "נותנת את האודם", שהיא בחינת חסרון. והקב"ה 
נותן אז הנשמה ורוח,
%break
שאז הקב"ה משפיע לו את העזרה הדרושה, כמו שאומר בזה"ק, 
"שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". וזה נקרא "הקב"ה נותן הרוח 
והנשמה". וזה יש לפרש מה שאומר רש"י "הסולם עומד בבאר שבע 
ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש.
%break
היינו כנ"ל, אמצע, היינו קו אמצעי, הוא כנגד בית המקדש, שהוא 
בחינת הקב"ה".
%break
ובהאמור יש לפרש, מדוע כתוב "והנה מלאכי אלקים עולים" ואח"כ 
"יורדים". היה צריך לכתוב להיפך, מקודם "יורדים" ואח"כ "עולים". יש 
לתרץ על דרך העבודה, היות שאלו אנשים,
%break
שרוצים לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם, הם נקראים "מלאכי 
אלקים". כלומר, שהם באו לעולם הזה בשליחות האלקים, היינו לעבוד 
בשביל אלקים.
%break
כמו שאמרו חז"ל (סוכה ע"ב) "אנן שלחא מצוה אנן". ופירש רש"י שם, 
היות שהלכו להקביל פני ראש גולה, דחייב אדם להקביל פני רבו 
ברגל, שפירושו, זה שאנו עוסקים במצות, אנן שלוחא דמצוה, שפירוש 
"שלוחא דמצוה",
%break
כלומר שהם באו לעולם להיות שלוחים של הקב"ה, שכולם צריכים 
לעשות ולקיים את כל מה שהקב"ה ציווה לעשות. שפירושו, כמו 
שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", כמבואר בהסולם (בהקדמת ספר 
הזהר),
%break
שענין ברא הוא בחינת יש מאין, שהכוונה היא על הרצון לקבל, שזה 
בא מצד הבורא. לעשות זה שייך להנבראים, היינו שהם צריכים 
לעבוד לתועלת הבורא. נמצא, שאלו אנשים, שעובדים לתועלת 
הבורא, הם נקראים "מלאכי ה'", כנ"ל "שלוחא דהקב"ה".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (מועד קטן י"ז ע"א) "אם הרב דומה 
למלאך ה', יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו. 
ומקשים על זה, וכי מי שרוצה ללמוד תורה אצל רב,
%break
צריך מקודם לראות מלאך ה' ואח"כ, לאחר שכבר ראה את צורתו של 
מלאך ה', אז הוא הזמן שילך לחפש רב הדומה למלאך ה'".
%break
ובהאמור יש לפרש, שאם הרב לומד להתלמידים את העבודה 
שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא 
לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, 
שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה,
%break
אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו 
הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו".
%break
ובהאמור נבין מדוע כתוב מקודם "והנה מלאכי אלקים עולים". הטעם 
הוא, כי בדרך העבודה, להיות מלאך ה', היינו לעבוד לתועלת ה', 
צריך מקודם לעלות על הסולם, שזה נקרא בחינת ימין, הנקראת 
"וראשו מגיע השמימה". ואח"כ לרדת למטה,
%break
שהוא בחינת שמאל, שזה "מוצב ארצה". ואח"כ עוד הפעם, שזה 
נקרא "עולים ויורדים". ואח"כ זוכים לקו האמצעי, היינו שהקב"ה נותן 
את הנשמה. ואז זוכים לדביקות ה'.
%break
%page 831
%H מהם הכוחות, שצריכים בעבודה
%break
חז"ל אמרו (מגילה ו' ע"ב) וזה לשונם "ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך 
אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. 
יגעתי ומצאתי, תאמין". ויש להבין, מהו ענין של "תאמין".
%break
וכי מדברים כאן באנשים שאומרים שקר. הלא כאן מדברים מאנשים 
שעוסקים בתורה, ובטח שהם אנשים כשרים. מדוע יש לחשוב שהם 
משקרים. אם כן, מהו הענין שאומר "תאמין" או "לא תאמין".
%break
ובכדי להבין זה, צריכים מקודם לדעת מהו יגיעה. וכבר דברנו מזה 
הרבה פעמים, כי יגיעה נקרא, בזמן שהאדם צריך לעשות מעשים 
שהם נגד הטבע. כלומר, היות שאנו נולדנו עם רצון לקבל לעצמו, 
ומסיבת שתהיה בחינת דביקות והשתוות הצורה,
%break
כי דוקא ע"י זה יש מציאות שיקבלו טוב ועונג, ולא תהיה בחינת 
בושה, לכן נעשה תיקון, שצריכים לעשות הכל בעל מנת להשפיע. 
אחרת אנו נמצאים בחלל פנוי ריקן מאור, שזה נקרא "העלם והסתר", 
שלא מרגישים שום קדושה בעת שעוסקים באהבה עצמית.
%break
לכן בעת שמתחילים לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נגד הטבע, זה 
נקרא "יגיעה", מטעם שהגוף מתנגד לזה. היות שכל תנועה, שהגוף 
לא רואה שזה יהיה לתועלת עצמו,
%break
הוא מתנגד בכל תוקף. וצריכים כוחות גדולים להתגבר עליו. וכאן 
מתחילה עיקר העבודה, שעליה אמרו "יגעתי" או "לא יגעתי".
%break
ועל זה שאלנו, איך שייך לומר, שאם יבואו אנשים ויאמרו "לא יגעתי 
ומצאתי, אל תאמין". הלא מדברים מאנשים שכבר זכו לבחינת 
"מצאתי". ובודאי אנשים אלו הם אנשים כשרים. ולא שייך לומר, שהם 
חס ושלום משקרים. אם כן מה שייך לומר "אל תאמין" להם,
%break
כאילו הם משקרים חס ושלום. אלא האמת הוא, שהם כן נתנו יגיעה. 
אם כן מדוע הם אומרים שלא נתנו יגיעה, שאומרים "לא יגעתי 
ומצאתי".
%break
והתשובה היא כנ"ל, כי בזמן שהאדם מתחיל להכנס בעבודה 
דלהשפיע, אז הגוף מתחיל להתנגד. והאדם מתחיל לעשות את 
הסגולות של תו"מ, בכדי שיהיה לו כח להתגבר על הרע שבו. והסיוע 
מה שהוא צריך לקבל מתו"מ,
%break
הוא רואה את ההיפך. שמה שחשב, שכל פעם הוא ילך צעד קדימה, 
וירגיש שלא כדאי לעבוד בשביל אהבה עצמית, והוא חושב, שכבר 
הגיע הזמן, שהרע יהיה נכנע אליו, והוא מאמין,
%break
שבטח הרגשה זו נתנו לו מלמעלה, ובטח שמהיום ואילך כבר לא 
יהיה לו שום חיבור עם הרע.
%break
ופתאום הוא רואה, שהוא נמצא שוב בתכלית השפלות. שהוא משוקע 
באהבה עצמית, ושוב מרגיש ההסתר וההעלם מהמטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו. והגם שהוא מאמין, שבכדי לזכות לזה צריכים 
מקודם לזכות לאהבת ה',
%break
והוא רואה רק איך שהוא אוהב את עצמו, ובנוגע להיבטל לה' ולומר, 
שאין שום רשות אחר בעולם, אלא הכל שייך להבורא, והתחתון לא 
עולה בשם, על זה אין האדם מסוגל להשלים.
%break
לכן, בעת שבאה לו מחשבה של ביטול לה', הגוף עומד נגדו, ונותן לו 
להבין, איך אתה רוצה לבטל את עצמך לה', ושלא תהיה לך שום 
מציאות בפני עצמך, אלא שאין רק רשות היחיד של הבורא,
%break
ואין אתה רוצה לעלות בשם. הלא זה נגד הטבע, היות שהאדם, שכל 
זמן שהוא חי, הוא רוצה להתקיים ולהרגיש את ישותו. ואיך אומרים 
לו, שהוא צריך להיבטל לה', ולאבד את ישותו.
%break
%page 832
ואז אומר הגוף, שהוא לא מסכים לזה. וזה נקרא בחינת "גלות". היינו, 
ש"אומות העולם" שבאדם שולטים על בחינת "ישראל" שבו. כידוע 
ש"ישראל" פירושו ישר-אל. כלומר, שהאדם אינו רוצה להיות מציאות 
בפני עצמו, אלא הוא רוצה להיבטל ישר לאל.
%break
וכמו שהיה בגלות מצרים, שהמצרים היו שולטים על עם ישראל, ולא 
יכלו לצאת משליטתם, אלא כמו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי 
אתכם מארץ מצרים". זאת אומרת,
%break
שאין מציאות שהאדם בעצמו יהיה לו הכח להתגבר ולצאת משליטת 
הגוף, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא יכול לגאול אותם מהגלות 
הזה.
%break
ועתה מתעוררת השאלה, אם האדם שהשקיע הרבה יגיעה, ועבר 
עליו מצבים של הרבה עליות והרבה ירידות, והרבה פעמים היה 
שהגיע לבחינת יאוש, כלומר שהוא בא לידי החלטה,
%break
שענין "כל מעשיך יהיו לשם שמים" זה אינו בשבילו, אלא זה שייך 
לאנשים בעלי כשרונות יוצא מהכלל ולבעלי כח, שהם אמיצי לב.
%break
אבל הוא עצמו אינו מסוגל להגיע לזה. וכבר החליט, שהוא צריך 
לעזוב את המערכה הזו. ולאחר כן שוב קבל התעוררות מלמעלה, עד 
כדי כך, שכבר שכח על מה שהחליט קודם המצב של עכשיו.
%break
ואמר, שעכשיו אני רואה, שאני כבר על הסוס, שגם אני יכול להגיע 
לידי מצב של השפעה ולצאת מאהבה עצמית. פתאום עוד הפעם הוא 
ירד ממדרגתו.
%break
וגם כן נוהג ענין השכחה. כלומר, שהוא כבר שכח מה שאמר לפני זה, 
שהוא כן מסוגל להגיע לעבודה דלהשפיע. ולא עלה על דעתו, שיהיה 
עוד זמן, שיפול ממדרגתו.
%break
אלא היה בטוח, שעכשיו הוא יתקדם קדימה, ועכשיו הוא רואה, שזהו 
לא כמו שחשב, ומחשבות ומצבים כאלו הם אצלו בלי סוף.
%break
ובהאמור יוצא, בזמן שהקב"ה בעצמו עוזרו, ומוציאו מן הגלות, הוא 
לא יודע מה להגיד, אלא הוא רואה, שמצד אחד, כל היגיעות שנתן, 
לא עשו שום פרי. אלא שהוא רואה בתוך הדעת, שאם הקב"ה לא 
היה עוזרו,
%break
הוא כבר היה עוזב את המערכה. כי הרבה פעמים היו לו מחשבות 
כאלה. אם כן, אין הוא יכול לומר "יגעתי ומצאתי". הלא הוא רואה, 
שעם היגיעה לא הרויח כלום. וזה שזכה לבחינת "מצאתי",
%break
היה רק מצד ישועת ה'. ולכן הוא בא ואומר "לא יגעתי ומצאתי". 
כלומר, שהיגיעה שנתן, היא לא מעלה ולא מורידה.
%break
עתה נבין את השאלה, איך אנו חושדים בו, שהוא אומר שקר. ובהנ"ל 
הוא פשוט. הוא אומר מה שהוא רואה. והוא רואה, שכל היגיעה שלו 
לא עזרה לו כלום. לכן הוא טוען טענת אמת "לא יגעתי". כלומר, לענין 
השגת המטרה הוא לא עשה כלום.
%break
היינו, שמכל היגיעה שנתן, הוא נשאר במצב השפלות עוד יותר 
משפלות שהיה מרגיש בתחילת עבודה. היות בזמן שהתחיל בעבודה 
דלהשפיע, היה חושב, שיש לו קצת רע, ובודאי יהיה לו כח להתגבר 
עליו, ויהא בידו לעבוד בעבודה דלהשפיע, ולא לקבל לעצמו.
%break
ומה הרויח מהעבודה ויגיעה שהשקיע. שהגיע לתכלית השפלות, 
שאין כמוהו. אם כן איך הוא יכול לומר "יגעתי ומצאתי". הלא היגיעה 
גרמה לו שישיג יותר רע, ולא שימצא את הקדושה, ויכנס בתוך 
הקדושה. אם כן הוא יודע, שטוען טענת אמת.
%break
היינו, שהיגיעה כלום לא שוה. אם כן בטח שהיגיעה אינה סיבה 
להשגת המציאה. לכן הוא אומר "לא יגעתי ומצאתי". ואינו אומר שקר 
לפי ראות עיניו.
%break
ועתה יש לשאול, מדוע הם אומרים "אל תאמין". הלא הוא אומר אמת. 
אם כן מה אנו מוצאים בדבריו, דבר שאינו אמת, שבשביל סיבה זו 
אמרו חז"ל "אל תאמין".
%break
אלא הענין הוא, שיש כלל "אין אור בלי כלי". כלומר, "אי אפשר להיות 
מילוי בלי חסרון". לכן כשהאדם נותן יגיעה, ומשקיע כוחות בכדי 
להגיע להיות משפיע לה', כל כמה שהשקיע כוחות,
%break
מתעורר אצלו יותר החסרון להמילוי. זאת אומרת, לפי שיעור שהוא 
מתייגע עצמו להגיע לדרגת להשפיע, הוא רואה, שהוא רחוק מזה.
ומי נותן לו להבין, שהוא רחוק מלהיות משפיע. זוהי העבודה בעצמה.
%page 833
וזה דומה לאדם שתפס גנב, והגנב רוצה לברוח ממנו. לכן אם האדם 
מחזיק את הגנב, ואין הגנב מראה הרבה התנגדות, אין האדם צריך 
לתת הרבה כוחות להחזיק את הגנב. ואם הגנב מתחיל להראות 
התנגדות יותר גדולה,
%break
אז גם האדם צריך לתת יותר כוחות, בכדי שהגנב לא יברח מתחת 
ידו. ואם הגנב מראה כוחות יותר גדולים מכפי שיש להאדם, והוא 
רואה, שעוד מעט הוא יברח ממנו, האדם מתחיל לצעוק לעזרה, וצועק 
"הצילו".
%break
נמצא, מתי האדם צועק לעזרה, דוקא במקום שאין האדם יכול להציל 
את עצמו בכוחות עצמו, אז הוא מתחיל לצעוק "הצילו". מה שאין כן 
אם הגנב הוא ילד קטן, והאדם תפס אותו בידו,
%break
אין זה מדרך העולם, שיצעק "הצילו ותעזרו לי, שהילד הגנב לא יברח 
ממנו, כי אין לי כח להחזיק אותו, היות שהוא רוצה לברוח ממני".
%break
שבטח כולם יצחקו ממנו, משום שאין מדרך העולם לבקש עזרה 
במקום, שהאדם בעצמו יכול לעשות את הדבר בלי שום עזרה מצד 
מישהו. וזהו מטעם, שסדר העולם הוא,
%break
ש"אין מילוי בלי חסרון". לכן, היות שאין לו צורך וחסרון לעזרה, לכן 
כשמבקש עזרה בלי צורך, כולם צוחקים ממנו, משום שאין זה בסדר 
תיקון הבריאה.
%break
ומזה נובע, בזמן שהאדם לא נצרך לבריות, ושיש לו פרנסה, והוא 
מבקש עזרה ותמיכה שיעזרו לו לפרנסתו, מי שרואה הוא צוחק ממנו, 
אף על פי שהוא עומד ומבקש עזרה.
%break
ואנו רואים, שבשיעור שהוא עומד ומתחנן, שירחמו עליו, האנשים 
שמכירים אותו, שהוא לא בעל חסרון, צוחקים ממנו ולא נותנים לו 
כלום.
%break
ובהאמור נבין, מדוע כשהוא אומר "לא יגעתי ומצאתי", אמרו חז"ל 
"אל תאמין". וכפי שהסברנו, הוא טוען טענת אמת, כנ"ל. אלא כמו 
שהסברנו, ש"לא נותנים מילוי בלי חסרון". ולכן האדם מוכרח לעבוד 
ולהשקיע יגיעה, ולעשות כל הסגולות,
%break
בכדי שיבוא לדרגת, שכל מעשיך יהיו לשם שמים. וכפי היגיעה 
שהכניס בעבודה, בשיעור הזה הוא נעשה יותר נצרך להבורא, שיעזור 
לו. ואז, כשיש לו כלי, היינו צורך שה' יעזור לו,
%break
היינו שהוא לא רואה שום עצה, שיהיו לו האפשרות להגיע לדרגת 
השפעה, אז הוא הזמן, שהוא מקבל עזרה מלמעלה.
%break
ולפי זה יוצא ששניהם אמת, הוא מוכרח לומר "לא יגעתי". כלומר, 
שאין היגיעה שלו שוה משהו, כי הוא רואה, שלא הרויח מהיגיעה 
שנתן, אלא להיפך. זאת אומרת, שעל ידי היגיעה שנתן, הוא בא לידי 
הכרה, שהיגיעה לא שוה כלום. כלומר,
%break
שלא יכולים לקנות עם היגיעה שום דבר. וזה הוא רואה בתוך הדעת. 
ולא שייך כאן להאמין למעלה מהדעת, שהיגיעה לא עזר לו, רק ה' 
עזר לו. היות הוא רואה זה בעין.
%break
ואז שייך לומר "לא יגעתי ומצאתי". לכן הוא אומר לכל, שהיגיעה כלום 
לא שוה. והוא אומר אמת לפי דעתו. ועליו אמרו חז"ל "אל תאמין שלא 
יגע". וזהו מטעם, ש"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". לכן צריכים 
את היגיעה, שזה מרבה לו חסרון,
%break
כל פעם שיהא נצרך להבורא, שיעזור לו, עד שמקבל חסרון אמיתי, 
שהקב"ה יודע מהו השלמת חסרון, שיהא ראוי למילוי. ואז הקב"ה 
נותן לו המילוי.
%break
נמצא לפי זה, אם אין האדם נותן יגיעה, אין מקום שהקב"ה יתן לו 
מילוי. הרי אנו רואים, שהיגיעה כן יש לה ערך, עד כדי כך, שבלי 
יגיעה אין מקום למציאה, כנ"ל "כי אין מילוי בלי חסרון".
%break
לכן אמרו "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". אלא מוכרח להיות יגיעה, 
שזה נותן לנו הצורך לישועת ה'.
%break
לכן כשהאדם בא ואומר "יגעתי ולא מצאתי", אמרו "אל תאמין". 
כלומר, אם באמת האדם התייגע, וקבל צורך, שה' יתן לו המילוי, בטח 
הקב"ה היה נותן לו המילוי. אלא בטח שלא התייגע כל צרכו,
%break
שיהא מספיק לקבל מילוי. ומתי הוא הצורך בשלימות. זה ה' יודע. לכן 
מוטל על האדם להרבות ביגיעה, ולא לברוח מהמערכה, עד שה' 
יעזור לו.
%break
%page 834
ובזה יובן את השאלה ששאלנו, לאיזה כוחות האדם נצרך, בכדי שיוכל 
להגיע להדרגה "שכל מעשיך יהיו לשם שמים". האם האדם צריך 
להיות בעל כשרון גדול, ובעל רצון תקיף, ואמיץ לב,
%break
וכדומה, כלומר שצריכים, שיהיה בעל כח גדול בכל הדברים, 
שנמצאים בין אנשים, שהם נקראים "מרים מעם". היות שכתוב "יגעתי 
ומצאתי, תאמין". אם כן משמע, שצריכים לכוחות גדולים.
%break
ועל זה אמרו "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". כלומר, שלא צריכים 
כוחות גדולים, ולא כשרונות גדולים, אלא רק רצון לבד, שיהא לו רצון 
להידבק בה'. אז ה' מקרב אותו בלי שום יגיעה וכוחות גדולים,
%break
כנ"ל, שהאדם, שזכה לבחינת "מציאה", הוא אומר "לא יגעתי". שהוא 
רואה, שכל היגיעה לא עולה בשם, שיהיה באדם כוחות הכי גדולים 
בעולם כולו, לא יעזור לו.
%break
כי בכדי להגיע לדביקות ה' ולצאת משליטת האהבה עצמית, רק 
הבורא יכול להוציא אותו משליטת הכלי קבלה של האדם. כמו שכתוב 
"אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם 
לאלקים". ושום כוחות שבאדם לא יעזור לזה.
%break
ובזה יש לפרש את מה שכתוב (שיר "מעוז צור ישועתי") "יוונים נקבצו 
עלי, אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי, וטימאו כל השמנים". 
היות שענין היגיעה אנו צריכים, בכדי לגלות את החסרון שבנו, ורק 
אח"כ יש מקום למלאות את החסרון,
%break
לכן, בכדי לדעת בדיוק מה שחסר לנו, זה יכולים לראות דוקא בזמן, 
שהאדם רוצה להתקרב לקדושה, כלומר לעשות את "כל מעשיך יהיו 
לשם שמים", שזה נקרא בחינת "חשמונאים", שתפקידם היה להוציא 
את הקדושה משליטת הקליפות, הנקראים "יוונים".
%break
ודוקא בזמן שהאדם רוצה להתקרב לקדושה, שהוא ע"י האמונה 
למעלה מהדעת, אז מתגלה אצל האדם את "הדיעות של היוונים", 
שהיא קליפה נגד האמונה. ואז רואים, שכל "היוונים", שמטרם 
שהתחיל בעבודה דלהשפיע,
%break
"היוונים" לא היו מגולים באדם, והאדם היה חושב, שיש לו אמונה 
מספקת בה', ויש לו כח לקיים תו"מ, ולא חסר לו אלא להרבות בתו"מ.
%break
מה שאין כן בזמן שרוצה להיות בחינת "חשמונאי", היינו שרק 
הקדושה ישלוט בעולם, אז "היוונים", שהיא הקליפה לעומת האמונה, 
מתגלה כל פעם ביותר תוקף, ודוקא רוצה לפרוץ את "חומת מגדלי", 
שהאמונה היא "החומה",
%break
שכל הגדלות תלוי בשיעור האמונה, שיש להאדם בה'. כמו שכתוב 
בזה"ק על הכתוב "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד לפי מה 
שמשער בלביה. שענין אמונה בה', כל אחד ואחד יש לו שיעור אחר 
באמונת ה'". וכמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד).
%break
ובהאמור נבין "מתי נפרצו חומות מגדלי", כלומר שראו שאין להם 
אמונה, זאת אומרת, שלא יכולים ללכת למעלה מהדעת. דוקא בזמן 
שרצו לכנס בהעבודה שהוא כולו להשפיע לה',
%break
אז "היוונים נקבצו עלי", והתחילו לבוא מחשבות של "היוונים", שלא 
נתנו ללכת, אלא רק מה שהשכל מחייב, אם כדאי לעשות.
%break
מה שאין כן מה שהוא נגד השכל, הם עומדים בתוקף ולא נותנים לזוז 
אף משהו. ואז מתחילה היגיעה. היינו דוקא בזמן שמתחילים ללכת 
בעבודה דלהשפיע, שרק אז רואים, שאין האדם יכול לעשות משהו 
נגד הטבע שלו, שהוא הרצון לקבל לעצמו.
%break
לכן כשהקב"ה עשה להם נס, היינו שהוא עזר להם, אז כולם ראו, 
שכל העבודה לא עשה להם כלום, כלומר שכל עבודה היתה בחינם, 
כי לא היו יכולים לכבוש אותם, כמו שכתוב ("ועל הניסים") "מסרת 
גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים".
%break
היינו, שמדרך הטבע והשכל, אין שום מציאות, שיכלו לנצח. היות 
ששם היו חלשים ומעטים. אם כן הם ראו בתוך הדעת, שה' עזר להם. 
וזה בא ללמדנו, שכשה' עוזר, לא שייך לומר, שדוקא לאדם גיבור הוא 
יכול לעזור. מה שאין כן לאדם חלש, אינו יכול לעזור לו.
%break
%page 835
ובהאמור אנו יכולים לראות, איזה כוחות גדולים ומידות טובות צריכים 
להמצא בהאדם, שה' יעזור לו, שיוכל להתקרב אליו יתברך. ועל דרך 
עבודה יש לפרש "מסרת גבורים ביד חלשים".
%break
היינו, המחשבות החזקות והרצוניות החזקות של היוונים שבאדם, ביד 
ישראל שבאדם, שהם חלשים במחשבות, שהם אינם בעלי כשרונות.
%break
ושיהיו בעלי רצון חזק, שיוכלו להתגבר על הרצונות של אומות העולם 
שבאדם, זה אין להם. ומכל מקום אתה מסרת הגבורים האלו ביד 
חלשים. וזה נקרא "נס", היות שאין זה בידי אדם מצד הטבע, שיוכל 
להתגבר עליהם.
%break
וזה בא ללמדנו, שאין האדם יכול לומר, שהוא לא מוכשר להיות עובד 
ה' בעל מנת להשפיע. כי הוא רואה, שאין לו כל התנאים, שיהיה 
מוכשר לזה. לכן מראים לנו, שאין האדם מוכשר להתגבר על הטבע, 
אפילו שהאדם יהיה גבור שבגבורים.
%break
אלא ה' הוא הנותן את העזרה, כנ"ל שאמרו "לא יגעתי ומצאתי, אל 
תאמין". זאת אומרת, שהמציאה, היינו למצוא את הכלים דהשפעה, 
זה נותן הקב"ה.
%break
וזהו כמו שכתוב (תהילים ל"ג) "אין המלך נושע ברב חיל, גבור לא 
ינצל ברב כח, הנה עין ה' אל יראיו, המייחלים לחסדו, להציל ממות 
נפשם". שפירושו "הנה עין ה'",
%break
כלומר שה' מסתכל לאלו אנשים "המייחלים לחסדו", כלומר, שמצפים 
שהקב"ה יתן להם מידת החסד, שפירושו, שיתן להם את הכלים 
דהשפעה.
%break
%page 836
%H מהי סעודת חתן
%break
חז"ל אמרו (ברכות ו') "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר 
בחמישה קולות". ויש להבין, מדוע נקרא סעודה זו, סעודת חתן, ולא 
סעודת כלה. בתורה אנו מוצאים אצל יעקב,
%break
שלבן עשה את הסעודה ולא יעקב, כמו שכתוב (ויצא שלישי) "ויאסוף 
לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה".
%break
בענין הריקודים בהחתונה, אנו רואים להיפך, שחז"ל לא אמרו "כיצד 
מרקדין לפני החתן", אלא "כיצד מרקדין לפני הכלה" (כתובות ט"ז 
ע"ב). וזה לשונם "כיצד מרקדין לפני הכלה. בית שמאי אומרים, כלה 
כמות שהיא. ובית הלל אומרים,
%break
כלה נאה וחסודה. אמרו להם בית שמאי לבית הלל, הרי שהיתה 
חגרת או סומא, אומרים לה, כלה נאה וחסודה. והתורה אמרו, מדבר 
שקר תרחק. אמרו להם בית הלל לבית שמאי,
%break
לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגנו בעיניו. 
הוי אומר, ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים, לעולם דעתו של אדם 
מעורבת עם הבריות", עד כאן לשונו.
%break
ובכדי להבין את ב' המאמרים האלו, נפרש זה בדרך העבודה. הנה 
"כלה" נקרא בזמן הגלות. כלומר, בזמן שהאדם נמצא בזמן העבודה 
בהסתרת פנים, שלא מאיר לו את האהבת ה' וכבוד גדלות ה', שיהיה 
תמיד לנגד עיניו, ושלא יפול ממדרגתו,
%break
אלא שיעלה תמיד למעלה מעלה. אולם האדם נמצא בזמן הסתרת 
פנים, הנקרא "זמן הגלות". כלומר שעדיין נמצא תחת שליטת "אומות 
העולם", שהוא הרצון לקבל לעצמו.
%break
זאת אומרת, שכל זמן שלא יצא מרשותו של הרצון לקבל, עדיין שורה 
עליו הצמצום וההסתר. שכל פעם הוא צריך להתגבר על ההסתרה, 
שהוא רואה את ההנהגה של הבורא, ולומר,
%break
שהוא ממש בבחינת טוב ומטיב, וכל מה שהוא מקבל מה', הוא רק 
טוב. וממילא הוא צריך לתת שבח והודאה בכל הלב, בזה שהבורא 
נותן לו כל טוב.
%break
ובבחינה זו לפעמים יש לו כח התגברות על מה שהוא רואה, ולומר 
כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו". וזהו רק בזמן עליה.
%break
אבל אחר כך באים לו מחשבות של רצון לקבל, והם דורשים ממנו, 
שהם רוצים לראות ולהסכים למעלה מהדעת, שכך הוא באמת, שהוא 
מקבל מהבורא רק טוב, הגוף לא נותן להאמין את זה, וממילא הוא 
נופל ממדרגתו.
%break
והגם שידוע לו, שהעצה לצאת ממצב הירידה היא תפלה, אולם אין לו 
אז כל כח להתפלל. והגם שיש כלל, שכל מה שחסר לאדם, יש לו 
להתפלל לה', אם כן גם על זה שאינו יכול להתפלל,
%break
הוא צריך להתפלל. אבל לפעמים גם על זה אין כח להתפלל. לכן 
האדם במצב הזה הוא בירידה גמורה.
%break
אולם שלפעמים אדם מדרדר והולך, עד שבא למצב, שהוא כבר שוכח 
ואינו מרגיש שהוא נמצא בירידה. וכמו שדברנו מזה כמה פעמים, 
שהאדם נופל כל כך למטה, עד שנשאר מחוסר הכרה.
%break
כלומר, שאין לו אז את ההכרה שהוא נמצא "בשאול תחתיות". רק 
לאחר כך, כשהוא מתאושש, הוא רואה, איך שהוא נמצא בתחתית 
השפלות, ואין לו כח אפילו להתפלל.
%break
אולם האדם צריך אז להתגבר ולהתחזק ולומר, עתה אני יכול לומר 
בפה מלא "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'".
%page 837
היות שאי אפשר להיות יותר עומק בארץ מכפי שאני נמצא, ובטח אם 
אני אבקש ממצב של אמת, והוא רואה אז, שאם ה' לא יעזור לו, הוא 
כבר אבוד, ואז הוא רואה, שאין הוא מסוגל לעשות משהו מצד כוחות 
עצמו, לכן אז הוא צריך לומר לה',
%break
שאפילו להתפלל אליך שתושיע לי, גם זה איננו מסוגל. אי לזאת, רק 
אתה יכול להושיע לי. ואז הוא אומר "מן המצר קראתי יה, ענני 
במרחב יה". וע"י הירידות והעליות מתרקמים באדם צורך וחסרון 
לעזרת ה'. ואז בכל פעם מתגלים להאדם כלים, שה' ימלא אותם.
%break
וזה כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר, דף קכ"ו) וזה לשונו "כי 
ימי הגלות נקרא לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז 
שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועם כל זה, דוקא בעת ההיא, 
מתחברת הכלה בבעלה,
%break
ע"י התורה והמצות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא בשם תמכין 
דאורייתא. וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות רזין דאורייתא, מתגלות 
על ידיהם. כי על כן הם נקראים עושיהם, שהם כביכול העושים של 
התורה".
%break
הנה אנו רואים, שענין "כלה" נקראת העבודה בזמן הגלות, ששם יש 
הסתרת פניו. ואז שולטים על האדם כל כוחות דפרודא, שענינם הוא, 
שבאים לו מחשבות, שגורמים בו, שהוא ירגיש, שהוא נפרד מהבורא. 
ואז הוא עומד בפני הדילמה:
%break
א. או שיברח מהעבודה. ואז הוא נפרד לגמרי מהקדושה,
ב. או שיעשו כל מה שבכוחו, שה' יעזור לו להינצל מהמחשבות האלו. 
כלומר, שה' יאיר פניו. אז אין מקום לשליטת הכוחות של פירוד.
%break
זאת אומרת, שאין עליו להתפלל שהמחשבות האלו יסתלקו ממנו. 
אלא עליו לבקש, שה' יאיר פניו אליו, שלא יסתיר פניו ממנו. זאת 
אומרת, שאם הוא יתפלל לה', שהמחשבות האלו יסתלקו ממנו, אם כן 
הוא לא הרויח כלום מהכוחות דפרודא,
%break
אלא הוא יחזור למצב שבו היה נמצא, מטרם שבאו לו המחשבות 
דכוחות דפרודא. אם כן לא הרויח שום דבר. וזה נקרא, שסבל יסורים 
בחינם. מה שאין כן אם הוא מבקש מה',
%break
שיאיר לו פניו, בכדי שהכוחות דפרודא יכנעו, נמצא, שעלה אז בדרגה 
ע"י זה שזכה לקרבת ה'.
%break
נמצא, שבחינת "כלה" היא העבודה, שהוא בחינת "קבלת עול מלכות 
שמים", שנקרא בחינת "אמונה בה'". ונגד זה הם כוחות דפרודא, 
שהיא לא נותנת לאדם להאמין בה' למעלה מהדעת. אלא כפי מה 
שהשכל החיצוני מחייב,
%break
כך הכוחות דפרודא מפרידים את האדם מה'. לכן במצבים האלו נוהג 
ענין "עליות" ו"ירידות". היות שכל הבסיס של האמונה הוא למעלה 
מהדעת, לכן יש מקום לכוחות דפרודא, שלא נותנים להאדם רשות 
ללכת נגד הדעת.
%break
ובזה יש לפרש את מה ששאלנו, מדוע אצל כלה אמרו חז"ל "כיצד 
מרקדין לפני הכלה". שענין ריקוד, אנו רואים, שבזמן שמרקדין, האדם 
עולה למעלה ותיכף יורד למטה, ולפעמים הוא נופל לצד מזרח, 
ולמערב, ולצפון, ולדרום.
%break
היינו, שהנפילות מצד הריקוד הן לכל ששה קצוות העולם. והנפילות 
באות כדי שהאדם ירגיש את הצורך לעזרת ה'. כלומר, שנעשה 
בכוונה תחילה, שהאדם בעצמו לא יכול לצאת משליטת "האומות 
העולם" שבקרבו מבלי עזרת ה'.
%break
ולשם מה רוצה הקב"ה, שהאדם יבקש עזרה ממנו. הוא כמו שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, היות שאין להאדם צורך ונחיצות, שישיג בחינת נפש - 
רוח - ונשמה (נר"ן), את מה שהקב"ה רוצה לתת זה להאדם, והיות 
שהאדם מסתפק במועט, 
%break
לכן ע"י זה שהאדם מבקש עזרה, והעזרה מה שה' נותן לו היא בחינת 
נר"ן, כמו שכתוב בזהר הקדוש "הבא לטהר מסייעין אותו. ואומר, 
במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".
%break
פירוש, שכל פעם כשהוא רוצה להיות יותר זך, נותנים לו העזרה ע"י 
נשמה יותר גבוה. נמצא, לפי בקשת העזרה מלמעלה, זה הוא הגורם, 
שיקבל כל פעם מדרגה יותר גבוהה,
%break
שע"י זה הוא יקבל את הנר"ן שלו. לכן זה שהקב"ה רוצה, שיבקשו 
ממנו עזרה, זה הגורם, שהאדם יהא מוכרח להמשיך כל פעם מדרגה 
יותר גבוה.
%break
%page 838
ובהאמור נוכל להבין, מדוע אצל הכלה שאלו "כיצד מרקדין לפני 
הכלה", ולא לפני החתן. היות ריקודין, שענינו הוא עליות וירידות, 
הנוהג בזמן הגלות, הנקרא, הסתרת פניו יתברך,
%break
שאז שולטים כוחות דפרודא. אולם השאלה היא, מהו הגורם שיש 
עליות וירידות. בזה יש מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
%break
בית שמאי אומרים, כלה כמות שהוא. כלומר, כפי הטעם שהוא מרגיש 
בהעבודה, הוא צריך להתגבר ולומר, אפילו אני לא מרגיש את 
חשיבותה, ומכל מקום אני מקבל עלי מלכות שמים באמונה למעלה 
מהדעת. ולומר, היות שאני רוצה לעבוד ולשמש את המלך,
%break
מה חשוב לי איך אני מרגיש טעם בעבודה זו. אלא הכל צריך להיות 
למעלה מהדעת. כלומר, שהאדם צריך לומר, שהוא מסכים לעבוד את 
עבודת הקודש, אפילו שאני אשאר בכל החיים שלי בטעם כזה. זה 
נקרא "כלה כמות שהיא".
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל (מובא במאמר "סדר עבודה") שיש להאמין 
באמונה, שה' הוא המשגיח בבחינת אמונה לבד. כלומר, אף על פי 
שהאמונה הוא למטה בחשיבות,
%break
מכפי שהוא היה מבין זה בתוך הדעת, והוא בוחר ללכת בדרך הזו. 
ולא עוד, אלא זה שהולך למעלה מהדעת, אין זה מטעם שאין לו 
ברירה.
%break
אלא, אפילו יתנו לו דעת, הוא בוחר יותר ללכת למעלה מהדעת. וזה 
נקרא "כלה כמות שהיא". כלומר, שהוא מקבל על עצמו מלכות שמים, 
אפילו שאין לו הרגשה של חשיבות, כמו שצריכים להרגיש בזמן 
שמשמשים מלך גדול וחשוב.
%break
ומכל מקום אין הוא משגיח על ההרגשה שהוא מרגיש, אלא הכל הוא 
מקבל על עצמו בשמחה רבה. אבל היות שהכל הוא למעלה מהדעת, 
יש בעבודה זו עליות וירידות. לכן בזמן עבודה של בחינת כלה, יש 
עליות וירידות, שזה נקרא "ריקודין".
%break
ובית הלל אומרים, שהריקוד הוא לאו דוקא כדעת בית שמאי, 
שאומרים, שצריכים לומר "כלה כמות שהיא", היינו שמקבל על עצמו, 
אף על פי שהוא אצלו בבחינת למטה בחשיבות,
%break
ושרק בזה האופן יש עליות וירידות, הנקרא "ריקודין". אלא, לפי 
דעתנו, לא צריכים להחמיר כל כך באלו העובדים, שרוצים לקבל 
עליהם בחינת אמונה, בצורה, שכל כך היא במצב שלמטה בחשיבות.
%break
אלא שיש לקבל את האמונה בצורה, שלא יסתכל עכשיו על מה שהוא 
מרגיש. אלא צריך לומר, שבאמת הכלה הזו, היא כלה נאה וחסודה 
("חסודה" פירושו, חוט של חסד משוך עליה).
%break
ומה שהוא לא מרגיש, זה הוא משום שעדיין לא ראוי להרגיש. אבל 
באמת אחר כך הוא יראה את יופיה, איך שהיא נאה וחסודה. ומכל 
מקום, היות שעכשיו אין לו ההרגשה זו, כבר נוהג כאן ענין עליות 
וירידות, שזה נקרא בעבודה "ריקודין".
%break
ובהאמור יוצא, שענין זה נוהג רק בזמן שהעבודה היא בבחינת "כלה". 
לכן אמרו חז"ל "כיצד מרקדין לפני הכלה", ולא אמרו "כיצד מרקדין 
לפני החתן". מה שאין כן כשמדברים מסעודה, נקרא זה "סעודת חתן" 
ולא "סעודת כלה". והטעם הוא, כי סעודה היא,
%break
כמו שאמרו חז"ל (ע"ז דף ג'), "מי שטרח בערב שבת, אוכל בשבת, 
ומי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת", היות ששבת היא 
"תכלית מעשה שמים וארץ".
%break
"שבת" פירושו זמן של קבלת את הטוב והעונג, שהוא תכלית מטרת 
הבריאה. לכן נקרא שבת "תכלית מעשה שמים וארץ". נתינת הטוב 
והעונג, זה שייך להחתן, שהכוונה היא על הבורא, שהוא המשפיע 
טוב ועונג להנבראים. והקב"ה נקרא "חתן",
%break
על שם כמו שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג) "נחית דרגא ונתיב אתתא", 
שפירושו של "חתן", שהוא צריך לרדת מדרגה יותר למטה ולקבל 
אשה. כמו שכתוב בספר "מתן תורה", "וירד ה' אל ראש ההר". 
ומבחינת ירידה זו נקרא הקב"ה "חתן", מלשון "נחית דרגא", כנ"ל.
%break
ויש לפרש, מהו ענין ירידה אצל הקב"ה.
%page 839
אלא כמבואר בדברי האר"י הקדוש, שבכדי שתהיה יכולת להנבראים 
לקבל אורו יתברך, היו הרבה צמצומים והמעטת האור, עד שיהא ראוי 
להשגת התחתונים. כי אם האור יהיה גדול יותר מדי,
%break
לא תהיה שום אפשרות לתחתונים לקבל את שפעו, כי הם מתבטלים 
להאור "כנר בפני האבוקה".
%break
וזה נקרא אצל הבורא "וירד", לשון ירידה מגדלותו. כלומר, שאין 
התחתונים ראויים לראות את גדלותו יתברך, אלא כל אחד לפי 
הכשרתו, בשיעור הזה מסתלק ממנו הצמצום, והאור מתגלה. 
ומבחינה זו נקרא הבורא "חתן",
%break
בזמן שהוא לוקח את העם ישראל בתור "כלה", לתת לה כל מה 
שהיא צריכה, כמו שכותבים בכתובה, מה שהחתן נותן להכלה "ואנא 
אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכו".
%break
כלומר, שהבורא, בזמן שהוא לוקח לעם ישראל בתור כלה, שווא 
שהוא יתן לה כל מה שהיא צריכה. זה נקרא "סעודת חתן", שהבורא, 
שהוא החתן, מלשון "נחות דרגא",
%break
הוא מזין ומפרנס את הנבראים, כלומר, שצריך להשפיל עצמו, בכדי 
שיתן לכל אחד ואחד לפי יכולת השגתו. שבעבור זה היו כל 
הצמצומים. ומזה בא כל ענין ריבוי השמות.
%break
ובטח מובן מאליו, בזמן שהאדם מקבל מהבורא טוב ועונג, לא שייך 
לומר, שבמצב כזה, בעת קבלת השפע, שיהיו עליות וירידות. שרק 
בזמן שהאדם הוא נמצא במצב של הסתרת פנים,
%break
שהוא צריך להתגבר על מה שהוא מרגיש, ולומר, שהבורא הוא טוב 
ומטיב, שזה לא תמיד האדם מסוגל להתגבר.
%break
מה שאין כן בעת קבלת טוב ועונג, אין שום מציאות, שיהיה לו אז 
מצבים של ירידות, שזה נקרא "ריקודין". לכן לא אמרו "כיצד מרקדין 
לפני החתן". כי בזמן שהקב"ה נקרא "חתן",
%break
הוא כשלוקח את "הכלה". כלומר, שיש אז יחוד בין חתן לכלה, שענין 
"יחוד" נקרא השתוות הצורה.
%break
כלומר, שעם ישראל בכלל, או אדם פרטי בלבד, הגיע להשתוות 
הצורה, זה נקרא "יחוד". שאז מסתלקת ההסתרת פנים, וכל אחד 
ואחד מקבל את גילוי פנים של הקב"ה. זה נקרא "סעודת חתן".
%break
לכן אמרו, ששם, אצל חתן, העבודה היא מתקבלת אז בצורה אחרת, 
היינו שצריכין לשמח את החתן.
%break
אולם יש להבין מה שאמרו חז"ל (ברכות ז') "כל הנהנה מסעודת חתן, 
ואינו משמחו, עובר בה' קולות. ואם משמחו, מה שכרו. אמר רבי 
יהושע בן לוי "זוכה לתורה, שנתנה בה' קולות". ויש להבין, מה מרמז 
לנו בעבודה "סעודת חתן". שכל הנהנה מסעודת חתן,
%break
צריך לשמחו. ובגשמיות קשה להבין, בשביל מה צריכים לשמח את 
החתן. וכי הוא בעצמו לא שמח. כי מי מכריח אותו להיות חתן. ובטח 
שהוא שמח, כמו שכתוב "כמשוש חתן על כלה". ובטח בגשמיות יש 
על זה תירוצים, אולם בדרך העבודה מה זה מרמז לנו.
%break
והענין הוא, כמו שידוע, כי כל עבודתנו היא, שעל ידי הקיום בתו"מ 
הוא שנגיע להשתוות הצורה. שענינו הוא להגיע "שכל מעשיו יהיה על 
מנת לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמו".
%break
והמצב של עבודה זו נקרא בשם "כלה", כנ"ל, שיש שמה ענין עליות 
וירידות, הנקרא "ריקודין".
%break
ואח"כ, כשגמר את העבודה זו מצד התחתון, שזה נקרא "כל אשר 
בידך ובכוחך לעשות, עשה", אז נקרא זה בשם "גמר מלאכה". וזה 
הוא פירוש "כלה", כמו שכתוב "בכלות משה", שהוא ענין גמר מלאכה 
מצד התחתון.
%break
אז האדם זוכה לבחינת אמונה בקביעות. היינו, שכבר בא לדרגת "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים". לכן מה שהוא מקבל אז שפע מלמעלה, 
שנקרא "סעודת המלך", הוא צריך לקבל את השפע בעל מנת 
להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
כלומר, שהוא צריך אז להיות מוכן לומר, שהתענוג הזה, שהוא מקבל, 
הוא מקבל לא מטעם, שהוא רוצה להנות עצמו, אלא שהוא רוצה 
לשמח את ה'. היות שהבורא ברא את העולם,
%break
בכדי להטיב לנבראיו. ואם הוא לא יקבל את הטוב ועונג, לא יכול 
לצאת כוונתו יתברך לפועל. ובזה שהוא נהנה עכשיו, אז הקב"ה 
נהנה, שמטרתו מתגלה בפועל.
%page 840
נמצא, בזה הוא מקיים מה שאמרו חז"ל "כל הנהנה מסעודת חתן 
ואינו משמחו". והוא כן משמחו.
%break
ובאמת צריכים להבין:
א. במה יכולים לשמח את החתן.
ב. בשביל מה צריכים לשמח את החתן.
%break
ובדרך העבודה, מה שייך לומר, שעם ישראל צריכים לשמח את 
הקב"ה. וכי שייך לומר דבר כזה אצל הקב"ה, שהוא צריך להשמחה 
שלנו, שאנחנו נשמח אותו.
%break
ג. ומדוע הוא עובר בה' קולות, אם אינו משמחו. כלומר, למה דוקא 
מספר של ה' קולות.
%break
ד. שכל מי שמשמחו, הוא מקבל שכר. ומהו שכרו, אמר רבי יהושע בן 
לוי "זוכה לתורה, שנתנה בה' קולות". גם זה יש להבין. כל אדם יודע, 
שהשכר הוא בעולם הבא. ומהו שאומר, שהתורה הוא השכר. 
%break
לכאורה משמע להיפך, כמו שכתוב "תנא דבי אליהו,
כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו, שהוא בן עולם הבא". נמצא, 
שבשביל תורה מקבלים שכר "עולם הבא". וכאן אמר רבי יהושע בן 
לוי, שהשכר הוא תורה.
%break
ובהאמור, שכל עבודתינו היא, שע"י קיום תו"מ האדם צריך לכוון, 
שע"י זה הוא יגיע לבחינת השתוות הצורה, כנ"ל "מה הוא רחום, אף 
אתה רחום". והמצב הזה נקרא בחינת "כלה", כנ"ל.
%break
וכל מה שמקבלים מהבורא, לא חשוב גשמיות או רוחניות, אלא כל 
תענוג שמקבלים מהקב"ה, זה נקרא "סעודת חתן". כלומר, שכל מה 
שהאדם נהנה, נקרא בשם "סעודה". לכן כל ההנאות שהאדם מקבל 
מה', נקרא "סעודת חתן".
%break
והיות שע"י זה שהאדם מקבל, האדם בא לידי שינוי צורה, שזה גורם 
פירוד. ועל בחינה זו היה צמצום והסתר, שאין אור פניו מתגלה 
במקום פירוד. זה שהקב"ה נותן לו משהו להנות, שע"י זה שהקב"ה 
נותן לו משהו, הוא צריך לקבל מזה עליה בדרגה.
%break
היינו, שיהיה יותר מקורב לקדושה. כי עתה הוא יותר מוכשר להאמין, 
שה' טוב ומטיב. ומשום זה היה צריך לקבל על עצמו, שיאהב את ה', 
היות שהוא זן ומפרנס.
%break
וראיה לזה, שקבל עכשיו בחינת מזונות. היות מזה שהגוף מתקיים 
וחי חיי אושר, זהו לאו דוקא מאכילה ושתיה. אלא האדם צריך גם 
למזונות השייכים לבחינת רוחו של הגוף. היינו מכבוד, והשכלה, 
ומעבודת ה'. כל אחד לפי רוחו,
%break
יש לו צורך לדברים שירומו לו את רוחו. והכל נקרא "מזונות". לכן כל 
הנאה שהאדם מקבל מה', השכל מחייב שיתקרב לקדושה. אמנם 
למעשה, אדם נעשה ע"י זה יותר מרוחק, מטעם שינוי צורה הנובע 
מבחינת קבלת התענוג.
%break
לכן, אם האדם, בזמן שמקבל את התענוג מה', הוא משתדל לשמח 
את המלך, בזה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע להקב"ה, והשמחה 
שלו היא מזה, שמשתדל לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, 
היות שע"י זה הוא משיג כלי דהשפעה,
%break
ועם הכלי הזה הוא משמח את הבורא, מסיבת היות שמטרת הבריאה 
היא להטיב.
%break
ומזה יש שמחה לה', שעכשיו ה' יכול לתת טוב ועונג להאדם, מסיבת 
שהאדם מוכשר עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע, ואז יקוים מה שכתוב 
"ישמח ה' במעשיו", שפירושו, במעשה הבריאה, שרצונו להטיב 
לנבראיו. והיות מסיבת הצמצום,
%break
היה הקב"ה צריך להסתיר עצמו מפני הנבראיו. מה שאין כן בזה 
שהאדם מכוון בעת קבלת הנאה, שמקבל זה לתועלת הבורא, בזה 
שיש להבורא הנאה, מזה שנותן להנבראים.
%break
נמצא לפי זה, שמכל הנאה והנאה, כשהוא מקבל ומכוון בזה, שכוונתו 
היא לתועלת ה', ע"י זה מתרקם אצלו כלי, הנקרא "מקבל בעל מנת 
להשפיע". וכשהכלי הזה מתגדל אצלו, אחרי כל נתינה ונתינה, אז מה 
יהיה שכרו אח"כ מהגדלת הכלים,
%break
שיהיו בעל מנת להשפיע, השכר שלו יהיה, שיזכה אח"כ לבחינת 
תורה, הנקרא בחינת "שמותיו של הקב"ה", היות שעכשיו, מה 
שיקבל, יהיה בעל מנת להשפיע.
%break
נמצא, השכר יהיה בחינת תורה, כמו שאמר רבי יהושע בן לוי. כלומר, 
מה יהיה אחר שהאדם כבר זכה לדרגה, שיכול לשמח המלך.
%page 841
זאת אומרת, שרוצה רק לעשות נחת רוח ליוצרו. ומהו שכרו. אין 
הפירוש, שהאדם צריך לקבל שכר, עבור זה שהוא משמח את הבורא. 
אלא הפירוש הוא, מהו שכרו. היינו, שהוא אומר, שהשכר שלו הוא, 
במה שהוא יכול לשמח את המלך.
%break
ובמה משמח את המלך. עם קבלת התורה. שענין להטיב לנבראיו, 
הוא ההטבה שהבורא רוצה לתת להנבראים, שהוא גילוי אלקותו 
יתברך לנבראים. וזה נקרא "תורה",
%break
היינו "תורה מבחינת שמותיו של הקב"ה". נמצא, שכרו הוא בזה, 
שהקב"ה יכול לתת לו בחינת תורה, שמנתינה זו הקב"ה נהנה. וזה 
משמח אותו.
%break
נמצא לפי זה "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", כלומר שהוא עדיין 
שקוע באהבה עצמית, ואינו יכול לומר, שכל מה שהוא עושה, הוא רק 
לתועלת הבורא. ואין הקב"ה יכול לתת את בחינת תורה, היות שהכל 
ילך להס"א. לכן אמרו, שהוא "עובר בה' קולות".
%break
שידוע, שה' בחינות הוא כולל כל העולמות וכל המדרגות, המתגלות 
בבחינת שמותיו של הקב"ה, שהם קוצו של י' וד' אותיות ה'ו'י'ה', 
שבעולמות נקראים א"ק ואבי"ע. ובבחינת הנשמות נקראים נפש, רוח, 
נשמה, חיה, יחידה.
%break
אם כן, יהיה הפירוש "עובר בה' קולות", היינו שהוא גורם, שה' 
בחינות הנ"ל לא יתגלו, מסיבת שלא משתדלים להגיע לידי הכוונה, 
שכל המעשים יהיו רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
שזה נקרא, במקום שהוא צריך לעבוד לשמח את הקב"ה, הוא דואג 
רק לשמח את עצמו. וממילא הוא מונע בזה, שהשפע עליון לא יוכל 
לבוא לידי גילוי.
%break
נמצא, שהאדם גורם מניעת השפע למטה. וזה נקרא, שבמקום 
שהאדם צריך להשתדל, שיהיה כבוד שמים מגולה, שזה נקרא "גילוי 
אלקות לנבראיו", שזוהי מטרת הבריאה,
%break
האדם עושה מעשים, שע"י גורם, שאין כבוד ה' מגולה, אלא שכבוד 
הס"א מגולה, ושכינתא היא בעפרא.
%break
וזה נקרא "שכינתא בגלותא תחת אומות העולם", הנמצאים בכל אדם 
ואדם. כלומר, במקום שהאדם ישתדל, שבחינת טוב ומטיב יהיה 
מגולה, ושיסתלק ההסתר ע"י זה שמכוונים להשפיע, הוא גורם 
שהאומות העולם שבו,
%break
הם יעלו מעלה מעלה. היות שענין אומות העולם הוא הרצון לקבל 
לעצמו. והיות שעובדים בשבילו, הוא מקבל כח, ובחינתו מתגלה. 
ובחינת ישראל שבו יורד תחתיו, זה נקרא "שעובר בה' קולות".
%break
מה שאין כן אם עובדים בעל מנת להשפיע, הקדושה מקבלת כח, 
והיא שולטת. מה שאין כן "מי שנהנה מסעודת חתן" כנ"ל, וכוונתו היא 
"בכדי לשמחו". שפירושו, שהשכר שלו הוא,
%break
במה שהוא זוכה לשמח את הבורא. והסימן על השכר, כלומר מאיפה 
הוא יודע, שכן הוא אמת, שכוונתו בעל מנת לשמח את הבורא.
%break
על זה אמר ריב"ל, ש"שכרו הוא תורה". אם הוא זוכה לתורה, היות 
אם כוונתו באמת היא רק לשמח את המלך. וזהו כל שכרו. וממילא 
מסתלק ממנו הצמצום וההסתר,
%break
וצריך לזכות לגילוי אור פניו יתברך, שזה נקרא בחינת "תורה של 
שמותיו יתברך", הנקרא "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו".
%break
ובהאמור יוצא, שענין "כלה" הוא עבודה של אמונה, היינו קבלת עול 
מלכות שמים. וכאן יש ענין של עליות וירידות. זאת אומרת, מה 
שהאדם צריך לתת לה'. שהוא בחינת "כניעה ללא תנאי". כלומר,
%break
שאם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום 
הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקבל על עצמו עול מלכות 
שמים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא 
רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו,
%break
אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על 
עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא 
לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא ישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי 
שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי".
%break
%page 842
ומבחינה זו נקראת אמונה, בחינת "מטה". היינו, שהבחינה זו היא 
בחינת "מטה בחשיבות" אצל האדם. כמו שכתוב בספר "פרי חכם" 
(חלק ב' דף נ', ד"ה "ואפרש"), ש"ענין אמונה נקרא מטה, מטעם 
שהוא מטה בחשיבות.
%break
לכן, כשמשליכין את האמונה ארצה, כלומר שלא מחשיבים את גדלות 
של אמונה, נעשה מזה נחש. היינו, שנעשה האדם אז במצב הזה 
יותר גרוע משהתחיל לכנס בעבודה דבחינת אמונה. שמלפני זה הוא 
היה בבחינת דומם דקדושה,
%break
ולא היה חסר לו בחינת אמונה. מה שאין כן עתה, שהתחיל לקבל על 
עצמו בחינת אמונה למעלה מהדעת, אז האמונה שלו בלתי חשובה, 
מטעם שהדעת שלו לא נותנת לו להאמין בלי דעת. לכן הוא נופל 
לקליפת נחש.
%break
לכן, כשרוצה להכנס לקדושה, הוא אוחז אותו בזנבו. היינו, שזנב הוא 
הבחינה האחרונה שבכל דבר. כלומר, שהוא מקבל את האמונה עם 
כל שפלותה, דהיינו למעלה מהדעת.
%break
אז נעשה לבחינת מטה. מפרש שם וזה לשונו, שבידו של הגואל היה 
מטה, שהוא סוד רעיא מהימנא, שיש מטה בידו להטות לבן של 
ישראל, לאביהם שבשמים".
%break
מה שאין כן "חתן" הוא שנותן, כשמדברים ממה שהבורא עושה, 
בחינתו הוא להטיב לנבראיו. לכן נקרא "סעודת חתן". וזה שאמרו 
"הנהנה מסעודת חתן".
%break
%page 843
%H מהו "לחם רע עין" בעבודה
%break
בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא 
פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן 
אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל 
למצרים,
%break
לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא 
היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם 
רע בעולם זולת הלחם של רע עין.
%break
מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה 
היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך 
לחם רע עין", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו 
ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. 
זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות.
%break
כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו 
איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, 
שמגיע בגלל זה גלות.
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש 
לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:
%break
א. הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו 
צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, 
שישנם במטרת הבריאה.
%break
ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת 
הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, 
שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".
%break
ב. הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם 
נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון 
וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי 
הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל,
%break
וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, 
המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש 
שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.
%break
וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך 
מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת 
יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן 
היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך,
%break
עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה 
נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק 
בתו"מ, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו,
%break
הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את 
השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".
%break
ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו 
שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו 
חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, 
שהוא נקרא "רע עין",
%break
כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, 
שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא 
משוקע באהבה עצמית.
%break
וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא 
"לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, 
שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין".
%page 844
זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. 
כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל 
השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה,
%break
הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד 
מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.
%break
ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם 
לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם 
כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו 
נעזבים בגלות מצרים".
%break
היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל 
מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", 
שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן 
אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים,
%break
היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר 
"מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, 
בגלות.
%break
נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת 
לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל 
תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא 
בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו.
%break
כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו 
יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, 
ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר 
אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.
%break
היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו 
משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו 
מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, 
שאנחנו משמשים את הבורא,
%break
זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. 
אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר 
גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
%break
מה שאין כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו 
שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא 
למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", 
שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים.
%break
לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי 
העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל 
המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, 
שהלחם עברים הוא להשפיע,
%break
דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת 
להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא 
מרגישים בזה שום טעם.
%break
לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת 
להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, 
שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת 
עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו,
%break
זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת 
המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות 
להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו,
%break
והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של 
עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד 
הדעת.
%break
%page 845
%H מהו שכתוב "והשבות אל לבבך"
%break
בזה"ק (וארא דף כ"ט ובהסולם אות פ"ט) כתוב שם וזה לשונו, "פתח 
רבי אלעזר ואמר, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי"ה הוא 
אלקים. שואל, מקרא זה היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא 
אלקים. ולבסוף, והשבות אל לבבך.
%break
כי הידיעה, שה' הוא אלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר 
השיב אל לבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. ועוד, והשבות אל לבך, היה 
צריך לומר, ולא לבבך.
%break
ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה, ולדעת "כי ה' 
הוא אלקים", אז "והשבות אל לבבך". ותדע זה. כי "לבבך" פירושו, 
שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה,
%break
והם אחד, היינו בשני יצריך, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות 
טובות. ואז ודאי אין עוד הפרש בין יצר טוב ליצר הרע, ואז תמצא "כי 
ה' הוא אלקים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מה ישנו בידיעה זו, שאם יודעים, ש"ה' הוא אלקים", באים 
לידי "והשבות אל לבבך", שזוהי שאלת רבי אלעזר. ועוד יש להבין את 
התשובה שאומר, שאי אפשר להגיע לידיעה, ש"ה' הוא אלקים", 
מטרם שזוכים לידי "והשבות אל לבבך".
%break
מהו הקשר, שזה תלוי בזה. כלומר, שדוקא בזמן שהוא עובד את ה' 
עם היצר הרע גם כן, אז יכולים לבוא לידיעה זו.
%break
וכדי להבין זה, צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה ואת ענין 
תיקון הבריאה, שידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, 
שפירושו, שהבורא רוצה, שכל הנבראים יקבלו טוב ועונג.
%break
ומטרם שהגיעו לקבלה זו, אין עדיין ניכרת השלימות שבמטרת 
הבריאה, היות שעדיין ישנן בחינות בעולם, שעוד לא השיגו את הטוב 
ועונג.
%break
לכן שלימות מטרת הבריאה ניכרת דוקא בזמן, שכולם ישיגו את הטוב 
ועונג. וזה נקרא, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שמטרם שנברא העולם, 
היה הוא ושמו אחד", כמו שכתוב בתע"ס, שפירושו, שבחינת הטוב 
ועונג, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו,
%break
היתה שם בחינת כלי, הנקראת מלכות דאין סוף, שקיבלה את האור. 
והיה האור, הנקרא "הוא", והכלי, הנקרא "שמו", אחד, שלא היה שינוי 
צורה. וזוהי מטרת הבריאה.
%break
ואח"כ בא ענין של תיקון הבריאה, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שבכדי 
להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצם את עצמו". ומפרש שם באור 
פנימי, שבכדי שלא תהיה בחינת בושה, היות ששינוי צורה גורם 
בחינת פירוד בין המקבל להמשפיע,
%break
וכמו כן כל הדברים שאינם נוהגים בהשורש, גורמים בחינת אי נעימות 
בהענפים, כידוע, לכן ע"י הצמצום וההסתר, שנעשה, ניתן 
להתחתונים מקום לתקן את הכלי קבלה שלהם, שיהיו בעמ"נ 
להשפיע.
%break
ואז כבר תהיה השתוות הצורה בין המקבל להמשפיע. אז יקובל כל 
האור, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו, מגולה אצל התחתונים. ושוב 
יהיה "ה' אחד ושמו אחד", שפירושו,
%break
שהטוב ועונג, שהיה מגולה בעולם אין סוף בכלים דקבלה, יתגלה 
האור הזה בכלים דקבלה, המתוקנים בעל מנת להשפיע.
%break
ומכאן נמשך לנו ב' דברים:
%break
א. הרצון לקבל, הנמשך ממטרת הבריאה, היות שרצונו להטיב 
לנבראיו, לכן ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. 
ומבחינה זו נמשך הרע, הנקרא בשם "יצר הרע", שתכונתו היא אך 
ורק לקבל לתועלת עצמו.
%break
%page 846
ב. הרצון להשפיע. והוא נמשך מכח הצמצום וההסתר, שנעשה בכדי 
שיהיה תיקון הבריאה, שהוא נקרא בשם "יצר טוב", היות שע"י הרצון 
להשפיע מגיעים להשתוות הצורה,
%break
שהיא בחינת דביקות, שעל ידה יקבלו את הטוב והעונג, שיש ברצונו 
להטיב לנבראיו, שאז יבוא מטרת הבריאה לשלימותה.
%break
הנה, בזמן שהאדם רוצה להכנס בעבודת הקודש, כלומר לעבוד ולתת 
יגיעה, בכדי שיקבל שכר, שהשכר שלו יהיה, שיזכה לדביקות ה', היינו 
שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז הגוף, שנולד מצד המטרת הבריאה 
עם הרצון לקבל לעצמו, כנ"ל, הוא מתנגד בכל תוקף,
%break
והוא צועק, הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואין הבורא 
חסר כלום, שהתחתונים יתנו לו.
%break
אם כן הוא שואל, בשביל מה אני צריך להשתדל, שהכל יהיה לשם 
שמים בלי תמורה. והלא זה הוא נגד מטרת הבריאה. ואם היה נכון, 
שצריכין לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו,
%break
אם כן מדוע ברא בנו רצון לקבל לעצמו. אלא היה צריך לברוא בנו רצון 
להשפיע. אז היו כל הנבראים עובדים לתועלת ה'.
%break
אלא מה אתה רוצה לומר, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא בנו 
רצון לקבל. ואח"כ הוא רוצה, שיעבוד בשבילו לתועלת ה'. וזהו יסורים 
גדולים באם, שרוצים לבטל את הקבלה עצמית, ולבטל את כל עצמיות 
שבנו, ולא להשאיר אצלנו שום דבר עבור תועלת עצמנו.
%break
וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר 
נעקר מן העולם". שפירושו, שאם הוא עושה הכל לשם שמים, אלא 
משתתף גם עבור עצמו קצת, זה נקרא "דבר אחר".
%break
הרי זה נעקר מן העולם, היינו מעולם הבא, היינו שלא יכול לזכות 
להשכר, שמקבלים עבור עבודת האדם בתורה ומצות.
%break
נמצא לפי זה, שאין אנו יכולים להבין, שרצונו להטיב לנבראיו, נתן לנו 
יסורים לעבוד בשבילו. וכי בשביל מה הוא צריך, שאנחנו נסבול 
יסורים, בזה שאנחנו צריכים לוותר על הרצון לקבל שלנו.
%break
לכן בזמן שאנו הולכים בכפיה, ועובדים בהתגברות על הרצון לקבל 
שבנו, ואנו אומרים להגוף שלנו, אין אנחנו צריכים להיות חכמים.
%break
אלא אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שהם מלמדים אותנו, 
שאנו צריכים לקיים את התו"מ בלי שום תמורה, אלא כמו שאמרו 
(אבות פרק א' ג') וזה לשונם, "הוא היה אומר,
%break
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו 
כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס".
%break
זאת אומרת, שאנו צריכים להאמין, שהבורא אינו חס ושלום בעל 
חסרון, שהוא צריך שאנחנו נעבוד בשבילו. אלא אנו צריכים להאמין, 
שזה שאנחנו צריכים לעבוד בשבילו, זהו בטח לטובתנו.
%break
היינו, שע"י זה נגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהתחתונים יקבלו טוב 
ועונג. אלא, שהעבודה הזו היא לצורך תיקון הבריאה, כנ"ל.
%break
אולם, היות שזה הוא נגד הדעת, לכן אין האדם מסכים לזה, וצריך כל 
פעם להתגברות, היות שכל התגברות פועלת רק לשעתה, וכל פעם 
הוא צריך להתגברות מחודשת. המצב הזה נקרא בחינת "דין". 
כלומר,
%break
שעדיין האדם נמצא במצב של שליטת הצמצום ודין, שהיה שלא יהיה 
מגולה את אור פניו יתברך, שכולם ירגישו איך שהבורא מנהיג את 
העולם בהשגחה של טוב ועונג.
%break
אלא כל אחד רואה, איך שמידת הדין שורה בעולם, היות שכל אחד 
מרגיש חסרונות, הן בגשמיות והן ברוחניות. אז האדם אומר, ששם 
אלקים, שהוא מידת הדין, על ידו מתנהג העולם. והאדם צריך 
להאמין, שבאמת הכל הוא רחמים,
%break
אלא לפי שעה הוא צריך כך להרגיש, היות שהכל הולך על דרך 
התיקון, שדוקא ע"י זה תהיה היכולת להגיע למטרת הבריאה, שהיא 
טוב ועונג.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הקשר של "והשבות אל לבבך", 
להידיעה "כי ה' הוא אלקים". כי מטרם שהאדם מגיע לידי מדרגת, 
שכל מעשיו יהיו לשם שמים, המכונה "בעל מנת להשפיע",
%break
אין האדם מסוגל לראות, שכל מה שמתרחש בעולם, הקב"ה מתנהג 
עם העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
%page 847
אלא הוא צריך להאמין, שכך הוא, ולומר, כמו שכתוב "עינים להם ולא 
יראו", אלא שהוא רואה, שהנהגת העולם היא במידת הדין, הנקראת 
"אלקים". אלא אח"כ, שהוא זוכה לכלים דהשפעה, שהמתקן את 
הכלים דקבלה שלו, שיהיו בעל מנת להשפיע,
%break
שזה נקרא, שהוא יכול להיות עובד ה', גם ביצר הרע, כי יצר הרע 
נקרא "הרצון לקבל לתועלת עצמו", כנ"ל, שמזה נובע כל הרע שאנו 
רואים בעולם, שזה נוהג גם בין אדם לחבירו, שכל המלחמות והגנבות 
והרציחות שישנן בעולם, נובעות מהרצון לקבל לתועלת עצמו.
%break
וכשהוא מתקן את הרצון לקבל הנאה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא 
מקבל השתוות הצורה, שהוא מקבל בחינת דביקות בה'. ואז מסתלק 
ממנו את הצמצום וההסתר, ששורה בעולם. ואז הוא רואה רק טוב. 
ואז הוא רואה, שכל מה שהיה מרגיש לפני שזכה לדביקות,
%break
היו רק תיקונים, שיביאו אותו ע"י לידי השתוות הצורה. נמצא, מה 
שהיה חושב, שההתנהגות העולם היא במידת הדין, שנקרא "אלקים", 
הוא רואה, שהוא רחמים, הנקרא "הוי"ה".
%break
ובזה יש לפרש את הקשר של "והשבות אל לבבך" ל"הוי"ה הוא 
אלקים". היות כי מטרם שזוכים להשבת הלב, שהיה בשינוי צורה 
וריחוק מקום, כלומר המקבל לעצמו הוא בשינוי צורה מהמשפיע,
%break
שזה נקרא ריחוק, נמצא שהשתוות הצורה נקראת, שהשיב את 
המקבל להמשפיע, זה נקרא "והשבות אל לבבך".
%break
אז רואים, שכל מה שחשב, שהעולם מתנהג בדין, שהוא אלקים, הוא 
רואה עכשיו, כי "הוי"ה הוא אלקים". היינו, ש"אגלאי מילתא למפרע", 
שהיה הכל במידת הרחמים. וזה שכתוב "כי הוי"ה הוא אלקים".
%break
אולם מטרם שזוכים להשבת הלב, הנקרא "השתוות הצורה", חושבים 
שהכל הוא מידת הדין, שנקרא "אלקים".
%break
ובהאמור יש לפרש מה שמקשים, מדוע אם ה' היה רוצה להוציא את 
עם ישראל ממצרים, הוא שלח את משה, לבקש ולהתחנן מלפניו, 
שיתן רשות לעם ישראל לצאת ממצרים. הלא אנו רואים, שעשה שם 
נסים לאבותינו במצרים. היינו, שכל המכות היו אצל המצרים,
%break
ולבני ישראל, לא היו שולטים שום דבר של המכות, ומדוע ה' לא 
הוציא את עם ישראל בעל כורחו של פרעה. ובדרך הפשט יש הרבה 
תירוצים. ונפרש זה על דרך העבודה.
%break
ידוע, שכל אדם הוא "עולם קטן", שהוא כלול מע' אומות העולם ועם 
ישראל, היינו בחינת ישראל שבו, שהיא בחינת ישר-אל, כלומר, שכל 
מה שהוא עושה, הכל לשמו יתברך. ובחינה זו היא בגלות, בתוך 
הקליפות, שהם ע' אומות.
%break
ובחינת מצרים נקראת שהם מצירים לבחינת ישראל שבו. ופרעה מלך 
מצרים, נקרא בחינה המושלת ושולטת על עם ישראל. והקב"ה רוצה 
שגוף האדם צריך לעשות בחירה,
%break
היינו שהרע שבאדם יכנע, כלומר שהרצון לקבל הכללי שבו, יתן מקום 
לצאת משליטת... (ההמשך חסר).
%break
%page 848
%H מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה
%break
בזהר (שמות דף קי"ז ובהסולם אות ש"ע) כתוב שם וזה לשונו "דודי 
לי ואני לו, הרועה בשושנים. מה השושנים, קוצים, מצוים בתוכם, אף 
הקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. מה שושנים,
%break
אלמלא הקוצים אין השושנים מתקיימים, כך אלמלא הרשעים, אין 
הצדיקים ניכרים", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, שמכאן משמע, שצריכים את הרשעים רק בכדי שיהיה 
היכר לצדיקים. השאלה היא, לגבי מי אנו צריכים את ההיכר הזה. 
לגבי הבורא אי אפשר לומר כך, הלא הוא יודע כל הנסתרות. ואי לגבי 
העולם, הלא כתוב "והצנע לכת עם ה' אלקיך",
%break
כלומר, שהאדם צריך להסתיר את מעשיו בפני בני אדם. אלא משמע 
לגבי אדם עצמו. נשאלת השאלה, בשביל מה האדם צריך, שיהיה לו 
היכר לצדיקים ע"י הרשעים. ההיכר הזה למה לי. כלומר, מה נעשה, 
בזה שיש לו הידיעה וההיכר בין צדיקים לרשעים.
%break
זאת אומרת, שלא מספיק בזה שהוא עושה מעשים של צדיקים, אלא 
הוא צריך לדעת את ההיכר, שיש בצדיקים ע"י הרשעים דוקא, כאילו 
אחרת לא אפשר להיות צדיק.
%break
ידוע שבדרך העבודה מדברים הכל בגוף אחד, כלומר הן הרשעים והן 
הצדיקים שניהם נמצאים בגוף אחד. אם כן תהיה השאלה, לאיזה 
צורך צריכים רשעים וצדיקים בגוף אחד, שהזה"ק אומר, שהקב"ה 
מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים.
%break
אם כן היות שכל אדם הוא עולם קטן, בטח יותר טוב היה, אם היה 
מנהיג עולמו ע"י צדיקים לבד. והרשעים למה לי. והתשובה היא, בכדי 
שיהא הכר להצדיקים. אז צריכים להבין, מהי התועלת, מזה שיש 
היכר לצדיקים ע"י הרשעים, כלומר מה מרויחים מההיכר הזה.
%break
והענין הוא, ידוע שיש מעשה מצות וכוונת המצות. כלומר, מה הוא 
רוצה עבור עבודתו, כשהוא מתייגע בקיום בתו"מ. ולמדנו, שעל זה יש 
שכר בשני אופנים:
%break
א. "נקרא לא לשמה"
%break
ב. "נקרא לשמה".
%break
ושלא לשמה נקרא, שבשביל העבודה שלו יתנו לו שכר, הן בעולם 
הזה והן בעולם הבא. וכמו שאומר בזה"ק, שהעבודה הזו לא נקראת 
עיקר, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה ובהסולם 
אות ק"צ) ש"היראה דשלא לשמה לאו עיקר יראה".
%break
(ובאות קצ"א) אומר וזה לשונו "היראה שהיא עיקר, הוא שהאדם יירא 
מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט והכל נחשב כאין לפניו, וישים 
חפצו באותו המקום, שנקרא יראה".
%break
ומזה יצא לנו, שיש שתי מיני כוונות בעת עשיית המעשים, הן בלימוד 
התורה והן בעשיית המצות. שעבודת הכלל היא בבחינת לקבל שכר. 
ועבודת הפרט היא לשם שמים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים 
לשמש את המלך.
%break
כלומר, שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי דלק, שיוכלו לעבוד 
בעל מנת להשפיע, הוא בזה שהם מרגישים, שהם עושים נחת רוח 
למלך, ונותנים שבח והודאה למלך, בזה שנתן להם מחשבה ורצון 
לעבוד בשבילו, ולא מטעם לקבל שכר אחר תמורת עבודתם.
%break
כי כדי לקבל שכר, הם אומרים, שאין אנו צריכים להרגיש את גדלות 
המלך, אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות וחשיבות השכר, שיקבלו 
תמורתן, אם יקיימו את התו"מ, אבל הבורא יכול להישאר אצלם 
באותה גדלות וחשיבות, כמו שהיה אצלם בתחילת עבודתם.
%break
%page 849
מה שאין כן אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם 
הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי 
שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את 
כל מעשיהם רק לשם שמים.
%break
וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד 
ואחד "לפום מה דמשער בלביה".
%break
אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם 
חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה 
בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו 
כל התענוג שיש להם בעבודתם.
%break
לכן אלו אנשים, שלפעמים הם חושבים, שמספיק להם את שיעור 
האמונה, שיש להם בה', והם חושבים לעצמם, שהם כבר צדיקים, ואין 
להם צורך להרבות באמונת גדלות ה', ובזמן שה' מתנהג עמהם 
בבחינת צדיקים, היינו שנותן להם קצת התקרבות,
%break
שמקבלים רצון וחשק וטעם בעבודה, הם חושבים את עצמם, שהם 
כבר אנשים שלמים, ולא חסר להם אמונה להאמין בגדלות ה'. ואין 
להם צורך להתקדם, רק במעשים לבד. ובגדלות ה' מספיק להם כמה 
שיש להם. זה נקרא, ש"הקב"ה מתנהג עמהם בבחינת צדיקים".
%break
לכן, בכדי שהאדם יתקדם בדרך ה', שיזכה להגיע שכל מעשיו יהיו 
לשם שמים, והוא מרגיש עכשיו שהוא במצב עליה, ומה עליו לעשות 
עוד, לכן הקב"ה מנהיג את עולמו עם רשעים, כלומר שהקב"ה נותן לו 
אז מחשבות של רשעים, היינו, שלא כדאי לעבוד בשבילו,
%break
אלא רק לצורך עצמו. וע"י זה הוא מקבל ירידה, והאדם חושב אז, זה 
שקיבל ירידה, אינו מטעם שזה ניתן לו, בכדי שיתקדם בדרך ה', 
לזכות לבחינת דעת דקדושה. אלא שהוא חושב, שהוא הלך אחורה, 
מטעם שאין הוא מסוגל לעבוד בבחינת הפרט,
%break
אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות שמהכלל יצא, נמצא, 
שהוא נשאר בבחינת קרח מכאן וקרח מכאן, היות שאין הוא מסוגל 
להכנס שוב לכלל.
%break
לכן נמצא האדם אז, במצב העומד בין שמים וארץ. והוא מרגיש 
שמצבו יותר גרוע משאר אנשים. ואז האדם יכול לבקש מה' בכל הלב, 
ויכול לתת תפלה כמו שכתוב "חנני ה' כי אמלל אני,
%break
רפאני ה' כי נבהלו עצמי, ואתה ה' עד מתי". כלומר, עד מתי אני 
אשאר במצב, שאני מרגיש, שמצבי יותר גרוע מכל אדם, שאין לי שום 
אחיזה ברוחניות.
%break
לכן אין לו שום עצה, אלא שהוא צריך להאמין במה שכתוב "כי אתה 
שומע תפלת כל פה". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, 
שה' שומע תפלת כל פה, היינו אפילו פה הכי גרוע בעולם,
%break
שאי אפשר להיות יותר שפל וגרוע בעולם, מכל מקום ה' שומע אותו. 
וזהו כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ועל זה מפרש בזה"ק, ש"נותנים לו נשמתא קדישא". נמצא לפי זה, 
מה שה' נותן לו את המחשבות של הרשעים, הוא בכדי שיהיה לו 
מקום לבקש, שה' יעזור לו, אחרת הוא היה נשאר במצב, שהיה 
בתחילת עבודתו, והיה נשאר בזה כל ימי חייו.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "אלמלא הרשעים, אין 
הצדיקים ניכרים". ושאלנו, אצל מי צריך להיות ניכר הצדיקים, ולשם 
איזה צורך צריכים את ההיכר הזה. והתשובה היא, היות שהקב"ה 
"מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים".
%break
וגם על זה יש לשאול, בשביל מה הוא צריך להנהיג עולמו בצדיקים 
ורשעים, הלא היה מספיק אם היה מנהיג עולמו בצדיקים לבד, בכדי 
שיוכל להוציא לאור את מטרת הבריאה,
%break
שהיא להטיב לנבראיו. כי השכל מחייב, אם היה מנהיג עולמו 
בצדיקים לבד, היה יותר קל להוציא את מטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו. אם כן הרשעים למה לי.
%break
ועל זה באה התשובה "אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים", 
שפירושו, שלא היה ניכרים הצדיקים, את שלימות וגדלות שבהם, 
לאיזו דרגה שהם מגיעים. אלא הצדיקים היו נשארים בדרגה של 
תחילת עבודתם, ולא היה בהם שום התקדמות בדרגת הצדיקים.
%page 850
לכן, בכדי שיהא ניכר מעלות וגדלות של הצדיקים, היה מוכרח להנהיג 
עולמו בצדיקים ורשעים, היות שע"י זה שהקב"ה שולח להאדם בחינת 
צדיקים, היינו שמקרב אותו לעבודת ה'.
%break
האדם, אם לא היתה לא בחינת ירידה, היה מוכרח להישאר בבחינה 
זו בכל ימי חייו, ולא היתה לו שום התקדמות בבחינת שכל התורה, 
ששם גנוז את הטוב והעונג, שהיה במטרת הבריאה. ולא היתה ניכרת 
מעלת הצדיקים,
%break
כי לאיזה צורך הוא צריך מדרגה יותר גבוהה. ובאמת צריכים לדעת, 
שמעלת הצדיקים היא כמו שאמרו חז"ל (סוף עוקצין) "עתיד הקב"ה 
להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר "להנחיל אוהבי יש 
ואוצרותיהם אמלא".
%break
לכן, בכדי שיהיה להם צורך להשיג את מדרגת צדיקים, ושיהא ניכר 
מעלתם כנ"ל, היה צריך להנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. נמצא, מה 
הוא הפירוש "שיהא ניכר צדיקים, צריכים גם לרשעים",
%break
כי דוקא בזה שמנהיג עולמו גם ברשעים, הוא נותן את המחשבה 
ורצון של הרשעים לאדם, כמו שהוא נותן בחינת צדיקים להאדם, 
שפירושו, שנותן לו בחינת רצון לאהבה עצמית.
%break
וזה בכוונה תחילה, שהאדם ידע, שאין הקב"ה רוצה שהוא ישאר 
במצב, שהיה מבין מה זה עבודת ה' לפי שכלו של אז, בתחילת 
כניסתו לעבוד בעבודת הפרט, שהיה משער בעצמו מהי דרגת צדיק. 
ואם הקב"ה לא היה מתנהג עמו בבחינת רשעים,
%break
היינו שהיה נותן לו מחשבה ורצון מה שהוא נגד מוחא וליבא, היה 
חושב עצמו, שכבר נמצא במדרגת צדיק, והיה נשאר אצלו מדרגת 
צדיק בתכלית השפלות ביותר, היות שהוא יודע, שאין לו מה להוסיף.
%break
וזה נקרא, ש"הקב"ה היה מנהיג עולמו בצדיקים", שהיה נותן להאדם 
רק דרגת צדיק, ולא היה מרגיש שום חסרון, שהקב"ה צריך לתת לו 
מדרגה יותר גבוהה בהבנת פירוש של "צדיק",
%break
שזה מכונה שהצדיקים לא היו ניכרים, כנ"ל, שמעלת צדיק, שהוא 
צריך להגיע להשיג ש"י עולמות, לא היה לו שום צורך לזה.
%break
ואי אפשר לתת מילוי בלי חסרון, היות שהאדם לא ידע לשמור את זה, 
שהקליפות לא יקחו ממנו לתוך רשותם. ומזה רק הקליפות יכולות 
להרויח. וזה יגרום היזק לקדושה, כמו שאמרו חז"ל "לא נבנתה צור 
אלא מחורבנה של ירושלים".
%break
לכן דוקא בזמן שיש חסרון, ונותנים לו מילוי על החסרון, הוא יודע אז 
לשמור עצמו, שלא יגיע מזה שום ריווח לחיצונים.
%break
היוצא מזה, שהאדם צריך להאמין לאמונת חכמים, מה שהם מדריכים 
אותנו, ולהאמין לדבריהם. ואל יאמר האדם, זה שמקבל כל פעם 
ירידות, אין זה בא מצד שהוא לא ראוי להגיע להשלימות. אלא כל 
הירידות באות לו מלמעלה.
%break
וזהו בכדי שיהיה להאדם צורך להשיג את כל בחינת נרנח"י של 
נשמתו. וצריכים להתגברות גדולה ולומר, שה' שולח לו ירידות, בכדי 
שיתגבר ויעבוד בכפיה. וזה נקרא "כופין אותו עד שיאמר, הקב"ה 
"רוצה אני", כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל.
%break
%page 851
%H מהו האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה
%break
בזהר יתרו (דף קי"ב, ובהסולם אות תל"ז) כתוב שם וזה לשונו, "לא 
תישא את שם אלקיך לשוא. רבי שמעון פתח, ויאמר אליה, אלישע, 
מה אעשה לך הגידי לי, מה יש לך בבית.
%break
אמר לה אלישע, היש לך על מה שתשרה ברכת הקב"ה, שלמדנו, 
אסור לו לאדם שיברך על שולחן ריק. מה הטעם, משום שהברכה 
שלמעלה אינה שורה על מקום ריק".
%break
(ובאות תמ"ב) אומר שם וזה לשונו, "מכאן, שלא להזכיר שם הקדוש 
בריקנות. וכתוב, לא תישא את שם אלקיך לשוא". עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו הטעם שהברכה עליונה לא תוכל לשרות על שולחן 
ריק. הלא ענין הברכה הוא, מה שהבורא רוצה לתת טוב ועונג 
להנבראים. אם כן איזו שייכות יש להמקבלים,
%break
שהם מוכרחים מקודם לעשות הכנה בכדי שיהיה מקום לשרות 
הברכה, שצריכים לתקן מקום מתאים לקבל הברכה העליונה.
%break
והוא, שהשולחן, היינו מקום שעליו אוכלין, היינו המקום שמשם האדם 
מפרנס עצמו, שעליו ערוך כל מיני תענוגים, להנות מהם, זה נקרא, 
שולחן, אסור להיות ריק, אלא שיהיה משהו מדבר שהוא נהנה מזה.
%break
ורק אז הוא יכול לברך לה'. זאת אומרת, שאם הוא מברך לה' ואין 
שום דבר הנאה מונח על השולחן, זהו איסור, כמו שכתוב, "אסור לו 
לאדם שיברך על שולחן ריק".
%break
ועוד קשה להבין, מזה שרבי שמעון מביא ראיה, שאלישע שאל אותה 
"מה יש לך בבית", שהשאלה היתה, אם יש לה משהו מדבר שיכולים 
להנות, אחרת אין הברכה יכולה לבוא.
%break
ואנו רואים, שהפסקת השמן הנקראת, ברכה, היה מטעם שלא היו 
כלים ריקים, כמו שכתוב, "ויאמר, לכי שאלי לך כלים, כלים ריקים אל 
תמעיטי, ויאמר אליה, אין עוד כלי, ויעמוד השמן".
%break
נמצא, שהפסקת הברכה לא היתה מטעם שהשולחן היה ריק, אלא 
הפסקת ברכת השמן היתה מחמת שלא היו כלים ריקים. נמצא לפי 
זה, שצריך להיות גם כלים ריקים.
%break
ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לדעת את ענין ההפכיות 
שיש לנו בסדר העבודה. כי מצד אחד אנו רואים, שהאדם צריך לסדר 
שבחו של מקום, ואח"כ יתפלל. ובודאי בזמן שהוא מסדר שבחים, הוא 
אומר שהבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים,
%break
ושהוא רחום וחנון. ואז אין שייך לומר, שהאדם הוא בעל חסרון, 
כלומר שחסר לו משהו, הן ברוחניות והן בגשמיות, אחרת נמצא 
שסתם הוא אומר בפה, וליבו בל עמו, היינו בהלב הוא חושב אחרת 
ממה שאומר בפה. לכן אי אפשר לזמר ולהודות לה',
%break
ולומר את מעלותיו, אלא האדם אומר על עצמו שיש לו כל טוב, ולא 
חסר לו שום דבר. אם כן איך האדם יכול לומר כך בזמן שהוא מוציא 
עצמו בעירום וחוסר כל.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את 
כל העולם בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו 
ועל העולם,
%break
הוא רואה שהוא וכל העולם כולו בחסרון, כל אחד לפי דרגה דיליה, 
על זה הוא צריך לומר, "עינים להם ולא יראו", היינו למעלה מהדעת. 
ועל דרך זה הוא יכול לומר, שהוא איש שלם ולא חסר לו שום דבר, 
וממילא הוא יכול לסדר שבחו של מקום למעלה מהדעת.
%break
%page 852
ועוד אמר, שהאדם צריך ללכת בקו ימין, שהוא לעשות חשבון לעצמו, 
ולומר, הכל הוא בהשגחה ואין בידי אדם שום בחירה. שכך אמר בשם 
הבעש"ט, שלפני המעשה האדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". 
ולאחר המעשה, האדם צריך לומר ש"הכל הוא בהשגחה",
%break
כלומר שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו בתו"מ, והוא בחר בו 
לאו דוקא מכל העמים, בכדי לתת לו מחשבה ורצון, לשרת אותו, היינו 
לשמור את התו"מ, אלא אפילו בעם ישראל עצמו, הוא בחר בו משאר 
אנשים לתת לו מקום שישמש אותו.
%break
והגם שזהו שרות קטן, היינו שנתן לו לעבוד מחוץ להיכלו, שנקרא, 
שלא לשמה, ולהכנס לתוך ההיכל עוד לא נתן רשות, כלומר שעוד לא 
קבל רשות מה', זאת אומרת, שעוד לא קבל מה' רצון וחשק לעבוד 
בעל מנת להשפיע,
%break
וכל מה שהוא עושה, הוא רק לתועלת עצמו, שזה נבחן, "חוץ מהיכל 
המלך", אבל אצלו גם זה לזכות גדול יחשב, מזה שבחר בו יותר 
משאר אנשים. ובזה הוא מרגיש עצמו לאיש מאושר.
%break
ומזה האדם יכול לקבל סיפוק ולתת שבח והודאה להבורא, בזה 
שזיכה אותו וקבל אותו לעבודה.
%break
וזה נקרא, קו ימין בעבודה, היינו שמרגיש עצמו לאדם מאושר בזמן 
שהוא מסתכל על שאר אנשים, שאין להם הזכיה הזאת לשמש את 
המלך, הגם שזהו שלא לשמה, מכל מקום הוא דבר חשוב מאוד, היות 
מבחינת המעשה הוא משמש את המלך,
%break
ואין להוסיף על המעשים, כלומר אפילו שירצה להוסיף על מעשי 
המצות, אסור לו, כמו שכתוב, "לא תוסיף ולא תגרע". אם כן לזכיה 
גדולה זה יחשב לו.
%break
לכן כשהוא מסתכל על אחרים, איך שאין להם שום מגע עם תו"מ, 
והוא רואה את שפלותם, במה הם שקועים, כלומר, שכל ההנאות 
שהם מסוגלים לקבל, הן רק ע"י תענוגים המלובשים בלבושים של כל 
בעלי חי נהנים,
%break
שרק מלבושים אלו נותנו להם מלמעלה להנות, ולתורה ומצות אין 
להם שום קשר. והוא מאמין, שהכל בא מלמעלה. מזה האדם צריך 
לקבל שמחה ואושר.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שאם האדם מקבל מזה שמחה ואושר, אז ע"י 
השמחה הוא נחשב לברוך, ואז, "ברוך מתדבק בברוך". וזה נקרא, 
מתוך שלא לשמה באים לשמה,
%break
מטעם כי המאור שבה מחזירו למוטב, היות שעכשיו הוא מרגיש עצמו 
לבחינת ברוך, ואז יכול לשרות עליו הברכה עליונה, שזה נחשב 
לבחינת השתוות הצורה.
%break
מה שאין כן אם האדם מרגיש עצמו לארור, שהוא בעל חסרון, אם כן 
אין לו השתוות לה', כי הבורא הוא שלם בתכלית השלימות, לכן אין 
מקום שתוכל לשרות הברכה, מטעם שינוי צורה.
%break
ומצב הזה נקרא, קו ימין, היינו שלימות, שאין בו שום חסרון. ומה עליו 
לעשות בזמן שהוא עוסק בבחינת הימין, הוא לתת שבחים והודאות 
לה', ולעסוק בתורה,
%break
ושאז הזמן לקבל את המאור התורה, היות שנמצא במצב שלימות 
הנקרא, שהוא איש שיש לו ברכה ואין לו חסרונות. וממילא אז הזמן 
לשרות עליו בחינת ברכה, כנ"ל ש"ברוך מתדבק בברוך".
%break
אולם על רגל אחת אי אפשר ללכת, פירוש, על קו אחד אין האדם 
מסוגל להתקדם, היות שיש כלל, "אין אור בלי כלי", כלומר, "אין מילוי 
בלי חסרון". והיות בקו ימין הוא בבחינת השלימות, אם כן אין לו מקום 
להתקדם, שיהיה לו צורך שה' ימלא את צרכיו, כי אין לו שום צורך.
%break
לכן האדם מוכרח אז להשתדל לראות את חסרונותיו, בכדי שיהיה לו 
מקום לתת תפלה, שה' ימלא את חסרונותיו. וזה נקרא, שהאדם צריך 
להמציא כלים ריקים, שהקב"ה ימלא אותם עם שפע עליון,
%break
שזה נקרא, ברכה. ואם אין כלים ריקים, היינו חסרונות, אם כן במה 
הוא יכול למלאות אותם.
%break
וזה נקרא, שהאדם הולך אז בקו שמאל, שענין שמאל נקרא ברוחניות, 
דבר הצריך תיקון. זאת אומרת, שהאדם צריך חלק קטן מזמנו לעשות 
בקורת על עצמו,
%break
כמה הוא מסוגל לתת כוחות ולעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת 
עצמו, ואם הוא יכול לומר, אם לא לעבוד בעל מנת לעשות נחת רוח 
ליוצרו, אין הוא רוצה לחיות, וכדומה לזה.
%break
%page 853
ואז הוא בא לידי הכרה, שאין הוא מסוגל לזה מכוחות עצמו, אלא רק 
ה' יכול לעזור. נמצא, שעתה הוא הזמן שיכול לתת תפלה מעומק 
הלב. כלומר שהוא רואה ומרגיש שאין כח בידו לשנות את הטבע 
שעמה נברא, הנקרא, רצון לקבל לעצמו ולא להשפיע.
%break
אבל באמת, האדם צריך להאמין, שהחסרון הזה מה שהוא בעצמו 
אינו מסוגל בכוחות עצמו לשנות, הטבע שלו, שהידיעה הזו באה 
מלמעלה. זאת אומרת, שמלמעלה מודיעים לו את האמת הזו שאין 
הוא מסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
והאדם צריך לדעת, שלא לכל אדם מגלין זה. אלא בדרך כלל, כלומר 
לאנשים שעובדים בבחינת כלל, היות שלוקחים כח לעבודה כמו 
הדומם דקדושה, ואין להם שייכות לצומח, האדם אינו רואה פגם 
בעצמו.
%break
אלא אלו אנשים שמשתדלים ללכת בדרך הפרט, הם כפי ערך 
תשוקתם להגיע לידי מדרגות הדביקות, הם מקבלים עזרה מלמעלה 
לראות את האמת, איך שהנבראים מרוחקים מלהיות משפיעים.
%break
נמצא לפי זה, שלאו דוקא העזרה שיהיה ביכולתם לעבוד בעל מנת 
להשפיע, העליון נותן, אלא גם הכלי, היינו הצורך, שצריכים לקבל 
עזרה מלמעלה,
%break
שאין הם יכולים בעצמם לעבוד בעל מנת להשפיע, גם זה נותן העליון. 
כלומר שהעליון נותן החסרון, היינו הכלים ריקים, שאין להם שום כח 
להתגבר על כלים דקבלה, שגם זה נותן העליון.
%break
אמנם העזרה על חסרון נותנים דוקא לאלו שרוצים ללכת בדרך 
הפרט. מה שאין כן לאנשים העובדים בבחינת הכלל, להם אין מגלים 
הידיעה הזו. והטעם הוא פשוט, משום שאין להם צורך לעבוד בעל 
מנת להשפיע, אם כן מה יגלו להם.
%break
אולם יש כאן ענין, שקשה לאדם המתחיל ללכת בדרך הפרט, והוא 
מתחיל לראות איך שענין להשפיע הוא דבר קשה, אין יכולת בידו 
לומר, שהידיעה זו נתנו לו מלמעלה במתנה, אלא הידיעה באה לו 
מחמת שפלות הגוף בעצמו.
%break
אלא שאומר, שכל אלו שהולכים בדרך העבודה דלהשפיע, הוא מטעם 
שאין להם כל כך רע בטבע שלהם, לכן הם יכולים ללכת בדרך הזה. 
מה שאין כן בשבילי זה קשה.
%break
וקשה לו להאמין שלכולם קשה מצד הטבע, ואין שום עצה שהאדם 
יהיה לו הכח לצאת משליטת אהבה עצמית, אלא רק הבורא בעצמו 
עוזר לצאת משליטת זו.
%break
וזה נקרא, שה' הוציא את עמו ישראל מגלות מצרים, כמו שכתוב 
בהגדה של פסח, "אני ולא שליח", "אני ולא שרף, אני ה' ולא אחר". 
שיש לפרש, שהקב"ה אמר, שרק הוא הוציא את עמו ממצרים. וזה 
שכתוב,
%break
"אני ולא שרף", היינו שהיה לאדם כח כמו אש של שרף, לכן הוא היה 
יכול לצאת מאהבה עצמית. אלא אפילו שיהיה האדם אש שורף, גם כן 
אין לו כח ללכת נגד הטבע, אלא ה' הוציא אותם.
%break
וזה שכתוב, "אני ולא שליח". פירוש, שלא יעזור לאדם בזה שהוא 
רוצה לעשות שליחות ה', ובזה היה לו הכח לצאת משליטתם, אלא 
שום דבר לא יעזור לאדם,
%break
אפילו שיהיה גיבור שבגיבורים אין בכוחו לצאת משליטה זו של 
תועלת עצמו, אלא הקב"ה הוא נותן הכח לצאת מהגלות הזו.
%break
על כן האדם מוכרח לומר ולהאמין, שאין דבר קשה לגבי הבורא. לכן 
אין האדם יכול לומר, שהעבודה זו דלהשפיע אינה בשבילו, משום 
שקשה לו. אלא האדם צריך להאמין,
%break
שכל אלו הירידות שיש לו, הוא מטעם שמכל ירידה וירידה האדם 
מקבל צורך לעזרת ה', כי ענין צורך נקרא, כלי, שבכלי זה הבורא יכול 
לתת אור, כידוע שאין אור בלי כלי.
%break
אולם אין הכלי נעשה בבת אחת. אלא מכל ירידה האדם מקבל צורך 
לעזרתו יתברך. נגיד למשל, מירידה אחת נעשה צורך על סנטימטר 
אחד, ובירידה שניה הוא מקבל עוד הפעם צורך, שצריך לומר, שרק 
ה' יכול לעזור לו.
%page 854
נמצא, שקבל עוד סנטימטר. ויש לו כלי שעומקו רק ב' סנטימטר. 
וכשיש לו מאה ירידות, נמצא שיש לו כבר כלי שעומק שלו הוא מאה 
סנטימטר. וכן על דרך זה הולך (ומתגדל) הכלי, היינו הצורך והרצון 
שה' יעזור לו, (שיתן לו) כלי גדול.
%break
אולם יש לשאול, כמה הוא השיעור של גדלות הכלי. על זה אמר 
אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שה' יודע כמה צורך ורצון צריך 
להיות גדלות הכלי. ובזמן שה' רואה שהכלי כבר מסוגל לקבל את 
האור,
%break
אז תיכף ה' ממלא את הכלי כפי יכולתו יתברך. ואין להאדם להתפעל 
מהירידות, אלא האדם צריך לומר, "ישועת ה' היא כהרף עין", אלא 
שהאדם צריך להאמין, שתיכף אחר כל ירידה יכול להיות שזה כבר 
מספיק לו להיות כלי, וה' ימלא אותו רצון תיכף.
%break
אולם בזמן שהוא רואה, שעוד לא קבל העזרה מה', עליו להרבות 
בתפלה, שה' יעזור לו, ולא לבוא לכלל יאוש. וסדר הזה נקרא, קו 
שמאל. כלומר, שהוא צריך עתה דוקא להרגיש את שפלותו, איך 
שהוא מרוחק מענין עבודה דלהשפיע.
%break
אמנם אסור להאריך בעבודה זו של קו שמאל. רק זמן קצר מזמנו 
שעוסק בעבודת ה', יקח לעבוד בעבודת החסרון. אבל עיקר זמן 
האדם צריך לעסוק בעבודת השלימות הנקרא,
%break
ימין, שהוא מסתפק במועט, כלומר כמה טעם וכמה הרגשה שיש לו 
בעבודה, הוא שמח בחלקו, ומרגיש עצמו לאדם השלם, ונותן על זה 
תודה לה', והוא מרגיש עצמו לאיש המאושר בעולם, כנ"ל.
%break
ואז יש לו מקום לברך את ה', בגלל מה שנתן לו את הטוב הזה, שיש 
לו היכולת להכנס ולהיות עובד ה' אפילו במדרגה הכי קטנה, לא חשוב 
אצלו. והוא מטעם, כי הוא רואה שהוא חשוב אצל הבורא,
%break
בזה שהוא מאמין שהבורא בחר בו לעמוד לפניו ולשרת, אפילו 
השרות הכי קטן, ולאחרים אפילו שרות כזה לא נתן, על זה הוא מברך 
לה'.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אין הבורא יכול לתת את הברכה 
שלו, דוקא אם יש על השולחן משהו מהאכילה, ואסור לברך על שולחן 
ריק. והטעם הוא, משום שצריך להיות בחינת השתוות הצורה, כנ"ל, 
כמו שאמרו חז"ל,
%break
"אין ארור מתדבק בברוך". לכן בזמן שהאדם מברך לה', ויש בו 
בחינת הנאה מזה שה' נתן לו את הסעודה, כלומר בחינת אחיזה 
בקדושה, זה נקרא, שהשולחן אינו ריק,
%break
והברכה יכולה לשרות בו. כנ"ל שזה נקרא, קו ימין, שבזה צריך האדם 
ללכת רוב היום של עבודה.
%break
וגם יש לפרש, מה שהביא ראיה, ששאל את האשה, מה יש לה בבית. 
ולומד מזה, שצריך שלא יהיה השולחן ריק. והלא אנו רואים, שכן 
צריכים כלים ריקים, כי ההפסקת השמן, הנקראת, ברכה, נפסקה 
מחמת שלא היו עוד כלים ריקים.
%break
התשובה היא כנ"ל, שגם צריכים בכדי שיתקדם בעבודה, קו שמאל, 
הנקרא, חסרונות, שהם כלים ריקים. אולם עשיית כלים לחוד, שהוא 
בזמן שעוסק בקו שמאל.
%break
והשפעת השפע לתוך הכלים ריקים, הוא דוקא בזמן שהאדם הוא 
במצב שהוא איש מבורך ואינו חסר לו כלום, וברוך מתדבק בברוך.
%break
%page 855
%H מהו האסור לתת שלום
%H מטרם שמברך לה', בעבודה
%break
הזה"ק תצוה דף כ', ובהסולם אות נא כותב שם, וזה לשונו: ר' יהודה 
פתח, חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא, 
וכו', וכי הזהיר הנביא להמנע משאר בני אדם, וכן שאר בני אדם יחדלו 
ממנו, ויהיו נמצאים בני אדם,
%break
שלא יקרבו זה אל זה לעולם, ומשיב, אלא העמידו הכתוב, במי 
שמשכים לפתחו של חבירו, לתת לו שלום, מטרם שמברך אל 
הקב"ה, ועל זה נאמר חדלו וכו', עד כאן לשונו.
%break
ולכאורה מהו האיסור, אם האדם נותן שלום לחבירו מטרם שמברך 
לה', שזה נראה כאילו הוא מכבד את חבירו קודם שמכבד להבורא, 
וכי הבורא הוא נצרך לכבוד, שנגיד שאם לא מכבדו אותו לפני חבירו, 
הוא פגם בכבודו ית'.
%break
הלא זה דומה שאדם נכנס ללול של תרנגולים, והאדם רואה 
שהתרנגול מסתכל על חבירו שבלול, ולא שם לב להאדם שהוא בעל 
הבית, האם שייך לומר שהתרנגול פגם בבעל הבית,
%break
וכל שכן הנבראים לגבי הבורא בטח שיותר רחוק מגדלות הבורא 
שהאדם יהיה נחשב משהו לגבי הבורא, שנגיד שפגם חס ושלום 
בכבוד הבורא.
%break
ועוד יש להבין במה שכתוב: "אלא העמידו הכתוב, במי שמשכים 
לפתחו של חבירו", מהו דוקא לפתחו של חבירו, מה הם מרמזים 
בזה, כאילו משמע, שאם לא משכים לפתחו של חבירו, כן מותר 
להגיד לחבירו שלום.
%break
ויש לפרש זה בענין עבודת האדם, שבדרך העבודה, מדברים הכל 
באדם אחד, כלומר שענין חבירו, לומר שלום גם כן הוא באדם אחד.
%break
ידוע שענין עבודת האדם הוא, שהאדם צריך להגיע לדביקות ה', 
המכונה השתוות הצורה. היות שאנו לומדים, שמצד הבורא, שרצונו 
להטיב לנבראיו, ברא בהנבראים רצון לקבל שהוא בחינת השתוקקות, 
לקבל הנאה ותענוג,
%break
שזה נקרא מטרת הבריאה. אלא בכדי שלא יהיה בחינת בושה, נעשה 
תיקון הנקרא צמצום, והסתר, שלא מרגישים את הקדושה, והטוב 
והעונג שישנו בקדושה.
%break
והגם שאנו אומרים בכל יום, "מלא כל הארץ כבודו" מכל מקום שורה 
על זה בחינת הסתר, שאנו צריכים להאמין בזה, אולם כל זמן שהאדם 
לא תיקן מעשיו בע"מ להשפיע,
%break
לא מרגישים את זה. אלא זה תלוי לפי עבודת האדם בהשגת כלים 
דהשפעה, בשיעור זה מסתלק הצמצום. ומתחיל להרגיש את מציאות 
ה', וזהו כל עבודתנו להגיע לידי השתוות הצורה, המכונה דביקות 
בה'.
%break
ובכדי לזכות לכלים דהשפעה, יש סדר שלם של עבודה, כמו שפירש 
אאמו"ר זצ"ל, את ענין שלש נפשות שישנו באדם:
%break
א. נפש דקדושה, שבזה הנפש אין מה לתקן,
%break
ב. נפש דשלש קליפות הטמאות, שכאן אין מקום לתקן, שרק בגמר 
התיקון זה יתוקן,
%break
ג. הוא הנפש דקליפת נוגה, שהוא חציה טוב וחציה רע שכל עבודת 
האדם הוא בנפש הזו, שאם האדם עושה מצוה אז הנפש הזו מתחבר 
לקדושה,
%break
ואם חס ושלום עושה עבירה הנפש הזו מתחבר להנפש של שלש 
קליפות הטמאות. לכן בנפש הזו, הוא בידו להכריע בין לרע ובין לטוב. 
וכל העבודה הוא רק בנפש הזו.
%break
לכן כשהאדם מתחיל לעסוק בתו"מ, בבחינת האמת, שהוא בכדי 
להגיע לדבקות הי, אז יש לפניו ב' דרכים, היינו שהעבודה שהוא 
עובד, שהשכר יהיה לתועלת עצמו,
%break
ולא לתועלת ה', שזה נקרא, שהוא רוצה לזון את נפש דקליפה, כלומר 
שהיא תקבל את השכר תמורת עבודתו.
%page 856
ואם הוא רוצה שע"י עבודתו, יזון הקדושה, כלומר שהשכר תמורת 
עבודתו, יהיה רק לתועלת ה' שאז נמצא שמהעבודה שלו, ניזון נפש 
דקדושה וזה נקרא שהנפש דקליפת נוגה מצטרפת לנפש דקדושה,
%break
אמנם יש לדעת שענין לבוא לדרגת, "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", 
אין הדבר הזה נעשה בפעם אחד, אלא כמו שאמרו חז"ל "יצרו של 
אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". כלומר 
אנו רואים מה שחז"ל באים לנו להשמיענו ב' דברים:
%break
א. שלא בפעם אחת מכניעים את הרע, אלא כל יום ויום יש עבודה 
חדשה, כמ"ש "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום",
ב. שאין האדם מסוגל להכניעו בלי עזרת ה'.
%break
וב' בחינות אלו, נקראים אור וכלי. זאת אומרת החסרון שהאדם מוצא 
בעצמו שהרע שולט עליו, הוא הכלי. כלומר שהוא מרגיש עד כמה 
שהוא מרוחק מלעבוד לשם שמים וענין אהבת ה',
%break
בכל לבבך וכו', ולא לתועלת עצמו אין הגוף מסוגל להבין, איך אפשר 
להיות דבר כזה, הלא זה הוא ממש נגד השכל והדעת, שיהיה 
אפשרות להיות דבר כזה במציאות.
%break
וענין קבלת עול מלכות שמים האדם יכול להבין, רק אם על ידי זה 
הקב"ה יתן לו את כל משאלות לבו. כלומר האדם יכול להבין, שה' 
ישמש את האדם, וישרת את האדם, ויתן לו כל מחסוריו, אבל להיפך, 
היינו שהאדם ישמש לה',
%break
ויחשוב תמיד במה הוא יכול להנות לה', שה' יהנה ממעשיו, כמ"ש 
"ישמח ה' במעשיו", היינו שהמעשים של הקב"ה שהם הנבראים שהם 
יגרומו לו שמחה, אז האדם שואל,
%break
מה אני ארויח אם אני אגרום שמחה לקב"ה. כי הגוף של אדם אינו 
מבין רק מה ששייך לתועלת עצמו.
%break
החסרון הזה שהאדם מתחיל להרגיש שאין הוא מסוגל לעבוד 
לתועלת ה' זה נקרא כלי, היינו צורך למי שיעזור לו, שכן יהיה לו רצון, 
לעבוד לתועלת ה'. והעזרה שהוא מקבל מלמעלה, הנקרא הקב"ה 
עזרו, זה נקרא אור.
%break
וב' אלה, מתגלים בזה אחר זה, ולא בפעם אחת כנ"ל. לכן אמרו "יצרו 
של אדם מתגבר עליו בכל יום", כלומר שאינו נגמר האור וכלי ביום 
אחד, אלא זהו כמו שכתוב: "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול",
%break
כלומר עד שהכלי מקבל שיעור שלם של חסרון, שיהא מתאים לקבל 
אור בשלימות.
%break
וזהו כמו שכתוב בזהר הקדוש (הקדמת ספר הזהר דף קמא, 
ובהסולם אות קמ) וזה לשונו, "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה 
דעת", וכו', כי מטרם גמר התיקון, דהיינו מטרם שהכשרנו את כלי 
הקבלה שלנו לקבל רק ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו,
%break
ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם אילנה דטוב ורע, כי 
המלכות, היא הנהגת העולם, לפי מעשה בני אדם, וכו', שהנהגה זו 
מכשיר אותנו, סוף כל סוף, לתקן כלי קבלה שלנו, ע"מ להשפיע, 
ולזכות לעונג ולטוב, שחשב בעדנו, וכו'.
%break
והנה הנהגת טוב ורע, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות, וכו', 
ותדע שכל עליה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו, וכו', כי כל הלילות 
האלו, שהם הירידות היסורים והעונשים, שהפסיקו את דבקות ה', עד 
שנעשו ימים מרובים,
%break
בזה אחר זה, הנה עתה אחר שגם הלילות, והחושך שבינתים, נעשו 
גם הם לזכויות ולמעשים טובים, וכו', שוב אין הפסקות בינתים, 
ונמצאים מתחברים, כל השתא אלפי שני, ליום אחד גדול בלבד, וכו'.
%break
וז"ס יומא ליומא יביע אומר, כי המילה הנ"ל שהפסיקה בין יומא 
ליומא, נעשית עתה לשבח גדול, ומשבח ליה, כי נעשית לזכות, ועל כן 
נעשו כולם יום אחד לה'. וכו', כי רק כולם יחד בקיבוץ, נעשו ראויים 
לקבל הדעת הגדולה. עד כאן לשונו.
%break
ובהאמור יוצא שרק ע"י הירידות והעליות, הנקראים ימים ולילות, 
כשהם מצטרפים לשיעור שלם שיהיו מוכשרים לקבל את הדעת 
הגדול, מוכרח להיות כלי גדול, היינו צורך גדול.
%page 857
שזה באה מכח הירידות שהוא רואה, שהוא נעשה כל פעם יותר נצרך 
להבורא, שיעזור לו לצאת מאהבה עצמית, וכל יום ויום היינו העליות, 
כלומר שכל פעם הוא מקבל עזרה שזהו נקרא אור ושפע, שהמאור 
שבה מחזירו למוטב.
%break
וזה נקרא הקב"ה עזרו, שדוקא ע"י שניהם משיגים כלי שיהא ראוי 
לקבל את העונג והטוב מה שה' חשב בעדו, וזה נקרא שקבל את 
התיקון ואת ההכשרה בכדי לקבל את מטרת הבריאה שהוא להטיב 
לנבראיו.
%break
אולם הכי קשה בעבודה הוא, בזה שסדר עבודה הוא, בבחינת שני 
כתובים המכחישים זה את זה, שקשה להבין, איך יכולים להיות 
שניהם אמת.
%break
לדוגמא, כתוב במאמר בסדר העבודה של אאמו"ר זצ"ל: "כשמיחסים 
את העבודת לה', להאמין שה' מקבל את עבודתנו ולא חשוב באיזה 
צורה נראה את העבודה". שמשמע לא חשוב אם הוא עובד בגדלות 
הדעת וההבנה,
%break
אלא אם האדם מיחס את העבודה לה', זאת אומרת הוא עובד על 
הכוונה דלהשפיע, הקב"ה מקבל עבודתו לרצון, היינו אפילו שתהיה 
בתכלית הפשטות, בלי שום הבנה, שזה משמע אבל הוא צריך, לכוון 
בע"מ להשפיע,
%break
והוא אמר באיזה צורה שהוא, צריכים להאמין שישמע, אפילו שלא 
מכוון דוקא בע"מ להשפיע, אלא שהוא מכוון שהוא מדבר לה' אז 
האדם צריך להאמין, שה' שומע תפילתו.
%break
ומצד השני, כתוב בפרי חכם (חלק ב', דף סה) שהאדם צריך 
להשתוקק, להשגת קוב"ה, כלומר להדבק בו, בהכרה שלימה, שזה 
בחינת קוב"ה. שפירושו, שהאדם צריך ללכת בקו ימין הנבחן 
לשלימות,
%break
ולהתפלל לה' ולהודות לה', אפילו אינו מוצא בעצמו, שום דבר שיהיה 
לו תשוקה לרוחניות. ולפי זה איך הוא יכול לבוא להודות לה' ולומר 
שה' שומע מה שהוא מדבר אליו שזהו הפירוש שמיחסים את העבודה 
לה', הוא מקבל עבודתו, ולא חשוב באיזה צורה נראה העבודה.
%break
אלא אם הוא רק מיחס לה', ואומר זה שאני פונה לה', ומאמין שהוא 
יכול לענות, לי, על משאלותי, שבזה האדם שמח ומרגיש עצמו, לאיש 
מרים מעם. כלומר ששאר אנשים, אין להם שום ענין עם רוחנית, והוא 
מאמין,
%break
שה' נתן לו על כל פנים, [הרגשה] שאין לו רוחניות, לא חשוב באיזה 
צורה שהוא, אלא זה שיש לו ההתענינות, לחשוב בקשר לרוחניות, לא 
חשוב, אם יש לו או אין לו, או שהוא עכשיו בתכלית השפלות, היינו 
שהוא רואה שאין לו עתה שום רצון שיעלה בדרגה,
%break
ולצאת מהשפלות, אולם הוא נותן תודה לה' על זה, לכל הפחות שהוא 
חושב על רוחניות, ולשאר אנשים אין להם, שום מחשבה לרוחניות.
%break
אם הוא יכול לתת תודה לה' הוא מקבל מזה שמחה, ו"מתוך שלא 
לשמה בא לשמה", ועל ידי זה הוא עולה ממצב השלמות שלו, ויכול 
ע"י זה לבוא לידי מצב שאפילו הוא שוכח,
%break
את מצב השפלות שהיה נמצא בה, מטרם שעשה את החשבון ונתן 
תודה לה', ונדמה לו כאילו הוא תמיד היה במצב הזה.
%break
וזה נמשך, מבחינת "ברוך מתדבק בברוך", היות שהתודה שנותן לה', 
זה עושה את האדם, שירגיש עצמו לשלם, ובשיעור השמחה, שהוא 
ממשיך, כך הוא יכול לעלות בדרגה. ובטח צריכים לומר שהדרך הזה 
הוא אמת,
%break
היינו שאין כח להאדם להעריך את החשיבות של קדושה, אלא 
הנגיעה של משהו בקדושה, הוא חשוב לאין קץ, אצל הבורא מכל 
הדברים הגשמיים.
%break
ועל תענוגים גשמיים האדם יודע שכדאי לתת על זה תודה לה', 
והסיבה הוא משום שהתענוגים הגשמיים נתן הבורא אותם בבחינה, 
שהאדם המקבלם, ירגיש הנאה והתרוממות רוח. מה שאין כן על 
קדושה, נתן לצורך תיקון, כמו שלמדנו, בחינת העלם והסתר.
%break
%page 858
אבל האדם צריך להאמין, שהגם אצל אדם, הוא רק מה שהוא מגולה, 
נגד עיניו את החשיבות שבדבר, על זה הוא יכול לתת תודה רבה, 
אבל מה שלא נראה נגד עיניו, שיהא דבר זה חשוב, זה הוא לא 
מחשיב,
%break
אבל מכל מקום מי שרוצה לכנס בעבודת ה', הוא מוכרח להאמין 
באמונת חכמים, ולומר שנגיעה קטנה בקדושה, לדבר גדול יחשב. 
ולעבוד על זה, להחשיב את הדבר עד שיהיה ביכלתו, להוציא שמחה 
מהדבר קטן הזה.
%break
וזה נקרא בלשון חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו", שהוא מסתפק 
במועט. היינו אפילו על דבר מועט, הוא מסוגל לתת תודה רבה, כאילו 
היה מקבל דבר גדול. לכן כל נגיעה שיש לו אפילו שהוא שלילי, גם זה 
נחשב לחיוב.
%break
כלומר זה שהאדם רואה ומרגיש, איך שאין לו רצון וחשק לעבודה, 
שזהו שלילי ממש, ומכל מקום אם הוא יכול להוציא מזה, ולראות איך 
שיש לו על כל פנים מחשבה לחשוב בקשר לרוחניות, והוא מודה 
ומשבח לה',
%break
בזה שיש לו ענין עם רוחניות, והוא רואה שיש אנשים שה' לא נתן 
להם אפילו לחשוב, בענין עבודה, והוא מאמין בזה, שה' כן בחר בו, 
לתת ידיעה שיש ענין רוחניות, ואומר שרק ה', עוד לא נתן לו רשות 
לכנס,
%break
לעבוד עבודת הקודש, וממצב הזה אם הוא יכול לקבל שמחה, זה יכול 
להוציאו ממצב השפלות שלו ולהכנס לקדושה כנ"ל.
%break
אולם מצד השני, צריך האדם לעורר בעצמו, את ערך עבודה שהוא על 
דרך האמת, כלומר מה שמוטל על האדם לתקן. וזהו כמו שכתוב שם, 
היינו שהאדם צריך להגיע לשלימות,
%break
לזכות לבחינת תר"ך פעמים מכפי שהיה לו השגה מטרם שהנשמה 
ירדה בגוף, והגם שזהו בסתירה לבחינת ימין, אבל גם זה אמת, היינו 
השלימות הוא דוקא שיגיע לתקן מה שמוטל עליו.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו מהו האיסור לתת שלום לחברו, מטרם 
שבירך את ה'. שצריכים לדעת בענין עבודה שכל אדם הוא עולם 
מלא, נמצא שגם חבירו הכוונה, הוא להגוף, מבחינת שיש לו נפש 
דקליפת ערלה [נוגה].
%break
"לתת שלום" פירושו, היינו שיהיה לו שלימות, מטרם שברך לה', 
כלומר שהיסוד שלו צריך להיות, לברך את ה', היינו את כל מה שהוא 
עושה, הוא הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא הנפש דשלש 
קליפות הטמאות.
%break
ולכן כשהוא השתדל מקודם לכוון, שהכל יהיה לתועלת ה', אח"כ יכול 
לתת שלום לחבירו, היינו שאז הוא מכניע את חבירו, בזה שיהיה 
כפוף לעסוק גם הוא לתועלת ה'.
%break
נמצא שאם הוא מברך לה' טרם שנותן שלום לחבירו, כלומר שרוצה 
שכבוד ה' יהיה מגולה, כמו שכתוב: "ברצות ה' דרכו איש גם אויביו 
ישלים עמו" צריך להיות, ולא להיפך. וזהו שאסור להשכים לפתחו של 
חבירו וכו'.
%break
%page 859
%H מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה,
%H בעבודה
%break
בזה"ק (כי תישא דף א', ובהסולם אות ב') כתוב שם וזה לשונו, "בא 
וראה, הרי העמידו, שאין ברכה עליונה שורה על דבר שנמנה. ואם 
תאמר, ישראל איך נמנו,
%break
אלא לקח מהם כפר נפשם. והעמידו, שלא עשו חשבון עד שנתקבץ 
כל הכפר ההוא, והוא עלה לחשבון. ונמצא, שמתחילה מברכים את 
ישראל בעת קבלת הכפר, ואח"כ מנו את הכפר, ואח"כ חוזרים 
ומברכים את ישראל.
%break
ונמצא, שישראל נתברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם נגף. שואל, 
למה עולה נגף בסבת מנין. ומשיב, שהברכה אינה שורה בדבר 
שבמנין. וכיון שנסתלקה ברכה, שורה עליו הסטרא אחרא, והוא יכול 
להזיק".
%break
ויש להבין:
%break
א. אם בדבר שבמנין אינו שורה ברכה, אם כן מהו ההבדל בין 
שסופרים את האנשים או שסופרים את הכופר במקום אנשים. הלא 
בסופו של דבר כבר אנו יודעים את מנין אנשים. אם כן מה מועיל אם 
החלפנו את הכפר, כי סוף סוף אנו יודעים את מספר שלהם.
%break
ב. מדוע הכפר הוא דוקא מחצית השקל, ולא שלם, או רבע שקל. מה 
מרמזת לנו את ענין מחצית דוקא.
%break
ג. לאיזה צורך אומר הכתוב, "העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט". וכי 
יש מי שלא יודע דבר כזה, שאם צריכים לדעת איזה מנין, ומחליפין, 
במקום לספור אנשים,
%break
שיספרו במקום זה דבר אחר במקומם, בטח מוכרח להיות דבר אחד 
לכולם. אחרת אי אפשר לדעת את המנין. אם כן מה בא זה ללמדנו.
%break
ד. מה מועיל לנו בזה, אם מבורכים בתחילה ובסוף, אם באמצע יש 
מנין. וכי בשביל הברכות מתקלקל המנין, אם דבר שבמנין אינו יכול 
לשרות שם ברכה.
%break
ובכדי להבין כל זה על דרך העבודה, צריכים לתת תשומת לב על 
המטרה שהאדם צריך להגיע אליה. ידוע שהסדר הוא, כי לכל מטרה 
שהאדם רוצה להשיג אותה,
%break
צריכים לתת יגיעה. כי בלי עבודה, לא יכולים להשיג שום דבר. אם כן 
בעבודת ה', מהי המטרה שהאדם צריך להשיג, שבגללה הוא נותן את 
היגיעה.
%break
התשובה היא, להגיע לידי דבקות ה' הנקראת, השתוות הצורה, 
שפירושו, כמו שהמטרה של הבורא בבריאת העולם היא להטיב 
לנבראיו,
%break
כמו כן האדם צריך לשום המטרה לנגד עיניו, שהיא להטיב להבורא. 
כלומר שהאדם צריך לעשות דברים להנות את הבורא, שזה נקרא, 
השתוות הצורה.
%break
זאת אומרת, בזמן ששני הצורות באים כאחת, אז מטרת הבורא 
מתלבשת במטרת הנבראים.
%break
נמצא, שרצונו להטיב לנבראיו, שזהו מטרת הבריאה, מתלבש בהרצון 
דלהשפיע נחת רוח ליוצרו, וזה מכונה, מקבל בעל מנת להשפיע. ולפי 
זה יוצא, מהו השכר שהאדם מקבל תמורת היגיעה.
%break
צריכים לומר, השכר הוא השגת המטרה, כדרך השכר בדברים 
גשמיים, שהאדם נותן יגיעה, ותמורתה הוא מקבל את המטרה שהוא 
משתוקק אליה להשיג, שלא נותנים בלי יגיעה.
%break
ובהאמור יוצא, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, בכדי להשיג את 
המטרה שלו, הנקראת, דבקות בה', דהיינו שכל מעשיו יהיו בעל מנת 
להשפיע, הוא צריך לתת יגיעה הנקראת,
%break
יסורים, שפירושו, שהאדם צריך ללכת נגד הטבע שלו. כלומר, היות 
שהאדם נברא בכלים להנות לעצמו, והוא צריך ללכת בדרך שיגיע 
להנות להבורא, ולא לתועלת עצמו, ולזה הגוף מתנגד.
%break
%page 860
ועל זה יש מלחמות: פעם גובר הרצון להשפיע, ופעם גובר הרצון 
לקבל. וצריכים לדעת, שכל הכוחות שיהיו להאדם, שתהיה לו היכולת 
ללכת נגד הרצון לקבל, האדם צריך לקבל מתורה, כמו שאמרו חז"ל, 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
היינו בזמן שהוא הולך לעסוק בתורה, ונותן יגיעת התורה, לאיזה שכר 
הוא מצפה, הוי אומר, לכוון לזכות להרצון להשפיע לה'. וזה נקרא, 
שלומד תורה בכדי להגיע לשמה, הנקרא, בעל מנת להשפיע, שהיא 
בחינת "הדבק במדותיו יתברך".
%break
ונמצא לפי זה, ביגיעת התורה יש ב' אופנים:
א. שהוא מתייגע בלימוד התורה בכדי להשיג ע"י זה תועלת עצמו, 
דהיינו על מנת שיקראו "רבי", או תשלום של כסף, וכדומה.
%break
ב. יגיעת התורה בכדי להשיג כח ללכת נגד תועלת עצמו. נמצא כאן, 
שיש להבחין בחינה אחרת בענין יגיעה. כלומר שיש להאדם יגיעה 
גדולה, שיהיה בידו כח להתייגע בתורה על כוונה זו שהיא נגד הגוף. 
ואדרבה הגוף,
%break
עד כמה שאפשר הוא מתנגד לו, ולא רוצה לתת לו כח להתייגע 
בתורה על כוונה זו. מה שאין כן שלא לשמה, כנ"ל, שם אם הגוף 
רואה שישיג למה שהוא משתוקק לקבל תמורה,
%break
אז הגוף נותן לו חומרי דלק שיוכל להתייגע בתו"מ, היות שהתמורה 
שהוא מצפה לקבל, היא לא נגד טבע הגוף. לכן הגוף יכול לתת לו כח 
עבודה.
%break
אי לזאת, בזמן שהאדם רואה שהוא יכול להשיג על ידי היגיעה, 
תועלת עצמו, אז בידו כח לעשות מעשים, ולתת יגיעות גדולות, ואין 
רפיון במעשי ידיו.
%break
ובדרך זו מתחילים לחנך את, "הנשים והקטנים וכלל עמי הארץ", כי 
רק ע"י שלא לשמה יכולים לשכנע את האדם שיעסוק בתו"מ.
%break
אולם בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת 
עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור 
היגיעה, היה תועלת עצמו,
%break
ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, כלומר במקום שהיה חושב, 
מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון לקבל שלי, שאני אוכל להנות, 
הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, מתי אני אוכל להנות את 
הבורא, ולוותר על תועלת עצמי.
%break
והיות שהמטרה הזו היא נגד הטבע, אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', 
היינו שהוא צריך להשתדל תמיד להשיג את גדלות ה'. כלומר 
שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה',
%break
בשיעור זה הוא יכול לעשות מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם 
כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי 
שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.
%break
ויש בזה להבחין ב' בחינות:
א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.
%break
ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה 
לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך 
לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו 
שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא.
%break
וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה 
הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי. אולם 
האדם צריך לדרוש את זה, ועל זה כתוב, "ציון דורש אין לה".
%break
ואמרו חז"ל, "פשט מכלל דבעי דרושה", היינו שצריכה להיות דרישה 
מצד התחתונים, שה' יתן להם הן האור והן הכלי.
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בתפלת מוסף דראש השנה), "וישמעו 
רחוקים ויבואו, ויתנו לך כתר מלוכה".
%break
ידוע שסדר העבודה הוא כמו שכתוב, "נעשה ונשמע", שענין העשיה 
שייך להנבראים, שזה נקרא, "אשר ברא אלקים לעשות". כלומר 
שענין עשיה שייך לנו, וע"י זה נזכה לבחינת שמיעה,
%break
שהיא בחינה מה שהבורא נותן לשמוע, ומצד עצמם אין הנבראים 
מסוגלים לקבל על עצמם את ענין עבודת ה', שיהיה בלתי ה' לבדו, 
ושלא להתערב בזה התועלת עצמו.
%break
%page 861
אלא שמיעה באה מצד ה', על דרך שהיה במתן תורה, שעם ישראל 
שמעו מפי ה', "אנכי", "ולא יהיה לך". אולם לפני זה היתה הכנה 
לקבלת התורה, כמו שאמרו חז"ל (שבת פ"ז),
%break
שהיה ענין הגבלה ופרישה, כמו שכתוב, "וקידשתם היום ומחר", 
ואח"כ זכו לשמוע את התורה.
%break
ובזה יש לפרש, "וישמעו רחוקים ויבואו". היינו את זה שהם רחוקים, 
כלומר שיש ענין תורת חיים, שזה נקרא כמו שכתוב, "כי עמך מקור 
חיים", שהוא דבקות בה', אלא שהאדם רחוק מזה.
%break
הרחקה הזו גם כן באה מצד ה', כי אפשר להיות רחוק מדבר אלא 
בזמן שיש להאדם ידיעה ברורה שיש מציאות, ורק הוא מטעם איזה 
סיבות הוא רחוק מזה.
%break
אל כן האדם צריך מקודם להיות לו בחינת אמונה בה', ואח"כ הוא יכול 
לומר, שהוא מרגיש שהוא רחוק מה'. נמצא,
%break
שהרגשה זו שהוא רחוק, מוכרחה להיות לו הרגשה, שה' משגיח על 
העולם, ויש דין ויש דיין, אלא שהוא מרגיש זה מרחוק, אחרת מי אומר 
לו שהוא נמצא מרוחק מה'.
%break
על כן זה שהאדם מרגיש שהוא רחוק מה', ה' מודיעו לו את זה בזה 
שמתראה אל האדם מרחוק. זאת אומרת, שבזמן שהבורא מוסתר 
ממנו, אין האדם יכול להיות במצב של ריחוק,
%break
כי מי אומר לו שהוא רחוק. אלא כנ"ל, בזה שה' מתגלה אליו קצת, אז 
באה לו הרגשה שהוא רחוק.
%break
וזה שכתוב, "וישמעו רחוקים", היינו שה' שולח להם בחינת שמיעה, 
שירגישו שהם רחוקים ויבואו להתקרב. היינו שדורשים מה' שיקרב 
אותם. היינו שיוכלו לבוא לידי השתוות הצורה,
%break
שהוא כלים דהשפעה. אולם אין האדם משיג הכלים האלו אלא ע"י 
עזרה מלמעלה. וזה נקרא, "אור המתלבש בכלי", היינו בהרצון לכח 
הזה.
%break
וזהו כמו שכתוב (תהילים קכ"ז), "אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו 
בו". שפירושו, "אם ה' לא יבנה בית", היינו שהלב יהיה בנין דקדושה. 
"שוא עמלו", היגיעה היא בחנם. "בוניו בו", כלומר אלו שרוצים לבנות 
בנין דקדושה,
%break
צריכים לדעת ולהאמין שבלי עזרתו יתברך, שהוא נותן הן הכלי כנ"ל, 
שהוא הרצון וחשק להשפיע, והן האור, שהוא הכח שהאדם מקבל, 
שיכול לעשות מעשים דלהשפיע, הכל הוא הנותן,
%break
אבל האדם צריך לעשות מקודם מעשים, כלומר שלפני העבודה צריך 
האדם לומר, "אם אין אני לי מי לי", ואח"כ הוא צריך לומר, "אם ה' לא 
יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו".
%break
וכמו שהיה קודם מתן תורה, כלומר בכדי שיוכלו עם ישראל לשמוע 
את התורה שנתנה בהר סיני, היתה הכנה מצד עם ישראל, שנתנה 
להם ענין הגבלה, ופרישה, שזה נקרא, הכנה מצד התחתון, ואח"כ יש 
מקום לקבלת התורה מצד ה'.
%break
אולם בזמן הכנה, היינו מטרם שהאדם זכה לכלי הנקרא, צורך, 
שיהיה בידו כח לעשות, שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, הצורך 
הזה הוא אצלו בעולה ויורד. כלומר לפעמים הוא משתוקק שה' יתן לו 
הכח שיהיה בידו לעשות הכל לתועלת ה',
%break
ומבקש מה' שיעזור לו. ולפעמים יש לו אח"כ ירידה, שפירושו, שאין 
הוא מרגיש שום צורך לעשות נחת רוח להבורא, אלא חושק אך ורק 
עצות ותחבולות איך למלאות עצמו עם תענוגים עבור הרצון לקבל 
לעצמו.
%break
ואם בא לו בזמן הירידה מחשבה בקשר לרוחניות, שצריכים לעשות 
מעשים דלהשפיע, הוא מתחיל לחשוב מחשבות על הבורא, מדוע 
עשה הבורא כך, היינו שאסור לעבוד לתועלת עצמו, ומאי איכפת 
להבורא אם האדם כן עובד לתועלת עצמו.
%break
ואז הוא מהרהר בכלל על התורה ומצות, מדוע הוא רוצה לצער אתנו, 
ונתן לנו חוקים שקשה לקיים אותם. אם הוא באמת אב הרחמן, למה 
נתן לנו לקיים מצוותיו בהרבה איסורים,
%break
וכדומה. ולפעמים בזמן עליה, הוא בא גם כן להרהר על הבורא, וכי 
בשביל מה נתן לנו לקיים מצות של ענין, ושמרתם את נפשותיכם.
%break
%page 862
כלומר זה שהאדם מוכרח לאכול, ולשתות, וכדומה, בשביל איזה צורך 
ברא ה' אותם דברים. וכי בקיום אלו דברים האדם יהיה יותר חכם, 
ויותר בעל יראת שמים. אם כן האדם שואל,
%break
בשביל מה צריכים כל הנאות גשמיות, היות שלא רואה שתהיה מזה 
תועלת רוחנית, כך האדם עולה ויורד.
%break
היינו לפעמים הוא לא מבין בשביל מה ניתן לנו בכלל הנאות גשמיות, 
כיון שהוא מבין עכשיו, שעיקר תכלית האדם היא להידבק בה', אם כן 
תאוות גשמיות הללו לשם מה נבראו. ובזמן הירידה ממש להיפך, הוא 
שואל לעצמו, מדוע נאסרו לנו הרבה דברים.
%break
ובאופן כללי, מדוע נאסר לנו לעבוד לתועלת עצמו, רק שאנו כאילו 
מוכרחים לעבוד לתועלת ה'. ואם לא, אנו מוכרחים לסבול בעולם הזה 
ובעולם הבא.
%break
וזהו סדר העבודה בזמן הכנה. זאת אומרת, מטרם שהאדם זוכה 
לאמונה בקביעות, הוא נמצא בכף הקלע, שזורקים את האדם מקצה 
אל קצה, והוא רואה שאין לו זכות בחירה.
%break
אלא מה שרוצים מלמעלה, כך עושים עמו. והוא נמצא כחומר ביד 
היוצר, ואין לו שום דעה על עצמו.
%break
והאדם צריך להאמין, שכל המצבים שעוברים עליו הוא לטובתו. 
כלומר שדוקא על ידי עליות וירידות הוא יבוא לשלימות הנרצה, כמו 
שכתוב, "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה".
%break
שע"י הירידות הנקרא, בחינת מיתה, בעבודה, ומחיה, הנקרא, בחינת 
עליה, בעבודה, שדוקא ע"י זה יצמיח ישועה, היינו שהאדם יגיע 
לשלימותו.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, בשביל מה צריכים למנות את ישראל 
בכלל. זאת אומרת, מי צריך לדעת את המנין, בו בעת שענין מנין זהו 
דבר מסוכן, כמו שכתוב, שאין הברכה שורה על דבר שבמנין. 
והתיקון, שניתן להם לתת הכופר,
%break
מה זה משנה. סוף כל סוף יודעים את המנין של ישראל. וכמו כן מה 
שנותנים ברכה מתחילה וברכה בסוף המנין, מה מוסיף לנו זה.
%break
ובדרך עבודה, שמדברים הכל באדם אחד, צריכים לדעת, מהו מנין 
של ישראל. אלא כנ"ל, שדרך העבודה להגיע לשמה, היינו להשפיע, 
מתחילים בקו ימין הנקרא, שלימות, שזה נקרא,
%break
שהוא איש שהברכה שורה עליו. ומבחינה זו האדם צריך לקבל 
שמחה, ולתת שבח והודיה לה' על מה שזיכה אותו עם קצת אחיזה 
בקדושה, לא חשוב כמה שיש לו, היות שהוא יודע, שגם זה לא מגיע 
לו.
%break
וזה נקרא, שהוא מסתפק במועט. אם כן אין לו מה למנותו, לראות 
כמה בחינות יש לו מבחינת ישראל, היינו כמה אחוזים מעבודתו הוא 
יכול לומר שזה ישר-אל, שפירוש, כמה כח הוא מוכן לתת עבור 
הקדושה שנקראת, שם שמים,
%break
את זה לא מעניין בכלל, כי הוא אומר, מה שיש לי קצת אחיזה בתו"מ, 
זהו חשוב מכל התענוגים שישנם בעולם.
%break
ואין לשאול על זה, אם כן מדוע אם זה כל כך חשוב, מדוע הוא 
מסתפק במועט. על זה הוא משיב לעצמו, בטח אין לי זכיה שהקב"ה 
יתן לי חלק יותר גדול מכפי שיש לי,
%break
ורק אני רואה שיש אנשים שגם זה אין להם. נמצא, שהוא איש 
שהברכה מצויה אצלו, היות שיש לו עם מה לשמוח. והוא רואה, 
ששאר אנשים עליזים ושמחים משטויות.
%break
וה' נתן לו שכל ובינה להבין שיש לו לשמוח עם ה'. זה נקרא, שמטרם 
שהוא הולך למנות את בחינת ישר-אל שבקרבו, היינו מה שיש לו 
בפנימיות הלב, מברכים תחילה את ישראל.
%break
כלומר שהוא אומר, שהבחינת ישראל שבו הוא מבורך, כנ"ל, שיש לו 
עם מה לשמוח היות שהברכה מצויה אצלו, והוא מסתפק במועט, 
במה שיש לו.
%break
ואח"כ מונין את ישראל, היינו שעובר לבחינת שמאל, ומתחיל לעשות 
חשבון נפש, כמה תורה יש לו, וכמה יראת שמים יש לו. אז הוא רואה 
שהוא מלא חסרונות, ואז יכול להיות בחינת נגף, היינו שיכול לבוא 
לידי יאוש ולברוח מן המערכה. ולומר,
%break
שאין עבודה זו דלהשפיע בשבילו, ולכנס בבחינת עבודה דקו אחד 
כבר אין הוא מסוגל, כי כבר אינו יכול לרמאות עצמו, ולומר שזהו 
עבודה אמיתית, היות שכבר שמאל אומר לו כל פעם, מהי נקראת, 
עבודה של אמת.
%break
%page 863
וזהו פירוש, שדבר שבמנין אינו שורה בו ברכה, כי תמיד יש בו 
חסרונות, כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". 
נמצא, לפי הכלל, בדבר שיש חסרון, יש אחיזה לקליפות, שפירושו, 
שהקליפה מראה לו שזה לא בשבילו.
%break
נמצא, עם טענות כאלו היא הורגת אותו. כלומר שעד כמה שהיה לו 
משהו ברוחניות, היא מוציאה ממנו, ונשאר בבחינת, "רשעים בחייהם 
נקראים מתים".
%break
וזה שכתוב, שכל דבר שבמנין אין שורה שם ברכה. כי הוא רואה 
תמיד חסרונות, ובכל חסרון יש אחיזה לקליפות. זה נקרא, בחינת 
נגף. וזה שכתוב, "ולא יהיה בהם נגף, בפקוד אותם", היינו שע"י 
הכופר לא תהיה בחינת מיתה בגלל המנין,
%break
שפירושו כנ"ל, שבשעה שעובדים בבחינת קו שמאל, כלומר אף על פי 
שהולכים בקו שמאל, ויכול להיות נגף, אבל ע"י הכופר לא יהיה בהם 
נגף.
%break
לכן ניתנה עצה, בכדי שלא יהיה ניכר החסרון להקליפות, "ונתנו איש 
כופר נפשו בפקוד אותם". כלומר שלא יסתכלו על החסרונות מה שהם 
מוצאים, בזמן שאדם עושה חשבון, כמה אחוזים הם נכללים בבחינת 
ישראל.
%break
אלא שיעשו חשבון, כמה תיקונים הם צריכים לעשות בכדי שיהיה 
להם כופר נפש לה'. זאת אומרת, שלא יסתכלו על החסרונות, אלא 
על תיקון החסרונות, שע"י זה הנפש שלהם שהיה בקליפות, יצא מהם 
וידבק בה', שזה נקרא,
%break
"ונתנו איש כופר נפשו", שיספרו את התיקונים מה שהם צריכים 
לעשות. וממילא אין הם רואים אלא תיקונים, כמו שאמרו חז"ל (יבמות 
ל"ח), "שטר העומד לגבות, כגבוי דמי". נמצא, שבזמן שמסתכלים על 
התיקונים, הרי הוא כאילו כבר תיקן אותם, ואין כאן מקום חסרון.
%break
וזה שכתוב, "זה יתנו כל העובר על הפקודים". שיש לפרש, בזמן 
שרואים החסרונות שנקרא, "עובר על הפקודים". "מחצית השקל", 
שענין מחצית, פירושה, כמו שכתוב (פרי חכם ח"ב, דף ע"ח), וזה 
לשונו,
%break
"כי תפלה עשתה מחצה. ודרך המתפלל על עצמו, שאין לו שלימות 
זולת המחצה, כי השלם אין לו על מה להתפלל. על כן הזהירו אותנו 
חז"ל, שלא לעבוד על מנת לקבל פרס, אלא לשלמות".
%break
שפירושו, שהאדם, מה שנותן נבחן לחצי, היינו הכלי, שהוא רצון 
לקבל לעצמו שנתרחק מה', וצריכים להתפלל שהכלי הזה יתחבר 
להבורא, שהוא נקרא, האור. וכשהאור מאיר בכלי, זה נקרא, שלימות. 
וזה פירוש, "תפלה עושה מחצה",
%break
שענין מחצה, פירושו, הכלי, כי "אין אור בלי כלי". לכן כשהוא מתפלל, 
ומרגיש חסרונו, אז יש מקום למילוי החסרון. נמצא, זה שכתוב, "זה 
יתנו", היינו הכלי שהוא מחצית, המכונה, "אתערותא דלתתא", כנ"ל, 
שהתפלה על החסרון זהו כבר נקרא, תיקון.
%break
וזה על דרך משל. איש אחד נתן להוציא את הכתמים שישנו על 
המעיל שלו. ואומר לבעל המכבסה, אני סופר לך את המנין של 
התיקונים, מה שאתה צריך לתקן, בכדי שאני אדע כמה לשלם לך.
%break
והוא מבקש מבעל המכבסה, שיתקן ולהוציא את הכתמים. ואז לא 
שייך לומר, שהאדם יבוא לידי יאוש, בזמן שהוא רואה שיש לו הרבה 
כתמים, היות שהוא לא סופר את הכתמים,
%break
בכדי שיראה כמה חסרונות שיש לו בהמעיל שלו, אלא מה הוא סופר 
כמה תיקונים הוא צריך לעשות.
%break
נמצא, שהוא לא חושב עכשיו על חסרונו, אלא חושב עכשיו על 
התיקונים. וממילא לא שייך לומר, שיהיה בהם (בכתמים) נגף, היינו 
שיברח מהמערכה, ויגיד, שהעבודה של דרך אמת, זה לא שייך אליו. 
נמצא,
%break
שתיקון גדול הוא שסופרים את הכופר ולא את החסרונות שיש 
באנשים. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "שטר העומד לגבות כגבוי דמי". 
כלומר כשעוסקים בבחינת התיקונים, הרי הוא כאילו כבר היה מתוקן, 
מטעם שהוא מסתכל עתה על התיקונים ולא על החסרונות.
%break
%page 864
ונוסף על תיקון הכופר הנ"ל, הנקרא, "כופר נפשו לה'", היינו 
שמדברים מבחינת התיקונים, שיהיה דבקות בה' צריכים לתת ברכה 
לפני המנין. שפירוש, שצריכים ללכת בקו ימין הנקרא, ברכה, כנ"ל, 
שהוא איש שלא חסר לו כלום.
%break
ואח"כ עוברים לבחינת שמאל הנקרא, מנין, כנ"ל. ואח"כ שוב עוברים 
לבחינת ימין הנקרא, ברכה. וזה שכתוב, "שע"י הברכה בתחילה 
ובסוף אז המנין יתקיים, ולא יהיה בהם נגף, אלא ע"י זה הם יבואו 
לשלימות אמיתית.
%break
%page 865
%H מהו, ששבת נקראת "ש-בת", בעבודה
%break
הזה"ק (ויקהל דף ס"א, ובהסולם אות ק"פ), כתוב שם וזה לשונו, 
"מהי שבת, דהיינו למה נקראת בשם שבת. אלא סוד הדבר, כיון 
שעלתה נקודה זו, ואורה מאיר, אז היא מתעטרת באבות, שהם חג"ת 
דז"א, להיות אחד, ונקרא הכל שבת,
%break
דהיינו המלכות עם האבות ביחד, נקראים שבת. שבת היא אותיות ש-
בת, כי ג' ווין שב - ש', רומזים על ג' אבות חג"ת. והיא שנקראת בת 
מתעטרת בהם".
%break
עוד שם (באות קפ"א) וזה לשונו, "וסוד הדבר, כי נקודה בכל מקום 
שהיא, היא עיקר העין. כלומר שיש בה חכמה, המכונה עינים, היא 
נקראת בת. כמו שאמר, שמרנו כאישון בת עין. כי משום שהיא העיקר 
של כל העין, היא נקראת בת".
%break
פירוש, ג' גוונין יש בעין, שהם חג"ת. וגוון הד' היא נקודה שחורה, 
שהיא המלכות, ובה לבד מתגלה החכמה הנקראת, עין. על כן היא 
העיקר של כל גווני העין. שם (באות קע"ז) אומר,
%break
וזה לשונו, "כל אלו ששת ימים, חג"ת נה"י, מתאחדים בסוד נקודה 
אחת קדושה, שהוא המלכות. וכל הימים מתאחדים בה".
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה אאמו"ר זצ"ל שאל לפי הנ"ל, 
ששת ימי המעשה מרמזים על בחינת ז"א, שהם חג"ת נה"י דז"א, 
ושבת מרמזת על מלכות. אם כן היו צריכים להיות ששת ימים דחול 
יותר חשובים משבת, כי ז"א הוא מדרגה יותר גדולה ממלכות.
%break
ואמר, נכון ששת ימים דחול מראים על ז"א, אולם כל העולם הוא 
תחת הנהגת המלכות, כי מלכות נקראת, כנסת ישראל, שפירושו, 
שהיא כוללת כל הנשמת ישראל. וכל מה שאינו נמצא במלכות,
%break
אין בא לידי גילוי בעולם הזה. אבל כל זמן שאין יחוד בין ז"א ומלכות, 
כלומר השפע של ז"א עוד לא נמשך למלכות, נקרא, חול.
%break
מה שאין כן שבת היא בחינת יחוד, כלומר שז"א מתאחד עם המלכות, 
שפירושו, שכל הששה ספירות של ז"א מאירים במלכות. לכן נקראת, 
שבת קודש, שהקדושה של ז"א נמשכת למלכות. שחול פירושו, שהם 
נפרדו זה מזה.
%break
כי המלכות, שהיא הכלי המקבלת השפע עבור התחתונים, המלכות 
המקבלת, הוא בשינוי צורה מהמשפיע, שהוא ז"א. וצריכים התחתונים 
להיות מוכשרים לקבל את השפע מה שמלכות רוצה להשפיע להם, 
היינו (להיות) בהשתוות הצורה, שהיא שתהיה בעל מנת להשפיע.
%break
לכן ניתן לנו ששת ימי המעשה, בכדי לתקן את עצמנו ע"י העבודה 
בתו"מ. ולפי שיעור שעוסקין בהשפעה, בשיעור זה כל אחד ואחד 
מתקן בשורש נשמתו למעלה במלכות,
%break
שתהיה בעל מנת להשפיע. נמצא, שע"י ששת ימי המעשה מתתקנת 
המלכות ע"י התחתונים. ואז מלכות כבר בהשתוות הצורה עם ז"א, 
ואז נמשך השפע של ז"א במלכות.
%break
לכן שבת שהיא בחינת מלכות, יותר חשובה מששת ימים דחול, אף 
על פי ששת ימים רומזים על ז"א, שהוא מדרגה יותר חשובה 
ממלכות, אולם כל המדרגות נמדדות לפי מה שהן משפיעות 
לתחתונים.
%break
והיות שבששת ימי המעשה הם באמצע המעשים של תיקון המלכות, 
שתהיה בעל מנת להשפיע, אין עדיין ז"א יכול להשפיע. אלא רק 
בשבת, שנגמרים המעשים של עבודת דהשפעה של מלכות,
%break
אז נקראת שבת יותר חשובה, משום שאז מאירה מדרגת ז"א 
לתחתונים ע"י תיקון המלכות. לכן נקראת שבת, רזא דאחד, שזהו 
ענין יחוד ז"א ומלכות מטעם השתוות הצורה.
%page 866
לכן נקראת, שבת שלום, היינו ששבת נקראת, שכבר יש שלום בין 
ז"א, הנקרא, משפיע, למלכות, הנקראת, מקבלת.
%break
כי בשבת כבר מלכות מתוקנת בעל מנת להשפיע, ואין שום פירוד 
ביניהם. לכן נקרא זה, שבת שלום ומבורך, שאז נמשכות הברכות 
למלכות ולהתחתונים. ומטעם זה שבת יותר חשובה מששת ימי 
המעשה.
%break
הנה חז"ל אמרו (עבודה זרה ג'), וזה לשונו, "אמר להן הקב"ה, שוטים 
שבעולם, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב 
שבת, מהיכן יאכל בשבת". משמע מכאן, שענין סעודת שבת מכונה 
בחינת שכר על העבודה.
%break
ואם האדם לא נתן עבודה, מהיכן יקבל שכר. ובלי עבודה האדם יכול 
לקבל צדקה, או מתנה, אבל לא שכר, שענין שכר שייך דוקא תמורת 
עבודה. לכן אמר להם הקב"ה, מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל 
בשבת.
%break
אולם באמת קשה, מדוע אמר הקב"ה, מי שלא טרח בערב שבת מאי 
יאכל בשבת. הלא הקב"ה יכול לתת להם בתור מתנה או צדקה.
%break
והתשובה היא, כי בלי עבודה לא יכולים להנות מהסעודה, מטעם 
הידוע, כי בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא בעת קבלת התענוג, לכן 
נעשה התיקון, הנקרא, צמצום והסתר על אור עליון. והטוב ועונג מה 
שהבורא רוצה לתת לנבראים, אינו מגולה.
%break
אלא ע"י עבודה בסגולה דתו"מ, משיגים את הכלים דהשפעה, 
בשיעור זה מסתלק ההסתר, ויש מקום לקבל את הטוב ועונג. מה 
שאין כן מטרם שמשיגים את הכלים דהשפעה,
%break
אין מקום להנות ממטרת הבריאה, שהיא הטוב ועונג. לכן אין שייך 
לומר, שהבורא יתן לו בדרך מתנה או צדקה. כי בטח תהיה שם 
בחינת בושה, והבושה הזו מקלקלת את הטעם של העונג.
%break
וכמו שאנו רואים בגשמיות, שהאדם מתבייש לאכול לחם חסד, אלא 
דוקא ע"י יגיעה. וכאן היגיעה היא, להפוך את הכלי קבלה שעמהם 
האדם נברא, ולהמציא לו כלים דהשפעה, שהם נגד הטבע. וכל מה 
שהוא  נגד הטבע, הוא קשה לעשות,
%break
וצריכים לתת יגיעה גדולה בכדי להשיג את הכלים דהשפעה. ועל זה 
אמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו", כלומר בלי עזרתו יתברך אין לאדם 
שום סכויים שיוכל להשיג אותם.
%break
ובהאמור נבין, כי ששת ימי המעשה הוא ענין עשיית הכלים דהשפעה, 
שזה שייך לבחינת ז"א, שדרגת ז"א היא להשפיע להמלכות. ובכדי 
שהמלכות, שהיא המקבלת השפע מז"א,
%break
(תוכל) לתת לתחתונים, לכן צריכים לתקן את המלכות בבחינת 
משפיע, כדוגמת ז"א, שזה נקרא, יחוד, כנ"ל, בחינת השתוות הצורה.
%break
ולכן נקראים ששת ימי המעשה, יומין דחול, משום שהעבודה הזו 
לצאת מהרצון לקבל לעצמו, ולהכניס אותו לתוך קדושה, היינו שהוא 
ישמש את הקדושה,
%break
כלומר שהעבודה היא לעשות מחול קודש. והגם שהאדם עושה כל יום 
תיקון של מידה אחת, כי יום ראשון הוא נגד מדת החסד, ויום שני 
כנגד מדת הגבורה, וכו', מכל מקום אינו ניכר תיכף כל יום את תיקונו.
%break
אלא בזמן שנתתקנו כל ששת ימים, אז ניכרת השבת, היינו שכל זמן 
שלא גומרים את סדר העבודה של שבוע ימים, עוד לא ניכרת בחינת 
שבת אצל האדם. וזה גורם,
%break
שאין האדם יכול לראות ולהרגיש אם הוא התקדם בעבודה, או עומד 
באותו מצב מזמן שהתחיל בעבודה.
%break
ולפעמים אדם רואה את ההיפך, כלומר שהלך אחורה. זאת אומרת, 
מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היתה לו יותר תשוקה לתורה 
ועבודה, ועכשיו הוא רואה, שחומרי דלק לעבודה נחלשו אצלו. וזהו 
מסיבת, שכל שבוע נבחן למדרגה אחת,
%break
שבאמצע המדרגה לא יכולים לראות את המצב של אמת, כי זה דומה 
לגלגל המסתובב, שמה שהיה מקודם למטה עולה למעלה, ומה שהיה 
למעלה יורד למטה. ומכל זה המכונה מתקדמת.
%break
ורק בגמר עבודה, היינו שתגיע שבת, שפירושו, שגמר את ששת ימי 
המעשה, השייך לשבת זו, אז נבחן שבחינת ז"א, שהם כלים 
דהשפעה, נכנסו במלכות.
%page 867
וזה נקרא, שבת. לכן אף על פי ששת ימי המעשה שייכים לז"א, מכל 
מקום עוד לא מאירים במלכות, כי עיקר העבודה שלנו היא במלכות, 
כמו שכתוב, "לתקן עולם במלכות שדי".
%break
נמצא, כי עבודת הכלים, היינו להוציא את הרצון לקבל לעצמו, 
ולהכניס במקומו את הרצון להשפיע, זה נקרא, עבודת חול, שהוא 
תיקון הכלים. ועבודה זו אסורה בשבת, כי שבת נקראת, זמן הסעודה, 
שכבר יכול האור להאיר בתוך הכלים.
%break
וזהו מה שכתוב, "מי שלא טרח בערב שבת", היינו שלא הכין את 
הכלים דהשפעה, "מהיכן יאכל בשבת", הלא אין לו כלים, שהסעודה 
שהיא הטוב ועונג, יוכל להתלבש בה.
%break
ובזה יובן מה ששאלנו, ומדוע לא יכול לתת להם את הסעודה בתור 
מתנה וצדקה. כי במתנה וצדקה אין שם כלים דהשפעה, שהטוב ועונג 
יוכל לכנס, מסיבת הצמצום, כנ"ל.
%break
אולם אנו מוצאים, ששבת נקראת, מתנה, כמו שאמרו חז"ל (ביצה 
ט"ז), וזה לשונו, "לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמר לו הקב"ה למשה, 
משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה. ואני מבקש ליתנה 
לישראל. לך והודיע אותם".
%break
ולפי זה יהיה קשה, מדוע אמר, "מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן 
יאכל בשבת". ועל דרך העבודה יש עוד לשאול, הלא יכול לתת להם 
סעודת שבת במתנה, כי שבת נקראת מתנה, כנ"ל. משמע שיכולים 
ליתן שבת אפילו בלי עבודה.
%break
אולם יש לשאול במה שאמרו חז"ל, שהקב"ה אמר למשה, לך 
והודיעם. ויש לשאול, בשביל איזה צורך הוא צריך לתת להם הודעה 
מוקדמת על המתנה. כי בשלמא, אם רוצים משהו עבור המתנה, 
מבינים שצריך להודיעם,
%break
בכדי שהם יתנו את התנאים, מה שהוא דורש עבור נתינת המתנה. 
אם כן משמע, שגם כאן במה שאמר, "לך והודיעם", בטח הוא דורש 
משהו עבור המתנה.
%break
אולם יש להבין, איך שייך לבקש משהו עבור מתנה. הלא אם המקבל 
מתנה נותן משהו, כבר לא נקרא זה, מתנה. אלא יש לפרש, זה 
שאמר, לך והודיעם, שנתן להם ידיעה היות שהוא רוצה לתת להם 
מתנה, ויש פחד שלא יגנבו מהם,
%break
לכן הנותן מתנה דורש מהם שיעשו להם מקום שמור עבור המתנה, 
שאף אחד לא יוכל להוציא מהם את המתנה החשובה הזו. אחרת, 
הנותן מתנה לא יכול אפילו להודיע להם את החשיבות שבהמתנה,
%break
כי בטח שישמעו מי שלא צריך לשמוע, שזהו דבר חשוב, ויכול להוציא 
את המתנה מידם.
%break
לכן בכדי שהוא יתן להם המתנה, היה לו צורך להודיעם מקודם, 
שרוצה לתת להם מתנה, כמו שכתוב, "לך והודיעם". ואני אודיע להם 
את החשיבות של המתנה, בכדי שתהיה להם האפשרות להנות 
מהמתנה. אז הוא מודיע להם,
%break
שיעשו הכנה גדולה עבור המתנה, שתהא שמורה בפני חיצוניים, 
שיכינו מקום עבור המתנה. נמצא, התנאי שהוא רוצה בכדי לתת להם 
המתנה, הוא שיכינו מקום שמור עבור המתנה, שזה לא נקרא, שנותן 
מתנה תמורת ההכנה.
%break
ומהי השמירה בפני החיצוניים. היא, אם הם יכינו כלים דהשפעה, 
שבכלים האלו הם יקבלו את השבת, הנקראת, מתנה, זה נקרא, 
שמירה בפני החיצונים, שכל אחיזתם הוא בכלים דקבלה. מה שאין כן 
בכלים דהשפעה, מזה הם בורחים.
%break
ועבודה זו דהכנת הכלים נקראת, יומין דחול, שבכל יום צריכים 
להכניס הכלים המרומזים לספירות דז"א, הנקראים, חג"ת נה"י.
%break
וכשנגמרה העבודה דלהשפיע, אז בא אור השבת, הנקרא, סעודה, 
ומתלבש בהכלים שרכשו בששת ימי המעשה. נמצא לפי זה, שכל 
גילוי של העבודה ניכר בשבת, שזה נקרא, רזא דאחד. שהמלכות 
הנקראת, כלי קבלה,
%break
נתהפכה להשפעה בעבודה דששת ימי המעשה. כלומר שהעבודה 
דכלים דהשפעה שרכשו ביומין דחול, נכנסים לתוך השבת. זאת 
אומרת, זה ששבת נקראת, מלכות המאירה בגדלות, הוא מכח 
העבודה דהכנה שלפני קבלת המתנה.
%page 868
אז אור השבת שנקרא, מתנה, יכול להתלבש באלו הכלים דהשפעה. 
ואין אז שליטה להחיצונים, מטעם כי כלים דקבלה שבהם החיצונים 
נאחזים, אינם. לכן נקראת שבת, וכל דינים מתעברין מנה.
%break
לכן מתנה נקראת, שבת, משום שהקב"ה לא נתן את שבת תמורת 
יגיעה, אלא נתן השבת בתור מתנה. ומה שאנו צריכים לעבוד בששת 
ימי המעשה, הוא לעשות מקום עבורה, היינו מקום שמור, שאין 
החיצונים יכולים להתאחז בה,
%break
מטעם שבשבת כבר נתקנו הכלים דהשפעה, והם בורחים ממקום 
שהם רואים שכלים דהשפעה שולטים. לכן נקראת שבת, קודש, 
שהחיצונים בורחים מקדושת השבת, שמאיר אז הכל בכלים 
דהשפעה, מכח ההכנה שהיתה בששת ימי המעשה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, "ישמח משה במתנת חלקו". ויש 
להבין מה שכתוב, "שונא מתנות יחיה" (משלי ט"ו, כ"ז), אם כן מהו, 
"ישמח משה במתנת חלקו", הלא, "שונא מתנות יחיה".
%break
והתשובה היא, "כי עבד נאמן קראת לו". ומהו, עבד נאמן. זה כמו 
שאמרו חז"ל, "אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת 
לקבל פרס", שפירושו, שכל עבודתו הוא רק להשפיע ולא לקבל כלום.
%break
נמצא, זה שהוא כן מקבל, הוא מסיבת שהבורא רוצה לתת לו. נמצא, 
שמה שהוא מקבל נקרא, מקבל בעל מנת להשפיע. נמצא, שהמתנה 
מה שהוא מקבל, אינו מטעם שהוא רוצה לקבל לעצמו, אלא מטעם 
שהוא רוצה להשפיע,
%break
והיות שרצון ה' הוא להטיב, לכן הוא מקבל את הטוב והעונג בכדי 
למלאות את רצונו יתברך, היות שהוא רוצה להנות להבורא. ומה חסר 
להבורא. בטח שמטרת הבריאה תצא לפועל בשלימות.
%break
לכן הוא מקבל את מתנת המלך, בכדי להנות להמלך. וזה שכתוב, "כי 
עבד נאמן קראת לו".
%break
ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, ששואל, מהי שבת. ומשיב, ש-בת. 
כי ג' ווין שב - ש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. ומלכות נקראת, בת, 
מתעטרת בהם, כי בה עיקר החכמה,
%break
כמו שכתוב, "שמרנו כאישון בת עין, שהיא עיקר העין". ג' גוונין יש 
בעין, שהם חג"ת, וגוון הד' היא נקודה שחורה, שהיא המלכות.
%break
כי ג' ווין, כל ו' מרמז על ששת ימי המעשה, שהוא זמן עבודה, שעל 
האדם מוטל להמציא לו את הכלים דהשפעה. אכן בכל יום ויום האדם 
צריך ללכת בג' קוים, שזהו הרמז של ג' ווין שב - ש'.
