ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author זוהר לעם - כרכים ט-יב
%book כרך י' - זוהר חדש ב - איכה
%break
%page 357
%H איכה
%break
%H אֵיכה ישבה בדד
%break
%letter 1
1. שלחו להם בני בבל לבני הארץ הקדושה, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי 
לעשות הספד על חורבן בית אלקינו, על שהתפזרנו בין העמים, ויש 
לנו לפתוח ההספד, ולפרש הא"ב, שריבון העולם שלח להספד חורבן 
ביתו. שהוא ספר איכה.
%break
%letter 2
2. שלחו להם בני הארץ הקדושה, אמת היא שאתם התפזרתם בין 
העמים, ואתם מחוץ לארץ הקדושה, וראוי לכם לבכות עליכם ועל 
עצמכם, שיצאתם מאור לחושך, כעבד היוצא מבית אדונו. 
%break
אבל אנו, יש לנו לבכות ולעשות הספד, ולנו שלח הקב"ה ספר ההספד, 
שאנו בני המלכה, ואנו מבני ביתה, ויודעים כבוד אדון העולם. וע"כ לנו 
ראוי לבכות ולפרש אלו הא"ב שבספר איכה.
%break
%letter 3
3. ואנו יתומים בלי אב ואם, שהם הקב"ה והשכינה, כי השכינה יצאה 
מארץ ישראל לגלוּת, והעיניים מסתכלות לכותל, ביתה של אימנו, והנה 
נחרב, ולא מצאנו אותה. שהייתה מניקה אותנו בכל יום בימים 
הראשונים משפע המבחר שלה. 
%break
והייתה מנחמת אותנו ומדברת על ליבנו כמו אם לבנה, כמ"ש, כאיש 
אשר אימו תנחמֶנוּ.
%break
%letter 4
4. ועתה העיניים מסתכלות לכל צד, ומקום בית מושבה של אימנו 
התבלבל והנה נחרב. נכּה ראשינו בכותלי ביתה ומושבה. מי ינחם 
אותנו, ומי ידבר על ליבנו, ויגן עלינו לפני המלך.
%break
%letter 5
5. כשהיינו חוטאים לפני אבינו, והרים את השוט להכות אותנו, היא 
עמדה לפנינו, ומקבלת ההכאה של המלך כדי להגן עלינו. כמ"ש, והוא 
מחוֹלָל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, מוּסר שלומנו עליו ובחבורתו נִרפָּא 
לנו. 
%break
ועתה אין לנו אם. אוי לנו, אוי לכם. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד. 
לנו ראוי לבאר אלו הדברים המרים שבספר איכה, להודיע להם, 
לאותם היודעים לבכות, את דברי ההספד.
%break
%letter 6
6. אנו מתקרבים בכל יום למיטתה של אימנו, ואין אנו מוצאים אותה 
שם. אנו שואלים עליה, ואין מי שיביט עלינו. נשאל את מיטתה, והנה 
מתבלבלת. נשאל את כיסאה, והנה הוא נופל. 
%break
נשאל את היכלותיה, והם נשבעים שאינם יודעים ממנה. נשאל את 
העפר, ורושם עקבותיה איננו שם.
%break
%letter 7
7. אנו שואלים את הגג, והנה הגג משיב לנו, שהיא יושבת שם מבכה 
ומייללת עלינו, והולכת מגג אל גג, ומבכה וצועקת בקול מר עלינו. 
כמ"ש, מה לָך איפוא כי עלית כולך לגגות. 
%break
נשאל לדרכים ולשבילים, כולם אומרים, ששמעו קול מר של בכייה 
שבוכה על בניה, ואינם יודעים איפה היא הלכה.
%break
%page 358
%letter 8
8. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד. ננשק עפר רגליה, ננשק מקום 
בית מושבה, ננשק כותלי ההיכל, ונבכה מרה. אנו נפתח בהספד מפני 
שאנו רואים כל כך בכל יום. נבכה תמיד, ומרירות הבכייה לא תישָׁכח 
ממנו.
%break
%H כי יום מהומה ומבוסה
%break
%letter 9
9. פתחו בני בבל ואמרו, איכה ישבה בדד הָעיר. כתוב, כי יום מהומה 
ומבוסה ומבוכה לה'. כי יום אחד יש להקב"ה, שהוא אהוב נפשו, 
הכלול מכל שאר הימים, שישה ימים כלולים בו והוא כלל כולם. שהוא 
היסוד שששת ימים, חג"ת נה"י דז"א, כלולים בו. 
%break
ועל שהתרבו העוונות, הסתלק למעלה, לבית העולם של החיים, לז"א 
הדבוק בבינה.
%break
%letter 10
10. אז מתחת לשולי המשכן, סוף המלכות, קם היום המר, יום 
הבכייה, יום הצער, יום שנקרא מהומה ומבוסה ומבוכה, הס"א, ונכנס 
בתוך המשכן, והשחית וטימא. והאדון של המשכן, המלכות, הלך וברח 
וגורש ממושבו להר שמבחוץ, ולהר החרב, והמשכן נחרב.
%break
%letter 11
11. אח"כ, ירד אותו היום העליון, היסוד, שהסתלק, שאל על משכנו, 
והנה נחרב. נכנס והביט על אדון המשכן, המלכה אהובת נפשו, והיא 
מגורשת וברחה, וכל בניינה הוסתר. 
%break
אז התחיל לגעות געייה אחר געייה כנהימת התרנגול, על נקבתו. 
כמ"ש, מְקַרְקַר קיר. מקרקר, שנוהם כתרנגול. קיר, פירושו ריבון, 
שליט.
%break
%letter 12/1
12/1. ושׁוֹעַ אל ההר, עושה שוועה וצועק אל ההר, שהמלכה ברחה 
לשם. שעושה שוועה וצועק וקורא בנהימת בכייה, איכה. איכה אהובת 
נפשי, איכה יונתי תמתי, איכה יחידה שלי שהתייחדה עימי בייחוד. 
%break
איכה שהייתה לוקחת בכל יום כ"ה (25) אותיות הייחוד, שבכתוב, 
שמע ישראל. שע"ש זה נקראת כֹה.
%break
%letter 12/2
12/2. אחותי בתי אימי, לאן הלכת, לאן את פונה ללכת. אנו, בני בבל, 
השומעים בכל יום הקרקור הזה של אדוננו, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי 
לספוד, לנו ראוי לפתוח איכה. איכה ישבה בדד העיר.
%break
%H ואיבה אָשׁית
%break
%letter 13
13. ויאמר ה' אלקים אל הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה. ואיבה 
אָשׁית בינךָ ובין האישה ובין זרעךָ ובין זרעה, הוא ישופך ראש, ואתה 
תשופנו עקב. שנאה גדולה הייתה מיום שנברא העולם, מסיבת עצת 
הנחש. 
