ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author קטעים נבחרים מ
%book מאהבת הבריות לאהבת ה
%break
%letter 1
1. מתוך שאין לך פועל בלי תכלית של מה, אם כן ודאי שהיה לו 
להשי"ת, תכלית בבריאה שלפנינו. ומתוך שהחשוב ביותר בכל 
המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, 
%break
שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו - ומתוך שהחשוב 
שבהרגשות, הוא - הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא 
מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו. אם כן ודאי שאם 
נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. 
%break
ועליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו". ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך 
ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה 
יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר 
מוקנית לו. 
%break
וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת, 
כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים 
כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. 
%break
ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה 
שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת 
ומתפתחת, 
%break
עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם 
אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו.
%S (בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
%break
%letter 2
2. כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, 
שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו 
הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי 
בר. 
%break
המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת 
השי"ת.
%S (בעל הסולם. "מאמר החרות")
%break
%letter 3
3. יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת 
הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' 
עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל 
הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. 
%break
אמר לו, מה דסני עלך לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור". משום 
שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל 
החכמה נתונים בלבו.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 410 "אהבה עצמית ואהבת ה'")
%break
%letter 4
4. הקדמה: אגרת ע' משנת תרצ"ג - למ.ל. פתח תקוה. אגרת זו כתב 
הרב(בעל הסולם) כמענה לשאלה שנשלחה אליו בעקבות פרסום 
מאמר "מתן תורה", בו הוא מרחיב בכך שמצוות ואהבת לרעך כמוך 
היא כלל התורה, 
%break
ועניינה הוא שאדם ידאג לתועלת חברו לא פחות משדואג לתועלת 
עצמו. שולח השאלה לא הכיר כלל את הרב, אלא שנתקל במאמרו 
זה. השאלה הועתקה ע"י הרב ותחתיה כתב את תשובתו, ונראה לפי 
צורת הכתיבה שהכין אותה במחשבה לפרסמה בקונטרסים הבאים.
%break
נוסח השאלה: ...אם עיקר התורה לדאוג בעד אנשים ולא יותר, למה 
כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל 
מזה, וכי כולם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים. 
%break
ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל 
וכמו שנתפשט בינינו, ולדעתי כח הדרוש הזה, הוא בנין חדש ושיטה 
חדשה, אשר המציא על דעת עצמו. כתבתי כמובן רק את דעתי. נאום 
מ.ל. פתח תקוה
%break
תשובה: כנראה שלא עיין כל צרכו בדברי, כי כתבתי רק שהיה תנאי 
מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך, מעת עשיית העגל 
נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה', ג' אלפי 
איש, 
%break
ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא 
הוסיפו אהבה ואחדות - ואחר כך בביאת הארץ, גם כן לא שקטה 
זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצוה העיקרית 
הזאת. 
%break
אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות, 
אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על 
זה כיוונו חז"ל, שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה 
והיה בקיאים בתורה, ומאי טעמא אחרבה, ואמרו בשביל שנאת חינם. 
%break
יכול להיות שהכונה, על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא 
"ואהבת לרעך כמוך".
%S (בעל הסולם. אגרת ס')
%break
%letter 5
5. אמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן 
העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' 
ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים ולא נחרב אלא בעון 
שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, 
%break
אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם, 
אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על 
לא תשנא, ובטול מצות עשה (ויקרא י"ח י"ט) "ואהבת לרעך כמוך", 
%break
ולא עוד אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה 
תלויה בה. ולא זכה משה לכל מעלותיו, אלא שהיה אוהב לישראל 
ומצטער בצרתם, כמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה שמות פ"א) על "וירא 
בסבלותם", 
%break
ועל פסוק (שמות ל"ב ל"ב) "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני 
נא", ולכן היה שקול ככל ישראל.
%S (מהרח"ו. ספר שערי קדושה, חלק ב', שער ד')
%break
%letter 6
6. ידוע שאי אפשר להגיע לאהבת ה' מטרם שאדם זכה לאהבת 
הבריות, שעל ידי "ואהבת לרעך כמוך", שאמר רבי עקיבא שזה כלל 
גדול בתורה. היינו שעל ידי זה האדם מרגיל את עצמו באהבת 
הבריות, שהיא אהבת זולתו, אז הוא מסוגל להגיע למדרגת אהבת ה'. 
