עיבוד הספר
זרוק קובץ כאן
זרוק קובץ לא מפורמט כאן
שמור ספר
בדוק
בטל
*
מחבר
*
כותרת
תוכן
%author רב"ש %book כתבי רב"ש כרך ג %H אצילות היא השגחה פרטית %break %page 1601 בתע"ס (דף קי"ב) כתוב שבעולם אצילות אור עצמו הוא, ונראה לי שכוונתו, מה שאין כן האור המאיר בעולם הבריאה, נקרא אור של תולדה ולא אור בעצם, כמו שכתוב. %break ויש לפרש, שאצילות נקרא בחינת השגחה פרטית, ששם נקרא ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים". %break ומשום זה האור המאיר שם, הוא בחינת אור בעצם בלי שום השתתפות התחתון. מה שאין כן בחינת בי"ע דפרודא, ששם יש בחינת בירור טוב ורע, זה נקרא בחינת שכר ועונש. %break לכן האור המאיר הוא על ידי השתתפות המאציל והנאצל, שהוא בחינת שותפות. ולכן נקרא אור של תולדה, זאת אומרת שנולד משני גורמים. מה שאין כן בעולם האצילות, שאין שום שותפות. %break היינו שאין התחתון מסייע שום דבר, שנקרא בחינת "לא יגורך רע", שאין שם שום בירורים, לכן נקרא זה בחינת השגחה פרטית. %break וזה פירוש מה שכתוב שם, שהמסך עושה פרסא בין אצילות לבריאה, זאת אומרת שבי"ע נמצא מתחת למסך. מה שאין כן באצילות, אין שם שום מסך כלל. %break ויחד עם זה מבואר בכמה מקומות, שגם באצילות ישנם מסכים, מסך דהרחקה שבבינה, וחלון ונקב צר. והתירוץ שזהו רק לגבי בי"ע, מה שאין כן לגבי אצילות אין שום היכר. %break והפירוש הוא כנ"ל לגבי הנשמות שנמצאים בבי"ע, שהוא בחינת שכר ועונש, מרגישים שיש מסכים. מה שאין כן כשבי"ע עולה לאצילות, וזוכין לבחינת השגחה פרטית, אזי הם רואים שהכל אחדות, שאין שם שום בחינת מסכים. %break %H הכאת המחשבות לאדם %break "מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס דף קט"ו אות ו'). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. %break ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא. %break כמו שרואין בשני אנשים, שאחד אוהב להשני. ובזמן שנזדמן לאחד מהם עוד חבר, ויש לו רצון להתחבר גם עם השני, אבל זה לא לפי רצונו של הראשון. והראשון יושב ומצפה לראות את מי הוא יבחר לחבר נאמן, והוא מתחיל לברר את הראשון נגד השני. %break ומתחיל למדוד את החשיבות והתועלת שמגיעה לו מבין שניהם, ומתחילות המחשבות לעוף ולרצוץ את מחשבתו, שזה נקרא שמכה בדעותיו. %break ובסופו של דבר הוא מחליט על הראשון, שכדאי להתחבר עמו. ומברר רק בבחינת כח למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. %page 1602 אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. %break כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר. %break %H בעל כורחך (א') %break "בעל כורחך אתה נולד, ובעל כורחך אתה חי, ובעל כורחך אתה מת". ענין לידה הוא כענין "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". היינו, כל פעם שמקבלים את בחינת אמונה מחדש, נקרא "לידה חדשה". וענין הקבלה של בחינת מוחא, הוא למעלה מהדעת. %break והיות שהגוף אינו יכול לעשות דבר מה שהוא נגד הדעת, אם כן, בחינת מוחא מוכרחין לקבל בעל כורחו, היינו שאין הגוף מסכים. מה שאין כן אם עבודתו היא בבחינת קבלה וידיעה, אזי הגוף מוכן לציית לכל פקודה. %break וזה ענין, בעל כורחך אתה נולד, שההולדה בהקדושה היא רק בעל כורחו. עד שזוכין לבחינת "יקריב אותו לרצונו", כמו שאמרו חז"ל "כופין אותו, עד שיאמר רוצה אני" (קידושין נ' ע"א). %break ועל ידי קבלת האמונה, זוכין לבחינת חיים דקדושה, על ידי תורה ועבודה. והחיות שהוא מקבל מוכרח גם כן להיות "בעל כורחך". זאת אומרת שהוא לא רוצה לקבל את התענוג, אלא משום שהקדוש ברוך הוא רוצה להנות לו, אזי הוא מוכרח לקבל, ולא מצד רצון עצמו. %break "ובעל כורחך אתה מת", בזמן שעוסק בדברים גשמיים, שהמעשים האלו הם רק בחינת קבלה עצמית, הנקרא בחינת מוות, צריך להיות בעל כורחו. זאת אומרת, שהוא היה יותר נהנה, אם לא היה צריך לעשות את כל עשיית הגשמיים. %break וכמו שאאמו"ר זצ"ל אמר, משל למי שיש לו שחין והוא מגרד, שהגם שיש לו הנאה, אבל היה יותר שבע רצון, כשלא היה לו שום שחין, ולא היה צריך לגרד ולקבל הנאה. %break %H כי יהיה נערה בתולה %break "כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש, ומצאה איש בעיר ושכב עמה". אפשר לבאר שהשכינה הקדושה נקרא נערה. ויש ג' בחינות: פנויה, ארוסה, ובעולה. %break במצב הדומם דקדושה, אזי הוא נקרא "פנויה". מטעם שכל המעשים שעושה עבורה, הוא רק בכדי לקבל תמורה, היינו או עולם הזה או עולם הבא. %break אבל, הוא יודע שהשכינה הקדושה משועבדת לו, היינו לבחינת קבלה עצמית. לכן היא נקראת פנויה, משום שאין לה למי להזדקק. אזי הוא רוצה שתזדקק אליו. לכן אז במצב הדומם, הוא יכול להמשיך בעבודתו, ואין הוא פוגם בשום דבר. %break מה שאין כן כשהוא מתחיל בעבודת הצומח, זאת אומרת, שכבר נתוודע לו שהתורה ומצוות, צריך לעסוק בבחינת להשפיע, אז השכינה הקדושה נקרא בחינת "מאורסה לאיש". %break היינו לבחינת קודשא בריך הוא, שצריך לעבוד לעשות היחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. %break לכן, מי ששכב עמה, היינו שהוא רוצה להנות ממנה, שהוא מתחיל לעבוד בבחינת הקבלה, בזמן שהוא יודע שבחינת קבלה כבר אסורה, שאצלו כבר נקרא בחינת מאורסה לבחינת קודשא בריך הוא, אזי "וסקלתם את שניהם". %page 1603 דהנה השכינה הקדושה כלפי עצמה "לית מחשבה תפיסה ביה כלל", אלא כל המדובר, הוא רק כלפי אדם המשיג. לכן האדם נדון בסקילה, היינו המחשבות זרות המרוצצות את מוחו ומת. %break היינו שנאבד לו כל החיות דקדושה. וגם השכינה הקדושה נופלת אצלו לבחינת עפר. היינו שהוא רואה שאין בה שום חיות, זאת אומרת, שאין בשביל מי לעבוד. %break וזהו שכתוב "את הנערה על אשר לא צעקה בעיר" (וזה ענין "צעק, רשע אל תגע בי"). "בעיר", היינו בזמן שהיה לו התעוררות גדולה, והיה עובד בשלהבת עצומה. %break אז "לא צעקה הנערה", שאז לא הורגש שום חטא בעבודה זאת, אלא שהיה רוצה להמשיך את עבודה זאת, בבחינת קבלה עצמית, לנצחיות. לכן פגם אותה בעצמה. %break לכן עכשיו הוא רואה שאין בה שום חיות, ולא כדאי לעבוד עבורה. כמו שאמרו חז"ל, "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שזוהמה נקרא זו-מה, היינו שאמר "מה העבודה הזאת לכם". וזה נקרא "ומתו שניהם". %break "ואם בשדה מצאה האיש". בחינת עבודה בשדה, היינו בזמן העבודה שכב עמה. היינו שעוסק בתורה ומצוות על מנת לקבל, והוא יודע שאסור, היות שהיא מאורסה לאיש, כנ"ל. %break אזי "ולנערה לא תעשה דבר... כי בשדה מצאה, צעקה הנערה... ואין מושיע לה". היינו שהוא מרגיש שהיא צועקת, "רשע אל תגע בי", היינו שאסור לעבוד בבחינת קבלה. %break "ואין מושיע לה", היינו שהאדם אינו יכול להתגבר על בחינת קבלה שלו, שזה נקרא בחינת "שדה". היינו בזמן העבודה, היינו שרוצה להתגבר על בחינת קבלה, אזי השכינה הקדושה נשארה בחיים, כלומר שהוא רואה גדלותה וחשיבותה. %break וכל המתדבק בעבודה זאת להשפיע יש לה חיים, אבל הוא מת, מאחר שקיבל לעצמו את בחינת החיים, שהמשיך ממנה. אז הוא מת, וטוען, שאינו יכול לעבוד יותר בעבודה. %break כי רק בן אדם, שנולד עם מוח חריף, ומידות טובות ותכונות ישרות, מה שאין כן הוא נולד עם מידות מגונות, לכן אינו יכול להמשיך בעבודה זאת. וזה נקרא שמת, שכבר אין לו חומרי דלק שימשיך בעבודתו שיהיה לו חיים. %break אבל ה' יתברך ברוב רחמיו, הוא מחיה מתים ברחמים רבים. וקם האדם לתחיה, עד שעובר כמה גלגולים, הן בגוף אחד או בכמה גופים, בסוד "כי לא ידח ממנו נדח", וזוכה להדבק בהקומה לנצחיות. %break %H ענין זדונות נעשו כזכיות %break ענין "זדונות נעשו כזכיות" אפשר להבין, אם באה לאדם איזו קושיא, שבטח שזהו עוון גדול, שהקושיא הזאת יכולה להביא לו שיפול חס ושלום להקליפה, הנקרא "תוהה על הראשונות". %break ואם הוא עושה תשובה מיראה, היינו שמחזק את עצמו ולא מתפעל מהמחשבה זאת, אזי "נעשו לו כשגגות", היינו שאין לו חטא אלא שוגג. %break כלומר, שיותר טוב היה אם לא היתה באה לו שום מחשבה זרה, אלא עכשיו שכבר באה, לא היה לו ברירה, אלא לחזק את עצמו בקבלת עול מלכות שמים. %break ויש גם כן בחינת תשובה מאהבה, מה שהוא מקבל עכשיו את עול האמונה מחדש, הוא מחמת האהבה, שהוא מקבל את העבודה מאהבה. היינו שהוא שמח בזה שה' יתברך המציא לו את המחשבה זרה הזאת, שעל ידה הוא יכול לקיים את המצוה הזאת. %break שזהו דומה כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. %page 1604 זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. %break ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. %break נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה. %break וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה. %break "אסור לארמא ידי בלא צלותא ובעותא", וכמו כן יש להבין ענין, "למאן דמגלה חטאין". %break שענין הבירור של בחינת מוחא, צריך לראות מקודם שיהא מוכן לקרב, היינו שיהיה לו הכלי זיין המוכן לכך, בכדי שיוכל לנצח את הקרב. ואם אינו מוכן לכך, אסור לעשות לו שום בירור שיתגלה החטא. %break זאת אומרת, שיתגלה שאינו מוכן לקבל עליו את בחינת מוחא. אלא צריך להכין את עצמו, שאם אין הגוף רוצה לקבל את בחינת מוחא, שימשיך על זה תיכף בחינת תפילה, שה' יתברך יעזור לו, שיוכל לקבל את העול מלכות שמים. %break וזה ענין, "אסור לארמא ידי". ידים נקרא בחינת השגה וקבלה. הרמת ידים, שהוא מושך את עצמו מלהיות בחינת מקבל, בין במוחא ובין בליבא בלי צלותא, מטעם שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא. אלא תיכף בזמן שהוא רואה שאינו יכול ללכת בדרך זו, אז יתפלל. %break היינו שאם אינו יכול להתגבר עם בחינת יגיעה, אז יתגבר עם בחינת תפילה. אבל אם אינו מוכן לתפילה, אסור לו לעשות את הבירור. %break %H גוי ששבת חייב מיתה %break "גוי ששבת חייב מיתה". "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". "קבלת שבת צריכה להיות מבעוד יום". קללת הנחש, שעפר יהיה מאכלו. "תלמיד חכם בחינת שבת". "עם הארץ, אימת שבת עליו". %break יש בחינת חול ויש בחינת שבת. חול הוא ששת ימי המעשה, שאז הוא זמן העבודה, שצריכים לברר ולהבדיל בין קודש לחול, זאת אומרת, מהי קדושה, וכן להיפך. %break ובזמן קבלת עול מלכות שמים בקביעות, שאין לו עוד לחשוב ולהרהר, נקרא קבלת שבת, שהשכינה הקדושה נקראת, שבת המלכה, זאת אומרת, שבזמן העבודה היא נקראת, שכינתא בעפרא, מה שאין כן לאחר הבירור היא נקראת, בחינת מלכה. %break וזה ענין, "לכה דודי לקראת כלה", שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. מה שאין כן כשהיא בעפרא, אי אפשר לומר לכה דודי, שהאדם בעצמו עושה את הפירוד חס ושלום, %break שהוא בעצמו אומר, שלא מתאים שהקדוש ברוך הוא יתיחד עם עבודה כזו, שכל יסודה בנוי על בלימה, בסוד "לית לה מגרמה ולא מידי", אלא הכל למעלה מהדעת. %break לכן בזמן שהאדם הולך לקבל שבת, בטח שאצלו עדיין חול. אלא לאחר קבלת שבת, אזי נקרא בחינת שבת. זאת אומרת, שכבר אסור לעשות שום בירור, שהוא זמן מנוחה, שמבחינת עצמו של קדושת היום, אסור לעשות שום מלאכה של בירורים. %break ואם במקרה האדם רואה, שאין לו בחינת יראת שמים וחושב, שאסור לעשות בירורים בשבת, משום ששבת אסורה בעשית מלאכה, על זה אמרו, "גוי ששבת חייב מיתה", %page 1605 היינו שהוא מתחייב בנפשו, בזה שאינו עוסק עכשיו בעשיית מלאכה של קבלת עול מלכות שמים, משום שכתוב "וחי בהם ולא שימות". %break זאת אומרת, שפיקוח נפש דוחה שבת, שאם האדם רואה שאין לו יראה, אזי אין לו חיים, שרק קבלת עול מלכות שמים מדביק אותו להחיי החיים. לכן אם הוא מרגיש שהוא עדיין גוי ורוצה לשבות, אזי הוא חייב מיתה. %break והגם שיש לו עצה, שיקבל על בחינת האמונה מהסביבה, שיכול לומר, הלא אני רואה שכל אנשי העיר עוסקים בתורה ומצוות, אם כן ומה עלי לחשוב ולעסוק במלאכת הבירורים. %break על זה אמרו "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קי"ח ע"א), זאת אומרת, שאסור לקבל יסוד האמונה מהבריות, אלא שיברר את יסוד האמונה שיהיה רק מבחינת שמים, בסוד "שיהו מזונותיו בידי שמים". %break ואזי הוא נקרא תלמיד חכם, שחכם נקרא הקדוש ברוך הוא, היינו שמקבל את הבנין מהקדוש ברוך הוא. ולא יהיה תלמיד של הבריות, שילמד את "האות אחת" שנקראת אמונה מהבריות. %break וזה ענין שתלמיד חכם הוא בחינת שבת, שמי שזוכה לבחינת אמונה בקביעות, אזי הוא שבת מהעבודה שלו. ואז עם הארץ, היינו הגוף שלו, אימת שבת עליו, זאת אומרת, ש"מלאך רע, בעל כורחו יענה אמן". %break מה שאין כן הנחש, עפר יהיה מאכלו, ואזי תמיד יש לו מזונות, ואף פעם אינו נצרך להקדוש ברוך הוא, היינו עם עבודתו בבחינת שלא לשמה, %break שכל היסוד בנוי על בני אדם, שהוא בחינת עפר מן האדמה, אזי הוא רק נצרך לבריות, וזה תמיד הוא יכול לקבל, וישאר תמיד בבחינת הדומם. %break מה שאין כן אם האדם אינו מסכים שישאר בבחינת נחש, שהוא הרצון לקבל, שרוצה לעסוק בבחינת השפעה, אזי הוא נצרך להבורא יתברך. %break מה שאין כן הנחש שקיבל קללה, שלא יצטרך שהקדוש ברוך הוא יעזור לו, ממילא הוא ישאר תמיד בשיפלותו, ולא יקויים בו "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", בסוד "ה' יגמור בעדי", %break אלא כל העולם מפרנסים לו ויהיה תמיד נצרך לבריות. מה שאין כן מי שהולך בדרך ה' ולא בדרך העולם, אזי הוא זוכה למציאת חן בעיני ה' יתברך. %break וזהו דווקא מי שזקוק לעזרת ה' יתברך, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ופירשו בזהר הקדוש, במה, בנשמתא קדישא. שה' יתברך נותן לו נפש דקדושה, ועם כח הזה הוא יכול לטהר את עצמו. %break וזה פירוש "זכה יתיר יהבין ליה רוחא וכו'", היינו, אם כל פעם הוא רוצה להיות יותר זך, זאת אומרת יותר טהור, וכח הסיוע של הנפש אינו מספיק לו, רק בשביל הטהרה שהוא היה חושב שחסר לו, מטרם שקיבל את הנפש דקדושה. %break מה שאין כן לאחר שקיבל את הנפש דקדושה, הוא מרגיש שיש לו עוד מקום לעבוד בעבודת הטהרה, וכח הסיוע שקיבל אינו מספיק לו להכריע את הצד הטהרה. %break לכן הוא מתפלל ומבקש עוד פעם עזרה מהשמים, אזי מוכרחין לתת לו כח יותר גדול ממה שנתנו לו מזמן. לכן נותנין לו עכשיו בחינת רוח, וכן הלאה, עד שנותנין לו את כל הנרנח"י שבנשמתו. %break %H תיקון קוים %break תיקון קוים. ענין קו ימין, הוא בחינת לובן דאבא, היינו על ידי הופעת אור החכמה לתוך הש"ך נצוצין, אזי המלכות דכל מלך יורדת חזרה למקומה, מטעם שיש צמצום על בחינת עוביות, ובזמן שהעוביות אינו ראוי, אזי היא מוכרחה לרדת. %page 1606 ואפשר לפרש איך שעל ידי זה, שאור החכמה מוריד הבחינת עוביות, זאת אומרת, שהאדם מרגיש שאין דבר יותר מאוס מלעבוד עבור עצמו. אבל מכל מקום אין לו עדיין כח לעבוד עבור הזולת, היינו להשפיע, ולכן לקו שמאל אנו צריכים, וזהו בחינת אודם דאמא. %break ולכן עצמות הספירות נמשכת מקו ימין, בדומה לאדם שיש לו ה' חושים, ראיה, שמיעה, ריח, דיבור ומישוש. ובכדי שהם יופעלו, לאיזו מטרה אנו צריכים. %break לכן בזמן שמופיע את הלובן דאבא, שאז הוא רואה, שאין כדאי לעבוד עם "ראיה, שמיעה, ריח, דיבור" לטובת עצמו. %break אם כן הוא יושב בטל וכישן דמי, שאין החושים שלו פועלים, משום שאין להם חומר דלק. ולעבוד עם החושים להשפיע, עוד לא השיג את הידיעה הזו, שזו גם כן מטרה. %break ובכדי להשיג כח להשפיע, הוא מוכרח לקבל מקו שמאל, הנקרא אודם דאמא, שהיא בחינת מלכות הממותקת בבינה, היינו שהרצון לקבל שלו יסכים לעבודת השפעה, שהיא בחינת בינה. %break ואחר כך שכבר יש לו חמרי דלק מבחינת השפעה, וכשהוא עושה זווג על בחינה זו, היינו כשעושה מעשים על בחינה הנ"ל, אז יקויים "וברכתיך בכל אשר תעשה". %break זאת אומרת, שהאור העליון מתיחד על בחינה זו, שזה נקרא קו האמצעי. היינו שהאור שורה על יחוד של ב' קווים ימין ושמאל. וזו כבר בחינת שלימות. %break %H כך היא דרכה של תורה (א') %break "כך היא דרכה של תורה, חיי צער תחיה". %break והוא משום שעובד לשם ה', אין לגוף תענוג, משום שהוא אינו מקבל כלום. אבל כשמרגילים את הגוף לעבוד בבחינת השפעה, בעל כורחו, זוכין אחר כך לבחינת "אז תתענג על ה'". היינו כשעובדים לשם ה' מקבלים תענוג, וזה נקרא "דרכיה דרכי נועם". %break %H סייג לחכמה שתיקה (א') %break "סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה". %break %H כי את אשר יאהב ה' יוכיח %break "כי את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו מי שה' יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים, היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין כן, מי שלא מרגיש שום יסורים בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא קיבל שום עצות לנפשו להנצל מזה. %page 1607 %H ומוראכם ואימתכם יהיה על כל חיות הארץ %break "ומוראכם ואימתכם יהיה על כל חיות הארץ". ופרש רש"י, "שכל זמן שתינוק בן יומו חי, אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו" (סנהדרין צ"ח). %break ענין חיות, היינו שכל מלחמת היצר היא רק בזה, שמראה להאדם שיש חיות בדברים גשמיים בעולם הזה. וטענתו שלא כדאי לוותר עליהם בכדי לזכות לעולם הבא. %break וכשהאדם זוכה, אזי כל החיות הגשמיים בטלים נגדו, היות שכל החיות הגשמיים הם רק מה ששייך ברצון לקבל, מה שאין כן כשהאדם זוכה ללכת ברצון להשפיע, ממילא הם בטלים. %break וזה כלל שהרצון לקבל נקרא בחינת מיתה, ורצון להשפיע נקרא בחינת חיים, היות שהוא דבוק בחיי החיים. %break לכן, אם האדם זכה ללכת בדרכי השפעה, אפילו שעדיין תינוק, מכל מקום נקרא בחינת חיה. וחית הארץ נכנעים לפניו, היות שכל חיות רעות, היינו, חיות התלוי ברצון לקבל. %break %H כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (א') %break "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". %break יש לפרש על דרך העבודה, היינו מי שהולך בדרכי ה', אז בזמן העבודה הנקרא ימי חול, בסוד "מי שלא טרח בערב שבת", אז די לו, היינו שמספיק לו אם מרגיש טעם של חרובין, ישבות בעבודתו. %break ויחד עם זה הוא רוצה, שעל ידי היגיעה שהוא מתייגע, בזה שאין לו שום טעם בעבודתו, אלא רק בחינת חרובין. %break וזה ידוע "יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב), אזי הוא רוצה שעל ידי עבודתו ויגיעתו יתמשך שפע וברכה לכל העולם, זאת אומרת, שכל החיות וההשגות של האור תורה יגיעו לכל העולם. %break וזה שכתוב "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני" (תענית כ"ד ע"ב), ולמה עושה כן, בשביל שיש לו חן דקדושה, שעל שם זה נקרא חנינא, מלשון חן. ואזי הוא זוכה לבחינת שבת. לכן מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת. %break ואם כן אין להקשות, אם חנינא המשיך את האור תורה לכל העולם, מדוע הם לא משיגים את אור התענוג, ורק חנינא זכה לבחינת שבת. %break זהו רק משום, שאין להם כלים לקבל, שהטרחה היא סוד התיקון, יצירת הכלים שבתוכם נשפעים האורות. ועל זה אמרו "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). %break הגם שחנינא המשיך בחינת אור השבת לכל העולם, אבל אין להם כלים לקבל. אבל העובד ה' בעצמו צריך ללכת על דרך שלא לקבל כלום, שזה נקרא בחינת חרובין. %break %H כי יד על כס י-ה (א') %break "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ופירש רש"י, "נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק", היינו שהשם נחלק לחציו. %page 1608 להבין את זה צריכים להקדים את הפסוק, "בי-ה ה' צור עולמים". היינו שבב' אותיות י"ה של ה' צייר את העולמות. במשנה: "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, %break והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות" (אבות, פרק ה'). %break והקושיא מפורסמת, וכי הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, שזה דומה מי שנותן לחבירו לשמור כוס ששוה לירה אחת, ואם הוא מאבד את זה היה צריך לשלם רק לירה, והלך בעל הבית ושילם עשר לירות, וכי בשביל זה היה צריך לשלם עשר לירות. %break והענין, בתחילה ברא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמה מדת הרחמים, שעל ידי זה תהיה היכולת לאדם, לבוא לשלימותו. מה שאין כן כשהיה במדת הדין, אזי לא היה אפשרות במציאות לאדם, שיוכל לצאת מבחינת יצרו הרע. %break וזהו "ליתן שכר טוב לצדיקים", היינו שעל ידי התיקון של מדת הרחמים, הנקרא עשרה מאמרות, יש קיום העולם. %break "ולהפרע מן הרשעים", היינו עכשיו, שנתנו להם ההזדמנות לצאת משליטת היצר, ומכל מקום אינם רוצים, מגיע להם עבור זה שמאבדין את העולם, אף על פי שיש שם תיקון של עשרה מאמרות, שזה דבר יותר קל מכפי שהיה טרם התיקון, היינו במאמר אחד. %break %H כה תאמר לבית יעקב %break "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים, אמר לו, אמור להן ראשי דברים, שהן יכולות לשמוע, "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, אמר לו, אמור להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע. %break דבר אחר, למה לנשים תחילה, שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר, למה לנשים, כדי שיהיו מנהיגות את בניהם לתורה. %break אמר רבי תחליפא דקיסרין, אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה. לכן נאמר "כה תאמר לבית יעקב". %break ויש להבין: %break א. מדוע נשים מזדרזות במצוות יותר מאנשים. %break ב. מדוע יש להקדים נשים מטעם שיהו מנהיגות את בניהם לתורה, וכי אם יקדימו את האנשים לא יסכימו לנהג את בניהם לתורה. ג. כאילו כביכול מפחד מהנשים שלא יקלקלו את העולם, אם לא יתן להן את הכבוד להקדים אותן לפני אנשים. %break ד. איך שייך לומר, שמפני הכבוד שעשה הקדוש ברוך הוא, שנתן צו לאדם הראשון לפני חוה, עברה וקלקלה את העולם, שזה דומה כאילו חוה התנקמה עבור זה. %break ויכולים לפרש את זה על דרך העבודה, שענין איש ואישה נוהג באדם אחד, שבזמן שהאדם עושה מעשים על מנת לקבל ולמלא את חסרונו, היינו הנוקביות שלו, אזי האדם נקרא בשם אשה. ובזמן שהאדם עושה מעשים על מנת להשפיע, אזי נקרא בשם איש. %break וזה ידוע שכל האדם אינו יותר מרצון לקבל. וסדר התחלת העבודה מתחילים עם הרצון לקבל, שזהו נקרא שלא לשמה. ואחר כך באים לשמה. %break לכן הסדר, "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים. אמור להן ראשי הדברים, היינו התחלת העבודה, שאסר להן לומר שצריך לעבוד לשמה, כי אין האדם מסוגל להתחיל בלשמה. %break ואחר כך "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, שכבר הם יכולים לעבוד לשמה, היינו להשפיע. אמר להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע, היינו שכבר הם מסוגלים לשמוע מהלשמה, וכבר הם צריכים לדקדק בכל דבר שיהא רק לשמה. וזה פירוש "דקדוקי דברים". %page 1609 דבר אחר, למה לנשים תחילה, מפני שהן מזדרזות במצוות, היינו בשלא לשמה, שכוונתו לקבל תמורה חלף עבודתו, אז הגוף מזרז את האדם. מה שאין כן על מנת להשפיע אין הגוף מסכים שהאדם יעבוד, ומכל שכן לזרז אותו. %break לכן כשהאדם מתחיל את העבודה על מנת לקבל אזי הוא מרגיל את עצמו להיות זריז בעבודה. ואזי אחר כך עם ההרגל הזה יוכל לשמש גם כן בעת שיתחיל לעבוד על מנת להשפיע, מפני שכלי הזריזות כבר קנה מזמן השלא לשמה. %break דבר אחר, מפני שמנהיגות את בניהן לתורה, שענין בן ואב היינו סיבה ומסובב. היינו אם יש מקודם סיבה של קבלה, אזי הסיבה הזאת גורמת שירצה לעשות עוד מעשים בתורה ומצוות. %break מה שאין כן בחינת השפעה קשה לגוף לתת כח להוסיף, אלא כל פעם צריכים התגברות מחדש. מה שאין כן שלא לשמה נותן כח כל פעם להוסיף. %break ועל ידי זה שהאדם מתרגל בעבודה בזמן ההכנה, יש לו כבר כלים מוכנים לעבודה בזמן שהולך על דרך השפעה. %break ובעת בריאת העולם נצטוה מקודם אדם הראשון. וזהו על פי שכתב הזהר הקדוש, שאדם הראשון לא היה ליה מהאי עלמא כלום, היינו שהיה חסר בכלל מבחינת הקבלה, שהוא היה ו"ק מבחינת ט' ראשונות (עיין בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות). %break אזי מבחינת זו היה הכל בסדר, אלא על ידי התכללותו מבחינת רצון לקבל, הנקרא בחינת חוה, ומבחינת קבלה לא היה לו ההכנה של השלא לשמה, שרק אז הסדר שיכולים להכניס את הרצון לקבל, שתהיה קבלה על מנת להשפיע. %break לכן כשבא להרצון לקבל, הנקרא בחינת אשה, והבחינת לשמה הוא כבר השיג מבחינתו עצמו, %break ששורשו כלים דהשפעה, לכן עברה וקלקלה העולם, מטעם שהיה חסר לה ההכשרה של השלא לשמה על בחינת רצון לקבל, כמו שכתב הרמב"ם, שענין לשמה אסור לגלות בפעם אחת אלא לאט לאט. %break לכן כשגילה את הלשמה אצל האשה, תיכף עברה וקלקלה את העולם. לכן צריכין להקדים את האשה, היינו הנשים, ולהגיד להן רק ראשי דברים, היינו השלא לשמה. %break %H משפטים %break במדרש רבה כתוב, "דבר אחר, ואלה המשפטים, יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה ביניהם. %break משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו, אמר לבני ביתו, האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. %break אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת, שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם, הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה, אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו. %break כך לעכו"ם שופטים ואינם עוסקים בתורה ואינן עושין אותה שנאמר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ'). אבל המצוות מה כתוב בהן "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח). %break ויש להבין: %break א. הלא הפסוק שהמדרש מביא מיחזקאל, שכוונת הפסוק על שופטים של עכו"ם, הלא הפסוק מיירי בעם ישראל. %page 1610 ב. מהמשל שהרופא אמר, האכילוהו כל מה שהוא מבקש, היינו שאין לו שום הגבלה, ומהפסוק "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", משמע שיש לו חוקים והגבלות, שזהו נגד המשל. %break ויש לפרש שכוונת המדרש במה שאומר יש לעכו"ם שופטים, אין כוונתו לאומות העולם, אלא מיירי בישראל. %break ומה שמכנה שופטים של עכו"ם, היינו שכל המצוות שהם עושים והשכל מחייב אותם, ולא הולך לפי דרכי אמונה להגיע לבחינת לשמה, אזי השכל הזה נקרא שופט עכו"ם. %break וכיון שכל מה שהשופט מחייב הוא רק על דרך שלא לשמה, היינו שאין כוונתו להגיע על ידי זה לדבקות בהחיים, אם כן נמצא שהוא אינו לחיים. %break לזה אמר, האכילוהו, היינו מזונות החיים שלו הוא בכל מה שהוא מבקש, היינו אין לו תנאים מיוחדים מטעם שאינו לחיים, אם כן לא חשוב כל כך מה שהוא עושה. %break מה שאין כן שופטי ישראל, שכח השפוט הוא מחמת ישראל, היינו מטעם אמונה להגיע לידי דביקות, אזי יש לו תנאים מיוחדים, שלא מכל דבר מותר לו לקבל חיות. %break אלא בכל דבר צריך להזהר שלא יאכל דבר פלוני הידוע, היינו שלא יקבל חיות אפילו של מצוות ומעשים טובים אם אין זה מביאו לידי דביקות. %break וזה פירוש שלא יאכל דבר פלוני, היינו שלא יקבל חיות מדבר פלוני, היינו מבחינת רצון לקבל. ולפי זה מיושב ב' הקושיות: א. שכוונתו על ישראל ולא על אומות העולם. %break ב. שגם במצב השלא לשמה יש מצוות וחוקים אבל לא טובים, כמו שאמרו חז"ל "לא זכה נעשה לו סם המות" (יומא ע"ב ע"ב). אלא צריכין להשתדל שהשופט יהיה של ישראל, ואז נגיע להדבק בחיי החיים. %break %H אלה פקודי המשכן (א') %break "אלה פקודי המשכן משכן העדות". %break במדרש רבה כתוב, "מהו משכן ב' פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן ב' פעמים. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים "חבול חבלנו", ואין חבול אלא משכון שנאמר "לא יחבול". מהו העדות, אמר רבי שמעון, עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל". %break צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא, שמי שנותן לחבירו כסף ורוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו משכון. %break אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש, מה צריכים ישראל לשלם ולא שלמו, שבשבילו לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהו העדות. ועוד, מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן ב' פעמים. %break בזהר, "אלה פקודי המשכן. רבי שמעון פתח, בראשית ברא אלקים", מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, "בראשית ברא... ברא מאין", וצריך להבין מהו היש מאין. %break ומקודם צריך להבין מהו אנחנו, שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן, תכלית הבריאה, והבריאה נקרא רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין, והצורך בהסתרה, משום נהמא דכסופא. %break "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו, כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זלות לבני אדם", מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים" (ברכות ו' ע"ב). %page 1611 ענין השמש כוונתו להשפע. כרכי הים, היינו אלה שעומדים בשפת הים. ים נקרא חכמה. %break עוף נקרא בזמן שהאדם מרים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח, שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין רגלים היינו מרגלים, וענין כנפים היינו כיסוי, כמו שכתוב "ובשתים יכסה פניו", וענין כיסוי היינו אמונה. %break ובזמן שהשפע מופיע עליו, הוא מתבייש, היינו מרגיש נהמא דכסופא. ענין בית המקדש, היינו גילוי התענוגים המכונים השראת השכינה. %break וענין התשלומים היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע. וקבלת המשכן שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש סליחה. וטעם שלא לקח ה' את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן. %break אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת הדביקות. %break %H ענין שכינה %break ענין שכינה היינו מקום שהשוכן מגולה. הנה כתוב "מלא כל הארץ כבודו, לית אתר פנוי מיניה". ויחד עם זה שורה בחינת הסתרה. %break ובמקום שיש גילוי אלקותו יתברך, המקום הזה נקרא שכינה, היינו שכאן מגולה השוכן. נמצא לפי זה כשמדברים מהשכינה, היינו שמדברים מהשוכן, היינו מהקדוש ברוך הוא, ומה שמכנים אותו בשם שכינה, היינו מקום הגילוי. %break וזה פירוש, מה שמתגלית במלכות, את זה מושפע להתחתונים. פירושו, שיעור המתגלה מאלקותו יתברך, ואת שיעור המתגלה נבחן רק כלפי התחתונים, שכלפי עליון לא שייך ענין גילוי וענין הסתרה. %break על דרך משל אי אפשר לומר כלפי האדם עצמו, שהאדם מגולה או שהאדם נעלם, אלא גלוי והעלם שייך רק כלפי זולתו. כמו כן ברוחניות, ענין גלוי והעלם שייך רק כלפי הבריאה. %break נמצא לפי זה כשמדברים מבחינת שכינה, היינו שמדברים מבחינת שיעור שהבורא יתברך מגלה את עצמו להתחתונים, נמצא בין שאנו אומרים קודשא בריך הוא, ובין שאנו אומרים שכינה, הכל אחד. %break אלא הפירוש הוא, קודשא בריך הוא נקרא בחינת הסתר, ושכינה נקרא בחינת גלוי, היינו שהשוכן מגולה, היינו שכאן ניכר ונגלה השוכן. %break ומה שאנו אומרים, "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", היינו שבחינת ההעלם יבוא לבחינת הגלוי. %break נמצא שהכל בחינת רוחניות. לכן כשאנו אומרים, שהאדם זכה להשראת השכינה, הפירוש הוא, שהאדם זכה להתגלות השוכן, וכל בחינת שיעור התגלות מכונה שכינה, כנ"ל. %break ומה שאנו אומרים, שהשכינה הקדושה נקראת כללות נשמת ישראל, הפירוש כנ"ל, כי ענין התגלות הוא רק כלפי זולתו. נמצא שבחינת השכינה היינו, בחינת הגילוי שמתגלה לתחתונים. נמצא שהיא כללות הגילוי לתחתונים, היינו שמתלבשת ברצון של התחתונים. %break שענין הרצון זה בחינת נברא, שבשביל זה נקראת נשמה חלק אלקי. שענין חלק מבואר ב"הסולם", מה שיש בחינת רצון לקבל, %break ועל ידי התיקונים ברצון להשפיע מתגלה להנברא אור ה', ולגבי התחתון מגולה רק חלק ממנו, היינו רק את השיעור, שרצה הקדוש ברוך הוא, שהתחתונים ישיגו אותו. %break נמצא הפירוש נשמה, היינו שיש כאן התגלות אלקותו יתברך בשיעור מסוים שהתחתונים יכולים לקבל. נמצא שענין נשמה הוא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת כללות נשמת ישראל. %page 1612 היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה שישיגו אותו, זה נקרא רצונו להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה. %break לכן אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א'), היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. %break וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה. %break %H ענין לבושי הנשמה %break ענין לבושי הנשמה, "רבי שמעון אומר, כפי שהאדם התיגע בקיום תורה ומצוות נעשה לו בהיכל הזה (שהוא היכל עצם השמים בחינת הוד) למעלה, מלבוש להתלבש בו בעולם ההוא" (עיין בהסולם פקודי ד' קס"ו). %break צריך להבין ענין לבוש מהו. זה ידוע ששום דבר אי אפשר להשיג ברוחניות רק על ידי הלבוש, שהוא דוגמת בחינת כלי הראוי לגילוי אור. %break לכן אם האדם התיגע, היגיעה עושה לו את הכלי, היינו הרצון והצורך למילוי אור. כי לא נותנים מלמעלה שום דבר מטרם שיש צורך לאותה הארה. %break והיגיעה שהאדם מתייגע גורמת לו צורך ורצון, היינו שהוא נעשה נצרך שה' יעזור לו, שיצא מן המיצר, שהוא מוצא את עצמו בזמן היגיעה. ולולי היגיעה אין לו צורך לעזרתו יתברך. נמצא, שדוקא היגיעה ממציאה לו לבושי הנשמה, שתהיה התגלות אלקות. %break %H מתחילים לדבר מהקשר עם הבורא %break לפי הכלל, שאנו מתחילים לדבר רק ממעשים, הקשר שבין בורא לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהטיב לנבראיו, ולא לפני כן. %break לפי זה יוצא, שאין לשאול מהי הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהטיב ולמטה, ולא לפני הרצון. %break אם אנו שואלין מהו הטעם, היינו הסיבה, שיצא מלפני בחינת להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, ששם כבר אין אנו משיגים. וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים, היא גם כן "ממעשיך הכרנוך", היינו בזה שמקבלים את ההטבה, מזה מובן לנו רצון להטיב. %break %H ענין הרצון לקבל %break יש להבין בענין שמבואר שתכלית המטרה היא, שהאדם צריך להגיע למצב, שיהיה מקבל על מנת להשפיע. והנאה זאת מותרת, מה שאין כן הנאה לעצמו אסורה. %break ויש להבין הלא סוף כל סוף הוא נהנה מזה, כי אחרת אין שום מציאות שיוכל להשפיע. כי אין שום מציאות בעולם שהאדם יוכל לעשות איזו פעולה בעולם אם אין לו הנאה מהמעשה זה. %break למשל, אם רוצח בא לאדם ומבקש ממנו שיתן לו את הונו, והוא מקיים את דברו ונותן את מבוקשו, אז אנו מוכרחים לומר שיש להאדם הנאה מזה שנותן לו את הונו, אחרת לא היה נותן לו מאומה. %page 1613 כי איזה הבדל יש אם אדם נותן את כספו בכדי שיתנו לו תמורת זה בית או בגדים, שיש לו הנאה, כי על ידי הכסף הוא ישיג דברים יותר חשובים אצלו מכסף. כי בזמן שהאדם זקוק לבית, אז הבית יותר חשוב לו מכסף, אחרת לא היה נותן את הכסף. %break כמו כן כאן אצל רוצח, יותר חשוב לו החיים שהוא מקבל עכשיו תמורת הכסף, היינו שמחליף הנאה קטנה בעד הנאה גדולה. היוצא מזה, שאין שום פעולה בעולם, שהאדם עושה אם לא שמקבל הנאה. %break נמצא לפי זה שבזמן שהאדם משפיע לה', בטח שיש לו הנאה מזה, אחרת לא היה משפיע. אם כן מהו ההבדל, אם האדם מקבל הנאה מבחינת קבלה, או שמקבל הנאה מבחינת השפעה. %break והענין הוא, כי עיקר האיסור, שיש בבחינת הקבלה, הוא, מטעם הידוע, שהוא הנהמא דכסופא, שעל זה בא התיקון, שיהא מקבל בעל מנת להשפיע. כי אז, אם הנאתו בזה שהוא משפיע, כבר אין לו בושה. %break כי בזמן שהאדם נותן לחבירו מתנה, אנו מוכרחים לומר, שיש להנותן הנאה מזה. אבל אם ההנאה באה על ידי השפעה, אז לא שייך בושה, כי העשיר לא מתבייש מזה שהוא משפיע להעני, אף על פי שיש לו הנאה מזה. %break מהו ההבדל בזה שנחלקה נשמת אדם הראשון לס' רבוא נשמות. וב"פנים מסבירות" מביא משל על זה, שזה בדומה למלך שרצה להעביר אוצר גדול, והיה מפחד לתת זה ביד אחד שמא יגנוב. %break מה עשה, חילק אותו לפרוטות קטנות ונתן את זה ביד הרבה אנשים, שעל ידם יעביר האוצר למקום אחר. ויש להבין, מהו ההבדל אם יש לאדם אחד רצון גדול ואינו יכול להתגבר עליו, או שיש לו רצון קטן ואינו יכול להתגבר. %break ויש לומר, שסוף כל סוף אנו רואים שהאדם, על תאווה קטנה הוא יכול להתגבר, ועל גדולה קשה לו. ומה שאנו אומרים, שתמיד הוא בבחינת מחצה על מחצה, זהו דווקא לאחר שנתחלקה הנשמה לפרטים, ומשום זה נאסר לו עץ הדעת, %break משום שיש שם יותר ממחצה, ולא יהיה לו מקום לבחירה. לכן עכשיו יש לכל אחד רק חלק רצון שיהיה מקום לבחירה. ענין רצון לקבל הוא מהות האדם, שנקרא דבר מחודש יש מאין. מה שאין כן שאר דברים, היינו כל המילואים, נמשכים יש מיש, %break הנקרא יצירה, היינו יש מיש, אלא שכל מיני מילואים שישנם בעולם נמשכים יש מיש, היינו שהבורא כולל אותם. מה שאין כן דברים השלילים, היינו החסרונות והיסורים, הוא דבר מחודש. %break %H קידוש החודש %break "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות י"ב). ופירש רש"י, "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו "כזה ראה וקדש"". %break המפרשים שאלו, מה הוא שהיה קשה כל כך למשה ענין קידוש הלבנה. ועוד מה הענין, "והראה לו באצבע", מה מרמזת לנו תיבת אצבע. %break ואאמו"ר זצ"ל אמר, שענין הלבנה מרמז על מלכות, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים. שהיה קשה למשה, איך להגיד לעם ישראל, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים, בזמן שהם מרגישים הסתרה. %break והשכל מחייב, שאילו היה בא לעם ישראל שיקבלו עליהם בחינת מלכות שמים עם איזה גילוי אלקות, אז יש מקום לדבר עמהם. %page 1614 אבל עם הכוונה שהלבנה היא לא בזמן המילוי צריך לקדש אותה אלא בעת המולד, ואז עוד לא ניכר איך שהיא מקבלת אור השמש ואז אינה מאירה, ואז זמן שצריכים לקדש אותה. %break הפירוש הוא, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, %break היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. %break ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. %break ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. %break ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה תתן לי הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן להאמין. %break מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, איננו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. אלא כנ"ל, הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים. %break וזה שנתקשה משה, איך הוא יכול לבוא לעם ישראל עם בחינת שיפלות כזאת. ועל זה הקדוש ברוך הוא הראה לו באצבע ואמר לו "כזה ראה וקדש", היינו בחינת לבנה בזמן המולד, שעוד לא ניכרת בה מעלתה. %break ודוקא על ידי קבלת מלכות שמים בבחינת שיפלות, יתגלה אחר כך על בסיס זה מה שאמרו חז"ל וזו לשונם, אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, %break והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר, "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", עד כאן לשונו (תענית ל"א). %break נמצא, הרמז שהקדוש ברוך הוא מראה באצבע את הלבנה ואמר לו, "כזה", זוכים על ידי זה שכל אחד ואחד מראה באצבעו, "הנה אלקינו זה". %break %H ואתה ישראל %break "ואתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים ... לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' אלקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם". %break יש להבין, מה זה חוק ומה זה משפט. והכתוב מדייק, "לא תוסיפו.. ולא תגרעו.. אשר אנכי מצוה אתכם", ובשניהם, הן בהוספה והן בגרעון, הכל צריך להיות בדיוק רק כמו שהוא מצוה. %break הנה יש הבדל בין אלה שהולכים בעבודה דעל מנת להשפיע או מטעם לקבל פרס. %break כי אלה שהולכים בעל מנת להשפיע, אז כל יום מתחילים את העבודה מחדש, הן במוחא והן בליבא, ולא יכולים לקבל שום תמיכה מ"יום אתמול כי יעבור", %break אלא ממש אין ברירה, אלא צריך כל יום לחזור על היסודות של העבודה, היינו על הסיבות, שמחייבות אותם ללכת על דרך האמת. %page 1615 וכאילו כל יום ויום הוא צריך לדבר עם עצמו, שכדאי להיות עובד ה'. והגוף שואל אותו בכל יום שמתחיל בעבודה, תן לי את הסיבות, שבגללן אתה מחייב אותי לתת את כל הכוחות שלי לשם שמים. %break ואם הוא שואל, מוכרחים לתת תשובות, אחרת הוא לא רוצה לעבוד. אז כל יום הולכים על אותם הויכוחים, ואותן שאלות ואותן תשובות. %break ובזמן שהאדם נמשך בעבודה בתורה ותפילה ומעשים טובים, ולא זוכר את המטרה של העבודה, שהיא בעל מנת להשפיע, אז יותר קל לו את העבודה, כי אז הוא נמשך אחר הכלל. %break אבל בה בעת שנזכרת לו את המטרה, שהיא מוחא וליבא, אז "עולם חשך בעדו", מטעם שהוא נגד הגוף, שנקרא אהבה עצמית. %break ואז אין לו שום תשובה לתת להגוף, אלא זהו חוק, שהבורא רוצה בכך, שנאמין לו שזהו לטובתו, שדוקא על ידי עבודה במוחא וליבא, יזכה האדם להגיע לשלמותו, שאז גם אויביו נעשים אוהביו. וזה נקרא "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". %break ועל זה כתוב "לא תוסיפו", היינו להרבות שכל ודעת על מקום שצריך להיות דווקא למעלה מהדעת. %break נמצא שאם הוא משתדל להבין ולהשכיל אותו בתוך הדעת, שהוא חושב, שעל ידי זה תהיה היכולת להרבות בעבודה, כיון שהגוף יסכים במקום שהוא יבין בתוך הדעת, זה נקרא "בל תוסיף". %break אלא יש להאמין בה', שדוקא על ידו יגיע האדם לשלימותו, הנקרא אמונה למעלה מהדעת. %break אבל יש ענין משפט, ששם ההיפך, שהאדם צריך להשתדל להבין בתוך הדעת את בחינת התורה. עד כמה שאפשר צריך האדם להשתדל להבין את התורה שנתן ה' לו, %break ובאם הוא רואה שלא מבין את דברי תורה, אז הוא צריך להרבות בתפילות ובבקשות. ששם יש ענין "להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד". %break וכאן נוהג ענין השני, "לא תגרעו", אלא דווקא להרבות תורה, כמו שמבואר ענין תפילין של יד, הנקרא אמונה, כמו שכתוב "והיה לך לאות על ידכה". %break ודרשו חז"ל, "לך לאות, ולא לאחרים לאות", היינו שתפילין של יד צריך להיות מכוסה, משום שזה רמז על האמונה למעלה מהדעת, הנקראת מלכות שמים. %break מה שאין כן תפילין של ראש, שהוא מרומז נגד תורה, המכונה זעיר אנפין, עליו דרשו חז"ל את הפסוק, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך", אלו תפילין של ראש, ששם יש בחינת התגלות כמו שכתוב, "וראו". %break כי תורה נקרא גילוי, שבזמן שעמי הארץ שבאדם מרגישים את בחינת התורה שהמשיכו, אז, "ויראו ממך", שאז הרע נכנע והטוב הוא השולט. %break וזה נקרא משפט, שמשפט הוא גילוי, ואסור לגרוע ממנו אלא להרבות דעת תורה. מה שאין כן חק הוא בחינת כיסוי, שהיא בחינת למעלה מהדעת, ואסור להוסיף דעת. %break %H ראה אנכי נותן לפניכם %break "ראה אנכי נותן לפניכם". פתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, וכמו כן יש להבין ענין "ראה", לשון ראיה. %break לשון יחיד, היינו שכל פרט צריך לזכות לבחינת ראיה על דרך, "ואהבת את ה' אלקיך". לשון יחיד, ומדבר לכלל ישראל, היינו שכל פרט מן הכלל, צריך לזכות לבחינת "ה' אלקיך", לשון יחיד. %break זאת אומרת, שלא לסמוך על השני, אלא כל אחד ואחד צריך להיות יסוד, שעל היסוד הזה בנוי כל העבדות שלו. וכמו כן האדם צריך לזכות לבחינת ראיה, כמו שאמרו חז"ל, כשאדם אומר "ויכולו" הוא מעיד על מעשה בראשית. ויש להבין: %page 1616 א. עדות זו, בשביל מי הוא צריך להעיד. ב. הלא אין עדות אלא מבחינת ראיה ולא משמיעה, ואיזו ראיה יש כאן כשאומר, "ויכולו". %break ועדות שאדם צריך להעיד היא, שאמת הוא שמעשה בראשית, שהבורא ברא, היה מטעם להטיב לנבראיו. וזה דווקא שזכו לבחינת ראיה, היינו אור החכמה. כשזה מתגלה, הוא מעיד על מעשה בראשית, שהוא להטיב לנבראיו. %break וזו בחינת שבת גמר מלאכה, היינו שכבר מגולה המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה נקרא "אשר שבת מכל מלאכתו", כיון שכבר נתגלתה המטרה. %break %H עיקר מה שחסר לנו %break עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. %break וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. %break וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה. %break אלא במקום שמאיר אהבה עצמית, אז הגוף מקבל חיות מזה, אבל בעבודה דלהשפיע, אין הגוף מרגיש בזה טעם של תענוג, וממילא הוא מוכרח להיות "רובץ תחת משאו". %break מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חמרי דלק, שיתנו לו כח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב. %break ואז כשיש לו הידיעה והרגשה שיודע למי הוא משפיע, באותו שיעור שהיה לו כח לעבוד על הכוונה של אהבה עצמית, יש לו עכשיו הכח לעבוד על מנת להשפיע. %break כי מי שמשפיע לאדם חשוב, נחשב כמו שהוא מקבל ממנו. והיות על קבלה יש כח בהגוף לעבוד בכדי להשיג תמורה, כמו כן גם בלהשפיע למלך חשוב, יש לו הנאה מזה. %break ובזה מובן מה שכתוב בהקדמה לתע"ס, בענין, נתנה היא, ואם הוא אדם חשוב מתקדשת, משום הנאה דקביל מינה. רואים אנו דבר חדש, %break שנתינת השפעה לאדם חשוב דומה לפי הדין כמו קבלה ממש, הגם ששם מביא את המאמר של קידושין לענין קבלה על מנת להשפיע, שאז הקבלה נקרא השפעה. %break ומאותו ענין יכולים להבין צד השני של המטבע, היינו שהשפעה נקראת קבלה. שמטעם זה כבר יש לו חמרי דלק, כי אם הוא משפיע לאדם חשוב זה דומה כמו שהוא מקבל. לכן כבר יש לו כח לעבודה. %break היוצא מזה שלא חסר לנו רק להאמין בגדלות ה', אז יהיה לנו כח לעבודה בבחינת השפעה. %break %H ענין הזמנה לברכת המזון %break ענין הזמנה לברכת המזון, שאנו אומרים, "רבותי נברך", שזהו כאילו עושים הכנה והזמנה לברכת המזון. %page 1617 אאמו"ר זצ"ל אמר, אנו רואים שלפעמים אדם עושה טובות להשני, אף על פי שהוא לא שומע שמקבל הטובה מברך אותו, אבל ודאי בלבו הוא מברך אותו אף על פי שהוא לא שומע. %break וכמו כן להיפך, כשאדם עושה איזו רעה להשני, אף על פי שאינו שומע שהוא מקלל אותו, אבל בטח בלבו הוא מקלל אותו, כי כן הטבע. %break לפי זה יוצא, אימתי אנו צריכים לראות ולשמוע, שהוא מקלל אותו או מברך, בדבר שאין הרע, או הטוב, מגולים כל כך, אז הוא צריך לגלות כוונתו, היינו איך שהוא מרגיש את דבר המעשה של חבירו, לרע או לטוב. %break והנה התורה אמרה "ואכלת ושבעת וברכת". ודרשו חז"ל, שמן התורה רק אכילה שיש בה שביעה החיוב לברך, מה שאין כן מדרבנן החמירו, אפילו בסעודה שאין בה שביעה, גם כן צריך לברך. %break כמו שדרשו על הפסוק "ישא ה' פניו אליך", והקשו, הא כתיב "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", והשיבו, שהקדוש ברוך הוא - "ואכלת ושבעת וברכת", והם החמירו על עצמם "עד כזית ועד כביצה". %break וביאר אאמו"ר ז"ל שענין כזית הוא כמו שאמרה היונה, "מוטב שיהו מזונותי מרורים כזית בידי הקדוש ברוך הוא ולא יהיה מתוקים כדבש בידי בשר ודם". %break וביצה, ביאור, כשאנו מסתכלים על ביצה אנו אומרים, שממנה יכול לצאת בעל חיים, היינו אפרוח, אבל מטרם שיצא אפרוח, עדיין אין שום חיות בהביצה. %break לכן הרבנן החמירו על עצמם לברך לה', אף על פי שהם אינם טועמים טעם בתורה ועבודה ועדיין לא מרגישים בזה שום חיות, ומכל מקום הם מחמירים על עצמם. לכן הוא יתברך ישא פניו להם, שפירושו, העשיה שהם עושים עם החומרא, היא כמו שעשו מעשה טוב ממש. %break ויש להבין מהו התירוץ, ואיך אני לא אשא פנים היות שהם מחמירים על עצמם. %break נמצא כאילו החומרא שהחמירו על עצמם דומה לשוחד, שעל ידי זה שמקבל את השוחד, הוא עושה פעולה שנקראת נושא פנים, וחזרה הקושיא לדוכתא, "האל... אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". %break אלא צריכים לומר מידה כנגד מידה, היינו כמו שהם אומרים על מה שאני נותן להם שזהו מעשה טוב, לכן גם כן אני אשא פנים, וגם אני אגיד על מעשיהם שהם עושים שהם דבר טוב, היינו שמגיע להם שכר כאילו עשו מעשים טובים. %break לכן צריכים להכנה, שנוכל לברך אף על פי שהאדם עוד מרגיש שחסר לו השפעות טובות. %break %H אשר לא ישא פנים %break בפסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". ויש להבין מהו הפירוש, "אשר לא יקח שוחד", איך אפשר לתת שוחד להבורא יתברך, שהפסוק משמיענו, "אשר לא יקח שוחד". %break והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי ה' יתברך הכוונה בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שוחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו יתברך, משום "הדבק במדותיו". %break נמצא שכוונת הפסוק, "אשר לא יקח שוחד", היינו שאין להאדם לקבל שוחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, שאם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו, %break כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים". משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית. %page 1618 מה שאין כן בחינת חסדים, אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה היא בבחינת השפעה. %break מה שאין כן אור החכמה, כשהוא מתפשט, הוא בבחינת ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום. לכן כל זמן שאין האדם מטוהר מאהבה עצמית, יש תיקון שלא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה. %break %H ג' קוים (א') %break הנה יש ב' קוים. ויש ביניהם מחלוקת, היינו שכל אחד רוצה לבטל את השני. %break ומזה נמשך ג' אופנים: א. שאחד מבטל את השני. ב. שכל אחד רוצה לבטל ואינו יכול לבטל ונשארו במחלוקת. ג. שנעשה שלום ביניהם. %break הנה ימין נקרא בחינת שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו, איך שהוא אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך שהוא איש פשוט, שאין בו יתרון משאר נבראים, ורק בו בחר ה' לשרת המלך. %break והגם שהשרות הזה אינו דבר תמידי, אלא פעם בחודש או פעם בשבוע, מכל מקום כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את המלך אפילו בפעם בחיים, אם כן מזה לבד הוא מקבל חיות. %break ואם יש לו חיים, הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות במעשים טובים. %break אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחינת חכמה, ששם כבר יש בחינת ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם הם באמת מטעם לשרת את המלך, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, %break או לעצמו. ואז השמאל רוצה לבטל את הימין, היינו ללכת דווקא בביקורת, ולא נותנת לאדם לעשות שום דבר טוב. נמצא, "שחכמתו מרובה ממעשיו". %break אלא האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, המשרת את המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה, יש נחת רוח לפניו יתברך. %break ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, זאת אומרת שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחינת שמאל, אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. %break היינו להראות שאף על פי שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מכל מקום הוא הולך בבחינת למעלה מהדעת, היינו בבחינת הימין, שנקרא בחינת אמונה. %break וזה נקרא קו האמצעי, שמכריע בין ב' קוים ונוטה לימין. וזה נקרא בחינת אחוריים. ועל ידי יחוד הזה זוכים אחר כך לקבל את בחינת הפנים של המדרגה, שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעל ידי זה גורמים למעלה זווג זו"ן בבחינת פנים בפנים. %break %H ארץ יָראה ושָקטה %break אמר רבי חזקיה, מאי דכתיב "משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה", אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. %break ולמה יראה, כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי", ה"א יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשי בראשית ואמר להם, %page 1619 אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו (שבת פ"ח ע"א). %break ויש להבין מהו הדין שכתוב "משמים השמעת דין", מהו פירושו של דין. הנה ידוע שסיבת הבריאה היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. אלא מטעם שתהיה דביקות, %break שהוא ענין השתוות הצורה, נעשה הצמצום, שהוא בחינת הסתר, שבמקום הקבלה נעשה דין, שאין השפע נמשך שלם, רק בתנאי שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. %break וזה פירוש "משמים השמעת דין" הזה. ומשום זה ארץ יראה. ארץ נקראת מלכות שהיא בחינת כלי קבלה, שארץ היא מלשון רצון, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "תדשא הארץ דשא", שרצה לעשות רצון קונה. %break ומה היא היראה שלה, אולי לא תוכל לכוון בעל מנת להשפיע, כי מלכות נקראת, כנסת ישראל, שפירושה שהיא כוללת את כלל ישראל, שכל הנשמות נמשכות ממלכות. %break ובזה שכל הנבראים נמשכים מבחינת הקבלה והדין שנשמע מהשמים, שאסור לקבל בעל מנת לקבל, רק בעל מנת להשפיע, ואיך יוכלו התחתונים לכוון בעל מנת להשפיע. %break לפי זה יוצא שכל מעשי בראשית, שהיו על ענין להטיב לנבראיו, הלא הנבראים אינם יכולים לקבל מזה כלים. נמצא שכל מעשי הבריאה יהיו בחינת "תוהו ובוהו". %break צריך להבין מהו הפירוש, "ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו", לאיזה תוהו ובוהו הוא יחזיר אותם. %break ולפי זה שכתב האר"י ז"ל שהשבירה שהיתה בעולם הנקודים, שהכלים נשברו, מטעם שקיבלו בעל מנת לקבל. ואחר כך בא עולם התיקון הנקרא אבי"ע, ותיקנו את הכלים, שיהיו בעל מנת להשפיע. %break וכל התיקונים האלו שהם בעל מנת להשפיע, הנבראים צריכים לעשות את אלו התיקונים, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג. אבל איך אפשר להתחתונים, שנבראו בטבעם אך לקבל, %break איך הם יוכלו ללכת נגד הטבע שלהם. לכן ארץ, שהיא המלכות, יראה, שלא תוכל להשפיע משהו לתחתונים, מסיבת הפירוד והשנוי צורה שיש להתחתונים. %break אלא בכדי שתהיה להתחתונים עצה איך להפוך את הכלי קבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע, ברא התורה, %break כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). שיש עצה בכח התורה להכניע את הרע, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". %break וזה פירוש שתנאי התנה עם מעשי בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימין, היינו שאז תקויים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, היינו כמו שהיה בעולם הנקודים. %break לכן כשישראל קיבלו את התורה, "שקטה", מטעם שעל ידי התורה יכלו לתקן את הכלי קבלה בעל מנת להשפיע. "שקטה", מטעם שעכשיו יתקיים הטוב והעונג, שנקרא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break %H הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן %break "הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, ואינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא אם במעשיהן", כשהוא אומר, "וירא ה' את האור כי טוב, ויבדל", הוה אומר במעשיהן של צדיקים. %break ויש להבין, איך אפשר להיות ספק ולומר, אינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא. וכי יעלה על דעתך שהקדוש ברוך הוא רוצה במעשיהם של רשעים. %break ולפי הכלל המבואר, שבטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית אלא שעוד נמצא בו הרצון לקבל בשליטתו, אז כל המעשים טובים שהאדם עושה, אם הוא רוצה לכוון בעל מנת להשפיע, אז הוא רואה שהגוף לא מסכים לזה, משום שזהו נגד טבעו. %page 1620 נמצא שבכל מעשה ומעשה שעושה בתורה ומצוות יש לו יגיעה רבה, משום שהרע שבקרבו מתנגד לזה. ואז נקרא המצב הזה "מעשיהם של רשעים", שעדיין נמצא הרע בקרבו ומתגבר עליו בכל יום ויום. %break מה שאין כן אחר כך, כשזוכה לתקן את הרע שבקרבו ונעשה צדיק, אז המעשים שלו הם בלי יגיעה, %break מטעם שהרע שבו כבר לא מתנגד לו לכוון כל מעשיו בעל מנת להשפיע, כי יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" - בשני יצריך. נמצא שהמעשים שלו נקראים "מעשים של צדיקים". %break ואז נשאלת השאלה, במה רוצה הקדוש ברוך הוא, במה שהאדם נותן יגיעה וכל פעם הוא צריך להתאמצות יתירה, נמצא שהאדם מגלה את היגיעה שלו, כלומר שהאדם עושה כפי מה שהוא. %break מה שאין כן במעשיהם של צדיקים כבר אין לו שום יגיעה, אלא אז נקרא מצב של מנוחת הנפש. %break נמצא שהשאלה במה רוצה הקדוש ברוך הוא, אם בעבודה שהאדם מתיגע, או בעבודה של צדיקים אף על פי שאז אין לו היגיעה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, %break "באתר דאית טרחא תמן אית סטרא אחרא", היינו שכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את הרע שלו שיהיה טוב עדיין, יש לו יגיעה. %break לכן מביא ראיה מ"וירא ה' את האור ויבדל" - הוי אומר במעשיהם של צדיקים. כי מצד ה' המטרה היא, שהנבראים יבואו להשיג את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break אבל היות שאי אפשר להשיג את זה בלי השתוות הצורה, לכן בעת שהאדם עוסק בהשתוות הצורה אז יש לו יגיעה, זהו מצד ה'. אבל מצד האדם, הוא צריך להשתוקק תמיד לבחינת יגיעה. %break לכן כשהאדם זוכה לדביקות ה', שאז אין סטרא אחרא ואין לו יגיעה, אז האדם צריך להשתוקק לבחינת יגיעה. %break אבל אז אי אפשר שתהיה לו יגיעה. לכן העצה לזה כמו שכתוב בזהר הקדוש, שהיראה שלו היא מזמן העבר (חלק א' אות קי"ח בהסולם, עיין שם), %break היינו שבזמן שאין לו עבודה ויגיעה, הוא צריך להשתוקק ליגיעה מזמן שהיה נמצא במצב של מעשיהם של הרשעים. ואז יש לו שלימות. %break %H סור מרע ועשה טוב (א') %break עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע, אלא אדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. %break ובזמן שאומרים לו כי מילוי תאות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה. אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזהו דבר רע, וצריכים לסור מזה הדרך. %break וכמו כן בזמן שהוא בא לעסוק ב"ועשה טוב", למשל להתעטף בציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת לבישת הציצית, שיוכל להגיד על זה שזהו טוב. אלא מחויב גם כן להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר טוב. %break אבל אחר כך כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנין לו משמים, איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב". ובשיעור שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, %break בשעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב ב"ועשה טוב", והרגשה רעה ב"סור מרע". אז נמצא שיש לו שכר ועונש בעולם הזה. %page 1621 מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש הוא מקיים את ה"סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג, ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא. %break וכמו כן בזמן שהוא מקיים "עשה טוב", הוא גם יוכל לעשות את המצוות עשה, אף על פי שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כח בידו לקיים. %break מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה בשביל מה הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב", בטח שהוא צריך להבין, שזוהי מצות המלך. %break אבל לשם מה המלך צריך לזה, הלא הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים. %break אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין איזו תועלת יש לו מזה. לכן העבודה הראשונה באמונה למעלה מהדעת. ואחר כך באה לו עזרה משמים, שזה נקרא הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו. %break %H מה אהבתי תורתך %break "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, מאויבי תחכמני". יש הרבה בחינות "מה": א. "מה העבודה הזאת לכם". ב. "מה ה' אלקיך דורש מעמך". %break שה"מה" בסתירה זה לזה, ש"מה" אחד מדבר מהתרחקות מהבורא, ו"מה" הב' מדבר מהתקרבות להבורא יתברך. כי "דורש", הוא מלשון דורש בשלומך. אבל שניהם הם בחינת תורה, היינו ששניהם באים ללמד אותנו דבר אחד, שהאדם צריך ללמוד אותם בבחינת המעשה. %break ויש להבין, בשלמא "מה ה' אלקיך דורש מעמך", אנו מבינים שהאדם צריך ללמוד, ולהבין כדי לידע מה לעשות. אבל "מה העבודה הזאת", מה בא זה ללמדינו. %break וכיון שהכתוב אומר זה, בודאי שהאדם צריך להרגיש את מצב זה בכל שיפלותו, ולמה לי זה. ולכאורה היה יותר טוב, שהאדם אף פעם לא יכנס במצב הזה, ואם באות לו מחשבות כאלו, היה יותר טוב שיסיח דעתו מהן. %break הנה אנו רואים שעל שאלת רשע אין תשובה אלא, "הקהה את שיניו", שענינו הוא כמו שאמרו חז"ל "ושננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, %break אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (קידושין ל' ע"א). ומה יש לו לומר על ה"מה" הזה? את "מה" השני! היינו "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי". %break היינו שצריך לידע, שה"מה" הראשון, ה' אלקיך שאל ולא אתה, שפירושו שה' הביא בתוך מחשבתך ה"מה" הזה, כי אין שום כח אחר בעולם, כמו שכתוב "אין עוד מלבדו". %break ובטח שה' לא יברא בריאה שתהיה כנגדו יתברך, אלא שברא המחשבה זאת כדי ליראה אותו, שענינו הוא, קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת, שעל ידי שאלת רשע, הוא מוכרח לקבל עליו כל פעם קבלה חדשה של עול מלכות שמים, הנקרא "יראה". %break והסגולה לזה, שיהיה כח להתגבר ולקבל עליו עול מלכות שמים, היא על ידי תורה ומצוות, שעל ידי קיומן נזדכך האדם מהרע שלו, שרק אז תהיה לו יכולת קבלת עול מלכות שמים. %break וזה סוד "אלקים עשה שיראו מלפניו". שכל מצב הרע שאנו מרגישים, הוא רק בכדי שהאדם לא ישאר במצב שבו נמצא. %page 1622 היינו אם האדם לא יתעלה במעלות של גדלות ה', אז אין ביכולתו להתגבר, ורק בזמן שהאדם מרגיש גדלות ה', אז לבו נכנע. וזה נקרא שהוא צריך לעלות במעלות יראת ה'. %break נמצא שהשאלות האלו גורמות, שהאדם יהיה נצרך לה' יתברך, שיפתח לו את לבו ועיניו, לזכות לגדלות ה', אחרת מספיק לו היראת שמים מה שיש לו מצד החינוך. %break מה שאין כן כשבאה לו כל פעם שאלת רשע, לא מספיק לו, אלא צריך כל פעם להתעלות במעלות גדלות ה'. %break וזה פירוש "מה אהבתי תורתך", שעל ידי שאלת "מה" יש סיבה וגורם, לזכות לאהבת התורה. %break כי אחרת לא יכולים לתרץ את שאלת "מה", אלא כפי הקבלת עול מלכות שמים באו"י, שזה אינם זוכים, אלא על ידי המאור שבתורה ומצוות, לכן "לעולם היא שיחתי", מפני שלעולם בא שאלת "מה". %break %H גדלותו של האדם היא לפי עבודתו %break הנה איתא, רבי יוסי אומר, "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בהר סיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו, אמרה תורה "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". נסתלקה שכינה ממנו, אמרה תורה "במשוך היובל המה יעלו בהר". %break וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהוא נטוי, אמרה תורה "וישלחו מן המחנה כל צרוע", הוגללו הפרוכת, הותרו זבין והמצורעים ליכנס שם (תענית כ"א ע"ב). %break ולהבין את זה על דרך המוסר, יש לפרש ענין "מקום", היינו הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ברוך המקום". "צאן", פירושו מלשון יציאה. "בקר", הוא מלשון מבקר. "יעלו", פירושו עליה בדרגה. %break והביאור הוא כי זה ידוע, שרק "לפום צערא אגרא", שהכוונה היא שאין האדם יכול לקבל את מתנותיו של הקדוש ברוך הוא, מטרם שהוא מסגל את מעשיו שיהיו לשם שמים. %break וזה ידוע כי בזמן התגלות אור ה', זאת אומרת בזמן שהקדוש ברוך הוא מאיר לאדם, ונותן לו התעוררות בתורה ועבודה, אז אין מקום לבחירה, כי התענוג מכריח האדם להיות עוסק בדבר שהוא מרגיש בו תענוג. ומשום זה אין בזמן ההוא מקום לבחירה. %break וממילא אז אין הוא מחויב להיות מאמין בה' עד כדי כך, ולהגיד שבלי אמונה לא יעשה את הדבר, כי המחייב להדבר, יש לו כבר גורם אחר שהוא התענוג. %break וזה נקרא שלא לשמה, מטעם שלא האמונה היא הגורם לאותו מעשה, אלא התענוג, הוא הקובע אצלו והוא המניע אותו לפעול להרבות במעשים טובים. %break לכן הגם בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו התעוררות גדולה לתורה ועבודה, אבל מזה אין הוא יכול להתעלות במדרגה של אמת. כי "אמת קנה", %break שצריכין לקנות את מדרגת האמת. ורק על ידי יגיעה בקבלת עול מלכות שמים על ידי בחירה זוכים לעלות במדרגת האמת, בכל פעם למדרגה יותר גדולה. וזה פירוש, "הכל לפי רוב המעשה". %break ובזה יש להבין "לא מקומו של אדם מכבדו". פירוש, לא בשביל זה אם האדם זכה לאיזו התעוררות, נמצא שהמקום ברוך הוא כיבד אותו, בזה נעשה האדם מכובד. %break כי אתערותא שבאה מלמעלה סופה להסתלק ממנו, משום שחסר עדיין לאדם את ההכשרה, שיהא ראוי לקבל לשם שמים ולא לשם תענוג עצמו. %break "אלא האדם מכבד את מקומו", שדוקא על ידי זה, בזמן שהאדם נותן יגיעה בזמן הבחירה, ורוצה לכבד את מקומו, היינו המקום ברוך הוא, רק אז נעשה האדם מכובד. %break שענינו הוא, שהאדם נעשה על ידי עבודתו מרכבה לכסא הכבוד. אבל לא בזמן שבא לו אתערותא דלעילא, שנבחן שהמקום מכבד את האדם, כנ"ל. %page 1623 ומביא ראיה מהר סיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". %break שפירוש ענין היציאות, שהאדם יוצא מהעבודה, הוא מסיבת הביקורת שיש לו על ההשגחה. וצריך אז לעשות בחירה על המצבים האלו. ובזמן ההתעוררות אין שום עליה, %break מסיבה כי אין הוא עושה עכשיו שום כח מצד עצמו, כי עכשיו הוא באתערותא דלעילא. ואין האדם עושה שום יגיעה, שתהיה התעלות למצבים שהוא צריך לעשות עליהם בחירה. %break לכן אמר הכתוב, "במשוך היובל", היינו לאחר הסתלקות השכינה, "המה יעלו בהר". %break שדוקא אחר כך יש מקום שה"מה", היינו המקומות שלא יכול לעמוד עליהם בנסיון, ולא היה יכול להכנס להקדושה, יש לו עכשיו מקום שיכול להתגבר עליהם, כי יש לו מקום לעשות בחירה. %break ובזה תתבאר הראיה שהביא מאהל מועד, "הוגללו הפרוכת הותרו זבין ומצורעים ליכנס שם". ופרש רש"י, הוגללו הפרוכת, שהיו נגללין בשעת נסיעתן. שענין מצורע הוא שבא על לשון הרע. ועל דרך המוסר, נקרא "לשון הרע", מי שמדבר לשון הרע על ההשגחה. %break וכמו כן "זבין" על דרך המוסר, הוא על דרך שאמרו "בור סוד שאינו מאבד טיפה", שהכוונה שכל זמן לא גילה את שיעור היגיעה, מה שהוא צריך ליתן, אז כל כמה שהוא מקבל על עצמו את העול תורה, תיכף הוא שוכח וחוזר לסורו. %break נמצא כל טיפה של יראת שמים שהוא מקבל על עצמו זב ממנו. מה שאין כן לאחר שזוכה לאמונה בקביעות, אז הוא נקרא "בור סוד שאינו מאבד טיפה". %break לבו של אדם נקרא "בור", "סוד" הוא בחינת יסד, מלשון "כי כן יסד המלך" (ופירש רש"י, לשון יסוד, כן תקן וצוה). %break כי בזמן שלבו של אדם מתוקן עם היסוד של האמונה, שכל מה שהוא רוצה הוא מסיבת "כי כן יסד המלך", מלכו של עולם, אז נקרא הלב, "בור סוד שאינו מאבד טיפה" של יראת שמים. %break ונקרא טיפה משום שמטיפה זאת נברא האדם, כי בחינת "אתם קרויין אדם" הכוונה היא, מי שיש לו יראת שמים, כמו שכתוב "את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור" (ברכות ו' ע"ב). %break ודוקא בזמן שהוגללו הפרוכת, אז הותרו זבין ומצורעים ליכנס שם. הכוונה שאז ניתנה להם שעת הכושר, כי דווקא בזמן ההסתר אז יש מקום לעבודה, שהאדם יוכל לעשות בחירה ולקבל עליו עול מלכות שמים בקביעות, לזכות לבחינת "בור סוד שאינו מאבד טיפה". %break היוצא מכל הנ"ל, שרק האדם בכוח עצמו מוכרח לעבוד בכדי לעשות בחירה. ואחר כך הקדוש ברוך הוא נותן לו כל מה שהיה בכוונת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break %H מהו עמלק שצריכים למחות זכרו %break "רשעים נדמה להם כחוט השערה" (סוכה נ"ב), היינו שמראים להם שאין לעמלק כל כך כח, שלא יכולים לנצח אותו. %break "וצדיקים - כהר גבוה", היות שהם בעלי כח, בזה שרוצים להיות צדיקים ולעבוד כך לתועלת ה', לכן נותנים להם כל פעם יותר רע, בכדי להתגבר עליו ולהכניסו לקדושה. כלומר שכל פעם הם לוקחים תועלת עצמם, ובמקום תועלת עצמם הם עובדים לתועלת ה'. %break על דרך משל, בזמן שנכנסו בעבודה היו מרגישים באכילה ושתיה וכדומה עשרה גרם תענוג, ועל זה היה להם יכולת לוותר. %break אחר כך נותנים להם טעם בתענוגים הגשמיים חמשה עשר גרם תענוג, אז מתחילה כבר עבודה חדשה, והם כשלעצמם מרגישים שהם נעשים יותר גרועים, היינו שנאבד להם כח התגברות, היות שהם רואים שעכשיו נעשה עבודת התגברות יותר. %page 1624 אז צריכים לומר שזה אינו אמת, אלא מקודם היו מרגישים טעם של עשרה גרם והיו מתגברים, ועכשיו על חמשה עשר גרם לא יכולים להתגבר. %break ואחר כך על ידי עבודה ותפילה כבר יכולים להתגבר על חמשה עשר גרם, נותנים להם טעם בגשמיות של עשרים גרם תענוג, ורואים שאינם יכולים להתגבר. %break וכשהם מסתכלים אחורה, הם שואלים לעצמם מדוע מקודם היו יכולים להתגבר על שינה ושאר דברים, ועתה הם רואים שנעשו יותר גרועים מאז. %break וגם כן צריך להבין שזה אינו אמת, אלא מקודם שהיו מרגישים עשרה גרם, היה להם יכולת להתגבר, ועתה שנותנים להם טעם של עשרים גרם תענוג, בטח שעוד לא יכולים להתגבר. %break כי אף פעם לא היה להם עבודה לוותר על טעם של עשרים גרם, כי אפילו כל החיים שלהם לא היו שווים בעיניהם אלא כמו עשרה גרם תענוג, ועכשיו הם מרגישים שלחיות חיים, זה שווה יותר מעשרה גרם, וממילא קשה להם המסירות נפש ממה שהיה לפני זה. %break %H טנת"א %break "טעמים", היינו מי שרוצה לטעום טעם בחיים, אז הוא צריך לשים לב לנקודה שבלב שלו. %break שלכל אדם יש נקודה שבלב, אלא שהיא לא מאירה, שהיא כמו נקודה שחורה. כי הנקודה שבלב היא בחינת נפש דקדושה, שטבעה הוא כלי דהשפעה. %break אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר. וזה נקרא "נקודות". %break והעצה שתעלה את חשיבותה ויעשה את חשיבותה כמו תגין, היינו כמו "תג על ראשו". זאת אומרת במקום שהיה מקודם בבחינת עפר, שיעלה את חשיבותה כמו כתר על ראשו. %break ואז הנפש דקדושה מתפשטת באותיות, היינו בהגוף, שהגוף נקרא "אותיות", כידוע. היינו שהקדושה מתפשטת מבחינת כח לבחינת פועל, המכונה אותיות וגוף. %break %H ומצא חן ושכל טוב %break "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם" (משלי ג'). ויש להבין מהו ענין למצוא חן בעיני ה', היינו לעשות מעשים, שעל ידי המעשים יוכשרו מעשי אדם בעיני ה'. איך אדם שהוא בעל חסרון יכול לעשות מעשים שלמים. לכן אנו מבקשים לנשיאת חן. %break וענין חן כמו שאמרו חז"ל "כיצד מרקדין לפני הכלה, בית הלל אומרים... לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן" (כתובות ט"ז ע"ב), או כמו שאמרו חז"ל אצל אסתר "אסתר, ירקרוקת היתה" (מגילה ט"ו ע"א), "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה". %break נמצא, זה שאנו מבקשים למצוא חן, הוא משום שמבחינת המעשים אין לנו לומר, שנוכל לעשות מעשים שלמים, לכן מבקשים למצוא חן. %page 1625 %H שומע תפילה %break "שומע תפילה". מקשים העולם מדוע כתוב תפילה כלשון יחיד, הלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילות, כמו שכתוב, "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". %break ויש לפרש, שאין לנו להתפלל אלא תפילה אחת, שהיא לאוקמא שכינתא מעפרא, שעל ידי זה יבואו כל הישועות. %break %H דגים - ענין דאגות %break דגים הוא ענין דאגות על רוחניות, היינו חסרונות. ובשבת שהכל מקבל תיקון, נמצא שהדאגות נעשות בחינת מאכל. ובמצרים היה הדאגות חינם, היינו בלי מצוות. %break אם הדאגות הן על קבלה עצמית, אז הגוף דואג ואין צריכים לעבודה יתירה. מה שאין כן לדאוג מטעם מצוה, אז אין הגוף נותן לדאוג. %break %H ברכת תורה %break "ברכת תורה" פירושה, שהגוף מחייב אותו לברך. היינו הגוף שהבורא ברא אותו בטבע שאם הוא מקבל טובות ממישהו, אזי הוא מברך אותו. וזה נקרא ברכת המזון מדאורייתא. %break "אינו מצוה", היינו הגוף אינו מחייב אותו לברך, כיון שהוא מרגיש שחסרים לו עוד כמה דברים, מה שהשני היה יכול לתת לו, ואינו נותן לו. אז הגוף אומר שעוד אינו שבע רצון ממנו, %break שאינו יכול לומר שהוא טוב ומטיב, הלא חסרים לי כמה דברים ומדוע הוא לא נותן לי. ומכל מקום הוא מחמיר על עצמו ומברך. נמצא, שהוא "אינו מצוה ועושה". %break %H כל שרוח הבריות נוחה הימנו (א') %break "כל שרוח הבריות נוחה הימנו". והקשה, הלא מצינו אצל הגדולים המפורסמים ביותר שהיתה להם מחלוקת, אם כן אין רוח הבריות נוחה הימנו. ותירץ, שלא אמרו, כל שהבריות, אלא "רוח הבריות", %break שהכוונה, שרק הגופים הם במחלוקות, זאת אומרת שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן הרוח של הבריות, הוא כבר רוחניות. %break ונוחה הימנו, שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור, ורק שעדיין לא הלביש את הרוח שלהם, לכן עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע שהצדיק ממשיך. %break %H ענין ב' עדים %break הס"ם מבקש דין על ישראל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו שיביאו עדים, אז הוא מביא עמו השמש, הלך להביא את הלבנה, והוא אחריה, והוא עולה למקום שנאמר בו, "במופלא ממך אל תדרוש". %page 1626 ענין שמש הוא בחינת תורה, והלבנה היא בחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break ובמלכות יש ב' זמנים: א) זמן הקטנות, שאין לה רק נקודת הכתר ואור המלכות. וכשהיא בבחינת קטנות היא עולה לכתר, שאז אין להסטרא אחרא שום אחיזה במלכות, כי בלמעלה מהדעת אין שום אחיזה לחיצונים. %break נמצא כשהוא רוצה לקטרג על ישראל ומביא עמו את השמש, שהוא בחינת תורה, אין לו עדים, כי אין עדים אלא שניים, שהם בחינת תורה ובחינת מצוה. ושלימות נקרא שיש ב' דברים תורה ומצוות. %break מה שאין כן אם הם דבוקים בבחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא עביות דכתר, אז אין להסטרא אחרא במה להתאחז בישראל. %break %H נשיאת כפים %break כתוב "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'". וכמו כן תפילה גם כן בהרמת ידים, כמו שכתוב "והיה כאשר ירים משה את ידיו וגבר ישראל". %break הרמת ידים נקרא בחינת הכנעה, כי בזמן שהאדם רואה, שאין הוא מצליח להשיג את מה שהוא רוצה, אז הוא מרים את הידים ואומר, שכאן הוא לא מסוגל להשיג שום דבר עם הידים שלו. %break לכן כשמתפלל לה', צריך להרים את הידים, כמו שכתוב (תהלים ס"ג, ה') "בשמך אשא כפי", שרק הבורא יכול לעזור לו. %break וכמו כן בברכה, גם כן נושא את הידים ומברך את ה', על כל מה שנתן לו. כי מצידו איננו מוכשר לשום דבר, שרק הבורא נתן לו, וממילא הוא נותן תודה לה', על כל מה שנתן לו. %break %H עבדו ה' בשמחה %break הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. %break לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. %break וכאן מתפתחות ב' הבחינות: א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. %break ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל. %break וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח. %page 1627 %H בחינת אשה ובנים בתורה %break אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא לתכשיטי אשה. ופרש רש"י, שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן (כתובות דף נ"ט ע"ב). %break ימים טובים מרמז על עליות העולמות, שכל אחד ואחד עולה בדרגה, ועולה קצת למעלה מהמצב שבו הוא נמצא. זהו הזמן שכל אחד ואחד בודק לעצמו את הסיבה, שבשבילה הוא מקבל על עצמו מלכות שמים, הנקראת "אשה". %break ומביא כאן ג' גורמים, כלומר שיש להבחין בג' סיבות שהן גורמות לו לקבל על עצמו עול מלכות שמים: %break א. יופי. שיופי, אמר זצ"ל, הוא בחינת חכמה, כלומר שעל ידי זה שיקבל על עצמו מלכות שמים, הוא יזכה אחר כך למאור תורה. נמצא שהאור תורה, המכונה חכמה או יופי, זהו הגורם שיקבל עליו עול מלכות שמים. %break ב. לבנים. כלומר שהוא מקבל עול מלכות שמים, כדי שיזכה לפריה ורביה בתורה. וזה גם כן נקרא "יחוס", כלומר שבזמן שלומד תורה הוא רוצה ליחס התורה להבורא. %break וזה נקרא יחוס, שפירושו, שעל ידי עול מלכות שמים יהיה כח בידו ליחס התורה להבורא. היינו שבזמן לימוד התורה יהיה לו הכח, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break לפי זה יש לפרש, "אין אשה אלא לבנים", כי על ידי מלכות שמים יהיה לו כח להבין, שנקרא בנים, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. מה שאין כן כשחסר מלכות שמים, אי אפשר לכוון בעת לימוד התורה, שהתורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break ג. לתכשיטי אשה. כמו שפרש רש"י, שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן. כאן משמע, שהאדם צריך לתורה ומצוות, בכדי שמלכות שמים תהיה אצלו לכבוד, %break שתורה ומצוות נקרא "תכשיטי כלה", שעל ידם רואים שהכלה היא יפה (ויש להבין מהו ההבדל מ"תנו עיניכם ביופי"). %break %H סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה %break "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב). זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'. נערים, אלו שבתחילת עבודתם. סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, %break כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה. %break סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות. %break ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת. %break %H בניהם של תלמידי חכמים %break אמרו חז"ל "מפני מה בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים, מפני שלא ברכו בתורה תחילה" (נדרים פ"א ע"ב). %page 1628 תלמיד חכם נקרא מי שלומד תורה. "בניהם" נקרא מה שנולד לו אחר הלימוד. ושלא ברכו בתורה תחלה, היינו שלא נותן תודה תחילה, היינו מטרם שהתחיל ללמוד, לא נתן תודה על זה, %break שנתנו לו רצון ללמוד, שכבר על זה צריכים לתת תודה. שעל ידי זה כשלומד ומבין משהו, כבר נותן תודה יותר גדולה. מה שאין כן אם הוא לא נותן תודה, על זה שנתנו לו רצון לבוא לבית הכנסת, נמצא שלא מחשיב את כל הענין. %break %H רגע זה, ורגע שני %break רגע זה נקרא אור פנימי, ורגע שני נקרא אור מקיף. אדם שאין לו סיפוק מההוה מתחיל לחשוב מתי יבוא רגע שני, שאז יהיה לו סיפוק. ובעבודה, זה נקרא דווקא להמשיך אור מקיף פנימה, לעשות תחבולות, שיהיה לו טוב ברגע זה. %break %H גרוע מכולם %break האדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מכולם, משום שהוא מרגיש שלכל האנשים אין החסרונות מה שיש לו, הגם שהוא רואה שהם עוסקים בעבודה פחות ממנו. %break %H ימין, שלמות ואמת %break אם האדם מאמין בגדלות וחשיבות הקדוש ברוך הוא, ומאמין, שבזה שמקיים מצוותיו יתברך יש הנאה להבורא, כי הוא משמש אותו. וזה נוהג בזמן שהאדם מרגיש, שהוא כלפי הבורא כמו קטן לגבי גדול הדור. %break מפני שיש חוק בטבע שקטן מתבטל לגבי הגדול, אז אפילו שרות קטן ביותר שעושה לה', ומאמין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא, שהכל הוא בהשגחה עליונה, %break נמצא שמח ושבע רצון בזה שאפילו לזמן הקטן ביותר יש האפשרות לשמש את המלך. וזה נקרא ימין, שלימות ואמת. %break %H אמונתנו בספרים וסופרים %break אנשי העיר קנו יהלום וכולם שמחו שקנו יהלום בזול ביותר, ואחד מהם התעורר בשאלה, האם היהלום שקנו הוא אמיתי. %break אבל כל בני העיר אינם מבינים ביהלומים, והלכו מפני זה לאחד סוחר מומחה, שיגיד להם האם היהלום אמיתי או מזויף. ושמחו בתשובתו, שהיהלום אמיתי. %page 1629 ואחד מהם התעורר בשאלה, שהם סומכים על הסוחר, והרי אולי הוא רמאי. אלא הוא בעצמו רוצה ללמוד את המקצוע, ובעצמו להיות מומחה. והוא לומד ומצליח. %break הנמשל: ניתן להאמין את אשר עסקנו בתורה ומצוות הוא שאנחנו סומכים את עצמנו על האמונה, שקבלנו מפי ספרים וסופרים. %break %H הרגשת הזמנים באדם %break כשאדם נהנה מאיזה דבר זה נמשך מבחינת אור פנימי, שהאור מאיר בכלי. כשהאדם נהנה מהעבר, האדם נהנה מהרשימות שנשאר מהאור פנימי. וכשהאדם נהנה ממה שמאיר לו, שהוא עומד לקבל בעתיד, זה נמשך מאור מקיף. %break נמצא שאלו ג' דברים, מדברים מהרגשת הנאה באדם בהווה, באלו ג' כלים, הנקראים עבר, הווה ועתיד. ואין העבר יכול להיות רק שהאור הפנימי קודם, שנקרא הווה. ואחר כך יש עבר, ואחר כך באים להנות מהעתיד. %break נמצא אור המאיר בהווה נמשך מאור פנימי, ואור מעבר הוא נקרא על רשימות שנשאר מהעבר. והאור העתיד, נקרא מקיף ונקרא אור הבטחון, כלומר כמה שמאיר לו הבטחון שיש, בשיעור זה הוא יכול להנות. ואור מקיף נקרא אור של גמר התיקון. %break %H בחינת שבת %break תוספת שבת - בדבר טוב מוסיפים מלפניו ומאחריו. מה שאין כן בדבר רע, מסתפקים כמו שהוא, היינו אין נותנים הוספות, אלא שבוחרים את הרע במיעוטו. %break והיות ששבת הוא דבר טוב, לכן יש תוספת שבת מלפניו ומלאחריו. ומהו הטוב של שבת, אמר הכתוב "טוב להודות לה'". אם אדם יכול לתת תודה לה', נקרא זה שבת. %break ולפי זה, אם באמצע השבוע האדם יכול לתת תודה לה', אז האדם בבחינת שבת, כמו שאמרו חז"ל "תלמיד חכם הוא בחינת שבת". זאת אומרת אם הוא יכול לתת תודה לה', זה נקרא בחינת שבת. %break %H אלקים עשה שיראו מלפניו %break "אלקים עשה שיראו מלפניו", כי אחרת אין דרישה להמשכת האורות. וזה ענין דלת, שצריכים לסגור, בכדי שלא יכנסו אורחים בלתי קרואים, ולעשות דלת כזו קשה מאוד! %break %H הקול קול יעקב והידיים ידי עשו %break חז"ל אמרו, שעשו עמד לקבל את ברכת יצחק, מטעם שלא היה כלים ליעקב, אבל כשקיבל יעקב ידי עשו, היינו כלים דקבלה של עשו, ואמרו בקולו של יעקב, היה זה תיקון, ולא הכירו על ידי התיקון, שעשה יעקב, שכבר יש לו כלים דקבלה על ידי התכללות. %page 1630 "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו". ולא הכירו, היות שיעקב הוא בחינת איש חלק, שאין לו שום חסרונות. לכן אין לו שום כלים לקבל את הברכות, כי אין אור בלי כלי. %break "ורבקה שומעת". ונתנה לו עצה, היינו שיקח בהשאלה את לבוש השעיר, רק בכדי שיהיו לו כלים לקבל הברכות, ואחר כך תיכף להחזירו. %break %H תשועת עולמים %break תשועת עולמים - עולם הזה הוא בהווה, ועולם הבא בעתיד. בתוך הדעת הוא בהווה. למעלה מהדעת נקרא בעתיד, שהוא מאמין מה שיהיה לו אחר כך כאילו שיש לו עכשיו. %break %H שמחם בבנין שלם (א') %break "שמחם בבנין שלם", ויש להבין, מהו הפירוש בנין שאינו שלם. הלא בנין שאינו שלם אינו ראוי לכלום. ויש לפרש, בזמן דקדושה הוא בנין שאדם בונה בלבו מקום להשרות שם קדושה. כי יש בלב האדם ב' כוחות, דיצר הטוב ודיצר הרע. %break ובנין שאינו שלם, הכוונה שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, שהוא בחינת כלים דהשפעה. ובנין שלם נקרא שיכול לעבוד את העבודת ה' גם ביצר הרע, כמו שדרשו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד ע"א). %break %H שאלות בעבודה %break מדוע על עבודה גשמית, לאחר שנה שלמה שהוא עובד, אין האדם שואל לעצמו מה הרווחתי בשנה זאת. וברוחניות, האדם כן שואל, מה הרויח בשנה זאת שחלפה. האם השאלה מה שהרויח באה מצד הקדושה או מצד הסטרא אחרא. %break ידוע שעולם הזה נקרא עולם השקר. לכן על שקר לא שייך לומר מה הוא הרויח, כלומר, שיגיד שהיה כדאי עבודה זו. מה שאין כן ברוחניות שהיא אמת, כל פעם באה שאלה מצד הקדושה, לעורר אותו שידע מה שירוויח, בכדי לתקן. %break רואים אנו, שאם אדם עשה איזה עסק שכוונתו להרויח ממנו, כלומר מה שהוא צריך להרוויח מהעסק, הוא כן עושה חשבון. ואם לא משתלם, הוא מחליף את העסק לעסק אחר, %break היות שהרווחים שהוא רוצה עומדים לנגד עיניו. ובזה הוא לא מרמה את עצמו, היינו אם זה השכר שהוא רוצה, היינו כסף או כבוד, על זה האדם מודד עצמו. %break מה שאין כן כל כללות החיים הגשמיים שמותרים, שבאופן כללי, כל התענוגים הם בחינת שקר, לכן אין לשאול מה יש לו מזה שהרויח כסף או כבוד, היות שזה ניתן לכתחילה שיהיה שקר. %page 1631 אלא שזה נקרא "שקר המועיל", כלומר מטרם שהאדם מסוגל ללכת בדרך הרוחניות, מאין יקח חיים, לכן נותנים לו חיים הנקרא "שקר". %break %H כלי מחזיק ברכה %break בענין כלי המחזיק ברכה, שברכה נקראת האור, ושלום נקרא הכלי, שנעשה שלום על ידי זה שרוצה להשפיע. וזה בא על ידי האור. נמצא, מי בא קודם, האור או הברכה. %break תשובה: האור. וכשהאור בא צריכים לחשוב מקודם על תקון הכלי. נמצא שהאור מקודם בא לצורך הכלי, ואחר כך לצורך האור. %break %H אני ואין %break "אני" היינו הרצון שלנו. "אין" הוא ביטול הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא לקבל הנקרא נוקבא. הרצון של הבורא יתברך הוא להשפיע. נמצא, בזמן שהאדם מבטל את ה"אני", נעשה מצורף "אני" ו"אין". %break לרמז שהעבודה שלנו לעשות מ"אני" "אין", כלומר מהרצון של נוקבא יהיה רצון להשפיע. אבל בלי רצון אין שום דבר. %break %H כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה %break "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", כי בכל העבירות יש סך הכל עבירה אחת, היינו תאוה. אבל אין בהן גאוה, כי אין אדם מתגאה, בזה שלא יכול להתגבר על התאוה. %break מה שאין כן כעס, מלבד זה שנהנה מהתאוה של כעס, הוא עוד מתגאה בזה שכועס, שהוא יודע שהצדק עמו, אחרת איך הוא יכול להתגאות. %break נמצא שיש כאן ב' עבירות: א. תאוה מזה שנהנה, ב. מזה שמתגאה. "וכל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ונשמתו מסתלקת". (זהר תצוה דף כ"א אות נ"ה). %break %H בקשה לעזרה %break בזמן שיש לאדם צער גשמי, הוא צריך להצטער על זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו עונש, שהוא מרגיש צער. ואם הוא לא מצטער, אם כן אין זה עונש. כי עונש נקרא מה שכואב לאדם ואינו יכול לסבול את מצבו, הן צער פרנסה, והן צער של מחלה. %break ואם הוא אומר שאינו מרגיש את הצער, נמצא שלא קיבל את העונש מה שהקדוש ברוך הוא נותן לו. כי צריכים לדעת שעונש זהו תיקון לנשמתו. ונמצא שאם אינו מצטער, אז הפסיד את התיקון. %page 1632 ועליו לעשות תפילה לה', שיקח ממנו את היסורים והצער מה שהוא מרגיש, כי התפילה שבאה על ידי היסורים, היא תיקון יותר גדול מהתיקון של העונש. %break וכמו ששמעתי מבעל הסולם, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש להאדם, אין זה כעין נקימה ונטירה שמעניש אותו עבור זה שלא שמע בקולו, כדרך בשר ודם, אלא העונש הוא תיקון. %break וכשהאדם מתפלל לה' שיקח ממנו את העונש, נמצא כאילו האדם מבקש מה', שיקח ממנו התיקון. ושאל, איך האדם יכול לבקש מה', שיקח ממנו התיקון, הלא התיקון הוא לטובת האדם. %break ותירץ, שמהתפילה שהאדם מבקש מה' שיעזור לו, יש לו חיבור עם ה', וזהו תיקון יותר גדול, מהתיקון שהאדם מקבל על ידי העונש. %break %H ימין ושמאל %break זווג להחיות העולמות, זווג דלא פסיק, שהוא חסדים מכוסים. זווג להולדת נשמות, זווג פסיק, שהוא בחינת חכמה. מימין יכולים לחיות אבל לא להוליד. מה שאין כן שמאל, חכמה, הנקרא חסרון, יכולים להוליד מצב ב'. %break מה שאין כן חפץ חסד, שמח בחלקו, חיים יש לו, אבל לא להוליד, מטעם כי טוב לו כך, ולמה שירצה למצב אחר. %break יחוד (זווג) להחיות העולמות זהו יחוד תמידי והוא נותן חיים. יחוד להולדת נשמות זהו יחוד דפסיק, היינו לא תמידי. וצריכים לעסוק ביחוד בשניהם. %break ודוגמא גשמית היא, שכדי לחיות אין שייך לומר, מתי לא צריכים לחיות, שזה בא מבחינת כי חפץ חסד השמח בחלקו. מה שאין כן להוליד, שלא תמיד צריכים לעסוק בזה. כי להוליד מצב חדש הוא דווקא על ידי חסרון, ולא תמיד האדם צריך לעסוק בחסרונות. %break %H שכר ועונש %break בבחינת עבודה משתמשים שכר ועונש בעולם הזה, ובבחינת עולם הבא לא משתמשים, הגם שישנו. מה שאין כן בבחינת הכלל משתמשים בעיקר שכר ועונש בעולם הבא, ולא משכר ועונש בעולם הזה. %break כי שכר נקרא תענוג, ועונש נקרא יסורים. ובבחינת הכלל, שעובדים לתועלת עצמם אז משתמשים בשכר ועונש של עולם הבא, מטעם שרק בעולם הבא הם ירגישו את התענוג מקיום תורה ומצוות, והיסורים מזה שלא קיימו תורה ומצוות. %break מה שאין כן בעולם הזה, אין הם מרגישים תענוגים ויסורים מקיום תורה ומצוות, או להיפך. לכן הם צריכים להשתמש רק מבחינת עולם הבא. %break מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הפרט, הם מרגישים עונש, אם אין להם אמונה בה', %break היינו יסורים מזה שאין להם אמונה. ויש להם תענוג, היינו שכר, בזה שיש להם היכולת להאמין, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה נקרא שכר ועונש בבחינת העולם הזה. %page 1633 %H אתם נצבים היום (א') %break "אתם נצבים היום כלכם". מלמד שכינסם... להכניסם בברית (רש"י). "כלכם" פירושו, שכולם נכנסו בערבות ("אור החיים" הקדוש). %break מקשים, מדוע מתחיל ברבים "כלכם", ואחר כך לשון יחיד "כל איש ישראל". הכונה, "כלכם", נכנס בכל איש ישראל, היינו שכל איש ישראל יהא כלול מכלכם, %break כמו שכתוב "ויחן העם תחת ההר", כאיש אחד בלב אחד. היינו שיש אהבת ישראל, אז יכולים להצליח, כמו שכתוב "חבור עצבים אפרים הנח לו". %break האדם הוא עולם קטן והוא נכלל מכל העולם. וצריך להגיע לדרגת יחיד, כמו שכתוב "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב). %break לכן כשהאדם מכניס את כל הפרטים "ראשיכם ושבטיכם", שכולם צריכים להכנס בברית, היינו להגיע, שיהיה עובד ה' "בכל לבבך - בשני יצריך". כלומר שאפילו הבחינות השפלות שבאדם, גם כן צריכות לקבל תיקון. %break "למען הקים אֹתךָ היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלקים". כלומר שהאדם יבוא לידי השגה זאת, שהוא נמצא ברשות היחיד. %break %H שהכל נהיה בדברו %break על ברכת "שהכל נהיה בדברו" הדין, שאם היה לו לאדם הפסק, צריך לברך פעם שניה. %break יש לפרש, על שאר ברכות הנהנין, אף על פי שהיה לו הפסק הוא עוד יכול לברך, משום שיש לו על מה לברך בתוך הדעת. מה שאין כן "שהכל נהיה בדברו", היינו הן מה שטוב לו ומה שרע לו, %break "שהכל נהיה בדברו", היינו כמו שכתוב, "וברוח פיו כל צבאם", היינו על הרצון דלהטיב לנבראיו, זה יכול להיות רק למעלה מהדעת. וכשהבנין הוא למעלה מהדעת, ועל הפסק כלשהו מוכרחים להתחיל העבודה מחדש. ולכן צריכים לברך פעם שנית. %break %H סור מרע ועשה טוב (ב') %break אם האדם רוצה להיות "סור מרע", אינו צריך לעשות שום פעולות בכדי להסיר מעצמו את הרע. כי יש כלל בטבע, שאין האדם יכול לסבול דבר רע בעצמו. %break אלא בה בעת שהאדם בא לידי הכרה, שדבר זה הוא מזיק ורע לו, שמדבר זה הוא יכול לאבד את החיים שלו, תיכף הוא יסור ממנו ומרחיק את עצמו כמטחווי קשת. נמצא, שלהרחיק את עצמו מדבר רע בא לו בלי עבודה. %break אלא העבודה היא לבוא לידי הכרה, שדבר זה הוא באמת מזיק, עד כדי כך שלא יכול להמשיך איתו בחיים שלו. ובכדי להגיע לזה צריכים "טוב", שעל ידי זה שהאדם עוסק בתורה ומצוות, %break ורוצה להגיע לשלימות החיים הרוחניים, אז הוא יכול לבוא לידי הכרת הרע. וכשהגיע להכרה הזאת, ממילא הוא מתרחק אז מהרע. וזה פירוש "עשה טוב". %page 1634 %H סור הוי המחכים ליום ה' %break "הוי המחכים ליום ה', חושך הוא ולא אור. משל לתרנגול ועטלף, ששניהם היו מצפים לאור היום. אמר לו התרנגול לעטלף, בשלמא שאני מצפה, שאורה שלי" (בגמרא, סנהדרין צ"ח ע"א). %break פירוש שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מה הוא מרויח מאור השמש. %break וצריך להבין: א. איזו שייכות יש לעינים, להסתכלות באור ה'. לאור השמש מבינים שצריכים עינים, אבל איזה קשר יש לזה לאור ה', עד שהפסוק מכנה "יום ה'", שמשמע שלמי שאין לו עינים, נשאר בחושך מאור ה'. %break ב. מהו יום ה' ומהו ליל ה'. איזה הפרש יש ביניהם. בשלמא עינו של אדם מבחינה בזריחת השמש, אבל יום ה' במה מבחינים. והענין הוא, שלגבי ה' יתברך אנו מבחינים יום ולילה בגילוי והסתרה. יום ה' נקרא גילוי פנים, היינו שהדבר ברור הוא אצלו כיום. %break וכמו שדרשו חז"ל על פסוק "לאור יום יקום רוצח וקטל עני ואביון, ובלילה יהיה כגנב" - הגמרא דורשת הא מדקאמר ובלילה יהיה כגנב, אלמא אור יממא הוא, ומשום התם הכי קאמר, %break אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קאתי רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו ואי מספקא לך מילתא כלילא יהא בעיניך כגנב, ולא ניתן להצילו בנפשו (פסחים ב' ע"א). %break נמצא שיום, היינו שיש לו בחינת גילוי פנים, שפני ה' מגולה, היינו שה' יתברך מגלה לו פנים בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל תיכף נענה על תפילתו, ויש לו עושר ובנים ונחת. ובכל מקום שהוא פונה הוא מצליח. %break ולילה נקרא הסתרת פנים, שחס ושלום יש לו ספיקות ומחשבות זרות לענין ההשגחה, שההסתרות מביאות לו ספיקות וכו'. וזה נקרא בחינת לילה. %break ומי שמצפה לאור ה', היינו שיש לו הרגשה וידיעה ודאית בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שהבורא יתברך משגיח על הבריאה עם השם של טוב ומטיב, %break ומה שהוא לא מרגיש בראיה ממשית את ההשגחה גלויה הוא לטובתו, שהוא על דרך התיקון, כדי שלא יפגום באור ה' עם הכלי קבלה שיש בו, שהם עושים הפירוד. %break לכן עליו מוטל לעבוד עבודה רבה, עד שיהפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ועל ידי ההתמדה נעשה באדם טבע שני. %break וכמו שהיה לו מקודם טבע איך לקבל לעצמו, אפילו בזמן שעושה משהו בדברים של השפעה, הוא מטעם שעל ידי מעשה של השפעה, יקבל איזו תמורה. %break זאת אומרת שאי אפשר לעשות שום דבר, בלי שיקבל איזו תמורה לתועלת עצמו, וכל הנאה שמקבל, הוא נעשה על ידי זה נפרד מדביקות ה' יתברך, כי הדביקות נמדדת לפי השתוות הצורה. %break ואנו צריכים לומר, מה שהבורא יתברך רוצה להיטיב היינו להשפיע, אין זה מטעם חסרון אלא זה נבחן כמו "שחוק", כי שחוק אינו נחשב לחסרון. כמו שאמרו חז"ל, שהמטרוניתא שאלה, %break מה הקדוש ברוך הוא עושה לאחר שברא את העולם, והתשובה הסופית מביאה הגמרא, שהקדוש ברוך הוא יושב ושוחק עם לויתן (עבודה זרה ג' ע"ב). %break לויתן פירושו חיבור (מלשון "כמער איש ולויות"), היינו שתכלית חיבור הבורא עם הנבראים, היא רק בחינת שחוק ולא ענין רצון של חסרון. %break %H מהי אמת %break על פי רוב נקבע היופי, מה שהרבים קבעו, שזה יפה וזה לא יפה, בלבושים וברהיטי בית. אנו רואים שכל דור מבטל את ציור היופי של דור הקודם. למשל בדור הקודם היו יודעים שרהיטי בית צריכים להיות מעץ, וחרוט על העץ מיני ציורים. %page 1635 וכיום הארונות שעושים בבית הם ארונות קיר, מה שהיו לפני כמה דורות בירושלים, שאנו רואים בדירות הישנות שיש שם ארוני קיר. רק היום עושים את ארונות קיר יותר יפה מאז. %break אבל מי יכול לומר מה זה באמת יפה. על כך אי אפשר לתת תשובה והגדרה, אלא כל מה שהרבים מסכימים שזה יפה, אז כולם הולכים לפי הדוגמא הזאת. לכן כל פעם יש מודה חדשה, היינו דוגמאות חדשות. %break נמצא לפי זה, כל מה שהרבים מחשיבים זה נקרא יופי, והולכים בדרך זה, נקרא מלבושי כבוד. ומה שהוא מכובד בעיני הבריות, על זה יכולים לתת יגיעה, בכדי להשיג אותו. %break לכן ברוחניות, הנקרא בעל מנת להשפיע, שזה אינו מכובד בעיני הבריות, שהרבים לא מחשיבים רוחניות, לכן קשה לעבוד ולתת יגיעה, בכדי להשיג דברים רוחניים. וגם כאן נשאלת השאלה מהי האמת, אם זה חשוב או לא. %break על זה באה התשובה, אמנם הרוחניות חשובה מאוד, אלא כדי שלא יקלקלו את הדברים רוחניים נעשה תיקון, שלא רואים מי שיחשיב אותה. ורק האדם בעצמו צריך להאמין, שיש שם חשיבות גדולה, להיות לרואי פני המלך. %break נמצא שבאמת הוא חשוב מאד ומכובד מאד, אלא ניתן על דרך תיקון, שהנבראים לא יראו את החשיבות שבדבר. %break לכן אין על זה הסכמה מרבים. לכן הרוחניות נקרא שהיא בעפרא, שפירושו, שלא יכול להיות יותר מבוזה מעפר. לכן יוצא שבפנימיות הוא באמת חשוב ומכובד, רק מבחוץ נראה שהוא בחינת עפר. %break מה שאין כן בגשמיות, בחיצוניות נותנים צורה אחרת, מה שנקרא יופי, וכל פעם מכבדים דברים. ובפנימיות, היינו אליבא דאמת, הכל שקר, אלא רק הבריות קבעו שזה יופי. %break וכל פעם הם מתחרטים ואומרים על דבר אחר שהוא יפה, ועל הצורה הקודמת שהיא לא יפה. ובאמת בפנימיות אין שום יופי אלא הכל שקר, אלא לפי דעת הרבים הם אומרים שזה חשוב, והם אומרים שזה לא חשוב. אבל ביסודה הכל שקר, מה שאין כן ברוחניות. %break %H מ סדר העבודה %break מתחילה מוטל על האדם להאמין למעלה מהדעת, שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ברא נבראיו, והטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה. %break וזה מסיבה כי רק זהו הכלי לקבל הנאה, כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק. ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות, מסיבת הכלי דלהנות נקרא חמדה, השתוקקות וכדומה. %break אבל זה צריך להיות למעלה מהדעת, כי כשהוא מסתכל תוך הדעת, אין הוא מוצא את השגחתו יתברך על העולם בבחינת טוב ומטיב, אלא להיפך. לכן אומרים, שצריך להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא. %break ואליבא דאמת אם הנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, מדוע לא מורגש זה בתוך הדעת. למדנו, שהוא מסיבת תיקון של נהמא דכסופא, לכן כל זמן שאין לנבראים את הכלים דהשפעה, אין הם יכולים לראות אור אלא נשארים בחושך. %break וכשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, %page 1636 והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. %break נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. %break והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, %break המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל. %break %H השכר תמורת עבודה ברוחניות %break באופן כללי יש להבחין בעולם ג' דברים: א. הבורא. ב. הנבראים. %break ג. הטוב ועונג מה שהבורא נותן לנבראים. ומבחינה זו אנו מבחינים עולם אין סוף ממלא כל המציאות, אין שם ראש וסוף. וכאן אין עוד מקום לעבודה, כי אין מה להוסיף. %break המקבל הראשון, המכונה מלכות, חשקה בהשתוות הצורה, אמרה שלא רוצה לקבל באופן כזה, שהיא תהיה המקבלת. ונעשה צמצום א', ועל בחינה ד' נעשה ריבוי עולמות והפרצופים ונשמות ומלאכים. %break כלומר שמבחינה ד' נעשו שורש לכל הקלקולים ומקום לתיקונים, מה שלא היה מטרם שיצאה בחינה ד', היינו שהמלכות, המכונה מקבל, לא רצתה לקבל על בחינתה. %break והיות שהכלי קבלה החדשים, המכונה בעל מנת להשפיע, מתיחסים להנברא, לכן זה הולך באיטיות. היות שהולכים נגד הטבע, כלומר נגד הרצון לקבל, שיצא מהבורא, שהתחתון כן יקבל. לכן הרצון הבא מצד הבורא, ועם רצון הזה כולם רוצים להשתמש. %break היינו, עם הרצון להשפיע, זהו כל העבודה שלנו, שאנחנו צריכים ללכת נגד הטבע, מה שהבורא ברא. וגמר התיקון נקרא בזמן שהרצון לקבל הכללי יתוקן בעל מנת להשפיע, אז אין כבר עבודה. %break נמצא שיש רק ד' בחינות: א. בורא. %break ב. נבראים. ג. המתנה שהבורא נותן להנבראים. ד. הנבראים רוצים לתת להבורא. %break נמצא היגיעה היא מפני שצריכים לעבוד נגד הטבע. מה שאין כן ברצון לקבל, שבא מצד הטבע, שהוא מצד רצונו להטיב לנבראיו, לכן על זה אין מה לעבוד. אלא עבודה היא רק על הרצון להשפיע. %break %H הבדל בין קדושה לסטרא אחרא %break ההבדל בין הרצון לקבל, הנמצא בקדושה, לרצון לקבל, הנמצא בסטרא אחרא - שבקדושה לא משתמשים רק בחלק הרצון שיכולים לכוון עליו בעל מנת להשפיע. ואילו החלק בעל מנת לקבל לא נמצא בקדושה. %break וממילא אי אפשר לומר שהרצון לקבל בעל מנת לקבל יתוקן, הלא אין לו שום מגע עם הקדושה. ואיך יכולים לתקן דבר שאינו בנמצא אצלו. %page 1637 ובסטרא אחרא, שם ישנו הרצון לקבל בעל מנת לקבל. אבל איך יכולים לתקן, הלא אין שום אור דקדושה יכול להגיע שמה, כי הכלים נתרחקו מהשפע ונבחנים לחלל הפנוי מאור השפע. %break ואיך יכולים לתקן, הלא לתקן את הכלים האלו צריך אור ושפע, כי האורות מתקנים את הכלים, וכאן שאין להם אור, מי יתקנם. %break אי לזאת נברא אדם, שעד י"ג שנים הוא קונה כלים דקבלה, שהם בעל מנת לקבל. אבל כשעוד אין לו אור, הוא קונה כלים, שמפרידים אותו מהקדושה. %break ואחר י"ג שנים, שמתחיל לעבוד עם הנקודה שבלב ומקיים תורה ומצוות על הכונה דעל מנת להשפיע, הוא זוכה לאיזו מדרגה דקדושה. ואז הוא יכול להתחיל לתקן את הכלים, שרכש מהסטרא אחרא. %break %H ענין גלות %break "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. %break תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. %break ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים. %break נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. %break ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". %break נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. %break והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת. %break %H הסתר ונגלה בהשגחתו יתברך %break בכללות העולם השגחתו הוא בהסתר מהכלל. כלומר, שאין העולם מאמינים, שיש השגחה על העולם, אלא חושבים שהכל הולך בלי שום מנהיג, חס ושלום. %break לכן הבורא מנהיג את העולם בשכר ועונש המגולה. כלומר שהנבראים מוכרחים לשמור את חוקי אלקים, הנקראים טבע, אחרת הם נענשים תיכף על המקום. וזה נקרא "שכר ועונש המגולה". %break לדוגמא, הבורא ברא את הנבראים שיהיו ממוזגים מארבעה יסודות, אויר, רוח, מים ועפר. וכולם צריכים להיות מיזוג. %page 1638 ואם האדם עובר על חוקי הטבע ומוסיף, לדוגמא, בחינת חום יותר משהבורא קובע, היינו שנכנס למקום החם ביותר, אז האדם מקבל עונש, מפני שעבר על חוקי הטבע, ומשלם בחיים שלו, שהאדם מת מרוב חום. %break או להיפך, האדם נכנס למקום הקר יותר ממה שנקבע מהטבע, אז העונש שלו הוא משלם עם החיים שלו ומת מקפאון. נמצא שהשכר ועונש מגולה. %break אבל הוא יתברך עדיין מכוסה, שאין הם אומרים שיש מנהיג, כלומר שהם אומרים, שהטבע אינו אלקים וסתם כח בלי הנהגה. %break לכן יוצא שבעולם הגשמי הוא יתברך עצמו בהסתר, ושכר ועונש מגולה בעולם הזה תיכף על המקום, בלי שום רחמנות. אלא מי שעובר על חוקי הטבע, הוא מקבל העונש על המקום. וכן השכר, כששומר על חוקי הטבע, הוא מקבל על המקום. %break %H טעמי תורה %break אוכלים, בכדי שיהיה כח לעבודה, ועובדים, בכדי שיהיה מה לאכול. אוכלים, שיהיה כח לעבוד. וחוזר חלילה. %break ויש להבין, מה הוא העיקר ומה הטפל. זה פשוט, אם שואלים את האדם על מה משתיהן אתה רוצה לוותר, היינו רוצים לתת לך דבר אחד משתיהן, ולא שאתה כורך אחד בשני. %break בודאי שיגיד שהוא מוותר על העבודה ולא על אכילה, כי באכילה, הוא מוצא טעם טוב, מה שאין כן בעבודה הוא מרגיש טעם רע. לכן אם יש ביכולתו לוותר על פעולה אחת, היה מוותר על עבודה והיה בוחר באכילה. %break ויש לפעמים אנשים, שאין להם טעם באכילה, וכל מה שאוכלים הוא מטעם הכרח, שאחרת לא היה להם קיום לגוף ולא יוכלו לעבוד. %break ובשביל מה הם צריכים לעבוד. היות שיש להם סיפוק בעבודה, כי בעבודה הם מרגישים טעם, שרואים שעושים משהו. מה שאין כן באכילה אין להם טעם. וזהו מסיבת מחלה או מחמת זקנה, כמו שאמרו חז"ל "ולא בסבא טעמא". %break כמו כן בעבודת ה', "אכילה" נקרא תורה. ויש שאוכלים בכדי שיהיה להם אחר כך כח לעבוד, ועובדים בכדי שיוכלו לאכול. היינו שיטעמו טעם בתורה. %break ואם הם רואים, שעוד אין להם הבנה בתורה, אז הם צריכים ללמוד תורה בתור סגולה. היינו על ידי כח התורה שיהיה להם כח לעבוד, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". %break נמצא, שהוא אוכל מן התורה, בכדי שיהיה לו כח לעבוד. לפי זה אחר כך עובד, בכדי שיזכה לאכילה, היינו להבין את התורה בבחינת טעמי תורה. %break ואם עדיין לא מוצא בה טעם, אז הוא לומד תורה בכדי שיוכל לעבוד. נמצא שהתורה היא רק אמצעי שיוכל לעבוד, ואילו עבודה היא העיקר. ויש לפעמים שהתורה היא עצם, היינו כשזוכה לטעמי התורה. %break %H אבא ואמא %break "אבא נותן הלובן", הזכר מוריד הכלי קבלה דבחינה ד', הנקרא אהבה עצמית. "אמא נותנת האודם", הנקבה נותנת כלים, אבל הם כלים דהשפעה. %break נמצא שאי אפשר להשיג כלים דהשפעה, מטרם שמחליטים שכלים דקבלה אינם ראויים לשימוש. כלומר שאי אפשר להשיג כלים דהשפעה, שהיא אהבת ה', מטרם שיודעים שאהבה עצמית היא דבר פסול, שאסור להשתמש עם כלים אלה. %page 1639 מה שאין כן סדר העבודה של הכלל, שנוסף לאהבה עצמית רוצים להוסיף גם כן אהבת ה'. שאין ב' דברים אלו יכולים להיות בנושא אחד, ולכן מוכרחים להשאר באהבה עצמית, ולאהבת ה' לא מגיעים, אלא שזהו בעולה ויורד. %break %H פעילות גדולי האומה %break בעל הסולם פעל שאדם פשוט, שאם הולך בדרכו, יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, מה שאין כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. %break ולפני הבעל שם טוב היה צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות. %break %H המעשים עולים למעלה %break כשהולכים על דרך להשפיע, לא נשאר אצל האדם כלום מהמעשים טובים שלו, אלא הכל עולה למעלה, כמו שכתב הזהר הקדוש, המעשים של יראה ואהבה פרחת לעלמא עולה למעלה. %break מה שאין כן מעשה בשלא לשמה נשאר למטה, כלומר שאז האדם מרגיש שיש לו רכוש של תורה ומעשים טובים. %break %H יוונים נקבצו עלי %break "יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים". יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דווקא בתוך הדעת. %break ובאים היוונים דווקא בימי חשמונאים, היינו דווקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. מה שאין כן מטרם זה, אין מקום ליוונים, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", שזה ענין "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). %break וזה כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ומטרם שבא, מדוע אין לו סיוע מלמעלה. %break התשובה, שטרם שבא לטהר את עצמו מהכלי קבלה שלו, הגם שהאדם מאמין שהקדוש ברוך הוא עוזר, וכמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, %break ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו" (קידושין ל' ע"ב), בזה האדם צריך להאמין שכך הוא, אבל מצד הדעת הוא רואה שבלאו הכי האדם עושה את הכל. %break מה שאין כן מי שבא לטהר את עצמו מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים. %break ואם לא יקרה נס הזה, הוא אבוד. וזה הוא רואה בתוך הדעת, שהוא צריך סיוע מלמעלה, ובתוך הדעת אין שום מציאות, שהוא יצא משליטת הרצון לקבל. %break נמצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמו שכתוב, "למה יאמרו הגוים איה אלקיהם". ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת, %page 1640 היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים, "איה". %break וזה אנו רואים שבשבת בקדושת כתר, אומר האר"י הקדוש שם, שבמילת "איה" מאיר האור של שבת, הנקרא מוחין דחיה, שדוקא על למעלה מהדעת של היוונים ששומעים "איה", %break באה התשובה של אור השבת, שמאיר ומבטל כל הדינים, כמו שכתוב "והדינים מתעברים מינה". %break נמצא על ידי יון, היינו קליפת יון, שהולכים לפי הדעת, יורדים במצולה ואי אפשר לעלות, כמו שכתוב "טבעת ביון מצולה" (תהלים ס'). ורק מלמעלה יכולים להעלות. %break %H מלחמת היצר %break מלחמת היצר היא בפנימיות וחיצוניות, כמו שאנו רואים במלחמת אגרופים, שכל אחד רוצה שהשני יכנע לפניו, היינו שלא רוצה להרוג את השני. ואז המלחמה היא בלי לבושים, אלא מלחמת כח, למי שיש יותר כח הוא מכניע את השני. %break לזאת גם במלחמת היצר אין צריך להרוג אותו, אלא כמו שאמרו חז"ל "אל יתפלל אדם שהרשעים ימותו, אלא שיעשו תשובה" (ברכות י'), היינו שיהיה נכנע תחת שליטת יצר הטוב. %break %H מהו יפת תואר בעבודה %break הנה הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל, היא בשביה בין העמים. פירוש, כי כל אדם הוא עולם קטן ונכלל מע' אומות העולם. וכולם שולטים על נשמתו, שהיא נקראת, נקודה שבלב. %break ולכן "כי תצא" - למלחמת הרשות, ששם מקום לגלות את הכוונה בעל מנת להשפיע, שעל ידי המלחמה מתגלית הנקודה שבלב. %break וזה שכתוב "ונתנו ה' אלקיך בידיך ושבית שביו". היינו הנקודה שהיתה שבויה בין אומות העולם, שתתגבר על אומות העולם ותוציא אותה לחירות. %break וצריכים לעשות לה תיקונים המבוארים, לפני שתיקח אותה בעל מנת להשפיע, אחרת היא חוזרת לשביה בין האומות, כלומר היא מסתלקת. שזה נבחן שהגוים שולטים עליה, על בת ישראל. %break שפירושו שלא רואים את יופי, אלא להיפך, רואים שהיופי נמצא בגוים. היינו שאם האדם עני בדעת דקדושה, זה מכסה על בת ישראל, היינו נשמת ישראל. %break %H קבלות האדם %break בקבלות האדם יש להבחין ז' אופנים, שבכל אופן יש תנאים מיוחדים: א. המקבל צדקה, ב. המקבל מתנה, ג. המקבל על ידי קנין כסף, %page 1641 ד. המקבל על ידי חלופין, ה. המקבל שכר עבור העבודה, ו. המקבל בחזרה חוב, ז. המקבל הלואה. %break בהמקבל חוב, יש להבחין לאו דווקא בחוב המגיע לו על ידי מלוה, אלא גם על ידי היזק, שהמזיק מחויב לשלם להניזק, במה שהזיק לו. ובקנין, יש להבחין שמקבל החפץ תמורת כסף או תמורת חלופין, מה שאין כן בצדקה ובמתנה אין שום תמורה. %break הגרעון בצדקה שהאדם מתבייש בעת קבלתה, והיה שמח אם לא היה צריך לקבל את הצדקה. מכל מקום הוא עומד על המקח. %break מה שאין כן במתנה הוא שמח בעת קבלתה, אבל יש גרעון שאין אדם עומד על המקח, לומר, תן לי מתנה יותר גדולה. כי בדרך כלל מתנה מודדים, וגם כן גדלות המתנה, היא בשיעור גדלותו של הנותן. %break מה שאין כן בצדקה, המדידה היא בגדלותו של החפץ, ואין לו שייכות לגדלותו של הנותן. %break ובהמקבל חובו, אין לו שום חשבון עם הנותן וגם לא עם החפץ, אלא אם הוא מחזיר לו חובו בלי שום רווחים, הוא שבע רצון. אחרת, כלומר אם יש לו משהו יותר משנתן לו, כבר נקרא ריבית שהוא אסור מן התורה. %break ובהמקבל חלופין - יכול שאין הב' דברים שוים במחירם בשוק, אבל אם לאחד חסר מה שיש לשני, וכמו כן לשני חסר מה שיש לראשון, כבר לא אמרינן שאחד רימה את השני, היות שהנחיצות שבהדבר קובעת ולא ערך החפץ. %break כי יכול להיות שערך חפץ בשוק זול, אבל הוא נחוץ לזה, אז הוא מסכים בכל הלב שיתן לו, מסיבת נחיצות הבעלים לחפץ. כלומר שהנחיצות נכנסת בחשיבות החפץ. %break קנין על ידי חלופין, כמו שכתב ר' יצחק מברדיטשוב, שנותן להבורא עוונות, חטאים ופשעים, ותמורת זה הוא יתן לו סליחה, מחילה וכפרה, שזהו כלי ואור, כיון שאי אפשר להיות סליחה אם אין עוון. %break אדם המקבל חפץ או כסף, יש להבחין אם נהנה מהקבלה, כלומר שהוא היה יותר שבע רצון אם לא היה צריך לקבל. וזה שייך לומר בהמקבל צדקה, או מקבל הלואה. מה שאין כן בקבלת מתנה או בהחזרת חוב, או שכר עבודה או בקבלה על דרך הקניה. %break ובחלופין אפשר לומר, שהיה יותר שבע רצון שלא היה צריך לחלופין, אלא שהיה לו הכל אצלו, ולא היה נצרך לחבירו, שנתן לו את הדבר תמורת חלופין. %break וכמו כן יש להבחין בקבלת אדם, ולא בקבלת חפץ של האדם, היינו קבלת אורחים, קבלת פני אדם, קבלת חכם. %break בקבלת חכם, אדם נהנה. בקבלת אורחים כבר יש לאדם יגיעה, היות שצריך לשמשם, ועושה זה רק מטעם מצוה, וכמו כן "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", גם אין הגוף נהנה מזה תמיד. %break כי יש לפעמים שבא אליו אדם והוא לא יכול לסבול אותו, ומכל מקום הוא מחויב לקבל אותו בסבר פנים יפות. %break בעבודה, אמונה נקרא צדקה. והאדם היה שבע רצון אם היתה לו ידיעה. מתנה נקרא תורה, הנקרא ידיעה, מזה האדם נהנה. אבל אין לבקש מתנה, כי למי שאוהבים נותנים מתנות. לכן לאחר האמונה שהאדם נעשה אוהב ה', הוא מקבל מה' את התורה, הנקראת מתנה. %break גם התורה נקרא קנין, כי זה תשלום עבור היגיעה, כמו שכתוב "יגעת ומצאת תאמין" (מגילה ו' ע"ב). היגיעה היתה בזה שהיה רוצה רק להשפיע בבחינת אמונה, ועל ידי זה מצא אחר כך את המתנה. %break כי היגיעה שהוא נותן עבור קנין התורה, זה כמו כסף שמשלמים עבור איזה דבר, שנקנה על ידי קנין כסף. %page 1642 %H בעל כורחך אתה חי, בעל כורחך אתה מת %break "בעל כורחך אתה חי", אם האדם לא רוצה לקבל חיים עבור עצמו, אז הוא חי. %break "בעל כורחך אתה מת". אם אין האדם רוצה למות, היינו על דרך שאמרו חז"ל "רשעים בחייהם קרויין מתים", אזי כל כמה שהוא לא רוצה להיות רשע, אז הוא מת. היינו שבא לידי הכרת הרע, שנקרא "מת". אחרת הוא נמצא בהחיים של הרשעים. %break %H סוס לרכב עליו %break האבות הן הן המרכבה, כמו שכתוב "ויעל ה' מעל אברהם". הסוס חשוב זה שבעל הבית נותן לו כל הצרכים בגלל שאוהב אותו, כמו הבנים שלו. ומדוע הבנים הם בבית והוא בארווה, משום שהוא ילכלך הבית, לכן בעל הבית שם אותו מחוץ לבית, במקום המיוחד לו. %break ואמנם זה שבעל הבית נותן הצרכים לסוס, אינו מחמת אהבה, אלא בכדי שהסוס ישמש אותו, אחרת לא היה שם לבו לסוס. %break והנמשל, האדם בזמן שהוא מרגיש שהוא בעל הבית על הגוף, הוא אומר לגוף, "מה שאני נותן לך את כל מחסורך, איננו בשביל שאני אוהב אותך, אלא אני נותן לך הכל, בכדי שתוכל לשמש להבורא. %break וכל מה שאתה מקבל, זה רק בשיעור שאני יכול לכוון שתצא מזה תועלת להבורא, אחרת לא הייתי מקבל שום דבר בשבילך". וזהו ענין המסך והאור חוזר שמקבלים את כל הנאות בשיעור שתהיה מזה לתועלת הבורא, שזה נקרא בעל מנת להשפיע. %break %H תפילה לחיים ומזונות %break חז"ל שאלו: אם צריכים לחיים וגם למזונות, להתפלל על מזונות, כי מזונות נותנים למי שחי (תענית ח' ע"ב). חיים נקרא הכרחיות, היינו אמונה. מזונות, היינו טעמי תורה ומצוות, הנקרא "צוויא דמארי". %break וכשמתפללים על צוויא דמארי, אז ממילא נותנים בחינת אמונה, כי אסור ללמד תורה לעכו"ם, כמו שכתוב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (חגיגה י"ג ע"א). %break כלומר, בזמן שיש לבקש על חיים ועל מזונות, כדאי לבקש על מזונות, כי מזונות יכולים לתת רק לחיים. אמונה נקרא חיים. מזונות נקרא תורה. %break כדאי לבקש שה' יפתח לבו בתורה, וממילא תהיה לו אמונה. כי תורה נתנה רק לבחינת ישראל, וישראל נקרא מי שיש לו אמונה בה'. %break %H מישוש בתפילין %break "צריך למשמש בתפילין כדי שלא יסיח דעתו". לכאורה אם היה מסתכל על התפילין היה יותר מועיל להיסח הדעת. %page 1643 אלא ענין דעת פירוש שצריך לזכור שענין תפילין הוא סגולה, וממשמש נקרא מעשה. מעשה נקרא אמונה, שהיא ההיפך מהדעת, שהיא נגד הדעת. %break %H קיום תורה רק בארץ ישראל %break אין התורה כולה מתקיימת אלא בארץ ישראל (זהר, ריש האזינו). יש בחינת מדבר, ישוב, עולם, ארץ ישראל. פירוש, כל המצוות יכולים לקיים אפילו שנמצא בחוץ לארץ, כלומר אפילו שעדיין לא נכנס לקדושת ארץ ישראל, הנקרא בחינת מלכות שמים. %break אבל מצוות יראה ואהבה אי אפשר לקיים בחוץ לארץ, כי מטרם שיש לו מלכות שמים הוא יכול לקיים רק על דרך הכפיה, ולא מאהבה ורצון. %break %H דרגת הרשע %break "ולרשע אמר אלקים, מה לך לספר חוקי", "לא איברי עלמא אלא לצדיקי... ולרשיעי גמירי". אצל רשע גמור, כשהוא מרגיש, ואם כן הוא משמש בתרי"ג עיטין, שהם מצוות. ולצדיקא - תרי"ג פקודין. %break %H בחינת ירושלים %break ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה שאין לו שום יראה. ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד יצחק". %break עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז נעשה צירוף אחד ירו-שלם. "עינים להם ולא יראו" זה ימין, שלם, לכל מקום שאתה פונה צריך להיות לימין, היינו חסד. %break %H מלחמה בעמלק %break "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". ושאלו "וכי ידיו של משה עושות מלחמה". והתשובה - "בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, מתגברין" (ראש השנה כ"ט ע"א). %break פירוש מסתכלים כלפי מעלה, היינו להשפיע, שענין הסתכלות פירושו שמסתכל על הדבר שזה בסדר, היינו כמו שכתוב אצל יוסף ובנימין "ואשימה עיני", היינו להשגיח עליו ולהטיב לו. %break כמו שכתב הרמב"ן שם, שמסתכלים לשמים, שרוצים להנות לשמים, הנקרא על מנת להשפיע, שפירושו "זה קם". היינו אם הכל לטובת ה', ממילא עמלק, שהוא הרצון לקבל, נופל, כשמסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים. %page 1644 %H שמחה ויראה %break הנה כתוב "עבדו את ה' בשמחה", "עבדו ה' ביראה". %break האדם כשהולך להתפלל על חסרון לרוחניות, הוא צריך להיות בשמחה, היות שעכשיו הוא בבחינת הכרה, שחסר לו רוחניות. מה שאין כן לפני זה, היה בבחינת חולה מחוסר הכרה. ואחר כך יש מקום להתפלל, ואז צריך להיות לו יראה. %break %H הבדל בין כסף לכבוד %break כסף בא מצד התחתון, שהוא כוסף ומייגע את עצמו להשיג את מבוקשו. כבוד לא תלוי בתחתון, אלא שבא חוץ ממנו, כמו בעולמנו, שאנשים מבינים שכדאי לכבדו. %break לכן לאחר שיש לאדם כסף, אז מגיע הזמן לעבוד עבור הכבוד. בזמן שהאדם מתחיל להשתוקק לקרבת ה', שה' יקרב אותו, והגם שכל פעם מקבל דחיות מה', וצריך להאמין שכל ההפרעות באות מצד ה', ומכל מקום הוא לא נח ולא שוקט, %break בדוגמת ילד שרוצה משהו מהאבא, כן האדם שכוסף לה', אף על פי שזורקים אותו, מכל מקום כל פעם שקם מנפילתו, הוא מתחיל שוב להתפלל שיקרבהו. %break ואחר כך הקדוש ברוך הוא נותן לו כבוד, המתישב בכלי דכסף. זאת אומרת שה' נותן לו אור התורה, כי "נר ה' נשמת אדם". נמצא, שכסף הוא בחינת אתערותא דלתתא, וכבוד הוא בחינת אתערותא דלעילא. %break %H כולו מרור %break היינו שבזמן הגאולה מרגישים, שהגלות היתה כולה מרור. מה שאין כן לפני הגאולה, עוד לא יכולים לדעת שהגלות היא כל כך מרור. וזהו "כיתרון האור מן החושך", %break שבזמן שרואים את האור, אז יכולים לראות את החושך. שזה סוד "אם אין דעת, (שהדעת עדיין בגלות), הבדלה מנין". %break %H ישן - חדש %break כלים ישנים שנשברו, אם סיבת השבירה בגלל כלים דקבלה, אז תדע להזהר מחדש, היינו תקבל כלים חדשים לעבוד בעל מנת להשפיע. %break %H מלך פורץ גדר %break "מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו". מלך, הוא הקדוש ברוך הוא. פורץ גדר, זהו המפסיק בין קבלה להשפעה. ואין מוחין בידו, היינו הגוף הנקרא רצון לקבל, אלא שהוא נכנע. %page 1645 %H חתן דומה למלך %break חתן דומה למלך, מפני שמוחלין לו עונותיו. נמצא בזה שהוא דומה למלך, היינו שיש לו כח השפעה. וזה דווקא בזמן שהחתן מרגיש שהוא נחות דרגא, ושהוא מתבטל להמלך, אז הוא דומה למלך, שאין לו שום רשות. ועיין בתוצאות מכאן. %break %H מלכות שמים מתחילים בחסד %break "מלכות שמים מתחילים בחסד", היינו חסדים מכוסים. זכרונות, זה גבורה, שיודעים שהבורא זוכר בנו. שופרות, זה קו אמצעי. בשופר, היינו שפרו מעשיכם. %break אם הכוונה בתחילה לשפר את המעשים שיהיו בעל מנת להשפיע, מתחילים בחסדים, ולבסוף מגיעים לשיפור המעשים, שיהיה בעל מנת להשפיע. %break %H צער קודם לרחמים %break "כשמקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה... וכעין זה תהיה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים... ואם לא מקדים רחמים יצאו בצער, וטוב שהקדים צער ודין להמשיך רחמים... לפום צערא אגרא" (זהר כי תצא, דף י"ט, אות נ"ב). %break ויש להבין: %break א. מדוע בכדי להמשיך רחמים מוכרח להיות מקודם צער ודין. ב. מהו הפירוש "לפום צערא אגרא", הלא צריכים לעבוד בלי שכר. ולהבין הנ"ל צריכים לדעת מהו צער ויגיעה ודין. ומהו השכר שהבטיחו "לפום צערא אגרא". %break הנה ידוע שאין אור בלי כלי, כלומר שלא יכול להיות מילוי אם אין שם מקום חסרון. והיות שכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג בלי בושה, נעשה תיקון, הנקרא צמצום והסתר, שלא מרגישים את הבורא. %break וכדי שתהיה היכולת להכיר את הבורא, מוכרחים להשיג את כלי דהשפעה. וזוהי עבודה גדולה וצער ויגיעה, היות שמצד הטבע נולדנו בכלים דקבלה. וכלים, היינו החסרונות, שיהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמית, אין אנו מבינים בשכל החיצון שלנו. %break ומשום זה כשאנו רוצים ללכת על דרך השפעה, זה הנקרא למעלה מהדעת, מפני שאין הדעת יכולה להבין דבר זה. וזה שאדם רוצה לטהר עצמו מכלים דקבלה, נקרא טהרה. %break נשאלת השאלה, מי הוא הנותן מחשבה ורצון להאדם, שירצה לטהר עצמו מכלים דקבלה. וזה בא לו על ידי ספרים וסופרים, שהוא שומע ורואה, מה שהם אומרים לו. שהחיים שהוא משתוקק לפי רצון גופו נקראים מיתה ולא חיים. %break %H צריכים לקבל תורה בשתי ידים %break ענין שאומרים, שצריכין לקבל התורה בשתי ידים. הנה הפסוק אומר "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד". %page 1646 ענין אריכות ימים על דרך המוסר הוא, שאין להפסיק עבודת ה' אלא תמיד הוא בדביקות ה'. וטעם שענין ימין נקרא בחינת חסד, הוא ביטול המציאות, שהוא רוצה רק לעשות נחת רוח לה'. %break וענין מציאות מתפרש בשני אופנים: א. בגשמיות, ב. ברוחניות. %break שענין גשמיות הוא פשוט שעובד ה' במסירות נפש. ומציאות ברוחניות, הכוונה החיות והתענוג שהוא מרגיש בעת עבודתו. %break ובזמן שכוונתו היא לשם שמים, אז הוא רוצה בביטול המציאות, דהיינו שמסכים לעבוד ה' בלי שום חיות ותענוג, ממש ביטול מציאות הרוחניות, שאז בטח שאין לו שום תמורה עבור עבודתו. לכן הוא בטוח בעצמו, שעובד ה' רק בעל מנת להשפיע, שנקרא בחינת חסד. %break וממילא אי אפשר לו להיות איזו ירידה בעבודתו, מפני שכל הירידות באות מסיבת שאין לו תענוג וחיות, שלכן הוא לא יכול להמשיך בעבודתו. %break מה שאין כן אם הוא מסכים לעבוד במצב כזה, ועוד שהוא משתוקק לזה, ממילא אי אפשר לו להיות בחינת הפסק בעבודה. וזה נבחן לאריכות ימים. %break ובזה יש לפרש מה שכתוב, "ונפשי כעפר לכל תהיה". שהנפש שלו, היינו בחינת החיות המלובשת אצלו בתורה ומצוות, תהיה בביטול המציאות, שהיא בחינת "עפר", שאין בזה שום טעם. %break "לכל תהיה", שענין "לכל", הכוונה בין לבחינת תורה ובין לבחינת מצוה. והוא מסכים להגיע לבחינת ביטול כזה. ומי שמגיע לידי מדרגה כזו, אי אפשר להיות לו בחינת הפסק בעבודת ה', שנקרא בחינת יום, וזה נבחן לאריכות ימים. %break "ובשמאלה עושר וכבוד", שזה קו שמאל, וזהו ענין קיום המציאות. שענין כבוד נקרא בחינת נשמה, כמו שכתוב בשער הכוונות על מה שכתוב "ובכן תן כבוד לעמך". %break ועושר, נקרא בחינת תורה, כמו שאמרו חז"ל "אין עני אלא בדעה" (נדרים מ"א ע"א). וזה נקרא בב' ידים. ואז התורה בבחינת קו האמצעי אצלו. %break %H תיקון חצות %break חצות נקרא "מחצה על מחצה", היינו באמצע לילה. לילה נקרא חושך. ובאמצע חושך, הנקרא מחצה על מחצה, חצי טוב וחצי רע, היינו שקצת מאיר לו אור הקדושה וקצת הוא מרגיש שנמצא בחושך, אז הזמן שיתאבל על חורבן בית המקדש בכלל. %break ובפרט, כי לבו של אדם נקרא בית, כמו שכתוב, "ג' דברים מרחיבים את דעתו של אדם, אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים" (ברכות נ"ז ע"ב). %break ומפרש הזהר הקדוש "אשה נאה דא נשמתא, דירה נאה דא ליבא", שהלב של אדם הוא הבית שבו האדם גר, שצריך להיות בית דקדושה, שהוא להשפיע לה'. וזה נחרב, ובמקומו בא בנין של אהבה עצמית. %break %H שלימות וחסרון (א') %break במקום חסרון יש אחיזה להסטרא אחרא. לכן בזמן הבקורת, שאז האדם נמצא בחסרון, יש שם אחיזה לסטרא אחרא. ואז האדם, אף על פי שלא מרגיש, מכל מקום הוא נמצא בפרודא. %page 1647 מה שאין כן בקו ימין, שהאדם נמצא במצב של שלימות, אין שום אחיזה להסטרא אחרא, והאדם נמצא אז בקדושה, אלא שהיא מדרגה קטנה, אבל מכל מקום זוהי קדושה. מה שאין כן בקו שמאל נמצא בחסרון ובפרודא. %break %H אמונה ודעת %break הקשה, למה צריכים להמשיך בחינת חכמה, שהיא בחינת ידיעה, אם כל עבודתו של האדם היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ותירץ, דאם לא היה צדיק הדור בבחינת ידיעה, %break אזי הכלל ישראל לא היו יכולים לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא דווקא בזמן שצדיק הדור ממשיך בחינת הארת חכמה, אז הדעת שלו מאירה בכלל ישראל. %break בדוגמת האדם, שאם המוח של האדם מבין ויודע מה שהוא רוצה, אזי האברים פועלים את פעולתם ולא נזקקים לשום שכל, אלא היד והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם. %break ולא יעלה על שום בר דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל להיד והרגל, אזי העבודה שלהן היתה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה לאברים, שהאברים נערכים לפי גדלות המוח. %break זאת אומרת אם המוח הוא שכל גדול, אז כל האברים נקראים על שמו, שהם נקראים אברים גדולים. %break כמו כן כאן, אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחינת ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחינת אמונה, ויש להם הספקה שלימה, ולא חסר להם שום בחינת ידיעה. %break %H אמונה למעלה מהדעת %break דוגמא, למטה מטבור דא"ק, למדנו שיש שם עשר ספירות דסיומא. היינו כל זמן שהוא אומר שלא רוצה לקבל, מסיבת שהוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, %break אז יש לו אור דחסדים והארת חכמה. אבל בה בעת שנופל במחשבתו ענין של קבלה, תיכף נופל ממדרגת הקדושה. %break %H מעשים טובים נקראים בנים %break מעשים טובים נקראים בנים. ובנים גם כן נקראים, הבנה וידיעה. ואבות נקראים הסיבות, שמולידים את ההבנה. לכן כשעוסקים בתורה, רוצים שעל ידי התורה ומצוות שעוסקים, יהיו הבנה וידיעה. %break מה שאין כן צדיקים ... הבנים של ... מעשים טובים, כמו שפירש רש"י, "ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". %page 1648 %H יחוד זו"ן %break "ויגש אליו יהודה". רבי אלעזר פתח, "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך". ובהסולם, אתה אבינו, אתה היינו המלכות, פירושו אתה שורשנו, שמלכות נקראת אתה הוא שורשנו. %break "אברהם לא ידענו". כי אף על פי שבו קיום העולם, שהוא סוד החסד, שכתוב "עולם חסד יבנה", לא השתדל עלינו כמו שהשתדל על ישמעאל, שאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך". "וישראל לא יכירנו... גואלנו מעולם שמך". %break כי המלכות, נקראת "גואל", וכן היא נקראת, "המלאך הגואל". וזהו "גואלנו מעולם שמך". למדנו שאין מפסיקים בין גאולה לתפילה, ובין תפילה של יד לתפילה של ראש. %break יהודה נקרא מלכות תפילה, יוסף נקרא יסוד, שהוא המשפיע. לכן נקרא גואל ולכן אין מפסיקים בין גאולה לתפילה, אלא צריכים ליחדן. תפילה של יד, נקרא מלכות, ותפילה של ראש, הנקרא המשפיע, שאין מפסיקים, וצריכים לעשות את היחוד. %break %H אסור ללמד תורה לגוי %break אסור ללמד תורה לגוי, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי" (חגיגה יג ע"א). וענין איסור, לפי מה שפרש זצ"ל, בכל מקום שכתוב "אסור", פירוש שאינו יכול. לפי זה יוצא, שפירוש שאסור ללמד תורה לגוי, ואפילו מי שנימול ואינו שומר מצוות התורה, הוא לא יכול ללמוד תורה. %break והענין הוא שיש תורה ויש חכמה. %break %H ברוך אלקינו שבראנו לכבודו %break האדם נותן תודה לה' בזמן שהקדוש ברוך הוא נותן לו את ההרגשה הזאת, ויכול לעבוד בדרך זה, היינו שכל מה שהוא עושה הוא להרבות כבוד שמים, ולא לתועלת עצמו. %break %H חורבן דקדושה %break האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה. %break כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין. %break אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, %page 1649 הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל. %break ומלכות נקראת מטה, היינו מטה בחשיבות, בזה שאין אדם מרגיש את חשיבות ענין למעלה מהדעת. %break %H את גולן בבשן %break "בשן" הוא לשון בושה, "גולן" לשון גאולה, פירוש שעל ידי הבושה נגאלין. %break "חרמון ותבור ירננו". תבור מלשון בתר, שהוא סוד "הרי בתר" (שיר השירים ב'). הרים נקראים הרהורים, היינו מחשבות שבאות לאדם. "בתר" מלשון "ויבתר אותם בתווך" (לך לך). %break שעל ידי ההרהורים, נחתכים לשנים, היינו הראש מן הצואר, שאז הגוף מאבד את החיים שלו. %break %H האדם הוא הקובע %break האדם הוא הקובע את הצורה, היינו אם זה טוב או רע. דהיינו אם היסורים באים למתקו, זה נקרא טוב, ואם לא אומר כך באמת הוא מרגיש אותם כיסורים. %break %H טעם שהולכין על קברי אבות %break פעם אאמו"ר זצ"ל נסע לחברון לפני שעבר לגור בת"א. וכשחזר ממערת המכפלה, אמר טעם למה נוסע לקברי אבות, שהוא כדי לומר, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי". %break %H דרך תורה %break דרך יסורים, היינו בזמן שנמצא תחת היסורים. דרך התורה, שהוא יכול לצייר לעצמו את היסורים שעברו עליו, ואז הוא מרויח שאינו צריך ליסורים חדשים. %break %H אין חדש תחת השמש %break "אין חדש תחת השמש". חידוש, נקרא דבר חדש, מה שלא היה עד עכשיו. "תחת השמש" לא נקרא חידוש, כי זהו טבע, שצריך לעבוד לתועלת עצמו. למעלה מהשמש, שהוא למעלה מהדעת, זהו חידוש, היות שזהו נגד הטבע. %page 1650 %H השבת הגזל %break "והשיב את הגזילה אשר גזל". גזילה יקרא אשר הוא מקבל בכח, אף על פי שהנותן לא רוצה. העליון רוצה שהתחתון יקבל רק בזמן שמשלם תמורה, היינו על מנת שהמוכר יהנה. %break בגשמיות הוא נותן לו כסף, וברוחניות תמורה נקרא בעל מנת להשפיע. וזהו, והשיב, היינו את כל מה שקיבל בעל מנת לקבל, שיתקנו בעל מנת להשפיע. %break %H הזקן מחפש יראת שמים %break "אדלא אבידנא בחישנא". פירוש, שהזקן שהולך מסתכל תמיד לארץ, כאלו מחפש דבר (שבת קנ"ב). %break יש להבין, מה בא זה להודיענו. אלא, זקן זהו מי שקנה חכמה. ומטרם שנאבד לו את היראת שמים הוא מחפש בארץ, שארץ רמז ליראת שמים, ואינו מחכה עד שיאבד את היראת שמים שלו, שאז יחפש, אלא חכם הרואה את הנולד ומחפש מקודם. %break %H ג' שותפים %break "ג' שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו" (קידושין ל' ע"ב). ימין נקרא אבא, שנותן הלובן. האדם צריך לתת אתערותא דלתתא, כי זהו הכלי, היינו החסרון, וזהו "כיתרון האור מן החושך". %break ואמא נותנת האודם, היינו שמאל, היינו אור אדם, שרואים שלא יכולים ללכת בדרך הזאת. וזה נקרא "שמאל דוחה", היינו שרואה שהוא נדחה מדרך להגיע לה'. %break מה שאין כן, "ימין מקרבת", שהוא מאמין שכן הוא יכול ללכת, וכמה שיש לו אחיזה בקדושה, הוא שבע רצון ונותן תודה לה'. %break וכשיש לו ימין ושמאל, והוא רואה את המרחק שבשניהם, אז הוא בא לידי עצם, שהוא רק בא לטהר, אולם אינו יכול, אז הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה. ואז הוא מגיע לדרגת אדם. %break %H פירוש "תורה לשמה" %break זכה, התורה לשמה נעשית לו סם חיים (יומא ע"ב ע"ב). פירוש, שטועם טעם בתורה, שהיא בחינת חיים. לא זכה, נעשה לו סם המוות. כלומר, בעבודה דלהשפיע הוא מרגיש טעם מוות. %page 1651 %H מי הם הרשעים %break רשעים נקראים אלה, שלא יכולים לומר, שיש סדר של טוב ומיטיב. %break %H המאור שבה מחזירו למוטב %break כלומר כשהעוסק בתורה ומצוות ולא מרגיש עצמו בטוב, המאור שבה מחזירו למוטב, שירגיש עצמו בטוב. כלומר, שבזמן שמרגיש עצמו ברע, אין הוא יכול לתת תודה למחזירו למוטב, שיהיה בידו לתת תודה על מה שטוב לו. %break %H חוץ מ"צא" %break האדם הוא רק אורח. וה' הוא בעל הבית. וידוע מה שאמרו חז"ל, "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", שכך נהוג, "חוץ מצא". כי בזמן שהאדם יוצא מרשותו של בעל הבית, כבר אין הוא בעל הבית שלו, שישמע בקולו. %break %H מתוך שלא לשמה בא לשמה %break לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת אי אפשר להגיע לשמה. %break פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתיה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמו שכתוב בכללות "הקנאה, %break התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזהר הקדוש. מה שאין כן בתורה ומצוות מלובשים בבחינת פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים, שנפלו בהם רק נצוצות של אור הקדושה. %break לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה. %break %H שמחה הבאה מריקוד %break בגשמיות רואים שמרימים הרגלים מהארץ, זהו מרמז חיות, שהרגלים מרמזות על בחינת מרגלים, על דרך המרגלים שהלכו לתור הארץ, שהלכו לראות, %page 1652 אם כדאי לתת יגיעה ולזכות לבחינת ארץ דקדושה. ובתוך הדעת יש תמיד דעות הפוכות מהקדושה, אלא רק צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהיא ארץ זבת חלב ודבש. %break לכן כשמרימים את הרגלים מהארץ והולכים למעלה מהדעת, אז יכולה להיות שמחה, הגם שיש בהן עליות וירידות. אמנם אין הפרוץ מרובה על העומד, אלא שהעליות והירידות הולכות בקצב מהיר, לכן אין זמן שהשמחה תסתלק. %break %H ב' כוחות באדם %break ב' כוחות האדם מבחין בעולם: א. כח הדוחה לאדם, שיזוז ממצב זה שבו הוא נמצא. ב. כח המושך, שמושך האדם, שמסיבה זאת הוא מוכרח לזוז מהמצב שבו הוא נמצא. %break כח הדוחה נקרא יסורים. וזה שהוא סובל יסורים במצב שבו הוא נמצא, זה גורם לו שיעזוב את המקום, וילך ויחפש מקום, שתהיה לו יכולת להנות מהחיים. %break כח המושך נקרא תענוג. ואם האדם רואה שיש מקום, שאם הוא ילך לשם הוא יקבל תענוג יותר מכפי שיש לו במקום הזה, הגם שיש לו גם כאן תענוגים, מכל מקום אם רואה במקום אחר שיש לו יכולת להנות יותר מהחיים, הוא עוזב את מקומו והולך לשם. %break אולם כח אחד משניהם אינו מספיק, היות שיש מציאות שאין לו סיפוק ממצב שבו הוא נמצא, אבל אין הוא רואה מקום שיהיה לו יותר טוב. כמשל המובא בדברי חז"ל, משל מיונה, %break שתחת האבן היה נחש, ומבחוץ היה נץ, אם כן לאן יכולים ללכת. שישראל, בזמן שיצאו ממצרים, לפניהם היה ים ומאחוריהם היה פרעה והמצרים. %break ויש לפעמים שכן יכולים לקבל יתר תענוג, אבל צריכים לתת יגיעה. לכן האדם מפחד לעזוב את המקום, שלא יהיה קרח מכאן וקרח מכאן. %break מה שאין כן כשיש כח הדוחה וכח המושך, אז האדם יכול לזוז ממקומו. כלומר בזמן שהאדם מרגיש יסורים במצב שבו הוא נמצא, ומאמין שיש מקום ללכת לקבל תענוג, אז האדם הולך קדימה, וזהו נקרא "סור מרע ועשה טוב". %break %H ענין זכה לחיים %break "זכה", כלומר, שאם האדם אומר, זה שיש לו רצון ללמוד תורה, אף על פי שאינו מוצא בה טעם, מכל מקום זה שישוב לעיין בספר ונתנו לו מחשבה ורצון לבוא לבית המדרש, זאת זכיה גדולה אצלו, ונותן תודה לבורא על זה, זה נקרא "זכה", שאומר שיש לו זכיה גדולה. %break ועל ידי זה נעשית התורה אצלו סם החיים, ומקבל חיות מלמעלה. "לא זכה". ואם אינו מחשיב זה שהיה ביכולתו לבוא לבית המדרש הוא מטעם שזיכו אותו מלמעלה ונתנו לו מחשבה ורצון, %break לכן כשבא ללמוד נעשית לו תורה סם המות, היינו שמת ואין לו חיות התורה. וזהו כמו שכתוב "מה טובו אוהליך יעקב... ואני ברוב חסדך אבוא ביתך". %break %H בלי ידים ובלי רגלים %break יכולים לחיות בלי ידים ולא להרגיש חסרון, כדוגמת העופות. ויכולים להיות בלי רגלים כדוגמת הנחש, שנאמר בו "על גחונך תלך". "ידים" הן הכלים שמשיגים בחינת חיוב. "רגלים" הן בחינת בקורת ובחינת שלילי. "למעלה מהדעת" הוא בלי ידים ובלי רגלים. %page 1653 %H לשמשני %break "כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני". לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, %break בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו. %break %H הגדרות (א') %break סטרא דטובו נקרא תמיכה. יש לו על מה לסמוך, היינו יש לו יסוד. סטרא דדינא קשיא, היינו שאין לו שום יסוד לבנות את בנין המלכות שמים, שאז הוא נמצא בבחינת "תולה ארץ בלי-מה". קו האמצעי זה הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא עוזר. %break "מודה על העבר", זהו קו ימין, "ואשר אתה עתיד לעשות עמי", היינו קו שמאל, שגם על בחינת להבא, שהוא מה שאין עדיין בידו, שנקרא חסרון. ומכל מקום הוא מודה ומשבח כאילו כבר קיבל מילוי על חסרונו, ואינו נשאר בפרודא בזמן הבקורת שלו. %break חפץ חסד, פירושו שאינו מסתכל על עצמו, על מה שיש לו, אלא מסתכל על הבורא, היינו מה שיש לבורא. ולבורא יש שלמות, אם כן הוא משמש את השלם. %break הכלי שמרגיש רוחניות, נקרא באופן כללי בשם נשמה. בנשמה יש ה' בחינות הנקראים נרנח"י. %break %H ביקור חולים %break ה' הוא למעלה מראשו של חולה. "חולה" נקרא שחש בראשו, היינו מחשבות זרות, וחש במעיו, היינו בכלי קבלה. ואת הידיעה הזאת, שהוא חולה, נותן ה'. %break %H אשרי אדם %break "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ואין ברוחו רמיה" (זהר נשא דף א' אות א'). פירוש, מדוע לא יחשוב לו ה' עון, אף על פי שיש לו עונות, מטעם שאין רוחו רמיה. %page 1654 "רם", נקרא גדלות, שאין הוא גדול מסיבה שיש לו עונות. כי יש לפעמים שאדם בגאוה ויש לו טענות להבורא, אבל על עצמו חושב שהוא בסדר. %break וזה נקרא שיש ברוחו רמיה, שמרמה עצמו, בזה שחושב שהוא בסדר, מטעם שהוא מרמה עצמו. לכן בגאוה הוא מדמה עצמו לשומר תורה ומצוות, ועל ידי זה ששומר הברית, אחר כך מרגיש כאלו לא מל עצמו בכלל. %break %H רוממו ה' אלוקינו %break "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה. %break "והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". %break "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". %break ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. %break ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו. %break %H ידיעה ואמונה %break האדם עובד ומתיגע לשמור את חוקי מזונות הגוף, בין מדעתו ובין שלא מדעתו, מסיבת שהשכר ועונש מגולים. %break לכן אפילו שאין לאדם טעם באכילה ושתיה, למשל כשהוא חולה, מכל מקום האדם מכריח עצמו לאכול ולשתות, אפילו שלא נהנה מהמזונות האלו, מטעם שאם לא יקיים החוקים האלו הוא יקבל עונש, ולא סתם עונש אלא עונש מוות. %break מה שאין כן במזונות הנשמה, שהם תורה ומצוות, בזמן שהאדם לא מוצא בהם טעם, אינו יכול להכריח לקיימם. אלא כנ"ל, כפי שהוא מאמין בשכר ועונש, בשיעור זה הוא מקיימם. %break אמנם השכר ועונש אינם מגולים לאדם, אלא מזונות הנשמה תלוי באמונה, ובשיעור האמונה. ולא תמיד האדם מסוגל ללכת באמונה. מה שאין כן כשהשכר ועונש הם בידיעה, הם דבר חזק וברור, ולא שייך לומר שיש לו עליות וירידות. %break %H עדות ה' %break "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". אם האדם יודע שהוא פתי, אז התורה מחכימה אותו. פירוש "תורת ה' תמימה", יש לפעמים שאדם לומד תורה, אבל האם הכוונה שזוהי תורת ה', היינו שכל התורה כולה הם שמותיו יתברך. %page 1655 ויש תורת ה', היינו שכל התורה אינה מדברת אלא מבחינת שמותיו הקדושים. היות שיש בתורה בחינת פרד"ס, שהכל ניתן מפי ה' על ידי משה. אבל הג' בחינות שהן פר"ד, הלבושים שלו, הם מדברים של בני אדם, היינו מה האדם צריך לקיימם. %break אבל "סוד" נקרא מה שה' צריך לגלות, שזה נקרא בחינת "מגלין לו רזי תורה", שהם מדברים רק משמות הקדושים. וכשאדם רוצה לזכות ל"תורת ה' תמימה", היינו שהיא כוללת פרד"ס, וכשהוא מרגיש שהוא בבחינת פתי, לכן באה התשובה, "עדות ה'". %break כלומר, העדות, שה' מעיד עליו שיש לו תורת ה' תמימה, הוא אם זכה ל"מחכימת פתי". זאת אומרת במה שהיה מקודם בבחינת פתי, הוא זוכה אחר כך לבחינת חכמה. %break ופירוש אמיתי של פתי, אמר אאמו"ר זצ"ל כמו שאמרו חז"ל, "מי פתי יסור הנה - זה משה", שהכוונה על האמונה. כלומר מי שהולך על דרך האמונה, הוא נקרא "פתי", שזה נקרא שהולך על דרך לשמה, אז מגלים לו רזי תורה. %break %H ראה חיים עם אשה אשר אהבת %break פירוש, שצריך האדם לכלול חיים מעץ החיים, שהוא זעיר אנפין, במקום זה, שהיא מלכות, הנקראת אשה. וזה בלא זה, זעיר אנפין בלי מלכות אינו הולך. וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה, כי חיים שהם הארת חכמה, אינם שורים אלא על המלכות. %break ביאור הדברים: "אשה" נקראת, מלכות שמים. "אשר אהבת", כלומר שקבלת מלכות שמים צריכה להיות כמו שכתוב "ואהבת ה' אלקיך". "יום" נקרא קו ימין, שהוא, כי חפץ חסד, והוא שמח בחלקו. ו"לילה" נקרא בחינת חסרון, "דע-הו", שכל העבודה היא ליחד את הוי"ה. %break %H עליון ותחתון %break כלים של קונה וכלים של מקנה. העליון הוא המקנה והתחתון הוא הקונה. המסך של התחתון שיש לו בעיניים, הנקרא "סתימת עינים", הוא רואה שגם לעליון אין יותר מגלגלתא ועינים. נמצא, שהמסך דתחתון מכסה על העליון. %break ובזמן שהעליון נותן את המסך, שמכסה את העליון לתחתון, היינו שמסיר מעצמו את המסך, ומשאירו אצל התחתון, נמצא על ידי זה התחתון קונה גדלות. %break נמצא, שהמסך וההסתר של העליון, שעזב זה אצל התחתון, אז התחתון רואה, שאין שום הסתרה על העליון. ושואל, מי היה עושה מקודם את ההסתרה - רק העליון בעצמו. %break וזה נקרא שהעליון נותן את המסך לתחתון. וזה הוא רואה עכשיו, בזמן שהעליון מסיר מעצמו את ההסתר חשיבותו. %break %H הכל תיקונים %break "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח). קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א). %page 1656 ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. %break ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. %break לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות. %break %H בג"ר אין תשובה מועילה %break כשהאור מאיר בכלים, אין הבדל בין אור לכלי, אלא כשהאור מסתלק אז ניכר ההיכר. %break לכן כשזוכין לתשובה מאהבה, הזדונות נעשו לזכיות, מטעם שאור העליון מאיר לכל הכלים, היינו לכל המעשים שעברו. נמצא שכל המעשים נעשים כלים להאור, אם כן אפילו הזדונות נעשו לזכיות, היינו לכלים לקבל אור העליון. %break כי עיקר הזדונות באים רק מכלי קבלה בעל מנת לקבל, וכשעושים תשובה, היינו שמתקנים אותם בעל מנת להשפיע, נמצא שנעשו כלים להשראת השפע. %break ולפי זה קשה מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות ד"אין תשובה מועלת". והלא יש כלל אין לך דבר שעומד בפני התשובה. %break ובכל מקום שחז"ל אמרו, "אין תשובה מועלת", פירושה במקום שהוא אינו יכול לעשות תשובה, שיכול לקבל בעל מנת להשפיע רק בו"ק דחכמה. מה שאין כן בג"ר אין מועילה תשובה, היינו שאינו יכול לקבל בעל מנת להשפיע, מפני שהג"ר לא יכול להאיר לפני גמר התיקון. %break %H צדיקים נוטלים בזרוע %break יש ג' בחינות בקבלה: א. מקבל צדקה, ב. מקבל מתנה, ג. ומקבל בזרוע, היינו שתובע מטעם שמגיע לו. %break א. בצדקה. מתביישים בעת קבלת צדקה, אבל אדם תובע, הגם שמתבייש. %break ב. מתנה. אין מדרך העולם לבקש מתנה, אלא שנותנים מתנה בלי תביעה מצד המקבל. אלא למי שאוהבים, דרך העולם לתת מתנות. %break ג. תובע בכח הזרוע, היינו שאינו מתבייש לבקש. תחת איזו בחינה יכולים לייחס זה - לצדקה כשתובעים מתביישים, למתנה לא יכולים לייחס זה, כי מתנה לא מבקשים. %break אלא בזמן שאדם בא לבקש איזה דבר גדול, כזה שהוא לא מתכוון לטובת עצמו, אלא לתועלת הנותן, נמצא שזה לא נקרא צדקה, משום שזה לא לתועלת עצמו, לכן אין כאן בושה. %break ולמתנה אין לו דמיון, משום שזהו לא לתועלת עצמו. לכן הוא יכול לבקש ואינו מתבייש עם קבלה. %break לכן אין לו דמיון צדקה, ולפיכך זה נקרא בחינת קבלת צדיקים, שהם נוטלין בזרוע, היינו כמו חוב שמגיע להם, מצד מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה ענין "פירעון חוב הוא מצוה". %page 1657 %H עקידת יצחק %break עקידת יצחק, שאברהם, שהוא קו ימין, שהוא בחינת למעלה מהדעת, עקד את הקו שמאל, שהוא בחינת השכל, שעושה ביקורת על כל דבר. %break ונתן לו תמונה כללית מהמצב שבו הוא נמצא. והוא עזב את כל השמאל, וקיבל על עצמו בחינת ימין, שהוא למעלה מהדעת. על ידי זה זכה אחר כך לקו אמצעי. %break היינו יש הבדל, בין שמקבל קו ימין מטרם שרואה קו שמאל, להמצב שלאחר שראה את מצבו של שמאל, הוא מחדש עוד הפעם את הקו ימין. %break וימין, שהוא בחינה למעלה מהדעת, שזה נקרא מסירות נפש, כיון שמבטל את כל הדעת שלו, מה שרכש מקו שמאל, והולך למעלה מן הדעת, ואז הוא זוכה לקו אמצעי. %break %H החסרון זהו הכלי %break עיקר הוא החסרון, והוא נקרא כלי לקבלת המילוי, וגודל המילוי נמדד לפי מדת החסרון. %break נמצא, שאם יש אותו מילוי, לא פחות ולא יותר, ומכל מקום אחד נהנה מהמילוי ושש ושמח, ואין מלים להביע את שמחתו, %break והשני מרגיש עצמו שאין לו שום תענוג וחיות להחיות את נפשו, ומרגיש עצמו לפעמים כאילו כל החיים נמאסים עליו, היות שלא מרגיש שום מטרה בהחיים שלו. %break לדוגמא, אדם בריא, היינו הוא שלם בגופו, שכל האברים שלו הם בריאים ושלמים. והוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, שיהיה לו במה לחיות נפשו עם איזה תענוג, ולא מצליח. %break ויש לעומתו אדם אחר, שיש לו איזו מחלה, והרופאים קבעו שהוא צריך ניתוח, אבל לא יודעים אם הניתוח יצליח, וכל החיים שלו הם בסכנה. והיו אצלו כמה רופאים מומחים, ואין מצדם שום הבטחה, שתהיה לו היכולת להמשיך בחיים. %break ובא חכם אחד ונתן לו סגולה, והסגולה הזאת עזרה לו. ואחר כך, כשבא לברר את מחלתו אצל הרופאים, הם קבעו שהוא בריא ושלם ולא חסר לו שום דבר. הרי אז ודאי הוא שמח, ולא שייך לומר שאין לו ממה לקבל חיות, אלא השמחה שלו רבה. %break ואילו הראשון, אף על פי שהוא בריא, אין הוא מסוגל לקבל חיים מהבריאות שלו, מטעם שאין לו כלי חסרון על הבריאות, לכן המילוי הזה לא נותן לו שום חיות. %break ונשאלת השאלה, אם המילוי שהוא שמח עמו, הוא דבר אמיתי, או שזה סתם דמיון. %break %H דרך קרובה ורחוקה %break דביקות נקרא חיים, קדושה. פרודא, דהיינו קבלה עצמית, נקרא מות, פירוד מחיי החיים. ונפרד מהקדושה נבחן לטומאה. השאלה, "למה נגרע", היה על טמא לנפש, ותשובת ה' היתה הן על טמא נפש, והן מי שהיה בדרך רחוקה. %break דרך הקרובה לקדושה, זה שהולך על דרך השפעה. ו"דרך רחוקה", זה שרואה שהולך בדרך של קבלה, שמרחיקה אותו מקדושה. %break "טמאים לנפש אדם", היינו שבאו להכרת הרע, אז הם צועקים, "למה נגרע". אבל הכלל לא מרגיש, שהם טמאים לנפש אדם, אלא כל התשוקות שלהם גופניות, ולגבי בחינת נפש אין הם מרגישים שום דבר שיחסר להם, אז הם טהורים. %page 1658 כי טמא וטהור זהו בהרגשת האדם, כי אף על פי שהאדם חולה, אך אם הוא לא מרגיש את המחלה, אז הוא לא הולך לרופא להרפא. נמצא שבהרגשתו הוא בריא, אף על פי שאינו אמת. ותלוי לגבי מי צריך להיות אמת. %break %H בחינת רגל ונעל %break "מה יפו פעמיך בנעלים" (זהר חקת). נעל, היא על רגלו של אדם. יש כאן להבחין ענין רגלים וענין נעלים. %break בגשמיות, הנעלים הן השומרות על הרגלים שלא יזוקו. אחרת, היינו אם אין נעלים על הרגלים, שדורכין על הארץ, יש לפעמים דברים המזיקין, ועל ידי זה ניזוק האדם. %break בדרך העבודה, נקרא רגלים בחינת מרגלים, שהולכים לרגל את ארץ הקדושה, אם כדאי לתת עבודה ויגיעה, בכדי ליכנס אל ארץ הקדושה. והיות והרגלים באות במגע עם חיצונים, %break היינו עם דיעות חיצוניות, שמרחיקים את האדם מלהכנס לעבדות ה', אז התיקון הוא "נעלים", מלשון "מנעל", שהוא סוגר את המחשבות והרצונות, מה שהמרגלים מביאים לו. %break ונעל הזה, נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאומר "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". ואז נאמר, "מה יפו פעמיך בנעלים", היינו שאם אין רגלים, לא שייך לומר שנועל נעלים, אלא צריכים את שתיהן, רגלים ונעלים, אז נקרא זה יופי. %break %H הבדל בין קנאה לתאוה %break בעל ספר "ראשית חכמה" (בשער הענוה פ"ז) מביא משל: מעשה על החומד (היינו מי שחומד לכל דבר מה שהוא רואה) והקנאי (פירוש שתמיד הוא מתקנא בזה שיש לשני, אף על פי שהוא לא צריך להדבר, אבל מדוע יש דבר זה לשני). %break הלכו יחדיו, בדרך פגע בהן המלך. אמר להם, אחד מכם ישאל ממני דבר ואתן לו, ואז אתן לשני כפלים על מה שנתתי לראשון. והחומד הוא מתאוה לשני חלקים, %break ולכן לא רצה לשאול תחילה. והשני גם כן לא רצה לשאול תחילה, כי הוא מתקנא בחבירו, אם יקח כפליים על מה שניתן לו. %break לסוף דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה. מה עשה הקנאי, אז שאל שינקרו לו עין אחת, כדי שלשני יתן המלך בכפלים וינקרו לו שתי עיניו. %break וזהו ההבדל בין קנאה לתאוה. %break %H אין רוח חכמים נוחה הימנו %break הנה רוח, נקרא רוח חכמים, המאיר בכלים דלמעלה מהדעת, הנקרא חסדים. לכן בזמן שהאדם צריך לקבל את רוח חכמים, אינה נוחה הימנו. כלומר זהו לא לפי רוחם, והם רוצים לקבל בחינת חכמים, ולא רוח חכמים, שהכוונה שרוצים לקבל בתוך הדעת. %page 1659 אבל לקבל את רוח חכמים, שהחכמה תתלבש בחסדים, שזה נקרא רוח חכמים, אינם סובלים. זה נקרא "אין רוח חכמים נוחה הימנו". %break הגם לפי הפשט "אין רוח חכמים נוחה הימנו" משמע שזה דבר לא טוב, משום שהחכמים אומרים שזה לא בסדר, אבל בדרך העבודה יכולים לפרש, ש"רוח חכמים נוחה הימנו" זהו למעלה מהדעת. מה שאין כן אינה נוחה, זהו באנשים שרוצים לקבל הכל בתוך הדעת. %break %H צער השכינה (א') %break צער השכינה. למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, במשל למי שעשה חתונה לבנו, והזמין מאות מנות, ועכשיו אין לו אורחים, שאין לו מי שירצה לבוא ולהנות מהמגדל. וזהו צער השכינה. %break %H צורך בהכרת הרע %break למה אנו צריכים להכרת הרע, שאנחנו מונחים כל כך בבוץ ואין מוצא, זהו המשל, והכל בשביל שצריך לתת תודה רבה. ויש הבדל על מה שעזר לו, וכפי ערך הטובה שקיבל, כך נעשה לו אוהב ודבוק בו. ויכול לעבוד בשבילו, בגין דאיהו רב ושליט. %break פירוש, גדלות הבורא ניכרת לאדם דווקא אם עשה לו נס גדול, ובשיעור הנס כך מתעוררת האהבה, וניכרת גדלותו בזה שהיה יכול לעזור במיצר הגדול. %break מה שאין כן, המרגלים אמרו, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו". וזהו מה שכתוב "מן המיצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה", שדוקא בזמן שהאדם נמצא במצב הצרות. %break %H נגלה ונסתר %break התורה מתחלקת לב' אופנים, לבחינת מעשה המצוות, שהן חלק הנגלה, שזה מעשה שרואים. ויש חלק תורה שנקרא "נסתר", שאינם רואים. וחלק תורה הזה שייך לכל הכלל, %break מה שאין כן חלק התורה שאין לה שייכות למעשה, זה נקרא נסתר, שזה שייך רק לבחינת מחשבה ולבחינת רצון, היינו מוחא וליבא. %break %H תשוקה לידיעה %break התשוקה לידיעה באה במי שעושה פעולות בכדי לדעת, היינו שמתייגע עצמו, ומעיין כפי כוחו. הפעולות האלו גורמות לו תשוקה לדעת ידיעת התורה. %page 1660 ובזה מתרקם בו כלי, שהוא רצון וחשק. אבל הידיעה בעצמה באה מלמעלה, ואין אדם יכול לסייע לידיעה, רק להכלי הוא יכול לסייע, על ידי היגיעה לדעת. %break %H יסורים ושמחה %break ענין יסורים הוא קו שמאל, כלומר בזמן שהאדם עושה ביקורת על מעשיו, אם הם על דרך האמת, בעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה את כל חסרונותיו. וזה נקרא יסורים, כלומר שכואב לו על מה שהוא כל כך חלש בענין דלהשפיע. %break כי אז הוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר עם הכוונה דלהשפיע, ואין לו שום עצה לצאת ממצבו, אלא רואה שרק ה' יכול לעזור לו. לכן יש לו אז מקום לתפילה, היינו להתפלל לה' מעומק הלב. %break ובזמן שהאדם עוסק בתורה ותפילה, שאז האדם צריך לקיים "עבדו את ה' בשמחה", צריכים לעבור לקו ימין, הנקרא שלימות. %break אלא שצריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות. %break והוא צריך לתת תודה לה' שזיכה אותו, בזה שנתן לו מחשבה ורצון על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות וחשיבות משאר אנשים, וה' זיכה אותו בזה. %break לכן מצב כזה גם כן מחייבו לתת תודה לה', כלומר שאז הזמן לתת זמירות שירות ותשבחות לה'. %break %H קו העבודה %break קו אחד נקרא שלימות. הכלל הולך לפי קו אחד, כלומר דרך אחד, כלומר שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה ומצוות. וכל אחד ואחד משער בנפשו, כמה יגיעה הוא צריך לתת בכדי שירגיש, שכבר יצא ידי חובתו. %break וכל אחד עושה לו חשבון נפש, אם הוא קיים מה שהוא מבין, אז כבר יש לו סיפוק והוא מרגיש עצמו שהוא הולך בדרך ה', וכל יום ויום הוא הולך קדימה. %break מה שאין כן קו ימין, הוא צריך לעשות הכל כמו אלו שהולכים בקו אחד, אלא ההבדל הוא בזה, שאלו ששייכים לקו אחד, אין להם חסרון יותר. %break מה שאין כן אלו שהולכין