%break
%page 359
מאותה שעה שקולל הנחש, הוא נידח מלפני שער המלך, והוא אורב 
תמיד בין גדרות העולם, בין הגדרות האלו שבתורה. שכל אלו הדשים 
בעקב הגדרות האלו, כלומר, שאינם נזהרים לשמור אותם, הנחש 
נושך אותם.
%break
%letter 14
14. אוי שמצא אותם. אוי שנשך אותם. אוי על השנאה הרעה שנוטר. 
על השנאה הרעה שהייתה לו באישה ההיא, הנקראת, אישה יִראת 
ה', המלכות, שנאה רעה נטר לה מיום שנברא העולם, עד ששבר 
אותה בשבירה לשכב לעפר.
%break
%letter 15
15. איכה ישבה בדד העיר, רַבָּתי עָם הייתה. הסתכל באותיות 
שבראש כל מילה ותמצא נטירה של איבה רעה, שנטר הנחש למלכות, 
עד שנחרב ביהמ"ק. 
%break
כי איבה רעה נרשמה באותיות הראשונות של הכתוב, איכה ישבה, 
שהנחש היה נוטר לה לאותה אשת חיל, המלכות, בשבירת ביהמ"ק, 
שתהיה שוכבת לעפר.
%break
%letter 16
16. כאלמנה, רַבָּתי בגויים שָׂרָתי במדינות הייתה לָמַס. תקרא למפרע 
באותיות הראשונות, לה בשִׁבְרךְ. כי בשבירת ביהמ"ק, בשבירת כנ"י, 
איבה רעה הדביק הנחש לה, בשברך.
%break
%letter 17
17. איכה נדבק לאיבה הרעה ההיא, שהיא קול הנחש, קול מר של 
הבכייה ברקיעים. אלו שברקיעים, קוראים איכה, ומהצד האחר 
קוראים איבה. כמ"ש, ואיבה אשית בינך ובין האישה. 
%break
האיבה שבין צד זה של הקדושה, ובין הצד האחר של הקליפות, 
נמצאה בחורבן ביהמ"ק.
%break
ובפסוק הראשון של מגילת איכה, נרשם הכול בראשי תיבות. איכה 
אותיות אי כ"ה. לדעת, שכ"ה, המלכות, הדביק אותה איבה רעה, 
שהנחש נטר לה מיום שנברא העולם.
%break
%letter 18
18. איבה אשית בינך ובין האישה. כמ"ש, ויגרש את האדם. אֶת, זוהי 
כנ"י, המלכות. בחורבן ביהמ"ק, שגורשה בגירושים ונשלחה 
בשילוחים, הכיסא של המלך, המלכות, נפל.
%break
%H ויגרש את האדם
%break
%letter 19
19. ויגרש את האדם ויַשְׁכּן מִקֶדם לגן עדן את הכרובים. ויגרש את, זהו 
כיסאו של המלך, המלכות, הנקראת אֶת. אוי שגורשה, אוי שנפלה. 
%break
האדם, אותו השולט על הכיסא, שכתוב בו, ועל דמות הכיסא דמות 
כמראֵה אדם, ז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45). נפל 
הכיסא, המלכות, נפל הכול.
%break
%letter 20
20. וישכן, אותו שגירש המלכות וז"א, הבינה, השכין והִשרה יישוב 
אחֵר בהיפוך ממה שהיה. כי בשעה שנחרב ביהמ"ק, עלה ז"א לכבוד 
העליון למעלה, לבינה, ומיעט דמותו ממה שהייתה. והכיסא, המלכות, 
נסע ממנו ונפרד.
%break
%letter 21
21. כביכול השכין את גן העדן, המלכות, עם הכרובים למטה, מט"ט 
וסנדלפון, וז"א נפרד מאותו הכבוד העליון, המלכות. והשכין אותו להט 
החרב, הקליפה, שתעמוד במקומה של הגבירה, לשמור ולשאוב 
ולהסתיר אותה הדרך הנמשכת מעה"ח.
%break
%page 360
%letter 22
22. ושלמה המלך צעק ואמר, תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא 
תוכל שׂאת, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה. השפחה, 
הקליפה, בפנים. הגבירה, המלכות, מבחוץ. 
%break
וזהו שכתוב, איכה ישבה בדד. בדד, כמ"ש, בדד יישב מחוץ למחנה 
מושבו. בדד פירושו, שהמלכות יושבת בצד מבחוץ.
%break
%H ויניחהו בגן עדן
%break
%letter 23
23. וייקח ה' אלקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעוֹבְדה ולשומרה. 
וייקח, לקח אותו בדברים, כמ"ש, קח את אהרון. לקח אותו ברוח, 
כמ"ש, היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך.
%break
%letter 24
24. ויניחהו בגן עדן. כדי שתהיה לו מנוחה לדעת ולהכיר החכמה 
והתורה. הקב"ה לימד את התורה לאדם. כמ"ש, אז רָאהּ ויְסַפְּרהּ, 
הכינהּ וגם חקָרהּ, ויאמר לאדם. והיו מלאכי השרת מהללים לפניו.
%break
%letter 25
25. עד שראה ס"מ בשמיים, והתקנא בו, וירד מהשמיים כדמות צל על 
הנחש, זכר ונקבה דקליפה, הזכר ס"מ והנקבה נחש. הנחש נראה, 
והצל עליו, שהוא העוז והכוח של הנחש.
%break
%letter 26
26. התקרב הנחש אל האישה. משום שדעתה קלה מִשל האיש ונוחה 
להתפתות.
%break
מכאן, שאין האישה מתפתה אלא ע"י אישה אחרת. כי הנחש הוא 
הנקבה של ס"מ. וכתוב, ויאמר אל האישה, אף כי אמר אלקים. מיד 
פתח במילה אף. מכאן נשמע, שבתחילת דבריו של אדם, ניכר מיהו. 
%break
כך פתח הנחש באף, להודיע מיהו. כי אף, פירושו רוגז וכעס, שהוא 
מס"א. כי הקדוּשה היא המנוחה והנחת.
%break
%letter 27
27. לקח לו הנחש הסימן, שהוא האות מ', לדעת אם תקבל דבריו או 
לא תקבל. והמשיך אותה בדברים עד שפתחה באות מ', ואמרה, מפרי 
עץ הגן נאכל. 
%break
מיד לקח הנחש את האות ושם אותו על זרועו השמאלית, והיה מחכה 
על ו' ת' לשמוע מפיה, כדי שיהיה הצירוף מָוֶת נכון לפניהם.
%break
%H ותֵרֶא האישה
%break
%letter 28
28. התחיל לפתות אותה עד שכתוב, ותֵרֶא האישה כי טוב העץ למאכל 
וכי תאווה הוא לעיניים. בטעם גדול וחזק, כלומר, שטוב למאכל ותאווה 
לעיניים. 
