ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים א-ז
%book התקפה על החיבור
%break
%letter 1
1. ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו 
רע. זאת אומרת בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה 
נקבעת מדת גדלו של הרע. כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד 
לחבירו פרוטה, אינו נעשה לחבירו שונא בזה, 
%break
כי פרוטה לא כל כך חשובה שיהא כדאי לעשות עם השני מריבה. ורק 
בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה מתרקמת מדת 
השנאה. עד שאינו יכול לסובלו. נמצא לפי זה, בשיעור שיש להאדם 
חשיבות בתורה ובמצוות, 
%break
באותו שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו 
לעסוק בתורה ומצוות. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז 
הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות. ואז ממילא יקבל מדת שנאה, 
שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע שלו, 
%break
על דרך הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". היינו בשיעור שיש להאדם 
אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 305 "ענין הרע")
%break
%letter 2
2. אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה 
ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו 
היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא 
עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. 
%break
הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו 
מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו. ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא 
רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור 
שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. 
%break
נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם 
יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. 
אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם 
רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, 
%break
כי אין האדם רואה, שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון 
לקבל שלו, המכונה "אהבה עצמית". אולם בעת שמתחיל לעבוד 
עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', 
היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, 
%break
שע"י זה הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל 
להרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע. וזה הולך לפי סדר ומדרגה, 
שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע לו להגיע לדביקות ה', אז 
הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, 
%break
היינו הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, כמו ששלמה המלך היה קורא 
את היצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו 
לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו".
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)
%break
%letter 3
3. עבודה אמיתית מתחילה בעת שהאדם רוצה לברר את הכוונה של 
לשמה, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס. ובעבודה דכוונה, 
שהוא סיבה אמיתית, שבשבילה הוא מקיים תורה ומצות, כאן 
מתחילה המחלוקת האמיתית של טוב ורע. 
%break
כי האדם רוצה לעבוד בשביל הבורא, כי הבורא נקרא "טוב ומטיב", 
שהוא המשפיע. אז בא הגוף, הנקרא "רע", ומפריע לו. כי הרצון לקבל 
לעצמו נקרא "רע". כי עליו שורה מידת הדין, מסיבת שהיה דין 
וצמצום, שהוא ישאר בחושך. 
%break
ואין הוא ראוי לקבל שום אור. כי היות שהאדם מצד הטבע נולד עם 
הרצון לקבל, והאדם צריך לעבוד נגד הטבע. כאן היא המחלוקת 
האמיתית. עד כדי כך, שאין בכוחו של אדם לנצח ולהכניע הרצון לקבל 
שלו, ושתהיה לו אפשרות לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. 
%break
וכאן אפשר לומר, שהם נקראים "שני דברים, המכחישים זה את זה". 
ממש שהרצון לקבל הוא ההיפך של הרצון להשפיע. ואז "בא השלישי 
ויכריע ביניהם". כלומר, עד שבא הקב"ה ועושה שלום ביניהם. זאת 
אומרת, שהקב"ה נותן לו מתנה, את הרצון להשפיע. 
%break
ואז נגד נתינת הבורא נכנע הרע, שהמקבל הנ"ל תחת הטוב של 
האדם.
%S (רב"ש - א'. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
%break
%letter 4
4. צריכים לדעת, שבעת שהאדם רוצה לצאת מעבודה המעשית 
בלבד, שהיא בלי כוונה, ורוצה להתחיל בעבודת המעשה עם הכוונה 
דלהשפיע, יש בזה עבודה רבה. היות שבזמן שהגוף מתחיל לשמוע 
מבחינת הכוונה דלהשפיע, 
%break
תיכף על המקום הוא מתחיל להתנגד, ולא נותן להמשיך בעבודה זו, 
ומראה לו צבעים שחורים על עבודה זו. ובמצב הזה, האדם צריך 
להאמין, שרק ה' יכול לעזור. וכאן המקום, שהאדם יכול לתת תפלה 
אמיתית. ונקרא "אמיתית", משום שהאמת שכך הוא. 
%break
כלומר שהבורא עשה, שהאדם לא יוכל לעזור לעצמו. והסיבה היא 
כידוע, ש"אין אור בלי כלי". וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה שעשה 
הבורא, שאין האדם יכול בעצמו לצאת מאהבה עצמית, הוא בכדי 
שהאדם יהיה נצרך להבורא, שיעזור לו. 
%break
ובמה עוזר ה', בנשמתא קדישא, כמו שכתוב בזה"ק. היות אחרת אין 
להאדם צורך לקבל אור התורה, אלא הוא היה מסתפק במה שהוא 
מקיים תורה ומצות, ולא היה לו שום צורך לקבל את הנרנח"י דנשמה 
שהוכן עבורו. 
%break
מה שאין כן, כשהוא רואה, שאין הוא יכול לצאת מאהבה עצמית 
ולזכות לבחינת השתוות הצורה, אז הוא צריך לעזרת ה', שיעזור לו. 
ועל ידי מה הוא נותן להאדם את העזרה. הוא ע"י נשמתא קדישא, 
הנקרא "אור עליון", 
%break
המתגלה בהאדם, שירגיש שיש בו נשמה, שהיא "חלק אלקי ממעל". 
נמצא, לפי התגברות האדם, הוא מרבה בגילוי אור ה'. ולסיבה זו 
עשה ה' הכבדת הלב, שלא יהיה בכוחו של אדם להתגבר על הרע 
שבו, 
%break
אלא שיהא נצרך להבורא, וע"י זה יהיה להאדם הצורך לזכות לבחינת 
נרנח"י שבנשמה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
%break
%letter 5
5. סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם 
שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות כי 
מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו. ובשעה שהוא 
רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, 
%break
אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה עבודה הזאת לכם, 
זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתיגע. וכשהאדם מתגבר 
עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר 
הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, 
%break
מי ה' אשר אשמע בקולו. אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, 
שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני 
יגיעות: א. שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת 
עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים.
%break
ב. שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו. ואלו הב' שאלות הם 
העיקרים בטענת הרשע. ושאר שאלות הבאים לאדם, הם רק תולדות, 
שנולדים מב' שאלות הנ"ל. ולהתגבר על השאלות הנ"ל הוא רק בכח 
האמונה, שענינו הוא למעלה מהדעת. 
%break
שצריך להשיב להרשע, שבבחינת השכל יש מקום למה שהוא שואל, 
אבל למעלה מהשכל, שפירוש בבחינת אמונה, שהוא מאמין בדברי 
החכמים, שרק הדרך הזה שהוא לשם שמים. היינו בזמן שהאדם נותן 
את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, 
%break
שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא 
אלא בשביל זה (ברכות ו' ע"ב), היינו ליראת שמים. לכן כשהוא עונה 
להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין 
השכל יכול להקשות שום קושיא, 
%break
כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין 
מקום לשאלות.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 572 "שני יגיעות")
%break
%letter 6
6. אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". 
ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא 
לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול 
להתחיל בעבודה דלהשפיע. 
%break
זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו 
בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, 
שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות 
בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", 
%break
כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות 
מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. 
והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים 
דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". 
%break
נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, 
כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את 
המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול 
לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, 
%break
שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו 
לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. 
נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. 
%break
ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)
%break
%letter 7
7. כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא 
לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, 
מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב 
למעלה מהדעת, 
%break
אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע 
שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא 
לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את 
השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. 
%break
וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת 
בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. 
והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. 
%break
כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר 
על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה 
דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, 
%break
כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים 
לקבל.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 68 "סדר העבודה")
%break
%letter 8
8. כתוב "כיתרון האור מתוך החושך". ומזה אנו יכולים לראות, מדוע 
ענין הבחירה, לבחור בהטוב, היינו בהרצון להשפיע, ולהיות מואס 
ברע, הוא כל כך קשה. שהוא כדי, שאנו צריכים לטעום טעם חושך. 
אולם אסור להראות לנו את החושך כמו שהוא בצורה אמיתית, 
%break
כי אם האדם היה רואה את שיעור הרע שבו, היה תיכף בורח 
מהעבודה, וממילא לא היה מרגיש חושך. היות שלא מעניין אותו, בזה 
שהרצון לקבל לעצמו הוא השולט, כי זה לא היה מורגש אצלו לחושך. 
שרק מי שמתייגע ונותן עבודה עד כמה שיכול, 
%break
ויש לו עליות וירידות, אצלו שייך לומר, שטועם טעם חושך, בזה שהוא 
לא יכול להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. נמצא, שהירידות האלו, מה 
שהאדם מקבל בזמן שהוא רוצה ללכת בדרך האמת, הם כלים 
להרגשת העזרה, שיקבל. 
%break
ואנו צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". 
ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. 
ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו 
בשבילנו, 
%break
אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של 
התגברות. וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם 
לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא 
צריך להתקדם בהשגת החושך, 
%break
שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, כנ"ל, שכלי מכונה "צורך להמילוי". 
היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. 
לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה. לכן הוא רוצה 
לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, 
%break
מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את 
האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין 
הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, 
%break
שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו 
עזרה מלמעלה, כמ"ש "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)
%break
%letter 9
9. אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך 
העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו 
נותן לו ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך 
לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. 
%break
אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק 
השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים. ומשום 
זה אין להרע שום מציאות בפני עצמו. אלא מציאות הרע תלוי באהבה 
להרע או בהשנאה להרע. 