%break
כלומר שע"י זה שהולכים בימין ושמאל כל יום, באים לקו האמצעי 
שהוא כלול משניהם. היינו, שמתחילים ללכת בימין הנקרא, מצב 
השלימות, ואח"כ עוברים לבחינת מנין, שהוא שמתחיל לספור את 
הרווחים שהשיג ע"י היגיעה,
%break
ואח"כ חוזר לימין. וע"י הסיבוב הזה של ימין ושמאל באים לקו אמצעי, 
הנולד מב' הקוים. ואח"כ ע"י העבודה של הג' ווין, באים לבחינת 
שבת, ששבת נקראת, נקודת המלכות, שהיא גוון שחור, והיא נקראת, 
נקודה שחורה,
%break
מטעם שעל המלכות הנקראת, כלי המקבל, עליה היה צמצום. לכן על 
בחינתה עצמה אין האור מאיר, אולם ע"י תיקון של הג' ווין, שהם 
העבודה דששת ימי המעשה בג' קוים שלהם, אז היא יכולה לקבל את 
האור ששייך לבחינתה, שהוא אור החכמה.
%break
ונקראת, בת עין, ש - עין נקרא, חכמה, ובנקודה שחורה מתגלה אור 
החכמה. וזהו שבת, שע"י היומין דחול מתגלה השבת.
%break
%page 869
%H מהו שהיצר הרע עולה ומשטין, בעבודה
%break
בזהר צו (דף ו' ובהסולם אות כ') אומר וזה לשונו "זאת תורת, זו היא 
כנסת ישראל. מלכות העולה, זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על 
מחשבתו של האדם להטותו. מן דרך האמת היא העולה, זו היא 
העולה ומשטנת על האדם.
%break
וצריכים לשרפה באש, כדי שלא לתת לו מקום להשטין. ומשום זה על 
מוקדה על המזבח כל הלילה. מי הוא לילה, הוא כנסת ישראל, 
מלכות, שהיא זאת, הבאה לטהר את האדם מאותו הרצון.
%break
ועל כן צריך שלא יכבו אותה לעולם, אלא אש תמיד תוקד בו, וכו'", עד 
כאן לשונו.
%break
ויש להבין מהו הפירוש, "שהמחשבה רעה עולה ומשטנת על האדם". 
וגם יש להבין, מהו ש"לילה נקרא מלכות", וגם מהו הפירוש, שעם 
האש שורפים את המחשבה רעה, שלא תשטין למעלה. והאש הזו 
כתוב "לא תכבה". מהו האש הזה.
%break
ידוע שהבסיס שלנו הוא האמונה. כלומר, שאף על פי שאין אנו 
מרגישים ומבינים את כל הדברים, מה שחז"ל אמרו לנו, אנו צריכים 
להאמין. ובלי אמונה אין מה לדבר. כלומר, שאנו צריכים להאמין, מה 
שאמרו לנו "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין".
%break
אלא לאחר שהאדם נתן את היגיעה שדרושה, אנו נגיע למה שחז"ל 
אמרו לנו. זאת אומרת, קודם כל עלינו להאמין, שמטרת הבריאה היא 
"להטיב לנבראיו".
%break
ומה שהנבראים לא משיגים תיכף על המקום את הטוב ועונג, זאת 
אומרת שכל אחד ואחד יוכל לומר "ברוך שאמר והיה העולם", היינו 
שכל אחד שש ושמח בזה שהוא נברא, ויכול להנות מהעולם שהוא 
מלא כל טוב. אלא אנו רואים,
%break
שכל הנבראים סובלים, אחד פחות אחד יותר. וכולם שואלים, איפה 
נמצא הטוב ועונג הזה, שהבורא רוצה לתת לנו. התשובה היא, 
שנעשה תיקון, בכדי להוציא לאור שלימות פעולתו. כלומר, שהטוב 
ועונג, שהנבראים יקבלו, לא ירגישו בזה בחינת "בושה".
%break
לכן נעשה "צמצום והסתר", שהטוב ועונג עדיין מוסתר מאתנו, עד 
שנשיג את הכלים הראויים לקבל את הטוב, ושלא ירגישו בזה שום 
חסרון, הנקרא "נהמא דכסופא", כידוע.
%break
על כן אנו צריכים להאמין, הגם שעדיין אין אנו רואים את הטוב, אבל 
אם אנו נכשיר עצמנו להשיג את הכלים המוכשרים לזה, אנו כן נקבל 
את הטוב, כמו שאמרו חז"ל "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין". אלא כל 
מי שמתייגע להשיג את הכלים דהשפעה,
%break
הוא יקבל את הטוב והעונג. אי לזאת, אין לאדם להחליט, אם עבר 
עליו איזה זמן שהוא עסק בעבודה דלהשפיע, ונתן יגיעה על זה, הוא 
צריך להאמין, שבטח עוד לא נתן היגיעה הנצרכת לזה, לכן עוד לא 
קבל את הכלים האלו.
%break
אבל בכדי לקבל (הכלים) האלו, היינו כלים דלהשפיע, יש כאן עבודה 
הפוכה. כלומר, שמדרך העולם, שהאדם לומד איזה מקצוע, הוא כל 
יום שהוא מתקדם קצת, אחד פחות אחד יותר. וכל אלו שהם עוזבים 
את המקצוע, אין זה שהם רואים שאין הם מתקדמים,
%break
לכן הם עוזבים את המקצוע, אלא שהם מתקדמים לאט לאט, שהם 
רואים, שכל הפחות צריכים ללמוד את המקצוע הזה הרבה שנים, 
היות שהם מתקדמים לאט לאט, לכן הם עוזבים את המקצוע.
%break
אולם בלימוד עבודה דלהשפיע, הסדר הוא הפוך מאוד, שלא די שלא 
רואים את ההתקדמות בעבודה, אלא שהם רואים, שהם הולכים 
אחורה.
%page 870
ובאמת נשאלת השאלה, מדוע צריכים ללכת אחורה. כלומר שהוא 
רואה, במקום שעכשיו הוא צריך לראות, איך שהרצון לקבל לעצמו 
הוא מפריד אותו מקדושה, ושכל פעם הוא צריך להיות מואס ברע, 
היינו שלא יתחשק לו לעבוד עבור "קבלה עצמית",
%break
אלא שיחשוק תמיד לעבוד לשם שמים, ועכשיו הוא רואה, שהוא קבל 
יותר חשק לאהבה עצמית, ואין הוא מסוגל לעשות משהו בעל מנת 
להשפיע.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר על זה, כי באמת האדם כן מתקדם, היינו שכל 
פעם הוא מתקדם לראות את מצבו האמיתי, איך שהוא כל כך משוקע 
באהבה עצמית. כי יש תיקון מלמעלה, שהאדם לא יראה את מצבו 
האמיתי, מטרם שהוא מסוגל לתקן.
%break
לכן בשיעור שרואים מלמעלה, שהוא משתדל לצאת "מאהבה 
עצמית", בשיעור זה מגלין לו את הרע שיש בו, בכדי שידע שהוא 
האדם הגרוע ביותר בעולם. כלומר שאצל שאר אנשים,
%break
לא מגולה אצלם כל כך הרע, כמו אצלו הוא מגולה. לכן הוא רואה מה 
שחסר לו. אז יש מקום לבקש מה', שיושיע לו לצאת מהרע שבקרבו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו 
באמת". היינו, שבאמת הם רואים את שפלותם, איך שהם יותר 
שפלים משאר אנשים, ואין בכוחות עצמם לצאת משליטת הרע 
שבהם.
%break
לכן נקרא זה "אשר יקראוהו באמת", שהוא מסיבת, שאין הם רואים 
שום מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית.
%break
לכן יש להם דבר שלם, היינו רצון שלם לעזרתו יתברך. וזה הוא על 
דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל "תפלה עושה מחצה". כלומר, מה שהאדם 
נותן "אתערותא דלתתא", הנקרא "תפלה עושה מחצה",
%break
היינו הכלי, הנקרא (רצון) להדבר שהוא רוצה שימלא אותה הקב"ה. 
וכשהמחצה של הכלי כבר נגמר, אז בא המילוי. וכאן נקרא "מחצה", 
שהוא רואה, שיש לו חסרון, שאין לו כלים דהשפעה.
%break
נמצא, בזמן שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום אפשרות לתקן את 
חסרונו, היינו שכבר עשה כל מה שביכולתו, בכדי שיהיה לו כח להשיג 
את הרצון דלהשפיע, אז יכול לומר,
%break
שהוא יודע מאה אחוז, שאם ה' לא יעזור לו, הוא ישאר באהבה 
עצמית, זה נקרא שיש לו "כלי שלימה", היינו חסרון. אז בא המילוי על 
החסרון, שה' נותן לו את הרצון וחשק להשפיע.
%break
והסדר הוא כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם: הקב"ה, אביו, 
ואמו. אביו נותן את הלובן", כמו שמובא (נידה ל"א) וזה לשונו "תנו 
רבנן, שלשה שותפין יש באדם הקב"ה, אביו ואמו. אביו מזריע הלובן, 
אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה".
%break
שענין "ימין" נקרא על שם אביו, שפירושו אור החכמה, שהוא האור 
של מטרת הבריאה, שהאור החכמה הוא האור "דלהטיב לנבראיו", 
שהאור הזה בא דוקא לכלים דקבלה.
%break
ועל האור הזה היה צמצום והסתר, שלא יאיר לכלים דקבלה מטרם 
שיש להם תיקון, שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.
%break
לכן כשהאור הזה מאיר, אז רואים, שיחד עם זה מאיר, גם כן שיש 
צמצום, היינו שמרגישים ע"י האור הזה, שיכולים לבוא לידי פירוד. אז 
האדם יהיה יותר גרוע ממה שהיה, כלומר שירצה לקבל אור רוחני, 
ולהעביר אותו לידי הקליפות,
%break
שהם רוצים לקבל שפע בעל מנת לקבל. לכן האדם מקבל על עצמו, 
שלא ישתמש עוד בכלים דקבלה, שזה נבחן, שאביו, הנקרא חכמה, 
"נותן את הלובן", היינו שמלבין את האדם, שלא ישתמש עם הרצון 
לקבל לעצמו, היות שהאור נתן לו להבין,
%break
איך שמתרחקים מה', בזה שעוסקים עם הרצון לקבל לעצמו. לכן הוא 
מחליט לא להשתמש עוד עם הרצון לקבל, שזה נקרא "לובן".
%break
אולם בלי רצון אי אפשר לעשות שום דבר. ולעצמו הוא כבר לא רוצה 
לקבל. לכן "אמו נותנת את האודם". "אמו" נקראת בינה, שבחינתה 
היא רצון להשפיע. כידוע, שמלכות נקראת "שחור",
%break
היינו הרצון לקבל, שנקרא מלכות, שעליה היה צמצום, שפירושו, 
שהאור לא יאיר לתוכה, לכן היא נקראת בשם "חושך". וכשהמלכות 
נכללה בבינה, נקראת בינה "אודם".
%page 871
וזה יהיה הפירוש, שאמו, היינו הבינה, נותנת להאדם בחינת רצון 
להשפיע. ואז כבר האדם מסוגל לעשות מעשים דלהשפיע. ואז נקרא 
"שהקב"ה נותן רוח ונשמה", שפירושו שפע עליון, הבא לתוך כלים 
דהשפעה. וזה נקרא "לידת הפרצוף", היינו שנולדה מדרגה חדשה.
%break
היוצא מזה, שהכל בא מלמעלה. כלומר, שזה הכח לזרוק את הרצון 
לקבל, אין זה בידו של אדם לעשות מצד עצמו, אלא שזה נקרא "אביו 
נותן את הלובן", כנ"ל.
%break
וכמו כן שיהיה כח בידו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, אין זה בידי 
אדם, אלא זה בא לו כח מלמעלה, שירצה לעשות מעשים רק 
להשפיע. וזה נקרא "אמו מזרעת אודם".
%break
ובהאמור נפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש שאומר "היא העולה 
ומשטנת על האדם". וזה שכתוב "זאת תורת", היינו סדר העבודה, 
הנותנים לו כוחות מלמעלה. ואומר "שתורה" נקראת "כנסת ישראל", 
מלכות, שהאדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים.
%break
אז בא הסדר, קודם כל האדם מתחיל להרגיש את הרע שבו, היות כי 
בטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היה נדמה בעיניו, שהוא כבר 
צדיק, היות שברוך ה' הוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות.
%break
ומה עליו עוד לעשות. בטח שיש צדיקים יותר גדולים, היינו שלומדים 
יותר ומדקדקים יותר במצות, אבל על כל פנים הוא גם כן צדיק. אלא 
שהוא מאמין, שיש צדיקים יותר גדולים.
%break
ומשום (זה) הוא מרגיש בעצמו את שפלותו, מזה שהוא לא כל כך 
צדיק כמותם. ורק מזה הוא לוקח את שפלותו.
%break
אולם בזמן שהאדם מתחיל להכנס בעבודה על דרך האמת, שהיא 
עבודה דלהשפיע, האדם מתחיל לראות כל פעם, איך שהוא משוקע 
באהבה עצמית, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע.
%break
אלא כל זמן שהוא רואה, שעל ידי קיום תו"מ, ייהנה מזה הרצון לקבל 
לעצמו, הוא מסוגל לעשות, אחרת אין לו שום כח.
%break
וזה נקרא "זאת תורת העולה", שאומר הזה"ק "שהיא המחשבה רעה, 
שהיא עולה על מחשבתו של האדם, להטותו מן דרך האמת". כלומר, 
מי הוא הנותן לו שמחשבה הרעה שתעלה על מחשבתו.
%break
הלא מטרם שהתחיל בעבודה, הוא היה צדיק. ועכשיו, מדוע הוא 
מקבל מחשבה רעה.
%break
הלא השכל מחייב להיפך, שעתה, שרוצה לעבוד על דרך האמת, היה 
צריך לעלות על מחשבתו מחשבות טובות ולא רעות. תשובה, "זאת 
תורת העולה", היינו "כנסת ישראל",
%break
שהיא מלכות, שולחת לו את המחשבות הרעות האלו. אחרת, אם היא 
לא מודיעה לו את מחשבות של הרע, אף פעם לא היה בידו לתקן.
%break
נמצא, שהתורה שולחת לו את המחשבות הרעות. אולם אח"כ הוא 
בא לידי יאוש, הוא מגיע לשפלות כזאת, שאין הוא יכול להאמין, 
שהקב"ה יכול לעזור לו, לפי שפלותו שהוא רואה, איך שהוא משוקע 
באהבה עצמית.
%break
וזה שכתוב "היא העולה ומשטנת על האדם", שהמחשבה הרעה הזו 
עולה על מחשבתו של אדם ונותנת לו להבין, שאין אתה ראוי 
שהקב"ה יעזור לך, אלא הקב"ה עוזר רק לאנשים, שהם יותר חשובים 
ממך. וזהו פירוש "שעולה ומשטין בעבודה".
%break
וצריכים לשרוף באש התורה, כמו שכתוב "כה דברי כאש". אלא 
הקב"ה עוזר לכל אדם.
%break
%page 872
%H מהו "שכור אל תתפלל", בעבודה
%break
חז"ל (עירובין דף ס"ד) אמרו "שכור אל יתפלל. ואם התפלל, תפלתו 
תועבה".
זאת אומרת, שיותר טוב שלא יתפלל, משום שתפלתו תועבה. ומהו 
פירושו "תועבה".
%break
אנו מוצאים לשון "תועבה" גם לגבי העריות. באופן כללי שם "תועבה" 
הוא דבר מאוס, כמו שנאמר "לא תאכל כל תועבה", "בא וראה את 
התועבות הרעות, אשר הם עושים פה",
%break
וכדומה. ויש להבין זה על דרך העבודה, מדוע אם הוא שכור, יותר 
טוב שלא יתפלל, משום שהוא דבר מאוס.
%break
בזה"ק (שמיני, דף כ', ובהסולם אות ס"א) שואל על מה שכתוב "יין 
ושכר אל תשת", וזה לשונו, "רבי חייא פתח, ויין ישמח לבב אנוש. 
שואל, אם הכהן צריך לשמוח, ולהמצא בהארת פנים יותר מהכל, אם 
כן למה אסור לו יין,
%break
הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו. אלא, תחילת היין היא 
שמחה, וסופו הוא עצבות. והכהן צריך להיות תמיד בשמחה. ועוד, 
שהיין בא מצד הלויים, כי התורה ויינה של תורה, הוא מצד הגבורה. 
וצד הכהנים, הוא חסד".
%break
עוד שם (באות ס"ו) "משום זה, כהן שנכנס למקדש לעבוד עבודה, 
אסור לשתות יין, כי מעשיו הם בחשאי, והיין מגלה סוד. וזה סוד, 
שהוא להרים קול". וזה הרמת קול שייך ללויים.
%break
ויש להבין מהו נקרא "כהן" בעבודה, ומהו, "עבודת הכהן היא בחשאי" 
בעבודה, ומהי בחינת "לוי". ומדוע הלויים צריכים להיות בהרמת קול, 
ההיפך מהכהנים. ומדוע יין בתחילה הוא בשמחה, ואח"כ הוא בא לידי 
עצבות. היינו, מה נקרא "בתחילה" ומה נקרא "בסוף".
%break
קודם כל צריכים לדעת, מה זה "עבודה". ידוע, שיש בעבודת ה' ב' 
אופנים:
א. שלא לשמה,
ב. שלא על מנת לקבל פרס.
%break
שפירושו, שהוא מאמין בה', שהוא מלך העולם. ולפי שיעור אמונתו 
בגדלות ה', כך הוא מרגיש, שזו זכיה גדולה, שהוא משמש את המלך. 
ובמה הוא יכול לשמש את המלך, שהמלך יהנה מזה.
%break
התשובה היא, שצריכים להאמין, שה' צוה לנו ע"י משה רבינו עליו 
השלום, במה שאנו יכולים לשמש אותו, היינו שנתן לנו תורה ומצות. 
וגם להאמין באמונת חכמים, לקיים כל מה שרבותינו הוסיפו לנו, 
הנקרא "מצות מדרבנן".
%break
וכמו כן נתן לנו לקיים מנהגים, שהם נתנו לקיים. ובזה מה שאנו 
מקיימים את כל אלה, הוא בכדי שתהיה נחת רוח לפניו, בזה שאנו 
מקיימים את התורה ומצות. וכל הנאה שלנו היא בזה שיש לנו הזכיה 
הגדולה הזו. ומזה אנו שואבים את כל החיים שלנו.
%break
כלומר, היות שבלי הנאה ותענוג אי אפשר לחיות. כידוע, שזה נמשך 
מכח, שמטרת הבריאה היתה בכדי להטיב לנבראיו. לכן נטבע 
בהנבראים רצון וחשק להשתוקק לקבל הנאה,
%break
אחרת אין האדם יכול להתקיים בעולם. לכן כל הנבראים, תיכף 
שנולדים, מוכרחים לקבל הנאה.
%break
אלא כל ההבדל מקטנים וגדולים הוא בההתלבשות. כלומר, הנאה 
מוכרחת להיות מלובשת באיזה דבר. לכן לפי ההתבגרות של האדם, 
כן הלבושים משתנים אצל האדם. למשל, ילד, יש לו הנאה 
ממשחקים, וכדומה, וכשהוא מתבגר הוא מחליף את הלבושים.
%break
וכמו כן האדם המתחיל לעבוד בעבודת הקודש, בכדי שתהיה לו 
הנאה בקיום תו"מ. לכן צריכים להבטיח לו, שיקבל שכר תמורת 
עבודתו.
%page 873
כדוגמת עבודת האדם בגשמיות, שהאדם אף על פי שיש לאדם תענוג 
גדול במנוחה, מכל מקום הוא מוותר על המנוחה והולך לעבודה, היות 
שע"י העבודה הוא יקבל "שכר", הנקרא דברים שיהנה מהם. והנאה 
הזו שמקבל מהעבודה, היא ע"י ב' אופנים:
%break
א. שכר, הנקרא "משכורת". שע"י המשכורת שהוא יקבל, יהיה בידו 
לקנות מצרכים, שעל ידם הוא יהנה.
%break
ב. יש אנשים שהם עובדים לא בכדי לקבל משכורת תמורת עבודתם, 
אלא הם מקבלים כבוד. ומזה הם נהנים, ומזה הם מקבלים חומרי 
דלק לעבודה.
%break
כמו כן בעבודת הקודש, יש שעובדים עמ"נ לקבל שכר או כבוד 
תמורת עבודתם. וגם בזה יש ב' אופנים:
%break
א. שהנבראים יתנו להם כסף או כבוד.
ב. שהם רוצים, שתמורת עבודתם הקב"ה יתן להם כסף, וכבוד, 
וכדומה. וכמו שכותב הזה"ק, שהם רוצים תמורת עבודתם, שה' יתן 
להם עולם הבא. וכל זה נקרא "על מנת לקבל פרס".
%break
אולם אלו אנשים שרוצים לעבוד רק בעל מנת להשפיע, שהחומרי 
דלק שלהם הוא בזה שהם משמשים את המלך, כמו שאומר בזה"ק 
(הקדמת ספר הזהר, הסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה,
%break
שהיא עיקר, הוא, שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, 
העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו, וישים חפצו 
באותו המקום, שנקרא יראה".
%break
כאן בעבודה הזו מתחיל העיקר כבידות, היות שהאדם צריך להמציא 
לעצמו חומרי דלק לא ממה שמקובל בהכלל, היות שהכלל יכול להבין, 
שרק שכר המקבל תמורת עבודה. היינו, שהעבודה היא בתו"מ, 
והשכר הוא מקבל דבר אחר.
%break
שרק זה, במה שהוא מקווה, שהוא יקבל את התמורה, זה מחייב אותו 
לעבוד. זאת אומרת, לפי מה שהוא מצפה לקבל איזו תמורה, בזה 
הוא מודד את שיעורו בעבודה, היינו כמה כוחות להשקיע בעבודה, 
שהוא לפי שיעור השכר, שהוא יקבל אח"כ.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שרוצים לעבוד בלי שום תמורה, אלא בעל 
מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז המודד הוא גדלות הבורא. כלומר, 
לפי מה שהאדם משער בעצמו גדלות המלך,
%break
בשיעור זה יש לו כח לעבודה. וכמו שכתוב (הקדמה לתע"ס, אות 
י"ד), שיש ענין אמונה חלקית, שכל אחד ואחד יש לו שיעור באמונה. 
כלומר, שזה קובע לו, כמה כוחות הוא צריך לתת בעבודת ה'.
%break
וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה. כל חד וחד 
לפום מה שמשער בלביה". שפירושו, כל אדם יש לו שיעור בגדלות ה'. 
והגדלות ה' הוא אצל האדם לפי מה דמשער בלבו.
%break
זאת אומרת, לגדלות ה' אין שיעור, שהאדם יוכל לתת שיעור אמיתי 
לגדלות הבורא. כמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר, דור לדור ישבח 
מעשיך", שענין "דור לדור" בעבודה לומדים זה באדם אחד. היינו כל 
מצב ומצב נקרא דור.
%break
זאת אומרת, במצב עליה, האדם יש לו איזה שיעור בגדלות הבורא, 
ובמצב הירידה יש לאדם שיעור אחר בגדלות הבורא. זה נקרא "דור 
לדור". והמובן הוא, שע"י הדורות האלו, היינו ע"י העליות וירידות, 
שהאדם נותן חשבון לעצמו,
%break
עד כמה הוא מעריך את גדלות יתברך בב' מצבים האלו, והוא מתחזק 
בעבודה, ע"י זה הוא בא אח"כ לזכות ש"ישבח מעשיך". כלומר, אפילו 
המצב דירידות, הוא רואה שהם היו לשבח ולא להפסד.
%break
כי אין בהאדם יכולת להעריך שום דבר, אלא ע"י דבר והפוכו, כמו 
שנאמר "כיתרון האור מתוך החושך", כמבאר אאמו"ר זצ"ל (ספר 
"שמעתי", מאמר "כיתרון האור מתוך החושך"). נמצא, ש"דור לדור", 
היינו משניהם ביחד באים לידי בחינת "ישבח מעשיך".
%break
שעל ידי מצבים האלו, שנעשו ונשנו כל פעם, אפילו ביום אחד יכולים 
להיות כמה מצבים, הנקראים "דורות", ומכל אלו "הרבה דורות" באים 
לשלימות. אבל בתנאי שלא יברחו מהמערכה באמצע העבודה.
%break
ובהאמור אנו רואים, שבכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת 
להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, 
אנו זקוקים להאמין בו יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו.
%page 874
וצריכים לתת כח ויגיעה גדולה איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. 
ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כח לעבודה בעל מנת להשפיע. 
כלומר, שדוקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי 
שום תמורה.
%break
אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששוה אצלו מה שהוא משמש 
למלך גדול, שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השרות הזה, שה' 
נותן לו רשות לכנס ולשמש אותו.
%break
לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך להגיע להרגיש את 
גדלות ה'. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה זו.
%break
וידוע, כשמתחילים בעבודה, צריכים להתחיל בקו ימין, שנקרא 
"שלימות". כלומר, שהאדם צריך להשתדל להאמין בלמעלה מהדעת, 
עד כמה שאפשר. ולומר,
%break
אפילו שהוא אינו יכול לעשות רק שרות קטן בקדושה, הוא צריך 
להאמין, שזה הוא חשוב מאוד, ואין לו שכל להעריך את חשיבות 
שבדבר.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו". פירוש, 
שהאדם צריך להעריך אפילו נגיעה קטנה ברוחניות, לא חשוב באיזו 
צורה שהיא, והכל הבורא מקבל, ושם זה על חשבונו של אדם, 
ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
%break
וכמו שמובא במאמר "סדר העבודה של בעל הסולם זצ"ל", 
כשמייחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתנו, ולא חשוב 
באיזו צורה נראית העבודה.
%break
פירושו, שה' מתחשב עם כל אחד ואחד, אם הוא עושה משהו 
בעבודה. ולא חשוב על הכוונות שהאדם חושב אז, אלא הכל הקב"ה 
מקבל לחשבון. לכן גם האדם בוודאי צריך לחשוב על כל מה שהוא 
משהו בעבודת ה',
%break
ומהכל האדם צריך לקבל הנאה ושמחה, בזה שיש לו זכות על משהו 
לנגוע ברוחניות.
%break
ועל האדם מוטל לתת רב תודות לה', במה שזיכה אותו במשהו עם 
רוחניות, כנ"ל, אפילו הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. אם כן, 
האדם צריך לתת תודה לה',
%break
במה שזיכה אותו לכל הפחות ללכת לבית הכנסת. וכשהאדם נותן 
תודה לה' עבור זה, ולא סתם שנותן תודה, אלא האדם צריך לשמוח 
עם זה, זה נקרא "ימין", "שלימות", וזה מידת החסד, קו ימין.
%break
היינו שהוא אומר, שה' עושה עמו חסד, בזה שנותן לו רשות, לעשות 
משהו ברוחניות. ובחינה זו נקראת בחינת "כהן". היינו, שהוא נקרא, 
שהוא עובד עבודת הקודש.
%break
וכשהאדם הולך בקו ימין, הוא יכול להיות תמיד בשמחה, שזה נקרא 
"כי חפץ חסד". היינו, שהוא שמח בחלקו במה שיש לו, ואינו מדבר 
חס ושלום לשון הרע על הבורא.
%break
כלומר, שבזמן שהאדם הוא בשמחה, אין אז מקום לדבר לשון הרע. 
היות שבזמן שהוא בשמחה, אין לו אז טענות להבורא, שאין הקב"ה 
מתנהג עמו במידת טוב ומטיב. ואז האדם נקרא בחינת "ברוך".
%break
וכמו שכתוב במאמר "אמונת רבו", שאז הזמן, שהאדם יכול לזכות 
למדרגה גבוהה, מטעם ש"ברוך מתדבק בברוך". מה שאין כן 
כשהאדם מדבר לשון הרע, אפילו שהוא רוצה מהבורא שיתן לו 
רוחניות ולא גשמיות,
%break
מכל מקום אין הבדל בין זה לזה. אלא בו בזמן שיש לו טענות, ואינו 
שבע רצון ממצבו שבו הוא נמצא, ואינו יכול לומר, שהבורא מתנהג 
עמו בבחינת טוב ומטיב, כבר נקרא זה "לשון הרע", שאיסור לשון 
הרע ידוע לכל.
%break
לכן בזמן שהאדם הולך בקו ימין, ובאות לו מחשבות של לשון הרע, 
הוא צריך לדחות אותם ולומר, שאסור לשמוע לשון הרע. ויעשה כל 
מה שבידו, לדחות ולסלק ממנו את כל המחשבות הרעות, שמדברים 
לשון הרע, הגם שהמחשבות האלו כשבאות להאדם,
%break
הן אומרות, אין אנחנו מחשבות זרות, אלא אדרבה, אנו רוצים, שאתה 
אל תרמה את עצמך, אלא שתראה את מצב העבודה שלך, אינו 
בסדר, ולך תתקן, אולם אם כן אנחנו מביאים מחשבות טובות על 
האדם.
%break
%page 875
אז יש לומר, אם אתם אומרים לי לטובתי, מדוע אין אתם באים אלי 
בזמן, שאני נמצא בקו שמאל, היינו בזמן שהאדם עושה חשבון נפש, 
שהאדם צריך להיות הולך ולא עומד במצב אחד. וימין נקרא, שהוא 
מסתפק במועט. ולב' צריכים, כידוע. ולהגיד לי, איך אני לא בסדר.
%break
אלא דוקא בזמן שאני רוצה ללכת עתה בקו ימין, אתם באים אלי. לכן 
אין אני רוצה לשמוע בקולכם. וזה נקרא "שלימות של ימין". ובחינה זו 
היא תמיד בשלימות, כי הוא שמח בחלקו,
%break
ולא מעניין לו שום דבר, רק לתת רב תודות לה'. ובחינה זו נקראת 
בחינת "כהן", והוא שמחה תמידית.
%break
אולם עבודה זו נקראת שהיא בחשאי, כלומר שאינה מגולה לחוץ את 
שלימותה. כי זה נקרא "חסדים מכוסים", היינו שאינו יכול להראות 
לחוץ את חשיבותה, כי כלפי חיצוניים אין לו מה להראות. כי החיצונים 
תיכף ישאלו אותו,
%break
על מה אתה מסתכל. שאנו רואים, שאתה שש ושמח בחלקך. 
אדרבה, תראה לנו מה יש בידך, איזה רכוש אתה קנית ברוחניות, 
שבגלל זה אתה שמח.
%break
והוא עונה להם, אני שמח בחלקי. אבל הם אמרו לו, הלא אנו רואים, 
שאין לך שום דבר ממשי ברוחניות, ומכל מקום אתה שמח. אם כן 
אתה מרמה את עצמך. ומהי האמת. הוא אומר, אני הולך למעלה 
מהדעת,
%break
אם כן אין לי צורך לענות לכם תשובות על מה שאתם שואלים אותי 
בתוך הדעת. אולם צריכים לדעת, שענין החיצוניים, אין הכוונה על גוף 
שני, אלא האדם בעצמו כלול מהרבה מחשבות, כמו שכתוב בזה"ק 
"האדם הוא עולם קטן, וכלול מכל אומות העולם".
%break
ועתה נבאר מהו "לוי". מדוע הוא בהרמת קול, שהוא ההיפך של כהן, 
שעבודתו בחשאי, היינו למעלה מהדעת. ששם יש שלימות, לכן הוא 
יכול להיות תמיד בשמחה.
%break
הנה הלויים הם בחינת שמאל, שהוא בחינת הארת חכמה, שחכמה 
בא בכלים דקבלה. מה שאין כן חסדים, שהוא בחינת כהן, זה בא 
בכלים דהשפעה.
%break
ובכלים דקבלה צריכים תמיד שמירה, שלא ימשכו אחר הכלים שהם 
עוסקים בקבלה. והשמירה שלהם היא, שממשיכים גם כן חסדים. 
והחסדים האלו שומרים על הכוונה, שתהיה בעל מנת להשפיע, שזה 
נקרא "מקבל בעל מנת להשפיע".
%break
וברגע שנמשך אחר המעשה, שהוא קבלה, תיכף נופל ממדרגתו, 
היות שהוא נעשה נפרד מהקדושה. לכן עבודת הלויים, שהיא בהרמת 
קול, היינו שמאירה שם הארת חכמה,
%break
שזה נקרא "גילוי החסדים". וגילוי מכונה הרמת קול, היות שזהו 
מגולה לחוץ, היינו בכלים דקבלה. לכן הוא אומר, שבתחילתו הוא 
מביא שמחה, וסופו הוא עצבות.
%break
ושאלנו, מהו "תחילה" ו"סוף". אלא "תחילה" נקרא בעת שהוא מעורב 
על חסדים, אז הוא יכול להשתמש עם החכמה. מה שאין כן בסופו, 
שהחסדים שלו, היינו ממה שנכלל מחסדים, מסתיימים, והוא נשאר 
עם העצם, היינו עם חכמה לבד,
%break
ואז החכמה אי אפשר להשתמש בלי חסדים, זה מביא לו עצבות, 
היות שהוא צריך תמיד ללבוש של חסדים, ואין לו. מה שאין כן בחינת 
"כהן", שהוא צריך להיות תמיד בשמחה,
%break
אז הוא צריך ללכת רק בקו ימין, שהוא חסד, היינו "כי חפץ חסד", 
והוא "שמח בחלקו", ואין לו שום צורך לגדלות. וממילא הוא יכול 
להיות תמיד בשמחה.
%break
וזהו על דרך מה שכתוב (תע"ס, חלק י"ד, דף א' תקכ"ח) כתוב שם 
שיש ב' בחינות:
א. ברכה,
%break
ב. בחינת חירו, שהוא חרות. שמפרש שם באור פנימי, ש"חסדים 
מכוסים נקרא בן חורין", שלא חסר לו שום דבר, משום שהוא לא נצרך 
לשום דבר. לכן הוא מרגיש עצמו לחירות, שאין לו שום שעבוד מדבר, 
מה שהוא צריך לקבל אותו. נמצא,
%break
שהוא לא משועבד לשום דבר. וזה דוקא כשהוא שמח בחלקו. וזה 
נקרא בחינת "כהן", שעבודתו היא בחשאי, שאינו מגולה לחוץ מה 
שיש לו, כלומר שאינו צריך שיהיה מגולה לחוץ את הרכוש, אלא הוא 
מאמין למעלה מהדעת, שכל מה שיש לו זה מספיק בשבילו.
%break
%page 876
אולם בחינת לויים, שהם שייכים לבחינת שמאל, היינו חכמה, שהיא 
בחינת "יינה של תורה". ותורה דוקא צריך להיות מגולה. כי התורה 
צריך להיות עם בחינת דעת, שדעת נקרא "קו אמצעי", שהוא המכריע 
בין ימין ושמאל,
%break
כלומר שלא יקח יותר חכמה מכפי שיש לו חסדים. מה שאין כן אם 
הוא רוצה לקבל חכמה יותר מחסדים, זה נקרא ש"שותה יין יותר 
מכפי שהוא מוכשר".
%break
אז הוא נעשה ע"י זה "שכור" ומאבד את "הדעת", הנקרא "קו 
אמצעי", השוקל, שלא יהיה יותר חכמה מחסדים.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "שכור אל יתפלל. ואם התפלל, 
תפלתו תועבה". כלומר, בזמן שנאבד לו הדעת, שהוא הקו אמצעי, 
אלא שהוא מתפלל,
%break
שרוצה שיתנו לו חכמה יותר מחסדים, זה נקרא "תועבה". כי זה דבר 
מאוס, משום שהוא מתפלל לה', שיתן לו חכמה בלי חסדים, שזה ילך 
להחיצוניים ולא לקדושה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ויק"ר, א' ט"ו) "כל תלמיד חכם 
שאין בו דעת, נבלה טובה ממנו". היינו כנ"ל, שהוא מקבל חכמה יותר 
מחסדים. נמצא, שאין בו קו אמצעי, הנקרא "דעת, המכריע בין ימין 
ושמאל". וכנ"ל "נבלה טובה ממנו",
%break
כלומר שהוא מאוס, היות שאין בו דעת, הוא נבחן ל"שכור", ש"שתה 
יין יותר מן המידה", היינו יותר מחסדים. וכשהוא מתפלל בדרך זו, 
שיתנו לו תורה, המכונה "יינה של תורה", תפלתו תועבה. היינו, שהוא 
נבחן לדבר מאוס.
%break
וזה יכולים להבין על דרך שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי) וזה 
לשונם "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן, שענפיו 
מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו". פירוש, מעשה נקרא 
"ימין", "חסד".
%break
ולא צריך להבין בדעת ובשכל, שכדאי להיות עובד עבודת הקודש בעל 
מנת להשפיע, אלא שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, אף על פי 
שהדעת באה אליו עם "השאלות של פרעה", ששואל "מי ה', אשר 
אשמע בקולו" או "שאלת רשע",
%break
ששואל "מה העבודה הזאת לכם". ועל זה הוא עונה להם, שהוא הולך 
למעלה מהדעת. זה נקרא "מעשה", היות שהוא לא עונה להם עם 
חכמה ושכל, אלא הוא עונה להם,
%break
שהוא עובד במעשה ולא בשכל, וזהו כל השמחה שלו, בזה שהוא 
מקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת.
%break
ואח"כ, כשהוא זוכה לבחינת חכמה, אין הוא רוצה לשמש עם החכמה 
בתור תמיכה, לומר, עכשיו כבר אני לא צריך לבחינת אמונה, היות 
שכבר יש לי בסיס של שכל. זה נקרא "חכמתו מרובין ממעשיו". אלא 
הוא מקבל את החכמה,
%break
בגלל שהבורא רוצה שיקבל, הוא מקבל ולא לתועלת עצמו. ואם הוא 
רוצה לקבל חכמה יותר ממעשיו, זה נקרא "שכור" ותפלתו תועבה. 
אלא שהכל יהיה בדעת, היינו שהוא בחינת קו אמצעי, שלא יהיה יותר 
שמאל מימין, כנ"ל.
%break
%page 877
%H מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות
%break
ההגיון מחייב, כמו שאנו רואים, מתי האדם שואל שאלות, בזמן שהוא 
נמצא בחסרון, הוא שואל שאלות, מדוע הוא צריך לסבול מזה שאין לו 
מה שהוא מבין שחסר לו.
%break
והוא בא בטענות ותביעות להבורא, ושואל, מדוע הוא צריך לסבול 
יסורים. אבל בזמן שהאדם נמצא במצב שיש לו כל טוב, איזו שאלות 
יש לשאול, בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא במצב החירות,
%break
שאין לו שעבוד משום דבר, שירגיש שדבר זה שאין לו יגרום לו צער, 
שיהיה לו מקום לשאול, מדוע.
%break
אם כן יש להבין, מדוע דוקא בליל פסח, שהוא חג החירות, אנו 
שואלים שאלות. והם נקראים, ד' שאלות, היינו ד' פעמים למה. דוקא 
בזמן שלא חסר כלום. ולפי מה שאומר האר"י הקדוש, שליל פסח הוא 
יותר שלימות מבליל שבת,
%break
שאומר, בליל שבת יש עליה למלכות למוחין דנשמה, מה שאין כן 
בליל פסח יש עליה למלכות למוחין דחיה, כדוגמת יום שבת (ע"ש 
בשער הכוונות). אם כן יש להבין, למה דוקא בזמן השלימות שואלים 
שאלות. בטח שיש על זה הרבה תירוצים, ונפרש זה על דרך עבודה.
%break
ידוע ענין עבודה שלנו בתורה ומצות, שניתן לנו, הוא בכדי שעל ידם 
נתקן את עצמנו, שנהיה ראויים לקבל טוב ועונג, כי בשביל זה נברא 
האדם. כידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. אלא בכדי שלא 
יהיה ענין של בושה בעת קבלת התענוגים,
%break
שזהו מסיבת שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, והיות שהשורש הוא 
המשפיע לנבראים, כנ"ל, אם כן יש שינוי צורה בין המשפיע להמקבל. 
וזה גורם לנו ענין בושה.
%break
לכן כדי לתקן זה, נעשה צמצום והסתר על ההשגחה העליונה. כלומר 
שנעשה מקום ע"י זה שנעשה צמצום והסתר, שממקום הזה אנו 
רחוקים כל כך מהבורא, שזה גורם לנו מיעוט הבנה בהשגחתו יתברך 
על בריותיו, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות מ"ב, מ"ג),
%break
שאומר שם, שאם היתה השגחה גלויה, אשר למשל, כל האוכל דבר 
איסור יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג 
הנפלא, בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי 
אז מי פתי היה מהרהר אפילו לטעום דבר איסור,
%break
בשעה שהיה יודע שתיכף יאבד מחמתו את חייו, או להתמהמה על 
תענוג גדול גשמי, הבא לידו מבלי לקבלו. נמצא, שהצמצום וההסתר 
שנעשה, הוא בכדי לתקן את ענין הבושה, גורם לנו את כל היגיעות 
וההתרחקות מהבורא יתברך.
%break
ובהאמור, שענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון, אם כן אין 
מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג עימנו בצורה 
זו כמו שנראה לעינינו, שאין אנו רואים את הטוב, ואנו סובלים גלות, 
ועניות, וכדומה,
%break
היינו שכל אחד ואחד יש לו טענות על הבורא, מדוע הוא מתנהג 
בהשגחה בלתי גלויה לעינינו, שזהו רק טוב. לכן אסור לדבר לשון 
הרע על השגחתו יתברך, איך שהוא מתנהג עם הנבראים. אלא אנו 
צריכים להאמין באמונה למעלה מהדעת,
%break
שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות. ועל מה שאנו מרגישים, 
אנו צריכים ללכת בדרכי התורה, מה שהחכמים הורו לנו איך להתנהג 
בכל אלה ההרגשות שאנו מרגישים,
%break
ועליהם להגיד בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעינים להם ולא יראו, 
כמו שכתוב במאמר משנת תש"ג, ע"ש.
%break
ואיסור לשון הרע ידוע, אלא שמקובל, שענין לשון הרע שהוא רע כל 
כך, הוא בין אדם לחבירו. ובאמת עיקר לשון הרע הוא בין אדם 
למקום, כמו שכתוב (שמות רבה פרק ג', י"ב), וזה לשונו,
%break
"תפש משה מעשה הנחש, שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר, כי 
יודע אלקים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים, 
יודעי טוב ורע".
%break
%page 878
ובהאמור נבין, מהו כל החומר של לשון הרע יותר משאר דברים. היות 
שעיקר לשון הרע הוא מהנחש, שהוא דיבר לשון הרע על הבורא, 
ואמר לו, מה שהבורא צוה לך שלא לאכול מעץ הדעת, אלא שזה 
ישאר בהעלם והסתר,
%break
על זה אמר לו הנחש, שלא צריכים לשמוע מה שאמר לך, שצריך 
להישאר העץ הדעת נסתר מהתחתונים. אלא טענתו היתה שהכל 
צריך להיות בגלוי.
%break
וזה היה ענין של לשון הרע של הנחש. נמצא, שדיבר על ההשגחה, 
מה שהבורא מתנהג עם הנבראים בהשגחה בלתי גלויה, זה לא 
בסדר. ובאמת שענין ההסתר הוא רק בכדי שיהיה היכולת להנבראים 
לקבל את הטוב ועונג בלי בושה.
%break
וזה יכול להיות רק ע"י זה שהנבראים יקבלו הכל לשם שמים, כלומר 
שכל ענין הקבלה יהיה בעל מנת להשפיע. נמצא, זה שהנחש דיבר 
לשון הרע, אין זה פרט, אלא דיבר על כל התיקון שנעשה על המלכות, 
בכדי שהתחתונים הנמשכים ממנה יוכלו להגיע לידי דביקות,
%break
הנקרא, השתוות הצורה, שבזה יהיה התיקון, שיוכלו לקבל את הטוב 
ועונג בלי שום אי נעימות, המכונה, בושה.
%break
שבגלל תיקון הזה ניתן לנו תורה ומצות, שע"י יוכלו לצאת מאהבה 
עצמית, שהיא בחינת פירוד מה'. ויוכלו להגיע לידי השתוות הצורה, 
כמו שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". ולפי לשון 
הרע שהנחש דיבר, שתהיה השגחה גלויה,
%break
שהכל יהיה מגולה. אפילו שה' אמר לו לאדם בפירוש, "מעץ הדעת לא 
תאכל", אלא בחינה זו צריכה להיות מכוסה, שרק בגמר התיקון תהיה 
היכולת להאיר בחינה זו, גם על זה אמר לו הנחש, שלא ישמע בקול 
ה'.
%break
כלומר לא שה' עשה זה לטובת האדם, עשה שתהיה השגחת ה' 
לנבראים, שהבחינת טוב ומטיב תהיה בלתי גלויה, אלא מטעמים 
אחרים. נמצא, שהלשון הרע של הנחש היה ענין כללי.
%break
כלומר שכל התיקונים שאנו צריכים לעשות בסגולת תורה ומצות, הוא 
אמר, שזה אינו לצורך האדם.
%break
לכן איסור לשון הרע הוא כל כך דבר חמור מכל האיסורים, היות 
שהוא כלל של כל התורה כולה. זאת אומרת, עם הלשון הרע הזה, כל 
התיקונים שנעשו, אין מקום שיתקנו. לכן היות שבין אדם למקום הוא 
כל כך חמור,
%break
לכן האיסור בין אדם לחבירו גם כן הוא דבר חמור, כמו שדברנו בענין, 
"ואהבת לרעך כמוך", שאמר רבי עקיבא, שזה הוא כלל גדול בתורה.
%break
נמצא, המדבר לשון הרע, הוא עושה פעולה הפוכה מהכלל של, 
"ואהבת לרעך כמוך". לכן לשון בין אדם לחבירו הוא גם כן כלל. לכן 
האיסור הוא כל כך חמור.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ח), וזה לשונו, 
"ואמר רב יהודה, אמר רב, אדם הראשון מין היה". ופירש רש"י, מין 
היה, נוטה לעבודה זרה. וזה קשה מאוד להבין, בזמן שאדם הראשון 
היה מדבר עם הקב"ה,
%break
ואיך יכול להיות מי שמדבר עם ה', יהיה מין, שיהיה נוטה לבו לעכו"ם. 
הלא הבורא דיבר עמו, ואיך אפשר שתהיה לו איזו טעות, עד כדי כך 
להיות לבו נטה לעכו"ם.
%break
אלא כנ"ל, שהבורא אמר לו, שהעץ הדעת צריך להיות בהסתר, ואסור 
לגלותו לפני גמר התיקון. ובזמן שהנחש בא אליו ואמר, לא לשמוע 
בקול ה', במה שה' מסתיר ממנו, התענוג הגדול הזה הנמצא בעץ 
הדעת, ולקח ללבו את הלשון הרע של הנחש, זה נקרא, "מין היה".
%break
וכמו שפירש רש"י, שלבו היה נוטה לעכו"ם, כלומר שלבו היה נוטה 
למה שאמר לו הנחש, שיותר טוב שתהיה הנהגת העולם בגלוי, כמו 
שיעץ לו הנחש. וזה נקרא, "מין", שלא מוצא חן בעיניו הנהגתו יתברך.
%page 879
זאת אומרת, שהוא חשב לפי עצת הנחש, שאם יהיה מגולה את העץ 
הדעת, שכוונתו שתהיה השגחה גלויה, אז יהיה הרבה עובדים 
בעבודת הקודש, מטעם כנ"ל,
%break
שכולם ישמרו תורה ומצות, מטעם שהכל יהיה מלובש בשכל בתוך 
הדעת, ולא שהכל צריך להיות למעלה מהדעת.
%break
כלומר, שפירושו, עץ הדעת, יהיה שהכל יהיה מגולה בתוך הדעת. 
ועל זה בא הציווי, שלא יאכל, היינו שענין עבודה שלנו לגבי הבורא 
יהיה למעלה מהדעת, ולא בתוך הדעת, אף על פי שהשכל מחייב, 
שאם יהיה הכל מלובש בתוך הדעת, יתרבו עובדי ה'.
%break
וזהו ענין של לשון הרע של הנחש, שדיבר רע על ההשגחה. היות 
שזה שהבורא עשה שתהיה עבודת ה' בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת, אין הפירוש שה' לא היה יכול לעשות הכל בתוך הדעת, אלא 
אנו צריכים להאמין,
%break
אף על פי שאין אנו מבינים, שכך היא ההנהגה הטובה ביותר. וכך 
אמר אאמו"ר זצ"ל, שהבורא בחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת, 
היות שהבורא יודע שזוהי הדרך המוצלחת ביותר,
%break
שע"י זה תהיה אפשרות להתחתונים להגיע להמטרה, הנקראת, 
דביקות ה', שהיא בחינת השתוות הצורה, הנקראת, מקבל בעמ"נ 
להשפיע.
%break
והגם שענין חטא של עץ הדעת מדברים ממדרגות גבוהות, שהוא סוד 
האור של גמר התיקון, כמו שמבואר בהקדמה לפנים מסבירות, מכל 
מקום בענין מה שנוגע לנו בעבודה, יש לפרש כנ"ל, היינו מי שמדבר 
לשון הרע על השגחה,
%break
הוא שאומר, שאין הוא רוצה להאמין שהשגחתו יתברך על הנבראים 
היא בבחינת טוב ומטיב, ושזהו כך להאמין למעלה מהדעת.
%break
אלא שהאדם אומר, אם תהיה השגחה גלויה, היינו אם הוא יראה 
בשכל שלו, שהבורא משפיע לכל הנבראים בבחינת טוב ומטיב, ושזה 
יהיה בתוך הדעת, ורק באופן כזה הוא מסוגל לקיים תו"מ. וזה בא 
מכח החטא דעץ הדעת,
%break
שהאדם רוצה ללכת דוקא בתוך הדעת, ולא להאמין למעלה מהדעת. 
לכן כשהוא לא מאמין בבחינת טוב ומטיב, נמצא שהוא מדבר לשון 
הרע על הבורא, ששורש הזה התחיל בעת שהנחש דיבר לאדם 
הראשון לשון הרע על הבורא, כנ"ל.
%break
וזה שהאדם רוצה ללכת בתוך הדעת, זה נקרא, חטא דעץ הדעת. 
והחטא הזה מתגלה בב' אופנים, כלומר שמזה נמשך לנו לשאול ב' 
שאלות:
%break
א. שאלת פרעה, ששאל, "מי ה', אשר אשמע בקולו", שבכלל קשה לו 
ללכת ולהאמין משהו נגד השכל. ומזה נמשך עוד דבר, היינו שאלה ב' 
מדוע האדם צריך לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו. כי הוא 
שואל, מה אני ארויח בזה שאני יעבוד לשם הבורא ולא לתועלת עצמי.
%break
ובהאמור נבין, מה שאנו רואים, שאפילו לאחר שהאדם התגבר, 
ואמר, שהוא מקבל על עצמו ללכת בדרך האמת, ומתחיל להאמין 
באמונת חכמים, והשכל מחייב, שבכל יום ויום הוא צריך להתקדם 
וללכת קדימה, והאדם רואה שזהו ממש להיפך,
%break
שכל יום הוא הולך אחורה. אם כן השכל מחייב לאדם לומר, 
שהעבודה זו, היינו ללכת בבחינת השפעה, זהו לא בשבילו. אלא זוהי 
עבודה בשביל יחידי סגולה. והוא מבין שיותר כדאי לו לברוח 
מהמערכה. ומה אומרים לו,
%break
שהוא צריך עוד פעם ללכת באמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על 
מה שהדעת מחייבת אותו לעשות. וכמו שכתוב במאמר "אמונת רבו" 
(משנת תש"ג),
%break
שאין האדם מסוגל לראות את מצבו האמיתי, אלא צריך ללכת למעלה 
מהדעת, ורק באופן כזה יכולים להגיע להמטרה לזכות לדביקות ה'.
%break
אולם יש להבין, מה נותן לנו זה שהאדם מרגיש בתוך הדעת, שהוא 
נמצא במצב אחורה ולא קדימה. כלומר לאיזה צורך האדם צריך 
להרגיש שהוא נמצא במצב ירידה, מהי התועלת מזה. ואנו רואים, 
שבזמן של מצב עליה,
%break
היינו שיש להאדם תשוקה לרוחניות ולתענוגי עולם הזה, מה שכל 
העולם רוצים אחריהם, בכדי להשיג את התענוגים האלה, הוא 
מסתכל על זה כדבר שנברא ללא צורך, כלומר שיותר טוב היה, אם 
הבורא היה בורא את כל הנבראים שיהנו מדברים רוחניים.
%page 880
אם כן, המחשבות של ירידות האלו, מה האדם הרויח מזה, שאחרי כל 
עליה הוא בא לידי ירידה. לכן האדם שואל תמיד, מהו השיעור של 
עליות וירידות, ולמה צריכים זה בכלל, הלא יותר טוב היה, אם האדם 
היה נשאר במצב עליה.
%break
אלא התשובה היא, כי אי אפשר להעריך שום דבר, אם לא יודעים את 
החשיבות שבהדבר. כלומר שיש כלל, שהנאה שהאדם נהנה מאיזה 
דבר, תלויה בחשיבות של הדבר.
%break
ויש לפעמים שנותנים לאדם איזה דבר חשוב, ואם היה יודע להעריך 
את זה, היה יכול לקבל מדבר הזה הנאה גדולה. והיות שהוא לא יודע 
את הערך שבדבר, אינו האדם יכול להנות, אלא לפי מה שהוא מבין 
את חשיבותו.
%break
למשל, האדם קנה איזה חפץ, איזה ספר, שהוא לא כל כך בצורה 
יפה. ואותו ספר שהוא נדפס מחדש, עלה יותר ביוקר. והיות שלא היה 
לו הרבה כסף, לכן קנה זה הספר. וגם המוכר לא ידע את הערך 
החשיבות של הספר,
%break
לכן מכר לו במחיר נמוך. ולאחר זמן, בא מי שהוא לתוך ביתו, וראה 
את הספר, ואמר, היות שהספר הזה נדפס לפני שלוש מאות שנה, 
לכן הספר הזה שוה הון רב,
%break
שנמצאים רק שלושה ספרים בעולם. נמצא, עכשיו, שהוא שמע שיש 
להספר הזה ערך רב, הוא מתחיל להנות מהספר.
%break
והנמשל הוא, שאין לנו השכל איך להעריך את חשיבות של עליה. 
כלומר שאין לנו שכל להבין, כמה שוה רגע אחד שיש לנו הכח להאמין 
בה', ושיש לנו קצת הרגשה מגדלות ה', שבמצב העליה יש לנו 
השתוקקות להיבטל אליו בלי שום שכל וסברה,
%break
אלא כנר בפי אבוקה. וממילא אין אנו יכולים להנות מזה שהבורא 
קירב אותנו, ונתן לנו קצת התקרבות. ומזה אנו צריכים להרגיש את 
השמחה וההתרוממות הרוח,
%break
מה שזה צריך להביא לנו, אולם היות שאין בנו החשיבות להחשיב זה, 
לכן אין אנו יכולים להנות מזה אלא לפי החשיבות, כנ"ל במשל.
%break
לכן ניתן לנו ירידות, בכדי שיהיה לנו מקום ללמוד את החשיבות של 
העליות, כמו שכתוב, "כיתרון האור מתוך החושך", שדוקא ע"י 
הירידות האדם יכול להגיע לדעת ולהחשיב את העליות. ואז הוא יכול 
להנות מהעליות, ויבוא לידי הרגשה,
%break
"כי הם חיינו ואורך ימינו". מה שאין כן בזמן שאין האדם יודע את 
הצורך לאמונה, כי הוא חושב, בזה שעוסק בתורה ומקיים מצות, זה 
מספיק לו שיהיה בגדר עובדי ה', לא נותנים לו מלמעלה ירידות בכדי 
להעריך את העליות.
%break
כי היות שהעבודה שלהם היא בבחינת חצוניות, כלומר שאין כוונתם 
שיכנסו לתוך הפנימיות, זאת אומרת, אין כוונתם שיתבטלו לגמרי 
לקדושה, שקדוש פירושו, פרוש ומובדל מעצמותו,
%break
כמו שכתוב, "קדושים תהיו, כי קדוש אני", שאז אין שום רשות אלא 
רשותו של הבורא, מטעם שהתחתון רוצה להיבטל להשורש, וכל מה 
שהוא מבין שכדאי לחיות, הוא רק בשביל תועלת הבורא.
%break
ובכדי שהאדם יהיה במצב שלא ירצה לחיות רק בכדי שיהיה נחת 
להבורא, לזה אדם מוכרח להמציא לו אמונה גדולה בגדלות ה', בכדי 
שיהא כדאי לבטל את עצמו עבור תועלת ה'. ולא מספיק לו האמונה 
שרכש בזמן החינוך.
%break
ועל האמונה שקבל בשעת החינוך, כבר הוא מסוגל לעבוד ולקיים את 
התו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה. וזהו מטעם שאין הוא מוכרח לבטל את 
עצמו לה', אלא הוא מבקש מה',
%break
היות שהוא מקיים את התו"מ מה שה' צוה לנו ע"י משה רבנו עליו 
השלום, בזכות זה הקב"ה ימלא את כל משאלותיו.
%break
כי הוא מאמין בשכר ועונש. ובטח הוא, כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק 
שני, כ"א), וזה לשונו, "אם למדת תורה הרבה, ונאמן הוא בעל 
מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". לכן היות שהבסיס המחייב אותו 
לקיים תו"מ, תלוי בהשכר,
%break
ולא בהנותן את השכר, נמצא, שאין הוא מוכרח לעסוק בגדלות 
האמונה של הבורא, אלא בגדלות וקטנות השכר. לכן אין שם ענין 
עליות וירידות, להאמין בגדלות וחשיבות הבורא,
%break
אלא שם שייך רק ענין שעוסק בתורה ומצות, או שנחלש בקיום, 
מטעם שלא תמיד הוא מאמין בהשכר.
%break
%page 881
וזה גורם גם לאלו שעוסקים בתו"מ עמ"נ לקבל שכר, שיש לפעמים, 
שנמצאים בין אנשים שאינם מאמינים בשכר ועונש, שהם יכולים 
להשפיע על האדם ממחשבותיהם, וזה גורם לו חס ושלום שיתרחק 
אפילו לגמרי מיהדות.
%break
לכן גם הם צריכים שלא יבואו במגע עם אנשים שהם חופשיים 
בדיעות, היות שמביאים להם מחשבות זרות בענין אמונה בשכר 
ועונש. אולם בדרך כלל, אלו שעוסקים בשלא לשמה, אינו נוהג בהם 
ענין עליות וירידות, כלומר שאין צורך שיהיו ירידות.
%break
מה שאין כן אלו אנשים שהם רוצים לעבוד מטעם חשיבות הבורא, 
שהם צריכים תמיד להתגבר באמונת חשיבות וגדלות הבורא, שרק 
חשיבות וגדלות הבורא זהו הוא מחייב אותם לקיים תו"מ, בכדי להגיע 
לדביקות ה', ואלו אנשים צריכים תמיד לשער ולהעריך גדלות הבורא.
%break
והם צריכים תמיד להעריך, שאם יש להם קצת אחיזה ברוחניות, הוא 
מטעם שה' מקרב אותם, והם כשלעצמם אינם מסוגלים לעשות שום 
דבר, אם לא רואים מזה שיצמח מזה תועלת עצמם.
%break
נמצא, שעיקר עבודה היא לבטל את עצמו, וזהו נגד הטבע, ולזה רק 
בישועתו יתברך יכולים להגיע.
%break
נמצא, שבזמן עליה האדם חושב שזהו כבר טבעי, ואין לו עכשיו שום 
צורך שה' יעזור לו. לכן נעשה תיקון, הנקרא, ירידות, שמראים תמיד 
לאדם את גודל גבורתו, מה שהוא מסוגל לעשות בכח עצמו. ואיך הוא 
רואה את זה. אלא כשזורקים אותו מן מצבו,
%break
שהיה חושב שהוא כבר בן אדם ולא דומה לבהמות שעובדים לתועלת 
עצמם, ופתאום אפילו אין אדם בא לידי הרגשה שרוצים לזרוק למטה 
לתוך שפלות כזו, שהוא רואה אח"כ איך שהוא נמצא בשפל המצב.
%break
אולם בזמן הירידה אין הוא רואה איך שהוא מתחיל לרדת, אלא בזמן 
שיורד הוא נשאר מחוסר הכרה. אלא לאחר זמן שירד, בא לו גם כן 
עזרה מלמעלה, ומודיעים לו, תדע, שאתה נמצא עכשיו בירידה. 
ומטרם שמודיעים לו שהוא נמצא במצב של מחוסר הכרה,
%break
אין הוא יודע שום דבר. אולם גם זה האדם צריך להאמין שכך הוא, 
היינו שענין הידיעה לא בא מאליו. אמנם האדם צריך לדעת, 
שהירידות האלו ניתנו לו בכדי ללמוד מזה איך להעריך את מצב 
העליה, רק בזמן הירידה, אין אדם מסוגל ללמוד מזה משהו.
%break
אלא בזמן העליה, אז יש לו מקום לעשות חשבון אמיתי, ולומר, שזה 
שאני נמצא עכשיו בבחינת אמונה, זהו הוא בא לי מצד ה', אחרת אני 
תיכף ירד למצב של אהבה עצמית,
%break
ואם לא עושה חשבון זה, תיכף זורקים אותו. ולתת תודה לה' על מה 
שקירב אותו. נמצא, שאי אפשר להשיג הנאה אמיתית מהתקרבות 
ה', אם לא יודעים להעריך את זה, כנ"ל, "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
נמצא, שבכדי שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג, ושירגישו זה, היו 
מוכרחות להיות כל אלו הירידות הנקראות, בחינת גלות. וזה מכונה, 
"שכינתא בגלותא", או "שכינתא בעפרא", שרק ע"י זה יהיה להאדם 
כלים להרגיש את הטוב ועונג.
%break
ובהאמור נבין, מדוע דוקא בזמן החירות, שהוא ליל פסח, שהוא 
תכלית השלימות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שיש למלכות אותו 
גדלות כמו שיש למלכות מוחין דחיה, כן הוא בליל פסח.
%break
התשובה היא, שדוקא בזמן עליה, כשחושבים אז על איזו ירידות, היה 
להם אז יכולת להוציא את החשיבות של העליות. אחרת זה דומה 
שנותנים לאדם דבר ששוה הון רב, והוא משתמש בזה, ונהנה מזה, 
כמו שהיה שוה איזו פרוטות.
%break
נמצא, שדוקא בזמן החירות, אז מקום לשאול את השאלות. זאת 
אומרת, אין הכוונה על השאלות, אלא צריכים את השאלות בכדי 
להבין את התירוצים, וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על ענין מה 
שכתוב, "דבר נא באוזני העם,
%break
וישאלו איש מאת רעהו". ופירש רש"י, הזהירם על כך, שלא יאמר 
אותו צדיק, ועבדום, וענו אותם, קיים בהם, ואחרי, יצאו ברכוש גדול, 
לא קיים בהם. ומקשין העולם,
%break
וכי אם הקב"ה רוצה לתת לעם ישראל רכוש גדול, אין לו להקב"ה 
לתת להם, אלא הוא מוכרח לומר לעם ישראל, שיעסקו ברמאות, 
ולשאול כלים מהמצרים, כלי כסף וכלי זהב.
%break
%page 882
והשיב, שבזמן שה' אמר לאברהם, "לתת לך את הארץ הזאת 
לרשתה", שאל אברהם, "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברם, ידע 
תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,
%break
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ושאל, מה אנו רואים בהתשובה של ה' 
על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו 
שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ.
%break
ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר 
לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ 
ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות,
%break
ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות 
גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך 
לאורות הגדולים.
%break
ועל זה פירש, שלכן אמר ה', שישאלו  כלים מהמצרים, כלומר שיקחו 
את הקשיות של המצרים, רק בהשאלה, היינו בכדי לקבל האורות, 
ואח"כ יחזיר להם הכלים.
%break
כלומר שלקחו קשיות בכדי להבין את התירוצים. וזהו כנ"ל, שאי 
אפשר להבין את האור רק מתוך החושך. לכן כל השאלות הן דוקא 
בזמן החירות, כנ"ל.
%break
%page 883
%H מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה
%break
הנה בשער הכוונות (דף קע"א) כתוב שם וזה לשונו, "וזה סוד המרור, 
שהיא בגימטריא מות, שהם סוד דינים שבה, אשר בהם נאחזים 
הקליפות, הנקראים מות, ולמתקה ע"י המשכת החיים. וזהו טעם 
שצריך שירגיש טעם מרירות,
%break
ואם בלעו לא יצא ידי חובתו, כי ע"י טחינת שינים מתמתקים, ע"י ל"ב 
שיניים", עד כאן לשונו. ויש להבין בעבודה, מהו מרור שנקרא מות, 
ומהו פירושו, שע"י לעיסת שיניים, שהם ל"ב, מתמתק המרור, ואם 
בלעו, כבר אינו טועם טעם מרירות, איך זה מתבאר בעבודה.
%break
ובכדי להבין זה, צריכים קודם לדעת, בשביל מה צריכים בכלל עבודה. 
ואנו רואים אפילו בגשמיות, אין אדם משיג שום דבר בלי יגיעה, 
והתשובה הוא ידוע, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, והיות 
השורש שלנו, שברא אותנו על כוונה,
%break
רצונו להטיב לנבראיו, היינו להשפיע, לכן בזמן שהנברא הוא המקבל, 
הוא מרגיש בעת קבלת הטוב מחבירו, אי נעימות, לכן ניתן לנו עבודה. 
בזמן שהאדם מקבל שכר תמורת עבודתו, כבר אין כאן ענין של 
בושה, שנגיד שאין האדם מוכן לאכול לחם חסד,
%break
כיון שהוא נותן תמורת הלחם, עבודה. ונראה זה כעין חליפין, שהם 
מחליפין אחד עם השני, אחד נותן עבודה, והשני נותן לו לחם, היינו 
כסף, וכדומה.
%break
אולם זה מובן היטב בגשמיות, היינו בין אדם לחבירו, אבל בין אדם 
למקום, מה שייך לומר, שהאדם עובד בתורה ומצות, ותמורת זה הוא 
נותן לו שכר, הלא חז"ל אמרו, שצריכים לעבוד שלא על מנת לקבל 
פרס, אם כן מהו התועלת מהעבודה בתו"מ.
%break
בשלמא בגשמיות, אנו מבינים שצריכים לעבוד, היות ששכר בלי 
עבודה, נוהג שם ענין בושה, לכן כשרוצה לקבל שכר, יש תיקון על 
השכר, שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, בעת קבלת השכר, 
כשהאדם נותן עבודה תמורת השכר.
%break
לכן אנו מבינים, שהעבודה הוא תיקון על השכר, מה שאין כן בעבודה 
שלא על מנת לקבל שכר, בשביל מה צריכים לתת את העבודה, היינו 
לאיזה צורך צריכים את העבודה, הלא אין כאן מה לתקן, היות שהוא 
אינו מקבל שום תמורה,
%break
אם כן עבודה זו למה לי. ועוד יש להבין בענין העבודה, כי בגשמיות 
אנו מבינים, שהאדם צריך לעבוד, היות כי העבודה, מה שהאדם עובד 
לצורך השני, השני נצרך הוא להעבודה, לדוגמא, הבעל מאפיה נצרך 
לפועלים, אחרת הוא לא יכול להוציא את כמות הלחם,
%break
הנצרך לו, מה שאין כן לגבי הבורא, וכי הוא חס ושלום בעל חסרון, 
שהנבראים ישלימו את מה שחסר לו, ע"י העבודה שהנבראים יעבדו 
בשבילו.
אם כן השאלה היא בב' אופנים:
%break
א. שענין עבודה ניתן לנו, בכדי שיהיה מציאות לקבל שכר תמורת 
עבודה, שעם זה יתוקן הבושה, שלא יהא זה כאילו אוכל לחם חסד. 
ובעבודת ה', לא שייך לומר כן, היות שעובדים בעל מנת שלא לקבל 
שכר.
%break
ב. בין אדם לחבירו שייך לומר, שחבירו צריך להעבודה שלו, אולם בין 
אדם למקום, איך שייך לומר, שהבורא נצרך חס ושלום לעבודת 
האדם.
%break
והתשובה היא, שבאמת יש לשאול, מדוע אמרו חז"ל, שצריכים לעבוד 
שלא על מנת לקבל פרס. הלא כל ענין העבודה, נתקנה בכדי שלא 
יהיה נהמא דכסופא, לכן אנו רואים, שגם בגשמיות, היינו בין אדם 
לחבירו גם כן נוהג הכלל הזה, שלא לאכול לחם חסד, מסיבת הבושה.
%page 884
אם כן מדוע צריכים לגבי הבורא, לעבוד בלי שכר, הלא העבודה 
מתקנת את הטוב ועונג, שלא יהיה בו בושה בעת הקבלה, מכיון 
שכבר לא נקרא זה, מתנה או צדקה,
%break
אלא עכשיו הטוב ועונג קיבל שם חדש, הנקרא שכר. ולפי זה מדוע 
צריכים לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס.
%break
ותשובה על זה מבואר בספר תע"ס (חלק א' דף ט"ז, אות ז'), שהוא 
שואל על מה שאמרו חז"ל, שבכדי לתקן שלא יהיה נהמא דכסופא, 
נעשה תיקון, שברא את עולם הזה. שישנה כאן מציאות של עבודה,
%break
"כי נוטלים שכרם משלם חלף יגיעתם וניצולים ע"י מפגם של בושה". 
והוא שואל שם על זה, וזה לשונו, "ותירוצם תמוה מאוד, הוא למה זה 
דומה, אל אדם אומר לחבירו, עבוד עימי רגע אחד קטן, ותמורת זאת 
אתן לך מכל תענוגי העולם,
%break
בכל ימי חייך, שאין לך מתנת חינם גדולה מזו, שהרי העבודה הוא 
בעולם הזה, עולם עובר, שאין לו ערך של כלום כלפי השכר והתענוג 
של העולם הנצחי", ושם (באות כ') הוא משיב, "היות שיש שינוי צורה 
בין הבורא,
%break
להנבראים, שזה גורם הבושה כנ"ל, וע"י עסק בתורה ומצות על מנת 
לעשות נחת רוח ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי 
השפעה, כלומר שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד,
%break
אלא מקבלת השפע כדי להשפיע נחת רוח ליוצרה, הרוצה שהנשמות 
יהנו משפעו יתברך".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, שבשלמא בין אדם לחבירו, מבינים 
שהעבודה שהאדם עובד לשם שכר, הוא בכדי שהאדם לא יאכל לחם 
חסד, כידוע כי זה גורם בושה, וע"י העבודה נתקן הפגם של בושה, כי 
כבר מקבל שכר תמורת עבודה,
%break
מה שאין כן לגבי הבורא, מהו התיקון של העבודה, אם צריכים לעבוד 
שלא עמ"נ לקבל פרס. וכמו כן שאלנו, בשלמא בין אדם לחבירו, 
חבירו זקוק לעבודה של האדם,
%break
כנ"ל, אולם לגבי הבורא, בשביל מה הבורא צריך לעבודתו של האדם, 
וכי חס ושלום הוא בעל חסרון, חס ושלום, שהוא זקוק לעבודת האדם.
%break
אלא כנ"ל, שבין אדם למקום, אין שייך לומר, שהעבודה מתקן את 
קבלת טוב ועונג, שלא יהיה מורגש פגם של בושה, כי רק בין אדם 
לחבירו, היות שהנותן עבודה משלם לו לפי עבודתו. נמצא, שהעבודה 
עם השכר הם כעין חליפין,
%break
שהם מחליפים זה עם זה, ואין כאן כבר שום בושה, היות כי שניהם 
מקבלים יחד, היינו, אחד מקבל עבודה ואחד מקבל שכר. מה שאין כן 
לגבי הבורא, אין כאן דבר שוה, היינו שנוכל לומר, שאחד מקבל 
עבודה ואחד מקבל שכר.
%break
מב' טעמים:
א. שאי אפשר לומר, שהבורא מקבל עבודה מן האדם, היות שאין 
הבורא חס ושלום בעל חסרון, שיהיה נצרך לעבודת האדם.
%break
ב. כמו שאומר שם בתע"ס, שהשכר מה שהעובד ה' מקבל, אין זה 
בהשוה לעבודה, כנ"ל, כי העבודה בערך קבלת השכר, דומה לאדם 
שעובד אצל חבירו רגע,
%break
ותמורת זה הוא נותן לו, פרנסה לכל ימי חייו, היות שהעובד ה' עובד 
רק בעולם הזה, ותמורת זה הוא מקבל שכר בנצחיות, מה שאין כן בין 
אדם לחבירו, אינו נוהג זה.
%break
לכן, כמו שכתוב שם, ענין עבודת האדם בתורה ומצות הוא לא לשם 
חליפין, כמו בעבודה שבין אדם לחבירו, אלא העבודה הוא, שהאדם, 
ע"י העבודה בתו"מ, הוא יקבל ע"י זה דבר חדש, היינו טבע שני, 
כלומר,
%break
במקום שנולד בטבע עם רצון לקבל לעצמו, הוא יקבל ע"י זה שהוא 
עוסק בתו"מ בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שכר כלל, ע"י זה הוא 
יקבל שכר תמורת עבודתו. אבל מהו השכר שהוא מצפה לזכות עבור 
העבודה שלו בתו"מ.
%break
הוא שה' יתן לו טבע שני, היינו כלים דהשפעה, במקום שהיה לו עד 
עכשיו כלים דרצון לקבל בעל מנת לקבל, הוא ישיג עכשיו כלים 
חדשים, הנקראים כלים דהשפעה.
%break
לכן בעת העבודה בתו"מ, הוא צריך לכוון שהוא עוסק בעל מנת 
להשפיע, כלומר שצריך לכוון כל הזמן, בזמן העבודה, לאיזה שכר 
שהוא מצפה, שה' יתן לו תמורת עבודתו בתו"מ.
%break
ויש בהכוונה זו, שמכוון בעל מנת להשפיע, ב' דברים:
א. שידע לאיזה שכר הוא מצפה.
ב. שידע טעם בהשכר, כלומר שיהנה מהשכר הזה, כלומר שגודל 
השכר תלוי בהשתוקקות להשכר.
%page 885
כמו בגשמיות ישנו שכר גדול, וקטן, הנמדד בחשיבותו של הדבר, כי 
מדרך העולם הוא, דבר שיקר במציאות, שלא נמצא כזה אצל הרבה 
אנשים, היינו שזה דבר שקשה להשיג, זה נקרא "חשוב" בגשמיות.
%break
כמו כן כל אדם חושב שיש בידו להגיע לעשות כל מעשיו לשם שמים, 
היות שזהו רק כוונה, היינו לכוון בעת מעשה, שהוא רוצה בעבודה 
שיהיה לשם שמים, והאדם חושב שרק מעשה הוא קשה לעשות, 
כוונה זהו דבר קל מאוד,
%break
שרק תלוי ברצונו, ואם הוא רוצה הוא יכול. מה שאין כן אלו אנשים 
שמתחילים ללכת בדרך זה, שרוצה שהמעשים שלו יהיו לשם שמים, 
האדם הזה, כל מה שמרבה במעשים ובכוונה דלהשפיע, אז מתגלה 
אצלו האמת,
%break
איך שהאדם רחוק מדבר זה, היינו שיש סגולה בעבודה זו, שמגלים לו 
מלמעלה את האמת, איך שאין להאדם שום שייכות למעשים 
דהשפעה. אולם מטרם שהאדם נכנס בעבודה דלהשפיע,
%break
יש תיקון, שלא יכולים לראות את האמת, איך שהאדם רחוק מדרך 
הזה, היות שזהו נגד הטבע.
%break
כי האדם נברא לעשות הכל לתועלת עצמו, ובכדי שלא יהיה לו ענין 
של בושה, הוא מוכרח לעשות הכל לתועלת הבורא ולבטל את כל 
ישותו, איך הגוף יכול להסכים לזה. וזהו כמו שאומר הזה"ק על 
הכתוב "או הודע אליו חטאתו".
%break
שהידיעה הזו, הקב"ה מודיע לו, שפירושו, שמלמעלה כשרואים 
שהאדם רוצה לתקן את הרצון לקבל לעצמו, מודיעים את האמת, איך 
שהאדם רחוק מזה. אז הוא מתחיל לראות, שלא כל אדם יכול להגיע 
לשכר הזה, ומתחיל לראות את החשיבות שבדבר.
%break
נמצא, שרק אז הוא מתחיל לראות איך שהשכר הזה, הנקרא כלים 
דהשפעה, קשה לזכות לזה, שרק הבורא יכול לתת לו את הכלים 
האלו. נמצא, שהשכר שלו, מקבל אצלו צורה של חשיבות, היות שזה 
דבר יקר במציאות, שלא כל אחד יכול להגיע לזה.
%break
ובהאמור אנו רואים את החשיבות של השכר הזה, שהוא לזכות 
לכלים דהשפעה, שאי אפשר להבין את החשיבות שבדבר, מטרם 
שהאדם רואה איך שזה קשה להשיג. וכשמשיג את הכלים דהשפעה, 
הוא רואה אז, איך שהוא זכה לשכר גדול מאוד,
%break
שהוא דבר כל כך יקר מציאות, היות שאין זה בידו להשיג דבר גדול 
בכוחות עצמו, אלא שרק הבורא בעצמו, הוא יכול לתת לו במתנה 
הכלים האלו.
%break
נמצא, זה שאמרו, שאסור לעבוד בעל מנת לקבל פרס, הוא משום 
שאם הוא רוצה שכר תמורת עבודה, אז הוא בורח ממש מהשכר 
האמיתי. נמצא, בזה נבין בשביל מה צריכים לעבוד, הלא אין הקב"ה 
צריך לעבודה שלנו,
%break
שנעזור לו מה. והתשובה היא, העבודה זו הוא רק בשבילנו, היינו 
שע"י העבודה, אנו מגיעים להשיג את החשיבות של השכר, וזה לא 
סתם חשיבות, אלא שזה ענין שאנו משיגים ע"י העבודה, שהחשיבות 
הוא מטעם שזהו כל החיים שלנו,
%break
כי בלי דביקות השם, אנו מרוחקים ממנו יתברך, וכל הטוב והעונג 
שברא הבורא להטיב לנבראיו, תלוי בזה, היינו שיהיה לנו בחינת 
השתוות עם האור.
%break
וכמו שאומר האר"י הקדוש, שסיבת שבירת הכלים, היה מטעם, 
שהכלים לא היה ביכולתם לסבול את האור, לכן האורות נסתלקו, 
והכלים נשברו. שפירושו הוא, היות שיש ערך הופכי בין האור שהוא 
המשפיע,
%break
לבין הכלי שהוא המקבל, וכדי שיהיה להם השתוות, נעשה תיקון, 
שהמקבל לא מקבל מטעם תועלת עצמו, אלא מטעם שהוא רוצה 
לקיים רצון הבורא, שהוא רוצה להטיב לנבראיו, ורק מסיבה זו הוא 
מקבל את הטוב,
%break
וזה נקרא, השתוות, מטעם ששניהם שוים עכשיו, היות ששניהם 
נקראים, משפיעים. כלומר שכמו שהאור הוא המשפיע, עם זה שנותן 
להכלי, גם הכלי אינו מקבל, אלא מטעם שרוצה להשפיע להנותן.
%break
ובהאמור נבין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב, על מה ששאל 
משה מה', (כי תישא, רביעי) "ויאמר הראני נא את כבודך, ויאמר ה', 
הנה מקום אתי".
%break
%page 886
ואמר, מהו הפירוש "הנה מקום אתי", ואמר, "אתי", הוא ראשי תיבות, 
אמונה, תפלה, יגיעה, כלומר שזהו המקום, שעל ידו יכולים לבוא, 
לזכות לכבוד ה', שענין כבוד ה', יכולין לפרש, כמו שאנו מתפללים 
(בתפלת שמונה עשרה דראש השנה) "וכן תן כבוד לעמיך",
%break
שפירוש, שכבוד ה' יהיה מגולה בתוך עם ישראל, שכל אחד ואחד, 
ירגיש גדלות ה', בשיעור שלא יהיה שום דאגות לאדם, אלא איך הוא 
יכול לעשות משהו, איזה נחת רוח להבורא, ושום דבר אחר לא מעניין 
אותו. מה שאין כן בזמן שהוא להיפך,
%break
היינו בזמן ש"שכינתא בעפרא", שגדלות ה' הוא בהסתר, ולא רואים 
ולא מרגישים את החשיבות של המצוה, שצוה לנו לקיים תו"מ, שזה 
לא מטעם שהוא צריך לעבודה שלנו, אלא שהוא רצה לזכות אותנו, 
ניתן לנו את קיום תו"מ,
%break
כמו שאמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם 
תו"מ", כמו שכתוב בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" בתחילתו. לכן 
בכדי להגיע לכבוד ה', שזה יכולים לפרש,
%break
שזה ענין מה שאמר "הראני את כבודך", הגם שיש בזה הרבה 
פירושים, ועל דרך העבודה, כך צריכים לפרש את הפסוק. ש"הראני 
כבודך" הכוונה, שכבוד ה' יהי מגולה.
%break
ויש לפרש את הסדר של מקום א' ת' י', הוא, שיש לקבל על עצמו 
בחינת אמונה, שיאמין שכל אחד ואחד יכול להגיע, לזכות לבחינת 
כבוד ה' כנ"ל, וכשהוא מאמין בזה, עליו לדעת מדוע כבוד ה' לא 
מגולה, עוד מטרם שהתחיל בעבודה,
%break
אלא שרק ההסתר מגולה, אלא הוא צריך להאמין בדברי חז"ל, שזה 
הוא תיקון, שיהא יכולת לאדם לזכות לבחינת השתוות הצורה, הנקרא 
בחינת משפיע לה' ולא לתועלת עצמו. לכן ענין אמונה שהאדם צריך 
לקבל על עצמו, הוא צריך גם כן להאמין,
%break
שאי אפשר לזכות לכבוד ה', היינו שיסתלק ממנו ההעלם וההסתר, 
אם לא זכה לבחינת "יראת שמים", וענין יראה פירושו, כמו שכתוב, 
(בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח), "היינו שלא יכול להיות לו אמונה, 
מטרם שיש לו השתוות הצורה".
%break
ובכדי שיהיה לו השתוות הצורה, הוא צריך להשתדל, שבכל דבר 
שהוא עושה, שיהיה לו יראה, כמו שכתוב (שם דף קצ"א) וזה לשונו, 
"יראה, הוא שמפחד שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%break
נמצא, שההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל 
באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו 
שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו 
חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה",
%break
היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, 
בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא 
מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא 
לאחר היגיעה, לידי ידיעה,
%break
שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז בא מצב הג' של 
תפלה, ואז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה 
ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה.
%break
אולם גם אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה 
אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה 
כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן 
למה לך להתפלל, שה' יעזור לך,
%break
הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין 
ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו 
להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, 
ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר,
%break
ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין 
למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל 
הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר,
%break
אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים 
התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, 
שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.
%break
%page 887
נמצא לפי זה, הגם שאמונה, ותפלה, ויגיעה, הם ג' דברים שנוהגים 
בזה אחר זה, ובאמת הם ג' דברים ממש, ומכל מקום, אלו ג' דברים 
כלולים זה בזה, כלומר בכל דבר הוא עובד עם כל הג' ביחד, כנ"ל. 
היינו הגם שמתחילים בבחינת אמונה,
%break
אבל באמונה נכללו כל שאר הבחינות. כי בזמן שהוא מתחיל 
להתגבר, הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שאמרו, שהאדם צריך 
לומר "אם אין אני לי מי לי".
%break
כלומר שהאדם צריך לעבוד ולהגיע בכוחות עצמו להמטרה, וכשהוא 
רואה, שאינו יכול להתגבר ולתת יגיעה, הוא צריך להאמין, שתפלה 
מועלת, כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה", אף על פי שהוא 
לא רואה שום שינוי, בזה שהתפלל לה',
%break
שיעזור לו, אם כן יש גם כאן ענין של למעלה מהדעת. אולם הסדר 
הכללי הוא, שמתחילים מ - א' ת' י'. אמונה, ואח"כ יגיעה, ואח"כ 
תפלה.
%break
נמצא, העיקר הוא אמונה, כי עמה צריכים להשתמש בכל המעשים 
שהאדם עושה, כנ"ל. זאת אומרת, שכל הכלים שעמהם האדם עובד, 
הבסיס הוא אמונה, לכן האור המתגלה נקרא "אור האמונה",
%break
על שם הכלי. שהכלי זה בנוי על בסיס של אמונת חכמים, ועל אמונת 
ה', כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
%break
ובהאמור נבין את מה שאמרו חז"ל, "אם בלעו את המרור לא יצא". 
ואמר האר"י הקדוש, שמרור גימטריא מות. ויש להבין, מה מרמז לנו 
בזה, שמרור גימטריא מות, שהם דינים שבה, אשר בהם נאחזים 
הקליפות. יש לפרש, שזה כמו שאנו אומרים,
%break
(בהגדה של פסח) "מרור זה שאנו אוכלין, על שום מה, על שום 
שמיררו המצרים, וימררו את חייהם בעבודה קשה".
%break
שענין עבודה קשה, היה זה שעם ישראל היו רוצים לצאת משליטת 
המצריים, שנקרא אהבה עצמית, שבזמן שהתגברו לעשות משהו בעל 
מנת להשפיע, תיכף באו להם מחשבות של המצרים, ששאלו שאלת 
רשע, מה עבודה הזאת לכם, לעבוד לתועלת ה',
%break
וכל פעם שהתגברו, תיכף באו השאלות של המצרים, וזהו נקרא 
"עבודה קשה", שהיה קשה לצאת משליטתם, כי המצרים היו מררו 
את חייהם.
%break
ועל זה אומר האר"י הקדוש, כי מרור גימטריא מות, כלומר שזה 
שהמצרים לא רצו לתת להם לצאת משליטתם, אלא שישארו כמו 
שהם רוצים, היינו כמו שאלת רשע, שזהו פירוש, שישארו בבחינת 
רשעים בחייהם נקראים מתים, נמצא,
%break
שזה לא סתם מרור, אלא זהו בחינת מות ממש. נמצא, זה שכתוב 
"וימררו", היינו שרצו שעם ישראל ישארו בבחינת מתים חס ושלום.
%break
נמצא לפי זה, שענין עבודה קשה, שהיו טועמים טעם מרור, היינו 
שהיה טועמים טעם מיתה, בזה שהיו עובדים לתועלת עצמם. וזה 
שאומר, שמרור הוא בחינת מיתה, ודינים שבהם נאחזים הקליפות, 
שפירושו של דינים הוא, כידוע שהיו דין,
%break
שאסור להשתמש עם כלים דקבלה, וכל יניקת הקליפות הוא מכלים 
דקבלה, שהם רוצים לקבל בעמ"נ לקבל, וכשהאדם נמצא בבחינת 
קבלה, אז האדם נמצא במצב של העלם והסתר מרוחניות.
%break
וענין תיקונו הוא, זה שכתוב "וזהו טעם שצריך שירגיש טעם מרירות, 
ואם בלעו,  לא יצא ידי חובתו, כי ע"י טחינת שינים מתמתקים, ע"י 
ל"ב שיניים". יש לפרש, כי ידוע, של"ב שיניים רומזים על ל"ב נתיבות 
חכמה, היינו שדוקא ע"י זה שהאדם בא לידי מצב עליה,
%break
המכונה שהוא נמצא במצב של חיים וחכמה, אז הוא צריך ללעוס את 
המרור, בכדי שירגיש טעם מרירות, כי רק בזמן עליה יכולים להרגיש 
מה זה מרור, כלומר מהו הטעם של ירידה, וזהו כיתרון האור מתוך 
החושך. היינו שאי אפשר לטעום טעם אמיתי,
%break
בחיים, ואור, אם אין לו טעם של מות וחושך. נמצא, שהמרור נמתק 
ע"י העליה, שרק ע"י החושך, שהוא ירידה, הוא מרגיש טעם באור. 
נמצא, שהחושך קבל עכשיו תיקון, וזה שכתוב: ולמתקה ע"י המשכת 
החיים.
%break
%page 888
%H מהו, ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, בעבודה
%break
הזה"ק (נשא דף ג' ובהסולם אות י') אומר, אל תהי ברכת הדיוט קלה 
בעיניך. וזהו "יומם יצוה ה' חסדו". ובמגילה (דף ט"ו) אומר שם 
"לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך".
%break
ויש להבין, מה זה בא ללמדינו בעבודת ה', כלומר כשלומדים באדם 
אחד, מהו הפירוש "הדיוט". וקודם כל אנו צריכים להבין מהו הפירוש 
"הדיוט בכלל".
%break
הנה במסכת מגילה (דף י"ב ע"ב) אמר רב כהנא "מכאן, שהדיוט קופץ 
בראש". משמע, שהפירוש של הדיוט, מימרה בגנותו, הגם שהוא איש 
פשוט, מכל מקום אוהב להבליט עצמו ולהראות כוחכם.
%break
אם כן בעבודה מה יש לפרש "ברכת הדיוט". וכמו כן יש להבין מה 
שאומר הזה"ק, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. וזהו "יומם יצוה ה' 
חסדו". מהו הקשר בין "ברכת הדיוט" ל"חסדו".
%break
ידוע שעבודת האדם היא בב' קוים, הנקראים "שני כתובים המכחישים 
זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי, ויכריע ביניהם". וזה על דרך 
שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת"
%break
ועל דרך עבודה יש לפרש "ימין מקרבת", כשאדם הולך בעבודה, 
ורוצה להמצא עצמו במצב של התקרבות לה', ולא רוצה לראות שום 
חסרון על עצמו, כי הוא רוצה עכשיו לעסוק בשירות ותשבחות לה',
%break
ואם הוא יראה בעצמו איזה חסרון, כבר לא תהיה באפשרותו לתת 
תודה לה' בכל הלב, היות שיש לו חסרונות, שהוא רוצה שה' ימלא 
חסרונותיו.
%break
נמצא, שעל החסרונות הוא מתפלל עכשיו, שה' ימלא אותם. נמצא, 
שכבר יש לו חסרון בההודאה. כלומר, שבאמצע אמירת תודה רבה, 
הוא טוען, שה' עוד לא נתן לו הכל מה שחסר לו.
%break
לכן בעת שהוא רוצה לעסוק בבחינת שלימות, בכדי שהתודה שנותן 
לה' תהיה בכל הלב, אסור אז לראות שום חסרון אצל עצמו.
%break
אולם יש להבין, איך האדם יכול לומר שאין לו חסרון. אלא הוא מודה 
ומשבח לה', בזה שהוא עובד ה', בזמן שרואה, שהעבודה שלו מלאה 
חסרונות. ואיך אפשר לשקר, בו בעת שהוא רואה בעצמו האי שלימות 
שלו בתורה ועבודה. התשובה היא,
%break
בזמן שהאדם עושה חשבון לעצמו, ורואה את שפלותו, איך שהוא 
יותר גרוע משאר אנשים, הן בכשרון והן במידות, ומכל מקום ה' נתן 
לו מחשבה ורצון לעשות משהו בתו"מ, והוא יודע בעצמו,
%break
שגם השרות הקטן הזה הוא לא שוה, והוא רואה שיש הרבה אנשים 
שהם יותר חשובים ממנו, מכל מקום ה' לא נתן להם מחשבה ורצון 
לעשות משהו בדברים של קדושה, ולו כן נתן מחשבה ורצון.
%break
ועל זה הוא מודה ומשבח לה', כאילו הוא השיג הון תועפות בגשמיות, 
לאיזה מצב רוח היו הדברים גשמיים מביאים אותם. ומהציור הזה הוא 
מקבל שמחה ואושר, ויש לו מזה הרחבת הדעת. ודבר זה גורם לו, 
שמקבלים על ידי זה אח"כ אוזניים לשמוע דברים,
%break
שמקודם לכן היו לו אוזניים אטומות. ועכשיו ע"י השמחה כל האברים 
שלו נעשו ערים ומבינים וחושבים לכל דבר, כי השמחה שבאה לו ע"י 
שמחה של מצוה, זה גורם לו שגם בגשמיות, שהאדם יהיה עכשיו 
לאדם אחר לגמרי. וזה הכל בא לו מצד שהחשיב דברים שבקדושה.
%break
אולם האדם צריך להאמין, שאפילו שהוא מעריך את חשיבות של 
קדושה בכל יכולתו, מכל מקום עוד לא הגיע לתת את שיעור 
החשיבות, שיש שם החשיבות האמיתית,
%break
כי אין בידי אדם להעריך את מדת חשיבות של קדושה, שרק אלו 
שהם "בני עליה", הם יודעים איך להעריך דבר רוחני.
%break
%page 889
אלא שחז"ל, הם היו יודעים לתת חשיבות לרוחניות, כמו שאמרו חז"ל 
(ברכות ז') וזו לשונם "אמר רבי זירא, אגרא דפרקא ריהטא". ופירש 
רש"י, עיקר קיבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם, הוא 
שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים.
%break
והמרש"א מפרש וזו לשונו, ועוד יש לומר "דחכמים דאינן צריכין 
לפרקא, דכבר יודעין דברי הלכה, קאמר, דמכל מקום אגרא שלהם 
ריהטא", היינו שכר המרוצה.
%break
אמר אביי "אגרא דכלה דוחקא". ופרש רש"י וזו לשונו "שבת שלפני 
הרגל, שהכל נאספים לשמוע הלכות רגל".
%break
הפירוש הוא, ויש שאינם מבינים ההלכות, מכל מקום יש להם שכר על 
זה שעומדים דחוקים. והמרש"א אומר גם על זה "אם השומע תלמיד 
חכם, ואין צריך לכך, יש לו אגרא דדוחקא". ובהאמור אנו רואים, איך 
שחז"ל היו מעריכים את חשיבות של רוחניות,
%break
שאמרו "אפילו שאין אנשים מבינים את מה שהחכם דורש, מכל מקום 
יש להם שכר זה, שרצים לשמוע את דרשת הרב". ועוד יותר מזה, אנו 
רואים מה שהמרש"א אומר, אפילו אלו אנשים שהם בעצמם תלמידי 
חכמים, ויודעים את ההלכות לבדם,
%break
מכל מקום אם הם באים לשמוע את דרשת הרב, יש להם שכר, ובטח 
שכר לא נותנים אלא על עבודה.
%break
נמצא שלפי זה, שהאדם צריך לשמוח בזה שזכה לעבודת ה', הגם 
שבא לבית המדרש או לבית הכנסת ואינו לומד, יש לו שכר הליכה, 
שפירושו, שזה נכנס בגדר עבודת ה'. והראיה לזה, שמשלמים שכר 
על עבודה זו. אם כן יוצא,
%break
בזמן שהאדם הולך בקו ימין, שרוצה לעסוק בעבודה של זמירות 
ותשבחות לה', הוא צריך אז לראות שיש לו שלימות. כלומר, שהוא 
צריך להעריך את שפלותו, ואיך שהקב"ה נתן לו רצון וחשק לכל 
הפחות ללכת לבית המדרש,
%break
אף על פי שלא מבין שום דבר. ולומר "אין בכוחי להעריך את 
החשיבות שעלה בגורלי, שה' בחר בי לכל הפחות לאיזה שרות כל 
שהוא". ויהיה בשמחה,
%break
כאילו הוא מצא הון תועפות בגשמיות, איך הוא היה שמח, והשמחה 
הזו נותנת כח להאמין בה', שהוא טוב ומטיב.
%break
מה שאין כן בזמן שהאדם מתחיל לעשות חשבונות, כמה הוא הרויח 
ברוחניות ע"י יגיעה שכבר נתן, ומתחיל לראות שהוא לא התקדם, 
הגם מה שהוא רואה, הוא אמת לפי השגתו,
%break
אבל במצב הזה הוא נפרד מהקדושה, מטעם שבמצב הזה הוא מדבר 
לשון הרע על ההשגחתו יתברך, שאינו יכול לומר, שהנהגת הבורא 
היא בבחינת טוב ומטיב.
%break
נמצא שעל ידי זה הוא נעשה יותר מרוחק מהקדושה. כלומר, כי כפי 
מה שהוא רואה שהוא בחסרון, ורואה את כל מה שחסר לו, וכמה 
וכמה פעמים הוא התפלל לה', וה' לא נתן לו שום דבר על בקשתו, 
תיכף הוא פוגם באמונה של "כי אתה שומע תפלת כל פה".
%break
נמצא, שנעשה במצב הזה, שהוא אומר, שהוא הולך עכשיו על דרך 
האמת ולא רוצה לרמאות עצמו, שהוא איש שיש לו שלימות. ובטח 
הוא בטוח, בדרך שהוא הולך היא דרך אמיתית.
%break
אולם אין אדם יכול לעשות לעצמו דרכים, אלא צריכים לקבל דרך 
מכפי שרבותינו סדרו לנו.
%break
ועל ענינים כאלו שאל אאמו"ר זצ"ל, על מה שאנו אומרים (ב - "אתה 
בחרתנו") "ורוממתנו מכל הלשונות". הלא אין בעולם אלא רק לשון 
אחד של היצר הרע. לכן "ורוממתנו מכל לשון" היה צריך לומר. מהו 
"מכל הלשונות",
%break
לשון רבים. ואמר, שיש מלאכים קדושים, וכמו כן יש מלאכים טמאים, 
היינו שיש לפעמים שהיצר הרע מונע אותו מלעשות דבר טוב, מכח 
שמסית לו, ואומר שאין לך שום צורך לעסוק בתו"מ,
%break
מטעם שלא יהיה לו מזה שום רווח. ולפעמים בא אליו ואומר לו, שלא 
כדאי לך לעשות הדבר הזה, היות שזה הדבר יפריע לך מלעסוק 
בתו"מ.
%page 890
נמצא, שהוא מדבר אליו להיפך, הוא רוצה שהאדם יעסוק בתו"מ, לכן 
הוא מיעץ לו לא לעשות את הדבר הזה, מה שהוא רוצה לעשות, או 
ללמוד, או לחשוב, וכדומה.
%break
נמצא, בזמן שהאדם צריך ללכת ב"קו ימין", אז בא אליו המלאך קדוש 
ואומר לו, תסתכל על שפלות שלך, תראה שחסר לך תורה וחסרה לך 
אמונה, וגם בקיום מצות אין אתה בסדר, ומוריד אותו לשאול תחתית, 
ומדבר אליו כמו מלאך קדוש. ומה נעשה,
%break
שבסופו של דבר האדם בא לידי ירידה, שאין לו אז ראש לעשות שום 
דבר בקדושה. לכן בזמן שהוא צריך ללכת בקו ימין, הוא צריך להילחם 
עם כל אלו שמתנגדים לשלימות הימין, ולהאמין למעלה מהדעת, 
שהס"א מדברת אליו בלבוש של מלאך קדוש.
%break
אולם אח"כ, האדם צריך לעבור אל קצה השני, הנקרא "קו שמאל". 
ושם צריכים שמירה מעולה. והוא צריך להיות מוכן, בזמן שראה את 
העבר שלו, שהוא מלא חסרונות, שתהיה בידו יכולת לתת תפלה על 
החסרונות, אחרת אסור להכנס לעבודה של שמאל.
%break
וזה כמו שכתוב בזה"ק, ש"אסור להרים את הידים בלי תפלה 
ובקשה", שפירושו "הרמת ידים" נקרא, שהוא מסתכל בהידים שלו, 
היינו מה כבר יש לו בהידים מרוחניות, אם הוא התקדם משהו או לא.
%break
וזהו אסור להסתכל, רק באופן שהוא מוכן לתת תיכף על המקום 
תפלה ובקשה, אחרת הוא יפול לכלל יאוש, ועצבות, ומרה שחורה, 
ויהיה מוכרח לברוח מהמערכה. נמצא, במקום שהוא היה צריך לקבל 
מקו שמאל מקום לתפלה,
%break
שרק בגלל זה הוא צריך לעבור לקו שמאל, לכן, אם הוא אינו בטוח 
שיהיה ביכולתו תיכף לתת תפלה על המקום, הוא צריך להישאר בקו 
ימין, עד שיהא בטוח, שעל ידי זה הוא יקח כח להתפלל, שה' יעזור 
לו, ויהיה מאמין "כי ה' הוא שומע תפלה".
%break
אחרת יש איסור בדבר. כי בטח "תודה רבה" במצב הזה שהוא נמצא 
לא יכול לתת, ותפלה גם כן לא יכול לעשות, שיתפללו לה', שיוציאו 
מהמצב הזה. כי בזמן שהאדם נמצא במצב, שהוא מתחיל לדבר לשון 
הרע על ההשגחה,
%break
תיכף נאבד ממנו כח התפלה, שהגוף לא יכול להאמין, שה' הוא 
"שומע תפלת כל פה". נמצא, שהוא נשאר קרח מכאן וקרח מכאן, לכן 
הוא צריך להישאר בקו ימין ולא להכנס לקו שמאל.
%break
וזה שאמרו חז"ל (יומא ט"ז) "כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך 
ימין", שפירוש של "כל" הוא "בדרך כלל". כלומר, בדרך כלל האדם 
צריך ללכת בקו ימין. ובקו שמאל מותר ללכת רק בזמן שהוא בטוח 
שיהיה בידו להתפלל על החסרונות שלו.
%break
אחרת הוא צריך להישאר בימין, עד שירגיש בעצמו, שהוא מוכן לזה.
%break
לכן, אם נתעוררו לו נגד רצונו מחשבות, שהוא לא בסדר, ואיך הוא 
יכול לדבר דיבורי תורה ותפלה לה', בזמן שהמחשבות שלו אומרות 
לו, הלא אתה מלא לכלוך, ואיך אתה לא מתבייש לעסוק בדברי 
קדושה. על זה האדם (חייב) לומר,
%break
שכתוב "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", כלומר, אפילו שאני 
נמצא בשפלות הכי גרועה, מכל מקום אני מאמין במה שכתוב, שה' 
שוכן אפילו בשפלות הכי גרועה.
%break
אולם אינו שורה אצל בעלי גאוה, כמו שאמרו חז"ל "כל המתגאה, 
אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד". לכן כשהאדם 
מרגיש עצמו בשלימות, לפי הקו ימין, שהוא מעריך את שפלותו, 
ואומר,
%break
שמכל מקום ה' נתן לו קצת אחיזה כלשהי בקדושה, וקצת הזה לגבי 
הקדושה שהאדם צריך להשיג, בודאי נקרא זה הקצת קדושה לגבי 
קדושה אמיתית, בחינת הדיוט. ואם הוא אומר לפי שפלותו, אני מודה 
ומשבח לה' עבור זה.
%break
על זה יכולים לומר, כמו שכתוב "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". 
וכשהוא שמח מזה, יש לו הזדמנות לזכות לבחינת "שהשכינה שורה 
אלא מתוך שמחה".
%break
נמצא, שע"י השפלות הזו, שמזה שה' נתן לו משהו אחיזה בקדושה, 
הוא יכול לעלות במעלות הקודש, אם הוא רק לוקח מזה שמחה 
ומחשיב את זה, אז האדם יכול לומר "מקימי מעפר דל", "מאשפות 
ירים אביון".
%page 891
היינו, בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, והוא דל, היינו עני, כמו 
שאמרו חז"ל (נדרים מ"א) וזו לשונם "אמר אביי, נקטינין, אין עני אלא 
בדעה", שפירושו, מסורת מאבותינו, מנהג מאבותינו, ש"אין עני אלא 
בדעת".
%break
וזה שאומר שהוא דל, היינו עני, שאין לו שום דעת בקדושה, הוא 
נקרא "עני ודל". ואז, אם יש משהו אחיזה בקדושה, אף על פי שהוא 
דל, אומר "מקימי מעפר דל". זאת אומרת, שאומר הלל, שאף שהוא 
דל, מכל מקום ה' מקים אותו.
%break
"מאשפות ירים אביון", הגם שהוא מרגיש שהוא אביון, מכל מקום ה' 
הרים אותו. ועל זה הוא אומר הלל לה'. ושיעור אחיזה בקדושה צריך 
להיות במשהו, כבר יכולים להגיד הלל ולתת שבח לה'.
%break
ויכולים לפרש במה שכתוב (תהילים צ"ז) "שמחו צדיקים בה' והודו 
לזכר קדשו".
%break
שיש לפרש "צדיקים", פירוש מי שאומר שה' הוא צדיק, היות שכל מה 
שיש לו איזו אחיזה בקדושה, כבר אומר "ה' הוא צדיק", במה שנותן 
לעני ואביון כמוהו איזו אחיזה ברוחניות. והם נקראים "צדיקים", כמו 
שכתוב "איזה צדיק המצדיק את קונו".
%break
ושיעור אחיזה ברוחניות, הוא, שעל זה הוא יכול לומר, שאני שמח עם 
זה, אומר הכתוב "והודו לזכר קדשו", שהם נותנים הודאה על "זכר 
קדשו", זה שזוכרים את קדושתו יתברך, על זה הם נותנים הלל 
ושבח. זה שכתוב "והודו לזכר קדשו".
%break
זאת אומרת, אם הם רק נזכרים משם הקדוש, כבר על זה לבד הם 
נותנים "הודו לה'", כלומר אפילו רק על זכירה לבד תיכף מתעוררים 
לתת הודאה לה'.
%break
מה שאין כן מי שיש לו קצת גאווה, ואומר, שאר אנשים, שאין להם 
שכל, הם יכולים להיות עובדי ה' בלי שום שכל ודעת, מה שאין כן איש 
כמוני, שיש לו שכל ואיננו טיפש כשאר אנשים,
%break
הוא אומר, אם הבורא רוצה שאני אעבוד בשבילו, הוא צריך להתחשב 
עמי ולתת לי טעם בתורה ובתפלה, אחרת אני יכול להיות עובד כמו 
שאני מבין, ולא כמו שאתה דורש.
%break
על זה כתוב "ה' מלך גאות לבש", היינו שה' מתנהג לגבי אלו אנשים 
בלבוש של גאוות, ואינו מתפעל מהם, והם נשארים עם הגאוות שלהם 
ולא יותר. לכן כתוב "רם ה' ושפל יראה",
%break
עם שפלותו האדם יכול לראות. מה שאין כן "וגבוה", מי שמחשיב 
עצמו שהוא יותר גבוה משאר אנשים, הוא נקרא "וגבוה ממרחק", 
היינו הוא מתרחק מהקדושה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך", 
שהפירוש הוא, שבזמן שהאדם מרגיש שהוא הדיוט, שאין לו אלא רק 
קצת מגע עם הקדושה, שזה נקרא "הדיוט" לגבי השלימות שהאדם 
צריך להגיע,
%break
מכל מקום כשהוא עושה ברכה ונותן תודה לה', "אל תהי קלה 
בעיניך", אלא האדם צריך להחשיב זה כאילו השיג הון תועפות, ולתת 
תודה וברכה לה' כאילו השיג שלימות אמיתית.
%break
%page 892
%H מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב
%break
בזה"ק (אמור דף י"ד ובהסולם אות מ"א) אומר וזו לשונו "איש מזרעך 
לדורותם, אשר יהיה בו מום. רבי יצחק אמר, שהטעם הוא, משום 
שהוא פגום. ומי שהוא פגום,
%break
אינו ראוי שישמש בקדש. והרי העמדנו, שאדם הנמצא פגום אין בו 
אמונה, ופגם ההוא מעיד עליו. כל שכן כהן, שצריך להמצא שלם, 
ובעל אמונה יותר מכל", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, לפי זה אדם שנברא באיזה מום, אם יש לו בחירה להגיע 
לאמונת ה', או חס ושלום אין לו שום בחירה, והוא מוכרח להישאר 
בלי אמונה. נמצא,
%break
האדם הזה מה הוא צריך לעשות האם אומרים לו, קודם כל אתה 
מוכרח להשתדל ללכת לרופאים, אולי הם יכולים לרפאות אותך 
מהמום שבך. ואח"כ אתה תבוא ללמוד עניני אמונה. היתכן דבר כזה.
%break
אלא הענין הוא, כל דבר אנו לומדים מבחינת ענף ושורש. וזה הוא 
חלק הנגלה שבתורה, שכל מעשי המצות ניתן לנו בבחינת ענף 
ושורש. וכשמדברים בבחינת הנסתר,
%break
היינו בבחינת הכוונה ולא מבחינת המעשה, אז מפרשים הכל בבחינת 
עבודה. כלומר, מה שנקראים "מומים ופגמים" הוא לא בבחינת 
המעשה אלא בבחינת הכוונה.
%break
ויש לדעת, מאיפה נמשכים הפגמים והמומים ברוחניות. אלא זה 
נמשך לנו בסיבת השבירה שהיתה, שאז ירדו נצוצי קדושה בתוך 
הקליפות, וע"י הנצוצין האלו קבלו הקליפות כח להרחיק את האדם 
מעבודת ה',
%break
היינו שנותנים לאדם תענוגים, בעת שהוא עוסק בעל מנת לקבל 
תענוג, ואי אפשר לאדם לוותר על תענוג, מה שהוא מקבל על כלים 
דתועלת עצמו, ולעסוק לשם שמים.
%break
ובעת שעוסק בדברי השפעה, האדם מרגיש בכל המעשים האלו, 
שאין בהם טעם וריח. וכשהוא מתגבר, וכן עושה מעשים דלהשפיע, 
אבל עבודה זו היא לא עם כל האברים, כלומר שלא כל האברים 
מסכימים לעבודה זו.
%break
נמצא, שהוא בעל מום. היינו בעת שהוא עוסק בכוונה דלהשפיע, 
שהוא רוצה לעשות רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אפילו אחרי כל 
ההתגברות נשארו כמה אברים שהם לא מסכימים עם עבודה זו. 
נמצא, שהוא חסר אברים, שזה נקרא "בעל מום" בעבודת הקודש.
%break
וכל זה, היינו מה שאין האברים מסכימים לעבודה זו, הוא מפני שהם 
מרגישים טעם פגם בעבודה דלהשפיע. אם כן, הם בעצמם, היינו אלו 
העובדים בעצמם אומרים שאין שלימות בעבודה זו,
%break
אלא שכולה פגמים. אם כן איך אפשר לומר שיש שלימות בעבודה, בו 
בזמן שהם בעצמם אומרים שיש פגם בעבודה. ואיך יכולה להיות 
עבודה עם פגמים, לתת זה להבורא.
%break
וזה דומה כמו בגשמיות, שהאדם נותן מתנה להמלך ורוצה להראות 
לו שהוא עבד נאמן. ויחד עם זה "לבו בל עמו". היינו שיש לו אברים, 
ששואלים אותו, מה יהיה לך מזה שאתה עובד בשביל המלך. האם 
אתה חושב שהמלך ישלם לך,
%break
עבור זה שאתה עובד עבורו במסירת נפש. נמצא, שהאדם בעצמו 
אומר, שהעבודה זו היא עבודה פגומה. וזה כמו שכתוב (במ"ר נשא 
י"ג) וזו לשונו "אוי לה לאותה עיסה, שהנחתום מעיד עליה שהיא 
רעה".
%break
אולם יש לשאול, ומדוע האדם בעצמו אומר שהוא פגום. התשובה 
היא, משום שחסרה לו אמונה. כי אם היתה באמת לאדם אמונה בה', 
שהוא המנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והיה מאמין בגדלות ה', 
בחשיבותו, אז אי אפשר שתהיה איזו התנגדות מצד מי שהוא באדם. 
%page 893
כי אנו רואים בהטבע שלנו, שהקטן מתבטל לגבי הגדול כנר בפני 
אבוקה, ואין לו שום בחירה. אלא כל עוד שלא נקבע בלבו שהוא גדול, 
אז שייך בחירה, היינו לבחור ולומר שהוא גדול. או ע"י עצמו, שהוא 
משיג שהוא גדול,
%break
או ע"י אחרים, שהם אומרים שהוא גדול והוא נמשך אחרי דעתם. 
ולאחר זה כבר אין לו בחירה, שתהיה לו היכולת לא להבטל, אלא הוא 
נמשך כנר בפני אבוקה. ולשמחה גדולה זה יחשב לו, אם יש ביכולתו 
לשמש את הגדול, ואין לו הנאה גדולה יותר מזה.
%break
ובהאמור יוצא, שכל מי שיש לו מום בעבודה, עבודתו היא פגומה. 
ומדוע היא פגומה. משום שאין לו אמונה בה', שהוא מלך העולם 
ומנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. אחרת לא היה לו שום מום, 
כנ"ל, מטעם כי כל האברים היו מסכימים לשמש את המלך הגדול.
%break
וכיון שאין לו אמונה בגדלותו של המלך, נמצא שהעבודה שלו עבור 
המלך היא פגומה. כלומר, היות שעבודה שלו היא בלי טעם, לכן אין 
האדם יכול לעשות זאת בכל האברים. נמצא,
%break
שבעבודה שלו יש כמה מומים. או שמחוסר אבר, או שהאבר לא 
מתפקד כמו שרגיל לתפקד מדבר שיש בו טעם.
%break
נמצא, מה יש לאדם לעשות בזמן שהוא רואה שהוא בעל מום. אין לו 
עבודה אחרת אלא לבקש מה' שיתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו 
כח להאמין בגדלות ה'. כלומר,
%break
שכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן במצות, הוא צריך לכוון, שע"י 
מעשים האלו, שהוא עושה בבחינת "אתערותא דלתתא", שה' יתן לו 
מלמעלה כח להאמין בכל הלב את גדלותו יתברך. שאז תהיה שלימות 
במעשים שהוא עושה.
%break
כלומר, שבמעשה שהוא עושה תהיה לו מחשבה, דיבור, מעשה. היינו 
שבכל דבר שלם יש בו ג' בחינות:
%break
א. המעשה.
ב. מחשבה, שע"י המעשה יתן לו ה' כח האמונה בגדלות ה'.
%break
ג. דיבור, היינו תפלה. כי המחשבה גורמת לו שהוא יתפלל לה', שזה 
נקרא דיבור ותפלה. וכפי ערך הרגשת חסרון האמונה, בשיעור הזה 
נמדד שיעור התפלה.
%break
כי החסרון, מה שהאדם מרגיש ורוצה שה' ימלא חסרונו, זה נקרא 
"תפלה". אולם האדם, בעת שהוא רואה לפי שכלו, שהוא כבר התפלל 
לה', וה' עדיין לא עזר לו, אז נאבד לו כח התפלה.
%break
אבל גם על זה, היינו שתהיה לו היכולת להתפלל, האדם גם כן מוכרח 
להאמין באמונת חכמים, ולומר, מה שאני רואה והשכל מחייב אותי זה 
נקרא "בתוך הדעת". אבל אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת למה 
שחז"ל אמרו (ברכות ל"ב) אמר רבי חמא בר חנינא,
%break
אם ראה אדם, שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ה' 
חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'". נמצא, שבלי אמונת חכמים אין האדם 
מסוגל לעשות שום דבר שיהיה על דרך התיקון. כידוע, ש"דעת בעל 
בתים הפוכה מדעת תורה".
%break
ומשום זה אין האדם יכול לעשות דרכים בדרך ה', אלא לפי מה 
שמקובל בין עובדי ה'.
%break
ועיקר החסרון הוא, כי בזמן שהאדם עוסק בתו"מ והגוף לא מתנגד לו, 
היינו שלא מביא לו מחשבות זרות, במצב הזה האדם לא חושב על 
האמונה, שזה מה שחסר לו. היינו, שתהיה לו הנאה מהמעשים שהוא 
עושה,
%break
כאילו השיג בגשמיות הון תועפות, שבטח היתה לו אז התפעלות 
והתרוממות רוח מהשגת דבר חשוב, שכל העולם מחשיבים את זה, 
ואיזו הנאה היתה לו אז.
%break
ואם האדם יאמין בזה שהוא משמש מלך גדול, מדוע אין הוא עכשיו 
מלא שמחה והתרוממות רוח מהדבר שבקדושה שהוא עוסק עכשיו. 
אלא הטעם הוא, שבטח חסרה לו אמונה. לכן אין להאדם להסתפק 
במועט,
%break
כי חסר לו עיקר ולא תוספת. ואם אין האדם שם לב לזה, בטח שהוא 
מוכרח להישאר במצב של "כלל", שעובדים רק בבחינת המעשה. 
אולם לא לשכוח כי "מעשה בלי כוונה הוא כגוף בלי נשמה".
%break
אם כן האדם צריך להתגבר ולהיות יוצא מהכלל עובדים, אלא להכנס 
בתור עובדי ה', בבחינת הכוונה לשם שמים.
%break
%page 894
והגם שאנו לומדים, שהאדם צריך ללכת בקו ימין ולומר שאין הוא בעל 
חסרון, אלא מה שיש לו הוא שמח בזה, אבל גם בקו ימין האדם צריך 
להיות בהתפעלות גדולה ובהתרוממות רוח, מטעם שהוא עובד 
ומשמש למלך גדול.
%break
והגם שאין לו כח להעריך את מדת החשיבות של גדלות ה', מכל 
מקום גם על זה הוא צריך לעבוד, שעל הסתפקות במועט הוא צריך 
להמשיך שמחה וחיות, כאילו זה הוא דבר גדול. ומה שאינו מרגיש את 
גודל החשיבות,
%break
גם על זה הוא נותן תודה לה', על מה שהוא רואה שיש לו משהו קצת 
אחיזה ברוחניות. על זה הוא נותן שבח גדול לה'.
%break
אולם באמת הסדר הוא, שהוא צריך לעבור מקו ימין, שהוא שלימות 
והסתפקות במועט, לבחינת שמאל. היינו לעשות חשבון נפש, מדוע 
אין לו אלא קצת אחיזה, ולמה אין ה' רוצה לתת לו יותר אחיזה 
ברוחניות.
%break
בטח חסר כאן משהו, וצריכים לתקן ע"י מעשים טובים, ולא להישאר 
בבחינת "עני בדעת", אלא לעשות כל מיני השתדלות, שה' יעזור לו, 
כמו שעוזר לאחרים, הרוצים להיות נחשבים לעובדי ה'.
%break
אלא האדם צריך להיות זהיר, שלא לערב את הקוים זה בזה, אחרת 
אין האדם יכול לראות את מציאות האמיתית של כל קו וקו. אלא, 
שאחר שהאדם רואה את המרחקים, אז יש לו מקום ללכת קדימה, 
היות שהאדם יכול עכשיו לעסוק בשתי רגלים.
%break
כידוע, שאין האדם יכול ללכת על רגל אחת, שפירושו, ש"רגל אחת" 
נקרא, שנותן שבח והודאה לה', שזהו ראשית דבר, שהשבח הוא 
בזה, שהוא יכול להאמין בשיעור מה, שהוא מדבר להבורא.
%break
נמצא, בשיעור זה שיש לו קצת אמונה, הוא נותן תודה לה'. ועל כל 
דבר ודבר שהוא עושה, האדם נותן תודה להבורא, בזה שזיכה אותו 
ונתן לו מחשבה ורצון לקיים מצוותיו. ועל זה ניתן לו לברך את ה', 
ולתת לו תודה רבה עבור זה.
%break
וכמו שיש לנו לברך ברכה על כל מצוה ומצוה. וכמו כן ברכת התורה. 
ויש לדעת, שענין ברכה, הוא שאנחנו מברכים אותו על הטוב הזה. ומי 
שאינו מברך אותו עבור זה,
%break
הוא מטעם שאין הוא מרגיש את המצות לדבר חשוב, שיהיה כדאי 
לברך אותו עבור זה. כלומר, שהתודה, שנתן לנו, דומה כמו המתנה, 
שנהוג הוא בעולם, שלפי גדלות המתנה כך גדולה התודה, שנותנים.
%break
נמצא לפי זה, שמטרם שהאדם הולך לעשות מצוה ולברך עליה, הוא 
צריך מקודם לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, כלומר, אף על פי 
שעדיין אין לו הרגשת וחשיבות של תורה ומצות, הוא צריך להאמין 
למעלה משכלו,
%break
שהם דברים חשובים מאוד. שהאדם, מטעם שעדיין לא ראוי להרגיש 
את גדלותו של תו"מ, שזהו מטעם, שיש תיקון, המכונה שלא תהיה 
בחינת "נהמא דכסופא",
%break
שבגלל זה שורה בחינת הסתרה על תו"מ. לכן צריכים להתחיל 
בעבודה דלמעלה מהדעת, ולא להתחשב עם הרגשה שלנו, אלא 
מוטל עלינו לומר "עינים להם ולא יראו".
%break
ובשיעור ההתגברות באמונה על החשיבות של תו"מ, בשיעור זה 
האדם יכול לתת תודה רבה. כלומר, שהברכה, מה שהאדם נותן לה', 
תלויה במדת החשיבות של תו"מ.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) וזו לשונם "מפני 
מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן. רבינא 
אמר, שאין מברכין בתורה תחילה".
%break
ויש להבין, איך אפשר לומר כן על תלמידי חכמים, שלא ברכו בתורה 
תחילה. הלא אנו רואים, שגם עם הארץ, בזמן שעולים לתורה, שטרם 
שבעל הקורא קורא בתורה,
%break
הם עושים ברכה תחלה. ולתלמידי חכמים אמרו חז"ל, שיש תלמידי 
חכמים שלא ברכו בתורה תחילה, לכן אין בניה תלמידי חכמים.
ובטח על דרך הפשט יש הרבה תירוצים. ועל דרך העבודה, שלומדים 
בגוף אחד, תלמידי חכמים ובניהן של תלמידי חכמים בגוף אחד מהו.
%page 895
ויש לפרש כנ"ל, שענין הברכה, שצריכים לתת תחילה, פירושו על 
הכוונה. היינו שאין הם נותנים לב להעריך את חשיבות התורה, בכדי 
לתת ברכה להבורא, על מה שנתן לנו מתנה גדולה. וממילא הברכה, 
שהם עושים, הנקרא,
%break
שנותנים תודה לה' על המתנה, אינה כראוי להיות. נמצא, שחסרה 
להם החשיבות של נותן התורה.
%break
וזו הכוונה מה שאמרו "שלא ברכו בתורה תחילה". שתחילת הכוונה, 
קודם שאמרו את הברכה, לא חשבו על ערך חשיבות. וממילא מזה 
נמשך, שבניהן, היינו ההבנה שלהם, אינה תלמידי חכמים. שפירושו, 
אלו שלומדים תורה והם רואים שעוד לא הגיעו לדעת תורה,
%break
היינו שיבינו, שדעת תורה הוא ביטול הרשות. שענין עבודה לתועלת 
עצמו, צריכים להבין, שזה צריכים לבטל. והם רואים, אף על פי 
שלומדים תורה, עוד לא מבינים שהגוף צריך לבטל את כל ישותו 
ולעבוד רק לתועלת הבורא.
%break
וזהו כמו שדרשו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימית באוהל". ואמרו, ש"אין 
התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". והאדם שואל, מה יש 
לי לתקן, שאני כן אבוא לידי הבנה זו. אמרו, שהסיבה היא "שלא ברכו 
בתורה תחילה". כלומר,
%break
הברכה שנתנו לה' עבור התורה, הברכה הזו לא היתה ברכה בכל 
הלב. כי לא שיערו את חשיבות התורה, שידעו מהו החשיבות, היינו 
מה התורה צריכה לתת לנו, כלומר, לשם איזו מטרה האדם צריך את 
התורה ומצות.
%break
ובזמן שהאדם יחשוב מהי התועלת, ולאיזה מדרגה התורה ומצות 
צריך להביאו את האדם, אז לפי החשיבות שבדבר, האדם מברך 
להבורא. מה שאין כן אם האדם לא עשה את החשבון האמיתי,
%break
הגם שהוא נותן ברכה לה', אבל "לבו בל עמו", היות שאינו יודע 
להעריך את חשיבותה.
%break
לכן כשאין לו הכנה, כלומר, שאין לפניו את הכוונה, לכוון למה הוא 
צריך תו"מ, וממילא אין האדם יכול להגיע לידי הבנה של "תלמיד 
חכם", שפירושו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל,
%break
ששאל, מהו שאמרו "תלמיד חכם" ולא סתם "חכם", כי "חכם" נקרא 
הקב"ה, ומי שלומד ממנו את מדתו של הקב"ה הוא נקרא "תלמוד 
חכם".
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "הדבק במדותיו, מהו רחום אף אתה רחום". 
נמצא, שהשאלה, מפני מה אין מצוין תלמידי חכמים לצאת מבניהן 
תלמידי חכמים, היינו שיבינו שעיקר הוא שיקבלו עליהם את העבודה 
דלהשפיע ולא לתועלת עצמם,
%break
שזה נקרא "תלמוד חכם". לכן אמרו, העצה היא להאדם, אם הוא 
רוצה לבניהן של תלמידי חכמים, שיבין שצריכים לעבוד לתועלת ה', 
הוא צריך לכוון קודם הברכה,
%break
על מה שהוא עושה ברכה, היינו לשם מה הוא נותן תודה לה'. וזה 
נקרא "שלא ברכו בתורה תחלה". היינו, לפני שעשו את הברכה לא 
נתנו תשומת לב מה התו"מ צריך להביאו.
%break
אמנם כשהוא מכוון "שהתו"מ נתנו לצרף בהם את הבריות", כמו 
שאמר רבי חנניא בן עקשיא, נמצא שכל הרווח של תו"מ הוא הצירוף. 
ומהו אחר הצירוף, היינו מה ירויחו בזה שקבלו את הצירוף. התשובה 
היא, שאנו צריכים להאמין במטרת הבריאה,
%break
שהיא להטיב לנבראיו, כפי יכולתו יתברך, שאז יזכו לטוב ועונג, למה 
שאין האדם מסוגל להעריך זה, כמו שאמרו חז"ל, שהיא בחינה 
הנקראת "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש בזה שאמר הזה"ק הטעם 
"האיש אשר בו מום, אסור להקריב". הוא משום שהוא פגום. והאדם, 
הנמצא פגום, אין בו אמונה. ופגם ההוא מעיד עליו. וזהו בכל אדם. 
וכל שכן כהן. ושאלנו על זה,
%break
מה יש לאדם לעשות, אם הוא רואה שיש לו מום. האם כבר אין הוא 
מסוגל שתהיה לו אמונה חס ושלום. היתכן לומר, שיש אדם בעולם 
שאין לו זכות בחירה, אף על פי שלא עשה שום חטא. ומהו אשם בזה 
שיש לו מום.
%break
%page 896
והתשובה היא, כשמדברים בעבודת הקודש, היינו שהעבודה שלו 
תהיה בקדושה, שפירושו כמו שכתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני", 
היינו שכל מה שעושים יהיה לשם שמים,
%break
שהוא בעל מנת להשפיע, והעבודה הזו מתחלת בשלא לשמה, כמו 
שאמרו חז"ל "שמתוך שלא לשמה באים לשמה".
%break
והטעם שמוכרחים להתחיל בשלא לשמה, הוא כמו שכתוב בספר 
"פרי חכם", "היות שהאדם נברא עם כלי, הנקרא "רצון לקבל לתועלת 
עצמו". אם כן אי אפשר להתחיל בעמ"נ להשפיע. אלא מתחילים 
בשלא לשמה ו"המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
ובכדי שהאדם ידע שהוא לא צריך להישאר במצב דשלא לשמה, לכן 
אז שייך בעבודה שלו "מומים", היינו בזמן שרוצה לעשות לשם שמים, 
אז אין כל האברים מסכימים לעבודה זו. לכן ניתן לנו ללכת בב' קוים, 
המכונים "ב' רגלים".
%break
ולפני זה יש לו "מומים ופגמים". והכל מטעם שחסרה לו אמונה. לכן 
האדם צריך לבקש מה' שיתן לו כח האמונה.
%break
%page 897
%H מהו, מי שמטמא עצמו,
%H מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה
%break
בזה"ק (בהעלותך כ"ג ובהסולם אות ס"ז) אומר וזה לשונו "מהו בדרך 
רחוקה, הוא משום שאדם שמטמא את עצמו, מטמאים אותו למעלה, 
הרי הוא בדרך רחוקה מאותו המקום והדרך שזרע ישראל אחוזים בו, 
כי הוא אחוז בדרך רחוקה,
%break
שנתרחק מלקרב לכם לישראל, שהכוונה היא על סטרא אחרא, 
הרחוקה מקדושה. אמר רבי יצחק, והרי כתוב, כי יהיה טמא לנפש או 
בדרך רחוקה, שמשמע, שהם ב' דברים. אמר רבי יוסי, כאן, כשאומר 
טמא לנפש,
%break
הפירוש הוא, מטרם שטמאו אותו מלמעלה. וכאן, כשאומר בדרך 
רחוקה, הפירוש הוא, אחר שטמאו אותו למעלה ונפל לדרך רחוקה, 
שהוא הס"א. ומשמע שהן זה והן זה, לא ישרה עליו הקדושה 
שלמעלה, ולא יעשו הפסח בזמן שישראל עושים אותו", עד כאן לשונו.
%break
ובזה"ק (בהר, ובהסולם אות מ"ו) אומר וזה לשונו "ומלכותו בכל 
משלה. ומשום זה נקראת השכינה "קרבן לה'", "עולה לה'", הכל צריך 
להקריב לה' ולשכינתו. ואח"כ השכינה מחלקת לכל. זה שכתוב ותיתן 
טרף לביתה.
%break
ואפילו מזונות של חיות, ואפילו של כלבים, הכל היא מחלקת, לקיים 
בה. ומלכותו בכל משלה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה. זאת 
אומרת, מה האדם אשם בזה שמטמאים אותו מלמעלה. מדוע 
מענישים אותו שלא יכול לעשות פסח,
%break
שאומר הזה"ק, שהפירוש מה שכתוב "כי יהיה טמא לנפש או בדרך 
רחוקה". "טמא לנפש" הוא מטרם שטמאו אותו מלמעלה, ו"בדרך 
רחוקה" אחר שטמאו אותו מלמעלה, שהן זה והן זה לא יעשו את 
הפסח בזמן שישראל עושים אותו.
%break
ויש להבין, אם הוא טימא את עצמו, כבר לא יכול להקריב את הפסח, 
לשם מה מטמאים אותו מלמעלה, לאיזה צורך. וגם, מדוע מטמאים 
אותו למעלה, הלא על הטומאה שעשו מלמעלה הוא לא אשם. אם כן 
יש להבין:
%break
א. לאיזה צורך מטמאים אותו מלמעלה, אם הוא לא יכול להקריב את 
הפסח, משום שהוא טמא.
%break
ב. למה מטמאים אותו, הלא בחירה הוא מה שהאדם עושה, וכיון 
שמטמאים אותו מלמעלה, נמצא הטומאה הזאת לא באה לו מחמת 
בחירה.
%break
ג. וכמו כן יש להבין מה שכותב הזה"ק על הכתוב "ומלכותו בכל 
משלה", שהשכינה מחלקת מזונות לכל, לחיות, ולבהמות", ואפילו 
לכלבים וחמורים, שהם הקליפות. לאיזה צורך השכינה צריכה לספק 
להם מזונות, שהם הכנגדים שלה ושונאי הקדושה.
%break
ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים קודם לדעת, מהו ענין קדושה וטומאה 
בעבודה. במעשה טומאה וטהרה הוא ברור, כמו שכתוב בתורה או 
מה שחז"ל הוסיפו בענין טומאה וקדושה וטהרה. אולם בדרך 
העבודה, מהו ענין טומאה וטהרה וקדושה.
%break
קודם כל צריכים תמיד לזכור את ב' עיקרים שיש לנו, שכל הסדרים 
שנוהגים בעולם הולכים לפיהם, שמזה באים לנו סדרים בעבודת ה', 
שנראים לנו, שהם הרבה פעמים הפכים זה לזה:
%break
א. מטרת הבריאה, שהוא רצונו להטיב לנבראיו, שבגלל זה ברא 
בהנבראים רצון וחשק להשתוקק לתענוגים, שזה מכונה רצון לקבל 
לעצמו. ובהטבע הזה יצאו כל הנבראים, הנקראים בשם "יש מאין", 
שהכוונה היא על הרצון הזה שנברא, שהוא בחינת חסרון.
%page 898
והנבראים משתוקקים למלאות החסרון הזה. והכלי הזה בא לאדם 
בלי עבודה, היות שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא. ואין לנו שום 
עבודה להרחיב את הכלי,
%break
אלא בכל מקום שהרצון הזה (רואה, מרגיש) שיש לו מה לקבל הנאה, 
תיכף הוא רץ לזה בכל המרץ. וכאילו זה נראה, שהולך למלאות את 
רצון הבורא, היינו למה שהבורא רוצה שהנבראים יהנו מהתענוג 
שהוא רוצה לתת להם.
%break
ב. תיקון הבריאה. כלומר, בכדי שלא תהיה בחינת בושה בעת קבלת 
התענוגים, כידוע שזה בא מטעם שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, 
לכן נעשה תיקון, שהאדם מצד הרצון לקבל שלו, הוא רוצה לוותר 
ושלא לקבל שום תענוג,
%break
אלא הוא הולך לקבל את התענוגים, מטעם היות שהבורא רוצה 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג, שזאת היתה מטרת הבריאה. נמצא אז 
שכבר אין לו בושה,
%break
היות שיש עכשיו ענין של השתוות הצורה, כלומר, כמו שהבורא רוצה 
להשפיע, כן הנבראים רוצים להשפיע לו, שהוא יהנה מזה ש"אמר 
ונעשה רצונו", ורק בגלל זה הם רוצים לקבל טוב ועונג.
%break
אולם הכלי הזה, הנקרא "לקבל בעל מנת להשפיע", הוא ממש ההפכי 
להכלי, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", שהכלי הזה אנו מיחסים להבורא, 
שהוא ברא את זה יש מאין. לכן, אם אנו רוצים לעבוד רק לתועלת ה' 
ולא לתועלת עצמו,
%break
זוהי עבודה קשה, היות שאנו צריכים להילחם נגד הכלי שהבורא 
ברא. ומעבודה הזו יצאו לנו כל החסרונות, מה שאנו לומדים. לדוגמא, 
הסתלקות האורות, שבירת הכלים, קדושה, טומאה, ס"א וקליפות. וכל 
מיני השמות,
%break
שאנו רואים המבוארים בזה"ק ובספרי קבלה, הכל נמשך רק מבחינת 
תיקון הבריאה. וזהו מסיבת שהכלים דתיקון הבריאה אנו מיחסים 
להנבראים, כמו שכתוב ב"עץ חיים" בתחילתו. וכפי שמבאר בתע"ס, 
שהרצון לקבל הראשון,
%break
הנקרא "מלכות דאין סוף", היא אמרה, שאינה רוצה לקבל בעל מנת 
לקבל, אלא בעל מנת להשפיע.
%break
ומובן מאליו, שאם רוצים ללכת נגד הטבע שהבורא ברא, שהוא ענין 
הפכי, בא לנו בעבודה קשה. ובעולמות עליונים גרם זה להסתלקות 
האורות ולשבירת הכלים, שאז יצאו הקליפות ונעשה המרחק בין 
קדושה לטומאה.
%break
ש"קדושה" נקראת השתוות הצורה, שהוא ענין דביקות, כמו שכתוב 
"קדושים תהיו, כי קדוש אני", שפירושו, כמו שה' רוצה רק להטיב 
לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים להיות בדרגה להטיב להבורא ולא 
לתועלת עצמו.
%break
נמצא, שמטרם שמגיעים לתיקון הבריאה, אלא שעדיין אדם משוקע 
באהבה עצמית, אין האדם מסוגל לקבל את הטוב והעונג, ושורה עליו 
הצמצום וההסתר שהיה.
%break
זאת אומרת, שאנו צריכים לומר, שכל ההסתרות, שאנו סובלים, הוא 
מחמת שכך הולך סדר התיקונים, שעי"ז יבואו כל הנבראים לבחינת 
גמר התיקונים, היינו, שכל הכלים, שיצאו בבחינת לקבל לעצמם, 
יתוקנו בעל מנת להשפיע,
%break
וממילא יוכלו לקבל את הטוב ועונג. נמצא שאז בגמר התיקון, כבר לא 
יהיה צורך להצמצום והסתר. וזה כמו שכתוב "ולא יכנוף עוד את 
מוריך".
%break
ובהאמור יוצא, שענין ריחוק וקירוב הוא, שאם האדם עושה הכל בעל 
מנת להשפיע, נמצא שהוא במצב של קירוב לקדושה, כנ"ל "קדושים 
תהיו". ואם הוא עושה הכל לתועלת עצמו, הוא אז מרוחק מהקדושה.
%break
ולפי זה יש לשאול, שאם אין הטוב ועונג יכול להאיר בכלים דקבלה, 
מחמת הצמצום שהיה, אם כן איך הנבראים מתקיימים בעולם, מטרם 
שמתקנים להם כלים דהשפעה. מאין הנבראים יכולים לקבל תענוג. 
ובלי תענוג אי אפשר לחיות, היות שכך היה סדר הבריאה.
%break
לכן לומדים, שתיכף אחר הצמצום, שהיה הסתלקות האור, נשארו 
רשימות להחיות הכלים. והכלים הראשונים, שנסתלק מהם האור, 
נקראים "כלים דעגולים".
%break
והרשימו שנשאר מהאור, הוא מחיה את הכלים. וזה שייך לומר רק 
בכלים דקדושה, כמבואר, שבפרצופי אדם קדמון היו הרשימות 
נשארות בכלים אחר הסתלקות האורות.
%break
%page 899
מה שאין כן בעולם הנקודים, ששם, אחר הסתלקות האורות, הכלים 
נפלו להקליפות, לומדים, שהרשימות נשארו במקום אצילות, מטעם 
שאין הרשימות, שהם חלקים מהאור, יכולים להכנס לתוך הקליפות. 
אלא רק ניצוצין נפלו לתוך הכלים,
%break
להחיותן. כלומר, שהכלים שנפלו להקליפות, וכל החיות שלהם, הוא 
רק מזה שניצוצי קדושה נפלו בתוכם, מזה הוא כל החיות של 
הקליפות, כמו שמפרש האר"י הקדוש,
%break
שרק "נהירו דקיק", הנקרא אור דק מאוד בערך שיש בקדושה, זהו כל 
החיות שנפלו בעולם הגשמי.
%break
זאת אומרת, כל החיים והתענוגים הגשמיים, שכל העולם רצים בכדי 
להשיג את התענוג הזה, היות שמרגישים שזהו כל החיים שלהם, 
אבל אין זה אלא אור דק מאוד בערך התענוגים הרוחניים,
%break
שעל התענוגים הרוחניים היתה הכוונה של להטיב לנבראיו, המכונה 
"מטרת הבריאה", כנ"ל.
%break
ובזה נבין, מדוע הקדושה צריכה לתת מזונות להקליפות. כי אחרת לא 
היו יכולים להתקיים, כי הרצון דלהטיב לנבראיו גורם, שאם אין 
להנבראים משהו טוב ועונג, אין להם זכות קיום, ומוכרחים למות. 
והיות שהאדם, כשנולד מצד הטבע לקבל אך לתועלת עצמו,
%break
לכן הוא נמצא תחת שליטת הקליפות, ואי אפשר לקבל אז חיים 
מהקדושה, ומשום זה, אפילו כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, הוא 
מוכרח להתחיל בשלא לשמה,
%break
ואם כן מאין יהיו לו אז חיים. לכן הקדושה נותנת מזונות להקליפות, 
בכדי שיהיו חיים ומזונות מהקליפות, שמפרנסין להנבראים בעוד שהם 
נמצאים תחת שליטתם.
%break
אלא רק ע"י המאור שבתו"מ מחזירו למוטב, היינו שיבואו לבחינת 
לשמה, שבזמן שהם יכולים לעשות מעשים להשפיע, אז מסתלק מהם 
ההעלם וההסתר, הנקרא "צמצום",
%break
ויכולים אז לקבל החיים שלהם מקדושה, ששם מגולים התענוגים 
האמיתיים, ולא כמו שהיו מקבלים רק "נהירו דקיק" מקדושה, אלא 
אור אמיתי של קדושה.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, על מה שאומר הזה"ק "ומלכותו בכל משלה", 
שהשכינה מחלקת מזונות לכל, לחיות, ולבהמות, ואפילו לכלבים 
וחמורים, שהם הקליפות, שיש להבין, לאיזה צורך השכינה צריכה 
לפרנס אותם.
%break
ובהנ"ל נבין, היות שבלי אור ותענוג אי אפשר להתקיים, וכח אחר 
שיפרנס אותם אין בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו", לכן השכינה 
מפרנסת אותם ונותנת להם מזונות כדי קיומם. והשכינה מחלקת את 
המזונות לכל אחד ואחד לפי דרגתו,
%break
כמו שאומר וזה לשונו "אף על פי שכל הקרבנות לה', מהם מחלק 
לכלבים, שהם הקרבנות הפסולים, שנותן אותם ל"סמאל", הנקרא 
"כלב", ויש מהם כ"מלאכי השרת", ויש מהם כ"בני אדם".
%break
פירוש, שהשכינה מחלקת מזונות לכל אחד ואחד כפי בחינתו. היינו 
שיש אנשים שהם בבחינת "בני אדם", ויש שהם בבחינת "בהמות 
טהורות", ויש שהם בבחינת "כלבים", וכדומה. לכולם השכינה נותנת 
מזונות.
%break
אלא כפי השתדלות האדם לעלות במעלות הקדושה, כך הוא מקבל 
השפע שלו. כלומר, אם האדם הגיע לידי דרגה, שכל הנאה שלו היא, 
בזה שהוא משמש את המלך, הוא מקבל שפע המתאים לקדושה. 
ואם אין האדם מסוגל לעבוד, רק לקבל לעצמו, הוא מקבל לפי ערכו.
%break
לכן אלו אנשים שרוצים ללכת בדרך האמת, ולא יכולים להתגבר על 
הרצון לקבל לעצמו, והם רוצים מזונות שכן יוכלו להתגבר, הם 
מקבלים מקדושה, הנקרא "המאור שבה מחזירו למוטב", הם מקבלים 
מזונות לפי הכנה שלהם. 
%break
כלומר, שמקבל חיות בזה שהם יכולים לעשות מעשים דלהשפיע, מה 
שאין כן אלו אנשים שהם עדיין בבחינת "כלבים", כמו שכתוב בזה"ק, 
"שהם צווחין ככלבא "הב - הב", הם מוכרחים לקבל חיות בתוך כלים 
של תועלת עצמם.
%break
%page 900
מה שאין כן אלו אנשים שרוצים לצאת מאהבה עצמית, ולפעמים הם 
מקבלים מזונות, היינו חיות, בזה שהם רוצים לעשות בעל מנת 
להשפיע, אולם בזמן שהם לא מחשיבים את המזונות שקבלו על כלים 
דהשפעה,
%break
אז נותנים להם איזו תאוה שמתחשקת להם, ומתחילים לחשוב על 
תענוג של התאוה, אז שוכחים מכל העבודה הרוחנית ומקבלים ירידה 
על המקום, עד שהם כבר לא מרגישים באיזה מצב שהם נמצאים.
%break
ובאמת הם נמצאים במצב של חוסר הכרה, כלומר שאינו מוכר להם 
עכשיו, שיש ענין רוחניות, שהיו מקודם עוסקים בכל הלב, ופתאום 
הכל נשכח ממנו.
%break
עד שהם מתאוששים, ומתחילים להרגיש שנמצאים בבחינת ירידה. 
אבל זה דומה שהיה להם חס ושלום תאונת דרכים, ונשארו בלי 
הכרה. ולאחר התאוששות, הם רואים שהם נמצאים בבית חולים. כמו 
כן לאדם,
%break
שהיה הולך בדרך להגיע בעל מנת להשפיע, פתאום פגעה איזה 
תאוה, ונכנסה ללבו, והוא נמצא בחוסר הכרה, היינו שנופל לעולם 
הגשמי. ורק לאחר זמן הוא מתאושש, היינו ששמע כרוז מלמעלה 
שהוא לא בסדר.
%break
וענין התאוה, אינו אצל כל אחד שוה. לפעמים יש לאדם, שפגעה בו 
מחשבה, שיותר טוב בשבילו, שיעבוד לתועלת עצמו ולא לשם שמים. 
ומחשבה זו שפגעה בו כבר נקראת "תאונת דרכים", אם הוא לא ראה 
את הסכנה לפני כן,
%break
כלומר שעוד היה לו זמן להתגבר על המחשבה, שלא תכנס לתוך לבו. 
אולם אין צורת התאוה דומה לכל אחד ואחד, כלומר לכל אדם 
מתלבשת התאוה בצורה אחרת,
%break
ואפילו באדם אחד גם כן לא כל הזמנים שוים, כלומר שבכל פעם 
התאוה מתלבשת אצל האדם בצורה אחרת, והכל לפי הזמן.
%break
והתאוה דומה לפתיון, שאנו רואים, אלו שרוצים לתפוס דגים, כשהם 
לוקחים את החכה, הם תולין איזה בעל חי או חתיכת בשר, שהדג 
רואה את הבשר, הוא מסתכל על ההנאה שהוא יכול לקבל ממנו. 
וכשהוא מסתכל על ההנאה,
%break
אז אין לו שום מחשבות אחרות, ואין לו אז האפשרות לחשוב, שעל 
ידי זה, שאם הוא יקח את הפתיון, הוא ימות, היות שהאדם יוציא אותו 
מהמים, וממילא הוא ימות, אין לו אז ענין לחשוב על זה.
%break
כמו כן האדם, בזמן שהוא רואה איזו תאוה, זהו פתיון שמפתה אותו 
לקבל את התאוה הזו, ואין לו אז זמן לחשוב, שעל ידי זה הוא ימות 
מבחינת הרוחניות, שכל עבודה שהיה חושב שצריכים לעשות הכל 
לשם שמים,
%break
כשהוא מסתכל על התאוה, זהו פתיון שמוציא אותו מהמים הרוחניים, 
שהיה חי בהם. ותיכף כשהוא מוציא אותו מהמים הרוחניים, הוא מת 
מרוחניות,
%break
והוא נשאר מחוסר הכרה. היינו שאין לו הכרה, שהוא כבר מת 
מרוחניות, מטעם שאין הוא זוכר בכלל שיש רוחניות בעולם. והכל 
נשכח ממנו.
%break
אלא אח"כ באה לו מלמעלה בחינת התאוששות, ורואה שהוא נמצא 
עכשיו במצב של ירידה. זאת אומרת, בזמן עליה האדם היה מסתכל 
לכל התאוות כמו דבר נפרד ממנו, היינו שאין לו שום המשכה להם, 
וכח דוחה הוא מרגיש יש לו בפנימיות הלב,
%break
שלא רוצה אפילו לחשוב מהם. ופתאום הוא מקבל יחס ישר אליהם, 
כלומר שהם קרובים לדעתו ולהרגשתו, עד שבעת התאוששות הוא 
לא מבין איך נולד ביניהם יחס משותף.
%break
אולם יש כלל "כשהעליון יורד למקום תחתון, נעשה כמוהו", היינו 
שנעשה כאילו הם היו ביחד, ואין ביניהם התרחקות, שהיתה ביניהם 
מקודם, בזמן שהעליון היה במקומו למעלה.
%break
וכן להיפך, בזמן שהתחתון עולה למקום העליון, הוא מקבל יחס 
משותף, כמו שהיה תמיד במקום העליון, והוא מקבל בחינת 
התרחקות ממצב של תחתון (לפי הכלל "כשהתחתון עולה למקום 
עליון, נעשה כמוהו").
%break
נמצא, הפתיון הזה דומה לבחינת "ראיה", שענין "ראיה" לאו דוקא 
בעיניים, אלא "ראיה" נקרא גם כן בחינת מחשבה, כלומר ראיית 
השכל. היינו, אם נופלת איזו מחשבה של חטא, בין בבחינת מוחא ובין 
בבחינת ליבא, שיש כלל "עין רואה ולב חומד",
%break
נמצא שע"י הראיה הוא יבוא בטח לידי חמדה. והגם על הראיה אין 
האדם יכול להיות בעל בית, היינו בזמן שנופלת לאדם איזו מחשבה, 
מה הוא אשם בזה, או שרואה ראיית עינים פתאום, מה הוא היה יכול 
לעשות.
%break
%page 901
על זה תירץ אאמו"ר זצ"ל, שהקשה על מה שאמרו חז"ל "אין אדם 
חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (סוטה ג'). ושאל, מדוע 
נותנים לו להכנס רוח שטות, שיחטא, הלא אם לא היה נכנס בו הרוח 
שטות, לא היה חוטא.
%break
אם כן מה אדם אשם, בזה שנכנסה בו רוח שטות. והשיב, הלא שיש 
כלל "עין רואה והלב חומד". נמצא שהגם על ראיה אין האדם אשם. 
אולם אם אינו עושה תשובה על הראיה, הגם שהוא בזה כעין שוגג, 
הוא מוכרח לבוא לידי חמדה. וחמדה היא כבר חטא.
%break
נמצא, זה שנכנסה בו רוח שטות, זהו תיקון גדול להאדם, שלא יפגם 
כל כך בקדושה. כי בעת החטא הוא כבר לא מרגיש את חשיבותה של 
קדושה, מטעם שכבר רוח שטות שורה בו, וממילא הקדושה בורחת 
ממנו. כלומר,
%break
שאם היה האדם תיכף עשה תשובה על השוגג, אז לא היה בא לידי 
חטא ממש, שהוא החמדה. ואם לא עושה תשובה, אז באה רוח 
שטות.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע כשאדם מטמא את עצמו, מטמאים 
אותו מלמעלה, כמו שאומר הזה"ק על הכתוב "כי יהיה טמא לנפש, או 
בדרך רחוקה". והתשובה היא,
%break
היות שטמא עצמו בעבודה. צריכים לפרש, היינו בראיה. וטמא עצמו 
ולא עשה תשובה, מוכרחים לטמא אותו מלמעלה, היינו שנותנים לו 
להכנס רוח שטות.
%break
וזהו לטובת האדם, שבזמן שהאדם עושה בלי דעת, דומה קצת כאילו 
עושה שלא בכוונה לחטוא, כי אין לו דעת, שנוכל לומר שעושה 
בכוונה. לכן זה שמטמאים אותו מלמעלה, זהו תיקון, וממילא אין 
קושיא, למה מטמאים אותו,
%break
היות שעושים לו טובה בזה. וממילא הן שנטמא ע"י ראיה בלבד, שזה 
נבחן בודאי שוגג, ומכל שכן אח"כ, שנטמא ע"י חמדה, כבר מראים, 
שהם אינם קרובים לקדושה.
%break
והגם שהראיה היתה שוגג, אבל מכל מקום עדיין לא היתה בו רוח 
שטות, מה שאין כן בזמן החמדה כבר היתה לו רוח שטות. והגם שיש 
לשאול, הלא כשמטמאים אותו מלמעלה נמצא בו ב' דברים, היינו 
ראיה וחמדה. אפשר שרוצה לומר,
%break
אפילו כשהיתה אפשרות להיות דבר אחד, גם כן כבר לא ראוי 
להתקרבות.
%break
%page 902
%H מהו ענין יסורים בעבודה
%break
הנה ביום כפור בתפלת "שמונה עשרה" ("אלקי, עד שלא נוצרתי"), 
אנו אומרים "ומה שחטאתי לפניך, מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא ע"י 
יסורים". ויש להבין, איך כשאנו מתפללים,
%break
שאנו רוצים, שימחוק את חטאתינו, אנו מתנים לפניו תנאים, אחרת 
אין אנו רוצים חס ושלום, שימחוק את חטאתינו. אם כן, מה התנאי 
"אבל לא על ידי יסורים".
%break
הזהר הקדוש (בחקתי דף י"ג, ובהסולם אות מ"ב) אומר "רבי יוסי 
פתח, מוסר ה' בני, אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם 
ישראל, שהקב"ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר, ומתוך אהבתו 
אליו. נמצא, השרביט שלו תמיד בידו,
%break
להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל. ומי שהקב"ה אינו אוהב 
אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה. ואת עשו שנאתי, ומשום זה 
העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו 
חלק בי, נפשי קצה בו.
%break
אבל אתם, אהבתי אתכם ודאי, ואל תקוץ בתוכחתו. מהו, ואל תקוץ. 
היינו, אל תקוצו בו, כמי שבורח מפני הקוצים. כי אלו המלכים 
המשעבדים את ישראל, הם כקוצים בגופו".
%break
ויש להבין, הלא השכל והדעת שלנו מחייב, שהקב"ה צריך להחזיק 
את השרביט בשביל הגויים, שהם עושים מעשים נגד ה'. ולעם 
ישראל, שהוא אוהב אותם,
%break
צריך להיות כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". ולמה דוקא 
לישראל, שהוא אוהב אותם, הוא מייסר אותם בשרביט.
%break
וכמו כן יש להבין מה שמפרש "ואל תקוץ בתוכחתו". שזהו כמו קוצים 
בגופו של אדם, זה שהמלכים משעבדים את ישראל. והוא אומר "אל 
תקוצו", היינו, שאל יברחו מהקוצים,
%break
היינו מזה שהמלכים משעבדים אותם. היתכן שרק מפני שאוהב 
אותם, הוא אומר להם, שאל יברחו מהקוצים של המלכים.
%break
ועוד יש להבין במה שכתוב "ואת עשו שנאתי". לכן העביר ממנו את 
התוכחה, "כדי שלא אתן חלק בי". משמע, כאילו אם כן יתן לו תוכחה, 
אז יהיה לו חלק בהקב"ה. ומהו הקשר זה לזה, כאילו היסורים 
גורמים, שיהיה להם חלק בה'.
%break
ויש לדעת, כשמדברים בעניני עבודה, צריכים לדעת, שהן ישראל והן 
עשו מדברים באנשים שמקיימים תו"מ. ולא מדברים מאומות העולם, 
ולא מחילוניים, אלא הכל המדובר הוא באנשים,
%break
שיש להם אמונה ומקיימים תו"מ. אם כן מהו ההבדל בין בחינת 
"ישראל" שבאדם, לבחינת "עשו" שבאדם.
%break
ולפי הכלל, שבענין קיום תו"מ יש להבחין גם בעניני הכוונה, היינו אם 
הקיום של תו"מ הוא בכדי לקבל שכר בעולם הזה או בעולם הבא, או 
כוונתו הוא בעל מנת להשפיע ולא לקבל כלום.
%break
שבחינת "ישראל" הכוונה היא ישר-אל, שהוא לא רוצה שום תמורה 
חזרה, אלא הכל יהיה ישר לה', זה נקרא בחינת "ישראל" שבאדם, 
בעבודה.
%break
מה שאין כן אם הוא רוצה שכר תמורת הקיום של תו"מ, זה נקרא 
בחינת "עשו". שפירושו, ש"עשו" נקרא בחינת "עשו". כלומר, שעשה 
רשות לעצמו, והוא רוצה, שהקב"ה ימלא את רשותו. ולא רוצה לבטל 
את רשותו, שזה נקרא ישר-אל. היינו,
%break
שמבטל את רשותו ורוצה להבטל אליו, שזה נקרא "ישר לאל", וזהו 
הוא כל מגמתו. זה, הוא לא רוצה. ומשום זה מבחינים ב' בחינות 
בעבודת האדם: "בעל מנת לקבל פרס" או "שלא על מנת לקבל פרס".
%break
%page 903
ויש לזכור, שענין עבודת האדם בעל מנת להשפיע, היינו שהוא רוצה 
בדביקות ה', שם מתחיל בהאדם סדר של עליות וירידות. כלומר, בזמן 
שהאדם מרכז כל מה שהוא עושה בעבודה,
%break
שהוא יקבל תמורת זה שכר, אז כשהוא מאמין בשכר ועונש, אין 
הרצון לקבל שלו, שיש לו מצד הטבע, מתנגד לקבל תענוגים יותר 
גדולים.
%break
אולם בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך שלא לקבל שכר, והיות שזהו 
נגד הטבע, אז מתחילה המלחמה האמיתית עם היצר הרע, היות 
שהאדם רוצה להעביר את היצר הרע מהעולם, שרק כאן הוא 
מציאותו. וענין מה שהרצון לקבל נקרא בשם "יצר הרע" הוא,
%break
היות שהוא מצייר לנו הדרך, שעם ישראל רוצה ללכת בה, הוא רע. 
כלומר זה שהאדם רוצה לבטל את רשותו ולהבטל אל ה', הוא טוען, 
שהאדם הזה מאבד עצמו לדעת.
%break
אלא מה נקרא "טוב", אם האדם ידרוש מה', שרשותו של האדם 
יתרחב ויתמלא בכל החסרונותיו, ולא שהאדם יעבוד בשביל ה'.
%break
היינו שהיצר הרע שואל את האדם, איפה השכל שלך, שאתה עובד 
ביגיעה רבה בתו"מ, ומה השכר שלך יהיה. כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב". שפירושו,
%break
היות שהרע אינו רוצה להבטל לה', אלא הרע שבאדם רוצה בקיומו 
של האדם, אז מיעצים להאדם, שאם הוא יתיגע בתו"מ, על ידי זה 
יזכה לשכר, היינו שבלי תו"מ לא יכולים לקבל שכר גדול כזה.
%break
ורק בסגולת תו"מ יכולים להגיע לשכר גדול כזה, היינו שהאדם יתבטל 
לה', ולא יהיה ניכר את רשותו של האדם, אלא הכל לוקח ה'.
%break
ועל שכר כזה צועק היצר הרע "הרי אתה מאבד את כל ישותך לדעת. 
היינו, אתה עושה פעולות כאלו, שעל ידיהם אתה תתבטל ממציאותך. 
וכי בגלל זה צריכים לעבוד, ולתת יגיעה על זה". נמצא, שהיצר הרע 
מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו.
%break
וזה נקרא "יסורים". היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע 
לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה". וכשבא לו אלו השאלות, הוא 
מקבל ירידה, היינו שלא יכול להתגבר על אלו הטענות שלו. וזה 
מתבטא תיכף, הן במוחא והן בליבא.
%break
והאדם הזה, שהוא מתאושש מהירידה, ומתחיל אז לחשוב מהמצב, 
שבו הוא נמצא, אז הוא סובל יסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.
%break
ולאחר שהוא זוכה שוב לבחינת עליה ברוחניות, ומתחיל לחשוב, 
שמהיום ואילך אני כבר יהיה חזק ומחוסן נגד הדיבורים של המלכים 
של אומות העולם, שמדברים נגד ה', שפירושו, לאו דוקא שאומרים, 
שאינו כדאי לעסוק בתו"מ, אלא שאומרים,
%break
שלא כדאי לעבוד על השכר הזה, שיאבד את עצמותו עצמו. וכמו כן, 
שכל היגיעה הוא רוצה, שתהיה עבור הקב"ה, וכלום לא לתועלת 
עצמו.
%break
וזה גורם להאדם יסורים גדולים. והם כמו קוצים בגופו של אדם, 
שרוצה לברוח מהמצב, שבו הוא נמצא. היות שהוא אומר "בטח אני 
לא ראוי לעבודה כזו, אחרת לא הייתי מקבל ירידות".
%break
נמצא, שהיסורים האלו, מה שהוא שומע מהם, שלא כדאי בשבילו 
לעבוד על כוונה זו, אם כן יש כאן ב' דברים:
%break
א. הטענות של המלכים, המשעבדים את ישראל עם הדיבורים שלהם. 
היינו, שהאדם נופל תחת שליטתם של המלכים, שהם משעבדים את 
האדם, שהוא לא יכול לעבוד אלא רק לתועלת עצמו, כי היסורים של 
ציור הרע, מה שהיצר הרע מצייר לו.
%break
כל המלכים של כל אומות העולם נקראים בשם כללי "יצר הרע". וכל 
מלך ומלך יש לו דעת בפני עצמו, ואומר להאדם "תלך בדרך שלי, אני 
אתן לך תענוג בעבודה".
%break
זאת אומרת, שכל המלכים אומרים דבר אחד, היינו שטוב בשבילך 
שתעבוד לתועלת עצמך ולא לתועלת ה'.
%break
נמצא, שהיסורים, מה שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעבוד לתועלת 
ה', היסורים האלו גורמים, שהוא רוצה לברוח מהמערכה. שהיסורים 
האלו נותנים לו להבין,
%break
שהעבודה הזו היא לא בשבילך, כי לדרך הזו צריכים יחידי סגולה, 
שהם אנשים מורמים מעם, ולא סתם עמך יכול לגשת לעבודה זו, 
הנקרא "לעבוד על הכוונה בעל מנת להשפיע".
%break
%page 904
ועוד יותר גרוע מזה, הוא מה שיצר הרע בא אליו בלבוש של מלאך 
קדוש, ואומר לו "הרי אתה רואה, שהצדק אתי. תסתכל קצת אחורה, 
איך אתה היית עוסק בתו"מ במרץ רב, ואיך שהתפלות שהתפללת היו 
בהתלהבות. ואם תשאל,
%break
מדוע היה בעבר כך, אז בטח כמו שאני אומר, היות שעבדת לתועלת 
עצמך, היינו בכדי לקבל שכר, היה לך כח עבודה. אם כן, מהי 
התועלת, שאתה כל פעם מתגבר,
%break
ואתה רואה, שאתה חוזר להירידות, שזה נקרא "פרוץ מרובה על 
העומד", כלומר שהירידות הם יותר גדולים מהעליות".
%break
ועוד אומר לו היצר הרע, בזמן שהוא מתלבש בלבוש של מלאך קדוש, 
"הלא אז היית מתקדם בעבודה, ובכל יום ויום רכשת רכוש של 
קדושה בתו"מ. ועל זה אתה מזלזל. ואתה אומר, שאתה רוצה לעסוק 
רק לשם שמים. הלא אתה רואה,
%break
שבעבודה זו אתה הולך אחורה, שיש לך ירידות. היינו, הרע שלך 
נעשה יותר רע עכשיו. מה שאין כן כשאתה הלכת בקיום תו"מ 
בבחינת המעשה לעבודה, הלא הצלחת יותר.
%break
שאתה בעצמך ראית, איך שהתקדמת. מה שאין כן עכשיו, איזה מרץ 
ואיזו התלהבות יש לך בעבודה". "אם כן", אומר לו, "לך מדרך הזו".
%break
נמצא, שעל ידי הדיבורים של יצר הרע, שהוא הכלל של כל המלכים 
של אומות העולם, המשעבדים את ישראל, דוקרים את גופים של אלו 
העובדים, שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע.
%break
ובאמת נשאלת השאלה, למה מגיע לאלו אנשים, שרוצים ללכת בדרך 
האמת, להגיע לדביקות ה' ולהבטל אליו, יסורים כאלו. היינו ירידות, 
עד כדי כך, שהם לא יכולים לסבול את היסורים ורוצים לברוח 
מהמערכה.
%break
ואלו אנשים, שהם עובדים על מנת לקבל פרס, אין להם ענין של 
יסורים, שירגישו שהם רחוקים מעבודת ה'. אלא שמרגישים, שהם 
הולכים ומתקדמים בכל יום. ובטח בזמן שרואים את ההתקדמות,
%break
יש כח לעבודה. והם לא מרגישים בכלל, שיש להם ירידות. אלא 
לפעמים מתקדמים הרבה, ולפעמים מתקדמים לאט. אבל לא אחורה 
חס ושלום.
%break
והתשובה היא, כי בזמן שאין האדם מרגיש חסרון וקלקול בעבודה, 
אין לו מה לתקן. אי לזאת, הם אלו אנשים, שאינם מסוגלים לעבוד רק 
בבחינת המעשה, ועל המעשי המצות אין מה להוסיף ואין מה לגרוע, 
כמו שכתוב "לא תוסיף ולא תגרע".
%break
ולהיות שעדיין אין להם שום צורך על הכוונה, שענין הכוונה הוא 
להגיע להשתוות הצורה, הנקרא "על מנת להשפיע". וממילא אין הם 
רוצים להדבק בו. כלומר,
%break
שאין להם שום הבנה בענין לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. ולהם אין 
הקב"ה נותן יסורים, שהוא ענין הרגשת הריחוק מהבורא, שיבקשו, 
שהבורא יקרב אותם.
%break
וזה כמו שכותב הרמב"ם, ש"לנשים, קטנים, וכלל עמי הארץ מלמדין 
אותם לעבוד בעל מנת לקבל שכר", כי הם לא יבינו אחרת. אלא, "עד 
שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה", שצריכים 
לעבוד לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע ישראל, שהם אהובי ה', ה' נותן 
להם יסורים. ולא עוד, אלא שאומר להם "היות שאני אוהב אתכם, לכן 
אני רוצה מכם, שאל תקוצו בהקוצים. כי אלו המלכים, המשעבדים את 
ישראל, הם כקוצים בגופו".
