ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים מ
%book מחוסר אונים לצעקה לבורא
%break
%letter 1
1. אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן 
השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי 
שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה 
האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. 
%break
מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה 
ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, 
שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך. נמצא לפי זה, הירידה, 
שקבל, הוא לטובתו, 
%break
כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת 
שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי 
חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, 
%break
אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל 
לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו 
שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". 
%break
ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא 
מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", 
היינו אלה אנשים המקווים לה'". 
%break
פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח 
חדש בכל עת.
%S (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)
%break
%letter 2
2. בכדי שהאדם יתקדם בדרך ה', שיזכה להגיע שכל מעשיו יהיו לשם 
שמים, והוא מרגיש עכשיו שהוא במצב עליה, ומה עליו לעשות עוד, 
לכן הקב"ה מנהיג את עולמו עם רשעים, כלומר שהקב"ה נותן לו אז 
מחשבות של רשעים, 
%break
היינו, שלא כדאי לעבוד בשבילו, אלא רק לצורך עצמו. וע"י זה הוא 
מקבל ירידה, והאדם חושב אז, זה שקיבל ירידה, אינו מטעם שזה 
ניתן לו, בכדי שיתקדם בדרך ה', לזכות לבחינת דעת דקדושה. 
%break
אלא שהוא חושב, שהוא הלך אחורה, מטעם שאין הוא מסוגל לעבוד 
בבחינת הפרט, אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות 
שמהכלל יצא, נמצא, שהוא נשאר בבחינת קרח מכאן וקרח מכאן, 
היות שאין הוא מסוגל להכנס שוב לכלל. 
%break
לכן נמצא האדם אז, במצב העומד בין שמים וארץ. והוא מרגיש 
שמצבו יותר גרוע משאר אנשים. ואז האדם יכול לבקש מה' בכל הלב, 
ויכול לתת תפלה כמו שכתוב "חנני ה' כי אמלל אני, רפאני ה' כי 
נבהלו עצמי, ואתה ה' עד מתי". 
%break
כלומר, עד מתי אני אשאר במצב, שאני מרגיש, שמצבי יותר גרוע 
מכל אדם, שאין לי שום אחיזה ברוחניות. לכן אין לו שום עצה, אלא 
שהוא צריך להאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". 
ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שה' שומע תפלת כל פה, 
%break
היינו אפילו פה הכי גרוע בעולם, שאי אפשר להיות יותר שפל וגרוע 
בעולם, מכל מקום ה' שומע אותו. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר 
מסייעין אותו".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)
%break
%letter 3
3. בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף 
מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי 
ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' 
ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. 
%break
ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית 
עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך 
לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם 
רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. 
%break
ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי 
למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, 
שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה 
הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני. 
%break
והאדם אומר, שהוא מאמין, שזה היה "יציאת מצרים", שה' הוציא את 
עם ישראל מתחת שליטת מצרים, שדרשו חז"ל (בהגדה של פסח) 
"ויוציאנו ה' ממצרים לא ע"י מלאך, ולא ע"י שליח, אלא הקב"ה בכבודו 
ובעצמו, אני ה', אני הוא ולא אחר". 
%break
אם כן גם הוא רואה עכשיו, שרק ה' יכול להוציאו מתחת שליטת 
הרצון לקבל ולתת לו טבע שני. היינו, כמו שטבע הראשון נתן הבורא, 
כמו כן טבע השני אין מי שיהיה בידו לתת, רק הבורא בעצמו. 
%break
אי לזאת, האדם מתפלל אז בלב שלם, היינו מעומק הלב, ואז הזמן 
לקבל התפלה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)
%break
%letter 4
4. שהאדם רוצה לעבוד בבחינת כולו להשפיע, וכל מחשבותיו עבור 
הנאה עצמית יהיו בביטול גמור. ואז, כשמרגיש, מה שהוא מדבר, אזי 
לבו יכול לפחד, שמא חס ושלום יתקבל תפילתו. היינו שלא יהיה לו 
שום רצון עבור עצמו. 
%break
ולגבי הנאת עצמו מצטייר מצב, בדומה שהוא עוזב את כל תענוגי 
עולם הזה ביחד עם כל הבריות, והחברים, ובני ביתו, וכל קניניו 
ורכושו. ופורש את עצמו ללכת למדבר, אשר אין שם שום, רק חיות 
רעות. ואף אחד לא ידע ממנו וממציאותו. 