%break
%page 361
מלמד, שפרחו האותיות ו' ת' של ותרא, ועלו להתחבר עם האות מ'. 
והאות מ' הייתה עולה ויורדת, ולא הייתה מתחברת עימהם, עד 
שהתפתתה חוה. ואז נגזרה המיתה לבני העולם.
%break
%letter 29
29. ופרחו אותיות ו"ת ד"פ, והקיפו את האות מ' לד' רוחות, כמ"ש, 
ות'יקח מפִּרְיו. ות'אכל. ות'יתן גם לְאישהּ עימה. ות'יפקחנה עיני 
שניהם. הרי כאן ד"פ ו' ת', שזה מלמד שסובבו את האות מ' בארבעת 
צדדיה, והמ' באמצע, ונמצא הצירוף מו"ת בכל הצדדים.
%break
%letter 30
30. כמ"ש, כי עלָה מוות בחלונינו. זהו ס"מ, אחד מחלונות השמיים. 
וע"כ כתוב, מי גבר יחיה ולא יִראה מוות. מיד שלט בחוה והטיל בה 
זוהמה. ירד הקב"ה לראות, וכמ"ש, ויתחבא האדם ואשתו.
%break
%letter 31
31. קודם שחטאו, הייתה השכינה עטרה על ראשיהם, שתהיה שוֹרה 
בשבילם על העולם. כיוון שחטאו, כביכול תש כוחה של השכינה, 
והסתלקה ולא שלטה על העולם. 
%break
והקב"ה התחיל לקונן, ואמר, איכה, אותיות א"י כ"ה, שפירושו, מה 
יהיה ממנה, מן כ"ה, השכינה, כיוון שהממשלה הוסרה ממנה.
%break
אף כאן, בחורבן ביהמ"ק, הוסרה הממשלה מהשכינה, שאינה שולטת 
עוד על העולם, והקב"ה התחיל לספוד ואמר, איכה, א"י כ"ה, 
שפירושו, מה יהיה עליה. על כ"ה, השכינה.
%break
%H קול ברמה נשמע
%break
%letter 32
32. כתוב, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים. בשעה שביהמ"ק 
נחרב ונשרף, בא קול והֵעיר על קברי האבות הראשונים, ואמר, 
האבות הראשונים, אתם נרדמים בשינה, ואינכם יודעים צער העולם, 
בניכם שגידלתם בצער, והבאתם אותם באמונה רבה של הקב"ה, 
%break
הנה מתו, והנה נהרגו, והנה הלכו בגלות בידי שונאיהם, ידיהם 
קשורות לאחוריהם, מתים מרעב, בתיהם נשרפו. איפה הם הרחמים 
שלכם, איפה היא האמונה שלכם? קומו התעוררו אליהם.
%break
%letter 33
33. מיד התעוררו האבות והאימהות, והלכו אל משה. אמרו לו, משה, 
איפה הם הבנים, איפה עזבת אותם? מיד התעורר משה, והלך 
עימהם ליהושוע. אמר לו, בני האבות האלו, בני ישראל, שהקב"ה פקד 
אותי עליהם ועזבתי אותם על ידיך, איפה הם?
%break
%letter 34
34. השיב יהושוע ואמר, משה רבנו, בארץ הקדושה עזבתי אותם, 
וחילקתי להם הארץ ע"פ הגורל, כמו שציווית אותי, ועזבתי את כולם, 
איש על נחלתו ועל גורלו.
%break
%letter 35
35. ומיד הלכו כולם לארץ הקדושה, ומצאו אותה שנחרבה וקול לא 
נשמע בה. הלכו לביהמ"ק, וראו שנשרף. עשו בו הספד, עד שנשמע 
קול מרירות הבכייה לגובה השמיים, וכל המלאכים העליונים בכו 
עימהם למעלה.
%break
%letter 36
36. התעורר הקב"ה ובא אליהם, ומצא אותם ממררים בקול בכייה 
בתוך עפר ביהמ"ק. אמר להם, אהובי נפשי, מה אתם כאן, מֶה לִידידי 
בביתי.
%break
%page 362
%letter 37
37. קם אברהם הזקן בתחילה, ואמר לפני ריבון העולם, אתה ידעת 
שהלכתי לפניך בדרך האמת. עשר פעמים ניסית אותי, ועמדתי בכולן. 
בניי איפה הם, לא שמעתי קול דבריהם בארץ שנשבעת לי, לקיים 
אותם בה.
%break
%letter 38
38. אמר לו הקב"ה, אהה אברהם אהוב נפשי, ביטלו מהם הברית 
הקדושה, ועבדו עבודה זרה, כמ"ש, ובשר קודש יעברו מעלייך. ועל זה 
חרה אפי בהם. ובגללך הארכתי אפי להם כמה פעמים, ולא שבו לפניי.
%break
%letter 39
39. כיוון ששמע אברהם כך, אמר, יימחו על קדושת שמך בין העמים 
כל עוונותיהם, עד שיהיה לך הרצון להשיב אותם אליך. וכן כולם ענו 
להקב"ה באופן שענה אברהם, והלכו להם.
%break
%letter 40
40. נשארה שם רחל. והרימה קול בכייה במרירות תמרורים. אמר לה 
הקב"ה, רחל, מה את מבכה? אמרה לפניו, ולא אבכה? בניי איפה 
הם, ומה חטאו לך? 
%break
אמר לה הקב"ה, העלו צרתי לפניי, שעשו פסל, והכניסו אותה בביתי. 
מיד אמרה, האם אני לא עשיתי יותר, שהכנסתי צרתי בביתי?
%break
%letter 41
41. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. אמר לה, הזדווגי לי? אמרה לו, 
כן, אבל יש לי אחות גדולה ממני, ואני יְרֵאה מאבי, שהוא רמאי. מיד, 
ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, ברמאות.
%break
%letter 42
42. מיד נתן לה סימנים, שתאמר לו אותם בעת הזיווג, כדי שלא יחליף 
אותה בלאה אחותה. כיוון שנכנסה לאה באותו הלילה, אמרה רחל, 
עתה תתבזה אחותי, שיעקב יכיר אותה על שלא תדע הסימנים. הלכה 
ומסרה לה הסימנים.
%break
%letter 43
43. וע"כ אמרה לפני הקב"ה, האם אני לא עשיתי יותר שהכנסתי 
בעצמי צרתי לביתי? ואתה, שכתוב בך, רחום וחנון ארך אפיים, היה 
לך לעבור על עוונותיהם.