בקו ימין, קשה ללכת מטעם שהקו שמאל מבטל את הקו ימין, שהקו שמאל מעורר את התאוה לרוחניות, שנותן לו להבין שצריכים ללכת בלשמה, כי זהו העיקר. %break אם כן קשה לו ללכת בשלא לשמה, כלומר שאין לו סיפוק, שיהיה כדאי ללכת, כי הקו שמאל מעורר התאוה והחסרון לרוחניות. %break מה שאין כן הקו אחד לא מעורר בו חסרון, אלא כל פעם הוא מוסיף והולך, משום שיש לו על מה להסתכל. מה שאין כן הקו שמאל מוחק הכל. %page 1661 %H אמונה נקרא מעשה %break אמונה, נקרא מעשה ולא שכל. ואמונה, כשאין הגוף מסכים, הוא צריך ללכת בדרך הכפיה, שהיא למעלה מטעם ודעת, רק מעשה לבד. %break וזה דומה שנותנים לילד לאכול, וההורים נותנים לו להבין שזה לטובתו, כלומר אף על פי שהילד לא מוצא בזה שום טעם. אלא עד כמה שההורים נותנים לו להבין, אין הילד רוצה לשמוע. %break ואז ההורים הולכים בכפיה אף על פי שהילד לא רוצה, היינו שהולכים עם הילד בבחינת המעשה, ולא מחכים עד שהילד יגיד, שהוא כבר מבין שכדאי לאכול את המאכל. %break כמו כן בחינת אמונה, אין לחכות עד שהגוף יסכים, שכדאי לוותר על קבלה עצמית, אלא צריכים ללכת עם הגוף בבחינת המעשה, הנקרא בכח, אף על פי שבמוח אין הגוף מסכים לזה. %break %H ארץ זה מלכות שמים %break "וגם הקמותי בריתי איתם לתת להם ארץ כנען". משום שנימולו לכן ירשו ארץ, כמו שכתוב "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ" (זהר וארא דף ו' אות כ'). %break ויש לשאול, מה השייכות של מילה לארץ. כמו שכתוב, בשביל מילה, כלומר היות שנמול, לכן ירשו ארץ. %break והענין הוא, שארץ נקרא מלכות שמים, שהיא בחינת השראת השכינה, לכן מי ששם, כלומר שזרק מעצמו את הערלה, הנקרא שלוש קליפות הטמאות, הנמשכות מהרצון לקבל, %break וקיבל על עצמו את הצמצום, שלא להשתמש עם הכלי קבלה, הוא ראוי להשראת השכינה, הנקראת "ארץ ישראל", היינו "ארץ דקדושה". %break ויש ג' בחינות בפגישת "המנוול הזה": משכהו לבית המדרש, לקרוא קריאת שמע, ויזכיר לו יום המיתה. %break %H סכין לשחיטה %break סכין נקרא במה ששוחטים. וענין מסירות נפש צריך להיות הסיבה שלא יהיה שום פגם. למשל המאבד עצמו לדעת הוא מסיבת פגם, היות שאין לו טעם בחיים מכמה סיבות, %break לכן הוא מוסר עצמו למיתה. לכן צריכים לראות זה שאדם מקבל ענין מסירות נפש, שהסיבה לא תהיה שום פגם, אלא מטעם אהבת ה'. לכן בודקין את הסכין, שלא יהיה שום פגם. %break %H ענין רצון להשפיע (א') %break השאלה: כשאומרים רצונו להטיב לנבראים, וכשנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן נתמלא רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. והרי יש לנו כלל שהבורא הוא רק משפיע, ולא מקבל חס ושלום. אם כן עולים ב' פירושים בקנה אחד. %page 1662 ואמנם אותה הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו. איך האדם, שתכונתו הוא מקבל, יהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. %break הרי אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מכך, אחרת לא היה משפיע, כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו. %break כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות מעשה כלשהו, אם לא תצמח לו תמורה. אלא ש"לולא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק במתנה מה'. %break ולגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין, שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזה למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה. %break %H הצנע לכת %break הצנע לכת, היינו הכוונה, ש"עשיית משפט ואהבת חסד" צריכה להביא את האדם לידי כוונה. שענין כוונה מכונה "הצנע לכת", מטעם שאין האדם יכול לראות את כוונת חבירו. %break %H טוב תורה עם דרך ארץ %break "טוב תורה עם דרך ארץ". ארץ נקרא מלכות. והדרך של המלכות היא בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break "טוב תורה עם דרך ארץ", היינו אם יש לו נקודה שבא לקיים התורה בחינת אמונה, אחרת אינו יכול להגיע לידי קיום התורה, היינו להשיג בחינת תורה. כי אסור ללמד תורה לעכו"ם. %break ואאמו"ר זצ"ל אמר בדרך כלל, בכל מקום שכתוב אסור, היינו ש"לא יכולים, אפילו שרוצים". כי זהו מבחינת התיקונים, שלא יכול, אפילו שרוצה לעבור. %break %H יושבי קרנות %break "יושבי קרנות", ויש תלמידי חכמים: קרן, נקרא בחינת אמונה, ועדיין לא זכו לבחינת תורה. כי תורה, נקרא בחינת ריוח, ואמונה, נקרא קרן. וצריכין להשתדל לזכות לבחינת תורה. %break %H אתה בחרתנו (א') %break האדם צריך לעשות את הבחירה. אלא כשהאדם עושה את הבחירה, אז הקדוש ברוך הוא בוחר בבחירה, שהאדם עשה, ונותן לו את השפע השייך לבחירה שלו, כמו שמבואר "אשה כי תזריע וילדה זכר". %page 1663 %H קידוש הלבנה %break ויש להבין מהו שיש לקדש הלבנה דוקא. %break ידוע ששמש ולבנה רומזים על זעיר אנפין ומלכות, היינו מבחינת ענף ושורש, אנו מתפללים בקידוש הלבנה, יהי רצון שימלא פגימת הלבנה. ויש להבין מה איכפת שיש פגם ללבנה, שניתן לנו לקדש את הלבנה, ולבקש מה' שימלא את הפגם שלה. ומהו הפגם שבה. %break ממאמר חז"ל "הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח" (חולין ס' ע"ב), משמע כאילו שהקדוש ברוך הוא עשה חטא, בזה שמיעט את הלבנה. ויש להבין, איזה חטא זה, שצריכים לתקן. %break והענין ידוע, שהלבנה מרמזת על מלכות, היינו מלכות שמים. כלומר שהגם שאנו צריכים להאמין ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל נעשה צמצום והסתר שלא מרגישים זה. %break וצריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. נמצא כאילו ההסתר הזה שהקדוש ברוך הוא עשה, גרם שאין הנבראים יכולים לקבל עליהם את המלכות שמים מסיבת הסתרה. %break ומי עשה את הסתר, הלא הקדוש ברוך הוא. אם כן זה דומה לאיסור ש"לפני עור לא תתן מכשול". %break ובאמת, למה עשה ההסתר. וזה כמו שפרש אאמו"ר זצ"ל, כי בלי ההסתר לא היה שום מציאות לעשות בחירה לקבל בעל מנת להשפיע, %break אלא כל הנבראים היו עובדי ה', בבחינת מקבל על מנת לקבל. מה שאין כן, כשעשה הסתר וצמצום, אז יש מקום לבחירה, שהנבראים יעבדו בעל מנת להשפיע. %break נמצא לפי זה, אם התחתונים מביאים קרבן, היינו שמקריבים את עצמם לה', היינו בחינת השתוות הצורה, אז כולם רואים, שבזכות ההסתר היה מקום להגיע לידי השתוות הצורה. %break נמצא שאין כאן חטא מה שעשה הסתר וצמצמו על מלכות, אלא אדרבא, שרק ההסתר גרם כל זה. נמצא שהפגם עבר. וזהו שאומר "הביאו עלי כפרה", שענין כפרה הוא מלשון רע, "לכפורי ידי בהאי גברא" היינו שכל הפגם נמחק. %break לכן נמצא, שבזמן שמקדשים את הלבנה, זה שעל ידי הפגם והסתר, היה מציאות להכנס לעבודה בעל מנת להשפיע, נמצא שההסתר נכנס לקדושה. %break נמצא שזה לא נקרא פגם וחסרון, אלא שזה נבחן לבחינת תיקון. וזה נקרא קידוש לבנה, ובזה נתמלא הפגם, כלומר, שרואים שאין זה פגם כלל. %break %H מה קודם, הברכה או השלום %break הברכה בא קודם, אבל אינו מחזיק. לכן נסתלקה ממנו הברכה. לכן צריך להשתמש על הברכה שיהיה שלום, היינו שלא יהיה שינוי צורה. לכן כל פעם שמקבל ברכה, צריך להשתמש עם הברכה שיזכה לשלום, ששלום נקרא השתוות הצורה. %break וכשתהיה לו השתוות הצורה, הנקרא שלום, אז כשתבוא הברכה, כבר יכול להתקיים ולא יסתלק. %page 1664 %H לפום צערא אגרא %break על ידי תורה ומצוות שאדם עושה, הן מביאות עליו מחשבה ורצון, שירצה לטהר עצמו. וזה נקרא "הבא לטהר". זהו הזמן שהוא משקיע כוחות, בכדי לטהר עצמו מאהבה עצמית. %break ואז הוא בא לידי צער ומכאוב מזה שלא יכול לבוא לידי טהרה, אלא להיפך. כי כל פעם הוא רואה יותר את האמת, איך הוא שקוע באהבה עצמית, ואין הוא רואה באופק שום מציאות, שיכולה להוציאו מזה. %break ואז כשהוא מצטער על זה, הוא מקבל צורך לעזרת ה', שיעזור לו. ואז בא הסיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). וזה נבחן לאור כולו. %break ואז אומרים "לפום צערא אגרא", כלומר על מה שהוא מצטער שאין לו, את זה הוא יכול להשיג עבור הצער שלו. כדוגמא אדם מצטער שאין לו כבוד, אז הצער שלו מחייב אותו לעשות מעשים שכן יכבדוהו, וכדומה. %break לכן כשהאדם מצטער, על מה שאינו יכול לטהר עצמו מכלי קבלה, אם כן מה יהיה השכר, שכן יהיה לו הכח לטהר עצמו מכלי קבלה. נמצא "לפום צערא אגרא", היינו על איזה חומר שהוא מצטער, על החומר הזה הוא מקבל מילוי. %break העולה מכל האמור: השאלה היתה איך מותר לקבל שכר. תשובה, כל האיסור מקבלת השכר הוא שיהיה מקבל, אבל כאן אדרבא, הוא רוצה שכר שיוכל להשפיע, וזה בודאי מותר. נמצא אין אור בלי כלי, אם כן בלי צער אי אפשר להמשיך רחמים. %break "לפום צערא אגרא", היינו על מה שהוא מצטער הוא מקבל שכר. ולא שהוא מצטער על כסף ונותנים לו כבוד. ושכר שיוכל להשפיע זה מותר, משום שזוהי מטרת העבודה. %break %H צורך וחשיבות לימוד האמונה %break "ובחרת בחיים". תנא רבי ישמעאל, זו אומנות. מכאן אמרו חכמים, חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו, חייב ללמד את עצמו, מאי טעמא, למען תחיה אתה כתיב (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז). %break משמע מכאן, שמצוה ללמוד אומנות. וזה נכנס בגדר של "ובחרת בחיים". אם כן למה אין סדר כזה בישיבה, שכל אחד ואחד מבני הישיבה ילמדו אומנות, ומדוע אין הנהלת הישיבה דואגת לזה. %break והנה בקדושין (דף ל' ע"ב), ללמדו אומנות מנא לן, אמר רבי חזקיה דאמר קרא, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". אם אשה, אשה ממש, כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות. %break אם תורה היא, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות, עד כאן לשונו. ומדוע אם כן אין נזהרין על זה. %break ובתוספתא פרקא קמא דקדושין: "רבי יוסי בן רבי אליעזר אומר משום רבן בן גמליאל, כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור, שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו, ואין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, ואין רואים מה שבתוכו". %break ויש לשאול, איזו שייכות יש לאומנות ולכרם מוקף גדר, שאין בהמה וחיה נכנסים לתוכו. וכמו כן, מהו הענין שאין עוברים ושבים נכנסים לתוכו, מה מועילה אומנות לזה. %break וכן, שאין רואים מה שבתוכו. ומה איכפת שכן רואים מה שבתוכו, עד כדי כך, שיהא כדאי בשביל זה להבטל מדברי תורה ולעסוק באומנות. %break ובקדושין (כ"ט ע"א): "רבי יהודה אומר, כל שאינו מלמד בנו אומנות מלמדו ליסטות. ליסטות סלקא דעתך. אלא כאילו מלמדו ליסטות". נמצא שמהירושלמי משמע שזהו בגדר "עשה", %page 1665 היינו מהפסוק "ובחרת בחיים", ולרבי חזקיה הוא מהפסוק "וראה חיים", ומרבי יהודה משמע, שיבוא לעבור על לאו דלא תגזול, היינו שאמר "כאילו מלמדו ליסטות". %break והנה בענין אומנות, אנו מוצאים מחלוקת בדברי חז"ל: "דרש בר קפרא, לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא, אמר רב יהודה, מחטא דתלמיותא". %break ופרש רש"י, מחט תלמיית, שהתפירות עשויות תלמים תלמים, שורות שורות כתלמים של מחרישה (קידושין פ"ב ע"א). %break ובהמשך הגמרא, "תניא רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם (פירושו שהכל יש בו צורך), אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה. %break אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי, אשרי מי שאומנותו בָשַם, אוי לו מי שאומנותו בורסקי. אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות", עד כאן לשונו. ויש לשאול, %break א. מהו הענין שמתחיל בהוריו, ואחר כך בו עצמו, ואחר כך בבניו. ב. מהו שאומר, "אשרי מי שהוריו", מה זה בא ללמדנו. הלא הוריו אין בידו לתקן. נמצא שזהו נקרא צועק לשעבר. ודרך חז"ל ללמדנו מה שיש לנו לתקן, וזה שייך רק על הוה ועתיד, ולא על עבר. %break "רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב. אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו". %break ופרש רש"י, כל אומנות אין להם מתן שכר לאחר זמן אלא שכר המצוי להם בשעתן, אבל תורה, מתן שכרה בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות (קידושין פ"ב ע"א). %break ויש לשאול, איזה שכר יש לו לאדם, אם עוסק בתורה בעת ילדותו וכמו כן בעת זקנותו, שנוכל לומר, שיוכל לפרנס מזה. ועוד יותר קשה, לפי הנ"ל משמע שיעשה מהתורה קרדום לחפור בה, %break כנגד דברי חז"ל (אבות ד'). ונפרש כל הנ"ל על דרך המוסר, שחז"ל מלמדים אותנו איך ללכת בדרכי עבודה. %break הנה מטרם שנבאר את הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, שבשביל זה נברא האדם. הנה בספרים הקדושים מבואר, שהטעם הוא כדי להנות לנבראיו, כי מדרך הטוב להטיב. %break וכמו כן מבואר במדרש רבה (בראשית פ"ח) "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", הדא עקתא להן מבריא (הצרה הזאת להיכן למה למברי). %break משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך. אמרו לפניו, רבונו של עולם עביד מה דהני לך (עשה מה שטוב ונאה בעיניך)". %break הרי מבואר מכאן, דסיבת בריאת האדם היא משום שה' רוצה להיטיב עמהם, לכן ברא הנבראים. ועל זה הקשו, אם התכלית היא בכדי להיטיב, למה סובלים הנבראים יסורים וצער, ולא זוכים לקבל את הטוב והעונג, שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת להם. %break ותירץ בזהר, "מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה", היינו דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים. %break ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, היינו שמתנת הקדוש ברוך הוא תהיה בשלימות גמורה, בלי שום חסרון, לכן נתן לנו ה' מקום עבודה, שנקרא עבודת הבחירה, שעל ידו יוכל האדם לקבל את כל טובו מה', בלא שתהיה לו שום בושה. %break כי בזמן שהאדם מקיים תורה ומצוות, כשעוד לא מרגיש שום טעם בעבודה, מוכרח לקיים הכל רק בבחינת אמונה. כי בזמן שהנהגת העולם בבחינת הסתרת פנים, אז אפשר לקיים התורה ומצוות על יסוד של האמונה. %page 1666 ובזמן כזה נוהג ענין בחירה, להיות מואס ברע ובוחר בטוב. כי על ידי זה שהאדם מקיים את הבחירה, אז הוא יכול לתקן את עצמו, שיוכל לעשות את כל המעשים שלא על מנת לקבל פרס, רק בכוונה לשם שמים. %break כי בזמן שלא מרגישים שום טעם בעבודה, אז האדם כבר מורגל לעשות מעשים, אפילו בלא שכר. לכן אחר כך, כשיזכה לקבל את פנימיות התורה, %break ויזכה לאור התענוג, שאז הוא כבר נמצא במצב של גילוי פנים, מכל מקום הוא יוכל לקבל את אלו התענוגים רק מטעם מצוה. %break היינו שזו כוונת ה', שהאדם יקבל את התענוגים עליונים, כי זו מטרת הבריאה. אבל לא מטעם לצורך עצמו, %break היינו שמה שרוצה לקבל התענוגים, אינו מטעם שרוצה להנות את עצמו, אלא שכוונתו היא שמקבל בעל מנת להשפיע. וזוהי כל הכוונה שנעשה מקום של הסתרה. %break לכן בזמן ההסתרה יש מקום עבודה, לקבל על עצמו יראת שמים "כשור לעול וכחמור למשא", כדי להרגיל את עצמו לעבוד את ה', בשלא על מנת לקבל פרס. %break נמצא לפי הנ"ל, כי עיקר עבודה שניתן לנו, היא בחינת אמונה, שענינה הוא בחינת יראת שמים. ולהשיג יראת שמים הוא דבר גדול מאד, כמו שאמרו חז"ל "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא" (ברכות ל"ג ע"ב). %break שהכוונה, שצריכים ללמוד מקודם מהי יראת שמים, ואחר כך יש עבודה איך לקבל על עצמו את היראת שמים. %break כנ"ל שאמרו "לגבי משה הוא מילתא זוטרתא", משמע מעט יותר קטן ממדרגת משה הוא דבר גדול, הגם שאנחנו לא יכולין להבין, איך יכול להיות שיראת שמים הוא דבר כל כך גדול. %break והלא למי אין יראת שמים, הרי מי שמתפלל רק פעם אחת ביום, ואוכל מאכלים כשרים, אנו כבר אומרים עליו, שיש לו יראת שמים. לכן כאן צריכים לומר, שחז"ל שידעו באמת מהי יראת שמים, לכן קבעו ואמרו, שזה דבר גדול. %break ואילו אנו, יש עלינו מקודם ללמוד מהו יראת שמים, שדבר זה כל כך גדול, עד שאמרו חז"ל "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" וכו', מאי כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא, %break כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שקול זה כנגד כל העולם כולו - כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו' ע"ב). %break מכאן משמע, שכל החיים שלנו תלויים באמונת ה', כי זה נקרא הכלי, שעל ידי זה יכולים לקנות הכל בעולמנו זה, שניתנה לנו את העבודה בתורה ומצוות, תלוי הכל בשיעור אמונה שאנו רוכשין. %break ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, וכמו שפרש רש"י, "הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה", על האמונה שהאמין בו. וצריכים להבין, מדוע נקרא אמונה בשם צדקה, וכי איזו שייכות יש צדקה לאמונה. %break אלא כנ"ל, אם האדם עובד בעל מנת להשפיע ולא לקבל להנאת עצמו, זה דומה למי שנותן לחבירו מאה לירות, ואינו רוצה ממנו עבור המאה לירות שום תמורה, או מי שנותן לחבירו מאה לירות, ורוצה לקבל עבור זה חליפה או ארון של בגדים, %break בודאי אף אחד לא יאמר, על מי שנותן מאה לירות עבור חליפה, שהוא נדבן גדול, ושיש לו לב טוב, שיכול ליתן לסוחר מאה לירות. והטעם הוא משום שהוא מקבל תמורה עבור היגיעה. %break מה שאין כן, מי שנותן לחבירו מאה לירות ואינו רוצה לקבל שום תמורה עבור זה, בודאי שיש לו נדיבות לב ורוצה לתת צדקה. %break לכן מי שעובד ה' על יסוד האמונה, אז עבודתו על מנת שלא לקבל פרס. כי אחרת, היינו אם היסוד שלו אינו על בחינת אמונה, הוא שייך דווקא למי שרוצה לקבל שכר עבור היגיעה, כי משתוקק תמיד להפטר מבחינת אמונה, ורוצה לעבוד רק על בחינת ידיעה. %page 1667 ועל ידי זה שעובדים את ה' בבחינת להשפיע ולא לקבל שום תמורה, זה נקרא דביקות בה', זאת אומרת, שעל ידי זה דבוקים בחיי החיים. כמה שאמרו חז"ל "הדבק במידותיו, %break מה הוא רחום אף אתה רחום" (שבת קל"ג ע"ב), היינו כמו שה' הוא המשפיע לתחתונים, כך האדם צריך גם כן לעבוד בעל מנת להשפיע. %break ובזמן שהאדם כבר הגיע לידי מצב, שיכול לעבוד את ה' על הכוונה זו, אז הוא זוכה לקבל את התענוגים הרוחניים, מה שחשב ה' בכוונתו להטיב לנבראיו. %break כי אז המתנה שה' נותן תהיה בה שלימות, ולא יהיה בה שום פגם של נהמא דכסופא הנ"ל. כמו שאמרו חז"ל, "רבי מאיר אומר, הלומד תורה לשמה (היינו בכוונה להשפיע) זוכה לדברים הרבה" (פרקי אבות, פרק ו'). %break וענין אמונה, נקרא גם כן בחינת מצוה. שיש בחינת תורה ויש בחינת מצוה, כמו שפירש אאמו"ר ז"ל על מאמר חז"ל, "עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב), שמצוה אחת היינו בחינת אמונה. %break ולפי הנ"ל, ענין אמונה ויראת שמים ומצוה אחת, הוא אותו ענין, אלא שבכל דבר מראה על צורה אחרת. %break ועכשיו נוכל לפרש את הנ"ל, שמה שהירושלמי מביא בשם רבי ישמעאל, "ובחרת בחיים - זו אומנות", שצריך ללמד את בנו אומנות, הכוונה היא על בחינת אמונה. ודבר זה נקרא אומנות, משום שזהו לימוד גדול, כמה שאמרו חז"ל "אטו יראה מילתא זוטרתא היא". %break ועיקר שם אומנות, שייך בדבר התלוי בכח מעשים, מה שאין כן מי שלומד איזו חכמה, רפואה או הנדסה או תכונה, זה נקרא בשם חכמה ולא בשם אומנות, היות שזה שייך לשכל, ולא לשאר אברים. %break לכן, היות שענין אמונה הוא בחינת למעלה מהדעת, שהוא כנגד השכל, שענין אמונה שייך לומר, דווקא במקום שאין השכל מגיע שם, וזה רק בחינת כח, שהוא קבלת עול מלכות שמים בכח, "כשור לעול וכחמור למשא", משום זה, נקרא אמונה בשם אומנות. %break וכאן שייך ענין הבחירה של הפסוק "ובחרת בחיים". ואומנות זו מוכרח האב ללמד את בנו, ואם לא, חייב ללמד את עצמו. מאי טעמא, "למען תחיה אתה" כתיב, היינו שחיות התורה אי אפשר לקבל בלי אמונה. %break וכמו כן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי חזקיה, שהחיוב ללמד את בנו הוא מפסוק "ראה חיים עם אשה", זאת אומרת שאי אפשר לזכות לבחינת חיים, בלי מצות האמונה. %break כי דווקא על ידי האמונה, הוא זוכה להדבק בחיי החיים, וממילא יש לו חיים על ידי הדבקות בהחיים. כי תורה בלי אמונה, אינה נקראת חיים. %break לכן אמר, כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. כי התורה, בזמן שהיא על יסוד של אמונה, אז יכולים להרגיש את החיים שבה, ורואים אז שזוהי בחינת "כי היא חייך ואורך ימיך". %break ולפי הנ"ל נוכל לפרש מה שכתוב בתוספתא הנ"ל, שאומר, "כל שבידו אומנות למה הוא דומה, לכרם גדור". ושאלנו, איזו שייכות יש גדר לאומנות. ויש לפרש על דרך הנ"ל, %break שענין אומנות הוא בחינת אמונה, כי מי שיש בידו אמונה, זה דומה כמי שיש לו כרם גדור, שענין כרם הכוונה על כרם ה' צבאות, היינו על בחינת הרוחניות שיש באדם. %break ואז, אם יש לו אמונה, זהו דומה לגדר, ששומר מכל הדברים שיכול להזיקו. כי הדברים המזיקים לרוחניותו של האדם הן המחשבות זרות, וכמו כן רצונות רעים, שזה נקרא "בהמה וחיה נכנסין בתוכו". %break כי האמונה שומרת אותו מכל הקושיות, וכמו כן מכל התאוות רעות, שנקרא בהמה, זהו דברים של מעשה בהמה. וכמו כן חיות רעות שאינן של קדושה, לא יכולין לכנס בזמן שהאדם קיבל על עצמו את העול של אמונה, "ואין עוברין ושבין נכנסין לתוכו". %page 1668 דהיינו אלו האנשים שהם תמיד עוברים על מצוות ושבים בתשובה, המה לא יכולין להאחז בהאדם שיש לו אמונה, מטעם שהם לא רואים מה שבתוכו. כי האדם שמקפיד שעבודתו תהיה בבחינת אמונה, הוא עובד בהצנע לכת, ואז לא רואין את כוונתו. %break כי האדם שעובד שלא לשמה, אז יכולין לראות את כוונתו, מטעם שהוא רוצה תמורה עבור היגיעה. מה שאין כן, מי שעבודתו היא על יסוד של אמונה, אזי המחשבה שלו היא מכוסה ואינה מגולה לאיש, ממילא אי אפשר להיות אחיזה לחיצונים בעבודתו. %break וכן על דרך זה יש לפרש מה שאמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות". הנה חז"ל אמרו, כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, שנאמר "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית". %break אמר רבי חנינא בן רבי פפא, חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את העולם לאביהם שבשמים (ברכות ל"ה). וצריך להבין מהו הקשר מגזלן לירבעם בן נבט, וכן מדוע מי שנהנה בלא ברכה נקרא גזלן, וכי איזו שייכות יש לגזלן עם ברכה. %break והענין הוא כנ"ל, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא נעשה מקום ההסתרה, כדי שהאדם יוכל לקבל את התענוג בעל מנת להשפיע להקדוש ברוך הוא. %break ובאופן כזה לא יהיה שום פגם במתנת ה', כנ"ל, כפי דברי חז"ל "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק" (פסחים קי"ב ע"א). %break אלא כל זמן שאין האדם מוכן לקבל, אין השפע עליון בא לתחתונים. לכן מי שנהנה בעולם הזה, צריך להיות הכוונה כדי לברך את הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת, שלא תהיה הכוונה מה שהוא רוצה להנות, אלא רק מה שהוא רוצה לברך את הקדוש ברוך הוא. %break ואז הקדוש ברוך הוא משפיע את ההשפעה העליונה לכנסת ישראל, כמו שאמרו חז"ל "עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ' ע"ב). %break היינו שעל ידי עשית המצוה, הוא גורם שהקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל. וזה פירוש, ש"מכריע את כל העולם לכף זכות". %break נמצא, מי שנהנה בעולם הזה בלא ברכה, שאין הכוונה לברך את הקדוש ברוך הוא, לכן אין הקדוש ברוך הוא משפיע לכנסת ישראל, מטעם שחסר את הכוונה דלשם שמים. %break נמצא, שאדם זה גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, בזה שאינו עושה ברכה ורוצה להנות רק לעצמו ולא לשם שמים. לכן הוא נעשה "חבר לאיש משחית", לירבעם בן נבט, "שהשחית את העולם לאביהם שבשמים". %break וזה הכל משום שהיה חסר להם האמונה בה'. לכן אמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות", שהפירוש הוא, %break כאילו מלמדו להיות גוזל את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. לכן יש חיוב גדול ללמוד את הענין של האמונה, כי רק על ידי זה יכולין להגיע לכל השלימות. %break ומכל הנ"ל, נוכל לבאר את השיעורין שנתנו בענין לימוד האומנות בעצמה. הנה בר קפרא אומר, "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה". ומפרש רבי יהודה, שהיא "מחטא דתלמיותא". %break וכפירוש רש"י, "מחט תלמיית, שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה". %break הנה אנו רואים, שהתפירה היא לחבר שני דברים נפרדים שיהיו לאחד. שענינו הוא כנ"ל, שהאדם צריך להגיע לידי השתוות עם הקדוש ברוך הוא, שפירושו דביקות, כמו שכתוב "לדבקה בו". %break וזהו שפרש, כתלמים של מחרישה, שענינו הוא להפוך את העפר שהיה למטה שיהיה למעלה, ומה שהיה למעלה שיהיה למטה. %break כמו כן האדם, היות שיש בו שני רצונות: א. רצון טוב, היינו להשפיע, להאמין, ב. רצון רע, שהוא רוצה אך לקבל להנאת עצמו ושלא להאמין בה'. %page 1669 וכשהאדם נולד, אז מטבעו שהרצון טוב הוא למטה אצלו בחשיבות, והוא לא רוצה להשתמש בו, כי זה דבר מאוס להשתמש עם רצון כזה. %break מה שאין כן הרצון הרע, הוא למעלה בחשיבות, וכל אימת שיש לו הזדמנות להשתמש עמו, הוא בתכלית העליה. היינו בעת שיכול למלא את הרצון הרע שבו, אין לו מצב יותר גבוה מזה, היות שזו כל תשוקתו למלאות את הרע שבו. %break לכן האדם שרוצה להתדבק בקונו, צריך להשתוות המדות, כמאמר חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום" (שבת קל"ג ע"ב). היינו כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה רק להשפיע לתחתונים, %break כמו כן האדם צריך לראות, שיהא רצונו רק להשפיע להקדוש ברוך הוא, ולא ירצה לקבל להנאת עצמו. וזו כל המטרה של עבודת האדם בהשתוות המדות. %break לכן מוכרח האדם להפוך אצלו את המדות, בדומה למחרישה, מה שהיה מקודם למעלה, היינו הרצון לרע, יהיה עכשיו למטה, שירגיש שכל אימת שהולך להשתמש עם הרצון הרע שבו, שיהיה נחשב אצלו לדבר מאוס ושפל. %break והרצון הטוב, שהיה מקודם לבחינת מטה בחשיבות, יהיה עכשיו למצב של מעלה. שכל אימת שיש ביכולתו לעשות דברים לשם שמים, מצב כזה הוא צריך להרגיש שזוהי בחינת עליה אצלו, היות שעל ידי זה הוא בא להתדבק בו יתברך. %break וזהו רק על ידי האמונה. לכן נקרא אמונה בשם אומנות נקיה וקלה. נקיה, היא משום שאסור להיות שם שום תערובות להנאת עצמו, אלא שיהיה רק לשם שמים. %break כי בזמן שהאדם מאמין בגדלות הקדוש ברוך הוא, אז אין להאדם שום רצון וחשק, אלא להיות דבוק בו יתברך כל היום וכל הלילה, לכן נקרא בשם "נקיה", זאת אומרת רק לשם שמים. %break אבל מטרם שהאדם זוכה, שגופו יסכים לעבודת האמונה, נחשבת עבודה זאת לבחינת שיפלות, כי אינו רואה שמישהו יכבד אותו, בזמן שהוא עובד רק לשם שמים. %break כי אז בטח הוא צריך לראות, שתהיה עבודתו בהצנע לכת, כי אחרת אי אפשר להיות עבודתו נקיה. כי בזמן שהוא בעבודתו הוא בהתלהבות, ואז בטח ישבחו את מעשיו, ועל ידי זה מוכרח להתערב ענין של כבוד, מה שאחרים יכבדו אותו בזה. %break לכן בזמן שרוצה שלא יהיו שום תערובות, אז הוא מוכרח לעבוד בבחינת הצנע לכת, וממילא לא יהיה לו מזה שום כבוד, לכן עבודה נקיה היא בזויה אצלו. ו"קלה" הוא מלשון נקלה, היינו בזיון. %break וכמו כן עבודה נקיה מבוזה, מטעם כי אמונה למעלה מהדעת אין האדם סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל, בזמן שהדעת מחייבת אותו. %break מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשיה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי, כמה שאמרו חז"ל על הפסוק "מי פתי יסור הנה" - זה משה, שהכונה היא על בחינת האמונה. %break כי משה רבנו עליו השלום נקרא משה רעיא מהימנא, שהוא בעל האמונה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל. %break ועל דרך זה יש לפרש את דברי רבי, "אין לך אומנות עוברת מן העולם", וכמו שפרש רש"י, בין שהיא מאוסה ובין שהיא נקיה. כי דעתו של רבי, שאין כל העולם מסוגל לעבוד עבודה נקיה, %break שפירושה הוא כנ"ל, כי דווקא האדם שיש לו נטיה לעבודה של אמת, הוא מסוגל לעבוד עבודה נקיה, היינו שלא יהיו שם איזה תערובות של שלא לשמה. %break מה שאין כן רובא דעלמא, כל מחשבותיהם בנויות על דעת העולם, שאין להם דעת ורצון חזק שיוכלו לתת מרץ וכח להשיג מה שהם רוצים. אלא הם עובדים לכלל כולו, %break ומה שהקהל מחייב הם עושים, ואין להם רשות לעשות בעולם מה שהם מבינים ורוצים, אלא הם תלויים בדעת הקהל. לכן כשנותנים איזו מצוה להרבים, אזי מוכרחים לראות שהרבים יוכלו לקיים. %page 1670 לכן אומר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם", אלא העיקר הוא שהאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים, בין שהיא נקיה, היינו שכולו לשם שמים, ובין שהיא מאוסה, %break היינו שיש שם תערובות דשלא לשם שמים. משום דבכל אומנות יש בה צורך, דמתוך שלא לשמה באים לשמה. %break כמו שאמרו חז"ל "אלף בני אדם נכנסים למקרא... ואחד להוראה" (ויק"ר פ"ב א'), שהמשמעות, שעל ידי זה שאלף נכנסין, זה גורם שתהיה מציאות שיצא אחד להוראה. לכן אמר רבי "אין לך אומנות עוברת מן העולם". %break אבל "אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה". הוריו, פירושו מחשבה, כי בכל מעשה מוכרח להיות מקודם מחשבה וגורם, שזו תהיה הסיבה שתחייב אותו לעשות את המעשה הזה. לכן הוריו היינו המחשבה, שתגרום לו לעשות תורה ומצוות. %break אומנות מעולה, היינו שיהא מועיל להביא את האדם למטרה שבשבילה נברא, שהיא שיעסוק בתורה ומצוות לשם שמים, ועל ידי זה יזכה לקבל את הטוב והעונג מה שחשב הקדוש ברוך הוא לתת. %break ואז תהיה לו הרגשת האושר, בגלל כל מה שרכש על ידי יגיעתו בתורה ומצוות. מה שאין כן אם אין המחשבה לשם שמים, אז אינו יכול להגיע למטרה, ונמצא שאמונתו פגומה. %break לכן אמר רבי, "אוי לו מי שרואה את הוריו באומנות פגומה", כיון שהאמונה שלו מעורבת עם שלא לשמה הרי זאת אמונה פגומה כנ"ל. לכן צריכים להשתדל שהוריו, היינו הסיבה, יהיה לשם שמים. %break ובזה יהיה מובן דברי חז"ל, "אשרי מי שרואה הוריו באומנות מעולה". ושאלנו, הרי זהו דבר שאין בידו לתקן, שהרי אם הוא נולד להורים כאלו, מה יש לו לעשות. %break ולפי הנ"ל, אתי שפיר, שהכוונה הוא עליו בעצמו, שהוא צריך להשתדל שהמחשבה והגורם לתורה ומצוות, יהיה בכוונה לשם שמים, כנ"ל. %break ועל דרך זה, מה שכתוב בזהר שמות, "כתיב, אין העולם מתקיים אלא על הריח". ועל דרך זה יש לפרש "אי אפשר לעולם בלא בָשַם ובלא בורסקי". %break "בָשַם", היינו בשמים, שהנאתם הוא הריח שעולה ממטה למעלה. והרמז, שהאומנות שלו תהיה בכוונה של להשפיע נחת רוח למעלה, שהאדם נבחן למטה והקדוש ברוך הוא למעלה. נמצא שהאדם שולח את כל תענוגיו להקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה. %break "בורסקי" הוא עיבוד עורות, שמעלה סרחון גדול. שפירושו הוא, בזמן שהוא רואה שמעבודתו לא יהיה שלא לשמה, אלא שהוא צריך לעסוק בעבודה רק לשם שמים, אזי נמאסת לו העבודה ומעלה סרחון בעיניו. %break ומקום שצריך להיות תענוג, בעת שהוא רואה שיש לו עכשיו הזדמנות לעבוד לשם שמים, אבל הוא לא מסוגל לכך, לכן במצב שאינו רואה את התמורה של עבודתו, אז הוא מרגיש בעצמו כבדות ועצלות ושיפלות, ולב רגז ודאבון נפש. %break לכן, הגם שעבודתו היא אינה על הכוונה דשלא לשם שמים, מכל מקום חסר לו השמחה והטוב לב, ממה שהוא עכשיו משפיע נחת רוח לקדוש ברוך הוא. %break והגם ש"אי אפשר בלא בורסקי", זאת אומרת האדם מוכרח להגיע לידי מצב כזה, כי המקום הזה הוא המעבר בין לשמה לשלא לשמה, אבל אוי לו מי שנשאר במקום הזה, שהוא תחנת ביניים, ואינו ממשיך ללכת להמטרה, שירצה להתענג אל ה'. %break ומפרש יותר ואומר, "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות". "אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו מי שבניו נקבות". והקושיא מפורסמת, מהו בניו נקבות. %break ויש לומר, שידוע מספרי יראים שהמשפיע והנותן מכונה בשם "זכר", והמקבל והבעל חסרון מכונה בשם "נקבה". וזהו שאומר, שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, %break היינו שמוכרח להיות בעולם המצב דשלא לשמה, הנבחן לבחינת נוטל הנאה לעצמו, אחרת אי אפשר להתחיל לעסוק בתורה ומצוות. %break ויש לפעמים שהסיבה היה השלא לשמה, אבל בשעת מעשה, הוא בא לידי הרהורי תשובה ועושה המצוה על הכוונה לשם שמים, שפירושו שכוונתו הוא להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזה נבחן לבחינת "בניו זכרים". %page 1671 לכן הוא אומר "אוי לו מי שבניו נקבות", זאת אומרת שהמעשים שהוא עושה הם גם כן על הכוונה לקבל שכר, שזה נבחן ל"בניו נקבות". %break ורבי נהוראי אומר "מניח אני את כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה", זה אינו מדבר להכלל איך שיתנהגו, אלא זה מדבר ממדרגתו עצמו, שהוא כבר זכה ליראת שמים בקביעות. %break לכן הוא אומר, שהוא מניח את כל אומנות, היינו שעכשיו הוא מניח את האמונה הפגומה, ואת האמונה המעולה, היות שהוא כבר עבר את ב' מיני אמונה, ועכשיו הוא מלמד את בנו, זאת אומרת, המעשה שלו, הנקרא "בן" כנ"ל, אלא תורה. %break ומפרש את הטעם, שהוא משום ש"כל אומנות שבעולם אינה עומדת לו אלא בעת ילדותו". ופירש רש"י, "כל אומנויות אין להם שכר לאחר זמן, אלא שכר המצוי להם בשעתן". %break הנה אמונה, נקראת בחינת מצוה, שקבלת עול מלכות שמים היא מצוה. וחז"ל אמרו, "מצוה מגנא ומצלא בעידנא דעסיק בה. תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה, מגנא ומצלא" (סוטה כ"א ע"ב). %break וההבדל בין תורה למצוה, כי אנו רואים בתורה, שמה שהאדם למד אתמול או לפני כן, הוא יכול לזכור ולהשתמש בדברים עמה או לחזור על אותם הדינים שלמד, ולידע איך להתנהג לפי מה שלמד מזמן. %break לכן התורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה, היות שהוא יכול לזכור מה שלמד מזמן. %break מה שאין כן אמונה, שהיא מצוה, זה שייך רק בעידנא דעסיק בה, כי בכל פעם שהאדם מקבל על עצמו את העול של קבלת מלכות שמים, הוא מצוה, ומצוה היא בחינת עשיה. ולא שייך כאן זכירה כמו בתורה, אלא כל מעשה ומעשה הוא ענין בפני עצמו. %break לכן בעת מעשה היא מגנא ומצלא, שלא שייך לומר שהוא זוכר שקיבל על עצמו את העול דקבלת מלכות שמים לפני זמן מה, כי זה לא יועיל לו. אלא בכל זמן שהוא נמצא הוא צריך לאמונה, ואי אפשר לומר, שעכשיו אין הוא זקוק לעול האמונה. %break ומשום זה, כל קבלה וקבלה היא מצוה חדשה, לכן נקרא בחינת אמונה, בחינת נער וילדות. כי ענין זקנה שייך לומר על דבר שהיה לפני זמן מה. והיות שעול האמונה צריכים תמיד לחדש, לכן לא שייך בזה זקנה, ותמיד זהו נקרא בשם נער. %break וזה שאומר מניח וכו', שאינה עומדת לו אלא בעת ילדותו, כי אמונה היא מגנא ומצלא רק בעידנא דעסיק בה. וכמו שפירש רש"י, "כל אומנויות אין להם שכר לאחר זמן, אלא שכר המצוי להם בשעתן", שהכוונה היא שמגנא ומצלא רק בעידנא דעסיק בה כנ"ל. %break אבל תורה אינה כן, אלא עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו. וכמו שפירש רש"י, אבל תורה מתן שכרן בא מאליו לאורך ימים, ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות. %break היינו כנ"ל, שתורה מגנא ומצלא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן הוא מפרש שעומדת לו בעת ילדותו, היינו בעידנא דעסיק, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו, היינו אפילו בעידנא דלא עסיק בה. %break ואף לחולה וזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו, אוכל מן הקודמות, שהפירוש הוא שמגנא אפילו בעידנא דלא עסיק בה. לכן אומר רבי נהוראי שהוא בעצמו עושה כך, היות שהוא כבר קיבל על עצמו את הענין של אמונה בקביעות. %break לכן הוא אומר, "מניח אני כל אומנות", היות שכבר זכה למדרגה זו בקביעות, מה שאין כן לשאר אנשים. %page 1672 "ואמר רבי אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר, וירדו מאניותיהם וכל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו. ואמר רבי אלעזר, אין לך אומנות פחותה מן הקרקע, שנאמר, וירדו" (יבמות ס"ג). %break ויש לשאול, אם עבודת הארץ היא אומנות פחותה, למה אמר רבי אלעזר "עתידין", היינו שבסופו של דבר, תהיה להם אומנות טובה, ומסיק שתהיה אומנות פחותה. %break ויש לפרש כנ"ל, היינו אמונה שהיא נקראת קלה, היינו פחותה, שאצל האדם עבודת אמונה למעלה מהדעת אינה חשובה, לכן קשה לעבוד. אבל לעתיד הם יזכו לאמונה נקיה כזו. %break תנו רבנן, אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. %break אמר רבי אליעזר מאי קרא, הן גור יגור (הבא להתגייר) אפס מאותי (בעוד שאין אנו עמכם יתגייר דהיינו בעולם הזה) מי גר אתך עליך יפול (מי גר אתה בעניותך הוא דעליך יפול לעולם הבא) (ישעיהו נ"ד) אבל אידך לא (יבמות כ"ד ע"ב). %break ומקשים התוספות, לא קיבלו גרים לא בימי דוד... מאיתי הגיתי ומבת פרעה, דבימי שלמה לא קשיא דמידי הוא טעמא, אלא משום שלחן מלכים והני לא צריכי. %break והגבעונים מעצמן נתגיירו, כמו בימי אסתר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים", ומההוא דאתא לגבי דהלל... בטוח היה הלל שאפילו שיהיה לשם שמים, וההוא דאתי גיירני על מנת שאנשא לאותו תלמיד היה גם כן לשם שמים. %break ומכל הנ"ל משמע שמי שרוצה להתגייר על מנת לקבל השכר הטוב שיש לעם ישראל, אין מקבלין אותו. וזה פירוש אין מקבלין גרים לימות המשיח. אלא שצריכים להתגייר רק לשם שמים ולא לשם שכר. %break היינו מי שרוצה לקבל עליו להיות יהודי ולגייר את הנכרי שיש בקרבו של האדם, אי אפשר לו להיות יהודי ולהיות דבוק בעם ישראל, רק אם אין כוונתו להשכר הטוב, שנקרא לימות המשיח. %break אלא כמו שכתוב הפסוק מי גר אתך, בעניותך. כמו שאמרו חז"ל, רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות פ"ד). %break היינו עני בדעת, ועם כל זה מקיים את התורה, היינו סופו לקיימה מעושר, היינו שיזכה להבין. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, היינו שדעת התורה תסתלק ממנו. %break יבמות ס"ג: ואמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". יש לשאול לפי זה היה צריך כל אדם להשתדל להיות לו קרקע. %break ועוד קשה תניא, וכן היה רשב"י אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באוהל, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרויין אדם ואין העכו"ם קרויין אדם (יבמות ס"א ע"א). %break משמע מכאן שדוקא איש ישראל נקרא אדם. ואיך אפשר לומר שאם אין לו כל קרקע, לא יכנס בגדר של אתם קרויין אדם. ואפשר לפרש שענין קרקע היא ארץ, שמביא ראיה מפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". %break הנה התורה נקראת בחינת שמים, כי התורה ניתנה למשה רבנו עליו השלום משמים, משה קיבל תורה מסיני. והארץ נקראת בחינת מלכות, בחינת אמונה, בחינת יראת שמים. וכמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב). %break וזה פירוש, כי מי שאין לו אמונה, שהיא יראת שמים, הנקראת בחינת ארץ, אינו בגדר אתם קרויין אדם. %break יבמות ס"ג: ואמר רבי אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר "וירדו". אמר רבי אמי אין הגשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". %break ופירש רש"י, בזמן שאמת מארץ תצמח, שיש אמונה במשא ומתן, אז צדק משמים נשקף, דהיינו גשמים. שהן צדקה. %page 1673 ויש להבין למה דווקא בשביל שאין המשא ומתן באמונה, אין נותנין צדקה מן השמים. וענין אמנה, שארץ היא בחינת רצון, שהוא הלב, ששם עוסקים בענין אמונה, שנקרא בחינת צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". %break לכן מדה כנגד מדה, אז גורמים שיבוא משמים גם בחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה. וזה ענין תפילה על הגשמים כדי לעורר את האמונה. %break "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה י"א). פירוש שהמלך המשיח, היינו מי שרוצה לילך על דרך לזכות לבחינת תכלית, שהיא בחינת משיח, %break לא ישפוט שום דבר לפי מראה עיניו, או לפי מה שאזניו שומעין, אלא לפי הריח של יראת שמים, שהוא בחינת אמונה. לפי קו הזה הוא צריך לקבוע את כל דרכיו. %break כמו שכתוב אחר כן והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. היינו שהאמונה שלו צריכה להיות בחינת צדק, הנבחן לצדקה, שלא על מנת לקבל פרס. %break וזה יהיה לו לסמיכה, שיוכל לילך בעבודת ה'. כי האזור מחזק את מתניו בכדי שיוכל ללכת. ולא יכשל בהלוכו. היינו שלא יקבל עייפות מחמת הליכה. %break %H וכל העם נצב עליך %break "וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב". וכי אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, %break שנאמר בו "ויהי ערב" וגו'. רש"י: "וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום תורתו מתי נעשית, אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו" (שבת י'). %break ובסנהדרין (ז' ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינתו בישראל, שנאמר "אלקים נצב בעדת קל בקרב אלקים ישפוט", %break וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר "משוד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר ה'" וגו'. %break ובבבא בתרא (ח' ע"ב): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. במתניתא תנא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, וגבאי צדקה. ופרש רש"י, גבאי צדקה - המשכילים אל דל. %break ובמגילה (ט"ו ע"ב): ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי"... %break מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה, לעושין צביונו ומצפין תפארתו, יכול לכל, תלמוד לומר "לשאר עמו", למי שמשים עצמו כשיריים, ו"לרוח משפט" זה הדן את יצרו (ופרש רש"י, כופהו לשוב בתשובה), %break ו"ליושב על המשפט" זה הדן דין אמת לאמיתו, "ולגבורה" זה המתגבר על יצרו (ופרש רש"י, אינו הולך אחריו לעבור עבירה). %break אנו רואין בענין הדן דין אמת לאמיתו ד' אופנים: א. בשבת, כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. ב. בסנהדרין, שמשרה שכינה בישראל. %break ג. בבבא בתרא, שהוא מהמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. ד. שהוא יזכה לבחינת שנאמר, "עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק". %page 1674 ויש להבין את כל הנ"ל על דרך המוסר. הנה בענין הדן דין אמת לאמיתו, צריך להבין מהו הדיוק "לאמיתו", וכי יש ב' מיני אמת, ומהו אמת שאינו לאמיתו. %break וכדי להבין הנ"ל נקדים מה שאמרו חז"ל, "תנו רבנן לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, %break שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה" (קדושין דף מ' ע"ב). %break ויש לשאול, אם האדם יודע בעצמו, שיש לו מעט זכויות והרבה עבירות, איך אפשר לומר שהוא מחצה על מחצה, הלא הוא יודע בעצמו שאינו אמת. %break ובכלל, איך מרגילים לומר שקר, והלא "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי", ואיך אמרו שיראה את עצמו מחצה על מחצה. %break והנה בסוכה (נ"ב ע"א) מביאה הגמרא, "לעתיד לבוא, מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה". %break ויש להבין מהי האמת, אם הוא כחוט השערה או כהר גבוה. ושם מביאה הגמרא על ההוא מעשה דאביי, "אתא ההוא סבא תנא ליה, כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". %break ויש לשאול, הלא חז"ל אמרו "מצוה גוררת מצוה" (ומפרש הרבינו עובדיה מברטנורא, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות) (אבות ד'), %break וכאן הוא אומר, שכל הגדול מחבירו (ודאי שגדלות, היינו במצוות) יצרו גדול הימנו. אם יצרו יותר גדול, אם כן יותר קשה לו לעשות מצוות. ואיך אמרו ש"מצוה גוררת מצוה". %break והנה ידוע שניתנה לנו מצות בחירה, שעל ידי הבחירה נוכל לקבל את הטוב, שה' הכין בשביל הנבראים, שזוהי מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא, ניתנה לנו הבחירה בזמן ההסתרה. %break וענין בחירה שייך דווקא בזמן שהרע והטוב שקולים, אז יש בכח האדם להכריעם. מה שאין כן אם הרע יותר גדול מהטוב, לא שייך הכרעה, כי הכרעת הרע בזה שהרע יותר גדול מהטוב, כבר אין ביד האדם להכריע. %break וכמו שכותב הרמב"ם וזו לשונו, "ודבר זה עיקר גדול והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר "ראה נתתי". כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה. %break שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם". עד כאן לשונו (פרק ה' מהלכות תשובה). וכל זה יתכן לומר רק בעת שאין להרע יותר כח מהטוב. %break ובזה נסביר את מה שאמרו, "לעולם יראה אדם את עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי". שאין כאן הכוונה בענין איך שיעמוד לפני בית דין של מעלה, כי זה יהיה לו חשבון אחר. היינו כשירצו לדון אותו כמה שכר וכמה עונש מגיע לו, ישפטו לפי העבירות והמצוות שעשה. %break וכאן בעולם הזה, שאמרו שיראה את עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי, הכוונה איך שיתנהג בעולם הזה, כי האדם יכול לומר, מאחר שיש לו הרבה עוונות, וממילא הרע שלו יותר גדול מהטוב, כבר אין בידו להכריע לטוב, כי הרע כבר הכריע את הטוב לרעה. %break אלא יש לומר לו, שבענין עבודה אין האמת כפי שהוא רואה, הגם שזו אמת שיש לו הרבה עבירות, אבל לאמתו של דבר, היינו במה שנוגע לבחירה, אין בהרע שלו יותר כח מהטוב. %break כלומר אם הטוב שלו קטן מאד, אז גם הרע אין כוחו יותר גדול מהטוב, כי מוכרח להיות כוחות שוים, אחרת אין שייך בחירה. לכן לא נתנו כח בהרע שלו יותר מכוחו של הטוב. %break וזה פירוש "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו". כי ענין דיין על דרך המוסר, הוא נמצא בכל איש פרטי מישראל, כמבואר (במאמר "אין פרענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל"). %break והאדם בזמן שהוא צריך לעשות איזו עשיה, למשל שהוא צריך לתת לאיזה מוסד תרומה גדולה, אז יש לפניו שתי דיעות. %page 1675 צד אחד טוען, היות שהמוסד הזה הוא דבר חיוני, כי צריכים להשתדל שיהא בר קיימא, כיון שהרבה אנשים נהנים ממנו, והמוסד הזה זקוק עכשיו לתמיכה גדולה, שאם לא כן הוא עלול לבוא לידי הרס, ואחרי היגיעה הגדולה שהשקיעו בו, ידון לכליון. %break ורק על ידי זה שיתן עכשיו תרומה גדולה, הן בגופו והן בממונו, הוא יוכל להתקיים, ולכן כדאי שהוא יקבל על עצמו את הטרחה הזאת. והצד השני טוען, היות שהוא עסוק מאד בענינים שלו, ואם הוא יחשוב לעשות מאמץ לטובת המוסד, אז העסקים שלו ילכו לטמיון. %break ועד כמה התיגע עד שהגיע למעמד שבו הוא נמצא עכשיו, וכמה עולה לו בדם וזיעה ובהשפלת כבוד עצמו בזה שהיה צריך להשפיל את רוחו אצל הקרובים וידידים שיהיו בעזרתו, %break וברוך ה' הצליח, וכעת הוא כבר נחשב בין האנשים המכובדים שבעירו. ובזה שיעזוב את העסקים שלו, מי יודע לאיזה מצב הוא יכול להגיע. %break ואף אם הוא לא יחליט לקבל על עצמו שיהיה אחד מהנהלת המוסד, אלא רק יתן תרומה גדולה, היינו שישתתף בממונו לבד, ולא ישתתף בגופו להיות פעיל בהמוסד, אבל איך הוא יכול להוציא סכום גדול מהקופה. %break כי בזה שהוא יוציא סכום ניכר, אזי זה יחסר לו בתהליך העסקים, שתמיד יש להכניס כסף ולא להוציא, שכידוע בכסף מזומן יכולים לקנות סחורות יותר בזול. %break וכמו כן אם הוא מזמין סחורה באיזה בית חרושת, ובזמן שמשלמין במזומן, אז מקבלין את ההזמנה בזמן יותר מוקדם. לכן אסור לו להשתתף אפילו בתרומה כספית בלבד. %break והאדם צריך עכשיו לתת דין, כי הוא נעשה עכשיו דיין לדון בין שני הצדדים, ולומר עם מי הצדק והיושר. ודאי שההכרעה קשה, כיוון שיש פנים לכאן ולכאן ולכאורה שניהם צודקים. %break לכן צריך לדון דין אמת לאמיתו, היינו להסתכל בפנימיות הענינים, אם כדאי לבטל הפרט לצורך הכלל. %break וענין הכרעה שייך דווקא אם הם שני כוחות שוים, זאת אומרת, שאין צד אחד יותר חזק בנחיצות הקיום מאשר הצד השני, שאז שייך לומר שהוא צריך להכריע למי יותר כדאי לתת את עזרתו. %break מה שאין כן אם צד האחד יותר חלש, אז אין לו דין ודברים לפסוק עם הצדק, שמובן מאליו שצריכים לעזור למי שמאמינים שיותר נחוץ לעוזרו. %break וכמו כן כאן, בזמן שיש לאדם להתגבר על יצרו, ורואה שיש בו הרבה עבירות ומיעוט מצוות, אז הוא חושב כי מאחר שיש לו הרבה עבירות ומיעוט זכויות, נמצא איפוא שהרע כבר יש בו כח לשלוט עליו, משום שהרוב הוא הגובר. %break ולפי זה הוא לא צריך לעשות שום מאמץ, בכדי שיוכל להתגבר על הרע שבו, מטעם שאין באפשרותו להתגבר על הרוב, נמצא שעבודתו תהיה לריק. %break לכן באו חז"ל ואמרו, שהגם שהאמת היא מה שהוא רואה, שרובא רע ומיעוט טוב נראה לעיניו מסיבת המעשים שעשה, ולפי המעשים יש לו מעשים רעים יותר ממעשים טובים. %break אבל לאמיתו של דבר, היינו שיסתכל בפנימיות המעשים, מעידים לנו חז"ל, שלא נותנים משמים יותר כח ברע מכפי טוב שבו, משום שצריך להיות משקל שוה, בכדי שיוכל להכריע את המאזנים. %break לכן בזה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה ידונו אותו בעולם הבא. היינו בזמן שרוצים להענישו על המעשים, אז מתחשבים בכמות המעשים. %break מה שאין כן בזמן שהאדם צריך ללכת בדרכי ה' בעולם הזה, אז כל זמן שהוא בעולם הזה יש לו בחירה, היינו שהקדוש ברוך הוא לא נתן כח בהרע יותר כח מכפי שיש בהטוב שלו. לכן הם תמיד במצב של מחצה על מחצה. %break ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, "לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". %page 1676 ושאלנו, מהי הצורה האמיתית. ולפי הנ"ל יובן בפשיטות, היות שהקדוש ברוך הוא לא נתן כח יותר בהרע אלא לפי ערך מדת גודל של הטוב. נמצא, שהצדיקים שיש להם הרבה זכויות, %break וכדי שיהא משקל שוה, לכן הרע שבהם, שפירושו היצר הרע, מוכרח גם כן להיות במדת גדלו של הטוב. לכן אמרו ש"נדמה להם כהר גבוה". %break מה שאין כן הרשעים, שהטוב שלהם הוא רק "כחוט השערה", ממילא גם היצר הרע שלהם אינו יותר אלא "כחוט השערה". %break ובזה גם נבין מה שתנא ליה ההוא סבא לאביי "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". ושאלנו, הלא יש לנו כלל ש"מצוה גוררת מצוה", אם כן מי שנעשה גדול, הוא ודאי על ידי שעשה מצוה, ומדוע נתרבה הרע אצלו. ולפי הנ"ל, הטוב היה צריך להתגבר. %break אלא, היות שמוכרח להיות בחירה, ואם לא יגדיל לו הרע כפי גדלותו של הטוב, שבו הוא עומד עתה, אז בודאי הטוב כבר הכריע שיעשה רק טוב. אז אין לו עוד העבודה של בחירה, שכל גדלותו של האדם מתבטאת בזה שבידו הכח להרבות בבחירה. %break וזהו מה שאמרו "לפום צערא אגרא", שענין היגיעה הוא רק בזמן הבחירה. לכן מוכרחין להוסיף לו בכל פעם יותר רע, בכדי שיהיה לו מה להכריע. %break ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשי בראשית", כמו שכתוב בזהר, "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א) אל תקרי עמי אתה, אלא עימי אתה, למהוי שותפא עמי, %break מה אני עשיתי שמים וארץ בדברי, כמו שכתוב "בדבר ה' שמים נעשו", אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך עשית שמים וארץ חדשים, אשריהם העמלים בתורה" (בראשית ה' ע"א). %break וענינו הוא שעל ידי שהאדם דן דין אמת לאמיתו, הוא יכול לעשות הכרעה לטובה, ואז הוא זוכה לקבל את הטוב והעונג, שהכין הקדוש ברוך הוא עבור הנבראים, שזוהי סיבת בריאת העולם. %break נמצא, שהאדם נעשה שותף להקדוש ברוך הוא בזה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת, והנבראים יהיו מוכשרים לקבל, שעל ידי זה נעשית השותפות. %break מה שאין כן אם לא ידונו דין אמת כנ"ל, אז הם לא יוכלו לתקן מעשיהם, וממילא לא יוכלו לקבל את ההטבה, מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להנות לנבראים. %break ומשום כך השפע העליון יהא נשאר למעלה, ולא יתגלה להתחתונים את השם של טוב ומטיב, ואז לא תבוא תכלית הבריאה לידי גמר. %break מה שאין כן כשהתחתונים מסוגלים לקבל את שלימות ההטבה, אז באה הבריאה לידי שלימותה. נמצא, שהוא נעשה שותף להקדוש ברוך הוא, בזה שהוא יקבל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת. %break וכן על דרך זה נבין מה שאמרו חז"ל, "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, משרה שכינה בישראל". והביאור הוא כנ"ל, כי בזה שהוא יתקן את מעשיו, הוא יגרום שהשכינה תשרה בישראל. %break וזהו על דרך שאמרו, "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", כי הוא גורם על ידי מעשיו, שתהא התגלות השפעה העליונה לתחתונים. %break ובזה גם נתבאר מה שאמרו, "כל דיין שדן דין וכו' הם יזהירו כזהר הרקיע". היינו כנ"ל, על ידי תיקון מעשיהם, זוכים שישפיע השפע העליון, וזה יזהיר עליהם כזוהר הרקיע. %break וכמו כן, הוא יזכה שהקדוש ברוך הוא יהיה "עטרה בראש כל צדיק וצדיק", כי כל אחד ואחד שיעשה ההכרעה לטובה, יזכה לשלימות העליונה, שהוא מה שישרה עליו הקדוש ברוך הוא, ויראה שהוא הסוכך והמקיף והמגונן עליו. %break כי זה ידוע שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנבראים כל טוב, אלא שאין אנחנו מוכשרים לקבל. כי רצון הקב"ה הוא שבמתנתו לא יהיה שום חסרון, לכן רוצה שאנחנו נקבל רק על ידי עבודתנו. %page 1677 אלא שאם אנחנו לא נעשה הרבה זכיות, אז יהיה לנו קשה להכריע לכף טוב, משום שהרע כבר בא אצלו בשיעור הגדול ביותר. לכן עשה ה' תיקון שתמיד יהיה הרע והטוב בשוה. %break %H התעוררות (א') %break לכל אדם דתי יש זמן או רגע בחיים שלו שיש לו קצת התעוררות מלמעלה, שירגיש חיות בזה שהוא יהודי. %break והגם שבאופן כללי, האדם נמצא בכמה מצבים, שאין בו שום חן דקדושה, ולפעמים יש שהוא שוכח בכלל שיש קדושה בעולם, ואפילו שזוכר הוא רק מטעם חינוך, היינו רגילות. %break לדוגמא, יש לפעמים שהאדם מברך ברכת נהנין ולא מרגיש אפילו למי הוא מדבר, ומה הוא מדבר. ומה שאמר ברכה הוא מצד הרגילות. %break אבל יחד עם זה, יש לפעמים בחיים שהאדם כן מרגיש חיות דקדושה, יכול להיות לזמן קצר, נגיד למשל דקה אחת האדם היה מרגיש טעם דקדושה, שזו באה לו מהתעוררות מלמעלה. והאדם יכול לעורר רשימו מזה, שהיה לו פעם התעוררות. %break לכן יוצא שלכל אדם יש לו בפנימיות בחינת רשימו, והרשימו הזו מכינה את הכלי, היינו את הלב, שעל ידו האדם יכול לעשות אתערותא דלתתא. %break %H אהבת הזולת %break מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, %break היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני". %break %H גוונים בעבודה %break שמאל נקרא גוון אדם, שהוא הארת חכמה, מבחינת ג"ר דחכמה. האדם הזה מוקף מחוט שחור, שהוא סוד הדינים דמסך דחיריק הממעטו מג"ר. %break אוכמא דכל אוכמין: מחמת הגלל של תוספת דין מתוך גלגולה במי הים, מחמת "יעלו שמים ירדו תהומות", האדום הזה קיבל צורת שחור, הנבחן שהאדם שלקה יקבל צורת שחור, שהוא מכפילת הדינים. %break נעשתה לשחורה, והיא עדיין אינה נבחנת למלכות ממש, אלא ממותקת באדום דבינה. %break %H מה לבקש מה' - להיות עובדו %page 1678 כשהאדם רואה שיש לו הפרעות בעבודת ה', והוא רוצה להתפלל לה' שיהיה לו כח לעבודה, מה עליו לבקש. כלומר, יש ב' אפשרויות: א. שה' יסלק ממנו את ההפרעות, ממילא הוא לא יצטרך לתת כוחות גדולים בכדי ללכת בדרכי ה'. %break ב. שה' יתן לו טעם יותר גדול בתורה ובתפלה ובמעשים טובים, ועל ידי זה ההפרעות לא יוכלו לעכב אותו, כי כאשר לתורה ומצוות יש חשיבות, להפרעות אין מקום ושליטה. %break כדוגמא, שאין האדם יכול לומר שיש לו הרבה הפרעות, לכן אין הוא יכול להציל את החיים שלו. דהיינו, אין זו אמת מה שיטען האדם, שבגלל שיש לו הפרעות מהקרובים שלו או מהסביבה שלו, %break אין בכחו להציל את חייו. אלא ודאי האדם יתן בעד נפשו כל אשר לו, וכל המכשולים אינם חשובים בעיניו. %break לכן הוא מבקש מה' שיתן לו טעם חיים בתורה ומצוות, וכנגד החיים אין האדם יכול לומר שיש לו הפרעות, כי חשיבות החיים לא נותנת לו להתייחס לההפרעות. %break %H יש ענין שמירה %break בעץ הדעת יש ענין של שמירה, היינו שהאדם צריך לשמור עצמו ממחשבות זרות. היות שעץ הדעת, נקרא טוב ורע, לכן צריכים לשמור את עצמו, מהרע אשר שם. %break שעץ הדעת, נקרא מלכות דמדת הדין, שנקרא מקבל בעל מנת לקבל, וכל התיקונים הוא שיהיה בעל מנת להשפיע. ומטרם זה היא בבחינת על מנת לקבל. %break %H איזו תשובה מועילה %break תשובה מועילה רק על מלכות הממותקת בבינה, שיש זמן קטנות. ובגדלות, אח"פ חוזרים להמדרגה, שהם שבים, כלומר שיכולים להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע. וזה נקרא שמועילה תשובה, היינו שיכולים לתקן, שיוכלו להשתמש עם כלים דקבלה. %break מה שאין כן אח"פ, ששייכים לבחינת ג"ר, שאינו יכול להאיר אלא על ידי תיקון המלכות במקומה. והיות שמלכות נגנזה ברדל"א, לכן כאן אינה מועילה תשובה, כלומר שלא יכול להחזיר אח"פ להמדרגה לפני גמר התיקון. %break %H מחמיר על עצמו, ומברך %break ברכת חובה פירושה שהגוף מחייב אותו לברך. היינו הגוף שהבורא ברא אותו בטבע, שאם הוא מקבל טובות ממישהו, אזי הוא מברך אותו. וזה נקרא ברכת המזון מדאורייתא. %break ואינה מצווה, היינו שהגוף אינו מחייב אותו לברך, כיון שהוא מרגיש שחסר לו עוד כמה דברים מה השני היה יכול לתת לו ואינו נותן. %break ואז הגוף אומר, שעוד איננו שבע רצון ממנו, שאינו יכול לומר שהוא טוב ומטיב, שהרי חסרים לו כמה דברים. ומדוע הוא לא נותן לו. ומכל מקום הוא מחמיר על עצמו ומברך. נמצא שהוא אינו מצווה ועושה. %page 1679 %H ברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו %break פירוש, ברוך האדם, אשר ה' שם בלבו את הבטחון, שיהיה לו בטחון. כי למדת הבטחון, צריכים שה' יתן את הבטחון. אולם צריך להיות אור וכלי. לכן כשהאדם עובד ורוצה להשיג בטחון בה', על ידי זה ה' נותן לו זה במתנה. %break %H ענין המטה %break כרעי המטה שקראן ה' שהיו קושרים אותו לרגלי המטה. %break "מטה", נקרא מטה בחשיבות, היינו אמונה. כמו שאמרו חז"ל, שהיו רואים שהמלאכים נושאים את מטת משה, לכן עשו את העגל, שפירושו שבחינת אמונה של משה רבנו עליו השלום היתה אצלם בחינת שיפלות. %break רגלי המטה, כלומר על מה שמונחת המטה. כמו שהשולחן מונח על רגלים כך מטה נשענת על רגלים. %break רגלים הן בחינת מרגלים, שרוצים לראות את הכדאיות האם כדאי לעבוד בעל מנת להשפיע. והדעת נותנת להבין שלא כדאי. ואז יש מקום לתת על זה בחינת אמונה, שהיא למעלה מהדעת. %break וזה פירוש ש"המטה מונחת על רגלים והן קושרות את הקרבן", היינו שיתקרבו לה' בכרעי המטה, שהם לוקחים את המטה, כלומר המטה בחשיבות, המונחת על החשיבות, הנקרא דעת. %break וזה היה בעשירי לחודש עשירי, שנקרא מלכות, שלקחו על עצמם מלכות שמים בעשירי לחדש, שזהו היה ענין אתערותא דלתתא. ועל ידי זה זכו לאור הגאולה, בחינת אתערותא דלעילא. %break %H ענין אמונה בתוך הדעת %break אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות. %break כמו בישראל שהיו במצרים רד"ו שנה, או כמו שכתוב "ועינו אותם ארבע מאות שנה", שהענין הוא מה שהיו בונים היה תיכף נבלע בארץ "וימררו את חייהם בעבודה קשה" עד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", עד שנגאלו. %break אבל יש להקשות, למה כל הזמן לא היה להם אנחה ויגון מן העבודה. אלא הטעם, משום שאם האדם לוקח את האמונה למעלה מהדעת, אזי כבר אין הגוף שלו רוצה לתת חומר דלק לעבודה, משום שבמקום שאין הרצון לקבל, אין שם גוף. %break וזה כלל, שאין גוף יכול לעבוד בלי שום קבלה לעצמו. עשרה אחוז, חמשה אחוז, אבל בלי שום קבלה - זה דבר בלתי אפשרי. %break אלא לזה יש תשובה, שמי שיתרבה באהבת ה' יתברך, אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. ולזכות לאהבת ה' יתברך הוא דווקא על ידי שנאת הגוף. %break %H מה טובו אוהליך יעקב (א') %break "מה טובו אוהליך יעקב". יעקב הוא מלשון עקביים וסוף. היינו מצב השיפלות הכי גרוע שהאדם מרגיש, היינו שאין הוא רואה שיהיה בעולם משהו, שיהיה בידו לקחת מהם תענוג. %page 1680 והוא אומר, הלא תכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו, וכמו שכתוב שעיקר טוב ועונג הוא בתורה ומצוות. והוא הרי לא מרגיש שום טעם והנאה בתורה ומצוות, הגם שכתוב "כי הם חייך ואורך ימיך". והוא לא רואה את זה. %break וכמו כן בגשמיות, שכתוב שיש שם תענוג מטעם שהקדושה מאירה בהם בחינת נהירו דקיק, גם את זה הוא לא מרגיש עתה בגשמיות, והוא נמצא במצב שנמאס לו החיים, מטעם שאין לו טעם בחיים. %break ואז האדם צריך להאמין שבכוונה תחילה נתנו לו מלמעלה להרגיש מצב כזה, בכדי שיהיה לו מקום חסרון, מקום להתפלל, שה' יתן לו את המילוי על החסרון, שזה נקרא "משכנותיך ישראל". %break כי ישראל זהו שהוא מרגיש שהוא רוצה לעשות לשם שמים, הנקרא "ישראל". ואם אין חסרון אין מילוי. %break %H אדם ותורה %break כשאדם לומד תורה, הנה האדם נקרא תחתון, כלומר שהוא דואג רק לתועלת עצמו. ובענין דביקות בה' אין לו שום מושג. והתורה שהוא לומד, היא מאלה אנשים שהיו דבוקים בה'. %break %H תפילין %break תפילין של יד מניחין על יד כהה, שהוא שמאל. ויש שם ז' כריכות, שהם נגד ז' מדות. וכל כריכה היא בחינת עליות וירידות. %break אבל יחד עם זה מתקדמת, היינו שכל גלגל וגלגל כשעולים למעלה מוכרח להיות נקודת ירידה, אחרת אין מקום לעלות. כי אם אין כלי אין אור, אין חסרון אין מילוי חסרון. %break לכן תפילין של יד נקרא בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה, ששם נוהג עליות וירידות. לכן נאמר "לך לאות, ולא לאחרים לאות", היינו שאין עדיין שום גילוי לחוץ. %break מה שאין כן תפילין של ראש הן כבר בחינת תורה, ששם יש גילוי. לכן אמרו חז"ל "ויראו ממך", שכבר מגולה לחוץ, שהאור כבר מלובש בכלים. %break %H המצוות הן מפי ה' %break ניתנו לנו מצוות מפי ה', שהן דאורייתא, וגם מצוות דרבנן, ומנהגי ישראל, שעל ידיהן יש לנו מה להנות להבורא. שאחר כך יתגלו האורות שנמצאים במצוות האלו. %break %H ג' מדרגות דאדם %break "דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן" (מכות י' ע"א). רבי לתלמיד הוא על דרך השפעה. "ומחבירי יותר". %page 1681 חבר מבקש מחבירו שילמד עמו, שבכך יעשה לו טובה. "ומתלמידי יותר מכולם". תלמידים נקראים שרוצים ללמוד, אלא שרוצים להבין, שאומרים "ילמדנו רבינו מהיכן זה נשמע". וזה ג' מדרגות שבאדם. %break %H אמונה בחינת למעלה מהטבע %break אמונה נקרא בחינת שלא כדרך הטבע, היות שזהו למעלה מהדעת. ובתוך הדעת נקרא טבע, שמוטבע כח באדם שאת מה שהוא מבין ומרגיש הוא יכול לעשות. %break בחינת משה רבנו עליו השלום, נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, וקרח, נקרא בחינת דעת, על דרך שאמרו חז"ל "קרח פקח היה". לכן החטא של קרח היה בזה שחולק על משה, ולא חס ושלום על ה'. כי קרח אמר שמשה בדה מלבו, ולא מפי ה' דיבר. %break לכן היה החטא כל כך גדול שדעתו היתה נגד הדרך של אמונה. לכן ביקש משה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותו גם כן על דרך למעלה מהדעת, בכדי להראות לכלל ישראל, שהן העבודה, והן השכר, והן העונש, הם כולם למעלה מהדעת. %break וענין השכר שהוא למעלה מהדעת, הוא על דרך "יגעת ומצאת". היינו שלאחר שהאדם מייגע את עצמו בקבלת עול מלכות שמים, הוא זוכה לדברים שאף פעם לא חשב שישיגם. %break לכן נקרא זה "מציאה", משום שאף פעם לא חשב על זה. לכן זה נבחן שבא לו בהיסח הדעת, כמו מציאה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א). %break %H פרי תורה %break אין לה מעצמה כלום אלא מה שנותנים לה אחרים. מלכות הנקראת רצון לקבל, אסור לקבל לעצמה, היינו לבחינתה משום הצימצום. ועל ידי זה שהיא לא רוצה לקבל, היינו להמשיך לבחינתה, אז היא מקבלת מאחרים, היינו מה שמשפיעים לה. %break וזה כמו שכתוב בשכר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט" זכה ל"תמונת ה' יביט" (ברכות ז' ע"א). היינו דווקא שלא רצה לקבל לבחינתה, והוא רצה ללכת למעלה מהדעת, זכה לדעת דקדושה. %break ומזה בא כל הפריה והרביה. מה שאין כן אם הוא רוצה לקבל לבחינתו עצמו, זה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". %break %H אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה %break אבא נקרא שלם א'. הוציא את הבינה, היינו השכל לחוץ, מהמדרגה, ולא להשתמש עם השכל. מדוע אודות בנה, כדי שיוכל לקבל את ההבנה, היינו הדעת, ושלא יפגום עם הכלי קבלה שלו. %page 1682 לכן מתחילים עם עבודה שלמעלה מן הדעת, שאין הכלי דקבלה יכולים להתאחז שם. מה שאין כן במקום שהדעת מסכים לעבודה, כבר יש אחיזה לכלי קבלה, אחרת לא היה מסכים הדעת לעבוד בעל מנת להשפיע. %break "אבא", נקרא הסיבה ראשונה מסדר עבודה. "הוציא את בינה לחוץ", היינו השכל שלו יהיה מחוץ לגבולו, כלומר שלא להתייעץ עם השכל בקשר לעבודה. "אודות בנה", כי הבנה נולד מב' דברים מנוגדים. %break וזה נקרא דעת דקדושה, כלומר בנה נקרא התכלית, שתכלית העבודה היא שהאדם יגיע, שכל מעשיו יהיו לשם שמים. וזה יכול להיות למעלה מהדעת, כלומר באם הדעת מסכים, ודאי שהגוף מרגיש בזה תועלת עצמו, אחרת לא היה מסכים לזה. %break %H עיבור (א') %break הכלים השבורים והמתים עולים עם הנצוצין לעיבור על ידי הרשימות שקיבלו את האור שלהם. %break למשל, הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים. %break והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. %break שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר). %break %H דוד המלך אין לו חיים %break רבי שמעון אמר, שדוד המלך לא היה לו חיים כלל, מלבד שאדם הראשון נתן לו משלו ע' שנה. עוד פירוש, האבות הניחו לו מחייהם כל אחד מהם, אברהם יעקב יוסף. יצחק לא הניח לו משום שהוא בא מצדו. היינו מצד שמאל. %break פירוש, ששמאל נקרא חושך. וזהו שכתוב "אברהם הוליד את יצחק" זהר (וישלח ט"ז אות נ"ד). %break ויש לשאול לפי זה, מדוע היה חיים ליצחק, ולא אומרים שהיה צריך לקחת חיים מחשבון אברהם. וכמו אצל דוד שלקח חיים מחשבונם, ואצל יצחק להפך, שנכלל מאברהם ויש לו יותר מאברהם. %break ובדרך העבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם הולך בימין, יש לו חיים, מטעם "ברוך מתדבק בברוך". מה שאין כן שמאל. לכן צריכים תמיד ללכת בימין ורק קצת בשמאל. %break %H בחינת אדם הראשון (א') %break אדם הראשון בחינתו הוא עפר, כמו שכתוב "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה", שפירוש עפר, שאינו ראוי לזריעה. שפירוש, שמלכות מבחינתה עצמה, שהוא הרצון לקבל שעל זה היה צמצום, אין שם חיים כלל, שזה נקרא חלל פנוי מאור. %page 1683 %H כפירה היא העונש %break כפירה היא עונש, שהוא צריך להסתכל על גוף שני, איך שהוא מדבר נגד הדעת, שצריכים לרחם עליו, ולעורר רחמים עליו, שיחזור למוטב. %break %H עבודה היא העיקר %break עבודת האדם צריכה להיות עיקר בכדי להגיע לבחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא". %break שפירושו, ענין מלכות שמים, היינו לקבל עול המלכות, שהיא אמונה בה' לצורך שמים, ולא לתועלת עצמו. והיות שהאדם נברא ברצון לקבל לעצמו, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעבוד לתועלת ה'. %break לכן עבודת האדם היא לעשות מעשים טובים, היינו תורה ותפלה לה', שה' יעזור לנו לאוקמא שכינתא מעפרא, שזה נקרא בחינת אתערותא דלתתא. %break היינו שהתחתונים מעוררים בחינת חסרון, שזהו מה שאנו אומרים, "יהי רצון מלפניך", היינו שיהיה רצון למעלה למלאות את חסרונותינו. %break וזהו, "ויקחו לי תרומה", שפירשו בזהר הקדוש, להרים את ה', שהוא תרומ-ה', היינו מלכות שמושפלת לעפר, להרים אותה משיפלותה. אבל לזה צריכים שהקדוש ברוך הוא יקים אותה, כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". %break %H זמן הנחת תפילין %break זמן הנחת תפילין הוא מזמן שמתחיל לראות חבירו בד' אמותיו. ומה מרמז לנו זה בעבודה. חבירו נקרא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "רעך ורע אביך אל תעזוב", "למען אחי ורעי". %break ד' אמות, נקרא האדם, שהוא בחינת ד' אמות. ואם הוא רואה ומרגיש את מציאות ה' בד' אמותיו, זה נקרא יום. ואז נקרא שמניח תפילין, כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ", שאז יש בחינת ראיה, ואז הוא זוכה לבחינת תפילין, שיהיה תפל לה'. %break %H ענין שקלים (א') %break שקלים, שענין שקל פירוש שהאדם שוקל בדעתו מה לעשות. ו"מחצית השקל", פירושו מלשון תפלה עושה מחצה, שהוצרך להתפלל שה' ישלים את רצונו. %page 1684 %H שובה ישראל (א') %break "שובה ישראל עד ה' אלקיך". דרשו חז"ל "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר עד ה' אלוקיך" (יומא פ"ו ע"א). %break כסא הוא מלשון כיסוי ומלשון כסא (עיין בהקדמת הזהר, בהסולם). "כי כשלת בעונך", כי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג ע"א). כי מטרם שהאדם רואה שנכשל בהעוון, אי אפשר לעשות תשובה. %break "קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עוון לקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו". "קחו עמכם דברים, ושובו אל ה'", היינו שהתשובה אל ה' צריכה להיות שיגיד דברים. %break מי הם ש"אמרו אליו", "כל תשא עוון", אלו אנשים שהם מרגישים שהם נושאים עוונות. "לקח טוב", שרוצים לקבל בחינת טוב, שהוא בחינת כוחות דהשפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך". %break ומה הם צריכים לומר בעת שהם עושים תשובה, "ונשלמה פרים שפתינו". כי שפה הוא בחינת סוף, היינו מלכות שמים, שהיא צריכה להיות לה', ובחינת שפה, שזה חשוב ונחשב לשלימות, כמו פרים. "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי" (תהלים, פ"ד). %break %H גדלות ה' היא ענותנותו %break לפי מה שהאדם מעריך את גדלותו יתברך, ממש באותו שיעור הוא רואה את ענותנותו. כלומר שהבורא הוא עניו, שפונה להאדם. אם הבורא לא כל כך גדול, ממילא הוא לא כל כך עניו, משום שהאדם גם גדול במידה כלשהי. %break מה שאין כן כשאדם מעריך שהבורא גדול, לפי גדלותו של הבורא, כך רואים את ענותנותו. %break %H מגלה טפח ומכסה טפחיים (א') %break ויש לשאול למה גילו, אם חזרו וכיסו יותר. ויש לפרש שהכונה למי שראוי גילו טפח. ולמי שאינו ראוי, בכדי שלא יראה את האמת, לכן הוצרכו לכסות טפחיים. %break %H בענין לימוד חכמת הקבלה %break בהקדמה לספר אמרי יוסף מאדמו"ר מספינקא, מביא שם בשם הרה"ק מהר"ח מצאנז זצ"ל פירוש הפסוק, "כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כ"ה). %break ופירש, דאם האדם רוצה ללמוד חכמת הקבלה, לדעת כמה עולמות וכמה ספירות יש, היינו כבוד אלקים, לדעת גודל כבודו יתברך, "הסתר דבר". %page 1685 אבל אם רוצה ללמוד החכמה, לדעת איך להמליך את הקדוש ברוך הוא, ואיך לעובדו בכוונה ולקדש רמ"ח אבריו, ולעשותם מרכבה להקדושה - וזהו נקרא "כבוד מלכים" האיך להמליכו ולעבדו, אז "חקור דבר". %break %H מקום בעלי תשובה %break "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בה" (ברכות ל"ד ע"ב). %break בזמן שהאדם לומד, נקרא צדיק גמור. ובזמן שלא יכול ללמוד, נקרא רשע. ואם הוא מתגבר, זהו נקרא בעל תשובה. וזה כלל "לפום צערא אגרא", לכן אין הצדיק גמור יכול לעמוד במקום בעל תשובה. %break %H תפקידים לאור חכמה %break לאור החכמה יש ב' תפקידים. כשהוא מאיר, באים לידי הכרת הרע. ואחר כך, כשכבר יש לו לאדם הכרת הרע, יודע שלא יכול להשתמש בכלים דקבלה. ואחר כך הוא מאיר ונותן כח בכלי דקבלה, שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. נמצא שיש כאן ב' פעולות לצורך הכלים. %break ג' הוא השפע דאור החכמה, שמאיר לאחר שיש לו כלים מתוקנים שיהיה בעל מנת להשפיע. אור הבינה נותנת כלים דהשפעה שיוכלו לכוון בעל מנת להשפיע. %break לכן יש להבחין: א. ש"ך בלתי נקיים. ב. רפ"ח בלי מלכות. %break ג. ש"ך נקיים לאחר השפעת אודם דאמא. ד. שכ"ה לאחר שאור החכמה מאיר לש"ך המתוקנים, ונקרא ה' תתאה דאבא. %break %H יסודות %break "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו". המפרשים הקשו, בלי תורה מה שייך לומר "דיינו". הלא הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל תורה, כדברי חז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ע"ז ג' ע"א). %break ויש לשאול לפי מה שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). אם במעמד הר סיני שפסקה זוהמתם, היינו שנעבר מהם היצר הרע, אם כן כבר לא צריכין את התורה. %break והתורה שניתנה להם אז, היה התורה מבחינה יותר עליונה, היינו מבחינת עצם, ולא מבחינת אמצעי. היינו שצריכים את התורה לא בשביל שהתורה היא המטרה, אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שאי אפשר להשיג את הדבר בלי התורה. %break מה שאין כן תורה מבחינה עליונה, היא בחינת מטרה. נמצא שעיקר התורה היא לבחינת אמצעי, היינו בשביל היצר הרע. ויש יחידי סגולה שבדור, שזוכים להתורה מבחינת עצם. %break ובענין "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", ואמר, "מאי דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת ל"ג ע"א) וזהו כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". ועם ישראל זכו לאהבה זאת, כדרשת חז"ל על פסוק "ויחן העם... כאיש אחד בלב אחד". %page 1686 וכן נמצא שנתינת התורה היתה בבחינת מתנה, היינו בבחינת עצם, ולא בבחינת תרי"ג עטין הנקרא מצוות. %break %H פירוש על צמצום ב' %break צמצום ב' בז"ת דנקודים היו נפרדים משום שלא היה בהם תיקון קוים, הנקרא מקושר. %break במקום חסרון, שאין השפע מאיר שם, מטעם שיש מקום קבלה, הנקרא פירוד. מה שאין כן אם אינו משאיר שפע מטעם שהוא לא צריך, אלא שהוא בלמעלה מהדעת, הנקרא "כי חפץ חסד", %break אין מקום לדינים, כי לא ניכר שום חסרון, וממילא אין מקום לאחיזת סטרא אחרא. וזה נקרא עולם התיקון, שיהיו כולם מקושרים. %break %H מפני מה נענש דוד %break "דרש רבא, מפני מה נענש דוד, מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי". אמר לו הקדוש ברוך הוא, דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו ואיננו" אתה קורא אותן זמירות, %break הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש", ואיהו אתייה בעגלתא. %break ופירש רש"י, "בבית מגורי", כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניהם, הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי. התעיף לי וכפלת, שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו. %break מהרש"א: "זמירות", כי הזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה, אבל דברי תורה הם תמידיות שלא למשוך מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו (סוטה ל"ה ע"א). %break ואפשר לפרש, דברי תורה, היינו מלכות, שנקראת דיבור, שהיא בחינת אמונה. ואמונה צריך שתהיה תמידית, כי באמונה שייך לומר "התעיף עיניך בו ואיננו", כי ברגע אחד תיכף נסתלק ממנו הכל. מה שאין כן תורה לא משתכחת ברגע אחד. %break והוא היה משתמש עם החוקים בעת הבריחה, היינו בזמן שהיה לו יראה, אז השתמש באמונה. והקדוש ברוך הוא אמר לו שזה דבר תמידי. %break "הריני מכשילך". כי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" (גיטין מ"ג ע"א). "עבודת המקדש בכתף ישאו", שזה נקרא בחינת עול, שנושאין על הכתפים, והוא נתן בעגלתא. %break "עגלה" מלשון עגול, שאין לו מעלה מטה, הכוונה שהוא בחינת אתערותא דלעילא. מה שאין כן יושר הוא בחינת מעלה ומטה, שזה תלוי לפי עבודת האדם. וזה נקרא אתערותא דלתתא. "כתף", היינו קבלת עול, שהיא אתערותא דלתתא. %break %H ענין שיתוף מדת הדין ברחמים %break ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון. %page 1687 זה ידוע שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. %break ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. %break ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות. %break ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. %break היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות. %break ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. %break ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה. %break ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. %break אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון. %break נמצא, שבזמן שהתחתון רואה את הגדלות דעליון על ידי זה עצמו נתגדל התחתון. %break אבל מתחילה התחתון אינו ראוי לקבל אלא רק קטנות. וכשיוצא גדלות בהעליון כלפי התחתון, נעשית מחלוקת בתחתון בין ימין לשמאל, היינו בין בחינת אמונה לידיעה. %break אבל העליון גם כן נתמעט אחר כך על ידי התחתון, הנבחן למסך דחיריק. %break היינו שבשביל שהתחתון יוכל לקבל את מדרגות העליון, שהתחתון לא יקבל אלא בחינת ידיעה לפי ערך האמונה ולא יותר מזה, נבחן זה שהתחתון צמצם את הקו שמאל דעליון, היינו שהתחתון הוא הגורם. %break ואז יכול התחתון להתקיים, משום שהוא כלול בבחינת ידיעה ואמונה גם יחד. וזה נקרא ג' קוין, שדוקא באופן כזה התחתון מקבל את השלימות. %break %H ענין מסירות נפש %break ענין מסירות נפש, שהאדם צריך לקדש שם שמים ברבים, היינו כשהרבים מכריחים אותו לעשות עבירה, שהיא בבחינת "יהרג ואל יעבור", היינו אם כוונת הרבים היא להיות עובד עבודה זרה, אזי אפילו על ערקתא דמסאני גם כן נוהג ענין של "יהרג ואל יעבור". %break על דרך העבודה, הרצונות של האדם נקראים בחינת רבים. ואם הם רצונות של עכו"ם, נקרא זה רבים של עכו"ם רוצים שהוא יעבוד עבודה זרה. ואז אסור לו לוותר על ערקתא דמסאני לטובת הרצון לקבל, אם כוונתם בזה להעבירו על דת ישראל. %page 1688 %H ענין היסורים (א') %break על דרך העבודה, ענין יסורים ממרקין, על דרך שאמרו חז"ל "אני מעמיד עליכם מלך כהמן שבעל כורחכם יחזיר אתכם למוטב" (ברכות ה' ע"א). היינו שטבע הרצון לקבל, שהוא רוצה להנות מהחיים. %break ובזמן שהאדם מקבל לתוך לבו חלק מנפש דקדושה, שהנפש רוצה להיות בעל משפיע, והרצון לקבל לא נותן לה הכוחות לזה, אזי הרצון לקבל בעצמו אין לו הנאה מהחיים, %break מסיבת שהרצון להשפיע לא נותן לו מנוחה. ובכל יום נותן לו להבין כי אין זה חיים אם הוא חי כמו בהמה, שאין לו צורך רק בתאוות עולם הזה. %break נמצא, שעל ידי זה נמאסים לו החיים ומרגיש רק יסורים בהחיים, כי בכל דבר שעושה ורוצה להנות, תיכף הנפש דקדושה לא נותנת לו סיפוק בהחיים האלו. %break עד שהרצון לקבל בעצמו אומר לו, כי אני רואה שאין לי שום ברירה אלא מוכרח לציית להרצון להשפיע, כי אחרת אין לי מנוחה. וזה נקרא "בעל כורחכם יחזיר אתכם למוטב". %break %H חכמה וחסדים %break אור דחסדים אינו יכול להאיר במקום שנצטמצם. היינו בדומה לאדם שעוסק כל היום בדברים בטלים, וכשבא לתפילה הוא רוצה להתפלל בכוונה. %break ומכל מקום אנו רואים שנותנים לו מחשבות זרות, ואינו יכול לכוון דעתו בתפילה. הגם שענין תפילה הוא בחינת להשפיע, היינו שהכלי שלו הוא אור דחסדים, ולמה אין מאיר לו אז אור דחסדים. %break והטעם, שגם אור החכמה דבוק באור החסדים, שהם אור אחד. ואם יתנו לו בחינת אור דחסדים, בזמן שכל הכלים שלו מוטבעים בקבלה, אזי טועם גם כן טעם מהחכמה שנמצא בהחסדים, ואי אפשר להפריש את חכמה מהחסדים. %break %H תורה שבעל פה %break "משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. %break ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו. %break %H אדם מקבל הנאה מג' כלים %break האדם מקבל הנאה מג' כלים הנקראים עתיד, הווה ועבר. %page 1689 הנאה הכי גדולה היא מהעתיד. לדוגמא, כשהאדם חושב שיזמינו אותו לאיזו חתונה או סעודה חשובה, שהגם שבעירו ישנם אנשים רבים, אבל לסעודה זו הזמינו רק כמה אנשים חשובים, והוא אחד מהם. %break א. והסעודה והחתונה יהיה בעוד זמן מסויים, אבל הוא כבר נהנה מהעתיד. על דרך שאמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא כ"ט ע"א), היות שיש לו זמן רב להנות מהעתיד. %break ב. ההוה, כשהוא נמצא בסעודה ומסתכל שרק אנשים חשובים נמצאים, אזי הוא נהנה. ג. לאחר כמה זמן, כשהוא זוכר איך שכיבדוהו בסעודה, הוא גם כן מתמלא הנאה. %break האדם צריך לצייר לעצמו, שתהיה לו אסיפת חברים, וצריך לעשות מעשים ומחשבות איך להחשיב את המסיבה. %break ובשיעור שעושה הכנות להחשיב את המסיבה, הוא יכול אחר כך להנות בהווה, היינו בעת המסיבה. ובשיעור שהוא נהנה מההווה, הוא יכול אחר כך להנות מהעבר. שכל זמן שהוא זוכר את ההנאה, שהיתה לו במסיבה, הוא מרגיש הנאה עכשיו. %break נמצא, שאחד תלוי בהשני, שהעתיד תלוי בחשיבות המקיף, שמקיף נקרא שעתיד לבוא, ובהווה, נקרא בחינת פנימי. והעבר נקרא רשימות, כלומר לפי שיעור התענוג שהיה לו, בשיעור זה נשאר לו רשימות. %break וזה נקרא שנשאר רשימות להחיות הכלים, כלומר לפי הרשימות שנשאר בו מהתענוג, הרשימות האלו מחיות את האדם. %break %H עליית מ"ן (א') %break שאלה: עליית מ"ן נקרא עליית חסרון למעלה. ומדוע כותב שעליית מ"ן נקרא מצוות ומעשים טובים. מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון שעל ידי זה יגרום תוספת שפע בעולמות. %break בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות, התורה ומצוות עושים מקודם "מ"ן" באדם, כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסר לו תורה ויראת שמים, מסיבת ההסתר וההעלם שישנו בהעולם מסיבת הצמצום. %break נמצא, שהאדם מקבל אז חסרון, והחסרון הזה הוא מעלה למעלה, שימלאו אותו. נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות האדם מקבל מ"ן. והמ"ן הזה הוא מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות. %break %H ענין יראה %break יראה צריך להיות, אילו לא נוכל לעשות התיקון שנקרא השתוות הצורה, שזה נקרא "בגין דאיהו רב ושליט", שכל כוונתו הוא להשפיע. כמו כן גם צריך להיות להנבראים אותה כוונה, היינו להשפיע. %break מה שאין כן שאר היראות, בין עונשים של עולם הזה ועונשים של עולם הבא, נקרא קבלה, ולא השפעה. ומטרת עבודתנו היא שעל ידי התורה ומצוות נגיע לבחינת השפעה. וזה פירוש "האלקים עשה שיראו מלפניו". %break והשאלה, בשביל מה הוא צריך שתהיה לנו יראה. אלא כנ"ל, שהכוונה היא שעל ידי היראה הנ"ל קונים את הכלים דהשפעה, הנקרא השתוות הצורה, ואז נוכל להשלים את מטרת הבריאה. %page 1690 %H תורה נקנית על ידי יסורים %break יסורים האלו למה. אלא יש כלל, "אין אור בלי כלי", היינו אין שום תענוג בלי שיש מקודם חסרון להתענוג, שחסרון נקרא "יסורים", היינו שיש לו יסורים בזה שאין לו תענוג. %break לכן אין יכולים להשיג את אור התורה, אם אין חסרון לאור התורה. היינו אם יש לו יסורים בזה, שאין לו את האור תורה, על ידי יסורים האלו הוא קונה את האור תורה. %break לכן כשאדם לומד, הוא צריך לעשות מהתורה שלו בחינת תפילה, היינו שירגיש את החסרון, בזה שאינו מבין את תורה. אבל כשהוא מבין, אז אי אפשר לומר שיש לו חסרון, הגם שיכול להאמין למעלה מהדעת שאינו מבין. %break אבל למעלה מהדעת לא מרגישים חסרון, כי האדם מרגיש כן מה שבא לתוך דעתו. %break %H ב' מיני תשובה %break א. תשובה במעשה. היינו שמשתדל לקיים כל המעשים, היינו בבחינת עשיה, שלומד ועוסק בתורה ומצוות כהלכתן. %break וחוזר בתשובה, היינו היות מטרם עשה תשובה, שעוד לא היה שומר את כל המצוות כהלכתן, אבל לאחר שעשה תשובה, היינו שכבר מקיים כל התורה ומצוות כהלכתן. אלא כל זה רק בבחינת המעשה, אבל בכוונת התורה ומצוות עוד לא חזר בתשובה. %break ב. תשובה בבחינת הכוונה. היינו מטרם שעשה תשובה בבחינת הכוונה, היה כוונתו על מנת לקבל פרס. ועכשיו הוא חוזר בתשובה על הכוונה שהיה לו מקודם, אלא עכשיו הוא עושה הכל שלא על מנת לקבל פרס, אלא רק להשפיע. %break היוצא מזה שיש עבודה בנגלה, היינו לקיום תורה ומצוות במעשה, כי מעשה הוא שמגולה לכל. ויש עבודה בכוונה, שהיא בחינת נסתר, כי כוונה היא מכוסה מבני אדם. %break %H מעשה וכוונה %break מעשה נקרא בפשוט המעשים שעושים - אם עוסקים במעשים של קבלה, היינו לענג את עצמנו, או מעשים להשפיע להשפיע להזולת. %break ויש בחינת כוונה, היינו שעושים מעשים של השפעה, היינו צדקה וגמילות חסדים וכדומה, אבל כוונתו לקבל תמורה, הנקרא על מנת לקבל. או שכוונתו גם כן על מנת להשפיע, שלא רוצה שום תמורה עבור המעשה של השפעה. %break כמו כן שעושה מעשים של קבלה, היינו לענג את עצמו, מטעם הכוונה שהוא רוצה להנות, למלא חסרון תשוקתו שהוא משתוקק להנות. %break או שמענג את עצמו מטעם רצון ה'. זאת אומרת אם לא היה רצון ה' שאנשים יהנו, כמו שרצונו יתברך להטיב לנבראיו, לא היה רצון לקבל תענוג. %page 1691 %H ג' דברים בעולם %break יש ג' דברים: עולם, תורה, אדם (זהר, תולדות אות ב'). עולם היינו מלכות. תורה, היינו מאור התורה, שמחזיר את האדם למוטב. %break אדם, שעד י"ג שנים מונח תחת הקליפות, ולאחר י"ג שנה נכנס לקדושה. ובסגולת התורה יכול להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. %break %H בפשעכם שולחה אמכם %break "בפשעכם שולחה אמכם", היינו תשובה מב' הצדדים. הפנימיות שבתורה ומצוות נקרא אמכם, היינו שהיא משפעת לנו שפע, כטבע האם המפרנסת את בניה. %break והשאלה, למה אין אנו מרגישים את פנימיות השפע המלובשת בתורה ומצוות. התירוץ, מטרם שהאדם מוכשר לקבל, היינו מטרם שיכול לקבל על מנת להשפיע, הוא מונח תחת שליטת הצמצום, ששם הוא מקום פנוי. %break ורק על ידי תשובה, שמשיג את הכלים דהשפעה, אז נעשה מוכשר לקבל. ואז הפנימיות, הגנוזה בתורה ומצוות, מתגלה אליו. %break וזה נקרא "בפשעכם שולחה אמכם" וזה על ידי החטאים שנמצאים בשליטת מקבל על מנת לקבל. ואז מוכרחים לשלוח ולרחק את הפנימיות שבתורה ומצוות, ונבחנת כמו שאינה. %break וכשעושים תשובה, נקרא תשובה משני הצדדים: א. התחתון לעליון, כשהאדם מתקרב לה' ורוצה להשפיע אליו. ב. העליון להתחתון, שה' מתגלה אל האדם, ונבחן שמשיב את עצמו, מה שהיה מקודם מרוחק. %break %H ענין עפר %break "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמיתך שמע ה' וחנני". %break ענין עפר - היינו בזמן שהאדם נמצא תחת שליטת הרצון לקבל, שהוא בחינת עפר, מבחינת זו נולד אדם הראשון, אלא היה "עפר מן האדמה". ומפורש בהסולם, "אדמה" נקרא בחינת בינה שהיא מדת השפעה. %break וכשקלקל את בחינת השפעה, נפל בחזרה לבחינת עפר. ונקרא עפר, משום ששם נעשה צמצום, שאין שום שפע בקדושה נמשך לשם, לכן טועמים שם רק טעם עפר בתורה ומצוות. %break לכן התיקון, שיחזור לקבל עליו את מדת השפעה. אבל אין זה בכוחו של אדם, היות שזה נגד טבעו. לכן אומרים, "שמע ה' וחנני". %break שענין חנון, כמו שאמרו חז"ל, אף על פי שאינו הגון וכדאי שזה נקרא "וחנותי את אשר אחון", שאנו מבקשים שהשם יתברך יתן לנו את הכח הזה, אף על פי שאין אנו יכולים לעשות את הכח. %break וזהו שכתוב "ה' היה עוזר לי", כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". ואנחנו אין יכולים ליתן יותר מתפילה. %page 1692 %H ענין חתן וכלה %break ענין שמחת חתן וכלה היא קודשא בריך הוא ושכינתא. %break בכתובות, "אהנא שטותא", היינו שכל אחד צריך לעשות עצמו כאילו הוא שוטה. כדוגמת שהשכל מחייב אותו שלא יאה לרקוד ולא יאה לשמוח בשמחת חתן וכלה, כי מה יש לו מזה שהחתן נושא את הכלה. %break אלא ישראל ערבים זה לזה, היינו שכלל ישראל הוא בחינת אחת. לכן יש לכל אחד ואחד לשמוח בזה, שחלק ממנו מרויח ונהנה עכשיו, שהחלק ממנו מקבל את התיקון השלם. %break %H מעשי אדם %break בלי התפעלות בגוף אי אפשר להבחין באדם שיעשה איזה מעשה. אם כן, "ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה". %break אין לומר שענינו, שהאדם מקיים הרבה "לא תעשה" בכל יום ויום. למשל האדם יכול לומר, היום לא רצחתי, ולא גזלתי, ולא גנבתי, וכדומה. אלא אין כל הלאוין עושין התפעלות בגוף, אם אין האדם חושב עליהם. %break ורק אלא דווקא במקום שהאדם חושב עליהם, היינו שיש לו ההזדמנות לעשות, ואינו עושה מטעם ציווי ה', אזי שייך לומר שקיים את אלו המצוות לא תעשה. %break אבל בלי שום תנועת הגוף במחשבה או בדיבור, או במעשה, אין מקום לומר שקיים את הלאו בלי הרגשתו וידיעתו. כי כל מה שאנו מדברים מהאדם, הוא רק מהתפעלותו והרגשתו. %break אבל אם אין האדם נמצא במקומות האלו, לא שייך לומר כל אלו הבחינות. כי בדרך כלל עיקר העבודה מתבטא מכבישת היצר, או מבחינת העשיה, או מבחינת הלא תעשה, %break ובהם נוהג הענין של כבישת היצר. ולזה רמזו, "אל יאמר אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי והתורה אסרה". %break ואם כן יש ד' בחינות: א. שקשה לו להתגבר על התאוה ועושה את מעשה האסור. ב. שאינו עושה, מטעם מה יאמרו הבריות, שהוא אדם שיש לו חזקת כשרות ופתאום יוודע ברבים קלונו. %break ג. מתגבר על היצר, מטעם שהתורה אסרה, אבל אינו שמח בזה שהתורה אסרה, ויש לו יסורים מהאיסור שבתורה. ד. שהוא שמח בזה שמקיים עכשיו ציווי המלך. %break %H בחינת אדם %break א. פני אדם מחזה ולמעלה. ב. מחזה ולמטה אין פני אדם, אלא ג' פנים לבד, שהם שור, נשר, אריה. %break ג. "נשמות בני אדם" הן מבחינת מחזה ולמטה, מכל מקום נקראות בחינת אדם, משום שעולות ונכללות ב"פני אדם" שמחזה ולמעלה, בסוד ו' פשוטה. וזהו, "אתם קרויים אדם", ולא אומות העולם. %page 1693 ד. מטרם שעלו ג' פנים שור, נשר, אריה להכלל ב"פני אדם" הוציאו גם כן תולדות לבי"ע, שהם "חיות", ו"עופות", ו"בהמות". ואחר כך עלו ונכללו ב"פני אדם" ומכולם נולדה נשמת אדם הראשון. %break נמצא ש"אדם" כולל את כולם. ואחר כך ירדו לבי"ע, וכיון שנכללו ב"פני אדם", נחשבים למינים טהורים, אף על פי שנפרטו, התחלקו לפרטים רבים. %break ה. שניהם נשארו. הכלל נשאר שהוא סוד "רוח האדם העולה למעלה". וכן הפרטים בסוד "רוח הבהמה היורד למטה". ונתפרטו לפרטיהם, כמו שהיו מטרם עליה. %break ו. אחר חטא דאדם הראשון, הנקרא "אדם בלי-יעל", היינו שאינו רוצה לעלות, אלא רוצה להמשיך מלמעלה למטה. מזה נמשכו רוחות טמאות של בני אדם, הנמשכות מזוהמא דחוויא (דנחש). %break %H בחינת היכל %break היכל א' "לבנת הספיר" שזה יסוד דמלכות (היכל נקרא מלכות). "אשת חיל" נקראת מלכות דאצילות. "אשת זנונים" נקראת מלכות דטומאה. %break ובאותו זמן ישראל נתדבקו באשת זנונים, וה' אמר להושע ליקח אשת זנונים כדי לדעת במה נתדבקו ישראל, שהיא בחינת המשכת החכמה מלמעלה למטה. %break היכל דלבנת הספיר הוא הראשון שעליו נאמר "ויראו את אלקי ישראל", שבמלכות נוהג ענין ראיה. הממונה על ההיכל העומד בפתח נקרא טהריאל. ואם הנשמה לאחר פטירתו מעולם הזה זכאית, הוא נותן להכנס. %break ואם הנשמה אינה זכאית, אזי הממונה של הסטרא אחרא מכניס אותה לתוך היכלות דטומאה ונדונית י"ב חודש. %break וכמו כן הממונה של הקדושה, אם היא "תפילת רבים", הוא מכניס התפילה. ומתעכבת שם עד שעשו שם כל התפילות עטרה בראש צדיק ח"י העולמים, הנקרא יסוד. %break ואם היא "תפילת יחיד", אם היא "יפה", הוא מכניס אותה, ואם לאו הוא דוחה אותה לחוץ. ועומדת ברקיע התחתון, מאלו הרקיעים שלמטה, המנהיגים בעולם. ושם עומד ממונה הנקרא סהדיאל, ולוקח את כל התפילות הפסולות, וגונז אותן, עד שהאדם חוזר בתשובה. %break ואם האדם חוזר בתשובה ומתפלל תפילה טובה, אזי הממונה לוקח את התפילה הפסולה ומעלה אותה לתפילה הטובה, ומתערבות יחד, ונכנסות לפני המלך הקדוש. %break ולפעמים, אם האדם נמשך אחר הסטרא אחרא, אז הממונה של הסטרא אחרא לוקח את התפילה, והוא מזכיר עוונותיו של האדם לפני הקדוש ברוך הוא, ומשטין עליו. %break למעלה מפתח של היכל הזה, יש פתח אחד שחפר הקדוש ברוך הוא מדינים דמפתחא. ונפתח שלש פעמים ביום, היינו שמאירים שם ג' קוין, ואינו נסגר הפתח. %break כולם צריכים רשות ליכנס, חוץ משערי דמעות, שלא ננעלו. וכשהתפילה ההיא עולה, אז מלאך, הנקרא אופן ושמו ירחמיאל, לוקח את התפילה שבדמעות מתקשרת למעלה. %break %H ענין חושך, אש, צל %break "תניא, היינו עשן, שהוא העירוב מאש וחושך". אש נבחן לדינים דנוקבא. וחושך הוא דינים דדכורא. חושך. אותן הנאחזים בקו שמאל, טרם שמתחבר עם הימין, נענשים בבחינת חושך, היינו שהאורות נהפכו לחושך. %page 1694 אש. הוא דינים דנוקבא, הינו שמתגלה מדת הדין. צל. הדינים בתחילתם עוד לא ניכר בהם בחינת הדינים שבהם, אלא שנבחן שיש שם רק בחינת צל של דינים. %break %H גוזל אביו ואמו %break "הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה עליו נאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית" (ברכות ל"ה ע"ב). ובזהר "מאן איש משחית, דא איהו ההוא איש, דפגים לסיהרא וכו'" משום דמתחבר בסטרא אחרא דמנע ברכות מן העולם (פקודי קפ"ב). %break כי ענין ברכה הוא סוד השפעה, הנבחן לאור דחסדים. ואם אין התחתון עוסק במדת השפעה, אזי אינו נותן את היכולת שיושפע מלמעלה כל טוב. נמצא שמונע ברכות מהעולם. %break ואפשר לפרש שעולם נקרא מלכות, היינו שמונע את השפע מהשכינה הקדושה, היינו שעל ידי האמונה נמשך השפע. %break %H הכנסת אורחים (א') %break אורח נקרא יצר הטוב, שבא לי"ג שנה. ו"גדולה הכנסת אורחים", כיון שהגוף לא נותן לו ליכנס. "גר הייתי בארץ נכריה", שהוא לשון רצון נכריה. רצון של נכרי ולא רצון של ישראל. %break ישראל נקרא ישר-אל, מה שאין כן רצון נכרי הוא לאל-זר, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "לא יהיה בך אל זר", ודרשו "איזהו אל זר בגופו של אדם, הוי אומר זהו יצר הרע" (שבת ק"ה ע"ב). %break ומטרם שהאדם מרגיש שיש לו רצון של נכרי, אין לו על מה לבקש שיוציאו אותו מהגלות. %break %H ענין נשים %break "נשים במאי קא זכין... דנטרי לגבריא" (ברכות י"ז ע"א). %break ענין נשים היינו הרצון לקבל, שהוא בחינת שלא לשמה. ואיזו זכות יש להאדם אם עובד שלא לשמה. והענין כמו שכתבו חז"ל, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". בכדי שיצא אחד להוראה, היינו לשמה, צריך סיוע מאלף שלא לשמה. %break נמצא שנשים, היינו אלו שהן בחינת שלא לשמה, משום "דמנטרי לגבריא". גבר הוא בחינת משפיע. נמצא שיש לו חלק במה שמשפיע, שיצא על ידו בחינת לשמה. %page 1695 %H ברח דודי %break "ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולותינו". ענין הבריחה שהבורא יתברך מתראה אלינו בבחינת הבריחה, הוא בכדי לגלות את אהבה. ולמה צריכים קודם הבריחה, מטעם שמצד הבריאה כבר הכל נגמר, %break זאת אומרת האהבה כבר הוכנה בשביל הכלל בכל שלימותה, אלא היא צריכה להתגלות אצל הנבראים. והיא אינה יכולה להתגלות בלי התלבשות באור הרחמים, שאור הרחמים מכשיר את הנבראים, שיוכלו לקבל את אור האהבה. %break והענין הוא, מטעם שאור האהבה אינו יכול להתלבש כי אם בנצחיות. לכן כשהאדם אינו מרגיש את עצמו לבחינת נצחיות, אינו יכול לקבל אותו אור האהבה. %break מה שאין כן כשמקבל מקודם את אור הרחמים, שאז הוא בטוח ש"לא ישוב לכסלה עוד", ממילא ההוה והעתיד שניהם שוים אצלו. %break נמצא שאצלו כל הע' שנה בצורה אחת, היינו בצורת רשות היחיד, וע' שנה ושיתא אלפי שני, שהוא כללות הבריאה, הכל אחד, שזה בחינת מדרגה שלימה. %break (כמו שכתוב, שבזמן שהאדם מבטל את רצון עצמו ואין לו שום רצון בשבילו, אלא בשביל הכלל, נמצא שהוא כמו טבעת בתוך השרשרת, והטבעת נקרא על שם השרשרת, ואין להטבעת שום שם בפני עצמה). %break נמצא שהוא נקרא על שם הבריאה הכללי, שהיא בחינת נצחיות. לכן כשמקבל את אור הרחמים, אזי הוא נעשה מוכשר לקבל את האהבה. וזהו שכתוב "אהבת כלולותינו", %break שהיא בחינת כללית ולא חלקית, כענין שנאמר אצל משה רבנו עליו השלום "הנני מעביר כל טובי", היינו בחינת כללית. %break ובכדי שיקבל את אור הרחמים צריך אתערותא דלתתא, היינו שיבקשו רחמים, אזי כשהאור מתגלה על ידי התפילה נקרא אור הרחמים. %break ואיך אפשר לבקש רחמים שיהיה בחינת "כלתה לישועתך נפשי", היינו שהוא כל כך נצרך להישועה עד כלות נפש. לכן הבורא יתברך מתגלה אלינו בבחינת הבריחה, %break ועל ידי זה שהבורא יתברך כביכול בורח, היינו בבחינת השגחה הפוכה, אזי יש מקום לגלות התפילה האמיתית ולהמשיך אור הרחמים לנצחיות. %break וזהו "ברח דודי", בכדי שיהיה "עד שתחפץ". שהגם שמצד הבורא יתברך האהבה דשלמות, אבל אצל התחתונים אינה מורגשת האהבה הזאת, שהם אינם חפצים בהאהבה הזאת אלא על ידי שמקבלים את אור הרחמים, אזי המעשים מוכשרים גם שירצו את אור האהבה. %break וזה סוד "עד שתחפץ", היינו שיהיה רצון. כי ענין רחמנות יכול להיות באיש אחד, מה שאין כן אהבה דווקא נוהגת בשנים ביחד. %break לכן קודם ממשיכים את אור הרחמים, שזה דווקא על ידי הבריחה, נעשים מוכשרים לקבלת אור הרחמים. ועל ידי אור הרחמים נעשים מוכשרים לקבלת אור האהבה. %break וזה סוד "אהבה רבה אהבתנו". לכן כשיתגלה זה אצל התחתונים, אזי "חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו", שהוא מה שהוכן לנו היכולת לקבל אור הרחמים, שעל ידי זה נעשים מוכשרים לקבלת אהבה. %break וענין תפילה היא נצחיות, שהשכינה הקדושה נקראת בחינת תפילה. לכן בזמן שהאדם מתפלל על עצמו, אין זו נצחיות, כי בעת שמתפלל, ויש לו איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אין לו מה להתפלל. ומה שממשיך הלאה זאת נקראת בחינת עבדות, ולא תפילה. %break כי ענין תפילה הוא רק במקום שיש לעורר רחמים, שהוא בחינת חולה מסוכן. מה שאין כן אם יש לו איזה מגע עם הבורא יתברך, כבר אינו מסוכן, וכבר לא יכול להתפלל. נמצא שהתפילה אצלו אינה נצחיות. %page 1696 לכן הכין הבורא יתברך עולם מלא, וכמו שאמרו חז"ל, "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א), היינו שהוא יתפלל עבור כל העולם. %break לכן כשבא להתפלל ויש לו מגע עם הבורא יתברך, אזי הגם שהוא בעצמו אינו חולה עכשיו, אבל על בני דורו הוא יכול להתפלל, היינו להמשיך רחמים שלא ישאר אף אחד בהדור שלא יחסר לו כל טוב. %break וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, %break שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים. %break ועוד טעם שצריכים להתפלל רק עבור הכלל, הוא מטעם שצריך לגלות את אור הרחמים, שהוא בחינת אור דהשפעה. וזה כלל שאין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. %break לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. %break נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום". %break לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה, הנקרא "רחום". %break ועל ידי זה שמקבלים אור הרחמים, יש יכולת אחר כך להתגלות מידה של "וחנון". וזה סוד "ומאוצר מתנת חינם חננו", שענין חן הוא סוד אהבה, שחן הוא בלי שום טעם וסברה, וכן האהבה. %break וענין חינם, היינו בחינת השפעה, שהיא בחינת רחום, זאת אומרת שעל ידי שהוא כבר קיבל אור הרחמים, הוא מוכשר לקבל את אור האהבה, שהוא סוד "עד שתחפץ" כנ"ל, ואז מתגלה הרצון גם אצל התחתונים. %break %H ישראל הם בני מלכים %break ישראל נקראים בני מלכים, מפני שכל מי שממליך עליו את שמו יתברך, הוא נקרא בן מלך, כמו שכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'". כי כל מי שמקדש עצמו נקרא קדוש, מטעם שה' נקרא קדוש. %break ויש להבין מהו הפירוש "קדוש". בירושלמי (פ"ב דיבמות), "כל הפורש עצמו מן הערוה נקרא קדוש". ובמדרש רבה ויקרא, "שכל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה אתה מוצא קדושה", שענין קדוש הוא פרוש. היינו שהאדם צריך לפרוש את עצמו מלהנות. %break ומהו השם הקדוש אצל הקדוש ברוך הוא, שהרי אין שייך לומר אצלו יתברך ענין קבלה לעצמו, וה' הוא רק משפיע. לכן גם האדם צריך להיות רק משפיע לה'. %break וזה, "והתקדשתם והייתם קדושים", היינו שתהיו רק משפיעים, "כי קדוש אני ה'", משום שה' הוא המשפיע. וזה ענין דביקות. וזהו, "כל מקום שאתה מוצא גדר של ערוה", שענין ערוה הוא מקום שאסור להנות, שרק במקום מצוה מותר להנות. %break כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כנגד שכינה הקדושה יש אשה נכריה, הנקראת "קליפה", שהשכינה הקדושה נקראת בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא ענין להשפיע. %break ואם האדם עושה מעשים בכוונת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נקרא שהוא מתיחד עם השכינה הקדושה. ואם הוא עושה מעשים על מנת להנות לעצמו, נמצא שמתיחד עם האשה נכריה, שכוונתה רק לקבל לעצמה. %page 1697 שענין יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הוא, שכמו שהקב"ה הוא רק המשפיע, כך השכינה הקדושה, שהיא בחינת מלכות, נמשכים ממנה כל הרצונות למטה להתחתונים, בזה שהם מהפכים אותם הרצונות על מנת להשפיע. %break והם גורמים בזה, בשורש כל הרצונות, שיהיה רק להשפיע. וזה נקרא יחוד, היינו שמיחד שתי בחינות שיהיה לאחד. %break וזה ענין "איש ואשה, זכו שכינה ביניהם" (סוטה י"ז ע"א). היינו שבחינת אשה הוא היפך לבחינת משפיע, אז נקרא שכינה ביניהם, היינו שאז ניכר שהשוכן שורה במקום הרצונות האלו. %break אזי הרצונות נקרא בשם שכינה, משום שהשוכן, הנקרא קדוש, יכול להתיחד שם, שיש בחינת השתוות הנקרא דביקות. %break לכן בכל מקום שהאדם פורש את עצמו מלהנות לעצמו, וגורם בחינת יחוד, אתה מוצא בו קדושה. היינו משום שהאור העליון יכול לשרות שם, משום שהכלים יכולים לקבל את אור ה' הנקרא קדושה, %break שהקדושה שורה רק במקום טהרה. שטהרה נקראת טהרת המדות, ואז הקדושה שורה במקום טהרה. %break אבל יש לפעמים, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אפילו שעוד אין הכלים מוכנים להיות בהשתוות, אבל בכדי לסייע להאדם שיבוא לידי זה, מוכרחין לעוזרו מלמעלה. %break כי זהו ענין שלא לשמה, המאור שבה מחזירו למוטב. המאור הזה נקרא "ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". %break וזה שייך דווקא אם האדם רוצה לבוא לשמה, אלא שאינו יכול לנצח את גופו. לכן נותנים לו את המאור הזה, בכדי שיוכל לנצח את הרצון לקבל, וללכת בדרך ה', שהוא השפעה. %break ובזה נבין את הפסוק, "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אלה הדברים אשר מדבר ה' אל בני ישראל. אלה הדברים, לא פחות ולא יותר, והיינו כנ"ל, שיותר מזה לא צריכים. %break %H בקש שלום ורדפהו %break בפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד). %break יש שני כוחות בעולם, הנותנים כח מניע לאדם, שיהיה מחויב לבטל את כח המנוחה שלו. היינו שכח המנוחה, שנמצא בתכונות הנפש, נכנע בפני ב' כוחות אחרים, זאת אומרת הוא בטל ברוב, ועל ידי זה הנפש מקבלת על עצמה כח התנועה: %break א. כוח הדוחה, ב. כח המושך. %break כח הדוחה, היינו מדבר רע ומאוס האדם מוכרח לברוח. וכח המושך, היינו דברים טובים ונחמדים, שהאדם מוכרח לרוץ אחריהם. אבל כח אחד, היינו או מושך או דוחה, עדיין אין בידו לבטל את כח המנוחה. %break "סור מרע" נקרא כח הדוחה, אם האדם מרגיש שזה רע. "ועשה טוב" נקרא כח המושך, אם האדם מרגיש שזה טוב, אז מוכרח לרוץ אחריו ולהשיגו. %break "בקש שלום ורדפהו". השאלה, מהי המלחמה שהאדם מוכרח להשתדל ולעשות שלום, ועוד צריך לרדוף אחריו. מלחמה, היינו מלחמת החיים, שכל אחד לוחם עם השני, ועל ידי זה הוא משיג את מבוקשו. %break למשל, הסוחר לוחם עם הקונה ורוצה לנצחו, בכדי להוציא את מבוקשו, היינו כסף בלי סחורה, או סחורה הגרועה ביותר. וכמו כן להיפך, הקונה עם הסוחר, בפחות כסף וסחורה היותר מובחרת. %page 1698 הפועל עם בעל הבית, בעל הבית רוצה יותר תוצרת ויותר שעות ופחות משכורת. והפועל להיפך, יותר משכורת ויותר מנוחה. היינו בכמות הזמן ובאיכות התוצרת יש להבין ומיהו הגורם לכל המלחמה הזאת. %break וטרם כל צריכים להבין מהו האדם. במה זה נמדד אם האדם גדול או קטן. וכמו שאומרים שלאדם יש לב רחב, יד רחבה, עין צרה, זאת אומרת שאי אפשר לומר שהאדם נקרא הבשר והעצמות. אם כן, מהו האדם. %break יש להבחין ג' בחינות רצון: גדול, וקטן, ו"רצון של מה בכך". ומדת גדלו של הרצון נמדדת לפי היסורים. רצון גדול, היינו, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים גדולים. %break רצון קטן, אם לא משיג את מבוקשו, יש לו יסורים מועטים. ורצון של מה בכך, היינו אם לא משיג את מבוקשו גם כן אין לו יסורים. %break ומנין נובע ונמשך הרצון לקבל, ממחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. אנחנו מאמינים ב"מלא כל הארץ כבודו", "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ואורך ימיכם", "כי הם חיינו ואורך ימינו". וכל זה אמר משה רבנו עליו השלום ואמרו הגדולי ישראל שסידרו את התפילות. %break ומה אנחנו אומרים ומרגישים, כי יש לנו לקבל חיות והנאות מדברים אחרים. והתורה ממעטת מאתנו הרבה הנאות, שהיה אפשר לנו להשיג, לו התורה היתה מרשה לנו. %break %H טעם בדברים קטנים וגשמיים %break ניתן לנו טעם בדברים קטנים וגשמיים, בכדי שכשנתבגר נדע איך לשמור על דברים רוחניים וחשובים. %break אנו רואים ילד קטן משחק במשחקים שהוריו קנו עבורו. וכל עוד שהוא מוצא טעם, הוא משחק בו. ואחר כך הילד זורק או ששובר אותו בכוונה תחילה. %break וכשאביו צועק עליו, "הלא אני הוצאתי הרבה כסף על הצעצועים האלו, ומדוע אתה שובר, או זורק, או מאבד בכוונה או שלא בכוונה". והילד לא מבין אפילו מה שאביו מדבר. %break וכשמתבגר מעט, אזי הוא מתחיל להבין, אך על כל פנים עדיין לא יכול לשלוט בעצמו לשמור על דברים שלא זקוק להם, אלא הוא מוכרח לשבור אותם, כי כבר הורגל מקטנותו, שכל דבר שאינו נצרך לשעה, מוכרחים לקלקל. %break ואחר כך, כשמתבגר יותר, כבר יש לו לכח השליטה להחזיק דברים בביתו, אפילו שאין מוצא עכשיו טעם בהם. עד שבא לידי הבנה, שאפילו בזמן שכבר לא מוצא ענין בהדברים האלה, %break גם כן לא צריכים לקלקל, אלא שדברים האלו ישמשו לילדים קטנים. היינו שהדברים האלו ישתמשו לאנשים הפחותים ממנו בדעה. %break ולולא התרגילים האלו, אזי אפילו האדם המבוגר היה נוהג כן. למשל, בזמן שאינו מוצא טעם בהבגד שיש לו, אזי היה קורע את מעילו. אבל מהנסיון הוא כבר יודע, %break שאפשר שהמעיל הזה ישמש לאדם הפחות ממנו במעלה, היינו בעשירות, אזי הוא מוכר לעני או שנותן מתנה לעני, ובודאי לא מקלקל אותו. %break ומזה אנו באים, שהאדם, בכדי שיוכל לשמור על רוחניות ופנימיות המלובשת בהתורה, מוכרח לעבור את התרגילים הנ"ל על דברים גשמיים, וכשיסיים אותם, אזי יכולין לתת לו גם כן רוחניות. %break והרמז לזה, "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וחז"ל אומרים "איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו". %page 1699 %H מהו חיים %break חיים נקרא כל זמן שיש רצון לקבל הנאה, או שיש לו הנאה ממה שהוא מקבל, או שיש לו הנאה בזה שנותן לאחרים. ואם נאבד לו הכח הזה, נקרא מת. %break לכן בזמן שאדם חסר הכרה, נבחן שהוא מתעלף, היינו שנאבד לו כוח הרצון לקבל תענוג. ובזמן שהאדם מאבד את עצמו לדעת, היינו שבא למצב, %break שהוא רואה לפי ראיות ברורות, שהוא כבר לא מסוגל לקבל תענוג, או משום שיש לו הרבה בעלי חובות, שהם ימציאו לו יסורים, שהיסורים האלו יבטלו את התענוג הקטן שהוא רואה שעוד אפשר לו לקבל מהעולם הזה. %break לכן אינו בן עולם הבא, מטעם שהוא צריך להשתדל בתורה ומצוות ויקבל תענוג מזה שהוא יעשה נחת רוח ליוצרו. זה התענוג כל כך גדול, שיש בו יכולת לבטל את היסורים הכי נוראים שישנם בעולם. %break שלפי זה ניתנו לנו מצוות שהן בחינת "יהרג ואל יעבור", שהוא מקבל על עצמו יסורים של מסירות נפש, מטעם שהוא מאמין, שעם העשיה של מסירות נפש יהיה נחת רוח לפניו. %break אם כן מי שמאבד עצמו לדעת, הוא בעצמו מעיד שאין לו שום הנאה ותענוג בזה שהוא יעשה תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break %H בירורים בעבודה %break "ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישא, בטשה ביה ואמרה ליה, לאו הכי כתיב "ערוכה בכל ושמורה", אם ערוכה ברמ"ח אברים של אדם משתמרת". %break "ההוא תלמיד דלמד בחשאי, בטשה ביה ברוריה ואמרה "ערוכה בכל", אם ערוכה ברמ"ח אבריו שמורה בלב" (ערובין נ"ד ע"א). "חשאי", היינו שעדיין לא זכה לבחינת שמיעה, הנקרא קול. "בטש", היינו התעוררות. "ברוריה", ברוריות העבודה. %break "רמ"ח אבריו", היינו כל הקומה, היינו מחזה ולמעלה, שהוא סוד חסדים מכוסים, היינו השפעה. "חסדים מגולים", מחזה ולמטה, שהוא סוד קבלה על מנת להשפיע. %break יש ב' בחינות: א. בחינת השפעה, ב. בחינת קבלה על מנת להשפיע. %break השפעה נקרא בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות בבחינת השפעה, והוא עדיין אינו טועם טעם בהמצוות. קבלה על מנת להשפיע, היינו שכבר מרגיש טעם בהתורה ומצוות, אלא שהטעם הזה הוא מקבל על מנת להשפיע. %break %H הכניסה לעבודה %break הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, %break אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת. %break נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג. %page 1700 זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג. %break אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול. %break ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. %break כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך. %break אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. %break ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע. %break %H סיבת האמונה %break סיבת האמונה, כי אין תענוג יותר גדול מלזכות לגילוי אלקות ולהשראת השכינה. %break וכדי שהאדם יקבל את כל זה מטעם להשפיע, יש תיקון של הסתרה, שיעסוק בתורה ומצוות אפילו שאינו מרגיש שום תענוג. וזה נקרא על מנת שלא לקבל פרס. %break וכשיש לו הכלי הזה, תיכף נפתחות לו עיניו לקבל פני ה'. ובשעה שמתעורר בו רצון שכדאי להיות עובד ה' בשביל התענוג, תיכף נופל לבחינת הסתרה. %break וזה נבחן לבחינת מיתה, היינו היה מקודם דבוק בהחיים, ולזה זכה רק בסגולת אמונה. לכן כשמתוקן מעכשיו ומתחיל עוד הפעם לעבוד בבחינת אמונה, אזי הוא מקבל בחזרה את נשמת חיים שלו. ואז הוא אומר, "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה". %break וזהו דווקא כשקיבל עליו בחזרה את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו בזמן שהיה לו ההסתרה, אזי הוא אומר, "רבה אמונתך". כל כך גדולה האמונה, שעל ידה מקבל בחזרה את הנשמה. %break %H שמות נקרא רק כלפי התחתון %break ענין השמות, שהם מורים על גילוי פעולות ה', שהשם חל על הוראת הפעולה. וכל הפעולות מתגלות אצל התחתונים, היינו דווקא אצל אדם המשיג. %break אבל המושג כלפי עצמו ודאי שאין לו אותה הצורה, כפי שנראה כלפי המשיג, משום שיש כאן התמזגות משני דברים, שזה מוסיף צורה שלישית, היינו צורה הנולדת משני כוחות, מבחינת דכר ומבחינת נוקבא. %break כלומר בזמן שהמילוי בא מתוך החסרון, אז יש תופעה חדשה, היינו שיש להבחין איזו צורה יש לבעל החסרון מטרם שמקבל המילוי. ויש להבחין בה אחר שמקבל המילוי. %page 1701 ויש להבחין שתי אבחנות אצל המילוי בעצמו, כלומר איזו צורה יש לו טרם שבא במגע עם החסרון, היינו הוא לבדו כלפי עצמו, שזה נקרא כח פשוט בלתי מורכבת עם כלי. %break ויש להבחין, אחר שבא בהרכבה עם הכלי. ומאחר ששורש הבריאה אינו יותר מכלים של בחינת חסרון, לכן אין לנו שום השגה באור בלי כלי. %break לכן כשאנו אומרים שהבורא יתברך נקרא בשם גבור, זהו דווקא בזמן שמתגלה מדת הגבורה עלינו. אבל להגיד שמות בזמן שלא מושג לנו השם הזה, היינו בחסרון מילוי הגבורה, טרם שבא השפע לתוכה, שאז אין אומרים שה' יתברך נקרא גבור. %break נמצא, שאומר, שיש להקדוש ברוך הוא בחינת גבורה, אפילו שמדה הזאת אינה מתגלה לנו. נמצא שנותן צורות באור בלי כלי. וזה שקר, כי לאור בלי כלי אין שום צורה. לכן לא רצו לומר "האל הגבור", אם לא היה מתגלה בחינת זאת להתחתונים. %break %H הארון נושא את נושאיו %break הנה לוחות הברית היו מונחים בתוך הארון. הלוחות נקראים בחינת תורה. וזהו מלובש בתוך הארון, היינו בחינת אמונה. %break ובחינת אמונה זוהי משימה גדולה וקשה, שאין בידי עצמנו לקבל עלינו את המשימה זו. אלא האדם צריך לדעת, ש"הארון נושא את נושאיו". היינו מה שיש ביכולת האדם לעשות, הוא רק לדעת יראת ה', איך שרחוק מכוחות האדם לשאת משימה זו. %break וזהו על דרך "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו", נגד שאלת "מי ומה". זאת אומרת שהאדם צריך לבקש את שיעורי היראה ולראות אותה בצורה האמיתית הטהורה ונקיה, %break כמו שכתוב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'". ומטרם שמחפשים לראות את צורתה, אי אפשר להבין מהו ענין יראת ה'. %break ואז, כשרואה את הקשיים וההתנגדות מצד הגוף נגד זה, ורואים ממש שאין ביכולת אדם לקבלה, אזי זהו מקום התפילה, שה' יעזור, על דרך "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו". %break אזי מקויים "ודעת אלקים תמצא", שרק אז הוא הזמן לזכות לדעת דקדושה. ולכן נקרא בחינת מציאה, מאחר שהאדם כבר ראה שאין שום מציאות בעולם, %break שתהיה לו האפשרות לקבל עליו את עול האמונה. נמצא, שאחרי כל החיפושים, מצא רק השלילה, איך שבחינה זאת רחוקה ממנו. ורק אז הוא זוכה לידי גילוי שמו יתברך. %break נמצא שאין זה בדרך קודם ונמשך, שהסדר הוא היום אני יודע מעט ומחר יותר, עד שנתוודע לו כל הדבר בשלימותו. %break וכאן הוא להיפך, שהיום אני יודע מעט ומחר אם איני מחפש על דרך הטהרה, אני מוצא בעצמי פחות ופחות, ולמחר עוד פוחת והולך, עד שבאים לנקודת האפס. %break ורק אז האדם מוכשר לקבל עליו את האמונה בשלימות. נמצא שזוהי רק מציאה הבאה בהסח הדעת. לכן כתוב "דעת אלקים תמצא". %break וזה ענין הארון, היינו האמונה, נושא את נושאיו, היינו האמונה נותנת כח להנושאים, שקיבלו עליהם את המשימה הכבדה. ובאים לידי מצב שחושבים שאי אפשר לשאת עליהם את עול האמונה, %break וחושבים שהם נושאים את האמונה, היינו שאין רואים שיהיו בכוחות האנושיים לשאת את הארון על כתף האמונה, שהוא בחינת עול, נקרא הארון "בכתף ישאו". %break אבל צריך לדעת, שהאמונה נותנת כח באדם, היינו שהיא נותנת חיות באדם, שהיא בחינת "חי נושא את עצמו". זאת אומרת שעל פי השכל האנושי אי אפשר לבוא לידי מדרגה זאת, %page 1702 שיהיה מופשט מכל בחינת רצון לקבל, בין במוחא בין בליבא, אבל היא נותנת כח בחינת "חי נושא את עצמו", שנושא את האדם, בחינת "ארון נושא את נושאיו". %break ואז, כשזכה לזה, כבר יש לו המציאות זו, נקרא זה בחינת מציאה אצלו, שהוא חשב שתמיד נשאר במצב בין שמים וארץ. ואז הוא רואה, שאפילו במצב כזה, גם כן יש בכוחה להשפיע לו חיים נצחיים. %break %H בקטנות מתגלות מקודם הגבורות %break בקטנות מתגלות מקודם הגבורות ואחר כך החסדים. מה שאין כן בגדלות מתגלים מקודם החסדים ואחר כך הגבורות. %break קטנות נקרא בתחילת העבודה. האדם מתחיל בגבורות, היינו בהתגברות, ואחר כך הוא זוכה לחסדים. ובגדלות, היינו שכבר נכנס להיכל המלך, שזה נקרא חסדים. %break ואז הוא מחפש עבודה, שיהיה לו מה לעשות. כי החסדים מספיקים לו, ואינו מוצא בעצמו שום חסרון, אם כן הזמן לבחינת גבורות. %break %H משה בחינת אמונה %break "מת משה", היינו הסתלקות אמונה. "נולד משה", נתגלה האמונה. שעל ידי זה שרואים שיש חסרון אמונה, זה גורם להמשיך אמונה, וזה נקרא שבו נולד משה. %break %H פיה פתחה בחכמה %break "ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה לשמה זו תורה של חסד. שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. היינו תורה להשפיע נקרא חסד, בחינת חסדים. %break איכא דאמרי, תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה, זו תורה שאינה של חסד" (סוכה מ"ט). %break ויש להבין, מדוע אם אינו מלמד לאחרים נקרא שאינו של חסד. ואפשר שפירוש "ללמדה" להגוף של עצמה, ולא סתם לימוד, היינו שלומד להגוף שיעשה הכל להשפיע. לכן נקרא זה תורה של חסד. ושינוי הלשונות, כל אחד מפרש בלשון אחר את כוונת המאמר. %break %H התחת אלקים אנכי %break "ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". פירש רש"י, את אומרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא. אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים ממך ולא ממנו (ויצא). %break אצל יצחק מצינו תפילה, כמו שכתוב "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא", ולכן כתיב לנוכח אשתו ולא לנוכח רבקה, כי אין מדרך הצדיקים להתפלל שהקדוש ברוך הוא ישנה עבורם דרכי הטבע. אם כן לפי פירוש הזהר, לא היה יעקב יכול להתפלל עליה. %page 1703 %H עזא ועזאל %break זהר (דף קנ"ו, דיבור המתחיל "ותדע"): המלאכים עזא ועזאל הם מבחינת אחורים דאבא ואמא שהיה מאיר בהם ג"ר דחכמה בעולם הניקודים. קודם חטא נתקנו במדה מרובה. ואחר החטא חזרו לבטולם, ואין להם תקנה לפני גמר התיקון. %break משמע, היות שהם מבחינת ג"ר, ולפני גמר התיקון אינו מאיר רק ו"ק דחכמה, לכן אין להם תיקון. לב האבן שייכים לתקון אבא ואמא הפנימיים, שאליהם מתיחסים המוחין של המלאכים. %break %H ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא %break יש להבין מהו ההפרש בין יניקה לקליפה, לבין קדושה, שזהו איסור בין החלק שנותנין לסטרא אחרא, שזהו מותר, כמו שעיר לעזאזל וכדומה. %break מובא בזהר הקדוש שענין החלק שנותנין להסטרא אחרא הוא בכדי שלא יקטרג. (עיין בהקדמת ספר הזהר, בענין שאברהם לא רצה לתת מידי למסכנא). %break ובמשל גשמי יש לפרש על דרך שהאדם מעשן סיגריה בכדי שיוכל להיטיב לעיין באיזה ענין, שעל ידי זה שהגוף נהנה מהעישון, יש לו היכולת לרכז מחשבתו, והגוף לא מתנגד לו. זה נבחן שנותן חלק להסטרא אחרא בכדי שלא יקטרג. %break ויש לפעמים שהאדם רוצה לעשן לא מטעם שהגוף לא יתנגד ללמוד, אלא פשוט שהוא רוצה להנות מתענוג העישון, וזהו נבחן ליניקה לקליפה. %break %H ענין יניקה %break יש להבחין ב' ענינים: ביניקה אין התינוק יכול לינוק מבלי הסכמת המניק. היינו שהמניק צריך להסכים להוציא מכח אל הפועל. מה שאין כן בצרכי אכילה שם כבר המזונות מוכנים בפועל, %break אלא הוא צריך להשיג אותם. לעומת זאת ביניקה, התחתון צריך להוציא לפועל את מזונותיו. %break ואם העליון צריך לסייע להתחתון לינוק זהו כבר נבחן לחסרון מצד התחתון. אלא שהתחתון צריך להוציא את מזונותיו לפועל, אבל ודאי זקוק להסכמת העליון, אחרת, היינו על כורחו, לא שייך בענין יניקה. %break מה שאין כן בצרכי מזון שהם כבר יצאו לפועל יש מציאות שהתינוק יכול לקבל אותם בלי ידיעת המשפיע, וכמו כן אפילו בלי הסכמת העליון. %break מה שאין כן ביניקה, אי אפשר לינוק בלי ידיעת המשפיע, אלא כל יניקתו היא ביחד עם המשפיע. ובזמן שמזונותיו הם בלי המשפיע עמו, כבר לא נבחן זה למזונות. %page 1704 ביניקה יש להבחין: %break א. שהשפע בא תמיד ביחד עם המשפיע. ובאם אינו עומד המשפיע בשעת קבלת השפע, לא נבחן זה ליניקה. כי אי אפשר שהילד יוכל לינוק בלי האם. מה שאין כן שאר מזונות יכולים לקבל, אפילו אין בעל הבית של המזונות עומד על יד המזונות. %break ב. שהגם שהמזונות מצויים בחלב האם, אבל ההוצאה לפועל באה ביחד עם קבלתו שפע. זאת אומרת שאם החלב יוצא מצד האם בלי שהתינוק מקבל את החלב, זה כבר לא נקרא יניקה, אלא דווקא שהחלב מתגלה לחוץ ביחד עם יניקת הולד. %break ג. שהשפע לא נמשך בקילוח אלא טיפין טיפין, היינו עם הפסקות, שבכל פעם שרוצה לינוק, הוא מוכרח להמשיך מחדש, היות שהחלב לא יוצא מצד האם בקילוח אלא טיפין טיפין. %break היינו שנמשך החלב בעת שיש רצון מצד הולד, אבל תיכף נפסק החלב, והולד מוכרח בכל פעם להתחיל מחדש. %break %H מציאות וקיום המציאות %break לדוגמא: תינוק שנולד הוא כבר חי. וזה נקרא בחינת מציאות. ומצד השני אנו רואים שכל חייו תלויים במזונות, שאם לא יתנו להתינוק את המזונות, שהוא זקוק להם, הוא ימות. %break נמצא, מצד קיום מציאות מוכרח להיות תמיד שיקיים אותו, על דרך "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". %break וענין זווגים, היינו הנשמה עם הגוף. הנשמה מכונה בשם "יצר טוב", והגוף מכונה בשם "יצר הרע". והם שני הפכים: זה רצונו להשפיע, וזה רצונו לקבל. %break וניתנה הבחירה לאדם שיכוף את היצר הרע, שישנה את תכונתו, ושיהיה בעל מנת להשפיע. והזווג הזה הקדוש ברוך הוא עושה בסוד "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". %break והשאלה היתה, אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אין כבר שום חידוש, אלא רק מקיים אותו. או שנבראו עולמות חדשים, כמאמר חז"ל "צדיקים בונים עולמות בכל יום". אם כן אין הקדוש ברוך הוא בורא דברים חדשים. %break ועל זה באה התשובה, שגם עכשיו הוא מזווג זווגים, היינו שגם עכשיו הוא בורא עולמות חדשים ונשמות חדשות. אלא שגם זה תלוי רק בנו, שניתנה לנו הבחירה לזווג זווגים. %break הנה לילה נקרא זמן עבודה, והבוקר מכונה לאחר גמר העבודה, שמשיגים את התוצאה מהעבודה. אז היה אחד חגר ואחד סומא. וזה על דרך שאמר רבא, %break "במטותא מנייכו לא תרתי תרתי גיהנום" משום שהיצר הרע מבטל את היצר הטוב והיצר הטוב את היצר הרע. אלא שצריך לעזרתו של הקדוש ברוך הוא בסוד "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". %break השאלה היתה אם ברא פעם, אין כבר חידוש הבריאה אלא רק קיום. התשובה, שיש חידוש מבחינת הנשמות, וזה נקרא זווג להולדת נשמות חדשות. %break %H צורות האור %break אין להאור המלובש בהנשמה אותה צורה שיש להאור מטרם שמלובשת בהנשמה. האור נקרא פשוט, היינו בחינה אחת, מה שאין כן כשהאור מלובש בהרצון לקבל, הנקרא נשמה, כבר האור מורכב, היינו משתי בחינות, מבחינת משפיע ומבחינת מקבל כאחת. %page 1705 והגם שבאור אין השתנות, מכל מקום כלפי המקבל נקרא צורה אחרת, משום שכבר כלול שם ב' בחינות כנ"ל. %break למשל כשהאדם אוכל בשר, וטועם טעם בשר בזמן שהבשר נוגע בהחיך. והגם שהטעם שהוא מרגיש בהבשר יש לו צורה מוחשית, שהוא מקבל את הטעם הזה בהבשר, מכל מקום אין זה מחייב שגם בהבשר כלפי עצמו יימצא בו אותו הטעם. %break אלא על ידי ההרכבה הזו, שהחיך נוגע בהבשר, יש תולדה כזאת הנולד מהאור, היינו הבשר, ומהכלי, היינו הרצון שהוא רוצה להנות מהבשר. %break ולפי זה יכולים להבין שאין כל קשר בין האור כלפי עצמו, לבין האור המתלבש בהכלי. ועל האור נאמר "לית מחשבה תפיסה ביה". ומכל מקום אותו האור מתלבש בהכלי. %break סומא אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר שכתוב בו, "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. %break אמר לו, הבא לי מראות גדולות. אמר לו, ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה גדולה. הבא לי מראות קטנות. אמר לו, ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה קטנה. %break אמר לו מה אם אתה, שאתה בשר ודם, אתה משנה את עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה. כשהוא רוצה "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" וכשהוא רוצה, מדבר עם משה מבין שני בדי הארון (בראשית רבה פרשה ד'). %break מכל הנ"ל משמע, שכל ההשתנות היא לפי הכלים, ממשל האדם בעצמו שמקבל צורה אחרת בהכלים, היינו בהמראות, אבל באדם עצמו אין שינוי. %break %H מלא כל הארץ כבודו %break התפשטות אור עליון מלובש בכל המציאות ונקרא מחיה המציאות. ומתגלה בכל מיני הלבושים שישנם בעולם, היינו בכל דברים הגשמיים הנראים לעינינו. %break הכל הוא אור ה', בין בלבושי תורה, היינו באותיות התורה, ובין באותיות התפילה, ובין בדברים בטלים. וכל ההבחן בזה הוא רק אצל המקבלים, היינו המרגישים. %break יש אנשים שמרגישים שאור ה' מלובש רק בתורה ותפילה. ויש אנשים שמרגישים את אור ה' גם בצירופי אותיות של דברים בטלים. ויש שאינם מרגישים אפילו בצירופי אותיות של תורה ותפילה, שזהו אור ה' מבחינת ממלא את כל המציאות. %break אלא מאחר שנעשה הצמצום, שהוא סוד הסתרה, אינם מרגישים שהכל הוא אור ה' המתפשט. %break היינו השיעור שניתן להשיג לנבראים, שנקרא אור המתפשט לתוך הרגשת הנבראים, וחוץ מבחינת מה שהבורא יתברך רצה שהתחתונים ישיגו, נקרא בודאי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". %break אבל האדם צריך להאמין בהצמצום, היינו שהוא רק הסתרה לצורך תיקון האדם. אבל לאמיתו של דבר "מלא כל הארץ כבודו", שאין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם. %break כי מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". %break שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. %page 1706 לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", %break היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. %break וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. %break לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה: א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'. %break ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים, בסוד "יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום", בסוד הכתוב "אשמעה מה ידבר האל כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". %break %H בחינת מוחא וליבא %break הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועל ידי זה שהאדם מתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון. %break ונבאר את בחינת הרצון לקבל בליבא. הנה הלב נקרא בחינת רצון וחשק להנאות. לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול לוותר על כל מיני הנאות שבעולם, %break במקרה שהוא רואה שלא יהיה מזה שום תועלת לכבוד שמים, אזי הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא תהיה קבלתם עכשיו לתועלת עצמו. %break ועל דרך הרמז מרומז בפסוק "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי". ופרש רש"י, שראה, שאין שום דבר טוב יצא מחלציו. היינו שראה שמהמצרי הזה, היינו ממעשה הזה, לא תהיה שום תועלת. %break "ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. %break וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו. %break ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל. %break ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע. %break מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא. %break %H שמחת חתן וכלה %break התאספנו כאן להשתתף ולהנות בשמחת חתן. וחייב אדם לשמח את החתן, כמו שאמרו חז"ל "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו..." (ברכות ו' ע"ב). %page 1707 והנה בהשבע ברכות אנו מברכים "משמח חתן עם הכלה". אם ה' משמח את החתן וכלה, על כן גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה וגם כן לשמח את החתן והכלה. %break הנה חז"ל אמרו, "הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שפסקו לשמח את החתן. ואצל הכלה אנו רואים "כיצד מרקדין לפני הכלה, כלה נאה וחסודה" (כתובות ט"ז ע"ב). %break וצריך להבין מדוע דווקא ריקוד שייך אצל כלה. ובכלל צריך להבין מה זה ריקוד. הנה אנחנו רואים שבריקוד יש עליות וירידות ופניות לד' רוחות שבעולם, אבל בסופו נשארים עומדים על הארץ. %break הנה החתן מרמז להקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", וכמו שכתוב "וירד ה' על ההר", שהוא ענין נחות דרגא. %break כלה נקראת כנסת ישראל. ובזמן החתונה, שהיא רמז לשורש העליון, צריך לדעת שאפילו כל ד' רוחות שבעולם ירצו לדחוף את הכלל ישראל, ואפילו אחרי כל ירידות, יהיה נשארים על מקומם. %break ולכן אומרים "כלה נאה וחסודה" היינו שהיא נמצאת במצב של יופי, ואין חס ושלום מצב של שיפלות. ולא אומרים כמו שכתוב, שהיא עכשיו בגלות. ומעוררים את השמחה שיהיה בגמר התיקון. %break והשמחה שיש מהריקוד דומה לניגון עצוב, שהעולם נהנה ממנו, שהניגון מביא בציור קיבוץ של יסורים שכבר עבר זמנם, אבל עכשיו כבר נהנים מהרווחים שהרווחנו מהיסורים. %break כמו כן הריקוד, יש שמחה מה שעבר אחר כל עליות וירידות, מכל מקום נשארו עומדים איתן על מושבם. %break התאספנו כאן לשמח את החתן והכלה, כמו שכתוב בהשבע ברכות "ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה". ואם מצינו אצל ה', שהוא משמח את החתן והכלה, אזי גם עלינו מוטל להשתתף בשמחה זאת. %break הנה בחתן מצינו, "נהנה מסעודת חתן ואינו משמחו", היינו שצריך לשמח את החתן ולא אמרו במה. ואילו אצל כלה מצינו "תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה", וגם לומר "כלה נאה וחסודה" כבית הלל, ולא כלה כמות שהיא. %break והענין הוא, שחתן נקרא הקדוש ברוך הוא, מלשון נחות דרגא, כמו שכתוב "וירד ה' על ההר". כלה נקרא "הכלל ישראל". הנה מצד הקדוש ברוך הוא אין שום השתנות, %break כמו שכתוב "אני הוי-ה לא שיניתי". ורק מצד המקבלים באים כל השינויים. לכן כלה מרמזת על המקבלים, שהוא הכלל ישראל, ששם שייך ענין עליות וירידות, היינו זמן הגלות וזמן הגאולה. %break ואנחנו צריכים לומר, שהשגחת ה' יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", "גם זו לטובה". נמצא שבזמן הריקודים, שיש שינויים, צריך לומר "כלה נאה וחסודה". %break וזה ודאי על שם סופה, היינו בעשיית מצוה הגשמית מעוררים את השורש למעלה, בחינת היחוד דגמר התיקון. ובזה יש לשמוח. %break %H בחינת אלמנות %break "וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (שמות כ"ג). %break "אמר רבי אלעזר, ממשמע שנאמר "וחרה אפי והרגתי אתכם" יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים, אלא מה תלמוד לומר "והיו נשיכם", מלמד שנשותיהם מבקשים לינשא ואין מניחים אותן, ובניהם רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותם". %page 1708 ופרש רש"י, היינו שילכו בשבי. אם כן יהיו שם שתי קללות. א' חרב, וב' שבי. שעל ידי זה שילכו בשבי לא יוודע אם בעליהן חיים, וכמו כן אם הבנים יכולים לירד בנכסי אביהם (בבא מציעא ל"ח ע"ב). %break ויש להבין על דרך המוסר, שעל ידי זה שיסור מדרך ה', אז האדם נופל בשבי אצל הקליפות, שהם שולטים על האדם ואינם מניחין להאדם, שיצא מתחת רשותם. שענינו הוא, שאז אי אפשר שהאדם יוכל לעסוק בתורה ומצוות, מטעם שהקליפות שולטים על האדם. %break והנה בזמן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו על יסוד האמונה, הנקרא "אשת חיל מי ימצא", נמצא שהאדם מפרנס להשכינה. כמו שאמרו חז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים", %break שההתעסקות בתורה ומצוות לשם שמים נקרא "פרנסה להקדוש ברוך הוא". וזה ענין "את קרבני לחמי". ואז האדם משיג הבנה ודעת דקדושה בתורה ומצוות, כמו שכתוב "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". %break לכן בזמן שהשנים כתיקונן, אז יש להאדם "אשה ובנים". מה שאין כן בזמן שהאדם פוגם באמונה, נמצא ש"האדם" נהרג, ונשאר רק בבחינת בהמה, דהיינו שאין לו מושג יותר רק להשיג תאוות בהמיות. %break נמצא ש"האשה" היא בחינת אלמנה, כי בחינת אדם, שהוא בעלה והמשפיע של האמונה, נהרג. אבל אין מניחין אותן לינשא, כי הוא הולך בשבי אצל הקליפות, ולכן לא ידוע אם הוא נהרג. %break לכן אפילו ש"הנשים מבקשות לינשא", אין מניחין אותן. היינו שהשכינה הקדושה רוצה להתחבר שוב לכל אחד ואחד, ורוצה לתת לכל אחד ואחד הרהור תשובה, %break שזה ענין פירוש "מבקשים לינשא" ואין מניחים אותן. היינו שהאדם בעצמו אינו רוצה להתחבר שוב להקדושה, מטעם שהוא בשבי, תחת הקליפות. %break מה שאין כן אם לא היה הולך בשבי, אלא שהיה נהרג בודאות, בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז סוף כל סוף היה יכול לתת דין וחשבון לעצמו, מה תהיה התכלית שלו. %break ואז שומע הרהור תשובה מהשכינה הקדושה, שהוא סוד הכרוז והתעוררות שבא מלמעלה להאדם, שזה נקרא ש"הנשים מבקשות לינשא", אבל האדם אינו רוצה. %break ואפילו כשמקבל את ההתעוררות ומרגיש תענוג בזה, אין הוא מתעורר על ידי זה לבחינת אמונה, אלא הוא מקבל התענוג הבא ביחד עם ההתעוררות. אבל הוא לא לוקח את ההתעוררות שתתקן את מעשיו, היינו שישתדל שמעשיו יהיו לשם שמים. %break ומאותו הטעם גם כן הבנים אינם יכולים ליכנס בנכסי אביהם, כי ההבנה והדעת שורה רק על מעשים בזמן שהם לשם שמים, אז יש בזה בחינת רזי תורה. מה שאין כן כשאין נכנסים, היינו שאינו לומד תורה לשמה. %break %H הבחנות במצבים %break "עבד" מכונה כח המשפיע. "שפחה" מכונה כח המקבל. "זווג" מכונה המחבר כח המקבל עם כח המשפיע, היינו שיהיה מקבל על מנת להשפיע. "תולדה" מכונה, שעל ידי זה זוכים לבחינת נשמה שהיא חלק אלוק ממעל, היינו שהאדם מרגיש את זה. %break הקדוש ברוך הוא מזווג, היינו הקדוש ברוך הוא עוזר שכח המקבל יהיה נכנע תחת כח המשפיע, ונותן לו שתהיה היכולת להיות מקבל על מנת להשפיע. %break אדם מזדווג, היינו בידי אדם, בלי עזרה מה', ומהזווג לא יוצא שום תולדות, משום שאין הם יכולים להתחבר, לכן אחד נעשה חגר ואחד סומא, על דרך שאמר רבא "במטותא מנייכו לא תרתי תרתי גיהנום". %page 1709 "איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם". ויש לשאול הלא הם שניהם מנוגדים, ואיך אפשר שיהיה ביניהם שלום. %break אלא דווקא כשאדם נעשה זכאי, היינו שמהפך הקבלה להשפעה, המכונה קבלה בעל מנת להשפיע, אז יש שלום ביניהם. אחרת הם במחלוקת, או שאחד נכנע לחבירו. וענין הכנעה לא נקרא אהבה של שלימות, כי הנכנע מצפה תמיד שיהיה לו חזרה את הכח השליטה. %break %H באבוד רשעים רינה %break "באבוד רשעים רינה", היינו בזמן שהאדם זוכה שהרשע שלו אבד, אז צריך לקלס לה', היינו שצריך להאמין שה' עזר לו בזה. %break %H מה הוא רחום, אף אתה רחום %break כמו שיש שמחה למעלה מזה שמשפיע למטה, כך צריך להיות להתחתון שמחה בזה שמשפיע למעלה. זה נקרא "השתוות הצורה". לכן, אם התחתון מקבל מטעם שיש לו הנאה בזה, %break שמשפיע למעלה, נקרא זה "השתוות הצורה", שכל הנאה שלו היא בזה שמשפיע. וזה נקרא "מה הוא רחום, אף אתה רחום". %break %H מציאת חן %break האדם צריך לדעת שהוא צריך לזכות לבחינת חן דקדושה. ובלי מציאת חן אי אפשר לעשות שום דבר שלא על מנת לקבל פרס, כענין שאמרו "כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אמרי כלה כמות שהיא, ובית הלל אמרי כלה נאה וחסודה" (כתובות ט"ז ע"ב). %break %H תשובה %break תשובה נקרא מה שהאדם הראשון לפני החטא היה דבוק ונתרחק מחמת החטא. לכן כל אחד ואחד, כיון שהוא חלק של נשמת אדם הראשון, צריך שוב לשוב ולהתקרב להרוחניות. %break %H עזרת ה' %break אם הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, ממילא הוא ישאר תמיד בשיפלותו. ולא יקויים בו, "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו", בסוד "ה' יגמור בעדי", אלא כל העולם מפרנסים לו ויהיה תמיד נצרך לבריות. %page 1710 מה שאין כן מי שהולך בדרך ה' ולא בדרך העולם, אזי הוא זוכה למציאת חן בעיני ה' יתברך. %break וזהו דווקא מי שזקוק לעזרת ה' יתברך, כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ופירשו בזהר הקדוש, "במה, בנשמתא", שה' יתברך נותן לו נפש קדושה. ועם כח הזה הוא יכול לטהר את עצמו. %break וזה פירוש "זכה יתיר יהבין לו רוחא", היינו כל פעם הוא רוצה להיות יותר זך, היינו יותר טהור. וכח הסיוע של "הנפש" אינו מספיק לו רק בשביל הטהרה שהוא חושב שחסר לו, מטרם שקיבל את הנפש דקדושה. %break מה שאין כן לאחר שקיבל את הנפש דקדושה, הוא מרגיש שיש לו עוד מקום לעבוד בעבודת הטהרה, וכח הסיוע שקיבל אינו מספיק לו להכריע את הצד הטהרה. לכן הוא מתפלל ומבקש שוב עזרה מהשמים. %break אזי במצב זה מוכרחין לתת לו כח יותר גדול ממה שנתנו לו מזמן. לכן נותנין לו עכשיו בחינת "רוח". וכן הלאה, עד שנותנין לו את כל הנרנח"י שבנשמתו. %break %H ענין שקלים (ב') %break להבין את ענין השקלים, שזהו מהדברים שנתקשה משה. ברש"י, "הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו". ויש להבין, מדוע נתקשה בה יותר משאר דברים. %break ויש להבין ענין זה דהתורה היא נצחית, ומה שייך בזמן הזה ענין שקלים. וגם מהו הענין של מחצית דוקא. %break הנה מחצית השקל נקרא "בקע לגלגולת". ובזהר (נשא קכ"ח ע"ב) כתוב, "וכל גוגלתא יהבין אגר חיורתא לעתיק יומין, כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא, ולקבל דא בקע לגלגולת לתתא, כד עאלין בחושבנא". %break ואאמו"ר זצ"ל פירש, שגלגלתא נקרא "התחלה". "בקע" נקרא שבירה. "חיורתא" פירושו לבן, שהיא בחינת אמונה ודבקות. וזהו יהיב שכר הלבן, שהוא בחינת דבקות לעתיק יומין. %break ולפרש את דבריו, "כי התורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה". וענין שחור הוא הזמן של הסתרות ודינין, הנראים לאדם שהם מפריעין לעבודת ה'. %break שבזמן שבא לאדם מחשבות זרות, אזי הן מונעות אותו מלתת כוחות ויגיעות בעבודה, ובא חס ושלום לידי הפסק אמונה, ונפרד מדבקותו יתברך. וזה המצב נקרא "זמן של שחרית". %break ובזמן שהוא מתגבר על מצבו וממשיך אור עליון, זה נקרא בהירות ובחינת לבן. ונמצא שעל ידי זה שיש לו ההסתרות, שנקרא שחרית, הוא נזקק להמשיך את האור העליון. נמצא שזה הוא הגורם שיזכה למדרגות גבוהות. %break ענין מחצית השקל: מדוע לא נתנו שקל שלם אלא מחצית דוקא. בזהר הקדוש פירשו שענין מחצית הוא "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". %break מבואר שם בהסולם, שכל מדרגה יש ימין ושמאל, שענין שקל הוא בחינת מאזנים, לשקול, שלא יהיה יותר חסדים מחכמה, ולא יותר חכמה מחסדים, עיין שם. %break ויש להבין זה גם על דרך הפשוט, היינו שזה ידוע אין אדם עושה שום תנועה, אלא אם הוא שוקל את הכדאיות שלה, אם הוא ירויח משהו, אז בכוחו לעשות תנועה, אחרת הוא במצב המנוחה. %break ובזמן שהאדם רוצה לעשות איזו תנועה בעל מנת להשפיע, אם הוא מתחיל לשקול את הכדאיות שלה, אז הגוף מתנגד לו, כיון שלא רואה מה הוא יכול להרויח, אם הוא יעשה בעל מנת להשפיע. %break אז אין לו עצה אחרת אלא תפילה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל, "תפילה עושה מחצה", כי על זה נאמר, ה' עוזר לנו, שדרשו חז"ל, "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". %page 1711 נמצא, שאין האדם יכול ליתן אלא מחצית, שהוא תפילה. ומחצית השניה הקדוש ברוך הוא נותן. %break לכן נאמר, "העשיר לא ירבה". מי שהוא עשיר בדעת ובמידות, לא יכול לפעול שום דבר, אלא תפילה, כי בלי עזרה מה' אינו יכול לו. %break והדל, מי שאין לו שכל ודעת ומידות טובות, לא ימעיט מליתן תפילה. היינו בזה כולם שוים, שכולם צריכים שה' יעזור, שנוכל לעשות איזו תנועה בעל מנת להשפיע. %break לכן אין לתת רק מחצית השקל, היינו לאחר ששקל בדעתו, שרוצה לעשות בעל מנת להשפיע, אז צריך לתת מחצית, היינו תפילה, ש"תפילה עושה מחצה". %break %H המקפיד על חלוקו להפכו %break "ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעת עין, זה המקפיד על חלוקו להפכו" (שבת קי"ד ע"א). %break ויש להבין למה דווקא במעלה זו מחזירין לו, שמכאן משמע אפילו שהוא בקי בכל מקצועות התורה ומקיים את כל המצוות, ומכל מקום אם אין לו את מדה זו כבר אין מחזירין לו. ועוד אנו רואים שבמדה זו אנשים מהשוק יותר מקפידים בזה שלא להפוך את חלוקיהם. %break ויש להבין את זה על דרך המוסר. ידוע שהנפש מלובשת בהגוף, היינו שהגוף הוא החלוק של הנפש. והגוף הוא ענין הרצון לקבל, שעם טבע זה האדם נברא. %break ובזמן שהתלמיד חכם מקפיד את חלוקו להופכו, היינו להפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז כבר יכולים להחזיר לו את אבידתו, כי אין במה לחשוד בו. %break היות שחשד שייך במקום שיש לו רצון לקבל, אז יכולים לומר שהוא משקר ורוצה לקבל את האבידה לעצמו. מה שאין כן בזמן שכל רצונו הוא אך להשפיע, אזי כבר יכולים לתת לו הכל, כי בודאי הוא לא משקר. %break וענין חזרת אבידה אפשר לפרש על דרך שאמרו חז"ל, "איזהו שוטה המאבד מה שנותנין לו" (חגיגה ד'). וענין נתינה, היינו שנותנים לו מן השמים איזו התעוררות וטעם בתורה ומצוות ואחר כך נאבד ממנו כל אתערותא דלעילא שהיתה לו. %break והטעם הוא משום שהוא שוטה, על דרך שאמרו חז"ל, "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (סוטה ג'). %break וענין שטות הוא בזה, שאין האדם מסגל את מעשיו, שיהיו בהשוואת הצורה להבורא יתברך, אלא שהוא רוצה לקבל את כל התענוגים שישנם בעולם להנאת עצמו. %break ובזה הוא נעשה נפרד מהבורא יתברך, וממילא נאבד ממנו בחינת הקדושה שהיתה בידו. ואדם זה נקרא "רע עין". %break אבל בטביעת עין מחזירים לו את אבידתו. שענין טביעת עין, היינו מלשון "טוב עין הוא יבורך", ושיעורו של טוב עין, היינו שמקפיד על חלוקו להופכו. %break ופירושו שמהפך את הגוף, הנקרא רצון לקבל, שהוא החלוק של הנפש, לרצון להשפיע. אז מחזירים לו את אבידתו, היינו שזוכה שוב לרוח דקדושה. %break %H המענג את השבת %break "כל המענג את השבת נוחל נחלה בלי מצרים". יש להבין מה זאת שבת, שצריכים לענג אותה. היינו, האם השבת היא איזה נושא, שיכול לקבל את ההנאות שצריכים לתת. %page 1712 "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש". מהו ענין של ששת ימים תעשה מלאכה, שמשמע כי לאחר ששת ימי עבודה בא שבת שהוא קדש. %break וכי אם אין ששת ימים של עבודה, אי אפשר להיות יום השביעי קדש, כמו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת". %break %H אחטא ואשוב %break "האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פ"ז). והשאלה, מדוע. הנה מצינו אצל משיח שהכתוב אומר, "והריחו ביראת ה'". וצריך להבין למה נמשלה יראת ה' דווקא לבחינת רוח. %break אנו רואים שהאדם תמיד מוכרח לנשום רוח, אחרת הוא מאבד את חייו. והאויר הזה הוא צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, היינו לאחר שהכניס את האויר לתוך גופו, הוא מוכרח להוציאו לחוץ, %break ותיכף למשוך אויר חדש. והאויר שהמשיך מקודם אינו מועיל לו אלא לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיומו, הוא מוכרח תיכף להמשיך אויר חדש. %break כמו כן באויר רוחני, הנקרא "יראת שמים". בכל פעם גם כן צריכים לקבל מחדש יראת שמים, היינו הקבלה שקיבל עליו לפני כן את העול מלכות שמים, זה מספיק רק לשעתו. %break ואם הוא רוצה להמשיך בקיום הרוחני, הנקרא אמונה, הוא צריך לקבל עליו מחדש את הקבלת עול מלכות שמים. וגם זה מספיק רק לשעה זו, ותיכף אחר זה הוא צריך להמשיך מחדש. %break ואין לו לשהות עד שיאבד ממנו שיעור האמונה שקיבל עליו, אלא כל הזמן עליו להמשיך את האמונה עליו עוד ועוד, ובעוד שהאמונה שורה עליו, עליו לחדש ולהמשיך את היראת שמים, ממש כמו שנהוג בנשימת אויר גשמי, %break שאינו מחכה עד שיצא ממנו כל האויר שיש בגופו לנשום אויר מחדש, אלא הוא מחדש כל פעם את הנשימה מחדש, היינו שמחליף את האויר, בעוד שהאויר הקודם עוד בכל תוקפו. %break כמו כן באויר רוחני, הוא גם כן צריך להחליף את האויר הרוחני שיש לו, אף על פי שמרגיש בעצמו שהוא עוד יכול להחזיק מעמד עם בחינת האמונה שיש לו, הוא צריך לקבל עליו מחדש. %break ואם אינו עושה כן, סופו לאבד את חייו, בדיוק כמו שהאדם מאבד את חייו הגשמי, שאם אינו ממשיך אויר מחדש, נשאר מת. וזה פירוש "והריחו ביראת ה'". %break וכך גם ברוחניות, אם אינו מקבל עליו מחדש את האמונה, הוא נעשה מת. והגם שאינו מרגיש שהוא מת, זה דומה לאדם שבזמן שהוא כבר מת אינו מרגיש בכך, אלא רק בזמן שקם לתחיה, אז הוא יודע שמקודם לכן הוא היה מת. %break כמו כן ברוחניות, בזמן שאינו מחליף את האמונה, הוא נבחן לבחינת מת. אלא שברוחניות הוא לא מרגיש את זה. ובזמן שהוא מקבל שוב עול האמונה, נבחן שהוא קם לתחיה, שהוא בחינת תחית המתים, גלגול חדש, אף על פי שכח הגוף עוד לא נתבטל ויוצא. %break לפי זה, אם האדם מסוגל לוותר רגע אחד על עול האמונה, הרי זה דומה כמו שמסכים לוותר על חיים הגשמיים לרגע. וכמו שעל זה אין האדם מסוגל לוותר, כמו כן אין האדם יכול לוותר על חיים רוחניים. %break נמצא לפי זה, מי שחטא הוא מת, ואם עשה תשובה הריהו אדם אחר לגמרי, ולא זה הוא האדם, כי אם בריאה חדשה. %page 1713 וזה פירוש "האומר אחטא ואשוב". שפירושו, שאם הוא חוטא, הוא נחשב למת. אם כן נקרא זה "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כי הוא מת תיכף על מקומו. ומי שעושה תשובה, זה נבחן כבר לגוף חדש, היינו גלגול חדש. %break %H כל שיש בו יראת שמים (א') %break "אמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (ברכות ו' ע"ב). %break ויש לשאול הלא אנחנו ראינו הרבה גדולים עמדו להם לישראל ולא נשמעו דבריהם. ועוד איזו ראיה יש מהכתוב "סוף דבר". %break ויש לפרש את זה על דרך המוסר, שכוונת הפסוק לגבי הפרט בעצמו, שאם האדם רואה, שאין האברים נשמעים לו, %break אלא כמה שהוא עוסק בתורה ועבודה, ומכל מקום הוא עומד על מצבו הקודם, ולא זז אף משהו לטובה, אזי חז"ל נותנין לו להבין, מה היא הסיבה לזה. %break וזה רק בשביל שחסר לו יראת שמים, היינו בזמן שתהיה לו יראת שמים, אזי כל האברים נשמעים לו. %break וזה מרומז בהפסוק "סוף דבר". כי הגוף נקרא "סוף דבר". כי הוא בחינת גבול, על דרך "סוף אדם למות", מה שאין כן על בחינת רוחני אין שום סוף. %break וזה פירוש ש"סוף דבר הכל נשמע", היינו שבסופו הוא ישמע, היינו שהאברים יהיה נשמעים לו בזמן שתהיה לו יראת שמים. וזה פירוש "את האלקים ירא", ואז תזכה שיהיה הכל נשמע. %break ו"כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו ברכנו, אמר להם, יהי רצון שיהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם. אמרו לו, רבינו עד כאן. אמר להם, ולוואי. תדעו, כשאדם עובר עבירה, אומר שלא יראני אדם" (ברכות כ"ח ע"ב). %break ויש לשאול מה היתה שאלתם שלא הבינו, עד שלא הסתפקו דיים בברכה שברכם. ומהו שהבינו יותר מהמשל דאדם עובר עבירה, שעל ידי המשל כבר הסכימו והבינו שברכה זו די להם, ולא צריכים לברכה יותר גדולה. וכמו כן יש להבין הלשון "תדעו" וכן הלשון "עד כאן". %break והנה אאמו"ר אמר שיש ב' מיני יראות: א. יראת חטא, ב. יראת שמים. %break שפירושו, יש שהאדם שומר תורה ומצוות מטעם יראת חטא, היינו אחרת הוא יכול לבוא לידי חטא. ויש לפעמים, שהאדם כבר אינו מפחד שיבוא לידי חטא, שכבר זיכך את מעשיו, שיהיו הכל לשם שמים. %break ומכל מקום הוא שומר תורה ומצוות מטעם "שמים", זאת אומרת מטעם מצות המלך, שרצונו יתברך הוא כך, ומשום זה הוא מקיים הכל. %break "יראת חטא" נקרא שהוא מקיים הכל רק בשביל עצמו, שהסיבה היא בשביל עצמו. ו"יראת שמים" נקרא שהסיבה היא בשביל שמים, שמה שהוא שומר תורה ומצוות, הוא בשביל שכך הוא רצון ה'. %break ובזמן שהוא שומר תורה ומצוות רק בשביל שמים, אז קשה לשמור את התורה ומצוות, כי הוא לא מבין את הנחיצות שבהדבר, על דרך שאמר שלמה המלך, "לא ירבה וכו' אני ארבה וכו'". %break ובזה נוכל לפרש את המאמר הנ"ל. שהם אמרו לו "עד כאן", היינו שהם חשבו שהוא אומר להם, שיהיה להם מורא שמים כמורא בשר ודם, %break שכוונתו שיראת שמים שלהם תהיה בבחינת מורא בשר ודם, שפירושו יראת חטא, ששמירת תורה ומצוות היא מטעם האדם עצמו, כדי שהאדם לא יחטא. %break ועל זה שאלו, "עד כאן", היינו שלמדרגה יותר של יראה אי אפשר להגיע. ועל זה השיב להם במשל, שאם אדם עובר עבירה, אומר "שלא יראני אדם". שהוא מפחד, שאם מישהו יראה הוא יכול למסרו למלכות, ושהיראה שלו כל כך חזקה, שלא יעבור אם מישהו רואה. %page 1714 לכן אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, תדעו שכוונתי לפנימיות הדברים, כי בזה שאני מברך אתכם, יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, זו מדרגה גבוהה. %break ואמר להם, "ולואי" שתגיעו לזה, שכוונתו שיהיה עליהם מורא שמים, היינו ששמירת תורה ומצוות תהיה מטעם שמים בלבד, ובשבילכם עצמכם כבר לא יהיה שום פחד, שאולי תבואו לידי חטא, אלא כבר אתם בטוחים בעצמכם שאין מציאות לחטוא. %break ומה שאתם שומרים תורה ומצוות הוא רק מטעם שמים, שכך הוא רצון ה'. מכל מקום תהיה יראת שמים זו דומה כמורא בשר ודם. %break ופירושו, שכמו במורא בשר ודם אתם יודעים היטב שצריכין לשמור ולהחמיר בכל מיני חומרות, שלא יעבור אף רגע אחד בלא יראה, כי אתם עומדים על המשמר בלי שום הקלות, %break אלא שאתם מחמירים בכל מיני חומרות שנוגע ליראת בשר ודם, כך ביראת שמים יהיה אצלכם הפחד הזה, שלא תעברו אף רגע בלי יראה זו. %break וזהו "הלואי", אדרבא שזוהי מדרגה גדולה מאוד, שתהיה כל היראה מטעם ה', ומכל מקום יהיה הפחד והשמירה כמו ביראת בשר ודם. %break %H ענין המינין %break אמר רבי יוחנן, בשעה שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד הוא כועס, שנאמר "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה" (ברכות ו' ע"ב). %break ויש לשאול: א. ומה לעשות, האם לחכות בחוץ עד שיתקבצו עשרה ואחר כך ליכנס לבית הכנסת. ב. איזו הוכחה יש מהפסוק שצריכים עשרה. %break גם יש להבין מה שאמרו חז"ל, אמר רבי יהושע בן לוי, המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה, שנאמר "כי לוית חן הם לראשך" (ערובין נ"ד). ויש להבין מהו הענין שצריכין לויה כשיוצאים לדרך. ובאם אין לו לויה, התעסקותו בתורה, יועיל לו כמו לויה. %break זה ידוע שהאדם נברא עם הרצון לקבל. וזה מפרידו מדביקותו יתברך, שדוקא על ידי השתוות הצורה, הנקרא רצון להשפיע, זוכין לדביקותו. %break וענין לויה נקרא דביקות, כמו שכתוב "המהלך בדרך", היינו מי שהולך בדרך ה' ועוד לא זכה לדביקות ה', יעסוק בתורה, שבסגולתה יזכה לדביקות ה'. כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שהמאור שבה מחזירו למוטב" (פסחים נ' ע"ב). %break וענין תפילה, ידוע כי עיקר צריכין להתפלל על גלות השכינה, הנקראת מלכות, שהיא ספירה עשירית שבעשר ספירות, שענינה היא האמונה בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. %break ואי אפשר לראות את הטוב של הקדוש ברוך הוא, מטרם שאדם מטהר את רצונו מלהיות מקבל לעצמו, כי על בחינת רצון לקבל שורה הצמצום, שהיא הסתרה על השגחתו יתברך. %break וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "אתם קרויין אדם ואין אומות העולם", משום שכל כוונתם היא אך לקבל לעצמו. %break וזה פירוש "בשעה שהקדוש ברוך הוא נכנס לבית הכנסת ואין מוצא שם עשרה", היינו שיהיה שם מי שיתפלל עבור בחינת "עשרה", שהיא השכינה הקדושה, %break שתעלה מגלותה, שעל ידי שעוסקים עם הרצון להשפיע, אז מרימים את שכינתא מעפרא. אבל כשכל אחד דואג לצרכיו הפרטיים, אזי הקדוש ברוך הוא כועס. %page 1715 ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר "מדוע באתי ואין איש", שידאג על צרכים השייכים לבחינת "איש", ורק דואג למלא את הצרכים השייכים לבהמה. %break אלא האדם צריך תמיד לתת דין וחשבון לעצמו עבור מי הוא מבלה את זמנו, ובשביל מי הוא מייגע את עצמו, כי אין לו לדאוג אלא לצורך הכלל. %break %H לב נשבר (א') %break "לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה", "הרופא לשבורי לב". %break פירוש לב נשבר, היינו שלבו אינו שלם עם ה', על דרך שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קכ"ט). ואם הוא מצטער על זה שאין לבו שלם עם ה', נמצא שיש לו כלי, הנקרא חסרון. ואז הקדוש ברוך הוא ממלא את החסרון. %break %H אל תלחם את לחם רע עין %break ואמר רבי יהושע בן לוי, כל הנהנה מצרי העין עובר בלאו, שנאמר "אל תלחם את לחם רע עין", כי כמו שיער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך, ולבו בל עמו (סוטה ל"ח ע"ב). %break ויש להבין זה על דרך המוסר. כי לכאורה, אם חבירו מזמין אותו לסעודה, ומאי אכפת לן. הלא יש כלל, שבכמה מקומות אומרים כופין אותו, ואז בטח שליבו בל עמו, אלא אומרים שבאמת הלב שלו בסדר. %break אם כן כאן, שהוא מזמין אותו בעל פה, מדוע יהא אסור לאכול אצלו, עד שאמר שעובר בלאו, ורב נחמן רב יצחק אומר שעובר בשני לאוין. %break אלא לפי הכלל, שהאדם צריך להגיע למדרגת מקבל על מנת להשפיע, היינו שהאדם מקבל כל התענוגים רק בכדי להשפיע לה', לכן מי שאוכל אצל השני והוא יודע שיש נחת רוח לבעל הבית, אזי זה הולך לפי מטרת הבריאה, שהאדם צריך להגיע לשלימות. %break מה שאין כן, מי שאוכל ואי אפשר להיות שהכוונה היא להנות לבעל הבית, מפני שבעל הבית אינו נהנה מזה שהוא אוכל, משום שבעל הבית הוא רע עין. לכן זה נגד המטרה, לכן אסור לאכול. %break %H מלאכה הוא סוד אמונה %break גדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה, שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה (מדרש הגדול, וגדולה פי"ד). ויש לפרש שענין "מלאכה" הוא סוד אמונה (עיין מאמר "גדולה מלאכה שמכבדת"). %break %H דבריו של מת %break "אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת" (ברכות ג' ע"ב). פירוש, כשהמת מוטל לפניהם, אין אומרים אלא דברים הקשורים בעניני המת. ופירש רש"י, היות שהכל חייבין לספר בהן, והמת דומם, והוה ליה "לועג לרש חרף עושהו". %page 1716 אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן, אלא בדברי תורה, אבל מילי דעלמא לית לן בה. ואיכא דאמרי, אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן אלא אפילו בדברי תורה, וכל שכן במילי דעלמא. %break וזה קשה, מדוע יהיה אסור לדבר מילי דעלמא, הלא אין כאן חוב שידבר במילי דעלמא. %break ולהבין זה על דרך המוסר, "מת" נקרא בזמן הנפילה, שאז הוא בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". ואז, כשאומרים לו דברי תורה משל אחרים, בכדי שהוא יתעורר וישוב לעבודה, אינו מועיל. %break ונקרא "לועג לרש", משום שאינו מתרגש ממה שהאחרים אומרים תורה. %break אבל אם אומרים לו דבריו של מת, היינו מה שהוא בעצמו אמר כשהיה בזמן עליה, שנקרא בזמן שהיה חי, ואומרים לו, תראה איך היה לך מצב כל כך גדול, %break ושהיה לו חיות דקדושה, ותראה איזה דברי תורה אמרת אז, מזה הוא יכול לקום לתחיה. מה שאין כן אם אומרים לו דברי תורה ממה שאחרים אמרו, אין הוא מתפעל מזה. %break "אבל במילי דעלמא לית לן בה". עלמא נקרא בחינת אמונה. מעניני אמונה יכול לדבר עמו גם מאחרים, היינו שמעודדין אותו ואומרים לו, תראה שזה וזה יש להם יראת שמים, %break ואתה נשארת עכשיו כמת דומם. יכול להיות שהוא יתפעל ויקום לתחיה, כששמע מעניני אמונה מאחרים. ואם כן גם במילי דעלמא אין לדבר אלא מדברי עצמו. %break ולפירוש רש"י זה קשה, שהוא אומר שהכל חייבים לדבר בדברי תורה והוא דומם, לכן נקרא "לועג לרש". אבל בדברים של העולם, הלא אין חוב על כל אחד ואחד לדבר, מדוע יהיה נקרא זה לועג לרש. %break אבל הטעם שאסור לדבר במילי דעלמא, הכוונה על בחינת אמונה, שהאמונה נקרא בחינת עלמא (כן כתוב בזהר הקדוש בכמה מקומות), כי עלמא הוא מלשון העלם והסתר, שהוא בחינת אמונה. %break לכן סוברים הם לפי דעת האיכא דאמרי, שגם בעניני אמונה הוא לא ישמע, שלא יתפעל ממה שאחרים אומרים. %break אלא מדבריו של מת, היינו ממה שהוא עצמו עסק בחייו בעניני אמונה, אזי יכול שתתעורר אצלו הרשימות ויפעלו שיקום שוב לתחיה. אבל מאחרים, אפילו בעניני אמונה, גם כן לא יפעל. %break אם כן, כשמדברים אליו במילי דעלמא ממה שאחרים עוסקים, הוא לא ישמע. אם כן הוי לועג לרש, משום שכל הדיבורים יהיו בחינם. לכן רק הרשימות שלו עצמו יכול לעוררו. וזה נקרא מדבריו של מת עצמו, מזמן שהוא חי, בזמן שהיה במצב של עליה. %break %H האור שנברא ביום א' %break האור שנברא ביום א', היה אדם רואה בו מסוף העולם... נסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהם של דור המבול ודור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. %break לכן, מטרם שהאדם מתקן את דור המבול ודור הפלגה שבו, אז האור הגנוז נסתר ממנו. כי ענין דור המבול הוא בחינת ליבא ודור הפלגה נקרא מוחא. והיות שכל אדם נכלל מכל העולם, לכן אנו מיחסים את כל האומות העולם להרע שבנו. %break והיות שהיצר הרע הוא מלאך, כמו שאמרו חז"ל, "הוא השטן הוא היצר הרע" (בבא בתרא ט"ז ע"א). וחז"ל אמרו שכל מלאך אין לו שם, רק על שם הפעולה, כך אנו מכנים את שמו. %page 1717 לכן, בזמן שמתעורר בהאדם בחינת תאוות רעות, אזי היצר הרע נקרא בשם "דור המבול", שהוא בחינת מרכבה לדור המבול. %break וכמו כן, בזמן שמתעורר בהאדם בחינת מחשבות רעות, אז היצר הרע נעשה מרכבה לדור הפלגה, לכן נקרא היצר הרע בשמו של דור הפלגה. %break וכשמתקנין את ב' בחינות הכוללות האלו, אז נתגלה האור הגנוז, משום שאז הוא נעשה צדיק. וזה פירוש "גנזו לצדיקים לעתיד לבוא", היינו שרק בזמן שיהיו צדיקים, אז מתגלה האור הזה, ומתחילים להרגיש את הטוב והעונג והאושר שבתורה ומצוות. %break %H עבודה זרה %break אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה, האיכא עבודה זרה באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא, מתחזי להו בחלמא ואמר להו, שחטו לי גברא ואייתי מטרא. שחטו לה גברא ואתי מטרא. %break אמר ליה, השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב, מאי דכתיב "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים", מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם. %break והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן", בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו (עבודה זרה נ"ה ע"א). %break להבין את הנ"ל על דרך המוסר יש לפרש, שעבודה זרה נקרא מי שאינו עובד את ה' אלא עובד את עצמו, שזה מכונה שהוא עובד עבודה זרה. %break ועבודה זרה היינו הרעיון הזה, שלא כדאי לעבוד רק לתועלת עצמו, יש במקומנו. וזה שאומר, האיכא עבודה זרה באתרין, דכי אצטריך עלמא למטרא, %break היינו בזמן שהאנשים צריכים להנות מהחיים שלהם, הם עוסקים בתורה ומצוות שזה גורם להם, שהתנזרו מכמה וכמה תענוגים. %break "מתחזי להו בחלמא", פירוש, שהרוח הזה הנקרא רצון לקבל לעצמו, מתראה אליהם בזמן שהם חולמים. זאת אומרת בזמן הנפילה, שלא נשאר להם מרוחניותם אלא קיסטא דחיותא, %break כמו שכתוב "היינו כחולמים", אז יש כח להרוח הזה שהוא עבודה זרה, ואמר להו שחטו גברא, ואייתי מטרא. %break %H איזהו עשיר %break "איזהו עשיר, רבי אסי אומר, כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו" (שבת כ"ה ע"ב). דענין "שלחן" היינו סעודה, כי בזמן שהאדם מקבל תענוג, זה נקרא בחינת סעודה, שסועד את לבו. %break ומי שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו, כי ענין בית הכסא, הוא מקום המיועד להוציא את הפסולת שבקרבו. והאדם הזה, שתכף אחר קבלת התענוג הוא מברר לעצמו, את החלק דלשם שמים הוא מקבל, ומה שאינו לשם שמים הוא דוחה לחוץ, בבחינת פסולת. %break ואינו מקבל תענוג, רק בכדי להחיות את האמונה, שהיא בחינת "רועי מקנה אברהם", אז הוא נשאר בעשרו, היינו שיש לו תמיד בחינת חיות ותענוג. %page 1718 כי ענין הסתלקות דווקא בזמן שהאדם נעשה שוטה ומקבל לעצמו, שלא לשם שמים, אז הוא מאבד מה שנותנין לו, לכן הוא נשאר עני. מה שאין כן כשהוא בודק את עצמו, ודוחה את הפסולת לחוץ, הוא נשאר בעשרו, היינו בתענוגים שלו, ואינו מאבד. %break %H בנין בית המקדש %break "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, אם יאמרו לך ילדים בנה, וזקנים סתור, שמע לזקנים, ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין, וסימן לדבר רחבעם בן שלמה" (נדרים מ' ע"א). %break ופירש רש"י, אם יאמרו לך הנערים בנה בית המקדש, וזקנים אומרים סתור ואל תבנה, וסימן לדבר מרחבעם... ונחרב בית המקדש על אותה עצה. והתורה לא פירש ב"בית המקדש", ואיכא ברייתא דקתני בהדיא "בית המקדש", ועיין מהרש"א. %break ויש לפרש, שהזקנים אומרים שצריכים לסתור כל הבנין דקדושה, שאדם בנה בזמן נערותו, אחרת אי אפשר לבנות בנין בית המקדש. כי צריכים לבטל את כל מה שעשה מיום הולדו, בכדי שיוכל ללכת בדרכי הקדושה. %break %H גדול המצֻווה ועושה %break "גדול המצֻווה ועושה יותר ממי שאינו מצֻווה ועושה" (קידושין ל"א ע"א). יש לפרש על דרך המוסר, "מצֻווה ועושה" היינו לשמה, "שאינו מצֻווה ועושה" היינו שלא לשמה. %break דכיון שאינו עושה לשם שמים, משמע שאינו עושה המצוָה מטעם שיש לו מפקד ומצוֵה לעשות המצוה, כי המצוה אינה מחייבתו לעשות, היינו שלא המצוֵה הוא הגורם לו לעשות המצוה, אלא השלא לשמה הוא הגורם. נמצא שאין לו מצוֵה. %break לכן מי שהגורם לו לעשות המצוה הוא המצוֵה, היינו הקדוש ברוך הוא, בודאי שזה גדול ביותר כי יש להשלא לשמה ערך בזה שמביאו לשמה, אך בודאי הלשמה יותר גדול מהשלא לשמה. %break %H שמע בני מוסר אביך (א') %break "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". %break מוסר פירושו מלשון "כי ייסר איש את בנו", היינו בחינת יסורים. ויש יסורים בכח ויש יסורים בפועל, היינו שנותנין להבין שאסור לעשות דבר זה, ואם לא ישמע ויעבור על הפקודה, אזי יענשו לו, למשל שיקבל מלקות עבור העבירה. %break ואם האדם אינו יודע מהו עונש, זאת אומרת שלא מרגיש טעם מהיסורים מטרם שמקבל אותם בפועל, אז הוא עובר על הפקודה ונותנין לו העונש. וענין העונש הוא כדי שידע, %page 1719 שלהבא הוא ישמור את עצמו מלעבור על החוק, היות שהחוק ניתן לטובת האדם, בפרט ובכלל. והאדם אינו מסוגל לשמור את החוק, מטעם שיש לו תענוג לעבור עליו. %break למשל, יש חוק שאסור לגנוב, והוא אוהב כסף, ויש לו מקום לגנוב כסף. והיות שיש לו תענוג לכסף, והגם שיודע בעצמו שיקבל יסורים בעד העבירה, אבל אין יכול לשער את מדת היסורים מהעונש. %break לכן הוא משער, שהתענוג מהכסף הוא יותר גדול לאין ערך מהיסורים שיקבל בתור עונש. %break לכן כשמענישים אותו, דהיינו שנותנים לו לשבת תקופה בבית הסוהר, אזי הוא רואה שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג שקבל מהגניבה. לכן הוא מחליט בעצמו שלהבא הוא ישמור על החוק. %break אבל לאחר שקיבל את העונש וישב בבית הסוהר, אומרים לו, אתה צריך לדעת אם תגנוב עוד פעם אתה תקבל תקופת מאסר ארוכה יותר מהראשונה, %break מטעם שהוא שוכח את שיעור היסורים שקיבל. לכן כשיבא לידו בפעם השניה לגנוב, אז בודאי יטעה בהשיעור ומדידה של התענוג והיסורים. לכן כשאומרים שיקבל יסורים יותר גדולים, %break אזי אפשר שיוכל לשער שלא כדאי לגנוב, היינו שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג. %break לכן כשלומדים מוסר אז רואים את חשיבות של תורה ומצוות, היינו לאיזו מדת תענוג האדם יכול להגיע, וכמו כן איזה עונש האדם יכול לקבל. %break דהיינו שבעלי מוסר מביאים להאדם, שירגיש את טעם השכר של שמירת החוק, היינו התועלת שמביאה לאדם שמירת החוק, ואת העונשים שהאדם יקבל עבור הפרת החוק. %break ועל ידי זה שהאדם מרגיש, אז כשיעור הזה, הוא יכול לקיים את החוק, היות שהם נותנים לשער את השיעור האמיתי של תענוג ויסורים. %break כמו שאמרו חז"ל, "הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב'). ואז יש יכולת להאדם ללכת בדרכי ה' בכל פעם קדימה יותר. %break %H נשינו טובה %break ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי (מיני מאכל) אגמריה תמני מאה, אזמיניה לדינא לקמיה דרבי. אמר רבי, אבותינו אמרו נשינו טובה (היינו שראו כבר אלא שעכשיו שכחוהו, אבל אנו לא ראינו טובה מעולם) (נדרים נ' ע"ב). %break ויש לשאול, וכי אבותינו היו כל כך משוקעים בתאוות העולם הזה עד שאמר רבי נשינו טובה, ואנו אפילו בעינינו לא ראינו. %break ויש לפרש דענין "אלף" קאי על בחינת חכמה בסוד "ואאלפך חכמה". ו"שמונה מאות" הכוונה על בחינת בינה, כמו שכתוב ימי בינה ימי שמונה, והספירות של בינה היא בחינת מאות, שפירושו מוחין דנשמה. %break וההוא גברא דיהב עבדא, היינו שנתן את עצמו להיות עובד ה'. שחבירו, היינו "רעך ורע אביך", שהקדוש ברוך הוא יתן לו בחינת מוחין דחכמה, ולא זכה אלא למוחין דנשמה שהיא בינה, ובסוד מאות הוא הרמז על שמונה. %break ועל זה אמר רבי, אבותינו אמרו נשינו טובה, היינו בזמן הבית היה מוחין דחכמה הנקרא בחינת סיהרא באשלמותא, אלא לאחר חרבן הבית נסתלק המוחין דחכמה. ולכן אמר, אנו בעינינו לא ראינו, הכוונה על בחינת ראיה, הנקרא מוחין דחכמה. %break %H אגרא דכלה %break "אגרא דכלה, דוחקא" (ברכות ז'). כלה נקראת בחינת אמונה, שכל הריוח הוא, בזמן שהאדם מרגיש בחינת דחקות בתורה ומצוות, אז יש לו מקום לקבלת אמונה למעלה מהדעת. %page 1720 "אגרא דשמעתתא, סברא". השכר של תורה, הנקרא "שמיעה", הוא דווקא ידיעה ולא אמונה. כי בזמן שהאדם לומד תורה ואינו מבין מה שכתוב בה, זה נקרא בחינת "מצוה", ולא "תורה". %break "אגרא דבי טמיא (בית אבל), שתיקותא". במקום שיש צער, אז הריוח הוא שיכול להצדיק את ההשגחה, ולומר "שתוק, כך עלה במחשבה". %break "אגרא דתעניתא, צדקתא". והרי שמואל אומר, היושב בתענית נקרא חוטא. ויש לפרש, משום דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא שהוא עושה ההיפך מהמטרה, לכן נקרא "חוטא". %break אבל בזמן שהוא נותן צדקה, זה מראה שהוא עוסק עכשיו בבחינת יראת שמים, שנקרא אמונה. %break שזה כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה", אזי ידע בעצמו שאין זו שלימות, והוא צריך לזכות לבחינת תורה, שאז הוא מקבל את האור הגנוז בתורה, שזוהי המטרה. %break %H סק דרגא בחר שושבינא %break "סק דרגא בחר שושבינא". פירוש, לקבל חבר יותר גדול ממך, "נחית דרגא נסיב איתתא" (יבמות ס"ג ע"א). %break היינו מי שרוצה להתחבר עם ה', היינו "רעך ורע אביך אל תעזוב", מוכרח שתהיה בו גיאות, כמו שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'". ואחר כך הוא צריך לקבל עליו עול מלכות שמים, %break כמו שכתוב "אשת חיל מי ימצא". וזהו דווקא על ידי הכנעה וביטול, שהכוונה למעלה מהדעת, שרק אז יכול לקבל על עצמו את העול מלכות שמים. %break דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם ה' אלקיך", עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסד, והצנע לכת עם ה' אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה (סוכה מ"ט ע"ב). %break %H מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות %break אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל? מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד (שבת ל"א). %break והקושיא ידועה. מהמשל הזה משמע שהתורה היא הפנימיות, ומדברי רבי ינאי משמע שהתורה היא החיצוניות, %break ויראת שמים היא הפנימיות. ועוד יש לשאול, איך הוא מדמה היראה למפתחות החיצוניות, הלא "יראת ה' היא אוצרו", משמע מכאן שהיראה היא הפנימיות. %break ויש לומר שיש תורה שנקראת פנימיות, ויש תורה שנקראת חיצוניות, ויראת שמים היא בתווך. לפי זה, תורה בחיצוניות נקראת "תרעא", היינו שער, ויראת שמים נקראת פנימיות. היינו, שעל ידי התורה באים ליראת שמים. %break ויראת שמים לגבי התורה הפנימית, נקראת יראת שמים חיצוניות, היינו שעל ידי היראת שמים באים לפנימיות התורה. ולכן נקראת יראת שמים אוצר משום שמשמע שהיא רק פנימית, משום שבאים לידי זה אחר תורה. %page 1721 דהנה הכתוב אומר, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א). ולכאורה איך שייך לשמור את התורה בלי הקדוש ברוך הוא, ואיך אומר "הלואי אותי עזבו". %break אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחינת "אותי", היינו שתהיה להם יראת שמים, שתהיה להם דביקות בה'. %break אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות, על ידי זה שיהיה לכם הרצון והחשק לה'. כי אין הקדוש ברוך הוא יכול להתחבר לאיש שהוא במדת השקר, %break כמו שכתוב, "דובר שקרים לא יכון נגד עיני", או למי שיש לו גאות, כמו שאמרו חז"ל, "כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולין לדור בעולם" (סוטה ה'). %break וכמו שכתוב, אם אין אדם מתקן את היצר הרע הנקרא נחש, אזי כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ומכל שכן הקדוש ברוך הוא. אלא שצריך לתקן את מעשיו, אז הוא יכול לזכות לאמונת ה' יתברך. %break ותיקון זה נמצא בתורה. לכן הם מפרשים את "תורתי שמרו", שהמאור שבה מחזירן למוטב. היינו על ידי המאור התורה יחזרו למוטב, ואז יזכו להאוצר יראת שמים. %break נמצא לפי זה שהתורה היא בחינת שער, שעל ידי שער זה יכול להכנס לתוך האוצר. והאוצר נקרא בית שהוא דרתא. %break לכן מי שהוא רוצה לעמוד רק בהשער, ואינו שם לב שיוכל לעבור את השער, היינו שיקח מהתורה את המאור בכדי שיחזור למוטב, ואז יזכה לאמונת השם יתברך, %break נקרא אוצר של יראת שמים, אז הוא דומה למי שעוסק רק לעשות לעצמו שער, ואין בדעתו לעשות לו בית. %break כי ענין השער הוא רק לשמש את הבית. אבל בזמן שאין לו בית, היינו שאין בדעתו לבא ליראת שמים, ולמה לו את התרעא. כי ענין פתח משמש רק למקום מעבר, היינו כשרוצים לכנס לאיזה מקום אז צריכים למצוא את הפתח, איך להכנס לתוכו. %break או במקום שסגור סביב סביב, אז הוא עושה לעצמו פתח בכדי להכנס. אבל לעשות פתח ולא לכנס לתוך הבית, נמצא שכל עבודתו בהפתח, היא לריק ולבטלה. %break ואחר כך כשכבר נכנסים להבית, הנקרא יראת שמים, שזהו האוצר. ואחר כך באים לפנימיות התורה. וזה ענין הלומד תורה לשמה, היינו לאחר שהתורה הביאתו לידי לשמה, שנקראת יראת שמים, אז מגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר. %break נמצא לפי זה עיקר העבודה היא לזכות ליראת שמים, הנקראת לשמה. %break לכן מכריז רבי ינאי, אם העיקר היא יראת שמים ואחר כך זוכין לתורה מן השמים, אם כן מי שלומד תורה ואינו דואג שהתורה תחזירו למוטב, שיזכה על ידי התורה ליראת שמים, היינו שכל דאגתו ויגיעתו יהיה להדרתא, היינו להבית שהוא האוצר של יראת שמים, %break ורוצה רק התורה לבד, שכל ענין התורה הוא רק לשמש לפתח של יראת שמים, אם כן זה דומה למי שאין לו דרתא, ותרעא לדרעא עביד. אם כן הפתח הזה שהוא עושה הוא לריק ולבטלה. %break ועל דרך זה יש לפרש את המשל של המפתחות, לאדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל. %break כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה. %break לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו. %page 1722 וזה פירוש, "אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר יראת ה' היא אוצרו". שפירוש, שהאדם צריך לתת יגיעה למצוא את יראת שמים. %break מה שאין כן התורה, הקדוש ברוך הוא מגלה לו בלי שום יגיעה, כמו שאומר רבי מאיר, "כל העוסק בתורה לשמה", שכל מה שהוא עוסק בתורה הוא רק כדי שיבוא לשמה, %break שהוא בחינת יראת שמים, ובזה כל היגיעה של האדם, מה שאין כן כשהאדם כבר זכה לבחינת יראת שמים, אז מגלין לו את הרזי תורה. %break דענין "גניזה" משמע שצריכים לחפש, דמשמע בלי חיפוש אי אפשר למצוא. וזה ענין יגעת ומצאת, שעל ידי זה שהתיגע הוא זכה להמציאה. היינו שמצא מה שגנז בבית גנזיו, שהוא אוצר של יראת שמים. %break מה שאין כן תורה, אומר רבי מאיר, שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. וזה ענין, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהוא בעצמו צריך למצוא את האוצר של יראת שמים. %break %H כל המתיישב ביינו %break אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה). ופירש רש"י המתיישב ביינו ששותה יין ואין דעתו מטורפת, יצא סוד, וזה הואיל ולא יצא סודו, שקול הוא כסנהדרין של ע'. %break ויש לשאול: %break א. לפי זה מי שרוצה להיות שקול כסנהדרין לא צריך כל כך להתיגע בתורה ועבודה, ויש לו עצה פשוטה לשתות יין וישגיח שלא תהא דעתו מטורפת ודיו. %break ב. מהי התשובה, אם לא יצא סודו. וכי בשביל זה שהאדם לא מוציא סודו, כבר יש לו השלימות כמו הסנהדרין. ומה בכך אם יוציא סודו. והאם מי שיוציא סודו, %break כבר עבר איזו עבירה כל כך גדולה, עד שיאמר שבשביל זה הוא מאבד את ערכו, שכבר אינו נחשב לע' סנהדרין. ואם שומר את עצמו שלא להוציא, כבר יש לו הערך כמו הע' סנהדרין. %break ויש להבין זה על דרך המוסר, דהנה דרך התורה שהאדם יאמין בה' בלי שום ידיעה והשגה, אלא רק למעלה מהשגה ודעת. ואז כשעוסק בתורה ומצוות, הוא נחשב ליהודי. %break מה שאין כן למי שרוצה להיות עובד ה' רק בבחינת ידיעה והשגה, זה כבר נחשב לעובד עבודה זרה (כמבואר בהסולם בכמה מקומות). %break ואפילו כשזוכה אחר כך לבחינת השגה ודעת, אסור לו לקחת זה בתור סמיכה על העבודה, היינו לומר שעכשיו הוא כבר שמח בזה שיש לו השגה, שכבר נעשה חפשי מעול האמונה, שהיה לו עבודה בזה, שהיה צריך ללכת בלמעלה מהדעת, שזוהי יגיעה גדולה. %break ועכשיו הוא שבע רצון בזה שאינו צריך להתייגע בענין האמונה ופטור מלשאת על עצמו את העול הזה, הנקרא "כשור לעול וכחמור למשא". %break אלא הוא צריך להבין, בזה שזכה להשגה שהוא עכשיו שמח, שהוא רואה שהדרך שהיה הולך מקודם, בדרך אמונה שהיא דעת תורה, זהו דרך אמיתי. והוכחה לזה, במה שזכה עכשיו להתקרבות ה', שה' נתן לו את ההשגה. %break לכן הוא מקבל עכשיו כח מהשגה כדי שיוכל להמשיך ללכת בדרכי אמונה, נמצא לפי זה שהשגה היא תמיכה לאמונה, באופן שהוא ממשיך ללכת בדרכי אמונה. %break מה שאין כן להיפך, אם הוא לוקח את האמונה לתמיכה בהשגה, היינו שהאמונה תהיה אמצעי לזכות להשגה, %break וממילא כשמשיג את המטרה, כבר זורק את האמצעי, לכן הוא בועט בהאמונה, ולוקח לעצמו את הדרך ללכת רק במקום שיש לו השגה, וזו אינה דעת יהודית. %page 1723 וכמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט. שענין רועי מקנה אברהם נקרא הקנינים של אברהם, היא בחינת אמונה, שאברהם נקרא אב האמונה. %break וענין "רועי" היינו מזונות, שהוא בחינה שהשגה ודעת שהוא מקבל, הוא בכדי לחזק את האמונה, שהשגה היא הוכחה, שצריכין ללכת בדרכים כנ"ל, זאת אומרת שמקבל מזה הוכחה. %break נמצא שכשהולכין בדרך האמונה, אז הקדוש ברוך הוא מקרב אותו, ונותן לו את האור תורה. %break מה שאין כן רועי מקנה לוט, שענין לוט הוא בחינת קללה, מלשון לטיא. זאת אומרת מי שמקבל את השגה בכדי שיוכל עכשיו לעבוד את ה' בתוך הדעת, מזה נמשך בחינת קללה, היינו שנסתלק ממנו האור תורה, ונשאר בערום וחוסר כל. %break והטעם שצריכין ללכת בדרכי אמונה, היות שיש ענין קבלה בין במוחא ובין בליבא. והקבלה בבחינת מוחא נקראת ידיעה. עד כאן תמצית דבריו. %break ועם כל הנ"ל אכן מתפרש המאמר של רבי חייא כל המתיישב ביינו. שענין יין נקרא יינה של תורה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, היינו האור תורה, שנקרא בחינת מגלין לו רזי תורה. וזהו בחינת השגה ודעת. %break וכל המתיישב ביינו, היינו על ידי שמקבל את האור תורה אין דעתו מטורפת, היינו דעת שהיה לו מטרם שקיבל את היין של תורה. "אינו מטורפת", היינו שאינה נעלמת ממנו, אלא להיפך שמתיישבת אצלו הדעת שהיה לו מקודם. %break שעל ידי שהשיג יינה של תורה מתיישבת אצלו הדעת. שצריכים ללכת בדרכי אמונה, שלקח מכאן הוכחה, שהדרך של אמונה הוא דרך האמיתי. וראיה מזה, שקירב אותו ה' ונתן לו את האור תורה. %break נמצא שעל ידי האור תורה מתיישבת דעתו שהיה לו מקום שזכה לבחינת יין. %break וזה ענין "נכנס יין יצא סוד". שענין סוד נקרא בחינת אמונה. כי דבר שאין בו השגה ודעת, הוא בבחינת סוד. לכן כשנכנס יין, שהוא בחינת השגה, יצא סוד. כי התורה היא בחינת גילוי, שהוא היפך מהסוד. %break לכן מי שזכה לאור תורה ואינו מוציא סוד, שענין האמונה שהיה בו מקודם אינה מוציאה ממנו, אלא שהוא ממשיך ללכת בדרך הסוד, נמצא שהוא שקול נגד ע' סנהדרין. ובזה שמתחזקת אצלו בחינת האמונה, הוא דומה לסנהדרין. %break ואף על פי שהם היו בחינת עיני העדה, שכבר זכו לבחינת חכמת התורה, ומכל מקום הם החזיקו את עצמם בבחינת אמונה. לכן האדם שזכה לבחינת יינה של תורה, ואינו מוציא את הסוד, %break ונשאר בדעתו להמשיך ללכת בדרכי הסוד, אף על פי שיש לו עכשיו בחינת גילוי והשגה, הרי הוא דומה לע' סנהדרין. %break וזה ענין "יין ניתן בע' וסוד ניתן בע', נכנס יין יצא סוד". כי בכל דבר יש בחינת פנים ואחוריים, שהוא בחינת אור וכלי. היינו בהכלי צריך להיות מרומז כל בחינת האור, כיון שהכלי הוא מכשיר שיהא מסוגל להמשיך את האור בתוכו. %break לכן נקרא ע', בסוד ע' פנים לתורה, שהכוונה שבזמן שהוא עובד בבחינת סוד, שהוא בחינת אמונה, הוא צריך לדמות ולצייר בעצמו שיעבוד את ה' באותו מרץ, כאילו כבר זכה לבחינת יינה של תורה, שנקרא בחינת "ע' פנים לתורה". %break שענין עין רומז על בחינת ידיעה וראיית השכל הנקרא בחינת עיני העדה, שהכוונה על חכמי העדה. וכשמחזיק את עצמו בבחינת זה, אפילו כשיש לו מקום לקבל בחינת ראיה והשגה, הרי הוא שקול כסנהדרין. %break וזה דומה כמי שמאמין בה' שהוא שומע תפילה, אף על פי שבכל יום שהוא מתפלל, ואינו רואה שה' שומע תפלתו, ומכל מקום הוא מאמין שה' שומע תפלה. %break מה שאין כן מי שכבר זוכה שכל מה שהוא מבקש, ה' ממלא את בקשתו, אזי הוא כבר לא צריך להאמין שה' הוא שומע תפלה, היות שהוא רואה בעין שה' נותן לו מה שהוא רוצה. %page 1724 לכן המקום שצריך להאמין נקרא בחינת סוד. ומקום הגילוי נקרא בחינת יינה של תורה. והאדם צריך להתחזק בבחינת אמונה, גם במקום שהוא יכול לקבל בחינת גילוי, שה' הוא שומע תפלה. %break %H באורייתא אתברי בר נש %break "ובאורייתא אתברי בר נש הדא הוא דכתיב, ויאמר אלקים נעשה אדם, אמר הקדוש ברוך הוא לאורייתא, בעינא למברי אדם. אמרה קמיה, %break האי בר נש זמין למחטי ולארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך עליה היך יקום בעלמא. אמר לה אנא ואת נוקים ליה בעלמא, דהא לאו למגנא אתקרינא ארך אפים" (זהר שמיני, אות ב'). %break ויש להבין מה הענין שהקדוש ברוך הוא בעי שהתורה תעזור לו בקיום האדם, אחרת לא היה שום מציאות שהקדוש ברוך הוא יברא, עד שדרשו על הפסוק נעשה לשון רבים, שהכוונה על הקדוש ברוך הוא ביחד עם התורה. %break והענין ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ומשום זה נטבע בהאדם טבע שירצה לקבל תענוג להנאת עצמו, וזהו נקרא יצר הרע (כמבואר בהקדמה להסולם), כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". %break ונקרא יצר הרע, כי בזה שהאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מרוחק מהתענוג האמיתי, מטעם שאין לו השתוות הצורה כידוע. אלא על ידי התורה יהיה לו תיקון, %break שעל ידי התורה תהיה מציאות שיוכל לקבל התענוגים האמיתיים, כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (בבא בתרא ט"ז). %break וענין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). נמצא לפי זה שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. %break ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא לפי הנ"ל, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב. %break וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב וישאר בדביקות. %break %H אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ %break "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ" (עבודה זרה י"ט). %break ויש להבין מדוע הוא לומד דווקא במקום שלבו חפץ. ולפי הכלל הזה שהאדם לומד דווקא במקום שהוא רוצה, יוצא שאי אפשר ללמד מוסר לאדם שלא רוצה בכך. והיות שאין אדם רוצה לשמוע דברי מוסר, אם כן איך אפשר לומר לחבירו מוסר. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, "אין אדם רואה חובה לעצמו" (שבת קי"ט). ולפי זה איך אפשר לאדם שיתקן מעשיו, הלא אף פעם לא יראה שמעשיו מקולקלים וצריכים לתיקון. ולפי זה צריך האדם להשאר תמיד בקלקול. %page 1725 והענין הוא, שזה ידוע שהאדם נברא בטבע שירצה אך להנות את עצמו. לכן כל מה שהוא לומד, הוא רוצה ללמוד מזה דרך ואופן איך שיוכל להנות. לכן אם האדם רוצה להנות, ממילא לא ילמד דברים אחרים מה שלבו רוצה, כי זהו הטבע שלו. %break לכן מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב "לב טהור ברא לי אלקים". %break היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר, "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר". %break וכמו כן אין האדם מסוגל לראות חובה לעצמו, כי הוא לומד במקום שלבו חפץ. והואיל שהלב רוצה להנות, וממה שחוב להאדם, אין האדם נהנה, ומשום זה אף פעם לא יראה חוב לעצמו. %break ואין עצה אחרת אלא להתפלל לה', שיתן לו לב אחר, היינו שיבין האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'. %break ואז תהיה לו מציאות לראות את החובה לעצמו, שזהו דווקא כשיבין שאם הוא רואה את החוב, תצמח לו מזה זכות לעצמו, משום שיהיה לו מקום לתיקון, אחרת הוא ישאר עם כל החסרונות. %break נמצא שהחוב זהו זכות לו. אז תהיה מציאות להמציא את החוב, מה שאין כן מי שאינו עובד בתיקונים אף פעם לא יראה חוב. %break %H אין אדם טורח בסעודה ומפסידה %break "חזקה, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה" (כתובות י'). על דרך המוסר יש לפרש, היות שאין האדם מסוגל לעבוד אלא בשלא לשמה מטעם שהטבע שלו הוא הרצון לקבל לעצמו. אבל אם האדם נתן הרבה זמן ויגיעה רבה על הכוונה דשלא לשמה, %break וסוף כל סוף כשהוא יתן חשבון לנפשו מה יהיה עם היגיעה שעבד כל ימי חייו, ואם אין הכוונה לשמה, נמצא שכולו הולך לטמיון, כי שלא לשמה היא בחינת שקר, ולשקר יש קיום רק בעולם הזה, מה שאין כן בעולם האמת אין מקום לשקר. %break נמצא, שכל היגיעה שנותן כל ימי חייו עבור תורה ועבודה מי יקח את זה, הלא לזה אין מקום בעולם האמת, ויש כלל שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. %break נמצא לפי הנ"ל, שכל היגיעה שטרח בעולם הזה הוא יפסיד בפעם אחת, שברגע שהאדם צריך ללכת לעולם האמת הוא משאיר את כל טרחתו בעולם הזה. %break נמצא, החשבון הזה גורם לו שיחזור בתשובה, כדי שיתקן את כל עבודתו שתהא לשמה, כי לא רוצה שכל עבודתו בעולם הזה תהיה לשוא. %break נמצא שהעצה היא להאדם, שאם הוא רואה שעוד לא מסוגל לעבוד לשמה, שירבה הרבה עשיות בשלא לשמה. כי בזמן שיראה שיש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא תהא לו ברירה אחרת אלא לחזור בתשובה ולעשות לשמה, כי אחרת כל עבודתו היה בחינם. %break ויש כלל, אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. לכן אם יש לו הרבה מעשים בשלא לשמה, אז לא ירצה להפסיד את כל טרחתו, לכן יהיה לו צורך לתקן את כל עבודתו שיכנס בהקדושה. %break מה שאין כן למי שעובד שלא לשמה ואין לו הרבה מעשים, היינו שלא נתן הרבה זמן בתורה ועבודה על דרך שלא לשמה, אזי אין לו כל כך צורך לחזור בתשובה, משום שאין לו כל כך מעשים להפסיד. %break לכן צריכים להשתדל אפילו בשלא לשמה להרבות במעשים טובים, כי זוהי סיבה שיהא לו צורך לחזור בתשובה ולעסוק בלשמה. %page 1726 %H כל שרוח הבריות נוחה הימנו (ב') %break "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". ויש להבין הלא ישנם הרבה צדיקים בעולם שאין רוח הבריות נוחה מהם, אלא להיפך, שהם שונאים אותם, וכמו כן ידוע שעם הארץ שונא לתלמיד חכם. %break וכמו שאמרו חז"ל "האי צורבא מרבנן דרחים להו בני מתא, משום דלא מוכח להו במילי דשמיא", ויש חיוב הוכח תוכיח את עמיתך, נמצא שהם שונאים את התלמיד חכם. %break ואיך אמרו כל שרוח הבריות. ועוד יותר קשה שהם נתנו זה לסימן על יראת שמים, כי אמר שרק מי שרוח הבריות נוחה הימנו, אז רוח המקום נוחה הימנו. %break ויש לפרש שזה ידוע שאי אפשר להגיע לאהבת ה' מטרם שאדם זכה לאהבת הבריות, שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה. %break היינו שעל ידי זה האדם מרגיל את עצמו באהבת הבריות, שהיא אהבת זולתו, אז הוא מסוגל להגיע למדרגת אהבת ה'. %break ובזה יש לפרש הנ"ל, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, שהכוונה שרוח הבריות נוחה ממנו, שהוא עוסק תמיד באהבת הבריות, ומשגיח תמיד על אהבת זולתו, אז גם רוח המקום נוחה הימנו, %break היינו שיש לו תענוג בזה שעושה רוח המקום, היינו להשפיע לה'. מה שאין כן מי שעוסק באהבת עצמו, אז בטח שגם רוח המקום אינו נוחה הימנו. %break %H כל אדם שיש לו חן %break כל אדם שיש לו חן בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מ"ט). ויש לשאול, הלא אנו רואים שיש הרבה צדיקים שאנשים שונאים אותם. וכן להיפך, שיש הרבה חופשיים ועוברי עבירה שיש להם חן. %break אפשר לפרש זה על דרך המוסר, היינו חז"ל מלמדים להאדם מדידה, שתהיה לו מציאות לידע אם יש לו יראת שמים או לא, כמו שכתוב "לידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אם לאו" (ברכות ס"א ע"ב). %break אז נתנו לו סימן, אם יש לו חן בעיני השם יתברך אז לבטח גם השם יתברך נושא חן בעיניו. כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל מה שאמר משה רבנו עליו השלום, "אם מצאתי חן בעיניך". %break ששאל, איך ידע משה שמצא חן בעיני ה'. והשיב, היות שמשה ראה שהשם יתברך נושא חן בעיניו, אז בטח גם משה מצא חן בעיני ה'. %break כי יש כלל תמיד מהבעל שם טוב זצ"ל, ה' צלך, היינו באיזה אופן שהאדם הולך עם ה' כך ה' הולך עם האדם. וזה פירוש "וחסד ה' על יראיו". %break %H כל המשתף שם שמים ודבר אחר %break כל המשתף שם שמים ודבר אחר הוא נעקר מהעולם, שנאמר "בלתי ה' לבדו" (סוכה מ"ה). %break ויש להבין מה פירוש שמשתף דבר אחר. מדוע הוא נעקר מן העולם, הלא זה הוי עובד עבודה זרה, היינו שעובד ה' וגם עובד הדבר אחר, ואם כן היה צריך להיות שדינו כעובד עבודה זרה, ומהו דווקא הוא נעקר מהעולם. %page 1727 ועל דרך המוסר יש לפרש שמה שכתוב "בלתי לה' לבדו", אין הכוונה שהוא גם כן עובד עבודה זרה, גם כן אלא הכוונה היא, היות שהאדם צריך לקיים תורה ומצוות מטעם יראת שמים ולא להנאת עצמו, %break וזה שעובד לה' וגם הוא רוצה להנות מעבודתו, היינו להנאת עצמו גם כן, זה נקרא משתף שם שמים ודבר אחר, היינו עצמו גם כן. %break ועליו אמרו חז"ל שהוא נעקר מהעולם. היות שהאדם נברא בעולם למטרה של יראת שמים, כמו שאמרו חז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה לצוות לזה (ברכות ו' ע"ב). %break נמצא מי שמשתף הנאת עצמו הוא נעקר מן העולם, משום שאין כוונתו רק לשם שמים. וזה שכתוב "בלתי לה' לבדו", ולא להנאת עצמו גם כן. %break %H גיבור שבגבורים %break "איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג). על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. %break ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. %break נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים. %break %H דווקא על ידי איש ואשה %break דוקא על ידי איש ואשה נולד ולד. מה שאין כן מזכר לבד, או מנקבה לבדה, אי אפשר לצאת תולדה. ועל דרך המוסר נקרא זכר כח ההשפעה, ונקבה כח הקבלה. וענין תולדות, היינו מעשים טובים, שיהיה בהם רוח חיים. %break לכן בזמן שיש לאדם כח השפעה לבד, אז אין לו היגיעה. ויש כלל לפום צערא אגרא. וכיון שיש לו כח השפעה לבד, ממילא אז חסרה לו היגיעה. ואם אין יגיעה אי אפשר לזכות לאור ה', כמו שאמרו חז"ל "לא יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב). %break ואם יש לו רק כח הקבלה, ואין לו נצוצי השפעה, כבר אי אפשר לעשות הבחירה, שיוכל להיות מואס ברע ובוחר בטוב, כי אז אין לו הכח שיוכל להכריע לכף זכות. %break לכן דווקא בזמן ששני הכוחות שוים, היינו כח הקבלה וכח ההשפעה, אז יש לו מקום עבודה ויגיעה, שיוכל להתגבר על ידי היגיעה ולהכריע לכף זכות. ואז המעשה הזה שהכריע לכף זכות נקרא ולד, %break היינו שהקדוש ברוך הוא נותן רוח חיים בהמעשה הזה. וזה נקרא "כל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". %break %H הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו %break "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" (ירושלמי חגיגה פ"א). שאל יחשוב האדם, אם הוא יראה אותות ומופתים מהקדוש ברוך הוא, אז יהא בידו הכח לעסוק בתורה ומצוות. אלא "תורתי שמרו", שרק על ידי התורה משיגים הכח לעסוק בתורה ומצוות לשם שמים. %page 1728 והוכחה לזה מקריעת ים סוף, שאחרי כל הניסים והנפלאות עוד היה כח לעמלק לבוא ולהלחם בישראל. %break %H אדם כי יהיה בעור בשרו %break "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, ויהי בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן". %break המפרשים הקשו, מדוע כתיב אדם ולא איש. יתכן על דרך אמרם ז"ל "אתם קרויין אדם" (יבמות ס"א). ומכאן הוכחה שאין העכו"ם מטמאין בנגעים. %break ואמרו כי יהיה בעור בשרו, שאין טומאת צרעת באיש הישראלי אלא בעור בשרו, ולא בפנים. כי העכו"ם בחינת נפשו עצמו היה בחינת צרעת ומינם. %break ובנפש ישראלי בפגעו בם לצד החטא אשר יחטא, וכשום מראה צרעת בעור בשרו ודוקא בעורו ולא בבשרו, ואין צריך לומר בפנימיותו (אור החיים). %break ויש לשאול: א. למה דווקא אתם קרויין אדם, ב. ומדוע לצד היותו נקרא אדם בפנימיות טהור. %break יש לפרש על דרך שאמרו חז"ל על פסוק "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". ואמר מה כי זה כי האדם, אלא כל העולם לא נברא אלא לאדם זה, שקול זה נגד כל העולם, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו'). %break היינו שפירושו של האיש הוא יראת שמים. לכן, אתם קרויין אדם, הכוונה על יראת שמים, שמי שיש לו יראת שמים נקרא אדם. לכן יוצא לפעמים שעושה איזה חטא הוא רק בחינת מקרה, %break שנקרא בחינת חיצוניותו, המרמז בעור, שעור הוא בחינת חיצוניות, כמבואר שיש בחינת מוחא עצמות גידין בשר עור. %break ומבואר בזה שמי שנקרא בחינת אדם הוא בפנימיות טהור והטומאה שמתגלה אצלו לפעמים על ידי חטא היא רק בחיצוניות. לכן עכו"ם, הינו מי שאין לו יראת שמים, הוא בלי צרעת, הוא טמא מבפנים. %break שרק מי שיש לו יראת שמים, הנקרא אדם, שייך אצלו חטא. והחטא מתראה אצלו בבחינת צרעת, הדבוק על האדם. %break מה שאין כן מי שאין לו יראת שמים הוא מלא חטאים, שגם הפנימיות שלו אינה כראוי. לכן אין שייך לחשוב אצל חטא שיהיה נחשב לחיצוניותו, אלא שהוא גם בפנימיות טמא. %break ולהגיע לידי יראת שמים הוא על ידי תורה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". %break %H אחד מבני החבורה שמת %break אחד מבני החבורה שמת ידאגו כל בני החבורה (שבת ק"ו). %break על דרך המוסר, כשהאדם עשה לעצמו סדר היום, וחילק את היום לכמה סדרים, נמצא שהוא חיבר את עצמו להסדרים האלו. ואז כל סדר וסדר בפני עצמו נבחן לאחד מן החבורה, היות שכל הסדרים מתחברים לסדר אחר. %page 1729 ואם נתבטל ממנו איזה סדר על ידי אונס או שוגג או מזיד, אז ידאגו כל החבורה, אזי הוא צריך לדאוג על כל הסדרים של היום שלא יתבטלו. כי הסדר שנתבטל נבחן למת, ואז הוא צריך לפחד מכל הסדרים שלא יתבטלו חס ושלום. %break %H אור שנברא ביום א' %break אור שנברא ביום א' היה אדם הראשון צופה בו מסוף העולם ועד סופו. ויש להבין מדוע הוא אומר מסופו עד סופו ולא מתחלת העולם עד סופו. %break אפשר לומר שבזמן שהאור מאיר בבהירות אז כל העולם בהשואה אחת, ולא שייך ראש וסוף, אלא שהסוף מאיר כמו בהתחלה. וזה דומה כמו שאומרים שראה מרחוק את העיר מקצה הראשון ועד קצה האחרון. %break וזה נקרא מסוף עד סוף. מה שאין כן כשיש הבחן מדרגות, אז אומרים התחלה וסוף. %break %H למה נמשלו ישראל לזית %break "אמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית לא מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין" (מנחות נ"ג ע"ב). %break ענין היסורים שמחזיר את האדם למוטב. וצריך מקודם לדעת מהו ענין של מוטב. ידוע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שהכוונה שמצד הטבע האדם אינו דואג אלא לטובת עצמו, וממילא אין שום מציאות שתהיה לו יכולת לעשות תורה ומצוות לשם שמים ולא לטובת עצמו. %break אלא על ידי יסורין, היינו בזמן שאינו מרגיש טעם בדברים גשמיים, זאת אומרת שאינם נותנים לו הספקה בחיים שלו. והיות שהאדם נברא על כוונה דלהטיב לנבראיו, %break הוא אינו מקבל הנאה מספקת שיהיה לו כדאי לחיות בעולם ולסבול את הכל בכדי להשיג את מעט התענוג מה שהגשמיות נותנת לו. %break ובשיעור שהוא מרגיש יסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, אז בהכרח הוא מתבטל לעבוד בבחינת השפעה. %break היינו, בזמן שהוא רואה שעל ידי מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג. %break נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, גורמים לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחינת השפעה, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", היינו להשפיע. %break נמצא שעל ידי היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא בוחר לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע. %break ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נקרא בחינת שלא לשמה הקרוב לשמה, שזה ענין שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. %break כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, על ידי זה הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אחר כך שיעשה להשפיע. %page 1730 %H ענין עולם הזה ועולם הבא (א') %break אשר יקרה מפנינים וכו' ו"הנחמדים מזהב ומפז רב". ולזה אמרו, העולם הזה, היינו הדרך של הכנה, הוא רק בחינת מעבר, ששם נוהג חיי צער. %break אבל עולם הבא הוא דומה לטרקלין, היינו שבטרקלין נמצא כל מיני תענוגים. כמו כן בעולם הבא, הנקרא בחינת תורה בעצמה, שם כבר נמצא כל מיני תענוגים, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב". %break ונקרא עולם הבא משום שזה בא אחר שעוברים את דרך התורה, הנקרא בחינת חיי צער, משום שבו נוהג ענין היגיעה. %break נמצא לפי הנ"ל, שעולם הזה נקרא המצב שבו נמצא האדם בזמן שהוא מתחיל להכנס בדרך התורה. וזה המצב יש לו עכשיו, בתחילתו. לכן נקרא עולם הזה, וזה רק פרוזדור. %break ואחר כך, כשבא לבחינת חיי התורה עצמה, נקרא עולם הבא, שהוא נקרא מצב הבא לאחר שעבר בשלום את דרך התורה, הנקרא פרוזדור, שאז מרגישין בחינת "חיי צער תחיה". וזה נבחן עולם הזה ועולם הבא בדרך המוסר. %break "למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטלה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחות נ"ג ע"ב). %break והנה אנו רואין שבזית יש שלש הבחנות, שהן עלין, ופירות, ושמן. והנה העלין הם ראוים למאכל בהמה. והפירות ראוים לאכילת אדם. אבל בזית עיקר הכונה אינו על הפרי אלא על שמן. %break והאדם השווה לעץ השדה, כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה" הוא. ותחלת הפריחה היא העלין, כי האדם תיכף בתחלת עבודתו על דרך האמת, הוא מתחיל להרגיש בחינת צל, שהוא ענין הסתרה. %break כי אנו רואין הגשמיות שהעלין עושין צל על האדם. לכן מכנים את הצל, שהוא ענין הסתרה, בבחינת עלין. %break ואחר כך כשמקבל עליו את כל הסתרות ומתגבר עצמו עליהן, נעשה מזה פירות, היינו שהעלין הם סיבה שיסובב פירי. כי לאחר הקבלת עול למעלה מהדעת, נעשה מזה בחינת מאכל, שהוא ראוי לאכילת אדם. %break היינו בזמן העלין, שהוא ענין הסתרות נקרא מאכל בהמה, ונקרא בחינת אמונה למאכל אדם. וכשמקבל על עצמו את כל אלה הסתרות, אז עושה מהן מאכל אדם. %break אבל טעם של הזית הוא מר, כי בזמן שהוא עשה מאכל מהעלין הוא מר, אבל על ידי כתיתה הוא מוציא את שמנו, שהוא בחינת תורה, הנקרא "לריח שמניך". %break %H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (א') %break "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן". בזמן הירידה, שהתורה ומצוות קלות בעיניו, ואינו מרגיש בהן שום חשיבות ויקר, אז הוא חושב, מה לו לעסוק בתורה ומצוות, כי עבודתו היא בחינם, %break משום שאין שום ערך לעבודתו, היות שאינו מרגיש בה שום טעם וריח. אי לזאת מה טעם יהיה בזה שיתן עכשיו כוחות בחינם ללא תועלת. %break על זה אמרו חז"ל, שצריך להיות זהיר בקיומן כבחמורה, כאילו היה עכשיו נמצא בזמן שאצלו התורה ומצוות בחומריותן, היינו בכל חשיבותן, שאז היה יכול לתת כוחות, משום שהיה יודע להעריך אותן. %page 1731 על זה אמרו, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, פירוש שאין האדם יודע מתן שכרן של מצוות, אם דווקא יעסוק בתורה ומצוות שיש להן חשיבות אצלו, או אפילו שאין להן חשיבות אצלו, ומכל מקום הוא מתגבר ועושה אותן. %break יכול להיות שיש יותר תועלת מהתגברות הזאת, שעוסק בזמן הירידה, יותר מבזמן עליה, כי אין האדם מסוגל לדעת מאיזה מצב יש יותר נחת רוח למעלה. %break לכן אמרו, הוי זהיר במצוה קלה, מלשון "קלה ובזויה". וחמורה, היינו שמרגיש את החומר החשוב של תורה ומצוות. כי אז הוא הזמן שיכול לעסוק למעלה מהדעת. %break כי הדעת של הירידה מחייבת תמיד ההיפך להאמת, היינו שיש לומר שהוא יכול יותר להרויח ממצב השיפלות, אם הוא מתגבר אז. %break %H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (ב') %break "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות פ"ב). וכמו כן כתוב "והיה אם שמוע תשמעו". ויש להבין הלא אמרו, "אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס" (אבות פ"א). %break אלא שכר הוא בחינת "כסף", שכל מי שעובד הוא רק בשביל שכר. ונותנין לכל אחד שכר כפי יגיעתו. וענין כסף שמשלמים עבור היגיעה הוא, שעם כסף הוא יכול לקנות כל התענוגים שלבו חפץ, כמו שאומרים עם כסף יכולים להכנס לפני ולפנים אצל המלך. %break זאת אומרת שהשכר הוא דבר כללי שיכולים עם זה להשיג כל התענוגים. והנה ברוחניות ידוע מה שכתוב בזהר הקדוש ובדברי האר"י ז"ל, שכל התענוגים שאנו מוצאים בגשמיות הם רק נהירו דקיק שנמשך מרוחניות, ועיקר התענוג הוא מגולה בתורה ומצוות. %break ומה שאנו מרגישים ההסתרה בתורה ומצוות, נמשך מכח הצמצום, שהוא לתקן את הנהמא דכסופא, שהיא בחינת השתוות הצורה, מבחינת מה הוא רחום אף אתה רחום. %break לכן כשאדם זוכה ובא לידי מדרגה שכל מעשיו הם לשם שמים, אז בשיעור שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע, בשיעור הזה הוא יוצא מהצמצום ובא לידי גילוי, בסוד "עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא". %break נמצא שכל החשכות שאנו מרגישים ברוחניות, נמשכת מכח הרע שבנו, שהוא לקבל על מנת לקבל. ועל זה אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), %break היינו שעל ידי התורה משיגים את הכח להכניע את המקבל שבנו, שיוכל לעסוק על מנת להשפיע. %break דהיינו כל מה שאנו רוצים לקבל מתורה ומצוות הוא הכח להכניע את הרע. וזהו כל השכר שלנו שאנו מקווים לקבל מתורה ומצוות, היות כי לאחר שאנו נשיג את הכח להשפיע, כבר אנו יכולים להשיג את כל הטוב והעונג שה' הכין בעדנו. %break נמצא לפי זה, אמרו, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, היינו איזו מצוה יותר מוכשרת להשיג את הכח להשפיע, הנקרא בחכמת הקבלה בשם אור חוזר. %break לכן אמר הכתוב, "והיה אם שמוע תשמעו", היינו שעל ידי שמירת התורה נוכל להשיג את הכח להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא. ואז ממילא יהיה לנו כל טוב, %break כי יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק הכוונה בעל מנת להשפיע חסרה לנו, משום שעל המקבל על מנת לקבל היה צמצום. %page 1732 לכן עיקר השכר שהאדם צריך לקבל על ידי שמירת תורה ומצוות הוא רק לצאת מהרע הנקרא מקבל ולהכנס למצב של רק להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא. %break %H הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (ג') %break הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. %break "מצוה קלה" נקרא מה שנראה לאדם שהוא דבר קל ולא כל כך חשוב אצל האדם, שענינו הוא בחינת אמונה, היות שהוא דבר שלמעלה מהדעת, ולא צריכים להאמונה דעת גדולה, היות שהיא רק קבלה בלב, ולא השגה במוח. %break "מצוה חמורה", היינו ידיעה שזהו חמור אצל אדם, היות שיודע שלא כל אדם זוכה לבחינת השגה. %break לכן בדברים ששייכים להשגה שם האדם הולך בזהירות שמא חס ושלום לא יקנה את ההשגה. או שרק בדברים שאפשר לבוא על ידיהם לידיעה, שם הוא יכול לתת את מרצו בשביל שכדאי הוא לו. %break מה שאין כן בדברים השייכים לאמונה הוא קל בעיניו ואינו יכול להתגבר על עצלותו, שיהיה כדאי לו לתת מרץ על דבר שלא כל כך חשוב. %break לכן אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". כי האדם חושב כי קבלת השכר היא מדבר שיש נחת רוח למעלה. לכן בזמן שהאדם לומד ורואה ברכה בלימודו, %break היינו שיש לו חיות ויכול לחדש חידושי תורה, או כשמתפלל הוא מרגיש שיש לו אהבה ויראה ודביקות והתלהבות בעת התפילה, אז יש לו זהירות בדבר ורוצה להמשיך בעבודתו. %break ואף על פי שרואה שאין לו זמן והוא טרוד, מכל מקום יש לו כח לתת עד מסירות נפש בכדי שלא להפסיק מתורה ומתפילה, כי הוא מרגיש בזה בחינת ידיעה, %break היינו שיודע ומרגיש בעצמו שמתורה ומתפילה זו יש נחת רוח למעלה. לכן הוא זהיר בזמן כזה שיקיים את עבודתו בכל מאי דאפשר. %break מה שאין כן במצוה קלה, שהיא רק מכח קבלת עול מלכות שמים, ואינו מרגיש טעם בתורה ואין לו שום חיות בתפלה, בזמן כזה הוא בבחינת קלה. %break ובזמן שאין לו שום חשיבות בעבודה כזאת, לכן אינו רוצה להזהר והתגבר על ההפרעות שיש לו, כי אומר שבין כך ובין כך לא חשוב למעלה העסק בתורה ומצוות בזמן שאין לו שום חיות. %break ורוצה להפסיק עבור הפרעה קטנה, מטעם שגם כן למעלה זה לא חשוב, וזה שלא יקבל הרבה שכר. %break כן אמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. היינו שהקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח ממצב הקטנות שלו, שהוא רק מטעם קבלת עול מלכות שמים בלי שום ידיעה ושכל והרגשה אחרת מזמן הגדלות. כי עיקר חשיבותו למעלה היא עבודה דזמן הקטנות, ולא הגדלות. %break וכיוון שאין האדם יודע מאיזה מצב יש למעלה יותר נחת רוח, לכן הוי זהיר במצוה קלה, היינו במצב הקטנות, כבחמורה, היינו במצב הגדלות. %break %H מצוה קלה יש לי וסוכה שמה %break "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה" (עבודה זרה ג'), ואמאי קרי ליה מצוה קלה, לפי שאין בה חסרון כיס. %page 1733 ויש להבין מדוע דווקא סוכה נקרא שאין בה חסרון כיס, הלא לבטח סוכה עולה יותר ממצוות אחרות כמו מזוזה וכדומה. לפי המבואר בזהר הקדוש שסוכה נקראת צילא דמהימנותא. %break ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת. %break ולכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, יש לפרש שהכוונה על אנשים שהם מזרע ישראל, אם הם לא עסקו בתורה ומצוות לשם שמים, אז הם יכולים לבקש שכר על מעשיהם, מה שהיה כוונתם בעת שהם היו עוסקים בתורה ומצוות. %break ואין הקדוש ברוך הוא משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא בספרים, שהיה מי שלמד עבור חתול). אז אומר להם הקדוש ברוך הוא, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, זאת אומרת כשאתם עושים מצוות תהיה כונתכם לשמה. %break ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים עבודות ומצוות אחרות, אלא על ידי אותה המצוה שהוא עושה ומוציא בשבילה כסף, בשביל שלא לשמה, וכיון בעשייתה לשם שמים, נמצא שלא צריך לעשות רק מחשבה לבד. %break והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עשה המצוה. אלא שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', הנקרא סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס. %break ואז על ידי האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו. %break %H אדם בונה בנין %break בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו, אבל לעתיד לבוא לא יבנה ואחר ישב. %break עולם הזה נקרא שלא לשמה, ולעתיד לבוא נקרא לשמה, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. שמקום ההוה, שהוא בשלא לשמה, נקרא עולם הזה אשר בו נמצא עכשיו. ולעתיד לבוא, היינו אחר כן, כשיבוא לשמה. %break וענין בנין נקרא מה שהאדם עוסק בתורה לשם אחרים, שלא לשם שמים. וזה נקרא שבונה בנין (על דרך אל תקרא "בניך" אלא "בוניך") אבל לאחרים, כי אין כוונתו לטובת עצמו, היינו שעם התורה ומצוות הוא עושה בזה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, %break שעל ידי זה הוא בעצמו יתקרב לה' ויקוים בו "נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", אלא שעושה בשביל אחרים. אבל לעתיד לבוא, היינו בזמן שעוסק לשמה, אז הוא בונה לעצמו שהוא בעצמו יהנה מעבודתו. %break ועוד יש לפרש "בעולם הזה", בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לצורך עצמו, שהכוונה היא על מנת לקבל, הוא לא יכול להנות מהבנין שהוא בונה. %break כי שעה תורה ושעה תפלה דומה ללבנה על גבי לבנה, שנעשה על ידי זה בנין גדול כפי ערך עבודתו בתורה ומצוות. %break ואלו כלים שיוכלו למלאות עם אור הגנוז, בסוד "וכל המקום אשר אזכיר את שמי", היינו בסוד "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישב לכסלה", אז "אבוא אליך וברכתיך", בכל הכלים שהאדם מכין שורה שם ברכת ה'. %break וזה נקרא בנין בית המקדש, וזהו רק אם עבודתו לשם שמים, אז יכול האדם להנות מברכת ה', נמצא שהאדם ישב בהבנין שהוא בנה, וזהו רק לעולם הבא, מי שעובד עבור הרוחניות של לשמה. %page 1734 כי עולם הזה נקרא בחינת הוה, היינו המקום שהוא נמצא בו עכשיו. וזה בסוד "לעולם ילמד תורה ומצוות שלא לשמה". %break ואחר כך נקרא בחינת עתיד, היינו עולם דאתיא ובא כמו שכתוב בזהר הקדוש, המכונה בדברי חז"ל "באים לשמה". אז לא יבנו, שהם יעסקו בתורה ומצוות, ואחר ישב, אלא הוא בעצמו, שכיון שכוונתו לשמה, אזי מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר. %break מה שאין כן בשלא לשמה, אז שייך עליו לומר מה שאמרו חז"ל "אחד יוצא להוראה", היינו שיש לו הזכות, שעל ידו יוצא אחד להוראה, נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה, זאת אומרת אלו שיוצאים להוראה. וזה ענין, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. %break %H האמת והשלום אהבו %break "האמת והשלום אהבו". ויש להבין מה משמיענו בזה, כי דווקא בדברים שיש ביניהם שנאה שייך לומר דבר חדש, היינו שהם אוהבים זה לזה. אבל איזו שנאה שייך לומר בין אמת ושלום. %break %H מסיר אזנו משמוע תורה %break "אמר רבי חנינא בר פפא כל מי שמסיר אוזנו משמוע תורה תפילתו נמאסת, שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (מדרש רבה האזינו). ויש לשאול: %break א. מה הלשון "מסיר אזנו", ולמה לא אמר פשוט כי מי שלא שמע תורה, כי מלשון "מסיר" משמע שצריכים רק לשים את האוזן לשמוע ודי ולא צריך ללמוד תורה, כי רק בשמיעה לבד כבר יוצאים ידי חובת תורה. %break ב. ומדוע תהיה תפילתו נמאסת, וכי אפשר שכל העולם יהיו לומדי תורה, וכי מי שאינו בגדר של לומדי תורה כבר תהיה תפילתו תועבה. %break ג. הלא ידוע שיש ענין של הכרחיות ומותרות. תפילה נקרא הכרחיות ותורה נקרא מותרות, ולכן נקרא תורה בשם מתנה, כי מתנה שייך רק על מותרות. ולפי זה צריך להבין אם מסיר אוזנו משמוע מותרות, מדוע גם ההכרחיות תהיה תועבה. %break ויש לפרש כי ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ורק שיוכלו לקבל את מתנת ה' בהרחבה, ושתהיה מתנה בשלימות בלי שום הרגש של אי נעימות. %break לכן נתן לנו את העבודה של בחירה ושתהיה כוונתו לשם שמים, אחרת האדם מונח תחת שליטת הצמצום, היינו שאינו מרגיש שיש תענוג בעבודת ה'. %break וכל זה היה בכדי שעל ידי זה יבוא האדם לידי מצב שיוכל לקבל את כל מתנותיו של המלך, ולא יהיה בזה בחינת נהמא דכיסופא, ותהיה בה שלימות התכלית. %break נמצא, שכל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחינת המותרות שיש לו לקדוש ברוך הוא עבור האדם. וזה נקרא בחינת תורה, שהיא מתנה הנקראת בחינת מותרות. %break ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין את עצמו לשמוע את בחינת תורה, כי תורה שהיא בחינת מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך. %page 1735 וזה ענין "נעשה ונשמע". כי "נעשה" לבד לא מספיק, אלא צריך גם לבחינת "נשמע", היינו שעל ידי ה"נעשה" יזכה לבחינת "נשמע", כי רק על בחינת "נשמע" היה תכלית הבריאה. %break לכן מי שמסיר אוזנו משמוע תורה, אז תכלית דבר שאינו לצורך, לכן היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס. %break %H אתי מלבנון כלה %break "אתי מלבנון כלה", אמר רבי לוי בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה. והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא אמר לכנסת ישראל, אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה (מדרש רבה בשלח פ' כ"ג). %break פירוש, שהקדוש ברוך הוא מקרב את האדם לא מחמת מעלות טובות שנמצאת בו, אלא מחמת שיפלות, היינו כשהאדם מרגיש שהוא שקוע בטיט היון ולבנים, היינו שרוצה ללבן את עצמו ואינו יכול, אזי הוא בשיפלות. ומבחינה זו זוכה להתקרבות ה'. %break %H הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים %break "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" (יבמות קכ"א ע"ב). %break היינו כשהאדם הוא בחינת צדיק, שהוא בזמן העליה, אז הוא מדקדק עמו, שתהיה כוונתו לשם שמים. היינו שלא לקבל סמיכה מהעליה זו, ויאמר שעכשיו אני רואה שכדאי להיות עובד ה', מטעם שהוא מרגיש עכשיו תענוג בעבודתו. %break נמצא שאין זה לשם שמים, כי אין האמונה בה' גורמת לו להיות עובד ה', אלא התענוג הוא הגורם לו. %break ומה הקדוש ברוך הוא עושה, הוא מפיל, נופל ממצבו הגבוה למצב של שיפלות. נמצא שנענש תיכף על המקום. וזהו מה שכתוב, "וסביביו נשערה מאוד", שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הזמן של צדקות. %break מה שאין כן, כשהאדם במצב של שיפלות, היינו שאינו מרגיש טעם בעבודה, אין אז מה לדקדק עמו, כי בין כך ובין כך הוא בשיפלות, ויש לו עכשיו עבודה להתקרב לה'. לכן אין שייך לומר שיקח ממנו את הטעם של עבודה, כי אין לו עכשיו שום טעם. %break וענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. %break ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. %break וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית. %break %H וצדיק באמונתו יחיה %break %page 1736 "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד ע"א). יש לפרש "והעמידן על אחת" לומר שכל התורה תתפרש על ענין אחד שהוא אמונה. %break ולאחר שיש לו היסוד, אז מתחיל תורה לשם תורה. מה שאין כן קודם דתורה הוא לשם "אחת", שהכוונה שעל ידי התורה יבוא למצוה שהיא נקראת "אחת". %break ומכאן שיש ללמוד את התורה ולראות איך שהתורה מדברת רק מעניני אמונה. וחוץ משלומדים את התורה את בחינת הנגלה, יש ללמוד אותה גם כן על דרך הרמז, שמדברת מעניני אמונה. %break %H אדם ותפקידו %break טרם שאנו מתחילים לדבר מאיזה ענין, צריכים לדעת מי הוא המדבר ולמי מדברים. %break ובזה אין לנו ספקות שאנחנו נקראים נבראים, זאת אומרת שאנו חיים בעולם הנברא יש מאין. ואאמו"ר זצ"ל קבע בספרים שלו באריכות, שדבר המחודש יש ואין הוא רק הרצון לקבל שבנו, שבכל זמן קיומו בעולמנו זה הוא רוצה לרכוש רק קניני הנאה. %break וזה אנו רואים שבענייני הנאה אין הבדל בין אדם לחבירו, אלא כל אחד רוצה להתענג, החל מילד בן יומו ועד יומו האחרון הוא רוצה להנות. %break וכל ההבדל הוא רק באיזו התלבשות אור הנאה מלובש בו. כי ענין הנאה הוא דבר רוחני אין להשיגו ולתופסו בלי לבוש, המכונה בספרי הקבלה שאין אור בלי כלי. %break לכן רק בהכלים אפשר להבחין בין אחד להשני. כי ישנם אנשים שאין ראויים לקבל תענוג רק מהתלבשות של שקר, מה שאין כן מהתלבשות של אמת עדיין אין הם מסוגלים לקבל תענוג. %break ודבר זה אנו רואים מתינוקת שמשחקת עם בובה שהילד או הילדה שעשו מבלי סחבות, שהוא ילד של שקר, הוא מוצא חן ותענוג. %break מה שאין כן מילד של אמת, היינו אם יש באותו בית ילד בן חצי שנה ובוכה, והאמא מבקשת מהילדה בת שש, מה לך לשחק ולנשק ילד של שקר, תשחקי עם הילד של אמת, אזי אנחנו שלשתנו נהנה מזה, %break היינו האמא שאין יכולה לסבול שהילד בוכה, והילד יהנה בזה שאת תשחקי עמו ולא יבכה, ואת תהני בזה שאת משחקת באותו שיעור שיש לך הנאה בזה שאת משחקת עם הבובה. %break ועל זה משיבה הילדה, הכל טוב והכל יפה, אבל אני לא מוצאת שום טעם והנאה בזה הילד האמיתי. ואם האמא תשיב להילדה, הלא את רואה מתי שיש לי זמן אני משחקת עם הילד האמיתי ולא עם הבובה. %break ואז הילדה תשיב לה, אני רואה שאת לא רוצה לקבל הנאה ותענוג בעולם הזה לכן את משחקת עם הילד האמיתי, ואני רוצה להנות ובשביל זה אני משחקת עם הבובה. %break זאת אומרת אחד לא מבין את השני. וזה כנ"ל, שהיא עדיין לא מסוגלת להוציא תענוג מדבר אמת, אלא מדבר שקר. %break ובזה יש להבחין בין אחד להשני, היינו רק בההתלבשות, אבל בענין הנאה כולם שווים, היינו במקום שאין תענוג אין האדם מסוגל להנות. וכשהוא עוסק בדבר שאין בו הנאה, זה רק אם ידוע לו שעבור היגיעה הזאת יקבל אחר כך תענוג. %page 1737 וצריכים להבין מאין נובע ומהי הסיבה שאנחנו מוכרחין לקבל תענוג ובלי זה אי אפשר לחיות. %break והתשובה הוא שזה נובע ממחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. כמו שכתוב במדרש משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב. ובשביל זה נטבע בנו לרצות רק הנאה, כדמיון סעודה, שאם אין תיאבון אזי אומרים שהסעודה לא כראוי. %break %H הבולם עצמו בשעת מריבה %break אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א). %break להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים. %break ויש להבין זה על דרך המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצר הרע תיכף מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, אז היצר הרע שואל אותו, מה יהיה לך מזה. על זה יש ד' תירוצים: %break א. שהוא משיב להיצר הרע שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, "וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו" (ברכות י"ז ע"א). %break ב. על מנת שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצר הרע, שהוא לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. וגם זה נקרא שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. %break ג. שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו בתורה ומצוות, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התורה ומצוות שלו. %break וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתורה ומצוות על מנת שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברה אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברה אחרת. %break כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תורה ומצוות, נקרא זה שעובד שלא לשם הקדוש ברוך הוא רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר. %break מה שאין כן כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, זה נקרא שעובד לשם הקדוש ברוך הוא, שכוונתו שרק הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. %break ד. שלא על מנת לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצר הרע שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצר הרע, כמו שכתוב בהגדה של פסח, "הקהה את שיניו", והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת. %break ועל ידי זה זוכים לאמונה שלימה, שעל ידי האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, "זכה, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". %break וזה פירוש שבולם את עצמו בשעת מריבה עם היצר הרע שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחינת שלא על מנת להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נקרא "תולה ארץ על בלימה", היינו אין לו שום יסוד, שנקרא בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת. %page 1738 %H כל שומר שבת כדין מחללו %break ענין שמירת שבת על דרך עבודה, היות שיש ששת ימי המעשה שהוא חול, ויש שבת שהוא אסור בעשיית מלאכה. %break חול נקרא בזמן שהאדם מרגיש שהוא רחוק מקדושה, אזי יש לו עבודה לתקן את מעשיו, בכדי שיקרב את עצמו להקדושה. שענין קדושה הוא דווקא שיש לו השתוות הצורה, אז בשיעור הזה שהוא מתקרב, הוא מרגיש את השפע דקדושה. %break וממילא כשהוא בא לידי הרגשת הקדושה, אין לו אז עבודה בתיקוני הרע. לכן נקרא אז שבת, משום ששבת מכל מלאכתו. זאת אומרת כי רק בזמן שהאדם נמצא בימות החול, שאינו מרגיש את הקדושה, אז שייך עבודה בתיקון הרע. %break לכן העבודה דימות החול נקרא אתערותא דלתתא ועל זה בא אתערותא דלעילא הנקרא שבת, כשהקדושה שופעת עליו מצד הבורא יתברך. ואז צריכים להיות שומר שבת, היינו שכל עבודתו בשבת היא רק בשמירת השבת, היינו שלא יסיר דעתו מקדושת השבת. %break וענין השמירה מתפרש בחשיבות שבדבר. כי יש כלל בהטבע, שכל דבר היותר חשוב הוא צריך שמירה יותר מעלייתא, וכל הדבר שלא כל כך חשוב אז גם השמירה על זה לא כל כך גדולה. לכן עבודה של שמירת שבת מתבטאת בענין גודל וחשיבות של קדושת השבת. %break ועל זה נשאלת השאלה, איך יכול האדם לבוא לידי הרגשת חשיבות הקדושה. התשובה היא שזה בא מעבודה דימות החול, בשיעור שהיה מצטער בימות החול שהוא חול ולא קודש, בשיעור הזה הוא מחשיב את השבת. %break וזה שכתוב "כל שומר שבת כדת מחללו", היינו זה שיכול לשמור את השבת כדת, זה תלוי מחללו, היינו מכפי עבודתו בימות החול. %break %H נעשה ונשמע (א') %break "נעשה ונשמע". להבין מדוע צריך להיות "נעשה" ואחר כך "נשמע". רואים אנו שהאדם משוחד במקום שהוא נוגע בדבר. לכן אפילו שנותנין לו להבין שהוא לא מתנהג כסדר, הוא לא יכול להסכים, מסיבת השוחד שהוא מקבל ממנו עצמו, כמו שכתוב "השוחד יעוור". %break וממילא הוא לא יכול לעשות אחרת מכפי דעתו, היות שהוא בטוח בעצמו שהוא הולך לפי דרך האמת מה שהשכל מחייב אותו. %break ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם מקבל על עצמו בחינת המעשה, נמצא שכבר אינו נוגע בדבר, כי מקבל על עצמו מה שאומרים לו לעשות. ואז אין לו בחינת השוחד שיעוור אותו. %break לכן יכול לבוא לבחינת נשמע, היינו שישמע שהצדק הוא עם המצוה. וזה נקרא נשמע, היינו שמבין אותו. ששמיעה נקרא בחינת הבנה בשכל ובהרגש. כי דווקא לאחר שאין לו פניה עצמית, אז הוא יכול להבין שהצדק הוא מה שהמפקד מצוה לו לעשות. %break מה שאין כן מטרם שמקבל עליו את העשיה, שאז עדיין הוא מקבל שוחד, לכן הוא מבין שאין המפקד מדבר להענין. וזה "נעשה", ואחר כך "נשמע". %page 1739 %H כל מקדש שביעי (א') %break בפיוט "כל מקדש", ושכרו הרבה מאד על פי פעלו. קושית העולם ידועה, במה שאמר "שכרו הרבה מאוד", ואחר כך הוא סותר את עצמו ואמר "על פי פועלו" - משמע דווקא על פי פועלו ולא יותר. %break להבין את הנ"ל צריכים מקודם לדעת מהו השכר. והלא ידוע מה שאמרו חז"ל "הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אלא שצריכים לעבוד לשמה. %break ענין שכר הוא, ששכר שייך לומר שבא אחר יגיעה. שהאדם מייגע את עצמו בכדי למצוא את הדבר, שאי אפשר למצוא בלי יגיעה. מה שאין כן בדברים הנמצאים לא שייך לומר ענין יגיעה. %break בדומה שאי אפשר לומר שהאדם מתייגע למצוא אבן קטנה בגודל סנטימטר על סנטימטר, כי לזה הוא יכול להכנס לאיזה בנין שבונין, ואז הוא ימצא אבן חצץ עוד יותר גדולה מס"מ על ס"מ. %break לכן אין שייך לומר שקיבל שכר כמה אבנים קטנות של חצץ, מטעם שכל דבר הנמצא לא שייך יגיעה. לכן, כשמשיגים את זה, לא שייך לומר שכר על השגת הדברים הנמצאים. %break מה שאין כן בכדי להשיג יהלום בגודל ס"מ על ס"מ, שקשה במציאות למצוא דבר כזה, לכן האדם צריך לתת יגיעה גדולה בכדי להשיג את היהלום. ובזמן שמשיג אותו נקרא שכבר קיבל את שכרו עבור היגיעה. %break והנה אנו צריכים להאמין, מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב "את השמים ואת הארץ אני מלא". וכמו שכתוב בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שכל התענוג שאנו מרגישים בתענוגים הגשמיים הוא רק בחינת נהירו דקיק מאור ה'. %break ומובן מאליו במקום שהאור ה' מגולה אין קץ להתענוג. נמצא לפי זה, כשאנו מאמינים שמלא כל הארץ כבודו, אז התענוג ממלא את כל העולם. %break ובדבר שכל העולם מלא, זאת אומרת שלא צריכים לחפש אחר תענוג, כי אין שום מציאות של מקום בעולם שלא יהיה ממולא עם תענוג, מובן מאליו שלא שייך ליתן יגיעה על התענוג, %break ולא שייך לומר בזמן שמקבלים את התענוג שקיבל שכר, כנ"ל. כי על דבר שאין יגיעה, לא שייך לומר על קבלת הדבר שם של שכר. אם כן נשאלת השאלה, מהו השכר שאנו מקבלים תמורת היגיעה שלנו. %break אלא על מה שאמרנו, שהעולם ממולא עם תענוגים מבחינת "מלא כל הארץ כבודו", נשאלת השאלה למה אין אנו מרגישים את האור ה' הממלא את העולם. %break על זה יש תירוץ שהקדוש ברוך הוא עשה צמצום והסתרה לא להרגיש את אור ה', מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא (כמובא בפתיחה לחכמת הקבלה ד' א'). %break אלא בזמן שהאדם בא לידי דרגה שהוא רוצה להשפיע לה', היינו נחת רוח ליוצרו, ואז מתחיל לחשוב מה חסר לה', בכדי שיוכל להמציא לו, כי כל דאגותיו הן רק שתהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, %break אז הוא רואה שכל מה שברא את העולם, בכדי שיקבלו תענוגים ממנו, ויותר מזה לא חסר להקדוש ברוך הוא. לכן הוא ממלא אז את רצון ה' ומקבל את התענוגים. %break ואז כבר אין שום ענין של נהמא דכסופא, מטעם שהוא לא מקבל את התענוגים משום שהוא רוצה להנות, אלא מטעם שרוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא. %break כי בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. %break ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל בביאור "מלא כל הארץ כבודו". %break נמצא לפי הנ"ל, מה האדם צריך להשיג שנגיד עליו שכבר קיבל את שכרו, אחר שיגע ועמל כמה שנים, זהו רק דבר אחד, הרצון להשפיע. דהיינו את הדרגה שרוצה לשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס. %page 1740 וכל היגיעה שהאדם צריך לייגע את עצמו בתורה ומצוות היא רק להשיג דבר זה. וזה נקרא יראת שמים, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי". %break כי ענין היראה מתבטא כמו שאמרו חז"ל, "בשכר ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט זכה לתמונת ה' יביט" (ברכות ז' ע"א). %break כי ענין היראה מתבאר היות שהאדם צריך להתקרב לה', היינו להתדבק בו, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכביאור חז"ל "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" (סוטה י"ד ע"א), היינו השתוות הצורה. %break והאדם צריך לירא, שלא יהיה חס ושלום מרוחק מה' בזה שהוא לא יכול לצאת מאהבה עצמית, שהיא בחינת קבלה הנקרא רצון לקבל. לכן כל השכר שהאדם צריך לקוות הוא רק להשיג את בחינת כח השפעה. %break וזה פירוש "שכרו הרבה מאד על פי פעלו". אם הוא פועל ומייגע את עצמו בתורה ומצוות, אז ישיג את שכרו, שהוא כח השפעה, אז כח ההשפעה הנקרא "שכרו הרבה מאוד", השכר יגדיל את בחינת "מאד", %break כמו שכתוב בזהר, "טוב" דא מלאך חיים, "מאד" דא מלאך המות, דאיהו יתיר (תרומה ד' קמ"ט ע"ב). %break היינו, זהו השפע השייך לבחינת הרצון לקבל המקורי שהוא בחינה ד', שעליו היה הצמצום. ומי שנכנס לתוך הרצון לקבל הוא מת, מחמת שמסתלק האור החיים ממנו. %break אבל על ידי שמשיגים את הכלי דלהשפיע, אז מקבלים חלקים מהתענוג השייך לבחינה ד', עד שיהיה גמר התיקון, היינו שיקובל כל התענוג המתייחס לבחינה ד' לבחינת על מנת להשפיע, וזה נקרא גמר התיקון. %break %H עצם הבריאה ותיקון הבריאה %break עצם הבריאה ותיקון הבריאה. ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, היינו שה' רוצה להשפיע להתחתונים כל טוב. וכל זמן שהאדם עדיין לא קיבל את שלימות התענוגים ועדיין מרגיש איזה חסרון, זהו סימן שעדיין לא הגיע לשלימות המטרה. %break אבל לקבל את שלימות הבריאה מוכרח להיות בחינת תיקון, שזה בחינת תיקון הבריאה, שזה מוטל על הנבראים לעשות, שזוהי בחינת "אשר ברא אלקים לעשות". %break ותיקון זה הוא בחינת הרצון דלהשפיע, כמבואר בספרי האדמו"ר ז"ל, שמטרם שהאדם תיקן את כוונתו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אי אפשר לקבל התענוגים העליונים, שבחינה זו נקראת מקבל על מנת להשפיע. %break וענין עבודה דלהשפיע זהו כל העבודה שיש לנו לעשות, מסיבת שזהו נגד הטבע שנטבע בנו, הנקרא רצון לקבל. ואנחנו צריכים לעשות את ההיפך, שנחשוק רק להשפיע, ולא לקבל לעצמנו. %break וזה יש להבין על דרך משל. אדם הרוצה בית, ענין קבלת הבית נקרא בשם מטרה, ובחינת שלימות רצונו הוא שיהיה לו בית. אבל בכדי שיתנו לו את הבית הוא צריך לעשות תיקון. ומטרם שיעשה את התיקון הוא לא יקבל את הבית. ומזה יוצא שיש לו שתי עשיות: %break א. שהוא עוסק בקבלת המטרה, שהוא עוסק בקבלת הבית, היינו להכנס לתוך הבית ולהכניס את החפצים שלו וכדומה. %break ב. שהוא עוסק בקבלת התיקון, היינו איך לקבל את התיקון, שעל ידי התיקון הזה הוא יקבל את הבית. והתיקון בכדי שיתנו לו הבית נקרא "כסף", זאת אומרת שעל ידי זה שיתן כסף לבעל הבית, אז הבעל הבית יתן לו את הדירה. %page 1741 אבל בשביל להשיג הכסף צריכים להתייגע. ורק אחר שיגע את עצמו, אז הוא יקבל שכר תמורת היגיעה. וכשיהיה לו את הכסף, אז הוא יקבל את הבית מיד בעל הבית. %break מה שאין כן מטרם שיתן לו את הכסף, הוא לא יקבל את הבית. נמצא שהתיקון והכשרה שיהא ראוי שיתן לו את הבית הוא הכסף. %break יוצא לפי זה, בזמן שהאדם מתיגע בכדי להשיג כסף נקרא זה שהוא עוסק בתיקונים. היינו שכל העבודה שהאדם מתייגע וצריך שתהיה לו הצלחה, זה נאמר רק על השגת התיקון, שהוא הכסף. %break מה שאין כן ההתעסקות לקבל את הבית, אז אין לו שום עבודה. וגודל חשיבות הבית תלוי רק בהתיקונים, היינו לפי כמה כסף שיש לו. %break ומזה נבין שגם ברוחניות, אי אפשר להשיג את המטרה, היינו התענוגים, מטרם שהאדם עושה התיקון. והתיקון הוא הרצון להשפיע, היינו לשמה. %break ואם הוא עוסק לשמה, אז כדברי חז"ל, "מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר, וכל העולם כולו כדאי הוא לו". ואם אין את הרצון דלשמה, לא יתנו לו שום דבר מהדברים הרוחניים. %break נמצא לפי זה שהרצון דלשמה הוא בדומה כמו כסף בגשמיות, שמדידת השגת המטרה תלויה לפי גדלותו ברצון דלשמה. וכמו שכסף אי אפשר להשיג בלי יגיעה, רק אחרי היגיעה הוא מקבל כסף, כמו כן הרצון דלשמה גם כן אי אפשר לקבל בלי יגיעה. %break היינו על ידי זה שהאדם יתייגע בתורה ומצוות, על ידי זה הוא יזכה ברצון דלשמה. היינו שהאדם צריך לראות שכל התמורה מתורה ומצוות הוא יקוה שיתנו לו את הרצון דשמה. %break ומתי שיהיה לו את הרצון הזה, כבר הוא מסוגל לקבל את המטרה והשלימות. לכן יש עבודה בעניני תיקונים, היינו ההתעסקות בהשגת התיקון, ויש התעסקות בקבלת המטרה. %break %H מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון %break ההבדל בין עפר לאשפה, שעפר הוא דבר טבעי שכך נוצר, מה שאין כן אשפה נקראת פסולת. הנה חז"ל אמרו "לית דעניא מכלבא, ולית עתיר מחזירא" (שבת קנ"ה ע"ב), משום שחזיר בכל מקום הוא מוצא את מזונותיו, כי גם פסולת אצל חזיר הוא מאכל. %break ויש לפרש שכל זמן כשהאדם לא תיקן את החטא של נחש הקדמוני, אז כל הטעם שלו בתורה ומצוות הוא רק בחינת עפר. וזה נקרא שכינתא בעפרא. וכוונתו בתורה ומצוות צריכה להיות שעל ידי עבודתנו נוכל לאוקמא שכינתא מעפרא. %break וזה נמשך מצד בריאת העולמות שהיה על הכוונה שנוכל לעשות התיקון של השתוות הצורה, על דרך שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום" (סוטה י"ד ע"א). %break לכן נעשה צמצום והסתרה על הכלי קבלה, שיהיה בבחינת חלל הפנוי וריקן מקדושה, לכן נבחן טעם העפר מצד הבריאה. %break לכן אומר הפסוק "מקימי מעפר דל", היינו השכינה הקדושה נקראת דלה ועניה מטעם הנ"ל, שכולם רואים שאין לה מה לתת לנו בחזרה על ידי העסק בתורה ומצוות. %break נמצא שכל התענוגים של אנשים הם רק מפסולת דקדושה, הנמשך לתוך התענוגים גשמיים, המכונה בשם נהירו דקיק, שהיא להחיות הקליפות. וזה נקרא אשפה. %break לכן "מאשפות ירים", היינו צריך להרים את האדם, שלא יהיה נמשך אחר התענוגים השפלים הנקראים אשפה. וכשהוא מנזר את עצמו מהאשפה, אזי הוא זוכה לבחינת לאוקמא שכינתא מעפרא, כי אחד תלוי בהשני. %page 1742 %H ענין שיתוף מדת הרחמים בדין %break היות שהאדם נולד מבחינה ד', שהיא מבחינת חלל פנוי, שכוונתה לקבל על מנת לקבל, ואם היה נשאר כך רק משורש זה, אז לא היה שום מציאות להפוך אותה בעל מנת להשפיע. %break לכן כשמתערבת בו גם בחינת השפעה, שהיא מדת הרחמים, על ידי זה יש לו הסגולה של תורה ומצוות בעל מנת להשפיע, שיוכל להפוך אותו. %break ויש להבין זה, כי אנו רואים כי מטבע האדם שהוא מושקע בתאוות עולם הזה, ולפעמים יש לו התעוררות והוא חושק אז להגיע לדבקות בה'. %break ואז אנו רואים, בזמן ההתעוררות אין לו שום עבודה לצאת מגשמיות, וכל מחשבתו ורצונו הוא רק רוחניות. וכשיורד ממדרגתו הוא חוזר לסורו, היינו לחשוב רק מדברים גשמיים. %break אפשר לומר כי בזמן שאצלו מגולה הבחינה ד', היינו שהוא מתאווה לאיזו תאוה, הוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל מטעם טבעו. %break וכשמתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, שהיא בחינת כח השפעה, אז גם כן אין לו בחירה, אלא שהוא שואף לרוחניות. וכשמתעוררת אצלו אחר כך בחינה ד', הוא חוזר לסורו. %break לכן אנו רואים, שכשהאדם נמצא בזמן הנפילה, היינו תחת שליטת הרצון לקבל, אין לו בחירה. וכשפועל את בחינת הרצון להשפיע שבו, אז לא צריך לבחירה. %break נמצא לפי זה שכל הבחירה אצלו היא לבחור מי יהיה השולט: או בחינת הדין שבו, או מדת הרחמים שבו. אבל ויכוחים וסברות ושכליות אי אפשר לנצח בזמן שליטת מדת הדין אצלו. %break נמצא שאין לאדם לעשות שום דבר רק להתחבר לספרים וסופרים שעוסקים ברצון להשפיע, שאז מתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, ואז ממילא הוא יחשוק לרוחניות בלי שום התאמצות. %break זאת אומרת, שעיקר עבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהיה השולט. %break %H ענין נקיי דעת %break "כך היו נקיי דעת שבירושלים עושין, לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן" (סנהדרין כ"ג ע"א). %break ענין נקיי הדעת הכוונה, אלו אנשים שהיו נקיים מדעת, כמו שדרשו חז"ל "פלוני יצא נקי מנכסיו". זאת אומרת אלו אנשים שהולכים למעלה מדעת, שזה נקרא בלשון רבים נקיי הדעת. %break ואנשים אלו צריכים להזהר שלא לבוא במגע עם אנשים שאין בהם יכולת רק בתוך הדעת. מטעם שדעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה. %break "דעת בעלי בתים" נקראת בתוך הדעת, היינו שהוא מבין מה שהוא עושה, שהוא חושב תמיד אם כדאי לו לעשות או לא, היינו איזו תועלת יביא לו את המעשה שהוא עושה. %break מה שאין כן "דעת תורה" היא כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת אלא מי שממית עצמו עליה" (ברכות ס"ג ע"ב). פירוש שהוא צריך לבטל את עצמיותו, היינו שמבטל את כל מציאותו. אם כן אין כאן דעת, שיוכל לחשוב מה יתן לו קיום של התורה ומצוות. %break כי בעל בית חושב תמיד על רכוש ולכן על כל דבר שעושה חושב מה זה יוכל להוסיף לו על רכושו. מה שאין כן דרך התורה הוא ביטול רכוש. %page 1743 אם כן אלו בני תורה, שהם הולכים בתוך הדעת, היינו שיש להם דעת בעלי בתים, יש להם דרך אחר משל בני תורה שהולכים למעלה מהדעת, שזה נקרא "נקיי הדעת", שהוא נקי מדעת, מטעם שהוא רוצה ביטול המציאות כנ"ל. %break אם כן איזו דעת שייך כאן לומר שהדעת מחייבת אותו לבטל את עצמו מכל וכל. ובחינה זאת נקראת שלא על מנת לקבל פרס. אם כן אלו צריכים שמירה יתירה שלא יהיו נמשכים אחר בני תורה שהולכים בתוך הדעת. %break %H ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם %break "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". ענין אכילת לחם הכוונה להשפע העליון, כמו שאמרו חז"ל על אדם הראשון "בזיעת אפיך תאכל לחם" (פסחים קי"א). ענין מסכנות נקרא בזמן שהאדם נצרך לבריות, אזי הוא נקרא עני. %break מה שאין כן בזמן שהוא שמח בחלקו נקרא עשיר. ארץ מלשון רצון, כמו שכתוב במדרש, "למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה". %break ובזמן שהאדם הוא עני, היינו שהוא בעל חסרון, זאת אומרת שהקיום של תורה ומצוות אצלו אינו ראוי, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, אזי מגיע לנקודת האמת שנקראת הכרת הרע, %break שרואה את האמת של מצבו, שעל ידי זה הוא יכול לזכות למילוי החסרון. מה שאין כן למי שאין חסרון, היינו כלי, איך אפשר לשפוך לתוכו שפע. %break וזה אפשר לפרש, "יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא" (חגיגה ט' ע"ב), כי בכל פעם שיש לו חסרון, הוא יכול לקבל עליו, ועל ידי זה הוא הולך מדרגה לדרגה, אחרת הוא נשאר בבחינת עומד ולא בבחינת הולך. %break אבל יחד עם זה שיש לו הכלי הנקרא עניות, הוא צריך להיות גם כן בבחינת השמח בחלקו, שזה בחינת עשיר, היינו להסכים שאם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצבו שבו הוא נמצא במצב של חסרונות, הוא גם כן שבע רצון. %break וזה כמו שאמרו חז"ל "כשם שמברכין על הטוב כך מברכין על הרע" (ברכות נ"ד ע"א). היינו האדם צריך לצייר לעצמו באיזה אופן היה משבח להבורא, אם הבורא היה משפיע לו את המילואים על החסרונות, כך מברכים על הרע שבו הוא נמצא. %break שעם כל הכרת הרע שמרגיש בעצמו, מכל מקום יהא שמח בחלקו, ואז הקדוש ברוך הוא משפיע לו לחם. %break וזה פירוש "ארץ", היינו רצון, "אשר לא במסכנות", לא עם החסרון לבד הוא יכול לזכות ללחם מן השמים, אלא צריך להיות גם בחינת עשירות שנקרא לא במסכנות, אז "תאכל בה לחם", היינו שפע עליון. %break וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל מטעם ש"אין ארור מתדבק בברוך", לכן "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", היינו כי מסכים להשאר עם כל הרע, אם רצונו של הקב"ה הוא בכך, ובאופן כזה הוא יעסוק בתורה ומצוות. %break וזה נקרא "שמח בחלקו". ואז הוא עשיר. וזהו "כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה". זאת אומרת אם היה זוכה להטוב הגנוז בתורה ומצוות, בטח שעבודתו היתה בשמחה ובהתלהבות ובשלות הנפש. %break כמו כן עכשיו כשנמצא במצב החסרונות, הוא גם כן צריך שעבודתו תהיה בשמחה ובשלוה, ואז זוכים למאכל אדם, הנקרא "לחם". %break וזה ענין שהאדם צריך לעסוק בתורה הן ביום והן בלילה, ולילה ויום צריכים להיות שוים אצלו, כמובא בזהר הקדוש (ריש בשלח). היינו שמצב השלימות שנקרא "יום", ומצב הבלתי שלימות הנקרא "לילה", צריכים להיות בשוה, %page 1744 היינו אם כוונתו לשם שמים, אז הוא מסכים שהוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרו. %break ואם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישאר במצב הבלתי שלימות, הוא גם כן מסכים. והסכמה מתבטאת בזה שהוא מקיים את עבודתו כאילו היה זוכה להשלימות, זה נקרא מסכים, היינו שהיום והלילה שוים אצלו. %break מה שאין כן אם יש הבדל, אז בשיעור ההבדל יש פירוד, ועל פירוד הזה כבר יש אחיזה להחיצונים. לכן אם האדם מרגיש שיש אצלו הבדל, אז הוא צריך לעשות תפילה שה' יעזור לו, שלא יהיה הבדל אצלו, ואז הוא יזכה לשלימות כנ"ל. %break %H המון העם ויחידי סגולה %break יש המון העם ויש יחידי סגולה. ויש חינוך ומנהג. ויש בחינת יראת שמים. %break ענין המון העם נקרא בחינת חינוך, היינו מה שמחייב אותו לקיום תורה ומצוות הוא מה שנתחנך כך. זאת אומרת אם הגוף שואל לאדם, בשביל מה אתה עושה אלו המעשים, אז הוא מתרץ לעצמו, מטעם שנתחנכתי כך, וכך המנהג אצלנו בהסביבה שבה נולדתי. %break לכן זהו בסיס חזק, שאין האדם נופל ממצבו, משום שההרגל נעשה טבע. לכן כל הדברים והמעשים שהאדם נתחנך בהם, לא קשה להגוף לקיים אותם, מטעם שיש לו מחייב חזק, הנקרא חינוך או מנהג. %break לכן אם האדם לא פגם במנהגי ישראל ובהחינוך שלו, אז הוא יכול להמשיך בהרגלים שלו. למשל אין האדם עומד בפני נסיון שיסע באוטו בשבת, מטעם שנתחנך כך. %break מה שאין כן אם האדם רוצה לעשות מעשים בדברים שלא נתחנך בהם, אז על כל מעשה אפילו שהוא קטן ביותר, כבר הגוף שואל בשביל מה אתה עושה כך, היינו מי הוא המחייב. %break ואז כבר האדם עומד לפני נסיון ובחירה, מטעם שעוד אין לו על זה מחייב. היות שבהסביבה שבה הוא נמצא לא עושים דברים כאלו, לכן אין לו על מי להסתכל, שיוכל לומר שיש לו המון עם שעושים או מדברים או חושבים כמו שהוא רוצה עכשיו לעשות. %break נמצא שאין לו על מי לסמוך, כיון שאין לו בסיס מצד החינוך והסביבה, אלא הוא מוכרח לומר שיראת שמים מחייבת אותו לעשות כך וכך. לכן אין לו על מי לסמוך, אלא על "יחידו של עולם". %break לכן איש הזה נקרא מיחידי סגולה, ולא מהמון העם, שאצלם הוא נולד וקיבל את החינוך. ומשום זה הוא זקוק אז לסיוע מה'. %break וזה ענין "הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים", מטעם שלא יכול לקבל עזרה מהמון העם, לכן הוא זקוק לרחמי שמים, והוא מוכרח לקבל תורה מן השמים. %break מה שאין כן התורה שמקובלת אצל המון העם אינה יכולה לעזור לו, משום שהמה לא יתנו כוחות לעבוד יותר ממה שיש להם. %break %H כי יעקב בחר לו י-ה %break "כי יעקב בחר לו י-ה". וחז"ל שאלו, מי בחר במי, האם הקדוש ברוך הוא ביעקב או יעקב בהקדוש ברוך הוא. %page 1745 והענין, מצד אחד האדם צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא בחר בו, וזה נקרא בחינת השגחה פרטית, שהאדם צריך לתת שבח לה' בזה שנתן לו את האפשרות לשמש אותו במעשי התורה והמצוה. %break והגם שהאדם לא מרגיש עדיין את חשיבות שבהדבר, היות שהוא רגיל לעסוק בתורה ומצוות מבעת היותו ילד, שאז עדיין לא היה מסוגל להרגיש את חשיבות שבתורה ומצוות. %break ולאחר כך שמתבגר, נמשכת עמו הרגילות, ולבו נעשה גס בעת התעסקותו בתורה ומצוות, וממילא לא מרגיש שום חסרון של הרגש מהחשיבות שבדבר. %break אז האדם צריך להתגבר על הרגילות ולעיין תמיד במי ומה הוא עוסק עכשיו. ושיעשה חשבון שהוא גם כן מבין המוזמנים לבוא בהיכל המלך. %break זאת אומרת שהשגחה עליונה עשתה את זה, מה שהוא לא נברא בין הגוים, וכמו כן שלא נברא בין יהודים חפשיים, אלא דווקא להורים חרדים, ונמצא בסיבה שמחייבת אותו לעסוק בתורה ומצוות. וזה נקרא שיעקב בחר לו י-ה, היינו שהקדוש ברוך הוא בחר בו. %break ואחר כך האדם צריך לעסוק בכוונת התורה ומצוות, היינו לאיזו מטרה התורה ומצוות צריכין להביאו, לזה צריכים תשומת לב יתירה. %break היינו שהתורה ומצוות מסוגלין להביא לבחור בדרך ה', שכל מעשיו ומחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וזה נכנס בבחינת שכר ועונש, היינו שהעבודה היא מצד בחירת האדם. %break וזה נקרא שיעקב בחר להקדוש ברוך הוא, היינו שבחר שכל מעשיו יהיו להקדוש ברוך הוא. וזוהי בחינת כוונה. %break ולבחינת המעשה שייך לכל אדם, היינו בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא צריך לתת שבח לה' בזה שזיכה אותו שתהיה לו ההזדמנות לעסוק בתורה ומצוות, בחלק המעשה שבתורה ומצוות. וזה נכנס בגדר של השגחה פרטית. %break ועל בחינת כוונה שייך ענין תפילה, שהאדם צריך להתפלל שמעשיו יהיו לשם שמים. והבחירה הזאת שייכת דווקא לאלו שרוצים ללכת בדרכי התורה, בבחינת דעת תורה. %break מה שאין כן אלו שיש להם שייכות רק לדעת בעלי בתים, שייכים רק לבחינה הראשונה, היינו לחלק המעשה בלא כוונה. כי עיקר הכוונה היא רק להגיע לבחינת כח השפעה. %break וענין קבלה והשפעה נוהגות בכל המדרגות. כי טרם תיקון המסך נקרא בחינת קבלה, היינו שלא לשמה. ותיקון המסך הוא סוד לשמה, היינו השפעה. %break %H שמחם בבנין שלם (ב') %break "שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם" (זמירות ליל שבת קודש). צריך להבין מה זה בנין שלם ובנין שאינו שלם. והענין הוא שכל מה שהאדם עושה הוא שרוצה שעל ידי עבודתו יהיה לו בנין לגור שם. %break ויש בנין שהאדם בעצמו יגור שם, בנין זה נקרא אינו שלם, מטעם שהאדם נקרא בעל חסרון. לכן הבנין נקרא על שמו של האדם, וממילא נקרא זה בנין שאינו שלם. %break מה שאין כן אם האדם רוצה שעל ידי עבודתו יהיה בנין לה', היינו שה' יגור שם, נקרא זה בנין שלם, מטעם שהקב"ה הוא שלם. לכן הבנין נקרא על שמו, לכן נקרא זה בנין שלם, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". %break והענין "שמחם" פירושו היות שבזמן שאדם מחליט שלא כדאי לעבוד בשביל עצמו, היינו לבנות בנין לעצמו, ומתחיל לבנות לשם ה', אז נקרא "מכלל יצא ועוד לא בא". %page 1746 היות כי בזמן שרוצה לעבוד לשמה, בא הגוף ושואל "מה העבודה הזאת לכם". ואז אין לו שמחה, היות שהגוף מתנגד לו, היות שאומר לו שלא צריך להוציא את עצמו מהכלל, כיוון שכל הכלל עוסק בבנינו עצמו, היינו שתהיה להאדם תמורה עבור עבודתו. %break לכן אנו אומרים "שמחם" בזמן שעוסקים "בבנין שלם", שעל ידי זה שהקדוש ברוך הוא ישפיע להם שמחה, שהיא בחינת שמחה של מצוה, שהיא אור האמונה, הנקרא "באור פניך תבהיקם", אז יוכלו להשלים עבודתם. %break %H ענין יראה ואהבה %break בענין יראה ואהבה, ידוע שיראה קודמת לאהבה. והטעם הוא, כי כדי שיוכל האדם לקיים תורה ומצוות מטעם אהבה, הכוונה היא שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות. וזה גורם לו שיאהב את התורה ומצוות. %break מה שאין כן מי שמקיים תורה ומצוות מטעם יראה, אז עדיין לא מרגיש את התענוג של תורה ומצוות. אלא מקיים מחמת יראת ה', היינו שמפחד שה' לא יעניש אותו אם לא יקיים את התורה ומצוות. %break נמצא שאז כל עבודתו היא ביראת ה', היינו שהגוף נותן לו מחשבות של ספקות בהיראה. לכן כל פעם הוא מוכרח להתחזק באמונת ה', עד שיזכה לאמונה בקביעות. %break ואחר כך הוא זוכה לקיים את התורה ומצוות מחמת אהבה, היינו שירגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות. %break מה שאין כן אם הקדוש ברוך הוא היה נותן מקודם לעבוד אותו בבחינת אהבה, שזהו על ידי שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז הוא לא היה נצרך לאמונת ה', %break בדומה לאלו שכל חיותם היא מתענוגים גשמיים, והם מקיימים כל דרכי הטבע לאכול ולשתות וכדומה, אז אין הם זקוקים לאמונת ה', אלא שמקיום כל מצוות שהטבע מחייב אותם מטעם הרגשת התענוג. %break כמו כן אילו היו מרגישים תענוג בתורה ומצוות, היו כולם מקיימים את התורה ומצוות מטעם תענוג ולא מטעם מצות ה', היינו שלא היו זקוקים להאמין בה', אלא שהיו יכולים לקבל את תענוג של תורה ומצוות בלי יחוד עם ה'. %break לכן נעשה הסתרה על תורה ומצוות, שלא מגלים את התענוג של תורה ומצוות, אלא אחר שזוכין על ידי יראה לאמונת ה' בקביעות. %break %H ענין הרע %break ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו רע. זאת אומרת בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה נקבעת מדת גדלו של הרע. %break כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד לחבירו פרוטה, אינו נעשה לחבירו שונא בזה, כי פרוטה לא כל כך חשובה שיהא כדאי לעשות עם השני מריבה. ורק בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה מתרקמת מדת השנאה. עד שאינו יכול לסובלו. %page 1747 נמצא לפי זה, בשיעור שיש להאדם חשיבות בתורה ובמצוות, באותו שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו לעסוק בתורה ומצוות. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות. %break ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע שלו, על דרך הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". היינו בשיעור שיש להאדם אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'. %break %H אם הרב דומה למלאך ה' %break אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו. ענין מלאך הוא שאין לו יצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, "בשעה שעלה משה למרום אמרו המלאכים, תנה הודך על השמים, %break אמר הקדוש ברוך הוא תן להם תשובה ניצחת, אמר להם כלום יש לכם יצר הרע" (שבת פ"ח ע"ב). משמע שאין למלאך יצר הרע. %break לכן יש לפרש, אם הרב, היינו הרב אומר שכל אחד ואחד יהיה דומה למלאך, היינו שתהיה להתלמידים השתוות הצורה כמו מלאך שאין לו יצר הרע, יבקשו תורה מפיו. %break היינו שצריך לבקש תורה מהרב, איך להגיע לידי השתוות להמלאך. משום שאין עצה להכניע את הרע אלא על ידי תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break ואם לאו, ההינו אם הרב אינו לומד עמם להיות כמלאך, אז אל יבקשו תורה מפיו, כי התורה שלו לא הולכת על כיוון אמיתי. %break %H אין לך עשב למטה %break "אין לך עשב למטה שאין לו מלאך שמכה ואומר לו גדל". וצריך לשאול בשביל מה צריך להכותו, אחרת הוא לא רוצה לגדול, הלא מצד הטבע אנו רואים שכל אחד ואחד רוצה להתגדל ולא להיות קטן קומה. %break ולהבין זה יש לפרש על דרך עבודה. היות שהאדם מצד הטבע, כל זמן שהוא מושקע בארץ הוא מוותר על כל מיני גדלות ורוצה להשאר בארציות. %break אלא שיש כח מלמעלה הנקרא בשם "מלאך", שענין מלאך הוא כח המשפיע, שמכה אותו ואומר לו גדל. היינו שמכה אותו עם כח השפעה שלו, ואומר לו גדל, תצא מהארציות, אף על פי שהאדם נברא עם הרצון לקבל הנקרא ארציות. %break ומבחינת הרצון לקבל היה האדם נשאר בארץ, ואף פעם לא היה לו יכולת לצאת מארציות. %break אבל כח ההשפעה שישנו בעולם, הנקרא מלאך, נותן לו יסורים, בזה שלא יהיה לו סיפוק בכך שהוא ממלא את הרצון לקבל. אם כן היסורים שמרגיש זה נותן לו דחיפה שיצא מהארציות. %break וזהו על דרך הכתוב, "אשרי איש אשר תיסרנו י-ה", שעל ידי זה שהקדוש ברוך הוא שולח יסורים לתוך הארציות, זאת אומרת שאין לו סיפוק מהארציות, זה דוחף אותו להתגדל ולצאת מהארץ. %break נמצא לפי זה, בשיעור שהאדם מרגיש את ההכאות, בשיעור זה הוא מתחיל להתגדל ולצאת מהארץ, אחרת היה נשאר מושקע בארץ. %page 1748 %H אתה בחרתנו (ב') %break בענין "אתה בחרתנו" מבוארת הקושיא, הלא חז"ל אמרו שחיזר הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם ולא רצו לקבלה, רק עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע". אם כן מה הענין שאנו אומרים "אתה בחרתנו". %break ויש לפרש על דרך העבודה, ידוע דאדם הוא עולם קטן, לכן הוא בעצמו נכלל מבני שעיר ובני פארן. רק הבחינות שבאדם, שהם אומרים "נעשה ונשמע", רק בהם בחר ה' לתת התורה. מה שאין כן לשאר רצונות שבאדם לא להם ניתנה התורה. %break וזה ענין שאסור ללמוד תורה לעכו"ם, שהכוונה לבחינת אומות העולם שבאדם עצמו, להם אסור ללמוד. %break ופירש אאמו"ר ז"ל שבכל מקום שאמרו חז"ל ש"אסור" הכוונה - אי אפשר. היינו משום ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו שמבטל את עצמיותו ורוצה להבטל לה', אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את התורה במתנה. %break לכן האדם צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא בחר רק את הבחינת ישראל שבאדם, רק לבחינה זו נאמר, "אהבת אותנו ורצית בנו". %break לכן האדם כשאומר, "אתה בחרתנו", אז הוא צריך לכבד ולהחשיב את בחינת ישראל שבו, ולבטל את שאר הרצונות של אומות העולם, מה שהוא נכלל מהם. %break %H ענין הצנע לכת %break "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלקיך" (מיכה ו'). %break ענין הצנע לכת, היינו דבר שבצנעה, שלא נראה לעינים. כי דבר הנראה לעינים נקרא דברים שבנגלה, היינו מעשים, שכל אחד מסוגל לראות מה שחבירו עושה, אבל לא מה שחבירו חושב. ואפילו כשחבירו אומר לו מחשבותיו, גם כן אינו נאמן, שזו מחשבתו האמיתי. %break למשל אדם שצבר הון ותרם אחר כך למוסד תורני. והוא אומר שרוצה לתת להם את הסכום הגדול הזה בתנאי שיפרסמו על כך בעתונים. והוא אומר שכדאי לו לתרום את הסכום הגדול, בכדי שתהיה לו פרסומת וכבוד גדול. %break אולם אפילו שאומר בפירוש שכוונתו כבוד, יכול להיות אחרת. היינו היות שהוא רוצה לעשות המעשה שלא יכבדו אותו, בשביל שהוא עושה מעשה של צדיק, שנותן סכום גדול כל כך, אף על פי שהוא אינו עשיר כל כך, %break מכל מקום מטעם שחשובה בעיניו מצות החזקת לומדי תורה, לכן הוא נותן את הסכום. %break ובכדי שלא יאמרו שעושה לשם שמים ויכבדו אותו בשביל זה שעושה מעשה צדקות, לכן אומר שכוונתו היא לשם כבוד, לכן לא יכבדו אותו. אם כן נמצא שמחשבה אי אפשר לגלות. אבל דבר שבנגלה נקרא רק מעשים. %break לכן אומר הפסוק "והצנע לכת", היינו על הכוונה, שיהיה "עם ה' אלקיך", היינו שישגיח על הכוונה שתהיה לשם שמים. %page 1749 %H הצדיק אבד ואין איש שם על לב %break "הצדיק אבד ואין איש שם על לב... כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נ"ז). ופרשו בזהר, בזמנא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא ולא הוי עלמא כדקא יאות ואזדמן דינא לשריא בעלמא, כדין קודשא בריך הוא נטיל זכאה דאשתכח בינייהו. %break אפשר לפרש, אם צריכין לתת להאדם בחינת ירידה, אז לוקח ממנו את הצדיק, היינו שמקודם לכן נאבדת ממנו אמונת צדיקים, כי אחרת הוא יכול לקבל התחזקות מהצדיק. וזה פירוש "הצדיק אבד ואין איש שם על לב", היינו כי מפני הרעה נאבד לו אמונת צדיקים (וישב ד' ד'). %break H עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה %break "אמר רבי יהודה עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה, שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שיטעמו טעם דגן" (סנהדרין ע' ע"ב.( ויש לשאול: א. הלא יש חמשת מיני דגן, ומנין מוכח שהוא חיטים. %break ב. ואם תמצא לומר שאנו יודעים שזה דגן, היינו חיטים, משום שדוקא בזמן שהתינוק טועם טעם חיטים, אז יכול לקרוא אבא ואמא, צריך להבין מדוע דווקא כשטועם טעם חיטים יודע, וכשטועם מין אחר אינו יודע לקרוא אבא ואמא. %break "תניא, אמר רבי יהודה משום ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. %break ומפני מה אמרה תורה הביאו ב' לחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו לפני ב' לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן" (ר"ה ט"ז). %break ידוע שיש ב' מדרגות: בחינת "שדה", שהוא "שדה אשר ברכו ה'", ובחינת "עץ השדה". אדם נקרא עץ השדה, כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה". %break שדה נקרא בחינת מלכות, בחינת בהמה, גימטריה ב"ן, שמספר שם ב"ן הכוונה היא על מאכל בהמה. לכן מקריבים עומר מן השעורים, שהוא מאכל בהמה, שאז יצאו ישראל ממצרים, כמו שאומר הזהר, שיצאו מרשות הסטרא אחרא לרשות הקדושה. %break וזה נבחן שזהו "אני הוא ולא שליח". אבל זה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שעדיין לא זכו לבחינת תורה, שנקראת בחינת אדם. שהיא בחינת דעת התורה. %break ולזה זכו בעצרת במתן תורה, שאז נקרא אדם עץ השדה. לכן חיטים, שהוא מאכל אדם, אז שייך בחינת חטא של עץ הדעת, שהכוונה היא שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שטועם טעם חיטים. %break ענין אבא ואמא, היינו המוחין דאבא ואמא, שהוא בחינת חכמה ובינה, היינו בחינת בינה השבה להיות חכמה. %break %H כי תצא למלחמה (א') %break "כי תצא למלחמה על אויבך". ופירש רש"י היינו מלחמת הרשות. ויש להבין שהרמז בזה שיש שני מיני מלחמות: א. על בחינת מעשה, היינו מעשי המצוות ועבירות, %page 1750 ב. על הרשות, היינו שכל שמירת התורה ומצוות היא לצורך להרחיב רשותו של אדם, זאת אומרת שיהיה לו כל פעם יותר רכוש. או על ביטול הרשות, שהוא רוצה להגיע על ידי שמירת תורה ומצוות לביטול הרשות של עצמו, %break אלא שיתרבה רשותו של הקדוש ברוך הוא, הנקרא שלא יהיה רשות הרבים אלא רשות היחיד. %break "רשות הרבים" נקרא שמוציא מרשותו של הקדוש ברוך הוא לרשות של עצמו. ו"רשות היחיד" נקרא שמבטל את רשותו וכל רצונו הוא שיהיה רק רשותו של הקדוש ברוך הוא, שזה נבחן שרוצה להגיע לידי מדרגה שכל רצונותיו יהיו בעל מנת להשפיע. %break %H כאשר שש ה' עליכם %break "והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם... כן ישיש עליכם להאביד" (דברים כ"ח). ענין שמחה שייך כאשר האדם הגיע למטרה או שרואה שמקרב את עצמו להמטרה. %break כי בכלל העולם, שנבנה כל היסוד על תמורת שכר בעולם הזה ובעולם הב', לא שייך לומר ביטול מעשה המצוות, אלא פעם עושה יותר ופעם פחות. %break ואין נעשה רשע על ידי זה שפעם פוחת ופעם מוסיף, משום שהאמונה שלו קבועה. ועל המעשים שעתה לא יכול לעשות כל כך, יש לו תירוצים שהוא צודק. %break מה שאין כן בבחינת הפרט, הגם שעושה, מכל מקום כיון שבבחינת הפרט עיקר הוא הכוונה, שהיא על מנת להשפיע בלא שום תמורה, על זה אין הגוף מסכים. וזה גורם לו מחשבה זרה. %break ואז הוא רואה שהוא רשע, אף על פי שבבחינת המעשה הוא עוסק כרגיל, ועל הכוונה אין לו מה לתרץ את עצמו, לכן מוכרח לומר על עצמו שהוא רשע. %break ויש לשאול ולמה באמת הוא כך, מדוע באה לו מחשבה זרה. והוא משום שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם ילך על דרך האמת. %break וכדי שלא להשאר במצב של שלא לשמה, לא נותנים לקיים את התורה ומצוות בשלא לשמה, ושולחים לו מחשבה זרה, בכדי שאם הוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות אין לו ברירה אלא בלשמה. %break נמצא לפי זה, "כאשר שש ה' להטיב", היינו בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות, "כן ישיש עליכם להאביד", היינו שלא נותן להשאר במצב שבו הוא נמצא ולקיים תורה ומצוות בבחינת הכלל. %break מדוע, משום שעל ידי זה יהיה מוכרח לענין דלשמה, כי אחרת הכלל יכול לקיים תורה ומצוות והוא לא יכול. נמצא שהוא עוד יותר גרוע מהכלל. %break %H קטנות וגדלות %break ויהבי אגר אורותא לעתיק יומין. ומפרש בהסולם, זה שמעלין מ"ן לקבל קטנות דבינה, הנקרא ו"ק זהו השכר של עתיק יומין (זהר, אדרא, דף קי"ג אות פ"ח). %break ויש להבין מדוע הקטנות דבינה נקרא שכר לעתיק יומין. ואפשר לפרש, כיון שמסכים לקבל קטנות, שהיא בחינת חסדים, הנבחן למעלה מהדעת, על ידי זה הוא יכול לתת לו גדלות. %break וזה כאילו מי שקיבל שכר, ועל ידי זה הוא משפיע לו עבור השכר שקיבל. כמו כן כאן, על ידי זה שקיבל על עצמו בחינת מיתוק דבינה, שהוא חסדים מכוסים, הוא יכול לקבל אחר כך חסדים מגולים. לכן נבחן זה כעין שכר, שנקרא גם כן בקע לגלגלתא. %page 1751 %H ג' נפשות %break "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". במדרש, "כה תאמר" אלו הנשים, אמור להם ראשי הדברים. "ותגיד לבני ישראל", אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע. ולמה לנשים, שהן מזורזות במצוות. %break דבר אחר, שהן מנהיגין את בניהן לתלמוד תורה, אמר רבי תחליפא דמן קיסרין כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם. %break עכשיו אם אני קורא לנשים תחילה הן מבטלות את התורה, לכך אמר כה תאמר לבית יעקב. ורבי יוחנן אמר "לבית יעקב", אלו סנהדרין שנאמר "בית יעקב לכו ונלכה". %break ויש לפרש את הנ"ל על דרך העבודה. זה ידוע, שהאדם כלול מבחינת מקבל, הנקרא בחינת "אשה", ומבחינת השפעה, שנקרא "איש". %break והנה אדם הראשון כשנברא, סדר בריאתו היה מלמעלה למטה, היינו מזך אל העב, שמקודם היה בחינת השפעה ואחר כך יצא בו בחינת הקבלה. וכפי המבואר בזהר הקדוש, אדם הראשון לא הוי ליה מהאי עלמא כלום, היינו שמטרם החטא לא היה הרצון לקבל בשלימות. %break היות שיש לאדם ג' נפשות, כמבואר בדברי האר"י: א. נפש דקדושה שהיא כלי קודש, ב. נפש מכלי נוגה שהיא מחצה על מחצה, ג. נפש משלש קליפות הטמאות. %break שענין מחצה על מחצה, היינו שאם עשה איזו מצוה אזי הנפש הב' מתחברת להקדושה. ואם עושה חס ושלום איזו עבירה, אזי היא מתחברת לנפש הג'. %break ואדם הראשון נולד מהול, היינו שלא היה את הנפש הג'. ורק על ידי החטא נמשך ערלתו, היינו שהמשיך עליו את נפש הג', הנקרא בחינת האי עלמא. %break לכן כשנברא העולם, נצטוה אדם הראשון תחילה, מטעם שהסדר הוא מהזך אל העב. מה שאין כן במתן תורה כשכבר היה בהם הערלה, שהיא בחינת זוהמא, הנמשך מבחינת חוויא, צריך להתחיל מלמטה למעלה, היינו מהעב אל הזך. %break שענין העב יש לפרש על זמן הקטנות, שבזמן הקטנות, שהוא בחינת נוקבא, שיש שליטה להרצון לקבל, אזי צריכים לומר שענין קבלת תורה ומצוות הוא בבחינת "אמירה" שהיא רכה. %break %H בחינת אדם הראשון (ב') %break אדם הראשון שורשו הוא עפר שאינו ראוי לזריעה, כמו שכתוב "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". שפירושו, שלולי התיקון של האדמה, שנקרא בחינת בינה אדום, לא היתה ראויה לקבלת השפע. %break וזה נקרא שאדם הראשון נולד מהול. ועל ידי חטא דעץ הדעת היה משוך בערלתו, היינו כמו שכתוב, "מעפר אתה ואל עפר תשוב", על ידי זה שהשיב על עצמו הערלה, שהוא הכלי קבלה לעצמו, הדורות שבאים אחריו כבר הושרש בהם הרצון לקבל. %break לכן אברהם הלך בימין, תיקון מדת החסד, היינו שהוא רוצה בחסדים. לכן מבחינת חסדים הוא ממשיך בחינת דביקות בחיי החיים. אבל יצחק הלך בקו שמאל, שנקרא גבורה, לעבוד בבחינת התגברות על כלים דקבלה, שיהיה בעל מנת להשפיע. %page 1752 ומכיון שעוסק בשמאל, היינו לראות את מצבו בבחינת הדעת, אז הוא רואה את החסרונות, ואז המצב של פירוד, כי האדם במצב השמאל במצב חסרון והבורא הוא נקרא שלם, ו"אין ארור מתדבק בברוך". %break לכן יצחק היה צריך להיות נכלל מאברהם, לכן כתוב "אברהם הוליד את יצחק". הלא כולם יודעים זה, אלא ללמדנו שבבחינת יצחק, שהוא שמאל, נכלל גם כן בחינת ימין, שהוא חסד, ומשם מקבל חיים. ויעקב הוא קו אמצע, ובודאי שהוא נכלל מחסדים. %break אולם דוד שבחינתו מלכות, בחינת משיח, שעליה היה הצמצום וההסתר, אינה יכולה לקבל שום אור על בחינתה עצמה. אלא היא צריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה, שפירושו שהיא נבנתה ממלכות דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי. %break לכן קבלה מהם, היינו מאברהם, יעקב, יוסף, שהם למעלה מהמלכות, לכן קבלה הארה מהם. %break %H אמונה (א') %break אמונה נקראת בחינת למעלה מהדעת, ונקראת בחינת נוקבא, ובחינת חוק. ותורה נקרא בחינת בתוך הדעת, ונקרא משפט. וזה ענין שאנו אומרים בתפילת אשר יצר, "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים". %break ופירש "נקבים", היינו שהוא בחינת נוקבא וחסרון העומד להתמלאות, וזה בחינת תורה. ו"חלולים" פירושו שהוא צריך להשאר בבחינת חלל, וזה בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break %H ראיה ושמיעה %break "שמיעה" נקראת אמונה, שצריכים להאמין מה שהוא שומע מה שאומרים לו, שהוא אמת. "ראיה" נקראת ידיעה, שאינו צריך להאמין, אם הוא רואה בעצמו. %break %H כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה %break "כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה". כי ענין גאוה הוא שהאדם לא מרגיש את שיפלותו, היינו שזהו חשיבות גדולה לאדם בזה שהוא משמש להבורא ולא שמשמש את עצמו. %break כי האדם הוא בריאה שפלה שלא כדאי לדאוג בשבילה, וללכת כל שנות חיו רק במטרה לשמש ולהנאות את עצמו, שזה נקרא לשמש את האדם. %break אבל לשמש את בוראו, היינו להרגיש את הכדאיות לשמש ולהנות להבורא, שעל זה יתן את כל רצונו ומחשבתו, אין יכול, מטעם שהוא לא מרגיש את עצמו לאדם השפל. %break אלא שהאדם מרגיש את עצמו שיותר חשוב לשמש את עצמו מלשמש את הבורא. זה נקרא שהאדם הוא בעל גאוה. וזה נקרא עובד עבודה זרה, משום שהוא לא יכול להיות עובד ה', אלא עובד את עצמו, היינו עבודה שזרה לנו. %page 1753 %H לא הביישן למד %break "לא הביישן למד", ו"הוי זהיר בכבוד התורה". %break מדוע, כי האדם צריך להתבזות וללכת ללמוד. אם האדם זהיר בכבוד התורה, היינו שהרגיל את עצמו שהגוף שלו יכבד את התורה, שהתורה תהי אצלו דבר חשוב, אז הוא יכול לבזות את עצמו עבור התורה. %break כי עיקר הבושה נמשך מכח שהוא חושב שהוא יכול לבוא לידי בזיונות, אבל בשביל דבר חשוב ומכובד כדאי לסבול. לכן מי שלא יזהר בכבוד התורה, קשה להתבזות על דברי תורה. %break %H אוכל מתוך פסולת %break בשבת אסור לברר פסולת מתוך האוכל, רק אוכל מתוך פסולת. בגוף יש שניהם. ובשבת מבררים רק האוכל, רק מעשים טובים. ובחול צריכים לברר הפסולת, היינו לתקן המידות. %break %H ענין בחירה %break איך שייך לומר בחירה, הלא בית דין מענישים על העבירות לא תעשה, ויש ארבע מיתות בית דין ומלקות ומכות מרדות. %break ואילו בחירה ישנו עליה שכר, היינו איזו תמורה הוא רוצה עבור היגיעה בתורה ומצוות. שאז האדם בוחר, אם הוא רוצה שכר עבור היגיעה לטובת עצמו או לטובת ה', היינו לעל מנת שלא לקבל פרס. %break %H הבחנות בכלי רוחני %break מלכות דעליון, נעשה כתר לתחתון. דומם לפי עצמו יש לו שלימות. צומח מוכרח מקום להתבטל בתוך הדומם. ואחר כך יכול לצמוח בהמסך כלול אהבה ויראה. %page 1754 אהבה ויראה נקרא שני מלאכים המשמשים להאדם להגיע להמטרה. החזרת אח"פ ביוד ספירות נקרא עשרת ימי תשובה. יש בחינת דומם, שיש לו כח המחיה, אבל כולם לא יכולים לעשות שום תנועה באופן פרטי, אלא שיש להם תנועה כוללת. %break אלא מי שרוצה להיות בחינת צומח, הוא צריך לעשות בחינת סוף על הדומם, היינו שאינו רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים להדומם דקדושה, שהיא בחינת מצות אנשים מלומדה. %break זאת אומרת שכל מה שמחייב אותו ללכת בדרך ה', הוא מסיבת הסביבה, שהסביבה חינכה אותו להתנהג כך, היינו כמו שהסביבה מחייבת אותו. %break והם כשלעצמם יש בהם בחינת שלימות, המכונה כלל ישראל, ובהם מאיר בחינת מקיף, המכונה הארה מרחוק. פירוש, אף על פי שהם מרוחקים מסיבת שינוי הצורה, מכל מקום מאיר בהם הארה כללית. %break אבל מי שעושה סוף על זה, ואינו רוצה להיות נמשך אחר הכלל, אלא רוצה להיות צומח, שתהיה לו תנועה פרטית, שלא יהיה תלוי בהכלל. %break וכשהוא סוף, המכונה מלכות דעליון, הנקרא המצב הקודם נעשה כתר לתחתון, הסיום הזה שהוא עושה על הדומם, זהו שורש להכנס למדרגה שניה, המכונה צומח. %break וכמו שאי אפשר להיות שום צמיחה עד שיהיה הזרע נרקב ונאבד בהדומם, כמו כן הוא צריך להיות נאבד בהדומם. שפירושו שאינו מרגיש שום מציאות של עצמו, דהיינו שאינו מרגיש שום חיות בהדומם. %break הקובע מקום לתפילתו, אז מתחיל לצמוח אצלו בחינת תנועה פרטית, המכונה צומח. אבל בכדי לצאת צומח צריך חרישה ושאר מלאכות. %break המסך שבראש כולל אהבה ויראה, שפירושו שעל ידי שהוא מסך ומעלה אור חוזר, הוא עושה חשבון, כמה שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, הוא יקבל. ועל השיעור שפע שאם יקבל לא יוכל לכוון בעל מנת להשפיע, את זה הוא לא יקבל. %break וצריכים לדעת את פירוש של אור חוזר. שכפי המבואר בתע"ס הוא, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שהוא רוצה להשפיע לה', ואז הוא רואה מה אפשר לומר, שעם פעולה זאת שהוא יעשה יוכל להנות לה'. %break אז הוא רואה, היות שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לכן כשמקבל את תענוגי ה', בזה הוא מהנה לה'. %break וזה נקרא שמקבל הנאה ותענוג בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא אהבה, ומתוך אהבת ה' הוא מקבל את תענוג. ואת החלק מה שהמסך אמר שזה לא יקבל, מחמת שהוא לא רוצה להיות מרוחק מה', מטעם שינוי צורה, וזה נקרא יראה, כמבואר בהסולם. %break ובזה מובן מה שכתוב בזהר הקדוש, "שמי עם י"ה הוא לא תעשה", הוא מפחד לקבל, משום שהוא לא יהיה נפרד מה', מסיבת שינוי צורה. %break וזהו חלק הגדול שאין המסך יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן נקרא י"ה שהוא בחינת ג"ר. והאור הזה נקרא בשם אור מקיף. %break והחלק הקטן שהוא מקבל נקרא אור פנימי. לכן נקרא "זה זכרי עם ו"ה הוא רמ"ח עשה", שזה כן צריכים לקבל. וזה נקרא אהבה. אבל על החלק שהוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע צריך להיות יראה, שלא יבוא לידי שינוי צורה. %break %H זמן ההכנה %break בזמן ההכנה ניתן להאדם להכשיר את עצמו בכל הענינים, היינו הן בימין והן בשמאל. היינו שיש לו דרכים על דרך להגיע אל התכלית. ויש לו דרכים על דרך שכבר הגיע להתכלית. %break הנה תכלית השלימות היא שהאדם יקבל את כל תענוגי המלך, משום שכך היה רצון המלך. היינו שכל מה שהוא נהנה בעולם הזה, הוא מטעם מצות המלך, שזה נקרא מקבל על מנת להשפיע. %break והחומר לעבודה להתרגל הוא התורה והמצוות ותענוג שבת וכדומה. וכמו כן כל ברכת הנהנין הוא דווקא על דרך זה, היינו קבלה על מנת להשפיע. %page 1755 ובזה יש הרבה הבחינות: יש אנשים שמרבין בהנאות, בכדי שיוכלו לברך וליתן תודה לה' בזה שנתן לנו את התענוגים, שמצד המשפיע הוא בודאי טוב וחסד. %break ואם להמקבל אין צומחת טובה מן ההנאות שמקבל... אבל אין לומר שנותן לו כסף ואינו קונה עבור הכסף שנתן לו דברים המזיקים לו, שאין מגיעה תודה בשביל המתנה, הלא כוונת הנותן היה לבטח בשביל להטיב לו. %break לכן זה דומה למי שמת לו אביו, והניח לו ירושה. על המיתה הוא אומר "דיין אמת". ועל הירושה הוא אומר "טוב ומטיב". %break כמו כן בזה שהתחתון מתגשם, הוא צריך לומר דיין אמת, משום שמטרם שהאדם עשה תשובה, על ידי הקבלת הנאות הוא נעשה לנפרד מחיי חיים. %break לכן על מיתה אומרים דיין אמת. אבל על הנותן מתנה, היינו על ההנאות שהקדוש ברוך הוא נתן לו, הוא צריך לומר טוב ומטיב. %break אבל מאחר שבשבת אסור בבירורין, לכן בשבת אין העבודה על טהרת הגוף, אלא העבודה בעיקר על הטוב המטיב. והטוב ומטיב נבחן לפי גדלות הירושה, היינו לפי גדלות ההנאה. %break מה שאין כן בחול, שאז הוא זמן של עבודת הבירורין, צריכים לזכור שיש לומר דיין האמת. לכן יש הרבה שאנשים שאינם מצפים לירושת אביהם, משום שקשה להם לסבול את מיתת הגוף. %break לכן הם בוחרים את הרע במיעוטו ואינם נהנים מעולם הזה, אלא כפי מדת ההכרחיות. וההכרח לא יגונה ולא ישובח. %break אבל לפי דרך אאמו"ר זצ"ל, בזה שממעטים את הנאות הגוף עוד לא תצמח מזה שום תבואה, כי "רוב תבואות בכח שור". היינו דווקא על ידי זה שהאדם מצטער, בזה שהוא נעשה נפרד מהבורא, ורוצה להיות דבוק, דווקא דרך הזאת מביאה לשלמות הנרצה. %break כי סוף כל סוף עיקר השבחים וההודאות שנותנים להמלך, ולא הבכיות, כי "עוז וחדוה במקומו" כתיב. היינו מי שעובד על דרך האמת ועומד במקום ה', הוא מרגיש רק עוז וחדוה. %break %H ענין אור דחסדים שלא היה צמצום עליו %break הנה אור החכמה נקרא בחינת השגת התורה וידיעה ברורה. וזהו מקובל בכלי של רצון לקבל. לכן אם אין האדם מוכשר, באופן שלא יקבל לעצמו, שאז הוא נופל לבחינת פירוד, אין אור מתפשט בו. %break מה שאין כן אור דחסדים, הנבחן שהכלי הוא רצון להשפיע, היינו בחינת ביטול לה', ואינו רוצה שום זכות קיום לעצמו, על זה לא היה צמצום. %break היינו, אפילו שהאדם נמצא בשפל המצב, מכל מקום הוא יכול לקבל הרהור תשובה, היינו שיש לו היכולת שיוכל לקבל עליו בחינת מסירות נפש לה'. %break כמו שאמרו חז"ל, "המקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור הרי זה מקודשת, שמא הרהר תשובה בלבו" (קידושין מ"ט ע"ב). היינו, שלא היה צמצום על בחינה זאת, אלא תמיד הוא יכול לקבל את אור דחסדים, היינו להמשיך כוחות מלמעלה שיוכל למסור נפשו ורוחו לה'. %break ואין על זה שום בדיקות, אם כוונתו בלתי ה' לבדו מאז ותמיד, אלא כל רגע ורגע הוא יכול לעשות תשובה. מה שאין כן אור החכמה, היינו שישיג מדרגות עליונות בבחינת סודות התורה, לזה הוא צריך שיהיה תמיד כל כוונותיו בלתי ה' לבדו. %page 1756 %H עבודת האדם %break טבע האדם, שיכול לוותר על תענוג קל בכדי שיקבל תענוג יותר גדול. לכן בזה אין נוהג ענין של בחירה. %break מה שאין כן מי שעובד בעל מנת להשפיע, רק מטעם אמת, היינו שדרך האמיתי היא רק בעבודה על מנת להשפיע, בזה שייך בחירה. כי הוא בוחר לעבוד בדרך בהאמת, אף על פי שלא יהיה לו שום תענוג, ואף על פי שבדרך זה יש בחינת יסורים. %break וכל זה רק מטעם שהוא רוצה לבחור בהאמת (על דרך "מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך הוא"). %break יש להבין, שאם האדם עוסק בתורה ומצוות מטעם שכר ועונש, ולא מטעם להשפיע, אז כבר יש לו הספקה בבחינת האמונה שיש לו. כי מטבע הגוף שהוא מפחד מיסורים ורודף אחר התענוג. %break ומשום זה אין לו צורך הכרחי לזכות לגדלות השם יתברך, כי מאי איכפת לו לדעת את שיעור גדלות השם יתברך. %break היינו, כי אין לו צורך לדעת את גדלות השם יתברך, אם הוא עובד ה' באמונת שכר ועונש, כי אין גדלות המלך סיבה שתחייב אותו ריבוי עבודה בתורה ומצוות, כי אין כל קשר ביניהן. אלא הסיבה להעבודה היא תלויה בשיעור אמונת שכר ועונש. %break מה שאין כן מי שעובד מטעם להשפיע, היינו שיש טבע בהגוף שיכול להכניע את עצמו תחת מי שגדול ממנו, ויש לו כח לשמש את מי שגדול ממנו, %break נמצא שרק שיעור גדלותו של השם יתברך מחייב אותו את העבודה. ובשיעור שמאמין בגדלות השם יתברך, לפי שיעור זה יש לו כח לעבודה. %break ומאחר שרצון ה' הוא שהתחתונים יזכו לראות את גדלותו ורוממותו של הבורא יתברך ויתעלה לכן משום זה התחתון צריך לעבוד רק מטעם להשפיע. %break היינו לא מטעם מתנת המלך, הנקרא אהבה התלויה בדבר, אלא מטעם המלך עצמו, מאחר שהוא מאמין בגדלות המלך, לכן יש לו כח להשפיע ולשרת את המלך. %break נמצא שכל עבודתו היא בהתבוננות גדלותו ורוממותו יתברך. ובשיעור שיש לו הכרה בגדלותו, בשיעור זה הוא מרבה בהעבודה. לכן יש מעלה יתירה בהעבודה של על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break %H גדולה הכנסת אורחים %break "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכ"ז ע"א). %break שכינה נקראת בחינת מלכות, היינו בחינת חכמה. אבל הכנסת אורחים, שהיא בחינת חסדים, גדולה יותר. %break היינו, לאחר שיש לו חכמה, הוא צריך לחפש חסדים, אחרת החכמה אינה מתקיימת, מפני שחכמה מוכרחה להתלבש בלבוש של חסדים. ובגשמיות נותן המצוה לפי ערך השורש. כי בגשמיות אין הדברים כפשוטם. %break כי ידוע, שמלא כל הארץ כבודו, ומה שייך לומר שעזב את השכינה בבית והוא יוצא לחוץ לקבל אורחים. ואי אפשר לומר שמי שזכה להשראת השכינה פטור מכל המצוות שבתורה. %break אלא להיפך, לאחר שזכה להשראת השכינה, אז הוא מקיים את התורה והמצוה על דרך האמת, שכל התורה כולה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא. ולפי הנ"ל זהו פשוט. %page 1757 %H עצביהם כסף וזהב מעשי ידי אדם %break יש בחינת רוחניות שאדם עושה לעצמו, היינו שמצייר לעצמו לזה הוא עובד, היינו לרוחניות זו כדאי לעבוד. וזה נקרא "מעשי ידי אדם", מה שהאדם יכול לצייר לעצמו שזה נקרא בבחינת רוחניות, לזה הוא מתפלל. %break מה שאין כן כשהאדם עושה תשובה, וזוכה לפקיחת עיניים בתורה, בבחינת שיודע תעלומות מעיד עליו, רק אז נקרא שהרוחניות שהשיג אין זה מעשי ידיו. %break כי אז האור מתגלה אליו כפי הציור שנותנים לו מלמעלה, ולא כפי הציור שהתחתון עשה לעצמו. אם כן מעשי ידי אדם הוא לפי ציורו של אדם. %break %H ענין התפילה %break בענין התפילה, שצריך להיות בבחינת "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". %break ויש לשאול אם האדם מסדר שבחו של מקום, שהוא טוב ומטיב לרעים ולטובים ורחמיו על כל מעשיו, אם כן בטח שגם לו נתן ה' כל טוב ומילא כל מחסורו, ואם כן מה יש לו עוד להתפלל. %break ובשיעור שהוא שמח בחלקו, באותו שיעור הוא יכול לשבח אותו יתברך, אם כן מה יש לו עוד להוסיף. %break הנה ב"רבון כל העולמים", שאומרים בליל שבת אחר "שלום עליכם", כתוב, "מודה אני לפניך... על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה עתיד לעשות עמי". %break הפירוש הוא, היות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן על העבר צריך לומר "מודה", היינו הודאה. ובשיעור שהוא מרגיש את עצמו ליותר שלימות, אז ההודאה היא יותר אמיתית. %break לכן, כשהוא שמח בחלקו, אז ההודאה שלו שנותן לה' היא יותר אמיתית. אבל על העתיד הוא צריך לתת תפילה והתעוררות. %break וזה, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל על העתיד. ואאמו"ר זצ"ל אמר, כי בזמן שהאדם מרגיש את עצמו לבחינת חסרון, הוא בבחינת ארור, ו"אין ארור מתדבק בברוך". %break לכן כשהוא מסדר שבחו של מקום, והוא בבחינת שמח בחלקו, אז האדם נקרא "ברוך", ואז הוא יכול להתדבק בברוך. לכן כל התפילות הן על העתיד. %break וענין שמח בחלקו, האדם יכול להיות שמח מזה שזכה להכנס לבית הכנסת, אף על פי שאין לו חשק להתפלל או ללמוד. אבל אז האדם צריך לומר, שאפילו רק לבוא לבית הכנסת זוהי זכיה גדולה, שלא כולם זוכים לה. וזה בבחינת, "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". %break ואם האדם מסוגל לעשות חשבון נפש שהוא בא לבית מקדש מעט, שזהו מקום שכל אחד ואחד יכול להתיחד עם מלך מלכי המלכים, ואז לחשוב אל מי יש להתפלל, %break אזי זה בעצמו מספיק לאדם שתהיה לו שמחה. וזה נכנס בגדר, "לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". אבל גם בענין שמח בחלקו צריכים לדעת שזה ענין של מסתפק במועט. %break וענין, הסתפקות במועט עיקר הכוונה היא על רוחניות, שהכוונה היא על מיעוט שכר. היינו שהוא מסוגל ליתן עבודות הכי גדולות, אף על פי שהוא רואה רווח קטן. והוא מסתפק על מיעוט שכר. %page 1758 כי אין מסתפק במועט נחשב מי שצריך לאכול מאתיים גרם לחם ביום ואוכל מאתיים גרם, כי אומנם זה מועט אבל זוהי כל התצרוכת שלו, שהוא לא צריך יותר, היינו אין לו כלים לקבל יותר. %break אלא מסתפק במועט נקרא במי שצריך אלף גרם ביום, ואין לו יותר אלא מאתיים גרם, והוא מסתפק בזה, והוא שמח בחלקו עם זה. זה נקרא שמח בחלקו. %break לכן אלו אנשים שצריכים להבין יותר ושתהיה להם הרגשה רוחנית ביותר, ומכל מקום ואף על פי שעדיין לא זכו לא לידי הרגשה ולא לידי הבנה, מכל מקום הם מסתפקים בזה, והם שמחים בחלקם. %break נמצא לפי זה, אף על פי שהם שמחים בחלקם, מכל מקום עדיין נשארים להם הכלים שלהם שלא נתמלאו עם השלימות, שלפי רוחם אין להם הספקה. %break ולכן על ידי זה שהם שמחים בחלקם הם נמצאים במצב של ברוך. ואז "ברוך מתדבק בברוך", ואז יכולים לזכות שה' יאיר עיניהם ולבם בתורת ה' ושיזכו להרגשה ולהבנה. %break %H שיפלות %break האדם צריך לראות את שיפלות עצמו, מפני שיש בזה הרבה טעמים. ועיקר שיפלות היא לראות את האמת, היינו איך שתועלת עצמו היא יותר חשובה אצלו מתועלת ה'. היינו שאין האדם מסוגל לראות מה שהוא חוץ מתועלת עצמו. %break לכן בזמן שהוא עושה איזה מעשה, ולא רואה איך תגיע ממעשה זה תועלת עצמו, אין האדם מסוגל לעשות. נמצא שאין לך שיפלות גדולה מזו. וזה "כבהמות נדמו". וזהו כל הענין של הכרת הרע. אבל יש בזה ב' ענינים, הן במוחא והן בליבא. %break %H הקול יפה לבשמים %break "תניא, רבי נתן אומר, כשהוא שוחק אומר, הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים". "בשמים" הם בחינת ריח, שעולה ממטה למעלה, שהיא בחינת חכמה המתקבלת באצילות דווקא על ידי סדר הזה. %break מה שאין כן כשמקבלים חכמה מלמעלה למטה היא בחינת ג"ר, ואין שם מקום לחסדים, וחכמה בלי חסדים אינו מאירה. נמצא שבשמים נקראים בחינת חכמה. %break עיין בזהר ובהסולם ש"קול" נקרא חסדים. וזה שאומר, כשהוא היה צריך להמשיך חכמה כשהיא נכללת בחסדים "אומר הדק היטב, היטב הדק", היינו שלא יקבלו החכמה רק בדקות, שהיא בחינת ו"ק, הארה ממטה למעלה, כדי שיהיה מקום להמשכת חסדים, שנקרא "קול". %break וזה "מפני שהקול יפה לבשמים", היינו שהחסדים יפה לחכמה, משום שחכמה בלי חסדים אי אפשר להאיר. %page 1759 %H בענין השתוות הצורה %break בענין השתוות הצורה, שזהו תיקון שלא יהיה ענין נהמא דכסופא. אפשר לפרש על דרך הפשט, היות מה שמותר עליו יתברך מבחינה ממעשיך היכרנוך, שיש נחת רוח לו יתברך בזה שהוא משפיע להנבראים, המכונה רצונו להטיב לנבראיו. %break ובשביל זה גם התחתונים צריכים להגיע למידה זו, היינו שיהיה להם תענוג בעת שהם מושפעים. וזה נקרא בדברי חז"ל "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום". %break והיות שהנבראים נולדו במצב הפוך, כי הרצון העליון, הנקרא להטיב לנבראים, ברא בהנבראים רצון לקבל ולא להשפיע, ויש לו רצון להשפיע רק אם הוא יכול להשיג על ידי זה תענוג יותר גדול, %break הוא יקבל איזו תמורה עבור השפעתו. אבל בלי תענוג אין האדם מסוגל להשפיע שום דבר. נמצא שהוא בהופכיות הצורה מהבורא. וענין הפכיות הצורה ברוחניות נבחן לפרוד. %break ובזמן שהאדם נפרד מהבורא יתברך חס ושלום, איך אפשר לו להתחבר. אלא זה כל הרע שיש בהנבראים, שצריכים לתקן אותה, וזה נקרא הכרת הרע. %break שהאדם צריך להגיע לידי הכרה, שאין שום דבר שבעולם שיפריע לו לבוא לטוב ועונג רק הרצון לקבל. ואמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב). ודבר זה מפורש היטב בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות". %break נמצא לפי זה, כשהאדם עוסק בתורה ומצוות, צריך שתהיה סיבת התעסקותו לבוא לידי כך שה' יתן לו תמורת עבודה בתורה ומצוות שכר עבודתו. והשכר שלו צריך להיות להפטר מהרע ולהגיע להטוב. %break היינו שיוכל להתדבק עם הבורא יתברך, הנקרא טוב. וצריך תמיד שתהיה הסיבה לנגד עיניו, שהוא רוצה להגיע לידי דרגה שהוא יהנה ממעשים של השפעה, בדומה להבורא יתברך, שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, ולא צריך מהנבראים שום דבר שיתנו לו. %break כך האדם צריך לבקש מה', שיתן לו תמורת עבודתו שכר. והשכר, שיוכל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, שלא צריך שום תמורה עבור עבודתו, אלא בזה המעשים שיהיה לו הנאה ותענוג בזמן השפעתו. %break נמצא שהאדם מתגבר על עצמו ועושה מעשים דלהשפיע, היות שהוא צריך התגברות וכפיה. נמצא מצד אחד יש לו השתוות שהוא אינו מקבל, רק משפיע. אבל אין לו הנאה ותענוג בזמן שהוא משפיע בלי פרס. נמצא שאין לו השתוות עם הבורא יתברך. %break נמצא עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. %break כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו. וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה. %break אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה. %break לכן הוא נמצא אז במדרגה שאומר להבורא, תן לי תענוגים גדולים, מסיבת שאני רוצה לעשות לך נחת רוח. והיות שלא חסר לה' שום דבר, אלא מה שמותר לנו לומר בחינת חסרון הוא רק בזה שהבריאה תגיע למטרתה, שהיא להנות לנבראיו. %break נמצא לפי זה, שלא על מנת לקבל פרס נקרא שהאדם מגיע לידי דרגה, שנתנו לו במתנה מן השמים, שאין לו שום הנאה, רק מה שהוא משפיע לה'. %break אבל אם הוא משפיע, ואין לו אז שום תענוג, נמצא שאין לו השתוות הצורה, מטעם שאין לו תענוג בזמן השפעה, ורק משתוקק שיתנו איזה דבר עבור עבודתו בעניני השפעה. %break מה שאין כן בזמן שהאדם עוסק בעניני קבלה, הוא לא מבקש מה' שום תמורה ושכר עבור עבודתו בעניני קבלה. %page 1760 לכן צריכה להיות תמיד המטרה לנגד עיניו, מה הוא מבקש עבור עבודתו בתורה ומצוות, שהוא רק שה' יתן לו במתנה השתוות הצורה, הנקרא שיהיה לו תענוג בעת שהוא עוסק בהשפעה. %break %H המתחיל במצוה %break "המתחיל במצוה, אומרים לו גמור", היינו על דרך "הבא לטהר מסייעין אותו". לכן המתחיל במצוה, היינו שבא לטהר, אומרים לו מן שמים, גמור, שפירושו שנותנים לו מן השמים כח. %break וזה ענין כל התחלות קשות, משום שהוא צריך להתחיל, ואחר כך כבר מקבל סיוע מלמעלה. %break %H הבדל בין צדקה למתנה %break הצדקה צריכה להיות בסתר, כמו שכתוב "מתן בסתר יכפה אף", היינו שלא יודע למי נותן. ומתנה הוא להיפך, כמו שאמרו חז"ל "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו", כמו שאמרו חז"ל, "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם" (שבת י' ע"ב). %break והענין הוא שצדקה היא בחינת אמונה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". ובזמן שהוא מאמין למעלה מהדעת זה נקרא "מתן בסתר", היינו שאינו יודע למי הוא משפיע, והאם מה שנותן מתקבל. %break וזוהי הכנה לקבלת התורה. כי התורה ניתנה רק לישראל, כמו שכתוב "מגיד דבריו ליעקב", כמו שאמרו חז"ל "חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין". %break לכן אחר כך, כשזוכה לתורה, אז התורה נקראת "מתנה", כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ממתנה נחליאל" (עירובין נ"ד ע"א). "תורה" דווקא שזכה להנותן התורה. %break אם כן הקדוש ברוך הוא מודיע לו, שהוא הוא הנותן לו את המתנה כמו שאמרו, "שבת, כשמרגיש את אור השבת" אז נקרא מתנה, שזוהי בחינת ידיעה. ומטרם שזכה לבחינת ידיעה נקרא בחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה. %break %H ענין שליח ציבור %break טוב להחזן שיש לו קהילה יפה וגדולה, אז הוא שליח ציבור עבור ציבור גדול ומכובד. אם כן גדלותו של החזן נמדדת לפי גדלות הציבור, היינו בכמות ובאיכות. %break "כמות", כמשמעו, קהל גדול והרבה אנשים. ו"באיכות", היינו שכולם שומעים למה שהחזן מוציא מפיו, ולא שחלק מהקהל עוסקים בשאר ענינים, ואין להם ענין לשמוע מה שהחזן אומר. %break כמו כן כשמדברים על דרך הפרט, כל אדם הוא עולם קטן, והוא כלול מהרבה מחשבות ורצונות. וכשהולך להתפלל, אז לוקח את הפה שלו שיהיה חזן. %break וכשהפה שואל להאברים והרצונות שלו, מה אני צריך להתפלל עבורכם, הלב בשם כל הרצונות משיב לו, יש לך נוסח התפילה שאנשי כנסת הגדולה סידרוהו, ואת זה אתה תגיד בשבילנו. %page 1761 וכשהפה, שהוא החזן, אומר מה שכתוב בהסידור, יש לפעמים שהאברים שלו שומעים מה שהוא אומר, היינו שבכל התפילה אין הם מסיחים דעת ושמים לב מה שהפה אומר. %break ויש שלא שומע עם כל האברים, היינו שהוא שומע ואינו שומע, היינו שיש לו באמצע התפילה מחשבות אחרות. ויש שלא שומע בכלל מה שהוא אומר, והפה יכול לדבר מה שהוא רוצה, והוא יכול באמצע התפילה לשמוע גם מה שהחברים שלו מדברים, וכדומה. %break וגם כשהוא שומע ואינו יודע פירוש המילים, היינו איזו שייכות יש להמילים שכתוב בנוסח התפילה אליו, היינו איזו תועלת יביאו לו הדברים שהוא אומר בפה. %break ויש לפעמים שהוא כן ... את השייכות מה שהוא אומר, להגוף שלו, אבל הגוף לא מסכים למה שהוא אומר. ויש לפעמים שהגוף כן מסכים למה שהפה אומר. %break אם כן קהילה גדולה ונאה היא שבזמן שהפה, שהוא החזן שלו, מתפלל שהלב ישמע, בכמות ובאיכות, למה שהוא מוציא בפה. %break ואם הוא רואה שאין האברים מסכימים למה שהוא אומר, אז זה מקום התפילה אמיתי, שאז הוא צריך להתפלל על גלות השכינה, שזה נקרא שכינתא בעפרא. %break שפירוש, שאין לו מקום בשום איבר מהגוף שלו, שיסכים ללכת בדרך האמת, וכשהוא מתפלל על זה, נקרא שמתפלל על גלות השכינה, היינו שתצא מהגלות לגאולה. %break וזה ענין מה שהחזן צריך להיות מרוצה לקהל, היינו שמה שהפה אומר יסכימו העבדים שלו. אז נקרא "שליח צבור", היינו שהאברים שלו שולחים אותו לבקש מה' מה שחסר להם. %break אבל אם הקהל לא מסכים למה שהחזן אמר, אם כן קהל זה דבר אחר והחזן דבר אחר, ואם כן עבור מי החזן, היינו הפה, מתפלל ומבקש תפילות ובקשות. %break לכן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת. וזה בכדי שיהיה להם קהל טוב וגדול, היינו שהאברים ישמעו מה שהחזן אומר, ושהם יסכימו למה שהוא מתפלל שתתקבל תפלתו. %break %H הבוכה על אדם כשר %break "כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו. כל המוריד דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו" (שבת ק"ה ע"ב). %break ויש להבין למה מוחלין לו על כל עוונותיו, אם מוריד דמעות על אדם כשר. מהי הסיבה שבגללה ימחלו לו על עוונותיו. ועוד יש להבין לשם מה הקדוש ברוך הוא סופרן, לאיזה חשבון הוא צריך להגיע. ובשביל מה מניחן בבית גנזיו, למה הוא צריך אותן. %break והענין ידוע, שאדם נקרא הולך ולא עומד. היינו שאדם כל זמן שהוא עדיין עני בדעת, נוהג אצלו ענין של "קרבן עולה ויורד". שפירושו שהתקרבות שלו לקדושה משתנית. %break לפעמים הוא עולה בדרגה, שבאה לו ההתעוררות מלמעלה, ולפעמים הוא יורד, שבא למצב של ירידה ברוחניות. וכשהוא בזמן העליה, אז הוא נקרא "אדם כשר". %break %H אשרי הגבר %break "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ויש לשאול הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואם כן זהו ההיפך מהמטרה. ואפשר לפרש, הלא ידוע שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר, כי כל העולם אוהבים את המנוחה. %page 1762 אלא זה דומה לאדם שאוחז מקל ביד ומכה את כולם כדי שיעבדו. לכן מוכרח כל אחד ואחד לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים שמכים בו במקל. %break והמקל זה היסורים, שאדם מרגיש שחסר לו משהו. לכן כשיש לאדם חסרון, שאין לו מה לאכול, הוא מוכרח להתיגע, בכדי להשקיט לו היסורים של רעב וכדומה. וכל מה שהחסרון ביותר, הוא מוכרח לתת יותר יגיעה, עד שמוכרח להשיג את הדבר שאליו הוא משתוקק. %break לכן אם הקדוש ברוך הוא נותן לו יסורים בזה שאין לו שום רוחניות, אז היסורים מחייבים את האדם לתת יגיעה רבה, עד שמוכרח להשיג את הרוחניות, שמרגיש שחסרה לו. %break ואז על ידי היסורים, הוא ישתדל לבוא לרוחניות, ששם הוא יקבל את מטרת הבריאה, שהיא להיטיב לנבראים. %break ואז הוא יראה מה שנקרא רוחניות, כי מקודם יש לו רק יסורים מזה שאין לו, והוא עוד לא ידע מה זו רוחניות. מה שאין כן כשמשיג, אז הוא רואה את מטרת הבריאה. %break וזה כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, ההבדל בין גשמיות לרוחניות - גשמיות, כשאין לו הוא מרגיש יסורים, וכשיש לו כל הדברים גשמיים עוד לא מרגיש סיפוק מהגשמיות. %break מה שאין כן רוחניות, אין להאדם שום יסורים כשאין לו. אבל כשיש לו, אז יש לו סיפוק מהחיים. לכן כשמרגיש יסורים שאין לו רוחניות אז זוהי סיבה שירצה לרוחניות. %break %H רפואה קודם למכה %break הקדוש ברוך הוא שולח רפואה קודם למכה. ויש לשאול אם אין מכה איך שייך לשון רפואה. %break ויש להבין כי מצינו בחז"ל, שהתורה נקראת תושיה, משום שמתשת כחו של אדם (סנהדרין כ"ו ע"ב). ואמרו חז"ל, "חש בראשו יעסוק בתורה" (עירובין נ"ד ע"א). %break ופירש אאמו"ר ז"ל שמקודם צריכים תורה, שיראה שכח האדם אינו כראוי. שפירוש "חש בראשו", היינו שיש לו מחשבות זרות. "חש במעיו", היינו שכל רצונו רק לקבל לבטנו. %break כי מדרך הרפואה מי שמקבל איזו רפואה והוא אינו חולה, אזי אדרבא סם הרפואה מזיק לו. לכן הוא צריך מקודם ללמוד תורה, שעל ידי התורה הוא יראה שהוא חולה. ואז יקבל את התורה, ואז יתרפא מהמחלות שלו. %break נמצא שהתורה מובנת לנו בשני אופנים: א) שהוא חולה, לכן נקראת התורה תושיה, שמתשת כוחו של אדם. וכל הכח והחיות שלו הם רק מבחינת בהמה. ובכדי לתקן את זה יש תורה באופן ה-ב) שהיא מרפאה אותו מכל המחלות. %break ובזה יש לפרש שהקדוש ברוך הוא שולח רפואה קודם למכה, היינו תורה שנקרא "רפואה" היא קודם למכה, שהתורה מביאה לו את הכרת הרע. %break ואחר כך, שיש לו המכה, היינו מדת הרע שבו, אז "ממכה עצמה יתקן רטיה", היינו מהתורה שגורמת לו לראות שהוא מוכה במידות, אז התורה מרפאה אותו אחר כך. נמצא לפי זה, אם אין לו הכרת הרע, איך יכול לזכות לטוב. לכן צריכים לב' בחינות תורה הנ"ל. %page 1763 %H תדשא הארץ %break "ויאמר אלקים תדשא הארץ... עץ פרי". ופירש רש"י, שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, אלא "ותוצא הארץ... ועץ עושה פרי", ולא ה"עץ פרי". %break לפיכך כשנתקלל אדם על עונו, נפקדה גם היא על עונה ונתקללה, כמו שכתוב "ארורה האדמה בעבורך". %break והמפרשים הקשו איך שייך לומר שהארץ לא שמעה בקול ה'. וכי הארץ היא בעלת בחירה. וכמו כן הקשו, ומדוע לא נענשה תיכף הארץ, אלא נענשה ביחד עם אדם הראשון. %break ויש להבין על דרך העבודה, הנה הארץ מרמזת לאדם. כמו שכתוב בזהר הקדוש וזה לשונו, "עיקרא דארעא בני נשא אינון" (בראשית ד' ס"א ע"ב). הנה תכלית בריאת האדם היתה שהאדם יעסוק בתורה ומצוות לשמה, כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו". %break ופירשו בזהר הקדוש "בשמי" היינו האדם, וזה לשונו, "כל הנקרא בשמי דא אדם, דקודשא בריך הוא ברא ליה בשמיה, דכתיב "ויברא אלקים את האדם בצלמו". %break וקרא ליה בשמיה, בשעתא דאפיק קשוט ודיינא בעלמא, ואקרי אלקים, דכתיב "אלקים לא תקלל" (ויקרא ק"ד ע"א). %break ובחינת לשמה צריכה להיות בשני אופנים, היינו בבחינת עשיה ובבחינת הכוונה, הנקרא "פיו ולבו שוים". %break ויש לפעמים שהאדם עושה מעשה לשמה, ונקרא "לשמה" משום שבבחינת עשיה אין מה להוסיף, כי אפילו מי שהוא גדול שבגדולים לא יכול להוסיף על העשיה, דהיינו אי אפשר לומר שצריך להניח תפילין על יד ימינו גם כן, וכדומה, כמו שכתוב "לא תוסיף ואל תגרע". %break ועיקר החילוק שיש בין אנשים הוא רק בבחינת הכוונה, כי האדם צריך להשתדל שגם הכוונה תהיה דוגמת המעשה. ואז זה נקרא לשמה. %break וענין "עץ" היינו עצמותו של האדם, היינו הכוונה. ו"פירי" נקרא המעשה. והשם יתברך רצה שהארץ תוציא עץ פרי, היינו שיהיו טעם עצו ופריו שוים. %break והארץ רמזה (שענין "ארץ" עיקר הכונה על האדם כנ"ל) שהאדם שיברא לא יהיו הכוונה והמעשה שוים. ובזה יהיה ניחא, לא שהארץ לא רצתה לשמוע בקול ה', אלא הוציאה כדוגמת האדם, שיהיה אחר כך. %break ובזה ניחא שלא נענשה תיכף, משום שהאדם לא חטא. אם כן אין מה להעניש אותה, כי גם העונש שהארץ קיבלה הוא רמז על האדם, היינו על עונש האדם. %break אם כן דווקא לאחר שנענש אדם הראשון, אז שייך עונש להארץ, היינו שיהיה ניכר בהארץ את עונש של האדם. לכן נאמר, "ארורה האדמה בעבורך". %break ופירש רש"י, מעלה לך דברים ארורים כגון זבובים פרעושים ונמלים, משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדיים שינק מהם, עד כאן לשונו. %break וכן צריכים לדעת שענין הקללה הוא גם כן תיקון, כמו שכתוב "מאתו לא תצא הרעות", אלא שזהו לתיקון. כי לולי הקללה היה האדם מוצא טעם בהפרי, אף על פי שאין הכוונה לשמה. %break ואם היה האדם מרגיש טעם מתיקות אפילו בהשלא לשמה, אזי לא היה שום צורך באדם שישתדל בלשמה. כי השלא לשמה היה מביא לו הספקה גמורה. %break מה שאין כן לאחר הקללה, שאין האדם מוצא טעם מתיקות בהמעשים שתהיה לו הספקה, ומרגיש כמשל הנ"ל ששדים יונקים ממעשיו, וכמו שכתוב "קוץ ודרדר תצמיח לך", שאין האדם מרגיש טעם בהשלא לשמה, אלא בחינת "קוץ ודרדר", "ואכלת את עשב השדה", %break שמרגיש טעם של עשב, אז יש מקום שהאדם יתן אל לבו ולהשתדל שהמעשים יהיו לשמה, היינו שיהיו עצו ופיריו שוים. %break וזה שאמרו חז"ל, "אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם קוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו, רבונו של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד" (פסחים קי"ח). %page 1764 היינו שהאדם ירגיש טעם בתורה ומצוות כמו חמור, שאין לו הנאה אלא בגשמיות. כי ענין "אכילה" היינו מזונות, שהאדם נהנה ומרגיש בהם טעם. וכמו שחמור אין לו הנאה וטעם אלא בדברים גשמיים, כמו כן האדם לא ירגיש שום טעם בתורה ומצוות אלא רק בגשמיות. %break ולא נתקררה דעתו עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא, "בזיעת אפיך תאכל לחם", היינו שעל ידי יגיעה האדם יזכה לבחינת לשמה, ואז ירגיש טעם של לחם ולא של קוץ ודרדר. %break ואדם הראשון לפני החטא היו אצלו טעם עצו ופיריו שוים, כמו שאמרו חז"ל, שעץ הדעת היה טעם עץ ופריו שוים. %break היינו שגם בעת אכילת עץ הדעת היו העשיה והכוונה לשמה, כי החטא לא היה באכילה הראשונה אלא לאחר כך, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "אכלתי, ואוכל עוד" (עיין בפי"ס בהקדמה). %break אלא אחר החטא היה המעשה לא כדוגמת הכוונה. ועל ידי היגיעה בתורה ומצוות יזכה האדם לשמה ויזכה לבחינת "לחם". נמצא שלא היה קללה, אלא שהיה תיקון, שכן על דרך זה יבוא האדם לשלימות הרצויה. %break %H בראשית ברא %break "בראשית", ופירש רש"י, "אמר ר' יהודה, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה הטעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, %break שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". %break ויש להבין מדוע נתן להם לכתחילה, הלא היה יכול לתת להם שאר ארצות, שהרי העולם הוא גדול, ולמה נתן להם ארץ כנען. %break אלא שזה רמז לענף ושורש. כי בבחינת השורש, נתן הארץ שהוא הרצון לקבל, כמו שהוא. וזה נקרא יצר הרע שיש לו שבעה שמות, המרמז על שבעת הגוים, היינו שהרצון לקבל משועבד להם. %break ואחר כך צריך לתקן את הארץ שיהיה בעל מנת להשפיע. כי אי אפשר לתקן דבר מטרם שמתגלה הדבר עצמו ורואים שצריך תיקון. ועל זה בא הרמז שנתן את הגוף תחת שליטת ז' עמים. %break ואחר כך, כדי לתקן את הענין של נהמא דכסופא, צריך להשתמש עם הרצון להשפיע, שזה נקרא ישראל, היינו ישר-אל. לכן כשאדם רוצה להוציא את הגוף משליטת ז' אומות, אז הם אומרים ליסטים אתם. %break היינו שניתן לנו הרצון לקבל שיהיה תחת שליטתנו, ואין אתם מסוגלים להוציא את הגוף, וחבל על עבודה שלכם. %break אז הם אומרים, "כח מעשיו הגיד לעמו", שעם ישראל יגיד להם, שהמעשה הזה שהגוף יהיה תחת שליטתם, זהו כוחו של הקדוש ברוך הוא, אחרת לא היה לכם שום שליטה. %break לכן ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. שאנו מאמינים בבחינת "הבא לטהר מסייעין אותו", היינו שהוא לקח מהם הכח שנתן להם ונתנו לנו. %page 1765 %H וירא ה' %break "וירא ה'... לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". ויש להבין, איך שייך לומר שרק אחר המבול ראה ה' כי יצר לב האדם רע. וכי אפשר חס ושלום לומר שלפני כן לא היה יודע על כך. %break ויש לפרש על דרך שיש שני סוגי אנשים. יש אנשים השייכים לבחינת כלל העולם, שהם בחינת "כל העולם אומרים לך צדיק אתה". ויש בחינת "היה בעיניך כרשע". %break כי בכדי שהאדם יגיע למטרה הסופית, מוכרח האדם ללכת בדרך האמת, שהיא בחינת לשמה, היינו שכל כוונת העסק בתורה ומצוות היא בכדי להגיע לשמה. אלא שמתחילים בשלא לשמה, היינו שחושבים שאין יותר בעבודת ה' רק לקיים בבחינת המעשה. %break ומבחינה זו יכולים לעסוק בתורה ומצוות. אבל לעבוד בכדי להגיע להמטרה שבשבילה ניתנו תורה ומצוות, שהיא בבחינת "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", לא חושבים על זה. וכל הצטיינותם היא בבחינת הכמות, היינו שמחמירים יותר, ועושים יותר סייגים וכדומה. %break ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, למה נקרא שמה "ריק" - אפילו ריקנים שבה מלאים מצוות כרימון. ויש להבין אם כן מדוע נקראים ריקנים. אלא, שהם ריקנים מתוכן, היינו חסרה להם הסיבה האמיתית שבשבילה מקיימים את המצוות, כי על הכוונה לא משימים לב. %break נמצא שאחרי המבול, שהאדם ראה כי מי שאינו הולך בדרך האמת, הוא מת במי המבול, הנקראים "מים הזדונים", היינו בחינת "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזו שאלת פרעה, ושאלת רשע "מה העבודה הזאת לכם", אז רואים שיש יצר הרע. %break מה שאין כן מטרם שרואים שעל ידי המבול יכולים למות, אז לא רואים שום רע. נמצא, מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא אומר הכוונה היא על האדם, שעכשיו הוא רואה שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו. %break נמצא שאצל אנשים שרוצים ללכת על דרך האמת, אין זה נקרא "להכות כל חי", אלא זה נקרא שמראים לאדם האמת. אם כן האדם משיג שזה לא נקרא קללה אלא להיפך. %break %H נח איש צדיק %break "נח איש צדיק". מפרש אבן עזרא, "צדיק" במעשים טובים, "תמים" בלב. "בדורותיו", יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח. %break כי בדורות של רשעים, היינו שהמחשבות של הדור הן שלא כדאי לעבוד בעל מנת להשפיע, אז הגוף לפעמים דורש לשבח, היינו שדעתו עם הדורות שלו. ולפעמים הוא דורש לגנאי, מה שהדורות אומרים. %break אז יש לו הבחירה ובידו לעשות מעשים טובים, היינו שהוא יכול להתגבר עם בחינת המעשה. אבל על הלב אין לאדם שום שליטה, שיהיה בידו לשנות הרגשת הלב, אם הלב מרגיש מה שדורותיו אומרים לו. והלב נמשך אחר הרוב. %break לכן אז אין שום עצה אחרת רק להתגבר מבחינת המעשה לעשית מעשים של השפעה, ולבקש מה' שיתן לו לב אחר. וכמו שכתוב "וטהר לבנו". %break אבל מבחינת הויכוח הוא לא יכול להצליח. וכשהוא נעשה צדיק מבחינת המעשה, אז הוא זוכה ונעשה תמים בלב, כמו שאמר האבן עזרא. %break ואחר כך הוא בא לבחינת "את האלקים התהלך נח", היינו שבזמן שהשם יתברך מתגלה להאדם, שמתחיל להרגיש את מציאות ה', אז אין לו בחירה, אלא שהוא מתבטל כנר בפני אבוקה. אז אין הוא מתפעל ממה ששומע מדורותיו, משום שכולם מתבטלים מפני אור ה'. %page 1766 נמצא לפי הנ"ל ש"תמים" בא אחר התגברותו מבחינת המעשה, אז התמימות שלו באה להשלים את כל המומים שהיו לו מקודם. %break והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, תמים הוא אותיות ת-מים, שהוא שורה רק על מי שיודע לרמות את עצמו, ורואה את האמת כפי ראות עיניו, ומכל מקום הוא מקבל הכל בתמימות, שזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת. %break %H עצי גופר %break "עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה את התיבה, וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר". %break ענין המבול הוא מים הזדונים. שבזמן שבאה לאדם שאלת "מי", שהיא שאלת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו", וכמו כן שאלת רשע "מה העבודה הזאת לכם". ומב' אלה, היינו מ"מי" ומ"מה" נעשה מים שהוא המבול, שעל ידי זה נימח כל היקום שיש להאדם בהקדושה. %break והעצה לזה היא להכנס בהתיבה, שהתיבה היא אותיות בית (כמו שכתוב בהסולם), כי "בית" נקרא בחינת חכמה, כמו שכתוב "בחכמה יבנה בית". והיפך מבית היא תיבה, שהיא בחינת חסדים, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, בבחינת "כי חפץ חסד הוא". %break וזה פירוש "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר", היות שצריך לשרות שם אור האמונה. לכן צריך להיות מבית ומחוץ בכפר. אז הוא מקום להשרות בו אור האמונה, כי אז הוא נצרך לאור האמונה. %break וכשהוא בדרך האמונה, אז אין מקום להשאלות של "מי ומה" לכן דווקא על ידי התיבה ניצלים ממי המבול. %break %H לך לך %break "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". במדרש "שמעי בת וראי והטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך, ויתאו המלך יפיך". %break להבין סמיכות הפסוקים, הנה כשמתחילים להדריך האדם ללכת בדרכי ה', מתחילים מבחינת החינוך. ומחנכים אותו לקיים את התורה ומצוות בבחינת שלא לשמה, כמו שאמר הרמב"ם בהלכות תשובה. %break ואחר כך, כשרוצה ללכת בדרך האמת, אומרים "לך לך מארצך", שארץ היא מלשון רצון (כמו שכתוב בממדרש רבה, למה נקרא ארץ, משום שרצתה לעשות רצון קונה). היינו שהאדם צריך ללכת מהרצון הקודם, שהיה רק למלאות את הרצון לקבל, הנקרא שלא לשמה. %break "וממולדתך ומבית אביך", מהחינוך שהיה לו מקודם, שזה נקרא "מצות אנשים מלומדה", שנקרא בחינת "וממולדתך". "אל הארץ אשר אראך", שהוא הרצון להשפיע. %break אבל הרצון הזה אינו בידו להשיג, כי זה נגד הטבע, לכן נאמר "אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא מראה לאדם את הארץ הזאת, היינו הרצון להשפיע. %break והאדם יכול לסייע בזה שה' יראה לו את הרצון להשפיע, רק עם בחינת רצון, שרוצה לזכות לרצון כזה, אבל האדם מצד עצמו אינו יכול לצאת מהרגילות שלו. %break ולזה אמר הפסוק "שמעי בת", היינו הפנימיות של האדם, ששם מקום משכן הנשמה, שיש בכוחה לשמוע שיש דבר כזה שנקרא להשפיע, אבל אין זה ביד האדם לראות זאת, היינו להשיג אותה. %page 1767 לכן נאמר, אם רק תהיה לך שמיעה, שהכוונה שהאדם יחשוב לזכות לבחינה זאת, אז הפסוק מבטיח להאדם "וראי", שיזכה גם כן לראות. "והטי אזנך", לשמוע שיש דבר כזה במציאות, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע ולא לתועלת עצמו. %break אז תזכה ל"שכחי עמך ובית אביך". ואז "יתאו ה' יפיך", היינו את המדות החדשות, שהן בחינת להשפיע ולא לקבל. וזה נקרא "אל הארץ אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא יראה לו את בחינה זו, היינו שיתן לו הכוח שיוכל לעסוק בעל מנת להשפיע. %break וזה נקרא "ארור הגבר אשר יבטח באדם", שחשוב שיהיה פעם שהגוף יתן לו רשות לעסוק בעל מנת להשפיע. אלא זו מתנה מן השמים. וזה פירוש, "ברוך הגבר אשר יבטח בה'". %break ובזה נבין המדרש (ב' פ' ל"ט), "אמר רבי לוי, כשהיה אברהם אבינו עליו השלום הולך לארם נהרים וראה אותם פוחזין ואוכלין ושותין, אמר הלואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת, %break כיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת הניכוש, ועודרין בשעת העידור, אמר הלואי יהיה לי חלק בארץ הזאת. ואמר לו הקדוש ברוך הוא לזרעך נתתי את הארץ הזאת". %break "ארם נהרים", שראה שפוחזין בכדי לקבל שכר, שענין אכילה ושתיה מרמז על השכר שמקבל עבור העבודה, היינו שעוסק לתועלת עצמו. אז אמר לא יהיה לו חלקו בארץ הזאת, היינו ברצון הזה שהוא תועלת עצמו. %break וכשהגיע לסולמה, היינו בחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", שצור מרמז על "צור ישראל", וראה עוסקים בניכוש, היינו שתולשים את המדות הרעות שיש בהם, מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כך, ולא מטעם שכר, %break כמו כן עודרין מטעם שהגיע הזמן שצריכים לעשות כן, שזה נקרא "בשעת עידור", ולא מטעם התועלת עצמו, אז אמר על רצון כזה, יהיה חלקי בארץ הזאת. %break ואז הקדוש ברוך הוא הבטיח, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", היינו שיתן להם את הרצון להשפיע. %break %H כל שרוח המקום נוחה הימנו %break "כל שרוח המקום נוחה הימנו, רוח הבריות נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו". %break הלא ידוע שיש צדיקים בעולם ואין העולם נוח מהם ויש להם מחלוקת. וכן אמרו חז"ל, "האי צורבא מדרבנן דרחים להו בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא", אם כן אין רוח הבריות נוחה הימנו אם מוכח להו במילי דשמיא. %break ויש להבין דהכוונה על דרך העבודה, כי מטרם שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, בני מתא, היינו הרצונות והמחשבות שלו, אינם מתנגדים למעשיו. %break אבל בזמן שמוכח להו במילי דשמיא, שאומר שצריכים לעשות לשם שמים, אז כל האברים שלו הם כנגד, עד שמשתדל שה' יעזור לו שיוכל לעשות לשם שמים. %break וזהו אי אפשר בלי אור תורה, כמו שאמרו חז"ל המאור שבה מחזירו למוטב. וזהו על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה. %break שעל ידי שה' נותן לו את האור תורה, זה סימן שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו. וזה נקרא רוח המקום נוחה הימנו. %break ואז רוח הבריות, היינו כל האברים והרצונות והמחשבות שלו, נוחה הימנו. כמו שנאמר "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". וזהו "בכל לבבך - בשני יצריך". %page 1768 %H מוחא וליבא %break מוחא וליבא. היינו שהאדם נהנה ושמח מזה שהקדוש ברוך הוא נתן לו מקום אמונה. וכמו כן הוא שמח בזה שהקדוש ברוך הוא נתן לו מקום עבודה בליבא. %break ו"בזמן שאדם מצטער השכינה מה אומרת, קלני מראש וקלני מזרועי". היינו כשהאדם מצטער על זה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיעבדו אותו בדרך אמונה, הוא היה שמח אם ניתן לנו לעבוד בדרך הידיעה. וכמו כן האדם יצטער מדוע ניתן לו איסור להשתמש עם הרצון לקבל. %break על זה בא התשובה, "קלני מראשי". הכוונה, מזה שנתתי לכם עבודה במוחא, ובטח שהייתי יכול ליתן עבודה בבחינת ידיעה, אלא שבחר בדרך האמונה, שעל ידי זה יכלו לבוא להמטרה, שהיא להטיב לנבראיו. %break וכמו כן עבודה בבחינת ליבא, שהאדם מצטוה על זה, כמו שכתוב בהנחת תפילין "של הראש, כנגד המוח, ועל היד, זרוע הנטויה, שהוא נגד הלב". "קלני מראשי" וכו', %break היינו שהם חושבים שהדרך שנתתי להם היא דרך בזיון, אלא שצריכים להאמין שזו הדרך היותר טובה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. וצריכים לשמוח בזה. %break %H עברתם על עבדכם %break בפסוק "כי על כן עברתם על עבדכם", ופירש רש"י "כי הדבר הזה אני מבקש מכם, מאחר שעברתם עלי לכבודי". ויש להבין את מילת "לכבודי", הלא אברהם שאמר, "ואנכי עפר ואפר", ואמר, שעברתם עלי לכבודי. %break ויש להבין, מאחר שהיה חושש שהם לא רוצים לאכול אצלו מטעם בושה, לכן אמר "לכבודי", היינו אתם תכבדו בזה אותי. נמצא שהם יהיו המשפיעים ולא מקבלים. אם כן על ידי זה סילק מהם בחינת הבושה, הנקראת נהמא דכיסופא. %break %H בשעה שה' אוהב את האדם %break בזהר (וירא דף נ"ב אות קס"ג), כתוב: "שלמדנו, בשעה שהקדוש ברוך הוא אוהב את האדם שולח לו מתנה. %break ומה היא המתנה - עני כדי שיזכה על ידו, וכיון שזכה על ידו, הקדוש ברוך הוא ממשיך עליו חוט של חסד, הנמשך מצד ימין, ופורש על ראשו, ורושם אותו, %break כדי שכאשר יבוא הדין לעולם יזהר בו המחבל להזיקו, שנושא עיניו ורואה לאותו הרשימו, אז מסתלק ממנו ונזהר בו, משום זה הקדים לו הקדוש ברוך הוא במה שיזכה לזה". %page 1769 ויש להבין מדוע המתנה שלו נקרא עני. ולפי הכלל אין עני אלא בדעת, אם כן כשאדם מרגיש את עצמו שהוא עני בדעת, ומאמין שהקדוש ברוך הוא שלח לו את הידיעה הזאת, שירגיש שהוא עני. אבל במה נקראת המחשבה הזאת "מתנה" מעם ה'. %break והענין הוא, כי ידוע שאין האדם עולה בדרגה אלא אם כן יש לו צורך. אז הוא יכול לקבל מילוי מה', משום שאין אור בלי כלי, היינו שאין שום דבר בלי שום רצון. כי הרצון להדבר נקרא כלי שבהמילוי. %break לכן כשהאדם חושב שאין לו חסרון ממשי, היינו שלא רואה שהוא יותר גרוע משאר אנשים, אז נאמר עליו "בתוך עמי אנוכי יושבת". %break מה שאין כן כשהוא מרגיש שרע לו יותר מכל האנשים, שהוא עני בדעת, שאין לו שום השגה בתורה ומצוות, הגם שיש הרבה אנשים שאין להם שום השגה, אבל היות שאין להם צורך להשגה בתורה ומצוות, אז הם לא מרגישים מזה שום יסורים. %break וברוחניות אומרים "לפום צערא אגרא", משום שהצער והיסורים מזה שחסר לו, ובשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו שממלאים לו את חסרונו. לכן כשהקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא עני, על ידי זה הוא מסוגל לקבל מילוי. %break וזה שאומר, במה האדם יכול לזכות שלא תשלוט עליו מדת הדין והצמצום. אז בא התשובה, שהוא זוכה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא שולח לו מתנה. נמצא שהמתנה הוא החסרון, שהוא הכלי. %break וכשיש לו הכלי, ומקבל את הכלי במקום הנכון, אז הקדוש ברוך הוא ממשיך עליו חוט של חסד, היינו שנותן לו הכח שיוכל לעסוק בתורה ומצוות על מנת לשפיע, שנקרא חסד. אז הדין והצמצום, שגורם הסתרה, לא יוכל לשלוט עליו. %break %H עץ הדעת טוב ורע %break איתא בזהר הקדוש, "עץ הדעת טוב ורע, זכו טוב, לא זכו רע". ומפורש בהסולם, אם הוא זוכה, אזי מדת הדין, שהיא הבחינה ד' הבלתי ממותקת, גנוזה, ומדת הרחמים מגולה, היינו המלכות הממותקת במדת הרחמים מגולה. מה שאין כן לא זכה הוא להיפך. %break ויש להבין ענין גילוי וגניזה מהו. הנה ידוע שהאדם מורכב ממעלות ומידות טובות וכמו כן ממידות רעות. כי אדם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", היינו תמיד נמצא אצל האדם חסרון, שיש לו עוד מה לתקן, אחרת אין לו עוד מה לעשות בעולם. %break והיינו כששני אנשים מתחברים זה עם זה ויש ביניהם ידידות, ופתאום שמע חבר אחד שהשני עשה לו רע, אז תיכף הוא מתרחק ממנו, ואינו יכול להסתכל פניו, ואינו יכול לעמוד בד' אמותיו של חבירו. ולבסוף נתפייסו. %break ובאו חז"ל ואמרו, "אל תרצה חברך בשעת כעסו". נשאלת השאלה מדוע. אלא בשעת כעסו, אז מגולה לחבירו החסרון של חבירו, וממילא הוא לא יכול לסלוח לו, משום שהחסרון של חבירו מגולה. %break ואילו המידות טובות של חבירו, שבשביל מדותיו הטובות בחר בו להיות לו לחבר, עכשיו זהו מכוסה, ורק החסרון של חבירו מגולה, ואיך הוא יכול לדבר עם מישהו שיש לו רע. %break אבל אחר כך כעבור כמה זמן, שנשכח ממנו הרע שעשה לו חבירו, אז יש בכוחו לחזור ולגלות בו את המדות הטובות של חבירו, ולגנוז את המדות הרעות של חבירו, זאת אומרת לתת חיות נשמה במדות טובות של חבירו. %break וממילא המדות רעות של חבירו, בזמן שלא נותנים להן כח וחיות הן נדחקות ונגנזות, כי כשמדברים מאיזה דברים אז הדיבור נותן כח וחיות להדבר שעוסקין בו. %page 1770 לכן כשהכעס נשכח, היינו שנאבדת לו החיות מזה שהרגיש את הצער שחבירו עשה לו, אז יכולים להתחיל לדבר מהתענוג שקיבל מהמדות טובות של חבירו. %break והציור הזה יותר מורגש בין איש לאשתו. לפעמים הם במחלוקת עד שהם רוצים להפרד זה מזה. ואחר כן נעשה שלום ביניהם. ונשאלת השאלה, מה עם הדברים הרעים שהיו ביניהם בזמן שהיו מריבים זה עם זה, האם כבר עבר מהעולם. %break אלא מוכרחים לומר שהם גנזו את הסיבות, היינו המדות רעות שהיה כל אחד ואחד רואה בהשני. ועכשיו, בזמן השלום, כל אחד ואחד זוכר רק המדות הטובות שיש ביניהם, שבשביל המעלות שיש להם נעשה השידוך. %break וגם אז, אם בא מישהו מהמשפחה, ומתחיל לדבר עם האיש או האישה, ומראה את המדות רעות של השני, ונותן כח וחיות בהדברים שאצלם דחוקים וגנוזים, והוא מגלה אותם, אז יש בכוחו של אדם לעשות פירוד ביניהם. %break וכמו כן בין אדם לחבירו. שבא איש שלישי ומתחיל להראות למי מהחברים את הגרעונות והחסרונות של חבירו, ונותן כח וחיות על ידי דיבורו בהדברים שאצלם הם בגניזה, אז אדם השלישי גורם פירוד ביניהם. %break ואפשר זהו הטעם של לשון הרע שאסור לדבר, הגם שזהו אמת, מסיבת שמגלה את הדברים שהיו מקודם גנוזים, והוא עושה עכשיו להיפך, את המעלות הטובות הוא גונז, ומגלה את הגרעונות של חבירו. לכן הוא גורם פירוד ושנאה ביניהם. %break והגם שכל מה שהוא מדבר הוא אמת, והטעם כנ"ל שהכל תלוי מה שהוא מגולה ומה שהוא מכוסה. %break וזהו גם כן בין אדם למקום. כי בזמן שהרע של האדם מכוסה, והאדם מחזיק את עצמו לבעל מעלה, אז הוא מרגיש שהוא מוכשר לעסוק בתורה ובמצוות, כי הוא מוכשר לעלות בדרגה. %break מה שאין כן להיפך, שהמעלות שלו הן מכוסות, ורק הגרעונות שלו מגולים, אז הוא לא יכול לעסוק בתורה ומצוות, כי מרגיש את עצמו שהוא לא מוכשר לשום דבר. %break לכן לכל הפחות שהוא יהנה מעולם הזה כמו בהמה, כי להיות אדם הוא לא מסוגל. ועל זה אמר אאמו"ר ז"ל, כי מדרך העולם כל זמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות הוא מרגיש את שיפלותו. ובזמן שעוסק בדברים גשמיים, אז הוא לא מרגיש שום שיפלות. %break והדבר צריך להיות להיפך: בזמן שעוסק בדברים גשמיים, אז ירגיש את שיפלותו, וממילא יעשה הכל בלי חיות, ובזמן שעוסק בתורה ומצוות, אז יחזיק את עצמו לשלם, וזהו אותו ענין כנ"ל. %break %H וירא אליו ה' באלוני ממרא %break בזהר על פסוק "וירא אליו ה' באלוני ממרא", שואל, למה באלוני ממרא ולא במקום אחר. אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה. %break כי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שימול את עצמו, הלך להועץ עם חביריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך. %break אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם וכו' וירדו מצרימה. ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם, והקדוש ברוך הוא הצילך מכולם, ואיש לא יכל לעשות לך רע. קום עשה מצות רבונך. %break אמר לו הקדוש ברוך הוא לממרא, אתה נתת לו עצה על המילה חייך איני מתגלה אלא בהיכל שלך. וזהו שכתוב באלוני ממרא. %break וידוע קושית העולם, כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם למול את עצמו, אז הלך ושאל בעצת חבירו, שמשמע כאילו היה לו ספק אם כדאי לשמוע בקול ה'. %page 1771 וגם יש להבין מה בא זה ללמדנו, שהקדוש ברוך הוא אמר לו שלא יתגלה לאברהם אלא בהיכל שלו. יותר היה מובן שהקדוש ברוך הוא היה מתגלה לממרא בעצמו, מזה שהתגלה לאברהם אלא בהיכל של ממרא. %break ולפי הכלל שהתורה נלמדת ברשות היחיד, נמצא שגם שלשת חבריו, שהם ענר אשכול וממרא, היו בו עצמו. %break כי לאחר ששמע את צווי ה', הלך להגוף שלו, שיקיימו את צווי ה'. אז בהגוף שלו היו ג' דעות: א' ענר, שהוא בגימטריא ש"ך, שרמז על ש"ך נצוצים שיש בגוף. %break שבש"ך עדיין נמצא לב האבן, שהוא אומר, אני מסוגל לעשות כל הדברים שדרושים ממני, אבל אני צריך להבין מה שאני צריך לעשות. %break והשני אשכול, מלשון אשקול, שהוא שוקל את הדבר. לאחר שענר אומר שהוא נער שהוא לא מבין מה דורשים ממנו, בא אשכול ושוקל את הכדאיות, היינו מה הרצון לקבל מרויח מזה. %break ולפעמים יש לו גם כן בחינת ממרא, שהוא הלעומת מזקן ממרא, שזקן נקרא מלך זקן וכסיל. וכאן ממרא, שמדבר נגד ענר ואשכול, שהוא טוען שהוא רוצה ללכת נגד הדעת, שהיא בחינת ענר, וכנגד הרצון לקבל שהוא אשקול. %break וזה אמרו שנתן עצה על המילה, שדוקא בהיכל של ענר, היינו דווקא במקום שנקרא למעלה מהדעת. ולמעלה מהדעת, מטעם שהוא בחינת הרוח של הרצון לקבל, דווקא במקום הזה התגלה אליו ה', %break שדוקא במקום זה שורה הטוב והעונג. ואז נקרא "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך - בשני יצריך". %break נמצא לפי זה שג' החברים שהלך לשאול, הכוונה על גופו עצמו, שהם בעצמם צריכים להסכים. ואם לא מסכימים, אז צריכים ללכת בדרך הכפיה. אבל מקודם צריכים על דרך השלום. ואם לא הולך על דרך השלום, אזי צריכים להלחם עם הגוף. %break %H איך אפשר להתקרב אליו %break שאלה: אם אין השתוות הצורה בין ב' אנשים, רואים שכל אחד מתרחק מהשני. ואם כן מטרם שאדם תיקן את עצמו שיהיו כל מעשיו לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, אם כן יש שינוי צורה בין הבורא להנבראים. אם כן איך אפשר להתקרב אליו. %break ואם כן איך אנחנו מתפללים לה', הלא הוא רחוק מאתנו, ואנחנו מרוחקים ממנו. תשובה: יש מעשה ויש כוונה. וחז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה". ויש להבין את הקשר הזה שהשלא לשמה יביא לשמה. %break אלא כמו שכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע", היינו שעם המעשה נזכה להנשמע, כיון שיש בחינת אמצעי, שהאמצעי הזה יביא לידי השתוות הצורה, כיון שעושים מעשים דלשפיע. %break אם כן במעשים יש השתוות הצורה, והגם שהכוונה עדיין איננה להשפיע, אומרים שהמעשה יגרום על המחשבה. %break נמצא שהגם שהמעשה הוא שלא לשמה, זה יגרום אחר כך שנגיע לשמה, שנקרא בעל מנת להשפיע. נמצא שלכן ניתן לנו מעשה התורה ומצוות, שזה מביא לנו בחינת השתוות עם המעשה, וזה גורם לנו קצת התקרבות. וזה בחינה אמצעי בין מקבל למשפיע. %page 1772 %H עד שלא מלתי (א') %break במדרש "עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינם באים אצלי, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא מלת היו ערלים באים אצלך, ועכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך". %break ולכאורה יש לדקדק מה השיב לו השם יתברך, שהוא ופמליא שלו יבואו אצלו, אחרי שחשקו של אברהם היה לקיים מצות הכנסת אורחים. %break ויש לפרש על דרך המוסר, שענין "מילה" היא קבלת מלכות שמים ומטרתה לנתק את עצמו מהקליפה, שזה נקרא כריתה ומילה מהקליפות. %break והאדם רואה שמטרם זה, היינו מטרם שקיבל על עצמו לעבוד רק לשם שמים, היו האורחים באים אצלו בבחינת "עובר ושב". ש"אורח" נקרא היצר טוב, היות שהוא בא לאחר שהיצר הרע כבר תושב אצלו י"ג שנה. %break והיה נוהג אצלו שהיצר הטוב היה מיעץ לו לעסוק בתורה ומצוות בבחינת עליות וירידות. %break וזה נקרא הכנסת אורחים, שהרבה פעמים ביום היו לו מצבים של עליות, שפירושו שהכניס את האורח הרבה פעמים. לכן נקרא זה לשון רבים בשם "הכנסת אורחים". %break וזה שאמר, עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אצלי, שהיו תמיד בבחינת עובר ושב. ועכשיו כשמל, היה ממתין שהאורחים יבואו, ולא באו. ועל זה השיב לו ה' יתברך, עכשיו אני ופמליא שלי באים אצלך. %break היינו כי בזמן שעובדים שלא לשמה, לא צריכין כל כך הכנה להשיג בחינת עליות, וביגיעה קלה כבר יכולין לקיים תורה ומצוות. כי שלא לשמה נקרא שעובד על דרך הרצון לקבל. ועבודה זו היא בדרך הטבע, היינו שמטבע האדם לעבוד לעצמו. %break מה שאין כן בזמן שהולך לעבוד בבחינת להשפיע, והיות שעבודה זו היא נגד הטבע, לכן העבודה שהיה רגיל לעבוד לפני זה לא מספיקה לו, אלא להתגברות יתירה הוא צריך. %break וכל זמן שהוא לא מוסיף בעבודה, הוא רואה את עצמו שהוא עוד יותר גרוע ממצבו הקודם. לכן הוא צועק, "למה הרעות לעם הזה", היות שאין לו עכשיו אורחים. %break וה' יתברך השיב לו, עכשיו, היינו בזמן שמתחיל לעבוד בעבודה דלהשפיע הנקרא "לשמי", אזי אני קורא עליך הפסוק "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". שענין הברכה הוא שיזכה להשראת השכינה. וזה נקרא אני ופמליא שלי באים אצלך. %break ומשום זה אתה צריך לדעת שאתה עומד עכשיו במדרגה יותר גבוהה. לכן אתה צריך להתאמצות יתירה, בכדי שתהיה ראוי לקבל אותי והפמליא שלי, היות ד"לפום צערא אגרא". כי בזמן שצריכין לקבל מדרגה יותר גבוהה, צריכין לתת עבודה יותר גדולה. %break אבל זה לא כפי שאתה חושב שאתה נמצא במצב יותר גרוע, בזמן שקיבלת על עצמך לעבוד בעבודה דלהשפיע, הנקרא עבודה לשמה. %break %H ויקם אברהם %break "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר". %break ומובא בבעל הטורים: י' פעמים "בני חת" בפרשה לפי שהמברר מקחו של תלמיד חכם, כאילו קיים עשרת הדברות שיש בהם י' פעמים אות "חת". ולהבין מדוע המברר מקח לתלמיד חכם, כאילו קיים עשרת הדברות. וכמו כן מה ההוכחה מהפסוק. %break הנה הזהר הקדוש מפרש ש"אברהם" נקרא הנשמה, ו"שרה" נקרא הגוף. הנשמה נקרא האור שמתלבש בהכלי שנקרא גוף שהוא הרצון לקבל. %page 1773 והנה הרצון לקבל הנקרא גוף צריכים לברר לו מקח, היינו לתת מקום בהארץ. שהרצון לקבל הנקרא גוף, נברר מן הש"ך נצוצין שנפלו לבי"ע, שהקליפות אוחזין את הנצוצין דקדושה שנפלו לבי"ע. %break וכשרוצים לברר לקדושה, אז כשמבררים את הגוף, שיהיה כלי מוכן לקבל את הנשמה, אז הגוף נקרא "תלמיד חכם". כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל שהקדוש ברוך הוא נקרא "חכם". ואם האדם לומד מהחכם, אז האדם נקרא תלמיד חכם. %break לכן אם הגוף, הנקרא רצון לקבל, לומד מדתו של החכם, היינו להיות משפיע, אז הגוף נקרא תלמיד חכם. %break וזה אי אפשר עד שמקיימים את עשרת הדברות, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), היינו שעל ידי התורה יכולים לנצח את היצר הרע. %break וזה פירוש "המברר מקחו לתלמיד חכם כאילו קיים עשרת הדברות", שענין "קבר" נקרא מקום מנוחת הגוף. לכן יש "קברי עכו"ם" ויש בחינת "מערת המכפלה". %break וכמו שהקשו בזהר הקדוש, לפעמים כתוב "מערת המכפלה", ולפעמים כתוב "שדה המכפלה". ומפרש בהסולם, שענין כפילות הוא שיתוף מדת הרחמים בדין, שמלכות עלתה בבינה. %break יש מלכות דבינה, ויש בינה דבינה. ויש בינה דמלכות, ויש מלכות דמלכות. והכוונה שהגוף צריך לקבל תיקון של שיתוף מדת הרחמים בדין. %break לכן הבירור צריך להיות שיכלל הרצון לקבל, שהוא מדת הדין, במדת הרחמים, שעל ידי זה יהיה הגוף כלי מוכשר לקבל את אור הנשמה. %break והיה צריך לקבל הסכמה מבני חת, היינו שצריך לתת להם משהו, בכדי שלא יקטרגו על הגוף. כדוגמת שנותנין חלק להסטרא אחרא כדי לסלקו ולהינצל ממנו. %break ואז הנשמה, שהיא בחינת "אברהם", יכולה להתישב בהגוף. וזה נקרא "תחיית המתים", היינו שהגוף קם לתחיה מבחינת שבירת הכלים וחטא של עץ הדעת, שהוא סוד "נשירת אברים". %break ועל ידי התיקונים של שיתוף מדת הרחמים בדין, מתקנים הגוף, הנקרא כלי שבו יכול שוב לשכון אור ה', שהוא בחינת נשמה. %break %H ויתן אברהם את כל אשר לו %break במדרש לקח טוב, בפרשת חיי שרה, על פסוק "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", רבי יהודה אומר, זו גבורה. רבי נחמיה אומר, זו ברכה. ויש להבין: %break א. איך אפשר לומר שאחד מוסר להשני בחינת גבורה, הלא אין זה דבר הניתן מיד ליד. ב. מהי המחלוקת, שזה אומר דווקא גבורה וזה אומר ברכה, במאי נחלקו. %break ויש לפרש ששניהם לדבר אחד נתכוונו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. היינו שמסר לו שילך בדרך הגבורה, כמו שכתוב, "וישבע בפחד יצחק אביו". %break היינו על ידי מדת הגבורה, שזו הכוונה את כל אשר לו, שאברהם מסר לו הדרך ללכת בה. ואשר היה מוטל עליו להשלימה, על ידי זה זכה לבחינת ברכה, היינו "ויברכהו ה'". %break היינו על ידי התגברות בתורה ועבודה זכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו כזכיות. נמצא שעבודתו עשתה פרי מלא. %break ולפי זה נבין מה שאמרו חז"ל: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו". %break לעתיד לבוא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, בניך חטאו לי. אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. %page 1774 אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה בניך חטאו. אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. %break אמר ליה ליצחק, בניך חטאו. אמר לפניו, רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה ונשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך. %break ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם ע' שנים דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים, דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא. %break אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך ואם תמצא לומר כולם עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו, כי אתה אבינו (שבת פ"ט ע"ב). %break וענין "ימחו", היינו העבירות. אם כן לא יהיה בשיעור מלא, כי נשאר עוד זמן של עבירות. אבל על ידי מדת הגבורה יהיה לו כח להמשיך את הכח הזה לישראל שהזדונות יהיו לזכיות. %break היוצא מזה שכל הברכות באות על ידי התגברות בתורה. אי לזאת, אם נחזיק ונתחזק בלומדי התורה, שיוכלו להמשיך את כח הגבורה, אזי יהיו לנו ברכות בשיעור מלא, ונזכה להמשיך ברכות על כלל ישראל אמן. %break %H * * * %break אנו רואים שכל מה שיצחק קיבל עליו הוא רק על בחינת תורה, כמו שכתוב תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, אבל לא על בחינת התפילה. וזה הכלל אם לא יהיו לומדי תורה, אזי לא יהיה אפילו מי שיתפלל. %break כמשל מהמלך שהוריד מכל בני המלוכה דרגה אחת, עד שלא נשאר עבור החיל הפשוט שום דרגה. לכן אם אנו רוצים שיהיו בעה"ב ובנינו שיתפללו עלינו, מוטל להחזיק את הלומדי תורה. %break %H מי שאין לו בנים %break מובא בהספרים הקדושים ענין "ברא מזכה אבא", היינו מה שאבא לא היה יכול להשלים, אזי הברא מזכה אותו, במה שמשלים את חלק אביו. ונמצא בזה הוא משלימו. %break ולכן לא היו לאברהם בנים, כי שניהם היו שלמים. ועל ידי הוספת ה' לאברהם, כבר מצא מקום חסרון, שעליו היה כבר מקום להתפלל על בנים. וכמו כן יצחק לא מצא מקום חסרון ועל ידי התפילה המציא לו הקדוש ברוך הוא מקום חסרון, שעל זה היה יכול להתפלל. %break וכמו כן רחל הצדקת היתה יפת תואר ויפת מראה, שלא היה לה מקום חסרון. ועל זה אמרה רחל "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". %break כי מי שאין לו בנים נקרא בחינת מת, זאת אומרת שכבר אין לו מקום חסרון על מה שיצטרך להמשיך חיים חדשים. לכן מסר לו בחינת הגבורה, אשר על ידי התגברות תמיד בתורה ומצוות הוא ימשיך את השלימות הגמורה, כי דרכי בן אדם שמתקן את מעשיו על ידי תשובה. %break ויש תשובה מאהבה, ויש תשובה מיראה. ויש צדיקים כוללים, אפילו מצד פרטיותו כבר זכה לתשובה מאהבה, אבל לטובת הכלל לא תיקן את התשובה מאהבה. %break וזו היתה מדתו של יצחק, כמו שכתוב "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים", היינו בשיעור מלא ומושלם. ובזה נבין מאמר חז"ל, אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב, כי אתה אבינו וכו' (שבת פ"ט ע"ב). %page 1775 %H ברא מזכה אבא %break להבין מה שאמרו חז"ל ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא, אחז המלך שהיה רשע גמור, יש לו עולם הבא בזכות בנו חזקיה שהיה צדיק, אבל מנשה בן חזקיה, אין לו חלק לעולם הבא אף על פי שחזקיה אביו היה צדיק (סנהדרין ק"ד). %break שמעתי מאאמו"ר, שהבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו להשלים לכן כשאברהם השלים רק מדת חסד, נולד אחר כך יצחק להשלים חסרונו. ואחר כן, כשיצחק לא השלים רק מדת הגבורה, נולד אחר כך יעקב, שהוא מדת התפארת, שהשלים את קו האמצעי. %break וכן הוא בכל הדורות משלימים מה שלא הספיקו להשלים הדורות הראשונים. ודבר זה נמשך מחטא עץ הדעת, דלאחר החטא נחלק נשמתו לס' ריבוא נשמות, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. %break %H אברהם הוליד את יצחק %break על פסוק "אברהם הוליד את יצחק", מפרשים שקלסתר פנים של יצחק היה דומה לשל אברהם, וכולם העידו שאברהם הוליד את יצחק. %break ויש להקשות שהרי הכתוב אומר "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", ולא מפרש מיהן התולדות, אלא שהפסוק מפרש על תולדות יצחק, ש"אברהם הוליד את יצחק". %break ולבאר את הנ"ל נקדים המשנה, "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". %break הנה אברהם נקרא "איש החסד", שמסר את כוחו לעשות חסד עם אנשים. יצחק נקרא "עמוד עבודה", שמסר נפשו על המזבח. ויעקב נקרא "עמוד התורה", כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב", %break ותורה נקראת תורת אמת, וכמו שכתוב "איש תם יושב אוהלים", ופירש רש"י אוהל של שם ואוהל של עבר ועוסק בתורה. %break והנה כל אדם צריך להגיע לאלו ג' עמודים. ומקודם אלו הג' עמודים נתגלו בזה אחר זה על ידי אבותינו הקדושים, שכל אחר מהם גילה עמוד אחד. ואחר שנתגלו אלו הג' עמודים, כבר יש בכוחינו גם כן ללכת באותן הדרכים שאבותינו סללו לנו. %break ומשום זה נקראים אנו בשם "עם סגולה", כי לנו יש הסגולה מירושת אבות לקיים את ג' עמודים, שעל ידם יש קיום עולם, היינו שעל ידם יתקיים העולם להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם. %break לכן כשהולך הפסוק לבאר תולדות יצחק, היינו איזו בחינת עמודים הוריש יצחק לבניו, אזי הפסוק מפרש "אברהם הוליד את יצחק". היינו שאל תחשוב שתולדות יצחק הן רק מדתו של יצחק שהוריש לבניו, אלא גם מדתו של אברהם. %break וזה שכתוב "אלה תולדות יצחק", היינו את השתי מידות האלו נתן ביעקב. לכן מאברהם, שמדתו בחינת עצמותו היה רק חסד, יצא ישמעאל. %break ומיצחק שהיה לו מדתו וגם בהתכללות אברהם, יצא עשו. מה שאין כן כשהיה לו את ג' עמודים, כבר היה יכולה לצאת מדתו שלימה, שהיו לו י"ב שבטים. %page 1776 והיות שאבותינו הקדושים כבר הורישו לנו אלו השלשה עמודים, כבר נוכל בנקל גם כן ללכת בדרכיהם. ואם האדם רואה שקשה לו ללכת בדרכיהם, צריך להתפלל לה' שיושיע לו. ואין זו עזרה למעלה מטבע, היות שהמידות האלו כבר באו בהתלבשות באבותינו הקדושים. %break ודוקא בדברים שהם למעלה מטבע אי אפשר להתפלל. כמו שהזהר מתרץ מדוע אברהם לא התפלל על שרה שהיתה עקרה, ויצחק כן התפלל. ומתרץ, שגם יצחק לא התפלל על רבקה. %break ומדייק בהפסוק, "ויעתר יצחק לנוכח אשתו" ולא לנוכח רבקה, "כי עקרה היא", היות שעקרה שיהיה לה בנים נקרא למעלה מהטבע. ועל למעלה מהטבע, שה' יעזור לו עזרה גדולה כזו, לא התפלל. %break נמצא אחר שאבותינו כבר המשיכו אלו הג' עמודים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שבידינו, ולהתפלל לה' שנזכה גם כן לאלו ג' עמודים, שהם קיום העולם, היינו להגיע להמטרה שהעולם נברא בשבילה. %break %H ויהי יצחק בן ארבעים שנה %break "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל". ומפרש הזהר הקדוש "בתואל - בת בתו של אל". ויש לפרש שכוונתו שבהיות האדם בן ארבעים, היינו שזכה לבינה, הנקרא בן ארבעים לבינה, קיבל עליו לקיים התורה ומצוות. %break "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא", היינו שלא ראה שום הבנה בתורה ומצוות, היינו באותה הבנה שהיה לו בעת קבלת עליו עול תורה ומצוות לא ניתוסף אצלו שום הבנה, והיה משתוקק לבנים, להבנה. %break שחשב שלא יכול להיות שקיים התורה ומצוות באותו שכל שהיה בזמן הקבלה כשלא היה לו שום דעת והשגה בתורה ומצוות. %break אלא לקח בדרך הפשוט ביותר מה שמתאים לקטן כשיגדל ומתמיד בתורה ומצוות, שישאר התורה ומצוות באותה הרמה, ולא רמה יותר גבוהה שמתאימה לגדלות התורה ומצוות. %break אין לו בנים, זה נבחן "כי עקרה היא", היינו שלא קיבל שום השגה שיבין ושירגיש את גדלותן וחשיבותן של התורה ומצוות. "ותהר רבקה אשתו", היינו בחינת עיבור הריון, שהוא בחינת רעיונות והרהורים, %break שכבר התחיל לרקום מחשבות בקשר לגדלות וחשיבות של התורה ומצוות, ואז היתה בשמחה שכבר יולד איזה בן מהרהורים אלו. %break אבל "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי... ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך". ויש לשאול במה קיבלה סיפוק בזה שאמר לה "שני גוים" וכו'. %break ויש להבין בזמן שראתה ש"ויתרוצצו הבנים", היינו ההבנה שקיבלו היה בסתירה אחד להשני, וכמו שפירש רש"י, רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. %break שפירשו, כי בזמן שהיתה עקרה, אז הקיום תורה ומצוות היה בשלמות, ולא היתה מרגשת שום חסרון במעשים. %break ובזמן שלא היה לו זמן לקיים את סדריהן של תורה ומצוות, היה יכול תמיד לתרץ את עצמו והיה צדיק במעשיו, והיה יכול לדקדק כל הדקדוקים מה שרק אפשר להתקיים, ולא היה לו שום דבר של דבר קיום של תורה ומצוות. %break מה שאין כן כשהתפלל על בנים, אז הוא ראה אחרת, שנעשה מצבו יותר גרוע מזמן שהיתה עקרה. כי עכשיו שעוברת על פתחי תורה של שם ועבר, היא מסכימה לעבוד בתורה ומצוות על מנת להשפיע, %break וכשהיא עוברת על פתחי עבודה זרה, היינו שרואה שאנשים עובדים לתועלת עצמו, הנקרא על מנת לקבל, מתעורר הרצון לילך אחריהם. %page 1777 היינו שתמיד יש לה התרוצצות בין ב' בנים האלו. אם כן הוא רואה עכשיו שלעשות לשם שמים אין לו שום אפשרות, כי ברגע שרואה הפתח של תורה, שהוא דעת תורה, הנקרא "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", הוא מסכים ללכת בדרך זו. %break אבל תיכף הוא עובר על פתח של אנשים שעובדים עבודה זרה, היינו לתועלת עצמם, אזי הוא רואה שאינו מסוגל לעבוד לשם שמים. %break אם כן המצב של עכשיו הוא יותר גרוע מזמן היותה עקרה. אם כן "למה זה אנכי", בשביל מה ביקשתי על בנים. רציתי בנים כדי שתהיה לי הבנה בעבדות ה', שאני אעלה בדרגה. ועכשיו אני רואה שאני יותר גרוע מאשר קודם. %break "ותלך לדרוש ה'", היינו מה לעשות עכשיו: לחזור לדרך הקודם ולהשאר עקרה בלי שום הבנה, או ללכת קדימה על דרך הזה. "ויאמר לה שני גוים בבטנך", היינו עכשיו קיבלת גם היצר טוב. %break כי מקודם היה לך רק יצר הרע, הנקרא תועלת עצמו. לכן על תועלת עצמו לא היה שום התרוצצות, כי בעת שקיים התורה ומצוות לא היה לו שום מחשבות אחרות, והיה מרגיש שלימות בעת עשייתן. %break מה שאין כן עכשיו, כשכבר יש לך יצר טוב, היינו שכבר אתה הולך לפי הקו שנקרא על מנת להשפיע, וממילא הגוף שלך מתנגד, מזה באה ההתרוצצות. %break אם כן אל תאמר שעכשיו אתה יותר גרוע, אלא מקודם שהתורה ומצוות היה על מנת לקבל, ולא היה במחשבתך לעשות על מנת להשפיע, אם כן בעת הקיום התורה ומצוות לא היה לך שום התנגדות והרגשה שאתה צדיק. %break מה שאין כן כשאתה רוצה ללכת על מנת להשפיע, אם כן הגוף מתנגד, ואם כן עכשיו עלית בדרגה, שאתה כבר יודע מה זה יצר טוב. אבל עליך להמשיך בדרך הזה, "ורב יעבוד צעיר", שבסופו של דבר היצר הטוב יצליח, הנקרא צעיר. %break %H ויזרע יצחק בארץ ההיא %break "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'". %break ויש לשאול למה דווקא מאה שערים, מדוע לא מאה וחמשים, שהוא יותר חשוב ממאה. ומדוע אם הפסוק רוצה להפליג הפלגה גדולה אינו מוצא רק מאה שערים. %break עוד יש לשאול, "ויברכהו ה'" היה צריך לומר לפני "וימצא מאה", ומכאן משמע שלאחר שזכה למאה שערים עוד יש מקום לברכת ה'. ומה היה חסר לו, שתהיה הברכה על מה לחול. %break ועוד יש לשאול, על הפסוק "כי גדול מאוד" פירש רש"י, שהיו אומרים זבל ופרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך. הגם שיש על זה הרבה פירושים, על דרך הפשט עדיין נשאר קשה. %break הנה מובא בהקדמה לתע"ס, שמלבד תשובה מאהבה יש גם תשובה מיראה, שאז הוא נקרא בינוני. והוא נותן שם משל על זה, בדומה לב' אנשים שכרתו ביניהם ברית אהבה מחמת הטוב והעונג שהם משפיעים איש על רעהו. %break ובזה יש ב' אופנים: א. שתמיד היה ביניהם אהבה. ב. שבתחילה היה להם טענות איש על חבירו, ורק אחר זמן נקשרה ביניהם אהבה וכרתו שניהם ברית. %break ובזה הוא מפרש, שענין תשובה מיראה, שזדונות נעשים לו כשגגות, נמצא שרק לאחר שעשו תשובה יש ביניהם אהבה, מה שאין כן לפני זה היה לו זדונות. %page 1778 לכן תשובה מיראה נקראת בחינת בינוני, משום שיש כאן ב' זמנים: טרם שעשה תשובה, אז לא היה להם אהבה, אבל לאחר שעשה תשובה כבר יש להם אהבה. %break מה שאין כן כשזכה לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות, נמצא שחלק הזמן שמטרם תשובה גם כן נתקן, שנעשו כולן זכיות, עיין שם. ואז נקרא "צדיק גמור", משום שכבר אין לו שום זדונות. %break וזה פירוש, "ויזרע... וימצא מאה שערים", היינו מאה אחוז, משום שיותר ממאה אחוז אינו בנמצא. שהכוונה שתיקן אפילו הזמן שמטרם עשה תשובה, היינו אפילו הזמן שהיה לו בחינת זדונות, שזה נקרא בחינת "זבל ופסולת". %break ו"פרדות", אאמו"ר זצ"ל פירש, זהו בחינת פירוד, שבזמן הסתרת פנים מרגיש האדם שהוא נפרד מה' וצריך להתחבר ולהדבק בה', שגם זה נתקן אצל יצחק. %break מה שאין כן כשעושה תשובה מיראה, הגם שאחר התשובה כבר יש לו "כסף וזהב", מלשון כסופים וזה הב, שה' יתן לו אהבה ויראה משום שהוא כבר כוסף לה', שאז ה' נקרא בשם "אבי מלך". אבל זו בחינה שנוהגת רק לאחר תשובה. %break מה שאין כן לפני שעשה תשובה נשאר זדונות, הנקרא "זבל ופרדותיו". וזהו פירוש שהיו אומרים, זבל ופרדותיו של יצחק חשובים יותר מכספו וזהבו של אבי-מלך. %break משום שזבל ופרדותיו של יצחק, שהוא מבחינת תשובה מאהבה חשובים יותר מתשובה מיראה, שנקרא כספו וזהבו של אבימלך. %break ולפי מה שמבואר בהסולם, אז מטרם שזוכים לבחינת אור החכמה, עוד לא זוכים למחילת עוונות. %break ויצחק, שהוא בחינת גבורה, שהוא בחינת חכמה, הנקרא "מאה שערים", שכל המאה אחוז משנותיו נתקנו, אבל עוד צריכים לקו אמצעי, הנקרא בחינת ברכה, שהוא בחינת חסדים המלבישים את החכמה, כמבואר בהסולם. %break שלכן התורה מתחלת בב' דבראשית, משום שבית הוא בחינת ברכה, שהיא בחינת חסד. לכן אחרי כל זה, "ויברכהו ה'", שזכה להתכללות של קו אמצעי. %break %H לא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש %break ידים ורגלים הן ב' הפכים. כי "ידים" פירושו מה שמשיגים, מלשון "כי תשיג יד". ורגלים הן בחינת "מרגלים", היינו שעוד לא יודעים מה שיש שם, שהולכים עכשיו לרגל את הארץ. %break ועיקר התקדמות האדם היא על ידי רגלים, שהן הולכות ממקום זה, לרמז שעושים תמיד ביקורת על המעשים, לראות אם הארץ טובה אם לא. %break ואז על ידי התגברות, באים לקצה השני, שהוא בחינת ידים. היינו ש"ידים דקדושה" נקראות שהן למעלה מהדעת, מה שאין כן ידים דסטרא אחרא "ידים דידיעה". ולכן צריכים את שתיהן, ידים ורגלים. %break %H אוצרך הטוב %break "שערי שמים פתח, ואוצרך הטוב לנו תפתח". יש להבין מה זה אוצרך הטוב. הנה חז"ל אמרו, "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים", וזהו האוצר הטוב - אוצר של יראת שמים. %page 1779 %H וירא יעקב כי יש שבר %break במדרש תנחומא, "וירא יעקב כי יש שבר", זה שאומר הכתוב "אשרי שאל יעקב בעזרו". למה לא נאמר שאל אברהם, או שאל יצחק, אלא שאל יעקב, אלא מלמד שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם, לא על יצחק, אלא על יעקב, שנאמר "וה' נצב עליו". %break אמר רבי סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנחרשה ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה, כשהיה עומדת בכרי. %break כך אברהם עדר, שנאמר "קום התהלך בארץ", יצחק זרע שנאמר "ויזרע יצחק", לא עמד עליה עד שבא יעקב, שהיה כרי של תבואה שנאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו", ועמד הקדוש ברוך הוא עליו שנאמר "וה' נצב עליו", הוי "אשרי שאל יעקב בעזרו". %break ויש לשאול: א. למה דווקא יעקב נקרא בחינת תבואה. ב. איזו שייכות יש מהמשל להנמשל, שמשום זה יש לומר שדוקא על יעקב עמד הקדוש ברוך הוא, ולא על אברהם ויצחק. %break ג. מה פירוש שה' עמד עליו, והלא גם אברהם ויצחק זכו שה' דיבר עמם, כמו שכתוב אצל אברהם כמה פעמים, "ויאמר ה' אל אברהם... ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים", %break כמו כן כמה פעמים ה' דיבר עם יצחק, "וירא אליו ה', ויאמר אל תרד מצרימה". ומהי החשיבות שנאמר אצל יעקב בזמן החלום, כמו שכתוב "ויחלום... והנה ה' נצב עליו". %break %H ד' מלאכים %break בזהר הקדוש מביא, ד' מלכים היו, מה שאל זה לא שאל זה. דוד אמר "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אסא היה מתירא יותר... הוא רצה לרדוף אחר אויביו ולא להלחם עמהם, והקדוש ברוך הוא יהרוג אותם. %break יהושפט גם כן היה מבקש ואמר אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, אלא אני אזמר ואתה תהרוג אותם, והקדוש ברוך הוא עשה לו כן. %break חזקיה מלך יהודה גם כן אמר, אני איני יכול לא לזמר, ולא לרדוף, ולא לערוך מלחמה... מה כתיב "ויהי בלילה... ויך במחנה אשור", וחזקיה היה יושב בביתו והקדוש ברוך הוא הורג אותם (הסולם, אות קכ"א). %break רואים אנו מכאן שאין האדם יכול לומר שחסרים לו כשרונות מלידה, וכח התגברות, שיוכל לנצח את מלחמת השונאים. %break אלא אפילו שאין לו שום כח, היינו לא לערוך מלחמה כמו דוד, ולא לרדוף אחריהם כמו אסא, ולא לזמר כמו יהושפט, אלא יושב בביתו ולא עושה כלום כמו חזקיה. אלא שצריכים לבקש מה' ואז הקדוש ברוך הוא עוזר לו. %break זאת אומרת שצריכים רק רצון, אבל צריך להיות רצון חזק, שפירושו של רצון חזק הוא שרצון הזה לא נותן מקום לשאר רצונות שיכנסו לתוך הגוף, אלא ברצון זה הוא הולך כל הזמן, ואז הקדוש ברוך הוא עוזר לו. %break אבל אם אין רצון חזק, אלא שהרצון שרוצה לנצח את מלחמת היצר נותן מקום גם לשאר רצונות שיכנסו לתוך הגוף, אזי התפילה שהוא מתפלל לה' הנקרא רצון, אין זו תפילה שלימה. %page 1780 וזה דומה כמו שמספרים מעשה בחסיד אחד, שנכנס להרבי שלו שהיה מפורסם לפועל ישועות, וביקש ממנו שהרבי יברך אותו שיצליח בפרנסה שלו. והוא היה סנדלר, אז בירך אותו שיצליח בסנדלרות. %break וכשבא החסיד לביתו, אמרו לו החברים הלא אתה רואה שאין אתה מצליח בסנדלרות, אלא אנו רואים שנגרות היא אומנות טובה, תלמד נגרות ותהיה נגר. אך לאחר שעסק במקצועו החדש גם כן לא היה לו פרנסה. %break ואז נסע שוב להצדיק וסיפר לו, היות שהוא נגר ואין לו פרנסה, ובירכו הצדיק שיצליח בנגרות. וכשבא הביתה, אמרו לו החברים, הלא אתה רואה שאין לך פרנסה מנגרות, והיות שבמקצוע של פחחות יש פרנסה ברווח תלמד המקצוע ותהיה פחח. %break חלף זמן ולא הצליח בפחחות. נסע שוב לצדיק ואמר לו שאין לו פרנסה. אז הצדיק בירך אותו עוד הפעם שיהיה לו הצלחה. וכשבא הביתה, אז אמרו לו החברים, היות וכעת כולם עוסקים בחשמלאות וכולם מצליחים לכן תלמד את המקצוע הזה. %break אך כמו בפעמים הקודמות לא ראה ברכה בעמלו. ואז שוב נסע לצדיק, ושאל אותו, מדוע כל אלה שהצדיק מברך, רואים ברכה ומצליחים בפרנסתם, שהברכות של הרבי מתקיימות, ואילו אני לא. %break השיב הצדיק שיבוא למחרת, אז הוא יתן לו תשובה, היות שהוא מוכרח לעיין בדבר. למחרת כשבא השיבו הצדיק, שמע בני, בשעה שברכתי אותך שתצליח בסנדלרות, %break בא מלאך ורצה לתת לך את ההצלחה בסנדלרות. ושאל לכל אנשי העיר איפה גר כאן פלוני הסנדלר. וכולם ענו לו כי אין בעיר זו סנדלר בשם שציין. לכן המלאך שב עם הברכה וההצלחה למעלה. %break ואחר כך ברכתי אותך בהצלחה בנגרות. ובא מלאך עם הצלחה בידו כדי למסור לך, ושאל לכל אנשי העיר, היכן גר פלוני הנגר. וכולם ענו לו כי אין בעיר זו הפלוני הזה הנגר. ואז חזר המלאך למעלה, כי אומנם יש כאן אדם בשם שציין אבל הוא לא נגר אלא פחח. %break וכך הלאה, ובכל פעם חזר המלאך למעלה, לאחר שלא מצא את הפלוני העוסק באומנות המסויימת. %break ואז אמר לו הצדיק, מה אני יכול לעשות לך, אם בכל פעם אתה משמש עם עבודה אחרת. לכן לא מועילות הברכות שלי, שאין אתה מסוגל לקבל את הישועה על החסרון שלך, כי כל פעם יש לך חסרון אחר. %break הנמשל, בזמן שאדם מתפלל לה' ושולחים לו ישועה על התפילה שלו, אז כשבאה הישועה למטה, כבר יש לו רצון וחסרון אחר. מה שאין כן כשיש לאדם רצון חזק, שאינו נותן לרצון אחר להכנס לגוף, אז הוא יכול לקבל ישועה על התפילות והבקשות שהוא מבקש. %break %H כל דאלים גבר (א') %break "כל דאלים גבר". "איתתך גוצא גחין ותלחוש לה" (בבא מציעא נ"ט ע"א). %break כי בבחינת עבודת ה' בדרך האמת, כשבא לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת, אם כן אין שם דעת שתהיה לו היכולת עם השכל שלו להבין את הכדאיות של קבלת עבודה בעל מנת להשפיע, %break אלא "כל דאלים", היינו שרק בבחינת הכוח יכולים להכריע, ולא עם בחינת המוח. %page 1781 כי כשיש לו איזה שכל המחייב לעשות זאת, כבר נקרא זה בתוך הדעת. לכן אין לפסוק בזה שום שכל, רק בחינת כח לבד. ומזה נמשך הדין, בבחינת דין גשמי בין אדם לחבירו גם כן יש מציאות כזו, שבית דין נותנים את הפסק "כל דאלים גבר". %break ומדוע צריכה להיות עבודתו בבחינת למעלה מהדעת, זהו בחינת מציאות. היות שהאדם נברא עם כלי הגוף הנקרא רצון לקבל. אם כן אין הגוף מסוגל לעשות משהו נגד הרצון לקבל. %break ואם כן עושה בתוך הדעת, וזהו סימן שמרמה את עצמו בבחינת האמת. לכן הוא חושב שהדעת מחייבת אותו כך. %break %H ויגש אליו יהודה (א') %break בהסולם דף ד' מפרש שם, "ויגש אליו יהודה, כי יהודא הוא סוד הנוקבא, דהיינו תפלה, ויוסף הוא סוד גאולה". ומשמיענו הכתוב שנגשו זה לזה לזווג, עד "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה להם המוחין הללו. %break על הנ"ל נוכל לפרש את הפסוק "ויגש אליו יהודה ויאמר, בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה". הנה כאן הוא מביא סדר איך לגשת לתפילה ולבקש מה' שיושיע לו. %break כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת, שאמת נקראת לשמה, כמו שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה, אז הוא רואה שהוא רחוק מהאמת. %break והנה תפילה זו מלכות, הנקרא יהודא, שהיה מלך, היות שישראל בני מלכים הם, בני המלכות. כי המלכות נקראת כנסת ישראל, שהיא הכלל של נשמת ישראל, לכן כל אחד ואחד נקרא בשם "מלכות". %break וכשהוא הולך להתפלל לה' שיקרב אותו לעבודתו האמיתית, הנקרא אמת, אז הוא אומר לה', הלא אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break אם כן מה שאני מבקש ממך שתתן לי את האור תורה, הוא לא מטעם שאני צריך לגדלות המוחין. לכן "ואל יחר אפך בעבדך", מטעם כי כל האור תורה שאני מבקש, הוא לא בבחינת מותרות אלא בבחינת הכרחיות. %break "כי כמוך כפרעה". היות שיש שני מלכים בעולם: א. מלך מלכי המלכים, ב. מלך זקן וכסיל, המכונה "פרעה הרשע". %break היות כי כמוך כפרעה, היינו שאין אני מרגיש שום גדלות בה', ואין לי חשיבות מהקדושה, אלא שהיא אותו טעם וערך כמו פרעה. %break ואפילו בזמן היותר חשוב, כששניהם עומדים באותו ערך, ואני צריך להכריע לקדושה או חס ושלום לטומאה, וזה נקרא "כי כמוך כפרעה", ששניהם באותו משקל, וזהו כבר זמן הכי חשוב. ויש לפעמים שפרעה יותר חשוב מהקדושה. %break אם כן מה שהוא מבקש מה', שיגלה לו את אור תורתו, זהו מטעם הכרחיות, ולא מטעם שהוא רוצה גדלות. לכן אמר, "ואל יחר אפך בעבדך". וזה פירוש "ויגש אליו יהודה", שאין הגשה אלא תפילה, שהיא בחינת מלכות. %break ויוסף הוא סוד גאולה, על דרך "ולא יכול יוסף להתאפק", וגילה לו את המוחין. וזה פירוש "ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו". ובזמן שה' מגלה את עצמו, אז "ולא עמד איש", אז האדם בטל מבחינת ישותו, ואז הוא מתחיל ללכת בדרך האמת. %page 1782 %H מחמיר לעצמו ומקל לאחרים %break מחמיר לעצמו ומקל לאחרים. היינו מה שאחרים עושים, ולא חשוב כמה תורה וכמה מצוות, הוא מבין שאחרים לא היה להם אותה הבנה כפי מה שיש לו. לכן כמה שהם עושים הוא טוב, היינו שמקל, שכל מה שאחרים עושים הוא כשר בעיניו. %break אבל מחמיר לעצמו, היינו מה שהוא עושה, הוא רואה שאינו כשר, משום שאין כוונתו בעשית המעשים טובים על הכוונה האמיתית. %break לכן הוא רואה תמיד שאחרים הם יותר טובים ממנו, משום שהם עושים מעשים של כשרות. ואצלו הוא חושב להיפך. ואז הוא יכול לתת תפילה אמיתית על מצבו, שהוא נמצא כל כך בשיפלות. %break %H לבנימין נתן שלש מאות כסף %break "לבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות". בדרך סדר העבודה יש להבחין: %break א. בחינת "ממון", היינו בחינת מעשה של תורה ומצוות, שעל המעשה אין מה להוסיף, על דרך שאמרו חז"ל "לא תוסיף ולא תגרע". לכן נקרא זה ממון, היינו שלימות, וזוהי בחינת צדיקים שהולכים בדרך הימין. %break ב. אחר כך צריכים לעבור לשמאל. ושמאל נקרא דבר הצריך תיקון, כמו שדרשו חז"ל, "והיו לאות על ידכה", שהיא יד כהה, שהיא שמאל, שחסר שם תיקון. %break דהיינו לאחר שהוא כבר נמצא בקו ימין במעשה התורה והמצוות, אז מתחיל ענין הכוונות. פירוש, שמתחיל לחשוב מה הוא רוצה עבור עבודתו בתורה ומצוות, איזה שכר היה מקוה לקבל עבור היגיעה שלו בתורה ומצוות. %break אז בא לו "שמלות", אם הוא רוצה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. אז הגוף שואל "מה העבודה הזאת לכם", שהיא שאלת רשע. ג. אז בא לידי תירוצים, היינו לתרץ את שאלת רשע, היינו שהוא רוצה לעבוד למעלה מהדעת ולמעלה מהטעם. %break ובחינה זו נקראת בחינת קטנות, היינו שעבודה שלו היא על קטנות, שפירושו שעיקר עבודתו הוא על שאלות שהרשע שואל, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזהו רצונו יתברך, והוא רוצה לקיים את רצונו, שהוא על דרך האמונה. %break וזה נקרא בחינת חסדים, שרוצה לעסוק רק בחסד, שהוא בעל מנת להשפיע. %break ד. לאחר שכבר זכה לבחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא קטנות, אז הוא זוכה לבחינת גילוי של רזי תורה. כמו שאמר רבי מאיר, "הלומד תורה לשמה, זוכה לדברים הרבה". %break זה נקרא גם כן בחינת שמאל, מטעם שכאן הוא צריך לגלות עוד פעם מחדש את הרצון להשפיע. %break ה. היינו לאחר שכבר זכה לבחינת מקבל בעל מנת להשפיע, שיכול לקבל את הכלי תורה על מנת להשפיע. נמצא שיש ביחד חמש חליפות שמלות, לשון שמאל. חילוף של שמאל נקרא ימין. ושמאל נקרא שמאל. %break ומה שלא אומר ימין, משום שגם הימין הוא צריך להחליף לשמאל. לכן נקרא ביחד "חמש חליפות שמלות". %page 1783 %H והנה ה' נצב עליו %break "והנה ה' נצב עליו, ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך... הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך". ופירש רש"י, על הקושיא מה חשוב הד' אמות שהוא שוכב עליה. %break ומביא דרשות חז"ל, "קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו, כד' אמות שזה מקומו של אדם". %break להבין הדברים על דרך הרמז. הנה "ארץ" נקראת מלכות, שהיא בחינת מלכות שמים. שכל ארץ ישראל, היינו כל ארץ הרוחנית קיפל הקדוש ברוך הוא תחת המלכות שמים, כענין הפסוק "מה ה' אלקיך מעמך כי אם ליראה". %break היינו שלא צריכים יותר, רק קבלת עול מלכות שמים, שעל ידי זה יכולים לזכות לכל ארץ הרוחנית, הנקראת בשם "ארץ ישראל", כמו שאמרו חז"ל "כל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים" (ברכות ו' ע"ב). %break היינו שהאדם שזכה למלכות שמים, כל המחשבות והרצונות שלו, בידו לשלוט עליהם, שזה נקרא דברים נשמעים אצל האברים שלו. וזה פירוש קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, היינו תחת הארץ, שנקרא מלכות שמים. %break הזהר הקדוש פירש, "ויצא יעקב מבאר שבע", היינו שיצא מארץ ישראל. "וילך חרנה", היינו לחו"ל, שעל ידי זה הוא בא לבחינת "חרון אף". %break ובאדם יש בחינת "קימה", שהוא עומד בקומה זקופה. ויש בחינת "שכיבה", שבזמן שהאדם נופל ממדרגתו נקרא הנפילה בחינת "שכיבה". %break ולכן נאמר לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה", מה שאתה מרגיש בחינת שכיבה בארץ, היינו שלא יכול לקבל עליו את המלכות שמים כמו שצריך להיות, תדע שזהו לא סתם ארץ שהיא רק בחינת מלכות, שהיא מדרגה קטנה. אלא הארץ הזאת היא מדרגה גדולה. %break לכן יש לתת על זה יגיעה גדולה, כי בארץ הזאת תלוי כל מעלת ארץ ישראל. וה' הבטיח "לך אתננה ולזרעך", ואם אתה תקבל את הארץ, כבר הכל יהיה בידך. %break ופירושו שלכן קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחת הארץ, בכדי שיהיה קל לכבוש את ארץ ישראל. %break וכמו שכתוב (במדרש רבה ומובא בהקדמה לתע"ס), "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". %break וזה נקרא שקיפל ה' כל ארץ ישראל תחתיו, היינו תחת ארץ הזאת שנקראת מלכות שמים. שאם הד' אמות, היינו קומתו של אדם, יתמלאו עם יראת שמים, הנקרא מלכות שמים, יהיה קל לכבוש. וזה הבטיח לו, "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". %break %H שמחה בזמן לימוד תורה %break השאלה: אם האדם עושה הכל בעל מנת לקבל, היינו שכל מה שעושה הוא רק על הכוונה לתועלת עצמו, אם כן מהו ההבדל בין שנהנה מדברים גשמיים או שמקבל הנאה מדברי תורה. %break וזה יכולים להבין על דרך שהאדם אוכל דגים ובשר ויין בימות החול ונהנה מזה, שאכילה זאת נקראת אכילת רשות. מה שאין כן כשאוכל סעודת שבת בבשר ודגים ויין, שזו מצות תענוג שבת. %break הנה מצוות אינן צריכות כוונה. היינו שיכוון רק בעל מנת להשפיע, אלא שצריך לכוון שעושה זה מטעם מצוה. %break אם כן כשהוא נהנה מסעודת שבת הוא מקיים מצוה הגם שהמצוה הזאת היא עדיין שלא לשמה, שפירושו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. אבל מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, נמצא שעושה מצוה. %page 1784 מה שאין כן כשאוכל בימות החול סעודת רשות, אין לו שייכות לומר שהסעודה דרשות תביאו להגיע לשמה. %break אם כן יוצא כשלומד תורה ונהנה, אף על פי שהוא שלא על מנת להשפיע, אבל הוא מקיים מצות לימוד התורה בשמחה, כי יש לו הנאה מזה, אם כן הוא מקיים מצוה. %break נמצא מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. אם כן זהו דרך הנכון שיבוא לשמה. מה שאין כן הנאות אחרות אין גורמות שיבוא לענין לשמה. %break %H דרך ארץ קדמה לתורה %break מאי אור, רב הונא אמר נגהי, ורב יהודה אמר לילי (ריש פסחים). %break "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום". ויצא יעקב, מובא בזהר הקדוש, מבאר שבע, מארץ ישראל. "וילך חרנה", חוץ לארץ. הנה חז"ל אמרו, שאברהם ויצחק תיקנו תפלת שחרית ומנחה שהן חובה, ויעקב תפילת ערבית, שהיא רשות (ברכות כ"ו ע"ב). %break ויש להבין מדוע תפילתו של יעקב, שהוא בחיר שבאבות, הנקרא יעקב שלמתא, שהוציא י"ב שבטים, לא תהיה תפילת חובה, כמו התפילות של אברהם ויצחק. %break הנה מדרך העולם הוא, שמי שמרגיש שחבירו עושה לו טובה, אז הוא מרגיש חוב מוסרי שיברך אותו עבור הטובה שעשה לו, וכמו כן יחזיר לו טובות מכאן והלאה. %break מה שאין כן מי שלא מרגיש שחבירו עשה לו טובות, אלא שהוא חושב שאולי עשה לי טובות, אז אינו מרגיש עצמו שיתן לו תודה ויבקש ממנו משהו, אלא שרשות בידו. %break היינו שהגוף אינו מרגיש שחוב עליו לבקש מהשני, אלא שזה הוא רשות. והבחירה בידו, אם כן או לא. מה שאין כן כשהוא מרגיש מה שחבירו נותן לו, אז הגוף מרגיש חוב כלפי חבירו. %break הנה יעקב שלמתא רצה לתקן על שלימות הדורות והזמנים והמצבים. וזהו הנבדל בין יום לערב, כי יום נקרא בזמן שהוא מרגיש את עצמו בטוב ובשמחת הלב, המצב הזה נקרא "יום". ואם חס ושלום להיפך, אזי הוא אומר "עולם חשך בעדי". %break "ויצא יעקב מבאר שבע", שהיא ארץ ישראל, שהיא באר ששואבים משם מים, שהאדם מרגיש את עצמו בשביעה, שאינו חסר לו שום דבר. "וילך חרנה", פירוש למקום שאין שם שביעה, ויש שם חרון אף, וזה נקרא "ערב". %break ממילא אז אינו מוטלת על הגוף חובה לתת תודה לחבירו ולבקש משהו מחבירו. אלא להיפך, יש לו תרעומת על חבירו. %break "ויפגע במקום", והוא תיקון, שגם במקום שהוא ערבית, שאז התפילה היא רשות, היינו בחירה, יש לו להתגבר ולהתפלל. אבל הגוף לא מרגיש שום חוב על עצמו בזמן שהוא חושך אצלו. %break לכן יעקב, שהוא בחיר שבאבות, תיקן עבור הכלל בחינת שלימות, שיוכלו להתפלל תפילת ערבית, שאז היא בחינת רשות. %break שהאדם צריך לעשות בחירה, בכדי שהגוף ירצה להתפלל, כיון שאינו מרגיש אז שום חובה לעצמו, כיון שהוא ערב ולא יום. כי בזמן שמרגיש בחינת יום, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו. ועל ידי תפילת הרשות, שהיא ערב, אז באים לידי יום, ואז היא תפילת חובה. %break כעין זה ברכת המזון חובה בסעודה שיש בה שביעה, כמו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת", לרמז להנ"ל, שבזמן שהגוף מרגיש בחינת "באר שבע", שהוא שבע, אז הגוף מרגיש חובה לעצמו להתפלל. %page 1785 מה שאין כן כשהוא מרגיש בחינת "ערב", אז התפילה שלו היא רשות אצל הגוף, והוא צריך לעבודת הבחירה כדי שיוכל להתפלל. ובזה יכולים לפרש המחלוקת על פירוש של אור לארבעה עשר בודקים את החמץ. ושואלת הגמרא מאי אור. %break רב הונא אמר אור זה נגהי, ורב יהודה אומר שאור זה לילי. ויש להבין איך חולקים בדבר. אלא מבחינת הכלי לזכות להאור, צריכים מקודם להרגיש את החושך. לכן אור בעיקר לילי. וכשמדברים מבחינת השפע, לא מבחינת הכלי, אז השפע נקרא אור שהוא יום. %break וזה ענין "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". הגוף נקרא בחינת "עשו", היות שתיכף בלידת האדם בא אליו היצר הרע. לכן הוא בחינת עשו, שהוא כבר שלם ויודע מה זה טוב ומה זה רע. %break וכשבא אליו היצר טוב, ואומר לו שיש טוב אחר ממה שהוא יודע שנקרא טוב, אז הוא לא רוצה לשמוע בקולו. היצר טוב אומר לו, "רשעים בחייהם קרויין מתים". והוא לא מבין מה שאומר לו, אלא חושב שממש להיפך. %break ועל זה נאמר "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". היינו שעל ידי הקול קול יעקב, שהוא תפילת ערבית, יכולים הכלים דעשו לקבל תיקון, ומהחושך יתהפך ליום, כמו שכתוב "והיה לעת ערב יהיה יום". %break %H סולם מוצב ארצה %break "והנה סולם מוצב ארצה". מהו סולם, הוא דרגה שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא שהיא השאר לכל המדרגות (זהר דף כ"ט ובהסולם). %break "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים נשפל הסולם, ואילו הממונים עולים. וכשישראל מטיבים מעשיהם מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים למטה (אות נ"ג בהסולם). %break להבין כל זה, וגם להבין מה שהעולם אומרים, שאין דבר ישר יותר מסולם עקום, ואין יותר עקום מסולם כשהוא ישר. הנה מלכות נקראת "כנסת ישראל", שהיא כוללת כל הנשמות, ולכן לפי מעשיהם של התחתונים, כך מתראה להם ההשפעה מלמעלה. %break לכן כשישראל עוסקים במעשים של השפעה, אז יש ירידה לאומות העולם, שכל שורשם הוא רק קבלת הנאה לעצמם. %break מה שאין כן כשישראל עוסקים בקבלה, אז הם נותנים כח לאומות העולם, שכח הקבלה ישלוט. ובזמן ששולט כח הקבלה, אז שולט כח הצמצום, ואין השפע יכול להמשך מלמעלה. %break נמצא לפי זה, הסולם, שהוא מלכות, כשהאומות העולם עולים, אז המלכות יורדת, היינו שאינו יכול להשפיע לתחתונים, ואז יש הסתרה בעולם. %break מה שאין כן כשישראל מטיבים מעשיהם במעשים של השפעה, וכח הקבלה על מנת לקבל יורד, אז הסולם, שהוא המלכות, עולה בחשיבות, שפירושו שהוא משפיע שפע עליון למטה. %break וזה ענין מה שהעולם אומרים, שאין דבר יותר עקום מסולם שהוא עומד ישר. שענין יושר ברוחניות נקרא "קו", שיש לו מעלה ומטה, שהוא מלכות למטה וכתר למעלה. %break שזה נקרא "בתחילה ברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים שיתף עמו מדת הרחמים", שהיא בחינת "אלכסון". %break נמצא שמלכות, שהיא כשיתוף מדת הרחמים, נקרא סולם. ושהוא עקום, היינו שעומד באלכסון. מה שאין כן כשהוא ישר במדת הדין, אין העולם יכול להתקיים. %break כתוב על פסוק "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך", מלאכיו היינו יצר הטוב ויצר הרע. %page 1786 ושם באות ב', פתח רבי יצחק, כתוב "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", אבל במקום אחר כתוב, "כי מלאכיו יצוה לך", דהיינו הרבה מלאכים. ומתרץ, הכתוב "כי מלאכיו יצוה לך", היינו מלאכים כרגיל. והכתוב "מלאך ה'", היינו, השכינה. %break ויש להבין מדוע פעם אומר ב' מלאכים, ופעם אומר מלאך אחד, שכוונתו על השכינה. פירוש, מתי נמצא שיש לו שני מלאכים, ומתי יש לו מלאך. %break ואפשר לפרש על דרך שדרשו ז"ל על פסוק "ובכל לבבך", היינו בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. לפי זה מלאכים רגיל, היינו אצל כל אדם יש ב' מלאכים, היינו יצר טוב ויצר הרע, שהם ב' לבבות. %break אבל לאחר שהאדם זוכה ליראת ה', שהוא נעשה מיראיו של הקדוש ברוך הוא, שאז הוא זוכה למלאך אחד, ששני יצריו נעשים יצר אחד, שעל ידי זה הוא בא לאהבת ה' בשני יצריו, ששניהם מאוחדים אצלו. וזה נקרא שזכה להשראת השכינה. %break %H ויהי כהיום הזה %break בזהר וישב, "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו"... ויהי כהיום הזה, יומא דיצר הרע שלטא בעלמא... אימתי יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא על חובוי או להשתדלא באורייתא ולמעבד פקודי אורייתא (וישב ס"ט). %break ב"נשמת" אנו אומרים "שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע, מי ידמה לך ומי יערוך לך". לכאורה צריך לשאול מהו דווקא התפילה של העני והדל. %break וכנראה שכוונתו שהשועה והצעקה הן על מה שכתוב אחר כך, היינו "מי ידמה ומי ישוה". לכאורה, איך אפשר על דעתו של אדם להדמות להקדוש ברוך הוא. %break ואפשר לפרש, היות שיש ג' מינים בעבודת ה', שבכל אחד מהן נוהג ענין יצר הרע ויצר הטוב. %break א' בזמן שמקיים תורה ומצוות על כוונת דשלא לשמה, כדוגמת על מנת שיקראוני רבי, שאז הכוונה שהוא רוצה תמורת העבודה, שהנבראים ישלמו לו עבור טרחתו בתורה ומצוות. נמצא שהוא עובד לא שהבורא ישלם לו שכרו, %break אלא שאנשים ישלמו לו שכרו. לכן הוא עובד בפרהסיא, כדי שאנשים יראו שהוא עובד בשבילם, כדי שישלמו לו. ואם הוא יהיה אז בהצנע לכת, מי ישלם לו את שכרו. בחינה ב' שעובד לשמה, %break היינו שהקדוש ברוך הוא ישלם לו את שכרו, שיתן לו את הטוב של עולם הזה או של עולם הבא. ואז הוא עובד בהצנע לכת, היינו שאנשים לא יראו את עבודתו, שזה נקרא שלא תהיה שליטה להחיצונים, היינו אנשים מבחוץ כשהם יראו את עבודתו. %break שעל ידי זה הוא נופל תחת שליטת החיצונים, היינו שידרוש שכר מאנשים עבור עבודתו. והוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. וזה נקרא לשמה, היות שהוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. נמצא שהוא עובד עבור הקדוש ברוך הוא. %break מה שאין כן מי שרוצה שהבריות ישלמו לו שכר, נמצא שלא לה' הוא עובד אלא רק עבור הבריות. וראיה לזה שהוא רוצה שהבריות ישלמו לו שכר עבור היגיעה, וזה נקרא שלא לשמה. %break מה שאין כן לשמה, כשהוא עובד לשם ה'. ואז הוא לא רוצה שהבריות ישלמו לו, רק הבורא. %break בחינה ג' היא שלא על מנת לקבל פרס. אז באה שליטת היצר הרע, ושואל, "מה העבודה הזאת לכם". ואז נקרא שאלת רשע, כי אז אין מה להשיב לו. %page 1787 כי להיצר הרע בשלא לשמה אין לו שליטה, היות שיש לו מה להשיב, היינו שהבריות יתנו לו תמורה, שהם ישלמו לו שכר. והיצר הרע דבחינה הב', כשעובד לשמה, גם כן יש מה להשיב לו, היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לו תמורה, היינו שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרו. %break מה שאין כן היצר הרע דבחינה ג', שהיא שלא על מנת לקבל פרס. וכשהוא שואל, "מה העבודה הזאת לכם", אין מה להשיב לו על השאלה. לכן רק אז יש לו שליטה. %break לכן אומר הזהר הקדוש, מתי הוא יום דשליטת היצר הרע, דווקא בזמן שרוצה לעשות תשובה, היינו לחזור למקורו, היינו כמו שהמקור שלנו הוא רק להשפיע לנבראים, כמו כן אנחנו צריכים גם כן להיות רק להשפיע להבורא. וזה שאומר, לעסוק בתורה ולעשות מצוות התורה. %break גם כן יש לפרש על דרך הנ"ל, שהוא רוצה לעסוק בתורה, כדי שיוכל לעשות מצוות התורה. שהכוונה כמו שאמרו חז"ל, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ' ע"ב). %break היות שבזמן שהאדם רוצה לעסוק בבחינת שלא על מנת לקבל פרס, אז יש שליטת הרע, ואינו יכול לעשות מצוות התורה. וזהו, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", היינו על ידי העסק בתורה, אז הוא יכול לבוא לידי קיום המצוות בשלא על מנת לקבל פרס. %break וזהו, "שוועת עניים וצעקת הדל", מה הם רוצים, "מי ידמה ומי ישוה לך", היינו בהשתוות הצורה, "מה הוא רחום אף אתה רחום". %break והם נקראים עניים ודלים, היינו בדעת, כי אין להם מה להשיב להיצר הרע בזמן ששואל מה העבודה. מה שאין כן בב' בחינות הקודמות יש דעת מה להשיב לו. לכן דווקא אז נקראים עניים ודלים, ורק אז יש שליטת היצר הרע. %break %H וירא כי לא יכול לו %break "וירא כי לא יכול לו", מה עבד, מיד "ויגע בכף ירכו" דאתחכם לקבליה, אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא, מיד אורייתא לא אתתקף, וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון "הקול קול יעקב והידים ידי עשו". ולא הכירו. %break כי "תמכין דאורייתא" נקרא שהם סומכים את התורה, שעל ידם יכול התלמיד חכם ללמוד, כי בלי פרנסה לא יכולים ללמוד, אם אין קמח אין תורה. %break "פרנסה" נקרא ממה שהגוף מתפרנס ונהנה. כי הגוף צריך שיפרנסו אותו, שעל ידי הפרנסה יש להגוף קיום. וכפי שיעור הנאה שיש לו להאדם, בשיעור זה הוא רוצה בקיומו. %break ויש אנשים שהפרנסה שלהם מכסף, היינו אם נותנים להם כסף, מזה באות כל הנאות שלהם, היינו שמוותר על תאוה וכבוד, ורוצה רק כסף. וכל כמה שהכסף מתרבה אצלו, בשיעור זה הוא יכול לעבוד ונהנה מהחיים. %break "ובכן תן כבוד לעמך". וכי אפשר לשאול מה' שיתן כבוד. הלא אמרו חז"ל, "מאוד מאוד הוי שפל רוח". %break והענין, הלא ידוע שהאדם הוא עולם קטן שכלול מע' אומות. שפירושו שיש לכל אומה ואומה תאוה משלה, שהן כנגד ז' מדות, וכל אחת כלולה מעשר ספירות, הרי הם ע'. %break דהיינו שהאדם כלול מע' רצונות של הע' אומות, שהוא חושק לאלו הרצונות שהם רוצים, דהיינו תאות כסף וכבוד וכו'. %break ואלו התשוקות שהם רוצים זהו מכובד אצל האדם. עד שבעלי המוסר אמרו שצריכים למאס התאוות האלו. מה שאין כן בחינת "עמך", מה שעם ישראל צריכים להשתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו, זהו לא מכובד, אלא להיפך. %page 1788 כי בזמן שהאדם עושה איזה מעשה, והוא לא רואה שיהיה מזה שום טוב לתועלת עצמו, אלא שצריך לעשות זה רק מטעם להשפיע, אז האדם מרגיש את עצמו בבחינת מצב השיפלות, שאין לו שום חיות מעבודה, כי אינו רואה שום תועלת עצמו. %break לכן מתפללים לה' "ובכן תן כבוד לעמך", שיהיה לנו מצב של השפעה מכובד, ולא בביזיון, שזה נקרא כבוד השכינה, לאוקמא שכינתא מעפרא. שפירושו, בזמן שצריכים לעשות מעשים לשם ה' בעל מנת להשפיע, יש טעם בעבודה זו בחינת עפר. %break לכן מתפללין שעם ישראל יהיה מכובד, והע' אומות יהיו רק עבדים שישמשו לעם ישראל. היינו שמה שהוא עוסק בצרכי גשמיות, שהם הרצונות של הע' אומות, יהיה רק בתור לשמש על ידי זה לבחינת ישראל שבאדם. %break %H ויגע בכף ירכו %break בזהר (בהסולם וישלח דף ל"ג אות קי"א), על פסוק "ויגע בכף ירכו", דהיינו בתומכי התורה, שנתחכם כנגדו. אמר, כיון שנשברו תומכי התורה, מיד לא תוכל התורה להתחזק עוד. %break ובאות ק"ח בהסולם כתוב שם, ומשום שאין מי שיסמוך את התורה, שהוא זעיר אנפין כראוי, נעשו הסומכים דזעיר אנפין חלשים, דהיינו נצח והוד דזעיר אנפין המכונים סומכים, וגורמים שיתגבר אותו שאין לו שוקיים ורגלים לעמוד עליהם, שהוא הנחש הקדמוני. %break הנה ידוע, שנצח והוד נקראים תרי סמכי קשוט. כי צריכים לדעת שכל מה שאדם עושה מוכרח להיות מקודם סיבה, שתחייב אותו לעשות את המעשים, כי בלי סיבה האדם הוא במצב המנוחה. %break אלא אם יש לו סיבות, שתחייבו לעשות את המעשים, אז הוא משתדל לעשות מעשים, כפי צורך הסיבה. %break שרו של עשו ראה שעם לומדי התורה הוא לא יכול להתוכח, כיון שיש להם הרצון והחינוך ללימוד התורה, אין הוא מסוגל להפריע להם מלימוד התורה. %break אבל בהסיבות הוא כן יכול להפריע להם, היינו הסיבה בשביל מה הוא לומד, דהיינו מה הוא רוצה תמורה עבור יגיעתו בתורה ועבודה, שהמה נקראים "תמכי דאורייתא", שעל ידי הסיבות יש לו כח ללמוד תורה. %break מה שאין כן אם אין לו סיבות, זה נקרא שאין לו תמכין. לכן היות שיש תרי סמכי קשוט שהתמכין שלו היינו הסיבות, שמחייבות אותו לעשות מעשים, לא יהיו לו סיבות של אמת, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אלא סיבות של שקר, בזה היה לשרו של עשו אחיזה. %break וממילא שקר אין לו רגלים, שכוונתו שלקח הסיבה מנחש הקדמוני, שאין לו רגלים, כמו שכתוב בזהר הקדוש. וממילא אין התורה האמיתית יכולה להמשיך למטה, כיון שהתמכין הם תמכין של שקר, שפירושו שהסיבות המחייבות אותו הן סיבות של שקר. %break ולפי זה יוצא, שעיקר העבודה של דרך אמת, שאדם משים לבו להשיג תמכין דאורייתא, היינו תמכין של אמת, שעל ידם יהיה לו יסוד לבנות על זה התורה ומצוות שלו. כי כאן עיקר אחיזה של הסטרא אחרא. %break מה שאין כן על שאר דברים לא ניכר שיש לו אחיזה. כי זהו על דרך שאמר מלך סדום, "תן לי הנפש והרכוש קח לך". על דרך שאמרו, "תפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה". %break כי הנפש והנשמה נקראות הכוונה של הדבר. לכן מלך סדום אמר, "תן לי הנפש", היינו הכוונה שיש להאדם, על מה שהוא עוסק בתורה ומצוות, זה יהיה בשבילו. %break "והרכוש", היינו התורה והמצוות שהאדם רוכש, "קח לך". אתה יכול לעשות לך רכוש כמה שאתה רוצה, אלא הכוונה תהיה בשבילי. לכן האדם צריך להתגבר בעיקר על זה. %page 1789 %H וישלח יעקב %break "וישלח יעקב", ופירש רש"י, מלאכים ממש. ויש לפרש ענין "מלאכים ממש" ששלח יעקב לעשו. הנה לפי מה שמפרשים, שיעקב הוא בחינת אדם העוסק בתורה ומצוות, ועשו הוא היצר הרע, מה שייך לומר ששלח מלאכים ממש ליצר הרע. %break ויש להבין זה לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, מדוע אצל לבן כתיב, "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי והבנים בני, והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא". %break ומדוע אצל עשו כתב להיפך, "ויאמר עשו יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ויעקב ביקש ממנו, "קח נא את ברכתי אשר הבאתי לך... ויפצר בו ויקח". %break והוא זצ"ל תירץ, "לבן" נקרא קודם המעשה, שאז היצר הרע טוען שכל מה שהאדם עושה הוא שלא לשמים, לכן איזה ערך יש בזה שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות. והאדם צריך להתגבר וכן לעשות מעשים טובים. %break ולאחר שכבר עשה את המעשה, "עשו" נקרא היצר הרע טוען שכל מה שעשה האדם הוא לשם שמים, ורוצה להכניס בו בחינת גדלות, שיסתפק בעבדותו. %break ועם זה יכול לפרש את מה שכתוב "מלאכים ממש". כי לכן נקרא היצר הרע, שהוא טוען, אם הוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות צריך להיות הכל לבן, בלי שום כתם וליכלוך, היינו שהכל יהיה לשם שמים. ואם אינו יכול לכוון לשם שמים, לא כדאי לתת יגיעה בחינם. %break אם כן איזה רווח יהיה מזה שיתפלל עוד חצי שעה, או ילמד עוד חצי שעה. שבין כך ובין כך אין עבודתו שוה כלום. אם כן חבל על כל טיפה וטיפה של יגיעה שנותן בתורה ועבודה. ובזה יש לו כח ליצר הרע למנוע אותו מתורה ומצוות. %break ואז האדם צריך להתגבר עליו בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", ויאמר, שאני מאמין למעלה מהדעת שאני עושה הכל לשם שמים. ומה שאני עושה אפילו שלא לשמה גם כן זה דבר גדול, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. %break אם כן בזה שאני עושה שלא לשמה גם כן אני עושה מצוה ומקיים דברי חכמים, שאמרו, ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה", כי המאור מחזירו למוטב. %break אבל לאחר שעשה את מה שהיה בידו לעשות, היינו סדר הזמנים שלו בתורה ומצוות, אז הוא צריך לראות האמת ולעשות בקורת על העבודה שלו. %break ואז האדם צריך לומר להיפך ממה שאמר ליצר הרע, והאדם צריך לשלוח שליחים ליצר הרע, היינו שצריך לומר ליצר הרע שהאדם צריך להיות בעבודתו כמו מלאכים ממש, היינו כלי לשם שמים. %break והיות שאין עבודתו נקיה ושלימה, אז אומר ליצר הרע שכל עבודתו היה בשבילך, היינו בשביל היצר הרע, ולא לשם שמים, שזה נקרא שהאדם שולח את כל עבדותו ליצר הרע. %break והיצר הרע טוען אז כנגד, יש לי רב אצל שאר אנשים, שהם עובדים בשבילי, %break אבל אתה אחי יהיה לך אשר לך, שזה הכל היה לטובת נשמתך, ואין אתה צריך להשתלם יותר בעבודתך, אלא תמשיך באותה הכוונה שאתה נוהג עד כאן, עד שעל ידי עבודה גדולה "ויפצר בו ויקח". %break ואז היצר הרע יסכים לקבל עבודתו בשבילו. פירוש הדבר, שהוא כבר משוכנע ואין היצר הרע יכול לשלוח לו מחשבות שהוא בסדר, אלא נשאר עם האמת, שצריך להיות מלאכים ממש, היינו כולו לשם שמים. ואז מתחילה עבודתו מחדש בכדי ללכת על דרך האמת. %page 1790 %H וירא יעקב מאד %break המפרשים הקשו על הכתוב, "וירא יעקב מאד ויצר לו". הלא השם יתברך במראה הסולם שהראה לו הבטיחו לשמרו בכל אשר ילך, כמו שכתוב "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ואהיה עמך". אם כן למה היה צריך להתפלל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". %break הנה הזהר הקדוש מפרש אמירת המלאכים ליעקב, "וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". ושואל, וכל כך למה אמרו ליה. %break ומשיב, בגין דקודשא בריך הוא אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקייא ומתעטר בצלותהון, היינו שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים (יבמות ס"ד ע"א). %break והנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע אין הקדוש ברוך הוא נותן להנבראים כל טוב בלי תפילה, אלא שהוא רוצה שהם יבקשו ממנו, ואז הוא משפיע עליהם. וכמו שאמרו חז"ל ש"יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק" (פסחים קי"ב). %break אלא שיש כלל, שאין אור בלי כלי. וכלי נקרא בחינת רצון. כי אין כפיה ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש טעם של תענוג מדבר שאין לו חשק. %break כי עיקר הרגשת התענוג תלויה במדת החשק והרצון שיש לו בדבר. לכן אין הקדוש ברוך הוא משפיע, אלא בזמן שיש להנבראים רצון וחשק. %break והרצון של האדם מתרקם דווקא על ידי התפילה, כי על ידי זה שהאדם מרגיש חסרון, הוא מתחיל להתפלל, ועל ידי זה, התפילה שלו מתגדלת ומתרבה, עד שבא לשיעור שיהא ראוי לקבל את ההשפעה העליונה. %break ומשום זה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים, שרק על ידי זה הם יכולים לקבל שפעו יתברך. %break וידוע שבשפעו יתברך אנו מבחינים תמיד ב' בחינות: אור מקיף ואור פנימי. "אור מקיף" פירושו מה שהאדם עתיד לקבל, ועתה אינו ראוי עדיין לקבל את ההשפעה. "אור פנימי" פירושו מה שהאדם מקבל בהוה, זאת אומרת שהשפע בא לו בפנימיותו. %break ולפי זה שאמרנו לעיל, שעל כל דבר שמקבלים צריכים להקדים תפלה, שיהיה כלי לקבל את ההשפעה, יוצא, שאפילו לאחר מה שהקדוש ברוך הוא הבטיחו במראה הסולם, זה נקרא אור מקיף. %break אבל בזמן שפגש את עשו, שאז הוצרך לישועה בהוה, היה צריך להתפלל ולגלות הרצון, הנבחן לבחינת כלי על הישועה, מכיון שבלי כלי אי אפשר לקבל אור פנימי. %break כי ההבטחה נקראת אור מקיף. מה שאין כן כשבאים להוציא את ההבטחה לפועל, צריכים תפלה. כי אור מקיף הוא אתערותא דלעילא, ואור פנימי הוא על ידי אתערותא דלתתא. %break %H טוב ילד מסכן %break ר' שמעון אמר תא חזי כתיב, "טוב ילד מסכן וחכם"... דאיהו יצר הטוב. אבל טוב ילד, הדא הוא דכתיב "נער הייתי גם זקנתי". %break ודבר אחר, הוא נער, דאיהו ילד מסכן, דלית ליה מגרמיה כלום. ואמאי אקרי "נער" בגין דאית ליה חדיתו דסיהרא דמתחדשא תדיר, ותדיר איהו ילד... וחכם בגין דחכמה שריה ביה. %break "ממלך זקן כסיל" דא הוא יצר הרע... מן יומא דהוי לא נפיק ממסאבותיה. "ילד", דהא מיומין זעירין עימה דברנש, והא מתליסר שנין ואילך. %page 1791 ויש לשאול, דמכאן משמע אצל אדם שהוא בן עשרים שהיצר הרע הוא בן עשרים נקרא זקן. ואדם כשהוא בן שבעים שהיצר הטוב הוא בן חמש ושבע נקרא ילד. %break אלא יש להבין, שיש לנו ענין של חוקים טבעיים, שהם כמו מצוות שהטבע מחייב אותנו לקיימם. והם מתחלקים לחיצוניות ופנימיות. %break למשל, כשהאדם אוכל לחם או שאר דברים ושותה מים או שאר משקאות. הלחם נקרא חיצוניות, אשר החיצוניות לא מקבלת שום שינוי אצל האדם. %break ואצל כל אחד ואחד מתראה הדבר באותה צורה, שאיננו יכול לומר שפיסת לחם מקבל שינוי צורה בין אחד להשני, אלא כולם רואים את הלחם באותה צורה החיצונית. %break וכמו כן שאר דברים חיצוניים, דהיינו מים או יין. כולם רואים את הדברים החיצוניים בלי שינוי, ואין הבדל בין אדם לחבירו. מה שאין כן הפנימיות, שמלובשת בהדברים החיצוניים, ידוע שבכל דבר מלובש תענוג של טעם אחר, מה שאינו נמצא בהשני. %break למשל הטעם שנמצא בלחם אינו נמצא בבשר. ואפילו בבשר עצמו יש גם כן להבחין כמה מיני הבחנות, כי הטעם שנמצא בבשר בקר לא נמצא בעופות. וגם בעופות עצמם יש להבחין בהטעם, כי הטעם שנמצא בבשר תרנגולים לא נמצא בבשר הודו או ביונים, וכדומה. %break זאת אומרת בהחיצוניות מלובש טעם שהוא פנימי, שכל התענוג שהאדם נהנה הוא רק מהפנימיות ולא מהחיצוניות. ורק בהפנימיות יש להבחין בין אדם לחבירו, שכל אחד ואחד מרגיש תענוג וטעם אחר מחבירו. %break וגם האדם בעצמו לא תמיד הוא בהרגשת אותו הטעם הפנימי של המאכלים והמשקאות, וזה תלוי לפי הבריאות ומצב רוחו של האדם. %break אבל יחד עם זה אנו רואים, בעת שאין האדם מסוגל להרגיש את הטעם והתענוג הפנימי, המלובש באלו הדברים, אז האדם מוכרח להשתמש בדברים החיצוניים. ואין האדם יכול לומר, היות שאינו מרגיש טעם בהמאכלים, לכן הוא לא יאכל שבוע או חודש ימים. %break או כמו שאנו רואים ילדים קטנים, שאין משיגים את הטעם והתענוג שמלובש בהמאכלים, אז הם מוכרחים לאכול בעל כורחם בלי טעם ותענוג, אחרת לא יוכלו להמשיך בקיומם ויגיעו לידי מיתה. %break אבל אדם מבוגר, כשהוא אוכל בזמן שאין לו טעם, הוא יתלה זה באיזו סיבה, מחמת מחלה או עגמת נפש וכדומה. ולגבי ילדים קטנים נאמר, שהם עוד לא קיבלו את ההתפתחות, שיבינו ושירגישו את הטעם הנמצא באכילה ושתיה וכדומה. %break וכמו כן במצוות, התורה מתחלקת לפנימיות וחיצוניות. וגם כאן חיצוניות המצוה אצל כולם אותה צורה. ואין הבחן בחיצוניות המצוה בין צדיק הדור לאיש פשוט מן הרחוב. %break וגם כאן ההבחן בין אדם לחבירו הוא רק בהפנימיות המלובשת בהמצוה. שכל אחד ואחד מרגיש טעם אחר באותה מצוה. %break וגם לגבי האדם בעצמו יש להבחין בו בין טעם לטעם, כי אין האדם תמיד באותה ההבנה ובאותו מצב רוח, שתהיה לו היכולת להרגיש את הפנימיות שבהמצוה. %break ומשום זה אם נקבל בחשבון חיצוניות המצוות, אז כל האדם הוא בבחינת "מוסיף והולך". היות שבכל יום פחות או יותר האדם עושה מצוות. לכן כל זמן שהוא מוסיף והולך, אז יש לו הרבה מצוות, על דרך מאמר חז"ל, "הרקנים שבהן מלאים מצוות כרימון". %break אבל מצד פנימיות המצוות, היינו הטעם והתענוג שמלובש בהמצוות, ועל המטרה שהמצוות באו על דרך מאמר חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שהתורה ומצוות צריכות לזכך ולצרף אותו שתצא מאהבה עצמית ותבוא לאהבת ה'. %break יכול האדם לבוא לגיל שבעים ומבחינת חיצוניות יש לו הרבה מצוות, אבל מבחינת פנימיות, הכוונה המלובשת בהמצוות, עדיין לא הגיע ועדיין נמצא באהבה עצמית. %page 1792 והדרך למי שרוצה לזכות לבחינת הפנימיות, שכל פעם הוא אומר, מה שהיה היה, ומכאן ואילך אני מקבל על עצמי ללכת בדרכי ה', היינו לזכות להרצון להשפיע. %break אם כן נמצא שתמיד הוא ילד, אפילו כשהוא בן שבעים שנה, גם כן הוא אומר אז, שעד עכשיו לא היה בסדר, ומכאן ואילך הוא מתחיל. אם כן הוא תמיד בחינת "ילד". ואפילו כשהאדם בגדלות, גם כן שייך בחינת ילד (כמעשה דרבי סעדיה גאון). %break %H וישב יעקב בארץ מגורי אביו %break "וישב יעקב בארץ מגורי אביו". מקשים, מדוע לא כתוב בארץ מגורי אבותיו, ומדוע דווקא במגורי יצחק. ויש לפרש כי זה ידוע, שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד יצחק". %break מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין. מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים. %break ורש"י מביא, מ"א דורש תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף משום כמה דברים. אחת, שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו. %break וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להורגו וזה אחיו מבקשים להורגו. %break ויש להבין מהו הקשר הדברים, שיעקב לא עבד אצל לבן אלא בשביל רחל. זה ידוע שיש בחינת לאה, הנקרא עלמא דאתכסיא, ובחינת רחל, הנקראת עלמא דאתגליא. %break כמובא בזהר הקדוש, בענין משה הנקרא "נתיב", שרק משה היה יכול ללכת בבחינת נתיב, הנקרא עלמא דאתכסיא. %break אבל שאר אנשים דווקא בבחינת "דרך" יכולים ללכת, כי דרך נקרא דרך המלך, ששם כולם יכולים ללכת, משום שדרך נקרא חסדים, ובמקום שהחסד מגולה כל אנשים יכולים ללכת. לכן יעקב עבד בעבור רחל, היינו שהחסדים יהיו מגולים. %break ועיקר הגילוי הוא מחזה ולמטה, שהם בחינת נה"י. ועיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את יוסף". %break ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו אמצעי מכניעו. %break לכן קו שמאל, ואלה הדבוקים בקו שמאל, רוצים לבטל את הקו אמצעי, משום שעם הקו ימין יכול הקו שמאל להלחם, ואינו צריך לבטלו, משום שאינו מפחד מפני הקו ימין. מה שאין כן מפני הקו האמצעי כן מפחדים, משום שהקו אמצעי מבטל את הקו שמאל. %break לכן רוצים לבטל הקו אמצעי שלמעלה בתפארת, והקו אמצעי למטה, הנקרא יסוד, שהם יעקב ויוסף. %break ועוד מביא רש"י, "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". %break ולכאורה זה בסתירה למה שאמרו חז"ל, "ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לעולם הבא". %break ויש לפרש ש"עולם הבא" נקרא בחינת בינה עלמא דאתכסיא, שהוא בחינת לאה. ו"עולם הזה" הוא בחינת מלכות עלמא דאתגליא. לכן מדתו של יעקב הוא בחינת תפארת, שהוא מחזה ולמעלה, שהוא בחינת עולם הבא. %page 1793 הצדיקים רוצים בשלוה גם בעולם הזה, שהוא עלמא דאתגליא. וזהו "קפץ עליו רגזו של יוסף", היינו שהיה רוצה להמשיך מדרגת יוסף, שהוא עולם הזה, בחינת יסוד, שהוא מחזה ולמטה, שהוא בחינת עלמא דאתגליא כנ"ל. %break שיעקב עבד בעיקר אצל לבן בשביל רחל, שיהיה בחינת חסדים מגלים, כמו שאמרו חז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הבא ולא בעולם הזה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל". %break %H נס ובחירה %break אמר רבי יצחק, אי נחשין ועקרבין הוי ביה אמאי כתיב בראובן "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו", וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקין ליה... אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידיהו דאחוהי בגין דידע כמה שאנין ליה... %break בגין דהכא אתר דנחשי ועקרבים, אי איהו צדיקא קדוש ברוך הוא ירחיש ליה ניסא, ולזימנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מינייהו, אבל כיון דיתמסר בידי דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא (וישב ד' קפ"ה ע"א). %break ויש להבין למה "בידי דשנאוי" אין הקדוש ברוך הוא עושה לו נס. הנה אנו מוצאים בענין הצלה ב' אופנים: א. היכא דשכיחא היזקא, %break ב. במקום שאינה שכיחא היזקא, היינו שיש חיות שהן מזיקות רק לתאבון, ובשעה שאינן רעבות אינן מזיקות. %break ויש שהן מזיקות מצד הטבע, היינו שיש להן רצון מצד הטבע להזיק אנשים שדרכן תמיד לטרוף. וכמו כן מצינו שיש שנאה לכלל מין אנושי, ויש לפעמים שיש שנאה דווקא לאיש פרטי ולא להכלל. היינו שהחיה מרגשת שהאדם הזה רוצה להזיק לה, לכן היא מתכוונת להזיק לו. %break והנה כאן מצינו שהחיות רעות, שהם הנחשים והעקרבים, שאין להם שינאה פרטית לאדם זה דוקא, אלא לכלל מין אנושי. ולכן אין זה נקרא שכיחא היזקא כל כך, לכן אפשר לסמוך על נס. %break מה שאין כן בידי דאחוי, שיש להן שינאה פרטית לאיש הזה, זה הוי שכיחא היזקא, ואז אסור לסמוך על הנס. %break ועוד אפשר לומר שיש חילוק בין בעלי חיים לאדם, היות שהאדם הוא בעל בחירה. כי זה שהחיות מזיקות, זהו מצד הטבע, שהשם יתברך נתן בהן טבע שישתוקקו לזה. נמצא שכל מה שהן עושות הוא מצד השם יתברך, ואין להן כח להתגבר על זה, היינו שלא יזיקו. %break לכן במקום שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות נס, זהו גם כן מצד השם יתברך, לכן יש לסמוך על הנס. %break מה שאין כן אצל האדם, שניתן לו כח הבחירה, בין להרע ובין להטיב, נמצא אם הקדוש ברוך הוא יעשה נס להאדם הזה ויצילו שהשני לא יזיק לו, אזי הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו את כח הבחירה. ובמקום שתהיה סתירה להבחירה אז אין סומכין על הנס. %page 1794 %H כל מקדש שביעי (ב') %break "כל מקדש שביעי כראוי לו... שכרו הרבה מאוד על פי פעלו". יש להבין מהו הפירוש "על פי פעלו". ומהו החידוש, הלא גם בגשמיות מקבל שכר רק על פי פעלו. ומי שעובד שעות נוספות מקבל שכר רב יותר ממי שאינו עובד שעות נוספות. %break אם כן מהו החידוש שאומר "שכרו הרבה מאוד". ואחר כך אומר שיקבל שכר רק על פי פעלו. %break חז"ל אמרו, "הולך ואינו עושה שכר הליכתו בידו". ויש להבין ענין העשיה מהו. הנה חז"ל אמרו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (קידושין מ' ע"ב). %break ופירש אאמו"ר ז"ל, ש"מעשה" נקרא מה שהאדם מהפך את כלי קבלה שלו לכלי השפעה, שזה שאמרו רז"ל, "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ומביא המדרש שעשיה הזאת זהו ענין, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שלעשיה הזאת צריך האדם להגיע. %break חז"ל אמרו, "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". ויש להבין למה לא נתן הקדוש ברוך הוא כח לאדם שיכול לנצח את היצר הרע. ואם אין זה בידי אדם, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את הכל. %break היינו למה צריכים שהאדם יעשה מלחמה עם היצר הרע, והקדוש ברוך הוא רק עוזרו, אבל אם האדם לא נכנס למלחמה, אין לו עזרה מה'. %break ובשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא שהאדם יעשה מלחמה ואחר כך הוא בא ועוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", ופירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה" (ברכות דף ה' ע"א). %break משמע מכאן, שמקודם צריך האדם להכנס למלחמה ואחר כך בא הקדוש ברוך הוא ועוזר לו. %break אאמו"ר ז"ל אמר פשט על מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל את ה', "במה אדע כי אירשנה". "ויאמר לאברהם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". %break ואמר ז"ל, כיון שראה את ההבטחה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא, שאמר לו, "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז אמר "במה אדע". כי אין אור בלי כלים, והוא לא ראה שהבנים שלו יהיה להם צורך להשגות האלו, אלא שהם יסתפקו במועט. %break לכן אמר לו, "ידע תדע" שהם יהיו בגלות, והם ירצו לצאת מהגלות. ואז בלי העזרה לא יוכלו לצאת מגלות מצרים. %break לכן על ידי זה הם יהיו מוכרחין לקבל ממנו את העזרה. וכל פעם הם יצטרכו לקבל השפעות גדולות, ועל ידי זה כבר יהיו נצרכים לאור התורה, כי רק התורה היא התבלין. %break וזהו על דרך שאמרו בזהר הקדוש, "הבא לטהר מסייעין אותו. ושואל, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא, כד איתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא". נמצא שעל ידי זה הם יהיו נצרכים לעזרת ה', ועל ידי זה יהיה להם כלים לקבל את ירושת הארץ. %break ובזה נוכל לפרש מה ששאלנו, מה זה ההולך ואינו עושה. הכוונה - מי שמתחיל ללכת בדרך ה' להגיע לידי מעשה, שזה פירוש "כל מקדש שביעי". ופירש אאמו"ר זצ"ל "שביעי" פירוש שבי - הוא. %break ולפי זה יהיה הפירוש, בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. %break ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות כנ"ל. %break נמצא שהאדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". %break נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע. %page 1795 לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום. %break נמצא לפי זה, "על פי פעלו", יהיה פירוש ההיפך מגשמיות. כי בגשמיות כל פעם שנותנים עבודה טובה אז משלמים בשביל טיב עבודה. וכאן ממש להיפך, כי עד כמה שהאדם רואה שאין הוא מסוגל לשום דבר שבקדושה, אז הוא צריך לעזרה יותר גדולה. %break לכן מוכרחים לתת לו כל פעם עזרה יותר גדולה, היינו השגה יותר גדולה. %break נמצא ששכרו הרבה מאוד על פי פעלו, שהוא רואה את החסרון שלו, אז הוא מוכשר לקבל מילוי יותר גדול. וזה פירוש, הולך ואינו עושה. הוא הלך במלחמה ואינו עושה, היינו שלא יכול לעשות שכל המעשים שלו יהיו לשם שמים. %break אומרים לו, שכר הליכה בידו, שדוקא שהולך ואינו עושה אלא הוא צריך לעזרת ה', דווקא על ידי זה הוא מקבל את ירושת האבות. %break %H כי שומע אל אביונים ה' %break "אמר רבי חייא תהוונא על האי קרא דכתיב, כי שומע אל אביונים ה', וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא. אמר רבי שמעון, %break בגין דאינון קרובין יתיר למלכא, דכתיב, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה... תו אמר רבי שמעון, תא חזי, כל אינון בני עלמא, אתחזיין קמי קודשא בריך הוא, בגופא ונפשא, ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי, וקודשא בריך הוא קריב לנפשא יתיר מגופא". %break ומפרש הסולם וזה לשונו, ועני אינו נראה לפני הקדוש ברוך הוא אלא בנפש לבד, כי גופו שבור, והקדוש ברוך הוא קרוב לנפש יותר מלגוף (זהר ד' ק"ג אות שס"ז). %break להבין את הנ"ל צריך לדעת מה זה "עני". זה ידוע כי מדרך העולם הוא שהאדם מסוגל לעשות מעשים שיביאו לו שני דברים: %break א. דעת. היינו שיבין עם השכל שלו את העבודה שהוא עושה, זאת אומרת לראות את התועלת מהמעשה הזה. מה שאין כן אם הוא צריך לעשות מעשה שהשכל שלו מחייב לו את ההיפך ממה שמצווין לו לעשות, זה קשה לו לעשות את העשיה. %break ב. תענוג. האדם יכול לעשות מעשים שיביאו לו תענוג. מה שאין כן אם הוא עושה מעשה ואינו נהנה, מעשה זה קשה לו לעשות. %break לכן כשיש בהמעשה שהוא עושה את הב' תנאים, היינו שכל ותענוג, המעשה הזה נקרא מצב של "עשירות", משום שהמעשה הזה משפיע לו שכל ותענוג, שיותר מזה אין במציאות בעולם דבר שהנבראים ישתוקקו לו. %break ואם יש בהדבר רק תנאי אחד, היינו שהמעשה לא ישפיע לו שכל, זאת אומרת שהשכל לא מחייב לו לעשות את העשיה, אבל תענוג יש לו מהמעשה, זה עוד נחשב למעשה, והוא מתגבר על השכל ועושה את המעשה, %break משום שהמעשה עוד לא נקרא עני, משום שיש לו מה לתת, היינו שהמעשה נותן לו תענוג. ולפעמים המעשה אינו משפיע לו תענוג, אלא על כל פנים הוא משפיע לו שכל, שהשכל מחייב לו את המעשה. %break וכאן כבר הוא צריך להתגברות יתירה, להיות נמשך אחר השכל ולא להיות זקוק להתענוג. אבל בזמן שלמעשה אין מה לתת לו, לא שכל ולא תענוג, היינו למעלה מהדעת ולמעלה מהתענוג, זה נקרא "עני ואביון", שאין להמעשה לתת לו שום תמורה. %page 1796 הנה יש להאדם גוף ונפש. הגוף נקרא כלי של הרצון לקבל תענוג ושכל. הנפש נקרא כח השפעה שיש בהאדם. והאדם יש לו גוף ונפש. לכן כשאדם מתפלל לה' ומצפה שהקדוש ברוך הוא ישפיע לו שפע, אבל המצב שבו הוא נמצא יש לו גוף בריא, %break זאת אומרת שהגוף עוד יכול למצוא בעבודתו בחינת שכל ותענוג, או לכל הפחות אחד משניהם, עוד לא נקרא עני ואביון, משום שהגוף יקבל תמורה עבור עבודתו. %break אבל בזמן שהאדם רוצה לילך על דרך האמת, היינו למעלה מהדעת, וגם על מנת להשפיע, אז אין להגוף מה לקבל, ואז נקרא הגוף שבור. %break אם כן מהו מתפלל אז, שה' יעזור לו ללכת עם הנפש, היינו עם הרצון להשפיע. והגוף מפריע לו, משום שהוא רואה שאין לו שום תמורה מדרך הזה, שהאדם רוצה ללכת על דרך האמת. %break והקדוש ברוך הוא, שהוא המשפיע, הוא קרוב אל הנפש, היינו שיש השתוות עם הנפש, משום שהנפש רוצה ללכת בדרך השפעה, מזה הוא כל תפילתו, לכן הקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו. %break וזה פירוש "כי שומע אל אביונים ה'". מה שאין כן כשאדם עשיר או שהמעשה משפיע לו תענוג ושכל, או לכל הפחות אחד משניהם, נמצא שכל תפילתו היא רק עבור הגוף, היינו להרצון לקבל. %break לכן לא כתוב כי שומע אל העשירים, אלא רק לאביונים, כי רק אל אביונים הוא קרוב, שענין קרוב הוא השתוות הצורה. %break %H ויהי בשלח פרעה את העם %break "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף". %break לפרש את זה על דרך המציאות הנוהגת תמיד. בעת שאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אז כל אחד ואחד שואל למה. %break "ויהי בשלח פרעה את העם", היינו שכללות הגוף נקרא בחינת פרעה, שהוא צריך לעשות בחירה, שיתן לצאת את העם, היינו כל הכוחות והמחשבות, שיהיה להם ה', ולא להיות תחת שליטתו. %break שפירושו שכל כוחותיו ישמשו לצורך הגוף, אלא שישמש עמהם לתועלת הקדוש ברוך הוא. %break למה נתן הקדוש ברוך הוא ללכת לארץ הקדושה, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, אשר הבטיח ה' לתת ירושת הארץ לאבותינו הקדושים, שילכו בדרך רחוק ולא נתן להם דרך קרוב, כמו שכתוב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלש-שתים כי קרוב הוא". %break שענין קרוב ורחוק נקרא מה שקרוב אל השכל, היינו מה שהשכל מחייב שכדאי לעשות את המעשים. וכמו כן שיהיה קרוב אל הלב, שיהיה מתיישב ללבו של אדם, היינו מה שהרצון לקבל שבלב ירגיש שזהו לטובתו, %break כמו שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, שהיה הבירור שלו במר ומתוק, כמו שכתוב בהקדמה לפנים מסבירות. %break %H ויתיצבו בתחתית ההר %break ויתיצבו בתחתית ההר. אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. %page 1797 אמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פ"ח ע"א). %break בתוספות, כפה עליהם... ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן, והא דאמר, כלום כפית עלינו הר כגיגית (עבודה זרה ב' ע"ב), %break דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה, והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה, אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה. %break והיה לפרש, דענין כפה עליהם הר כגיגית, שצריכים לדעת, כמו שיש כפיה על ידי יסורים, כמו כן יש כפיה על ידי תענוג. %break שמי שרוצה שחבירו יעשה מה שהוא דורש ממנו, אז חבירו מוכרח לציית לו, על ידי ב' אופנים: או מחמת יסורים, היינו שמפחד ממנו, שאם לא יעשה את רצונו הוא יעשה לו יסורים, או מחמת תענוג המושך אותו לעשות את דרישתו. %break %H ענין שומר שבת %break ענין שומר שבת, מה תפקידו מבחינת המוסר. %break האדם צריך לשמור את עצמו מהמפריעים להתגלות קדושת השבת. כי ענין יומין דחול הוא מקום עבודה, שהאדם צריך להתיגע את עצמו לבטל את הרצון לקבל, שעליו היה הצמצום וההסתרה, שלא להרגיש את מציאות ה', %break והגם שמאמין ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל לא מרגיש זה מסיבת הצמצום, שנעשה בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא. %break וכשמתייגע על זה, וזכה בעל מנת להשפיע, אז מתחיל להרגיש את הקדושה, וזוכה לבחינת שבת. לכן בשבת צריך לשמור את השבת, שלא יבואו המפריעים, היינו הרצון לקבל, כי אחרת תיכף תסתלק ממנו בחינת השבת. %break %H ואשא אתכם על כנפי נשרים %break "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". וברש"י, "על כנפי נשרים, כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, אומר, מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני". %break וענין החץ הוא מלשון "חציצה", כמו שאמרו על פסוק "ויסב חזקיה פניו אל הקיר", מכאן שלא יהא דבר חוצץ בינו להקיר (ברכות ה' ע"ב). וכמו כן מלשון "מחיצה". %break שענין חציצה הוא בחינת פירוד שמפריד בין שני דברים. ובענין מחיצה מבואר בבבא בתרא, "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע". %break ומפרש שם, ש"מחיצה פירושו גודא, היינו כותל המפסקת. ואימא מחיצה פלוגתא, כדכתיב ותהי מחצת העדה". משמע שמחיצה, היינו בחינה שמחלקת את הדבר לשניים. וכן בתהילים "חיציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך" (מ"ה, ו'). %break ולהבין את כל הנ"ל, הנה ידוע שהצמצום היה בכדי שתהיה השתוות הצורה. לכן נעשתה הסתרה, שנקרא השגחה בלתי גלויה, שעל ידי זה יצא בחינת הסתר פנים של הקדוש ברוך הוא, שבשביל זה יש עבודה בבחינת הבחירה. %page 1798 ויש עבודה גדולה לאדם שיאמין שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. %break וזה נקרא שיצא כותל המפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים, כמו שכתוב "הנה זה עומד אחר כותלנו". ובזמן שאדם מתפלל, צריך שיראה שלא יהיה דבר חוצץ, היינו שצריך לייחד את עצמו עם הקדוש ברוך הוא בבחינת השתוות הצורה, היינו שיהיה לשם שמים. %break מה שאין כן כשאדם דואג לעצמו, הוא בבחינת פירוד. לכן כשבאות מחשבות של פירוד, נקרא זה "חיצים", שהורג את החיות הרוחנית שבאדם. %break וזה נקרא "חיציך" של הקדוש ברוך הוא, הם "שנונים" שהורגים את חיות דקדושה. וכל החיצים שמקבלים זה רק נובע מההסתרה, שהקדוש ברוך הוא הסתיר את עצמו. %break נמצא שהנבראים מדברים לשון הרע על ההשגחה, שמי גרם לזה הקדוש ברוך הוא בעצמו. וזה פירוש, אמר מוטב שיכנס החץ בי, היינו הלשון הרע שמדברים עליו, ואל יכנס בבני. %break כי על ידי ההסתר שעשה, תהיה הזדמנות ומציאות שהם לא ישארו עם החצים, היינו שלא יהיו בפרודא. %break שדוקא על ידי התגברות בזמן ההסתר, אז הם יבואו לידי השתוות הצורה, מה שאין כן אחרת ישארו בפרודא, המכונה מחיצה או כותל המפסקת, שדוקא על ידי זה "ואביא אתכם אלי". %break %H זה היום עשה ה' %break "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". %break זהו היום פירושו זהו נקרא יום, ולא דבר אחר. ומהו בזמן שיעשה ה', שכל אחד ואחד יבוא לידי השגה ש"נגילה ונשמחה בו". %break "בו" פירוש בה', היינו בדבקות ה', שזה נקרא השתוות הצורה, שהוא שכל אחד ואחד יבין שאין שמחה יותר גדולה מלהשפיע נחת רוח ליוצרו. ולזה אנו מקוים בזמן שהכלל יבוא לדרגה זו, נקרא גמר התיקון. %break %H ענין דיין הגון ושאינו הגון %break בעל הטורים מפרש על המאמר, "ולא נסמכה פרשת דיינים לפרשת מזבח, לומר לך, המעמיד דיין הגון כאילו בנה מזבח". %break ולומד את זה ממה שאמרו חז"ל, "המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו בנה במה אצל המזבח" (סנהדרין ז' ע"ב). משמע, שאם מעמיד דיין הגון כאילו בנה מזבח. %break ולהבין דבריו יש לפרש מה זה מזבח, ומהו דיין, ומדוע דיין שאינו הגון הוי כאילו נוטע אשרה לגבי מזבח, ומהי אשרה. %break ענין "דיין" הוא כמו שאמרו חז"ל, "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל" (שבת קל"ט ע"א). ויש לשאול, האם אין יותר רשעים מדייני ישראל, שבשבילם באה פורענות לעולם. %break אלא זהו כמו שאמרנו כמה פעמים על פסוק "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", שפירושו, בכל דבר שהאדם משער אם כדאי לעשות את המעשה אם לא, אז יש לו שופטים, היינו שיש לו מחשבות ודיעות הנוטות לכאן או לצד האחר. %page 1799 וזה נקרא "דייני ישראל", שאצל כל אדם יש בו דיינים שדנים כל דבר, את הכדאיות שבדבר. ואם זה דיין הגון, אז נקרא שבונה מזבח, ש"מזבח" נקרא בזהר הקדוש בשם מלכות, שהוא ענין קבע. %break ומה שאמרו שעל ידי זה הוא זובח את היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, "הרוצה שיחיה ימית את עצמו", וכמו כן, "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה", מטעם שמטרם שמקבל עליו עול מלכות שמים, הוא נקרא "גוי", ואסור ללמוד תורה לעכו"ם. %break וכפי שאמר אאמו"ר ז"ל, כל מקום שאסור פירושו שאי אפשר, אפילו שרוצה. %break לכן אם הוא דיין הגון, הרי כאילו בנה מזבח. ואם הוא דיין שאינו הגון, הרי כאילו נוטע אשרה, שהיא עבודה זרה אצל מזבח. היינו במקום שהיה צריך לבנות מזבח, אז הוא בונה עבודה זרה ואומר שהוא מזבח. %break וענין "אשרה" הוא מלשון אושר. היינו בזמן שהוא מרגיש את עצמו מאושר על ידי עבודתו בתורה ומצוות הוא עוסק בהן, כלומר שהגוף והדעת מסכימים את לכדאיות שבדבר. %break אבל אם אין הדעת מסכימה, למעלה מהדעת אין הוא מסוגל לעשות. לכן נקרא זה עבודה זרה בבחינת אשרה. %break מה שאין כן מזבח צריך להיות קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. וזה נקרא "דיין הגון", שיכול לפסוק שצריכים ללכת למעלה מהדעת. ואין הדעת החיצוני שלו המכריעה. מה שאין כן "אינו הגון", שהוא מבין שהכל צריך להיות על פי שכלו, שהוא בתוך הדעת. %break %H ואלה המשפטים %break יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה ביניהן, משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. %break אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי לו שיאכל מה שירצה. אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו. %break כך לעכו"ם שופטים ואינן עוסקים בתורה ואינן עושין אותה, שנאמר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ'). אבל המצוות מה כתוב בהן "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח) (מדרש רבה, ד"ה ואלה המשפטים). %break ויש להבין: א. הלא הפסוק שהמדרש מביא מיחזקאל, כוונתו על שופטים של עכו"ם, הלא הפסוק מיירי בעם ישראל. %break ב. מהמשל שהרופא אמר האכילוהו כל מה שהוא מבקש, היינו שאין לו שום הגבלה. ומהפסוק "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", משמע שיש לו חוקים והגבלות, שזהו נגד המשל. %break ויש לפרש שכוונת המדרש, במה שאומר שיש לעכו"ם שופטים, אין כוונתו לאומות העולם, אלא מיירי בישראל. %break ומה שמכנה שופטים של עכו"ם, היינו שכל המצוות שהם עושים שהשכל מחייב אותם, ולא הולכים לפי דרכי אמונה להגיע לבחינת לשמה, אזי השכל הזה נקרא שופט עכו"ם. %break וכיון שכל מה שהשופט מחייב הוא על דרך שלא לשמה, היינו שאין כוונתו להגיע על ידי זה לדביקות בהחיים, אם כן נמצא שהוא אינו לחיים. %break לזה אמר האכילוהו, היינו מזונות החיים שלו הוא בכל מה שהוא מבקש, היינו אין לו תנאים מיוחדים, מטעם שאינו לחיים. אם כן לא חשוב כל כך מה שהוא עושה. %break מה שאין כן שופטי ישראל, שכל השיפוט הוא מחמת ישראל, היינו מטעם אמונה ולהגיע לידי דביקות, אזי יש לו תנאים מיוחדים, שלא מכל דבר מותר לו לקבל חיות. %page 1800 אלא בכל דבר צריך להזהר, שלא יאכל דבר פלוני הידוע, היינו שלא יקבל חיות אפילו של מצוות ומעשים טובים, אם אין זה מביאו לידי דביקות. %break וזה פירוש שלא יאכל דבר פלוני, היינו שלא יקבל חיות מדבר פלוני, היינו מבחינת רצון לקבל. ולפי זה מיושבות ב' הקושיות: א. שכוונתו על ישראל ולא על אומות העולם. %break ב. שגם במצב השלא לשמה, יש גם כן מצוות וחוקים אבל לא טובים, כמו שאמרו חז"ל "לא זכה נעשה לו סם המוות" (יומא ע"ב ע"ב). אלא צריכין להשתדל שהשופט יהיה של ישראל. ואז נגיע להדבק בחיי החיים. %break %H ויקחו לי תרומה (א') %break "ויקחו לי תרומה". לי, פירש רש"י, לי לשמי. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", ופירש רש"י, לשון נדבה והוא לשון רצון טוב. "תקחו את תרומתי", תקחו, משמע בעל כורחם. והוא בסתירה ל"ידבנו", שמשמע רצון טוב ולא על דרך הכפיה. %break בזהר הקדוש, תרומה תרומ-ה, שצריך להעלות את ה' שהוא המלכות. וכמו כן בזהר הקדוש, תשובה, תשוב-ה לגבי ו', היינו שהאדם צריך להעלות את ה', שהיא בחינת שכינתא בעפרא. שצריכים לאוקמא שכינתא מעפרא, %break היינו הבחינה שנקראת לשם שמים היא בגלותא. היות שהאדם נבנה מרצון לקבל לעצמו. והרצון להשפיע הוא תחת שליטת הרצון לקבל. ואין בכוחו לכוון שום דבר שיהיה בעל מנת להשפיע, מטעם שהרצון לקבל שולט עליו. %break לכן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, הוא מוכרח לעשות כל דבר שאין הוא רואה תועלת עצמו, והוא צריך להתגבר, ולעשות כל דבר שיש לו שייכות לקדושה, שנקרא "תקחו תרומתי", בעל כורחך, בלי הסכמת הגוף. %break וזה נקרא "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". וכשאומר רוצה אני, זה נקרא תשובה. היינו שאי אפשר לו לעשות שום דבר מרצון, עד שהקדוש ברוך הוא עוזר לו ונותן לו רוח תשובה. %break וזה נקרא תשוב ה', שהיא בחינת מלכות שלו, שהיא נקודת הצמצום, שעליה, היינו על הרצון לקבל, נעשה תיקון המסך. %break אז כמו שהו' דשם הוי-ה נקרא משפיע, כמו כן הרצון לקבל שלו בא לבחינת השפעה. ואז הוא יכול לתת תרומה, היינו שיכול להוריד את הה' שלו. %break וכשזוכה לזה, אז "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", הכוונה מה שהיה קודם בחינת תקחו בכח הכפיה, יהיה עכשיו בבחינת רצון טוב, כמו שפירש רש"י על "ידבנו לבו". %break נמצא, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", היינו עכשיו, שאתם הולכים ליקח את תרומתי בעל כורחו, תדעו שעכשיו היא בבחינת "ידבנו לבו", שעכשיו יש לו רצון טוב, משום שכבר הורם ענין המלכות שלו בבחינת לאוקמא שכינתא בעפרא. %break על דרך מה שכתוב בזהר הקדוש, "האי דזיק עשו לאחורי נטיל ליה יעקב ברישא דיעקב הוא בראש", שכוונתו על נקודת הי' שנצטמצמה, כבר היא בחינת על מנת להשפיע. %page 1801 %H בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא %break "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ופרש רש"י, לי, לשמי. אשר ידבנו לבו, ופירש רש"י, לשון נדבה והוא לשון רצון טוב. ויש להבין: %break א. קיחה משמע בעל כורחך. ידבנו לבו, הוא רצון טוב. אם כן זהו בסתירה ל"ויקחו". ב. מדוע כתוב "את תרומתי", משמע שהיא כבר תרומת ה', היה לו לומר אשר ידבנו לבו תקחו תרומה, ומה משמע שאמר תרומתי. %break ג. מה משמע בזה שאומר "לשמי". ד. יש להבין קושית העולם על הפסוק "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", תזכיר היה לו לומר. %break והענין שיש ב' מדרגות: בחינת "אתכפיא" ובחינת "אתהפכא". וכזה נמצא מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן, "איזהו גיבור, שעושה את שונאו לאוהבו". %break "גיבור" נקרא שכובש את יצרו, שנקרא בחינת אתכפיא בעל כורחו. וזה ענין "ויקחו", לשון בעל כורחו. ואחר כך הוא מבטיח שתבואו לידי אתהפכא, ששונאו נעשה אוהבו. %break וזהו "מאת כל אשר ידבנו לבו", היינו אחר כך יהיה לו רצון טוב. וזה כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מאמר בזהר הקדוש, "כד אתייליד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא דכיא", שפירושו שנפש הבהמי שלו תסכים ללכת בדרכי ה'. %break ואמר כד אדם נולד ונכנס בקדושה, סימן לדבר שזכה לנפש דבעירא דכיא, שנפש הבהמי שלו כבר מסכימה ללכת בדרכי ה'. וזה נקרא אתהפכא. נמצא מתחילה צריך האדם לקחת בעל כורחו, אף על פי שהגוף שלו לא מסכים ללכת בדרכי האמת, שנקרא לי, לשמי. %break בזמן שאומרים ללכת בדרך שהכל יהיה לשם שמים, אז הגוף מתנגד. אבל אחר כך יזכה לבחינת "ידבנו לבו", היינו שהגוף יסכים. %break וזה פירושו "אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", היינו הלשם שמים שהיה מקודם, בבחינת תקחו תרומתי, הנקרא לשם שמים, ואז אחר כך זוכים שיהיה בבחינת "ידבנו לבו", ברצון טוב. %break וענין מה שפירש "לי, לשמי", פירוש, שבאמת אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". %break ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד. %break וגם הכוונה לשם שמים, גם כן אינה לטובת ה', אלא לטובת האדם, שעל ידי זה האדם יקבל כל התענוגים בלי שיהיה נהמא דכסופא, כיון שעל ידי השתוות הצורה האדם יוצא מבחינת מקבל לבחינת משפיע. ואז האדם יכול לקבל כל התענוגים. %break וזה נקרא "לשמי". אם הקדוש ברוך הוא יכול לומר שמקום הזה הוא שמי, משום שהאדם אמר שהוא לא רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אלא הכל לה'. נמצא שה' יכול להזכיר את שמו שם, משום שהאדם ביטל את רשות עצמו, ועשה את המקום בשביל השם. %break ואז, "אבוא אליך וברכתיך". אז יכולה לבוא שם ברכת ה', כל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להטיב לנבראיו. %break %H הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב %break "אמר רבי שמעון, הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב, ולא בא עמו בנסיון כנסיון שאר הצדיקים, שהרי לא כתוב בו, והאלקים נסה את איוב... ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקדוש ברוך הוא" (זהר תצוה ד' ט"ז אות מ"א בהסולם). %break וצריך להבין את ההבדל בין איוב, שנקרא חסידי אומות העולם, לבין ישראל. שאצל איוב אנו רואים שהקדוש ברוך הוא לא ניסה אותו, מה שאין כן אברהם, כן ניסה אותו. %page 1802 הנה אנו רואים כאן שיש מעשה וכוונה, שעל שניהם שייך ענין נסיון. זאת אומרת לאברהם ניתן לו הנסיון במעשה וגם בהכוונה, אם עבודת ה' שלו בשמחה, היינו אם היה שמח בזה שעושה עכשיו רצון ה'. %break ובאיוב ניתן לו הנסיון רק על הכוונה ולא על המעשה, משום שעל המעשה משמע שה' יודע שבודאי לא יוכל לעמוד בנסיון. לכן ניתן לו הנסיון רק על הכוונה. %break (וכמו כן אנו צריכים לומר אותו דבר הוא, אם לא רוצין לתת והוא מאמין שהכל הוא בהשגחת ה', לכן הוא צריך להצדיק את קונו ולא לפגום באהבתו לה', על ידי זה שחסרים לו כמה וכמה דברים, מה שהאדם מבין שנחוצים לו. %break זאת אומרת ... לא יקבל ממנו מה שנחוץ לו. או לתת לו מה שנחוץ לו להאדם). %break ובזה יש הבדל בין חסידי אומות העולם לצדיקים. כי שתי מדרגות אלה נוהגות באדם. כי מטרם שהאדם נעשה לבחינת מדרגת ישראל, מבחינת שהאדם הוא עולם קטן, יש לו בחינת אומות העולם וחסידי אומות העולם ובחינת ישראל. %break וכשהאדם מתחיל ללכת בדרכי ה', נקרא "חסידי אומות העולם", אז הנסיונות שלו הם רק בבחינת הכוונה ולא במעשה. כי בענין מעשה לא נתנו לו לנסיון אלא רק בכוונה. %break דהיינו שיש כלל, שכל אדם יש לו טענות להבורא על כך שהוא לא נותן לו מה שהוא דורש. ומבין שכל מה שהוא נחוץ לו ה' צריך לתת לו, כדכתיב "ורחמיו על כל מעשיו", ומדרך הטוב להטיב. %break אם כן נמצא שכל מה שהאדם מבין שחסר לו, זה דומה כאילו היה לו והקדוש ברוך הוא לקח ממנו. אם כן המעשה אינו עומד ברשותו לענין שנאמר שיש לו נסיון שלא לעשות את המעשה, כי לא נתנו לו מכתחילה. %break ולענין נסיון זהו דומה כאילו היה לו אלה הצרכים שהוא דורש עכשיו, ולקחו ממנו. וכל מה שיש לו בהנסיון זוהי רק הכוונה. %break היינו יש לומר שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ולהיות בשמחה ובאהבה, כאילו ה' נתן לו כל מה שהוא דורש. וזה נקרא נסיון הכוונה. כמו שהיה אצל איוב, אלא על הכוונה, אם הוא יכול להצדיק את הדין. %break מה שאין כן כשזוכה לבחינת ישראל, אז נותנים לו את הנסיון גם במעשה, דהיינו שנותנין לו כל הדברים הטובים, והאדם בעצמו צריך להיות מוכן להחזיר הכל, ולא לקבל יותר, שהוא בטוח בעצמו שזה יהיה רק בעל מנת להשפיע. %break כדוגמת פורים, שאאמו"ר זצ"ל אמר, שענין מגילה, היינו שהיה אז זמן של התגלות. ועל זה אמר המן שצריכים ללכת בדרך הידיעה. %break וזה פירוש "ואת דתי המלך אינם עושים". ומרדכי טען, כי הגילוי בא רק כדי לעמוד בנסיון, ולקבל עליהם את ההסתר, שזהו בחינת נסיון במעשה. %break %H כי יד על כס י-ה (ב') %break "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". %break פירש רש"י, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, היינו שהשם נחלק לחציו. להבין את זה צריכין להקדים את הפסוק, "בי-ה ה' צור עולמים", היינו שבב' אותיות "י-ה" של ה' צייר את העולמות. %break "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (אבות פרק ה'). %page 1803 והקושיא מפורסמת וכי הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. שזה דומה למי שנותן לחבירו לשמור כוס ששוה לירה אחת, ואם הוא מאבד את זה, היה צריך לשלם רק לירה אחת. והלך הבעל הבית ושילם עשר לירות. וכי בשביל זה היה צריך לשלם עשר לירות. %break והענין, בתחילה ברא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, עמד ושיתף עמו מדת הרחמים, שעל ידי זה תהיה היכולת להאדם לבוא לשלימות. מה שאין כן כשהיה במדת הדין, אזי לא היה אפשרות במציאות שהאדם יוכל לצאת מבחינת יצרו הרע. %break וזה, "ליתן שכר טוב לצדיקים". היינו שעל ידי התיקון של מדת הרחמים, הנקרא "עשרה מאמרות", יש קיום העולם. %break "ולהפרע מן הרשעים", היינו עכשיו שנתנו להם ההזדמנות לצאת משליטת היצר, ומכל מקום אינם רוצים, מגיע להם עבור זה שמאבדין את העולם, אף על פי שיש שם תיקון של עשרה מאמרות, שזה דבר יותר קל מכפי שהיה טרם התיקון, היינו במאמר אחד. %break %H נושא עון %break "נושא עון". שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר של עונות, ועל ידי זה נעשה הכרעה לכף זכות (מובא בתורה תמימה). %break ויש להבין, שבזמן שחציו זכיות וחציו עונות, איך יש ביכולת האדם להכריע לכף זכות. אלא העצה היא תפילה, היינו שיתפלל לה' שיחטוף שטר של עונות, ועל ידי זה יהיה בידו להכריע. %break פירוש הדבר, כי ענין שיראה אדם חציו חייב, אין כאן ענין שעומד לפני בית דין של מעלה. אלא המדובר שהאדם יראה עצמו שהכוחות שוים, ויש בידו להכריע את הטוב על הרע. %break אבל אם בגוף יש כוחות שוים, והוא צריך להכריע, מי יתן לו עוד כח להכריע לצד הטוב, כיון שהם כוחות שוים. אז העצה שהאדם יתפלל לה' שישא את העון, היינו שהקדוש ברוך הוא חוטף שטר חוב, וממילא על ידי זה כבר יש הכרע לצד הטוב. %break אם כן מהי עבודת האדם בזה שאומרים שהאדם צריך להכריע. זהו רק תפילה, ויותר מזה אין לו כח. כיון שהן הטוב והן הרע הם כוחות שוים, ומי מכריע. אלא על ידי התפלה, שהקדוש ברוך הוא ישא את העון, וממילא כבר יש הכרעה. %break %H כי תשא את ראש בני ישראל %break "כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו... מחצית השקל... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". %break יש לשאול: א. מהו לשון ראש. ב. כופר נפשו, מהו החטא, שצריך לתת כופר נפשו, שהוא ענין כפרה. %break ג. למה דווקא מחצית השקל, ולמה לא יתנו דבר שלם, היינו שקל שלם. יש לפרש זה על דרך המוסר. יש ב' מיני תשובות: בבחינת המעשה, ובבחינת הכוונה. %page 1804 הנה "ראש" נקרא בחינת שכל ודעת, ששם שייך ענין כוונה, כמו שכתוב "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה", שהכוונה שייכת לבחינת נשמה ונפש. מה שאין כן המעשה שייך לבחינת ה"גוף". %break וזה מרומז בלשון את "ראש" בני ישראל כופר "נפשו". היינו מה שחטא בבחינת נפש, היינו שענינו על התשובה בבחינת הכוונה. היות שתשובה זו נוהגת אצל כל אחד ואחד. %break כי האדם נברא ברצון לקבל לעצמו, ובכדי לקיים את התורה ומצוות על מנת להשפיע, זוהי תשובה שכל אחד ואחד מוכרח לעשות. %break כי בבחינת המעשה שייך לומר שלא חטא אף פעם, היינו תיכף מיום הולדתו נתנו לו חינוך טוב ושמירה יתירה. אבל על הכוונה, שם הוא עיקר הבחירה, ששייך להאדם לעשות. כי על כוונה לא שייך כפיה. רק על בחינת מעשה יש יכולת ביד האדם לכוף את עצמו. %break מה שאין כן על המחשבה, היינו הכוונה, אין בידי אדם, אלא שזוהי מתנה מן השמים. ועל זה רמזו, "לולי הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". %break וענין מחצית יש לפרש, שרק בחינת המעשה הוא בידי אדם, ולא הכוונה. לכן נרמז רק במחצית, היינו אם האדם יתן את המחצית, היינו בחינת המעשה, אז הקדוש ברוך הוא יתן לו את מחצית השניה, היינו בחינת הכוונה. %break וכמו כן יש להבין שיש בחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה, ויש בחינת תורה, שהיא מתנה. %break ואדם צריך לתת רק בחינת אמונה, שזו בחינת צדקה, שזה נקרא תיקון הבריאה. אז הקדוש ברוך הוא נותן מחצית השניה, שהיא בחינת תורה. ומתנה נקרא מטרת הבריאה, וכופר נפשו הוא על בחינת תיקון הבריאה. %break %H בחינת דומם ובחינת צומח %break זה ידוע שיש בחינת כלל ובחינת פרט. הכלל ישראל נקרא בחינת "דומם". וזה בחינת "בהמה", שהיא בחינת נפש, מלשון נפישה, שיש לה רק תנועה כללית, לכל מין ומין יש בחינה מיוחדת לכולם. %break מה שאין כן בחינת "צומח" יש להם תנועה פרטית. וזה נקרא בחינת "אדם", "כי האדם עץ השדה". שעל צומח יש תמיד חידוש, שמתגדל והולך. %break מה שאין כן להדומם לא ניכר איך שהדומם מתגדל, שזה נקרא תנועה כללית, שבאופן כללי יש בחינת צמיחה להדומם. לכן אצל הכלל הם תמיד באופן כלל בסדר. %break מה שאין כן בבחינת הפרט, אלו ששייכים לבחינת אדם עץ השדה, צריך תמיד להיות בחינת חידוש, היינו צמיחה. שכל פעם מתגדל והולך, מטעם שכן דרך התגלות השפע עליון, בבחינת "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף" (יבמות ס"ב ע"א). %break לכן אין בחינת חידוש אור שלא יהיה נמשך מאין סוף ברוך הוא, כי באופן כזה מתפשט השפע בזה אחר זה. לכן כשאדם מחדש תמיד את עבודתו, הוא תמיד בבחינת "הולך". ואם הוא נשאר על מדרגתו, אז מורידין אותו מלמעלה, ואז הוא נעשה "יורד". %break וזה בכדי שיהיה לו צורך לעלות עוד פעם למדרגה חדשה, מטעם שכל פעם שעולה בחזרה, אין הפירוש שהוא עולה למדרגתו הקודמת, אלא תמיד הוא מצב חדש. נמצא לפי זה או שהוא הולך למעלה או שיורד למטה, אבל "עומד" לא שייך לבחינת אדם. %break מה שאין כן באנשים שהם שייכים לבחינת דומם דקדושה, הם כן בחינת עומדים, היינו שלא צריכים ליפול ממדרגתם. אלא שהם בבחינת הדומם, שיש לו רק תנועה כללית ולא פרטית, כמו הצומח. %page 1805 %H ראו קרא ה' בשם בצלאל %break "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל". ויש להבין מה ענין זה שמספר משה לבני ישראל, "ראו קרא ה' בשם בצלאל". %break הנה במדרש בפרשת תרומה: משעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "עשה לי משכן", התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקדוש ברוך הוא מלא עליונים ותחתונים והוא אומר "עשה לי משכן". %break לכך אמר משה "ישב בסתר עליון". מהו "בצל שדי יתלונן", בצל אל, בצל רחום, בצל חנון, אין כתיב כאן, אלא בצל "שדי" בצל שעשה בצלאל. %break ולכאורה המדרש קשה, איך שייך לומר שמשה היה חושב חשבון גשמי היות ש"מלא כל הארץ כבודו", איך הוא נכנס לתוך המשכן שעשה. %break וכמו כן שאמרו חז"ל "צמצם שכינתו בין בדי הארון", ומי יכול חס ושלום לחשוב חשבון מקום גשמי. %break ויש לשאול על דרך שמשה נתקשה - הלא "מלא כל הארץ כבודו", ומכל מקום אין הנבראים מרגישים את כבודו יתברך. שהרי אם היו מרגישים את כבודו יתברך, לא היו רשעים בעולם. %break אם כן איך יכול להיות שעל ידי המשכן כן ירגישו את כבודו יתברך. ולזה השיב המדרש, "בצל שדי יתלונן", היינו שהמשכן שנעשה, כדי שירגישו שהשכינה שורה בישראל, הוא על ידי "בצל שדי". %break שענין צל הוא כמו שאמר אאמו"ר ז"ל, דווקא במקום שמש שם שייך לומר שעושים צל כנגד השמש. שענין "שמש" היא בחינת ידיעה, היינו אם ברור לך הדבר כשמש. %break ו"צל" נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהיא נגד הידיעה. ומדוע צריך להיות דווקא בחינת אמונה, ולמה אסור לעבוד את ה' בבחינת ידיעה, הוא שאמר לעולמו "די" ולא תתפשט יותר. %break ומבואר בדברי האר"י ז"ל, כי שם "שדי" הוא בשעה שהתפשטו העולמות אמר לעולמו די ולא תתפשט יותר. אז הוא מפרש י"ד בחינות הנקרא מחזה ולמטה דיצירה ועולם עשיה שיש שם י"ד ספירות, ששם מדור הקליפות. %break שענין הקליפה הוא בחינת מקבל על מנת לקבל, שעד המקום הזה יכולים להרגיש קדושה, מה שאין כן במקום הי"ד אי אפשר להרגיש קדושה. %break כי ענין י"ד נקרא כלי קבלה, מלשון "כי תשיג יד". שענין קבלה נוהג בין במוחא ובין בליבא. והיות שבמקום שיש ידיעה, אז מקבלים בכלים דקבלה. %break לכן מוכרחים להשתמש עם כלים של אמונה, ששם אין אחיזה לכלי קבלה, רק כלי השפעה, אחרת לא יכול לשכון אור אמונה. לכן נקרא זה "בצל שדי", היינו בשביל שדי נעשה צל. ועל ידי זה תהיה היכולת להרגיש את כבודו יתברך. %break נמצא לפי זה מעלת המשכן, שנוכל להרגיש שהשכינה שורה בישראל דווקא על כלים דהשפעה. וזה נקרא "צמצם שכינתו בין בדי הארון". %break שענין צמצום פירושו, שדוקא על ידי כלים דהשפעה וכלים דאמונה תהיה היכולת להרגיש אותו. מה שאין כן אם אין הכלים האלו, אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", אבל אין מרגישים אותו. %break ולזה אמר משה, "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן". ולזה אמר משה לעם ישראל, שדוקא בשם "בצלאל" נעשה את המשכן, היינו שדוקא על ידי הצל נבוא להרגשת כבודו יתברך. %page 1806 %H קחו מאתכם תרומה לה' %break "קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה". ענין שצריכים לקחת מאתכם, הכוונה מאתכם ממש, היינו מגופו של אדם ממש. ופירשו בזהר הקדוש, תרומה פירושו תרום ה', שצריכים להעלות את ה' לה-ו'. %break וכעין זה כתוב בזהר הקדוש, תשובה נקרא תשוב ה' לגבי ו', שענינו הוא, מפרש בהסולם, שה' נקרא מלכות, שהוא ענין הכלי המקבל צריך להשיב אותו לו', שו' נקרא המשפיע. ובזמן שהאדם עוסק בעניני השפעה, אז בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. %break אז הוא גורם בשורש נשמתו מה שיכלל בהמלכות, שגם תהיה בעל מנת להשפיע, כמו שהאדם דלמטה עוסק בהשפעה. וזה נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. %break ועם זה מובן תרומת ה'. שהוא ענין כמו שכתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת". וזה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. שענין נפילה בגשמיות, הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות. %break כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. %break והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא. %break ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. וזה פירושו, "קחו מאתכם תרומה לה'", היינו שהכלי קבלה של האדם יתנו לה', שנקרא ביטול במסירות נפש לה'. %break שעל ידי זה שהאדם יתן את ההתעוררות להרים את ה' מעפר, אז הקדוש ברוך הוא יעזור מלמעלה, שיהיה "כל נדיב לבו יביאה". שענינו הוא, שכל הלב יסכים להדבר של מסירות נפש לה', שפירושו "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו". %break אבל לפני זה צריכים להתחיל את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, היינו בעל מנת להשפיע. %break כי אלו אנשים שהם מחוסרי עבודה בגשמיות זה נובע מסיבת שהם לא רוצים לעבוד במחיר נמוך. מה שאין כן אם כולם היו מסכימים לעבוד בלי תמורה, אז היה עבודה לכולם. %break אלא היות שרוצים מחיר עבור עבודתם, לכן לא תמיד הבעל הבית יכול להחזיק פועלים, משום שאין לו לשלם עבור טרחתם. %break לכן בלי תשלום אינו מרגיש רצון לעבוד, ולפיכך אינו עובד. אבל ברוחניות מה שאומרים שהאדם צריך לעבוד בלי תמורה, הוא מסיבת דביקות, הנקרא השתוות הצורה, בכדי שלא יהיה נהמא דכיסופא. %break וכל עבודתו צריכה להיות על יסוד "בגין דאיהו רב ושליט". לכן כשמגיעים לידי מצב זה שאינו מקבל לעצמו כלום, זוהי כל החשיבות שלו. %page 1807 %H אלה פקודי המשכן (ב') %break "אלה פקודי המשכן משכן העדות". במדרש רבה, מהו משכן שתי פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן שתי פעמים. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים "חבול חבלנו". ואין חבול אלא משכון, שנאמר "לא יחבול". %break מהו העדות. אמר רבי שמעון, עדות היא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל. %break צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא מי שנותן לחבירו כסף, והוא רוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו משכן. אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש. %break מה צריכים ישראל לשלם ולא שילמו, שבשביל זה לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהי העדות. ועוד, מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן שתי פעמים. %break "אלה פקודי המשכן, ר' שמעון פתח, בראשית ברא אלקים" (זהר). וצריך להבין מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, "בראשית ברא... ברא מאין". וצריך להבין מהו היש מאין. ומקודם צריך להבין מה אנחנו שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן. %break והבריאה נקראת רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין. והצורך להסתרה, משום נהמא דכסופא. %break "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרו תרווייהו כיוון שנצרך אדם לבריות, נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זולות לבני אדם". מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים ושמו כרום, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים" (ברכות ו'). %break ענין ה"שמש" כוונתו להשפע. "כרכי הים", היינו אלה שעומדים בשפת הים. "ים" נקרא חכמה. "עוף" נקרא בזמן שהאדם משים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין "רגלים" היינו מרגלים. %break וענין "כנפים" היינו כיסוי ראש, על דרך "ובשתים יכסה פניו". וענין "כיסוי" היינו אמונה. ובזמן השפע המופיע עליו, הוא מתבייש, היינו נהמא דכסופא. %break ענין "בית המקדש", היינו גילוי התענוגים, המכונה השראת השכינה. וענין התשלומים, היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע. %break וקבלת המשכן, שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש סליחה, מטעם שלא לקח את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן. %break אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת הדביקות התגלות אלוקותו יתברך בשיעור מסוים, שהתחתונים יכולים לקבל. %break נמצא שענין נשמה היא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת כללות נשמת ישראל. היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה שישיגו אותו, שזה נקרא הרצון להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה. %break לכן אמרו חז"ל, "שקול משה כנגד ששים רבוא", היינו שמשה רבנו עליו השלום היה זוכה לשיעור התגלות אלוקות מה שהיה מוכן להתגלות להכלל ישראל. וזה, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי הנקראת שכינה. %break %H משכן העדות %break "אלה פקודי המשכן משכן העדות". ופירש רש"י, משכן העדות, עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. %break ושם בדעת זקנים מביא דבר אחר, שהיה עדות למשה. כי בשעה שחשדוהו שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה, רוצה אני שיהא המשכן עדות וחזר ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים. %page 1808 הנה הרמב"ם אומר, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לכסלה עוד". %break וקושית העולם היא, וכי האדם יכול לשאול את הקדוש ברוך הוא שיעיד עליו, אשר על ידי זה ידע שכבר התשובה שלו ראויה. ואאמו"ר ז"ל תירץ, שאם האדם הגיע לידי תשובה, שכל כוונתו היא להשפיע, מיד שורה עליו רוח ה'. %break %H מחצית השקל (א') %break בזהר הקדוש (פקודי): "ליתן מחצית השקל... אבנא לישקל בה דא יוד, ו' ממוצע בין שני ההין... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו'". %break יש להבין דדרך העבודה היא ללכת בעמודא דאמצעיתא. הנה "עשיר" נקרא מי שהוא שמח בחלקו. כמה שיש לו הבנה בהמצוה זה מספיק לו. %break למשל, כשהוא מתעטף בציצית ועושה ברכה על מצות ציצית, זה מספיק לו. ויש לו הספקה גמורה בזה שמקיים המצוה, כאילו קיים אותה ככל פרטיה ודקדוקיה. %break והוא צריך לומר שאין לו צורך בשום הוספה וכוונה, אלא העשיה בעצמה מספיקה לו, בכדי להרגיש בזה שמקיים מצות המלך. ויאמר, הלא יש כמה אנשים בעולם שלא נתנו להם רצון וחשק לקיים לעשות את המצוה, ולו כן נתנו מחשבה ורצון. %break לכן הוא שמח בחלקו, שיש לו אפשרות לקיים מצות ה'. וזה נקרא בחינת "כי חפץ חסד". ואין לו שום צורך בכוונת המצוה. אז הוא נקרא עשיר. וזה נקרא ה' ראשונה, שהיא בחינת בינה, שהוא כי חפץ חסד. אם כן הוא נעשה מרכבה לספירת הבינה. %break ו"דל" נקרא שהוא עני בדעת, שאין לו שום כוונה בהמצווה וידיעה והבנה בהקשר שבין המצוות להאדם. וגם זו היא עבודה רבה להרגיש שהכוונה שצריכים לכוון תהיה בעל מנת להשפיע. %break והוא רואה שהוא כבר קיים הרבה פעמים את המצוות, והמצוות ניתנו בכדי לצרף את הבריות, ולא זז כמלא נימא מעת שהתחיל לעסוק במצוות. %break ואז אין הוא מרגיש שום עליה בדרגה, אלא להיפך, כל פעם הוא רואה איך שהוא מרוחק מהכוונה האמיתית. ועל זה כתוב "העשיר לא ירבה ממחצית". היינו שלא ירבה על הרגשת השלימות בבחינת שמח בחלקו, רק חצי ולא יותר. %break ומחצית השניה מסדר העבודה, הוא צריך להיות בבחינת דל, ולראות את הרגשתו מבחינת הכוונה שלו, אז הוא ממעט את עצמו, היינו שאין בעבודתו שום טעם והרגש. %break אבל לא ממעט את עצמו יותר מחצי, וחציו השני יעזוב לעבוד בבחינת העשיר, היינו בבחינת שמח בחלקו, כמה שיש לו חלק בעבודה שיהיה המעשה בבחינת קטנות, גם כן ירגיש שלימות. %break וזה נקרא עמודא דאמצעיתא. שלא יסטה לא לכאן ולא לכאן, אלא תמיד הוא צריך לשקול שיהיו שניהם שוים. אז יכולים להגיע לשלימות. %break %H שמע ישראל %break "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. מהו אחד, זו כנסת ישראל, המאחדת בהקדוש ברוך הוא, שהוא זעיר אנפין. שאמר רבי שמעון הזווג דדכר ונוקבא נקרא אחד. כי בהמקום שהנוקבא שורה נקרא אחד. %break מהו הטעם, הוא משום שזכר בלי נוקבא נקרא חצי גוף, וחצי אינו אחד. וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף נעשה גוף אחד, ואז נקראים אחד" (זהר הקדוש ויקרא, אות ק"א). %page 1809 הנה כתיב, "הנה מקום אתי". ופירש אאמו"ר ז"ל שראשי תיבות את"י הוא א'מונה ת'פילה י'גיעה. הנה אדם צריך להתחיל בעבודת ה' בבחינת ימין, הנקרא "זכר", שהוא שלימות, הנקרא שמח בחלקו, שזה בחינת "כי חפץ חסד". %break וכמה טעם וחיות שיש לו בתורה ומצוות מספיק לו ליתן יגיעה בתורה ומצוות משום מאמין בהשגחה פרטית, שכך הוא רצון ה'. ומרגיש את עצמו לאדם השלם. ועל זה הוא נותן שבח והודיה לה', שנתן לו חלק בעבודתו יתברך. %break זה נקרא זכר, שמרגיש את עצמו לשלם, ותמיד הוא שמח, ומקיים, "עבדו את ה' בשמחה". %break אבל זה נקרא "פלג גוף". וחסר לו בחינת נקבה, שהיא בחינת חסרון. שמצד השמאל, שמתחיל לעשות חשבון הנפש כמה המדות והמחשבות שלו הן שלמות, אז הוא רואה את האמת, שעדיין הוא שקוע בהרצון לקבל לתועלת עצמו. %break ולצורך הזולת אין הוא מסוגל לעשות, הן בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום. %break ואז בשיעור שיש לו הכרת הרע, בשיעור הזה הוא יכול לתת יגיעה, היינו מעשים. בבחינת "כל מה שיש בידך ובכחך לעשות עשה". וכמו כן הוא יכול לתת תפילה מעומקא דליבא. %break כי רק בשיעור שהאדם מרגיש את הרע, היינו שמרגיש שזה רע, בשיעור הזה הוא עושה פעולות להפטר מהרע. וזה נקרא "נקבה", היינו חסרון. %break נמצא שיש לו מקום לשתי בחינות מנוגדות. היינו מצד אחד הוא נבחן לשלם, שהוא ימין, חסד, שמח בחלקו. ויכול לתת שבח והודיה לה' על שהכניס אותו למקום תורה ומעשים טובים. %break ומצד השני הוא יכול להתפלל לה' על מה שהוא נשאר מבחוץ לעבודת השם יתברך, כי הכל נבנה על יסוד של אהבה עצמית. אז נקרא אדם השלם, ואחרת לא נקרא אדם, משום שאם יראה את החסרונות שלו, תיכף יברח גם מבחינת ימין. %break אבל לאחר שהוא כבר ראה את מצב הרע שלו, ומכל מקום הוא מתחזק למעלה מהדעת, שיש לו שלימות. וסימן לדבר שהוא יכול לתת שבח לה' על זה. אז נקרא שלם. %break וזהו "ימינא ושמאלא ובינייהו כלה". שעל ידי זה שיש לו בחינת דכר ונוקבא, אז הוא יכול לזכות לבחינת כלה, היינו למלכות שמים אמיתית. %break וזה, "עבדו את ה' בשמחה". ושואל שם בזהר הקדוש, הלא אינו יכול לשמוח, כי לבו נשבר מחמת חטאיו. הא תנינן "לעולם יכנס אדם דרך ב' פתחים, שהם חסד ופחד". %break יכולים לבאר זה על דרך הנ"ל. היינו בפתח ימין, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא שלם. וזהו השגחה פרטית, וזה "כי חפץ חסד". ופתח השני הוא פחד, היינו גבורה, שמאל, שעל פתח הזה הוא צריך לתת יגיעה ותפילה. %break וזה נקרא "אדם", משום שיש לו ב' בחינות זכר ונקבה, שהוא שלם וחסר. ואז נקרא עבודתו שלימה. %break %H אשה כי תזריע (א') %break "אשה כי תזריע. תנינן אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. רבי אחא אמר הא תנינן דקודשא בריך הוא גזר על ההיא טיפא אי איהו דכר או איהו נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. %break אמר רבי יוסי ודאי קודשא בריך הוא אבחין בין טיפה דדכורא ובין טיפה דנוקבא, ובגין דאבחין גזר עליו או להוי דכר או נוקבא" (זהר אות ט'). %page 1810 הקושיא היא, אם אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, אם כן כבר לא צריכין לגזירת הקדוש ברוך הוא. ורבי יוסי מתרץ, ודאי שהקדוש ברוך הוא מבחין ומשום שהבחין גזר עליה. ובתירוץ אין שום ביאור. %break ובהסולם מפרש, כי ג' שותפין באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. שאביו נותן הלובן שבו, ואמו האודם שבו, והקדוש ברוך הוא נותן הנשמה. %break וההבחנה זו שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה, שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזירה. שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר, לא היתה הטיפה נגמרת להיות זכר. %break ולהבין זה על דרך העבודה. ענין "זריעה", היינו שלוקחין איזה דבר, ונותנין בארץ, ונשרש בארץ, אז נולד מזה איזו מציאות. %break לכן כשאשה מזרעת תחילה, היינו שהאדם משים בארץ את הרצון לקבל, הנבחן לבחינת נקבה, אז צומח מזה זכר. היינו שזוכה לרצון להשפיע, הנקרא זכר. %break אם כן הקושיא של רבי אחא היא: אם זה תלוי בעבודת האדם, היינו באתערותא דלתתא, אם כן מה שלמדנו שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה וגוזר, מה ענין הגזירה הזאת, הלא כבר נגמר הדבר בעבודת האדם דלמטה. %break ועל זה מפרש הסולם, ג' שותפין באדם, אביו נותן את הלובן. היינו בחינת אביו ואמו, היינו המחשבה, המולידה את המעשה, נקראת "הורים". %break אבא נקרא כח השפעה שלו, שהוא בחינת זכר. והוא נותן את הלובן, היינו שמלבן את עצמו מלהיות מקבל, היינו שמוריד מעצמו את הרצון לקבל. נמצא שנבחן לבחינת זך, שנעשה אז לבחינת עפר ממש. %break וזה ענין, "ונפשי כעפר לכל תהיה". זאת אומרת לגבי כל הדברים שישנם בעולם הוא בחינת עפר, היינו שאין לו שום צורך ורצון, אלא הוא בטל ממש כעפר. %break ואמא נותנת את האודם, זאת אומרת בחינת "אדמה לעליון", שרוצה להיות בחינת משפיע. %break ואפשר להבחין בזה, שבחינת לובן היינו בחינת "סור מרע", ואודם דאמא לבחינת "ועשה טוב". שענין טוב נקרא בחינת משפיע, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך", שהוא רוצה לעשות מעשים להשפיע להמלך. %break אבל כל זה הוא רק בחינת כח, שהוא על דרך הכפיה, כי הגוף לא מסכים לכל אלו הדברים שהן נגד הרצון לקבל. וכל מה שעושה אין בזה בחינת נשמה וחיות. %break עד שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה ושולח נשמה דדכר, אז כבר משיג טעם דהרצון להשפיע. וכל מה שהוא עושה, כבר יש בזה בחינת נשמה וחיות. %break נמצא שאף על פי שמצד אתערותא דלתתא כבר הכל כשורה, אבל הנשמה עדיין חסרה. וזה נבחן, "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזהר הקדוש, במה. ומשיב, בנשמתא קדישא. וזה פירוש שהקדוש ברוך הוא מבחין איזו טיפה היא בחינת זכר או נקבה. %break והוא על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מה שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה), "עד שיעיד עליו יודע תעלומות". ושאל, וכי אפשר לאדם לעלות למעלה ולשאול להקדוש ברוך הוא, שהתשובה שלו כבר ראויה ומקובלת. %break וביאר, כי בזמן שעבודתו של אדם היא כבר כשורה, אז הוא זוכה לגילוי פנים, שהוא ענין השגת שכר ועונש. %break היינו שמרגיש התענוג הנפלא בעת קיום המצוה, ומרגיש היסורים של עבירה. וזה נבחן שאז ישועתו יתברך, היינו הגילוי פנים מעיד עליו שלא יחטא. וזה נבחן שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא. ובזה יש לפרש שהקדוש ברוך הוא גזר ונותן לו נשמה של זכר. %break ולפי זה אפשר לפרש שהקדוש ברוך הוא מבחין בהטיפה אם זה זכר, היינו שהתשובה שלו היא ראויה וטובה. ואז ה' מעיד עליו, ושולח לו נשמה. שזה נבחן, וגזר. היינו מלשון גזירה, שאין לו אז עצה אחרת, אלא מוכרח ללכת בדרך הישר, מטעם הגילוי פנים שזכה. %break או ששולח לו נשמה של נקבה, היינו מקבלת ואינו משפעת. היינו שהוא לא בתמידיות, שלפעמים הוא מקבל איזו התעוררות מלמעלה, ואחר כך זה מסתלק. וזה נקרא בחינת חסרון, מלשון נקבה, שאין זו שלימות, משום שלא יכול להיות בקביעות. %page 1811 מה שאין כן נשמה של זכר, הוא תמיד ממשיך בחינת נשמה וחיות, בעת שהוא עושה מצוה, מטעם שכבר זכה לבחינת עדותו מצד ה', "שלא ישוב לכסלה עוד". %break ובזה אפשר לפרש הפסוק "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך". %break "מה רבו מעשיך ה'", היינו על כללות הבריאה, "כולם בחכמה עשית", היינו שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, הנקרא בחינת חכמה. %break "מלאה הארץ קניניך", היינו שיש בעולם הרבה בחינות. "זה הים גדול", היינו על ים החכמה. "ורחב ידים", היינו על אור דחסדים, המכונה הרחבה. %break "רמ"ש, מלשון רמשא, שהוא לילה. "ואין מספר", שאינם מאירים. "חיות קטנות עם גדולות", שיש הרבה מיני חיות, בחינת קטנות ובחינת גדלות. %break %H זאת תהיה תורת המצורע %break "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן". ופירש רש"י, לפי שהנגעים באים על לשון הרע. %break עיקר הלשון הרע הוא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו שהמחשבה דיבור מעשה יהיו בעל מנת להשפיע. אז בא הגוף ומדבר לשון הרע, היינו שאין כדאי לעבוד על בחינה זו. %break שפירושו שלא משתלם לתת כל עבודתו בעל מנת להשפיע, שהיא עם שאלת הרשע השואל "מה העבודה הזאת לכם". %break ובזמן שהרשע בא עם שאלות כאלו, הוא מוצא את עצמו במצב רע, שזהו נקרא "מצו-רע". וכל כמה שרוצה להתגבר על טענותיו, הוא מרגיש את עצמו כל כך ברע. לכן אם הוא רוצה לטהר את עצמו, שנקרא "ביום טהרתו", אז, "והובא אל הכהן". %break היינו אם הוא רוצה לצאת ממצב זה, "והובא אל הכהן". היינו שמלמעלה מביאים אותו אל מדת החסד, שהיא בחינת "כהן", שעל ידי מדה זו הוא זוכה לכלים דהשפעה. %break וזהו, "הבא לטהר מסייעין אותו", היינו במדת כהן. וזהו ענין שלכל דבר צריכים אתערותא דלתתא, שזה מביא לו רצון וחשק לדבר. כי אין יכולים ליתן לאדם דבר שלא רוצה, כי אפילו שהוא יקבל את הדבר, יזרוק אותו, מפני שאין לו צורך בו. %break לכן צריך שתהיה להאדם אתערותא דלתתא, כדי שיהיה נצרך להדבר. %break ואז לפי ערך חסרונו, כך הוא יודע להעריך את המתנה שנותנים לו מן השמים. וזהו פירוש כי "כל מה שבידך ובכחך לעשות עשה", שעל ידי זה מתרקמים אצלו כלים לקבל את השפע, שנקרא בחינת כהן, שהוא אור החסד. שאז כל מגמותיו הן אך ורק להשפיע לה'. %break מה שאין כן מטרם שיש לו כלים הצריכים לזה, אין הוא יודע להעריך את המתנה שנותנים לו, וממילא לא שומר את המתנה. לכן יכול לאבד את הכל. ומשום זה מחכים לתשובת האדם. %break נמצא שאינו בידו של אדם לעשות תשובה, אבל יש בידו לבחור שיהיה לו רצון לעשות תשובה. %page 1812 %H ודבֵּר דָבר %break "ודבֵּר דָבר. שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול" (שבת קי"ג ע"א). היינו שבת נקראת קדושה, שבת קודש. וחול נקרא דברים חולניים, שהוא מעשי הגוף. %break יש זמן שמדברים מתכונת הגוף, ממחשבותיו ורצונותיו והרגשותיו הרעים, איך שצריכים לתקנם כדי שיהיה מוכשר לקבל קדושה. וזה נקרא עבודת חול, שהיא בחינת תיקון הגוף. %break ויש זמן שמדברים רק מעניני קדושה, שבאופן כללי נקרא זה גדלות ה'. ומבחינה זו צריך להיות הדיבור של שבת, היינו שמדברים מבחינת שלימות וקודש, ולא כשמדברים מהגוף, שהוא בחינת חול ולא קודש. %break %H שור או כשב או עז כי יולד %break "שור או כשב או עז כי יולד". שור בן יומו קרוי שור, משום שמה שיכול להשיג כבר השיג ביום הראשון. לכן אלו אנשים שאינם שייכים בחינת מדבר, אלא לבחינת חיה, את השכל שהם השיגו ביום הולדם, היינו ביום שיכנסו לבר מצוה, עם השכל הזה הם חיים כל הזמן. %break ואין בהם בחינת תוספות אלא בכמות, משום שהוא שכל קטן בערך מה שיש להשיג בשכל התורה. לכן מה שמשיג ביום ראשון, עם זה הוא חי עד הסוף. %break מה שאין כן בחינת מדבר, שהוא בחינת אדם, בסוד אתם קרויים אדם ולא אומות העולם, הוא להיפך: "עייר פרא אדם יולד", בערך מה שיש לו להשיג לכשיזכה להיות בבחינת אדם. %break כי רוח הבהמה יורדת למטה, היינו שכל עשייתן הוא לצורך מטה, היינו לתועלת עצמו. מה שאין כן רוח האדם עולה למעלה, היינו לתועלת ה', הנקרא בחינת למעלה, כמו שאמרו חז"ל "דע מה למעלה ממך". (אבות פ"א). %break אז הוא רואה שהוא נולד פרא אדם. ואז מתחילה עבודתו ללכת על דרך האמת. ואז נאמר, אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. %break %H ששת ימים תעשה מלאכה %break "ששת ימים תעשה מלאכה... אמר רבי יוסי... ולא כתיב בששת... ששת ימים העליונים חג"ת נ"ה שמהם נפעלו כל מעשי בראשית, דבר יום ביומו... אמר רבי יצחק... %break רבי חייא אמר, משום שמותר לעשות בהם מלאכה אף על פי שהם בחינת זעיר אנפין, לכן התקינו הבדלה. ושואל מהי הבדלה, וכי הם היו מעורבים זה בזה. ומשיב אלא קדש היא דבר בפני עצמו, והבדלה היא בין חול לקודש" וכו' (זהר אמור, בהסולם אות קי"ב). %break ושאל זצ"ל, מדוע ששת ימי המעשה הם בחינת זעיר אנפין הוא חול, ומלכות שהיא בחינת אחרונה היא קודש. %break ואמר, זעיר אנפין נקרא "ששת ימי המעשה", שהם מאירים בכל יום אור זעיר אנפין באלו הימים. ומהם נמשכים "דבר יום ביומו". אבל שבת נקרא שאז מתגלה מה שיש בששת ימי המעשה. %break נמצא הגילוי של זעיר אנפין הוא בשבת. אבל שבת בעצמה אין שום תכונה שיהיה לה מה לתת, כי מלכות נקרא עניה ודלה. %break לפי זה יוצא שמשבת, שהיא מלכות, שאין לה שום דבר, אם כן אין לה מה לתת מבחינתה. לכן שבת אסורה בעשיית מלאכה, כי מלכות אין לה מה לתת מבחינתה. אלא זעיר אנפין שהוא חג"ת נ"ה. %break כל ספירה נותנת מבחינתה ל... שכנגדה. לכן ששת ימי המעשה מתיחסים רק לזעיר אנפין כי רק לזעיר אנפין יש מה להשפיע דבר יום ביומו. %page 1813 אבל גילוי האורות של זעיר אנפין, מאירים במלכות. לכן שבת נקרא "קדש", משום שאז השפע בגלוי. מה שאין כן בחול צריך לעבוד שיתגלה השפע של זעיר אנפין במלכות שהיא שבת. %break "ממצוא חפצך ודבֵּר דָבר". רבי יוסי שאל ומה זה חסרון לשבת אם מדבר דבר. אמר לו, ודאי הוא חסרון לשבת, כי אין לך מילה ומילה היוצאת מפי האדם, שאין לה קול, ועולה למעלה ומעורר מילה אחרת. %break ומה היא, אותה שנקראת חול. כי כל דבר שאינו קדוש, הוא חול מאלו ימים של חול. וכשנתעורר חול ביום הקדוש הוא חסרון למעלה, ודאי, והקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שואלים עליו, מי הוא הרוצה להפריד את הזווג שלנו, מי הוא שצריך כאן חול (זהר אמור, אות רצ"ד). %break %H כי תקנה עבד עברי %break בזהר בהר פתח רבי אלעזר, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'. %break בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא אית ליה נייחא בשמטה, דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה ודא אקרי שבת הארץ, ודאי חירות אית בה נייחא בה, כמה דשבת נייחא נייחא דכלא נייחא הוא, דרוחא וגופא. %break ויש להבין מדוע דווקא מי שנמול יש לו נייחא בשמטה. ומה הפירוש שיש נייחא גם להגוף בשמטה. וכמו כן יש להבין מה שמובא במדרש תנחומא, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו". %break זה שאמר הכתוב, "אל תגזול דל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם", אמר הקדוש ברוך הוא, אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג. %break %H שאו את ראש כל עדת בני ישראל %break ענין הפיקוד, שנכנסו לחשבון אלו שהם יכולים להכנס לעבודת ה' שהוא מבן כ' לעונשין. וענין התפקיד שיש לעשות בעבודת ה' מובא בסוף הפטרה, שכתוב "וארשתיך לי לעולם". %break שענין הקדוש ברוך הוא לוקח לו בחינת אירוסין אלו שרוצים להכנס לעבודת ה' לעולם, לא שרוצים היום כאן ומחר הולכים אחרי הרצון לקבל, אלא דווקא שהאדם מחליט שהוא רוצה להיות דבוק בה' לעולם. %break כי כמו שהקב"ה הוא נצחי, כך מי שרוצה להדבק, הוא גם כן מוכרח להיות דבוק בנצחיות. "וארשתיך לי", מי שהוא רוצה להתנהג עמי למעלה מהדעת שיאמר שכל מה שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו הוא בצדק ומשפט. %break וגם שאדם ינהג את עצמו בחסד וברחמים, היינו שדוקא מי שרוצה להיות עוסק בדרכים שהם בעניני השפעה, הנקרא חסד ורחמים, מטעם "מה הוא רחום אף אתה רחום". וזה פירוש "וארשתיך לי בצדק, ובמשפט, בחסד, וברחמים". %break ואחר כך יכול להיות, "וארשתיך לי באמונה". ומי שכבר עבר את ב' שלבים הקודמין, אז הוא זוכה לאור האמונה. %break ואחר כך הוא זוכה ל"וידעת את ה'", מלשון, "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". כי בזמן שהאדם עושה, אז יש הבדל בין קטנות לגדלות. אבל כשהשפע בא מצד ה', אז אין הבדל בין קטנות לגדלות, משום שהכלי והאור באים ביחד. %page 1814 %H ענין היסורים (ב') %break "ישראל קדושים הם". יש לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו. אינו רוצה על מנת להשפיע, יש לו תורה ומצוות ויראת שמים. רוצה על מנת להשפיע, אז אין לו לא תורה ומצוות ולא יראת שמים. %break אינו רוצה בעל מנת להשפיע נקרא בחינת "כל העולם אומרים לך צדיק אתה". רוצה בעל מנת להשפיע, אז הוא בבחינת "היה בעיניך כרשע". %break "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם... במספר שמות כל זכר לגלגלתם". ופירש רש"י, בקע לגולגולת, וכך היא דרכה של תורה... וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו'. איזהו יסורים של אהבה, כל שאין בה ביטול תורה. %break אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'. את אשר יאהב ה' יוכיח. %break וצריך להבין היסורים האלו למה לי. ולמה דווקא "את אשר יאהב ה' יוכיח". ומה הפירוש "אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ואילו יסורים יש בעולם שאין ביטול תורה, הלא היסורים לא נותנים להאדם להשתדל בתורה. ומה מרמז הלשון של "בקע" לשון בקיעה לגולגולת. %break זה ידוע שכל הכלי שמקבל תענוג הוא ההשתוקקות הוא בחינת חסרון להדבר, היינו לדבר שיש לו רצון גדול, ובשיעור שיש לו רצון להדבר, בשיעור זה הוא משתוקק. והרצון קטן או גדול נמדד בשיעור היסורים, שירגיש אם הוא לא ישיג את הדבר. %break והנה כפי שמבואר (בהקדמת תע"ס אות צ"ו-צ"ז), שענין תורה לשמה הוא לשם החיים שמוצא בהתורה. כי כשמוצא את פניו יתברך בהתורה כך הוא מוצא את החיים בהתורה, כמו שכתוב "כי באור פני מלך חיים". %break נמצא בזמן שהאדם לומד תורה, ואינו מוצא את החיים בהתורה, יש לו צער מזה, וזה נקרא "חיי צער תחיה". היינו שיהיה לו צער מזה שאינו מוצא את אור פניו יתברך. ומכל מקום אינו מפסיק מללמוד תורה. וזה שכתוב "ובתורה אתה עמל", אף על פי שלא מוצא אותו. %break נמצא בשיעור שהוא לומד תורה ומכוון למצוא אותו, כן היסורים מתרבים אליו. בשיעור מסוים שנקרא "יגעת", אז "מצאת", כפי שמבואר שם, שהוא ענין מציאות אור פני מלך בהתורה. %break נמצא שעל ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני מלך חיים. וזה נקרא יסורים של אהבה, שאין ביטול תורה. והוא משום שכל כמה שהוא מרבה בתורה, כך הוא מרבה בהיסורים. %break נמצא שאין בהם ביטול תורה, משום שהלומד התורה נולדים לו היסורים. נמצא אם אין לו תורה אין לו יסורים. וזה כאמור נקרא יסורים של אהבה, כי אין בהם ביטול תורה. %break וזה נקרא "את אשר יאהב ה' יוכיח". כי בכדי שיהיה להאדם יסורים האלו במה שלא מוצא את ה' בתורה, לא כל אדם זוכה שיהיו לו יסורים מזה. ולכן נאמר, "אשרי הגבר אשר תיסרנו ה'". %break ואת היסורים האדם צריך לקנות כדי שיהיה לו רצון וחשק אמיתי, כי דווקא בהרצון האמיתי מתגלה בבחינת יסורים, שאין להאדם כלי אחר להשיג את התענוג, אלא על ידי הרצון הזה. %break וענין בקע לגולגלת פירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא ענין מחשבות זרות, שנופל לאדם בראש מחשבה זרה זו עושה בקע בקיעה בראשו. ואם זוכר את כל הבקיעות ומצטער עליהן, אזי על כל בקיעה מתגלה שם קדוש. %break וזה יש לפרש, ד"מספר שמות", היינו "לפום צערא אגרא", היינו מספר שמות כפי מספר הבקיעות שהוא מצטער עליהן וזוכר אותן, על ידן זוכים ל"שאו את ראש בני ישראל". %page 1815 %H אהבה עצמית ואהבת ה' %break יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". %break וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, מה דסני עלך לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו. %break כמו שכתוב, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו (הקדמה לתע"ס שמביא את המדרש רבה פרשת "וזאת הברכה"). %break וענין יראה מבואר בהסולם, שהיא יראה שמא לא יוכל להשפיע לה', כי מדרך אהבה הוא שרוצה להשפיע לה'. %break לכן למי שיש אהבת ה', אז הוא רוצה להשפיע, שזה נקרא דביקות, בבחינת "ולדבקה בו", שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מוסר לו תורה וחכמה. נמצא שלמד אותו על רגל אחת, היינו שעל ידי אהבת הזולת יגיע לדרגת אהבת ה', אז יזכה לתורה ולחכמה. %break כשזוכים לתורת ה', היינו הנקרא תורה מפי ה', אז רואים שכולה תמימה, שאין שום חסרון. "סיני", שירדה שנאה לאומות העולם, זה סימן של תורה. בידך אפקיד רוחי. %break "אסרו חג" מלשון מחוגה. "בעבותים", הוא עביות, בפי אאמו"ר זצ"ל. "עד קרנות", היינו מלכות. "מזבח", מלכות, היינו מלכות דמלכות. היינו שהאדם צריך להתפלל על הגאולה השלימה, שהיא מלכות דמלכות. %break תפלת רבים, היינו עבור הרבים. בזכות, בזכות שהאדם יכול להתפלל עבור הרבים. %break %H כל דאלים גבר (ב') %break המקור של הדין הוא נמשך מהמציאות. כי בזמן שהרשע בא וטוען "מה העבודה הזאת לכם", מה אומרים לו, "הקהה את שיניו". היינו שאין שום שכל לענות, אלא הכל הוא למעלה מהדעת. %break וזה נבחן "כל דאלים הוא גובר", פעם היצר טוב ופעם היצר הרע. ולפי השכל אין שום הסברה לברר הטוב מפני הרע, אלא רק בכח. %break לכן נפסק הדין אצל ההוא ערבא. שהגוף בעולם הזה דומה לספינה בתוך הים. וכל אחד רוצה לשלוט עליה ולקבל על הגוף בעלות. וזהו שאומרים "כל דאלים הוא גובר". %page 1816 %H נדר נזיר להזיר לה' %break "נדר נזיר להזיר לה'". ופירש רש"י, לה', היינו לשם שמים. ופירשו המפרשים, שאינו מנזר את עצמו מן היין, מטעם שמזיק לו היין לבריאותו או שמביא לידי שיכרות וסובל מזה בזיונות, %break אלא שמבין שעל ידי זה יקרב את עצמו לה'. ושם שייך דין של טומאה. שאז "ימים הראשונים יפלו", היינו שחוזר לראש, היינו שצריך להתחיל עבודתו מחדש. %break פירוש, כי יין מראה על מותרות, שהרמז לזה לאו דווקא יין, אלא שבבחינת המוסר יין מרמז מה שהאדם נהנה יותר מהכרחיות. %break וכשמנזר את עצמו מזה, אז שייך לומר משום איזו סיבה הוא רוצה לוותר על מותרות ומסתפק במועט. או משום שמקוה לתמורה יותר גדולה, כבוד וכדומה, או אפילו שמקוה שעל ידי זה יהיה לו שכר בעולם הבא. %break בכל אלה הסיבות, הגם שאפילו בגללן קשה לאדם לוותר על מותרות, מכל מקום הטומאה, היינו הירידה ממדרגתו, אינה כל כך שכיחה מטעם שנבנית על שכר. %break מה שאין כן לשם שמים, אז יותר שכיחת הטומאה, היינו הירידה ממדרגתו. וכשנופל, היינו שנטמא, והטומאה באה לפעמים פתאום, כמו שכתוב "וכי ימות עליו מת בפתע פתאום וטמא ראשו" וכו'. %break וזה דבר שכיח, מטעם שעל האמת הגוף מתנגד. כי אין הגוף יכול להבין לעבוד בשלא על מנת לקבל פרס. אז בא הציווי, שהוא צריך להתחיל עבודתו מחדש, היינו לא להחשיב ממקום שפסק, אלא שזה מראה שקבלת עול מלכות שמים עדיין לא כראוי. %break לכן הוא מוכרח להתחיל מחדש, היינו קבלת עול מלכות שמים מחדש, וזה שכתוב "ימים הראשונים יפלו". %break %H הבדל בין ספרי מוסר לספרי הבעש"ט %break כשאדם רוצה לקנות איזה חפץ, וצריך לשלם עבורו תמורה, אז צריכים למתווך בין המוכר להקונה. המתווך נותן להבין להקונה שחפץ שוה יותר מכפי התמורה שהוא צריך לשלם, היינו שהמוכר אינו דורש תשלום רב כל כך עבור הסחורה ששוה הרבה. %break לכן ספרי מוסר נותנים להבין מה שהאדם צריך לוותר על גשמיות בכדי להשיג רוחניות. והם מלמדים שכל התענוגים הגשמיים הם רק תענוג המדומה, שאין לו שום ערך. אם כן הוא לא נותן תמורה גדולה כל כך בכדי להשיג רוחניות. %break וספרי הבעל שם טוב נתנו בעיקר כובד המשקל על הסחורה, היינו שנותנים להבין את ערך חשיבות וגדלות של הרוחניות. %break לכן אף על פי שיש איזה ערך לגשמיות, על משהו צריך לוותר, אבל בערך הסחורה, שהוא "כי הם חיינו" וכו', כמו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש". %break %H והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה %break "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה... בלתי אל המן עינינו". יש לשאול: א. מהו "התאוו", תאוה סתם, והיה לו לומר, התאוו לבשר. %break ב. מה שייכות לבקשת בשר מה שהיו אוכלים דגים. ג. מה לשון "חינם". ד. הלא לא התרעמו על המינים דחשיב להו אלא הבשר, ובשביל איזה צורך חשיב להו כל המינים. %page 1817 ה. פירש רש"י, וכי לא היה להם בשר, אלא שהיו מבקשים עלילה. ויש להבין, דאין מדרך המתעולל לבקש דבר שאפשר לו ליתן תיכף ומיד, דהיינו בשר שהיה מצוי להם. %break לבאר כל זה נקדים את הבחינות שנוהגות אצל עוברי עבירה: "להכעיס", ו"לתאבון". ויש בחינה ממוצעת, היינו הגם שאין לו תאוה, מחזר הוא אחר תרופות וסגולות, כדי שתהיה לו תאוה ויהנה. %break אוכל לתיאבון נקרא שאין לו היכולת לכבישת היצר, מסיבת שהתאוה עוקצתו. ובחינה הממוצעת היא שמחפש אחר תאוה, בכדי שיהנה. וזהו יותר גרוע ממי שכבר יש לו תאוה. %break מה שאין כן להכעיס נקרא אפילו שאין לו שום תאוה, הוא עושה הדבר להכעיס, כמו שאמרו חז"ל באמון המלך שבא על אמו ושאלו לו, מה הנאה יש לך ממעין שבאת. והשיב, כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי. %break ונראה לפרש הכתוב הנ"ל שהתאוו תאוה, היינו שהיו מחפשים אחר דברים שיביאו להם תאוה, כמו בחינה אמצעית הנ"ל, הגם שהיה להם בשר אבל לא היה להם תאוה. מה שאין כן במצרים היו להם דברים חריפים. שהיו מעוררים בהם תאות אכילה. %break וזה שכתוב דגים חנם, היינו אפילו שהיה בחנם, היינו אפילו שהיו משליכים מחמת שכבר לא היו טובים, מכל מקום אפילו את זה היו יכולים לאכול מטעם שעל ידי השומים והבצלים היה מתעוררת תאוה כל כך גדולה, שאת הכל היו יכולים לאכול. %break מה שאין כן עכשיו "כי אם אל המן עינינו" (יסוד התורה, רבי ברוך קאסוב). %break %H בהעלותך את הנרות (א') %break "בהעלותך את הנרות", זה שאמר הכתוב "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות אלא לזכותכם, %break שנאמר "דנהורא עמה שרגא", וכתיב "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה", בא ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם וכו' ולמה צוה אתכם, לזכותכם, לכך נאמר "בהעלותך את הנרות" ה' חפץ למען צדקו (מדרש רבה). %break ויש להבין, וכי יש שוטה בעולם שיחשוב שהנרות של בית המקדש יאירו לה' עד שצריך להביא הוכחה מן התורה שאינו צריך לנרות שלנו. אלא רק כדי "לזכותכם" נתן לנו המצוה של הדלקת הנרות. %break ויש לפרש שהכוונה היא שאל יחשוב האדם שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל הטוב הגנוז בלי עבודה מצידנו, היינו בלי יגיעה. %break אלא שהקדוש ברוך הוא יכול להשפיע כל טובו בלי שום יגיעה, כי כוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו אלא שעל ידי קבלת התענוגים מתעבה האדם בעביות של שינוי צורה. %break לכן כדי שלא יבוא האדם לידי שינוי צורה, ניתנו להאדם תורה ומצוות, כדי לזכות אותו. וזה נקרא בחינת "נרות". היינו האדם צריך ליתן את היגיעה. אבל הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו אפילו בלי אתערותא דלתתא. ורק לזכותנו מן העביות נתן לנו המצוות. %page 1818 %H וזה מעשה המנורה (א') %break "וזה מעשה המנורה". ופירש רש"י שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע לפי שנתקשה בה. "מקשה", עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וכו'. "כן עשה את המנורה", מקום אחר, על ידי הקדוש ברוך הוא נעשית מאליה. "ומחוץ לפרוכת העדות יערוך אותה". %break ויש להבין מהו שנתקשה משה במעשה המנורה. ולמה מרמז של ככר זהב היתה, ומכה בקורנס. ומהו הפירוש שעל ידי הקדוש ברוך הוא נעשה מאליה. %break הנה על דרך הרמז, ה"מנורה" הכוונה על גופו של אדם. וכשאור ה' מלובש בו, אז האדם מאיר כמנורה. ולזה נתקשה משה, איך גופו של האדם תהיה לו היכולת להלביש את אור העליון, בה בשעה שיש שינוי צורה בין האור להכלי, שהוא גופו של האדם. %break על זה באה התשובה, "ככר של זהב היתה". הגוף נקרא "ככר של זה- הב", היינו הרצון לקבל. ו"מכה בו", היינו שהוא ענין זווג דהכאה, על ידי ההכאות והתגברות האדם. %break כי שני דברים מנוגדים נקראים בשם הכאה, שכל אחד מכה להשני ורוצה לבטלו. וזה פירוש שהיה מקיש על הרצון לקבל שלו, בכדי לבטלו. %break אבל "נתקשה בה", היינו שאין זה בידי אדם להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה באה התשובה "כן עשה המנורה", היינו על ידי הקדוש ברוך הוא נעשית מאליה. %break שזה פירוש "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל זו אמת מה שהגוף אומר לו שאין בידי אדם להפכו. אם כן הקושי לעשות את הדבר נקרא "כלי". שהוא בחינת חסרון, ואחר כך יכול לבוא שפע שנקרא מילוי, למלאות את החסרון. %break מה שאין כן אם אין לו הקושיות אז אין לו מקום לקבל מילוי החסרון, שזה נקרא סיוע מלמעלה. אם כן משמע מכאן שבלי קושיות אם אין האדם מתחיל, אז אין מקום למילוי החסרון. %break ועל זה בא הפסוק "מחוץ לפרוכת העדות" וכו', שהיא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. והקושיא "וכי צריך לאורו והלא מ' שנה הלכו לאורו" וכו'. וכי איזה שוטה יחשוב שהמנורה תאיר להקדוש ברוך הוא, והלא אחד מהי"ג עקרים שאין לו גוף. %break אם כן מה שייך שהמנורה היא לצורכו. אלא הכוונה לאורו של התחתונים, היינו על ידי התעוררות התחתונים. על זה מביא ראיה שבמדבר היה רק על ידי אתערותא דלעילא, ולא על ידי מעשי התחתונים. %break אלא ששם עדות, הגם שאמר שנעשה מעשה, מכל מקום היה נס, שנס נקרא לא על ידי מעשי התחתונים. וזה "זכו אחישנה לא זכו בעתה". שכל ה"אחישנה" הוא לצורך התחתונים, שיחשבו שעושים משהו. %break %H ויעש כן אהרן %break "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צוה ה' את משה". ופירש רש"י, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ומקשים המפרשים, מה הווא אמינא שלא יקיים ציווי ה' וכו'. %break "תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואיבדה את טוביו ועדיין היא קיימת. %break ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך". ופירש רש"י, והם גזרו על כך. %break "אמר לו, מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. %page 1819 אמר לו רבי. מה אני לחיי עולם הבא. אמר לו כלום מעשה בא ידך. אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים. אמר לו אם כן מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי". %break ופירש רש"י מעות של פורים שהנחתים לסעודת פורים, נתחלפו לי וחלקתים לעניים, וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא, ולא נפרעתי מארנקי של צדקה (מסכת עבודה זרה, י"ח ע"א). %break ובאמת קשה להבין על רבי יוסי בן קיסמא, אדם שמוסר את עצמו על קידוש השם ויושב ועוסק בתורה וכו', עדיין אין זה מספיק שיהיה לו עולם הבא. אבל אם הוא עושה מעשה שכל עם הארץ יכול לעשות, להיות ותרן בממונו, ועל זה הוא אמר "מחלקך יהיה חלקי" וכו'. %break והרי לעשות פעולה כזאת לא צריך מסירות נפש, ומדוע לאחר ששמע המעשה של צדקה כבר אמר "מחלקך יהיה חלקי". %break אלא לפי דרך בעל הסולם זצ"ל יוצא, שעיקר לצאת מתועלת עצמו, היינו שאדם יכול לעשות מעשים של מסירות נפש גם כן על בסיס של תועלת עצמו. %break לכן כשראה שהוא מוותר על תועלת עצמו על ידי מעשה של צדקה לכן יודע שכל המסירות נפש שלו היא על יסוד של על מנת להשפיע, לכן אמר "מחלקך יהיה חלקי" וכו'. %break אין הכוונה על מעשה הצדקה בלבד, אלא גם על המעשים שיושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, כיון שהכל היה על בסיס של על מנת להשפיע. %break וזה פירוש "מלמד שלא שינה אהרן", כיון שעשית המנורה היא מדרגה גדולה, שהתענוג הוא גדול ביותר, וכל מה שהתענוג גדול ביותר, יותר קשה לעשות על בעל להשפיע. וזה פירוש, שלא שינה, אלא הכל היה על בסיס "כאשר צוה ה' את משה". %break %H יאה עניותא לישראל %break כתוב "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". כמו כן אמרו חז"ל, "יאה עניותא לישראל" (חגיגה ט' ע"ב). %break ויש להבין כי ידוע שאין כלי לקבל התענוג אלא בחינת ההשתוקקות. כי החסרון וההשתוקקות להדבר זהו המודד שיכול לקבל התענוג מהדבר. %break כדוגמת שאמרו חז"ל, השותה מים לצמאון נותן ברכה על ההנאה, שאין אדם נהנה מאכילה בלי תאבון, על דרך "מתוקה שנת העובד". %break ולפי זה ענין עניות, ש"אין עני אלא בדעת", נמצא שההשתוקקות להדעת היא בחינה לפי מה שהאדם מרגיש את עצמו שיש לו חסרון להדעת. %break לפי זה יש לשאול, כשהאדם כבר זכה לבחינת ישראל, וכבר הוא מרגיש את עצמו שאין לו חסרון, ואין הוא עני, אם כן מאין הוא יקח כלי הנקרא השתוקקות, מאחר שהוא כבר זכה לבחינת ישראל. %break לזה באה התורה ואומרת, "כי לא יחדל אביון", אלא הקדוש ברוך הוא ימציא לו בחינת חסרון וריקות ועניות, שיש לו כלים לקבלת השפע. נמצא "כי לא יחדל אביון" זאת הבטחה שנתנה התורה לישראל, שיהיה להם תמיד מקום לעלות בדרגת מעלה העליונות. %break וזה פירוש "יאה עניותא לישראל" וכו', משום שעל ידי זה יעלו תמיד במעלות. %break וזהו "עני חשוב כמת". אם הוא מרגיש את החסרון שלו כמו מת, שאין לו חיים בלי המילוי, שחסר לו שימלאו אותו, זהו נקרא כלי של השתוקקות, שעל ידי זה יקבל מילוי על העניות שלו. %page 1820 %H מרגלים %break "שלח", פירש רש"י, אני איני מצוה לך... חייהם שאני נותן להם מקום לטעות. מדוע. מרגלים אמרו אמת. אלא צריכים להאמין למעלה מהדעת שזה טוב. %break ואם רוצים ללכת בתוך הדעת, אני אתן מקום לטעות, בכדי שלא ירשוה בתוך הדעת. ולמעלה (מהדעת) צריכים, שרק על ידי זה יוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. ובתוך הדעת אין בחירה. %break וכלב הלך לחברון, בכדי שיוכל להאמין למעלה מהדעת. ויהושע שהיה דבוק במשה, משה מתפלל עליו. %break %H שלח לך %break "שלח לך". ופירש רש"י, לדעתך. %break ידוע, כי ענין שליחת מרגלים לתור את ארץ ישראל הוא ענין קבלת המלכות שמים. כי יש לאדם מרגלים, שרואים תמיד אם יש כדאי ללכת בדרך ה' על דרך האמת, הנקרא לשם שמים. %break התורה מבטחת לנו כי היא ארץ זבת חלב ודבש. אבל הגוף ששלח מרגלים לתור את הארץ, הוא רואה שאין שם תועלת עצמו, ואז אין הגוף מסכים ללכת לארץ, הנקרא "מלכות שמים". %break כמו שכתוב, שהקדוש ברוך הוא אומר להם עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה וכו'. וראיתם את הארץ מה היא, היינו שתראו ממנה את העולם, שהיא ירושה ונחלה. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן וכו' (בזהר הקדוש דף קס"ט ובהסולם דף כ'). %break ועוד כתוב שם, "ושיבואו מתור הארץ..., יחזרו מדרך האמת שאמרו מה יצא לנו עד היום לא ראינו טוב העולם, עמלנו בתורה והבית ריקם... ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו, מוטב שלא היינו יגעים כל כך" (אות ס"ג). %break %H ענין המרגלים %break "האי צורבא דרבנן דרחים להו כל בני מתא, משום דלא מוכח להו במילי דשמיא". %break הגוף של האדם כשהוא מכבד את התלמיד חכם של עצמו, היינו שחשוב אצלו מה שעוסק בתורה ומצוות, הוא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, שהתלמיד חכם שלו אינו אומר להגוף שצריכים לעסוק בעל מנת להשפיע. %break כי בזמן שהתלמיד חכם אומר לו שכל המעשים שלו צריכים להיות על הכוונה לא לתועלת עצמו, אז בני מתא, היינו הגוף, המכונה עיר קטנה (קהלת י'), שונאים את התלמיד חכם. כי אם הוא אומר להגוף, היינו הרצון לקבל, שלא לעבוד לתועלת עצמו, אז הוא מתנגד. %page 1821 היינו אם הגוף של עצמו מסכים לעבודתו, זה סימן שאינו הולך על דרך האמת. ואז כשרואה שהגוף לא מסכים, וטוען "מה העבודה הזאת לכם". על זה באה התשובה "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אותי". %break ואז האדם נעשה נצרך לה', שיעזור לו, שיוכל ללכת בדרך האמת. וכשהוא נותן התפילה האמיתית, אז "הבא לטהר מסייעין אותו". %break ואומר הזהר הקדוש שעל ידי שנותנין לו נשמה מלמעלה, אז יש לו כח ללכת בדרך האמת. נמצא שעל ידי זה יש לו הכשרת הכלים, שיוכל לזכות לנשמת ה' שתאיר בקרבו, שרק על ידי זה יכולים ללכת בדרך. %break נמצא שבזמן שהולך בדרך התורה והמצוות, ואין לו עיכובים מצד הגוף, אז אין לו צורך שיזכה לנשמת ה' מלמעלה. %break "כולם אנשים, היינו שכולם צדיקים וראשי ישראל היו, אבל הם נטלו לעצמם עצה רעה. שאמרו, אם נכנסו ישראל לארץ ועברו אותנו מלהיות ראשים ומשה ימנה אנשים אחרים" (זהר שלח בהסולם דף י"ב אות ל' ד"ה וישלח). %break אם כן נשאלת השאלה, אם היו צדיקים למה לקחו עצה רעה. ולפי המבואר בכמה מקומות, שענין ישראל שהלכו במדבר אכלו לחם מן השמים, שהוא בחינת "חסדים מכוסים". וכשהם ראשים, אז הם ישפיעו להכלל, שילכו בדרך הישר. %break אבל ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות, שהיא בחינת "חסדים מגולים", אין הם מסוגלים להיות ראשים. ומשה ימנה ראשים אלו שיש להם שייכות לחסדים מגולים. %break והיות שחסדים מגולים מקבלים בכלים דקבלה, אז אומר שלא תהיה להם שום אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע. לכן חשבו שזהו דרך מסוכן ללכת בדרך להשתמש בכלים דקבלה. %break וזה נקרא "לשון הרע", שאמרו אמת, אם כן מהו החטא שלהם. רק הם היו צריכים להאמין, שהגם שמדרך הטבע אין מציאות שתהיה יכולת להאדם להיות מקבל בעל מנת להשפיע, אבל הקדוש ברוך הוא יכול לעזור להם שיזכו לזה. %break אם כן בתוך הדעת המרגלים אמרו את האמת, אבל היה חסר למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור להם שיזכו לזה. %break לכן הלשון הרע כל כך קשה, שאף על פי שהוא אמת, משום שזה נמשך משורש המרגלים, שכל מה שהאדם לא יכול ללכת בדרך האמת, נמשך מזה שלא יכול ללכת בלמעלה מהדעת. %break %H מרחוק ה' נראה לי %break ענין רחוק, היינו שיש הבדל בבחינת החשיבות בין אחד להשני. לכן בזמן שאין האדם מרגיש הבחן של ריחוק בין כשמדבר לשר ולשופט או כשמדבר לה', שאין לו ההתחשבות להבחין למי מדבר, %break או תורתו של מי הוא מדבר, אז אין האדם מסוגל לראות את ה', היינו לבוא לידי הכרה אמיתית בבורא יתברך. וכשמרגיש את המרחק והחשיבות שיש להרוחניות, אז הוא יכול לבוא לידי הרגשה. %page 1822 %H ג' קוים (ב') %break ימין נקרא חסד, בחינת "כי חפץ חסד הוא", שהוא בחינת שמח בחלקו, היינו שהוא מסתפק במועט. %break שזה נקרא על דרך שביאר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על פסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכו', שהם מחמירים על עצמם עד כזית ועד כביצה, הוא אמר, "עד כזית", כמו שאמרה היונה, מוטב יהו מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך הוא וכו'. %break "ועד כביצה", הגם שמהביצה יצא אפרוח בעל חיים, אבל בזמן שעדיין כביצה, אז אין לו חיים, מכל מקום מחמירים, אף על פי שהדין ואכלת ושבעת וברכת, היינו אכילה שיש בה שביעה. וזה נקרא "שמח בחלקו". %break אבל עם בחינה זו הוא ישאר בקטנותו ולא יהיה לו שום צורך לתורה. כי התורה ליצר הרע צריכים, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break לכן יש צד שמאל, שהוא בחינת חשבון הנפש, כמה גדולה הסיבה המחייבת אותו לתורה ומצוות, ולאיזה שכר הוא מקוה לקבל תמורת עבודות האלו, וכמה הבנה יש לו בתורה ומצוות על דרך האמת. %break ואז הוא רואה רק שלילה ולא חיוב, והשלילה הזאת הוא צריך לכלול אותה בימין, ולהיות מסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, כאילו שהיה לו סעודה שיש בה שביעה. %break נמצא שהשמאל מביא לו תמיד בחינת מועט, כדי לדעת מה להכניס לתוך הימין, ולהיות מסתפק במיעוט. שעל ידי שניהם באים לקו האמצעי. ובזה נקרא אבא נותן הלובן, שהוא תמיד בבחינת לובן, שאין בו שום חסרון, מטעם שמח בחלקו. %break ואמא נותנת האודם, היינו שהוא לא כראוי, רק אדום. שהוא בחינת עשו, הנקרא אדום. אז הקדוש ברוך הוא, הנקרא קו אמצעי, נותן הנשמה. וזוכה אז לבחינת תורה. %break %H מחלוקת קרח ומשה %break לבאר ענין מחלוקת קרח ומשה. הנה משה אמר שכל מה שטען קרח לא היה נגד משה אלא נגד ה'. וקרח טען שבה' הוא מאמין, כמו שכתוב "כל העדה כולם קדושים". ודרשת חז"ל, כולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך", אלא הוא לא רוצה להאמין במשה רבנו עליו השלום. %break ואומנם מטרם שהיתה לו נגיעה פרטית, היינו שהיה צריך לתת ויתור גדול, היה מאמין במשה רבנו עליו השלום. %break אלא אחר שראה שאליצפן נעשה לנשיא, והוא הבין לפי שכלו שמגיעה לו הנשיאות, והיה צריך להאמין למשה רבנו עליו השלום על זה שכך צוה ה', ממילא האמונה שלו במשה רבנו עליו השלום כבר לא היתה כל כך גדולה. %break כי עוד לא היה מספיק בזה שהוא האמין בה', ושהתורה ניתנה על ידי משה ויש להאמין בו. כי בדרך השכל אין להבין את התורה, כי דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה, ורק לאמונת חכמים זקוקים. %break כי בלי תורה אי אפשר לדעת מה זו דעת תורה ויראת שמים, כי לא עם הארץ חסיד, כמו שכתוב "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו". %break כי אין האדם יכול לומר לחבירו שרק על דבר קטן הוא מאמין לו, אבל על דבר גדול לא. כי אם אין האדם מאמין בחבירו על דברים גדולים, אז ודאי שגם על דברים קטנים גם כן אינו מאמין לו. %break אלא מה שנראה שהוא מאמין על דבר קטן, הוא מטעם שהדבר קטן לא חשוב אצלו, לכן משום זה הוא חושב שאפילו אם לכל היותר אין אמת בדבריו, אין בכך כלום. %break לכן כשקרח לא רצה להאמין למשה רבנו עליו השלום על הנשיאות, תיכף נתגלה שגם על שאר דברים אין לו האמונה. לכן שאל תיכף על טלית שכולה תכלת, ועל בית שמלא ספרים. %break אלא שצריכים להיות חזק באמונת חכמים, ולהכניע את עצמו, ולהיות שפל בעיניו נגד הצדיקים. %page 1823 כי ענין שיפלות מתגלה בעיקר בזמן שהאדם צריך לעשות איזה דבר שחבירו מחייב אותו, בו בזמן שדעת עצמו מראה להיפך מדעת חבירו, ומכל מקום מכניע את עצמו. זה נקרא שיפלות, היינו שמשפיל את דעתו. %break וזה פירוש "דתן ואבירם". "דתן", היינו שהם רצו שהדת תהיה בחינת אבי, היינו רצון, על דרך "ולא אבה לשלחם". זהו "אבי-רם", שהדת תהיה בבחינת רם, שיהא מתאים לשכלו. %break מה שאין כן משה רבנו עליו השלום נתן דת של שיפלות, היינו שאינו מתאים לשכלו, כמו שכתוב "טלית שכולה תכלת" וכו'. %break לכן "וירדו חיים שאולה", היינו אף על פי שהיו להם חיים מטעם שכולם היו במעמד הר סיני, אבל בלי תורה עם אמונת חכמים יורדים לשאול. ואין דרך אחרת רק אמונת חכמים. %break %H ויקח קרח %break "ויקח קרח, לקח עצה רעה לעצמו", כי "עצת ה' לעולם תעמוד". %break הנה מדרך האדם הוא לעשות מה שהשכל מחייב לו, שזה יהיה טוב בשבילו, ואת זה יכול לעשות. מה שאין כן מה שאין השכל מחייב קשה לו לעשות, ומכל שכן מה שהוא כנגד השכל. לכן שאל, טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, או בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'. %break זה נקרא "עצה רעה", מה שמלובש בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת זה נקרא "עצת ה'", וזה "לעולם תעמוד". %break כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, היות שהבורא בחר שהנבראים ילכו בדרך שלמעלה מהדעת, בטח ידע שזה הדרך הטוב ביותר. וזה נקרא עצת ה'. ודוקא על ידי זה האדם יכול להגיע לשלימות המטרה. %break %H תפילת צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע %break "אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע". המעשה שהאדם עושה נקרא "אב". והכוונה שהוא מכוון על המעשה נקרא "תולדה", היינו שמקודם נעשה ואחר כך נשמע. %break ויש להבחין בהמעשה ב' בחינות: מעשה של השפעה, נקרא מעשה של צדיק. ומעשה של קבלה נקרא רשע. %break וכשהאדם הולך להתפלל שיתנו לו הכח שיוכל תמיד לכוון לעשות לשם שמים, נקרא זה "צדיק בן צדיק". ואם מתפלל שיתנו לו הכח לכוון לשם שמים בכלי דקבלה, נקרא זה תפילת "צדיק בן רשע". %break וזה פירוש שתפילת צדיק בן צדיק מתקבלת, מה שאין כן תפילת צדיק בן רשע לא תמיד מתקבלת. %break כמאמר חז"ל, "לא כל אדם זוכה לשני שלחנות", כמו שאמרו חז"ל אצל רבי שהיה תורה וגדולה במקום אחד. ויש להבין, הלא אמר שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה, אם כן לאיזו תועלת נתן לו הקדוש ברוך הוא את התורה והגדולה. %break אלא לפי הנ"ל, יש לפרש "לאו כל אדם זוכה לשני שלחנות". שלחן אחד נקרא שהוא יכול להיות משפיע בעל מנת להשפיע, שזה נקרא בחינת צדיק, וזה נקרא בחינת "תורה". %break ו"גדולה" נקרא גדלות, שהוא בחינת צדיק בן רשע, כשהוא מקבל בעל מנת להשפיע, שכל הכלי קבלה שלו, הנקרא רשע, היה לא לתועלת עצמו אלא בעל מנת להשפיע. %page 1824 %H זאת חקת התורה (א') %break בזהר הקדוש הקשה על מה שכתוב "זאת חקת התורה", למה שכתוב "וזאת התורה". ומתרץ, "וזאת", היינו יחוד הוא כלל ופרט יחד, ו' הוא בחינת זעיר אנפין שהוא כלל. ומלכות היא פרט. %break אבל "זאת", בלי תוספת ו', היא חקת התורה, שהיא המלכות, הנקראת חקה. ובאה מזעיר אנפין, שנקרא תורה, ולא התורה עצמה, שהוא זעיר אנפין רק דין התורה, גזירת התורה שהיא מלכות, כך מפורש בהסולם. %break ויש להבין מדוע זעיר אנפין נקרא "כלל", ומלכות נקראת "פרט", ומדוע מלכות נקראת דין וגזירת התורה. %break והענין הוא, ידוע דעיקר העבודה היא האמונה, דהיינו למעלה מהדעת, ומה שצריך להיות למעלה מהדעת, הוא מסיבת שהיה דין על מלכות, הנקראת רצון לקבל, שאסור להיות מקבל על מנת לקבל, משום שצריכה להיות דביקות, שהיא בחינת השתוות הצורה, %break אחרת הוא נמצא בפרודא. לכן כל מקום שיש חסרון בקדושה, הוא מסיבת שעל מקום הזה שורה דין, היינו האיסור של קבלה עצמית. %break וכשהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מהדעת שם אין מקום לקבלה. שזה נקרא "גזירת התורה", משום שאין המקבל יכול להסכים לעבוד למעלה מהדעת. כי דעתו של אדם מחייבת שאין לעשות שום תנועה בלי רווחים. %break ובזמן שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, היינו רק בעל מנת להשפיע, אז אין הגוף מסכים לזה. %break לכן צריך לקבל על עצמו את העבודה בבחינה זו רק למעלה מהדעת. וזה נקרא "פרט", שעבודה זו היא בבחינת צדקה, כמו שכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". %break אבל לאחר שקיבל על עצמו את העבודה למעלה מהדעת, הוא זוכה לבחינת תורה. ותורה נקראת בחינת "כלל", משום שהיא כוללת ב' דברים היינו אמונה ותורה. כי אסור ללמוד תורה לעכו"ם כמו שכתוב "ומשפטים בל ידעום". %break לכן הבחינה הראשונה שהאדם צריך לזכות היא לבחינת אמונה. ואחר כך הוא בא לבחינת תורה. וזה נקרא יחוד זעיר אנפין ומלכות שמים, דכר ונוקבא. %break כי בזמן שהאדם עוסק בקבלת עול מלכות שמים, האדם עדיין בחסרון. אבל כשזוכה לבחינת תורה, האדם נקרא דכר, משום שהתורה משפיעה לו את האור תורה. ואז כבר אין דין, משום שכבר יכול לקבל בעל מנת להשפיע. %break בזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש שם, אשר פרה אדומה נקראת מלכות מבחינת מצב הא', הנקראת בחינת קו שמאל דבינה, היינו שיש לה שלימות מבחינת החכמה. %break וזה נקרא "אשר אין בה מום, ואשר לא עלה עליה עול". ומפרש שם, ש"על" נקרא בחינת חסד. ומשום זה צריכים לשריפת הפרה, שהיא בחינת מיעוט הירח, וחוזרת ונבנית למצב הב', שבמצב הב' היות כל קיומה... (בהסולם אות כ'). %page 1825 %H זאת חקת התורה (ב') %break "זאת חקת התורה". ופירש רש"י, לפי שהשטן והאומות העולם מונין את ישראל לומר, מה מצוה הזאת, ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה "חקה", גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה. %break ויש להבין דמכאן משמע שלכן כתיב בה חקה, משום האומות העולם שואלין את הטעם. מה שאין כן שאר מצוות התורה, שאין האומות העולם שואלין, כן כתב טעם המצוות. ואולם הרי לא מפורש במצוות האחרות טעמן. %break ולכאורה היה צריך להיות להיפך, שדוקא במקום שמבקשים טעם להדבר, שם צריכין ליתן טעם, ולא במקום שאין שואלין. %break וכמו כן יש להבין את הקשר מהמשל שמביא רש"י, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו, תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך תבוא הפרה ותקנח את העגל. ומכאן משמע שזה טעם על הפרה. %break על פסוק "ויקחו אליך", פירש רש"י, לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר. וצריך להבין למה דווקא הפרה נקראת על שם משה ולא שאר מצוות. הלא היו עוד מצוות שעשה במדבר. %break והנה להבין את כל הנ"ל צריכים להקדים את התכלית של תורה ומצוות, מהו ענינן. %break והנה במדרש רבה על פסוק "וזבחת מבקרך וצאנך", שואל רבי, מאי איכפת ליה להקדוש ברוך הוא, לשוחט מן הצואר או לשוחט מן העורף, אלא הוי אומר לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהן את ישראל. %break שענינו הוא, היות שהנבראים נבראו בטבע להיות מקבלים, וזה נקרא עב. והיות שאי אפשר ללכת נגד הטבע, לכן נתן לנו העצה, שעל ידי תורה ומצוות נוכל להפוך את הטבע שבנו, וללכת בדרכי השפעה. %break רק אז נהיה מוכשרים לקבל את מתנת המלך בלי שום חסרון, היינו בלי נהמא דכסופא. %break וההבחנה שהאדם ידע שהוא מקבל רק מטעם מצוה היא, אם מרגיש בעצמו שהוא יכול לוותר על התענוגים, אף על פי שיש לו רצון וחשק, ורק מקבל על תנאי שרצון השם יתברך הוא כך, שזה נקרא שהוא מקבל רק מטעם מצוה. %break ורק בזמן שהוא יכול לוותר על התענוגים, הוא יכול לבוא לבחינת מקבל על מנת להשפיע. %break וזה כלל, להרגיל את עצמו בויתורים, מוכרחים להרגיל את עצמו בתענוגים יותר קטנים, ואחר כך בתענוגים יותר גדולים, משום שתמיד הולכים מקל אל הכבד. %break וזה מקובל אצלנו, שהתענוג היותר גדול בעולם הוא להיות דבוק בהקדוש ברוך הוא בבחינת השגת אלקות. לכן משום זה מובא בזהר הקדוש שנעשה ענין צמצום, שזהו תיקון לענין נהמא דכסופא. %break שצמצום הוא ענין הסתרה, שכל זמן שהאדם נמצא עדיין ברשות הרצון לקבל, אזי אין בידו להרגיש שום השגת אלקות, היות שהתענוג של השגת אלקות כל כך גדול, שאי אפשר בשום אופן לוותר עליו. %break זאת אומרת אפילו שלא תהיה מצוה, הוא גם כן יקבל את התענוג, שזה נקרא פרודא, וזה נקרא שלא לשמה. ובכדי שתהיה אפשרות להאדם שיוכל לעשות מטעם מצוה, שהוא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוצרך להיות ענין הצמצום, שענינו הסתרה. %break שבזמן ההסתרה שייך עניני עבודה בתורה ומצוות בבחינת האמונה, היינו שמקבל עליו עול תורה ומצוות, מטעם שגזירה היא מלפניו יתברך. וזה נקרא בחינת "חקה". %break וזה כלל, אימתי מרגישים שזהו חק ולא טעם, זה רק בזמן שנתעורר בהאדם רצון וחשק להרגיש טעם, ואינו מרגיש. אז כשמקבל עליו עול תורה ומצוות, הוא מקבל את כל זה רק מבחינת חק. מה שאין כן כשאין דרישה לבחינת טעם, מנין הוא יודע שאין בו טעם אלא חק. %break וזה הרמז "זאת חקת התורה". שחוקי התורה נראים חוקים רק בזמן שהשטן שואל, היינו היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "הוא השטן הוא היצר הרע הוא המלאך המות" (בבא בתרא ט"ז ע"א). %break והסדר הוא כך, שבזמן השאלה, ששואל מה טעם בה, נקרא יצר הרע. ואחר כך הוא מפריע לו מלקיים, אז הוא נקרא שטן, משום שעומד לו לשטן על הדרך. %page 1826 ואחר כך הוא ממית אותו, ואז הוא נקרא מלאך המות, משום שנוטל ממנו את כל החיות דקדושה שהיה לו, ונותן תמורת חיות דעולם הזה. היינו שאינו מוצא שום טעם של חיים רק בדברים גשמיים, שהיא חיות דרשעים, שחייהם נקראים בחינת מוות. %break היוצא מכל זה, שרק בזמן שהשטן בא בטענה, ושואל על כל העבודה, אז צריכים להתגבר על השטן הזה, ולהשיב לו, "זאת חקת התורה", שאני מקיים את התורה רק מטעם "חק, גזירה היא מלפני, אין להרהר אחריה". %break וכך אנו קיבלנו ממשה רבנו עליו השלום ואנו מאמינים בו, שענין הפרה הוא סוד האמונה, שהוא בחינת חק. שלכן הפרה נקראת על שם משה, הנקרא "משה רעיא מהימנא", שהוא הביא את האמונה לכלל ישראל. %break וזה פירוש שאמרו חז"ל, שהפרה נקראת של שם משה. פרה שעשה משה במדבר, ש"מדבר" נקרא טרם שנכנסים להישוב של ארץ ישראל. %break שמובא בספרים שענין ארץ ישראל הוא ענין השראת השכינה בקביעות בהשגה מלאה, הנקרא "עלמא דאתגליא". מה שכתוב מדבר הוא ענין "עלמא דאתכסיא", היינו בחינת חק. %break וענין עגל מובא בזהר הקדוש בהקדמה על פסוק "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". "מי", היינו אור חסדים. ו"אלה", היינו אור חכמה בלי חסדים. %break שענין "מי" הוא בזמן שהשטן בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו". ואז צריכים לקבל עליו הכל בתור חוקה, שהוא חסדים, היינו השפעה, שהכל הוא רק למעלה מהדעת, הנקרא אמונה, בחינת משה רעיא מהימנא. %break מה שאין כן "אלה" נקרא בחינת ידיעה. ועל זה אמרו, "אלה אלקיך ישראל", היינו שם מעשי העגל הנקרא חכמה וידיעה, הוא ההיפך מן הפרה, הנקרא אמונה. ומשום זה כשמקבלים את ענין "חקת התורה" זה תיקון למעשי העגל. %break וזה ענין, "תבא האם ותקנח את בנה". וזה פירוש, "אשר לא עלה עליה עול". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שצריכים לקבל את האמונה בשמחה ולא בבחינת עול. שענינו הוא שהוא רוצה להיפטר מזה ומצפה לההזדמנות מתי יוכל להשליך מעליו את העול הזה. %break וכמו שכתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה". %break היוצא מכל זה, שעיקר האמונה הוא בכדי שהאדם יוכל לעבוד בבחינת הבחירה. היינו אפילו במקום שאינו מרגיש את הטוב והנועם שבתורה ומצוות, ומכל מקום הוא מקיים אותן, מטעם שהוא מאמין שכך הוא רצון ה' לעבוד אותו בבחינת אמונה. %break ובאופן אחר הוא לא רוצה לקבל. והוא קשה בדעתו כברזל, כמו שאמרו חז"ל, "כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם" (תענית ד' ע"א). %break משמע מכאן שאפילו יהיה בקי בש"ס ופוסקים, ומכל מקום אם אינו קשה כברזל, אינו תלמיד חכם. היינו שצריך להיות קשה כברזל מלקבל את התענוג בין בבחינת מוחא ובין בבחינת ליבא, עד שיהיה לו במוח בעצמו, שכל כוונתו היא מטעם רצון ה'. %break ודוקא הוא נקרא תלמיד חכם, משום שהקדוש ברוך הוא נקרא חכם, והקב"ה הוא רק משפיע. %break לכן אם האדם הולך במדתו של הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא גם כן משפיע, נקרא שהוא תלמיד חכם, שלומד את מדתו של החכם, היינו מדתו של הקדוש ברוך הוא. ורק אז מסוגלים לקבל את כל הטוב והנועם שחשב ה' בעדינו. %page 1827 %H שיהיה הכל בעל מנת להשפיע %break "זאת חקת התורה". ופירש רש"י, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתוב בה חקה גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". %break פרה אדומה, משל לבן שפחה שטינף פלטרין, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. והכוונה שנתנו שיהיה הכל בעל מנת להשפיע. %break הלשון לפי שהשטן ואומות העולם מונין וכו' משמע, שבשבילם היא חקה, זאת אומרת להם צריכים להשיב כך, שגזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. מה שאין כן לישראל אין זו חקה. ויש מאמר חז"ל, "לך טעם רק לאחרים חקה". %break שאלת מה מצוה זאת, ומה טעם יש בה. לפי דרך הסוד הולך זה על הכוונה שצריכים לכוון שהכל יהיה בעל מנת להשפיע. ואז השטן ואומות העולם שואלין מה מצוה זאת. %break וכי הקב"ה הוא בעל חסרון חס ושלום שצריכים להשפיע לו הנאה ותענוג, הלא אדרבא, רצונו להטיב לנבראיו, ולא שהנבראים ייטיבו לו. ועוד שואלים, מה טעם יש בה. %break איזה טעם יכול להיות לאדם אם אומרים לו שאסור לעבוד לתועלת עצמו, הנקרא מקבל על מנת לקבל. היינו שהאדם צריך להגיע לידי דרגה שלא תהיה הנאה לשם הנאת האדם, רק להנות ה'. %break איזה טעם יכול האדם לקבל מעבודה כזאת, שתחייב אותו לעסוק בתורה ומצוות. הרי הם לא רואים בזה סיבה מספקת שיהיה גורם להסיבה הזאת שיעסוק בתורה ומצוות "בכל לבבך ובכל נפשך". %break להיפך, הוא מבין שהוא מוותר על תועלת עצמו מדברים גשמיים, שבשביל זה הוא ישיג עבור תועלת עצמו תענוגים יותר גדולים, אבל איזה טעם יכול להיות בכלי להשפיע. %break ולזה באה התשובה, לפיכך כתוב בה "חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". %break ופירושו, שאין לתת שום תשובה להגוף בזמן שהוא שואל שאלת השטן ואומות העולם, אלא יש לומר להגוף שזה כך, וזוהי גזירת שמים, שאסורה לנו הכוונה שעל מנת לקבל. ורק אז יכולים לא להכנס בויכוחים ואז יכולים לנצח. %break אבל כשנעשה בחינת ישראל, אז להיפוך, אין לו הנאה וטעם רק בזמן שהוא יכול לעשות על מנת להשפיע. ובזמן שאין יכול לכוון על מנת להשפיע, אז הוא מרגיש בעצמו לרע ולבחינת מות. %break כי אז הוא מרגיש "רשעים בחייהם קרויין מתים", משום שזוכה אז להרגיש טעם בדביקות ה'. ולהיפך מזה בזמן שנפרד מה'. %break וזה פירוש לפי שהשטן ואומות העולם מונין לישראל וכו'. מה שאין כן כשנעשים בחינת ישראל, כשיוצאים מן השליטת אומות העולם, אזי להיפך, כל הטעם בחיים מרגישים דווקא בעל מנת להשפיע, שזהו המכונה דביקות. %break וזה פירוש "תבוא האם ותקנח את בנה". שענין העגל היה שנפלו לבחינת מקבל בכוונה דלקבל, אז הפרה מוחקת את ענין העגל. היינו שפרה נקראת בחינת הכוונה דלשמה, שהיא בחינת ביטול את עצמותו, שהוא בחינת שריפת הפרה. %break כמבואר בהסולם, שהיא בחינת "לכי ומעטי את עצמך", הנאמר בהלבנה, שהיא חוזרת לנקודה, שנאבד לה כל הקו שמאל, הנקרא בחינת חכמה. וממילא עובר החטא של העגל, והולך רק בכוונה דלהשפיע. %page 1828 %H נשמה יותר גבוהה %break "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמור" וכו'. "תא חזי, ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין, האי בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה" וכו' (זהר חקת, אות י'). %break היינו, אם הרצון לקבל מסתלק אצלו, היינו שאין לו צורך בשביל עצמו, אלא כל כוונתו היא לשם שמים, מכל מקום אין לו בנים, היינו שעדיין לא זכה להבנה בהתורה, בסוד "אם לא תדעי לך היפה בנשים". %break ופירש בזהר חדש, "דאף על גב דאנת יפה בנשים, אם לא תדעי לך בסודות התורה, צאי לך מכאן בעקבי הצאן ואת יכולה ללמוד את סודות התורה אצל האנשים, דדשין ליה בעקביהן". וזה פירוש "בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה" כנ"ל. %break "וקודשא בריך הוא חייס עליה, ופקיד לאחוהי למפרק ליה". היינו, הנשמה שהיא אח להגוף על דרך עשו הנקרא הרצון לקבל, יעקב הנקרא רצון להשפיע, שהוא הנשמה, שהוא בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". %break ופירש בזהר, היינו, בנשמתא קדישא, זאת אומרת שנותנין לו נשמה יותר גבוהה, הנקרא כוחות יותר גדולים, שיוכלו לנצח את מלחמת היצר. %break "לאתבא ולאתתקנא בעפרא אחר", היינו גוף אחר. היינו, על ידי גלגול, שנשמה יותר גבוהה, מתגלגלת לתוך גופו, ונקרא אחר לגבי הנשמה החדשה, שהיא מלובשת בגוף זה. %break "ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיומא לאחוהי", היינו אם הנשמה החדשה אינה יכולה למפרק להגוף הנקרא אחיה. "לא בעי", היינו אינה יכולה. "בעי למקטר חד נעל ברגליה", היינו שצריך להוסיף בענין אמונה. %break "וההוא איתתא", היינו השכינה הקדושה, "דתשרי ליה ומקבלא לההוא נעל לגבה", היינו השכינה הקדושה מקבלת ההוא נעל שעשה האדם לגבה, זאת אומרת שהיא מקבלת את עבודתו שעשה, שהוא בחינת מסך שעשה על הרצון לקבל. %break "לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא", ועל ידי זה מתגלגל המת בבן הנולד, היינו שעל ידי עבודתו שעושה מסך על הרצון לקבל, הוא זוכה אחר כך בבן, היינו בסודות התורה הנקרא "בן". %break "והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא" (זהר חקת אות י"ב), שאז הנעל הזו השמורה שהוא על האמונה נוטלת הרצון לקבל, היינו שרוצה ללכת בשכל החיצוני. %break מה שאין כן כשהשכינה הקדושה נוטלת את הנעל, אז הוא זוכה לשכל הפנימי, זאת אומרת שיש לו עכשיו הרגשת אלקות על ידי הדביקות, שקודשא בריך הוא נתן לו את הידיעה והרגשה באלקות. %break מה שאין כן כשהמת מקבל את הנעל, נקרא שהוא רוצה בידיעה וקבלה לעצמו. מה שאין כן אז על ידי הדביקות, זוכה לכל הידיעות והרגשות. %break וזה נקרא שהשם יתברך נתן לו את המתנה בלי התעוררות מצד התחתון. וזה נקרא "שויתי עזר על גבור". אבל האדם מצד עצמו רוצה להיות עובד ה' בלי תנאים. וזה נקרא שהוא מקבל הכל מצד רצון ה'. %break %H מנעל לרגלו %break "וההוא נעל אוקים... ועל דא כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב. נטיל מאניה מן ביתא ביש, כגון סנדליה. מאי טעמא, בגין דאעבר רגליה" (זהר חקת אות ח'). %break ויש לפרש שמת פירושו הרצון לקבל. כל הכוחות שהוא נותן לעבודה, היינו להקדושה, הוא משום שהרצון לקבל נותן כח להשפיע. מה שאין כן אם הרצון לקבל לוקח, זהו ביש. משום שאין יותר מב' רשויות, או רשות של השפעה, או רשות של קבלה. %break קבלה נקרא מיתה, והשפעה נקרא חיים, משום שעל ידי זה מתדבקים בחיי החיים. %break לכן אם המת לוקח, היינו שלוקח כוחות מרשות של השפעה, ומעבירו לרשות של הסטרא אחרא. ומה שמדייק דווקא "נעל", משום שנעל מלשון מנעול, היינו מקום שצריך להיות נעול בפני השכל החיצוני. %page 1829 אלא שצריך להיות בבחינת אמונה למעלה מהדעת. והמת לוקח את הנעל הזו ורוצה שתהיה פתוחה, בכדי שהשכל יכנס שמה, ויחקור את חקירותיו. %break וזה ענין שהנעל באה דווקא על הרגלים, שענין "רגלים" הוא מלשון "מרגלים". ובמקום הזה, היינו בהשגחת השם יתברך, צריכין ללכת בחינת אמונה למעלה מהדעת. היינו שצריך לעשות מנעל לרגלו, שיהיה אסור להכנס עם השכל. %break ואם הרצון לקבל, הנקרא מת, לוקח את זה, נמצא שנכנס ברשות של הסטרא אחרא. וזהו "במופלא ממך אל תדרוש", ורק באופן הזה מתדבקין בחיי החיים. %break "ודא כד מיתא נטיל לין, אבל בזמן דחייא שליף מסאניה, ויהיב לבר נש אחרא, בגין לקיימא קיים, קא עביד בגזרה דלעילא" (אות ט'). %break פירוש, אם האדם שולף את מנעלו ורוצה לידע ולהבין בשכלו, לא משום שרוצה ללכת בדרכי השכל החיצוני, אלא בכדי לראות את ההשגחה, איך שהיא נסתרת ממנו, ושהוא מלא סתירות להשכל החיצוני. %break והוא עושה זה בכדי לקיימא קיום, היינו שהאמונה שלו תהיה בר קיימא. ואז יוכל לעשות הכל בגזירה דלעילא, היינו שיוכל לקיים את התורה והמצוות בבחינת "חקה", שהיא "גזירה גזרתי ואין להרהר אחריה", ולהבין בדרכי השכל. %break אלא שיקבל הכל בבחינת אמונה למעלה מהדעת, היינו שיבין שהאמונה היא בסתירה להדעת. ואם אין לו דעת שתבין אחרת, אין זה נקרא נגד הדעת, אלא שגם זה נקרא בתוך הדעת. %break ומה שאין כן בזמן שהוא מסיר את המנעל, ומרגל שם לראות מה שהשכל יכול לומר על מקומות כאלה, היינו במקומות שהשכל מחייב אחרת מכפי שהאמונה אומרת, נמצא אז שהאמונה שורה על נגד הדעת. %break ורק זה נקרא "אמונה פשוטה", שרק אמונה פשוטה מחייבת אותו להיות עובד ה', ולא השכל. %break נמצא שמה ששלף את נעלו הוא רק בכדי לקיימא קיום של האמונה, ושיהא בטוח אצלו שכל עבודתו היא רק מטעם דקא עביד בגזירה דלעילא, הנקרא חקה, וזה מביא לו חיים נצחיים. %break %H מעשה העגל %break ענין טהרת הפרה בא לפני חודש ניסן, שבניסן נגאלו. והפרה הוא בחינת אמונה. על דרך שפרש רש"י, משל לבן שפחה, שטינף פלטרין של מלך, ואמרו, תבוא האם ותקנח את בנה. %break כך הפרה מכפר על מעשה העגל, שענין עגל הוא שאמרו "אלה", כמו שכתוב בזהר הקדוש. ופרה הוא בחינת חק"ה, כמו שפרש רש"י, גזירה היא מלפני, חקה חקקתי. לכן צריכים הכנה לגאולה, שהוא ענין קבלת אמונה. %page 1830 %H ולא אבה ה' אלקיך לשמוע %break "ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה". ויש להבין מהו הפלא מה' שלא אבה לשמוע בקול איש בליעל. וגם מהו ויהפוך ה' את הקללה לברכה, מאחר שלא שמע אל בלעם כלל. %break והענין הוא, שיש מקטרגים למצוא מקום עון לישראל. שהפירוש הוא שבזמן שהאדם רוצה ללכת בדרכי ה', אז הגוף מקטרג לו ומחפש עונות לישראל. שענין עון היינו מקום חסרון. %break שמוצא שבזה שהוא רוצה להיות בחינת ישראל יש הרבה קושיות, שיש לו שאלות וקושיות חזקות, על בחינת ישראל. %break ובכח הזה הוא מעכב את האדם שלא ללכת בדרך ה', היינו להיות בחינת ישראל, כמו שכתוב "בני בכורי ישראל". ועל ידי זה שהגוף מקטרג על ישראל ומוצא עונות, היינו חסרונות, הוא מפריע לו ומעכב אותו. %break ועל זה בא הפסוק ואומר, שלא אבה לשמוע דבריו כלל. כי אף על פי שבא בטענה, שאין להשיב לו תשובה ניצחת מטעם ודעת, רק שאין מקבלים ושומעים את דבריו כלל. %break היינו מי שרוצה ללכת בדרך ה', שה' יהיה אלקיך, ולא שאר דברים, אז הוא לא צריך לשמוע כלל להטענות ותביעות שיש להגוף, שבא מצד השכל. %break אם כן יהיה הפירוש, "ולא אבה לשמוע", היינו שלא רצה להשיב לו תשובות בתוך הדעת, אלא שהוא הולך בדרך שהוא למעלה מטעם ודעת. %break ואז, "ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה". היינו שמכל הקטרוגים שהוא מקטרג על ידי הטענות והתביעות, כשהוא מתגבר על הטענות בבחינת למעלה מהדעת, נמצא שהמה הגורמים לזכות לבחינת אמונה למעלה מדעת, אחרת היה הולך בדרך ה' בתוך הדעת. %break והכלי אמיתי לזכות לאור ה' הוא דווקא למעלה מטעם ודעת, שכלי זה נקרא כלי דהשפעה. %break מה שאין כן תוך הדעת נקרא כלי דקבלה. ועל כלי זה היה דבר הצמצום. נמצא שעל ידי זה שהאדם רוצה לזכות שה' יהיה אלקיך, ולא אלהים אחרים, אז, "ולא אבה לשמוע" כלל. %break היינו שאומר לו, אני לא רוצה לשמוע מה שאתה אומר. ועל ידי זה, ויהפוך ה' את הקללה לברכה. %break %H מה טובו אהליך יעקב (ב') %break "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". מברכותיו של אותו רשע ניכר מה שהיה בלבו. ענין בלק אותיות קבל, שתכונתו היא קבלה עצמית. בלעם הוא לב עם, עם השייך ללב האבן. %break ושלח אליו, "הנה עם יצא ממצרים", היינו עם ישראל יצא מקליפות מצרים, שזה ענין קבלה עצמית. לכן לא תהיה מהיום והלאה שליטה לאלו שמונחים בתוך קבלה עצמית. %break והיות שבלעם, הוא עם של לב האבן, אז היה רוצה שיקלקל את שיטת ישראל, שיצא משליטת קליפות קבלה עצמית. לכן היה מוכרח לברך, כמו שאמרו חז"ל, "מלאך רע בעל כורחו יענה אמן". %break לכן אמר, "מה טובו אוהליך יעקב". שאוהל הוא בחינת תורה, שהיא בחינת קטנות, בחינת יעקב. ואחר כך זוכים לבחינת "משכנותיך ישראל", שעל ידי זה בא בנין המשכן של כלל ישראל. %break ובכל פעם יש קטנות וגדלות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה... ובְנֻחֹה יאמר שובה", היינו בזמן העבודה יש בחינת קימה, "ובְנֻחה" יש בחינת "שובה". %break כי תורה מצד אחד היא קטנות, משום שבזמן שמרגישים חסרון אז לומדים תורה, שעל ידי החסרונות באים לידי מילואים. כי במקום שאין חסרון, אין מה למלאות. %page 1831 אבל כשאדם נתמלא באהלה של תורה, אז עובר ל"משכנותיך ישראל". אבל כשיושב במשכן, אז נקרא "ובנחה יאמר שובה", היינו שאין שם עליה בדרגה, כי "נסיעה" נקרא שהולך מדרגה לדרגה. %break לכן כשבא לשלימות, תיכף ומיד צריך להשתדל למצוא חסרון. ואז הוא עובר לבחינת "מה טובו אהליך יעקב", שהוא אהלה של תורה. ואז הוא במדרגת "יעקב", שהוא קטנות, וכשגמר את המילוי על ידי התורה, הוא עובר לשלימות, שהיא בחינת משכן. %break וחוזר חלילה, עד שבא לתכלית השלימות. ותחילת היציאה היא מיציאת מצרים. %break ויציאה מתחלת לאו דווקא כשכבר יצא, אלא אם רק רוצה לצאת ממצרים, או אפילו שרוצה לצאת ואינו יכול, ויש לו כח להתפלל לה' שיוציאו ממצרים, כבר אז מתחיל ללכת על דרך האמת. %break %H כשנתיעץ בלק %break כשנתיעץ בלק, אמר, ואגרשנו מן הארץ. אמר, אותה מדרגה שישראל אחוזים בה, היא מן הארץ ודאי שהיא המלכות, הנקראת ארץ. וזהו כי עצום הוא ממנו ודאי, מי יוכל להלחם ולעמוד כנגד ישראל, כי המדרגה שלהם היא חזקה ממדרגה שלו. %break ומשום זה, ואגרשנו מן הארץ, דהיינו ממדרגתם, שהיא המלכות, ואם אגרשנו מן הארץ ההיא, דהיינו שיוכל להחטיאם, יוכל לעשות בהם כל רצונו" (זהר בלק, הסולם, דף צ"ה אות רס"ד). %break ויש לפרש במה שאמר שמדרגת מלכות יותר חזקה ממדרגתו. משום שמלכות נקרא למעלה מהדעת, פירוש הדבר כמאמר חז"ל, "אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי והתורה אסרה". %break וזה נקרא למעלה מהדעת, היינו הדעת של הנברא אינה יכולה להסכים ללכת נגד הרצון לקבל. %break משום שטבע של אדם הוא, כשהוא צריך לותר על התענוג הוא צריך לדעת ולהבין למה, היינו בשביל מה אני מוותר, מה הגוף שלי מרויח יותר על מה שאני מונע את עצמי מלהנות. %break אז צריכים להשיב לו, או מטעם יראה, היינו, על ידי זה שיוותר על התענוג, מונע את עצמו מלסבול יסורי גהנום. זאת אומרת כשהוא שוקל טעם הנאה, כמה ערכו, וטעם היסורים שיסבול עבור אותה הנאה, הוא רואה שאינו משתלם. %break כי היסורים הרבה יותר גדולים, שאין כדאי לסבול הרבה יסורים עבור תענוג שקיים לזמן מועט, ויסורים יהיו יסורים נצחיים בגהנום. %break או מבחינת אהבה, היינו שעבור זה שיוותר על רגע קטן של טעימת תענוג, הוא יקבל תענוג יותר גדול, ובאריכות ימים, שהם תענוגי עולם הבא. %break ובשביל אלו ב' טעמים, אם אדם שוקל מצוה כנגד עבירה, יש לו כח להתגבר על התענוג. אבל אז במצב זה, הגם שזהו מובן להגוף, יכול לבוא היצר הרע ולערבב לו החשבונות. %break מטעם שהכל הולך על החשבון של הרצון לקבל, אז יש כח ביד היצר הרע לבלבל אותו, ולטשטש את הציורים של גן עדן וגהנום. %break אבל כשאדם זכה שכל כח העיכוב שלו הוא מטעם מלכות שמים, דהיינו שזכה שלא צריך עבור עצמו שום דבר, רק הכל בכדי להשפיע, אם כן אין היצר הרע יכול להתוכח עמו, משום שאין לו מה ליתן לו. %break וזה שכתוב "ואגרשנו מן הארץ", היינו מדרגת מלכות שמים, אז אוכל בהם להחטיאם. מה שאין כן "ארץ", שהיא "מלכות שמים", יותר חזקה ממנו, ועם דרגה זו אי אפשר להחטיא בשום אופן. וזהו בבחינת ליבא. %page 1832 וכמו כן בבחינת מוחא, שהוא צריך להאמין שהקב"ה הוא שומע תפילה. היינו אם האדם מונע את עצמו מכל דבר, ורוצה להתדבק בה', ה' מתחבר אליו ומקרבהו, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו", וכמו שכתוב הזהר הקדוש, בנשמתא קדישא. %break היינו שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליו, אז ממילא הוא שוכח מכל העולם, וזוכר רק את ה' לבדו. %break בא וראה כי "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה"... בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשו ולא קבלוה, כמו שאתה אומר "ה' מסיני בא, זרח משעיר למו", שלא רצו לקבלה. %break הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב "הופיע מהר פארן". כיון שלא רצו, חזר אל ישראל. %break ויש להבין מדוע הלך מקודם לבני שעיר וישמעאל ולא הלך תיכף לישראל, אם ישראל יקבלו התורה. אחר כך ילך לבני עשו וישמעאל שגם הם יקבלו התורה. ומדוע אם ישראל יקבלו התורה, כבר אין מקום שגם בני עשו וישמעאל יקבלו התורה. %break ויש לפרש זה על דרך האמת, לפי סדר קבלת התורה, על דרך "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (בבא בתרא ט"ז). שעל ידי זה באים לזכות לתורת ה', היינו מבחינת תורה, שהיא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break היינו שאין התורה מבחינת בירור טומאה וטהרה, אלא כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break כשמתחילים לקיים התורה ומצוות, האדם חושב שהקדוש ברוך הוא הזמין גם את בני שעיר, היינו שהוא חושב שיוכל לקיים התורה ביחד עם בני עשו. %break היות שהאדם נכלל מכל ע' אומות, ועשו וישמעאל הם השורשים של אומות העולם, משום שקליפת עשו היא בחינת שמאל, שהיא נגד מוחא, וקליפת ישמעאל, היא בחינת ימין, נגד ליבא. והשאר הם ענפים. %break לכן האדם מסכים לקיים תורה ומצוות, אבל לא רוצה לוותר על בחינת בני עשו. %break ואחר כך הוא רואה שהם לא מסכימים לקבל התורה אם הוא לא יוותר עליהם, לכן האדם בא לידי הכרה שעם בני עשו זה לא ילך כשורה. וזה נקרא שלא רצו לקבלה, היינו שהאדם רואה שעמהם אף פעם לא יבוא לידי תורה אמיתית. %break ואחר כך הוא חושב אולי עם בני ישמעאל ביחד תהיה לו האפשרות לקיים התורה אמיתית. אז הוא רואה שאם לא יוותר על בני ישמעאל, לעולם לא יבוא לתורה אמיתית. %break זה נקרא שהאדם חושב שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לבני ישמעאל, שגם אם הוא לא ויתר עליהם, היה בדעתו של הקדוש ברוך הוא לתת להם התורה, היינו ביחד עמהם. וכשבא לידי הבנה אמיתית, אז הוא רואה שגם עמהם לא נתן התורה. %break נמצא שזה נקרא "לא קבלוה", היינו שלא מסכימים. ולאחר שהאדם בא לידי החלטה גמורה שבני עשו ובני ישמעאל לא רוצים את התורה, אז נקרא שהאדם הגיע לידי הכרת הרע. %break אז חוזר האדם לבחינת ישראל, שהיא נקראת ישר-אל, שבאופן ישר כל מה שהוא עושה מוכרח להיות רק לשם אל, שזה פירוש ישר-אל. %break אז הוא עומד לפני בחירה: או לוותר על הכל ולקבל עליו רק את בחינת ישר-אל, או להשאיר כך, היינו לקיים התורה ומצוות על הכוונה שהיה לו בימי ילדותו, או לקבל למעלה מהדעת הנקרא בחינת "נעשה קודם לנשמע", היינו "בלתי ה' לבדו". %break וזה שאמר, ואחר כך חזר לישראל. שאדם חוזר אחר כך לישראל, כי התורה לא נתנה רק לבחינת שם ישראל. וזה נקרא "אשר בחר בנו מכל העמים", שרק כשהאדם מגיע לידי בחינת ישר-אל, אז הוא מוכשר לקבל את התורה. %break נמצא שהתורה אמיתית אינה ניתנת לאדם רק בזמן שהוא בחינת ישראל. מה שאין כן לפני כן הוא יכול לקיים את התורה בבחינת המעשה, ולא בבחינת כוונה שהיא על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break ואז הוא מקבל את התורה על בחינת אמצעי, שהוא "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". ואחר כך, כשנעשה ישראל, הוא זוכה לתורה הפנימית, הנקראת שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %page 1833 %H ג' תפילות %break "אבל ג' הם הנקראים תפילה, תפילה למשה איש האלקים, תפילה זו שאין כמוה באדם אחר. תפילה לדוד, שאין כמוה במלך אחר. תפילה לעני, תפילה היא. %break מאלו ג' התפילות, מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפילה לעני. תפילה זו קודמת לתפילה של משה וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת מכל שאר תפילות העולם". %break "שואל, מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקשיב, ושומע דבריו, כיון שכשהעני מתפלל פותח כל חלונות רקיע. %break וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני שבור הלב, שכתוב תפילה לעני כי יעטוף. %break והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפילה שלו נכנסת. עטופא, פירושו איחור מלשון והעטופים ללבן" (זהר בלק בהסולם, דף ע"א). %break יש לנו תפלות משה, דוד, שאר תפלות, ותפלת עני. מהו ההבדל. מהן התשובות שהעני עושה ריב להקדוש ברוך הוא. מה פירוש מאחר, כאילו יש תור, שאחד הולך אחר השני, וכי איכא ערבוביא קמיה. א. ההבחן בין התפילות, משה, דוד, שאר תפילות, ותפילת עני. %break ב. מהו היחס של העני מזה שעושה ריב עם הקדוש ברוך הוא. ג. מהו שמאחר כל התפילות עד שתפלתו מתקבלת, כאילו שבשעה שהעני מתפלל יש לעסוק אך ורק בו, ולא יכולים באותו זמן לענות על תפילות של שאר אנשים. %break ענין תפלה נקרא עבודה שבלב, היינו חסרון, מה שהלב מרגיש שחסר לו. יש לפעמים שאדם מרגיש שחסרה לו תורה, שהיא בחינת משה. %break ויש לפעמים שאדם מרגיש שחסר לו בחינת משיח, היינו שדואג שהגאולה עדיין לא באה לכלל ישראל, הנקרא בחינת דוד מלכא משיחא. וכמו כן שאר תפילות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא מרגיש. %break ויש תפילה שהאדם מרגיש שאין לו שום דבר, והוא ממש דומה לבהמה, אין לו אמונה ויראת שמים, שזה כל יסוד היהדות. %break לכן הוא עושה ריב עם הקדוש ברוך הוא, למה ברא אותו אדם, היינו שעושה חשבון לעצמו והוא דואג ודואב על מצבו. היינו שאין לו שום חסרון יותר מתועלת עצמו. והרגש הזולת אין לו, רק מה שנוגע לתועלת עצמו. %break ועל זה הוא מתרעם כביכול על הקדוש ברוך הוא, מדוע ברא אותו אדם, עם מוח ולב, שהם צריכים להביא איזו תועלת להעולם. ושניהם, היינו המוח והלב, טרודים רק בתועלת עצמו. ואם ברא אותו אדם, מדוע הוא לא מרגיש מציאות ה'. %break הוא רוצה להאמין, אבל הלב שלו מטומטם והאמונה שלו אינה מביאה לו שום הרגשה, שיהיה לו לידע ולהרגיש, בדומה שאמרו חז"ל, "דע לפני מי אתה עומד". כשמדבר לאנשים, אפילו לבהמות וחיות ועופות, הוא מרגיש שמדבר למי שהוא. %break וכשמדבר לה', וכשלומד תורת ה', הוא לא מרגיש את מציאות ה'. נמצא שאין לו שום דבר, כי עיקר היסוד חסר לו, היינו אמונת ה'. וממילא אין הוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שאינו מרגיש את גדלות ה', שיהיה לו כדאי לבטל את עצמו ואת כל רכושו לה'. %break ותמיד הוא מתרעם ועושה ריב, מדוע הקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו ממנו, בכדי שלא ירגישו. ותמיד הוא מתרעם, מדוע הקדוש ברוך הוא עזב אותו, היינו מדוע הקדוש ברוך הוא נותן לו פתחון פה לומר כאילו הקדוש ברוך הוא ברא אותו. %page 1834 ואחר כך, כשבא לבחינת לידה, היינו כשבא לרשות עצמו, היינו בזמן שאדם מרגיש בעולם שהוא מציאות נפרד מהקדוש ברוך הוא, והוא עומד ברשות עצמו, והוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד מקרוב לו, אבל עליו לא שורה אמונה זו, %break אז הוא בטרוניה מדוע עשה ה' ככה שלא יהיה לו כח האמונה, שיוכל להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד לצדו, כמו שכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". %break לכן מטרם שהאדם נענה על תפילה זו של עני, איך שייך לומר שיענה לו על תפילת משה, שהיא בחינת תורה, מטרם שיש לו אמונה, שהיא יסוד הראשון. %break וכן כשמתפלל על הגאולה, גם כן לא שייך לענות לו, וכן שאר תפילות, טרם שיש לו היסוד שבכלל הקדוש ברוך הוא שומע תפילה. ולכן שום תפילה לא יכולה להתקבל אם עדיין לא נענה על תפלת העני. %break וזה נקרא שמאחרות כל התפילות, שכוונתו אחת, ששום תפילה לא מתקבלת מטרם תפילתו נתקבלה, שהיא היסוד. ואחר כך יכול להוושע עם שאר דברים. %break %H כהונה גדולה %break הזהר הקדוש מתרץ על מה שהיה צריך להיות צוה לכהונה גדולה, כמו שכתוב "תחת אשר קנא לאלקיו", משום שכל כהן שהרג את הנפש, הוא פסול לכהונה לעולם. כי הוא פוסל ודאי את המדרגה של אלו. %break ומפרש בהסולם, כי הכהונה היא חסד, והריגת נפש היא הפוכו. ופנחס כיון שהרג את זמרי וכזבי, נפסל מן הדין להיות כהן, ומשום שקינא להקדוש ברוך הוא, היה צריך לתת לו מחדש כהונת עולם לו ולזרעו וכו' (דף ז' אות כ"א). %break ויש להבין אם כהן הוא מדרגת חסד, משום שהוא צריך להיות עוסק בקרבנות, להביא כפרה על כל אחד ואחד מישראל, משום שכל החטאים באים מבחינת הכלי קבלה. %break ולכן הכהן, שהוא מדת החסד, שכל ענינו להשפיע, לכן יש בידו הכח להכניס בחינת התקרבות, הנקרא בחינת השתוות הצורה, שהחוטא יקנה לעצמו בחינת חסד על ידי מעשי הקרבנות. %break מה שאין כן כשכהן הורג את הנפש, כי כל רציחה באה דווקא על ידי זה שהאדם רוצה לקבל נקמה ממי שהוא מיצר לו. %break ועוד, כי המיתה היא ההיפך מהחיים. שקדושה נקראת "חיים", וכשהוא עושה מעשה שהוא היפך מהחיים, הוא דבוק בהקליפה. ואיך הוא יכול לקרב את החוטא לקדושה, שהיא בחינת חיים. %break וכיון שכל הכפרה שהאדם מביא, היא רק בכדי להדבק בחיי החיים, שזהו ענין של השתוות הצורה. אם כן יש להבין, מדוע נתנה לו אחר כך את הכהונה, משום שקינא להקדוש ברוך הוא. אבל מדת החסד נפגמה אצלו. %break ויש לפרש, כי כאן אשר קנא להקדוש ברוך הוא, הלא הוא ידע שהוא צריך להיות כהן, שהוא בן אליעזר בן אהרן הכהן, וחשיבותו של הכהן היא דבר גדול מאוד. כי דבר אחד אנו רואים, שהכהן יכול לכוון את השם בקדשי קדשים, מה שאין כן אדם אחר. %break והוא בחינת היחוד של "עשן", עולם שנה נפש. כנודע, ש"עולם" הוא בחינת מקום, שהוא דווקא במקום קדשי קדשים. %break "שנה" זהו זמן, שהוא דווקא ביום הכפורים. ו"נפש" זהו כהן גדול. שדוקא על ידי היחוד, עולם שנה נפש, היה יכול לכוון את השם המפורש. ועוד הרבה דברים יש יתרון לכהן גדול. %page 1835 ופנחס, בזמן שראה מה שנעשה בישראל, הוא הלך ועסק אז במדת החסד, שהיא בחינת כהן, שכל כוונתו היתה רק להשפיע, אף על פי שידע שיפסיד את הכהונה. %break וגם חייו הגשמיים היו בסכנה, ועשה מעשה של השפעה לטובת הכלל, בכדי שהכלל יהיה ניצול מהסכנה שהיה אז. %break נמצא לפי זה, שעסק אז דווקא במעשים של השפעה ולא של קבלה, לכן נתנו לו בחזרה. מטעם, שהרציחה לא היתה מעשה של היפוך מחיי החיים, אלא על ידי המעשה של חסד, כולם יראו וילמדו ממנו, להיות נדבקים בחיי החיים. וזה פירוש "אשר קנא לאלוקיו". %break %H הושע עבדך אתה אלקי %break "הושע עבדך אתה אלקי, שמח נפש עבדך, תנה עוזך לעבדך. ג' פעמים נעשה דוד עבד בתהלה הזו, שהוא כנגד ג' פעמים שהעמידו בעלי המשנה, שהאדם צריך להיות עבד בתפילה. %break בברכות ראשונות, צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו. באמצעיות, כעבד המבקש מתנה מרבו. בברכות אחרונות, כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקיבל ממנו והולך לו" (זהר פנחס, הסולם, דף ס"ג, אות ק"פ). %break הנה כאן יש סדר עבודת האדם. כי מתחילה האדם צריך להאמין בה' למעלה מהדעת, ולסדר שבחים לפני רבו, שפירושו שיהיה מרגיש את עצמו לשלם בתכלית השלימות. %break כי זה ידוע, כפי שאדם מרגיש שחבירו נותן לו מתנות, בשיעור הזה הוא משבח אותו. וכמו כן בשיעור שמרגיש גדלותו של חבירו, בשיעור זה הוא יכול לסדר השבחים. %break דהיינו אם הוא מרגיש שחסר לו משהו ויש ביד חבירו למלאותו, תיכף נפסק ממנו הכח להלל ולשבח את חבירו. %break אי לזאת, כשאדם מתחיל בעבודתו, אז מוכרח ללכת באמונה למעלה מהדעת שלא חסר לו שום דבר, אלא שרבו מילא את כל משאלותיו. ואז הוא נקרא "שלם", ואז השלם יכול להתחבר בהשלם. מה שאין כן כשהוא בעל חסרון, אין החסר מתחבר עם השלם. %break ואחר כך הוא יכול לסדר חסרונות כעבד המבקש מתנה מרבו, שאז הוא מבקש צרכיו, היינו ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ואל להתעלם משום חסרון שיש בו. %break אלא אדרבא, כפי שמרגיש חסרונו, באותו שיעור הוא יכול להתפלל שרבו ימלא משאלותיו. ואז כל התלמיד המרבה לשאול, הרי זה משובח. %break ואחר כך לבסוף אסור להשאר בחסרון. אלא הוא צריך עוד פעם ללכת בדרך אמונה למעלה מהדעת, שהוא שלם בתכלית השלימות. %break וזה שכתוב כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקיבל ממנו, והולך לו. שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת שכבר קיבל כל משאלותיו, המכונה "מתנה". %break והוא מודה לרבו על זה, כי אסור לאדם לחיות בפרוד, היינו שיש לו טענות לרבו שהוא לא נותן לו מה שהוא מבקש. לכן אסור לו לאדם שיהיה בחסרון, ותמיד הוא צריך להיות בשמחה. אבל בכדי שיהיה לו כלים לקבל, אז הוא צריך לעורר החסרונות. %break וזה נקרא אצל קרבן עולה ויורד, "ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, והעלם בינתיים". היינו שבין ידיעה לידיעה מותר לראות את ההעלם, היינו שאין לו שום התגלות מבחינת האמת, שהוא ירגיש שעבודתו רצויה לפני רבו. %break היוצא מזה, שאין לגלות שום חסרון בתורה ועבודה לעצמו, אלא תמיד הוא צריך ללכת למעלה מטעם ודעת שהוא שלם בתכלית השלימות. %break ובאמצע הוא יכול לשאול את משאלותיו, כפי שעיניו רואות, שיש לו רק חסרונות. אבל אחר כך הוא צריך להאמין, כאילו כבר קיבל כל משאלותיו ומודה לרבו על כך. %page 1836 אז הוא יכול להיות בשמחה על זה שהוא שלם. נמצא שכל שלמותו נבנית על אמונה. וחסרונותיו נבנים על ידיעה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". %break %H מדוע פנחס זכה לכהונה %break יצר הרע ויצר הטוב זהו לא ענין של שכל, אלא ענין של הרגשה. אם בזמן שעוסק בתורה ומצוות, ואינו רואה שום תמורה לתועלת עצמו, הוא מרגיש את עצמו ברע, זהו נקרא "יצר הרע". %break וגדלות של יצר הרע הוא בשיעור הרגשת הרע, אם הוא מצטער בזה שאין לו חן בעבודה, אם הוא לא רואה שיוצא מזה משהו לתועלת עצמו. %break ובשיעור הרגשת היסורים של מצב שיפלות כזה, זהו נקרא שיש לו רע גדול. מה שאין כן אם הוא מבין בשכל שאין הוא בסדר בענינים רוחניים, אבל לא כואב לו, אז לא נקרא שיש לו יצר הרע, משום שלא רע לו. %break וזהו, "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". כי דווקא בזמן שהוא רוצה למשוך אותו לבית המדרש, אז הוא רואה שהוא מנוול. אבל העצה להפטר ממנו היא דווקא על ידי אמונה למעלה מהדעת, ותפילה למעלה מהדעת. %break %H וירא פנחס %break "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום". ויש להבין על דרך הרמז, מה זה ענין ברית שלום. מה יש בברית הזו, הנקראת ברית שלום. %break הנה בסוף פרשת בלק כתוב, "וירא פנחס". ופירש רש"י, "ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו למשה מקובלני ממך, הבועל ארמית קנאין פוגעין בו... היינו שבית דין אין מורין לו לעשות". %break משמע מכאן שראה מעשה, שיש כאן מעשה לבד, ונזכר הלכה. היינו שההלכה היא שאין בית דין מורין לו לעשות. ועל דרך הרמז הוא שענין בית דין הוא על דרך שאמרו חז"ל, "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל" (שבת קל"ט ע"א). %break שפירושו שלכל אחד ואחד מישראל יש לו בית דין, היינו שבתוך האדם יש שכל הדן את כל דבר האם לעשות או לא, שזה נקרא בית דין של כל אחד ואחד. %break נמצא שאם הדיין שלו הוא דיין שאין ראוי, הוא כאילו נוטע אשירה. ומטרם שהאדם זכה לתשובה, הבית דין שלו הם דיינים שאין ראויים לפסוק הלכה בישראל. %break וזהו "ראה מעשה", שהעובד ה' שרוצה ללכת על דרך האמת, הוא יכול לראות רק מעשים ולא הלכה. %break שענין הלכה מה שהשכל שלו צריך להכריע, אף פעם השכל שלו לא יחייב אותו לעשות על מנת להשפיע, היות שזה נגד רצונו. לכן הבית דין שלו לא יסכימו לו לעשות ולכוון על מנת להשפיע. %break אלא אם הוא מתגבר ואומר, אני קנאי, היינו אף על פי שהבית דין שלו אין מורין כן, אזי אעשה מעשה בלי שכל, שזה נקרא למעלה מהדעת. %break ועל בחינת המעשה צריך להיות תמיד בהתגברות, זה נקרא שתמיד הוא במלחמה, כמו שאמרו חז"ל, "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה' ע"א). ופירש רש"י, שיעשה עמו מלחמה. %page 1837 ואם האדם הולך תמיד בבחינת למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא אומר, "הנני נותן לו את בריתי שלום". על דרך שכתוב "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישובו לכסלה" (תהלים פ"ה). %break שפירושו, שלאחר שהקדוש ברוך הוא כורת עם האדם ברית שלום, אז אין לו עוד מלחמות, על דרך הכתוב "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". %break %H נקום נקמת בני ישראל %break "וידבר ה' אל משה... נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם... לתת נקמת ה' במדין". %break המפרשים מקשים על זה, מדוע משה שינה את לשונו של ה', במה שאמר אל העם "נקמת ה'", ולא "נקמת בני ישראל" כמו שאמר ה'. ועוד הקשו על שינוי הלשון, שה' אמר "נקמת המדינים" לשון רבים, ומשה אמר "במדין" לשון יחיד. %break ויש לפרש, ידוע שמטרת הבריאה מצד ה' היא להטיב לנבראיו. נמצא, שה' אמר שכל המלחמות שיש לנו לעשות, הן בכדי להגיע להטוב ועונג, שהנבראים יקבלו אותו. %break ומשה כשאמר לישראל, אם הוא יגיד להם שהמלחמה שלהם תהיה לתועלת עצמם, נמצא שיפלו לתוך אהבה עצמית, שנקרא מקבל על מנת לקבל. ועל זה היה צמצום. ועל דרך זה אף פעם לא יגיעו להמטרה. %break לכן אמר להם, "נקום נקמת ה'", שהם צריכים לכוון שמלחמת היצר היא לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. ועל ידי זה הם יגיעו למטרת הבריאה, שהיא להנות לנבראיו. %break ועל פי אמת יש הרבה מידות להלחם איתם, לכן כשה' אמר למשה "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים", היינו שיש הרבה דינים, שצריכים להכניע אותם. %break לכן נאמר בלשון רבים, שהוא מה שצריך להיות, היינו להכניע הרבה מדינים, שנקראים דינים, שהם המפריעים להגיע למטרת הבריאה. %break וכשמשה אמר להעם, "נקום נקמת ה' במדין", אז רמז בזה שאם הם ילכו בדרך שצריכים רק תיקון אחד, שהוא נקמת ה', אז מבחינה זו אין יותר מדין אחד, שהוא כולל בעצמו הרבה דינים. זאת אומרת, שהאדם לא צריך להלחם עם כל הדינים, היינו עם כל המדות רעות. %break אלא אם הוא ילך על דרך שצריכים לכוון כל הפעולות לה', היינו לשם שמים, אם זו תהיה כל כוונתו, וממילא כל המדות מתבטלות מאליהן, ואין לתת עבודה מיוחדת לכל מדה ומדה. %break כי כל שהכוונה היא לשם שמים, אם הוא זוכה לזה, לנצח המלחמה זו, שיהיה על מנת להשפיע לה', ממילא כל המדות בטלות ומבוטלות. לכן אמר לשון יחיד, "נקום נקמת ה' במדין". %break %H וטפכם אשר אמרתם %break "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע, המה יבואו שמה, ולהם אתננה והם ירשוה". %break עיקר תורה ומצוות שניתנו לנו הוא בסוד "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שהתורה ומצוות הן מכשירות את האדם להכנס להיכל המלך ולהשיג את האור הגנוז, שזה נקרא בחינת ארץ ישראל. %page 1838 האדם מחשיב תמיד את המצבים הטובים ביותר, שהוא מבין שהם ראויים שתהיה הכשרה להכנס לרשות הקדושה הנקראת "ארץ ישראל", היינו הזמנים שיש לו רצון וחשק ללמוד התורה. %break וכמו כן הזמנים שיש לו ההתלהבות בתפילה, וכוונות טובות שיש לו בעת עשיית מעשים טובים. %break אבל הזמנים שאין בהם חשק לתורה ולמצוות, וההבנות והשכלים המפריעים לתורה ומצוות, אז האדם צריך עבודה רבה להתגבר עליהם. וכל מה שעושה אז בעבודת ה' הוא רק על דרך הכפיה, משום שהמחשבות של פירוד מרחיקות אותו. %break וכל מה שמתגבר יותר, הוא רואה שהוא מרוחק יותר. וכל התפילות שלו הן גופים בלי נשמות, רק מלא יבשות. והגם שצועק לה' שיעזור לו, הוא רואה שליבו בל עמו. %break אלו מצבים אדם מבזה אותם ומעריך אותם לשיפלות. כי אין לו שום ערך, שיחשוב עליהם שהם יעשו לו איזו טובה, שיקרבו אותו להמטרה. %break על זה מרמז הפסוק, "וטפכם", היינו הקטנים, שהוא בחינת מצב הקטנות שלכם, "אשר אמרתם לבז יהיה". %break "ובניכם", היינו ההבנות שיש לכם בתורה ומצוות, "אשר לא ידעו היום טוב ורע", הזמנים שראיתם שאין אתם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, בזמן שכל עבודתכם היא בבחינת שאין שום הרגשה בין טוב לרע. %break היינו הזמנים שהייתם מרגישים שאין שום הרגש, בין שאתם עוסקים בתורה ומצוות או חס ושלום לא, ויש לכם אותה הרגשה שאין לכם שום התפעלות, ואז אתם עושים כל מה שעולה על רוחכם לצאת ממצבים האלו, %break "המה יבואו שמה", אלו המצבים הם הכלים אמיתיים, שצריכים שה' יתן להם את ארץ ישראל. "ולהם אתננה והמה ירשוה", היינו ירושת האבות, שה' הבטיח לתת ארץ ישראל, דווקא המה הכלים האמיתיים שצריכים לישועת ה'. %break מה שאין כן מצבים שחשובים אצלכם, אין הם צריכים אותי, שיעזור, משום דלפי דעתו של אדם, רק בזמן שיש לו התלהבות בתפילה, ורצון, וחשק, והנאה בלימוד התורה, זה הוא מחשיב, %break משום דבזה יש אהבה עצמית. מה שאין כן דלגביה התקרבות להאמת אין לזה שייכות. %break %H הכתיבה היא ביגיעה %break מאי מלאכתך... אלא אפילו למיחוש לזבוב נמי. דלמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת, ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש (עירובין דף י"ג). %break "זבוב", היינו מחשבות זרות. דל"ת (עיין בהקדמת ספר הזהר בתחילתו), דד' הוא בקדושה, ור' היא בס"א. כתב שיכול למחות, היינו אמונה. קנקנתום, היינו ק"ן טעמים, שהוא בחינת ידיעה. לבלר, היינו "כתבם על לוח לבך". חסר ויתיר, היינו חסרון ימין או חסרון השמאל. %break קנקנתום היינו שני פעמים קן, שהוא ק"ן טהור וק"ן טמא. כשהם בשווה, נמצא שיש לו מקום על אמונה. %break לתוך הדיו, היינו השחרות, שהוא בחינת עבודה, שעיקר הכתיבה הוא בהיגיעה. וכשהוא כותב, כבר יש לו ב' בחינות, הנקרא קן-קן-תום, שדווקא אז יש לו מקום להכירנו, שעם זה הוא כותב. %page 1839 %H החושך קודם לאור %break אם הרב דומה למלאך וכו'. איזהו עשיר השמח בחלקו. האדם מתגשם ע"י האכילה. %break המזונות אין בהם טעם אם לא עוברין דרך הלשון והחיך. כמו כן מזונות הרוחניות, אם לא עברו התורה ומצוות דרך אמונה בה', אין בהם טעם, כדוגמת מזונות גשמיים. %break יש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה. שלא כדרך אכילתן, אין הנאה, שהן החיך והלשון. ובתורה ומצוות הם לשם שמים, ושלא לשמה. %break הלילה הולך אחר היום, מסיבת שכל אור שורה על חושך המיוחד לו, בדומה שכל תירוץ שורה על קושיא השייכת אליו. לכן אי אפשר להיות אור, או יום, מטרם החושך והלילה. %break %H אין מסך בכתר %break הנה אמרינן בכמה מקומות, שבבחינת כתר אין שום מסך, שיהיה יכולת לעשות זווג, יען שזהו מזוכך לגמרי. אם כן איך כתב שבפרצוף מ"ה החדש שם יש מסך דבחינה ה' שנקרא כתר (ועיין רכ"א בפנים מאירות בד"ה וטעם). %break ואחר כך יצא וכו', ובבחינה ב' מלך הגבורה שקומת העשר הספירות שלו עד חכמה דבינה (דף קס"ב בפמ"א ד"ה "ואחר כך"). ולכאורה היה צריך לכתוב עד הבינה לבד. %break בזמן שכלים דאו"כל מספ"רת נרולים קדישא, אז למטה הכלים דבד"ק חי"ה הכתרים עומדים בב' קוין, ימין ושמאל, ז"א בחסד וגבורה, חוץ מהשאר הבחינות שעומדים בחסד ונצח. והרב כותב בפירוש, שאפילו הכתרים עומדים בחו"נ (רנ"ג פמ"א בד"ה ובזה תבין). %break %H סוד היבשה %break ועתה נבאר סוד היבשה, ששם אין סכנה, אדרבה מיתוק גדול, אלא בדומה למעלנא בלי מפיקנא, כי אינה יכולה להוציאה מזון וצדה, ומה שנופל בה נשרף ונאבד מחום ויובש שבה כנ"ל, בסוד "וחם השמש ונמס". %break וזה סוד "ואד יעלה מהארץ והשקה את פני האדמה", כי עיקר כוח האדמה הוא סוד הפנים שבה שמשמה כל המיתוקים. וסוד "אד" הוא מלשון אד ושבר שהוא להפך מהרצון והארץ. %break ודע אמנם, שאד הזה נוטלת מבחינת תהום שבמים, אלא לא ברוח סערה רק דרך עמודי הענן, שהוא בחינת ארץ ויבשה, הנסתם מאור השמש לגמרי ומכסה על השמש. ומביא עלטה וערפל על יושבי הארץ. %break ואלו העננים עצמם, שהם אד ושבר וחושך, המה נטבלים במימי הים ושואבים מעירוב המי הים בשמים ומתמתקים המים בעננים, והמה משקים את הארץ. %break וארץ אית לה מפיקנא, כי היבשה מתקשת במאנא דתהומא, והבן מאד, ואז מוציאה פירות. וזה סוד שנכפל בו "כי טוב", פירוש, הן לתהומא רבא שבמים, והן לתהומא זוטא. %break וגרם זה מתוך שנקוו מקודם כל המים למקום אחד, לבחינת הרחמים וחיים, ועל כן נתרפאו גם כן כאחד, על דרך "וישמחו כי ישתוקו". %break יום שלישי. והנך רואה שאור דיום א' הוא סוד כתר. ודיום ב' הוא סוד ע"ב. ודיום ג' הוא סוד ס"ג, שהס"ג הזה הוא כולל גלגלתא וע"ב ומכריע אותם, הן בסוד המים שבים, והן בסוד הפירות, שמוציאה הארץ. %break ואל תקשה שהרי גם ביום א' כתיב, "ערב ובוקר", שערב יורה שיתוף, ואיך אומר, ששם הוא סוד בחינה ד' בלא שיתוף. %page 1840 אמנם לא דברה תורה, אלא בבריאה ובראשית נמי מאמר, והוא סוד המאמר המשתף מדת הרחמים בסוד השורש ב' דבראשית, אלא שמתחילים מאין סוף לט' מאמרות, שהוא סוד יום אחד... ובריאה... מיום ב'. %break כפל כי טוב. מתוך שנקוו כל המים למקום אחד למדת הרחמים, מלכות דבינה נוקבא דתהומא רבה, ונתלה הקלקלה בעליונה. ולפיכך נתרפאו גם כן כאחד, בסוד היבשה שנתגלה, וב' התהומות נעשים טובים לשתיה ולהוצאת פירות. %break והבן הקדם גילוי היבשה, בסוד הכתוב "ותראה היבשה". ואחר כך נעשה סגולה של המוציא לחם ופירות מן הארץ. %break ב' דבראשית הוא סוד רדל"א. יום אחד הוא סוד בחינה ד', בסוד השחקים שבה מזווג פנימי שהוא סוד בחינה ד' בלי שיתוף. יום שני הוא סוד מלכות דע"ב מלפני היבשה. יום שלישי הוא סוד מלכות דס"ג שבה היבשה. %break %H שלום עם הבורא %break "שמעתי שמעך ויראתי". ופירשו, אמאי דעבר עליה הוא ממשיך בחינת היראה, הגם שעכשיו הוא בתכלית השלמות, שאין לו מה להוסיף. %break אבל ממה דעבר עליה, היינו מזמן הקטנות, שאז כל עבודתו היה בבחינת בלתי שלימות. נמצא שהיה זמן רב שלא היה חס ושלום, בשלום עם הבורא יתברך. %break על זה הוא רוצה עכשיו לתקן, שלא לא יכול להרגיע את עצמו, איך היה איזה פעם במצב כזה. ועל זה הוא מתבייש, וממשיך עכשיו את היראה והבושה. %break "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה" (תהילים ס'). קושט, מבחינת קישוט בנקודת הרצון. שעל ידי זה שהאדם רוצה ללכת בבחינת השפעה, על ידי זה הוא זוכה לבחינת נס, מטעם שזה כנגד הטבע והדעת. %break ואין זה ביכולת האדם, אלא לנס מן השמים אנו זקוקים. ועל פי נס זוכים לבחינת יראה. נמצא, שדווקא ליראי שמו זוכים להנס. וזה נס להתנוסס. וזה דווקא למי שרוצה ללכת בדרך קישוט בנקודת הרצון לקבל. %break מה שאין כן מי שאינו הולך בבחינת הקישוט, אלא כל עבודתו הוא בבחינת הרצון לקבל, גשמיות או רוחניות, הוא אינו על דרך הקדושה והנס. וזה ענין מה שאמרו חז"ל, "לאו כל יומא מתרחיש ניסא". %break פירוש, שלא כל מה שהוא בחינת יום, היינו שלומד ומתפלל ויש לו התלהבות והוא במצב רוח מרומם, הוא בחינת נס. %break מטעם שכל הבנין שלו הוא בחינת הרצון לקבל, בין בליבא ובין במוחא, אלא דווקא העבודה שהוא על יסוד של קישוט הוא בחינת נס, ולא מה שהוא בתוך הדעת. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. %break ויש להקשות וכי סלקא דעתך לאמור כך על כביכול. ועוד יותר קשה, מה שאמרו חז"ל במסכת שבת, "וכי לאורה הוא צריך, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל. %break מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים". %break אורו, נקרא אורות דחסדים, שהם בבחינת כלים דהשפעה. וענין צריך, היינו הקדוש ברוך הוא צריך להנהיגם בדרך זו, שילכו בדרך ה', אחרת לא ימשיכו בעבודתם הקדושה. %break וכי לאורה, היינו הקדוש ברוך הוא רוצה וצריך ושאין לו דרך אחרת, אם יש רצון עליון שילכו בדרך ה' רק על ידי אור החכמה, המקובל בכלים דקבלה, הנקרא אורה של התחתונים, המקובל בכלים דקבלה. %page 1841 ועל זה הביאו ראיה, והלא מ' שנה, שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, היינו בחינת עלמא דאתכסיא, שהוא מחזה ולמעלה, הנקרא אור המלובש בכלים דהשפעה, שישנם רק במאציל. %break אלא הגם שאור המנורה האיר למטה, שענין שמן הוא סוד חכמה המאירה בכלים דתחתון, מכל מקום, "אל מול פני המנורה". שכולם, הן צד הימין והן צד השמאל, כולם פונים לקו האמצעי. %break %H הרגשת השלמות %break מיתיבי על פסוק "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית" (דברים י"א) עיתים לטובה ועיתים לרעה. עיתים לטובה כיצד. הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים. %break לסוף חזרו בהם. להוסיף אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להן. הכל לפי הארץ. עיתים לרעה כיצד. הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מרובין. לסוף סרחו. %break לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה להם גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן, על הארץ שאינה צריכה להם. מיהא ליגזר דינייהו ולוסיף להו, שאני התם דאפשר בהכי (ראש השנה דף י"ז ע"ב). %break היינו, שאם אין האדם זוכה אזי בעת אכילה, מרגיש הוא בשלמותו. ובזמן תורה ומצוות הוא מרגיש בחסרונו ובשיפלותו. %break והאמת הוא, שצריך להיות בהפוך: בזמן שעוסק בגשמיות הוא צריך להיות בבחינת חסרון, ובזמן תורה ומצוות צריך להיות בשלמות, ויהיה אז שמח בחלקו. %break %H מכריזים על הטיפה %break "ישראל שהיו באותו זמן זכאים... במקום הראוי". ופרש רש"י, בפירות ובדברים (ראש השנה י"ז ע"ב), שמכריזים על הטיפה, שתהיה טפת וכו' והוא נעשה זכאי, מה לעשות, נותנים לו את הכוחות במקום שיהיו פירות, %break היינו לומד בספרים המביאים לשמה ובסביבה שעושים עבודה לשמה. ואם לא, להיפך. %break %H כוחות הגורמים להתפתחות הלב והמוח %break האי תלמיד חכם דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה. ופרש רש"י, שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם, וקא משמע לן דחייב לדונו לכף זכות (תענית דף ד' ע"א). %break ויש לפרש מתוך רוחב לבו, לכן הוא מתפעל מכל דבר, שהוא רגיש על כל דבר. %break "תאוה", היינו תביעה מצד פנימיותו עצמו. "קנאה", היינו הגם מבחינת עצמותו אין לו תביעה, אבל חיצוניותו מעורר בו תביעה, לכן נקרא זה תביעה מצד חיצוניותו. לכן יש ב' כוחות באדם שגורמים לו לבוא לידי התפתחות, הלב והמוח. %page 1842 %H טהור עינים %break הקדוש ברוך הוא נקרא "טהור עינים" על שם הפעולה, כמו "רופא חולים", "מתיר אסורים", על שם שמטהר את עינים של האדם, על דרך ירידת ה' תתאה מעינים למטה. כשהקדוש ברוך הוא מסיר את הכלי קבלה מעינים של האדם, אז האדם זוכה לראות בטוב. %break %H כשם שאני רוקד כנגדך %break "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה". "יהי רצון... למלאות פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט... כמו שהיתה קודם מיעוטה" וכו'. ויש להבין מאי איכפת לאדם שיש בהלבנה פגם, מה הוא מפסיד בזה. %break הנה הלבנה מרמזת על מלכות. ומלכות מתפרשת על מלכות שמים, שענינה שצריכים לכוון שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע לה', ולא על מנת לקבל לעצמו. הנה יש שתי בחינות בהסטרא אחרא: %break א. נקרא אחיזת הקליפות, ב. יניקת הקליפות. %break כי בזמן שאין האדם מרגיש טעם בהעבודה, ועושה הכל על דרך הכפיה, אז הקליפה מראה לאדם את הפגם שיש ברוחניות. היינו שאין בהרוחניות שום טעם. %break ובזה יש לה אחיזה, שלא נותנת לאדם שיעסוק בתורה ומצוות, מטעם שהרוחניות היא בבחינת השיפלות. וזה נקרא "שכינתא בעפרא". %break וכשהאדם מתגבר בתורה ומצוות וזוכה להשיג איזה טעם בהעבודה, אז בא הקליפה ורוצה לינוק מהקדושה, היינו שנותנת להבין לאדם שהוא צריך לעסוק בתורה ומצוות לא מטעם מצוה, אלא מטעם הנאה עצמית שיש לו עכשיו. %break אם כן כל הטעם והתענוג עובר להסטרא אחרא, ולא להקדושה, שזה נקרא "יניקה לקליפות". %break לכן בכדי שלא תהיה יניקה להקליפות, נתמעטה הלבנה. היינו הטעם והתענוג שיש בהקדושה נתמעט, שעל ידי זה אין לה מה לינוק. אבל עבור זה יש מקום לריקוד. כי ענין "ריקוד" הוא מה שהאדם עולה פעם למעלה, ופעם הוא יורד למטה, ופעם הוא נופל לפנים, ופעם לאחור. %break לכן בזמן העלם האור, שהאדם צריך להתגבר למעלה מהדעת, אז שייך ענין ריקודים, שפירושו עליות ברוחניות וירידות ברוחניות, ועל זמן זה נאמר, "ואיני יכול לנגוע בך", היינו שאין מה לינוק, "כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה", %break בזמן המילוי, שאז מתפללים למלאות פגימת הלבנה, שלא יהיה בה שום מיעוט, היינו שיהיה במילוי, והתפילה שגם אז לא יוכלו האויבים לנגוע בה לרעה, היינו לינוק ממנה. %break ועל זה באה התפילה, כמו שבזמן המיעוט אין מקום ליניקה, כמו כן בזמן מילוי הלבנה לא יהיה להאויבים מקום לינוק ממנה. %break לכן מתפללים למלאות פגימת הלבנה, היינו שיתגלה האור והתענוג. ואחר כך מתפללים, שלא יהיה בה שום מיעוט, היינו שלא תוכל לבוא הסטרא אחרא לינוק ממנה, כי על ידי היניקה נעשה מיעוט, לכן אומרים שלא יהיה בה שום מיעוט. %page 1843 %H ותפקחנה עיני שניהם %break בזהר הקדוש (ואתחנן דף י"א אות ל"ה), על פסוק "ותפקחנה עיני שניהם"... לעתיד לבוא כתיב, והולכתי עורים בדרך לא ידעו... %break כי עתיד הקדוש ברוך הוא לפקוח עינים שלא היו חכמות שיסתכלו בחכמה עליונה, ולהשיג מה שלא השיגו בעולם הזה, כדי שיכירו את רבונם וכו'". %break הנה בישעיה מ"ב "החרשים שְמָעו והעורים הַביטו לראות, מי עור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי עור כמשולם ועור כעבד ה'". והנה יש להבין, האם אין להקדוש ברוך הוא עבדים רק עורים, ומלאכים רק חרשים, לא היה כביכול יכול לבחור לו אנשים בלי מומים. %break אלא בדרך עבודת ה', בדרך האמת, יש תמיד שני הפכים, כמבואר בכמה מקומות בהסולם. וכמו כן כאן יש לפרש, כי מי יכול להיות מלאך ה', דווקא מי שהוא "חרש", כי לא רוצה לשמוע לשון הרע. %break כי בזמן שהאדם רוצה לעבוד בלשמה, אז הגוף מתנגד לו בכמה מיני טענות, והוא עושה עצמו שהוא לא שומע מה שהגוף אומר לו. %break נמצא שהוא יכול להיות תמיד בשלימות, כי מה שהאדם נופל ממדרגתו, הוא רק בשביל שהוא שומע לשון הרע מהגוף שלו, על עבודה שלא על מנת לקבל פרס. נמצא שתמיד היה יכול להיות בשלימות. %break אבל מצד השני הוא צריך לראות שהוא "עור", היינו שאין לו פקיחת עיניים בתורה. היות שכל התורה כולה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא, והוא לא רואה. %break אז יש לו כלים, הנקרא חסרונות על האור תורה, משום שחסר לו שכל התורה נסתמו ממנו, והוא מרגיש את עצמו לעור. דווקא הוא יכול להיות עבד ה', שפירוש שה' יאיר עיניו בתורתו, כמו שכתוב "והאר עינינו בתורתך". %break אבל אנחנו רואים שיש הרבה אנשים שהם עורים, היינו שנסתמו עיניהם מאור התורה, ולא כל אחד ואחד זוכה לפקיחת עינים. על זה אמרו חז"ל, "סומא חשוב כמת, עני חשוב כמת, מי שאין לו בנים חשוב כמת". %break שפירושו, אם כשהוא מרגיש שהוא עור, ונחשב אצלו כמת, היינו שמרגיש בזה שהוא עני בדעת, שאין לו הבנה בתורה, שזה נקרא שאין לו בנים, הוא חשוב בעצמו כאילו היה מת, שאין לו שום טעם בחיים, בזה שיש לו סתימת עיניים בתורה. %break והוא נקרא עבד ה' וזהו שכתוב, "ועור כעבד ה'", שהוא זוכה לפקיחת עיניים בתורה. %break וזה שאומר "החרשים שמעו", היינו אחר כך כשזוכה לאור התורה, אז מה שמקודם היה חרש, שלא רצה לשמוע מה שהגוף מדבר לשון הרע על העבודה של על מנת להשפיע, אחר כך הוא כבר שומע. %break כי יקויים, "ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך", היינו בשני יצריך, כי "ברצות ה' דרכי גם אויביו ישלים אתו". ואז גם הגוף מסכים לעבודת ה'. %page 1844 %H המתפלל בעד חבירו %break "המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה" (בבא קמא צ"ב ע"א). אם כן זהו כמו רמאות. ויש להבין "הוא נענה תחילה", מלשון "טרם יקראו ואני אענה", היינו כדי שתהא יכולת באדם לבקש עבור חבירו, צריכים מקודם סיוע מן השמים, אחרת אין הגוף מסכים וכו'. %break "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים". "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" וכו'. ענין בושה - צריכים מקודם להרגיש על פני המשפיע. ואז הבושה באה מאליה, כמו שאמרו חז"ל "בהית לאסתכולא באפיה". %break אבל כשאינו מרגיש להמשפיע ממי יתבייש. לכן, "לך ה' הצדקה", שנותן לו את האמונה. אז שייך לומר, "ולנו בושת הפנים". %break כמו שכתוב בזהר, וזה לשונו, "כי נודע שאי אפשר לשום בחינה לעלות למעלה ממדרגתה, עד שהורידו לה בתחילה הארה עליונה, לשתוכל אחר כך להתגדל ולעלות למעלה" (שיר השירים דף מ' ד"ה אחר כך). %break %H עקב תשמעון %break "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלו ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". ופירש רש"י, אם מצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ה' אלקיך וכו' - ישמור לך הבטחתו. %break ויש להבין מצוות קלות, היינו מלשון בזיון, היינו הכוונה בעל מנת להשפיע, שזה דבר מבוזה אצל הגוף. ואם האדם ישמור, אז הקדוש ברוך הוא יקיים את הבטחתו. אחרת, שורה על המעשים של האדם בחינת צמצום, שלא יכול לשרות אור ה' עליהם. %break %H כשרונות קטנים %break ענין בחירה. אם האדם נברא עם כשרונות קטנים, איך שייך אצלו לומר שיהיה תלמיד חכם. הלא המוח שלו קטן להבין דברי תורה. %break על זה בא המדרש רבה (פרשת וזאת הברכה), "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". %break ופרש על זה בהקדמה לתע"ס וזה לשונו, הרי שאין צריכים כאן לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד זוכים לכל חכמת התורה. וזהו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שרק על יראת שמים צריכים בחירה, והשאר נותן הקדוש ברוך הוא. %page 1845 %H עצת ה' לעולם תעמוד %break בפסוק "עצת ה' לעולם תעמוד". ויש להבין, שזה כלל שאדם משמש אם איזו עצה בכדי להשיג איזה דבר. אבל לאחר שהשיג את הדבר, אז כבר לא משתמש עם העצה. אם כן מה פירוש "לעולם תעמוד". %break ויש לשאול, היות שהאדם נברא לאחר הצמצום, אם כן שורה על האדם ההסתרה, ואיך יכול לזכות להמטרה הנקראת להטיב לנבראיו. לכן נתן הקדוש ברוך הוא עצה, היינו לכוון על מנת להשפיע. %break והעצה זו לעולם תעמוד, שאי אפשר יהיה לקבל שום שפע, אם לא ישתמש עם העצה בעל מנת להשפיע. ומתי שלא יוכל להשתמש עם כוונה זו, יאבד לו מה שהשיג. %break "שמחם בבנין שלם". מהי השלימות, מתי שיש שני דברים: א' השפע, ב' קבלת השפע, שיתקיים בידו. אם הוא לא יכול לתת את הכוונה דעל מנת להשפיע, אז אין שלימות, מטעם שהשפע יסתלק ממנו. %break או שיכולים לפרש "בנין שלם", היינו חכמה וחסדים, שרק על ידי ב' אלו יתקיים השפע שבידו. %break %H והיה עקב תשמעון %break "והיה עקב תשמעון", ופירש רש"י, אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. כמו כן אמרו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה". %break הנה המצוות שאדם רגיל בהן מצד החינוך, אדם יודע שצריך להזהר בהן. אבל דברים שאין לו מצד החינוך, קשה לו לקיימם, מצד שלא יודע חומר הענין, היות שלא רגיל בהם שידע שצריכים להזהר בהם. %break אי לזאת, מעשה המצוות, אם האדם קיבל אותן מצד החינוך, נקרא זה אצלו חמורות. לכן הוא יודע לשמור על עצמו עם כל הזהירות, עד כמה שאפשר. %break מה שאין כן בחינת הכוונה, שזה אי אפשר לתת לאדם בתחילת עבודתו. לכן כשנתגדל, כשאומרים לו שצריך לכוון לשם שמים, עבודה זו לא חשובה לו כל כך, משום שאין לו זה מצד החינוך. %break לכן הוא דש בעקביו, היינו שאינו שם לב אליהן, משום שזו קלה ואינה חשובה. מה שאין כן מצוות מעשיות הוא יודע שכדאי לשמור אותן, ועוד לעשות חומרות יותר מכפי שהלכה והדין מחייבים אותו. %break מה שאין כן על הכוונה אינו שם לב על זה, משום שלא רגיל. לכן האדם יכול לקיים התורה ומצוות מבלי שידע את הסיבה שתחייב אותו, אלא החינוך בעצמו זהו סיבה מספקת שבשבילה כדאי לקיים תורה ומצוות. %break אבל העיקר הוא, לאחר שהאדם נתבגר, שצריך לדעת את הסיבה לשם מה הוא מקיים תורה ומצוות, היינו לשם איזו מטרה הוא מתייגע. היות שתכלית האדם היא להגיע לדביקות ה', שזה נקרא בחינת תשובה. %break על זה בא הציווי, "עקב תשמעון", היינו על הדבר שהאדם דש בעקביו, ואינו שם לב אליו. וזה פירוש הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שהכוונה אם לא יכול לכוון לשם שמים, יהיה בעינו כאילו עשה עבירה חמורה. ואז יוכל האדם להגיע לשלימות שדורשים ממנו. %break "קלה" מלשון קלון ובזיון. %page 1846 %H עקב ענוה יראת ה' %break "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם". "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". "עקב ענוה יראת ה'". %break הנה בעת שהאדם הולך בדרכי ה', אז מרגיש שהוא רוכש כל יום שיעור מסוים של תורה ומצוות. וכל פעם הוא מוסיף והולך, פעם פחות פעם יותר. %break אבל בהמשך השבוע הוא רכש רכוש של תורה ומצוות. וכשבא שבת יש לו מה שטרח בערב שבת. וכבר הוא מרגיש שהוא אוכל בשבת, ממה שהוא טרח בכל ימות השבוע, הנקרא ששת ימי המעשה. %break ואז הוא יודע שהוא צריך לשיפלות. אז הוא מחפש בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר שהוא עדיין נמצא בשיפלות. והנה הפסוק אומר "ולא תביא תועבה אל ביתך". וכתוב "תועבת ה' כל גבה לב". %break וכאן אמר רבי יוחנן משום רשב"י, "כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה" (סוטה ד' ע"ב). %break וצריך להבין למה מי שיש לו גסות רוח, כאילו עובד עבודה זרה. והנה "עקב ענוה" פירוש - הסוף של ענוה הוא יראת ה'. וצריך להבין מהי ענוה. %break אלא בזמן שאדם מרגיש שאין לו שום תורה ומעשים טובים, והוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכל, פירושו שהוא רואה שכולם עוסקים בתורה ומצוות, ויש להם סיפוק מחיים שלהם, והוא חי בלא סיפוק בתורה ומצוות. %break משום שכל הכלל נבנה בבחינת מקיף, שיש הבדל בין כלל ישראל להפרט, כי בהכלל ישראל מאיר בחינת מקיפים, %break בדוגמת שבאופן כללי כל אחד ואחד מהכלל יכול לקונן על חרבן בית המקדש, ומצפה לגילוי אליהו, ולגאולה השלימה, ולביאת משיח במהרה בימינו אמן, שבבחינת מקיף מרגיש כל אחד ואחד איזו הרגשה בהמילים האלה של גלות וגאולה. %break אבל באופן פרטי כשאדם ישאל לעצמו, ויעשה חשבון הנפש, אז הוא רואה שאין לו שום מושג בדברים אלו. ובזה יש הבדל בין כלל להפרט. פירוש, באופן פרטי שישיג בבחינת אור פנימי, הוא לא יכול להשיג שום דבר מטרם שזכה לתשובה. %break לכן כשאדם רוצה ללכת בדרך ה' באופן פרטי, היינו לא על חשבון הכלל, שיעסוק בתורה ומצוות על דרך שהכלל עוסקים בתורה ומצוות, אלא על חשבון עצמו. %break אז הוא רואה שאין לו שום דבר, אלא להיפך, כל יום נעשה אצלו יותר גרוע. כי כל כמה שהוא עוסק בתורה ומצוות על דרך האמת, הוא רואה שהוא רחוק מהאמת. %break ואז הוא בא לידי ענוה, היינו שהוא מרגיש שהוא יותר גרוע מכולם. כיון שלכולם יש על כל פנים הארה מבחינת מקיף. והוא לא יכול ללכת בבחינת מקיף, כיון שכבר התחיל לעבוד בבחינת הפרט, אז אין לו כלום מבחינת הכלל. %break והוא צריך להגיע עם הענוה שלו, היינו מזה שהוא סובל יסורים, שאין לו שום רכוש, שהוא ריק מכל וכל, אז הוא צריך לתת את התפילה האמיתית, שה' יתן לו יראת ה'. וזה נקרא "ושמר ה' אלקיך את הברית והחסד", שה' יקרב אותו אליו. %break מה שאין כן מי שיש לו גסות הרוח, וחושב שיש לו רכוש יותר מכולם, אז לעולם לא יכול לבוא לידי יראת ה'. לכן נקרא כאילו עובד עבודה זרה, משום שהוא לא נצרך שה' יקרב אותו אליו. %break %H ישמור לך הבטחתו %break "והיה עקב תשמעון... ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". ופירש רש"י, אם המצוות שאדם דש בעקביו תשמעון, "ושמר ה' אלקיך" וכו', ישמור לך הבטחתו. %break ויש להבין מהו החידוש, שמשמע שאם ישמור אפילו המצוות קלות, אז הקדוש ברוך הוא יקיים מה שהבטיח. הלא ידוע, מי שלא מקיים אפילו מצוה אחת נקרא רשע, ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע (כדאיתא בפרק ב' דיבמות). %page 1847 ואם כן איזה חידוש יש בזה אם ישמור הקלות, זה תנאי, זה שמי שהוא רשע, אין הוא מקבל שכר, מה שהקדוש ברוך הוא הבטיח וכו'. %break ואפשר לפרש שהכוונה היא, היות כמו שאמרו חז"ל, שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ובכדי לקבל את הטבתו יתברך, צריכים להשתוות הצורה, שנקרא שצריך להיות שכל מה שהוא עושה יהיה בעל מנת להשפיע. %break ודבר זה נקרא "מצוות קלות", שאין אדם מחשיב את המצוות שיהיו על הכוונה בעל מנת להשפיע. וזהו "שאדם דש בעקביו". %break כי בזמן שאדם עושה איזה מעשה, ולא רואה בזה שתצמח ממנו תועלת עצמו, רק שיהיה כולו בעל מנת להשפיע, הגוף ממאס עבודה כזאת. אלא כל המדידות של אדם נמדדות בשיעור כמה שתהיה מזה תועלת עצמו. %break לכן נקראת הכוונה בעל מנת להשפיע - מצוות שעושה בזמן שלא רואה תועלת עצמו, לבחינת קלות, שדש בעקביו. %break ועל זה בא הכתוב להודיענו, שדוקא על המצוות שעושה בזמן שלא רואה תועלת עצמו, אלא שעושה זה על הכוונה בעל מנת להשפיע, אז ישמור ה' הבטחתו. היינו שעל ידי זה יגיע להשתוות הצורה, שהיא נקראת דביקות. ואז יהיה האדם מוכשר לקבל את הטוב והעונג. %break %H "ראה" לשון יחיד %break "ראֵה" לשון יחיד. "לפניכם" לשון רבים. "והברכה אשר תשמעו". ומדוע לא כתיב אם תשמעו, היינו שהברכה באה על תנאי. שמפרש, ראה שייך לכל יחיד. פירוש, לענין ראיה כולם שוים. %break ויש לשאול, לפי פירושו שכל הכלל כולו צריך לבוא לבחינת ראיה, היינו "ראה אנכי נותן לפניכם", שהקב"ה הוא הנותן את הברכה. ומהי הברכה. אומר, "התורה אשר תשמעו" זו כל הברכה. אבל לפי זה יש לשאול, אם הקדוש ברוך הוא נותן את הברכה, %break שאין זה בידי אדם, אם כן מהי הבחירה, שיהיה שייך לומר שלזה הוא נותן את הברכה ולאחר לא. וזה מבואר בסוף פרשת עקב שכתוב, "כי אם שמוע תשמעון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה". %break א. "לאהבה את ה' אלקיכם", ב. "ללכת בכל דרכיו, ולדבקה בו". היינו מי שיקיים את כל ג' הדברים בבחינת מעשה, אז הקדוש ברוך הוא יתן לו שמיעה, כמו שכתוב "נעשה ונשמע". %break שעל ידי זה שיקבל עליהם בבחינת המעשה, אז הקדוש ברוך הוא נותן את השמיעה, כמו שכתוב "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה', אשר אנכי מצוה אתכם היום". %break %H ברוך המקום %break רגילים לומר, המקום ימלא חסרונך, המקום ינחם אתכם. חז"ל אמרו, "הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו". %break ענין "מקום" פירוש, המקום נקרא מקום הבריאה, שהקדוש ברוך הוא ברא. שמצד רצונו להטיב לנבראיו, ברא יש מאין מקום שהם יקבלו את ההנאה והתענוג, מה שהוא רוצה להטיב להם. %page 1848 נמצא שהמקום הזה, היינו הבריאה, צריך להיות ממולא את אור ה', שהוא להטיב לנבראיו. נמצא ש"ברוך המקום", היינו שמברכים אותו שברא את המקום. %break ולפי זה יוצא, שאם המקום עדיין לא נתמלא, אלא שבמקום זה יש הסתרת פנים, אז אומרים המקום הזה צריך להיות ממולא עם אור ה'. והגם שעדיין לא מגולה אצלנו, צריכים להאמין ש"מלא כל הארץ כבודו". "ומשרתיו שואלים זה לזה, איה מקום כבודו". %break ולפי זה יהיה פירושו, "המקום ימלא חסרונך", היינו שהחסרון הזה, שהוא בחינת הסתרת פנים, שזהו גורם כל החסרונות, ימלא, היינו שיהיה בגילוי פנים. %break וכמו כן אומרים, "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", היינו משום שכל היסורים שנמצאים בעולם נמשכים מסיבת הסתרת פנים, לכן אומרים, המקום ינחם אתכם. %break היינו שהמקום הזה, הנקרא בריאה, שבראה על הכוונה דלהטיב לנבראיו, יהיה בגילוי הפנים, ואז "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". %break וזהו מקומו של עולם, היינו שהוא הממלא את החסרון של העולם, אבל אין העולם מקומו, היינו אין העולם ממלא חסרון שלו, מסיבת שהוא אינו חס ושלום בעל חסרון שצריך למלאותו. %break היינו שכל מה שאנו צריכים לעשות על מנת להשפיע, הוא רק בשבילנו, בכדי שתהיה השתוות הצורה. ולא שהוא חס ושלום צריך מה שהוא. %break %H עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר %break "עשרתם, ערבתם, הַדליקו את הנר". שני ספרי תורה היה לו להמלך, באחד יוצא והשני מניח בבית גנזיו. ידוע שני ההפכים שישנם בעבודת ה'. א) שאדם צריך להיות בשמחה על כל מצב שבו הוא נמצא, אפילו שיהיה במצב הנמוך ביותר. %break וצריך לתת שבח והודאה לה' שנתן לו להיות בין יושבי בית המדרש, כמו שאמרו חז"ל "הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו". זה נקרא "עשרתם" מלשון עשירות, שבערב שבת הוא צריך להיות כמו עשיר שלא חסר לו שום דבר. %break ואחר כך הוא צריך לעבור לצד ה-ב), היינו שיראה מה שיש לו, כמה יראת שמים יש לו, וכמה רוממות ה' יש לו, וכמה מעשים טובים ותורה והבנה בהתורה. ואז הוא רואה שהוא בעל חסרון. וזה נקרא בחינת "ערב", כמו שכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר". וזה נקרא "ערבתם". %break ואחר שיש לו ב' אלו, אז הדליקו הנר של שבת. אז בא קו האמצעי שהוא אור של שבת. %break ועל דרך זה יש לפרש ענין ב' ספרי תורה שהיה למלך. אחד שהיה יוצא ונכנס עמו, שפירושו שזה היה לשימוש, היינו בהמצבים שבו היה נמצא. ואחד היה צריך להאמין שיש תורה ממדרגה יותר גבוהה, שהיא עדיין נגנזת מלפניו, ואחר כך יזכה להשיגה. %break שפירושו שבכל מדרגה שהוא נמצא, שבה הוא יוצא ונכנס, יש תמיד תורה שעדיין נגנזת מלפניו, והוא צריך להשיגה. ועל ידי זה הוא הולך ממדרגה למדרגה. ו"מלך" נקרא שהוא יכול למלוך על גופו. %page 1849 %H כי תצא למלחמה (ב') %break "כי תצא למלחמה", ופירש רש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר. להבין בדרכי עבודה "מלחמת הרשות". %break היינו, במקום מצוה או במקום עבירה, זה נקרא "מלחמת חובה", שהאדם חייב לשמור מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ורק בדברים המותרים, אז המלחמה היא בחינת "רשות". %break וענין הרשות הוא על הכוונה, היינו לטובת מי הוא מקיים תורה ומצוות, אם על ידי זה תגדל רשותו של האדם, היינו שהשכר שלו הוא בזה שהרצון לקבל יזכה להדבר טוב ועונג, שזה שלוקח, הכל לרשותו של אדם. %break או שכרו הוא במה שיוכל לעסוק בתורה ומצוות לטובת ה', שהוא בחינת על מנת להשפיע, שהוא רוצה שהכל יכנס לרשות היחיד, היינו לרשותו של הקדוש ברוך הוא, ורשותו עצמו הוא רוצה לבטל. %break וזו כוונת רש"י, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ואז הכתוב מבטיח לנו, "ונתנו ה' אלקיך בידך", היינו שיהיה לו הכח להכניע להסטרא אחרא. %break ואחר כך מבאר הכתוב סדר העבודה. "וראית בשביה אשת יפת תואר", הנשמה, שהיא בחינת להשפיע, נמצאת בשביה. שמטרם שהתחיל בעבודת הרשות, הוא לא ראה שהנשמה של האדם היא בשביה בין הקליפות. %break "וחשקת בה", היינו להוציא את הנשמה, שכוונתו שיהיה לו כח לעבוד בעל מנת להשפיע, וזה פירוש "ולקחת לך לאשה, והבאתה אל תוך ביתך". %break כמו שפירש רש"י, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמאמר חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break לכן "ביתך" נקרא מקום תורה בסוד "בחכמה יבנה בית". כי אין יצר הרע שולט אלא בלב פנוי מחכמה, כמאמר חז"ל, "אין אדם חוטא אלא עד שנכנס בו רוח שטות". %break "וגלחה את ראשה". שערות ראש נקרא בחינת דינים, ששערה מלשון סערה, שהן מחשבות זרות הבאות לתוך הראש, שהוא צריך לבטל את כל המחשבות זרות שהיו לו. %break "ועשתה את צפורניה", היינו מלשון צפרא, היינו יום. "ימים" נקראים המצבים שהאדם היה מוצא בהם סיפוק. "ועשתה", היינו שהגדיל אותם, שיסתכל עליהם, על כל הימים שעברו עליו, והיה מוצא בהם סיפוק, ועכשיו יראה שהכל היה רק דמיון כוזב. %break משום שכל המדידות היו רק לפי מה שהיה מספק להרצון לקבל, וכמה שהימים האלו מרחקים אותו מהאמת. %break ועל ידי זה, "והסירה את שמלת שביה מעליה", היינו מהנשמה, "וישבה בביתך", היינו בבית של ישראל, ולא בשביה, בין הקליפות, שנקרא שכינתא בגלותא. %break %H עבודת הכלל ועבודת הפרט %break "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה... והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה" וכו'. ופירש רש"י, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. %break ויש לפרש זה על דרך הרמז. ידוע שיש ב' מיני עבודות, עבודת הכלל ועבודת הפרט. ובשתיהן יש מלחמת היצר. עבודת הכלל נקראת מלחמת מצוה, או חובה. היינו שצריך ללחום בכדי לקיים המצוות, ושלא לעבור על עבירות. %break ועבודת הפרט נקראת מלחמת הרשות, היינו על דברים שאינם לא עבירות ולא מצוות. והעבודה היא לעשות אותם בכוונה שעל מנת להשפיע. %break וכשהאדם במלחמה זו של הרשות, אז אומר לנו הכתוב, "ונתנו... בידך", היינו שיצליח בהמלחמה. %break "ושבית שביו", אז תזכה, "וראית בשביה אשת יפת תואר", השכינה הקדושה נקראת "אשת יפת תואר", בסוד "אשת חיל מי ימצא". כי בזמן שהאדם הלוחם, הוא איש חיל, אז השכינה הקדושה נקראת "אשת חיל". %page 1850 וענין יופי, כמו שכתוב בזהר, עולמתא שפירתא, על שם ששם מגולה אור החכמה, ואור החכמה מכונה יופי. "וחשקת בה", היינו שיהיה לך רצון וחשק לקבל אותה. %break אז יש לדעת שצריכים לעשות תיקונים, בכדי שיוכל לקבל לא מטעם חשק, אלא מטעם להשפיע. ובאם "לא חפצת בה", היינו לעשות התיקונים בעל מנת להשפיע, אז, "ושלחתה לנפשה", היינו שאסור להשתמש עם הבחינה הזו שזכה, כי בלא מסך אסור לקבל. %break ודוקא אם המלחמה שלו היא מלחמת רשות, היינו בדברים שאותם הוא רוצה לקיים בעל מנת להשפיע, אז הוא זוכה לבחינת אשת חיל. ואז מתחילה עבודת המסכים. %break %H מלחמת רשות ומלחמת מצוה %break "כי תצא למלחמה". ופירש רש"י, בדבר הרשות. מה שאין כן במלחמת מצוה כתיב "לא תחיה כל נשמה". %break יש לחלק בין מלחמת רשות, היינו שעוסק במלחמת היצר, למלחמת מצוה, ששם אין שייך מחשבה. היינו אין האדם צריך לעשות חשבונות בין שעושה לשמה או שלא לשמה. %break משום שאפילו מעשה של מצוה, למשל שמירת שבת, אם יש לאדם כח לכוף את חבירו שלא לחלל את השבת אחרת הוא ימנע ממנו פרנסה וכדו', שאז מקיים שמירת שבת לא מטעם מצוה, אלא מטעם שחבירו אילץ אותו שלא לחלל שבת, %break גם בזה האדם מחויב להכריח את חבירו לקיים שמירת שבת. וזה "לא תחיה כל נשמה". %break מה שאין כן מלחמת רשות, היינו בדברים המותרים, שאין זו לא מצוה ולא עבירה, אז שייך עבודה של לשמה או שלא לשמה. ולראות בזה כמה אמונה יש לו בקיום דבר רשות בעל מנת להשפיע. %break מה שאין כן במלחמה לקיים מצוה או חס ושלום עבירה, שם לא שייך כל חשבונות. אלא צריכים לקיים המעשים אפילו בלי כוונות. %break %H וראו כל עמי הארץ %break "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". %break תניא, ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין בראש (מנחות ל"ה ע"ב). ופרשו בתוספות, משום דתפילין של ראש נראין יותר משל יד דשייך בהו "וראו", אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסות, דדרשינן "לאות על ידכה, לך לאות ולא לאחרים לאות". %break עוד שם, ש' של תפילין הלכה למשה מסיני. ובתוספות שם כתב, בשימוש רבא בתפילין צורה של שין דימינא ג' רישי, ודשמאלא ד' רישי. %break הנחה דבשמאל מנא ליה וכו'. רב אשי אמר, מ"ידכה" כתיב בה"י כהה. ופירש רש"י, מדכתיב בה"י כהה משמע לשון נקבה, שמע מינה דבשמאל קאמר, דאין בה כח כנקבה. לשון אחר, "ידכה" יד כהה, עמיא בלא כח. %page 1851 ויש להבין: א. מדוע של ראש מגולים ושל יד מכוסים. ב. מדוע בימין של ג' רישי ובשמאל ד' רישי. ג. והרי לא רואין שעמי הארץ יראו מהתפילין שבראש. %break הנה חז"ל אמרו "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (ברכות ו' ע"ב). ויש לשאול: %break א. הלא אנחנו רואים, אף על פי שהיו הרבה גדולים וצדיקים שעמדו להם לישראל, ולא נשמעו דבריהם. ב. איזו ראיה יש מהכתוב "סוף דבר" וכו', שמי שהוא ירא שמים דבריו נשמעים. %break ויש לפרש זה על דרך עבודה, שכוונת הפסוק היא לגבי הפרט בעצמו, היינו שאם האדם רואה שאין האברים נשמעים לו, אלא אף על פי שעוסק בתורה ועבודה, ומכל מקום עדיין עומד על מקומו ואינו זז משהו לזכות לרוחניות, %break אזי חז"ל נותנין לו עצה ואומרים שהסיבה העיקרית היא, משום שחסרה לו יראת שמים. %break היינו שבשיעור שתהיה לו יראת שמים, ממש באותו השיעור יכנעו לפניו האברים שלו. וזה מרומז בהפסוק "סוף דבר". כי הגוף נקרא בחינת סוף וגבול, כמו שאמרו חז"ל, "סוף אדם למות", מה שאין כן הנשמה שבגוף היא בחינה נצחית בלי גבול. %break וזה שיעור הכתוב, "סוף דבר הכל נשמע", איך שהוא יהיה, הגוף ישמע לעצת היצר טוב, "את אלקים ירא", שלא חסר לך כלום רק יראת שמים. ואז תזכה, "ואת מצוותיו שמור", היינו שתוכל לשמור את מצוותיו, "כי זה כל האדם. %break מהו כי זה כל האדם, אמר רבי אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה". %break ענין בריאה נקרא יש מאין. וענין יראת שמים הוא ענין בחירה. ובחירה שייכת רק במקום שיש חושך, שהוא ענין הסתרה, אחרת לא שייך ענין בחירה. וענין בריאה הוא חושך. %break כי טרם שנברא העולם היה כולו אור, כי "אתה הוא עד שלא נברא העולם". וזה ענין "כל העולם", היינו ההסתר לא נעשה, אלא בשביל שיהיה מקום לבחירה, הנקרא "בשביל זה". %break וענין התפילין של יד שהם מכוסים, ושל ראש מגולים שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שתפילין של ראש הוא סוד תורה, ושל יד הוא סוד אמונה. %break לפי זה יש לפרש שתפילין של ראש שהן בחינת תורה, ותורה צריכה להיות מגולה, שהוא ענין "ראיה" הנקרא "עיני העדה", שענין ראיה היא חכמה. %break מה שאין כן אמונה הוא סוד מכוסה, שדוקא בזמן ההסתרה שייך ענין אמונה, שאז שייך לומר שאף על פי שהוא לא מבין ולא רואה את האמת שבהדבר, ומכל מקום הוא מאמין. ולכן תפילין של יד צריך להיות מכוסה. %break וגם זה ענין מה שתפילין של יד צריכים להניח על יד שמאל, שרב אשי מביא ראיה מ"ידכה", שהיא יד כהה, שענינו הוא סוד השגה, מלשון "כי תשיג יד". %break והשגה היא בחינת נקבה ש"תשש כוחו כנקבה", מטעם שהיא ענין אמונה ולא ידיעה. מה שאין כן תורה היא להיפך, דווקא בחינת ידיעה, אחרת לא נקרא בחינת תורה. %break וענין מה שהשין צריכה להיות בימין ג' רישין, ובשמאל ד' רישין הוא ענין על פי סוד. האר"י הקדוש אומר, שענין מוחין, שהוא סוד שפע עליון, משפיע על ד' ספירות, הנקראים חכמה, בינה, ודעת הכולל ב' ספירות הנקרא חסד גבורה. %break שחכמה היא עצם השפע המושפע לתחתונים, ובינה נקראת הכוחות שהתחתונים רוצים להשפיע למעלה. ובזמן שיש התעוררות להמשכת החכמה, ההתעוררות נקראת בשם חסד, שהוא הנושא להמשכת חכמה. %break ויחד עם זה צריכים לעשות בחינת מסך, הנקרא כוחות, שתהיה הכוונה רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break ויש לפעמים שהרצון להמשכת השפע כבר קיים, אבל הכח של המסך על השפע עוד לא נגמר. לכן נקרא שהחסד וגבורה אינם מאוחדים. לכן נקרא זה שין של ד' רישין. ובזמן שכח המסך מתאים להשפע נקרא זה שהחסד וגבורה מאוחדים. לכן נקרא זה שין של ג' רישין. %page 1852 ויש גם כן ענין שהחכמה מחמת גודל השפע אינה יכולה להאיר. ואז יש תיקון שלא תאיר החכמה. ואז החסד וגבורה אינם מאוחדים, לכן מאיר שם רק חסדים. וזה נקרא ימין, כי המקום שמאיר החכמה נקרא שמאל, היות ששם צריכים תיקונים, על דרך "יד כהה". %break %H היום הזה ה' אלקיך מצוך %break "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, בכל יום יהא בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם. %break ויש להבין, איך אדם יכול לעשות שיהיו חדשים, כאילו בו ביום נצטוית, הלא מושבע ועומד מהר סיני. ובכדי להבין זה צריכים להקדים לדעת את הכלל, שכל דבר נמדד לפי גודל המֵצָוה. היינו לפי גודל וחשיבות של נותן התורה, כך גודלה של התורה. %break לכן כל יום שהאדם מקבל עליו מלכות שמים, ולפי גודל האמונה בו יתברך, כך גדלה מעלת תורה. לכן לפי מה שהאדם משיג בגדלות ה', כך מתחדשת התורה אצלו. נמצא לפי זה, שכל פעם יש לו תורה חדשה, היינו שיש לו כל פעם נותן אחר. %break וממילא התורה, הנמשכת ממנו יתברך, נבחנת לתורה חדשה. אבל זה נאמר על התורה מבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היינו מבחינת "אורייתא וישראל וקודשא בריך הוא חד הוא". %break פירוש, כשישראל משיג בכל יום גדלותו של השם יתברך, וזהו לפי אמונתו יתברך, בשיעור הזה מתגדלת אצלו התורה. ואז הוא נעשה ישראל אחר. %break כי ברוחניות כל דבר שיש לו צורה אחרת, הוא בחינה חדשה. לכן אם האדם מקבל כל יום אמונה יותר גדולה, אז התורה נחשבת לחדשה. %break וזה פירוש, "כאילו נצטוית בו ביום", משום שבכל יום יש לו מצוה אחרת. נמצא כאילו נצטוית בו ביום, היינו בו ביום שאדם מקבל עליו מלכות שמים ביתר שאת, יש לו מצוה חדשה, ותורה חדשה, וישראל חדש. %break %H בכל יום יהיו בעיניך חדשים %break "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". ופירש רש"י, "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם". %break ויש להבין, מהו הצווי שבכל יום יהיו בעיניך חדשים. בודאי אין הפירוש שכל יום יקנה תפילין חדשות או ציצית חדשה וכדומה. ומשום זה מפרשים, "כאילו בו ביום נצטוית עליהם". אבל גם זה צריכים להבין לשם מה יש צורך להיות כאילו נצטוית עליהם בו ביום. %break והענין, יש שמקיימים תורה ומצוות בבחינת הכלל, ויש שמקיימים תורה ומצוות בבחינת הפרט. %break אלו שרוצים להיות בבחינת הפרט, הם צריכים להשתדל לעסוק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס, אלא רוצים להשפיע נחת רוח ליוצרו. שאז, לפי ערך שמשיגים את גדלות ה', בשיעור זה הם רוצים להשפיע. %page 1853 כמו שמובא בזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", כל חד לפום מה דמשער בליביה. נמצא שכל כוונת התעסקותם בתורה ומצוות היא בכדי להביאם לידי הכרה בגדלות ה'. %break אם כן יוצא שהאדם שהולך ומתגדל, הוא צריך בכל יום הכרה יותר גדולה בה'. אם כן בכל יום יש לו צווי מ"ה' אלקיך". שענין "אלקיך" פירוש, מה שהוא מכיר בה' באופן פרטי, שזהו "אלקיך" בלשון יחיד. %break וזה פירוש, "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם". משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך. %break %H והיה כי תבא %break "והיה כי תבא אל הארץ, אשר ה'אלקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה". ופירש רש"י, "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה". %break על דרך הרמז יש לפרש, כי "עבודת האדם" היא עד כמה שאפשר לו לעסוק במשך כל היום בדרך ה'. וכשבא לעשות חשבון נפש איך עבר עליו כל היום, זה נקרא "כיבוש הארץ". %break ואז מתחיל לחלק את סדר העבודה - עבור מי עבד, היינו לטובת מי עבד. אז כתוב, "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", שהוא מלשון "אדמֵה לעליון". %break זאת אומרת, ראשית כל צריך לראות אם הפירות שלו נתנו לו את בחינת השתוות הצורה. שראשית כל צריכים לראות אם העבודה שלו נתנה את הפירות, כי "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break אם זכה לבחינת "תבלין", שהוא בחינת השתוות הצורה, הרי אז הוא צריך לראות כמה שיעור בהשתוות הצורה היה לו בזמן עבודתו, ומה נשאר לו מזה לאחר עבודתו. %break ואם הוא רואה שאין עבודתו כראוי, אז, "וענית ואמרת... ארמי עובד אבי". היינו היות שיש בו היצר הרע, שהוא רמאי, שמרמה את האדם בכל פעם באופן אחר, ובעיקר הוא מראה לו שאין הוא צריך לתקן מעשיו, לכן כתיב "וענית". %break ופירש רש"י, לשון הרמת קול. שצריך לצעוק בקול גדול, כדי שישמע היטב שעדיין יש לו הרמאי בתוך לבו. והוא צריך להיות בשמחה מדבר אחד, שעל כל פנים הגיע להאמת, לראות את מצבו האמיתי. %break וזהו, "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'" וכו'. "טוב" נקרא לאחר שזכה לפירות אמיתיים. %break "בכל הטוב", שהוא צריך להיות בשמחה שעל כל פנים זכה לראות את הרע, שעל ידי הכרת הרע הוא יכול להגיע אל הטוב. אם כן "בכל הטוב", היינו הרע, שהוא הכלי להטוב, מזה הוא צריך לשמוח. %break היינו שתמיד צריך האדם להיות בשמחה, כי אחרת הוא דבוק בסטרא אחרא. %break ואת השמחה יכול האדם להרגיש רק מאיזו מציאות ממשי. או שעדיין לא הגיע לראות האמת, אז יש לו שמחה מזה שהוא חושב שיש לו שלימות. %break וכשמתחיל לראות האמת, הוא צריך לשמוח בזה שזכה לראות האמת. ואחר כך הוא זוכה לשמחה אמיתית, שהוא זוכה להאמת, ואז מביא ביכורים. %break היינו שביכורים הם הפירות המתגלים על ידי העבודה, בבחינת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". כי "זריעה" נקרא שכל מה שיש לו הוא נותן בארץ, עד שנרקב, ואין לו שום דבר. היינו כי אפילו השיעור הקטן מה שהיה לו, גם כן נאבד לו. %break לכן יש אז בחינת דמעות על מה שאין לו שום דבר במה להאחז בו. והיסורים שמצטער על השלילה שיש בו, הם הכלים שיכולים אחר כך להתמלא. %page 1854 שזה נקרא "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". שהם בחינת כלי ואור, חסרון ומילוי, שלילה וחיוב. נמצא, כשזוכה להאור, אז חוזר על החסרונות שהיו לו. %break לכן מספר "ארמי עובד אבי וירד מצרימה", שזה מכונה על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, כי לעת גדלות צריכים לקבל יראה ממאי דעבר עליה (עיין בהקדמת הזהר במאמר "תפילה לחבקוק"). %break %H אתם נצבים היום (ב') %break "אתם נצבים היום... מחוטב עציך עד שאב מימיך... לעברך בברית... אשר ה' אלקיך כרת עמך היום". %break המפרשים מקשים, מתחיל בלשון רבים ואחר כך בלשון יחיד. ולהבין ענין הברית, מביאים המפרשים את המדרש, כי רבים דומים לקנים דקים שהם חלשים, אבל אם עושים מהם אגודה, אז הם חזקים. %break ובענין ברית אמר אאמו"ר זצ"ל, בשביל מה שני אוהבים, אם יש ביניהם אהבה וידידות, צריכים הברית. אלא הברית היא כמו שעכשיו האהבה ביניהם היא בשלימות, ויכול להיות שלאחר זמן לא תהיה אותה אהבה, %break וכל אחד ידמה לעצמו שהשני עושה לו רעות, אז באה הברית, כדי שכל אחד יקיים את הברית שעשו בזמן ששררה ביניהם אהבה אמיתית. %break שגם עכשיו, אפילו שלא מרגישים, יקיימו ביניהם את הידידות, כאילו שגם עכשיו יש להם הרגשת אהבה. %break כמו כן בזמן שהאדם מרגיש את אהבת ה', אז הוא מבין שכדאי לעזוב אהבות אחרות עבור אהבת ה'. אבל אחר כך, כשההתעוררות עוברת ממנו, ולא מרגיש עוד אהבת ה', אז הוא רוצה לחזור לאהבות אחרות, מה שהוא כבר החליט שכדאי לזרקן. %break אז האדם צריך לקיים את הברית, וללכת באותו הסדר, שהיה מתנהג את עצמו בזמן הרגשת אהבת ה', אף על פי שעכשיו אין לו שום הרגשה. ואז העבודה צריכה להיות על דרך הכפיה, לשעבד את עצמו להברית שעשה מקודם. וזהו נקרא "לעברך בברית". %break %H הנסתרות לה' אלקינו %break "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת". %break על דרך הרמז יש לפרש ענין נגלה נקרא בחינת מעשה, ונסתר נקרא הכוונה. הכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבליבו של חבירו. %break ואפילו אדם אצל עצמו גם כן יכול לרמאות את עצמו בענין כוונה, שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, היא בחינת לשם שמים. ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא זאת שמחייבת אותו לעשות את המעשה. לכן נסתר מרמז על הכונה. %break ובזה יש להבחין ב' בחינות: א) בחינת הכלל, וב) בחינת הפרט. %break כי בבחינת הכלל חושבים בעיקר על המעשה ולא על הכוונה, כי לא יכולים לחייב את הכלל לכוון בשעת מעשה את הכוונה האמיתית. מה שאין כן בבחינת הפרט מדברים בעיקר על הכוונה. לכן יכול להיות שמבחינת הכלל הוא צדיק, אבל בבחינת הפרט הוא רשע. %page 1855 ועל זה יכול לומר, "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך רשע". שהוא צריך לכוון שיהיה בלתי ה' לבדו, היינו שלא על מנת לקבל פרס, והוא עדיין בבחינת רשע. %break וכשהאדם רואה שבבחינת הנסתר הוא רחוק לגמרי מהמטרה, אז אין להתיאש. אלא צריך להאמין, "הנסתרות לה' אלקינו". שפירוש שחלק הנסתר הוא יתן, ואנחנו צריכים לעשות את חלק הנגלה, היינו המעשים. %break ולפי ריבוי המעשים, נתוסף עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק הנסתר. והיות שיש כלל, אין אור בלי כלי, שפירושו רצון, לכן על ידי ריבוי מעשים גורמים ריבוי חסרון. עד שיתמלא לשיעור מסוים, אז "הנסתרות לה' אלקינו", שאז הוא נותן את הנסתר. %break %H זדונות נעשים לו כזכיות %break עיין בהקדמת הזהר (דף קכ"ח בהסולם ד"ה והענין), כי לעת קץ יתגלה אור גדול בכל העולמות, שעל ידי זה ישוב כל בשר בתשובה שלימה ואהבה. %break ונודע מה שאמרו חז"ל שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכיות (יומא פ"ו ע"ב). וזה שאמר הנביא על אלה הרשעים שאמרו ונדרשו ביניהם חירוף וגידוף לומר "שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו". %break ובדף קכ"ז (ד"ה ביאור): ספר זכרון המובא במלאכי (ג' ט"ז) דכתיב "אמרתם שוא עבוד אלקים... נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, %break ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, והיו לי אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגולה". %break ויש להבין הדברים, בעת שאמרו איש אל רעהו ונדברו ביניהם דברים בזויים כאלו, ואמר עליהם הנביא, אז נדברו יראי ה'. על זה מתרץ, אשר ביום הגדול דגמר התיקון שיתגלה האור של תשובה מאהבה, הנה גם הזדונות האלו יתהפכו גם כן לזכיות. %break ויש להבין את ענין הזדונות נעשו כזכיות, הגם שהפירוש הוא בפשטות. ויש לפרש זה על דרך שלומדים, כי בזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס, אז הגוף מתנגד וטוען "מה העבודה הזאת לכם", שזהו "מה בצע כי שמרנו משמרתו". %break לאלו העובדים בבחינת הכלל אין להם שאלות של "מה העבודה", כי עיקר השאלות מתחילות בזמן שרוצה לעבוד רק בשלא על מנת לקבל פרס. וכשהאדם, עד כמה שמתגבר, כך בשיעור הזה הגוף מתנגד. %break נמצא שיראי ה', שרוצים רק בשלא על מנת לקבל פרס, מדברים כל אחד לחבירו. ואם הוא עובד כל היום, אז הגוף טוען כל היום "מה העבודה". ועל ידי הטענות האלו מתרקם באדם רצון להפטר מהשאלות האלו. %break וכשהשאלות באות בשיעור שלם, אז נותן לו משמים רוח של תשובה. ואז נמצא שכל הגורם של רוח התשובה היה הזדונות האלו, היינו השאלות. נמצא שזדונות, היינו השאלות, נעשו כזכיות. שלולי השאלות האלו, לא היה לו כלי לקבל רוח התשובה. %page 1856 %H וישמע הכנעני מלך ערד %break "אהרן דרועא ימינא דישראל הוי, והיינו דכתיב, וישמע הכנעני מלך ערד". ובהסולם שם "והיינו שכתוב, וישמע הכנעני מלך ערד... כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי. %break דרך האתרים, פירושו, שישראל היו כאדם ההולך בלי זרוע וסומך עצמו בכל מקום ומקום. כי אתרים פירושו מקומות. %break ואז, וילחם בישראל וישב ממנו שבי. בא וראה, אהרן היה זרוע ימין של הגוף, שהוא תפארת, ועל כן כתיב, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ומי הוא - אהרן, שהוא זרוע הימין של תפארת" (זהר). %break הנה אהרן ידוע שנקרא שושבינא דמטרוניתא. היינו בכדי לקבל על עצמם עול מלכות שמים, היו צריכים למדתו של אהרן, הנקרא חסד, שהוא בחינת "כי חפץ חסד". %break שפירוש, שבאיזה מצב שהוא נמצא, הוא שבע רצון, מטעם שקבלת עול מלכות היא מצד החסד, ולא מצד החכמה, אלא למעלה מהדעת. %break כי הכלים דהשפעה, בין במוחא ובין בליבא, הם בבחינת "כי חפץ חסד הוא". ואין לו שום צורך לאיזו סמיכה ויסוד מוצק, בכדי שיבנה עליו את המלכות שלו. אלא בלי שום סמיכה על שום מקום וראיה, בבחינה זו הוא הולך ולוחם את מלחמת היצר. %break ואז אין הסטרא אחרא יכולה לפגוע בו, כי אין לה מקום אחיזה להאחז שם, במקום ההוא שיש לו סמיכה, ולבטל את הסמיכות שלו, כיון שאין לו סמיכה בשום מקום. %break לכן אין הסטרא אחרא יכולה לכבוש איזה מקומות שהוא רכש שם את הסמיכה שלו, כיון שבחינה זו נקרא "תולה ארץ על בלי מה". %break לכן כשלא היה להם מדת אהרן, שהוא חסד, אלא הם באו דרך האתרים, היינו שבאו לקדושה דרך סמיכה בהרבה מקומות, לכן היה לסטרא אחרא יכולת להלחם בישראל. כמו שכתוב "וילחם בישראל וישב ממנו שבי". %break מה שאין כן במדת אהרן, שהיא חסד, ואין שום מקום, אז אין לה שום אחיזה. וזה נקרא "תולה ארץ", היינו בחינת המלכות שלו, "בלי מה", בלי שום מקום. %break %H האזינו השמים %break "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". המפרשים הקשו, מדוע אצל שמים כתוב "האזינו", ואצל הארץ כתוב "תשמע". וכמו כן, מדוע אצל השמים כתוב לשון "דיבור", ואצל הארץ כתוב, לשון "אמור". %break הנה "שמים" נקראים אנשים שכל עסקיהם בעניניים רוחניים. ו"ארץ", אלו שעוסקים בדברים ארציים. "האזינו", לשון קרוב, מי שעומד קרוב אומרים לו, תאזין מה שאני אומר לך. מה שאין כן שמיעה זה לשון רחוק, כמו שכתוב "שמועה שמענו מרחוק". %break אנשים שעוסקים בענינים רוחניים, שהם לא רחוקים מהאמת, בהם שייך לשון האזינו. וגם אצלם שייך לשון דיבור, כמו שאמרו חז"ל על פסוק, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", לאנשים תגיד דברים קשים כגידים, מה שאין כן לנשים אמירה רכה. %break הנה הרמב"ם אומר שענין אמת, שהוא ענין לשמה, אסור לגלות לנשים וקטנים וכלל עמי הארץ, אלא עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם רז זה לאט לאט. %break לכן "דיבור" שהוא דברים קשים כגידים, היינו לשמה, לעבוד על מנת שלא לקבל פרס, על זה הגוף לא מסכים. מה שאין כן "אמירה רכה", היינו שלא לשמה, אז הגוף כן יכול להסכים. לכן לעמי הארץ ולנשים צריך לומר אמירה רכה. %break לכן אנשים שהם בעלי עבודה, שעוסקים ברוחניות, להם מותר לומר לעבוד לשמה, היות שהם לא רחוקים מענין לשמה. לכן כתוב, האזינו, לשון קרוב, מה שאין כן אלו שרחוקים מענין לשמה. %page 1857 %H העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט %break "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה'". %break ענין עשיר ועני, היינו עני בדעת או להיפך. ענין "שקל" הוא בחינת מאזנים, שהוא אבני למשקל בה. היינו שהאדם צריך לשקול בנפשו, באיזה דרך הוא נמצא. %break שהוא צריך לידע, שהוא תמיד בבחינת מחצה על מחצה. כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו מחצה חייב" (קידושין מ' ע"ב). %break ואל יחשוב האדם שיש מי שהוא עשיר, היינו שיש לו יותר תורה ומעשים טובים, אזי כבר אינו בבחינת מחצה, אלא על דרך "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"ב). %break נמצא לפי זה, בין עשיר ובין עני, יכולים לשקול בעצמו את דרך הטוב והרע. ולשקול, היינו להכריע לתת את תרומת ה'. שהוא על דרך משל, מי שנכנס בחנות מכולת, והסוחר שוקל סחורה. ואם יש הרבה קונים בחנות, אזי כל אחד חושב שהסוחר שקל בשבילו. %break כמו כן כאן, הסטרא אחרא רוצה שישקול בשבילה, והקדושה בשבילה. ולזה אמר הפסוק "לתת את תרומת ה'", היינו ששוקל לצורך ה'. וענין מחצה הוא ענין חסרון, שהוא סוד הכלי, כי אין לך אור בלי כלי. %break לכן הכלי והאור נחשבין לבחינה אחת. והאור הוא חצי והכלי הוא חצי. ומשניהם נעשה בחינת אמת, היינו מהחסרון ומהגילוי. %break וזה שאמר "מחצית השקל", היינו שהאדם יראה שיהיה לו בחינת מחצה, היינו בחינת חסרון. וגם שיהיה מוכשר לקבל את המילוי, היינו שגם על החסרון צריך להיות שיהיה מוכשר לקבל. %break %H מה יש לך בבית %break "מה יש לך בבית" וכו'. "אסור לברך על שלחן ריק" וכו'. "הברכה של אכילה אינה שורה על מקום ריק" (זהר יתרו קי"ד אות תפ"ז). %break כידוע "ברוך מתדבק בברוך". לכן מקום ריק הוא בחינת ארור. לכן אין ארור מתדבק בברוך. לכן כשהאדם מבקש על חסרונותיו הוא נקרא ארור. %break לכן האדם צריך למצוא בעצמו מקום שיש בו משהו. כלומר שהאדם צריך למצוא בעצמו איזה דבר שעל זה הוא יכול לתת תודה לה'. ועל מקום זה יכולה אחר כך לבוא ברכה. %break %H מהו החטא של קרח %break להבין מהו החטא של קרח. הלא חז"ל אמרו שקרח פקח היה. קרח לא חטא חס ושלום נגד ה'. אדרבא הוא היה אומר ש"כל העדה כולם קדושים". וכל מה שדיבר על משה, הוא בזה שאמר שמשה בדה מלבו ולא מפי ה'. אבל אם היה בטוח שהוא מפי ה', לא היה חולק. %page 1858 אם כן מדוע הגיע לו עונש חמור כל כך, היינו שהיו צריכים לברוא מחדש עונש מיוחד בשבילו, עד שהעונש הוא נגד הטבע, שפצתה הארץ פיה וירדו חיים שאולה. %break זה ידוע שהקדוש ברוך הוא משלם מדה כנגד מדה. והיות שהחטא היה נגד משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, וזהו המדה באה מצד התחתון. שענין אמונה, היינו הסתרה, זה בא מצד התחתון. מה שאין כן מצד העליון באה רק התגלות. %break לכן כשמשה רצה להראות שצריכים ללכת בדרכי אמונה שהוא למעלה מהדעת, וקרח לא הסכים, לכן היה משה צריך להמשיך עונש גם כן למעלה מהדעת, שהוא בריאה חדשה, שהוא לא כדרך הטבע. %break בכדי שכולם ידעו שהעונש שהגיע להם לא היה מחמת חטא אחר, אלא דווקא מחמת החטא, שלא רצה ללכת למעלה מהדעת. נמצא שעונש החדש בא מדה כנגד מדה, כמו שאומר הפסוק "כי לא בדה מלבו רק מפי ה'". %break %H לא תטה משפט %break "לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". יש כאן ג' הבחנות: א. משפט, %break ב. פנים, ג. שוחד. והתורה נותנת טעם רק על שוחד, מה שאין כן על פנים ומשפט אין שום טעם. ויש להבין מהו ההפרש בין משפט לפנים. %break לפי דרך העבודה, יש להבין קודם מהו המשפט, והמחלוקת, ומי הם הבעלי דינים, ומי הוא השופט. והענין הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לילך בדרך ה', אזי הוא מוכרח להאמין בה' שהוא טוב ומטיב. %break אם כן נשאלת השאלה, מדוע האדם מרגיש בחינת יסורין. אזי יש לו דין ודבר עם ההשגחה, כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". %break ואם הוא מרגיש בחינת יסורים, אזי קשה לו להתגבר ולומר שזה הכל חסדים, מטעם שהוא רואה ומרגיש אי נעימות. ואסור לו לומר שקר, שזה אינו יסורין, היינו שמבין את ההשגחה בחינת ההסתרה, וזה ענין "לא תטה משפט". %break ויחד עם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזו בחינת הטבה גמורה. "ולא תכיר פנים", היינו שלא יחשוק לבחינת פנים, היינו לבחינת ידיעה, הנקראת חכמה ופנים. %break אלא, "וראית את אחורי ופני לא יראו", וזה דווקא על ידי שלא תקח שוחד. כי ענין "שוחד" נקרא בזה שהאדם רוצה לקבל הנאה לעצמו, היינו שרוצה לתת יגיעה רק במקום שיראה התועלת עצמו. %break ואז אין הוא מוכשר לראות את האמת, "כי השוחד יעור עיני חכמים", כי רק בזמן שיהיה בבחינת לא תקח שוחד, אלא הכל יהיה לתועלת ה', אזי הוא יכול לזכות לבחינת חכמה, היינו להשגחה גלויה. %break אחרת, "יעור עיני חכמים", היינו שתהיה לו רק בחינת הסתרה, כי אין האור שורה אלא במקום השפעה. %page 1859 %H המקום אשר יבחר ה' %break "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם, עולותיכם וזבחיכם ומעשרותיכם ותרומת ידכם, וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה'" (דברים י"ב, י"א). %break ויש לשאול, לפי שהתורה הקדושה היא נצחית, ואם כן בזמננו מהו המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם. ועוד יש לשאול מהו הרמז של המקום הזה אשר בחר ה', והלא "את השמים והארץ אני מלא". %break והקושיא הזאת שאל כותי אחד את רבי מאיר (ברב"ה פר' ד') וזו לשונו, "אפשר שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מב' בדי הארון. %break אמר לו הביא לי מראות גדולות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה גדולה. הביא מראות קטנות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה קטנה. %break אמר לו מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה את עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה מדבר עם משה מב' בדי הארון", עד כאן לשונו. %break וגם את המשל הזה יש להבין מה התשובה, שלכאורה אין המשל דומה לנמשל. הבבואה שבתוך המראה זהו דבר שחוץ ממנו, אבל באדם עצמו ודאי שיש לו מדה, או שהוא קטן או שהוא גדול. %break והענין, "המקום אשר בחר ה'", הוא בחינת השפעה במוחא וליבא. ו"שמה תביאו", היינו כל המצוה שצריך להביא את המצוות ומעשים טובים שיש להאדם. מה שאין כן בשאר המקום, אין ה' שורה, היינו שאין שום התגלות. וזה דווקא מב' בדי הארון. %break שענין ב' בדי הארון הוא בחינת אהבה ויראה, שהוא ענין עשה ולא תעשה, וזה על דרך "אנכי", ו"לא יהיה לך". שדוקא על ב' אלה התגלתה השכינה, הנקראת בחינת "ארון". %break וזהו "ארון נושא את נושאיו", היינו שאין האדם מקבל את השכינה הקדושה, אלא השכינה הקדושה מקרבת את האדם, ואז האדם יכול לעשות הכל בבחינת השפעה. וענין מראה, היינו התגלות ה', נקרא שזה "במראה ולא בחידות". %break %H כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (ב') %break "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני, די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (תענית כ"ד ע"ב). %break יש לפרש על דרך העבודה, היינו מי שהולך בדרכי ה', אז בזמן העבודה, הנקרא "ימי חול", בסוד "מי שלא טרח בערב שבת", אז "די לו", היינו שמספיק לו, אם מרגיש טעם של חרובין בעבודתו. %break ויחד עם זה, על ידי היגיעה שהוא מתייגע, בזה שאין לו שום טעם בעבודתו, אלא רק בחינת חרובין, וזה ידוע "יגעת ולא מצאת אל תאמין", אזי הוא רוצה שעל ידי עבודתו ויגיעתו יתמשך שפע וברכה לכל העולם. %break זאת אומרת, כל החיות וההשגות של האור תורה יגיעו לכל העולם. וזה שאומר "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני". ולמה עושה כן, בשביל שיש לו חן דקדושה. על שם זה נקרא "חנינא", מלשון חן. ואזי הוא זוכה לבחינת שבת, לכן "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת". %break ואם כן אין להקשות, אם חנינא המשיך את האור תורה לכל העולם, מדוע הם לא משיגים את אור התענוג, ורק חנינא זכה לבחינת שבת. זהו רק משום שאין להם כלים לקבל. שהטרחא הוא סוד הכלים, שבתוכם נשפעים האורות. %break ועל זה אמרו, "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). הגם שחנינא המשיך בחינת אור השבת לכל העולם, אבל אין להם כלים לקבל. אבל העובד ה' בעצמו צריך ללכת על דרך שלא לקבל כלום, שזה נקרא בחינת "חרובין". %page 1860 %H כך היא דרכה של תורה (ב') %break "כך היא דרכה של תורה, חיי צער תחיה" וכו'. %break והוא משום שכשעובד לשם ה', אין להגוף תענוג, משום שהוא אינו מקבל כלום. אבל כשמרגילין לעבוד בבחינת השפעה זוכין אחר כך לבחינת "אז תתענג על ה'". היינו, כשעובדים לשם ה', מקבלים תענוג. וזה "נקרא דרכיה דרכי נועם". %break %H סייג לחכמה שתיקה (ב') %break "סייג לחכמה שתיקה". פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים, שיהיו בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא שתיקה, היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו שזוהי בחינת "שתוק, כך עלה במחשבה". %break %H את אשר יאהב ה' יוכיח %break "את אשר יאהב ה' יוכיח". היינו מי שהשם יתברך אוהב, הוא שולח לו יסורים. היינו שירגיש יסורים בזה שהוא לא הולך בדרך ה'. מה שאין כן מי שלא מרגיש שום יסורים, בזה שלא הולך בדרכי ה', אף פעם לא ישית עצות לנפשו להנצל מזה. %break %H ומוראכם וחתכם %break "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיות הארץ". ופירש רש"י, שכל זמן שתינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו (סנהדרין צ"ח). %break ענין חיות, היינו שכל מלחמת היצר היא רק בזה שמראה לו שיש חיות בדברים גשמיים בעולם הזה, וטענתו שלא כדאי לוותר עליהם בכדי לזכות לעולם הבא. %break וכשהאדם זוכה, אזי כל החיות הגשמית בטלה נגדו, היות שכל החיות הגשמית היא רק מה ששייך ברצון לקבל. מה שאין כן כשהאדם זוכה ללכת ברצון להשפיע, ממילא היא בטלה. %break וזה כלל, שהרצון לקבל נקרא בחינת "מיתה", ורצון להשפיע נקרא בחינת "חיות", שהוא דבוק בחיי החיים. %break לכן אם האדם זכה ללכת בדרכי השפעה, אפילו שעדיין תינוק, מכל מקום נקרא חיה, וחית הארץ נכנעים מפניו, היות שכל חיות רעות, היינו חיות, תלויה ברצון לקבל. %page 1861 %H תחילת דבור הוא מאין סוף %break לפי הכלל, אנו מתחילים לדבר רק ממקום הקשר שבין בורא לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהיטיב לנבראיו, ולא לפני כן. %break לפי זה יוצא, שאין לשאול מה הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהיטיב ולמטה, ולא מלפני הרצון. %break אם אתה שואל, מהו הטעם, היינו הסיבה שיצאה מלפניו בחינת להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, וכאן כבר אין אנו משיגים. וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים הוא גם כן "ממעשיך הכרנוך", היינו בזה שמקבלים את ההטבה מובן שיש רצון להטיב. %break %H ענין רצון לקבל %break ענין רצון לקבל הוא מהות האדם, שנקרא דבר מחודש יש מאין. מה שאין כן שאר דברים, היינו כל המילואים, נמשכים יש מיש. שכל מיני מילואים שישנם בעולם, נמשכים יש מיש שהבורא כולל אותם. מה שאין כן דברים השליליים, היינו החסרונות והיסורים, הם דבר מחודש. %break %H לבושי הנשמה %break ענין לבושי הנשמה. כפי שהאדם התיגע בקיום תורה ומצוות, נעשה לו בהיכל הזה (שהוא היכל עצם השמים בחינת הוד) למעלה מלבוש, להתלבש בו בעולם ההוא (הסולם, פקודי דף קס"ו). %break צריך להבין ענין "לבוש" מהו. זה ידוע ששום דבר אי אפשר להשיג ברוחניות רק על ידי הלבוש, שהוא דוגמת בחינת כלי הראוי למילוי אור. %break לכן אם האדם התיגע, היגיעה עושה לו את הכלי, היינו הרצון והצורך למילוי אור. כי לא נותנים מלמעלה שום דבר מטרם שיש צורך לאותה הארה. %break והיגיעה שהאדם מתייגע, גורמת לו צורך ורצון, היינו שהוא נעשה נצרך שה' יעזור לו שיצא מן המיצר, שהוא מוציא את עצמו בזמן היגיעה. ולולי היגיעה, אין לו צורך לעזרתו יתברך. נמצא שדוקא היגיעה ממציאה לו לבושי הנשמה, שתהיה התגלות אלקות. %break %H בעל כורחך (ב') %break "בעל כורחך אתה חי". אם האדם לא רוצה לקבל חיים עבור עצמו, אז הוא חי. %break "בעל כורחך אתה מת". אם אין האדם רוצה למות, היינו על דרך "רשעים בחייהם נקראים מתים", אז כל מה שהוא לא רוצה להיות רשע, אז הוא מת. היינו שבא לידי הכרת הרע שנקרא מת, אחרת הוא נמצא בהחיים של הרשעים. %page 1862 %H קישוטי כלה %break קישוטי כלה שהם מ"ן דתחתון העולה למעלה. דהיינו שחסר להתחתון בחינת מסך, היינו כלים דהשפעה, זה נקרא "קישוט" לגבי העליון, שכל תחתון גורם בשורש שלו בחינת חסרון. %break ולגבי העליון נבחן זה לקישוטין. כי העליון אינו מרגיש חסרונות אלו לחסרונות, אלא לקישוטין, שעליהם העליון ממשיך אור העליון לצורך התחתון. %break לכן נבחן המ"ן דנשמות במלכות בחינת קישוטי כלה, שעליהם מתגלה אור החכמה. שאור החכמה נקרא לגבי העליון בחינת קישוט ולא חסרון, מה שאין כן לגבי התחתון נבחן לחסרון. %break %H עליית מ"ן (ב') %break שאלה: עליית מ"ן נקרא עליית חסרון למעלה. ומדוע כתוב שעליית מ"ן נקרא מצוות ומעשים טובים. מ"ן נקרא חסרון. אבל מה חסר להתחתון, שעל ידי זה יגרום תוספת שפע בעולמות. %break בזמן שאדם עוסק בתורה ומצוות, התורה ומצוות עושין מקודם מ"ן באדם. כלומר שהאדם מקבל חסרון, ורואה שחסרין לו תורה ויראת שמים, משום ההסתר וההעלם שישנם בהעולם מסיבת הצמצום. %break נמצא שהאדם מקבל אז חסרון. והחסרון הזה הוא מעלה למעלה, שימלאו אותו. נמצא לפי זה שעל ידי תורה ומצוות אדם מקבל מ"ן, והמ"ן הזה הוא מעלה למעלה וגורם גילוי בכל העולמות. %break %H שכר מצוה %break "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". האי עלמא נקרא עולם הזה. היינו ברצון לקבל זה אינו, משום שהיה צמצום והסתר. אלא בעולם הבא, היינו בכלים דבינה, שנקרא עולם הבא, שהם כלים דהשפעה. %break %H בן צדיק ובן רשע %break "תא חזי, באברהם כתיב "שוב אשוב אליך" ולא אליה, אליך ודאי בך אתקשר ולא בנוקבא" (זהר בשלח מ"ד ע"ב). %break ויש לפרש על דרך זה מה שפירש רש"י על "ויעתר לו ה'", ודרשינן "לו, ולא לה, שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע", עד כאן לשונו. %break ולכאורה תמוה שצדיק בן צדיק הוא מדרגה יותר גדולה, דהסברה נותנת להיפך, לפי הכלל לפום צערא אגרא, %page 1863 וצדיק בן רשע קשה לו יותר להיות צדיק, בזה שאינו לומד ממעשי אבותיו, ומתגבר בכל פעם בכוחות עצמו עד שנעשה צדיק, אם כן לכאורה תפילתו צריכה להתקבל יותר. %break ויש לפרש דענין "צדיק בן רשע" נקרא בחינת נוקבא, שהיא בחינת אמונה. היינו שמקודם היה רשע ואחר כך נעשה לצדיק. היינו מטרם שזכה לבחינת אמונה, עדיין הוא רשע, ואחר כך הוא נעשה לצדיק. %break ובחינת אמונה נקראת בחינת מלכות, דלית לה מגרמה ולא מידי, ולכן מבחינתה אין עדיין חיים, רק בזמן שזוכין לבחינת תורה, שנקראת עץ חיים, נקרא בחינת זכר, שהוא בחינת משפיע, שהתורה משפעת חיים. %break ומי שזכה לבחינת תורה נקרא "צדיק בן צדיק". כי מדרגתו הקודמת, היינו מטרם שזכה לבחינת תורה, היה לו אמונה, שנקרא צדיק. ולכן, ויעתר ה' לו, משום שעל ידי בחינת זכר, שהוא בחינת צדיק בן צדיק, יהיה להבן בחינת קיום. %break %H אין יראה אלא במקום שלמות %break "אין יראה אלא במקום שלימות, היות שכשיש יראה אין מחסור" (זהר יתרו, הסולם אות רמ"ח). ויש להבין מדוע יראה נקרא שלימות ואין מחסור. %break תשובה: יראה נקרא נורא, שהוא קו אמצעי. ויש שם יראה שאסור לקבל חכמה בלי חסדים. נמצא שקו ימין שיש בו חסדים, אין שלימות, שחסרה חכמה. וקו שמאל אין שלימות מחוסר חסדים. ובלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר. %break נמצא, יעקב שנקרא נורא, יש לפרש שהוא מסך דחיריק, שפירוש שמעורר מלכות דמדת הדין, ובמדת הדין היא מבטלת את הג"ר דחכמה עד כדי כך שהאור מסתלק, ואין לך יראה גדולה. %break אבל יעקב נקרא מדת הרחמים, שרחמים מראים על שלימות. היינו שעל ידי הסתלקות הג"ר דחכמה הוא יקבל עכשיו שלימות, היינו חכמה המלובשת בחסדים. %break וזה נקרא שלימות, שאין כאן מחסור לא מחסדים ולא מחכמה. וזה קו אמצעי, שהוא כלול מחכמה ומחסדים. לכן נקרא יעקב נורא, היינו יראה, ונקרא גם כן רחמים, ונקרא שלימות, כי אין כאן שום מחסור. %break %H עלה הקדוש ברוך הוא %break עלה הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב עלה אלקים בתרועה (זהר יתרו סולם אות ר"נ). ויש להבין מהו הפירוש שה' עלה, וכי יש עליות וירידות אצל הבורא. %break תשובה: כל העליות וירידות שנוהגות בהנבראים, זהו מצד הנבראים, אבל באלקות אין שום שינויים. אלא אם התחתונים ראויים, אז אצלם האלקים בזמן העליה, שהוא ראה את חשיבות אלקות, שזה נקרא "עלה אלקים בתרועה". %break %H דרך אמת %break ענין של דרך אמת. יש דרך שקר ויש דרך אמת, בענין הסיבה, המחיבת את האדם לעסוק בתורה ומצוות. %page 1864 יש סיבה הנקראת "תועלת הגוף", שעל ידי העסק בתורה ומצוות יקבל שכר בעולם הזה, וכמו כן בעולם הבא. ובשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, הוא יכול לקימם, משום שזה לתועלת הרצון לקבל, הנקרא גוף. %break וזה נקרא "דרך שקר", מטעם שאינו יכול להגיע למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, משום סיבת נהמא דכסופא. לכן צריכים להשתוות הצורה. ואם כל העסק שלו הוא לתועלת עצמו, אם כן איך יכול להביא זה להשתוות הצורה. %break לכן "דרך אמת" נקרא, אם הסיבה המחיבת אותו, הוא מטעם להשפיע, שהוא שלא על מנת לקבל פרס. לכן רק זה הוא דרך אמת, היות שעל ידי זה יתוקן את ענין נהמא דכסופא. %break ובזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש "במידה שאדם מודד, מודדים לו" (פנחס דף קצ"ח אות תק"ו). ופירש בהסולם, שמשפיעים לו באותה מידה שהזכיר, שזה כמו שכתוב, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, %break אבוא אליך וברכתיך". היה צריך לומר, תזכיר את שמי. אלא הפירוש הוא, באותה מידה שאני מזכיר את שמי, באותה מידה אבא אליך. %break ולכאורה אין שום פירוש למה שהוא מתרץ. אלא לפי הנ"ל מובן היטב, היינו שבאותה המידה שהזכיר, היינו למה שאדם משתוקק, את זה נותנים לו. והנה אלו, שהולכים בדרך האמת, %break היינו שרוצים לעשות נחת רוח ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם לשם שמים, אז הם מתפללים לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות מעשים לשם ה'. %break אז אומר הקדוש ברוך הוא, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", היינו שאתם תתנו לי את האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על מעשיכם. היינו, שיהיה התעוררות מלמטה, שאני, %break אומר הקדוש ברוך הוא, איחס את שמי על המעשים. אז מאיפה אתם תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם. זה תראו, אם אני "אבוא אליך וברכתיך". %break היינו שכל מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אינה יכולה להתגלות מטרם שתקנתם את ענין נהמא דכסופא, היינו שתעשו את מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. %break וזה שכתוב, "בכל מקום אשר אזכיר את שמי". שאני יחסתי את שמי עליהם, היינו שכל מעשיכם רק להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא אליך, וברכתיך". על דרך שאומר הרמב"ם, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות". %break %H ברוך אתה %break "ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה". לא יאמר אדם, אילו נתן לי הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה. עכשיו, שאין לי שדה, איני נותן כלום. %break אמר הקדוש ברוך הוא, ראה מה כתבתי בתורה, "ברוך אתה בעיר", לאלו שיושבים בעיר, "וברוך אתה בשדה", לאלו שיש להם שדות. %break %H והיה אם שמוע תשמעו %break "והיה אם שמוע תשמעו". אם שמעת בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקדוש ברוך הוא. "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו, אשר אנכי מצווך היום, %page 1865 %break ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". אמר רבי לוי, מה עליון כעליון הזה, אם זכית, הרי אתה למעלה מארבע אצבעות, ואם לאו, למטה מארבע אצבעות. %break ויש להבין, מהו הרמז למעלה מד' אצבעות. הנה כתיב, "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת", היינו שיהיה לאדם כף, היינו כלי, שיוכל לקבל בתוכה את השפע העליון, המכונה "זהב", %break מלשון זה-הב, שכמו כן מתוך האור תורה, צריך הכף, היינו החמישה האצבעות להיות מיוחד לכך. %break אומר הזהר הקדוש, כוס של ברכה צריכים להחזיק בחמש אצבעות. וזה לשונו בהקדמת הזהר, "כשושנה בין החוחים, מה שושנה דחמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, %break ואינון חמש אקרין ישועות, והוא סוד "כוס ישועות אשא", דא כוס של ברכה, והוא סוד ה' פעמים אור, הנזכר במעשה בראשית. %break ואור הזה אתברי ואתגניז, שזה סוד מה שאמרו חז"ל (חגיגה יב) האור, שברא הקדוש ברוך הוא ביום א', היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. נסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ודור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם". %break חמש אצבעות הוא סוד כח"ב זו"ן. אם האדם מקיים "לשמור ולעשות", אזי הקדוש ברוך הוא עושה את הכתר למעלה מכולם, היינו שנותן הקדוש ברוך הוא כוח לשליטת הכתר או החסד, %break שהוא הנקרא כלי השפעה. ואם השליטה מסורה לבחינת מטה, היינו לבחינת מלכות, שהיא בחינת קבלה בלי חסדים, אז כבר יש פירוד ולא נקרא "כף אחת". %break %H אני זהו המלכות %break "הלומד תורה בפני עם הארץ, כאילו בועל ארוסתו בפניו". עם הארץ נקרא הרצון לקבל. בועל, היינו יחוד. בפני עם הארץ, שעדיין עם הארץ שולט בו. אלא שצריך להיות נכנע, כמו שאמרו ז"ל, "עם הארץ אימת שבת עליו". %break אירוסין ונישואין, "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה". ברכה היינו השפעה, שהיא על מנת להשפיע, כשהאדם מתיחד עם השכינה הקדושה. %break חודש אלול הוא ענין תשובה, אני לדודי, ודודי לי, שזה הרמז לתשובה. בזהר הקדוש כתוב: תשוב ה' לגבי ו', ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים. אין ה' שלם ואין הכיסא שלם, עד שיכרית זרעו של עמלק. %break להבין כל זה צריכים להקדים את התכלית, מה תפקידנו בחיים, ומהתורה, ומהמצוות. תכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. הבריאה היא יש מאין, היינו אני מאין, שאני זהו המלכות. %break %H בהעלותך את הנרות (ב') %break "בהעלותך את הנרות, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, לא בשביל שאני צריך לנרות כתיב על הנרות, אלא לזכותכם, שנאמר, ונהורא עמה שרא. וכתוב גם חושך לא יחשיך ממך, %break ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. שזה בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם" (מדרש רבה). %break "מחוץ לפרוכת העדות יערוך. וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה, שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, %break %page 1866 אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים" (שבת כ"ב ע"ב). %break לפרש זה, צריכים להבין, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ויחד עם זה הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות מעשיות. משמע מזה, שבלי המעשים של הנבראים אין ביכולתו להשפיע את ההטבה. %break ומביא ראיה, שמ' שנה, שהלכו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, היינו שהיה רק אתערותא דלעילא, שנקרא "לחם מן השמים", שהשפע הגיע להם בלי הכנה של מעשה של התחתונים. %break ו"לחם מן הארץ" נקרא, שהשפע בא על ידי מעשי התחתונים. וזה נקרא לחם הקלוקל, היינו בלי יגיעה. ו"נפשנו קצה בלחם הזה", מטעם שבדבר הבא בלי יגיעה, אין מרגישים כל כך טעם, כמו בדבר הבא על ידי יגיעה. %break %H מדת האמת (א') %break "אלה תולדות יעקב יוסף", כל מאן דהוה מסתכל בדיוקנא דיוסף, הוה אמר דדא הוא יעקב, תא חזי, דבכלהו בני יעקב לא כתיב אלה תולדות יעקב ראובן בר יוסף, דדיוקנא דמי לדיוקנא דאבוי. %break להבין את הנ"ל הוא דצורתו של יעקב היתה אמת, כמו שכתוב, "תתן אמת ליעקב". וצורת יוסף הוא יסוד ברית. כי הוא בחינת צדיק יסוד. כמו הניסיון באשת פוטיפר. %break וכמו כן על פסוק "לכו אל יוסף, כל אשר יאמר לכם עשו". ופירשו במדרש, שיוסף אמר להם, אלוקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו את עצמכם, ואתן לכם. %break וצריך להבין, מהי מדת האמת, ומהי מדת ברית. "אמת מארץ תצמח", היינו שצמיחת האמת הוא בזה שמונח בארץ. ומה נמצא על פני הארץ, רק שקר. ודווקא מצב הזה הוא האמת. היינו, "אמת" נקרא בחינת מועיל. %break ואם השקר מועיל, אזי זהו האמת, היינו שבאמת צריכים עכשיו לומר השקר, ודווקא על ידי זה יתגלה המטרה האמיתית, על דרך משלא לשמה באים לשמה. ולכן בזמן הירידה, צריך האדם להיות גם כן בשמחה ולומר, שמצב הזה, שאני מרגיש, זהו מצב הטוב בשבילי. %break וזהו שמובא במדרש שמואל, וזה שגור בפי כל, שאמת הוא כבד, על כן נושאיו הם מועטים, היינו שקשה לומר, שזה שאני מרגיש עכשיו, הוא השגחה אמיתית בבחינת טוב ומטיב, ושאני צריך לקבל את המצב בשמחה ובאהבה. %break וזה ענין "אמת קנה", היינו ביגיעה, "ואל תמכור", היינו שאין אתה יכול למצוא מישהו שירצה לקנות, כי זהו עבודה, שהאדם צריך לקנות בעצמו, ואין משהו יכול לעזור לו, %break ולמכור לו את האמת. כי כל אדם יש לו אמת לפי דרגתו, וזהו אמת מלשון אמת הבנין, שזהו מידה, שלכל אחד ואחד יש לו מידה בפני עצמו, ואין לבוש של חברו מתאים למדתו של השני. %break %H אם האדם מנצח, ה' שמח %break "המוכר עצב וכו', מה שאין כן הקדוש ברוך הוא שמח". ומקשים, איזה דמיון זה למוכר, הלא אצל המוכר לא נשאר אצלו החפץ, מה שאין כן הקדוש ברוך הוא, אפילו שנתן את התורה לעם ישראל, אבל התורה נשארה גם בידו. %break %page 1867 כי חס ושלום התורה היא לא גשם, שנוכל להגיד, שאם הוא נותן אותה לנבראים, כבר לא נשארת בידו אותה התורה. ויש שרוצים לפרש, שהכוונה על הפסוק, שאנו אומרים על התורה, "לא בשמים היא", שניתן לעם ישראל לקבוע את ההלכה. %break ויש לפרש, שהתורה היא מובנת לנו בשני אופנים: א. בחינת התורה, שהמאור שבה מחזירו למוטב, כענין "בראתי תורה תבלין", לתבל את היצר הרע, ב. בחינת תורה הנקרא בחינת "עין לא ראתה". %break כוונת המאציל היא שהתחתונים יקבלו תענוג. והאדם משמש עם התורה בדבר הפוך, היינו שהאדם רוצה שהקדוש ברוך הוא יקבל תענוג. וכוח הזה הוא מקבל מהתורה מבחינת התבלין כנ"ל. %break נמצא בזה, שהאדם לוחם עם הקדוש ברוך הוא, היינו שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יקבל תענוג, והאדם רוצה שה' יקבל תענוג. %break נמצא, שמשתמש עם התורה בכוון הפוך מהמוכר. ועל זה אמרו, שהקדוש ברוך הוא אומר, "נצחוני בני", היינו שלוחמים נגד הרצון לקבל, שה' הטביע בלבבם, שאם האדם מנצח, אז הקדוש ברוך הוא שמח. %break נמצא, שתורת ה' היא לפי מטרת הבריאה. ו"תורתו" נקרא, בזמן שהאדם משתמש עם התורה על כוונת התבלין, שאז הוא לוקח את התורה בכדי ליהנות להקדוש ברוך הוא. לכן נקרא התורה על שם האדם. %break כי התורה נקראת לפי השימוש: אם האדם רוצה לקבל התורה על כוונת ה', שהיא להטיב לנבראיו, שהנבראים יתענגו, נקראת "תורת ה'", שהתורה הולכת לפי קו ה'. ואם האדם לוקח התורה, %break בכדי שיהיה לו כוח להשפיע, שזה נבחן לכוונת האדם, שהאדם רוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז נקרא "תורתו". %break %H ענין שותפות %break "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות". זה שאמר הכתוב, "בואו נשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו". והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה. ומה רוצה לומר, נשתחוה נכרעה נברכה. %break אלא צפה משה ברוח הקודש וראה, שבית המקדש עתיד להיחרב, והבכורים עתידין ליפסק עמד, והתקין לישראל, שיהיו מתפללים שלשה פעמים ביום, %break לפי שחביבה תפילה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקורבנות, שכך כתוב, "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב". %break "ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך". הרי הכתוב מזהיר לישראל ואומר להם: בשעה שאתם מתפללים לפני הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לכם שתי לבבות, אחד לפני הקדוש ברוך הוא ואחד לדברים אחרים (מדרש תנחומא, כי תבוא). %break ויש להקשות: אם האדם עוסק בפרנסה ובמסחר, אם כן הראש שלו מלא הרבה מחשבות, איך זה אפשרי, שיהיה בידו להתפנות לכמה זמן מכל המחשבות, שהוא עסוק בהם. %break אלא כל עם ישראל הוא כגוף אחד. וכמו שיש בגוף הראש, וידים, ורגלים, שלכל אחד ישנו תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב, דהיינו אם יש בראש חשבונות טובות, אזי כל האברים הם בשמחה. ואם הראש בדאגות, אז המצב רוח הזה הוא בכל האברים. %break וזהו כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים, כמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין שום דבר. %break %page 1868 לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף ומתיגעת בזה, שהיא הולכת וקונה צרכי אוכל ומבשלת, ודואגת, שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים. %break אם האישה מבשלת בטעם טוב, יש לבעלה תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כוח ללכת לעסוק ולהביא כסף. וכמו כן, אם הרגלים הולכים לרחוב והידים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כוח למוח לחשוב. %break כמו כן שעם ישראל הם גוף אחד, אז אם אלה שעוסקים בסחורה ומתיגעים ותומכים בתלמידי חכמים, הנקראים "ראשי העדה", אזי התלמידי חכמים משפיעים את התענוג, %break במה שהם התיגעו כל היום והשיגו את הטעם בתורה ובמצוות - את הטעם הזה הם יכולים להשפיע לאלו התומכים. וגם כך בזמן שעוסקים בתפילה, שירגישו את טעם התפילה. וממילא, במקום שיש תענוג, הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות. %break %H סוד ה' ליראיו %break יש כוח אמונה, שהמשיכו אבותינו, שיכולים להמשיך על ידי האמונה את התענוגים העליונים, שאז גם הגוף נהנה מהם. %break "סוד ה' ליראיו", לפני עקבתא דמשיחא רק יראי ה' במאה אחוז זכו לבחינת סוד, היינו התענוג העליון, שלא כל אחד יכול לשמוע ולהרגיש. וזה נקרא בחינת "סוד". %break אבל בעקבתא דמשיחא, שזה זמן קרוב לגמר התיקון, שאז לא יהיה בחינת סוד, אלא "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם". לכן כעת, שהוא קרוב לזמן הזה, מי שעוסק בתורה ומצוות, כבר יכול להמשיך ולהרגיש את התענוגים העליונים, מה שהיה עד עכשיו בבחינת סוד. %break לכן על כל מצוה ומצוה צריכים לכוון, בכדי להמשיך חיות ותענוג עליון, עד שגם הגוף יהנה מזה. ואחר כך מתחילה עבודת הצדיקים, בבחינת על מנת להשפיע ולא לקבל לעצמו. %break %H חסד של אמת %break בזמירות של שבת "כל מקדש" כתוב, "שאו ידיכם קודש, ואמרו לאל, ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל". %break "ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו... ועשית עמדי חסד ואמת" וכו'. ופרש רש"י, חסד של אמת זהו שאינו מצפה לתשלום גמול. הקשה, מדוע שלא קרא אלא ליוסף. והשיב, משום שבידו היכולת. %break "ויצוו אל יוסף לאמור, אביך צווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך" וכו'. ופרש רש"י, שינו בדבר מפני השלום, כי לא צווה יעקב כן. %break "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" וכו'. ופרש רש"י, לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי. אם כן אין כאן חסד של אמת, ויותר טוב היה, אם רוצה שיקיים, אם היה נותן לו שכר, אם רוצה לתת ליה. %break אלא שזה ענין שקרא דווקא ליוסף, שיעשה חסד ואמת. מפני הכוונה, שילך בדרך הזה. והכוונה היתה על ענין האחים, שלא ינקם בהם, אם הוא ילך בדרך שלא חסד ואמת. ועל זה רמזו, "אביך צווה לפני מותו". %page 1869 %break %H הצילנו מיד הרועים %break "ויאמר משה... ואמרו לי, מה שמו, מה אמר אליהם. ויאמר אלקים אל משה, אהיה אשר אהיה. ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם". ופרש רש"י, אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. %break אמר לפניו, רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו. אמר לו, יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם. ופרש רש"י, שהקדוש ברוך הוא חזר, %break מה שאמר מקודם למשה לבדו, ואמר שני פעמים אהיה, ולישראל אמר רק פעם אחד אהיה (ברכות ט'). %break "ותאמרנה, איש מצרי הצילנו מיד הרועים" וכו'. איתא במדרש משל, לאחד שנשכו הערוד והיה רץ לתת רגליו במים. נתנו לנהר, וראה תינוק אחד, שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו. %break אמר לו התינוק, אי לולא אתה כבר הייתי מת. אמר לתינוק, לא אני הצלתיך אלא הערוד, שנשכני וברחתי הימנו, הוא הצילך. ולכך אמרו לאביהן, "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", מי גרם לזה, שיבוא אצלנו, איש מצרי, שהרג. %break ומה בא זה להשמיענו, זהו אפשר לפרש על דרך הרמז. הנה משה, שיבוא לכלל ישראל, לומר להם, שה' יוציאם מהגלות, אז אמר לו, אהיה פעם אחת, היינו שרק גלות יש להם בזה, שישראל הוא בגלות אצל אומות העולם. %break היינו שיש להבחין בין הגוי של ישראל, שהוא בגלות בין הגוים, שהאדם רוצה מה שהגוים רוצים, היינו כל דברים הגשמים, והגוים לא נותנים להם מה שרוצים. והגוים של אומות העולם שולטים על בחינת גוים של עם ישראל, שזה נקרא "גלות גשמית". %break אבל עיקר הגלות, שבחינת ישראל שבאדם, היינו מה שהוא צריך לשמור את התורה ומצוות, והגוים, הנמצאים באדם עצמו, לא נותנים לו חופש לעשות מה שהוא רוצה. %break ואז האדם מרגיש שהוא נמצא בגלות בתוך הגוף שלו. ומטרם שהאדם יוצא מגלות זה, היינו מתאוות גשמיות, אין הוא מסוגל להרגיש תענוגים רוחניים מתורה ומצוות. %break אז נותנים להבין לגוף, שכדאי לו לוותר על תאוות גשמיות, שעל ידי זה יזכה לתענוגים אמיתים. וזה כשמתחיל לוותר על תאוות גשמיים, אז הגוף רוצה להראות שליטתו, %break שנותן התנגדות על המעשים שלו. וזה שאמר הכתוב, "ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". %break היינו מטרם שמתחילים לדבר עם הגוף, הנקרא פרעה הרשע, "לדבר בשמך", היינו לוותר הכל בשביל ה', אז רואים את השיפלות של הגוף, ומתחילים להרגיש את הגלות. וזה "אהיה פעם אחת", היינו בצרה זו. וזה שייך לכלל ישראל. %break אבל יש עבודה, הנקראת בחינת "משה", שהיא בחינת תורה, שהיא צרה הב'. היינו בזמן שהאדם כבר זכה לתענוגים רוחניים, שאז יש צרה, שלא יכול לכוון אז על מנת להשפיע, היינו שיהיה לו החלטה, %break אם חס ושלום לא בשביל מצוה, הוא מוותר על התענוגים הרוחניים. זה קשה יותר מלוותר על תענוגים הגשמיים, משום שככל שהתענוג גדול ביותר, יותר קשה הוויתור על התענוג. %break וזה, נקרא "אהיה שניה", היינו צרה אחרת. אבל זה שייך רק לבני תורה, הנקרא בחינת משה. וזה (לא) ללמוד לכלל ישראל. אלא לבני תורה, שהם צריכים לדעת, שגם תענוגים רוחניים אסור לקבל לתועלת עצמו, רק בעל מנת להשפיע, המכונה מסך ועביות. %break והקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה, שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים. %break %page 1870 וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, %break שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי". %break מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום הוא נמצא בצרה, מזה שצריך להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו. %break %H מהו שמחה %break ידוע שהשמחה אינו עצם אלא תולדה ותוצאה מאיזה דבר. היינו, אם יש לו איזה הנאה, אז אותה ההנאה מולידה התפעלות, שנקראת שמחה. ולפי זה מובן, כי מי שאין לו הנאה בחיים שלו, %break אין לו מקום ויכולת שתהיה לו שמחה, כי חסר לו הגורם והסיבה שיוולד לו התולדה הזו, הנקראת שמחה. %break אנו רואים שילדים קטנים הם תמיד בשמחה. והטעם הוא, כי לפי קטנות שׂכלם הם יכולים ליהנות מכל דבר, שאין להם ערך וחשבון, ומכל דבר קטן הם מוצאים טעם והנאה. וזה מספק להם סיבה, שיוכלו לשמוח. %break מה שאין כן האדם, כשהוא מתבגר נעשה מוגבל לקבלת הנאה לפי שיעור התבגרותו, מכיוון שהתבגרותו מונעת ממנו להתפעל מכל דבר, וממילא אין לו הנאה מכל דבר. %break וזה פירוש, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". כי מי שהוא בעל שׂכל הוא מפונק, ולא כל דבר מאכל שנותנים הוא בשבילו מזונות, שיתנו לו הנאה. וזהו בכוונה מיוחדת, בכדי שהאדם יראה, %break שמכל תאוות העולם הזה אין לו כלום בשבילו תענוג, שיכולים להשפיע לו הנאה, שיוכל לשמוח עם זה, כי התענוגים האלו מתאימים רק לבעל שׂכל קטן. %break לכן בזה ניתן לו לאדם מקום, שיוכל לצאת מכל תאוות עולם הזה, ושיתחיל לקבל תענוג רק מדברים, שהם יותר חשובים מגשמיות, שיהיה לו לקבל הנאה ותענוג מדברים רוחניים, שרק מזה הוא יהנה. ורק הנאות כגון אלה מביאים לו שמחה. %break לכן כשמסתכל על מי שאין לו השגה יותר גדולה, רק לקבל תענוג מאכילה ושתיה וכבוד וכדומה, הוא מביט עליו כמו על ילד קטן, שיש לו הנאה מזה שהוא משחק עם צעצועים. %break ולפי זה יוצא, מי שהוא רואה, שאין לו שמחה, כמו שיש לאנשים אחרים, הסיבה לזה היא, שהוא עומד במדרגה יותר גבוה. לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה. %break %H ענין עלית מלכות לבינה %break הנה בפתיחה לחכמת הקבלה מבואר, שאם האדם היה נמשך רק ממלכות, שהיא הרצון לקבל אך לעצמו, אז לא היה לו שום מציאות, שיוכל לעשות איזה מעשה להשפיע. %break ורק על ידי העירוב של מלכות בבינה, אז יש במלכות גם כן ניצוצי השפעה. ומזה יהיה יכולת לאדם לעשות מעשים להשפיע. ודבר זה גרם גם כן שיהיה צמצום ב', שעל ידו האדם יכול להגיע למעשי השפעה. %break %page 1871 ולהבין את זה על דרך העבודה, יש לפרש, הלא אנו רואים, שיש מרחק גדול בין קבלה להשפעה. ובחינה, המחברת את שתיהן, היא השפעה על מנת לקבל, שגם בבינה נתערבה בחינת קבלה, שבבינה, הנקרא רצון להשפיע, יש שם עירוב של קבלה. %break לפי זה יוצא, שגם בזמן שהאדם עושה מעשה להשפיע, מעורב שם רצון לקבל. לכן גם אז אסור להמשיך שפע, משום שהוא יפגום בה עם הרצון לקבל, אשר יש בו. %break אבל יחד עם זה הגוף כבר מסכים לעבודה, כי יש שם עירוב לטובת הגוף, כי בזמן שאין האדם רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע, אז בא הגוף ושואל, "מה העבודה הזאת", היינו מה אני ארוויח מזה. %break ויש לפעמים, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע לטובת הכלל, כי בזמן שמרגיש את הצער של הציבור, יש כוחות בגוף, שיכול לבטל את פרטיותו עצמו לטובת הכלל. %break אבל זה דווקא בזמן, שהוא בטוח שעל ידי זה שהוא יבטל את עצמותו, ינצל הכלל. אזי הפרט בטל לגבי הכלל. כי יש טבע, שהקטן יכול להתבטל בפני גדול. אבל בזמן שהצלת הכלל היא בספק, %break אז אין לו כוח להתבטלות כלפי כלל, משום שאין ספק מוציא מידי וודאות, כי מסירת נפשו היא וודאית, והצלת הכלל היא בספק! %break וכמו כן, אם אין האדם רואה, שעל ידי העסק בתורה ומצוות במסירות נפש, יהיה לו הנאה לטובת הגוף, ומתחיל לעבוד, שיהיה מזה לטובת ה', אזי זה ספק בעיניו, מי יודע אם הקדוש ברוך הוא יהנה מעבודתו. %break אם כן זה ספק אצלו, ואין ספק מוציא מידי ודאי, כי לאמונה הוא נצרך, שיאמין שיש נחת רוח למעלה מעבודתו. %break והיות שכוחות כאלו אינו נמצאים בגוף, לכן מטרם שהאדם זוכה לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות בבינה כנ"ל. %break ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה. %break %H גילוי אהבת ה' %break "וזרח משעיר למו". פירוש, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל, והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. "הופיע מהר פארן", ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו לישראל אהבה והארה יתירה כראוי (זהר חקת דף נ"ה בהסולם). %break ויש לשאול, מדוע נתלה אהבת ישראל, בזה שהאומות העולם לא רצו לקבל את התורה. משמע מזה, אם אומות העולם היו מקבלים את התורה, לא היה שום מקום לאהבת ישראל. %break היתכן אם מי שאוהב את השני ורוצה להראות לו את האהבה, שאוהב אותו, אז הוא מביע את זה שהוא אוהב אותו, מסיבת שחברו לא רוצה לשמוע בקולו, בשביל זה יש לו אהבה אליו, %break זה נחשב לשבח או לגנאי, כיון שתולה את האהבה מסיבת חברו, הוא הגורם, והוא מצדו עצמו אין לו אהבה אליו. %break והענין, כי ענין בני שעיר ובני פארן הוא אצל כל אחד ואחד. הרע שבבן אדם יש לו הרבה שמות, שזה לפי הפעולה כך הוא נקרא. ויש אהבה לעם ישראל, בזה שהרע של אדם לא רוצה לקבל את תורה ומצוות. והאדם מתגבר על הרע, מזה נמשך ההארות לעם ישראל. %break כי לאמתו של דבר הוא, ה' רוצה לתת לנבראים יותר משהם רוצים לקבל, רק מסיבת נהמא דכסופא יש תיקון, שהאדם מוכרח מקודם לגלות את הבחירה. ותכף כשהאדם מגלה את הבחירה, תכף מתגלה אליו את אהבתו יתברך אליו. %break %page 1872 וענין בחירה שייך לומר דווקא בזמן, שרע שבו מגלה את כוחו, היינו שמתנגדת לו לעסוק בתורה ומצוות. ממילא נמצא, שדווקא בזמן שהאומות העולם שבאדם מראים את כוח ההתנגדות, אז יש מקום לבחירה. %break לכן דווקא על ידי זה שבני שעיר ופארן לא רוצים לקבל את התורה, אז הוא המקום, שה' יכול לגלות את אהבתו אליו, מסיבת שהאדם כבר גילה את כוחו. %break מה שאין כן אם הם לא מתנגדים לו, אין לו מקום לגלות את הבחירה, וממילא אין הקדוש ברוך הוא יכול לגלות את אהבתו, כי אם יגלה את אהבת ה' לאדם, אז כבר לא יהיה מציאות לבחירה. %break %H נסתרות ונגלות %break הנסתרות - טעם רוחני נסתר מאתנו. הנגלות - טעם גשמיות גלוי לנו. וכשיכולים לקבל טעם הגשמים בעל מנת להשפיע, אז ה' מגלה לנו טעם של נסתרות, היינו הטעם שהיה נסתר ברוחניות נעשה מגולה. %break %H קו אמצעי %break קו אמצעי: משל לשני אנשים, שרצו לעשות סעודה. אחד אמר, שהוא יתן הכול, חוץ ממלח, וחומץ, ושום, ושאר תבלינים. והשני יתן את התבלינים. ולבסוף נעשה מחלוקת ביניהם. %break לכן כל אחד עשה את הסעודה בנפרד, אחד נתן קמח, דגים, בשר, ודגים כבושים. והשני עשה סעודה ונתן את כל התבלינים. %break והאורחים משני הסעודות, מי יוכלו ליהנות, מהתבלינים לבד אי אפשר לאכול, מי יכול לאכול מלח לבד או שום, או בצל, או פלפל שחור וירק חריף. ומי יכול לאכול בשר או דגים וכדומה בלי מלח. ולא היה להם ברירה, עד שנעשה שלום ואז ערכו השני סעודות והיה טעים. %break %H חולק על שלום %break קרח אזיל במחלוקת, ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו של הקב"ה הוא שלום. %break %H מקושש עצים %break צל פחד פליג על השבת, שהיה מקושש עצים. "מקושש" מלשון הקיש עצים, איזה עץ יותר גדול. %page 1873 %break %H הכנסת אורחים (ב') %break "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה". מדוע הכנסת אורחים גדולה, היות שעל ידי זה זוכים לקבל פני השכינה. כמו, "גדול המדרש שמביא לידי מעשה". %break %H ענין המקיפים %break כשנכנסים בעבודה זה בא מבחינת אור מקיף. וזה מאיר. אבל כשרוצים לקבל בבחינת אור פנימי, אז נעשה חושך. כי מקיפים מאירים אפילו בזמן, שעדיין אין לו כלים מוכשרים לקבל בעל מנת להשפיע. %break מה שאין כן פנימיות בא דווקא בכלים דהשפעה. וזה אין לו. לכן נסתלק ממנו את החשיבות של העבודה, כשנכנס תחת הצמצום. %break %H ענין נעל %break נעל הוא דבר, שעל ידו קונים קנין. הנה הנעל נותנים על הרגל. רגלים הוא בחינת מרגלים. ונעל משימים על הרגלים, אז לא כואבים רגלים, בזמן שהרגלים רוצים להחזיק לאדם, %break שרגלים נקרא, שהאדם עומד על הרגלים. ומהו הפירוש, שהרגלים, שעליהם עומד האדם, לא יקבלו היזק. ומהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא שנועל את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך". %break יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה. %break %H חקת התורה %break מהו איסור לימוד תורה לעכו"ם, "זאת חקת התורה". פירוש, שמי שרוצה לזכות לתורה, הוא מוכרח לקבל על עצמו בחינת מלכות שמים למעלה מהדעת, שפירושו, שאם הגוף בא לשאול אותו שאלת פרעה, "מי ה' אשר אשמע בקולו" ושאלת רשע, %break "מה העבודה" - לא לתת שום תירוץ שׂכלי, היינו לחפש תירוצים ולהלביש אותו בתוך השׂכל, אלא צריכים להשיב, אני מקבל מלכות שמים בתור חוק בלי שׂכל. %break ועל ידי שמקבל על עצמו את מלכות שמים בבחינת חוק, אז הוא נקרא בחינת ישראל, היינו שיוצא משליטת עכו"ם, היינו מה שהגוף דורש, שיהיה הכול בבחינת שכל החיצוני, שהגוף יבין, הוא יוצא משליטה זו. ואז הוא נבחן לבחינת ישראל. %break %page 1874 ואז הוא ראוי לקבלת אור התורה, הנקרא התורה מתקיימת, שזה פירושו, אסור ללמוד תורה לעכו"ם, שנאמר "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". %break וזה פירוש מה שאמרו חז"ל, "אין העולם מתקיים, אלא במי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר, תולה ארץ על בלימה", שפירוש בולם, שאינו משיב בשעה שהגוף מתחיל לריב עם האדם עם הטענות מי ומה. והוא אינו נותן על זה שום תשובה, %break שזה נקרא "בולם". על ידי זה יש קיום העולם, המנוחה, שהאדם צריך לזכות בעולם, הוא רק על ידי בלי-מה, שאין לו שום יסוד, אלא רק מטעם חוק. %break "זאת חוקת התורה". מלכות נקראת חוקה והיא באה מז"א שנקרא תורה. ולא התורה עצמה שהיא ז"א, אלא היא רק דין התורה, גזירת התורה שהיא מלכות. %break %H הבא לטמא %break זהר בהעלותך (דף כ"ב, ובהסולם אות ס"ו): ... הבא לטמא, היינו שבא לראות, איך שהוא טמא, מטמאין אותו. היינו שמראים לו מלמעלה את טמטום הלב. שלב, היינו שהוא, טמא מת, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים". %break מה שאין כן מי שמחזיק עצמו לשלם ואין לו ביקורת על מעשיו, הוא צדיק לפי הבנתו, והוא שייך לכלל, שהעבודה שלהם היא בבחינת שכר ועונש. %break "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה" - שהם נמצאים בבחינת הדומם, ומחפשים את האמת, מגלים להם רז זה - מה זה לשמה. ומי מגלה להם, זה בא מלמעלה, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעים אותו". %break נמצא, מי שהוא טמא, היינו שהוא מבין, שהוא טמא מת, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים", זה בחינה א'. וזה שהוא "בדרך רחוקה", היינו שמגלים לו מלמעלה, %break איך שהוא רחוק מדרך האמת ורוצה לברוח מהמערכה, עד שהוא מעורר רחמים. לכן בפסח ראשון הוא עוד לא היה טהור. %break פסח הוא קו שמאל, היינו שמגלים לו רזי תורה. וימין נקרא טהור, שהוא בבחינת חסד שעבודתו בעל מנת להשפיע. אז בפסח שני הוא עושה תשובה, היינו שמטהר עצמו עם חסד, היינו להשפיע. ואז הוא יכול לזכות לפסח, שהוא קו שמאל חכמה. %break %H ענין הצמצום %break היות שמלכות קבלה כל האור, שהיה ברצון המאציל לתת, שזה מכונה, ממלא כל המציאות, ורצתה לקבל עוד תענוג. והיות, מבחינת קבלת האור, אין מה להוסיף, לכן נתעוררה לקבל תענוג, על ידי שהיא תהיה משפיעה. %break וכמו שהבורא הוא מקור התענוגים ויש לו שמחה, מזה שהוא משפיע לעולמות, כמו שכתוב "לא היה שמחה לפניו, כיום שנברא בו שמים וארץ", לכן מלכות, לאחר שקבלה הכול בבחינת ממלא כל המציאות, עלתה לפניו מחשבה, %break שהיא תקבל תענוג מזה, שהיא משפעת לבורא. לכן אמרה, על מנת לקבל אני לא רוצה, אלא רק בעל מנת להשפיע אני אקבל. %page 1875 %break %H יזל מים מדליו %break "יזל מים מדליו". ידוע שמים נקרא תורה. "מדליו", הוא מלשון דל. כי בזמן שהאדם מחזיק את עצמו לדל, היינו בחינת שיפלות, ואומר, היות שאני אדם דל ושפל, %break אם כן לא מגיע לי, שיהיה לי מושג בעבודת ה' יותר מאנשים פשוטים, שהם הולכים רק לפי מה שקבלו מהחינוך, ואין להם צורך להבנה בתורה ומצוות, %break אלא כל מה שקבלו מהחינוך בהיותם ילדים קטנים, שעם זה הם מסתפקים ועוסקים בתורה ומצוות כפי יכולתם, ולא אומרים שחסר בעל מנת להשפיע וכדומה, אלא שמסתפקים במועט. %break כמו כן האדם, שכל פעם לאחר עבודתו בבחינת השמאל, שהוא רואה, שהוא בעל חסרון ואינו הולך קדימה בעבודת ה', היינו שאין לו שום מושג יותר גבוה משאר אנשים, כמו שהם עובדים בקו אחד. %break על ידי זה שהאדם עובר אחר כך לקו ימין, ואומר שהוא לא יותר חשוב מאלו אנשים שבקו אחד, וכמה שיש לו אחיזה בקדושה, הוא מעריך את זה מכל בחינה דל, ודל נעשה דלי, לשאוב מימי התורה. וזה שכתוב "יזל מים מדליו". %break %H בחינת דעת השולטת באדם %break "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". %break כי ענין דעת הוא עיקר השולט באדם, אבל איזה בחינת דעת שולטת באדם, זהו דווקא דעת, היינו שהוא מבין, שעל ידי המעשה הזו הגוף יהנה. זאת אומרת, אם אין הדעת מבין, שזה יביא לו תענוג, אין כוח בידו לוותר על התענוג. ויש לשאול מדוע אדם צריך לוותר על התענוג. %break וזה יכול להיות בזה המעשה, שהוא עושה רע לאחרים, ואחרים יתנקמו בו אחר כך, בגלל זה הוא צריך לוותר. ולפעמים, כשהוא משוחד מהתענוג אין בידו לראות את האמת, היינו שאחר כך על ידי זה יסבול יסורים. %break %H ימין נקרא שלימות %break זהר ויקרא (דף מ"א): ימין נקרא שלימות, אפילו שאין לו שום דבר, רק שהוא זוכר שיש רוחניות, הגם שאין זה נמצא אצלו, מכל מקום הוא שמח במה שיש לו, ואומר שיש הרבה אנשים בעולם, וגם הוא בעצמו, יש הרבה פעמים, שבכלל לא זוכר, %break שיש ענין עבודת ה' בעולם. ועתה הוא כן זוכר בזה, הוא שמח ונותן תודה לה', על זה שזיכה אותו. זה נקרא פתח אחד. %break ופתח הב' הוא שמאל, היינו ביקורת על העבודה, היינו שאם באמת רוחניות היא חשובה מאד, מדוע הוא לא משתוקק לחכמת התורה. ואז האדם בא לידי ירידה, מטעם שעוד לא מסוגל לעבוד ביגיעה גדולה. נמצא שהוא מקבל ירידה מבחינת השמאל. %break צריכים ימין בכדי שיהיו שלמים ויוכלו לקבל השפע. אולם אין להם כלים. ומשמאל הם מקבלים הכלים, היינו חסרונות. ובזמן החיסרון הם נפרדים. ודומה למקבל על מנת להשפיע. משמאל נעשה רק כלים. %page 1876 %break %H מהו להוליד בן ובת בעבודה %break "ואדם, שאינו רוצה להשלים את השם הקדוש, היינו להוליד בן ובת... טוב לו שלא נברא" (זהר ויקרא דף ל"ב אות צ"ה). %break ויש להבין ענין בן ובת, שאם אין לו, טוב שלא נברא. ויש לפרש, ש"אב ובן" נקרא סיבה ומסובב. לכן כשהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים הנקראת אמונה, האמונה הזאת צריכה להוליד אצל האדם בן ובת. %break שבן נקרא "זכר", שהוא בחינת חסדים, כלים דהשפעה, לכן נקרא ז"א זכר, מטעם שבחינתו הוא חסדים. ומלכות נקרא בת, "נקבה", שהיא משתמשת עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע. לכן מייחסים למלכות בחינת חכמה. %break לכן האדם צריך להגיע לשלמות של מעלה, היינו חסדים זכר וחכמה נקבה. לכן אמונה, שהאדם מקבל, צריכה להוליד אצל האדם בחינת בן, הנקרא אור דחסדים. וגם בחינת בת, שהוא בחינת חכמה. %break אחרת אין השם שלם, היות השם הקדוש הוא בחינת טוב ומטיב, טוב לדידי מטיב לאחרינא. "דידי", יכולים לפרש, ליצר טוב, "ולאחרינא", היינו ליצר הרע, שפירושו חכמה וחסדים. %break ובזה יש לפרש, "זכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים", כשהאדם זוכה, מלאכתו נעשית על ידי אחרים. ומי הוא אחרים של האדם, זה היצר הרע, שאז מקוים, "בכל לבבך - בשני יצריך". נמצא שגם האחרים, היינו רע, עושה מלאכת ה'. %break %H מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה %break ענין מרור הוא כמו שכתוב, "וימררו את חייהם בעבודה קשה", היינו בשאלת מי ומה. ששאלות אלו גרמו להם יגיעה, שעל ידי זה שרצו להתגבר ולא יכלו, היו טועמים טעם של מרור. %break אבל יש לתרץ השאלות שלהם בתוך הדעת, וממילא לא מרגיש מרירות בעבודה. ואומר, שכל מה שהיצר הרע שואל, אין זה שאלות, וממילא אינו מרגיש טעם מרירות. נמצא שאין לו מרור בעבודה, שיהיה צורך ללכת למעלה מהדעת. %break ובאמור נבין את ענין מה שאמרו חז"ל, "אם בלעו", את המרור, "לא יצא". ועל זה אומר האר"י הקדוש, שמרור גמטריא מות, שהם דינים. ויש לשאול, מה מרמז לנו בזה שמרור גמטריא מות. אלא הענין מרור שאוכלים, הוא על שם שמיררו את חייהם בעבודה קשה. %break ויש לומר ש"עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע כידוע, שהוא שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר מה תרוויחו מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים". %break נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו. וזהו הרמז שמרור גמטריא מות ודינים, מטעם שעל תועלת עצמו היה דין, %break שאסור להשתמש עם הכלי הזה, ומטעם זה שורה שם צמצומים והסתר. ועתה נבאר, מדוע צריכים ללעוס, שצריך להרגיש טעם המרירות. %page 1877 %break %H ג' קוים (ג') %break ימין נקרא עצם הספירות בדומה לרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, דיבור). שמאל הוא המסך ועביות, שהוא הרצון לקבל והמסך. %break אחר כך שבא קו אמצעי, שהוא המכריע, כלומר שרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, דיבור) אינם מאירים באור החכמה, הנקרא ג"ר, אלא חסדים. %break קו אמצעי נקרא דעת, בעת שהוא המכריע בין חכמה ובינה, הנקראים קצוות וכל קצה נקרא ג"ר, וכל קו אמצעי נקרא ו"ק, משום שהוא המכריע בין שניהם ומקיים הארת שניהם. וזהו כמו פשרה בין שניהם. %break לכן חכמה מאירה חכמה ואין לה צורך בחסדים, ובינה מאירה חסדים ואין לה צורך בחכמה. מה שאין כן דעת, שהוא ממשיך הארת חכמה. נמצא, שמצד אחד נמשך חכמה, אבל רק הארת חכמה, %break שהוא בזעיר אנפין. ובינה מקבלת חכמה הוא רק בז"א. נמצא שזה נקרא הכרעה, כאילו ששניהם מרוצים מהפשרה הזו, נמצא שדעת הוא רק ו"ק. %break %H בכל לבבך %break זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים, ש"ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו", היינו שגם הרע שלו חוזר לטוב, שאז יקיים "בכל לבבך - בשני יצריך". נמצא, שגם אחרים, היינו הרע, עושה מלאכת ה'. %break %H אלקי ישראל %break "אלוקי ישראל", פירוש, חשיבות, שהאדם מחשיב את העבודה בזמן שהוא ישראל. "מלך הגוים", היינו איזה ערך של חשיבות הוא מרגיש על רוחניות בזמן הירידה, שבחינת הגוים שבו, שולטים עליו. %break %H תפלה %break תפלה - בזמן שהאדם לומד תורה, והוא רוצה לדעת, מהו הקשר בין התורה שהוא לומד, כי בזמן שלומד הלכות, זה מובן שהוא צריך לדינים, אבל מה שהאדם לומד תורה, ואין התורה מדברת מדינים, אם כן מהו הקשר התורה הזו עם האדם. %break ואם הוא רוצה לדעת, והוא מבקש מה' להבין את הקשר, זה נקרא תפלה. וזה דבר גדול וחשוב מאוד, היות שיש לו קשר עם ה', שרוצה ממנו משהו. %break %H ונתתי לך את ברכתי %break "מה ענין שמיטה אצל הר סיני". תשובה, "שמיטה" נקרא מלכות, שצריך להיות לשם שמים, היינו שלא לקבל שום דבר. על זה באה השאלה, "ואם תאמר, מה נאכל בשנה השביעית", %break כלומר, אם אנחנו לא רוצים שום תמורה עבור היגיעה בתורה ומצוות, מאין יהיה מזונות. על זה כתוב, "ונתתי לך את ברכתי". %break %page 1878 ויש לשאול מהו מה שכתוב, "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", אם אנו מקבלים את המלכות למעלה מהדעת, היינו שאין לו שום פרנסה מזה, שמפרנס אותנו, אלא הכל לתועלת ה'. %break התשובה, שה' ישלח את הברכה. וזה נקרא "מעשי נסים". והלא אין סומכים על הנס, כלומר שזה גם כן תשובה למעלה מהדעת. %break כי מדרך הטבע הוא, אם עובדים על פרנסה, יכולים להשיג פרנסה. אבל אם האדם עובד בדברים, שאומרים לנו בפירוש, שלא משלמים עבור העבודה, אם כן מאין יקחו פרנסה. %break נמצא לפי זה, שאסור לאדם לתת תשובות על פרנסה מצד השכל, רק להאמין לה', כמו שכתוב, "וצוויתי את ברכתי בשנה השישית", שהוא בחינת יסוד צדיק, שהוא בחינת משפיע. %break כלומר שאתם תעבדו בקבלת מלכות שמים בלי שכר, הנקרא רק בעל מנת להשפיע, אז יהיה זה יחוד עם ספירת היסוד, אז היסוד ישפיע למלכות. ועל ידי זה שתקבלו עליכם ענין שמיטה, %break היינו לקבל מלכות שמים, בלי לדרוש מהארץ, היינו מהמלכות, שתתן פירות, על ידי זה יכולים לזכות לבחינת אור התורה. וזה פירוש, "ועשיתם את חוקותי... וישבתם על הארץ לבטח", היינו שהישיבה על המלכות יהיה לבטח, היינו בשלמות גמורה. %break %H תנועה מחמת בושה %break מדוע אנחנו בתנועה ולא כמו השורש שלנו. אני נהנה מהמנוחה וזה שאני בתנועה הוא רק מחמת בושה. %break תשובה, היות שהשורש הוא במנוחה, הוא מטעם שאין לו מה להוסיף על זה שהוא בתכלית השלמות. מה שאין כן אנחנו בתכלית החסרונות, לכן אם אנו נהנים מהמנוחה, אנחנו נקראים עצלים. %break %H עיקר התיקון %break רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים (אבות פ"ד). ויש לפרש זה על דרך שאמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכי לא תרתון תרתי גיהנום (יומא ע"ב ע"ב). %break ידוע דענין יסורי הצדיקים, נקרא בזה שהוא רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע. אם לא הולך לו נקרא זה יסורים, שזה נקרא הכרת הרע, היינו שבא לידי הכרה ברורה, %break שאין לו דבר רע יותר בעולם מהיצר הרע, משום שהוא המפריע להגיע לידי הטוב ועונג, מה שה' הכין לנבראים. %break כי עיקר התיקון, מה שיש לנו לעשות, הוא לבוא לידי השתוות הצורה, שעל זה היה ענין הצמצום. ובזמן שבא לידי הרגשה, שרק זה הוא המפריע, אז בטח עושה תשובה, שמשתדל לבוא לידי השתוות. וכפי ערך היסורים, שהוא מרגיש, כך הוא מתרחק ממנו. %break ועל זה נאמר, "אשרי האיש אשר תיסרנו י-ה". וכמו כן "את אשר יאהב ה' יוכיח", היינו שכדי לבוא לידי הרגשה זו, צריכים סיוע מה'. %break וזה שאומר רבי ינאי, אין לנו משלוות הרשעים. היינו בזמן שהרשעים מקבלים מלוי על חסרונם, אז הם בשלווה ולא צריכים יותר. מה שאין כן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, %break אין הוא מקבל מזה סיפוק נפשי, היות שיודע, שעיקר החיים הוא לבוא לידי דביקות בה', שהוא ענין השפעה. %break %page 1879 אם כן בזמן שהאדם מקבל מלוי על חסרונותיו, אין זה גורם לו שלווה, שלא יעורר אותו, שאין זה שלימות, אבל יסורים מזה שהגוף מקבל מילואים, אין לו יסורים. אם כן הוא יכול להישאר במצב שבו הוא נמצא. %break מה שאין כן צדיקים, היינו אם נופלים למצב של אהבה עצמית, הם מרגישים בזה יסורים, ורוצים לברוח מהיסורים, אז הם עוברים לצד הקדושה. מה שאין כן הרשעים, אדרבה יש לו עכשיו הסיפוק המלא. %break מה שאין כן בבחינת שבאמצע, הוא קירח מכאן וקירח מכאן, זה נקרא "תרתי גיהנום". וזה שאמר, אין בידינו לא משלוות הרשעים, שיהיה לו סיפוק, וגם לא מיסורי הצדיקים, שעדיין לא הגיע לבחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח". %break %H עיקר הבחירה %break עיקר הבחירה הוא על הסיבה, המחייבת האדם לעסוק בתורה ומצוות. כי כל תרי"ג מצוות מוכרח האדם לקיים, אחרת יעניש אותו בעולם הזה, שהרי בזמן שבית המקדש היה קיים היה נוהג ד' מיתות בית דין, וכופים על מצוות עשה וכדומה. %break אבל על הסיבה, המחייבת אותו לקיים התורה ומצוות, על זה שייך לומר בחירה, שאין שייך לומר על זה לשון כפיה. %break כי יש ג' סיבות, כמו שכתוב בזהר הקדוש: א' סיבת שכר ועונש בעולם הזה, ב' שכר ועונש בעולם הבא, ג' להשפיע לה', היינו היות שלא יכול להשפיע לה' ולקיים "מה הוא רחום אף אתה רחום", %break לכן הוא עוסק בתורה ומצוות בתור סגולה, שזה יביאהו לידי כך, שיהיה בידו רצון וחשק להשפיע לה'. %break וזה ענין שרוחניות היא למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, היינו בזמן שאומרים לגוף, שיקיים תורה ומצוות מסיבה רוחניות, היינו להשפיע לה', אין הדיבורים האלו שום מקום אצל הגוף, הוא לא מבין אותם, מטעם שהגוף שואל, מה יהיה לו מזה. %break ואם שואלים אותו, אלא מחר או מחרתיים אתה כן תוכל לקיים מטעם הסיבה הרוחניות? אז הוא עונה, לא היום, ולא מחר, ולא בשום זמן, כי אין שום מקום אצלו, שיהיה אפשרות לעסוק בדבר רוחניות. %break וזה נקרא, רוחניות הוא למעלה מהמקום, היינו שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו להגיע, שיוכל לעסוק עם רצון על מנת להשפיע, אף על פי שאין שום מקום ושום זמן מצד השכל האנוש, שיוכל לעשות פעם להשפיע. %break אבל אם האדם בא לידי הכרה, שזהו דרך האמת, אז הוא מרכז את כל עבודתו בנקודה זו, שה' יעזור להגיע, שיוכל לקבל עליו את הקו האמיתי, הדורשים מהנבראים, שהוא על מנת להשפיע. %break %H ה' מקרב האדם %break "והיה עקב תשמעון". ופרש רש"י, "אם המצוות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון". המפורשים הקשו, מדוע כתוב רק את המשפטים ולא חוקים גם כן. %break %page 1880 ומתרצים, "עקב" כולל החוקים, ורמז בלשון עקב (כן מתרץ ה"כלי יקר"), לפי שהשטן והאומות העולם מונים עליהם מצד שאין טעמם נודע, ומסיבה זו בני אדם נוהגים בהם קלות ראש ודשים אותם בעקב ועל כן הזכירם בלשון עקב, ולא בלשון חוקים. %break וכוונתו על ענין האמונה, שאומות העולם טוענים, שהכל צריך להיות בידיעה, היינו בזמן שאדם צריך לקיים תורה ומצוות בשלא על מנת לקבל פרס, את זה הגוף לא מבין, ושואל, מה המצוות הזאת, מה טעם יש בעשייתן, אם הגוף לא מקבל עבור זה שום תמורה. %break לכן כל העולם מזלזלים בזה, לכן יש צווי על זה בלשון "עקב". שהאדם, הרוצה להגיע להמטרה, הוא לא צריך להסתכל על מה שכל העולם רודף אחר למלאות רצונות הגוף, אלא צריך להשתדל למלאות רצון ה', היינו שכל רצונו יהיה בכדי למלא נחת רוח לה'. %break ואם האדם יאמר, שזה קשה ללכת בדרך הזה, אז התורה מבטיחה לנו, ושמר ה' אלקיך וכו', היינו שה' ישמור את האדם, הרוצה להגיע לאמת, שיכול להגיע לזה. %break וזה פירוש, "קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת". היינו מי שמתפלל לה', שרוצה ללכת בדרך האמת, אז קרוב ה', היינו שה' מתקרב אליו. פירוש הדבר, שה' נותן לו כוח, שיוכל להיות בהשתוות הצורה עם ה'. %break %H ענין חתן %break הענין מה שצריכים כל כך לשמח את החתן, הנה "חתן" הוא מלשון נחות דרגה, כמו שאמרו חז"ל, "נחות דרגה נסיב איתתא". %break הנה כל השמות הקדושים הם אינם בבחינת עצמותו יתברך, כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל, אלא כל השמות הם מה שהשיגו, כמו שאמר הרמב"ם, "מה שלא נשיג לא נדעהו בשם". %break אלא כל השמות הם לפי מה שהשיגו אותו, היינו מי שקבל בחינת חכמה מה', אז הוא קורא לה' בשם "חכם", ומי שקבל מה' בחינת גבורה, הוא מכנה לה' בשם "גיבור", וכן הלאה. %break ובזה יובן לנו מה שאמרו חז"ל, "למה נקרא אנשי כנסת הגדולה, משום שהחזירו עטרה ליושנה, היינו שדניאל וירמיהו לא יכול לומר הגיבור והנורא, ואנשי כנסת הגדולה כן אמרו", כמבואר במסכת קידושין. %break לכן, כשאנו אומרים, חתן מלשון נחות דרגה, זה בזמן שהאדם לא מרגיש את גדלות ה', משום שהאדם הוא בשיפלות המצב, שהאדם בעצמו הוא בבחינת נחות דרגה, אז הוא מכנה לה' בשם חתן. %break כמו שאמרו חז"ל, "תלמיד שגלה גולה רבו עמו". ופירש אאמו"ר זצ"ל, בזמן שהאדם נמצא בבחינת "גלות", היינו שהקדושה זרקה אותו לחוץ מארץ ישראל, אז אומר, %break שגם רבו הוא גם כן כמוהו. שאומר, שגם רבו הוא בשיפלות, לכן אין רבו יכול לעזור לו, להוציא אותו ממצבו, שבו הוא נמצא. %break לכן חייב אדם לשמח את החתן, היינו שגם אז האדם צריך להיות עובד ה' בשמחה. לכן בגמר התיקון, שהכל יתוקן, אז יהיה "ומלאה הארץ... וכולם ידעו אותו מקטנם ועד גדלם", היינו, אפילו שהיה מקודם בבחינת נחות דרגה יתוקנו אז. %break וזה ענין "ישיש עליך... כמשוש חתן על כלה", שאפילו הנחות דרגה יזכה לשמחה, מטעם שהכל יתוקן. וזה ענין שאנו צריכים להרבות בשמחת חתן, שענף הגשמי מרמז על רוחניות, %break שהוא ענין, שהאדם צריך להשתדל דווקא בזמן שנמצא בנחות דרגה, להרבות בשמחה, כאילו היה שלם בתכלית השלמות. %page 1881 %break %H כוס של קידוש %break בזהר פנחס (דף רע"ג ע"א ובהסולם דף כ"ד אות מ"ט): תיקון החמישי הוא הכוס של "ויכולו", דהיינו כוס של קידוש. %break "כוס" הוא בחשבון אלקים, דהיינו פ"ו. "ויכלו", הוא בחשבון ע"ב, שהכלה הקדושה שהיא המלכות, כוללת אותם, דהיינו השם אלקים ושם ע"ב. %break וכוס הזה, שהוא המלכות, מלא יינה, דהיינו שפע, הארת חכמה של תורה, שהוא ז"א, הנקראת תורה, צריך להעיד על מעשה בראשית, שהוא סוד בינה. כי שפע הארת חכמה נקרא "עדות", %break בסוד עדן, והבינה הוא המקור המשפיע אותה. וזה סוד שצריך להעיד על מעשה בראשית. %break ובזה יכול לתרץ שצריכים ב"ויכלו" להעיד על מעשה בראשית. והלא עדות הוא רק מפי הראיה, ואיך יכול האדם להעיד מבחינת ראיה על מעשי בראשית, והלא האדם לא יכול לדעת מה שהיה, רק מפי השמיעה. %break אלא ענין עדות על מעשי בראשית, הכוונה להעיד, שכוונת הבריאה היא להטיב לנבראיו, מאיפה הוא יודע, אם הוא זוכה לבחינת שבת, אז הוא מעיד מבחינת ראיה, שהוא רואה שזהו כוונת הבריאה, מטעם שהוא טעם כך. %break %H עשר תעשר %break "עשר תעשר", ודרשו, "עשר, בשביל שתתעשר". ולכאורה, איך דרשו חז"ל צווי הפסוק על שלא לשמה, היינו שהכוונה, שהוא יתן צדקה, כדי שיתעשר. ויש לומר על דרך שאמרו, %break "נעשה ונשמע". שהכוונה, שעל ידי המעשה הם יגיעו לבחינת נשמע, שהמעשה פועלת על הכוונה. %break נמצא, שהאדם, בזמן נתינת המעשר, היינו מעשה של נתינה, יכוון "בשביל שתתעשר", היינו שיזכה לבחינת רצון וחשק ליתן, היינו כמו שהמעשה הוא נתינה ולא קבלה, כמו כן יזכה שגם המחשבה והכוונה שלו יהיה רק לתת ולא לקבל שום תמורה חזרה. %break ועוד יש לומר "עשר תעשר", היינו "עשר" על המעשה, באם שיעשה מעשה של נתינה, "תעשר", אז יזכה שגם הכוונה יהיה בחינת נתינה ולא קבלה. %break ומה יהיה אחר כך "בשביל שתתעשר", כי אי אפשר לקבל הטוב והעונג, הנקרא עשירות מה' מטרם שיהיה לו השתוות הצורה. ואז, כשיזכה, שגם הכוונה יהיה בעל מנת להשפיע, אז יזכה לקבל את העשירות, הנקרא "שתתעשר". %break %H החודש הזה לכם %break אמר רבי יהודה, לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהוא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית, משום, "כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים". %break %page 1882 שאם יאמרו עכו"ם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות ז' אומות, הם אומרים להם, כל הארץ, של הקב"ה הוא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו. %break ויש לשאול מדוע לא השאיר את ארץ ישראל עבור ישראל ונתנה להם, שבשביל זה היה צריך לעשות שנוי בתורה, שלא להתחיל התורה ממקום כמו שאומר רבי יהודה. ועוד יש לשאול, %break אם באמת עיקר הבריאה הוא בשביל שנקרא ראשית, ולמה הארצות הגדולות נתן לאומות העולם ולישראל נתן ארץ קטנה. ויש לומר שכל המדובר הוא ברוחניות, אלא הענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים. %break אם כן יש לומר באופן זה, ה' ברא את העולם להטיב לנבראיו, היינו שברא מלכתחילה את הרצון לקבל, שהוא הכלי לקבל את התענוגים העליונים. ואחר כך, בכדי שתהיה השתוות הצורה, %break המכונה נהמא דכסופא, נתן איסור, שאסור להשתמש עם הכלי, הנקרא על מנת לקבל. ובחינת זו נקרא הגוים, או אומות העולם, או סטרא אחרא, או קליפה. %break ורק בעל מנת להשפיע מותר לקבל, שזה נבחן, שלקחו כל התענוגים, שהיה שייכים מקודם לגויים, ונתנו לישראל, היינו בעל מנת להשפיע לה', שזה נקרא ישראל. אם כן הרצון לקבל שואל, מדוע אתם גוזלים, הלא מלכתחילה לפני הצמצום שייך לנו. %break על זה בא התירוץ, שה' בראה, היינו מתחילה נתן להגוים, משום שזהו עיקר הבריאה. אבל זה נקרא בלתי מתוקנת, משום שיש שם ענין נהמא דכסופא. אם כן הלהטיב לנבראיו לא יהיה בשלמות. %break לכן נתן זה לישראל, היינו שעל ידי זה שיתנו הכל בעל מנת להשפיע, אז קבלת התענוגים יהיה בשלמות. %break אם כן "נטלה מהגוים", משום שכאן, בעל מנת לקבל, לא יהיה שלימות התענוג. "ונתנה לישראל", היינו בהכלי דעל מנת להשפיע, שעל ידי זה יהיה קבלת התענוגים בשלמות. %break אבל היות שקשה לתקן, שיהיה הכל בעל מנת להשפיע, לכן נקרא ארץ ישראל "ארץ קטנה". מה שאין כן הארץ של בעל מנת לקבל, ארץ זה גדול מאוד, אבל ארץ ישראל תתפשט על כל העולם, היינו שכל הרצון לקבל יתקן בעל מנת להשפיע. %break %H הנני נותן לו בריתי שלום %break נאמר, "הנני נותן לו בריתי שלום". יש לשאול, הלא ידוע, במידה שאדם מודד מודדים לו, היינו מידה כנגד מידה. וכאן, הלא פנחס עשה מעשה של רציחה, שהרג את שניהם. ואם כן איזה שייכות יש שיהיה מגיע לו בחינת שלום, איזה מידה כנגד מידה שייך כאן. %break אלא כפי הידוע, שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, אלא מסיבת השינוי צורה, המפריד בין המשפיע למקבל, לכן אין השפע נמשך מטעם, שלא יבא לידי פרוד. ומשום זה יש לכל אחד ואחד טענות ותביעות להקדוש ברוך הוא. %break וכמו כן בין אדם לחבירו, שבזמן שאין חסרון לאדם, אין הוא מתקוטט עם השני, וכל המריבות באות משום שאדם מרגיש בעצמו בחינת חסרון, לכן יש לו טענות ומריבות עם חברו, וכמו כן עם הקדוש ברוך הוא, מדוע הקדוש ברוך הוא לא משלים את רצונו מה שחסר לו. %break והאמת מה שמונע מלהתפשט השפע למטה, הוא מטעם שחסר ההשתוות הצורה, היינו הכלי, המוכשר לקבל, שהוא לשם שמים. וזה ידוע, שכל החטאים באים רק מבחינת קבלה לעצמו. %break ומשום כך, כיון שעל ידי החטא של זמרי נתקלקלו את הכלים, המוכשרים לקבל, אלא שהוא גרם, שיסתמו צינורות השפע מלהתפשט למטה. %break %page 1883 ועל ידי זה נתרבו המחלוקת הן בין אדם לחבירו, שעל ידי החטא הגדילו את הכלי קבלה לעצמו, וכן גרמו מחלוקת בין אדם להקדוש ברוך הוא, כי נפסקו השפעות טובות לבא למטה. %break לכן כשפנחס הרגם, אז תיקן חזרה את הכלים, שיהיה מוכשרים לקבל את השפע מלמעלה. לכן נעשה שלום בין אדם למקום, משום שהקדוש ברוך הוא משפיע חזרה כל טוב. וזהו "השיב חמתי", היינו משום שרצון ה' הוא להשפיע. וזמרי גרם שיפסיק מלהשפיע. %break וכמו כן נעשה שלום בין אדם לחבירו, כיון שכבר נתקן אצל כל אחד ואחד את הכלי קבלה שלו, וממילא אין לו מה לחלוק על חברו. לכן אמר הכתוב, "לכן אמור, הנני נותן לו בריתי שלום", מטעם שהוא גרם את השלום, על ידי המעשה שעשה. %break %H שאלות על "שובה ישראל" %break "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעווניך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". %break א. מהו "עד ה'". ב. "כשלת בעווניך", מהו המכשול שהעוון גרם, הלא העוון בעצמו הוא המכשול. %break ג. מהו, "קחו עמכם דברים, שובו אל ה'". הדברים הללו מהו, שמשמע שיקח עמו תירוצים, שיהיה לו מה לתרץ את עצמו לפני ה'. וכי יש תירוצים לגבי ה'. %break %H מזונות %break כמו המזונות הגשמיים שבלעדיהם האדם ימות ברעב, כמו כן בלי מזונות הרוחנים, המזונות הנשמה, גם כן מוכרח למות, והנשמה הרוחניות מסתלקת ממנו. %break וכמו במזונות הגשמיים, המרבה במזונות הגוף, נעשה חזק, כמו כן במזונות הנשמה, הנשמה נעשית יותר חזקה ובריאה, שהנפשות הטמאות אינם יכולים לנצח אותה. %break %H ברצות ה' דרכי איש %break "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". היינו, שגם הסטרא אחרא מקבל שכר, בזה שעשה את שליחותו, ועל ידי זה נעשה רוח למעלה, וגרם שפע בכל העולמות. לכן הוא משלים אחר כך עם האדם. למשל, המובא בזהר בבן מלך והזונה. %page 1884 %H שובה ישראל (ב') %break "שובה ישראל עד ה' אלקיך". היינו, שלא לעשות תורה ומצוות מבחינת שאחרים אומרים לך, שצריך לעסוק בתורה ומצוות, אלא שהאדם צריך לבוא למדרגה, שירגיש את מציאת ה' יתברך, %break ש"מלא כל הארץ כבודו", כי אינו דומה מי שיושב בבית, או מי שיושב בפני המלך. וזה נקרא "אלוקיך". "כי כשלת בעוונך". ואל תאמר, שהדורות הראשונים היו טובים מאלה, והעוונות גרמו לזה, שאנחנו לא נוכל להרגיש את זה. %break ועל זה הכתוב, "כי כשלת בעוונך", היינו בעוונתיך הפרטים, היינו הרע שיש בבן אדם, שהוא רוצה אך לקבל לעצמו, ולא מטעם כבוד שמים. ולא רוצה להאמין באמונת חכמים, שנהיה לומדים לשמה, %break היינו לשם השם, ולא לשם עצמם. אבל "ולא עם הארץ חסיד", אלא, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ששם הוי-ה נקרא מדת הרחמים. %break %H תגיד לבני ישראל %break בזהר (דף ס"ח בהסולם): רבי שמעון אמר, "כה תאמר לבית יעקב" באמירה, והיינו מסטרא דדינא. "ותגיד לבני ישראל", כמא דאתמר "ויגד לכם את בריתו", וכתוב "הגדתי היום לה' אלקיך", "לבני ישראל" דוכרין, דאתי מסטרא דרחמי. %break ומפורש, שהגדה הוא רחמים לבני ישראל, היינו הזכרים, הבאים מצד הרחמים. ורש"י מביא, לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשים כגידין (מכילתא). %break אם כן מזהר משמע להפך, לנשים במדת הדין, ולזכרים במדת הרחמים. ומכאן משמע, שרכה לנשים וקשים כגידין לזכרים. %break ושם בזהר (הסולם דף ע' אות רס"ט) מביא וזה לשונו: אמר לון, כל אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו. לנקבה, לפי דרכיה, ולגבר לפי דרכיו, ולגבר שבגברים כפי דרכיו. אמרתי לר' חייא בני, היינו שכתוב, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל. %break לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה, וזה לשונו: לפיכך, כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, %break עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה. %break לפי זה יוצא, "כה תאמר", היינו אמירה רכה, שהוא שלא לשמה, היינו לשם אהבה עצמית, שהיא עבור הרצון לקבל, שנקרא מדת הדין, מטעם שעל הכלי הזה היה צמצום, שאסור להשתמש עמהם. %break לכן מצד אחד הוא רכה, משום שנשים, הם אותם שאינם מבינים רק מה שנוגע לכלי קבלה שלהם, שנקרא בחינת נקבה, היינו כלי המקבל. %break מה שאין כן זכרים, היינו שיכולים להבין את הענין של השפעה, שעיקר התיקון הוא השתוות הצורה, שנקרא בלשון חז"ל, "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום", %break שהוא ההיפוך מכלי קבלה, שנקרא מדת הדין, זה נקרא קשה כגידים, מטעם שעל הגוף קשה לקבל עבודה זו של השפעה. %break אם כן נמצא מצד אחד נקרא רחום, שהוא בחינת השפעה, אבל הוא קשה לגוף כגידים, שהדרך הזה בעבודת ה' על דרך האמת, שהוא בעל מנת להשפיע, אין הגוף מסכים. %break ובזה מובן לנו, מדוע צריכים לשנות את הסדר של האמת, משום כמו שכתוב בזהר, שצריכים לדבר לכל אחד ואחד כפי הבנתו, שיוכל להבין, שעל ידי המטרה הזו יהיה לו כדאי לקבל עליו תורה ומצוות, וממילא מוכרחים לשנות את הדיבור לכל אחד ואחד, כפי הבנתו. %break %page 1885 בזהר יתרו (דף ע"ב אות רע"ט בהסולם): אתם ראיתם, אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי כנפי נשרים, אמר רבי יהודה, ברחמי... דאמר רבי שמעון דרך הנשר בשמים. %break מאי בשמים, ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנו, ודינא לגבי אחרנין, כך הקדוש ברוך הוא אשתכח ברחמי לגבי ישראל, ודינא לגבי עמין עכו"ם. %break ויש לשאול, למה צריכים ללכת במדת הדין על אומות העולם, מדוע לא ללכת אתם גם כן במדת הרחמים. וכי משוא פנים יש בדבר. %break אלא יש לומר, כי המדובר הוא באדם בעצמו, שהוא בחינת עולם קטן, שהאדם כלול מבחינת בן, הנקרא "בני בכורי ישראל", וגם מבחינת אומות העולם. היינו הכלי קבלה של אדם, נקרא בחינת אומות העולם, וכלי השפעה של אדם נקרא בן להקדוש ברוך הוא. %break ובדרך כלל בחינת הקבלה הוא ברום המעלה והחשיבות, ובחינת השפעה של אדם הוא בבחינת שיפלות. %break וזה פירוש, "ואשא אתכם על כנפי נשרים", היינו שהקדוש ברוך הוא מעלה את בחינת בן שלו, היינו הכלי השפעה, שזה יהיה אצלו חשוב, וממילא זה יפול, %break היינו הכלי קבלה יהיה אצלו בבחינת מטה בחשיבות. וזה נקרא בחינת דין לאומות העולם, ובחינת זו נקרא בחינת הכנה לקבלת התורה. %break משום שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה, היינו את בחינת עצמיותו, שהוא הכלי קבלה, הוא צריך להמית, היינו על ידי זה שלא יתן לו מזונות, רק בתנאי על מנת להשפיע. ממילא זה נופל וזה נחשב למת. ובחינת השפעה הוא בחינת חי. %break %H עייר פרא אדם יולד %break בזהר הקדוש (דף צ"א ע"ב) על פסוק, "שור או כשב או עז כי יולד", הוא מקשה, עגל או טלה או שעיר או גדי לא נאמר, אלא שור או כשב או עז. ומתרץ, כי מה שיש לה בסוף, יש לה בשעה שנולדה. %break משמע מכאן, מה שאין כן אדם מה שיש לו בסוף, אין לו בתחילה, משום ש"עייר פרא אדם יולד". והטעם הוא, כי ענין בהמה הוא בחינת שאינה דואגת רק לעצמה, שאין לו ההרגש הזולת. ובעת שנברא עם הרצון לקבל, אין לו שום תשוקה לשנות את דרכה. %break לכן מה שיש לו בסוף יש לו בתחילה. מה שאין כן אדם, הגם ש"עייר פרא אדם יולד", אבל סופו של אדם הוא, שיגיע לדרגת אדם, היינו הרגש הזולת. ועל ידי זה יגיע לידי הרגש האלקות, שזה נקרא, "דע אלוקי אביך ועבדהו". %break "והיה שבעת ימים תחת אמו". ופירשו בזהר הקדוש, הוא כדי שיתיישב בו אותו הכוח, שנתמנה עליו ויתקיים בו. ובמה יתקיים בו. הוא כשישרה עליו שבת אחד... כי אין קיום לבריות, %break אלא באור השבת, בסוד הכתוב, "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה" וכו'. ואחר כך כתוב "ירצה לקרבן אשה לה'". כן באר בהסולם. %break וענין, שאין קיום לששת ימי המעשה, אלא על ידי אור השבת, הוא משום ששבת נקרא מעין עולם הבא, וענין עולם הבא, נקרא בחינת מטרת הבריאה. וכל זמן שלא נתגלה על העבודה, %break הנקרא ששת ימי המעשה, שהוא בחינת תיקון הבריאה, אז אין השלימות ניכרת על התיקון, אם לא נתגלה המטרה על התיקון, שהאדם רואה ששורה המטרה על התיקון. %break %page 1886 %H יגיעה ומציאה %break במדרש רבה, "כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה נתונים בלבו". %break ויש לשאול לפי המבואר, "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". אם כן איך אפשר לזכות לתורה בלי יגיעה. ולפי קושית העולם, איך שייך יגיעה במציאה, הלא מציאה בא בהיסח הדעת, אם כן מהו הלשון יגיעה ומציאה. %break ולפי המדרש הנ"ל יש לומר, אם האדם נתן יגיעה ביראה, שענין יראה נקרא בחינת אמונה, שצריך להאמין, שאי אפשר לבוא לידי להתקרבות ה', בלי השתוות הצורה בבחינת רצון להשפיע, %break ונותן את היגיעה ברצון להשפיע, אז הוא זוכה לבחינת מציאה, היינו שהקדוש ברוך הוא נותן לו תורה וחכמה, כמדרש הנ"ל. %break ובאמת יש לשאול, מדוע דווקא לתורת ה' צריך יגיעה. מה שאין כן לשאר חכמות יכולים להשיג בלי יגיעה, הלא אנחנו רואים ששום דבר לא משיגים בלי יגיעה. %break אלא אפשר לומר, שמה שחז"ל מכנים יגיעה, שעל ידה מגיעים לתורה, זה ענין אחר ממה שמתייגעים לשאר חכמות. בכדי להשיג שאר חכמות צריך האדם יגיעת המוח, שעל ידי זה שמתייגע את עצמו בהבנת העניינים, באים לידי השגה, שמשיגים את החכמות שלומדים. %break מה שאין כן בתורה, התורה האמיתית נקרא מתנה, ובמתנה לא שייך מילת יגיעה, כי מתנה לא תלוי ביגעת המקבל, אלא בדעת הנותן, אם יש לו רצון, אז הוא נותן מתנות לכל מי שרוצה. אם כן איך שייך לומר יגיעה בתורה. %break אלא אנו רואים, שדרך העולם הוא, אדם הרוצה לחלק מתנות, הוא נותן לאוהביו, לכן אם המקבל רוצה שיתנו לו מתנה, אין שייך לומר, שיבקש מהנותן מתנה. אלא אם המקבל משתדל, שהנותן יראה, שהוא מהאוהבים של הנותן, אז ממילא הנותן נותן לו מתנות. %break ונמצא לפי זה, כדי לזכות למתנת התורה, הוא צריך להתייגע את עצמו בכל מיני פעולות, שהנותן יראה, שהוא מן האוהבים שלו. אז ממילא הוא נותן לו מתנות. %break ובכדי שהקדוש ברוך הוא יראה שהוא מאוהבי ה', הוא יגיעה גדולה, משום שהאדם צריך להשתדל, שלא יתחשק לו שום דבר, אלא כל חשקו הוא להיות משפיע להקדוש ברוך הוא נחת רוח, %break ולא לאהבת עצמו, אלא אהבת ה'. וזהו יגיעה גדולה, מטעם שזהו נגד הטבע שלו, שנברא. ועל ידי היגיעה הזאת הוא נעשה מאוהבי המלך, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את זה במתנה. %break לכן שייך כאן לומר יגיעה, היינו להיות אוהב המלך ולא לתועלת עצמו, אלא שישפיע נחת רוח לה', אז "מצאתי", היינו שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם את הטוב והעונג בבחינת מציאה, %break משום שהוא התייגע את עצמו בכיוון הפוך, שהוא ישפיע לה'. ומציאה נקרא, שה' משפיע הנאה ותענוג לאדם. %break קיצור מהנ"ל: א. מדוע בלי יגיעה לא יכולים לקנות תורה, שמשמע, שאר חכמות כן יכולים לקנות בלי יגיעה. %break ב. מה היגיעה, שנוהגת דווקא בתורה. ג. מדוע תורה נקרא מציאה, אם הוא בא על ידי הסח הדעת, כמו מציאה, מה שייך לומר יגיעה. ד. הלא התורה מתנה ולא מציאה. %break ה. אם התורה נקרא מתנה, איך שייך לומר יגיעה בכדי לקבל מתנה, הלא הכלי של מתנה נקרא אהבה, היינו למי שאוהבים נותנים מתנות. %page 1887 %break %H את הכל עשה יפה בעתו %break "את הכל עשה יפה בעתו". היינו בגמר התיקון, שאז יהיה הכל יפה, כיון שזדונות נעשו כזכיות. ומובן מאליו, שאפילו הגורמים לזדונות, גם כן יפה. %break וזה פירוש, "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", היינו בעת שעשה תשובה, מכריע את עצמו, היינו שכל מעשיו נעשו לזכויות, וכמו כן את כל העולם, %break לפי מה שהם גורמו לו את הזדונות, בשיעור שגרמו להזדונות, ועכשיו כשעשו תשובה, ממילא שגם הם נעשו זכיות. %break %H מדת זהירות %break "מאן דזעיר איהו רב, ומאן דרב איהו זעיר". הסיבה היא, כי עיקר הרווחים הוא מבחינת מלחמה, שהוא בחינת "לחם", שאין משיגים אותו, אלא על ידי חרישה זריעה וקצירה. %break לכן מאן דאיהו זעיר, שהוא מרגיש, שהוא זעיר, זאת אומרת שיש לו עוד מקום לעבודה, איהו רב, היינו שיש לו בחינת מלחמה, אזי הוא מוציא בחינת לחם. מה שאין כן שאיהו רב, %break זאת אומרת שאינו מוציא עוד מקום לעבודה, אזי הוא זעיר, שאינו יכול עוד להרוויח. לכן זעיר, כי עיקר הוא הרווחים. %break %H מעשה ושמיעה %break "דיבור" הוא בחינת מעשה, ו"שמיעה" היינו בחינת שמיעה לי כלומר סבירא, שהוא דבר המתקבל על הלב. וכמו שכתוב, "ונתת לעבדך לב שומע", שזהו ענין "נעשה ונשמע", שאי אפשר שיתגלה את השמיעה מטרם שהאדם מגלה את המעשה, שהוא ענין בחירה. %break כלומר, כי בזמן שנתגלה השמיעה, אז אין מקום לבחירה. ומשום זה השמיעה הוא בהסתרה. ובזמן שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות בבחינת עשיה לבד ולא בשמיעה, אז שייך יגיעה. %break משום שאין הלב מבין, אם כדאי לעסוק בתורה ומצוות, וכל עשיותיו הוא רק על ידי קבלת עול, כמו שכתוב בתפילה שלפני הנחת תפילין, ושהוא נגד הלב, %break לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו. כי בבחינת המעשה שייך ענין שעבוד, מה שאין כן בבחינת שמיעה, אין מקום לשעבוד. %break וזה על דרך שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, היינו שנותנים לו נשמתא קדישא, שזה נבחן לבחינת שמיעה. %break ונמצא לפי זה, כי כל הסתרת השמיעה הוא רק בכדי שיהיה מקום לגלוי כוח הבחירה. וזה שכתוב שהשמיעה תליא בדיבור, היינו בחינת מעשה. וזה פירוש, כי "בדבר ה' שמים נעשו", %break היינו בזמן שהאדם עוסק בדבר ה', שהוא בחינת תורה, צריך שיהיה כוונתו לבחינת עשיה. כלומר שהוא יזכה לבחינת עשיה דשמים, שענינו הוא, שעשיותיו יהיו לשם שמים. %break ועל זה מתגלה השמיעה דבחינת עשיות, היינו על העשיותיו דלשם שמים, באותם הבחינות מתגלה השמיעה. וזה שאמר הזהר הקדוש שהשמיעה תליא בדיבור. %page 1888 %break %H הרגשת החסרון %break טבע באדם, איזה רכוש שיהיה, לפעמים הוא מחשיב אותו, אף על פי שלפי כלל העולם, אין כל רכוש נחשב למאומה, מכל מקום הוא מחשיבו, היינו במקום שרוצה להתפאר נגד אחרים. %break ובזמן שרוצה להוסיף על רכושו, אזי אפילו שרכושו נחשב אצל רוב בני אדם לדבר שיש בו ממש, מכל מקום הוא אין מחשיבו לכלום, ומרגיש את עצמו לבעל חסרון, %break היות שמצד הטבע האדם משתוקק למנוחה, ורק במקום שמרגיש בעצמו איזה חסרון, אז יקבל על עצמו את עול היגיעה, בכדי לתקנו. והשגחה הכינה את שתי הרגשות, אף על פי שהם בסתירה, מכמה טעמים: %break א. שאין חיות לאדם רק משלימות. ב. מצד שהאדם צריך לתת שבח לה' יתברך, רק על שלימות יכולים לשבח את השני מזה שנתן לו את השלימות. %break הרגשת החסרון מביאו לידי תנועה, וזה מביאו לידי תפילה, כי אין תפילה רק על בחינת חסרון. %break %H אם תבקשנה ככסף %break "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא" (משלי ב', ג'). וצריך לשאול, מי הוא לא יודע מהו יראת ה', ומה משמיענו הפסוק "אז תבין יראת ה'". %break ויש לומר, שכוונת הפסוק להבין את שעור הכמות והאיכות, שיש ביראת ה', שענין יראה היינו אמונה. ובענין אמונה יש כבר שיעורים. %break %H תורה תבלין %break "ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו הקדוש ברוך הוא לתרח מן העולם, כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, %break ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותן הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם" (זהר וירא ק"ה ע"א). %break היינו על דרך המוסר, בזמן שיש לאדם מדות רעות ומחשבות זרות, אל יתפלל עליהם שה' ימית אותם, אלא שהם צריכים להיות בעולם, כדי שיהיה מקום לבחירה. כי זמן הבחירה נקרא זמן של טרחא. %break וזה פירוש שתרח הוליד את אברהם, כי דווקא על ידי היגיעה זוכים לבחינת שלימות, הנקרא אברהם. וכמו כן כל שלימות של שאר הצדיקים, כי "לפום צערא אגרא". %break וכמו כן, לא ניתנה תורה, כי ענין התורה הוא כמו שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא דווקא בזמן שישנו באדם אלו הרשעים, אז הוא נצרך לתורה, כמו שאמרו חז"ל, "המאור שבה מחזירו למוטב". %break ועל דרך זה יש לפרש ענין טענת המלאכים, שאמרו, "תנה הודך על השמים" והשיב להם, "כלום יש בכם יצר הרע". ויש לשאול, וכי התורה הוא דבר מצומצם, שלא יכול להתחלק בין למלאכים ובין לאנשים למטה בארץ. %break %page 1889 ויש לומר, שטענת המלאכים שדווקא התורה שייכת למלאכים. כי תורה דבר נשגב, כי דווקא מי שהוא בבחינת מלאך, יש לו שייכות לתורה. וה' השיב להם, אדרבה, %break כי מי שיש לו יצר הרע יש לו שייכות לתורה, כי התורה הוא בחינת תבלין ליצר הרע, מה שאין כן למלאכים אין שייכות לתורה, כי אין להם כלי קבלה. %break %H הבא לטהר מסייעים אותו (א') %break "הבא לטהר מסייעים אותו". עיקר הכוונה, הבא לטהר, הוא במעשה. ומסייעים אותו, על המחשבה. כי רק על בחינת מעשה יש ביד האדם להתגבר, אבל לא על הכוונה. %break וזה פירוש, "וברכתיך בכל אשר תעשה", כי רק על העשיה שייך צווי, מה שאין כן על הכוונה אינו ברשותו של האדם. וזהו רק ביד הקב"ה, שהוא נותן את הכוונה האמיתית לאדם. %break לכן נקרא זה שמסייעים אותו, היינו שהבחירה, שניתן לאדם, נאמר רק על המעשה ולא על הכוונה. %break וזה ענין "נעשה ונשמע". שבזמן שהאדם מקיים את המעשה, אז הקדוש ברוך הוא נותן את הכוונה, שהוא בחינת נשמע. וזה ענין, שתפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. %break וזה ענין ג' שותפין באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, הקדוש ברוך הוא נותן הנשמה, היינו הכוונה, ואבא ואמא נקרא כוח המשפיע וכוח המקבל, שעל ידי שני כוחות אלו נולד מעשה. היינו, שכח המשפיע הוא העושה את המעשה, %break וכוח המקבל לא נותן לו לעשות את הדבר דלהשפיע. לכן יש לו אז מקום בחירה. %break וצריך להגביר את הימין על השמאל, היינו את כוח המשפיע על הכוח דלקבל. אבל זה נקרא רק מעשה, שהוא בחינת תפילה בלי כוונה. וכוונה נקרא הנשמה, זה נותן הקדוש ברוך הוא. %break ועל ידי ג' כוחות אלו נולד האדם. מה שאין כן במקום שאין לו מקום לבחירה, אז אין הוא זקוק לסיוע מהקדוש ברוך הוא, לכן אין לו נשמה. נמצא שאי אפשר שנברא אדם, רק על ידי ג' כוחות אלו. %break וזה, אבא נותן את הלובן והאמא האודם. דענין לובן כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשני, כשלג ילבינו", ד"לובן" שייך בזמן שיש לו תשוקה לתורה ומצוות. ו"אודם" הוא כינוי לחטאים כנ"ל, %break "אם יהיה חטאיכם כשני" דבחינת אמא, שהיא בחינת נקבה, היינו הרצון לקבל, אין לו צורך וחשק בעשיית מצוות. %break ודווקא על ידי ב' כוחות אלו יוצא בחינת אדם, ואז הקדוש ברוך הוא נותן לו בחינת נשמה, היינו הכוונה הנקרא בחינת שמיעה. כמו שכתוב "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", ודרשו חז"ל כל העולם לא נצטווה אלא לזו. %break ויש להבין את המשמעות של "הכל נשמע". ויש לפרש, שענין שמיעה נקרא בחינת טעמי תורה וטעמי המצוות, וזה זוכין דווקא על ידי עשיה שזה ענין "נעשה ונשמע". וזה פירוש "סוף דבר", %break היינו שבסופו של דבר זכה לבחינת "נשמע". ואנו צריכים לעסוק כך ב"את אלקים ירא" וכו', היינו בבחינת עשיה שנקרא יראת שמים. %page 1890 %break %H הבחן בין נסתר ונגלה %break "נגלה" נקרא מה שחבירו יכול לראות, שהוא דבר המתגלה לחוץ. לכן אין הפרש אם האדם לומד הלכה או אגדה או קבלה, הכל נקרא בחינת נגלה. ו"נסתר", דווקא מה שאין חברו יכול לראות, שזהו נסתר מחבריו, וזה שייך לומר על הכוונה. %break והרגש שבדבר, שאין חברו יכול לדעת, איזה כוונה יש לו בעשיית המצוה, וכמו כן אין הוא יכול לדעת, איזה טעם הוא מרגיש בעשיית המצוות או בלימוד התורה. זה מכונה נסתר. %break ועל זה נאמר, "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו" וכו', היינו, שאנו מצווים רק על העשיה, שהוא בחינת הנגלה. וזה שכתוב "הנגלות לנו ולבנינו, לעשות את כל דברי תורה הזאת". %break ו"הנסתרות לה' אלוקינו", שענין נסתר הוא הכוונה, ובחינת השמיעה זה בידו של הקדוש ברוך הוא, שרק הוא יכול לתת לאדם, ואין האדם יכול לקבל את זה. ועל זה לא שייך בחירה כנ"ל. %break %H כוח המחשבה %break כשהאדם מתחיל לחשוב איזה מחשבה, אזי האדם בורא את המחשבה. וכשאנו אומרים, שה' נתן לו, שהוא יחשוב את המחשבה, אזי ה' הוא הבורא את האדם, %break והאדם ברא את המחשבה. נמצא, שהאדם החושב, הוא בן כלפי הבורא, והמחשבה הוא הבן כלפי האדם. %break האדם, כשהוא חושב נקרא "מי". הוא שואל "מי" הוא. וכשהאדם משיג תשובה לשאלתו, אזי התשובה נקרא בחינת "מה". והנה "מה" נקרא בחינת חכמה, שהוא בחינת כח-מה, היינו שה"מה" מתלבש בו בבחינת כוח, שהוא כוח המחשבה. %break כשהאדם מתחיל לחשוב על הכוחות הנפלאים, הנמצאים בו, הוא מוכרח לומר, שהוא כוח אלוקי, המלובש בו, פועל את כל אלה הפעולות בלי ידיעתו. וגם שהאדם אין לו שום שליטה על עצמו, %break היינו על הפעולות הנעשות בו, אלא יש לו כוח שיכול להפריע על ידי פעולות המתוקנות, שהאדם צריך להמציא לגופו, היינו המזונות וכדומה, שזה גורם מפריע בתהליכי הגוף. %break האדם הוא חלק אחד מכללות הבריאה, והוא מוכרח לכלל בהם, ולקבל מהם מזונות, שעל ידי זה הוא מתאחד בהם. היינו האדם מוכרח לקבל בתוכו חלקי רוח, מים, שמש וכדומה, מאחר שהוא טבעת אחת בתוך שרשרת הבריאה. %break מוכרחין ללכת תמיד במצב של טוב, היינו שחי בעולם שכולו טוב, וכל מה שהוא מרגיש - הכל הוא לטובה. %break בזמן שאנשים עושים לו איזה דבר רע בלי כל סיבה, אלא מטעם שהם רשעים מטבעם ובשביל זה הם מצטערים אותו, אל יחשוב שזהו דבר מקרה, אלא שכל הכעס שיש לו עליהם, אסור לנקום בהם, אלא שיאמר, שהכל הוא מהשגחה. %break ועל ידי זה שהוא מתגבר על יצרו וכל הכוחות של הכעס, הוא צריך להכניס לקדושה. וזה ניסיון, שה' יתברך רוצה לנסותו, אם בזמן כזה הוא יכול להחזיק בתומתו, ולהיות אוהב ה' יתברך. %break מהתגברות נעשה האדם בעל כוח. צריך לידע שהשותף מלובש בו. ולא לחשוב ולעשות דבר שלא מתאים להשותף. לחשוב ברוממות ה' ולהשתוקק שיהיה אור. %page 1891 %break %H גלות השכינה %break ענין גלות השכינה הוא, שכולם מגרשים אותה, ואין לה מקום לגור בתחתונים, שהתחתונים מזמינים את הסטרא אחרא. ובזמן שהוא בא ורוצה להכנס, אזי סוגרים את דלתי ליבא ומוחא. %break זאת אומרת שכל העניינים הבנוים על רצון לקבל, הן מחשבה והן דיבור, ומעשה, כולם מוכנים לעבוד עבורם ומתייגעים. %break מה שאין כן כשבא השכינה הקדושה, זאת אומרת הרצון להשפיע, בין במוחא ובין בליבא, אזי תכף אובדים את כלי העבודה והיגיעה. ואם עושים לפעמים איזה מעשה עבורה, %break חושבים את זה לדבר יתר בעולם, דהיינו שיותר היו שמחים אם הבחינה הזאת לא היתה במציאות. %break כי לפעמים שהאדם במצב המנוחה, והמחשבה של הרצון להשפיע בא ודופקת ומבקשת רשות כניסה, אזי עונים לה, שאין להם זמן, היות שעסוקים ברצון לקבל, והרצון להשפיע בא ומטיל פגם בתענוגים של הרצון לקבל. %break וזהו שהשכינה הקדושה באה ומחזרת על הפתחים ומבזים אותה, כדרך שמבזים את העני, המחזר על הפתחים. ויש מנהג אצל הספרדים, שעונים לעני ירחם-ה', אבל לעת עתה אין מקום בשבילה. %break והגאולה הוא שיבוא הגואל ויכניס אותה ללבות עם ישראל, ואז היא תהיה "הגבירתה", והרצון לקבל "השפחה", וכל אחד יחשוק להשתעשע עמה, ורק משיח ה' יכול לגאול אותה מצרותיה, %break שלא תהיה מחזרת על הפתחים, ורק משיח ה' יכול לגלות את תפארתה ויקרה. %break %H התורה מלשון "ירה יירה" %break "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שרק היראה יכול האדם להוסיף. %break נשמת ישראל הם בחינת ו"ק, ונשמת מצרים הם בחינת ג"ר דחיה, שאז היה העירוב ו"ק בתוך ג"ר. וזה ענין "להוציא גוי מקרב גוי", יש בו שורשים: א' שורש בכוח, ב' שורש בפועל. השורש בכוח הוא באין סוף, והשורש בפועל יש לכל אחד שורש אחר. %break ובזה נבין מה שכתוב, כי שורש האצילות מתחיל רק בנקודת דס"ג, מפאת ירידתם לנה"י דא"ק ונתערבו שם עם הבחינה ד'. ומה שאין כן בהג' פרצופים הקודמים אין עדיין שום שורש. צריך להבין, %break הלא מבואר בכמה מקומות, שבאין סוף כבר מושרש כל העולמות, ולמה הוא אומר, שבג' הפרצופים הראשונים אין שום שורש לאצילות. והענין הוא, שיש לנו תמיד להבחין בין כוח ופועל שבעולם. באין סוף שם נשרשו כל העולמות בבחינת שורש, %break אבל כאן המדובר הוא מבחינת פועל, זאת אומרת שהשורש בפועל מתחיל דווקא מבחינת התחלת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שזה נעשה דווקא בנקודות דס"ג. %break מה שאין כן לפני הנקודות שם משמשים רק עם מדת הדין, כי מה שאנו אומרים, שעולם האין סוף הוא השורש לעולמות, הוא רק בכוח, הוא בדוגמת תוכנית, שיש שמי שעושה איזה תכנית לבנין, ולפי התכנית הזו הוא בונה את הבנין, %break ואז מצד אחד אפשר לו שבתכנית כבר נגמר כל הבנין, ומצד שני אין בתכנית אפילו התחלה לבנין, יען שענין הבנין הוא ממשי, אזי צריכים שורש לבחינת ממשיות. וזה התחיל רק בנקודת דס"ג, שם נשרש השיתוף דמדת הרחמים בדין בפועל. %page 1892 %break %H ענין אור חוזר %break בתלמוד עשר ספירות (דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ') כתוב, שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול, %break באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, שנקרא אור חוזר, עד כאן לשונו. %break ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ויחד עם זה לא מרגישים שום הדבר. %break והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, %break לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו. %break היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעת הפנאי שלו רק לשם שמים. וזה פירוש "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שהכוונה, הכל נותן הקדוש ברוך הוא. %break שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון. %break מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו. %break להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על דרך המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים, %break שעל שם זה הם נקראים אבא ואמא, כמבואר בתלמוד עשר ספירות בכמה מקומות, הוא על דרך "תלמיד שגולה, גולין רבו עמו" ודי למבין. %break לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות לתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו גדלות של העליון, מונח בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות לתחתון, %break אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו. %break לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון. וזה נקרא שכינתא בגלותא, %break היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שיש טעם בעליון יותר מבחינת עפר. %break לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות. %break וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור, נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון. %break %H רצון לרוחניות %break יש רצון לקבל על גשמיות. %break יש אדם שאין לו רצון לקבל, אפילו על גשמיות. כל מה שהוא עושה, הוא בכפיה, זאת אומרת הוא היה יותר שבע רצון, אם לא היה לו צורך לאכול ולשתות, וכדומה. %break %page 1893 יש רצון לקבל על רוחניות. לכן מטרם שיש לו רצון לקבל על רוחניות, אין לו על מה לוותר. %break %H מאה ברכות %break "ויזרע בארץ ההוא, וימצא בשנ"ה ההיא מאה שערים", שעל ידי שנ"ה ימים שיש בשנה ושנה, היינו שיש הרבה הבלים ושטותים, וראה שהוא בחינת "מה", כענין לא כאברהם, שהיה על כל פנים "עפר ואפר", %break אלא בחינת "מה" ממש, שעל ידי שהיה רוצה להעלות כל ההבלים לקדושה עד שבא לבחינת "מה", ודי למבין. (ואולי שהוא בחינת "רשעים יכשלו וצדיקים ילכו בה"). עד שנמצא "מאה שערים" בבחינת עשיה, זכה אחר כך לברכה, %break שהוא בחינת שמיעה, שהוא מ"מה" נעשה למאה, היינו שהוא ממשיך בחינת אלופו של עולם בתוך ה"מה", נעשה מאה ברכות. %break וכן להבין ענין תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב נקרא בתורה יה"ו, כמו שנאמר "ונחנו מה", שמקודם צריכים להיות בחינת מה שמאמין בדברי חז"ל, %break אזי זוכים לבחינת "מאה" היינו לה' תתאה, שבזמן שה' תתאה גם כן מאירה, היינו כשממשיכים את היה"ו לתוך הה' תתאה אזי יש שלימות, ונקרא מאה ברכאן. %break וזה סוד אור, מים, רקיע, שהם מאה ברכות, שצריך אדם לעשות בכל יום, שהוא סוד, "ויגזור אומר ויקם". %break "אור", היינו מקודם היה בחינת אור. ואחר כך נתצמצם ונעשה מן האור "מים". ואחר כך נגזר שנעשה "רקיע" בין מים עליונים לתחתונים, שהאדם מרגיש, שהוא מתחת לרקיע, שנעשה בפירוד, אז הוא בוכה, שזה סוד "מים תחתונים בוכים". %break אז מתקן את עצמו ובא לשלמותו, שזה ענין "ויקם", שנתקיים מאמר ה', זאת אומרת שנרגש ה' על כל הבריאה, שזה סוד מאה ברכות. וזה סוד "וישב יצחק בבאר לחי רואי". היינו שהשיב כל ההבלים ובירר אותם לחי ראי (שהוא ענין לח"י עולמים). %break וזה ענין השלשה בארות, היינו ג' בירורים: א) "עשק", היינו שהוא ראה, שהקליפה עושקת להקדושה, שהוא על ידי, שמציירת ציורים על ה', שאינו חס ושלום בבחינת "אהבה נפשי", ואומרת שהיא ציור ה', %break כענין שנאמר בשרה "ואקל בעיניה", שהיא עושית ציורים ואומרת, שהיא צורת השכינה הקדושה. נמצא, שהיא עושקת הצורה האמיתית. %break וזה ענין "השתא עבדי", לפי הצורה שהשפחה נותנת על דביקות ה'. "לשנה הבא בני חורין", היינו שמהיום והלאה אנו מקבלים הצורה אמיתית, כדרך בנים ולא כדרך העבד, שנותן צורה בני חורין, שנעשה חורין מהצורה הזאת. %break ואח"כ בירור ה-ב) "שטנא" על דרך "אוהבי ה' שנאו רע". ודווקא על ידי רע זוכים להיות רעים אהובים, שהוא אומר, שאין זה הצורה כמו שהסטרא אחרא עושית בבחינת עושק, אלא שהצורה אמיתית הוא בחינת "רעים אהובים", %break כמו שכתוב, "את שהאהבה נפשי ראיתם, בקשתי את שהאהבה נפשי, כמעט שעברתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו". %break ג) ואחר כך בא לבאר, היינו לבירור, שנקרא "רחובות", "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". וזה ענין, "וישב יצחק בגרר", היינו שנגרר אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם, שזכה להשגחה פרטית. %break וזה ענין "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן", מקודם נעשה מן הצפרדע על ידי הכאות שהוא רוצה להכניע, המה נתרבו. עד שרואה בירה אחת דולקת, שהמה רק הרהורים אחרי ה'. %break %page 1894 "עולה מן המדבר", בזמן שהאדם עדיין בתוך המדבר, היינו בין הקליפות, "כתימרות עש"ן", היינו שבחינת עולם שנה נפש, הכל אצלו כתמרות עשן, %break שאינו יכול לסבול אותם ובורח מהם, שזה ענין "על הרי בתר". "הרי", היינו הרהורים רעים, שזה ענין ובתר, ותרגום פגרים, שמזה נעשים מתים, שנפרדים מחיי החיים. %break וזה שאומרת השכינה הקדושה, "ברח דודי על הרי בשמים", שעל ידי ח', היינו נחית דרגה, שמקבל הכל בבחינת עשיה, זוכה אחר כך, שמאלו ההרים נעשה בשמים, היינו כנ"ל שמעלה הכל לקדושה. %break שזה סוד "מור", שמקודם שמרגיש בחינת מרירות בכל העולם שנה נפש, זוכה לבחינת "לבונה", ללובן העליון, שהוא ענין מאה ברכות, היינו מה-ח' נעשה ק', היינו ברכות. %break וזה ענין שר של שכחה נקרא פה-רע, היינו על ידי שמדברים רכילות ולשון הרע על ה', על ידם ה' משכח אותן שיזכירו, יען שזה פגם גדול כנ"ל, הנקרא עושק, שהצורה הזאת אינה אמיתית, %break אלא שהוא יתברך בחינת טוב ומטיב, שהוא נקרא "אהבה נפשי". ואז יכולים למצוא אותו. מה שאין כן הצורה של הסטרא אחרא אינה יכולים למצוא, מפני שאינו במציאות. %break וזה ענין "אבקת רוכל", שאפילו אבק לשון הרע, הנשאר בגוף אחר כך, אחר הדיבור של לשון הרע, גם כן מזיק. אלא כשמקבל הכל בבחינת עשיה למעלה מהדעת, אזי הוא זוכה לאורות גדולים, %break הנקרא בחינת "ריח", שהוא "והריחו ביראת ה'", הנאמר במשיח, שאינו יכולים לקבל אורות, אלא כריח העולה ממטה למעלה. %break וזה ענין כשם שיש שעשועים במ"ן, כך יש שעשועים במ"ד. היינו, לפי השמחה שיש לו בזמן של העשיה, כך יש לו שמחה במ"ד, היינו בהשמיעה. שעיקר הוא ההכנת הכלים, שהוא ענין התהפכות לכלים דהשפעה. %break %H תולדות %break עיקר העבדות היא בבחינת "עמי אתם בשותפות", כי לולי זה, היה אדם יכול להיות כדבובתי דבת יומא, שבבוקר נולד ובערב הוא מת, %break היינו כי מצד ה' יתברך האדם יכול לקבל את המגדל מלא כל טוב ביום אחד. אם כן למה צריך האדם ע' שנה, ובכל שנה שנ"ה ימים, זהו מטעם שעמי אתם בשותפות. %break "גרגרן לא עלתה בידו, אלא רגזנותא", היינו הרצון לקבל, שזהו שייך לאדם, שאצלו יתברך אינו נמצא מין כזה. ובכדי שהאדם יהפוך אותו לקדושה, %break והאדם משמש עמו בכל פעם ופעם עם אותו העבודות שעשה אתמול עושה היום ומחר גם כן, עד שנמאסת בעיניו ומתחבר לקדושה. %break שזה ענין "אז יודע בין עובד ה' ללא עבדו", היינו משום ששניהם עושים אותו הדברים, ואותה השטותים, אלא שזה מביא כל השטותים לקדושה. %break שזה ענין "הבל הבלים אמר קהלת", היינו שהקהיל כל אותם הבלים לקדושה, שמהם באים יחודים גדולים, ששורש כל הבלים הוא הצפר- דע, אלא על ידי ההכאות נתרבו, %break כמו שכתוב "ובאו בביתך ובמעיך", שהשרש הוא בחינת ידיעה כל ועשיה, שזה נוהג בין במוחא ובין בליבא, שברוחנית מוחא וליבא חד הוא. %break אלא אצל האדם נראים כשנים, שזה ענין שליצני הדור היו אומרים שמאבימלך נתעברה שרי, היינו שיצחק הוא בן אבימלך, שהוא בחינת נכרי ולא בן אברהם, שהוא אב האמונה, אלא שהוא מה שעושה, הוא רק מבחינת שמיעה, שקודמו לעשיה. %break לכן צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, היינו "פנים" נקרא השרש של הבינה, שכל היסוד שלו הוא רק בבחינת שמיעה, אלא שהוא על מנת להשפיע שליצני הדור היו רואים, %break שיצחק עושה בבחינת הקבלה, היינו בבחינת שמיעה ולא ניכר בין מי שעושה בקבלה על מנת להשפיע או בקבלה לעצמו. %break %page 1895 וזה ענין שהוא העלה כל ההבלים והשטותים לקדושה כנ"ל, שהוא בחינת "עמי אתם בשותפות", שהוא עשה מקודם את העשיה בשלמות. %break שזה סוד "לא בסבי טעמא", היינו אברהם היה רק בחינת "טעמו וראו כי טוב ה'", "ולא בדרדקי עצה", שהוא תיקון בבחינת עצה, כמו שכתוב "ויחץ את העם לשני מחנות", היינו שחילק בין אוהל לאה לאוהל רחל, נמצא שעדיין אין שלימות. %break מה שאין כן יצחק אמר סדר כל ההבלים, היינו חשבון השינה וצלייה ואכילה וכולם העלה לקדושה. על זה אמר, "פלגא עלי ופלגא עליך", היינו שנעשה שותף למעשי בראשית. %break %H נפש ישראל %break "לפיכך נקרא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב, כאילו מאבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ל"ז). %break ויש לומר, למה אמר הכתוב כך, הלא יש לנו בתורה חילוקים בין יחיד לרבים, שהיחיד נדחה בפני הרבים, וגם השכל מחייב, שיחיד הוא יחיד ולא רבים. אם כן מהו הטעם שהכתוב אומר, שהיחיד דומה לרבים. %break הנה על דרך המוסר חז"ל אמרו, "עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ'). ומדוע הוא כך. הלא אנחנו רואים, שיש בעולם רשעים, וזה ידוע שבכל דור יש לנו צדיקים, כמו שאמרו חז"ל, "אין לך דור שאין בהם אברהם" וכו'. %break אם כן היה צריך להיות ניכר בהכלל את הזכות מה שהצדיקים גרמו, אלא אנו רואים כי מי שהמציא איזה המצאה בחכמה ומציאויות, אז החכמה הזו שהחכם המשיך, מספיק לכלל כולו. זאת אומרת, %break מי שרוצה לעיין בהחכמה, יכול ליהנות מזה שהחכם המשיך לכלל. אבל בטח מי שאינו עוסק בחכמות, אין לו שום שייכות לזה החידוש, שהחכם המשיך. %break כמו כן ברוחניות, "עשה מצוה אחת הכריע את כל העולם כולו לכף זכות", היינו מי שעוסק בעבודת ה', הוא יכול ליהנות מהאורות, שהשיג על ידי ההכרעה שלו. %break נמצא לפי זה, "המקיים נפש אחת מישראל", היינו מי שעשה ההכרעה לכף זכות, הוא מקיים את הנפש שלו, כי הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא, בלי הכרעה הוא "מחצה על מחצה", %break בדומה לאדם, המפרכס בין חיים למות. ובזה שהכריע, נעשה על ידי זה לבחינת חיה. נמצא שהאורות, שהמשיך, מספיק עבור הכלל כולו. %break וזה ענין על צדיק אחד העולם עומד, היינו שהאור, שהוא המשיך, הוא על דרך נר לאחד נר למאה. לכן, המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף חובה, אזי מאבד עולם מלא, %break היינו שהאור, שהיה מספיק לעולם כולו, הוא מנע שיתגלה האור הזה. וזה ענין, ש"חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם". %break וזה שמדייק, "המקיים נפש אחת מישראל", היינו שהכוונה על נפש בבחינת ישראל, אבל באומות העולם לא, משום שהכוונה על בחינת הכרעה דישראל, שנקרא שהכריע לכף זכות. %break לכן בא הרמז על ישראל, היינו ש"אתן קרויין אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". כי כל דבר רוחני מוכרח שיהא לו אחיזה בגשמיות. לכן כשמקיים נפש ישראל הגשמי, %break יש לו אותו דין של המקיים נפש ישראלי הרוחני, משום שבבחינת ענף ושורש, אז הנפש הגשמי דישראל מרמז על נפש הרוחני. אבל צריך לדעת שעיקר הכוונה על הרוחני. %page 1896 %break %H חכמה ותפילה %break "וחנה מדברת על לבה, ויחשבה עלי לשיכורה". ויש לשאול, מדוע לא למשוגעת. %break זה ידוע, שענין תפלה צריך להיות "וקולה לא ישמע", היינו לא לעצמו, אלא להשפיע. וזה ענין "כי מה' שאילתיו", כי כל תפילתה היתה מבחינת "לה'" ולא לעצמה. וענין חכמה מלמעלה למטה נבחן לבחינת שיכור. %break והוא חשב, שכוונתה על חכמה דבחינת מעלה למטה, אבל כוונתה היתה על ליבה, היינו שבחינת לבה הוא לא בסדר. וזה פירוש שמדברת על מה שאין ליבה בסדר. %break ו"עלי" שעל לבה הכוונה על מה שאין חכמה מתפשט לתוך הלב, שנקרא חכמה מבחינת מלמעלה למטה. וכונתה על לבה, על מה שאין הלב בסדר. היינו, שתפילתה היתה, %break מדוע מגיע לה כל כך עונש גדול, שהלב יהיה משתוקק על המשכת למעלה למטה, ובקשתה היתה, שה' ישלח לה רוח טהרה, שהלב ישתוקק על בחינת ממטה למעלה. %break %H הגדרות (ב') %break אש כאריה אש ככלב: אש הוא יסוד הכל"א, מהיותו בנפילה. והוא סוד החסד. גיבור כאריה. והוא סוד חוש הראיה, אשר המעשה מסתדר תחתיו, אם טוב ואם רע. %break זאת זכרון בספר: ספר מלשון סוף אור ובסוד "שומרי הסף". וזה שאמר ה' למשה, "כתב זאת" וכו'. כי הדבר הכתוב אינה תמיד בחוש הזכירה, והעיצה "וימצא כתוב", כי ברב הזמן נשכח ועל ידי הסופאור נזכר. %break עמלק וקריעת ים סוף: המה ב' הפכים. כי סוד קריעת ים סוף הוא הסתלקות והעלמת אש של הדיוט בחינת אחרונה, שנקרא כלב, שזה סוד "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", %break דעל כן "היתה יהודה לקדשו" לבחינת או"א, סוד קדש באש של גבוה וקפץ נשיאם לתוך הים והלך כביבשה, והמצרים, הנמשכים אחריהם, מתחילתם, כי נעלם ונקרע בחינה אחרונה ככלב. %break ואז התענגו מאוד "שש מאות בחור", שהוא סוד ו"ק דגדלות, "ושלשים על כלו", שהג"ר גם כן הופיע להם, שזה סוד "מצרים רודף אחריהם", לשון יחיד. %break ואז "סוס ורוכבו רמה בים", "כמו אבן במים עזים", כי אלו המים, שהיה בהם מבחינת כלב מי דמקוה"נ אשר כבר עמדו לישראל כחומה, בסוד הקריעה, "ולא יחרץ" וכו', חוזרו וניעורו על המצרים ונפלו למשברי ים. %break רפידים: ומאז באו לרפידים, חזר האי כלב, שטבע לשלישים דפרעה. וזה סוד, "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים", כי מאחר שנקרע להם בחינה אחרונה, חזרו לקימה דאומ"צ, %break שהוא סוד ביזת הים, וממילא לא היה להם שום יראה, כי אין כלב נובח. וממילא חזרו וניסו את ה', "היש ה' בקירבנו אם אין", כמעשה השלישים דמצרים. %break ואז לא היה להם מים לשתות, כסתימא דתחת אומ"צ, שנקרא חורב בלי מים (ואף על גב שגם בתוך הים באו בחרבה ולא נתעייפו, וראתה שפחה על הים וכו', ותינוקות שבמעי אמם אמרו שירה, %break התם היה לשעתם לסיבת הנס דהצלה ממצרים, ולא היה זמן לצמוא למים, ודי למבין). ואז הכה בצור ויזובו מים. כלומר, שהוריד משה את ידו. ונודע, שבעת שהוריד, "וגבר עמלק". ועל כן "ויבא עמלק". %break %page 1897 דברי רש"י, משל לאב וכו' ראית את אבא: כי כבר נשא ה' יתברך על כתפיו, בסוד "כנשר יעיר... ישאהו על אברתו" בסוד אריה. ונתן להם חפץ: ביזת מצרים, ונתן להם ביזת הים, כי רכוש גדול זכו ממצרים, %break על דרך השאלה אישה מאת רעותה, כי בעת שקליפה הרעה תלה סרחונה בעליונה, וישבו על סיר הבשר, שהרגו ה', דהיינו נבילה וטריפה ולא שחיטה הנשחט בידי אדם (ממקוה"נ), הגם שאיגלאי מילתא למפרע (שהוא ארץ לא להם), שאין כאן שום פסול. %break וכל כלי ברזל לא נשמע חס ושלום, שבגילוי זה יצאו משם, בסוד "אני ולא שליח". עם כל זה כבר היה לחומסים כלי כסף וכלי זהב הרבה מאד. וזה סוד "ושאלה אשה מאת רעותה". %break ונמצא, שזרע קודש, שאין ברשותם ובכוחם להבין כלום בעבודת כלים וכו', בכוח השעבוד מהקליפת מצרים בהם בעל כורחם, היה להם זכות לשאול גם כן לרשותם על איזה זמן. %break ואחר כך, "והאיש משה גדול בעיני פרעה" וכו', והכירו את בני ישראל, שהם מבחינת זרע קדש ואיגלאי מלתא, מכל מקום מצאו חן ונתנו להם הכלים. %break ביזת מצרים: הוא סוד גילוי החסדים מעת היותם בשעבוד בסוד אור העליון הזרוע. %break ביזת הים: הוא סוד הקימה, כי באו בחרבה. והוא סוד ה' ימלוך, כי ראו "מצרים מת על שפת הים". כלומר הוי-ה נלחם, כי המים נצבו כמו נד מכל"א אריה מימינם וממקוה"נ כלב משמאלם. %break והם באו בחרבה (סוד הר חורב) בתוך הים. ושם היה ברשותם כל טוב מצרים, אשר שאלו להם. %break ואחר כך, כשהמצרים באו אחריהם, וישובו המים העליונים מימין ויכסו הרכב, ואז ניצולו בני ישראל ואמרו, "זה אלי ואנוהו". ולא רצו עוד לשוב לפי תהום שבמקוה"נ בעבודת השלישים. %break ואחר כך ראו אותם מת על שפת הים, דהיינו אותו חלק שנקרע מעל הים בחינת הנד שמשמאלם, זהו שהמית אותם. %break %H אש, רוח, מים, עפר %break אש, רוח, מים, עפר, חלום, חלב, חלבנה, פושעי ישראל, שינה, אכילה ושתיה. %break אש מים הם י"ה. רוח עפר הם ו"ה, מ"ה וב"ן, כנודע. אמנם כל זה אחר שיתוף מדת הרחמים בדין. ונתחלקו המים עצמם לה' במים עליונים, וה' במים תחתונים, שהוא סוד הוי-ה דס"ג העיקרית. %break ויש חילוק ביניהם, כי אש מים רוח הם מדת הרחמים בעיקר ומדת הדין בהתכללות. %break האש הוא סוד מקור החיוני (כל"א), שזהו ההבחן בין החיים שהוא חם, ובין המות שהוא קר. וכן חיים מלשון חום, והאדם ניזון ממנו בסוד השינה. %break המים הוא סוד מדת הרחמים בעיקר ומדת הדין בהתכללות. ב' פעמים מי מי, יסוד המים ויסוד החומצי. ועל כן יסוד המים ראוי לאור והדלקה, ויסוד החומצי מלשון חומץ יין חומ-עץ, %break כי כוח הדין פועל שם בהתכללות. ועל כן האדם ניזון ממנו בלי טורח, כי באימא עילאה אין טרחא יתירה. %break הרוח הוא סוד עמוד"א המכריע באש ומים ועולה עד הכתר. ועל כן הוא בחינת שורש החיוני, שיש בו מן האש גם כן, כמו מן המים, שהוא סוד הקימה והידור יחדיו. ועל כן האדם ניזון ממנו בזווג תמידי ולא פסיק. ואין שום טרחא בהזנתו, אלא נמשך מאליו. %break העפר הוא סוד מדת הדין בעיקר ומדת הרחמים בהתכללות. ועל כן אין האדם ניזון ממנו בדרך ישר, כמו ממים ורוח כנ"ל, אלא בדרך חרישה, וזריעה, וקצירה, ול"ט מלאכות, בסוד הכתוב "בזיעת אפיך תאכל לחם". %break %page 1898 והיינו בסוד הבירורים במחשבה, בסוד מלאכת מחשבת, כי המים והרוח שעיקרם מדת הרחמים, על כן אין שם מלאכת מחשבת, כי הבירורים נעשים מאליהם בלי טורח. %break מה שאין כן העפר, שיש בו מבחינת אימא ומדת הרחמים מעט מעט, וצריך התאמצות להכירו תמיד ולבררו. %break וזה סוד עינים, אוזן, חוטם, פה בסוד השורשים, שנקרא חושים, בסוד הכתוב "ובני דן חושים" ו"חושי הארכי" ובסוד הכתוב, "אזני שמעה ותאשרינו עיני ראתה ותחמדינו". %break כי העינים והאזן הוא סוד ע"ב ס"ג, י"ה, אש ומים. ועל כן פסולת היוצא מהעין הם הדמעות בסוד המדמע, שהוא סוד השיתוף הנגלה באוזן, בסוד מים חיים. ופסולת האזן סותם השמועה. %break חוטם פה, שהוא סוד ו"ה, מ"ה וב"ן, רוח עפר: ויש בחוטם ב' נוקבין דפרדשקא, מאחת חיין ומאחת חיי דחיין, שהא' הוא סוד החסדים והידור, והב' הוא סוד הקימה. ופסולת, %break היוצא מחוטם הוא בריבוי. מה שאין כן בעין ואוזן. והפה הוא סוד העפר, והב"ן, ששם השיניים טוחנות המזון בטרחא יתירה, ופסולת שלו הוא רב ביותר מכלם, שהוא רוק הפה. %break בשעת שינה האדם עוצם עיניו ושוכב בלי הכר קומה במשהו, שהוא סוד "עוצם עיניו מראות ברע". ועל כן יכול להיות ניזון אז מגבוה מעל גבוה, שהוא יסוד האש (כל"א בנפילה) ואז ניטל ממנו האחת מצלעותיו וכו'. %break חלום מלשון חול-אם. חלב מלשון חול-אב. וחול אב, הוא סוד החלבנה והתפילה מפושעי ישראל, שאמרו, מה נועיל כי נפגע בו ועשו מקדש חול, כי יצא מאפם והיה לזרא. %break וחלום הוא סוד האש הלוחם את המים ומרתיח אותם, ו"בן כסיל תוגת אמו". כי אז כל הדמים יחד מתקבצים אל הלב, וטמא וטהור יחדיו שם. ועל כן כשמקיץ משנתו, נמצא קצו בסוד דם טהור, %break שנשפע מהלב לכל האברים, וזה סוד "והקיצותי כי ה' יסמכני" בסוד הסמך, דהיינו מאימא עילאה (להיות השינה בסוד ם ישסו"ת). %break וזה סוד "אני ישנה ולבי ער", משום ש"קול דודי דופק, פתחי לי", שהוא סוד הזנה מיסוד האש, כנ"ל. "קמתי אני לפתוח", היינו בסוד סמך כנ"ל. דעל כן לא יש נון באשרי, שהוא נפילה משום הסמך דקיצה כנ"ל. %break וזה סוד "מור עובר על כפות המנעול", כלומר משום דנחקקו כפות ומנעול בעת השינה מאחת מצלעותיו, דהיינו אימא. ולפיכך אפשר עכשיו להאור לבקוע ולעבור שוב דרך המנעול הנעשה, שהוא סוד ממית ומחיה ומצמיח ישועה, דאי אפשר בלאו הכי, והבן. %break וזה סוד "מה יפו פעמיך בנעלים", דהיינו דאימא. בדומה ל"של נעלך מעל רגלך" דמשה, שזה סוד "כי המקום שאתה עומד עליו", מקום דמשה, שהוא סוד יסוד אבא, שהמקום שלו הוא סוד יסוד אימא. והבן. והיא ודאי אדמת קודש. %break %H היום לעשותם %break "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". היינו שצריך לעבוד לשמה. אם כן מדוע הוא צריך לזכור "ומחר לקבל שכרם". %break אלא שיש כאן ב' עניינים: א. להאמין שיש בתורה ומצוות תענוג נפלא עד אין קץ, שכל תענוגי עולם הזה הוא רק בערך נהירו דקיק מזה שיש במדרגה הקטנה שבקדושה, כמו שכתוב בזהר ובכתבי האר"י, %break אחרת הוא מזלזל בכבוד התורה ומצוות. ובכדי שיהיה כוונתו על מנת להשפיע, לכן הוא צריך לאמור "ומחר לקבל שכרם", היינו שאומר, עכשיו אני רוצה לעשות בחירה ולקבל על עצמו עול תורה ומצוות רק לשם שמים. %page 1899 %break %H להפיל זרעם בגוים %break "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, זה שאומר הכתוב, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואים... אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, %break כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכן הכתוב אומר, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים, ולזרותם בארצות, נשיאות יד כנגד נשיאות קול" (מדרש רבה שלח ט"ז). %break להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה, יש לפרש ענין בית המקדש. הנה בזמן, שהאדם זוכה לשעתו להארה דקדושה, נקרא זה שנכנס לבית המקדש. %break וחורבן בית המקדש הוא בזמן שלוקחים ממנו בחזרה את ההארה. והחורבן בא בזמן שהאדם חוטא, היינו בזמן שמשתמש עם הארה זו עבור שיהנה ממנה בליבא, או שמקבל ממנה סמיכה במוחא, אזי היא מסתלקת ממנו. %break יש קול ה' ויש קול של תחתון, הנקרא, קולה, או קולם. "קול ה'" הוא בזמן שהוא מדבר, רק כדי שיהיה מזה נחת רוח למעלה. קול התחתון הוא, שהדבור הוא בשביל שיהיה נחת רוח לאדם. וזה שכתוב, %break "ויתנו את קולם". כמו כן, "נתנה עלי בקולה", זהו שגרם את כל החורבן. %break ובזמן החורבן, בית המקדש אינו נשאר על מקומו, היינו כמו המצב, שהיה לו לפני שזכה לבית המקדש, אלא יותר גרוע, כי יש כלל, אם האדם אינו עולה אז הוא יורד. %break לכן מחמת החטא, חוץ מזה שלוקחים ממנו מה שנתנו לו, אלא מענישים אותו גם כן, שזה נקרא, שגלו לבין האומות, שנופלים תחת התאוות ורצוניות של האומות העולם. וזה פירוש, וישא ידו להפיל אותם במדבר, שאין שם מקום ישוב הדעת של קדושה. %break "ולהפיל זרעם בגוים", הכוחות, שנקרא זרעם, הוא עבור התאוות הגוים, שלא יכול לעשות שום עבודה, אלא בשביל שיהיה מזה הנאה לגוף, שהוא בחינת גוים. %break "ולזרותם בארצות", שכל מחשבותיהם הוא מפוזר לחשוב מה שעמי הארץ חושבים. וזה שאמרו, "נשיאות יד כנגד נשיאות קול", שהם חטאו רק בקול, שהיה להם מחשבה לטובה עצמם. אבל היה להם החשק להיות בקדושה. %break אבל כנגד זה היה נשיאות יד, היינו שנפלו יותר למטה, שאין להם חשק רק לדברים גשמיים. אבל זהו לצורך תיקון, כי אחרת לא היו מרגישים את החסרון, שצריכים לתקן המעשים, %break אלא שהיו מסתפקים במיעוט, היינו במצב שהיה לפני שזכו להארה, היו מסכימים להישאר כך. אבל כשנופלים יותר למטה, אז יש תקווה, שסוף כל סוף, החי יתן אל לבו ולעשות תשובה ויבנה בחזרה את בנין בית המקדש. %break %H מדת האמת (ב') %break יש בכוחה של אמת להאיר לאדם בחינת חיות, אף על פי שהאמת הוא מר ורע. %break כי אנו רואים הרבה פעמים, כשאדם רואה את שיפלות מצבו, ומכל מקום הוא שבע רצון מזה, היינו שיש לו חיות. ובמקום שהוא צריך להצטער ולהרגיש ברוע מצבו וירגיש מרירות, הוא מרגיש הנאה ותענוג. %break ואנו רואים בגשמיות, בזמן שהוא רואה, שהוא נמצא בערום וחוסר כל, ולחבריו יש כל טוב, הוא מרגיש עצמו ברע, ואין לו מנוחת הנפש. וברוחניות, כשהוא רואה את שיפלות מצבו, יש לו מזה מנוחת הנפש. %break %page 1900 והענין הוא, כי ברוחניות תלוי הכל במדת האמת, כי בשיעור שהאדם נמשך אחר השקר, בשיעור זה הוא נעשה מרוחק מה', כמו שכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני". %break לכן כשרואה את מצבו האמיתי שלו, שהוא נמצא במצבו הרוחני בערום וחוסר כל, והיות שזהו אמת, לכן האמת מאיר לו, שיהיה לו חיות. %break ועל ידי החיות הוא משיג שיעור בטחון, שמכאן ואילך הוא יוכל לתקן את מעשיו. ועל סמך זה הוא מתעלה בשיעור הביטחון, ומתחיל להכנס לעבודת ה'. %break מה שאין כן מי שמרמה את עצמו ואינו רואה את האמת, הוא ישאר לעולם במצב הירידה והשיפלות, ואין מי שיוכל לעזור לו בזה, כי אינו מבקש עזרה, מטעם שאינו מרגיש שחסר לו מה שהוא ברוחניות. %break %H ענין ימין ושמאל %break הנה תחילת העבודה היא המשכת האור, הנקרא ימין. ולאחר מכן צריכים לגלות כוח הדוחה, שהוא התנגדות להתלבשות, שעל ידי זה יש לו אור חוזר, שהוא כלי לקבלת השפע. %break ובשיעור שהוא יכול להחזיק את הכוח הדוחה, באותה שיעור מתקיים אצלו השפע. %break וזה סוד, "שויתי עזר על גיבור", ולכן כשבא אליו השפע הוא צריך להתחזק ביותר עם בחינת אחוריים, לדחות השפע. וזה פירוש האור ישר והאור חוזר תלויים זה בזה ורדופים זה מזה, כי בזמן שהבינה מחוסרת מחסדים אז פנתה פניה מחכמה. %break והסיבה הוא, היות שחסר לה כוח דהשפעה, לכן אינה יכולה לקבל חכמה, הנקרא בחינת חיה, שהוא החיות של המדרגה. אלא לאחר שהיא מקבלת אור חוזר ממלכות שאז נקבעה בה הכוח דהשפעה, אז היא חוזרת ומקבלת חכמה. %break ולאחר שהיא מקבלת חכמה, אז עוד הפעם חסר לה חסדים, היות שהיא עסוקה עכשיו בקבלת חכמה, לכן היא חוזרת לבחינת אחוריים, היינו שמפסקת מקבלת חכמה וחוזרת להמשיך חסדים. וכן חוזר חלילה. %break לכן נמצא שתלויים זה בזה, כי בזמן שיש לה חסדים היא מקבלת חכמה, אחרת היא אינה מקבלת. וכמו כן רדופים זה מזה, כי כשיש לה חכמה חסר לה חסדים. וזה נקרא "והחיות רצוא ושוב". וכך הוא הסדר תמיד. %break מה שאין כן מי שנאחז בקצה אחד, עליו נאמר, "ומחץ פאתי מואב". וזה סוד "ישראל אית ליה נענוע עכו"ם לית ליה נענוע". ענין "נענוע" נקרא בחינת רצוא ושוב, שבאופן בזה הולכים מחיל אל חיל, כטבע האור, המתנוענע לכאן ולכאן, פעם בימין ופעם בשמאל. %break %H ענין קרבן %break הנה אנו רואים, שקרבן מוכרח להיות תמים בלי מום. פירוש, יש אנשים שמקריבים את חייהם ומוסרים את נפשם לעבודה זרה, שהוא במקום שאין להם טעם בחיים, שרואים שכל העתיד העומד לפניהם, הוא רק יסורים ומכאובים. %break וזה מסיבות שונות, יש שהגיעו למצב זה על ידי שהפסידו את רכושם, ומרגישים שאין טעם בהמשכת חיים בלי רכוש, וחושבים שרק זה הוא יסורים הכי גדולים שישנם בעולם. %break %page 1901 או שיש להם הרבה חובות ואין להם לשלם ולא יכולים לסבול את הבושה, מפני הנושים, ומרגישים מזה יסורים גדולים. וגם הם חושבים שזהו היסורים הכי גדולים, שישנם בעולם. ומשום זה אין להם חשק להמשיך את חייהם. ולכן הם מאבידים את עצמם לדעת. %break נמצא שכל הקרבת הקורבן הוא לא בשביל ה', אלא בשביל עצמם. וזה נקרא שמקריב קרבן לעבודה זרה. %break ויש לפעמים, כשאדם נמצא במצב של אבוד מסיבת גורמים הנ"ל, ואומר שהוא מסכים עכשיו לעבוד את עבודת ה', עד למסירות נפש, מטעם שרואה שמהחיים הגשמיים אין לו שום חיות, %break אלא לפרוש את עצמו מכל עניני הגשמיים, היות שהוא נשאר בערום וחוסר כל, כנ"ל, לכן הוא מוסר את עצמו לרוחניות. %break גם בזה, הגם כי מקריב עכשיו קרבן לה', מכל מקום יש פסול בקרבן זה, כי החיים הגשמי, שנותן לקרבן יש בו פסול, שאין הוא בעל חסרון. כי אם לא היה בקרבן חסרון, לא היה מקריב את החיים הגשמי, אלא היה לוקח אותו לעצמו ולא לה'. %break וקרבן בלי מום נקרא, שאין בו שום חסרון, ומכל מקום הוא מוסר נפשו לה', מטעם להשפיע נחת רוח ליוצרו, שדווקא הקורבן הזה נקרא "אשי ריח ניחוח לה'", כי אין לו חשבון עם עצמו, אלא כל כוונתו הוא רק בלתי ה' לבדו. %break %H השגה כללית ופרטית %break יש הבחן לראיה והשגה כללית להשגה פרטית. השגה כללית נקרא, שבאופן כללי הוא משיג את הדבר. %break למשל כשאדם רואה מרחוק עיר גדולה וראה מרחוק שאנשים מסתובבים בעיר, ורואה סימנים של בתים, זה נקרא ראיה כללית, היינו שכל הפרטים נכללים בעיר. %break זאת אומרת אפילו אחר כך שמתקרב להעיר, ונכנס בתוכה, ורואה כל פרט ופרט בפני עצמה, היינו היופי של העיר, צורת הבתים, והגנים, והמגדלים, ועושרה של העיר, יש לה הרבה בתי חרושת, %break והרבה חנויות, מלא כל טוב מכל מיני סחורות, שישנם בעולם, הרבה בנקים, ואופי של האנשים, אנשים טובים ורעים, חכמים ועמי הארץ, יופי של אנשים קטנים או גדולים וכדומה - אבל מכל מקום לא ניתוספו לו על הכלל שום דבר, היינו שמרחוק היה רואה עיר, וגם עכשיו. %break וכששואלים אותו, אפוא היית, הוא משיב להם, אני הייתי בעיר, היינו הן מרחוק והן מקרוב, הכל היא אותה עיר. %break ורק התועלת הוא מהפרטים, שיש לו עכשיו ההתפעלות ממה שראה בתוך העיר, מה שלא היה לו מקודם, הגם כשהיה מחוץ לעיר, היה יודע שיש הרבה פרטים, מכל מקום ההתפעלות לא היתה לו, %break כשהיה בעיר היה לו היכולת ליהנות מכל הפרטים, מה שאין כן מהכללות של העיר לא היה יכול ליהנות. היוצא מזה, שהשגה פרטית הוא עיקר הנאה והחמדה. שמביאו לו חיות מזה שנודע לו הפרטים, מה שאין כן מהכלל. %break ודבר זה נוהג בכל מצב ומצב, בין לטוב ובין לרע, כי בזמן שרואה איזה מצב של רע באופן פרטי, אז הוא מתפעל מהרגש הרע, ויש לו האפשרות לתקנו, שהרגשת הרע מביאו לידי גלוי כוחות נעלמים, שמוציאם לפועל ומטכס עצות עמוקות, איך להינצל מהרע. %break כמו כן ממצב טוב, פירוש שבאופן כללי הוא יודע, שיש לו כל טוב, מכל מקום הרגש וההתפעלות כמה שיכול ליהנות אין לו, מסיבת שחסר לו הפרטים מכל הדברים. ולכן אין הוא יכול לתת השבח וההודאה לה', כמה שצריך לתת. %break %page 1902 והיות שעיקר גדלות האדם תלוי בהשגותיו, ולא הושג לאדם רק בזמן אם הוא נותן ההלל וההודאה לפי ערך ההשגה שנתנו לו, לכן הוא צריך להשתדל בכל פעם להכנס לתוך הפרטים, %break בכדי שיוכל להתפעל מהפרטים, ויהיה לו היכולת לתת השבח וההודאה הראוי, ואז הוא יעלה מעלה מעלה. %break %H הוא ושמו אחד %break הנה יש להבחין בין הוא לשמו: "הוא" נקרא הבורא, "שמו" נקרא כלפי הנבראים, שענין שמו שייך דווקא כלפי השני. וכלפי עצמו לא שייך ענין שמו. אלא בזמן שהשני מדבר משמו של ראובן כונתו במילת ראובן על ראובן עצמו, היינו ששמו מראה על הוא. %break ולפי זה יוצא, בזמן שאנחנו אומרים, שהוא נקרא רצון להשפיע, אזי שמו מכונה בזמן שההוא מגולה אצל השני. זאת אומרת אם השני משיג את הטוב על ידי זה שממלא אותו עם כל טוב, %break ואין לו שום חסרון, שיוכל לומר, שעל מקום זה שורה הנהגה אחרת חס ושלום, אלא שהכל הוא בחינת טוב ומטיב. %break ולפי הנ"ל יש לפרש את המאמר של פרקי דרבי אליעזר, "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", שענין "אחד", היינו על כונה אחד, שהוא להטיב לנבראיו. שענין נברא הוא המקום חסרון, %break ואם המקום הזה ממולא מכל טוב, אזי רואים ששמו נקרא "טוב ומטיב", היינו שמגולה אצל המקום הזה את רצונו להטיב. %break נמצא, שהרצון, שבזמן להטיב נקרא הוא רק אצלו, ועדיין לא מגולה אצל הנבראים את טובו. ובזמן שגם הנבראים משיגים את טובו ואין להם שום מקום לחסרון, אזי נקרא שהם משיגים את שמו, שהוא להטיב. %break מה שאין כן אם עדיין נמצא מקום לחסרון, אזי מרגישים על מקום זה, שעוד לא מגולה שרצונו להטיב, נמצא שעוד לא יכול לומר, שרצונו להטיב, כמו שהוא אצל הבורא (היות שאין התחתונים ראוים לקבל את טובו). %break לכן יש הבדל בין הוא, שרצונו להטיב, לבין הנבראים, שעוד לא זכו לראות את טובו, באותו שיעור כמו שהוא אצל הבורא, היינו את כל השיעור מה שרוצה להנות אותם. לכן אין הוא ושמו אחד. %break וזה פירוש, קודם שנברא העולם, היינו מטרם שנעשה את ההעלם וההסתר, שהוא בחינת הצמצום, שאז היה אור העליון ממלא את כל המציאות, ולא השאיר שום בחינת תענוג, שלא יהיה מגולה במקום הזה, הנקרא מלכות דאין סוף. %break מה שאין כן לאחר הצמצום, שהאור חזר, ולא האיר בבחינה המלכות, ונשאר מקום שעוד לא מגולה את ההטבה הנ"ל, היינו בשיעור שהיתה כבר מגולה בעולם האין סוף, %break לכן אי אפשר לומר אחד שהוא להטיב, כי במקום הזה, יש הפרש בין הוא, שרצונו להטיב, לבין שמו, למקום שצריך להיות ההטבה. וההטבה עוד לא מגולה כמו שהוא ברצונו של המאציל. %break ובגמר התיקון אז יהיה "הוא אחד ושמו אחד", משום שאז כבר יהיו הנבראים ראויים לקבל את כל הטוב, מה שחשב בעדם. ממילא יהיה אחד, היינו בחינה אחד, שהוא רק להטיב. מה שאין כן לפני התיקון יש עוד מקום, שאין אחד, אלא שבמקום זה נמצא חסרון. %page 1903 %break %H שני יגיעות %break "גורא בגוריה מקטל" (שלפעמים שהאומן עושה חץ בו מתקטיל האומן עצמו) (פסחים כ"ח ע"א). בעניין חמץ בפסח, שהוא בשריפה. על דרך המוסר יש לפרש, כי סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, %break בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו. %break ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע. %break וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, %break רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות: א. שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים. %break ב. שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם העיקרים בטענת הרשע. ושאר שאלות הבאים לאדם, הם רק תולדות, שנולדים מב' שאלות הנ"ל. %break ולהתגבר על השאלות הנ"ל הוא רק בכח האמונה, שענינו הוא למעלה מהדעת. שצריך להשיב להרשע, שבבחינת השכל יש מקום למה שהוא שואל, אבל למעלה מהשכל, שפירוש בבחינת אמונה, שהוא מאמין בדברי החכמים, שרק הדרך הזה שהוא לשם שמים. %break היינו בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה (ברכות ו' ע"ב), היינו ליראת שמים. %break לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. %break ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, %break שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה. %break ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, גורא בגוריה מקטל, שפירוש, שהאומן עשה חץ בו מתקטיל האומן עצמו. שהכוונה הוא, אותו חץ שהוא רוצה להרוג את האדם, %break היינו הקושיא שהרשע שואל, בו מתקטיל, היינו בהקושיא עצמו הוא הורג את הרשע, שענינו הוא, בהקושיא בעצמו משיב להרשע והורג אותו. %break זאת אומרת, שעל ידי השאלה, שהוא שואל, הוא מקבל על עצמו את מצות האמונה למעלה מהדעת כנ"ל, ובזה הוא הורג הרשע, היינו שהוא לא רוצה להביא לו הזדמנות לעשות מצוות. %break %H ויראו ממך %break "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך" (מנחות ל"ה ע"ב). תניא, רבי אלעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. %break ובתוספות שם, פירש בקונטרס, שכתב עליהם רוב השם ש' וד', ונראה דד' וי' שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שד"י. %break %page 1904 ואומר התוספות, שהטעם הוא, משום דתפילין של ראש נראין יותר משל יד, דשייך בהו "וראו", אבל תפילין של יד צריכים להיות מכוסים, דדרשינן "לאות על ידכה", לך לאות ולא לאחרים לאות. %break ש' של תפילין הלכה למשה מסיני, כתב בשימושא רבא, דתפילין צורה דשין דימינא ג' רישי, ודשמאלא ד' רישי. %break ויש לשאול: א. מדוע של ראש מגולים ושל יד צריך להיות מכוסים. ב. מדוע בימין הם ג' רישי ובשמאל ד'. ג. והלא לא מצינו שעמי הארץ יראו מהתפילין שבראש. %break הנה בברכות (דף ו'), ואמר רבי חלבו, אמר רב הונא, כל שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, שנאמר, "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". %break ולפי זה יש לשאול: א. הלא למה עד היום, שהיו לנו כל כך הרבה צדיקים, שהיתה להם יראת שמים, ומדוע לא החזירו את הכלל ישראל לתשובה. %break ב. מהו המשמעות מהפסוק, "סוף דבר", למי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. ויש לומר על דרך העבודה, שכוונת הפסוק הוא לגבי הפרט בעצמו. %break %H כי תבא %break "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (כי תבוא כ"ח, י'). "וראו... ותניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ופירשו בתוספות, היות שיש בהם רוב של שם שד"י, ש' בבתים וד' ברצועות (ברכות ד' ו' ע"א). %break היינו שהמשמעות "וראו כי שם ה'" הכוונה לתפילין של ראש, שרואים שם את השם הרוב של שם שד"י. %break ותוספות מקשה קושיא (משבת כ"ח), דקאמר שם, מן המותר בפיך ולא מפיק רצועות, ועוד, במגילה (כ"ו) קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא. אם כן משמע שהד' שישנו ברצועות לא נכנס בעיקר תפילין של ראש. %break אם כן מהו המשמעות מפסוק "וראו", שקאי על תפילין שבראש. וכן נותן טעם, שהוא בגבהו של ראש ונראין, דשייך בהו וראו, אבל תפילין של יד מכוסין, דכתוב "לך", לאות על ידך ולא לאחרים. %break ויש לשאול, מדוע תפילין של יד צריכים להיות מכוסין, ושל ראש לא. מאאמו"ר - תפילין של ראש בחינת תורה ותפילין של יד בחינת אמונה. %break %H טהרת העבודה %break תא חזי, ענה דא איהו ממזרא, דאתא צבעון על אימיה ואוליד ממזרא, ודא אתא מסטרא דרוח מסאבא דאתדבק ביה (זהר וישלח קע"ח). %break דידוע דבזמן שבא ושואל, מי או מה, ורוצה להשיב על השאלה הזאת, אז הוא "ענה", מלשון "לא תענה בריעך", היינו שמעיד אשר מצא אימים. "אימים", הוא מלשון יומם, שהוא בחינת אורות ותענוגים בהעבדות. %break נמצא שהוא מעיד על עבודתו שהוא מבחינת רצון לקבל, הנקרא שלא לשמה, היות שכל עבודתו הוא משום שמקבל תענוגים גדולים. ולולי שהיה לו תענוגים, לא היה עובד כלל. %break %page 1905 אבל צריכים לדעת, שכל הנבראים נבראו רק לכבודו יתברך. נמצא שגם היצר הרע עושה שליחו של מקום. לכן בזה שהוא בא עם שאלותיו, הוא מברר לו את המקור והיסוד של עבודתו. %break והיות שהעבודה היא תולדה מהרצון, לכן המחשבה והרצון נקרא אב והעבודה נקרא תולדה. %break נמצא, שהוא בא לשאול על אביו, היינו מי הגורם לו העבודה. וזה פירוש, "אשר מצא את הימים... לצבעון אביו", היינו שמעיד שהגורם לעבודה הוא השלא לשמה, הנקרא "צבעון", היינו צביעות, ולא אמת, הנקרא לשמה. %break והוקשה להזהר, איך היה לו היכולת להמשיך עד עכשיו בעבודה, אם הכוונה שלו היא על יסוד של שקר. אלא שהיה כאן בחינת עירוב, זאת אומרת ש"צבעון בא על אימיה". %break "אם" נקרא הנקודה שבלב, שהיא משתוקקת לעבודת ה', שהיא אבר משכינה הקדושה, הנקראת "אם הבנים". אלא שצבעון בא עליה, שהוא השלא לשמה, הנקרא לשם הרצון לקבל, %break שהוא הגוף. שצבעון נותן לו להבין, שכדאי לעבוד בכדי להתענג בתענוגים רוחניים שבהם יכולים לקבל יותר תענוג מתענוגים גשמיים. %break ויש כאן עירוב של מין בשאינו מינו. לכן התולדה, הנולד מזה הוי ממזר, היות שהנקודה שבלב צריכה להתייחד עם הרצון להשפיע, ולא עם הרצון לקבל. נמצא כי הגורמים לעבודה הנקראים אב ואם, הוי מין בשאינו מינו. לכן המוליד הוי ממזר. %break ו"ענה", הוא הנולד מצבעון אביו, נמצא שהוא עם שאלותיו גרם לו להוליד תולדה, הנקרא וענה, היינו העדות שלו כנ"ל. זאת אומרת, שדווקא על ידי השאלה גורם לו להוליד ממזר. %break ויש כלל, שממזר אינו מוליד, שענין תולדות היינו העבודה כנ"ל. לכן כבר לא יכול להמשיך בעבודה, כי עכשיו כבר נתגלה לו, שכל עבודתו היא רק שלא לשמה. מה שאין כן מקודם היה חושב שעובד לשמה. %break נמצא, שהגילוי הזו עשה לו טובה גדולה, שיש לו עכשיו לשום את עיניו ולבו, שיתקן את מצבו, כדי שיזכה לבוא לדבקות אמיתי, וכל מחשבתו יהיה רק להשפיע נחת רוח לה' יתברך. %break וזה שממשיך שם הזהר, "ועם כל דא כל בר נש דאזיל באורחוי דקב"ה ודחיל ליה לא מסתפי מנייהו". "אורחוי דקב"ה", נקרא למעלה מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, "לא מסתפי מנייהו", שהכוונה היא, לא מפחד מהשאלות של מי ומה. %break וזה מה שכתוב בזהר, אמר רבי יצחק כגוונא דא, כל אינון טורין חרובין אתר בי מותבא דלהון... וכל אינון דמשתדלו באורייתא עלייהו כתיב "ה' ישמרך מכל רע" וכו'. %break טורין פירוש הרים. דברים העומדים באמצע הדרך, שלא נותנים ללכת ולהמשיך בכדי לבוא להמטרה, נקרא "הרים", שענינו הוא הרהורים. מחשבות זרות הם מעכבים את עבודת האדם. %break וזה פירוש "עלו בטורא", היינו שנכנסו לתוך ההרהורים הנ"ל, "ונחרבו", היינו שנאבד להם כל השגתם. לכן אמר "טורין חרובין אתר בי מותבא", זאת אומרת שמביא להם רק חרבן. %break מה שאין כן להולכים בדרך ה', הם עולים בהר ה', כמו שכתוב "מי יעלה בהר ה'... נקי כפים ובר לבב", היינו מוחא ולבא, ששניהם יהיו בבחינת השפעה ואמונה למעלה מהדעת. %break %H תבשיל של שבת %break "אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. אמר ליה, תן לנו הימנו. אמר ליה, %break כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו שומר את השבת אינו מועיל לו". ופירש המהרש"א, שהקיסר חשב שיש מין ירק, שנקרא שבת (שבת קי"ט ע"א). %break %page 1906 ויש לשאול מנין היה יודע הקיסר, שריחו נודף, בטח שטעם את התבשיל. אם כן מהו הפירוש, תן לנו. ויש שמפרשים, שהכוונה היא תן לנו, היינו שהוא בעצמו יבשל את התבשיל, שרק בזמן שישראל בשל, אז יכול גם הנכרי לטעום ומרגיש את הטעם, שריחו נודף. %break אבל בזמן שהנכרי מבשל לעצמו, היות שהוא לא שומר שבת, לכן אין הוא יכול להרגיש את הטעם, של ריחו נודף. וזהו שמשיב לו ר' יהושע בן חנניה, מי ששומר שבת מועיל לו וכו'. %break המובן בזה על דרך המוסר הוא, היות שידוע, שיש באדם בעצמו נכרי ויהודי, היינו הקיסר, שנקרא מלך זקן וכסיל, והיצר טוב. וההבדל בין שבת לימות החול הוא, שיש זמן עבודה ויש זמן של קבלת שכר. %break שבת היא בחינת אתערותא דלעילא, שפירוש הוא, שבשבת אין זמן של עבודה, כי שבת הוא מעין עולם הבא, שענינו הוא, זמן של קבלת שכר. %break לכן בשבת אסור בעשיית מלאכה, כי הוא זמן של שלימות. ואסור לגרום שום חסרון בשבת. ובזמן שהוא עושה מלאכה, זה מראה, שחסר משהו. %break ובימות החול, שהוא זמן העבודה, זאת אומרת היגיעה במלחמת היצר, כי האדם צריך לעבוד נגד הטבע, היות שטבע של האדם הוא לקבל תענוג לעצמו, %break כי אין האדם מסוגל לעשות שום תנועה, אם לא יצמח מזה תענוג לעצמו, ובגלל זה, בזמן שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, זהו יגיעה גדולה. %break ובשיעור שהתרגל את עצמו לעשות מעשים לשם שמים, וכשבא שבת, אז הוא טועם טעם בשבת. ואז גם הגוף נהנה משבת, היינו שגם הנכרי, הנקרא קיסר, שהוא המלך זקן, %break נהנה. וזה מה שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ג' ע"א). כי שבת הוא זמן של קבלת התענוג. %break וזהו לפי שיעור שיש לו כלים של לשם שמים, באותה הכלים מתלבש השבת, ומתפשט גם לגוף, היינו גם להגוי, כמו שאמרו חז"ל, "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", %break זה היצר הרע (ירושלמי תרומות פ"ח). ומשום כך גם הגוף נהנה משמירת שבת, היות שהוא מרגיש טעם בשבת. %break וזה ששאל הקיסר, תבשיל של שבת ריחו נודף, היינו בכל עשיית, שהוא עושה בשבת, הוא מרגיש טעם שהוא ריחו נודף, לכן הוא אמר, תן לנו הימנו, שהכוונה, שהוא בעצמו רוצה לבשל את התבשיל, ורוצה שיהיה אצלו ריחו נודף. %break שהכוונה הוא, שהוא רוצה לעסוק בתורה ומצוות שלא לשם שמים, ויטעום טעם של שבת בעת עשיותיו. ומדוע בזמן שהוא עוסק בכוונה ליהנות את עצמו, הוא לא ריחו נודף. %break ועל זה השיב לו, תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. היינו ששבת הוא אור, המאיר בבחינת תכלית שמים וארץ, שהוא מעין עולם הבא, לכן טועמים אז תענוג בשבת. אז הגוף טוען, תן לנו, %break היינו שאני אבשל לעצמי, שאני רוצה, בזמן שאני עושה עשיית המצוות בכוונה להנות את עצמי, שאני ארגיש את הטעם הזה, אז אני תמיד לעשות מצוות ומעשים טובים. %break כי כל הקושיות בעשיית המצוות, הוא משום שאני רוצה ליהנות מהעשיות שאני עושה, ואיני מרגיש שום טעם. לכן תן לי ליהנות מהעשיות שלי, %break ועל ידי כך אני אתן לך תמיד לעסוק בתורה ומצוות. אז הוא השיב לו, מי ששומר שבת, מועיל לו עשיית המצוות, שירגיש טעם. %break היינו, מתי האדם יכול להרגיש טעם בשבת, רק בזמן שהוא שומר שבת, שרק בשבת הוא נזהר שלא לעורר שום חסרון, ורק רוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא. אבל אין כוונתו על התענוג. %break ובכל ימות החול הוא עובד, שרק כוונתו יהיה לשם שמים, ועל ידי זה שבא שבת, כבר יש לו כלים מוכנים לקבלת השפע, היינו שיש לו רצונות, שרוצה להשפיע למלך נחת רוח. ברצונות האלו מושפע השפע של שבת. %break %page 1907 מה שאין כן אם הוא לא שומר שבת, שאין כוונתו לשבח את המלך, אלא שכוונתו הוא רק לקבל את התענוג, נמצא שאינו שומר את השבת, שלא יחלל אותו עם רצונות של הגוף, הנקרא רצון לקבל תענוג, ממילא אין כלים, שיוכל השבת להתפשט בתוכו. %break היוצא מכל הנ"ל, שרק בזמן שכוונת האדם לשם שמים, אז הוא מרגיש טעם של ריחו נודף בתורה ומצוות, כנ"ל "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". מה שאין כן אם כוונתו רק ליהנות את עצמו, אז אין הוא מסוגל לטעום טעם משבת. %break לכן אין הוא מרגיש שום טעם בתורה ומצוות, כי רק לאחר היגיעה בששת ימי המעשה, מכשיר לו שיהא ראוי לקבל את האור של שבת. %break %H בענין המטרה %break תכלית עבודת האדם הוא להגיע לידי כונה על מנת להשפיע, כי במעשה החיצוניות אין מה לתקן. כי הכלי שנברא מצד הבורא, לא יקבל שום שינוי, אלא כל השינוי צריך להיות רק על הכוונה, %break היינו היות שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא למטרה זה כלי, הנקרא רצון והשתוקקות לקבל תענוג. %break אלא מטעם שלא תהיה נהמא דכסופא, אלא בהשתוות הצורה, נעשה תיקון, המכונה צמצום, שלא לקבל רק בעל מנת להשפיע. היינו באותה כלי שהיה מקודם, היינו הרצון לקבל, אלא על כוונה אחרת, %break זאת אומרת שלא לקבל מטעם שהוא רוצה למלאות חסרונו, אלא מטעם מצות ה', שהוא רוצה להטיב לנבראיו. אבל לטובת עצמו הוא מוכן לוותר על התענוגים. %break נמצא לפי זה, שכל העבודה הוא רק על הכוונה להגיע שהאדם ישתוקק להשפיע, וזה נקרא עבודה פנימית, שהוא דבר הנעלם, שאינו נראה לחוץ, כוונת האדם במעשה שהוא עושה. %break אבל בכדי להגיע להכוונה, הנקרא עבודה פנימית, צריכים מקודם עבודה חיצונית, שהוא בחינת מעשים, שהוא דבר הנראה לעין. היינו, שעבודתו ניכר לחוץ. מה שאין כן כוונה הוא דבר פנימי ונעלם. %break לכן נותן לנו עבודה בתורה ובמצוות, שעל ידי המעשים האלו נגיע לידי כוונה. לכן אמרו חז"ל, "אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". היינו שהתורה ומצוות מתבלין את היצר הרע, שיהיה בו טעם, שענין יצר הרע נקרא הרצון לקבל. %break ובזמן שהוא לעצמו, אין בו טעם, שעליו שורה הצמצום, ונשאר בחלל פנוי. מה שאין כן על ידי התורה ומצוות, הוא מגיע לידי הכוונה, שהוא על מנת להשפיע, אז עם הכלי הזו, הנקרא רצון לקבל, מקבל כל הטוב והעונג. %break לפי זה נמצא, שהמעשים החיצונים הם בחינת אמצעים, שעל ידם הוא מגיע לידי מטרה, שהוא הכוונה להשפיע. לכן צריכים לדעת כשעוסקים בחיצוניות, שזהו רק הכשרה לבוא לפנימית, שהוא המטרה. %break ואז, כשיש לו הכוונה האמיתית, אז המעשים בעצמם נבחנים לפנימית, היינו שאור פנימי מתלבש במעשי החיצונים של תורה ומצוות, היינו מבחינת ענף ושורש מתלבש השפע עליון בעת עשיית התורה ומצוות, כמבואר בהסולם להקדמת הזהר. %break %H מחצית השקל (ב') %break ענין של מחצית השקל, שצריך להיות דווקא מחצית ולא רבע ולא שלם, לפי מה שמבואר בזהר הקדוש, שענין שקל, היינו משקל, מה שצריכים לשקול. %break %page 1908 ולפי זה יש להבחין, שענין "שקל" מה שהאדם צריך לשקול את מעשיו, הוא לעשות בחירה, היינו, שאין האדם יכול לבוא בטענות, שהוא עני בדעת ובמידות, זאת אומרת שנברא בלי כשרון ובלי מדות טובות, שלכן קשה לו ביותר ללכת בדרך הישרה. %break מה שאין כן החברים שלו, שנבראו כעשירים, היינו בעלי כשרונות נעלות ומצד הלידה יש להם מידות טובות, לכן יותר קל להם להכריע את עצמם לכף טובה. %break על זה בא הפסוק ואומר לנו, "העשיר לא ירבה", היינו העשירות לא מרבה לו, שנותן לו יותר הכשרה וכוח להכריע לטובה. "והדל לא ימעיט", היינו הדלות שלו לא ממעט אותו מלתת כוחות להכריע לכף טובה. %break אלא בענין הכרעה כולם שווים. היינו השקל, שאדם שוקל מעשיו, ומחשבותיו, ורצונות - הם תמיד רק מחצית, משום כמאמר חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב). %break כי בכדי שיהיה בחירה, צריכים להיות משקל שווה, כי בזמן שב' כפות המאזנים שווים, אז שייך לומר, שיש בידו להכריע. מה שאין כן, אם יש רוב ומיעוט, לא שייך לומר להכריע. %break וזה על דרך שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי" (קידושין דף מ'). כי רק אז שייך לומר הכרעה. %break וזה ענין דווקא "מחצית השקל", שזה בא ללמדנו, כי תמיד יש לאדם רק מחצית, משום כשיש לו מיעוט טוב, אז יש לו מיעוט רע, וכשיש לו הרבה טוב, אז יש לו כנגדן הרבה רע, שזה ענין "זה לעומת זה עשה אלקים". %break %H והסירותי את לב האבן %break ענין לב האבן הוא מה שהאדם רוצה להבין, אם כדאי לו לעסוק שלא על מנת לקבל פרס. את זה אין בידי האדם להבין, מטעם שזהו נגד הטבע שלנו, שנולדנו ברצון לקבל לעצמו. %break לכן האדם מוכרח את עבודתו באמונה למעלה מהדעת. היינו, אף על פי שלא מבין איך אפשר להגיע למדרגה זו, אלא זהו מתנת ה'. %break וזה נקרא, "אם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". וזה נקרא "והסירותי את לב האבן", היינו רק הקדוש ברוך הוא יכול לתת לו הכוח הזה, שהגוף יסכים לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. %break אבל מצד האדם, יש לו רק להתחיל, היינו אם האדם משתוקק להגיע למדרגה זו, ועושה מעשים של תורה, ומצוות, ותפילה, שיגיע לזה, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו. %break אבל מטרם זה, היינו אם אין אתערותא דלתתא, לא בא על זה עזרה מלמעלה. וזה נקרא עבודת האדם, היינו מה שיש לאדם לעשות, כי עניית התפילה שייך, אם יש איזה תפילה מלמטה, %break שזהו נקרא עליית מ"ן, היינו שהאדם מעלה את החסרון, מה שחסר לו, ומבקש מה', שימלא לו את חסרונו. %break לכן, אם יש לו חסרון, בזה שלא יכול לעבוד בשלא על מנת לקבל פרס, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את המיין דוכרין, שהוא מלוי החסרון, שהקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח הזה. %break אבל אם אין האדם מבקש את זה, זאת אומרת מה שלא יכול לעסוק שלא על מנת לקבל פרס, ממילא לא שייך לומר מלוי חסרון. %break ובכדי שהאדם ירגיש שזה נקרא חסרון, על זה מוכרח להיות חינוך מיוחד, אחרת לא מרגישים שזה נקרא חסרון. ורק חסרון של מיעוט אור האדם מרגיש, היינו שאין לו התענוג בתורה ובתפילה, %break כמו שהוא מבין שצריך להיות. אבל חסרון כלי, ושזה החסרון האמיתי, את זה לא ניתן לכל אדם להרגיש. %break %page 1909 לכן לא מחנכים את העולם רק על חסרון אור ולא על חסרון כלי, כי לאור שיאיר בו, יש לו כלי, כי הרצון לקבל אינו מרגיש אלא חסרון תענוג, משום שזה יש לו שייכות לכלי קבלה, מה שאין כן חסרון כלי, %break זהו הופכי לכלי קבלה, לכן אין האדם מרגיש את זה מצד הטבע. לכן לא יכולים לחנך את הכלל על חסרון זה, אלא מחנכים אותם על חסרון אור. %break לכן לחסרון זה צריך להיות חינוך מיוחד, וגם לא לכולם יכול לחנך על דרך זה, אלא לאנשים שיש להם תכונת של אמת, רק לאלו אנשים אפשר לחנך. %break %H שכן טוב ושכן רע %break היינו יש לאדם יצר הרע ויצר טוב. מדרך העולם שיש להם שכן רע, היינו היצר הרע. אבל בזמן שאדם בא למדרגת "בכל לבבך - בשני יצריך", היינו גם ביצר הרע יכול להיות אוהב ה', אז יש לו שכן טוב. %break ובזמן שהוא יכול להיות עובד ה' רק ביצר טוב, אז הוא נקרא "גיבור", היינו "איזהו גיבור הכובש את יצרו", אבל "גיבור שבגיבורים" הוא בזמן שיכול לעשות ששונאו נעשה אוהבו, היינו שגם ביצר הרע הוא אוהב ה'. ואז יש לו שכן טוב. %break אבל מקודם הוא בעצמו צריך להיות טוב. ואז שייך לומר שיש לו לאדם טוב, שכן. או שהוא רע, או שהוא טוב. לכן האדם קודם כל צריך להשתדל, שיהיה שליטה להיצר טוב. ואחר כך שייך לתפילה השניה, היינו שגם השכן שלו, שהוא היצר הרע, שיהיה טוב. %break %H המעשה הוא המכריע %break בזהר וירא: אמאי באלוני ממרא ולא באתר אחרא. ומשיב, אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה שלו, כי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להתיעץ עם חבריו. אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמו. %break אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם... ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקדוש ברוך הוא הצילך מכולם... קום עביד פקודא דמארך, פירוש, "קום עשה מצות רבונך". %break ויש להבין את קושית העולם: איך אפשר להיות, שהקדוש ברוך הוא יגיד לאברהם שימול, והוא הולך לשאול עצה, אם ישמע בקול ה', היתכן. %break ועוד יש לשאול, איזה עצה נתן לו יותר מחברו ענר, הלא שניהם יעצו לו. ועוד לפי מה שמבואר (במדרש רבה מ"ב), שענר ואשכול יעצו לו שלא לימול, וממרא יעץ לו שכן למול, אם כן איך קבל הכרעתו של ממרא, הלא הוא היה אחד נגד שנים. %break ואפשר לפרש, כי זה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שימול את עצמו, זה שייך לגוף שלו, שיקיים את מצות ה'. והיות שיש לאדם יצר טוב ויצר הרע, הלא הוא מוכרח לראות, שהגוף יסכים לעשות את המצוה. %break %page 1910 וזה נקרא שהלך לשאול לחבריו, היינו היצר טוב והיצר הרע. אם כן, שזה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, אם כן איך יכול להכריע, היינו שכל אחד נותן להבין, שהצדק עמו. %break אם כן היה צריך לעצה, איך לנצח את היצר הרע, כי שניהם נותנים להבין את שיטתם שהם מדברים לענין. %break וזה יכול להבין לפי מה שמבואר "לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת וכו', עשה עבירה" וכו' (קידושין דף מ'). אם כן אם זה חציו וחציו, מי יכול להכריע. %break אלא התשובה "עשה". היינו לא יכול להכריע, רק עם מעשה ולא עם שכל. היינו איזה מעשה, שהוא עושה אותו כך מתגלה לו אחר כך השכל, אם מעשה טוב או להפך. וזה ענין שממרא נתן לו עצה על ברית מילה, שאמר לו "קום ועשה מצות רבונך", %break היינו תעשה מעשה, ואז תבין שהצדק עם היצר טוב ולא עם היצר הרע. נמצא שהעצה, הכוונה על ה"עשיה". %break %H מי שאשתו מפרנסתו %break "אוי לו מי שאשתו מפרנסתו". כי ענין פרנסה הוא נקרא ממה שהאדם נהנה, זהו פרנסה של האדם. משום אנו רואים, שיש אנשים בעולם, שיש להם כל טוב, שלא חסר להם שום דבר. %break ומכל מקום אין להם הנאה מהחיים, והוא נבחן לעני, היינו שאין לו פרנסה, זאת אומרת שאין לו ממה לקבל תענוג. %break והאדם נכלל משני כוחות: אחד, מה שהוא מקבל, ומה שהוא נותן לשני, הנבחן כוח הקבלה וכוח השפעה. כוח השפעה שבו נקרא "זכר", היינו מי שכל הפרנסה שלו, היינו התענוג שיש לו, %break הוא מקבל ממה שהוא משפיע לזולת. ויש להיפוך, שכל הנאה שלו הוא ממה שמקבל לעצמו, שזה נקרא בחינת "נקבה", היינו אשה. %break וזה פירוש "אוי לו מי שאשתו מפרנסתו", שכל הנאה ותענוג הוא מזה, שהוא מקבל, הוא נקרא אוי לו, מטעם שהוא נמצא במקום הצמצום. מה שאין כן אם הנאה ותענוג, היינו הפרנסה שלו, %break הוא מזה שעוסק לטובת הזולת, אז הוא קרוב להמטרה שהאדם צריך להגיע, להשפיע נחת רוח ליוצרו. %break %H צדיק ורשע %break "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". %break הנה יש שני בחינות בעובדי ה': %break א. שהוא בבחינת "צדיק", דהיינו למשל למי שיש לו זמן קבוע לקום לפנות בוקר, וכשנתעורר משנתו, תכף קם לעבודה, שגם הגוף מבין, שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואי אפשר להיות אחרת, %break כי הוא מבין, כי מי שנולד בסביבה טובה, נמשך אחר הסביבה, ואין לו חס ושלום שום מחשבות זרות. כי איך אפשר אחרת. %break האדם הזה נקרא בחינת צדיק, היות שהמעשים שלו, מה שהוא עושה, הוא בכדי לקיים מצות ה' להשפיע נחת רוח להקדוש ברוך הוא, ובעצמו לא מרגיש שום חסרון, אלא תמיד הוא מוסיף והולך. %break %page 1911 ב. ויש אנשים, בזמן שהוא צריך לקום לפנות בוקר בזמן הקבוע, הגוף לא מסכים עמו ומביא לו מחשבות זרות, והוא שואל, לשם מה עבודה הזאת, ומה הרווחת אתמול בזה שקמת לפנות בוקר, הגם שלמדת והתפללת, אבל מי הרוויח מזה. %break ומה יוסיף לך זה, שקבלת עוד ידיעות בתורה או התפללת, הלא אתה יכול להיות איש בין אנשים, כמו שרוב אנשים מתנהגים, שקמים בזמן, ולומדים בזמן, ומתפללים בזמן, ומה עליך להקדים ולהתייגע יותר מרוב בני אדם. %break ונמצא שהוא אז בבחינת "רשע". מטעם כי בזמן שנתעורר בחינת הכוונה לשם מה העבודה הזאת, אז אינו מועיל שום תירוץ, אלא רק באם הוא יכול להתגבר עם בחינת למעלה מהדעת. %break היינו שיאמר לגוף, שהצדק אתך, היינו שכל הטענות, מה שיש לך, הן אמת ואין אני יכול לתרצם, ואני רוצה עכשיו לקיים את התורה ומצוות למעלה מהדעת, בבחינת עשיה קודמה לשמיעה, %break כי רק מצד המעשה הוא יכול לעשות ולא מצד הכוונה, כי מבחינת הכוונה, היינו מהו המטרה, הגוף לא יכול להבין. %break נמצא, שהוא אז בבחינת "היה בעיניך כרשע". כי עינים הוא סוד חכמה, היינו שהמחשבה והשכל, שזה נקרא מטרה, שהמעשה שהוא, הוא יודע לשם מה, לכן כשלא יודע, היינו מצד הדעת הוא רשע, אלא הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת, נקרא עשייה לבד. %break והוא אומר לגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה, כי כל זמן שלא קבל על עצמו לעסוק בלמעלה מהדעת, אין הוא מסוגל להבין דעת התורה, לכן כאן עיקר עבודת האדם, היינו בלמעלה מהדעת. %break %H פני ה' בעושי רע %break "פני ה' בעושי רע, להכרית מארץ זכרם", "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם". %break ויש לשאול, הלא פנים של ה' שייך לצדיקים ולא לעושי רע, כמו שכתוב, "כי באור פניך נתת לנו... רחמים, וחיים, ושלום". רק אחוריים נקרא בחינת דין, שעושה דין ברשעים. %break ויש לומר, שהכוונה, אלו אנשים שרוצים ללכת בדרכי ה' על דרך האמת, המה רואים, שתמיד הם עושים רע, והם צועקים לה', שיושיעם לצאת מהמצב של רע. %break וכל מה שהיה ביכולתם לעשות ולא יכולים להשתחרר מהרע, על דרך שפירשו ביציאת מצרים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם אל ה'", והוציאם ממצרים. %break כך יש לפרש כאן, היינו שה' האיר להם את הפנים שלו, אז ממילא הלך מהם ההסתרה שהיה להם. שעל ידי "פני ה' בעושי רע", אז פני ה' מבטל אפילו זכר של הרע. %break וזה פירוש "להכרית מארץ זכרם", היינו ארץ מלשון רצון כידוע, אפילו זכר לרצון רע לא נתעורר אצלם, מטעם "צעקו וה' שומע, ומכל צרותם הצילם". %break %H המלוכה והממשלה לחי עולמים %break %page 1912 האדם מורכב משני כוחות, מיצר טוב ומיצר הרע. וכל אחד רוצה למשול על השני. וענין כוח המלוכה והשליטה ניתן לאדם, כדי שיוכל לשלוט על הרע שבו. אבל למעשה הרע שולט על הטוב. אז אומרים להרע, שהמלוכה והממשלה שייך לחי-עולמים. %break היינו בכדי שהאדם יוכל להידבק בחי-עולמים, היינו שכוח והשליטה שניתן, לא ניתן אלא שישלוט על הרע שבו, שעל ידי זה יוכל האדם להידבק לחי-עולמים. %break ואז, אם הרע שלו הוא השולט על הטוב שלו, אז גם האדם רוצה לשלוט על שאר אנשים, מטעם שאאמו"ר ז"ל אמר, הנאה שהאדם מקבל לתוך גופו, יש לברר, %break אם זה לטובת היצר טוב או ליצר הרע. מה שאין כן אם האדם מהנה לחבירו, זה כולו ליצר טוב, היינו מה שהאדם מהנה לחוץ מגופו, זהו כבר שייך ליצר טוב. לכן אם אצל האדם שולט היצר טוב, אז הוא רוצה להנאתו להשפיע לאנשים אחרים. %break ואם הרע שולט על הטוב שבקרבו, אז האדם רוצה לשלוט גם על אנשים אחרים, משום שאנשים אחרים לגבי האדם נחשבים ליצר טוב. לכן, כמו ששולט על הטוב שלו, לכן רוצה לשלוט על אחרים, משום שהם נחשבים לבחינת יצר טוב. %break %H איזו היא דרך ישרה %break "רבי אומר, איזו הוא דרך ישרה, שיבור לו האדם, כל שהוא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם" (אבות פ"ב). %break הענין הוא, יש ענין הנקרא תיקון הבריאה ומטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ותיקון הבריאה הוא השתוות הצורה, היינו כמו שהבורא הוא משפיע לנבראיו, כמו כן הנבראים צריכים לבוא לידי דרגה של להשפיע לבורא. %break לכן יוצא, שתיקון הבריאה נקרא "תפארת לו מן האדם", שזו הוא תפארת לאדם, בזמן שתיקן את עצמו, שבא לידי השתוות הצורה, שנקרא משפיע על מנת להשפיע, היינו שהוא הגיע לידי השגת החסד. %break ומטרת הבריאה הוא בזמן שהאדם כבר הגיע לידי דרגה, שהוא יכול לקבל את התענוגים של להטיב לנבראיו, הנקרא מקבל בעל מנת להשפיע, נקרא זה "תפארת לעושיה". %break היינו, שניכר יופי של הבורא, בזמן שמתגלה לנבראים את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה להיטיב עמם, הנקרא בשם חכמה שבא להתפשט לכלים דקבלת התענוג. לכן נקרא דרך הזה, שכולל שני דברים ביחד, היינו חכמה וחסדים. %break %H עליון מברר לצורך התחתון %break עליון מברר לצורך התחתון את הגו"ע (מטעם ש"אין חבוש מתיר את עצמו"). והעליון עושה מסך על מ"ן דתחתון, היינו כוח הדוחה, עד שיהיה בחינת מקבל על מנת להשפיע. ורק אז נתפס האור בהמ"ן. %break פירוש, שענין מ"ן הוא בחינת רצון לקבל. וזהו מתבטא על ידי תפילה. שתפילה, הנקרא בחינת העלאת מ"ן, ועניית התפילה נקרא בחינת מ"ד, אור ישר, שפע עליונה, השפעה. %break והתפילה הזו, הנקרא מ"ן, צריכה לתנאים, היינו שיהיה בהתפילה התיקון של מסך, היינו שיהיה כוונתו לה', הנקרא לשמה. %break %page 1913 והכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, %break כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים. %break נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. %break היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע, שעל ידי זה שהתחתון מרגיש את רוממותו יתברך, אזי הוא מתחיל להבין, שכדאי להתבטל אליו ולהתבטל ממציאותו עצמו. %break ואז הוא מרגיש שכל זה שיש לו מציאות, הוא רק מטעם שרצונו יתברך הוא כך, שיש רצון לה', שיהיה לתחתון מציאות, אבל הוא כשלעצמו רוצה להתבטל ממציאותו, נמצא אז שכל חיותו שהוא מרגיש, הוא על חשבון לשמה, ולא על חשבון עצמו. %break וכשמרגיש הרגשה זו, נבחן אז שכבר יש לו התיקון של המ"ן. ואז הוא מוכשר גם כן לקבל את המ"ד, שכבר אין ביניהם שום סתירה, כי גם התחתון רוצה בטובת העליון ולא לתועלת עצמו. %break וזה נבחן כשהעליון נותן לתחתון בחינת מוחין, אזי הוא נותן לו גם את הלבושי מוחין, כנ"ל שנותן לתחתון את השפע וגם את כוח המסך, שהוא הרצון להשפיע. וזה ענין "מתוך שלא לשמה באין לשמה". %break %H מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון %break הנה מבואר בכמה מקומות, שמלכות דעליון נעשה כתר לתחתון. ויש לשאול, הלא מלכות נקרא הכלי קבלה, מה שהתחתון מקבל, והוא בחינת אני שמשיגים. וכתר נקרא בחינת אין סוף, %break אפילו כתר דעשיה נקרא גם כן בשם אין סוף. ואיך אפשר לומר, שמלכות הנקרא כלי, יהיה נקרא בשם אין סוף. %break ולפי המבואר שמה, שכתר נקרא בשם אין סוף, הכוונה על המשפיע, כי אצל המשפיע אין שום שמות והבדלים שנוכל לדבר בו. וכל מה שמדברים הוא רק מבחינת מה שמתגלה מהאין סוף. ושכל שנוי הגלויים תלוי ביכולת המשיג התחתון. %break לכן אומר שהמשפיע של עולם העשיה גם כן נקרא בשם אין סוף, שבחינת אין סוף נקרא המחשבת הבריאה, המכונה רצונו להטיב לנבראיו. %break על כן כל מה שמושפע לתחתונים היא כפי כוח המשיגים. ואצל המשיגים יש שנויים. לכן נותנים למשפיע כל פעם שם אחר, כפי מה שהתחתון משיג את השגתו, על שם השגתו כך הוא מכנה את המשפיע. %break כמו בשמות גשמיים, אנו מכנים אותו יתברך רופא חולים, מתיר אסורים, פוקח עורים וכו' - כך הוא בהשפעת רוחניות, דהיינו כשמקבלים מהמשפיע בחינת עשיה, אז הוא נקרא בשם עשיה וכו'. %break ומה שאומרים, מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, זה מבחינת מה שמלכות דעליון גורמת שהתחתון יקבל מהעליון. %break זאת אומרת, כמו שאומרים, הרשימות שנשארים מהעליון, גורם שהתחתון יהיה לו רצון להשיג. היינו שמלכות דעליון גורם לתחתון צורך, שהתחתון תצטרך לקבל מהאין סוף שפע. %break כמו כן הקשר בין עליון לתחתון, גם כן הכוונה בין האמצעי, שיש בין צורך שהעליון חסר לצורך למה שחסר לתחתון. %break אבל למשפיע, שהתחתון גורם, שיולד בחינת אין סוף ברוך הוא, אלא שהמלכות דעליון גורם, שיהיה התחתון צורך לקבל מהעליון. אז נולד בחינת אין סוף בתחתון, שפירוש שהתחתון ממשיך אז בחינת אין סוף, היינו בחינת משפיע. %break %page 1914 כמו שמפרש בזהר הקדוש בחוקותי, "ועשיתם אותם, אל תקרי אותם אלא אתם", כאילו אתם עשיתם אותם, ומפרש בהסולם, בזה שהתחתונים צריכים, שה' יתברך ימלא אותם, %break אז התחתון משיג את המשפיע, בזה שהוא מקבל שפע מהעליון. מה שאין כן אם אין המקבל מקבל שום דבר מהמשפיע, מאין הוא יודע שיש משפיע, שזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". %break %H ולא נחם ה' %break "ולא נחם ה' דרך ארץ פלשתים, כי קרוב... פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". %break ענין קרוב ורחוק: קרוב נקרא קרוב להשכל, ורחוק - רחוק מהשכל, כי השכל מחייב שיותר טוב היה, אם הדרך לבוא ארץ ישראל, היינו להכנס בעבודת ה', היה הקדוש ברוך הוא צריך לעשות, %break שכל אחד, שמתחיל בעבודת ה', יהיה הבירור "מר ומתוק", על דרך שמבואר בהקדמה לספר פנים מסבירות. %break ולאחר החטא בעץ הדעת נעשה הבירור ב"טוב ורע", היינו שיכול להיות שהדבר הוא מתוק, ומכל מקום הוא לרע לו, לכן להיפוך, יכול שטועם טעם מר, ומכל מקום הוא לטובתו. %break לכן לפי ראות עיני האדם, היה צריך להיות מגולה טעם מתוק בתורה ומצוות, ובדברים גשמיים לא היה צריך להיות כל כך תענוג. אז, היות שהאדם משתוקק לתענוג מצד טבעו, %break הנמשך ממטרת הבריאה, אז כשיהיה מגולה התענוג, אז כל אחד היה מואס בגשמיות והיה נותן את כל מרצו לתורה ומצוות. %break מה שאין כן שבגשמיות מגולה התענוגים, ובתורה ומצוות יש הסתרה. למשל, כשהאדם לובש ציצית, אינו מרגיש בזה שום טעם. מה שאין כן כשלובש בגד חדש, הוא כן מרגיש טעם. %break לכן קשה לקיים את התורה ומצוות. וזה נקרא "דרך רחוקה". מה שאין כן אם היה מגולה התענוג של תורה ומצוות, היה נקרא זה "דרך קרובה". %break "ולא נחם... בראותם מלחמה, ושבו מצרימה". כי אז, כשיראו מלחמה, אז יגידו הלא כל מה שאני עוסק בתורה ומצוות הוא בכדי שיהיה לי תענוג. ולמה ללכת למלחמה, שיהיה לי יותר תענוג. אני מסתפק בזה התענוג גשמי. %break מה שאין כן כשמוליך אותם בדרך רחוקה, היינו שהבירור של תורה ומצוות הוא בבחינת טוב ורע, שענינו הוא, שכל המטרה של העבודה הוא רק להשפיע ולא לקבל, הגם שזה דרך רחוקה, %break שעבודה זו הוא רחוק לשכל, אבל אם הוא רוצה ללכת בדרך השפעה, אז אין לו מקום לחזור, כי מי שמתחיל בעבודה הוא יודע, שרק על דרך זה יכולים להגיע להמטרה. %break אבל באמת צריך לומר, אם התורה ומצוות יהיה מגולה, איזה עבודה שייך שם. אלא זה ברור, שצריך להיות לשם שמים. והיות שיהיה קשה לכוון לשם שמים, אז יגיד, שהוא חוזר לגשמיות, %break לכל הפחות שם הוא יכול לקבל תענוג, אף על פי שהוא קטן. אבל ברוחניות, אם לא יכול לכוון, לא נותנים לו שום דבר. %break מה שאין כן שמתחיל בעבודה על מנת להשפיע, אז תכף מתרגל את עצמו בדרך השפעה. אם כן המלחמות אצלו זה לא דבר חדש, אלא תכף מתחיל את עצמו ללחום. אם כן זה יותר יצליח ולא יחזור לגשמיות, היינו למצרים. %page 1915 %break %H ההולכים לארץ ישראל %break "שלח נא ידך, וגע אל עצמו, ואל בשרו... אך את נפשו שמור" (איוב ב') %break היינו שנתן לו השליטה על כל קנייניו, אבל לא על נפש, שענין נפש, היינו האמונה, בסוד "גם נפש בלי דעת לא טוב", זאת אומרת שעל כל הדברים נתן לו רשות, שיוכל ליגע בו, אבל לא על בחינת אמונה. %break כי כל הדברים שאדם רוכש, יכול להיות נגיעה לסטרא אחרא. והסטרא אחרא יכול לקטרג ולומר, שאין כוונתו לשם שמים. %break אבל על בחינת אמונה אי אפשר להיות לסטרא אחרא שום נגיעה, משום שכל היסוד של אמונה הוא למעלה מהדעת. ממילא אי אפשר להיות שם נגיעה להסטרא אחרא, כי כל הקשר שיש לסטרא אחרא הוא רק במקום שיש דעת, שם יכול מקום להאחז. %break אבל במקום שלמעלה מהדעת אין לו שום פה. ולכן, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", היינו משום ששם יש מקום לנסיונות ויסורים. %break ולפי זה אל תחשוב לומר, למה לי להכנס בעניינים שבדעת. על זה אומר הפירוש, "גם נפש בלי דעת לא טוב". אלא מוכרחים לעסוק בבחינת קניינים גם כן, %break כי "חכמת המסכן בזויה" וצריכים גם כן לעשירות, כמו שכתוב "אורך ימים מימינה ומשמאלה עושר וכבוד", שענין אריכת ימים היא דווקא בבחינת נפש, הנקרא אמונה, כי שם אין להסטרא אחרא שום נגיעה. %break וזהו נקרא "ימין", שאין שם שום פחד. מה שאין כן צד "שמאל" נקרא פחד יצחק, היינו בחינת עשירות וכבוד, יכול הסטרא אחרא לקטרג ולומר, שאינו לשם שמים, אלא שמקבל זה להנאת עצמו. %break אבל מכל מקום את שניהם צריכים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". אלא שהקדוש ברוך הוא עושה, שנקבל ממנו את כל הטוב, מה שהוכן בעדינו, היינו שמוכרחים לגלות את כל הנרנח"י, הנקרא בחינת עושר וכבוד. %break "ר' שמעון אמר, האי דאיוב, לאו נסותא איהו דקוב"ה, כנסותא דשאר צדיקיא, דהא לא כתיב והאלקים נסה את איוב... דאברהם איהו בידיה אקריב לבריה יחידאי דיליה לגביה קוב"ה, %break ואיוב לא יהיב כלום, ולא מסר לקב"ה כלום... דהא גלי קמיה דלא יכיל לקיימא ביה, אבל אתמסר בידא דמקטרגא" (זהר בא ד', ט'). %break ויש לשאול, מהו ההבדל בענין הניסיון, אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא או מצד המקטרג. כי נתן טעם, לכן לא נתנסה בידו דקב"ה, דלמא לא יכול לעמוד בניסיון. %break ויש לפרש על דרך צמצום ומסך: אם זה בא מצד הקדוש ברוך הוא, אזי אף על פי שהקדוש ברוך הוא מאיר לו את השפע בהתגלות, מכל מקום אם הוא רואה, %break שיש רצון עליון לסלק את עצמו מכל השפע ולעבוד רק בבחינת חסדים מכוסים, אזי תכף הוא בוחר לעצמו את הדרך של חסדים מכוסים. %break נמצא שהוא עומד בניסיון, היינו שעושה הכל מבחינת בחירה חופשית, היינו שיש לו ברירה להחזיק את השפע, משום שהניסיון בא מידו של הקדוש ברוך הוא, היינו שעומד במדרגת התגלות השפע, %break שזה נקרא ידא של הקדוש ברוך הוא. ואז, כשעומד בניסיון, היינו שעושה הכל מצד הבחירה, ולא מטעם הכרח, זה נקרא שהניסיון בא מצד הקדוש ברוך הוא. %break מה שאין כן אם אין האדם מוכשר לעמוד בניסיון, היינו מצד בחירה, אז נמסר בידא דמקטרג. היינו מצד מסך, שהוא שליטה בכוח, היינו שלוקחים ממנו את גלוי השפע. %break וזה נקרא בידא דמקטרג, היינו שהניסיון הוא בזמן הסתלקות, אם הוא מתרעם על מידותיו יתברך או לא. %break נמצא בזה שכאן לא הבחירה על נתינת השפע בחזרה, כי זה נלקח ממנו לא מרצונו, ועל זה לא ניתן לו הבחירה, אלא כל הבחירה ניתן לו על אחר הסתלקות השפע. %break %page 1916 ולפי זה יצא, הניסיון מידא של הקדוש ברוך הוא נקרא שהניסיון בא בזמן שיש לו השפע, והניסיון מידא דמקטרג נקרא, שהניסיון בא לאחר הסתלקות השפע. %break וזה על דרך שאמרו בזהר, "ואהבת... אפילו נוטל את הנר"ן דילך". וזה על דרך שאמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון, להתרעם אחרי מידותיו כנ"ל. %break כתוב (זהר בא, אות ל'): ובדינא דקוב"ה איתעביד על שסיבב את העבודה הקשה לישראל במצרים (כמו שכתוב באות ט"ו), כי איוב היה מיועצי פרעה, ובזמן שפרעה היה רוצה להרוג את ישראל, אמר לו איוב, קח את כספם ומשול על גופם שלהם בעבודה קשה. %break %H עבודה מחודשת %break "כי אם בתולה בעמיו יקח". שואל, ולמה צריכים שיקח רק בתולה, בלי פגם. ומשיב, אשה היא כוס של ברכה, שאם טעמו פגמו, כלומר שמרמזת על המלכות, הנקרא כוס של ברכה... והכהן המקריב, %break צריך להיות בלי פגם (זהר אמור דף י"ג אות ל"ח) ויש לשאול מה מרמז לנו זה בעבודה. %break האר"י הקדוש אומר על מלכות, שהיא כל יום חוזרת להיות בתולה, שפירושו, היות ששורש המלכות הוא נקודה, וכל הט' ספירות שבה הוא בבחינת תוספת, לכן כל יום היא נבנית מחדש, %break כלומר שכל יום מתחלת עבודה מחודשת לבנות את המלכות עד בחינת גדלות שלה. אולם כל יום הוא בחינה מחודשת, שמעלים מבי"ע לאצילות ומוציאים אותם מהמקום שנפלו לתוך הקליפה, ומעלים אותם לקדושה. %break ובעבודה מתבארת זה, שכל יום האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים מחדש, ולא משתמש עם מה שהיה לו מאתמול. היינו לומר, שהוא התגרש ממנה ולוקח אותה בחזרה אותה המלכות שמים, או שהיא נעשית אלמנה, %break זאת אומרת שהאדם מת מבחינת הרוחניות, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים", או שחילל אותה. %break אלא האדם צריך כל יום לקבל בחינת מלכות שמים כדבר חדש. והמלכות שמים, שהיה לו אתמול, הוא לא משתמש עמה, אלא שהוא לוקח עכשיו בחינה חדשה, כלומר שבמלכות זו עוד לא פגם, מטעם שהיא עתה בחינת חדשה. %break וכל התורות, שלומד היום בנוגע לעבודת ה', צריך להיות עם פירושים חדשים, לא משל אתמול, כי התורות של אתמול הוא כבר פגם אותם. אלא צריך להיות בתולה. %break %H שמות המלכות %break "אלמנה", שהאדם מת באמצע, היינו שמת ברוחניות מבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". "גרושה", שהוא הוציא אותה, היינו המלכות שמים, מביתו. %break "חללה", היינו שחילל אותה במקום שהיה צריך לקדש אותה ביחס של כבוד, חלל את כבודה, והלך לעסוק בדברי חול. "זונה", שהוא זן ומפרנס את האדם כלומר, שרק שהמלכות יתן לו מזונות הוא מקבל על עצמו, אחרת הוא לא רוצה. %break "בתולה", זה כמו קרקע בתולה. %page 1917 %break %H אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו %break אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו. מטעם כיון שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות, ואינו יכול להבין שום דבר בלי טעות. %break "ישא ה' פניו אליך". וכתוב אחר אומר, "אשר לא ישא פנים", כאן כשעושים רצונו, וכאן כשאין עושים רצונו (מדרש רבה נשא דף מ"ד י"א, ז). וקשה: כשעושים רצונו למה נצרך נשיאת פנים. %break ויש לפרש, מהו "עושים רצונו". ידוע שרצון ה' הוא להשפיע. וכשהתחתונים עושים מעשים להשפיע, זה נקרא עושים רצונו. ואז יש ענין השתוות הצורה. אז ה' יכול לתת להם בחינת נשיאת פנים, %break הנקרא בחינת גילוי פניו יתברך, היינו שנעבר מהם את הצמצום וההסתר, שהיה שורה עליהם. %break מה שאין כן כשאינם עושים רצונו, היינו כשאינם משתדלים בענין רצון להשפיע, שזהו רצונו של מקום, אם כן אין כאן ענין של השתוות הצורה, אז מוכרח להיות בחינת העלם והסתר זה נקרא "אשר לא ישא פנים", אלא אחוריים, שאינו מאיר להם. %break וכמו כן יש לפרש על עזרה מעם ה', למי נותן עזרה, למי שעושה רצונו של מקום. שיש לפרש, שענין "עושה" פירושו כמו עשייה, היינו עבודתו היא שהוא משתדל, שיהיה לו רצונו של מקום, %break היינו שהוא משתדל להשיג את הרצון להשפיע. אז ה' ישא פניו אליו, לעזור לו להגיע ולהשיג את הרצון להשפיע, שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו". %break מה שאין כן בזמן שאין עבודתם לעשות רצונו של מקום, שכל עבודתם הוא רק ברצון לקבל, אז נאמר "אשר לא ישא פנים", היינו שלא מקבל עזרה מלמעלה, שהרצון לקבל ישלוט עליהם. %break אלא כמו שכתוב, "הבא לטמא פותחים לו", ולא מסייעים אותו. וזה נקרא "אשר לא ישא פנים", היינו שאינו עוזר להם. %break %H מצות תשובה %break זהר (נשא דף ח' אות כ"ח): מצות תשובה וכל מי שחוזר בתשובה, הוא כאילו השיב אות ה', שהוא מלכות אל אות ו' וכו'. תשובה, אותיות "תשוב ה'" אל הו', כי כשאדם חוטא גורם שתתרחק ה-ה' מאות ו', ומשום זה נחרב בית המקדש. %break מלך שקשים גזרותיו משל פרעה, ויחזרו בתשובה בעל כורחם, "עד ה' אלוקיך" להשלים את ה'. תשובה, שהוא מלכות, נקרא חיים, בלא עמל ובלי יגיעה. %break פירוש, העבודה ויגיעה היא - ללכת נגד הטבע, היינו לשם שמים, ועל ידי זה בא להשתוות הצורה, אז מושפע השפע בלי עמל, כי היגיעה היתה שלא לקבל שכר. נמצא, %break שהוא מקבל אחר כך חיים מכוח השתוות הצורה, שזה נקרא בלי עמל. "ותמונת ה' יביט", וזה בשכר "ויסתר משה פניו מהביט". %break %H שיעור גדלות השם %break כתוב בספר תהילים, "כשמך אלקים, כן תהלתך". כלומר, כפי שהאדם משער את גדלות של אלקים, בשיעור זה האדם יכול לשבח אותו. לכן, אם האדם רוצה להודות ולהלל לה', הוא צריך מקודם לשער את גדלות ה', ואחר כך הוא יכול להלל אותו. %page 1918 %break %H אין כל חדש תחת השמש %break "אין כל חדש תחת השמש". רק למעלה מהשמש, ששמש נקרא יום, ונקרא דעת, כמו שאמרו חז"ל, "אם ברור לך הדבר כיום, כמו שכתוב, לאור יום יקום רוצח". נמצא, שתחת הדעת, היינו זה שהאדם רוצה, שהדעת יוליד לו התחדשות בעבודה, כתוב על זה, %break אין חדש. מה שאין כן למעלה, שהוא למעלה מהשמש, יש התחדשות, היינו שמלמעלה מהדעת האדם יכול לקבל התחדשות בעבודה. %break %H דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת %break "והארץ לעולם עומדת": ארץ נקרא בחינת עפר, שהוא בחינת דומם, שאין לו שום תנועה, שהוא נקרא אמונה למעלה מהדעת, שאין שם שום סברה ושכל. ואצל הגוף הוא בחינת טעם של עפר. %break אבל כשהאדם מקבל על עצמו עבודה זו, אין לו ירידה, אלא נשאר תמיד בבחינת עמידה, כמו שכתוב, "והארץ לעולם עומדת", שאין לה נפילה. %break "דור הולך ודור בא", זהו ענין עליות וירידות. "והארץ", היינו בחינת דומם, "לעולם עומדת", היות שמבחינת ארץ לא שייך נפילה, כי למטה מהארץ אין שום דבר. %break %H מהו ששבת נקראת אורח בעבודה %break לכבוד שבת צריכים להכין מאכל ומשתה. לכבוד ביאת האורח, הנקרא שבת המלכה. שאלה: %break א. וכי האורח, שהוא שבת, אוכל ושותה. כמו כן צריכים להחליף הבגדים לכבוד האורח. בגשמיות, כשבא אורח חשוב, מכינים מאכלים טובים ומשקאות עבור האורח, כמו כן צריכים ללבוש בגדים יפים לכבוד האורח. %break ב. מאכל ומשתה, שמכינים לכבוד האורח, מבינים. אבל בשביל מה צריכים להלביש בגדים יותר יפים לכבוד האורח. %break ויש לומר, שמראים לאורח, שיש לנו, מזה שהאורח בא, שמחה גדולה. לכן אנו באים במלבוש כבוד, שזהו מראה, שמכבדים את האורח. כדוגמת, שהאדם לבד בבית הוא בנעלי ביתו לפעמים, %break גם בלי מעיל, כי מלבושים נקראים מלבושי כבוד. כלומר, שהמלבושים, שהאדם לובש, הוא מטעם לכבד את הזולת. %break לכן מי שאין לו לבושים יפים, הוא מתבייש לבוא לאיזה מסיבה, מטעם בושה, שכולם ידעו שהוא עני. לכן הוא מתלבש בלבושים יפים. וחכמת העני בזויה, כמו שכתוב, "וחכמת המסכן בזויה". %break לכן האדם, אפילו שהוא חכם, מבזים אותו ואין האדם מסוגל לסבול ביזיונות. לכן שבת, שהוא אורח חשוב, צריכים מלבושים נאים ומתוקנים. %break לכן צריכים לומר, זה ששבת נקרא אורח, הוא שהשבת מתלבש באדם, שזה נקרא נפש יתירה, שהאדם מקבל בשבת, לכן נקרא זה שאוכלים. %page 1919 %break %H קומה אלקים %break "קומה אלקים, שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגויים". פירושו, היות שיש בלבו של אדם שופטים רשעים, שהם מקבלים שוחד, לכן, אם ה' יהיה השופט, אז יהיה הכל בסדר. %break %H ממעמקים קראתיך ה' (א') %break בשאול תחתית. וזה שכתוב, "ממעמקים קראתיך ה'", היינו מעומק הצרות קראתיך. לכן יש לאדם לחשוב מטרם התפלה, עד כמה גודל החסרון שבו, שה' יעזור לו על חסרון גדול. %break נמצא שהאדם צריך לתשומת לב, בכדי להרגיש את חסרונו. וזה נקרא תפלה מעומק הלב מצד המקבל. אולם יש גם ענין תשומת לב על המשפיע. כלומר, שיאמין באמונה גדולה, שה' יעזור לו. %break כלומר, שאנו רואים בגשמיות, שתפלה אמיתית היא באדם ההולך לבקש ממי שהוא איזו טובה, נגיד למשל, כסף. %break יש כאן ב' תנאים: א. שהיה אצל הנותן את הדבר, מה שהוא מבקש ממנו. אם נגיד שרוצה כסף, אז הוא צריך לדעת מקודם, שאדם ההוא הוא עשיר, %break ב. שיהיה לו לב טוב. ואם אחד משניהם חסר, אין מקום לתפלה, על דרך "ישראל קדושים הם, יש לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו". %break יש לפרש על הבורא, היינו שישראל, שמבקשים מה', הם קדושים מצד מעשה התפלה, הגם שיש שמאמינים שיש לו לבורא מה שהם מבקשים, היינו פרנסה, ובריאות, %break שיש בידו של הקדוש ברוך הוא לתת, אבל אינו חס ושלום בעל הרחמים. ויש שמאמינים שהוא בעל הרחמים, אבל אין בידו לתת, גם כן נקרא קדוש. %break אבל תפלה אמיתית היא, שהאדם מאמין, שיש בידו של ה' מה שהוא מבקש, וגם ה' הוא רחמן, כמו שכתוב, שהבורא נקרא אב הרחמים ורחמיו על כל מעשיו. %break מה שאין כן בצרכי גשמיים צריכים רק להאמין, שהוא נותן, אבל על חסרון הוא לא צריך להאמין, כי בגשמיות האדם מרגיש חסרונו. %break "ישראל קדושים" וכו': יש לו לבורא, אבל אינו רוצה לתת, מטעם שאינו מגיע לאדם, מפני מעשיו של אדם. רוצה לתת לו, ואין לו לקב"ה לתת, מה שהוא רוצה, היינו רוצה שיתן לו בכלי קבלה, ואינו רוצה לתת בכלי קבלה. %break %H תפלה ובקשה %break "תפלה" הוא מה שסידרו לנו חז"ל, שזהו ענין כלל. "בקשה" זהו ענין פרטי, מה שכל אדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו. %break לכן תפלה צריך להיות בפה, אחרת אין שום אחיזה בתפלה, היות שיש בנוסח התפלה דברים, שאין לאדם שום מושג לצורך בהם, לכן אחיזה בהתפלה הוא, מה שהאדם אומר את המילים מה שכתוב. %break %page 1920 מה שאין כן בקשה, מה שהאדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו, אין צריך להוציא בפה, אלא זהו מספיק שהוא מרגיש בלב, מה שחסר לו. כלומר, מה שהאדם מרגיש בלב שחסר לו, זה נקרא בקשה, שהלב רוצה, שמי שיש יכולת לתת לו את מבוקשו, הוא יתן לו. %break והיות איש דתי רוצה שה' ימלא את בקשתו, וה' יודע מחשבות לבו של כל אחד ואחד, מה שלבו דורש, לכן מספיק אם האדם מרגיש את חסרונו - זהו תפלה לה', על מחסורים שבלבו. מה שאין כן נוסח התפילה הוא נתיסד על לבם של חז"ל, מה שהיה בלבם. %break %H אל יתבייש מפני המלעיגים %break אזוב הוא מלשון עזוב, שהוא מרגיש, שהוא עזוב ממעשים טובים. ו"אל יתבייש מפני המלעיגים", כלומר, בזמן שהאדם רוצה לעשות דבר טוב, תורה, או תפלה, או מעשים טובים, צדקה, %break גמילות חסדים, ויש מחשבות ורצונות בלבו של אדם שצוחקים ממנו, ואומרים לו, בגלל מה אתה צריך לעשות אלו המעשים. מה יתן לך זה שאתה רוצה להתייגע. על זה כתוב "אל יתבייש מפני המלעיגים". %break %H בקיר שרי שכינתא %break "רבי יוסי פתח, "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'"... הדא הוא דכתיב, "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו", האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והאיך יכול לאסתכלא בשכינתא, %break אלא למנדע דודאי שכינתא קיימא קמיה, הדא הוא דכתיב "ויסב חזקיהו פניו", דתמן שארי שכינתא, בגין כך לא בעיא למהוי חוצץ בינו ובין הקיר" (זהר ואתחנן). %break יש לשאול: א. מהו הסמיכות, "ויסב חזקיה" ל-ואתחנן. ב. מהו התירוץ על הקושיא, ואיך יכולים לאסתכלא בשכינתא, בזה שאומר, אלא למנדע דודאי שכינתא קיימא קמיה. %break ג. מהו הפירוש דתמן שרי שכינתא, היינו בקיר. וכי דווקא בקיר שרי שכינתא, הלא "מלוא כל הארץ כבודו". כמו כן, מהו הפירוש שלא יהיה חוצץ, אם יש איזה חציצה כבר זה מפסיק מהשכינה? %break %H מדוע חכה עד מלחמת עמלק %break הקושיא: מדוע חכה עד מלחמת עמלק. התשובה היא: כי ראה כשנופלים מאמונה אז צריכים בעצמו לעבוד, שהוא ענין אתערותא דלתתא. ואם דבוקים במשה שהוא בחינת תורה, %break שעל ידי התורה יכולים לזכות לאמונה. לכן היה מוכרח ללכת למשה, בכדי ללמוד ממנו את דרכי אמונה. %page 1921 %break משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה. לכן היה מוכרח ללכת למשה, בכדי שיקבל ממנו את הכוחות. %break %H וישמע יתרו %break "וישמע יתרו". מקשה הזהר הקדוש, וכי יתרו שמע וכל העמים לא שמעו. הלא כתוב, "שמעו עמים ירגזון". אלא יתרו שמע ונשבר, וכל העמים שמעו ולא נשברו. לכן, אין שמיעתם שמיעה. %break ויש לשאול, מהו הסיבה שיתרו נשבר, כששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. הוא ראה כאן שני דברים: א) מצד ה'. שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". %break ובמלחמת עמלק כתיב, "ויאמר משה אל יהושע, בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". וכתיב במשה, "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". %break ויש לומר, כשיצא ממצרים, היו מאמינים בה', אז על ידי האמונה לא היו צריכים לאתערותא דלתתא, אלא הקדוש ברוך הוא אמר להם, שהם רק ימשיכו באמונה, ואז ה' ילחם לכם, שכח של האמונה הוא להוציא מכל הצרות. %break כי ענין אמונה הוא בעצם בחינת אתערותא דלתתא, כמו שאמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". מה שאין כן מלחמת עמלק, שהוא "אשר קרך בדרך", שהביא בחינת כפירה לעם ישראל, כמו שפרשו, %break "ויזנב" - חתך את המילות וזרקן כלפי מעלה, היינו שהטיח דברים כלפי מעלה, ואמר, מצות שצווית לעמך ישראל, מה הועילה להם. כן פירש ה"שפתי חכמים". %break לכן דבר התלוי באמונה, שהיא ענין יראת שמים, זהו בידי אדם. לכן הם היו צריכים להלחם. %break %H קטני אמונה %break קטני אמונה, שהוא לא רוצה כולו להשפיע. "המשמיע קולו בתפילתו, הרי זה מקטני אמונה". %break ויש לשאול, כשהאדם מתפלל לה', בטח האדם מאמין בה', אם כן מהו ההבדל, אם משמיע קולו, כבר לא נקרא מאמין בה', מה שאין כן תפילה בלחש, כן נקרא מאמין בה'. מהו ההבדל, %break הלא בין בלחש ובין בקולו, האדם צריך להאמין, שה' שומע תפילה. שמכאן משמע, שאם הוא מתפלל בטח שיש לו אמונה. מהו השייכות זה לזה. %break ויש לומר כפי מה שמבואר בהסולם, שענין תפלה בלחש שלומדים זה מחנה שכתוב "וקולה לא ישמע", הוא מפרש שקולה של מלכות, הנקרא רצון לקבל, %break לא ישמע. אלא התפלה היא על בחינת רצון להשפיע, היינו שה' ישלח מלמעלה כוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע. %break נמצא, מי שמשמיע קולו, היינו קולו של הרצון לקבל, הגם שהוא מאמין בה' ומבקש שה' יעזור לו, הרי זו מקטני אמונה, היות עיקר אמונה, שהאדם מאמין בה', %break צריך להיות שה' ישלח לנו רוח הטהרה, הנקרא רצון להשפיע, שברצון להשפיע כבר יכול להתלבש את הטוב ועונג, שבמטרת הבריאה. %page 1922 %break %H וזכרת, כי עבד היית %break "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". כאן מרמז לנו, כי האדם, הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, %break כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק "תן". %break אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה "וזכרת". %break %H לא מרובכם %break "לא מרובכם" - כי עם ישראל כשעולים, הם מרובים מכולם. כשהם יורדים - הם למטה מכולם. %break בעבודה של בחינת ישר-אל: בזמן העליה, הוא מרגיש, שהם עומדים במדרגה למעלה מהכלל. וכשיורדים, הם רואים, שהם יותר גרועים מהכלל. %break %H נורא אלקים ממקדשיך %break "נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל, הוא נתן עז ותעצומות לעם, ברוך אלקים" (תהילים ס"ח, ל"ו). %break יש לפרש "נורא אלקים" איך האדם מסוגל לקבל יראת אלקים, זהו על ידי "מקדשיך". פירוש, שעל ידי זה שהאדם מקדש את עצמו במותר לך, שרוצה, שיהיה הכל לשם שמים, על ידי זה הוא יכול לזכות ליראת אלקים. %break "אל-ישראל", אז האדם מקבל שם ישראל, שפירוש ישר-אל, בזמן שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע, שהוא מדת החסד, הנקרא אל, אז האדם נכנס לבחינת ישר-אל. %break ואז "הוא נותן עוז ותעצומות לעם", שאז יכול להמשיך לאדם בחינת כוח וחוזק, שהאדם מקבל על ידי זה שם עמו ישראל. וזה שכתוב "לעם". ואז האדם יכול לברך אלקים על מה שקירב אותו. %break נמצא, הסדר הוא: א. בכדי שהאדם ישיג יראה, הוא צריך לקדש עצמו. %break ב. ועל ידי היראה שמקבל מלמעלה, זה נותן לאדם כוח וחיזוק, שהאדם נקרא אז בשם עמו ישראל. ג. ואחר כך "ברוך אלקים" האדם מודה לאלקים. %break %H קניין אשה %break "שלח לך. רבי יהושע אומר, למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה וכו', ראה אותה וכו', רק לבנך אני נותנת" וכו' (מד"ר שלח ט"ז, ז'). %break %page 1923 כשהאדם נכנס לעבודה, ה' מבטיח לאדם, שיתן לו אשה נאה וכו', שפירושו בחינת נשמה, הנקרא "אשה". והאדם אומר, אני רוצה לראותה, %break שפירושה, היות שהכלי של הנשמה נקראת אמונה למעלה מהדעת, והאדם רוצה שתהיה בתוך הדעת, היינו שאין האדם רוצה להאמין, שכדאי לקחת אותה. %break כלומר אין האדם יכול להאמין, שמטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, הוא נמצא בתורה ומצוות, ובכדי לקבל אותה צריכים לשלם, היינו לתת לה משהו, שעל ידי הקבלת כסף דקדושין, %break היא מסכימה להיות לו לאשה ולשמש אותו. ואם הוא לא נותן לה איזה דבר, שבגלל דבר ההוא היא מסכימה לקחת אותו, אינה מקודשת לו. %break ויש לשאול זה על דרך הפשט, איך אפשר שבגלל זה, שהוא נותן לאשה פרוטה, היא מסכימה להיות לו לאשה, ובלי פרוטה אינה מסכימה. %break וכי בשביל פרוטה כדאי לקחת אותו בתור בעל, כלומר מה הפרוטה מועילה בענין, שזה יהיה קובע. בכדי לקנות אשה, האדם צריך לשלם עם חייו, כמו שאמרו חז"ל, "אין התורה מתקיימת, אלא מי שממית עצמו עליה". %break %H קרן ופירות %break "יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש, ורבה היא על האדם", יש רעה, זו היא תוקף הרע שבלב שרוצה לשלוט בדברי עולם הזה ואינו משגיח בעולם ההוא (בהעלותך נ"ב אות ק"מ). %break הקדוש ברוך הוא נותן לו עושר, כדי שיזכה בו לעולם הבא, שענין עושר נקרא "אין עני אלא בדעת". נמצא, שה' נתן לו דעת, שהוא תורה ומעשים טובים, כדי שיזכה בו לעולם הבא, %break שענין עולם הבא הוא בחינת בינה, היינו כלי דהשפעה. והוא משתמש בתורה ומצוות לזכות לבחינת עולם הזה, הנקרא מלכות, שהוא הרצון לקבל. יש קרן ויש פירות, הקרן הוא לעולם הבא והפירות הוא לאכול בעולם הזה. %break %H ענין עולם הזה ועולם הבא (ב') %break אדם אוכל פירותיה בעולם הזה, היינו התורה התרי"ג המצוות, שהם בחינת עיצות, שזה נקרא פירות, היינו המאור שבה מחזירו למוטב. %break וכשהאדם רואה שהתורה ומצוות החזירו למוטב, זה נקרא שהוא רואה פירות בעבודתו של תורה ומצוות. ומהו הקרן הוא לעולם הבא. היינו מצב הב', %break שצריך לבוא שתרי"ג מצוות הוא בבחינת פקודים, שאז התורה בבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ומצב הבא הוא בחינת עולם הבא. %break נמצא, "אלו דברים, שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה", היינו, שהם בחינת תרי"ג עיטין. וזה נקרא מאור התורה, שמחזירו למוטב. ועיקר הקרן הוא לו. %page 1924 %break %H כי תזריע %break "תא חזי, בשעה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד עם כנסת ישראל והיא מעוררת תחילה אז נתמלאה המלכות מצד ימין, שהוא חסדים זכר. וכשהקדוש ברוך הוא מעורר תחילה, אז הכל נמצא בסוד הנקבה, כעין אשה כי תזריע" (תזריע דף כ', ובהסולם אות ס'). %break בעבודה נקרא "אשה" כלל ישראל, והקדוש ברוך הוא נקרא "איש", שאם ההתעוררות באה מלמעלה, אז "וילדה נקבה", הנקרא מקבלת ואינה משפעת לעצמה. ואם האדם מתעורר תחילה, אז "וילדה זכר", הנקרא בחינת משפיע, היינו שיכול להמשיך לעצמו. %break וזהו, כשהאדם מתגבר על רצונו, ורואה שאינו יכול להתגבר ומבקש עזרה, אז "וילדה זכר". מה שאין כן כשמחכה שיהיה לו התעוררות מלמעלה, זה נקרא "וילדה נקבה". %break %H מרור %break בלע מרור לא יצא, אלא צריכים ללעוס, היינו שצריכים להרגיש את המרור. %break %H שכר עבודה %break בזמן שעובד מטעם שהבורא צריך את עבודתו, אז הבורא צריך לשלם שכר ותמורה, ואם האדם עובד עבור עצמו, לתקן, איך אפשר לבקש תמורה. %break %H שליטת המלכות %break הפרסא נקרא מלכות, שעומדת בבינה דגופא, שלמטה ממלכות פירושו, למטה משליטת מקבל בעל מנת לקבל, היינו שבא שם מחשבות של קבלה, ואינם יכולים להשתחרר, לכן מוכרח להיות שבירה. %break למעלה ממלכות, היינו למעלה משליטת המלכות, שכן יכולים להשתחרר ממחשבות של קבלה. %break %H שלום בית %break בית זה הלב, ואינו שלם עם הבורא, כמו שכתוב "אשמע מה ידבר שלום אל עמו". אלא יש פירוד לבבות בין משפיע למקבל. ובכדי שיהיה שלום, היינו השתוות הצורה, וזהו כל העבודה שלנו... %page 1925 %break %H התעוררות (ב') %break זכר נקרא חסדים, היינו שהתחתון מקבל מלמעלה את הרצון להשפיע, שנקרא זכר, היינו שהתחתון מתעורר ורוצה להתקרב לה' ואינו יכול. נמצא "אשה כי תזריע", היינו האדם, הנמשך מהמלכות, אז "וילדה זכר". %break איש נקרא הקדוש ברוך הוא שהתעוררות בא מלמעלה, אז "וילדה נקבה", היינו שזה נקרא אור נקבה. "מקבלת ואינה משפעת", כלומר כשנותנים לו התעוררות, הוא מקבל. וכשמפסיקים לתת, %break והוא עומד ומחכה, מתי יתנו לו התעוררות, אז "וילדה נקבה", כלומר מעבודה זו יכול להוליד רק אור שמקבלת ואינה משפעת. %break %H מלך הגוים %break הזהר (צ"ה ע"ב) מקשה על הפסוק, "מי לא יראך מלך הגוים" וכי קוב"ה מלך הגוים איהו, והלא מלך ישראל איהו וכו', וכי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי, הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, %break ולא כמה דאמרן דאתמרין לשמשין ולממנן דיליה. ותו סיפא דקרא דכתיב, "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", כל האי שבחא איהו לשאר עמין. %break ומתרץ: ואי תימא דמלך הגוים על קוב"ה איתמר לא הכי, אלא מאן הוא מלך הגוים דלא יראך וכו', מי מלך הגויים דלא יראך. כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך וכלהו אודן על דא. %break ויש לשאול, הלא אין המציאות מראה כך והלואי שאצל היהודים יהיה התפשטות המלה "מאין כמוך". ויש לומר על דרך המוסר, הנה יש בעבודת ה' שני מצבים, מצב דקודם התשובה ומצב דלאחר תשובה. %break ובזהר (משפטים צ"א ע"א): תא חזי, כל ההוא דזכי לתלסר שנין ולהלאה אקריבן לכנסת ישראל, וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה, ודאי "בנים אתם לה' אלוקיכם". %break ויש להבין ההפרש מבן דכנסת ישראל, שהוא בחינת מלכות, לבן של הקדוש ברוך הוא. כמבואר, שתפילה של יד נקרא בחינת אמונה, ותפילה של ראש נקרא בחינת תורה. %break ותפילה נקרא בחינת עבודה שבלב, שענין אמונה לקנות על ידי עבודה, היות שהוא בחינת מלכות, הנקרא עניה ודלה. כי בזמן שהאדם צריך לקבל עליו העול אמונה, אז הגוף בועט, לכן היא עבודה גדולה, שיוכל להתגבר על זה. %break ותורה נקרא בחינת מתנה, כמאמר חז"ל "וממתנה נחליאל", וההבדל בין אמונה לתורה, יש לומר שאמונה נקרא צדקה ותורה מתנה. וההבדל בין צדקה למתנה, כי צדקה הוא ההכרחיות ומתנה היא מותרות. %break למשל, מי שנותן לעני שק קמח, שעולה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל שק קמח בתור צדקה, אבל מי ששלח לעני שעון, שעלה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל את השעון בתור מתנה. %break הנה אמונה היא הכרחיות, כי בלי יראת שמים אין כלום, מה שאין כן תורה היא כבר כמו מותרות. לכן אמונה, שהוא מצב א', נקרא בחינת בן לכנסת ישראל, שהוא אמונה. ומצב הב', שהוא בחינת תורה, נקרא בן לקב"ה. %break והמחשבות והרצוניות של האדם, מטרם שעושה תשובה, נקרא בחינת גוים. וכשעושה תשובה, נקרא שהוא מולך על הגוים האלו. וזהו שאומר, מי ממלך הגוים אשר לא יראך, %break משום שאם אין לו יראת שמים, הוא לא נקרא מלך הגוים, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, שכולם אומרים מאין כמוך. %break %page 1926 יש לומר, אפילו לאחר שנעשה מלך, הוא אומר, כי כל החכמות שלו, ובכל מלכותם, ובכל פעם שהיה לו שליטה על הגוים שלו, הכל בא לו מבחינת "אין כמוך", היינו שרק הקדוש ברוך הוא עוזר לו, כמו שאמרו חז"ל "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו" וכו'. %break %H ענין ברכה %break "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וכו', פקודא דא לברכא ליה לקוב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, %break ואי לא בריך נקרא גזלן לגבי הקדוש ברוך הוא דכתיב גוזל אביו ואמו... בגין דברכאן דבריך בר נש לקוב"ה אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמיה דקוב"ה" (זהר הקדוש). %break יש לשאול: %break א. למה נקרא גזלן, בזה שלא מברך לקב"ה, ב. להבין תירוץ הזהר הקדוש מה שאומר, "בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה אתו לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמיה קדישא", איזה שייכות יש המשכת השפע לברכת האדם. %break הענין, דמטרת בריאת העולם היא להטיב לנבראיו. ולצורך זה נבראו התחתונים שיש להם הרצון לקבל את ההטבה, ובשינוי צורה הזה הם נפרדו מהשורש. ובזמן שיש פירוד אין התחתון יכול לקבל. לכן צריכים לתקן את הפירוד, היינו שיהיה יכולת לקבל את ההטבה העליונה. %break לכן, בזה שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא, הרי הוא משפיע להקדוש ברוך הוא, לכן אפילו התענוגים שהוא מקבל, אין כוונתו לקבל, אלא בכדי שיוכל לברך על זה. וזה נקרא השתוות הצורה. לכן הוא שהשפע בא לשמיה וכו'. %break ענין שם מורה על מלכות, שהיא בחינת כלל ישראל, או כנסת ישראל, שהיא הכל. לכן מה שהאדם עושה באופן פרטי, דבר זה עולה ומכריע בכלל כולו, כמו שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם חציו חייב וחציו זכאי, %break עשה מצוה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ'). והטעם, משום שכל פרט פועל עם פעולתו על הכלל כולו. %break לכן, אם הפרט עושה לשם שמים, היינו שכל מה שהוא נהנה, הוא צריך ברכה, בכדי שיוכל לברך את הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת שכוונתו הוא להשפיע, אז נמשך השפע מהקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, היינו לשכינה הקדושה, שזהו בחינת יחוד קוב"ה ושכינתא. %break %H מצוה קלה %break במדרש תנחומא: והיה עקב, זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני (חולין מ"ט) יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצוות, ויש בהן קלות וחמורות. %break ומפני שיש בהן מצוות קלות, שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואמר, רבונו של עולם, %break איני מתירא מן המצוות החמורות שבתורה, שהן חמורות, ממה אני מתירא מן המצוות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי, אם לא עשיתי, מפני שהיתה קלה. %break %page 1927 ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, לכך אמר, "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני". יש לשאול, מהו המצוה קלה, שאומר, שבני אדם משליכים אותן תחת עקביהן. %break הנה חז"ל (עבודה זרה ב' ע"ב), לעתיד יבואו אומות עולם ויאמרו, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה, כמו שעשית לישראל וכו'. מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא, הראשונות ישמעונו, שנאמר, וראשונות ישמיענו, שבע מצוות שקבלתם, היכן קיימתם. %break ונ"ל דלא קיימם, דתני רב יוסף "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים" מאי ראה, ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימם. כיון שלא קיימם, עמד והתירן להן. אמרו לפניו, רבונו של עולם, %break תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת. %break אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. לכו ועשו אותה. והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולא למחר לעשותם. היום לעשותם ולא היום ליטול שכר, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. %break ואמאי קאמר ליה מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס. וענין חסרון כיס, היינו דווקא בחינת לשם שמים, שהכוונה, דבעשיה אין הבדל בין עושה לשם שמים או לשם עצמו. וענין סוכה הכוונה לסכך, שהוא צל. וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה. %break ו"חמורות" נקרא בחינת מעשה. על זה הוא היה בטוח שעשה כל תרי"ג מצוות. מה שאין כן על הלשם שמים היה לברר. %break %H ענין התגברות %break ענין שאברהם הלך לשאול עצה על המילה, מבואר ב"שפתי חכמים", שהוא כדי לקבל יותר שכר על המצוה, וחשב בדעתו אולי יתנגדו לו. %break ויש לפרש על דרך זה, דאברהם ראה, היות שיש לו מצוה, שיכול לקיים רק פעם אחת בחייו, היינו שיכול לתת יגיעה על מצוה זו רק פעם אחת, לכן עלה בדעתו עצה, שישאל לחבריו. %break ואם הם יתנגדו לו, אז יהיה לו יגיעה גדולה, בכדי להתגבר עליהם, ו"לפום צערא אגרא", ובשביל זה הכניס את עצמו לניסיון, בכדי לקבל שכר. %break לכן אנו רואים מזה, שכל כך חביב היה לו לעשות רצון ה', שהיה כדאי לו להכניס את עצמו בניסיון, רק מטעם שהבין, שלעשות רצון ה' צריך להיות עם כוח התגברות. %break ומשום זה אנו, שאין אנחנו צריכים להכניס את עצמו לניסיונות, אלא שזה ענין יום יומית, שהעולם והסביבה מתנגדים לעבודת ה' ושאנחנו צריכים להתגבר עליהם, ולא להסתכל על מה שהם אומרים, ולהבין שזה לטובתנו, שהוא בכדי שנקבל שכר על זה. %break ובזמן שבא איזה התנגדות לעבודה, אזי צריכים להיות בשמחה, משום שרק עכשיו יהיה מקום להרוויח שכר מרובה, כמו שהאדם הוא בשמחה, בזמן שהוא רואה, שיהיה לו הרבה להרוויח, %break ואין הוא מסתכל על היגיעה, אלא רק על השכר. כמו שכתוב אנו צריכים להתגבר בתורה ומצוות. ובזמן שיהיה לנו הפרעות, יהיה לנו שמחה, מזה שניתן לנו הזדמנות להרוויח הרבה שכר. %break כמו כן בצדקה צריכים להתגבר יותר מכפי שהסביבה מחייבת, אלא כל אחד ואחד יתן יותר מכפי כוחו, שאז הוא בבחינת התגברות. %page 1928 %break %H טהר ליבנו %break "טהר טינוף מעשי, הן יאמרו מכעיסי, איה אלוקה עושי". ויש לשאול, איזו שייכות יש שהקדוש ברוך הוא יטהר מעשיו של אדם, ל"הן יאמרו מכעיסי". %break והענין הוא מה שהמכעיסים אומרים, הוא מטעם, שלא רואים איך ההנהגה של הקב"ה היא בבחינת טוב ומטיב, אלא שהיא בבחינת הסתרה. ולמה היא בהסתרה, %break הוא מטעם שמטרם שהאדם בא לידי מצב של השפעה, היינו שכוונתו לשם שמים, אזי מוכרחת להיות ההסתרה. %break ורק לאחר שהאדם מטהר מעשיו, אז הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בבחינת השגחה גלויה. לכן אנו מתפללים לה', שיטהר את מעשינו, על דרך "לב טהור ברא לי אלקים". %break ולמה האדם מתפלל, שה' יטהר מעשיו, זה אינו מטעם, שהוא רוצה לזכות להשגחה גלויה, אלא מטעם לסתום את פיות המכעיסים. %break %H ענין אושפיזין %break ענין "אושפיזין" אאמו"ר זצ"ל פירש, שזהו ענין המובא בזהר הקדוש, אורחא למעברי ביה, שאור החכמה אינו יכול להאיר בקביעות. %break וזהו ענין "מזל", שבני חיי מזוני - במזלא תליא מילתא, כמובא בתלמוד עשר הספירות (חלק י"ג), שהוא מלשון "יזל מים מדליו", שענין נוזל, שהוא רק בבחינת טיפין טיפין, היינו שאינו מאיר, אלא בהפסקות. מה שאין כן קילוח זה שמאיר בלי הפסק. %break לכן האורחין אוהבים שיהיה לו מקום רחב. מה שאין כן כשהם באים והמקום הוא צר, אין הם יכולים להכנס. %break והכוונה היא, שאור החכמה אינו יכול להאיר, אלא בהתלבשות החסדים. וחסדים נקרא רחב, כמבואר בתלמוד עשר הספירות. ואור החכמה נקרא בחינת אושפיזין, כנ"ל. לכן, אם אין לו חסדים, אין הוא יכול להתלבש. %break %H מצות סוכה %break ביוצר דיום ב' דשחרית אומר שם הפייטן: "בל תהיה מצות סוכה בעיניך קלה, כי כנגד כל מצוות דת חוקותיו שקולה". %break ויש לשאול, למה סוכה היא שקולה כנגד כל המצוות. ואאמו"ר ז"ל פירש, שסוכה היא בחינת אמונה, צילא דמהימנותא. וממילא נבין, כי אמונה שקולה כנגד כל המצוות, היינו לפי ערך האמונה כך הוא מקיים המצוות. %break כמו כן נבין מה שכתוב שם, "כי לכל שומריה לא יארע תקלה". היינו למי שיש אמונה אי אפשר להיות לו תקלה משום דבר. "וכל בוזיה, לעתיד לבוא לוקח מהם קללה", מטעם שאין להם אמונה. %break לכן לא קיימו את התורה והמצוות לשם שמים, כי אם שלא לשמה. וממי יתבעו שכר, היות שלא עסקו לשם שמים. כמו שפירשתי בענין מצוה קלה, שאין בה חסרון כיס, שהפירוש הוא, דלכוון לשם שמים לא צריך להוציא כסף מיוחד, או זמן מיוחד, כנ"ל. %page 1929 %break %H כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד %break הנה "עביד" הוא מלשון "אבוד", דעין באלף מתחלפים. היינו, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, %break וכל הטכסיסים והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל אבוד - אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד. %break היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, %break כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה". כי אין לך שיפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו אבוד מכל וכל. %break וזה פירוש, כל מאי דאבוד רחמנא לטב אבוד. ואחר כך, כשמתחיל שוב לעבוד ומתקן מעשיו אז, ועושה תשובה מאהבה, אז הוא אומר גם זו לטובה, היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה גדולה מזה משהאדם מגיע לידי אבוד. %break וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע בעצמו נעשה טוב. נמצא, שיש הפרש בין "כל מאי דעביד רחמנא", ל"גם זו לטובה". %break %H חוק ומשפט (א') %break "באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט". יש לשאול, מהו המשמעות של דבר חוק ומשפט, שאנו מבקשים ממנו. %break ויש לומר על דרך המוסר, שבזמן שהאדם רוצה לקבל עליו שיתקרב לה', אז תכף הוא מרגיש את פחיתותו ושיפלותו, שהוא כל הזמן היה דבוק בדברי הבל, כדרך כל העולם. %break ומה פתאום הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא יקרב אותו יותר מבני דורו. וזה דומה לו לחוצפה יתירה מצדו. %break וזה "באין מליץ יושר מול מגיד פשע", בזמן שהבעל דבר מתחיל להגיד את חטאותיו ופשעיו, ואין לאדם האפשרות להמליץ עליהם, אז אנו מבקשים "תגיד ליעקב", היינו לנקודה שבלב, שהיא בחינת "עקב", שהוא בחינת מצוה שהאדם דש בעקביו. %break "דבר חוק", שחוק הוא ממנו יתברך, שלא ידח ממנו נדח, אם כן הפחות שבפחותים גם יתקרב לה'. ומדוע שיהיה כך, הוא בחינת חוק. אזי הוא מצד המשפט, שיקרב את הזמן במהרה בימינו אמן ונוכל להתקרב, תכף ומיד בשעת התפילה. %break %H בחינת עכו"ם וישראל %break "אמר רבי יוחנן עובד עבודה זרה העוסק בתורה היה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו, לנו מורשה ולא להם" (סנהדרין נ"ט ע"א). %break %page 1930 "כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בא על ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה" (פסחים מ"ט ע"ב). %break יש להבין ענין עכו"ם הלומד תורה, שהוא מתחייב בנפשו, הכוונה, שאם האדם לא עושה תשובה, הוא בבחינת עכו"ם. ואז, כשלומד תורה, שהתורה נקרא בחינת חיים, כמו שכתוב "כי היא חייך ואורך ימיך", וזה יכול להשיג רק בזמן שהוא ישראל, היינו שהוא עובד ה'. %break מה שאין כן בזמן שהאדם עובד את עצמו, שזה נחשב לעבודה שזרה לנו, שאז אין יכול ליהנות מהחיים שבתורה. והסיבה היא שהוא עדיין עובד עבודה זרה. נמצא שהוא מתחייב בנפשו, שזה מכונה שהוא חייב מיתה. %break היינו, שהגם שהוא לומד, ולפי לימוד התורה היה צריך להתחייב חיים, היינו שיתנו ליהנות בחינת חיים מהתורה, אבל היות שהוא עובד עבודה זרה, נמצא שהוא חייב מיתה, ולא חיים, היינו שאינו מרגיש טעם חיים בתורה. %break ובזה מתפרש "עובד כוכבים שעוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול". היינו שהוא יודע שהוא עדיין עכו"ם ומצטער על זה. אז אמרו, שבטח יעשה תשובה ויזכה להיות ישראל, %break משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואינו יודע שהוא עכו"ם, היינו שאינו מרגיש שהוא עכו"ם, אז הוא מתחייב בנפשו. %break %H המבזה תלמיד חכם %break "כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" (שבת קי"ט ע"ב), משמע שרק למי שיש לו מכה, אז אין לו לקבל רפואה, אבל מי שאין לו מכה, אין לו מה לפחד. %break יש לומר שהכוונה "מכתו", היינו שכל אדם, שעדיין לא עשה תשובה, הוא איש מוכה, ורפואה למכתו פירוש שיחזור בתשובה. והיות שכל אדם נכלל מעמי הארצות ומבחינת תלמיד חכם, %break הנקרא נקודה שבלב, ואם הוא מבזה את התלמיד חכם שבקרבו, לעולם לא יוכל לבוא לידי תשובה וישאר במצבו השפל, שאין לך מכה גדולה מזו. %break אלא רק בזמן שהוא מכבד את התלמיד חכם שבקרבו, היינו שדואג בשבילו להנותו, שכל יום הוא משים לבו במה הוא יכול להנותו, באיזה מזונות התלמיד חכם, היינו בתורה ותפילה, אז יש לו לקוות, שיהיה לו רפואה למכתו, זאת אומרת שיעשה תשובה. %break ומאאמו"ר שמעתי שאמר, שהמבזה תלמיד חכם, היינו רבו, אם אין הוא מסוגל לכבד את רבו כראוי לו, אז אין לו רפואה, משום שכפי גדלותו של רבו, שהתלמיד משער בלבו, באותו שיעור יכול רבו לעשות לטובה לקרבו תחת כנפי השכינה. %break %H ויהי ערב ויהי בוקר %break ענין שלא נאמר, ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי. כי זה ידוע שהעדר קודם להויה, כי אין אור בלי כלי, לכן מקודם צריך להיות ערב, ושניהם הם יום אחד, כי אם לא מרגיש חסרון, אין לו הצורך ללכת להמשיך את המילוי. %break וזהו דווקא בששת ימי המעשה, שיש אתערותא דלתתא, אז מוכרח להיות מקודם חושך, כי אחרת לא ימשיך את המילוי. לכן כתיב בששת ימי המעשה, "ויהי ערב ויהי בוקר". %break %page 1931 מה שאין כן בשבת, שהיא אתערותא דלעילא, לכן אינו צריך להרגיש בחינת ערב מקודם, בכדי שימשיך המילוי, כי שבת היא בחינת המשכה של מעלה בלא סיוע של התחתון, לכן נאמר "יום השביעי", כי בשבת הן האור והן הכלי באים מלמעלה. %break %H קדושה וטהרה %break "והתורה נקראת קדושה, שכתוב כי קדוש אני ה'. וזו היא התורה, שהיא שם קדוש העליון. ועל כן מי שעוסק בה נטהר, ואחר כך מתקדש, שכתוב קדושים תהיו, קדושים היו, לא כתוב, אלא תהיו, תהיו ודאי" (זהר קדושים דף ה' אות י"ג). %break משמע, שהתורה מטהרת. והשאלה, מהו בחינת תורה שמטהרת, שעל ידי זה בודאי יבואו לקדושה. והוא אומר, שהתורה היא שם קדוש העליון, זאת אומרת, שהגם שכשאנו מסתכלים על התורה, %break אנו רואים שהתורה מדברת מדברים גשמיים. עם כל זאת אנו צריכים להאמין, שהכל הוא שמות הקדושים. לכן בסגולתם אנו מטהרים את עצמנו וזוכים לקדושה. %break אולם יש להבין מהי קדושה, ומהי טהרה. ובפשטות משמע, כמו בגשמיות, אם יש כלי טהרה, יכולים לתת שמה איזה מאכל, מה שאין כן אם הכלי הוא מלוכלך, אי אפשר לשים בתוכו שום דבר. %break ולפי זה צריך לומר שטהרה שייך לומר על הכלי, והמילוי על האור. והיות שלכלוך שייך בכלי, הנקרא רצון לקבל, שזה נקרא שהכלי מלוכלך, ולא יכולים למלאותו, כי כל מה שיתנו בתוכו יתלכלך, היינו שהרצון לקבל נקרא עב וגס ומלכלך. %break וטהרת הכלי נקרא, שתיקן אותו בעל מנת להשפיע, שאז יבוא מאליו הקדושה, כידוע שמצד המאציל לא נעשה שום שנוי, והוא רוצה לתת, אלא מטעם שינוי צורה נקרא הכלי מלוכלך ולא יכולים למלאותה. %break לכן בזמן שהוא בא לכלל טהרה, וזהו בזכות התורה, שהם שמות של שם קדוש העליון, הוא זוכה לטהרת הכלים, ואחר כך לקדושה, שקדושה נקרא, שזוכה להשיג שמות הקדושים לפי ערך הטהרה שלו. %break %H ואני תמיד איחל %break "ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהלתך" (תהילים ע"א י"ד). יש לפרש, בזמן שהאדם מרגיש שיש לו קרבה לקדושה, ובטח שה' קירב אותו, והוא צריך להלל לה', שהוציא אותו משיפלותו, והכניס אותו למצב של הרגשת קדושה, %break שאל יסתפק אדם בזה, הגם שהאדם צריך לתת על זה, ולהחשיב את מצבו, ועד כמה שאפשר לצייר לעצמו, שזהו דבר חשוב מאד, היינו שכל מה שהוא מסוגל להעריך, את חשיבותה של זה, עדיין בחינה זו יותר חשובה מכפי השגתו. %break ומכל מקום הוא אומר, "ואני תמיד איחל", שיש דרגות יותר גבוהות מכפי שאני יכול לצייר לעצמי. %break ואיך אפשר זה, הלא עד כמה שהוא מסוגל לצייר שזהו דבר חשוב, איך יכול להיות דבר, שיהיה עוד יותר חשוב, מכפי שאפשר לצייר. על זה, "ואני תמיד איחל", %break היינו שיהא בידי לצייר מציאות יותר חשובה מכפי שאני מסוגל עכשיו לצייר לעצמי, וממילא "והוספתי על כל תהלתך". %break נמצא, הגם שעתה בשביל ההווה אני מהלל אותך, ועל ידי זה שאני מיחל תמיד, שאוכל להשיג יותר הבנה בהחשיבות שלך, יהיה לו יותר להוסיף תהילות. %page 1932 %break %H מגלה טפח ומכסה טפחיים (ב') %break "מגלה טפח ומכסה טפחיים". פירוש, מקודם היה הכל מכוסה, הוא בא וגלה טפח, ואחר כך כסה טפחיים. אם כן יש לשאול, הלא יותר טוב היה אם לא היה מגלה כלל, %break היות שהמקום שהוא גילה, אם היה מגלה טפח ומכסה טפח, אז היה דבר במצב כמטרם, שהוא גילה את הטפח. מה שאין כן אם גילה וכסה טפחיים, אם כן עתה יותר נסתר ממה שהיה מקודם לכן. %break ויש לומר שמקודם לכן שהיה מכוסה, לא היו יודעים שהוא מכוסה, היינו שכאן נרמז רמז גדול, אם כן אם הוא היה מכסה את הטפח מה שגילה, היה הדבר מכוסה כמו טרם שגילה. %break אם כן מהו הרויח שגילה, ואם לא היה מכסה את מה שגילה, היה הדבר גלוי לכל דבר, ולא לכולם מועיל הגילוי. %break לכן אם "גילה טפח וכסה טפחיים", אז ניכר שיש כאן כסוי, מה שלא הרגישו לפני זה. כלומר, שאם היה כמו קודם שגילה, לא היו יודעים שיש כאן כיסוי, כי בזמן שהאדם מרגיש שיש כאן כסוי, כבר יש כאן מקום אחיזה, שיעורר הכסוי זה באדם שמחפש עצות איך לגלות. %break וזהו על דרך, שהאדם צריך להאמין, שה' הסתיר עצמו מהתחתונים. אבל לא כל הכלל מאמין בה' שיאמרו שהוא הסתיר עצמו. נמצא, שמי שמאמין בהסתרה, כבר הוא מאמין בה'. %break %H יראת שמים %break "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק... אלא הוה כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות א'). %break יש לשאול מהו הקשר של "ויהי מורא שמים" וכו' ל"שלא על מנת לקבל פרס". %break אלא אם האדם עוסק שלא על מנת לקבל פרס, אם כן נשאלת השאלה, מי הוא המחייב אותו לעבודה. כי בדרכי הטבע הוא שהשכר הוא המחייב לעבודה. ואם אין בדעתו לקבל שכר, מיהו המחייבו. %break כי בשלמא עבד המשמש את הרב, הוא מסיבת שאין לו ברירה, כי האדון מושל עליו, אבל כאן בעבודת ה', הוא דבר התלוי בבחירה. %break ועל זה בא התירוץ, ויהי מורא שמים עליכם, היינו שהסיבה המחייב לעבודה יהיה רק מטעם מורא שמים. וענין הבחירה חל על המורא שמים. וזהו, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", %break שזה ניתן לאדם, שיבחר לעצמו את היראת שמים שלו, ויש לכל אחד ואחד שיעור בפני עצמו. %break %H עולם הזה ועולם הבא (א') %break "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה". ויש לשאול, הלא ידוע שדרך העולם הוא, שהשכר הוא יותר חשוב מהעבודה, כי האדם מקיים בזיעת אפך, %break והשכר שלו הוא תאכל לחם. היינו אם האדם נהנה מעבודתו, אבל יחד עם זה השכר שלו הוא מרובה יותר לאין ערוך מעבודתו, ואם כן איך אמרו, יפה שעה בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא. %break %page 1933 היינו על ידי זה שהאדם מתייגע את עצמו בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, הוא זוכה לעולם הבא. אם כן יוצא מזה, שהאדם יעשה חשבון לנפשו, ואם רוצה לראות כמה שוה השכר שלו לעולם הבא, %break אז יכול לשער, שכל חיי עולם הבא שוה כמו שעה אחת בתשובה ומעשים טובים. %break ומי ירצה לעבוד בתורה ומצוות, כי הוא יודע איזה טעם הוא מרגיש בתורה ומצוות. נמצא לפי זה, שעולם הבא הוא עוד יותר גרוע. אלא לפי פירוש הסולם, "עולם הבא" נקרא אורות דחסדים, שהוא בחינת בינה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת מלכות, שהוא אורות דחכמה. %break ומשמיענו, אם האדם זכה כבר לעולם הבא, שהוא בחינת השפעה, אז הוא צריך לדעת, שכדאי לעבוד בתשובה ומעשים טובים של בחינת עולם הזה, שהוא בחינת חכמה, כי זהו בחינת קבלה על מנת להשפיע, וזהו מטרת הבריאה. %break לכן לא יעמיד את עצמו בבחינת משפיע על מנת להשפיע, שהוא בחינת אור דחסדים, ובחינת בינה, ועולם הבא, אלא ימשיך בעבודתו וישיג בחינת עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. %break %H הצורך לטעמי תורה %break שאלות: %break א. בענין הנרנח"י, שבעולם עשיה, שנותן הסבר לאלו הנרנח"י דעשיה, צריכים לתת הסבר על נרנח"י דיצירה ובריאה. %break ב. אם צריכים לקיים את המצוות על דרך הפשוט, כמו שאמרו חז"ל למה תוקעין, רחמנא אמר תוקעין. אם כן מהו שאנו חוזרים אחר ספרים, שמפרשים ענין טעמי המצוות. %break תשובות: %break א. אאמו"ר זצ"ל אמר, שצריכים ללמוד כוונת המצוות של האריז"ל. וזה כדאי שהאדם ידע, שיש משהו בכל מצוה ומצוה, ומבקש שה' יאיר עיניו ויגלה לו טעמי תורה וטעמי מצוות. אבל הוא מצדו עצמו מוכן לעבוד את ה' על דרך הפשוט ביותר. %break וזהו בחינת "יהיב חכמתא לחכימין", מטעם שהאדם לכלי הוא צריך, היינו שיהיה מורגש בו כח קליטה לחכמה, וכל הידיעות שלומד אינם אלא להגדיל את הכלי, %break היינו שיהיה לו צורך לזה והוא מותר. אבל כשהוא מתחיל להרגיל את עצמו על דרך הפשוט, אזי כבר אינו מאמין, שיש בה סודות נוראים, שכדאי לו להתקרב להמלך, שהמלך יתן לו את השגה. %break והשגה הוא צריך לא מטעם, שאם ידע הטעמים, אזי הוא יתן יותר עבודה. נמצא שחסר לו בחינת סיוע, ודי למבין, אלא מטעם שמאן דלא ידע צוויה דמאריה איך יעבוד ליה. שפירושו הוא, שאז הוא ידע מהו ואיך לעבוד לה'. %break ואם אין לו הדעת, הוא גם כן בשמחה, בזה שעל כל פנים יש לו הזכיה מה שנתנו לו את האמצעים, שישמש את המלך כעבד פשוט בלי שום הבנה. נמצא בזה, שרוצה להשיג את טעמי התורה הוא רק כדי שידע איך לעבוד לה'. %break וכל הטעמים שאמרו מהו שהוא לומדים מפי ספרים, שאומרים שלא להשתמש בזה הוא מטעם, שיהיה רצון והשתוקקות שה' יתברך יגלה את הרזי תורה. מה שאין כן אם כבר מבין את הטעמים, כבר אין לו צורך לה', שישפיע לו. %break והעיקר הוא הכלי, היינו ההשתוקקות להדבר. נמצא, בזה שהוא לומד טעמים וסברות, הוא מגדיל את הצורך להבין ולהשיג, אבל השגה צריך להיות מאת ה'. ואם לא ילמוד, לא יהיה לו הצורך וזה ענין "יהיב חכמתא לחכימין". %page 1934 %break %H ד' מצבים בבחינת עבודה %break יופי - שייך דווקא בראיית העינים, שהוא בחינת חכמה. עשירות - היינו בחינת שמאל, כמו שכתוב "ומשמאלה עושר" וכו'. מיוחסות - היינו ז"א, שאינו בחינת עצם אלא שמיוחס לימין ושמאל. %break מכוערות וכו' ובלבד שתעטרני בזהובים - לפי פירוש רש"י אחרי הנשואין, היינו בחינת מלכות, ששם אסור הקבלה, ועל מקום זה שורה בחינת הסתרה, לכן זהו דבר מכוער, %break שלא רואים שם שום בחינת מעלה, כי כל דבר שנמצא שם, אינה שייך לרשותה, ורק בבחינת אמונה יכולים לקבלה. %break וזה נקרא "לשם שמים", כי לא רואים שם שום מעלה, שיהיו כדאים להתחבר עמה, אבל אחרי הקבלת האמונה, צריכים להמשיך לה כל המדרגות. %break %H ד' יצרו של אדם %break "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". ויש לשאול, הלא ידוע, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם כן מדוע אמרו אלמלא וכו'. %break הענין, שענין אמונה נקרא למעלה מהדעת, היינו למעלה מטבע, כי כל מה שהוא בתוך הדעת נקרא בתוך הטבע ודעת. כי מה שהאדם מבין, הוא יכול לעשות, אם אין לו מדת העצלות. %break מה שאין כן למעלה מהדעת, אין ביכולתו לעשות. לכן דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס. %break וכל הנסים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, היינו שזהו נבחן לבחינת אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכולתו לעשות דבר שהוא למעלה מהטבע,אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, שיעשו לו נס. %break לכן העבודה מצד התחתון, היינו שיעשה בחירה, נאמר זה רק על בחינת תפילה. ואז הקב"ה הוא שומע תפילה. לכן נותנים לו משאלותיו. וזה כלל שתפילה שייך דווקא על מקום חסרון. %break לכן האדם צריך לפעול בעצמו בחינת צורך וחסרון על האמונה, כי רק בזמן שהאדם רואה ומרגיש, שחסר לו אמונה, ובשיעור שנחוץ לו את זה, כי רואה שהוא מצד עצמו אי אפשר לקבל את הנ"ל, %break אז הוא יכול לעשות תפילה אמיתית, שה' יעזור לו, אז הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, ונותן לו את האור האמונה. %break אבל צריכים להיות נזהר, שלא להנות מהאור הזה, ועל דרך שאמרו חז"ל, "אין נהנים ממעשה נסים", שהכוונה, שקבלת האמונה צריכה להיות רק מטעם השפעה ולא מטעם קבלה, שאז יש מקום לשרות עליו את רוח דקדושה. %break מה שאין כן כי רוצה את האור הנ"ל בכדי שיהיה לו תענוג, היות שמרגיש שהתענוגים הגשמיים אינם נצחיים, לכן הוא רוצה תענוג נצחי, ובשביל זה הוא מבקש אמונה, תיכף מסתלק ממנו את האור דקדושה. %break אלא הוא צריך לבקש מטעם ששכינתא בגלותא, היינו היות שהוא רוצה שיתקדש שם שמים אצלו ושלא יהיה לו מחשבות זרות, כי אינו יכול לסבול את הלשון הרע, מה שהגוף מדבר על הקדושה, %break על דרך הכתוב "כל היום חרפוני צוררי", אז הקדוש ברוך הוא עושה לו נס ונותן לו אמונה למעלה מהדעת, וזוכה לאמונה בקביעות. %page 1935 %break %H וזה מעשה המנורה (ב') %break "וזה מעשה המנורה, זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה את המנורה". %break ויש להבין על דרך המוסר, דענין מקשה, ופרש רש"י, עשת של ככר זהב היתה, ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתקונן, ולא נעשית איברים איברים על ידי חיבור. %break היינו, שהיתה כלל אחד וממנו נעשה פרטים הרבה. הנה עיקר ההבדל בין דרך היהדות, מתבטא בזה, שהיסוד צריך להיות על בחינת אמונה. מה שאין כן אומות העולם הוא על דרך ידיעה, %break היינו שהם חושבים, שעל ידי שיחקרו חקירות בו יתברך, על ידי זה הם ישיגו אותו. לכן הם הולכים על דרך פרטים פרטים, היינו שכליות, שמשכילים בו יתברך. %break וכל פעם הם חושבים, שהם מבינים אותו יותר. וזה פירוש שלוקחים איברים איברים ואחר כך הם עושים מהם מנורה אחת, היינו שעל ידי זה שבכל פעם הם ישכילו אותו יותר ויותר, עד שיהיה להם בחינת מנורה. %break מה שאין כן דרך היהדות היא להיפך, שהדרך היא, שלוקחים את הככר זהב, הנקרא רצון לקבל, מלשון זה-הב, ומקיש בקורנס וכו', היינו שהולכים בבחינת מוחא וליבא, וזה נקרא "מקשה", %break משום שהולכים על דרך האמונה, אז יש לו הרבה קשיות כי ענין אמונה מתחיל דווקא במקום שאין השכל מסכים, ממילא קשה לו לקבל את האמונה למעלה מהדעת. %break ועוד הפסוק מוסיף, "עד ירכה עד פרחה". ירכה נקרא בזמן שעדיין נמצא בזמן של הסתרה, מלשון "מה ירך בסתר". עד פרחה, היינו שכבר מתחיל לפרוח, %break ורוצה לקבל יסוד על עבודתו מבחינת הפריחה, גם זה אסור, אלא צריך להיות מקשה מתחילה ועד סוף, "כמראה אשר הראה ה'", וזה ענין שמעשה המנורה, שנתקשה בו משה. %break כי הסדר הוא, בכדי להשיג בחינת חכמה, אז הולכים על סדר המדרגה, היינו משכל קטן לשכל גדול, עד שזוכים לשכל האמיתי. וכן הוא נותן סדר הפוך, היינו כי היסוד הוא אמונה למעלה מהדעת. %break ודוקא על ידי זה זוכין לדעת דקדושה, היינו שמתחילה מקבלים את העבודה בבחינת "מקשה". ואין שום חיתוך אברים במעשה המנורה, היינו לא שום עבודה, אלא בחינת אמונה. %break ודוקא על ידי ההכאות, הנקרא מקיש בקורנס וכו', על ידי זה באים להשיג בחינת פרטים, שיש הבדל בין מצוה למצוה וכו'. %break נמצא מה שמתחילה היתה עשת ככר זהב מקשה בלי שום הבחנות, נעשה אחר כך להרבה פרטים, ויש להם חיבור אחת. מה שאין כן דרך אומות העולם הוא להיפוך, על דרך שכתוב (בהקדמת הזהר בדף י') שפילוסוף אחד שאל לרבי שמעון וכו'. %break %H ברכה וקללה %break "ראה אנכי... את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם. וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלקים אחרים, אשר לא ידעתם". %break המפרשים מקשים: א. למה בברכה אמר, אשר תשמעו, ובקללה אמר, אם לא תשמעו. ומדוע לא אומר גם בברכה אם תשמעו. %page 1936 %break ב. מדוע בקללה מפסיק בין מצות ה' אלוקיכם, וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה ה' אתכם היום, ובברכה תיכף לאחר "ה' אלוקיכם" הוא "אשר אנכי מצוה אתכם היום". %break ויש לומר על דרך הרמז, הפסוק "את הברכה" הוא מפרש מהו הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה הוא מפרש מהו הקללה, %break אם לא תשמעו את מצות ה' אלוקיכם, אזי מה יהיה, הוא מפרש, היינו וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום, רק מה יהיה לכם, ללכת אחרי אלקים אחרים, אשר לא ידעתם. %break ויש לשאול: %break א. מדוע בברכה אמר "אשר", ובקללה אומר "אם תשמעו". ולמה לא אומר גם בברכה אם תשמעו, שמשמע, שזהו תנאי: אם תשמעו תקבלו ברכה. %break ב. מדוע אצל הקללה הוא מפסיק בין "אלוקיכם", ואומר, "וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום". ולמה לא אומר בברכה גם כן והלכתם בדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום, אלא שאמר, "אשר תשמעו... אלוקיכם, אשר אנכי מצוה אתכם היום". %break ג. מהו הלשון "אשר תשמעו". אם לא תשמע? וכי זה ענין של שמיעה, ולמה לא אומר, אם בחוקתי תעשו או תלכו, מהו הלשון "שמיעה". %break והענין, בשעת קבלת התורה אמרו ישראל, "נעשה ונשמע". לכן כל המדובר בכאן הוא על עשיה, והקדוש ברוך הוא מפרש כאן השכר, שנקרא "שמיעה". %break לכן את הברכה עשה שתשמע, והקללה, מתי תדעו שיש לכם קללה חס ושלום, בזמן שלא תשמעו, אזי תדעו שהעשיה שלכם לא בסדר. לכן אמרו סרתם וכו' ללכת, שהוא ענין עשיה. מה שאין כן אם העשיה בסדר, צריכה להיות שמיעה. %break %H ירושת הארץ %break "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך". יש לשאול איזה שייכות יש ירושת הארץ לצדק. ולמה לא יכולים לרשת הארץ בלי צדק. וכי מי שלא הולך בצדק אינו יכול להוריש את הנחלות של אביו. %break ויש להבין דאין ירושת הארץ, מה שה' הבטיח לאבותינו, אי אפשר לומר שהכוונה על הארץ הגשמי, שהרי אנו רואים, שלאומות העולם נתן הקדוש ברוך הוא ארצות יותר גדולות מארץ שלנו. %break וגם על דברים גשמיים, כבר אמר דוד המלך, "הנה אלה הרשעים ושלוי עולם השגו חיל" (תהלים ע"ג). %break אלא ירושת הארץ הכוונה על רוחניות, על דרך ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל על פסוק, "במה אדע כי אירשנה". וה' השיב לו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" והשיב, שאז על ידי הגלות יהיה להם כלים מוכשרים, ויהיה להם צורך לקבלת הארץ העליונה. %break וזה פירוש "צדק צדק תרדוף", היינו שתעשה חשבון צדק, אם הדברים גשמיים הם על דרך התורה. וכן בדברים רוחניים, היינו תורה ותפילה, אם זה על צד הטהרה. %break ואם האדם עושה חשבון צדק, אז הוא רואה, "מי יצדק לפניך בדין", היינו שאין האדם מסוגל מצדו עדיין לעשות על צד הטהרה. לכן יהיה האדם זקוק, שה' יתן לו ירושת הארץ, היינו הארץ העליונה, הנקרא השראת השכינה ורזי תורה. %break ונקרא "ירושה", מטעם שהאדם לא נתן יגיעה על זה, כי יגיעת האדם לא מספיקה, שיהיה בידו לקנות את הדברים הרוחניות. ולכן נקרא זה ירושת האבות, מה שהקדוש ברוך הוא נתן להאבות, %break אותו דבר הוא נותן לו בירושה. וזה נקרא אור האמונה. ואחר כך זוכין לקבלת התורה. %break %page 1937 וזה נקרא בחינת מתנה, כמו שאמרו חז"ל, ולא ירושה הוא לך, אלא לכל אחד ואחד נותנים שיעור אחרת בהשגת התורה. %break מה שאין כן בענין אמונה הוא בחינת אחת, שנחלק לפי שבט ושבט, היינו שיש לכל שבט חלק בענין הארץ וענין אמונה, זה בא בירושה. מה שאין כן תורה נקרא "מתנה", %break שנקרא כל תלמיד ותיק עתיד לחדש חלקו בתורה. אבל הכשרה צריכים להירושה, היינו בחינת צורך. והצורך להירושה היא על ידי "צדק צדק תרדוף". "צדק צדק תרדוף". אחד לרדוף אחר תורה ומצוות, שנקרא צדק. וזהו בחינת שלא לשמה. %break וצדק הב' הוא לאחר שהוא כבר עוסק בתורה ומצוות, הוא צריך לרדוף אחרי צדק הב' שהוא בחינת לשמה, כי ההתחלה הוא בשלא לשמה. וזה נקרא צדק בערך הגשמיות, %break שכל הדברים הגשמיים הם בחינת שקר בערך התורה ומצוות, אפילו בבחינת שלא לשמה, שנקרא צדק הא'. %break %H צדק צדק תרדוף %break "צדק צדק תרדוף למען תחיה, וירשת את הארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך". %break המפורשים מקשים על כפילות הלשון, "צדק צדק". ועוד יש לשאול, "למען תחיה", וכי אם אין האדם רודף אחר הצדק, אין הוא יכול לחיות. וכמו כן "וירשת", כשעם ישראל היה על אדמתם, מה שייך לומר "וירשת" לשון עתיד. %break הנה ידוע ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויש לשאול, מדוע אין האדם מתחיל תכף בתחילת עבודתו בלשמה. %break ונקדים לפרש את הענין של לשמה ושלא לשמה. והפירוש הפשוט "לשמה", היינו לשם שמים, שכל מה שהוא חושב וחושק, הוא רק לתועלת ה', הנקרא להשפיע לה'. וידוע שהאדם נברא עם היצר הרע, כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". %break %H תומכי תורה %break "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". ענין הקרבנות מרמז לנו, שהאדם צריך לקרב את עצמו לה', שקרבן הוא מלשון התקרבות, כמו שכתוב, "ולדבקה בו", שענינו הוא, "הדבק במדותיו, %break מה הוא רחום אף אתה רחום". מה שאין כן כשאדם עוסק כל היום רק לטובת עצמו, מזה הוא מתרחק מה' וממילא מי שמרוחק מהשני, אינו יכול לקבל ממנו כלום. %break לכן כשהאדם מקיים "אף אתה רחום" זה נקרא דביקות. ואז הוא מתאחד עם ה'. לכן כשאדם מקריב קרבן, היינו שהוא נותן חלק מרכושו, שהוא מטובת והנאת עצמו, לה', על ידי זה הוא מתקרב לה'. %break וזה פירוש "אדם כי יקריב מכם קרבן", היינו שהוא צריך לתת חלק מכם לה', שעל ידי זה שמקיים "אף אתה רחום", על ידי זה הוא מתקרב לה'. וזה היה בזמן שבית המיקדש היה קיים. %break "אבל עתה בעונותינו חרב בית המקדש, ובוטל התמיד, ואין לנו לא כהן בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו, ואתה אמרת, ונשלמה פרים שפתינו". ואמרו חז"ל, "זאת תורה העולה", כאילו הקריב עלה חטאת וכו'. %page 1938 %break אבל לא לכולם נתן הזדמנות ללמוד תורה. וזה ניתן לנו את דבר השתתפות של יששכר וזבולון, שמבין שניהם נעשה עסק אחד. לכן כשתומכין בלומדי תורה, זהו כאילו הוא בעצמו לומד תורה, %break לכן על ידי זה נזכה להתקרב לה', ועל ידי זה נזכה ויקוים "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר", ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן. %break %H מעבירין את המת מלפני הכלה %break הנה חז"ל אמרו "מעבירין את המת מלפני הכלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל" (כתובות י"ז ע"א). %break ויש לשאול זה על דרך המוסר, המאמר הזה מראה לנו סדר בעבודת ה': א. קודם כל צריכים להעביר את הרע, שישנו בלב האדם, וזהו על דרך "רשעים בחייהם נקראים מתים", לכן הרע נקרא בחינת מת. %break ב. ואחר כך הולכים להכלה, שהכלה נקראת בחינת שכינה הקדושה, כמו שכתוב "לכה דודי לקראת כלה", שהכוונה היא על בחינת אמונה, כי מטרם שמעבירין את הרע אי אפשר לזכות לבחינת אמונה, שנקרא "כלה". %break ג. "וזה וזה מלפני מלך ישראל", שזהו בחינת תורה, שתורה נקרא מלך ואמונה נקרא מלכות שמים, או יראת שמים, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים, שרק לאחר שזוכים לקבלת מלכות, אז יכולים לזכות לבחינת תורה. %break כמו כן יש לפרש בדרך אחר, היינו לפי סדר הכנה לעבודת ה', שאז הסדר הוא: %break א. בחינת תורה, הנקרא מלך ישראל, ב. בחינה כלה, הנקרא אמונה, ג. אחר כך הולכים וקוברים את המת. %break כי בסדר ההכנה כשמתחילים בעבודת ה', צריכים להתחיל בתורה, היינו ללמוד תורה, כשמתחילים מוכרחין להתחיל בשלא לשמה. ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. %break ואחר כך, כשלומד תורה בכוונה שהתורה יחזירו למוטב, אז הוא זוכה לבחינת אמונה, כי אמונה היא בחינת טוב וההפוך הוא רע. %break ולאחר כך שזכה לאמונה, הוא יכול להוציא את המת מקרבו, שאז הוא יכול לקבור את הרע שבקרבו, כמו שאמרו חז"ל (שבת ק"ה ע"ב) איזהו אל זר, שיש בגופו של אדם, %break הוי אומר זה יצר הרע, ואז הוא מקיים "ובערת הרע מקרבך", כמו שאמרו חז"ל אצל דוד המלך, שהרגו בתענית. %break ואחר כך מתחיל סדר חדש, כנ"ל, כי לאחר שהעביר את הרע, אז זוכים לבחינת יראת שמים, כי בחינה הראשונה נקראת אמונה מבחינת "יראת חטא". ובחינה הב' של האמונה נקראת "יראת שמים". %break ואחר כך זוכים לבחינת "תורה", הנקרא מלך ישראל. והאמונה של יראת שמים נקראת כנסת ישראל. על זה אמרו, "ותלמוד תורה כנגד כולם", משום שאי אפשר לזכות לתורה מטרם שזוכים להכנסת כלה ולהוצאת המת. %page 1939 %break %H ממעשיך הכרנוך %break זה ידוע, דתכלית בריאת העולמות היא להטיב לנבראיו. וגם ידוע, שאין אנו מדברים, אלא ממה שנמשך ממנו יתברך. אבל בו עצמו לית מחשבה תפיסה ביה. ולפי זה יש להבין, %break איך אנו אמרינן שמחשבת הבריאה היתה מטעם להטיב לנבראיו. הלא אין אנו משיגים את מחשבותיו יתברך, כמו שכתוב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". %break אלא יש לומר על דרך כלל הידוע, "ממעשיך הכרנוך", שפירשו, שעל ידי המעשים אנו מכירים את מחשבותיו, והיות שצדיקי העולם שזכו לכל הטוב והעונג, אז ממעשה זו נמנו וגמרו שזו היתה כוונתו יתברך, שהיא להטיב לנבראיו. %break נמצא לפי זה, שכל מה שאנו מדברים, הוא רק ממקום שיש קשר בין הבורא לנבראים, שאז כבר ניכר בחינת מעשה אצל הנבראים, על דרך שכתוב "כולם בחכמה עשית". %break היינו, שרק מבחינת מעשה אנו מדברים כנ"ל, כמו שכתוב בשיר הייחוד "ממעשיך הכרנוך", אבל לדבר מהבורא בלי נבראיו, אין לנו ההגה והדיבור, כנ"ל "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". %break ולפי זה אין לשאול, איך אנו אומרים שהבריאה אינה מוספת לו יתברך כלום. ולמה בראה, אם זהו לא לשום הוספה, כי שאלה זו היא שאלה, אם יש צורך להקדוש ברוך הוא להבריאה מטרם שבראה. %break נמצא שאנו רוצים לדבר ממנו יתברך, קודם הבריאה, היינו מטרם שיש קשר בין הבורא לנבראים. ולפני הקשר הזה אמרנו לעיל, ש"לית מחשבה תפיסה כלל". %break אלא אנו רואים, שזו היתה כוונתו. והוכחה לזה, שנותן לנו כל טוב בזמן שהאדם מוכן לקבל מתנת המלך, ולא יהיה שום פגם בהמתנה. היינו, בעת שלא יהיה מורגש בהמתנה בחינת נהמא דכסופא, שהוא בזמן, שכל כוונת האדם הוא רק לשם שמים. %break אז, כשמקבל מהנותן הוא גם כן על כוונה הנ"ל, היינו שרוצה לקבל מתנת המלך, משום שמרגיש שכך רצונו יתברך, ולא משום תועלת עצמו, ואז הוא זוכה לקבל כל הטוב והעונג. %break ולתוספת ביאור הוא, כמו שכתוב "מלא כל הארץ כבודו", כמו שכתוב בזהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה". וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה. %break כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות. %break כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה", אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו אזי תכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו". %break %H תולדות יעקב יוסף %break "שמור לקדשו מבואו ועד צאתו". ובזהר הקדוש פירשו, מאי שבת - שמא דקודשא בריך הוא. ולפי זה מה הפירוש, שצריך לשמור לקדש את שם הקדוש. הייתי מבין אחרת, שצריכים לקדש את עצמנו, כמו שכתוב "קדושים תהיו". %break אלא הענין הוא, כי קדושה נקרא דבר חשוב, וחול נקרא דבר בלתי חשוב. כי מטבע שלנו הוא להחשיב את מה שנוגע להגוף שלנו, היינו אדם מחשיב את כל מה שנוגע לאהבה עצמית. %break ובזמן שאדם עושה מעשים, ואינו רואה מה שיהיה מזה לאהבה עצמית, אלא שצריך לכוון הכל לתועלת ה', אז העבודה שלו אינה חשובה בעיניו. %break %page 1940 וזה הפירוש, שצריכים לקדש את שמא דקב"ה, היינו שיהיה לנו חשוב את העבודה בזמן שצריכים לעבוד לשם שמים, הנקרא שמא דקב"ה. ועבודה זו יהיה לנו לעיקר. ומה שאנו עוסקים בעבודת הגוף, %break הוא רק בכדי שיוכל לשרת את ה' עם הגוף שלו. אבל איך מגיעים לזה. הלא הגוף מלא קשיות, והוא שואל תמיד: מה יהיה לך מזה שתעבוד לשם שמים. %break הנה רש"י מביא על הפסוק, "אלה תולדות יעקב יוסף", וזה לשונו, "דבר אחר, וישב יעקב, הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי הזה תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה. היה פיקח אחד משיב לו, ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך, ששורף את כולו". %break ויש לשאול, איזה פיקחות יש בזה אם הוא שואל אנה יכנס. אז אם הוא פיקח צריך לתת לו עצות איך לכנס, איזה הוא נותן לו שישרוף את כל הפשתן. אם כן אין התשובה במקומה. %break כמו כן צריך להבין מה שרש"י מסיים, כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן. מה כתיב למטה, אלה תולדות יעקב יוסף, וכתיב והיה בית יעקב לאש, %break ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, אם כן מה הפירוש בית יעקב לאש, אם כן מספיק שכתוב ובית יוסף להבה. %break אלא המשל הוא כך: אנה יכנסו כל הפשתן הזה. היינו כשהפשתן יכנס לתוך חנותו של הפחמי כבר לא יהיה לו מקום לעבוד, היות שהפשתן יפול עליו למשא, וכבר לא יוכל לזרוק את הפשתן החוצה. לכן אמר לו הפיקח, %break מטרם שהגמלים עם הפשתן יכנסו אליך תן ניצוץ אחד ומיד ישרוף את הכל. אז הם כבר לא יכולים להזיק, אף על פי שהם רבים. %break אבל אם כבר נכנסו, כבר אין אתה יכול להתגבר עליהם ולזרוק את הפשתן, מטעם שכל המשא הזו נופל על האדם, כבר אין לו בחירה. לכן אמר לו הפיקח ניצוץ אחד ישרוף את כולו. %break והנמשל, כשראה את כל האלופים, אז תמה יעקב איך הוא יכול לכבוש אותם. ועל זה תירצו, שניצוץ אחד יוצא מיוסף, כי יוסף הוא בחינת צדיק, הנקרא משפיע. %break ובזמן שהוא לוקח לעצמו את מדת השפעה, אז יש לו עצה, שלא יוכלו להכנס, כי תכף נשרפו עם הכוונה על מנת להשפיע. %break אבל אם יתן להם להכנס, כבר לא יכול להתגבר עליהם, כדוגמת הפשתן. כשנכנסים, כשנופל עליו כובד המשא, אינו יכול לזרקם החוצה. %break וזה פירוש "בית יוסף להבה". כי להב, זה לא דבר תמידי אלא שלהבת עולה בבחינת עליות וירידות. לכן כשכל פעם שבא הקושיות של עשו, %break תכף הוא מתגבר ומתלהב בכוח של הרצון להשפיע ולא נותן אותם האלופים להכנס בתוך לבו, ומריבוי שלהבת נעשה אחר כך בחינת אש תמידי, שזהו בחינת יעקב. היינו שעל ידי זה שמלהב כל פעם בעליות וירידות, הוא זוכה אחר כך לאש תמידי. %break %H לתפילה דרוש חסרון %break "רבי שמעון אומר.... וכשאתה מתפלל, אל תעשה תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום" (אבות פ"ב, י"ח). ובתורה, אמרו חז"ל, "קבעת עתים בתורה". %break ויש לומר ענין קביעות נקרא אף על פי שאין לו חשק, ואין לו צורך, מכל מקום הוא צריך ללמוד תורה, משום שהתורה בעצמה מביא לו קדושה, אפילו שהוא לא מרגיש שום צורך ללימוד. %break וזה ענין "גדול המדרש שמביא לידי מעשה", היינו שיהיה בין אנשי מעשה, כי מי שיש לו צורך לאיזה דבר, אז הוא עושה מעשה להשיג את הדבר. לכן המדרש יביא לו חסרון. לכן נאמר, קביעות בתורה. %page 1941 %break מה שאין כן תפילה נקרא, שחסר לו משהו והוא מתפלל שיתנו לו מה שחסר. אבל אם אין לו חסרון, איך הוא יכול לבקש, בזמן שאין לו על מה להתפלל שיתנו לו. %break לכן אמר רבי שמעון, אל תעשה תפלתך קבע, משום שזה לא נקרא תפילה, אלא מה נקרא תפילה, רחמים ותחנונים לפני המקום, היינו שחסר לו משהו, ומבקש מה' שיתן לו. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, "אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש". %break %H שמחת המשפיע %break אם הוא מקבל הנאה בזה שמשמש את המלך, כוונתו שהוא נהנה מזה שהמלך נהנה, אבל על הנאה שלו בזה שמשמש את המלך לא עולה בשם. %break לדוגמא, תגיד לאחר שהוא לוקח את המזוודה שלו, והוא מרגיש תענוג נפלא בזה, ומכל מקום אם הוא יודע, אם יש אדם שיקח את המזוודה שלו, אז המלך יהנה יותר, אם הוא מוותר על התענוג שלו, משום שכל מגמתו הוא, שיהיה הנאה למלך. %break %H הכנה למאור %break בכדי להגיע למאור, צריכים מקודם לעשות הכנות, שהאור יעזור בבחינת "המאור שבה מחזירו למוטב". %break %H ביקורת על השפעה %break הרצון לקבל הוא בחינת אהבה עצמית, הרצון להשפיע הוא בחינת אהבת הזולת. נשאלת השאלה, מדוע הוא רוצה באהבת הזולת. אי משום שהאהבה עצמית, הנקרא רצון לקבל, %break יודע שיהיה לו יותר טוב, אם הוא יהיה משפיע. לכן הוא מואס ברצון לקבל ומקבל על עצמו רצון להשפיע. ואם כך הוא, הרי זה צריך להקרא בשם משפיע בעל מנת לקבל. %break ואם מה שהוא בוחר באהבת הזולת ומבטל אהבה עצמית, נשאלת השאלה, בשביל מה הוא עושה זאת, מי הוא הגורם שיקבל על עצמו אהבת הזולת. ואם תאמר הסיבה הוא בושה, אם כן מי מתבייש, הלא גם זה אהבה עצמית. %break %H יום ולילה %break "יום" נקרא שבלי שום פעולה גם כן טוב לי ומרגיש את עצמו במצב רוח טוב. כדוגמת השמש הזורחת בלי מעשי. "לילה", אי אפשר שיהיה לי טוב, רק על ידי תיקונים. כדוגמת הלילה אם רוצים שיהיה אור, מוכרחים להדליק נר או מנורה חשמלית. %page 1942 %break %H אדם כי יקריב מכם (א') %break "אדם כי יקריב מכם... מן הבהמה". שענין הזבח הוא דווקא מן הבהמה, בסוד משימין את עצמו כבהמה, ולא מן האדם. כי כל הקורבנות, היינו ההתקרבות לה' יתברך, %break הכל הוא מסוד הבהמה. מה שאין כן מי שרוצה להתקרב מן בחינת האדם, הרי עבירה בידו, בסוד המעביר בנו למולך, שזהו קרבן לעבודה זרה. %break מה שאין כן ישראלים אין מקריבים, רק מן הבהמה ולא מן האדם (וכמו כן אמר "והסירותי את לב האבן מקרבכם". אבן מלשון אבין, היינו שרוצה ידיעה. וכל זמן שזה משמש באיבריו, הרי הוא בעל חסרון, אלא צריך להיות מן בחינת הבהמה). %break האדם, בעד עצמו אין צריך להתפלל על שום התפשטות הדעת, אלא הוא צריך לעבוד במצב הנוכחי, שיהיה קטנות הכי במציאות. %break רק הוא צריך לראות, שיהיה בקביעות בלי שיהא משהו כל שהוא (שנקיבת הוושט נקיבתו במשהו, ושְהִיָה כל שכן פוסלת בשחיטה. וענין שחיטה הוא סוד, תלמיד חכם, נראין סימני שחיטה בעצמם). ועבור התפשטות הדעת הוא צריך להתפלל רק עבור הכלל. %break %H ענין דיש %break "והשיג לכם דיש את בציר ובציר את זרע". %break ענין "דיש", זאת אומרת דברים שאדם דש ברגליו, היינו שמוציא השפע למטה מרגליו. ועל ידי זה בא לידי צר. וכיון שנעשה לו צר, אזי הוא מרגיש, איך שזה רע. ואזי, %break כיון שהשיג את הבחנות האלו, אזי כבר מובטח שילך בדרך הטוב וטרם שמשיגים זה הוא הולך ומסתובב ("אם אין דעת הבדלה מנין", אלא בזמן שמשיג בדעת הבחנות האלו, אזי כבר יכול להבדיל). %break %H מי בז ליום קטנות %break "מי בז ליום קטנות", היינו שאדם צריך להיות שמח, מעבדות של קטנות יותר מעבדות של גדלות מטעם שככל שהאור יותר גדול, יש פחד לחיצונים, שלא יפגמו בו. %break לכן הוא מתכסה ושלא יתראה אלא בצורה של קטנות. מה שאין כן באור היותר קטן יכול לבוא לידי גלוי, מטעם שאין פחד כל כך. והאדם צריך להאמין שיש יותר נחת רוח מעבדות של זמן קטנות מעבדות דזמן גדלות, מטעם הנ"ל. %page 1943 %break %H יורה כחץ %break כל זרע שאין יורה כחץ אינו מוליד. פירוש, כל זמן שאין מרגיש שכל כך זה רע, שיהיה יורה כחץ, שכל בחינת רע הוא יורה כחץ בעצמותו, והוא מרגיש שהוא ימות מהחצים האלו, %break אזי הוא מוליד ובונה בנין דקדושה. וזה סוד הכניסה לרבקה ודשה בה, היינו שהכניסה להדיר והרפת ודשה בה, מלשון שהאדם דש ברגליו, שהוציא השפע לחיצונים, שהוא סוד הרצון לעצמו. %break %H כי לא שלם עון האמורי %break "כי לא שלם עון האמורי". זה ידוע, שהאדם בעל גבול עם הכלים, כמה שיכול לקבל, זאת אומרת להרגיש ולהשיג. לכן אם בא האדם למקסימום, כבר אינו מרגיש שום הרגשה. %break שדומה לחום שיש באש, שאם החום של האש הוא בתכלית הרום, כבר אין לו שום הרגשה. %break %H מה היא מציאות ומהו דמיון %break רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם. והרצון לקבל נקרא גשם, משום שהוא יתבטל, כי סוף כל סוף יתהפך בעל מנת להשפיע. %break מציאות נקרא שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה הצורה, כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר. %break ומה שאנו אומרים ע' פנים לתורה, זאת אומרת שהם ע' מדרגות, ובכל מדרגה מתבארת התורה לפי המדרגה הזו. %break אבל ענין עולם הוא מציאות, זאת אומרת שכל מי שבא להדרגה אחת מן הע' מדרגות, אזי הוא משיג אותה צורה, כמו כל המשיגים, שבאו לשם. %break ומזה נמשך מה שחז"ל אומרים, היינו שמבארים את הפסוקים שבתורה, ואומרים כך היה אומר אברהם ליצחק. ונשאלת השאלה, מנין הם יודעים את זה. אלא כנ"ל, %break משום שאותם שבאו למדרגה, ששם היה עומד אברהם, אזי הם יודעים ורואים, כמו שאברהם היה יודע ורואה. לכן הם יודעים מה שאברהם היה אומר. %break וכמו כן בכל הדרשות חז"ל מה שהם מפרשים, את הפסוקים של התורה, משום שגם הם השיגו את המדרגה. %break %H עולם הזה ועולם הבא (ב') %break יש בחינת עולם הבא, שנקרא בחינת אמונה. ויש בחינת עולם הזה, הנקרא בחינת השגה. ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה. והוא משום כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה אין לו שום גבול. %break מה שאין כן מה שמקבלים על ידי השגה, כבר יש לו גבול, משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן לבחינת עולם הזה יש גבול. %page 1944 %break %H מהו תורה ועבודה %break אצל הבורא שייך לומר תורה, כי עבודה, שייך דווקא לנבראים. עבודה נוהגת רק בנבראים. לכן כשמדברים מעבודה, יהיה הכוונה שלומדים מה שהאדם צריך לעשות. והאדם צריך לומר במצב זה, "אם אין אני לי, מי לי". %break ואחר כך על עבודה זו צריכים להמשיך בחינת "תורה", שזה נקרא מה שהקדוש ברוך הוא עושה. כלומר צריכים להמשיך בחינת השגחה פרטית, ואסור לו לומר, %break "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה", וזה שתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, כלומר שהכל עושה הבורא. %break וענין עבודת האדם נכלל בבחינת תורת ה', זאת אומרת שהאדם מייחס את כל עבודתו על שם הקדוש ברוך הוא. וזה שכתוב שתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. %break ובכל דבר יש להבחין בחינת תורה ועבודה, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, האדם צריך שיהיה לפניו תמיד את השכר, מה שהוא מקווה לקבל מלימוד התורה. %break א. עבודה. "המאור שבתורה מחזירו למוטב", ומזה יהיה לו כוח לעבודה, שכל מה שהוא יעשה, יהיה בעל מנת להשפיע. ב. תורה. לזכות לשמות הקדושים, כי "מאן דלא ידע צוויא דמארי, איך יעביד ליה". %break %H כיצד חטאו %break במעמד הר סיני נעשה חרות ממלאך המות, רק על ידי החטא העגל חזרו לזוהמתם. ומתעוררת השאלה, איך היו יכולים לחטוא. ובאמת יש להבין גם כן, איך אדם הראשון לפני החטא, שהיה במדרגה כל כך גדולה, איך היה יכול לחטוא. %break %H ענף ושורש %break שכר על המקום הוא, שהאדם צריך להחשיב, שהוא מקיים את מצוות, מה שה' צווה, והתורה, מה שה' נתן. וכל השכר הוא, שהוא שומע בקול ה' וזוכה לדבר עם ה'. ושכר אחר, היינו שעל ידי זה יקבל לעצמו, הנקרא תועלת עצמו, זהו לא נקרא עבודה לשם שמים. %break הקשר הרוחניות עם הגוף הגשמי הנקרא ענף ושורש. וזהו אי אפשר להשיג מטרם שהאדם זכה לתורה לשמה. מלפני זה הכל שקר, כי מטרם שמשיגים את השורשים, אי אפשר לקשר אותם עם הענפים. %break אלא צריכים להאמין, שכל מה שיש בעולם הזה, הכל נמשך ממנו יתברך, והכל הוא יתברך מחיה, ובלעדו אין שום כוח, שיחיה את העולם הזה הגשמי. ואפילו הקליפות הוא מחיה, כמו שכתוב, "ומלכותו בכל משלה", "ואתה מחיה את כולם", אפילו הקליפות. %page 1945 %break %H ארבע בחינות ברצון %break ארבע בחינות ברצון: א. לקבל בעל מנת לקבל. ב. משפיע, עושה מצוות בעל מנת לקבל תמורה עולם הבא. %break ג. משפיע בעל מנת להשפיע. ד. רוצה לקבל הנאה, מטעם להשפיע היות שהבורא רוצה שיקבל ממנו הנאה. %break רצון לקבל גשמי הוא, שרוצה דברים גשמיים. רצון לקבל רוחני הוא, מאמין בעולם הבא ובהשגות פנימיות התורה, ורוצה את הכל מצד אהבה עצמית, שעל ידי זה הרצון לקבל שהוא רוצה לקבל הנאה, יהיה לו מה ליהנות. %break %H זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים %break "זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים". אבל אם לא זכה, מלאכתו נעשה על ידי עצמו. ויש להבין, מהו החשיבות של ה"זכה", שמלאכתו בא על ידי אחרים. אם כן הרי זה בחינת נהמא דכסופא, ומהו הריווח. %break ויש לפרש, ש"אחרים" נקרא בחינת אחוריים. שיש כלים דפנים, הנקראים כלים דהשפעה, וכלים דאחוריים, הנקראים כלים דקבלה. ומשום זה, בטרם שאדם נעשה שלם, %break שעוד לא הגיע למדרגת "זכה", מלאכתו, היינו מלאכת הקודש, הוא על ידי כלים דפנים, שהם כלים דהשפעה, הוא יכול לעבוד אתם, למלאכת הקודש. %break מה שאין כן כשזכה, אז מלאכתו, היינו מלאכת הקודש, נעשה על ידי אחרים, היינו שגם בכלים דאחוריים, שהם כלים דקבלה, הוא יכול להשתמש עמהם לשם שמים. %break %H הרגשת החטא מרבה האור %break "אלמלא לא חטאו ישראל, לא היה בהם אלא ספר תורה" וכו', שפירושו, שעל ידי זה שהרגישו שהם חוטאים, אז "ויזעקו לה'" שיושיע להם. וכל עזרה הוא על ידי אור תורה. %break נמצא, שכל חטא, שהרגישו, ובקשו עזרה, ניתוספו תמיד אור תורה מלמעלה. נמצא, שהארה נתרבה להם על ידי שהרגישו חטאים, שיש בהם. מה שאין כן מי שאינו מרגיש חטא, %break אינו זקוק לעזרה מה', וממילא אין לו פריה ורביה בתורה, משום שאינו זקוק לתורה, שיעזור לו. %break %H עצות נגד היצר %break אם רואה אדם, שיצרו מתגבר עליו, שיקרא קריאת שמע. ואם לא עוזר לו וכו', שיזכור יום המיתה, זה בודאי יעזור לו. %break %page 1946 ויש לשאול, ומדוע לא אומרים לו תכף שיזכור את יום המיתה. ומדוע צריכים לחכות ולשמש עם שאר עצות, ורק כשרואים שאין עצה אחרת, אז אומרים לו, שיזכור יום המיתה. %break ויש לומר שמקודם אומרים לו, שיקח עצות מן יראת ה', שהוא על כלים דהשפעה. ואם זה לא עוזר לו, באין ברירה יקח עצות מן יראת הגוף. %break %H הבא לטהר מסייעים אותו (ב') %break הבא לטהר מסייעים אותו, מה שאין כן הבא לטמא פותחים לו, ולא מקבל סיוע. מה בא להשמיענו. %break כי לטמא האדם רץ, ורוצה לטמא עצמו עם כלי קבלה, רק סגור ומסוגר, משום שאין לו שום קשר עם רוחניות. מה שאין כן מי שהתחיל לעבוד ברוחניות, כשבא לטמא, פותחים לו והוא רץ בלי סיוע מלמעלה. אבל מדוע פותחים לו, בכדי שיהיה לו מקום לעשות בחירה. %break ואז, כשעושה בחירה, ואז בא לטהר, והוא רואה שאינו יכול מעצמו, אף על פי שהוא רוצה, אז נותנים לו סיוע. %break %H ירידה ועליה בעבודה %break ירידה ברוחניות - פירושו שהרוחניות ירד מערכו. עליה ברוחניות - פירושו שהרוחניות עלה הערך שלו, היינו שנעשה יותר חשוב. %break תורה ועבודה. "עבודה" נקרא עבודת הכלים, היינו המידות במוחא וליבא. "תורה" הוא המילוי השפע הבאה לאחר תיקון המידות, או השפע שבא לצורך תיקון המידות. %break %H במקום שבעלי תשובה עומדים %break "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". "צדיקים גמורים" נקרא קו ימין, שהוא לומד תורה לשמה, הנקרא משפיע בעל מנת להשפיע. "בעלי תשובה" נקרא מקבל בעל מנת להשפיע. %break המעשה נקרא קבלה, היינו התרחקות. ועל ידי הכוונה הוא מחזירו את המעשה לשורשה. וזה נקרא תשובה, שהוא חוזר למקום שורשה. וזהו תשובה - תשוב ה' לגבי ו'. %break %H יצר הטוב ויצר הרע %break "כי מלאכיו" (תחילת וישלח). היינו יצר הרע ויצר טוב שניהם שומרים את האדם, שיגיע להמטרה. %page 1947 %break %H ביומו תיתן שכרו %break מדרך העולם, שעובדים ביום ולא בלילה. והשכר מצד הדין, ביומו תתן שכרו טרם בוא השמש (כי תצא). %break זה מרמז, בזמן שהאדם מרגיש, שהוא עובד עם עצמו, כבר נקרא יום, היינו שיש לו כבר קריאה מלמעלה, שאומרים לו, ראה עד כמה שאתה מרוחק מרוחניות. וכשמשלים את עבודה, אז מקבל השכר אמיתי, שאחר כך הוא זוכה לאמונה. %break %H ברור אוכל ופסולת %break בשבת מבררים אוכל מתוך פסולת, היינו דברים טובים שיש בגוף. ובחול מבררים את הפסולת מתוך האוכל, אינם מסתכלים על מעשים טובים, %break שיש בגוף ולתת עליהם תודה לה' על כמה מעשים שה' זיכה אותו לעשות, אלא מסתכלים על הפסולת שיש בגוף. ועל הטוב לא מסתכלים אז. לכן יש לו מקום לתפלה. %break ותלמיד חכם גם בחול הוא בחינת שבת, היינו בזמן שעוסק בתורה, אז הוא צריך להסתכל על האוכל מתוך הפסולת, ולתת תודה לה' על שזיכה אותו לעסוק בתורה. %break %H הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים %break הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. ומה עשה, הוא גורם להם את הרע, בכדי שיתפללו להעביר מעליהם את הרע ויהפוך לטובה (זהר וישלח, דף י"ד ובהסולם אות מ"ה). %break %H מיתת צדיק %break רבי אלעזר אמר, כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו על ידי יצר הרע, שהוא מלאך המוות... ומשום זה צדיקים, העוסקים בתורה, אין גופם טמא לאחר מיתתם (זהר וישלח אות מ"ז). %break אפשר לפרש, שהירידות שלהם, הנקרא מיתה, אין זה מחמת מלאך המוות, שהוא טמא, אלא מטעם שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפלתן של צדיקים. לכן ה' נותן להם ירידות, בכדי שעל ידן יתעלו למדרגה יותר גבוה. וזה נקרא שאינו טמא. %page 1948 %break %H להגיד מוסר לאחר %break "אשר לא ידע להזהר. להזהיר לא נאמר אלא להזהר" (זוהר וישב). להגיד מוסר לאחרים רוצה האדם. שכל אחד רוצה שהשני יעבוד בכלים דהשפעה, שאם כל החברים יעבדו בהשפעה, אז הם ישפיעו לו כל מה שהוא צריך. אבל להגיד מוסר לעצמו, %break שהוא יהיה המשפיע, אם כן הרצון לקבל שלו מפסיד. מה שאין כן כשכלים של אחרים יעבדו בהשפעה, אז הרצון לקבל שלו מרוויח. לכן כל אחד רוצה שהשני יהיה זך. %break %H בחינתו של יוסף %break וישב יעקב. ופרש רש"י, "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה". %break ויש לשאול, הלא חז"ל דרשו הרבה פעמים, "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", אם כן מהו שאומר הקדוש ברוך הוא, לא דיין מה שמתוקן להם בעולם הבא וכו'. %break ויש לומר, "עולם הזה" ידוע שנקרא מלכות, שהיא כלי של קבלה. ו"עולם הבא" נקרא בינה, שהיא כלי דהשפעה. אם כן לא דיין שהם עוסקים בכלים דהשפעה בעל מנת להשפיע, אלא רוצים לזכות בקבלה בעל מנת להשפיע - זה נקרא, %break "קפץ עליו רגזו של יוסף", שהוא בחינת קו האמצעי דספירות דנה"י, הנקרא נה"י דכלים וג"ר דאורות, שהוא היה ברוגז, שעדיין לא זכה לבחינת נה"י המגולים, הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. %break %H ענין זכיה %break ענין הזכיה, שיש לאדם לשמש למלך, מתבטא בזמן שהאדם רוצה לשמש בעל מנת להשפיע. המחשבות האלו נקראים, שהקדוש ברוך הוא מקרב אותו ונותן לו לשמש לו. %break מה שאין כן כשאינו יכול לכוון בעל מנת להשפיע, אלא שיש לו שאר כוונות ולא להשפיע לה', אם כן הוא משמש אז אחרים. ומי הם אחרים. אז האדם יכול להסתכל על הכוונות שלו. %break %H מדוע נקרא מצה לחם עוני %break נבאר ענין חמץ ומצה: מדוע נקרא מצה לחם עוני, ומדוע העומר הוא משעורים שהוא מאכל בהמה, ושתי הלחם הוא מחטים, שהוא מאכל אדם. %break להבין המשנה "בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות האילן". לפי פירוש רש"י דרבי יהודה לטעמיה, דעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה (ראש השנה ט"ז). %break ענין מילה ופריעה: מילה הוא סוד הסרת הערלה, ופריעה חילוק בין מצוה לתורה, "נר מצוה ותורה אור". %break ענין הסרת הרצון לקבל נקרא "סור מרע". ועל ידי מצוות ומעשים טובים וסיוע מה' זוכים להסרת הערלה. ואחר כך זוכים לבחינת תורה, הנקרא "אדם עץ השדה", ובהמה נקרא ב"ן מלכות, בחינת עשרו יהיה בלבד לה'. %page 1949 %break %H זכר ונקבה %break אמר רבי יצחק אמר רבי אמי, בא זכר בעולם, בא ככרו בידו, זה-כר, וכתוב "ויכרה להם כרה גדולה". נקבה נקיה בא, עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, וכתוב "נקבה שכרך עלי ואתנה" (נדה ל"א ע"ב). %break פירוש, הפרנסה תלוי באיש, אבל האישה מבקשת או מאביה או מבעלה. והיא נקיה, היינו שאין לה כלום. עד נשואיה מעשי ידיה לאביה, ומשנשאת, מעשה ידיה לבעלה. לכן מכנים כוח המשפיע בשם זכר, וכוח המקבל בשם נקבה. %break %H סימני בן דוד %break "אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס סנהדרין" (צ"ז ע"א). פירוש, כי ענין "כיס" הוא סוד הכלים, ששם מונח המרץ של אדם, היינו שכל מה שבידו כבר עשה, אז יזכה לגאולה. %break אין בן דוד בא, עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. "אמר רבי חנינא, אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא" (סנהדרין צ"ח ע"א). ענין דג מלשון דאגה (כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור מתה"). %break %H התבטלות על דרך הבעל שם טוב %break כדי לבטל את הגוף, היה הדרך על ידי סגופים. ויש אופן ב', שהוא על ידי התבטלות לרב, שזה ענין "עשה לך רב". שענין עשיה מתבארת על ידי כוח, בלי שום שכל. %break וכמו שענין הסיגוף מבטל את הגוף רק על ידי מעשה ולא בשכל, כמו כן התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה והעבודה ובא לרב שידריך אותו. %break ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה". %break %H אשה כי תזריע (ב') %break ספר "קדושת לוי" (תזריע): יש בעבודה זריעה, והריון, ולידה. "זריעה" נקרא בחינת ההתעוררות המתעורר לב בני אדם לעבודת ה'. ו"הריון" נקרא במי שרוצה לעשות את המצוה. "לידה", כשאדם עושה את המצוה. %break %page 1950 "אשה כי תזריע", היינו המקבלים יהיו משפיעים. "וילדה זכר", היינו בחינת גדלות. ואיש כי תזריע, היינו הבורא, הנקרא משפיע, בשם זכר, שהוא רק אתערותא דלעילא, "וילדה נקבה", שהוא בחינת קטנות. %break וזה ענין "נקבה פניה למעלה", היינו כלפי המשפיע, שזה ענין "תשש כוחו כנקבה". ורק לאתערותא דלעילא הוא מחכה. ו"אשה כי תזריע וילדה זכר", היינו כאיש שיש לו כוח תמיד להתגבר. וזה ענין "וחזקת, והיית לאיש". %break %H יציאה וביאה בעבודה %break "צבאות" הוא חיבור של ב' דברים, היינו צא-ובאת, שהוא יציאה מעבודה וביאה לעבודה, שעל ידי שניהם נעשה שם קדוש, שהוא לשון חיילים, משום שדרך המלחמה רק על ידי ב' דברים. ויש לפרש על דרך זה מה שאמר דוד המלך "צאו ופשטו ידיכם בגדוד"... %break %H חכם רואה הנולד %break ענין תענוגי העולם הזה, אמרו בעלי המוסר, "תחילתו מתוק וסופו מר". וזה ענין כמו שכתוב, "איזהו חכם הרואה את הנולד", היינו שסופו מר ויש לו כוח להפרש מהן. ו"אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". לכן אינו רואה מה שיהיה בסופו. %break %H בחינת משה %break מדוע נקרא משה רבינו עליו השלום דווקא בשם משה, שנתנו לו בת פרעה. ויש לומר על שם הצלה, כי משתיהו מן המים. %break על דרך העבודה, היינו כי האדם נטבע במים הזדונים, הנקרא בחינת "מה ומי", ועל ידי זה נמשית מן המים הזדונים. השם הזה חשוב מאד, כי תחילת כניסת להקדושה... %break %H ה' משלים רצון %break עיקר מה שדורשים מאדם הוא רצון, היינו שיהיה לו רצון וחשק לעשות מעשים בעל מנת להשפיע. והגם שהוא לא יכול לשלוט על עצמו, כי אין האדם מסוגל ללכת כנגד הטבע, אבל כשהאדם רוצה, אז הקדוש ברוך הוא משלים את רצונו. %break %H עיקר הוא הימין %break אלישע שאל לשונמית, מה יש לך בבית, ואמרה, "כי אם אסוך שמן". ואמר לה כי טוב הוא, "צאי ושאלי כלים". %break %page 1951 פירוש, כי דווקא במקום שיש בחינת שמן, שהוא בחינת ימין, אז יש מקום לכלים, היינו למצוא בעצמו חסרונות. אבל בזמן שחסר לאדם שמן, שהוא בחינת ימין, אז אסור לעורר את השמאל, היינו בחינת הבירור, אם עבודתו הוא על דרך האמת. %break %H ועשית לך ארון %break אבא חנן אמר משום רבי אליעזר, כתוב אחד אומר "ועשית לך ארון", וכתוב אחד אומר "ועשו ארון", הא כיצד. כאן, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, %break שלפי פירוש רש"י נקראת העבודה על שמם. כאן, בזמן שאין עושים רצונו של מקום, נקראת על משה (יומא ג' ע"ב). %break וצריך להבין, מהו המציאות האמיתית משה או ישראל. ויש לומר, שענין "ארון" הוא המקום שנותנים שם התורה. ו"זמן" היינו הכלי, שהוא הרצון לתורה. הנה התורה נותן הקדוש ברוך הוא והרצון שייך לנבראים. %break וזה שכתוב, "בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום", אלא שכל כוונתם הוא לעשות רצון עצמם, אז נקרא הארון על שם משה, היינו הרצון שיש להם לקבלת התורה אינו משלהם עצמם, אלא משל משה. %break היינו התורה, שהוא בחינת משה, מחייבת עצמם לעשות רצון. אבל הם, מבחינתם עצמם, אין להם רצון. אלא, היות שהתורה חייבה אותם לקבלת התורה, ומשום זה הם מקבלים את התורה, לכן זה רצון של משה. %break וכשעושים רצונו של מקום, היינו שכל כוונתם הוא להשפיע, אז נקרא שהם עצמם עושים להם רצון לקבלת התורה. וזה (כמו) בחור, שיש לו התורה מצד עצמו, או שצריך שהמשגיח יתן לו רצון ללמוד תורה. %break רבי יוחנן רמי, כתוב "ועשית לך ארון" וכתוב "ועשו", מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. ופרש רש"י, שהארון, בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה, ואחר כך הטילו על הצבור (יומא ע"ב ע"ב). %break ועל דרך המוסר יש לומר, שענין "ארון" הוא הרצון לקבלת התורה. מקודם הטיל הכתוב על משה, שצריך להיות עובד ה' רק ביצר הטוב, ואחר כך ביצר הרע, היינו שבני עירו, שענינו האברים והרצונות שבגוף, נכנעים ועושין מלאכתו של היצר טוב. וזה ענין "בשני יצריך". %break %H ויקחו לי תרומה (ב') %break "ויקחו לי תרומה". היינו תרום ה', שהיא מלכות. שזה ענין תשובה, שאמר הזהר הקדוש, תשוב ה' לגבי ו', שהוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתא. %break היינו, הכלל ישראל הוא בחינת כנסת ישראל, שהוא ענין קבלה. וצריכים לעשות יחוד עם הקדוש ברוך הוא, שהוא בחינת משפיע. %break "ויקחו לי תרומה". ממאן, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". שהשאלה היא, ממי יכולים לקחת את התרומה, היינו שיהיה מסוגל להרים עצמו לה'. ועל זה משיב, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". %break %page 1952 ואמר הזהר הקדוש, היינו מיהו שהוא בבחינת איש, היינו איש מלחמה, שהוא סוד מלחמת היצר הרע. היינו שכל אדם, שרוצה להכנס למלחמה, כמו שכתוב, "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע" (ברכות), היינו שיעשה עמו מלחמה. %break "יצרו של אדם... אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". לכן אם הקדוש ברוך הוא צריך לעזור, כבר כל אדם יכול לזכות ... ולגבי הקדוש ברוך הוא אין הבדל מעזרה גדולה לעזרה קטנה. %break %H ענין אב ובן %break ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא. חזקיה המלך, שהיה צדיק, אף שאביו אחז היה רשע גמור, יש לו עולם הבא בזכות בנו חזקיה. אבל מנשה בן של חזקיה, אין לו חלק לעולם הבא, אף על פי שחזקיה אביו היה צדיק (סנהדרין ק"ד). %break ידוע מספרים הקדושים, שהבנים באים לתקן מה שההורים לא הספיקו להשלים, לכן כשאברהם השלים את מדת החסד, נולד אחר כך יצחק, בכדי להשלים את הב' קוים אחרים. וכשיצחק לא השלים אלא קו הגבורה, %break בא יעקב והשלים את מדת התפארת, שהוא קו האמצעי. וכן הלאה, כל הדורות משלימים מה שלא השלימו הדורות הראשונים. %break ודבר זה נמשך מחטא עץ הדעת, דלאחר שאדם הראשון נחלקה נשמתו לס' ריבוא נשמות, וכל הדורות הבאים אחריו, צריכים להשלים את נשמת אדם הראשון מה שקלקל. %break ומזה נמשך, שברא מזכה אבא, היינו הדור השני מתקן את הדור הראשון. אבל אין הדור הראשון מתקן את הדור הבא, כי אם היה הדור הראשון מתקן את הכל, %break כבר לא היה צריך לבוא דור שני. כי זה ענין הגלגול, כי מי שלא עשה התיקון השלם, צריך לבא בגלגול השני, בכדי להשלים מה שלא תיקן בגלגול ראשון. %break לכן, אף על פי שחזקיה היה צדיק, אם היה משלים את כל מה שמוטל עליו, לא היה צריך להוליד בנים, כי ענין הבנים, שבאים אחריו, הוא לתקן מה שלא תיקן אביו. %break לכן חזקיה תיקן מה שלא תיקן אביו. ומשום כך יש לו לאחז עולם הבא, אבל מנשה היה צריך לתקן את מה שלא תיקן חזקיה. וכיון שהיה רשע, לא תיקן מה שמוטל עליו, ונשאר הוא מנשה בלי תיקון, לכן אין לו עולם הבא. %break "צדקת הצדיק לא יזכור ביום רשעו". ועל דרך המוסר נקרא אב ובנו - סיבה ומסובב, היינו מעשה הקודם, ומעשה שלאחריו. שמעשה שלאחריו נקרא בן. לכן מי שעשה מקודם מעשים רעים נקרא שאביו היה רשע. ואחר כך עשה מעשים טובים, על ידי זה שעשה תשובה. %break לכן התשובה מתקנת את המעשים הקודמים, לפי ערך התשובה שעשה: אם היא תשובה מיראה - זדונות נעשה לו כשגגות, ואם היא תשובה מאהבה - אז זדונות נעשה לו כזכיות. %break נמצא, שמעשיו הבאים לאחר שעשה תשובה, שזה נקרא בחינת בן, לגבי מעשים הקודמים. נמצא שהבן, היינו מעשים הבאים אחרי מעשים הרעים, מתקנים על ידי הבן, על ידי זה שעשה תשובה. %break מה שאין כן מי שעושה מקודם מעשים טובים, הנקרא אב, ואחר כך עשה מעשים רעים הנקרא בן, אז האב אינו מתקן את הבן, היינו שהמעשים הטובים שעשה מקודם, %break לא יכולים לזכות את המעשים הרעים הבאים אחריהם, כי "צדקת הצדיק לא יזכור ביום רשעו". מה שאין כן להפך: הבן, אם הוא עושה מעשים טובים, הוא יכול לתקן את המעשים הרעים. %page 1953 %break %H עולם הזה ולעתיד לבוא %break בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו. היינו כל מה שאדם עושה, איזה דבר שהוא בנין, שענין בנין הוא דבר של קיימא. למשל כשאדם עושה איזה תאווה גשמית, אין התאווה נקרא בנין, משום שהוא רק לפי שעה. %break וכשהתאווה עוברת, לא נשאר ממנה כלום, דהיינו אכילה ושתיה וכדומה. מה שאין כן כשלומד או כשמתפלל, הדבר הזה מתקיים גם כן אחר העשיה. %break וזה נקרא בנין. אבל הבנין הזה אינו לצורך עצמו, אלא אחר מבלה בתוכה, היינו שעושה הבנין בשביל אחר. כדוגמת הקבלן, שבונה בתים בשביל אחר, כמו כן מי שעוסק בתורה ומצוות לצורך אחרים, שזה נקרא שלא לשמה, נמצא שזהו לא בשביל עצמו. %break אבל לעתיד לבוא לא יבנו ואחר ישב. היינו בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לשמה, שהכוונה, שהוא עוסק עכשיו בתורה ומצוות בכדי שיבוא לשמה, ולזה הוא יזכה אחר כך, %break שנקרא לעתיד לבוא, לבחינת לשמה, שם לא יבנו הבנין, היינו התורה ומצוות שאחר ישב בתוכו, אלא שהוא בעצמו ישב בתוכו, משום שההתעסקות בתורה ומצוות הוא לצורך עצמו. %break ועוד יש לומר, בזמן שהאדם עוסק לצורך עולם הזה, היינו על מנת לקבל, הוא לא יוכל ליהנות מזה, משום שעל קבלה שורה בחינת צמצום. נמצא, ש"אחר ישב בתוכה", %break היינו שעל ידי היגיעה, מה שהוא מתייגע, זהו בשביל כמו שכתוב, "זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן". היינו האדם, שזוכה להכנס לגן עדן, נוטל את היגיעה, שאחרים התייגעו בתורה ומצוות. %break וזה נקרא שהם מעלים את התורה ומצוות של הכלל על דרך "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מה שאין כן לעתיד לבוא, מי שמתייגע בכדי שיבוא לבחינת לשמה, %break היינו בהכוונה דלהשפיע, אז הוא בעצמו יזכה לקבל את השכר על היגיעה שהתייגע. נמצא שהוא בעצמו ישב בו. %break %H תורה ניתנה בחשאי %break "תסתפק לעליונים ולא ימסרו ביד משה". שיתן התורה בזמן שהאדם במעלה. ולא ימסרו ביד משה, שמשה נקרא רעיא מהימנא, שידי משה נקרא בחינת אמונה. אז השטן מקטרג ואומר, שאין זה באפשרות, %break שהתורה תתקבל בזמן שאין האדם ראוי לה, אלא העצה היא - בידי משה יש יכולת להתקבל, היינו בבחינת אמונה, שאז הוא למעלה מדעת, ושם אינו נוהג שום קושיות, כי כל הקושיות הוא רק בתוך הדעת. %break לכן בזמן שהאדם רוצה לקבל תורה בפרהסיא, אז הוא מבין שיש לו צורך לתורה מסיבת שלא לשמה. מה שאין כן בבחינת הצנע לכת, אז אינו נוהג את השלא לשמה. ואז, כשמקבל התורה, %break הוא רק על הכוונה, שהתורה יביא לו בחינת אמונה. לכן מוכרח להיות בחשאי. ורק בזמן הקטנות. אבל בזמן הגדלות, אז התורה נקרא בחינת רפואה וסם החיים. %break וזה פירוש של הדבר אחר, שנקרא תוהו, היינו בחינת "תולה ארץ על בלימה". לכן פירש רב חנן, שמתשת כוח האדם, שאז הוא רואה, שחסר לו אמונה. ונמצא, שכולן לדבר אחד נתכוונו. %page 1954 %break %H התורה נקראת "תושיה" (א') %break סנהדרין כ"ו ע"ב: אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושיה, מפני שהיא מתשת כוחו של אדם. דבר אחר, תושיה, שניתנה בחשאי, מפני השטן. ופרש רש"י, %break שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה. דבר אחר, תושיה, דברים של תהו, שהעולם משותת עליהם. %break ופרש רש"י דברים של תהו, דיבור, וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו גשישה של ממש, כתהו הזה, ואף על פי כן עולם משותת עליהם, ונוטריקון הוא, תי"ו תהו שייה משותת. %break אמר עולא, מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה תושיה". ופרש רש"י מועלת, מהניא לשכח למודו. "מפר מחשבות ערומים", נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם, שלא היו מניחין אותם לעשות תושיה. %break לשון אחר, מחשבה, שאדם מחשב כך וכך תעלה בידי. מועלת, להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת, אפילו לדברי תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא. מפר מחשבות ערומים, שאין מחשבותיו עולה בידו אפילו לתושיה. %break תוספות: פירש ריב"א, דאגת לב האדם על מזונותיו, מהניא לשכח ממנו כל שאר מחשבותיו, אף מחשבת דברי תורה. יש מפרשים, מועלת, משקרת ולא תצליח. כלומר, אם אדם חושב הן להעשיר, הן גם לדברי תורה - לא יספיק, אלא כשעושה לשמה. %break ומהרש"א: ועוד יש לומר, דאפילו לדברי תורה שעיקרה במחשבת הלב מועלת, ולא סגי לו ללמוד אותה במחשבה בלבד, אלא צריך גם כן למגרסה בפה, כדאמרינן בעלמא, %break בעקימת שפתיים הוי מעשה. וזה שכתוב "מפר מחשבות ערומים", הלומד תורה במחשבה בעלמא, מפר ומשתכחת ממנו. "ולא תעשינה" שלא תבא התורה לידי מעשה, כי אם בדיבור. %break אמר רבה, אם עסוקין לשמה, אינה מועלת, שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", עצה שיש בה דבר ה', היא תקום... %break %H התורה נקראת "תושיה" (ב') %break הנה חז"ל אמרו, אמר רבי חנן, למה נקרא שמה תושיה, שהיא מתשת כחו של אדם. דבר אחר, תושיה, שנתנה בחשאי, מפני השטן, ופרש רש"י, שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים, ולא ימסרו הלוחות ביד משה. %break דבר אחר, תושיה, דברים של תהו, שהעולם משותת עליהם, ופרש רש"י, דברים של תהו, דיבור וקרייא בעלמא, וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתהו הזה, ואף על פי כן עולם משותת עליהם, ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת (סנהדרין כ"ו ע"ב). %break ויש לשאול: %break א. כאן הוא אומר שמתשת כחו של אדם, הלא חז"ל אמרו, "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא" (ערובין נ"ד ע"א). ואיך אמרו כאן להיפוך. %break ב. מהו הקטרוג של השטן, שטוען, שיתנו רק לעליונים, ולא בידו של משה. איזה פגם הוא מוציא בידו, עד כדי כך שיש לו טענה מספקת ובכדי שלא יוכל לקטרג היה הכרח לתת התורה בחשאי. %break ואם הצדק עם השטן, למה באמת נתנה התורה בידו של משה, וכי משוא פנים יש למעלה. ובטח אחד משניהם צודק. ואם יש לו איזה טענות צריכים לתת לו תשובה אמיתית, ולא שיתנו בחשאי שהוא לא יראה, דמשמע שאין מה לענות על טענותיו. %break %page 1955 ג. מה הפירוש, שהעולם משותת על דברים של תהו. וכפירוש רש"י, וכל דיבור אין בו גשישה של ממש כתהו הזה, ולמה היה דווקא הצורך להשתית העולם על תהו דוקא. %break ויש לפרש זה על דרך המוסר, הנה הקטרוג של השטן הוא, היות שהתורה הוא דבר יקר וחשוב מאד, צריכין לתת התורה לעליונים, היינו מי שהוא במדרגה עליונה, %break זאת אומרת, מי שיש לו שכל גדול, וכל דרכי עבודתו הן רק בתוך הדעת. ולא בידו של משה, כי ידיו של משה הן בחינת אמונה, שהיא כנגד הדעת. %break ולהיפוך, מי שרוצה ללכת בתוך הדעת, אף פעם לא ישיג את התורה, בתוך הדעת. %break והנה כמו שיש שטן כללי, כמו כן יש שטן בכל אדם פרטי, שהשטן שבאדם טוען שרוצה לקיים התורה רק בדרך של עליונים, היינו שיוכל להבין את דרכי ה' בדרך השכל, %break היינו בתוך הדעת, ולא ללכת בדרכי התורה למעלה מהדעת, שנקרא "בידי משה". לכן כל זמן שאין משיג בשכל השגחת ה', הוא לא רוצה לקיים התורה. %break ועל זה באה התשובה, שרק בידי משה תתקבל התורה. ולזה הרמז, "תושיה", להורות שאי אפשר שתתקבל התורה, רק בחשאי, שהוא בחינת "צניעות". זאת אומרת, שצנוע מהשכל, %break שאין השכל משיג אותה, אלא דווקא למעלה מהדעת. מה שאין כן "בפרהסיא" - מורה שהוא גלוי לכל, היינו שהוא גלוי לשכל, שיכולים להשיג בתוך הדעת. %break ובזה דוחין טענת השטן, שטוען שיתנו התורה בתוך הדעת, שנקרא בחינת עליונים, כי על זה בא הרמז, שהתורה נקראת "תושיה", שנתנה בחשאי ולא בפרהסיא, כנ"ל. %break כי ענין "הצנע לכת עם ה'", הכונה שלא יהא מגולה בתוך השכל, אלא דווקא בבחינת אמונה יש יכולת לקבל התורה. ובזה מוסתר טענת השטן, ולא הפירוש כפשוטו, שחשאי הוא, שאין השטן רואה. %break אם השטן הוא מלאך, איך אפשר לומר שהוא לא יודע שנותנין התורה, שנוכל לומר, שניתנה בחשאי. אלא כנ"ל שחשאי הפירוש לא בפרהסיא, היינו שלא יהיה מגולה בתוך הדעת. %break ובאמת, למה מוכרחין לקבל התורה למעלה מהדעת, ומאי איכפת ליה להקדוש ברוך הוא שיתן התורה בתוך הדעת. %break והענין הוא לפי מה שאאמו"ר זצ"ל נתן הכלל, שיש לדעת בכל מעשה שצריך להיות בבחינת להשפיע, בין במוחא ובין בליבא. לכן מוכרח להיות למעלה מהדעת, שאז יש מקום לקבלת התורה בעל מנת להשפיע. %break ורק אז נוהג ענין העבודה בשכר ועונש, שהוא ענין הבחירה, אחרת לא היה מקום לבחירה. וטעם הבחירה הוא גם כן להכוונה הנ"ל, שעל ידי זה יכול האדם לבוא למדרגת מקבל על מנת להשפיע. %break וכמו כן יש להבין מה שאמרו, "דבר אחר, תושיה, דברים של תהו שהעולם משותת עליהם", שדבר אחר אינו חולק על רבי חנן, אלא מפרש יותר, שהעולם, %break היינו כל מה שיש לנו לעשות בעולם, שענינו הוא תורה ומצוות, הוא משותת על תהו, היינו על בחינת אמונה למעלה מהדעת, שאין שום יסוד בדרך האמת, אלא בבחינת אמונה. %break וזה נקרא "דברים של תהו", היות שאין האדם מבין, לכן הוא תמיד בבחינת תהו. ודוקא על דרך זה יש קיום לעולם, שעניינו שדוקא על דרך זה, יבוא העולם לשלימותו. %break %H גדולה עבירה לשמה %break "אמר רבי נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, והא אמר רבי יהודא אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, %break %page 1956 אלא אימא כמצוה שלא לשמה, דכתיב "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני, מנשים באהל תבורך". מאן אינון נשים בארץ, שרה, רבקה, רחל ולאה" (נזיר כ"ג ע"ב). %break ובדרך הפשט יש מפרשים, שהאבות עשו מחמת קנאה. נמצא שהם קיימו פרו ורבו שלא לשמה. ויש מפרשים מחמת שאישה פטורה מפרו ורבו. לכן נקרא שלא לשמה. וכמו כן יש להבין, מהו הקושיא "מתוך שלא לשמה" וכו'. %break אבל על דרך המוסר יש לשאול, מה משמעו שהעבירה שלא לשמה עדיף, או אחר התירוץ של הגמרא, כמצוה שלא לשמה, היינו ששניהם שקולים. ומאי נפקא מינה להתנא אי זה יותר גדולה מזה. %break הלא איתא, "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות". אם כן מה בא זה ללמדנו. %break כי יש כלל, "מצוה שבא לידך, אל תחמיצנה". אם כן, אם בא לידו המצוה שלא לשמה, הוא מחויב לעשות אפילו שנגיד שהעבירה שלא לשמה יותר גדולה, שהרי אסור לעבור על המצוות, ואם בא לפניו העבירה לשמה, הוא גם כן מחויב לעשות קודם. %break ועל דרך המוסר יש להבין, שכאן היא השאלה, באיזה דרך ילך האדם, בזמן שעושה מצוה שלא לשמה. אם לשמוח בזה שעשה מצוה, או להצטער בזה שעשה עכשיו עבירה, בזה שלא כיון לשמה, היינו שהעבירה שלו היא בענין לשמה שלא עשה. %break כי בעשיית המצוה שלא לשמה יש כאן להבחין ב' דברים: א. עשה מצוה במעשה, %break ב. עשה עבירה במחשבה, כי לפני עשיית המצוה עוד לא היה מגולה לפניו שהוא עוסק שלא לשמה, אלא דווקא בעשיית המצוה נתגלה העבירה בענין לשמה, שאינו יכול לכוון לשמה. %break ואם כן השאלה, מה האדם צריך לעשות. או לשמוח במצוה דמעשה שעשה, או להצטער בהעבירה דלשמה. אז ר' נחמן בר יצחק אמר, "גדולה עבירה לשמה", %break היינו שיותר חשוב בזה שידע שהוא עושה עבירה בהלשמה. והחשיבות היא בזה, שיצטער את עצמו ויתפלל לה', וזה יגרום לו לבוא שיוכל לכוון לשמה. %break ועל זה מקשה הגמרא, "והא אמר רבי יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם... שמתוך שלא לשמה בא לשמה". משמע ממצוה דשלא לשמה, שהוא עושה, %break זה יגרום לו לבוא לשמה מבחינת "מצוה גוררת מצוה". ומתרץ הגמרא, "אלא אימא כמצוה שלא לשמה". ופרש רש"י, ששתיהן שוות. והרא"ש מפרש, דתרויהו מעלו. %break ובכלל יש לשאול, מהו הסמיכה משלא לשמה בא לשמה לעבירה דלשמה, הלא שם הוא יבוא לעשות מצוה לשמה, ובעבירה לשמה כבר קיים העשיה לשמה, %break במעשה דעבירה. ואין לו עוד מה להוסיף עליו. מה שאין כן בשלא לשמה יש לו עוד מה להוסיף, היינו שיבוא לשמה. %break הנה אצל יעל היה מעשה עבירה, והמחשבה היתה לשם שמים. וצריך לשאול, אם נתכוונה לשם שמים מדוע נקרא עבירה. הלא היא עשתה בזה טובה גדולה בעשיה זו לעם ישראל. %break ויש לומר כי המעשה היה רק הכשר מצוה ולא מצוה ממש. כי כונתה היתה להתיש כוחו, בכדי להרוג אותו, אז אפשר לומר, כי הכשר מצוה אינו מצוה, כי ענין ההריגה היתה מצוה, והתשת כוחו הוא רק הכשרה. %break ומשמע מכאן, איפוא שהעשיה בעצמה היה גמר המעשה של הלשמה, אז יכול להיות שהיה כמו מצוה דלשמה. למשל אם הוא היה נהרג עם התשת כוחו, %break שאז היה נגמר עם העשית המעשה המחשבה דלשמה. מה שאין כן כאן יש להבחין בין הכשר מצוה למצוה ממש, כי התשת כוחו לא היה, אלא הכשרה. %break ולפי מה שאמר ר' נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה וכו', היה מפרש הפסוק תבורך מנשים, היינו יותר מנשים. ולפי התירוץ, אלא אימא כמצוה שלא לשמה יתפרש תבורך מנשים, כמו הנשים, ולא יותר מנשים. %break %page 1957 יש ללמוד ממעשה דיעל, ששם היתה עבירה במעשה ומצוה במחשבה. ויש לפעמים שיש מצוה במעשה ועבירה במחשבה, שזה נקרא שלא לשמה. ואומרת הגמרא, ששניהם שקולים. %break ויש להבחין בעשיה דשלא לשמה, שיש מצוה בעשיה, היינו לשמוח בעשית המצוה, ונגיד שמצוה גוררת מצוה. %break ויש להצטער בהעבירה, בענין לשמה, שלא נתכוון לשם שמים. ובזה יש להבין "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה", שזהו מבחינת מעשה, אבל מבחינת המחשבה, היינו הכוונה, אם אינה עדיין לשם שמים, הוא נבחן לרשע בבחינת זו. %break וזה פירוש "בעיניך", היינו בענין המחשבה - אין להעולם לדעת, אלא הכוונה מסור לאדם בעצמו, שאחרים לא יכולים לדעת מה שיש במחשבתו. לכן "יהא בעיניך כרשע", אם הכוונה אינו לשם שמים, נמצא שבמקום עשית המצוה תיכף מתעורר בחינת עבירה בלשמה. %break %H ויקחו אליך שמן זית זך %break "ויקחו אליך שמן זית זך", אמר רבי שמואל בר נחמני, אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך (מנחות פ"ו ע"ב). %break "מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד", עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. ואם תאמר לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה, שהלכו ישראל במדבר, %break לא הילכו אלא לאורו. אלא עדות היא לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל. מאי עדותה. אמר רבא, זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים (שבת כ"ב). %break ויש לשאול: א. איזה טיפש יכול לומר, שהקדוש ברוך הוא צריך שישראל יאירו לו, וכי הקדוש ברוך הוא צריך לאור גשמי. %break ב. למה צריך להביא ראיה מהמדבר, שישראל הלכו לאור של עמוד האש, ובלי הראיה מה הייתי אומר. %break המטרה הוא להטיב. והמקבלים, שלוקחים ההטבה, פירוש שמקבלים את אור ה', וזה נמשך על ידי עבודה של התחתונים, שזה נקרא אור מצד ישראל, היינו הכוחות של עם ישראל. %break וכשאין הכנה מצד התחתונים, אז אין הקדוש ברוך הוא משפיע להם את ההשפעה העליונה. %break אבל אין להגביל אותו ולומר, שבלי זה אי אפשר שישפיע להם. ומביא ראיה מהמדבר, שהקדוש ברוך הוא היה מאיר להם בלי התעוררות. ומשום זה אכלו לחם מן השמים, היינו בלי עבודה ורק כשבאו לארץ, אז ניתנה להם השלמות, הנקרא "לחם מן הארץ". %break לכן אפילו כשישראל היו עושים את המנורה במקדש, ניתן להם העדות, שידע שהשכינה שורה בישראל, אפילו בלי אתערותא דלתתא. %break כי אין הקדוש ברוך הוא זקוק לאור של ישראל, היינו להכשרתם, כי "אם צדקת מה תיתן לו". אלא זהו רק לטובת האדם, שלא יהיה נהמא דכסופא. %break ולכן בא עדות מצד נר המערבי, שהיה מאיר דרך נס, כי ענין הנס הוא למעלה מהטבע, כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בטבע, שענינו הוא, שהם יוכלו לקבל תענוג רק לפי עבודתם. %break לכן, כשנותנים חצי לוג שמן, אז היגיעה הזו של חצי לוג, שיערו חכמים שמספיק, שיהיה דולק מערב עד בוקר. ומה שהנר המערבי היה דולק יותר מכפי שיעור היגיעה, %break נמצא שכבר מאיר בדרך נס, לא לפי ערך היגיעה, אזי רואים מזה, שהקדוש ברוך הוא יכול להשפיע שפע אפילו בלא מעשי התחתונים. %page 1958 %break %H חילך לאורייתא %break בעל כוח נקרא מי שיש לו רצון חזק ולא למי שיש לו אברים חזקים, על דרך "איזהו גיבור הכובש את יצרו", כמו שנוהג בכוחות של אברים חזקים. %break למשל, מי שרוצה לילך לאיזה מקום ויש אנשים שמפריעים ללכת בדרך שהוא רוצה, וכל אחד ואחד מושכו לאותו מקום, שהוא רוצה, ואם נמשך אין לך כוח כנגדם להכניעם, %break אז הוא נמשך מהמקום שהוא רוצה ללכת אל המקום שהגיבור שביניהם רוצה, כי הוא מכניע את כולם, משום שהוא בעל כוח. %break כמו כן בכוחות נפשיים. האדם מורכב מהרבה רצוניות. וכל אחד ואחד מהרצוניות רוצה להכניע את רצונות האחרים ולהמשיך את הגוף, שילך לצדו. %break וגם כאן הרצון החזק ביותר שבין הרצונות הוא הגובר. ובאם שנמצא אדם, שכל הרצוניות הם שווים, שאין לאף אחד יותר כוח משל חברו, אז הוא יכול להיות בבחינת מנוחה מוחלטת, %break משום שאין לו רצון שיתגבר על השאר, לכן כולם עומדים ומושכים את הגוף, והגוף עומד באמצע, ואין זז משהו, לא לכאן ולא לכאן, שכולם מושכים בכוחות שווים. %break אז ממילא הוא נשאר על מקום בלי שום תנועה, אפילו שיהיה לו כוחות חזקים, אבל כולם גיבורים בכוחות שווים, ממילא אין אף אחד שיוכל להכניע לחבירו. ורק כשיש לו כוח אחד חזק, אותו כוח הוא יכול לפעול וכל הרצונות מתבטלים כנגדו. %break נמצא לפי זה, אם האדם רוצה שיצליח בתורה, אזי הוא צריך לראות, שהרצון לעסוק בתורה יהיה יותר חזק משאר רצוניות שבו. ואז הם נכנעים נגדו, משום שיש בכוח הגיבור להכניע את החלש. לכן הרצון החזק מכניע את רצון העצלות ואת רצון לכבוד, ואת שאר תאוות. %break %H וכבדתו מעשות דרכיך %break "וכבדתו מעשות דרכיך". וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה. ופרש רש"י, מכבדותיה, שמכבדין בעליהן (שבת קי"ג ע"א). %break ועל דרך המוסר נקרא לבוש בחינת כלי, המלביש על האור. היינו מקום התלבשות התענוג נקרא "לבוש", שעל ידי הלבוש משיגים תענוג. כי תענוג הוא אור רוחני, %break שלא ניתן להשיג בלי התלבשות. ויש שהתענוג מתלבש בלבושים גשמים, ויש שהתענוג מתלבש בלבושים רוחנים, דהיינו בתורה ומצוות. %break לכן בשבת, מפני כבוד שבת, היינו לזכות לאור השבת, צריכים להכין לבושו, שעל ידו יוכל להתלבש האור בשבת. %break %H ב' מיני פנימיות %break א. פנימיות נקרא רצון דפנימיות, היינו המוח והלב שהוא סוד מחשבה ורצון. ב. מה שמלובש במחשבה, היינו במה הוא חושב או במה רצונו. וזה נקרא האור המלובש בכלים דמחשבה ורצון. %page 1959 %break %H גמר התיקון %break גמר התיקון, היינו שהכלים מקבלים על מנת להשפיע. ובזמן שהאור ממלא את הכלים, אזי הכלי בטל לאור ואינו עולה בשם. לכן התפשטות ב' היא אור החכמה בכלי דכתר, היינו שהכלי יותר גדול מהאור. %break ובזמן שהכלים יהיה מתוקנים בעל מנת להשפיע, אזי הם יקבלו את כל הטוב, שהיה במחשבת הבריאה, והכלי לא יתבטל, כי ענין הביטול נמשך מהפכיות הצורה. ומה שכתוב בעקודים, שהכלי בטל, אף על פי שהיה על ידי מסך, שהוא סוד על מנת להשפיע. %break %H כיסוי וגילוי %break בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים. מלאכה, היינו עבודת המידות (ברכות ל"ה ע"ב), שבזמן שעושה רצונו של מקום, לא רואה שום מקום, שיהיה לו לתקן. אבל אז הקדוש ברוך הוא עושה לו את הכנפיים, %break שהוא בחינת כיסוי, ממילא כבר יש לו מקום שצריך לעבוד, בכדי לגלות את המקום וגילוי חסרון. היינו מלאכה זו הקדוש ברוך הוא עושה לו, היינו שמגלה לו החסרון. %break %H ענין בטחון %break ענין בטחון תלוי באמונה. כי מי שמאמין שחברו הוא עשיר גדול ומאמין שהוא נדיב לב, אזי ממילא הוא בטוח, שחברו יתן לו את מבוקשו. ואם הוא מהסס, %break היינו שאין לו הביטחון, שימלא את חסרונו, זהו סימן שאין האמונה שלו בשלמות. והביטחון מעיד לו על שיעור גדלות של האמונה. %break %H ממעמקים קראתיך ה' (ב') %break "ממעמקים קראתיך ה'". לכן האדם צריך להתפלל ממקום הנמוך ביותר. בזמן שהאדם מתפלל שה' ימלא את חסרונותיו, הוא צריך להשתדל לראות, איך שהוא נמצא בעומק בארץ, שהוא משוקע בארציות. ועל זה הוא צריך להתפלל. %break מה שאין כן אנשים שמתפללים על מותרות, כלומר שבאמת הם בסדר, רק חסר להם עוד, אבל לא יודעים ורואים, איך שהם נמצאים בשאול תחתיות, שנקרא עומק האחרון שאפשר להיות. וזה "כי אתה שומע תפילת כל פה", לא חשוב אם האדם הוא איש הגון או לא. %page 1960 %break %H מקץ %break רבי שמעון אמר עד לא אירע ליוסף ההוא עובדא, לא איקרי צדיק, כיון דנטר ההוא ברית קיימא, איקרי צדיק... ומאי דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בהדיה, וכתיב ויריצוהו מן הבור, אסתלק מן דא, ואתעטר בבאר מים חיים. %break ומפרש בהסולם, שלא יקשה, כיון שזכה על ידי מעשה זה להקרא צדיק, אם כן למה שמוהו בבור בית האסורים. ומשיב, מה שהיה בתחילה בבור, הרי נתעלה למלכות משום זה. %break וכתיב ויריצוהו מן הבור, שנסתלק מזו, מן הקליפה, ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה זהר מקץ (קצ"ד ע"ב). %break ויש לשאול, למה כדי לעלות היה צריך להיות מקודם בבית האסורים, שנקרא קליפה, כדי לעלות לקדושה. הלא תכף, שנקרא צדיק, על ידי אותו מעשה, היה צריך תכף להכנס לקדושה. %break והנה אנו רואים, שיוסף היה שתי פעמים בבור: א. על ידי אחיו, כמו שכתוב "וישליכו אותו הבורה". ב. על ידי שר הטבחים, כמו שכתוב "ויריצוהו מן הבור". %break ועל דרך המוסר יש לומר, ש"בור", היינו בית הסוהר, שזה מה שהאדם נמצא תחת שליטת היצר הרע, שהוא אסור אצלו ואין להאדם שום יכולת לצאת מרשותו. %break הנה יוסף, שעל ידי שקיים מצות כבוד אב, אז על ידי הארת המצוה ראה, שהוא נמצא בבית הסוהר, כי בזמן החושך לא רואים את האמת. אבל אז היה רק על ידי אחיו, שהם ישראלים, %break היינו שרואה שהוא הולך בדרך ה', רק שהסיבה שמחייבת אותו לעבודה היא על ידי הסביבה, שהוא נמצא בסביבה ישראלית. %break נמצא שהוא בבית האסורים של הסביבה, היינו שמוכרח לעסוק בתורה ועבודה מצד הסביבה. ובזמן שהאדם זוכה לאור יותר גדול, אז הוא רואה את האמת, ורואה שאין הוא נמצא בבית הסוהר של ישראל, אלא שהוא נמצא ברשות הקליפה ממש. %break וזהו שזכה על ידי המעשה, שזכה להקרא בשם צדיק, אז הוא רואה שפוטיפר נתן אותו לבית הסוהר, וראה שהוא קליפה ממש. אז יש מקום לתפלה, שה' יתיר אותו מבית אסורים. %break כי עד כמה שהאדם רואה, שנצרך לה' שיעזור, לא למותרות רק להכרחיות, אז התפילה היא יותר אמיתית. לכן היא מקובלת למעלה, וה' מוציא את האדם מבית האסורים, וזוכה להיות בין מקבלי פני השכינה. %break וזה פירוש הזהר, ומאי דהוה בבור בקדמיתא אסתלק בבאר מים חיים. וכמו שכתוב בהסולם, ויריצוהו מן הבור שנסתלק מזו הקליפה, ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה. %break %H מפני מה ניתנה תורה לישראל %break מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שעזין הם. פירש רש"י, מפני שישראל עזין הן ניתנה להם התורה, שהיא מתשת כוחם ומכנעת לבם (מסכת ביצה כ"ה). ויש להבין: %break א. מכאן משמע, שלכן לא נתנה תורה לאומות העולם, היות שהם אינם עזין, לכן אין להם צורך להתורה. ב. שלאחר התורה הם כבר לא יהיו במדרגה אחת כמו האומות העולם. %break %page 1961 ויש לומר, ש"נכרי" נקרא שהוא עובד עצמו. ו"ישראל" נקרא שהוא עובד ה'. ובזמן שרוצה להיות ישראל, אז הוא רואה, שהוא עז, הן במידות והן בדעות, שהם בעזות נגד הקדושה. לכן ניתנה להם התורה. %break מה שאין כן מי שעובד לתועלת עצמו, הוא נחשב לנכרי. ואז המידות שלו אינם כנגד הקדושה ואין הם עזים, ממילא אין להם צורך לתורה שמתשת כחם, היינו כוח התאוות. "ומכנעת לבם", %break היינו שכל הרצונות נכנעים מול הקדושה, מפני שמאור התורה מחזירו למוטב. ואז הוא מרגיש את גדלות ה', ומקבל כוח להכניע את מידותיו. %break מה שאין כן כשהאדם עובד את עצמו, אז אין הוא מסוגל לראות שיש לו מדות ודעות רעות, משום שלצורך תועלת עצמו הגוף נותן כוח לעבודה, ואינו מראה לו שום חסרון בעבודה. %break %H חוצפה %break "חוצפה, אפילו כלפי שמיא, מהני" (סנהדרין ק"ה ע"א). פירוש: בזמן שהאדם מרגיש מה שהוא מתפלל, שה' ימלא את משאלותיו, זוהי חוצפה מצדו, משום שאין שווה שה' יעזור לו, אז מהנה (מועיל) ונתקבל את תפילתו. %break מה שאין כן בזמן שמרגיש שמגיע לו משהו, אז לא נותנים את משאלותיו. כי אין לך אדם שיהיה לו מעלות כל כך, עד שנוכל לומר, שמגיע מצד מעשיו, שה' יעזור לו. %break %H בזיעת אפיך %break ויאמר אלקים, תדשא הארץ... עץ פרי עושה פרי למינו. ופרש רש"י עץ פרי, שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ... ועץ עושה פרי, ולא עץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו, נפקדה גם היא על עוונה. %break ולאדם אמר... ארורה האדמה בעבוריך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת עשב השדה. אמר ר' יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם, %break וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו, רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד. כיון שאמר לו בזיעת אפיך תאכל לחם, נתקררה דעתו (פסחים קי"ח ע"א). %break א. איך אפשר שהארץ תעבור על רצון ה', וכי בעלת בחירה היא. ב. מדוע לא נפקדה תכף על עונה, אלא המתין עם הקללה, עד לאחר חטא עץ הדעת. %break ג. מדוע אמר, שהוא וחמורו נאכל באבוס אחד. וכי יפה לומר להקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה במאכלים יותר טובים, הלא חז"ל אמרו, לפיכך נברא אדם אחרי בריאת כל בעלי חי, %break שאם ירצה להתגאות, אומרים לו, יתוש קדמך. ויש לשאול על דרך המוסר, היינו מה זה בא ללמדנו בחיי היום יום. %break העץ המוליד הפרי: הנה אנו רואים, שמחשבה מולידה מעשה, והמחשבה צריכה להיות כמו המעשה, כי המעשה שהאדם עושה בסדר, שאין מה להוסיף עליו, אפילו שיהיה צדיק הדור, גם כן לא יניח תפילין על יד ימינו. אלא בהמחשבה יש הפרש בין אחד להשני. %break וברצון ה' הוא, שיהא טעם העץ כמו טעם הפרי, שהמחשבה יהיה בשלמות כמו המעשה. והאדם עץ השדה, לכן נתן רמז בארץ, כדי לדעת באיזו צורה יתנהג האדם. לכן הארץ הראה שלא יהיה המחשבה כמעשה, היינו שיהיה שלא לשמה. %break %page 1962 לכן בא אחר כך אדם הראשון וחטא, היינו שלא לשמה. ועל זה בא עונש. ואותו העונש צריך גם כן להיות בארץ, כדי שהאדם יראה שנרמז העונש. לכן דווקא אחר החטא, כשנתקלל אדם, %break נפקדה הארץ. לכן הארץ אינה בעלת בחירה, אלא כך היה רצון ה', שתסמל את הצורה של אדם, כמו כן שתסמל את העונש. וכותב הרמב"ן, שהכל בצורת יחוד. לכן הקללה גם כן לתיקון. %break וענין קוץ ודרדר, היינו שלא ראוי להנות, שטעם עשיית המצוות שלא לשמה, יש להם טעם קוץ ודרדר, אלא כל הטעם יהיה בגשמיות, כמו החמור. "בזיעת אפיך תאכל לחם", היינו על ידי תשובה. %break %H אוצר של יראת שמים %break אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' הוא אוצרו". ויש לשאול, הלא ענין יראה אין שייך אצלו יתברך, אם כן איך שייך לומר שיש לו אוצר כזה. %break ענין אוצר הוא דבר שהוא חוץ לאדם, היינו יש האדם ויש לו אוצר, שהם ב' דברים. כמו כן יש לומר כאן על דרך "אורייתא וישראל וקב"ה חד איהו". מה שאין כן יראת שמים נקרא דבר שהוא חוץ ממנו, היינו שני דברים, שפירושו, שיש להקדוש ברוך הוא אוצר של יראת שמים. %break %H תפילתן של צדיקים %break "הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים". %break תפילה הוא דווקא במקום שיש חסרון, כי המתפלל מגלה שיש לו חסרון. וענין החסרון הוא הכלי, שיוכל להחזיק בתוכה את השפע, ולא תלך לאיבוד מה שנותנים לו. כי כפי החשיבות שמרגיש מהדבר, באותו שיעור הוא משתדל לשמור על המתנה. %break וזה ענין, "איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו", כי לא מעריך את ערכה של המתנה. כמו שכתוב, "טוב ילד חכם ומסכן ממלך זקן וכסיל, אשר לא ידע להיזהר עוד". לכן התפילה וההשתוקקות מרקמים לו את החשיבות. לכן הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים. %break %H ענין חינוך %break בחינוך יש שתי בחינות: א. חלק המעשה, ב. חלק הכוונה. %break למשל, כשהאב מחנך את בנו ואומר לו שאסור לגנוב, אז הילד שומע ענין של מעשה. ואחר כך שואל הילד את הכוונה שבדבר, היינו מדוע אסור לגנוב, %break הלא החפץ של חברו מוצא חן בעיניו, ורוצה לקבל את החפץ, ואביו מונע ממנו את הגניבה. אז שואל הילד, תגיד לי מדוע אסור לגנוב. %break %page 1963 ואם הילד עוד לא קבל את התפתחות השכל כראוי, אז אביו אומר לו, תדע שיש משטרה, ומי שגונב, אז המשטרה תופסת אותו ומושיבים אותו בבית הסוהר. והילד שואל, מה זה בית הסוהר. %break אז אומרים לו, ששם אי אפשר לו לדבר עם מי שהוא רוצה, ולאכול מה שהוא רוצה, כמו כן לשחק איפוא שרוצה, אלא הוא מוגבל בכל הדברים. וזה יסורים גדולים. %break לכן, הגם אם יגנוב את החפץ יהיה לו תענוג, מכל מקום אין התענוג שווה נגד היסורים, שיסבול בזמן שיתנו לו בבית הסוהר... %break %H ג' דורות, ג' קוין %break מי שהוא ובנו ובן בנו בני תורה, שוב אין התורה פוסקת מהם לעולם, שנאמר "לא ימושו מפיך" וכו'. ויש לשאול, הלא אנחנו רואים שיש ג' דורות בני תורה, ומכל מקום דור הרביעי כבר אינו בני תורה. %break על דרך הרמז יש לפרש ג' דורות, היינו ג' קוים, כי מי שזכה לקו האמצעי הוא בטוח שכבר התורה לא יפסוק ממנו, כי כל הפסקות שהיה לו, הוא כדי לבוא לקו האמצעי. %break %H לא קם נביא כמשה %break לא קם נביא כמשה, אבל חכם קם (סוף ילקוט הראובני). ויש לשאול, הלא כל התורה נקרא על שם משה. ואפשר לומר שמשה היה כלול מכל הבחינות, כמו שכתוב בכמה מקומות שמשה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. %break אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול. %break וכמו כן יש בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, היינו בחינת אמונה שהוא בחינת חסדים. ושמעתי מאאמו"ר על פסוק, "ומשה ניגש אל הערפל והם לא יגשו", %break היינו שגם בבחינת ערפל היה משה יכול להחזיקל*מ מעמד, כמו שכתוב "ומשה ניגש אל הערפל" והשיג אשר שם אלקים, כי הוא הצטיין בבחי'. %break לכן נקרא משה רעיא מהימנא, וכמו כן אספקלריא המאירה, היינו שתמיד היה מאיר. ועל זה נאמר, ש"בכל ביתי נאמן הוא". וזהו בחינת משה. %break אבל היה במשה בחינת שלמה, ובחינת יוסף, כמו שכתוב, "ויקח משה את עצמות יוסף". וזה פירוש, כי כולם נאמרו למשה בסיני. וזה פירוש שקול משה כנגד ששים ריבוא, היינו שהיה כולל כולם. ומה שחושבים את מעלת משה, היינו מדרגתו המיוחדת לו, הנקרא בחינת משה. %break וכמו שאמרו חז"ל בענין היראה לגבי משה מילתא זוטרתא, משום שעצמותו של משה הוא בחינה יותר גבוה, אבל בטח שהיה כלול מכל הבחינות. ומה שכתוב בזהר, %break שבחינת חכמה היה יותר ממשה, היינו שהם הלכו בבחינת יותר ממשה, משום שמשה לא היה לו ענין ללכת שמה באופן פרטי. ל*משם ולהשיג את אלקותו יתברך, מה שאין כן הם לא יגשו, היינו במקום שהיה ערפל לא היה להם שום גישה לאלקות. %page 1964 %break %H הרצון והשכל %break הרצון והשכל. הרצון הוא המהות, והוא המושל, ויש לו הרבה משמשים, העומדים לרשותו. היינו יועץ, הנקרא שכל, ועבדים, המוציאים לפועל, הנקרא ידים ורגלים, ועינים, ואוזנים, וחוטם וכו'. %break הגם שהשכל הוא בר דעת, והרצון אין לו שכל, מכל מקום הרצון הוא המושל. על דרך הציור, לעשיר שיש לו כמה מסחרים בעולם. ויש לו בכל בית מסחר מנהלים גדולים פקחים מובהקים, ועורכי דין מובהקים, העומדים לרשות המנהלים. %break ומת, והניח הירושה לבנו, שהוא עדיין ילד, ואינו יודע עוד בענין המשא ומתן, וכל דבר שהוא רוצה לדעת ולעשות הוא מוכרח להתייעץ עם הפקחים והעורכי דין, העומדים לרשותו. ומכל מקום הילד הזה הוא הבעל הבית האמיתי ולא המנהלים הפקחים. כן הרצון לגבי השכל. %break %H ההולך בדרך %break "אמר רבי יהושע בן לוי, ההולך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן" (עירובין נ"ד). %break ויש להבין מה הענין הנחיצות הלויה למי שיוצא לדרך. ויש לפרש את זה על דרך המוסר, כי ענין דרך הכוונה על דרך ה'. ולוויה פירוש היא דבקות, כמו שכתוב "כי עתה ילוה אישי". %break והשמיענו, מי שהולך בדרך ה' ואין לו דבקות, אז העצה הוא שיעסוק בתורה, כי הסיבה שאין לו דביקות הוא משום שיש לו עדיין רע בתוך לבו, וכשהוא עוסק בתורה, אז המאור שבה מחזירו למוטב. ואז יזכה לדביקות. %break %H תורה של חסד %break ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד. אלא תורה לשמה, זוהי תורה של חסד, ושלא לשמה, %break זוהי תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי, תורה ללמדה, זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה, זו היא תורה שאינה של חסד (סוכה מ"ט ע"ב). "חסד", היינו השפעה לשם שמים. "ללמדה", ללמד הגוף בסוד "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". %break %H בענין הכנה לתענית %break ענין צער, ושמחה, ויראה, ואהבה - הם רק תולדה, היינו תוצאה מסיבות שונות, אבל הם עצמם אינם מקוריים. %break %page 1965 לכן כשרוצים להרחיב ולהגדיל את התוצאה, היינו הצער והשמחה וכו', אין ענין שהצער עצמו, או השמחה, או האהבה יכול להרחיב, אלא הוא צריך להרחיב את הסיבות, אזי ממילא הנמשך מהסיבה גם כן יתרחב. %break וזהו דומה למי שיש לו הרבה מספרים, ואינו מצרף את כולם ועושה סך הכל. למשל, יש לו חמש אחדים, ואינו מצרף אותם. או שעושה סך הכל, אז יוצא לו חמש. %break ואם אני רוצה להרחיב ולהגדיל את הסך הכל, אינו זה באפשרות, אלא אני צריך להוסיף בפרטים, אז יוצא לי הכלל יותר גדול, כי הסך הכל הוא תוצאה מפרטים. לכן אם הוא מוסיף בסיבה, אז ניתוספו בסך הכל. %break כמו כן כשרוצה להרחיב את האהבה והיראה והצער והשמחה, היינו שמחשיב את הדבר שהיה לו ולקחו ממנו, כפי חשיבות שבדבר שהיה לו, מתוסף הצער מזה שאין לו. לכן כשרוצה להרבות בצער, אז הוא צריך להרבות ביקר וחשיבות מדבר שנאבד מאתנו. %break %H ענין גאוה %break "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". %break הנה מקום חסרון נקרא דווקא, אם יש דפנות למקום חסרון, אז החסרון הזה נבחן לכלי. מה שאין כן החסרון שאין לו דפנות, אינו נבחן לבחינת כלי, כי החלל של העולם אינו עומד להתמלא, אלא לפי שיעור גודל הדפנות, נכנס שם חלק חסרון של העולם. %break ועל ידי הדפנות, שנמצא בתוכם חסרון, זה כן עומד להתמלאות. הנה, אם זה שאין אדם טועם טעם בתורה ומצוות, נמשך מתוך התעסקותו בתורה ומצוות, אז בשיעור החסרון שנמצא שם, עומד להתמלאות. %break אבל כשאדם עוסק בתורה ומצוות והתורה ומצוות מביאים אותו לשלמות, נמצא שהוא מכסה את החסרון, מה שתורה ומצוות צריך להביא לו. אלא אדרבה, הוא מחזיק את עצמו לאדם שלם. %break נמצא שאין לו מקום שתוכל להתמלאות. על זה נאמר, "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", משום שלא נותן מקום. %break וזה ענין "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אבל בזמן שהוא בבחינת שלא לשמה, ומחזיק את עצמו לאיש השלם, אין מקום שנוכל לעזור לו לשמה, כי אין לו שום חסרון. %break %H קול ודיבור %break קול - היינו הרגשה שהוא בחינת חיה, אבל בלי התלבשות בשכל. דיבור - שהרגשה מתלבשת בשכל, זה נקרא בחינת מדבר. %break ומובן מאליו שאלו הדברים, שנקראים חידושי תורה, היינו מבחינת תורה שמקרבת אותו לה', וכל פעם מתחדשת אצלו דברים חדשים מבחינת התקרבות לה'. %page 1966 %break %H כל המתאבל על ירושלים %break "שבת חזון" הוא הכנה ל"שבת נחמו", כמו שכתוב "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים", "כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור". %break ענין המתאבל, היינו שמתבונן בעצמו עד כמה שנחרב בית המקדש, זאת אומרת שכל דבר שבקדושה הוא נחרב ואי אפשר לבנות, היינו בכל דבר שהאדם רואה בו תועלת עצמו, %break הוא מוכן לבנות. מה שאין כן במקום שרואה, שלא יהיה לתועלת עצמו, רק לשם קדושה לבד, אז אין בכוחו לעשות שום תנועה לשם בנין הקדושה. %break %H ויגש אליו יהודה (ב') %break "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדררררֹווחנִי ידבר נא עבדך דבר באזני ה', ואל יחר אפך" וכו'. ופרש רש"י, מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות. %break ויש לשאול, מה זאת ליהודה, כי בתחילה אמר, "הננו עבדים לאדני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו". והוא השיב להם, "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה עבד, %break ואתם עלו לשלום". ומדוע מגיע לדבר אתו קשות, אם הוא מקל בדינם. זאת אומרת שהוא אמר, כולנו עבדים וגם בנימין בכלל. והוא אמר, שמסתפק במיעוט, שמספיק לו רק בנימין. %break שאלת יוסף: א) מדוע גנבתם את הגביע, בטח לא בשביל כסף, כי השבתם לי הכסף הנמצא באמתחותיכם... %break %H יוסיף דעת יוסיף מכאוב %break אנחנו רואים, שבזמן שהאדם בקטנות, מטרם שנתבגר, אזי הוא שואב חיים ותענוג מכל דבר ודבר. שמכל דבר הבא לידו הוא מתרגש ומוציא ממנו בין טוב, היינו שיש לו להחפץ אהבה ותשוקה להשתעשע עמה, או רע, היינו שמפחד מהחפץ ומתרחק ממנו. %break ועל שני אלה הוא מתגדל, ומתרחב, ועולה מעלה מעלה, עד שבזמן קטן בערך שבע עשרה או עשרים שנה הוא נתגדל ונעשה לאילן גבוה בערך מטר וששים, או מטר שמונים. %break ואז בזמן ההוא כשנתבגר, שהשיג כבר בחינת דעת, שיש לו כבר שכל למדוד כל דבר ודבר, אם כדאי לקבלו או לרחק. ואפילו שכדאי לקבלו, ויש לו כבר חשק להדבר, %break הוא מוכרח להתרחק מהחפץ, מסיבת גורמים חיצונים, שבקטנותו לא היה לו שום שיעבוד חיצון, אלא היה עושה מה שלבו חפץ. %break ממילא קשה לו למצוא חיים ותענוג, שלא כל דבר הוא יכול לקרב, אלא להיפך, שרוב דברים הוא מוכרח לרחק, מסיבת שהדעת נותן לו להבין, שאין אלו הדברים הולמים עם אישיותו. %break אם כן הוא נהיה חסר לחם. ואז בזמן בגרותו, כבר אין האילן יכול להתפשט לאורך ולרוחב, אלא שהוא מאושר אם הוא יכול להחזיק מעמד ושלא לאבד מה שהיה לו מכבר. %break בזמן קטנותו היה לו הרצון והחשק לכל דבר, היינו שמכל דבר היה מוכן להוציא משם חיים ותענוג, לכן אנו רואים שלקטן יש תמיד חשק לדברים חדשים, וכל דבר מטרם שהשיג הוא עושה כל תחבולות, %break בין שהוא מבקש ובין שהוא צועק, אך ורק בכדי שיתנו לו את החפץ, אבל תיכף כשהשיג את הדבר, תיכף הוא זורק ורוצה דברים חדשים. מה שאין כן בבגרותו אז הוא מבקר כל תשוקות, אם כדאי לתת יגיעה עליהם ולקבלם, או שכדאי לוותר עליהם. %break %page 1967 ולאמיתו של דבר, על כל דברים הגשמיים לא כדאי למסור את כוחותיו עליהם. לכן כשמתחיל לתת עליהם דין וחשבון, אזי תיכף אין לו כלי עבודה. לכן אינו ממשיכם. ומאין יקח חיות, שיוכל להתגדל. %break כי כמו שאילן נצרך למזונות חדשים בכל יום, ובלי זה הוא מתיבש ומת, כמו כן האדם מוכרח לקבל מזונות גשמיים, בכדי למלאות את גשמיותו. וכמו כן הוא צריך למלאות את רוחניותו. %break ונמצא לפי זה, שכל כמה שהדעת שלו יתגדל, הוא נצרך לרוחניות היותר גדולה. אזי "יוסיף מכאוב", משום שקשה לו להשיג תמיד מזונות כל כך יקרים, כמו מזונות רוחניים. %break יען שאפילו כשבא לו איזה דבר שכלי, והוא חושב שבדבר זה הוא משתעשע, ותכף כשהתחיל לבדוק בשכלו, אזי לא תמיד הוא מצליח להכניס בתוך הדעת את כל מה שראה ושמע, משום שיש לו כבר כוח הביקורת. %break ועד כמה שהביקורת יתגדל אצלו, הוא מתענה יותר, משום שנעשה משועבד לשכלו, זאת אומרת שאי אפשר לו לקבל שום דבר מטרם שהשכל יאשר לו, %break שמבלי הסכמתו אסור לו לעשות שום דבר. נמצא, כפי שהשכל יתגדל, הביקורת נתגדלת. אם כן יוסיף דעת יוסיף מכאוב! %break כי אז קשה לו להשיג מזונות, כי יש לאדם הסכם הדדי עם השכל, שאסור לו לעשות שום דבר מבלי הסכמתו. ובזמן שהאדם עובר על הסכם הזה אזי תכף הדעת מחסל את שותפותו עם האדם ומסתלק והולך לו. %break ואפשר שזה רמזו חז"ל בכתוב, "לית עתיר מחזירא, ולית עניא מכלבא". היינו שבקטנות שהוא חוזר תמיד על מעשיו, שאין לו שום ביקורת, זאת אומרת שאפילו שכבר החליט בדעתו, %break שאין לעשות מעשים כאלה, ומכל מקום הוא חוזר לאיסורו, הוא עשיר תמיד, היינו שמזונות פחותים אפשר תמיד למצוא בשוק המכירה. %break מה שאין כן כלבא, שיש לאדם כלב, שיש לו כבר תשומת לב לחשוב על כל דבר, כמו שאמרו חז"ל, "צדיקים לבם מסורים בידיהם", היינו שיש להם לב, כמו שכתוב, %break "ואת כל חכם לב" וכו', שאז לא מכל דבר הוא יכול לשאוב תענוג ושפע, אלא כל דבר צריך להיות מחושב מקודם, ואז הוא מחליט. %break ואפשר על זה רמזו, "כי לא לחכמים לחם", היינו שהם עניים, משום שלא מכל דבר הם יכולים לקבל תענוג, שיש להם הגבלה על כל הדברים שמוכרחים לעבור תחת שבט הביקורת. %break %H סגולת תורה ומצוות %break יש בסגולת תורה ומצוות, אם הוא לומד על כוונה זו, אף על פי שאין לבו מסכים לזה, וכל כך מה שהוא עושה על כוונה זו, הוא נגד רצונו ולבו, מכל מקום על ידי עשיה על דרך הכפיה, הוא זוכה שרצונו יתהפך לו מאהבה עצמית לאהבת הזולת. %break יש להבין במה שכתוב, היותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע, יכולים לזכות להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע. %break ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן, איך יכולים לחנך את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע. %break %page 1968 ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האיברים הם לו לנגד, אבל יש ענין של כפיה, %break היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים, ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים שמדברים בענין להשפיע. %break והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה שהוא מתייגע את עצמו, וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב. %break %H מעשה ומחשבה %break יש הבדל בין מעשה למחשבה. כי אין האדם שולט על המחשבה, היינו שאין בידו להבריח מחשבה, אם המחשבה שורה במוחו. מה שאין כן מעשה, יש כוח בידו לעשות את המעשה או שלא לעשות. כי על דבר מעשה שייך ענין כפיה, שיש בידו כוח להתגבר על המעשה. %break לכן, בזמן שהוא עושה את מעשה הטוב, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו כוונה ומחשבה טובה, שישרה על המעשה, אם הוא רוצה בכך. זאת אומרת שהוא משתוקק למחשבה טובה, אבל אין הוא יכול להתגבר על המחשבה וכוונה. %break וזהו, "וברכתיך בכל אשר תעשה", שהקדוש ברוך הוא שולח ברכה על המעשה, שענין ברכה שייך על מקום שאין יד מגעת, אז שייך ברכה, וזה נאמר על הכוונה. %break %H ענין צמצום %break צמצום א' נקרא השגחה פרטית, וצמצום ב' הוא השגחת שכר ועונש, ועל ידי עליית מ"ן מאיר אור הע"ב, שמלפני צמצום ב'. %break בקשר למלכות. זה כלל שלא מדברים משום ספירה אלא ממלכות, מטעם כי אין אור בלי כלי. היינו מאור בלי כלי לא מדברים, מטעם שכל המדובר הוא מה שהכלי משיג, כי דבר שלא משיגים אין מה לדבר. %break %H וירא בלק %break "וירא בלק בן צפור" וכו'. יש להבין, מדוע "ויגר מואב", הלא כתוב "אל תצר את מואב". %break החתם סופר מתרץ, כמו שכותב הרמב"ם בשמונה פרקים, שהקדוש ברוך הוא אמץ לבב מצרים וכן לבב סיחון, כדי להנקם מהם מעבירות שעברו. לא שנעשו עתה, על זאת, שהרי הקדוש ברוך הוא הוא שאמץ והקשה לבבם שלא בטובתם, ואיך יענשו על זה. %break ויודע היה בלק שישראל אל יגורו בו שהם מוזהרים ועומדים "אל תצר את מואב". אלא שחשש, שה' יתברך יאמץ את לבבו, עד שיתחיל הוא להתעלל עמהם עלילות ברשע. ואז יבואו עליו ברשות. %break ועל כן אמר, שראה והבין את אשר עשו ישראל לסיחון, דהיינו שעשו עמו לאמץ לבבו, וכן כיסו עין מצרים, דהיינו גם כן כנ"ל, "ויגר מפני העם". %page 1969 %break %H נשמת אדם תלמדנו %break "נשמת אדם תלמדנו". הנה כל התורה נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה. ומכל מקום הם צריכים להשתוקק ולחפש לדברי תורה של גדולים אחרים, בכדי שילמדו מהם דברים חדשים, מה שהקודמים המציאו מחידושי תורתיהם. %break ועל זה יהיה בנקל שגם הם יוכלו ללכת בהמדרגות עליונות, היינו שהם נושאים על ידם. %break אבל יש בחינת תורה שאסור לגלות, מטעם שכל נשמה ונשמה צריכה בעצמה לעשות את הבירור ולא שהאחר יברר את המדרגה. לכן מטרם שהם עשו הבירור בעצמם, אסור להם לגלות את דברי התורה, ולכן נוהגים הגדולים להסתיר הרבה דברים מטעם זה. %break וחוץ מזה יש תועלת גדולה להנשמות מה שהם יכולים לקבל מחידושי תורה של הקודמים. לכן כתוב "נשמת אדם תלמדנו", איך ומה לקבל ולהיות נעזר מחידושי תורה. %break %H יוצא לדרך %break "יוצא לדרך", הכוונה מקודם היה בבית והיה לו ההרגל לתורה ומצוות, והיה לו שם מבחינת ההרגל. ועכשיו, כשיוצא לדרך, אז ממעט את השם, ממה שהיה לו מההרגל. אז מבטיחים אותו, שלא יפחד, אלא אדרבא, שיתוסף את השם. %break %H עיקר הוא הסביבה %break "ובחרת בחיים". עיקר הוא הסביבה. האדם נמצא תמיד בסביבה, והוא נמשך אחריהם בהכרח. לכן אם האדם שקוע במחשבותיהם של אביי ורבא, בטח שהוא מושפע מהם בהכרח. %break ואם לרגע קט הוא שם מחשבתו בענין אחר באמצע הלימוד, דהיינו שחושב על איזה קשר שלדברים גשמיים, תיכף הוא נמצא בסביבה גשמית בהכרח, היינו שמתחיל להשתוקק אחרי הרצונות שהסביבה מחייבת אותו. %break וכמו כן בענין אביי ורבא. אם מעריך אותם רק ללומדים מופלגים, הוא יכול להשתוקק רק ללמדנות. ואם הוא מעריך אותם בעלי השגה, הוא משתוקק להשגות. %page 1970 %break %H אמונה (ב') %break "רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק" (אבות פ"ב, משנה ט"ו). פירוש, בזמן שהאדם מאמין שיש בעל הבית, שאין חס ושלום בירה בלי מנהיג, וכשיש לו הכרה מלאה שיש בעל הבית, %break אזי הוא מרגיש את הדחק. כמו אם האדם נמצא בבית סתום, שאין אויר, אזי הוא מרגיש את הדוחק, ועושה כל מה שבידו, עד מסירות נפש, כדי להשיג אויר, כי אומר, אם אני לא אשיג אויר, אני ממילא אהיה מת. %break כמו כן אם האדם מאמין שיש בעל הבית להעולם, אזי הוא מרגיש את הדוחק להשיג אויר דקדושה, כי אחרת הוא רואה שהוא מת, ועושה את כל מה שבידו, כדי להשיג אויר דקדושה. %break נמצא לפי זה, כי רק הבעל הבית דוחק, היינו זה שהוא מאמין, שיש בעל הבית, זה גרם לו להרגיש את הדחקות והצורך לאויר דקדושה. %break ואז הוא רואה, שהיום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים. וגם רואה שהשכר הרבה, היינו איך שהוא תענוג נפלא להדבק בו יתברך יותר מכל תענוגי עולם הזה, ומרגיש שחוץ מזה שהתענוג הוא כל כך גדול, אלא שבלי זה אי אפשר לחיות. %break וזה גם כן, "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". %break %H העולם הזה מתקדש על ידי האדם %break לפי הפשט, כל דברי עולם הזה הם דברים גופניים, וחסרונות של אדם, להיות עפר מן האדמה. והרוצה להיות חסיד - לא יוכל, אלא לפרוש מן ההנאות ככל שיוכל, %break ולא יהנה אלא מה שמוכרח לו לחיותו, אז יהיה חסיד הסר מן הרע, ובמעשה ההוא ישאר טוב, לפי שאינו אלא הכרחי, כדי לחיות. %break ותורה הקבלה, כי הנה לפי דרכה המעשים עצמם חוזרים להיות טובים ותיקונים עליונים, והיות כי הכין הרצון העליון, שיהיו דברי העולם הזה מתקדשים, מה שהאדם משתמש בהם לצורכו והנאתו. %break %H הנחמדים מזהב %break מילין דאורייתא: א. קדישין אינון, ב. עלאין אינון, %break ג. מתיקין אינון, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש", (עיין זהר ח"ג קמ"ט). %break להבין את ג' הלשונות הנ"ל. אזי הזהר הקדוש מייעץ שצריכים ללמוד, בכדי שיביא קדושה להאדם. זה שכתוב "מילין דאורייתא קדישין אינון". והקדושה, מה שהאדם רוצה, בכדי שיבוא לדביקות, %break היינו להשפיע, הנקרא בחינת עליה, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שענין עליה היינו הזדככות, וזה שכתוב "עילאין אינון". %break ואז טועמים בה מתיקות התורה. וזה שכתוב, "מתיקין אינון". אחרת, כשלומדים את התורה אין בה שום טעם, אלא כאשר בא כן יצא, הוא כבר אינו יודע מה שרוצים ממנו, %break וכבר אינו יודע מה כתיב בה, "לא תנאף" איננו מסכים, היינו בחינת ליבא, ובחינת עשין. מה כתיב בה, "לא תרצח", אינו מסכים. אם כן איזה ... יהיה לו כשאני אלמד. %break אלא "נעשה ונשמע", וזה ענין התגברות. %page 1971 %break %H צדקה לעני %break פרשת בהר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו". ופרש רש"י, אל תנחהו שירד ויפול, ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מיטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו. %break במדרש רבה, הדא הוא דכתיב "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", יש כאן ה' פירושים: א. אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר אמר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע, %break ב. איסי אמר, זה שנותן פרוטה לעני, ג. רבי יוחנן אמר זה שקובר מת מצוה, ד. רבנן אמרי, שמבריח את עצמו מן המלכות, ה. רב הונא אמר, זה שמבקר את החולה. %break ויש להבין: א. למה מוציאים כולם מן הפשט, שכתוב דל, ומפרשים על מה שכתוב, ממליך יצר הטוב על יצר הרע, ועל קובר מת מצוה, ועל מבריח את עצמו מן המלכות, ועל מבקר את החולה. %break ב. ואיזה שייכות יש להפסוק "כי ימוך אחיך". ומקודם צריכים לדעת: את מי הפסוק מכנה בשם דל. %break הנה הפסוק בקהלת (ט'): "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה... ומצא בה איש מסכן וחכם, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים". %break ורש"י בשם מדרש אגדה: עיר קטנה, זה הגוף. ואנשים בה מעט, אלו אבריו של אדם. מלך גדול, זהו יצר הרע, שכל אבריו מרגישים בו. %break היוצא מזה, שהעני והמסכן ודל נקרא היצר טוב. והיות שדבריו אינם נשמעים על זה מביאים את הפסוק: "אשרי משכיל אל דל ביום רע ימלטהו ה'". %break וגם שם בהמדרש תני, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי, "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז", %break אשר "עשה" - אין כתוב כך, אלא אשר "עשיתי". אמרה לה, הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוטה שנתן לי. %break עכשיו נבין את המדרש הנ"ל: היות שעני נקרא היצר הטוב, לכן אמר אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר, זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. ואיסי בא לפרש, איך ובמה יכולים להמליך את יצר הטוב על יצר הרע. %break ואמר, זה שנותן פרוטה לעני. על ידי כח הצדקה, כמו שאמרו רז"ל, צדקה תציל ממות. %break ובא רבי יוחנן ומפרש, שעל ידו יזכה לקבור את מת מצוה, היינו היצר הרע, שרשעים בחייהם נקראים מתים. ולהיצר הרע מצוה לקברו. ועל זה מפרשים רבנן יותר. שעל ידי זה מבריח את עצמו מן המלכות, היינו מהמלך הגדול, הנקרא יצר הרע. %break ורב הונא מפרש יותר, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לביקור אל החולה, כי הנשמה נקרא בחינת חולה, כמו שכתוב, "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב'), %break היינו שיצר הטוב יש לו אהבה להקדוש ברוך הוא עד שיעור של חולה, רק היצר הרע לא נותן להרגיש את זה. והכל זוכין על ידי שנותנים פרוטה להעני, כי זכות הצדקה היא כל כך גדולה. %page 1972 %break %H אל מול פני המנורה %break "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". ופרש רש"י, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך. %break ומקשה הגמרא (שבת, כ"ב ע"ב), וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורה של שכינה. אלא עדות היא לבאי עולם, %break שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות, אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים. והתוספות שם: תימא אמאי נקט מ' שנה, לעולם כל העולם כולו לאורו של מקום הולכין. %break ויש לשאול: איזה שוטה ישנו בעולם, שיחשוב שטות כזו. הלא אנחנו מאמינים, שהוא אחד מי"ג עיקרים, שהקדוש ברוך הוא אינו גוף, ואיך שייך לומר, וכי לאורה הוא צריך, עד שצריכים להביא ראיה על זה, והלא כל מ' שנה וכו', לא הלכו אלא לאורו. %break וכמו כן קושית התוספות, שכל העולם כולו לאורו של מקום הולכים, ובלי הראיות האלה, איך יעלה על דעת מישהו לחשוב, שהקדוש ברוך הוא צריך לאור הגשמי. %break והענין, דתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו, וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, צריכים לעשות מעשי המצוות, כדי שיהיה על מנת להשפיע. והמנורה היא הרומזת על אור ה', %break המתגלה לתחתונים. ואנחנו על ידי אתערותא דלתתא מעוררים את האתערותא דלעילא, כמו שכתוב בזהר הקדוש. %break וזה פירוש, "כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך", היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב בלי שום מעשים טובים, כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו". %break אלא כל מעשה המצוות הוא לצרף בהם את ישראל. לכן מעשה המנורה באה לרמז על עבודתנו, היינו כדי שנכשיר את עצמנו שיהיה כוונתנו להשפיע. %break וזה שמביאה הגמרא, וכי לאורה הוא צריך, היינו שאין הקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו כל טוב, הרי שישראל שהלכו במדבר מ' שנה ואכלו מן, שנקרא לחם מן השמים, %break היינו רק התעוררות מלמעלה. ואף על פי כן היה להם כל טוב, שהרי הם נקראו דור דעה, שאין תואר כזה לשום דור. %break והתוספות הקשה: הלא כל העולם הולכים לאורו של מקום, היינו שבכללות העולם, היינו בין יהודים בין אומות העולם, ניזון בלי שום התעוררות, שזה מראה שאין הקדוש ברוך הוא זקוק למעשי המצוות. אלא רק זה בשבילנו, %break היינו להכשיר את עצמנו, שיהיה כוונתנו אך להשפיע. ואזי יהיה שלימות בקבלת ההטבה של הקדוש ברוך הוא. %break וזה שאמר, עדות הוא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל, היינו שבאמת הקב"ה הוא הפועל, כמו שכתוב שהוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים, אפילו בלי שום עבודתנו. %break ומפרש רב, מאי עדות זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים. %break דהיינו, שאם ההטבה של הקדוש ברוך הוא תלויה דווקא במעשה ידינו, היינו כפי עבודתנו, אזי נר המערבי לא היה צריך להאיר יותר משיעור שמן שנותנים בה, היינו כפי שיעור עבודתנו. %break וזה מראה, שהקדוש ברוך הוא יכול ליתן לא לפי שיעור מעשינו, אלא שהוא כל יכול. וכל מעשינו הם רק כדי להשיג שלימות במתנות המלך. %break וענין "נר מערבי" זה סוד שכינה במערב, שזה ענין אמונה, שהוא בחינת ערב ולא יום, וזה שנקרא השכינה בחינת מסכנא. וזה ענין צדקה לעניים. וזה "עשר בשביל שתתעשר", %break היינו שמבחינה זו אין צורך לעבודת האדם, שיכול להשלים את הרווחים שלו, כי בדרך כלל לפי עבודתו כך שכרו. מה שאין כן על חשבון הצדקה יש עדות, שכאן עוזר ה' בלי אתערותא דלתתא. %page 1973 %break %H בעתה - אחישנה %break אמר רבי אלכסנדראי, רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה", "אני ה' בעתה אחישנה", זכו אחישנה לא זכו בעתה (סנהדרין צ"ח). %break היינו, שכל העולם מוכרח להגיע לשלימות הטוב ולקבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, ושכל העולם כולו מוכרח להרגיש את הטוב בבחינת "אשריך בעולם הזה". %break רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע, אם אין עושין תשובה, אין נגאלים? אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להם מלך, שגזרותיו קשים כהמן, וישראל עושין תשובה, ומחזירין למוטב (סנהדרין צ"ז ע"ב). %break יש לפרש ענין מלך שגזרותיו קשים כהמן, היינו כל מה שהיצר הרע גוזר עליהם לעשות - ירגישו במעשים אלה טעם קשה ומר כמו המן. ואז, היות שהאדם אינו יכול לחיות בלי תענוג, אזי כולם ירוצו אחרי תורה ומצוות, וירגישו שם את התענוג האמיתי. %break וזה פירוש, וישראל עושים תשובה, היינו משום שלא ירגישו שום טעם של תענוג בדברים גשמיים. נמצא שהטעם קשה כהמן, שירגישו בדברים גשמיים, יהיו נאלצים לחזור למוטב. %break %H נר מערבי %break מדוע נר מערבי מראה שהשכינה שורה בישראל. שענין "ערב" הוא חושך, שהוא ההפך מיום, שענין "יום" מרמז על בחינת ראיה, שרואים מה שעושים, מה שאין כן ערב נקרא חושך, שפירוש, שאין אנו רואים מה שאנו עושים. %break ענין האמונה, להאמין בה' ולשמור תורה ומצוות, שאין אנו רואים מה שעושים, כי בדברים גשמיים כשהאדם עושה איזה מעשה, תכף רואה את הרווח. מה שאין כן בתורה ומצוות הוא נותן את יגיעתו ואינו רואה. %break %H ביום הקים את המשכן %break "ביום הקים את המשכן", אמר אביי, ענין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר "וביום הקים את המשכן", ביום מקומו ובלילה אין מקומו (שבועות ט"ו ע"ב). %break ויש לשאול, הלא בנין בית המקדש הוא דבר כל כך נחוץ לעם ישראל, ולמה לא יהיה בונין את זה בלילה גם כן. %break הנה על פסוק, "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו". במדרש רבה, הדא הוא דכתיב, "אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'". ישנם חמשה פשטים מה נקרא דל. %break הנה אנו מוצאים שהפסוק מפרש "דל" בקהלת (ט'), עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא מלך גדול וסבב אתה, ומצא בה איש מסכן וחכם, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים. %break ורש"י בשם מדרש אגדה, ושם במדרש, יותר מה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי, "ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז שמו", %break אשר "עשה" אין כתוב כך, אלא אשר "עשיתי", אמרה לה הרבה פעולות וטובות עשיתי היום בשביל פרוטה שנתן לי. %break היוצא מכל הנ"ל, שעל ידי מצות צדקה זוכים לשליטת היצר טוב על יצר הרע, והתורה הוא נצחיות, שהאדם צריך לבנות את בנין בית המקדש, שהבניה על ידי חומר ולבנים, וכל לבנה ולבנה צריך לחבר עם טיט. וזה שמחזיק את הלבנים. %break %page 1974 וכשהאדם עושה מצוה, ומשתוקק לעשות עוד מצוה, על ידי זה מתחברת המצוה הראשונה עם השניה ונעשה בנין חזק. אבל כשהאדם עושה ומתחרט, נמצא שמפריד את הלבנה הראשונה עם השניה. %break ענין "יום" הוא, שרואים מה שעושים. ו"לילה" הוא חושך היינו שאינו רואים מה שעושים. וכשהאדם מאמין ועושה בשמחה זה נקרא יום, אזי המצוות מתחברות ונעשית בנין, שיש שם שכינה. %break מה שאין כן בלילה, שאינו בשמחה, משום שאינו רואה מה שעושה, על ידי זה אי אפשר להיות בנין. שענין לילה יש ב' הבנות: א. שלא רואים, %break ב. שאינו במצב רוח מרומם, אלא שנמצא בדיכאון כמו מי שאינו הולך לו את מצב הפרנסה, כמו שהוא מבין, אז עולם חשך בעדו. ועל ידי האמונה זוכה לשמחה. %break %H מיעוט הירח %break "ושעיר חטאת אחד לה'", אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. %break ויש לשאול: א. איך שייך לומר כביכול חטא על המיעוט, שהקדוש ברוך הוא עשה חטא. ב. אם זה כביכול כמו חטא, למה הוא עשה את זה. %break ג. למה על ידי הקורבן של ראש חודש יכופר החטא. ד. אנו אומרים בקידוש הלבנה "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". ומאי איכפת לו שהלבנה תהא נשארת בפגמה. וכי הלבנה היא בחינת בעלת הרגש, שתהיה בעל חסרון, אם יש לה פגם. %break ה. יש כלל: מי שחוטא מביא כפרה. ולמה ישראל צריך לו להביא כפרה. הנה חז"ל אמרו, "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה". %break שענין שמש הוא הרמז לבחינת ידיעה, כמו שדרשו חז"ל (ריש פסחים) על פסוק "לאור יקום רוצח", אי פשיטא לך מילתא כנהורא, היינו ידיעה ברורה נקרא בחינת שמש, %break ואי מספקא לך מילתא כלילה. ששליטת הלבנה בלילה הוא הרמז על בחינת מלכות, ששליט בלילה, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, היינו במקום שיש ספק מצד הדעת, אז שייך בחינת אמונה. %break וקודם המיעוט היתה בחינת מלכות שמים בגדלות, היינו מבחינת הגדלות, היה האדם יכול להרגיש בקבלת עול מלכות שמים תכף בחינת תענוג נפלא לאין קץ, ואז היה בנקל ללכת בדרכי השם. %break אבל לאחר מיעוט הירח, נעשה ענין בעת שהאדם מקבל עול מלכות שמים הוא מרגיש בחינת עול בלי תענוג. אלא שהוא מקבל את בחינת האמונה בבחינת כוח, "כשור לעול וכחמור למשא". %break נמצא, שעל ידי המיעוט יש מקום שהאדם יבוא לידי חטא, היינו שלא ירצה לקבל עליו את העול מלכות שמים. ומביא לאדם רוח כפירה, חס ושלום. והקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא. %break כי דווקא במקום שאין התענוג מגולה, אזי יש מקום לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. נמצא שהמיעוט הוא תיקון, שהאדם יוכל לבוא לעבוד לשמה, היינו שלא להנות את עצמו, אלא לשם שמים. %break %page 1975 ולפי זה יוצא שהמיעוט הוא הגורם והסיבה שהאדם יוכל לבוא לשלימות הנצחי. אבל יחד עם זה התיקון נמצא גורם אחר, היינו זהו גורם, שהאדם יוכל לחטוא, %break משום שעל ידי זה המיעוט המלכות, האדם מתרחק מעבודת הקבלת עול מלכות שמים. אם כן זה כביכול כמו שלפני עוור לא תתן מכשול, שמזה המיעוט האדם יכול לבוא לידי כשלון. %break נמצא זה כאילו חטא וצריך כפרה. וכפרה זו דווקא על ידי ישראל יכולה לבוא. אלא ענין הקורבן הוא, לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, שענין קירוב, היינו השתוות הצורה. %break היינו בזמן שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים שלא על מנת לקבל פרס אלא להשפיע, זה נקרא בחינת התקרבות. וזה ענין קרבן לה'. %break נמצא בזה שהאדם מקבל עליו את העבודה בעל מנת להשפיע, הוא מתקן את חטא של מיעוט הירח. כי מיעוט המלכות הוא הגורם, שהאדם יוכל לבוא לידי עבודה בעל מנת להשפיע. %break נמצא שאגלאי מלתא למפרע, שזה לא היה חטא, אלא להפך, שזה היה גורם, שהאדם יוכל לבוא לשלמות, כי לולא זאת המיעוט לא היה שום אפשרות שהאדם יוכל לעבוד בבחינת השפעה, כנ"ל. %break אזי ממילא רואים, שלא היה כאן שום חטא, אלא להפך, תיקון המביא לידי השלמות. %break נמצא, שדווקא ישראל יכולים להביא כפרה. היינו עם הקורבן עובר החטא. וזה ענין שאנו מתפללים "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה", היינו שמלכות תאיר בשלמותה. וזה על ידי תיקון מעשינו בעבודה על מנת להשפיע. %break %H הספד %break אמרו חז"ל, שכל הבוכה על אדם כשר, מוחלים לו על כל עונותיו. "אמר רבי שמעון בן פזי, אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המוריד דמעות על אדם כשר, %break הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר, נודי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך" (שבת ק"ה ע"ב). %break ויש לשאול, מהו השבח שהקדוש ברוך הוא מניח אותן בגנזיו. הנה המהרש"א פירש על זה, שאין חשוב אצל הקדוש ברוך הוא כמי שהוא ירא שמים, משום שאין לו להקדוש ברוך הוא באוצרו אלא יראת שמים, עד כאן לשונו. %break והפסוק אומר, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". נמצא, מי שיש לו יראת שמים לא חסר לו עוד שום דבר, וממילא נמצא שמוחלין לו על כל עונותיו. %break וכמו כן מצינו בברכות (דף ו' ע"ב): "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים". ויש לשאול, הלא אנו רואים כמה בעלי יראת שמים, שאומרים תוכחה ולא רוצים לשמוע לדברים. %break אלא שיש לפרש, שזה קאי על אדם עצמו, כי מטרם שיש לאדם יראת שמים, אזי אין האברים של אדם רוצים לשמוע לו, כמו שכתוב, "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". %break וכשיש בו יראת שמים, אזי כל האברים נכנעים לפניו, כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", כי האברים של אדם נקרא עמי הארץ. %break לכן לא פליגי השני מאן דאמר אלא כולם בדעה אחת, שמי שמוריד דמעות על אדם כשר זוכה ליראת שמים. ויש להבין למה הוא כך. וזה כמו שאמרו חז"ל, %break יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, מטעם, כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצוות. %break נמצא, אם משתתפים בהאבידה שהאדם אבד, שלא יכול לעשות עכשיו מעשים טובים, וענין זה נוגע עד דכדוכי של נפש, עד שמוריד דמעות, זה גורם שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים באמת, ויזכה למחילת עונות. %break %page 1976 ובזה שהנפטר גורם, שעל ידו אנשים יבואו לכלל יראת שמים, זה תיקון גדול לו, היינו כי הנפטר אינו יכול לעשות עכשיו מעשים טובים, אבל אם בפטירתו הוא גורם שהאנשים יבואו לכלל תשובה, %break נמצא שהנפטר עושה עכשיו תיקון גדול, הנקרא מעשים טובים. וזה שכתוב, "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". %break %H ברית מלח %break "על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם צריכים לעשות כריתת ברית. %break ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. %break שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם. %break וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד. %break %H ב' מיני לבושים %break לבוש חיצוני, שהוא על הגוף, הנקרא בגדים של חסידים. לבוש חיצוני, שהוא הגוף, הוא מלובש על פנימיות האדם, שהוא מחשבה ורצון, שהוא בחינת מוחא וליבא. %break בחינה א' נקרא חיצוניות דחיצוניות, והב' נקראת פנימיות דחיצוניות, שהוא השמחה וההתעוררות שהאדם עושה בשעת תורה ומצוות. %break כללו של דבר, חיצוניות נקרא מה שמתגלה לחוץ. היינו מה שחברו יכול לראות. ובחיצוניות יש אחיזה לחיצוניים, לכן אסור לאדם להרבות במלבושים יותר מבני סביבתו. %break כי כוח הכבוד והגאוה מתאחזין בהלבושים ומחזיקים באדם את כוח הכבוד והגאוה, ולא נתנו לאדם כוח, שיוכל לעלות בדרך המוליך לשם שמים. %break %H שלוש מתנות %break "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד". תניא, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, דכתיב "ושמר... ואת החסד" (ירושלמי קידושין פ"א מ"ה). %break רחמנים, היינו להיות משפיע, על דרך "מה הוא רחום אף אתה רחום". ביישנים היינו שהאדם ירגיש, בזמן שהוא מקבל להנות לעצמו בחינת בושה, אחרת לא יהיה לו צורך לעבוד בעל מנת להשפיע. %break %page 1977 גומלי חסדים הוא גם כן בחינת להשפיע, שענין רחמנות שייך בצדקה, שהוא מרחם על העני, וזה שייך דווקא בזמן שאין האדם מרגיש טעם בתורה ומצוות, ואז נקרא כל עשיותיו בבחינת צדקה. %break וגמילות חסד הוא בין לעניים ובין לעשירים, היינו אפילו שכבר יש לו טעם בתורה ומצוות, רק עכשיו הוא צריך לתת יגיעה, על סמך שאחר כך הוא יחזיר לו אותה תמורה עבור יגיעתו, רק שהוא צריך להאמין לו, שיחזיר לו אחר כך. %break נמצא לפי זה, שיש ב' מיני עבודות: א. בחינת צדקה, היינו שהוא נותן יגיעה בתורה ומצוות, ואין רוצה שום תמורה חוץ עבודתו. %break ב. שהוא מרגיש שהוא לא נותן צדקה, היינו שבטוח שהוא יקבל אחר כך תמורה עבור היגיעה. %break וכאן עיקר החסרון הוא בזמן. זאת אומרת אם הוא מקבל תכף אחר היגיעה את התמורה, זה נקרא מכירה וקנין, כדרך שנותנים כסף ומקבלים תמורה. רק בזמן שצריך לחכות על התמורה, על דרך "היום לעשותם ומחר לקבל שכרן", זה כבר נקרא הלוואה וגמילות חסד. %break והאדם צריך לקנות בעצמו אלו הג' מתנות, היינו להשתדל למצוא חן בעיניו יתברך, שהוא יתן לו את ג' מתנות הנ"ל. כי דרך העולם הוא, האיש אשר מצא חן, אזי נותנים לו מתנות. %break אבל מטרם שזוכה לקבל מתנות, אין האדם מסוגל מצד הטבע לעשות מעשים כאלו, רק מבחינת החינוך יכול האדם לבוא לידי הנ"ל. %break אבל אין זה שלימות, מטעם מה שמקבלים מהחינוך נקרא זה בלי כוונה, היינו שאין לו בחירה. זאת אומרת שכל מה שהוא עושה, הוא עושה בהכרח. ו"ההכרח לא יגונה ולא ישובח", %break כי אין האדם עושה מרצונו הטוב, אלא מרצון שהסביבה גרם לו. ואילו הוא היה נמצא בסביבה אחרת, אזי הוא היה עושה דברים אחרים לגמרי, מכפי מה שהוא עושה. %break אלא בזמן שמקבלים זה מתנה מאת ה' יתברך, זה נקרא שלימות, שאז כבר עושה הכל מרצון עצמו. %break %H בכדי לצרף הבריות %break מעשה ששאל טורונוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזה מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. אמר ליה, של בשר ודם. אמר ליה, הרי השמים וארץ יכול האדם לעשות כיוצא בהם. %break אמר ליה רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטים עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. %break אמר ליה, למה אתם מולין. אמר ליה, אני הייתי יודע, שעל דבר זה את שואלני, לכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשי בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבולים וגלוסקאות, %break אמר ליה, אלו מעשי הקדוש ברוך הוא ואלו מעשי ידי אדם, אמר ליה, אין אלו נאים יותר מן השבלים. %break אמר ליה טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה, למה אין הולד יוצא מהול ממעי אמו. אמר ליה רבי עקיבא ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו. ומה שאתה אומר, %break למה אינו יוצא מהול, לפי שאין הקדוש ברוך הוא נתן את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד, "כל אמרת ה' צרופה" (תהילים י"ח). %break ולבאר את הויכוח שהיה ביניהם, יש להקדים מקודם את סיבת בריאת העולמות. הנה מבואר, שתכלית הבריאה הוא משום להטיב לנבראיו. וזה ידוע ש"בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל". %break וכל המדובר הוא רק "ממעשיך הכרנוך". וכמו שכתוב בשיר הכבוד, "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך". %break %page 1978 נמצא לפי זה, מה שכתוב שסיבת הבריאת העולמות הוא מטעם להטיב לנבראיו, הוא מטעם שכל אלו שאמרו, שזו היא הסיבה הוא מטעם שהם השיגו כך, שזה נקרא בבחינת "ממעשיך הכרנוך". %break היינו שהם ראו, איך שהעולם מלא עם כל ריבוי תענוגים, ואין שום מקום ליסורים, לכן קבעו ואמרו שזהו הסיבה. %break ועוד דבר השיגו, שיש בחינת שכר ועונש. היינו שלפעמים נפסק השפע ולפעמים מתרבה השפע. אז קבעו גם כן את הסיבה שגורמת שכר ועונש. %break במקום שיש דביקות, היינו השתוות המידות, אזי השפע מתרבה בכל פעם ביתר שאת. ובמקום שמתעוררת אהבה עצמית, הנקרא רצון לקבל לעצמו, אז יבש המעיין ונפסק השפע. ואז ידעו שצריכים ללכת דווקא בבחינת השתוות המידות. %break ולמה רצון ה' הוא כך. אזי אמרו, מטעם שלא יהיה נהמא דכסופא. שפירושו הוא, שיהיה שלימות בהטבה שנותן הקדוש ברוך הוא. היינו, כי בזמן שהאדם לוקח לעצמו, אזי יש לו תמיד גבול, היינו שכבר מספיק בשבילו את הטוב והעונג שקבל. %break מה שאין כן אם הוא מקבל מטעם המשפיע, והיות שהמשפיע רוצה לתת לו בלי סוף, וממילא התחתון לא יקבל בחינת הספקה באמצע עבודתו, ויגיד שכבר מספיק לי את כל אלו הקניינים הרוחניים שכבר זכיתי, ולא צריך להמשיך יותר, %break משום שכאן אין המקבל בא בחשבון, אלא כל המודד שלו עד כמה שהוא יקבל תענוג, הוא המשפיע. %break לכן, בכדי למלאות את רצון של המשפיע, הוא הולך ומוסיף מיום ליום בהמשכת הטוב למטה, אחרת הוא נקרא מקצץ בנטיעות, שאינו יכול להמשיך עוד פירות לעולם. %break והטעם שאינו יכול, הוא מטעם שאין לו צורך לזה. ומשום זה, בכדי שיהא שלימות בהטבה, שהוא שיהיה נמשך את שפעו יתברך בכל פעם יותר ויותר. ולא יתבייש בהמשכת השפע, %break אלא להפך, שידע כי בכל פעם ופעם שהוא מוסיף להמשיך, הוא עושה את רצון קונו, כמו שכתוב כי יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק. %break ובכדי שהאדם יבוא למדרגה זו, היינו שיהיה כוונתו להשפיע, ניתן לנו עבודה הפוכה, מכפי הנראה לעינינו מהמטרת הבריאה. כי מצד מטרת הבריאה, שהוא להנות לנבראיו, נטבע בנו את הרצון לקבל לעצמו. %break ובזמן שאנחנו רוצים לעבוד בבחינת להשפיע, היינו שלא לקבל, נמצא שזהו נגד מעשי ה', שהוא רוצה שאנחנו נקבל את הטוב, ואנחנו דוחים את כל התענוגים לאחור. %break וזהו ששאל טורונוסרופוס הרשע, היינו שאל שאלת הרשע וטען, "מה עבודה הזאת לכם". הלא מצד פעולות ה' יתברך, המטרה להטיב לנבראיו, היינו להשתמש עם הרצון לקבל, כי רצון ה' הוא שהתחתונים יקבלו את הטוב והעונג, שזה נקרא להטיב לנבראיו. %break ובאו הנבראים ועשו מעשה, והופכים את הרצון לקבל, ורוצים לעבוד רק ברצון להשפיע, וזה נקרא מעשים של בשר ודם. כי מעשי ה' הוא שהתחתונים יקבלו, ואתם אומרים שאסור לקבל לעצמו. וזהו שרבי עקיבא השיב לו, מעשים של בשר ודם יותר נאים. %break ושאל, הרי השמים וארץ האדם יכול לעשות כיוצא בהם. שכוונתו, אם מעשים של בשר ודם יותר נאים, שכדאי ללכת בדרך הפוכה ממטרת הבריאה. אזי שאל, הרי השמים וארץ, שהם העולמות העליונים, שהוא בחינת אור העליון, %break שזהו נקרא בחינת מלוי הממלא את הכלים. וכי יש יכולת בבני אדם ליצר בחינת אור עליון, הנקרא שפע ותענוג. %break אמר ליה רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטים עליו. היינו כי אור ותענוג הוא עוד מלפני הבריאה, כי זה נקרא בחינת יש מיש, ואין לנו שום שליטה, אלא ממקום הבריאה ואילך, היינו ממקום הרצון לקבל ואילך. %break היינו, שאין אני יכול לדבר רק מבחינת הכלים ולא מן האורות, היינו מבחינת הכלים, אזי הכלים שלנו יותר נאים מכפי הכלים הנמשכים מצדו של הקדוש ברוך הוא, שהם נקראים רצון לקבל. %break %page 1979 אז שאל לרבי עקיבא מבחינת הכלים, היינו למה אתם מולין. שענין מילה נקרא בחינת הסרת הערלה, שענין ערלה ביאר אאמו"ר זצ"ל, שהוא סוד הסרת הרצון לקבל, %break אף על פי שהאדם נברא, שיהיה בו רצון לקבל, מכל מקום האדם צריך לעבוד להסיר ממנו הרצון לקבל, ויקח במקומו רצון להשפיע. %break וזה נקרא מעשי בשר ודם, כמו שכתוב הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. וביאר אאמו"ר זצ"ל, שמצד הקדוש ברוך הוא באה רק מילוי החסרון, שהקדוש ברוך הוא נותן שפע ותענוג, %break הנקרא בחינת להטיב לנבראיו. מה שאין כן יראת שמים, הנקרא בחינת תיקון, היינו שלא לקבל, פן יופרד מן השתוות הצורה הנקרא דביקות, זהו מצד התחתון. %break מבואר, שאור של התיקונים, הנקרא אור דחסדים, זהו בא רק על התעוררות התחתון, שרוצה לתקן את עצמו, שיהיה גם כן משפיע כמו השורש. %break הביא לו רבי עקיבא שבולים וגלוסקאות, שמזה אנו רואים שמעשי בני אדם יותר נאים. שהראה לו, שגם בהגלוסקאות נמצא השבולים, אלא שהשבולים באים עכשיו על דרך התיקון, היינו בהוספת מעשים מצד התחתון, שענינו הוא קבלה על מנת להשפיע. %break אזי הוא שאל, אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. היינו, למה אין האדם נברא תכף עם רצון להשפיע, אלא שצריך אחר כך יגיעה גדולה, בכדי לקנות את הקניין של להשפיע. %break אמר ליה רבי עקיבא, ולמה שררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו, היינו שגם בכדי לקנות את הרצון לקבל עדיין צריך למעשי התחתונים, כי מטרם יציאתו לאוויר העולם, %break היה עובר ירך אמו, והיה אוכל מה שאמו אוכלת, היינו שלא היה לו שום רשות בפני עצמו, אפילו על רצון לקבל, אלא שהיה בלי שום בחירה, אלא הכל היה בבחינת כוח עליון עליו. %break וכשיוצא לאוויר העולם, היינו כשבא לרשות בפני עצמו, אזי גם כן מצד פעולת החיתוך את הקשר שיש לו עם האם, אזי נפתח לו הסתום ונסתם הפתוח, שרק על ידי מזונות הגשמיים עד י"ג שנה, אזי הוא קונה את הרצון לקבל בשלמות. %break ואחר כך בא חיתוך הערלה, שזה מעשה בכדי לקנות את הרצון להשפיע. וזהו שאמר, שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות אלא לצרף אותם בהם. %break %H נקמת ה' במדין %break "וידבר ה' אל משה לאמר, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר... לתת נקמת ה' במדין". והקושיא היא מפורסמת, מדוע שינה משה רבנו עליו השלום מלשון ה'. %break והענין הוא, כי מטרת ה' הוא להטיב לנבראיו, היינו שישראל יקבלו את הטוב. נמצא כי נקמה במדין הוא לצורך ישראל, שעל ידי זה ישראל יקבלו את הטוב. %break אבל משה רבנו עליו השלום בתור מנהיג ישראל, מורה להם את הדרך העבודה, שכל הנקימה במדין צריך להיות לשם השם, היינו להשפיע לה' ולא לקבלה לעצמו, אחרת הם נעשים מרוחקים מה', %break ולא יכולים לזכות לשום שלימות. ולכן שינה משה ואמר להעם, "לתת נקמת ה' במדין". %page 1980 %break %H מסעי בני ישראל %break "אלה מסעי בני ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם". %break והמפורשים הקשו, מדוע פעם כתוב "מוצאיהם" ופעם כתוב "מסעיהם" מקודם. %break ענין יציאה, היינו יציאה מהיכל המלך, היינו שמרגיש בחינת חסרון במדרגה זו, לכן יש לו ההכרח לנסוע למקום אחר, שיש שם יותר שלימות. נמצא, שהיציאה הוא הגורם לנסיעה, %break כי לולא זאת לא היה עושה תנועה ממקום למקום. נמצא שמקודם הוא מרגיש את החסרון, ואחר כך הוא עושה את הנסיעה. לכן כתוב מקודם "מוצאיהם למסעיהם". %break ויש לפעמים, שאין האדם מרגיש שום חסרון במדרגתו, שבו הוא נמצא, ומכל מקום הוא מוכרח לעשות נסיעה. אלא אחר כך בעת הנסיעה יש לו ההיכר, שמצבו הקודם היה חסרון. %break לכן כתוב, "ואלה מסעיהם למוצאיהם", היינו שהמסע היה צריך להיות מקודם. ואחר כך ההרגש של חסרון. %break ולפי זה יקשה, אם אין הוא מרגיש חסרון, מי מחייב לו לעשות נסיעה. וזה ענין "על פי ה'", שהאדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב, שידריך אותו. והאדם צריך להאמין, %break שכל מה שהרב אומר לו, הוא על פי ה', אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו, ולקבל על עצמו טלטול הדרך. %break וסדר היציאות והנסיעות, הוא דווקא על ידי משה ואהרן. כי משה נקרא שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא. כי אהרן הוא מטיב את הנרות, היינו תיקון המידות, שיהיה מסוגלים ומוכשרים לקבל את השפע, %break שזה נקרא שמכין את הכנסת ישראל. ומשה נקרא, בחינת המשכת האור תורה, שזה ענין שושבינא דמלכא, היינו המשכת השפע להכלים המתוקנים. %break %H מרגליות של אברהם %break אמרו חז"ל, "מרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם, וכל חולה, שהיה רואה אותה, מיד נתרפא". %break יש לפרש שענין חולה, היינו חש בראשו. וכל אחד היה חושב, שדווקא על ידי ידיעה יכולים לבוא לשלמות. היינו שיש ביכולתו לתרץ את כל התירוצים. ולאחר שראו שיש בצווארו של אברהם, %break היינו מקום נשימות חיות, יש לו מרגליות, היינו בחינת מרגל, ועל בחינת זו מקבל את האמונה, לכן היה יכול כל אחד להתרפאות. %break %H כשבא הקדוש ברוך הוא %break במדרש רבה (במדבר א'): דבר אחר, "מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך" (ירמיה ב'), מהו רדנו, כמו דאתמר "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" (מלכים א' ה'). אמרו לו, נתתה לנו בית המקדש וסילקת שכינתך ממנו, ומה את מבקש ממנו, ולא נבוא עוד אליך. %break אמר להם, ומי יתן, לו והייתי במדבר עכשיו, היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם. לכן הוא אומר, "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי", היכן שהייתי מתקלס, שנאמר "ישיאו מדבר ועריו חצרים חשב קדר ירונו יושבי סלע". %break משל לנשיא, שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה, וברחו מלפניו. נכנס לשניה, וברחו מלפניו. נכנס לעיר חרבה, וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא, זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כס נאה, כאן אני דר. %break %page 1981 כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים ברח מלפניו, שנאמר "הים ראה וינוס", וכן "ההרים רקדו כאלים", בא במדבר חרבה, קדמו אותו וקילסו אותו, שנאמר, "ישאו מדבר ועריו חצרים חשב קדר ירונו יושבי סלע", זו העיר טובה לי מכל המדינות, %break בו אני בונה כנסיה ודר בתוכה, התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכה, שנאמר "ישושום מדבר וציה". %break %H ענין הולד %break כשהולד יוצא לאוויר העולם, הוא צריך לקנות שני כוחות: א. כוח של הרצון לקבל, ב. כוח של רצון להשפיע. %break ולזה ניתן לנו לעשות לוולד שני חיתוכים: א. חיתוך הקשר שיש מטבור התינוק לאם, שעל ידי זה הוא נעשה "נפתח הפה ונסתם הטבור". %break כשהפה סתום, אזי עדיין אין לו שום רשות בפני עצמו, אלא שהוא אוכל מה שאמו אוכלת, כי ענין אכילה הוא סוד בירורים, שעל ידי הבירורים קונים חיות. ויש חיות דקדושה וכן להפך. %break וזה נקרא כוח עליון. לכן על ידי החיתוך הקשר עם האם, הוא קונה את הרצון לקבל. אבל אינו קונה את הרצון לקבל בפעם אחד, אלא על ידי זמן של י"ג שנה. %break ב. וחיתוך השני נעשה ליום שמיני ללידתו, שעל ידי חיתוך הזה, שהוא הסרת הערלה, הוא קונה את הרצון להשפיע. וזמן של רכישת של קניין זה מתחיל מי"ג שנה ואילך. %break וההפרש בין קנית הרצון לקבל לקניית הרצון להשפיע הוא, כי הרצון לקבל נקרא בחינת מעשה של הקדוש ברוך הוא, היינו מצד מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. לכן האדם מוכרח לקנות את קניין הזה מקודם, היות שזהו עיקר המטרה. %break וקנית הרצון להשפיע נקרא מעשי בשר ודם, היות שזהו רק תיקונים מצד התחתונים, היות שאין התחתונים רוצים בנהמא דכסופא, הנקרא פירוד מדביקות ה'. %break לכן האדם צריך לתקן את עצמו, שיהיה כלי מוכשר לקבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וכל זמן שאין האדם מגיע להשיג את בחינת ההטבה, הנקרא "אשריך בעולם הזה", %break כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", זהו סימן שעדיין לא הכשיר את עצמו שלא יהיה נפרד בעת קבלת התענוג. לכן עדיין לא נבחן זה לבחינת "אשריך בעולם הזה". %break ומשום זה, נקרא קניין של הרצון להשפיע בחינת מעשים של בשר ודם, שהוא פעולה מצד התחתון, כמו שכתוב, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, כי הקב"ה הוא יכול רק לתת, ונתינת ה' מוסיף רק אהבה. %break אבל שלא לקבל, זוהי פעולת האדם. וזה על דרך, "גמירי, משמים מיהב יהבו, משקל לא שקלו", שהקב"ה הוא רק נותן ולא מקבל. לכן פעולת השפעה של התחתון נקרא מעשה בשר ודם. %break וזה ששאל טורונוסרופוס הרשע, איזה מעשים יותר נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. %page 1982 %break %H כחום היום %break "כחום היום" ואמרו חז"ל, שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים (ב"מ פו, ב). %break היינו כנ"ל, לאחר שמל, זכה שהקדוש ברוך הוא יתגלה אצלו. שזה נקרא שהקדוש ברוך הוא יצא מההסתר לגילוי, זה נקרא הוצאת חמה מנרתיקה. וממילא לא היה לו מקום לעבודת הבחירה, שנקרא טרחא, היינו טרח, שהוא בחינת הטרחא והיגיעה, הוליד את מדרגת אברהם. %break %H לחדש את הסיבה %break וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה זה, ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנא לן, אמר רב הונא, אמר קרא "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסו קדושין. ולדה כמותה, דאמר קרא "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". %break נכרית מנא לן, אמר קרא "לא תתחתן בם", אשכחנא דלא תפסו קדושין. ולדה כמותה מנא לן, אמר רבי יוחנן משום רשב"י דאמר קרא, "כי יסיר את בנך מאחרי", בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך, אלא בנה (קידושין ס"ח). %break להבין זה על דרך המוסר: קדושין, פירוש האיש הזוכה לקדושה. ולד, פירוש הבנות העוזרים לעבודה. ישראלית נקרא השכינה הקדושה. %break שפחה ונכרית נקרא הסטרא אחרא. שפחה כנענית היינו קליפה דבחינת חמור, שהוא בחינת ליבא. נכרית, היינו קליפת שור, שהוא בחינת מוחא. %break "הולד כמותה", היינו בחינת תורה ועבודה, שהם ההבנות והרגשות שהוא משיג על ידי תורה ועבודה, הם כמותה. היינו שאין להם ערך אחר, אלא שדינם כדין הכוונה, היינו המחייב. %break זאת אומרת אם הסיבה המחייב אותו לעסוק בתורה ועבודה. הסיבה נקראת אם, שמולידה את החיוב של ההתעסקות שלו בתורה ועבודה. %break וזה יש להבין, בנך הבא מישראלית, היינו אם הסיבה שמחייב אותה לעבודה היא השכינה הקדושה, אז שייך לומר בנך, והיינו מטעם הנ"ל, שתמיד המסובב הולך אחרי הסיבה. %break וכן יש לומר שזה נוהג גם בזמן ההכנה. היינו אפילו שעדיין לא זכה להכנס לקדושה, אלא שרוצה להכנס לקדושה, ואז נקרא הסיבה, שהוא הרצון לזכות לקדושה, בחינת ישראלית, והמסובב, היינו התורה והעבודה, שהוא עושה בכדי לזכות לקדושה, כבר נקרא על שמה. %break וכמו כן להפך, אם הסיבה המחייבת היא בחינת עכו"ם ושפחה כנענית, הגם שעוד לא דבוק בקליפות הנ"ל, מכל מקום התורה והעבודה נקראים כבר על שם הקליפות. %break לכן תמיד צריך האדם לחדש את הסיבה, בכדי שהמסובב יהיה כבר נקרא על שם הסיבה. %break %H ציויא דמאריה %break "מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקודמיתא, בגין לאפקא מניה טב לעלמא... ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למפלח" (זהר, בהר ג', בהסולם). %break ויש לומר דמטרם שמקבל על עצמו את העול, הנקרא למעלה מהדעת, שזהו כל היסוד, אי אפשר לאפקא מיניה טב. היינו שאי אפשר לזכות לטעמי תורה ולטעמי מצוות, כי אחרת הכל הולך על חשבון קבלה לעצמו. לכן יכול לבוא לידי פירוד. %break %page 1983 מה שאין כן כשכל היסוד הוא רק בבחינת עול לבד, אז הוא זקוק לטעמי תורה ומצוות רק מטעם "מאן דלא ידע ציויא דמאריה, איך יעבוד ליה". נמצא שאינו צריך סמיכה לעבודה שלו, %break כי כל עבודתו בנויה רק על בחינת עול לבד. לכן רק אז יכול למפיק טב לעלמא, היינו לזכות לכל הטוב הגנוז. %break %H מה נורא המקום הזה %break "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים". בזמן שהאדם רוצה להכנס תחת רשות הקדושה, עליו לקבל בחינת יראה, כי אם אין יראה אין חכמה. פירוש, אם החכמה לא יכול להביאהו לידי יראה, אין זה חכמה. %break אבל גם היראה צריכה להביאהו לידי חכמה, מטעם "אין בור ירא חטא", מטעם שאם האדם קבל באמת את מדת יראה בלב ונפש, אין זה מן הנמנע שלא יזכה לידי חכמה. %break אלא שמוכרח להיות, שגם היראה אינה על דרך האמת. לכן עליו תמיד לבדוק את המשקולת בין שניהם, שיתאחזו זה בזה. %break %H כל שיש בו יראת שמים (ב') %break "כל שיש בו יראת שמים". להגיע ליראת שמים הוא על דרך "וסביביו נשערה". מה זה יראת שמים, היא בחינת אמונה, בכדי שלא יחטא, היינו קבלה עצמית. ואחר כך זוכים לבחינת דביקות, שזוכים לגלוי סודות התורה. %break ואחר כך יש בחינת יראה, מטעם שמים הוא כבר מזוכך, אלא רצון העליון. כמו זה ענין, כל ימי הייתי מצטער, מדוע, מפני שכך עלה במחשבה. זו מדרגה של יראת שמים, היינו טעם שמים. %break %H עד שלא מלתי (ב') %break "וירץ לקראתם". במדרש: אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו עוברים ושבים באים אצלי. תאמר משמלתי, אינם באים... אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד שלא מלת ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלים אליך, הדא דכתיב, וישא וירא. %break ויש לשאול על דרך המוסר, דענין המילה הוא בחינת החיתוך דשלא לשמה. ורק עבודתו לאחר המילה היה רק בלשמה. ויש כלל דענין עליות וירידות נוהגות תמיד, דהאדם נקרא הולך ולא עומד. %break וזה ששאל, מדוע טרם שמל היו העליות וירידות תמיד אצלו. וזה שכתוב, "עוברים", היינו מלשון עבירה, שהיא ירידה, "ושבים", היינו חזרה בתשובה, היו באים אצלי, והיה עסוק כל היום בעליות וירידות. %break ועכשיו, כשמל, לא היה יכול תמיד להיות במצב של עובר ושב. אם היה לו ירידה, היה במצב הזה זמן הרבה, עד שיוכל לעמוד את עצמו. והלא הדבר היה צריך להיות בהיפוך. %break %page 1984 ואמר לו הקדוש ברוך הוא, טרם שמל, היה ערלים באים אצלו, אפילו שחזר בתשובה והתחיל בתורה ועבודה, גם זה היה בחינת שלא לשמה, לכן (אין דבר זה כל כך חשוב). והיה לך הרבה גורמים שתעשה תשובה ולחזור לתורה ועבודה. %break מה שאין כן עכשיו בלשמה, שזה בחינת אמת, על זה יש התנגדות מצד היצר הרע. לכן אין זה כל כך בתמידות. %break ועוד יש לומר, ששאל, למה טרם שמל, היה במצב של עבודה ובחירה, שהיא בחינת "עוברים ושבים", ועכשיו שמל, אין לו את העבודה של עובר ושב. %break על זה השיב, מקודם היה ערלים באים אצלך, היינו המחשבות ורצוניות של ערלים, בכדי שתעשה בחירה. וזה כדי שתזכה לשמה, היינו להשראת השכינה. %break ועכשיו כבר הגעת לזה ואין עוד צורך בבחירה, היינו שהעבודה הקודמת גרמה לך שתזכה עכשיו לבחינת מנוחה. תרח הוליד את אברהם. %break %H ענין יצר הרע %break מובא בספרים, שגם היצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שמנצחים אותו. ומובא משל בזהר הקדוש מבן מלך וכו'. %break יש לפרש, ידוע שהיצר הרע נקרא רצון לקבל, ועל רצון לקבל הזה היה צמצום, היינו שלא מקבל כלום בשביל שלא נותנים לו. מה שאין כן בזמן שהאדם מנצח את היצר הרע, %break היינו שעובד בעל מנת להשפיע, אזי הוא מקבל כל הטוב והעונג. נמצא שהיצר הרע בעצמו שבע רצון מזה שלא נכנע לפניו. %break וזה ענין, "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו". היינו, שאם הוא בורח מן קבלת התענוג, אז התענוג רודף אחריו, ומקבל את התענוג בשלמות. מה שאין כן אם הוא רודף אחרי התענוג, %break אזי התענוג בורח ממנו, מפני הצמצום, שהיה על בחינת קבלה. וזה ענין אצל צדיקים נאמר, "ושכר משנה שכרם", מה שאין כן רשעים, "משנה שברון שברם". %break וזה ענין אצל הרשעים נאמר, שהם "קצרי ימים ושבעי רוגז", שאפילו שהם משיגים בחינת יום תכף מסתלק מהם, לכן הם נמצאים ברוגז על זה. מה שאין כן צדיקים זוכים לאריכות ימים, היינו שלא נסתלק מהם את ההארה שזכו. %break %H טענת המלאכים %break יש לפרש בענין המלאכים, שאמרו "תנה הודך על השמים". ולכאורה יש לשאול, וכי התורה הוא דבר גשמי, אם נותנין אותה למטה, לא יכולה להיות גם למעלה. הלא התורה היה צריך להתחלק בין לבני אדם ובין למלאכים. %break ויש לומר, שטענת המלאכים היה, שהתורה צריכים לתת לאנשים, שהמה בבחינת מלאכים. וזה פירוש "תנה הודך על השמים", היינו למי שכל רצונו הוא אך לשם שמים. אבל בזמן שהאדם הוא על הארץ, היינו שרצונו וחשקו הוא לארציות, איזה שייכות יש להם לתורה. %break ועל זה השיב להם, "כלום יש בכם יצר הרע". שפירושו כמו שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". אבל בזמן שעם ישראל יהיה בבחינת מלאכים, אין להם צורך לתורה. %break נמצא לפי זה, שעיקר צורך התורה הוא כדי להחזירו למוטב, היינו שהתורה ומצוות הוא בכדי להחזירם למוטב. וזה דווקא בזמן שיש להם רע, אז הם נצרכים לתורה ומצוות, היינו שהתורה ומצוות הוא בבחינת סגולה. %break %page 1985 ורק לאחר כך, כשזכו לבוא לבחינת הצירוף, אזי הם נקרא בבחינת ישראל, שאז התורה היא בחינת עצם. %break ואז "אורייתא וקב"ה וישראל חד איהו". היינו לאחר התשובה, אז נקרא ישראל, משום שאז הוא מקבל התורה, שהוא אחד עם הקדוש ברוך הוא, %break שהתורה נקרא אז בבחינת שמות של הקדוש ברוך הוא. וממילא התורה וקב"ה חד איהו עם ישראל, שרק אז נקרא בחינת ישראל, בזמן שהאורייתא וקוב"ה חד איהו עם הישראל. %break %H להנות על מנת להשפיע %break מדוע מותר להנות, בעת שהאדם מקבל התענוג בעל מנת להשפיע. הלא מדוע הוא משפיע, משום שיש לו תענוג. אם כן כבר יש לו תענוג מההשפעה, כי אם לא היה לו תענוג, לא היה יכול להשפיע. %break אפילו שנגיד שהוא כופה את עצמו, נשאלת השאלה, מדוע הוא כופה את עצמו. הלא גם זהו בשביל תענוג, אפילו שנגיד שהוא ישיג יראת העונש, הוא גם כן נהנה בזה שלא יהיה לו עונש, אם כופה, שרוצה לזכות לשלמות, הוא גם כן תענוג. %break %H חסרון מהאור %break חסרון, היינו חסרון מהאור, אלא שהאור היה מאיר. מה שאין כן לאחר הצמצום, נעשה על ידי הרצון לקבל חסרון מהאור, ומכל מקום היה צמצום מטעם קישוט. %break %H בחינת עמל %break זהר, ויחי: "לא הביט און ביעקב, ולא ראה עמל בישראל". משמע, אבל ביעקב יש על כל פנים בחינת עמל, אבל בישראל אפילו איננו. הנה מקום שאין און, %break משום שעוסקים ומתיגעין בתורה ומצוות, זה נקרא בחינת עמל. היינו עמלים בתורה, שזהו בחינת שכר ועונש, וזהו בחינת יעקב, בחינת קטנות. %break אבל ישראל, אין שם אפילו עמל, היינו שלא רואים ומרגישים שהם עמלים. אלא הכל בסוד השגחה פרטית. ואז הם במדרגות ש"הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים", ממילא לא נראה אצלם בחינת עמל. %break %H שיעור ההתגברות %break "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". פירוש, ענין העזרה מה שהאדם דורש, הוא רק שהקדוש ברוך הוא יהא בעזרו, %break ולא כוח אחר. היינו שיהיה באמת אצלו את האמונה בהקדוש ברוך הוא. ובשיעור זה שמשיג אמונה, בשיעור זה הוא מתגבר על יצרו. %break %page 1986 וזה ענין "הבא לטהר מסייעין אותו". ומפרש הזהר הקדוש, במה, בנשמתא קדישא, שעל ידי הכוח הזה הוא מנצח את יצרו. %break %H כללות האדם %break כללות האדם מורכב מב' בחינות: א. מציאותו עצמו, ב. קיום המציאות. %break קיום המציאות נחלק לג' בחינות: א. הכרחיות, שבלעדו יהיה הפסקת המציאות, ועבור זה מספיק לאכול פעם אחת ביום, פרוסה קטנה של לחם יבש עם כוס אחת מים קרים, %break ולישון כמה שעות בלי הפשטת המלבושים, ולישון על גבי ספסל. וגם לא בבית, רק בשדה. ובזמן הגשמים, בתוך איזה מערה, רק בכדי שלא ירטב. וגם המלבושים שלו יכולים להיות טלאי על גבי טלאי. %break ב. כמנהג בעלי בתים הרגילים כדרך כל האדם, אבל לא לרצות להתדמות לעשירים, שיש להם הרבה חדרים, ורהיטים יפים וחדישים, וכלים נאים, ומלבושים נאים, ולא לרצות לאכול ולשתות את כל דבר, כמו שהעשירים רגילים לאכול ולשתות. %break ג. יש תשוקה ותביעה בגופו להתדמות לעשירים. והגם שאין הוא יכול להשיג את מבוקשו, אבל עיניו ולבו נתונים לזה, ומצפה, ונותן יגיעה, איך להגיע לבחינה זו, היינו שיכנס לדרגת העשירים. %break ד. הנוהג בכל ג' בחינות הקודמים, היינו שאם הרוויח לצורך היום, כבר אינו דואג למחר, אלא בכל יום ויום נחשב שזה כל שנות חייו. %break וכמו שמבינים שדרך העולם הוא, שהאדם דואג למלאות את חסרונו וצורכי קיומו רק לשבעים שנה, אבל לאחר מאה ועשרים שנה אין האדם דואג לצורכי פרנסתו, כמו כן יש שהאדם עושה חשבון, שכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, היינו כבריאה חדשה. %break היינו בדומה לגלגול, שהאדם דאתמול נתגלגל באדם דהיום, וצריך לתקן כל מה שעשה ביום דאתמול, הן בדברים של חובות טובים, והן בדברים של זכויות. היינו בין שעשה מצוות, ובין שעשה עבירות. %break למשל, אם לקח מחברו איזה דבר, הוא צריך להחזירו. ואם נתן לחבירו איזה דבר בהלוואה, אזי הוא צריך לקבל ממנו בחזרה, כי פריעת בעל חוב מצוה. לכן הוא צריך לזכות את חברו. %break ועכשיו נדבר בענין אהבת ה'. קודם כל האדם צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחבירו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחבירו, הוא כמו חץ וכדור, %break שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. %break וחמימות האהבה מושכת אליו נצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, %break וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד. לכן שניהם מתבטלים. %break וזה כלל, שכל דבר חידוש, נתרגש האדם ומשתעשע עם החידוש. לכן לאחר שהאדם קבל לבוש של אהבה מזולתו, אזי משתעשע רק מאהבת זולתו, ושוכח את אהבה עצמית. ואזי כל אחד מבין שניהם מתחיל לקבל תענוג, %break רק בזה שדואג עבור חברו, ואין לו מקום לדאוג עבור עצמו, מטעם שכל אדם יכול לתת יגיעה רק על מקום שהוא יכול לקבל תענוג. %break %page 1987 ומאחר שהוא משתעשע עם אהבת זולתו, ודווקא משם הוא מקבל תענוג, לכן לא יהיה לו שום הנאה בזה שידאג עבור עצמותו. ממילא אין תענוג, אין דאגה, ואין מקום ליגיעה. %break לכן נמצאים בטבע, בזמן שאהבת זולתו כל כך גדולה, עד להיות לפעמים מאבד עצמו לדעת. וכמו כן באהבת ה', יש לפעמים שהאדם מוכן עבור אהבת ה', לבטל את בחי"ג הנ"ל. ואחר כך מוכן לבטל את הבחינה ב' הנ"ל. %break ואחר כך בחינה א', היינו את כל ג' הבחינות של קיום המציאות, אבל לבטל את מציאותו גם כן, איך זה אפשר. %break הלא נשאלת השאלה, אם יתבטל ממציאותו, ומי יהיה המקבל את האהבה. אבל הקדוש ברוך הוא נתן כוח באהבה, שאהבה מקלקלת את השורה. היינו שיוצא מגדרי השכל, אלא ממש שהוא רוצה להיות בטל במציאות מכוח האהבה, ואין לו שום כוח לשכל, לעכב אותו. %break לכן, אם אנחנו נשאל, איך זה אפשר, שהאדם יכול להגיע לבחינה זו, על זה יש תשובה אחת, "טעמו וראו כי טוב ה'"! לכן הטבע מחייב התבטלות, אפילו שלא מבינים על פי השכל. %break ועם זה נבין את הפסוק "ואהבת... בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". מאדך, היינו קיום המציאות. נפשך, היינו מציאותו עצמו. בכל לבבך, זה כבר מדרגה גבוהה, היינו בשני יצריך, ביצר טוב וגם ביצר הרע. %break %H חומר של נשמה %break בענין הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל, והמקובלים המשילוהו לאבן הנחצב מההר. ונשאלת השאלה, איך אפשר לומר, שהיא אותו החומר של ההר, שהוא מעצמותו יתברך. %break ויש לפרש, שכוונתם הוא, היינו שהוא בחינת יש מיש. לכן הם דימו לאבן מההר. וההבדל הוא בזה, שזהו חלק הדבר, שחלק אותו להקרא בשם נשמה, זהו הרצון לקבל, היינו שחלק הזה נקרא בריאה, היינו יש מאין. %break מה שאין כן האור שבתוכו נבחן לבחינת יש מיש. אבל בטח שהיש הזה, שמתקבל בהנשמה, כבר יש לה צורה בפני עצמו, ושינוים בין נשמה לחברתה. וזה הכל נעשה על ידי הרצון לקבל. %break וכל ההשתנות הוא לפי הרצון לקבל, ולפי התיקונים של הרצון להשפיע. אבל המילוי שבהנשמה, היינו האור והחיות שהנשמה משיגה, נקרא בחינת יש מיש. %break %H ב' הבחנות בכלים %break יש ב' הבחנות בכלים, היינו חלק מה שהם מקבלים וחלק מה שהם משפיעים. %break למשל, כלי דבינה נבחן שיש בה מעט בחינת קבלה, אבל זה מספיק לתקן את עצמו ולעשות בחינת השתוות הצורה, שהוא רוצה להשפיע. לכן מן חלק הקבלה שיש בבינה, %break אנו אומרים שמלכות נכללת מבינה, אבל לא מבחינת השפעה. מה שאין כן בעליית המלכות לבינה, אזי מלכות נכללת מבחינת השפעה גם כן. %page 1988 %break %H דרגות עוביות %break מהו ההבחן בין עוביות דשורש, הנקרא "סליק ברעותא", לבחינת עוביות דבחינה א', הנקרא "הסתכלות דק". שבבחינת עוביות דשורש מתלבש אור הנפש, ובהסתכלות דק ממשיכים אור הרוח. %break %H ערך הפוך אורות וכלים %break ביאור, למה שמבואר בכמה מקומות, שכל המקבל מקבל מקודם בספירת הכתר רק בחינת נפש, וכשמתקן את כלי דחכמה, זוכה לבחינת רוח בכלי דכתר, והנפש יורד לכלי דחכמה. %break וכן הלאה על דרך הנ"ל, מטעם שלתקן קל ביותר כלי היותר זכה, ואחר כך את הבחינת יותר עבה. %break ויש להבין את זה על דרך הציור. כלים הזכים נבחן בזמן שהאדם מוכתר בטלית ותפילין וקורא קריאת שמע, בטח אז יותר קל לתקן את עצמו. ובזמן כזה נוכל לומר, שיזכה לבחינת נפש. %break ואחר כך כשהוא לומד תורה, יש לו גם כן הכוח לתקן את עצמו. על דרך התיקון נמצא, שגם אז הוא משיג בחינת נפש. אבל בטח מי שיכול להיות בסדר בזמן הלימוד, בטח בזמן קריאת שמע הוא במצב של יותר התלהבות. נמצא, שאז מאיר לו בחינת רוח. %break ומי שיכול לתקן את עצמו גם בזמן אכילה ושתיה, נמצא שמאיר אז בו בחינת נפש. ובזמן הלימוד מאיר לו הארה יותר גדולה, שהוא בחינת רוח. ובזמן קריאת שמע יש לו בחינת נשמה. %break ואם בזמן שהוא מדבר עם אנשים, גם כן מחשבתו בדביקות, נמצא שאז משיג בחינת נפש. ובטח בזמן שעוסק בדברים של מצוה, מאירים לו הארות יותר גדולות על דרך הנ"ל. %break ובזמן שעוסק במשא ומתן במסחר, או כשהוא בזמן מלאכתו, הוא גם כן בדביקות, משיג אז בחינת נפש. אבל בטח אדם כזה, בזמן קריאת שמע, מאיר לו בחינת יחידה, היינו שהארת היחידה גורם לו בחינת נפש בדברים הכי פשוטים. %break נמצא שתמיד מקבל ההארה היותר גדולה מאיר לבחינת כתר, שהוא כלי הזך ביותר, וכל שמתקן הכלים היותר עבים, כן מתגדלת הארתו. %break %H דעת דקדושה %break חז"ל אמרו, "אנכי ה'" דרש עליה רבה, מאי דכתיב "יודוך ה' כל מלכי ארץ, כי שמענו אמרי פיך" (תהילים קל"ח), מאמר פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך, שעה שאמר הקדוש ברוך הוא, %break אנכי ולא יהיה לך וכו', אמרו עובדי אלילים, לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר, כבד את אביך ואת אמך, חזרו והודו לדברות הראשונות (קידושין ל"א ע"א). %break ויש לשאול, מאי ראו בזה, שאמר "כבד" עד שהיה כדאי להודות. על דרך הרמז, אביך ואמך נקרא חכמה ובינה, כמו שכתוב בזהר הקדוש. כי בתחילה הם חשבו, כיון שכל היסוד היהדות היא אמונה למעלה מדעת, %break לכן אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, היינו שרק התחתונים ישמשו לו למעלה מהדעת, והוא לא יתן להם שום דבר תמורת זה. %break כי אמונה למעלה מהדעת נקרא השפעה גמורה. וכיון שאמר "כבד", היינו שאדם צריך לכבד את ענין חכמה ובינה, שהוא סוד התורה, שנקרא חכמה-בינה-דעת. %break %page 1989 "דעת" נקרא בחינה המחברת את שניהם, בסוד "וידע אדם את חוה אשתו". ואנו רואים שיש שני בחינת סגול: א. סגול דנקודות, שהקו המחבר הוא למטה, ב. סגול דבחינת הטעמים, שהבחינה המחוברת היא למעלה. %break והפירוש, שענין דעת הוא דביקות וחיבור, שזה נקרא כוח המשפיע, כי האדם צריך לבוא למדרגת השפעה, שנקרא בחינת השתוות הצורה, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". ותחילת עבודה צריך להיות בבחינת אמונה, שנקרא "אנכי ולא יהיה לך", שזה למעלה מהשכל. %break וזה נקרא בחינת "הלומד תורה לשמה". ואחר כך הוא זוכה, שמגלים לו רזי תורה, שנקרא חכמה, בינה. ואחר כך הוא צריך עוד הפעם לחדש את האמונה. היינו שלא יאמר, עכשיו כבר יש לי בסיס של חכמה ובינה ואני יכול להיות עובד ה', כיון שיש לי כבר סמיכה. %break לכן צריכים עוד הפעם לחדש את האמונה, שנעבוד אפילו עכשיו בלי שום יסוד. וזה דעת למטה, שנקרא חכמה-בינה-דעת. וזהו נקרא דעת דקדושה. %break %H הלומד תורה מעוני %break "הלומד תורה מעוני סופו לקיימה מעושר". חז"ל אמרו, "אין עני אלא בדעת" (נדרים מ"א), שדווקא על ידי זה שהאדם לומד ורואה שאינו מבין, וכל מה שהוא לומד, הוא רואה, שהוא יותר פחות, %break ואינו עוזב את תלמודו, אלא הוא מתייגע להבין את הפירוש האמיתי, סוף שה' ישלח לו את ההבנה ודעת אמיתי, שזה נקרא "עושר". וזה שכתוב, שסופו לקיימו, היינו שהתורה יהיה קיום בידו בעשירות, היינו בהבנה אמיתית ובדעה צלולה. %break וכמו כן על דרך הפשט, בזמן שהאדם לומד מעוני, היינו שיש לו דחקות, הן באכילה, ושתיה, ולינה - סופו לקיימה מעושר. לכן סימן הוא, אם רואים מי שמקיים אחר כך התורה מעושר, שבטח קיים מקודם מעוני, שעל ידי זה הוא זוכה עכשיו לקיימו מעושר. %break %H היכולת לקבל %break היכולת שיעמוד בחינת קבלה על מנת להשפיע, דכיון שהוא סומא, היינו שאינו הארתו יורד למטה. אלא דווקא בזמן שהאדם הוא בבחינת עליה, נמצא שהוא בקרבת של אור החכמה, שם לא יהיה לו כוח להתגרות באדם, שירצה להמשיך לתוך בחינת קבלה. %break %H ועשית בגדי קודש %break "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת", "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך לא יחסר" (קהלת). נאמרה מצות בגדי כהונה בסמוך. ומפרשים, "שמן" מרמז על דעת המוח, %break שהוא יהיה זך ונקיה, שזהו פירוש שמן זית זך. ו"בגדי כהונה" מרמזים על הגוף, שהוא לבושה של הנשמה, שיהיה עשוי כהלכה לכבוד ולתפארת (שפת אמת). %break %page 1990 ויש לומר שענין ה"מוח" הם תלמידי חכמים, שעוסקים בתורה, ההם הממשיכים את האור תורה. וזה מאיר לגוף. והגוף - התומכי תורה. וזה ענין "עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר". %break ה"נשמה" נקראים לומדי תורה. ה"גוף" נקרא התומכי תורה. ביחד הם איש אחד, כי אי אפשר להיות נשמה בלא גוף, היינו ראש בלי גוף. %break %H יניקת הקליפות %break ענין שנעשה יניקת הקליפות, שהם מבחינת נהירו דקיק. ענין עירוב, זאת אומרת שאין היכר בין "עבדו" ל"לא עבדו". %break ענין "צדיק ימוט לפני רשע", היינו עד שזוכים לשער הנון, הנקרא בחינת תשובה, אז כל מדרגות נופלים לקליפה. וזה פירוש, בהתרבות הטובה והקדושה יתרבו חייהם. %break כי בזמן שהאדם במדרגה הכי תחתונה דקדושה, למשל בבחינה א', והסטרא אחרא מחטיאו, אז היא לוקחת את המדרגה הזאת. %break למשל, שאם כבר יש לו סדר בעבדות, וכבר יכול לתת כוחות, ויש לו הארת בזו הבחינה, וכשהסטרא אחרא מחטיאו, אזי לוקחת היא המדרגה הזו. %break דהיינו שמחזקת זו הבחינה לעצמה, שכבר אין האדם יכול להדבק אל הקדושה את זה העשיה. אלא שאין לו עצה אחרת מליקח מדרגה יותר גדולה. %break למשל, לתת כוחות יותר גדולים ויגיעות יותר גדולות, משום ששיעור הקודם כבר נפגם אצלו. נמצא, שמחזקת שלא יכול לעשות שום מצוות ועשית דקדושה בזה האופן, %break לכן מוכרח לקח לקבל עבדות יותר גבוה, שהסטרא אחרא אינו יודע, שהוא עובד בזה האופן. וכשהוא מרגיש שהוא כבר למעלה, אזי רודפת אחריו ומחזקת את המדרגה כמו הראשונה. %break ואין לו שום עצה, אלא לילך למדרגה עוד יותר גבוה, עד שבא למ"ט שערי טומאה. ואז, "חיל בלע ויקיאנו, ומבטנו תורישנו קל", היינו, שהוא לוקח את כל הכוחות שנפלו לרשותה, ומחברם לקדושה. %break %H התמזגות הגוף %break הטבע של האדם הוא לפי התמזגות הגוף. כמו שכתוב בזהר הקדוש: יש ד' יסודות, הנקראות ארמ"ע (אש, רוח, מים, עפר). ולא שייך ליצר הרע. %break וידוע כי טבע אי אפשר לשנות. אלא האדם יכול לשמש עם הטבע לדברים המביאים תיקון לעולם. כלומר, להשתמש עם כל מידה ומידה לדבר המביא תיקון העולם, ולא חרבן העולם, בדומה לדברים הנוהגים בעולם הגשמי. %break למשל, ידוע שאש הוא דבר המזיק, שאם יש חס ושלום איזה שריפה באיזה מקום, האש מכלה ושורף הן גופים והן רכוש. אבל יחד עם זה אם משתמשים עם האש במקום הצורך, אז אש מאיר בלילה, ואש מחמם את הבית בחורף, ואש מבשל, וכדומה. %break אנו רואים, כי אפילו בדבר המזיק ביותר, אם משתמשים עמו בדרך התיקון, הוא מביאו שהעולם יהנו מהאש, ולא שהעולם יברחו מהאש. וכלל זה נוהג בכל הדברים. %break וזהו כמו הגשם (ראש השנה י"ז). אם גזרו על הטיפה שתהיה טיפש. ועל צדיק ורשע לא קאמר, הלא איך אפשר להיות צדיק, אם הוא טיפש. %break %page 1991 א. מדוע גזרו שיהיה טיפש - זה בא מהתמזגות היסודות. %break ב. מדוע לא היה לכולם התמזגות טובה, שיהיה בידם להתקדם. תשובה, בכדי להראות שאין השם חס ושלום מוגבל, שהוא יכול לעזור רק להטובים, שיש להם מידות טובות. אלא שהוא עוזר לכולם, כמו שכתוב "הטוב ומטיב" לרעים ולטובים. %break %H ההפרש בין נשמה לגוף %break "נשמה" נקרא בזמן שהוא מקבל בעל מנת להשפיע. "גוף" נקרא בזמן שהוא מקבל אך לעצמו. %break ובחינת נשמה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, היינו האדם המשיג, הנקרא בחינת גוף. ועל ידי זה שמקבל בחינת נפש מעולמות דקדושה, אז יש בכוחו להפוך את הקבלה בעל מנת להשפיע. %break ואז שייך לומר שמקבל בחינת נשמה, כי כל הדברים הנאמרים בעולמות העליונים ושמות, היינו כשיהיה להם צורתם הסופית. %break %H ענין הליכה %break וידוע שכל זמן, שהאדם חי נקרא "הולך", שעל ידי עסקו בתורה ומצוות הוא הולך בכל יום ממדרגה למדרגה. אך לאחר מותו הוא נקרא "עומד", כי "למתים חופשי" וכו'. %break אבל יעקב גם לאחר מותו נקרא הולך, כי כל מה שישראל עוסקים בתורה ומצוות בכל דור ודור עולה על ידיהם, כי שהוא הוריש להם המידות. %break וזה שכתוב, "יעקב לא מת". ויעקב מצד תפארת מטתו שלימה. והמקשן לא הבין וחשב שכוונתו שהוא מת ממש, ואמר ליה, מקרא אני דורש. %break ויש ב' כיתות תלמידי חכמים: א. היושבים ולומדים לעצמם, ב. הזוכים ומזכים את הרבים ומלמדים תורה לאחרים. %break וההבדל ביניהם הוא, כי כת הב' אף לאחר מותם ילכו ממדרגה למדרגה. לכן נתפשט המנהג להתמנות ביוהר-צייט, כי באותו יום הוא נידון, ועל ידי עסק תורה ומצוות של בניו, %break שהניח אחריו בעולם הזה, או שמחזק תלמיד חכם, יש עליה לנשמת ההורים. וזה ענין דחוב על ברא להיות מזכה אבא, וזהו ענין שחייב לכבדו במותו. %break %H כתיבת ספר תורה %break אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". ויש לשאול, דאם יש לו ספר תורה מאבותיו, למה נחוץ לו לכתוב משלו. %break ויש לפרש זה על דרך הרמז, כמו שכתוב "כתבם על לוח לבך". וזה פירוש שאף על פי שאבותיו כתבו על לוח לבו, שהם חינכו אותו על דרך התורה, מצוה לכתוב משלו, היינו משל עצמו. %page 1992 %break %H הבדל בין תורה למוסר %break הבדל בין תורה למוסר: מוסר נקרא תיקון הבריאה, שהוא הכשרת כלים. תורה בבחינת שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היא מטרת הבריאה. שמותיו היינו שמות של שפע, כדוגמת שמות של תענוגים גשמיים. %break %H טוב להודות לה' %break "מזמור שיר... טוב להודות לה'". יש לשאול, וכי דווקא בשבת טוב להודות. אלא, בששת ימי המעשה הוא מקום עבודה, אז שייך תפילה. ובשבת שהוא בחינת שביתה, שהוא נח מעבודת היצר, אז העבודה הוא בבחינת "טוב להודות לה'". %break לכן, מי שהוא תלמיד חכם ומרגיש בחינת שביתה מהיצר באמצע השבוע, הוא גם כן בחינת "טוב להודות". וזה ש"תלמיד חכם הוא בחינת שבת". %break %H מחשבות גוי וישראל %break ישראל נקרא מי שעוסק במצוות. גוי, עבודה זרה, היינו הרע שבו. מחשבה רעה של ישראל, היינו שעוסק בתורה ומצוות לא לשם שמים. מחשבה טובה של ישראל, שמחשבתו לעסוק לשם שמים. %break מחשבה רעה של גוי, היינו שרואה, שלא רוצה לעסוק בתורה ומצוות. והסיבה היא מטעם שאין לו אמונה. %break מחשבה של ישראל, היינו שמחשבתו לשם שמים. אבל למעשה אין לו הכוונה לזה, שאין הלב מסכים לזה, שהוא חושב המעשה של אהבה, נקרא הרגשת הלב. %break %H דומם דקדושה %break יש בחינת דומם דקדושה, ויש בחינת צומח וכו'. ה"דומם" נקרא כל אלו הדברים שמקבלים מבחינת החינוך. "צומח" נקרא מה שהאדם מקבל על עצמו, דברים שלא היה לו מזמן החינוך. %break וההבדל הוא, כל הדברים שהאדם מקבל עליו מבחינת החינוך, אין על הדברים האלו שום ביקורת. ועוד, שיכול להיות שני הפכים בנושא אחד, היות שאין ביקורת. מה שאין כן כשמקבל על עצמו דברים, %break שלא קיבל אותם מצד החינוך, על דברים אלו כבר יש ביקורת, ואינו יכול לקבל שני הפכים בנושא אחד. %break והטעם הוא, משום שכל דבר חדש שהולך לעשות, תכף נשאלת השאלה, למה אני עושה. מי המחייב, ואיזה תועלת יהיה לי מזה. וכמו כן, לתועלת מי אני עושה. כי רק מטעם שהשכל מחייב אותו לעשות, הוא יכול לעשות, אחרת מספיק לו את מה שקיבל מזמן החינוך. %break %page 1993 אבל אז, היינו בזמן קבלת דברים חדשים, הוא נצרך לאמונה. ולהיפוך, כי רק אז שייך אמונה, מטעם שכבר יש לו ביקורת. ותמיד יש סתירות. ואי אפשר לו לקבל שום דבר, רק בכוח אמונה. %break מה שאין כן מצד החינוך, כשאין לו ביקורת, אזי אין לו צורך גדול לבחינת אמונה, כי הוא רגיל לעשות כל אלו הדברים רק מטעם הרגל. %break %H תפילה על גלות השכינה %break מהו ענין התפילה, שצריכים להתפלל על גלות השכינה. שביאור סטרא אחרא, שהיא בחינת ידיעה וקבלה, שולטת על השכינה הקדושה, שנבחנת לבחינת השפעה ואמונה. והבורא יתברך ברא העולם להטיב לנבראיו, %break ואין התחתונים יכולים לקבל את ההטבה, כי אם בכלים דהשפעה, שנבחנים לבחינת כלים נצחיים, ואין אור העליון, שהוא בחינת נצחי, יכול להתלבש בכלים זמניים. %break והתחתונים, שהם מונחים תחת שליטת הסטרא אחרא, שהם רוצים דווקא בקבלה וידיעה, גורמים לפירוד ליחוד העליון, שנבחן, שיש בחינת ערלה על המלכות, שהערלה הזו מפסקת בין ז"א ומלכות, הנבחן לבחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. %break ונמצא, שיש צער השכינה, שאין היא יכולה ליחד עם בחינת קוב"ה, מסיבת הערלה הזו, שהתחתונים מחזיקים אותה, ולא עוזבים אותה, שתפרד מהמלכות. לכן צריכים להתפלל, %break שה' יתברך ישלח הארה ממרום, שהתחתונים ירצו לבטל את הערלה ולהסירה מבחינת מלכות. וזה נוהג בכלל ובפרט. %break ואולי זהו ענין מה שצריכים לבריאת התחתונים, שכתב בפתיחה לפנים מסבירות, שמצד העולמות יש ב' מצבים: מצב של ט' ראשונות, הנבחנים לכלים דהשפעה, ומלכות, שהוא בחינת כלי דקבלה, שממנה יונקים הקליפות. וברוחניות אין אחד מתערב בשני. %break ולכן נקרא האדם, שנוהג אצלו בחינת זמן, שעד י"ג שנים הוא נמצא תחת שליטת הקליפות. ומי"ג שנים והלאה הוא מתחיל להשיג בחינת הט' ראשונות. ואז, כיון שהוא כלול מבחינת מלכות דקבלה, הוא יכול לתקן אותה, %break שיהיה בחינת קבלה על מנת להשפיע, שאז יקוים "חשכה כאורה יאיר". זאת אומרת שמלכות נקרא בחינת קבלה וידיעה. ואז הוא מהפך את הכלים שלו. מה שאין כן אם לא היה כלול רק מט' ראשונות, אז לא היה יכול לתקן שום דבר. %break לכן צריכים למעשי התחתונים. וזה ענין, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים, היינו מי שמתפלל, שרוצה להיות צדיק, היינו שמבקש מה' יתברך, שיעזור לו להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט' ראשונות. %break %H תענוג מבטל את השכל %break התענוג מבטל את השכל ולא נותן לחשוב על מטרת החיים, בין שיש לו תענוג מרוחניות או מגשמיות. לכן כשהאדם רוצה לראות אם הוא הולך על דרך האמת, אל לחשוב על התענוג שבו הוא נמצא עכשיו. %break וכמו כן יסורים, גם כן מאבד לו לאדם את השכל, שהאדם אינו דואג, רק להפטר מן היסורים, שבו הוא נמצא עכשיו. %break %page 1994 רק אי סיפוק מהמצב שבו הוא נמצא, זה מביא לו לחשוב את מטרת חייו, והמוח מתחיל לחשוב על מה הוא חי בעולם הזה, ולמה הוא צריך להגיע. %break %H וברך פרי בטנךָ %break "וברך פרי בטנךָ". תניא רבי נתן אומר, מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך, אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנךָ". פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנךָ (ברכות נ"א ב'). %break הנה אשה נקרא הרצון לקבל. והרצון לקבל אינו מתברך, אלא מפרי בטנו של האיש. שאיש נקרא רצון להשפיע. דהיינו שבשיעור שעושה להשפיע, בשיעור הזה הוא יכול לקבל הנאה, שזה נקרא מקבל בעל מנת להשפיע. %break %H ואתם כתבו %break "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... כי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב". %break ואאמו"ר ז"ל אמר, שבכתב הדת נכתב להשמיד להרוג את כל היהודים. ולא נכתב מי יהיו ההורגים, ומי יהיו הנהרגים. על כן נוכל לפרש, האומות יהרגו את כל היהודים. %break ונוכל לפרש, להשמיד ולהרוג את כל, דהיינו כל האומות. ומי יהיו ההורגים אותם, היהודים, "ואתם כתבו", על תיבת היהודים, "כטוב בעיניכם". ויש להבין שהתורה ניתנה לכל אחד, לפרש כפי רצונו, שזהו נקרא בחירה. %break %H דרך הבעל שם טוב %break דרך הבעל שם טוב הוא בזה, שסידר חדר, היינו שנתן שיעור לאדמו"רות, וכל מי שגומר את החדר, מקבל תואר רבי. %break וענין רבי נקרא מלמד, היינו מי שמלמד לחבירו תורה, נקרא רב. ולפני הבעל שם טוב, היה המנהג לקרוא את השם רבי, רק מי שלומד עם תלמידיו תורת הנגלה. %break ודרך הבעל שם טוב הוא לקרוא בשם רבי, גם את מי שלומד עם תלמידיו תורת הנסתר. משום שהוא סידר ישיבה ללימוד תורת הנסתר. %break שמטרם הבעל שם טוב לא היה ישיבה מיוחדת ללימוד הנסתר, וכל הישיבות שהיו אז, היה רק ללימוד תורת הנגלה. וכל מי שנפשו חשק ללימוד הנסתר, היה קשה למצוא רבי המיוחד לכך. ומשום זה הרבה כוחות הלכו לאיבוד, משום שלא מצאו מקום מיוחד לזה. %break מה שאין כן לאחר שהבעל שם טוב קבע ישיבה מיוחדת לתורת הנסתר, אז כל התלמידי חכמים, שלבם חרד לדרוש ה' ונפשם חשקה לתורת הנסתר, אז כולם ידעו לאיזה מקום לפנות. ועל ידי זה נתרבו התלמידים בלימוד תורת הנסתר. %break %page 1995 ויש להבין את ההבדל בין תורת הנגלה לתורת הנסתר. ענין נגלה, מורה מה שמגולה לעין כל, וזה נאמר על חלק המעשה. %break שענין מעשי המצוות, וכמו כן דיבורי תורה ותפילה, נחשב גם כן לחלק המעשה, כמו שאמרו חז"ל, עקימת שפתים הוי מעשה, שהפירוש הוא, משום שזה מגולה. שחברו יכול לראות, אם הוא מתפלל או שהוא לומד. ובכדי לדעת את סדרי מעשי המצוות, %break היינו שיעורן וזמנם, זה נקרא תורה הנגלית, שהתורה מלמד אותנו, איך לעשות את מעשה המצוות. %break וענין נסתר, זהו נאמר רק על המחשבה והכוונה שבדבר. כי אין האדם יכול לדעת מה שחברו חושב בעת עשיית המצוה, אם כוונתו לשם שמים או להפך, שהוא רק מטעם צביעות וכדומה. %break וענין לימוד המחשבה והכוונה נקרא בחינת נסתר וסוד, כמו שכתוב "סוד ה' ליראיו". שפירושו הוא, מהו סוד ה' ליראיו, שה' יתברך נותן את המתנה של יראת שמים להאדם. %break וזה נקרא סוד ה', הוא ליראיו, היינו שיראו מלפניו, שזהו מתנה מאת ה'. ורק מי שמוצא חן בעיניו, הוא נותן לו את הסוד הזה כנ"ל, היינו שנותן לו המחשבה, שיהיה לשם שמים. וזה נקרא תורת הנסתר, שמלמד איך לזכות לבחינת מחשבה. %break %H מה אדיר שמך %break "מה אדיר שמך... על השמים", שכל אלו מחנות המלאכים מודים ומשבחים על הפעולה הזו, שנתגלתה בארץ, מה שלא נגלה להם (זהר, דף ט"ו אות ס"ב בהסולם). %break היינו, האדם צריך מקודם להגיע למדרגת מלאך, רוצה לומר, האדם צריך להגיע למדרגת מלאך, שיכול לומר שירות ותשבחות על זה שמתגלות השמות הקדושים לאנשים אחרים. ומטרם שהוא יכול לתת שבח על זה שנתגלה לאחרים, %break רק הוא מתרעם, מדוע שלא נתגלו השמות הקדושים, אלא הוא עדיין לא זכה למדרגת מלאך וכו'. %break "מלאך" נקרא בחינת חסד. ולאחר שזכו למדרגת מלאך, הוא יכול לבוא לזכות לבחינת "אדם" דלמטה, הנקרא בחינת "ארץ". בחינת "שמים" נקרא בחינת מלאכים, %break וזה "אשר תנה הודך על השמים", שמפרש שהמה המלאכים, שנותנים שבח בזה שנתגלה השמות הקדושים לאלו שבבחינת ארץ. ואחר כך האדם בעצמו זוכה לבחינת ארץ, הנקרא קבלה על מנת להשפיע. ושמים נקרא משפיע על מנת להשפיע, שזה בחינת מלאך. %break %H כופר נפשו %break כופר נפשו מחצית השקל. מדוע לא שקל שלם. מהו ענין מחצית, שקל, עשיר, עני. %break נזכרים ונעשים, שישראל באותו דור נתחייבו כליה. והגמרא אומרת, מפני שהשתחוו לצלם, או שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ומכאן אנו רואים, שאפילו אם נמצא בדיוטא תחתונה, עד כדי כך שנתחייבו כליה, %break ומכל מקום על ידי דברי צומות וזעקתם זכו לבחינת תשובה מאהבה, בבחינת "קיימו וקבלו", מכאן ולהבא ברצון. נמצא שתמיד אין לאדם להתייאש מן הרחמים. %page 1996 %break %H ענין שבת %break שבת נקרא ש-בת (זהר ויקהל), שענין בת הוא בחינת נקבה, שהוא בחינת מקבל. כי מתי שמתגלה את התענוג העליון ומקבלים אותו, נקרא זה בחינת נקבה, ונקרא בת. %break לכן אומר הזהר הקדוש, כי בזמן שהג' אבות מתייחדים בבת, אז הוא שבת. שהג' אבות מתפרשים בהסולם, שהוא סוד ג' קוים, שעל ידם מתגלה אור החכמה, לכן נקרא ש-בת. ונקרא גם כן בת עין, שגלוי חכמה נקרא בשם עין, כי בעין מתגלה הראיה. %break כי יש בחינת שמיעה ובחינת ראיה. ולשמוע צריכים להאמין, שמה שהשני אומר הוא אמת. מה שאין כן ראיה אינו צריך להאמין לאף אחד, %break היות שהוא בעצמו רואה. לכן כשמתגלה אור התענוגים בשבת, נקרא זה בשם ראיה ובשם בת עין, היינו מה שהעין רואה. ובחינת קבלה שבעין נקרא בחינת בת. %break %H חוק ומשפט (ב') %break "אם בחקותי תלכו ומשפטי תשמורו". ומקשים, מהו לשון הכפל. %break זה ידוע, שיש בחינת חוק ומשפט, הנקרא בחינת אמונה ובחינת תורה. "אם בחקתי תלכו", היינו שיקבלו עליכם את החוק, אז "משפטי תשמורו", מלשון "ואביו שמר את הדבר". שהכוונה הוא, אז יש לכם לקוות, שתזכו לקבל את בחינת התורה, הנקרא משפט. %break %H ה' מסיני בא %break "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו". פירוש, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל, מזה האיר לישראל. והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. %break "הופיע מהר פארן" ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו לישראל אהבה, והארה ותורה כראוי (זהר חקת דף נ"ה בהסולם). %break ויש לשאול, מדוע נתלה אהבה לישראל בזה שבני שעיר ובני פארן לא רוצים. משמע מזה, שכל אהבה, שיש לו לעם ישראל, הוא בזה, שאומות העולם לא רוצים להתחבר אליו. %break נמצא, שאין זה אהבה אמיתית לעם ישראל. היינו, שאם אומות העולם היו רוצים לקבל את התורה, היה אוהב אותם כמו עם ישראל. %break והפירוש הוא, בזה שבני שעיר ובני פארן לא רוצים, אז יש מקום לבחירה. ועל ידי זה שבחינת ישראל בוחר בה, אז אוהב את בחינת ישראל. מה שאין כן בזמן שהם רוצים, זהו סימן שאדם עדיין לא עוסק לשם שמים, אחרת לא היה מסכים לקבלת תורה והמצוות. %page 1997 %break %H אבי"ע על דרך עבודה %break יש ד' הבחנות בעניני עבודה. שהסדר הוא "מתוך שלא לשמה באים לשמה". וגם יש סדר של פנימיות וחיצוניות. הפנימיות וחיצוניות מתחלק גם כן לפנימיות וחיצוניות. זאת אומרת יש פנימיות וחיצוניות בחיצוניות, ויש פנימיות וחיצוניות בפנימיות. %break וגם צריכים לדעת שהחיצוניות נקרא לבוש, שבו מתלבש הפנימיות, בחיצוניות הזה. לבוש הא' - האדם צריך להיות מלובש בלבוש יהודי, שבכדי שהגוף ידע שיש הבחן גדול בין ישראל לעמים, ועל ידי זה יבין וירגיש, %break שגם בפנימיותו צריך להשגיח ולשמור תמיד שלא תדמה פנימיותו לפנימיות של אומות העולם. דהיינו, שלא יגדל בלוריות, ויהיה לו זקן עם פיאות, וכדומה. %break וזה נקרא חיצוניות שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת עשיה, היינו שיש לו שייכות לעולם המעשה, שהוא צריך לעשות את חיצוניות בבחינת המעשה ואינו זקוק כלל לבחינת מחשבה, שאין לו מה לחשוב, בכדי לעשות עשיות כאלו, אלא שצריך לילך בבגד יהודי. %break למשל שלא יהיה הכפתורים שמאל על ימין, אלא ימין ושמאל. וכמו כן להשאיר פיאות וכדומה, שזה נבחן הכל בבחינת מעשה, ולא מחשבה ודמיון. %break לבוש הב' נקרא פנימיות שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת יצירה על דרך העבודה, כי לבוש הזה נעשה על ידי ציור. כי זה שהאדם מצייר לעצמו בעת התורה והעבודה, באיזה ציורים שהציורים מביאים לו התפעלות של בכיות, או התפעלות של שמחה, נקרא בשם יצירה. %break וזה נבחן כבר לבחינת פנימיות, כי זה מוכרח לבוא על ידי דמיון וציור, שזהו כבר דברים הבאים מפנימיותו של אדם. אבל זה גם כן נבחן לחיצוניות, כי מה שמתגלה לחוץ, היינו שחברו יכול לראות, זה כבר נבחן לחיצוניות. ובחיצוניות יש אחיזה לחיצונים. %break היינו שעיקר יסוד היהדות הוא אמונה בה', הנבחן לבחינת יראת שמים, זאת אומרת שהסיבה לעבודה צריכה להיות יראת שמים. %break %H מקימי מעפר דל (א') %break "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון". צריך לשאול: א. מהו עפר, %break ב. ומהו דל, ג. מהו אשפות, ד. מהו אביון. %break עפר. היינו בסוד "נחש, כל מאכלו עפר", שטועם עפר בתורה ועבודה. והוא מטעם חסרון אמונה, שאז צריך להתחזק במדת הביטחון, ש"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים", שהוא סוד מוחא. %break דל. היינו שחסר לו בחינת אמונה. ענין אשפות, היינו ליבא, שמושקע בתאוות עולם הזה. %break אביון. אב-יון: אב נקרא רצון, מלשון "ולא אבה לשלחם". "יון" היינו טיט היון. כשרצונו של אדם נופל לשם, הוא מושקע כל פעם יותר למטה. היינו מי שאינו בעל רצון, אין לו כל כך רצון להשקיע את עצמו כל כך למטה, היינו שאין לו החריפות ברצון לקבל, %break משום שהוא רק בחינת בעל מעשה בלי מחשבה. מה שאין כן מי שהוא בעל מחשבה ורצון, אז הוא פועל בחריפות, איך להוציא לפועל את הרצון לקבל. %break ויחד עם כל זה, כשהאדם בדיוטא התחתונה בבחינת מוחא וליבא, אזי הוא צריך להאמין, שימי הרחמים והרצון מסייעים לאדם לזכות להצלחה יוצאת מהכלל, היינו לבחינת שאינו אצלו בדרך קודם ונמשך על דרך המדרגה, אלא בסוד דילוג המדרגות. %page 1998 %break %H מפה ולמעלה אינו נבחן לבחינת כלי %break ענין הכלי הוא בחינת עוביות, שהוא הרצון לקבל. ועל זה שורה כוח הדין, שאסור לקבל על כוונה זו. ועליה יש תיקון, הנקרא מסך. ויש כלל, שאין עוביות שורה אלא ממנה ולמטה, ולא למעלה הימנה. ויש לשאול, מדוע רק במלכות ניכר העוביות ולא למעלה הימנה. %break זה ידוע, שמטרם שמתעורר הרצון, אין לדבר משום מציאות, כי המציאות שאפשר לדבר היא רק במקום שמתחילה ההרגשה אצל התחתון. ועד אז נבחן שהעליון פועל, %break והתחתון אינו מרגיש את פעולתו של העליון, אלא בזמן שבא לידי הרגשת התחתון, אז הוא יודע שיש סיבה שסובב לו, שהוא ירגיש את הדבר. %break כדוגמת מי ששולח מתנה לחבירו, והמתנה עוברת דרך כמה סיבובים, עד שבא לידי מקבל המתנה. אבל המקבל אינו יודע מכל אלה הגלגולים, שעברו מטרם שהוא מקבל את המתנה. %break אבל בעת שהוא מקבל, אזי הוא מבין, שעד שהגיע הדבר לידו, היה המתנה מתגלגלת על ידי כמה שלוחים, היות שהוא קבל את המתנה מחוץ למדינה. %break וממילא אין הוא יכול לגרוע או להוסיף משהו על מצב העבר, אלא כל מה שיכולים לפעול, הוא רק מכאן ואילך, שזה נבחן ממנו ולמטה, היינו מעת קבלת המתנה ואילך, הוא יכול לעשות שנויים. וזה נבחן שממלכות דראש ולמעלה אין הדין פועל. %break %H מוצא שפתיך תשמור %break "מוצא שפתיך תשמור". "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". ענין שפתים הוא בחינת מלכות, שהוא ענין קבלת עול מלכות שמים. ודבר זה, שצריך שמירה יתירה, כי קבלת עול לא שייך זכירה, כי זכירה הוא על דבר שבשכל שייך לזכור, %break מה שאין כן על דבר שבמעשה שייך שמירה, שהאדם צריך לשמור את עצמו, שלא יכשל במעשה זה, או שצריך לשמור את עצמו לקיים את מעשה זה, אחרת יהיה לו מכשול. %break וזה פירוש "מוצא שפתיך", היינו דברים ששפתיים מוציאים, היינו שהשורש שלהם בא מבחינת אמונה, צריך שמירה. והכוונה על האמונה, היינו דברים שהאמונה מחייבת אותם, הם נקראים מוצא שפתיך. %break וענין זכירה שייך על בחינת תורה, שהוא בחינת אור. וזה, "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה". %break היינו עד כמה שהאדם נמצא בבחינת שמירה, היינו שיש לו אחיזה בשמירה, שנקרא בחינת אמונה, כך הוא מסוגל לזכור לבחינת אור תורה, הנקרא בחינת "זכור". ומי שאין לו אחיזה בבחינת שמירה, אין לו שום השגה בבחינת זכירה. %page 1999 %break %H דרוש וקבל שכר %break ענין "דרוש וקבל שכר". הענין, יש דברים שהאדם יכול להגיע אליהם ולהשיגם, לכן הוא צריך ללמוד איך להתנהג ולתת את ההכשרה הרצויה בכדי להשיגם. זאת אומרת דברים הבאים על ידי אתערותא דלתתא. %break ויש דברים שאין בידי אדם להשיגם, אלא בבחינת "דרוש וקבל שכר". שענין דרוש, היא בחינת כשהאדם בא לידי מצב, שאין בידו שום יכולת ומציאות, שיהיה לו האפשרות לקבלם, היות שהוא רואה בעצמו, שאין לו הכלים המוכשרים לזה. %break אם כן השכל מחייב, שאין לו מה לעשות אודות זה, כי זה אצלו בבחינת "על מנת שתעלה לרקיע". וזה נקרא, "לא היה ולא נברא" לגבי האדם הזה. %break ומכל מקום יש לו לדרוש, מלשון "ציון דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה". על זה אמרו, דרוש וקבל שכר, היינו שהדרישה בעצמה זה השכר. %break וזה שכתוב "דרוש וקבל שכר", שהכוונה שהאדם צריך לשער בעצמו לפני מי הוא עומד ומבקש, היינו שיהיה לו מקום להראות, שרק הדרישה הוא צריך ולא המילוי, אם כוונתו על המילוי, הלא התורה אין לה סוף, אם כן יש לו מקום לבקש הדברים, שישנם בבריאה. %break %H בן סורר ומורה %break "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר" (סנהדרין ע"א). %break יש לשאול, הלא ידוע שהתורה נקרא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, היינו שכל מעשה המצוות נוהגים על דרך הפנימיות, אז יש דברים שאין להם אחיזה בעולם הגשמי. והתורה נתנה זה על פירוש הפנימיות התורה, ושם נוהגים כל תרי"ג המצוות. %break והגם שבגשמיות אי אפשר לאדם לקיים כל התרי"ג, כמו יבום וכדומה, מכל מקום כיון שכל הדברים נוהגים בגשמיות עשיה אצל הכלל, כבר יש מקום לקיים אצל הפרט את כל התרי"ג מצוות. וזה פירוש "דרוש וקבל שכר". %break ועל דרך המוסר יש לומר, היות שידוע שהאדם צריך לקיים את התורה. ועבור זה הוא יקבל שכר, כמו שכתוב "והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי עשב בשדך וכו'". וכמו שאמרו חז"ל, "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". %break שהפירוש הוא, שעל ידי התורה ומצוות יתוקן האדם, שתהיה לו יכולת לקבל תענוג, והכוונה תהיה לשם שמים ולא לשם עצמו. נמצא, שהשכר הוא במה שהוא עושה רצון ה' ומקבל תענוג. %break ויש דברים שאין ביד האדם להשיגם, שהם גבוהים יותר מדי מהשגת האדם, היינו שלא היה מי שישיג אותם, ולא יהיה מי שישיג אותם. והתורה נתנה זה רק לבחינת דרוש וקבל שכר, שענין דרוש הוא בחינת "ציון דורש אין לה". %break %H כתבם על לוח לבך %break אמר רבא, אף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר, "ואתם כתבו לכם את השירה הזאת" (סנהדרין כ"א ע"ב). %page 2000 ובאמת יש לשאול, אם הניחו לו אבותיו ספר תורה, למה לו לכתוב עוד ספר תורה. ויש להבין זה על דרך המוסר, הנה הפסוק אומר, "כתבם על לוח לבך". ולמה צריכים לכתוב על הלב. ויש להבין מהו ענין כתיבה ולב. %break "כתיבה" הוא שחור על גבי לבן. וענין "שחרית" הוא ענין יגיעה, מה שהאדם מתייגע, כי יגיעה נקרא חושך, ולבן נקרא אור יום, כמו שכתוב בפסחים, "לאור יום". %break %H מקום ההשגה %break ענין ג"ר, שאין בהם השגה, וכל השגתנו הוא בו"ק. יש לפרש, שענין ג"ר היינו בחינת מוחא, ושם צריך להיות רק באמונה. וצריכים להאמין, כי כך היה רצונו יתברך. וו"ק נקרא בחינת ליבא, היינו ההתפעלות בליבא, %break שכאן ניכר בבחינת אהבה ויראה שלו. וזה צריך להיות בהשגה ברורה, היינו שההתפעלות צריכה להיות אצלו מגולה, ולא באמונה. %break אלא בשיעור שההתפעלות מורגשת בלב, בשיעור כזה נבחן השגתו. וכאן מצוה להרחיב את הרגשותיו. מה שאין כן בבחינת מוחא, תלויה גדלותו עד כמה שהוא יכול לעבוד, בבחינת למעלה מהדעת. %break נמצא, שהם שני דברים הפוכים. היינו, שאם בחינת מוחא שלו הוא למעלה מהדעת, והתפעלותו בהרגש הלב הוא במוח, זה נקרא גדלות. %break היינו, שמצד אחד הוא למעלה מהשגה, מכל מקום בלב הוא בתוך ההרגשה. בזה תלוי שיעור גדלות, היינו בשיעור ההפכיות בין מוחא לליבא, שאז הוא צריך להתגבר בבחינת למעלה מדעת. והליבא הוא דווקא בתוך הדעת, שהוא בתוך ההרגשה. %break ורק מי שהוא בחינת ישראל יכול ללכת בדרך זו. מה שאין כן נכרי אינו מסוגל לעבוד בשני הפכים, ולזה צריכים התחזקות גדולה, שתהיה יכולת ללכת בדרך זו קדימה. %break %H שמע בני מוסר אביך (ב') %break "פנחס בן אלעזר" וכו'. רבי אלעזר פתח ואמר, שמע בני מוסר אביך, דא קוב"ה. ואל תטוש תורת אמך, דא כנסת ישראל. כנסת ישראל היינו השכינה, שהיא כלל של נשמת ישראל, %break שהיא בחינת אמונה. ונקראת תורה, שצריכים לכלול בחינת תורה באמונה, ומוסר צריכים לכלול בתורה. %break ענין "אמונה" צריך להיות ברור כמו תורה, שהוא בחינת הבנה ושכל, היינו שהאדם צריך לקבוע בליבו אמונתו יתברך באותו שיעור, כאילו היה מבין הכל. %break ו"תורה" נקרא בחינת מוסר, שענין מוסר היא בחינת תוכחה, כמו שמפרש הזהר הקדוש, שיש בה כמה תוכחות וכמה עונשין, כמו שכתוב "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו". %break היות שההבדל בין תורה לאמונה הוא, כי תורה נקרא בחינת מתנה, כמו שאמרו חז"ל "וממתנה נחליאל", שדווקא בזמן שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז נקרא בחינת מתנה. %break מה שאין כן כשהוא מתייגע, שהתורה ומצוות הם אצלו לעול ולמשא, זה נקרא בחינת אמונה, שהוא בחינת עול. %break לכן הוא אומר, אפילו בזמן שהאדם מרגיש טעם מתיקות התורה, כמה אז הוא צריך להגביל את עצמו, שיהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שזהו המוסר והתוכחה, ומקבל עונש, אם עובר על ההגבלות כנ"ל. %page 2001 %break %H מצב האמיתי %break "ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית". ויהי כהיום הזה, יומא דיצר הרע שלטא בעלמא לנחתא לאסטא לבני נשא. %break אימתי, יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא על חובוי, או לאשתדלא באורייתא, ולמעבד פקודי אורייתא, וכדין בההוא זמנא נחתא בגין לאסטא לבני עלמא. %break לכאורה קשה להבין דרוש זה. איך אפשר לומר, שדווקא בזמן שהאדם הולך לעשות תשובה או שעוסק בתורה, בא היצר הרע לשלוט עליו, ולהסטות אותו מדרך הישר. וכי כשאין האדם עוסק בתורה ומצוות, אין שליטה ליצר הרע. %break ויש לומר, דאם אין האדם עוסק בתשובה, אין הוא מסוגל לראות את מצבו האמיתי. %break %H בחינת מתנה %break רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. ופרש רש"י, חיי עולם - תורה, חיי שעה הוא לרפואה, לשלום ולמזונות (שבת דף י' ע"א). %break יש לפרש, "חיי שעה" הוא בחינת מצוה, שמגני ומצלי בעידנא דעסיק בה, לכן נקרא חיי שעה. "חיי עולם" הוא תורה, משום דמגני ומצלי אפילו בעידנא דלא עסיק בה. %break יש להבין דענין מצוה, שהוא אמונה, הוא רק בחינת תיקון, שהוא אמצעי לפי שעה. מה שאין כן תורה הוא בחינת מתנה, שהוא המטרה, ולא האמצעים להשיג את המטרה, האמצעים הם רק לפי שעה. %break מצוה נקרא בחינת עבודה. השכר נקרא הפירות, שמשיגים על ידי עבודה. ופירות הוא בחינת תורה, שהוא המתנה, שמשיגים על ידי העבודה, שדרך התורה נקרא בחינת אמונה, %break שעל ידי משיגים את בחינת תורה. והתורה בעצמה היא המתנה, שמשיגים, שהיא בחינת השכר, שמשיגים אחר שגמר את העבודה. %break %H מעלת הקטן %break "המשביע בטוב עדיך". פירוש שה' יתברך נותן כל כך שפע לאדם, עד שהוא נעשה שבע עם מדת טובו של ה' יתברך. אזי נעשה האדם "עד" על מדתו של ה' יתברך על מה שנקרא טוב ומטיב, %break ש"עדיך" הוא מלשון עדות. נמצא שהטובות הם בעצמם העדות. ואם תשאל, למה אין כל הכלל מקבלים את הטובות הללו ורק ליחידי סגולה המה הראוים להיות המקבלי השפע. %break והענין הוא, שיש חילוק בין סוגי בני אדם, שהם בחינת מקבלים ברצון לקבל, ולסוגי בני אדם, שהם בעל מנת להשפיע. והבחן ביניהם הוא מקצה להקצה, כי זה ידוע, כי כל הכלי לקבלת הטוב הוא השבח והודיה. %break %page 2002 כי עד כמה שהוא מרחיב הכלי ברצון הזו, כך הוא מסוגל לטעום טעם בשפע. כי השפע בעצמה דומה לים הגדול. ויש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי, וכן הלאה, הכל נמדד לפי הכלי. %break ואם אנו אומרים שהשבח והודיה הוא הכלי, כי לפי ההרגשה כך הוא ההודיה, כי אם האדם מתגבר תכף כשמרגיש ישועות ה' יתברך ונותן שבח והודיה, %break אזי על ידי זה הוא מקיים וממשיך השפע ביתר שאת וביתר עז. שעל ידי ההודיה נתרשם בו הנותן השפע על כל האבריו, שעד כמה שהוא מרגיש מי הנותן, כך מתרחב אצלו הכלי לקבל השפע. %break נמצא שדבר זה שייך רק במשפיע ולא במקבל, משום שאצל המקבל נעשה הבורא יתברך למחויב. ואצל מחויב אינו נוהג שבח והודיה, כי כן הוא הטבע, כמו בן אצל אביו, אינו נוהג הודאה. %break מה שאין כן אדם מן השוק, שעושה טובה עם חברו, אזי הוא מהלל ומשבח אותו. ולפי מדת ההתרחקות, כן הוא מדת ההודאות. והטעם הוא כי לפי מדת הקירבה, %break כך הוא נעשה למחויב. ומי שרחוק מחברו, הוא מחויב אצלו יותר, מטעם חסד, ממילא הוא נעשה להפך, שהשני נעשה למחייב להלל ולשבח אותו. %break ומי שהוא מקבל אזי כל כמה שנותנים לו, נעשה אצלו ה' יתברך למחויב, כדוגמת מי שנותן בכל יום לבנו הקטן גרוש אחד. %break ואחר כך נתעורר באב מדת האהבה לבנו, ורוצה לעשות לו הטובה, אזי הוא נותן לו חמשה גרוש. ואזי בטח שהקטן, שרואה שהיום קיבל מהאב מתנה יותר גדולה, %break הוא מתפעל ורוצה לתת לאב הודאה על זה. אבל לאחר שאביו רוצה לתת לו הגרוש אחד כרגיל, אזי בנו נתמלא חימה על אביו, על הגירעון שקבל עכשיו. %break נמצא שהעודף שקיבל אתמול, לא די שהוסיף לבנו התקרבות, אלא לפי שעל ידי ריבוי הטוב נתרחק ממנו, מטעם שאביו אצלו הוא מחייב, אזי הקטן רוצה שכל יום צריך האב להוסיף. %break ואם לאו, כל המתנותיו לא עלו אצלו בשם. ואצל המקבל הוא כמו שאמרו חז"ל, "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים. %break מה שאין כן מי שהוא משפיע, אזי אצלו לא שייך לומר שה' יתברך נעשה אצלו למחויב, ממילא הוא יכול תמיד להלל ולשבח. ואם נותן לו לפעמים מתנה יותר גדולה, %break אזי הוא נותן שבח יותר גדול, מטעם שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום זכות, שה' יתברך ישפיע לו. וכל ההשפעות, שהוא מקבל, כוונתו רק שיצמח מזה שבח היותר גדול לה' יתברך. %break ומזה נבין מה שאמרו חז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים, אין הצדיקים גמורים יכולים לעמוד. %break וזה ידוע שאי אפשר להיות צדיק גמור, אם לא היה מקודם בעל תשובה. כי "עייר פרא אדם יולד". אלא בטח שעשה תשובה. ובזמן שעשה תשובה, וה' יתברך קיבל תשובתו, %break בטח שהיה מרגיש קטנותו, והיה לו אז ההרגשה היותר גדולה, איך להלל ולשבח לבורא יתברך, שראה אז, ש"מאשפות ירים אביון". %break אבל אחר כך, שהולך איזה ימים, הוא רואה שהוא כבר צדיק גמור. והאמת הוא כן, שהוא צדיק גמור. נמצא, שחסר אצלו הרגשת השיפלות שלו של עת התשובה, %break נמצא שהשבח והודיה אצלו נתקטן. נמצא שהוא עכשיו יותר קטן מבעלי תשובה. זאת אומרת מזמן הקודם. ואפשר שזה כוונה מה שכתוב, מאן דרב הוא זעיר אפילו רב באמת. %break וזה ענין "כי רם ה' ושפל יראה", היינו שיש חשק להתחבר עם דבר קטן. כי לעשות דבר קטן ושיהיה דומה לדבר גדול, זה דבר פלא. ואפילו בגשמיות, %break רואים שבדבר קטנים הדומים לגדולים יש להם ערך יותר גדול. לכן יש חשק עליון להתחבר לקטנים. לכן אפילו שהאדם נעשה לצדיק גדול, אין זאת אומרת שהאדם נעשה גדול, אלא ה' יתברך נעשה גדול אצל הצדיק. %break לכן בזמן שהאדם מתגאה, אז אומר לו ה' יתברך, אם לגדולים אני צריך, יש לי למעלה יותר גדולים. %page 2003 %break %H מולד הלבנה %break מולד הלבנה. נתקשה משה. לבנה נקרא מלכות, ונקראת "חידוש הלבנה", היות שענין מלכות שמים צריכים כל יום לקבל עול חדש. ואינו מספיק הקבלה של אתמול, משום שכל פעם, אומר האר"י הקדוש, %break צריכים להעלות הניצוצין שנפלו לבי"ע, ולהעלותם לקדושה. נמצא זה שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה. %break וזה ענין שכל יום חוזרת מלכות לנקודה, שנקודה נקראת בזהר הקדוש "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתה", היינו שאינה מאירה, שלבן נקרא שמאיר, שפירושו, שכל פעם צריכים לחדש אותה. %break אולם צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף. %break וזה נקרא "עיבור החודש", שפירושה של עיבור הוא, מלשון עברה וזעם. היינו, שהאדם צריך להתגבר בזמן שהמלכות שמים היא אצלו בבחינת נקודה, %break כלומר שאינה מאירה לו קבלת מלכות שמים שיהיה בשמחה, כמו שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", אלא שאצלו היא בעצבות. וזה ענין עיבור, היינו שזה כמו עיבור בגשמיות, שהתחיל להכנס להריון, שאחר כך שאם יתנו התנאים הדרושים, יצא מזה ולד. %break נמצא שבזמן שהאדם נכנס בעבודה, ורואה איך שהוא, מרוחק מה', וכואב לו, זה נקרא שזכה לבחינת קטנות, היינו הוא מרגיש את קטנותו. וזה נקרא חסרון כלי. ובשיעור זה יכול להשיג אחר כך את האור, הנקרא גדלות בערך הכלי. %break נקודה נקראת שכינתא בעפרא, וקימה נקרא קידוש החדש. כלומר מה שהיה בבחינת עפר, בחינה זו הכניס לקדושה. זה נקרא לאוקמא שכינתא מעפרא. %break %H לב נשבר (ב') %break "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". בזמן שהעבודה בנויה על יסוד של למעלה מהדעת, אזי הוא תמיד צריך לחסדי ה', שיחזיק אותו, כי דבר אחר אין לו. וזהו דווקא בזמן שהלב, שהוא הרצון לקבל הנקרא גוף, %break נשבר ונדכה, שאינו יכול לקבל שום תמיכה מבחינת גוף, בסוד "מאן דרחים להקדוש ברוך הוא, אתבר לו גופא בגין לשלטאה נשמתא". %break מה שאין כן שגם הלב מבין מה שהוא עושה, כבר אינו צריך לחסדי ה', וכבר יכול לומר "כוחי ועוצם ידי", היינו שחכמתו עמדה לו, כבר אינו צריך לעזרתו, אזי שייך לומר, שכבר הוא מבזה את עזרתו יתברך. %break %H קליפת ישמעאל %break "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך". "אבן" מלשון הבנה, היינו שרוצה להבין. וגם בזמן הזה יש לו שלימות, היינו שיקבל הכל באמונה. אזי, "והעלית עולות לה' אלקיך". %break %page 2004 "עולה", היינו שכולו לגבוה. היינו אף על פי שכבר שלם בבחינת ליבא, מכל מקום לבחינת מוחא הוא צריך, שהוא אבנים שלימות, כי בדעת אין שלימות, שיכול להיות שמחר יבין אחרת. מה שאין כן באמונה יש שלימות, ששם לא שייך השתנות, כשיש לו מדרגת אמונה. %break אבל אמונה, אם יש לו רצון להבין, זה נקרא קליפת ישמעאל. %break %H אדם כי יקריב מכם (ב') %break "אדם כי יקריב מכם קרבן". ענין אדם דווקא. מכם דווקא. אדם, אתם קרויים אדם (יבמות ס'). אדם אחד מאלף מצאתי. אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה (במדרש). %break משמע שגם בכלל ישראל לא כל אחד נקרא אדם, רק אחד מאלף. אדם, "סוף דבר הכל נשמע, כי זה כל האדם". %break יראת שמים. היינו שיש יראת הארציות, כמו שכתוב, "ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל". יראת הארצית נקרא "עם הארץ", היינו שירא אולי לא ישיג צרכי הגוף. %break ויראת שמים נקרא שירא אולי לא ישיג את הדברים שהם צרכי שמים, דהיינו קדושה, טהרה, תורה ומצוות, דביקות בה'. %break וענין יראה שייך דווקא בדבר שהאדם משתוקק לו. ובשיעור גדלות הרצון לקבל את הדבר, בשיעור זה נוהג מדת גדלות היראה. זאת אומרת, אם אין לו כל כך חשק לדבר, אין לו כל כך פחד, אולי לא ישיג. %break ובכדי להגיע לרצון זה, השייך לבחינת אדם, צריך להתחיל בקורבנות, היינו שיקריב קרבן לה', מן הבהמה. זה פירוש "אדם כי יקריב מכם". היינו מכם, ישראל, ירצה מי שהוא להתקרב לה' ושיהא נקרא בחינת אדם, אדם כי יקריב מכם, הסדר הוא, קרבן לה' מן הבהמה וכו'. %break היינו כל הצרכים השייך לבחינת בהמיות, צריך להקריב אותם קרבן לה', ועל ידי זה הוא יכנס לסוג של בחינת אדם, לסוג שיש לו שייכות ליראת שמים. %break %H סדר מסירת החכמה %break הלימוד למשתוקק אחריה, הנה הדרך היותר מוצלח הוא לחפש אחר חכם מקובל אמיתי ולציית לו, ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הא'. ואחר כך יזכה למסירתה בעל פה, שהוא בחינה ב'. %break ואחר כך להבנה שבכתב, כי אז וירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה ולהתפתחות. %page 2005 אמנם בהמציאות נמצא דרך ב', אשר מרוב השתוקקות וביקוש הגדול שבאדם, יפתחו עליו יראת השמים, וישיג בעצמו כל המקורות שהוא הבחינה הא'. %break ואחר זה מחוייב אמנם לטרוח ולהתייגע הרבה מאד, עד שמוצא רב חכם, שיוכל להכפף ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פה אל פה, שהוא בבחינה ב'. ואחר כך לבחינה ג'. %break ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילה באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן ארוך, ונשאר לו זמן מועט להתרחב בה. או יארע לפעמים, שהשכל יבוא אחר זמן לגמרי, כמו שכתוב "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים ממאה, אשר נקרא אצלנו "עיילי ולא נפקי". %break אמנם בדרך ראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, ואז מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם. %break וכל זה הוא במסירת החכמה, יש תנאים גדולים ועצומים הנובעים מסיבות הכרחיות. ועל כן, מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם, עד שימצא כדאים לדבר זה. %break %H מקימי מעפר דל (ב') %break "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך. %break לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש. %break צריך לתת אל לבו בימים שבין כסה לעשור. "כסה", היינו שיש לו כסה על ההשגחה, ועשור, מלשון "אסרו חג בעבותים". היינו שהאדם קשור ידיו ורגליו, ואין יכול למחות למחשבותיו שאינם מהוגנים, שיבנו את בנינם שמה. %break וזה שאמרו חז"ל, "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (יבמות ק"ה). ולמה דווקא בזמן הזה הוא קרוב. זהו מטעם, "רם ה' ושפל יראה", היינו בחינת מוחא. "מאשפות", %break היינו בחינת ליבא, שהוא מונח באשפה, היינו בתוך תאוות עולם הזה. ואז האדם בא לידי הכרה מלאה, ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו". ולכן דווקא אז אסור להתייאש, מלזכות לבנין בית המקדש. %break %H ענין שמחה %break ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, %break היינו להיות מאושר, ומכל מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, שה' יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב. %break ואם האמונה שלו היא באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות מאושר ולשמוח, ושיעור השמחה מעידה על מדת האמת, שיש באמונה שלו. %break ובזה יש לפרש מה שמספרים על רבי אלימלך, שהיה אומר, כשיבוא לעולם האמת ויאמרו לו, שיכנס לתוך הגיהנום, אזי הוא יגיד, אם זהו רצון ה' יתברך, אזי הוא יקפוץ. היינו כנ"ל שזה בחינת השגחה הטוב ומטיב, ונמצא שהוא תמיד בשמחה... %break %H ראשו של עשו הוא קדוש %break כשיעקב הולך לקבל הברכות מיצחק, מדוע לא אמר ליצחק, שהברכות מגיע לו מטעם שהוא קנה את הבכורה, כפי מה שפרש רש"י על זה שעשו אמר, "ותעקבני זה פעמיים", היינו שלקח את בכורתו במרמה, ויצחק השיב לו "גם ברוך יהיה". %page 2006 משמע שיצחק התחשב עם מכירת הבכורה, היינו לומר שבגלל זה מגיע ליעקב את הברכות. אם כן מדוע לא (אמר) יעקב ליצחק, שלו מגיע הברכות, בזה שהוא עכשיו הבכור. %break להבין את הנ"ל נפרש מקודם מה שכתוב בשם האר"י, שראשו של עשו הוא קדוש, רק גופו הוא טמא. והנה אאמו"ר ביאר, משום דכל מדרגה מתפשטת לראש וגוף. ראש, נקרא בזמן שאינו מקבל, וגוף, נקרא בזמן שהשפע בא לידי התלבשות בכלים. %break הנה הקו שמאל, הבחינת ראש שלו הוא תמיד קדוש, משום שראש נקרא בחינת התנגדות להתלבשות. רק בזמן שבא לידי קבלה, אזי אסור לקבל את הקו שמאל. היינו שמפה ולמעלה מותר להמשיך, אבל לא מפה ולמטה. %break ולכן כתוב, "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו", היינו שהיה מראה ליצחק את כל הדברים טובים הוא מקבל רק עד הפה, ולא למטה מפה. %break %H אש נקרא דינים %break אש נקרא דינים, הדומה לאש. אם משתמשים עמהם במקום התיקון, זה מביא קיום כל המציאות. מה שאין כן שלא במקום תיקון, הוא עושה חרבן להעולם (זהר ויקהל פ"ג אות רנ"ט). %break %H שלימות וחסרון (ב') %break בגשמיות אין שלימות ויש תמיד חסרון. ברוחניות יש שלימות ואין חסרון. %break האדם נברא עם בחינת החסרון, היינו מצד החומר שלו, הנקרא בריאה, הוא רק מה שיש בו בחינת הרצון לקבל, %break הנבחן לבחינת חסרון. וכיון שהאדם מרגיש בעצמו בחינת חסרון, שענינו הוא, שחסר לו חיות, כי הרצון להטיב גרם בתחתון בחינת חסרון. %break היינו שיחשוק תמיד לקבל תענוג וחיות. אבל בזמן שאינו מסוגל לקבל תענוג, רק מהתלבשות גשמיים, אין בהם שלימות. היינו שנוכל להגיד, שמהדבר הזה יהיה לו היכולת תמיד להמשיך חיות, אלא בזמן שהחסרון שלו נתמלא, תכף פג ממנו את הטעם והחיות שבדבר. %break כי לפי הכלל שההשתוקקות נותנת חלק טעם בתענוג, ובמקום שאין השתוקקות לדבר, אין הדבר נותנת את כל התענוג שבו. והדבר משפיע לו תענוג רק לפי חסרונו. ובמקום שאין לו החסרון, היינו שנבחן כמו שאין לו כלי להכניס בתוכה את התענוג הזה. %break לכן אם נתמלא האדם עם התענוג, נמצא שאין לו השתוקקות לזה. לכן כבר אינו מקבל חיות ותענוג מדבר זה. מה שאין כן אם לא נתמלא כל צורכו עם התענוג, נמצא שנשאר עדיין מקום חסרון. נבחן שיש לו עוד כלי לקבל תענוג. %break והחסרון שהאדם מרגיש בעצמו, שאין לו תענוג, פירושו שאין לו ממה לקבל תענוג, נבחן כמו אדם הנמצא באחד מאיי הים, שאין שם שום מזונות, והוא מוכרח לגווע ברעב ובצמא. %break בתענוגים רוחניים יש שלימות, היינו שלא מרגישים, שיש צורך לשלמות יותר גבוה, מטעם כי אי אפשר להיות ברוחניות שום חסרון. ולכן הרוחניות מאיר בצורה שאין מה להוסיף עליה. %page 2007 %H שלימות בחיים %break "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". מי שיש לו מנה רוצה מאתים. נשאלת השאלה: ואיך הוא ברוחניות, אם גם שם אין לו שלימות בחיים, אלא שחי תמיד בחסרון. %break הנה לרוחניות אין האדם מרגיש חסרון, שיגיד שהוא לא יכול לחיות בלי זה, מטעם שהחסרון של האדם, מה שמרגיש בעצמו, %break שהוא מוכרח לקבל תענוג, מתמלא מדברים גשמיים, שזהו מזונות, הנמצא בשפע לכל העולם. כי זה הוכן לנו ה' שעל ידם נוכל להתקיים בעולם. %break היינו לפי שהרצון להטיב מחייב אותנו לקבל תענוג, אז אנו ממלאים את החסרון לתענוג עם תענוגים גשמיים, שהוא כמו שנגיד עם מזונות, שלא כל כך ביוקר, היינו שלא צריכים לתת עבורם, בכדי לרכוש אותם, כל כך יגיעה. %break ורק בזמן שהאדם כבר נתמלא עם כל התענוגים הגשמיים, היינו שאין לו כבר שום חסרון שלא מילא, ולא נשאר בעצמו שום חסרון והשתוקקות לגשמיות, נמצא שאין לו אז חיות ותענוג כנ"ל, %break כי רק החסרון וההשתוקקות נותנים טעם בדבר. אז הוא מתחיל להרגיש, כי כדאי לראות, אפשר שיש חיות ותענוג ברוחניות. %break וכמו כן יש לפעמים גורם מן הצד, שלוקח ממנו את החסרון וההשתוקקות לגשמיות. נמצא, שגם אז אין לו ממה לקבל תענוג. לכן הוא מוכרח לגשת לרוחניות, אולי יוכל לינוק משם מעט תענוג. %break והגורם הזה בא לפעמים על ידי ירושת מידות האבות, שהם ביטלו את התענוגים האלו, או על ידי מוסר, או על ידי שטעמו את האור תורה, וראו שלא כדאי לפנות את החסרון והרצון לתענוגים האלו. %break והגם שכעת אין להם את טעם התורה, מכל מקום על ידי שקבלו רק הארה לשעתה, כבר מואס בתענוגים הגשמיים, ויש להם עכשיו צורך לרוחניות. %break %H מי שמתיירא אותי %break "ראשיכם שבטיכם", אף על פי שמיניתי לכם ראשים, זקנים ושוטרים, כולכם שווים לפני, שנאמר, "וכל איש ישראל" (מדרש תנחומא). ויש לשאול, איזה רבותא שלגבי הקדוש ברוך הוא כולם שווים, שאין שום מעלה לגבי הקדוש ברוך הוא. %break ויש לפרש על דרך שכר ועונש יש הפרש, וזה שאומר, "אף על פי שמיניתי לכם". ו"כולכם שווים", היינו על דרך השגחה פרטית. %break היינו שלגבי הקדוש ברוך הוא, היינו מה שהקדוש ברוך הוא עושה, אין הפרש לגבי הקדוש ברוך הוא, בין קטן לגדול, אלא שיכול להשפיע לכולם. %break עוד יש לומר על דרך הבחירה, היינו כל החילוק בין "ראשיכם שבטיכם" הוא רק לגבי האדם, היינו בשלא לשמה. אבל "לפני", %break היינו בלשמה, אין הבדל, כמו שכתוב במדרש רבה: "חייך, כי מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה כל החכמה וכל התורה נתונים בלבו". %break %H חוזר למקורו %break "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". כי ענין תשובה, היינו לחזור למקורו, להבטל אליו. %page 2008 כי בזה שהאדם חושב תמיד כך שיתרבה כבוד שמים, והוא בעצמו בטל לאלוקות, נמצא כי זה נקרא תשובה, שחוזר למקורו. %break מה שאין כן מי שהוא בעל גאה, היינו שלא רוצה לבטל אליו, נמצא שהוא לא רוצה להיות במדור אחד עם הקדוש ברוך הוא, כי הוא רוצה דווקא ברשות בפני עצמו. %break וזה נקרא שתי רשויות: רשות הקדוש ברוך הוא, ורשות עצמו. לכן "כל המתגאה, כאילו עובד עבודה זרה", מטעם ב' רשויות. %break היוצא, כי זה שהקדוש ברוך הוא אומר, אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד, הוא מטעם, שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם, שזה בלתי אפשרי, אם אין אתה רוצה להבטל אלי. %break %H סור מרע ועשה טוב (ג') %break עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע. אלא האדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. %break ובזמן שאומרים לו, כי מלוי תאוות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה, אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר וצריכים לסור מזה הדרך. %break כמו כן בזמן שהוא בא לעסוק ב"עשה טוב", למשל להלביש ציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת הלבישת ציצית, %break שנוכל להגיד על זה, שזהו טוב, אלא מחויב גם כן להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר טוב. %break אבל אחר כך, כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת, בין בבחינת טוב ובין בבחינת רע, אז נותנים לו משמים איזה טעם לטעום ב"ועשה טוב". אז, בשיעור זה שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, %break בשיעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב ב"ועשה טוב", והרגשה רעה ב"סור מרע". אז נמצא שיש לו בחינת שכר ועונש בעולם הזה. %break מה שאין כן באלו שעובדים בעל מנת לקבל פרס, אז על ידי אמונה בשכר ועונש, הוא מקיים את "סור מרע", אף על פי שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחינת תענוג. ומכל מקום הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעולם הבא. %break כמו כן בזמן שהוא מקיים "עשה טוב", הוא גם מוכן לעשות את המצוות עשה, אף על פי שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כוח בידו לקיים. %break מה שאין כן בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה, בשביל מי הוא עושה את "סור מרע ועשה טוב". בטח שהוא צריך לומר שזהו מצות המלך. %break אבל נשאלת השאלה, בשביל מה המלך צריך לזה, הלא הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים. %break אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמנו. אז האדם מתחיל לעיין, איזו תועלת יש לו לאדם מזה. לכן העבודה הראשונה באמונה למעלה מהדעת. %break ואחר כך באים לו עזרה משמים, שזהו נקרא הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו. %break %H ענין רצון להשפיע (ב') %break כולם שואלים: כשאומרים רצונו להטיב לנבראיו, וכשהנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן שנתמלא את רצונו, %page 2009 היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. אם כן הלא יש לנו כלל, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל חס ושלום, אם כן איך עולים ב' פירושים בקנה אחד. %break ויש להבין, אותו הקושיא יש לשאול על האדם בעצמו. איך האדם, שתכונתו הוא מקבל, שיהיה לו היכולת להפוך את הכלי קבלה על כלי השפעה. הלא אפילו כשהוא משפיע, מוכרחים לומר שיש לו הנאה מזה שהוא משפיע, אחרת לא היה משפיע. %break כי בלי תמורה אין אנו יכולים להבין שנעשה משהו. כי מי שיש לו קצת שכל, כבר אינו מסוגל לעשות איזה מעשה, אם לא יצמח לו תמורה. אלא שהתירוץ: "לולא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". שזהו מעשה ניסים למעלה מהדעת, שזה ניתן רק מתנה מה'. %break על אחת כמה וכמה לגבי הבורא אין אנו מסוגלים להבין שיש מציאות השפעה בלי קבלה, שזהו למעלה משכלנו, היות שהשורש שלנו הוא קבלה. %break %H ענין זמנים בעבודה %break הנה מבואר, שיש בחינת ראש וגוף בכל מדרגה ומדרגה, הנבחן לבחינת כוח ובחינת פועל. והראש נבחן לבחינת מאציל ואין סוף כלפי הגוף, מטעם שהראש נבחן לבחינת ממטה למעלה, היינו בהתנגדות להתלבשות. %break ונבחן לבחינת אור בלי כלי, שענין התלבשות בכלי היינו התגלות, כי אין אור מתגלה אלא בכלי, הנבחן בחינת רצון לקבל, היינו שהמקבל משיג אותו. %break ובמקום שעדיין לא בא כלל השגה, נבחן לבחינת אור בלי כלי. זה נקרא אין סוף ומאציל, היות שלא משיגים אותו. %break לכן בראש המדרגה, שהוא התעסקותו בהמסך, היינו בהתגברות על הרצון לקבל, שאזי כל ענינו לעכב את רצונו מלקבל, אף על פי שיש לו רצון וחשק גדול, %break שאז כל עבודתו הוא להתגבר על רצונו. והכוח המחייב להתגבר על רצונו הוא, היות שרוצה בהשתוות הצורה. %break ורק בזמן שיודע בעצמו, שכדאי לו לקבל, משום שזהו רצון העליון, ולא משום רצונו עצמו, אז הוא מקבל חלק מהאור, היינו שנשפע לו שפע והשגה על שיעור, שבטוח בעצמו, שכל כוונתו מטעם רצון העליון. %break לפי זה יוצא, שגם בסדר הכנה, מטרם שזכו להכנס בהיכל המלך, גם כן נוהג סדר הזה. היינו בזמן שבא לאדם לעשות איזה מצוה, והרצון לקבל לא רוצה בעשייה זו, והאדם עושה מה שביכולתו, %break ומתגבר על רצונו, נמצא בזה שעבד את עבודתו, בזה שהכריע לצד הקדושה, שעשה מעשה נגד רצונו. %break ועל ידי זה שעשה את התגברות יקבל עליו, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא", מיד שורה עליו רוח ממרום, לפי שיעור התגברות על רצונו, היינו לפי גילוי כוחותיו. %break והנה הרוח ממרום ששורה עליו, זה כבר מתגלה לאדם בבחינת תענוג ולא לבחינת עבודה, כי אחרי עבודה בא תמיד בחינת מנוחה ושמחה. נמצא שיש כאן לחלק שני מצבים: %break א. זמן עבודה, ב. זמן של נייחא דרוחא. %break ועל כן מוכרחין לומר, ש"עובד ה'" נקרא בזמן עבודה, ולא בזמן של נייחא דרוחא. והאדם משתוקק תמיד לבחינת נייחא דרוחא, ולא לבחינת עבודה. %break וזה נקרא ש"דעת בעל הבית הפוכה מדעת התורה". שדעת בעל הבית הוא, שהמצב הכי משובח הוא בזמן הנייחא דרוחא. ובזמן העבודה נחשב להם לבחינת קטנות, משום שיש להם הבירור של טוב ורע. זהו סימן שעדיין נמצא אצלם רע. %break מה שאין כן בזמן הנייחא דרוחא, זהו סימן שהם נמצאים במצב של עולם שכולו טוב. והאמת הוא, שהנייחא דרוחא הוא רק המשך של עשיית המצוה של בחירת טוב ורע, הנקרא עבודת הבירורים. %break %page 2010 מה שאין כן בזמן של הנייחא דרוחא, אין הוא נמצא במצב של עבודה, אלא במצב של מנוחה, הנקרא בחינת מצב של עמידה ולא מצב של הליכה. שזה דווקא בזמן, %break שהוא עובד בבחינת היחודים, דהיינו שמיחד הכל לה', הנקרא בחינת השתוות ובחינת השפעה. %break כך, מצב הזה נקרא בחינת עבודה, ומצב הב' נקרא בחינת מנוחה. אבל גם למצב הב' אנו צריכים, כי העבד אינו יכול לעבוד, אם לא יתנו לו מזונות. %break נמצא, שהמנוחה היא רק כדי שיהיה לו כוח לעבודה. כי הקדושה, שהוא מכניס לתוך פנימיותו, נותנת לו כוח, שיוכל להתגבר על כל הרצונות. %break אבל בטח בזמן שאינו עובד, זאת אומרת שאז אין זמן לרווחים, כדוגמת מי שיושב בבית מסחרו כל היום ומרוויח כסף, ובערב הוא חוזר הביתה ונהנה מסעודתו, %break אבל אף פעם לא יעלה על לבו, שאז זמן שמרוויח איזה דבר. אלא להפך, שאז הוא זמן של הוצאה ולא של הכנסה. %break %H בא %break "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי את אותותי אלה בקרבו". %break והקשו המפורשים על מה שכתוב "כי אני הכבדתי": כיון שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכבדת הלב, היינו שהקדוש ברוך הוא נטל ממנו כוח הבחירה, אם כן מה הוא אשם בזה. %break וכמו כן הקשו על לשון "בא אל פרעה": לך אל פרעה היה צריך לומר, כי לשון בא משמע, שנלך ביחד, היינו שהקדוש ברוך הוא ילך ביחד עם משה. %break ולהבין הנ"ל נקדים במה שכתוב, "תנו רבנן, לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות" (קידושין דף מ' ע"ב). %break ויש לשאול: א. איך יכול האדם לומר, שהוא חציו וכו', בו בזמן שהוא יודע בעצמו, שיש לו יותר עבירות ממצוות. %break ב. "עשה מצוה אחת", אמרו שהכריע את עצמו לכף זכות. והם אמרו "לעולם", משמע שאפילו לאחר שהכריע את עצמו לכף זכות, הוא צריך גם כן לראות את עצמו, %break כאילו הוא מחצה על מחצה. ואיך אפשר לומר דבר כזה, בזמן שכבר עשה מצוה אחת. %break ג. אם הוא יודע בעצמו, שיש לו רוב זכיות ומיעוט עונות, איך חייב לומר, שהוא מחצה על מחצה. %break והנה חז"ל אמרו, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (סוכה נ"ב ע"א). ויש לשאול, מדוע מגיע לו כל כך עונש גדול, אם הוא גדול, שנותנים לו יצר הרע יותר רע מה שנותנים לאיש קטן. %break והענין, שחז"ל באין להורות לנו את הדרך בעבודת ה', לתת עצות לאדם, איך לצאת מרשות היצר הרע. %break לכן הם הורו לנו, שאל יאמר האדם, היות שיש לו מיעוט זכיות והרבה עונות, אם כן אין כבר בידי להכריע, שאקבל עלי ללכת מכאן להבא בדרך הטוב, מאחר שהוא רואה, שנמצא תחת שליטת הרע, %break היות שיש לו הרבה חובות ומיעוט זכיות, ועושה חשבון לעצמו, שכל זה נמשך מטעם שנולד במידות רעות, ואין לו עצה להיחלץ משליטת הרע. %break כי ענין הבחירה, שניתן לאדם להכריע את הכף לזכות, שייך דווקא לגבי מי שכח הטוב והרע הם שווים, אזי יש יכולת להכריע לטוב. אבל למי שהרע יותר גדול מהטוב, אין כבר בידו להכריע. %page 2011 ועל זה אמרו חז"ל, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב", היינו על דרך, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מטעם שאם מי שנעשה גדול וישאר בהרע שמטרם שנעשה גדול, %break אז יש לו ריבוי טוב ומיעוט רע, ובאופן זה אי אפשר לעשות בחירה. כי כמו שאין שייך בחירה אם הרע יותר גדול מהטוב, כמו כן אין שייך בחירה, אם הטוב הוא יותר גדול מהרע. %break לכן מי שהוא גדול, היינו שבחינת הטוב שלו הוא גדול, מוכרחין מן השמים להגדיל את הרע שלו, בכדי שיהיה בדיוק באותה מידה של הטוב. ואז כששניהם שווים - שייך בחינת בחירה. %break נמצא לפי זה, שאם האדם רואה בעצמו, שהטוב שלו הוא בתכלית המיעוט, אזי הוא צריך לדעת, שגם הרע שלו הוא בתכלית המיעוט. %break ואף על פי שיודע בעצמו, שכבר עשה הרבה עבירות, מכל מקום הוא צריך לדעת, שמן השמים הקטינו אצלו את הרע לבחינת מיעוט, מטעם שהטוב נתקטן אצלו. והוא מטעם, %break כדי שיהיה לו בחינת בחירה. ומה שעשה הרבה מעשים רעים, על זה יש תיקונים, היינו על ידי גיהינום, או על ידי תשובה מיראה, או מאהבה. %break אבל לגבי עשיות, מכאן ולהבא יש תיקונים, שממעטים את הרע, שלא יהיה יותר גדול מהטוב, בכדי שיהיה לו כוח הבחירה. %break נמצא לפי זה, שלעולם האדם יכול לעסוק בענין הבחירה, כי מטרם שעשה מצוה אחת, אזי כוח שליטת הרע אינו יותר גדול משליטת הטוב, אף על פי שיש לו הרבה מעשים רעים. %break ולאחר שעשה מצוה אחת והכריע לכף זכות, אזי הוא נעשה, אזי מגדילים לו את הרע, היינו שנותנים כוח להרע שישלוט כאותה מדת הטוב. נמצא, שגם אז הוא בבחינת מחצה על מחצה. %break ובזה נבין את הפסוק "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כי מאחר שפרעה כבר הכריע את עצמו לכף זכות, שאמר "ה' הצדיק", אם כן כבר היה בחינת גדול, %break אם כן כבר לא היה אצלו מקום לבחירה, לכן היה צורך, שה' יכביד את לבו, היינו להגדיל את הרע שלו, משום שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה. %break נמצא לפי זה, שעל ידי הכבדת לב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שכאן ניתן לו מקום, שיוכל לעשות בחינת בחירה. %break %H קימו וקבלו %break בני שעיר ובני פארן לא קבלו את התורה. העצה של נעשה ונשמע, היינו שעל ידי העשיה יבוא לשמיעה, היינו שהגוף יסכים. וענין הכפיה היינו על ידי התענוג, שלא היה להם ברירה אחרת, %break והם היו יכולים להרגיש את התענוג על ידי קבלת העשיה. מה שאין כן האומות העולם, שלא היה להם הכשרה הזו של עשיה, לא היו יכולים להרגיש את טעם של תורה ומצוות. %break וענין מודעא רבה לאורייתא, היינו שהיה על ידי הכפיה ובליעה, שלא מרגישים את התענוג, יש להם ברירה לחזור. ו"קיימו וקבלו", היינו בבחינת בחירה, היינו מאהבה בלתי תלויה בדבר. %page 2012 %H ענין מסכנא %break ענין מסכנא. לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שנקרא כן מסיבת שכולם עובדים עבורה, והיא עצמה אין עובדת, שבה אסור המלאכה, וניזונית רק משל אחרים (ואולי זה הטעם ששבת אסור בעשיית מלאכה). %break יש לפרש לפי הנ"ל, שענין מזונות של כל דבר הוא הדעת, שכל דבר שמבינים בדעת שצריכים לעשות, עושים את הדבר ומשתמשים עם הדבר. ואם האדם רואה שמתרשל בשימוש, %break אזי הוא צריך להוסיף דעת ושכל לתוך הדבר, היינו להבין איך שהדבר הוא ענין נחוץ לו. אזי הדעת הזה מחייהו, היינו שמקבל כוח חדש לעסוק בענין, מטעם שהדעת מחייבת אותו. %break נמצא שהדעת מחייה את הענין הזה, לכן נקרא שמשתמשים עם דבר זה על ידי כוח שהדבר הזה בעצמו מחייב אותו. נמצא שבחינת זו נקרא בחינת עשירה, כי "אין עני אלא בדעת". %break מה שאין כן אם משתמשים באיזה דבר בלי דעת, שאין הדעת מחייבו להתעסק עמה, ומשום זה כל פעם כשצריכים להחיותה, היינו לתת לה המזונות, היינו הדעת ושכל, מדוע כדאי לו להשתמש עמה, ואסור לתת לה בחינת דעת. %break לכן נקרא זה "עניה ודלה". וכל המזונות שמקבלים מדברים אחרים, צריכים לתת לה, היינו שכל השכליות, שהוא מקבל מדברים אחרים, ששם מותר הדעת, צריכים להמשיך לה. %break היינו שצריך לומר, כל המזונות שמקבל מדברים אחרים, הכל הוא בזכותה, היינו על ידי שמשתמש ומשתעשע עמה, אפילו שאין לו בה שום דעת, נותנים לו דעת במקום אחר, וכעין מעשר בשביל שתתעשר. %break כי בזה שנותן למעשר, היינו עשייה בלי דעת, ואומר שמעשר זו הוא קודש, בזכות זה יש לו עשירות במקום אחר, היינו בחינת דעת, הנקרא עשירות, מקבל מדברים. %break לכן תשע בחינות הוא יהיה לו, היינו שבאלו הט' בחינות הוא מקבל בחינת דעת ועשירי יהיה קודש לה', היינו שהוא כולו לה', שאין לו בה שום השגה. לכן נקרא לה'. %break והבחינה שהבעל בית מקבל, הנקרא "יהיה לו", הוא מה שניתן לבעלים להשיג. %break וזה ענין "בחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ש"זאת" נקרא בחינת עשירות הנ"ל. %break ואם תקבלו את זה למעלה מהדעת, אם לא ישפע לכם כל העשירות שבעולם, וזה כנ"ל. %break %H אשרי שומרי משפט %break "אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת". הנה צדקה הוא על דרך "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". כי ענין אמונה נקרא צדקה למסכנא. ועבודה זו צריכה להיות בכל עת, שתמיד צריך לראות שהיסוד של העבודה יהיה מגולה לפניו בבחינת מסכנא. %break ויחד עם זה, צריך להיות שומר המשפט. כי ענין משפט הוא דווקא בשכל, כי משפט נקרא כל מה שמבינים. וענינו הוא, שצריכים להמשיך את שכל התורה וטעם המצוות, שעל ידי זה בונים את השכינה הקדושה. %break כי על ידי השכל התורה והמצוות שממשיכים, צריך להיות הכל על חשבון היסוד, שהוא למעלה מהדעת. ודווקא שלוקח את בחינתה למעלה מהדעת, אזי הוא זוכה לדעת דקדושה בתורה ומצוות. %break נמצא שהשכל מחייבו ללכת על יסוד למעלה מהדעת. וברגע שנכשל ביסוד, שרוצה לקבל גם ביסוד בחינת דעת, תכף מסתלק ממנו גם הדעת שהיה לו בתורה ומצוות. %break ועל ידי זה נקבע בלבו את האמונה בחינת יראה, היינו יראת חטא. כי ברגע שנתעורר בחינת דעת על היסוד, תכף הוא נופל ממצבו בתורה ומצוות. %break %page 2013 נמצא שעל ידי המכשולים האלו, כבר הוא יודע לשמור את עצמו מפני מחשבה זרה. %break ויש גם כן בחינת יראת שמים, שפירש אאמו"ר, שיש לפעמים אנשים, שעומדים במדרגה, שאין להם כבר ממה לפחד, ומכל מקום הם שומרים על בחינת אמונה, לא מטעם יראת העונש, %break כי כבר רואה, שאין כאן מקום לנפילה, ומקיים את האמונה מטעם יראת שמים, היינו שרואה, שכך הוא רצון העליון. %break נמצא, שעל ידי זה שעוסקים בשאר דברים בבחינת השכל ודעת, על ידי זה בונים את השכינה, הנקרא אמונה. היינו שרואים, איך שכדאי לשמור את בחינת אמונה, כי כל הרווחים ישנם, רק בזמן ששומרים את היסוד. %break וזה נקרא, שעובדים במקום אחר, ומרוויחים שם בחינת הדעת והשכל, ואת כל הכוחות נותנים לה בבחינת צדקה. היינו עם החיות והשכל, שקבל מהדברים שעסק בהם, עם אלו הכוחות הוא צריך לעבוד את מצות האמונה. %break וזה נקרא "לאוקמא שכינתא מעפרא", היינו שרואה את חשיבות של האמונה, שדווקא מתי שהולך על היסוד הזה, יש לו כל הרווחים, ממילא כבר בחינה זו חשובה עליו. %break %H שאילת כלים %break למה חרד יצחק לומר, מה עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק "ויעקבני זה פעמים". אמר לו אביו, מה עשה לך. אמר לו, את ברכתי לקח, %break אמר, בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה (מדרש תנחומא). %break משמע מכאן, דלכן ברך יצחק את עשו, מטעם בכורה. ואם כן יש להבין, מדוע הוצרך יעקב לרמאות את אביו, שהוא עשו. היה יכול להגיד לו, שמגיע לו את הברכות מטעם בכורה. %break והרמב"ן פירש על פסוק, "ויבז עשו את הבכורה", כי לכן היה אומר ליצחק, אני בנך בכורך, לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך. %break כמו כן יש להבין את הענין, "ויאהב יצחק את עשו, כי ציד בפיו", מהו הדיוק "בפיו". הנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע רצה יצחק לברך את עשו, משום שאי אפשר לתת שום דבר רוחני, %break למי שאין לו חסרון על הענין. אחרת הענין רוחני אינו מביא לאדם ברכה אלא חס ושלום קללה. %break שענין ברכה נקרא שמצבו ישתפר, ויתגדל, ויתרחב, שיוכל לילך למעלה מעלה ולהביאו אל השלמות הנרצה. מה שאין כן אם נותנים לאדם את הדבר רוחני ואינם לו כלים לקבל, היינו שאין לו צורך, אזי זה הענין מביא לו רק הפסדים, היינו ההפך מהברכה. %break והנה יעקב היה איש חלק, כמו שכתוב "ואנכי איש חלק", היינו בלי שום חסר. "והבאתי עלי קללה ולא ברכה... ותאמר לו אמו... אך שמע בקולי". %break מה שאין כן עשו היה איש שעיר. שענין שערות הוא מלשון סערה, היינו חסרונות, שעל חסרון שייך ענין סערה. %break לכן דווקא לעשו היו הכלים לקבל הברכות, מה שאין כן ליעקב. ורבקה נתנה לו עצה, היינו שלבש בגדי עשו החמודות. וכמו שפרש רש"י, שחמד אותן מן נמרוד, היינו שהבגדים האלו היה לנמרוד הרשע. %break ועשו לקח ממנו הכלים האלו, וגם עורות גדיי העזים הלבישה אותו על מקומות החלקים שבו. היינו שהתלבש בהרצונות של עשו. וממילא כבר היה לו מקום חסרון, בכדי לקבל את הברכות. %break ומזה נוכל גם כן לתרץ ולומר, שלכן כשבא עשו ואמר, "ויעקבני זה פעמיים", היינו שגם הבכורה לקח ממני, אזי נתיישבה דעתו, בזה שהוא ברך את הקטן. היינו שמקודם שנודע לו שהוא בכור, היה חושב שבעצם אין לו מקום חסרון, אם כן אין שייכות להברכות. %break %page 2014 אבל אחר שנודע לו על ידי עשו, שלקח ממנו הבכורה, אז (ראה) יצחק, שיעקב בעצמו היה משתדל להשיג כלים, שיהיה לו מקום לקבל הברכות, כי השתדל למצוא על ידי קנית הבכורה. %break לכן אמר יצחק, "גם ברוך יהיה". שעכשיו, שיעקב מסוגל להברכות. אבל מטרם התיקון דשאילת כלים של עשו, קנית הבכורה לבד עוד לא היה מספיק לקבל הברכות. %break לכן לא היה שום תועלת בזה שיגיד לו, שיש לו הבכורה מעשו. כי זה רק תחילת עשיית הכלים. %break אבל על ידי שאילת כלים דעשו, היה לו כבר כלים מתאימים. כי זה דומה לענין שאילת כלים דמצרים, כמו שכתוב, "ושאלה אשה מאת רעותה", %break שגם עם ישראל היו זקוקים לשאילת מקום חסרון, בכדי שיוכלו לקבל את המוחין דרכוש גדול, כמו כאן בשאילת הבגדים דעשו. %break וזה יכולים להבין בציור, את הענין דשאילת כלים. כי זה כלל, כי אי אפשר לתרץ שום תירוץ, אם אין לו הקושיה. וליעקב לא היה שום קושיות, לכן נבחן שלקח הקושיות מעשו בדרך השאילה, %break היינו כדי להמשיך את התירוצים, אבל תכף חזר ונתן לו את כל הקושיות בחזרה. ודי למבין. %break %H בחינת "בכל" %break "ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל, ויאמר אברהם אל עבדו...". %break קושית העולם: מהו הסמיכות הצווי ש"לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני", "כי אל ארצי ואל מולדתי", היינו שיקח אשה דווקא ממשפחתו. %break הנה במדרש רבה ג' דעות בפירושו של "בכל": רבי יודאן, בכל, היינו נקבה. ורבי נחמיה, שלא היה לו נקבה כל עיקר. רבי לוי, שהשליטו ביצרו. %break וענין נקבה, היינו חסרון, היות שנברא בחסרון כמו כל הנבראים, וה' נתן לו ברכה בחסרון הזה. וזה דעתו של רבי יודאן. %break ורבי נחמיה, שלא היה לו נקבה כל עיקר, היינו הברכה שלו היתה בזה, שלא היה לו מעולם שום חסרון, ואין ברכה יותר מזה, אם לוקחים מהאדם את חסרונותיו. %break ורבי לוי אמר, שהשליטו ביצרו, היינו שהיה לו חסרון, וחסרון נקרא יצר הרע, והיה לו כוח השליטה, שלא יקבל שום דבר לעצמו, רק לשם ה'. %break נמצא שיש כאן ג' בחינות. א', שאין לו שום חסרון, שניטל ממנו היצר הרע, שהוא בחינת משפיע על מנת להשפיע. השליט ביצרו, היינו שאין הוא מקבל כלל. ושהיתה לו נקבה, היינו, %break שיש לו חסרון והוא משתמש עם החסרון הזה, רק בבחינת ברכה, שהוא מקבל על מנת להשפיע, ואז נבחן לברכה. %break א. הוא שאין הוא מקבל, ב. משפיע על מנת להשפיע, ג. מקבל על מנת להשפיע. %break היינו שהג' דעות הם סדר העבודה להגיע לשלמות המטרה. וכל אחד חושב את העיקר. חד חושב שעיקר הוא ההתחלה, שהוא לא להיות מקבל, וזה היתה כל הברכה. מה שאין כן אחר כך הוא כבר נמשך. %break והשני חושב שעיקר צריכים להיות משפיע על מנת להשפיע. אם יש לו כאן ברכה, השאר נמשך מאליו. והג' חושב עיקר מטרת הסופית כי צריכים לזכות לברכה זו. %break והפסוק אומר "לא טוב היות אדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", היינו שאשתו תהיה עזר ללחום עם הכנגד, שהוא היצר הרע. ואברהם היה לו עזר על ידי שרה. %break לכן רצה גם בשביל יצחק בנו לקחת עזר עבורו, גם כן מאותו המשפחה שלו, כמו ששרה היתה בת אחיו, %page 2015 כמו רבקה היתה בת בן אחיו. שעל ידי זה שיהיה לו את העזר הזה מצד אשתו, שהוא יבוא לשלמות הסופית, כמו שאברהם בא לשלמות, היינו שזכה לבחינת "בכל", שזה שלימות. %break %H נעשה ונשמע (ב') %break בפסוק "והאיש משה ענו מאוד". ענין עניוות, שהפירוש הוא, שיפלות, דהיינו שהאדם מבטל את עצמו לשני, אינו דווקא התבטלות בחיצוניות, אלא גם בפנימיות. %break שענין חיצוניות נקרא מה שמגולה לחוץ, שהוא בחינת נגלה, שמתראה לעיני כל שהוא אינו מחשיב את עצמו לכלום, אלא שמחשיב את חברו, שהוא במדרגה יותר חשובה ממנו. וזה מראה את המעשים שהוא עושה לפני חברו. %break ויש גם כן בחינת פנימיות, הנקרא בחינת נסתר, שהוא המחשבה והדעת, שגם זה הוא צריך לבטל לפני חברו. וזה שכתוב, "נפשי כעפר לכל תהיה". ונשאלת השאלה, %break איך אפשר שאדם שהוא בר דעת ובעל מחשבה, שיהיה לו מציאות לומר, שהדעת שלו יהיה בטל לפני כל אחד ואחד, בו בעת שיודע ומרגיש בעצמו, שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה פי מאה מחברו. %break אלא שיש בחינת "חלק" ויש בחינת "כל". שענין הכלל הוא יותר גבוה מהפרט, והאדם צריך להתבטל לפני כל חלק וחלק, בזה שהוא חלק מהכל. היינו שהכלל ישראל, %break אף על פי שבאופן פרטי אין להם כל כך חשיבות, אבל מבחינת הכלל כולו, אז כל אחד ואחד בפני עצמו חשוב הוא מאד, מצד הכלל כולו. %break והאדם צריך לבטל צרכי עצמו בפני צרכי הכלל. והיות שהאדם צריך לבטל את דעתו ומחשבתו לפני ה', לכן הוא צריך להרגיל את עצמו בחיצוניות, הנקרא בחינת עשיה, %break הנקרא בחינת נעשה. ושכל אלו הביטולים ישפיעו עליו, שיוכל לבטל את דעתו ומחשבתו לה'. %break ולפי זה יוצא, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר עבודה לבטל את עצמו לה'. מה שאין כן מי שהוא טיפש, אין לו מה לבטל את דעתו, היות שאין לו דעת. נמצא לפי זה, %break שכל מעלת הדעת הוא רק שיהיה לו מה לבטל. ורק בשביל זה צריך האדם להשתוקק לדעת. ומי שאינו מוכן לזה, אזי יותר כדאי בשבילו, שלא יהיה לו דעת. %break וזה נקרא, "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שיש לו דעת יותר מכפי שהוא יכול לבטל אותו, כי ענין הביטול נקרא בחינת עשיה, ולא שמיעה. כי ענין שמיעה נקרא בחינת הבנה, %break וענין עשיה הוא רק בחינת כוח בלי דעת. וזה "נעשה ונשמע", היינו אם יש לו כוח של בחינת עשיה, אזי יוכל לקבל בחינת שמיעה, משום שהבסיס שלו הוא בחינת אמונה, ולא ידיעה. %break %H שפחה כי תירש גבירתה %break "שפחה כי תירש גבירתה". הנה הגשמיות נקרא שפחה, הצריכה לשמש לרוחניות, הנקרא גבירתא. יש אנשים העוסקים בגשמיות, כדי שיהיה להם כוח לעסוק בתורה ומצוות. ויש אנשים שעוסקים בתורה ומצוות, %break שבזכות זה יהיה להם גשמיות. נמצא שהגבירתא, שהיא התורה ומצוות, משמשת להם להביא גשמיות, הנקרא שפחה. %break %page 2016 %H שם שד"י %break ענין הבריאה הוא על דרך שמפרש בזהר: ב"ב' נברא העולם" ולא בשאר אותיות, היינו שברא את העולם בב', שכוונתו שהב' תשלוט בעולם, שכוחה תפעול בעולם. %break כמו כן ברכת יעקב היתה על דרך זה, שנתן כוח במנשה ואפרים, שמדתם תשלוט בעולם. שעל ידי ב' בחינות אלו יצאו הכלל ישראל מגלות הכלל. וכמו כן כל גלות הפרט יוצא באופן פרטי מגלות. %break וזה ענין "שמי בקרבו", היינו שם שד"י שהוא יסוד דמלכות. מה שאין כן בחינת ת' הוא בחינת מלכות דמלכות, יש בה בחינת הנו"ן, שאפילו צדיקים גמורים נענשים על ידה. %break ומשום זה לא ברא את העולם בשליטת הת' (עיין זהר חלק א' דף כ"ו בפירוש הסולם). וזה "שמי בקרבו", ששמו כשם רבו, שהוא שם שד"י, שפירושו "שאמר לעולמו די, שלא תתפשט יותר". %break %H פנימיות וחיצוניות %break עניוות נקרא שהוא בכל אופנים. היינו בין במעשה מבטל את עצמו לשני, ובין בשכל. היינו שגם דעתו הוא צריך לבטל בפני חברו. %break יש בחינת פנימיות ובחינת חיצוניות, הנקרא בחינת נגלה ובחינת נסתר, ובחינת מעשה ובחינת מחשבה. דבר הנגלה לעין כל שייך דווקא במעשה, מה שאין כן מחשבה אין מגולה. %break ולכן נקרא מחשבה פנימי, היינו שהוא בפנימיות האדם. מה שאין כן מעשה נקרא חיצוניות, שבתוכה יש מחשבה פנימית. לכן כשאדם צריך להתבטל כלפי חברו, אינו נקרא ביטול באמת, אלא בשני אופנים, היינו במחשבה ובמעשה. %break שלאו דווקא המעשה, אלא גם הדעת שלו צריך לבטל ולומר, שהדעת של חברו היא יותר חשוב מדעתו עצמו, אחרת, לזו (לא) נקרא ביטול. שמה שמבחינת מעשה מראה לחבירו בחינת התבטלות, %break זהו רק בחינת חנופה. היינו שמבחינת חיצוניות הוא מראה שחברו הוא יותר חשוב, אבל בתוך תוכה הוא יודע שחברו אינו מגיע לקרסוליו. %break %H בחירה %break "רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה... אלא, חמא ראובן, %break דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה... בגין, דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, %break אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא" (זהר וישב דף קפ"ה ע"א בסופו). %break ויש להבין למה בידא דשנאוי אין הקדוש ברוך הוא עושה לו נס. ויש לבאר, דבענין הצלה יש ב' אופנים: א. דשכיחא היזקא, ב. דאינה שכיחא היזקא. %break וענין החיות, שהם מזיקים הם מטעם תיאבון לאכילה, ולא מטעם להכעיס. ובודאי יש להבחין גם בין המזיקים, שעושים את הדבר מחמת טבעם, %page 2017 היינו שבטבע הוא, שחיות הם מזיקים לאדם. היינו שיש להם רצון כללי לכל מיני בעל חי, שהם יטרופו. %break מה שאין כן בהשונא, יש לו כל הכוח והמרץ רק בן אדם הזה, שרק אותו השונא רוצה להזיק. נמצא שכל הכעס שיש בו מתפשט על האדם הזה. לכן נקרא זה שכיחא היזקא. %break וכאן אין סומכים על הנס. מה שאין כן בנחשים ועקרבים, שאין להם שום ענין במיוחד לאדם זה, אין זה נקרא כל כך שכיחא היזקא, ויכול להיות לו נס. %break יש הפרש, אם המרץ שיש לאדם, על הרבה דברים, שאז נמצא על חלק מהדברים יש לו רק חלק מהמרץ, במקום שכל המרץ הוא לחלק א'. %break אופן ב': בעלי חיים שאינם בעלי בחירה, אלא לפי מה שהטבע מחייב אותם, כן הם נוהגים. נמצא שהם סמוכים על בעל הטבע, היינו שהם הולכים ומתנהגים לפי מה שהקדוש ברוך הוא הטביע בהם. %break וכיון שהם בידו של הקדוש ברוך הוא, אזי הקדוש ברוך הוא יכול לפעול בם כרצונו, היינו לתת להם עכשיו טבע שלא לטרוף. %break מה שאין כן, שאדם הוא בעל בחירה, היינו שהקדוש ברוך הוא נתן ביד האדם להרגיש, שיש בידו לעשות ולפעול, ולא תלוי בבעל הטבע. לכן אין שייך לומר, %break שהקדוש ברוך הוא יתן בלב השונא בחינת רחמנות, משום שהאדם הוא הפועל. %break נמצא, אם הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, נמצא בזה שלוקח מהשונא את הבחירה. מה שאין כן בבעלי חיים, שאין להם בחירה, אלא כפי שהטביע בהם הקדוש ברוך הוא, היינו שהקדוש ברוך הוא הוא הפועל, לכן הוא יכול עכשיו לשנות את הטבע שלהם. %break %H שליח למול %break וגם המצוה שהוא צריך להיות נימול, גם כן על ידי שליח, היינו האבא צריך למול לבנו. אם כן השאלה, מצוה מילה זו הוא בשביל אבא או בשביל עצמו. %break כדוגמת אברהם שהוא מל עצמו, אבל יצחק לא מל עצמו, אלא אברהם מל אותו. %break נמצא כאילו שגם אביו הוא שליח למול את בנו. אבל המצוה חל על אביו, מחיוב למול את בנו. אבל עצם תיקון המילה הוא על הבן. היינו אם הבן מל בעצמו במקום שאין לו אב, גם כן על המילה, משום שהיה יכול לעשות על ידי שליח, היינו על ידי בית דין. %break %H האלקות עשה את ההסתר %break יש לשאול בענין שכתוב, "מלא כל הארץ כבודו", כמו כן כתוב בזהר הקדוש, ש"לית אתר פנוי מנך", מה פירושו, הלא היה צמצום, ששם אין האור מאיר. אם כן כבר יש מקום פנוי, כמו שכתוב שעל ידי הצמצום נעשה מקום פנוי. %break אלא שיש לפרש, שכל הצמצומים, מה שאנו מדברים, הם רק כלפי התחתונים. מה שאין כן לגבי הבורא אין שום מקום פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו". ומה בא זה ללמדינו. %break שהאדם צריך לדעת, שבזמן הירידה, שהאדם חושב, ששם אין אלקות המחיה את העולם, הוא טועה. אלא שהוא צריך להאמין, %page 2018 שגם שם בתוך ההסתר, נמצא אלקות, כלומר שהאלקות עשה את ההסתר, בכדי שיהיה לו צורך לקבל גלוי. ואם האדם אינו מאמין בזה, הוא בורח מהמערכה. %break %H נחלה %break "ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן" (תהילים ע"ח). "ממכלאות" מלשון מאכל. "צאן" נקרא יציאות. פירוש, שלקח דוד להיות מלך, בזכות שהמאכל שלו היה מירידות הרבה, הנקרא יציאות. %break "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב", מאחר עליות, היינו מהמצבים שהיה לאחר עליות, היינו מירידות. "לרעות ביעקב", לרעות מלשון רעה. %break "עקב" נקרא סוף, שהוא בחינת מלכות, הנקראת אמונה, שפירושו ממה שהיה מאחר עליות, היינו מהירידות, מהמצבים היה רועה את האמונה שלו, %break שזה נקרא רעיא מהימנא. שהמזונות שפרנסו את האמונה, היו מעבודתו שהיה עובד בזמן הירידה. %break וזה שכתוב, "לרעות ביעקב", היינו לרעות, היינו שיתגדל האמונה שלו. כלומר שהירידות הרחיבו את "ביעקב" בה-אמונה. "עמו", שאז נקרא עמו של ה', ואז אז זכו לבחינת ירושה, הנקרא נחלה. %break %H בסיס לימוד הנגלה %break זה כבר דבר נתקבל על הלב אצל כל אחד שבדורנו, שלימוד נגלה הוא דבר מחוייב ולהיות בקי וחריף בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. %break ועל זה כדאי לתת כל ימי חייו ולמסור נפשו ומאודו, להרעיב את בני ביתו, עד השיעור שאמרו חז"ל, "שחורות כעורב", שאין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב, ואין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. %break וצריך להבין, מהו הרעש הזה. ואם תאמר להבין את הדינים ולא נכשל על זה כדאי ללמוד רק פסקי דינים. והשאר יספיק רק שילמד אחד בעיר, שיהיה רב. ולמה החיוב אצל כל אחד ואחד, עד שאמרו, %break "כי הוא חייך ואורך ימיך". זאת אומרת, ומי שאינו לומד את כל שישה סדרי משנה, אינו טועם "כי הוא חייך". הלא אנחנו רואים, שכל אחד ואחד אומר "כי הם חיינו ואורך ימינו". %break %H הצורך בגוים %break "אל תאמר בלבבך... בצדקתי... לרשת את הארץ, וברשעת הגוים, ה' מורישם... לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים... מורישם מפניך... אשר נשבע לאבותיך" (עקב שלישי). %page 2019 ויש לשאול, כי מה שה' נותן את הארץ, הוא בשביל רשעת הגויים ולא מטעם צדקת ישראל. זאת אומרת אם לא היה רשעת הגויים, אז ה' לא היה נותן את הארץ לישראל. והתשובה היא כמו שאמר זצ"ל בענין "ידוע תדע", היינו שהם נותנים את הצורך לירושת הארץ. %break %H צורך לתורה %break על שם העתיד. זבולון נותן פרנסה, היינו מבחינת עניות הוא מקבל פרנסה. ועל דרך זה הוא ילמוד תורה. נמצא שהתורה נותנת כוח למלכות, היינו להחיות את העני, והתורה יפרנס את העני. %break נמצא, כוח נקרא פרנסה. כלומר, היות שהוא רוצה במלחמות, לכן רוצה מהתורה, שיתן לו כוח לעבודה. והוא עובד בכדי שיהיה לו צורך לתורה. %break %H דגים מתים %break "דגים חיים" פירוש שיש לו דאגות על עבודה, אבל הוא חי. היינו, שיש לו כוח לעבוד, ולמצוא עצות איך למלא את דאגותיו. מה שאין כן דגים מתים, שדאגותיו מביא לו בחינת מיתה. %break היינו שכל כוחות עבודה שלו מתו, ואין לו שום רוח חיים, שיש לו משהו כוח לעבוד ולמצוא עצות, זה נקראים "דגים מתים". %break ובמצרים, שקליפת מצרים היתה על היהודים, אכלו דגים חיים, אבל בחינת מצרים נקרא דגים מתים, כמו שכתוב "והדגה אשר ביאור מתה", מה שאין כן דגים של יהודים חיים. %break אם הדאגות הם בכדי להגיע לעל מנת להשפיע, זה דאגת ישראל, שהוא דואג, מדוע הוא אינו בחינת ישראל. מה שאין כן הדאגות של המצרים, שצר נקרא שהוא מונח תחת שליטת צר, %break היינו מדת החסדים, זה "והדגה אשר ביאור מתה". היינו הדאגות האלו מביא בחינת מיתה, היינו מיתת הכוחות ואינו מסוגל לעשות שום דבר. %break %H סור מרע ועשה טוב (ד') %break יש לאדם שני מושגים: א', שהוא רואה שנמצא במצב השיפלות, ולדאוג ולהצטער על מה שהוא נמצא בשיפלות. או לדאוג מדוע הוא לא נמצא במצב עליה. %break הגם שלכאורה שהם דבר אחד. אבל הם ב' דברים, לפי הכלל של אאמו"ר זצ"ל, במקום שאדם מחשב, שם הוא נמצא. כשהוא חושב שנמצא בשיפלות, הוא דבוק בשיפלות. %break מה שאין כן כשהוא חושב איך לעלות, הוא דבוק כבר בבחינת עליה. וזה נקרא "עשה טוב". אבל מהרע סור, כי הדביקות ברע, אז הרע שולט על האדם, לכן, "עשה טוב". %break %H "גדל" %break "אין לך עשב... שמכה ואומר גדל". בעבודה, פירוש, האנשים דומים לעשבי השדה. ומלאך המכה, הוא היסורים שכל העולם סובלים. %page 2020 היינו שהנבראים רוצים מנוחה כמו השורש. והיסורים זהו כמו מקל, שאומר (לאדם) "לך לעבודה". ועל ידי זה יהיה התפתחות, שזה נקרא "גדל". %break %H חגור חרבך %break "שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך. פתח ואמר, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, ועל דא אמר, חסד ואמת יקדמו פניך, פני ה' חלקם" (זהר, ויחי דף רי"ב). %break פירוש שמה שכתוב כך, "ידך" הכוונה לחרב. וחרב שיש בה שתי פיות, שהם חסד ואמת, שהם חכמה וחסד, עיין בהסולם. הנה חז"ל אמרו, הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאילו אוחז חרב של שתי פיות, שנאמר "חרב פיפיות בידם". %break דענין שתי פיות, שהם חסד ואמת, הכוונה שיש יצר טוב ויצר הרע. תחילת עבודתו של אדם הוא עם יצר הטוב. ואחר כך על ידי היצר הרע. כמו שאמרו חז"ל, "ואהבת... בכל לבבך - בשני יצריך". %break דענין חסד, שהוא בחינת דלהשפיע, זהו עבודה של יצר הטוב. וכשהאדם זוכה למדת האמת, היינו שכבר מגולה אצלו מדת טובו של הקדוש ברוך הוא, שהוא אמת, היינו אמיתיות כוונתו, %break שהיא להטיב לנבראיו, אז אין לו שום דבר כנגד לעבודת ה'. כי אז גם אויביו ישלים אתו. וזה, "ברצות ה' דרכי אדם, גם אויביו ישלים אתו", שהכוונה על היצר הרע. %break וזהו "חסד ואמת יקדמו פניך", שענינו הוא, שלזכות לפנים של הקדוש ברוך הוא, צריך להיות ההקדם של חסד ואמת. וכשזכה לבחינת אמת, נבחן אז שזכה לבחינת פנים של הקדוש ברוך הוא. %break מה שאין כן מטרם שזכה למדת האמת, נבחן שאין לו רק בחינת אחוריים, שזהו בחינת הסתרה. שאז הוא רואה, שרק הוא נותן להקדוש ברוך הוא, שזהו בחינת חסד. %break דהיינו שעושה חסד להקדוש ברוך הוא, שכוונתו, שרק הוא המשפיע. מה שאין כן כשזכה לבחינת אמת, אז הוא רואה להיפוך, שהוא המקבל מהקדוש ברוך הוא, אלא שזהו על דרך התיקון, היינו שהוא מקבל בעל מנת להשפיע. %break וזהו פירוש, "הקורא קריאת שמע על מטתו", שענין מטה נקרא בחינת מטה, שהוא מטרם שהאדם הולך למצב של שכיבה, שהוא פישוט ידים ורגלים, מלשון "לא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש". %break שפירושו, שאין לו שום השגה, כי שורה אז במצב של הסתרת פנים, שהם בחינת אחוריים. %break %H עבד ובן %break "כל מה שקנה עבד, קנה רבו". כי יש בחינת עבד ויש בחינת בן. עבד נקרא בזמן שהאדם אומר, שאין לו שום רשות לעצמו. וזה נקרא "מה שקנה עבד, קנה רבו". %break שאין לו רשות לעצמו, אלא כל מגמתו הוא לעשות נחת רוח לרבו. ואז נקרא שהוא עובד רק בבחינת יצר טוב. ובן נקרא כשהוא זוכה כבר לעבוד ה' גם עם יצר הרע, היינו בזה שהוא זוכה לקבל כל טוב מהקדוש ברוך הוא, שאז הוא זוכה, %page 2021 שהקב"ה הוא נותן לו, כמו שהאב דואג רק למלאות את רצון בניו, כמו שכתוב "כרחם אב על בנים". נמצא, שבן נקרא בזמן שהאדם מקבל, אלא בעל מנת להשפיע. %break %H הידבק במדותיו %break בזכות ג' דברים גשמים יורדים. בזכות הארץ, ובזכות החסד, ובזכות היסורים (ירושלמי, תענית). ויש לשאול, מה פירוש בזכות הארץ. וכי הארץ בעלת בחירה, שיהא שייך לומר, שיש לה זכויות, במה שהיא הולכת בדרך ה'. %break ויש להבין זה על דרך המוסר, דענין "ארץ" הכוונה על בחינת מלכות, הנקראת ארץ, שהוא ענין אמונה. כידוע שיש בחינת שמים ובחינת ארץ, כמו שכתוב "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". %break "שמים" נקרא בחינת תורה, שנבחן לדבר מעלה וגבוהה, בדומה לשמים, שהוא למעלה. %break ותורה שייך להקדוש ברוך הוא, כי הוא צריך לתת את התורה במתנה לאדם. מה שאין כן אמונה נקרא בחינת ארץ, היות שזה שייך לאדם, אשר בארץ, כמו שאמרו חז"ל, %break "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שענין אמונה שייך לאדם, שהוא צריך לעשות את הבחירה, שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ההסתר. %break וחסד נקרא מלשון, "איזהו חסיד - האומר שלי שלך", שענינו הוא להשפיע, כמו שאמרו חז"ל, "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו'. אחרת אי אפשר לזכות לדביקות. %break %H אמיתיות ההשגחה %break ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואי אפשר לזכות להמטרה, מטרם שיתקן את עצמו עם בחינת השתוות, שנקרא בחינת חסד. ואחר כך יזכה להמטרה, הנקרא בחינת אמת, שאז ניכר אמיתיות השגחתו ית', שהיא בבחינת טוב ומטיב. %break אנו רואים, שהפסוק אומר, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותי". היינו שהאדם צריך לזכות לבחינת יראת שמים. ורק זה צריך האדם להשתדל לזכות, כמו שכתוב, %break "כי אם ליראה". וזה נקרא בחינת אמונה, שהאדם צריך להאמין בה', כמו שאמרו חז"ל, "עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". %break והאדם יכול לבדוק את עצמו, אם הוא מאמין בזה. כי יכול ליקח דוגמא ממורא בשר ודם. למשל, כשאדם מסתכל דרך החלון לביתו של חברו, אז בטח האדם לא יעשה שום מעשה, רק מה שיהיה יפה בעיני חברו, אבל בטח לא יעשה שום דבר, שלא יתאים. %break נמצא כשהאדם לבדו בחדר, ואם הוא מאמין ש"עין רואה", בטח שאי אפשר לאדם לעשות שום מעשה, שלא ימצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא, כדוגמת שלא יעשה שום דבר רע בזמן שחברו מסתכל עליו. %break לכן, אם האדם רואה שעושה מעשים, שאינו לפי רצון ה' יתברך, בטח הוא מוכרח לומר, שאינו מאמין ב"עין רואה", אחרת לא היה באפשרותו לעשות מעשים כאלו. %break וכמו כן, אם היה מציאות שחברו יסתכל לתוך מחשבתו, ויהיה לו מציאות מה שחברו חושב, בטח שלא היה חושב שום מחשבות רעות, משום שלא היה רוצה להתבזות בעיני חברו. %break %page 2022 ולפי זה, אם האדם מאמין שהקב"ה הוא יודע מחשבות, איך אפשר לאדם לחשוב מחשבות שאינם לפי רצון ה'. ועל כן הוא רואה, שאין לו אמונה אמיתית. לכן זה בדיקה אמיתית, לדעת אם יש לו האמונה. %break ובזמן שהאדם רואה, שאין אמונתו בסדר, נבחן אז שחסר לו יראת שמים, והוא זקוק שה' ישלח לו. %break %H אשה כשרה %break "איזה אשה כשרה, כל שעושה רצון בעלה". ידוע שהאדם נקרא בחינת אשה, היינו נקבה, שמקבלת השפעה מבעלה. שהקב"ה, הוא המשפיע כל התענוגים לנבראיו. ומתי נקרא האדם בבחינת אשה כשרה, כשעושה רצון בעלה. %break היינו שכל התענוגים שהוא מקבל, כל כוונתו בזה הוא לעשות רצון בעלה, ולא משום רצון עצמו. %break %H התקרבות מהירה %break אין האדם נכנס לעבודת השמאל שנקרא צרה, אלא בזמן שהוא נמצא בעליה, אז נכנס בשמאל, כלומר שעדיין לא נמצא בירידה. %break "אמר ר' אלעזר, לעולם יקדים אדם תפלה לצרה" (סנהדרין מ"ד ע"ב). היינו שאפילו שהוא נמצא בזמן עליה, הוא צריך לבקש שה' יקרב אותו בהתקרבות יותר גדולה אחרת, בכדי שיתקדם בעבודה. %break ואם הוא לא מרגיש חסרון, אי אפשר להתקדם. בגלל זה נותנים לו ירידה מלמעלה, כדי שיהיה לו חסרון. וירידה נקרא צרה. ואז הוא מתפלל. לכן יש עצה, מטרם שהגיע אליו הצרה, הוא כבר מתפלל. %break %H כופים אותו %break "יקריב אותו לרצונו". ופרש רש"י, מלמד שכופין אותו, עד שיאמר "רוצה אני". %break אאמו"ר זצ"ל אמר על הכתוב "ה' צלך", שכפי מעשי בני האדם, כן נעשה למעלה בשורש נשמתו. לכן יוצא, שאם האדם כופה עצמו מלמטה, הוא גורם גם כפיה למעלה, עד שה' אומר, רוצה אני, ומקבל את עבודתך. %break %H כללות העבודה %break כללות העבודה הוא: א. יראה. נקרא פקודא קדמאה, שהוא יראה בבחינת רב ושליט, שהם ב' בחינות: א' הוא שהוא משיג בחינת גדלותו יתברך. %break שאז, על ידי זה שהוא רואה את רוממות ה' יתברך, אז נקבע בלבו בחינת יראה, יען שהוא משיג את גדלות ה' יתברך. ואז, לפי שיעור הגדלות, כן נקבע שיעור היראה. ועל זה לא שייך שום עבודה, יען שזהו דבר טבעי, שהקטן מתבטל לפני גדול. %page 2023 ואזי שעל ידי הבחינת "רב", שנקבע שיעור היראה, על ידי זה בא ה"שליט", שאז יש לו יראה אמיתית, בחינת שליט לבד. %break זאת אומרת אפילו שאינו משיג שום דבר, אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. וברמה כזו היא היראה האמיתית, אלא שצריך את היראה בבחינת רב בכדי לידע את שיעור היראה. %break ב. אהבה. כמו כן בבחינת אהבה יש גם כן בב' אופנים, בבחינת סטרא דטובו, ובחינת סטרא דדינא קשיא. %break אהבה מסטרא דטובו הוא רק בכדי לקבוע את שיעור האהבה. זאת אומרת את מדת גדלו. ואחר כך, כשכבר יודע את שיעור של מדת האהבה, %break אז הוא צריך לקבל את שיעור הזה בבחינת אהבה בלתי תלויה בדבר, שהוא בבחינת "אפילו נוטל את נפשך". וזו היא בחינת אהבה גמורה. %break ואז נבחן, שהוא דבוק בתמידות, משום שאין לו שום דבר בעולם, שיוכל להפסיקו, מטעם שהוא לא צריך כלום, כי יותר מהבחינה "נוטל את נפשך", אין כבר בעולם. לכן מי שמוכן למסירות נפש בכל רגע, הוא בטוח שילך קדימה במעלות הקודש. %break %H העבודה היא השכר %break שכר הרבה מאד על פי פועלו. ויש לשאול, הלא גם בגשמיות האדם מקבל שכר לפי עבודה. אלא, העבודה היא השכר. %break %H יגיעה היא השכר %break לפום צערא אגרא. היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה היה השכר שלו. לפי שיעור היגיעה כך הוא השכר, מטעם שהיגיעה היא השכר, וה' נתן לו את הרצון להתייגע. %break %H אין קדוש כה' %break "אין קדוש כה'". שואל: אבל יותר גרוע מה' יש קדוש. "אין צור כאלוקינו". משמע שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. אלא, יש קדושים מלאכים ונשמות, וכולם מקבלים קדושה מה'. %break מה שאין כן "כי אין בלתך", אלא אתה תתן להם קדושה (זהר תזריע, דף י"ג, אות ל"ז). %break יש לשאול בעבודה מה מרמז לנו זה. אלא שהאדם צריך להאמין, איך כל התגברויות בעבודה והאם נתן יגיעה לזכות לקדוש, כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני". אז האדם צריך לדעת, שכל עבודת האדם אינו מועיל כלום, אלא הכל מה'. %break כלומר, כל הקדושה שהאדם מרגיש שיש לו, בא לו מה'. וזה פירוש, אין קדושה, היינו שום קדושה בעולם,שיהיה יכולת באדם להשיג מכוחות עצמו, אלא הכל בא מה'. זה שכתוב, "אין קדוש כה', ואין צור כאלוקינו". %break ידוע, שענין כלים נקראים בשם אלקים, ואורות נקראים בשמות הוי"ה. וזה שכתוב, "אין צור", זה שהאדם רואה, שיש לו כלים דהשפעה. שנברא אצלו דבר חדש, %page 2024 שזה נקרא צור. היינו במקום שהיה לו כלים דקבלה, נצטיירו אצלו כלים דהשפעה. שאל יעלה בדעתו של אדם, שהוא עזר משהו לה', ובזה השיג כלים דהשפעה. אלא, הכל בא מלמעלה. %break כידוע מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שלפני עבודה האדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", ואחר העבודה הוא צריך להאמין בהשגחה פרטית, דהיינו, שהכל עושה ה'. וזה שכתוב שם, %break ש"הקדוש ברוך הוא צר צורה בגו צורה". שיש לפרש, שבתוך צורת הכלים שהם קבלה, שם צר צורה של השפעה. %break %H אמונה היא מדת המלכות %break ספר אלומה: מי שאינו מאמין הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה, כי זה יודה, שיש אלוקה, אלא שטעה מי הוא. ונחשב כבהמה, שאין בו אלא אכילה ושתיה, וכדומה. %break אמונה היא מדת המלכות. ואמונתם של ישראל, שהם תוקעין סוד אמונתם בה', שהיא שכינת אלקות בתחתונים. ומתוך שכינה הם מאמינים באלקות. ולא הגיע אלינו אמונה בו, אלא באמצעות הספירה הזאת. %break %H ערבי נחל %break ערבי נחל הגדלות על הנחל וכו', אמר רבי זירא, מאי קראה "קח על מים רבים צפצפה שמו" (סוכה ל"ד, יחזקאל י"ז). פירוש, אף על פי שאין בהם טעם וריח, מכל מקום יהיה זה כמו שיש כאן מים רבים. %break שענין מים מכונה שפע עליון, וכמו שמרגיש בה טעם ערבות נעימות, ושיהיה לו מזה חדווה וששון וגיל, מזה שיש לו שייכות לעם מדושני עונג, היות שעם עשיותיו הוא משמש את המלך. %break %H ימות המשיח %break "תנו רבנן, אין מקבלים גרים לימות המשיח" (יבמות כ"ד ע"ב). ענין משיח, היינו זמן הגדלות של בהירות המוח, שעל ידי זה אין הוא יכול לבוא לזכות לנצחיותו של משיח, אלא דווקא שמגייר את עצמו בזמן העניות. ואז, כשבא הגדלות, הוא זוכה לנצחיות. %break %H תנאי לישא אשה %break "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה" (יבמות ל"ז ע"ב). היינו שלא יקבל את ההתעוררות, אם דעתו אחרי זה לחזור להבלי הזמן, אלא ישיח דעתו מזה, מטעם שלא רוצה לפגום בהשפע. %break %page 2025 %H גר שנתגייר %break "רבי יוסי אומר, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, שאין מענישין על העבר, אלא מפני מה מעונין, לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות כישראל" (יבמות מ"ח). %break היינו לאחר שנתגייר, יש לו עליות וירידות, שזה יסורים רוחניים, וזהו שאינו בקי לדקדק על המצוות של מוחא וליבא, שרק אז נקבע בו לנצחיותו, שכבר לא יוצא מהיכל המלך. %break %H רצון להתייבם %break אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל, עמא דחלץ ליה מאריה מיניה, דכתיב "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה', ולא ימצאו חלץ מהם" (הושע ה'). אמר ליה, שוטה, מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב, ואילו יבמה דחלצו לה אחים מידי מששא אית בה. %break היינו שאם היבם חולץ להיבמה, שאין היבמה רוצה להתייבם, אין שום ממש. אלא אם היבם לא רוצה, אזי חלץ היבמה להיבם. ואילו הקדוש ברוך הוא חלץ מהם, היינו שקבל חליצה מהם, שהישראל לא רוצה להתייבם, אזי הקדוש ברוך הוא מכריח להם. %break %H ב' מיני ברורים %break ב' מיני ברורים - מר ומתוק, ואמת ושקר, נוהגים במין האדם. אדם הראשון קודם החטא היה בבירור דמר ומתוק. %break "לעבדה ולשמרה" בברור דמר ומתוק. גם אצלנו יש מצוות דוגמתם. תענוג שבת ויום טוב ופרישה משקצים ורמשים, שנפשו של אדם רוצה בהם. %break הנחש פתח ב"אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", היינו שנכנס עמה בדברים, היות שהאשה לא נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא. %break "ותאמר האשה אל הנחש, מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן, אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון". שאלת הנחש, מאין תדע שנאסר העץ הדעת, אולי נאסרה לכם כל פירות הגן. תשובת האשה, "לא תגעו פן תמותון". %break א. מאין ידעה על הנגיעה. ב. מהו הספק "פן תמותון". %break יש לפרש, שתשובת "פן תמותון" קאי על הנגיעה, כי אין חכם כבעל נסיון. תשובת הנחש, "לא מות תמותון, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". %break טענת הנחש, שזהו טפשות לחשוב שאלקים ברא מזיק בעולם, אלא שכל צד הרע הוא רק מצד התחתון, כי רק חסר כאן תיקון דלהשפיע. %break "וביום אכלכם ממנו", היינו בכוונה דלהשפיע, "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", היינו כמו כלפי הקב"ה הוא ודאי מתוק בהשוואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב ורע בהשוואה גמורה, אם יהיה בהכוונה דלהשפיע. %break ומה שה' יתברך לא הודיעכם זאת, כי יודע אלקים, היינו שהקדוש ברוך הוא יודע, שאם תשימו לב והאכילה יהיה בהקדושה, ונפקחו עיניכם מעצמכם, להבין את גודל הענין. "ותראה האשה כי טוב העץ" וכו'. %break %page 2026 %H צורך להכרה בגדלות ה' %break צורך להכרה בגדלות ה' זהו דווקא בלשמה. שלא לשמה, היינו בהמתנות. ואין צורך בהכרה. %break %H נוטל חלקו וחלק חברו %break שאל אחר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, מה דכתיב, "גם את זה לעומת זה עשה אלקים". אמר לו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. %break אמר לו, רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא, ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. %break אמר רב משרשיא, מאי קראה גבי צדיקים כתיב "לכן בארצם ירשו משנה" (ישעיה ס"א), גבי רשעים כתיב, "ומשנה שברון שברם" (חגיגה ט"ו ע"א). %break והמהרש"א מפרש, מדוע יש לו לכל אחד ב' חלקים, משום שברא גן עדן עבור צדיק, וברא גיהנום עבור רשעים, כל אחד כדחזי ליה. %break ולפי זה יש להקשות, אם כן אין בחירה, משום שברא אלו צדיקים ואלו רשעים, אם כן הם מוכרחים להישאר כך באותו מדרגה שהם נבראו. ולזה מתרץ המהרש"א, %break דכיון דניתן לאדם בחירה להיות צדיק או רשע, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר ועונש כל בריה, לכן ברא לכולן גן עדן שמא יזכה כולן. %break וכן ברא לכולם גיהנום, דשמא לא יזכו כולם. ודקאמר, "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו", אדרשא דרב משרשיא דלקמן סמיך. %break %H עץ ואבן %break "ובכתה את אביה ואמה ירח ימים". ר' אליעזר - אביה ואמא ממש, ור' עקיבא - זה עבודה זרה, שנאמר, "אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו" (יבמות מ"ח ע"ב). %break "עץ" נקרא העצות. מי שאומר שהעצות שלו עוזרו לו, שיהיה לו היכולת לילך בדרכי, זהו נבחן שאומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה". "אבן" מלשון הבנה. בזה שהוא מבין את דברי ה', יש לו כוח ללכת בעבודה, אחרת לא יהיה לו שום כוח. %break %H טבעו של אדם %break יש להבין, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האברים הם לו נגד, אבל יש ענין של כפיה. %page 2027 היינו שטבע שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים. %break ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים, שמדברים בענין להשפיע. והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה, שהוא מתייגע את עצמו וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו. %break %H צורך לכלי בלי אור %break אמונה שלימה, היינו אמונה שמביאה לשלמות, על דרך שאמר הרמב"ם, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות. %break ופירש בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שכוונתו, עד שהקדוש ברוך הוא יאיר עיניו וזוכה להתקרבות לה', וזה נקרא שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו. ונמצא גם כן שכוונתו, ששלמות נקרא, שה' קירב אותו והכניס אותו בהיכלו כולו אומר קדוש. %break עשר ספירות נעשו בנקודים, אבל גמר פעילותם היה באצילות. כי בעקודים לא היה רק כלי אחת, היינו ספירת המלכות, שבה היה חושך, כי על בחינתה היה צמצום, ונשארה בחושך. %break נמצא לפי הכלל, שרק מלכות היא המקבלת, אז יוצא שהמלכות משגת את הט"ר, שיצא על ידי הזווג דהכאה, שעשתה המלכות. וזה נבחן לכלי אחד ולנקודה אחת, מטעם שרק בחינתה עצמה נשארה בחושך לאחר הצמצום. %break ובנקודים, שמלכות עלתה לבינה, שהכוונה, שמלכות משמשת רק בכלי דהשפעה שבכל ספירה וספירה, נמצא שמלכות משגת את הגו"ע שבט"ר. %break ואח"פ שבכל ספירה וספירה יצא לבר מהמדרגה. נמצא, שנעשה חושך בכל ספירה, מטעם שהכלי דקבלה לא נמשכת שום אור. %break ואחר כך בעת הגדלות, שכן המשיכו שפע לכלים דקבלה, אז נשברו הכלים, מטעם שהיו כלים קטנים. היינו שהמסך לא היה מסוגל לעכב את עצמו מלקבל על מנת לקבל. %break ובאצילות, אפילו כשבאה אחר כך הגדלות, נשארה אח"פ אמיתיים דכל ספירה ריקם מהשפע, מטעם שלא היה מאיר רק ו"ק דחכמה. וזה נבחן שעל המלכות בעצמה לא נעשה זווג, %break אלא על המלכות הממותקת בבינה. נמצא שבכל ספירה נשארה בחינה ריקה, שזה נבחן לבחינת כלי, היינו שהוא בלי אור. והטעם שצריכים לבחינת כלי בלי אור, כי רק אז ניכר שעדיין יש חסרון, שצריכים לתקן, אחרת היה חושבים שכבר הגיעו לשלמות. %break %H ויקהל משה %break "ויקהל משה", ופרש רש"י, אלא הן נאספו על פי דיבורו. מה בא זה ללמדינו, אחרת הייתי אומר, שהיה אוסף אותם בידים. המפורשים אומרים, שהמשכן בא לכפר על העגל. וענין העגל היה שאמרו, "אלה אלקיך ישראל", היינו בחינת ראיה. %break וזה נקרא בחינת "ידים". לכן כשהקהיל אותם לא היה בידים, שהוא בחינת קבלה, אלא בדיבור. %page 2028 שענין דיבור נקרא "בדבר ה' שמים נעשו". וכמו שכתוב, "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם". שענין מתנה זה דבר טוב, מה שאין כן צדקה. %break %H תרבה נחלתו %break "לאלה תחלק הארץ... לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יתן נחלתו" (פנחס, שלישי). %break לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט. פירוש, רב נקרא ימין, שלימות, גדלות, בענין גדלות ה' ושלימות האדם. בזה שיש לו קצת אחיזה בעבודת ה', תרבה נחלתו. שם צריכים להרבות נחלתו, היינו להרבות יותר זמן משעות עבודה שלו. %break "ולמעט", היינו בחינת חסרון, שהאדם רואה את שיפלותו, היינו שאין כלים לא תורה ולא עבודה, הנקרא בחינת שמאל, היינו מקום חסרון שצריכים תיקונים. "תמעיט", להקציב מעט זמן עבודת שלו. %break %H במה מסייעין %break מסייעין אותו. במה מסייעין, אומר, בנשמתו קדישא. נמצא, איך מולידים נשמות, דווקא על ידי חסרונות, שמקבלים סיוע מלמעלה. %break %H עבודת הקווים %break "אמרו, הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, %break ובעו בעיתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרו, היכי נעביד נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמיא אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי בי לאיניש בקריבתה" (יומא ס"ט ע"ב). %break "יצרא דעבירה", היינו היצר דקבלת התענוג, שנקרא בחינת חכמה. "נקטליה כליא עלמא", היינו שיתבטל תכלית הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו, שהוא קבלת התענוג. %break "נבעי רחמי אפלגא", שיתפשט למטה רק חצי מדרגת חכמה. היינו, למה לנו לעשות את הקו האמצעי, לבטל את הקו שמאל, ויש חשש שמא לא ימשיכו את הקו האמצעי. %break לכן יותר כדאי שלא יתפשט למטה רק חצי קו שמאל, היינו רק הארת חכמה, כמו שיהיה אחר כך, על ידי הכרעת דקו אמצעי. "פלגא ברקיע לא יהבי". מלמעלה בא תמיד שלימות, כי רוחניות כשמתגלה למטה היא תמיד בשלמות. %break "כחלינהו לעיניה ושבקהו". היינו דווקא על ידי קו האמצעי. שענין החכמה, שנקרא עינים, ופרש רש"י, סימו את עיניו על ידי כחול, בסוד "גבול שמת לים", שהכוונה, %break שאינו רואה למטה, שהוא התפשטות מלמעלה למטה, ורק במקומו הוא מרגיש. "ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה", היינו בזמן הדביקות יש לו. %break %page 2029 %H יהיב חכמתא לחכימין %break יהיב חכמתא לחכימין. אין חוטא אלא אם כן נכנס ברוח שטות. לכן מי שרוצה שה' יעזור לו, שיבוא לשמה, אז נותנים לו המתנה. אבל האדם בעצמו קשה להגיע לשמה בלי עזרה מה'. %break %H טענת קרח %break אדם צריך לכלול השמאל בימין, אז הקדוש ברוך הוא שורה בתוכו (זהר קרח דף י"א אות ל'). פירוש, שלא להישאר בבחינת השמאל ולחכות עד שיתקבל תפלתו, אלא תכף לעבור ימין, למעלה מהדעת. טענת קרח היה בתוך הדעת. %break %H ראה חיים %break ראה חיים עם האשה אשר אהבת, כי היא חלקך בחיים. שצריך האדם לכלול חיים מעץ חיים, שהוא ז"א, במקום זה, שהוא מלכות, הנקראת אשה. וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה, %break דהיינו ז"א במלכות, משום "כי היא חלקך בחיים", כי הארת חכמה אינה שורה אלא במלכות (זהר קרח דף י"א אות כ"ח). "כל אשר בידך לעשות עשה". פירוש, האדם צריך לכלול השמאל בימין, "תמצא ידך", זהו שמאל, "לעשות בכוחך", זהו ימין. %break "מוריד שאול ויעל". אאמו"ר זצ"ל אמר, בזמן שהאדם מרגיש שהוא נמצא בשאול, זה גורם לו "ויעל", שפירוש, שהאדם בא לידי מצב ואומר, שיותר גרוע מזה אי אפשר להיות, אז האדם נותן תפלה מעומק הלב. "ויעל", אז הוא עולה לקדושה. %break %H השלמות הוא מאה %break תרומה זהו שנים ממאה (קרח, אות מ"ח), שפירוש ליחדו ב' פעמים ביום, דהיינו שנים ממאה, שהם ב' פעמים קריאת שמע של ערבית ושחרית, שהם ב' פעמים מ"ט חסר ב', %break לשלמות מאה, אז בינה ומלכות משלימים למאה. שהבינה נקראת אמה ונקראת מאה. %break %H שלום לרחוק ולקרוב %break "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". שהשלום בא לאלה שקרובים לה', שהוא ימין מקרבת ושמאל מרחקת. שלום ה' יכול דווקא על ידי שניהם, על ידי רחוק וקרוב, היינו ימין ושמאל, אז שייך שלום. %break %page 2030 %H שליטת השלום %break האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח. משום שענין הקלקולים באים משבירת הכלים ומחטא עץ הדעת. %break והיות שזה עדיין לא מתוקן, ממילא ענין קלקולים עדיין נמשכת שליטה זו. השליטה הזו נותנת כח. מה שאין כן על דרך התיקון, לזה צריכים שליטה אחרת, הנקרא שלום. %break %H הסיבה המחייבת %break תקבל שכר. ואם לא, תקבל עונש. נמצא, שהסיבה המחייבו יהיה התועלת עצמו. אבל איך יהיה אחרת, היינו מטעם שהוא רב ושליט. ומדוע זה לא נקרא לתועלת מה', בעל מנת להשפיע. %break %H קדושין %break וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה זה, זה ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנלן, אמר רב הונא, אמר קרא "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסי קדושי. %break ולדה כמותה, דאמר קרא "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". נכרית מנלן, אמר קרא "לא תתחתן בם", אשכחנא דלא תפסי קדושין, ולדה כמותה מנלן. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, %break דאמר קרא "כי יסיר את בנך מאחרי", בנך הבא מישראל קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה (קדושין ס"ח). על דרך העבודה, "קדושין" נקרא האיש הזוכה לקדושה. "ולד" נקרא הבנות העוזרים לעבודה. "ישראלית" נקרא שכינה הקדושה. %break שפחה ונכרית היינו הסטרא אחרא, הנקרא קליפת חמור, היינו "שפחה", וקליפת שור, הנקרא "נכרית". %break %H אדם הראשון כופר היה %break "אדם הראשון מין היה". ויש לשאול, הלא הקדוש ברוך הוא דיבר עמו, ואיך אפשר להיות שהיה מין, היינו כופר. אלא שהיה כופר באמונה, מפני שהיה לו בחינת ידיעה, ולא היה יכול לעבוד בבחינת אמונה. %break %H עקרב ונחש %break "הבור ריק אין בו מים", היינו שאין בו תורה. אבל נחשים ועקרבים יש בו, היינו אם (אין) בו תורה, תכף יש בו נחשים ועקרבים. %page 2031 %break הנה "עקרב" נקרא קר-עב, שהקרירות בא לו מחמת עוביות. ואין בו עינים, היינו בחינת חכמה. היינו שאינו טוען בשכל, אלא סתם עם עוביות. ו"נחש" הוא בחינת מוחא, שהוא טוען בשכל, %break כמו שכתוב בירושלמי, "והנחש היה ערום", ונכנס בויכוח עם חוה, ופתח ב"אף כי אמר" וכו'. לכן עקרב פוסק לדברי הכל, אבל נחש לא. %break %H הנותן בים %break יחידות נוקבא, עשרות ז"א, מאות אימא, אלפים אבא, ריבוא כתר כל"א. %break פירוש, סוד אלף, אל אף. והאף הוא סוד כלי החיים, על דרך הכתוב, "ויפח באפו נשמת חיים". והכלי הזו נלקח באמת ממקוה"נ. אמנם הרוח היוצא ממנו, אינו יוצא רק מצד אימא, %break דעל כן יכול עוד הפעם לבוא בהאף, על דרך מיתה ותחיה. אמנם, אם בא הרוח ממקוה"נ, אז היוצא מהאף היה רוח הולך ולא ישוב. %break ונודע דהאלף התרוממה בכל"א, ושם סוד הריבוא, כי כלם נכללים הימנה. וכשנתבררה משם וירדה לאומ"צ הרי הוא בסוד "ואאלפך חכמה", בסוד קימה ואין לה עמידה שם מחוסר הידור. %break ועל כן הרי יורדת לבינה, בסוד ואאלפך בינה בהידור, והרי הוא בסוד מאות, מלשון מן את, כי שם בשאלה מברתא, או מלשון אות כי יצא מאפו והיה לזרה. %break וכשיורדת לז"א הרי הוא בסוד עשירית כלם, בסוד "מלך אסור ברהטים". וכשיורדת למלכות הרי הוא בסוד היחידות, כי הוא מספר קטן מאד בתכלית שאין למטה הימנה. %break א' הוא סוד חיזו דמקוה"נ, ב' חיזוי דחוכמתא, ג' הוא סוד התכללותם זה בזה לאחד בלי הכר. לכן האור בא' במקוה"נ. אמנם בל"ה ול"ש שימש יום ולילה יחד, עד יום ב', ובו נעשה הרקיע. %break והלא מלשון לרוקע רוקם כי ארג ב' חוטם יחד כפול יהיה, ויבדל בין מים זכרים למים נקבות. כי מטבור ולמעלה היה זכרים ואף אין להם, ומטבור ולמטה "אף להם ויריחון". %break עד יום ג' שנקוו כל המים שמטבור ולמטה אל מקום אחד. והיבשה, שהוא סוד הסיתום דתחת אומ"צ, יצאה לבר מרישא ונראה לחוץ, ונמצא היבשה לחיים והמים למתים. %break ובזה נכללו יחד ב' המי והת' נתחבר גם בעליונה שהוא סוד תיו מיתה מי' ות'. ואחר כך גם היבשה, שהוא מטבור ולמעלה, בחינת סיתום שמקודם למקוה"נ: שמקבל עתה צורת דלמטה מטבור אלא בסוד עמידה. %break והבן זה מאד, שהמים נקוו בכלי דאף דיום א', ודומה לאימא דאוזפת מאנהא מברתא. והיבשה שהוא סוד כלי דאימא מיום ב', היא יצאה מכלי דאף, בסוד העמידה. %break ושם אמנם נכלל האור דיום א', ועל כן מוכשרה לחיים. כי עיקר השליטה נמצאת בצורת הכלי. וזה סוד כפילת "כי טוב", דהיינו בסוד היבשה כי ב' המי' שבמיים חזרה להכנה דחיים בסודה. וזה סוד תדש"א, ראשי תיבות, דמות דיוקנו של אביו. %break "עשב מזריע" וכו'. פירוש, אם כולו כאדרת שער, נקרא שמו עשב. שהעשבים צומחין על פני היבשה ומכסים אותו עד שהיבשה אינה נראית. ונמצא עשב השדה הוא בחינת סער דמקוה"נ. %break אמנם מתוך המאמר, נמצאים צומחות ועולות מתוך היבשה, שהוא סוד סיתום דאומ"צ. וזה סוד "מזריע זרע למינהו": כלומר שעשב הצומחים מתחילה אינו זרע כלל. אמנם אחר חרישה דזמן ידועה, %break נהפכו ונעשו לזרע ממש, בסוד כקרני חגבים היו, ועקרן וחזר ושתלן והצמיחו, עיין בזהר בראשית. ועל דרך זה "עץ פרי עושה פרי": כנ"ל, עץ פרי במקום הראשון. אמנם עדיין אינו עושה פרי, עד שינוי מקומם. %break %page 2032 "אשר זרעו בו למינהו": כלומר, אבל איגלאי מילתא אשר זרעו בו עוד מתחילה, מקדם למקוה"נ, דהיינו בו במקום שנקרא יבשה. ובשביל כך נמצא הזרע למינהו כלומר "מין" המאמר ובפה העליון, ואין שם אחיזה לחיצונים. %break ונתבאר סוד היבשה והמים, ששניהם בשיתוף אמנם המים נמצאים. המים, שהוא סוד אור, מכסים את התהום, שהוא סוד הכלי, אור דבחינה ב' והכלי דבחינה ד'. %break והפכי לו היבשה, שהיבשה הוא סוד המיתוק דבחינה ב'. והעשב, שהוא סוד בחינה ד', מכסה עליה ומעלימה. באופן שעל פני המים הוא ניכר רק בחינת אימא. וזה סוד "כמים לים מכסים", ובחינה ד' כאבן צלל למטה ונעלם. %break ועל כן כל הנטבע מת מרוח סערה דתהום, וכל השותה ומלקק מעל פני המים, נמצא מתחיה את עצמו מכח בינה, שהוא סוד אלקים חיים. ולפיכך מתבארים ענין המים במהותם, שהם מסוכנים מאד לחיי האדם, כי כל הבא בו, יורד ונטבע בתהומות. %break וכן אפילו האניה המתאמצת לשוט על פני הים, יקרה לפעמים אשר רוח סערה יוצא מהתהום שבלב הים, מבחינת מקוה"נ, ואז "יעלו שמים" בכח בחינה ב', "וירדו תהומות" בכח בחינה ד', %break ו"נפשם ברעה תתמוגג", שאין שם זרעה לברכה, כי "כל חכמתם תתבלע", משום שתהומא רבא ותהומא זוטא מתערבים זה בזה, ונפגם גם החכמה, דהיינו בחינת נפש חיה שבה, ונפשם החיה ברעה תתמוגג. %break וזה סוד "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", פירוש, כי "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם". והענין כי כל הסכנה הוא מתוך הרוח סערה שבלב הים, שמשם באים כל נטיות הים, %break על דרך לבו של אדם. כי שם נוקבא דתהום, בסוד "ונפלאותיו במצולה", פירוש "בעומק" והבן. %break ועל כן, "ויאמר ויעמוד רוח סערה", אשר מפיקנא אית ליה, ומעלנא לית ליה. בהיפוכו של המן שבמדבר, שהיה לו מעלנא, ולא היה לו מפיקנא (אלא "וחם השמש ונמס". %break כי בסוד אור יקרות בלי גבול, שהוא סוד הוצאת חמה מנרתיקה כחום היום, אז ונמס ומסתלק על דרך סיתום דאומ"צ). %break ולפיכך "ותרומם גליו" מלשון הכתוב "ויתגל בתוך אהלה", כי תלה קלקלתו בעליונה. וזה סוד "ויעמוד רוח סערה", ואינו כ"ויפח" או ונשב או וילך, משום שאינו ברצוא ושוב, אלא רצוא בלי שוב. ועל כן נראה כ"עמוד" אחד ממטה למעלה שרוצה להחריב הכל. %break וזה סוד "יקם סערה לדממה", כי הסער הזה על ראש רשעים יחול, שהכחישו במאמר ה'. אבל בעת שהכירו הסערה בכח ה' על המים, אז ברגע זו תיכף נדמו "ויחשו גליהם", %break כי נכנעו מאד. ולפיכך "וישמחו כי ישתוקו", כלומר, אף על גב שלא היה להם ממה לשמוח, כי כבר הטילו כל רכושם מהאניה אל הים, אמנם שמחו בהשתיקה לעצמה, כי נפשם היה להם לפליטה. %break וזה סוד "יקם סערה לדממה" כלומר שהסערה עצמה, נהפכת למקור של דממה. ומאז "וינחם אל מחוז חפצם", כי זכו להשגת חפצם והבן. ונתבאר סוד סכנת המים עזים שבים. %break ב' חפצים: א' מעל"ד שהוא סוד ביזת מצרים, שהוא סוד הידור וביזת הים, שהוא סוד קימה. וזה סוד "נדמה להם כבחור", כלומר בבחינת זקני ארץ, אלא בבחינת הז"א עצמו, %break שהוא קם בכח אבותיו, שזה סוד "ראתה שפחה" וכו'. כי הקימה הזו הגיע לעולם עשיה לחיצוניות. %break ועל כן נקרא קריעת סוף ים, דהוא סוד מי התחתון דמקוה"נ כנ"ל. וזה סוד "שמעו עמים ירגזון" וכו'. מה שאמרו חז"ל בקבלת התורה, שהאומות לא רצו לקבל, כמו שכתוב "וזרח משעיר למו, %break הופיע מהר פארן" זה החזיק ברציחה וזה החזיק בניאוף, רק הבני ישראל אמרו נעשה ונשמע, והיינו משום שנגלה להם כזקן מלא רחמים, כלומר שבכל נטיותיו היה רחמים. %break כי גם כח הדין יש בו צורך, על דרך שאמרו, חייב אדם למילף זעיר מן שטותא וכו'. %page 2033 כי אז יהיו יכולים לבוא לארץ כנען המובטחה, לחרוש ולזרוע "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו". אמנם, מכח זה נגלה שיש נהורא דקיק גם בקליפות המחיה אותם, ועל כן נתחזקו שעיר ופארן ולא נכנעו, שזה סוד נדמה להם כזקן. %break זקן ובחור: ונתבאר סוד הבחור, אשר הארותיו מגיע לעולם הזה. ועל כן "שמעו עמים ירגזון". וסוד הזקן הוא סוד התעלות הפנימית ובירורם עצמם. ועל כן, אין העמים מתכנעין כלל, %break ורק ישראל נכנעין ולא העמים. ואז צדיקים בארצם ירשו משנה, קימה והידור. מה שאין כן במצרים, שהוא ארץ לא להם לא היה להם אלא הידור, סוד המזון ושתיה, אבל לא קימה. %break "מה שמועה שמע ובא", קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. והנה ב' חפצים הראשונים (שהוא סוד נעשה ונשמע) ביזת הים וקריעת ים סוף לא הספיק להם, %break משום שבאו בחרבה בתוך הים אחר חביבת הנס חזר ונתעורר קליפה דחרבה, בסוד מדבר סין, ולא הר, כי נצמאו למים. וכן "ויבואו מרתה" וכו', כי טעמו שם טעם מר דמקוה"נ והבן. כי מים המכסים לאדם ממיתים לו, אמנם, המעט מהם לשתות מחיים אותו. %break ראית את אבא: שם ניסו את ה' "היש ה' בקרבינו אם אין". ותמוה, דלא כתיב רק שנצמא העם בפשיטות, ולא כתיב כלל שניסו בזה את ה', כי כמעט שמתו מצמאון, שהוא סוד חרב ואש הצמאון, ואדרבא, זהו הנצמח מתוך הקימה, שאין שם ניסיון. %break וזה סוד הנשגב שנקרא "כאשר הוריד ידיו", שהוא סוד הכאת הצור. כי בעת שהרים את ידו נתברר כח ישראל וקדושתם, בסוד או"א. וכאשר מוריד ידיו למקוה"נ, אז נחלש כח ישראל. %break אמנם, מטעם "וילונו העם על משה", כי לא יכלו לעמוד בכח ההתרוממות כדוגמת משה, בסוד מ"ה, אלא בבחינת קימה, על דרך ודתן ואבירם ניצבים בגאות. %break ונתבאר גם כן, שהקימה היה בסוד בחור אשר כל האומות נכנעו אז, אשר הצמאון למים הוא חסד נאמן, דעל כן "ויוריד משה את ידיו" הכה בצור. כלומר, שלמד אותם מקרא הזה "היש ה' בקרבינו, %break אם אין" ותיכף יצאו "מים רבים אדירים משברי ים". אמנם, המה שתו מעט לכבות אש הצמאון, ואז זכו שוב לחיים, שהוא סוד ההידור אמנם. %break ויבא עמלק. פירוש, מכח הכאת הצור חזר ונתחזק אותו הקליפה, שנעלמה מקודם בסוד קריעת ים סוף. "וילחם" וכו'. %break וזה סוד "ואתה עייף" מחרבה, שאש הצמאון שרף. "ויגע" מכח הכאה בצור. ששאלו שוב אחר ב' חפצים היקרים, ראית את אבא. כי נחשול של ים קם עליהם ממקו"הנ כדמות כלב, %break ונקרא זנב, דהיינו כמו ים סוף. ואז "ויבואו מדבר סיני", ששמה הר חורב, ונהפך להר סיני, שנגלה עליו אלקים בקולו של משה, ובסוד זקן מלא רחמים כנ"ל. %break רפידים. וזה סוד רפיון ידים, שהוריד משה ידיו כעין הכאת הצור. ובזמן מלחמת עמלק ראו הכל, שבעת שירים משה ידיו "וגבר ישראל", ועל כן היה להם הכנה אמיתית לקבלת התורה בבחינת זקן, %break שהוא סוד נטילת ידים בסוד הרים. וזה סוד "ויקחו אבן וישימו תחתיו" ונדמה להם כאותו האבן שנטבע במים עזים. אמנם היה לתחתיו של משה, כי היה צריך אליו מאד. %break כי בלי זה האבן היה צמאון למים כנ"ל. אמנם תחתיו, משום ד"ידי משה כבדים" כי גורמים להם צמאון, ודי למבין. %break ואהרן וחור תמכו וכו'. אהרן הוא סוד אבא. חור, הוא סוד בעלה של מרים ובן כלב שזה סוד דודי שלח ידו מן החור, דהוא סוד חור בן כלב, ודי למבין. %break ובזה הכח נסעו מרפידים "ויבואו מדבר סיני", וזכו להגבלה מכח החורב וצמאון. וזכו להתגלות ה' מכח "והיה כי ירים" ומתמיכת אהרן. וזה סוד "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו". %break %page 2034 כי נס ופלא הזה נשקל להם בכח הנצחן על עמלק, אשר האבן מתחתיו של משה, וממילא לא שלח ידו באצילות, בסוד מלאכת רעהו, ודי למבין. %break וזה סוד "מה שמועה שמע" וכו'. כי יתרו היה כהן און, והיה יודע שמשה שלח לאשתו וב' בניה, כי לא היה צריך להם אחר הידור וקימה, סוד ב' חפצים הנ"ל. %break אמנם, אחר מלחמת עמלק אמר, אם לא תצא בגיני, בבחינת שליחת יד כדרך כהן און, צא בגין אשתך, על דרך "ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו". %break כלומר, בבחינת הידור וקימה יחדיו. ואז יצא משה לקראת חותנו גם כן, כי היה לו לעינים במדבר והבן, ודי למבין, כי אמר לו "ואתה תחזה". %break %H עיבור (ב') %break עיבור א' נעשה על ידי עליון, בדומה לאדם שמקבל איזו התעוררות מלמעלה. עיבור ב' היינו, אחר כך התחתון צריך מכח התעוררות שקיבל, לעבוד מעצמו, היינו הוא צריך להוסיף, %break על ידי התעוררות שקיבל מעליון, ולעבוד על ידי יגיעתו, אחרת נאבד לו הכל וחוזר להיות לבחינת נקודה שחורה, שפירוש שהרוחניות שלו היא בבחינת חושך שאינו מאיר. %break ועל פי זה יש לפרש, "אשתו הראשונה מכריזין עליו מלמעלה, בת פלוני לפלוני", היינו כנ"ל, עיבור א' בא ומכריז מלמעלה שהוא בחינת אתערותא דלעילא. "ואשתו השניה היא לפי מעשיו", כנ"ל, כדוגמת עיבור ב' שהוא על ידי עצמו, היינו לפי מעשיו. %break %H מנוחה ושמחה אור ליהודים %break "מנוחה ושמחה אור ליהודים" (זמירות ליל שבת). משמע שרק ליהודים נקרא אור, אבל לאומות העולם, מנוחה ושמחה נקרא אצלם חושך. היתכן, מי לא רוצה מנוחה ושמחה, %break כמו כן צריכים להבין, מה שדרשו חז"ל על הפסוק, "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה", ואמרו: "בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונתי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם" (עירובין דף ז). %break כמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, "רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם" (ברכות ו'). %break ולהבין את כל הנ"ל, צריכים לדעת, שאין שייך לומר מנוחה אלא אחרי יגיעה, וכיון שהמדובר ביהודים הכוונה שמדברים, מדברים ששייכים ליהודים, שפירושו הוא, מעניני עבדות ה', ששייכים ליהודים, %break אי לזאת, נדבר מעבודה שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש, שענינו הוא להשפיע נחת רוח להקב"ה, לכן ניתן לנו ששת ימי המעשה לעבוד עם הגוף שיצא מאהבה עצמית, ולהשפיע להבורא. %break והיות שהגוף לא מסכים לזה משום שהוא נגד הטבע שלו, אז מתחילה היגיעה, כי יגיעה הוא מה שהגוף לא מסכים והוא רוצה ללכת נגד דעתו ורצונו, זהו יגיעה גדולה, %break משום שהגוף נותן לו להבין עם כל מיני טענות שלא בצדק, הוא דורש ממנו דברים שאין הדעת סובלתן. %page 2035 כמו שכתוב בזהר הקדוש וזה לשונו: "הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ. וישובו, היינו שחזרו לצד הרע. שאמרו מה יצא לנו עד היום, עמלנו בתורה, והבית ריקם, וכו', %break ולעולם ההוא מי יזכה ומי יבא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך וכו', אבל מי יכול לזכות בה וכו', וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה', ונתנה לנו" (שלח כ"ב, בהסולם). %break מכאן יוצא, מה שהמרגלים אמרו לא היה שקר, אלא שהיה צריכים להאמין, למעלה מהדעת, שאם חפץ בנו ה' הוא יכול לעזור לנו. על דרך שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו". %break וזהו מה שאומר הזהר הקדוש, שבני אמונה היו אומרים "אם חפץ בנו ה'" וכו', שאז הקדוש ברוך הוא מגלה את כבודו, היינו שמתחילים להרגיש את כבוד הבורא. כי רק זה חסר לנו, %break כי אצלנו נבחן העבודה דלהשפיע בבחינת שכינתא בגלותא, שאין הגוף שלנו מרגיש את חשיבותו של המלך, ובשביל זה הוא לא מחשיב לשרת אותו ולעבוד בשבילו, ולחשוב עליו כל היום ובמה הוא יכול לעשות לו נחת רוח. %break מה שאם כן אם האדם היה מרגיש את חשיבותו של המלך אז אנו רואים שיש בטבע שלנו כח לשמש את מי שהוא אדם חשוב, ואין לו שום יגיעה על זה, %break אלא אדרבא הוא משתוקק כל היום איך ובמה הוא יכול לעשות לו איזה שרות עבורו, ולא מצפה לשום תמורה עבור עבודתו כי העבודה בעצמו הוא השכר שלו. %break על דרך משל, שבא גדול הדור לשדה תעופה, וכל העיר יצאו לקראתו לקבל פניו, והוא הביא עמו מזוודה קטנה. %break והחכם הזה בחר באחד מבני העיר ונותן לו את המזוודה לשאת ולהעבירו למקום האכסניא שלו, ואחר כך הוא רוצה לשלם לו עבור טרחתו, היות שהוא היה הסבל שלו, %break והיות שהוא אדם חשוב מאוד, לכן הוא רוצה לשלם שכר כאילו היה זה משא גדולה שאז צריכים לשלם סכום גדול, והוא רוצה לשלם לו עבור הסבלות שלו סכום גדול כסף, עבור טרחתו הקטנה. %break בטח האיש הזה לא יקבל שום תמורה עבור העבודה שלו מטעם היותו אדם חשוב אז כמה כסף שהוא ישלם לו, אין לו שום ערך נגד ההנאה שהיה לו בזה שזכה שהחכם בחר בו לשרת אותו ולא בבן אדם אחר מבני העיר. %break וזהו בהטבע של האדם שאינו צריך לתת על זה שום יגיעה, אלא לפי ערך חשיבותו של החכם, כך גדולה ההנאה ששימש את החכם. %break נמצא שהעבודה בעצמו הוא השכר ולא מקווה לשום שכר אלא אדרבא, כל התמורות שאפשר לקבל תמורת העבודה בטלות ומבוטלות נגד העבודה בעצמה שזכה לזה, וזה הוא השכר שלו. %break מה שאם כן אם הוא משמש איש פשוט שאין חשיבות בזה שמשמש אותו, אז אין הגוף ראוי לעבוד לטובת הזולת, ומכל שכן לטובת ה', מטעם שלטובת ה' יש ענין של אמונה, שגם זה לא כל כך דבר פשוט. %break לכן כשבא שבת, שאז מאיר אור השבת בבחינת שמא דקודשא בריך הוא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, דשבת הוא ענין גילוי שמו יתברך, היינו שמתגלה חשיבותו של הבורא, %break אז באה לו מנוחה מהיגיעה שלו מה שהגוף לא היה רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, מטעם שלא היה מרגיש את חשיבות של הבורא. מה שאם כן בזמן שמרגישים את אור השבת אז הגוף מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע, %break משום שזה לחשיבות גדולה לו בזה שזכה לשמש את הבורא ולא רוצה אז שום תמורה כי כל תמורה שיתנו לו, אין לו שום ערך נגד העבדות שעשה ששימש את הבורא. %break נמצא, מזה שיש לו מנוחה, היינו שזכה להרגיש את חשיבות הבורא, שזה גרם לו שהגוף מסכים עכשיו לעבוד רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, זהו השמחה שלו. %page 2036 אבל מאין בא לו שירגיש את חשיבות של הבורא? הוא על ידי אור השבת, לכן הוא אומר "מנוחה ושמחה", הוא בא, ע"י שבא "אור ליהודים", ששבת מאיר רק ליהודים וזה אומרו, מנוחה ושמחה, זה בא מאור של היהודים, מה שאם כן לעכו"ם אינו בא אור השבת. %break מה שאין כן בימות החול שאז נקרא "שכינתא בגלותא", שאז אינו מאיר את חשיבותו של הבורא שכדאי לשמש אותו וזה נקרא "שכינתא בעפרא", כמו שעפר אינו חשוב, כך עבודתו אינו חשובה, %break ואז יש לו יגיעה גדולה אם הוא רוצה לעבוד עבודתו רק בעל מנת להשפיע, רק הגוף טוען אז, כיון שאין אתה מרגיש את חשיבותו של הבורא לכן עבוד לצורך עצמך, היינו לעבוד רק בשכר. %break היינו שתמיד צריך להיות ביד שלך מה שאתה עובד ולא לוותר על שום קבלה עצמית בזמן שאתה טועם טעם של הנאה, כי זה קובע - כמה שיכולים להנאות את זה עושים וממה שהוא לא רואה שיביא לו תענוג מה לו להתיגע על זה. %break אם כן טוען הגוף, מה לך להתיגע, ולעבוד ולוותר על תועלת עצמית ולעבוד לטובת הבורא, היינו לעשות נחת רוח להבורא. ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, שהיונה אמרה: "מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם". %break ולכאורה זה בסתירה למה שאמרו חז"ל: "כיון שנצרך אדם לבריות, פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זלות לבני אדם". משמע מכאן שאם המזונות מסורים בידי בשר ודם, %break היינו שהאדם צריך לקבל המזונות שלו מן הבריות, אינן מתוקים אלא אדרבא פניו משתנות ככרום וכו'. %break וכמו כן אנו אומרים בברכת המזון, שאנו מברכים להבורא, אז אנו מבקשים, שאנו אומרים לו: "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה" וכו', %break משמע מכאן שאם המזונות תלוי בידי בשר ודם, אינם מתוקים, אלא דוקא בידי הקב"ה, משמע שהם מתוקים וכאן אמרה היונה, ממש ההיפוך, שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, %break ובידי בשר ודם הם מתוקים כדבש, הלא אנו רואים את ההיפוך מהמציאות ממה שהיונה אמרה. %break וגם יש להבין מה שהיונה אמרה שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, מדוע בידי הקדוש ברוך הוא צריכים להיות המזונות מרורים כזית, וכיון שהיונה אמרה כך משמע שיש מציאות כזו. %break ולמה צריך להיות כזו, היינו למה עשה הקב"ה שיהיה מציאות כזו. ובכדי להבין את הנ"ל צריכים מקודם להבין מה הפירוש "בידו של הקב"ה", ומהו הפירוש "בידי בשר ודם", ומהו הפירוש של "מזונות". %break הנה מזונות נקרא ממה שהאדם מזין את עצמו, שע"י קבלת המזונות, היינו שהמזונות שאדם מזין את עצמו, הוא בא בכמה מיני תענוגים, מאכילה ושתיה ושינה, ומכסף ומכבוד, וכדומה. %break שמכל אלו הדברים הוא מקבל סיפוק, שאומר שבשביל כל אלה המזונות שהשיג לפרנס את הגוף שלו הוא אומר שכדאי לחיות, בכדי לקבל את המזונות האלו, המחיה אותו, באם הוא מקבל את מבוקשו. %break וכשהוא עושה חשבון לעצמו לאחר שהשיג את כל אלה הדברים שהיה לו תשוקה להם, אז הוא אומר שהיה כדאי שנברא, וכדאי לחיות. %break וכמו כן אנו [רואים] שיש הרבה פעמים אעפ"י שיש להאדם הרבה דברים, שלא חסר להם שום דבר, שיש להם כל טוב, ומכל מקום אין להם ממה לפרנס את עצמם. %break אנו רואים שיש הרבה עשירים גדולים בעולם, ומכל מקום אין נהנים מחייהם, שאין להם ממה לפרנס את עצמם. %break והטעם כמו שמובא בהקדמה להזהר, שכל הנאה שהאדם מסוגל לקבל הוא דוקא מדברים שיש להם השתוקקות. וכפי ערך ההשתוקקות להדבר בשיעור זה הוא יכול להנאות, %break לא פחות ולא יותר. ששיעור הנאה מהסעודה הוא כפי שיעור הרעבון, ואין הנאה משתיה יותר מכפי שהוא צמא, כמו שאמרו חז"ל: השותה מים לצמאון אומר "שהכל נהיה בדברו", %break משום שאז כשנהנה, אז הוא מסוגל לתת תודה על ההנאה. ואין הנאה ממנוחה, אלא לפי שיעור היגיעה. %break %page 2037 אי לזאת, העשירים הגדולים, שלא חסר להם שום דבר, שיהיה להם למה להשתוקק, כי יש להם כל טוב, כי אין שייך השתוקקות, רק במקום שיש חסרון, %break ואפילו למנוחה אין להם שייכות כי הם לא עובדים כי יש להם הרבה מנהלים, בכל מיני בכל עיסקיהם, ולאכול ולשתות לא חסר להם, וגם לא מלבושי כבוד, ובתים יפים, וכדומה. %break לכן כיון שחסר להם השתוקקות ממילא חסר להם הנאה, ואין להם שום דבר שיוכלו להזין את עצמם, והם נקראים עניים משום שאין להם מזונות. %break ועתה נבוא לבאר, מהו הפירוש, שהיונה אמרה: "מוטב שיהא מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם". %break והענין הוא, כשהאדם מתחיל לעבוד בכדי להמציא מזונות לעצמו, יש בזה שתי אפשרויות. א' שהמזונות יהיו בידו של הקב"ה, על דרך שאמרו חז"ל: "ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים". %break היינו שהוא החליט, שכל המזונות שלו שהאדם נהנה, הוא בזה שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, שהוא בדביקות להבורא, הנקרא השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום". %break נמצא שהמזונות שלו הוא בזה שהוא רוצה שיהיה המזונות שלו מסורים בידו של הקב"ה, ומתי שהוא מרגיש שהוא עובד בכולו להשפיע, אז נקרא זה "בידו של הקב"ה", %break וידי בשר ודם לא מגיעים שם. כי "יד" נקרא כלי קבלה, ומתי שכל עבודתו נכנסים בכלי של הקב"ה, ולא בכלי קבלה של עצמו הנקרא אהבה עצמית, זה מכונה שמזונותיו מסורין בידו של הקב"ה. %break ועתה נבאר, מדוע כשהמזונותיו מסורים בידי הקב"ה, הם מרורים כזית. והיות, ש"בידי הקב"ה" נקרא בעל מנת להשפיע, והואיל שזהו נגד הטבע, שהטבע שלנו שאנו נולדנו הוא רק לקבל, לכן בזמן שהאדם רוצה לעבוד נגד הטבע אז הגוף שלו מתנגד לו לעבודה זו. %break אלא שהגוף רוצה שהמזונות שלו יהיו בידי אדם, שהידים של בשר ודם, הוא אהבה עצמית הנקרא מקבל על מנת לקבל. וזהו שאמרה היונה, מתוקים כדבש בידי בשר ודם. %break כי במקום שאדם רואה שמהעבודה שהוא עובד יצמח מזה מזונות, היינו הנאות, שמזין את הרצון לקבל שלו, זה נקרא "בידי אדם", שהמזונות הוא מתוק כדבש, משום שהם באים לידי בשר ודם. %break ובו בזמן שהוא רק רוצה להפוך את כל סדר החיים מקצה אל הקצה, היינו, במקום שהיה קודם כל רצונו ומחשבתו להנות את הרצון לקבל שלו, ועכשיו הוא רוצה לוותר את כל הנאות שלו, %break אם הוא רואה שהם באים על הכונה של תועלת עצמו, הגם שעוד לא הגיע לידי דרגה זו של רצון להשפיע, אלא רק חושב על זה, כבר הגוף מתחיל לבגוד בו ולא רוצה לתת לו כח לעבודה ואז כשהתחיל ללכת נגד הגוף, אז הוא תיכף מתחיל להרגיש טעם מר בעבודתו. %break והיונה אמרה שהיא מסכימה לזה, אעפ"י שהיא טועמת טעם מר, מטעם שזהו אמת. היינו שזהו הדרך אמיתי להגיע להמטרה שבשביל המטרה הזו העולם נברא, שהוא להטיב לנבראיו, %break ואין האדם יכול, להגיע למדרגה זו מטרם, שזכה להשתוות הצורה הנקרא בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, אחרת שורה עליו נקודת הצמצום, שהוא בחינת הסתרת פנים של הקב"ה. %break לכן אמרה היונה שהיא רוצה שהמזונות שלה, היינו הנאה שלה, יהיו בזה שהיא יכולה לרכז שמכל עבודות שלה היא תגי
שמור ספר
בדוק
בטל