%break
ובזה יש לפרש מה שכתוב, "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח 
המקום נוחה הימנו", שהכוונה שרוח הבריות נוחה ממנו, שהוא עוסק 
תמיד באהבת הבריות, ומשגיח תמיד על אהבת זולתו, אז גם רוח 
המקום נוחה הימנו, 
%break
היינו שיש לו תענוג בזה שעושה רוח המקום, היינו להשפיע לה'. מה 
שאין כן מי שעוסק באהבת עצמו, אז בטח שגם רוח המקום אינו נוחה 
הימנו.
%S (רב"ש - ג'. מאמר 270 "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - ב")
%break
%letter 7
7. כל השכר המקוה מהשי"ת וכן מטרת כל הבריאה הוא דבקות 
השי"ת בסוד "מגדל מלא מכל טוב ואין לו אורחין", והוא מקובל 
לדבקים בו ית' באהבה. 
%break
וזה ברור שתחילה יוצאים מבית אסורים שהוא יציאה מעור גופו ע"י 
השפעה לזולתו, ואח"כ באים להיכל המלך שהוא הדבקות בו ע"י 
הכונה להשפיע נ"ר ליוצרו. ולפיכך עיקר המצוות הם בין אדם לחבירו. 
%break
והמעדיף מקודם את המצוות שבין אדם למקום דומה לעולה על 
מדרגה ב' מטרם שעלה על מדרגה הא', כי ברור שישבר את רגליו.
%S (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
%break
%letter 8
8. עיקר מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם 
שמים, והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי 
אפשר לו לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה 
בשבילו - אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?
%break
אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל 
את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר 
גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם 
עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה. 
%break
נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא 
שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של 
אהבת זולתו.
%break
נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה 
דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח 
שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז 
היתה לו הסגולה של אהבת זולתו, 
%break
שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות 
תורה ומצוות לשם שמים. נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח 
ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל 
ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם אלו המדות לשם שמים. 
%break
כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד 
לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר 
לזכות לבחינת אמונה, 
%break
כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק 
במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".
%S (רב"ש - ב'. אגרת ס"ו)
%break
%letter 9
9. הרגש ההתפעלות, המגיע לאדם בעסק המצוות בין אדם למקום, 
הוא שווה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצוות 
שבין אדם לחברו. כי כל המצוות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום 
תקווה של אהבה עצמית. 
%break
כלומר, שאין שום הארה ותקווה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, 
מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוהה הזאת, 
מתחברים אהבת ה' ואהבת חברו לאחת ממש.
%S (בעל הסולם. "הערבות". כ"ב)
%break
%letter 10
10. דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב 
שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש 
והכשר אליה (כנ"ל אות ב'). ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם 
כן בכלל הכשר המצוה הזו, 
%break
להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו 
ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות 
י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת 
זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", 
%break
שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו 
ית'. ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך 
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר 
לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, 
%break
אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל 
שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות. ומתוך שאותו הגר ביקש 
מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו 
קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, 
%break
כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו 
באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות, משום 
ששמורה מטעויות, ומשום שיש לה תובעים.
%S (בעל הסולם. "מתן תורה". ט"ו)
%break
%letter 11
11. לא תִקם ולא תִטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'.
%S (ויקרא י"ט, י"ח)
%break
%letter 12
12. אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה, בזמן שכלל ישראל 
אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות, וכל אחד חושב 
בתקנת וטובת חבירו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו, ועל זה נאמר ישמח 
ה' במעשיו. 
%break
ובדרך רמז נוכל לבאר בזה את הכתוב "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", 
רוצה לומר, אם תהיה אוהב לרעך כמוך, אז אני ה' בתוככם ואוהב אני 
את שניכם.
%S (רבי ישראל מאיר הכהן "החפץ חיים". זכור למרים, פרק יא)
%break
%letter 13
13. בא ואראך כי אהבת רעך משתלב עם אהבת הקב"ה, כי גודל 
חיוב אהבת הריע הוא לכבוד אהבת הקב"ה, דהיינו שיזכור שהוא 
עשוי בצלם ובדמות עליון, וחלק הנשמה שבו היא חלק אלוה ממעל, 
%break
ועל כן נקראים אנחנו כנסת ישראל, כי כולנו מכונסים ומתייחדים בסוד 
אחדותו יתברך.