%break
זאת אומרת, שאם יש לו אהבה להרע, אז הוא נלכד ברשותו של 
הרע, ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו 
שום שליטה על האדם. נמצא, שעיקר העבודה הוא לא בעצם הרע, 
אלא במדת האהבה, ובמידת השנאה. 
%break
ומשום זה עבירה גוררת עבירה. ויש לשאול: למה מגיע לו עונש כזה, 
כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו אז צריכים לסייע אותו, איך לקום 
מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר 
למטה ממקום נפילתו הראשונה. 
%break
אלא בכדי שהאדם ירגיש שנאה להרע, נותנים לו עוד רע, בכדי 
שירגיש עד כמה שהעבירה מרחיק אותו מעבודת ה'. והגם שהיה לו 
חרטה על העבירה הראשונה, אבל עוד לא היה לו שיעור חרטה, 
שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה. 
%break
וכל פעם הוא מתחרט. ובטח שכל חרטה מביאה לו שנאה להרע. עד 
שנשלם לו שיעור שנאה להרע. ואז הוא נפרד מהרע כנ"ל, כי שנאה 
מביא פירוד. ולפי זה יוצא, אם האדם מגלה שיעור שנאה בשיעור 
שיבא לידי פירוד, הוא לא צריך לידי תיקון של עבירה גוררת עבירה. 
%break
וממילא הוא מרויח זמן. ובזמן שהרויח, הוא נכנס לאהבת ה'. וזה 
שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". שרק שונאים את הרע, אבל הרע עצמו 
נשאר במקומו. ורק לשנאה להרע צריכים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ב. "אין עבירה מכבה מצווה")
%break
%letter 10
10. עיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת 
יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם 
בהעבדות, וכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין 
זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. 
%break
אז כיון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק 
במסירות נפש. זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, 
שבכל עשיה שהוא עושה הוא מרגיש יסורים נוראים, יען שהגוף 
מורגל, שלא לעבוד לבטלה. 
%break
או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים. ובזמן הקטנות, 
אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו שום תענוג 
בהעבדות. וכן אינו מאמין שיהא טובה לאחרים, יען כיון שאינו חשוב 
לעצמו. אם כן מה הנאה יהיה מזה לאחרים? אזי היסורים קשים. 
%break
ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה היסורים. עד שנתקבצו 
היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו 
טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה עלינו רוח ממרום".
%S (בעל הסולם. שמעתי. רי"ט. "ענין מסירות נפש")
%break
%letter 11
11. אם ה' נותן לו איזה הארה מן השמים, אז הרצון לקבל נכנע והוא 
מתבטל אז כנר בפני אבוקה. וממילא אין לו כבר יגיעה, כי הוא כבר 
לא צריך לקבל על עצמו את עול מלכות שמים בדרך הכפיה, "כשור 
לעול וכחמור למשא", כמ"ש: "אוהבי ה' שנאו רע". 
%break
שפירושו, כי רק ממקום הרע נמשך אהבת ה'. כלומר, בשיעור שיש לו 
שנאה להרע, היינו שהוא רואה, איך שהרצון לקבל מפריע לו מלהגיע 
לשלימות המטרה, בשיעור זה הוא זקוק שיזכה לאהבת ה'. מה שאין 
כן אם הוא לא מרגיש שיש לו רע, 
%break
אין הוא מסוגל לזכות לאהבת ה', כי אין לו צורך לזה, מטעם שכבר 
יש לו סיפוק בעבודה. ובהאמור, אין להאדם להתרעם, בזמן שיש 
לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. 
והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, 
%break
היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של 
קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו 
מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של 
הרצון לקבל, 
%break
מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה 
להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל 
בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח 
להבורא, 
%break
מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת 
"השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ 
להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". 
%break
היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם 
במקומו רצון להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 12
12. דוקא בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך של השפעה, אז הוא בא 
למצב של כאב וצער, ולהרגשת היגיעה שישנה בעבודת ה'. כלומר, כי 
היגיעה מתחלת לפעול בזמן שרוצים לעבוד לטובת ה'. שרק אז באות 
אליו טענות המרגלים, ומאוד קשה להתגבר עליהן. 
%break
ויש הרבה שבורחים מהמערכה ונכנעים לטענת המרגלים. ואלו שלא 
רוצים לזוז, אלא שהם אומרים, אין לנו לאן לפנות, הם סובלים מזה 
שלא יכולים תמיד להתגבר עליהן. והם נמצאים במצב עולה ויורד. וכל 
מה שמתגברים, הם רואים שהם יותר רחוקים מהמטרה, 
%break
שהם רוצים לזכות לדביקות ה', שהוא בחינת השתוות הצורה. ושיעור 
הצער שהם צריכים לסבול, הוא מטעם, שאליבא דאמת, אין האדם 
מסוגל בכוחות עצמו לצאת משליטת קבלה עצמית, משום שהוא 
הטבע שהבורא ברא את האדם, ורק הבורא בעצמו הוא יכול לשנות. 
%break
כלומר, כמו שנתן להנבראים רצון לקבל, כמו כן הוא יכול לתת להם 
אח"כ רצון להשפיע. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי 
חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש 
שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". 
%break
וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא 
מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל 
על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. 
ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. 
%break
וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב, 
על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו 
חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. 
%break
ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)
%break
%letter 13
13. בעת שהאדם רוצה לעבוד בעבודת הקודש, בכדי שזה יהיה 
אמצעי, שעל ידם ישיג כלים דהשפעה, שזהו ממש נגד הטבע, אז 
הגוף בא בשאלות "מי ומה", היינו שאלות שהם נגד מוחא וליבא, 
המכונה בחינת "מרגלים". 
%break
והגם שהאדם מתגבר בכל פעם, אבל הסדר הוא, שאז כל סדר 
העבודה הוא בעליות וירידות. והאדם בא לידי מצב, שהוא רוצה 
להתייאש מלהגיע פעם לידי השתוות הצורה. והרבה פעמים האדם 
רוצה לברוח מהמערכה, 
%break
כי הוא רואה, שעבודתו בחינם, ואין לו עוד מה לקוות, שיהיה פעם 
טוב, מכפי שהוא רואה מהעבר. לכן הרבה אנשים, שמתחילים 
בעבודה דלהשפיע, רואים שזה הוא קשה יותר מדי, לכן הם עוזבים 
את העבודה זו, ואומרים, שעבודה זו היא רק עבור גדולים, 
%break
ולא בשביל אנשים כמוהו. ואז הזמן, שיש להאדם טענות ותביעות עם 
הקב"ה, והוא במחלוקת עם הקב"ה, וטוען: א. מדוע הקב"ה ברא אותו 
בטבע שיהיה לו רצון לקבל. ב. ומדוע הקב"ה רוצה שיבטל את הכלים 
דקבלה.
%break
הלא הקב"ה הוא טוב ומטיב. אם כן מדוע הוא לא מנהג עמנו כמו 
שאנו מבינים. והנה העליות וירידות מובנות לנו בצורה, שלפעמים 
בזמן עליה אנחנו בשלום עם הקב"ה, ואומרים עליו שהוא מנהיג את 
העולם בבחינת טוב ומטיב, 
%break
ובזמן ירידה אין בידינו כח להגיד, שהוא מתנהג עם השגחה של טוב 
ומטיב. לכן נמצא, שאנחנו תמיד במחלוקת. ובאמת, מדוע הסדר 
עבודה הוא כל כך קשה, שמוכרח להיות עליות וירידות. על זה בא 
התירוץ הידוע, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". 
%break
היינו, שאי אפשר לקבל אור, אם אין לו חסרון וצורך להאור. לכן, 
כשהאדם רואה, איך שבחינת אומות העולם שבו הם מתנגדים לה', 
והאדם לא יכול לסבול את השונא ישראל שבקרבו, אז הוא מקנא 
לאלקיו, 
%break
והוא לא מסתכל על שום ירידות שיש לו, והוא עושה מה שביכולתו, 
וצועק לה', שיתן לו עזרה, שיוכל לנצח את הרשעים שבקרבו. ובזה 
שהוא מתגבר ואינו בורח מהמערכה, אז הקב"ה נותן לו את הברית. 
%break
היינו, שכורת עמו ברית, שיהיה שלום בינו להקב"ה, בזה שהוא מקבל 
מתנה מה', שהם הכלי השפעה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו שלום בעבודה" 1989)
%break
%letter 14
14. ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, 
אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא 
צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל 
"בתחבולות תעשה לך מלחמה", 
%break
היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, 
בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא 
מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא 
לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, 
%break
ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו 
בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה. אולם גם אפילו שבא 
לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, 
בא הגוף ונותן לו להבין, 
%break
הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום 
תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, 
שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל 
אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, 
%break
היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל 
פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או 
להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי 
שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, 
%break
ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד 
הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, 
%break
היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 15
15. בעבודת ה', הגם שבתחילת עבודתו היה לו מרץ, ובטחון, 
וחשיבות גדולה לתורה ולתפלה, מטעם שהיה לו אז חן ד'קדושה, 
שהרגיש, שעבודת ה' היא דבר חשוב, אבל זה עוד לא נקרא "חסרון", 
שהבורא ימלא את החסרון הזה, שנקרא "דביקות ה'". 
%break
מטעם, שבחינת "חסרון וכאב שאין לו דביקות בה'" עוד לא היתה 
מורגשת בו, מטעם שעוד לא השקיע כוחות לזה, כי אז רק התחיל 
בעבודה. מה שאין כן כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו 
רואה מילוי לחסרונו, 
%break
אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע 
כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים 
מתחזק, 
%break
ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד 
שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. 
שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה 
שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, 
%break
כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם 
הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, 
הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא 
בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, 
%break
בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו 
יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 16
16. בעבודת ה', הגם שבתחילת עבודתו היה לו מרץ, ובטחון, 
וחשיבות גדולה לתורה ולתפלה, מטעם שהיה לו אז חן ד'קדושה, 
שהרגיש, שעבודת ה' היא דבר חשוב, אבל זה עוד לא נקרא "חסרון", 
שהבורא ימלא את החסרון הזה, שנקרא "דביקות ה'". 
%break
מטעם, שבחינת "חסרון וכאב שאין לו דביקות בה'" עוד לא היתה 
מורגשת בו, מטעם שעוד לא השקיע כוחות לזה, כי אז רק התחיל 
בעבודה. מה שאין כן כשעבר עליו זמן הרבה, שהשקיע כוחות, ואינו 
רואה מילוי לחסרונו, 
%break
אז מתחלת לרקום בו בחינת יסורים וכאבים, בזה שהוא השקיע 
כוחות, ואינו רואה שום התקדמות בעבודה שלו. ואז מתחילות 
המחשבות לבוא בזה אחר זה. לפעמים בניצוצי יאוש, ולפעמים 
מתחזק, 
%break
ואח"כ עוד הפעם הוא רואה שנופל ממצבו, וכן חוזר חלילה. עד 
שנצטבר בו חסרון אמיתי, שהשיג זה ע"י יגיעה בעליות וירידות. 
שמעליות וירידות האלו, משאירים אצלו כל פעם בחינת כאב, על מה 
שהוא עוד לא זכה לדביקות ה', 
%break
ואז שהסאה של יגיעה נתמלאה בשיעור שלם, שזה נקרא "כלי", אז 
בא אליו המילוי מצד ה', היות שיש לו עכשיו "כלי אמיתי". נמצא לפי 
זה, מה שהוא רואה, שעכשיו, לאחר כמה שנות עבודה, שהוא הלך 
אחורה, זהו נעשה בכוונה תחילה, 
%break
כדי שירגיש כאב בזה שאין לו דביקות ה'. נמצא לפי זה, שכל פעם 
הוא מוכרח לראות, איך שהוא מתקרב יותר לבחינת עשיית הכלי, 
הנקרא "חסרון אמיתי", שהמודד של קטנות וגדלות חסרון, הוא 
בשיעור היסורים, שהוא מרגיש, 
%break
בזה שאין לו המילוי, הנקרא כאן "דביקות בה'", שכל רצונו וחשקו 
יהיה אך ורק לעשות נחת רוח להבורא יתברך.
%S (רב"ש - א'. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)
%break
%letter 17
17. לאחר עבודה רבה שהאדם השקיע בזה שנתעורר להגיע 
להאמת, כלומר לדעת באמת, לשם איזה צורך נולד האדם, ולאיזה 
מטרה הוא צריך להגיע, אז גילה לו הקב"ה, שיצר לב האדם שהוא 
המקבל, הוא רע מנעוריו, 
%break
כלומר שאין לומר, שעכשיו הוא רואה שהיצר נעשה רע, אלא הוא רע 
מנעוריו, אמנם עד עכשיו עוד לא היה יכול להחליט שבאמת הוא רע, 
ולכן האדם היה נמצא במצב של עולה ויורד, פירוש, לפעמים היה 
אומר שומע בקולו של יצר, 
%break
ואמר, מהיום והלאה אני אדע שהוא השונא שלי, וכל מה שמיעץ לי 
לעשות הוא רק לרעתי. אולם אח"כ, שוב עולה קרנו של היצר, ושוב 
שומע בקולו ועובד בשבילו בלב ונפש, ואח"כ חוזר חלילה. והוא 
מרגיש עצמו כי הוא בבחינת "כלב השב אל קיאו",
%break
 פירוש, מה שכבר החליט שאין זה מתאים בשבילו לשמוע בקולו, 
מסיבת שכל המזונות שהיצר נותן לו אינו אלא מזונות המתאים 
למאכל בהמה, ולא למאכל אדם, ופתאום חוזר שוב למאכל בהמה, 
ושכח כל החלטות והדעות שהיה לו מקודם לכן. 
%break
ואח"כ כשנתחרט הוא רואה שאין לו שום עצה, אלא שהקב"ה יתן לו 
להבין שהיצר נקרא רע, והוא באמת רע, אז לאחר שהקב"ה נתן לו 
הידיעה הזאת, כבר לא חוזר לסורו, אלא שמבקש מה' שיתן לו כח 
להתגבר עליו כל פעם ופעם, שהיצר רוצה להכשילו, 
%break
שיהיה לו כח התגברות עליו. ובאמור יוצא, שהקב"ה צריך לתת לו הן 
הכלי והן האור, כלומר, הן הידיעה שהיצר הוא רע, ויש צורך לצאת 
מתחת לשליטתו, והתיקון לזה הוא, התורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע 
בראתי תורה תבלין", 
%break
נמצא לפי זה, הצורך לתורה נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה', וזה 
נקרא ש"ה' נותן לו האור והכלי".
%S (רב"ש -  א'. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א" 1987)
%break
%letter 18
18. בזמן שהאדם רוצה להתקרב לה', זאת אומרת להשתמש בכלים 
דהשפעה, והוא לא יכול, מסיבת שהגוף לא מסכים לזה, כי גופו נמשך 
מכלי קבלה. אז האדם מרגיש "שהעולם חשך בעדו", כי הוא מבין, אם 
אין בידו להשיג כלים דהשפעה, אף פעם לא יזכה לאור עליון, 
%break
שהוא האור "דלהטיב לנבראיו". נמצא, החושך הזה, שהוא מרגיש, 
בזה שאין הוא יכול להשיג כלים דהשפעה מכח עצמו, הוא מקבל 
צורך, שמי שהוא יעזור לו להשיג הכלים האלו. ולפי הכלל "אין אור 
בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", 
%break
נמצא שעכשיו הוא קיבל צורך לאור התורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי 
יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה נתנה דוקא למי שיש 
לו חסרון. והחסרון הזה נקרא "חושך". וזה שכתוב "התורה נתנה 
מתוך החושך". 
%break
כלומר, שמי שמרגיש חושך בחיים שלו, בזה שאין לו כלים דהשפעה, 
אז הוא מוכשר לקבלת התורה, בכדי שע"י התורה "המאור שבה 
מחזירו למוטב", אז הוא ישיג כלים דהשפעה, ועל ידם יהיה מוכשר 
לקבל את הטוב והעונג, שב' אלו נכללים בהתורה:
%break
א. הכלי, שהוא רוצה להשפיע. ב. אח"כ הוא מקבל את הטוב והעונג 
לתוך כלים דהשפעה. מה שאין כן "אומות העולם, שלא קבלו את 
התורה, שנתנה מתוך החושך". "אומות העולם" בעבודה נקראים, מה 
שהגוף נכלל מע' אומות, 
%break
שהם רוצים תורה לא מטעם שהם מרגישים חושך, בזמן שאין להם 
כלי השפעה, אלא כל רצונם הוא בכלי קבלה, ואין להם חשק לצאת 
משליטה זאת, והם רוצים תורה, בכדי להוסיף להם יותר אור, כלומר 
יותר תענוג, מכפי שהם מקבלים מעניני גשמיים, 
%break
אלא רוצים בחינת עולם הבא גם כן, כמו שכתוב בזה"ק "דצווחין 
ככלבא הב הב, הב לן עותרא עלמא דין, והב לן עותרא דעלמא 
דאתי". כלומר, שלא מספיק להם עושר של עולם הזה, אלא שרוצים 
גם עושר של עולם הבא. 
%break
נמצא, שהתורה נתנה דוקא לאלו, הנמצאים במצב, שמרגישים, 
שהרצון לקבל שולט עליהם. והם צועקים מתוך החושך, שהם צריכים 
תורה, בכדי להוציאם מתוך החושך, שהוא שליטת הכלי קבלה, 
%break
שעליהם היה צמצום והסתר, שלא יזרח במקום הזה שום אור, 
והמקום הזה הוא הגורם והצורך לקבלת התורה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 21 "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה" 1988)
%break
%letter 19
19. סדר העבודה הוא, היות שאנו נולדנו כבר לאחר חטא דעץ הדעת, 
לכן אנחנו כבר משוקעים בהרצון לקבל לתועלת עצמו, שעל זה היה 
צמצום והסתר. לכן סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של 
שלא לשמה". 
%break
היינו, כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא 
לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות. ובכל 
מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. כלומר, 
שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, 
%break
אז העבודה נקראת "בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות. 
מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר 
ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, 
מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. 
%break
מה שאין כן אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז 
מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת 
משליטת הרצון לקבל. 
%break
ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, 
כי "המאור שבה מחזירו למוטב".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 3 "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה" 1990)
%break
%letter 20
20. במקום שהאדם צריך להאמין, שה' ברא את העולם בבחינת טוב 
ומטיב, והרע שבגופו מרחק אותו מכל הטוב. דהיינו, כשבא ללמוד 
תורה, הוא לא מוציא בה שום טעם. וכמו כן, כשבא לעשות איזה 
מצוה, אינו מרגיש בזה שום טעם, 
%break
משום שהיצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה 
מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת 
לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של 
חיים. 
%break
והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה 
שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך 
ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, 
ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
%break
וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, 
ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו 
את מה שכתוב (תהילים ל"ד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו 
נאמר הפסוק הזה. 
%break
אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא 
מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, 
כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל 
אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". 