%break
ונדמה בעיניו, כאילו אובד את עולמו בפעם אחת, ומרגיש שמאבד 
עולם מלא חדוות חיים, ומקבל על עצמו מיתה מעולם הזה, ומרגיש 
שהוא כעת מאבד עצמו לדעת, בזמן הרגשת הציור הזה. ויש 
לפעמים, שהס"א עוזרת לו לצייר את מצבו עם כל הצבעים השחורים, 
%break
אז הגוף בועט בתפילה זו. ונמצא, שאי אפשר שיתקבל תפילתו, 
מסיבת שהוא עצמו לא רוצה שתתקבל תפילתו. לכן צריך להיות הכנה 
להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים. 
%break
וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין שבחינת קבלה נקרא 
פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים, שהוא סוד השפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")
%break
%letter 5
5. מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, 
ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל 
ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אופן, 
%break
כי כל זמן שהאדם אינו מייאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל 
פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי אי אפשר 
להאדם בעצמו לנצחו, כמאמר רבותינו ז"ל: "ואלמלא הקדוש ברוך 
הוא עוזרו אינו יכול לו", 
%break
רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג 
אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי 
במלחמה הזאת אין רואין עדין בחוש מי המנצח, כי עדין המלחמה 
ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר, 
%break
אף על פי כן, כל זמן שאוחזין עדיין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין 
שלנו הוא תפילה. וכל זמן שאין אנו מייאשין עצמנו ממלחמה הזאת, 
ואוחזין עדין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, 
%break
כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפילה וצעקה לה' ית', הוא בכלל 
מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון.
%S (משיבת נפש. אות מ')
%break
%letter 6
6. יש ג' תנאים בתפילה: א) להאמין שהוא יכול להושיע לו, אף על פי 
שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר 
מלהושיע לו", שאם לא כן, הרי חס ושלום אין בעל הבית יכול להציל 
את כליו. 
%break
ב) שכבר אין לו שום עצה, שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות כבר 
עשה, ולא העלתה רפואה למכתו. ג) שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו 
מחייו, שענין תפילה הוא ע-אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת 
אבוד כך גודל התפילה, 
%break
שבטח שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו 
למות וחסר רק הוצאה לפועל, והוא כבר כבול בכבלי ברזל והוא עומד 
ומתחנן לבקש על נפשו. 
%break
שבטח לא ינום ולא ישן ולא מסיח דעת אף רגע מלהתפלל על נפשו.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")
%break
%letter 7
7. צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר 
להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול 
לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה 
גדולה. 
%break
ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, 
משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל 
תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע". לכן 
אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, 
%break
אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת 
בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו 
חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן 
הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל". 
%break
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי 
שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה 
להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות 
לצאת מהשליטה הזאת. 
%break
אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא 
"אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא 
יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". 
%break
זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת 
מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, 
בודאי הוא יכול להוציא אותו. 
%break
וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, 
להיות לכם לאלקים".
%S (רב"ש - א'. מאמר 19 "בא אל פרעה - א" 1985)
%break
%letter 8
8. ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, 
אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא 
צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל 
"בתחבולות תעשה לך מלחמה", 
%break
היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, 
בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא 
מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא 
לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. 
%break
אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין 
מי שיעזור לו אלא הקב"ה. אולם גם אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול 
לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו 
להבין, 
%break
הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום 
תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, 
שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל 
אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, 
%break
היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל 
פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או 
להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, 
%break
אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, 
ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד 
הפעם להתפלל. 
%break
גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, 
ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)
%break
%letter 9
9. כתוב (תהילים ל"ד) "דרשתי את ה', וענני". ופירש הרד"ק "דרשתי, 
כי בהיותו בין ידיהם, היה בלבו דורש את ה', ומתחנן לפניו בלבבו, 
שיצילהו מידם". ועל דרך עבודה יש לפרש, שדוד ראה, כי בהיותו בין 
ידיהם, 
%break
היינו תחת שליטתם של המחשבות ורצונות של הרצון לקבל, היה 
בלבו דורש את ה'. כלומר, שהגם שראה שהם שולטים עליו, ומכל 
מקום היה בפניות הלב דורש את ה', שיצילהו מידם. 
%break
כלומר, הגם שבחיצוניות הם היו שולטים עליו, אבל בפנימיות הלב 
היה מוחה על מה שהם שולטים עליו, והיה מתחנן לה' שיצילהו מידם. 