%break
%letter 44
44. ובכל מה שאמר לה הקב"ה, לא קיבלה תנחומים. כמ"ש, קול 
ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מֵיאנה להינחם 
על בניה כי איננו. לא רצתה לקבל תנחומים, משום, כי איננו. שהקב"ה 
איננו כימים הראשונים לשרות ביניהם, שהרי הסתלק למעלה.
%break
%letter 45
45. ומשום, כי איננו בתוך הבנים, לא קיבלה תנחומים, עד שנשבע לה 
הקב"ה, כמ"ש, כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה.
%break
%letter 46
46. כמו שעשתה רחל, אף השכינה העליונה עשתה כך, כמו 
שמתרגם, קול ברום שמיים נשמע שכינה מבכה על בניה. באותה 
שעה שהשכינה הייתה מבכה, התעוררו אליה שישים ריבוא 
(600,000) מחנות מלאכים עליונים, וכולם התעוררו בבכייה אליה.
%break
%letter 47
47. באותה שעה נשמע הקול לרקיע ערָבוֹת, והזדעזעו 200,000 
עולמות, שהיו גנוזים מיום שנברא העולם. עד שאותו הקול נשמע 
לגובה השמיים, שהוא הרקיע כעין הקרח הנורא, שעל החיות.
%break
%letter 48
48. עד שהתגלתה האם, בינה, אל הבת, מלכות, ואמרה לה, מנעי 
קולך. אז נפרדה משם, והלכה היא וכל גדודיה בגלות. והוצרכו 
להתפזר לכמה צדדים, כדי שתהיה הגלות בכל המקומות. והשכינה 
ישבה בדד.
%break
%page 363
%letter 49
49. אֵיכה, מי אמר זה? זהו רוח עליון נעים, העוה"ב, בינה, שמקוננת 
על המלכות, ואומרת עליה, איכה. וע"כ מילה זו, איכה, היא רוחנית, 
שעוד אינן מתגלמות, 
%break
כי התגלמות האותיות מתחילה מז"א ולא מבינה. ואין בה שותפות כלל 
משאר מוצאות הפה, לא מלשון ומשיניים ולא משפתיים.
%break
חמש מוצאות הפה כנגד חב"ד תו"מ: אותיות גיכ"ק מחֵך, אחה"ע 
מגרון, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים, בומ"ף משפתיים.
%break
וכיוון שהבינה אמרה, איכה, על המלכות, היא לא השתתפה עם ת"ת 
ומלכות, לומר איכה, ע"כ אין בה אלא שני המוצאות מחך ומגרון, שהם 
חו"ב. וחסרים לה שלושת המוצאות התחתונים, מלשון ומשיניים 
ומשפתיים, כנגד דעת ותו"מ.
%break
%letter 50
50. האֵם שאלה על הבת, זהו קרקור של קיר, שקיר פירושו, אדון ריבון 
גדול ומושל. כתוב, איכה ישבה, ולא, עומדת. כי בתחילה עמדה 
המלכות, וכל גדודיה עומדים, עתה היא יושבת ושוממה. 
%break
בדד, כמ"ש, בדד יישב. כמי שנטמא בטומאה. והשפחה, הס"א, כי 
תירש גבירתה. שאותה שהייתה טמאה, ישבה במקום המלכות.
%break
%letter 51
51. שָׁלחו להם בני בבל לבני הארץ הקדושה, אמת היא שאתם 
צריכים לבכות, ולכם ראוי לספוד ולעשות אבל, בראותכם היכלות האֵם 
חרבים, ומקום מיטתה התהפך מחמת האבל, והמלכות, האֵם, אינה 
שם, ופרחה מכם, ואינכם יודעים ממנה.
%break
%letter 52
52. תאמרו, שהיא עימנו בתוך הגלות, ומִשכּנה ירד בתוכנו. א"כ, אנו 
צריכים לשמוח, כי יחזקאל הנביא ראה אותה כאן, וכל גדודיה.
%break
%letter 53
53. ודאי על זה אנו צריכים לבכות ולספוד כתנין וכיַעֲנֵי המדבר, כי היא 
גורשה אל מחוץ להיכלה, ואנו בגלות, והיא באה עלינו במרירות, ורואה 
אותנו בכל יום בכמה צרות, בכמה חוקים שגוזרים עלינו בכל זמן, 
%break
ואינה יכולה להסיר מאיתנו הצרות, וכל אלו חיסורים שאנו סובלים.
%break
%letter 54
54. שָׁלחו להם בני הארץ הקדושה, שאימנו ברחה וגורשה מתוך 
היכלותיה, וירדה אליכם במרירות ובקול עצוב, כאישה היושבת בלי 
דעת, וכגבר שאינו יכול להציל. וראוי לכם לספוד.
%break
%letter 55
55. אבל אנו, יש לנו לבכות ולספוד בנהי ובמרירות, שאנו רואים בכל 
יום את ההיכל חרב, ושועלי המדבר נכנסים ויוצאים, ויענים שורקים 
בתוכו. ואנו רואים ובוכים.
%break
%letter 56
56. ובעוד שאנו יושבים נבוכים, ופיותינו שוכבים בעפר, אנו שומעים 
קול נעימות רגליה של השכינה בשלוש משמרות הלילה, שיורדת 
ורואה את היכלותיה, איך הם חרבים ונשרפים. היא נכנסת מהיכל 
להיכל, ממקום למקום, וגועה ומייללת ובוכה עלינו ועל נפשינו.
%break
%letter 57
57. ואנו מתעוררים לקול נעימות בכייתה ויללותיה, ורוחנו הולך 
אחריה, ופורח אצלה. ולפי שעה, פתאום, פורחת והולכת, ולא שמענו 
ולא ידענו כלום כי הולכת, ונשארנו נבוכים, נרדמים, בלי רוח, בלי דעת, 
צועקים ואומרים, אֵיכה.
%break
%page 364
%H שאוֹג ישאג על נווהו
%break
%letter 58
58. בכל לילה ולילה קול מרירות מכאב של ציון נשמע מגובה הרקיע 
עד למטה, ומלמטה לגובה הרקיע, כמ"ש, ה' ממרום ישאג וממעון 
קודשו ייתן קולו, שָׁאוֹג ישאג על נווהו.
%break
%letter 59
59. בתחילת הלילה השכינה מכוונת בבכייה, ושואגת מגובה הרקיע 
למעלה. יורדת למטה, למקום המזבח החיצון, ורואה את מקומה חרב, 
טמא בטומאה, ושום מקום טהור אינו נמצא בו. 
%break
גועה ומייללת, וצועקת בקול מר ואומרת, מזבחי, מזבחי, הכלכלה שלי, 
שהרווית לי, בכמה נְסָכים, בכמה עולות טהורות קדושות.