%break
וזה שכתוב "ואל תקוץ בתוכחתו", שפירוש, שלא יברחו מהמערכה. 
ולהגיד שעבודה זו של על מנת להשפיע הוא לא בשבילכם. שפירושו, 
כי מי שהקב"ה אוהב, הכוונה לבחינת ישראל,
%break
שהוא רוצה להבטל "ישר-אל" להקב"ה. והרצון לקבל, שיש בהאדם, 
את זה האדם רוצה, שה' יתן לו כח להכניע אותו, שהוא יתבטל לה'.
%break
אלא שאין האדם יכול להתגבר על הרצון לקבל, היות שהרצון לקבל 
נותן לו להבין, שעיקר, מה שהאדם צריך לעבוד ולתת יגיעה, הוא 
לצורך, שיהיה בידו למלא את אהבת עצמו.
%break
והיות שהאדם רוצה להיפך, לבטל אהבת עצמו, ושיהיה בידו לעבוד 
רק מה ששייך לאהבת ה', כלומר שאין האדם רוצה לעבוד לתועלת 
עצמו, אלא לתועלת ה', היינו ממה שה' נהנה.
%break
%page 905
שהאדם אומר, שאין לו סיפוק, בזה שיהיה לו כח לא לעבוד לתועלת 
עצמו. כמו שיש הרבה מתחכמים, שאומרים, שזהו שלימות האדם, 
אם הוא לא עובד לתועלת עצמו.
%break
והוא אומר, שלא בשביל זה ברא ה' את הנבראים, שלא יהנו. אלא 
מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. לכן גם הנבראים צריכים לעבוד 
בהשתוות הצורה, היינו שכל חשקם יהיה להטיב להבורא.
%break
נמצא, מי שאומר, שמטרת האדם להגיע לשלימות, הוא רק שלא 
יעבוד בשבילו, שרק זה הוא מטרת האדם, שבשביל מטרה זו הוא 
נברא, אין זה אמת. אלא האדם צריך תמיד לבדוק עצמו, אם הוא 
עובד לתועלת ה'.
%break
כלומר, שה' יהנה. זאת אומרת, שהוא רוצה להחליף את אהבת עצמו, 
ולהגיע לאהבת ה'. כי רק על ידי זה הנבראים יגיעו להמטרה, 
שבשבילה נבראו, המכונה "להטיב לנבראיו".
%break
לכן אלו אנשים, שרוצים להגיע לאהבת ה', הגם שעדיין המדרגה הזו 
רחוקה מהם, והם רוצים על כל פנים להגיע לזה, כבר נקראים, אוהבי 
ה'. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על פסוק "יהיב חכמתא לחכימין".
%break
ושאל "יהיב חכמתא לטפשין", היה צריך לומר. היות, כיון שהם כבר 
חכמים, מהו שנותן להם חכמה. ומאין היה להם חכמה, מטרם שה' 
נתן להם. רק אח"כ, בזמן שכבר היה להם חכמה.
%break
ואמר, שהפירוש של "חכימין" הוא, כי מי שרוצה להיות חכם, הגם 
שעדיין אין לו חכמה, אלא שיש לו רצון לחכמה, כבר נקרא "חכם", על 
שם המטרה שלו. לכן, מי שרוצה להיות חכם, הוא צריך להאמין, שה' 
יתן לו חכמה.
%break
ועל דרך זה יש לפרש, כי מי שרוצה להיות אוהב ה', אלו כבר נקראים 
"אוהבי ה'". לכן ה' רוצה לתת להם אהבה, היינו ביטול אהבה עצמית, 
ושיזכו לאהבת ה'. ולהם אומר הזהר הקדוש, שה' מחזיק בידו 
השרביט, להנהיגו בדרך הישר. 
%break
כלומר, שאלו היסורים, שהם סובלים מהירידות, שהם מקבלים, אז 
הם צריכים להאמין, שזה בא מה'. כלומר, שאלו המחשבות זרות, 
שהם מקבלים, שזה אצלם כקוצים בגופם, ה' שולח להם הירידות 
האלו.
%break
והגם שהאדם מבין, שיותר טוב היה, אם ה' היה שולח יותר עליות, 
והירידות האלו למה לי. כלומר, מהי התועלת מזה. ועל זה באה 
התשובה, שזה נקרא "שרביט בידו של הקב"ה,
%break
להנהיגו בדרך הישר". כי אחרת, אם האדם ישאר במצב של העליה, 
אז האדם יחשוב, שכבר הגיע לשלימותו, וישאר במצב השפלות שלו, 
כי לא ירגיש שום חסרון, שיהיה צורך לתקנו.
%break
לכן ה' מראה לו את שפלותו, ומראה לו, עד כמה שהוא כבר חשב, 
שהוא איש מרים מעם, שאין לו מחשבות כל כך שפלות, כמו שיש 
לאנשים אחרים. פתאום הוא רואה,
%break
שיש לו מחשבות יותר גרועות מאנשים, שעובדים בבחינת הכלל, 
הנקראים "עובדים בעל מנת לקבל שכר".
%break
והוא אומר, שהוא רוצה לעבוד רק לשם שמים, ולא לתועלת עצמו. 
ובטח שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה מהם. ופתאום הוא רואה, 
שהוא יותר שפל מהם. נמצא, שעל ידי היסורים, שהוא מרגיש, זה 
גורם לו, שיצטרך לבקש מה',
%break
שיקרבהו באמת. לכן זה שייך דוקא לאלו אנשים, שהם בבחינת 
ישראל. היינו כנ"ל, שרוצים להיות בחינת "ישראל". ובכדי שלא יכשלו 
בסדר עבודה, לכן הוא שולח להם את הירידות האלו.
%break
וזה נקרא, ש"מחזיק את השרביט בידו, להנהיגם בדרך הישר". 
ש"דרך הישר" נקראת דרך, ההולך ישר להיכל המלך.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שהם רק בבחינת "עשו", שהיא בחינת מעשה 
לבד בלי הכוונה, שהמעשים יבואו לבחינת ביטול את תועלת עצמו. 
ואין הוא רוצה לעשות מעשים, שהם לתועלת ה'. אלא שהם 
מסתפקים רק בבחינת המעשה,
%break
בלי כוונה שזה יבואו להם לדביקות ה'. ולא חושבים על ענין דביקות 
ה', כמו שכתוב "ולדבקה בו". להם "אין הקב"ה מחזיק בידו את 
השרביט להוכיחם".
%break
%page 906
וזה שאומר "ואת עשו שנאתי, ומשום זה העברתי ממנו השרביט, 
העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן חלק בי". שפירושו, "שאני לא 
רוצה, שיהיה לו דביקות בי". וזהו שאומר "נפשי קצה בו", שפירושו 
"היות שכל עבודתם היא רק עבור תועלת עצמם,
%break
לכן נפשי קצה בו, ואני לא אתן לו חלק בי. כלומר, שאני לא אתן לו 
יסורים, שעל ידם יגיעו להדבק בי. כי היות שאין להם חפץ בי, לכן אין 
לי חפץ באלו, שהם בבחינת עשו. היינו,
%break
שמרגישים עצמם לשלימים. ש"עשו" פירושו, שכבר עשה את שלו, 
והוא חושב את עצמו לאיש שלם".
%break
ומה האדם יכול לעשות, שלא יצטרך לבוא לידי ירידה, הנקראת 
"יסורים", בזה שהוא מרגיש, שהוא מרוחק מה'. היות שכל ענין 
יסורים, הוא בכדי שהאדם לא ישאר בדרגה הנמוכה, משום שהוא 
יהיה מסתפק במועט,
%break
כי האדם יחשוב שכבר זכה לדרגה ברוחניות. לכן ההכרח הוא, 
להוריד את האדם מטה בחשיבות. כלומר, שהוא רואה בעצמו, איך 
שהוא בעל חסרון. אז הוא יודע לבקש מה', שיעזור לו, להוציאו 
משפלותו.
%break
אם כן, איך אפשר להיות מציאות, שלא יצטרך ליפול למצב של 
שפלות. העצה לזה היא, אם האדם בעצמו עושה חשבון לעצמו, 
ורואה על ידי מחשבה ורצון, איך שהוא עדיין מרוחק מדביקות ה'. זאת 
אומרת, שגם בזמן עליה הוא עושה חשבון לעצמו,
%break
ומתחיל להרגיש את חסרונותיו, אז ממילא הוא לא צריך ליפול ממצבו, 
היינו שיתנו לו מחשבות שפלות, עד שהוא מרגיש, שהוא במצב של 
חסרונות.
%break
אלא אפילו בזמן עליה, הוא כבר מתחיל לחפש עצות, איך לעלות 
בדרגה. אז ממילא לא צריכים לתת לו מלמעלה ירידות. מטעם שהוא 
בעצמו מתחיל לחפש עצות, עוד מטרם שנפל לשפלות. ונדמה עכשיו, 
שהמצב, שבו הוא נמצא,
%break
שהוא מלא חסרונות. ובזה הוא יכול לפטור עצמו, שלא צריך, שיתנו לו 
ירידות מלמעלה. אבל בדרך כלל הסדר הוא, שבזמן עליה, אין האדם 
רוצה לחפש בעצמו חסרונות. לכן מוכרחים לתת לו מלמעלה ירידות.
%break
ובזה יש לפרש, מה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "אָדְלֹא אֲבִידְנָא 
בְּחִישְנָא". פירוש, זקן שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו 
מחפש דבר. ואומר, אדלא אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי 
בחישנא, אני מחפש.
%break
שיש לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את 
הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, 
שיהיה אפשרות לה',
%break
שמלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, 
שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל 
לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.
%break
לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, 
איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל 
אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות 
הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות,
%break
במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה 
בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר 
מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו.
%break
והעצה הכי טובה בזמן העליה היא, שהאדם מרגיש, שיש עכשיו מצב 
של רוחניות, והוא רוצה למצוא חסרונות, אז האדם צריך לעיין בתורה, 
ולמצוא את הקשר, שיש בין התורה להאדם, שמזה יהיה לו לקחת 
דעת, איך לעבוד את ה',
%break
כמו שכתוב "גם נפש בלי דעת לא טוב". וכמו שכתוב "וחננן מאתך 
חכמה בינה ודעת". ואז ממילא הוא יראה את החסרון שבו, וכבר יהיו 
לו כלים ריקים. ומזה הוא ינצל, שלא יבוא לידי ירידה ממש.
%break
ועתה נבאר את השאלה, מדוע כשאנו מתפללים לה', שימחוק לנו את 
חטאתינו, אנו מתנים לפני הקב"ה תנאים, ואומרים "אבל לא על ידי 
יסורים", הכוונה היא "אבל לא על ידי ירידות".
%page 907
כי בזמן שאנחנו נמצאים בזמן הירידה, אז אנחנו נפרדים ממנו 
יתברך, כי בזמן הירידה, אז הכל בבחינת השפלות, המכונה "שכינתא 
בעפרא".
%break
נמצא, שבגלל שאנו צריכים להרגיש את שפלותנו, אנו גורמים שגם 
השכינה היא בגלות, כמו שאנו מתרחקים מארץ הקדושה. הכוונה, 
הרצון דקדושה, שאין לנו.
%break
אלא בזמן הירידה אנו מקבלים רצון של "ארץ העמים". ועל ידי זה אנו 
משפילים את הקדושה. ומשום זה אנו מבקשים, שהוא יעזור לנו 
למחוק את חטאתינו, ונוכל לכנס לקדושה.
%break
אבל שזה לא יבוא על ידי יסורים, הנקרא "ירידות", שהירידות האלו 
מביאים לידי השפלת הקדושה, שזה מכונה "שכינתא בעפרא" או 
"שכינתא בגלותא". על יסורים אלו אנו מתפללים שלא יבוא, היות 
שאנו גורמים את השפלת הקדושה.
%break
הנה חז"ל (ברכות דף ה') אומרים "רבי יוחנן חלש. עאל לגביה רבי 
חנינא. אמר ליה, חביבין עליך יסורין. אמר ליה, לא הן ולא שכרן". 
וכולם מקשין על זה, הרי היו הרבה צדיקים, שקבלו עליהם יסורים. 
ואיך אמר רבי יוחנן "לא הן ולא שכרן".
%break
ופירש על זה אאמו"ר זצ"ל, ואמר, שהם התווכחו על ענין גלות 
השכינה, שמתעכבת, בסיבת, שעוד לא נתקנו כל הניצוצים דקדושה, 
שירדו בהקליפות. לכן, הגם שיהיה שכר, היינו שכל מה שירד בין 
הקליפות, תחזור לקדושה,
%break
וזהו שכר גדול מאוד, שהכל יתוקן, אבל בינתיים, עד שיתוקן הכל, 
נמצא השכינה בגלות, שכולם משפילים אותה, ומגביהים את השפחה, 
היינו הקליפה. וזהו הצער השכינה, הוא לא יכול לסבול. ועל זה אמר 
"לא הן ולא שכרן".
%break
רואים אנו, מהו יסורים בעבודה. היינו, שהם סובלים מזה, שבשבילם 
השכינה מוכרחת להיות בשפלות. ובכדי להבין זה, צריכים לעיין 
במאמר "ענין שכינתא בגלות" (ספר "שמעתי", מאמר א', שנת 
תש"ד), שכתוב שם,
%break
שבזמן שהאדם מצטער על מה שהוא מרוחק מה', היינו שהוא נמצא 
בתוך הרצון לקבל רק לתועלת עצמו, כדוגמת בעלי חי, שזה לא 
מתאים לבחינת "אדם",
%break
הוא צריך לכוון את היסורים, שהם לא בשביל שהוא רוצה להיות אדם, 
שזה הוא היסורים שלו, אלא על צער השכינה.
%break
והוא נותן על זה משל. לאדם שיש לו כאב באיזה אבר פרטי, והכאב 
מורגש בעקר בלב ומוח, שהוא כללות האדם. כמו כן האדם פרטי הוא 
חלק מהשכינה, הנקראת "כנסת ישראל". ועיקר הכאב הוא אצלה. ועל 
זה יש להצטער. וזה נקרא "יסורים בעבודה".
%break
%page 908
%H הידיעה שהאדם עמד בנסיון, לצורך מי
%break
הזה"ק (במדבר דף ב' ובהסולם אות ז') אומר וזה לשונו "כיון שהוקמו 
התורה והמשכן, רצה הקב"ה לספור חיילות התורה, כמה צבאות הם 
בתורה, בז"א, כמה צבאות הם במשכן,
%break
ומשום זה ישראל, שהם צבאותיהם של ז"א ומלכות, עולים בחשבון, 
שיהיו נודעים אצלם". עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין הענין הזה, לדעת שרצה הקב"ה לספור את ישראל, בכדי 
לדעת כמה חיילות יש. מי הוא הצריך לדעת. הקב"ה, הלא גלוי וידוע 
לפניו הכל. וכי בכדי שהוא ידע את המנין צריכים לספור אותם למטה 
בפועל ממש.
%break
אם כן לצורך מי אפשר לומר, שהקב"ה אמר לספור את ישראל, בכדי 
לדעת את מספר חייליהם של ז"א ומלכות, כמו שכתוב "רצה הקב"ה 
לספור חיילות התורה כמה צבאות הם בתורה".
%break
והנה אאמו"ר זצ"ל שאל שאלה כעין זו על מה שאומר אצל אברהם 
"ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי, 
כי ירא אלקים אתה". ושאל,
%break
וכי חס ושלום הקב"ה לא ידע שאברהם הוא ירא אלקים מלפני הנסיון. 
אם כן מהו הפירוש "כי עתה ידעתי". ואמר, שהפירוש הוא "כי עתה 
ידעתי", שאתה יודע שאתה ירא אלקים, היות שעמדת בנסיון.
%break
אולם יש להבין, לאיזה צורך האדם צריך לדעת שהוא ירא אלקים. 
הלא ע"י זה תהיה לו האפשרות לקבל סיפוק בעבודה, כי מה עוד יש 
לעשות בעולם, הלא אמרו חז"ל (ברכות ל"ג) וזה לשונם "אמר רבי 
חנינא, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
%break
זאת אומרת, הכל עושה הקב"ה. ומה יש לאדם לעשות, זהו רק יראת 
שמים, שנאמר "ועתה ישראל, מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם 
ליראה". אם כן לשם מה האדם צריך לעבור את הנסיון,
%break
בכדי שידע האדם שהוא ירא אלקים. הלא יותר טוב יהיה, שלא ידע 
אם הוא ירא אלקים, וזה יתן לו צורך להרבות בעבודת הקודש, בכדי 
להגיע שהוא ירא אלקים.
%break
והנה אנו רואים שחז"ל אמרו (ברכות ס"א ע"ב) וזה לשונם "אמר 
רבא, לידע אינש בנפשיה, אם צדיק גמור הוא אם לאו". וגם כאן אותה 
שאלה, בשביל מה האדם צריך לדעת את מצבו, הלא הוא יקבל סיפוק 
מהידיעה הזו, אם כן מהי התועלת בעבודה מהידיעה הזאת.
%break
ולהבין כל זה צריכים לזכור את הב' עיקרים שיש לנו בעבודת הקודש:
א. היא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, כלומר שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג. ומטרם שמגיעים לבחינה זו, לקבל טוב ועונג, הרי 
הם עוד לא הגיעו לשלימותם, היינו למטרת הבריאה.
%break
ב. היא תיקון הבריאה. כידוע, בכדי שלא יהיה ענין של "נהמא 
דכסופא", כלומר שהנבראים בעת קבלת הטוב ועונג שלא ירגישו אי 
נעימות, נעשה ענין של צמצום והסתר, שלא ירגישו את הטוב ועונג 
שיש במטרת הבריאה,
%break
בכדי שזה יהיה להם מקום לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. 
וממילא מסתלקת מהאדם הבושה, היות שכל מה שהוא נהנה בעולם 
אינו כוונתו לתועלת עצמו, אלא מטעם שהקב"ה רוצה שהנבראים יהנו 
בעולם. ורק מסיבה זו הם נהנים.
%break
ולעצמם, היינו שהוא יהנה מטעם שהוא רוצה להנות, על זה הוא לא 
רוצה לקבל ומוותר על כל הנאות שבעולם.
%break
וזהו שהוא לא רוצה לקבל שום דבר לתועלת עצמו, אלא בכל דבר 
הוא חושב, אם ע"י קבלת התענוג, שהוא נהנה עכשיו, תהיה מזה 
נחת רוח למעלה, רק אז הוא מקבל ההנאה ותענוג, אחרת הוא 
מוותר.
%page 909
זה נקרא "תיקון הבריאה", היינו שמטרת הבריאה מתקבלת בלבוש, 
שהלבוש הזה לא נותן להכנס בחינת בושה בעת קבלת התענוג. 
והלבוש הזה נקרא "רצון להשפיע".
%break
ובהאמור נבין ענין היראה, מהו בעבודה, שעל היראה אמרו "הכל בידי 
שמים חוץ מיראת שמים". ולמה הוא אינו בידי שמים. כפי שאנו 
לומדים, אנו מיחסים כל השפעות לה',
%break
היינו שהכל נותן הבורא להנבראים. מה שאין כן שלא לתת, זה לא 
שייך להבורא, היות שרצונו להטיב לנבראיו.
%break
והיות שפירושו של יראה הוא, כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף 
קצ"א ובהסולם טור ב') וזה לשונו "יראה הוא, שמפחד, שמא ימעט 
בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%break
ומשום זה הוא מונע עצמו מלבקש, שה' ישפיע לו טוב ועונג, אולי זה 
יהיה לא לתועלת ה' אלא לתועלת עצמו, שזה מכונה שהשפע הולך 
לקליפות. נמצא, שיראה הוא, שלא לקבל, זה שייך לאדם, היינו שאין 
האדם רוצה לקבל מטעם יראה,
%break
אולי אין זה לשם שמים. את זה, היינו עבודה זו שייכת להאדם. 
כלומר, שענין לא לקבל בעל מנת לקבל, את זה אנו מיחסים 
להתחתונים, היינו מצד הבורא הוא רק להשפיע.
%break
וזה נקרא שם הויה, שאין שם שום שינוי חס ושלום, כמו שכתוב "אני 
הויה לא שניתי", אלא תמיד הוא רוצה לתת. לכן יראה, שהוא מפחד 
לקבל, זה שייך להנבראים. וזוהי כל עבודתם.
%break
וכל התיקונים שישנם בעולם, הכל הולך על נקודה זו, היינו לתקן את 
עצמנו ולהגיע לידי דרגה שלא לקבל שום דבר לתועלת עצמו, אלא 
כמו שאמרו חז"ל "כל מעשיך יהיו לשם שמים".
%break
ובהאמור יש לפרש את הידיעה הזו שיש לו יראת אלקים. האדם צריך 
לדעת, בכדי שיהיה לו עכשיו רצון ללכת ולבקש מה', שיתן לו את 
האור תורה, ששם יש התענוג האמיתי, המכונה "רצונו להטיב 
לנבראיו", מטעם שהוא רואה בעצמו,
%break
שכבר עבר כמה נסיונות ועמד בהם, מסיבת שכבר יש לו יראת שמים, 
היינו שכבר הוא בטוח בעצמו, שכל מה שיקבל יהיה בעל מנת 
להשפיע, אחרת לא היה עומד בהנסיונות שלו, כי כל זה שאין האדם 
יכול לעמוד בנסיון,
%break
הוא מסיבת שעדיין משוקע בהרצון לקבל לעצמו, מה שאין כן באדם 
שהוא כבר התרחק מלקבל תענוגים לתועלת עצמו, אלא בכל תענוג 
הוא מסתכל מקודם, איזה נחת רוח תצמח מזה להבורא, אז הוא 
מקבל את התענוג.
%break
זה נקרא "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", היינו שיש כבר להאדם 
הידיעה הזו. אז המצב הזה נקרא "משפיע בעמ"נ להשפיע". ואח"כ, 
שכבר רכש המדרגה הזו של יראת שמים כנ"ל, שזה נקרא "עבודת 
האדם",
%break
אז האדם צריך ללכת קדימה ולבקש מה' שיתן לו את הטוב והעונג, 
מה שיש ברצונו לתת להנבראים, היות שהוא רוצה להשפיע להבורא 
תענוג. והתענוג שלו הוא במה שמחשבתו יוצאת לפועל,
%break
היינו זה שהנבראים מקבלים ממנו טוב ועונג, זוהי כל ההנאה שלו. 
ובגלל זה צריך האדם להידיעה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שהזה"ק אומר "כיון שהוקמו 
התורה והמשכן, רצה הקב"ה לספור חיילות התורה, כמה צבאות הם 
במשכן". ושאלנו, הידיעה הזו לצורך מי,
%break
וכי הקב"ה אינו יודע, אפילו כשלא סופרים בפועל ממש. והתשובה 
היא, כנ"ל אצל אברהם, "כי עתה ידעתי", פירושו, שה' יודע עכשיו 
שגם אברהם יודע שהוא ירא אלקים.
%break
כמו כאן יש לפרש על דרך הנ"ל, היינו שעם ישראל צריכים לדעת 
הידיעה הזו, בכדי שידעו עכשיו לאיזו דרגה הם שייכים, אם לבחינת 
תורה או לבחינת משכן. כי ענין תורה ומשכן,
%break
אומר שם, הוא ענין ז"א ומלכות, שפירושו ענין "יחוד קודשא בריך הוא 
ושכינתיה". לכן אמר הזה"ק "כמה צבאות הם בתורה", היינו שידעו 
לאיזו מדרגה הם שייכים, כמה צבאות הם במשכן, היינו כמה אנשים 
מהם שייכים לבחינת שכינה.
%page 910
נמצא, שכל ענין המנין הוא רק לידיעת האדם, מה שאין כן הבורא, 
בטח יודע הכל בלי שסופרים בפועל ממש.
%break
נמצא, העיקר הוא, שהאדם צריך לדעת לאיזה מצב הוא שייך. וכמו 
שאמר רבא "לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא, אם לאו". והכל 
הוא בכדי שהאדם ידע אם הוא הולך בדרך הנכונה,
%break
כלומר שיודע מה מוטל עליו לעשות בכדי להגיע להמטרה שבשבילה 
הוא נברא, וכמו שאמרו "למען לא ניגע לריק".
%break
ובכדי להבין איך שהאדם רגיל להיות נמשך אחר הכלל, ובכדי 
שהאדם יהיה לו כח לצאת ממה שמקובל אצל הכלל, ולהיות עובד 
באופן פרטי, היינו, באופן פרטי הוא יבין מה שעליו לעשות,
%break
ואיך האדם צריך זהירות יתירה, איך להינצל מזה שהאדם רגיל לעבוד 
אך לתועלת עצמו, אני אביא כאן סיפור מהחוזה מלובלין זי"ע, המובא 
בספר "שיחות חיים" (דף ל"ד) וזה לשונו:
%break
סיפר הרבי ממוגליצה, שפעם אחת, בעת אשר הרבי מלובלין זי"ע 
היה סגור בחדרו בליל שבת קודש קודם קידוש, פתאום פתח הרבי 
את הדלת, והבית היה מלא אדמורי"ם וזקנים מגדולי תלמידיו, ויפנה 
אליהם הרבי ויאמר להם,
%break
הנה כתוב "ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו". ותרגומו, ומשלם 
לשונאיו, עובדין טבין, דאינין עבדין בהאי עלמא, כדי להאבידן מעלמא 
דאתי (פירוש, שה' משלם לשונאיו על מעשים טובים שעשו בעולם 
הזה, כדי להאבידם שלא יהיה להם עולם הבא).
%break
אם כן אני שואל אתכם, בשלימא, אם הרשע להוט אחר תאות ממון 
שפיר, משלמים לו בממון הרבה. ואם הרשע להוט אחר תאות הכבוד, 
נותנים לו כבוד הרבה. אבל אם הרשע אינו אוהב לא כבוד ולא ממון, 
אלא אוהב מדרגות או אוהב להיות רב או רבי,
%break
במה משלמין לו, העובדין טבא, דעבד בהאי עלמא, להעבידו מעלמא 
דאתי, (פירוש, במה משלמים לאותם אנשים שעשו טוב בעולם הזה, 
בכדי שלא יהיה להם עולם הבא).
%break
אלא על כן הוא בודאי כך, מי שאוהב להיות רבי או רב, נותנים לו מן 
השמים, ומי שאוהב מדרגות נותנים לו מדרגות, בכדי שיפסיד עולם 
הבא חס ושלום. ותיכף סגר הדלת. עד כאן הסיפור.
%break
ומהסיפור הזה אנו רואים, שיש אנשים שחושבים שהם שלמים בזה 
שהם מוותרים על תאוות, ומוותרים על כבוד, והם מסתכלים על 
אנשים שהם משוקעים בתאוות או בכבוד, שלא כדאי להסתכל 
עליהם, ובפרט לדבר עמהם.
%break
כלומר, שהם רואים שאנשים שמקיימים תו"מ בעמ"נ שימלאו את 
הרצון לקבל שלהם, בודאי המדובר עם תאוות שאין בהן איסור, אחרת 
הם לא נקראים שעושים מעשים טובים. וכמו כן אלו שמקיימים תו"מ 
בעל מנת שיהיה להם כבוד,
%break
והם, היינו האנשים האלו, שרוצים מדרגות עליונות, או להיות רב או 
רבי, בטח הם חושבים שרוצים זה בשביל טובת הכלל.
%break
אז אמר החוזה מלובלין זצ"ל עליהם, שהם נקראים "שונאי ה'". אבל 
היות שהם סוף כל סוף עסקו בתו"מ, לכן הקב"ה משלם להם שכר 
כפי מה שהם רוצים, כלומר כפי שהם מתפללים לה' שיתן להם. 
ונמצא שהקב"ה ממלא משאלותם.
%break
אלא הם צריכים לדעת, את מה שהם מקבלים, הוא מטעם שהקב"ה 
ממלא דרישתם. אבל הם צריכים לדעת, שע"י זה שהם רוצים שה' 
ימלא את דרישתם, בזה הם מפסידים עולם הבא, היות שע"י זה הם 
נקראים "שונאי ה'",
%break
כמו שכתוב "ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו". כלומר, שהם צריכים 
לדעת, כי בזה שהם יקבלו את דרישתם, היינו שימלא להם מה שהם 
רוצים, יפסידו בזה עולם הבא.
%break
ויש כאן להבין ב' דברים:
%break
א. מדוע אם הם יקבלו שכר בעולם הזה, הם מוכרחים להפסיד עולם 
הבא, הלא חז"ל אמרו, (ברכות ח' ע"א) "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר 
מירא שמים", דאילו גבי ירא שמים כתיב,
%break
"אשרי איש ירא את ה'". ואילו הנהנה מיגיעו כתיב "יגיע כפיך כי תאכל 
אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
%page 911
הרי אנו רואים, שמי שיש לו שכר בעולם הזה לא מוכרח להפסיד 
עולם הבא, ומדוע אצל השונאי ה', כי מקבל שכר בעולם הזה אומרים 
שמפסיד.
%break
ב. יש להבין, אם הוא מקיים תו"מ שנקרא "מעשים טובים", מדוע הוא 
נקרא "שונא ה'". הנה אנו רואים, שהיצר הרע נקרא "שונא", כמו 
שכתוב "אם רעב שונאיך האכילהו לחם".
%break
ויש להבין מדוע היצר הרע הוא השונא לאדם, הלא אדרבה, הלא הוא 
מיעץ להאדם לעשות עבירות לא בכדי שהאדם יסגף את עצמו, אלא 
בכדי שתהיה לו הנאה. אם כן מי שמביא הנאה לאדם בטח שהוא 
צריך להיקרא בשם אוהב, ולמה נקרא שונא.
%break
אלא אנו צריכים להאמין באמונת חכמים שאמרו, שכל עבודתנו בעולם 
הזה היא לזכות לדביקות ה', כלומר זה שיש ברצונו יתברך לתת טוב 
ועונג להנבראים, שזה נקרא "מטרת הבריאה",
%break
ואי אפשר לתת לנו מטרם שאנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו, 
שיהיה בעל מנת להשפיע, אחרת תהיה לנו בחינת בושה כידוע.
%break
לכן אנו צריכים לבחינת דביקות, הנקראת "השתוות הצורה", כלומר 
שכל מה שאנו רוצים לקבל טוב ועונג מה', אין זה לתועלת עצמנו, כי 
אנו רוצים לבטל את הרשות שלנו, ושלא תהיה,
%break
(אלא) רק רשות היחיד, שהיא רשותו של הקב"ה. ואז יהיה לנו העונג 
האמיתי, בזה ש"אמר ונעשה רצונו", כלומר שהרצון של הבורא בא 
לשלימותו בפועל, היינו שהנבראים יוכלו לקבל את מה שהבורא רוצה 
לתת להם, היינו הטוב ועונג.
%break
נמצא, שהיצר הרע מסית את האדם שלא לעבוד לתועלת ה' אלא 
לתועלת עצמו, הוא גורם בזה רע לאדם. לכן נקרא "יצר רע". 
ובהאמור נבין את השאלה, מדוע כשהאדם מקיים תו"מ ועושה 
מעשים טובים, והראיה לזה שהם מעשים טובים,
%break
שה' משלם לו עבור המעשים טובים כנ"ל, ומכל מקום הוא נקרא 
"שונא ה'", כמו שכתוב "ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו", מהיות 
שהגם שעושה מעשים טובים, אין זה מחמת שאוהב את ה',
%break
אלא משום שמאמין, שה' יתן לו שכר תמורת זה, ולא מטעם שהוא 
אוהב את ה' בגלל זה הוא עובד ומקיים תו"מ, אלא מטעם תועלת 
עצמם.
%break
אולם יש להבין:
%break
א. וכי מי שעובד אצל חבירו, וכוונתו על השכר, ולא עובד אותו, ועושה 
ומקיים את פקודיו מחמת אהבה שאוהב אותו, וכי בשביל זה הוא 
נקרא "שונאו", שיכולים לומר רק,
%break
שאינו עובד אצלו מחמת אהבה, אלא מחמת שהאדם אוהב את עצמו. 
אבל מדוע הוא נקרא "שונא את ה'". כלומר, במה הוא נעשה שונא ה', 
אם הוא עובד לתועלת עצמו.
%break
ב. מהו ענין מצות אהבת ה'. וכי הקב"ה רוצה שאנחנו ניתן לו אהבה, 
וכי הוא נצרך לאהבה שלנו, וכי הוא בעל חסרון שבגלל זה צוה לנו 
שנאהוב אותו, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך". והתשובה היא, 
שזה שצוה לנו, שאנחנו נאהוב אותו,
%break
זהו לטובתינו. היינו, שמזה שאנחנו נאהוב אותו בגלל זה אנו מקיימים 
תורה ומצות. כלומר, זה שאנו מקיימים תו"מ, הוא בכדי שאנו רוצים 
להנות לו, שתהיה לו נחת רוח, שמטבע שמי שאוהבים, האהבה 
מחייבת שרוצים שתהיה לו נחת רוח.
%break
כדוגמת אהבת הורים לילדים, שרוצים שהילדים יהנו ומשתדלים לתת 
להילדים מחמת שאוהבים אותם, שיהנו מהחיים. והנמשל הוא, כי זה 
שמקיימים תו"מ הוא מחמת האהבה שיש להם להבורא, וממילא לא 
רוצים שום תמורה חזרה,
%break
וממילא כל מה שה' רוצה לתת להם טוב ועונג, הם לא יקבלו זה 
בכלים דקבלה אלא בכלים דהשפעה, כלומר, שהם מקבלים את הטוב 
ועונג היות שיודעים שהבורא נהנה מזה,
%break
שהמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, יוצאת לפועל, כמו שהוא 
רוצה, היינו שיש שלימות בזה שהם מקבלים את הטוב ועונג, שאין 
בהם בחינת בושה.
%break
%page 912
ולפי זה יוצא, מי שמקיים תו"מ מטעם שכר, היינו שרוצה תמורה, הוא 
נקרא "שונאו של הקב"ה", מטעם שהוא המפריע לה', שהוא מעכב, 
שמה שהבורא רוצה לתת להנבראים,
%break
שזוהי הנאה של (הוא) הקב"ה, והאדם הזה מעכב על המטרה שלא 
תצא לפועל, היות שחסר שם הכלי והלבוש, שמרחקים את הבושה 
בעת קבלת השפע. לכן הוא נקרא "שונא ה'".
%break
והאדם צריך להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו", 
שהפירוש הוא, שלאחר שהאדם בא לטהר, היינו שמרגיש שהוא 
נמצא בטומאה והוא עדיין רחוק מקדושה,
%break
הוא צריך לומר, הידיעה הזו באה מלמעלה, כלומר, זה שבא לטהר 
הוא שקבל סיוע מלמעלה והודיעו לו שהוא רחוק מקדושה.
%break
זאת אומרת הידיעה הזאת הוא צריך להחשיב ולומר, שזה נקרא "גלוי 
מלמעלה", שהודיעו לו שירגיש בעצמו אי נעימות בזה שהוא מרוחק 
מקדושה. כלומר, שבדרך כלל האדם אינו דואג על חסרון של חוסר 
דביקות בה'.
%break
שעל כל דבר האדם מסוגל להרגיש חסרון וכואב לו מה שחסר לו, 
אולם להבחין כאב בזה שהוא מרוחק מה', הגם שהאדם מרוחק, אבל 
הוא לא שם לב לזה, כי יש לו דאגות יותר חשובות שהוא מרגיש 
בחסרונן.
%break
רק לפעמים בא אדם לידי הרגשה, שהוא כן מתחיל להרגיש בחינת 
בושה, בזה שהוא נמצא במצב של שפלות. ולפני זה, היינו מטרם זה, 
הגם שהיה נמצא גם אז במצב הזה, אבל לא שם לב לזה. ואז האדם 
צריך להאמין, שזה בא לו מלמעלה,
%break
מבחינת "הבא לטהר". כלומר, מדוע הוא עכשיו בא לטהר ואינו יכול 
לסבול את מצב השפלות שלו, הוא צריך לומר שזה בא לו מלמעלה.
%break
אולם אין להאדם לומר, אני אחכה עד שתגיע לי הידיעה הזו מלמעלה, 
אז אני אחשוב שאני צריך לטהר את עצמי. על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, 
שלפני המעשה האדם צריך לומר "אם אין אני לי, מי לי". פירוש, שרק 
אני בעצמי יכול לעזור לעצמי,
%break
היינו אם אני אתגבר בעצמי ואעשה מעשים, המביאים לדביקות. 
משאם כן אח"כ, היינו לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכל בא 
מלמעלה, ואסור לומר ש"זה כוחי ועוצם ידי עשה החיל הזה".
%break
והנה אנו רואים, שמצד אחד האדם צריך לומר, שכל הנסיונות 
שהאדם עמד בהם בנסיון, האדם צריך לדעת, מצד אחד, שהאדם הוא 
גיבור חיל כנ"ל, "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
%break
היינו שהאדם הוא הגבור. ומצד שני עליו לומר, שה' עזר לי. אבל 
מאיזה צד שהוא הוא רואה שהוא עמד בנסיון, הידיעה הזו נותנת 
לאדם בטחון, שהוא יכול עכשיו לדרוש מה', שיתן לו ללכת להגיע 
להמטרה.
%break
%page 913
%H מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה
%break
חז"ל (שבת דף פ"ז) אמרו, ענין ההכנה, מה שהיה שם במתן תורה, 
שהיה ענין ממלכת כהנים, ומצות הגבלה, וענין פרישה. וזה היה 
להכלל כולו. שיש אנשים, שהם מקיימים תו"מ באופן כללי, כלומר רק 
בבחינת המעשה,
%break
היינו שמכוונים, שהבורא ציווה לנו לקיים תו"מ, ועבור זה שאנחנו 
שומעים בקולו, הוא ישלם לנו שכר עבור היגיעה, בזה שאנו מוותרים 
על הרבה דברים, שהגוף מתאוה להם. וזה עולה לנו ביגיעה גדולה, 
לא לשמוע בקולו של הגוף,
%break
מה שהוא דורש. אלא אנו משתדלים לשמוע בקול ה', היינו מה שה' 
דורש. כלומר, אנו מבטלין את רצוננו מפני רצון ה'. תמורת זה הוא 
ישלם לנו שכר בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר "אשריך בעולם 
הזה, וטוב לך לעולם הבא", זהו עבודת הכלל.
%break
ויש עבודת הפרט. היינו, שהם רוצים לקיים תו"מ באופן פרטי. כלומר, 
שלא מעניין להם מה שהכלל עושה, אלא שהם רוצים לדעת, מפני מה 
ה' ציווה אותנו לקיים תו"מ. וכי הוא בעל חסרון, שיהא נצרך למי שהוא 
יעשה לו טובה ויקיים את התו"מ שלו.
%break
אלא בטח התורה ומצות שנתן לנו, הוא לטובתינו. אז הם מתחילים 
לחשוב, ולשום תשומת לב, איזו טובה תצמח מזה להנבראים, בזה 
שיקיימו את התו"מ. כלומר, מה הם מפסידים, שאין הם מקיימים, ומה 
הם מרויחים, בזה שכן מקיימים את מה שצוה לנו ה'.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני) וזה לשונם "והוי זהיר במצוה 
קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, והוי מחשב 
הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה, היינו (הנאה שאתה נהנה 
בעבירה) כנגד הפסדה".
%break
לכן כשהם מתחילים לחשוב על התועלת של קיום תו"מ, מי מרויח 
מזה, אז הם רואים מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ראשון) וזה לשונם 
"אלא היו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי 
מורא שמים עליכם".
%break
מכאן משמע, זה שצריכים לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, משמע 
שזהו מטעם, שקיום תו"מ הוא לא בשביל הבורא, שהוא צריך שיעבדו 
בשבילו. כי אם היה נכון, שהוא היה צריך את העבודה שלנו, בטח 
שהיה צריך לשלם. כדרך שאנו עובדים בעולם הזה אצל מישהו,
%break
שאם הוא צריך לעבודת הפועל, בטח שהוא משלם, כי זהו דרך 
העולם. והיות שחז"ל אמרו לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, בטח 
שהטעם הוא, משום שהעבודה זו היא בשבילנו, היינו לטובתינו.
%break
אם כן איך יכולים לומר, מי שעובד באיזו עבודה שהיא לטובתו, היינו 
שהוא צריך את העבודה, רק שמישהו נתן לנו תכנית של עבודה, בכדי 
שהאדם ידע איך לעבוד, שיצא מזה דבר שלם, שהוא יהנה מזה, 
שנאמר, שהאדם שנתן לו התכנית עבודה,
%break
שיתן לו גם שכר עבור עבודתו. אנו רואים בעולמנו להיפך, שהאדם 
צריך לשלם עבור התכנית עבודה, מה שהוא נתן לנו, ולא מי שנותן 
תכנית עבודה, הוא יתן שכר גם עבור שהאדם הולך לעבוד לפי תכנית 
העבודה שקבל.
%break
וזה דומה, מי שרוצה לבנות לו בית, הוא הולך למהנדס, שיסדר לו 
תכנית. אז מי צריך לשלם. המהנדס להאדם שקבל תכנית עבודה, או 
שהאדם משלם להמהנדס, עבור זה שנתן לו תכנית עבודה, ויכול ע"י 
זה לבנות לו בית. הוי אומר, בטח שהאדם משלם להמהנדס.
%break
ובהאמור מובן, זה שה' נתן לנו תו"מ בכדי לתקן את עצמנו, שיהיה 
לנו בנין דקדושה. נמצא, מי צריך לתת שכר תמורת התכנית, בטח 
אנחנו.
%page 914
היות שבלי תו"מ, שהוא התכנית שלנו של בנין דקדושה, לא היתה 
שום מציאות לבנות לנו בית דקדושה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אם לא 
בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". שפירושו, שבלי 
תורה ומצות, חקות שמים וארץ,
%break
שהוא בנין העולם, לא היה יכול להתקיים. אלא דוקא אם בונים את 
העולם לפי התורה, אז יש קיום העולם. לכן מבינים מכאן, שאנו, הגם 
שאין לנו מה לשלם לה' עבור זה שנתן לנו את התכנית של תו"מ, אלא 
אנו יכולים רק להודות ולהלל עבור זה.
%break
אבל לא שאנחנו נבקש עבור קיום תו"מ שכר, שהוא ישלם עבור זה, 
שאנו מקיימים את התו"מ, היינו שמשתמשים עם התכנית שלו לבנות 
לנו את הבית.
%break
אלו אנשים שמבינים את זה, הם נקראים "שהולכים בעבודת ה' בדרך 
פרט". שיש להם השקפה אחרת על ענין קיום תו"מ, מכפי שהכלל 
מבינים את קיום תו"מ, שה' צריך לשלם להם, עבור שהם הולכים לפי 
חוקי התורה, שהוא התכנית של ה'.
%break
והם מבינים, שה' רוצה, שהם ילכו לפי התכנית, שהוא נתן להם. ושזה 
הוא לטובת ה'. לכן הוא צריך לשלם תמורת עבודה זו, שהולכים לפי 
התכנית שלו.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל (מדרש רבה, פרשה א', א') וזה לשונם 
"דבר אחר, אמון אומן, התורה אומרת, אני הייתי כלי אומנתו של 
הקב"ה. מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה, אלא מדעת 
אומן. והאומן אינו בונה,
%break
אלא דיפתראות ופינקסאות (שהם ספרים, שיש שם מיני ציורים של 
בנינים, ולפיהם האומן נותן תכנית, איך לבנות את הפלטין). כך היה 
הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".
%break
ויש להבין, מה בא זה ללמדינו על דרך עבודה. איך היתה בריאת 
העולם, שהקב"ה הסתכל בתורה, כלומר שהתורה היא התכנית, 
שלפי התכנית הזו ברא העולם.
%break
הנה ידוע, שמטרת הבריאה היתה כדי להטיב לנבראיו, שזו היתה 
סיבת בריאת העולם. ומסיבה זו ברא הבורא בהנבראים רצון 
והשתוקקות לקבל תענוגים. ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.
%break
וכמו שאנו רואים, מי שמאבד עצמו לדעת, זהו מסיבת, שהוא לא 
רואה, שיקבל עכשיו מאיזה מקום תענוג, שזה נקרא "הווה". וגם 
בעתיד אינו רואה, שיהיה לו מקום לקבל תענוג. אלא שהוא רואה, 
שהעולם חשך בעדו, ואינו מאיר לו.
%break
אז אין לו עצה אחרת, אלא לאבד עצמו. היינו שהוא חושב, שע"י זה 
הוא יברח מהיסורים. לכן זה שהאדם רוצה תמיד לקבל תענוגים, זה 
הבורא ברא הטבע זו, שכל נברא שואף אך לקבל תענוגים.
%break
וצריכים לדעת, שכל מה שאנו מכנים "יצר הרע", אינו אלא הבחינה זו, 
שנקראת "רצון לקבל תענוג, בכדי למלאות את ההשתוקקות".
%break
והטעם, שהרצון לקבל לעצמו נקרא "יצר הרע", מבואר מטעם תיקון 
הבריאה, שנעשה. כלומר, היות בזמן שהנברא מקבל מהבורא, יש 
בזה ענין שינוי צורה, לכן מזה נמשך, שהאדם יתבייש בעת שיקבל 
לעצמו מחבירו.
%break
לכן האדם מתבייש לאכול לחם חסד. נמצא, אם האדם היה מקבל את 
הטוב ועונג בכלים דקבלה, היה האדם מרגיש אי נעימות בעת קבלת 
השפע. לכן נעשה תיקון, שכל זמן שאין האדם מבטל את הכלים של 
רצון לקבל לעצמו,
%break
אין האדם מסוגל לקבל טוב ועונג. נמצא לפי זה, שכל המפריע מלקבל 
את הטוב ועונג, הוא הרצון לקבל לעצמו. לכן הרצון לקבל הזה הוא 
היצר הרע.
%break
אולם איך אפשר לבטל אותו. כמו שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". 
הוא התורה, כמו שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין". שפירושו, שהקב"ה אומר, זה שבראתי הרצון לקבל 
תענוג, וזהו הטבע של הבריאה,
%break
כמו שנאמר, שענין הבריאה נקראת "יש מאין", שמשמע שכאן נברא 
דבר חדש, הוא נאמר על הרצון לקבל הזה. ואמר הקב"ה "בראתי 
תורה תבלין". היינו ע"י "המאור שבה מחזירו למוטב".
%page 915
נמצא לפי זה, אם לא היה ענין של תורה, לא היתה מציאות להעולם.
כי מפני ההעלם וההסתר שהיה מסיבת תיקון העולם, היו הנבראים 
מוכרחים להישאר בחושך, בלי אור. וממילא לא היה קיום העולם. וזה 
הוא הפירוש, 
%break
שהסתכל הקב"ה בתורה, היינו שהתורה היא התוכנית. כלומר, שלפי 
התוכנית הזאת, היינו שהעולם ילך ויבנה ע"י התורה, יהיה קיום 
העולם, כנ"ל שזה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".
%break
הנה בענין לימוד התורה, אמרו חז"ל (חגיגה י"ג) "אין מוסרין דברי 
תורה לעובד כוכבים, שנאמר, לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל 
ידעום". ויש להבין מהי בחינת עכו"ם בעבודה.
%break
כלומר, שבבחינת עבודה לומדים הכל בגוף אחד, כמו שכתוב בזה"ק, 
שהאדם הוא עולם קטן. אם כן, מהו "עכו"ם" בבחינת עבודה. ומהי 
בחינת "ישראל" בבחינת עבודה.
%break
כבר דברנו מזה, "ישראל" נקרא, שכל מעשיו הוא רוצה שיהיו לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו, שזה נקרא ישר-אל. היינו, שכל מעשיו הם 
ישר לה'. "עכו"ם" נקרא ממש להיפך,
%break
שכל מעשיו יהיו לתועלת עצמו, היינו הוא רוצה בשתי רשויות. זאת 
אומרת, שהוא רוצה להוציא טוב ועונג מרשותו של הקב"ה לתוך 
רשותו עצמו.
%break
כלומר, שהוא רוצה, שישארו ב' רשויות בעולם, רשותו של הקב"ה 
ורשותו עצמו. זה נקרא שהוא "עובד עבודה זרה", היינו עבודה שזרה 
לנו. פירושו "ישראל" נקרא, שהוא עובד לתועלת ה'.
%break
נמצא שהוא נקרא "עובד ה', שכל מעשיו הם לשם שמים". מה שאין 
כן אם האדם עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', זה נקרא, שעבודתו 
היא עבודה זרה, ולא עובד ה'.
%break
נמצא, שכל ההבדל בין עכו"ם לישראל בבחינת העבודה הוא, 
ש"ישראל" נקרא, שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, והגם שעדיין הוא 
משועבד להיצר הרע, ועדיין אין בידו להכניע אותו,
%break
מכל מקום, כיון שהולך על דרך להגיע לעבוד לשם שמים, כבר נקרא 
בחינת "ישראל", היות שהוא רוצה להגיע לדרגה זו.
%break
אולם בזמן שהאדם רוצה לעבוד בבחינת ישראל, שאמרנו, שזה נקרא 
עבודה בבחינת הפרט, אז כל הרע שנמצא באדם, עומד לנגדו. 
כלומר, מטרם שהחליט ללכת בבחינת ישראל, רק שעבודתו היתה 
בבחינת הכלל, שהיה מסתכל על המעשים שהוא עושה,
%break
והיה מאמין, שעבור כל עשיה ועשיה הוא יקבל תמורה, הן בשכר של 
עולם הזה והן בשכר של עולם הבא. היה לו בקל לעשות מעשים 
טובים, היות שזה לא היה נגד היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו"
%break
מה שאין כן עכשיו, שהוא רוצה לעבוד בכדי שיבטל רשות עצמו, 
ושתישאר רק רשות אחת בעולם, שהוא רשותו של הקב"ה, אז הרצון 
לקבל לעצמו מתנגד לזה. ואז באה לו שאלת הרשע, ששואל "מה 
עבודה הזאת לכם",
%break
זה שאתם רוצים לעבוד לא לתועלת עצמכם, מה יהיה לכם מזה. ועל 
זה אין שום תשובה, אלא כמו שכתוב "הקהה שיניו". נמצא, שאז אדם 
צריך לעזרה, שתהיה לו היכולת לצאת משליטת היצר הרע.
%break
אז אין לו עצה אחרת, אלא מה שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". נמצא, שעתה הוא הזמן האמיתי שהאדם נצרך 
לעזרת תורה, שתעזור לו לצאת משליטת היצר הרע.
%break
ובהאמור יוצא, מה האדם צריך להכין בעצמו לקבלת התורה, הוי 
אומר "צורך להתורה". שצורך נקרא "כלי". ואי אפשר להיות מילוי בלי 
חסרון. וזה דומה, שאם אדם ישאל את חבירו,
%break
בזמן שהוא מזמין אותו, שיבוא בערב לסעודה שהוא הכין בעדו, מה 
אני צריך להכין את עצמי, שאני אוכל לאכול אצלך, בטח הוא יגיד לו, 
שתזהר, שאל תאכל בבית מטרם שאתה תבוא אלי, כי אחרת אתה 
לא תוכל לאכול אצלי.
%break
כמו כן, בכדי לקבל את התורה, האדם צריך להכין עצמו, שיהיה לו 
חסרון, הנקרא "כלי", שהתורה ימלא את הכלי הזה. וזה נוהג דוקא 
בעת שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, שאז יש לו התנגדות מצד הגוף, 
שצועק "מה עבודה הזאת לכם".
%page 916
והאדם מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שרק התורה היא יכולה 
להוציא את האדם משליטת יצר הרע. וזה שייך לומר רק באלו שרוצים 
להיות בחינת "ישראל", כנ"ל, שהוא ישר-אל.
%break
והם רואים, שהיצר הרע לא נותן להם לצאת משליטתם, אז יש להם 
צורך לקבלת התורה, בכדי שמאור התורה יחזיר אותם למוטב.
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל "אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, 
שנאמר, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". מטעם שאין להם 
צורך לתורה. היות מי שהוא עובד עבודה שזרה לנו, היינו לתועלת 
עצמו, הוא יכול לחיות בלי תורה,
%break
כי אין הוא זקוק לעזרת התורה. כי רק ישראל, מי שרוצה לעבוד 
לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". 
כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו בלי תורה, כנ"ל.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי 
שממית עצמו עליה". ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו 
זה. יש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה,
%break
בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת 
תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
%break
לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים 
להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל 
לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, 
להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
מה שאין כן באלו אנשים, שאין הם רוצים לבטל את עצמם, ורוצים 
שיהיו ב' רשויות כנ"ל, היינו רשותו של האדם תישאר, והקב"ה יתן 
להם, ויוציא את הטוב ועונג שיש ברשותו, ולתת לרשותם של 
המקבלים, אין התורה מתקיימת. כלומר,
%break
שאין התורה נעשה אצלם תבלין, משום שהם לא רוצים שיהיה תבלין. 
ואם אין רצון וצורך, שהוא כלי, אין אור.
%break
ובהאמור מובן, מדוע אסור ללמוד תורה לעכו"ם בבחינת עבודה. 
שהכוונה, מי שהוא עובד בעבודה שהיא זרה לנו, היינו שהוא עובד 
לתועלת עצמו, כי התורה היא בשביל היצר הרע, שמי שרוצה לבטל 
אותו ואינו יכול, עליו נאמר "בראתי יצר הרע,
%break
בראתי תורה תבלין". מה שאין כן מי שרוצה לעבוד לתועלת עצמו, 
שהוא בחינת עבודה זרה, אין לו צורך לתורה. אם כן, זה שילמוד 
תורה, אין התורה מתקיימת אצלו בבחינת מה שהתורה צריכה לתת. 
נמצא,
%break
מהי הכנה לקבלת התורה - צורך לעזרת התורה. וזהו ע"י שרוצה 
לכוון הכל לשם שמים. אז צריכים שהתורה יתן את העזרה.
%break
%page 917
%H מהו עניין הדלקת המנורה, בעבודה
%break
על הכתוב "בהעלותך הנרות" פירש רש"י, על שם שהלב עולה, כתוב 
"בהדלקתן" לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהה שלהבת עולה 
מאליה. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
%break
מהו "פני המנורה" יש הרבה פירושים. ופשטות הלשון משמע, שכל 
שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. לכן, מי הוא פני המנורה. ויש 
להבין זה על דרך העבודה, את כל ענין מנורה.
%break
הנה כתוב "נר מצוה ותורה אור", שפירוש, שמשמע שע"י התורה 
מדליקין את הנר. וכמו כן "נר ה' נשמת אדם". אנו רואים בגשמיות, 
שרק במקום שהוא חושך, שם צריכים להדליק אור שיאיר, כמו שכתוב 
"כי יתרון האור מתוך החושך",
%break
שענינו הוא, ש"אין אור בלי כלי", וכלי נקרא "חסרון וצורך". זאת 
אומרת, שכלי לא נקרא מה שהוא ריק ואין שם שום דבר, כי זה לא 
נקרא "חסרון". כי כלי, שיהיה מוכשר לקבל מילוי,
%break
צריך להיות חסרון להמילוי, שפירושו הוא, שכל דבר שהאדם רוצה 
לקבל, הוא בכדי שייהנה מזה שמקבל את הדבר.
%break
אחרת, הגם שיכול לקבל איזה דבר בלי חסרון, אבל להנות מהדבר, 
זה תלוי במידת ההשתוקקות להדבר שחסר לו, וההשתוקקות קובעת 
מידת התענוג. לכן, בכדי להנות מהאור שיאיר,
%break
מוכרח האדם להמציא לו חסרון והשתוקקות להאור. וזה אי אפשר 
להשיג בלי צורך. ובכדי להמציא צורך, אז אין עצה אחרת, אלא 
שהאדם יחשוב על מטרת הבריאה,
%break
כלומר, בשביל מה ברא הבורא את הנבראים, ומה יש להנבראים 
לעשות, בכדי שיתמלא את רצון הבורא.
%break
כלומר, לאחר שהאדם מאמין במטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, וכשהאדם עושה חשבון לעצמו, ורוצה לראות כמה טוב ועונג 
הוא מרגיש כל היום, שיש על זה לתת תודה לה', על זה שהוא מקבל 
ממנו רק טוב ועונג,
%break
ותהיה יכולת לומר לה' "ברוך שאמר והיה העולם", מטעם שכל כך 
הוא נהנה מהעולם, אז הוא מתחיל לראות, איך שכל ימיו הם מעט 
ורעים. ויש לפעמים, שחייו כאין חשוב,
%break
ובמקום שצריך לומר "ברוך שאמר והיה העולם", האדם אומר 
לפעמים "טוב שלא נברא משנברא".
%break
וכשהאדם מאמין במטרת הבריאה, שהיא להטיב, אז מתחיל לחשוב, 
מהי הסיבה שאין הוא רואה את הטוב ועונג, שיהיה מגולה לכל. 
וכשרוצה לדעת את הסיבה, שיש העלם והסתר על הטוב ועונג, הוא 
גם כן מוכרח להאמין באמונת חכמים,
%break
במה שאמרו, שהיה תיקון על המטרת הבריאה. כלומר, בכדי שמטרת 
הבריאה תהיה בה שלימות בלי בחינת בושה, כידוע, שמצד הטבע 
נעשה, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו.
%break
לכן כמו שהבורא הוא המשפיע, לכן בזמן שהאדם צריך לקבל לעצמו, 
אז הוא מרגיש אי נעימות. ובכדי לתקן את זה, נעשתה בחינת צמצום 
והעלם והסתר, כדי שיהיה מקום לבחירה.
%break
היינו, שע"י ההעלם והסתר יש מקום לעבוד, אם האדם רוצה עמ"נ 
להשפיע. כלומר, שיש מקום עבודה, שאחר עבודתו תהיה לו היכולת 
לקבל בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "השתוות הצורה".
%break
מה שאין כן אם היה מגולה את הטוב ועונג, מה שמלובש בתורה 
ומצות, כמו שכתוב בזה"ק, שיש תרי"ג עיטין, הנקראים "תרי"ג 
עצות", שזהו בזמן ההעלם וההסתר, שע"י קיום התו"מ בבחינת 
עצות, זוכים אח"כ לתרי"ג פקודין.
%break
וכמו שכתוב בהסולם, שפירושו, שאח"כ, היינו לאחר שעבר את 
התהליך של תרי"ג עצות, אז זוכים לתרי"ג פקודין, שהם תרי"ג אורות, 
הנמצאים בבחינת פקדון בתרי"ג מצות.
%page 918
שרק אז מתגלה מה שיש בפנימיות תורה ומצות, המכונים בבחינת 
"שמות הקדושים", שהם פרטים, המגלים את השם הכללי של 
הקב"ה, המכונה בשם "טוב ומטיב". וזה נקרא בלשון הזה"ק בחינת 
"אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא".
%break
ובהאמור מובן מהי עבודת האדם, כלומר, מה מוטל על האדם לעשות, 
בכדי שמטרת הבריאה של הקב"ה תצא לפועל, כלומר שהנבראים 
יוכלו לקבל את הטוב ועונג, והצמצום וההסתר יסתלק.
%break
הוי אומר, שזהו רק דבר אחד, המכונה "דביקות", "השתוות הצורה", 
שזהו כל התיקון מה שהברואים צריכים לעשות, היות שכל הרע שיש 
לנו, שהוא המפריע מלקבל את הטוב ועונג מסיבת שינוי הצורה, 
המכונה "פירוד", את זה יש לתקן. ואז הכל יבוא על מקומו בשלום.
%break
אולם, היות שמהטבע שאנו נולדנו, הוא דוקא רצון לקבל לתועלת 
עצמנו, ולא להשפיע, אם כן בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך עבודה, 
להגיע להאמת, שפירושו, שהאדם רוצה להגיע לבחינת רצון להשפיע 
נחת להבורא ולא לתועלת עצמו, אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו.
%break
היות שהאדם אומר להגוף שלו, תדע לך, היות שאתה, בזה שאתה 
רוצה להתקיים בעולם לטובת עצמך, ולא מעניין שום דבר בעולם, 
אלא כל מה שאתה עושה, אתה מסתכל כמה הרצון לקבל ירויח, מזה 
שהוא עושה עכשיו מעשים דלהשפיע,
%break
ולתועלת הבורא אין אתה רוצה אפילו לחשוב על זה. נמצא, בזה אתה 
מפריע, שמטרת הבריאה, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים טוב 
ועונג, אתה הוא המפריע, ולכן, היות שאין אני יכול לבטל את דעתך, 
אבל אני מאמין בדברי חז"ל,
%break
שאמרו, שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", לכן 
אני רוצה לקיים תו"מ, שעל ידי זה אני יכול לבטל אותך לגמרי.
%break
ואני רוצה לקיים מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת אלא במי 
שממית עצמו עליה". לכן אני רוצה להמית אותך עם הסגולה, 
הנקראת "תורה".
%break
נמצא, שהוא אומר להגוף, תן לי מנוחה מהדעות שלך, כי אני רוצה 
ללמוד תורה בכדי שאני אוכל להמית אותך. ובטח אז הגוף מתנגד 
בכל כוחו, והגוף מקיים אז את המאמר "הבא להרגך השכם והרגו".
%break
לכן היצר הרע מתאמץ בכל כוחו להפריע לו מקיים תו"מ על כוונה זו, 
או שמפריע לו במעשה, או שמפריע לו בשאלות ובמחשבות זרות, 
שמביא לו כל פעם, בכדי להפריע לו מעבודתו של עבודת הקודש.
%break
ומזה נובע כל פעם, באלו אנשים שרוצים ללכת בדרך האמת, להגיע 
לידי ביטול הרצון לקבל לעצמו, ולעשות הכל לשם שמים, שיש להם 
עליות וירידות. מה שאין כן באנשים שמקיימים תו"מ בעל מנת לקבל 
שכר, אין להם כל כך ירידות,
%break
מסיבת שהם לא הולכים נגד הטבע, שהוא נגד היצר הרע. אלא, היות 
ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה", לכן לפעמים גם באנשים האלו יש 
לפעמים ירידות.
%break
אולם באנשים שרוצים לבטל את היצר הרע, בגלל זה הם עוסקים 
בתורה ומצות, זוהי מלחמה יומית. היינו, שיש לפעמים שהאדם מקבל 
עזרה מלמעלה, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", והוא חושב, 
שעכשיו כבר הוא על הסוס,
%break
היינו שעכשיו הוא ילך קדימה ויעלה בדרגת הקדושה. פתאום הוא 
נופל למטה. וכך הוא הסדר מלחמת היצר הרע, עד שהגיע למצב, 
שהוא זוכה לאמונה בקביעות, שזה נקרא שהוא "זוכה לפקיחת עיניים 
בתורה".
%break
וזהו כמו שכותב (בהקדמה לתע"ס אות צ"ח) וזה לשונו "שהרי אפשר 
לכל אדם להתייגע בתורה, עד שימצא השגת השגחתו יתברך הגלויה, 
וכשזוכה להשגחה הגלויה,
%break
כבר האהבה נמשכת לו מאליה בצנורות הטבעיים. ומי שאינו מאמין, 
שאפשר לו לזכות לזה על ידי יגיעתו, יהיה זה מטעם, שיהיה נמצא 
בהכרח שאינו מאמין חס ושלום בדברי חז"ל "יגעתי ומצאתי", אלא 
מדמה לעצמו שהיגיעה אינה מספקת לכל אדם".
%break
%page 919
ובהאמור יש לפרש את ענין המנורה בעבודה, שפירש רש"י הטעם 
שכתוב "בהעלותך" על שם שהלהב עולה. כתוב "בהדלקתן" לשון 
עליה, שצריך להדליק עד שתהה שלהבת עולה מאליה.
%break
ויש לפרש, הנה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, הוא האור, 
והנבראים הם הכלים המקבלים את האור. אבל צריכים להכשיר את 
הכלים, שיהיו נקיים, כלומר שלא יקלקלו את האור הנמשך לתוכם.
%break
והיות שעיקר נברא, למדנו, נקרא "הרצון לקבל לעצמו", כמו שיצא 
מצד האין סוף ברוך הוא, אולם הכלי הזה כמו שהוא, היה חסר תיקון.
%break
כלומר, הגם שהבורא ברא את הרצון לקבל, שיהיה לו רצון וחשק 
לקבל את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה לתת, מכל מקום היה חסר 
ענין של שלימות פעולותיו, שהוא ענין הבושה שהיו התחתונים 
מרגישים בעת קבלת השפע.
%break
וזה נקרא "תיקון הכלים". כלומר, ענין הרע, הנקרא בחינת "פירוד", 
מסיבת שינוי צורה שיש בין מקבל למשפיע, וצריכים לנקות את הרע 
הזה, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". ובזמן שהכלי יהיה נקי מהרצון 
לקבל לעצמו,
%break
אז הכלי מוכשר לקבל את השפע, המכונה "טוב ועונג". וכמו 
בגשמיות, שאין האדם ישפוך לכלי מלוכלך מן פסולת, יין, כי הפסולת 
מקלקלת את היין, ולכן יש לנקות מקודם את הכלי, ואז הכלי מוכשר 
לקבל לתוכו איזה משקה וכדומה, ולא לפני זה.
%break
וזהו שהיה במנורה, ענין הטבת הנרות, שהיו מנקים את המנורה 
משמורי השמן והפחם, ואחרי נקייתם היה נותן בהם שמן. וענין זה 
מרמז לנו בעבודה, שהגוף שלנו צריכים לנקותו מהפסולת שנמצאת 
בו, שענינו הוא "הרצון לקבל לעצמו",
%break
ואח"כ יהיה הגוף מוכשר לקבל את האור תורה. אבל מטרם שהגוף 
נקי, אין הוא מוכשר שישרה בו האור תורה.
%break
אולם מאוד קשה לנקות את הגוף מהרצון לקבל לעצמו, שכל מעשיו 
יהיו אך ורק לשם שמים, היות שזהו נגד הטבע שבו הגוף נולד. וניתן 
לנו תורה ומצות, שע"י יכלו לנקות את הרע שבו, בכדי שיהא מוכשר 
לשרות בו אור ה'.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". אבל 
יחד עם זה, כלומר שהקיום תו"מ בלבד עוד לא מספיק שיהא בידו 
לנקות את הרצון לקבל, אלא צריכים תפלה גם כן.
%break
וענין תפלה הוא, שידע, שהתורה ומצות שהוא מקיים, אין זה לתועלת 
הבורא אלא לתועלת הנברא. זאת אומרת, היות שהוא רוצה לטהר 
את לבו, כמו שכתוב "וטהר לבנו לעבדך באמת", נמצא שע"י התפלה, 
כשהאדם מתפלל על טהרת הלב,
%break
אז הוא יזכור שהתו"מ שהאדם מקיים, הוא לתועלת האדם. ואז הוא 
רואה, איך הרע שולט על האדם, שאין ביכולתו לצאת משליטתו. 
כלומר, שע"י קיום תו"מ, ומתפלל, שזה יביא לו טהרת הלב.
%break
מה שאין כן מטרם שהאדם התחיל לחשוב על טהרת הלב, היה חושב 
שהכל תלוי בידו. כלומר שחשב, שאם הוא רוצה לעשות מעשים, 
שהם רק לתועלת הבורא, ולא מה שהוא לתועלת עצמו, והיות שאין 
רצונו לשמש עם הרצונות האלו הוא בידו.
%break
וזהו מטעם, שהאדם לא היה ביכולתו להעריך את הרע שישנו בגופו 
של אדם. וזה מתגלה לאט לאט, היינו לפי עבודת האדם, שרוצה 
לבטל את הרע שבו, אז בשיעור זה מגלין לו את הרע שבקרבו, עד 
שבא לידי הרגשה, שאם ה' לא יעזור לו, הוא אבוד.
%break
אז האדם מתחיל לשאול, למה ה' עשה כך. היינו, מצד אחד אומר לנו, 
שאנחנו צריכים לעשות בחירה, היינו למאוס ברע, שהוא הרצון לקבל 
לעצמו, ולבחור בטוב,
%break
שהוא רצון להשפיע לה', בו בזמן שאני רואה, שאין אני מסוגל לצאת 
משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעשות בעל מנת להשפיע.
%break
והתשובה היא, שרק בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאומר "שוא 
תשועת אדם", כלומר שאין האדם מסוגל לעזור לעצמו, ולעשות 
בחירה לבחור בהטוב.
%page 920
היינו, שהאדם רואה, שדבר זה קשה מכל הצדדים, אז באה לו 
העזרה מלמעלה, שאז יקוים "הבא לטהר מסייעין אותו", שהפירוש 
הוא, בזמן שהאדם בא לטהר,
%break
ומתחיל ללכת על דרך להגיע להשפיע ולבער מקרבו את הרע, ורואה 
שאין זה בידו, אז נגמר הכלי מצד האדם, היינו החסרון, שהוא נעשה 
נצרך לה', שהוא יעזור לו לצאת משליטת הרע.
%break
מה שאין כן מטרם זה, היינו שהיה חושב, שהוא בעצמו היתה לו 
היכולת לנצח את הרע שבו, ולא היה אז נצרך לה', והיה מקבל את 
טהרת הגוף מרצון לקבל בכוחות עצמו, לא היה לו במצב כזה ענין 
חשיבות של דביקות בה', כמה שצריך להיות, והיה זה נבחן לפגם.
%break
וזה היה דומה לאדם, שנותנים לו כלי של זהב, והוא מעריך זה לכלי 
של נחושת. והוא נותן תודה לאדם עבור זה, כמו שנותנים תודה על 
כלי של נחושת. איזה צער היה האדם גורם להנותן המתנה, הגם 
שהנותן אינו צריך את התודה רבה,
%break
שיתן לו עבור המתנה. אלא הצער של הנותן, הוא בזה, שהנותן רוצה 
שתהיה להמקבל הנאה גדולה. ומזה שיש להמקבל הנאה גדולה, זוהי 
השמחה של הנותן. נמצא,
%break
בזמן שאין המקבל יודע להעריך את חשיבות המתנה, וממילא אין 
המקבל בשמחה, כמו שהנותן המתנה היה חושב. נמצא, שיש צער 
להנותן מתנה.
%break
והנמשל הוא, בזמן שה' נותן לאדם משהו, הוא בכדי להנות מהדבר. 
אולם אין האדם מסוגל להעריך שום דבר לפי חשיבותו, אלא לפי מה 
שהמקבל מעריך את הדבר.
%break
ועל זה כתוב "כיתרון האור מתוך החושך". היינו, החושך הוא כפי 
שהאדם מרגיש את החסרון שבו, ולפי הרגש החסרון, הוא יכול אח"כ 
להנות מהאור.
%break
ואמרתי פעם, שאנו יכולים לראות אצלנו, ברוך ה' שאנו הולכים על 
הרגלים שלנו, בודאי אנו נהנין מזה, שאנו יכולים להשתמש עם הידים 
והרגלים. אבל איפה השמחה שלנו,
%break
שאנחנו צריכים להיות בשמחה, שיש לנו כל כך דברים חשובים, שאנו 
יכולים להשתמש בהם, כמו ידים ורגלים.
%break
למשל, אם אנו היינו נכנסים לבי"ח, שיש שם, לא עלינו, אנשים שהם 
סובלים על מחלת השיתוק, זה ברגל וזה ביד, או עם שתיהן ביחד, 
ואם אנו אומרים להם, יש לנו תרופה שמיד שתקבלו את התרופה זו, 
תיכף אתם בעצמכם יכולים לשמש את עצמכם,
%break
היינו שתוכלו ללכת על הרגלים ולהשתמש עם הידים. נתאר לעצמנו, 
איזו שמחה היתה להם מזה. אין לנו להעריך אפילו את השיעור 
האמיתי מהשמחה שתהיה להם אז.
%break
נמצא, מה חסר לנו, שאנחנו נהיה שמחים כמוהם. רק חושך. כלומר, 
שאם אנחנו היינו מרגישים חושך כמוהם, אז גם אנחנו היינו שמחים 
כמוהם. עתה נשאלת השאלה,
%break
מהו באמת, האם זה שאנחנו יכולים להשתמש עם הידים ורגלים, 
האם יש בזה לשמוח, היינו שזה דבר חשוב באמת, וכדאי לתת 
להבורא תודה על זה, ולשמוח עם זה.
%break
או נאמר, שבאמת זה הוא דבר קטן, שלא כדאי לשמוח בדבר קטן 
כזה, ולומר, כמו שאנחנו נוהגים, כך צריך להיות. היינו, שאין עלינו 
מוטל חוב לשמוח בזה,
%break
היות שאין אנו מרגישים את החשיבות שבדבר. או לא, שבאמת אנו כן 
צריכים להודות לה', ברוך ה' שאין אנו משותקים, ומזה לקבל שמחה.
%break
אולם אנו רואים, שאפילו אנחנו נעשה חשבון לעצמנו וניתן תודה לה', 
אבל שמחה אין אנו יכולים לקבל מזה, מטעם כנ"ל, "כיתרון האור 
מתוך החושך". ומזה אנו יכולים לראות, מדוע ענין הבחירה, לבחור 
בהטוב, היינו בהרצון להשפיע,
%break
ולהיות מואס ברע, הוא כל כך קשה. שהוא כדי, שאנו צריכים לטעום 
טעם חושך. אולם אסור להראות לנו את החושך כמו שהוא בצורה 
אמיתית, כי אם האדם היה רואה את שיעור הרע שבו, היה תיכף 
בורח מהעבודה,
%break
וממילא לא היה מרגיש חושך. היות שלא מעניין אותו, בזה שהרצון 
לקבל לעצמו הוא השולט, כי זה לא היה מורגש אצלו לחושך. שרק מי 
שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול,
%break
ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא 
לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו.
%break
%page 921
נמצא, שהירידות האלו, מה שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת 
בדרך האמת, הם כלים להרגשת העזרה, שיקבל. ואנו צריכים להאמין 
בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח 
מהמערכה, בזמן שהוא רואה,
%break
שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, 
שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים 
ללכת בדרך של התגברות.
%break
וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך 
שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך 
להתקדם בהשגת החושך,
%break
שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך להמילוי". 
היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. 
לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.
%break
לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא 
רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן 
לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע",
%break
ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא 
לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, 
כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%break
ובהאמור, שהמנורה בעבודה מרמזת על הגוף, שצריכים להדליק את 
הגוף, שיאיר, כמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם", היינו שהגוף צריך 
להשיג את הנשמה. ואז נקרא שם ה' על האדם, כנ"ל, נר ה'.
%break
מתי הגוף הוא בחינת נר ה'. הוא, שצריכים להדליק אותו שיאיר. וזהו 
בזמן שהאדם משיג בחינת הנשמה, היינו שהוא משיג את הרצון 
להשפיע, וזה נבחן לבחינת נשמה, כמו שאומר הזה"ק "הבא לטהר, 
מסייעין אותו". ושואל הזה"ק "במה מסייעין אותו".
%break
ואומר "בנשמתא קדישא", היינו שנותנים לו מלמעלה בחינת נשמה. 
ואז נקרא הגוף "נר ה'", מטעם שנשמת ה' מלובש בהגוף, כלומר 
שמטרם הסיוע מלמעלה, היה הרצון לקבל לעצמו מלובש בגוף, ועתה 
הרצון להשפיע מלובש בגוף.
%break
אולם, עד שמשיגים עזרה מלמעלה, האדם נמצא בחושך. וכל פעם 
שהוא מתגבר ומדליק את המנורה, היינו הגוף, שיהא בבחינת "כל 
מעשיך יהיו לשם שמים", הוא בבחינת עליות וירידות. לכן מכנה 
הכתוב הדלקת המנורה בשם "בהעלותך את הנרות",
%break
היות שהלהבה אינה עולה בפעם אחת בעת שמדליקין אותה, היינו 
בעת התגברות ומדליק את הגוף, ומתחיל לעבוד בעבודת הקודש, 
אולם אח"כ הוא יורד ממדרגתו.
%break
נמצא, שהאדם, בזמן שעוסק "בהדלקת המנורה", שהגוף ישמש 
לעשות נחת רוח ליוצרו, ושתהיה לו אהבת ה', כרשפי אש שלהבת 
יה, השכל מחייב,
%break
שבזמן שהתגבר והתחיל ללכת בדרך לעשות הכל בעל מנת להשפיע, 
אם כן זה שקבל באמצע עבודה ירידה, ושוב נפל לכלי קבלה, והגם 
לאחר זמן הוא שוב מקבל רצון וחשק לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל 
עוד הפעם הוא נופל ממדרגתו.
%break
וכך חוזר חלילה. והוא רואה, שאין לדבר סוף. לכן הוא אומר, שאני 
רואה, לפי סדר שצריכה להיות התקדמות בעבודה, ושזה סימן 
שהעבודה הזו, שהוא הולך בה,
%break
היא עבודה בשבילו, היינו הוא יגמור את מה שהוא רוצה, היינו שיגיע 
לעשות הכל לשם שמים. אבל הוא רואה את ההיפך. לכן האדם רוצה 
לומר, את מה שאני רוצה להדליק את המנורה, היינו הגוף, זה לא 
בשבילי, אחרת לא היו לי כל כך ירידות בעבודה.
%break
לכן בא הכתוב ואומר לנו "בהעלותך" ולא "בהדלקתן", בכדי 
להשמיענו, שכל מה שנראה לעיני האדם, בזמן הזה שעוסק בהדלקת 
המנורה, הכל, היינו כל המצבים, הם עליות.
%break
כלומר, אפילו הירידות הכי גדולות, שהוא מקבל באמצע עבודה, הם 
שייכים לעליות, כנ"ל, מטעם "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
%page 922
זאת אומרת, שאין האדם יכול לומר, שעבודה זו דלהשפיע אינה 
בשבילו, מטעם שהוא רואה לפי הירידות שלו. על זה אומר הכתוב 
"בהעלותך הנרות". וזהו בכדי להשמיענו,
%break
שהכל הוא בגדר עליה. לכן, אל יאמר האדם שזהו לא בשבילו אלא 
לאנשים יותר מוכשרים ממנו. ובכדי לדעת יותר, שכך הוא סדר 
העבודה דלהשפיע, בא הכתוב ואומר "וזה מעשה המנורה מקשה".
%break
במדרש (בהעלותך) כתוב שם וזה לשונו "מעשה המנורה כיצד היה, 
שבשעה שעלה משה, היה הקב"ה מראה לו בהר, היאך יעשה את 
המשכן, כיון שהראה לו הקב"ה מעשה המנורה, נתקשה בה משה. 
אמר לו הקב"ה, הרי אני עושה לפניך.
%break
ואף על פי כן נתקשה בה משה. ואמר, מקשה תיעשה המנורה. 
כלומר, מה קשה לעשות. אמר לו הקב"ה, השלך את הזהב לאש, 
והמנורה תיעשה מאליה, שנאמר, מקשה תעשה המנורה".
%break
ורש"י מפרש על הכתוב "כן עשה המנורה" על ידי הקב"ה היא נעשית 
מאליה. ויש להבין, מה מרמז לנו זה שהיה קשה לעשות את המנורה, 
בעבודה. אלא כנ"ל,
%break
שענין המנורה מרמז לנו על הגוף, שצריכים להדליק את הגוף, 
שיעבוד בעבודת הקודש, כדוגמת שמדליקין מנורה שתעבוד 
בגשמיות.
%break
אולם זה קשה מאוד, היות בכדי לעבוד לשם שמים ולא לתועלת 
עצמו, זהו נגד הטבע, לכן נתקשה משה. כלומר, היאך הוא יכול לומר 
להכלל ישראל, שיעשו עבודת המנורה, שצריך להאיר אל מול פני 
המנורה, שמול המנורה הוא ה'.
%break
כלומר, שהבורא הוא עומד מול האדם, כמו שכתוב "שיויתי ה' לנגדי 
תמיד", והגוף שמדליקין, הוא צריך להאיר לא לתועלת עצמו. אלא זה 
שהגוף צריך להאיר, הוא לתועלת ה'. זה נקרא "אל מול פני המנורה 
יאירו שבעת הנרות",
%break
ש"שבעת הנרות" זה הוא ששת ימי המעשה ושבת. זאת אומרת, 
שהגוף צריך שיאיר מאור הנשמה בסוד "נר ה' נשמת אדם", שהכל 
צריך להיות "אל מול פני המנורה", כלומר, שהכל צריך להיות לא 
לתועלת עצמו אלא לתועלת ה'.
%break
ובזה יש לפרש, באמת קשה, מדוע אמר הקב"ה "וזה מעשה המנורה 
מקשה זהב". כלומר, מדוע אמר הקב"ה "מקשה", שמשמע שמעשה 
המנורה צריך להיות קשה. ויש לפרש, שזה הוא שאמרו חז"ל "כיון 
שהראה לו הקב"ה מעשה המנורה,
%break
נתקשה בה משה", היינו ששאל, מדוע עשה ה' כך, שיהיה קשה. על 
זה יש לתרץ, כנ"ל "כיתרון האור מתוך החושך", לכן עשה בכוונה 
תחילה שיהא קשה, שיטעמו טעם של חושך, ואז ידעו את חשיבות 
של התקרבות ה', בזה שנותן להם כלים דהשפעה.
%break
אולם משה שאל, נכון שצריך להיות חושך, בכדי שיהיה ההבחן בין 
אור לחושך, אולם אין בכוחם לצאת משליטת הרצון לקבל, אם כן מהי 
התועלת שהוא קשה. נכון, החושך הם יטעמו,
%break
אבל אף פעם לא יוכלו לבוא להאור. אם כן אף פעם לא יזכו להיתרון 
האור מתוך החושך. כלומר, הם יקבלו חושך, אבל איך תהיה מציאות 
לבוא לזכות להאור, היינו כנ"ל, שיזכו לכלים דהשפעה.
%break
ויש לפרש, שעל זה באה התשובה של הקב"ה. "אמר לו הקב"ה, 
השלך את הזהב לאש, והמנורה תיעשה מאליה". שפירושו, נכון, 
הקב"ה הסכים לדעתו של משה, שאין זה ביכולת של אדם להגיע 
לכלים דהשפעה בכוחות של עצמו.
%break
ומה שאתה שואל, אם כן איך הם יבואו לזכות לכלים דהשפעה, אמור 
להם "השלך הז-הב", שפירוש, הרצון לקבל הנקרא "זה-הב", כלומר 
שרק אם הם ירצו לזרוק את הרצון לקבל לעצמו,
%break
המנורה, היינו הגוף, שיאיר אל מול פני המנורה, שמול המנורה הוא 
הקב"ה, זאת אומרת, שהמנורה תיעשה מאליה.
%break
וממילא הקב"ה בודאי הוא יכול לתת להאדם כלים דהשפעה, כמו 
שנתן להאדם כלים דקבלה. וזה שפרש רש"י על הכתוב "כן עשה 
המנורה", שהשאלה היא, מי עשה המנורה,
%break
ע"י הקב"ה, היא נעשית מאליה. היוצא מזה, שאל יסתכל האדם בזה 
שיש לו ירידות, אלא הכל הוא בבחינת עליות, כמו שכתוב 
"בהעלותך".
%break
%page 923
%H מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה
%break
הזה"ק (חקת ובהסולם אות ב') כתוב שם וזה לשונו "אבל זאת בלא 
תוספת ו', היא חקת התורה ודאי, שהיא המלכות, הנקראת חוקה, 
ובאה מז"א, שנקרא תורה. ולא התורה עצמה,
%break
שהוא ז"א, רק דין התורה, גזרת התורה, שהוא מלכות". מה שאין כן 
"וזאת התורה" הוא להראות שהכל הוא ביחוד אחד. ולכלול כנסת 
ישראל, שהיא המלכות, בהקב"ה, שימצא הכל אחד.
%break
ויש להבין, מדוע מלכות מכנה הזה"ק בשם "חוקה". היינו, למה 
מלכות מוכרחת להיות רק חק, בלי שכל, כמו שפירש רש"י וזה לשונו 
"זאת חקת התורה,
%break
לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר, מה המצוה הזאת 
ומה טעם יש בה. לפיכך כתוב בה "חקה גזירה הוא מלפני, אין לך 
רשות להרהר אחריה".
%break
משמע מכאן, מתי נקרא חק, שרק בזמן שאומות העולם שואלים "מה 
מצוה זאת", וצריכים לתת תשובה על זה. מהי התשובה "חק גזירה". 
כלומר שמשמע מתי האדם מקיים את החק,
%break
משמע שדוקא בזמן שהם שואלים "למה", אז שייך לומר שהוא מקיים 
את המצוה מטעם חק. אחרת אין כאן משמעות שמראה שהוא מקיים 
את המצוה מטעם חק.
%break
וגם זה יש להבין, הלא יותר טוב היה אם המצוה הזאת היתה 
מלובשת בשכל, היינו שהיה יותר קל לקיים את המצוה. ומדוע רוצה 
הקב"ה שדוקא יהיה בתור חק,
%break
שזה הוא יותר קשה לקיים את המצוה. הלא יש כלל "אין הקב"ה בא 
בטרוניא (בעלילה) עם בריותיו" (ע"ז ג').
%break
אם כן יש להבין, מדוע הוא רוצה שהמצוה תהיה מטעם חק. וכשנדבר 
בדרך העבודה, אז יש להבחין ב' דברים:
א. חלק המעשה.
ב. חלק הכוונה.
%break
בעולם הגשמי אנו רואים, שהאדם מסתכל על השכר בעיקר. כלומר, 
שאם האדם עובד אצל בעל בית והנותן עבודה אומר לו, אני רוצה 
שאתה תעבוד אצלי, ומה שאתה עושה, אין לך להבין בשביל מה אני 
צריך לעבודה זו. אלא אתה יכול לחשוב,
%break
שיותר טוב היה בשבילי, אם אני לא הייתי מצוה לך לעשות את 
הדברים האלה, מה שאני מצווך. ואני לא יכול להסביר לך, לאיזה 
צורך אני צריך את אלה המעשים, מה שאתה תעבוד בשבילי. ותמורת 
זה תגיד לי,
%break
כמה שאתה מרויח מעבודה אצל שאר אנשים, שאצלם כן אתה מבין, 
לאיזה צורך אתה עובד. והיות שאני רוצה את העבודה זו, לכן אני 
אשלם פי עשר, כפי מה שאתה היית מרויח אצל אחרים. ובטח שהיו 
הרבה קופצים על עבודה זו, 
%break
היות שכולם מסתכלים על התמורה והשכר, והיות שהוא משלם פי 
עשר. למשל, בשוק משלמים אלף דולר לחודש, והוא ישלם עשרת 
אלפים דולר. בטח שעל עבודה זו לא יגיד שהם עובדים למעלה 
מהדעת, שהעבודה שלהם נקראת חק,
%break
מטעם שזהו בתוך השכל, שכדאי לעבוד עבודה זו, שהשכל מחייב, 
שעיקר מה שהאדם עובד הוא בשביל שכר. לכן מי שנותן יותר שכר, 
שם צריכים לעבוד. וזה נקרא "בתוך הדעת".
%break
ורק מה נקרא אצל הנבראים "למעלה מהדעת". זה שהאדם צריך 
לעבוד בלי שכר ובלי שום תמורה. זה נקרא "למעלה מהדעת". וזהו 
מטעם מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו 
טוב ועונג, שזה נקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
כלומר כל מה שהוא עושה יהיה הכל לתועלת הנברא, כי כך היה רצונו 
יתברך. לכן כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעבוד בלי תמורה, זה 
נקרא "למעלה מהדעת", שהוא נגד השכל, היינו נגד מטרת הבריאה.
%break
%page 924
ואז כשאומרים לאדם, שהוא צריך לעבוד בעל מנת להשפיע, תיכף 
באה שאלת הרשע, ושואל "מה העבודה הזאת לכם", שאין אתם 
דואגים לתועלת עצמכם, אלא לתועלת ה'.
%break
ובטח צריכים לתת תשובה המתקבלת על הדעת. הלא הוא טוען ישר 
לענין, כי הוא אומר, אתם רוצים ללכת נגד הטבע. ומה אמרו חז"ל, 
מה לענות: "הקהה שניו", שפירושו, שאין על זה שום תשובה אלא 
חק.
%break
ומתי שרוצים להתגבר עליו, ואומרים שכדאי לעבוד לכבוד המלך, אז 
הוא נעשה יותר חכם, ומתחיל לשאול שאלת פרעה הרשע, שאמר "מי 
ה' אשר אשמע בקולו". נמצא, שיש כאן ב' טענות צודקות. ולפי מה 
שאמר אאמו"ר זצ"ל,
%break
זו רק טענה אחת. אלא היות שהוא רוצה להישאר באהבה עצמית, 
לכן הוא טוען כמו חכם. כלומר, אליבא דאמת, אני איש גבור, אני לא 
סתם עמך, שלא יכולים להתגבר,
%break
אלא אני לא יודע את ה', כלומר אם ה' היה מתגלה אלי ולא הייתי 
צריך להאמין בה', הייתי תיכף עובד לתועלת ה'.
%break
נמצא שהוא נמצא בגאוה. זאת אומרת, זה שהוא רוצה להישאר 
באהבה עצמית, לכן הוא טוען טענת חכם, שהוא לא כמו שאר אנשים, 
שאין להם כח התגברות, שהם כמו ילדים קטנים, מה שהם רואים הם 
רוצים, ואין להם כח להתגבר לראות אם הדבר הזה טוב להם או לא.
%break
מה שאין כן אני נקרא "גבר", שאני יכול לשלוט על עצמי. אולם אם 
הבורא רוצה שאני יעבוד בשבילו, שלא יסתיר את עצמו, שלא נוכל 
להשיג אותו, ורק צריכים להאמין בהשגחתו.
%break
זה לא הגיוני. נמצא, שהוא מלביש את האהבה עצמית בלבוש של 
גאוה. זאת אומרת, שהרצון לקבל לעצמו גורם לו שיהיה גם בעל 
גאוה, היינו שכל מה שהאדם מדבר שלא רוצה להאמין, הוא בעיקר 
שלא רוצה לבטל את הרצון לקבל לעצמו.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שדרך זו של 
האמונה למעלה מהדעת, וגם זה שצריכים לעבוד בשבילו ולא 
לתועלת עצמו, אין זה מטעם שהבורא רוצה בכל אלו הדברים 
לטובתו, אלא הכל הוא לתועלת האדם.
%break
היינו, זה שהבורא רוצה לתת להנבראים טוב ועונג, ושתהיה בזה 
שלימות הנאה, כלומר שלא ירגישו בעת קבלת הנאה בחינת בושה. 
לכן נתן לנו עצה, שאנו נעבוד בשבילו. וע"י זה אנו נוכל לקבל טוב 
ועונג ולא נרגיש שום אי נעימות בעת קבלת הנאה, כנ"ל.
%break
ומטעם זה, שלא יהיה לנו את ענין של בושה, ניתן לנו עוד דבר, 
הנקרא בחינת "אמונה למעלה מהדעת". "היות אם היתה השגחה 
גלויה", כמו שאומר בהקדמה, "אז לא היתה שום אפשרות לעשות 
משהו לתועלת הבורא,
%break
אלא הכל היה מוכרח להיות לתועלת עצמו", אם היה מגולה טעם 
תענוג במצות יותר מתענוגים גשמיים. אנו רואים איך בתענוגים 
גשמיים, איך שקשה אם האדם רוצה לוותר על תענוג גשמי,
%break
ולומר, אני אקבל את התענוג רק בזמן שאני אוכל לכוון לשם שמים, 
אחרת אני לא רוצה לקבל את התענוג. איך שזה קשה.
%break
ובטעמי תורה ומצות, אנו צריכים להאמין, במה שאומר האר"י הקדוש, 
שמסיבת השבירה נפלו ניצוצין קדישין לתוך הקליפות, שמכונה בדברי 
הזה"ק בשם "נהירו דקיק", כלומר הארה קטנה מקדושה. ומזה 
נובעים כל התענוגים הנמצאים בעולם הגשמי.
%break
ומזה האדם יכול לעשות חשבון, אם על תענוגים קטנים איך שקשה 
לעשות בחירה, ולומר שהוא נזהר שלא לקבל את התענוגים גשמיים 
רק לשם שמים, כלומר הוא מוכן לוותר על כל תענוג ותענוג שהוא 
מקבל, אם אין הוא יכול לכוון לשם שמים,
%break
איך שזה קשה, על אחת כמה וכמה שבאם היה מגולה את הטוב ועונג 
המלובש בתו"מ, אז הנבראים לא היו מסוגלים לעשות בחירה ולעשות 
הכל לשם שמים, אלא היו מקבלים את הטוב ועונג לתועלת עצמם.
%break
לכן לצורך זה, שהנבראים יוכלו לתקנם עצמם, בכדי שיהיו להם 
בחינת דביקות והשתוות הצורה בעת קבלת הטוב ועונג, לכן נעשה 
צמצום והסתר.
%page 925
ואז אם אין הטוב מגולה בתו"מ, והאדם מקיים תו"מ מטעם אמונה, 
כלומר שהוא בוחר בתו"מ לא מטעם שיש לו הנאה בתו"מ, כי עדיין 
הטוב ועונג לא מגולה כנ"ל, כי מטרם שהאדם מתקן את הכלי קבלה 
שלו,
%break
שכל מה שהוא עושה יהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שורה עדיין 
על האדם הזה בחינת העלם והסתר, אז יש מקום בחירה, היינו 
לבחור ולראות, אם הוא עובד לתועלת עצמו או לתועלת ה'.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה את הטוב ועונג, אז היו הנבראים מוכרחים 
להישאר בבחינת תועלת עצמם, היות שלא היו יכולים לפרוש עצמם 
מתו"מ, מטעם השגחה גלויה, כנ"ל. כמו שאומר (בהקדמה לתע"ס 
אות מ"ג) וזה לשונו "ונניח למשל,
%break
אם היה הקב"ה נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה, באופן אשר, למשל, 
כל האוכל דבר איסור יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה ימצא 
בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה, 
כי אז מי פתי היה מהרהר,
%break
אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את 
חייו, כמו שאינו מהרהר לקפוץ לתוך הדליקה. וכן מי פתי היה עוזב 
איזו מצוה, מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות".
%break
נמצא, שענין זה של אמונה וענין זה עבודה בעל מנת להשפיע ולא 
לתועלת עצמו, הכל הוא לטובת האדם.
%break
ובהאמור נבין את השאלה ששאלנו, לצורך מה ניתן לנו את סדר 
העבודה בדרך האמונה למעלה מהדעת. כי הגיון מחייב, שאם הקב"ה 
היה נותן לנו את העבודה בתו"מ בתוך הדעת והשכל,
%break
היה יותר קל לעבוד את עבודת הקודש. ואין הקב"ה בא בטרוניא עם 
בריותיו, כנ"ל. אם כן מדוע עשה ככה.
%break
התשובה היא, שרק בדרך העלם והסתר יש אפשרות שהנבראים 
יוכלו לבוא לשלימות, היינו שיקבלו את הטוב ועונג על דרך השלימות, 
היינו שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן יוצא, שדוקא 
בזמן שאנו יכולים ללכת בבחינת מוחא וליבא לה',
%break
דוקא על דרך זו, היא דרך המוצלחת ביותר. ולא כמו שכל אחד ואחד 
חושב, שאם הקב"ה יתן לנו את דרך העבודה בבחינת השכל, היינו 
שתהיה השגחה גלויה, מזה יבואו הנבראים לשלימות. על זה יכולים 
לומר, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מדוע מלכות נקראת "חקה", שהיא 
נקראת בשם "חקת התורה". ואומר שם הזה"ק, שמלכות נקראת 
"חוקת התורה" ולא התורה עצמה, גזרת התורה, שהיא מלכות, אלא 
שצריכים לכלול את המלכות בתורה ביחוד אחד.
%break
ושאלנו, מדוע מלכות נקראת "חוקה". והתשובה היא, כי מלכות 
נקראת "מלכות שמים", שהיא בחינת אמונה, להאמין בה', שהוא 
משגיח על העולם בהשגחה של טוב ומטיב.
%break
והגם שהאדם מתחיל לעשות חשבון לעצמו, אז הוא רואה שהוא מלא 
חסרונות, ואם כן איך הגוף יכול להבין שזהו הכל טובות. והגם שניתן 
לנו להתפלל על המצבים הרעים, שאנו מרגישים בין בגשמיות ובין 
ברוחניות, אבל שאחר כך,
%break
היינו לאחר התפלה, שהאדם התפלל ולא נענה על תפלתו, אם הוא 
רואה שהוא נמצא בתכלית השפלות, בין בגשמיות ובין ברוחניות, 
שאז הוא צריך להתגבר, ולומר שהשם של הקב"ה הוא טוב ומטיב.
%break
זוהי עבודה גדולה, היות שעל כל השאלות שהגוף שואל, אין לו תירוץ 
על פי השכל. אלא הוא צריך לומר, שאני מקבל על עצמי עול מלכות 
שמים למעלה מהדעת. ואומר,
%break
שכך היא גזירת הקב"ה. שעל זה אמרו חז"ל "לפי שאומות העולם 
מונין לישראל לומר, מה מצוה זאת ומה טעם יש בה. ומה צריכים 
להשיב, חוקה חקקתי גזירה הוא מלפני, ואסור להרהר אחריה".
%break
לכן מלכות שמים נקרא "חקה". אבל היא חק התורה ולא התורה 
עצמה. כלומר, בכדי לזכות לתורה, צריכים לקבל על עצמו את 
החוקים, מה שהתורה נתנה לנו. אחרת אי אפשר לקבל את התורה.
%page 926
ובזמן שהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, אז הוא נקרא בחינת 
"ישראל", כי ע"י המלכות שמים, שהאדם מקבל על עצמו למעלה 
מהדעת, הוא יוצא מאהבה עצמית, ואז הוא מוכשר לקבל את התורה 
עצמה.
%break
אחרת, היינו אם לא זכה עדיין לבחינת כלים דהשפעה, אז כל התורה 
שיקח, ילך הכל לסטרא אחרא ולא לקדושה. היינו האור תורה, שהוא 
הטוב ועונג מה שהנבראים צריכים לקבל,
%break
ילך להקליפות. שבגלל זה היה הצמצום וההסתר, כדי שהכל יכנס 
להקדושה. לכן דוקא כשהאדם זוכה להיות בחינת ישראל, היינו שכבר 
זכה למלכות שמים, היינו שכל מה שהוא עושה אין לו מחשבה אחרת 
אלא להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז יכולים לתת לו בחינת תורה.
%break
ובהאמור יוצא, זה שאסור ללמוד תורה לעכו"ם, בבחינת עבודה 
פירושו, שאי אפשר ללמוד תורה כל זמן שהאדם עדיין נמצא בבחינת 
עכו"ם, כלומר שעדיין משוקע באהבה עצמית. כנ"ל, שענין אמונה 
למעלה מהדעת,
%break
הנקראת "מלכות שמים", שהיא בחינת חוקה, זה עצה לצאת מאהבה 
עצמית, ולזכות ע"י זה לפי סדר העבודה, שניתן בזמן שהאדם רוצה 
לקבל על עצמו מלכות שמים, בבחינת מוחא וליבא, אז האדם זוכה 
לבחינת "ישראל",
%break
היינו שכל מעשיו יהיו אך לשם שמים, ואז הוא הזמן שיכול לקבל את 
התורה, ולא יהיו הקליפות יכולים לינוק מהקדושה.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (חולין פ"ט) "אין העולם מתקיים אלא 
בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה". ויש להבין זה, שאם 
האדם אינו בולם עצמו, אלא שמשיב להשני בשעת מריבה, ע"י זה 
העולם אינו יכול להתקיים.
%break
ובהאמור יהיה הפירוש, שבדרך העבודה, "העולם" הוא האדם עצמו, 
כמו שכתוב בזה"ק "כל אדם הוא עולם קטן בפני עצמו". אם כן יהיה 
הפירוש, שבזמן שהאדם מתחיל לעשות ריב עם הגוף, ורוצה לקיים 
מה שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע".
%break
ופירוש רש"י, שיעשה עמו מלחמה, שזה נקרא "מלחמת היצר", 
כלומר שבזמן שהאדם דורש מהגוף, שיעשה הכל לשם שמים, וזה 
מרגיז ליצר הרע מאוד, 
%break
היות שהוא רוצה לבטל את רשותו לגמרי, אלא כל מה שהאדם עושה, 
הוא רוצה שיהיה הכל לשם שמים, אז הגוף בא אליו בטענות צודקות, 
שהגוף טוען טענת שכליות.
%break
ואם האדם רוצה להתקיים, היינו שהוא רוצה לבוא לתכלית השלימות 
ולקיים רצון ה', שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, היינו שיזכה לאור 
התורה, שהוא הטוב ועונג שבמחשבת הבריאה, אז אסור לענות 
להגוף עם דברים שכליים.
%break
היינו שהאדם יגיד, שהוא הולך בתוך הדעת, היות שבתוך הדעת 
מוכרח להיות בעמ"נ לקבל, כנ"ל, אלא בולם את עצמו בשעת מריבה, 
ואומר לו "הצדק אתך בבחינת השכל ואני הולך למעלה מהדעת".
%break
%page 927
%H מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה
%break
הזה"ק (בלק דף י"ח ובהסולם אות מ"ג) כתוב שם וזה לשונו "החכם 
עיניו בראשו. שואל, וכי באיזה מקום הן עיניו של אדם. אולי הן בגופו 
או בזרועו, שהשמיענו החכם יותר מכל העולם. אלא שלמדנו, לא ילך 
אדם ד' אמות בגילוי ראש.
%break
מהו הטעם. הוא משום שהשכינה שורה על ראשו. וכל חכם עיניו 
ודבריו הם בראשו. דהיינו, באותה השורה. ועומדת על ראשו, שהיא 
השכינה. וכשעיניו שם, בראשו, שהיא השכינה, ידע שאותו האור, 
הדולק על ראשו, צריך לשמן,
%break
משום שגופו של אדם הוא הפתילה, והאור דולק למעלה בפתילה. 
ושלמה המלך צווח ואמר, ושמן על ראשך לא יחסר. כי האור שבראשו 
צריך לשמן. והוא המעשים טובים. ועל זה אומר, החכם עיניו בראשו. 
ולא במקום אחר", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע אם הבורא רוצה לתת אור ה' להאדם, האדם צריך 
למעשים טובים, כדוגמת השמן. כלומר, כמה שמן שיש בהפתילה, 
בשיעור הזה מאיר הנר. כלומר, שאנו רואים בגשמיות, שאין הפתילה 
יכולה להאיר,
%break
אלא לפי שמן שיש בה. אבל מה זה נוגע לרוחניות. מדוע כשחסרים 
מעשים טובים אין הקב"ה יכול לתת להאדם, שהאור לא יפסק ממנו. 
הלא זה שהבורא נותן אור להאדם, 
%break
הוא מסיבת מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. אם כן בשביל מה 
צריך הבורא שהתחתון יתן לו מעשים טובים.
%break
ובכדי להבין מה ששאלנו, אם ברצונו יתברך לתת טוב ועונג לנבראים, 
בשביל מה צריך שהנבראים יתנו לו שמן. התשובה היא, כידוע, 
שבכדי שתהיה שלימות פעולותיו, היה ענין העלם והסתר, שלא יהיה 
ניכר את השגחתו יתברך בהשגחה גלויה.
%break
אלא רק לאחר שהנבראים יתקנו את הכלים שלהם מרצון לקבל 
לעצמו, אלא שיהיו בבחינת השתוות הצורה, הנקרא "רצון להשפיע", 
שע"י זה יתוקן ענין הבושה, שבא מצד הופכיות הצורה מהמשפיע.
%break
לפי זה יוצא, הגם שמצד המשפיע אין הפסק שפע, אלא כמו שכתוב 
"אני הויה לא שניתי", אולם מצד התיקון, שנעשה אצל מקבל הראשון, 
המכונה "מלכות דאין סוף", נמשך התיקון הזה,
%break
שכל זמן שאין התחתון מסוגל לקבל הכל בעל מנת להשפיע, נפסק 
האור מלהאיר להתחתון. לכן בכדי שהאור יאיר על ראשו של אדם, 
צריכים לעשות מעשים טובים,
%break
היינו מעשים של השפעה, שזה יביא להאדם לעשות הכל בעל מנת 
להשפיע, אז יהיה מקום להאור שישרה בקביעות.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "החכם, עיניו בראשו", שענין "חכם", 
אמר אאמו"ר זצ"ל, שמי שרוצה להיות חכם, כבר נקרא חכם. ולפי זה 
יהיה הפירוש, שמי שרוצה להיות חכם, צריך להסתכל בראשו, היינו 
שצריך להאמין,
%break
ששכינה על ראשו, שמסיבה זו אמרו חז"ל "אסור ללכת ד' אמות 
בגילוי ראש", שזה ביארנו, ש"ראשו של אדם" נקרא השכל של אדם, 
והשכל אסור להיות מגולה, שפירושו, שצריך לכסות את השכל 
והדעת, כאילו אין לו דעת, וללכת למעלה מהדעת,
%break
שדוקא למעלה מהדעת הוא מסוגל לקבל הכל בעמ"נ להשפיע, 
שבאופן כזה האדם יכול לזכות, שירגיש, שהשכינה היא מעל ראשו, 
היינו למעלה מהדעת, שע"י זה הוא יבוא לידי הרגשה.
%break
וזה כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, בזמן שהאדם בא לידי הרגשה, שהוא 
עכשיו בבחינת עליה, אל יאמר, עכשיו איני צריך להאמין, שהשגחתו 
יתברך היא בטוב ומטיב, מטעם כי עכשיו אני מרגיש שהוא כך.
%page 928
נמצא, שהוא שוב נכנס בתוך הדעת, אז הוא תיכף נופל ממדרגתו, 
היות שהוא פגם בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ואומר, שעכשיו אני 
כבר לא צריך ללכת בלמעלה מהדעת.
%break
וזה נקרא, ששוב נופל לתוך אהבה עצמית, שעל בחינה זו היה צמצום 
והסתר, וממילא נסתלק האור ממנו ונשאר בחושך. וזה שאומר 
"כשעיניו בראשו", היינו שמסתכל על בחינת מלכות שמים שיש 
בראשו,
%break
שהוא דוקא שאינו בגילוי ראש, אלא שמכוסה. והוא הולך למעלה 
מהדעת. וזה נקרא "מעשים טובים". ומהי המעשה טוב, זה שהוא 
מכסה את ראשו, בזה שהוא הולך למעלה מהדעת.
%break
נמצא, שגופו של אדם הוא הפתילה, שצריכה להאור שבראשו. והאור 
מאיר כל זמן שיש לו שמן. ובו בעת שאין לו שמן, האור מסתלק 
מהפתילה. כנ"ל, ש"שמן" נקרא מעשים טובים. כלומר,
%break
"כל זמן שהוא מוסיף שמן, הנר דולק", היינו שכל זמן שהוא "מכסה 
את ראשו", היינו הרגשה שלו, שפירושו, שאין הוא מקבל את העליה 
הזו, מה שיש לו עכשיו הרגשה של האור בתוך הדעת, בתור סמיכה.
%break
זאת אומרת, שעתה יש לו כבר על מה לבסס את המלכות שמים שלו. 
נמצא, שעכשיו כבר אין לו "שמן", היינו מעשים טובים, המכונה 
"למעלה מהדעת". וממילא "הפתילה נכבית מחוסר שמן". וזה הוא 
הפירוש מה ששאלנו, מהו ששמן נקרא מעשים טובים.
%break
והתשובה היא, כנ"ל, שמעשים טובים הם כדוגמת שמן בפתילה. 
שבזמן שאזל השמן האור נפסק. כמו כן בזמן שנפסקים המעשים 
טובים כנ"ל, האור נסתלק ויורד שוב למקום השפלות.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שהוא בא במצב של עליה, היינו שיש לו 
הרגשה, שכדאי לעבוד הכל בעל מנת לעשות נחת רוח ליוצרו, אל 
יגיד, שעתה יש לי כבר בסיס על מה שאני אבנה את המלכות שמים, 
מטעם שעכשיו אני כבר לא צריך ללכת למעלה מהדעת.
%break
אלא שיאמר, עכשיו אני רואה, שאני צריך ללכת דוקא למעלה 
מהדעת. וראיה לזה הוא, שדוקא ע"י זה שאני הולך למעלה מהדעת, 
הקב"ה מקרב אותי ואוהב אותי. מאיפה אני יודע שהקב"ה אוהב 
אותי.
%break
על זה אמר אאמו"ר זצ"ל כלל, שאם יש להאדם אהבת ה', עליו 
לדעת, שזה הוא משום שה' אוהב אותו, כמו שכתוב "ה' צלך". לכן 
מכאן ואילך אני מקבל עלי ללכת רק למעלה מהדעת, שבאופן כזה אני 
רואה, שה' מקרב אותי.
%break
נמצא, שאין הוא מקבל את העליה בתור בסיס, ללכת על זה שיש לו 
עכשיו הרגשה, לכן הוא רוצה להיות עובד ה'. אלא שהוא מקבל את 
העליה הזו בתור הוכחה, שדרך ה' היא דוקא בדרך של למעלה 
מהדעת, והוא ישתדל מהיום והלאה רק ללכת למעלה מהדעת.
%break
ובהאמור נבין מה שאומר הזה"ק (בלק דף כ"ח ובהסולם אות ע"א) 
וזה לשונו "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', הוא נאמר 
על עומר התנופה. מה תנופה, אי משום שהניף אותה הכהן למעלה, 
היא תנופה. מה זה נוגע לנו,
%break
אם הניף אם מוריד. תנופה, שאמרנו, פירושה תנו-פה, שהם אותיות 
תנופה. והסוד שלו הוא, תנו כבוד לה' אלקיכם, כי פה הוא כבוד, 
דהיינו מלכות, שנקראת כבוד, שצריכים לתת אותה אל הקב"ה. ועל כן 
אנו צריכים להרימה למעלה, 
%break
כי אין שבח למלך העליון, ז"א, אלא כשישראל מתקנים הכבוד הזה, 
שהוא המלכות, ונותנים אותה למלך הכבוד. וזה הוא תנו-פה, תנו 
כבוד. והוא ודאי הרמה, דהיינו להעלות המלכות לז"א".
%break
זאת אומרת, שענין תנופה מרמז לנו  על ענין עבודה, כלומר הגם 
שפשטות הכתוב הוא, שצריכים להרים את עומר, כמו שכתוב "עומר 
התנופה", אולם הזה"ק שואל, מה זה בא ללמדנו בעבודה. על זה 
מפרש, שאנו צריכים להרים המלכות לה',
%break
ש"פה" נקרא מלכות, ו"פה" נקרא כבוד, כמו שכתוב "תנו כבוד לה' 
אלקיכם", שאנו צריכים לתת את הפה, שהוא המלכות, לה'.
ויש להבין, מה הפירוש שצריכים לתת את המלכות לה'. וכמו כן מה 
הפירוש, שיתנו פה, היינו כבוד, לה'.
%page 929
אלא כשאנו מדברים בענין קיום תו"מ בדרך פרט, היינו בעל מנת 
להגיע ע"י זה לדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה, כלומר לוותר 
על תועלת עצמו ולעבוד רק מה שהוא לתועלת ה', עבודה זו נקראת 
"שכינתא בעפרא" או "שכינתא בגלותא".
%break
כלומר בזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, היינו בכדי לקבל שכר 
תמורת עבודתו, אז יש להאדם חומרי דלק לעבודה, מטעם שהאדם 
מסתכל על השכר. מה שאין כן כשהאדם רוצה לעבוד שלא על מנת 
לקבל פרס, אז הגוף שואל,
%break
מה העבודה הזאת לכם. לכן אז עבודה זו היא אצלו טעם עפר. והגם 
שהוא מתגבר ומקיים את תו"מ, אבל הוא עובד עם טרחא גדולה, 
היות שהגוף אינו נהנה מזה.
%break
ולהפך, אם האדם אומר להגוף, אם אתה שואל אותי, בשביל מה אני 
מקיים תו"מ, האדם צריך להגיד, היות שאני עד עכשיו הייתי עובד 
בשבילך. ועכשיו באתי לידי הכרה, שצריכים לעבוד לתועלת ה'. והיות 
שאני לא יכול להילחם, שאתה יותר חזק ממנו,
%break
כמו שכתוב "וגאלו מיד חזק ממנו", לכן אני רוצה לקיים תו"מ, ואני 
מאמין בחז"ל, שאמרו "המאור שבה מחזירו למוטב", שע"י קיום תו"מ 
אני אוכל להתגבר עליך. לכן אני מבקש ממך, שאל תפריע לי, כי 
אחרת אין אני יכול לבטל אותך.
%break
ובטח, מה הגוף עונה לו על זה. הלא ידוע הכלל "הבא להרגך, השכם 
והרגו". מובן מאליו שהגוף, מה שביכולתו לעשות הוא עושה, הוא 
מביא לו הרבה מחשבות רעות, עד כדי כך, שאין ביכולתו להתגבר 
עליו. ואז האדם רואה,
%break
שהוא מצד עצמו אינו יכול להתגבר. ומה אז על האדם מוטל לעשות. 
אין לו עצה אחרת, אלא להאמין בחז"ל, שאמרו "הבא לטהר מסייעין 
אותו". זאת אומרת, שהוא צריך אז להתפלל לה', שיתן לו עזרה 
מלמעלה, שכן יהיה לו כח לנצח גופו.
%break
ועל מה האדם צריך לבקש אז עזרה, שה' יעזור לו. אין בידו לנצח את 
הרע שבו, המכונה "רצון לקבל לתועלת עצמו", מטעם שכינתא 
בעפרא. כלומר, היות שיש כלל בהטבע, שהקטן מתבטל נגד הגדול, 
כנר בפני אבוקה.
%break
לכן, זה שאין האדם מסוגל לעבוד לתועלת ה', הוא מפני שאין המלך 
חשוב בעיניו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא".
%break
נמצא, שהוא מבקש מה', שיקום השכינה מעפר. כלומר, שהשכינה 
נקראת "מלכות שמים", שאין לה ערך וחשיבות אלא כמו עפר. וזה 
הוא כמו שאומרים בברכת המזון "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד 
הנופלת",
%break
ש"סוכת דוד" פירושו מלכות שמים, שהיא שוכנת בעפר. ומבקשים 
מה', שיקום את המלכות, היינו שאנחנו נוכל לראות את חשיבותה, 
ולא כמו שנראה לעינינו, שהיא בעפרא, ולכן אין ביכולתנו לבטל הרע 
שבנו.
%break
מה שאין כן אם היה מגולה הכבוד שמים, היה הגוף מתבטל, כנר 
בפני אבוקה. וזה הוא שאנו אומרים בתפלת מוסף "ומפני חטאינו 
גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", שפירושו, שבגלל החטאים, 
הנקראים "כלים דקבלה",
%break
"נתרחקנו מעל אדמתנו". "אדמה" פירושו מלשון "אדמה לעליון", היינו 
דומה לעליון, שגם התחתון רוצה להיות בבחינת רצון להשפיע, כמו 
העליון. ונתרחק מזה, כי הוא רוצה רק להיות מקבל לעצמו. ולכן אנו 
מבקשים מה' ואומרים "אבינו מלכנו,
%break
גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה". זאת אומרת, שע"י זה שהקב"ה 
יגלה לנו את כבודו, היינו שיקום שכינתא מעפרא, ושהמלכות תהיה 
בכבוד, אז תהיה לנו את האפשרות לבטל את הרצון לקבל שלנו, מצד 
הכלל ש"הקטן מתבטל לפני הגדול".
%break
אולם כאן מתעוררת השאלה, בשביל מה אנו צריכים לבקש מה', 
שהוא יקום את המלכות מעפר. מדוע הוא בעצמו לא מראה את 
חשיבותה של המלכות, אלא הוא עשה שבעינינו נראה לנו, שהיא 
מונחת בעפר.
%break
והתשובה היא כנ"ל, שאם היה מגולה את כבוד המלכות, אז לא היה 
לנו מקום לעשות בחירה, אלא הכל היה נכנס בכלים דקבלה, ולא היה 
שום אפשרות לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו.
%page 930
מה שאין כן שיש הסתרה על מלכות שמים, וצריכים לקבל עול מלכות 
שמים למעלה מהדעת, אז נשרש בהאדם, שיש איסור בקבלת שפע 
בכלים דקבלה. לכן האדם מתחיל לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, 
אלא מטעם כבוד המלך.
%break
לכן הוא מבקש מה', שלא יסתיר עצמו מהתחתונים, אלא "גלה כבוד 
מלכותך עלינו", בכדי שיהיה לנו הכח לבטל עצמנו, ושנוכל לעבוד רק 
מטעם כבוד המלך.
%break
ובהאמור נבין את ענין "תנופה", שאומר, שפירושו תנו-פה, שיש 
לפרש, מהו שהנבראים צריכים לתת פה לה', שהיא המלכות. 
שהכוונה היא, שהתחתונים צריכים לקבל על עצמם מלכות שמים, 
שזה נקרא, שצריכים להרים את המלכות,
%break
שהיא מונחת בעפר. ולומר, שהיא לא בחינת שפלות ומונחת בעפר, 
אלא מקומה היא בשמים. וזה נקרא "מלכות שמים", שזה נקרא, 
שמרימים אותה מעפר ושמים אותה חזרה למקומה, שהוא מקומה 
החשוב, היינו בשמים, שאז מלכות נקראת "פה".
%break
וזה שאומר "תנו כבוד לה' אלקיכם, כי פה הוא כבוד, כי אין שבח 
למלך העליון, אלא כשישראל מתקנים הכבוד הזה, שהוא המלכות, 
ונותנים אותה למלך הכבוד".
%break
שהפירוש הוא כנ"ל, שכל עבודתינו היא, שאנו צריכים לכוון בכל 
מעשים שאנו עושים, "לאקמא שכינתא מעפרא". היינו להרים 
המלכות. כלומר, מה שאנו מקבלים עלינו מלכות שמים,
%break
שתהיה מכובדת, ושאנו נבין מעלתה, ושכדאי לעבוד לתועלת ה' ולא 
לתועלת עצמו.
%break
אולם עבודה זו היא עבודה קשה, מסיבת שהיא נגד הטבע. לכן 
עבודה זו גורמת לנו הרבה עליות וירידות, עד שלפעמים האדם בא 
לידי יאוש, והוא אומר, שהעבודה זו אינה בשבילו,
%break
והוא רוצה לברוח מהמערכה, היות שהוא לא רואה שום התקדמות 
בעבודה. ולא עוד, אלא הוא רואה, שהוא הלך אחורה ולא קדימה. 
היינו שהוא רואה, שעתה הוא יותר משוקע באהבה עצמית, מה שאין 
כן מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה כל כך מגושם.
%break
נמצא, שעתה הוא רואה, שיש לו יותר רע. אז באמת נשאלת השאלה, 
מהי האמת. כלומר, האם כל היגיעה, שנתן בעבודה איך להגיע 
לאהבת ה', היתה היגיעה בחנם, ללא שום תועלת. אלא לפי הכלל מה 
שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם עצמו חציה חייב וחציה זכאי,
%break
עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות", אם כן נשאלת 
השאלה, לאחר שהכריע עצמו לכף זכות, איך הוא יכול לראות עכשיו 
חציה חייב וחציה זכאי, הלא הוא עכשיו רובו זכאי.
%break
אלא שיש לתרץ לפי מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחבירו 
יצרו גדול הימנו". ומדוע נותנים לו יצר הרע יותר גדול. והתשובה היא, 
היות שכל פעם אדם מכריע איזה רע, והרע נכנס להקדושה, נותנים לו 
מנה של רע יותר גדולה,
%break
בכדי לתקנו. נמצא, שעתה, לאחר שהכריע את הרע הקודם, נותנים 
לו רע מחדש, בשיעור יותר גדול. היינו, לפי גודל הטוב כך נותנים לו 
שיעור מהרע. נמצא לפי הכלל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו",
%break
נמצא שתמיד הטוב והרע הם במשקל אחד. נמצא לפי זה, שענין 
הכרת הרע לא ניכר אלא לפי ערך שאדם השיג טוב, בשיעור הזה 
מתגלה אצלו הרע.
%break
נמצא לפי זה, שמי שיש לו רק קצת טוב, ממילא אין לו אלא קצת רע, 
כי אחרת לא יהיה מאוזן ולא יהיה בידו לעשות בחירה, כי הרע יהיה 
יותר מהטוב. לכן אין מגלים לאדם את הרע שבקרבו, אלא לפי הטוב 
שיש לו. נמצא אז, שתמיד האדם במצב של חציה טוב וחציה רע.
%break
נמצא, שע"י ירידות ועליות מתתקן הרע לאט לאט. ועל האדם תמיד 
לזכור ולהאמין מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". אלא 
שהאדם צריך לתת אתערותא דלתתא, ואז הוא זוכה ל"פה דקדושה", 
כנ"ל "תנו פה, תנו כבוד לה' אלקיכם".
%break
%page 931
%H מהו בחינת מרגלים, בעבודה
%break
הזה"ק (שלח דף ח' ובהסולם אות י"ח) כתוב שם וזה לשונו "מקרא 
זה הסתכלתי בו, כיון שאמר שלמה, כי מקרה בני אדם ומקרה 
הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה, כן כמות זה, ורוח אחד לכל, כי 
נמצא כאן פתח לאלו שאינם בני אמונה.
%break
ומשיב, אלא שחזר על אלו הדברים, שטפשי עולם אומרים, שהעולם 
הזה הולך במקרה, ואין הקב"ה משגיח עליהם. אלא מקרה האדם 
ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם. ומה להם (אמר) שלמה. ואמר, 
ומי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה,
%break
ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ, העלה היא למעלה למקום 
עליון, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ, שכתוב בו "בצלם 
אלקים עשה את האדם", וכתוב "נר ה' נשמת אדם", עד כאן לשונו.
%break
נמצא, השאלה היא, כיון שאמר שלמה "כי מקרה אחד להם, כמות זה 
כן כמות זה, ורוח אחד לכולם", שואל הזה"ק, נמצא ששלמה נותן 
פתח לאלו שאינם בני אמונה. ומשיב, ששלמה אמר זה לדעת 
הטפשים.
%break
וכששלמה הסתכל על הטפשים קרא אותם "בהמה", כמו שכתוב 
"אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברום האלקים ולראות שהם 
בהמה המה להם". לברום, שבוררם אותם אלקים שיהיו לבדם, ולא 
יתחברו עם בני אדם שלא יביאו דעה זו לבני אדם.
%break
ומה השיב להם שלמה: "ומי יודע רוח בני האדם, העולה הוא למעלה, 
היינו למקום עליון, למקום קדוש, להזין מאור העליון, ורוח הבהמה, 
היורדת הוא למטה לארץ, ואינו לאותו מקום,
%break
שהוא לכל בני האדם". ויש להבין זה בדרך העבודה, כלומר איך 
לומדים זה באדם אחד, שיהיה כלול מכל אותם המצבים, היינו שיהיו 
לו כל השאלות.
%break
אלא הענין, כי בזמן שהאדם רוצה להתחיל לקיים תו"מ, אז האדם 
שולח מרגלים לרגל את ענין עבודת ה', את הכדאיות. אז היצר הרע 
מראה לו תמונות של אלה שעוסקים בתו"מ, שהם דואגים אך ורק 
לתועלת עצמם.
%break
והם אומרים, שהם עובדי ה'. והוא רואה, שהם עובדים עבור עצמם. 
ורק ההבדל הוא בזה, שהם אומרים, שהם רוצים, שה' ישלם תמורת 
עבודתם, והחילוניים אומרים, שמספיק להם לקבל שכר תמורת 
עבודתם מאדם כמוהו. אבל כולם עובדים לתועלת עצמם.
%break
ואנחנו שמענו, כי אתם אומרים, שחז"ל אמרו "רשעים בחייהם 
נקראים מתים", מסיבת שהיות הבורא הוא המשפיע, לכן אלו אנשים 
שעובדים לתועלת עצמם, הם נפרדים מחיי החיים, לכן נקראים 
"מתים".
%break
ועוד הם מביאים ראיה לדבריהם, במה שאמרו חז"ל (ברכות י"ז) "כל 
העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא". לכן על המרגלים של 
אדם, אומר הזה"ק, שאמר שלמה עליהם, היינו שחזר על אלו 
הדברים, שטפשי עולם אומרים,
%break
שהעולם הזה הולך במקרה ואין הקב"ה משגיח עליהם, אלא מקרה 
האדם ומקרה הבהמה כמות זה כן כמות זה, ורוח אחד לכולם. כלומר 
ששניהם נקראים "מתים", היינו בין דתיים ובין חילוניים, כולם עובדים 
לתועלת עצמם.
%break
ושלמה אמר "ומי יודע רוח בני האדם, העולה הוא למעלה, ורוח 
הבהמה, היורדת היא למטה". פירוש, שאנו צריכים להאמין בדברי 
חז"ל, שאמרו (פסחים נ') "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות, אף על פי 
שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
%break
לכן, הגם כשמתחיל בעבודה, הוא מתחיל "שלא לשמה", היינו 
לתועלת עצמו, כדמיון האנשים שהם בבחינת "הבהמה", היינו 
שעוסקים רק בתאות בהמיות.
%page 932
אולם אלו שעוסקים בתאות בהמיות, בסופו של דבר לאיזו מדרגה הם 
יגיעו. על זה אמר שלמה, שהם יגיעו לדרגת "רוח הבהמה יורדת 
למטה לארץ", כלומר שהם יושארו בארציות, היינו בכלי קבלה 
לתועלת עצמם, שהוא דבר הנמוך ביותר,
%break
הנקרא "ארץ". מה שאין כן אלו שעוסקים בתו"מ, הגם שזה הוא "שלא 
לשמה", היינו לתועלת עצמם, מכל מקום "מתוך שלא לשמה בא 
לשמה", לכן הם יצאו מאהבה עצמית ויגיעו לידי השתוות, הצורה 
הנקראת "דבקות בה'",
%break
שיזכו לבחינת חיים, כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים 
כלכם היום".
%break
וזה שאומר שלמה "ומי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה 
למקום עליון". שפירושו "ומי יודע" היינו שצריכים להאמין בדברי חז"ל, 
שאמרו "ומתוך שלא לשמה בא לשמה" ו"הבא לטהר מסייעין אותו". 
אם כן "ומי יודע" להעריך את זה ולהאמין בדברי חז"ל,
%break
לכן ממילא הם יבואו לדבקות ה', שזה נבחן ל"רוח של האדם". היינו, 
אלה שעוסקים בבחינת "אדם", והגם שהם עדיין בבחינת "בהמה", 
כלומר שעדיין הם עוסקים רק לתועלת עצמם.
%break
ואאמו"ר אמר פירוש על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין". וקשית 
העולם היא, שהיה צריך לכתוב "יהיב חכמתא לטפשים". על זה תירץ, 
כי מי שרוצה להיות חכם,
%break
כבר נקרא "חכם". מה שאין כן מי שאין לו חשק בחכמה, הוא נקרא 
"טיפש", כמו שכתוב "לא יחפץ הכסיל בתבונה".
%break
לכן אלה אנשים שרוצים להיות בחינת "אדם", כמו שאמרו חז"ל "אתם 
קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם", שענין "אומות העולם" 
פירושו,
%break
ענין אהבה עצמית שיש באדם נקרא בחינת "אומות העולם". מה שאין 
כן בחינת "ישראל" הוא כידוע בחינת ישר-אל, שפירושו, אצל "ישראל" 
כל מה שיש לו הוא ישר לאל.
%break
לכן כנ"ל, מי שרוצה ללכת בדרך להגיע לבחינת "אדם", כבר נאמר 
עליו הפסוק "ורוח בני האדם העולה הוא למעלה, למקום העליון, היינו 
לה'", שכתוב בו "בצלם אלקים עשה את האדם" וכתוב "נר ה' נשמת 
אדם".
%break
שפירושו "בצלם אלקים" הוא, כמו שה' הוא המשפיע, כמו כן האדם 
צריך להגיע לדרגה זו להיות משפיע. והגם שהאדם מתחיל את 
העבודה בשלא לשמה, ואיך האדם יכול להגיע לדרגת משפיע. 
והתשובה היא כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
ושואל הזה"ק "במה". ומשיב "בנשמתא קדישא", היינו שה' נותן לו 
נשמה וע"י הוא מקבל את הסיוע. וזהו פירוש "נר אלקים נשמת אדם".
%break
וזה שאומר "אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם", שמפרש 
הזה"ק "לברם", שבררם אותם אלקים, שיהיו לבדם ולא יתחברו עם 
בני אדם, שלא יביאו דעה זו לבני אדם. שפירושו בבחינת עבודה הוא, 
שהאדם צריך להיזהר מטענת המרגלים שלו,
%break
שרוצים להביא לו דעת הבהמה. ולומר, שאל ישגיחו על דעת האדם, 
היינו שהגוף יכול להגיע לבחינת האדם, שהדעת הבהמית שלהם לא 
נותנת להם להסתכל על דעת האדם. לכן שלמה מזהיר אותם, 
שצריכים שמירה יתירה, שלא יהא נמשכים אחרי הדעה שלהם.
%break
וזה שאומר "לברם", היינו שבררם, שיהיו לבדם, כנ"ל. כלומר, 
שהמרגלים באים בטענות, כי מקרה אחד להם, היינו ששניהם 
נשארים בבחינת "מות", היינו בבחינת הפירוד, כנ"ל, כי שניהם 
עובדים לתועלת עצמם,
%break
ושניהם נקראים "רשעים בחייהם נקראים מתים". וצריכים להתחזק 
ולא לשמוע בקול המרגלים, ולא להסתכל על הדעה שלהם, מה שהם 
אומרים, שחבל על העבודה, שבין כך ובין כך אתה תישאר בבחינת 
"רשעים בחייהם נקראים מתים",
%break
אם כן מה לך לתת עבודה בחנם, אם אתה לא תרויח כלום. ובכח זה 
שולטים אלה הטפשים, שהם בחינת "בהמה", על גופו של אדם.
%break
ובעיקר טענת המרגלים היא, שנכון שהיה כדאי לעבוד לתועלת ה', 
אם היה מגולה הטעם בתו"מ. על כל פנים, בשיעור שמגולה תענוג 
בתאוה הבהמית, ואנו רואים שעל התו"מ,
%break
שאנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו", אין לנו שום טעם והרגש, 
ובתאות הבהמית אנו כן מרגישים טעם.
%page 933
אם כן מדוע הקב"ה עשה לנו הסתרה כל כך גדולה. הלא היה יותר 
טוב, אם הקב"ה היה מגלה את עצמו לתחתונים. ובשביל מה אנו 
צריכים לעבוד הכל בבחינת אמונה,
%break
שדרך האמונה מרחקת את האנשים מללכת בדרך ה'. לכן המרגלים 
אומרים, שבכלל אין הדרך הזאת מתקבלת על הדעת.
%break
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאם היה מגולה את הטעם של תו"מ, אז 
לא היתה שום מציאות לעשות בחירה, היינו לעשות משהו לתועלת 
הבורא. כי אנו רואים בתענוגים גשמיים,
%break
ששם אמר האר"י הקדוש, שכל הטעם שיש בגשמיות הוא רק נהירו 
דקיק ממה שיש ברוחניות. ואיך קשה לכוון אותם בעמ"נ להשפיע. 
ובטח על תענוגים גדולים לא תהיה שום אפשרות לקיים אותם בעמ"נ 
להשפיע.
%break
ואין לשאול, אם היה מגולה את השגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב, 
היו כל הנבראים בטלים אליו "כנר בפני אבוקה". והתשובה היא, כי 
בזמן שמורגש את הטוב ועונג, אז הרצון לקבל לא היה יכול להסתכל 
על הבושה,
%break
אלא היה רוצה לקבל אפילו שיש בושה, כמו שאנו בתאוות גשמיות, 
שאין האדם מסתכל על שום בושה, אלא התשוקה דוחפת אותו לקבל. 
רק אח"כ האדם מתחרט, היינו לאחר שהתשוקה עברה ממנו, אז הוא 
מתחיל להתבייש,
%break
איך שהוא היה מקודם כמו בהמה, בלי שום בושה, שזה ענין מה 
שאמרו חז"ל "רשעים מלאים חרטות", שענין "רשע בעבודה" הפירוש 
שהאדם בעצמו בא לידי הרגשה שהוא רשע. אז האדם מתחיל 
להתבייש על מה שהוא עשה.
%break
כמו כן ברוחניות, אם היה מגולה את הטוב והעונג, היה האדם מקבל 
אותו בעל מנת לקבל. רק אח"כ, לאחר שמילא את תשוקתו, היה 
מתבייש. ולא היתה לו שום עצה לתקן את עצמו. מה שאין כן בזמן 
שיש הסתרה,
%break
והאדם מתחיל לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל 
לעשות תרגילים על ענין איסור של קבלה עצמית. לכן לאחר שהשקיע 
כוחות בעבודה דלהשפיע, והגם שאין האדם יכול להגיע לידי דרגה זו 
בלי עזרה מלמעלה,
%break
אולם האדם כשהוא מבקש עזרה, הוא מבקש שיתנו לו עזרה, שיהיה 
בידו כח לקבל בעל מנת להשפיע. לכן לא שייך לומר, שהאדם היה 
רואה את גדלות ה' והיה מתבטל אליו, אלא היה מקבל תענוג של רצון 
לקבל לעצמו.
%break
מה שאין כן כשאדם עובד מקודם בזמן הסתרה בעל מנת להשפיע, 
הוא אומר להבורא, אני רוצה לעבוד לפניך בלי שום תנאים, היינו 
אפילו שאני לא ארגיש גדלותך, אלא אני רוצה להאמין, שאתה גדול 
וכדאי לעבוד בשבילך.
%break
נמצא, שהוא מסכים לעבוד לה' בלי שום תנאי. והגם שהוא לא יכול, 
אבל הוא מבקש מה', שיתן לו הכח הזה, שיעבוד אפילו בלי שום 
הרגש, רק בלתי ה' לבדו.
%break
וזה, כשהאדם בא לידי דרגה זו, שהוא מוכן לעבוד בלי שום תמורה, 
זה נקרא בלשון חז"ל, שהוא לומד "תורה לשמה", בלי שום תמורה. 
ואז הוא זוכה לגילוי רזי תורה.
%break
שאז מתחילה עבודת המסכים, היינו שכבר הוא מסוגל לראות 
הסעודה. אבל הוא צריך אז לעשות חשבון, כמה שהוא יכול לקבל 
מהסעודה בעל מנת להשפיע, את שיעור הזה הוא יקח ולא יותר.
%break
נמצא, שיש כאן להבחין, לדוגמא, שכבר הוא רואה שנותנו לו, למשל, 
חמש מנות לאכול. אבל הוא רק רואה אותם. ואיזה טעם שיש להם, 
זה הוא לא יודע,
%break
כיון שעדיין לא טעם מהם כלום. אבל היות שהוא איש נאמן, היינו 
שכבר בטוח שלא יקבל בעמ"נ לקבל, אז כבר הוא יכול לראות את 
הסעודה, כיון שכבר הגיע לדרגה "שלא יקבל בעל מנת לקבל".
%break
לכן, הגם שהוא רואה את הסעודה, אבל עדיין לא טעם מטרם שעשה 
זווג דהכאה, המכונה "הכוונה", כמה שהוא יכול לקבל מהסעודה בעל 
מנת להשפיע.
%break
ולאחר שעשה את הזווג דהכאה, אז הוא טועם מהסעודה. מה שאין כן 
אם הוא עדיין לא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע, אז עדיין הצמצום 
וההסתר שורה עליו ואינו רואה שום דבר.
%page 934
לכן, דוקא בזמן שהאדם מסוגל לעבוד בלי שום דעת ושכל, רק הכל 
למעלה מהדעת, ושזה נקרא "לשמה", אז הוא זוכה לגילוי רזי תורה.
%break
נמצא, שעיקר החטא של המרגלים הוא, הגם שהם לא אומרים שקר 
אלא האמת, שאומרים דוקא לפי השכל והדעת שלהם, לכן כל החטא 
הוא במה שלא מאמינים, שה' עוזר לכולם, שצריכים להאמין "סומך ה' 
לכל הנופלים".
%break
ואם האדם אומר, שהוא כל כך בשפלות, שאין הקב"ה יכול לעזור לו, 
נמצא שהוא פוגם באמונה, שאינו מאמין, שה' הוא כל יכול. ומאוד 
קשה לאדם במצבים כאלו, בזמן שבאות לאדם המחשבות כאלו.
%break
והכי קשה הוא, במה שהאדם חושב, שהוא רואה את האמת, שהוא 
חס ושלום לא מאשים אף אחד, במה שהוא בורח מהמערכה. אלא 
שאומר, נכון שה' הצדיק,
%break
אבל מה אני יכול לעשות, שאין לי כח התגברות על הרצון לקבל שלי, 
היות שאין המידות רעות שלי דומות לאחרים. לכן אני מוכרח לעזוב 
את העבודה, ואין לי עוד על מה לקוות.
%break
ולפעמים הוא אומר אחרת, כלומר, שאין אני אומר שהחברים שלי הם 
יותר טובים, אלא הם לא כל כך רואים את האמת, והם חושבים, שהם 
עושים משהו ברוחניות,
%break
לכן אין הם מרגישים את הענין במצב הקיים, שהם לא זזים שום שעל 
קדימה, לכן הם יכולים להמשיך בעבודה, ולא ניכר עליהם שום חסרון 
בעבודה שלהם, לכן הם תמיד שבעי רצון.
%break
ולא חשוב מהי הסיבה שהאדם בורח מן המערכה, אלא העיקר 
שקשה אז להאדם שיאמין שה' יכול לעזור לכולם, שכנגדו יתברך אין 
שייך לומר שרק לגדולים הוא יכול לעזור,
%break
מה שאין כן לקטנים לא. נמצא, בזה הוא פוגם באמונת ה'. אלא 
שהאדם צריך להאמין כנ"ל בסוד "סומך ה' לכל הנופלים".
ובהאמור יוצא, כי ענין מרגלים הוא מחוסר אמונה, כלומר, שכל 
החסרונות מה שהם אומרים לאדם:
%break
א. שזה קשה, מטעם שהוא נגד טבע הגוף, היות שהגוף רוצה 
להתקיים, וכאן אומרים לו, שצריכים לעבוד את ה' "בכל לבבך ובכל 
נפשך", וזהו בבחינת "ליבא".
%break
ב. שצריכים להאמין, כלומר שכל העבודה מבוססת על יסוד שהוא 
למעלה מהדעת, אם כן איך יש מציאות שהאדם יוכל ללכת בדרך 
הזה.
%break
אם כן, אנו רואים שהמרגלים הנ"ל אינם אומרים שקר. אם כן איזה 
חטא יש בדברי המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל, כמו 
שאומר הזה"ק, שארץ ישראל הכוונה על מלכות שמים, שנקראת 
"ארץ ישראל". 
%break
וזה שייך רק לבחינת "ישראל". אבל הם אמרו, אין אנחנו רואים שיש 
מציאות לזכות לזה מב' טעמים הנ"ל, אלא החטא הוא, שלא היו 
מאמינים בגדלות ה', שהוא כל יכול, ולא היו מאמינים באמונת חכמים, 
שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
לכן התיקון הוא להתפלל לה', שרק הוא יכול לעזור על זה, ולהאמין 
"כי אתה שומע תפלת כל פה", כמו שפרש אאמו"ר זצ"ל "כל פה", 
אפילו הפה השפל ביותר שאין למטה הימנו.
%break
%page 935
%H מהו שלום בעבודה
%break
הכתוב אומר "לכן אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום וכו', תחת אשר 
קנא לאלקיו, ויכפר על בני ישראל". ויש להבין זה בדרך העבודה:
%break
א. מהו "תחת אשר קנא לאלקיו",
ב. מהו "ויכפר על בני ישראל",
ג. מהו "בריתי שלום".
%break
ידוע, שסדר העבודה הוא, שהאדם צריך להגיע לשלמות המטרה, 
שהוא, שהאדם צריך לקבל את הטוב והעונג, שהיה ברצונו יתברך 
להטיב לנבראיו. אולם,
%break
בכדי שיהא האדם ראוי לקבל זה, מוכרח האדם להילחם עם הסטרא 
אחרא, שהם בחינת "אומות העולם", שזהו נגד בחינת "ישראל".
%break
כי "ישראל" נקרא, שכל מעשיהם ישר-אל. מה שאין כן "אומות 
העולם" הם ההיפך מהקדושה, שהם רוצים הכל לתועלת עצמם, שע"י 
זה הם נפרדים מ"חיי החיים".
%break
ובגלל זה הם נקראים "מתים". כמו שכתוב "וחסד לאומים חטאת". 
ומפרש הזה"ק, ש"כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין", שפירושו, שכל 
מה שעושים הוא רק לתועלת עצמם. מפני שאדם נברא עם רצון לקבל 
לעצמו, שהיא קליפה.
%break
וכמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י"א) וזה לשונו "ונשאר 
משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול. ועל ידי 
עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק בעמ"נ להשפיע נחת רוח 
ליוצרו,
%break
הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט 
על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה, משורשה 
במחשבת הבריאה. והיא עוברת דרך המערכה של העולמות 
דקדושה,
%break
והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התיקון. וכן מוסיף והולך לקנות 
ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין סוף ברוך הוא. 
עד שהן מסייעות לו להאדם להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו,
%break
שיהיה כולו על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. 
שבזה קונה האדם השוואת הצורה ליוצרו".
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם צריך להכשיר עצמו, שתהיה לו בחינת 
השתוות הצורה, כנ"ל, שדוקא על ידי כלים דהשפעה, הוא יכול לקבל 
את השלימות כל טוב ועונג. אולם בכדי שהאדם יגיע לכלים דהשפעה, 
שהם כלים לתועלת ה',
%break
ושזה נגד הטבע שבו נולד האדם, כי האדם נולד דוקא להיפך, ברצון 
לקבל אך לעצמו, כנ"ל, לכן כל זמן שהאדם עובד בשביל שכר ועונש, 
הנקרא "שלא לשמה", אין הגוף כל כך מתנגד לעבודה.
%break
מה שאין כן בעת שהאדם רוצה לעבוד בעבודת הקודש, בכדי שזה 
יהיה אמצעי, שעל ידם ישיג כלים דהשפעה, שזהו ממש נגד הטבע, 
אז הגוף בא בשאלות "מי ומה", היינו שאלות שהם נגד מוחא וליבא, 
המכונה בחינת "מרגלים".
%break
והגם שהאדם מתגבר בכל פעם, אבל הסדר הוא, שאז כל סדר 
העבודה הוא בעליות וירידות. והאדם בא לידי מצב, שהוא רוצה 
להתייאש מלהגיע פעם לידי השתוות הצורה.
%break
והרבה פעמים האדם רוצה לברוח מהמערכה, כי הוא רואה, שעבודתו 
בחינם, ואין לו עוד מה לקוות, שיהיה פעם טוב, מכפי שהוא רואה 
מהעבר. לכן הרבה אנשים,
%break
שמתחילים בעבודה דלהשפיע, רואים שזה הוא קשה יותר מדי, לכן 
הם עוזבים את העבודה זו, ואומרים, שעבודה זו היא רק עבור 
גדולים, ולא בשביל אנשים כמוהו.
%page 936
ואז הזמן, שיש להאדם טענות ותביעות עם הקב"ה, והוא במחלוקת 
עם הקב"ה, וטוען:
א. מדוע הקב"ה ברא אותו בטבע שיהיה לו רצון לקבל.
ב. ומדוע הקב"ה רוצה שיבטל את הכלים דקבלה.
%break
הלא הקב"ה הוא טוב ומטיב. אם כן מדוע הוא לא מנהג עמנו כמו 
שאנו מבינים. והנה העליות וירידות מובנות לנו בצורה, שלפעמים 
בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה,
%break
ואומרים עליו שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, ובזמן 
ירידה אין בידינו כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב ומטיב. 
לכן נמצא, שאנחנו תמיד במחלוקת.
%break
ובאמת, מדוע הסדר עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות 
וירידות. על זה בא התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך 
החושך". היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור.
%break
לכן, כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים 
לה', והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא 
לאלקיו, והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו,
%break
והוא עושה מה שביכולתו, וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את 
הרשעים שבקרבו.
%break
ובזה שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את 
הברית. היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה 
שהוא מקבל מתנה מה', שהם הכלי השפעה.
%break
וזה נקרא שכורת ברית, שהוא הקליפה, המכונה "רצון לקבל לעצמו", 
ובמקום ערלה נותן לו ה' כלים דהשפעה, שבזה יהיה כרות ברית, 
היינו שלום.
%break
נמצא, שע"י זה שהאדם קנא לאלקיו, שהוא רואה, איך שכל האומות 
העולם, שנמצאים בגופו, כולם הם מדברים לשון הרע על העבודה, 
בזמן שהאדם רוצה לעבוד לתועלת הקב"ה. אפילו שהרבה פעמים, 
שהאדם מתגבר על הדעות שלהם.
%break
והאדם אומר "יש לי בטחון, שה' יעזור לי", כמו שכתוב "הבא לטהר 
מסייעין אותו", אז הם צוחקים ממנו ואומרים לו "הלא אתה רואה 
בעצמך, כמה פעמים שאתה אמרת, שה' יעזור לך, ואתה עומד על 
אותו מצב, שבו התחלת לעבוד. אם כן לך לך מדרך זה".
%break
וכאן האדם צריך להתחזקות גדולה, שנקראת "תחת אשר קנא 
לאלקיו". ואז האדם מתפלל לה', ואומר, "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך 
תן כבוד, למה יאמרו הגוים, איה נא אלקיהם".
%break
נמצא, שהאדם צועק אז על כבוד ה', איך הגוים שבאדם צוחקים 
ממנו, על מה שהוא אומר, ש"אני בוטח בה', שהוא יעזור לי", אז הם 
אומרים לו "איה נא אלקיהם". שאתם ישראל אומרים, שה' יעזור לכם, 
וכשאדם מקנא קנאת ה',
%break
שהוא דואג על כבוד השכינה, זאת אומרת, שהאדם מצטער על זה, 
ששכינתא בעפרא, כלומר, היינו שלא יכול לסבול על מה שהם כל כך 
מבזים את העבודה בעל מנת להשפיע. זה נקרא, כמו שכתוב אצל 
פנחס "לכן הנני נותן לו בריתי שלום, תחת אשר קנא לאלקיו".
%break
וזה כמו שכתוב בספר "שמעתי" (מאמר א'), שבזמן שהאדם מצטער 
על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך להיזהר, שלא יהיה זה על חשבון 
עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל 
לתועלת עצמו, והמקבל הוא בפירודא.
%break
אלא שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. 
והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש להאדם איזה כאב באיזה 
אבר קטן, מכל מקום הכאב בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם 
כללות האדם. כן הכאב שהאדם מרגיש,
%break
מזה שהוא מרוחק מה', והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה 
הקדושה. כי השכינה היא כללות נשמת ישראל. ולכן אינו דומה כאב 
הפרטי בערך כאב הכללי. וזה נקרא "צער השכינה".
%break
ועל זה שהאדם מצטער, זה נקרא "אשר קנא לאלקיו". לאדם זה אומר 
הקב"ה, הנני נותן לו בריתי שלום, שפירושו של "שלום" הוא, כמו 
שכתוב (תהילים פ"ה) "אשמעה מה ידבר האל ה',
%break
כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה". היינו אז הקב"ה 
אומר להם "שלום". כלומר, שאז נעשה שלום, היות שה' נותן לו 
במתנה את הכלים דהשפעה, וממילא אין לו כבר מי שיתנגד לעבוד 
לתועלת ה'.
%break
%page 937
מה שאין כן מטרם שהוא מקבל את הברית שלום, אז כל הכלים 
דקבלה, השייכים לאומות העולם, מתנגדים לאדם, שיעבוד לתועלת 
ה'. זה שכתוב "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום, ואל ישובו 
לכסלה".
%break
זאת אומרת, שכבר לא יהיה להם ירידות, שירצו לעבוד לתועלת 
עצמם, כי "כסיל" נקרא, שאינו הולך בדרך של קדושה. אבל מי שרוצה 
ללכת בדרך של קדושה, היינו שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, 
הוא נקרא "חכם",
%break
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "איזהו תלמוד חכם, זה שלומד מהקב"ה, 
שהוא נקרא "חכם". היינו, שלומד ממנו בחינת "מהו רחום, אף אתה 
רחום", שפירושו הוא,
%break
בזמן שהאדם לומד להיות משפיע, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, הוא 
נקרא "חכם". נמצא, ההיפך נקרא "כסיל".
%break
נמצא, זה שהאדם זכה לבחינת ברית שלום, היה מחמת "תחת אשר 
קנא לאלקיו", כנ"ל שראה, שהאומות העולם שבו, איך שהם מבזים 
את עבודת הקודש, שהיא לעבוד לתועלת ה'.
%break
וזה שכתוב "ויכפר על בני ישראל". זאת אומרת, מה שהוא קנא 
לאלקיו, בזה הוא רוצה, שמזה יהיו כפרה עבור בני ישראל, שיהיה כח 
בידם לעבוד לתועלת ה',
%break
שזה נקרא בחינת ישר-אל, שפירושו, שיוכלו לעבוד לתועלת ה'. וע"י 
זה זוכים לברית שלו, שאל ישוב לכסלה, כנ"ל.
%break
אולם כאן נשאלת שאלה קשה, ומה האדם יכול לעשות, שאין לו כח 
הקנא, אלא שהוא שומע טענת מרגלים, ורוצה לברוח מהם, שלא 
ישמע את הלשון הרע,
%break
מה שהם מדברים, אבל עד כמה שהוא מתרחק מהם, הם מעוררים 
בו רצון וחשק כן לשמוע מה שהם אומרים. ובו בזמן הוא יורד 
ממדרגתו ונופל ברשתם.
%break
על זה אין עצה, אלא תפלה. כלומר, שיבקש מה', שלא יהא נמשך 
אחר דעת מרגלים. ורק בזמן שהמחשבות של המרגלים רצים אחריו, 
אז הוא עיקר העבודה,
%break
שלא יהא נמשך אחרי המרגלים. ולמה באמת יש מקום לטענת 
מרגלים. והתשובה היא כנ"ל, היות שאי אפשר לטעום טעם בהאור, 
אלא מתוך החושך. כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
במדרש רבה (צ"ו) אומר וזה לשונו "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה 
שלום. כל מה שכתוב בתורה, לשם שלום נכתבו. ואף על פי שכתוב 
בתורה מלחמות, אף המלחמות לשם שלום נכתבו".
%break
ויש להבין, מהו הפירוש, שהמלחמות נכתבו לשם שלום. שבגלל זה 
נקראת התורה וכל נתיבותיה "שלום". ובטח יש על זה תירוצים על 
דרך הפשט. אולם על דרך העבודה יש לפרש כנ"ל, ששאלנו, בשביל 
מה אנו צריכים את טענת מרגלים, וכל אלה ירידות.
%break
ותירצנו, שהטעם הוא, מתוך שאי אפשר להבין שום דבר, אלא לפי 
צורך להדבר. היות ש"אין מילוי בלי חסרון". נמצא לפי זה, שכל 
המלחמות, שנכתבו בתורה, כשהמדובר הוא על דרך העבודה, נמצא, 
שכל המלחמות בעניני עבודה.
%break
והיות שאי אפשר לטעום טעם בשלום, אם אין מלחמה, היינו כנ"ל, 
שרק בזמן שיש מלחמת היצר, שרוצה לעבוד רק לתועלת עצמו, 
והאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ויש אז ענין של חושך, היינו עליות 
וירידות, אז נולד באדם חסרון,
%break
שה' יעזור לו. כי הוא רואה, מצד עצמו אין הוא רואה שתהיה לו 
אפשרות לצאת משליטת אהבה עצמית.
%break
ואז הוא נצרך באמת להבורא, שהוא יעזור לו. אז הקב"ה נותן לו 
בריתי שלום. היינו כנ"ל, שהקב"ה נותן לו מתנה, כלים דהשפעה, 
שע"י הוא זוכה לדביקות ה'.
%break
ואז מקוים "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך", כדרשת חז"ל "בשתי יצרך. 
ביצר טוב וביצר הרע". וזה נקרא "בריתי שלום".
%break
%page 938
%H מהו, מי שאין לו בנים, בעבודה
%break
חז"ל (במסכת נדרים, ס"ד) אמרו "כל אדם, שאין לו בנים, חשוב 
כמת".
%break
הזה"ק (פנחס דף ל"ב, ובהסולם אות צ"ב) וזה לשונו "מה אדם בלי 
בנים נקרא עקר, ואשתו נקראת עקרה, אף כך תורה בלי מצות 
נקראת התורה עקרה. ומשום זה למדנו, לא המדרש עיקר, אלא 
המעשה",
%break
עד כאן לשונו. ובזה"ק (אות צ"א) אומר וזה לשונו "כי התורה נקראת 
עץ, זה שכתוב, עץ חיים הוא למחזיקים בה. ואדם הוא עץ, שכתוב, כי 
האדם עץ השדה. והמצות שבתורה דומות לפירות".
%break
היינו, היות שהתורה והאדם נקראים "עץ", לכן כמו שהעץ אינו עושה 
פירות, דומה לעקר, שאינו מוליד שום דבר, כך האדם והתורה 
נקראים עקרים, אם אין להם בנים.
%break
ויש להבין, בשלמא האדם והעץ שאינם מולידים, הם נקראים "עקר", 
יכולים להבין. אבל מדוע כשהאדם לומד תורה, ואינו מקיים מצות 
התורה, התורה נקראת "עקרה". כלומר, מה התורה אשמה, בזה 
שהאדם לא רוצה לקיים את המצות שבתורה.
%break
ועל זה מביא מה שאמרו חז"ל "גדול המדרש שמביא לידי מעשה". 
משמע מזה, שהתורה צריכה להביא לידי מעשה, ואם אינה מביאה, 
כאילו התורה אשמה בזה שהיא לא מביאה לידי מעשה. לכן כאילו 
אינו החסרון נופל על האדם, אלא על התורה. היתכן דבר זה.
%break
בכדי להבין הנ"ל, צריכים להבין מקודם את כל הענין של תורה ומצות, 
מה שהקב"ה נתן לנו, ועל זה אנו מברכים אותו, בעבור המתנה זו, 
כמו שאנו אומרים "אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו". 
וענין התורה מובן לנו גם כן בב' אופנים, 
%break
כמו שכתוב בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, מראות הסולם, דף רמ"ב) 
וזה לשונו "המצות שבתורה נקרא בלשון הזהר בשם פקודין, ונקרא 
אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש 
פנים ואחור, 
%break
שבחינת הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא 
פנים. ועל דרך זה יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע. 
וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, 
נקראים המצות בשם תרי"ג עיטין,
%break
והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג 
המצות בבחינת פקודין והוא מלשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר 
בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, והוא בחינת הפנים של 
המצות".
%break
אולם יש לדעת ולהבין בכלל את ענין תורה ומצות. מה שייכת שם 
בחינת עשיה, ומהי בחינת שמיעה. כלומר, אם שמיעה היא העיקר, 
ולאיזה צורך האדם צריך להתחיל את סדר העבודה בבחינת עושי 
דברו,
%break
הנקרא בחינת "אחור", ולמה לא מתחילים תיכף בבחינת הפנים, 
שנקרא "פקודין". עבודה זו כאילו נראה שהיא עבודה שלא לצורך.
%break
ידוע, שיש לפנינו ב' ענינים, שהם מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. 
מטרת הבריאה היא, שרצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו 
ממנו יתברך טוב ועונג, שבגלל זה ברא בהנבראים רצון לקבל תענוג. 
והכלי הזה, 
%break
שהוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, בכדי להרגיע את ההשתוקקות שיש 
בהנבראים, הכלי הזה בא מצד הבורא, היות שהוא ברא זה למטרתו, 
כי בלי השתוקקות להדבר לא יכולים להנות מזה. כידוע, כי כל התענוג 
מאיזה דבר,
%break
אין האדם יכול לקבל ממנו הנאה, אלא לפי ההשתוקקות להדבר. כי 
זוהי מידת גודל הנאה. ולא חשוב למה שהאדם משתוקק, אלא 
ההשתוקקות להדבר מחשיבה את הדבר.
%break
%page 939
לכן הכלי הזה, שבא מצד הבורא, יש לו שלימות. היינו שבכל מקום 
שהאדם רואה, שהוא יכול להוציא מהדבר תענוג, תיכף הוא עושה כל 
מה שביכולתו,
%break
בכדי להשיג את התענוג. מה שאין כן, הכלי מה שהנבראים צריכים 
לעשות, שהוא בהפכיות הצורה להכלי של הבורא, זה קשה מאוד 
לעשות, מטעם שהוא נגד תכונת הכלי,
%break
מה שהבורא עשה. והכלי הזה אין בידי אדם לעשות, כמו שאמרו חז"ל 
"יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו 
יכול לו".
%break
וכאן נשאלת שאלה, אם אין האדם יכול להתגבר עליו, אם כן מה מוטל 
על האדם לעשות, אם רק הבורא יכול לתת ההתגברות על היצר הרע. 
תשובה: האדם צריך להתחיל בההתגברות, היינו שהאדם צריך 
לראות,
%break
שיהיה לו רצון לנצח את היצר הרע. כי אם אין להאדם רצון לנצח 
אותו, איך יכולים לתת לו עזרה. כי "עזרה" פירושו, שהאדם רוצה 
איזה דבר, וקשה להשיג את הדבר, אז שייך לומר, שעוזרים לו 
להשיג, 
%break
מה שהוא רוצה. אבל בזמן שהאדם לא רוצה, איך שייך לומר, 
שעוזרים לו להשיג דבר, שמביאו לו יסורים. כי "עזרה" שייך לומר, 
שנותנים לאדם עזרה, שיהנה. ולא שנותנים לאדם עזרה, שיסבול 
יסורים.
%break
לכן מוטל על האדם, אם הוא רוצה באמת להכנס לעבודת ה' בבחינת 
עבודה לשמה, שהוא בעל מנת להשפיע, שירצה לעשות הכל לשם 
שמים, כשהאדם רוצה באמת לעבוד לשם שמים, אז מתחיל הגוף 
להראות את כוחו,
%break
שהוא רוצה דוקא שהאדם יעשה הכל לתועלת עצמו, ומתנגד בכל 
כוחו לעבודה זו, ומביא לו כל טענת מרגלים, שהצדק עמו. ואז, אם 
יבוא מי שהוא ויתן לו עזרה, האדם הזה יהיה שבע רצון מהעזרה זו, 
ויתן לו רב תודות עבור העזרה.
%break
אז שייך לומר, שהוא מקבל עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא 
לטהר מסייעין אותו". מה שאין כן אם האדם לא התחיל בעבודה זו, 
אז חסר כאן ב' דברים:
%break
א. הוא חושב שאינו צריך לעזרה, שבטח זה הוא בידו לעשות אם הוא 
רוצה, שהוא גבר. אם כן, אין לו צורך לעזרה. נמצא, שאין לו כלי 
להאור.
%break
ב. אם הוא לא השקיע כוחות להגיע לבחינת "שכל מעשיך יהיו לשם 
שמים", אין הוא רוצה בכלל שיתנו לו את הכח "שלא לעבוד לתועלת 
עצמו אלא לתועלת ה'".
%break
אלא הוא כן רוצה לעבוד לתועלת עצמו. ואם הוא שומע, שעל ידי קיום 
תורה ומצות לא יהיה מזה משהו לתועלת עצמו, זה נחשב לו לקללה 
ולא לברכה.
%break
ולסיבה זו מוכרח להתחיל בעבודה זו מכוחות עצמו. ואז לאט לאט 
הוא מקבל רצון, שכדאי לעבוד לשם שמים, ומתחיל אצלו הסדר של 
עליות וירידות. כלומר, פעם הוא רואה שכדאי לעבוד לשם שמים, 
ופעם הוא נכנע לטענת הגוף,
%break
ששואל "מה העבודה הזאת לכם", לעבוד לשם שמים. וע"י העליות 
וירידות הוא מתחיל להבין, מה היא התועלת, שיזכה לעבוד בעל מנת 
להשפיע, ומה הוא מפסיד, אם הוא אינו יכול לצאת מאהבה עצמית.
%break
וכשהאדם מתגבר, ואינו בורח מהמערכה, אלא שהוא מתגבר ומרבה 
בתפלה, שה' יעזור לו, שיתנו לו העזרה הדרושה בכדי שיהיה בידו 
לצאת משליטת המקבל לעצמו, אז צריך להתגברות גדולה, להאמין 
שה' יתן עזרה. כלומר,
%break
שהאדם צריך להאמין, שכל מה שהוא רואה, שיותר קשה לצאת 
משליטת המקבל, ורואה שכל פעם הוא מתחיל לראות, איך שהרע 
שלו יותר גרוע מאחרים, אז עליו לומר,
%break
שבטח ה' יעזור לי עכשיו, מטעם כי עכשיו אני כבר באתי לדעת 
האמת, שבלי עזרת ה' אין שום אפשרות.
%break
כי כל מה שהוא חשב לעשות מעשים, שיעזרו לו לצאת משליטת 
המקבל, לא עזר לו, אלא אדרבה, המקבל נעשה יותר חזק, ומראה 
התנגדות יותר גדולה להעבודה דעל מנת להשפיע.
%break
אז האדם צריך להתגבר, ולא להיכנע לעצת מרגלים, רק להתגבר 
למעלה מהדעת, שה' יעזור, כמו שהבטיחו לנו חז"ל "הבא לטהר 
מסייעין אותו".
%break
%page 940
אולם מאיפה האדם יכול לקבל כח התגברות, שיוכל להאמין באמונת 
חכמים. אין זה אלא מכח התורה, כמו שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, 
בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו שע"י התורה הוא מקבל 
כח להתגבר בזמן המלחמה,
%break
היינו בזמן שהוא צריך לרכוש כלים דחושך, שיהיה לו אח"כ ההבחנה 
"כיתרון האור מתוך החושך". נמצא, שהתורה מפרנסת אותו בזמן 
העבודה, עד שה' יודע, שכבר יש לו כלים, שיהיו מוכשרים לקבל 
האור, אז הוא זוכה לבחינת "תרי"ג פקודין".
%break
אולם בזמן העבודה, שיש לו עוד בחינת מרגלים, התו"מ נקראים בשם 
"תרי"ג עיטין". היינו תרי"ג עצות איך להינצל מהמרגלים. לכן 
כשהאדם עוסק בתו"מ, האדם צריך לכוון, שהוא רוצה שכר עבור 
עבודתו, שהוא כח להילחם עם המרגלים.
%break
נמצא, שהוא רוצה, שהתורה יתן לו את השכר הזה. ואם אינו מקבל 
את הכח הזה, התורה דומה לאילן שאינו עושה פירות, ולאדם, שאין 
לו בנים. כלומר, שהתורה לא הולידה לו את הבנים,
%break
שהם כוחות להילחם עם המרגלים. ובזמן שהתורה נותן לו הכח הזה, 
זה נקרא "אילן עושה פירות", ודומה לאדם שיש לו בנים.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, מדוע האדם דומה לעץ. הכוונה היא, ששניהם 
צריכים לתת פירות. וכמו בכדי שהאילן יתן פירות, צריך לתת להאילן 
מה שדרוש לו, שנקרא "עבודת הכרם", כמו כן האדם צריך לתת 
לעצמו את המזונות,
%break
מה שדרוש להאדם בכדי שתהיה לו היכולת להגיע לשלימות המטרה, 
הנקראת בחינת "תרי"ג פקודין". היינו שיקיים תו"מ על הכוונה, 
שהמאור שבה יחזירו למוטב.
%break
כלומר, שצריכים לבחינת עשיה, היינו לעשות מבחינת הרצון לקבל 
לעצמו, שזהו כלי המעשה של אדם, לכלים דהשפעה, שזה נקרא 
"להפוך את הכלים דקבלה לכלים דהשפעה".