ומכל מקום בפנימיות הלב היה דורש ומתחנן לה', שיצילהו מידם, ולא 
היה מתייאש, מזה שבחיצוניות הם שולטים עליו. 
%break
וזהו על דרך שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת לו על 
צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 19 "מהו, קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה" 1991)
%break
%letter 10
10. האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה 
ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות 
שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום 
סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. 
%break
והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז 
הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח 
לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, 
%break
מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול 
מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום 
שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד 
ה', 
%break
היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. 
ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא 
אצלו כניעה ללא תנאי. 
%break
זאת אומרת שהאדם לא אומר לקדוש ברוך הוא, אם אתה תתן לי 
הרגשה טובה, שאני ארגיש ש"מלא כל הארץ כבודו", אני מוכן 
להאמין. מה שאין כן שאין לו שום דעת ושום הרגשה של רוחניות, 
איננו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולשמור את התורה ומצוות. 
%break
אלא כנ"ל, הוא צריך לקבל את מלכות שמים ללא תנאים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 21 "קידוש החודש")
%break
%letter 11
11. כשהאדם מתגבר ומבקש עזרה מה', לאחר שכבר בא לידי 
החלטה, שיש לו מזיק בלב, הנקרא "רצון לקבל", ואין בידו לצאת 
ממנו, היינו לאחר כמה עליות וירידות שהיו לו, ולבסוף הוא רואה, 
שנשאר בערום וחוסר כל, 
%break
אז תפלתו היא בעומק הלב, כלומר שהוא רואה, "אם אין הקב"ה 
עוזרו, אינו יכול לו". והגם שהאדם יכול לומר, שהוא מאמין "למעלה 
מהדעת", שרק הקב"ה עוזרו, אבל בתוך הדעת אין לו הרגשה כזו, 
%break
מטעם שהאדם יודע, שהוא בעצמו נתן הכוחות והיגיעה להשיג משהו 
ברוחניות. מה שאם כן בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה 
שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה 
בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. 
%break
נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא 
הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה 
מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים 
"למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. 
%break
אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו 
בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' 
כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
%break
%letter 12
12. ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד 
"תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום 
הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. 
%break
זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת 
למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, 
שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, 
אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', 
%break
היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה 
שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, 
הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה 
מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. 
%break
היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין 
למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. 
וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין 
עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. 
%break
ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה 
עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין 
מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. 
%break
וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת 
אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "ענין רמון")
%break
%letter 13
13. כתוב: "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם", הכוונה על האדם, 
ש"בזמן שהצדיק בעיר", פירושו, שהאדם יכול להצדיק את ההשגחה, 
אז כשהוא מתגבר על מצבו, שבו הוא נמצא, ואומר, שבטח הקב"ה, 
שהוא הטוב ומטיב, מתנהג עמי בהנהגת טוב ומטיב, 
%break
אלא שהוא רוצה, שאני ארגיש כמו שאני מרגיש, נמצא, שהוא מצדיק 
את ההשגחה. אז תיכף הוא רואה את חשיבותה של עבודה 
דלהשפיע, ושל למעלה מהדעת. וזה נקרא, "שבזמן שהצדיק בעיר, 
הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה". 
%break
שאז הוא (רואה) את כל המעלות. יצא משם. היינו שיצא מלהצדיק את 
ההשגחה, ורוצה לראות הכל בתוך הדעת. אז הוא לא מרגיש שום 
טעם בעבודה דעל מנת להשפיע. אז "פנה הודה, פנה זיוה, פנה 
הדרה". ונופל שוב לתוך אהבה עצמית. 
%break
פירוש, שאז אין לו שום מושג, רק בעבודה הנבנית על בסיס שבתוך 
הדעת. וזה נקרא, ש"יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". שפירושו, 
שרק אז, על ידי יציאת הצדיק, 
%break
היינו בזמן שנופלת במחשבתו מחשבה "עכשיו, שאני מרגיש טעם 
בעבודה, כבר אינני צריך ללכת בעבודה שלמעלה מהדעת", זה גורם 
לו ליציאת צדיק מן המקום. זה עושה לו רושם, שידע מהיום והלאה 
לשמור את עצמו, שלא לצאת מהעבודה של למעלה מהדעת. 
%break
וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שמזמן שהאדם אומר, "שעכשיו, כיון 
שיש לו תמיכה, וכבר אינו עומד בין שמים לארץ", הוא מוכרח ליפול 
ממדרגתו, כיון שאז הוא פוגם בבחינת למעלה מהדעת. 
%break
נמצא לפי זה, שדוקא מהסתלקות המדרגה שהיתה לו, זה עושה לו 
רושם, שידע עוד הפעם איך להיזהר, שלא יפגום בבחינת אמונה 
למעלה מהדעת, אלא תמיד להצדיק את ההשגחה העליונה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 10 "ויצא יעקב" 1985)
%break
%letter 14
14. שה' רוצה, שהאדם יראה את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק 
מלעבוד לתועלת ה'. ומשום זה ה' לקח ממנו את הטעם, שהיה מרגיש 
בשלא לשמה. ולכן הוא נשאר בלי חיים. נמצא, שהקב"ה מטפל בו 
ורוצה להכניס אותו בקדושה. 
%break
ולכן מוטל עליו עכשיו להתפלל לה', שיעזור לו. היות שיש לו עכשיו 
צורך לעזרתו יתברך. אחרת הוא רואה, שהוא אבוד מכל וכל. וזה 
נבחן, שהשיג עתה כלי וצורך לעזרת ה'. היות שעתה הוא רואה, 
שממש הוא נפרד מה', כי אין לו שום חיים, 
%break
כי מי שדבוק בה', יש לו חיים, כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים". 
ועכשיו, בטח הוא יכול לתת תפלה מעומק הלב. שתפלה אמיתית 
נקראת דוקא מעומק הלב. ולפי זה הוא צריך לתת תודה לה', בזה 
שנתן לו מקום, שיראה את מצבו האמיתי. 
%break
ועכשיו הוא רואה, שהוא נצרך לה', שיתן לו הסיוע הדרוש, כמו 
שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". והזה"ק שואל "במה 
מסייעין". ואומר "בנשמתא קדישא". אם כן, עכשיו הקב"ה נתן לו 
ההזדמנות, שיהיה לו להשיג בחינת נשמה קדושה. 
%break
אם כן כמה הוא צריך להיות מאושר מהמצב של ירידה והיסורים, 
שהוא מרגיש במצב הזה. לכן עליו לומר, שאין הוא נמצא במצב של 
ירידה, אלא אדרבה, הוא נמצא במצב של עליה.  
%break
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "ישראל, כשהיסורין באים עליהם, הן 
נכנעין ומתפללין". שפירושו, בזמן שבאים במצב של ירידה, הם רואים 
את מצבם האמיתי, איך שהם נמצאים בשפלות. זה נקרא, שהם נכנעין, 
מטעם שרואים את מצבם, 
%break
איך שהם נפרדו מחיי החיים. כי מי שיש לו דביקות בה', הוא חי. מה שאם כן 
הוא מרגיש רק יסורים. לכן ברור לו, שעתה הזמן של תפלה מעומק הלב. 
וזה שכתוב "הן נכנעין ומתפללין".
%S (רב"ש - א'. מאמר 5 "מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם" 1988)
%break
%letter 15
15. הנה "עביד" הוא מלשון "אבוד", דעין באלף מתחלפים. היינו, 
בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו 
שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, וכל הטכסיסים 
והעצות כבר אזלו ממנו, 
%break
ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל אבוד - אז הוא צריך 
להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד. היינו שהקדוש 
ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, היינו 
שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, 
%break
על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל 
יראה". כי אין לך שיפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו 
אבוד מכל וכל.
%break
וזה פירוש, כל מאי דאבוד רחמנא לטב אבוד. ואחר כך, כשמתחיל 
שוב לעבוד ומתקן מעשיו אז, ועושה תשובה מאהבה, אז הוא אומר 
גם זו לטובה, היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה 
גדולה מזה משהאדם מגיע לידי אבוד. 
%break
וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע 
בעצמו נעשה טוב. נמצא, שיש הפרש בין "כל מאי דעביד רחמנא", 
ל"גם זו לטובה".
%S (רב"ש - ג'. מאמר 626 "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד")
%break
%letter 16
16. אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת 
אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו 
גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת 
גילוי פנים. 
%break
אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, 
רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה 
חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני 
רוצה להשפיע להבורא, 
%break
ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, 
אני מסכים". מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא 
לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם 
בבחינת טוב ומטיב. 
%break
שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה 
שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת 
פנים. כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, 
%break
אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם 
העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי 
דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שלית לה 
מגרמה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום], היינו שאין לה כלום. 
%break
ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, 
שהיא בבחינת דלית לה כלום [שאין לה כלום], בשמחה, נעשה מזה 
אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. 
%break
כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ 
בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
%break
%letter 17
17. ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות 
גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר 
לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית". ולא חשוב את השיעור של 
גדלות, שיש לו. 
%break
אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות, נקרא 
זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, 
נקרא זה "מותרות". וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות 
המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. 
%break
וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, 
כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן 
לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, 
שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, 
%break
אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על 
זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא 
שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, 
השמחה בא מאליו. 
%break
אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן 
הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו 
עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת 
קטנות. 
%break
ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים 
להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות.
%S (בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
%break
%letter 18
18. "ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי 
ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת 
מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו 
ירידה, 
%break
בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו 
מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות 
קודם. ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול 
לעבוד לשם שמים. 
%break
ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה 
זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם 
שמים. נמצא כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה 
ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. 
%break
ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת 
מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח 
מהגלות. ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא 
לא יצליח. 
%break
אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את 
העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם 
נקראים מתים". נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, 
אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. 
%break
וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו 
בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. והירידה ברוחניות אין הפירוש 
שעכשיו אין לו אמונה, 
%break
אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת 
לירידה לגבי עבודה הזאת.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 71 "ענין גלות")
%break
%letter 19
19. דרך העבודה היא, בזמן שהאדם רואה, שקשה להשיג את 
מבוקשו, הוא בורח מהעבודה. ואומר, אני מאמין שיש אנשים שזכו, 
שה' נתן להם את הרצון להשפיע. וזה היה מטעם שהם היו יותר 
מוכשרים ממנו. 
%break
אבל אדם כמוהו, שיש לו מדות יותר גרועות מאחרים, אין לו שום 
סכויים לזכות לזה. לכן הוא בורח מהמערכה ונכנס לעבוד בבחינת 
עבודת הכלל. רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח 
מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, 
%break
היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים 
מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו 
כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל 
האלקים מן העבודה". 
%break
כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', 
שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. 
%break
ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת 
הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)
%break
%letter 20
20. אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא 
עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה 
שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו 
ית'. 
%break
שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד 
שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר 
הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, 
ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. 
%break
כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות 
אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל 
בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה. ועל זה אומר 
הכתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם" וכו'. 
%break
כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". כמו 
השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות 
צמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו 
בקרקע, כמ"ש חז"ל. 
%break
כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת 
הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל 
רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני 
ישראל מן העבודה". 
%break
כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. 
ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" 
וכו'. כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
%S (בעל הסולם. אגרת נ"ז)
%break
%letter 21
21. אנו רואים מימות עולם, עד היום הזה, כמה אנשים שמיררו את 
חייהם בכל מיני יסורים וסיגופים, וכל זאת כדי למצוא איזה טעם 
בעבדות ה', או לידע מי הוא בעל הבירה! וכולם זרעו חייהם לריק, 
ויצאו מעולמם כמו שבאו, ולא ידעו רווחה כלל, 
%break
ולמה לא ענה ה' על כל תפילותיהם? ולמה התגאה עליהם כל כך? 
ובהחלט, לא התפייס להם? ומה שמו? "גאה על כל גאים", זה שמו. 
אבל "מקבלי האיומות" ומשיגי "הגאות המרוחק הזה", יודעים בהחלט 
שהשי"ת מסולק מהם, הגם שלא ידעו למה הוא מסולק!
%break
ומה מספרים על כך בעלי הפייט? המה אומרים שישנה מטרה נכבדה 
לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר 
הללו כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו 
המסולקת מהם, 
%break
אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה 
עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב 
לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, 
%break
דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק 
בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית' וית', ושם יכול 
להשרות עליהם "טפת היחוד".
%S (בעל הסולם. אגרת ח')
%break
%letter 22
22. מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, 
שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת 
"עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". 
%break
שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש 
רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו 
להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו 
ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. 
%break
על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון 
בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות 
שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי 
פנים של אורו יתברך. 
%break
וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות 
והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. וזה 
ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם 
שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, 
%break
מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, 
מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. לכן האדם צריך 
להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
%break
%letter א
א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.  ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק 
בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים 
לגילוי פנים.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")
%break
%letter 23
23. צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה 
לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את 
כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך 
הדעת, הוא רואה להיפך, 
%break
מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, 
כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה 
מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות 
המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, 
%break
היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' 
הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו 
מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת 
תודה להבורא. 
%break
ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של 
הקב"ה. ולאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש 
ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן 
שהוא צריך לעבור לקו שמאל. 
%break
כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את 
חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא 
רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה 
מה היא החשיבות של הרוחניות, 
%break
אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול 
להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו 
היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
%break
%letter 24
24. התיקון, שהאדם הולך בקו שמאל, הוא, כי אינו מחכה שיקבל 
ירידה ויפול, ויחכה עד שתבוא לו התעוררות מלמעלה. אלא הוא 
ממשיך עליו את השמאל. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של 
ירידה. 
%break
היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. 
אז כבר יש לו מקום לתפלה. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על 
מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר 
מעורר אותי", 
%break
שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא 
בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר 
את החושך. 
%break
ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש 
לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בַּכְּרִי, בעבודה" 1991)
%break
%letter 25
25. מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל 
ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את 
החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, 
מהו מצב של ירידה. 
%break
היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך 
הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את 
ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, 
להבחין בין עליה לירידה. 
%break
והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, 
איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה 
דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה 
רוצה לברוח מהמערכה, 
%break
ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרווחה, היינו רק מתקווה אחת, 
שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים 
של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן 
עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. 
%break
ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה 
בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור 
לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)
%break
%letter 26
26. צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי", מה שאין כן 
קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, 
שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו 
את המצבים האלו, 
%break
בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, 
היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, 
שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. 
%break
ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא 
מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם 
מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, 
%break
אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה 
כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא 
אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. 
%break
אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא 
רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום 
פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת 
פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. 
%break
אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא 
ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי 
האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה 
שהבורא יכול להנות. 
%break
נמצא שהצל הזה מביא לו חיים. וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת 
אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה 
מהדעת.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")
%break
%letter 27
27. כתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא 
חושך ולא אור". והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם 
מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך 
חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. 
%break
היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שאין הם 
רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא 
נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. 
%break
והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה 
מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים 
הוא בבחינת טוב ומטיב. 
%break
ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו 
רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא 
הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 
%break
אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, 
כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה 
לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות 
דבוק בה', "יום ה'". 
%break
כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע 
עליון, ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, 
%break
מטעם שזה ילך להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד 
הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים בה'.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
%break
%letter 28
28. תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו 
כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו 
מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר 
חדש.
%break
כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד 
בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה 
את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה 
למעלה מהדעת. 
%break
שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי 
שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום 
סמיכה. ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו 
שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. 
%break
וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. 
לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא 
שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש 
מלך גדול. 
%break
וזה ענין מה שכתוב "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש 
השני תעשה בין הערבים, כמנחת הבוקר ונסכו". פירוש, שאותה 
השמחה, שהיה לו בזמן שהקריב את קרבנו, בזמן שהיה אצלו בוקר, 
שבוקר נקרא אור, 
%break
היינו שהיה מאיר לו את האור תורה בתכלית הבהירות, באותה 
שמחה היה עושה את קרבנו, היינו עבודתו, אפילו שהיה לו בחינת 
ערב. כלומר, אפילו שלא היה לו שום בהירות, בתורה ועבודה, מכל 
מקום הוא עשה הכל בשמחה, מטעם שהוא עושה למעלה מהדעת. 
%break
לכן אין הוא יודע למדוד, מאיזה מצב יש להבורא יותר נחת רוח.
%S (בעל הסולם. שמעתי. צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")
%break
%letter 29
29. במקום שהאדם צריך להאמין, שה' ברא את העולם בבחינת טוב 
ומטיב, והרע שבגופו מרחק אותו מכל הטוב. דהיינו, כשבא ללמוד 
תורה, הוא לא מוציא בה שום טעם. וכמו כן, כשבא לעשות איזה 
מצוה, אינו מרגיש בזה שום טעם, 
%break
משום שהיצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה 
מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת 
לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של 
חיים. 
%break
והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה 
שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך 
ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, 
ומתוקים מדבש ונופת צופים". 
%break
וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, 
ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו 
את מה שכתוב (תהילים ל"ד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו 
נאמר הפסוק הזה. 
%break
אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא 
מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, 
כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל 
אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". 