%break
%letter 60
60. כל האישים הקדושים, השרים, והממונים, היו מרווים ושמחים 
ממך, אוכלים מעדנים, ומחלקים חלקיהם בגובה הרקיע. עתה, נתנו 
בך נבלת החסידים הקדושים. בניי שנשחטו עליך, אוי לי מִדָמם. וכל 
האישים, השרים והממונים, נפלו ממקומם לקול צעקתם.
%break
%letter 61
61. המלאכים היושבים בחוץ צועקים ובוכים, והם האֶרְאֶלים 
הקדושים, שאות משמו הקדוש הייתה מתעטרת עליהם, האות י', ובה 
היו שמחים ועומדים.
%break
ולקול בכייתם, פרחה מהם אות זו, ועלתה לגובהי מרומים, ונשארו 
כנקבה הבוכה ומייללת. כמ"ש, הן אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה. כלומר, אראלם 
בלי י' צעקו חוצה. שהיה צריך לכתוב אראלים עם י', אלא שפרחה 
מהם מחמת אבלם.
%break
%letter 62
62. השכינה מקוננת ואומרת, מזבחי מזבחי, אחר שהרווית לי בנבלות 
בנים חסידים קדושים, שמסרו נפשותיהם וגופותיהם עליך, נגנזת. 
איפה אמצא אותך? איפה היא האש שעליך? כך הייתה גועה ומייללת 
בקול עצוב.
%break
%letter 63
63. 6000 אישים קדושים שבכל צד מארבע רוחות העולם, שהיו 
אוכלים הקורבן בכל יום, ירדו עם השכינה, ומייללים ובוכים על מזבח 
העולָה. ויותר מ-6000 היו, אלא שהתמעטו.
%break
%letter 64
64. ואפילו אלו העומדים בחוץ בצד האחר, שהיו מרווים מאלו 
האיברים והפְּדָרים של הקורבן, שנותרו מהיום ונאכלים על המזבח כל 
הלילה. בתחילת הלילה הם צועקים וגועים ומייללים על המזבח הזה. 
%break
אוי לחמור שאבד אֵבוּסוֹ, המקום שרווה ממנו. מי ראה נהמת האישים 
הקדושים במלכה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.
%break
%letter 65
65. בחצות לילה השכינה נכנסת לתוך נקודת ציוֹן, מקום בית קודש 
הקודשים, ורואה אותו שנחרב, ובית מושבה ומיטתה נטמא, היא גועה 
ומייללת, עולה מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה, 
%break
מסתכלת במקום הכרובים, צועקת בקול מר ומרימה קולה ואומרת, 
מיטתי מיטתי, מקום בית מושבי.
%break
%letter 66
66. על המקום הזה כתוב, על משכבי בלילות. משכבי, מיטתה של 
המלכה. היא גועה בבכייה ואומרת, מיטתי, מקום מקדשי, מקום 
המרגליות הטובות, בית הפָּרוֹכת והכַּפּוֹרת, שהיו סומכים עליו 60,000 
רבבות אבני יְקָר, 
%break
%page 365
סדרים סדרים, טורים טורים, מסתכלים זה לזה. סדרים של רימונים 
פרושים עלייך לארבע רוחות. העולם היה עומד בשבילך.
%break
%letter 67
67. ריבון העולם, בעלי, ז"א, היה בא אליי, והוא שכב בין זרועותיי, וכל 
מה שרציתי ממנו, וכל בקשותיי, עשה, בעת הזו כשהיה בא אליי ושׂם 
בי משכנו, ומשתעשע בין שדיי.
%break
%letter 68
68. מיטתי מיטתי, קודש הקודשים, אין את זוכרת כשהייתי באה אלייך 
בשמחה ובטוב לב, והילדים עלמים אלו, הכרובים, היו יוצאים לקראתי, 
ומכים בכנפיהם בשמחה לקבל אותי.
%break
%letter 69
69. העפר שמִמֵך, עפר המיטה, היה קם ממקומו וראה, איך נשכח 
ארון התורה שהיה כאן, שמכאן יצא מזון לכל העולם, ואור, וברכות 
לכל.
%break
%letter 70
70. אביט לבעלי, אינו כאן. ואביט לכל צד. בעת הזאת, כשהיה בא 
בעלי אליי, ומסביב לו כמה בנים חסידים, הנשמות, וכל העלמות היו 
מוכנות לקבל אותו, שהן שבע הנערות.
%break
%letter 71
71. והיינו שומעים מרחוק קול זוֹגֵי הפעמונים דופקים בין רגליו, 
המסכים המייחדים ימין ושמאל יחד, כדי שאשמע קולו מטרם שיבוא 
אליי. וכל העלמות שלי משבחות ומודות לפני הקב"ה, ואח"כ הולכת כל 
אחת לבית מושבה, ומחבקות אותו בנשיקותיהן באהבה.
%break
%letter 72
72. בעלי בעלי, איפה פנית? עתה הוא העת שהייתי מסתכלת בך. 
והסתכלתי לכל צד, ואינך. אנה ראיתיך, שלא אבקשך שם.
%break
%letter 73
73. זהו מקומך בעת הזאת לבוא אצלי, הנה אני מוכנה כאן. והרי 
נשכחתָ ממני. אינך זוכר ימי האהבה כשהייתי שוכבת בחיקך, וחקוקה 
בצורתך, וצורתי הייתה חקוקה בך. 
%break
כאותו חותם המניח צורתו בחקיקת הכתב, כך הנחתי צורתי בך, כדי 
שתשתעשע בצורתי, בעוד שאני בין צבאותיי.
%break
%letter 74
74. געתה בבכייה, וצעקה, בעלי בעלי, אור עיניי הנה נחשך. אינך 
זוכר, כשהיית פושט יד שמאלך מתחת לראשי, ואני מתענגת על רוב 
השלום, וימינך מחבקת באחווה, ובנשיקות? ונדרת לי שלא תעזוב 
אהבתי לעולם. 
%break
ונשבעת לי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. והנה נשכחתי ממך.
%break
%letter 75
75. אינך זוכר, כשעמדתי אצלך בהר סיני, ושישים ריבוא שלֵמים קיבלו 
אותך עליהם, והתעטרתי אליך בהם, יותר מכל העמים, והיינו הולכים 
אחריך לכל רצונך? ואותה שפחה, הקליפה הרעה, הרגה בהם 
לאלפים ולרבבות, ולא היבטנו.
%break
ואבדו כולם במדבר, ועזבת אותם שם. והכנסנו בניהם הקטנים לעמוד 
לפניך בארץ הזו. והבדלנו אותם, מאותם שהיו למעלה מעשרים 
בצאתם ממצרים, לעמוד לפניך בשביל רצונך.
%break
%letter 76
76. בעלי, היזכר, בכמה בנים קדושים עמדתי לפניך בכל דור ודור, 
בימי דוד, ושלמה בנו. אין אתה זוכר כמה מע"ט עשו לפניך? האם 
ראוי לך לזכור עוונות, ולא לזכור זכויות? 
%break
איפה נהפכו לך, לזכור את העוונות ולא הזכויות? ואתה צריך לזכור את 
הזכויות ולא העוונות, שזוהי מדה"ר.
%break
%letter 77
77. מבקשת אני אותך, ואינך, מבקשת אני את בניי, ואינם. מבקשת 
אני את הקדושה שבמקום הזה, והנה נטמא. כל העולם היה בשלום 
בזכות המקום הזה, ביהמ"ק, הכלבים לא נבחו בעת ההיא, כולם היו 
בשלום.
%break
%page 366
היא גועה ומייללת, וכל אלו הגדודים שלמעלה, והכלבים, צועקים 
למטה בתחילת המשמרת השלישית.
%break
%letter 78
78. היא יוצאת ובאה ועומדת על מקום מזבח קטורת הסמים. היא 
גועה ומייללת ועולה למעלה, ומוצאת כרוב אחד משני כרובים שהיו 
עימה, כי מאותו זמן של חורבן ביהמ"ק, אין לה אלא כרוב אחד. ואותו 
ילד עלם, הכרוב, שנשאר, יונק מהשכינה, בכייה ויללה.
%break
%letter 79
79. אז נועד לה הקב"ה, ויורד אליה, ומדבר עימה. ועל זה כתוב, כה 
אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש תקווה לאחריתך. ועל 
זה לומדים, שבמשמרת שלישית, תינוק יונק משדי אימו. 
%break
ואישה מספרת עם בעלה, השכינה עם ז"א בעלה. עד כאן היא 
הפתיחה למגילת איכה, מכאן והלאה היא התחלת מגילת איכה.
%break
%H וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך
%break
%letter 80
80. החכמים פתחו הפסוק הזה, וזְכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך, עד 
אשר לא יבואו ימי הרעה. פסוק זה ביארו אותו בישראל כשהיו בארץ 
הקדושה. וזכור את בוראך. 
%break
תזכור כל אלו הטובות, וכל אלו האותות והניסים, שעשה לך הקב"ה 
בימים הראשונים כשהיית נער באמונה, כמ"ש, כי נער ישראל 
וָאוהֲבֵהו.
%break
%letter 81
81. בימי בחורותיך, בזמן שהוא בחר בך מכל עמי העולם. עד אשר 
לא יבואו ימי הרעה. ימי הזקנה, ששלטו בך העמים האחרים. ופיזרו 
אותך בין העמים.
%break
%letter 82
82. בימי בחורותיך, כלומר, ימי השנה שהם ברורים לך, ושמירה 
עליונה עליך. והם ארבעה חודשים בשנה, אדר ניסן אייר סיוון. שבהם 
נס פורים, יציאת מצרים, ספירת העומר, מתן תורה. 
%break
אלו הם ימים שהקב"ה בחר בישראל, ובהם עשה עימהם ניסים. וכנ"י, 
המלכות, מתעטרת בבעלה, ז"א, ומתקרבת אליו.
%break
%letter 83
83. עד אשר לא יבואו ימי הרעה. ימי הזקנה, תמוז אב טבת, שבהם 
מתענים על חורבן ביהמ"ק, ושְׁבט, הוא ג"כ ימי הרעה, אע"פ שלא 
נגלתה בו רעה כל כך. כמ"ש, ושֵׁבֶט לְגֵו חסר לב.
%break
%letter 84
84. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. והגיעו שנים, שנות 
הגלות שישראל הולכים מטולטלים. אין לי בהם חפץ, כי עתיד להיות 
בימי הגלות, שלא יהיה נמצא ביד אדם לקנות בשוק, שאז תִכלה 
פרוטה מהכיס.
%break
%letter 85
85. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים. השמש, צורת 
פניה של השכינה מלמעלה ומלמטה. מלמטה הם בעלי המשנה שהיו 
בארץ ישראל, פטישי הברזל, מכתתים סלעים, ועוקרים ההרים 
הרמים.
%break
%page 367
%letter 86
86. והאור, זהו תלמוד ירושלמי, המאיר אור התורה. אחר שהתבטל, 
כביכול נשארו בחושך. כמ"ש, במַחֲשַׁכּים הושיבַני, זהו תלמוד בבלי, 
שבני העולם הולכים בו במחשכים.
%break
%letter 87
87. והירח, הברייתות שהיו מאירות אור חו"ס. והכוכבים, הם 
המשכילים שהיו בארץ הקדושה, כל אלו התַנָאים והאָמוֹרָאים שכל 
העולם עומד בזכותם. 
%break
כי כשהיו עומדים ביחד, היה אומר אדם לחברו, מתוך מילה זו שפרחה 
מפיו, אני רואה מה שיהיה ביום הזה או למחרת, כך וכך.
%break
%letter 88
88. עד אשר לא תחשך השמש. אור תוֹאר פניה של השכינה, שהיה 
ז"א מאיר לה בכל יום, ומאותו האור התקיים העולם, וישראל יושבים 
על הארץ לבטח.
%break
%letter 89
89. והאור, הוא אור שברא הקב"ה במעשה בראשית, שהיה מאיר 
מסוף העולם ועד סופו, ונגנז. והקב"ה היה מאיר והוציא ממנו חוט 
אחד של ימִינו, חוט של חסד, של הקב"ה, ואחז בו הלבנה. 
%break
ובזמן ההוא, של חורבן ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימִינו, שהוא חוט 
של חסד זה.
%break
%letter 90
90. והירח, המלכות, כמ"ש, צֶדק ילין בה. המלכות נקראת צדק. 
והכוכבים, מלאכי השרת, שהיו באים במלכות, וידועים אצלה, 
ובביאתם בה, מתבטלים מקיומם. ואלו נקראים מלאכי שלום.
%break
וכתוב, ושָׁבו העבים אחר הגשם. כמ"ש, מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן. 
העבים, מלאכי השלום, שנעשו עבים מחמת החורבן. גשם, זוהי בכייה 
בדמעות.
%break
%letter 91
91. ביום שיָזוּעוּ שומרי הבית. אלו הם שלושה בתי דין, שהיו מלמדים 
תורה בלשכת הגזית. והתעוותו אנשי החָיִל. אלו הם סנהדרין גדולה 
וסנהדרין קטנה. ובָטלו הטוחנות, כוהנים ולוויים וכל המשמרות שהיו 
נמצאים בירושלים.
%break
%letter 92
92. וחשכו הרואות בארובות. אלו הם הנביאים והצופים, שהיו רואים 
בנבואה וברוח הקודש. וסוּגרו דְלתיים בשוּק, כלומר שבני אדם 
צועקים בתפילה לגאולה, ואין מי שיענה אותם. כי כל שערי התפילה 
ננעלו, מיום שנחרב ביהמ"ק והתבטלה עבודת בית אלקינו.
%break
%letter 93
93. בִּשְׁפַל קול הטחנה. אלו הם כותשי קטורת, שהיו נותנים קול בכל 
יום בכתישה שלו. קול הטחנה, הקול של השכינה, הצועקת בכל יום, 
שובו בנים שובבים. ואין מי שיביט בה.
%break
%letter 94
94. ויישַׁחו כל בנות השיר. אלו הם הלוויים העולים בדוכן בכל יום 
ומנגנים ניגון של שיר. כל, שבכתוב, כל בנות השיר, הוא לרבות מלאכי 
עליון למעלה, שהיו מתחלקים למשמרות למעלה כנגד המשמרות 
האלו שלמטה. 
%break
ואם שׁחו אלו שלמטה, כביכול אף אלו שלמעלה שחו.
גם מגבוה יִירָאו, שייראו מפני הקליפות המחריבות את ביהמ"ק, 
ואע"פ שמגבוה, הם קטנים. כלומר, אע"פ שהם קטני ערך כלפי 
הגבוהים, עכ"ז ייראו.
%break
%letter 95
95. שׁחו בנות השיר האלו, הלוויים, כי 80,000 לוויים היו ידיהם 
קשורות לאחוריהם, שהוליכו אותם לבבל. כשהגיעו לנהרות בבל, היו 
תולים כינורותיהם על האילנות אשר שם. היו מבקשים מהם שינגנו. 
%break
%page 368
ואמרו, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. היו נושכים את בהונות 
ידיהם בשיניהם וכרתו אותן, ולא יכלו לנגן. והבבלים עמדו והרגו אותם.
%break
%letter 96
96. וחתחתים בדרך ויָנֵץ השקד ויסתבּל החגב ותָפֵר האֲבִיונה, כי 
הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים. וחתחתים בדרך. כי 
היו הולכים לגלוּת, ורחיים על צוואריהם ומִדוחק המשא שהיה קשה, 
היו נופלות אצבעותיהם בדרך. 
%break
וירמיהו היה לוקט אותם בבגדו ומנשק אותם, ובוכה עליהם. והיה 
אומר להם, בניי, האם לא אמרתי לכם, תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם 
יחשיך. ועל זה כתוב, על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה.
%break
%letter 97
97. ויָנֵץ השקד. כי מיום שאילן השקד מתחיל לציץ עלים עד שעושה 
פירות, הם 21 יום. כך מי"ז (17) בתמוז, שנשברה החומה, עד ט' 
באב, שנחרב ביהמ"ק, יש 21 יום. כמ"ש, מקל שקד אני רואה. שהדין 
בא עליהם במהירות כמו אילן שקד הממהר להוציא פירות.
%break
%letter 98
98. ויסתבּל החגב, שניתן משא על כתפיהם של זרע דוד. כי, ויסתבל, 
סבל ומשא. חגב, זרע דוד, ע"ש הכתוב, ודוד הוא הקטן. כי חגב נשאל 
על קטנות, כמ"ש, ונהי בעינינו כחגבים.
%break
ותָפֵר האֲבִיונה, שהתבטלה עבודת בית אלקינו. כי ביהמ"ק, המלכות, 
הנקראת ענייה ואביונה.
%break
כי הולך האדם אל בית עולמו, זהו הכבוד, המלכות, פני אדם, 
שהסתלק למעלה, ואנשים צועקים בתפילה, ואין מי שיביט בהם.
%break
%letter 99
99. עד אשר לא יֵירתק חבל הכסף. המקום שהכוהן מקטיר קטורת על 
המזבח הפנימי, שנקרא חבל הכסף.
ותרוץ גולת הזהב. זהו בית קודש הקודשים, ששם הכרובים של זהב.
ותישבר כד על המַבּוּע. זוהי מלכות בית דוד שנשברה.
%break
%letter 100
100. וישוֹב העפר על הארץ כשהיה. שייחרב ביהמ"ק ויהיה כעפר. 
והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנה. זוהי השכינה, והסתלקות רוח 
הנבואה מהעולם.
%break
%letter 101
101. ביום שיזוּעו שומרי הבית, אלו הם התַנאים והאמוראים שהיו 
שומרים העם שבארץ ישראל, ועתה הזדעזעו ממקומם.
%break
%letter 102
102. והתעוותו אנשי החיל. בני יעקב, כמ"ש, ויש בם אנשי חיל. 
החטא של בני יעקב, מכירת יוסף, שהיו אנשי חיל, וסבלו עיוות הדין. 
כמ"ש, האל יעוות משפט. אלו אנשי חיל קיבלו עיוות הדין. וע"כ כתוב 
עליהם, והתעוותו אנשי חיל.
%break
כי כך דרכו של הנחש, אחרי שהרג את האדם, חוזר ונושך אותו בלי 
רחמים. זהו עיוות הדין. כי בני יעקב כבר מתו, ומיתתם מכפרת על 
העוון של מכירת יוסף. ועכ"ז חזר הנחש לקטרג עליהם אחרי שמתו, 
ונהרגו עשרה הרוגי מלכות. שזה עיוות הדין.
%break
%letter 103
103. שלחו להם בני הארץ הקדושה לבני בבל, אמת היא שאתם יש 
לכם לבכות, כמי שבוכה מרחוק. כי האבל והבכי והמספד בנהי 
ובמרירות, לא הגיע לכם. 
%break
כי רחצתם רגליכם, שעשיתם תשובה, ואינכם רוצים לטנף אותם, 
לחזור ולחטוא, כמקודם. כמ"ש, רחצתי את רגליי, אֵיכָכה אֲטַנְפֵם.
%break
%page 369
%H עשרה הרוגי מלכות
%break
%letter 104
104. אבל אנו השוכנים בין גדרי הנחש, ואורב לנו בכל יום, הורג 
ונושך, ואנו בעינינו ראינו עיוות הדין שנעשה בינינו, באלו אנשי החיל, 
בני יעקב, שהתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות, שבימיהם שתק הנחש 
המקטרג ולא ביקש דין. שירא מהם יראה גדולה. 
%break
ולא יכול לעמוד בפניהם, וכיוון שעברו לעולם ההוא בתשובה, כלומר 
שמתו, עמד הנחש לפני הקב"ה, ודרש דין.
%break
%letter 105
105. והנחש דייק הכתוב, וגונב איש וּמְכָרוֹ ונמצא בידו, מות יומת. 
אמר הקב"ה לנחש, יוסף לא היה איש, שהיה פחות מבן עשרים, שאין 
בתי דין של מעלה מענישים עליו, וכתוב, ונמצא בידו, והרי לא נמצא 
בידיהם. 