%break
וזה נקרא "מעשה". זאת אומרת, היות אין בידי אדם לעשות עשיה 
הזו, אלא כמו שהבורא נתן לנו כלים דקבלה, שיתן לנו כלים 
דהשפעה. אולם "אין אור בלי כלי", כנ"ל, ש"אין מילוי בלי חסרון". לכן 
האדם צריך לעבוד ולעשות כל התחבולות שבידו,
%break
בכדי להשיג את הצורך הזה. וכפי עבודתו הוא מקבל צורך, שהבורא 
יעזור לו בזה. ואז הבורא נותן את הכלי מעשה האלו, הנקראים "כלים 
דהשפעה". וזהו ע"י התורה ומצות, משום ש"המאור שבה מחזירו 
למוטב".
%break
וזה שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות". כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, 
ש"ברא" פירושו, דבר חדש, יש מאין, שהכוונה על הרצון לקבל, שהוא 
דבר חדש, כי מטרם שבראה, לא היה אז שום ענין של קבלה 
במציאות.
%break
נמצא, שהבורא ברא את הרצון לקבל. והנבראים צריכים לעשות ממנו 
רצון להשפיע. וזהו הפירוש, אשר ברא לעשות ממנו רצון להשפיע.
%break
והגם שאין בידינו לשנות את המעשים של סדרי מעשה בראשית, אם 
הבורא ברא באופן, שהרצון לקבל הוא יהיה הפועל, איך אפשר 
לשנותו. התשובה היא, הרצון לזה מוטל על האדם שיעשה עצות, איך 
להגיע לזה. וזה נקרא "לעשות".
%break
והגם שאמרנו, שאין בידי אדם לעשות, אלא הבורא בעצמו צריך זה 
לעשות, כנ"ל, שלא יכולים לשנות סדרי בראשית, מכל מקום נקרא זה 
על שם אדם.
%break
וזה יכולים להבין על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב "יהיב 
חכמתא לחכימין". ושאל, הלא יהיב חכמתא לטיפשים, היה צריך 
לומר. והשיב, "חכם" נקרא זה שמחפש חכמה, אף על פי שאין לו 
עדיין.
%break
כי מי שהוא כסיל אינו מחפש חכמה, כמו שנאמר "כי לא יחפץ הכסיל 
בתבונה". לכן, זה שהאדם עושה תחבולות ועצות איך להשיג את 
הכלי השפעה, זה מכונה "עשיה", היינו כנ"ל "לעשות".
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "לא המדרש עיקר אלא המעשה". שזה 
מביא הזה"ק ראיה, שאם אין לו מצות אלא תורה לבד, הוא נקרא 
"עקר" והתורה נקראת "עקרה",
%break
משום שאין להתורה פירות, שהן מצות, ולאדם אין בנים. כי משמע 
מכאן, מה שאמרו חז"ל "מי שאין לו בנים חשוב כמת".
%page 941
וכשמדברים בעבודה יהיה הפירוש "מי שאין לו מצות, הוא נחשב 
לעקר", כמו שהזה"ק מדמה אותו לתורה, שאמר, עץ חיים. והאדם עץ 
השדה, שהפירוש הוא, שמה שהתורה נקראת עקרה, אם אין לו 
מצות, זה נאמר לגבי האדם, 
%break
היינו שהאדם צריך לדעת, כי התורה אצלו היא בבחינת עקרה, אם 
התורה שלו, מה שהוא לומד, אין מביאו לידי מצות. שעל זה אומר 
הזה"ק "משום זה למדנו, לא המדרש עיקר אלא המעשה". לכן אם אין 
להתורה מצות התורה, נקראת התורה "עקרה".
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מדוע התורה נקראת "עקרה", אם אין 
להאדם מצות. התורה אצל האדם נקראת אצלו "עקרה", הוא מטעם 
ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה". כלומר, היות שאמר הקב"ה 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין",
%break
שהכוונה היא, שבכדי שהאדם, יהיה בידו לנצח את הרע שבקרבו, 
הוא על ידי מאור התורה. נמצא, מי שלומד תורה, ואין שם לב 
שהתורה יביאו לו את המאור, בכדי שיהיה בידו לעשות את המעשים 
שלו לשם שמים,
%break
שזהו נגד היצר הרע, שהרע שבאדם רוצה דוקא לעבוד לתועלת 
עצמו, ולתועלת ה' הוא מתנגד בכל תוקף, ואי אפשר לנצח אותו.
%break
ולכן נתן לנו הקב"ה עצה מכח התורה, שהתורה צריכה לתת לנו כח, 
היינו "על ידי המאור שבה, שמחזירו למוטב". שפירושו, שהתורה 
עושה מהרע שבאדם,
%break
לטוב. היינו שיש לו היכולת להשיג ע"י התורה את הכלים דהשפעה, 
שזהו נקרא בחינת "מעשה", כנ"ל "אשר ברא אלקים לעשות".
%break
ובהאמור יוצא, שאם התורה אינה נותנת את הסיוע, מה שהיא צריכה 
לתת, זה נבחן שהתורה היא אצל האדם בחינת עקרה. והאדם, 
המקבל את התורה בלי הסיוע, 
%break
מה שהיא צריכה לתת, נקראים שניהם, היינו האדם, והתורה של 
האדם, בחינת "עקרות", היינו שאינם מולידים כלום.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (נדרים פ"א) וזה לשונם "מפני 
מה אין מצוין תלמידי חכמים, לצאת תלמידי חכמים מבניהם, שאין 
מברכין בתורה תחילה". והטעם הזה מאוד קשה להבין. הלא אנו 
רואים,
%break
אפילו בעלי בתים פשוטים אומרים ברכת התורה, וכשעולים לעליה 
בתורה, גם כן אומרים ברכה. ואיך אפשר להיות, שתלמידי חכמים אין 
מברכין בתורה תחילה. ולפי הנ"ל יש לפרש, זה שלומדים תורה ואין 
מכוונים טרם לימוד התורה בגלל מה הם לומדים,
%break
כלומר מה הם רוצים עבור ההתעסקות בתורה. היות שאין עושים שום 
פעולה, אלא בכדי שיביא להם איזו תועלת.
%break
והתשובה היא, שלא ברכו בתורה תחילה. כלומר, שלא היתה תחילה 
הכוונה, שהתורה צריכה להביא להם ברכה. שענין ברכה הוא בחינת 
השפעה. כלומר, שלא כוונו שהתורה יביא להם כלים של ברכה, היינו 
כלים דהשפעה.
%break
לכן מהתורה שלהם לא יכולים לצאת בנים, שיהא ניכר עליהם, שהם 
תלמידי חכמים. אלא כנ"ל, שהתורה שלהם, מה שהם לומדים, אינה 
מוציאה להם בחינת מצות, הנקראים בחינת "מעשים דלהשפיע", אלא 
הם נשארים בחינת "עקר", והתורה שלהם היא בחינת "עקרה".
%break
כלומר, שתלמידי חכמים אלו, שלומדים תורה, אין מולידים את הבנים 
שלהם, היינו המעשים הנקראים "מצות", שיהיו ניכרים, שהם באים 
מתלמידי חכמים, כלומר, שהם מעשים טובים, שנקראים "מעשים 
דהשפעה",
%break
שהאור תורה הוליד אותם. וזה נקרא "אין מצוין תלמידי חכמים לצאת 
תלמידי חכמים מבניהם". כלומר, שלא ניכר על מעשים שלהם, 
שצריכים להיוולד מאור התורה. שזהו נקרא "תלמיד חכם". היינו, 
שלומדים תורה והאור תורה צריך להוליד מעשים,
%break
היינו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, ושיזכו לדביקות בה', שיהיו 
דבוקים בחיי החיים. ומדוע אין להם זה. וזה הוא משום "שלא ברכו 
בתורה תחילה".
%break
היינו כנ"ל, שלפני למוד התורה לא כוונו דעתם, שהולכים ללמוד בכדי 
שהמאור התורה יביא להם הסגולה, שיחזיר אותם למוטב.
%break
%page 942
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת". 
היות שענין בנים הוא בחינת מצות. היינו, שכל מעשי המצות שעושה, 
הם בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "דביקות בחיי החיים".
%break
מובן מאליו, אם אין לו כלים דהשפעה הוא נפרד מחיי החיים. לכן 
נחשב כמת, על דרך שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל על הכתוב "ציון דורש אין לה", מכלל 
דבעי דרישה, שפירוש, שענין "ציון" נקראת "מלכות", היינו "מלכות 
שמים",
%break
כלומר שכל מעשי האדם יהיו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, כמו 
שכתוב "אזכרה אלקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תלה בנויה, ועיר 
האלקים מושפלת עד שאול תחתיות".
%break
היינו, מה שנוגע לתועלת עצמו, זה הוא בסדר, שכולם משתדלים 
שיהיה על תכלית השלימות. מה שאין כן "עיר האלקים", שהיא עבודת 
הקודש, לעבוד לתועלת ה',
%break
עבודה זו היא עבודה של שפלות. ולזה צריכים אור תורה. היינו זה 
שלומד תורה, צריך לפני לימוד התורה לדרוש מהתורה, שיתן לו 
המאור הזה, שיוכל לעבוד לתועלת ה'.
%break
%page 943
%H מהו, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה
%break
הנה כתוב (ואתחנן, שני) "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם 
ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק 
עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה".
%break
ויש להבין, הלא אין אנחנו רואים, שאומות העולם יאמרו על ישראל 
"עם חכם ונבון".
%break
ועוד שמשמע מהכתוב, שדוקא מ"ושמרתם ועשיתם" יראו עיני העמים 
בעם ישראל את "חכמתכם ובינתכם". הלא גם בעם ישראל אנו רואים, 
שהחילוניים מבזים את הדתיים,
%break
בזה שהדתיים מקיימים את התורה ומצות. ואיך נאמר שאומות 
העולם יכבדו את עם ישראל, בעבור שהם מקיימים "ושמרתם 
ועשיתם".
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. ידוע, שבדרך העבודה האדם בעצמו 
הוא עולם קטן, שכלול מכל העמים שבעולם. והיות שכל עם ועם יש לו 
תאוה מיוחדת בפני עצמו. כידוע, שיש ז' מדות דקדושה, וכנגדן יש ז' 
מדות דטומאה.
%break
וכל מדה כלולה מעשר. הרי יש באופן כללי שבעים אומות. ויש בחינת 
ישראל. והע' אומות רוצים לשלוט על בחינת ישראל, כי ישראל רוצה 
שיהיו כל המעשים שלהם לשם שמים. כי ישר-אל מורה שכל מעשיו 
יהיו לאל. והאומות העולם שבאדם,
%break
הם רוצים דוקא, שכל מה שהם עושים, יהיה רק לתועלת עצמם. ואת 
היצר הרע אנו מכנים בשם "אומות העולם", ואת היצר טוב אנו מכנים 
בשם "ישראל".
%break
וסדר העבודה הוא, שבזמן שהאדם רוצה לעבוד רק לשם שמים, אז 
בא היצר הרע, שהם בחינת אומות העולם, ומתנגדים בכל תוקף. וכל 
אחד נותן להבין להאדם שילך בדרגתו,
%break
לפי שורש התאוות שיש לכל אומה ואומה. ונותנים להבין להאדם, 
בטענות צודקות ובשכל ודעת, שהצדק אתם.
%break
וכל פעם שהם רואים, שאין האדם רוצה לשמוע בקולם, הם באים 
בטענות יותר חזקות, ובראיות יותר ברורות שהצדק איתם. והם 
בטוחים, שלפי השכל והדעת, מה שהם נותנים להבין להאדם, בטח 
לא יהיה להאדם מה להשיב להם.
%break
לכן הם בטוחים, שהם הכי חכמים בעולם. כי הם מבינים, לפי השכל 
והדעת שלהם, שהשכל של האדם, מה שהוא יכול להשיב להם, יכול 
לתת תשובות טפשיות, שהתשובות יתבטלו נגד השכל והדעת שלהם. 
וממילא האדם יהא מוכרח ללכת בדרך האומות העולם,
%break
ויעבוד את העבודה זרה, היינו "עבודה שזרה לנו, להקדושה". כי 
הקדושה נקרא, שעובדים לתועלת הבורא. והם רוצים שיעבדו 
לתועלת עצמם. וכל הבטיחות שלהם, הוא בזה שהם חכמים 
שמדברים בשכל.
%break
ובאמת איך האדם כן זוכה לנצח את הרע שלו, אף על פי שהרע שלו 
מדבר בשכל וחכמה ודעת, שהם יודעים בעצמם, שהם הכי פקחים 
שבעולם. וכל כך הם בטוחים בטענותיהם, שבטח האדם ישאר אצלם 
תחת שליטתם לעולמים.
%break
צריכים לדעת, שהכח של קדושה הוא, אמונה למעלה מהדעת. 
כלומר, בזמן שהם באים עם טענותיהם ומראים את צדקתם, איך 
שהם צודקים, אל יגיד להם האדם שהם אינם צודקים עם טענותיהם, 
אלא האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו,
%break
תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם 
צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה 
מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים.
%page 944
והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן 
לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, 
שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש 
דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל.
%break
מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. 
פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך 
שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך 
הזאת",
%break
אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן 
דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות 
העולם, שנמצאים באדם.
%break
ובהאמור נוכל להבין מה ששאלנו, מהו הפירוש "כי הוא חכמתכם 
ובינתכם לעיני העמים". ואומר הכתוב "ושמרתם ועשיתם". ושאלנו, 
מה מרמז לנו "ושמרתם ועשיתם". ובהנ"ל, שכל כח שיש נגד טענות 
העמים,
%break
שבאים עם טענות על פי השכל, שהדרך שלהם היינו בתוך הדעת, 
היא הדרך של אמת, אין לנו להשיב להם אלא בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת. ולמעלה מהדעת נקראת בחינת "עשיה",
%break
היות שאין נותנים להם תשובה בתוך הדעת. וכשעונים לא עם דעת 
זה נקרא "עושי דברו".
%break
וזה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שדרשו חז"ל "אלו שערומים 
בדעת כבני אדם, ומשים עצמם כבהמה", היינו שהולכים למעלה 
מהדעת, כאילו שאין להם דעת. ובזה הם מנצחים את האומות העולם 
שבלבם.
%break
וכמו שאומר (מדרש רבא קהלת דף י"ב) על הכתוב "אמרתי אני בלבי 
על דברת בני האדם". וזה לשונו "על דברות בני אדם על מדברות 
שהצדיקים מדברים.
%break
וכל כך למה בראם אלקים, לברר להם מדת צדקותם, ולראות שהם 
בהמה, המה להם, לראות ולהראות, לאומות העולם, האיך ישראל 
נמשכין אחריו כבהמה".
%break
ויש להבין, בשביל מה צריכים להראות לאומות העולם האיך ישראל 
נמשכין אחריו כבהמה. ולפי הנ"ל, שאומות העולם, הכוונה לאומות 
העולם שישנם בלבו של אדם, צריכים להראות להם, שזה שאנו רוצים 
לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו,
%break
אין אנו עושים זה מתוך הדעת, שאתם רוצים להתווכח אתנו עם מי 
הצדק, אלא אנו עושים הכל באמונה למעלה מהדעת. ואנו עושים זה 
כמעשה בהמה, בלי שום דעת ושכל. ולכן אל תחשבו, שיהיה פעם, 
שנשמע דעותיכם, כי אצלנו הכל למעלה מהדעת.
%break
ועל זה אנו מבקשים מהקב"ה, שיתן לנו עזרה, שנוכל להתגבר על כל 
מה שאתם דורשים תשובות. שהשאלות שלכם, הן נכללות בב' 
שאלות, הנקראות "מי ומה". ואנו מאמינים באמונת חכמים, שאנו 
צריכים לבקש עזרה מה'.
%break
ובטח הוא יעזור לנו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". 
היינו, שהוא יעזור לנו ללכת אחריו למעלה מהדעת כנ"ל, לראות 
לאומות העולם, האיך ישראל נמשכין אחריו כבהמה. וזה שכתוב 
"ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
%break
פירוש, שזה שאתם תשמרו את בחינת המעשה, שהיא בחינת למעלה 
מהדעת, ושאתם לא תזוזו מדרך הזו, אז בטח אתם תצליחו לצאת 
משליטת אומות העולם,
%break
והאומות העולם שבכם יתבטלו לקדושה, כמו שכתוב "ואהבת את ה' 
אלקיך בכל לבבך". ודרשו חז"ל "בשתי יצריך", היינו שגם היצר הרע 
יתהפך לטוב. נמצא ש"אומות העולם" שלו, הנקרא "יצר הרע", גם כן 
יהיו עובדי ה'.
%break
אז האומות העולם שבאדם יראו, לאחר שגם הם זכו להטוב, כי כל 
החכמה, שהיו יכולים לנצח לאומות העולם ולהכניסם לקדושה, היתה 
בחינת אמונה למעלה מהדעת,
%break
הנקראת בחינת "עשיתם". כלומר, שרק כל החכמה שבבחינת ישראל 
היתה דוקא בבחינת מעשה בהמה.
%page 945
וזאת היתה כל החכמה שלהם.
%break
וזה שכתוב "אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם 
ונבון", היינו שגם אומות העולם, לאחר שגם הם זכו להיות בסוד 
הקדושה, בסוד "בכל לבבך בשתי יצריך",
%break
שגם יצר הרע, שהם בחינת אומות העולם, נכנס לקדושה, אז הם 
רואים, שכל החכמה, שהיתה לבחינת ישראל, היא בזה ששמעו את 
החוקים, שהוא בחינת מעשה כנ"ל.
%break
אז הם עם חכם ונבון, שכל החכמה שלהם היתה לא כמו שאנו 
חושבים, שרק עם חקירות ושכליות אנו נשיג חכמה, אלא להיפך, 
שהם זכו לחכמה דוקא ע"י זה שהיו נמשכים אחריו כבהמה, היינו 
שדוקא ע"י "עשיה",
%break
שנקראת "מעשים שלמעלה מהדעת". בזה זכו לחכמה. נמצא, שמה 
שנקראים "עם חכם ונבון", הוא בזה שהלכו אחריו כבהמה ולא 
בחכמה. וזהו כל החכמה של עם ישראל.
%break
ובענין עשיה, הנקראת "למעלה מהדעת", יש לפרש מה שאומר 
(מדרש תנחומא) וזה לשונו "והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא 
בימי רע, עוון עקבי יסובני (מסבבים אותי). ומפני שיש בהן מצות 
קלות, שאין בני אדם משגיחין בהן,
%break
אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות. לפיכך היה דוד 
מתיירא מיום הדין. ואומר, רבונו של עולם, איני מתיירא מן המצות 
החמורות, ממה אני מתיירא, מן המצות הקלות".
%break
ויש להבין את ענין מצות קלות וחמורות בעבודה. "קלות" נקרא שהיא 
לא חשובה, היינו זה שהאדם צריך לעבוד למעלה מהדעת, העבודה זו 
אין האדם מוציא חשיבות בהדבר,
%break
ויש לו טעם עפר בעבודה זו, שזה נקרא "שכינתא בעפרא". כלומר, זה 
שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, 
עבודה זו היא ב"עפר".
%break
ואנו צריכים לעשות מצות ומעשים טובים, וללמוד תורה, בכדי שה' 
יעלה את העבודה זו מן "העפר", היינו מבחינת השפלות שלה, שאנו 
מתפללים, שה' יקים את השכינה מ"עפר", כמו שכתוב "הרחמן הוא 
יקים לנו את סוכת דוד הנופלת".
%break
וטעם הדבר שהיא בשפלות, הוא מסיבת ההסתרה, שעשה הקב"ה, 
כדי שיהיה מקום בחירה, היינו שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע, 
המכונה "דביקות בה'". לכן ניתן לנו עבודה זו בצורה של הסתרת 
פנים.
%break
לכן עיקר עבודתנו, שע"י ההכנה שיש להאדם בעבודה של זמן של 
הסתרה, לעשות לנו כלים דהשפעה. כי כלים דקבלה יש לנו מצד 
הבורא, ועל כלים האלו היה תיקון שלא להשתמש עמהם,
%break
מטעם שהם גורמים פירוד, מטעם שהם בהופכיות הצורה מהבורא. 
לכן ניתן לנו תורה ומצות, שבסגולתן נוכל להשיג את הכלים 
דהשפעה.
%break
לכן על עבודה זו באים כל המשטינים והמקטרגים, שאומרים, אנו 
מסכימים לעבוד בעבודת ה', ורק המטרה שאתה רוצה להשיג ע"י 
הקיום של תו"מ, אין אנו מסכימים. ומביאים להאדם הרבה טענות, 
היינו מחשבות,
%break
שנותנים להאדם להבין, שעל המטרה הזו לא כדאי לעבוד. לכן אם אין 
האדם מסכים לשנות את המטרה, היינו להשיג כלים דהשפעה, אז 
הם לא נותנים, שהאדם יוכל לקיים תו"מ על מטרה זו. וכל עשיה 
ועשיה שאדם עושה עולה לו בהרבה יגיעה.
%break
ובו בזמן שהאדם שוכח את המטרה, ומתחיל לעבוד כמו הכלל, היינו 
לקבל פרס תמורת העבודה, אז שוב יש לו כח לכבדה, לעבוד ביותר 
מרץ. והטעם הוא, שמטרת עבודה אינה נגד הרצון לקבל של אדם. 
מה שאין כן כשהאדם מתחיל לעבוד,
%break
ושוכח את המטרה, ולבסוף מתעורר עוד הפעם, שהוא רוצה לעבוד 
בתו"מ בכדי להשיג כלים דהשפעה, שוב קמים עליו כל טענת מרגלים, 
ונותנים לטעום בעבודה זו טעם של עפר,
%break
ושוב קשה לו להתקדם. זה נקרא "מצות קלות", היינו שיעבוד על 
המטרה להשיג כלים דהשפעה, היינו לתועלת הבורא ולא לתועלת 
עצמו. בעבודה זו יש מה לפחד, היות שיש לו הרבה מתנגדים.
%break
מה שאין כן "מצות חמורות", כלומר מה שחשוב אצל האדם, כלומר 
שאם האדם עובד בעל מנת לקבל שכר, זה נקרא דבר חמור אצל 
האדם. היות שהאדם יפסיד מתועלת עצמו,
%break
אם לא ישמור את התו"מ. מה שאין כן אם שכר והפסד הוא לתועלת 
הבורא, זה לא כל כך חשוב אצל האדם.
%break
%page 946
לכן כאן האדם מזלזל, מטעם שהוא עושה חשבון ואומר, היות שבין 
כך ובין כך אני לא מפסיד כלום, היות שלעצמו אומר, אין הוא יקבל 
שום דבר, כי הוא אומר, כי העיקר מתו"מ הוא שצריכים לעשות לשם 
שמים ולא לתועלת עצמו,
%break
אם כן מי יכול להרויח מהעבודה שלו, רק הבורא. ובזה האדם מקל 
ומזלזל בעבודה זו. לכן הרבה פעמים אומר האדם לעצמו, לא כדאי לי 
בכלל להתאמץ בעבודה. אם זה הולך בקלות, אני יכול לעבוד. אם יש 
לי קצת הפרעה, אין לו כח להתגבר.
%break
והטעם הוא, כי לעבוד עבודה שהיא שלא לשמה, הלא זה לא דבר 
חשוב, לכן לא כדאי לתת על זה יגיעה. ולעבוד לשמה, מה יהיה לו 
מזה. אז בדרך כלל אומר האדם,
%break
שיותר טוב לישון, ושתהיה לו מנוחה מכל אלו הדברים, שזה גורם לו 
רק עגמת נפש ולא נחת. וזה נקרא "מצות קלות", "שאין בני אדם 
משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן".
%break
ועל זה אמר דוד "למה אירא בימי רע עוון עקבי, המצות הקלות, 
שהאדם מזלזל בהם". היינו, בזמן שרוצים ללכת בעבודה דלהשפיע, 
מזה אני מפחד, אולי אני לא אוכל לקיים אותם.
%break
ועל ענין זה, היינו להשיג הכלים דהשפעה, זה רק הבורא יכול לעזור 
כנ"ל. כלומר, כמו שהבורא נתן את הכלים דקבלה להאדם, צריכים 
לבקש ממנו, שיתן כלים דהשפעה במקום כלים דקבלה.
%break
היינו, כמו שהאדם נהנה מזה שהוא עובד לתועלת עצמו, כמו הוא 
יקבל חשיבות והנאה גדולה מזה שהוא עובד לתועלת ה', היינו 
שירגיש שיש לו זכיה גדולה,
%break
בזה שהוא משמש את המלך. וזה משיגים ע"י "ושמרתם ועשיתם, כי 
הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", כנ"ל.
%break
%page 947
%H מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור", בעבודה
%break
במדרש תנחומא (דף שי"ח ע"ב) אומר שם וזה לשונו "ראה אנוכי נותן 
לפניכם. זה שכתוב, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אף משה סדר 
לפניהם שני דרכים, הטובה והרעה, דרך חיים ודרך מות, ברכה 
וקללה. משל לזקן שהיה יושב על הדרך,
%break
והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת 
תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן, ומזהיר 
העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים, תחילתה של זו קוצים, 
לכו בה, שסופה מישור.
%break
וכל מי שהיה חכם, שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך 
בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכין ונכשלין 
בסוף. ובחרת בחיים אתה וזרעך".
%break
ולהבין זה על דרך העבודה, היינו, שבדרך העבודה בקיום תורה 
ומצות, יש להבחין ב' דרכים:
א. שלא לשמה,
ב. לשמה.
%break
כידוע בדרך העבודה יש להבחין בין מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. 
שמטרת הבריאה היא, שהאדם צריך להגיע לשלמות, היינו שיזכה 
להטוב ועונג,
%break
שיש ברצון הבורא לתת להנבראים טוב ועונג, שזה נקרא "רצונו 
להטיב לנבראיו". ומטעם זה כל הנבראים משתוקקים אך ורק לקבל 
טוב ועונג.
%break
לכן כל יום ויום האדם משתוקק לקבל מחדש טוב ועונג, ואינו מסתפק 
ממה שהיה לו בעבר. אלא כל יום האדם מתחיל מחדש לקבל טוב 
ועונג. זאת אומרת, האדם מוכרח לקבל כל יום הנאה ותענוג. ויש 
אנשים,
%break
שהם מקבלים הנאה עכשיו, ממה שקבלו טוב ועונג בעבר. אבל אם 
הם לא יכולים לקבל הנאה עכשיו מהעבר, אין זה נקרא, שיש לו 
עכשיו הנאה מהעבר. כלומר, האדם מוכרח להרגיש כל יום הנאה. 
והרגשת הנאה,
%break
יכול האדם להרגיש הנאה אפילו ממה שהרויח אתמול. או שהוא יכול 
להרגיש הנאה היום, ממה שאתמול קבל כבוד, וכדומה.
%break
נמצא לפי זה, שענין "רצונו להטיב לנבראיו" מוכרח להיות, שאדם 
ירגיש כל יום מחדש, שהוא מקבל הנאה. אבל רק ממה שהוא מקבל 
הנאה בהווה, יש לו לקבל הנאה, הן מהעבר והן מהעתיד. אולם 
הרגשת הנאה, שאם הוא בהווה, זה נקרא שיש לו הנאה.
%break
לכן הן בגשמיות והן ברוחניות האדם מוכרח לקבל הרגשה, שהוא 
נהנה עכשיו מהחיים, ולא חשוב העבר והעתיד. שיכול להיות טוב 
ועונג הכי גדולים,
%break
אם הוא לא מרגיש את הטוב ועונג בהווה, הוא יכול למות מחמת 
יסורים, ממה שהוא מרגיש עכשיו בהווה, שאין לו ממה להנות.
%break
ובטח זה תלוי בשיעור הרגשת היסורים, כפי מה שהוא מרגיש עכשיו. 
ובזה אין כל אדם שוה, היינו בהשיעור של יסורים. אבל כל אנשים 
צריכים להרגיש תענוג בהווה.
%break
אלא כמו בגשמיות, היינו באכילה, ושתיה, ושינה, וכדומה, יש אנשים 
שצריכים לאכול הרבה, ולשתות הרבה, ולישון הרבה, וכדומה.
%break
כמו כן בהרגשת התענוג יש הבדלים בין אחד להשני, בשיעור הצורך 
להרגשת התענוג. כלומר, יש אנשים שצריכים להרגשה מרובה, ויש 
אנשים שמסתפקין במועט. אבל הצד השוה שבהן, שכולם צריכים 
להרגיש תענוג בהווה.
%page 948
ואם הם לא יכולים להמציא להם תענוג בהווה, ממה שהיה להם 
בעבר, ואין הם יכולים לצייר לעצמם תענוג בעתיד, שיאיר בהווה, להם 
אין זכות קיום בעולם. וזה נמשך מטעם, שרצון הבורא במטרת 
הבריאה, היה רצונו להטיב לנבראיו.
%break
לכן ניתן לנו כל יום לברך מאה ברכות, כמו שאמרו חז"ל (מנחות מ"ג) 
"חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. וכמו כן האדם צריך לומר כל 
יום ד' קריאת שמע. קריאת שמע דקרבנות,
%break
וקריעת שמע דיוצר אור, וקריעת שמע דערבית, וקריעת שמע שעל 
המטה. וכמו כן להתפלל ג' פעמים ביום".
%break
וזה מראה, שברוחניות צריכים להמשיך כל פעם אור מיוחד, השייך 
למעשה שהוא עושה. והטעם הוא, היות שהטוב ועונג, מה שהבורא 
חשב לתת להנבראים, אין הנבראים מוכשרים לקבל אותו בפעם 
אחת, מסיבת התיקון שהיה,
%break
הנקרא "צמצום". ובכדי שהנבראים יקבלו את הטוב ועונג בכלים 
דהשפעה, ולא בכלים דקבלה בעל מנת לקבל, לכן לפי עבודת 
הנבראים, כן מתפשט השפע יתברך למטה להנבראים.
%break
ובהאמור יוצא לנו, שהאדם מתחיל בעבודה, היות שמצד הטבע אין 
האדם מבין, שכדאי לעשות איזו תנועה, אם זה לא לתועלת עצמו. לכן 
אומר הרמב"ם,
%break
שצריכים להתחיל בקיום תו"מ על מנת לקבל שכר, מטעם הנ"ל, שאין 
אדם יכול להבין אחרת. אולם אח"כ מגלים לו להאדם, שהוא צריך 
לעשות את כל המעשים בעמ"נ להשפיע.
%break
והיות שהגוף לא יכול להסכים על דרך זו, אז האדם מתחיל לשאול 
שאלות "מדוע אני לא יכול ללכת בדרך כל העולם, שכל היגיעה שלהם 
היא על מעשים, ועל הכוונה דלהשפיע אין להם שום עבודה. מה שאין 
כן כשאומרים לי,
%break
שאני צריך ללכת בדרך של בעל מנת להשפיע, יש לי עבודה כפולה. 
כלומר, יש לי עבודה לקיים במעשה את התו"מ, וגם עבודה על הכוונה 
דלהשפיע. נמצא, שיש לי עבודה כפולה ממה שיש לכלל העולם. אם 
כן צועק הגוף שלו "מה אתה רוצה מהחיים שלי".
%break
זאת אומרת, שהגוף שואל "מדוע מגיע לי עונש כזה, יותר משאר 
אנשים, כנ"ל, שיש לי עבודה מיותרת, שאין עבודה זו נוהגת בהכלל 
כולו. ומסיבה זו אומר הגוף, אני לא אתן לך לעבוד עבודה אפילו 
במעשה. 
%break
אפילו שאין אתה יכול לכוון בעל מנת להשפיע, מכל מקום אין לי שום 
התענינות בהם. לכן אני אתנגד להמעשים שלך, מטעם שאין אתה 
רוצה לעבוד לתועלת עצמך". נמצא לפי זה, שאם האדם רוצה ללכת 
בדרך האמת, יש לו להבחין בעבודתו ג' בחינות:
%break
א. עבודה לקיים תו"מ במעשה,
%break
ב. עבודה על הכוונה. היינו, שהוא לא רוצה שום תמורה עבור קיום 
תו"מ, אלא שעובד שלא עמ"נ לקבל פרס,
%break
ג. שבזמן שהאדם רוצה לעבוד, היינו לקיים תו"מ בלי שום תמורה, יש 
לו עבודה כפולה. על המעשה, כלומר שיש לו התנגדות גדולה על קיום 
תו"מ, אפילו על המעשה בעצמו, מטעם שהגוף מתנגד לקיים תו"מ 
בלי שום שכר.
%break
נמצא, אפילו הגם שעוד לא יכול לכוון בעת העבודה, שיהיה בעל מנת 
להשפיע, מטעם שהגוף מתנגד לכוונות כאלו, גם יש התנגדות גם על 
המעשה בעצמו אפילו בלי כוונה. היות שהגוף שואל "מה אתה עושה.
%break
הלא אתה אומר, שאין אתה רוצה שום תשלום עבור העבודה שלך 
בקיום תו"מ". נמצא, שלאו דוקא שיש לו עבודה על הכוונה, שזה אינו 
נוהג בעבודת הכלל.
%break
אלא שיש לו עבודה כפולה בבחינת המעשה גם כן, שיותר קשה לקיים 
תו"מ בבחינת המעשה.
%break
מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הכלל, אין הגוף שלהם כל כך 
מתנגד לעבודת המעשה, היות ששם אין הגוף יכול לשאול "מה 
העבודה הזאת לכם",
%break
הלא יש לו תשובות על המקום, שאומר לו, שהוא מאמין בשכר ועונש, 
ממילא הוא לא עובד בחנם, אלא הוא יקבל תמורה עבור היגיעה שלו.
%break
מה שאין כן באלו אנשים שרוצים לעבוד בדרך האמת, היינו בעל מנת 
להשפיע, הגם שלגביהם גם כן נוהג ענין שכר ועונש. כלומר, שגם 
שמאמינים בשכר ועונש, כמו אלו שעובדים בבחינת הכלל.
%page 949
אולם השכר ועונש שלהם אינם דומים זה לזה. כי השכר ועונש של 
הכלל הוא בבחינת תועלת עצמם. היינו, שהם מאמינים, אם יקיימו 
תו"מ, הם יקבלו שכר לתועלת עצמם. ואם חס ושלום לא, הם יקבלו 
עונש, וגם יפסידו את השכר תמורת עבודתם.
%break
מה שאין כן אלו אנשים, שעובדים בבחינת הפרט, השכר שלהם הוא, 
שה' יתן להם הזכות לעבוד רק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמם. 
שכל התענוג שלהם יהיה בזה,
%break
שיכולים לעשות נחת רוח להבורא. והעונש הוא, אם הם נשארים 
במצב תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, שזה הוא כל העונש שלהם.
%break
והם מאמינים בזה שאמרו חז"ל, שאמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין". כלומר, שהם לומדים, כדי לקבל את השכר, 
שהוא, שיצא מתחת שליטת היצר הרע,
%break
שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, ותהיה ביכולתם לעבוד אך ורק לתועלת 
ה'. ובטח על הכוונה זו, צריך הגוף, שהוא הרצון לקבל לתועלת עצמו, 
בודאי להתנגד לתת לו כוחות לאדם, שיהיה בידו לבערו מן העולם.
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל, אצל דוד המלך, על פסוק "ולבי חלל בקרבי". 
שאמרו חז"ל, שדוד הרגו ליצר הרע בתענית. וממילא אפילו על 
המעשה, אפילו שעדיין אין האדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע,
%break
תיכף מתנגד הגוף, ולא נותן לו לעשות שום תנועה. כי הגוף יודע, 
שהוא רוצה להשתמש עם המעשים שלו, בכדי להרגו אותו, כנ"ל אצל 
דוד המלך.
%break
נמצא, שגם המעשים בלי כוונה, כבר  יש לו התנגדות גדולה מצד 
הגוף. ואין שום עצה, אלא בכל מעשה שהוא רוצה לעשות, הוא צריך 
לעזרת הבורא. היינו, שכל דבר קטן, שהאדם שהולך בדרך הפרט, 
מוכרח לבקש מה',
%break
שיעזור לו לעשות מעשים. אולם זה שהאדם צריך לבקש מה', שעל 
כל עשיה ועשיה שהוא רוצה לעשות, מטעם שקשה לו, צריכים לדעת, 
שזהו תיקון גדול, שהאדם מרויח מזה, שיש לו תמיד צורך להתפלל 
לה'.
%break
היינו, שיש לו להאדם על מה להתפלל, אחרת יכול להיות, שאין אדם 
נצרך להבורא, שיעזור לו. לכן האדם מרויח, בזה שיש לו תמיד קשר 
עם הבורא, בזה שהוא נצרך אליו. אחרת האדם יכול לעשות מעשים 
הכי טובים, 
%break
אבל המעשים לא מחייבים אותו, שיזכור את הבורא בעת עשית 
המעשה, הגם שהולך לעשות מעשים טובים. וזה יכול להיות מחמת 
"מצות אנשים מלומדה". וגם יכול להיות, אפילו שלא זוכר מי צוה אותו 
לעשות כך, אלא הוא עושה זאת מטעם הרגילות.
%break
מה שאין כן כשקשה לו לעשות את המעשים, אז הוא מוכרח לבקש 
מה', שיתן לו עזרה. נמצא, שבעת המעשה הוא זוכר את הבורא, היות 
שהוא מבקש ממנו עזרה על המעשה.
%break
וזהו רווח גדול, שהאדם צריך לתת תשומת לב על זה, שיש לו מה 
שמזכיר אותו, שיש בורא עולם, וצריכים לעבוד אותו.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהי דרך שתחילתה קוצים וסופו מישור, 
בעבודה. הענין, כי בעבודת ה' יש ב' דרכים:
א. לתועלת עצמו,
ב. לתועלת ה'.
%break
הדרך של תועלת עצמו נקראת "תחילתה מישור", היות שאין הגוף 
מתנגד לזה כל כך. היות שהגוף מאמין בשכר ועונש, לכן הוא מסכים 
לעבוד, הגם שהוא מתייגע עצמו בעבודה זו, מכל מקום, כשהוא 
מסתכל על השכר, אז העבודה שלו נקראת "תחילתה מישור".
%break
היינו שהגוף מבין, שזוהי דרך המתקבל על הדעת, מטעם שזהו 
לתועלת עצמו.
%break
אבל "סופו קוצים". היינו שבסופו של דבר הוא רואה, שאין בידו 
להרגיש את השגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב, כמו שכתוב 
(הקדמת ספר הזהר דף קל"ח) "וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי 
השלמה,
%break
שיוכלו לקבל שלמות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, 
מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טוב ורע, ושכר ועונש.
%page 950
כי כלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית. כי כיון שאנו 
משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, הרי אנו מרגישים 
בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם בחינת רע בעדנו".
%break
נמצא לפי זה "בסופה קוצים" פירושו של "קוצים", שגורמת הדרך הזו 
מכאובים. היינו שהאדם, אחר כל עבודתו שהשקיע בתו"מ, אין הוא 
מרגיש את השגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב.
%break
וזה גורם לו ענין שכר ועונש בעבודתו. כלומר זה שהשגחתו יתברך 
היא בבחינת טוב ורע, מזה נמשך שכר ועונש, כמו שכתוב שם 
בהסולם "ועל כן בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה 
עליו כפירה על השגחתו,
%break
ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש היותר גדול שבעולם. הרי 
שהרגשת טוב ורע בהשגחתו, מסבבת עמה הרגשת שכר ועונש. כי 
מתאמץ שלא להתפרד מאמונתו יתברך,
%break
שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם חס ושלום לא יעלה לו 
להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונתו יתברך".
ובהאמור נבין מה ששאלנו "מהי דרך שתחילתה מישור וסופה קוצים 
בעבודה".
%break
יהיה הפירוש, שהדרך, שהכלל עובדים, היינו בכדי לקבל שכר, 
"תחילתה מישור", שפירוש, שאין הגוף מתנגד לדרך הזה, מטעם 
שאומרים לו "אתה צריך להאמין בשכר ועונש בתועלת עצמו".
%break
כלומר, אם יקיים תו"מ, התועלת עצמו ירויח, ואם חס ושלום לא יקיים, 
התועלת עצמו יפסיד. זה האדם יכול להבין. כי מצד הטבע נטבע 
בהאדם הכלי הזה, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
אבל "בסופה קוצים". היינו שבסופה הוא לא מגיע להשלימות, שיזכה 
לראות, איך שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, אלא שמונח 
תחת שליטת השגחה של טוב ורע.
%break
נמצא, שאף על פי ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים כולם", 
מכל מקום זה נסתר ממרגישי טוב ורע. כי בשעת הרע ניתן כח לס"א 
להעלים השגחתו ואמונתו, כנ"ל בהסולם. נמצא, שהם בבחינת 
"וימותו בלא חכמה". וזה נקרא "בסופה קוצים".
%break
ו"הדרך שתחילתה קוצים ובסופו מישור" יהיה הפירוש, כי אלו אנשים 
שרוצים ללכת בדרך האמת, היינו להגיע לדרגת להשפיע נחת רוח 
ליוצרו, תחילתה קוצים הוא כנ"ל, כי בזמן שהאדם רוצה לעבוד רק 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו,
%break
אז כל עשיה ועשיה שהוא עושה, הגוף מתנגד. והוא צריך בכל פעם 
התגברות מחדש. וכל התגברות, שהגוף מתנגד, דוקר אותו ומצער 
כקוצים.
%break
נמצא, שהדרך שהוא הולך, הוא כמו שהולך על קוצים. וכל פעם הוא 
רוצה לברוח מהמערכה. אבל "מי שהוא חכם שומע לו". פירוש, מי 
שיש לו אמונת חכמים,
%break
הוא שומע לו. "והיה מהלך בה ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא 
בשלום". היינו כמו שכתוב "כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". 
היות שאח"כ, כשזוכה לכלים דהשפעה, אז הולך בדרך מישור.
%break
היינו כמו שכתוב "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". היות 
שאז הוא זוכה להטוב והעונג, שיש במחשבת הבריאה, שהוא להטיב 
לנבראיו. וכשזוכים לכלים דהשפעה, כמו שכתוב שם בהסולם "ואז 
תתגלה השגחתו הפרטית בעולם כולו,
%break
דהיינו שכולם יראו, כי עתה שכבר נהפכו הרע והעונש לטובות 
ולזכיות, תינתן האפשרות להשיג פועלם, כי כבר מתאימים למעשה 
ידיו יתברך, כי עתה ישבחו ויברכו אותו". וזה שכתוב "ובחרת בחיים 
אתה וזרעך".
%break
%page 951
%H מהו שופטים ושוטרים, בעבודה
%break
כתוב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". ויש להבין, מהו 
בעבודה "שופטים" ומהו "שוטרים". וכמו כן יש להבין, מהו "בכל 
שעריך", בעבודה. וגם יש להבין מה שכתוב "לא תיטע לך אשרה, כל 
עץ אצל מזבח". ודרשו חז"ל,
%break
"כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשרה בישראל". גם זה יש 
להבין, מהו בעבודה "דיין שאינו הגון", ומדוע האיסור כל כך חמור, 
שהוא כאילו "נוטע אשרה".
%break
בגשמיות אנו רואים, שיש בית המשפט, שיש שם הסדר, שכל אחד 
ואחד טוען שהצדק אתו. והשופטים נותנים את פסק דין, ואומרים עם 
מי הצדק. אולם אפילו שהשופטים כבר אמרו עם מי הצדק, אבל זה 
הוא רק בכח. אנו יודעים את הצדק,
%break
אבל מי שיצא חייב בדינו, אינו רוצה לשמוע בקול הצדק של השופטים. 
אז הסדר הוא, שמוסרים את פסק דין להמשטרה, והשוטרים מוציאים 
את הפסק דין מכח אל הפועל. פירוש, השוטרים מתגברים על בעל 
דין,
%break
ומוציאים את המשפט בפועל בעל כורחו. אבל כל זמן שאין לו צו של 
הוצאה לפועל על ידי בית המשפט, האדם אומר, שהשופטים הם 
בסדר, אבל הוא אינו מסוגל לקיים את הפסק דין, אף על פי שאינו 
חולק על פסק דין.
%break
והסדר הוא, כשהשוטרים באים להוציא לפועל את הפסק דין, אין 
מקום להתווכח עם השוטרים, כי השוטרים הם רק שליחים מבית 
המשפט. לכן אין מקום להתווכח עם השוטרים,
%break
שרק בבית המשפט שם מקום להתווכח, ולהגיד כל מה שעל לבו של 
אדם. ומי שכן רוצה להתווכח, השוטרים צוחקים ממנו, ואומרים, חבל 
על הדיבורים שלך, אנו מוכרחים לקיים את מה שהשופטים אמרו.
%break
אותו דבר נוהג בעבודה. כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אז 
מתחילה המלחמה בין יצר טוב ליצר הרע. וכל אחד טוען "כולו שלי" 
היינו, היצר הרע טוען,
%break
שכל הגוף שייך אליו, כלומר שהגוף צריך לעבוד רק לתועלת עצמו. 
והיצר הטוב טוען, שכל הגוף צריך לעבוד רק לתועלת ה'. ומה עושים 
בזמן ששני בעלי דינים מריבים זה עם זה.
%break
הולכים להשופט, שהוא יתן את פסק דינו. ושהשופט יגיד למי שייך 
הגוף, היינו עבור מי הגוף צריך לעבוד.
%break
אז הדיין הזה, שיש בלבו של אדם, והאדם רוצה לשמוע בקולו, שהוא 
צריך להגיד, למי שייך הגוף, השופט הזה צריך להיות דיין הגון. אבל 
מאיפה אנו יודעים,
%break
אם הדיין הזה הוא דיין הגון. זה תלוי רק בגדלות השופט. כלומר, 
שאנו צריכים לראות, עד כמה שהשופט מבין בגדלות ובחשיבות 
העבודה. היינו, אם משמשים למלך גדול או למלך קטן.
%break
פירוש, "דיין הגון" נקרא, אם הוא מבין, שהוא משער בעצמו, שהמלך, 
שאנו צריכים לעבוד בשבילו, הוא מלך גדול וחשוב, שכדאי לוותר על 
כל הנאות שאפשר להאדם להנות מתאוות בהמיות.
%break
והוא מבין, שכל כך חשובה הנאה לשמש המלך, יותר מכל תענוגי 
עולם הזה. וענין זה, שכדאי לוותר, זה יכול להיות רק אם הדיין יודע 
והשיג את גדלות ה'.
%break
או אפשר להיות בצורה אחרת, היינו אם הוא מאמין באמונת חכמים, 
שהם אמרו לנו, שצריכים להאמין בגדלות ה' למעלה מהדעת. כלומר, 
אף על פי שעדיין בתוך הדעת,
%break
עדיין הוא עוד לא זכה לראות את גדלות ה', אלא להיפך, היינו שכל 
פעם שהאדם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת, 
הוא מתנגד.
%page 952
ומה האדם יכול לעשות אז, אם הגוף, היינו הדיין שיש בלבו של אדם, 
אינו מתפעל מכל מה שהאדם אומר לו. והגם שהוא שומע, ולא אומר 
להאדם, שאינו מדבר להענין, אבל זה דומה כמו שכתוב "כפתן חרש 
שאינו שומע בקול מלחשים".
%break
ראשית כל, הוא צריך לומר, זה שבא לידי החלטה, שהגוף לא רוצה 
לשמוע בקול הדיין והשופט, שכן כדאי לעבוד לתועלת ה', הוא דבר 
טבעי. היות שמצד הטבע, האדם נולד עם הרצון לקבל לעצמו. לכן, 
הגם שהשופט אמר,
%break
שכדאי לעבוד לתועלת ה', הוא פשוט לא מבין את זה. היינו, איך 
אפשר לעשות משהו שהאדם לא יהנה מזה. והשופט אומר לו, 
שהאדם צריך לבוא לידי דרגה,
%break
שכל דאגותיו יהיו שהבורא יהנה. והגם שהשופט מביא לו ראיות 
מהתורה, שכתוב, שאמרו "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו" ו"כל פעל ה' 
למענהו", אבל הגוף הוא בשלו, ואומר, אני רואה, שאני צריך לעשות 
דבר, שהוא נגד הדעת והשכל. לכן יש במצב הזה שני אופנים:
%break
א. שאין אני רוצה לשמוע בדבריך, אפילו שהצדק אתך. לכן טוען 
הגוף, אני לא אקיים פקודתך.
%break
ב. שאומר לפעמים, נכון אני רוצה לשמוע בקולך, אבל אני לא יכול, 
היות שכל דבר שאני עושה לא לפי דרך הטבע, אני סובל יסורים, ואין 
באפשרותי לסבול יסורים כל כך גדולים, היות לעבוד לתועלת ה' זו 
היא בחינת מיתה ממש, ואיך אני יכול להמית את עצמי.
%break
לכן מוטל על האדם לעשות מעשים על דרך הכפיה. פירוש, שהאדם 
צריך להאמין, במה שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". פירוש, 
שהאדם צריך לומר לגופו,
%break
נכון מה שאתה אומר, שאין באפשרותך לעשות מעשים שהם נגד 
הטבע. אבל צריכים לדעת, שעיקר המעשים הם על הכוונה, שפירושו, 
שהכוונה צריכה להיות, שהמעשה, שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'.
%break
והגם שהגוף לא יכול להבין זה, כנ"ל מסיבה שהוא נגד הטבע, היינו 
נגד השכל ודעת. אלא שהוא עושה זה רק מכח אמונה ולא מטעם 
שכל. שמשום זה נקרא "מעשה".
%break
ובעת שהאדם רוצה לקיים תו"מ בבחינת המעשה ולא בבחינת הדעת, 
ואם האדם רוצה להגיע להאמת, הוא צריך לומר, בזמן שהוא רוצה 
להוציא לפועל, מה שהשופטים אמרו,
%break
שצריכים לעבוד לתועלת ה', שזה נקרא בחינת "שוטרים". ובשוטרים, 
אנו רואים, שאין מה להתווכח עמהם, שאין שום ויכוחים עם 
השוטרים. כלומר, שהשוטרים אינם שומעים למה שמדברים אליהם.
%break
כך ברוחניות. אין להאדם להתווכח עם הגוף, בזמן שהוא הולך 
למעלה מהדעת. והאדם צריך לומר להגוף, לא חשוב לנו אם אתה 
צודק או לא. שיכול להיות, שהגוף צודק מאה אחוז, אבל השוטרים 
הולכים לפי פקודת השופט. רק האדם צריך להתפלל לה',
%break
שיתן כח להשוטרים, שיוכלו להתגבר על הנאשם. וברוחניות יהיה 
הפירוש, שהאדם צריך להתפלל לה', שיתן כח ועוז לכח התגברות 
שלו, שיוכל להתגבר על הגוף, שיהיה בידו להוציא לפועל מה 
שהשופטים אמרו.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו, "שופטים ושוטרים" בעבודה מהו. וזה כנ"ל, 
שצריכים למנות שופטים, שיגידו למי שייך הגוף. כלומר, הגוף הזה 
כשעובד, מי ירויח מהעבודה שלו. אם הרווח יהיה לתועלת עצמו או 
לתועלת ה'.
%break
ואח"כ הוא צריך לכח התגברות, שיוציא לפועל את פסק דינם של 
השופטים. וכח התגברות נקרא "שוטרים". וזה צריך להיות "בכל 
שעריך".
%break
ושאלנו, מהו "בכל שעריך". מהפשטות משמע, שבכל שער ושער 
צריכים לתת שופטים ושוטרים. ויש לפרש "שעריך", כמו שאומר 
הזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שפירש "בשערים" היינו "כל 
חד וחד לפום מה דמשער בלביה".
%break
היינו, בכל שיעור ושיעור שהאדם משער בלביה את גדלות ורוממות 
ה', האדם צריך לתת שם "שופטים ושוטרים", בכדי שיוכל להוציא הכל 
מכח אל הפועל.
%break
%page 953
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש "לא תיטע לך אשרה כל עץ 
אצל מזבח", שדרשו חז"ל "כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע 
אשרה בישראל". ושאלנו, מהו האיסור החמור כל כך, שהוא כאילו 
נוטע עבודה זרה בישראל.
%break
ובהנ"ל, היות שבעבודה כל אדם הוא עולם קטן, נמצא בזמן שיש ריב 
בין היצר הרע לבין היצר הטוב, כל אחד טוען "כולו שלי". היינו שהגוף 
שייך לו. היצר הרע טוען, שהגוף צריך לעבוד לא לתועלת ה', אלא 
לתועלת עצמו,
%break
שלעבוד לתועלת ה' היא עבודה שזרה לנו. והיות שאנו צריכים לשמוע 
בקול היצר הטוב, שהוא אומר, שהגוף צריך לעבוד לתועלת הבורא. 
לכן כשהאדם מעמיד דיין שאינו הגון, כלומר שאינו יודע לומר, 
שצריכים לעבוד לתועלת ה',
%break
אלא אומר שצריכים לעבוד לתועלת הגוף, נמצא, שהוא נוטע עבודה 
זרה בישראל, היות שהדיין אינו מבין, שצריכים לעבוד לתועלת 
הבורא, אלא מבין שצריכים לעבוד לתועלת הגוף, שהיא עבודה שזרה 
לנו.
%break
לכן האיסור של "דיין שאינו הגון" כל כך גדול. משום שהדיין אומר לו 
לעבוד עבודה זרה, הנקראת "אשרה". לכן מוטל על האדם, אם הוא 
רוצה לדעת מה לעשות, ורוצה לסמוך על הדיין שבאדם,
%break
שצריך מקודם לראות, אם הדיין הזה יכול ליתן דין של אמת לאמיתו, 
כלומר שהוא אומר לו ללכת בדרך של אמת, היינו לעבוד לתועלת ה'.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (תנחומא ח') "כל הדן דין אמת 
לאמיתו, זוכה לחיי העולם הבא". משמע מכאן, שמי שרוצה לזכות 
לחיי עולם הבא, יש דרך קלה ביותר, ולא צריך לתת כל כך יגיעה 
בתורה ועבודה.
%break
אלא אם הוא ישתדל לדון דין אמת לאמיתו, הוא יזכה לעולם הבא. 
ולפי האמור, שבסדר העבודה נקרא "הדיין", זה שנותן את פסק דין, 
למי שייך הגוף, אם הגוף צריך לעבוד לתועלת ה' או לתועלת עצמו.
%break
נמצא, הדיין הזה שהאדם מעמידו בתוך לבו, שהוא יתן את פסק דין, 
למי שייך הגוף, היינו לטובת מי הוא צריך לעבוד, אם לתועלת ה' או 
לתועלת עצמו ולא עבור ה', אם הוא דיין שאינו הגון,
%break
היינו שלא יודע להעריך את גדלות ה', והוא משוחד עדיין עם הרצון 
לקבל לעצמו. והאדם אומר, אני אשמע, מה שהדיין מכריע ואומר, 
לטובת מי האדם צריך לעבוד. נמצא, שהדיין הזה הוא כאילו נוטע 
אשרה, היינו עבודה זרה.
%break
זאת אומרת, הדיין הזה, שאדם רוצה לשמוע בקולו, הוא אומר לו, 
שלא כדאי לעבוד עבור הקב"ה. נמצא, שאם הוא שומע בקול הדיין 
הזה, הוא מוכרח לעבוד עבודה זרה, ולא לעבוד לשם ה'.
%break
וזהו שאמרו חז"ל "המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נוטע אשרה". 
ושאלנו, מהו החומרה שבדבר, אם הדיין אינו הגון, כאילו עובד עבודה 
זרה. הרמז הוא, בבחינת עבודה הוא ממש עבודה זרה, משום שאומר 
לו,
%break
שלא צריכים לעבוד עבור הקב"ה. וזה שאומר "כאילו נוטע אשרה 
בישראל", היות שכל אדם צריך להיות בחינת "ישראל", כידוע שהוא 
בחינת ישר-אל, כלומר "שכל מעשיך יהיו לשם שמים".
%break
והדיין שאינו הגון אומר, שיותר כדאי לעבוד לתועלת עצמו, וזה נקרא 
"עבודה זרה".
%break
ובזה נבין מה ששאלנו על מה שאמרו חז"ל "כל הדן דין אמת לאמיתו, 
זוכה לחיי עולם הבא". אם כן למה לנו לעבוד כל כך ולתת יגיעה, בכדי 
שנזכה לחיי עולם הבא. הלא יש עצה יותר קלה, היינו שישתדל לדון 
דין אמת לאמיתו וע"י זה יזכה לחיי עולם הבא.
%break
ועל דרך העבודה הפירוש יהיה כנ"ל, שיש ענין של "אמת" ויש ענין 
"אמת לאמיתו".
%break
אמת נקרא, שהדיין שבלבו אומר לו, שצריכים לקיים תו"מ, אולם, בעל 
מנת לקבל שכר. כלומר, שהתו"מ מה שהוא עושה, יהיה בשכר ועונש 
של תועלת עצמו. נמצא, מצד אחד נקרא זה "אמת", כמו שאומר 
הרמב"ם וזה לשונו "ולפיכך, כשמלמדין את הקטנים,
%break
ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, 
וכדי לקבל שכר, עד שיתחכמו חכמה יתירה, מגלין להם רז זה, מעט 
מעט" (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק י').
%break
%page 954
וזה נקרא ש"הדיין נותן דין של אמת".
%break
ו"אמת לאמיתו" יהיה הפירוש, שהדיין אומר לו, שצריכים לעבוד 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. זה נקרא "אמת לאמיתו", היינו 
המעשה הוא אמת וגם הכוונה היא אמת. וזה נקרא "אמת לאמיתו".
%break
אבל יש לפרש מהו הרמז "אמת לאמיתו", שמשמע שהאמת הוא, 
שזה אמת, שכולם יודו שזהו אמת, ולא סתם שהוא אומר, שזה הוא 
אמת. זה יכולים להבין על דרך שכתוב בתע"ס (חלק י"ג, דף א' תי"ט) 
כי שם הוא מפרש את תיקון הז' של שלש עשרה מידות, שהם:
%break
א. א-ל,
ב. רחום,
ג. חנון,
ד. ארך,
%break
ה. אפים,
ו. ורב חסד,
ז. ואמת.
%break
ומפרש מהו "ואמת". וזה לשונו "ולפיכך נקרא אצלו זה התיקון בשם 
"ואמת", כי בהתגלות ב' תפוחים קדישין למטה, הנה אז מתגלה 
אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים. לכן נקרא גילוי השגחתו בשם 
"ואמת", כי הוא אמיתיות הרצון שלו יתברך.
%break
אשר כל מיני הסתרות הנמצאים בהעולמות, באים רק לגלות אמיתיות 
הזו שבהשגחתו, שהוא להטיב לנבראיו, כנודע. ולפיכך תיקון הזה 
בז"א נקרא "ואמת".
%break
ובהאמור נבין, שזהו הפירוש "כל הדן דין אמת לאמיתו, זוכה לחיי 
העולם הבא", היינו שאז כל האומות העולם שבגופו רואים את האמת, 
היינו שזוכים להטוב והעונג שישנו ברצון ה', שהוא רצונו להטיב 
לנבראיו. וזה נקרא "אמת לאמיתו".
%break
%page 955
%H מהו, לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה
%break
הנה על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידיך, 
וראית בשביה אשת יפת תאר, ולקחת לך לאשה", פירוש רש"י "לא 
דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה 
באיסור", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין זה, הלא היה יותר טוב אם הקב"ה לא היה נותן כח ליצר 
הרע, שיסית אותו לדבר עבירה, וממילא לא היה צריך להתירה, 
מטעם שלא ישאנה באיסור. וגם יש להבין על דרך העבודה,
%break
מה שפירש רש"י על מה שכתוב "כי תצא למלחמה", "במלחמת 
הרשות הכתוב מדבר". מהי בעבודה "מלחמת הרשות".
%break
וכמו כן יש להבין, מה שאמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, 
בראתי לו תורה תבלין". משמע, כאילו בשביל מה בראתי תורה, 
בשביל היצר הרע. כלומר, אם לא היה יצר הרע, לא היו צריכים 
להתורה. גם כאן יש לשאול,
%break
הלא היתה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא יצר הרע, וממילא לא 
היה צורך לתורה. וידוע, שרק בזכות התורה יש קיום העולם, כדרך 
שאמרו חז"ל "אם לא בריתי יומם ולילה,
%break
חקות שמים וארץ לא שמתי". וכאן משמע, שמטעם יצר הרע ברא את 
התורה. ויש להבין זה על דרך העבודה.
%break
וצריכים לדעת, מי הוא היצר הרע שבשבילו היה צריך לברוא תורה, 
כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". וגם יש להבין, 
מדוע תורה נקראת "תבלין". כי אנו רואים, כשמבשלים איזה תבשיל 
עבור סעודה, ובכדי שהתבשיל יהיה בו טעם,
%break
נותנים בהתבשיל תבלין. זאת אומרת, עיקר הוא התבשיל, והתבלין 
הוא רק בחינת הוספה, שהוא נותן טעם. ולפי כשאומרים, שהתורה 
היא רק בחינת תבלין, נמצא, העיקר הוא היצר הרע,
%break
והתורה היא רק נותנת טעם ביצר הרע. איך אפשר להבין זה. הלא 
עיקר היא התורה, כמו שכתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו".
%break
וכפי מה שמבואר בהקדמה לתע"ס, מובן לנו, שיצר הרע הוא רק ענין 
הרצון לקבל הנאה ותענוג, שהוא נקרא "יצר הרע". וזה נקרא "עיקר 
הבריאה". היינו, מה שיש לנו לומר, שנעשה דבר חדש בעולם, מה 
שלא היה לפני שבראה, הוא רק על הרצון לקבל הנאה.
%break
הרצון הזה, שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, זה לא היה לפני 
בריאת העולם. מטעם שאצל הבורא יתברך לא שייך חסרון ורצון, 
שהוא צריך לקבל.
%break
ואומר שם, בשביל מה ברא את הרצון הזה. הוא בשביל מטרת 
הבריאה. היות שסיבת בריאת העולם היתה מטעם שרצונו להטיב. 
ואנו רואים בהטבע שלנו, מה שהבורא ברא, אין שום הנאה ותענוג 
אלא מדבר שהגוף משתוקק אחריו. ויותר מזה,
%break
ששיעור הנאה ותענוג תלוי לפי מידת ההשתוקקות. לכן ברא בנו רצון 
לקבל הנאה ותענוג. וזהו עיקר הבריאה. כלומר, שאם לא היה הרצון 
לקבל הזה בעולם, לא היתה שום מציאות, שיהיה מי שיקבל את הטוב 
ועונג, מה שהוא רוצה לתת להנבראים.
%break
ובהאמור יוצא, שעיקר הבריאה הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג, 
ובלעדו אין מה לדבר מענין בריאה. אולם יש להבין, מדוע הרצון לקבל 
נקרא "יצר הרע". ואם באמת הוא רע, למה בראה.
%break
%page 956
אלא הענין הוא, היות שהיה ברצון הבורא יתברך, שבעת שיקבלו את 
הטוב ועונג, שלא ירגישו בעת קבלת התענוג אי נעימות, וזהו גם כן 
מצד הטבע, שהבורא ברא, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. והיות 
שהשורש שלנו, היינו הבורא, הוא המשפיע,
%break
והנבראים שצריכים לקבל ממנו, הם הפוכים מהבורא, ירגישו בזה 
בחינת בושה. לכן נעשה צמצום והסתר, שאין הטוב ועונג מאיר לכלים 
דרצון לקבל לעצמו. אלא רק במקום שהם רוצים לקבל את הטוב 
והעונג, מטעם שהבורא רוצה לתת,
%break
שזו היתה מטרת הבריאה, שרצונו להטיב לנבראיו, והנברא רוצה 
לקיים מצות המלך, לכן הוא מקבל.
%break
וזהו תיקון, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". ומטעם זה נעשו ב' 
מערכות: מערכות דקדושה ומערכות דטומאה והקליפות. כמו שכתוב 
בהקדמה לתע"ס (דף ה') וזה לשונו "והטביע את הרצון להשפיע 
במערכת אבי"ע דקדושה,
%break
והסיר מהם הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע 
דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא יתברך, ומכל העולמות 
דקדושה".
%break
נמצא, שהרצון לקבל הזה, הוא נקרא "יצר הרע", מטעם שהוא הגורם 
כל הרע בעולם. כלומר שבגללו אין הנבראים יכולים לקבל טוב ועונג, 
ובגללו הם נשארים בלי חיות דקדושה. מטעם שאין האור והשפע יכול 
להאיר, למקום שנעשה איסור להשתמש עמו.
%break
וזה גרם לנו, בסיבת השתלשלות העולמות, שמהרצון לקבל הזה יצאו 
הקליפות בהעולם. והם שולטים על האדם, שאין לו שום אפשרות 
לצאת משליטתן, אלא בסגולה תו"מ,
%break
ששם יש מאור התורה, ו"המאור שבה מחזירו למוטב". היינו שיצא 
לחרות מתחת שליטת הרצון לקבל לעצמו.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, למה שפירוש רש"י על פסוק "ולקחת לך 
לאשה", שמביא דרשת חז"ל (קידושין כ"א) "לא דברה תורה אלא 
כנגד יצר הרע. מוטב שיאכל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכל בשר 
תמותות נבלות". שיש ששואלים,
%break
למה הקב"ה נתן כח ליצר הרע להסיתו לעבירה. והלא היה יותר טוב, 
אם ה' לא היה נותן כח להמסית, ולא היה צורך להתיר לו איסור, 
שדרשו חז"ל על זה "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע".
%break
התשובה היא, כי בדרך עבודה, "יצר הרע" נקרא רצון לקבל לעצמו. 
וכנ"ל, ובלי הרצון לקבל לא היה בכלל ענין של בריאה. והרצון לקבל, 
בכל מקום שהוא רואה איזה תענוג, הוא רוצה למלאות חסרונו, שע"י 
זה שהוא רוצה למלאות חסרונו,
%break
יש מקום להנות מהדבר שמשתוקק אליו. והיות שהקב"ה ברא הטבע 
הזו, הוא לא מקבל שינוים. אלא שיש מקום תיקונים, שהוא לא לבטל 
אותם, אלא להוסיף עליהם דבר, שע"י זה הדבר מתתקן.
%break
אבל לא נעשה שינוי בטבע, היות שהבורא ברא את הטבע, והיות 
שהרצון לקבל הוא דבר שהבורא ברא אותה, אין כח בידי האדם לבטל 
אותה.
%break
והתיקון הכללי הוא הכוונה "בעל מנת להשפיע", שזה נקרא "מיתוק 
הדינים". כלומר, הדין שנעשה, שאסור להשתמש עם הרצון לקבל 
ולהנות לתועלת עצמו, מטעם כי ע"י זה באים לידי שינוי צורה 
מהבורא.
%break
אולם כשהוא מקבל מטעם שהבורא רוצה שיקבל, ומבחינתו עצמו 
יותר נוח לו שלא יקבל, ע"י זה נמתק הדין של איסור הקבלה.
%break
אולם יש לדעת, הבחינה הזו שיהיה  מקבל בעל מנת להשפיע, זה 
הוא תיקון אמיתי. כלומר, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אי 
אפשר להתקיים אלא בדרך הזה, היינו שהוא כן משתמש עם הרצון 
לקבל הנאה, ומכל מקום הוא נשאר בדביקות,
%break
שהוא השתוות הצורה. זאת אומרת, אם הוא מקבל ואין לו הנאה, 
הקבלה הזו לא נקראת "להטיב", כי אין מדברים על מה שהוא מקבל, 
אלא ממה שהוא נהנה. כלומר,
%break
שהעליון רוצה שהתחתון יהנה, ואם אין להאדם הנאה, אם כן לא קבל 
שום דבר מהעליון. וזה נקרא "המתקת הדינים".
%break
וזה הוא עיקר השלימות. אלא שיש דברים, שמצד שורשים עליונים, 
שיכולים לברר אותם, שיהיו בעל מנת להשפיע, ויש דברים שאסור 
להשתמש בהם, אפילו בעל מנת להשפיע.
%page 957
כלומר, שאין האדם יכול לומר, שהוא רוצה לעשות דבר איסור ויכוון 
בעל מנת להשפיע. כי אם הדבר אסור, זהו מטעם, שמבחינת ענף 
ושורש ויש דברים שהתורה אסרה, ויש דברים שהתורה התירה.
%break
ואנו רואים, שבאופן כללי יש להבחין בהתורה ג' בחינות:
א. דבר מצוה,
ב. דבר רשות,
ג. דבר איסור.
%break
בדבר מצוה ועבירה צריכים להיות זהירים, אפילו בבחינת מעשה בלי 
כוונה, שיש ענין של מצוה במעשה, אפילו שאין לו כוונה. וכמו כן בדבר 
איסור, יש עבירה בבחינת המעשה, אפילו בלי שום כוונה. ועיקר 
העבודה בבחינת הכוונה היא בדבר הרשות.
%break
כלומר, שאין מצוה בעשייתה, ואין עבירה, אם לא יעשה את הדבר. 
ואז כשהוא עושה את הדבר הרשות, היינו כשמכוון בעשיית דבר 
הרשות לשם שמים, דבר הרשות נכנס לקדושה.
%break
וזה נקרא אז "מצוה". היינו שיוצא מבחינת הרשות ונכנס בתור מצוה. 
ודווקא כאן הוא עיקר מלחמת היצר, היות שהגוף אומר לו, הלא אין 
זה שום איסור, ומדוע אתה מונע את עצמך מלעשות את הדבר. 
וכשהאדם צריך לתת לו תשובה,
%break
האדם יכול לומר לו, אני צריך לעשות מצוה, לכן כשאני עושה מצוה, 
עשיתי משהו, כשאני לא עושה עבירה, גם כן יש לי מצוה, כמו שאמרו 
חז"ל "ישב ולא עבר עבירה, כאילו עשה מצוה".
%break
אבל כשאתה אומר לי לעשות דבר רשות, אפילו שאני לא יכול לכוון 
לשם שמים, אם כן אין זו מצוה. אם כן לא עשיתי שום דבר. ואני לא 
רוצה להיות פועל בטל, היינו שאני עושה מעשה,
%break
והמעשה הזה הוא לבטלה. נמצא, במעשה המצות ועבירות, המעשה 
הוא חובה, מה שאין כן בדבר הרשות, שאין על המעשה הזה שום 
ציווי, אז דווקא הכוונה עושה אותה למציאות, שהיא נכנסת לקדושה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שפירש רש"י על הפסוק "כי תצא למלחמה", 
במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ובדרך עבודה יש לפרש, דבר 
הרשות, שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע, שם היא עיקר עבודת 
היצר. היות שאין איסור על המעשה,
%break
לכן היצר רואה, שאדם רוצה לבערו מן העולם. כלומר, כי בענין מצות 
ועבירות, שהאדם עושה בבחינת המעשה, אין היצר מתנגד כל כך, 
משום שהאדם לא אומר, שרוצה לעבוד רק לתועלת ה'.
%break
מה שאין כן כשמתחיל לעבוד על הכוונה בעל מנת להשפיע, ולא 
לתועלת הגוף, אז מתחילה העבודה האמיתית עם היצר הרע.
%break
כי היות, כי ענין תורה ומצות נתנו לצרף את ישראל. כמו שכתוב (ספר 
"מתן תורה" דף כ"ז) וזה לשונו "ואלה הם דברי חז"ל בשאלתם, וכי 
מה אכפת ליה להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר,
%break
או מי ששוחט מן העורף. הרי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את 
הבריות. והצירוף הזה פירושו הזדככות הגוף העכור, שזוהי התכלית 
היוצאת מקיום התורה והמצות כולן".
%break
נמצא לפי זה, כי רק בזמן שמדברים עם הגוף בקשר להכוונה דלשם 
שמים, שרוצים לבטל את התועלת עצמו, אז היא המחלוקת האמיתית 
עם הגוף. וזה ניכר דוקא בעת שיש מלחמת היצר בדבר הרשות, שאז 
אין המלחמה על המעשה,
%break
משום שעל המעשה אין שום איסור. והמלחמה יכולה להיות רק על 
הכוונה, שהאדם רוצה, שתהיה רק לתועלת ה' ולא לתועלת הגוף, 
שהוא רוצה להרוג את הגוף. על דרך שאמרו חז"ל "אין התורה 
מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע התירה התורה את אשת יפת 
תואר, מטעם לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע. הלא היתה לו 
להקב"ה עצה יותר קלה, 
%break
שלא היה נצרך להתיר את אשת יפת תואר. היינו שלא יתן כח ביצר 
הרע להסיתו, ולא היה צריך לשנות להתיר דבר האסור.
%break
ומהו התירוץ. לא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע. ובפשטות קשה 
מאוד להבין את הענין של ההיתר של יפת תואר. כמו שיש שמקשים, 
מדוע התורה לא התיר בשאר איסורים, כשיש לו תאוה גדולה 
להאיסור.
%page 958
ובאמת על זה יש לתרץ, שאין לנו מושג בענין תו"מ, שזה לא ניתן לפי 
שכל האדם, אלא שזהו ענין רוחני, מה שה' גזר, כמו שאמרו חז"ל 
(ספרא, רש"י, קדושים) "אל יאמר אדם, אי אפשי בבשר חזיר, אבל 
אפשי, ומה אעשה, ואבי שבשמים גזר עלי כך".
%break
היינו שכל התורה ומצות, הכל הוא גזרותיו של הקב"ה, ואין שכל 
האדם מגעת שם, וממילא אין לשאול, מדוע התורה התירה יפת 
תואר. (עיין באור חיים, כי תצא).
%break
ויש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש "בראתי יצר הרע בראתי לו 
תורה תבלין". משמע מכאן, שעיקר הוא היצר הרע. והתורה אינו 
עיקר, אלא כמו דבר הוספה על התבשיל. ולפי מה שמבואר בהקדמה 
לתע"ס, עיקר הבריאה היא הרצון לקבל הנאה ותענוג.
%break
והסיבה שברא הקב"ה את הרצון לקבל, היא מסיבת שרצונו להטיב 
לנבראיו. אלא מטעם שינוי צורה, שיש בין המשפיע להמקבל, ניתן לנו 
לתקן אותו בעל מנת להשפיע, שע"י זה יתוקן השינוי צורה שיש ברצון 
לקבל.
%break
נמצא לפי זה, שהעיקר המקבל הנאה הוא הרצון לקבל. אלא אם הוא 
מקבל לתועלת עצמו, זה נקרא "יצר הרע", מטעם ששינוי הצורה שבו 
גורם לו פירוד מה'. ובכלים דפרודא אין הטוב ועונג מגיע שם,
%break
מסיבת תיקון הצמצום. לכן בכדי שלהרצון לקבל תהיה יכולת לקבל 
את הטוב ועונג, צריכים לתת ליצר הרע בחינת תבלין, שע"י התבלין 
יהיה טעם בהרצון לקבל. היינו, שיהיה בהרצון לקבל טוב ועונג.
%break
מה שאין כן אם לא יתן לו התבלין, שהוא הרצון להשפיע, אז אין שום 
טעם בהרצון לקבל, מטעם שאין לו שום דבר, כי אין הטוב ועונג מגיע 
שם. אולם יש כאן להבחין ד' הבחנות:
%break
א. הכלי, המקבל את התענוג.
ב. שהתענוג, שהכלי מקבל, יהיה בו טעם של נעימות. היינו שלא 
תהיה בו בחינת בושה, אלא שירגישו טעם טוב.
%break
ג. שטעם הטוב הוא הרצון להשפיע. שזה נקרא, שהרצון להשפיע 
מתבל את התבשיל, שיהיה בו טעם.
%break
ד. הטעם הזה, הנקרא "רצון להשפיע", יכולים לקבל דוקא ע"י תורה, 
כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שפירושו, 
שהתורה, היינו המאור שבה, נותן את הרצון להשפיע,
%break
שהרצון להשפיע נותן טעם שמוציא מהתבשיל את הבושה, שהבושה 
מקלקלת את כל הטעם מה שיש להשיג מהתבשיל, שבגלל זה אין 
הנותן יכול לתת משהו מן התענוגים האמיתיים,
%break
משום כשיבוא לכלים דתחתון יתקלקל הכל, שזהו כל ענין עבודה 
שלנו, להשיג כלים המתאימים להשפע.
%break
ובהאמור יש לפרש "לא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע". וכל מה 
שאסור ומותר, הכל הוא לפי מה שהקב"ה גזר. היינו שיש דברים, 
שיכולים לתקן ולהכניס להקדושה גם לפני גמר התיקון, שבגלל זה 
ניתן לנו תרי"ג מצות. וזהו הטעם,
%break
שהתורה התירה את יפת תואר ע"י התיקונים, שמובא בהתורה. וזהו 
למעלה משכלינו, שנשיג מה שהבורא התיר ומה שהבורא אסר. לכן 
אין לנו שום מושג, שנוכל לשאול,
%break
מדוע התירה התורה. היות שכל ענין התו"מ הוא "לצרף בהם את 
ישראל". לכן מה שהתורה התירה יפת תואר ע"י התיקונים, זהו גם כן 
על הכוונה של צירוף הבריות.
%break
%page 959
%H מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה
%break
על הפסוק "היום הזה ה' אלקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת 
המשפטים, ושמרת לעשות אותם, בכל לבבך ובכל נפשך".
%break
דרשו חז"ל (רש"י, תבוא שלישית, ביתרו י"ג, י') "בכל יום יהיו בעיניך 
כחדשים. כאילו קבלתים היום מהר סיני. כאילו בו ביום נצטווית 
עליהם".
%break
ויש להבין, מה מוסיף לנו זה "כאילו היום נצטווית". ולמה לא מספיק 
בפשטות, כמו שהיה בהר סיני קבלו אז התורה, אלא אנו צריכים 
לקבל על עצמנו "כאילו היום נצטווית עליהם". מה מוסיף לנו זה 
בעבודה.
%break
הנה בשער הכוונות (חלק ב' דף ט') אומר וזה לשונו "ענין הקריאת 
שמע והתפלה, שמתפללין בכל יום תמיד ג' פעמים, ערב ובקר 
וצהרים, בחול, ובשבת, ויום טוב. דע לך, כי יש הפרש ושינוי גדול בין 
התפלות של חול, אל תפלת השבת,
%break
וראש חודש, ואל תפלת היו"ט, ואל חול המועד. ולא עוד, אלא אפילו 
ביו"ט עצמם, אין תפלת חג הפסח שווה לתפלת חג השבועות. ולא 
עוד, אלא שבימי החול עצמם יש שינוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת 
יום של אחריו. ואין לך שום תפלה, 
%break
מיום שנברא העולם עד סוף העולם, שתדמה לחברתה. ואין אדם 
דומה לחבירו, ויתקן זה מה שלא יתקן זה. לפי שתכלית מצות התפלה 
היא לברר הבירורין של ז' מלכי אדום, שמתו. ובכל יום ויום, ובכל 
תפלה ותפלה מתבררים בירורי נצוצות חדשות".
%break
ובכדי להבין את ענין השבירה שהיתה בז' מלכי אדום, שאנו צריכים 
לבררם ע"י תורה, ומצות, ותפלה, אנו צריכים לזכור את ב' דברים, 
הידועים לנו:
%break
א. מטרת הבריאה,
ב. תיקון הבריאה,
%break
שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב 
ועונג. ותיקון הבריאה הוא, שבעת שיקבלו את הטוב ועונג, שלא 
ירגישו את ענין הבושה מחמת שינוי צורה, שיש בין המקבל 
להמשפיע. והעצה היא, שנעשה תיקון,
%break
ש"על מנת לקבל לעצמו" כבר אין האור מאיר. לכן בזמן שהאדם נמצא 
משוקע בכלים דקבלה עצמית, שורה עליו בחינת העלם והסתר, ואינו 
מסוגל להרגיש את החשיבות של הקדושה, היות שקדושה שורה 
דווקא במקום שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
אולם מטרם זה, כלומר, שכל זמן שהוא עדיין לא זכה לכלים 
דהשפעה, שרק בכלים האלו שורה אור העליון, אז האדם מוכרח 
לקבל הכל באמונה. היינו להאמין בה', שהוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב. ולהאמין בגדלות ה',
%break
"בגין דאיהו רב ושליט". ולהאמין שזו זכיה גדולה, בזה שמשמשים 
למלך גדול, וענין זה, להגיד שזו זכיה גדולה, אין הפירוש להגיד בפה, 
אלא האדם צריך להרגיש הנאה גדולה, בזה שהוא משמש את מלך 
גדול. כלומר, מתי האדם יכול לומר,
%break
שהוא משמש מלך גדול, זהו בזמן שיש לו הנאה גדולה. ואם עדיין לא 
מרגיש הנאה, מזה שהוא משמש את המלך, זה סימן, שהוא עוד לא 
בא לידי מדרגה, שיאמין, שהוא משמש מלך גדול.
%break
ואנו צריכים להאמין למה שכתוב "ומלכותו בכל משלה". שאמר 
אאמו"ר זצ"ל, שאין שום כח אחר בעולם, אלא שהוא לבדו עושה 
ויעשה לכל המעשים. והקדושה מחיה את הקליפות.
%break
שאין להקליפות שום חיות, אלא מה שהקדושה נותנת להם. וזהו מה 
שכתוב "ואתה מחיה את כולם". והפירוש "ומלכותו בכל משלה" הוא, 
שמלכות דאצילות נותנת חיים להם, אחרת לא היו יכולים להתקיים.
%break
%page 960
ולפי זה יוצא, מה שאנו לומדים, זה שהבורא ברא את הרצון לקבל, 
שיקבל תענוג, הוא מוכרח לקבל תענוג והנאה, אחרת אין לו זכות 
קיום בעולם. כלומר, הגם שנעשה צמצום והסתר על הרצון לקבל 
לעצמו, שאין הטוב ועונג מגיע לשם,
%break
אבל בכדי שיתקיים הרצון הזה, שאם יתבטל, לא יהיה מה לתקן, לכן, 
בכדי שיתקיים, הוא מקבל חיות מועטת, שלא יתבטל. וזו החיות שהם 
מקבלים, באה מכח שבירת הכלים, שנפלו ניצוצין קדישין לתוך 
הקליפות, כדי שיקבלו חיות, שלא יתבטלו.
%break
ובאמור יוצא, שבלי תענוג לא יכולים לחיות. אלא כל זמן שהאדם עדיין 
לא קיבל על עצמו עול מלכות שמים, האדם הזה מקבל חיות רק 
מהבורא. אבל האדם אין לו האמונה בה', שיגיד שהבורא נותן לו את 
החיים. לכן האדם אומר, שיש לו חיים מהטבע.
%break
ואנו צריכים לומר, שהאמת היא, שהבורא מסתיר עצמו באלו 
הלבושים כלפי החילוניים. אבל הם לא מאמינים בזה, כלומר, 
שהבורא מסתיר עצמו כלפי האדם הזה, 
%break
שהאדם לא יוכל להאמין, שהבורא הוא המשפיע. אלא שהבורא 
הסתיר עצמו בלבוש של פירוד. לכן התענוג של הבורא בא לידי אדם 
מלובש בלבושים, שבהלבושים האלו מלובש התענוג.
%break
וזהו כדוגמת שאנו רואים, שיש מאכל אדם, שהוא יושב ואוכל סעודה 
מבשר, ודגים, וכדומה. ומזה האדם נהנה. ומה שנשאר פסולת 
מהאוכל, הוא זורק זה לפח הזבל עבור החתולים, שיאכלו את 
הפסולת הזו. ובטח החתולים נהנים מהפסולת.
%break
ואנו רואים, שיש להם סיפוק גמור מהאוכל, מה שהם מוצאים בהזבל. 
לכן אנו רואים, שהכלבים, והתרנגולים, וכדומה, כולם נהנים מהאוכל. 
אלא שיש הבדל, שהנאתו של אדם היא לא מהפסולת, מה שאין כן 
להם כן מספיק מאכלים של פסולת.
%break
וכמו כן בעבודת ה'. יש אנשים, שהם נהנים מזה שנהנים מהפסולת, 
היינו מהקליפות, מה שהקדושה נותנת להם נהירו דקיק, ומזה יש 
להם סיפוק גמור. ויש אנשים, שהנאה שלהם,
%break
מה שהם מקבלים כדוגמת כל הכלל, שהם מבחינת פסולת דקדושה. 
אולם אין האוכל הזה מספק להם, מטעם שיש להם דחף פנימי, 
שמרגישים, שלא כדאי להיוולד ולקבל הנאה מפסולת.
%break
היינו שהם מרגישים, שלא יכול להיות, שאותו מאכל שניתן לבעלי חי, 
היינו לבהמות, ולחיות, ולעופות, וכדומה, שזה יהיה מאכל בשביל בני 
אדם, שיש לו תואר בחינת מדבר, שיהיה דומה לבעלי חי. כלומר, 
שמאותו דבר שמתפרנסים בעלי חי,
%break
יתפרנסו בחינת מדבר. וההרגש הזה לא נותן להם מנוחה. ומתחילים 
לחפש מקום פרנסה אחר, שיוכלו לומר, שבשביל זה כדאי להיוולד 
ולהנות מהחיים.
%break
ודבר זה גורם להם, שיחפשו רוחניות. וזה מביא להם, שיקבלו עליהם 
עול מלכות שמים, ועול תורה ומצות. וגם כאן, היינו לאחר שקבלו 
עליהם עול תו"מ, יש מהם שמקבלים סיפוק מבחינת "השלא לשמה". 
כמו שאומר הרמב"ם,
%break
שמתחילה מלמדין להם לעסוק בתו"מ על מנת לקבל שכר. וכך צריך 
להיות, שלא ישנו את סדר העבודה שלהם, אלא "עד שתרבה דעתם 
ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להן רז זה מעט מעט".
%break
ונשאלת השאלה, מאיפה אנו יודעים, שהם נמצאים בבחינת "עד 
שתרבה דעתם". התשובה היא כנ"ל, שהוא מקבל דחף פנימי, 
ומרגיש, שאי אפשר לומר, שזה שהוא מה שכתוב "כי הוא חכמתכם 
ובינתכם לעיני העמים".
%break
אז רואים, שכבר נתרבה לו הדעת. וכבר אצלו הוא, כמו שאומר 
הרמב"ם "ויתחכמו חכמה יתירה". היינו שהוא נעשה חכם, שהתחיל 
להרגיש, שיש גם בחינת פנימיות בתו"מ.
%break
"אז מגלין לו רז זה". היינו שצריכים לעבוד גם על כוונה. שפירושו, 
שהאדם צריך להשתדל, שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע. שאז 
האדם מגיע לידי דבקות בה'.
%break
ואז האדם זוכה להטוב ועונג של מטרת הבריאה. ואז האדם ניזון 
מהאוכל המתאים לאכילת אדם, ולא לבחינת פסולת, מה שהקדושה 
זורקת להקליפות, שיהיה להם במה להתפרנס.
%break
%page 961
אבל זה הוא רק "נהירו דקיק" כדי קיומם, היינו שלא יתבטלו מהעולם. 
כי אם הרצון לקבל יתבטל מהעולם, לא יהיה את מי לתקן. וכמו שאנו 
לומדים, שעיקר הבריאה היא הרצון לקבל, וזהו כל החומר 
שבהבריאה,
%break
אלא כנ"ל, שיש ענין של תיקון הבריאה, כלומר שהבריאה נקראת 
"רצון לקבל", שבחינה זו נברא מכוח מטרת הבריאה. היינו שהרצון 
להטיב לנבראיו ברא יש מאין רצון לקבל.
%break
ותיקון הבריאה הוא, שנותנים עליו את הכוונה בעל מנת להשפיע. ואז 
האדם ראוי לקבל את הטוב ועונג. ואז, ע"י זה שזוכים לדביקות, שהוא 
השתוות הצורה, אז באים לדרגת "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני 
העמים".
%break
כלומר שרק בזמן שיוצאים משליטת העמים, הנקרא "רשות הרבים", 
ומגיעים לרשות היחיד, שאין להאדם אלא רשותו של הקב"ה, אז 
זוכים לאור החכמה ובינה.
%break
אולם הגם שהאדם כבר קבל דחף פנימי, שרוצה לעבוד בעל מנת 
להשפיע, ולא סתם בבחינת המעשה בעל מנת לקבל שכר, והשכל 
מחייב, שהאדם צריך ללכת קדימה, וכל יום היה צריך להיות יותר חזק 
מיום דאתמול,
%break
ולמעשה מתחיל כאן סדר חדש, שהוא ממש נגד השכל. היינו 
שמתחיל כאן סדר של עליות וירידות. שלפעמים אדם אומר, ש"הימים 
הראשונים היו טובים מאלה".
%break
ויכול להיות ביום אחד כמה עליות וירידות, או בשבוע אחד כמה עליות 
וירידות. עד כדי כך, שהרבה פעמים האדם בא לידי יאוש, ואומר, 
שהוא לא רואה, שתהיה פעם מציאות, שיהיה באפשרותו לצאת 
משליטת הרע,
%break
ורק מוכרח להיות נכנע תחת הרצון לקבל. והיות שעיקר העבודה 
בתו"מ, כבר הגיע לידי הכרה, שזהו לא כל כך חשוב, כי עיקר 
החשיבות של קיום תו"מ צריכה להיות לשם שמים.
%break
זאת אומרת, מזה שהוא בא לידי הכרה, שעיקר הוא לעבוד לשם 
שמים, הידיעה הזו גרמה לו, שיקבל בחינת פחיתות, היינו בלתי 
חשוב לעבוד בבחינת המעשה בלי כוונה.
%break
והגם שהוא יודע, ממה שאמרו חז"ל "לעולם ילמוד שלא לשמה, 
ומתוך שלא לשמה באים לשמה", אז הרע שבאדם נותן לו להבין, זה 
נכון, שזה חשוב, מטעם שמתוך שלא לשמה באים לשמה,
%break
מה שאין כן אתה, אומר לו הרע שבאדם, הלא אתה רואה, שאין אתה 
מסוגל להגיע לשמה, וזה אתה רואה בעצמך.
%break
כלומר, מקודם הרע שבו נותן לו להבין, שהוא צריך להתייאש מלהגיע 
לידי דרגה, שיהיה בידו לעבוד לתועלת ה'. ולאחר שנתן לו מחשבות 
של יאוש, הוא אומר לו, עתה, שכבר הגעת לידי ידיעה, שעיקרה הוא 
לשם שמים, ממילא אתה מבין,
%break
שלא לשם שמים אין לו ערך. לכן הוא נותן לו להבין, שאין צריך לתת 
כל כך כוחות, בכדי לקיים כל המעשים, הלא כבר אתה יודע בעצמך, 
שהשלא לשמה לא כל כך חשוב. לכן אתה יכול להקל בתורה 
ובתפלה, וכדומה.
%break
נמצא, שבזמן הירידה, האדם מתדרדר והולך לפי מה שהשכל שלו 
נותן לו להבין. והאדם, כשהוא נמצא במצב הירידה עם כל השפלות 
שלו, הוא עוד מתגאה. ואומר, אלו אנשים, 
%break
שאני רואה, שהם כן שומרים את התו"מ בכל הדקדוקים, אף על פי 
שאני רואה, שהם אינם עושים לשם שמים, אני לא יכול להיות כמוהם.
%break
על זה הוא מתרץ בתירוץ של גאוה. היינו, הם עוד לא הגיעו לידי 
ידיעה כל כך חשובה, שעיקר הוא לעשות הכל לתועלת ה'. מה שאין 
כן אני עומד במדרגה יותר גבוהה מהם, ואני כן יודע, שעיקר הוא 
לשם שמים. לכן אני לא רואה בזה,
%break
היינו בקיום המעשה לבד בלי הכוונה דלשם שמים, כל כך תועלת, 
שיהיה כדאי לתת כוחות לקיים אותם בכל הדקדוקים. וזה נקרא 
"עבירה גוררת עבירה". כלומר, עבירה דיאוש גורמת לו להשפיל את 
העבודה דשלא לשמה.
%break
ואחר שהשפיל את עבודה דשלא לשמה, זה גורם לו להגיע לידי דרגה 
של גאוות. היינו, שהוא מחזיק עצמו לבחינת מובחר מעם, שהוא מבין 
יותר משאר אנשים, שאין הם מבינים את האמת, כפי שהוא מבין.
%break
%page 962
ואם האדם על כל פנים לא בורח מהמערכה, היינו שלא מגלה את 
חטאיו ברבים, עובר זמן מה, עד שמרחמים עליו מן השמים, ונותנים 
לו עוד איזו התעוררות, ומקבל שוב עליה.
%break
ואז עוד פעם בא לו הרע להתווכח עמו. והולך עוד הפעם אותו סדר. 
והעצה היא, לא לברוח מהמעשים, שהוא היה רגיל בהם, אלא להיפך, 
היינו להרבות יותר מעשים.
%break
וזה הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת. והאדם צריך להאמין, 
שבעבודה זו שהוא עושה בזמן הירידה, והוא מוסיף מעשים בחיצוניות 
על בסיס של למעלה מהדעת,
%break
בזה הוא עושה פסיעות גדולות להגיע להמטרה, הנקראת "דביקות 
בה'". ועל נקודה זו אמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו מה שכתוב "כי ישרים 
דרכי ה', צדיקים ילכו בה, ופושעים יכשלו בם".
%break
ובמצב הזה של הירידה, אם הוא יכול להוסיף מעשים על בסיס 
למעלה מהדעת, היות שהדעת שלו מראה כנ"ל סדר של "עבירה 
גוררת עבירה", והוא מתחזק למעלה מהשכל, אז הוא מקרב את זמן 
העבודה שלו, ויכול להגיע להמטרה בזמן הקרוב ביותר.
%break
אי לזאת, מוטל על האדם בזמן העליה לסדר את ענין המעשה וענין 
הכוונה. כלומר, שבזמן, שמרגיש שעיקר היא הכוונה, אז הוא צריך 
לחשוב, שגם המעשה הוא דבר חשוב מאוד, היות שהאדם מקיים 
מצות המלך, ואין לנו השגה,
%break
כמה חשוב המעשה לפניו יתברך. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שעד 
כמה שאנו יכולים להעריך את חשיבותה של לשמה, עוד הרבה יותר 
חשוב לפני הבורא את השלא לשמה,
%break
והחשיבות של לשמה אין בידינו להעריך. לכן בזמן העליה, האדם 
צריך לזכור שלא לזלזל בהמעשה שהוא עושה.
%break
אולם יחד עם זה, האדם צריך להשתדל לעשות את המעשים שלו, 
שיהיו כולם לשם שמים. ויש כלל, בכל דבר שהאדם רגיל, כבר נעשה 
אצלו כמו מנהג, כלומר שאינו צריך לדעת בשביל מה הוא המעשה 
הזה. וזו נקראת "מצות אנשים מלומדה", שפירושו, שהוא רגיל בהם.
%break
והיות שענין תו"מ ניתן "לצרף בהם את הבריות", נמצא, שהוא צריך 
לכוון בעת עשיית המצות, שהעשיה זו תביא לו לידי מצב של דביקות 
בה'. נמצא, שהאדם צריך לדעת, מהו הוא רוצה מהעשיה זו.
%break
לכן אם האדם עושה מעשה מטעם רגילות, אז אין הוא צריך לשום 
תמורה. נמצא, מצד אחד שמירת תו"מ מטעם הרגילות גם זה ענין 
גבוה, כידוע מה שאמרו חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה". 
היינו בזמן שהאדם זוכה למחשבה טובה,
%break
היינו שזוכה שכבר יכול לכוון את מעשיו בעל מנת להשפיע, אז כל 
המעשים שעשה, שעוד לא היו על הכוונות לשם שמים, הקב"ה מצרף 
לכל המעשים שהיו מקודם, ונכנסו כולם לקדושה. נמצא, מה שיש לו 
יותר מעשים טובים, שורה אח"כ עליהם את המחשבה לשם שמים.
%break
ובהאמור נבין מהו שאמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאלו 
קבלתים היום מהר סיני, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". יש כאן ב' 
מובנים:
%break
א. כמו שאז היתה להם הכנה לקבלת התורה, כמו כן בכל יום האדם 
צריך הכנה לקבלת התו"מ, שע"י ההכנה יכולים להגיע להשיגה. מה 
שאין כן שהאדם עושה בלי הכנה, אלא מחמת רגילות, ע"י זה אין 
האדם זוכה למטרת הבריאה.
%break
הגם שגם זהו דבר גדול, אבל במקום שיכול להכנס ע"י זה לדרגת 
"דע אלקי אביך", שבטח זהו ישר להמטרה, שלכן אמרו, "יהיו בעיניו 
כחדשים", שע"י זה יזכה לדביקות ה'.
%break
ב. שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים 
מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ 
מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא 
מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה.
%break
נמצא, בזמן שהוא עובד מטעם רגילות, כלומר שהוא מרגיש, שהוא 
צריך לקיים תו"מ כמו מנהג, שנהוג לסדר סדר היום שלו, נמצא, שאין 
לו מקום להתקדם. לכן אמרו "בכל יום יהיו כחדשים".
%page 963
שע"י זה האדם יגיע לזכות לבחינת מטרת הבריאה, שהיא בכדי 
שהנבראים יזכו לקבל את הטוב ועונג.
%break
ולפי מה שכתוב בספר "שער הכוונות", הפירוש "בכל יום יהיו בעיניך 
כחדשים" יהיה, משום שכך היא האמת, היינו שבכל יום האדם מתקן 
בחינות חדשות, ממה שנפלו בשבירת הכלים, כמו שמבואר שם 
בספר.
%break
נמצא, שאין האדם חוזר על מה שקבל התורה מהר סיני, אין חוזר על 
אותו הדברים. אלא התורה שנתנה בהר סיני, עם התורה הזו הוא 
מוכרח לתקן כל יום בחינות חדשות. נמצא, שהוא כאילו "היום 
נצטווית". היינו שבכל יום יש מה לתקן עם התורה בחינות אחרות.
%break
ומכאן נמשך מה שהאדם צריך לאכול כל יום, ולא מספיק מה שאכל 
פעם בשנה, שיהיה לכל הפחות מספיק על שנה. אלא לפי דברי האר"י 
הקדוש הוא, שבכל אכילה מתבררות בחינות חדשות מן השבירה,
%break
הגם שלא כל אחד מרגיש. אולם זה ניתן להכלל ישראל. וכל הפרטים 
שבהכלל צריכים לבוא לידי דרגה זו, כמו שכתוב "כי כולם ידעו אותי 
מקטנם ועד גדלם".
%break
%page 964
%H סדר היום
%break
א. תיקון חצות לקונן על גלות השכינה.
ב. ענין קביעת האמונה בכמות ואיכות.
%break
ג. בענין הרע: לצייר את היסורים והכאב שגורם הרע למעלה 
בהעולמות וכן למטה בעולם הזה, שגורם בחינת מיתה אצל הנבראים, 
וכן זה גורם יסורים לכללות הבריאה, לכן נמצא הרע של הפרט גורם 
להכלל, משום שהכלל להפרט הם שוים ואין ביניהם הפרש.
%break
ד. וכן לשנוא את הרע מטעם "אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות 
חסידיו מיד רשעים יצילם", ושיהיה כוונתו להפריד הרע לגמרי.
%break
ה. לצייר את מצב הנשמות הנעשקות ולבקש עליהם רחמים.
ו. ולצייר ענין רוממות ה'.
ז. ולצייר ענין אהבה באופני גילוי אהבה.
%break
ח. סדר הלימוד צריך להיות לשמה, שפירושו שהוא רוצה שהלימוד 
יביא לו את המאור התורה, בכדי שהמאור יחזירו למוטב, כדברי חז"ל 
"המאור שבה מחזירו למוטב". 
%break
כי בלי עזרה מלמעלה אין האדם מסוגל לעבוד בבחינת אמונה 
והשפעה על דרך האמת, שלא משטה את עצמו ולומר שיש לו אמונת 
ה', וכבר מוכן לעבוד בעל מנת להשפיע בלי עזרה מה', שרק "המאור 
שבה מחזירו למוטב".
%break
לכן טוב לקבוע זמן קבוע ללמוד רק מענינים שמדברים מאמונה 
והשפעה, היות שבזמן שלומד בדברים האלו הוא מתדבק במחשבות 
כאלו, אז יותר קל לקבל להתדבק בהמאור התורה.
%break
אבל זה משיגים בשיעור שעובדים בבחינת שנאת הרע, ששנאת הרע 
נקרא "עושי דברו", והמאור התורה נקרא "לשמוע בקול דברו". 
ושניהם ביחד הם שלימות, שכל דבר צריך להיות [כולל] ב' דברים: 
ימין ושמאל, היינו שנאת הרע, ולאהוב את הטוב, וזהו כמו אור וכלי.
%break
%page 967
%H מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה
%break
הנה חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, 
פרק רביעי). אם כן מהו פירושה שאומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא 
לזנב".
%break
הנה סדר העבודה הוא בזמן שרוצים ללכת על דרך התיקון, הנקרא 
בע"מ להשפיע. אז בסיס העבודה צריך להיות בבחינת אמונה למעלה 
מהדעת, כלומר כשהגוף רואה שהאדם רוצה לעבוד לתועלת ה', ולא 
לתועלת עצמו, אז הגוף בא בשאלת פרעה הרשע ששאל טענת "מי",
%break
וכמו כן בשאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם". והשכל מחייב 
שצריכים לתת תשובות על השאלות האלו, עם בחינת ראש, שהוא 
בחינת שכל, ולא תשובות כאילו אין ראש, כלומר שצריכים לעיין 
ולהתעמק בראש מה להשיב על השאלות הנ"ל.
%break
ועל זה אמרו, שאנו צריך לומר להגוף, שמבחינת השכל אתה צודק, 
ואין לי מה להשיב לך, אלא דרך התורה הוא, שאנו צריכים ללכת 
למעלה מהדעת והשכל.
%break
ובהאמור יש לפרש, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים. כלומר 
בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת 
ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות".
%break
כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם 
חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות 
שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, 
לכן הם נקראים שועלים.
%break
והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, 
אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי 
ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד,
%break
שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם 
חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, 
שהם חסדים.
%break
וזה נקרא "והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת 
החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין 
למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן 
הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה,
%break
היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא 
מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה 
ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה 
מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'.
%break
זאת אומרת, אם היה ההשגחה מגולה לעיני כל, היינו אפילו מטרם 
שהאדם השיג כלים דהשפעה, לא היה שום מציאות שיהיה ביכולתו 
של האדם לקבל את הטוב בע"מ להשפיע. אלא,
%break
לאחר שהאדם עשה כל המאמצים בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, 
אז האדם יכול לקבל את הטוב והעונג בע"מ להשפיע, כפי התיקון מה 
שצריך להיות.
%break
כידוע מה שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר, 
הכל נותן הבורא חוץ מיראת שמים - את זה אין הבורא נותן. ויש 
לשאול באמת, מדוע הוא לא נותן.
%break
אלא שצריכים קודם לדעת את פירוש של יראת שמים. וכמו שמבואר 
בהקדמת ספר הזהר (דף קצ"א טור ב) וזה לשונו, יראה הוא שמפחד 
שמא ימעט בעשית נחת רוח ליוצרו, לכן הוא מפחד לקבל את הטוב.
%break
וזהו על דרך מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט". ודרשו 
חז"ל: "בשכר ויסתר משה פניו, זכה לתמונת ה' יביט".
%page 968
נמצא מה שאנו מיחסים להבורא, זהו רק שהוא נותן, מה שאין כן לא 
לתת, זה לא שייך להבורא. לכן אנו אומרים יראת שמים שייכת 
להנבראים, שהם מעכבים עצמם מלקבל, כל זמן שלא בטוחים שזה 
יהיה רק לתועלת הבורא.
%break
וזהו כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא 
אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר 
עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו 
שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם 
(של חכמים). ומפרש הברטנורה, כלומר שתלך אחריהם, שהמהלך 
מעלה עפר ברגליו, וההולך אחריו, מתמלא מאבק שהוא מעלה 
ברגליו, עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין מה מרמזים לנו חז"ל במשל הזה. ויש לפרש, כי מי שהולך 
אחרי אמונת חכמים הוא מסתכל על דרך שלהם, שאומרים שצריכים 
ללכת למעלה מהדעת, אז האדם מתחיל להיות בבחינת מרגלים - 
לראות אם באמת כדאי ללכת אחרי הדרך שלהם.
%break
וזה נקרא שהרגלי החכמים מעלים עפר ונכנס בעיניהם של ההולך 
אחריהם. כלומר על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, 
שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעינים עצומות,
%break
אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה 
"עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות.
%break
והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן 
אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את 
הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון 
לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע,
%break
אלא צריך לקבל הכל כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק 
ועפר בתוך העינים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים 
בקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על 
ידי זה דוקא זוכים לדעת דקדושה.
%break
וזהו מטעם, כי כל ענין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא 
מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן ע"י אמונה למעלה 
מהדעת זוכים לכלים דהשפעה. ואז מתגלה הטוב ועונג בכלים 
דהשפעה,
%break
וזה נקרא בלשון הזוהר הקדוש: "דעת אתפשט וממלא אדרין 
ואכסדרין", שפירושו בזמן שהכלים הם בסדר, מתפשט הדעת הן 
בכלים הפנימים והן בכלים החיצונים.
%break
ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. 
היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. 
לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה,
%break
אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב 
לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת.
%break
ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה כנ"ל, אז זוכים לבחינת ראש 
דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כנ"ל בדברי הזה"ק, "שהדעת 
ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה 
הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה',
%break
ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא 
בחינת דעת וראש.
%break
וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, 
היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד 
פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות 
שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה,
%break
שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב 
לנבראיו.
%break
לכן אם האדם רואה שעוד לא זכה לדעת דקדושה, הנקרא ראש, זהו 
סימן שעדיין עוד לא נטהר מכלים דאהבה עצמית, לכן עדיין אין לו 
דעת.
%break
כלומר היות שלא הלך מקודם בדרך לקבל את האמונה למעלה 
מהדעת, שעל ידי זה זוכים לכלים דהשפעה, שהם כלים שהקדושה 
יכולה להתלבש בהם, לכן אין לו דעת דקדושה.
%page 969
וכעין זה אנו רואים במה שאמר המגיד מדובנה ז"ל, על פסוק "לא 
אותי קרא יעקב, כי יגעת ישראל", שאם האדם עדיין מרגיש יגיעה 
בעבודת ה', זה הוא סימן שעדיין לא עובד לשם ה', אלא הוא עדיין 
עובד לתועלת עצמו, לכן יש לו יגיעה בעבודתו.
%break
מה שאין כן בזמן שכבר תיקן את הכלים שלו שיעסקו בע"מ להשפיע 
נחת רוח ליוצרו, אז הוא נהנה מהעבודה, היות שהוא מרגיש שהוא 
משמש מלך גדול, וזה שוה אצלו הון תועפות. נמצא שהאדם צריך 
להגיע לבחינת ראש ושכל ודעת דקדושה. היות שזהו מטרת הבריאה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמר הזוהר הקדוש (פנחס, דף מט-נא) וזה 
לשונו: אמר ר' אבא, נזכרתי דבר ששמעתי מר' שמעון, ששמע משמו 
של רבי אליעזר.
%break
יום אחד בא חכם גוי, אמר לו וכו', ג' שאלות אני רוצה לשאול ממך. 
אחת, שאתם אומרים, שיהיה נבנה לכם בית מקדש אחר,
%break
והרי אין לבנות אלא ב' פעמים וכו', כי שני בתי ישראל קרא אותם 
הכתוב, וכתוב על בית שני, גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון. 
ב', אתם אומרים, שאתם קרבים למלך העליון יותר מכל שאר העמים, 
ומי שמקורב אל המלך, הוא שמח תמיד בלי צער,
%break
וכו' והרי אתם נמצאים תמיד בצער ובצרות וביגון יותר מכל בני האדם, 
וכו'. ג', שאתם אינם אוכלים נבלה וטרפה, כדי שתהיו בריאים וכו'. אנו 
אוכלים כל מה שאנו רוצים ואנו חזקים וכו'. זקן זקן אל תאמר לי כלום, 
כי לא אשמע אותך. נשא עיניו רבי אליעזר,
%break
והביט בו, ועשה אותו גל של עצמות. כיון שנח כעסו, החזיר ראשו 
ובכה וכו'. דברים אלו, ששאל אותו רשע, אני שאלתי יום אחד את 
אליהו. ואמר במתיבתא דרקיע, סודרו אותם הדברים לפני הקב"ה, 
וכך הם וכו'.
%break
ויש להבין, מדוע בזמן שהגוי שאל ממנו אותו ג' השאלות, עשה ממנו 
ר' אליעזר גל של עצמות, והוא זכה לגלוי אליהו ושאל ממנו אותו ג' 
שאלות, מדוע לר' אליעזר היה מותר לשאול אותם השאלות.
%break
ולפי הנ"ל, היינו שצריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, 
כלומר אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם 
בחינת ראש היינו עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב 
לאריות, היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר,
%break
אבל אנו הולכים למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת 
דקדושה, שהוא הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים 
לראש דקדושה.
%break
ובזה יש לפרש מהו המעשה הזאת, שמספר לנו את הויכוח שהיה לו 
לרבי אליעזר עם הגוי. מה נותן לנו זה בעבודה. אלא על דרך העבודה 
- יש לפרש זה באדם אחד: היינו בזמן שהגוף שאל את השאלות, 
ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף,
%break
שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. 
וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות". פירוש שעשה 
אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך למעלה 
מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל. ואח"כ,
%break
שנח כעסו על השאלות שהרשע שאל אותו, זכה לגלוי אליהו, ואליהו 
נתן לו דעת דקדושה על כל השאלות, לפי מה שלומדים למעלה.
%page 970
%H מהו ענין כשלון בעבודה
%break
הנה כתוב (הושע, י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת 
בעוונך". ומפרש הרד"ק "כי כשלת בעוונך", כי אתה רואה, שנכשלת 
בעוונך, כי אין מקימך ממכשולך,
%break
אלא תשובתך אליו. ובאומרו "עד", כמו "אל". ואמרו חז"ל "גדולה 
תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר עד ה' אלקיך".
%break
ויש להבין מהו "כי כשלת בעוונך", שמשמע, שהוא עשה איזה דבר, 
והיה כשלון. היינו, שהיה כאן מחדל, על מה שהוא לא ראה את זה 
מראש.
%break
ואם האדם עושה עוונות, איזה כשלון היה כאן. הלא מלכתחילה הולך 
לעשות דבר שלא כהוגן, כי עבר על מה שאסור לעשות.
%break
כי כשלון משמע, שהאדם לא כל כך אשם בדבר זה, אלא שנכשל 
בדבר. וכמו כן יש להבין, מהו הלשון "עד ה' אלקיך", לשון יחיד, 
"אלקיך". וכן יש להבין את ענין "עד כסא הכבוד".
%break
ויש לפרש את ענין "כי כשלת בעוונך". הכוונה על עוון ראשון שחטא 
אדם הראשון בעץ הדעת. ששם היה מחדל, בזה ששמע לעצת הנחש. 
שה' אמר לו, שלא לאכול מעץ הדעת, והוא שמע מה שהנחש יעץ לו, 
שאם הוא יעבוד בעל מנת להשפיע, כן מותר לו לאכול.
%break
כי הנחש אמר, שה' ציווה, שלא לאכול מעץ הדעת, הוא מטעם, 
שהיות שבמצב שבו הוא נמצא, אין הוא מוכשר לאכול אותו. מה שאין 
כן אם הוא יסתגל מעשיו, בטח על אופן כזה ה' לא אסר לו לאכול מעץ 
הדעת.
%break
נמצא לפי זה, שהיה כאן אצל אדם הראשון ענין של מחדל וכשלון. 
כלומר, שהוא לא הלך לעשות מעשה משהו נגד רצונו יתברך. אלא 
אדרבה, לפי עצת הנחש, הוא הולך לעשות עכשיו תיקון גדול,
%break
כפי עצת הנחש, שאמר לו, אדרבה, שה' יהנה מעשיה זו (עיין 
בהקדמה של "פנים מסבירות", ששם מפרש את ענין חטא של עץ 
הדעת).
%break
וזהו הכשלון שהיה לו לאדם הראשון, בזה ששמע לעצת הנחש, 
שאמר לו, שהעבודה הזו של אכילת עץ הדעת, למצוה יחשב, ולא 
לעבירה חס ושלום. אולם לבסוף הוא ראה שחטא, כמו שכתוב 
"ותפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם".
%break
פירש רש"י וזה לשונו "וידעו כי עירומים הם. אף סומא יודע כשהוא 
ערום. אלא מהי, וידעו כי עירומים הם. מצוה א' היה בידם, ונתערטלו 
הימנה" (ערטלאי פירושו, ערום, חשוף, שאינו לבוש).
%break
היינו, שראה שלא היה צריך לשמוע לטענת הנחש, הגם שהנחש נותן 
לו להבין, שכל מה שהוא מדבר אליו, הכל הוא לטובת ה' ולא לתועלת 
עצמו, כמו שאמר לו,
%break
שאם הוא יעשה הכנה לטהר עצמו ויכוון לשם שמים, על זה לא היה 
ציווי ה', כנ"ל, (בהקדמה ל"פנים מסבירות", אות י"ז).
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, ל"ח) "אדם הראשון מין 
היה". ופירוש רש"י "היה נוטה לעכו"ם". ויש להבין, איך אפשר לומר 
דבר כזה על אדם הראשון, שהיה מדבר עם הבורא, שנוכל לומר עליו 
שהיה מין.
%break
אלא לפי שאנו לומדים, שענין אמונה נקרא, שהוא מאמין למעלה 
מהדעת. לכן, הגם שהוא בעצמו שמע מהבורא, שלא לאכול מעץ 
הדעת, ולא שייך כאן לומר, שזהו ענין שצריך להאמין על הציווי של 
הבורא.
%break
אלא הפירוש יהיה, שלאחר שבא אליו הנחש, ונתן לו להבין בתוך 
הדעת, מה שהבורא אמר לו, שלא לאכול, אז אדם הראשון היה צריך 
לומר להנחש "הגם מצד הדעת אתה צודק,
%break
היינו, שאם אני כן יאכל מעץ הדעת על הכוונה בעל מנת להשפיע 
כנ"ל, אז יהיה להבורא נחת רוח מהאכילה זו.
%page 971
ואני רואה, שאתה צודק מאה אחוז. מכל מקום אני הולך למעלה 
מהדעת. אלא אני רוצה לקיים את ציווי ה' בלי שום שכל ודעת, כי מה 
שמוסיפים על האמונה, כבר נקרא "נוטה לעכו"ם".
%break
ואדם הראשון הלך והוסיף על מה שציווה לו הבורא. על זה אמרו, 
שאדם הראשון מין היה. ועל ידי החטא הזה נמשך לנו הסתרה 
בעבודה, שקשה לנו להתרחק מאהבה עצמית.
%break
וממילא קשה לנו להאמין בהשגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב, 
שיהיה לנו כח לתת לו שבח והודאה על כל הדברים שהאדם מרגיש, 
שזהו רק טוב.
%break
וחסרון זה של אמונה בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את עולמו 
בבחינת טוב ומטיב, זה גורם לנו, שאנו כל כך מרוחקים מהבורא. כי 
האדם יכול לשמש ולעשות מעשים, אפילו שהם למעלה מכוחו, אם 
מרגיש למי הוא עובד.
%break
והיות שכל זמן שעדיין האדם נמצא באהבה עצמית, אין האדם מסוגל 
להרגיש את מציאותו יתברך כפי שדרוש, שיהיה להאדם אמונה 
בקביעות.
%break
וזה כמו שכתוב (בהקדמת ספר, הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי") וזה לשונו 
"בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה בו כפירה. היינו, 
שלא יכול להיות לו אמונה מטרם שיש לו השתוות הצורה.
%break
כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי. כי הוא 
פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה 
מתאים לפועל השלם".
%break
ובזה יש לפרש את ענין, שגירשו אותו מגן עדן לתוך העלם והסתר. 
ומשום זה, כל הדורות שבאו אחריו, שיש עבודה גדולה, בזה שצריכים 
להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. 
ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת,
%break
זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם 
הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא 
מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה כנ"ל.
%break
נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת 
אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר 
עבודה של ענין אמונה בפשטות.
%break
היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום 
וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול 
להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, כנ"ל, שהרצון לקבל גורם לו 
בחינת כפירה.
%break
נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, 
שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה 
אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות 
באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל,
%break
שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות 
תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' 
הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת.
%break
ובזה יש לפרש מהו "עד ה' אלקיך". היות שהכשלון היה בזה ששמע 
בעצת הנחש, שאמר לו על פי שכל, מהי כוונתו יתברך, לכן האדם 
מוכרח לעשות תשובה, עד שיזכה לבחינת "ה' אלקיך" באופן פרטי, 
ולא להיות נמשך לאף אחד.
%break
כלומר, שלא יהא נמשך אחרי הכלל, בזה שהוא רואה על איזה 
אופנים, היינו על איזה כוונות, צריך להיות סדר העבודה, וכמו כן צורת 
עבודה. זאת אומרת, שלא יסתכל על מה שהאדם מבחינת הכלל 
שואף להגיע לאיזו מטרה.
%break
אלא הוא צריך לעשות תשובה, עד שיזכה באופן פרטי שה' יהיה 
אלקיך.
%break
וזהו כמו שכתוב (הקדמה לתע"ס, אות נ"ד) וזה לשונו "אמנם אחר 
שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים את מידת יגיעתו והתחזקותו 
באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת השגחה 
הגלויה. דהיינו, לגילוי פנים. ואז זוכה לתשובה שלימה.
%page 972
שפירושה, ששב ומתדבק בה' יתברך בכל לב נפש מאוד, כמו שנמשך 
אליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה. "וזהו כמו שכתוב "היכי דמי 
תשובה. עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".
%break
כלומר, מתי יהיה אדם בטוח שזכה לתשובה שלימה. עד שיעיד עליו 
יודע תעלומות. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז ישועתו יתברך מעידה 
עליו, שלא ישוב לכסלו עוד".
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו "עד ה' אלקיך". היינו, שהאדם 
צריך לעשות תשובה, היינו לעשות כל מה שבידו לעשות, עד שה' 
יתברך עוזר לו, וזוכה להשגת השגחה גלויה, דהיינו לגילוי פנים. שאז 
נקרא "ה' אלקיך".
%break
היינו שהוא השיג באופן פרטי את גילוי פנים של ה'. זה נקרא "ה' 
אלקיך". היינו, שזכה באופן פרטי. וזה נקרא "ה' אלקיך".
%break
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו הפירוש, מה שאמרו חז"ל "גדולה 
תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פ"ו). ידוע, שאי אפשר לתקן 
שום דבר, אם אין רואים את הקלקול. לכן אי אפשר לעשות תשובה, 
אם אין הוא רואה את החטא.
%break
כלומר, שלא יכולים לתקן את הרע, אם לא רואים את הרע בצורה 
האמיתית.
%break
כמו בגשמיות, אם לא רואים את כובד המשקל של איזה דבר, לא 
יכולים להרים אותו. לכן כשאין האדם רואה את צורה האמיתית של 
הרע שיש בקרבו, אין הוא יכול לבקש עזרה שלימה, שיהיה בידו 
להתגבר על הרע.
%break
כי ידוע "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו 
אינו יכול לו". לכן, אם אין האדם רואה את שיעורו של הרע, אין 
תפלתו של האדם שלמה.
%break
כי האדם מבקש, למשל, מהקב"ה, שיעזור לו על קצת רע, שע"י זה 
יזכה לתשובה. אם כן, העזרה הבאה מלמעלה, היא רק לבטל קצת 
רע, ולא כל הרע שבו. שזה דומה, שאדם בא להרופא, ואומר לו, שיש 
לו חום, שהרופא יתן לו כדור להוריד את החום.
%break
והרופא שואל, כמה חום יש לך, והוא אומר, שיש לו 38 חום. והרופא 
נתן לו כדור, והכדור לא עזר. לכן הרופא אומר לו, בטח יש לך יותר 
חום. ומה עשה הרופא, בעצמו מדד לו החום,
%break
וראה, שיש לו חום למעלה מ - 40. אז הרופא נותן לו תרופה, 
שמתאימה למי שיש לו 40 מעלות חום.
%break
הנמשל הוא, היות שהאדם צריך לתת תפלה, שהיא הכלי לקבל 
הישועה, ואם אין האדם מתפלל על הרע ממש שיש בו, אלא שהוא 
חושב, שיש לו קצת רע, ממילא אין התפלה שלו ממשיכה עזרה 
מלמעלה, אלא עבור מי שיש לו קצת רע.
%break
אי לזאת, כשהאדם מתחיל ללכת בדרך האמת, והוא מבקש עזרה 
מה', אז ה' מראה לו כל פעם קצת רע שיש בו. והאדם מתחיל לחשוב, 
שכל פעם שהוא מתגבר בתו"מ, הוא נעשה יותר גרוע, מכפי שטרם 
התחיל להכנס בעבודה של אמת.
%break
ואז הוא בא לידי "תוהה על הראשונות". כלומר, שמתחרט על מה 
שנכנס בעבודה זו. שכל ענין, שנכנס לעבודה זו, היתה כוונתו, שע"י 
זה הוא יתקרב יותר לה'. ועתה הוא רואה להיפך, שהוא הולך אחורה 
ולא קדימה.
%break
אולם האדם צריך להאמין, שהוא כן מתקדם בעבודה. אלא זה שהוא 
רואה כל פעם איך שהוא יותר גרוע, זהו מהמשל הנ"ל, שהרופא מודד 
לו את החום ולא החולה. אז ה' מודד לו החום. היינו, שה' מראה לו כל 
פעם, איך שהוא שקוע בהרע.
%break
עד כדי כך, שלא מאמין שיש מציאות כזו. כלומר, שהאדם אינו מבין, 
איך יכולה להיות מציאות כזאת, שאדם מתחיל לתת יותר יגיעה 
בתו"מ, והיה צריך לראות, שכל יום הוא נעשה יותר טוב. ובמציאות 
הוא במצב יותר גרוע.
%break
והתשובה היא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך האמת, כפי 
שיעור התגברותו בעבודה, בשיעור זה מגלים לו את הרע, בכדי 
שיהיה לו מקום, לבקש מה' עזרה על רע ממש. היינו כלומר, שהאדם 
רואה אז, שאם אין הקב"ה עוזרו, אינו לו שום מציאות,
%break
שתהיה לו יכולת לצאת משליטת הרע, כי אצלו הרע מתגבר בכל יום 
ביותר כח השליטה. וכל זה הוא בכדי שיהיה לו מקום וצורך לישועת 
ה', שדוקא אז הוא מקבל רצון וצורך לעזרת ה'.
%page 973
וזה כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ח) וזה לשונו "ההסתר הוא 
סיבת הגילוי. שההסתר, אחר תיקונו, בעת הגילוי, נעשה לגילוי, כמו 
פתילה לאור הנאחז בה. וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת 
תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר".
%break
ובהאמור יש לפרש את ענין "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" 
שענין "כסא", אמר אאמו"ר זצ"ל, יש לפרש ב' פירושים:
א. מלשון "כיסוי", שמכסה,
ב. מלשון "כסא", שראוי לשבת עליו המלך.
%break
נמצא, שבזה שהאדם מגיע לידי הכרת הרע, שהוא רואה, איך שהוא 
מרוחק, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, שהכל סתום ומכוסה, 
שאין הוא רואה שום מבוא, שיהיה מציאות לזכות לדביקות ה', זה 
נקרא "כסא המכסה".
%break
ודרגה זו נקראת בחינת "כלי וצורך אמיתי לישועת ה'". ועל הכסא הזו 
מתגלה אח"כ עזרת ה', בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, 
שהכסא הזה, שהיה כל כך בשפלות,
%break
היינו שהיה מרגיש מצב של שפלות ובזיון, זכה שישרה על כסא זה 
כבוד המלך. נמצא, שאותו השפלות נעשה "כסא הכבוד".
%break
ובזה יש לפרש "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". כלומר, מתי 
האדם יודע שכבר עשה תשובה. הסימן הוא, אם הגיע, שהכסא 
הקודם זכה לגילוי אור. וזה עד שיהיה מגולה המלך הכבוד, היושב על 
הכסא.
%break
%page 974
%H מהו, שהעולם נברא בשביל תורה
%break
הנה רש"י מביא דרשות חז"ל על "בראשית ברא", "בשביל התורה, 
שנקראת "ראשית דרכו". ובשביל ישראל, שנקראו "קדש ישראל 
ראשית תבואתה".
%break
ויש להבין, מהו "בשביל התורה נברא העולם". כי תורה בפשטות הוא 
מצות המלך, שנתן פקודות לשמור אותם. וכי הפקודות של המלך הן 
בעלי חסרון, שהם רוצים, שיהיה מי שימלא אותם, וכי הם בעלי 
הרגשה.
%break
אלא יכולים לומר, שהמלך רוצה שישמרו את פקודותיו. וזה שייך לומר 
במלך בשר ודם, שהוא רוצה לתת להם פקודות, ומזה הוא נהנה. אבל 
אין לומר דבר כזה על הבורא, שהוא רוצה שיתנו לו כבוד, ושישמרו 
מה שהוא מצוה עליהם.
%break
וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, שבשביל ישראל נברא העולם. 
היינו, משמע, לא בשביל תורה. אם כן יש להבין, האם יש לבריאת 
העולם ב' סיבות או שזוהי סיבה אחת, היינו ששניהם מראים על דבר 
אחד.
%break
ידוע, שסיבת בריאת העולם היא מטעם רצונו להטיב לנבראיו. ובכדי 
להוציא לאור שלימות פעולותיו, היינו שלא יהיה ענין של בושה, נתקן 
צמצום והסתר, שלא יאיר הטוב והעונג, אלא בתנאי שתהיה להמקבל 
כוונה בעמ"נ להשפיע, אחרת יש הסתרת פנים של הקב"ה.
%break
ומסיבה זו ניתן לנו מצות אמונה, שהוא מנהיג את עולמו בבחינת טוב 
ומטיב, שעל ידי מצות האמונה בה', ושיקיימו את התו"מ על בסיס 
האמונה, אז יתוקן את ענין של בושה.
%break
אולם מסיבת בריאת הנבראים, שנבראו ברצון לקבל לצורך עצמם, אין 
הנבראים יכולים לבוא לידי מדרגה, שיהיו כל מעשיהם לשם שמים 
ולא לתועלת עצמם. לכן זה גרם, שהרצון לקבל נקרא "רע". וההולך 
בדרך הרע הזה, נקרא "רשע".
%break
והרצון לקבל לתועלת עצמו נקרא "יצר הרע", משום שכל מה שהוא 
מצייר להאדם לעשות, הוא שיעשה הכל רק בבחינת קבלה עצמית, 
זה גורם רע לאדם.
%break
זאת אומרת, שזוהי כל הסיבה, שהאדם לא יכול להשיג את הטוב 
והעונג, מה שיש ברצון ה' לתת להנבראים. כי על בחינה זו, המכונה 
"רצון לקבל לעצמו", היה תיקון,
%break
מסיבת שהרצון לקבל הוא בחינת הפכי מהקב"ה, שרצונו הוא רק 
להשפיע, והרצון לקבל אינו מסוגל להיות משפיע.
%break
ובכדי שתהיה השתוות הצורה, היינו שהאדם, בזמן שהוא מקבל, 
שתהיה לו יכולת לכוון, שהקבלה תהיה בעל מנת להשפיע, וזה כבר 
נקרא, שהוא משפיע.
%break
וזה נקרא "השתוות הצורה" או "דביקות". כי ברוחניות, השתוות נקרא 
"דביקות", הגם במעשה הוא מקבל. וזה נקרא "מקבל בעל מנת 
להשפיע".
%break
אולם איך אפשר זה, שיהיה מציאות לבוא לידי השתוות הצורה. היות 
שהרצון לקבל הזה, הבורא ברא אותו, ואיך אפשר לבטל הטבע מה 
שהבורא ברא. על זה ניתן תיקון, שבאמת הטבע של הרצון לקבל אי 
אפשר לבטלו.
%break
אלא על זה מוסיפים עליו כוונה דלהשפיע. נמצא, שהרצון לקבל, היינו 
מה שהאדם רואה דבר, שיכול מזה להנות, נשאר. היינו, שגם אח"כ 
האדם נהנה, רק בכוונה אחרת. שזה נקרא "מקבל בעל מנת 
להשפיע".
%break
אבל איך האדם יכול לעשות כוונה אחרת, מלהיות לקבל לתועלת 
עצמו, אלא לתועלת ה'. על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר 
הרע, בראתי תורה תבלין". היינו, שבסגולת התורה ומצות האדם יכול 
להגיע לידי השגת רצון להשפיע.
%break
ורק זאת העצה היחידה שהאדם יכול לזכות לכלים דהשפעה, שעל זה 
אמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".
%page 975
נמצא, שעל ידי התורה האדם ישיג כלים דהשפעה. ואז יוכל לקבל את 
הטוב והעונג, מה שה' רוצה לתת להנבראים. ומבחינה זו התורה 
נקראת "תרי"ג עיטין", היינו תרי"ג עצות, שעל ידם האדם יזכה 
לכלים דהשפעה.
%break
ואח"כ, היינו לאחר שיזכה על ידי התורה לכלים דהשפעה, אז הוא 
צריך לקבל את הטוב והעונג שיש במחשבת הבורא. והטוב והעונג 
הזה גם נקרא בחינת "תורה". כלומר, שאז התרי"ג עיטין נעשים 
לתרי"ג פקודין. שפירושו, שבכל מצוה יש אור מיוחד.
%break
וזה כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, אות א') וזה לשונו 
"ועל דרך זה יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע. כמו 
שאמרו חז"ל, עושי דברו, לשמוע בקול דברו, ברישא עושי, והדר 
למשמע. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו,
%break
מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצות בשם תרי"ג עיטין. והן בחינת 
אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג מצות 
בבחינות פקודין. והוא מלשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל 
מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש, שבשביל התורה 
נברא העולם.
%break
וכי התורה היא בעלת הרגשה, שתרגיש, שחסר לה מי שיקיים אותה. 
וכמו כן שאלנו, הלא במקום אחר אמרו חז"ל, שבשביל ישראל נברא 
העולם.
%break
והענין הוא, ששניהם מרמזים על דבר אחד, היינו שסיבת בריאת 
העולם היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומובא (מדרש רבה, 
בראשית), שבשעה שהקב"ה רצה לברוא את אדם הראשון, אז 
המלאכים התנגדו לזה,
%break
שאמרו "מה אנוש, כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך". וה' השיב להם, 
שזה דומה למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב, ואין לו אורחים.
%break
נמצא, שבריאת האדם היתה מטעם להטיב לנבראיו. וזהו שאמרו, 
שבריאת העולם היתה בשביל ישראל, הנקראים "ראשית". אבל מה 
הוא הטוב והעונג שרצה לתת להם.
%break
אז באו חז"ל ואמרו לנו, שהטוב ועונג זהו הוא התורה. כלומר, 
שבריאת העולם היתה בכדי שישראל יקבלו ויהנו מהטוב והעונג 
שנמצא בתורה.
%break
נמצא, מה שאמרו "בשביל ישראל נברא העולם", ומה שאמרו "בשביל 
תורה נברא העולם", הוא אותו דבר. אלא כאן מדברים מהמקבלים, 
שהם ישראל, וכאן, מה שישראל מקבלים. כלומר, אחד מדבר מן 
הכלי, ואחד מדבר מן האור. אבל שניהם הם דבר אחד, אור וכלי.
%break
אולם מה שאמרו "בשביל התורה נברא העולם", יש לפרש על ב' 
אופנים:
%break
א. כנ"ל, שהתורה היא בחינת תרי"ג עיטין, היינו תרי"ג עצות איך 
להכניע את הרע, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". 
היינו שע"י התורה יתקנו את הרע, "כי המאור שבה יחזירו למוטב".
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (שבת, ל"ג) "אם לא בריתי 
יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי", שפירשו "יומם ולילה" היינו 
התורה, כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה". היינו אם לא התורה, לא 
היה קיום העולם.
%break
ויש לפרש, שעל ידי התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, העולם 
יכול להתקיים. כלומר, יהיה אפשרות לקבל את הטוב ועונג, מסיבת 
שהתורה יתקן את הרע שבהנבראים, ויהיה להם בחינת השתוות 
הצורה כנ"ל, שעל ידי זה יתוקן הפגם של הבושה.
%break
ומובן מאליו, שאם לא היתה התורה מחזירה למוטב, אז לא היה שום 
מציאות, שיקבלו את הטוב ועונג. נמצא, "חוקת שמים וארץ לא 
שמתי", אז היה הכל ללא תועלת.
%break
נמצא, ש"התורה" נקראת כאן רק בחינת עיטין כנ"ל, היינו, עצות איך 
לקבל את הטוב.
%break
ב. כנ"ל, שהתורה היא בחינת תרי"ג פקודין, שהם בחינת שמות 
הקדושים. היינו כנ"ל בהקדמת הזהר (דף רמ"ב), "שבכל מצוה 
מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג 
אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף.
%page 976
ונמצא, בעשית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את 
מדרגת האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות, 
שנקרא אז שם פקודין".
%break
ובהאמור יש לפרש, זה שאמרו חז"ל "העולם נברא בשביל התורה", 
היינו זה שאומרים, שסיבת בריאת העולמות היתה מטעם להטיב 
לנבראיו. הטוב והעונג הזה הוא נמצא בהתורה, הנקראת "שמותיו של 
הקב"ה". שהשם הכללי של הבורא הוא "טוב ומטיב".
%break
כי השמות שנותנים להבורא, הם רק מבחינת "ממעשיך הכרנוך". לכן, 
היות שהשיגו מהבורא טוב ועונג לעצמם ולכל העולם, לכן נתנו לו את 
השם "טוב ומטיב".
%break
כמו שאמרו חז"ל "טוב לדידיה ומטיב לאחרינא", שפירושו, שהשיגו, 
שהם קבלו טוב מהבורא. וגם השיגו, שהבורא מטיב לאחרים גם כן.
%break
אבל מהבורא עצמו אי אפשר לדבר ממנו, כמו שכתוב בזה"ק "לית 
מחשבה תפיסה ביה כלל". ופירושו "מהבורא בעצמו אי אפשר לדבר", 
כי אין לנו בהבורא שום השגה. נמצא לפי זה, שמה שאמרו חז"ל, 
שהעולם נברא בשביל התורה,
%break
ומה שאמרו חז"ל, שהעולם נברא בשביל ישראל, הוא דבר אחד. אלא 
הבדל הוא בין האור ובין הכלי. האור נקרא "תורה". והכלי לקבלת 
האור נקרא "ישראל".
%break
וענין זה מבואר בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ד), שמפרש שם 
ענין "אורייתא, וישראל, וקוב"ה חד הוא". וזה לשונו "והנך רואה, 
שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן, 
הם בעצם ה' בחינות של הנשמה, דהיינו נרנח"י.
%break
כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצות הנ"ל. והאורות דנרנח"י הם 
עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה. נמצא, שהתורה והנשמה הם 
אחד. אבל קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור תורה, בתר"ך 
מצות הנ"ל".
%break
נמצא, שבחינת "ישראל" ו"תורה" הם דבר אחד. אלא שההבחן הוא 
במה שמדברים, או מהאור או מהכלי.
%break
אולם סדר העבודה הוא, היות שאנו נולדנו כבר לאחר חטא דעץ 
הדעת, לכן אנחנו כבר משוקעים בהרצון לקבל לתועלת עצמו, שעל 
זה היה צמצום והסתר.
%break
לכן סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של שלא לשמה". היינו, 
כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא 
לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות.
%break
ובכל מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. 
כלומר, שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, אז העבודה נקראת 
"בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות.
%break
מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר 
ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, 
מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן אם 
רוצים להגיע לדביקות,
%break
הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי 
עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל.
%break
ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, 
כי "המאור שבה מחזירו למוטב". ואח"כ, שכבר זכה האדם לכלים 
דהשפעה, הוא זוכה לבחינה הנקראת "שמותיו של הקב"ה".
%break
שהוא הטוב והעונג שהיה במחשבתו יתברך לתת להנבראים. שזה 
שאמרו, שסיבת בריאת העולמות היא להטיב לנבראיו.
%page 977
%H מהו, שתולדות הצדיקים
%H הם מעשים טובים, בעבודה
%break
הנה על פסוק "אלה תולדות נח, נח איש צדיק", אמרו חז"ל, "ללמדך, 
שעיקר תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים". ויש להבין זה, הלא 
חז"ל אמרו (נדרים ס"ד) "מי שאין לו בנים חשוב כמת", דכתיב "הבה 
לי בנים, ואם אין מתה אנכי".
%break
אם כן יוצא, שצדיקים, שיש להם מעשים טובים, מכל מקום הם 
נחשבים כמתים. היתכן לומר כך על צדיקים.
%break
הנה אב ובן בבחינת עבודה, נקראים סיבה ומסובב. היינו, מה שהוא 
בכח נקרא אב, ומה שמתגלה אח"כ בפועל נקרא בן. ומה שהוא בכח, 
הוא כמו טיפה במוח האב. ומה שיוצא אח"כ בפועל, נקרא לידה, ובן 
היוצא מהכח אל הפועל.
%break
לכן, כשיש לאדם איזו מחשבה, שהוא רוצה לעשות איזה מעשה, הוא 
מוכרח מקודם לחשוב, מה שהוא רוצה לעשות, שיהיה לו הנאה 
מהמעשה, כי מדרך העולם הוא, שהאדם אוהב את המנוחה, כידוע. 
שהטעם הוא, מטעם שהשורש שלנו הוא במצב המנוחה המוחלטת,
%break
לכן גם הנבראים רוצים במנוחה, ולא עושים שום תנועה, רק בתנאי 
שיביאו להם יותר הנאה, מכפי שיש להם מהמצב של המנוחה.
%break
לכן, צדיקים, היינו אנשים שרוצים להיות במדרגת צדיק, הגם שעדיין 
לא הגיעו לדרגת צדיקים, כבר מכונים בשם צדיקים, על דרך שפירש 
אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב "יהיב חכמתא לחכימין, הקושיא הוא, 
יהיב חכמתא לטיפשין היה צריך לומר.
%break
ולמה כתוב, לחכימין. אלא מי שמבקש חכמה, כבר נקרא חכם. מה 
שאין כן טיפש לא רוצה חכמה, כמו שכתוב "לא יחפץ הכסיל 
בתבונה".
%break
נמצא, מי שרוצה להיות צדיק, הוא מסדר לעצמו במחשבתו, מה עליו 
לעשות, היינו למה הוא צריך להשתוקק. אמרו חז"ל, "למעשים 
טובים". כלומר, שהוא חושב במחשבתו, איך הוא יכול להגיע למצב, 
שיהיה בידו לעשות מעשים טובים. כלומר, כשיהיו בידו מעשים טובים,
%break
אז הוא ידע בעצמו, שהוא צדיק. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א) 
"ואמר רבא, ידע איניש בנפשיה, אי צדיק הוא או רשע הוא". לכן 
האדם מסדר לעצמו במחשבתו, הנקראת רק בכח, מה עליו לעשות, 
בכדי שיגיע למצב, שכל מעשה שהוא עושה, שיהיה מעשה טוב.
%break
אולם צריכים לדעת, מהו מעשה טוב, שע"י זה הוא ידע, שהוא צדיק. 
יש לפרש, שענין מעשים טובים, מתפרש הן בתורה, והן בתפלה, והן 
בעשיית מעשה המצות. שענין מעשה טוב, יש לפרש, שהאדם ירגיש 
עצמו בטוב, בעת עשיית המעשים. לדוגמא,
%break
בעת שהאדם רוצה לעמוד ולהתפלל לפני ה', אז האדם רוצה להרגיש 
כמו שהוא עומד בפני המלך, שאז האדם, כל לבו ומחשבתו נתונים 
במלך, כלומר, מחמת גדלות וחשיבות המלך, אין אז שום אפשרות, 
שיסיח דעתו מהמלך.
%break
ונמצא כאן ב' דברים:
א. שאין מקום שתכנס מחשבה אחרת, מה שאינו נוגע להמלך. ואז 
הזמן, כאילו אין בעולם אלא, הוא והמלך. וזהו מחמת אימת גדלות 
המלך,
%break
ב. הוא מרגיש אז, שהוא נמצא במצב של הרגשה טובה, היות שיש לו 
זכיה לדבר עם המלך.
%break
וכמו כן, בשעה שהולך לקיים איזו מצוה, הוא חושב במחשבתו, 
שהמצוה שהוא יעשה, תהיה מצוה טובה. היינו כנ"ל, שירגיש בעת 
עשיית המצוה, שהוא הולך עכשיו
%page 978
לעשות נחת רוח להמלך. לכן האדם צריך להרגיש בעת עשיית 
המצוה, שיש לו הזכיה להנות להמלך, כלומר, שהמלך נהנה עכשיו 
ממנו, מזה שמקיים מצות המלך. וזה נקרא מעשה טוב.
%break
וכשהוא מרגיש כך, ואין לו בעת עשיית המצות שום מחשבה אחרת, 
היות שהוא עוסק במצות המלך, לכן כל מחשבתו היא, שחושב אם 
באמת המלך יהנה מהמעשה שהוא עושה עכשיו. וזה נקרא אצלו 
"מעשים טובים". וכמו כן בעת שלומד תורה,
%break
הוא עושה הכנה ללימוד התורה, היינו שחושב מקודם, איזה תורה 
הוא הולך ללמוד. כלומר, האם דעתו הוא להנות מהחכמה שיש 
בהתורה, או שיהיה לו כח לעורר בעצמו, שזה הוא תורה של הקב"ה, 
שכל התורה הוא בבחינת שמותיו של הקב"ה,
%break
ועוד אין לו זכיה להבין ולראות את הקשר, שיש להתורה עם הקב"ה, 
אלא לכל הפחות הוא רוצה להאמין, כמו שאמרו חז"ל, "אורייתא 
וישראל וקוב"ה חד הוא". וזה נקרא אצלו "מעשים טובים".
%break
נמצא, שמי שרוצה להיות צדיק, בעת שהוא עושה הכנה, ועושה 
במחשבתו חשבון נפש, שרוצה לעשות מעשים שיהיו טובים, הוא 
נקרא צדיק. היינו, שרוצה להוליד, היינו שע"י ההכנה שיש לו 
במחשבתו, זה נקרא, אב המוליד בנים, שהם מעשים טובים.
%break
וזה שכתוב, "נח איש צדיק", שזה נקרא, "אלה תולדות נח", היינו 
המעשים טובים שהם התולדות של הצדיקים. וזה שכתוב, "נח איש 
צדיק היה". הפירוש, שהוא זכה למעשים טובים. היינו, שבזמן 
העשיה, היה מרגיש, שבאמת המעשים שלו הם טובים,
%break
שהיה מרגיש נייחא דרוחא בעת עשיית המעשים שלו, והרגיש את 
הטוב שיש בהם, מטעם, היות שהמעשים הם בסדר, לכן זכה להטוב 
ועונג המלובש במעשי המצות.
%break
ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל, "מי שאין לו בנים חשוב כמת". 
ששאלנו, שמכאן, מנח משמע, שרק מי שיש לו מעשים טובים הוא 
חשוב צדיק. והלא כתוב, "מי שאין לו בנים חשוב כמת". משמע, 
שאפילו צדיקים, אם אין להם בנים,
%break
נחשבים כמתים. ובהנ"ל, שבנים נקראים מעשים טובים, יהיה 
הפירוש, "מי שאין לו בנים חשוב כמת", היינו, שאין לו מעשים טובים 
חשוב כמת, מטעם שרשעים בחייהם נקראים מתים, משום שנפרדים 
מחיי החיים.
%break
אמנם מהו הצורך להאדם, שיעשה מעשים טובים. כלומר, מהו הגורם 
שיהיה לו הרצון, שירצה להיות צדיק. ומדוע מוטל על האדם לעזוב את 
כל הצרכים, מה שהוא מורגל לעבוד לטובת הגוף. היינו, הלא הוא 
רגיל להנות מאכילה,
%break
ושתיה, וממלבושי כבוד וכדומה. והגם שהוא שומע מפי ספרים 
וסופרים, שיש ענין של נשמה, שהאדם צריך לרכוש את עניני הנשמה, 
לאחר שכבר זכה לבחינת גוף, האדם מתחיל לשאול, מה זה נשמה, 
שהוא צריך לתת יגיעה, בכדי להשיג את הנשמה.
%break
אז הגוף שואל, מה אני ארויח מזה, שיהיה לי בחינת נשמה. ועוד יותר 
מזה, הוא שואל, היינו מהי נשמה, שאני צריך לזכות ולהשיג אותה.
ועל זה באה התשובה, שאומרים לאדם, "אין נשמה בלי גוף".
%break
לכן נתנו להאדם גוף, שהוא דוגמת מכונה, שעם המכונה הוא יכול 
לנסוע ולהגיע לכל המקומות, שהוא רוצה. ובגלל זה צריכים לשמור על 
המכונה, שיתנו לה כל הצטרכות, שהיא צריכה. לדוגמא, שמן, ומים, 
וחומרי דלק.
%break
שרק אחר שנותנים להמכונה כל הצטרכותה, אז היא תעשה את 
המוטל עליה, להביא את האדם למקומות שהאדם צריך ללכת. 
ובודאי, שאין האדם לוקח מכונה ונותן לה כל מה שדרוש לה, ואח"כ 
יעזוב אותה ולא יסע עמה.
%break
כמו כן האדם צריך לתת מחשבה על הגוף, שהגוף דומה למכונה, 
שמתפקידה להוליך את האדם לאן שהוא צריך. ובזמן שהאדם יבין, 
שהגוף הוא מכשיר,
%break
שעל ידו הוא יזכה להשיג בחינת נשמה, ובגלל זה האדם נברא עם 
גוף. וזהו כמו שמובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ה) וזה לשונו,
%page 979
"ובזה תבין, הנשמה, טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, 
הגם שהיא דבוקה בשורש, כענף באילן. ונקודה זו נקראת שורש 
הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא 
עולם שלה, כלומר שעור חלקה בשורש.
%break
אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי ה' יתברך, שהוא סוד תרי"ג 
אורחין דאורייתא, השבים להיות שמותיו של הקב"ה ממש, אז 
מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה, אלא היא מחויבת 
להגדיל קומתה "תר"ך" פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש.
%break
ובהאמור יוצא, שאם נאמין באמונת חכמים, אז יש מקום לחשוב, 
בשביל מה נולדנו בעולם הזה עם גוף, הכולל בתוכו הרבה תאוות 
שפלות. ואיך יכולים לומר, שהגוף הזה עם כל שפלותו נולד לענין 
גבוה מאוד. היינו, מה שהנשמה לא היה ביכולתה להשיג,
%break
מטרם שירדה בגוף השפל, יהיה בידו להשיג פי "תר"ך" פעמים, ממה 
שהיה לו מטרם ביאת התלבשות הנשמה בגוף.
לענין זה צריכים לעבוד בענין אמונה להאמין באמונת חכמים, שכך 
הוא.
%break
אולם לאו דוקא על זה צריכים אמונת חכמים, אלא על כל צעד ושעל 
מוכרחים להאמין, שכך הוא הדרך ללכת בעולם הזה עם הגוף שלנו, 
כפי שהם סדרו לנו. אחרת אנו נתקלים בדרך שאנו הולכים בדרך ה'.
%break
אלא בענין אמונה, גם כן אנו צריכים למדריכים אמיתיים, היינו, שהם 
מסדרים לנו איך ובאיזה אופן ללכת בדרך ה'. כי יש הרבה פעמים, 
שהאדם נותן כל כוחו בדבר שאינו עיקר בעבודה.
%break
ובגלל זה לא נשאר לו זמן ומרץ לתת את היגיעה במקום הנכון, היינו 
במקום שהוא ענין עיקר, הנחוץ לו בכדי שיוכל להשתלם במעלות 
הקודש.
%break
והיות שמפי ספרים לבד אי אפשר ללמוד, מסיבת שאין אדם דומה 
לחבירו, לכל אחד יש נטיות אחרות. וכמו שאומר האר"י הקדוש, 
"שאין אדם דומה לחבירו, ואין יום דומה לחברתה, ותתקן החלבנה 
מה שלא תתקן הלבונה".
%break
לכן כל אדם צריך סדר מדויק בשבילו, ואין סדר עבודה של אחד 
מתאים להשני. לכן כל אחד ואחד צריך ללכת בסדר המתאים לו 
דוקא.
%break
וזהו כמו שמובא בהקדמה לספר פנים מסבירות (אות ג') וזה לשונו, 
"כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר. ולמען זה הטביע ה' יתברך 
בכללות המון עם ג' הנטיות, שנקראים קנאה, תאוה וכבוד, שמחמתם 
מתפתח ההמון, דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.
%break
הנה, דומם, צמח, חי, מדבר, יש לפרש זה כנ"ל על ד' מפלגות, שכל 
אחד אינו מבין את השני. כלומר, שכל אחד ואחד מבין איך שהאדם 
צריך להתנהג בעולם הזה, ואין אף אחד יכול להבין את השני.
%break
לדוגמא, בחינת דומם היא בחינה א', שמין זה, אינו מבין אלא בחינת 
התאוה. ואנו רואים לפעמים, ב' שכנים שגרים זה על יד זה, יש 
לפעמים שאשתו של בעל דרגה ב', שהוא בחינת צומח, ששייך 
לבחינת כבוד ושליטה, נכנסת לאשתו של בעל דומם,
%break
והיא רואה איך שהשכן יושב עם המשפחה שלו על יד השולחן, ואוכל 
עם המשפחה, והוא מספר למשפחה, איך עבר אצלו סדר היום 
בעבודה, ואיך שהוא נח עכשיו, ונהנה מזה שיושב עם המשפחה 
ביחד, ואוכל.
%break
וכשאשתו של בחינת הצומח חוזרת לביתה, היא מחכה לבעלה שיבוא 
מהחנות, לאכול סעודת הערב עם המשפחה. אבל כשהבעל בא, 
אומר, אין לי זמן לאכול עכשיו עמכם, היות שאני מוזמן לאיזו אסיפה 
לטובת הכלל. ואשתו שואלת, מדוע השכן שלך בא מהחנות, ויושב,
%break
ואוכל עם המשפחה, ולא רץ לשום מקום, אלא הוא יושב בנחת, ושמח 
עם המשפחה. ואתה, אין לך שום חשבון עם המשפחה שלך, אלא כל 
הראש שלך נתון לאנשים אחרים.
%break
אני לא יודעת אפילו, שאתה מכיר אותם, ואתה נותן את הזמן שמגיע 
לנו, למשפחה שלנו, ואתה מחשיב אחרים יותר מאתנו.
%page 980
אז הוא השיב לה, להשכן אין לו שום הרגש הזולת, אלא כמו 
שתרנגולת הולכת עם הילדים שלה, ומטיילת עמהם, ודואגת רק 
להילדים שלה, כמו כן השכן שלנו, אין לו שכל יותר מתרנגולת. ואת 
רוצה שאני גם כן אהיה כמוהו.
%break
הכי מתאים לך, שיהיה לך בעל כמו תרנגולת. והאשה הזאת חוזרת 
להשכן, ושואלת אותו, מדוע אתה אוכל עם המשפחה שלך אחר 
העבודה, ואתה מתנהג כמו תרנגולת, ואין אתה נוהג כמו בעלי.
%break
הוא עונה לה, אין אני משוגע כמו בעלך, לתת הזמן היקר, שאני צריך 
לנוח ולשמוח עם המשפחה שלי, אני אתן את הזמן הזה לאנשים. 
ובטח ששניהם צודקים, ואין אף אחד מבין את השני.
%break
וכמו כן ממצב הב' למצב הג'. ניקח לדוגמא, ב' שכנים. אשה אחת 
נכנסה לשניה, ורואה שהבן של השכנה קם בבוקר בשעה שמונה 
והולך לעבודה.
%break
ובערב הוא בא גם כן מתנהג בסדר כמו כל אנשים. ואחר כך הוא 
הולך לאסיפות, לעשות שם משהו לטובת הכלל. ואח"כ הוא חוזר 
והולך לישון, כרגיל, כמו כל אנשים.
%break
והאשה, כשהיא חוזרת לביתה, היא שואלת הבן שלה, מדוע אני רואה 
הרבה פעמים, שאני מסדרת לך ארוחת ערב, וכשאני קמה בבוקר, 
אני רואה, שהחשמל עדיין דולק וארוחת הערב עדיין עומדת לפניך,
%break
ולא נגעת בה. ואתה יושב על יד הספרים שלך. ומדוע הבן של השכנה 
שלי נוהג כמו בן אדם.
%break
והבן השיב לה, אני אוהב חכמה, לכן אני מבין, שכדאי לוותר על הכל 
ולקנות חכמה. מה שאין כן הבן של השכן, אין לו שייכות לחכמה, אלא 
הוא כמו בהמה, ועוסק לצורכי הכלל, היינו באיזה אופן שיהיה נחת 
רוח לבהמות כמוהו. זאת אומרת,
%break
בלי חכמה, אני מבין שאני דומה לבהמה. מה שאין כן הבן של 
השכנה, שהוא שייך לבחינת בהמה, איך הוא יכול להבין, שאדם בלי 
חכמה הוא נקרא בהמה.
%break
וכשהאשה הזו מספר להשכנה, שהבן שלה אומר על בן שלה שהוא 
בהמה, הבן הזה אומר לאמו, אינני משוגע להכניס את ראשי לתוך 
חכמות, מי ומה, יתן לי זה, אף בן אדם לא ירצה לדבר עמי, שכולם 
יגידו, אין לי שום מושג בעניני עולם הזה.
%break
מה שאין כן כשאני עוסק בצרכי צבור, והולך לאסיפות, שמתאספים 
אנשים פקחים, לעשות משהו לטובת הכלל, יהיו הרבה אנשים שיתנו 
לי כבוד, היות שאני לא דואג לצרכי עצמי אלא לטובת הכלל. מה שאין 
כן הבן של השכנה, הוא דואג רק לצורכי עצמו,
%break
לכן הוא שוכב על הספרים. נמצא, שכל אחד אומר שהדרך שהוא 
הולך זהו דרך של אמת, ואין אחד מבין את חבירו.
%break
ומכל שכן לבחינת מדבר, אין אלה שהם מבחינת חי, לא יכולים להבין 
את בחינת מדבר. היינו, אלו שעוסקים בעבודת ה', הם נראים בעיני 
החכמים, שעוסקים כל ימי חייהם בספרים, ואומרים, עיקר הוא השכל, 
שרק הדעת הוא הקובע, ואלו שעוסקים בעבודת ה',
%break
אומרים, שצריכים ללכת למעלה מהדעת. הם צוחקים מהם, ואומרים, 
בלי דעת אנחנו דומים לבהמות. ואיך הם אומרים, שצריכים ללכת 
למעלה מהדעת. נמצא, שאין אחד מבין את השני. וזה נקרא דור 
הפלגה, שאין אחד מבין שפת רעהו.
%break
ולפי זה איך האדם יכול לצאת מהנטיות, שהוא רגיל בהם מצד 
הלידה, הלא מצד השכל אי אפשר להבין, איך יש מציאות, שהאדם 
יחשוב אחרת, מכפי הנטיות שלו, כנ"ל. ושם, (בהקדמה אות ג') אומר, 
"שבגלל זה ניתן לנו תיקונים, שע"י האדם מוכרח לעבוד ולתת יגיעה,
%break
אחרת היו כל הנבראים במצב המנוחה, מטעם ששורש הנבראים 
שהוא הבורא, הוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענף רוצה להדמות 
לשורשו".
%break
והתיקונים האלו נקראים "הקנאה, והתאוה, והכבוד, הם מוצאים את 
האדם מן העולם" (אבות פרק ד' כ"ח). ואומר שם, שע"י הקנאה 
והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאוה, לבוא לדרגת צומח, 
שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה.
%break
וכמו כן ע"י הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, 
"קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי 
לבחינת מדבר, גם כן ע"י שלא לשמה.
%page 981
אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה 
שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור 
שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שע"י שלא לשמה באים לשמה. לכן 
אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה,
%break
שמתוך שלא לשמה באים לשמה". אולם יש לדעת, שאלו ד' 
המפלגות, שהם דומם, צומח חי, מדבר, נוהגים באדם אחד, שהאדם 
בעצמו עובר ממצב למצב, כמו שכותב שם וזה לשונו "אמנם 
הנשארים בלי שום סגולה,
%break
הוא מפני שאין להם רצון חזק, ועל כן כל ג' הנטיות הנזכרים, 
משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאווים ולפעמים מתקנאים, 
ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים,
%break
ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה מהשגה של 
כלום. ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח".
%break
ובהאמור נבין איך שיש להאדם ג' מצבים בזמן העבודה:
א. נקרא מצב הקבוע,
ב. מצב העליה,
ג. מצב הירידה.
%break
כלומר, שבזמן שהאדם רוצה לצאת ממצב הקביעות שלו, כידוע שיש 
סדר הקביעות, שהאדם מקיים תו"מ מבחינת הכלל. זאת אומרת, 
שנזהרים לקיים תו"מ מבחינת המעשה, כלומר שעל הכוונה דלשם 
שמים אין הם נותנים תשומת לב. וזה נקרא שלא לשמה.
%break
אז הוא יכול להיות במצב הזה, בדרך כלל, בקביעות, מטעם שהוא 
רואה, שהוא מתקדם בכל יום ויום בתו"מ. וזהו מטעם, שהוא מסתכל 
רק על המעשה, אם היא בסדר או לא, פחות או יותר הוא נזהר לקיים. 
לכן כל יום ויום הוא רוכש תו"מ.
%break
ויש כלל, בדבר שהאדם מצליח, הוא נהנה ויכול להמשיך. לכן המצב 
הזה נקרא, מצב הקביעות.
%break
מה שאין כן מצב הב', שהוא זמן העליה, פירוש, האדם שמע מפי 
סופרים וספרים, שיש ענין של טעמי תורה ומצות, שהאדם צריך 
להגיע לידי השגה זו ע"י קיום תו"מ, שיש לעבוד על ענין דביקות בה', 
שהאדם צריך לבוא לידי השגת אלקות, שזהו העיקר, שרוצים מתו"מ.
%break
והספרים אומרים, שסוף כל סוף כל אדם יזכה לדרגה זו. האדם הזה 
מתחיל לעלות במעלת הקודש, ומתחיל להרגיש שהוא נמצא עכשיו 
בעולם אחר, כאילו במצב, שהיה לגבי המצב שהוא נמצא עכשיו, הוא 
הבדל בין יום ללילה. אולם, לא רגיל בדרך הזה, הוא בא לידי ירידה.
%break
ובזמן שנתרבו אצלו העליות וירידות, הוא בא לפעמים לידי יאוש, 
ואומר, הדרך הזה הוא לא בשבילי, ולחזור ולהכנס למצב הקבוע 
שהיה לו, כבר לא יכול. והאמת הוא, שהאדם צריך ללמוד מכל ג' 
מצבים. וזהו כמו שאמרו חז"ל "הרבה למדתי מרבותי, ויותר מחבירי,
%break
ומתלמידי יותר מכולם", שפירוש, רבותי נקרא מצב העליה, ותלמידי 
מצב הירידה, וחברי מצב הקביעות.
%break
כלומר, שהאדם צריך להשתמש ממצב הירידה. היינו, בזמן העליה 
הוא צריך לעשות חשבון, איזה מחשבות ורצונות היו לו אז. כלומר, 
שעיקר הלימוד הוא בזמן עליה, היינו זמן הגדלות, שנקרא רב-ותי, 
שרק בזמן עליה, יש להאדם שכל לחשוב.
%break
ואז, כשהוא מתחיל ללמוד ממצב הירידה, זה נקרא "שלומד 
מתלמידי", שהוא בחינה למטה מהרגילות, שהיה לו מצד הקביעות 
שלו. והמצב הזה, כשהאדם לומד ממנו, אז הוא לומד הרבה, היות 
שעתה הוא יכול לתת שבח והודאה לה', שהוציאו מבחינת המצב,
%break
שהיה מונח בזבל ואשפה, כמו שאר בעלי החי, שכל המזון שלהם הוא 
הפסולת, שזורקים בני אדם לזבל, ובאו בעלי חי, היינו החתולים 
וכדומה, ומפרנסים עצמן מזה הפסולת. ועתה, בזמן עליה, הוא יכול 
לתת שבח והודאה לבורא על זה.
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר, לפי השבח והודאה שנותנים לה', בשיעור זה הוא 
עולה בדרגה, ולא חשוב מה שיש לו, אלא חשוב לפי מה שהוא 
מתפעל מההתקרבות ה'. ובשיעור התודה רבה, שהאדם נותן, 
בשיעור הזה האדם עולה במעלה. וכמו כן יש לו ללמוד ממצב חבירו,
%page 982
היינו גם כן בזמן עליה יקח לעצמו מחשבה, לעיין באיזו הבנה היתה 
בנויה אז העבודה שלו.
%break
נמצא, בזמן העליה, אם האדם לומד ממצבו הנוכחי, שהוא זמן 
העליה, זה נקרא שעוד לא למד הרבה. אבל בזמן שלומד מבחינת 
חבירו, הוא לומד יותר מבחינת העליה. והרבה למדתי מתלמידי, הוא 
מזמן הירידה. וזה נקרא, מתלמידי יותר מכולם, כנ"ל.
%break
אבל לא לשכוח, שכל הלימוד הוא דוקא בזמן העליה. נמצא, אם בזמן 
העליה הוא לא לומד מהמצבים הנ"ל, נקרא שלא למד הרבה. לכן 
בזמן הירידה אין להאדם להחליט שום דבר, אלא רק להתפלל לה', 
שיוציאו אותו מהשפלות. ולהאמין שה' הוא שומע תפלה.
%page 983
%H מהו, שהארץ לא הוציאה פירות
%H מטרם שנברא האדם, בעבודה
%break
בזה"ק (וירא דף א' ובהסולם) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא פתח, 
הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע. פירושו, כאשר ברא הקב"ה את 
העולם, נתן בהארץ כל הכח הראוי לה, והכל היה בהארץ. אבל לא 
הוציאה פירות בעולם, עד שנברא האדם. כיון שנברא האדם,
%break
הכל נראה בהעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה, שנפקדו בה. 
ואז נאמר, הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע 
בארצנו. זהו הדיבור של הקב"ה, שלא היה נמצא בעולם מטרם 
שנברא האדם. כיון שנמצא האדם, נמצא הכל".
%break
ויש להבין, מדוע הארץ לא נתנה את פירותיה מטרם שנברא האדם. 
מהו הקשר בין הארץ להאדם, שאם אין אדם, הגם שיש להארץ הכל, 
מכל מקום היא לא נותנת את פירותיה מטרם שיש אדם.
%break
וכמו כן, מהו הפירוש, ש"מטרם שנברא האדם לא היה הדיבור של 
הקב"ה נמצא בעולם". הלא כתוב כמה פעמים, "ויאמר אלקים, ויהי 
אור".
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה חז"ל אמרו על פסוק "בראשית 
ברא אלקים", בשביל ישראל, שנקראו "ראשית", כמו שכתוב "קודש 
ישראל, ראשית תבואתה". שפירושה כמו שכתוב, שתכלית בריאת 
העולם היתה בכדי להטיב לנבראיו,
%break
כלומר שברא בהנבראים רצון לקבל טוב ועונג. ובהרצון הזה, היינו 
שזה הרצון גורם לו להשתוקק לקבל את הטוב ועונג. ובזה נמדדת 
ההנאה והתענוג, שהאדם יכול להוציא משם ההנאה.