%break
ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, 
שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום 
דבר עבירה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
%break
%letter 30
30. האדם צריך להתפלל מקודם, שידע מה הוא באמת חסר לו. ואז 
מודיעים לו מלמעלה, שלא חסר לו דברים של מותרות, אלא כמו 
שאמר הזה"ק על פסוק "או הודע לו חטאתו", שהקב"ה מודיע לו 
החטא. אז הוא יודע, על מה הוא צריך לעשות תשובה. 
%break
כלומר, להשיב לו מה שחסר לו. נמצא, בזמן שהאדם כבר יודע שהוא 
רשע בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, 
שזה שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי 
החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו ורוצה לעשות תשובה. 
%break
כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת 
לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. 
נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את 
ה', הוא אוהב את עצמו. 
%break
נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' 
יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". 
וזהו כנ"ל, שביארנו "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות 
שרואה, שכל השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק. 
%break
נמצא, בעת נעילת שער, היינו שכבר התפלל והודיעו לו סיבת החטא, 
אז הוא מתחיל לתת הדמעות האמיתיות, כלומר שהוא רוצה אז פשוט 
להיות יהודי. אז הדפיקות שלו נבחנות לדמעות. וזהו "הפותח שער לדופקי בתשובה".
%S (רב"ש - ב'. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)
%break
%letter 31
31. כתוב "כי אתה שומע תפילת כל פה". מתי הוא שומע כל פה? 
בזמן שעמך ישראל מתפללים ברחמים. היינו רחמים פשוטים. 
שהאדם מתפלל, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה 
מעפר]". היינו קבלת האמונה. 
%break
וזה דומה לאדם, שלא אכל שלשה ימים. ואז, כשהוא מבקש מאדם, 
שיתן לו משהו לאכול, אינו מבקש שום דברים מיותרים או מותרות, 
אלא פשוט מבקש, שיתן לו משהו להחיות את נפשו.
%break
וכמו כן בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, 
אינו מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה' 
יאיר את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. וזה נקרא 
"לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". 
%break
ותפילה זו נקבל מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא 
מבקש להחיות את נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו. וזה 
נקרא "ברחמים". שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל 
להחזיק את חיותו. 
%break
וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא למסכנא [לעני], תיכף 
נתקבל. היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, תיכף נתקבל.
%S (בעל הסולם. שמעתי. קי"ג. "תפילת שמונה עשרה")
%break
%letter 32
32. בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה 
מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, 
הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. 
%break
וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת 
האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה 
אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור. 
%break
והגם שהוא מאמין בזה, מכל מקום לא תמיד מאירה לו האמונה הזו, 
שדוקא עתה הוא הזמן היותר מוכשר לקבל את ישועת ה', שדוקא 
עתה הוא יכול להיוושע שה' יקרב אותו, היינו לתת לו את הרצון 
להשפיע ולצאת משליטת אהבה עצמית, שזה נקרא "יציאת מצרים". 
%break
כלומר, שהוא יוצא משליטת המצריים, שהיו מצירים את ישראל, שלא 
נתנו להם לעבוד את עבודת הקודש. "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, 
ותעל שועתם אל אלקים", אז ה' הוציא אותם מגלות מצרים. 
%break
כלומר, היות שעם ישראל היו מרגישים את השעבוד, ורצו לברוח 
מהגלות הזאת, מה שהמצריים היו מעבידים אותם, כשבאו לנקודה 
החשובה הזו, היינו שהיו מרגישים את שפלותם, אז הוציא אותם 
הקב"ה ממצרים. 
%break
וזה כמו שאומר האר"י הקדוש, שעם ישראל כשהיו במצרים, כבר היו 
במ"ט שערי טומאה. ואז הוציא אותם הקב"ה ממצרים. שפירושו, 
שכבר באו בתכלית השפלות, שאין למטה הימנה. אז הוציא אותם הקב"ה.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)
%break
%letter 33
33. אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה 
עוזרו, אין יכול לו". נמצא, במה האדם אשם, אם לא קבל עזרה 
הדרושה מאת ה'. ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. 
והתשובה היא פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. 
%break
כי חז"ל אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא לפי זה, שהעזרה 
באה מה' לאחר שבקש עזרה. נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא 
בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה 
מה'. 
%break
אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה 
התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו 
שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה 
תפלתו שלימה. 
%break
וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור 
לו. מה שאין כן אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו 
האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש 
ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. 
%break
נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על 
החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'. והגם בבחינת 
הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת 
בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, 
%break
עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את 
הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.
%S (רב"ש - א'. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)