%break
ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, 
שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום 
דבר עבירה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
%break
%letter 21
21. יש לזכור, שענין עבודת האדם בעל מנת להשפיע, היינו שהוא 
רוצה בדביקות ה', שם מתחיל בהאדם סדר של עליות וירידות. כלומר, 
בזמן שהאדם מרכז כל מה שהוא עושה בעבודה, שהוא יקבל תמורת 
זה שכר, 
%break
אז כשהוא מאמין בשכר ועונש, אין הרצון לקבל שלו, שיש לו מצד 
הטבע, מתנגד לקבל תענוגים יותר גדולים. אולם בזמן שהאדם רוצה 
ללכת בדרך שלא לקבל שכר, והיות שזהו נגד הטבע, אז מתחילה 
המלחמה האמיתית עם היצר הרע, 
%break
היות שהאדם רוצה להעביר את היצר הרע מהעולם, שרק כאן הוא 
מציאותו. וענין מה שהרצון לקבל נקרא בשם "יצר הרע" הוא, היות 
שהוא מצייר לנו הדרך, שעם ישראל רוצה ללכת בה, הוא רע. 
%break
כלומר זה שהאדם רוצה לבטל את רשותו ולהבטל אל ה', הוא טוען, 
שהאדם הזה מאבד עצמו לדעת. אלא מה נקרא "טוב", אם האדם 
ידרוש מה', שרשותו של האדם יתרחב ויתמלא בכל החסרונותיו, ולא 
שהאדם יעבוד בשביל ה'. 
%break
היינו שהיצר הרע שואל את האדם, איפה השכל שלך, שאתה עובד 
ביגיעה רבה בתו"מ, ומה השכר שלך יהיה. כמו שאמרו חז"ל "המאור 
שבה מחזירו למוטב". שפירושו, היות שהרע אינו רוצה להבטל לה', 
אלא הרע שבאדם רוצה בקיומו של האדם, 
%break
אז מיעצים להאדם, שאם הוא יתיגע בתו"מ, על ידי זה יזכה לשכר, 
היינו שבלי תו"מ לא יכולים לקבל שכר גדול כזה. ורק בסגולת תו"מ 
יכולים להגיע לשכר גדול כזה, היינו שהאדם יתבטל לה', ולא יהיה 
ניכר את רשותו של האדם, אלא הכל לוקח ה'. 
%break
ועל שכר כזה צועק היצר הרע "הרי אתה מאבד את כל ישותך לדעת. 
היינו, אתה עושה פעולות כאלו, שעל ידיהם אתה תתבטל ממציאותך. 
וכי בגלל זה צריכים לעבוד, ולתת יגיעה על זה". נמצא, שהיצר הרע 
מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו. וזה נקרא "יסורים". 
%break
היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע לדביקות ה', הנקרא 
"השתוות הצורה". וכשבא לו אלו השאלות, הוא מקבל ירידה, היינו 
שלא יכול להתגבר על אלו הטענות שלו. וזה מתבטא תיכף, הן 
במוחא והן בליבא. 
%break
והאדם הזה, שהוא מתאושש מהירידה, ומתחיל אז לחשוב מהמצב, 
שבו הוא נמצא, אז הוא סובל יסורים, מזה שהוא מרוחק מה'.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)
%break
%letter 22
22. אאמו"ר זצ"ל אמר, שזהו סדר של עבודה, שהתחלת העבודה 
נקראת עיבור, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת. כשהוא 
עובר על פתחי תורה, בחינת יעקב שבאדם, מתעוררת, ורוצה ללכת 
בדרך התורה, 
%break
וכשעובר על פתחי של עבודה זרה, בחינת עשו של האדם מתעוררת 
לצאת. ויש לפרש דבריו, היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע, 
המכונה אהבה עצמית, שזהו היצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה 
שבלב, שהיא בחינת היצר הטוב שלו, 
%break
וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, אז הוא בחינת עיבור, מלשון עברה, לכן 
יש לו עליות וירידות ואין לו יציבות, והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כח 
להתגבר. ומשום זה, כשהוא עובר בסביבה שהם עוסקים בעבודה 
שזרה לנו, היינו באהבה עצמית, 
%break
אז בחינת אהבת עצמית שבו מתעוררת לצאת מההעלם להגלוי, 
ולקבל השליטה על הגוף. ואז אין לו כח לעשות שום דבר, רק מה 
שנוגע להמקבל שלו. וכשעובר דרך סביבה שעוסקים במעשים 
דלהשפיע, 
%break
אז בחינת יעקב שבו, מתעוררת לצאת מההעלם אל הגלוי, ומעשים 
דלהשפיע שולטים אז על הגוף. דהיינו, שאז, בזמן שמסתכל אחורה, 
ורואה, איך מטרם המצב הזה, שבו הוא נמצא, היה כל כך שקוע 
באהבה עצמית, 
%break
אז הוא לא יכול להבין, איך אפשר שאדם יכול להיות כל כך בשפלות 
ולקבל סיפוק מדברים כל כך שפלים, שלא מתאים לבן אדם מבוגר, 
שיבנה ביתו בין רצונות ומחשבות שפלים ובזויים, שהוא נעלב 
מהרצונות ומחשבות האלו, שבהם היה שם ביתו. 
%break
אבל אח"כ, כשעובר על פתחי עבודה זרה, היינו כשבא לסביבה 
שעוסקים באהבה עצמית, אז חוזר ומעורר העשו שבו, והוא מפרכס 
לצאת. וכל פעם חוזר חלילה. ודבר זה נמשך אצל העובד יום אחרי 
יום. 
%break
ומי שהוא עובד ביותר מרץ, המצבים האלו יכולים להיות בכל שעה 
ושעה, המצבים משתנים אצלו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)
%break
%letter 23
23. שהאדם רוצה ללכת בדרך להגיע לדביקות ה', שהוא לעשות כל 
מעשיו לשם שמים, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, 
והיות שזהו נגד הטבע של האדם, שהוא נברא ברצון לקבל לתועלת 
עצמו, 
%break
וכל עבודתו של האדם היא, שאומרים לו, שהוא לא ישיג את הכח הזה 
בכוחות עצמו, אלא רק ה' יכול לתת לו את הכח הזה, הנקרא רצון 
להשפיע, והאדם צריך רק להכין כלי לקבל את הכח הזה, הנקרא טבע 
שני, 
%break
נמצא, שדוקא על ידי היצר הרע, שהוא מתגדל אצלו בשלמותו, היינו 
שהאדם רואה את חסרונו האמיתי, שהוא אינו ראוי בכוחות עצמו 
להשיג את הרצון להשפיע, זה גורם לו להגיע לידי מצב, שהבורא נותן 
לו את הטבע דלהשפיע. 
%break
נמצא, שהן היצר טוב והן היצר הרע מוליכים את האדם להגיע 
להמטרה של השתוות הצורה, הנקראת דביקות בה'.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 11 "מהו, שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה" 1991)
%break
%letter 24
24. בתחילת העבודה בזמן העיבור, זאת אומרת, בזמן שמתחיל 
לעבור מעבודת הכלל לעבודת הפרט, תיכף מתחיל אצלו להתגלות 
הרע. אמנם לא ניכר כל כך. אבל כשמתחיל להתעלות בעבודה, 
שמתחיל להתגדל, כמו שכתוב "ויגדלו הנערים", 
%break
לפי סדר ושיעור גדלות, מתגדל הרע, לפי שיעור הטוב, מה שהוא 
עושה, בשיעור זה מתגדל הרע אצלו, בכדי שיהיו חציו חייב וחציו 
זכאי. ובהאמור יש לפרש מה שפירש רש"י "דבר אחר, מתרוצצים זה 
עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות". 
%break
ויש להבין, לאיזה צורך צריך להיות הריב בין שניהם. אלא כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות ה') "אמר רבי לוי, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר 
הרע". ופירוש רש"י, שיעשה מלחמה עם יצר הרע. ויש להבין, 
המלחמה הזו לאיזה צורך. 
%break
הלא יותר טוב היה, שאם האדם רואה, שהרע שבו לא מתעורר 
בקרבו. בשביל מה הוא צריך לעורר ולעשות עמו מלחמה. הלא יותר 
טוב שלא יכניס עצמו לסכנה, אולי לא יכול לנצחו, כדברי חז"ל, "שאין 
לאדם להכניס עצמו בסכנה". 
%break
ובדרך עבודה, שרוצים להגיע להשפיע, אז מוטל על האדם להגיד, 
בזמן שהוא עושה מעשי מצות, או שעוסק בתורה, שהוא רוצה לעשות 
הכל על הכוונה דלהשפיע, זה נקרא שירגיז את יצר טוב על יצר הרע. 
%break
כי בזמן שהאדם אומר להגוף שלו, שצריכים לעבוד לשם שמים, ולא 
לתועלת עצמו. תיכף הגוף מתרגז, ועומד בכל תוקפו נגדו, ואומר לו 
"את הכל אתה תוכל לעשות, אבל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, זה 
לא בא בחשבון". 
%break
נמצא, שאם לא ירגיז אותו, אף פעם לא יהיה לו מציאות להגיע 
להאמת.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה" 1989)
%break
%letter 25
25. בפסוק "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה". הנה בזמן 
שהאדם דורש ועומד בתוקף ש"כולה שלי", היינו שכל הרצוניות יהיה 
מוקדש כולה לה', אזי הס"א מתעורר כנגדו וטוענת גם כן "כולה שלי". 
ואז יש מסחר. 
%break
מסחר נקרא, שהאדם רוצה לקנות איזה חפץ, והקונה והמוכר 
מתדיינים על הכדאיות. היינו כל אחד טוען שהצדק עמו. וכאן הגוף 
מסתכל למי כדאי לשמוע: להמקבל או לכח המשפיע, ששניהם טוענים 
בבירור "כולה שלי". 