%break
חזר ואמר הנחש, כתוב, כי יימצא איש גונב נפש מאֶחיו מבני ישראל 
והתעמר בו וּמְכָרוֹ, ומת הגנב ההוא. וכאן לא כתוב, איש, ולא כתוב, 
ונמצא בידו. ואעפ"כ, ומת הגנב ההוא.
%break
%letter 106
106. 800 שנים עמד הנחש ההוא ודרש דין. ואנו למדנו, מי שהתחייב 
בשני דינים נידון בעונש החמור. וכיוון שמתו, כבר קיבלו העונש 
החמור. ופטורים מדינים אחרים. 
%break
אוי למי שכבר קיבל עונש על חטאו, כי מיתה מכפרת על החטאים, 
וחזר לקבל עונש אחר, שהוא עיוות הדין. אוי כי התעוותו אנשי החיל. 
וס"מ ונחש עמדו לדרוש דין על זה.
%break
%letter 107
107. על זה ראוי לנו לבכות ולספוד שהעיר הקדושה נשארה בדד מכל 
טוב שהיה בה. באותה שעה, ירד ס"מ ובלבל העולם, והכניס הרוח 
הזה במעיו של אותו רשע מלך רומא והוא דרש דין מאבירי העולם, 
שהם עשרה הרוגי מלכות. 
%break
אוי לזה, אוי לעולם, לא נמצא עיוות דין כזה מיום שנברא העולם.
%break
%letter 108
108. איכה בנייך עמודי עולם, צדיקים, סומכים, שהעולם עומד 
עליהם, ואני מתעטר עליהם בכל יום ע"י מעשיהם הטובים, איך 
התעוותו ע"י הנחש. 
%break
איך התעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים נוכריים 
אחרים לדון אותם בביזיון גדול. אוי לזה, אוי לעיוות הזה.
%break
בעת שהוצאו להריגה התחלפו גופותיהם הקדושות בגופות אחרות 
דס"א, והם לא שלטו בגופותיהם הקדושות, אלא בגופות דס"א. ולכן 
נאמר, שהתעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים 
נוכריים אחרים לדון אותם. 
%break
כי סוף סוף סוף היה חילול השם, שהעולם חשבו, שהם גופותיהם 
הקדושות.
%break
%letter 109
109. מי ראה בתוך גן עדן, בשעה שנמסר הדין למעלה, למסור אותם 
בידי המלכות הרשעה, עשר מרגליות יפות, נשמותיהם של הרוגי 
מלכות, האור של כל הגן, שכל גן העדן האיר מאורותיהם, בין כל 
האילנות, בין כל הנשמות אשר שם.
%break
%page 370
התפשטו מִלבושיהם שבגן עדן, ויצאו כולם אל מחוץ לגן עדן. וכל אלו 
הנשמות צועקות ואומרות, אוי שהתעוותו אנשי החיל. ושומרי הפתח 
של גן עדן, הכרובים, מזדעזעים, עולים ויורדים, ולא נתנו מקום להוציא 
אלו האורות מגן עדן.
%break
%letter 110
110. כשהתפשטו הנשמות של הרוגי מלכות, מתוך האורות של 
לבושיהם שבגן עדן, ועליונים ותחתונים צועקים כנגדם, ושומרי 
החומות שלמעלה מזדעזעים, וכל הצבאות שבגובה השמיים בוכים 
ומייללים, מי ראה אימנו גועה ומייללת. 
%break
היא ירדה אל הכרובים שומרי שערי הגן, והם מזדעזעים. עלתה 
אימנו, שהסתלקה השכינה, וכרוב אחד עימה.
%break
%letter 111
111. ואז, להט החרב המתהפכת, שהיא חדה מאוד, היכה לתוך 
השערים של גן עדן, ויצאו אלו עשר אורות, הנשמות של הרוגי מלכות. 
העליונים והתחתונים צעקו, אוי לעולם, אוי לדור.
%break
%letter 112
112. ראוי לנו לספוד כמו תַנִים, כשהאם, השכינה, ירדה, ולא מצאה 
אותם שם בגן עדן, וכל אלו האורות והבשמים, הנשמות, גועות 
ומייללות, אז השכינה גועה ומייללת. 
%break
אלו הכרובים שומרי השערים בוכים ומייללים, ופותחים בבכייה, אנו 
על אחת כמה וכמה ראוי לנו לבכות על הכול ועל העיוות הזה.
%break
%letter 113
113. ויצווּ אל יוסף לאמור, אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו 
ליוסף, אנא שא נא פשע אחֶיך וחַטאתָם. ויֵבְךְ יוסף בדַבְּרם אליו. 
החטא, עשו ליוסף, והוא כיפר הכול, וכיפר על חטאתם. 
%break
כיוון שהוא מחל, למי יש לו לדרוש על חטאתם? כמ"ש, והתעוותו אנשי 
החיל, שעיוות דין גדול היה לאנשי חיל אלו. אוי לנו, מי ינחם אותנו.
%break
%letter 114
114. למה היה עיוות הדין הזה? משום שאימנו גורשה וברחה והלכה 
לה, ומשום זה נמצא עיוות הדין. כי אותו שהשׂטין עלינו נמצא לבדו, 
ולא היה מי שיעכב בעדו, וימליץ עלינו זכות. ע"כ נמסרו בידיה של 
הקליפה, כל התיקונים של אימנו.
%break
%letter 115
115. שאילו אימנו הייתה נמצאת שם, הייתה מכניסה אותם לִפְנים 
משורת הדין. על זה היא בוכה, על זה היא מייללת, על הבנים שגלו 
ונהרגו והושמדו לחינם.
%break
%letter 116
116. השכינה לא הייתה נמצאת בדיניהם של הרוגי מלכות, והנחש 
עשה רצונו בהם. וע"כ כתוב, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם. ששולחה 
אימכם שלא תהיה נמצאת בדיניכם. 
%break
איכה ישבה השכינה בדד באותה שעה, כי היא הייתה מקבלת טענות 
בניה, ובשבילה היה נקרע גזר דין.
%break
%letter 117
117. וכשאלו עשר מרגליות יצאו מגן עדן להתלבש בלבושים אחרים, 
בגופות אחרות, כל הלבושים נמסרו ביד הנחש, חוץ מראובן, כמ"ש, 
ויָשָׁב ראובן אל הבוֹר.
%break
%letter 118
118. על שראובן נתן עצה להשליך את יוסף אל הבור, נתפס גם הוא 
בבור, וניצל. וזהו רבי אליעזר הגדול, גלגול נשמת ראובן, וכשתפסו 
אותו למינוּת, הושיבו אותו בבור, בכלא, ונשמת ראובן ניצלה. שלא 
הרגו אותו.
%break