%S (ישעיה הלוי הורוביץ. השל"ה הקדוש, הגהות לשער האותיות)
%break
%letter 14
14. התורה נחלקת לב' חלקים: חלק לשיעבוד המקום, כמו תפילין, 
שופר, ולימוד התורה. חלק לשיעבוד הבריות: כמו, גזלה, ושמרתם 
לנפשותיכם וכו' גניבא, אונאת איש, להקפיד על נקיות וכו'. והנה 
החלק שבין אדם לחברו הוא העבודה האמיתית. 
%break
והחלק שבין אדם למקום הוא השכר והמחמדים הפרושים על שולחן 
המלך. אמנם, "כל פעל ה' למענהו" פעל, שגם החלק של שעבוד 
הבריות צריך להיות במקום של מלך. דהיינו, "לאקמא שכינתא 
מעפרא [להקים שכינה מעפר]". 
%break
ובזה יש אבק מרפא לסם המוות המוטל בן אדם למקום. וזה סוד: 
"ולענוים יתן חן". בתורה ומצוות שבין אדם לחברו, ובין אדם למקום. 
"לאוהביו ולשומרי מצוותיו" - לעשותם עובדים הכל על המקום הנועד, 
ויש להם החן דקדושה. 
%break
ו"בארצם יירשו משנה" - כי מלבד שאינם עובדים כל כך בשעבוד 
הבריות - המה שרויים בתענוג כל ימיהם בחן ה'.
%S (בעל הסולם. אגרת כ"ו)
%break
%letter 15
15. צריכים מקודם להבנה אמיתית, במהותה של אהבת ה' עצמה. 
ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי 
חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת 
השי"ת. 
%break
ומתחילה, לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי, 
האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו"ה "ולא ידח ממנו נדח", 
אשר אז, צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם, בדרכי קבלת 
השפע, ולהשלים חפץ ה'. 
%break
וז"ש: "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו וגו'" (ישעיה מ"ג, ז'). וכן: 
"כל פעל ה' למענהו וגו'" (משלי ט"ז, ד'). אלא שבינתים, הוכן לו 
לאדם, עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, 
יתפתחו וישתלמו, ע"י שיתעסק בהן עם הבריות, 
%break
באופן, שיהיו ראויים לתכליתם. וז"ש חז"ל: "חייב אדם לומר, בשבילי 
נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה 
המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד 
שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'. 
%break
וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות 
האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', 
מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית'.
%S (בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס". ס"ח-ס"ט)
%break
%letter 16
16. ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות 
הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה 
שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש 
היוצא מהם - אחד הם "לשמה". 
%break
ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד 
בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, 
הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי... הרי שבהשתלם האדם באהבת 
זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, 
%break
ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין 
הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת 
עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח 
ליוצרו. 
%break
וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה 
האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין 
לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי 
חברו על צרכי עצמו, 
%break
הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' 
אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי 
גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן 
מתבטא במלה "כמוך". 
%break
כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול 
לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.
%S (בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
%break
%letter 17
17. צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי 
ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד 
גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום 
קנין גשמי בארץ, 
%break
כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר 
הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'. ואין לשום פרט לעסוק בה 
יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר 
לחבירו כלום ממשאלותיו. 
%break
באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, 
נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים 
ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש. 
%break
כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? 
ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, 
שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקרב קרבן לה'. 
%break
ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך 
כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן. אמנם עדיין אין זה גמר 
הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את 
ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. 
%break
אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', 
שהוא תכלית הבריאה.
%S (בעל הסולם. "הערבות". כ"ז)
%break
%letter 18
18. כתוב "ה' אחד וישראל הם אחד", ולכך הם דבוקים בהשי"ת, כי 
נאה לאחד לדבק באחד, ואימתי הוא? כשישראל הם אגודים ודבוקים 
יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו, ושורה עליהם ה' ברוך הוא, 
שהוא אחד. 
%break
אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות 
דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם, ושורה חלילה אל זר עליהם. 
וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם הדבקים", 
%break
היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה, אז "חיים כולכם", כשהם 
באחדות אחד, אז נאה לאחד לדבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד.
%S (רבי משה חיים מסדילקוב. דגל מחנה אפרים, פרשת ואתחנן)
%break
%letter 19
19. אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" - אזי 
יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם". כי בזמן שאין אגודה 
אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת 
עצמו ולא לתועלת הבורא. 
%break
כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום - מה היום מאיר 
פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור 
עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם 
אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. 
%break
בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם 
בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא 
שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, 
%break
שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני 
יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה". הבאתי את לשון 
המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא 
ענין של חסידות, 
%break
אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו 
חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה.
%S (רב"ש - ב'. אגרת ל"ד)
%break
%letter 20
20. אי אפשר לקיים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד 
נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה שהוא בחינת הרצון הוא 
ע"י האחדות וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, צריך 
להכלל בכלליות ישראל באחדות גדול, 
%break
וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף 
כשרוצים לקבל התורה, צריכים תיכף להיכלל יחד כולם כאחד, כדי 
להיכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל 
חשובים כאחד. 
%break
ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה 
דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה לא היה אפשר כלל לקים את 
התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, 
%break
שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם 
ברצון אחד, שע"י זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות.
%S (ליקוטי הלכות. חשן משפט הלכות עָרֵב, הלכה ג-ל)
%break
%letter 21
21. וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה. כי לא 
נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים 
לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת 
לרעך כמוך" בכל שיעורו. 
%break
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל 
אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע 
באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, 
ואמרו: "נעשה ונשמע", 
%break
הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר 
מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום 
שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו 
לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, 
%break
וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום 
גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים 
נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו.
%S (בעל הסולם. "הערבות". י"ז)
%break
%letter 22
22. אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, 
ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר 
שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל 
לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, 
לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת 
קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". 
%break
כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות 
אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, 
שלא יחסר לו כלום מצרכיו. 
%break
ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם 
התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה.
%S (בעל הסולם. "מתן תורה". ט"ז)
%break
%letter 23
23. האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול 
כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא 
נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה 
חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. 
%break
וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני 
שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי 
זה הם נענים. 
%break
ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל 
תפלתו.
%S (נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)
%break
%letter 24
24. וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא 
לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא 
מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה 
הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה ענין נצחיות. 
%break
ודוקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים. ועוד טעם שצריכים 
להתפלל רק עבור הכלל, הוא מטעם שצריך לגלות את אור הרחמים, 
שהוא בחינת אור דהשפעה. וזה כלל שאין יכולים לקבל שום דבר 
בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. 
%break
לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה 
לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, 
אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו. נמצא שהוא הולך בדרך 
הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה,  
%break
אך הוא הכין כלי דקבלה. ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום 
אף אתה רחום". לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, 
הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי 
דהשפעה,  
%break
שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה, הנקרא "רחום".
ועל ידי זה שמקבלים אור הרחמים, יש יכולת אחר כך להתגלות מידה 
של "וחנון".
%S (רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")
%break
%letter 25
25. האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב 
אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, 
שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר 
ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, 
%break
היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה. פירוש, האדם רואה את הפנים 
של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, 
עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. 
%break
היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את 
המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא 
שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין.
%S (רב"ש - ב'. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)
%break
%letter 26
26. מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם, משום 
שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, 
שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, 
שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. 
%break
אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו". לכן כשמשקר 
לחברו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחברו, הוא מצער את 
הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה.
%S (בעל הסולם. שמעתי. ס"ז. "סור מרע")
%break
%letter 27
27. עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה 
שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת 
רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. 
%break
ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי 
ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של 
אהבת הזולת. 
%break
וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.
%S (רב"ש - א'. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב" 1986)
%break
%letter 28
28. מאיזה חומר אדם יכול להגיע, ולהשיג תכונה חדשה, שהוא צריך 
להשפיע; וקבלה עצמית, הוא דבר פסול. הלא זה הוא נגד הטבע. 
והגם שאדם מקבל לפעמים איזה מחשבה ורצון, שצריכים לצאת 
מאהבה עצמית, שזה הגיע לו ע"י ששמע מפי סופרים וספרים, 
%break
אבל זה הוא כח קטן מאד, שאינו מאיר לו תמיד את הדעה הזו, שיוכל 
להחשיב אותה, שישתמש עמה בתמידיות, ולומר שזהו כלל לכל 
המצות שבתורה.
%break
אי לזאת יש עצה אחת, אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח 
הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח 
והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, 
וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני. 
%break
כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא 
יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל 
את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל 
מעשרה אנשים, 
%break
הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי 
כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל 
את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון 
לקבל שלו, 
%break
אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי 
זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא 
רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו 
שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח. 
%break
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב 
ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו 
שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה. 
%break
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא 
הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים 
להשפיע נחת רוח להבורא, ואח"כ שייך ענין יראה, היינו שמתירא אולי 
לא יכול להשפיע נחת רוח להבורא, 
%break
ואח"כ כשכבר יש לו השער, שנקרא יראה, אז הוא יכול לבוא לאמונה. 
כי "האמונה הוא, הכלי להשראת השכינה. נמצא לפי זה, שיש לנו ג' 
כללים, הכלל הא' הוא של ר' עקיבא, שהוא "ואהבת לרעך", 
%break
שלפני זה אין שום דבר, שיתן איזה חמרי דלק לאדם שיוכל לזוז 
משהו ממצבו שבו הוא נמצא, מטעם כי רק דרך זה יש אפשרות 
לצאת, מאהבה עצמית, לאהבת הזולת, ולהרגיש, שאהבה עצמית 
הוא דבר רע. 
%break
ואח"כ באים להכלל השני, שהוא היראה, כי בלי יראה אין מקום 
לאמונה. ואח"כ באים להכלל הג', שהוא אמונה. ולאחר שקנו את הג' 
כללים הנ"ל אז זוכים להרגיש את מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו.
%S (רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)
%break
%letter 29
29. מצד התבונה הנסיונית, ומתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת 
לעינינו, אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על 
עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא "השפעה לזולתו", כדי לעשות נחת 
רוח להשי"ת, בשיעור ב' הכתובים:
%break
האחד הוא - "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה. 
דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה 
להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. 
ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו.
%break
וכתוב השני הוא - "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, 
ובכל מאדך", שזוהו המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת 
היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן 
בעיני הבורא ית', שאמר, ועושים רצונו ית'.
%break
"ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". כי יחדל אביון וכל מעונה 
ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך 
ושיעור" אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי"ת, 
בכל השיעור המבואר, 
%break
אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה 
אותנו, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו.
%S (בעל הסולם. "השלום")
%break
%letter 30
30. הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא 
שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי 
שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות. ומכאן ברור מה 
ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, 
%break
שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא. וז"ש "הדבק במדותיו, 
מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, 
ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה 
רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, 
%break
ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה. ומה 
שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח 
לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא 
יגונה ולא ישובח.
%break
וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, 
וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.
%S (בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
%break
%letter 31
31. חז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים 
לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת 
הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת 
לרעך כמוך", 
%break
אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות 
באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית. 
ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות 
שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, 
%break
אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב 
המיידי הבא אחריו הוא הדביקות.
%S (בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
%break
%letter 32
32. אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר 
לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, 
אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק 
קיומו בלבד. 
%break
ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם 
הצריכה ישועה והטבה.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")
%break
%letter 33
33. אמרו חז"ל "כל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" 
(תענית כא). וזה ענין (מגילה יב:, סוטה ח:) "במדה שאדם מודד 
מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, 
אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר. 
%break
לכן אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון 
הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל 
כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי 
לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. 
%break
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית 
של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, 
נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא 
כללית. 
%break
ובזה תבין ענין "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך 
לפי מדת החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא 
יותר. אם כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, 
כי למשפיע אין שום מדה, רק למקבל. 
%break
אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית 
קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה, בברכת 
הוי'ה.
%S (בעל הסולם. פרי חכם - שיחות. "כל המצטער עם הציבור")
%break
%letter 34
34. הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם 
יקבל על עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות 
העולם. וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, יותר מבמצוות 
המיוחדות בין אדם למקום, 
%break
כי המצוות שבין אדם למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, 
שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'. אבל 
באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך המצפון 
האנושי המחייב לעשותם. 
%break
ואולם אם יעשה אותם מנקודת השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, 
זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה 
לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל 
אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, 
%break
מה הוא רחום אף אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן 
וכו', ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, 
%break
באופן שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר 
לקבלת השפע העליונה האמיתית.
%S (בעל הסולם. "מצווה אחת")