%break
וכיון שהאדם רואה את שופלותו, שגם יש בו נצוצין, שלא מסכימים 
לשמור את התורה והמצות, אפילו כקוצו של יוד, אלא כל הגוף טוען 
"כולה שלי". אזי "ממרחק תביא לחמה". היינו, מהרחקות, שהאדם 
רואה, איך שהוא כל כך מרוחק מה', 
%break
ומצטער ומבקש מה', שיקרבהו, "תביא לחמה". ענין לחם הוא סוד 
אמונה. אזי הוא זוכה לאמונה בקביעות, כי "ה' עשה, שיראו מלפניו". 
היינו שכל ההרחקות, שהוא מרגיש, ה' הביאו לו את המצבים האלו, 
בכדי שיהיה לו צורך לקבל עליו את יראת שמים. 
%break
וזה פירוש "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". 
פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו 
הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו 
מההתרחקות. 
%break
שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה 
שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה 
לאמונה בקביעות. 
%break
זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך 
ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל 
ממנו יתברך.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"א. "היתה כאניות סוחר")
%break
%letter 26
26. כתוב "בזיעת אפך תאכל לחם". שלפני חטא דעץ הדעת, לא היה 
החיות תלוי בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך אור וחיות, אלא 
שהיה מאיר. מה שאין כן אחר החטא, שאדם הראשון נדבק בהגוף 
של משכא דחויא [עורו של נחש], אז נקשר החיים בהלחם, 
%break
היינו במזונות, שצריכים כל פעם להמשיך מחדש, ואם לא נותנים להם 
מזונות, הם מתים. וזה נעשה לתיקון גדול, בכדי להינצל ב' גופים. ולכן 
מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ, שלא יחשוב מחשבות מה שנוגע 
להם. 
%break
ואפשר שזהו מה שאמרו חז"ל "הרהורי עבירה קשים מעבירה". כי 
המחשבות זהו המזונות שלהם. היינו מהמחשבות שחושבים מהם, 
מזה הם מקבלים חיות. לכן האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף 
הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. 
%break
כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של 
הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק 
מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו 
אין שום אחיזה לקליפות. 
%break
כי הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, 
ולא מחוץ לגופו, הנקרא "חוץ מעורו". זאת אומרת, שכל מה שבא לידי 
התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, 
אין הם יכולים להתאחז. 
%break
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה 
שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). 
"זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" 
היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. 
%break
ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה 
בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד 
מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות. מה שאין כן הרשעים, שרוצים 
לעבוד דוקא בזמן, 
%break
שיש הלבשות בתוך הגוף, הנקרא "בתוך העור", אז "וימותו ולא 
בחכמה". שאז אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר. מה 
שאין כן הצדיקים, דוקא הם זוכים להתלבשות בגוף.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")
%break
%letter 27
27. צריכים את השני קוים, שעל ידי שניהם יגיעו לקו האמצעי. כי אי 
אפשר להיות קו אמצעי, אם אין לפניהם שני קוים. לכן, בזמן שיש 
מחלוקת, אז שייך לומר, ש"בא השלישי ויכריע ביניהם, ועושה שלום". 
מה שאין כן אם אין מחלוקת, אין צורך לעשות שלום. 
%break
זאת אומרת, אם אנו צריך לבחינת שלום, אז אנו מוכרחים להמציא 
מקודם מחלוקת, אחרת אין מקום לשלום. אולם השאלה היא, בשביל 
מה אנו צריכים לשלום, הלא יותר טוב היה, אנו מבינים, כשאין 
מחלוקת, ולא צריכים לשלום, שכך השכל מחייב. 
%break
והתשובה היא, היות שאלו שני הופכיים יש בנו בהטבע, נמצא לפי זה, 
שענין המחלוקת זהו מציאותי, שהטבע עשה לנו כך. פירוש, שמצד 
מטרת הבריאה, יש בנו טבע, שהבורא נתן לנו רצון לקבל הנאה 
ותענוג. 
%break
ומצד תיקון הבריאה, אנו צריכים ללכת בכיוון הפוך, שהוא להשפיע, 
כדוגמת הבורא "מהו רחום אף אתה רחום". אם כן הב' קצוות האלו 
הם נמצאים בנו. ומה שאנו אומרים, שצריכים לעשות מחלוקת, כמו 
שאמרו חז"ל "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע", 
%break
וכמו שפירש רש"י, "שיעשה עמו מלחמה". הכוונה היא, שיגלה את 
הרע שבו. ולא ע"י המחלוקת, הוא מייצר רע, שמזה נעשה מחלוקת. 
אלא הרע שבאדם הוא בגניזו. ואם יכנס שמה אור דקדושה, תיכף 
יתעורר הרצון לקבל, הנקרא שבו, ויקבל הכל בקבלת לעצמו. 
%break
וזה יעבור תיכף להצד הטומאה והקליפות. לכן צריכים לעשות 
מלחמה, שע"י זה הרע יצא ממחבואו וילחם עם היצר טוב. נמצא, 
שדוקא ע"י מלחמה הוא מתגלה, היות שהוא רוצה להילחם עם היצר 
טוב. 
%break
וכשהוא מתגלה בפרצופו האמיתי, אז רואה האדם, איך שהוא "הר 
גבוה". ובא אז לידי הכרה, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שיעזור 
לו להכניע את הרע, ושתהיה לו היכולת לעבוד רק על הכוונה בעל מנת להשפיע.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)
%break
%letter 28
28. אמרו חז"ל "אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, שנאמר, לא עשה כן 
לכל גוי ומשפטים בל ידעום". מטעם שאין להם צורך לתורה. היות מי 
שהוא עובד עבודה שזרה לנו, היינו לתועלת עצמו, הוא יכול לחיות 
בלי תורה, כי אין הוא זקוק לעזרת התורה. 
%break
כי רק ישראל, מי שרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה, כי 
"המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו 
בלי תורה. ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, 
אלא במי שממית עצמו עליה". 
%break
ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על 
דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה 
תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא 
"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון". 
%break
לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים 
להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל 
לשם שמים, 
%break
והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר 
הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב" 1989)
%break
%letter 29
29. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו 
ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. 
%break
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני 
עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל 
שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, 
ונענה מידו הרחבה. 
%break
ועל זה אומר הכתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל 
שועתם" וכו'. כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן 
העבודה". כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו 
טפת מים לרוות צמאונו, 
%break
כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו 
בקרקע, כמ"ש חז"ל. כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל 
בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום 
מחר. 
%break
וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז 
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים 
לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. 
%break
ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" 
וכו'. כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 30
30. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת 
האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה 
אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור. והגם 
שהוא מאמין בזה, 
%break
מכל מקום לא תמיד מאירה לו האמונה הזו, שדוקא עתה הוא הזמן 
היותר מוכשר לקבל את ישועת ה', שדוקא עתה הוא יכול להיוושע 
שה' יקרב אותו, היינו לתת לו את הרצון להשפיע ולצאת משליטת 
אהבה עצמית, שזה נקרא "יציאת מצרים". 
%break
כלומר, שהוא יוצא משליטת המצריים, שהיו מצירים את ישראל, שלא 
נתנו להם לעבוד את עבודת הקודש. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, 
ותעל שועתם אל אלקים", אז ה' הוציא אותם מגלות מצרים. 
%break
כלומר, היות שעם ישראל היו מרגישים את השעבוד, ורצו לברוח 
מהגלות הזאת, מה שהמצריים היו מעבידים אותם, כשבאו לנקודה 
החשובה הזו, היינו שהיו מרגישים את שפלותם, אז הוציא אותם 
הקב"ה ממצרים. 
%break
וזה כמו שאומר האר"י הקדוש, שעם ישראל כשהיו במצרים, כבר היו 
במ"ט שערי טומאה. ואז הוציא אותם הקב"ה ממצרים. 
%break
שפירושו, שכבר באו בתכלית השפלות, שאין למטה הימנה. אז הוציא 
אותם הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 31
31. הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין 
הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה 
ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין 
לו שום עצה, 
%break
רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו. 
וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל 
השערים ננעלו חוץ משערי  הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם 
שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים? 
%break
ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה 
נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. 
וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום לתת 
תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, 
%break
ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". כלומר, מתי 
שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום 
לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו. מה שאין כן בזמן ששערי 
התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. 
%break
זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, 
דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות 
שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה. וזה פירוש "במסתרים תבכה 
נפשי". 
%break
היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו 
עצה אחרת. וזה ענין "כל מה שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה".
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א")
%break
%letter 32
32. כתוב (תהילים, קמ"ז) "הרופא לשבורי לב". ויש להבין, מהו שה' 
רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר 
חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה 
מלמעלה. 
%break
וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, 
כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ. כמו כן, אם הלב שבור, היינו 
שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, 
מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. 
%break
וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה 
מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, 
שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול 
ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, 
%break
אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום 
אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי. ובזה יש לפרש מה 
שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. 
%break
פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא 
יהיה שבור, אלא שיהיה שלם.
%S (רב"ש - א'. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 1991)
%break
%letter 33
33. האדם צריך להתפלל מקודם, שידע מה הוא באמת חסר לו. ואז 
מודיעים לו מלמעלה, שלא חסר לו דברים של מותרות, אלא כמו 
שאמר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו", שהקב"ה מודיע לו 
החטא. אז הוא יודע, על מה הוא צריך לעשות תשובה. 
%break
כלומר, להשיב לו מה שחסר לו. נמצא, בזמן שהאדם כבר יודע שהוא 
רשע בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, 
שזה שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי 
החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו ורוצה לעשות תשובה. 