%break
וזה נקרא "מעשה של הקב"ה", היינו שברא רצון לקבל הנאה, לזה 
התענוג שהוא רוצה לתת להם. נמצא לפי זה, שלא חסר שום דבר 
בעולם, היינו שיש שפע, השייך להרצון לקבל. כלומר, לפי מה שהוא 
היה רוצה לתת טוב ועונג, לפי שיעור הזה ברא כלי לזה,
%break
היינו שהרצון לקבל אינו יותר גדול מכפי שהבורא ברא אותו, שיוכל 
לקבל מה שהוא רוצה לתת. נמצא, שהטוב ועונג ישנו, והכלי לקבל 
ישנו, ומה חסר עוד.
%break
הנה ידוע, שהארץ נקראת מלכות, שפירושה הרצון לקבל את השפע 
מהבורא נקרא מלכות. כלומר, שמלכות היא המקבלת את השפע 
עבור הנשמות, שמטעם זה נקראת מלכות כנסת ישראל, שהיא הכלל 
של הנשמות. נמצא לפי זה,
%break
שהמלכות כבר קבלה את כל האור עבור הנשמות. נשאלת השאלה, 
מדוע אין הנבראים מקבלים מן המלכות את השפע, שקבלה עבור 
הנבראים, אלא כח ההסתרה ישנו בעולם. שאין קול התור נשמע 
בארצנו, היינו שלא נשמע דיבור ה' בעולם,
%break
אלא כל אחד מרגיש ההסתרה, ויש עבודה רבה להאמין בהשגחתו 
יתברך על הנבראים, ואין הטוב ועונג מגולה בעולם.
%break
והתשובה היא, מטעם שהבורא היה רוצה, שלא יהיה ענין של בושה. 
לכן נעשה התיקון, המכונה צמצום והסתר, שלא תהיה מגולה 
ההשגחה עליונה. אלא אנו צריכים להאמין, שהקב"ה מנהיג את 
העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה גרם לנו את כל העבודה,
%break
שצריכים לתת יגיעה בזה, לוותר על הרצון לקבל לעצמו, הגם שזהו 
כל המציאות שלנו.
%break
כלומר, שכל מה שאנו מייחסים להנבראים, הוא רק רצון לקבל, מכל 
מקום אסור להשתמש עם הרצון לקבל, כמו שהוא יצא מצד הטבע, 
אלא אנו צריכים ללכת למעלה מהטבע. כלומר,
%page 984
הטבע שלנו הוא רצון לקבל לעצמו. נמצא, בזמן שאומרים לאדם, 
שצריכים לוותר על הרצון לקבל לעצמו, אין אבר באדם, שתהיה לו 
אפשרות להבין את זה.
%break
והגוף מתחיל לשאול שאלות מי ומה, היינו שדורש תשובה בשכל, 
לדעת, אם באמת ה' שומע בקול אחד ואחד, מה ששואלין ממנו.
%break
הגוף טוען להאדם, הלא אתה רואה, שכבר הרבה פעמים בקשת שה' 
יעזור לך, על מה שאתה מבין שחסר לך. ועד עתה אתה רואה, שעוד 
לא קבלת שום עניית התפלה. אם כן, למה אתה אומר כל יום, "כי 
אתה שומע תפלת כל פה". אם כן מדוע הוא לא עוזר לך.
%break
נמצא, שהדעת מחייבת, שהצדק עם הגוף, היינו שהוא טוען טענה עם 
שכל ודעת.
%break
על זה צריכים לענות להגוף, שהוא הולך למעלה מהדעת. כלומר, 
שהגם שהדעת מחייבת, שהקב"ה לא מקבל חס ושלום תפלת של כל 
פה, כלומר שהוא יכול לתרץ זה שהבורא לא עונה לו, הוא מטעם 
שהוא עוד לא ראוי לקבל את הישועה מהבורא.
%break
אבל באמת, הבורא כן שומע את תפלת ישראל. רק לך לא רוצה לתת 
מילוי על התפלה שנתת, משום שאתה לא נקרא בחינת ישראל.
%break
שוב שואל הגוף, הלא אתה רואה, שאנחנו צריכים להאמין ב "כי אתה 
שומע תפלת כל פה", כמו שאנו אומרים בתפלה, כי אתה שומע 
תפלת כל פה.
%break
אם כן הבורא צריך לשמוע בתפלה שלך גם כן. ועוד יותר מזה, אם 
הוא לא שומע תפלת כל פה, אם כן בשביל מה אתה צריך להתפלל.
%break
אז, כשהאדם מגיע למצב כזה, אז הוא הזמן שהאדם יכול לומר, 
שהוא הולך למעלה מהדעת. היינו, הגם שהדעת הוא דבר חשוב, 
והוא רואה שהגוף מדבר עם דעת, אבל האדם צריך לומר, שאנו 
צריכים ללכת למעלה מהדעת. היינו,
%break
הגם שאנו רואים סתירות. למשל כנ"ל, שהרבה פעמים הוא התפלל, 
ולא קיבל שום תשובה על תפלתו. ואז, כשהוא מתגבר והולך למעלה 
מהדעת, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.
%break
וכמו כן בזמן שהאדם צריך לוותר על "בחינת ליבא", ולומר, אני מוותר 
על התועלת עצמי, ודואג אך ורק לצורך תועלת ה', בודאי שזהו 
למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת פירושו, שהאדם צריך 
לומר, שהאמונה עומדת אצלו בדרגה יותר חשובה מהדעת.
%break
לכן הוא שומע בקול אמונה ולא בקולה של הדעת. והיות שזהו נגד 
הדעת, מטעם שאנו רואים, שניתן לנו שכל, ואנו מודדים כל אדם לפי 
מעלת השכל שלו, כמו שכתוב "לפי שכלו יהלל איש" (משלי י"ב), ומי 
שיש לו יותר דעת, הוא אדם יותר חשוב.
%break
אם כן כשאומרים לנו, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא נגד 
הדעת שלנו.
%break
לכן כשאדם בא לידי מצב, שהגוף מתחיל לשאול שאלת מי ומה, אז 
מתחילה העבודה האמיתית, שאנו צריכים אז לבקש עזרה מה', שיתן 
לנו את הכח הזה, שלא לשמוע את השאלות הנ"ל, של פרעה ושל 
הרשע, שהם מי ומה. ועל זה אמרו,
%break
"אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". היות שאין האדם מכוחו עצמו 
יכול לצאת מהשליטות שלהם, ולומר, שאני הולך למעלה מהדעת, 
היות שזהו נגד הטבע.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מה הקשר בין הארץ שלא הוציאה 
את פירותיה מטרם שנברא האדם. כי בענין עבודה, נקרא אדם, דוקא 
זה שיצא משליטת בחינת בהמה. כי בהמה נקרא זה ששקוע בתועלת 
עצמו, כמו בהמה, ואדם נקרא, מי שיש בו יראת שמים,
%break
ועובד משום יראה, הנקרא בזה"ק בשם "בגין דאיהו רב ושליט", שרק 
מטעם גדלות ה' הוא עובד, ואינו דואג לתועלת עצמו, אלא לתועלת 
ה', כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "סוף דבר,
%break
את אלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם. מאי כי זה כל 
האדם. אמר רבי אלעזר, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". 
(ברכות ו').
%break
נמצא, שהאדם נקרא, מי שיש לו יראת שמים. ומהי יראת שמים. 
כלומר, מהי היראה. וזהו כמו שאומר (הקדמת ספר הזהר דף קצ"א, 
ובהסולם טור ב') וזה לשונו,
%break
"הן היראה הראשונה והן היראה השניה, אינו חס ושלום לתועלת 
עצמו, אלא רק מפחד, שמא ימעט בעשיית נחת רוח ליוצרו".
%page 985
ובהאמור אנו כבר יודעים מהו פירושו אדם, היינו שיש לו יראת שמים, 
שהוא מפחד, אולי לא יהא בידו לעשות הכל בעל מנת להשפיע. וזהו 
נקרא אדם. ובהמה, יהיה הפירוש ההיפך, שהוא דואג רק לתועלת 
עצמו. כמו שכתוב (קהלת ג') "מי יודע, רוח בני האדם היא למעלה,
%break
ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ". שיש לפרש, ש"הרוח של 
האדם" הוא עולה למעלה, היינו שכל מה שהוא עושה, הכל הוא 
בשביל תועלת הבורא. וזה נקרא "למעלה", היינו שכוונתו, שהכל יהיה 
רק בעל מנת להשפיע. מזה יש להאדם נחת רוח.
%break
ו"רוח הבהמה" היא, שכל מה שהוא עושה, הוא רוצה הכל בשביל 
"למטה", היינו "למטה בארץ", שהיא בחינת ארציות, שהרצון לקבל 
לעצמו נקרא ארץ. וכשהאדם הזה עושה מעשים, הוא מסתכל שהוא 
יהיה רק לתועלת עצמו. מזה הוא מקבל רוח, היינו הנחת רוח שלו,
%break
שהוא יהנה מהמעשים שלו, הוא רק אם יצמח מזה לתועלת עצמו. 
ואם הוא רואה, שאין הרצון לקבל לעצמו יכול להנות מזה, אין לו 
כוחות לעבודה. ואם הוא מוכרח לעבוד מאיזה סיבה שהיא, אז 
בעבודה זו אין לו מצב רוח כלל.
%break
ובהאמור נבין עכשיו את הקשר בין האדם להארץ. ששאלנו, מהו 
ש"הארץ לא נתנה את פירותיה בעולם מטרם שנברא האדם", אף על 
פי שכל הכח הראוי לה והכל היה בארץ. והענין הוא כנ"ל, שבעבודה 
נקראת הארץ, מלכות שמים,
%break
שהיא כנסת ישראל, המקבלת שפע עבור הנבראים, היות שכל 
הנשמות באות ממנה. ומצד הבורא הכל הוא כבר מתוקן על צד היותר 
טוב.
%break
כמו שאומר (בהקדמה לספר הזהר אות י"ג) וזה לשונו, "והענין הוא, 
כי באמת תכף במחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו יתברך 
גומרת הכל, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו, ותיכף יצאו ונתהוו כל 
הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות,
%break
מלאים בכל הטוב והעונג, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, 
דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קיבל כל תיקונו בשלימות, 
ונתהפך להיות השפעה טהורה. והוא מטעם, כי בנצחיותו יתברך 
העבר, והעתיד, וההווה משמשים כאחד".
%break
ובזה יש לפרש את הקשר בין האדם להארץ. היינו, שאם יש אדם, אז 
"הארץ מוציאה את פירותיה". שהארץ, הכוונה על הרצון לקבל, שכבר 
קיבל כל תיקונו בשלימות. וזהו לגבי הקב"ה הכל נגמר בתכלית 
השלימות, ואין מה להוסיף עליה כנ"ל.
%break
זה שאומר, "ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות, מלאים בכל הטוב 
והעונג". אמנם בכדי שהנבראים יהנו מהפירות של המלכות, מה 
שהיא קבלה, כבר זה אין המלכות, הנקראת ארץ, נותנת להנבראים,
%break
מטרם שהם יתקנו את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, מטעם התיקון 
שהיה, שיהיה בהם ענין של השתוות הצורה.
%break
נמצא, שכל זמן, שאין האדם הגיע לדרגת אדם, הנקרא שהוא בחינת 
להשפיע למעלה, כנ"ל, בסוד "רוח האדם היא למעלה", כלומר שאדם 
נקרא, שכל מה שהוא עושה יהיה לתועלת הבורא, מה שאין כן רוח 
הבהמה היא "יורדת למטה",
%break
היינו לתועלת עצמו, אין המלכות, הנקראת ארץ, יכולה להראות את 
הטוב והעונג, מה שהיא קבלה עבור הנבראים.
%break
וזה שאומר הזה"ק "הנצנים נראו בארץ". שהכל היה בארץ, אבל לא 
הוציאה פירות בעולם, עד שנברא האדם. שמטרם שהנברא בא 
לבחינת אדם, אין הנברא רואה שום פירות מן המלכות, שנקראת 
ארץ.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שזה"ק אומר "וקול התור נשמע 
בארצנו", זהו הדיבור של הקב"ה, שלא היה נמצא בעולם, מטרם 
שנברא האדם. הלא כתוב בתורה הרבה פעמים, "ויאמר אלקים", 
מטרם שנברא אדם.
%break
אלא הפירוש הוא כנ"ל, שמטרם שהאדם מגיע לדרגת אדם, היינו 
שיוצא מכלל בהמה, האדם הוא נמצא בהסתרה, ואי אפשר לשמוע 
את קול ה'.
%page 986
וזה נקרא, ש"דיבור ה' לא היה נמצא בעולם, מטרם שנברא בחינת 
אדם", שרק אח"כ, שהאדם מגיע לבחינת אדם, אז הוא שומע "דיבור 
ה'", שדיבור ה' נקרא תורה,
%break
שאז הוא זוכה לבחינת תורה, שנקרא שמותיו של הקב"ה. וזה נקרא 
דיבור ה'. לא שהתורה היא בחינת חכמה, כדרך שאר חכמות, אלא 
שהתורה היא דיבור ה'. אולם לא בקלות האדם יכול להגיע לדרגת 
אדם ולצאת מבחינת בהמה.
%break
וזהו מסיבה שבעבודת ה' הוא תמיד בהפכיות הצורה. ורק משתי 
קצוות נולד קו אמצעי, כמו שכתוב בשיר של האר"י הקדוש, "ימינא 
ושמאלא, וביניהו כלה". זאת אומרת, שעל ידי ימין ושמאל, שהם שני 
הפכים,
%break
מהם נולדת בחינת מלכות שמים, הנקראת כלה. שידוע, שמלכות 
נקראת בחינת אמונה. ולזכות לבחינת אמונה, צריכים מקודם לצאת 
מבחינת בהמה,
%break
הנקראת אהבה עצמית, כנ"ל, "שרוח הבהמה יורדת למטה", שענין 
"מטה" פירושו, למטה בחשיבות, שהיא בחינת בהמה, שרק לתועלת 
עצמה יש יכולת לעבוד.
%break
ובזמן שהנברא עוד נמצא תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, הוא יכול 
לקבל רק אמונה חלקית. זאת אומרת, שיש לו ירידות ועליות. שבזמן 
הירידה נאבד לו כח האמונה, היות שענין ירידה בא לו מאיזה פגם. 
וכל הפגמים באים להנברא, בזמן שהוא שקוע באהבה עצמית.
%break
לכן יש תיקון להנברא, בכדי שלא יפגום בהמלך, נאבדת לו אז את 
האמונה במציאות המלך, כמבואר בהקדמה לספר הזהר (דף קל"ח, 
ד"ה כי חוק). עיין שם.
%break
והיות שיש כלל, שאין האדם יכול ללכת על רגל אחד, אלא על שתי 
רגליים. וזה מורה גם על רוחניות. שענין ימין הוא בחינת שלימות, 
כלומר ההתחלה הראשונה, שהנברא רוצה לכנס בעבודת ה', היא, 
שהוא צריך להאמין בה', לא חשוב שיעור האמונה,
%break
אלא כמה אמונה שיש לו, כבר הוא מסוגל להתחיל לקיים תורה 
ומצות. וכל יום הוא מוסיף והולך עד כמה שאפשר.
%break
אולם המצב הזה לא נקרא בחינת ימין, אלא נקרא קו אחד. וזה נקרא 
בחינת דומם דקדושה. ומהדומם הזה יוצאות כל שאר מדרגות, 
הנקראות צומח, חי,
%break
מדבר, כמו שכתוב (קהלת ג') "הכל היה מן העפר". ופירשו בזה"ק 
"אפילו גלגל חמה" (זהר צו דף ס"ג אות קע"ג). כלומר, שכולם צריכים 
להתחיל בדומם דקדושה.
%break
אבל יש לדעת, כמו בדומם הגשמי אין האדם צריך להשקיע כוחות, 
בכדי שהדומם יתגלה, אלא שהדומם מתפתח לפי התפתחות הטבע. 
היינו, אם האדם לא יקלקל את הדומם הגשמי, הוא מתפתח. למשל, 
אם האדם לא מקלקל את האדמה, או הוא מוציא אבנים מן האדמה,
%break
הדומם מתפתח. כמו כן בהדומם דקדושה, אם הוא לא מקלקל את 
המעשים שלו, אז הדומם דקדושה שלו מתפתח. אבל לא צריך לשום 
כוונה ומחשבה בכדי להמשיך את בחינת הדומם דקדושה שלו.
%break
מה שאין כן אם הוא רוצה להכנס לבחינת צומח, שאנו רואים 
בגשמיות, שהצומח כבר צריך טיפול מיוחד, וצריכים לתת לו מזונות, 
היינו מים ושמש, וכמו כן לתקן את הדומם שממנו יוצא הצומח,
%break
שהיא חרישה וכדומה. וכמו כן להוציא שאר צמחים, שאין להם שייכות 
להצומח, שהאדם רוצה שיצמח מן הדומם הזה, שבגשמיות מוציאים 
שאר עשבים שהתערבו.
%break
וכמו כן בצומח דקדושה, צריכים לתת מחשבה ורצון, איך לתת מזונות 
להדומם הזה, היינו חרישה. היינו, שצריכים להפך את הרצון לקבל 
שבו בעל מנת להשפיע, וכדומה. אז שייך ענין עבודה של ימין ושמאל, 
שענין הוא, מה שהיה מקודם קו אחד, שהוא בחינת המעשה,
%break
זה האדם צריך להשתמש עמו בבחינת קו ימין, כלומר שהמעשה 
הפשוט הוא צריך להחשיב ולומר, שהוא נותן תודה רבה להבורא, 
בזה שזיכה אותו לעשות מעשים פשוטים בתכלית הפשטות, ולומר, 
שגם זה הוא לא שוה, שהבורא נתן לו במתנה לשמש אותו בפשטות.
%page 987
ויחד עם זה לעבור לקו שמאל, היינו לעשות ביקורת על עצמו, אם הוא 
באמת עובד ה', או הוא עובד עבור עצמו, היינו לתועלת עצמו ולא 
לתועלת ה'. ועל זה הוא צריך להתפלל, איך שהוא כל כך משוקע 
באהבה עצמית. ולפעמים הוא רואה, שאין הוא מסוגל להתפלל,
%break
שה' יעזור לו, להוציאו מתחת שליטת אהבה עצמית. ולפעמים הוא 
נמצא במצב יותר גרוע, היינו שלא רוצה אפילו בלי תפלה, שה' יוציאו 
מאהבה עצמית, אלא להיפך,
%break
שיש לו רצון, שה' יעזור, שיוכל למלאות את הרצון לקבל לעצמו, בכל 
מילוי שרק אפשר למלאות. וזה נקרא בחינת שמאל, כי דבר הצריך 
תיקון נקרא ברוחניות שמאל.
%break
נמצא, שיש כאן שני הפכים. מצד אחד אומרים לאדם, שסדר עבודה 
הוא, שהאדם צריך להשתדל ולקיים את הקו אחד בכל שלמותו, 
כלומר, כמו בזמן שהנברא היה נמצא במצב הדומם, הנקרא קו אחד, 
והיה מרגיש עצמו לאדם השלם, והיתה לו שמחה,
%break
ומצב רוח טוב, בזה שהיה יודע, שיש לו בחינת שלימות, ואין לו מה 
להוסיף רק כמות.
%break
והסיבה היתה, משום שלא היה לו שום מושג בבחינת צומח, אלא 
שהיה חושב, שבחינת דומם זוהי השלימות מה שמוטל על האדם 
לעשות. לכן היה מרגיש מצב רוח טוב מחמת הרגשת השלימות, ולא 
היה יכול להבין, מדוע כל הנבראים, אין להם השכל שלו.
%break
מה שאין כן עכשיו, שיש לו מושג, מה הוא בחינת צומח, כבר אין לו 
השלימות של קו אחד. לכן האדם צריך עכשיו לתת יגיעה גדולה, 
שיהא בידו להחשיב ולקבל חיות מהימין,
%break
כדוגמת שהיה מקבל ממנו בהיותו בבחינת קו אחד. והטעם הוא, 
משום שהקו שמאל נותן לו להבין, שאין זה שלימות.
%break
ומדוע צריכים באמת ללכת בקו ימין. התשובה היא, זהו מטעם אמת. 
היינו, שהאדם צריך להחשיב, את קצת אחיזה דקדושה שיש לו, זה 
שוה הון רב. ואז הזמן לתת תודה לה'. ואח"כ הוא צריך לחזור לקו 
שמאל, שגם זה הוא אמת, שצריכים לעבוד לשם שמים.
%break
ומב' אלה, היינו מצד השלימות והחשיבות של הימין, ומצד החסרון 
השמאל, האדם זוכה לבחינת קו אמצעי. וזהו כנ"ל "ימינא ושמאלא 
וביניהו כלה".
%page 988
%H מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה
%break
הנה הכתוב אומר (דברי הימים ב' י"ז) "ויגבה לבו בדרכי ה'". ובמשנה 
(אבות פרק ד' ד') אמרו "מאוד מאוד הוי שפל רוח". נמצא, שזה 
בניגוד מה שכתוב, "ויגבה לבו".
%break
הנה הזה"ק (וירא ו', ובהסולם אות י"ז) שואל "וירא אליו ה' באלוני 
ממרא". למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. אלא משום שממרא נתן 
לו עצה על המילה. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם,
%break
שימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חביריו. אמר לו ענר, "אתה 
כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך".
%break
אמר לו ממרא, "זכור את היום, שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, 
ואותו הרעב שעבר על העולם, ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך 
אחריהם, והכית אותם, והקב"ה הצלך מכולם, קום עשה מצות 
רבונך".
%break
אמר לו הקב"ה, "ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני 
מתגלה עליו אלא בהיכל שלך".
%break
ודבר זה קשה להבין. אם הקב"ה צוה לו שימול את עצמו, אז הולך 
לשאול את חביריו, אם כדאי לשמוע בקול ה'. וכי חס ושלום אם ממרא 
היה אומר אחרת, היה חס ושלום שומע בקול ממרא, ולא בקול ה'. 
היתכן לומר כך. ועוד קשה להבין,
%break
את מה שממרא אמר לו, שכדאי לשמוע בקול ה', שבטח הוא יציל 
אותך, כמו שהציל אותך מכבשן האש. משמע שהבסיס, שממרא אמר 
לו לשמוע בקול ה', הוא מטעם שיציל אותך, כמו שהציל אותך אז 
מכבשן האש, אחרת אין אתה צריך לשמוע.
%break
הלא אותו דבר אנו רואים, שחז"ל אמרו (רש"י מביא דרשת חז"ל, נח 
שביעי) וזה לשונם, "על פני תרח אביו בחיי אביו. יש אומרים, שעל ידו 
אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת צלמיו 
והשליכן לכבשן האש, והרן, יושב ואומר בלבו,
%break
אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו". וכשניצל 
אברם, אמרו לו להרן, "משל מי אתה", אמר להם הרן "משל אברם 
אני, השליכוהו לכבשן האש, ונשרף".
%break
רואים אנו אצל הרן, אם אמר שהוא הולך לקבל על עצמו מסירת נפש, 
על תנאי שה' יציל אותו, הוא נשרף. אם כן מדוע אצל אברם, אם 
ממרא אמר לו, "שאתה צריך לשמוע בקול ה'", מטעם היות שהציל 
את אברם מכבשן האש, היינו אברם של אתמול,
%break
על דרך משל, הוא יציל גם את אברם של היום, כשהוא ימול את 
עצמו, אם כן זה ממש כדוגמת הרן ואברם בכבשן האש, וכאן רק 
ההבדל, שהם אותו דבר רק בגוף אחד, היינו אברם בב' מצבים.
%break
בפשטות הענין אנו רואים, ששם בהרן עם אברם בכבשן האש, היה 
ענין של גויים, היינו שהנוכרים היו רוצים, שהן אברם והן הרן, שלא 
ישמעו בקול ה'. מה שאין כן אצל מילה היה,
%break
שה' אמר לו. היינו שיש הפרש בין שנוכרים אומרים, לא לשמוע בקול 
ה', או שה' אומר לשמוע בקולו.
%break
לכן יש לומר, בזמן שהנוכרים רוצים שהאדם יעבוד עבודה זרה, 
ולהינתק עצמו מאמונת ה', בטח זה צריך האדם לתת מסירת נפש 
ללא תנאי. לכן הרן, שאמר, שהוא מוכן לתת מסירת נפש,
%break
בתנאי שישאר בחיים, כדוגמת אברהם, בטח זה לא נקרא מסירת 
נפש. לכן נשרף בכבשן האש.
%break
מה שאין כן כאן, כשהבורא אמר לו, שהוא ימול את עצמו, והוא הלך 
להתייעץ עם חבריו, צריכים לפרש בצורה אחרת. היינו, שהוא חשב, 
זה שהקב"ה אומר לו, שימול את עצמו,
%page 989
זהו מדרגה גדולה, והוא עוד לא ראוי לזה. כי הוא חשב, זה שהבורא 
אמר לו, שימול את עצמו, אם עדיין אינו ראוי לזה, בטח שיכול לנפול 
אפילו מהמצב שהוא נמצא עכשיו. כי הוא יודע, שהוא נמצא בבחינת 
השפלות, כמו שכתוב "ואנכי עפר ואפר".
%break
לכן הלך להתייעץ, אם מותר לו עכשיו ללכת במדרגה הגדולה ולמול 
את עצמו, או שהוא צריך לחכות עד שיהיה ראוי לזה.
%break
לכן ענר אמר לו, אתה כבר למעלה מתשעים שנה, ואתה תצער את 
עצמך להתחיל עכשיו לעלות במדרגות עליונות, ולהתחיל לעבוד 
בעבודה יותר גדולה, בכדי להכשיר את עצמך שתהיה ראוי למצות 
מילה. כבר אתה זקן יותר מדי,
%break
בכדי להתחיל עכשיו לתת יגיעה גדולה, בכדי לזכות למדרגות יותר 
גדולות. זה מתאים לצעיר לימים, שיש לו עתיד גדול. ולא לך, שאתה 
כבר למעלה מתשעים שנה. לכן זה לא בשבילך.
%break
אולם כשבא לשאול לממרא, אז ממרא השיב לו, הלא אתה רואה, 
שאין הקב"ה מסתכל על השפלות שלך, שהוא יגיד בזמן שאתה תהיה 
ראוי, אז הוא יכול לעזור לך, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין 
אותו". אבל היות כשאתה מרגיש, שאתה עפר ואפר,
%break
אין הקב"ה יכול לעזור לך. הלא אתה רואה, שבזמן שהשליכו לך 
לכבשן האש, מכל מקום הקב"ה עוזר לך, מטעם שהוא רחום וחנון.
%break
וזה הוא כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "וחנותי את אשר אחון, אף על 
פי שאינו ראוי והגון לכך". לכן גם כאן, במצות מילה, הקב"ה רוצה 
שתכנס למדרגה יותר גדולה, אף על פי שאין אתה ראוי והגון. לכן לך 
וקיים מצות רבונך. ואל תסתכל על השפלות שלך.
%break
וזו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמר הקב"ה "כי עתה 
ידעתי, כי ירא אלקים אתה". והקושיא ידועה, וכי אין הקב"ה יודע 
עתידות, שאמר, "כי עתה ידעתי".
%break
ואמר, "כי עתה ידעתי", שעתה כבר יודע, ש"ירא אלקים אתה". 
כלומר, שעתה אברהם יודע שהוא ירא אלקים.
%break
ונשאלת השאלה, בשביל מה צריך אברם לדעת את זה. אלא צריכים 
לומר, שעתה, שהוא יודע, שהוא ירא אלקים, כבר אברהם יכול ללכת 
למדרגה יותר גדולה, ואינו מתיירא, אולי זה יותר מדי גבוה עבורו. 
אלא שהוא כבר יכול לעלות למעלה מעלה.
%break
וכעין זה יכולים לפרש מה שאמר רבא (ברכות ס"א) "לידע אינש 
בנפשיה, אם צדיק גמור הוא, אם לאו". וגם שם יש להבין, בשביל מה 
צריך לדעת זה. אלא כנ"ל, שעל ידי זה הוא ישתדל ללכת במדרגות 
יותר גדולות, ואל יחשוב שזהו יותר מדי גבוה עבורו.
%break
לכן יעץ לו ממרא, שאל יסתכל על זה, שהוא מרגיש את שפלותו, 
שהוא בחינת עפר ואפר, אלא הקב"ה רוצה שתעלה במעלה ע"י מצות 
מילה, לך וקיים, ואל תסתכל על שום דבר. וזה שכתוב "רם ה' ושפל 
יראה". וזה כמו שכתוב, ש"ה' מגביה שפלים".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אברהם הלך לשאול לחבריו, אם 
לשמוע בקול ה'. הפירוש הוא, אם הוא צריך לחכות ולהכשיר את 
עצמו, שיכנס במדרגה הגדולה, שיזכה אחרי קיום מצות מילה, או 
לקיים תיכף ולא להסתכל על שפלותו,
%break
מה שהוא מרגיש, שהוא בחינת עפר ואפר. ועל זה הוא הלך לשאול 
את עצת חביריו, ולא חס ושלום ששאל, אם לקיים מצות ה'.
%break
ובזה נבין גם כן, מדוע בזמן שהשליכו אותו לכבשן האש, מדוע לא 
הלך לשאול אז בעצת חביריו, אלא הסכים שישליכו אותו לכבשן האש, 
בכדי לקדש את שם שמים.
%break
אלא שזה בחינת אמונה, שצריכים לתת מסירת נפש על זה בלי 
תנאים. היינו לומר, שאני שפל גדול, לכן הוא לא רוצה לתת מסירת 
נפש.
%break
אלא בעבודה זרה הדין הוא "יהרג ואל יעבור". ומשום זה הרן, שרצה 
לקדש את ה' במסירת נפש, רק בתנאי שישאר בחיים, כמו אברם, 
מובן מאליו שזהו לא נקרא "יהרג ואל יעבור". כי דעתו היתה, שהוא 
מסכים, שישליכו לכבשן האש בתנאי שלא יהרג.
%break
נמצא, שלא קיים כלל את המצוה, שישנו בעבודה זרה "יהרג ולא 
יעבור".
%page 990
לכן הרן נשרף בכבשן האש. מה שאין כן אברם, שדעתו היתה 
בבחינת "יהרג ואל יעבור", לכן בזכות המצוה השלימה ניצל מכבשן 
האש. וזהו ששם היו הגויים, דברו אליו, שהם דרשו ממנו שיעבוד 
עבודה זרה.
%break
מה שאין כן במצות מילה, שה' דיבר אליו, שימול עצמו, ה' בטח 
שדרש מאברם שיעלה בדרגה. כי אברהם, לאחר שקידש את ה' אצל 
נמרוד, מה רצה ה' ממנו, בטח לעלות למדרגה יותר גבוהה. על זה 
חשב, אולי עדיין עוד לא ראוי לעלות במדרגה כל כך גבוהה.
%break
לכן הלך לשאול מחביריו, מה לעשות. הלא הוא מרגיש, שעדיין אינו 
ראוי לגדלות זו, מה שהוא יזכה בקיום מצות מילה, כנ"ל. לכן כאן הוא 
ענין אחר לגמרי.
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש ב' מצבים בעבודה:
א. בחינת אמונה,
ב. בחינת תורה.
%break
שבבחינת אמונה, לא שייך לומר שהוא שפל, לכן הוא לא יכול לקיים 
את מצות של קידוש ה', שנוהג בכלל ישראל, אפילו בין אנשים 
פשוטים, שאנו שמענו, שמסרו נפשם על קידוש השם.
%break
לכן כשהאדם מתחיל להכנס בעבודת ה' על דרך האמת, צריך לקבל 
על עצמו עול האמונה למעלה מהדעת, אפילו שכל האומות העולם 
שבגופו צוחקות ממנו, עליו מוטל לקדש ה' בפני הגויים שבגופו, 
ולומר, שהוא מאמין בה',
%break
ורוצה לשמש אותו בכל לבו ונפשו. ואפילו שהם לא מסכימים עמו, 
והוא יכול לומר, שהוא מקבל על עצמו לאהוב את ה'.
%break
ואפילו שאין לו שום הרגשה, בזה שאומר בעל פה, אבל האדם, אין לו 
להתפעל מזה, שאין האברים מסכימים לדעתו, והוא, מה שהוא יכול 
לעשות, הוא עושה.
%break
היינו בדיבור, ובמעשה הוא יכול לעשות את הדבר על דרך הכפיה. 
והגם שאין לו שום הרגשה מזה, מכל מקום מבחינת אתערותא 
דלתתא הוא עושה.
%break
ועל זה נאמר "וברכתיך בכל אשר תעשה". כלומר שה' ישלח לו אח"כ 
ברכה על המעשה שהוא עושה. והגם שלאחר ההתגברות הוא רואה 
שלא קיבל שום ברכה, היינו שלא מרגיש שום התקרבות לה',
%break
יותר מכפי שהיה מטרם ההתגברות, אז הגוף שואל להאדם, אמרת 
לי, שאם אתה תתגבר על השכל ודעת שלך, אז הקב"ה יתן לך ברכה, 
כלומר שתרגיש ע"י זה את החשיבות הרוחניות.
%break
ואתה רואה, שאתה נמצא באותו המצב שהיית לפני העשיה, 
שהשתדלת לעשות מעשים בכפיה.
%break
על זה באה התשובה, שאם הייתי מרגיש את הברכה על המקום, 
נמצא, שעשיתי את המעשה בכדי לקבל שכר. וזה דומה לבחינת הרן, 
שאמר, אם אני אראה שאברהם ניצל מכבשן האש, אני משלו.
%break
וגם כאן, שאומר, אני מוכן לכוף עצמי ולעשות מעשים טובים נגד רצון 
הגוף, אבל בתנאי שאח"כ אני אקבל הרגשה טובה, איך שכדאי לעבוד 
לה' בכדי לקבל שכר, היינו הרגשה טובה.
%break
לכן אם האדם רוצה תיכף, לאחר העבודת הכפיה, לקבל תיכף שכר, 
זה דומה כאילו לכתחילה היתה הכפיה, בכדי שאח"כ לא יצטרך יותר 
לעבוד על דרך הכפיה. נמצא, שבעת קבלת האמונה, הוא מעמיד 
תנאים. ובחינת האמונה של קבלת מלכות שמים,
%break
צריכה להיות כניעה ללא תנאי. לכן אצל אמונה לא שייך לומר, 
שהאדם מרגיש עצמו שהוא שפל יותר מדי, שאין עליו מוטל לקבל עול 
מלכות שמים. ואין לאדם לומר, עכשיו אין לי מצב רוח לזה, אלא אני 
מחכה, שיהיה לי מצב רוח טוב,
%break
אז אני אשתדל לקבל עלי עול מלכות שמים. אלא החיוב מוטל על כל 
אדם, לקבל על עצמו עול מלכות שמים, בכל מקום ובכל עת.
%break
מה שאין כן כשמדברים בענין תורה, אז הזמן שהאדם צריך להרגיש 
את שפלותו. היות שחז"ל אמרו, ש"אסור ללמוד תורה לעכו"ם, רק 
לבחינת ישראל". אז הוא צריך מקודם לראות,
%page 991
אם הוא באמת בחינת ישראל. זאת אומרת, שהוא צריך לראות, אם 
הוא ראוי ללמוד תורה. ואם הוא רואה, שעדיין אין הוא ראוי, אז הוא 
צריך להשתדל להיות ראוי. ואז יהיה בידו ללמוד תורה.
%break
ומה היא העצה, שהאדם יכשיר את עצמו להיות ראוי. העצה לזה, כמו 
שאמרו חז"ל, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". 
כלומר, שהאדם צריך מקודם ללמוד תורה, בכדי שהתורה תביא לו 
להיות בחינת ישראל. וכשהוא יהיה בבחינת ישראל,
%break
אז יעלה בדרגה ללמוד תורה, הנקרא אז, תורת ה' בבחינת שמותיו 
של הקב"ה. מה שאין כן לפני שזכה להיות בחינת ישראל, הוא צריך 
להשתדל לעסוק בתורה ומצות, שזה יביא לו לבחינת ישראל.
%break
ואז הזמן לבוא לבחינת השלימות, הנקרא מטרת הבריאה, שהיא 
להטיב לנבראיו.
%break
אולם בזמן התעסקותו בתורה ומצות, היות שהאדם צריך ללכת בב' 
קוים, ימין ושמאל, היינו זמן של שלמות וזמן של חסרון. היות שמצד 
אחד אנו צריכים להודות לה', ובטח מי שמרגיש שקיבל הרבה טובות 
מה', הוא יותר מסוגל לתת תודה רבה יותר גדולה.
%break
לכן בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, 
כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. אולם אין 
האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש את 
המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו.
%break
אם כן איך הוא יכול לתת תודה רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא 
מרגיש זה.
%break
אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, 
כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות 
משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק 
בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח,
%break
שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את 
ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.
אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, 
ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך.
%break
נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם 
הירידות.
%break
כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו 
את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את 
העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות.
%break
כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא 
רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא 
צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא 
מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא.
%break
וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא 
זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, 
שה' קירב אותו.
%break
כמו שאומר אאמו"ר זצ"ל, שבזמן שהאדם הוא בשמחה, היינו 
שמרגיש עצמו, שיש לו זכיה,
%break
בזה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, האדם נקרא ברוך. "וברוך מתדבק 
בברוך". כלומר, שהאדם מתחיל להרגיש, שה' מברך אותו עכשיו, 
ואינו מרגיש שום חסרון. אולם זהו דוקא בעת שעוסק בתו"מ.
%break
אולם האדם צריך לתת קצת זמן מזמנו, להקציב על עבודת של קו 
שמאל, שזה נותן לו מקום לתפלה, שיתפלל על חסרונות שבו. וזה 
צריכים, שבעת השלימות, שהאדם עוסק לתת תודה לה',
%break
על מה שקירב אותו משהו, אז הוא הזמן שיקבל מילוי על החסרונותיו, 
מה שהיה מרגיש, בזמן שהיה עוסק בבחינת השמאל.
נמצא, שעניית התפלה אינו בזמן שהוא מתפלל, כי אז נמצא במצב 
של "ארור", היינו בעל חסרון. ואין השלם מתחבר עם בעל חסרון.
%break
אולם בזמן שהאדם מרגיש עצמו לשלם, לא מטעם שהוא יודע שיש לו 
שלימות, אלא מטעם שהוא מרגיש עצמו לשפל, וכמה אחיזה שיש לו 
ברוחניות נחשב אצלו להון רב,
%break
ומזה יש לו שלימות, שהוא אומר, שגם זה הוא לא שוה, אז הזמן 
שיכול לקבל את המילוי, מה שהיה מרגיש, בזמן שהיה עוסק בבחינת 
השמאל.
%page 992
ובהאמור נבין מה ששאלנו. שמצד אחד אמרו, "מאוד מאוד הוי שפל 
רוח", ומצד השני כתוב, "ויגבה לבו בדרכי ה'", שהם ב' הפכים בנושא 
אחד. והתשובה, הם ב' הפכים בנושא אחד, רק בב' זמנים.
%break
היינו בזמן שהוא עוסק במלכות שמים, לקבל על עצמו בחינת אמונה 
למעלה מהדעת. כלומר, בזמן שאין הגוף מסכים לזה, ונותן לו הרבה 
תירוצים, שאין עכשיו הזמן לזה, ומביא לו ראיות משאר אנשים, שלא 
משימים לב לעבודה זו של האמונה בה' למעלה מהדעת.
%break
על זה הוא צריך לומר "ויגבה לבו בדרכי ה'", ואין הוא מסתכל על אף 
אחד, אלא הוא נחוש בדעתו, שכך היא דרך האמת, ואין לו להסתכל 
על מי שהוא, ואין לו לשמוע, מה שהגוף נותן לו להבין, לך והסתכל על 
האנשים שיש להם שם, שהם מבינים מה זה עבודת ה'.
%break
על זה אמרו, "ויגבה לבו". ולהיות בגאוה, שהוא מבין יותר מכולם.
מה שאין כן בזמן שעוסק בתורה ומצות, והוא רואה, שאין לו שום 
מושג, מה שהוא לומד, או מה שהוא מתפלל, אז אסור לו להיות 
בגאוה, ולומר, אם אין הוא מבין, מה לו סתם להסתכל בספרים,
%break
אם אין הוא מבין את הענינים של תורה ומצות, אז הוא צריך להיות 
בשפלות. כמו שאמרו חז"ל, "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו, 
שהאדם צריך להיות בשפלות, ולומר, כמה אחיזה שיש לו,
%break
הוא בשמחה, היות שהוא רואה שיש כמה אנשים, שאין להם שום 
אחיזה ברוחניות. לכן כאן הוא צריך להרגיש, שאינו מגיע לו כלום, 
ולהיות בשמחה.
%page 993
%H מתי הם הזמנים של תפלה והודאה, בעבודה
%break
חז"ל אמרו (ברכות ל"ב) "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה, ואח"כ 
יתפלל". וכמו כן אמרו (ראש השנה ל"ה) "אמר רבי אלעזר, לעולם 
יסדר אדם תפלתו, ואח"כ יתפלל".
%break
ויש להבין הטעם, מדוע צריכים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. בזמן 
שהאדם נמצא במצב של חסרון, והוא רוצה להתפלל לה', שימלא את 
חסרונו, אם כן הוא צריך לעזרתו יתברך. ומדוע הוא צריך מקודם 
לסדר שבחו של הקב"ה.
%break
אצל מלך בשר ודם יכולים להבין, שמקודם צריכים לתת כבוד למלך, 
אז המלך רואה שהוא מאוהבי המלך, ובגלל זה המלך ימלא את 
בקשתו. אבל אצל הקב"ה, מה שייך כך לומר. האם הקב"ה צריך, 
שהאדם יראה לו, שהוא מאוהבי ה'. אז הקב"ה יעזור לו, אחרת לא.
%break
הלא הקב"ה הוא רחום וחנון, אף על פי שאין האדם כדאי, ה' עוזר 
לאלו המתפללים אליו, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט, על זה שאנו 
אומרים בתפלת "שמונה עשרה": "כי אתה שומע תפלת כל פה".
%break
היינו שלא חשוב איזה פה שהוא מתפלל, אלא תפלת של כל פה, 
אפילו שהפה הזה אינו חשוב, מכל מקום הקב"ה שומע אותו. אם כן 
מהו הענין שצריכים לסדר מקודם שבחו של הקב"ה.
%break
ובכדי לפרש זה, נקדים לבאר את דברי הזה"ק (פרשת "חיי שרה", 
ס"ט, ובהסולם אות רכ"ד) וזה לשונו "תא חזי, ויהי הוא טרם כלה 
לדבר. והנה רבקה יוצאת, ושואל. היה צריך לומר, באה. כמו שכתוב, 
והנה רחל בתו באה. למה כתוב, יוצאת.
%break
ואומר, שזה יורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר, שכולם היו 
רשעים, ורבקה יוצאת ונפרדת מכלל בני העיר, שהיתה צדקת".
רש"י מפרש את הפסוק ("חיי שרה", חמישי) "אלי לא תלך האשה". 
וזה לשונו "אלי, כתיב. בת היתה לו לאליעזר,
%break
היה מחזר למצוא עילה. שיאמר לו אברהם לפנות אליו, להשיאו בתו, 
אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מתדבק בברוך".
ויש לפרש את ענין יצחק ורבקה, וכמו כן ענין של בת של אליעזר על 
דרך העבודה.
%break
הזה"ק ("חיי שרה", כ"ט, ובהסולם אות צ"ד) כתוב שם וזה לשונו: 
"אמר לו, יאמר אדני, אם שמע, איך אמרו בעלי המשנה פרשה הזו, 
שפרשוהו בעניני הנשמה, אשר אברהם הוא סוד הנשמה, ושרה 
הגוף".
%break
ועל דרך זה יש לפרש את ענין יצחק ורבקה, כמו שכתוב בזה"ק ("חיי 
שרה", ע"ט, ובהסולם אות רמ"ט) וזה לשונו: "רבי יהודה אמר, שרה 
עמו, פירושו, כי כמו שצורתו של יצחק היתה כצורתו של אברהם, כן 
רבקה היתה צורתה ממש של שרה, ומשום זה כתוב שרה עמו".
%break
לפי זה יש לפרש גם כן, שיצחק היינו הנשמה, ורבקה הגוף. הנה 
בסדר עבודת האדם, שרוצה להגיע לדביקות ה', יש תמיד ללכת בב' 
קוים, שהם ימין ושמאל. שענין ימין נקרא שלימות.
%break
היינו, שהאדם מרגיש סיפוק בעבודה. ועל זה הוא נותן שבח והודאה 
לה', על מה שזיכה אותו, להיות בין משמשי המלך. והוא רואה, 
שהגיע לדרגה ברוחניות, מה שאין זה נמצא בשאר עובדי ה'.
%break
והוא מכיר בשפלותו, ואינו יודע למה בחר ה' בו יותר משאר אנשים, 
שהם עוד לא הגיעו לדרגה זו. ועל זה הוא מודה ומשבח את המלך.
%break
והוא יכול לקיים מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה". ואין לו אז על מה 
להתפלל לה', שיעזור לו, כי אין הוא מרגיש חסרון במצבו.
%page 994
אולם בזמן שהאדם הולך אח"כ לעבוד בקו שמאל, היינו שעושה 
בקורת על המצב שבו הוא נמצא. והוא רואה, שהן במוחא והן בליבא 
אין הוא בסדר. ויותר מזה, הוא רואה לפעמים, איך שהוא משוקע 
באהבה עצמית יותר מהרגיל.
%break
ולפעמים האדם בא לידי שפלות כל כך גדול, שאין הוא רוצה שה' 
יעזור לו להוציאו משפלותו. אלא להיפך, הוא ברוגז על מה שאין הוא 
מקבל הנאה ותענוג מחיי הגשמיים.
%break
נמצא, שלפעמים השמאל לא נותן לו אפילו להתפלל ולבקש מה'. ואיך 
הוא יכול להרגיש עצמו לאדם השלם, ולתת תודה לה'.
אלא צריכים לדעת, כי עיקר העבודה היא בזמן עליה. כי רק בזמן 
עליה שייך עבודת האדם בב' קוים: ימין ושמאל.
%break
מה שאין כן בזמן הירידה, האדם נחשב למת. והאם שייך לומר 
שמדברים למת, או שרוצים משהו מהמת, שיעשה איזה דבר.
%break
לכן מוטל על האדם, בזמן שהוא נמצא במצב העבודה, שאז שייך 
לומר, שיש להאדם לעבוד בשני אופנים: א' ימין, וב' שמאל. שענין ימין 
נקרא בעיקר, שהשלימות שבו נבנית על למעלה מהדעת.
%break
והשמאל שבו נבנה דוקא על בחינת דעת ושכל. כלומר, שאז הוא דן 
את עצמו כפי מה שהוא רואה, כמו שאמרו חז"ל: "אין לדיין אלא מה 
שעיניו רואות" (ב"ב קל"א).
%break
נמצא, שבזמן שהוא עוסק בבחינת השמאל, והוא רואה את האמת, 
איך שהוא כל כך בשפלות, והוא משוקע באהבה עצמית, איך אפשר 
לומר אח"כ, שהוא נמצא במצב של שלימות, ולתת תודה רבה לה', על 
זה שנתן לו מתנה כל כך גדולה, שהוא נמצא בקדושה,
%break
שזהו ממש ההיפך ממה שהוא רואה את האמת. ואיך עוד אפשר 
להיות בשמחה, בזמן שהוא רואה את האמת.
התשובה היא בשני אופנים:
%break
א. כמו שכתוב במאמר תש"ג, בענין "אמונת רבו", שאמר זצ"ל, 
שהאדם צריך ללכת באמונת חכמים, כפי שהם סדרו לנו. וזה לשונו 
בשינוי לשון: "שהתלמיד צריך להאמין, כמו שרבו אומר לו, ללכת 
בדרך ימין ושלימות. והתלמיד צריך לצייר לעצמו,
%break
ב. כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה'. וכבר יש לו הרגשה באבריו, 
שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל 
העולם מקבלים ממנו רק טובות.
%break
ואף על פי כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה שהוא בעירום וחוסר 
כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל 
יסורים. וכל אחד, לפי דרגה דיליה, הוא סובל. ועל זה הוא צריך לומר, 
כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו".
%break
היינו, שכל זמן שהאדם נמצא בבחינת "להם", שיש "להם" שתי 
רשויות, אין "הם" יכולים לראות את האמת. לכן האדם צריך להאמין 
למעלה מהדעת, שהאדם נמצא בשלימות, וגם כל העולם כולו".
%break
נמצא, באופן כזה הוא יכול וצריך לתת תודה לה', על מה שנתן לנו כל 
טוב. וזה נקרא "קו ימין", שהוא ממש להיפך מקו שמאל. כלומר, 
שבקו שמאל אנו הולכים בתוך הדעת,
%break
כנ"ל, ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". היינו, דוקא בבחינת השכל 
ולא למעלה מהדעת. מה שאין כן כשעוברים לעבוד לבחינת ימין, 
נמצא, השמאל הוא הגורם, שהימין יהא בנוי על בסיס של למעלה 
מהדעת.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". היינו, שמצב 
"השמאל" מראה להאדם איך נדחה ונפרד מעבדות ה'. ו"ימין 
מקרבת", שפירושו, שמראה לו, איך שהוא מקורב לעבודת ה'.
%break
זאת אומרת, שבזמן שהוא עוסק בשמאל, אז השמאל צריך להביאו 
לראות מצב של דחיה, איך שהוא נדחה ונפרד מהעבודה. ובזמן שהוא 
עוסק בימין, הוא צריך להגיע לידי מצב, שיראה איך שהוא מקורב לה'.
%break
ועל ימין הוא צריך לתת תודה לה', ובשמאל הוא צריך לתת תפלה 
לה'. שרק על שתי רגלים האדם יכול ללכת בגשמיות. וזה נמשך 
מרוחניות, שזה מראה, שהאדם צריך ללכת בשני קוים.
%page 995
ובענין השלימות יש עוד אופן. היינו, אם האדם בא לידי מצב, שהוא 
רואה, שהוא בעירום וחוסר כל. היות שהוא מפגר, הן בבחינת מוחא 
והן בבחינת ליבא. היינו הוא רואה, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, 
ורואה שאין לו שום אבר,
%break
שיהיה לו איזה רצון לעבוד לתועלת ה', והוא רואה עכשיו, איך שהגיע 
למצב האמיתי שלו, הנקרא "הכרת הרע".
והוא אומר, זה שהוא רואה עכשיו את הכרת הרע,
%break
זהו מתנה מן השמים, שגילוי לו את האמת. אחרת הוא היה מרמה 
את עצמו, והיה חושב, שאין לו לשנות את דרכו,
היות שבטח הוא הולך על דרך האמת, והיה יכול להישאר עם הרע 
שלו לעולמים. ועתה בא לו גילוי מן השמים, לראות את האמת.
%break
וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "או הודע אליו חטאתו". פירש, 
שהקב"ה הודיע לו שחטא. כלומר, שהודיע לו מן השמים, שהוא חטא. 
זאת אומרת, הכרת הרע זהו גילוי מלמעלה.
%break
לכן הוא שש ושמח על זה שהקב"ה מטפל עמו, ומדריכו, ומראה לו 
את מצבו האמיתי. ומזה הוא מקבל שלימות. כלומר מזה שזכה לגילוי 
האמת מיד הקב"ה, שבחינה זו שהוא מקבל שלימות, היינו שאומר, 
שהקב"ה מקרב אותו ומראה לו את האמת.
%break
נמצא, שהוא עכשיו לא במצב שיאמר, שהקב"ה דחה אותו מקדושה, 
בזה שהוא מרגיש את הרע. אלא להיפך. ומזה הוא מרגיש, שה' 
מקרב אותו. וזה נקרא "ימין מקרבת".
%break
וממילא הוא יכול במצב כזה, שהוא רואה, איך שהוא כולו רע, 
להתגבר ולעשות עצות איך לצאת מהרע הזה, לכן הוא מודה ומשבח 
לה'.
%break
נמצא, עתה הוא נבחן לברוך. היינו בזה שהוא רואה, שקיבל ידיעה 
מלמעלה על הכרת הרע, ובזמן שהוא נותן תודה לה', בטח שהוא 
נקרא "ברוך", היות שקיבל ברכה מה'. ואז יכול לבוא לידי דביקות 
בה', "כי ברוך מתדבק בברוך".
%break
וזהו על דרך שפירוש אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל: "לא איברי 
עלמא, אלא או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי" (ברכות ס"א). ושאל, 
בשלומא בשביל צדיקי גמירי, מבינים. אבל בשביל רשיעי גמירי, 
היתכן לומר כך.
%break
ותירץ, היות שבזמן, שהאדם יודע בעצמו שהוא רשע, בטח שיעשה 
כל מה שביכולתו לעשות תשובה. ויש לפרש דבריו "בשביל צדיקי 
גמירי", אז הם נהנים מהעולם, בזה שהם זוכים להטוב והעונג, שהיה 
ברצון ה' בעת בריאת העולם,
%break
היות שכבר יש להם כלים לקבל אור ה' בעל מנת להשפיע, כי בכלים 
הללו מתגלה המטרת הבריאה, שנקרא "רצונו להטיב לנבראיו".
%break
וכמו כן בזמן שהוא כבר זכה להכרת הרע, זהו כלים, שיש לו דחף 
פנימי לעשות מה שביכולתו בכדי לצאת מהמצב של רשעים. מה שאין 
כן כשאינו מרגיש את הרע,
%break
אין לו מי שיעורר אותו לצאת מהמצב הרע הזה, היות שהוא לא 
מרגיש שכל כך רע לו, שהוא צריך לעשות מה שביכולתו לצאת 
מהמצב הזה.
%break
נמצא, זה שהגיע למצב, שהוא רואה, שהוא כולו רע, כבר יש בזה 
מעלה גדולה. וראיה לזה, שכבר יכולים לומר,
%break
שבשבילו נברא העולם, כנ"ל "לא איברי עלמא אלא או לרשיעי גמירי". 
מה שאין כן מטרם שנגלה לו מצב הרע, לא היה לו שום זכות קיום 
בעולם, כנ"ל, "שלא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמירי או לצדיקי 
גמירי". נמצא, שמטרם הכרת הרע אין לו שום זכות קיום בעולם.
%break
נמצא לפי זה, שאם הוא הגיע להכרת הרע, כבר נבחן שיש בו אחיזה 
בעולם. ומבחינה זו נבחן, שיש לו שלימות, וכבר יכול לתת שבח 
והודאה לה' על זה, וכבר יש לו חיבור עם ה', וכבר יכולים לומר, שהוא 
נקרא "ברוך", ו"ברוך מתדבק בברוך", כנ"ל.
%page 996
ואז הוא יכול להיות, ואז הוא הזמן שיכול לעלות בדרגה. כלומר, שכל 
התפלות שנתן על חסרונותיו, הוא יכול לקבל בזמן השמחה, כנ"ל, 
כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", כמו שכתוב 
"ויהי כנגן המנגן, ותהי עליו רוח ה'".
%break
נמצא, שעיקר הזמן שהאדם זוכה לבחינת השראת השכינה, הוא 
דוקא בזמן השלימות, שדוקא בזמן השלימות, אז הוא הזמן שיכול 
לקבל לבחינת הנשמה שלו.
%break
ובהאמור נוכל לפרש את מה שאמרו חז"ל "בת היתה לו לאליעזר. 
והיה רוצה, שהיא תהיה אשה ליצחק". ובפשטות קשה להבין, הלא 
בתו של אליעזר היתה בת של תלמיד חכם, כמו שאמרו חז"ל (יומא 
כ"ח ע"ב): "ויאמר אברהם אל עבדו, זקן ביתו המושל בכל אשר לו.
%break
אמר רבי אליעזר, שמושל בתורת רבו הוא דמשק אליעזר". וכמו כן 
אמרו שם "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה".
%break
על השידוך הזה אברהם לא הסכים, והשיב לו: "אין ארור מתדבק 
בברוך". מה שאין כן השידוך של רבקה, שהיא היתה בתו של בתואל 
ואחות לבן הרשע. ובתואל, אמרו חז"ל, שביקש להאכיל לאליעזר סם 
המות, כדי שישאר להם הממון".
%break
היינו שלא היה סתם רשע, אלא היה רוצח גם כן, ובא גבריאל והחליף 
הקערה, ונתנה לבתואל, ומת. וגם רבקה באה מסביבה של רשעים. 
והשידוך הזה הוא שידוך הגון, כמו שכתוב: "ורבקה יוצאת". היינו 
שהקב"ה הוציאה אותה מכל אנשי העיר,
%break
שהיו רשעים, "ורבקה יוצאת", שהיתה צדקת. ובפשטות, אם היו 
מציעים לאדם שני שידוכים, אחד בת תלמיד חכם, והשני שבא מבית 
רשעים ומעיר של רשעים, בטח שהיה בוחר בבת תלמיד חכם.
%break
ובבחינת עבודה יש לפרש, שמצב של אליעזר הוא מצב של שמאל, 
שהיה צועק כל הזמן: "אלי-עזר, היות שאני נמצא תחת שליטת הרע". 
נמצא, שאשה זו, היינו בת של שמאל, שהיה מתפלל שיתנו לו את 
בחינת יצחק, שנקרא "נשמה", ל"אשה", שהוא הגוף,
%break
בכדי לקבל את הנשמה לא הסכים אברהם, מטעם שבזמן שהאדם 
נמצא בשמאל, וצועק "ה', עזור לי לצאת מהרע", נמצא שהגוף הזה 
הוא בבחינת "ארור". והוא אמר לו, שיצחק, היינו הנשמה, היא 
"ברוך", "ואין ארור מתדבק בברוך".
%break
כמו שכתוב בזה"ק (תולדות, דף כ"ב, ובהסולם, אות מ"ט), "לכן אף 
על פי שאליעזר היה תלמיד חכם, אולם היה מרגיש, שחסרה לו מידת 
האמת. היה תמיד הולך בבחינת השמאל, והיו לו טענות תמיד, מדוע 
אין ה' רוצה לשמוע בקולו, שיתן לו בחינת נשמה,
%break
כי "המאור שבה מחזירו למוטב". והגם שהשמאל "מדבר להענין", כי 
הכל בנוי על הדעת כנ"ל, ש"אין להדיין אלא מה שעיניו רואות", אבל 
באמת הוא "ארור".
%break
לכן אמר לו אברהם: "אין ארור", היינו הגוף, בזמן שהוא נמצא במצב 
של ארור, יכול לקבל בחינת השראת השכינה, הנבחן לבחינת נשמה 
הפרטית של האדם. כי השכינה נקראת "מלכות", שהיא כלל הנשמות, 
שמטעם זה נקרא מלכות "כנסת ישראל".
%break
לכן אין הגוף במצב הזה, מוכשר לבחינת "יצחק", הנקרא "נשמה", 
כנ"ל "הגוף נקרא אשה, והנשמה נקרא בעל".
מה שאין כן בחינת "רבקה", מכונה בעבודה, שהגוף רואה את כל מה 
שהשמאל מראה לו, את מצבו האמיתי,
%break
שכל האברים שלו הם רשעים, שרק מה שנוגע לאהבה עצמית הוא 
מבין, מה שאין כן מה שנוגע לתועלת ה', אין הוא מסוגל לעשות שום 
דבר בדיוק כמו שהשמאל מראה לו.
%break
וזה נקרא ש"כל בני העיר היו רשעים". כי הגוף נקרא עיר, כמו 
שכתוב (קהלת ט', י"ד), "עיר קטנה, ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך 
גדול, ומצא בה איש מסכן חכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו. ורבקה, 
שהיא צדקת אחת, יוצאת מכל בני העיר".
%break
ולמה כתוב "יוצאת". ואומר "זה יורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי 
העיר". פירוש, שהגוף הזה היה מרגיש עצמו לשלם, היינו לצדקת, 
מזה שהקב"ה הודיע לו האמת. ומזה הוא שמח ונחשב זה עצמו 
לשלימות, בזה שהקב"ה הודיע לו כנ"ל.
%break
או מטעם הב' הנ"ל, שהוא מאמין למעלה מהדעת, שיש לו שלימות, 
מטעם שהוא מאמין באמונת רבו, שצריכים ללכת למעלה מהדעת, 
ולומר "עינים להם ולא יראו".
%page 997
ובמצב של שלימות יכולים לזכות לבחינת "יצחק", הנקרא "נשמה". 
זאת אומרת, שהשני הפכים הם נמצאים בגוף אחד, אלא בב' זמנים. 
ואומרים לנו, שעיקר הוא ללכת בקו ימין,
%break
לאחר שיש לו קצת מקו שמאל. וזהו, "לעולם יסדר אדם שבחו של 
מקום", שזה נקרא "ימין". "ואח"כ יתפלל", שנבחן לשמאל. ואח"כ 
חוזר לימין.
%page 998
%H מהו, שעֵשָׂו נקרא איש שדה, בעבודה
%break
הזה"ק (תולדות ל"ג, ובהסולם אות ע"ה) אומר שם וזה לשונו, "כתוב 
כאן, איש יודע ציד, איש שדה. וכתוב שם (אצל נמרוד) הוא היה גיבור 
ציד לפני ה'. מה שם פירושו, שהיה צד דעתן של בריות, ומטעה אותם 
למרוד בה'. אף כאן כן איש שדה פירושו,
%break
כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. ועשו אמר, שהוא נמצא בשדה, כדי 
להתפלל, כמו יצחק, כמו שכתוב, ויצא יצחק לשוח בשדה, וציד ורימה 
את יצחק".
%break
ויש להבין, מהם הב' דברים, שאומרים על עשו, כלומר, מהו ההבדל 
בין "איש יודע ציד" ל"איש שדה", בעבודה. ועוד יש להבין, מה שאומר 
שם הזה"ק, "איש שדה, משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב, אלא 
במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה".
%break
הלא גם נח נקרא "איש אדמה", כמו שכתוב "ויחל נח איש האדמה". 
וכמו כן ביצחק עצמו כתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה". וכן כתוב שיצחק 
אמר על יעקב, כמו שכתוב "ויאמר ראה ריח בני כריח השדה, אשר 
ברכו ה'".
%break
אם כן מאיפה משמע אצל עשו, שאיש שדה, הכוונה לגזול בני אדם 
ולהרוג אותם. ויש לפרש זה על דרך העבודה.
%break
ידוע מה שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שה' ברא את העולם 
על הכוונה, שרצונו להטיב לנבראיו. ולמטרה זו ברא דבר חדש, 
הנקרא רצון לקבל הנאה ותענוג. וכמו שלמדנו,
%break
שבכדי להנות מהטוב ועונג, מה שהוא רוצה לתת, ההנאה היא לפי 
מידת החסרון וההשתוקקות להדבר, כי ההשתוקקות היא הקובעת 
שיעור מידת הנאה, שיכולים להנות מהדבר.
%break
אם כן תחילה יצא מבחינת יש מאין הרצון לקבל הזה. וזה נקרא 
"אשר ברא אלקים". "לעשות", הוא בחינת תיקון הבריאה, היות 
שע"י זה שיש הבדל בין המשפיע להמקבל, אם כן יש כאן ענין של 
נהמא דכסופא, היינו בחינת בושה.
%break
לכן ניתן לעשות כוונה בעל מנת להשפיע, כלומר, שלא לקבל, אף על 
פי שיש השתוקקות גדולה לקבל את הטוב ועונג, מכל מקום בכדי 
שלא יהיה בחינת בושה, ניתנה עבודה להנבראים.
%break
ועבודה זו נקראת בשם עבודה, מטעם שזהו נגד הטבע, שהבורא 
ברא את הבריאה. כי ענין מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, פירוש, 
שכל מה ששייך לומר שהאדם מקבל, היינו שיש לו חשק לקבל, בא 
מצד הבורא, שברא את הטבע הזה. מה שאין כן, לא מקבל,
%break
מה שבורא רוצה לתת טוב ועונג, את זה אנו מיחסים להנבראים. לכן 
התיקון הזה, שלא לקבל את הטוב ועונג, רק בתנאי שיש לנו הכוונה 
בעל מנת להשפיע, זה נקרא לעשות, שהנבראים צריכים לעשות זה, 
הגם שזהו נגד הטבע.
%break
הנה הרצון לקבל הזה נקרא בשם מלכות, כידוע שהכלי לקבלת 
האורות נקרא בשם מלכות. וכמו שלומדים, שעל המלכות הזו היה 
הצמצום וההסתר, שהמלכות, מבחינת רצון לקבל לעצמה, נשארה 
בלי אור. אלא רק בזמן שיכולים לתת עליה הרצון בעל מנת להשפיע,
%break
בשיעור הזה מסתלק הצמצום וההסתר, ויכולה לקבל שפע. אחרת 
נקראת מלכות חלל הפנוי מאור. ומזה נמשך, שנעשה אח"כ שתי 
מערכות, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". היינו כמו שיש אבי"ע 
דקדושה, כמו כן יש לעומת זה אבי"ע דטומאה.
%break
הנה המלכות, יש לה כמה שמות, היינו ארץ, אדמה, ים, עפר. והוא 
לפי מה שהיא מקבלת. והנה במלכות הזו, הנקראת ארץ, נמשך 
האדם, כמו שכתוב "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". 
וזוהי בחינת מלכות,
%page 999
כמו שכתוב "הכל היה מן העפר". ואמרו בזה"ק (צו דף ס"ב, 
ובהסולם אות קע"ג) "הכל היה מן העפר, אפילו גלגל חמה".
%break
שפירושו, שכל מה שמדברים, מדברים רק מן האורות המלובשים 
בהכלים, כנודע, שאין אור בלי כלי. וכל הכלים נמשכים ממלכות, 
שהיא הרצון לקבל.
%break
זאת אומרת, כל מה שמדברים, מדברים רק מן המלכות, שהיא הרצון 
לקבל. והוא נמצא בין בהקדושה, ובין בהקליפה. וכל ההבדל הוא, 
שהקדושה אינה משתמשת עם הרצון לקבל,
%break
רק בזמן שיכולה לתת עליה רצון שהוא בעל מנת להשפיע, אחרת 
היא מצמצמת עצמה מלהשתמש עם הרצון לקבל.
%break
מה שאין כן הקליפה רוצה להשתמש עם הרצון לקבל בעל מנת לקבל. 
זאת אומרת, כשאומרים שהאדם משמש עם כלים דהשפעה, אין 
הפירוש, שכלים דהשפעה עושים משהו, היות שכלים דהשפעה אינם 
נמצאים בהרצון לקבל. כי כל הבריאה נחשבת רק לרצון לקבל,
%break
כידוע, שחוץ מהרצון לקבל מייחסים הכל להבורא, כנ"ל. כי הבריאה 
נקראת יש מאין. וזהו שייך דוקא על בחינת חסרון, שהבורא בראה. 
אלא בזמן שאנו אומרים, שהאדם משמש עם הרצון להשפיע,
%break
יהיה הפירוש, שהרצון לקבל אינו משמש עם בחינתו עצמו, אלא עם 
הרצון של הבורא, שרצונו הוא רק להשפיע ולא לקבל כלום.
%break
ובהאמור נבין את ענין שדה, הנאמר אצל עשו, הנקרא איש שדה. 
ואנו רואים, שגם יצחק יצא לשדה, וגם אצל יעקב כתוב, שיצחק אמר, 
"ראה ריח בני, כריח השדה, אשר ברכו ה'".
%break
ויהי הפירוש כנ"ל, "שדה" נקרא מלכות, שהוא הרצון לקבל. ושם שייך 
ענין הבחירה, אם לתקן אותו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא קדושה. 
ועל זה אמר יצחק כשדה, אשר ברכו ה'.
%break
ואם לא מתקנים אותו בעל מנת להשפיע, אלא עוסקים במקבל על 
מנת לקבל, זהו נקרא איש שדה, שהיא קליפה, כנ"ל, שמפרש "איש 
שדה, כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם". וזה היה אצל עשו. מה 
שאין כן אצל יצחק כתוב ויצא יצחק לשוח בשדה,
%break
שהוא הלך לתקן את השדה, שהוא בחינת מלכות, לתקן שבחינת 
מלכות, שהיא רצון לקבל, תהיה בעל מנת להשפיע, שזה נקרא 
"לתקן עולם במלכות שד"י", כידוע ששם שד"י נקרא יסוד.
%break
ויסוד נקרא "יסוד צדיק", שהוא המשפיע, שהכוונה לתקן את המלכות, 
שהיא בחינת קבלה, שתהיה כמידת היסוד, היינו בעל מנת להשפיע. 
וזה פירוש "ויצא יצחק לשוח בשדה".
%break
וכעין זה כתוב אצל יעקב, שיצחק אמר "ראה ריח בני כריח השדה, 
אשר ברכו ה'". כלומר שיצחק ראה, שיעקב תיקן את המלכות, שכבר 
רואים את ברכת ה' השורה על השדה, שהיא בחינת מלכות.
%break
אולם יש להבין, מדוע בזה"ק על השדה הנאמר אצל עשו לגנאי, כנ"ל. 
ויש לפרש, היות שכתוב "איש יודע ציד". ואח"כ כתוב איש שדה. 
ומפרש, "איש ציד", מנמרוד, שנמרוד היה "גיבור ציד לפני ה'".
%break
ומפרש הזה"ק, שפירושו, "שהיה צד דעתן של הבריות, ומטעה אותם 
למרוד בה'".
%break
ויש להבין מה הוא ההבדל בין איש ציד לאיש שדה. ולפי שאנו 
לומדים, שיש הבדל בין מוחא לליבא. כי מוחא, מפרש אאמו"ר, 
שהכוונה על בחינת אמונה למעלה מהדעת. וליבא פירושו רצון הלב, 
שהוא עובד רק לתועלת עצמו. היינו לתועלת עצמו,
%break
שהאדם מוכן לעשות את כל עבודה שבעולם, אם הוא יראה את 
הכדאיות שבדבר, מה שיקבל תמורה עבור יגיעתו. נמצא לפי זה, מה 
שאומר איש ציד ואיש שדה הם ב' דברים, הנקראים בעבודה מוחא 
וליבא.
%break
ובהאמור נבין, אם הכתוב אומר על עשו, שהיה "איש ציד". ופירושו 
של "ציד" לומדים מנמרוד, שהיה צד דעתן של בריות ומטעה אותם 
למרוד בה', שהוא פגם בבחינת מוחא, היינו בבחינת אמונה. כבר מזה 
יודעים לפרש איש שדה, פירושו,
%break
כמו שפגם במוחא כן פגם בליבא. לכן מפרשים מהו איש שדה, שזהו 
בחינת אהבה עצמית, דהיינו שהשדה שלו היה בחינת לגזול בני אדם 
ולהרוג אותם. והוא היה צריך לעשות בחירה בהשדה לטוב, שישרה 
שם ברכה.
%page 1000
והוא עשה להיפך, שהמשיך לשם בחינת מיתה והריגה להשדה הזה.
ובדרך העבודה יש לפרש, היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל, וצריך 
לתקן אותו בעל מנת להשפיע, ובכדי שתהיה לו האפשרות לתקן,
%break
היינו שתהיה בחירה, כלומר שהאדם יקיים תו"מ בעל מנת להשפיע 
ולא לתועלת עצמו, נעשה צמצום והסתר, שהאדם מוכרח להתחיל 
בעבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, כי בתוך הדעת נעשתה 
ההסתרה, מטעם הנ"ל.
%break
אז מתחיל העבודה בבחינת הבחירה, כלומר שהאדם צריך לקבל עול 
מלכות שמים, שפירושו עול, כדרך כשור לעול, היינו, אף על פי שאין 
הגוף מסכים לעשות דבר, אם אין הוא רואה את מה שנעשה 
מעבודתו, כי זה הטבע, אשר ברא אלקים לעשות,
%break
שהאדם מוכרח לראות מה שהוא עושה, כלומר מה נעשה מעבודתו, 
שהוא צריך לראות, מי נהנה מעבודתו שהוא עושה.
%break
לכן כשהאדם עוסק בתורה ומצות, הוא רוצה לראות, מי קיבל את 
עבודתו. והיות שנעשה לצורך תיקון הסתר והעלם, אין האדם רואה 
ומרגיש, מי שמקבל את עבודתו. רק צריך להאמין למעלה מהדעת, 
שהקב"ה מקבל את עבודתו. והגוף לא רוצה להאמין.
%break
לכן ניתנה לנו עבודה זו בבחינת כשור לעול, כלומר, כמו שהשור 
עובד בכפיה והוא מוכרח לקיים מה שהבעל בית רוצה, כמו כן אין 
להאדם לשאול את הגוף, אם הוא רוצה לקבל על עצמו את עול תו"מ,
%break
אלא הוא צריך ללכת עמו על דרך הכפיה, ולהאמין באמונת חכמים, 
שכך היא הדרך האמת.
%break
וכמו כן יש בחינת וכחמור למשא, שפירושו הוא בחינת ליבא, היינו 
שהאדם צריך לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס. לכן כשאומרים להגוף, 
שיעבוד בלי שום תמורה, עבודה הזו היא עליו למשא. כלומר, שהגוף 
רוצה להוריד מעליו המשא הזה, מה שהאדם רוצה שהוא יסבול.
%break
היינו, הגוף מבין, שהוא יכול לשאת משא, אפילו על ספק שיתנו לו 
שכר עבור עבודה הזאת. אבל כשאומרים לו, תעבוד ותסחוב משאות 
בלי שום תשלום, עבודה זו הוא רוצה כל רגע להפטר מזה.
%break
אז אומרו כחמור למשא, היינו שהאדם צריך ללכת בכיוון זה אף על 
פי שהגוף לא מסכים. נמצא, שהיגיעה היא בשני אופנים:
א. בבחינת כשור לעול,
ב. כחמור למשא.
%break
ואם האדם הולך בדרך של עשו, אז האדם נקרא איש יודע ציד, איש 
שדה. דהיינו כנ"ל, היינו שחסר לו אמונה, שנקרא איש יודע ציד, כמו 
נמרוד, שהגוף רוצה למרוד באמונת ה', שהוא פוגם בבחינת מוחא. 
וגם הוא בבחינת איש שדה, היינו שהוא גוזל בני אדם,
%break
שפירושו, שהוא גוזל את בחינת האדם שבו, והוא נשאר בבחינת 
בהמה, שאין יודע רק את עצמו, ולא את הזולת.
וזה שכתוב "איש שדה, כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם". זאת 
אומרת, אם הוא גוזל את בחינת אדם שלו, ונכנס לבחינת בהמה,
%break
שהיא רצון לקבל לעצמו, אז הוא בבחינת "רשעים בחייהם נקראים 
מתים", מטעם היותם נפרדים מחיי החיים. וזה נקרא בחינת ליבא. 
והאמת היא, אמר אאמו"ר זצ"ל, כי עיקר שורה על האדם בחינת 
ליבא, כלומר שהוא השורש, שאינו רוצה להאמין, מטעם,
%break
היות שיש יותר הנאה לאדם, מה שהוא רואה ומרגיש, לכן אין הוא 
רוצה להשפיל את עצמו, וללכת בעינים עצומות, ולהאמין את כל מה 
שאמרו חז"ל.
%break
ועיקר היסוד הוא אמונת חכמים, כמו שכתוב (שבת ל"א) "מעשה 
בנוכרי אחד, שבא לפני שמאי. אמר, כמה תורות יש לכם. אמר לו, 
שתים. תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו, שבכתב אני מאמינך, 
ושבעל פה איני מאמינך.
%break
גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו, והוציאו בנזיפה. בא 
לפני הלל. גיירני, יומא קמא. אמר ליה א. ב. ג. ד. למחר אפיך ליה, 
(כגון תשר"ק) אמר ליה,
%break
והא אתמול לא אמרת לי הכי. אמר ליה, לאו עלי דידי, קא סמכת, דעל 
פה נמי סמוך עלי". ופירוש רש"י, "לאו עלי קא סמכת",
%page 1001
מנין אתה יודע, שזו אלף וזו בית, אלא שלמדתיך וסמכת עלי, "דעל 
פה נמי סמוך על דברי". רואים אנו מכאן, שאמר לו הלל, שבלי אמונת 
חכמים אין שום דבר.
%break
אבל ענין אמונה הוא טענה שכלית. כלומר, שהאדם אומר, אם הוא לא 
היה צריך להאמין למעלה מהדעת, אלא הכל היה בתוך הדעת, אז 
הוא היה מתקדם בלי שום מעצורים. אבל הוא זצ"ל אמר, שבאמת 
הרצון לקבל, שהאדם רוצה לעבוד רק לתועלת עצמו,
%break
כמו בהמה, זהו הסיבה שלא יכול להאמין. זאת אומרת, מה שהאדם 
טוען, שקשה לו ללכת למעלה מהדעת, זה נובע מאהבה עצמית, 
שהיא בחינת בהמה שבאדם, וזהו כל המפריע. לכן צריכים ב' כוחות, 
לבחינת מוחא ולבחינת ליבא. וזה שכתוב "כשור לעול וכחמור למשא".
%break
לכן אם מתקנים את השדה, היינו את המלכות, הנקראת רצון לקבל 
לעצמו, בין בבחינת מוחא ובין בבחינת ליבא, זה נקרא "שדה אשר 
ברכו ה'", הנאמר אצל יעקב. וכמו כן אצל יצחק כתוב "ויצא יצחק 
לשוח בשדה", שהוא ענין תיקון המלכות כנ"ל.
%break
מה שאין כן בחינת עשו, שהוא נקרא "איש שדה", שבמעשה נראה 
שהוא הולך לתקן את השדה, אבל בבחינת הכוונה הנקראת בעל מנת 
להשפיע, שזהו כל התיקון של המלכות.
%break
יש מקום שהאדם יכול לרמאות עצמו, היות שזה הוא דבר המסור 
ללב, ולא ניכר מבחוץ, שיש באפשרות לעשות בקורת. מה שאין כן 
דבר שבמעשה, המתגלה לחוץ, האדם יכול לעשות בקורת, אם הוא 
מרמה עצמו או לא. לכן מפרש הזה"ק וזה לשונו "ועשו אמר,
%break
שהוא נמצא בשדה, כדי להתפלל, כמו יצחק", כמו שכתוב "ויצא יצחק 
לשוח בשדה, וציד ורימה את יצחק", שפירושו כנ"ל, שהוא נכנס 
בשדה כדי להתפלל, כלומר שנכנס בשדה, כדי לתקן אותו, כמו יצחק.
%break
אבל וציד, שפירושו שציד, פירושו כמו נמרוד, היינו שמטעה את דעתן 
של בריות, כדי למרוד בה'. בזה הטעה את עצמו עשו, ומזה נמשך גם 
בחינת גזילה, כמו שאומר "כדי לגזול בני אדם". וזה על דרך שאמרו 
חז"ל על אדם הראשון, שאמרו, שגנב היה, בזה שאכל מעץ הדעת,
%break
שפירושו שהוציא מרשות היחיד, היינו מרשותו של הקב"ה. כלומר, 
שהכל צריך להיות עבור הקב"ה. וע"י אכילת עץ הדעת, הוא נפל 
לרשות עצמו, כלומר שהיה רוצה לקבל הכל עבור תועלת עצמו.
%break
כמו כן עשו, שנכנס בשדה, היינו לתקן את המלכות, בחיצוניות לא 
היה ניכר, שאינו עובד בעל מנת להשפיע. אלא בחיצוניות אמר עשו, 
כמו שכתוב הוא נכנס כדי להתפלל, כמו יצחק,
%break
היינו לתקן את השדה, שהיא המלכות. אבל רימה את עצמו, היינו על 
הכוונה, מה שצריך להיות עבור רשות היחיד, היינו לשם שמים, הוא 
היה בבחינת "כדי לגזול בני אדם",
%break
שפירוש, כמו שאדם הראשון גזל, כנ"ל, שהיה גנב, כמו כן עשו עשה 
הכל לתועלת עצמו, שזה נקרא שגזל את בני אדם.
%break
לכן האדם שנכנס לעבוד עבודת הקודש, היינו שיעשה מהכל קדושה, 
הוא צריך להיות נזהר מחיצוניות, שאל ירמה עצמו בעת עשיית 
המעשים, שהיא עבודה של שלא לשמה, והוא צריך לומר להגוף שלו, 
אני עוסק עתה בתו"מ שלא לשמה,
%break
ואני רוצה ע"י זה להגיע לכוון לשמה. והוא מאמין בדברי חז"ל, 
שאמרו, "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה 
אני רוצה לבוא לשמה". והוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו, "המאור 
שבה מחזירו למוטב". ויזכה לזה.
%page 1002
%H מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
%break
הזה"ק (וירא דף כ"ט, ובהסולם אות נ"ב) אומר וזה לשונו "והנה סולם 
מוצב ארצה". מהו סולם. הוא מדרגה, שכל שאר המדרגות תלויות בו, 
דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. (ובאות נ"ג) עיין שם וזה 
לשונו "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
%break
אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר 
ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל 
מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, 
והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה". עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה:
א. מדוע הכל תלוי בהסולם. שאם "ישראל חוטאים, נשפל הסולם", 
וכש"ישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם".
ב. מהי המשמעות שאומר, שהסולם עולה או יורד.
%break
מה מלמדנו זה בדרך העבודה.
ידוע שהאדם צריך להשתדל להגיע לדרגת דביקות בה', שענינה הוא 
השתוות הצורה. ובזמן שהאדם זוכה לדביקות ה', עיין בספר מתן 
תורה (דף ק"ל, במאמר לסיום הזהר) וזה לשונו, "מעלת האיש,
%break
שזכה שוב להידבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם ה' 
יתברך, ע"י זה שבכח התורה והמצות הפך את הרצון לקבל, המוטבע 
בו, אשר הוא שהפריד אותו מעצמותו יתברך, ועשה אותו לרצון 
להשפיע, נמצא, ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף,
%break
וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות 
הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף.
%break
אף הנשמה כך, אחר שקנתה השוואה אליו יתברך, הנה חוזרת 
ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו. ואז 
מקויים בו הכתוב, דע אלקי אביך.
%break
כי אז זוכה לדעת השלמה, שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות 
התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה".
ובכדי שתהיה מציאות להאדם, שיבוא לידי השתוות הצורה, והיות 
שזהו ענין קשה מאוד, מסיבת שהוא נגד הטבע, מה שהקב"ה ברא,
%break
כמו שלמדנו, שבכדי שהנבראים יהנו מהטוב ועונג, שהוא רוצה לתת 
להם, שזו היתה סיבת בריאת העולם, שהוא מטעם שרצונו להטיב 
לנבראיו, ובלי רצון והשתוקקות אין האדם יכול להנות. לכן עיקר 
הבריאה, שברא יש מאין, הוא הרצון לקבל לעצמו.
%break
וזהו בהפכיות הצורה מהבורא, שרצונו הוא להשפיע להנבראים. לכן 
התיקון היה בחינת צמצום והסתר, שהאדם מוכרח קודם כל להאמין 
בה', ואח"כ יכולים לדבר מענין לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
ובעבודת האמונה יש הרבה שיעורים, כמו שכותב בהקדמה לתע"ס 
(אות י"ד) עיין שם, "היינו שיש אמונה חלקית ויש אמונה שלמה". לכן 
עיקר עבודת האדם, שיהיה בידו לבטל את עצמו ולקבל את עול 
מלכות שמים,
%break
תלוי כמה הוא מעריך את גדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק, "שעיקר 
היראה צריכה להיות בגין דאיהו רב ושליט, שפירוש, שהאדם צריך 
לקיים תו"מ, בכדי לשמש את מלך גדול. לכן עיקר עבודת האדם היא 
רק לעבוד לזכות לבחינת אמונה שלמה,
%break
שרק אז, אם ידע האדם, שיש לו מלך גדול, אז הגוף מתבטל אליו, ויש 
לו תענוג גדול, בזה שהוא משמש מלך גדול".
ועבודה זו נקראת בזה"ק, שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש,
%break
כדי "לאקמא שכינתא מעפרא". וכמו שכתוב בסליחות "אזכרה אלקים, 
ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר אלקים מושפלת עד 
שאול תחתיה",
%page 1003
ש"עיר אלקים" נקראת בחינת מלכות שמים, שהיא בתכלית השפלות 
אצל הנבראים. וממילא כשהיא בשפלות, איך אפשר לעבוד עבור מלך 
שפל. מה שאין כן אם המלך הוא מלך גדול,
%break
אז יש רצון, לפי חשיבות וגדלות המלך, כן יש אנשים שרוצים לשמשו 
ומבטלים את תועלת עצמם לצורך טובת המלך.
ובהאמור נבין, שעיקר עבודת האדם הוא, איך להגיע לבחינת אמונה, 
שיש לו מלך גדול.
%break
וזה נקרא, שהשכינה היא בגדלות. נמצא, שהעבודה של האדם היא 
"לאקמא שכינתא מעפרא". ואז כל מעשיו הם יכולים להיות בעל מנת 
להשפיע. ואם אין האדם עובד בתו"מ בעל מנת לאקמא שכינתא 
מעפרא, אלא שהמלכות שמים היא חשובה כעפר,
%break
אז יש מקום להסטרא אחרא לשלוט על בחינת ישראל, שהם מכריחים 
את האדם לעבוד עבור מלך זקן וכסיל, ולא עבור מלך מלכי המלכים.
נמצא, שעיקר עבודת האדם הוא, שהאדם צריך לתת על ענין הכוונה 
והמטרה, מה שהאדם רוצה להרויח, מזה שהוא עוסק בתו"מ.
%break
על זה באה התשובה, שעיקר מה שיש להאדם, עבודה עם היצר 
הרע, שהוא בא מכח שליטת הסטרא אחרא, היא חסרון אמונה 
בגדלות הבורא יתברך, כנ"ל,
%break
שזה מכונה בלשון הזה"ק "לאקמא שכינתא מעפרא", כמו שאמרו 
חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד).
%break
ואמונה נקראת בחינת מלכות, בלשון הזה"ק. ומלכות נקראת בחינת 
יראה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם 
ליראה אותו". זאת אומרת, שהאדם צריך לדעת,
%break
שלא חסר לו שום דבר, שיהיה בידו להתקדם בעבודת ה', אלא בחינת 
יראה, הנקראת אמונה. וזה כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו') "כל אדם 
שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין".
%break
ובפשטיות קשה להבין, והלא הרבה צדיקים היו לישראל, ולמה לא 
החזירן בתשובה, הלא מי שיש לו יראת שמים, דבריו נשמעין. אלא על 
דרך העבודה יש לפרש, שהדבר נאמר על אדם פרטי לגבי עצמו, 
כשהוא רואה, כל מה שהוא אומר להגוף שלו,
%break
אינו רוצה לשמוע בקולו, ועושה הכל מה שביכולתו, ואינו יכול להתגבר 
על הגוף. אז חז"ל אומרים לו, מה שחסר לו, שכן יהיה בידו להשתלט 
על הגוף, והוא רק דבר אחד, שהוא יראת שמים. שרק בזמן שיהיה לו 
יראת שמים, אז דבריו נשמעין, אצל הגוף שלו.
%break
ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב 
"מהו סולם, היא דרגא, שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו 
הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. התשובה היא, כי סולם, שהיא 
נוקבא, הכוונה על מלכות שמים, הנקראת אמונה,
%break
ונקראת יראת שמים. כלומר, שכל המדרגות, שיהיה אפשרות, 
שהאדם יוכל לזכות בהם, תלויות רק בהסולם. כי היא השער לכל 
המדרגות. היינו הכל תלוי לפי אמונה, שיש לו כנ"ל. היינו שיש הבדל 
בין מי שאין לו, רק אמונה חלקית, או אמונה שלימה. נמצא,
%break
הכל תלוי בהסולם, שהכוונה על המלכות שמים, שזהו כל הבסיס של 
הקדושה. וזהו השער לכל המדרגות".
וזה שאומר על פסוק, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו הם 
הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה.
%break
וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים". 
שפירושו, שאם המלכות, שהיא השכינה הקדושה,
%break
נשפלת, מחמת החטאים, שענין "חטאים" פירושו, שעוסקים אך ורק 
לתועלת עצמם ולא לתועלת הבורא, אז הם גורמים, כל אחד בשורש 
נשמתו, בחינת פירוד.
%break
כלומר, במקום שצריכים לעשות יחוד ע"י עבודה בתו"מ, והם גורמים 
פירוד. כלומר, כל אלו, היינו "הממונים של אומות העולם", שכל רצונם 
הוא בהרצון לקבל לעצמו, הם עולים בחשיבותם. לכן הם שולטים. כי 
מי שהוא חשוב, הוא השולט.
%break
לכן כשעם ישראל עוסקים בהשפעה, הם גורמים בחינת אתערותא 
דלתתא, שהקדושה תתגלה, היינו מלכות, מבחינת שהיא רוצה להיות 
ביחוד עם בחינת קודשא בריך הוא, היא תעלה. וממילא הסטרא 
אחרא, שהיא בחינת קבלה לעצמה, יורדת מהחשיבות.
%page 1004
וזה נקרא "וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת, 
והכל תלוי בהסולם". שפירושו כנ"ל, שהכל תלוי לפי גדלות האמונה, 
הנקראת סולם. וזה שאומר, "וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם", 
שפירושו, שהם גורמים שהשכינה מושפלת,
%break
שזה נקרא, שהסולם נשפל, "והס"א והקליפות עולים בחשיבות", 
שפירושו, שכל מה ששייך לאהבה עצמית, זה עולה בחשיבות, וכל 
מה ששייך לתועלת הבורא,
%break
האדם מרגיש בחינת טעם של שפלות ומצב של אי נעימות, ואי אפשר 
לעשות שום דבר, מה ששייך רק לתועלת ה'. וזה נקרא "שהסולם 
נשפל".
%break
"וכשמטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם". היינו, שעל ידי אתערותא 
דלתתא, הם גורמים בחינת לאקמא שכינתא מעפרא. וכל הממונים 
יורדים למטה, שפירושו, כל המחשבות והרצונות והמעשים, השייכים 
לס"א, היינו כל מה ששייך לקבלה עצמית,
%break
נראה בעיניו לבחינת שפלות, ולדבר מאוס, ולדבר בזיון, אם הוא 
יעסוק בדברים אלו, השייכים לקבלה עצמית.
ובהאמור יוצא, שהסולם הוא כמו מאזניים, שאם כף אחד עולה, כף 
השני יורד. לכן, אם יש מעשים טובים,
%break
היינו שעוסקים, שהמעשים יעלו למעלה להבורא, זה נקרא, שהסולם 
עולה, היינו המלכות שמים היא אצלו בעליה. ואז כף השני, השייך 
לקבלה עצמית, שהוא בחינת ההיפך מהקדושה, יורד. היינו, הממונים 
של אומות העולם יורדים. כלומר,
%break
שיורדים מהערך שיהיה כדאי לעבוד בשבילם, שזה נקרא, שבחינת 
ישראל שבאדם שולטת עליהם, היינו על המחשבות ורצונות של 
אומות העולם שהם בחינת קבלה עצמית.
%break
ואז האדם, כל דאגותיו הן איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן 
שבאות לו מחשבות של קבלה עצמית, תיכף עם שליטת האמונה, 
שהיא בחינת הסולם, מבטלת אותם. לכן כל עבודת האדם, מה שהוא 
עושה, הוא צריך לכוון, שזה יביא אמונה, איך להאמין בגדלות ה'.
%break
ומזה הוא יגיע להמטרה, כי זה הוא השער לכל המדרגות שהאדם 
רוצה לזכות בהם.
ובזה"ק באדרא זוטא (דף נ"ט, ובהסולם אות קל"ה) אומר שם, "כענין 
המעשים, שהתחתונים עושים, כך מתראה למטה, או לטוב או לרע".
%break
וזה לשונו, "העינים של ז"א הוא סוד השגחה בשכר ועונש. ופעם הוא 
נגלה ופעם הוא נסתר. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, זוכים 
להשיג השגחתו (היינו שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב), 
והוא ער, ולא ינום, ולא ישן.
%break
ואם מריעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת, ואומרים, לא יראה יה, ולא 
יבין אלקי יעקב, שזה נבחן, כשינה, בסוד "אלהיהם ישן הוא". כי בעת 
שמריעים מעשיהם, נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין, ואז העינים 
נסתרות מהם, ואומרים, לא יראה יה.
%break
ועל כן אינם שומרים את עצמם מהם, שאינם מפחדים לחטוא. וזה 
שאומר, דניימין ולא ניימין, שלרשעים הם ניימין, ולצדיקים לא ניימין".
אנו רואים, שענין השגחתו יתברך הוא במצב המנוחה מצד העליון. 
כמו שכתוב (איכה ג') "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב,
%break
אלא הכל תלוי במעשי התחתונים". וזה שאומר "כענין המעשים 
שהתחתונים עושים, כך מתראה למטה, או לטוב או לרע". שפירושו 
הוא, שמצוה גוררת מצוה. כלומר, אם הם מטיבים מעשיהם, זאת 
אומרת, שאם התחתונים עושים מעשים טובים,
%break
היינו שכוונתם היא לתועלת הבורא, וזה בודאי נקרא מצוה, זה גורר 
אחריו עוד מצוה, היינו שמרגישים, שהבורא משפיע להם רק טוב, 
שזה נקרא השגחה גלויה. כלומר, שרואים את הטוב ועונג מה שהם 
מקבלים מהבורא. אז כולם עומדים ומשבחים את הבורא.
%break
מה שאין כן אם התחתונים מריעים את מעשיהם, היינו שכל אחד 
דואג רק לעשות מעשים שתצמח מזה תועלת עצמם, אז עבירה 
גוררת עבירה. היינו, שמדברים על ההשגחה, שאינו בבחינת טוב 
ומטיב. והם מרגישים רק הסתרת פנים. ואומרים,
%break
שחס ושלום שהבורא אינו שומע תפלה, היות שהם בקשו ממנו הרבה 
פעמים, ולא נענים.
%page 1005
לכן אומרים "לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב". וזהו מטעם, שעבירה 
שעשו מקודם, היינו שרוצים הכל בעל מנת לקבל לעצמם, שזה הוא 
הגורם להסתרת פנים.
%break
והגם שהאדם אומר לעצמו, אני רואה, שכבר עשיתי הרבה תפלות, 
שה' יתן לנו את הרצון להשפיע, כלומר, שאנו מבקשים מה', שיתן לנו 
רצון, שנרצה לעשות בעל מנת להשפיע, אם כן אין אנו מבקשים, שה' 
יעזור לנו, שנוכל לעבוד לתועלת עצמנו, אלא אנו מבקשים,
%break
שנוכל לעבוד לתועלת ה'. ומדוע הוא לא עונה לנו על התפלות שלנו. 
אם כן איך אנו יכולים לומר, שהוא שומע תפלת כל פה.
%break
אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהבורא הוא כן שומע 
תפלת כל פה. ובתוך הדעת, אם האדם רוצה להבין את סדר דרך 
העבודה,
%break
אז האדם צריך לומר, שמשמים הודיעו לו, מהו לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו. כלומר, שניתן לו מלמעלה להרגיש מה היא לא 
לתועלת עצמו. וכשהאדם מרגיש זה, היינו שלא צריכים להשאיר 
בשביל עצמו כלום, אז האדם רואה, שאין הוא מסוגל לזה,
%break
כי כל זמן שאין אדם יודע מהו, שלא לתועלת עצמו, אז הוא מבקש 
שהבורא יעזור, שיהא בידו לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו.
מה שאין כן בזמן שהוא מקבל מלמעלה הרגשה, מהו רק לעשות הכל 
כולו לה', אז האדם לא רוצה, שהבורא יתן לו הכח הזה,
%break
והוא מתנגד בכל כוחו. לכן כשהאדם מתחיל לבקש מהבורא, שיתן לו 
כח להתגבר על הרצון לקבל, עוד אין להאדם את כל כח התנגדות 
מצד הגוף, היות שהוא עוד לא יודע מה זה כולו לה'.
%break
לכן כשעונין לו מלמעלה על תפלתו, על מה שהוא מתפלל, נמצא, מה 
עונים לו, התשובה באה מלמעלה, שמראים לו, שידע את מה שהוא 
מבקש, כאילו שאין כאן רמאות, שיהא בידו לומר אח"כ, שלא ידעתי 
מה אני מבקש. לכן האדם, עליו לדעת,
%break
שה' הוא שומע תפלה. ומה שהוא רואה, שהוא עכשיו יותר גרוע מזמן 
שלא נתן תפלה, על כח התגברות על הרצון לקבל, זוהי תשובה 
מלמעלה על התפלה שלו.
%break
אם כן אין על האדם לומר, שלא שומעים את תפלתו. אלא עליו לומר, 
שהתשובה באה מלמעלה, לא מה שהאדם מבין, אלא מה שמבינים 
למעלה, מהו לטובתו, שידע. היינו שהאדם צריך לדעת, עד כמה 
שהוא רחוק מהשפעה, וכל אברי הגוף הם מתנגדים לזה.
%break
והאדם מבקש מה', דבר שאין הוא מוציא שום בחינה בגוף, שתסכים 
להבקשה שהוא מבקש מה'.
%break
ואז האדם רואה דבר חדש, מה שלא ידע, מטרם שהתחיל לבקש 
מה', שיתנו לו כח התגברות על הגוף, שכך יהיה בידו לעשות מעשים 
אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו.
%break
והידיעה החדשה שהאדם משיג היא, שזה שהוא רואה, שאין הגוף 
מסכים לתת תפלה כזו על ביטול רצון לקבל לעצמו. אם כן נשאלת 
השאלה, מדוע לפעמים האדם כן רוצה לביטול הרצון לקבל לעצמו, 
כלומר שהרבה פעמים האדם רואה, שבזמן שהוא מבקש מה',
%break
שיתן לו כלים דהשפעה, כל הגוף הוא מתנגד, ומה שהוא מתפלל, 
הוא משפה ולחוץ, היינו סתם דיבורים בעלמא. ומכל מקום הוא רואה, 
שיש זמנים שהוא כן יכול להתפלל בכל הלב. התשובה היא, זהו כבר 
עניית התפלה, היינו שהבורא נתן לו כח, להתפלל על זה בכל הלב.
%break
לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו.
%page 1006
%H מהו, שאמרו חז"ל,
%H שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה
%break
הזה"ק (וישלח דף ט"ז ובהסולם אות נ"ב) אומר שם וזה לשונו, "רבי 
שמעון אמר, למדנו, שדוד המלך מטרם שבא לעולם, לא היו לו חיים 
כלל, מלבד שאדם הראשון נתן לו משלו ע' שנים. עוד פירוש, האבות 
הניחו לו מחייהם, כל אחד ואחד.
%break
אברהם הניח לו מחייו, וכן יעקב, ויוסף. יצחק לא הניח לו כלום, משום 
שדוד המלך בא מצדו.
%break
פירוש, כי דוד המלך הוא סוד הנוקבא מצד שמאל, שאז הוא חושך 
ולא אור. ועל כן לא היו לו חיים, כי אין חיים אלא מצד ימין, שהוא סוד 
ז"א, הנקרא עץ חיים. וגם יצחק היה מצד שמאל, אלא שנכלל 
באברהם, בסוד הכתוב, אברהם הוליד את יצחק.
%break
וכן בכח העקדה. ועל כן היו לו חיים. וכל זה רק לעצמו. אבל ליתן חיים 
לדוד, לא היה יכול, מטעם שעיקרו מקו שמאל היה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו ימין, שאומר, ש"רק מימין יש חיים". ומהו שמאל, 
ש"שם הוא חושך ולא אור". וכמו כן יש להבין, מדוע יצחק, שהוא 
שמאל, היו לו חיים, אלא היה צריך התכללות מימין, שהוא אברהם.
%break
מה שאין כן דוד, לא היו לו חיים כלל, אלא כל אחד היה צריך לתת 
לדוד מהחיים שלו.
ולהבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את מה שלמדנו, שיש 
לפנינו ב' דברים:
%break
א. מטרת הבריאה, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. זאת 
אומרת, שכל הנבראים צריכים להגיע להמטרה, ולזכות את הטוב 
והעונג, שיש בהמטרה של הבורא, שברא אותה.
%break
ב. תיקון הבריאה, שהוא בכדי שלא יהא בחינת נהמא דכסופא. לכן 
נתקן תיקון, המכונה אור חוזר. כלומר, שהתחתונים חוזרים 
ומשפיעים הנאה להבורא. זאת אומרת, שהם לא רוצים לקבל את 
הטוב ועונג לצורך עצמם, אלא בעל מנת להשפיע.
%break
ואלו ב' דברים, הם ב' הפכים זה לזה, היות הבורא ברא בהנבראים 
רצון לקבל לעצמם, כלומר שהנבראים יהנו, שזוהי כל מטרתו, מה 
שאנו לומדים.
%break
והתיקון הוא ממש להיפך מתכונת הנבראים, שהם נבראו ברצון לקבל 
לעצמם, והנבראים צריכים עתה לעשות דבר, שהוא נגד הטבע, שהוא 
להשפיע.
%break
כלומר, ראשית העבודה מתחלת, שהתחתונים צריכים לעשות מעשים 
דהשפעה, ושזה יהיה על הכוונה דלהשפיע. ואח"כ מתחלת העבודה, 
שיהיה באפשרותם לקבל הנאה ותענוג על הכוונה דלהשפיע.
%break
ובכדי שיהא מקום לעבודה, ולעשות בחירה, שיוכלו לכוון בעל מנת 
להשפיע, נעשה צמצום והסתר, שפירושו, שכל זמן שאין האדם יכול 
לכוון בעל מנת להשפיע, הוא מונח תחת ההסתר. היינו, שחוץ מזה 
שאין באפשרותו לכוון בעל מנת להשפיע,
%break
אלא כל רצונו הוא רק לעבוד לתועלת עצמו, נעשה ע"י ההסתר הזה 
דבר נוסף, שזהו הקשה ביותר, והוא, שהאדם צריך לעבוד עבודה 
קשה, לזכות לבחינת אמונה למעלה מהדעת, כי ע"י ההסתר נעשה, 
שבתוך הדעת אין הוא רואה את הטוב והעונג,
%break
מה שהנבראים מקבלים מה', שכל מטרת הבריאה היתה רק מטעם 
שרצונו להטיב לנבראיו, והוא לא רואה את הטוב הזה, לא לגבי עצמו 
ולא לגבי שאר אנשים.
%page 1007
נמצא, שנוסף לזה, שהוא צריך לעבוד להשיג את השתוות הצורה, 
שהיא, שיהיו לו כלים דהשפעה, האדם צריך לעבוד לזכות לבחינת 
אמונה, שהבורא מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב. ומי גרם כל זה. 
הכל הוא נעשה מכח הצמצום וההסתר, שנעשה מכח תיקון הבריאה.
%break
אולם כאן מתעוררת שאלה חמורה, היות שאומרים, שלצורך תיקון 
הבריאה נעשתה ההסתרה, ומכח הסתרה זו יוצאות לנו ב' בחינות:
א. ענין חסרון אמונה,
ב. ענין שאסור להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו.
%break
שזה נקרא באופן כללי בשם "מוחא וליבא". נשאלת שאלה, מי בא 
קודם. כלומר, שאם קודם צריך האדם לזכות לבחינת אמונה, ואח"כ 
הוא יכול לזכות לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו, או להיפך.
%break
השכל מחייב, מקודם צריך האדם לזכות לבחינה אמונה, ואח"כ שייך 
לומר, שהאדם מבטל את עצמותו, ולא עובד לתועלת עצמו, והוא עובד 
רק לתועלת ה'. וענין זה, שהאדם יעשה הכל רק לתועלת ה', זה תלוי 
לפי מה שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה שייך לומר,
%break
שהוא עובד בשבילו. זאת אומרת, שאי אפשר לתת יגיעה גדולה 
בשביל דבר שאינו חשוב, כי מדרך העולם הוא, שעבור דבר החשוב 
ביותר נותנים יותר יגיעה.
%break
זאת אומרת, היגיעה, שהאדם מסוגל לתת, תלויה בהחשיבות של 
החפץ. מובן מאליו, בכדי שהאדם יוותר על הרצון לקבל לעצמו ויעבוד 
רק בלתי ה' לבדו, בטח מה שהבורא יותר חשוב אצל האדם, אז הוא 
יותר קל לעבוד בשבילו.
%break
אם כן יוצא לפי האמור, שבכדי שיהיה לאדם כח לוותר על הנאת 
עצמו, ולקום ולעשות מעשים לטובת הבורא, בטח צריך האדם לזכות 
לבחינת אמונה בה'.
%break
ואח"כ האדם יכול לבטל את עצמו לפני הבורא, ולעשות הכל לשם 
שמים. כך השכל מחייב, שכך צריך להיות סדר העבודה.
%break
אולם ממה שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קל"ח) משמע 
להיפך, היינו, "שמטרם שהאדם זוכה לתקן את הכלים שלו, שיהיו 
בעל מנת להשפיע, הנקרא השתוות הצורה, אין האדם הזה מסוגל 
שתהיה לו בחינת אמונה. שאומר שם,
%break
היות שכל זמן שאין להאדם כלים דהשפעה, אין האדם מסוגל לקבל 
את הטוב ועונג מהבורא. לכן אין האדם יכול להאמין, שהבורא מנהיג 
את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
נמצא, שהוא מדבר רע על הבורא. לכן בו בזמן הזה כבר אינו מאמין, 
שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
ועוד יותר גרוע מזה, ששורה עליו חס ושלום כפירה על השגחתו 
יתברך, כמו שכתוב וזה לשונו, "כי מטרם התיקון, נקראת המלכות 
בשם "אילנא טוב ורע", שפירושו, כי המלכות היא סוד הנהגתו יתברך 
שבעולם הזה, וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה,
%break
שיכלו לקבל שלימות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, 
מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טוב ורע".
%break
וזה סוד הכתוב "כל פעל ה' למענהו. ואנו אומרים ההיפך ממש, מקצה 
אל הקצה. ועל כן מוטעמת לנו השגחתו יתברך בבחינת טוב ורע, 
דהיינו בבחינת השגת שכר ועונש.
%break
כי זה תלוי בזה. כי כיון שאנו משתמשים בכלי קבלה, הרי אנו 
מרגישים בהכרח, בפעולות שבהנהגה,
%break
שהם בחינת רע בעדינו. כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע 
מאתו יתברך בגלוי, כי הוא פוגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא 
ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. ועל כן בעת 
שהאדם מרגיש רע,
%break
הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו יתברך חס 
ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש היותר גדול 
בעולם.
%break
הרי שהרגשת טוב ורע בהשגחתו, מסבבת עמה הרגשת שכר ועונש. 
כי המתאמץ שלא להתפרד מאמונתו יתברך, אף על פי שטועם רע 
בהשגחה, יש לו שכר. ואם חס ושלום לא יעלה לו להתאמץ, יש לו 
עונש, כי נפרד מאמונתו יתברך.
%break
ונמצא, שאף על פי שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים כולם, מכל 
מקום נשאר זה נסתר ממרגישי טוב ורע. כי בשעת הרע, ניתן כח 
לס"א, להעלים השגחתו ואמונתו,
%page 1008
ובאים לידי העונש הגדול דפרודא, ונעשים מלאים הרהורים של 
כפירה. וכשחוזרים בתשובה, נמצאים נגד זה, שהם מקבלים שכר, 
ויכולים שוב להידבק בו יתברך".
%break
ובהאמור אנו רואים, שאי אפשר להיות בחינת אמונה בהבורא, מטרם 
שהאדם זוכה לכלים דהשפעה. שרק אז יש לו להאדם אמונה שלמה. 
אם כן נשאלת השאלה, אם אין להאדם אמונה,
%break
איך יכולה להיות מציאות, שהאדם יעשה הכל לתועלת הבורא, מטרם 
שיש לו אמונה בהבורא.
%break
התשובה היא, שיש לאדם אמונה חלקית, היינו ממה שהוא מאמין 
מבחינת הכלל, שבהכלל ישראל יש בחינת אמונה בבחינת אור מקיף, 
שהיא בחינת אור האמונה, המאיר באופן כללי בהכלל ישראל. וכל 
אחד ואחד מקבל מזה בחינת אמונה,
%break
הנקראת "אמונה חלקית", שזה נקרא בחינת "דומם דקדושה". וכולם 
מתחילים עבודתם בבחינת הדומם.
%break
וזהו כמו שכתוב (בהקדמה לתע"ס אות י"ד), וזה לשונו "פירשתי 
מליצת חז"ל, מי שתורתו אומנתו, אשר בעסק תורתו ניכר שיעור 
אמונתו. כי אומנתו אותיות אמונתו, בדומה לאדם שמאמין לחבירו, 
ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת.
%break
ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר שיאמין לו על כל 
רכושו בלי שום צל של ספק. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה 
שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא 
שהיא אמונה חלקית".
%break
לכן האדם מתחיל עבודתו באמונה של הכלל ישראל, שיש להם אמונה 
בבחינת אור מקיף. ומהאמונה הזו מקבל כל אחד חלק אמונה, שזה 
מספיק לו להתחיל את עבודתו, שירצה להכנס לעבודה בבחינת 
הפרט, היינו שהאדם יזכה לבחינת אמונה בבחינת אור פנימי,
%break
שזה נקרא "ואהבת את ה' אלקיך", שאלקיך נקרא בחינה פרטית, 
היינו שאין אמונתו בנויה מבחינת הכלל, שהוא מקבל מזה רק חלק, 
הנקרא אמונה חלקית כנ"ל, אלא הוא זוכה לאמונה פרטית. וזה נקרא 
בשם "אמונה שלימה", שאין הוא נצרך להכלל.
%break
ובכדי לזכות לאמונה שלימה, האדם צריך מקודם לעבוד בבחינת 
השתוות הצורה, שהוא כל עבודתו תהיה בעל מנת להשפיע.
%break
ורק לאחר שזכה להשיג כלים דהשפעה, אז הוא יכול לזכות לאמונה 
שלימה, שאז הוא יכול לקיים מה שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל 
לבבך", כנ"ל.
%break
אולם בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בבחינת השתוות הצורה, בכדי 
לזכות לאמונה שלימה, העבודה הולכת בשני כיוונים, הנקראים מוחא 
וליבא. כלומר, כי אי אפשר לעבוד בעל מנת להשפיע,
%break
אם אין זה למי שרוצים להשפיע אדם גדול וחשוב, כנ"ל. לכן האדם 
צריך לעבוד חלק מזמנו על עבודת מוחא, וחלק מזמנו על עבודת 
ליבא.
%break
וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היינו בזמן שרוצה לעבוד לזכות 
לבחינת אמונה בבחינת הפרט, כי כאן יש ענין עליות וירידות, היות 
שהבסיס של עבודה זו הוא לעבוד לתועלת ה', שהוא היפך מטבע 
האדם, שנברא עם רצון לקבל לתועלת עצמו.
%break
לכן כאן מתחילה מלחמת היצר האמיתית. לכן צריך להיות סדר 
בעבודה, אחרת הוא לא יוכל להמשיך ללכת בדרך זה, היינו להגיע 
לידי דביקות בה'.
%break
כי בזמן שהאדם רואה, שהעבודה היא קשה, מסיבת שהוא צריך 
ללכת תמיד בבחינת למעלה מהדעת, זאת אומרת, הדעת של האדם 
נותנת תמיד להבין, שאינו כדאי לעבוד, אם לא יהיה זה לתועלת 
עצמו. שכל פעם הדעת שלו, נותנת לו להבין, הלא אתה רואה,
%break
שנולדת עם הרצון לקבל לתועלת עצמו, ואיך אתה רוצה לבטל את 
עצמך, ושלא תחשוב שום דבר לתועלת עצמך, אלא לתועלת ה'. 
כלומר, מה יהיה לך, בזה שאתה עובד לתועלת ה'. בשלמא, אם 
האדם עובד עבודת הקודש בתו"מ על מנת לקבל שכר,
%break
זה הדעת יכול להבין, שכך הוא דרך העולם, שעובדים אצל מי שהוא, 
ולא חשוב מי הוא הבעל בית, אלא חושבים תמיד, כמה שכר משלמים 
תמורת העבודה, כי השכר הוא הקובע. וזוהי העבודה של הכלל.
%page 1009
אולם בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, שע"י זה הוא 
יזכה לבחינת אמונה שלימה, לכן כאן מתחילות העליות וירידות, היות 
שאי אפשר לעבוד בלי תמורה. אלא מתי האדם יכול לעבוד בלי 
תמורה, רק בזמן שאם הוא רוצה להשפיע לאדם חשוב.
%break
זה כן נקרא תמורה אצלו. היות כידוע על דרך שאמרו חז"ל "בההוא 
הנאה דמקבל מניה", היינו שיש הנאה מזה שהאדם חשוב מקבל 
ממנה המתנה.
%break
זאת אומרת, שזה יש בטבע, שיש הנאה להקטן, אם הוא יכול לשמש 
את המלך. נמצא, שבזמן שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז מוטל 
על האדם להחשיב את הבורא, בכדי שיהיה בידו יכולת להשפיע לו, 
ושיהיה בידו כח לעבוד לתועלת הבורא.
%break
לכן בזמן שנאבדת לו חשיבות הבורא, הנקראת בלשון הזה"ק 
שכינתא בעפרא, שאין הוא מרגיש חשיבות בקדושה, אלא שהיא 
נחשבת בעיניו לבחינת עפר, ממילא אין לו כח לעבוד בעל מנת 
להשפיע. לכן סדר העבודה הוא, הן במוחא והן בליבא.
%break
אמנם בזמן העבודה, שהאדם עובד בכדי להגיע להמטרה, שהיא 
לזכות לדביקות ה', הסדר הוא כמו בגשמיות, שאין האדם הולך 
ומתקדם, אלא שהוא צריך להשתמש עם ב' רגליים, שהן ימין ושמאל.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (סוטה מ"ז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין 
מקרבת", שפירוש של "ימין" נקרא מה שמקרב לה', היינו שמרגיש 
שהוא מקורב לה', ואפילו שעדיין אין לו הרגשה כזו,
%break
הוא צריך ללכת למעלה מהדעת, כאילו הוא מרגיש, איך שהוא שלם 
בתכלית השלימות, כמו שמובא (במאמר ט' משנת תש"ן), "והוא שמח 
בחלקו, וממילא הוא נקרא בשם "ברוך".
%break
ואז "ברוך מתדבק בברוך". ומזה הוא מקבל חיים, היות שהוא מקורב 
לה'. וזה נקרא שהוא "דבוק בעץ חיים", שהוא משתמש בכלים 
דהשפעה, שעליהם אינו שורה שום צמצום ודין. לכן מצד הימין, 
הנקרא שלימות, האדם ממשיך חיים מחיי החיים.
%break
מה שאין כן "שמאל" נקרא "דבר הצריך תיקון". שבזמן שהאדם עושה 
בקורת על העבודה שלו, והוא (רואה) את חסרונותיו, והיות שאין לו 
שום דבר שיהיה לו שלימות, אז הוא רואה, איך שהוא נדחה מקדושה. 
וממילא הוא רואה, שהוא בחינת "ארור",
%break
ו"אין ארור מתדבק בברוך". נמצא, שהוא אז נפרד מהבורא, וממילא 
אין לו חיים. נמצא, שמבחינת שמאל, שהאדם, עושה את החשבון שלו 
בתוך הדעת, הוא רואה, שהוא בעירום וחוסר כל. לכן אין חיים בזמן 
שהאדם הולך בקו שמאל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו על דברי הזה"ק "שדוד המלך, מטרם 
שבא לעולם, לא היו לו חיים". הסיבה היא, היות שדוד המלך הוא 
בחינת מלכות, שעליה היה צמצום. ודוד נקרא "כללות המלכות", 
שצריכה לקבל תיקון, שכל בחינת רצון לקבל שיש בכלי קבלה, שיתקן.
%break
לכן הוא היה צריך להכלל מכלים שיש בהם בחינת כלים דהשפעה, 
שע"י זה גם מלכות הכללית תתוקן.
%break
וזה נקרא "גמר התיקון". כלומר, שמלך המשיח נקרא גמר התיקון, 
שפירושו, שמלכות הכללית תתוקן בעל מנת להשפיע. ולכן אמר 
הזה"ק, שרק אברהם ויעקב ויוסף, שאין הם ממידת הדין, הם נתנו 
מבחינתם לדוד, שיהיו לו חיים.
%break
פירוש, שע"י יהיו לו כלים דהשפעה, השייכים לבחינת ימין, שהוא 
חסד, שזהו ההיפך ממידת הדין, שהם בחינת כלים דקבלה. לכן לא 
קיבל מיצחק, שהוא בחינת שמאל, מידת הדין, שהם כלים דקבלה.
%break
וזהו הפירוש ש"משמאל אין חיים", היות שבזמן שהאדם הולך 
בבחינת שמאל, היינו שהוא רואה מה שחסר לו, וחסרון נקרא מידת 
הדין, לכן משמאל אין חיים. אלא דוקא מימין, היינו שעוסק בבחינת 
"כי חפץ חסד" ולא חסר לו כלום, אז מרגיש האדם שהוא חי.
%break
מה שאין כן בזמן שהאדם נמצא במצב, שהוא בעירום וחוסר כל, זה 
נבחן שאין לו חיים. כי בזמן שהאדם מרגיש את חסרונותיו, ואינו מאיר 
לו את העתיד, שיהיה בידו פעם למלא חסרונותיו, אז האדם אומר 
"טוב לי מותי מחיי".
%page 1010
ובזה יש לפרש מה שכתוב, ש"לדוד המלך לא היו לו חיים", שפירושו, 
היות שכל ענין בריאת העולם היה, בכדי שהנבראים יקבלו את הטוב 
ועונג, לכן סדר הראשון הוא בעבודה, שהאדם צריך אז להאמין 
במטרת הבריאה, שרצון ה' הוא, שהנבראים יקבלו טוב ועונג.
%break
נמצא, אם הוא מאמין בזה, אז האדם צריך לחשוב, מהי הסיבה, שאין 
לי את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה שאני אקח.
%break
נמצא, שאם הוא מאמין, שהוא צריך לקבל, בשיעור זה הוא מרגיש 
את החסרון. וכשמרגיש את חסרונו, אז הוא הולך לראות את הסיבה 
"מדוע אין הוא יכול לתקן חסרונו".
%break
אז צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו, שחסר לנו ענין דביקות, 
שהוא בחינת השתוות הצורה, היינו כמו שכתוב "מהו רחום אף אתה 
רחום".
%break
נמצא, בשיעור שהוא מאמין, שהבורא הוא המשפיע כל טוב לכל 
העולם, בשיעור הזה הוא גם כן צריך להשפיע להבורא. ואז, כשהאדם 
מאמין, שהבורא הוא המשפיע לכל העולם, מזה האדם צריך לקבל 
חשיבות וגדלות הבורא,
%break
כדמיון לאדם חשוב בגשמיות, שאנו רואים, שיש זכיה גדולה, אם 
יכולים לשמש אנשים חשובים, שמהשרות עצמו האדם מקבל הנאה 
ותענוג, ואינו צריך לשום תמורה אחרת. נמצא, כנ"ל, לפי שיעור 
האמונה בבחינת מוחא, בשיעור הזה הוא יכול לעבוד בבחינת אמונה.
%break
אולם, היות שהאדם נולד בבחינת רצון לקבל לעצמו, בבחינה זו אין 
חיים. נמצא, שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים. 
היינו, שאור החיים אינו יכול להאיר שמה. לכן נעשה "שיתוף מידת 
הרחמים בדין".
%break
וזה שכתוב, ש"מבחינת הימין, שהיא בחינת השפעה, שנשתתף 
בבחינת דוד המלך, מזה תקבל המלכות, שהיא מידת הדין, חיים. ולכן 
מבחינת אברהם יעקב יוסף, שהם בחינת חסד ורחמים, ניתן בבחינת 
דוד המלך. ולא מיצחק, שהוא בחינת שמאל, שהיא כלי קבלה".
%page 1011
%H מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה
%break
חז"ל (בשבת, דף כ"ב) אמרו "שנר חנוכה משמאל, כדי שתהא נר 
חנוכה משמאל, ומזוזה מימין". ופירש רש"י, מזוזה, קי"ל דבימין, 
דכתיב, בֵּיתֶךָ - דרך בִּיאָתֵךָ, וכי עקר אינש כרעה דימינא, עקר 
ברישא" (שהאדם מתחיל ללכת, הוא מתחיל ברגל ימין).
%break
בספר "שער הכוונות" (דף שכ"ו), אומר שם "אבל ענין חנוכה ופורים 
הוא באופן אחר, כי תרויהו אינון בהוד. ואף על פי שבתפלת שחרית 
בחול ביארנו, דיעקב הוא בנצח, ומלכות היא בהוד. וכפי זה החול הוא 
קדוש יותר מחנוכה ופורים, אשר תרויהו אינון בהוד.
%break
אבל הענין הוא, לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה, שלא ע"י 
בעלה.
%break
כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד. 
ואח"כ נותן לה הארתה, ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה 
ופורים, היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד עצמה, שלא ע"י בעלה".
%break
ויש להבין בענין עבודה, מהו הענין שהמזוזה היא בימין, ונר חנוכה 
בשמאל. מה בא זה ללמדנו. וכמו כן יש להבין, לפי מה שכתוב בספר 
"שער הכוונות", שחנוכה ופורים הם שניהם בחינה אחת,
%break
כמו שכתוב, ששניהם, היינו הן חנוכה והן פורים, שניהם הם בחינה 
אחת, הנמשכים מבחינת הוד.
%break
מדוע שניהם יונקים משורש אחד, אם בפורים יש ענין שמחה ומשתה, 
שהאדם מחויב לאכול סעודת פורים, מה שאין כן בחנוכה אמרו חז"ל 
"הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם".
%break
ידוע בענין עבודה לומדים, שאדם אחד כולל כל העולם כולו. זאת 
אומרת, שענין ישראל וע' אומות נמצאים באדם אחד. כלומר, שהאדם 
נכלל מכל המדות רעות, הנמצאים בע' אומות.
%break
כידוע, שענין אומות העולם נמשכים מן הלעומת דשבע מדות 
דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". וכל מדה כלולה מעשר.
%break
וזהו הענין של הע' אומות. היינו בזמן שהע' אומות שולטים באדם על 
בחינת ישראל, זה נקרא, שעם ישראל הם בגלות תחת שליטת 
העמים.
%break
כלומר, שהרצונות והתשוקות שולטים על בחינת ישראל שבו, ואין 
לבחינת ישראל שום אפשרות לעבוד לתועלת ה', כי אם רק לתועלת 
עצמו.
ולפי השכל והדעת, אין שום מציאות להבין,
%break
איך תהיה פעם אפשרות להשתחרר מן שליטת אומות העולם 
שבקרבו. היות עד כמה שהאדם השקיע עבודה, בכדי לצאת 
משליטתם, וזהו ללא הצלחה, אלא להיפך, שכל פעם הוא רואה יותר, 
שזהו בלתי אפשרי לצאת מהגלות שלהם.
%break
לכן אנו צריכים תמיד לזכור את ענין יציאת מצרים, כמו שכתוב "למען 
תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". היינו, להאמין מה שכתוב "אני ה' 
אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
%break
זאת אומרת, כמו שה' הוציא אז את עם ישראל משליטת מצרים, וזכו 
לבחינת "להיות לכם לאלקים", כמו כן גם אותנו יכול להוציא משליטת 
ע' אומות, ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".
%break
ואין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק 
אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם. מה שאין כן 
האדם, בזמן שהוא רואה את שפלותו, הוא בא אז לידי יאוש, ואומר, 
שבטח הוא יותר גרוע, מאלו שהיו במצרים.
%page 1012
על זה צריכים להאמין לדברי האר"י הקדוש, שאומר, שעם ישראל 
לפני יציאת מצרים היו כבר במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם 
הקב"ה, וגאלם. נמצא מזה, שאפילו האדם רואה,
%break
שהוא בתכלית השפלות, לא לברוח מהמערכה, ולהאמין שה' יוציא 
אותו מהגלות, מה שהוא נמצא בין אומות העולם.
%break
ובהאמור אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י 
אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם 
שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, 
לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת.
%break
כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה 
שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך 
לעזרתו יתברך.
%break
ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה 
לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, 
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה 
מסייעין. בנשמתא קדישא,
%break
כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה 
רוחא וכו'".
%break
לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי 
ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. 
וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש,
%break
היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת 
נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו.
%break
נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, 
שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן 
השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".
%break
לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה 
באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו 
היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו 
לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם,
%break
ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט 
עליהם, זה נקרא "נס".
%break
וזה נקרא, כמו שהיה בארץ מצרים, אשר ה' הוציא אותם מארץ 
מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, 
האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, 
שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו.
%break
כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג 
רק מה ששייך לתועלת ה'.
%break
וכשהאדם מגיע לבחינה זו, נבחן, שהאדם הזה כבר הגיע לבחינת 
"לשמה". זאת אומרת, שכבר זכה לבחינת אמונה בה', וכבר יש לו 
הכח לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "לשמה". וזה נקרא בחינת "ימין", 
שהאדם עוסק בדרך להשפיע לה'.
%break
היינו, שכל, מה שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'. כלומר, שהוא רוצה 
לעשות חסד לה', היינו להשפיע נחת רוח לה'.
%break
אולם צריכים לדעת, שזה שהאדם רוצה לעשות הכל לתועלת הבורא, 
זה נקרא רק "תיקון הבריאה" ולא "מטרת הבריאה". כי מטרת 
הבריאה היא, שהאדם יקבל טוב ועונג בכלים דקבלה. אלא, שצריכים 
לתת על הכלים דקבלה בחינת תיקון, המכונה "בעל מנת להשפיע".
%break
והשפע של מטרת הבריאה נקרא בשם "חכמה", שהוא אור החיים, 
בסוד "והחכמה תחיה בעליה". ואור החכמה נקרא "שמאל", מטעם 
שכל דבר הצריך תיקון נקרא "שמאל", בסוד "יד כהה, שתשש כוחה 
כנקבה", שזה מכונה "שמאל".
%break
ומהו התיקון, שצריכים לתת על אור החכמה. הוא בחינת ימין, 
המכונה "חסדים". כלומר, לאחר שכבר זכה לבחינת מטרת הבריאה, 
שהיא הטוב והעונג, המכונה בשם "חכמה", כנ"ל, צריכים עוד הפעם 
להמשיך אור דחסדים, היינו השפע, שבא בכלים דהשפעה.
%break
מטעם שאמרנו, כי ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת 
"נעשה ונשמע". היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תו"מ בבחינת 
המעשה, נזכה לבוא גם לבחינת נשמע.
%page 1013
כלומר, שהאדם צריך לקיים תו"מ אפילו בדרך כפיה. ואין צורך 
לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תו"מ, אז הוא יקיים. אלא 
שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשיה לבד. אלא שהעשיה 
יביא לו אח"כ בחינת שמיעה, היינו שישמע אח"כ את החשיבות,
%break
שיש בתו"מ. זאת אומרת, שיזכה להטוב ועונג, שישנו בתו"מ. וזה ענין 
שאמרו ישראל "נעשה ונשמע". לכן בבחינת הימין, הנקרא שעוסק 
בחסד, היינו בכלים דהשפעה, זהו שמירה, שהאדם, יהיה בידו 
לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו.
%break
ובהאמור יוצא, היות שלפי הכלל "נעשה ונשמע", היא שהמעשה 
משפיע על הכוונה, כנ"ל, על כרחך נמצא, שבזמן שהאדם מקבל 
מלמעלה בחינת חכמה, אז המעשה, צריך לעשות, שהכוונה תהיה 
כמו המעשה. נמצא, שהמעשה של קבלה משפיע על הכוונה,
%break
שתהיה גם כן בעל מנת לקבל. אם כן, אפילו בעת מעשה, שהמשיך 
את אור החכמה על הכוונה דלהשפיע, ומכל מקום מתוך הכלל "נעשה 
ונשמע", הוא מוכרח לקבל השפעה מהמעשה.
%break
ולכן צריכים שמירה, היינו להמשיך בחינת לבוש, שילבישו את אור 
החכמה, ששם נוהג "נעשה". "נעשה", הוא המעשה דלהשפיע. ונזכה 
גם שהכוונה גם תהיה בעל מנת דלהשפיע.
%break
וגם "נשמע" שתהא הכוונה גם כן בבחינת השפעה, כמו המעשה. וזה 
ישמור על הכלי קבלה, שהוא מקבל את אור החכמה, שיוכל להחזיק 
את הכוונה דלהשפיע, בעת קבלת הטוב והעונג, ושיהיה אצלו בבחינת 
מקבל בעל מנת להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש את ענין המזוזה, שצריכה להיות בימין. היות 
שהמזוזה, היא בחינת שמירה, ששומרת על האדם, לכן יש רמז, 
שהמזוזה בימין. כלומר, שענין שמירה שייך לימין, שהוא בחינת חסד, 
שהכלים דחסד הם בחינת ימין, שאינם צריכים תיקון, כנ"ל.
%break
מה שאין כן בחינת חכמה נקראת "שמאל", משום שחכמה באה 
בכלים דקבלה, ועל כלים דקבלה צריכים שמירה, כנ"ל.
%break
וזה שמפרש רש"י דכתיב "ביתך, דרך ביאתך", שהאדם מתחיל 
ללכת, מתחיל בימין. שיש לפרש, תחילת ביאת האדם לעבוד עבודת 
הקודש, מתחילים בימין. היא הכוונה בכלים דהשפעה,
%break
שיהיו בעל מנת להשפיע. ואח"כ מתחילים ללכת בשמאל, היינו לתקן 
כלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע.
%break
וזה שכתוב, שכמו שהאדם מתחיל ללכת בגשמיות, הוא מתחיל ברגל 
ימין תחילה, זה מראה לנו על רוחניות, היינו שתחילת ביאת האדם 
בעבודת ה', הוא צריך להתחיל בימין, היינו בבחינת השלימות. כלומר, 
כל מה שהוא עושה בעבודה,
%break
הוא צריך לתת תודה לה', בזה שנתן לו קצת מחשבה ורצון לעבוד 
בעבודת הקודש, שהוא על כל פנים יש לו קצת אחיזה בבחינת תורה 
ומצות, בבחינת המעשה.
%break
ואין לו עדיין אז לחשוב על בחינת הכוונה, כי גם בכוונה יש להבין בב' 
אופנים:
%break
א. הכוונה היא מי הוא המחייב לעסוק בתורה ומצות. הסביבה, שבה 
הוא נמצא. היות שכל החברים עוסקים בתו"מ, וכולם מתפללים 
ומקיימים את שיעורי התורה, שיש בבית הכנסת, וכדומה.
%break
או זה שהוא מקיים תו"מ, הוא עושה רק משום שהבורא צווה לנו 
לקיים את התורה ומצות. והוא מאמין באמונת חכמים את כל מה 
שהם אמרו. ועל סמך זה הוא מקיים תו"מ.
%break
ב. הכוונה על התמורה, מה לקבל עבור קיום תו"מ. יש, שהם מצפים 
לקבל שכר תמורת עבודתם. כמו שכתוב בזה"ק, שיש ג' אופנים, היינו 
ג' סיבות, שבשבילם עוסקים בתו"מ:
%break
א. כדי לקבל שכר בעולם הזה,
ב. כדי לקבל שכר בעולם הבא,
ג. שלא לקבל פרס, אלא מטעם גדלות ה', שהוא מטעם ש"איהו רב 
ושליט".
%break
לכן תחילת ביאת האדם לעבוד בתו"מ, הוא בכדי לקבל שכר. וגם בזה 
אמרנו, שיש להבחין ב' בחינות:
%break
א. לפעמים אדם עוד לא חזק בבחינת אמונה, שיעבוד בשביל הקב"ה, 
שיתן לו שכר, היות מתחת סף הכרה חסר לו אמונה, שיהיה בידו 
לעשות מעשים טובים. אולם מחמת החברים, שהוא לא רוצה להיות 
מבוזה בעיניהם, אז האדם עובד.
%page 1014
לא שה' מחייב אותו לעשות מעשים טובים, אלא מחמת בושה של 
החברים הוא עושה. ובודאי האדם חושב זה לשפלות גמור, היינו 
שהחברים מחייבים אותו לעבוד ולא ה'.
%break
אולם גם בזה אסור לזלזל. כלומר, שגם על מעשים כאלו האדם צריך 
לתת תודה לה', בזה שהבורא נתן כח להחברים,
%break
שיחייבו אותו לעשות מעשים כפי רצונם, שזה נקרא, שהקב"ה משגיח 
עליו בבחינת הסתר. כלומר, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבוש של 
חברים, שמחייב אותו לעשות מעשים טובים.
%break
וזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי, כ') "ונפרעין מן 
האדם מדעתו, ושלא מדעתו". מדעתו, יהיה הפירוש, האדם מדעתו 
הוא רוצה לקיים תו"מ. היינו, שהאדם אומר, זה שהוא עושה מעשים 
טובים, זהו לדעת ה', היינו ה' מחייב אותו.
%break
ונפרעין ממנו שלא מדעת, יהיה הפירוש, שהאדם עושה מעשים 
טובים, וזהו שלא מדעת האדם, הוא זה שמקיים תו"מ של הקב"ה. כי 
הוא חושב, שהוא מקיים תו"מ של החברים, היינו שהחברים מחייבים 
אותו.
%break
וזה נקרא "שלא מדעת האדם" הוא מקיים את רצון ה', הגם שהוא 
חושב, שהוא מקיים את הרצון של החברים. ואם הוא מאמין בזה, 
היינו שלא מדעתו הוא עושה רצון ה', כלומר אילו היה יודע, לא היה 
מקיים, כי הוא חושב, שהוא מקיים רק רצון של החברים,
%break
זה נקרא "הסתרת פנים". היינו, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבושים של 
החברים, ובאופן כזה הוא עושה רצון ה'.
%break
ב. ואם הוא נותן תודה לה', על זה שהקב"ה נתן לו עזרה דרך 
ההסתרה. כלומר, שיש לו עתה בחירה, לומר שהוא עובד מטעם 
החברים, ואין לו שום מגע עם ה'. או שהוא מאמין,
%break
שה' הסתיר את עצמו דרך לבוש של החברים, וע"י זה הוא עוסק 
בתו"מ, ואם הוא בוחר ואומר, שרק ה' עזר לו, שיהיה בידו לעשות 
מעשים טובים, ע"י זה שה' התלבש בלבוש של החברים, ונותן תודה 
על זה לה', דבר זה גורם לו עליה גדולה, לזכות לגלוי פנים של ה'.
%break
היינו, ה' נותן לו מחשבה ורצון לעשות רצון ה', מחמת שיש לו עכשיו 
איזו הארה מלמעלה, בזה שהוא הכריע למעלה מהדעת. לכן ה' עזר 
לו, שעל ידי אחוריים הוא זוכה אח"כ לבחינת פנים של הקב"ה, היינו 
שזוכה לבחינת "נפרעין ממנו מדעתו".
%break
ובהאמור יוצא, שענין מזוזה, שהיא בחינת שמירה, היא בחינת ימין, 
הנקרא "חסדים", שהוא בזמן שהולכים בבחינת משפיע בעל מנת 
להשפיע, שזוהי בחינת תיקון הבריאה, כנ"ל. מה שאין כן חנוכה 
ופורים, אומר האר"י הקדוש, ששניהם הם בחינת הוד,
%break
שהוד הוא בחינת שמאל, שזה מרמז לנו על מטרת הבריאה, שצריכים 
תיקונים. היינו, שיוכלו לקבל על דרך התיקון את הטוב והעונג, 
המרומז בהשפע, הנקראת "חכמה". לכן חנוכה היא בשמאל, להראות 
על אור החכמה.
%break
אולם בחנוכה היתה רק בחינת חנו-כה, שזהו כמו שפירש אאמו"ר 
זצ"ל, ששם היתה רק חניה, ולא גמר מלחמה. כלומר, שהיה מאיר 
אור החמה, הנקרא "שמאל", אבל היה חסר שמה את הלבוש, שהוא 
השמירה על החכמה,
%break
הבא בכלים דקבלה, שבכלים דקבלה יש אחיזה לס"א, והיה שם אור 
דחסדים, הנקרא "ימין".
%break
לכן היה הנס רק על רוחניות. כלומר, מבחינת האור דמטרת הבריאה, 
היה מאיר. אבל לא יכולים להשתמש בו, מחוסר הלבוש דחסדים, כיון 
שאסור להשתמש בו. זה נקרא, בחינת רוחניות, שעוד לא נתגשם 
הדבר, שיוכלו להשתמש עמו.
%break
לכן כתוב, שבנרות של חנוכה אסור להשתמש, אלא לראותם בלבד, 
מטעם שחסר הלבוש, כנ"ל.
מה שאין כן הפורים, כן היה להם הלבוש, הנקרא "חסדים",
%break
כמו שכתוב (בתע"ס סוף חלק ט"ו) "לכן שם כבר התגשם הדבר, היינו 
שהיו יכולים להשתמש עם האור החכמה על מנת להשפיע. לכן 
בפורים הוא משתה ושמחה".
%page 1015
%H מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה
%break
הזה"ק בפרשת מקץ (דף ס"ד, ובהסולם אות רל"ח), כתוב שם וזה 
לשונו "בוא וראה, בכל יום ויום, כשעולה האור, מתעורר צפור אחת 
באילן שבגן עדן, וקורא שלוש פעמים. והכרוז קורא בכח. מי בכם 
שרואה ואינו רואה. הנמצאים בעולם ואינם יודעים על מה הם נמצאים.
%break
אינם מסתכלים בכבוד רבונם. התורה עומדת לפניהם, ואינם 
משתדלים בה. טוב להם שלא נבראו, משנבראו".
%break
ומפרש שם בהסולם וזה לשונו "ראיה הוא סוד חכמה. והדבקים בקו 
שמאל ולא בימין, הם רואים ואינם רואים. כי החכמה שבשמאל לא 
תאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. ועל כן אף על פי שיש 
שם חכמה, שהוא סוד רואים, מכל מקום אינם מקבלים חכמה,
%break
מחמת חסרון לבוש החסדים. ועל כן אינם רואים. וזה שכתוב, דקיימא 
בעלמא ולא ידעי על מה קיימי. וזה נאמר להדבקים בימין ולא 
בשמאל, שיש להם קיום בעולם על ידי אור החסדים. אבל אינם יודעים 
על מה הם נמצאים. כלומר, שחסר להם ג"ר.
%break
כי הארת ימין בלי שמאל היא ו"ק בלי ראש. ואינם מסתכלים בכבוד 
רבונם, התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. אורייתא, פירושו 
קו אמצעי, שהוא סוד ז"א הנקרא תורה, המייחד ב' הקוין זה בזה".
%break
ויש להבין, מדוע אם הם הולכים בימין, שהוא סוד חסדים, שעוסקים 
בעל מנת להשפיע, מדוע נקרא זה, שאינם מסתכלים בכבוד רבונם. 
הלא עוסקים רק להשפיע להבורא, משום שהוא רב ושליט, ולא לקבל 
שכר. וכל חיותם הוא, בזה שמרבים כבוד שמים,
%break
שמשום זה עושים כל מעשיהם בעל מנת להשפיע.
וכמו כן יש להבין, אלה האנשים שכבר זכו לבחינת חכמה, שהוא 
בחינת מטרת הבריאה, מדוע הם נקראים, שאינם מסתכלים בכבוד 
רבונם. רק בזמן שהם מקבלים עליהם את בחינת תורה,
%break
שתורה נקראת "קו אמצעי", שרק הם נקראים, מסתכלים בכבוד 
רבונם, שרק על ידי התורה הם באים לכבד את רבונם.
הנה, כבר דברנו הרבה פעמים מהב' ענינים שיש לפנינו:
%break
א. היא מטרת הבריאה, שהוא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג. כלומר, 
שכל הנבראים ירגישו, איך שהבורא מתנהג עמהם בהשגת של טוב 
ומטיב, כמו שפירשו חז"ל, "טוב", שהוא טוב לדידיה.
%break
היינו, שהאדם מרגיש שהוא מקבל מהבורא רק טוב ומטיב. היינו, 
לאחרינא. היינו, שהוא רואה, שהבורא עושה טוב גם לאחרים.
%break
ב. הוא תיקון הבריאה, שהוא, שבכדי שלא תהיה בחינת נהמא 
דכסופא, היינו שהנבראים לא ירגישו בחינת בושה בעת שהם מקבלים 
טוב ועונג, נעשה תיקון, שעל הרצון לקבל לתועלת עצמו,
%break
העונג והטוב לא יאיר, אלא רק בזמן שהנבראים יכולים לכוון בעל מנת 
להשפיע, אז מושפע להנבראים את הטוב ועונג.
%break
ורק בכדי שיהיה קיום העולם מטרם שבאים להתיקון, שיכולים לכוון 
בעל מנת להשפיע, שיהא יכולת להנבראים להתקיים, כי אם אין להם 
טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם, שהחסרון לטוב ועונג בא 
להנבראים מכח מטרת הבריאה,
%break
שהיא להטיב לנבראיו, אומר האר"י הקדוש, שזה, היינו טוב ועונג, בא 
מכח שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, שנפלו למטה 
להקליפות, המכונה בזה"ק בשם "נהירו דקיק",
%page 1016
שהוא אור דק מאוד בערך הטוב ועונג, המושפע לאלו שהם נמצאים 
בקדושה. כלומר, בערך הטוב ועונג המתגלה בתורה ומצות.
כמו שכתוב בזה"ק, שיש תרי"ג מצות נגד תרי"ג אברי הנשמה. מה 
שאין כן להקליפות נפלו ניצוצות דקדושה רק כדי להחיותן בלבד.
%break
אולם בסדר העבודה מתחילים מימין. אבל "ימין" יש הרבה פירושים. 
והכל מובן לנו לפי הענין. כלומר, ששלימות נקראת תמיד "ימין" בערך 
בלתי שלם. אבל מהו שלם, ומהו בלתי שלם. זה תלוי לפי הענין 
המדובר אז. כלומר, מה שצריכים אז לפי המצב, זה נקרא "ימין".
%break
לכן כשהאדם נמצא מרוחק מתו"מ, הוא נקרא "שנמצא בצד שמאל". 
היינו קדושה נקרא "ימין", שזהו שלימותו של האדם, בזמן שהוא 
מקיים תורה ומצות. אבל כשמתחילים לדבר מקדושה,
%break
ולא מדברים מאלו אנשים, שהם רחוקים מקיום תו"מ, שמאלו אנשים 
שהם רחוקים מדת, מהחילוניים האלו, לא מדברים כלל.
%break
אז המצב שבו מתחילים לדבר, שהם מקיימים תו"מ עדיין רק מבחינת 
המעשה, הם נבחנים לבחינת קו אחד. כידוע, שאי אפשר לדבר 
מימין, אם אין כנגדו שמאל, או להיפך. לכן מבחינה זו נקראים אלו, 
שמתחילים בעבודה בבחינת המעשה, בשם "קו אחד",
%break
היות שכאן הוא ההתחלה. אולם בערך החילוניים, שאין להם קשר עם 
הדעת, נקראים הם בחינת "ימין", שיש להם שלימות. והחילוניים 
נקראים בשם "שמאלניים".
%break
מה שאין כן כשאנו מתחילים לדבר, מאלו אנשים שרוצים לעבוד עם 
הכוונה דלהשפיע, אז צריכים לומר, שהאנשים שעובדים רק בבחינת 
המעשה, הם בלתי שלמים.
%break
אז צריכים לכנותם בשם "שמאל", כלומר שאין להם שלימות. מה 
שאין כן אלו שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, צריכים לכנותם בשם 
"ימין".
%break
אולם אם אנו מדברים מבחינת הרגשת העובד, מבחינתו עצמו, לא 
מבחינת האמת של סדר המדרגה, אזי יש לומר, האדם הזה, שעובד 
בבחינת המעשה לבד, הוא מרגיש את מצבו שלו בבחינת קיום תו"מ, 
לאיש שלם.
%break
לכן המצב הזה נבחן אצלו, שהוא הולך בדרך ימין, היינו שלימות.
והעבודה, שבבחינת הכוונה הוא מרגישים עצמם לבחינת חסרון, היות 
שהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת משליטת המקבל לעצמו,
%break
נמצא, שהוא מרגיש בחסרונו. לכן צריכים לומר, שזה נבחן לבחינת 
שמאל. כלומר, שבדרך כלל אומרים "דבר הצריך תיקון נקרא שמאל". 
כמו שאמרו חז"ל "זה שמניחין תפילין על יד שמאל, הוא משכתוב, 
ידכה יד-כהה, שתשש כוחה וצריכה עזרה".
%break
לכן אלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש, שיהיה בזה שלימות, שיעשו 
הכל בעל מנת להשפיע, ובזמן שעושים בקורת על העבודה שלהם, 
ורואים, שהם עדיין לא בסדר, המצב הזה נקרא "שמאל" בערך עבודה 
בבחינת המעשה בלי כוונה.
%break
כלומר, שהאדם צריך להשתמש גם בבחינת המעשה.
היינו, שהאדם צריך לומר, הגם שאין הוא יכול לעשות משהו בעל מנת 
להשפיע, מכל מקום הוא מרגיש עצמו לשלימות מבחינת המעשה, 
שאומר, שיש לו זכיה גדולה,
%break
בזה שהוא יכול על כל פנים לעשות מעשים דקדושה, אפילו בלי כוונה, 
לזכות גדול שהבורא זיכה אותו, ונתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ 
רק בבחינת המעשה בלי כוונה,
%break
שזה נקרא "ימין", כנ"ל מטעם שמרגיש עצמו, שהוא נמצא בשלימות, 
שכדאי לתת להבורא תודה רבה על זה.
%break
לכן אח"כ, כשעובר לבחינת הכוונה, ורואה שהוא בחסרון, אז אין לו 
רק לעשות תפלה, שהבורא יעזור לו, שיתן לו כח, שיהא בידו לעשות 
מעשים על הכוונה דלהשפיע. וזה נקרא "שמאל" לגבי מצב הקודם.
%break
אולם בזמן שהוא כבר זכה, שה' עזר לו, שכבר יכול לעשות מעשים 
בעל מנת להשפיע. אולם רק במעשים דהשפעה, שהמעשים 
דהשפעה יותר קל לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
מה שאין כן במעשים דקבלת התענוג, עוד הוא אינו מסוגל לכוון בעל 
מנת להשפיע. נקרא המצב הזה בשם "ימין". ונקרא "ימין" בערך 
המצב הקודם.
%page 1017
ושרצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל לא עלתה בידו, זה נקרא 
"שמאל", ששם היה לו מקום תפלה, שה' יעזור לו, שיוכל לכוון בעל 
מנת להשפיע. מה שאין כן עתה, שה' כבר עזר לו, והוא יכול לכוון בעל 
מנת להשפיע במעשים דהשפעה,
%break
שהוא צריך עתה לתת תודה עבור השלימות שיש לו עתה, זה נקרא 
"ימין". והאור הזה נקרא בשם "אור דחסדים", שהוא בחינת תיקון 
הבריאה, שכבר יש לו כח לעשות מעשים בעל מנת להשפיע.
%break
אולם גם המצב הזה, הגם מצד התיקון הוא נבחן לשלימות, אבל לגבי 
מטרת הבריאה, מצב הזה עוד לא נבחן לשלימות. היות שהוא צריך 
להגיע למטרת הבריאה.
%break
לכן הוא נבחן לימין מצד השלימות, שצריך לתת תודה לה', על מה 
שכבר זכה לכלים דהשפעה, לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
אבל מצד שעוד חסר תיקון של מטרת הבריאה, הוא נבחן לבחינת 
חסרון. לכן אם הוא כבר זכה לקבל בחינת מטרת הבריאה, המכונה 
"אור החכמה", ובטח שזה נבחן לשלימות גמור, בערך המצב שזכה 
רק לאור דחסדים, המכונה "אור של תיקון הבריאה",
%break
היה צריך להיקרא בשם "ימין", מכל מקום גם המצב הזה נבחן 
לבחינת בלתי שלם. לכן הוא נקרא בשם "שמאל, הצריך תיקון". היות 
אפילו שהמשיכו את אור החכמה בעל מנת להשפיע,
%break
מכל מקום הוא צריך לבחינת שמירה, מטעם, שהמעשה של קבלת 
התענוג הוא מנוגד להכוונה, שהיא צריכה להיות בעל מנת להשפיע.
%break
לכן צריכים להמשיך בחינת קו האמצעי. היינו בחינת אור דחסדים, 
שהוא כולל עתה את שניהם, היינו חכמה, וגם יש שם התכללות של 
חסדים. שיש ב' דברים:
%break
א. תיקון הבריאה.
ב. מטרת הבריאה.
%break
וזה נקרא בחינת "תורה" או "קו האמצעי", שנכלל מימין ושמאל. ואז 
יכולים להשתמש עם האור של מטרת הבריאה, שהוא הטוב והעונג 
מה שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, שזוהי מטרת הבריאה.
%break
זאת אומרת, שמטרם שיש שם התכללות מחסדים, אין האור דמטרת 
הבריאה יכול להאיר, כי צריך שיהיו שם ב' בחינות ביחד, שזה נקרא 
בחינת "תורה".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אלו אנשים שהולכים בבחינת ימין, 
שכל מעשיהם הוא רק להשפיע, שהם כבר זכו להשפע, הנקרא "אור 
דחסדים", הם נקראים "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם". וכמו כן אלו 
שכבר יצאו מבחינת ימין, וכבר זכו לבחינת חכמה, הנקראת "שמאל",
%break
ומכל מקום הם נקראים "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם", ו"התורה 
עומדת לפניהם, ואינם משתדלים בה". שזה מאוד קשה להבין, אם 
מדברים מאנשים שכבר זכו לבחינת חסדים, וכן מאנשים שכבר זכו 
לבחינת חכמה, שהם אינם משתדלים בתורה, היתכן לומר כך.
%break
אלא לפי שהסברנו מקודם, שענין ימין, שהוא בחינת אור דחסדים, 
שהוא רק תיקון הבריאה, נמצא, שכל זמן שהם לא עוסקים בהמשכת 
האור של מטרת הבריאה, שהוא מה שהבורא רוצה לתת להנבראים 
את הטוב והעונג, ששם מגולה גדלותו יתברך,
%break
הנקרא "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו", שאז כבודו יתברך מתגלה 
להנבראים, נמצא, שאינם מסתכלים על כבוד רבונם, שיתגלו 
להנבראים.
%break
שהיא חסרון העיקרי שבשבילה, היינו שיהיה גילוי אלקותו יתברך 
בעולם, שזהו מטרת הבריאה, שיהא גילוי אלקותו יתברך להנבראים, 
ושהנבראים יקבלו את המטרה הזו, היה כל הצמצומים והתיקונים. 
נמצא, שאלו שהולכים רק בימין, שהוא תיקון הבריאה,
%break
בודאי יש כאן חסרון עיקרי. היינו, הכל עשו ורק העיקר חסר, היינו 
המטרה. לכן נבחן זה, שאינם מסתכלים בכבוד רבונם.
%break
וכמו כן, אלו שכבר זכו לאור החכמה, שהיא המטרה של הבריאה. 
ושאלנו מה חסר להם עוד. התשובה היא, היות שיש כלל "אין אור 
החכמה יכולה להאיר לתחתונים בלי לבוש של אור דחסדים". שהוא 
מטעם, היות שאור החכמה באה בכלים דקבלה.
%break
והוא, הגם שהמשיך את האור בעל מנת להשפיע, מכל מקום הוא 
צריך לשמירה, שלא יהא
%page 1018
נמשך אחרי המעשה, שהוא משמש עם כלים דקבלה.
לכן הוא צריך להמשיך לבוש, שהוא אור דחסדים המתלבש בכלים 
דהשפעה, שהוא בחינת תיקון הבריאה. לכן, הגם שהמשיך את האור 
של מטרת הבריאה, אבל לא יכול לשמש עמו, כי אינו מאיר בלי לבוש
%break
של חסדים, וממילא גם הוא לא מסתכל. היינו, לא מתגלה אצלו את 
המטרה של הבריאה, שיראה את גילוי אלקותו יתברך. וזה שכתוב 
"שגם אלו שהולכים בשמאל, גם כן לא מסתכלים בכבוד רבונם".
%break
וזה שכתוב "התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה. אורייתא 
פירושו קו אמצעי, שהוא סוד ז"א, הנקרא "תורה", המייחד ב' הקוין 
זה בזה".
%break
היינו שעל ידי התורה, הנקראת "קו אמצעי", שיש שם ב' בחינות 
ביחד, היינו מטרת הבריאה, שהיא גילוי אלקותו יתברך להנבראים, 
שזה נקרא "כבוד רבונם", וגם יש הלבוש של תיקון הבריאה, הנקרא 
"אור דחסדים", שהוא בחינת ימין.
%break
לכן ב' אלו, שהם נפרדים, אין מטרת הבריאה יכול להאיר להנבראים. 
זה נקרא "שאינם מסתכלים בכבוד רבונם". אלא אחר שמשתדלים 
בתורה, אז מאיר מטרת הבריאה. וזה נקרא בלשון הזה"ק "אורייתא 
וישראל וקוב"ה חד הוא".
%break
ובזה נבין מה שדברנו (במאמר י"א, תש"ן), שנר חנוכה הוא בשמאל, 
ואסור להשתמש לאורה, היות שהשמאל בחינת חכמה, כבר נמשך 
להנבראים, מכל מקום כל זמן שלא המשיכו את הקו האמצעי, שהוא 
בחינת תורה, שיהיה ימין ושמאל ביחד,
%break
אין האור מאיר בשיעור שיוכלו להשתמש עמו, מטעם חסרון לבוש של 
חסדים, שזה בא על ידי אור דחסדים.
%break
מה שאין כן בפורים המשיכו את האור דחסדים, הנקרא בחינת ימין, 
על ידי דברי צומות וזעקתם, כמו שמבואר בתע"ס (בסוף חלק ט"ו). 
נמצא, שהגם בחנוכה היו הם שלמים מצד ימין. אולם כשעברו לבחינת 
שמאל, היינו להמשיך חכמה, כבר לא היה להם את החסדים דימין.
%break
זאת אומרת, החסדים שממשיכים אחרי המשכת החכמה, שחכמה 
נקרא "שמאל" כנ"ל, נקרא "קו אמצעי". נמצא, שאז בחנוכה היה 
בחינת חנו-כה. היינו, שהיה להם בחינת ימין. והנס היה,
%break
שהיה להם ימין בשלימות. אולם בחינת שמאל לא היה להם שלימות, 
שהיה חסר להם קו אמצעי, שהוא בחינת תורה.
%break
לכן בשבת, שהיא בחינת קו אמצעי, הנרות הם לשימוש. שזה נקרא 
"שלום בית", בסוד "בחכמה יבנה בית". לכן "נר שבת ונר חנוכה, נר 
שבת קודם". מטעם ששבת מראה על שלימות, כי יש בחינת יסוד, 
הנקרא "קו אמצעי", שהוא המשפיע להמלכות,
%break
הנקראת "בית". לכן נר שבת בא לרמז על שלימות. לכן נקראת שבת 
"שבת שלום", משום שהיסוד, שהוא קו אמצעי, עושה שלום בין הקוין, 
הנקראים "ימין ושמאל".
%break
היוצא מהנ"ל, שנס חנוכה היה על ימין, שנקרא "תיקון הבריאה", היה 
להם שלימות. וזה נקרא, שהנס היה על רוחניות, מטעם כלים 
דהשפעה, שנקראים מצד הכלים "רוחניות", שהכלים האלו מתייחסים 
ליצר טוב.
%break
מה שאין כן כלים דקבלה מיחסים לגשמיות, היינו לבחינת יצר הרע, 
כמו שביארנו "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך. 
היינו הן ביצר הטוב, שהם כלים דהשפעה,
%break
צריכים להיות לשם שמים. והן הכלים דקבלה, שהם שייכים ליצר 
הרע, גם כן צריכים לשמש עמהם לשם שמים. היינו קבלה בעל מנת 
להשפיע.
%page 1019
נמצא, בחנוכה, שהאר"י הקדוש אומר, שחנוכה ופורים שניהם הם 
בחינת שמאל, לכן נר חנוכה היא בשמאל. היות שהגם בחינת ימין 
נקרא "שלימות מצד הכלים דהשפעה",
%break
אבל זה שהיה מאיר בחינת שמאל, חכמה בלי חסדים, שאסור 
להשתמש עם חכמה בלי חסדים, אבל זה בעצמו הוא דבר גדול, 
שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה. אבל עדיין אסור לשמש לאורה.
%break
לכן נבחן חנוכה, שהנס היה על רוחניות, מטעם שאסור להשתמש עם 
חכמה בלי חסדים.
%break
לכן נבחן זה לנס רוחני, שעדיין לא ירד למטה שנוכל להשתמש בה. 
מבחינה זו נקראת חנוכה "נס רוחני", הן מצד החסדים דימין והן מצד 
חכמה דשמאל, והיות שעדיין היה חסר קו אמצעי.
%page 1020
%H מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה
%H כל העוונות מתכפרים
%break
בזה"ק (ויגש, דף ז', ובהסולם אות כ"ג), כתוב שם וזה לשונו "רבי 
יהודה פתח ואמר, כי הנה המלכים נועדו, זהו יהודה ויוסף, כי שניהם 
היו מלכים". (ובאות כ"ז) אומר רבי יהודה "כי כשנגלה הרצון והיחוד, 
אז שני העולמות זו"ן מתקשרים יחד ונועדים יחד.
%break
זה ז"א, לפתוח האוצר ולהשפיע, וזה המלכות, ללקוט ולאסוף לתוכה 
את השפע, ואז כי הנה המלכים נועדו". (ובאות כ"ח) אומר "עברו 
יחדיו, משום שכל העוונות שבעולם, אינם נעברים להתכפר, עד שזו"ן 
מתחברים יחד", כמו שכתוב "ועובר על פשע, ועל דרך זה עברו יחדיו,
%break
עברו העוונות נתכפרו". (ובאות ל') אומר "המה ראו כן תמהו, 
כשהמלכים נועדו ברצון אחד, אז המה ראו אותו הרצון של שני 
העולמות, זו"ן, כן תמהו נבהלו נחפזו,
%break
כי כל בעלי הדין נשקטו ונעברו מן העולם ואינם יכולים לשלוט, ואז 
נעבר קיומם, ונעברו שליטתם", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מדוע תלוי כפרות עוונות בחיבור שני עולמות, הנקראים 
"ז"א ומלכות", שאומר כי המלכים "נועדו, עברו יחדיו". ועוד יש להבין, 
מדוע הם לא מתחברים תמיד, אלא שיש זמן שהדינים שולטים, כמו 
שכתוב "המה ראו כן תמהו, נבהלו נחפזו" על ידי כפרות עוונות,
%break
שכפרות עוונות באות על ידי חיבור ז"א ומלכות. אם כן הם לא תמיד 
מחוברים. ומדוע הוא כך, מי הוא המעכב, שלא יהיו תמיד מחוברים 
ושלא תהיה שליטה להדינים.
%break
ידוע, שכל העוונות באים על ידי הרצון לקבל לעצמו. היינו, היות שכל 
הנבראים באים מבחינת המלכות, הנקראת "רצון לקבל", שזהו עיקר 
הבריאה, הנקראת "בריאה יש מאין"
%break
, שענין החסרון הזה, שהנבראים משתוקקים לקבל הנאה ותענוג 
בכדי למלא חסרונם, באים מהרצון שבמלכות.
%break
וכפי שלומדים, היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, והנאה 
והתענוג נמדדת בשיעור החסרון וההשתוקקות להדבר, כך בשיעור 
זה יכולים להנות בעת השגת הדבר.
%break
ומסיבה זו נברא בחינת מלכות, שהיא כוללת כל שיעור חסרון להאור 
והשפע, שהבורא רצה לתת להנבראים.
%break
המלכות הזו היא הרצון לקבל הכללי. כלומר, שצריכים לומר, כפי 
שיעור טוב ועונג שהיה בדעתו לתת להנבראים, בשיעור זה ברא את 
החסרון להאור הזה. וזה מכונה בדברי האר"י הקדוש בשם "אין סוף". 
ובכדי שלא יהיה ענין נהמא דכסופא בעת קבלת התענוג,
%break
נעשה ענין תיקון, הנקרא "צמצום והסתר", שהטוב ועונג אינו מאיר, 
אלא לפי שיעור שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, כי בזה יתוקן ענין 
הבושה כנ"ל. וכך היה הסדר בקדושה, שאף פעם לא יקבלו יותר 
מכפי שיעור שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
אולם אחרי התיקון הזה, נמשכים עוד דברים. היינו, שנעשו דבר 
חדש, שהוא ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו 
בקדושה, שמסיבה זו הכלים נשברו. והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, 
שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך הקליפות.
%break
נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, שהנבראים 
הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה.
%page 1021
וזה כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות י', י"א) וזה לשונו "ובכדי 
לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא יתברך 
את כל העולמות כולם. והבדילם לב' מערכות, שהן ד' עולמות 
דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.
%break
והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם 
הרצון לקבל לעצמו, ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. 
ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ומכל העולמות דקדושה".
%break
ובהאמור יוצא, שהאדם, כל זמן שלא יצא משליטת הרצון לקבל 
לעצמו, זה מביא לו שיעשה חטאים, היינו להיות נפרד מהקדושה. 
כלומר, שעל ידי העוונות האדם מתרחק יותר מהקדושה ונמשך לתוך 
הקליפות. לכן נמשך מזה,
%break
שכל אחד מהנבראים גורם על ידי חטאו פירוד בשורש נשמתו, 
במלכות דאצילות, שהיא הכלל של כל הנשמות, שלכן מלכות נקראת 
"כנסת ישראל", שהיא המלכות דקדושה, שיהא נפרדת מהקדושה. 
שזה נבחן, שהאדם גורם על ידי חטאו ירידת קדושה בקליפה.
%break
נמצא, שזה נבחן, שגורם בשורש נשמתו פירוד בין קוב"ה ושכינתה. 
זאת אומרת, המלכות אינה בהשתוות הצורה עם ז"א. שז"א נקרא 
"המשפיע", בחינת קוב"ה, ומלכות היא המקבלת, שהיא ההיפך מן 
המשפיע. כלומר,
%break
שכל החטאים באים רק מזה שהאדם רוצה למלאות את הרצון לקבל 
לעצמו. נמצא, שגורם פירוד למעלה בשורש נשמתו, שהוא במלכות.
%break
וכשהאדם עושה תשובה. ומהו התשובה. שהאדם מקבל על עצמו, 
הוא שהאדם אומר, שמהיום והלאה הוא יעשה הכל לשם שמים ולא 
לתועלת עצמו, היינו שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע,
%break
שזה נקרא "השתוות הצורה". נמצא, שעל ידי התשובה, הוא גורם 
שבשורש נשמתו, במלכות, יהיה גם רק להשפיע. כדוגמת ז"א שהוא 
המשפיע, הנקרא בחינת קוב"ה.
%break
וזה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". היינו, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, 
כמו כן מלכות, הנקראת בחינת "שכינתה", היא בעל מנת להשפיע. 
ממילא הקב"ה יכול להשפיע למלכו, ואז השפע נמשך למטה. נמצא, 
שעל ידי החטא נעשה פגם למעלה,
%break
שגרם פירוד. ועתה על ידי התשובה נתקן הפירוד, ונעשה בחינת 
יחוד. וזה נקרא, שעל ידי היחוד עברו העוונות, היינו הקלקולים מה 
שהוא גרם, על ידי מעשיו נתקנו.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך". מהו הפירוש 
"עד ה' אלקיך". אלא ידוע, ש"ה'" נקרא בחינת ז"א, שהוא מידת 
הרחמים, היינו בחינת משפיע.
%break
"אלקיך" הוא בחינת דין, היינו בחינת מלכות, שהיא הרצון לקבל 
שעליה היה צמצום ודין, שאסור להשתמש עם הרצון לקבל בלי תיקון 
המסך, הנקרא, בעל מנת להשפיע.
%break
והיות שעל ידי זה שישראל חטאו, גרמו שבחינת מלכות נתרחקה 
מז"א, שהוא נקרא "משפיע", כנ"ל, כי כל החטאים באים רק מהרצון 
לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין.
%break
לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, 
הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות".
%break
היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי 
זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל 
מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא,
%break
שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, 
לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א.
%break
ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך 
לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, 
שיהיה בחינת ה',
%break
שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים 
שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. 
נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע תלוי כפרות עוונות בחיבור שני 
עולמות, הנקראים "ז"א ומלכות". אלא כנ"ל, שעל ידי זה שעושים 
תשובה, בשיעור ש"הויה יהיה אלקיך",
%break
כלומר, שגורמים יחוד, היינו השתוות הצורה בין מלכות לז"א, אז 
הקלקול שנעשה על ידי העוונות, שגורמו פירוד בין מלכות וז"א, בזה 
שעשו עוונות עם הרצון לקבל, יתוקן.
%page 1022
היות שצריכים להאמין לדברי חז"ל, שאומרו, שכל אחד ואחד, על ידי 
עוומשהונות שלו, הוא גורם פירוד בשורש נשמתו, במלכות. שהפירוד 
שנעשה נקרא, שהוא מוריד קדושה להקליפות. נמצא, בזה שמתקנים 
וחוזרים בתשובה, ואומרים,
%break
שמכאן ולהבא יהיה הכל בעל מנת להשפיע, ולא לקבל לעצמו, זה 
גורם עכשיו, מה שהוא קלקל בשורש שלו, חזר ונתחבר לקדושה, 
היינו לבחינת משפיע, כדוגמת ז"א. נמצא,
%break
שעל ידי העוונות היה הסתלקות השפע, משום שנעשה פירוד בין 
המקבל להמשפיע, היינו בין ז"א ומלכות, ועכשיו חזר ונתייחד.
%break
וזה שכתוב "כי כשנגלה הרצון והיחוד, אז מתקשרים יחד, ונועדים 
יחד, זה ז"א לפתוח האוצר ולהשפיע, וזה המלכות, ללקוט ולאסוף 
לתוכה השפע. ואז כי הנה המלכים נועדו". הפירוש הוא, לאחר 
שנעשה היחוד בין המשפיע והמקבל על ידי התשובה,
%break
שהמקבל יקבל הכל בעל מנת להשפיע, נמצא, שעל ידי השתוות 
הצורה יכול המשפיע לתת להמקבל, כנ"ל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע הם לא מתחברים תמיד, אלא שיש 
זמן שהדינים שולטים. הסיבה היא, כי בזמן שיש עוונות, אז העוונות 
גורמים את הפירוד. וממילא יש דינים. כי ענין דינים פירושו הוא, היות 
שנעשה דין על הרצון לקבל לעצמו,
%break
שאין השפע יכול להאיר שם מסיבת שינוי צורה, לכן בזמן שיש למטה 
עוונות, זה גורם שינוי צורה למעלה בשורש המלכות.
%break
נמצא, שהדינים שולטים. היינו הסטרא אחרא, שהם נמשכים רק 
מהעוונות, שהוא הרצון לקבל לעצמו, שולט. היינו העוונות מאלו 
שעוסקים ברצון לקבל לעצמו, גורמים שיתווספו כח להסטרא אחרא. 
כלומר,
%break
כמו כשעוסקים בעל מנת להשפיע גורמים בשורש למעלה שיתווסף 
כח של הרצון להשפיע, שזה גורם יחוד, שהוא השתוות הצורה, כמו כן 
להיפך, כשעוסקים בבחינת רצון לקבל לעצמו, הקליפות מקבלות כח 
לשלוט.
%break
וזה שכתוב, שאז הדינים שולטים. שאז אין השפע נמשך למטה, 
מסיבת שכל השפע ילך להסטרא אחרא, כי אין המלכות דקדושה 
יכולה לקבל, מסיבת הפירוד וההתרחקות שיש בינה לבחינת ז"א. וזה 
נקרא, ש"אין המלכים נועדו יחדיו". כלומר,
%break
בזמן שיש השתוות הצורה, הנקרא "חיבור", אז "עברו יחדיו" כנ"ל, 
שהעוונות עברו ונתכפרו.
%break
וזה שכתוב "המה ראו כן תמהו", נבהלו נחפזו, כי כל בעלי הדין 
נשקטו ונעברו מן העולם, ואינם יכולים לשלוט. נמצא, שכל מה 
שהאדם עושה, כך הוא גורם בשורש נשמתו. אם לטוב או חס ושלום 
לרע.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב בתפלת "נעילה" "אתה נותן יד לפושעים, 
וימינך פשוטה לקבל שבים". וכמו כן אמרו חז"ל "כל הפושט יד נותנים 
לו". הנה מדרך העולם הוא, שכל אחד ואחד קומץ ידו, ואין לו רצון 
וחשק לתת להשני.
%break
אם לא שהאדם רואה, שהוא יקבל איזה תמורה, אז האדם פושט את 
ידו. היינו, שפותח את ידו בכדי לקבל את התמורה. ומסיבה זו גם 
האדם פותח את ידו ונותן להשני.
%break
אבל לפשוט את היד סתם, בלי תמורה, האדם קומץ את ידו, ואין לו 
שום אפשרות שישפיע משהו להשני.
%break
לכן כשאנו מדברים בדרך העבודה, היינו מה שהאדם רוצה לקבל 
מלמעלה, היינו שהקב"ה ישפיע לו לתוך הכלים של אדם, הנקראים 
"ידיים", אז הסדר במעשה דלמטה, באיזה אופן שהאדם עושה, כך 
מתעורר למעלה בשורש נשמתו.
%break
לכן אם האדם פושט יד, היינו שפותח את ידו ואינו מקמץ, אלא שרוצה 
להשפיע למעלה, נמצא, שבשורש נשמתו נעשה המלכות בבחינת 
משפיע, המכונה "השתוות הצורה". אז נותנים לו, כי יש עכשיו בחינת 
השתוות הצורה, הנקראת בשם "הנה המלכים נועדו עברו יחדיו".
%break
היינו, שהשפע נשפע למלכות, וממנה לאלו שגורמו את היחוד של 
המלכים, שהם ז"א ומלכות.
%page 1023
לכן אמרו "כל הפושט יד, נותנים לו", מטעם שהוא היה הגורם למעלה 
בשורשו, שיהיה בחינת יחוד. לכן מוטל על האדם, אם הוא רוצה 
משהו שיתנו לו מלמעלה, הוא צריך לעורר בעצמותו בחינת כלים 
דהשפעה.
%break
אולם יש לפעמים, שהאדם רוצה לפשוט את היד ולהיות משפיע, אבל 
הוא לא יכול, הגוף שלו אינו מסכים לזה. ומה הוא יכול לעשות. בטח 
שאין לזה שום עצה, אלא תפלה. אבל הוא רואה, שכבר הרבה פעמים 
הוא התפלל, שה' ימלא לו את חסרונו,
%break
היינו שיהיה בידו לעשות מעשים בעל מנת להשפיע, וה' אינו עונה לו, 
כאילו חס ושלום אינו משגיח עליו.
%break
אם כן איך הוא יכול עוד הפעם להתפלל. כי הוא רואה, שאין שום 
תשומת לב חס ושלום למה שהוא עושה. והמחשבות האלו מרחיקים 
אותו מתפלה. אם כן מה עליו לעשות אז, בזמן שבא למצב 
שהמחשבות האלו דוקרין את מוחו.
%break
התשובה היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין במה 
שכתוב "והיה טרם יקראו, ואני אענה, עוד הם מדברים, ואני אשמע". 
ואמר, שהפירוש הוא,
%break
שהאדם צריך להאמין, זה שהוא בא עתה להתפלל, זהו מטעם ש"אני 
נתתי לו להבין, שהוא נמצא בחסרון".
וכדאי לבוא להתפלל, שה' ימלא חסרונו.
%break
כלומר, שאל יחשוב האדם, שהוא התחיל תחילה. אלא הקב"ה 
התחיל, בזה שנתן לו רצון להתפלל. אם כן אינו יכול לומר, שה' לא 
מסתכל עליו, בזה שהוא לא רואה עניית התפלה, בעת שהוא מתפלל 
על חסרונו. אלא הקב"ה התחיל.
%break
וזה נקרא "אני ראשון ואני אחרון". היינו "אני התחלתי את המגע 
עמך". והאדם צריך מזה להתעורר. אולם אין האדם גומר את 
העבודה. אלא כמו שכתוב "ה' יגמור בעדי". ובזה יש לפרש "אתה 
נותן יד לפושעים" פירוש, שה' נותן את היד,
%break
היינו את הכח לפושעים שיתפללו על חסרונם, ולא האדם. וכן על 
האדם מוטל לבטוח בה', שיעזור לו על תפלתו. ולא להתייאש.
%page 1024
%H מהו בעבודה "חסד של אמת"
%break
הנה על הפסוק, שיעקב אמר ליוסף "ועשית עמדי חסד ואמת" פירוש 
רש"י, חסד שעושים עם המתים, הוא חסד של אמת, שאינו מצפה 
לתשלום גמול. שמשמע, שהוא ביקש ממנו הטובה "אל נא תקברני 
במצרים" וביקש שיעשה זה חסד של אמת בלי שכר.
%break
שזה יש להבין, הלא השכל מחייב, אם היה משלם לו עבור הטרחא, 
היה בודאי יותר בטוח שיעשה לו את זה, שכך נהוג בעולם, כשרוצים 
שהדבר יצא לפועל בכל שלימותו, אז נותנים תשלום יותר גדול. אם כן 
מדוע בחר לו הדרך השני, שיעשה עבודה בלי שום תשלום.
%break
ועוד יותר קשה לדברי רש"י על הפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על 
אחיך" (ויחי שלישי). פירוש רש"י "ואני נתתי לך", לפי שאתה טורח 
להתעסק בקבורתי, "שכם אחד על אחיך", שכם ממש, היא תהיה לך 
חלק אחד יתירה על אחיך.
%break
אם כן זה הוא בסתירה של חסד של אמת, שמשמע בלי שום תשלום. 
וכאן הוא נותן לו תשלום, היינו "שכם אחד", היינו חלק אחד על אחיך.
%break
הנה יש לפרש כל זה על דרך העבודה, שיעקב רמז לו ליוסף את סדר 
העבודה. הנה אנו רואים, שסדר העבודה, שניתן לנו בתורה ומצות, 
הם נראים גם כן לכאורה בסתירה, היות מצד אחד אנו רואים, שחז"ל 
אמרו, שסיבת בריאת העולם היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו,
%break
היינו שהנבראים יקבלו ממנו יתברך טוב ועונג, היות שהבורא הוא 
שלם בתכלית השלימות, וכל מה שהוא ברא את הבריאה, הוא בכדי 
לתת להנבראים כל טוב, כמו שכתוב (מד"ר בראשית) "שהקב"ה 
השיב להמלאכים, בשעה שרצה לברוא את האדם,
%break
שאמר, שזה דומה למלך, שיש מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה 
הנאה דעביד". נמצא, שכל מה שברא, היה הכל בשביל שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג, ושירגישו את השגחתו יתברך, שהיא השגחת טוב 
ועונג.
%break
ומצד ב', אנו רואים דבר, שהוא ממש להיפך ממטרת הבריאה, היינו, 
שנעשה צמצום והסתר, שאסור לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה 
שמקבלים יהיה לתועלת ה'. משמע מכאן, שעיקר עבודתנו הוא, 
שאנחנו נעבוד בשבילו.
%break
וזהו כמו שכתוב "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". היינו, שכל 
הבריאה היא רק לכבודו יתברך ולא בשביל הנבראים. ובגלל זה נתן 
לנו תרי"ג מצות, שנשמור אותם.
%break
וכמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אמר 
הקב"ה. היינו, שהאדם אינו יכול לעבוד עבור תועלת ה', מטעם שיצר 
הרע מפריעו. לכן נתן לנו ה' תרי"ג מצות,
%break
הנקרא בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין" (היינו עצות), שע"י נוכל לעבוד 
לתועלת ה'. נמצא לכאורה, שזהו ממש להיפך ממטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו.
%break
והענין הוא, שאנו צריכים להאמין במה שאומר האר"י הקדוש וזה 
לשונו, "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, ולהאציל 
הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו". ובאו"פ בתע"ס בתחילתו 
מבאר שם,
%break
שענין "שלימות פעולותיו" פירושו, שהטוב והעונג מה שיש במחשבתו 
יתברך לתת להנבראים, שתהיה בהם שלימות, היינו שלא ירגישו 
בחינת בושה בעת קבלת הטוב ועונג, זה נקרא "שלימות פעולותיו".
%break
נמצא, שהצמצום שהיה, שאין האור מאיר אלא בזמן שהנבראים יעשו 
הכל לשם שמים, היינו לתועלת ה', אז תהיה מציאות, שיקבלו טוב 
ועונג, ולא תהיה שום בושה. וזהו תיקון של צמצום,
%page 1025
שצריכים לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. נמצא לפי זה, כי 
כל מה שאנו צריכים לעבוד לתועלת ה', זהו רק לתועלת עצמנו, היינו, 
שע"י זה אנחנו נוכל לקבל את הטוב ועונג בשלימות, בלי שום אי 
נעימות של נהמא דכסופא.
%break
וזה נקרא "להוציא לאור שלימות פעולותיו", היינו הפעולה שהוא רוצה 
להטיב לנבראיו, שתהיה בשלימות, בעת שהנבראים יקבלו את הטוב 
ועונג.
%break
נמצא לפי זה, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, כלומר שהמטרה היא, שיהיה טוב להנבראים, ולא חס ושלום 
שהבורא רוצה שיעבדו בשבילו, אלא הכל בשביל הנבראים, ולא שום 
דבר לתועלת הבורא, כי אינו חס ושלום בעל חסרון. ועוד יותר מזה,
%break
הוא היה רוצה, שיהיה כל כך טוב להנבראים, עד שירגישו את עצמם 
בטוב, שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת הטוב ועונג.
%break
היות לפי הכלל, שכל מי שאוכל לחם חסד, הוא מתבייש, והבורא היה 
רוצה להציל אותם מבושה זו, לכן עשה בגלל זה תיקון, המכונה 
"צמצום והסתר", היינו, שכל זמן שאין להם התיקון, שעושים הכל 
לשם שמים, לא יוכלו לקבל את הטוב ועונג,
%break
מטעם שנעשה ההסתר הזה, בכדי אח"כ, כשעושים הכל לתועלת ה', 
אז נמצא, שהטוב ועונג מה שהם רוצים לקבל ולהנות, הוא רק 
לתועלת הבורא, ממילא הם ניצולים מבחינת הבושה, הנהוגה 
בהמקבל פרנסה מאחרים, בתור מתנת חינם.
%break
היוצא מהאמור הנ"ל, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא 
להטיב לנבראיו, היינו לתועלת הנברא, לבין תיקון הבריאה, שצריכים 
לעבוד הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו,
%break
שזה הוא גם כן לתועלת הנבראים, ולא חס ושלום שהבורא צריך, 
שיעבדו בשבילו ולתת לו מה שהוא, אלא הכל לתועלת הנבראים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע אמר יעקב ליוסף, שיעשה עמו 
"חסד של אמת". הכוונה כאן על ענין, שיעקב סידר סדר העבודה, 
שיש לפנינו לעשות כאן. והוא רמז לו את סדר של תיקון הבריאה וענין 
מטרת הבריאה, שהם שניהם כוונה אחת, היינו לתועלת הנבראים.
%break
לכן התחיל לומר לו, שצריכים להתחיל בעבודה על דרך "חסד של 
אמת", היינו בלי שום תמורה, אלא הכל יהיה לא לתועלת עצמו, אלא 
הכל לתועלת ה', כמו שמובא בספר "מתן תורה" (בתחילתו),
%break
שענין מה שהאדם עובד לתועלת הזולת, צריך להיות גם כן מטעם 
מצות ה', היינו כל מה שהאדם עושה, צריך להיות לתועלת ה'. וממילא 
הוא דבוק, בכל מעשה שהוא עושה, עם ה'.
%break
ואחר כך רמז לו, שזה שצריכים לעבוד לתועלת ה', הוא בכדי שיצמח 
מזה תועלת עצמו. כלומר, שאם באמת האדם עובד לתועלת ה', ואינו 
רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אז הוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה 
לתת משהו להבורא, שיהנה. ואז הוא רואה,
%break
שרק בדבר אחד הוא יכול להנות להבורא, בזה שיקח ממנו את הטוב 
ועונג, כי בגלל זה ברא את הבריאה. לכן הוא רוצה להנות את הבורא. 
ובטח מה שהאדם נהנה יותר ממתנת המלך, בטח שיש להמלך יותר 
תענוג.
%break
כדוגמת, מי שנותן מתנה לחבירו, דרך העולם הוא, אם המקבל מתנה 
משבח את המתנה שקיבל מחבירו, חבירו יותר נהנה. ואם המקבל 
מתנה אומר לו, המתנה שנתת לי, אין לי כל כך צורך בה, בטח חבירו 
אינו נהנה מזה, אלא להיפך,
%break
עד כמה שהמקבל המתנה מרגיש בצורך המתנה, אז הנותן יותר 
נהנה. וזה מתבטא בשיעור התודה שנותן המקבל להנותן. לכן, עד 
כמה שהאדם משתדל להנות יותר מהטוב והעונג שהבורא נתן לו, 
בטח שיש יותר נחת רוח למעלה, מזה שהתחתון נהנה יותר.
%break
לכן לאחר שיוסף קיבל על עצמו את העבודה בעל מנת להשפיע בלי 
שום תמורה, אז כבר צריך לקבל את הטוב ועונג, על מה שעבד בעל 
מנת להשפיע. לכן כתוב, שיעקב אמר לו "ואני נתתי לך שכם אחד על 
אחיך".
%break
"שכם" נקרא חלק אחד יתירה על אחיך, כפירוש רש"י, לפי שאתה 
טורח להתעסק בקבורתי, היינו,
%page 1026
היות שאז קבלת על עצמך לעבוד בלי שום תמורה, אם כן עתה הגיע 
הזמן, שאתה תקבל את התשלום, היינו חלק האור והשפע הצריך 
להתגלות על העבודה של בעל מנת להשפיע.
%break
כי עיקר העבודה בעל מנת להשפיע, היה רק לצורך זה, שיוכלו לקבל 
טוב ועונג בלי בושה, כדרך מקבלי מתנות בחינם.
%break
וענין מה שכתב לשון "שכם אחד", יש לפרש על דרך שפירש אאמו"ר 
זצ"ל, על מה שכתוב אצל שאול המלך, שהיה, "משכמו ומעלה גבוה 
מכל העם" (שמואל א' ט'), שהפירוש הגשמי הוא,
%break
שהוא היה גבוה מכל העם עם ראש, כלומר, שהראש שלו היה גבוה 
מכל העם. ואמר, כי ברוחניות מתחלקים המדרגות לראש וגוף, 
ש"גוף" נקרא, שעדיין אין בו שלימות, ו"ראש" נקרא, שכבר יש לו 
שלימות.
%break
שענין שלימות יש לפרש, שכבר זכה לבחינת תיקון הבריאה, המכונה 
כלים דהשפעה. זאת אומרת, במעשים של כלים דהשפעה, הוא כבר 
יכול לכוון בעל מנת להשפיע,
%break
שזה נקרא שהוא זכה לאור דחסדים, המתלבש בכלים דהשפעה. וכמו 
כן כבר זכה למטרת הבריאה, היינו שהוא כבר יכול לשמש עם הכלים 
דקבלה בעל מנת להשפיע, שזה מכונה, שכבר זכה לאור החכמה.
%break
נמצא, ש"משכמו ולמעלה", הכוונה היא, שכבר זכה לבחינת שלימות, 
הנקראת בחינת ראש. ועל דרך זה יש לפרש, מה שיעקב אמר ליוסף 
"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", היינו כנ"ל, שע"י זה שקיבל את 
עבודתו בבחינת חסד של אמת,
%break
היינו בלי תשלום, זכה אח"כ להשלימות להשתמש עם כלים דקבלה 
על מנת להשפיע, היינו שזכה לב' דברים ביחד:
א. הוא תיקון הבריאה,
ב. הוא מטרת הבריאה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב בשיר של ליל שבת "כל מקדש שביעי, 
שכרו הרבה מאוד, על פי פעלו". ויש להבין, מהו החידוש, שאומר 
"שכרו הרבה מאוד, על פי פעלו". הלא גם בעולם הגשמי נוהג כן, 
שכל פועל מקבל שכר, לפי כמה זמן שעבד,
%break
כך הוא מקבל שכר. אם כן מהו החידוש שבא להשמיענו, שמקבל 
שכר לפי פעלו. ועוד יותר מזה קשה, הלא צריכים לעבוד שלא על מנת 
לקבל שכר, אלא לשם שמים, היינו לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. אם 
כן, מה הפירוש "שכרו הרבה מאוד".
%break
אלא כנ"ל, היינו לאחר שהאדם עבד בששת ימי המעשה בתיקון 
הבריאה, שהוא בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו, נמצא, שעבד 
בשלא לקבל שום תמורה, אלא היה רק לשם שמים, נמצא, בשיעור 
הזה, שעבד שלא לקבל שכר, לכן, כשבאה שבת,
%break
שהיא בחינת "מעין עולם הבא", שהיא תכלית שמים וארץ, הוא מקבל 
שכר, היינו שמשמש בכלים דקבלה, ונהנה מהטוב ועונג, שהוא בחינת 
מטרת הבריאה. כי עתה הוא כבר יכול לקבל הכל בעל מנת להשפיע.
%break
נמצא כנ"ל, שאם הוא לא נהנה, זה דומה, שבעל הבית נותן לאכול 
לאורח, והשתדל לעשות מגדל מלא כל טוב עבור האורח, ואז, אם 
האורח אומר לבעל הבית, לא נהניתי שום הנאה מהסעודה שלך,
%break
איזה נחת רוח יש לבעל הבית. אלא עד כמה שהאורח נהנה יותר 
מהסעודה, אז יש לבעל הבית יותר נחת רוח.
%break
וזה הוא כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ח) וזה לשונו, "אורח טוב, מהו 
אומר, כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, וכל מה שטרח, לא טרח 
אלא בשבילי. אבל אורח רע, מהו אומר, מה טורח טרח בעל הבית, 
אלא בשביל אשתו ובניו".
%break
ויש לפרש, מהו "אורח טוב ואורח רע", בעניני עבודה. הנה כשהאדם 
עדיין לא תיקן את הרע שלו, היינו הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא 
נמצא תחת שליטת הרע, לכן הוא אומר, זה שהבורא נתן לנו לקיים 
תורה ומצות, הוא, היות שהוא צריך את עבודתינו,
%break
לכן ציווה לנו לקיים תו"מ. ותמורת זה הוא ישלם לנו שכר, היינו שברא 
את העולם, לא מטעם להטיב לנבראיו, אלא שהם אומרים, שברא את 
העולם לתועלת עצמו חס ושלום.
%break
אלא, שהוא רוצה שאנחנו נעבוד בשבילו, ותמורת זו הוא ישלם לנו. 
אז יש לפעמים שהאורח רע אומר, אני לא רוצה לעבוד אצלו, היינו 
לקיים את התו"מ שלו, ואני מוחל לו את השכר, ואומר, לא הן, היינו 
עבודה בתו"מ, ולא שכרן, של תו"מ.
%break
כלומר העבודה הזו, מה שהבורא ציווה לנו, השכר הזה לא משתלם 
תמורת עבודה.
%break
ו"אורח טוב", בעבודה, הוא, היינו, האדם שכבר תיקן את הרע, וכבר 
יש לו כלים דהשפעה, ואח"כ הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה, היינו 
שמקבל את הטוב ועונג, מסיבת שכבר תיקן את הרע, אז הוא אומר, 
שכל מה שטרח בעל הבית,
%break
הוא לטובתי, ולא חס ושלום שהבורא הוא הנצרך, שאנחנו נעבוד 
בשבילו חס ושלום.
%page 1027
אלא בזה שאנחנו נעבוד בשבילו, הוא לטובתינו, היינו, שנוכל לקבל 
את הטוב ועונג, ושלא תהיה לנו בחינת בושה בעת קבלת הטוב. מה 
שאין כן "אורח רע", היינו אדם שעדיין מונח תחת שליטת הרע שלו,
%break
שהוא המקבל בעל מנת לקבל, אומר ממש ההיפך, שהכל (ה') עשה 
בשבילו, ולא לתועלת הנבראים.
ובהאמור יש לפרש "חסד ואמת", שהם ב' דברים:
%break
א. הוא "חסד", שפירושו, לעשות הכל לא לתועלת עצמו, אלא הכל 
לשם שמים,
ב. הוא "ואמת", שאז זוכים לראות את האמת,
%break
שסיבת בריאת העולמות עם כל התיקונים, היא רק לתועלת 
הנבראים, שיקבלו טוב ועונג. מה שאין כן, מטרם שזכו לבחינת חסד, 
עוד לא מגולה את האמת, שבריאת העולם היתה מטעם להטיב 
לנבראיו.
%page 1028
%H מהו, שמטרם שנפל השר המצרי,
%H לא נענו בצעקתם, בעבודה
%break
הזה"ק (פרשת שמות, דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) אומר: "כי כל 
זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של 
ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים".
%break
ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים. 
אבל עד אותה שעה, לא נענו בצעקתם".
%break
ויש להבין: אם הוא אומר, שמטרם שנפל השר שלהם, לא נענו 
בצעקתם, מי היה הגורם שהשר שלהם יפול, בכדי שאח"כ תהיה 
אפשרות לשמוע את צעקתם. ועוד יש להבין: מדוע אם להשר שלהם 
יש שררה, אין אפשרות שהם יענו על צעקתם,
%break
וכי יש כח להשר שלהם לעכב את תפילות ישראל, וכמו כן יש להבין 
מה שכתוב (שמות, מפטיר): "וישב משה אל ה', ויאמר, ה' למה 
הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר 
בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך.
%break
ויאמר ה' אל משה, עתה תראה, כי ביד חזקה ישלחם".
ויש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, 
הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה 
היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה',
%break
שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה 
לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה 
צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם 
אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין",
%break
שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, 
והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה 
יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם.
%break
ויש להבין זה, מה דוקא עתה הוא המקום של יציאת מצרים. ויש כאן 
להבין ב' דברים:
א. מדוע כשהוא בא בשליחות ה', נעשה המצב של עם ישראל יותר 
גרוע.
%break
ב. מדוע דוקא עתה, היינו אחר שהמצב נעשה יותר גרוע, אז הוא 
המקום, שיוכל להיות יציאת מצרים.
ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות 
מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות.
%break
היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, 
שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא 
לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.
%break
ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת 
דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה 
זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם 
אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים.
%break
וזהו כמו שאומרים "צר עין". היינו, שהוא יודע רק לקבל ולא לתת 
כלום. ש"רוחב" נקרא בהרחבה, היינו לתת הרבה. ו"צר" נקרא 
ההיפך, שלא לתת, שפירושו, שקליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול 
לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו.
%break
אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום 
פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.
%page 1029
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". 
פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת "ישראל". רק מי שהוא בבחינת 
"ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל,
%break
שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק בתועלת 
עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים".
%break
לכן סדר העבודה הוא כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה 
ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה 
מחזירו למוטב". והוא מטעם,
%break
היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל לעצמו. לכן אם רוצים שיעשה 
משהו, היינו שיצא מהמצב שבו הוא רגיל לעבוד עבור פרנסה שלו.
%break
כלומר, שאומרים לאדם, "עד עכשיו היית יודע, שכל הנאות שלך, 
שבזה אתה מפרנס את הגוף, שיוכל להתקיים, היו רק מדברים 
גשמיים, ורק בדברים גשמיים היית מוציא הנאה,
%break
שנקרא "פרנסת הגוף". תעסוק בתו"מ, ששם מלובש תענוג יותר 
גדול. לכן כדאי לך לעסוק בתו"מ, שע"י זה אתה תקבל הנאה יותר 
גדולה".
%break
בדומה שאומרים לאדם, "תפסיק לעבוד במקום עבודה שאתה רגיל 
שם לעבוד. ויש כאן בית חרושת, ששם אתה תוכל לקבל משכורת פי 
עשר". בטח, אם הוא מאמין למה שאומרים לו,
%break
הוא יעזוב את מקום עבודה, שהיה רגיל בו לעבוד כל הזמן, והולך 
לעבוד במקום חדש, מטעם שיקבל תמורה יותר גדולה.
%break
וזה נקרא "שלא לשמה". אבל "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". לכן 
כדאי להתחיל אפילו בשלא לשמה, מטעם שבסופו של דבר הוא יבוא 
לשמה. וכמו שאומר הרמב"ם "לפיכך כשמלמדין הקטנים, והנשים, 
וכלל עמי הארץ, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן".
%break
וכל זה הוא מטעם שהגוף מבין רק שפת האם. היינו, אם, השפה 
הראשונה שהאם דברה אליו, שהוא שפת הקבלה, היינו רק לעבוד 
לצורך הרצון לקבל לעצמו, היינו לעשות מעשים רק לתועלת עצמו. 
ושפת השפעה זהו דבר חדש אצלו.
%break
והוא לא מבין אותה, וקשה מאוד ללמוד את השפה הזו. כלומר, בכדי 
להבין את השפה הזו, צריכים עזרה מלמעלה, שיהיה בידו לתפוס את 
השפה הזו של רצון להשפיע.
%break
ועל זה אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו", להבין את השפה הזו. וזה 
נקרא "דור הפלגה", שכתוב (בראשית, שביעי) "אשר לא ישמעו איש 
שפת רעהו". היינו, שניתן להם לעבוד עבודה דהשפעה, שכל אחד 
יעבוד בשביל רעהו, תיכף נתפרדה החבילה.
%break
כלומר, כמו שכתוב "ויחדלו לבנות העיר". היות בזמן שנאמר להם, 
שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, השפה הזאת לא היתה מוכרת להם, 
ואף אחד לא רצה לעבוד בשביל רעהו. לכן תיכף "ויחדלו לבנות 
העיר", היות שאין חומרי דלק לעבוד לטובת הזולת.
%break
לכן כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך 
מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא 
היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת 
עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה',
%break
וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים 
לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'.
%break
אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד 
ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, 
שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן 
לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם,
%break
מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה 
להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם 
כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.
%break
היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות, כנ"ל. כי 
מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה 
זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם,
%break
מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד 
לשאול שאלות:
א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",
%page 1030
ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".
נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם 
שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב 
"וישב משה אל ה', ויאמר, אדני,
%break
למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם 
הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה.
נמצא, ששאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם 
שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר,
%break
שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר 
חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.
%break
מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר 
בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על 
הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל 
פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה".
%break
היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא 
שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על 
הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול.
%break
אולם האמת הוא, שמטרם שיודעים מהו לעשות הכל בעל מנת 
להשפיע, אין הרע שבאדם מתגלה כל כך את התנגדותו, היות 
שנותנים לו מקום אחיזה בעת שעוסקים בתורה ומצות. אבל בו בזמן 
שהגוף שומע מהו בעל מנת להשפיע לה',
%break
ולא לקבל כלום לתועלת עצמו, היינו שרוצים לבער את הרע לגמרי, 
ולא לתת לו שום אחיזה בתו"מ שלו, בטח שמתגבר אז בכל כוחו, ולא 
נותן מקום לבטלו.
%break
נמצא לפי זה, שלא שנעשה דבר חדש בהרע. כלומר, לא שעתה קיבל 
את הרע, אלא הרע שהיה בו, לא היה לו מה לעשות, והיה אצלו 
כמעט יושב בטל. אבל בזמן שהאדם רוצה לתת כל מעשיו לה',
%break
ולא לתת להגוף שלו, המכונה "רצון לקבל לעצמו" כלום, אז הוא 
מתחיל להראות כוחו, ומתנגד להעבירו מהממשלה, שהוא שולט על 
הגוף.
%break
כמו שכתוב בזה"ק, שהיצר הרע שבאדם נקרא "מלך זקן וכסיל". 
ואומר, מדוע נקרא "מלך", מטעם שהוא שולט על הגוף. ומדוע נקרא 
"זקן", מטעם שתיכף מיום הוולדו הוא נמצא באדם. מה שאין כן היצר 
טוב, בא לאדם לאחר י"ג שנה.
%break
נמצא לפי זה, שכל זמן שהרע אינו מגולה, אין עדיין את מי לבטל. 
אלא לאחר שנתגלה כל כוחו, אז יכול להיות מקום לבטלו. כי אז 
כשמבטלו, הוא מבטל אותו לגמרי.
%break
מה שאין כן כשהרע אינו מגולה, יכולים לבטל רק חלק ממנו, ואין זה 
שלימות. כי מלמעלה, שנותנים לאדם, נותנים לו דבר שלם.
%break
כי אחרת אם יתנו לאדם כח, שיהיה בידו לעשות לשם שמים, ואם 
ישאר באדם חלק רע, מה שעדיין עוד לא מגולה, נמצא, שנשאר 
באדם חלק רע שאינו מגולה עדיין,
%break
ועובד ביחד עם הכוונה דלשם שמים. וזה אינו נקרא שלימות. וזה כמו 
שאמרו חז"ל (סוכה, מ"ח) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר 
מן העולם".
%break
ויש לפרש זה על דרך עבודה, שפירושו, שאם האדם מקיים תו"מ 
לשם שמים, אלא משתתף חלק מהעבודה גם לצורך הגוף,
%break
כלומר שיצמח מזה גם בשביל תועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם, היינו 
מהעולם הרוחני, מטעם שצריך להיות הכל לשם שמים ולא לתועלת 
עצמו כלום.
%break
נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית, אי אפשר לתת 
להאדם כח שיבערו, כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח 
להתגבר, כידוע ש"אין אור בלי כלי", היינו "אין מילוי בלי חסרון".
%break
ובהאמור נבין את תשובתו של ה', שאמר לו, עתה תראה, אשר 
אעשה לפרעה. ושאלנו, הלא "אתה" באלף, היה צריך לומר, היינו 
שמשה יראה מה שה' יעשה לפרעה. ולמה כתוב "עתה" עם עין.
%page 1031
אלא לפי מה שהסברנו, שאי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם 
צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר 
שלם. לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא 
הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו,
%break
נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' 
"עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו 
שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק 
עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם.
%break
ובהאמור נבין, מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם 
יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י 
זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים,
%break
כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד 
לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום 
לגילוי הרע.
%break
נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם 
התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט 
עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא 
ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'.
%break
נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם 
התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, 
כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
וגם נבין עכשיו שאלה ב': מדוע דוקא לאחר שהם נעשו יותר גרועים, 
בא הזמן, שה' יתן את העזרה. וזהו כנ"ל, שרק עכשיו יש להם כלים 
המוכנים לקבל דבר שלם, כנ"ל. לכן כתוב "עתה תראה" עם עין.
%break
ובענין ששאלנו, במה שזה"ק אומר, שמטרם שנפל השר שלהם לא 
נשמע צעקתם של ישראל, כמו שכתוב "וימת מלך מצרים".
%break
"ומיד, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא 
נענו בצעקתם. ושאלנו:
%break
א. מי גרם שהשר שלהם יפול,
ב. מדוע יש כח להשר שלהם לעכב את תפלתם.
זה יכולים להבין על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל,
%break
המובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף נ"ז) "והענין שבמידה שבני 
ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', 
באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא 
היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב,
%break
ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור 
הגאולה".
נמצא, שעיקר הגלות הוא, בזה שחושבים, שיש שר של מצרים. היינו, 
שניתנה להשר שלהם שררה, והוא מושל על ישראל.
%break
ובזמן שהאדם חושב כך, אז השר שלהם מושל. ועם ישראל רוצים 
לצאת משליטת השר של מצרים. ורואים, שהם מבקשים מה', שיוציא 
אותם משליטתו, ואין ה' מוציא אותם מהגלות, שהם נמצאים תחת 
שליטתו, אז הם אומרים, שאין ה' חס ושלום שומע לתפלתם.
%break
והראיה לזה, שאינו שומע בקול צעקתם. היות שהם רואים, שכל פעם 
הם הולכים אחורה ולא קדימה. היינו, שכל פעם הם רואים, איך שהם 
יותר רחוקים מעבודה דלהשפיע. היות שהשכל מחייב, שלפי עבודה 
ויגיעה, שהאדם נותן ומתפלל לה', שיוציא אותו משליטת פרעה.
%break
והוא רואה כל יום להיפך. היינו, שכל יום הוא רואה, שפרעה מושל 
עליו ביותר כח. היינו שרואה, איך שיש לו יותר קשר עם הרצון לקבל, 
וכמו כן יותר מרוחק מהרצון דלהשפיע. לכן האדם אומר, שאין ה' חס 
ושלום אינו שומע תפלה.
%break
וזהו פירושו מה שאומר הזה"ק "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם 
שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל". וזה נקרא, שהשר 
שלהם מעכב תפלות ישראל. כלומר, שעם ישראל אומרים כך, אחרת 
מדוע ה' לא שומע את צעקתם.
%break
ומה נעשה בסופו של דבר. היינו לאחר שנתגלה להם כל צורת הרע, 
ולא ברחו מהמערכה באמצע עבודה, אז זכו לראות את האמת, שאין 
כאן שום שר שלהם, שהיה מעכב את התפלות,
%page 1032
אלא ה' בעצמו הוא עשה את כל המעשים, כמו שכתוב "כי אני 
הכבדתי את לבו", כלומר שה' עשה שיראו כל פעם איך שהם 
מרוחקים מהקדושה,
%break
היינו שה' גילה להם את הרע בכדי "למען שיתי אותותי אלה". שדוקא 
על ידי שיתגלה כל הרע, אז הקב"ה יכול לתת להם עזרה לדבר שלם.
%break
נמצא לפי זה יהיה הפירוש, כי בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", 
שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו 
חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, 
שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.
%break
אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב 
את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' 
הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית 
של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא 
מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, היינו שראו, שכל 
עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא "פרעה מלך מצרים", 
ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את צורת הרע.
%break
כי רק לאלה אנשים, שרוצים לצאת משליטת הרע, להם ה' מגלה את 
צורת הרע. והם חושבים, שנעשים כל פעם יותר גרועים. והאמת הוא, 
שהשכל מחייב, שבכל דבר שנותנים יגיעה, מתקדמים פחות או יותר, 
אבל לא ללכת אחורה.
%break
והתירוץ הוא, שלא הולכים אחורה, אלא מתקדמים לצורת האמת, עד 
כמה שהרע יכול לפעול בהם כנ"ל. ואז, כשיש להם כלי שלם של רע, 
אז הקב"ה נותן להם את העזרה, שאז כולם רואים, שה' הוא היה 
שומע תפלה כל הזמן.
%break
ובהאמור יהיה מובן, מה שחשבו, שיש שר של מצרים המעכב את 
התפלות. ששאלנו, מדוע יש להשר הזה כח לשלוט על תפלות ישראל. 
והתשובה היא, שהם חשבו כך.
%break
ושאלה הב', מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו 
עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל 
הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם,
%break
אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, 
הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".
%break
ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא 
להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה".
%break
ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא 
שומע תמיד בכל מה שפונים אליו.
%page 1033
%H מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה
%break
הזה"ק וארא (דף כ"ג ובהסולם אות ס"ה) כתוב שם וזה לשונו, "אמר 
רבי שמעון, מקוצר רוח פירושו, שעוד לא יצאה יובל, שהוא בינה, 
לתת להם מנוחה וחירות, ורוח האחרון, שהוא המלכות, עוד לא 
משלה בעולם, להנהיג חוקים ישרים בעולם,
%break
ועל כן היה קוצר רוח, ואיזה רוח הוא, שהוא המלכות, שהיתה קצרה 
ידה, מהושיע לישראל, שזה סוד מקוצר רוח", עד כאן לשונו.
ויש להבין מהו ענין "עבודה קשה", ומהו "מקוצר רוח". כלומר, מהו 
הקשר עבודה קשה לקוצר רוח,
%break
בעבודה. וגם יש להבין, מה שרבי שמעון מפרש קוצר רוח על מלכות, 
מהי השייכות לעבודה קשה.
%break
הנה ידוע, שסדר העבודה בעבודת ה', הוא שהאדם צריך לעבוד 
להמציא לו כלים, שבהכלים האלו תהיה לו האפשרות לקבל את הטוב 
והעונג, מה שה' חשב לתת להנבראים. כידוע, שסיבת בריאת 
העולמות היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו.
%break
ובגלל זה ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. ובהרצון 
וחשק להתענוג מודדים את טעם של התענוג. כלומר, כפי גודל 
השתוקקות להדבר, שהוא חושב שממנו הוא יקבל תענוג, בשיעור 
הזה הוא נהנה.
%break
לכן קטנות וגדלות הנאה של אדם נמדדות בשיעור ההשתוקקות 
להתענוג שבדבר.
%break
ולפי זה, מאין באות ההבחנות של מקבלי תענוגים. היות שכולם 
נבראו ברצון לקבל לעצמם, ומי הוא העושה, שאחד יקבל תענוג קטן, 
ואחד תענוג גדול. כלומר, מי הוא טיפש, שירצה לקבל תענוג קטן, 
במקום שיכול לקבל תענוג גדול.
%break
אלא, מסיבת שהבורא "רצה להוציא לאור שלימות פעולותיו", 
שפירושו, שענין להטיב לנבראיו יהיה שלימות הטבה, היינו בעת 
שיקבל את הטוב והעונג, שלא ירגישו שם אי נעימות, היינו בחינת 
בושה, כמו שכתוב "מאן דאכיל לאו דיליה בהית להסתכולי באפי".
%break
לכן נתקן ענין צמצום והסתר על כלים דקבלה, שהם כלים, שהאדם 
נברא בהם מצד הטבע. זאת אומרת, שיש בזה ב' ענינים:
א. שלא יכולים לקבל בהכלים האלו שום שפע דקדושה.
%break
ב. שכל זמן שהאדם לא השיג כלים דהשפעה, האדם לא רואה את 
הטוב ועונג שישנם בקדושה. ואין בידו להשיג טעם של עונג, רק מה 
שניתן נהירו דקיק להקליפות,
%break
שיוכלו להתקיים. ומהניצוצין האלו, שנפלו לקליפות, מזה יש תענוג 
בכל התענוגים הגשמיים. וזה מגולה לכל, כלומר שהתענוג מגולה, 
היינו שכל אחד יכול לטעום מהתענוגים האלו עם הכלים דקבלה,
%break
שהם רוצים לקבל הנאה לתועלת עצמם. מה שאין כן הטוב ועונג 
דקדושה, ששם עיקר התענוגים, שהיה ברצונו לתת להנבראים, זה 
נעלם מהכלים דקבלה. שזה נקרא צמצום והסתר.
%break
לכן, היות שעל ידי התיקון הזה, שאי אפשר לקבל את התענוגים 
דקדושה, אלא לפי ערך שרכש כלים דהשפעה, יצא מזה ב' דברים:
א. שהאדם צריך להאמין, שעיקר טוב ועונג, שהיה ברצון ה' לתת 
להנבראים, נמצא בקדושה.
%break
ב. שצריך לעבוד עבודה, שהיא נגד הטבע, שהוא שלא יקבל שום דבר 
לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה'.
וזה גורם הבחן מדרגות. היינו, שאין אדם דומה לחבירו. כי בערך מה 
שבא מצד המשפיע,
%break
כולם שוים, כמו שאומר האר"י הקדוש, שטרם שנאצלו הנאצלים 
ונבראו הנבראים, היה אור עליון הפשוט, ממלא כל המציאות. ולא היה 
ראש וסוף,
%page 1034
אלא הכל היה אור פשוט. אלא אח"כ, היינו לאחר שנעשה התיקון, 
שלא יקבלו רק בכלים דהשפעה, אז נעשה ריבוי עולמות, היינו הרבה 
בחינות, לפי ערך הכוונה, שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, שזה 
מכונה ריבוי מסכים, בזה נעשה הבחן מדרגות.
%break
וזה כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב) "כל צדיק וצדיק, נותנין לו מדור לפי 
כבודו".
וזהו מטעם שיש הבדל מצד הכלים של המקבל, היינו הכלים מה 
שהמקבל צריך לעשות, שהם נקראים "כלים דהשפעה",
%break
כלומר שיקבל בעל מנת להשפיע. מה שאין כן כלים דקבלה לתועלת 
עצמו, זהו כלים שבאים מצד המאציל, על אלו הכלים אין האדם צריך 
לעבוד, כי הבורא ברא אותו עם כלים כאלו. לכן כל העבודה של 
הנבראים היא להשיג כלים דהשפעה.
%break
ובהאמור אנו יודעים, מה נקרא עבודת האדם, שהיא רק עבודה איך 
להשיג כלים דהשפעה. כלומר, שהאדם צריך להגיע לידי מצב, שכל 
מה שאינו נוגע לתועלת ה', אין מעניין אותו. אלא כל רצונו הוא, איך 
להגיע לידי מצב, שיוכל לעשות נחת ליוצרו.
%break
לכן בזמן שהאדם מתחיל בעבודה, הוא מתחיל בשלא לשמה, היינו 
לתועלת עצמו.
ואח"כ הוא מתחיל להבין, זה שהוא עוסק בשלא לשמה, זוהי רק 
סגולה, שע"י זה הוא יגיע לשמה,
%break
כמו שאמרו חז"ל, "שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מטעם שהמאור 
שבה מחזירו למוטב". והוא מאמין בזה, שבסופו של דבר הוא יגיע 
לשמה.
ואח"כ האדם הולך עוד שלב אחד קדימה. ומתחיל להשתדל,
%break
ועושה מעשים שיביאו אותו לשמה. כלומר, שמתחיל להבין, שצריכים 
לעשות מעשים, ולכוון, שהמעשים האלו יביאו אותו לדרגת לשמה. 
ונותן חשבון לעצמו, עד כמה שהוא כבר זכה בעניין לשמה.
%break
אז הוא מתחיל לראות את האמת, איך שהוא כל כך מרוחק מעבודה 
דלהשפיע.
%break
ורואה, כל פעם יותר, איך שהוא משוקע רק באהבה עצמית. ורואה, 
שכל יום הוא הולך אחורה. אז מתחילה העבודה שלו, שהוא רוצה 
לעבוד בעל מנת להשפיע, בשם עבודה קשה, מב' טעמים:
%break
א. שהוא רואה עכשיו מהו הפירוש "בעל מנת להשפיע", שהאדם 
צריך להאמין בחז"ל, זה שהוא רואה עכשיו, מה זה "לשם שמים", לא 
היה יודע את הפירוש האמיתי.
%break
אלא כמו שביארנו על מה שהזה"ק אומר על פסוק "או הודע לו אשר 
חטא". ושואל "מי הודע לו". ומשיב "הקב"ה". שיש לפרש, זה שהאדם 
מרגיש, איך שהוא מרוחק מהעבודה דלהשפיע, אלא שמשוקע 
באהבה עצמית, זהו גילוי מלמעלה.
%break
ועבודה זו נעשית עתה קשה. היינו, לאחר שמלמעלה הודיעו לו את 
הפירוש "לשם שמים ולא לתועלת עצמו", עתה נעשית העבודה שלו 
יותר קשה.
%break
אולם האדם חושב, שהוא נעשה עכשיו יותר גרוע, מבעת שנכנס 
לעבוד בעל מנת להשפיע, כאילו מצד עצמו הוא נעשה עתה יותר 
גרוע. אז האדם צריך להאמין, שאינו כך, אלא הוא כן התקדם לאמת, 
בזה שהקב"ה הודיע לו את מצב האמיתי שלו. נמצא,
%break
שע"י העבודה, שהתחיל לעבוד בעבודה זו, שנראה לו עתה, שהיא 
עבודה קשה, זהו מטעם שהקב"ה פנה אליו, מטעם שהוא עכשיו 
במצב יותר מעולה, מבעת שעוד לא נכנס בעבודה דלהשפיע.
%break
אולם טעם ה-ב' שנעשה לו עכשיו יותר קשה, הוא מטעם, שמדרך 
העולם הוא, שהאדם רוצה ללמוד איזה מקצוע, ונכנס להאומן שלו 
ללמוד את המקצוע הזה, שהוא מבין, שהמקצוע הזה מתאים בשבילו. 
ואם האומן רואה, שהוא לא מתקדם,
%break
אחר כמה זמן שהוא לומד אצלו, אז האומן אומר לו, המקצוע הזה לא 
בשבילך, כי זה קשה יותר מידי, לכן לך ותחפש מקצוע אחר, משהו 
יותר קל בשבילך, ומזה אתה תתפרנס.
%page 1035
לכן בעבודת ה', בזמן שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע, 
וחושב, לפי סדר עבודה בכל יום ויום מתקדמים והולכים קדימה, אז 
האדם אומר, שכדאי להמשיך בעבודה זו דלהשפיע,
%break
כי בטח הוא ילמד את המקצוע הזה, באופן לדעת איך לעשות כל דבר 
רק בשביל לשם שמים.
מה שאין כן כשהוא רואה, לאחר שהשקיע כמה זמן בעבודה זו, ולא 
די שהוא לא מתקדם,
%break
עוד הולך אחורה, אז הגוף אומר לו, חבל על הכוחות שאתה משקיע 
בעבודה זו, כי זה לא בשבילך עבודה זו, כי לעבודה זו צריכים בעלי 
כשרונות מיוחדים, ובעלי אמיצי לב, ולכן לך לפרנסה אחרת, היינו 
תעבוד כמו כל הכלל, ואל תהיה יוצא מהכלל.
%break
נמצא, שזה נקרא "עבודה קשה", היות שבכל עבודה, שהוא רוצה 
להתאמץ וללכת בעבודה דלהשפיע, הגוף לא נותן לעבוד, בזה שעומד 
נגדו עם טענות צודקות. ובאמת בתוך הדעת הוא צודק מאה אחוז. 
נמצא, שהלשון הרע,
%break
מה שהוא שומע מהגוף שלו, זה מכביד עליו העבודה, והיא שנקראת 
"עבודה קשה".
אולם האדם צריך להאמין, שבאמת הוא כן מתקדם כנ"ל, אלא מה 
שהוא רואה, שכל פעם הוא יותר משוקע באהבה עצמית,
%break
והוא נמצא עכשיו במצב יותר גרוע, היינו שהוא נמצא במצב של 
שפלות, יותר ומבטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, הוא מטעם "כי אני 
הכבדתי את לבו".
%break
היינו כנ"ל, שה' מגלה לו כל פעם, מהו שלא לעבוד לתועלת עצמו, 
אלא רק לתועלת ה'. נמצא, בזה שה' מודיע להאדם את הפירוש 
"שלא לעבוד לתועלת עצמו", בזה האדם רואה, איך שהוא ממש נגד 
הטבע. מטעם שהאדם נברא עם הרצון לקבל לתועלת עצמו.
%break
ועתה הוא רוצה לעשות דבר שהוא כנגד הטבע. לכן נקרא זה "עבודה 
קשה".
אולם נשאלת השאלה, מדוע ה' הודיע לו את האמת, איך שאין האדם 
מסוגל לעבוד נגד הטבע. וזהו מטעם,
%break
כמו שכתוב "למען שיתי אותותי אלה". כלומר, שע"י זה שיתגלה את 
כל הרע שבאדם, אז ה' יכול לתת עזרה, כמו שאמרו חז"ל "הבא 
לטהר מסייעין אותו". והיות מה שנותנים מלמעלה הוא דבר שלם,
%break
לכן האדם צריך להיות לו כלי שלם, היינו חסרון שלם, הנקרא "כלי 
שלם", שבתוכו יכול לכנס אור שלם.
%break
נמצא, שמה שהקב"ה מגלה להאדם את הרע, הוא בכדי לתת לו 
העזרה. כלומר, שאין אור בלי כלי. לכן, כשאין הרע מגולה עדיין 
בשלימות, אין לו כלי שלם. ויש לפרש "כלי שלם" היינו רצון שלם 
לעזרתו יתברך.
%break
כי כל זמן שאין הרע מגולה, אז לפעמים אדם אומר, שאם הוא יתגבר, 
בטח יכול להגיע לעבודה דלהשפיע, ולפעמים אומר, שגם ה' לא יכול 
לעזור לו. לכן בזמן שהאדם משקיע כוחות בעבודה דלהשפיע, אז 
הכוחות שהשקיע, לא נותנים לו לברוח מהמערכה,
%break
ומקבל כל פעם צורך יותר גדול לעזרת ה'. נמצא, שהעבודה קשה 
בעצמה היתה הגורמת שיצעק לה', שיעזור לו.
%break
וזהו על דרך מה שמובא בזה"ק (בראשית ב' דף ס"ד ובהסולם אות 
ק"ג) וזה לשונו, "ובענין היסורים הגשמיים והרוחניים, שסבל מטרם 
שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים:
%break
א. היא "כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד". כי הוא רואה בעיניו, 
אשר לולא המכאובים הנוראים ההם, שסבל מכח שהיה משוקע בטבע 
הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. ואם כן הוא מברך על 
הרעה, כשם שמברך על הטובה.
%break
ב. כי לולא הרעה, לא היה זוכה להטובה. ונמצא, שכל מה דעביד 
רחמנא, לטב עביד. כלומר, גורמים להטוב.
%break
ב. היא בחינת "גם זו לטובה". דהיינו, לא לבד, שהרעות נעשו 
גורמים להטובה, אלא שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות. והיינו ע"י 
אורות גדולים מאוד, שהבורא יתברך מאיר בכל אלו הרעות, עד 
שנהפכו ונעשו לטובות".
%break
ובהאמור רואים אנו, שדוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול 
להאיר בהם אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד 
את לבו, היינו שהלב, הנקרא רצון,
%break
היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. והטעם הוא, שאנו 
צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה קשה, היסורים 
האלו,
%page 1036
הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' יעזור לו לצאת משליטת 
פרעה מלך מצרים. היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, 
שיותר רע לו מכל אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, 
שיעזור לו.
%break
אולם במצב הזה יש הרבה עליות והרבה ירידות. זאת אומרת, 
לפעמים אין האדם מסוגל להאמין, שהמצב, שבו הוא נמצא, בא מה', 
היינו שה' פנה אליו,
%break
ושומע את תפלתו, מה שהאדם מבקש, שה' יתן לו עזרה לצאת 
מהגלות, שבו האדם נמצא תחת שליטת אהבה עצמית.
%break
לכן בזמן שיש להאדם אמונה זו, הוא לא בורח מהמערכה, היינו 
שאומר, שהוא רואה, שחס ושלום אין ה' שומע תפלתו, ולכן אין לו למי 
להתפלל. אלא הוא מאמין, שה' כן שומע תפלתו, וה' נתן לו הידיעה, 
שהוא ידע, איך האדם נמצא בשפלות כזו,
%break
שאף פעם לא עולה על דעתו, שיהיה כל כך משוקע באהבה עצמית.
לכן כל פעם הוא מתחזק, ואינו זז מלהתפלל לה', ואומר, בטח הבורא 
רוצה, שיתגלה אצלו הרצון אמיתי, שיוציאו מהגלות הזאת. וממילא 
הוא לא זז מלתת תודה לה',
%break
על זה שגילה לו את מצבו האמיתי. וכמו כן הוא עומד ומתפלל לה', 
הלא הוא רואה, שה' הוא שומע תפלה, בזה שגילה לו את הרע, ובטח 
הוא יעזור לו גם כן להוציאו מהרע,
%break
שזה נקרא גאולה. כלומר, שהוא מאמין, שהבורא נתן לו להבין, שהוא 
נמצא בגלות, בטח אח"כ הוא יוציאו מהגלות.
%break
אולם יש לפעמים ירידות, היינו שקשה לו להאמין, שה' הוא שומע 
תפלה. כי לפי דעתו של האדם, האדם חושב, שכבר התפלל אליו 
הרבה יותר מדי. ובטח, אם ה' שומע, במה שמבקשים ממנו, היה 
צריך לעזור לי. וכיון שעדיין לא נושעתי על שהייתי מתפלל,
%break
אזי הוא אומר, שה' חס ושלום אינו שומע בקול תפלתו. יכול להיות, 
שלגבי אחרים הוא כן שומע, אבל מה זה חשוב, כי העיקר הוא, מה 
שאני מרגיש. כלומר, או שטוב לי, או חס ושלום שרע לי.
%break
נמצא, שהירידות האלו גורמות לו מחשבות לברוח מהמערכה. ואמר, 
שאין זה בשבילו. ואם הוא לא בורח, באה לו עוד הפעם עליה, 
ומתחיל שוב לחשוב אחרת, ומכל ההחלטות שעשה, הוא שוכח, 
ומתחיל לחשוב אחרת. וכך הוא נמשך הסדר של העליות וירידות,
%break
עד שמתגלה אצל האדם הצורך אמיתי להתקרבות לה', היינו, שהכלי, 
הנקרא רצון, הוא כבר נשלם בכל צורתו הנכונה, שזה הבורא יודע 
מתי שנגמרה, ואין בידי האדם לדעת זאת. אז ה' נותן את העזרה 
ומוציא את האדם מהגלות.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, על מה שהזה"ק מפרש על הכתוב "וידבר 
משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, 
מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, 
שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל",
%break
שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר 
האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה 
בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם 
"בגין דאיהו רב ושליט",
%break
היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג 
גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה 
היה בגלות.
%break
היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא 
בעפרא". היינו שבזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו לעבוד לשם 
שמים, עבודה זו נחשבת לשפלות,
%break
כי אינו מוצא בזה טעם של חשיבות. נמצא, שבזה שהמלכות היא 
בעפרא, שהוא דבר בלתי חשוב, זה היה הגורם, שתהיה עבודה 
קשה.
%page 1037
וזה נקרא "קוצר רוח", היינו שהמלכות, שהיא דבר חשוב, היינו, שמי 
שמשמש את המלך, הנקרא בחינת "רואי פני מלך", היושבים ראשונה 
במלכות, אצל אנשים האלה לא נקרא זה שיושבים אצל המלך, והם 
מבחינת רואי פני המלך,
%break
היושבים ראשונה במלכות, שיהא נחשב זה לעבודה קשה, ושנגיד 
שיש להם קוצר רוח, היינו שאין להם מצב רוח מרומם.
אלא, בזמן שהמלכות היא בגלות תחת שליטת הקליפות, אז המלכות 
נבחנת אצלם, שהיא בחינת עפר,
%break
שהיא דבר בלתי חשוב. וזה נקרא "קוצר רוח", שאין המלכות יכולה 
לתת מצב רוח מרומם, כמו שצריכים להרגיש, בזמן שיושבים אצל 
המלך. נמצא, שקוצר רוח ועבודה קשה קשורים זה בזה.
%break
כלומר, שאם המלכות היא בעפרא, היינו בלתי חשובה, זה גורם 
עבודה קשה. כי בדבר, שאין בו טעם, אז כל רגע ורגע, שהאדם 
מתגבר ועובד, התגברות הזו היא קשה מאוד. ולא תמיד האדם מסוגל 
להתגבר.
%break
וזה שאומר "ורוח האחרון, שהיא המלכות, עוד לא משלה בעולם, 
להנהיג חוקים ישרים". שפירושו, שהמלכות עוד לא היתה לה 
ממשלה, שכל אחד יראה, שכל החוקים, שישנם מצדה, הם חוקים 
ישרים. היינו, שיהא הכל מתישב על הלב,
%break
ושכל אחד ירגיש את המלכות, הנקראת ההשגחה, בבחינת טוב 
ומטיב, היות שהעולם הולך לפי הנהגתה, כמו שכתוב "ומלכותו בכל 
משלה". דבר זה עוד לא היה מגולה.
%break
וזה שאומר "ועל כן היה קוצר רוח, ואיזה רוח הוא, שהוא המלכות, 
שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל". שפירושו, היות שהמלכות הזו 
היתה עדיין בגלות, לכן היתה קצרה ידה מלהושיע לישראל.
%break
מה שאין כן בזמן שהיא יוצאת מהגלות, אדרבה, הוא הנותנת את 
הרוח להאדם, שיהיה במצב רוח מרומם.
%break
לכן, כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים 
להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, 
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים,
%break
והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה 
קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים 
להאמין, איך יכול להיות דבר זה.
%break
זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים 
מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה 
בחשיבות, כמו שכתוב (קהלת ג') "מי יודע רוח בני האדם העולה, היא 
למעלה, ורוח הבהמה היורדת, היא למטה, לארץ".
%break
שיש לפרש "רוח בני אדם" היינו לאחר שהוא יוצא מבחינת הבהמה 
שלו ונעשה בחינת אדם, כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים אדם", אז 
"הרוח עולה למעלה" היינו בחינת מלכות, הנקראת "רוח" כנ"ל, עולה 
למעלה, בחשיבות.
%break
מה שאין כן בחינת הרוח אצל הבהמה, היינו בזמן שהאדם נמצא 
במצב של בהמיות, אז אצלו הרוח יורדת למטה בחשיבות.
%break
לכן, שעם ישראל היו צריכים לגלות את הרע שלהם, כנ"ל, בכדי 
שיהיה להם חסרון שלם, שאז יכולה לבוא עזרה שלימה, לכן עוד לא 
שמעו בני ישראל.
%page 1038
%H מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה
%break
הזה"ק (שמות דף י"א ובהסולם אות ל"ו) שואל, מה כתוב "בא אל 
פרעה". הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. מהו "בא". ומשה היה 
ירא מפניו, כיון שראה הקב"ה, שמשה ירא מפניו, אמר הקב"ה,
%break
הנני עליך פרעה מלך מצרים, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה 
ולא אחר, כמו שאתה אומר "אני ה'", שדרשו "אני ולא אחר", עד כאן 
לשונו.
%break
זאת אומרת, התשובה היא למה כתוב "בא", היות שמשה לבד לא 
היה יכול לנצח לפרעה מלך מצרים, אלא שה' ערך עמו מלחמה. אם 
כן למה אמר למשה "בא", אם משה לא יכול לנצח אותו, רק ה'. אם כן 
מה עזר לנו משה בזה, ולמה כתוב "בא אל פרעה".
%break
גם יש להבין במה שכתוב "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו 
למען שתי אתתי אלה בקרבו", שכל המפרשים שואלים, מדוע אחר 
חמש מכות הראשונות לקח הקב"ה מפרעה את הבחירה. ואם הקב"ה 
לקח ממנו את הבחירה, ומה פרעה אשם בזה, שלא שמע בקול ה'.
%break
והתשובה על זה אומר הכתוב "כי אני הכבדתי את לבו". ומדוע אני 
הכבדתי את לבו, זה לא מטעם שהוא אשם, אלא מטעם אחר, כמו 
שכתוב "למען שתי אתתי אלה בקרבו". היות שהבורא היה רוצה 
לעשות את האותות שלו, לכן לקח ממנו את הבחירה,
%break
שיקבל מכות. זה קשה להבין, וכי הבורא, שברא את העולם להטיב 
לנבראיו, שהנבראים יקבלו רק טוב, איך אפשר לומר, כי בשביל שהוא 
רוצה להראות את אותותיו,
%break
עשה מעשה של הכבדת הלב של פרעה, בכדי שיהיה לו תרוץ, מדוע 
הוא נותן את האותות. וזה נראה כמו המתכבד בקלון של חבירו.
%break
על מה שכתוב (שמות) "ויקם מלך חדש, אשר לא ידע את יוסף", 
אמרו (סוטה י"א) "רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר 
שנתחדשו גזירותיו. יש להבין, איך מתפרש זה, בזמן שמפרשים זה 
על דרך עבודה, שפרעה הוא היצר הרע,
%break
הנמצא בגופו של אדם, איך יכולים לומר, שהוא חדש ממש, הלא היצר 
רע נקרא "מלך זקן וכסיל".
%break
ואומר הזה"ק הטעם, היות שיצר הרע בא לאדם תיכף כשנולד, כמו 
שכתוב "לפתח חטאת רובץ". היינו, שתיכף שנולד, יוצא עמו היצר 
הרע. מה שאין כן היצר טוב בא לאדם לי"ג שנה. אם כן מהו שאמר 
"ויקם מלך חדש". חדש ממש. אלא מה צריכים לומר,
%break
שהמלך זקן וכסיל, שהוא היצר הרע, אין זה דבר חדש באדם, אלא 
תיכף כשנולד, הוא נמצא, כמו שכתוב "עייר פרא אדם יולד". אם כן 
מהו הפירוש "חדש ממש".
%break
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים לדעת, מהי העבודה שניתנה לנו 
לעבוד בתורה ומצות. היינו, העבודה זו למה לי. כלומר, כי כפי 
שלמדנו, שמטרת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, אם כן 
למה אנו צריכים להתייגע את עצמנו.
%break
וכי בכדי לקבל טוב ועונג, עשיה זו, היינו קבלת התענוג, נקראת 
עבודה.
%break
אנו רואים, קבלת התענוג נקראת שכר ולא עבודה. אלא זהו כמו 
שלמדנו, שבכדי שהתענוג שהנבראים יקבלו, לא ירגישו את ענין של 
בושה, שזהו מטעם שהענף רוצה להדמות לשורשו,
%break
וכמו שהשורש שלנו הוא המשפיע להנבראים, נמצא, בזמן שהאדם 
עושה מעשה, מה שאינו נמצא בשורש, הוא מרגיש בזה אי נעימות, 
לכן בכדי לתקן את זה, היינו שהנבראים,
%page 1039
בזמן שיקבלו, ירגישו שלמות בהנאה, שלא יהיה שום פגם בקבלת 
התענוג, לכן נעשה תיקון, הנקרא "צמצום והסתר",
כלומר שכל זמן שהנבראים לא באו לידי השגת כלים דהשפעה, לא 
יקבלו ולא ירגישו את התענוג, מה שהבורא רצה לתת להם.
%break
לכן כשעוסקים בתו"מ, הם עוד לא מרגישים את הטוב ועונג שמלובש 
בתו"מ. לכן נקרא זה עבודה, היות שעוד לא מגולה את החשיבות של 
המלך, שכדאי לשמש אותו מפני חשיבותו וגדלותו.
%break
שזה נקרא, שהשכינה היא בגלות אצל כל אחד ואחד. ולכן, אם אין 
חשיבות, זה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו שאין בזה שום טעם.
%break
וע"י חטא של עץ הדעת, שאמרו חז"ל, "בא נחש לחוה והטיל בה 
זוהמה". ואאמו"ר זצ"ל פירש, שהנחש, שהוא היצר הרע, הטיל בה 
זוהמה. פירושו, שנתן לה להבין זו-מה, שהטיל הנחש פגם בהמלכות, 
הנקראת "חוה", ואמר זו-מה, שאתם עובדים בשביל מלכות שמים.
%break
נמצא, שע"י זה יצא לנו עבודה, מטרם שאנו משיגים את הכלים 
דהשפעה, שע"י כלים דהשפעה יכולים לקבל את הטוב ועונג, מה 
שהבורא רצה לתת להנבראים. נמצא, זה שאנו אומרים, שיש עבודה 
בקיום תו"מ,
%break
אין הפירוש, שהתו"מ לקיים אותם היא העבודה, אלא העבודה היא 
בזמן שמקיימים תו"מ ועוד לא יכולים לכוון אותם בעל מנת להשפיע. 
אז היא העבודה. מטעם שמונחים תחת שליטת הרע והנחש, כנ"ל, 
שהנחש הטיל זוהמה ופגם.
%break
ומשום זה נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, שאז אין הטוב 
ועונג, הנמצא בתו"מ, מגולה. וזוהי כל העבודה, איך להגיע להשיג 
כלים דהשפעה, שרק ע"י כלים דהשפעה מסתלק ההסתר והצמצום, 
שנעשה על תו"מ, שאין הטוב ועונג מגולה בכלים דקבלה.
%break
לכן ניתן לנו אז לקיים תו"מ בבחינת עצה וסגולה. כלומר, שצריך לכוון 
בעת קיום תו"מ, בזמן שעוד אין בכוחו לכוון, שיהיו בעל מנת להשפיע, 
אלא שהתרי"ג מצות אלו, שהוא מקיים, יביא לו, שיכול לבוא לשמה.
%break
והעצה הזו נקראת בדברי חז"ל שלא לשמה, היינו שע"י קיום דשלא 
לשמה הוא יבוא לשמה, מטעם "שהמאור שבה מחזירו למוטב".
%break
נמצא, כשהאדם רואה שאין בידו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, מה 
עליו לעשות, שכן יבוא לבחינת משפיע. אז חז"ל נתנו לנו עצה, שילמד 
שלא לשמה, היינו עמ"נ לקבל.
%break
ורק זו היא העצה, שע"י זה הוא יגיע לשמה. ועצה אחרת אין. ובדברי 
הזה"ק נקרא זה "בחינת תרי"ג עיטין", היינו תרי"ג עצות.
%break
וזה לשונו (הקדמת ספר הזהר דף רמ"ב) "המצות שבתורה נקראים 
בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. 
וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה אל 
הדבר נקראת אחור, ובחינת השגת הדבר נקראת פנים.
%break
ועל דרך זה יש בתורה ומצות בחינת נעשה ובחינת נשמע. 
וכשמקיימין תו"מ בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראות 
המצות בשם תרי"ג עיטין. והן בחינות אחור.
%break
וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשות המצות בבחינות 
פקודין. והוא מלשון פקדון, כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד 
אורה של מדרגה מיוחדת".
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש ב' זמנים בקיום תו"מ:
א. בזמן ההכנה, שהיא בבחינת עושי דברו, אז היא נקראת עבודה, 
היות שעדיין לא זכה לבחינת שמיעה, שאז עדיין נמצא האדם תחת 
שליטת המקבל בעל מנת לקבל,
%break
שעל בחינה זו היה צמצום והסתר, שהטוב ועונג מוסתר מהתורה 
ומצות, והאדם צריך לקיים את התרי"ג מצות בתור עצה, היינו שע"י 
זה הוא יכול לבוא לזכות לכלים דהשפעה.
%break
ואז, כשיהיו הכלים האלו, אז יסתלק ממנו הצמצום וההסתר, שהיה, 
וישיג אז את הטוב ועונג, שזו היתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, שאז נקראות התרי"ג מצות בשם תרי"ג פקודין, כנ"ל, שבכל 
מצוה מופקד אורה, השייכת לאותה מצוה.
%page 1040
ואז כבר אין מקום לעבודה, היות שהוא כבר זכה לעבוד לשם שמים 
ולא לתועלת עצמו. וזהו כמו שאומר המגיד מדובנא זצ"ל, שאמר פשט 
על פסוק "לא אותי קראתי יעקב, כי יגעת ישראל",
%break
שאמר, אם האדם אומר, שיש לו יגיעה בקיום תו"מ, זה סימן שאין 
אתה עובד בשבילי. אומר הקב"ה, שזה פירוש "לא אותי קראתי 
יעקב", והסימן שאין אתה עוסק לשם שמים, היות שאתה אומר,
%break
כי יש לך יגיעה בקיום תו"מ. כי בזמן שאדם עובד לשמה, אז מסתלק 
ההסתר והצמצום, והאדם מתחיל להשיג את הטוב ועונג שישנם 
בתו"מ, המכונים תרי"ג פקודין, כנ"ל.
%break
ובזה מובן מה ששאלנו, אם מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, מאין 
באה לנו עבודה ויגיעה בתו"מ. התשובה היא כנ"ל, היות, שבכדי שלא 
יהיה ענין בושה, לכן נעשה הסתר וצמצום, נמצא, שהטוב ועונג אינו 
מגולה בכלים דקבלה. לכן יש עבודה:
%break
א. מטעם שאנו צריכים לעבוד נגד הטבע שלנו, שנולדנו עם הרצון 
לקבל לתועלת עצמו,
%break
ב. שעל ידי זה שנעשה צמצום, צריכים לעבוד על העיקר, היינו 
שצריכים לעבוד, שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, והוא צריך 
להאמין, שיש מנהיג העולם ומשגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
וב' הדברים האלו גורמים יגיעה ועבודה להאדם. ולזה צריכים 
התגברות גדולה, בכדי שהאדם לא יברח מהמערכה באמצע עבודה. 
וזה מטעם, שהאדם, כשעשה איזה דבר,
%break
הוא צריך לראות התקדמות בדבר. ואם אין הוא רואה התקדמות, הוא 
אומר, שדבר הזה הוא לא בשבילו, היות שהוא רואה, שאין לו הצלחה 
בדבר, זה גורם לו שירצה לברוח מהמערכה, שבה הוא נמצא.
%break
אולם האמת היא, שיש ב' מיני סיוע מלמעלה, היינו שבלי עזרה 
מלמעלה לא יכולים להשיג אותה:
א. הוא הכלי, היינו החסרון, כלומר חסרון לדעת מהו החסרון אמיתי, 
בכדי שידע על מה לבקש עזרה מלמעלה.
%break
היינו, שיש הרבה פעמים, שהאדם חסר לו איזה דבר, שבגלל זה הוא 
חולה. והרופאים נותנים לו רפואות, אבל לא עוזר לו, מטעם שהוא לא 
חולה על המחלה מה שהרופאים חושבים.
%break
נמצא, שהוא בא לרופא, והרופא נותן לו תרופה, והתרופה לא עוזרת 
לו. וכל הרופאים כבר יאשו אותו, אלא הוא ישאר עם המחלה שלו כל 
ימי חייו. ולבסוף בא איזה פרופסור, ואמר, זה שהוא חולה וסובל 
יסורים, אין זה מטעם שחסר בגוף איזה חומר,
%break
לכן לא יכולים לרפאותו, והוא אומר שהוא סובל מאיזה דבר, שדבר 
ההוא גורם לו את המחלה והיסורים. לכן אני אתן לו רפואה, על מה 
שאני מבין, שחסר לו זה החומר בגופו. ותיכף יבריא. ואח"כ ראו 
שהאדם הזה נתרפא לגמרי.
%break
נמצא, שקודם כל צריך האדם לדעת מה חסר לו, בכדי שיוכל לקיים 
תו"מ. והאדם יכול לחשוב הרבה דברים, ועל כל דבר הוא מקבל 
תרופה, ואינו עוזר לו. וזהו מטעם, שלא זה מה שהאדם חושב, זוהי 
הסיבה שלא יכול ללכת על דרך האמת.
%break
נמצא, כשמתפלל לה' שיעזור לו, היינו שיתן לו מילוי על מה שהוא 
חושב. אבל זה לא אמת, מה שהוא חושב. לכן האדם לא נתרפא 
משליטת היצר הרע.
%break
לכן מקודם האדם מקבל מלמעלה סיוע לדעת מהי המחלה שהוא 
סובל, היינו הוא חשב שחסר לו משהו בכמות, היינו שיהיה לו יותר 
זמן ללמוד, ושיהיה לו יותר שכל, וכשרון, וכדומה. ועל זה הוא מתפלל 
לה', שיעזור לו.
%break
אבל האמת היא, שחסר להאדם באיכות, היינו לדעת שעיקר חסרון 
שיש בו, שאין לו חשיבות להרגיש, שנמצאת ההשגחה עליונה. זאת 
אומרת, שחסרה לו האמונה שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב 
ומטיב.
%break
כי אם באמת היתה לו הרגשה כזאת, אז היה האדם שש ושמח, בזה 
שהוא מקבל מהבורא את הטוב ועונג, ולא היה רוצה להיפרד מה' 
לרגע אחד. כי היה יודע, מה שהוא מפסיד בזה, אם הוא פונה 
מחשבתו לשאר דברים.
%page 1041
מה שאין כן אם הוא לא חושב שזה חסר לו, אלא שאר דברים חסרים 
לו, שהם אינם עיקרים בעבודה, לכן הסיוע הראשון, שהאדם מקבל 
מלמעלה, הוא לדעת מהו הרע שלו, שהוא המפריע העיקרי, שאינו 
יכול להיות עובד ה' באמת.
%break
העזרה הזו מוכרחה להיות מקודם. ואח"כ יכולים לעשות תיקונים, איך 
לתקן אותם. זאת אומרת, שהאדם צריך להגיע למצב, שידע, שחסר 
לו רק שני דברים עיקרים,
%break
שהם בחינת מוחא ובחינת ליבא. שרק את זה הוא צריך להשתדל 
להשיג. לכן הסיוע הראשון, שהאדם מקבל מלמעלה, הוא החסרון 
הזה.
%break
אולם זה לא יכול להתגלות אצלו בפעם אחת, אלא בזה אחר זה, היינו 
לפי עבודת האדם, שהוא משתדל בעבודה להגיע אל האמת, בשיעור 
זה הוא מקבל סיוע מלמעלה. ובזמן שכבר השיג את הכלי האמיתי, 
היינו החסרון האמיתי, מה שחסר לו,
%break
אז הוא הזמן שמקבל את המילוי האמיתי, המתאים להכלי. נמצא לפי 
זה, שהאדם מקבל מלמעלה הן האור והן הכלי. כלומר, הן הצורך, 
הנקרא חסרון. היינו, שכואב לו, מה שחסר לו. זאת אומרת, לא כל 
דבר שאין להאדם, נקרא חסרון.
%break
למשל, אדם שיש לו כל טוב ומתענג בהחיים שלו. וכשבא אליו אדם, 
ואומר לו, מדוע אתה כל כך בשמחה. אני רואה, שהבן של השכן שלי, 
ההורים שלו הם עשירים גדולים ואנשים מכובדים, מכל מקום אני 
ראיתי אותו, שהוא סובל יסורים,
%break
היינו שהוא הולך ונראה בפנים שלו שהוא מלא יסורים. ושאלתי אותו, 
ידידי, מה חסר לך, הלא ההורים הם עשירים גדולים. אם כן תגיד לי, 
מה חסר לך. אולי אתה לא בקו הבריאות. אז הוא אומר לו, היות 
הייתי צריך לקבל תעודת רופא, עבדתי על זה הרבה שנים,
%break
ונכשלתי בהבחינות, לכן אני מצטער בזה, שאין לי עכשיו תעודת 
רופא. האם אפשר לומר, שכל אדם, שאין לו תעודת רופא, הוא 
מצטער.
%break
אלא כנ"ל, לא כל מה שאין לאדם נקרא חסרון. אלא חסרון נקרא כל 
מה שהאדם רוצה, ואין לו, זה נקרא חסרון. ובגלל זה, כשרוצים 
למדוד את גודל הרצון, מודדים לפי ערך היסורים, שיש לו, אם אין לו 
את הדבר למה שהוא משתוקק אליו.
%break
ובהאמור יוצא, שהסיוע הראשון, מה שהעליון נותן להתחתון, היא 
הידיעה "מה שנחוץ להשיג". והיסורים מזה, שעדיין לא השיג, וזה 
נקרא שהעליון נותן להתחתון את הכלי.
%break
ואח"כ, כשהתחתון כבר יש לו צורך אמיתי, אז העליון נותן לו את 
הסיוע השני, שהוא האור והמילוי להחסרון.
%break
ובזה נבין מה ששאלנו. אם ה' היה יודע, שמשה בעצמו לא יכול 
להילחם ולנצח את פרעה מלך מצרים, אלא ה' בעצמו, כמו שכתוב 
"אני ולא שליח", אם כן לאיזה צורך אמר לו "בא אל פרעה". היינו 
שמשמע, שעם משה ביחד אז ה', יכול לעזור.
%break
הלא אמר ה' "אני ולא שליח". אם כן מה עזר לנו משה בזה. אם כן 
מדוע כתוב "בא אל פרעה".
%break
אלא כנ"ל, היינו, שהאדם צריך להתחיל ללכת בדרך ה', ולהגיע אל 
האמת, היינו לזכות לדביקות ה'. ואז, אם הוא מתקדם בהליכה, אז 
האדם מקבל סיוע הראשון, היינו הרגשת החסרון לדעת מה שחסר לו. 
ואז משיג שחסרים לו רק ב' דברים עיקרים, שהם בחינת מוחא וליבא.
%break
ויחד עם זה הוא מקבל יסורים, מזה שאין לו. היינו, שמרגיש את 
הצורך לזה. ואז, אם אין האדם עובד בעצמו, לא שייך לומר, שהאדם 
מרגיש יסורים, בזה שאין לו, כנ"ל, שרק הצורך להדבר,
%break
אם האדם השקיע עבודה להשיג איזה דבר, אז שייך לומר, שיש לו 
צורך לזה, עד כדי כך, שהוא סובל יסורים מזה שאין לו.
לכן כתוב "בא אל פרעה", שזה מראה על ב' דברים:
%break
א. שהאדם בעצמו צריך ללכת ולהשקיע כוחות, כדוגמת המשל הנ"ל 
מהרופא, שהשקיע הרבה שנים בלימוד חכמת הרפואה, ולבסוף 
נכשל, ולא קיבל תעודת רופא, אז שייך לומר, שיש לו יסורים,
%break
בזה שאינו משיג את מבוקשו. מה שאין כן אם לא השקיע כוחות, אז 
לא שייך לומר, שיש לו יסורים, מזה שלא השיג את מבוקשו. כי 
היגיעה שנותנים בעד איזה דבר, היגיעה
%page 1042
מעוררת את הרצון, שלא יברח מהעבודה, כי חבל לו על היגיעה 
שהשקיע בדבר, ותמיד חושב, אולי סוף כל סוף אני כן אשיג את 
מבוקשי. נמצא,
%break
בזה שהאדם בעצמו עובד, אף על פי שאינו יכול להשיג את הדבר, 
אבל ההשתוקקות להדבר מעוררת דוקא היגיעה, מה שהשקיע כל 
פעם.
%break
נמצא שיש כאן ב' כוחות:
א. כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את 
הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, 
שצריכים עבודת האדם,
%break
בכדי להשיג צורך, שה' יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם. זאת אומרת, 
לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון 
והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה 
מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה,
%break
שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה 
נקרא "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ"ל, 
בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת.
%break
ב. ויחד עם זה צריכים לעזרת ה', שיתן את האור, כמו שכתוב "אני 
ולא שליח". זאת אומרת, היות שמצד הטבע שולט בהאדם את הרצון 
לקבל לעצמו, הנקרא "מלך זקן וכסיל". וזה שהאדם, יהיה בכוחו 
לשנות את הטבע, זה רק בידו של הקב"ה.
%break
זאת אומרת, הוא עשה את הטבע והוא יכול לשנות. וזה נקרא 
"יציאת מצרים", שהיה נס. לכן כתוב "בא", היינו שניהם ביחד, כמו 
שאומרים "בא ביחד", כנ"ל הקב"ה ומשה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו למען 
שתי אתתי אלה בקרבו". ושאלנו, כי זה נראה, כמי שמתכבד בקלון 
של חבירו. היינו, ה' עשה אותו לרשע, בכדי שיראה את אותותיו.
%break
ובהנ"ל, שענין "שתי את אותתי" הוא הכוונה על האור, שהאור נקרא 
"אותיות". נמצא, זה שעשה אותו לרשע, היינו לבעל חסרון, זהו בכדי 
שיהיה לו כלי שלם לקבלת האור. נמצא, האותיות אינן לטובת הבורא 
חס ושלום, אלא לטובת הנברא.
%break
ובזה נבין גם כן מה ששאלנו, מהו "ויקם מלך חדש", הלא הוא "מלך 
זקן".
והתשובה היא, שכל פעם מתחדשים גזירותיו, היינו שכל פעם הוא 
נעשה יצר הרע מחדש,
%break
שזה בא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, כמו "כל הגדול 
מחבירו, יצרו גדול הימנו".
%page 1043
%H מהו, שדיבור של שבת
%H לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה
%break
הזה"ק בשלח (דף י"ח ובהסולם אות ע') כתוב שם וזה לשונו "ה' ילחם 
לכם ואתם תחרישון. רבי אבא פתח, אם תשיב משבת רגלך, עשות 
חפציך, ממצוא חפצך, ודבר דבר, שלא יהיה דיבורך של שבת,
%break
כדיבורך של חול. ובכל יום צריכים להראות מעשה, ולעורר התעוררות 
של מטה, ממה שצריך לעורר. אבל בשבת, רק בדברי השם ובקדושת 
היום צריכים להתעורר, ולא בדבר אחר, כי בשבת אין צריכים אל 
התעוררות מלמטה. בוא וראה, כאן,
%break
כשקרב פרעה לעשות מלחמה עם ישראל, בעת ההיא לא רצה 
הקב"ה, שיעוררו ישראל התעוררות מלמטה כלל, כי התעוררות 
מלמעלה היתה. זה שכתוב, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון,
%break
כי השם של רחמים צריך להתעורר עליהם, כי ההתעוררות שלמטה 
היתה מפעילה רק דין בלבד", עד כאן לשונו.
ויש להבין, מה הסמיכות "ה' ילחם לכם" לשבת.
%break
ומדוע כל יום צריכים התעוררות מלמטה, ובשבת לא צריכים, כי 
בשבת יש רק אתערותא דלעילא. וגם יש להבין, מהו הפירוש, 
שבשבת צריכים לעסוק רק בדברי השם ובקדושת היום.
%break
ידוע שיש לפנינו ב' דברים:
א. חסרון, שהוא ענין השתוקקות, שבלי חסרון אין האדם יכול לקבל 
הנאה, שאפילו שהדבר הזה יהיה דבר הכי חשוב בעולם, אם אין לו 
חסרון להדבר,
%break
הגם שהוא יכול לקבל את הדבר, אבל לא להנות מהדבר, כי זה תלוי 
לפי מידת השתוקקותו להדבר. לכן יש לנו זמן של חסרון, שאז הוא 
הזמן לקבל כל פעם יותר חסרון.
%break
היינו, שבהדבר שהוא מרגיש חסרון, הוא הולך למלאות את חסרונו. 
ואם קשה לו להשיג את הדבר, אין אנו אומרים שהשתדל בחנם 
להשיג את הדבר, אלא כן השיג משהו, היינו השיג כלי הנקרא 
השתוקקות. כלומר, אם היה משיג תיכף את המילוי,
%break
המילוי הזה לא נקרא מילוי מבחינת הנאה, שזוהי העיקר המטרה. 
כמו שלמדנו, שמטרת הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, 
היינו שיקבלו הנאה ותענוג.
%break
נמצא, שאם האדם מקבל איזה דבר בלי יגיעה, היינו, שלא היה לו זמן 
להשיג את הכלי לקבלת התענוג, הנקרא "השתוקקות", נמצא, 
שהנאה, שהאדם צריך לקבל מהדבר, אין המילוי יכול לתת את 
ההנאה, מטעם שאין לו כלי לקבל את ההנאה,
%break
שהכלי לקבלת הנאה נקרא השתוקקות. וכדי לקבל השתוקקות לאיזה 
דבר, תלוי דוקא בזמן, היינו זמן להרגשת החסרון.
%break
מזה יצא לנו, כשהאדם מתפלל לה' שימלא חסרונו, גם זה תלוי 
בשיעור זמן שהוא מתפלל, שה' ימלא את חסרונו. לכן ה' עוזר לו 
מקודם, בזה שהכלי מתגדל אצלו, הנקרא כלי של השתוקקות, היינו 
שה' שומע תפלתו.
%break
ומה שאין האדם מקבל תיכף את המילוי על מה שהוא מתפלל, האדם 
צריך לומר, שזה לא נכון, אלא ה' כן שומע תפלתו, והוא מגדיל את 
ההשתוקקות בהאדם, בכדי שיהיה כלי אמיתי להרגשת התענוג.
%break
לכן יוצא, שאם היה תיכף מקבל את מבוקשו, לא היה יכול להנות, 
מטעם חסרון השתוקקות, כנ"ל.
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כי אצל הרשעים נדמה להם 
היצר הרע כחוט השערה, ואצל הצדיקים כהר גבוה".
%break
אולם קודם כל אנו צריכים להבין, בזמן שאנו מדברים על דרך 
העבודה, מה פירושו על דרך העבודה.
%page 1044
והענין הוא, שיש ב' אופנים בקיום תורה ומצות:
א. היא בחינת עשיה, הנקראת בחינת מעשה. הוא לומד תורה, הוא 
מקיים את המצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ואין לו מה להוסיף על זה. 
ובאמת הוא נקרא צדיק מבחינת המעשה.
%break
ב. היא בחינת עבודה, שהיא עבודה שבלב. ותפילה, בדרך כלל 
נקראת בחז"ל תפלה, עבודה, שתפלה נקראת עבודה שבלב, שזוהי 
כוונה, היינו כוונת הלב,
%break
כלומר שהאדם צריך לכוון בעת עשיית תו"מ לשם מה הוא מקיים את 
התו"מ, אם לתועלת עצמו או שכוונתו היא לתועלת ה'.
%break
לכן יש לנו להבחין צדיקים ורשעים מבחינת המעשה, וצדיקים ורשעים 
מבחינת הכוונה. כלומר, מבחינת המעשה נקראים צדיקים, חרדים, 
ורשעים נקראים, חילוניים. אולם מבחינת הצדיקים ורשעים מבחינת 
הכוונה, זהו סדר אחר לגמרי.
%break
כלומר, שמבחינת המעשה שניהם צדיקים. רק מבחינת הכוונה יש 
הפרש: צדיקים נקראים שעובדים בשביל ה', ורשעים נקראים 
שעובדים בשביל עצמם. אמנם מבחינת המעשה שניהם צדיקים.
%break
ובזמן שרוצים ללכת בדרך העבודה, היינו בכוונת הלב, לכוון שכל 
עבודתו תהיה לשם שמים, אז מתחיל סדר העבודה. כלומר, 
שהרשעים, שישנם בלבו, הנקראים "רצון לקבל לעצמו", הם מתנגדים 
לעבוד לתועלת ה'.
%break
אולם "זה לעומת זה עשה אלקים", כלומר כפי ערך שרוצה ללכת 
בדרך האמת, בשיעור זה מתגלה האמת של הרע שבו.
%break
כי בזמן שיש לו רצון קטן ללכת בדרך האמת, היינו לעשות הכל לשם 
שמים, אז הרע שלו גם כן קטן, משום ש"זה לעומת זה". היינו, כפי 
הקדושה שבו, כן ערך ההתנגדות לקדושה. נמצא, כפי מה שהוא 
מתקדם בעבודה,
%break
שרוצה כל פעם ללכת יותר בדרך האמת, מתגלה יותר הרע, בזה 
שלא נותן לו לבטל את הרע, והרע מתאמץ לשלוט ביותר כח.
%break
נמצא לפי זה, "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו". לכן יוצא, מי 
שרוצה להיות צדיק, היינו שהמעשים שלו יהיה לשם שמים, אז הרע 
מתגדל אצלו. לכן אמרו "צדיקים נדמה להם היצר הרע כהר גבוה". 
היינו, שכל פעם הרע מתרומם למעלה.
%break
ופירושו "הר" הוא הרהורים. היינו, שיש לו הרהורים רעים, שכל פעם 
המחשבות רעות מתרבות ונעשות להר גבוה.
מה שאין כן רשעים, כלומר שאין הם משימים לב בקשר להכוונה, 
שתהיה כוונתם בעל מנת להשפיע,
%break
אלא הם מאמינים, שהם עוסקים שלא לשמה ו"מתוך שלא לשמה 
באים לשמה", וסומכים על זה, ואומרים "סוף הכבוד לבוא". כלומר, 
שרק מתי שיהיה להם רצון לכוון לשם שמים, בטח יהיה להם הכח 
להתגבר ולעשות הכל לשם שמים,
%break
שהרע שלהם דומה בעיניהם כמו חוט השערה, היינו שזהו לא כל כך 
קשה לכוון.
והטעם הוא, שלא כל כך גדול הרע שלהם, כנ"ל, כיון שהטוב שלהם 
הוא קטן, כלומר הרצון לעשות הכל לשם שמים הוא קטן.
%break
והוכחה לזה, שאין להם כל כך צורך להתחיל בעבודה זו, אז ממילא 
אין הרע שבהם, צריך לגלות את הרע שבו, להתנגד לו. לכן נדמה 
להם היצר הרע כחוט השערה. זאת אומרת, שאין אף אחד מהם 
אומר שקר חס ושלום, אלא כל אחד ואחד אומר לפי הרגשתו.
%break
ובהאמור יוצא לנו ענין להמשיך את האור, וענין להמשכת כלי. כלומר, 
הכלי לקבלת הטוב ועונג, הנקרא השתוקקות כנ"ל, הכלי הזה אין לנו 
עוד. כי זה תלוי בעבודת האדם, שדוקא ע"י העבודה יש התפתחות 
לכלי זה, המכונה חסרון והשתוקקות.
%break
והכלי הזה נקנה דוקא ע"י יגיעה. כלומר, בלי יגיעה אי אפשר להשיג 
את הכלי, היינו הצורך להשיג הכלים דהשפעה.
%break
זאת אומרת, השגת הכלים דהשפעה, זה כבר נקרא אור. היינו, 
שזה ענין הבא מלמעלה, הנקרא סיוע דלעילא על השגת כלים 
דהשפעה. כידוע, שיש בהאור להבחין ב' בחינות:
%page 1045
א. להשגת כלים דהשפעה, כלומר הכלים היינו הרצונות, שהיו מקודם 
מחוץ לקדושה, היינו שלא היו יכולים להשתמש עם הרצונות האלו 
בעל מנת להשפיע.
%break
ב. ואור זה נקרא על שם הכלים, היות שהאור בא לתיקון הכלים. וזה 
מכונה אור דאחוריים, על שם הכלים, שהכלים נקראים אחוריים לגבי 
האור, שהאור נקרא פנים.
%break
ובעבודה נקראת זו בחינת סיוע מלמעלה, כמו שאומר בזה"ק "הבא 
לטהר מסייעין אותו". ושואל, במה. התשובה היא, בנשמתא קדישא. 
היינו, שנותנים לו מלמעלה אור, הנקרא נשמה.
%break
והאור הזה מטהר את האדם, שיהיה לו כוח להשפיע להעליון, כי כמו 
שהאור בא מן המשפיע, כן האור הזה נותן כוח באדם, שיוכל לעבוד 
בעל מנת להשפיע.
%break
נמצא לפי זה, שיש להבחין בסדר עבודה:
מצב א) אדם בזמן שנתעורר לצאת ממה שיש לו, מבחינת "מצות 
אנשים מלומדה", ומרגיש שלא יכולים להמשך לבחינת הכלל, 
שעוסקים בתורה ומצות עם אותה הבנה,
%break
שהיתה להם בזמן כשהתחילו לקיים תו"מ. ההבנה הזו והרגשה זו 
נמשכות להם כבר הרבה זמן, ואין להם שום התקדמות בתו"מ, רק 
בבחינת הכמות. מה שאין כן בבחינת האיכות, כלומר שתהיה להם 
קצת יותר הרגשה בחשיבות של תו"מ,
%break
אין להם. והם תמהים,
איך אפשר להיות, שלא תהיה שום התקדמות בתו"מ בבחינת 
האיכות. הלא כתוב על תו"מ "כי הם חיינו ואורך ימינו". ומבחינה זו אין 
להם שום התקדמות.
%break
לכן הם הולכים לחפש מקום, ללמוד איך להשיג את ההתקדמות, 
בבחינת הגדלות והחשיבות, שירגישו את הבחינת "כי הם חיינו".
%break
מצב ב) כשמתחילים ללכת בדרך, איך להגיע לבחינת "כי הם חיינו", 
אומרים לנו חז"ל, העצה להגיע להרגיש את החיים, שישנם בתו"מ, 
היא בחינת דביקות, כמו שכתוב "ולדבקה בו", שפירשו "הדבק 
במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום".
%break
זאת אומרת, כמו שהבורא הוא רק להשפיע, כמו כן האדם צריך 
להגיע לדרגה זו, הנקרא שהאדם רוצה, שכל מעשיו יהיו אך ורק 
להשפיע, ולא לתועלת עצמו.
%break
וכאן במצב הב' הזה, שהוא רוצה לעלות בדרגה, ולקיים את התו"מ 
בבחינת להשפיע, אז הוא מקבל סיוע הראשון, שמודיעים להאדם, 
איך שהוא רחוק מבחינה זו, הנקראת לשמה. כלומר, הגם לפני 
שהתחיל בעבודה דלהשפיע, ידע שיש ענין, שצריכים לעשות לשמה,
%break
הנקרא לשם שמים, והאמין במה שאמרר חז"ל, "לעולם יעסוק אדם 
בתו"מ אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה" 
(פסחים נ'), אולם לא עלה על דעתו של אדם,
%break
שבכדי לעבוד לשמה, צריכים נס מן השמים, אחרת אי אפשר 
לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו.
%break
וזהו מטעם כנ"ל, שאם אין להאדם רק קצת טוב, אי אפשר לתת לו 
הרבה רע, שבטח לא יהיה בידו להכריע, ותיכף יברח מהעבודה זו. 
אלא בזמן שהאדם מתחיל לעבוד עם מרץ,
%break
בכדי להגיע לעבודה דלשם שמים, אז נותנים לו, לפי עבודתו, לדעת 
ולהרגיש איך שהוא מרוחק מזה.
%break
נמצא לפי זה, הסיוע הראשון שהוא מקבל, הוא גילוי הרע שבו, שזה 
נקרא "הכבדת הלב", כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", שזה 
נקרא, שמשיג את בחינת אחוריים של הקדושה. כי קדושה נקראת 
"פנים", ופנים נקרא דבר המאיר,
%break
וכמו שאומר (בהקדמה לתע"ס אות מ"ז) וזה לשונו, "ומתחילה נבין 
מה הפירוש של הפנים של ה' יתברך, שהכתוב אומר עליו "והסתרתי 
פני". ותבין זה בדומה לאדם, שרואה הפנים של חבירו, מכירו תיכף. 
מה שאין כן ברואהו דרך אחוריו,
%break
כי אז אינו בטוח בהכרתו, ועלול להיות בספק, אולי אחר הוא ואינו 
חבירו. וכן הדבר שלפנינו, כי הכל יודעים ומרגישים את ה' יתברך, כי 
טוב הוא, ומדרך הטוב להטיב. ולפיכך בשעה שה' יתברך הולך ומטיב 
עם בריותיו, נבחן זה,
%break
שפניו יתברך מגולות לבריותיו, כי אז הכל יודעים ומכירים אותו. אמנם 
בשעה שמתנהג עם בריותיו להיפך מהאמור,
%page 1046
דהיינו בעת שמקבלים יסורים ומכאובים בעולמו יתברך, הרי זה נבחן 
לאחוריים של ה' יתברך, כי הפנים שלו, דהיינו מידת טובו, נסתרה 
מהם".
%break
לכן במצב הזה, שאם הוא יכול לקבל את האחוריים, שזו נקראת 
בחינת "גלות", ולא בורח, אלא "ויצעקו לה'", שה' יוציאו מהגלות, 
נמצא, שהוא מקבל את האחורים, ואומר שזה בא מן ה', לכן הוא 
מבקש מה', שכמו שנתן לו להרגיש טעם של גלות,
%break
כן יתן לו העזרה ושיוציאו אותו מן הגלות. וזה נקרא מצב הב'.
מצב ג) הוא הסיוע השני, מה שהוא מקבל עזרה להשיג כלים 
דהשפעה, שזה נקרא שיצא מהגלות, שהיה נמצא תחת שליטת 
אהבה עצמית, וע"י הסיוע מלמעלה,
%break
שזה נקרא שהקב"ה נותן לו נשמה, שהאור הזה נותן לו את הכלים 
דהשפעה, כמו שלמדנו, כשבא אור החכמה, המכונה אור הע"ב, 
ומוציא את הכלים דבינה וז"א ונוקבא, שנפלו לקליפות, שפירושו, 
שהכלים האלו,
%break
הם מונחים תחת שליטת מקבל בעל מנת לקבל, שזו נקראת קליפה, 
האור הע"ב הזה, מוציא אותם מהקליפות, שפירושו, שנותן כוח, 
שהכלים האלו יתוקנו בעל מנת להשפיע,
%break
שזה נקרא, שהכלים האלו נכנסו לקדושה, כלומר, שהוא יכול 
להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע. וזו נקראת "יציאת מצרים".
%break
מצב ד) בזמן שמקבל האור, המתלבש בכלים דהשפעה, שאז התרי"ג 
מצות נקראים תרי"ג פקודין, כנ"ל, שהוא משיג בכל מצוה טעם אחר. 
וזהו פירוש של "פיקודין", שבכל מצות יש בה בפקדון, אור מיוחד, 
השייך לאותה מצוה. והוא על דרך תענוגים גשמיים,
%break
שיש טעם בבשר, וטעם אחר מלובש בדגים. כמו כן יש בכל מצוה 
טעם מיוחד בפני עצמו. ואז האדם מגיע להרגיש, שענין תו"מ הוא 
בחינת "כי הם חיינו ואורך ימינו". וזהו מטעם, שהשיג מהבורא את 
הכלים דהשפעה, הנקרא "דביקות", "השתוות הצורה".
%break
ובאלו הכלים מתלבש הטוב ועונג, מה שהיה במטרת הבריאה.
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהי הסמיכות של "ה' ילחם לכם, ואתם 
תחרישון" ל"שבת". היות שענין העבודה של השגת כלים דהשפעה 
בא ע"י השגת מצב הגדלות של הרע,
%break
כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", כנ"ל, היינו השגת הרע. ואז, 
בזמן שעם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, שראו 
שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום 
הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר.
%break
ואז בא הזמן של מצב ה), כנ"ל, היינו שה' נותן להם האור, שהאור 
הזה מחזירם למוטב. היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע, הנקרא כלים 
דקבלה עצמית, ויזכו לכלים דהשפעה. וזה שאומר "התייצבו וראו את 
ישועת ה', אשר יעשה לכם היום".
%break
זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות, כנ"ל, כבר יש 
מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים 
דהשפעה.
%break
נמצא לפי זה, שעבודה זו של הגדלת הרע, זוהי עבודה השייכת 
לבחינת חול, כלומר עבודה וחול היינו הך. כלומר, שהם נקראים 
בחינה אחת, כידוע, שבקדושה אין עבודה, כי בזמן שיש להאדם כלים 
דהשפעה, הוא נהנה מזה שמשפיע.
%break
מה שאין כן, כשעדיין אין להאדם כלים דהשפעה, אז בזמן שהאדם 
צריך להשפיע משהו, ולא לקבל עבור זה שום תמורה, יש להאדם 
טרחא גדולה, מסיבה שהוא נגד הרצון לקבל שבאדם.
%break
לכן נקרא זה חול, ולא קודש. לכן בשבת יש איסור עבודה. כי שבת 
היא זמן של מנוחה ולא עבודה. כלומר, ששבת מראה על קדושה, 
שאז הוא הזמן שע"י קדושת השבת מאיר אור מצד אתערותא 
דלעילא. לכן אין מקום שהאדם יעבוד בענין הגדלת הרע,
%break
בבחינת הכבדת הלב כנ"ל, כי אז הזמן לדבר רק ממה שהבורא נותן, 
ולא לדבר מהאדם, שהוא צריך לקבל, ולחשוב, אם הוא נקי מאהבה 
עצמית, ולתיקון הכלים הוא צריך.
%page 1047
כי ענין עבודה של רע, זו היא עבודה, ששייכת לבחינת חול ולא 
לקודש, כנ"ל, כי ענין לראות את הרע, באיזה מצב שהוא נמצא, זה 
שייך לעבודת האדם, היינו שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לראות 
את מצב של שפלותו, ואיך הוא צריך להתפלל לה',
%break
ולתת תשומת לב, אם הוא מתקדם או להיפך.
כלומר, שבזמן שהאדם עובד, אז הזמן איך שהאדם נראה. כלומר, 
לראות את חסרונותיו, מה שחסר לו.
%break
מה שאין כן בזמן שמדברים על אתערותא דלעילא, היינו מה שהבורא 
עושה, צריכים להסתכל רק על הבורא, היינו מה יש לו ליתן, היינו 
לראות את הפירוש של שמות הקדושים, כי כל שם יורה השגה.
%break
כדוגמא, שמסתכלים על איזה אדם, ורואים שיש עשירות, אז השם 
של האדם הוא "עושר". ואם רואים, שהאדם הזה הוא תמיד עוסק 
לרפא חולים, הוא נקרא "רופא חולים". ולכן כשמדברים מהבורא, יש 
לפעמים שהבורא נקרא "רופא חולים",
%break
או "זן ומפרנס", או "מתיר אסורים" וכדומה, כלומר הכל לפי מה 
שרואים, מה שהוא נותן. לכן בשבת, שהוא זמן של אתערותא 
דלעילא, שזה שייך למה שהבורא נותן, צריכים לראות ולעיין בשמותיו 
של הבורא.
%break
ובזה נבין מה סמיכות מה שכתוב "ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון" 
ל"שבת". היות ששם, בזמן שהיו כבר נגמרים בבחינת הרע, ששם 
ראו, שאין אפשרות לצאת מהרע מצד דרך הטבע, רק בדרך נס, זה 
נקרא שהרע נגמר כל צרכו,
%break
אז היתה צריכה לבוא את העזרה מה', היינו לתת להם את האור של 
השלמת הכלים, היינו שהכלים דקבלה יקבלו צורה של השפעה. על 
זה לא שייך עבודת האדם.
%break
לכן כתוב "ואתם תחרישון", היות שעתה הוא הזמן של הבורא, מה 
שהוא נותן. וכמו כן שבת, שהיא אתערותא דלעילא, שצריכים לדבר 
רק ממה שיש לה', כמו שאומר, שבשבת צריכים לדבר רק בדברי 
השם ובקדושת היום, מטעם ששבת היא אתערותא דלעילא.
%break
מה שאין כן כל יום, היינו יומין דחול, צריכים להתעוררות של מטה, 
היינו לעורר את החסרונות שיש למטה, אצל הנבראים, ולבקש 
עליהם, שה' ימלא את חסרונם.
%break
ובהאמור נבין את מה ששאלנו ענין סמיכות "אתם תחרישון" ל"שבת". 
וגם נבין מדוע בחול צריכים התעוררות מלמטה, ובשבת היא רק 
התעוררות מלמעלה.
%break
וגם נבין מהו "שלא יהא דיבורך של שבת, כדיבורך של חול". וגם נבין 
מהו שבשבת צריכים לדבר רק בדברי השם ובקדושת היום.
%page 1048
%H מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה
%break
הזה"ק (יתרו ע"ו, ובהסולם אות רצ"ג), כתוב שם וזה לשונו "תנא רבי 
יהודה אומר, בצד הגבורה ניתנה התורה. אמר רבי יוסי, אם כן, 
התורה היא בצד שמאל. אמר לו, שחזרה לימין, שכתוב, מימינו אש 
דת למו. וכתוב, ימינך ה' נאדרי בכח.
%break
הרי מצאנו, ששמאל נכלל בימין, שכתוב, מימינו אש. וימין בשמאל, 
שכתוב, ימינך ה' נאדרי בכח. הרי שגבורה, שהיא שמאל, נכלל 
בימין". נמצא, שהתורה היא קו אמצעי. היינו, שהיא נכללת מב' קוים, 
שהם ימין ושמאל.
%break
וכתוב (בדף ס"ב, בהסולם אות רל"ה) "בחודש השלישי, שבחודש 
הזה שולט אוריאל. כי ניסן, אייר, סיון, הם כנגד חג"ת, שבחסד שולט 
מיכאל, ובגבורה גבריאל, ובתפארת אוריאל. והוא סוד איש תם, 
שנקרא, יעקב, שהוא סוד תפארת. תם, הוא מלשון שלימות".
%break
וכתוב (באות רמ"ב) "וניתנה בחודש השלישי, לעם השלישי, שנכלל 
במדרגות שלוש, דהיינו שלשה אבות, תורה משולשת, שהיא תורה, 
נביאים, כתובים, והכל אחד". הרי שהתורה היא בחינת קו אמצעי.
%break
וכתוב (בדף ע"ו, בהסולם אות רצ"ו) "וכל העם רואים את הקולות. 
שואל, הכתוב אומר, רואים. שומעים, היה צריך לומר. ומשיב, כך 
למדנו, אלו הקולות היו נחקקים בחושך, ענן, וערפל, ונראים בהם כמו 
שנראה גוף".
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה, שהתורה נכללת מימין ושמאל. ומה 
מרמז לנו, שניתנה תורה בשלישי, שהוא יעקב, איש תם, הנקרא 
שלימות. וגם מה הפירוש, שהקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל, 
שהוא הגוף, הנחקקים שם הקולות.
%break
ידוע, שסדר העבודה הוא, מקודם צריכים לעבוד לקבל על עצמו עול 
מלכות שמים, ואח"כ צריכים ללמוד תורה. כי אם אין לו מלכות שמים, 
יש לשאול, התורה של מי הוא לומד.
%break
כי קודם כל האדם צריך להאמין בנותן התורה, ואח"כ הוא יכול 
לקיים את התורה. הנה מלכות שמים נקראת בחינת "עשיה". היינו, 
שהוא מקבל על עצמו ללכת למעלה מהדעת.
%break
היינו, הגם שהדעת של האדם יכול לבוא אליו עם הרבה שאלות, אז 
הוא עונה להן "הלא אתן שואלות אותי שאלות מבחינת הדעת, ואני 
הולך למעלה מהדעת.
%break
היינו ממקום שאין הדעת יכול להגיע שם ולהשיג ולהבין. שזה נקרא 
בחינת "אמונה". אם כן, אין מקום לכל מה שאתן שואלות אותי".
%break
וזה נקרא בחינת "ימין". היינו, שהוא מאמין, שה' משגיח על העולם 
בבחינת טוב ומטיב. הגם כשהוא מסתכל על העולם, יש לו הרבה 
שאלות, מכל מקום הוא הולך למעלה מהדעת, ואומר "עינים להם ולא 
יראו". אלא הוא מודה ומשבח את המלך,
%break
בזה שנותן לכולם רק טוב. וזה נקרא "ימין", "חסד". כלומר, 
שהנהגת העולם היא בבחינת חסד. כלומר, שהקב"ה מנהיג את 
העולם רק עם חסדים. ועל זה הוא אומר "בכל יום אברכך".
%break
אולם יש באדם יצר הרע, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא מלשון 
"ציור". היינו, שמראה לאדם ציורים רעים על הנהגת ה', איך שה' 
מתנהג עם העולם. וגם נותן ציור של שפלות על העבודה בכלל, שזה 
מכונה "שכינתא בעפרא".
%break
ואיך האדם יכול להתגבר וללכת בדרך הימין, הנקרא "שלימות", 
שיוכל לומר "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".
%break
על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה 
יהיה תבלין, היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע 
וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין".
%page 1049
ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם 
הפעולה. היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת 
בדרך הימין. וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", 
שלא מרגיש שום חסרון.
%break
ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", שהיא 
בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, שהוא 
חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג 
את העולם בבחינת טוב ומטיב,
%break
אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה, שנקרא "חכמת התורה", כמו 
שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת".
%break
כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות 
לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא 
בשם "שמאל". היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, 
שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים".
%break
אולם כשמדברים בזמן שיש כבר גילוי חכמה, המכונה בחינת "שמאל" 
כנ"ל, יש עוד ענין, המכונה "קו אמצעי", שהוא, שבחינת החכמה 
צריכה להיות מלובשת בלבוש של חסדים. ומטרם זה יש מרחק גדול 
בין חסדים, המכונים "ימין", לחכמה,
%break
הנבחנת לבחינת שמאל. וזהו על דרך שאמרו חז"ל "הלומד תורה 
לשמה", שפירושו, זה שלומד תורה, כוונתו היא בזה, שיזכה ע"י 
התורה לבוא לשמה.
%break
היינו שהתורה, שהוא עוסק בה, כוונתו היא, שע"י זה יבוא לדרגת 
חסד. היינו, שיהיה בידו כח לעשות הכל בעל מנת להשפיע, שזה 
נקרא "חסד". כמו שאמרו חז"ל "איזהו חסיד, האומר "שלי שלך ושלך 
שלך", שאינו רוצה שום דבר לתועלת עצמו.
%break
ואח"כ, כשכבר זכה ע"י התורה לבחינת חסד, כנ"ל, אז מגלין לו רזי 
תורה (אבות, פרק שישי א').
%break
וזה כבר נקרא "שמאל". ואז השמאל הזה צריכים להכלל בימין, 
שנקרא, שאור החכמה, שהוא שמאל, מלובש בחסדים, שהוא ימין. 
וזה נקרא בחינת תורה, שהיא קו אמצעי, בין ימין לשמאל. לכן נבחן, 
שהתורה נכללת מחסד וגבורה.
%break
נמצא, שמצב א' הוא, בזמן שהוא רוצה לבוא לדרגת לשמה, היינו 
בעל מנת להשפיע. שזה נקרא, שהאדם נמצא בגלות תחת שליטת 
היצר הרע. אז הוא צריך לתורה, שזה נקרא "הלומד תורה, בכדי 
להגיע לשמה".
%break
וזהו, שמאמין במה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין". וזה נקרא "תורה בבחינת ימין". היינו, בחינת חסד, בעל מנת 
להשפיע.
%break
ובזמן שכבר השיג את דרגת לשמה, בא מצב ב'. היינו, שזוכה 
לבחינת "מגלין לו רזי תורה". היינו כנ"ל, לאחר שכבר זכה לבחינת 
"נותן", היינו שיש מציאות נותן בעולם, אח"כ בא מצב, שהנותן משפיע 
להאדם את התורה.
%break
ובזה עוד לא נגמר, כי הוא צריך למצב ג', הנקרא, שבחינת החכמה 
צריכה להכלל בימין, הנקרא "חסדים". כי התורה היא מחכמה נפקת. 
פירוש, שהתורה יוצאת מחכמה,
%break
והיא צריכה להיות מלובשת באור החסדים, שחסדים נקראים "בחינת 
מעשה", ותורה נקרא "בחינת חכמה". ואסור להיות "חכמתו מרובה 
ממעשיו", כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי י"ב) "וכל שחכמתו 
מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת".
%break
כן יוצא, שהתורה, הנקראת "חכמה", היא מאירה בבחינת קו אמצעי. 
וזה נקרא, שהתורה נכללת מחסד וגבורה, שהיא כוללת שניהם.
והנה בענין "הלומד תורה לשמה" יש להבחין ב' בחינות:
%break
א. שהוא רואה, שאין לו שום שייכות לענין לעשות מעשים לתועלת ה'. 
אלא הוא רואה, שנמצא תחת שליטת היצר הרע, הטוען "כולה שלי". 
כלומר, שהוא לא מרשה לו לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. אלא 
במקום שהוא רואה,
%break
ב. שיהיה מזה תועלת עצמו, הוא יכול לעבוד. מה שאין כן, אם אין 
הוא רואה תועלת עבור הרצון לקבל שלו, אין לו כח עבודה. כלומר, 
שהמודד שלו הוא תלוי כפי מה שהרצון לקבל שלו ירויח.
%page 1050
וכשהאדם משתדל לצאת משליטתו, כמו שכתוב במאמר "מהו שדבור 
של שבת לא יהיה כדבור של חול בעבודה" (פרשת בשלח, מאמר י"ח 
תש"ן), שכפי ערך שהאדם משתדל לצאת מהשעבוד והגלות, בשיעור 
זה הוא רואה, איך שהוא מונח בחושך ענן וערפל.
%break
ומה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", הוא רואה 
אז להיפך, היינו, שהרע שבו התגבר יתר על המדה. כלומר, שאף 
פעם לא חלם, שאם יתחיל לעבוד ולתת יגיעה, ויעשה מעשים טובים 
על הכוונה "בכדי להגיע לבחינת לשמה".
%break
הרי הוא רואה עכשיו ההיפך, היינו, שבשפלות כזו לא היה חושב, 
שיוכל ליפול.
%break
ובאמת כנ"ל, שזה בא לו מבחינת "כי אני הכבדתי את לבו". והגם 
שהסיבה, מה שהוא נמצא עכשיו בשפלות, היא באה מלמעלה, אבל 
בהרגשת התחתון, שמרגיש, שנמצא בחושך, ואין שום דבר מאיר לו, 
הוא טועם טעם של גלות, הגם שזה בא מלמעלה, כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה הפירוש מה שזה"ק אומר "אלו 
הקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל, ונראים בהם". יש לפרש, 
שהקולות האלו, היינו הקול תורה, שהוא בא בכדי לתת הכח, שיוכל 
לעשות מעשים בעל מנת להשפיע.
%break
וזה נקרא "בחינה ב' של לשמה", היינו "החושך וענן וערפל", שהוא 
הצורך והכלי להשיג את הקול תורה. ב' בחינות באות מלמעלה, 
הנקרא "לשמה":
%break
א. הכלי, דהיינו החושך, שהוא הצורך, שלא יכול לסבול את החושך.
ב. האור, היינו הכח, שהוא הקול, היינו הקול תורה, שנותן לו הכח, 
שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, שהאור הזה מחזירו למוטב. וזה 
"בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%break
היינו, שהקול תורה מתבל את היצר הרע, היינו שתהיה היכולת בידו 
לכוון לשמה.
וזה שכתוב "שהקולות היו נחקקים בחושך ענן וערפל, ונראים בהם 
הקולות, כמו שנראה בגוף".
%break
היינו לומר, שאם היו להם מקודם הכלים, שנקראים "חושך", שזה 
נקרא "מקום חסרון", אז יש מקום, שהקול תורה יכול לכנס בתוך 
החושך ולהאיר.
%break
מה שאין כן כשאין מקום חושך, כלומר שעוד לא מרגיש את החסרון, 
מה שהוא לא יכול לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע, לא שייך לומר 
שבא אור ומאיר, כי אין לאור מקום להכנס.
%break
וזה שייך לבחינת ימין, היינו חסד, כלומר שכבר השיג כלים דהשפעה, 
שחסד נקרא "בחינת השפעה", שעושה חסד עם אחרים. ומבחינה זו 
כבר יש לו השלמת הכלים.
%break
ואח"כ מתחיל את הבחינה ג', שהוא זוכה לבחינת "רזי תורה", שזה 
נקרא בחינת "שמאל". היות האור הזה בא בכלים דקבלה, בטח 
שצריך להיות בעל מנת להשפיע. ומכל מקום, אפילו שכבר זכה 
לבחינת מקבל בעל מנת להשפיע,
%break
מכל מקום נקרא זה בחינת "שמאל", מטעם שחסר כאן תיקון 
להלבשת החכמה בתוך החסדים, כנ"ל. אחרת זה יהיה "חכמתו 
מרובים ממעשיו".
%break
ומכאן מתחיל ענין של קו אמצעי, היינו שהחכמה מלובש בחסדים. 
היינו, שהשמאל הנקרא "כלים דקבלה, המקבלים חכמה", יהיו 
מלובשים בחסדים. וזה שכתוב "התורה בא מימין, שהוא חסד, ובאה 
לשמאל, שהוא גבורה, שזה נקרא גילוי החכמה".
%break
אולם צריכים להכליל ימין בשמאל, ושמאל בימין. וזה נקרא, שהתורה 
היא בחינת "אמצעי", כלומר שנכללה מחכמה וממעשים, כנ"ל, שאסור 
להיות "חכמתו מרובה ממעשיו".
%break
ואאמו"ר זצ"ל אמר פשט על הכתוב "וכל העם רואים את הקולות". 
ידוע, ש"קול" נקרא חסד, שהיא באה מבחינת "שמיעה", שנקרא 
בינה. וראיה נקרא, חכמה, כמו שכתוב, "עיני העדה זהו חכמי העדה".
%break
וענין חכמה שמאיר בכלים דקבלה, צריך שמירה שלא יקבלו אותם 
בעל מנת לקבל. לכן צריכים להמשיך לו לבוש של חסדים, הנקרא, 
קול ושמיעה.
%break
לכן זה שכתוב, "וכל העם רואים את הקולות". פירוש, רואים, היינו 
שקבלו את אור החכמה כשהוא מלובש, בקול, שהוא חסד. וזה 
שכתוב, "שראו את החכמה כשהוא מלובש בקולות", היינו בחסדים, 
וזה נקרא, קו אמצעי, היינו כנ"ל, שנכללו מחכמה וחסדים.
%page 1051
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש שאומר, שהתורה ניתנה 
בשלישי, שהיא תפארת, שהוא סוד "איש תם יעקב", שהוא סוד 
תפארת, ש"תם" הוא שלימות. ושאלנו "מהי השלימות, שיעקב נקרא 
"איש תם".
%break
והתשובה היא, היות שתורה היא בחינת קו אמצעי, כנ"ל, ויעקב הוא 
בחינת קו אמצעי, הנכלל מימין ומשמאל, לכן יש שלימות. היינו, שיש 
התכללות מחכמה וחסדים ביחד, היינו שבעבודה יהיה הפירוש, 
שהאדם צריך להיות נכלל הן ממעשים, הנקרא "חסדים",
%break
והן מחכמה. כי אסור להיות "חכמתו מרובה ממעשיו".
אולם האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכל עושה הבורא. 
כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשיה, 
שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי מי לי".
%break
כלומר, שהכל תלוי בבחירת האדם. אמנם לאחר המעשה, האדם 
צריך לומר, שהכל הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.
%break
ויש לפרש זה, כמו שכותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג, דף א - 
שס"ז, אות קנ"ב) "שיש ענין שערות, המכסה על האור, שלא יהנו 
מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והענין, שאנו צריכים 
להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים.
%break
וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו 
לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה 
נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש 
של חברים.
%break
היינו, בדרך דוגמא, שיש מציאות, שאין אדם רוצה לקום ללמוד לפנות 
בוקר. אז הבורא מסתיר עצמו בלבוש של חברים, והוא קם מהמיטה, 
אף על פי שהוא עייף, היות שבאה לו מחשבה במוחו, שאומרת, שלא 
יפה בפני החברים, שכולם באים ללמוד, והוא לא.
%break
אז כולם יסתכלו עליו, על שפלותו. לכן הוא קם והולך לבית הכנסת 
ולומד. נמצא, שמטעם מצות ה' אין לו כח לקום מהמיטה. לכן אין 
הבורא מחייב אותו, שילך לבית הכנסת, כי מסיבה זו הוא היה שוכב 
במיטה. אבל החברים כן מחייבים אותו.
%break
וכעין דוגמא זו נוהג בכל שאר דברים, כשהאדם עושה שלא לשמה. 
הגם שיש הרבה מדרגות בשלא לשמה. ונדבר מדוגמא זו. ויש כאן 
להסתכל, האדם הולך ללמוד ולעשות מצות, מטעם לא שהבורא 
מחייב אותו. כלומר, כי מטעם מצות ה', אין בכוחו להתגבר על הגוף,
%break
ולחייב אותו לעשות מעשים טובים. אלא מטעם אנשים, כן יש לו כח 
לעשות מעשים טובים. נמצא, איזו חשיבות יכולה להיות בהשלא 
לשמה הזה.
%break
אלא האדם צריך להאמין, כנ"ל, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא 
מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין 
ראוי, שידע שהבורא מחייבו,
%break
לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא 
עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.
%break
פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך 
להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה 
הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה 
אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה.
%break
נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, 
ולא מה שהוא צריך להאמין.
%break
לכן האדם אומר, שהוא עושה את המעשים שלא לשמה. כמו על דרך 
דוגמא, החברים מחייבים אותו. וזה יכולים להיות לאו דוקא חברים, 
אלא לכל אחד ואחד יש לבוש חיצון בפני עצמו באופן פרטי, המתאים 
לאותו אדם.
%break
לכן אחר המעשה, כלומר למשל, לאחר שהאדם בא לבית הכנסת, וזה 
היה מסיבת שהחברים חייבו אותו לבוא, הוא אומר "זה היה מטעם, 
שהבורא היה הסיבה לזה, שהוא הלך ללמוד.
%break
רק הבורא התלבש נגדו בלבוש חברים. לכן עכשיו הוא נותן תודה 
לה', על זה שה' היה הסיבה".
%page 1052
ובהאמור יוצא, זה שהאדם עשה את הדבר שלא לשמה, היינו לא שה' 
היה הסיבה, שצוה אותו לעשות את המצוה, אלא הוא עשה מטעם, 
למשל, שהחברים נתנו צו, שהוא מוכרח לשמוע בקולם.
%break
אז האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו 
לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. 
אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה,
%break
היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח 
לשמוע בקול של השלא לשמה.
%break
אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר 
שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של 
שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה 
שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.
%break
ובהאמור נבין את גודל החשיבות של שלא לשמה. כלומר, זה הוא לא 
כמו שהאדם חושב, שעושה הכל עבור השלא לשמה, אלא הוא עושה 
הכל, מטעם שהבורא צוה אותו. רק שעדיין אין לו הזכיה, שיוכל 
להרגיש, שהבורא הוא הוא המצוה.
%break
לכן האדם חושב, שהשלא לשמה הוא המצוה. לכן אין המעשה כל כך 
חשוב בעיניו.
%break
אולם, אם הוא יאמין, ש"אין עוד מלבדו", כנ"ל כמו שכתוב במאמרים 
הקודמים, שבפרשה הזאת, נמצא, שבאמת הוא מקיים מצות הבורא. 
והאדם צריך להחשיב את המעשה, שעשה בשלא לשמה. כי מה 
שהאדם מצייר לעצמו,
%break
שהוא מקיים רק מעשה דשלא לשמה, זה רק מטעם, שעוד אין לו 
הזכיה, שירגיש שהוא מקיים מצות המלך, והוא משמש את המלך.
%break
לכן אם הוא יאמין, שהשלא לשמה הוא באמת, שהבורא בעצמו הוא 
המחייבו לעסוק בתו"מ, נמצא, שיכול לתת תודה רבה לה', על מה 
שהבורא התלבש בלבוש של שלא לשמה. ומזה האדם יכול להעריך 
את החשיבות של תו"מ, אפילו שלא לשמה.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל "נפרעין ממנו מדעתו", היינו לשמה, "ושלא 
מדעתו", היינו שלא לשמה.
%break
וזה הוא מה שכתוב, שהשערות, היינו השלא לשמה, מכסה על האור, 
שלא יזונו מן האור, כל זמן שאינם ראויים לזה. היינו, שהשערות הם 
לבוש, שמתחת הלבוש הזה עומד האור ומאיר. ובינתים האור מכוסה.
%page 1053
%H מהו מחצית השקל בעבודה - ב'
%break
הנה הכתוב אומר, "כי תישא את ראש בני ישראל, ונתנו איש כופר 
נפשו לה', ולא יהיה בהם נגף בפקוד אתם, זה יתנו כל העובר על 
הפקודים, מחצית השקל בשקל הקודש, העשיר לא ירבה והדל לא 
ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם".
%break
ויש להבין על דרך העבודה, מה מרמז לנו דוקא מחצית השקל, ולא 
רבע, או ג' חלקי שקל, שכל הענין הוא, בכדי לדעת את המנין של 
ישראל. אם כן מה מרמז לנו דוקא מחצית. וכמו כן, "העשיר לא ירבה 
והדל לא ימעיט", למה לי זה להשמיענו,
%break
כי אפילו ילד קטן מבין, אם ניקח ממי שהוא פחות או יותר, לא נדע 
את המנין של ישראל. וגם מהו הפירוש, "ולא יהיה בהם נגף".
%break
ידוע שמטרת בריאת העולם היתה, בשביל שרצונו להטיב לנבראיו. 
אלא בכדי שההטבה הזו תהיה בה שלימות, היינו שלא תהיה בה 
בחינת בושה בעת קבלת הטוב ועונג, נעשה תיקון המכונה, צמצום 
והסתר. זאת אומרת, שמטרם שהאדם יכול לכוון את המעשים שלו,
%break
שיהיו בעל מנת להשפיע, לא ירגישו את הטוב ועונג, אלא בזמן 
שיתעסקו בתו"מ בעמ"נ שיהיה מזה הנאה להבורא.
%break
ואח"כ שכבר יהיו לו כלים דהשפעה, אז מתגלה את הטוב ועונג אשר 
ישנם בבחינת פקדון בתו"מ. ומקבל אז הטוב ועונג מה שיהיה 
במחשבת הבריאה, שבגלל זה ברא את העולם.
%break
והיות שהאדם נברא מצד הטבע, שישתוקק אך ורק לתועלת עצמו, 
אם כן מאין יכול האדם לעבוד על הכוונה להשפיע להבורא, שזה 
נקרא, שהאדם יתייגע עצמו בכל מיני עבודות בכדי שהבורא יהנה 
מזה. כי אז הגוף שואל, מה יהיה לך מזה שהבורא יהנה.
%break
הלא אתה צריך לעשות מעשים שאתה תהנה. ומה פתאום אמרו לנו 
חז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמים". איך יכולים לעשות דבר נגד 
הטבע.
%break
ועוד שואל הגוף, ומאי איכפת ליה להבורא, שהנבראים כן יעשו 
לטובת עצמם, כלומר שהם כן יהנו, הלא הרצון שלו להטיב לנבראיו. 
נמצא, מצד אחד ניתן להאדם להנות מהחיים,
%break
היינו שיעבוד לטובת עצמו, שזהו טבעי, ומצד השני אומרים, שאין 
האדם צריך ללכת לפי הטבע שבו נולד, אלא צריך לעבוד לתועלת 
הבורא.
%break
ועד כמה שנותנים להבין בכמה מיני תירוצים, אין הגוף יכול להבין את 
זה. הגם לפעמים הגוף מסכים שכן כדאי לעבוד לתועלת הבורא, אבל 
כשבא לכלל מעשה, היינו שעומד לפניו דבר שהגוף יהנה,
%break
והוא צריך לוותר על זה מטעם שלא תהיה מזה שום תועלת, (אלא 
רק) עבור הבורא, אז הגוף בוחר תועלת עצמו ומוותר על תועלת 
הבורא.
לכן יוצא לנו ב' דברים:
%break
א. היות שצריכים להאמין בדברי חז"ל, שצריכים לעשות הכל לשם 
שמים, הגם שהגוף לא מבין את זה אחרי כל ההסברים שנותנים לו, 
לכן אמרו חז"ל, וכן פסק הרמב"ם למעשה (הלכות תשובה פרק י'), 
וזה לשונו, "לפיכך כשמלמדין את הקטנים,
%break
ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה, 
וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם 
רז זה מעט מעט".
%break
ונשאלת השאלה, מהו, "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה". 
כלומר מהו שנקרא, חכמה, ומהו חכמה יתירה, שנדע להבחין, מתי 
כבר מותר לו לגלות את רז זה מעט מעט.
%page 1054
אלא תחילת עבודת האדם, בזמן שמתחיל בעבודה, מוכרחים לדבר 
להגוף, שכדאי לוותר על תענוגים גשמיים, שהם רק בחינת "נהירו 
דקיק" בערך הטוב ועונג שישנו בתו"מ. נמצא, בשיעור שהוא מאמין, 
והאמונה מאירה לו,
%break
אז הגוף מסכים להחליף תענוג קטן על תענוג גדול. כמו בגשמיות, 
שהאדם נותן את היגיעה שלו, מה שרכש שכר עבור יגיעתו, ונותן זה 
בכדי להשיג מזונות לפרנסת ביתו, היות שיש לו יותר הנאה מזה 
שקונה מצרכים עבור ביתו, מהכסף שרכש ע"י היגיעה.
%break
וכמו כן בשיעור שהאמונה מאירה לו ומרגיש שיהיה לו תענוג יותר 
גדול ע"י התעסקותו בתו"מ, אז הוא מסוגל לוותר על תענוגים גשמיים 
בכדי להשיג תענוגים יותר גדולים. אבל יש לפעמים, שהאדם מקבל 
ירידה בהאמונה, שיקבל שכר.
%break
אז בטח קשה לו לוותר על תענוגים גשמיים. אולם אם הוא שומר את 
עצמו, והוא נמצא בסביבה טובה, אין הגוף מתנגד לעבודה זו, היות 
שאין זה נקרא, נגד הטבע, היות שהוא אומר, שהוא יקבל שכר יותר 
גדול, היינו הנאה יותר גדולה מזה שמקיים תו"מ.
%break
נמצא, שהסיבה הזו היא סיבה חזקה שיכולה לחייב את האדם לוותר 
על תענוגים גשמיים מה שהתורה אסרה. והכל בכדי לקבל תענוגים 
יותר גדולים.
%break
ב. היות שהאדם צריך להגיע, "שכל מעשיך יהיו לשם שמים", היינו 
נגד הטבע, וזה הוא מטעם תיקון הבריאה, שהוא, שהנבראים יוכלו 
לקבל את הטוב ועונג בלי בחינת בושה. אז ניתן תיקון, שהאדם צריך 
לכוון, שכל מה שהוא נהנה, הוא רק מטעם תועלת הבורא.
%break
כלומר שהבורא נהנה מזה שהנבראים נהנים, כי זו היתה מטרת 
הבריאה. אולם לפעמים הגוף מרגיש, שאי אפשר להיות, שבאותו 
שכל והבנה שהיו לו בעת שהתחיל לעבוד עבודת הקודש,
%break
באותו שכל הוא נמצא כל הזמן, ואין לו שום התקדמות, אלא מבחינת 
הכמות לבד.
%break
וכשהוא מתחיל לשאול שאלות בענין זה, זה נקרא מה ששאלנו, מהי 
חכמה, ומהי חכמה יתירה. חכמה נקראת, שהוא כבר מקיים תו"מ. 
וחכמה יתירה נקראת, שהוא רוצה להבין את הענין של תורה מצות, 
לאיזה מצב זה צריך להביא את האדם,
%break
שזה נקרא, כוונה, שהוא לכוון עם עשיית תו"מ, שזה צריך להביאו 
לאיזה מדרגה. וזה נקרא, חכמה יתירה. ואז מתחילים לגלות לו את 
רז זה, היינו מהי עבודה לשמה.
%break
כלומר שמתחילים לתת להבין, שצריכים לעבוד, "שלא על מנת לקבל 
פרס", אלא רק הכל לתועלת הבורא.
%break
ובזמן שהשיג חכמה יתירה, היינו שמתחיל להבין, שתו"מ בטח יש 
בזה דבר, שעל זה נאמר, "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", 
אלא שיש על זה ענין של הסתרה, אז אומרים לו שזה נכון,
%break
יש על זה הסתר מטעם תיקון. כי תכלית היא, שהאדם צריך להגיע 
לדביקות ה'. וזה משיגים ע"י השתוות הצורה הנקראת, "שכל מעשיו 
יהיו בעל מנת להשפיע".
%break
וכאן מתחיל האדם להיות עובד ה', שבעבודה פירושו, עובד ה', כלומר 
שעובד עבור תועלת ה' ולא לתועלת עצמו. אז העבודה שהוא עובד, 
היינו זה שהוא רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו,
%break
היא ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בגלות תחת שליטת הרצון 
לקבל לעצמו.
%break
ואין לו שום תקוה לצאת מגלות הזה, כי אם לרחמי שמים הוא צריך. 
היינו שה' בעצמו יוציאו מהגלות, כמו שהיה במצרים, שכתוב 
(בהגדה), "ויוציאנו ה' ממצרים, לא ע"י מלאך,
%break
אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו". אולם זה שהאדם מרגיש שהוא בגלות 
תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם יכול להרגיש זה בפעם 
אחת, היינו בעת שמתחיל לעבוד לצאת משליטתו.
%break
אלא הכלי הזה הנקרא, חסרון, היינו חסרון כח להתגבר על הכלי 
קבלה שלו, אין האדם קונה בפעם אחת, אלא לזה צריכים זמן ויגיעה. 
שאז ע"י רבוי זמן, יש מקום להאדם שירגיש,
%break
שאין זה בידו לצאת בעצמו, אלא הזמן גורם להאדם צורך ויסורים, 
להרגיש, איך היה טוב לו, אם היה בידו לצאת מהגלות, ורע, כשהוא 
נמצא בגלות.
%page 1055
ומטעם זה ניתן להאדם עליות וירידות. והאדם צריך להאמין, שבין 
העליות ובין הירידות, באות לו מלמעלה. ויחד עם זה, האדם בעת 
העבודה, הוא צריך לומר, "אם אין אני לי, מי לי".
%break
ובזמן שהאדם בא לידי מצב שהחסרון שלו כבר חסרון שלם, זה 
נקרא, שכבר יש לו כלי לקבל מילוי, למלאות את חסרונו. אז בא הזמן, 
שהעליון ממלא את הכלי שלו.
%break
ידוע שאין אור בלי כלי, כמו שאין מילוי בלי חסרון. לפי זה יוצא, שדבר 
שלם נקרא, אור וכלי, שהם מתחלקים לב' חצאים:
חציה הא' הוא הכלי, היינו החסרון.
חציה הב' הוא האור, היינו המילוי.
%break
נמצא לפי זה, כשהאדם מתפלל לה' שימלא את חסרונו, זה נקרא, 
מחצה, היינו עשיית חסרון שהוא הכלי, שה' ימלא את חסרונו. וזהו 
כמו שאמרו חז"ל (ויקרא רבה י"ח), "תפלה עשתה מחצה",
%break
שיש לפרש, תפלה, זה שהאדם מתפלל לה' שימלא לו מה שחסר לו, 
כבר נקרא זה, מחצה, היינו מחצה הא' שהוא ביד האדם, וחציה הב' 
הוא ביד הקב"ה, כלומר שה' צריך לתת את האור, אז יהיה דבר שלם.
%break
אולם אור וכלי, יש בזה הרבה פירושים. ואם לתת גדר מה זה כלי, 
יכולים לומר, חסרון, ולא חשוב מה שחסר. לדוגמא, יש לפעמים 
שהאדם מרגיש שחסר לו כלי לקבל שפע, היות שאין השפע יכול 
להגיע בכלי שאינו יכול לכוון בעל מנת להשפיע.
%break
והיות שהוא מרגיש שנמצא תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, נמצא 
לפי זה, שחסר לו כלי שיוכל לקבל שפע.
%break
נמצא, שהוא לא מתפלל שיתנו לו שפע, אלא שהוא מתפלל שיתנו לו 
כלי הנקרא, רצון להשפיע. נמצא, שתפלה עשתה מחצה, יהיה 
הפירוש כאן, שהתפלה עשתה מחצית כלי, וה' צריך לתת חציה הב' 
של הכלי. נמצא, ששני החצאים האלו הם באמת כלי שלם ולא אור.
%break
ומצד השני צריכים לומר, שהחסרון הוא ביד האדם, שזה נקרא, 
"מחצית הא' של הכלי". ומילוי של הכלי, היינו שיהיה לו הרצון 
להשפיע, שזה נקרא,
%break
"חציה הב' של הכלי", נבחן לאור, מטעם שהרצון להשפיע מה 
שהעליון נותן לו, הוא מילוי על חסרון, וכל מילוי נקרא, אור לגבי 
חסרון.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה מרמז לנו מחצית השקל, 
שהתורה אמרה דוקא מחצית, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". 
והענין הוא, שיש לפרש את הכתוב, "כי תישא את ראש בני ישראל", 
כי ענין ראש, יש לפרש, בחינה, כמו שכתוב,
%break
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". כלומר שיהיו בחינת ישראל, שהם 
אותיות לי-ראש.
וזהו, "ונתנו איש כופר נפשו". היינו שהאדם צריך לצאת מהגלות, שזה 
נקרא, כופר נפשו מיד הס"א.
%break
לכן כתוב, "זה יתנו כל העובר על הפקודים". פירוש, אלו שמרגישים 
שהם עוברים על פקודי התורה, מסיבת שהם מונחים תחת שליטת 
הרצון לקבל. מחצית השקל, היינו שהם צריכים לתת תפלה, שה' 
יוציאו אותם מהגלות.
%break
ותפלה עשתה מחצה, היינו שהכלי והרצון להדבר זה נקרא, מחצית, 
כנ"ל, שע"י זה יהיה להם דבר שלם, היינו שיזכו לשקל הקודש, כלומר 
שיהיה להם בחינת חצי שקל, שהוא הכלי, ועל זה נותן ה' את האור, 
שאז כבר נקרא, דבר שלם.
%break
וזה שכתוב, "זה יתנו כל העובר על הפקודים". היינו אלו שמרגישים 
בעצמם שהם עוברים על פקודי התורה, ורוצים לתת כופר נפשם בכדי 
שהנפש שלהם יכנס לקדושה, היינו שיהיה להם כח לעשות הכל לשם 
שמים, עליהם לתת מחצית השקל.
%break
היינו כנ"ל תפלה, כלומר שהם צריכים לתת תפלה, ולא לזוז 
מלהתפלל עד שיהיה שיעור שלם של חסרון ורצון לצאת מהגלות, מה 
שהם מונחים תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, שע"י זה שהם יתנו 
את המחצית שלהם,
%break
אז הם יזכו בשקל הקודש, שמחצית השני שהוא המילוי של התפלה, 
יהיה ביחד שקל הקודש, היינו שיהיה שקל אחד שלם של קדושה.
%page 1056
ובזה נבין מה ששאלנו, מה משמיענו בזה שאומר, "העשיר לא ירבה 
והדל לא ימעיט". הלא ילד קטן מבין, אם רוצים לדעת מנין של איזה 
דבר, בטח שכל אחד ואחד צריך לתת אותו סכום. ויש לפרש זה על 
דרך העבודה, שהתורה משמיענו כאן דבר גדול,
%break
שצריכים לדעת, אצל הקב"ה קטן וגדול שוים, כמו שכתוב ("כל 
מאמינים"), "השוה ומשוה קטן וגדול".
%break
פירושו, שהאדם חושב את עצמו שהוא עשיר במעשים טובים, לכן 
מגיע לו שה' צריך לעזור לו, ואין הוא צריך להתפלל כל כך זמן, שה' 
ימלא חסרונו. לכן אם הוא כבר התפלל, וכפי ערך מעלותיו שיש לו, אז 
הקב"ה היה צריך תיכף לתת את מבוקשו.
%break
ואם אין הקב"ה עוזר לו תיכף כפי הבנתו, אז הוא מפסיק מלהתפלל, 
ואומר, שאר אנשים, שהם למטה מערכו, הם צריכים לתת הרבה 
תפלות, שה' יעזור להם. לכן הוא בורח מהמערכה.
%break
לכן כתוב, "העשיר לא ירבה", שפירוש יהיה, שהעשיר לא יחשוב 
שהוא מרבה בתפלה יותר מדי, לפי הבנתו. אלא שיש שיעור מסוים 
בהחסרון וצורך, שדוקא ע"י זה שהאדם מרבה בתפלה, הוא מקבל 
חסרון יותר גדול מכפי שיש לו.
%break
זאת אומרת, היות שאור גדול צריך חסרון גדול, היינו שתהיה לו 
הרגשת החסרון, בזה שנמצא בגלות תחת שליטת הרצון לקבל ולא 
יכול לצאת.
%break
וכל זמן שאין לו יסורים אמיתיים, עדיין לא נקרא, חסרון אמיתי, שיהא 
זה נקרא, "תפלה, שיהא נחשבת למחצית השקל". שצריכים לדעת, כי 
בענין עבודה נקראת תפלה, חסרון, כלומר, מה שהאדם מרגיש בלבו, 
שחסר לו, זה נקרא, תפלה, ולא מה שהוא אומר בפה,
%break
כי זה מה שאמרו חז"ל, שתפלה היא עבודה שבלב, היינו מה שהלב 
מרגיש שחסר לו. וכפי שלבו מרגיש חסרון ממה שאין לו, בזה מודדים 
את גודל התפלה.
%break
וענין שקל, פירשו בזה"ק, שהוא ענין משקל מאזנים, ששוקלים את 
החסרונות והמילואים, היות שהם נחשבים לאור וכלי. לכן אין האור 
יכול לבוא אלא אל הכלי המתאים לו,
%break
היות שהחסרון להמילוי היא בלב. לכן גם האור בא להרגשת הלב, 
ואין לו שום שייכות מה שהפה מדבר בעת שהוא מתפלל.
%break
נמצא, שע"י זה שהאדם יתן את המחצית שלו בתפלה, שהרגשת 
חסרון בלב, אז הבורא נותן את האור שהוא קדושה. ומשניהם, היינו 
מהחסרון והאור, יהיו שקל אחד קודש. וזה שכתוב, מחצית השקל, כי 
אז אין עדיין המחצית הזה קודש.
%break
אלא בזמן שהבורא יתן לו האור מבחינת, "המאור שבה מחזירו 
למוטב", אז מב' החצאים שקל קודש. וזה שכתוב, "בשקל הקודש".
%break
ובהאמור נבין מה שכתוב, "והדל לא ימעיט". היינו מי שמרגיש עצמו 
שהוא דל בכשרון ובמדות טובות, והוא דל בבחינת שהוא חלש אופי, 
לכן כשהוא מתפלל שה' יעזור לו, ושיתן לו הכח שיוכל להתגבר על 
הרע שבו, ושיהיה לו כח לעבוד בעל מנת להשפיע,
%break
לכן הוא דן את הבורא לכף זכות, בזה שהבורא לא מקבל את תפלתו, 
שזהו מחמת שהוא דל.
%break
אם כן מה עליו לעשות, אלא לברוח מן המערכה, ולומר שזו הדרך 
הוא רק בשביל עשירים. על זה מזהיר לנו הכתוב, "הדל לא ימעיט", 
היינו כנ"ל, שענין, "ונתנו איש כופר נפשו", לצאת מהגלות ולזכות 
לגאולה, אצל הבורא כולם שוים, כנ"ל,
%break
כמו שכתוב, "וכל מאמינים שהוא רך לרצות, השוה ומשוה קטן וגדול".
כלומר לגבי הבורא אין שום הפליה, אלא הוא עונה לכולם. אלא 
שכולם צריכים לבוא לידי הרגש חסרון, לדעת מה שחסר להם, 
ולהתפלל על זה. והתפלה בעצמה מגדילה את החסרון והכאב,
%break
בזה שהוא מרוחק מהבורא. וכשאדם מגלה כל התפלות מה שצריך 
לגלות, אז הוא מקבל את, "חציה השניה של השקל", שאז כבר כולו 
קודש, כמו שכתוב, "בשקל הקודש".
%page 1057
ואז לא יהיה בהם נגף, שפירושו, היות שרשעים בחייהם נקראים, 
מתים, כמובא בתע"ס, שהטעם הוא משום הרצון לקבל, שהוא בשינוי 
צורה מהבורא, ושנוי צורה עושה פירוד. לכן הם נפרדים מחיי החיים. 
לכן הם נקראים, מתים. נמצא,
%break
שע"י התפלה שהיא מחצית השקל מה שהאדם צריך לתת, ואם 
הנתינה תהיה בשלימות, אז הבורא נותן חציה השניה, היינו האור, 
שע"י זה האדם כבר יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, שזה נבחן, שזוכה 
לדביקות ה' להידבק בחיי החיים.
%break
ובהאמור יוצא, שיש ב' אופנים, שהם גורמים שהאדם יברח 
מהמערכה, בזמן שאפילו הוא נכנס להעבודה לזכות להיות דבוק בה'. 
כי לאחר שהאדם מתחיל ללכת בדרך האמת, אז מגלים מלמעלה את 
שפלותו, היינו שכל מה שהוא מתגבר ביותר,
%break
הוא מקבל מלמעלה ענין של הכבדת לב, מטעם כמו שכתוב, "למען 
שתי אתתי אלה בקרבו", שפירושו, שע"י זה יהיה מקום להתגלות את 
אור התורה, הנקרא, אותיות, שזה מחזירו למוטב.
%break
כלומר שאין אור בלי כלי, לכן ע"י הכבדת הלב מתגלה החסרון כל 
צרכו. ושיעור שהוא כבר כל צרכו, זה ה' יודע מתי שהכלי נגמר.
%break
לכן לפעמים אדם בורח מהמערכה, בזמן שהוא רואה שהוא כבר 
התפלל הרבה לפי דעתו, וה' לא שם לב אליו. אז לפעמים האדם דן 
את הבורא לכף זכות, זה שאין ה' פונה לתפלתו. ואומר, שזה מטעם 
שהוא דל אופי בכל המובנים, הן בכשרון והן במדות, וכדומה.
%break
ועל זה נאמר, "והדל לא ימעיט", שפירושו, שהאדם לא ימעט את 
עצמו, ולומר, שאין ה' יכול לעזור לאיש שפל כמוהו, כי על זה נאמר, 
"רם ה' ושפל יראה". ולפעמים אדם עוזב את המערכה, מטעם שהוא 
יודע שהוא עשיר, היינו יש לו הרבה תורה,
%break
הרבה מעשים טובים, והוא יודע שהוא מרים מעם. אם כן כשהוא 
מבקש מה', שיעזור שיהיה בידו כח לעשות הכל בעל מנת להשפיע, 
ומדוע ה' לא פונה אליו, כי הוא יודע שכבר נתן הרבה תפלות על זה, 
לכן הוא אומר, שה' לא רוצה לענות לו, לכן הוא בורח.
%break
אלא, על האדם תמיד להתגבר.
%page 1058
%H מהו, מה אני בחנם,
%H אף אתם בחנם, בעבודה
%break
הזה"ק בפרשת תרומה (דף י"ג ובהסולם אות ל"ד), כתוב שם וזה 
לשונו, "ויקחו לי תרומה. ויקחו לי, יורה שמי שרוצה להשתדל במצוה, 
ולהשתדל בהקב"ה, צריך שלא ישתדל בו ריקם ובחנם, אלא האדם 
צריך להשתדל בו כראוי לפי כוחו", כמו שכתוב, "איש כמתנת ידו,
%break
כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך". ואם תאמר, הרי כתוב, "לכו שברו 
ואכלו", ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, הרי שהיא בחנם, כי 
יין וחלב פירושם, התורה. ומשיב, "אלא השתדלות התורה,
%break
כל מי שרוצה זכה בה. השתדלות של הקב"ה לדעת אותו, כל מי 
שרוצה זכה בו בלא שכר כלל. אבל השתדלות הקב"ה העומדת 
במעשה, אסור לקחת אותו בחנם וריקם, משום שלא יזכה במעשה 
ההוא כלל, להמשיך עליו רוח של קדושה, אלא בשכר שלם".
%break
וכמו כן מובא ענין של, בחנם, (במסכת חגיגה דף ז'), וזה לשונו, "מה 
אני בחנם, אף אתם בחנם".
ויש להבין:
א. מהו השתדלות בתורה.
%break
ב. מהו השתדלות של הקב"ה לדעת אותו.
ג. מהו השתדלות הקב"ה העומדת במעשה.
ד. מהו הפירוש, "בחנם או בשכר", היינו למי צריכים לשלם שכר. אנו 
רואים, מי שעובד הוא צריך לקבל שכר.
%break
ומכאן משמע, האדם שהוא העובד, הוא צריך לשלם שכר. האם נשמע 
כדבר זה. אנו רואים, יש אנשים שעובדים בלי שכר, אבל לעבוד 
ולשלם שכר למי שעובדים בשבילו, איפה אנו רואים מציאות כזו.
%break
קודם כל, ענין השתדלות, מהו. כלומר אנו רואים, שסדר העולם הוא, 
שמי שרוצה איזה דבר, ודבר זה קשה להשיג, אז האדם צריך 
להשתדל ולעשות מאמצים רבים, בכדי להשיג את הדבר.
%break
מה שאין כן בדבר הנמצא לכל, לא שייך לומר השתדלות, אלא כל מי 
שרוצה את הדבר, הוא לוקח, או שמשלם עבור הדבר שהוא רוצה, 
ואינו שייך לומר התאמצות.
%break
לדוגמא, אין אדם אומר, עשיתי היום מאמץ גדול וקניתי לחם וחלב 
בשביל הילדים, בזמן שלחם וחלב נמצא בשוק לכל מי שרוצה. אולם 
לפעמים, בשעת מלחמה, שלא היה נמצא לחם וחלב בשוק, והוא 
עשה מאמצים רבים עד שהשיג,
%break
מה שאין כן שאר אנשים לא היו כל כך מסוגלים להשיג, במצב כזה 
שייך לומר, השתדלות.
%break
אולם לגבי תורה ומצות, מה שייך לומר, השתדלות, היינו מה שייך 
לומר כאן, שקיום תורה ומצות הוא כל כך קשה, שצריכים השתדלות. 
הרי הכתוב אומר, "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת 
היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, ולא מעבר לים,
%break
כי קרוב אליך הדבר מאוד". אם כן יש להבין ענין השתדלות בתורה 
מצות, מהו.
ידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ומטעם זה ברא נבראים, 
שיהיה בהם רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג.
%break
וזה נקרא, כלי שהבורא ברא עבור הנבראים, שבכלי זה יקבלו את 
הטוב ועונג. והכלי הזה נבחן שבא מצד הבורא, לכן הכלי הזה הוא 
נמצא בשלימות אצל הנבראים. ובזמן שהנבראים רוצים להשתמש עם 
הכלי הזה, אין להם שום עבודה בכדי להשיג את הכלי,
%break
מטעם היות שהבורא ברא את הכלי הזה, לכן יש בהכלי זה שלימות 
גמור.
%page 1059
ומזה אנו רואים, שבכל מקום שהנבראים מרגישים, שיכולים לקבל 
תענוג מאיזה דבר, תיכף הם משתמשים עם הכלי הזה הנקרא, רצון 
לקבל לעצמו, כלומר לתועלת עצמו. ולא צריכים לעורר את האדם 
בכדי שירצה לקבל תענוג, אלא כפי גודל התענוג שמלובש בהדבר,
%break
התענוג הזה מושך את האדם, והוא רץ אחר התענוג בכדי להשיג 
אותו. זאת אומרת, כפי גודל התענוג הנמצא בהדבר, כך בשיעור הזה 
מעוררת בהאדם השתוקקות, ואינו מניחו את האדם לשבת, עד 
שהאדם עושה כל המאמצים בכדי להשיג את התענוג.
%break
מה שאין כן אח"כ, שנעשה תיקון הצמצום, שהוא ענין הנקרא, 
שלימות פעולותיו, כלומר בעת שיקבלו את הטוב ועונג מהבורא, שלא 
ירגישו ענין של בושה, נעשה תיקון הנקרא, הסתרה, כלומר שמטרם 
שהאדם משיג כלי השפעה,
%break
הוא לא רואה את הטוב ועונג שיהיה מגולה, שהטוב ועונג יתן לו 
התעוררות לקבל את הטוב.
%break
והוא בכדי שיהיה מקום לבחירה, שענין בחירה בעבודה, זה מתבאר, 
כדי שיהיה מקום שהאדם יוכל לקיים תו"מ שלא על מנת לקבל פרס. 
כי בזמן שהתענוג מגולה בעת עשיית המצוה, אין האדם יכול לומר, 
שהוא מקיים את התו"מ מטעם שהוא רוצה להנות להבורא,
%break
היינו מצדו עצמו הוא מוותר על התענוג מה שהוא טועם, אלא מטעם 
שהבורא רוצה שהנבראים יהנו, רק מטעם זה הוא מקבל את ההנאה. 
זה היה בלתי אפשרי.
%break
וזה הוא מטעם, שהאדם נולד עם הטבע של רצון לקבל לעצמו. איך 
אפשר לו לומר, שהוא, מצדו עצמו, הוא מוותר על התענוג. איך האדם 
מסוגל לוותר על תענוג הגדול הנמצא בתו"מ.
%break
ובגלל זה ניתן ניצוצי אור, המכונה, "נהירו דקיק", לתוך הקליפות, 
שמזה ניזונה כל הבריאה מטרם שזכו לכלים דהשפעה. והיות שזהו 
רק אור דק מאוד, לכן האדם מתחיל לעבוד בעבודה של לתת תענוגים 
קטנים תמורת תענוגים גדולים,
%break
כלומר שיקבל שכר תמורת ויתור של תענוגים קטנים, שאין בהם רק 
"נהירו דקיק".
וזהו כמו מסחר, במה שמרויחים יותר, בזה עוסקים. וכמו כן בעבודה, 
שרק אח"כ, שהאדם כבר רגיל לוותר על תענוגים,
%break
הגם שהם קטנים בערך התענוגים שישנם בתו"מ, מכל מקום הוא 
כבר נקרא, רגיל בעבודה, יש מקום לבחירה.
אבל לפי זה יש להבין, אם האדם עוסק בתו"מ בעל מנת שיקבל שכר 
תמורת עבודתו, אם כן מדוע נקרא הקיום בתו"מ בשם, השתדלות.
%break
הלא זה מקובל גם בגשמיות, שמוותרים על תענוג קטן בכדי להשיג 
תענוג גדול. התשובה היא, היות שבגשמיות התענוג שמקבל תמורת 
עבודתו, הוא מגולה בעולם הזה, לכן לא שייך לומר, השתדלות. מה 
שאין כן בתו"מ, שהוא צריך להאמין,
%break
שיהיה לו שכר בעולם הבא, כיון שזה תלוי באמונה, כבר יש כאן 
יגיעה, שהוא צריך להאמין, ואין הגוף מסוגל להאמין, כי מצד הטבע 
הוא צריך לראות ולדעת. מה שאין כן במקום שצריכים להאמין, כבר 
יש עליות וירידות.
%break
ובהאמור יוצא, שיש להאדם להשתדל בתו"מ, זהו בחינה אחת. וגם 
יש בחינה שניה, שהיא להשתדל בהקב"ה ולדעת אותו. וב' אלה יש 
להשתדל לקיים אותם בעל מנת שיקבל שכר תמורת היגיעה, היינו 
שצריכים להאמין, שנקבל שכר הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
%break
וזה כמו שכתוב בזהר (הקדמת ספר הזהר דף קפ"ה, ובהסולם אות 
ק"צ), וזה לשונו, "היראה מפורשת לשלוש בחינות, יש אדם שירא 
מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש 
כספו. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה,
%break
לא שם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא 
תולדה ממנה, ויש אדם הירא מפני הקב"ה משום שירא מעונש העולם 
ההוא, ומעונש של הגיהנום.
%break
שתי מיני יראות האלה, אינן עיקר היראה. היראה שהיא עיקר, הוא 
שהאדם יירא מפני אדונו משום שהוא רב ושליט".
%page 1060
זאת אומרת, הן השתדלות בתו"מ והשתדלות בהקב"ה, אמנם עיקר 
הפירוש, לדעת אותו, הוא לדעת שהוא מנהיג את העולם בהשגחה 
של טוב ומטיב. ועל זה צריכים להשתדל לדעת אותו. שענין, לדעת 
אותו, יש לפרש, כשהאדם מתפלל לה', או שנותן תודה לה',
%break
צריך לדעת לאיזה שם הוא מתפלל, או לאיזה שם הוא נותן תודה.
כלומר בזמן שהאדם מתפלל לה' עבור איזה חולה, שיהיה לו רפואה, 
הוא צריך לדעת, שיתפלל להשם, רופא חולים, ולא שייך לומר אז 
שיתפלל להשם, מתיר אסורים, וכדומה.
%break
או כשנותן תודה לה' על מה שהוציא אותו מבית אסורים, הוא צריך 
לתת תודה להשם, מתיר אסורים, ולא שייך לומר, שהוא נותן תודה 
להשם הנקרא, מלביש ערומים, וכדומה. ואומר, שהן שתיהן, היינו 
השתדלות בתו"מ, והן השתדלות בהקב"ה לדעת אותו,
%break
בהם האדם יכול לזכות, אם הוא משתדל, הוא משיג זה בחנם, בלי 
כסף ובלא מחיר.
מה שאין כן השתדלות הקב"ה העומדת במעשה, (הוא) בשכר שלם. 
יש להבין מהו הפירוש, העומדת במעשה.
%break
הנה הכתוב אומר, "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, שהקב"ה 
ברא את העולם לעשות, יהיה הפירוש, על מה שהבורא ברא, על זה 
האדם צריך לעשות מעשה, שזה נקרא, "ששת ימי המעשה", שהוא 
זמן העבודה שנקרא, מעשה.
%break
וכעין זה אנו מוצאים בדברי הזהר, מה שכתוב, (הקדמת ספר הזהר 
דף ע"ט ובהסולם ס"ז), "ולאמר לציון, עמי אתה", אל תקרי, עמי 
אתה, עם עין פתוחה (פתח), אלא עמי עתה, עם עין חרוקה (חיריק), 
שפירושו, להיות שותף עמי, מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי,
%break
כמו שכתוב, "בדבר ה' שמים נעשו, אף אתה כך", וכמו כן אמרו, "לא 
המדרש הוא העיקר, אלא המעשה", (אבות פרק א'), וכמו כן אמרו, 
"גדול לימוד תורה, שהלימוד מביא לידי מעשה", (קידושין מ').
%break
ויש להבין, על איזה מעשה הם מדברים, שעיקר הוא המעשה. ויש 
לפרש זה על דרך העבודה, כי עיקר השלימות היא, שהנבראים יגיעו 
לקבל את המטרה, שבשביל המטרה הזו נברא העולם, שהוא רצונו 
להטיב לנבראיו. היינו שהתחתונים יקבלו ממנו טוב ועונג.
%break
ובכדי שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ברא בהנבראים ענין השתוקקות, 
היינו שיהיה להם רצון וחשק לקבל את הטוב ועונג.
%break
וזה כנ"ל, שהכלי הזה בא מצד הבורא, אולם אח"כ נעשה תיקון, 
שהכלי הזה נעשה לחצי כלי. היינו לאחר שנעשה תיקון, שלא יהיה 
ענין של בושה, נעשה צמצום והסתר על הכלי הזה, הנקרא, רצון 
לקבל לעצמו. לכן אין הכלי הזה הנקרא, רצון לקבל,
%break
נחשב אלא לבחינת חצי כלי. כלומר שכל זמן שלא יכולים לתת על 
הרצון לקבל לעצמו, שיהיה בעל מנת להשפיע, לא יכולים להשתמש 
עם הכלי הזה. אלא לאחר שנותנים עליה בחינת רצון להשפיע, אז 
הכלי מסוגל לקבל את השפע.
%break
לפי זה יוצא, שהחצי כלי הראשונה שנקרא, רצון לקבל, עשה הבורא, 
וחציה השני, היינו שיהיה בעל מנת להשפיע, החצי הזה שייך רק 
להנבראים, שהם יעשו את המסך על הרצון לקבל,
%break
ומזה יוצא חציה השני. ובזמן שיש אלו ב' חצאים, הם נעשים כלי אחד 
המוכשר לקבל את הטוב ועונג.
%break
נמצא, שעבודת האדם היא, לעשות את החצי הב' של הכלי. וזה 
נקרא, עשיה. וזהו, "אשר ברא אלקים", הכוונה על חציה הראשונה, 
היינו על הרצון לקבל לעצמו, ועל זה אין האדם צריך לעשות כנ"ל. מה 
שאין כן חציה ה - ב', שהיא בעל מנת להשפיע,
%break
שזה שייך להנבראים, כאן יש עבודה, מטעם כי זהו נגד הטבע. לכן יש 
כאן עבודה רבה איך להשיג אותה, וזה נקרא, מעשה, כלומר מה 
שהאדם צריך לעשות, שאין המעשה הזה מצד הבורא, כי אנו מיחסים 
להבורא מה שהוא נותן. כלומר כל השפעות,
%break
היינו לתת, זה שייך להבורא. מה שאין כן חציה הכלי ה - ב', שהוא 
מה שהתחתון רוצה לתת, בטח זה שייך להתחתון.
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו השתדלות הקב"ה העומדת 
במעשה. באיזה מעשה אנו מדברים.
%break
ויש לפרש, זה שהאדם השתדל בהקב"ה בבחינת המעשה, היינו איך 
להשפיע להקב"ה, שהמעשה הזה שייך לתחתון, שהאדם צריך 
לעבוד, איך שיהיה בידו כלי זה, הנקרא, רצון להשפיע.
%page 1061
וכמו בגשמיות, האדם צריך ללמוד את האומנות, איך לעשות כלים 
למכור לאנשים. ועשיית כלים הוא מקצוע. היינו שצריכים ללמוד את 
האומנות הזו, ולא בפעם אחת, ולא בחודש אחד, אדם לומד את 
המקצוע לעשות כלים. כמו כן כאן בעבודה,
%break
שהאדם צריך ללמוד את המקצוע, איך לעשות כלים דהשפעה, אין 
האדם מסוגל לעשות תיכף, כשהוא רוצה שיהיה לו כלים כאלו, אלא 
שזה מקצוע שצריכים ללמוד זמן הרבה, איך שיהיה בידו כלים כאלו, 
כלומר שיהיה בידו לקיים תו"מ בעל מנת להשפיע.
%break
חז"ל אמרו, "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", 
(קידושין ל'). משמע שהקב"ה ברא את הרצון לקבל, כנ"ל, שזה נקרא, 
חלק ה - א' של הכלי, שהוא ההשתוקקות לתענוג,
%break
ובראתי תורה תבלין, שהוא מתבל את היצר הרע, שיהיה יצר טוב, 
היינו שהרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע.
%break
אם כן משמע מכאן, שגם חלק ה - ב' של הכלי, גם כן נותן הקב"ה. 
ולפי מה שאמרו חז"ל על פסוק, "ולאמר לציון עמי אתה". ודרשו, אל 
תקראו עמי אלא עמי, היינו, "עמי אתם בשתופא", כנ"ל, שמשמע 
שגם הנבראים עושים. שיש לפרש,
%break
על חציה ה - ב' של הכלי, ולא שהכל עושה הבורא, אלא שיש גם כן 
כאן עבודת האדם.
%break
אלא שיש לפרש, בחציה ה - ב' של הכלי, מה שאנו מייחסים להאדם, 
יש להבין שבהכלי הזה הנקרא, רצון להשפיע, אנו גם כן מבחינים שם 
ענין אור וכלי. לכן הכלי שבהכלי שייך להאדם,
%break
כלומר זה שהקב"ה נותן, זה נקרא, אור, ומה שהאדם נותן, נקרא, 
כלי, מטעם שכלי נקרא, חסרון, ואור נקרא, מילוי חסרון.
%break
והיות שהבורא הוא המשפיע, ושפע נקרא, אור, לכן אור מיחסים 
להבורא, וכלי הנקרא, חסרון, שייך לנבראים, שזה כל שורשם, רק 
חסרון, שהבורא ממלא את החסרון. לכן כשמדברים מהכלים 
דהשפעה, גם הכלי הזה מתחלק ל - ב' חלקים כנ"ל:
%break
א. נקרא, חסרון, כלומר שהאדם צריך להרגיש שחסר לו כלים 
דהשפעה, היינו שמרגיש שכל מה שהוא עושה, הוא עושה הכל 
לתועלת עצמו. ומאמין שהאדם צריך להיות דבוק בה', כמו שכתוב, 
"ולדבקה בו", שדביקות נקראת,
%break
השתוות הצורה. וכואב לו מזה שהוא רחוק מדביקות ה', ורואה, שהוא 
מצד עצמו, אין לו שום עצה לצאת משליטת הרצון לקבל, זה נקרא, 
חסרון, וזה שייך להאדם. היינו שהאדם צריך להרגיש את החסרון. 
וזהו בחינת מעשה, היינו עשיה שבכלים דהשפעה.
%break
והאור של הכלי, היינו שבהכלי, שהוא החסרון, יהיה מלובש המילוי, 
היינו הכח שהוא יכול להשפיע, זה נקרא, האור שבכלי, וזה נותן 
הבורא. ובזה יש לפרש מה ששאלנו,
%break
הלא אמרו חז"ל, "בראתי תורה תבלין". משמע מכאן, שהכלי הנקרא, 
רצון להשפיע, נותן גם כן הבורא, ולא האדם, אם כן מדוע נקרא הכלי 
בשם, מעשה, שזה שייך לעבודת האדם במעשה.
%break
והתשובה היא כנ"ל, שהכלי הנקרא, חסרון, מה שכואב לו שאין הוא 
מסוגל לעשות שום דבר לשם שמים, את זה אנו מייחסים להנברא, 
כלומר שענין חסרון שייך להנברא,
%break
ומילוי החסרון שייך להבורא. לכן אמרו, "בראתי יצר הרע בראתי 
תורה תבלין", היינו האור מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן 
את הכח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם שמים.
%break
אבל החסרון של הכלי, את זה צריך האדם להרגיש בגופו. זאת 
אומרת, האדם צריך לעשות את כל המעשים שאפשר לעשות, בכדי 
שיבוא לדביקות ה', ועשיית החסרון הזה נקרא, בחינת חסרון, וזה 
נקרא, מה ששאלנו, מהי השתדלות הקב"ה העומדת במעשה,
%break
היינו שהאדם משתדל בהקב"ה, שתהיה לו היכולת להנות להקב"ה, 
היינו לעשות לו נחת רוח, הרצון הזה, זה נקרא, מעשה, היינו עשיית 
החסרון. וזה שכבר יכול לעשות נחת רוח להקב"ה, זהו האור 
שבהכלי, כנ"ל.
%page 1062
ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו ענין שכר, ומהו ענין בחנם. לכאורה 
היה צריך להיות להיפך. היינו השתדלות הקב"ה במעשה צריכה 
להיות בחנם, והשתדלות בתו"מ והשתדלות הקב"ה לדעת אותו, 
צריכה להיות בשכר.
%break
היינו שאלו האנשים המשתדלים יקבלו שכר, אלא משמע, שהפירוש, 
שאלו האנשים המשתדלים במעשה, הם משלמים שכר. זה קשה 
להבין מ - ב' טעמים:
%break
א. איפה אנו רואים מציאות כזו, שמי שהוא עובד הוא משלם שכר. יש 
אנשים שעובדים בלי שכר, רק בהתנדבות. אנו רואים מציאות כזה. 
אבל לשלם בכדי שיתן לו לעבוד, אין אנו רואים מציאות כזו.
%break
ב. השאלה היא, למי צריכים לשלם את השכר הזה. בטח צריכים 
לומר, להבורא, מה שייך לומר, שהבורא מקבל שכר הנקרא, רווח, 
כלומר מה שייך לומר, שאם אין האדם חושב שהבורא ירויח,
%break
אז ההשתדלות שלו הנקרא, מעשה, המעשה הזה שהאדם יעשה, לא 
יצא להאדם מזה שום תוצאות.
%break
אלא שיש לפרש זה לפי דרכנו, שיש ענין שלא לשמה, שנקרא, 
שהאדם עוסק בתו"מ בכדי לקבל שכר. ומדרך העולם הוא, כי מי 
שעובד בכדי לקבל שכר, הוא מסתכל תמיד, מה הוא ירויח מזה שנותן 
יגיעה ומקיים את פקודותיו של בעל הבית,
%break
ואין העובד חושב כלום מה בעל הבית ירויח מעבודתו. ולפעמים 
שהפועל כן חושב, שגם בעל הבית צריך להרויח, אין זה מטעם שדואג 
לטובת בעל הבית, אלא שהפועל יודע,
%break
באם העסק הזה לא יביא רווחים לבעל הבית, אז יתבטל העסק ולא 
תהיה לו עבודה, וחוץ מזה לא חושב כלום על בעל הבית.
%break
וזה פירוש, היינו שאין העובד צריך לחשוב שהבורא ירויח, אלא בחנם. 
היינו שהוא לא מעונין שהבורא ירויח, זה נקרא, בחנם. מה שאין כן מי 
שרוצה לעבוד במעשה, כנ"ל, שהוא עשיית כלי להשפיע נחת רוח 
להקב"ה, הוא דוקא, בשכר, היינו שהקב"ה יהנה מעבודתו,
%break
היינו שאין האדם דואג שהוא ירויח, אלא דוקא שהקב"ה ירויח. וזה 
נקרא, אסור לקחת אותו בחנם, היינו שלא ירויח. היינו שהאדם צריך 
לכוון בכל מעשיו שהקב"ה יהנה. וזה נקרא, שעבודה במעשה שצריכה 
להיות בשכר, כנ"ל, שיהיה מזה שכר להבורא.
%page 1063
%H מהו הסדר במחית עמלק
%break
הזה"ק בפרשת בשלח (דף קכ"ט ובהסולם אות תע"א) אומר שם וזה 
לשונו, "אמר רבי יצחק, כתוב, כי מחה אמחה, שמשמע שהקב"ה 
ימחה. וכתוב, תמחה את זכר עמלק, שמשמע, שאנו צריכים למחות 
אותו. ומשיב, אלא אמר הקב"ה,
%break
אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה, ואני אמחה את זכר עמלק 
שלמעלה", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו "עמלק שלמטה", ומהו "עמלק שלמעלה", בעבודה. 
שמשמע, שיש כאן ענין של מחית שני עמלקים, של מעלה ושל מטה. 
ועוד יש להבין, שמכאן משמע, שמקודם צריכים למחות את העמלק 
של מטה, ואח"כ הקב"ה ימחה את עמלק שלמעלה.
%break
ויש להבין מדוע לא ניתן לנו דבר שלם, היינו כמו שלומדים 
"באתערותא דלתתא אתער עובדא דלעילא". זאת אומרת, שע"י 
המעשים שאנו עושים למטה, זה גורם שגם למעלה מקבל שינויים, 
היינו התגלות השפע וביטול הס"א.
%break
ומדוע במחית עמלק, אין המעשים שלנו יכולים למחות את העמלק 
שלמעלה. ומדוע ניתנה לנו רק חצי עבודה, וחציה השניה הקב"ה 
עושה. והשותפות הזאת למה לי.
%break
ובענין עמלק גם כן יש להבין, מהו מרמז לנו השם שלו. ובאופן כללי 
ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש ליצר הרע הרבה 
שמות. וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו,
%break
"שבעה שמות יש לו ליצר הרע, רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן 
צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה מלך מצרים, עמלק".
%break
ידוע, שבכל דבר אנו מבחינים ב' בחינות, שהם אור וכלי. ואפילו 
בדברים גשמיים אנו מבחינים בכל דבר פנימיות וחיצוניות, 
שהחיצוניות נקראת כלי ופנימיות נקראת האור. וניקח לדוגמא, 
כשאדם משתוקק ללחם או לבשר ודגים,
%break
וכדומה, אין האדם משתוקק להכלי, היינו החיצוניות, מה שנראה 
לעינינו, אלא שהאדם משתוקק להפנימיות, מה שאינו נראה לעין, 
היינו להטעם שיש בהלחם או בבשר ודגים, וכדומה.
%break
ועוד יותר מזה, אנו רואים, שבכדי להנות מהתענוג המלובש בהכלי, 
האדם צריך להכנה, היינו כפי ערך הכנתו, באותו שיעור הוא יכול 
להנות מהאור התענוג המלובש בהכלי, הנבחן לחיצוניות. כלומר, אינן 
דומה שהאדם הולך לשתות מים כשהוא צמא,
%break
לזמן, שהאדם שותה מים והוא לא צמא. וזהו מטעם, שהכלי של 
קבלת התענוג נמדד לפי שיעור ההשתוקקות להתענוג.
%break
לכן אנו רואים, בזמן שאדם רוצה להנות ממשקאות, הוא אוכל מקודם 
דברים חריפים ומלוחים, בכדי שיעוררו בו השתוקקות לשתיה. וכן הוא 
בכל הדברים, שבלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר. וזה 
נובע מתחילת הבריאה, כמו שלומדים, שמטרת הבריאה,
%break
שהיא רצונו להטיב לנבראיו, ברא רצון לקבל הנאה ותענוג. ומטרם 
שנגלית הבחינה ד', שהיא ההשתוקקות, עוד לא נבחן לבחינת כלי, 
שיהיה מוכשר לקבל את האור והתענוג.
%break
ונחזור עתה לבחינת אור וכלי שברוחניות. היינו, שאותו הסדר שיש 
בגשמיות נוהג גם ברוחניות. ובאמת הוא להיפך, מה שנוהג בגשמיות 
נמשך זה מרוחניות.
%break
אולם בדבר אחד יש הבדל בין גשמיות לרוחניות, כלומר, שבגשמיות 
התענוג היינו, האור, שהוא הפנימיות, מגולה, כמו שכתוב "עין רואה 
והלב חומד".
%page 1064
לכן כשמסתכל על דבר גשמי, פחות יותר הוא מרגיש, שיש שם טעם 
פנימי. והתענוג שמלובש בחיצוניות הכלי, זה מושך אותו ומעורר בו 
חמדה. מה שאין כן תענוגים רוחניים, המלובשים בחיצוניות הכלים, 
הנקראים "תורה ומצות", עליהם שורה בחינת צמצום והסתר.
%break
לכן לא יכולים לומר, שהתענוג והאור המלובש במצות ציצית, מושך 
אותו, לכן הוא הולך ללבוש ציצית. וכדומה בשאר מצות. כמו שלמדנו, 
שהצמצום היה לתיקון הבריאה. נמצא, שבדבר זה יש הבחן גדול בין 
תענוגים גשמיים,
%break
המלובשים בדברים חיצוניים, לתענוגים רוחניים, המלובשים בדברים 
חיצוניים, שהם תורה ומצות.
%break
לכן מסיבת הצמצום יש כאן ענין של "שלא לשמה" וענין "לשמה". וזהו 
מסיבת ההסתר שנעשה על תענוגים רוחניים. זאת אומרת, שלא 
יכולים לומר לאדם, תנסה ותלבש ציצית, ותראה איזה טעם טוב אתה 
תקבל מלבישת ציצית. לכן מוכרחים לומר,
%break
תלבש ציצית, ותמורת זה אתה תקבל תענוג, לא מה שמלובש במצות 
ציצית, כי בזה אין אתה יכול להרגיש שום טעם.
%break
אם כן האדם שואל, בשביל מה אני צריך ללבוש ציצית. אז צריכים 
לומר להאדם הזה, ששואל, תקבל תענוג גדול תמורת זה. ואיזה 
תענוג אני אקבל. אז אומרים לו, אתה יכול לבחור לך תמורת עבודה 
בתו"מ תענוגים של עולם הזה,
%break
כמו שכתוב בזה"ק, היינו פרנסה ובריאות וחיים ארוכים, או שאתה 
תקבל שכר בעולם הבא גם כן, כמו שאומר הרמב"ם בסוף הלכות 
תשובה.
%break
נמצא לפי זה, ש"שלא לשמה" יהיה הפירוש לא כמו בגשמיות. 
שבפנימיות הכלי יש שם מלובש איזה תענוג של בשר או של דגים 
וכדומה. כלומר, שהאור המלובש בפנימיות הכלי, זה מושך אותו 
לקיים תו"מ. אלא תענוג אחר, שמה, שאינו מלובש בהכלים האלו,
%break
שהוא יקבל, זה מושך אותו לקיים את התו"מ. וזה נקרא "שלא 
לשמה". היינו, שאין הכוונה שהמצוה מושכת אותו, היינו מה שמלובש 
בתוך המצוה, אלא "שלא לשמה" מושך אותו, כלומר מה שאינו 
מלובש בתוך המצוה, זה מושך אותו,
%break
אלא התענוג שאינו מלובש בהמצוה, והוא נמצא מחוץ להכלים, 
הנקראים תו"מ, זה מושך אותו.
%break
וזה נקרא "שלא לשמה". היינו, בשעה שעוסק בתו"מ, הוא מקבל כח 
עבודה, מטעם שיקבל אח"כ תמורה. זאת אומרת, אם היתה לו 
מציאות לקבל תענוגים ממקום אחר, יותר גדולים, הוא יכול לוותר על 
תו"מ. אלא לפי מה שיש לו אמונה בשכר ועונש,
%break
בגלל זה הוא מוכרח לקיים תו"מ, אבל האדם היה יותר שבע רצון, אם 
הוא לא היה צריך לקיים כל כך הרבה תו"מ, והיה מקבל את אותו 
השכר.
%break
זאת אומרת, שאין מעניין אותו את ענין עשיית המצות, אלא ענין 
קבלת השכר. וכמו בגשמיות, כל אדם רוצה לתת פחות שעות עבודה 
ויותר שכר, כמו כן אלו שכל עבודתם היא בשלא לשמה, אינם דואגים 
יותר לקיים תו"מ, אלא דואגים להיפך,
%break
מדוע צריכים לקיים כל כך תורה ומצות, הלא היה יכול הבורא לתת 
לנו פחות תו"מ, ולתת לנו יותר שכר. וזה נקרא, שהשלא לשמה 
מחייב אותו לעסוק בתו"מ.
%break
מה שאין כן אלו שרוצים לעבוד לשמה, היינו שהם רוצים שהתו"מ הם 
בעצמם יהיו הגורמים המחייבים אותם לעסוק בתו"מ, כמו כנ"ל 
בתענוגים גשמיים, שהפנימיות המלובשת בהחיצוניות זה הוא 
המעורר אותם להשתמש בהחיצוניות. זאת אומרת,
%break
מה שמשתוקקים לאכול בשר או דגים, אין הכוונה שעבור היגיעה, 
שמשתדלים לאכול בשר ודגים, וכדומה, הם יקבלו שכר, אלא הם 
משתוקקים להתענוג הנמצא בתוך הבשר ודגים,
%break
ואין איש בעולם שיהיה ברוגז על הבורא, מדוע ברא כל כך הרבה 
חיצוניות, היינו הרבה דברים, שיהיה בכל דבר תענוג אחר.
%break
אלא שהאדם אומר, אני מסתפק בלחם ומים, ואין אני רוצה, שיהיו עוד 
תענוגים מלובשים בעוד דברים. אלא אדרבה, אנו רואים, שכל אחד 
ואחד משתדל, לפי יכולתו, להרבות בדברים חיצוניים, היינו מכמה 
מינים. אפילו כשאוכל בשר,
%break
גם כן משתדל שיהיה מן בשר המשובח ביותר. היינו האדם משתדל 
בדקדוקים של אכילת בשר. כלומר, הוא משתדל בהאור, היינו 
בהתענוג המלובש בהחיצוניות, שירגיש טעם יותר גדול.
%page 1065
באותו אופן האדם נוהג בזמן שהוא עוסק לשמה. היינו, אין הוא ברוגז, 
מדוע יש כל כך מיני מצות, כלומר שאין לו שום טענה, מדוע יש תרי"ג 
מצות, והוא היה מסתפק בפחות, משום שבכל מצוה ומצוה, האדם 
מאמין שיש טעם אחר, כנ"ל, בגשמיות,
%break
וכשהוא רוצה ללכת בדרך של לשמה, שהגם שאינו מרגיש את 
הפנימיות התענוג, המלובש בכל מצוה, אבל הוא מאמין באמונת 
חכמים, שהוא כך, כמו שכתוב בזה"ק, ש"יש תרי"ג פקודין, שבכל 
מצוה ומצוה, נפקד שם אור מיוחד, השייך לאותו מצוה".
%break
ומה שהוא לא מרגיש, הוא מאמין, שזהו מטעם, שהיה הסתר וצמצום, 
שלא ירגישו את התענוג, הנבחן לפנימיות המלובשת בתו"מ, שזהו 
לטובת התחתונים. כלומר, שכל עוד שלא זכו לבחינת בעל מנת 
להשפיע, שזה נקרא "דביקות בה'", ואם התענוג יהיה מגולה,
%break
בטח יקבלו זה בעל מנת לקבל, וזה יגרום להם בחינת פירוד מחיי 
החיים, הנבחן לבחינת מיתה ברוחניות.
%break
לכן הם רוצים לעבוד רק מטעם להשפיע, היינו שהם רוצים לשמש את 
המלך, כמו שאומר בזה"ק "דעיקר יראה הוא, שהאדם עובד את ה' 
"בגין דאיהו רב ושליט", שהוא מטעם גדלות המלך. וזה נמצא גם כן 
בהטבע, שיש הנאה לאדם בזמן שהוא משמש להגדול.
%break
לכן האדם שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, הוא זקוק, שיהיה לו מלך 
גדול, לשמש אותו. ואז אין האדם רוצה תמורה, היינו לקבל את 
התענוג המלובש בחיצוניות של תו"מ, אלא הוא רוצה לקבל על עצמו 
לעבוד רק לקיים החיצוניות של תו"מ,
%break
ועל הפנימיות הוא לא רוצה, משום שהוא מאמין באמונת חכמים, 
שאם הוא ישתוקק לקבל את הפנימיות, זה יגרום לו פירוד, כנ"ל.
%break
לכן הוא רוצה לעבוד רק לקיים את החיצוניות של תו"מ. ומה הנאה 
שלו. לפי הכלל "בלי הנאה אין האדם יכול לעבוד", מטעם רצונו להטיב 
לנבראיו, איך שיהיה מוכרח האדם להנות מעבודה. רק ההבדל הוא 
בזה: לפעמים אדם עובד על מנת שיקבל שכר אחר עבודה של יום,
%break
כמו שכתוב "בערב תיתן שכרו", או בכל שבוע הוא יקבל את שכרו. 
ויש אנשים שעוסקים במקח וממכר, שהם מקבלים את שכרם בכל 
פעולה ופעולה. אבל בלי שכר אי אפשר לעבוד.
%break
לכן אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו על הכוונה 
שהם משמשים את המלך הגדול, נמצא, שהם נהנים תיכף על 
המקום. היינו, בכל פעולה שהם עוסקים,
%break
כבר נהנים, ואין להם צורך לקבל שכר אח"כ, כי הם מקבלים את 
השכר על המקום, כדוגמת הסוחרים כנ"ל.
%break
אולם יש כאן עבודה גדולה, כלומר שעיקר העבודה בעסק תו"מ 
מתחלת כאן, מטעם, אם כל היסוד של האדם הוא מטעם, שכל הנאה 
שלו היא בזה, שהוא משמש את מלך גדול, ואם תהיה מגולה את 
גדלותו יתברך בעולם, אז לא היה קשה לשמש את המלך.
%break
אבל כנ"ל, שלמדנו, שנעשה צמצום והסתר על הטוב ועונג, במה 
שמלובש בתו"מ. וכמו כן נעשה הסתר על הבורא בעצמו, שאנו 
צריכים להאמין על השגחתו יתברך,
%break
שהוא בבחינת טוב ומטיב, ושכינתא בעפרא ושכינתא בגלותא, היינו 
שאין כבודו יתברך מגולה לתחתונים.
%break
אלא שיש לנו עבודה גדולה להתגבר על הגוף שלנו, היות שהגוף 
טוען, הלא אנו רואים שהבורא ברא בנו כח שכלי, שעם השכל אנו 
הולכים, היינו לפי מה שהשכל אומר לנו, כך אנו שומעים בקולו, אם 
כן, בזמן שבאים להגוף, ואומרים לו,
%break
שלא צריכים להסתכל על השכל, מה שהוא אומר לנו, אלא ללכת 
למעלה מהשכל, ולהאמין בה' למעלה מהדעת, על זה הגוף מתנגד.
%break
לכן כשאין גדלות וחשיבות המלך מגולה, איך יכולים לעבוד ולקיים 
תו"מ בגלל גדלות המלך, הלא הסטרא אחרא מכסה על גדלותו 
יתברך, אם כן איך אפשר לעבוד מטעם גדלות וחשיבות המלך.
%page 1066
וזהו ענין קליפת עמלק, כמו שכתוב (בפרשת כי תצא) "זכור את אשר 
עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים". 
שענין "אשר קרך בדרך" פירש רש"י וזה לשונו, לשון קור וחום, ציננך 
והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם,
%break
והתחיל, והראה מקום לאחרים. ומפרש שם ב"שפתי חכמים" וזה 
לשונו, "רצה לומר בדבר חם, שהכל יראים ממנו. כך אומות העולם היו 
יראים מכם, אבל עמלק ציננך והפשירך, לשון מים פושרין".
%break
נמצא, שענין עמלק הוא קליפה. בזמן שהאדם מתגבר ומתחיל ללכת 
בדרך של אמת, בא הוא ומחליש את האדם, ואומר, אל תפחדו 
מלהסתלק מדרך של השפעה. ועד כמה שהאדם מתגבר בגדלות ה', 
שאומר, שכדאי לעבוד בלתי ה' לבדו ולא לתועלת עצמו,
%break
(בא עמלק) ונותן להבין להאדם, הלא אתה רואה, שאתה עייף ויגע 
מהעבודה הזו. ולא ירא אלקים, היינו שענין "יראת שמים", שהיה 
לישראל, שאמרו, שכדאי לעבוד ולשמש מלך גדול, בזה הוא הכניס 
דעתו, היינו שאין שום חשיבות של מלך.
%break
אם כן, מדוע אתם רוצים לעבוד בלי שכר, אלא רק לתועלת ה', מחמת 
גדלותו יתברך. את היראה הזו הוא קלקל, היינו שכל מטרתו היתה 
אך ורק לבטל את חשיבות של יראת שמים, הנקראת "עקרא דיראה 
הוא בגין דאיהו רב ושליט".
%break
נמצא, שהוא הכניס לעם ישראל בחינת ביטול על החשיבות של ירא 
אלקים, שכל המלחמה שלו היתה להחליש אותם מהעבודה, לשמש 
מלך גדול, שבשביל זה, היינו שבשביל חשיבותו של גדלות הבורא, 
כדאי לעבוד ולשמש אותו.
%break
וזה פירוש "אשר קרך בדרך", היינו בדרך זו, שלא רוצים שום תמורה, 
רק זה לבד, כלומר רק לשמש את המלך. החשיבות הזאת הוא קלקל. 
זאת אומרת, בזמן שעמלק רואה, שהאדם מתלהב ומתחמם בעבודה, 
והאדם שמח בזה שזכה לקבל קצת חשיבות,
%break
שכדאי לשמש מלך גדול, אז בא ואומר לשון הרע ולוקח מהאדם את 
החשיבות הזאת. וממילא נאבדת מהאדם את החמימות שהיתה לו 
בזה, שהיתה לו קצת הרגשה, שיש לו חיבור עם מלך גדול.
%break
וזה שאומר "ואתה עייף ויגע", היינו שבזמן עבודה, שהיה מאמין, 
שהוא משמש מלך גדול, האדם היה חי ולא היה מרגיש שום עייפות. 
ובזמן שעמלק הכניס בהאדם בחינת ביטול בגדלות ה', תיכף האדם 
נעשה עייף מהעבודה, כמו שאומר בזה"ק,
%break
"באתר דאית טרחא, תמן אית ס"א", שפירושו, שהאדם צריך לדעת, 
שאם האדם עובד עבודת הקודש, ומרגיש את העבודה הזו לטורח 
ולמשא, סימן הוא, שיש שם סטרא אחרא והיא מחלישה את האדם, 
שלא ירגיש, שהאדם משמש למלך גדול.
%break
נמצא, שעיקר קליפת עמלק היא מכוונת נגד גדלות ה', היינו שעיקר 
יסוד היהדות נבנה על היראה "בגין דאיהו רב ושליט", דוקא על זה 
היתה מלחמת עמלק, היינו שהאדם לא יעבוד על בחינת "יראת 
אלקים". וזה שאומר "ולא ירא אלקים".
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש שאומר הזה"ק, ש"יש עמלק 
למטה ויש עמלק למעלה". כי ענין "עמלק למטה", פירושו, היינו על 
הכלי. ו"עמלק של מעלה", היינו האור. כלומר, זה שעמלק לא נתן 
לעבוד לתועלת ה', זה נקרא "כלי",
%break
היינו הרצון לעבוד לשם שמים, אף על פי שעמלק מפריע עם הטענות 
שלו.
%break
כלומר, "עמלק שלמטה" פירוש, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים, 
ועמלק לא נתן לו לעבוד, והוא מכיר ומרגיש שזוהי הקליפה, שמביאה 
לו את המחשבות האלו, שמבטלות את כבוד שמים, וכואב לו על זה, 
זה נקרא "עבודת האדם",
%break
היינו שהאדם רוצה לבטל את כל הטענות של עמלק, והאדם בא לידי 
הרגשה, שהוא, מצד עצמו, אין הוא רואה שום אפשרות, שיוכל לבטל 
את הלשון הרע, מה שעמלק מדבר אליו, בכל זמן שהאדם רוצה 
לעבוד, רק מטעם גדלות וחשיבות המלך,
%break
והאדם רואה, שיותר מתפלה, להתפלל לה', שלא יתפעל מהלשון 
הרע שלו, אין בידו לעשות. וזה נקרא, שהאדם רוצה למחות את 
העמלק שבלבו ומוחו.
%page 1067
ובזה נגמר בחינת כלי של מחית עמלק, שעל הרצון והחסרון הזה שיש 
להאדם, בזה שהוא מרגיש איזה הפסדים בחיים שלו עושה לו העמלק 
הזה, ומכל מקום אין האדם מצד עצמו יכול להתגבר, אז האדם 
מרגיש, שאינו חסר לו, רק עזרת ה',
%break
היינו שה' יעזור לו. והוא מאמין בחז"ל, שאמרו "הבא לטהר מסייעין 
אותו". ואז הקב"ה מבטל את העמלק שלו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שהזה"ק מתרץ, שיש עמלק 
למעלה ויש עמלק למטה. ועל עמלק שלמעלה, אומר הקב"ה "כי מחה 
אמחה", היינו שהקב"ה ימחה אותה למעלה. ועל עמלק שלמטה, אמר 
הקב"ה "תמחה את זכר עמלק",
%break
היינו שהאדם צריך למחות. ושאלנו, מהו ענין של ב' עמלקים. ומדוע 
אין הקב"ה מוחה את שניהם, או שיהיה בכוחו של אדם למחות את 
שניהם, השותפות הזו למה לי.
%break
והפירוש הוא כנ"ל, שיש ענין אור וכלי, ובלי כלי אין אור, כידוע, שאין 
מילוי בלי חסרון. וגם שאלנו, מהי בחינת עמלק, שצריכים למחות אותו 
יותר משאר שמות שיש ליצר הרע. והתשובה היא כנ"ל, שענין יצר 
הרע הוא שמדבר לשון הרע על ה',
%break
שלא כדאי לעסוק בתורה ומצות. והיות שלפי הכלל, שאין אדם יכול 
לעשות שום תנועה, אם לא שתהיה סיבה, המחייבת לעשות את 
הדבר.
%break
לכן אמר הזה"ק, שיש ג' סיבות, שבשבילן האדם מקיים תו"מ 
(הקדמת ספר הזהר, ובהסולם אות ק"צ) וזה לשונו, "היראה מפורשת 
לשלוש בחינות. שתים מהן, אין בהם שורש כראוי. ואחת היא שורש 
היראה. יש אדם, שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו,
%break
או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו, ועל כן הוא ירא אותו תמיד. 
נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש, כי 
תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם, הירא 
מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא,
%break
ומעונש של הגיהנום. שתי מיני יראות האלו, אינן עיקר היראה 
ושורשה. היראה שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום 
שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין 
לפניו. וישום חפצו באותו המקום שנקרא יראה".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהגם שיש יצר הרע, שלא נותן לקיים תו"מ, 
אבל אין הם הלעומת העיקר של היראה, הנקראת "משום שהוא רב 
ושליט". שזוהי עיקר היראה, שבגלל זה האדם רוצה לשמש את 
המלך, מפני גדלות וחשיבות המלך.
%break
ועמלק רוצה דוקא זה להחליש. היינו, שטוען, הלא האדם בעצמו 
רואה, שאין שום חשיבות להקב"ה, שיעבדו אותו מפני גדלותו, כי 
אתה רואה, איך שיש הסתרה גדולה על השגחתו יתברך, שנוכל 
לומר, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
%break
והוא טוען, שאין זו הסתרה. אלא, כמו שאנו רואים בעינינו, כך הוא 
באמת, ולא כמו שעם ישראל אומרים, שבאמת הקב"ה מנהיג את 
העולם בבחינת טוב ומטיב,
%break
אלא אנחנו עוד לא זכינו לזה, לראות איך שהשגחתו היא בבחינת טוב 
ומטיב, אלא אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, ולומר "עינים להם 
ולא יראו".
%break
לפי זה אנו רואים, שהיא הקליפה ממש נגד העיקר היראה. מה שאין 
כן שאר הקליפות, אינן כל כך מיוחדות נגד האמונה, שהוא יתברך 
בבחינת טוב ומטיב. נמצא, שקליפת עמלק היא ממש הלעומת היראה 
אמיתית.
%break
וזה שכתוב אצל עמלק "ולא ירא אלקים". היינו, שהוא דיבר לשון הרע 
על היראה של כבוד שמים, כלומר על ענין יראה מטעם כבוד שמים, 
שיש לנו ללכת על הקו הזה. ועל זה היתה לעמלק כל התנגדות שלו, 
משום שזהו ממש נגד עבודות אמיתיות, שהאדם צריך לזכות ולהשיג.
%page 1068
ובזה יכולים להבין, מדוע צריכים למחות את הקליפה הזו. והטעם 
הוא, משום שאנחנו צריכים לומר, שאין אמת בדבריה, במה שהיא 
אומרת, שאין כאן שום הסתרה, אלא ממש כמו שאנו רואים כך הוא. 
ובחינה זו צריכים למחוק, היינו לומר, שאין אמת בדבריה.
%break
אלא איך האדם יכול למחות, בזמן שיש הסתרה על השגחתו יתברך, 
בזמן שעמלק עומד בתוקף נגד האדם. על זה אומר הקב"ה, אתם 
צריכים לתת את הכלי, היינו החסרון, כלומר מה שחסר לכם, שאתם 
צריכים לתת תשומת לב מה שחסר לכם.
%break
לכן אומר הקב"ה "תמחה את זכר עמלק", היינו מה שאומר, שאין 
אתם צריכים לעשות שום דבר, היינו איזו עצות, בכדי שתוכלו לעבוד 
בשבילי, אלא שתמחו מה שעמלק אומר לכם,
%break
ושתאמינו למעלה מהדעת, היינו למעלה מדעתו של עמלק, מה שהוא 
מדבר לשון הרע עלי, היינו שלא כדאי לעבוד בשבילי.
%break
ואם אתם רוצים לעבוד למעלה מהדעת, מטעם, כמו שכתוב "מה ה' 
אלקיך שואל ממך, כי אם ליראה אותי", שדוקא על בחינה זו הוא 
מתנגד, ואתם רוצים למחות אותו, ואם רצונכם יהיה באמת, רק אתם 
לא יכולים למחותו, זה נקרא שאתם תמחו אותו מלמטה.
%break
ועם מה תמחו אותו. תשובה, עם הרצון, שאתם רוצים ללכת למעלה 
מהדעת. ואז אני אמחה אותו מלמעלה, היינו שאני אתן לכם את הכוח 
למחות.
%break
וזה מובן לנו בב' הבחנות. היינו, שתזכו לגילוי פנים. נמצא, שכל מה 
שדיבר עמלק, נמחה. היינו, שאין אמת בדברו. וב', שיהיה לכם הכח 
ללכת ולקבל את ההסתרת פנים. אולם זה ענין גילוי פנים יהיה אח"כ, 
כמו שכתוב אצל משה,
%break
שאמרו חז"ל "בשכר, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' 
יביט". נמצא, שמחה אותו מלמעלה, היינו שכבר יש גילוי פנים.
%break
והשאלה ששאלנו, מדוע אין הקב"ה נותן להאדם שיעשה הכל. הוא 
פשוט, שענין גילוי פנים, רק ה' יכול להתגלות פניו. וזה לא שייך לומר, 
שנייחס אותו לאדם, וכמו כן מה שהאדם צריך לעבוד בזמן ההסתרה, 
ולא ה' יתן תיכף הכח. ולמה צריך האדם להתחיל,
%break
אחרת לא היה להאדם את הכלי, כי האדם צריך מקודם לרכוש חסרון, 
ואח"כ אפשר לומר, שהקב"ה ממלא את החסרון.
%break
ובהאמור יוצא, עמלק למטה, פירוש מה שהאדם מרגיש, שזהו עמלק, 
ורוצה למחותו, שלא רוצה לשמוע לשון הרע ממנו. עבודה זו שייכת 
להאדם. עמלק שלמעלה,
%break
שכל אחיזתו הוא בההסתרה. אח"כ ה' נותן את הגילוי פנים. זה 
נקרא, שעמלק נמחה למעלה. ועבודה זו שייכת להבורא.
%page 1069
%H מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה
%break
רש"י מביא דרשת חז"ל, שאמרו על מה שכתוב "חודש הזה". וזה 
לשונו "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה 
ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו, כזה 
ראה וקדש", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו בעבודה ענין זה, שנתקשה משה במולד 
הלבנה. וכן מה מרמז לנו, במה שהראה הקב"ה למשה באצבע.
%break
וכמו כן יש להבין, מה שאמרו חז"ל (סוכה, כ"ט) "ישראל מונין ללבנה, 
ועכו"ם לחמה". מה מרמז לנו בעבודה ההבדל בין שמונים ללבנה 
למונים לחמה.
%break
ידוע, שמטרת הבריאה היא, רצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם בכדי 
להוציא לאור שלימות פעולותיו, נעשה צמצום והסתר. הן על התורה 
ומצות, שבתו"מ מלובש את הטוב ועונג. והן שעשה צמצום והסתר על 
הקב"ה עצמו, כמו שכתוב "אכן אתה אל מסתתר".
%break
זאת אומרת, שהקב"ה מוסתר מאתנו, וניתן לנו את מצות האמונה, 
להאמין בה', שהוא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ומטיב.
%break
והגם כשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה, הוא מלא חסרונות, 
כלומר שאין "הטוב ומטיב" מגולה בעולם, הוא צריך להאמין למעלה 
מהדעת, שהשגחתו יתברך הוא בבחינת טוב ומטיב. ואף על פי שאינו 
נראה לעיניו, הוא צריך לומר "עינים להם, ולא יראו".
%break
לכן כשאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, באות לו תיכף 
מחשבות זרות, ומרחיקות את האדם מעבודת ה'. ועד כמה שהאדם 
מתגבר על המחשבות, המחשבות האלו של פירוד מנקרות את מוחו 
וליבו של אדם.
%break
והאדם חושב "הגם שעתה אין בידי להתגבר על המחשבות זרות, 
אבל אני מחכה להזדמנות, שיהיה בידי יותר חשיבות בתו"מ, אז יהיה 
לי כח להתגבר". ובינתים האדם עוזב את המערכה.
%break
ובענין אמונה אמר אאמו"ר זצ"ל, שהיא בחינה למטה בחשיבות אצל 
האדם. כי האדם רוצה הכל להבין ולדעת. ולכן בזמן שהאדם מקבל 
על עצמו בחינה אמונה, שהיא נגד הדעת, כלומר, שאין הדעת משיגה 
את זה, הגוף לא רוצה לקבל על עצמו עבודה כזו.
%break
ובפרט שזהו לא סתם עבודה, אלא שהאדם על בסיס שלמעלה 
מהשכל, הוא צריך לעבוד בבחינת "בכל לבבך ובכל נפשך", כמאמר 
חז"ל "אפילו כשהוא נוטל את נפשך".
%break
לכן מטעם ההסתר שנעשה, יש כאן עליות וירידות. כלומר, שלא תמיד 
מאיר להאדם את הענין של האמונה. ושעיקר הוא, שהאדם צריך 
להאמין בשכר ועונש. ובענין שכר ועונש,
%break
דברנו הרבה פעמים מזה, שענין אמונה בשכר ועונש נהוג בכל 
הבחינות שהאדם נמצא. אלא שיש הבדל בין אדם לחבירו בהכלים.
%break
יש אנשים, ששכר ועונש מלובש אצלם בכלים דקבלה. כלומר, מה 
שהכלי קבלה של האדם יכולים לקבל, זה נקרא "שכר". ומה שהשכר 
לא יוכל להתלבש בכלים דקבלה, מזה הם לא מדברים כלל, היות 
שלא מעניין אותם השכר, שאינו מתלבש ברצון לקבל לעצמו.
%break
ויש אנשים, שהשכר ועונש נקרא אצלם "שכר ועונש", דוקא בזמן 
שמתלבשים בכלים דהשפעה. כלומר, אם על ידי העבודה הם יכולים 
לזכות להשפיע נחת רוח להבורא, זה נקרא אצלם "שכר", שעל מטרה 
זו הם אומרים, שכדאי לעבוד ולהגיע לזה,
%break
שיהיה לו טעם והנאה, מזה שהם יכולים לעשות מעשים להשפיע 
להבורא.
%page 1070
ואם הם רואים, שאין בידם הרגשה כזו, זה נחשב אצלם לעונש. 
כלומר, שה' מרחק אותם, ולא רוצה לקבל אותם בתור משמשי המלך, 
מטעם שה' מסתכל עליהם, לאנשים שאינם מהוגנים. לכן אין הוא יכול 
לתת להם רשות להכנס בהיכל המלך,
%break
והם נמצאים מחוץ להיכל המלך. והם מבינים מדוע מגיע להם עונש, 
מטעם שהם עדיין שקועים באהבה עצמית.
%break
ולכן כל עבודתם הוא, שה' יעזור להם, שיוכלו לצאת מאהבה עצמית. 
נמצא, שבאופן כללי כולם מוכרחים לעבוד על שכר ועונש כנ"ל, שבזה 
אין הבדל בין אחד להשני. אלא ההבחן הוא מאיזה שכר ועונש 
מדברים.
%break
לכן בזמן שמבטיחים להאדם שכר ועונש המלובשים בכלים דאהבה 
עצמית, אין כל כך התנגדות להדבר מצד הגוף. כי בשיעור שהוא 
מאמין בשכר ועונש, יש לו כבר חומרי דלק, שיהיה בידו כח להתגבר 
על המחשבות זרות שבאות לו, שלא נותנות לו להאמין בשכר ועונש.
%break
מה שאין כן אלו שהשכר ועונש הוא דוקא מה שמתלבש בכלים 
דהשפעה, הגוף מתנגד לזה בכל כוחו. כי הגוף אומר: "אם באמת אני 
אסכים למה שאתה אומר, שאתה מאמין בשכר ועונש. ואיזה שכר 
אתה מבטיח לי, אם אני לא אתנגד לעסוק בתו"מ.
%break
השכר יהיה, שאתה תבטל אותי לגמרי, שלא יהיה לי, היינו להרצון 
לקבל, שום זכות. אלא אתה רוצה שיהיה לך שכר כמו לדוד המלך, 
שדרשו חז"ל על מה שאמר דוד: "ולבי חלל בקרבי", שפירושו "חלל", 
שהרגו את יצר הרע בתענית. אם כן אם אני יאמין לדברך,
%break
שאתה תקבל שכר תמורת שמירת תו"מ, שאתה תהרוג אותי. נמצא, 
השכר הזה שאתה מקווה, זה ממש מיתה אצלי, ואיך אני יכול לעזור 
לך, שתהרוג אותי".
%break
לכן מי שרוצה שהשכר ועונש יהיו בכלים דהשפעה, שאם יזכה זהו 
השכר שלו, בודאי הגוף מתנגד. לכן בעבודה זו מתחיל ענין עליות 
וירידות. עד כדי כך שהאדם בא הרבה פעמים לידי החלטה, שהדרך 
הזו של לזכות לכלים דהשפעה,
%break
שזה יהיה שכרו, אין עבודה זו מתאימה בשבילו, והוא רוצה לברוח 
מהמערכה הזו.
%break
ובעבודה זו, שיהיה השכר ועונש, שרוצה לזכות לכלים דהשפעה, 
מוכרחת להיות בחינת הסתרת פנים על ההשגחה כנ"ל, אחרת לא 
תהיה שום מציאות, שיהיה אפשרות לאדם שיעשה משהו לתועלת ה'.
%break
לכן כשאדם רוצה לקבל על עצמו מלכות שמים, במצב של זמן 
ההסתרה, אז המלכות נקראת בחינת "לבנה, המקבלת אורה 
מהחמה". אבל במלכות עצמה אין מגולה שום אור על בחינתה,
%break
כמו שכתוב בזה"ק: "מלכות לית לה מגרמה ולא מידי, אלא מאי דיהיב 
לה בעלה".
%break
כלומר, מצד התחתון, היינו מי שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, 
אינו טועם שום טעם של חשיבות מעצמו. "מעצמו" פירושו, שהוא לא 
רוצה שום טעם. אלא אם העליון נותן, התחתון מקבל.
%break
זה נקרא, שאין לה מעצמה, אלא מה שבעלה נותן לה, זה יש לה. 
אבל היא מצד עצמה אינה רוצה שום דבר.
%break
אלא האדם מסכים להיות עובד ה' בלי שום תנאים. היינו, בין שהוא 
מרגיש טעם של חשיבות, ובין שהוא לא מרגיש שום טעם בעבודה. כי 
הוא אומר: "אם אני רוצה לעשות נחת רוח לה', אם כן, מה לי 
להסתכל, אם יש לי נחת רוח מהעבודה שלי.
%break
רק עלי להאמין, שה' כן נהנה מהעבודה שלי. והגם שאני רואה, 
שהעבודה, מה שאני עושה, אינה בכל הלב, ואין לי ההרגש, שאני 
מקיים מצות המלך, כי הכל עתה נסתר ממני, ולפי דעתי, אומר 
האדם, אין שום ערך את מה שאני עושה,
%break
ואיך אני יכול לומר, שה' נהנה ממעשה כזו, ולכל הפחות אם האמונה 
כזאת היתה מאירה לי, שה' נהנה מזה, אז בטח גם אני הייתי מרגיש 
איזו הנאה".
%page 1071
והתשובה על זה היא כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, 
בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, והוא רוצה שה' יהנה מהמעשה, 
מה שהוא עושה, כבר יש מזה הנאה למעלה. ולא חשוב מהו הצורה 
של המעשה, אלא מספיק מה שאדם רוצה.
%break
אפילו שהאדם רואה, שהמעשה הזו הוא בתכלית השפלות, שאי 
אפשר להיות יותר שפלות מזה, שזה נקרא, שהאדם הולך על דרך 
הישר.
%break
כלומר, שאין האדם אומר, שהמעשה שלו הוא בשלימות, אלא הוא לא 
משקר ולא מרמה עצמו. אלא הוא אומר, שהמעשה שהוא עושה, לא 
יכול להיות יותר חסרונות. וזהו אמת. אבל האדם מאמין באמונת 
חכמים, מה שהם אומרים לנו,
%break
להאמין במה שכתוב "רם ה' ושפל יראה". לכן הוא מאמין, שכן ה' 
נהנה מהמעשה הזו.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו: מהו הרמז, שמשה נתקשה במולד 
הלבנה, באיזה שיעור תראה, ותהיה ראויה לקדש. יש לפרש כנ"ל, 
שענין "מולד הלבנה" הרמז, שבזמן שהאדם מתחיל לקבל עליו עול 
מלכות שמים. ש"תחילה" יהיה הפירוש,
%break
תחילת לידה אצל האדם. ואז השאלה היא, באיזה שיעור קבלת 
מלכות שמים, היינו האמונה שהאדם מקבל על עצמו.
%break
ועל שיעור אמונה זו הוא עושה מעשים. ו"מולד הלבנה" נקרא, שעוד 
לא מורגש את האמונה בה' בכל אבריו. אלא שכבר הוא רוצה לקבל 
על עצמו את מלכות, אבל הגוף לא מסכים לזה, והוא עובד עם גופו 
בבחינת הכפיה.
%break
כלומר מצד אחד הוא רוצה להאמין בה' ולאהוב אותו, ומצד השני 
הגוף מתנגד לזה, והוא מרגיש את שפלותו.
%break
אדם הזה, יכולים לומר עליו, שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים. 
מה שאין כן אלו אנשים, שאין להם שום שייכות לאמונת ה', הם לא 
נמצאים במצב של הסתרת פנים.
%break
כלומר, הם לא מאמינים שה' מוסתר מהם, היינו שה' עשה על עצמו 
כיסוי, שלא ירגישו אותו, מטעם תיקון הבריאה.
%break
לכן מהם לא מדברים בכלל. אלא תחילת הדיבור בעבודה, הוא מעת 
שהאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים. ועל סמך אמונה זו 
הוא מקיים תו"מ. ואצלו מתחילים לדבר מענין המולד של הלבנה. 
היינו כנ"ל: "באיזה שיעור תראה, ותהיה ראויה לקדש".
%break
כלומר, באיזה שיעור של אמונה, אפשר לומר, שכבר יש לו קדושה, 
ותהיה לו היכולת לומר, שה' נהנה ממעשיו, מטעם שמעשיו הם של 
קדושה. אפילו שהמעשים שלו מה שהוא עושה, הוא על דרך כפיה, 
מטעם הנ"ל, שכל הגוף מתנגד למה שהוא רוצה.
%break
ואם כן, איך אפשר לומר שה' נהנה ממעשים כאלו, "שלבו בל עמו".
למשל אם אדם נותן איזו מתנה לחבירו. וחבירו יודע, הגם שהוא נותן 
לו מתנה, אבל זהו לא בכל הלב, מטעם שעוד לא אוהב אותו. בטח 
האדם לא היה מקבל ממנו את המתנה.
%break
ובבחינת המציאות אנו רואים, אם מי שמזמין את חבירו לסעודה, 
והאורח יודע, שהזמנה זו אינו בכל הלב, אלא בדרך כפיה, בטח, אם 
האורח יודע זה, בטח לא היה מקבל את הזמנתו. ואיך האדם יכול 
לומר על מצב של הסתרה,
%break
שהאדם עושה את המעשים שלו על דרך הכפיה, שהקב"ה מקבל את 
עבודתו ונהנה מזה.
%break
אלא כנ"ל, שאנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים 
לנו כנ"ל, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם 
האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית 
השפלות, ה' נהנה מזה.
%break
והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות 
מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות.
%break
והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה 
מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו 
מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, 
שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת כנ"ל.
%break
וזהו שיש לפרש, במה שנתקשה משה במולד הלבנה: איך יכול להיות, 
שעל העבודה כזו בזמן המולד, שהוא מצב של הסתרה, יכולים לומר, 
שזה קדושה, וה' נהנה מהמעשים כאלו.
%break
וזה שכתוב: "נתקשה משה במולד הלבנה. והראה לו הקב"ה באצבע 
את הלבנה ברקיע, ואמר לו: "כזה ראה וקדש".
%page 1072
ושאלנו: מה הרמז שהראה לו באצבע. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר 
זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל (סוף תענית): "אמר רבי אלעזר, עתיד 
הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד 
מראה באצבעו".
%break
ואמר: "מראה באצבע" הרמז הוא על אור החכמה, הנקרא "ראיה", 
שפירושו שכולם יזכו לבחינת גילוי חכמה".
%break
ולפי זה יכולים כאן לפרש: "הקב"ה הראה למשה באצבע, ואמר, כזה 
ראה וקדש", היינו כמו שכתוב "והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע", 
שיהיה הפירוש, שמולד של הלבנה הנראה ברקיע. ש"רקיע" פירוש 
בחינת מסך המבדיל,
%break
כמו שאמרו חז"ל על "ויעש אלקים את הרקיע, ויהיה מבדיל בין מים 
למים", שמים תחתונים בוכים, שאמרו "אנן בעינן למהוי כמה מלכא".
%break
שהלבנה הנמצא ברקיע בזמן המולד, הוא נמצא בהסתרת פנים. 
ואמר הקב"ה: "השיעור הזה, שאתה רואה בזמן המולד, כזה ראה 
וקדש. הגם שזהו תכלית השפלות, שהיא כולה למעלה מהדעת, 
מטעם שכל המעשים שלו הם עדיין על דרך הכפיה,
%break
כנ"ל במשל, מכל מקום אם מיחסים את עבודה זו לשמי, אני נהנה 
מזה, כאילו היה בחינת מראה באצבע".
%break
כנ"ל בדברי חז"ל: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד 
ואחד מראה באצבעו". היינו, "שאני נהנה מזה, כאילו הם כבר זכו 
לבחינת חכמה. ולכן אם האדם מתגבר בזה, ומאמין באמונת חכמים, 
הוא יכול להתעלות למעלה.
%break
היות שהוא אומר לה': "אני רוצה להכניע את עצמי ללא תנאי, שאין 
אתה מוכרח לתת לי טעם בעבודה".
%break
זאת אומרת, שאדם אומר להבורא: "אם אתה תראה, שאני אהנה, אז 
אני יכול לעבוד בעל מנת להשפיע, שגם אתה תהנה, אחרת אין אני 
יכול לעבוד בעל מנת להשפיע".
%break
נמצא, שהוא מכתיב להבורא, איך שהבורא יתנהג עמו. כלומר לפי 
שכלו של האדם. ועל זה צריכים לומר, שה' אמר: "כי לא מחשבותי 
מחשבותיכם".
%break
אלא שהאדם אומר: "לא חשוב לי כמה אני מבין להעריך את חשיבות 
של קיום של תו"מ, שאני יקבל מזה השראה גדולה, עד שכל הגוף 
יכנע לה', ויעשה הכל באהבה ובשמחה. אלא בזה אני רואה, שאני 
יכול לעבוד עבודת הקודש רק בכפיה, נמצא, שאין לי עוד הדעת,
%break
להבין ולהעריך את מי אני משמש. כלומר, שאני ארגיש, שאני משמש 
מלך גדול. אם כן, איך אני יכול לומר, שאני עובד בקדושה. הלא יש לי 
מחשבות זרות נגד עבודת ה'. עד כדי כך, שאני מוכרח לעשות הכל 
על דרך הכפיה". אלא שהוא מאמין באמונת חכמים.
%break
והתשובה לזה היא כנ"ל, שאמר הקב"ה: "כזה ראה וקדש". כלומר, 
הגם שהוא עדיין לא רואה את שיעור של חשיבות של הלבנה כנ"ל, 
שלבנה מרמזת על מלכות שמים. והלבנה, הראה הקב"ה באצבע 
ברקיע, שהוא בחינת הסתרה כלפי תחתונים כנ"ל,
%break
בפירוש "ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת 
לרקיע".
%break
היינו, שאין התחתונים יכולים להסתכל למעלה, מטעם שיש הרקיע, 
שהיא מסתירה ומבדילה מהתחתונים. וזו היתה תשובתו של הקב"ה 
למשה, שנתקשה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש.
%break
היינו, שיכול לומר: "זה קדושה. וקדושה זו עולה לפני למעלה. ואני 
מקבל את זה בתור קדושה".
%break
והראה לו באצבע. היינו כנ"ל: "כזה ראה וקדש". כלומר, כמו שהלבנה 
ברקיע, ונמצאת בתכלית ההסתר. והאדם מקדש את זה ואומר: "כמה 
אחיזה שיש לי ברוחניות, אני מקבל זה באהבה, אפילו שעבודתי היא 
בדרך הכפיה, גם זה חשוב, שיש לי קצת אמונה בה',
%break
שאני על כל פנים יכול לכוף עצמי, ולעשות על דרך הכפיה משהו, 
בכדי להנות להקב"ה. וזה המיעוט שיש לי". והאדם צריך לומר: 
"שיהא בעיניו חשוב, כאילו מורה באצבע, כנ"ל".
%page 1073
וזה שכתוב: "ישראל מונין ללבנה, ועכו"ם מונין לחמה". ושאלנו: מה 
בא זה ללמדנו בעבודה. ויש לפרש כנ"ל, היות שהאדם הוא עולם קטן, 
שנכלל מבחינת "ישראל" ומבחינת "אומות העולם". "ישראל מונין 
ללבנה, ועכו"ם מונין לחמה". דבר חשוב נקרא דבר שבמנין.
%break
אצל "האומות העולם" שבאדם, הוא דוקא, שמאיר לו את ענין עבודת 
ה' כחמה, היינו כשמש, כמו ששמש מכונה "יום", כמו שאמרו חז"ל: 
"אם ברור לך הדבר כאור, היינו כאור המאיר" (פסחים ב', ע"ב). היינו 
שענין עבודה מאיר בכל גופו. אז הוא יכול להיות עובד,
%break
ולעסוק בתו"מ. מה שאין כן אם אינו מאיר לו בכל גופו, אין הוא מסוגל 
לעבוד עבודת הקודש. בחינה זו נקראת "אומות העולם", שעובדים רק 
לחמה, כלומר דוקא בעת שמאיר להם, ולעשות התגברות ולעבוד על 
דרך הכפיה, אין הם מסוגלים כלל.
%break
מה שאין כן בחינת "ישראל" שבאדם, מונין ללבנה. כלומר, שהם 
מקדשין את עבודתם בעת מולד של הלבנה, שעוד לא רואים את מה 
שהיא צריכה לקבל אור מהשמש. אלא כנ"ל: "כזה ראה וקדש". שלא 
לחכות עד שתאיר לו איזו הארה והתעוררות מלמעלה,
%break
אז הוא יתחיל לעבוד, אלא על כמה אחיזה שיש לו ברוחניות, הוא 
נותן תודה לה'. זה נקרא בחינת "ישראל", שדוקא ע"י זה יזכה האדם 
לעלות במעלות הקודש כנ"ל, בשכר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, 
זכה לתמונת ה' יביט".
%break
היינו, שדוקא שע"י זה שהאדם מקבל על עצמו לעבוד עבודת הקודש 
בלי שום תנאים, אז האדם זוכה להגיע למטרת הבריאה, שהיא רצונו 
להטיב לנבראיו.
%break
וכעין זה אנו רואים שמובא בזהר (בראשית, חלק ג', ובהסולם אות 
י"ד): "בהיכל זה נמצאים כל אלו שסבלו יסורים ומחלות בעולם הזה, 
בכדי להתתקן בתשובה שלימה. והיו מודים ומשבחים בכל יום 
לרבונם, ולא היו מבטלין תפלתם לעולם".
%break
פירוש, כי מטבע האדם, הדואג לפניו יתברך, שרואה את עצמו מלא 
חסרונות, שבזה כוחו יפה להתפלל תמיד על מילוי חסרונותיו. אמנם 
אינו יכול להודות ולשבח לפניו יתברך, כי אין לו לדעתו על מה להודות 
ולשבח. וכן לאידך גיסא,
%break
אם מתעצם להודות ולשבח את בוראו על מידת טובו המרבה אליו 
בכל יום ותמיד, הרי בהכרח שמרגיש הספקה במצבו, ושוב אינו יכול 
להתפלל ולהתמרמר כל כך לפניו יתברך על חסרונותיו.
%break
ואומר הזה"ק, שמעלתם של אלו הצדיקים היה, כי היו נשלמים מב' 
הצדדים. ולפיכך זכו להכנס להיכל ההוד שבגן עדן"
%break
נמצא לפי זה, שהאדם צריך ללכת בב' הקוים, אף על פי שהם 
בסתירה זה לזה, שדוקא על ידי זה זוכים להכנס בהיכל המלך.
%page 1074
%H מהו, שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה
%break
הזה"ק (ויקרא דף כ"ד ובהסולם אות ע') אומר וזה לשונו "אם עולה 
קרבנו". רבי חייא פתח "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". "מחשבה של 
הקב"ה", היא "עליונה וראש הכל". "וממחשבה ההיא נתפשטו 
אורחות ושבילים, להמצא השם הקדוש".
%break
"וממחשבה ההיא נמצא, שנאצלה על ידה תורה שבכתב ותורה שבעל 
פה, שהיא המלכות". "המחשבה של האדם" היא "ראש הכל". 
וממחשבה ההיא מתפשטים אורחות ושבילים להטות דרכיו "בעולם 
הזה" ו"בעולם הבא".
%break
"וממחשבה ההיא, זוהמא דיצר הרע להרע לו ולכל". "וממחשבה 
ההיא נמצאים עבירות, וחטאים, וזדונות, עבודה זרה, גילוי עריות 
ושפיכת דמים. ועל זה אומר הכתוב "לא מחשבותי מחשבותיכם".
%break
ובאות ע"ג אומר וזה לשונו "כל הבא לקרבן עולה, כולם זכר ולא 
נקבה", משום ש"קרבן עולה" עולה על "הלב", דהיינו על "המחשבה", 
שהיא למעלה מן "הלב", "שהמחשבה" היא חכמה, נבחנת לזכר, 
"והלב" לנקבה, דהיינו בינה, בסוד "הלב מבין".
%break
ויש להבין מהי "מחשבה של הקב"ה" בעבודה, ומהי "מחשבה של 
האדם" בעבודה, שעל זה אומר הכתוב, כפי מה שכתוב הזהר "כי לא 
מחשבותי מחשבותיכם". וכמו כן יש להבין,
%break
מה מרמז לנו בזה שאומר "קרבן עולה הוא זכר", מטעם שהוא מכפר 
על המחשבה, שהיא זכר. מה מרמז לנו זה בעבודה, שנדע איך 
להתנהג.
%break
ידוע שהגם שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", שהנבראים 
יקבלו טוב ועונג, מכל מקום מטעם בכדי להוציא שלימות פעולותיו, 
נעשה תיקון, הנקרא "צמצום והסתר" על הטוב ועונג. והיות שכל 
הנבראים נבראו ברצון לקבל הנאה ותענוג,
%break
נמצא שאין האדם מסוגל לעשות שום דבר, אלא רק שהוא יודע, 
שמזה הדבר הוא יכול לקבל הנאה ותענוג. אחרת הוא לא מסוגל 
לעשות שום תנועה, היות שזה יהיה בסתירה להשורש של הנבראים.
%break
ולפעמים שהאדם כן עושה פעולות, אפילו שאין לו הנאה מהמעשים 
האלו, זהו מטעם, שיודע, שעל ידי זה הוא יקבל אח"כ הנאה ותענוג, 
מה שיתנו לו תמורת עבודתו, היינו תמורת הפעולות שעשה, שלא 
היתה לו מהן שום הנאה. ורק מטעם ההנאה,
%break
שהוא יקבל אחר העבודה, זה נותן לו כח לעבוד עבודה, מה שהוא לא 
נהנה מזה עכשיו, אלא שעתיד לבוא אח"כ.
%break
מה שאין כן אם השכר בספק, כבר אין כח לעבוד בעבודה, שאין 
האדם נהנה מזה. מה שאין כן למשל, האם הנותנת לאכול להילדים 
שלה. והגם שזה עבודה, היינו לקנות מצרכים ולהכינם, שיהיו ראויים 
לאכילה, וגם היא מאכילה אותם. ויש כאן להבחין ב' פעולות:
%break
א. פעולות, שהיתה מוותרת עליהן.
ב. פעולות, שאין בדעתה לוותר עליהן.
היינו, לקנות מצרכים ולהכינם, שיהיו ראויים לאכילה וכדומה, על אלו 
הפעולות היא היתה מוותרת עליהן.
%break
ואנו רואים, שאצל עשירים יש מי שקונה מצרכים ויש טבחית, שזה 
מראה שהאם יכולה לוותר עליהן. אבל זה שהאם מסתכלת על 
הילדים איך שאוכלים, הגם שהאם, בעת, שהיא מסתכלת, שהילדים 
יאכלו, אין היא אוכלת, אבל האם מוותרת במצב הזה על עצמה.
%break
והיא נהנית מזה שהיא רואה, איך שהילדים אוכלים. ואף פעם לא 
תעלה להאם מחשבה, מה יהיה לי מזה, שאני רואה, שהילדים 
הקטנים אוכלים.
%page 1075
והיא לא רוצה בשביל זה לא "עולם הבא" ולא "עולם הזה". והטעם 
הוא, היות שיש לה הנאה מפעולה זו, כבר אינה צריכה תמורה. לכן, 
אם היה מגולה את הטעם ב"תורה ומצות", כמו שאמרו חז"ל 
"שהתרי"ג מצות" נקראים "תרי"ג פקודין",
%break
כמו שמפורש בהסולם, שבכל מצוה יש בה אור מיוחד, המאיר בה, 
ובטח אם זה היה מגולה, ולא היו צריכים להאמין בזה, בטח כל 
העולם כולו היו עוסקים רק ב"תורה ומצות".
%break
אולם, היות שנעשתה "הסתרה" על הטוב ועונג, שזה לא מתגלה 
מטרם שהאדם זוכה ל"כלים דהשפעה", לכן יש הפרעות מצד הגוף, 
שהוא צועק, מדוע אתה רוצה ללכת "נגד הטבע", מה שהקב"ה ברא 
את האדם, שהוא יקבל הנאה ותענוג.
%break
ואתה רוצה לוותר על זה. והגם שהאדם מבטיח להגוף, שיהיה לו 
שכר, בזה ששומר "מצות התורה", נמצא שהוא כן יקבל תמורה, אז 
כאילו הגוף שואל, באיזה כלים אני אקבל שכר, "בכלים דקבלה" או 
"בכלים דהשפעה".
%break
אז אם האדם אומר לו, שהוא יקבל את השכר "בכלים דקבלה", אז 
הגוף שואל, מדוע ה' נתן לנו כל כך הרבה מצות, הלא הוא "אב 
הרחמן" ו"טוב ומטיב". ומדוע הוא לא נותן לנו את כל השכר, שרוצה 
לתת עבור קיום "כל התרי"ג מצות",
%break
עבור עבודה של "חצי תרי"ג מצוות". ומאי איכפת לו, אם היה נותן את 
כל השכר עבור חלק קטן "משמירת תורה ומצות", ולמה אנו צריכים 
לעבוד כל כך קשה ולקיים "כל התרי"ג מצות".
%break
וזה דומה מהמשל של האם, שהיא מאכילה את ילדיה באכילה 
ושתיה, אבל היא צריכה לקנות את המצרכים, ולבשלם, וכדומה, שעל 
כל הדברים האלו היתה מוותרת. וממה היא לא מוותרת, מזה שהיא 
רואה ומסתכלת, איך שהילדים אוכלים.
%break
ואת הילדים הקטנים היא בעצמה מאכילה אותם, ומזה יש לה הנאה, 
ועבודה זו היא לא רוצה לוותר, משום שמעבודה בעצמה היא נהנית, 
ואינה זקוקה לשום תמורה עבור עבודה זו.
%break
ובהאמור יוצא לנו ב' דברים:
א. שהוא לא כל כך רחוק מהשכל, היינו מי שרוצה לקבל שכר ב"כלים 
דקבלה", אבל הוא שואל, בשביל מה רוצה הקב"ה מאתנו שנשמור כל 
כך הרבה מצות, כלומר שהיה צריך לתת כל השכר, שרוצה לתת,
%break
בקיום "חצי מהתרי"ג מצות", כיון שעבודה שהוא עובד אין בה הנאה, 
אלא דוקא מהתמורה שיקבל אח"כ. וזה נקרא, שהוא "מקבל שכר 
בעולם הבא",
%break
כלומר בזמן העבודה אין הוא מרגיש שום תענוג, אלא כל מה שהוא 
רוצה לעבוד, הוא על השכר, שיבוא אח"כ.
%break
ב. שיש להבחין בהשכר, שהוא רוצה לקבל את השכר ב"כלים 
דהשפעה", היינו שתהיה "אהבת ה'", ושירגיש שהוא משמש את 
המלך. נמצא שהוא מקוה לקבל שכר, שהשכר הזה יקובל אצלו אח"כ, 
בכלים הנמצאים "בעולם הזה", היינו בהווה.
%break
ואז, כשזוכה לבחינת "תרי"ג פקודין", אז כשהוא מקבל את כל מצוה 
ומצוה בבחינת "עולם הזה", אין הוא אומר אז, מדוע ניתן לנו כל כך 
הרבה מצוות.
%break
וזה כדוגמת, שאין בעולם הגשמי, שיהיה מי שיהיה ברוגז על הבורא, 
מדוע הוא הכין בשבילנו כל כך תענוגים גשמיים. כך אותו דבר הוא 
בזמן שהאדם זוכה לבחינת "תרי"ג פקודין", שאז בכל מצוה ומצוה 
הוא מרגיש טעם אחר, ושאין בדעתו של אדם לוותר עליו.
%break
אולם יש כאן חסרון גדול בעת העבודה בבחינת "תרי"ג עיטין", היינו 
בזמן שהתו"מ הם רק בבחינת "עצות" איך להגיע ולקבל את "הכלים 
דהשפעה", כי ההתנגדות מצד הגוף היא גדולה מאוד, מסיבת שהיא 
ממש נגד הרצון לקבל שלו, שבטבע הזה האדם נולד.
%break
נמצא, שהם (עבודה ושכר) ב' בחינות נפרדות זו מזו, כלומר שבזמן 
שהשכר הוא בכלים דקבלה, יש לו חומרי דלק, מטעם שיקבל שכר. 
אבל תמיד יש לו יגיעה, מטעם היות שהשכר, מה שהוא מקבל, הוא 
"בעולם הבא", היינו לא עכשיו אלא בזמן אחר, שהוא יבוא,
%break
הוא יקבל שכר. היינו שהוא מסתכל על התמורה, מה שהוא יקבל 
אח"כ. נמצא שהוא היה יותר שבע רצון, אם היה מקבל יותר שכר 
ופחות עבודה,
%page 1076
כי הוא מסתכל על התמורה. נמצא שתמיד יש לו יגיעה, מטעם שאצלו 
השכר היא הסיבה, המחייבת אותו לעבוד בתו"מ. לכן זה דומה כמו 
בעולם הגשמי, שמקבלים שכר עבור עבודה, אז עבודה היא רק 
"אמצעי". ואם היתה אפשרות לקבל השכר בפחות עבודה,
%break
בטח כל אחד ואחד היה בוחר למקום, שנותן יותר שכר ופחות עבודה.
מה שאין כן כשהאדם זוכה ל"כלים דהשפעה", אז יורד ממנו את 
"ההסתר והצמצום", שנעשה על "תורה ומצות",
%break
וזוכה לבחינת "תרי"ג פקודין", כנ"ל. היינו שבכל מצוה ומצוה, שהוא 
עושה, הוא משיג את הטעם שבמצוה. נמצא שהשכר הוא "בעולם 
הזה", היינו במצב ההווה, שבו האדם נמצא. ובטח שאין לומר, 
שהאדם יוותר על העבודה,
%break
כי בהעבודה בעצמה שם הוא מקום לקבלת השכר. נמצא שב"כלים 
דהשפעה" שם "התרי"ג מצות" הם בבחינת "מנוחה" ולא "עבודה 
ויגיעה", כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק אומר על הכתוב על "כי לא 
מחשבותי מחשבותיכם". ושאלנו, מה בא זה לרמז לנו בעבודה, בזה 
שאומר "שהמחשבה של הקב"ה נתפשטו אורחות ושבילים להמצא 
השם הקדוש",
%break
מה שאין כן "המחשבה של האדם מתפשטים, זוהמא דיצר הרע להרע 
לו ולכל. וממחשבה ההיא נמצאים עבירות וחטאים וזדונות, עבודה 
זרה, גילוי עריות, ושפיכת דמים".
%break
ועל זה אומר הכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". הנה "מחשבה 
של הקב"ה" הכוונה על "מחשבת הבריאה", שהיא "להטיב לנבראיו, 
היינו שהוא רוצה רק להשפיע להנבראים כל טוב. לכן "התורה 
ומצות", שהוא נתן לנו לעשות,
%break
אנו מוכרחים לומר, שאין כוונתו שאנחנו צריכים לתת לו את העבודה 
הזאת, והוא מקבל את העבודה. הלא רצונו הוא רק להשפיע. לכן 
אומר ש"מהמחשבה של הקב"ה נתפשטו אורחות ושבילים, להמצא 
השם הקדוש".
%break
ויש להבין מהו הפירוש "להמצא השם הקדוש". אלא לפי שאנו 
לומדים, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", נמצא לפי זה, 
ש"השם הקדוש" של הבורא הוא "טוב ומטיב", היות שהשם הזה 
נסתר מהנבראים,
%break
כל זמן שאין להם "כלים דהשפעה". לכן ניתנו לנו התו"מ בבחינת 
"עיטין", היינו עצות, איך על ידם להגיע להשיג את "הכלים דהשפעה", 
כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
נמצא, שענין עבודה שלנו בתו"מ, זהו לא מטעם שהוא צריך שנקיים 
את מצותיו, אלא הנבראים מקיימים מצותיו, שע"י זה הנבראים 
מתקנים עצמם, שיוכלו לזכות ל"כלים דהשפעה". וזה הפירוש מ"ש 
"להמצא השם הקדוש",
%break
שע"י זה כל אחד ואחד ירגיש, ששמו של הקב"ה הוא "טוב ומטיב".
מה שאין כן "המחשבה של אדם", (מהן) מתפשטים זוהמא דיצר הרע, 
היות שהאדם, שהוא בחינת "נברא", שהוא בחינת "יש מאין", כלומר 
שיש להאדם מחשבה רק איך לקבל ולא להשפיע,
%break
והגם שזה שורשו של אדם, אבל על הרצון לקבל הזה נעשתה 
"הסתרה וצמצום", לכן נמשכת מהמחשבה זו שבאדם בחינת "יצר 
הרע". כלומר, בזמן שהאדם צריך לעשות מעשים של השפעה, בכדי 
שתהיה לו בחינת "דביקות עם הבורא",
%break
הנקראת "השתוות הצורה", אז הרצון לקבל הזה מצייר להאדם 
ציורים, שיהיה לו רע, בזה שהוא נותן מכוחו לאחרים.
%break
לכן בזמן שהאדם רוצה לקיים תו"מ על הכוונה דלהשפיע, ולא לקבל 
שום דבר מה שנוגע לתועלת עצמו, אז המחשבה זו מציירת לו, איך 
שיהיה לו רע. ועם כח הציור הזה מונעת מהאדם, שלא יכול להגיע 
לידי "דביקות בה'".
%break
וזהו הפירוש ש"מהמחשבה של אדם מתפשט זוהמא דיצר הרע", כמו 
שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שאמרו חז"ל "בא נחש על חוה והטיל בה 
זוהמא". ואמר "זוהמא", הוא בחינת "זו-מה", שבכל דבר של קדושה 
בא הנחש, שהוא "היצר הרע", ואומר לאדם "זו-מה",
%break
היינו מה יהיה לך מזה שאתה רוצה לעבוד ולעשות הכל לתועלת 
הבורא ולא לתועלת עצמו.
%page 1077
נמצא לפי זה, יהיה הפירוש "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", כי 
המחשבה של הקב"ה היא להשפיע, והמחשבה של האדם היא רק 
לקבל.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה מרמז לנו בזה, שהזה"ק אומר, 
"שקרבן עולה הוא זכר", מטעם שהוא מכפר על המחשבה שהיא זכר, 
מטעם שמחשבה היא חכמה נבחנת לזכר, והלב לנקבה שהיא בינה 
"בסוד הלב מבין".
%break
ידוע מה שאמרו חז"ל "עין רואה והלב חומד". ויש להבין, מה מרמז 
לנו "עין". ידוע, שעיניים נקרא "חכמה", היינו מחשבה. ומחשבה 
נקראת זכר, כנ"ל בדברי הזה"ק, שאצל האדם, שהוא צריך לקבל על 
עצמו "עול מלכות שמים", אמונה זו שהאדם מאמין,
%break
הנקראת "בחינת מוחא", המחשבה זו משפעת להלב, שאז הלב 
מתחיל לחמוד להדבר שעלה לו במחשבה במוחו. מבחינת זו נקרא 
"עין" מחשבה. וחכמה, מה שהוא רואה ומצא חן בעיניו, את זה הוא 
משפיע להלב. לכן הלב חומד "להדבר שבמוחא".
%break
ובהאמור יוצא, "שהמחשבה של הקב"ה" היא "להשפיע". ועל זה יש 
לפרש, אמרו חז"ל (אבות פרק ב' א') "דע מה למעלה ממך, עין 
רואה". שיש לפרש, שהאדם צריך לדעת מה שיש למעלה מהאדם, 
היינו מה שיש למעלה "ממחשבת האדם",
%break
ששם יש "מחשבה של הקב"ה", הנקראת "עין רואה", כמו שאומר 
הזה"ק, ש"עין נקרא מחשבה, ומחשבה נקראת חכמה, שהוא זכר".
%break
וכמו שלמדנו, שאור החכמה בא מצד המשפיע להמקבל, לכן מוטל על 
האדם להדמות לעין של מעלה ולהיות משפיע לה', שזה נקרא 
"השתוות הצורה", ושזה נקרא "אמונה בה'",
%break
שזה נקרא בחינת "מוחא", היינו מחשבה שהאדם צריך להיות 
בהשתוות הצורה להבורא.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"ז) וזה לשונו "אף אתה 
כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת 
מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית. ויש בהשואת הצורה 
האמורה בחינת "מוחא" ובחינת "ליבא".
%break
וענין העסק בתורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא 
השואת הצורה מבחינת מוחא. כי כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם 
הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספקות, אף 
הרוצה לזכות להשואת הצורה,
%break
אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, 
כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, 
נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך".
%break
ולפי זה יוצא, אם האדם מאמין ב"דע מה למעלה ממך העין רואה". 
"דע" היא בחינת "דעת". ו"דעת" נקראת בחינת חיבור ודביקות. "מה 
למעלה ממך עין רואה". שהעין של הקב"ה, שהיא בחינת "חכמה", 
שענין "דע" הכוונה על דביקות,
%break
שהאדם לה תדבק "בלמעלה ממך", שהיא בחינת "מוחא", היינו 
אמונה כנ"ל.
%break
וכפי הכלל "עין רואה והלב חומד", כלומר שהמחשבה, שהיא בחינת 
"זכר", משפיע להלב, שהיא בחינת "חמדה ורצון", אז כמו 
שהמחשבה, שהיא בחינת "אמונה", יש לו השתוות עם ה', כנ"ל, אז 
גם הלב, שהוא הרצון לקבל,
%break
אינו רוצה לשמש עם בחינתה, שהיא "בחינת קבלה", אלא שהיא 
מושפעת מהמחשבה ורצה להיות משפיע כמו המחשבה. נמצא, שאם 
האדם שלם עם השתוות הצורה בבחינת "מוחא", זה משפיע להלב, 
שגם הלב יהיה בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים".
%break
וזהו על דרך שביארנו על מה שאמרו חז"ל "כל מי שיש בו יראת 
שמים, דבריו נשמעים". שפירושו, שכל מי שיש לו "קבלת עול מלכות 
שמים", שהיא בחינת "אמונה", דבריו נשמעים אצל הגוף, היינו כל 
הגוף שומע בקולו מטעם הנ"ל.
%break
כי אם המחשבה היא בבחינת "אמונה למעלה מהדעת" בבחינת 
"השתוות הצורה" כנ"ל, המחשבה, שהיא זכר, משפיע להלב, שהיא 
בחינת נקבה, כמו שכתוב "והלב מבין". וזה שאומר הזה"ק "בינה זהו 
לבא", והיא בחינת נקבה.
%page 1078
לכן אם "עולה קרבנו הוא זכר". ואמר, שהטעם הוא משום "שעולה" 
בא לכפר על "המחשבה", שהיא זכר חכמה. כלומר, שאם האדם 
חטא, היינו שפגם בחינת המחשבה שלו, שהיא בחינת "אמונה 
למעלה מהדעת", אז הוא צריך לתקן את הבחינה שפגם בה.
%break
והיות שבחינת "אמונה", שהיא בחינת "עין רואה", שהיא בחינת 
"חכמה שלמעלה", שפירושו הוא, ש"המחשבה של הקב"ה" היא 
"רצונו להטיב לנבראיו",
%break
היינו להשפיע לתחתונים, והאדם פגם בזה, היינו שלא מאמין שיש 
מנהיג על העולם והוא משגיח על הנבראים בבחינת "טוב ומטיב", ועל 
האדם מוטל לתת שבח והודיה להקב"ה.
%break
נמצא, שאם אין האדם מאמין בה', שהוא המשפיע, הנקרא "זכר", לכן 
האדם צריך להביא קרבן של זכר, שזוהי הבחינה "שכנגדה", שבזה 
הוא פגם. לכן הפגם של המחשבה הוא חמור מאוד, משום שזהו כל 
ענין של מטרת הבריאה.
%break
והאדם אינו מאמין בזה, לכן נקרא זה, שחטא ופגם במחשבה, וצריך 
לעשות את התיקון גם כן באותה בחינה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק אומר על הכתוב "אם עולה קרבנו", 
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם". ואומר "וממחשבה ההיא נמצא 
שנאצלה על ידה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהיא המלכות". 
ויש לפרש, שבדרך עבודה נקראת "מלכות" בחינת "מלכות שמים",
%break
שהיא בחינת "אמונה", ו"תורה שבכתב" נקראת בחינת "תורה". היינו, 
שאי אפשר לזכות לבחינת "תורה", אם עדיין לא זכה לבחינת 
"אמונה", כמו שאמרו חז"ל "אסור ללמוד תורה לעכו"ם".
%break
אלא לאחר שזכה לבחינת "אמונה", הוא יכול לזכות לבחינת "תורה". 
וזה שכתוב "וממחשבה ההיא", היינו מבחינת "מחשבת הבריאה", 
שהיא "להטיב לנבראיו", נמשכת בחינת "אמונה" ובחינת "תורה". 
כלומר, זה שניתן לנו בחינת "אמונה",
%break
שכולם שואלים, מדוע עשה הסתרה על השגחתו יתברך וצריכים על 
זה אמונה, התשובה לזה היא, שגם זה הוא מטעם "להטיב לנבראיו", 
הנקרא "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו". נמצא, כשדבוקים 
במחשבתו יתברך, יש להאדם הכל.
%break
מה שאין כן המחשבה של האדם אומרת, וממחשבה ההיא נמצאים 
עבירות, וחטאים וזדונות. וזה שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם".
%break
לכן מוטל על האדם להתאמץ ולרכז כל עבודתו, שתהיה אך ורק 
להיות דבוק במחשבתו יתברך, ולהאמין בזה שהוא משגיח על העולם 
בבחינת "טוב ומטיב", וכשתהיה לו אמונה הזאת, יזכה להכל.
%page 1079
%H מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה
%break
הכתוב אומר (תהילים קי"ז) "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל 
האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת ה' לעולם הללויה". ויש להבין, 
מדוע צריכים כל גויים להלל לה', מטעם שכתוב "כי גבר עלינו חסדו".
%break
לכאורה אדרבה, כי בזה שעשה חסד עם עם ישראל, הגויים צריכים 
להיות ברוגז על ה'. וכאן אומר הכתוב "שבחוהו כל האומים", מטעם 
"כי גבר עלינו חסדו". היתכן.
%break
ויש לפרש זה על דרך העבודה. היינו, שמדברים באדם אחד, היות 
שכל אדם הוא עולם קטן, כמו שכתוב בדברי הזה"ק. כלומר, שיש 
באדם בחינת "אומות העולם", ויש לו בחינת "ישראל".
%break
והישראל שבאדם הוא בגלות תחת שליטת אומות העולם.
זאת אומרת, כידוע שישראל הוא בחינת ישר-אל, שהוא רוצה, שכל 
מעשיו יהיו ישר להבורא, היינו שיהיה הכל לתועלת הבורא. אולם 
האומות העולם, שכל מחשבותיהם הם רק לתועלת עצמם.
%break
כידוע, שכל אומה ואומה יש לה תאוה משלה. והם שולטים על 
הישראל שבקרבו, ולא נותנים להישראל לעשות מה שישראל צריך 
לעשות. אלא כל פעם ופעם כל אומה ואומה משליטה את התאוה 
שלה על האדם, שיעשה כרצונה. וזה נקרא, שעם ישראל הוא בגלות.
%break
אולם יש לדעת ולהאמין, כי כל מה שהאדם מסוגל לקבל בכלים 
דקבלה, אין זה יותר מנהירו דקיק בערך אור התענוג שמלובש 
ברוחניות, המקובל בכלים דהשפעה. ויחד עם זה אומרו חז"ל כלל 
"אין אדם מת וחצי תאותו בידו".
%break
כלומר, שאין אדם בעולם, שיהיה בידו לומר, שהוא האיש המאושר 
בעולם. כפי הכלל "מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים". לכן אין אדם 
בעולם, שתהיה לו מנוחה בלי דאגות, ושתהיה לו שלוה בעולם. אלא 
כל אחד ואחד יש לו חסרון משלו,
%break
כמו שכתוב "הקנאה, והתאוה, והכבוד מוציאים את האדם מהעולם".
נמצא, שבסופו של דבר, כל אדם סובל, שאין בידו למלאות את 
חסרונותיו. מה שאין כן כשהאדם זוכה ומקבל כלים דהשפעה 
מהבורא, שבהכלים האלו האדם מקבל את הטוב ועונג,
%break
מה שהבורא הכין עבור הנבראים, שאז האדם חי בעולם שכולו טוב. 
כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ו', א') "רבי מאיר אומר, כל העוסק 
בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו 
כדאי הוא לו".
%break
היינו, שהוא רואה את הכדאיות שיש לו בעולם. וזהו כנ"ל, כי בזמן 
שהאדם מקבל הכל בכלים דהשפעה, שזהו בחינת השתוות הצורה, 
הנקרא "דביקות", וזה מכונה "לשמה",
%break
אז מושפע להאדם את הטוב ועונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקרא 
"רצונו להטיב לנבראיו", כפי יכולתו יתברך.
%break
וזהו כמו שמבואר בספר "מתן תורה" (דף כ"ב) וזה לשונו "והורונו 
חז"ל, שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום תורה והמצות. פירוש 
הדבר, כי כוונת הבורא יתברך על הבריאה מעת שנבראה, הוא, 
להודיע את אלקותו לזולתו,
%break
כי דבר הודעת אלקותו מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך 
ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי, שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה 
אמיתית, להיות מרכבה אליו יתברך ולדבקה בו, עד שמגיעים 
לשלמותם הסופי".
%page 1080
ובהאמור יוצא, בזמן שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שאז הוא זוכה 
לטוב ועונג שהיה במחשבת הבריאה, זה נקרא "ברצות ה' דרכי איש, 
גם אויביו ישלים אתו". ומפרש רבי יהושע בן לוי "זה הנחש" 
(ירושלמי, תרומות ח', ג'), שענין נחש הוא היצר הרע,
%break
שהוא הממונה של ע' אומות העולם כנ"ל, שבחינת אומות העולם 
הנמצאת בגופו של אדם, הם הגורמים, שלא יכול האדם לזכות לטוב 
ועונג.
%break
לכן יוצא, בעת שהאדם מקבל טוב ועונג, גם הכלי קבלה נמתקים, 
בזה שהוא משתמש עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. אם כן גם 
הם מקבלים את הטוב ועונג. זה נקרא "ברצות ה' דרכי איש", שזהו 
בזמן שהוא עוסק רק לתועלת ה',
%break
הנקרא "העוסק לשמה", הוא זוכה לדברים הרבה, כנ"ל בדברי רבי 
מאיר.
%break
לכן האומות העולם שבגופו של אדם, גם הם צריכים לשבח את ה', 
בגלל שגם הם מקבלים עתה טוב ועונג, ע"י זה שהאדם זכה לכלים 
דהשפעה, הנקרא "כלים דחסד".
%break
וזה שכתוב "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים". ומדוע הם 
צריכים לשבח את ה'. מטעם "כי גבר עלינו חסדו".
%break
פירוש, כי כלים דחסד התגברו על כלים דקבלה. ומי נתן את הכח 
שהחסד יתגבר. זהו רק ה' נתן, כמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם 
מתגבר עליו כל יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
%break
נמצא, שגם הגויים צריכים לשבח לה', על מה שגבר עלינו חסדו. 
שאנחנו זכינו לחסד ה', שע"י זה אנו רואים עתה, ואמת ה'. היינו, 
שהאמת שהבורא משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה מגולה 
עכשיו לכל הגויים.
%break
נמצא, האויבים של האדם, שהוא היצר הרע, הנקרא "שונא", כמו 
שכתוב "אם רעב שונאך האכילנו לחם". שהכוונה הוא על יצר הרע, 
כמו שאמרו חז"ל, ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם 
"שונא". גם הוא ישלים אתו,
%break
שזה נקרא "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך", היינו ביצר 
הטוב וביצר הרע. כי בזמן שהכלי קבלה של אדם השיגו את הכח 
להיות לקבל בעל מנת להשפיע, נמצא,
%break
שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע. כלומר, שגם היצר הרע אוהב את ה', 
כי הוא גם כן מקבל טוב ועונג.
%break
לכן כתוב "ואמת ה'". היינו, כמו שמפרש בתע"ס על תיקון הז' של י"ג 
תיקוני דיקנא, הנקרא "ואמת", שלכן נקרא "ואמת", משום שבתיקון 
זה מתגלה לכל שזהו אמת, שכך היתה מטרת הבריאה "להטיב 
לנבראיו".
%break
ובהאמור יוצא, שבדרך עבודה יש לפרש מה שאומר הזה"ק, שלכל 
אומות יש שר עליהם, מה שאין כן עם ישראל, רק ה' מושל עליהם. 
שעם ישראל הוא נחלת ה'.
%break
היות שאומות העולם הם בחינת מקבלים לעצמם, כמו שכתוב בזה"ק 
על מה שכתוב "וחסד לאומים חטאת, כי כל טובו דעובדין לגרמייהו 
עובדין".
%break
פירושו, שכל מה שעושים הם רק לתועלת עצמם. וזה נקרא "ע' 
שרים", היינו "ע' שליטים", שלכל אומה יש תאוה מיוחדת כנ"ל. וזה 
נקרא באופן כללי "יצר הרע",
%break
משום שזה גורם, שהאדם נעשה נפרד מהבורא. וזה נקרא, שאומות 
העולם השרים מושלים עליהם. כלומר, שאין הם מרגישים שיש בורא, 
ומנהיג את העולם.
%break
מה שאין כן בחינת ישראל, שפירושו ישר-אל, הם מרגישים שהם 
נמצאים בחלקו של הבורא. וזהו מסיבת שכל מעשיהם הוא עבור 
הבורא ולא לתועלת עצמם. זה נקרא, שעם ישראל לקח הבורא 
לחלקו, ולא שום שר מושל עליהם.
%break
כלומר, שמי שנכנס בבחינת ישראל, הוא אומר, שרק ה' שולט עליו 
ולא שום כח אחר.
%break
זאת אומרת, שהן העליות והן הירידות, הבורא הוא הפועל על כל 
הדברים. וזהו כמו שאומרים (בתפלת שחרית בשבת) "אל אדון על כל 
המעשים". כלומר, שכל המעשים שהאדם עושה, הבורא הוא הפועל. 
כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל,
%break
שלפני העשיה האדם צריך לומר, שהכל תלוי בהאדם, כמו שאמרו 
חז"ל "אם אין אני לי מי לי". נמצא, שהכל עושה האדם. ולאחר 
העשיה, האדם צריך לומר, שהכל עושה ה', כי הוא האדון לכל 
המעשים.
%page 1081
ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (תהילים פ"ט) "ויודו שמים פלאך ה', 
אף אמונתך בקהל קדושים, כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני 
אלים". כי יש להבין, מה נוגע לנו, מה ששמים יודו על פעולת ה'. כי 
עיקר אנו צריכים לדעת,
%break
מה שאנו צריכים לעשות. ויש לפרש זה בדרך עבודה. שענין "שמים" 
ו"ארץ" יש לפרש על ב' מצבים, שבו נמצא האדם:
%break
א. בזמן עליה. שזה נקרא, שהאדם נמצא ב"שמים". היינו, כמו 
שהשמים נקרא "משפיע". ואם האדם נמצא בזמן עליה, הכוונה, שאז 
הוא רוצה להשפיע לה', שזה נקרא, שכל מעשיו הם לשם שמים.
%break
ב. בזמן שהאדם מקבל ירידה, ונופל לבחינת ארץ. "ארץ" נקראת 
בחינת מקבלת. כלומר, שהאדם נפל למצב, שאין הוא מסוגל לעשות 
שום דבר, אם זה לא יהיה מילוי להרצון לקבל שלו, זה נקרא "ארץ".
%break
ובהאמור, שהאדם צריך להאמין, שהכל עושה ה', כלומר לאחר 
שהאדם התגבר על הרצון לקבל שלו, ועוסק רק לשם שמים, אז נאמר 
"ויודו שמים פלאך ה'". כלומר, שהפעולה הזו שהוא ממש מעשי פלא. 
היות שהאדם מצד הטבע,
%break
אינו מסוגל לעשות שום דבר, רק לתועלת עצמו. ועכשיו ה' העלה 
אותו לבחינת שמים.
%break
וזה שכתוב "ויודו אלו אנשים", שהם נמצאים עתה בבחינת שמים, 
שהם יודו את ה'. היות שזו היא פעולה רק מצד ה' ולא של האדם. כי 
אין האדם מסוגל לעשות שום דבר מה שלא נוגע לתועלת עצמו, 
מטעם שהאדם נברא בטבע כזו.
%break
"אף אמונתך בקהל קדושים". כלומר, שבחינת אמונה, שנמצא בקהל, 
שהם מרגישים עתה שהם קדושים, היינו כמו שכתוב "קדושים תהיו, 
כי קדוש אני". כלומר, כמו שהקב"ה רצונו להשפיע, כמו כן האדם 
צריך להיות לו רצון רק להשפיע.
%break
זה שכתוב "אף אמונתך שהם בקהל קדושים". שגם זה בא מפלאות 
ה', שזכו לבחינת אמונה. שבגלל זה הם בחינת קהל קדושים. וזה כפל 
לשון.
%break
וזה שכתוב "כי מי בשחק". היינו, מי שהוא בשחק, שזכה להיות 
בשמים, היינו כנ"ל, שזכה לרצון להשפיע, הנקרא "שמים", "יערך לך". 
שלכאורה קשה להבין, וכי לפי פירוש הפשוט צריך הכתוב לומר "כי מי 
בשחק יערוך לה'".
%break
האם יש מי שיכול לטעות ולומר, שיש מי שיערך עצמו להיות דומה 
לה'.
%break
ועל דרך עבודה יש לפרש כנ"ל, שהכתוב משמיענו, שאל יעלה על לב 
האדם, שההתגברות, מה שהוא נתן עבודה ויגיעה, בזה הוא נעשה 
בחינת שמים, בחינת משפיע. אלא שאין להאדם שום שייכות לדבר 
זה, שיאמר, שגם הוא עזר להבורא,
%break
שיהיה לו היכולת להוציא את האדם מאהבה עצמית לבחינת רצון 
להשפיע לתועלת ה'.
%break
ועל זה בא אח"כ הכתוב ואומר "ידמה לה' בבני אלים". היינו, אלו 
אנשים חזקים וגבורים, שאל יחשבו, שזה שהיה להם כח להתגבר על 
הרע שלהם, היה מכוחות עצמם. אלא הכל בא מכח ה'.
%break
וזה שכתוב "מי ידמה לה'", שיהיה בידו היכולת להתגבר על הרע 
כנ"ל, בלי עזרת ה'.
%break
והגם שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו", משמע מכאן, שכן עבודתו 
של אדם עזר לה', שיהא מקום לתת עזרה. ואיך אומרים, שהכל הוא 
מצד הבורא. וזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "הבא לטהר".
%break
כלומר, אם אנו רואים, שכן האדם בא לטהר מצד עצמו, שהוא 
אתערותא דלתתא, על זה באה התשובה, מסייעין אותו.
%break
היינו זה שהוא בא לטהר, זה בא מכח סיוע מלמעלה. אחרת לא היה 
בא האדם לטהר. נמצא, גם זה שהאדם בא לטהר, הוא גם כן מצד 
הבורא, ולא מצד הנברא. והגם שזהו נגד שכל אנושי,
%break
שמצד אחד אומרים "הבא לטהר", משמע שכן יש בחירה מצד האדם, 
לעשות. ומצד השני אומרים, הכל עושה הבורא. אם כן זהו בסתירה 
אחד להשני.
%break
וכותב הרמב"ם בפירושו למשנה (אבות, פרק ג', ט"ו) "הכל צפוי, הכל 
גלוי וידוע מראש לפני ה'. והרשות נתונה, ואף על פי כן הרשות בידי 
אדם. לבחור בטוב או ברע. כלומר, שיש לאדם בחירה חופשית. ואין 
ידיעת הבורא, שיודע הכל מראש, מכריחה את האדם בכלום.
%page 1082
ואף על פי שזה מן הנמנע, לפי השגתנו וידיעתנו, אבל ידיעת הבורא 
אינה כידיעתנו. ואין שום דמיון ביניהן. כי הוא וידיעתו אחד. וכשם 
שאין אנו משיגים בשכלנו המוגבל את מציאותו של הבורא, כך אין אנו 
משיגים את ידיעתו".
%break
הרי אנו רואים בדברי הרמב"ם, שאין זה לפי השגתנו, להבין את ב' 
הדברים הנ"ל, הסותרים זה את זה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, הגם שהם 
בסתירה זה לזה, זהו מטרם שהאדם זכה לבחינת השגחה פרטית. 
אולם לאחר שהאדם זוכה להשגחה פרטית,
%break
אז הוא יכול להבין, שאין זה סתירה. אבל עם השכל החיצון, אין שום 
אפשרות להבין זה.
%break
זאת אומרת, שיש סתירה בין שכר ועונש להשגחה פרטית, ועל הכל 
אנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, ולקיים שניהם. כמו שאנו רואים 
בדברי הזה"ק (תזריע, דף ב', ובהסולם אות ו') "ורחוק מפנינים 
מכרה, שואל. אומר, מכרה, מקחה היה צריך לומר.
%break
דהיינו, שקשה לקנותה יותר מפנינים. מהו שאומר "מכרה". ומשיב, 
אלא כל אלו שלא מתדבקים בה בשלימות, ואינם שלמים עמה, היא 
מוכרת אותם, ומסגירה אותם בידי עמים אחרים. כמו שאתה אומר 
"ויעזבו בני ישראל אל ה'".
%break
וימכור אותם ביד סיסרא. ואז כולם רחוקים מאלו הפנינים העליונים 
הקדושים, שהם סודות ופנימיות התורה, שלא יהיה להם חלק בהם".
%break
נמצא, שכאן הוא מדבר בשכר ועונש. כלומר, בדרך העבודה יש 
לפרש, שבזמן שהאדם מקבל איזו התעוררות מלמעלה, ואינו יודע 
איך לשמור את המצב של עליה זו, כי הוא לא מחשיב אותם, כמו 
שראוי להחשיב,
%break
בזמן שהמלך קורא אותו להכנס קצת בקדושה, אז הקדושה מוכרת 
את האדם בידי עמים אחרים.
%break
היינו, שהמחשבות ורצונות של עמים אחרים שולטים עליו. נמצא, מצד 
אחד האדם צריך לומר "הכל בהשגחה", ומצד השני הוא בחינת "שכר 
ועונש". אלא כנ"ל כדברי הרמב"ם.
%page 1083
%H מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה
%break
הזה"ק (תזריע, דף י"ג, ובהסולם אות ל"ז) אומר "אשה כי תזריע 
וילדה זכר. רבי יהודה פתח, אין קדוש כה', כי אין בלתך, ואין צור 
כאלקינו. מקרא זה קשה, שכתוב, אין קדוש כה'. משמע שיש קדוש 
אחר על כל פנים, הגרוע מעט מה', משכתוב כה'.
%break
וכן "אין צור כאלקינו" משמע, שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט 
מה'. ומשיב, אלא יש הרבה קדושים. יש קדושים למעלה, דהיינו 
מלאכים. וכן ישראל קדושים. ואין קדושים כה'. ומהו הטעם "כי אין 
בלתך".
%break
אלא קדושתו של הקב"ה הוא בלי קדושה שלהם, של המלאכים ושל 
ישראל. כי הוא לא צריך לקדושה שלהם, אבל הם אינם קדושים 
בלתך. "ואין צור כאלקינו" פירושו הוא, שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, 
דהיינו צורת העובר בתוך צורת אמו".
%break
ויש להבין מהו הקשר "אשה כי תזריע וילדה זכר" למה שכתוב "אין 
קדוש כה', ואין צור כאלקינו". וכמו כן, איך סלקא דעתך לומר, שעם 
ישראל משפיעים קדושה לה', שבגלל זה צריך הכתוב להשמיענו "כי 
אין קדוש כה'". וכמו כן מהו הפירוש בעבודה,
%break
מה שמפרש "אין צור כאלקינו", שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, 
בעבודה.
%break
ידוע, שסדר העבודה הוא, שאנו צריכים להגיע לדביקות ה', כמו 
שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". שפירושו, שכמו שהקב"ה קדוש 
ומובדל מקבלה, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל חס ושלום, אם כן 
גם אנחנו צריכים להיות קדוש ומובדל מקבלה,
%break
ושכל מעשינו יהיו אך ורק להשפיע לה'.
אולם היות שאנו נולדנו בטבע של קבלה עצמית, איך אנחנו יכולים 
לזכות לבחינת קדושה, שאנחנו נהיה נבדלים מאהבה עצמית. ובחינה 
זו של הרצון לקבל לעצמו נקראת בשם "יצר הרע".
%break
ועל זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". היינו על ידי זה שהאדם יעסוק בתורה ומצות, בכדי להגיע 
לשמה, אז המאור שבתורה יחזיר אותו למוטב. שפירושו, שיצא 
משליטת הרע ויעשה טוב. היינו,
%break
שיהא בידו לעשות מעשים טובים, הנקראים "מעשים של השפעה".
נמצא לפי זה, שרק המעשים של האדם, בזה שעסק בתו"מ, זה גרם 
לו שיזכה לקדושה. היינו, שיהיה קדוש ומובדל ממעשים של קבלה 
עצמית. ויהיה בבחינת "מהו רחום, אף אתה רחום",
%break
שהיא בחינת השתוות הצורה. ושזה נקרא "קדושים תהיו, כי קדוש 
אני".
%break
נמצא לפי זה, שהאדם מכוחות עצמו זכה לקדושה. כמו שאמרו חז"ל 
"אם אין אני לי מי לי". כלומר "לפום צערא אגרא", שפירושו, לפי 
היגיעה שהאדם נתן בכדי לזכות להשכר, כך בשיעור הזה הוא מקבל 
שכר. וכמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".
%break
אם כן משמע מכאן, שאין הקב"ה נותן סיוע מלמעלה, היינו קדושה 
מלמעלה, עד שהאדם נותן קדושה מלמטה. כלומר זה שהאדם מקדש 
עצמו ובא לטהר,
%break
אז הקב"ה יכול לתת לו קדושה מלמעלה. נמצא לפי זה, שאין הקב"ה 
יכול לתת קדושה מלמעלה עד שהנבראים נותנים קדושה מלמטה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, על מה שהזה"ק מתרץ על השאלה 
"אין קדוש כה'". שמשמע, שיש קדוש אחר, הגרוע מעט מה'. ומשיב, 
זה שכתוב "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך.
%break
אלא קדושתו של הקב"ה הוא בלי קדושה שלהם, כי הוא לא צריך 
לקדושה שלהם, אבל הם אינם קדושים בלתך".
%page 1084
ושאלנו, איך יעלה על דעתך לומר, שקדושה שיש להקב"ה הוא לוקח 
זה מלמטה, מישראל. היתכן לומר כך. אלא כנ"ל, כשהמדובר הוא 
מבחינת עבודה, הגם שמשמע מכל המקומות בדברי חז"ל, זה 
שהקב"ה נותן קדושה לעם ישראל, הוא נצרך להם,
%break
היינו שצריכה להיות מקודם בחינת התעוררות מצד האדם, שיהיה לו 
רצון להקדושה, אז הקב"ה יכול לתת קדושה.
%break
נמצא, שהקב"ה נצרך לקדושה מלמטה, ואח"כ הוא יכול לתת להם 
קדושה. ועל זה בא הזה"ק להשמיענו "אין קדוש כה'". שפירושו, אין 
שום קדושה לאדם. כלומר, הקדושה מה שהבורא נותן, אין הוא נצרך 
לקדושה של האדם.
%break
היינו, שהאדם צריך מקודם להיות "הבא לטהר", אז הקב"ה יכול לתת 
לו קדושה.
%break
על זה אומר "כי אין בלתך". כי אין מי שיסייע לך, לתת קדושה 
משלהם. היינו, שהם יתנו לך קדושה מלמטה, מטעם "כי אין בלתך". 
כי אין שום כח בעולם חוץ מהקב"ה. היינו, שאנו צריכים להאמין 
בהשגחה פרטית,
%break
כמו שכתוב (בי"ג עיקרים, המובא בסדור אחר "עלינו") "אני מאמין 
באמונה שלימה, שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל 
הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".
%break
זאת אומרת, לאחר שהאדם עשה מעשים טובים, שעל ידם יזכה 
לבחינת קדושה כנ"ל, שיזכה להיות קדוש, היינו שכל המעשיו יהיו אך 
ורק להשפיע. מזה משמע, כאילו האדם עזר להקב"ה. על זה אומר 
הזה"ק "כי אין בלתך".
%break
אלא הכל עושה ה', ואין הוא צריך לקדושה של האדם, שיעזור לו. 
אלא כנ"ל, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואין להאדם 
שום חלק בזה.
%break
אם כן, מהו הפירוש "הבא לטהר מסייעין אותו", שמשמע, שכן האדם 
עושה. וזה יש לפרש, שהאדם צריך להאמין, את זה שהוא בא עכשיו 
לטהר, ולא מקודם לכן, הפעולה הזו, מה שהאדם בא עתה לטהר, זה 
בא מהסיוע מלמעלה. כלומר,
%break
מקודם היה התעוררות מלמעלה, שנתן לו רצון וחשק שיבוא לטהר 
ולקדש עצמו. נמצא, שמה שהוא בא לטהר, זה לא מכוחו של אדם, 
אלא זה בא מלמעלה.
%break
ועל דרך זה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', כ"ז) "בן הא 
הא אומר, לפום צערא אגרא". פירושו, כפי רוב הצער, שהאדם סובל 
בקיום תורה ומצות, כן יהיה שכרו מרובה. משמע מכאן, שכן האדם 
עושה משהו, שבגלל שהאדם עושה,
%break
הוא מקבל שכר. אולם גם זה יש לפרש על דרך הנ"ל. שהאדם צריך 
להאמין, שהצער והיגיעה שיש לאדם, בזה שהוא מרגיש, שהוא 
מרוחק מדביקות ה', והוא שקוע באהבה עצמית, הצער הזה, זהו 
המכונה, שכר".
%break
כלומר, שהבורא נתן לו התעוררות, שלא ירצה להישאר במצב של כל 
הכלל, שהולכים עם זרם העולם, ואינם נותנים חשבון לעצמם, במה 
הם במדרגה גדולה יותר משאר בעל חי. כלומר, מאותם דברים 
שבעלי חי ניזונים, גם הם ניזונים.
%break
ולא מרגישים שהם נבראו בצלם אלקים. כלומר, שיש להם שייכות 
לבחינת אלקות, שהם צריכים לקבל מזונות מרוחניות, המתאים 
לבחינת מדבר, ולא לבחינת בעל חי.
%break
וזהו שכר. היינו היגיעה והצער שמרגישים, זהו ממש שכר, שהבורא 
נותן להם. ולא לחשוב שזהו יגיעה הבא מצד עצמו, שהאדם מתייגע. 
אלא זהו שכר, מה שהבורא קורא אותם לעבודת ה', ולאחרים לא 
קורא. אם כן, יחד עם הצער והיסורים,
%break
מה שהם מרגישים, הם צריכים להיות בשמחה, בזה שהבורא רוצה 
להתחבר עמהם.
%break
ובהאמור יש לפרש "לפום הצער הוא השכר". כלומר, כמה האדם 
צריך להעריך שהבורא נותן לו שכר. התשובה היא, לפי הצער והיגיעה 
שהוא יכול להרגיש, מזה שהוא מרוחק מה'. זהו גודל השכר.
%break
זאת אומרת, כשרוצים לדעת, כמה היה הרווח של השכר, אז האדם 
צריך להעריך, כמה יסורים וצער היה לו, מזה שהוא מרוחק מעבודת 
ה'. שזהו השיעור של השכר.
%break
כלומר, שאי אפשר להעריך חסרון של רוחניות, מטרם שהאדם מרגיש 
את חשיבות של הרוחניות. וכפי ערך החשיבות של רוחניות, בשיעור 
זה האדם יכול להרגיש את החסרון לזה.
%page 1085
נמצא, שהרגשת החסרון זהו כבר שכר. לכן יש לפרש דברי "בן הא 
הא", שאומר "לפום צערא". שמה שהאדם מצטער, מזה שהוא מרוחק 
מעבודת ה', אינו בא מצד האדם, אלא הקב"ה הוא נתן לו להרגיש זה, 
ולא האדם מכח עצמו, כנ"ל.
%break
זאת אומרת, מזה שהקב"ה האיר לו את חשיבות של הרוחניות, 
בשיעור זה הוא מצטער, בזה שהוא מרוחק מרוחניות. לכן אין לומר, 
שהאדם, מה שבא לטהר, הוא עבודה מצד האדם. אלא הקב"ה נתן לו 
מחשבה ורצון לבוא ולטהר.
%break
נמצא, שזהו לא מצד עבודת האדם. שנוכל לומר, שהקדושה, מה שה' 
נתן לו, קדושה מלמעלה. גם האדם עזר לו. אלא "אין בלתך". כי כנ"ל 
בדברי הזה"ק, שאין הבורא צריך קדושה משלהם, היינו מתחתונים, 
אלא הכל הוא עושה.
%break
ועל דרך זה יש לפרש דרשת חז"ל, על מה שכתוב (תישא, שני) 
"ועתה הניחה לי". ופירש רש"י, "עדיין לא שמענו, שהתפלל משה 
עליהם. והוא אומר, הניחה לי. אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר 
תלוי בו, שאם יתפלל עליהם, לא יכלם", (שער מאמרי חז"ל).
%break
ויש לפרש דברי חז"ל, במה שאמרו "אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, 
שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם, לא יכלם". פירושו, שהקב"ה 
הודיעו לו, היינו שנתן לו רצון להתפלל על ישראל, שהוא ימחול להם 
על החטא של העגל.
%break
נמצא, זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח 
להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם 
מסוגל להתפלל.
%break
נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם 
זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל 
עושה ה'.
%break
כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על 
זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של 
קדושה. אלא הכל בא מה'.
%break
אולם לא לשכוח, הגם שאנו אומרים "הכל בא מה'", אבל האדם צריך 
לומר "אם אין אני לי מי לי". אלא הכל תלוי במעשי בני אדם. ואף על 
פי שזהו בסתירה להנ"ל, אנו צריכים להאמין שכך היא כדברי 
הרמב"ם (כנ"ל במאמר כ"ה, תש"ן).
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאנו אומרים בשבת בשיר "כל מקדש שביעי 
כראוי לו, כל שומר שבת כדת מחללו, שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". 
שלכאורה קשה להבין, מה הוא החידוש במה שאומר "שכרו הרבה 
מאוד על פי פעלו".
%break
הלא זהו דבר פשוט, שכך הנהוג שבעולם, שמשלמים שכר לפי ערך 
עבודתו. אם כן, מה משמיענו בזה שאומר, ש"שכרו הרבה מאוד לפי 
פעלו". הכי אפשר להיות אחרת.
%break
אלא אם היה אומר, שמי ששומר תורה ומצות, אפילו שעובד קצת, 
מקבל הרבה שכר, זה, אם היה כך, יש מה לשמוע חידוש. אבל אם 
אינו מקבל שכר יותר מכפי שעובד, זה טבעי, שגם בגשמיות נהוג כך.
%break
אלא כנ"ל, שהחידוש הוא, כשבא שבת, שאז האדם, כשזוכה לבחינת 
שבת, הוא מרגיש את האמת, שהעבודה בעצמה היא השכר, 
שהבורא נותן להאדם, היינו שנותן להאדם מחשבה ורצון לקיים תו"מ, 
ולבוא ולטהר עצמו, כנ"ל "הבא לטהר".
%break
נשאלת השאלה, מדוע בא עכשיו לטהר, היינו בשעה זו ולא לפני זה. 
אלא בשעה שהאדם מקבל סיוע מלמעלה, אז האדם בא לטהר, ולא 
לפני זה. נמצא, שהפירוש "שכרו הרבה מאוד על פי פעלו", היינו 
כנ"ל, שזה שהאדם עובד ומתייגע בתו"מ, זהו שכרו.
%break
נמצא, אם הוא עובד הרבה, זה הוא השכר שהבורא נתן לו. היינו, 
שנתן מחשבה ורצון לעבוד עבודת הקודש. אם כן אין כאן כמו שנהוג 
בגשמיות, בשיעור שהאדם עובד, כל פועל מקבל שכר. היינו, תמורה 
עבור פעולתו. אלא כאן החידוש הוא, שהשכר הוא העבודה.
%break
ולפי זה נמצא, שהפירוש "שכרו הרבה מאוד", הוא, כמה הוא שיעור 
השכר, אין כאן ענין שנותן לו יותר שכר או פחות שכר. כי זה שייך 
לומר, דוקא בזמן שהאדם עובד בכדי לקבל שכר תמורת עבודתו, 
שייך ענין יתרונות וגרעונות.
%page 1086
מה שאין כן אם השכר הוא העבודה בעצמה, ואין כאן ענין שיקבל 
שכר תמורת עבודה. לכן כדי לרמז על זה, הוא אומר "שכרו הרבה 
מאוד", דוקא "לפי פעלו", משום שרק העבודה הוא השכר.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב (ואתחנן, ראשון) "לא תוסיפו על הדבר, 
אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצות ה' 
אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם".
%break
על דרך העבודה יש לפרש, מהו שאומר "לא תגרעו" אנו מבינים, אבל 
אסור להוסיף, מדוע.
%break
יש לפרש על דרך העבודה, שאם האדם רוצה לקבל יותר שכר, העצה 
שלו יכולה להיות, שיוסיף על התו"מ. אלא "לא תוסיף ולא תגרעו". כי 
השכר הוא העבודה בעצמה, מה שה' נותן להאדם מקום שישמש את 
המלך. וכח הזה הוא השכר.
%break
לכן יש רמז "לא תוסיף ולא תגרעו". שאי אפשר להוסיף יותר, היינו 
לקבל יותר שכר, אלא שזהו בדיוק, היינו העבודה והשכר הם כמו שתי 
טיפות מים.
%break
וזה דוקא בבחינת עבודה. היינו, שהאדם רוצה לעבוד על דרך האמת, 
שהיא עבודה בעל מנת להשפיע, והגם שהפירוש הפשוט הוא על 
מצות מעשיות, שבבחינת המעשה, הכוונה שלא תוסיף ולא תגרעו. 
אולם בבחינת הכוונה,
%break
היינו בזמן שהאדם עובד בעל מנת להשפיע, נוהג גם כן ענין זה של 
בל תוסיף. היינו, שאי אפשר להוסיף על השכר יותר ממה שהוא 
עובד. כי מה שהוא רוצה לקבל יותר מהעבודה, זהו שרוצה תמורה. 
גם כן חוץ מהעבודה שיתנו לו שכר.
%break
נמצא, שעובד שלא לשמה, אלא כנ"ל, שהשכר והעבודה הם שקולים. 
ואי אפשר לקבל יותר שכר, רק כפי עבודה, כנ"ל.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שהזה"ק מתרץ, על מה שכתוב "אין צור 
כאלקינו". שפירוש הוא, "שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, דהיינו צורת 
העובר בתוך צורת אמו". ובהעבודה, מהו "צר צורה בתוך צורה". אלא 
כנ"ל, זה שהאדם מקדש עצמו,
%break
היינו שרוצה לעשות בעל מנת להשפיע, אין הקדושה באה מצד 
האדם, שהאדם עוזר משהו לה', שה' ישפיע לו קדושה כנ"ל "הבא 
לטהר מסייעין אותו". אלא שהכל עושה ה', "שהוא לבדו עושה ויעשה 
לכל המעשים".
%break
וזה שכתוב "צר צורה בתוך צורה". דהיינו צורת העובר בתוך צורת 
אמו. שפירושו, צורת האם היא הבסיס, שעם צורה זו האדם נולד. וזה 
נקרא "צורת אמו".
%break
ואח"כ, כשהאדם מתחיל בעבודה, ורוצה ללכת בדרך של השפעה, 
מתחיל מקודם מהמדרגה הראשונה של קדושה. כידוע, שיש ג' 
בחינות הנקראות:
%break
א. עיבור,
ב. יניקה,
ג. מוחין.
%break
והתחלה הראשונה, שהאדם נכנס בקדושה, מתחיל מבחינת העובר. 
וזהו פירוש, שה' צר צורת השפעה בצורה הקודמת, שהיא האם, 
הנקרא "כלים דקבלה". ובכלים דקבלה האדם נולד. ואח"כ האדם 
עובר לבחינת קדושה, שהוא, שכל מעשיו יהיו לתועלת הבורא.
%break
נמצא, מי נתן לו הכלים דהשפעה. כמו שאנו לומדים, שעביות דכתר 
נקראת "עביות דשורש", ונקראת "עביות דעובר". שפירושו של שורש 
היינו הבורא, שרצונו להטיב לנבראיו.
%break
ובזמן שהאדם מקבל את הבחינה הראשונה של קדושה, הוא שמקבל 
כלים דהשפעה. היינו שיכול לכוון בעל מנת להשפיע בכלים דהשפעה.
%break
וזה נקרא, ש"ה' צר צורה", היינו צורת השפעה. שהוא, שנותן לו הכח 
שיוכל להשפיע בתוך צורת אמו, שהיא מצב הקודם, מטרם שבא 
להתחבר עם הקדושה. שהמצב הקודם נקרא "אם", ומצב הב' נקרא 
"עיבור".
%break
ואחר העובר יש בחינת לידה, עד שמתגדל הוולד, ונעשה על ידי 
תיקונים לבחינת גדול, הנקרא, שזכה לבחינת מוחין דקדושה. כי יש 
לפרש "עובר" מלשון עובר,
%page 1087
שהוא המצב הא', שעובר מבחינת השימוש עם כלים דקבלה לדרגת 
קדושה, ששם משמשים רק בכלים שיכולים לכוון בעל מנת להשפיע, 
אחרת לא משתמשים עם הכלים.
%break
נמצא, שעיקר הוא בחינת העיבור. כמו בגשמיות, בזמן שהאשה 
נעשית מעוברת, בטח שהיא תלד גם כן. אלא כל הדאגות הן, 
שהאשה צריכה להתעבר.
%break
ואח"כ בדרך כלל האשה כבר תלד גם כן. אלא לפעמים יש יוצא 
מהכלל, שהאשה מפילה את העיבור, מסיבת איזה קלקול.
%break
כמו כן בעבודה, עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, 
שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן 
שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון 
להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה".
%break
ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, 
זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק 
הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם.
%break
וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא 
צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן".
%break
וזהו כנ"ל "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם 
שיכול לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, 
רצון לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע". וזהו 
כל החידוש של "צר צורה בתוך צורה".
%break
ועכשיו יש לפרש ענין הסמיכות של "אשה, כי תזריע וילדה זכר". 
שרבי יהודה פתח במה שכתוב "אין קדוש כה', כי אין בלתך".
%break
ידוע שענין זריעה היא כמו, למשל, שלוקחים חיטים או שעורים 
וכדומה, ונותנים אותם בקרקע עד שירקיבו. ואח"כ יוצא מהם את 
התבואה, מה שצריכים.
%break
הנה בעבודה "אשה" נקרא בעלת העבודה, שהיא צריכה להוליד. לכן, 
אם האשה, שהיא בחינת נקבה, היינו כלי קבלה, אם זורעים את 
בחינת "אשה", היינו נקבה, שהיא הרצון לקבל, ב"ארץ", ש"ירקב", 
מזה "יצמח" אח"כ תולדה, שהוא בחינת "זכר".
%break
כלומר, אם האדם זורע את בחינת הנקבה שלו בארץ, היינו הכלי 
קבלה, יצמח מזה כלים דהשפעה, המכונה "זכר".
%break
ואם איש מזריע תחילה, היינו שהוא רוצה, שהכלים דהשפעה שבו הם 
"ירקבו בארץ". היינו זה שהוא עוסק בתורה ומצות, הכוונה שלו היא, 
שזה שהוא משפיע ועוסק בתו"מ, כוונתו הוא, שהמעשים דהשפעה 
יכנסו לתוך "הארץ וירקיבו". אז "וילדה נקבה".
%break
היינו, שבחינת הרצון לקבל שלו נגדלת, שזה הוא ענין "וילדה נקבה". 
כלומר, שהמעשים של השפעה יביאו לו בחינת תועלת עצמית, 
הנקראת "נקבה".
%page 1088
%H מהו, שכל עשב - יש ממונה למעלה
%H המכה אותו ואומר גדל, בעבודה
%break
חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, 
ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר ובב"ר, י') "אמר 
רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, 
ואומר לו גדל".
%break
ויש להבין, מה מרמז לנו המאמר הזה בעבודה. הנה אנו רואים 
בעולמנו, שכל הנבראים אוהבים את מנוחה, כמו שכתוב (תע"ס, דף 
כ', אות י"ט) "ידוע אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו. ולכן כל 
הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף, ויאהב אותם ויחמדם.
%break
וכל הענינים, שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא 
יסבול אותם, וישנא אותם. ועל כן כל הענינים הכלולים בו יתברך, 
ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושם לנו. דהיינו, אנו אוהבים 
את המנוחה, מטעם משום שהשורש שלנו אינו בעל תנועה".
%break
ולפי זה נשאלת השאלה, למה אנו עושים דבר מה שאנו לא אוהבים 
אותו. ומי מכריח לנו לתת יגיעה. והתשובה היא, שיש למעלה ממונה 
אחד, ויש לו מקל בידו, ומרביץ יסורים להנבראים. והיות שלא יכולים 
לסבול את היסורים,
%break
זהו הגורם שעוזבים את המנוחה והולכים לעבודה. נמצא, שהעבודה 
זו נקראת "עבודה על דרך הכפיה", שהאדם כופה עצמו ללכת 
לעבודה, בגלל היסורים שהממונה מכה. לכן אנו עושים "ואומר לו 
גדל".
%break
אחרת האדם, כשנולד, היה שוכב על מקומו, ולא היתה שום 
התפתחות, הן מצב הגופני והן מצב הנפשי. לכן המקל הזה, שיש ביד 
הממונה, שמרביץ להנבראים, הוא הגורם ההתפתחות של הנבראים.
%break
נמצא, שהגורם של קבלת התענוגים, שבא על ידי התפתחות 
הבריאה, הוא מטעם שיש ממונה אחד למעלה, "שמכה ואומר גדל", 
היינו שיתגדל כל עשב ועשב. נמצא לפי זה, האנשים הם בעולם 
כעשבי השדה, שכל עשב צריך להתגדל.
%break
ויש לפרש על דרך עבודה, שהממונה מכה בהנבראים. וכשהנבראים 
מקבלים את היסורים, הם מוכרחים ללכת קדימה. ואין הם יכולים 
להישאר במצב המנוחה, כמו שיש להאדם מצד הטבע,
%break
הנמשך משורשו, שהוא במצב המנוחה המוחלטת כנ"ל. נמצא, שכל 
הדחף לעבודה הוא רק שהיסורים גרמו לזה.
%break
אולם יש להבין, מי הוא הממונה שיש לו מקל בידו, ומרביץ לכל 
הנבראים, שלא ישארו במנוחה. אלא כל אחד ואחד, הנקרא "כל עשב 
ועשב", שמכה בו ואומר לו גדל. הוא בחינה הב', שיש לנו להבחין 
בהשורש שלנו.
%break
היינו, שהבורא, שהוא השורש שלנו, הוא מלא תענוג. לכן זה מוליד 
לנו יסורים, אם אין לנו תענוג כנ"ל. כי מה שיש בשורש, הענפים רוצים 
להדמות אליו. וזו כנ"ל (תע"ס חלק א', דף כ') "כל הענינים הנהוגים 
בשורש, יתרצה בו גם הענף, ויאהב אותם, ויחמדם".
%break
לכן זה שהנבראים משתוקקים לתענוגים, ובלי זה אי אפשר לחיות, 
הוא מטעם שתענוג נמצא בהשורש, זהו הממונה שמכה ואומר גדל. 
וזה כמו שכתוב (אות כ"א) "אמנם להישאר ריקם מהקנינים והטוב,
%break
גם זה אי אפשר. ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג 
מילוא הקנינים". נמצא, שזהו היסורים שהאדם מקבל מהממונה, 
שמכה ואומר גדל.
%break
וענין זה נוהג בין בענינים גשמיים, והן בעניני רוחניים. אלא ההבחן 
הוא, כי בענינים גשמיים אין הסתרה. כלומר, שבתענוגים גשמיים יש 
ענין "עין רואה והלב חומד".
%page 1089
נמצא, מה שעין רואה, זה הוא הגורם יסורים להאדם. כי מה שהוא 
רואה, בין בעינים ובין ראיה שכלית, הוא משתוקק להשיג. 
והשתוקקות להדבר, וכל זמן שלא משיג את הדבר, זה גורם להאדם 
יסורים.
%break
והיסורים נמדדים לפי מידת ההשתוקקות לדבר. כמו שאנו רואים 
בגשמיות, שלפעמים על ידי אהבה נכזבת האדם מאבד עצמו לדעת. 
וזהו מחמת ריבוי יסורים שיש לו,
%break
מזה שאין הוא רואה שיוכל להשיג את הדבר. לכן הוא אומר "טוב לי 
מותי מחיי" ומאבד עצמו. אולם זהו רק בעניני גשמיות.
%break
אולם בעניני רוחניים, מחמת תיקון נעשה צמצום והסתר, שאין האדם 
רואה את הטוב ועונג המלובש בתורה ומצות. וזה היה בכוונה תחילה, 
בכדי שיהיה מקום לעבוד לשם שמים, אחרת לא היה שום מציאות של 
בחירה, שיהיה אפשרות,
%break
שיהא באדם כח לעבוד על מנת להשפיע, מחמת טעם הנ"ל. כי העין 
רואה אז הלב חומד. והיה מוכרח לעשות, היינו לקיים את התו"מ, 
משום שהתענוג המגולה היה מכריח אותו לקבל, בגלל להשתיק את 
יסורי החמדה שלו, כמו שנהוג בתאוות גשמיות.
%break
אלא עתה, שהכל הוא צריך לעשות באמונה למעלה מהדעת, ולומר, 
שהתו"מ הוא בבחינת "כי הם חיינו", וכמו שכתוב "הנחמדים מזהב 
ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". ואם היה הכל מגולה, בטח 
שהרצון לקבל היה משתוקק להתענוג,
%break
ואז לא היה שום מציאות, שיהיה מישהו שלא יקיים תו"מ. והיות 
שבכדי לזכות לדביקות ה', מוכרחים לעשות בעל מנת להשפיע. לכן 
שורה על תורה ומצות העלם והסתר. לכן אין כאן לומר "עין רואה 
והלב חומד".
%break
נמצא, ברוחניות, שצריכים מקודם לעבוד על בחינת אמונה, היינו 
להאמין בשכר ועונש, לכן אין שייך לומר "אין לך עשב ועשב מלמטה, 
שאין לו ממונה מלמעלה, ומכה אותו, ואומר לו גדל". נמצא, שענין 
"מכה ואומר לו גדל" הוא ענין היסורים,
%break
מה שהאדם מרגיש, איך שהוא מרוחק מה', ורוצה ומשתוקק להידבק 
בה', ולא הולך לו, ומזה הוא סובל יסורים, שהיסורים האלה דוחפים 
אותו, שיעשה כל מה שבידו, אך ורק שיהיה לו דביקות בה'.
%break
ולפי זה יוצא, היות שאי אפשר שיהיה יסורים לאדם, מאיזה דבר 
שהוא משתוקק לזה, אלא כפי חשיבות שבדבר, לכן נשאלת השאלה, 
היות שבלי יסורים אין להאדם שום התקדמות, מטעם הנ"ל, שהאדם 
רוצה במנוחה,
%break
אם כן מאין יקח האדם חשיבות לעשות לשם שמים. כלומר, שישתוקק 
לעשות נחת רוח להבורא. ואם הוא רואה, שאין בידו לעשות נחת רוח 
להבורא, שיהיה לו יסורים.
%break
שהיסורים האלו דוחפים אותו, שיעשה את כל מה שבידו לעשות, אך 
שיהיה בידו כח לזכות לדביקות ה' באמת. על זה אומר הכתוב 
(תהילים, צ"ד) "אשרי הגבר, אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו".
%break
ולכאורה יש להבין, מהו "אשרי" בזה שה' נותן לו יסורים. ויש לפרש 
כנ"ל, היינו שה' משפיע לו החשיבות של תורה, ומתחיל להרגיש, 
שענין תורה הוא בחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא".
%break
היינו, שתורה הוא ענין שמותיו של הקב"ה. ולפי החשיבות שהקב"ה 
משפיע לו, האדם מתחיל להרגיש יסורים, מזה שהוא מרוחק מכל 
הענין הרוחני.
%break
היינו, שהוא מתחיל להשתוקק לענין רוחניות, שהוא יזכה לזה. וכל 
פעם שהוא רואה, שהוא מרוחק, הוא מתחיל להרגיש יסורים. 
והיסורים דוחפים אותו, שיעשה כל מה שבידו לעשות, היות שמתחיל 
להרגיש, שבלי רוחניות אין טעם בחיים.
%break
נמצא, ברוחניות גם כן יש ענין הממונה, שיש עליו מלמעלה, שמכה 
בו. היינו, שנותן לו יסורים, והיסורים האלו, לאו כל אדם זוכה 
שהקב"ה ישפיע לו החשיבות שיש בתורה, שזה יגרום לו יסורים.
%page 1090
ובזה יש להבין מה שכתוב "אשרי הגבר, אשר תיסרנו יה". היינו, 
שהבורא משפיע לו את החשיבות הזו, שישתוקק לזה. וזהו היסורים 
כנ"ל, שהממונה למעלה מכה ואומר גדל. וזה נוהג בין בגשמיות ובין 
ברוחניות.
%break
וזה שכתוב בזה"ק (קדושים, דף ל"ו, ובהסולם, אות ק"ח) "ואין לך 
אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כח עליון למעלה בעולמות העליונים, 
וכל מה שעושים בכל אחד ואחד,
%break
וכל מה שכל אחד ואחד עושה, הכל הוא בהתגברות של כח העליון 
הממונה עליו למעלה. וכל המנהגים שבהם נחתכים מדין, על הדין 
נוסעים, ועל הדין מתקיימים, אין מי שיוצא מקיומו לחוץ".
%break
וזה יש לפרש כנ"ל, שהכל מתנהג לפי השגחה פרטית, ואין 
להתחתונים שום בחירה לצאת מהחוקים שהשגחה פועלת עליהם. 
נמצא, כשמדברים מעבודה, שכל אדם הוא עולם קטן, "אין לך עשב 
ועשב, שלא יהיה ממונה עליו מלמעלה".
%break
יהיה הפירוש, שאין שום רצון ומחשבה שבא לאדם, שלא יהיה בא לפי 
החוקים שלמעלה. לכן כל הכבידות שישנו בעבודת ה', הוא הסתירות 
שאנו מוצאים.
%break
היינו, מצד א' אנו אומרים, שהכל תלוי בעבודת האדם, כמו שאמרו 
חז"ל, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". נמצא, שהכל תלוי 
בידי אדם, שזה ענין שכר ועונש.
%break
ומצד הב' צריכים לומר, הכל בא מלמעלה, כנ"ל בדברי הזה"ק, 
שאומר "אין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כח עליון למעלה". 
שמשמע, שהכל הולך לפי השגחה עליונה, ואין לתחתונים שום 
אפשרות לשנות.
%break
והתשובה לב' ענינים הסותרים זה את זה, הוא כנ"ל בדברי הרמב"ם 
(מובא במאמר כ"ה, תש"ן), שאומר, שאין בידינו להבין זה, אבל אנו 
צריכים להאמין, שכך הוא.
%break
והסדר ההתקדמות בעבודה, שאמרנו, שהוא בא על ידי שמשיגים 
חשיבות בהמטרה, הוא כמו שאמרו חז"ל, שזה בא ע"י התורה.
%break
כי אפילו שהוא רואה, שהוא לומד שלא לשמה, מכל מקום המאור 
שבתורה מחזירו למוטב. היינו, שעל ידי המאור הוא מקבל את 
חשיבות התורה.
%break
ואז האדם בא לידי "הממונה של כל עשב ועשב, שמכה ואומר לו 
גדל". היינו, שמתחיל להרגיש יסורים, מזה שהוא מרוחק מדביקות ה'. 
והיסורים האלו גורמים לו, שיעשה את כל מה שביכולתו, בכדי להשיג 
דביקות בה'.
%break
היוצא מזה, שהאדם צריך להתחיל בשלא לשמה. אבל לשמה, האדם 
רואה שאינו מסוגל לעשות. אולם אם הוא לומד שלא לשמה, בכדי 
שהוא מאמין שעל ידי זה הוא יבוא לשמה, אז הוא מקבל מאור 
התורה. ומזה הוא זוכה להגיע לשמה.
%break
ובענין היסורים, אביא כאן מה שכתוב בזהר (בראשית, חלק ג', דף 
ס"ד, ובהסולם אות ק"ג) "כי אמרו חז"ל, לא היה שמחה לפניו, כיום 
שנבראו בו שמים וארץ". אמנם אי אפשר לאדם לקחת חלק בשמחתו 
יתברך הגדולה הזו, אלא לאחר שעשה תשובה שלמה מאהבה.
%break
אבל מטרם זה לא ישמח כלל בעצמו ובבריות העולם. אלא להיפך, 
שמרגיש לפניו עולם מלא צער ומכאובים. הן מכאובים גופניים והן 
מכאובים נפשיים. שהם העברות שהוא עושה.
%break
וכל זה הגיע לו, כי לא נברא העולם אלא בסוד השפעה, דהיינו לעסוק 
בתורה ובמעשים טובים בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא להנאת 
עצמו.
%break
אבל בתחילה "עייר פרא אדם יולד". דהיינו, כל ענינו הוא להנאת 
עצמו. ולפיכך הטביע הבורא יסורים קשים ומרים בענין הקבלה 
לעצמו, הטבוע באדם בעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים 
נפשיים. באופן, שאם יעסוק בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו,
%break
מכל מקום על ידי המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה 
שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע 
הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת ליוצרו. ואז יפקח 
ה' עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות.
%break
מאוחר ובענין היסורים הגשמיים והרוחניים שסבל מטרם שעשה 
תשובה, יש בהם ב' דרכים:
%page 1091
א. הוא בחינת "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעשה 
הבורא, לטוב הוא עשה). כי הוא רואה בעיניו, אשר לולא המכאובים 
הנוראים ההם,
%break
שסבל מכח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה 
לתשובה מעולם. ואל כן הוא מברך על הרעה, כשם שמברך על 
הטובה. כלומר, שהרע גורם להטוב.
%break
ב. "גם זו לטובה". דהיינו, לא לבד שהרעות נעשו גורמים לטובה, אלא 
שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות. והיינו על ידי אורות גדולים מאוד, 
שהבורא יתברך מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו טובות".
%break
נמצא, שכל התקדמות של האדם, הוא דוקא אם הוא מרגיש יסורים 
במצב שבו הוא נמצא. שזה נותן לו דחף, שילך קדימה.
%break
ובהאמור יש לפרש, מה שאומר האר"י הקדוש, ש"אין שום מדרגה 
עולה, אלא על ידי עליית מיין נוקבין", שענין נוקבין פירושו חסרון.
%break
"שמים פירושו בחינת בינה, שקיבלה לתוכה בחינת מלכות, שמלכות 
נקראת "חסרון", מלשון "נקב". לכן העליון מוכרח לתת להתחתון מה 
שחסר לו.
%break
והיות ש"אין כל חידוש אור בעולם, אלא מאין סוף ב"ה", לכן העליון 
עולה בדרגה, בכדי לקבל שפע בשביל התחתון. ובדרך עבודה יש 
לפרש, שענין עליון ותחתון, נקרא מצב הא' עליון ומצב הב' נקרא 
תחתון.
%break
זאת אומרת, אם במצב שבו נמצא האדם, אינו מרגיש שום חסרון, ויש 
לו סיפוק, מובן מאליו, שאין לו צורך להתקדם בעבודה. כי לא רואה 
שום חסרון, שהחסרון הזה יתן לו דחיפה ללכת קדימה.
%break
לכן אם האדם מוצלח, הוא מוציא חסרון במצב שבו הוא נמצא. וזה 
כלל "כל מצב ומצב נקרא עליון ותחתון". נמצא, שבו בזמן שמצא 
חסרון במצב שבו הוא נמצא, לכן במצב הב',
%break
הנקרא "מצב של חסרון", והחסרון הזה נקרא עתה "תחתון", גורם 
שיעזוב את המצב הקודם, וישתדל לתקן את החסרון מה שהוא 
מרגיש עתה.
%break
זה נקרא בעבודה, שהמיין נוקבין של התחתון גורמים התעלות בדרגה 
להעליון. היינו להמצב הקודם. וזהו שאמר האר"י הקדוש, שהתחתון 
על ידי המ"ן שלו, גורם עליה להעליון.
%break
נמצא כנ"ל, שרק החסרונות, הנקרא "יסורים", גורמים את העליות, 
שעל ידם מתעלים תמיד ללכת קדימה.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ב"ר צ"ב, א') אמר רבי יהושע בן 
לוי "כל יסורים, שהם באים על האדם ומבטלין אותו מדברי תורה, 
יסורים של תוכחות הם.
%break
אבל יסורים, שהם באים על האדם, ואין מבטלין אותו מדברי תורה, 
יסורים של אהבה הם. כדכתיב, כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
%break
ולכאורה קשה להבין, וכי בשביל שה' אוהב אותו, הוא צריך לתת לו 
יסורין. השכל מחייב, כמו שאנו רואים, אם אדם אוהב את חבירו, הוא 
נותן לו מתנות, ולא שמי אוהב את השני הוא עושה לו יסורים. אלא 
בהנ"ל,
%break
היות שבלי יסורים האדם רוצה להישאר במצב של מנוחה, מטעם כי 
השורש שלנו הוא במצב המנוחה המוחלטת. ורק על ידי "הממונה, 
שמכה, ואומר לו גדל", היינו רק היסורים הם הגורמים לו, שיבטל את 
התענוג של המנוחה, וישתדל לקנות קנינים חדשים.
%break
מה שאין כן אם אין לו יסורים, הוא נשאר במצב שבו הוא נמצא. 
למשל, אדם שגר בחדר אחד, והתחתן, והוא עצל, היינו הוא אוהב את 
המנוחה יותר מהרגיל, אז הוא מסכים לגור בחדר אחד,
%break
אף על פי כשהיה רווק היה גר בחדר אחד, הוא ממשיך לחיות כך 
אפילו כשהתחתן.
מה שאין כן אם נולדו לו כמה ילדים, אז גם הוא מרגיש את הדוחק 
בבית, וגם הוא מתחיל להרגיש את היסורים,
%break
מזה שהוא גר בחדר אחד. אז היסורים גורמים לו, שהוא מוכרח 
לעבוד שעות נוספות, שפירושו, לתת יותר יגיעה מכפי שהוא רגיל, 
בכדי להשיג דירה של כמה חדרים.
%break
ובעבודה הוא אותו דבר. היינו שהאדם, שהגיע לחינוך, ואביו חינך 
אותו לעסוק בתורה ומצות, ועד כמה שאביו נתן לו להבין, מה זה 
רוחניות, מה זה לשם שמים וכדומה, היה מספיק לו זה ללכת בעבודה 
ולקיים תו"מ. אבל כשנתבגר,
%page 1092
שכבר התחתן ונעשה לרשות בפני עצמו, וכבר יש ילדים, והוא יודע 
שהוא צריך לחנך אותם, ולתת להם את ענין יראת שמים, אז הוא 
עושה חשבון לעצמו, כמה הבנה והרגשה יש לו עכשיו, יותר מכפי 
כשהיה ילד בן תשע, שהגיע לחינוך, או מכשנעשה בר מצוה.
%break
אז הוא רואה, שאין לו שום התקדמות, שיהיה בידו לומר עכשיו "אני 
מבין את ענין של חשיבות של תו"מ, מה שלא ידעתי מכשהייתי ילד". 
ואם הוא מתחיל להרגיש יסורים מזה, היינו שהוא רואה עצמו כאיש 
מפגר, שהוא כבר איש בא בשנים והשכל שלו הוא כמו ילד,
%break
כלומר, שאותו הבנה שהיה לו בתו"מ, יש לו גם עכשיו, ולא התקדם 
כמו שאדם צריך להתקדם. נמצא, שהוא מרגיש את עצמו כמו ילד 
קטן. היסורים האלו דוחפים אותו לתת יגיעה, ושימצא מדריך המסוגל 
להדריך אותו, שיתגדל ויהיה לאיש, ולא להישאר כמו ילד בעבודה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הענין מה שאמרו חז"ל על יסורים 
שאין בהם בטול תורה, נקרא "יסורים של אהבה". יהיה הפירוש, כמו 
שכתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח".
%break
היינו היסורים האלו, שמביאים לאדם צורך שיתקדם בתו"מ, היינו 
להבין את התו"מ, לא כמו שהיה ילד, אלא כמו שמתאים לאיש מבוגר.
%break
נמצא, שהיסורים דחפו אותו שילמוד, ולעסוק בתו"מ, כמו שמתאים 
לבחינת "אדם" ולא לבחינת "ילד". כמו שאמרו חז"ל "אתם קרויים 
אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם". שפירוש של "אדם", שהוא 
בחינת "מדבר".
%break
כלומר, שאין הוא לוקח לעצמו את המזונות של "בעלי חי", אלא 
מזונות שמתאים לבחינת "מדבר". זה נקרא "יסורים של אהבה, שאין 
בהם בטול תורה", אלא להיפך, להשגת תורה ומצות.
%page 1093
%H מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה
%break
חז"ל (יבמות, קי"ד ע"א) אמרו "אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על 
קטנים". ופירש רש"י וזה לשונו "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת 
שתי אמירות הללו, למה להזהיר גדולים על קטנים, שלא יטמאו".
%break
ויש להבין מהו החידוש "להזהיר גדולים על קטנים", בזמן שמדברים 
על דרך העבודה, שאז מדברים הכל בגוף אחד. אם כן מה מרמז לנו 
זה "להזהיר גדולים על קטנים".
%break
כלומר, מי הוא "הקטן", כשלומדים בגוף אחד. ומי הוא "הגדול", שבא 
להשמיענו, שצריכים להזהיר "גדולים" על "קטנים".
%break
ידוע, שהיגיעה והעבודה שאנו צריכים לתת בתורה ומצות, הוא 
מסיבת שאנו נולדנו עם טבע של רצון לקבל לעצמו. לכן בכל דבר 
שאנו עושים, והרצון לקבל תענוג הוא נהנה מזה, אין שייך לומר אז 
ענין של יגיעה.
%break
כמו שאנו רואים בעולמנו זה, שאף פעם אדם לא יצטער בזמן שהוא 
רעב, ויש לו סעודה שריחה נודף הימנה. שיגיד, שהוא הולך עכשיו 
לעבוד עבודה קשה ויגיעה גדולה, בזה שהוא הולך עתה לאכול. היות 
במקום שיש הנאה ותענוג, לא שייך לומר עבודה ויגיעה.
%break
ולפי זה יש להבין, הלא התורה נקראת "כי הם חיינו ואורך ימינו". אם 
כן מדוע אומרים, שהאדם צריך להתייגע בתורה. וכי יש מי שלא רוצה 
לחיות ולהנות מהחיים,
%break
כמו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
אם כן מדוע זה שאנו מקיימים תו"מ, נקרא בשם "יגיעה".
%break
והתשובה היא, אם התענוג של תו"מ היה מגולה לעין כל, בטח שכל 
העולם היו מקיימים תו"מ. וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות 
מ"ג), וזה לשונו "ונניח למשל, אם הקב"ה היה נוהג עם בריותיו 
בהשגחה גלויה. באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור,
%break
יחנק תיכף על מקומו. וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, 
בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי. כי אז מי פתי 
היה מהרהר אפילו לטעום טעם איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף 
יאבד מחמתו את חייו,
%break
כמו שאינו מהרהר לקפוץ לתוך הדליקה. וכי מי פתי היה עוזב איזו 
מצוה, מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול לפרוש או 
להתמהמה על תענוג גדול גשמי הבא לידו, מבלי לקבלו מיד. הרי 
שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים".
%break
ולפי זה יש לשאול, מדוע אין לנו השגחה גלויה, אלא שאנו צריכים 
להאמין בשכר ועונש. הלא היה יותר טוב, אם היה הכל מגולה. 
והתשובה היא, היות שאנו צריכים להגיע לדביקות ה', שהוא ענין 
השתוות הצורה,
%break
ובגלל זה אנו צריכים לעשות הכל לשם שמים, היינו בעל מנת 
להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואם השכר ועונש של תורה ומצות היה 
מגולה, לא היתה שום אפשרות לעשות לשם שמים. מטעם שהתענוג 
היה מכריח להאדם לקיים תו"מ.
%break
ואנו רואים, איך שהתענוג, שהוא מגולה בגשמיות, הגם שזהו רק 
תענוג של בחינת "נהירו דקיק" בערך התענוג שיש בתו"מ, איך 
שקשה להאדם לומר,
%break
שכל מה שהוא עושה, הוא בעל מנת להשפיע, אחרת הוא היה מוותר 
על התענוגים הגשמיים, אם לא היה יכול לכוון בעל מנת להשפיע לה'.
%break
אם כן בתענוגים הגדולים, מה שנמצאים בתו"מ, בודאי לא היתה שום 
מציאות, שתהיה בידו היכולת לומר, שאם הוא לא יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע, הוא מוותר עליהם. לכן נעשה תיקון זה, שמטרם שהאדם 
מסוגל לומר על התענוגים הקטנים הנמצאים בדברים הגשמיים,
%page 1094
שהוא מקבל אותם, רק בתנאי שיהיה בידו לכוון בעל מנת להשפיע, 
הוא נמצא תחת צמצום והסתר, שלא רואה שום דבר תענוג. אלא הוא 
צריך רק להאמין, שכך הוא. כלומר, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה 
מנהיג את כל הנבראים בהשגחה של טוב ומטיב.
%break
וזהו כמו שכתוב במאמר ("שמעתי", שנת תש"ג) "האדם צריך לצייר 
לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה 
באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב, כלומר 
שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות".
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שהאדם צריך לתת 
זמן מסוים, ולצייר לעצמו, איך האדם היה מרגיש אז,
%break
בזמן שהיה זוכה לקרבת ה', והיה רואה בעיניו את הטוב ועונג הנמשך 
לו ולכל הנבראים, איך האדם היה אז נמצא במצב רוח מרומם. ואיך 
שהוא היה שש ושמח.
%break
והציור הזה הוא צריך המשך, שגם האמונה שלו תהיה כדוגמת ידיעה 
וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. 
וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. וזהו כמו שכתוב "אמת 
ואמונה",
%break
שפירושו, שאמונה שלו תהיה על דרך האמת, הוא דוקא כעין ציור 
הזה, שהוא צריך להאמין בשיעור גדלות האמונה, כאילו היה רואה 
את זה, שהוא מאמין בעיניו.
%break
היינו באותו שיעור התפעלות, שהיה לו בזמן שהוא היה רואה, כך 
צריך לקבל התפעלות, בזמן שהוא לא רואה, רק שמאמין שכך הוא. 
לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת".
%break
היינו, שהאמונה שלו היא באמת אמונה כאילו היה זה ידיעה. וזה 
נקרא "אמונה של אמת", כמו שכתוב "אמת ואמונה".
%break
והיות שכל הבסיס צריך להיות בנוי על יסוד האמונה, ויחד עם זה ניתן 
לנו שכל ודעת, להבין כל דבר עם השכל שיש לנו. נמצא, שהאמונה 
היא נגד הטבע שלנו,
%break
שניתן לנו ללכת על פי שכל ולא להיות טפש, לעשות דבר בלי שכל. 
נמצא, מצד אחד לומדים את האדם ללכת לפי דרכי השכל, וכך 
להתנהג בין אדם לחבירו.
%break
וכשהאדם מתחיל ללכת בקיום תו"מ, אומרים לו, הגם שהאדם צריך 
ללכת לפי השכל, מכל מקום בין אדם למקום ניתן לנו אמונה, שאנו 
צריכים להאמין באמונת חכמים, וללכת בדרך זו,
%break
אף על פי שהיא נגד השכל, כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". 
היינו, שאנו צריכים להאמין מה שהחכמים אמרו לנו, ולא להסתכל על 
השכל שלנו.
%break
אולם היות שזהו נגד השכל שלנו, לכן יש לנו עליות וירידות. כלומר, 
לפעמים אנו יכולים להאמין בדברי חכמים, ולצייר לפנינו את הציור של 
אמת ואמונה כנ"ל, שהאמונה שלו היא באמת אמונה.
%break
היינו שאין שם שום שכל, אלא הכל נגד הדעת שלנו, למה שאנו 
מבינים. לכן נקרא זה "אמונה של אמת" או "אמונה פשוטה", שאין שם 
שום דבר להבין, אלא הכל הוא למעלה מהדעת.
%break
לכן אינו בכח של אדם להיות תמיד בדרגה אחת, אלא שהוא בעולה 
ויורד, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, מדוע נקראת קבלת עול מלכות שמים 
בחינת אמונה, שהוא מלשון אומן, אומנת,
%break
כמו שהיא מגדלת התינוק לאט לאט, עד שהיא מגדלת אותו. לכן בזמן 
שעובדים על בסיס אמונה, עד שזוכים לאמונה בקביעות, נוהג ענין של 
"אמונה חלקית".
%break
לכן בזמן העבודה יש עליות וירידות. כלומר, לפעמים אדם יכול לצייר 
לעצמו את גדלות וחשיבות של תורה ומצות, וגם גדלות וחשיבות של 
הנותן התורה. כלומר, שבזמן שיכול לצייר לעצמו את גדלות וחשיבות 
של נותן התורה, אז האדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של עליה.
%break
כלומר שהוא מרגיש, שהוא נמצא למעלה מעולם הגשמי. והוא 
מסתכל על אלו אנשים הנמשכים אחר דברים גשמיים, כמו בהמות 
וחיות, שמספיק להם מזונות, המספיק לבחינת חי.
%break
מה שאין כן הוא מרגיש עצמו, שהוא לא יכול לקבל מזונות, שיהיה לו 
סיפוק בחיים רק ממה שמתאים לבחינת "מדבר".
%break
וכמו שמובא בהקדמות, שכל המעלה שיש לבחינת "מדבר" שבאדם, 
שהוא מוכשר לקבל הרגשת אלקות. וזה אינו שייך לבחינת בעלי חי. 
אולם אח"כ שוב יורד ממצבו ונופל לרשות הרבים. כלומר, שהוא נמצא 
עכשיו ברשות של עצמו ולא כמו מקודם.
%page 1095
לכן בזמן העליה, שמרגיש, שאין בעולם אלא רשותו של הקב"ה, והוא 
בעצמו אינו עולה בשם, כי הוא רוצה להיבטל אליו יתברך בלי שום 
תנאים, לכן בזמן עליה, האדם נמצא ברשות היחיד. ובזמן הירידה 
האדם נמצא ברשות הרבים, כלומר שכבר יש לו שתי רשויות.
%break
אולם יש לפעמים, שאדם נופל למצב, שהוא עוד יותר גרוע משתי 
רשויות. כי בזמן שהאדם אומר, שיש שתי רשויות, לכל הפחות האדם 
מאמין, שיש בורא עולם, שהוא רשות אחד. היינו, שהבורא הוא הבעל 
בית, והוא עושה מה שהוא רוצה.
%break
אלא שיש עוד רשות, היינו שגם האדם הוא בעל בית. שהאדם עושה 
בעולם גם כן מה שהאדם רוצה. והאדם רוצה אז, שהבורא ישמש את 
האדם, כפי רצונו של האדם, היינו שהבורא צריך לעמוד לרשותו של 
האדם, והבורא ישמש את האדם לפי פקודת האדם.
%break
אולם יותר גרוע מזה, שבכלל חס ושלום אינו מאמין שיש בורא ומנהיג 
העולם. נמצא, לאדם זה אין יותר רק רשות היחיד של עצמו. אלא 
האדם רואה, שיש דעה זו להרבה אנשים, שכולם אומרים, שהם בעלי 
בתים על עצמם.
%break
כלומר, שכל אחד עושה מה שנחוץ לו, ומה שנוגע לגבי אחרים לא 
איכפת לו. כי לפעמים שהאדם עושה כן משהו לטובת הזולת, הוא 
מטעם שמצפה, שחבירו ישיב לו איזו תמורה, ושלא יהיה כפוי טובה.
%break
וזה כמו שכתוב בזה"ק ומובא בהפתיחה (אות נ"ז) על פסוק "וחסד 
לאומים חטאת", "כי כל מה דעובדין, לגרמייהו עובדין". היינו שבטח 
יקבלו תמורת הטובה משהו. ואז יהיה הפירוש "רשות הרבים" היינו 
הרבה יחידים.
%break
נמצא, שזה לא מכונה "שתי רשויות", היינו רשות של הבורא ורשותו 
של אדם. נמצא, שהאדם עוד מאמין ברשותו של הקב"ה. מה שאין כן 
כשהאדם נופל לרשות הרבים של הרבה יחידים, נמצא, שהוא לא 
משתף בכלל את הבורא. וזהו בוודאי מצב הגרוע ביותר.
%break
ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה בקביעות, שזוהי 
מתנת אלקים, ואין זה בידו של אדם, הוא נמצא תמיד בעליות וירידות. 
ואז האדם צריך לרחמי שמים, שלא יברח מהמערכה.
%break
ואז סדר העבודה יכול להיות רק בזמן עליה. כלומר, בזמן שהוא נמצא 
ברשות דקדושה.
%break
ואז האדם צריך לעבוד, ולתת תשומת לב, ולחשוב באיזה מצב הוא 
היה בזמן הירידה. היינו, שבזמן עליה הוא יכול לעשות חשבון ולראות 
את ההבדל בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך".
%break
כלומר, שאז יש בידו לקיים מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק ב', א') "והוי 
מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה".
%break
כלומר שבזמן עליה, האדם מבין, שקבלה לעצמו נקראת "עבירה". 
היינו, שמרחקת אותו מה', ואין לך עבירה גדולה מזו. מה שאין כן 
בזמן ירידה, אינו יכול להבין, שאם לא מכוונים בעל מנת להשפיע, 
נקרא "עבירה".
%break
ושיהיה לו כח להאמין, שצריכים לעשות הכל לשם שמים. אלא רק 
הוא מאמין במה שכתוב "שהאדם צריך לשמור את התרי"ג מצות, מה 
שה' צוה לנו על ידי משה לעשות". אבל בטח הוא לא יעשה עבירה, 
היינו לעבור על מה שכתוב בתורה.
%break
אלא האדם יש לפעמים ברוגז, מדוע עשה לנו ה' ככה, שאסר לנו 
הרבה דברים. כלומר, האדם אומר, אם הקב"ה היה שואל אותו בקשר 
לשמירת המצות, היה מבקש מהבורא, שלא יחמיר לנו כל כך ולאסור 
הרבה דברים שנפשו חמדתן. אבל הוא שומר את המצות.
%break
מה שאין כן בזמן העליה, האדם ברוגז להיפך, בשביל מה הבורא נתן 
לנו לעשות דברים, מה שהאדם מוכרח לעשות, היינו אכילה ושתיה, 
וכדומה. הלא היה יותר טוב, אם בכלל לא היה בראם בעולם, ולא היה 
צורך לעשותם.
%page 1096
נמצא, שבזמן עליה הוא רוצה שיהיו פחות תענוגים בעולם. ובזמן 
הירידה האדם ברוגז, מדוע הבורא אסר לנו הרבה דברים, שהאדם 
היה יכול להנות מהם, רק התורה אסרה.
%break
ובהאמור שאנו רואים, שיש עליות וירידות בזמן שהאדם רוצה לזכות 
לדביקות ה'. לכן יש לכנות את זמן הירידה "מצב של קטנות", ומצב 
העליה "מצב של גדלות".
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש, מה שאמרו חז"ל "אמור, 
ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים". ושאלנו, איך שייך לומר באדם 
אחד "גדולים" ו"קטנים".
%break
ובהנ"ל יש לפרש, שענין "גדולים" ו"קטנים" אין הפירוש בשני גופים, 
כי בעבודה לומדים הכל בגוף אחד. אלא "גדולים" ו"קטנים" יש לפרש 
בב' זמנים ובנושא אחד. היינו, באדם אחד ובב' זמנים:
%break
א. בזמן עליה, הנקרא "גדולים",
ב. בזמן הירידה, הנקרא "קטנים".
%break
ובזה יש לפרש, שהאדם, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, אז עליו לתת 
תשומת לב, ולעשות חשבון נפש, שהוא יכול לבוא לידי ירידה. ומהו 
ירידה. היינו, מי אומר, שירידה הוא כל כך רע. הלא הוא רואה, שיש 
הרבה אנשים שחיים ונהנים מהחיים,
%break
אף על פי שהם נמצאים במצב הירידה. לכן בעת שהוא בעצמו נמצא 
במצב ירידה, הוא נמשך אחריהם. וגם אז הוא בעצמו נהנה מהחיים 
כמוהם.
%break
אבל מצב הזה של ירידה, יכולים לומר עליו, שלאדם הזה קרה תאונת 
דרכים. ונפצע, ונמצא עתה בלי הכרה. כלומר, שאינו מרגיש, שהוא 
נמצא במצב ירידה. אלא הוא נהנה מהמצב שבו הוא נמצא. וממילא 
הוא לא מרגיש עכשיו ירידה, היות שהוא שכח בכלל,
%break
שיש ענין רוחניות בעולם, וצריכים להשתדל להשיג דביקות ה'. והכל 
נשכח ממנו, מחמת התאונה שארע לו. וממילא לא כואב לו עכשיו 
מהירידה.
%break
לכן בזמן שהאדם נמצא במצב של עליה, אז יש לו מקום לחשוב 
ולפחד, שלא יבוא חס ושלום לידי תאונת דרכים. כלומר, בעת שהוא 
משתדל עכשיו להתקדם לרוחניות, שלא יפול באמצע מדרגתו.
%break
מה שאין כן בזמן הירידה, הוא כבר לא זוכר, מטעם שאז אין לו שום 
הרגש של רוחניות. ואת כל זה הוא יכול לדעת רק בזמן הגדלות. ולכן 
בא הכתוב להשמיענו "אמור ואמרת, להזהיר הגדולים על קטנים". 
כלומר, בזמן הגדלות, שהוא בזמן העליה,
%break
אז הזמן להיות במצב של זהירות על הקטנות. היינו שלא יבוא לידי 
ירידה הנקראת "קטנים". שרק בזמן העליה יש יכולת להאדם שיחשוב 
על ענין קטנות, כלומר שיחשוב מהי הסיבה שהוא בא לידי הקטנות. 
שהאדם צריך לדעת, שבטח יש איזו סיבה שזהו הגורם להירידה.
%break
וזהו כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל (מובא במאמר שנת תש"ה) "אולם 
גם זאת לדעת, אם היה ביכולת האדם להחזיק איזו הארה אפילו 
קטנה, אבל אם זה היה בקביעות, כבר האדם נחשב לאדם השלם. 
היינו, שעם ההארה הזו היה יכול ללכת קדימה.
%break
לכן אם נאבדה לו ההארה, עליו להצטער על זה. וזה דומה לאדם, 
שנתן גרעין באדמה על מנת שיצמח מזה אילן גדול. אבל תיכף הוציא 
את הגרעין מהאדמה. אם כן מהי התועלת מהעבודה, ממה שהכניס 
את הגרעין באדמה.
%break
ועוד יותר מזה, יכולים לומר, שהוציא אילן עם פירות מבושלים 
מהאדמה, וקלקלם. כלומר, שאם לא היה מוציא את הגרעין, היה בא 
מהגרעין אילן עם פירות.
%break
וכן הענין כאן, שאם לא היתה נאבדת ממנו הארה הקטנה הזו, היה 
נצמח מזה אור גדול. לכן עליו להצטער, שנאבד ממנו "אור גדול".
%break
ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך לשמור עצמו בכל מיני זהירות 
בזמן עליה. שאז, אפילו שיש לו הרגשה קטנה, ובאם יעשה כל מה 
שבידו, שלא לאבד את זה, הוא ילך כל פעם קדימה.
%break
וזה שכתוב "אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים". כלומר, שבזמן 
הגדלות, שהוא זמן עליה, אז הוא צריך לעשות את כל החשבונות, 
בכדי שלא יבוא לידי קטנות, היינו לידי ירידה. ועליו מוטל לעשות 
חשבון, מהי החשיבות שיש לו עכשיו, אפילו רק קצת נגיעה ברוחניות.
%page 1097
ושהוא צריך לעבוד עם עצמו, שיאמין, שהרגשה זו באה מלמעלה. 
היינו שהבורא קורא אותו אז. ולחשוב, כמה הוא חשוב דבר זה, מה 
שהבורא קורא אותו.
%break
וכנ"ל, שאם יהיה בידו להחזיק את הרגשה הקטנה זו בקביעות, אז 
בטח הוא ילך קדימה, כנ"ל בהמשל, שהעליה זו נחשבת רק לגרעין 
שנותנין בקרקע, אבל מן הגרעין הזה תצא אילן גדול, הנותן פירות.
%break
נמצא, שהוא צריך להחשיב את מצב של העליה. ולצייר לעצמו, כאילו 
ככה הוא מסתכל על התכלית. היינו, כאילו כבר יש בידו אילן גדול 
הנותן פירות. באיזה אופן היה שומר את האילן, שאנשים לא יקלקלו 
את האילן הגדול הזה.
%break
בצורה כזו הוא צריך ללכת, עד שיהיה מורגש באבריו, שצריכים תמיד 
להשגיח על האילן. ועוד הוא עושה מעשים, בכדי להסתיר את האילן 
בפני אנשים, שלא יתנו עין הרע להאילן.
%break
כמו כן האדם צריך לשמור את ההרגשה זו, שיש עכשיו במצב עליה, 
כדי שאנשים זרים לא יתנו בו "עין הרע". עד כאן המדובר מהחשיבות 
של העליה. וזהו רק צד אחד.
%break
אולם יש לחשוב גם כן את ענין מצב השפלות של הירידה, שזה נקרא, 
להסתכל על צד הב', מה שיש כאן לחשוב. כלומר, שרק בזמן העליה 
האדם יכול לחשוב את מצב השפלות של הירידה, שזה נקרא 
"להזהיר הגדולים", היינו כנ"ל מצב הגדלות, "על הקטנים",
%break
על זמן הקטנות. כלומר, מה הוא יכול להפסיד, אם הוא יגיע למצב של 
ירידה. שרק בזמן עליה הוא יכול לעשות חשבון "כיתרון האור מתוך 
החושך". וזה יכול להיות דוקא בזמן שיש לו אור. אז בידו לעשות 
השוואה בין אור לחושך. אבל לא בזמן שהוא נמצא בחושך.
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', א') "בעשרה מאמרות נברא 
העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להיפרע מן הרשעים, 
שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב 
לצדיקים, שמקיימין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות".
%break
ולכאורה קשה, בשלמא "ליתן שכר לצדיקים" יכולים להבין, כדי שיהיה 
להם הרבה שכר. אלא "להיפרע מן הרשעים" מדוע הוא עשה כך, 
הלא "אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו". ומדוע עשה, שיהיו הרבה 
יסורים.
%break
אלא שיש לפרש, שבבחינת עבודה יהיה הפירוש, כשהאדם צריך 
לחשוב, מהו הטוב שהוא יכול להפסיד, ומהו הרע שיכול לסבול, ומב' 
אלה הוא יקבל צורך לשמור את הגדלות, היינו זמן עליה.
%break
כי אחרת הוא יראה, מה שהוא יכול לסבול ממצב הירידה. וזהו 
"להזהיר גדולים על קטנים".
%page 1098
%H מהו "התורה מתשת כוחו של אדם" בעבודה
%break
חז"ל (סנהדרין, כ"ו ע"ב) אמרו "אמר רבי חנין, למה נקרא שמה של 
התורה תושיה, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם". ויש להבין זה, 
הלא חז"ל אמרו (אבות, פרק שישי ז') "גדולה תורה, שהיא נותנת 
חיים לעושיה,
%break
שנאמר, כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא". וכמו כן אמרו 
(עירובין, נ"ד) "חש בראשו, יעסוק בתורה. חש בגרונו, יעסוק בתורה. 
חש במעיו, יעסוק בתורה. שנאמר, ולכל בשרו מרפא". אם כן זהו 
בסתירה להנ"ל.
%break
ובכדי להבין זה, צריכים קודם להבין, מהו בחינת תורה. כלומר, לאיזו 
מטרה נתן לנו הקב"ה את התורה. הנה חז"ל אמרו (קידושין ל') 
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
%break
משמע מכאן, כאילו אם לא היה יצר הרע, לא היה בורא את התורה. 
כמו שכתוב "בראתי תורה תבלין". היתכן לומר כך, שהתורה נברא 
בשביל היצר הרע.
%break
הנה בזהר (חלק א', הקדמת ספר הזהר, מראות הסולם, דף רמ"ב) 
אומר "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא 
אמנם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים 
ואחור. שבחינת הכנה אל הדבר נקרא בשם אחור.
%break
ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועל דרך זה יש בתורה ומצות 
בחינת נעשה ובחינת נשמע. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי 
דברו, מטרם שזוכים לשמוע בקול דברו, נקרא המצות בשם תרי"ג 
עיטין, והן בחינת אחור.
%break
וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינת 
פקודין, והוא מלשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד 
אורה של מדרגה מיוחדת, שהוא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים 
וגידים של הנשמה ושל הגוף".
%break
ובהאמור משמע, שהתורה ומצות נבחנים בב' מדרגות:
%break
א. בתור עצה, וזה שכתוב תרי"ג עיטין. כלומר, שע"י זה שיקיימו את 
תורה ומצות, יהיה להם כח לבטל את היצר הרע. ובזה יש לפרש מה 
שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". היינו, שהתורה היא 
בחינת תבלין ליצר הרע. זה נקרא בזהר "תרי"ג עיטין".
%break
ב. תורה לשם תורה, שהם בחינת תרי"ג פקודין, שהתורה הזו היא 
בחינת שמותיו של הקב"ה. ובחינת תורה זו משיגים לאחר שתיקן את 
מעשיו, שיכול כבר לעבוד בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו.
%break
אולם בזמן שמתחילים ללכת לזכות לכלים דהשפעה, ולזה אמרנו, 
שצריכים את התורה לבחינת עצות כנ"ל, המכונה "תרי"ג עיטין", בטח 
שיש עבודה לפני זה גם כן, שהיא בחינה הראשונה שמשם מתחילים 
להכנס לקיים תו"מ. וזה מכונה בשם "שלא לשמה". זהו בחינה א'.
%break
ובחינה ב' היא, הזמן שרוצים ללכת לשמה. שבזמן הזה צריכים 
לעשות כל מה שיש בידו, בכדי להגיע לשמה. היינו, שיהא בידו כח 
להגיע, שיעשה את כל המעשים בעל מנת להשפיע.
%break
ואח"כ באים למצב הג', שאז זוכים לבחינת תורה, הנקרא "שמותיו 
של הקב"ה", הנקרא בזהר "תרי"ג פקודין", כנ"ל.
%break
לכן כשמתחילים את קיום תו"מ בבחינה הא', היינו שלא לשמה, אלא 
בכדי לקבל שכר, כמו שכתוב בזהר (במאמר הפקודין, חלק א', 
הקדמת ספר הזהר, מראות הסולם, דף רמ"ב) "שתחילת עבודת 
האדם בתו"מ הוא מטעם שכר ועונש בעולם הזה,
%page 1099
או בשכר ועונש בעולם הבא, נמצא, שבמצב הזה עוד אין הוא נצרך 
לתורה ומצות בתור עיטין. אלא לפי מה שהוא מאמין בשכר ועונש, אז 
השכר ועונש מחייבים אותו בקיום תו"מ".
%break
ולא מטעם עצות כנ"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". 
שהתורה היא עצה נגד יצר הרע שבאדם.
%break
והאדם רוצה לצאת משליטתו, היינו האדם רוצה לצאת מאהבה 
עצמית, ולעשות הכל לתועלת ה', ובגלל זה הוא מקיים תו"מ. אלא 
הרצון לקבל לעצמו הוא המחייבו לקיים תו"מ.
%break
אם כן לפי זה, מהו הפירוש "מתוך שלא לשמה באים לשמה". הלא 
אין אנו רואים שום קשר בין זה שהאדם מקיים תו"מ בכדי לקבל שכר, 
שזה יתן לו קרש קפיצה לעבור משלא לשמה להגיע לשמה. וחז"ל 
אמרו "מפני המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
כלומר, המאור שיש בתורה מאיר להאדם, שירגיש שאין הוא בחינת 
אדם, אלא הוא דומה לכל בעלי חי. וזהו כמו שכתוב (יבמות ס"א) 
"אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם".
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש שאמרו "למה נקרא התורה 
תושיה, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם. הלא אמרו להיפך "לכל 
בשרו מרפא".
%break
הפירוש יהיה, שהאדם, בזמן שהוא לומד שלא לשמה, התורה הזו 
מביאה לו לידי הרגשה, שבחינת "אדם" שבו היא חלשה מאוד, היינו 
תש אצלו כוחו של "אדם", אלא כמו שאר בעלי חיים הוא דומה. אבל 
מהי הצורה שהאדם רואה, איך שבחינת אדם שבו היא חלשה מאוד.
%break
הנה עיקר מה שאנו מבחינים בין אדם לבהמה, כידוע, שאין לה ענין 
הרגש הזולת, המכונה "רצון לקבל רק לצורך ותועלת עצמו". וזה 
מכונה גם כן בשם "רע".
%break
היינו, הרצון לקבל לעצמו נקרא "רע", משום שעליו היה הצמצום 
וההסתר, שלתוך הרצון לקבל הזה לא יוכל להגיע שום אור דקדושה.
%break
והיות שהרצון לקבל הזה הוא כל המפריע, שלא יכולים לקבל את 
הטוב ועונג, שהיה ברצונו יתברך לתת להנבראים, לכן הוא מכונה 
בשם "רע", או בשם "יצר הרע". אולם זה קשה להבין, מדוע כשאדם 
מקיים תו"מ על הכוונה "בראתי יצר הרע,
%break
בראתי תורה תבלין", אם כן מדוע אם האדם כבר בא לידי הרגשה 
שיש לו רע, היינו שהיה לו טוב כבר בזמן עליה, ואח"כ קיבל ירידה, 
ומרגיש את הרע שבו, ולמה יש לו הרבה ירידות.
%break
כי התורה היא התבלין של יצר הרע. אם כן מדוע לא רואים, שהיצר 
הרע אבד כוחו. אלא כל פעם מתגלה הרע מחדש. כי אנו רואים, בזמן 
שמתחילים ללכת בדרך להגיע לעשות את כל המעשים בעל מנת 
להשפיע, יש הרבה ירידות.
%break
היינו כל פעם מתחדש הרע עוד ביותר תקיפות, מבטרם שהתחיל 
בעבודה על הכוונה להגיע למצב, שכל מעשיו יהיו לשם שמים.
%break
אלא הענין, שזה החלק של רצון לקבל לעצמו, שנקרא "רע", כבר 
נתבטל אצלו. אלא שיש עוד חלקים שהוא עוד לא ביטל על ידי המאור 
שבתורה. וזה יכולים להבין על דרך הציור.
%break
נגיד שבהרצון לקבל יש רצון לקבל מאה קילו תענוג. אולם על רצון של 
מאה קילו עדיין אין האדם מסוגל לבטל בפעם אחת. ואם האדם יראה 
את גודל הרע שיש בו, תיכף יברח מהמערכה. לכן זה הולך לפי סדר 
והדרגה.
%break
כלומר, בתחילה האדם מרגיש, שהוא יכול לקבל מתענוגים הגשמיים 
קילו אחד תענוג. וכשמקבל עליה אז נתבטל אצלו את כח הרע. 
כלומר, הקילו תענוג שהיה מרגיש בדברים גשמיים, על זה הקילו הוא 
כבר יכול להתגבר.
%break
והיות שהוא צריך לקבל כח לבטל את כל המאה קילו תענוג שיש 
בגשמיות, אולם כנ"ל, שאינו יכול להתגבר תיכף על מאה קילו תענוג, 
לכן מוסיפים לו טעם בגשמיות, עוד קילו.
%break
ממילא הוא מקבל ירידה, מטעם שהיה לו כח התגברות רק על קילו. 
וכשמוסיפים לו הרגשה של תענוג יותר גדול, לכן מזה הוא מקבל 
ירידה, היות שהוא נכנע תחת תענוג גדול.
%page 1100
וכשהוא מתגבר, שזה נקרא "עליה", נותנים לו להרגיש ג' קילו תענוג 
בגשמיות. עד שהוא גומר כל עניני התגברויות, שנוהג בעבודה דעל 
מנת להשפיע בהתענוגים הגשמיים. נגיד שהוא כבר יכול להתגבר על 
כל התאוות גשמיות, שיעשה אותם בעל מנת להשפיע.
%break
ובטח על זה צריכים כל פעם לקבל עזרה מלמעלה, אחרת לא יכולים 
להתגבר, אפילו על תענוג קטן. כמו שכתוב "יצרו של אדם מתגבר 
עליו בכל יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו".
%break
אולם האדם צריך תמיד לבקש עזרה. ואם יתגלה לו בהתחלה גודל 
התאוה בהרצון לקבל, תיכף יראה שזהו לא בשבילו העבודה הזאת. 
לכן מראים לו בהתחלה טעם קטן בתאוות גשמיות.
%break
אולם אח"כ, כשכבר קיבל כח התגברות על כל התאוות גשמיות, אז 
האדם זוכה לקבל תאוות רוחניות. ששם נוהג את הענין של מסכים, 
שהוא ענין התגברות על אור תענוג רוחני.
%break
וגם שם הולך לפי סדר. היינו, מתחילים למשל, ממדרגה קטנה, היינו 
אור הנפש. וכשהוא כבר יכול לקבל זה בעל מנת להשפיע, נותנים לו 
אור הרוח, עד שזוכה לכל בחינת נרנח"י. כמו שכתוב בזה"ק "כד 
אתיליד, נותנים לו נפש. זכה יתיר, נותנים לו רוח".
%break
וזה הוא כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול 
הימנו". שענין "גדול" פירושו, שהוא כבר זכה לבחינת עליה ברוחניות, 
היינו שהוא כבר יכול להתגבר על שיעור מסויים של תענוג,
%break
ולקבל אותו בעל מנת להשפיע. ושוב נותנים לו תענוג, שעל שיעור 
תענוג במידה זו עוד לא היה בכוחו להתגבר.
%break
וכשזוכה להתגבר על זה התענוג, ונעשה שוב גדול, היינו שבא 
לגדלות, הנקרא "עליה", שוב נותנים לו מדרגה יותר גבוהה. וכנגדה 
הוא אף פעם לא התגבר עליה. לכן הוא רואה, שעכשיו הוא יותר רע. 
היינו נגד מדרגה זו הוא לא יכול להתגבר.
%break
וגם עתה הולך אותו סדר, שהוא מבקש, שה' יתן לו כח מלמעלה, 
שיהיה בידו להתגבר גם על מידת רצון לקבל הגדול הזה. וזה נקרא, 
שהתחתון עולה לעליון לבקש כח המסך.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "למה נקרא שמה "תושיה", מפני 
שמתשת כוחו של אדם". היינו כנ"ל, שכל פעם, לפי ערך גדלותו, הוא 
מקבל שיעור רע יותר גדול. כלומר, שכל שהתענוג גדול ביותר, יותר 
קשה להתגבר עליו.
%break
נמצא, שבחינת "אדם", הנקרא בחינת "משפיע". כידוע, שאדם 
גימטריא מ"ה, מ"ה נקרא ז"א, משפיע. ב"ן נקראת מלכות המקבלת. 
מ"ה הוא בחינת זכר, אדם, משפיע. מה שאין כן "בהמה" גימטריא 
ב"ן, שהיא בחינת נקבה, היינו המקבל ואינה משפעת.
%break
נמצא, שבבחינת הגדלות, שהוא האור היותר גדול, יותר קשה 
להתגבר. נמצא, שבחינת "אדם" נעשה כל פעם יותר חלש, מסיבת 
שכל פעם יש לו אור יותר גדול.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו "חש בראשו יעסוק בתורה". ולפי 
שאאמו"ר זצ"ל אומר, יהיה הפירוש:
%break
"חש בראשו", היינו המחשבות שלו אינן בסדר.
"חש במעיו", היינו כל מה שנכנס בתוך מעיו, הכל עבור הרצון לקבל 
שלו.
%break
"יעסוק בתורה, שנאמר, לכל בשרו הוא מרפא". היינו שעל ידי התורה 
הוא זוכה לגדלות, מפני "המאור שבה מחזירו למוטב". והוא זוכה 
להיות גדול.
%break
ואח"כ הוא זוכה למדרגה יותר גדולה, שעליה עוד לא היה לו כח 
להתגבר. והוא צריך לבקש מה', שיתן לו עזרה, שיהיה בידו כח גם 
להתגבר עליה. נמצא, שכל פעם יש לדבר מב' דברים הפוכים זה 
לזה. ויש תמיד להבחין בכל מדרגה שני צדדים:
%break
א. שהתחתון עלה לגדלות, שנקרא "עליה" בדרגה. שקיבל הרגשה 
להחשיב מהי התקרבות לה', שמבין עתה, שאין לדאוג רק לתועלת 
ה', והוא בעצמו אינו עולה בשם. כלומר, בשביל עצמו אין הוא צריך 
לכלום, והוא יכול לוותר הן על גשמיות והן על רוחניות,
%page 1101
מה שנוגע לתועלת עצמו הוא מוותר. וכל מעשיו שהוא עושה, יהיו רק 
לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא, שהתורה היא נותנת חיים לכל. 
כמו שכתוב "גדולה תורה, שהיא נותנת חיים לעושיה, ולכל בשרו 
מרפא".
%break
ב. "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו". היינו לאחר כך, הוא מקבל 
תענוג יותר גדול. כלומר בזמן שעוד לא זכה לכלים דהשפעה, נמצא, 
שעדיין דבוק בתענוגים גשמיים. אז כל פעם הוא מקבל טעם יותר 
גדול בדברים גשמיים,
%break
בכדי שהוא צריך להתגבר על הרצון לקבל לעצמו, שלא מראים לאדם 
את טעם גודל התענוג שיש בגשמיות, מסיבת שלא יוכל להתגבר. 
אלא שיש שיעור מסוים, שכל אחד מרגיש בתענוגים גשמיים.
%break
מה שאין כן כשאדם מתחיל ללכת בדרך להגיע לעשות הכל להשפיע 
ולא לתועלת עצמו, אז נותנים לו מלמעלה יותר טעם של מתיקות 
באהבה עצמית.
%break
נמצא, בזמן שהתחיל להכנס בגדלות העבודה, היינו שהוא רוצה 
להיות בין העובדים בעל מנת להשפיע, אז כל פעם מוסיפים לו יותר 
טעם באהבה עצמית. וממילא הוא רואה כל פעם, שיש לו יותר רע.
%break
ובהאמור אנו רואים, אפילו בזמן ההכנה, שהאדם רוצה להכנס 
בעבודה דעל מנת להשפיע, הגם שעוד לא זכה לזה, כבר מתחיל ענין 
של "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו".
%break
היינו כנ"ל, שזה שהאדם רוצה לכנס בעבודה של גדולים, שעוסקים 
בעל מנת להשפיע, הוא מקבל הרבה פעמים עליות מבחינת "המאור 
שבה מחזירו למוטב". ואז הוא בחינת "גדול".
%break
ואח"כ נותנים לו לטעום קצת יותר רע כנ"ל, בכדי שיבקש מה', שיתן 
לו עזרה. נמצא, שיש כאן להבחין ב' דברים כנ"ל:
א. שהתורה נותנת לו חיים ונעשה גדול,
ב. ואח"כ נותנים לו רע, כנ"ל ש"כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו".
%break
נמצא אז, שהוא במצב, שעל ידי התורה שנעשה "גדול". הוא בא לידי 
ראיית האמת, שבחינת אדם שבו תש כוחה, והוא דומה לבהמה, 
מבחינת שהרצון לקבל לעצמו מתחזק אצלו כל פעם ופעם בשיעור 
יותר גדול,
%break
כפי שיעור הטוב שקיבל מהתורה, שהיא מחזירו למוטב. לכן יש לפרש 
"למה נקרא שמה של התורה "תושיה". שעל ידי התורה הוא רואה, 
שכוחו של "אדם" הוא חלש אצלו, רק כח "בהמית" שלו נעשה יותר 
חזקה.
%break
ואותו דבר הוא גם ברוחניות. היינו לאחר שהאדם זכה לכלים 
דהשפעה, יש כל פעם התגברות על העביות שלו. וכל פעם הוא צריך 
לעלות להעליון שלו, ולבקש כח התגברות על הרצון לקבל, שהוא 
עתה בשיעור יותר גדול מכפי כח התגברות,
%break
שיש לו ממה שקיבל מקודם. היות שקיבל עתה עביות יותר גדול. לכן 
גם שם, היינו לאחר שכבר זכה לכלים דהשפעה, יש תמיד ללכת 
קדימה בכדי לתקן את הרצון לקבל, כל אחד לפי דרגה דיליה (שלו).
%break
ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, אז 
האדם רואה, שיש לו רק קצת רע. כלומר, שהאדם יודע מצד עצמו 
שיש לו קצת רע.
%break
נמצא, שהרע שיש לו בא לו מצד ידיעתו עצמו. לכן מבין האדם, שיש 
לו כח התגברותו מכוחו עצמו. אי לזאת כנ"ל "כל הגדול מחבירו, יצרו 
גדול הימנו".
%break
נמצא, שמלמעלה נותנים לו ידיעת הרע. היינו, שהרע, שנתגלה לו 
עתה, הוא בא מלמעלה. אז האדם עומד וחושב, מאין בא לי הרע 
הזה, לאחר, לפי הכלל "המאור שבתורה מחזירו למוטב".
%break
והוא בתחילה כבר הרגיש קצת שקיבל עליה ברוחניות. אם כן מהי 
הסיבה, שיש לי עכשיו יותר רע.
%break
והרע הזה שקיבל עתה, נבחן אצלו, שזה בא לו מלמעלה מהדעת. 
כלומר, שאין הדעת יכול להבין, איך הוא נפל למצב של שפלות, 
הנקרא "רע", היינו שקיבל עתה יחס משותף עם כל הדברים גשמיים.
%break
מה שמטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה כבר מרוחק מהם. ועתה 
קיבל התקרבות יותר לאהבה עצמית.
%break
וזהו כמו שכתוב בספר "פנים מאירות" (דף ס"ח, דברי המתחיל 
"לתת") "ענין שכר טוב לצדיקים הוא השגתם בעצמם לאותם 
המדרגות, שעל ידי מעשיהם הטובים השיבו האורות לזו"ן העליונים. 
וענין העונש של הרשעים הוא סוד הכתוב זה לעומת זה.
%page 1102
שבאותו השיעור שהאדם נדחה מהשגות אור הנצחי, ממש באותו 
השיעור נמצא הולך ויורד לתענוגי הקליפות המזוהמים, שנקראים 
"שאול ואבדון", מפני שנצמח בקרבו מין יחס להם, שיוכל לסובלם".
%break
נמצא, שהרע, שמתגלה אצל האדם, לא מצד עצמו. אלא שהאדם 
רואה, כאילו הרע הזה בא לו למעלה מהדעת שלו. אז האדם רואה, 
שאין לו שום אפשרות שיוכל להתגבר על הרע הזה, שנתווסף לו 
עכשיו על ידי זה שנתן יגיעה ועבודה.
%break
ומה היתה התוצאה, שקיבל יותר רע. אם כן הוא שואל "ומה יהיה 
הסוף", היות שאין עבודה ויגיעה עוזרים, שתהיה יכולת לצאת 
משליטת הרע, שהיא ענין של אהבה עצמית.
%break
והתשובה היא, שהאדם צריך לידע, כמו שהרע בא לו מלמעלה, כן 
יציאתו מהרע גם כן יבוא לו עזרה מלמעלה. וממילא אין להאדם 
להתפעל מזה, שהוא רואה, שאין לו שום אפשרות לצאת משליטת 
הרע בכוחות עצמו.
%break
אלא הוא צריך לדעת, כמו שהרע שבו שנתווסף לו כל פעם ופעם, לא 
היה בכוחות עצמו, היות שהוא לא נתן יגיעה, בכדי שישיג יותר רע, 
אלא שבא מלמעלה, שהוא למעלה מהדעת, שאין האדם מבין זה.
%break
כמו כן האדם צריך להאמין, שגם לצאת מהרע, הוא גם כן יקבל כח 
מלמעלה. היינו, שכל הדברים הבאים מלמעלה מהדעת, כן הם 
מתבטלים למעלה מהדעת.
%break
שיכולים לומר, זה שהאדם נמצא בגלות תחת שליטת הדעת, זה לא 
בא לאדם מכוחות עצמו, אלא מלמעלה. כמו כן הגאולה, גם כן באה 
מלמעלה.
%break
ובהאמור יוצא, בזמן שהאדם נכנס בעבודה דלהשפיע, והוא יודע, 
שיש לו קצת רע, היינו שעוד לא מוצא כל כך טעם גדול באהבה 
עצמית. אלא בזמן שהוא רוצה לבטל את האהבה עצמית שלו, ולעבוד 
בעל מנת להשפיע,
%break
אז הוא מקבל מלמעלה יותר תשוקה לאהבה עצמית. כלומר, 
שמודיעים לו מה שהיה נסתר ממנו, את גודל השליטה, ואת כוחה, 
שיש באהבה עצמית.
%break
ואז האדם רואה, איך שהוא ממש מקצה אל קצה מרוחק מה'. שה' 
כולו להשפיע, והאדם כולו לקבל. ובזמן שה' עוזרו, אז האדם מרגיש 
את גדלותו של ה', איך שה' מטפל עמו,
%break
בכדי להוציאו משליטת הרע. וכל פעם שמתגלה אצל האדם יותר רע, 
היינו שהאדם יותר שפל, אז הוא רואה, שהקב"ה מטפל עם אדם 
היותר שפל.
%break
וזה יש לפרש, מה שאמרו חז"ל, "אמר רבי יוחנן, בכל מקום שאתה 
מוצא גדלותו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענותנותו". ויהיה הפירוש 
"בכל מקום, שהאדם רואה את גדלות ה'", אז האדם רואה,
%break
שהקב"ה הוא ענו, שמטפל עמו ביחידות בהשגחה פרטית. לכן 
שהבורא נעשה יותר גדול, אז האדם רואה, שהבורא יותר ענו.
%page 1103
%H מהו מהו שחוק ומשפט
%H הוא השם של הקב"ה, בעבודה
%break
הזה"ק (בחקותי דף ו' ובהסולם אות ט"ז) אומר וזו לשונו "חוק הוא 
שהמלכות נקרא כך, וגזירות התורה נכללות בה. ואת משפטי 
תשמורו. משפט, שהוא ז"א, שאותה החוקה, שהיא מלכות, נאחזת 
בו. ומתחברים זה בזה, העליונים והתחתונים,
%break
דהיינו החוקות שבמלכות במשפטים שבז"א. וזה הוא הכלל של שם 
הקדוש, משום שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה. ועשיתם אותם. 
שואל, כיון שכבר אמר תלכו ותשמרו, למה עוד "ועשיתם". ומשיב, 
אלא מי שעושה מצות התורה והולך בדרכיו,
%break
הוא כאילו עשהו למעלה. אמר הקב"ה, כאילו עשאני. והעמידוהו. על 
כן ועשיתם אותם לחוק ומשפט, שהם ז"א ומלכות", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין, מהו הפירוש מה שאומר "מי שעושה מצות התורה והולך 
בדרכיו, הוא כאילו עשהו". וכן יש להבין, מהו ההבדל בזה שאומר "מי 
שעושה מצות התורה" למה שהוא מוסיף ואומר "והולך בדרכיו", 
שמשמע, שהם ב' דברים.
%break
כלומר, שמשמע, הגם שעושה מצות התורה, ואם הוא לא הולך 
בדרכיו, לא אומרים שהוא "עשה את השם". אם כן מהי המשמעות 
של "והולך בדרכיו".
%break
וכמו כן יש להבין במה שכתוב (באות י"ט) וזו לשונו "כעין זה אמר רבי 
שמעון, ויעש דוד שם. וכי דוד עשה לו. ומשיב, אלא משום שדוד הלך 
בדרכי התורה ועשה מצות התורה, כביכול, הוא עבד שם ממש,
%break
ועל כן נאמר, ועשיתם אותם. דהיינו, אם אתם תשתדלו לעשות אותם, 
ולתקן השם הקדוש כראוי, כל אלו הברכות שלמעלה תמצאנה 
אצלכם, בתקון שלהם כראוי".
%break
ויש גם כן לשאול, מה הפירוש ש"דוד עשה להקב"ה שם", היינו לגבי 
מי עשה את השם. וכי הקב"ה צריך שיעשו לו שם טוב לגבי הנבראים, 
שעל ידי זה שיהיה להקב"ה שם טוב, אז הם יתנו לו כבוד. דבר זה 
מתאים לנבראים, שאדם יכול לתת כבוד לבן אדם דוגמתו,
%break
אבל איך שייך לומר שהקב"ה צריך לקבל שם טוב אצל הנבראים. 
וכמו כן, יש להבין, איך על ידי זה שהאדם הולך בדרכי התורה ועשה 
מצות התורה, הקב"ה מקבל שם טוב.
%break
ולהבין כל זה, צריכים להקדים מהו הענין בכלל בריאה, כלומר לאיזו 
מטרה ברא הבורא את הבריאה. התשובה היא, ידוע שהוא רצונו 
להטיב לנבראיו.
%break
נמצא, שהבורא קבל שם של משפיע, הנותן טוב ועונג להבריאה, 
שהבריאה נקראת בחינת מקבל, והמקבל מוכרח להיות בעל חסרון, 
אחרת אין מקום לקבלה. ומטעם זה נקרא הרצון לקבל טוב ועונג 
"בעל חסרון".
%break
וענין חסרון לא שייך אצל הבורא, שהבורא הוא שלם בתכלית 
השלימות. לכן נקראת הבריאה "יש מאין", על שם החסרון הזה, 
שנברא דבר שלא היה מטרם שבראה. והיות שענין חסרון אינו נמצא 
אצל הבורא, נמצא, בזמן שהאדם מרגיש עצמו לבעל חסרון,
%break
הוא כבר נמצא בשינוי צורה לגבי הבורא. וכשהוא ממלא את החסרון, 
הגם שיש לו השתוות מבחינת מה, שעתה אינו בעל חסרון, אבל בזה 
שהוא עתה המקבל והבורא הוא המשפיע. נמצא שכבר אין השתוות 
הצורה, שע"י שינוי צורה זה הוא נעשה נפרד מהבורא.
%break
ובכדי לתקן את זה, דהיינו במה שהאדם נקרא "נברא", שהוא בעל 
חסרון, ובכדי שתהיה לו השתוות, הוא מוכרח להיות בבחינת 
השלמות, היינו לקבל מהבורא כל טוב. וכשהוא מקבל מהבורא, הוא 
נעשה שוב בבחינת שינוי צורה.
%page 1104
אז נעשה התיקון הזה, הנקרא בשם "מקבל בעל מנת להשפיע". 
כלומר, הגם שיש לו מצד הטבע רצון וחשק לקבל מדבר שיכול להנות, 
מכל מקום הוא מתגבר ואינו רוצה לקבל את התענוג, רק מצד היות 
שהוא שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו.
%break
וכל התענוג, מה שאפשר לו לומר, שהבורא נהנה מזה, כלומר, בזה 
שמקיימים את רצונו ומחשבתו, שהוא רצונו להטיב לנבראיו, זאת 
אומרת,
%break
שכל התענוגים שאנו יכולים לומר שהבורא נהנה מזה שאנו מקבלים 
ממנו, ורק על דרך זה אנו מקבלים. לכן, כשאדם בא לדרגה זו, שהיא 
לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא יכול להנותו בזה שמקבלים ממנו טוב 
ועונג.
%break
וממילא יש עתה השתוות הצורה מב' צדדים, כנ"ל:
א. שכבר לא נמצא חסרון בתחתון, היות שמקבל עתה טוב ועונג מה'.
%break
ב. שהוא עכשיו משפיע כמו הבורא. כלומר, שזה שנעשה עכשיו 
למקבל הנאה, אינו לצורך עצמו אלא רק לתועלת ה'. אבל בשביל 
תועלת עצמו הוא מוכן לוותר על כל התענוגים. נמצא, שיש עכשיו שני 
דברים ביחד, היינו תיקון הבריאה ומטרת הבריאה.
%break
שזה נקרא בשם "זווג דהכאה", שע"י הכאה, נעשה אח"כ יחוד, 
שפירוש "הכאה" ברוחניות הוא שני דברים מנוגדים, שכל אחד דוחה 
את מה שהשני רוצה.
%break
דהיינו, הבורא רוצה שהתחתון יקבל טוב ועונג, זאת אומרת להשפיע 
להתחתון, והתחתון רוצה בהשתוות הצורה, היינו להשפיע להעליון.
%break
נמצא שהם בהתנגדות, ועל ידי זה הם באים לידי יחוד. זאת אומרת, 
שכל אחד לוקח את דעתו של השני, היינו, העליון רוצה שהתחתון 
יקבל, התחתון מקבל רק בשיעור שהוא יודע שכל מה שהוא מקבל 
הוא רק בשביל שהעליון רוצה.
%break
נמצא, שהוא עכשיו מקבל כמו שהעליון רוצה, והוא משפיע כמו שהוא 
רוצה, ואין כאן פירוד, אלא עתה שניהם בדעה אחת.
%break
ועל ידי זה שיש עכשיו להנברא כלים דהשפעה, הוא מקבל בהם טוב 
ועונג, ואז ניכר לעין כל ש"השם של הבורא הוא טוב ומטיב",
%break
כי מטרם שמתגלה הטוב ועונג נקרא "שכינתא בעפרא", היינו שכל 
אחד סובל יסורים בעולם, מסיבת שאין כלים מתאימים שיהיו 
מוכשרים לקבל את הטוב ועונג.
%break
לכן התחתונים צריכים להאמין, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת 
טוב ומטיב. לכן אין שמו של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מגולה. מה 
שאין כן כשהתחתונים מקבלים את הכלים דהשפעה, אז יכול 
להתגלות את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".
%break
אלא כאן נשאלת השאלה הקשה ביותר, איך האדם יכול לקבל הכלים 
האלו, הלא מצד הטבע הוא ממש להיפך, האדם נולד רק בכלים 
דקבלה, היינו שאין האדם מסוגל לעשות שום דבר אלא רק שתצמח 
מזה תועלת עצמו.
%break
ובמה הוא יכול לעשות עתה דבר שהוא נגד הטבע, היינו להשפיע ולא 
לקבל לתועלת עצמו כלום.
%break
הנה על זה אמרו חז"ל שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע בראתי תורה 
תבלין". ובקיום התורה ומצות יש להבחין בה ב' דברים:
%break
א. מעשה התורה ומצות.
ב. הכוונה. כלומר, מה הוא רוצה תמורת זה שמקיים תו"מ. והנה 
התמורה שהאדם צריך לבקש מה' היא, שילך בדרכיו, היינו בדרכי ה'. 
ומהי "דרך ה'",
%break
צריכים לומר, שדרכו היא להשפיע לנבראים טוב ועונג. כמו כן האדם 
צריך שכל דאגותיו הן אך ורק להשפיע לה', שייהנה, ולא לדאוג על 
תועלת עצמו אלא רק לתועלת ה', כדוגמת הבורא שרצונו להטיב 
לנבראיו.
%break
והיות שהאדם נברא עם טבע של קבלה לתועלת עצמו, כידוע, בזה 
שהבורא רוצה להנות לנבראיו, מוכרח להיות בהמקבל רצון וחשק 
להדבר, אחרת אי אפשר להנות, לכן ברא הבורא את הנבראים, 
שתהיה בהם השתוקקות למלאות את חסרונם.
%break
ואיך הנבראים יכולים ללכת בדרכיו, שגם הנבראים יהיו משפיעים כמו 
הבורא, שזה נקרא "הדבק במדותיו".
%break
ובכדי לתקן זה, אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע", היינו את הרצון לקבל 
רק לעצמו, "בראתי תורה תבלין", היינו בסגולת התורה נקבל כח 
התגברות על הרע, ונוכל לעשות מעשים רק בכדי להשפיע הנאה 
להבורא.
%page 1105
נמצא לפי זה, לא מספיק בזה שהאדם מקיים את התו"מ, אלא הוא 
צריך גם כן לכוון את הכוונה בשביל מה הוא מקיים תו"מ. כלומר, מהי 
התמורה שהוא דורש מה' שישלם לו עבור זה שהוא מקיים תו"מ.
%break
ועל זה יש הרבה כוונות, כמו שכתוב בזה"ק "יש שרוצים תמורת 
הקיום של תו"מ שכר בעולם הזה, ויש שרוצים שכר בעולם הבא". 
ועיקר מה שהאדם צריך,
%break
לקבל סיבה שיחייבו אותו בקיום תו"מ, שהוא "בגין דאיהו רב ושליט", 
כלומר, שהוא עוסק בתורה ומצות בכדי שיש לו הנאה גדולה בזה 
שהוא משמש מלך גדול.
%break
משמע מכאן, שהסיבה מה שהאדם מקיים תו"מ, היא בכדי שה' יתן לו 
את הכח להשפיע, מה שאין לו זה מצד הטבע. והתו"מ הוא סגולה 
להשיג את זה, כנ"ל, "בראתי יצר הרע". אם כן, מה העצה שנוכל 
ללכת נגד הטבע. התשובה היא,
%break
בעבור זה ניתן לנו "תורה תבלין", היינו שע"י התורה נשיג את הכח 
דהשפעה. נמצא לפי זה, מה האדם צריך לכוון בזמן שעוסק בתו"מ, 
הוא דבר אחד "ללכת בדרכיו", היינו כמו שדרך ה' היא להשפיע, כמו 
כן האדם רוצה שה' יתן לו תמורת עבודתו את הכח הזה.
%break
ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מה שאומר הזה"ק "אלא מי שעושה 
מצות התורה והולך בדרכיו". ושאלנו, מה מוסיף לנו זה שאומר "והולך 
בדרכיו" לאחר שהאדם כבר עושה מצות התורה. ובהנ"ל יהיה 
הפירוש, שלא די בזה שעשה את מצות התורה,
%break
אלא הוא צריך לכוון, שהוא רוצה שכר תמורת זה שעושה מצות 
התורה. ואיזה מין שכר הוא רוצה, שיוכל ללכת בדרך ה'. כמו שדרכו 
של הקב"ה היא להשפיע לנבראים, שהנבראים יהנו, כמו כן האדם 
רוצה שיהיה בידו ורצון וחשק להשפיע נחת רוח ליוצרו,
%break
ויבקש מה' שיתן לו שכר תמורת עבודתו. וזה צריך להיות כמו 
בגשמיות, שהאדם עובד ומסתכל בזמן העבודה, מתי הוא יקבל את 
המשכורת, כמו כן בעבודת ה' בקיום תו"מ, צריך האדם לצפות מתי 
הוא יקבל את המשכורת עבור יגיעתו, היינו שיזכה לכלים דהשפעה.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו מה שאומר הזה"ק על פסוק "ויעש 
דוד שם". ואומר, משום שדוד הלך בדרכי התורה כביכול, הוא עבד 
שם ממש. ועל כן נאמר "ועשיתם אותם" ולתקן השם הקדוש כראוי. 
ושאלנו, וכי הקב"ה הוא צריך לעשות לו שם אצל הנבראים,
%break
שענין זה מתאים לאדם. לגבי אדם שייך לומר, שרוצה שיהיה לו שם 
טוב, ולא אצל הבורא לגבי הנבראים. וכי אפשר לומר שאדם נכנס 
ללול של תרנגולים והוא רוצה לקבל שם טוב בין התרנגולים, שיכבדו 
אותו מחמת חשיבותו. ומכל שכן הבורא לגבי נבראים.
%break
איזה ערך יש לנבראים לגבי הבורא, שנגיד שהבורא רוצה שיהיה לו 
שם טוב, בכדי שיכבדו אותו. אם כן מהו הפירוש "ויעש דוד שם, בזה 
שהלך בדרכי התורה", כלומר שהאדם צריך לעשות שם טוב להקב"ה.
%break
אלא, היות שהבורא רוצה לתת טוב ועונג להנבראים, בכדי שייהנו, 
לכן אם הנבראים נהנים מזה שהבורא נותן להם כל טוב, אז הנבראים 
נותנים לו שם טוב, היינו אומרים שהקב"ה הוא טוב ומטיב. לכן יהיה 
הפירוש, השם הזה שהקב"ה יקבל מהנבראים,
%break
שהוא טוב ומטיב, אין הוא צריך להשם הזה שיכבדו אותו על ידי זה, 
אלא הוא רוצה שהם ירגישו את השם הזה, כלומר, אין השם הזה 
בשביל הבורא, שהוא צריך את השם הזה, אלא בשביל הנבראים.
%break
כלומר, שהבורא רוצה שהנבראים ישיגו אותו כך, כלומר, שהוא סימן 
שהם נהנים מהחיים שלהם. והראיה לזה, שהם אומרים, שהבורא 
נקרא בשם "טוב ומטיב".
%break
לכן יש הבדל בין אדם לבין שאר נבראים, שהאדם רוצה, שיהיה לו 
שם בכדי שיקבל תמורת זה שכר. והשכר שלו הוא:
%break
א. שהנבראים יתנו לו כבוד בעבור שהוא עושה טובות לאנשים,
ב. יש לפעמים שהאדם עושה טובות לאחרים ותמורת זה הוא יקבל 
שכר בעולם הבא.
%page 1106
מה שאין כן השם שהבורא רוצה שיתנו לו, השם "טוב ומטיב", הוא 
לטובת הנבראים. כלומר, בזמן שהנבראים קוראים לו בשם "טוב 
ומטיב", אז הנבראים נהנים ממנו, אחרת לא היו קוראים לו בשם "טוב 
ומטיב".
%break
אולם, היות מצד תיקון הבריאה, בכדי שתהיה להנבראים גם בחינת 
דביקות, בעת שהם יקבלו את הטוב ועונג, אז האדם מוכרח לקבל 
הכל בעל מנת להשפיע.
%break
והיות שהאדם נברא מצד הטבע, שרצונו הוא אך לקבל, לכן ניתן לנו 
תו"מ, שעל ידיהם נוכל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעשות 
הכל בעל מנת להשפיע.
%break
וזהו שאומר, "משום שדוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך 
התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע 
השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את 
השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב",
%break
מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. 
וזה הפירוש "ויעש דוד שם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של 
הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".
%break
אולם ענין מה שאומר "חוק היא המלכות, משפט הוא ז"א", וזה הכלל 
של שם הקדוש, משום "שחוק ומשפט" הוא השם של הקב"ה. וזהו 
"ועשיתם אותם". ויש להבין זה, היות שאומר, שחוק היא בחינת 
מלכות, ומשפט הוא בחינת ז"א,
%break
אם כן הרי הם ב' שמות נפרדים זה מזה. ואיך אומר, שחוק ומשפט 
הוא השם של הקב"ה, הלא הם ב' שמות. ז"א הנקרא "קודשא בריך 
הוא" ומלכות נקראת "שכינה". אם כן מה יהיה הפשט מה שאומר 
ש"חוק ומשפט הוא השם של הקב"ה".
%break
ידוע שאין אור בלי כלי, זאת אומרת, מטרת הבריאה, שהיא להטיב 
לנבראיו, ברא בהנבראים רצון לקבל הנאה, והרצון הזה מכונה 
"מלכות", כמו שכותב בתע"ס (ח"ב תשובה ל"ט) וזו לשונו "נקראת 
מלכות,
%break
שממנה נמשכת בחינת הנהגה בתקיפות ובשליטה מוחלטת", כדוגמת 
מוראה של מלכות. נמצא שהשפע, שהבורא רוצה לתת להנבראים, 
נקרא בשם מלכות, וספירת המלכות היא הכלי המקבלת האור שבכל 
מדרגה ומדרגה.
%break
ובאופן כללי אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאור נקרא בשם "קוב"ה", והכלי 
המקבל האור נקרא בשם "מלכות" או "שכינה". והכלי נקרא בשם 
"שכינה", מטעם האור השוכן בתוך הכלי.
%break
ואמר, שזהו הפירוש מה שהזה"ק אומר "איהו שוכן ואיהי שכינה". 
כלומר, שזהו דבר אחד, אור וכלי.
%break
אולם שיש שינוי צורה בין האור להכלי, היינו בין המשפיע להמקבל, 
ושינוי צורה נקרא "פירוד". והיות שכל הנבראים נמשכים מהמלכות, 
שמלכות נקראת "כנסת ישראל",
%break
שהיא הכלל של כל הנשמות, בכדי שהמלכות תוכל לקבל שפע עבור 
הנבראים, צריכים לייחד את המלכות, שתהיה בהשתוות הצורה 
להאור.
%break
ובגלל זה ניתן לנו תו"מ, שבסגולתן יכולים לבוא לידי השתוות הצורה 
להבורא. היינו, שכל אלה העוסקים בתו"מ, ומכוונים שע"י יקבלו רצון 
וחשק לעשות הכל על הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, כלומר, כמו 
שהבורא הוא המשפיע להנבראים,
%break
כמו כן הנבראים רוצים להשפיע נחת רוח להבורא. ועל ידי זה כל אחד 
ואחד מתקן בשורש נשמתו, שהיא המלכות, שתהיה בעל מנת 
להשפיע, שזה נקרא "יחוד",
%break
היינו שמייחד את האור והכלי, שיהיו בהשתוות הצורה. אז מושפע 
השפע, שהיא בחינת טוב ועונג, להנבראים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שאומר ש"חוק ומשפט הוא השם 
של הקב"ה", הלא הם ב' שמות, ז"א ומלכות, שהוא חוק ומשפט. אלא 
כנ"ל, שז"א הנקרא "משפט", הוא האור המתגלה, שזהו השפע. 
ומלכות היא המקבלת, שצריכה לקבל הכל בעל מנת להשפיע.
%break
זה נקרא "חוק", כלומר שהגם שהאדם רואה שנברא עם רצון לקבל 
לעצמו ונברא עם שכל ודעת, שהאדם צריך כל דבר לשקול בדעת, מה 
שהוא רוצה לעשות.
%break
וכאן בעבודת ה' אומרים לו, שאל יסתכל על מה שהשכל אומר לו, 
אלא צריך לקבל בתור חוק, למעלה מהדעת. אלא, הגם שנברא מצד 
הטבע עם רצון לקבל, מכל מקום האדם צריך להאמין בדברי חז"ל, 
שאמרו, שהאדם צריך להתדבק במדותיו של הקב"ה,
%page 1107
כמו שכתוב "מהו רחום אף אתה רחום". נמצא, שעל ידי זה שהאדם 
מקבל את התורה ומצות בתור חוק, הגם שהוא למעלה מהדעת, 
כלומר שהגוף לא מבין את זה. וע"י האמונה למעלה מהדעת, האדם 
יכול לבוא לידי השתוות הצורה.
%break
היינו כנ"ל, שכל אדם, כשהוא עוסק בתו"מ על הכוונה בעל מנת 
להשפיע, על ידי זה נמצא שהוא מייחד ז"א, הנקרא "משפט", היינו 
האור והשפע, עם המלכות, שהיא הכלי, שצריך לקבל את האור, 
שתהיה גם כוונתו להשפיע, כדוגמת האור.
%break
זה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתא". ונעשה אז "השם אחד", כלומר שב' 
השמות, שז"א, הנקרא "משפט", היינו הוי"ה, ושמו, הנקראת מלכות, 
שיהיו אחד.
%break
ולפי זה יש לפרש מה שכתוב "אלא מי שעושה מצות התורה והולך 
בדרכיו, הוא כאילו עשהו למעלה. אמר הקב"ה כאילו עשאני. 
והעמידוהו. ועל כן ועשיתם אותם לחוק ומשפט, שהם ז"א ומלכות". 
היינו כנ"ל, שעל ידי זה שעושה מצות התורה והולך בדרכיו,
%break
האדם גורם בשורש נשמתו, שהיא המלכות, למעלה, שתהיה בעל 
מנת להשפיע כדוגמת ז"א, שזה נקרא "יחוד". נמצא, שהפירוש של 
"ועשיתם אותם",
%break
הכוונה היא לעשות את היחוד הזה של ז"א ומלכות, הנקרא "חוק 
ומשפט". וגם כן נקרא זה "יחוד קוב"ה ושכינתיה". וזוהי העשיה 
שהנבראים צריכים לעשות.
%break
נמצא, שהפירוש הוא, היות שהם ב' שמות, לכן הנבראים צריכים 
לעשות את היחוד, שיהיה אחד.
%break
ובזמן שכל הנבראים יגיעו לשלימותם, היינו שכולם יתקנו כל אחד 
בבחינת שורש נשמתו, אז יקוים "ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו 
אחד". וזוהי העשיה מה שכתוב "ועשיתם אותם".
%page 1108
%H מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה
%break
הזה"ק (במדבר דף ד' ובהסולם אות י"ג) אומר וזה לשונו "בוא וראה, 
הרי העמידוהו, שאין הברכה שלמעלה שורה על דבר שנמנה. ואם 
תאמר, ישראל איך נמנו, אלא כופר לקחו ממנם, ובתחילה היו 
מברכים את ישראל,
%break
ואח"כ מנו את הכופר, ואח"כ חזרו וברכו את ישראל. נמצא שישראל 
נתברכו בתחילה ובסוף, ולא היה בהם מות. שואל, למה עולה המות 
ע"י המנין. ומשיב, אלא משום שברכה אינה שורה במנין, כיון 
שמסתלקת הברכה, שורה עליו הס"א", עד כאן לשונו.
%break
הנה רש"י מביא הטעם, למה מונה את ישראל, וזה לשונו "מתוך 
חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה". משמע, שרש"י רוצה לתרץ, אם 
אנו אומרים, שבדבר שבמנין יש שם סכנה, שיכולה להיות בחינת 
מות, ולמה הקב"ה אמר למנות את ישראל ולהכנס במקום סכנה.
%break
לכן רש"י מתרץ "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה, אף על פי 
שיש סכנה בדבר, אלא האהבה שיש לו לישראל, ורוצה לדעת מנינם, 
לכן אמר שיספור את ישראל".
%break
ובפשטות קשה להבין זה, היינו לומר, היות שהקב"ה רוצה לדעת 
מספרם, לכן אמר שצריכים לספור ע"י תיקון, בכדי שלא יהיה בהם 
נגף, שיספור אותם ע"י כופר. ויש להבין הדבר, איך אפשר לומר, 
שבכדי שהקב"ה רוצה לדעת את חשבונם,
%break
אז צריכים לספור ולתת את החשבון מישראל, אז הקב"ה יודע, אחרת 
הוא לא יודע מראש את מספר בני ישראל, אלא הוא צריך חס ושלום 
שהנבראים יודיעו לו. היתכן לומר כך.
%break
וכמו כן יש להבין מה זה ברכה בעבודה, ומה זה מנין בעבודה, ומדוע 
כשאין הברכה שורה על המנין זה גורם מות. וגם זה להבין, מדוע אין 
הברכה יכולה לשרות על דבר שבמנין.
%break
ידוע שיש לפנינו בעבודת ה' ב' ענינים:
א. מטרת הבריאה,
ב. תיקון הבריאה.
%break
שמטרת הבריאה נקראת, זה שהנבראים מקבלים טוב ועונג, כמו 
שכתוב "רצונו להטיב לנבראיו". ותיקון הבריאה הוא, שהנבראים ילכו 
בדרך ה', היינו בחינת השתוות הצורה, כמו שהבורא הוא משפיע 
לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע להבורא,
%break
אחרת יש שינוי צורה, שברוחניות שינוי צורה עושה פירוד, היינו שזה 
גורם פירוד מחיי החיים, כמו שכתוב בזה"ק (מובא בתע"ס דף י"ט 
אות י"ז) וזה לשונו "ועל כן רשעים בחייהם נקראים מתים, כי מתוך 
שינוי צורתם, עד לקצה משורשם,
%break
שאין להם מבחינת השפעה כלום, נחתכים הימנו יתברך, והמה מתים 
ממש". אמנם כבר אמרו עליהם בזהר "דכל חסד דעבדין לגרמייהו 
הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם".
%break
זאת אומרת, מה שאנו מיחסים להבורא, היינו כל מה שהבורא עשה, 
זהו במצב השלימות, כלומר, זה שהבורא רוצה שהנבראים יקבלו טוב 
ועונג, לכן ברא בהם רצון לקבל והשתוקקות גדולה לקבל תענוג. ובזה 
הוא בטוח שירצו לקבל תענוג.
%break
מה שאין כן תיקון הבריאה, כלומר הכלי והרצון שהנבראים צריכים 
לעשות, היינו שעם הרצון הזה שיהיה להם, יוכלו לקבל טוב ועונג, 
שהרצון הזה נקרא "רצון להשפיע".
%break
הרצון הזה, בכדי להשיג אותו, הולך לאט לאט, כי אין כח להתחתון 
ללכת נגד הרצון של העליון, מה שהבורא ברא את הרצון לקבל 
לעצמו.
%break
ובהאמור אנו רואים, שיש ב' מיני כלים:
א. כלים דקבלה, אלא שעושים עליהם תיקון, היינו שעל הכלי קבלה 
עושים כוונה הפוכה מהכלי. כלומר, בבחינת המעשה האדם עתה 
מקבל, אבל מבחינת הכוונה האדם עתה משפיע.
%page 1109
נמצא, שהכוונה היא ממש ענין הפוך מהמעשה. והאור, המקובל 
בכלים האלו, נקרא עתה בשם "מקבל בעל מנת להשפיע". השם של 
האור הזה הוא "חכמה", שהוא האור של מטרת הבריאה. וגם 
לפעמים קוראים את זה בשם "המתקת הדינים",
%break
כלומר שמה שהיה על הכלי דקבלה שם דינים, היינו שהיה דין, 
שאסור להשתמש עם כלי זה מטעם שזה עושה שינוי צורה ובחינת 
פירוד, נמתקו עתה. ומהו המיתוק, זה שנתן על הכלי כוונה, הנקראת 
"בעל מנת להשפיע".
%break
זאת אומרת, מטרם שנתן על הרצון לקבל הכוונה דלהשפיע, הרצון 
לקבל הזה היה גורם לו מרירות, שבכל דבר רוחני, שהיה רוצה להיות 
במגע עמו, היה מרגיש טעם מר, מטעם שעל הרצון לקבל לעצמו 
שורה הצמצום והסתר,
%break
לכן לא יכולים לטעום טעם טוב על רוחניות. כלומר, שלכל דבר 
שבקדושה הוא מרגיש בחינת ריחוק, היינו שקשה לו לגשת לדבר, 
שאין שם מקום, שהרצון לקבל יהנה מזה. וזה מכונה "מר".
%break
מה שאין כן אם הוא נותן על הרצון הזה הכוונה בעל מנת להשפיע, אז 
הוא רואה ומרגיש שבכל דבר שבקדושה הוא טועם טעם מתיקות. מה 
שאין כן בדברים שאין להם שייכות לקדושה, הוא מוכרח להתרחק 
מהם, כלומר, שהוא לא יכול לסבול אותם.
%break
נמצא, לאחר שתיקן את עצמו וכבר הוא יכול עתה לכוון בעל מנת 
להשפיע, יש להבחין כאן אור וכלי, המורכב מעביות ומסך. העביות 
נקרא "דינים", ששם שורה הצמצום וההסתר, שאין האור מאיר שם, 
לכן העביות נקרא "חושך".
%break
כלומר, זה שרוצה לקבל לתועלת עצמו נקרא "עב", ומה שהוא רוצה 
להשפיע נקרא "זך". ואח"כ, שנותן על העב הזה רצון להשפיע, כבר 
נמתק הדין, מה שהיה מקודם לכן חושך, נעשה עתה מקום שהאור 
מאיר בהכלי, זה נקרא "המתקת הדינים".
%break
ב. ויש להבחין גם כן, שיש באדם כלים דהשפעה, היינו מה שהאדם 
נתן לחבירו דברים שחבירו נהנה, הנה הנתינה בעצמה נקראת 
"השפעה".
%break
"איש זך" שהוא משתדל לעשות לאנשים מצב רוח טוב, שירגישו את 
עצמם בטוב. על הכלים האלו לא שייך לומר, שיש בהמעשים האלו 
בחינת דין, כלומר, שיהא דין שאסור להשתמש עם כלים מה שהם 
רוצים להשפיע.
%break
רק מה שיש כאן ענין של כוונה גם כן, היינו אם באמת פיו ולבו שוים. 
זאת אומרת, מה שהוא נותן לאחרים הכוונה היא שאחרים יהנו מזה, 
ועל עצמו אינו דואג,
%break
כי רק על הכלל הוא דואג. והבחינה זו נקראת "משפיע בעל מנת 
להשפיע", כלומר, הן המעשה והן הכוונה הכל הוא בעל מנת להשפיע.
%break
ויש לפעמים, שכל מה שהוא עושה לטובת הזולת, הכוונה היא שישיג 
ע"י מעשים האלו כבוד וכדומה, על דרך מה שכתוב בזה"ק על 
הרשעים, שכל טוב שהם עושים רק לתועלת עצמם, "כל טובו דעבדין 
לגרמייהו עבדין". וכאן מצד הכלי אין שום דין, היינו חסרון,
%break
כלומר בבחינת המעשה אין מה לתקן. אולם בבחינת הכוונה צריכים 
לתקן. זאת אומרת, בענין הכוונה אין הבדל בין שהמעשה הם בבחינת 
השפעה או שהמעשה הם בבחינת קבלה, כי שני המעשים צריכים 
תיקון, שגם הכוונה תהיה בעל מנת להשפיע.
%break
וזה הוא מטעם, שעיקר העבודה היא בלב, כלומר, שהאדם צריך 
להגיע לדרגה אהבת ה', כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך 
ובכל נפשך", וכל המעשים שאנו עוסקים בתורה ומצות הם לתקן את 
הלב,
%break
וזהו כמו שכתוב (בהקדמה לפנים מסבירות, אות י') וזה לשונו "ובא 
וראה, הר"א אבן עזרא ז"ל "ודע, כי כל המצות הכתובות בתורה, או 
המקובלות שתקנו האבות, הכל הם לתקן הלב, כי כל הלבבות דורש 
ה'".
%break
ובהאמור יש להבחין באופן כללי, שהב' ענינים, שהם מטרת הבריאה, 
שהיא להטיב לנבראיו, האור הזה נקרא בשם "חכמה", ובחינת ראיה, 
היינו שרואה מה שיש בידו,
%page 1110
כלומר, "שכבר יכול לתת מנין ומספר" כמה שהוא כבר השיג, היות 
שמטרת הבריאה היא להטיב. אז צריכים להרגיש ולהשיג מה שיש 
בידם.
%break
נגיד דרך משל, ב' אחים, שאחד גר בארצות הברית והוא עשיר. ויש 
לו אח בארץ ישראל, שהוא עני. לכן האח העשיר הכניס על חשבון 
האח העני בבנק מליון דולר.
%break
והוא לא הודיע לאח העני, וגם הבנק לא הודיעו להאח העני שיש לו 
בבנק כסף על שמו. האח הזה הוא נשאר עני, היות שהוא לא יודע 
מזה.
%break
וכמו כן כאן במטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ואם הם לא 
יודעים ולא מרגישים את הטוב ועונג, איזו הטבה היא זו, כנ"ל. לכן 
נקרא האור הזה בשם "חכמה וראיה" ובשם "אור הפנים" בסוד 
"חכמת אדם תאיר פניו".
%break
וזה נקרא בעבודה "דבר שבמנין", כלומר דבר המתקבל בכלים 
דקבלה. זאת אומרת, אם הוא מקבל זה, אז הוא רואה מה שקבל 
ויכול למנות ולספור מה שיש לו.
%break
וזה נקרא גם כן, בחינת מתנה, ודרך העולם הוא שמי שנותן מתנה 
לחבירו הוא רוצה שחבירו יספור וימנה כמה הוא ערך חשיבות 
המתנה. והטעם הפשוט הוא, זה שנותן לחבירו מתנה, בטח שהוא 
רוצה לגלות לו אהבה.
%break
ובטח לפי ערך חשיבות המתנה, בשיעור זה האדם יכול להעריך את 
מדת אהבה. נמצא, שאם אין האדם מסתכל בהמתנה, לראות את 
גדלה של המתנה, הוא פוגם במדת האהבה.
%break
נמצא, במתנה, כשהאדם מקבל, אם הוא לא רואה או שלא השתדל 
לראות את חשיבות המתנה, הוא פוגם במדת האהבה, מה שהנותן 
רוצה בכך. נגיד על דרך משל, חז"ל אמרו "קנה לך חבר", והאדם הזה 
רוצה לקנות את חבירו על ידי זה ששולח לו מתנות.
%break
ואם האדם לא יראה ויעריך את גודל חשיבות המתנה, שקבל ממנו, 
איך הוא יכול לבוא לידי בחינת "וקנה לך חבר". נמצא, שבמתנה 
האדם צריך למנות ולספור מה שקבל מחבירו.
%break
אי לזאת, אם אין הנבראים יכולים למנות ולספור את מה שהבורא 
נותן להם, הרי אין המטרה של הבורא מגיעה לבחינת, שהנבראים 
ישיגו, שהוא ברא את הבריאה על הכוונה דלהטיב לנבראיו.
%break
וזה נקרא בשם "אור החכמה", שהאור הזה מקובל בכלים דקבלה. 
אלא על האדם מוטל לשמש גם כן עם התיקון, שנעשה על כלים 
דקבלה, המכונה "מקבל בעל מנת להשפיע". כלומר, שהוא צריך לתת 
כוונה על הכלי קבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע.
%break
ואם הוא לא נותן את הכוונה בעל מנת להשפיע, הוא נעשה נפרד 
מחיי החיים, כי שינוי צורה עושה פירוד. לכן על ידי זה שהוא נעשה 
עתה למקבל, זה גורם לו מיתה מבחינת הרוחניות, כנ"ל, ש"רשעים 
בחייהם נקראים מתים".
%break
אמנם האור המקובל בכלים דהשפעה, נקרא "אור דחסדים", ש"חסד" 
פירושו שהוא נותן, כדוגמת שאדם עושה חסד עם חבירו. ובחינה זו 
מכונה "חסדים מכוסים",
%break
כלומר, שהחסדים, מה שהוא מקבל בכלים דהשפעה, היינו מה שהוא 
נותן, אז האור יש לו ערך כדוגמת הכלי. כלומר, כמו שידוע, שיש ענין 
צדקה וענין מתנה.
%break
ובמתנה, הסברנו לעיל, שהאדם צריך לראות מה שהוא קבל ולא סתם 
שקבל מתנה מחבירו. ואם האדם אומר, מה חשוב מה שהוא נתן לי, 
נמצא שהוא פוגם במתנת חבירו. כלומר, המטרה שהוא שלח לו 
המתנה אינה עושה את שליחותה,
%break
היינו שהמתנה צריכה לקנות לו חבר, כנ"ל "קנה לך חבר", ואם הוא 
לא רואה את החשיבות של המתנה, ממילא לא יכול לקנות אותו בתור 
חבר. לכן מוטל עליו לספור ולמנות ולראות את המתנה.
%break
מה שאין כן כשהאדם שולח לחבירו צדקה, הנותן צריך להשתדל, 
באם הוא רוצה לתת צדקה באמת, שהמקבל הצדקה לא ידע מי הוא 
ששלח לו את הצדקה. וגם המקבל את הצדקה, הוא שמח מאוד אם 
הוא יודע, שמי שנתן לו הצדקה לא יודע למי שנתן.
%page 1111
כדרך שהולכים לפעמים לקבץ כסף עבור אדם חשוב, ולא רוצים 
שהמקבל את הצדקה יתבייש. אלו שהולכים לקבץ את הכסף אומרים, 
שאנו הולכים עבור מי, בעלום שם.
%break
נמצא, בצדקה, כששניהם לא יודעים, הן הנותן והן המקבל, זהו נקרא 
צדקה באמת, שאין שום אי נעימות אצל המקבל הצדקה.
%break
נמצא, בזמן שעושים חסד אנחנו מדברים מהנותן, היינו מהתחתון, אז 
האדם הוא בבחינה שהוא עושה למעלה מהדעת, היינו שנותן ואינו 
יודע למי הוא נותן, אלא שהוא מאמין, שכל מה שהוא נותן בא 
למטרתו. וזה נקרא "צדקה בסתר".
%break
וצדקה נקראת בחינת חסדים, שהוא נותן. היינו, שאנו מדברים בזמן 
שהאדם עוסק בכלים דהשפעה, שאנו מדברים רק מהאדם שהוא 
המשפיע לה'. וזה נקרא "ברכה", כדוגמת שהאדם מברך להשני, היינו 
שנותן לו טובות בעל פה,
%break
היינו שמברך אותו, אע"פ שבמעשה אינו נותן לו, מכל מקום נקרא זה, 
שנותן לו רק ברכה בפה, נחשב כבר לנתינה בלב. כלומר, מה שאין 
בידו לתת במעשה, הוא נותן לו עם הלב, ומגלה לו בפה מה שיש 
בלבו.
%break
נמצא, שברכה נקראת נתינה, היינו השפעה. כלומר, שהוא עוסק אז 
בכלים דהשפעה. זאת אומרת, שברכה נקראת, שהוא רוצה שיהיה 
לחבירו יותר ממה שהוא מסוגל לתת במעשה. לכן כשהאדם עוסק 
בהשפעה, היינו שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו,
%break
אז הוא אומר להבורא, שיותר ממה שאני מסוגל לתת לך מעשים 
טובים, אני מברך אותך, שאני אוכל לתת לך יותר ממעשים טובים. 
כלומר, שתמיד יש להאדם לברך לה', שרוצה שיהא בידו לתת 
להבורא נחת רוח יותר ממה שהוא נותן לו.
%break
לכן על ברכה לא שייך ענין של מנין, כנ"ל. היות שכלים דהשפעה 
נקראים "צדקה", ובצדקה צריכה להיות מתן בסתר, היינו שהנותן לא 
יודע למי הוא נותן וכן המקבל אינו יודע ממי הוא מקבל, היינו שאין 
כאן ענין של מנין, שהמנין מביא התפעלות וקשר אהבה,
%break
כנ"ל לגבי מתנה, שבמתנה, אמרו חז"ל ממש ההיפך, "הנותן מתנה 
לחבירו צריך להודיעו", מטעם שצריך לצאת מנתינת המתנה ענין של 
אהבה, המקשרת את שניהם.
%break
מה שאין כן בצדקה, ששם צריך להיות כולו להשפיע. זאת אומרת 
בצדקה הכי משבחת היא, שאין אף אחד מכיר את השני. וממילא לא 
שייך ענין של מנין ומספר.
%break
לכן כשמדברים בעבודה נקרא "צדקה" כלים דהשפעה, היינו שהכלי 
רוצה לעשות חסד, והאור, המושפע להכלי, נקרא בשם "אור 
דחסדים". וזה נקרא בחינת "תיקון הבריאה", היינו שיהיה הכל בעל 
מנת להשפיע.
%break
מה שאין כן מטרת הבריאה, שהיא הכלים הצריכים לקבל טוב ועונג, 
כאן בטח צריכים לראות מה שמקבלים, כי לפי מה שהוא מקבל, כך 
הוא אומר על מטרת הבריאה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. ואם אינו 
יכול לספור מה שקבל, היינו שעוד לא קיבל,
%break
שיהא מורגש אצלו את הטוב ועונג, בטח שעוד לא יכול לומר, שהוא 
רואה עתה, מה שקבל מה' הוא רק טוב ועונג. לכן "אור החכמה", 
שהוא בחינת מטרת הבריאה כנ"ל, נקרא בשם "ראיה", כי מטרת 
הבריאה היא בבחינת ראיה.
%break
מה שאין כן בבחינת תיקון הבריאה הוא להיפך, כנ"ל, שזה מכונה 
בשם "חסדים מכוסים", היינו שכל מה שהוא מקבל עדיין לא הגיע 
לבחינת ראיה, אלא שמכוסה עדיין ממנו. וזה נקרא בבחינת עבודה כי 
הוא "חפץ חסד",
%break
היינו רק להשפיע ואינו מעניין אותו אם הוא מקבל משהו מלמעלה. 
וזה נקרא שהוא "שמח בחלקו", היינו הוא שמח בזה שהוא יכול 
לעשות משהו בעבודת ה',
%break
כלומר, שהוא שמח בחלקו, בזה שהוא יכול לומר שעושה משהו שאינו 
לצורך גופו החומרי, על דרך שאמרו חז"ל "ההולך ואינו עושה, שכר 
הליכה בידו" (אבות פרק ה' י"ד).
%break
והסבירו המפרשים "שכר הליכה בידו". אף על פי שאינו עושה, מכל 
מקום יש לו שכר הליכה, שאף הליכה לבית המדרש מצוה היא 
כשלעצמה, שכן נמצא הוא שם באוירה של תורה.
%page 1112
נמצא לפי זה, שיש להבחין בין שהאדם עוסק בכלים דהשפעה, 
המכונה "חסד", שם אין ענין למנות, כי הוא רוצה לעבוד בבחינת 
צדקה כנ"ל, שזה הוא בחינת תיקון הבריאה.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מדוע אמרו "מתוך חיבתן לפניו מונה 
אותם כל שעה". ושאלנו, האם הבורא רוצה לדעת את המנין של 
ישראל הוא צריך לחכות עד שישראל יעשו את המנין, ואח"כ יגישו את 
חשבון להבורא, ורק אז הוא ידע את החשבון של ישראל.
%break
אלא כנ"ל "מתוך חיבתן", היינו שהוא רואה, שהם עובדים הכל לשם 
שמים, שזה נקרא, שהם כבר עשו את התיקון של הבריאה, לכן הוא 
רוצה לתת להם את מטרת הבריאה,
%break
שהיא אור החכמה, המכונה "אור הראיה", היינו שכבר הם צריכים 
למנות מה שיש להם, היות שהאור הזה מקובל בכלים דקבלה.
%break
אלא שהם צריכים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. ולפי הכלל, 
שהמעשה פועל על הכוונה, נמצא, בזמן שהוא עוסק במעשים של 
קבלת התענוג,
%break
המעשה דקבלה יכול לגרום על הכוונה שלא תהיה בעל מנת להשפיע 
אלא על מנת לקבל. וקבלה לעצמו היא גורמת פירוד מחיי החיים, 
שזהו בחינת מיתה, כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים".
%break
וזה שכתוב "שואל, למה עולה המות ע"י המנין". והתשובה היא, היות 
שדבר שבמנין נקרא "אור החכמה", המתקבל בכלים דקבלה, אז 
המעשה יכול לשלוט על הכוונה, שלא תהיה לו אפשרות לכוון בעל 
מנת להשפיע, וממילא תהיה בחינת מות.
%break
וזה שכתוב "ומשיב, משום שברכה אינה שורה במנין, כיון שמסתלקת 
הברכה שורה עליו הס"א". פירוש, שיש ענין קו אמצעי, כלומר, שבזמן 
שמאיר חכמה בכלים דקבלה, שזה נקרא "שמאל", היינו שצריכים 
תיקון שלא יהא נמשך אחר המעשה של קבלה כנ"ל.
%break
אז צריכים להמשיך את אור דחסדים, שאז הוא משמש עם כלים 
דהשפעה כנ"ל, שמעשים דהשפעה משפיעים על המחשבה, שתהיה 
כמו המעשה.
%break
זהו שמירה על אור החכמה, המקובל בכלים דקו שמאל, הצריך תיקון. 
אולם אי אפשר לזכות לאור החכמה מטרם שהוא זכה לדרגת לשמה, 
היינו, שכל מעשיו שהוא עושה הם לשמה. היינו שסדר העבודה הוא, 
מקודם זוכים לקטנות,
%break
שנקרא, שרק בכלים דהשפעה הוא יכול לכוון לשם שמים, ואח"כ 
זוכים לגדלות, היינו שגם בכלים דקבלה, ששם מאיר אור החכמה, 
שהוא האור של מטרת הבריאה, הוא גם כן יכול לכוון בעל מנת 
להשפיע.
%break
נמצא, שטרם שזוכים לאור שבמנין צריכים לזכות לאור דחסדים כנ"ל, 
הנקרא "ברכה", היינו שמברך להבורא ואינו רוצה לקבל ממנו שום 
דבר, רק כולו להשפיע, ולעצמו אינו רוצה לקבל שום דבר. ואח"כ 
זוכים לאור החכמה, שהוא אור שבמנין,
%break
היינו שהאור הזה הבא בכלים דקבלה, שאז להאור שבמנין צריכים 
שמירה, שלא יהא נמשך אחר המעשה, היות שהוא מעשה של קבלה, 
לכן צריכים להמשיך עוד הפעם אור של ברכה, היינו אור דחסדים, 
שהוא שמירה, כנ"ל.
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב, מה ששאלנו:
א. אם ה' רוצה לדעת מספר בני ישראל, לכן אמר למנות את בני 
ישראל, בכדי שעם ישראל יגידו לו את הסכום, והבורא לא יודע 
בעצמו.
%break
והתשובה היא, היות שהוא אוהב אותם, לכן הוא רוצה שעם ישראל 
ידעו את המנין שלהם, היינו הבורא רוצה שהם ישיגו את אור החכמה. 
נמצא, שהוא רוצה לדעת,
%break
שהם ידעו וישיגו את האור שבמנין, היינו שהם בעצמם ימנו לראות 
את מה שהם השיגו, כי זה נקרא "אור הראיה", הבא לכלים דקבלה, 
ולא שהוא צריך לדעת עבור עצמו, אלא שעם ישראל ידעו.
%break
ב. מדוע "אם אין ברכה שורה שם מות". התשובה היא, היות שדבר 
שבמנין הוא אור החכמה, הבא בכלים דקבלה, ובכלים דקבלה, 
כשמשתמשים עמהם יכולים להמשך אחר המעשה דקבלה, וע"י זה 
יכולים לבוא לידי פירוד מחיי החיים,
%page 1113
שזה נקרא "מיתה", לכן צריכים לזה שמירה. והשמירה היא הברכה, 
היינו המשכת אור דחסדים, שהיא מעשה של השפעה השומרת על 
מעשה דקבלה, שלא יסטה מהכוונה דעל מנת להשפיע.
%break
ג. מדוע צריכים ברכה לפניה ולאחריה. זהו כנ"ל, שסדר העבודה 
מתחיל שמקודם צריכים להגיע לבחינת לשמה, כמו שאמרו חז"ל 
"הלומד תורה לשמה מגלין לו רזי תורה". וענין לשמה הוא שכל מעשיו 
הם בעל מנת להשפיע, שזה נקרא בחינת "ברכה".
%break
שהוא נותן, שזה הוא הפירוש ברכה, היינו נתינה בפה. כלומר, לאחר 
שאין בידו להוסיף במעשה, הוא משתדל על כל פנים לתת ברכה 
בפה, שזה מראה, שמה שהוא נותן הוא בכל הלב, וזה הוא הנקרא 
בשם "אור דחסדים", כנ"ל.
%break
לכן הסדר הוא:
%break
א. ברכה לפניה, שהוא הנקרא "קו ימין", "חסד".
ב. שהוא זוכה לבחינת רזי תורה, הנקראת "חכמה", שהיא בחינת 
מתנה, כידוע, שתורה נקראת "מתנה", המקובלת בכלים דקבלה. לכן 
היא נקראת בחינת "מנין".
%break
היינו שהוא מסתכל מה שקבל בכדי לדעת לתת לו תודה. וזה נקרא 
"קו שמאל", היות שכאן הוא מקום שיכול לבוא לידי מיתה, הנקראת 
"פירוד", כעין שהיתה במיתת ז' מלכים בעולם הנקודים. לכן צריכים 
להמשיך חסדים, שהחסדים האלו הם השמירה,
%break
שלא תהיה בהם בחינת מות, היינו בחינת פירוד מחיי החיים. וזה 
שכתוב שצריכים ברכה בסוף, "נמצא שישראל נתברכו בתחילה 
ובסוף, ולא היה בהם מות". ובאופן כללי נקרא זה "תיקון קוים", שהם 
נקראים "תיקון העולם", שע"י יש קיום העולם.
%break
ד. מהי ברכה בעבודה. הוא אור דחסדים, שהאדם הוא במצב של 
נתינה, כנ"ל.
ה. מהו מנין בעבודה. היינו האור הבא בכלים דקבלה, אז האדם צריך 
לראות מה שקבל ולספור ולמנות אותם, כנ"ל, שהיא בחינת מתנה.
%break
ו. מדוע אין הברכה שורה בדבר שבמנין, כנ"ל. כי דבר שבמנין פירושו, 
האור והשפע הבא בכלים דקבלה. וברכה היא השפע הבא בכלים 
דהשפעה. הלא הם הפכים זה לזה.
%break
וזה נקרא בהזהר ש"ב' קוים הם במחלוקת, מטעם שקו ימין, הנקרא 
"חסד", הוא רק להשפיע ולא רוצה להשתמש עם כלים דקבלה. מה 
שאין כן קו שמאל הוא להיפך, הוא רוצה דוקא להשתמש עם כלים 
דקבלה,
%break
היות שהוא אומר, הלא מטרת הבריאה היא לקבל, אלא שצריך להיות 
תיקון בעל מנת להשפיע, לכן בא אח"כ קו האמצעי, שהוא עושה 
שלום ביניהם. וזהו הטעם שצריכים ברכה בתחילה וברכה בסוף.
%page 1114
%H מהו, ישראל עושין רצון המקום, בעבודה
%break
חז"ל (מד"ר נשא פרשה י"א, ז') אמרו וזה לשונם "כתוב אחד אומר, 
ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים. כיצד 
נתקיימו שני כתובים הללו. כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו 
אליך. וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים", עד כאן לשונם.
%break
הנה המאמר הזה קשה:
א. אם עושין רצון מקום, בשביל מה הם צריכים לנשיאת פנים. הלא 
הם בסדר, כלומר, ומה עוד הם צריכים לעשות בכדי שיהיו בסדר.
%break
ב. הכתוב אומר (דברים י') "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד". הלא 
אם עושין רצון המקום, אין לך שוחד גדול יותר מזה. כמו שרואים בין 
אדם לחבירו, שמי שרוצה שהשופט יעמוד לצדו בעת המשפט,
%break
הוא עושה רצון השופט, ובשכר זה השופט נוטה בעת המשפט לצדו 
ומזכה אותו. אם כן מהו התירוץ, שאם עושין רצון המקום, הוא כן ישא 
פנים. וכאילו כן יקח שוחד, משמע.
%break
הנה, בכדי להבין את ב' שאלות הנ"ל, צריכים אנו להבין:
א. מהו "פנים ה'" ומהו "לא ישא פנים".
ב. מהו "עושין רצון המקום" ומהו לא עושין רצון המקום.
%break
ג. הנה חז"ל אמרו, אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". ויש להבין מהו היצר הרע ומהו התבלין.
%break
ד. גם אמרו חז"ל "יגעתי ומצאתי תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל 
תאמין". ויש להבין ענין היגיעה מהו. כלומר, למה דוקא בתורה ומצות 
אמרו יש יגיעה, ובלי יגיעה לא נותנים כלום. איזה חידוש יש כאן. הלא 
בעולם הגשמי, כלומר שאין שם שייכות לעבודת ה',
%break
גם כן אין נותנים שום דבר בלי עבודה ויגיעה. כמו שאנו רואים הסדר 
של העולם הוא, האדם הולך לעבודה, כמו שכתוב "יצא אדם לפועלו 
ולעבודתו עדי ערב". אם כן מהו החידוש שבתורה ומצות צריכים לתת 
יגיעה, ובלי יגיעה לא נותנים שכר,
%break
עד כדי כך שהם אומרים לנו "מצאתי ולא יגעתי אל תאמין". הלא גם 
בגשמיות אין דבר כזה שהאדם ישיג משהו בלי יגיעה. אם כן יש 
להבין, מהו שאמרו לא "יגעתי ומצאתי אל תאמין".
%break
הנה ידוע שיש לפנינו ב' ענינים:
א. מטרת הבריאה.
ב. תיקון הבריאה.
%break
מטרת הבריאה היא, שהנבראים יקבלו הנאה, שיהיה להנבראים נחת 
רוח. ותיקון הבריאה הוא, שיהיה להבורא נחת רוח, כלומר שצריך 
להיות ענין השתוות הצורה, כלומר, כמו שהבורא רוצה שהנבראים 
יהנו,
%break
כמו שכתוב, שבריאת העולם היתה מסיבת שרצונו להטיב לנבראיו, 
והיות שהבורא הוא המשפיע והנבראים הם המקבלים, כמו כן צריכים 
הנבראים להשפיע נחת רוח להבורא,
%break
ואז נבחן כאילו הנבראים נותנים והבורא הוא המקבל, כמו שאמרו 
חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים". וזה נקרא "תיקון". היינו, 
בכדי שתהיה דביקות בה', צריך להיות "הדבק במדותיו".
%break
אולם איך מגיעין לדבר זה, היינו שיהיה ברצונו של אדם לעשות הכל 
לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, בו בעת שהאדם נברא ברצון לקבל 
לתועלת עצמו. כמו שלמדנו, הרצון הזה, שהבורא רוצה להנות 
להנבראים, הרצון הזה ברא בהנבראים רצון לקבל,
%break
שיהיה לו רצון וחשק למלאות את חסרונו. כלומר, שהבורא ברא 
בהנבראים חסרון. וחסרון זה תובע שימלא אותו, אחרת החסרון הזה 
מוליד לו יסורים, שהיסורים האלו מכריחים את האדם, שיעשה כל מה 
שבידו, בכדי למלאות את חסרונו.
%break
ואם כן, כשיש להאדם רצון וחשק למלאות את חסרונו, איך יכול האדם 
לוותר על מילוי חסרונו, ולומר, מה שהוא מקבל את המילוי הוא מטעם 
שרוצה למלאות את רצון ה',
%page 1115
היינו היות שהבורא רוצה שהנבראים יהנו מכל טוב, לכן רק מטעם זה 
הוא מקבל. הלא זה נגד הטבע, מה שהבורא ברא את הטבע.
%break
על זה באה התשובה "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". זאת אומרת, הרצון לקבל לעצמו זה נקרא "יצר הרע", משום 
שהוא המפריע מלהגיע לדביקות ה',
%break
הנקרא "השתוות הצורה", כנ"ל. וע"י התורה, שיש מאור התורה זה 
מחזירו למוטב, היינו שיהיה לו כח להתגבר על הרצון לקבל לעצמו 
ולעשות הכל לתועלת ה'.
%break
לפי זה יוצא, שהסיבה, מה שצריך לחייב את האדם לעסוק בתו"מ, 
הוא בכדי להשיג כלים דהשפעה, שזה נקרא "תיקון הבריאה". ובזמן 
שהאדם עוסק בתו"מ על כוונה זו, נקרא שהוא "עוסק לשמה". כלומר, 
שהוא עובד ונותן יגיעה להשיג דבר שאינו נמצא בטבע.
%break
לכן הוא צריך ל"סגולת תו"מ", שהם יביאהו להשיג את הכלים האלו. 
היינו, מה שלא יכולים להשיג מצד כוחות עצמו, אלא על ידי עזרה 
מה', ושהסגולה הזו נמצאת בתו"מ, ושזה נקרא "מאור התורה", כנ"ל, 
"המאור שבה מחזירו למוטב".
%break
אולם חז"ל אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אף על פי שלא 
לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". היינו, שסדר תחילת עבודת 
האדם מתחיל בשלא לשמה, היינו לקבל שכר, כמו שכתוב בזה"ק "או 
בשביל שכר עולם הזה, או בשביל שכר לעולם הבא".
%break
ובזמן שהאדם עובד בשביל שכר, אז האדם צריך להאמין בשכר 
ועונש. ואם הוא מאמין בזה, הרי זה נקרא ש"עבודתו היא בדרך 
הטבע", כלומר שאין הגוף מתנגד לעבודתו בתורה ומצות, משום 
שהוא עובד אז לתועלת עצמו.
%break
וזה נקרא "בדרך הטבע", כמו בענינים גשמיים, כשנותנים יגיעה, אז 
מקבלים שכר. ורק בגשמיות הוא רואה את השכר במקומו, לכן השכר 
מחייבו לעבודה.
%break
מה שאין כן בתו"מ, שהוא צריך להאמין על השכר, יש כאן עבודה 
להאמין בשכר ועונש. אבל בזמן שהוא מאמין בשכר ועונש, כבר הגוף 
מסוגל לעבוד עבודת הקודש.
%break
אמנם בזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצות שלא על מנת לקבל 
פרס, לזה הגוף מתנגד, מטעם שזה הוא נגד הטבע. היות שמצד 
הטבע, אדם מסוגל לעבוד אלא לתועלת עצמו. לכן בזמן שהוא רוצה 
לעבוד לתועלת ה', אז הגוף מתנגד לזה.
%break
וכאן מתחילה היגיעה, מה שאמרו חז"ל "יגעתי ולא מצאתי, אל 
תאמין. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". שבאמת קשה להבין, איך 
האדם יכול לרמאות עצמו, ולומר "לא יגעתי ומצאתי", הלא בגשמיות 
אין אנו רואים, שהאדם ימצא פרנסה בלי יגיעה.
%break
וכאן בעבודה, שחז"ל אמרו "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", 
אם כן רואים אנו, לקנות תורה זה יותר קשה מלהשיג גשמיות. 
ובגשמיות לא משיגים שום דבר בלי יגיעה, ואיך עלה על דעתו של 
אדם לומר, שהשיג משהו בלי יגיעה.
%break
וגם יש להבין במה שאמרו "יגעתי ולא מצאתי". האם האדם משקר 
במה שאומר "לא מצאתי", שעל זה אמרו "אל תאמין". הלא מדברים 
באדם שרוצה להשיג משהו בתורה, והוא יגיד שקר.
%break
אלא הענין הוא כנ"ל, כי בעת שהאדם רוצה לעבוד, להגיע לדרגת 
הדביקות, שהיא השתוות הצורה, היינו כמו שהבורא רצונו הוא 
להשפיע לנבראים, כן האדם רוצה להגיע שיהא בידו לעשות רצון ה',
%break
כלומר, כמו שרצון ה' הוא להשפיע, גם האדם רוצה לעשות הכל 
להשפיע, והיות שהרצון להשפיע הוא נגד הטבע, אין ביכולת האדם 
להשיג את הרצון הזה. כנ"ל, שזה הוא נגד הטבע של האדם, 
שהבורא ברא את האדם עם רצון לקבל,
%page 1116
ואיך האדם מסוגל ללכת נגד הטבע, מה שה' ברא אותו. שרק ה' לבדו 
הוא יכול לשנות את הטבע, ולא האדם, כמו שאמרו חז"ל (תענית 
כ"ה) "מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק".
%break
לכן גם כאן, בעניני עבודה, צריכים גם כן לומר כנ"ל, מי שברא 
בהנבראים רצון לקבל לעצמו, הוא יתן להנבראים רצון להשפיע. 
כלומר, שרק הבורא לבדו הוא יכול לשנות את הטבע, ולא האדם.
%break
ולכן נקרא זה "נס מן השמים", מטעם שזהו דבר למעלה מהטבע. וזה 
נקרא "נס של יציאת מצרים", היינו שהקב"ה הוציא אותם מתחת 
שליטת המצרים, שהיא שליטת הרצון לקבל.
%break
ובהאמור "יגעתי ולא מצאתי", יהיה הפירוש, הגם שנתתי הרבה 
יגיעות בכדי לזכות להרצון להשפיע, היינו, כל מה שהיה בידי, עשיתי, 
ולא מצאתי בי את הרצון דלהשפיע, אלא שנשארתי עם רצון לקבל 
לעצמו,
%break
בשיעור מופרז יותר משהתחלתי לכנס בעבודה כדי להשיג את הרצון 
להשפיע, שזה הוא רצון ה', כנ"ל, שרצונו הוא רק להשפיע. ואני 
ראיתי, בזמן שהתחלתי לתת יגיעה, שכל פעם ראיתי, איך שאני יותר 
משוקע בהרצון לקבל לעצמו.
%break
אז באתי לידי החלטה, נכון שיגעתי, אבל לא מצאתי. אלא שהקב"ה 
עזר לי, שמצאתי בי את הרצון להשפיע. וזהו כמו שאמר הזה"ק "הבא 
לטהר מסייעין אותו". ושואל "במה". והשיב "בנשמתא קדישא, כד 
אתיליד יהיב ליה נפשא, זכה יתיר".
%break
נמצא, שה' נותן לו הנשמה, כל פעם מדרגה יותר גדולה, וזה נקרא 
"פנים ה'", היינו אור ה', שהוא נקרא בזמן שהיא מדרגה שלימה בשם 
"נרנח"י". וזהו הסיוע המקבל מלמעלה. נמצא לפי זה, שהאדם אומר 
"לא יגעתי",
%break
היינו שהיגיעה לא עזרה לי כלום, שאני אוכל לומר, שע"י היגיעה 
מצאתי בי את הרצון להשפיע. אלא אם ה' לא היה נותן לי את בחינת 
אור פניו, הנקרא "נשמתא קדישא",
%break
הייתי נשאר בהרצון לקבל לעצמי ולא יותר. נמצא, מה שהוא אומר 
"יגעתי ולא מצאתי", הוא אומר אמת, כלומר, שהיגיעה שלו לא עזרה 
לו כלום.
%break
וכאן יש לשאול, אם כן הוא צודק, במה שאמר "לא יגעתי", אם כן 
מדוע אמרו "אל תאמין". והתשובה היא, אין נותנים לאדם דבר שאין 
לו חסרון, כי מי שיש לו חסרון ומבקש מה' שימלא את חסרונו, הוא 
מקבל מלמעלה מילוי על חסרונו.
%break
לכן זה שהאדם נותן יגיעה ורוצה לזכות לכלים דהשפעה, והיות שהוא 
עובד ונותן יגיעה על זה, היינו להשיג את רצון ה' הנקרא "רצון 
להשפיע", זהו הכלי. והאור נקרא "הרצון להשפיע". והרצון הזה רק 
הבורא יכול לתת.
%break
זאת אומרת, כמו שנתן להאדם בעת שנולד רצון לקבל, הוא יכול לתת 
לו אח"כ רצון להשפיע. מה שאין כן אם האדם אינו נותן יגיעה, בכדי 
להשיג את הרצון להשפיע, נמצא שאין לו חסרון.
%break
והראיה לזה, שלא כדאי לו להתאמץ ולתת יגיעה לזכות לזה, אין הוא 
מסוגל לקבל מלמעלה את הרצון הזה, שישנה לו את סדרי הטבע.
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ב' כ"א) "לא עליך 
המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". שיש לפרש, אם 
האדם יודע, שאין בידו להשיג את הרצון להשפיע,
%break
אלא רק הבורא יכול לתת לו, אם כן בשביל מה הוא צריך להתייגע 
בחנם, כי אין בידו להשיג זה. לכן יש לשאול, העבודה זו למה לי. כי 
בין כך ובין כך הוא לא יכול להשיג זה בכוחות עצמו.
%break
ועל זה אמרו "ואי אתה בן חורין להפטר ממנה". וזהו מטעם כנ"ל, 
שצריכים את היגיעה של האדם, לא מטעם שהאדם יכול לקבל את 
הרצון להשפיע, כי הרצון להשפיע נקרא בשם "אור", כנ"ל "הבא 
לטהר מסייעין אותו".
%break
והסיוע, אומר הזה"ק, הוא אור הנשמה, כמו שכתוב, שעוזרים אותו 
בזה שנותנים לו נשמתא קדישא. אלא היגיעה צריכים בשביל הכלי, 
היינו להשיג את החסרון, עד כמה שהוא נצרך לעזרת ה', שיעזור לו 
לתת את אור הנשמה.
%break
אולם, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד, בכדי להשיג את רצון הבורא, 
שהוא הרצון להשפיע, כמו שיש להבורא רצון להשפיע, והאדם חושב 
שהוא צריך להשיג מכח עצמו, לכן בעת העבודה, שהוא רואה, שהוא 
נעשה כל פעם יותר משוקע באהבה עצמית.
%page 1117
אז האדם בורח מהמערכה, כיון שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אז 
האדם אומר, שהעבודה זו להשיג את רצון הבורא זה לא בשבילו. 
מדוע, שהאדם רואה שכל פעם הוא נעשה יותר גרוע. אמנם אם 
האדם היה מאמין,
%break
שרק ה' נותן את הרצון להשפיע, אם כן למה לו לברוח מהמערכה, 
ולומר, זה בשביל אנשים יותר מוכשרים, הלא הקב"ה עוזר על זה, אם 
כן לגבי הבורא מה חשוב אצלו לעשות הבדל בין אדם זה לשאר 
אנשים.
%break
כי ידוע, לגבי הקב"ה קטן וגדול שוים. על כן, בזמן שהאדם אומר, 
שענין עבודה רק להשפיע לה' זה שייך ליחידי סגולה ולא לאיש פשוט, 
זהו סימן שהוא חושב, שזהו בידי אדם להגיע לרצון להשפיע. לכן 
האדם צריך, שיהא חזק בדעתו,
%break
ולהאמין, שלא דורשים ממנו שהוא יגיע לרצון הזה, אלא שדורשים 
ממנו, שיהיה לו צורך להגיע לרצון להשפיע. ומתי שיהיה לו באמת 
רצון וצורך להגיע לזה, ה' יעזור לו,
%break
כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". וכל היגיעה, מה שהאדם צריך 
לתת, היא רק בכדי להשיג את הצורך להרצון להשפיע, ולא יותר.
%break
אולם השאלה היא, מדוע כשהאדם מרגיש את הרע, בשיעור מה 
שהרצון לקבל מפריע לו להגיע לדביקות, והוא מתפלל לה' שיעזור לו, 
ושיתן לו הרצון להשפיע, מדוע לאחר כמה יגיעות, שהאדם נתן בכדי 
להשיג את הרצון להשפיע,
%break
אז ההגיון מחייב, שהבורא צריך לתת לו את הרצון להשפיע. ובסופו 
של דבר מה האדם מקבל. לא די שלא קבל עזרה, שהבורא יתן לו את 
הרצון להשפיע, אלא קבל במקום זה,
%break
עבור היגיעה שנתן, רצון לקבל יותר חזק. היינו, שכל פעם הוא רואה, 
שהרצון לקבל שלו נעשה יותר מופרז. אם כן הוא רואה כאן פעולה 
הפוכה ממה שצריך להיות.
%break
והתשובה היא, היות שלא יכולים להראות להאדם כמה רע שיש לו, 
כלומר כל מדת הרע שעמה האדם נולד, כמו שכתוב בזה"ק על מה 
שכתוב "לפתח חטאת רובץ", שתיכף שהאדם יוצא מפתח הרחם, 
תיכף בא עמו הרע, הנקרא "חטאת".
%break
ואם האדם יראה את כל הרע שיש בו, תיכף יגיד, שאין עבודה זו 
"לעשות הכל לשם שמים" בשבילו, ולא ירצה אפילו להתחיל בעבודה, 
אלא תיכף יבוא לידי יאוש.
%break
ולכן אין מראים לאדם אלא קצת רע. ועל קצת רע האדם מתחיל 
לבקש מה', שיעזור לו. ואז מגלין להאדם עוד קצת רע, ומתחיל עוד 
הפעם לבקש מה', שיעזור לו.
%break
לכן אחרי כל בקשת עזרה יכולים להראות לו קצת יותר רע. וכן הולך 
ומוסיף בקשות, ומוסיפים לו גילוי הרע, שנמצא בו. עד שהאדם נותן 
את כל התפלות על כל הרע שנמצא בו.
%break
אז האדם מקבל את הטוב הזה, מה שהוא מבקש, היינו הרצון 
להשפיע, שעל זה הוא נכנס בעבודה, בכדי להשיג את הרצון הזה, 
שזה הוא רצון הבורא, שרצונו הוא רק להשפיע.
%break
נמצא, שאם האדם יקבל את הרצון להשפיע על קצת רע, הוא כבר 
יחשוב שזה כבר מספיק בשבילו. ואם יהיה לו סיפוק בעבודה, נמצא, 
שכל הרע, שנשאר בו, שעל זה לא קיבל את התיקון של רצון 
להשפיע, ממילא ישאר אצלו הרע בלי שום תיקון.
%break
מה שאין כן כשרואים מלמעלה, שכל פעם הוא מבקש עזרה, על הרע 
שמתגלה בו בכל יום ויום, אז כל הרע שיש בו, היינו שנתגלה אצלו, 
והוא מבקש עזרה מלמעלה, והעזרה שהוא מקבל ע"י תפילותיו 
עכשיו, היא שמגלים לו רע, כדי שבאופן כזה יתגלה אצלו כל הרע.
%break
ואח"כ, שיקבל את העזרה מלמעלה, אז כל הרע יתוקן בעל מנת 
להשפיע, מטעם כיון שלא קבל באמצע עבודה את הרצון להשפיע, 
ממילא אין לו ממה לקבל סיפוק.
%break
לכן הוא מתפלל כל פעם, שיתנו לו הרצון להשפיע. ואז ע"י תפלותיו, 
שהוא מבקש מה', שיתן לו העזרה, יש מקום שהרע יתגלה בו, מטעם 
שהוא עומד וצועק, שיתנו לו העזרה הדרושה לו.
%break
וזה דומה על דרך משל, שהגיע לארץ רופא מומחה, שהוא מרפא את 
כל המחלות שבעולם שיש לאדם. רק שיכולים לכנס אליו רק פעם 
אחת. וכל חולה, שנכנס אליו, כמה מחלות שהחולה אומר לו, הוא 
מרפא. והיו חולים שנכנסו אליו על מחלות קיבה,
%page 1118
והרופא ריפא אותו. ואח"כ נתוודע להחולה, שיש לו מחלת לב, על 
דרך משל. והוא רוצה לכנס להרופא. והיות שהוא כבר היה אצל 
הרופא, ופעם שנית הרופא לא מקבל, נמצא שהוא נשאר במחלת לב 
כל ימי חייו. וחולה אחר נכנס, ואמר שיש לו מחלת לב,
%break
ומחלת דלקת פרקים, וסובל גם על המרה, שאמרו לו רופאים אחרים, 
שהוא חולה על זה גם כן. והוא נכנס להרופא המומחה הזה והוא 
ריפא אותו, את הכל בפעם אחת. מה שאין כן שאר חולים, שלא היו 
יודעים את מחלותיהם, נשארו עם המחלות שהיו להם.
%break
אז כל החולים, שלא היו יודעים את מחלותיהם, באו להרופא שיתן 
להם עצה, שידעו כל מחלותיהם, בעת שהוא נותן להם את התרופה, 
שירפא להם את כל מחלותיהם. אז הרופא אמר, כל מי שרוצה לכנס 
אליו, הוא יתן בעת שהוא עושה תור אצל הרופא,
%break
שהוא יקבל מהרופא איזה כדור, שהכדור הזה הוא יגלה להם כל 
המחלות שיש להם. ואח"כ הוא יתן להם תרופה, בזמן שהם יבואו 
אליו. וכל המחלות שיש לכל אחד ואחד, יתרפא בפעם אחת.
%break
והחולים לא הבינו מה שהרופא אמר להם. ובזמן שקבלו את הכדור, 
מה שהרופא נתן להם, בעת שהם שמו עצמם לתור כאן אצל הרופא. 
אז ראו כל אחד, שהוא קצת חולה. והרופא הזה נתן לו רפואה, 
ויתרפא.
%break
עכשיו הוא רואה המומחיות של הרופא, שהוא נעשה עכשיו יותר 
חולה, ממה שהיה לו. מקודם היה סובל על מחלה אחת, ועכשיו הוא 
רואה, שכל פעם נעשה המצב אצלו יותר גרוע, היינו לפעמים היה 
סובל כאבי ראש, ועכשיו יש לו כאבי לב, וכאב בטן, וכדומה.
%break
כולם צועקים על המתווכים, שהיו מיעצים להם, שילכו להרופא הזה, 
הלא הם נעשים יותר גרועים, מעת שהיו אצל הרופא, ועדיין הרופא 
בעצמו עוד לא טיפל בהם,
%break
רק המזכירה של הרופא, בעת שהוא נרשם לקבל תור אצל הרופא, 
שנתנה לו כדור, המצב נעשה אצלו כל יום יותר גרוע.
%break
הנמשל הוא, בזמן שהאדם נרשם לעבוד עבודת הקודש, שהוא להגיע 
להשיג את בחינת רצון של המקום, שהוא הרצון להשפיע, ואומרים לו, 
שהרופא מרפא את כל המחלות בפעם אחת, שהמחלה שלנו נקראת 
בשם "רצון לקבל לעצמו".
%break
ובכדי שהרצון לקבל יתגלה אצל האדם בכל שיעורו הרע, אחרת אם 
האדם יבקש ה', שיתן לו עזרה, שיהיה בידו להתגבר על הרצון לקבל 
ולעשות מעשים בעל מנת להשפיע, אז האדם הזה יקבל סיפוק 
בעבודה של הרצון להשפיע.
%break
ונמצא שהרע נשאר אצלו, רק שאינו מגולה, כדוגמת בגשמיות, 
שהאדם חולה ואינו יודע מהי מחלתו, וצריכים לעשות בדיקות, בכדי 
לדעת מהי מחלתו.
%break
כמו כן אצל האדם שרוצה לעבוד ולתת יגיעה, בכדי להשיג, שיהיה 
בידו לעשות את רצון ה'. אז האדם אינו יודע מחלתו. ורק ע"י התורה 
ועבודה יכולים לדעת מהי מחלתו.
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל "חש בראשו, יעסוק בתורה". ופירוש 
אאמו"ר זצ"ל, היינו שיש לו מחשבות זרות, "חש במעיו", היינו הרצון 
לקבל שבמעיו הוא שולט עליו וכו' על דרך זה. לכן מוכרח מקודם 
להתגלות כל הרע שבאדם,
%break
ולא מקבל את הרצון להשפיע תיכף אחרי כמה זמן שנתן יגיעה, אלא 
כנ"ל, עד שיתגלה את כל הרע שנמצא אצלו. ואז, כשמקבל את הרצון 
להשפיע, הוא שורה על כל הרע שבו.
%break
נמצא, שזה שהאדם רואה, שהוא נעשה כל פעם יותר רע, זהו סימן 
שהוא הולך על דרך האמת. והראיה לזה, שהדרך שהוא הולך עושה 
את שלה. וזהו כדוגמת, שהרופא נותן פעם תרופה לחולה, והוא בא 
להרופא ואמר לו,
%page 1119
שעתה ע"י התרופה שלך נעשה המצב של המחלה יותר גרוע. אז 
הרופא אומר לו, להיפך, היינו עכשיו אני רואה, שהתרופה שלי 
התחילה לפעול, אלא מקודם היא פועלת על סדר הזה, ואח"כ היא 
פועלת על סדר אחר, עד שהוא יחזור לבריאותו.
%break
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו "עושין רצון המקום" יש לפרש, רצון 
להשפיע, כלומר שרצונו יתברך הוא להטיב לנבראיו, שהוא רוצה 
שהנבראים יהנו, כמו כן האדם רוצה להגיע להשיג את הרצון הזה, 
מטעם שהוא רוצה בדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה.
%break
והיות שהאדם נברא עם רצון הפוך, שהוא רצון אך לקבל ולא 
להשפיע, לכן יש לו יגיעה גדולה להשיג. מה שאין כן בגשמיות, 
שהאדם עובד והוא מקבל שכר, אין זה נקרא "יגיעה", מטעם שזהו לא 
נגד הטבע, היות שכל המעשים שלו הם לתועלת עצמו.
%break
מה שאין כן בעבודה להשיג את רצון ה', היינו הרצון להשפיע, שהאדם 
לא יעשה שום דבר, אלא מה שיצמח מזה תועלת ה' ולא תועלת 
עצמו, זהו יגיעה, היות שהוא נגד הטבע.
%break
והאדם הזה אינו יכול להשיג את הרצון הזה מכח עצמו, אלא ה' צריך 
לתת לו. וזה נקרא, ש"ה' נושא פנים" לאדם הזה, מטעם שאי אפשר 
להשיג זה, אלא בדרך נס למעלה מהטבע.
%break
נמצא, שאין עצה אחרת להשיג את הרצון הזה, אלא ע"י נשיאת פנים. 
וזה שכתוב "ישא ה' פניו אליך". והמדרש מתרץ, שהוא בזמן שעושין 
רצון המקום, כלומר בזמן שעובדים את העבודה איך להשיג את הרצון 
הזה. אז הקב"ה מוכרח לתת להאדם בחינת פנים של ה',
%break
הנקראת בחינת "נשמה", היינו שמסייעין אותו בזה, שנותנין לו 
נשמתא קדישא, שזהו בחינת פנים של ה'. כי אין עצה אחרת לזכות 
לרצון ה', אלא ע"י הפנים של ה'. וזה שכתוב "ישא ה' פניו".
%break
מה שאין כן באלו אנשים שלא עוסקים בתו"מ על מנת שיזכו לרצון ה', 
אלא זה שעוסקים בתו"מ הוא בשביל שכר, אין הם צריכים להפנים 
של ה', הנקרא בחינת "נשמתא", היות שלא הולכים נגד הטבע. לכן 
בשיעור שמאמינים בשכר ועונש, כבר הם יכולים לעסוק בתו"מ,
%break
כי השכר מעורר אותם לעבודה. נמצא, בזמן שאין עושים רצון המקום, 
היינו זה שעוסקים בתו"מ, אין הם רוצים תמורת עבודתם שכר, שה' 
יתן להם את הרצון להשפיע, אלא שכר עבור הרצון לקבל, בהם כתוב 
"אשר לא ישא פנים",
%break
מטעם שאין הם צריכים לבחינת נשמתא, שיתן להם, שפנים ה' הוא 
אור ה', הנקרא "נשמתא קדישא", מה שהאדם מקבל כדי שיחזיר 
אותו למוטב, שזה נקרא "סיוע מלמעלה", כנ"ל.
%break
נמצא לפי זה, מה שאמרו, בזמן שאין עושין רצון המקום, אז ה' לא 
ישא פנים, מטעם שאין הם צריכים שה' יתן להם את הנשמה, שיחזיר 
אותם למוטב, מטעם שהם מרגישים שהם טובים. זאת אומרת, 
שמקיימים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה.
%break
ומהי הסיבה שבגללה עוסקים בתו"מ. זהו השכר. בשיעור שהם 
מאמינים בשכר ועונש, הם מסוגלים לעבוד עבודת הקודש, כנ"ל, 
מסיבת שזהו לא בסתירה להרצון לקבל.
%break
לכן דוקא בזמן שעושין רצון המקום, כלומר, שעבודתם בתו"מ הסיבה 
היא מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אם כן הם לומדים 
תורה בכדי לצאת משליטת הרצון לקבל, שהוא נקרא בשם "יצר 
הרע", הם צריכים להמאור התורה,
%break
שעל ידי זה הם יזכו לרצון ה', שהוא הרצון דלהשפיע. ובזה נבין מה 
ששאלנו, מהו "פנים ה'". התשובה, זהו אור, מה שה' נותן נשמתא 
קדישא לאדם, שיחזיר אותו למוטב.
%break
ובהאמור מובן גם כן מה ששאלנו, מהו "לא יקח שוחד". הלא זה 
שעושין רצון המקום, זה בעצמו כאילו הוא שוחד. התשובה היא, זה 
שרוצה שה' ישא לו פנים, היינו שיתן לו בחינת נשמתא קדישא, הוא 
לא בשביל תועלת האדם, האדם דורש זה שישא לו פנים.
%break
אלא להיפך, הוא רוצה שה' ישא לו פניו, בכדי שיצא מתועלת עצמו, 
ותהיה יכולת בידו לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.
%break
אם כן אין הוא רוצה שה' יתן לו משהו לתועלת עצמו, שנגיד, שהאדם 
נותן שוחד לה' כדרך שנותנים למי שהוא איזו מתנה, וכוונתו, שמי 
שמקבל את המתנה, יתן לו משהו לתועלת עצמו של הנותן מתנה.
%page 1120
מה שאין כן כאן "האדם עושה רצון המקום" פירושו, שהאדם רוצה 
שיהא באפשרותו לעשות רצון המקום, ומבקש שישא לו פנים, היינו 
שיהיה בידו לעשות כל מעשיו לשם שמים.
%break
ובזה מובן לנו, ש"יצר הרע" הוא הרצון לקבל, ו"התבלין" הוא הכח 
לצאת משליטת הרצון לקבל, ו"תורה" נקראת אור התורה, שהיא 
בחינת הפנימיות התורה, שהיא נשמת התורה.
%page 1121
%H מהו, "ארץ יראה ושקטה", בעבודה
%break
חז"ל במסכת שבת (דף פ"ח, ע"א) אמרו "אמר רבי חזקיה, מאי 
דכתיב, משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה. אם יראה, למה 
שקטה. ואם שקטה, למה יראה. אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. 
ולמה יראה, כדריש לקיש,
%break
מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי. ה' יתירה למה לי. מלמד, 
שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית. ואמר להם, אם ישראל מקבלים 
התורה, אתם מתקיימים, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
%break
ויש להבין זה, מהו הענין, שהקב"ה התנה עם מעשה בראשית. שזה 
תלוי, אם ישראל יקבלו את התורה, מוטב, ואם לאו, הוא יחזיר אותם 
לתוהו ובוהו. ויש להבין מקודם, מהו ענין מעשה בראשית, שאנו 
רואים, שמכנים כל מעשה בראשית בשם "ארץ".
%break
כמו שכתוב "ארץ יראה ושקטה". אם כן יש להבין, מה מרמז לנו מילת 
"ארץ" דוקא. והכתוב אומר "בראשית ברא אלקים את השמים ואת 
הארץ". אם כן מדוע מכנה מעשה בראשית רק בשם "ארץ", כמו 
שכתוב "ארץ יראה ושקטה".
%break
ויש לפרש "מעשה בראשית" הכוונה על תחילת המחשבה. זאת 
אומרת, ראשית המחשבה של המעשה של בריאת העולם, היא כמו 
שכתוב "מטרת הבריאה היתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו".
%break
וזהו הפירוש "מעשה בראשית". כלומר, זוהי המטרה של המעשה, 
היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג.
%break
אולם בכדי שהתענוג שהם יקבלו יהיה בשלימות, היינו שלא ירגישו 
בעת קבלת התענוגים בחינת בושה, נעשה תיקון, הנקרא "צמצום". 
שאין האור מאיר במקום שיש רצון לקבל לתועלת עצמו,
%break
ששם לא מגיע האור התענוג. אלא דוקא לאחר שהנבראים יתקנו 
עצמם, שיהיה להם כוונה בעל מנת להשפיע.
%break
נמצא, אם אין הכוונה דעל מנת להשפיע, לא יהיה להם שפע. ממילא 
כל מעשה בראשית, היינו המטרת הבריאה "להטיב", לא יהיה מי 
שיוכל לקבל את זה,
%break
ממילא מתבטל את כל המטרה של מעשה בראשית, כנ"ל. ולפי זה 
מובן לנו, שאם לא יהיה מי שיהיה לו הכוונה בעל מנת להשפיע, זה 
נקרא "חזרת מעשה בראשית לתוהו ובוהו".
%break
אולם יש להבין, מה הוא הקשר של ישראל. שאם ישראל יקבלו את 
התורה, יתקיים מעשה בראשית. ואם לא, יתבטל. לפי האמור, 
שהבורא רוצה לתת להם טוב ועונג,
%break
וגם צריכים תיקון להרצון לקבל שלהם, שיהיה בעל מנת להשפיע. 
אבל מהו הקשר התיקון דעל מנת להשפיע, שבגלל זה צריכים לקבל 
את התורה.
%break
והתשובה היא, על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, 
בראתי תורה תבלין. שעל ידי התורה, המאור שבה מחזירו למוטב", 
הוא יבוא להכוונה דעל מנת להשפיע.
%break
נמצא, בלי תורה, שורה על הבריאה, הנקרא "יש מאין", שהוא הכלים 
דקבלה, צמצום והסתר. שאין אור ה' יכול לבוא לתוך הכלים דקבלה.
%break
נמצא, שמעשה בראשית, שהוא ענין להטיב לנבראיו, מתבטל, אם אין 
הכלים שיוכלו לקבל את מטרת הבריאה, שהיא הטוב ועונג מחמת 
תיקון הצמצום. ותיקון הזה בא על ידי קיום התורה. אז במקום צמצום 
שוב מתגלה השפע.
%break
אולם לפי זה משמע, שאם האדם כבר הגיע לתיקון הכלים שלו, היינו 
שכבר יש לו כלים, הנקראים "מקבל בעמ"נ להשפיע", בשביל מה הוא 
צריך אז התורה. הלא כבר קיבל כל העצות, איך לעשות הכל לשם 
שמים.
%break
התשובה היא, שידוע, שהתרי"ג מצות נקראים בזה"ק (הקדמת ספר 
הזהר, דף רמ"ב, אות א') בשם "תרי"ג עיטין", ובשם "תרי"ג פקודין", 
שהם עצות איך להגיע לבחינת תיקון הבריאה,
%page 1122
שהוא להשיג את הרצון להשפיע, שעל ידי זה קונים השתוות הצורה, 
והצמצום וההסתר מסתלק. שזה הוא התיקון, מה שאמרו חז"ל 
"בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".
%break
ולאחר שכבר השיג את התבלין, אז התרי"ג מצות נקראים בשם 
"תרי"ג פקודין", שבכל מצוה יש שם אור מיוחד בתור פקדון, שמחכה 
עד שיהיה לאדם את הכלי המוכשר לזה.
%break
אז נותנים להאדם את מה שהיה שם בתור פקדון, ולא היה יכול 
להוציא את הפקדון, מטעם שהיה שולט על זה הצמצום וההסתר.
%break
ובהאמור יוצא, שמטרת הבריאה היא בחינת תרי"ג פקודין. שנפקד 
שם, עד שיהיה להנבראים את תיקון הבריאה, שרק אז יקבלו את 
מטרת הבריאה.
%break
ואיך להגיע לבחינת תיקון הבריאה, היינו שיהיה לכולם כלים שיוכלו 
לכוון בעל מנת להשפיע. הוא על ידי התרי"ג מצות, שהם בבחינת 
עיטין, היינו עצות.
%break
ומה הן העצות. זהו כמו שכתוב "המאור שבתורה מחזירו למוטב". ויש 
לדעת, שבתרי"ג מצות, הנקראים "עצות". זהו נותן עצה, בזמן שיש 
לאדם איזה רצון להשיג משהו, והוא לא יודע איך להשיג, האדם הזה 
מחפש עצות איך להשיג את הדבר.
%break
לכן כשהאדם, בזמן שמקיים תו"מ, שואל הגוף להאדם, בגלל מה 
אתה מקיים תו"מ. אז האדם עונה לו, שהוא מאמין בשכר ועונש, לכן, 
בכדי לקבל שכר ולא יקבל עונש, לכן הוא מקיים תורה ומצות. אולם 
שכר ועונש לא יכולים לקוראם בתור עצה.
%break
כי עצה היא בחינת אמצעי איך להשיג את הדבר. נמצא, שעצות הוא 
דבר אחד, ומה שמקבל על ידי העצות זהו דבר שני.
%break
נמצא, מי שמקיים תו"מ בכדי לקבל שכר, לא שייך לומר, שהם עצות 
לקבל שכר, אלא העבודה נקראת בשם "יגיעה", והשכר נקרא בשם 
"תמורה".
%break
ולא שאומרים, שהעבודה היא העצה על השכר. אלא שזהו כמו 
חליפין, הפועל נותן לבעל הבית את העבודה, ותמורת זה הבעל בית 
נותן לו שכר.
%break
אם כן מהו הפירוש של תרי"ג עיטין. אלא שענין "עצות" יש לפרש, 
שזה נוהג בזמן שהאדם רוצה לזכות לדביקות ה'. היינו שהוא רוצה, 
שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לעבוד 
לתועלת עצמו. והיות שהאדם נולד עם טבע,
%break
שאין אדם יכול להבין לעשות משהו אלא רק לתועלת עצמו, והאדם 
רוצה לצאת משליטת הטבע, והאדם רואה, שלפי מה שהוא רוצה 
לעשות משהו לא לתועלת עצמו, אין זה באפשרותו, אז האדם מחפש 
עצות בכדי להשיג את הרצון הזה.
%break
היות שהגוף טוען, שמדרך העולם הוא, מי שעושה משהו עבור השני, 
הוא מקבל שכר. וכאן, כשהאדם מתחיל לעבוד לתועלת ה', ולא 
לתועלת עצמו, אז הגוף,
%break
כל פעם הוא נעשה מתנגד יותר לעבודה, היות שהאדם רוצה, עם 
קיום תו"מ, לבטל את התועלת עצמו, היינו שלא יעבוד לתועלת הגוף. 
איך הגוף יכול לתת לו כוחות עבודה שיבטלו.
%break
וזה דומה, שהאדם מסייע להשני, למי שרוצה להורגו. האם זה מדרך 
העולם, שמישהו יעזור להרוצח שיהרוג אותו. אלא כל כמה כוחות 
שיש להאדם, הוא מתנגד לו.
%break
לכן כשהאדם בא ואומר להגוף "אני רוצה להרוג אותך", בטח שהגוף 
מתנגד. וזהו כמו שאמרו חז"ל על הכתוב, שדוד אמר "ולבי חלל 
בקרבי, שהרגו את היצר הרע בתענית".
%break
אם כן בטח שהגוף מתנגד בכל כוחו, אם הוא רוצה לעבוד רק בעל 
מנת להשפיע. אז האדם מחפש עצות, איך לצאת משליטת היצר 
הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".
%break
נמצא, שרק במצב הזה, שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הוא 
צריך לעצות. על זה אמרו, שתרי"ג מצות הם "תרי"ג עיטין", היינו 
עצות איך לצאת משליטת הרע.
%break
אז כשהאדם לומד תורה, האדם צריך לכוון, שהתו"מ, מה שהוא 
עושה, יעזרו לו לצאת משליטת הרע. ויהיה בידו הכח לעשות הכל על 
הכוונה בעל מנת להשפיע. כי אז, כשהוא לומד תורה, הוא רוצה, 
שהמאור שבתורה יחזירו למוטב.
%page 1123
ואז הוא צריך למה שאמרו, שאמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי 
תורה תבלין". נמצא, שהתו"מ, שהוא עוסק, הם אצלו במצב הזה רק 
כמו עצות.
%break
ועתה יש להבין, מהו, לאחר שכבר זכה לכלים דהשפעה, על ידי 
העצות של תו"מ, ומה עליו לעשות הלאה בקיום תו"מ. כלומר, הלא 
הוא כבר לא צריך את התו"מ בתור עצות.
%break
וידוע, שהכלל הוא, שהעצות הן רק גורמות איך להגיע להמטרה, מה 
שהוא רוצה להגיע, ולא היה בידו להשיג, עד שמצא עצות, איך להשיג 
מה שהוא רוצה. ונשאלת השאלה, מה הוא רוצה, היינו מה המטרה 
שאליה הוא צריך להגיע.
%break
על זה באה תשובה פשוטה. המטרה, שהאדם עושה עצות איך להגיע 
להמטרה, ולאיזו מטרה האדם צריך להגיע. לכן צריכים לומר, היות 
שאין האדם עובד לתועלת עצמו,
%break
אלא שהוא כבר זכה לצאת משליטת אהבה עצמית, אם כן הוא רוצה 
עכשיו להגיע להמטרה של הבורא, שרצונו להטיב לנבראיו, 
שהנבראים יקבלו טוב ועונג.
%break
נמצא, שעל ידי תרי"ג עצות הגיע אל המטרה של הבורא, כלומר, מה 
שהבורא רוצה שהנבראים יקבלו טוב ועונג. ועל זה בא הזה"ק ואומר 
לנו, שהטוב ועונג הם בחינת תרי"ג פקודין.
%break
כנ"ל, שבכל מצוה יש שם אור מיוחד בבחינת פקדון, שעומד ומחכה 
מתי יבוא הזמן, שהיא יכולה להחזיר את הפקדון, שיש בה בהמצוה 
כנ"ל, שבכל מצוה יש אור המיוחד, שמרמז על המצוה בבחינת ענף 
ושורש.
%break
נמצא, שלאחר שהאדם כבר הגיע בבחינת "תרי"ג עיטין", אז הוא 
מקיים "תרי"ג פקודין". לכן יש אח"כ סדר חדש, שאז נקרא התורה 
בשם "שמותיו של הקב"ה", שבחינה זו נקראת "אורייתא וישראל 
וקוב"ה חד הוא".
%break
נמצא, בתו"מ יש להבחין בהם הרבה בחינות. ובאופן כללי הם 
מתחלקות לג' בחינות:
%break
א. שלא לשמה.
ב. לשמה, שכל מעשיו הם להשפיע. ואז התרי"ג מצות הם אצל האדם 
בבחינת תרי"ג עיטין.
%break
ג. שזוכה אז להגיע למטרת הבריאה, שרצונו להטיב לנבראיו, שאז 
התרי"ג מצות אצלו בבחינת תרי"ג פקודין. שתרי"ג עיטין הם איך 
להגיע לבחינת לשמה. ותרי"ג פקודין נקרא בשם "גילוי רזי תורה".
%break
ובשלא לשמה גם כן יש להבחין כמה בחינות:
א. הלומד על מנת לקנתר. שעל בחינה זו אמרו "תורתו נעשית לו סם 
המות".
ב. הלומד על מנת שיקראו "רבי".
%break
וב' אלו הוא עושה הכל לשם בני אדם, ולא לשם שמים.
ג. שיהיה לו שכר בעולם הזה.
ד. שיהיה שכר בעולם הבא.
%break
וב' אלה הוא עושה לשם שמים. והוא רוצה, שהקב"ה ישלם שכרו. מה 
שאין כן ב' בחינות הקודמות, השכר שלו הוא ממה שהוא רוצה לקבל 
מאנשים כמוהו.
%break
היינו, בחינת "הלומד על מנת לקנתר", הנאה היא ממה שהוא מקבל 
מחבירו, וכמו כן "הלומד על מנת שיקראו לו רבי", את זה הוא דורש 
מאנשים ולא מהבורא.
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו:
א. מדוע מעשה בראשית נקראים בשם "ארץ" דוקא. הלא כתיב 
"בראשית ברא אלקים את השמים והארץ". התשובה, ש"ארץ" נקראת 
מלכות.
%break
וחז"ל אמרו "למה נקרא שמה "ארץ", משום שרצתה לעשות רצון 
קונה". שבאופן כללי אנו מדברים רק מב' בחינות, שהם אור וכלי. 
השפע וכל האורות נקראים בשם "שמים", וכל המקבלם נקרא בשם 
"ארץ". לכן כתוב "ארץ יראה ושקטה".
%break
וכשאנו מדברים בעבודה, "ארץ יראה ושקטה" יש לפרש, ש"ארץ" 
נקרא רצון. היינו, היות הרצון הנמצא בלבו של אדם, יראה. ומהו הוא 
היראה. היות שהכלי המקבל את השפע נקרא בשם "ארץ", ואצל 
האדם נקרא לבו של אדם בשם "ארץ",
%page 1124
והיות מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, צריכה להתגלות בלבו 
של אדם, כי לבו של אדם נקרא "רצון לקבל", והיות שעל הרצון לקבל 
היה צמצום והסתר, אין אור עליון מגיע שמה.
%break
אם כן איך אפשר שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, יכולה 
לבוא לידי הנבראים, בו בעת שכל הבריאה היא בחינת רצון לקבל 
לעצמו.
%break
אלא על ידי התורה כנ"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", 
שעוסקים בתו"מ על הכוונה, שעל ידי זה יזכו לכלים דהשפעה.
%break
אבל על זה יש בחינת יראה, מטעם כנ"ל, שהרצון להשפיע הוא נגד 
הטבע. אם כן היראה כאן היא מטעם, שמפחד "אולי לא יוכל לעשות 
הכל בעל מנת להשפיע,
%break
וממילא יתבטל מעשה בראשית, שהוא בחינת מטרת הבריאה, שצריך 
להתגלות לתחתונים". זאת אומרת, שיש כאן ב' דברים:
%break
א. אולי לא יוכל לכוון את לימוד התורה, שיביאו לו את הרצון להשפיע. 
כי הגוף יעשה כל מה שבידו, ולא יתן לכוון, שהתו"מ מה שהוא עושה, 
שיהיו על הכוונה להביא לו את התבלין.
%break
אלא שיהיו לו מחשבות אחרות, בשביל מה הוא צריך לעסוק בתו"מ. 
וכל זה הוא מטעם, שהגוף מתנגד לזה, כנ"ל.
%break
ב. יראה, שכל מעשה בראשית, שהוא הכוונה של הקב"ה להטיב 
לנבראיו, יתבטל, שלא יהיה מי שיוכל לקבל. אם כן אף פעם לא תצא 
לפועל את מטרת הבריאה.
%break
וזה הטעם, שארץ יראה, היינו, שהרצון הכללי נקרא "ארץ". וכמו כן כל 
יחיד נקרא בשם "ארץ", על שם שלבו של אדם נקרא "רצון".
%break
ובהאמור, מהו התנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם 
ישראל מקבלים התורה, אתם מתקיימים. היינו, שרק על ידי קיום 
התורה, שהוא בבחינת תבלין,
%break
שזה מביא להשתוות הצורה, אז יש מקום, שהטוב ועונג, שהיא 
מעשה בראשית כנ"ל, יכול להתקיים, שפירושו, יכול להתגלות 
לתחתונים.
%break
וכמו כן, למה דוקא להארץ היתה יראה, ולא לשמים. כי היראה שייך 
רק למקבלים, אולי הם לא יוכלו לקבל. מה שאין כן אצל האור, הנקרא 
"שמים" לגבי הקב"ה, לא שייך יראה.
%break
שבטח הוא יודע, מה שהוא רוצה, בטח יצא לפועל. אלא כל היראות 
היא רק לגבי המקבלים, הנקראים "ארץ".
%break
ויש לפרש, שבזכות היראה, שהיא "אולי לא תהיה לו היכולת לבוא 
לזכות לרצון להשפיע", בזכות היראה זכו לרצון להשפיע על ידי 
התורה. לכן שקטה.
%page 1125
%H מהו כלים הדיוטות, בעבודה
%break
המדרש (בהעלותך, ט"ו ח') אומר וזה לשונו "גם חושך לא יחשיך 
ממך, ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה. ולנו אומר בהעלותך (את 
הנרות). למה הדבר דומה. למלך, שהיה לו אוהב. אמר לו המלך, 
תדע, שאצלך אני סועד, אלא לך ותיקן לי.
%break
הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט, ושולחן של 
הדיוט. כיון שבא המלך, באו עמו שמשיו, סיבבו מכן ומכן, מנורה של 
זהב לפניו. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד, התבייש והטמין את כל 
מה שהתקין לו, שהיה הכל הדיוטות.
%break
אמר ליה המלך, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד, למה לא התקנת לי 
כלום. אמר לו אוהבו, ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, 
ונתביישתי, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.
%break
אמר לו המלך, חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי, ובשביל אהבתך 
איני משתמש אלא בשלך. והוא אמר לישראל, התקינו לי מנורה 
ונרות", עד כאן לשונו.
%break
ויש להבין את המשל, מה שהמדרש אומר, שזה הוא תירוץ על מה 
שה' צוה על המנורה והנרות. הלא אצלו יתברך יש הכל. זה שכתוב 
"גם חושך לא יחשיך ממך". אם כן השאלה, למה הוא צריך את 
המנורה והנרות.
%break
והתשובה, שאף על פי שיש להקב"ה הכל, מכל מקום הוא רוצה 
בכלים של תחתון, שהוא מכנה הכלים של תחתון "כלים דהדיוטות". 
לכן יש להבין, מהו הכלים דהדיוטות, שהקב"ה רוצה דוקא בכלים 
האלו.
%break
ידוע, שהרצון נקרא "כלי". יש לפרש זה, שרצונו יתברך היה להטיב 
לנבראיו. וזה נקרא "כלי של הבורא", היינו הרצון להשפיע. ורצון 
להשפיע של הבורא ברא רצון לקבל הנאה ותענוג, את כל מה 
שהבורא רוצה שהנבראים יהנו. וזה נקרא "כלים של תחתון".
%break
זאת אומרת "הרצון לקבל" נקרא בשם הדיוט ולא קדושה. מה שאין כן 
"הרצון להשפיע" נקרא כלי של קודש. כמו שאמרו חז"ל על הכתוב 
"קדושים תהיו", "יכול כמוני". לכן כתוב "כי קדוש אני, שקדושתי 
למעלה מקדושתכם".
%break
ושאלו "הכי מי יעלה על הדעת לומר שהאדם קדוש כמו הבורא, שעל 
זה צריכים להביא ראיה מהכתוב, שאינו כן. היתכן. אלא הפירוש "יכול 
כמוני" היינו כמו שאני משתמש רק עם רצון להשפיע.
%break
לכן אפשר לומר, שגם עם ישראל ישתמשו רק עם רצון להשפיע. ועם 
הרצון לקבל לא להשתמש בכלל. זה שכתוב "יכול כמוני, אלא קדושתי 
למעלה מקדושתכם".
%break
ואין אתם יכולים להישאר רק עם הרצון להשפיע בלבד, אלא אתם 
צריכים להשתמש עם כלים דקבלה גם כן, אלא צריכים לתת על הכלי 
כוונה דעל מנת להשפיע.
%break
ובהאמור יש לפרש, כלים של הקב"ה הם כלים דהשפעה, ואין שם חס 
ושלום בחינת קבלה כלל. אלא כל רצונו יתברך הוא רק להשפיע. ורק 
כדי שלא תהא "נהמא דכסופא" נעשה צמצום והסתר,
%break
שאין האור מאיר, רק בזמן שיש שם התיקון, שיהיה בעל מנת 
להשפיע, אז הקב"ה מאיר שם את אורו.
%break
ובזה נבין את המשל, שהמלך אמר, שרוצה לסעוד אצל אוהבו. ואמר 
לו "לך ותיקן לי". היינו, שיעשה את העבודה של מקבל על מנת 
להשפיע. והוא הלך ותיקן. ואח"כ, שבא האור בבחינת רצון להשפיע 
לתחתונים, ואדם המקבל,
%page 1126
הגם שהוא בעל מנת להשפיע, אבל הכלי, שהוא עוסק עמו, הוא 
הרצון לקבל ולא להשפיע. אם כן הוא מתבייש עתה, מדוע הוא 
משתמש עם כלים דהדיוט, הגם שיש לו כוונה, אבל המעשה הוא 
לקבל.
%break
לכן האדם מתבייש, ולא רוצה לעסוק אז להיות מקבל בעל מנת 
להשפיע. אלא הוא רוצה לעבוד רק בכלים דהשפעה בלבד, שהם 
כלים של מלך. וכל העבודה, שעבד לעשות את הכוונה בעמ"נ 
להשפיע, את הכלים האלו הוא הטמין,
%break
היות שמתבייש עתה לשמש עם כלים דהדיוטות. והסיבה היא, משום 
שזכה עכשיו לראות את גדלות וחשיבות של המלך, לכן הוא רוצה 
לעבוד רק מטעם "דאיהו רב ושליט". זאת אומרת, שגדלות המלך 
גורמת לו, שאין לו דבר חשוב יותר מלשמש מלך גדול.
%break
וזה שכתוב "כיון שבא המלך, באו עמו משמשיו. כיון שראה אוהבו את 
כל הכבוד, התבייש". נמצא, מחמת גדלות וחשיבות המלך, היה 
מתבייש להשתמש עם כלים דהדיוטות, כנ"ל, שהם כלים דקבלה.
%break
וזה שכתוב "אמר לו המלך, לא אמרתי לך, שאצלך אני סועד". ויש 
להבין, מה הפירוש, שהקב"ה סועד אצל אדם. אולם יש להבין בדרך 
כלל, מהו הענין שהאדם צריך לעשות הכל לשם שמיים, שהוא בכדי 
לעשות נחת רוח ליוצרו.
%break
וחז"ל אמרו לנו, שצריכים להאמין בשכר ועונש, כמו שכתוב "ונאמן 
בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולותיך", שמשמע, היות שהבורא 
צריך למי שהוא, שיקיים את התו"מ, והם מקיימים את התו"מ, בכדי 
שתהיה לו הנאה. ותמורת זה הקב"ה משלם שכר.
%break
את זה יכולים להבין בין אדם לחבירו, שחבירו צריך שהשני יתן לו. כי 
חבירו הוא בעל חסרון, אז שייך נתינה. ובזמן שחבירו נותן לו איזו 
מתנה, והמקבל מתנה נהנה מזה, אז המקבל מתנה משלם לו כגמולו.
%break
אולם איך שייך לומר דבר זה אצל הבורא. וכי הוא בעל חסרון, 
שהתחתונים יכולים לתת לו משהו. אם כן, מהו הפירוש, שעם ישראל 
נותנים עבודה, והוא נותן שכר תמורת עבודה.
%break
וכמו כן יש להבין, מה שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם 
שבשמים". איזו פרנסה הם נותנים לו, שבזה הוא מתפרנס.
%break
ידוע, ממה שהאדם נהנה זה מפרנס את האדם, שנותן לו סיפוק 
בחיים. יכול להיות שהאדם מרוויח הרבה כסף, ויש לו מה לאכול 
ולשתות,
%break
אבל אם אין לו סיפוק בחיים, נקרא האדם הזה, שאין לו ממה 
להתפרנס, שאין לו ממה לחיות. היינו, ממה שיהיה לו כדאי לחיות, 
בשביל הנאה הזו, שהוא מקבל.
%break
לכן יש אנשים, שהסיפוק בחיים שלהם הוא רק מתאווה לבד. כבר יש 
לו פרנסה, כלומר מה שיפרנס אותו, שיהיה לו את הכדאיות לחיות. 
זאת אומרת, ממה שהאדם מקבל סיפוק, זה נותן לו טעם בחיים. לכן 
יש אנשים בעולם, שהם עשירים, ולא חסר להם כסף,
%break
מכל מקום נמאס להם החיים, אם אין להם מה לקבל סיפוק בחיים. 
נמצא, ש"פרנסה" אין הפרוש דווקא לאכול ולשתות, אלא "פרנסה" 
נקרא דבר שהוא מפרנס אותו, ויש לו מזה סיפוק בחיים.
%break
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהן 
שבשמים". היינו, שנותנים להבורא מקום, שרצונו יתברך, שהיה רצונו 
להטיב לנבראיו, שיצא לפועל.
%break
היינו מקום, שהבורא יכול לתת להנבראים את הטוב ועונג, והנבראים 
נהנים מזה, ואומרים עתה, אנו מרגישים את הטוב ועונג, מה שהיה 
במחשבתו יתברך, מה שהוא רוצה לתת, אנחנו מקבלים את הטוב 
ועונג.
%break
כלומר, מטרם שאנחנו השגנו את הכלים דהשפעה, שנוכל לקבל בעל 
מנת להשפיע, אז לא יכול היה האור דלהטיב לנבראיו לבוא 
לתחתונים, מסיבת שהיה רוכב על הכלים, שהיו צריכים לקבל השפע, 
צמצום והסתר.
%break
לכן אין מחשבת הבורא יכולה להתקיים. מה שאין כן כשעם ישראל 
מתקנים עצמם עם כלים דהשפעה, שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. 
אז יש כבר מקום, שרצונו יתברך יכול להוציא לפועל. היינו, שהבורא 
נהנה מזה, שהרצון שלו יש מקום עתה להתגלות.
%break
זה נקרא "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים", היות ההנאה, שיש 
להנבראים, מזה שמקבלים טוב ועונג, זה הוא הפרנסה של ה'. כלומר 
שהקב"ה נהנה, מזה שמטרתו יצאה לפועל, ונתקיים מה שרצה 
להטיב לנבראיו.
%page 1127
ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו שהמלך אמר, שהוא רוצה לסעוד 
אצל אוהבו. בגשמיות אפשר לומר, שהמלך סועד אצל אוהבו. אבל 
מה שייך לומר אצל הבורא, שהוא סועד אצל הנבראים.
%break
התשובה היא, היות זה שהנבראים נהנים מהטוב ועונג, מה שהבורא 
נותן להם, זהו הסעודה של הקב"ה, כלומר שזהו הפרנסה שלו, כי רק 
מזה שהנבראים מקבלים ממנו כל טוב, זה נקרא, סעודת המלך, שזהו 
הפרנסה שלו. וזה הפירוש "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים".
%break
וגם נבין עתה, מהו הפירוש שהמלך אמר לו "אצלך אני סועד, אלא לך 
ותיקן לי. הלך אוהבו ותיקן מטה של הדיוט", שפירוש של "הדיוט" הוא 
כלים דקבלה. ותיקן אותם שיהיו בעל מנת להשפיע.
%break
וזה שכתוב "כיון שבא המלך, וראה את כל הכבוד", היינו שזכה להשיג 
את גדלות המלך, התבייש להשתמש עם כלים דקבלה, כנ"ל, אע"פ 
שהם בעל מנת להשפיע.
%break
עתה נבאר מה ששואל המדרש, הלא כתוב "גם חושך לא יחשיך 
ממך, ולילה כיום יאיר, וכו'". אם כן, בשביל מה אמר לישראל "התקינו 
לי מנורה ונרות". על זה הוא מתרץ עם המשל. ויש להבין את 
השאלה, ואח"כ נוכל להבין את התשובה, שנתנו עם המשל.
%break
בפשטות קשה להבין מה השאלה, שהקב"ה אמר לישראל "התקינו לי 
מנורה ונרות". הכי חס ושלום יעלה על הדעת של מישהו, שהמנורה 
והנרות הם בשביל שיאירו להבורא. אם כן מהי השאלה, שעל זה 
תירצו עם המשל.
%break
ויש לפרש זה על דרך שהיה בזמן מתן תורה, שאמרו חז"ל (שבת 
פ"ח) "בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, 
רבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו. אמר להם, לקבל התורה בא. 
אמרו לפניו, חמדה גנוזה, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם.
%break
מה אנוש כי תזכרנו. ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה 
הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה. אמר 
להם, למצרים ירדתם, יצר הרע יש ביניכם". מיד הודו לו להקב"ה, 
שנאמר (תהילים ח' י') "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ".
%break
ואלו "תנה הודך על השמים" לא כתוב. מה שאין כן לפני זה (תהילים 
ח', ב') כן כתוב "אשר תנה על השמים".
%break
רואים אנו, שקטרוג המלאכים היה על פחיתות ערך של עם ישראל, 
שיש להם כלים של רצון לקבל, הנקרא "יצר הרע". לכן התורה שייכת 
למי שאינו כל כך מגושם, אלא למלאכים, שיש להם רק כלים 
דהשפעה.
%break
כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף ר"י) "שאליהו טס בארבע גדפין. 
מה שאין כן המלאכים בשית גדפין". ומפרש שם בהסולם, שהמלאכים 
הם בבחינת למעלה מחזה, שהם בחינת שמחזה ולמעלה, שמספיק 
להם חסדים מכוסים, משום שיש להם רק כלים דהשפעה.
%break
מה שאין כן הנשמות באות ממלכות, שהיא מחזה ומטה, ששם מקום 
של חסדים מגולים, כי שם מקום בנין המלכות, שהיא הכלל של כל 
הנשמות. ויש להם כלים דנה"י, שהם כלים דקבלה. לכן הנשמות 
צריכות אור החכמה, המושפע רק בכלים דקבלה.
%break
וכמו כן אומר האר"י הקדוש, שרק הנשמות שעולות למ"ן, הם מעלים 
את זו"ן לאו"א, להמשיך תוספת מוחין. מטעם, שהנשמות צריכות 
לאור החכמה, משום שיש להם כלים דקבלה.
%break
מה שאין כן המלאכים, שהם מבחינת חזה ולמעלה, שהם כלים 
דהשפעה, ולא צריכים אלא רק חסדים, לכן כשעולים למ"ן לז"א לבקש 
מילוי, שאינם אלא חסדים, ולז"א יש תמיד חסדים, ואינם גורמים לזו"ן 
שום עליה.
%break
אלא רק הנשמות, שהם צריכים חכמה, הנמשכת בכלים דקבלה. וזה 
אין לז"א בקביעות. לכן הנשמות גורמות עליית העולמות, בכדי 
להמשיך אור החכמה. לכן שזו"ן עולים, עולים כל העולמות עד א"ס 
ב"ה.
%page 1128
ובהאמור יש לפרש את ענין טענת המלאכים. שטענתם היתה, שתורה 
הקדושה, הנבחנת בבחינת שמותיו של הקב"ה, שהיא פנימיות 
התורה, המלובשת בלבושים גשמיים, הכל הוא ענין התגלות אלקות 
לנבראים.
%break
ואיך נותנים דבר גדול כזה לאנשים, שהם נחותי דרגה, שבטח צריכה 
להיות השתוות לאור ה', בכדי שיוכלו לקבלו. ואור ה', שהוא השפע, 
המושפע לתחתונים, אז המלאכים הבינו, שרק להם יש שייכות 
להאור, שהוא בחינת המשפיע.
%break
משום שגם להם יש כלים דהשפעה. ולא לילודי אשה, ש"אשה" 
נקראת בחינת נוקבא, שפירושו, שישראל נולדו מבחינת נוקבא, 
שפירוש, מבחינת כלים דקבלה, כנ"ל, שהנשמות באות ממלכות, 
הנקראת "כנסת ישראל".
%break
את זה יש לפרש, מה שהמלאכים שאלו "מה לילוד אשה בינינו". 
היינו, הלא הוא בא מבחינת מלכות, שהיא כלי קבלה, שהיא בהפכיות 
הצורה לגבי התורה, שהיא אור השפע.
%break
ומה משה השיב להם, "כלום יצר הרע יש ביניכם". מיד הודו המלאכים 
להקב"ה ואמרו "ה' אדונינו תנה הודך על הארץ".
%break
התשובה ההיא, שמשה השיב להמלאכים "כלום יצר הרע יש ביניכם" 
צריכה הסבר. האם המלאכים לא ידעו שמדברים שם בענין שמירת 
המצות בגשמיות.
%break
האם יש להם גוף להמלאכים, שדרשו, שיתנו להם, על דרך משל, 
טלית וציצית, שיתכסו את גופם, וכדומה, עד שבא משה והודיעם, 
שהתורה מדברת מדברים גשמיים, שאין התורה יכולה להתקיים, 
אלא רק למי שיש לו גוף גשמי.
%break
בטח שהמלאכים הבינו זאת. אלא בטח שהם דרשו, שפנימיות 
התורה, שהיא בחינת שמותיו של הקב"ה, זה יתנו להם. ובאמת דבר 
הקשה ביותר להבין הוא,
%break
וכי אם נותנים התורה לישראל, כבר לא יכולים לתת את התורה גם 
למלאכים. וכי זה דבר גשמי, שאם נותנים לזה, כבר לא יכולים ליתן 
לאחרים.
%break
וכאן משמע, המלאכים ראו והבינו, אם יתנו התורה לישראל, משמע 
דוקא לישראל יכולים לתת התורה, ולהם לא. היינו, שאין הם ראויים 
לקבלת התורה הפנימית, אלא רק לישראל. אחרת היו צריכים לתת 
גם להם.
%break
כלומר, שהתורה הנגלית בודאי זה שייך רק לאלו, שיש להם גופים 
גשמיים. אבל כששמעו, שמשה עלה למעלה לקבל התורה מהקב"ה, 
והם שאלו, מה לילוד אשה בינינו, אמר להם "לקבל התורה בא", והם 
לא ידעו מענין נתינת התורה בכלל, הם תמהים.
%break
"אמרו לפניו, חמדה גנוזה, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, ולנו לא 
הודעתנו, שגם אנחנו נקבל את חמדה גנוזה". שבטח הם חשבו על 
פנימיות התורה, ש"פנימיות" נקראת מה שנגנזה בפנים, שהיא בחינת 
חמדה גנוזה.
%break
לכן הם קטרגו, היינו שראו, שהתורה מבחינת הפנימיות התורה, בטח 
שייכת להם ולא לילוד אשה. זאת אומרת, הם טענו לפי דעתם טענות 
צודקות. היינו, תורה הנגלית בטח שייכת רק לישראל.
%break
אבל מדוע תורה הפנימית לא יכולים לתת להם גם כן. וכיון שהם לא 
ידעו מזה, היינו מבחינת נתינת התורה, שזה מראה, שאין להם שום 
שייכות, אז הם צודקים.
%break
ומה משה השיב להם, "כלום יצר הרע יש ביניכם". וכיון שאין לכם יצר 
הרע, למצרים ירדתם. ויש להבין תשובת משה. שאם הם דרשו 
פנימיות התורה, מהי התשובה, מה שמשה השיב להם.
%break
והתשובה היא כנ"ל, שענין פנימיות התורה מתחלק לב' אורות, 
המכונים: אור דחסדים, ואור החכמה. אור דחסדים מושפע בכלים 
דהשפעה, היות שזה נמשך מבחינת דאור ישר. כמו שלמדנו, שחכמה 
בסופה, היינו לאחר שקבל את אור החכמה,
%break
שהוא בחינת מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, כי ענין הטוב 
ועונג הזה, מה שהוא רוצה להשפיע, צריך להיות מי שיקבל את הטוב 
הזה. וזה עדיין לא היה.
%break
לכן ברא יש מאין את הרצון לקבל הזה, הנקרא בחי"א דעביות, היינו 
שהיא הבחינה הראשונה, שיצאה ונתגלתה בחינת יש מאין, היינו מה 
שלא היה שום שורש של קבלה במציאות.
%page 1129
נמצא, שכלי דחכמה הוא כלי קבלה על האור של מטרת הבריאה, 
היינו בשביל כלי זה נבראו שמים וארץ. כלומר, שכל מטרת בריאת 
העולמות היתה בשביל שכלי זה יקבל את הטוב ועונג.
%break
נמצא, שאם לא היה כלי זה, הנקרא "רצון לקבל", אין מקום לבריאת 
העולמות. אלא אח"כ, היינו חכמה בסופה, לאחר שקבלה את האור, 
הרגישה שהיא בהפכיות הצורה מהמשפיע, ורצתה בהשתוות הצורה. 
לכן התגברה על הרצון לקבל שבה, ואמרה "אני רוצה להשפיע".
%break
וזהו השורש לאור דחסדים, שיש בעולמות, הנבחן לאור של תיקון 
הבריאה. ואח"כ בינה בסופה ראתה, היות שמטרת הבריאה היא 
שהתחתונים יקבלו, ולא שיתנו, לכן עשתה כמין פשרה,
%break
שתקבל חסדים עם קצת חכמה, היינו שתקבל חכמה בבחינת זעיר 
אנפין, המכונה, אור דחסדים בהארת חכמה.
%break
ואח"כ לומדים, ז"א בסופו ראה, שמטרת הבריאה לא היתה שהשפע 
העליון, שהוא בחינת טוב ומטיב, שיאיר בזעיר אנפין, אלא בהרחבה. 
זה נקרא "ספירת המלכות", שהיא הכלי האמיתי לקבלת השפע.
%break
היינו, הכלי המלכות, היא הכלי שבה יכול להאיר את האור של מטרת 
הבריאה, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים.
%break
ובזה יכולים להבין את תשובת משה, שאמר "כלום ירדתם למצרים, 
וכלום יש בכם יצר הרע". אם כן אין לכם לקבל את התורה הפנימית, 
שהיא בחינת שמותיו של הקב"ה. כי האור הזה דמטרת הבריאה היה 
רק לילוד אשה, כנ"ל, היינו רק לאלו,
%break
שיש להם בחינת רצון לקבל, שהיא מלכות, הנקראת בחינת נקבה, 
בחינת אשה, ולא להמלאכים, שאין להם כלי קבלה, שהם שייכים 
לבחינת מחזה ולמעלה, שהם כלים דבינה, שהם כלים דהשפעה, ולא 
כלים דקבלה.
%break
וזה שכתוב "כלום ירדתם למצרים". פירוש, היות על בחינת מלכות 
היה צמצום והסתר, לכן צריכים לעשות תיקון על הכלי הזה. וכל זמן, 
שאין התיקון, נקרא, שקליפת מצרים שולטת על הרצון לקבל.
%break
והיות שאין לכם הרצון לקבל, אין שייך לומר. שאתם צריכים לעשות 
תיקון בעל מנת להשפיע, הלא אין לכם כלי קבלה להאור של מטרת 
הבריאה.
%break
ובזה מובן את המשל, שזוהי תשובה, שאף על פי שיש לו למעלה 
מלאכים, שהם כלים זכים, שאין שם כלי קבלה, הנקרא "כלים 
דהדיוט", אלא "כולם הם קדושים, כולם טהורים, וכו'", ומכל מקום 
בחר הקב"ה דוקא בתחתונים,
%break
שיש להם כלים דהדיוטות, שרק בהכלים האלו יש יכולת לקבלת 
התורה מבחינת שמות הקדושים. והמלאכים הם שייכים לתיקון 
הבריאה. לכן המלאכים הם משמשי הנשמה. לכן אמר לעם ישראל 
"התקינו לי מנורה".
%page 1130
%H מהו "הנהנה מסעודת חתן" בעבודה
%break
חז"ל (ברכות, ע"ב) אמרו "הנהנה מסעודת חתן, ואינו משמחו, עובר 
בחמשה קולות. ואם משמחו מה שכרו. אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה 
לתורה, שניתנה בחמשה קולות".
%break
ויש להבין, מהו הפירוש, שאם נהנה מסעודת חתן, הוא צריך לשמחו. 
ואם לא נהנה מסעודת חתן, אינו צריך לשמחו. ועוד, מהו הענין שצריך 
לשמחו. האם החתן הוא בעצבות,
%break
כשהוא נעשה חתן, שצריכים להשתדל לשמחו. ועוד יש להבין, עם מה 
יש לשמח את החתן, שעל ידי זה שהאדם משמחו, האדם יזכה אח"כ 
לתורה.
%break
הגיון מחייב, שאם אומרים לאדם שיעשה איזו מצוה, מבטיחים לו 
שכר עולם הבא. וכאן אמרו, שיהיה לו שכר, שיזכה לתורה. האם זהו 
שכר, המחייב לשמחו את החתן. וכל זה, איך זה להבין בעבודה.
%break
וכמו כן יש להבין, מדוע לא מחייבים לשמח את הכלה, רק החתן. וכאן 
בכלה אנו מוצאים חיוב אחר, היינו שבכלה אמרו (כתובות, ט"ז ע"ב) 
"כיצד מרקדין לפני הכלה. בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא. ובית 
הלל אומרים, כלה נאה וחסודה.
%break
אמרו להם, בית שמאי לבית הלל, הרי שהיתה חיגרת או סומא, 
אומרים לה, כלה נאה וחסודה. והתורה אמרה, מדבר שקר תרחק. 
אמרו להם, בית הלל לבית שמאי, לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן 
השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו.
%break
הוי אומר, ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים, לעולם תהא דעתו של 
אדם מעורבת עם הבריות".
%break
ויש להבין, מדוע בכלה מדברים רק מריקוד. ולא אמרו, שצריכים 
לשמח את הכלה רק בעת הריקוד, איזה שם לתת להכלה, אם כמות 
שהיא, או לתת שם יפה, אף על פי שאינו אמת.
%break
הנה גם שבת נקראת בשם "כלה", כמו שכתוב "לכה דודי לקראת 
כלה". ולפני שבת יש ששת ימי המעשה, שבששת ימים האלו אנו 
צריכים לטרוח להכין הכל בשביל שבת. וגם אנו אוכלים סעודת שבת.
%break
הנה שבת נקראת בשם "מלכות". "כלה" נקרא מלכות. וגם "ארץ 
ישראל" נקראת מלכות. וגם "הבריאה" באופן כללי נקראת בשם 
"מלכות". כלומר, שיש לנו לדבר באופן כללי בשני נושאים, היינו:
%break
א. בורא.
ב. נבראים.
%break
הנה הבורא נקרא "חתן". והנבראים נקראים "כלה". חתן נקרא על 
שם נחות דרגה, כמו שאמרו חז"ל "נחות דרגה, נתיב איתתא" (רד 
דרגה וקח אשה), שפירוש הוא,
%break
שאין הבורא יכול להיקרא בשם "חתן", אלא בזמן שיש לו "כלה". כמו 
בגשמיות, שאנו אומרים, שאדם הזה הוא חתן. פירושו הוא, שיש לו 
כלה. ומה מרמז לנו זה ברוחניות.
%break
היות שאין שייך לומר בורא בלי נבראים, לכן יוצא, מי הוא שאומר 
שיש בורא. זהו לאחר שנברא נבראים, והם משיגים אותו, שהוא ברא 
אותם, אז הנבראים אומרים, שיש בורא. אבל אם אין מי שישיג אותו, 
נמצא, שאין מי שידבר ממנו.
%break
לכן כשברא הנבראים, וזה היה על ידי שצמצם עצמו אחר כמה 
צמצומים, היה אפשרות שיצא נבראים, שהם בחינת מקבלים, ושהם 
רחוקים ממנו יתברך מבחינת הפכיות הצורה,
%break
שרצונו יתברך הוא רק להשפיע, ורצון הנבראים הוא אך לקבל. ושינוי 
צורה ברוחניות עושה ריחוק ופירוד.
%break
נמצא, שדוקא על ידי שהשפיל עצמו, בכדי שהנבראים ישיגו אותו, אז 
יש לדבר שהבורא נקרא "חתן". שהשפיל עצמו, שישיגו אותו. 
והמשיגים הם נקראים בחינת "כלה", שהיא יודעת שיש "חתן".
%page 1131
ואם הנבראים לא היו משיגים אותו, בטח שהוא לא היה נקרא "חתן", 
והמשיגים לא היו נקראים בשם "כלה".
וכשאנו מדברים בכללות העולמות, אז מבחינים הכל לב' בחינות:
%break
א. האור המשפיע, הנקרא "חתן", שמאיר לתוך העולמות על ידי 
צמצום ומסך, שזה נקרא בחינת "חתן".
ב. הכלי המקבלת את האור והשפע, שנקרא "מלכות של כללות 
העולמות".
%break
אלא באופן פרטי יש הרבה בחינות בהאור, שענין ריבוי בא מסיבת 
הכלי המקבלת אותם. כלומר, בהאור בעצם אומרים "אין שינוי באור, 
אלא כל השינויים הוא בהכלי". מטעם כנ"ל, היות שאין האור מאיר, 
אלא על ידי צמצומים, ובשיעור שיש השתוות בין האור להכלי.
%break
לכן תלוי זה בעבודת המקבל, כמה שיכול לתקן עצמו, שיהיה לו 
השתוות עם האור. לכן מטעם המקבל, הנקרא "כלי", יש להבחין 
הרבה בחינות בהאור.
%break
לכן, הגם שיש לנו הרבה פרטים, מכל מקום באופן כללי הוא אור אחד 
וכלי אחד, כמו שלומדים בגמר התיקון "יהיה ה' אחד ושמו אחד".
%break
הנה שבת נקראת בשם "כלה". ויש לפניה ששת ימי המעשה, שאז 
היא זמן של טרחא, כמו שכתוב "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת 
הארץ, וביום השביעי שבת".
%break
ש"שבת" נקראת בחינת גמר מלאכה, ו"כלה" נקראת גם כן בחינת 
גמר מלאכה, כמו שכתוב "כלת משה, שהמלאכה נגמרה".
%break
ויש להבין ענין "המלאכה" מהו. ומהו "גמר המלאכה" הנקראת "שבת" 
בעבודה. הכתוב אומר "אשר ברא אלקים לעשות". וכפי שמפורש 
בהסולם, ששת ימי המעשה הוא תיקון השש מידות,
%break
הנקראים חג"ת נה"י. והיא מטעם, שהבורא ברא את העולם עם 
בחינת רצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "ברא", היינו יש מאין.
%break
והיות שהיא בחינת שינוי צורה, הגורם ריחוק ופירוד, הכלי הזה, 
שהבורא ברא אותה, ניתן לתחתונים לעשות. היינו לתקן אותה. כלומר 
לתת על המעשה של קבלה את הכוונה בעל מנת להשפיע,
%break
שזה נקרא "דביקות", "השתוות הצורה", שבזה נתקן הבריאה, 
הנקרא "מקבל לעצמו ופירוד", בתיקון של דביקות, שהקבלה מקבלת 
צורת השפעה.
%break
ובעת שהתחתונים נותנים את הכלי הזה, אז האור יכול להגיע 
להתחתונים. כלומר, שאז בא מחשבת הבריאה, שהיא "רצונו להטיב 
לנבראיו", לכלל מעשה. וזה נקרא "גמר מלאכה" של הכלי, המוכשרת 
לקבל את השפע השייכת להכלי.
%break
נמצא, ששת ימי המעשה הוא בחינת עבודה לעשות את הכוונה 
דלהשפיע. ו"שבת" נקרא, שכבר הוכן את הכלי, שיהיה בעל מנת 
להשפיע. לכן "כשבא שבת",
%break
פירוש, כשהאור בא לכלי המוכנת להאור, אז נקרא "שבת", היינו 
שכבר שבת ממלאכתו, היינו ממלאכת עשיית הכלי, כי כבר תיקן את 
הכלי.
%break
וכשהאור מאיר בהכלים, אין להכלי מה לעשות. רק להנות מהאור, 
שזהו מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו". וזהו הפירוש מה שאמרו 
חז"ל "בא שבת, באה מנוחה".
%break
כי בזמן שהאור מאיר בהכלים, אין כבר מקום לעבודה, אלא נקרא 
ה"נהנה מסעודת שבת". וזהו מה שאמרו חז"ל "מי שלא טרח בערב 
שבת (לעשות כלים), מה יאכל בשבת".
%break
היינו, ששבת נקראת "סעודה", היינו שהוא זמן של קבלת טוב ועונג. 
ואם אין לו כלים מוכנים מערב שבת, וכשבא האור, אין לו כלים במה 
לקבל את הסעודה. לכן נקראת שבת "כלה", מלשון גמר, סיום, 
השלים. כמו שכתוב, "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה".
%break
שפירושו, שהסעודה כבר מוכנת, בגלל שכבר נגמרו הכלים לקבלת 
הסעודה. כידוע, האור, לא שייך לומר שחסר, כמו שכתוב "מלוא כל 
הארץ כבודו". אלא כשיש כלים מוכנים, רואים את האור. היינו האור 
בא לכלל גילוי לתוך הכלים.
%page 1132
הנה ארץ ישראל גם כן נקראת "כלה", על שם שיש לה חתן. כמו 
שכתוב "ארץ, אשר עיני ה' אלקיך בה, מראשית השנה עד אחרית 
השנה". ולכאורה קשה להבין, מהו דוקא ארץ ישראל הוא כך. הלא 
כתוב "עיני ה' משוטטות בכל", ולאו דוקא בארץ ישראל.
%break
ויש לפרש, שהתורה נותנת לנו סימן, לאלו עובדי ה', הרוצים לדעת, 
אם הם כבר זכו לבחינת "ארץ ישראל". הסימן הוא, כשהאדם מרגיש, 
ש"עיני ה'", היינו השגחתו יתברך,
%break
משגיח בבחינת טוב ומטיב, זהו נקרא, שהאדם נמצא ב"ארץ ישראל". 
שאז "ארץ ישראל" נקרא "כלה", היות שיודעת שיש לה חתן.
%break
וכנ"ל, כי אצל מי נמצא החתן. היינו, מי יודע שיש חתן. זה שמשיג את 
החתן. ודרגה זו נקראת "כלה".
%break
כלומר, שכבר זכה להשגת אלקות. שהאור הוא בחינת אלקות, 
והמקבל את האור, הוא המשיג. לכן "ארץ ישראל" נקראת בחינת 
"כלה", היינו שמגולה בה החתן, שה' הוא המשגיח.
%break
הנה בכדי להשיג את ארץ ישראל, הנקראת "ארץ, שהיא בחינת 
כלה", גם כן נהוג כמו שנהוג בגשמיות, שהולכים לחפש כלה, שלא 
תהיה בה שום חסרון,
%break
כמו שכתוב אצל המרגלים, שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל. היינו, 
שאמרו, שהכלה, היינו הארץ, אינה כדאי לקחת אותה. מהרבה 
סיבות.
%break
יש שאמרו, שהיא בעלת גאוה, שהיא דורשת מאדם הרבה דרישות. 
היינו, שהאדם יבטל את דעתו ורצונו נגדה.
%break
ורק מי שיכול ללכת בעינים עצומות, ולשמוע את כל פקודותיה, עמו 
היא יכולה לדבר. ואם הוא ירצה להבין, מה שהיא אומרת לו בתוך 
הדעת, תיכף היא בורחת מפניו.
%break
אם כן, הם אומרים, איך אדם מבטל את כל ישותו בשבילה. זאת 
אומרת, היא כל כך חזקה בדעתה, שאם הוא ימרה את מה שהיא 
אומרת לו פעם אחת, תיכף היא בורחת ממנו. כלומר, שענין "ארץ 
ישראל" היא בחינת מלכות שמים.
%break
וצריכים לקבל את המלכות בבחינת למעלה מהדעת, ושלא לחכות עד 
שהגוף יסכים לקבלת עול מלכות שמים. והקבלת מלכות שמים צריכה 
להיות, שהאדם יגיע לאהבת ה' "בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל 
מאודך".
%break
והכל על הבסיס שלמעלה מהדעת, כלומר "כניעה ללא תנאי". היינו, 
הגם שהגוף לא מבין.
%break
והאדם צריך ללכת ולקבל את הארץ בעינים עצומות, היינו למעלה 
מהדעת. ואם האדם באמצע עבודה, כשזכה לאיזו עליה ברוחניות, 
ומרגיש טעם בעבודה,
%break
ואומר "עכשיו אינני צריך להאמין באמונת ה', היות שכבר אני מרגיש 
טעם בעבודה, והטעם שיש לי בעבודה, את זה אני לוקח לבסיס".
%break
נמצא, בזמן הזה הוא, כנ"ל בהמשל, שברגע שהוא רוצה להבין את 
הענין האמונה למעלה מהדעת, "למה לי", אלא אומר "שעכשיו כבר 
יש לי יסוד להאמין בה'", תיכף היא בורחת ממנו.
%break
היינו, שכל העליה, מה שהוא היה מרגיש, תיכף הוא יורד ממצבו. וזה 
נקרא, שהמלכות הנקראת "ארץ ישראל", בורחת ממנו. והוא נשאר 
בבחינת "חוץ לארץ".
%break
וזהו כמו שאמרו חז"ל "ארץ העמים, אויר שלהם טמא". פירוש, 
שהאדם בזמן הירידה, נמצא, שהוא יורד מ"ארץ ישראל" ונכנס ל"ארץ 
העמים", שאויר שלהם טמא.
%break
פירוש, שכל המחשבות של "אומות העולם" נכנסים לתוך מוחו ולבו, 
ובחינת הרצונות של "ישראל", הנקרא "רצון ישר-אל", מסתלק ממנו. 
ובמקומו בא הרצון של "אומות העולם", שהם הלעומת דקדושה.
%break
נמצא, במצב הירידה האדם אומר "מה הרווחתי, בזה שנתתי הרבה 
יגיעות, בכדי להרויח קדושה. ואני רואה עכשיו, שלא די שלא הרווחתי 
כלום, אלא אני עתה יותר גרוע מטרם שנכנסתי להשיג את העבודה 
דלשם שמים".
%break
היינו שאומר "לא די שאין לי הכוונה דלהשפיע, אלא אפילו בבחינת 
המעשה, נעשה עתה המצב יותר קשה לקיים. כלומר, בבחינת 
המעשה בלי כוונה. מה שאין כן מטרם שרציתי לכנוס ל"ארץ ישראל", 
בקל הייתי יכול לקיים תורה ומצות".
%break
וזה הוא כמו שכתוב בזה"ק (שלח, דף כ"ב, ובהסולם אות ס"ג) "זה 
שכתוב וישובו מתור הארץ. וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו 
מדרך האמת. שאמרו, מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, 
עמלנו בתורה והבית ריקם.
%page 1133
ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו. מוטב לנו שלא היינו יגעים כל 
כך. הרי עמלנו ולמדנו, כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. 
וגם זבת חלב ודבש הוא.
%break
טוב הוא העולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות 
בו. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה', ונתנה לנו. כיון שאדם 
משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה, כי אינו רוצה ממנו, אלא הלב".
%break
הרי אנו רואים, "ארץ ישראל" היא בחינת מלכות, היינו בחינת "כלה". 
ששולחים אנשים לראות, אם "הכלה" טובה היא, ואם היא גאוותנית. 
וגם שבת נקראת "כלה" מבחינת גמר מלאכה. לכן לפני שבת, יש 
ששת ימי המעשה, שהעבודה והטרחא הוא,
%break
להסתגל להתנאים שהכלה מציגה, אם רוצים לקבל אותה. והטרחא 
שיש בששת ימי המעשה, היא כמו שהיה במרגלים, לפעמים חושבים 
שהכלה היא טובה, ומי שלוקח אותה, הוא איש המאושר בעולם, 
וכדאי לעשות הכל, היינו לקבל כל התנאים שלה, מה שהיא דורשת.
%break
ומה היא אומרת, שרק לאחר שהאדם יגיד, שהוא מבטל את צרכיו, 
מה שגופו של אדם דורש, היינו הרצונות שלו, מה שהיא לתועלת 
עצמו, הוא מוותר עליהם, ואינו דואג אלא לתועלת "הכלה", הנקראת 
"מלכות".
%break
"כלה", שהיא בחינת מלכות שמים, שרק אז, מתי שהוא יבטל את 
עצמו, על דרך שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית 
עצמו עליה". שפירושו, שכל המחשבות והרצונות, שנוגע לצורך עצמו, 
הוא ממית. ואינו דואג אלא לתועלת ה'.
%break
כמו כן ב"ששת ימי המעשה" יש להאדם עליות וירידות. כלומר, 
שלפעמים האדם אומר, שהצדק עם המרגלים. מה שאמרו, שצריכים 
לברוח מהמערכה, שאין זה בשבילם.
%break
ולפעמים הם מתגברים ואומרים, שהצדק הוא עם יהושע וכלב, שהם 
היו אומרים "אם חפץ בנו ה' ונתנה".
%break
ולאחר שגומרים את העבודה, היינו שכבר האדם מסכים לכל דרישות 
של הכלה, אז האדם זוכה, ש"שבת" נקרא "שבת מלכתא". היינו, שכל 
הטוב ועונג מה שהיא מקבלת מהחתן, היא נותנת לאדם, המבטל את 
עצמו נגדה. וזהו הדרישות שהיא מציגה.
%break
שדוקא לאחר שהוא יקבל על עצמו את התנאים שלה, אז היא מראה 
את מה שהאדם מרויח בחיים שלו, אם הוא יכול לקבל אותה בתור 
"כלה". ואז "הכלה" מקבלת שם, שהיא "בת מלך", וכלום חסר ב"בית 
המלך".
%break
ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, מהו שצריכים לשמח את החתן. 
התשובה היא, היות מבחינת ענף ושורש "החתן" נקרא הבורא, 
ו"הכלה" נקראת הנבראים, מה שהם צריכים לקבל מהבורא.
%break
והיות שהבורא ברא את העולם על המטרה להטיב לנבראיו, לכן בזמן 
שהנבראים מקבלים את הטוב ועונג, זהו נקרא "שמחת חתן", כמו 
שאמרו חז"ל "לא היה שמחה לפניו, כיום שנברא בו שמים וארץ".
%break
נמצא, שכל אדם נהנה מ"סעודת חתן". היינו, שכל הנאות שישנם 
בעולם, באים מהבורא, שזה נקרא "סעודת חתן". "ואינו משמחו" יהיה 
הפירוש, שהוא מדבר לשון הרע על "הכלה". כלומר, שהאדם אומר, 
ש"הכלה" אינה יפה, והיא מלאה חסרונות.
%break
שענין "כלה" נקרא בחינת הנבראים, שהם צריכים לקבל את הטוב 
ועונג מהבורא. והם אומרים, ש"הכלה", הנקראת בחינת מלכות, 
שהיא כלל כל הנשמות, אין היא נותנת להנבראים טוב ועונג.
%break
נמצא, כאילו שאין הבורא נותן לה שום דבר. נמצא, שאם האדם 
אומר, שאין למלכות מה לתת להנבראים, נמצא, שמדבר לשון הרע 
על "הכלה", שהיא עניה ודלה. וגם מדבר לשון הרע על הבורא, מטעם 
שהבורא לא נותן לה שום דבר, שיהיה