%break
כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת 
לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. 
נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את 
ה', הוא אוהב את עצמו. 
%break
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' 
יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". 
וזהו כנ"ל, שביארנו "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות 
שרואה, שכל השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק. 
%break
נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל והודיעו לו סיבת החטא, 
אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות, כלומר שהוא רוצה אז פשוט 
להיות יהודי. 
%break
אז הדפיקות שלו נבחנות לדמעות. וזהו "הפותח שער לדופקי 
בתשובה". 
%S (רב"ש -  ב'. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
%break
%letter 34
34. והכל זוכין רק על ידי התגברות הנקרא כוחות, וכל כח וכח 
שהאדם מוציא מצטרפין לחשבון גדול. היינו אפילו שהאדם מתגבר 
באיזה פעם ובא לו מחשבה זרה, וטוען הלא אני כבר בדוק ומנוסה 
שעוד מעט לא יהיה לי את החשק הזה לעבודה, 
%break
ומה אני ארויח אם אתן עכשיו מעט התגברות. ואז הוא צריך לענות, 
שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, היינו לחשבון הכללי, בין 
לשורש נשמתו, ובין לכלל כולו. ואולי זה פירוש "שערי הדמעות לא 
ננעלו". "שערי" מלשון סערות, שזה ענין התגברות. 
%break
"דמעות" מלשון המדמע, היינו שיש עירוב של רצוניות אחרות, ורק 
באמצע הרצוניות יש שם לרגע קט רצון של התגברות לאהבה ויראת 
שמים. "לא ננעלו", אלא שהרגע הזו מצטרף לחשבון גדול, 
%break
וכשהחשבון מתמלא אז גם האדם מתחיל להרגיש את ההלבשה 
הרוחנית. וזה ענין חשיבות של הדמעות, היינו אפילו שהוא נמצא 
בשפל המצב, היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח 
התגברות, שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה', 
%break
אזי הכח הזה חשוב מאד. זאת אומרת, אפילו שהאדם נמצא בגלות, 
שנקודת לבבו מונח תחת שליטות אחרות, הנקרא שכינתא בגלותא, 
בבחינת הפרט, לרגע קט הוא מתגבר ומקדש את השם. ואף על פי 
שהוא כבר בטוח מרוב ניסיונות שאחר כך יחזור לסורו, 
%break
מכל מקום זה חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי. וזה 
דומה שהאדם עומד בין הפושעים, שהם מחרפים ומגדפים את עבודת 
ה'. ויש ביניהם מרצים במתק לשונם, ונותנין להבין איך שאין טעם 
בעבודת ה'. 
%break
ומכל מקום יש שם מי שהוא שאין לו כל כך, שיוכל להסביר את טובו 
ומהותו של העבודה, אבל קריאת בינים הוא יכול לומר. היינו שמוחה 
במילה אחת שזה לא אמת מה שהם אומרים. אבל טוב הוא שהוא לא 
מסכים, אף על פי שאין לו כל כך מוח וכח כמו המחרפים. 
%break
וזה נקרא "שערי דמעות", וזה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטרפין 
לחשבון גדול".
%S (רב"ש - ב'. אגרת י"ד)
%break
%letter 35
35. אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו 
יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע 
נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב 
הוא הכלי להשרות בו אור עליון. 
%break
וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא 
מוסיף והולך. וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי 
מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור 
שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. 
%break
זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב. וזהו, שהגוף 
הקודם, שבא לו ממשכא דחויא [עור הנחש], נפרד ממנו, וזוכה לגוף 
קדוש. שהגוף הפנימי, הנקרא קליפת נוגה, שהיה חציו טוב וחציו רע, 
נעשה כולו טוב. 
%break
ובו שורה עכשיו הנר"ן, מה שהוא משיג ע"י מעשיו, במה שהוא מוסיף 
והולך. ומטרם שזכה לבנין חדש, אף על פי שהוא משתדל לזכך את 
לבו, מכל מקום הלב בעינה עומדת. ואז נבחן, שהוא בבחינת "עושי 
דברו". 
%break
אבל צריכים לדעת, שהתחלת העבודה מתחלת דוקא בבחינת עושי 
דברו. אבל אין זה שלימות, משום שאין הוא יכול לטהר את מחשבותיו 
במצב הזה, כי אינו יכול להנצל מהרהורי עבירה, מטעם שלבו הוא 
מגוף של קליפה, ואין אדם חושב אלא מתוך הרהורי לבו. 
%break
אלא רק המאור שבה מחזירו למוטב. שאז הגוף החוצץ מתפרד ממנו. 
והגוף הפנימי, שהוא קליפת נוגה, שהיה חציו רע, נעשה לכולו טוב. 
%break
ואז נמצא, שהתורה מביאו לידי מעשה, שהוא ע"י עשייתו בנין חדש. 
וזה נקרא מעשה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")
%break
%letter 36
36. בזמן שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שאז הוא זוכה לטוב ועונג 
שהיה במחשבת הבריאה, זה נקרא "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו 
ישלים אתו". ומפרש רבי יהושע בן לוי "זה הנחש" (ירושלמי, תרומות 
ח', ג'), שענין נחש הוא היצר הרע, 
%break
שהוא הממונה של ע' אומות העולם, שבחינת אומות העולם הנמצאת 
בגופו של אדם, הם הגורמים, שלא יכול האדם לזכות לטוב ועונג. לכן 
יוצא, בעת שהאדם מקבל טוב ועונג, גם הכלי קבלה נמתקים, בזה 
שהוא משתמש עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. 
%break
אם כן גם הם מקבלים את הטוב ועונג. זה נקרא "ברצות ה' דרכי 
איש", שזהו בזמן שהוא עוסק רק לתועלת ה', הנקרא "העוסק 
לשמה", הוא זוכה לדברים הרבה, כנ"ל בדברי רבי מאיר. לכן האומות 
העולם שבגופו של אדם, 
%break
גם הם צריכים לשבח את ה', בגלל שגם הם מקבלים עתה טוב ועונג, 
ע"י זה שהאדם זכה לכלים דהשפעה, הנקרא "כלים דחסד". וזה 
שכתוב "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים". ומדוע הם צריכים 
לשבח את ה'. מטעם "כי גבר עלינו חסדו". 
%break
פירוש, כי כלים דחסד התגברו על כלים דקבלה. ומי נתן את הכח 
שהחסד יתגבר. זהו רק ה' נתן, כמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם 
מתגבר עליו כל יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, 
שגם הגויים צריכים לשבח לה', על מה שגבר עלינו חסדו. 
%break
שאנחנו זכינו לחסד ה', שע"י זה אנו רואים עתה, ואמת ה'. היינו, 
שהאמת שהבורא משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה מגולה 
עכשיו לכל הגויים. נמצא, האויבים של האדם, שהוא היצר הרע, 
הנקרא "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילנו לחם". 
%break
שהכוונה הוא על יצר הרע, כמו שאמרו חז"ל, ששלמה המלך היה 
קורא את היצר הרע בשם "שונא". גם הוא ישלים אתו, שזה נקרא 
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך", היינו ביצר הטוב 
וביצר הרע. 
%break
כי בזמן שהכלי קבלה של אדם השיגו את הכח להיות לקבל בעל מנת 
להשפיע, נמצא, שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע. כלומר, שגם היצר 
הרע אוהב את ה', כי הוא גם כן מקבל טוב ועונג. לכן כתוב "ואמת 
%break
היינו, כמו שמפרש בתע"ס על תיקון הז' של י"ג תיקוני דיקנא, הנקרא 
"ואמת", שלכן נקרא "ואמת", משום שבתיקון זה מתגלה לכל שזהו 
אמת, שכך היתה מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 25 "מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה" 1990)
%break
%letter 37
37. כתוב, "מלך ישראל וגואלו". היינו, לאחר שקיבלו עליהם את 
מלכות שמים, שנקרא "מלך ישראל", אז השיגו, שה' הוא "גואלו". 
כלומר, שרק ה' גאל אותם מיד שליטת הרע, והם בעצמם, לא היה כח 
לזה.
%break
ועל דרך הנ"ל יש לפרש מה שכתוב "ה' צבאות". השם הזה מורה לנו, 
כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שאמר צבאות הם שני מילים צא - ובא. 
שפירושו צבא הם אנשי מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים 
כל יום להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". 
%break
לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, 
ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, 
זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו 
תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות".
%break
ובשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים 
אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, 
שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, 
בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. 
%break
כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה. היינו, אפילו 
הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך 
הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר 
לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". 
%break
ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא 
"ה' צבאות". ומי הוא. "מלך ישראל וגואלו".
%S (רב"ש -  ב'. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)
%break
%letter 38
38. כל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל 
לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר 
שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, 
%break
ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר 
אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ. היינו, שאנו רוצים לזכות, 
להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, 
%break
ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. 
אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה 
יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. 
%break
אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר 
גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)
%break
%letter 39
39. רק עצה אחת יש לנו, שהיא להשתדל איך להשיג גדלות ה'. זאת 
אומרת, כל מה שאנו עוסקים בתו"מ, אנו רוצים, שהשכר שלנו יהיה 
להרגיש גדלות הבורא. וכל התפלות, שאנו מתפללים, צריכות להיות "לאקמא שכינתא מעפרא", 
%break
היות שהבורא נסתר מאתנו מחמת הצמצום שהיה, ואין אנו מסוגלים 
להעריך את חשיבותו וגדלותו. לכן אנו מתפללים לה', שיסיר מאתנו 
את הסתרתו, ושירומם קרן התורה. וכמו שאנו אומרים בתפלת 
"שמונה עשרה" דראש השנה "ובכן תן כבוד לעמך", 
%break
שפירושו, שיתן כבוד ה' לעמך, שהם ירגישו את כבוד המלך. ומשום 
זה האדם צריך להשתדל ולא לשכוח את המטרה בעת לימוד התורה, 
שיהיה תמיד לנגד עיניו, שהוא רוצה לקבל מהלימוד, שהלימוד ישפיע 
גדלות וחשיבות הבורא. 
%break
וכמו כן בעת קיום המצות, גם כן לא לשכוח הכוונה, שע"י זה שמקיים 
את המצות, בסגולה זו הבורא יעביר ממנו ההסתרה, השורה על 
רוחניות, אלא שיקבל הרגשה של גדלות ה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 40
40. עבודת הכלל היא בבחינת לקבל שכר. ועבודת הפרט היא לשם 
שמים, וזהו השכר שלהם, אם הם יכולים לשמש את המלך. כלומר, 
שכל התענוג שלהם, שנותן להם חומרי דלק, שיוכלו לעבוד בעל מנת 
להשפיע, הוא בזה שהם מרגישים, שהם עושים נחת רוח למלך, 
%break
ונותנים שבח והודאה למלך, בזה שנתן להם מחשבה ורצון לעבוד 
בשבילו, ולא מטעם לקבל שכר אחר תמורת עבודתם. כי כדי לקבל 
שכר, הם אומרים, שאין אנו צריכים להרגיש את גדלות המלך, 
%break
אלא אנו צריכים להסתכל על גדלות וחשיבות השכר, שיקבלו תמורתן, 
אם יקיימו את התו"מ, אבל הבורא יכול להישאר אצלם באותה גדלות 
וחשיבות, כמו שהיה אצלם בתחילת עבודתם. מה שאין כן אם כוונתם 
היא לעשות נחת להבורא, 
%break
הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף 
בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים 
להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו 
שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", 
%break
שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים 
שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם 
צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', 
%break
היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג 
שיש להם בעבודתם.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 41
41. הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', 
היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, 
שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן 
שחסר לו בהערכת גדלות המלך. 
%break
לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות 
המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח 
עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'. וכאן מתפתחות ב' הבחינות:
%break
א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער. ב. צריך להיות 
בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר 
אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.
%break
וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך 
להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו 
מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
%break
%letter 42
42. מוטל על האדם לבדוק את עצמו תמיד, את מטרת עבודתו. היינו, 
שבכל מעשים שהוא עושה, אם הקב"ה יקבל מזה נחת רוח. כי הוא 
רוצה בהשתוות הצורה לה', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים". 
%break
היינו, שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה, שה' יהנה מזה, כמ"ש: 
"לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר 
לו: כבר החלטתי, ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה 
רוצה להנות. 
%break
היות על הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שינוי צורה גורם 
פירוד וריחוק מה'. והתקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא 
יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה 
בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, 
%break
ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת 
שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. 
ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
%break
%letter 43
43. ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא 
להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם 
ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא 
המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. 
%break
לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני 
כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה 
לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד 
לשם שמים. 
%break
והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים 
דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי 
לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש 
את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. 
%break
אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, 
במשהו על כל פנים.
%S (רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)
%break
%letter 44
44. "וצרת הכסף בידך". היינו, שאף על פי שענין ההשתוקקות אינו 
בידי אדם, אם אין לו חשק לדבר, אין הוא יכול לעשות שום דבר. אבל 
על כל פנים הוא צריך לגלות את הרצון לכיסופין, היינו הרצון 
להשתוקק (ואולי "וצרת" מלשון "רצית"). 
%break
שהוא צריך לגלות ביקוש על זה. היינו, שצריך לגלות הרצון והחשק 
להשתוקק לה', היינו להשתוקק להרבות כבוד שמים, להשפיע נחת 
ליוצרו, למצוא חן בעיניו ית'.
%break
ויש בחינת "זהב". ויש בחינת "כסף". כסף, שיש לו כיסופין בכללות. 
וזהב נקרא, שהוא רוצה רק דבר אחד. וכל הכיסופין וההשתוקקות, 
שיש לו לכמה דברים, נבטלין בהרצון הזה שיש. והוא אומר, שרק "זה-הב". 
%break
היינו שהוא לא רוצה שום דבר, רק "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים 
השכינה מעפר]". ורק זה הוא רוצה. היוצא מזה, שאף על פי שהאדם 
רואה, שאין לו החשק והרצון, כמו שצריכין, מכל מקום על כל פנים 
הוא צריך לראות ולהשתדל במעשים ובמחשבות, 
%break
שישיג את החשק. וזה נקרא "וצרת הכסף בידך". ואל יחשיב האדם, שזהו דבר קטן, אם 
זה ביד האדם. אלא "בבקר (בחן) ובצאן" וכו'. היינו, שעל ידי זה הוא 
יזכה לאורות הכי נעלים.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קע"ה. "והיה כי ירחק ממך")
%break
%letter 45
45. רוממות ה' פירושו, שהוא צריך לבקש מה', שיתן לו הכח ללכת 
למעלה מהדעת. זאת אומרת, שרוממות ה' יש ב' פירושים:
%break
א) שלא ימלא עם בחינת דעת, שהוא שכל, מה שהאדם יכול לתרץ 
את שאלותיו. אלא שהוא רוצה, שה' ימלא לו את שאלותיו. נמצא שזה 
נקרא רוממות, משום שכל השכל בא מלמעלה, ולא מצד האדם, היינו 
שהאדם יכול להשיב את שאלותיו. 
%break
וכל מה שהאדם יכול לתרץ, נקרא שהאדם מתרץ הכל עם שכל 
החיצון. כלומר, שהרצון לקבל מבין, שכדאי לקיים תו"מ. מה שאם כן 
למעלה מהדעת, הוא המחייב את האדם ללכת בעבודה, זה נקרא נגד 
הדעת של הרצון לקבל.
%break
%letter ב
ב) שרוממות ה' נקרא, שהוא נעשה זקוק, שה' ימלא משאלותיו. לכן:
א) שהאדם צריך ללכת למעלה מהדעת, אז האדם רואה שהוא ריקן, 
ואז הוא נעשה נצרך לה'.
%break
ב) שרק ה' יכול לתת לו הכח הזה, שיהא בידו ללכת למעלה מהדעת. 
היינו, זה שה' נותן, זה נקרא רוממות ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ד. "מהו רוממות ה'")
%break
%letter 46
46. אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן 
השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי 
שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה 
האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. 
%break
מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה 
ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, 
שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך. נמצא לפי זה, הירידה, 
שקבל, הוא לטובתו, 
%break
כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת 
שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי 
חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "
%break
מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך 
להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו 
במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה 
יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. 
%break
ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים 
המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור 
להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. 
%break
היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות 
בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי".
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 47
47. בזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות 
ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת 
עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה. 
%break
אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות 
חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת 
היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' שפע עליון, 
%break
כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו 
שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת 
דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו 
שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים. 
%break
ומאחר שהאדם באמת לא גמר את מלאכתו, נוטלים ממנו בחזרה את 
ההתעוררות שנתנו לו, ואז תיכף נופל שוב למצבו הקודם, היינו 
שמרגיש חן ויופי רק בדברים גשמיים ודברים שבקדושה נחשבים 
אצלו רק לדבר מיותר, 
%break
ואז הוא עוסק בתורה ומצוות רק מטעם הכרח ועל דרך הכפיה ולא 
מטעם חשק ושמחה כבזמן שהיתה לו ההתעוררות. וההתעוררות הזו 
היא בחינת נר חנו-כה. 
%break
לכן אם יש לו שכל הוא צריך תמיד להתגבר עד שעוזרים לו מלמעלה 
לזכות לבחינת שלמות אמיתית.
%S (רב"ש - ב'. אגרת כ"ו)
%break
%letter 48
48. הסיוע הראשון שהאדם מקבל, הוא גילוי הרע שבו, שזה נקרא 
"הכבדת הלב", כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", שזה נקרא, 
שמשיג את בחינת אחוריים של הקדושה. כי קדושה נקראת "פנים", 
ופנים נקרא דבר המאיר, 
%break
וכמו שאומר (בהקדמה לתע"ס אות מ"ז) וזה לשונו, "ומתחילה נבין 
מה הפירוש של הפנים של ה' יתברך, שהכתוב אומר עליו "והסתרתי 
פני". ותבין זה בדומה לאדם, שרואה הפנים של חבירו, מכירו תיכף. 
%break
מה שאין כן ברואהו דרך אחוריו, כי אז אינו בטוח בהכרתו, ועלול 
להיות בספק, אולי אחר הוא ואינו חבירו. וכן הדבר שלפנינו, כי הכל 
יודעים ומרגישים את ה' יתברך, כי טוב הוא, ומדרך הטוב להטיב. 
%break
ולפיכך בשעה שה' יתברך הולך ומטיב עם בריותיו, נבחן זה, שפניו 
יתברך מגולות לבריותיו, כי אז הכל יודעים ומכירים אותו. אמנם 
בשעה שמתנהג עם בריותיו להיפך מהאמור, דהיינו בעת שמקבלים 
יסורים ומכאובים בעולמו יתברך, 
%break
הרי זה נבחן לאחוריים של ה' יתברך, כי הפנים שלו, דהיינו מידת 
טובו, נסתרה מהם". לכן במצב הזה, שאם הוא יכול לקבל את 
האחוריים, שזו נקראת בחינת "גלות", ולא בורח, אלא "ויצעקו לה'", 
שה' יוציאו מהגלות, 
%break
נמצא, שהוא מקבל את האחורים, ואומר שזה בא מן ה', לכן הוא 
מבקש מה', שכמו שנתן לו להרגיש טעם של גלות, כן יתן לו העזרה 
ושיוציאו אותו מן הגלות.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)
%break
%letter 49
49. בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ 
להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא 
מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של 
שחור, אין הוא מתפעל מזה, 
%break
אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. 
זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו 
כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד 
בעמ"נ להשפיע, 
%break
ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך 
בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה 
לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא 
בטהרה או לא. 
%break
וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. לכן נותנים לו 
מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. 
זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו 
סימן שעבודתו היא בטהרה. 
%break
כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, 
שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 50
50. ענין שיתוף מדת הדין ברחמים, שעל ידי זה נעשה התחתון ראוי 
למוחין, וענין אח"פ בעליון שנפלו לתחתון. זה ידוע שעיקר עבודה היא 
הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, 
שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים. 
%break
ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה העליון העלה 
המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו 
שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. ואחר 
כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. 
%break
נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין 
חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות. היינו שאין לו שום טעם 
בתורה ומצוות, שהן בלי חיות. ואז יש מקום לבחירה, 
%break
היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא 
מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא "ישראל 
שגלו, שכינה עמהם", שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו 
שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, 
%break
אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות ברוחניות. ואם האדם מתגבר 
ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו 
הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו 
הם לקבל ולא להשפיע. 
%break
ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש 
מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון 
מעלה. ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, 
%break
שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג 
שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא 
שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. 
%break
נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 195 "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")
%break
%letter 51
51. "במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו". פירוש: 
האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשם ית' משפיל את 
עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה לעשות. 
%break
לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ". שהאדם 
רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי", שמשפיל את השמים 
לארץ. והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה מהקב"ה, אין 
לנו גדול מזה, כמ"ש "מאשפות ירים אביון". 
%break
מקודם צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. ואם אין לו, צריך שיתפלל 
על זה, מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, הוא מטעם מיעוט הכרה. 
לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו הכרה, שאינו עושה המצווה בשלמות, 
%break
דהיינו שהרצון לקבל מכסה, כדי שלא יראה האמת. שאם הוא רואה, 
שהוא במצב כל כך שפל, אז בוודאי לא ירצה להיות במצב הזה. אלא 
שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד שיבוא לכלל תשובה, כמ"ש "מוריד שאול ויעל". 
%break
פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה, עושה לו את השאול 
כל כך בשפל, עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך 
שיתפלל בתחנונים, שהקב"ה יראה לו האמת, על ידי שיוסיף לו את אור התורה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ז. "במקום שאתה מוצא גדלותו")
%break
%letter 52
52. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו 
ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, 
%break
ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר 
להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. ומה זה גלות, זה שמונח תחת 
שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת 
אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה 
%break
זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם 
שמים. נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה 
ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו 
להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", 
%break
והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. 
ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. 
אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את 
העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, 
%break
שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא במקום שהיה 
צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו 
לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים 
יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. 
%break
והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך 
לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 71 "ענין גלות")
%break
%letter 53
53. בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי 
הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, 
שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש 
מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". 
%break
ששלחן פירושו, כמ"ש (כי תצא, חמישי, "ושלחה מביתו ויצאה מביתו 
והלכה") ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש 
לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש 
לו גם כן מקום עבודה. 
%break
כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם 
הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות 
שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם 
יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. 
%break
וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא 
מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין 
היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. 
%break
היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' 
שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]".
%S (בעל הסולם. שמעתי. פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")
%break
%letter 54
54. קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות 
והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן 
הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו דבר זה חוץ לו. 
%break
זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, 
להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל 
הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה. אבל 
צריך להבין, למה באו למצב כזה? 
%break
הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת 
שמים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומטיב. אם כן, מה נצמח 
ממצב כזה? אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו ית'. שהאדם לא 
צריך להתנהג בבחינת לבו גס בה. 
%break
זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע 
איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, 
או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה. 
%break
ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור 
ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר 
מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה 
מוציא את ענוותנותו". 
%break
זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה 
הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו. לכן, בזמן 
שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, 
%break
בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, 
שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")
%break
%letter 55
55. מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל 
ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את 
החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, 
מהו מצב של ירידה. 
%break
היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך 
הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את 
ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, 
להבחין בין עליה לירידה. 
%break
והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, 
איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה 
דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה 
רוצה לברוח מהמערכה, 
%break
ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, 
שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים 
של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן 
עליה, הוא רואה הכל אחרת. 
%break
והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג 
עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא 
מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. 
%break
ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 56
56. מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל 
אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל 
הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, 
%break
אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת 
כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין 
הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, 
%break
אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל 
הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, 
%break
היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש 
שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ס"ה)
%break
%letter 57
57. מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, 
ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל 
ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אופן, 
בבחינת: "ואציעה שאול הנך". 
%break
וגם משם יקרא ויצעק אל ה' בכלות הנפש בבחינת: "מבטן שאול 
שועתי". כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו, ומחזק את עצמו 
להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, 
כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו, 
%break
כמאמר רבותינו ז"ל: "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו", כמו שכתוב: 
"מלחמה לה' בעמלק", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם 
מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אופן, 
%break
כי ודאי במלחמה הזאת אין רואין עדיין בחוש מי המנצח, כי עדין 
המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, 
אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפלה, 
%break
וכל זמן שאין אנו מיאשין עצמנו ממלחמה הזאת, חס ושלום, ואוחזין 
עדין הכלי מלחמה, בודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק 
את עצמו בתפלה וצעקה לה' ית', הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון.
%S (משיבת נפש. אות מ')
%break
%letter 58
58. בזמן שהאדם צועק "כתבנו לחיים", שפירוש "חיים" הוא בחינת 
להתדבק בחיי החיים, שהוא דוקא על ידי זה, שהאדם רוצה לעבוד 
בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. 
%break
ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום 
יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו שום רצון עבור עצמו. ולגבי הנאת 
עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי עולם הזה ביחד 
עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו ורכושו. 
%break
ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות רעות. ואף 
אחד לא ידע ממנו וממציאותו. ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו 
בפעם אחת, ומרגיש שמאבד עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על עצמו 
מיתה מעולם הזה, 
%break
ומרגיש שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש 
לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים השחורים, 
אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, 
מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו. 
%break
לכן צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו 
שיהיו פיו וליבו שוים. וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין 
שבחינת קבלה נקרא פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים, שהוא סוד השפעה. 
%break
ותמיד מוכרחים להשתדל בעבודת המלכות, הנקראת בחינת 
"כתיבה", שהוא בחינת דיו ושחרית. היינו, שלא ירצה שעבודתו יהיה 
דוקא בבחינת "לבני ושמעי". כנ"ל, שרק בזמן הלבנונית הוא ישמע 
לתורה ומצות, אלא ללא תנאים, בין בלבן ובין בשחור. 
%break
תמיד יהיה שוה אצלו, שבכל אופנים הוא צריך להשמע להפקודות של התו"מ.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%letter 59
59. "בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי 
גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', 
שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. 
%break
ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, 
משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל 
תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע". לכן 
אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, 
%break
אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת 
בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן 
הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל". 
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות 
לצאת מהשליטה הזאת. 
%break
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא 
"אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא 
יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, 
%break
האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. 
אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו 
שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 60
60. צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו 
באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. 
אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס. 
%break
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים 
להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי 
להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ. ואם האדם 
מתגבר על כל הקשיים, 
%break
ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים 
לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את 
האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה 
הקב"ה דוחה אותו". 
%break
כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו 
רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים. אבל במי שאין לו כל 
כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, 
כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. 
%break
כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה. 
מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות 
יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, 
%break
ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' 
באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", 
אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן 
לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'. 
%break
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ 
ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". 
אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר 
נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". 
%break
כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות 
שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
%break
%letter 61
61. כשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת ה', אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת. 
וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס 
לַעֲבוֹדַת ה', וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת. 
%break
וְצָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, 
כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת 
גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל עֲבוֹדוֹת ה', וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד, וְלֹא הִתְחִיל כְּלָל לִכְנֹס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה. 
%break
כִּי רוֹאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָלֵא עֲדַיִן עֲבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים 
גְּדוֹלִים, וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, 
אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין השי"ת מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל, וְאֵין רוֹצֶה כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ, 
%break
מֵחֲמַת שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא צוֹעֵק בְּכָל פַּעַם וּמִתְחַנֵּן וּמִתְנַפֵּל לְפָנָיו 
יתברך שֶׁיַּעְזְרֵהוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאַף על פי כן עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד. 
ע"כ נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין השי"ת מִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּלָל וְאֵין פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל, כִּי 
הוּא יתברך אֵין רוֹצֶה בּוֹ כְּלָל. 
%break
הֵן עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד 
מְאֹד, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת.
%S (ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מ"ח)
%break
%letter 62
62. דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את 
מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, 
שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר מוכשרים ממנו. 
%break
אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום 
סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת 
עבודת הכלל. רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח 
מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, 
%break
היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים 
מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו 
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', 
שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת 
הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה")