ShidurSlides

* מחבר

* כותרת

תוכן

%author תע"ס-ב
%book תע"ס-ב. חלק-ו. הסתכלות פנימיתת
%page 440
%H חלק ו
%H הסתכלות פנימית
%break
צריכים לדעת, שעולם הנקודים הוא השורש הראשון שעולמות אבי"ע 
נמשכים ממנו, כי כאן נתקן והושרש ענין השיתוף דמדת הרחמים 
בדין, בבחינת התחלה ראשונה. שהוא סוד עשרה מאמרות שהעולם 
נברא בהם. שפירושם עשרה כלים להתלבשות האור העליון. 
%break
כמו שכבר הארכנו בזה לעיל באו"פ בתחלת חלק ד'. אבל בג' פרצופי 
א"ק הקודמים לא היו שם אלא בבחינת מאמר אחד, שפירושו, שאור 
העליון התלבש רק בכלי אחד, הנקרא מלכות, אבל הט"ס הקודמות 
להמלכות, היו נקיים לגמרי מבחינת כלי.
%break
ולפיכך צריכים להבין היטב השתלשלות הענינים המובאים בדברי 
הרב שבחלק זה. ואיך הם באים ומתקשרים בדרך סבה ומסובב, מג' 
פרצופים הקודמים. ונבאר מתחלה סדר האצילות של פרצוף הנקודים 
הזה, מהפרצוף העליון שלו הנקרא ס"ג דא"ק.
%break
%letter א
א) כבר נתבאר אשר הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא 
ענין הביטוש דאו"מ ואו"פ זה בזה, כי זה המסך, והאו"ח שהוא מעלה, 
הממשיך ומלביש האו"פ של הפרצוף, 
%break
הנה במדה כזו שהוא מלביש וממשיך את האו"פ נמצא מדחה מן 
הפרצוף את אור המקיף השייך להפרצוף. כנ"ל (דף רי"ג (אות ד' 
באו"פ סעיף ז'). 
%break
והביטוש הזה של האו"מ מזכך את המסך מעביותו עד שמעלהו 
לשורשו דהיינו שמזכך אותו לגמרי מבחינת העביות דגוף עד 
שמשתוה להמלכות של ראש דאותו הפרצוף, 
%break
שזה נבחן שהמסך עלה ונכלל בהמסך שבמלכות דראש, בהזווג 
ממטה למעלה אשר שם, ואז מתחדש המסך דגוף בעביות חדשה, 
המעלה קומה חדשה דע"ס בראש תוך סוף, 
%break
וקומה חדשה הזו נבחן לפרצוף חדש ובן אל הפרצוף הקודם, שבו 
נעשה דבר ההזדככות והזווג החדש. כנ"ל (בחלק ג' בתשובה ר"י 
עש"ה). ואותו האור של פרצוף החדש הנולד, הוא בחינת חלק מאור 
המקיף של פרצוף העליון. 
%break
כי אין האו"מ מתגלה רק ע"י אצילות פרצופים ונשמות של התחתונים. 
בסוד דחז"ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שפירושו 
כל אוצר הנשמות הכלולים באו"מ העליון הכולל. וז"ס הביטוש דאו"מ 
באו"פ, כי זה כל אורח גילויו. כמבואר.
%break
והנך מוצא, שהמסך דגוף שהוא המסך דטבור, הוא עיקר הפועל 
האצילות דתחתון. כי הוא העולה להתכלל בזווג עליון של ראש, והוא 
המעלה את הרשימות של הע"ס הנשארות אחר הסתלקות האורות 
של הגוף דעליון, אל המאציל, שהיא המלכות דראש. 
%break
כמ"ש בחלק ד' בתשובה ר"י הנ"ל באורך, עש"ה. וטעם הדבר, כי 
בהקדושה נמצאים תמיד ההעלמה והגילוי עולים כאחד, ובכל מקום 
שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי ג"כ, שהם נאחזים 
זה בזה, כדמיון הפתילה והאור בהנר. 
%break
וכל כיסוי והעלם הוא ההכנה היחידה, לבחינת הגילוי שלה, באופן, 
שלולא אותה ההעלמה, לא היה שום מציאות להגילוי ההוא, כמו שאין 
מציאות לאור הנר זולת הפתילה.
%break
וכבר ידעת, שהמסך דטבור הזה, במציאותו הראשונה דהיינו בפרצוף 
הא' דא"ק, היה הגורם היחיד למציאות החושך וחלל הפנוי בהעולמות, 
וכל ההפרש מעולם הא"ס ב"ה שמילא את כל המציאות לבין פרצוף 
הא"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור, 
%break
נתהווה בסבת מסך דטבור הזה, שעכב על אור העליון ולא נתנו 
להתפשט ולמלאות את כל המציאות כדרכו, ועשה סוף וסיום על אור 
העליון בנקודה האמצעית, כמ"ש כל זה בחלקים הקודמים באורך. 
%break
ואע"פ שענין העיכוב והכאה על אור העליון עשה המסך בהמלכות 
דראש, אמנם נודע שהמסך דראש אינו מעכב לאור העליון. 
%break
אלא בבחינת "כח" לבד, משום שגם בחינת הלבשה אינו נוהג כלל 
בראש, ומכ"ש עיכוב על הלבשה, אלא כל הנרשם בבחי' "כח" יוצא 
ומתגלה בהגוף ב"פועל" ובחינת ההלבשה שעשה באו"ח דראש, 
%page 441
%break
דהיינו על ט"ס הראשונות מתגלה בט"ס ראשונות דגוף, שמקומם 
מכונה, מפה עד הטבור והעיכוב ודחיה שעשה בראש, מתגלה 
בהמלכות דגוף, שמקומה מכונה מטבור עד סיום רגלים, 
%break
באופן שמסיום רגלים ולמטה, נעשה חושך גמור, כי כבר נפסק שם 
הקו אור שנמשך מא"ס ב"ה. ונודע, שנקודת הסיום הזה, היה אז 
בבחינת עוה"ז, דהיינו כדור ארצנו ממש, בסוד הכתוב ועמדו רגליו על 
הר הזיתים.
%break
%letter ב
ב) והנה נתבאר, אשר כל בחינת הדין שישנו בהמציאות, צרור וחתום 
במסך דטבור במציאותו הא', שהוא פרצוף הראשון דא"ק, ולפיכך, 
נעשה שם ביטוש חזק בין או"מ לאו"פ, כי האו"פ שנתלבש בעקודים 
דפרצוף הזה, היה קטן מאד בערך אור העליון הנשאר מחוץ, 
%break
שהוא כל האור הקודם שהיה ממלא כל המציאות, הנקרא אור מקיף 
כלפי הפרצוף ההוא, ומקום של הבטישא היה בהמסך דטבור, כי לולא 
המסך ההוא, היה אור המקיף בא בפנימיות המציאות כמקודם לכן. 
%break
וזה גרם הזדככות המסך והסתלקות האורות של העקודים דפרצוף 
הא' דא"ק שנקרא פרצוף גלגלתא. והמסך עם כל הרשימות שנשארו 
מהע"ס, עלו ונתכללו בזווג המלכות דראש, דפרצוף הזה. מלבד 
בחינה אחרונה שאינה מנחת רשימו, כנודע.
%break
והנה הזווג נעשה שם על הרשימו דבחינה העליונה, הכלולה בהמסך, 
שהוא הרשימו דבחי"ג, כי הרשימו דבחי"ד נעלמה להיותה בחינה 
אחרונה, וע"כ נעשה שם הזווג על בחי"ג ויצא קומת חכמה, 
%break
מכח עלית המלכות בחוטם, מחמת שנתכללה עם המסך דטבור 
הכלול רק מבחי"ג. כנודע. כנ"ל בחלק ג' בתשובה אות ר"י ע"ש. 
%break
ונתבאר שם שאחר שהוכר העביות שבהרשימות דמסך דטבור שהם 
באים מעביות דגוף, נמצאים תיכף שיורדים מהראש לגוף, והוא 
לבחי"ג של הגוף, המכונה חזה, 
%break
שמחזה ולמעלה מוציא ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, עד הפה 
דפרצוף העליון, ומחזה ולמטה מתפשט בע"ס דתוך וסוף של הגוף, 
המסתיימים במקום הטבור של העליון, כי אינו יכול להתפשט למטה 
מטבור, להיותו חסר בחי"ד, ולמטה מטבור הוא מקום דבחי"ד.
%break
%letter ג
ג) והנך מוצא, אשר מסך דטבור הזה שהפריע לאור מקיף דפרצוף 
הא' דא"ק, ולא נתנו להתפשט מטבור ולמטה כנ"ל, הנה מכח הביטוש 
שהאו"מ עשה בו, נתכשר עתה להמשיך ולהלביש פרצוף שלם 
ברת"ס. 
%break
הרי שדוקא כח ההעלמה נתהפך ונעשה לבחינת כח של גילוי. ועוד 
לא נסתיים בזה, אלא גם המסך דטבור של פרצוף ב' דא"ק הזה, 
מזדכך ג"כ מכח הביטוש דאו"מ בו, 
%break
עד שעולה ומתכלל בהזווג של ראש דאותו פרצוף, וגם הוא מתחדש 
שם, בבחינת עביות חדשה דבחי"ב, כי גם כאן נעלמה הבחי' אחרונה 
שהיא בחי"ג ולא הניחה ממנה רשימו, כנ"ל. 
%break
ואחר שהוכר עביות הגוף שבהמסך, נמצא יורד למקום בחי"ב דגוף, 
שהוא בערך בחינת החזה דהעליון שלו, כי הטבור דפרצוף ע"ב הזה, 
הוא בחי"ג, כנ"ל, שבפרצוף הב' דא"ק כבר אין שם כלל הבחי"ד, וע"כ 
נמצא החזה שהיא בחי"ב שלו. 
%break
וע"כ יורדת הקומה החדשה, אשר נאצלה ממנו, אל מקום החזה שלו. 
ומחזה ולמעלה, מוציאה ע"ס דראש, ומחזה ולמטה, ע"ס דגוף בתוך 
סוף. וזה הפרצוף הוא פרצוף הג' דא"ק, הנקרא ס"ג דא"ק. 
%break
והרי שוב אותו הדבר, אשר כח ההעלמה נתהפך ונעשה לכח של 
גילוי. כי המסך דטבור אשר הפריע לאו"מ דפרצוף ע"ב, ולא נתנו 
להתפשט אף משהו למטה ממנו, הנה עתה התחדש והתפשט 
לפרצוף שלם ברת"ס.
%break
%letter ד
ד) אמנם ענין מסך דטבור אין הכוונה על נקודת הטבור בלבד, אלא 
על כל הע"ס דסיום שבו, ונקודת הטבור היא רק כח הסיום על כתר 
חכמה בינה לבד, שלאחריה יש עוד ב' נקודות: נקודת היסוד, ונקודת 
סיום רגלין. שכח הסיום על הז"א הוא בנקודת היסוד. 
%break
וכח הסיום על המלכות הוא בנקודת סיום רגלין. וכולם כלולים במסך 
דטבור. וזכור זה. כי כל זה דמקום המכונה מטבור עד סיום רגלין, הוא 
רק ספירה אחת התחתונה של הגוף, הנק' מלכות. 
%page 442
%break
אשר עליה היה הצמצום ראשון, ובה נתתקן מציאות המסך, המעכב 
ודוחה את אור עליון מלהתלבש בתוכה, ומתוך שאור העליון כולל, 
ע"ס, ע"כ גם המסך שבהמלכות הזו, כולל ג"כ עשרה כחות הסיום 
לעשר הספירות אלו. 
%break
וההמשך של העשרה כחות הסיום הללו, מכונה מטבור ולמטה. ובזה 
תבין שכל ענין הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, ההולך ומרחיב את הגבול 
של המסך דטבור ע"ד שנתבאר לעיל, כל זה אמור כלפי אותו מקום 
שמטבור ולמטה.
%break
%letter ה
ה) ולפי"ז צריכים אמנם להבין, המובא בכ"מ, שמקום מ"ה וב"ן הוא 
מטבור ולמטה של הפרצוף. וכן ענין חמשת הספירות תנהי"מ של 
הפרצוף, שמקומם הוא מטבור ולמטה דכל פרצוף. ולפי הנ"ל הרי אין 
שם רק ספירה אחת לבד, שהיא ספירת המלכות.
%break
והענין הוא, כי כבר כייל לן הרב בכ"מ, אשר אין מלכות בלי נה"י. 
בסו"ה ג' עדרי צאן רובצים עליה. וטעם הדבר, כי נתבאר לעיל (דף 
של"ו ד"ה ועתה, עיי"ש). 
%break
אשר ג' הספירות: הוד יסוד מלכות, הם כולם רק התפשטות הכלי 
מלכות לבד, הרי שבכלי מלכות עצמה יש ג' ספירות הי"מ. 
%break
גם נודע שבבחינת האחורים נחשבים הנצח והוד לספירה אחת, 
וכלולים זה בזה בלי הפרש והכר ביניהם, כמ"ש זה במקומו. ונחשבים 
ע"כ, כל אלו ד' הספירות: נהי"מ, לספירת המלכות בלבד. 
%break
אלא כשמגיע אליהם האור מבחינת הפנים, מתחלק אז הנצח מן 
ההוד, וניכר גודל מעלתו על ההוד, ונחשבים אז לב' ספירות נבדלות. 
%break
ואפילו אז, כיון שד' הספירות נתחברו פעם, שוב אינן מתפרדות, אלא 
שנבחן אז, שהנצח כולל ד' הספירות נהי"מ מבחינת הימין, וההוד 
כולל ד' הספירות נהי"מ מבחי' השמאל. 
%break
כמ"ש כל זה במקומו. והנך רואה איך שיש תמיד בהמלכות ד' ספירות 
נצח הוד יסוד ומלכות. ולפיכך תדע, אע"פ שבאמת כל המקום הזה 
שמטבור ולמטה דא"ק, הוא רק ספירת המלכות לבדה, כנ"ל, עם כל 
זה, יש שם ד' הספירות נהי"מ.
%break
ועדיין צריכים לבאר ענין מ"ה וב"ן, הנמצאים תמיד מטבור ולמטה. וזה 
ענין אחר לגמרי, כי אינו בערכי הספירות דה' הבחינות דאור ישר, 
שאז נבחן המקום שמטבור ולמטה לד' הספירות נהי"מ, כנ"ל. אלא 
הוא ע"פ ערכי שיעור קומה. דה"פ: גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. 
%break
ותדע שמצד שיעור קומה נחשבים מ"ה וב"ן לקומה אחת, היוצאת ע"י 
זווג דהכאה במסך שעביותו הוא מבחי"א, שממשיך רק קומת ז"א 
בלבד, כנודע. 
%break
והטעם הוא, כי אין כאן אלא ד' בחינות של עביות בהמסך, שעל מסך 
דבחי"ד יוצא קומת הכתר וכו' ועל מסך דבחי"א קומת הז"א, אבל על 
מסך שכבר מזוכך כמו בחינת הכתר, 
%break
שממנו צריך לצאת קומת המלכות, הנה שם אינו נוהג הכאה בינו 
לאור העליון, באופן שיתפשט ממנו קומת פרצוף, בראש תוך וסוף, כי 
אינו בשינוי צורה מאור העליון, וע"כ אין זווג דהכאה נוהג רק עד מדת 
עביות דבחי"א לבד. 
%break
ולא עוד אלא אפילו הבחי"א נבחנת לעביות קלוש מאד, וגם במסך 
דבחי"א מכונה זווג דהכאה בשם הסתכלות דק, שאין ממנו התפשטות 
פרצוף בבחינת רת"ס. (כנ"ל, בדברי הרב ח"ג פי"א אות ו' עש"ה 
באו"פ). 
%break
וזה הפרצוף מ"ה וב"ן שיצא על מסך דבחי"א, היה זה רק על ידי תיקון 
מיוחד, דהיינו ע"י עלית ה"ת בעינים שנתחברו שם ב' ההין יחדיו: ה"ר 
עם ה' אחרונה כמ"ש הרב (בחלק זה דף תל"ד בסוף אות מ"ד. ע"ש). 
%break
ושיתוף עביות זו עם הבחי"א, גרם לזווג דהכאה המספיק להוצאת 
פרצוף ברת"ס הנקרא מ"ה וב"ן. אמנם בלי השיתוף עם ה' אחרונה, 
גם הבחי"א אינה ראויה לזווג מספיק על יציאת פרצוף.
%break
%letter ו
ו) והנה נתבאר שכל הגורם ליציאת הקומה דבחי"א, הנק' מ"ה וב"ן, 
הוא ה' אחרונה, דהיינו המלכות דא"ק, ונמצא שב' פרצופין מיוחסים 
לה' אחרונה, שהיא בחי"ד: הא' הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שקומתו 
הוא עד הכתר. 
%page 443
%break
והב' הוא פרצוף הנקודים דא"ק, שהם מ"ה וב"ן דא"ק, שקומתו עד 
הז"א, שיצא בסבת עלית ה"ת, שהיא בחי"ד, לנקבי העינים, כנ"ל. 
ומה שהבחי"ד לא הוציא כאן קומת כתר, כמו בפרצוף גלגלתא דא"ק 
יתבאר לקמן.
%break
והנך מוצא שע"י הביטוש דאו"מ באו"פ נמצא כח הצמצום אשר 
בהמסך דטבור של הפרצוף גלגלתא, שהולך ומתרחב, כנ"ל אות ד' 
כאן. 
%break
כי אחר שנזדכך לבחי"ג, נתפשט ממנו רת"ס של פרצוף הב' דא"ק 
שנק' ע"ב. ואחר שנזדכך לבחי"ב, נתפשט ממנו פרצוף ג' הנק' פרצוף 
ס"ג ברת"ס. ואחר שנזדכך לבחי"א נתפשט ממנו פרצוף הנקודים, 
שנק' מ"ה וב"ן דא"ק.
%break
%letter ז
ז) אלא שצריכים להבין היטב, מאחר שכבר נזדכך המסך לבחי"א, 
דהיינו מדת עביות שיש בכלי דחכמה כנודע, א"כ איך יצוייר עוד 
שישתתף כאן הבחי"ד, במדת עביותה, שעל ידי שניהם תצא הקומה 
דמ"ה וב"ן, כנ"ל. 
%break
ועוד אם באמת נתחברה כאן הבחי"ד עם הבחי"א, א"כ היה צריך 
לצאת על הזווג הזה, פרצוף בקומת הכתר, כמו הפרצוף דגלגלתא 
דא"ק, ולמה לא יצא כאן רק קומת ז"א, דהיינו כשיעור קומת בחי"א, 
ולא קומת בחי"ד.
%break
והענין הוא כי נודע שאין ענין הזדככות נוהג בכלים. וע"כ, אע"פ 
שנזדכך המסך דבחי"ד ששמש בפרצוף גלגלתא דא"ק, בעת שהאציל 
את הע"ב, עכ"ז בכלים עצמם לא נעשה משום זה שום שינוי, והעביות 
דבחי"ד נשאר בהם כמתחלה, מטרם הזדככות המסך. 
%break
אלא שלא היה נגלה מהם שום פעולה, אחר שהאור נסתלק מהם, כי 
כלי בלי אור הוא כגוף בלי נשמה. ולפיכך אחר שהנקודות דפרצוף ס"ג 
התפשטו והאירו מטבור עד סיום רגלין דפרצוף גלגלתא דא"ק, כמ"ש 
באורך לעיל דף ש"צ ד"ה אבל. 
%break
הנה מחמת הארת הס"ג הזאת, חזרה העביות דבחי"ד, אשר בהכלים 
דמטבור ולמטה דא"ק, לתחיה כמתחלה. 
%break
ואז התערבה העביות של בחי"ד אשר בהכלים שמטבור ולמטה דא"ק, 
בהמסך שבכלים של הנקודות דס"ג, כי בעת עלית המסך להמאציל 
נמצא נכלל בכל הרשימות שבהספירות שהאורות נסתלקו משם. כנ"ל 
(ח"ד פ"ד באו"פ סעיף נ'). 
%break
וע"כ, כמו שהוא נכלל מרשימות דספירות דס"ג שהם בחי"ב, נכלל ג"כ 
מרשימות שבכלים דמטבור ולמטה, שהם בחי"ד והעלה אותם ב' 
הבחינות יחד אל המאציל, שהוא המלכות דראש הס"ג, כנודע.
%break
וכבר ידעת, שהמסך הזה כלול רק מעביות דבחי"א לבד, משום 
שבחי"ב, היא בחינה אחרונה שבכאן שאינה משאירה רשימו אחריה, 
רק מבחינת התלבשות לבד, 
%break
ונמצא המסך כלול מב' רשימות שנשארו אחר הסתלקות האורות 
מהספירות דס"ג, שהם בחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דהמשכה, 
המכונים זכר ונקבה. כנודע. 
%break
ולפיכך גם המלכות דראש עלתה אל הבחי"א של ראש, דהיינו לפי 
מדת העביות הכלולה בהרשימו שנשאר בהמסך, שהיא בחי"א. כמ"ש 
הרב לעיל בפרצוף ע"ב (דף רצ"ה בסוף אות ו'. ובאו"פ שם ד"ה הם 
נשארים). 
%break
אמנם גם הרשימו דבחי"ד כלולה בהמסך, שנשאר בהכלים שלמטה 
מטבור דגלגלתא דא"ק, אחר הסתלקות הנקודות דס"ג מתוכם, כמ"ש 
לעיל. 
%break
וע"כ כיון שעיקרו של המסך הוא בחי"א, והבחי"ד היא רק טפלה אליו, 
ואיננה כלל מבחינתו, לכן נמשכה עמו לנקבי העינים, שהיא בחי"א של 
ראש. וע"כ לא נעשה הזווג בהעביות דבחי"ד הממשיך קומת כתר, 
אלא רק על בחי"א הממשיך קומת ז"א.
%break
%letter ח
ח) ועם כל המתבאר עד הנה תבין כי עיקר כל התיקונים תלוים במ"ה 
וב"ן, שמקום עמידתם מטבור ולמטה דכל פרצוף, כי שם מקום הדין 
והחסרון שבכל פרצוף, כמו במטבור דפרצוף הראשון דא"ק, כנ"ל 
באות א' וב', כן בכל הפרצופין, עד סוף עשיה. 
%break
וכל פרצוף תחתון לא בא אלא למלאות ולהשלים מקום חסרון זה 
שבהעליון, מחמת כח הדחיה והעיכוב המצוי במסך הטבור ההוא, על 
אור העליון, וכמ"ש לעיל, אשר כל תחתון מגלה חלק מאור הזה 
שנדחה מחמת המסך דטבור דעליון. 
%page 444
%break
באופן, שכל שמתרבה הפרצופין ונשמות, כן הולך ומתרחב הגבול 
הזה שמטבור ולמטה ונעשה מוכשר לקבלת אור העליון, עד שיתגלה 
או"מ הכולל הנק' או"מ דא"ס, ואז יהיה גמר התיקון. 
%break
ולפיכך עיקר כל התיקונים תלוים רק בהפרצופים מ"ה וב"ן שמקום 
עמידתם הוא מטבור ולמטה. וזכור זה כי הוא ידיעה יסודית בכל הקף 
החכמה.
%break
והנה עולם הנקודים הזה שהרב עוסק בו כאן הוא מ"ה וב"ן הראשון 
שנתגלה בהעולמות, ונקרא בשם ב"ן לבד, והטעם כי לא נשתייר ממנו 
לבא בהעולמות אבי"ע, רק בחינת הנקבה לבדה, הנק' ב"ן. 
%break
כי הזכר הממשיך המוחין, דהיינו הג"ר, נקרא בשם מ"ה, והנקבה 
המקבלת המוחין נק' בשם ב"ן.
%break
%letter ט
ט) ועתה נבא לעצם דברי הרב, ותחלה נבאר ענין הכלים של פרצוף 
הנקודים. והנה הרב אומר (דף ת"ח אות י"ט) שהכלים יצאו ע"י 
הסתכלות עינים באח"פ, 
%break
ויש להבין למה נשתנה יציאת כלים דנקודים משאר הפרצופים כי 
נודע, שהמלכות של ראש מתפשטת מינה ובה, לעשרה כלים 
מלמעלה למטה, בכל אותו הכמות שהאו"ח שלה, 
%break
הלבישה להע"ס דראש. ולפי זה גם כאן היתה המלכות דעינים צריכה 
להתפשט בסוד כלים מנקבי עינים ולמטה, בזה השיעור שהלבישה 
מנקבי העינים ולמעלה. וא"כ היה צריך להיות ההסתכלות, בנקבי 
העינים, ולא באח"פ.
%break
אמנם ענין עמוק יש כאן, כי נתבאר לעיל באות ז', שאע"פ שהה"ת 
שהיא הבחי"ד עלתה לנקבי העינים, שהיא בחי"א, עכ"ז לא נעשה 
הזווג על בחי"ד, אלא על הרשימו דבחי"ב דהתלבשות, המכונה אזן, 
שהוא בחינת הזכר, ועל הרשימו דבחי"א דהמשכה הנק' חוטם פה. 
%break
כמ"ש באורך לעיל (באו"פ דף תל"ג ד"ה אות יוד באזן). ונמצא משום 
זה, שהכלים דנקודים אין בהם מבחינת ה"ת דהיינו בחי"ד, ולא כלום, 
כי הה"ת נשארה בנקבי העינים, ולא נמשך מבחינתה למטה.
%break
ואין להקשות לפי זה, איך נתחלקו גם הג"ר דנקודים לב' ראשים: 
לגו"ע שהוא הכתר, ולאח"פ שהם חו"ב, כנודע, אשר ה"ת בעינים, 
ויה"ו באח"פ. כנ"ל. 
%break
אמנם צריכים לזכור שאחר שהרשימות שעלו לזווג לנקבי העינים 
דראש ס"ג נתכללו בהזווג של ראש, ונתחדש בהם עביותם, הנה תכף 
יורדים משם למקומם המותאם להם בהגוף, שהוא הטבור, 
%break
ושוב יורד אור העליון על המסך, ורשימותיו, בזווג דהכאה, ומוציא 
מטבור ולמעלה ע"ס דראש, ומטבור ולמטה ע"ס דגוף, כמו בכל 
הפרצופין. 
%break
וע"כ נמצא שוב ה"ת כלולה בהמסך שבמקום הטבור, ולכן שוב ירדו 
האח"פ לחוץ, כמו בראש, וע"ד זה בג"ר דנקודים עצמם, אחר 
שמתחלקים לגו"ע ואח"פ, נמצא שוב ה"ת בעינים. 
%break
אלא מעינים ולמטה אין ה"ת מתפשטת כלום, כנ"ל, משום 
שההסתכלות שה"ס הזווג, אינה נעשה בבחי"ד דהיינו בה"ת, אלא 
בבחי"ב ובחי"א שהם אח"פ. כנ"ל. 
%break
והנה נתבאר, שהכלים דנקודים הם רק מבחי"ב ובחי"א, ואין בהם 
מבחי"ד כלום, אע"פ שהמלכות דראש כלולה מן ה"ת, כמבואר.
%break
וע"פ זה תבין, דענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, שהם החיבור 
דב' ההין: ה"ר, וה"ת. 
%break
הנה שיתוף הזה נשאר קבוע וקיים בנקבי העינים, ולא בבחינת 
האח"פ, שיצאו לחוץ, כי באח"פ שיצאו לחוץ, אין שם אלא בחינת ו' 
שה"ס המסך דה' ראשונה לבד, כי בחי' ה' תתאה לא נמשכה אליהם 
מנקבי העינים, כנ"ל. וזכור זה.
%break
ועל פי זה, נבין ענין ב' מיני נה"י. שהאירו בחו"ב דנקודים. שהם: נה"י 
דכתר, (כמ"ש הרב בע"ח ש"ט פ"א ובשער י"א פ"ח. ויובא בחלק ז'). 
ונה"י דא"ק, דהיינו יסוד דא"ק. (כנ"ל דף ת"ו אות ט"ז). 
%break
גם ענין דעת עליון שבג"ר דנקודים (כנ"ל דף תי"ט אות כ"ו). וענין דעת 
תחתון שהוא ראש הז"ת ומלך ראשון דנקודים שיובא להלן בחלק ז'.
%page 445
%break
%letter י
י) וכדי להבין זה צריכים לידע ידיעה יסודית בענין יציאת ז"ס 
תחתונות, מכח החיבור דה"ת בנקבי עינים. ותדע, שה"ת זו עשתה ד' 
פסיעות, עד שבאה למקומה בז"ת של הנקודים. 
%break
כי תחלה באה לנקבי העינים, בסוד חולם, דהיינו אחר ירידתה מן 
התכללות שלה בהראש דס"ג אל מקומה בהטבור דא"ק, ונעשה 
הסתכלות הא' על מסך הכפול שלה, 
%break
ויצאו ע"ס מטבור ולמעלה עד החזה, הנקרא ראש הא', או ישסו"ת, 
ובמקום הזה נבחנת הה"ת שבהמסך לבחינת חולם שממעל לאותיות 
יה"ו, הנק' ג"ר דנקודים. וזה פסיעה הא'. ואח"ז נתפשטה מהטבור 
ולמטה, לבחינת גוף מבחינת אח"פ היוצאים לחוץ מהראש. 
%break
שהאח"פ האלו הם הג"ר דנקודים. ונודע, שהם נבחנים ג"כ לבחינת 
ראש בערך עצמם, בע"ס שלמות, הנחלקים ג"כ לגלגלתא ועינים 
ואח"פ, (כנ"ל דף תל"ו ד"ה והנה) שגו"ע הוא הכתר דנקודים, ואח"פ 
הם החו"ב דנקודים. 
%break
ושוב באה הה"ת בנקבי העינים דהיינו בהמסך דכלי דכתר, המכונה 
יסוד דכתר, או נה"י דכתר, כי מקום הזווג נק' יסוד או נה"י. וכאן הה"ת 
מכונה בשם נקודת הקמץ: שה"ס רקיע וניצוץ או קו ונקודה מתחתיה. 
וזהו הפסיעה הב'.
%break
וכאן הוא עיקר ההבחן, שה"ת היא למעלה בעינים, ויה"ו הם למטה 
באח"פ. שזה יורה, שאין באח"פ הללו כלום מבחינת ה"ת המחוברת 
בנקבי העינים, משום שסוד הזווג וההסתכלות לא נעשה אלא בבחינת 
אח"פ, שהם בחי' ה"ר לבד. 
%break
באופן שרק הכתר לבדו הוא הנושא בתוכו את הה"ת, אבל החו"ב הם 
נקיים מה"ת.
%break
%letter יא
יא) וההפרש מבחינת החולם לבחינת הקמץ הוא, כי נקודת החולם, 
שהיא הה"ת הכלולה במסך דראש הא', העומדת במקום הטבור כנ"ל, 
הנה היא נשארת שם קבועה בתמידית, ואינה זזה משם, משום 
שראש הא' אינה נחשב כלל לבחי' נקודים. (כנ"ל דף ת"ט ד"ה ג"ר). 
%break
אבל נקודת הקמץ, שהיא בחינת ה"ת הכלולה בכתר של נקודים, הנה 
בה נוהג ענין עליה וירידה, כי בעת הזווג דע"ב וס"ג, נמצאת הה"ת 
הזו שיורדת מנקבי העינים למקום הפה, דהיינו מתחת לאותיות יה"ו, 
אשר אז שבים החו"ב דנקודים לבחינת ראש. 
%break
כי אלו החו"ב דנקודים לא נדחו מן הראש לבחינת גוף, אלא בסבת 
ה"ת אשר באה בנקבי העינים דהיינו בנה"י דכתר, שהיתה שם 
כדוגמת החולם שממעל לאותיות יה"ו, 
%break
וע"כ יצאו האותיות יה"ו שהם חו"ב דנקודים, לבחינת גוף, אבל עתה 
שה"ת ירדה משם ובאה למטה מאותיות יה"ו, דהיינו בסוד נקודת קמץ 
שדרכה לבא מתחת לאותיות, הנה שוב חוזרים החו"ב ומתחברים אל 
הכתר לבחינת ראש.
%break
וענין זה מכונה שנצח הוד יסוד דכתר נתלבשו בתוך החכמה ובינה, 
ונעשה להם למוחין, כלומר, שהשיב אותם לבחינת ג"ר וראש. 
%break
כי בעת שנה"י דכתר היו ממעל להם, הנה אז נדחו מהראש ונעשו 
לבחינת גוף, אבל עתה שנה"י דכתר נתארכו וה"ת שבהם ירדה 
מתחת לאותיות שלהם, חזרו והשיגו בחינת הג"ר. 
%break
וע"כ מכונה זה בשם התלבשות למוחין. וזהו פסיעה ג', של הה"ת. כי 
ירדה מתחת לאותיות.
%break
%letter יב
יב) ובזה תבין המובא תמיד מדברי הרב אשר יסוד דעליון, הוא דעת 
להתחתון, כי כאן הושרש ענין הזה. כי בעת שנה"י דכתר הם למעלה 
מחו"ב, כדוגמת חולם שממעל לאותיות, הנה יה"ו אלו דחו"ב, נחשבים 
לבחינת חג"ת, דהיינו גוף שי' היא חסד, וה' היא גבורה, וו' היא ת"ת. 
%break
אבל אחר שנה"י דכתר נתארכו ונתלבשו בהחו"ב, בבחינת קמץ 
מתחת להאותיות יה"ו, שהחו"ב שבו מחמת זה להראש, נמצאים 
עתה היה"ו שנעשה לבחינת חכמה בינה דעת שבראש. והי' נעשה 
לחכמה, וה' לבינה, והו' לדעת. 
%break
ונבחן ע"כ, שהנצח דכתר, העלה את החסד דחו"ב לחכמה ע"י 
התלבשותו בהם, וההוד דכתר, העלה את הגבורה למדרגת בינה, 
והיסוד דכתר העלה את הת"ת דחו"ב למדרגת דעת. 
%page 446
%break
והנך מוצא שע"י התלבשות יסוד דכתר בת"ת דחו"ב נעשה הת"ת 
לספירת הדעת. וז"ס, אשר יסוד דעליון נעשה דעת ע"י התלבשות 
בהתחתון. כמבואר.
%break
וצריך שתדע שיש ב' בחינות של דעת: דעת עליון, ודעת תחתון. כי 
הת"ת דחו"ב הנעשה עתה לבחינת דעת דחו"ב, נקרא דעת עליון, 
מטעם שאין בהכלים האלו דחו"ב מבחינת ה"ת ולא כלום, רק מבחינת 
ה' ראשונה לבד. (כנ"ל באות ט' כאן ד"ה וע"י זה נבין). 
%break
וע"כ אין לו שום יחס אל הזו"ן, שהם כלולים עם הה"ת. (כנ"ל אות ו' 
כאן). ותדע שזה הדעת המאיר בכלים שיש בהם התכללות דה"ת, נק' 
דעת תחתון.
%break
%letter יג
יג) והנה נתבאר, שהזווג והתלבשות הנה"י דכתר בחו"ב דנקודים, 
מועיל רק לחו"ב לבד, כי השיב אותם לבחינת ראש כנ"ל. 
%break
אבל לז"ת דנקודים אין הג"ר הללו מאירים כלל, מחמת, הה"ת 
הנמצאת בפה דנקודים, אשר ג"ר אלו אינם יכולים להאיר אליה, 
משום שאינם כלולים כלל ממנה, כנ"ל. 
%break
ועל כן לזווג ב' צריכים שיאיר הג"ר גם אל הז"ת. וזהו הזווג של נה"י 
דא"ק לחו"ב דנקודים. שמזווג הזה יוצאים הז"ת עם הדעת התחתון, 
כמו שיתבאר.
%break
ותחלה צריכים להבין ענין נה"י דא"ק על בוריו. וכבר ידעת שנה"י 
הללו, הם השורש של כל החיבור הזה של ב' ההין, ועליתם לנקבי 
העינים. כי מתחלה התפשט הס"ג עד סיום רגלי א"ק, והתלבש בנה"י 
דא"ק הפנימים, דהיינו של פרצוף הראשון דא"ק. 
%break
ואז נתערב אור הס"ג שהוא בחי"ב, עם הבחי"ד שבנה"י הפנימים 
דא"ק, וע"כ אחר שנזדכך המסך ועלה לראש הס"ג להתחדש בזווג 
חדש, העלה עמו גם הרשימו דבחי"ד הכלולה בו. 
%break
ועי"ז עלתה ה"ת שהיא בחי"ד לנקבי העינים (כנ"ל דף שצ"ה ד"ה עלו) 
שעליה זו נק' צמצום נה"י דא"ק. 
%break
וזווג הנעשה בנקבי העינים, הוציא הבינה וזו"ן דכל מדרגה לחוץ, 
ואח"פ דראש נעשו לגוף וחג"ת, ובינה וזו"ן דגוף נעשו לנה"י, ובינה 
וזו"ן דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מאצילותו של הפרצוף, דהיינו לבחינת 
בי"ע דפירודא. 
%break
ומשום זה נסתיים פרצוף ס"ג דא"ק במקום הטבור דא"ק, ומתחתיו 
הופרס פרסא. (כנ"ל באורך באור פנימי דף שצ"ח  ת"א ע"ש).
%break
%letter יד
יד) וצריכים להבין היטב מ"ש הרב לעיל (דף ת"ב אות י"א וי"ב) 
שהצמצום והפרסא הם ב' ענינים נבדלים, כי הצמצום נה"י דא"ק היה 
להמעיט האור לצורך הנקודים, 
%break
ותיקון הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו, שהוא עולם האצילות, 
אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו עכ"ל. 
%break
פירוש, כי נעשה כאן התחלה ושורש לג' עולמות בריאה, יצירה, 
עשיה, הנק' עלמין דפירודא וזה נעשה ע"י צמצום נה"י דא"ק, שעלו 
הרשימות מב' ההין: ה"ר וה"ת. 
%break
שנתחברו בנה"י דא"ק, כנ"ל, ובאו בנקבי עינים. שמזווג הזה יצאו 
עצם הע"ס דנקודים בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כנ"ל. 
%break
ונודע, שגם הרשימות דזו"ן שבאו מנה"י דא"ק, חזרו למקומם למטה 
מטבור בדוגמת הג"ר דנקודים, דהיינו ג"כ בדרך התחלקות המדרגה, 
אשר הבינה וזו"ן יצאו לחוץ מהדרגה. 
%break
ונמצא דאותו האור דזו"ן שחזר למקומו, אחר הזווג דנקבי העינים 
שבראש הס"ג, לא מילא כל הע"ס שמטבור ולמטה דא"ק הפנימי, 
אלא רק הכתר וחכמה שבו לבד, 
%break
והבינה וז"א ומלכות שבו, יצאו לגמרי לחוץ מאצילות, ונעשו לבחינת ג' 
העולמות בריאה יצירה עשיה. וכל זה נעשה על ידי צמצום נה"י דא"ק. 
כמבואר.
%break
אמנם הפרסא היא תיקון מיוחד לצורך הבריאה, כלומר לצורך ג' עלמין 
בי"ע דפרודא, אשר נפרדו מן אור אצילות מחמת התחלקות המדרגה, 
כנ"ל, אלא שנקראו כולם ע"ש בינה דהיינו עולם הבריאה, משום שהיא 
הספירה העליונה. 
%break
וענין תיקון הזה, הוא דבר עמוק מאד כי באמת גם הפרסא הוא ענין 
התחלקות המדרגה על נקבי העינים הנמשך מצמצום נה"י, אלא שבה 
יש ענין של "שאיב מלעילא ויהיב לתתא" כמו שמביא הרב (דף ת"א 
אות ט') בשם הזוהר. 
%page 447
%break
שפירושו, שיש בה ענין של עולה ויורד, שמצד אחד ה"ס רקיע המבדיל 
בין מים עליונים הזכרים, למים התחתונים הנקבות, דהיינו מכח 
התחלקות כל מדרגה, המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ, ונעשו הכתר 
וחכמה של המדרגה בסוד מים עליונים זכרים. 
%break
והבינה וזו"ן דמדרגה נבדלו ויצאו לחוץ, בסוד מים תחתונים נקבות. 
שעל שם זה נק' הפרסא בסוד רקיע המבדיל. ומצד שני יש בה ענין 
דשאיב מלעילא ויהיב לתתא. 
%break
והיינו שע"י זווג עליון דע"ב ס"ג יורדת ה"ת מהעינים למקום הפה 
דראש, ואז נבקע הפרסא, כלומר, שנתבטל ההבדל בין כתר וחכמה, 
לבינה וזו"ן, כי חוזרים למדרגה שלהם כבתחלה. כמ"ש (באו"פ דף 
ת"ג ד"ה הפרסא) עש"ה.
%break
%letter טו
טו) ומה שתיקון הזה של חזרת הבינה וזו"ן להמדרגה נקרא רק על 
שם הפרסא, ולכאורה, הרי כל זה נעשה רק מחמת הזווג דע"ב וס"ג, 
ומה תעזור הפרסא לזה, עד שתיקון הזה יקרא על שמה. 
%break
והענין הוא, כי כל הבא מתחלת אצילותו אינו מקבל שום שינוי, ולפיכך 
אחר שבאה פעם הה"ת בנקבי העינים, שוב אינה יורדת משם לעולם. 
%break
וע"כ לענין עליה וירידה של הה"ת מנקבי העינים נתתקן ראש אחר 
שני לו, דהיינו המקבל מראש הא', אשר הה"ת שבנקבי העינים דראש 
הב', נמצאת בבחינת עולה ויורדת, ואותו ההבדל שבנקבי עינים 
דראש הב' בין הכו"ח שבו לבין הבינה וזו"ן שבו, 
%break
הוא המכונה תיקון הפרסא להיותה בבחינת עולה ויורד. ולפיכך נקרא 
ענין החזרת הבי"ע להאצילות, על שם הפרסא. 
%break
כי רק היא מתוקנת כן, שהה"ת תרד למקומה לעשיה, ותחזור הבינה 
וזו"ן שיצאו מכל המדרגות. 
%break
אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו 
מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן 
לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. 
%break
ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת 
כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, 
בעת שהאח"פ שבים לראש, 
%break
כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' 
לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון 
ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא 
למטה. וזכור זה.
%break
ובהמתבאר תבין ההבחן, שבין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג. כי כמו 
דהוי"ה דע"ב הוא במילוי יודין כן הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין, ואין 
הפרש ביניהם אלא בהמילוי שבתוך הו' כי מילוי הו' דהוי"ה דס"ג הוא 
בא', כזה, ואו. 
%break
והוא, כי סוד צורת הא' מתבאר בענין תיקון הפרסא: כי יש בצורתה ב' 
יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת 
ביניהם באלכסון. 
%break
שזה רומז על התחלקות המדרגה שנעשה בסבת צמצום נה"י ועליה 
לנקבי העינים, שי' עליונה היא בחינת כתר וחכמה, של המדרגה 
שמנקבי העינים ולמעלה, הנק' מים עליונים זכרים. 
%break
וי' תחתונה, היא הבינה וזו"ן דהמדרגה, שמנקבי העינים ולמטה, 
שיצאו לחוץ ממנה, הנק' מים תחתונים נקבות. והפרסא שבין אלו 
היודין, ה"ס הרקיע המבדיל בין מים למים. 
%break
ולפי שענין זה הוא בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהוא 
התחלה ראשונה להעולמות, כנ"ל באו"פ, ע"כ הא', היא ראש והתחלה 
אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע. ואכמ"ל.
%break
%letter טז
טז) והנה נתבאר אשר תיקון הפרסא, אינו בראש הא' שהוא ישסו"ת 
שמטבור ולמעלה, אלא בראש הב' שהוא מטבור ולמטה, שבפנימיות 
הם נה"י דא"ק, ובחיצוניות הם הג"ר דנקודים ששם מקום מ"ה וב"ן 
דא"ק, שהו' של השם הוי"ה רומז עליו, כנודע. 
%break
וע"כ י"ה דהוי"ה דס"ג שהם מטבור ולמעלה שאין ענין הפרסא וה"ת 
נוהגים שם, המה שוים לפרצוף ע"ב, ומתמלאים עם יודין בשוה 
לפרצוף ע"ב. 
%page 448
%break
אבל הו' דהוי"ה דס"ג, שהוא מטבור ולמטה, היא מתמלאת עם א', כי 
שם הוא תיקון הפרסא, והתחלקות של מים עליונים ומים תחתונים. 
%break
ותדע שמטעם זה, נמצא הוי"ה דמ"ה, שמתמלאות כל ד' אותיותיה 
במילוי אלפין, משום שכל עיקר אצילותו הוא רק בסוד הפרסא ושיתוף 
דה"ת, (כנ"ל באות ו' כאן, עש"ה). 
%break
אמנם בהוי"ה דע"ב אין בו מילוי בא' כל עיקר, כי כל ההבחן שבין ע"ב 
לס"ג, הוא בענין החיבור עם הה"ת, שנעשה בפרצוף הס"ג, ולא 
בפרצוף ע"ב. ואפילו בהס"ג, אין החיבור ניכר, רק במטבור ולמטה 
בהז"א שבו, ולא מטבור ולמעלה.
%break
%letter יז
יז) ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי 
העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. 
%break
כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב 
עד הפה שלו, להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. 
%break
וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו 
כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג 
מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה 
האמיתי, כמו שהיא בע"ב. 
%break
ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים 
כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה 
מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות 
האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל.
%break
%letter יח
יח) והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות 
אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. 
ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו 
מטבור ולמטה. 
%break
כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש 
אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. 
%break
שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו 
לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את 
הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת 
להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). 
%break
וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת 
ג"ר וראש. 
%break
אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם, אבל לז"ת 
דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת 
ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת. כמ"ש שם 
באות י"ב, ואות ט', כאן.
%break
ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים 
דא"ק שממטה לטבורו. 
%break
כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את 
הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, 
וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום 
נה"י, דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. 
%break
כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' 
העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו 
לנה"י דא"ק כבתחילה. 
%break
ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך 
הבריאה, כנ"ל באות י"ד. כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר 
בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת 
אצילות.
%break
%letter יט
יט) ומתוך שהג"ר דנקודים מלבישים על הנה"י דא"ק, נעשה גם כאן 
זווג של נה"י דא"ק עם החו"ב דנקודים, כנ"ל בע"ב וס"ג. 
%break
והשפיע להם אור המלאפום, שה"ס ו' ונקודה, שפירושו בחינת ה"ת 
המאירה תוך האותיות דיה"ו, וה"ת נק' נקודה, ובחינת הפה דנקודים 
ה"ס ו' ובאה הנקודה בתוך הו', ונתכללה בהו' של החו"ב. 
%break
והבן זה היטב. כי מטרם שקבלו סוד המלאפום מנה"י דא"ק, לא יכלו 
להשפיע לז"ת כלום, משום שלא היו כלולים מה"ת כנ"ל באות ט' 
עש"ה. 
%break
כי הה"ת נשארה בנקבי העינים שה"ס נה"י דכתר הנקודים, ויה"ו, 
שפירושו חסרון דה"ת ירדה לחו"ב, שהם אח"פ דכתר. 
%page 449
%break
אבל עתה שקבל הו' של היה"ו את ה"ת, שה"ס הנקודה שבתוך 
המלאפום, מן היסוד דא"ק, וחכמה בינה נתכללו מן ה"ת, חזרו חו"ב 
ונזדווגו עליה, 
%break
דהיינו שהמשיכו אור העליון על המסך הזה הכלול מה"ת, והמשיכו 
קומת כתר, ואור הזה חזר ונשפע גם מלמעלה למטה להז"ת לבחינת 
גוף, כמ"ש במקומו. בחלק ז'.
%break
וזו היא הפסיעה הד' שעשתה הה"ת, דהיינו שבאה בתוך האותיות 
דיה"ו, שהם חו"ב דנקודים, בסוד הנקודה שבתוך הו' כנ"ל, שמכאן 
היא יכולה להתפשט להגוף דנקודים, הנק' ז"ס תחתונות דנקודים. 
כנ"ל. 
%break
והבן והתעמק בענין הד' פסיעות הללו, שעשתה הה"ת מעת 
התחברותה בה' ראשונה, בתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, עד 
שבאה בתוך האותיות, שהם הכלים דחו"ב דנקודים, שמשם יכלה 
לבא למקומה, דהיינו בז"ת דנקודים. 
%break
כי פסיעה א' עשתה, מנה"י דא"ק אל נקבי עינים, בסוד חולם, 
ובפסיעה זו יש ג' מדרגות: הא' בנקבי העינים דראש הס"ג. הב' בנקבי 
העינים של ישסו"ת, שהוא במקום הטבור. הג' בנקבי העינים דכתר 
דנקודים. 
%break
ובכל אלו היתה בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו, דהיינו בסוד ה"ת 
בעינים ויה"ו באח"פ. ובבחינה זו היו היה"ו שהם האח"פ, נקיים לגמרי 
מה"ת, כנ"ל אות יוד. 
%break
ופסיעה הב' עשתה מנקבי העינים דכתר נקודים אל פה דנקודים, 
בסוד קמץ שמתחת האותיות דיה"ו, שעי"ז חזרו חו"ב לבחינת ראש, 
כי יצאו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת, ובאו לבחינת חב"ד של ראש. 
ועדיין הם נקיים מה"ת, שהרי נמצאת למטה מהם בסוד קמץ.
%break
ופסיעה הג' עשתה ע"י הזווג של יסוד דא"ק, שאז באה לקבלה בתוך 
הכלים דחו"ב, דהיינו בתוך האותיות יה"ו, אשר אז ע"י זווג דאו"א היא 
יורדת למקומה, לזו"ן דנקודים, וזו היא פסיעה הד'. 
%break
ותדע, שפסיעה זו מכונה, פסיעה לבר. שפירושו, כי יצאה כאן לבר 
מאצילות, כי הכלים דז"ס תחתונות, שה"ת נתפשטה בהם, האירו 
מתחלה לבר מאצילות, בכח הארת יסוד דא"ק שהשיב הבי"ע 
לאצילות, כנ"ל. 
%break
אמנם הז"ת לא יכלו להתקיים כן, והבי"ע שלהם חזרו ויצאו ונפרדו 
מאצילות, שזה מכונה שביה"כ. כמ"ש במקומו. ולכן מכונה פסיעה זו 
האחרונה בשם פסיעה לבר. והבן. 
%break
ולעיל באות י' ביארנו ב' פסיעות בבחינת החולם עצמו, כי יש בחינת 
חולם שאין בו תיקון של הפרסא, דהיינו שיוכל להתפשט מתחת 
האותיות, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דישסו"ת. 
%break
ויש בחינת חולם שיש בו ענין העליה וירידה, שהיא הה"ת שבנקבי 
עינים דכתר דנקודים, וחשבנו אותם לב' פסיעות, ולפי"ז יהיה כאן ה' 
פסיעות דהיינו ד' פסיעות עד ביאתה תוך הכלים דחו"ב. ופסיעה אחת 
לבר. ע"ד הנ"ל.
%break
%letter כ
כ) ויש להבין היטב את ההפרש של ב' הבחינות שבחולם, הנ"ל. אשר 
בחינת ה"ת שבנקבי העינים של הראש הא' אינה יורדת עוד ממקומה. 
וה"ת של ראש הב' שהיא הכתר דנקודים, יורדת למטה ע"י זווג הע"ב 
וס"ג. וטעם הדבר הוא, כי נתבאר לעיל באות ט"ו כאן. 
%break
שעיקר התיקון שבפרסא, הוא להעלים ולהסתיר כח הה"ת הנמצא 
בנקבי העינים דראש העליון, בעת שהה"ת דראש התחתון יורדת 
למקום הפה. ע"ש. 
%break
וענין תיקון הזה לא יצוייר בראש הא' עצמו, בהיות שמה הה"ת במקום 
אצילותה הראשונה בבחי' השיתוף עם ה"ר, ואם היתה יורדת משם 
לא היה לה דרך להעלות עוד. 
%break
וכל ענין הפרסא אינה אלא תולדה דה"ת זו שעלתה בנקבי העינים 
דראש הא', ולפיכך לא תוכל לרדת ממקומה, כי אין מי שיעלים את 
כחה. 
%break
אבל אחר שנולדה הפרסא מתחת הראש הא', והאח"פ שיצאו לחוץ 
מראש הא', נתחלקו בעצמם לגו"ע ואח"פ, הנה אז אפשר לה"ת, 
שתרד מנקבי העינים אלו דראש הזה. כי הפרסא מעלמת על ה"ת 
שבנקבי העינים דראש הא'. 
%break
באופן שעיקר כח השיתוף דמדת הרחמים בדין נעשה בנקבי העינים 
דראש הא' לשורש קבוע וקיים. אלא שהפרסא יכולה להעלים כחה 
לעתים, ולא בתמידות. ופעולת השיתוף הזה, דהיינו העליה והירידה 
הנ"ל, מקומה היא בראש הב'.
%page 450
%break
%letter כא
כא) גם תזכור, הצורך לב' בחינות הזווגים שנעשו בחכמה ובינה 
דנקודים, שנתבארו לעיל, שהם: ענין התלבשות נה"י דכתר נקודים 
למוחין בחו"ב. 
%break
וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים. כי הזווג 
דנה"י דכתר הועיל רק לחו"ב, דהיינו לבחינת הראש דנקודים, כי ע"י 
ירידת ה"ת למקום הפה, חזרו החו"ב לבחינת ראש. 
%break
אבל לא הועיל כלום לבחינת הגוף דנקודים, שהם הז"ס תחתונות, 
כנ"ל באות יוד. ולכן הוצרך להארת נה"י דא"ק הפנימים שהם עצמם 
בחינת ה"ת כנ"ל (באות ז' ד"ה הענין). 
%break
ואחר שקבלו החו"ב את הארת ה"ת מיסוד, בסוד ו' ובתוכה הנקודה 
דהיינו ה"ת, כי באה הנקודה בתוך הכלים דחו"ב, הנה אור הזה הוא 
עצם הז"ת שבאו להבינה דנקודים והולידה אותם ובאו למטה 
למקומם.
%break
%letter כב
כב) ויש לבאר עוד, כי נודע שכל פרצוף תחתון מלביש להעליון שלו, 
מפה דראש ולמטה, כמ"ש היטב בפרצופים הקודמים דא"ק. 
%break
וא"כ למה הפרצוף הזה דנקודים, שנאצל מפרצוף הס"ג, אינו מלבישו 
כל עיקר, שהרי הכתר דנקודים מתחיל למטה מסיום כל הפרצוף 
דס"ג, אלא שמלביש לנה"י של פרצוף הא' דא"ק הנק' פרצוף גלגלתא 
דא"ק. 
%break
ועוד קשה, מה נעשה עם הרשימות דטעמים דס"ג, שנשארו אחר 
הסתלקות האורות האלו. שהרי בסבת הזדככות המסך נמצאים כל 
האורות דגוף מסתלקים ועולים למאצילם, כנודע. 
%break
וביותר קשה מאין בא המילוי להגוף דס"ג שמטבור ולמעלה עד הפה, 
אחר הסתלקות האור משם. 
%break
כי בכל הפרצופים נמצא התחתון שממלא ומלביש לגוף דעליון שלו 
אחר הסתלקותו, כנודע, אבל פרצוף הנקודים אינו מלביש לעליון שלו 
שהוא הס"ג, כי עומד למטה מסיום רגליו, וא"כ מי הממלא אותו אחר 
הסתלקות אורותיו למאציל.
%break
ולהבין זה, צריכים לדייק היטב בדברי הרב שבכאן (דף ת"ז אות י"ז) 
וז"ל, והנה כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, 
הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן אינו ניכר, 
%break
אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם 
נקודות. לפי שהוא עומד עתה לבדו. ע"כ לשונו.
%break
וצריכים להבין את זאת, למה האור מבחינת העינים, שהוא נאצל מן 
פרצוף הס"ג, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג ואינו ניכר כלל עד הטבור. 
הלא כל פרצוף תחתון מלביש להעליון גם למעלה מטבור, ומ"מ הוא 
ניכר היטב, ואינו נכלל בו ואינו נבלע בו.
%break
%letter כג
כג) וצריך שתזכור כאן היטב כל הגורמים בסדר אצילות פרצוף 
התחתון מהעליון, שנתבארו בחלקים הקודמים. 
%break
ונזכיר אך מקצתם, הנה הגורם העקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות 
המסך עד שמשתוה להמאציל, שבזה הוא מעלה כל הרשימות 
דספירות הגוף להמאציל, הנשארים אחר הסתלקות האורות דגוף. 
%break
ונכלל עמהם שם בהמסך דמלכות של ראש, המכונה מאציל, ואז 
מתחדשים הרשימות ע"י זווג העליון דראש, וכשהוכר עביות הגוף 
שבהם, מוכרחים לצאת מבחינת הראש, 
%break
ולחזור לבחינת גוף כבתחילה, אלא לא לבחינת הטבור דעליון כמו 
שהיו בתחילה, אלא בבחינה אחת גבוה מהטבור דעליון, משום 
שבחינה אחרונה נעלמת תמיד, בשעת הזדככות, עד שאינה משאירה 
רשימו. 
%break
והטבור דעליון הוא תמיד בחינה האחרונה הנעלמת, ע"כ נמצאת 
הבחינה שכנגדו שבגוף דעליון, שהיא מדרגה אחת למעלה מהטבור 
דעליון כנודע. וזה נוהג בכל הפרצופין. ועי' לעיל דף ר"ד בתשובה ר"י.
%break
ועל הסדר הנ"ל נאצל גם הפרצוף נקודים, שהוא המ"ה וב"ן דא"ק, מן 
העליון שלו, שהוא פרצוף ס"ג דא"ק. 
%break
שעל ידי הזדככות המסך דגוף דפרצוף הס"ג דא"ק, עד שהשוה צורתו 
להמאציל שהוא המלכות דראש דס"ג, העלה כל הרשימות, שהניחו 
האורות אחר הסתלקותם מהגוף אל המאציל. 
%page 451
%break
ואחר התחדשותם שם בזווג דראש, ואחר שהוכר עביותם יצאו 
מהראש וירדו להבחינה שכנגדם בהגוף, שהוא מדרגה אחת גבוה 
מהטבור דס"ג, דהיינו במקום שנקרא חזה דס"ג ומחזה ולמעלה, 
%break
יצאו ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, ומחזה דס"ג ולמטה, יצאו 
הע"ס דגוף בתוך וסוף עד הטבור. דהיינו עד סיום רגלים דס"ג. שהוא 
הסדר דכל הפרצופים.
%break
%letter כד
כד) אכן נודע, שהמסך הזה דגוף הס"ג שנזדכך ועלה להמלכות דראש 
הס"ג, דהיינו לנקבי העינים, לבחי"א דראש, הנה כולל ג"כ הרשימות 
שנשארו מאורות דזו"ן דא"ק הפנימי, אחר הסתלקות אורותיהם מהם. 
(כנ"ל באו"פ דף ש"צ ד"ה ותדע). 
%break
עש"ה בכל ההמשך. ונמצא שיש כאן בהזדככות המסך דגוף של הס"ג 
שינוי גדול מבכל הפרצופים, כי הוא כלול מב' בחינות רשימות מב' 
פרצופים נבדלים: הא' הם, הרשימות הנשארים מפרצופו עצמו. 
%break
הב' הם הרשימות הנשארים מן הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, שהם 
רחוקים זה מזה, כי הרשימות של עצמו באים ממסך דבחי"ב, 
והרשימות של הזו"ן דא"ק הפנימי באים ממסך דבחי"ד. 
%break
ולפיכך, כשנתכללו בהמסך ועלו להזווג דעליון שבראש הס"ג, יצאו 
עליהם שם ב' מיני זווגים: הא' על הרשימות של עצמו, שמשם יצא 
אור העינים שנתפשט עד הטבור, (כנ"ל אות כ"ב כאן בדברי הרב), 
שאומר עליו שהוא נבלע ונכלל בעקודים ואינו ניכר. 
%break
וסדר הלבשתו הוא, כנ"ל, כי אחר שהוכר עביותו וירד המסך מן 
הראש להחזה, הוציא ע"ס דראש מחזה עד הפה דס"ג, וע"ס דגוף 
מחזה ולמטה עד סיום רגלי הס"ג, שהוא מקום הטבור דא"ק. 
%break
וזווג הב' נעשה על הרשימות הנכללים מבחי"ד, דהיינו אור הנקודות 
דס"ג שנתלבשו באותם הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, ונתחברה בהם 
הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באו"פ דף שצ"ה ד"ה עלו) והוא האור שירד 
מהעינים ונתפשט למטה מטבור דא"ק. 
%break
שהרב אומר עליו שהוא לבדו נקרא בשם נקודות. כי הוא שיצא 
בבחינת ה"ת בעינים, ויה"ו באח"פ, כנ"ל.
%break
%letter כה
כה) ובאמת הושרש עוד התחלקות הנ"ל דב' הפרצופים שמטבור 
ולמעלה ומטבור ולמטה, בפרצוף הס"ג עצמו עוד מטרם הסתלקותו. 
כי גם אז מביא הרב (לעיל דף שצ"ו אות ו'). שמתחלק על טעמים 
ונקודות: 
%break
שהטעמים דס"ג הם אותו חלק הס"ג שלא נתערב במ"ה וב"ן 
הפנימים, ומדמה אותו לאו"א, ונמשך עד הטבור דא"ק. ונקודות דס"ג 
הם אותו חלק הס"ג שנתלבש ונתחבר במ"ה וב"ן הפנימים. שמדמה 
אותו לישסו"ת. ומתחיל מטבור ולמטה. עש"ה ובאו"פ. 
%break
הרי שעוד בפרצוף הס"ג מטרם הסתלקות אורותיו כבר הושרש בו 
ב' פרצופים נבדלים זה מזה, בכח החיבור עם הבחי"ד של מ"ה וב"ן 
הפנימים, שפרצוף העליון שלו נקרא טעמים, והוא בחינת או"א. 
ופרצוף התחתון שלו הוא בחינת ישסו"ת שנקרא נקודות.
%break
והנה נתבאר, שהפרצוף מ"ה וב"ן החיצון דא"ק, הנאצל מן פרצוף 
הס"ג החיצון דא"ק, מתחלק לב' פרצופים: העליון עד הטבור, ותחתון 
מטבור ולמטה. 
%break
וכשתחשוב שניהם לערך של פרצוף אחד, בדוגמת הטעמים ונקודות 
דס"ג, אז יבחן העליון לבחינת הג"ר, והתחתון לבחינת הו"ק, שהם 
בערך כמו או"א אל זו"ן דאצילות.
%break
%letter כו
כו) ובזה תבין המובא בכ"מ, שהג"ר דז"א נשארים באמא, בעת 
אצילותו ואינם יוצאים עמו. כי נתבאר לעיל, אות ח' כאן. 
%break
שעולם הנקודים הוא זו"ן הראשון שנתגלה בהעולמות, דהיינו מ"ה 
וב"ן, כנודע, גם נתבאר שעקרו דמ"ה וב"ן, הוא החיבור שלו עם 
הבחי"ד. (כנ"ל אות ו' כאן). 
%break
והוא נאצל תמיד מן פרצוף ס"ג, שהוא פרצוף הבינה. כי כמו כאן כן 
הוא בכל העולמות. כי על כן נקרא הס"ג בשם אמא, להיותה המאציל 
של הזו"ן דהיינו המ"ה וב"ן.
%break
והנך מוצא במ"ה וב"ן הראשון, אשר נאצל מהס"ג דא"ק, שמוכרח, 
לצאת בב' פרצופים: פרצוף ג"ר מפה דס"ג עד הטבור, שאינו כלול 
בה"ת. 
%page 452
%break
ופרצוף ו"ק מטבור ולמטה, הכלול מה"ת, כנ"ל ופרצוף העליון 
שלמעלה מטבור, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג, משום שאין בו מבחינת 
הנקודים כלל, דהיינו החיבור עם הה"ת. 
%break
ורק הפרצוף שמטבור ולמטה נחשב לפרצוף נקודים, דהיינו מ"ה וב"ן. 
הרי שהג"ר דמ"ה וב"ן נשארים ונבלעים בגוף דאמא, דהיינו הס"ג, 
ואינם יוצאים עם המ"ה וב"ן, כלומר שאינם מתחברים עמהם כלל, 
להיותם לגמרי פרצוף נפרד מהם. כנ"ל בדברי הרב. 
%break
שהאור שמפה עד הטבור נבלע ונכלל בעקודים דס"ג. ונודע שכל 
הכחות שבעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. 
%break
וע"כ ענין התחלקות המ"ה וב"ן לב' פרצופין ג"ר וו"ק, שנתהווה במ"ה 
וב"ן הראשון, נוהג בכל הפרצופים דמ"ה וב"ן שמכאן ואילך. אשר 
הג"ר נשאר דבוק ונבלע בהמאציל שלו, דהיינו באמא, והו"ק לבדם 
יוצאים על שם מ"ה וב"ן.
%break
%H סדר סבה ומסובב
%break
עתה נבאר סדר כל הפעולות שנתהוו בעולמות עד הנה, מבחינת סבה 
ומסובב, דהיינו איך כל פעולה מסובבת בכל תנאיה בחיוב גמור מן 
הסבה הקודמת לה.
%break
%letter א
א) ונתחיל מעולם הצמצום. הנה הצמצום היה בעיקר על בחי"ד, שהיא 
בחינת המלכות דא"ס ב"ה, הנקראת נקודה האמצעית. אמנם 
הסתלקות האור היה מכל הע"ס. והרשימות האלו שהניח האור אחר 
הסתלקותו, נקראים עשר הספירות דעגולים. 
%break
ואח"ז נתתקן מסך בהמלכות דע"ס דעגולים, ואז נתפשט שוב אור 
העליון עד שפגע בהמסך הזה שבכלי המלכות, ומהכאת אור העליון 
בהמסך, נתגלה אור גדול הנקרא אור חוזר, והאו"ח הזה עלה והלביש 
את אור העליון עד הכתר, ממטה למעלה. וע"ס ההם נק' ראש הקו. 
%break
ואח"כ חזר האו"ח ונתפשט עם אור העליון שבתוכו ממעלה למטה, 
בכל אותו הכמות שהלביש מקודם ממטה למעלה בראש הקו. 
%break
והתפשטות הזאת שממעלה למטה נקרא תוך וסוף של הקו. וראש 
תוך סוף של הקו אלו, נקרא פרצוף הראשון של אדם קדמון, או פרצוף 
גלגלתא דא"ק.
%break
%letter ב
ב) והנה כבר יש כאן לפנינו עשר פעולות: א' המקום שבו נעשה 
הצמצום. ב' ע"ס שהם הניחו הרשימות הנקראים ע"ס דעגולים. ג' ע"ס 
הנק' עגולים. ד' מסך שבכלי המלכות. 
%break
ה' התפשטות אור העליון בחזרה. ו' זווג דהכאה של אור העליון עם 
המסך, ז' אור חוזר הנעשה לבוש ובחינת קבלה על אור העליון. ח' 
עשר ספירות דיושר, שהם ראש הקו. 
%break
ט' התפשטות המלכות עם האו"ח לע"ס ממעלה למטה, שהט"ס 
ראשונות דע"ס ההם נק' תוך הקו. והמלכות דע"ס ההם נק' סוף הקו. 
י', נקודות הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור.
%break
%letter ג
ג) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: א', המקום שבו נעשה 
הצמצום הוא מסובב מן הסתלקות האור א"ס משם. 
%break
והנה ראש כל הידיעות הוא שאין העדר ברוחני, וכל שינוי קל הנאמר 
ברוחני, אין פירושו, שהצורה הראשונה נעדרת ובמקומה באה צורה 
אחרת, כנוהג בחוקי הגשמיים, אלא הפירוש הוא, שהצורה הראשונה 
נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ודבר השתנות הצורה הנאמר, 
%break
הוא תוספת על הצורה הקודמת. ויש עתה ב' צורות במקום אחד. גם 
צריכים לזכור, אשר חוק הפירוד ברוחני, אינו יותר רק דבר שינוי 
הצורה, וכמו הגרזן מפריד בהגשמיים, כן שינוי הצורה מפריד 
בהרוחניים. 
%break
באופן, אם הרוחני משיג בתוכו איזה השתנות, הוא מתחלק ונעשה 
לשנים, אשר המרחק ביניהם הוא כמדת השינוי צורה שיש ביניהם, 
ואם השינוי הוא קל, נבחנים שהם עוד קרובים זה לזה, ואם השינוי 
הוא בשיעור גדול נבחנים, שהם רחוקים זה מזה.
%page 453
%break
%letter ד
ד) והנה סבת הצמצום והסתלקות האור היא, כי המלכות דא"ס שהיא 
בחי"ד, חשקה להשואת הצורה ביתר שלימות עם אור העליון, כמבואר 
לעיל בחלק א' באו"פ ובהסת"פ. 
%break
ונתבאר שם שבא"ס ב"ה עצמו לא נעשה שום שינוי קל מחמת 
הצמצום שנעשה, אלא זה עולם הצמצום הוא רק תוספת שנתחדש על 
אור הא"ס ב"ה.
%break
והענין הוא כי המלכות דא"ס שחשקה ליתר דביקות, כנ"ל, הנה 
נתהוה בה שינוי צורה, כי באין סוף ב"ה, לא היה מגולה בה חשק 
הזה. ולפיכך נבחן שנתוסף כאן צורה חדשה ויצאה לחוץ מהמלכות 
דא"ס. 
%break
וקנה שם בפני עצמו, שהוא בחינת הכתר דעולם הצמצום. והכתר 
הזה נתפשט בעצמו, לד' בחינות, וכשנגלה הבחי"ד שבו וחשקה 
להשואת הצורה ביותר עם אור העליון, ומיעטה הרצון לקבל שבה, 
תיכף נסתלק כל האור שהיה שם. 
%break
כי כל כלי הקבלה שברוחנים הוא הרצון לקבל, ובהעדר הרצון לקבל, 
נעדר האור. כי אין ענין הכפיה נוהג, רק בהגשמיים כמובן.
%break
והנה נתבארו ב' הפעולות, שהם המקום שבו נעשה הצמצום, והע"ס 
שהניחו הרשימות, הנעשים לעשרה כלים דעגולים: כי סבת החשק 
להשואת הצורה שבהמלכות דא"ס, הפעיל את שניהם יחד, דהיינו 
התפשטות האור, והסתלקותו משם. 
%break
ומהם נמשך פעולה הג', העשרה כלים דעגולים, כי אלו הרשימות 
הנשארים אחר הסתלקות המה הם העגולים. הרי שג' פעולות האלו 
מתחייבים ויוצאים זו מזו.
%break
%letter ה
ה) פעולה ד', שהוא המסך שבכלי מלכות דעגולים, נמשך מסבת 
הסתלקות האור מכל הד' בחינות. כי הצמצום לא היה רק על בחי"ד, 
וההסתלקות היתה מכל הע"ס, משום שהבחי"ד היתה אז כל הבית 
קבול על האור. 
%break
ולפיכך נתעורר בה תכף הרצון להמשיך האור בחזרה על ג' בחינות 
הראשונות לבד, ולא בבחי"ד: כי לא יכלה לסבול את החושך. ומפאת 
גילוי הרצון הזה, יצא ונולד צורת הגבול השורשי בהעולמות. בסו"ה 
עד פה תבא ולא תוסיף וגו'. 
%break
דהיינו ההגבלה לקבל רק בג' בחי' הראשונות לבד. וצורת הגבלה הזו 
נקראת בשם תיקון מסך בכלי מלכות. אשר נמשך בסבת המשכת אור 
מחדש מהמאציל אחר הצמצום.
%break
והנה נתבארו פעולה הד' ופעולה ה'. שהם: מסך שבכלי מלכות, 
והתפשטות אור העליון בחזרה. כי הסתלקות האור הפעיל שניהם: 
את המסך, והמשכת אור העליון בחזרה על ג' בחינות הראשונות, כי 
לא יכלה לסבול את החושך.
%break
%letter ו
ו) פעולה ו'. שהיא זווג דהכאה של אור העליון עם המסך, נמשך מכח 
אור העליון גופיה. 
%break
כי הצמצום והמסך הנעשה על בחי"ד, יצאו מכח הנאצל עצמו כנ"ל, 
ואור העליון הנמשך מא"ס שהיה ממלא שם כל המציאות, בלי שום 
גבול כל שהוא, אינו סובל את הגבול הזה שנתרשם בהמסך, 
%break
אלא שרוצה לבא גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כדרכו אבל המסך 
מחזיר אותו לאחוריו, בכח הגבול שבו. וזהו מכונה זווג דהכאה. הרי 
שהזווג דהכאה נמשך מאור עליון גופיה.
%break
%letter ז
ז) פעולה ז'. שהוא אור חוזר הנעשה לבוש ובית קבול על אור העליון, 
נמשך מכח הכאת המסך באור העליון, במדת מה שמחזירו לאחוריו. 
%break
כי כל אותו שיעור מאור העליון שהיה ראוי לבא בבחי"ד, ולא בא שם 
מחמת עיכובו של המסך, שהחזירו לאחוריו, נקרא בשם אור חוזר. 
הרי שהאו"ח נמשך מן הכאת המסך באור העליון. 
%break
וצריכים לזכור שמצמצום ואילך, מעת שפסקה הבחי"ד להיות בית 
קבול על אור העליון, לקח האור חוזר את מקומה, כלומר שהאו"ח 
נעשה לכלי קבלה במקום הבחי"ד שמלפנים. ולא יצוייר עוד כלי קבלה 
זולתו.
%break
%letter ח
ח) פעולה ח'. עשר ספירות דיושר, בבחינת ראש הקו. נמשכת ע"י 
הסתלקות האור שהיה בעת הצמצום, כנ"ל באות ה'. כי היא הפעולה 
הה' הנ"ל. 
%break
אמנם אינם מתקשרים ומתלבשים להיות שורשים להפרצוף, זולת על 
ידי האו"ח, בפעולה ז' הנ"ל. מבחינת הלבשתו אותם ממטה למעלה.
%page 454
%break
%letter ט
ט) פעולה ט'. שהיא מהתפשטות המלכות עם האו"ח שבה ממעלה 
למטה לתוך וסוף. נמשכת מהמסך שבמלכות של ראש. 
%break
להיותה בחינת יציאה מן ה"כח אל הפועל" כי אותן מדת הדחיה ומדת 
ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש, לא היה זה רק 
מבחינת "כח" כי בפועל אין שם לא דחיה ולא התלבשות. 
%break
אלא כל הנעשה בהע"ס דראש מבחינת "כח", מתגלה אח"כ בתוך 
וסוף, המכונה גוף, בפועל גמור. 
%break
ושיעור קומת האור שהאו"ח הלבישו בהראש בבחינת "כח" כשיעור 
הזה נמצא אור העליון מתלבש בהגוף בפועל ממש, והתלבשות זו, 
מכונה בשם "תוך של הגוף" מפה עד הטבור. 
%break
ובחינות הסיום שעשה המסך בהע"ס דראש מבחינת "כח" דהיינו 
בחינת הכאה שעשה על אור העליון ולא נתנו להתפשט לבחי"ד, 
מתגלה בהגוף "בפועל" מטבור ולמטה עד סיום רגלים, הנק' חלק 
הסוף של הפרצוף. 
%break
באופן, שמסיום רגלין של הפרצוף ולמטה, מגולה הנקודה האמצעית 
בפועל גמור, שהמסך מפסיק שם את אור העליון לגמרי, ומשאירו חלל 
פנוי בלי אור. 
%break
ולפיכך בחינת התוך של הגוף נבחן לעמידת הט"ס ראשונות. ובחינת 
הסוף של הגוף נבחן רק לספירת המלכות לבד. כלומר בחינת 
ההגבלה וכח הסיום שבה.
%break
והנה נתבארו, פעולה ט' ופעולה י'. שהם: התפשטות המלכות ממעלה 
למטה לתוך וסוף המכונה גוף. ונקודת הסיום של הקו, שמשם ולמטה 
חושך ולא אור. אשר המסך של ראש הפעיל את שניהם. כמבואר.
%break
%letter י
י) והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא 
פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, 
בדרך סבה ומסובב.
%break
ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג 
בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות.
%break
והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה 
בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך 
שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם 
הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. 
%break
וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך 
דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות 
זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, 
חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. 
%break
ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון 
בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך 
ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. 
%break
ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס 
דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף 
הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו.
%break
%letter יא
יא) והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות 
המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות 
עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות 
העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. 
%break
ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', 
ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג 
דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה, הממשיך ע"ס דראש. 
%break
י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך 
וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה 
דפרצוף הקודם.
%break
%letter יב
יב) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: הנה פעולה א', שהיא 
ביטוש דאו"מ ואו"פ, נמשכת מהמסך. כי במדה שהמסך ממשיך 
ומלביש האו"פ שבפרצוף, נמצא מדחה את האו"מ השייך להפרצוף. 
%page 455
%break
כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון 
שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו. ואינו 
מניחו להתפשט בהפרצוף, מטבורו ולמטה. 
%break
ונודע, שזה האור, שאינו יכול להתלבש בהפרצוף, הוא האו"מ של 
הפרצוף. ולפיכך נמצאים האו"פ והאו"מ שסותרים זה את זה, כי מדת 
גדלו של האו"פ המתלבש היא כפי גודל מדת עביותו של המסך. 
%break
והפכי לו האו"מ שמדת גדלו תלוי בזכות הכלים. וע"כ האו"מ מזכך את 
המסך והאו"פ מסתלק מהפרצוף. כנודע. הרי שהמסך הוא סבת 
הביטוש דאו"מ באו"פ.
%break
%letter יג
יג) פעולה ב', שהיא הזדככות המסך, נמשכת מכח הביטוש דאו"מ 
באו"פ, הנ"ל בפעולה א'.
%break
פעולה ג'. שהיא התכללות המסך בהרשימות דע"ס דגוף. באה יחד 
עם הזדככות המסך, הנמשך מביטוש של או"מ באו"פ. 
%break
כי בהיות שהמסך מזדכך על סדר המדרגה של הספירות, נמצא 
שעובר ובא בכל אחת ואחת ומתכלל בה בדרך עליתו, וכשמזדכך 
לבחי"ג, נמצא שבא ונכלל בספירת ז"א, ובשעה שמזדכך לבחי"ב, בא 
ונכלל בהבינה. וכו' עד"ז. עד שבא למאציל ונמצא נכלל מכולם.
%break
%letter יד
יד) פעולה ד', שהיא ב' רשימות עליונות זכר ונקבה. נמשכת מכח 
העלמת בחינה אחרונה, מפאת ההזדככות הנוהגת בכל פרצוף 
ופרצוף. למשל, אחר הזדככות פרצוף גלגלתא נעלמת בחי"ד. 
%break
ולאחר הזדככות פרצוף ע"ב נעלמת בחי"ג. וכו'. והיינו דוקא חלק 
העביות שבה העומד להמשכה ולהכאה, אבל חלק דהתלבשות שבה, 
אינו נעלם. והוא הנקרא זכר. 
%break
והוא אינו ראוי להזדווג עם אור העליון, זולת בעת שמתחבר עם 
הבחינה הקרובה אליו, שיש לה רשימו שלמה. והיא נקראת נקבה 
שלו. 
%break
למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא, נשארת הבחינה אחרונה רק 
בחצי רשימו דבחי"ד, דהיינו רק מבחינת התלבשות, שנק' זכר. 
%break
וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם הבחי"ג, 
הנעשית נקבה אליו, ואז יכול להזדווג עם אור העליון. 
%break
הרי שמכח העלמת בחינה אחרונה דכל פרצוף אחר הזדככותו, 
מתהוה ענין זכר ונקבה.
%break
%letter טו
טו) פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם 
הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. 
%break
כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון 
ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך 
התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. 
%break
ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס 
בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. 
%break
הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, 
נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף.
%break
%letter טז
טז) פעולה ו'. שהיא התחדשות העביות בהמסך והרשימות, נמשכת 
מתוך התיחדותם בהמסך של ראש, עד שמשמשים עמו יחד בהזווג 
דהכאה על אור העליון. 
%break
כי התחתון הבא במקום העליון נעשה עמו לאחד ממש. וע"כ תכף עם 
ביאתם לראש, המה נכללים מהעביות שממטה למעלה הנוהג בראש, 
%break
וע"כ העביות של עצמם מתחדש בהם, דהיינו בחינת עוביות ב"כח" 
שעומד בסופו להתגלות בפועל, ולהתהפך לבחינת עביות שממעלה 
למטה.
%break
%letter יז
יז) פעולה ז'. הכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. נמשכת 
ובאה יחד עם התחדשות עביות שהשיגו בעת התיחדותם עם המסך 
של ראש. 
%break
כי עם התחדשות עביותם, ניכר תכף בהרשימות, בחי' הממעלה 
למטה שבהם דהיינו עביות הגוף שכבר שמשו עמו מטרם העליה. 
%break
כי מתחלה בעת שנזדככו מכל העביות שבהם, הנה אז לא ניכר כלל 
היותם ספירות דגוף, כי אז היו שקטות לגמרי. וע"כ נשתוו לבחינת 
ראש, ועלו ונתיחדו בהמסך דראש. 
%page 456
%break
אבל אחר שהשיגו בחינת העביות ב"כח" בהמסך דראש, והרשימות 
קמו לתחיה, הנה יחד עם זה ניכר תכף בשיעור מסוים בחי' עביות 
דגוף הנרשם בהם מאז היותם בגוף. שדבר זה נבחן לשינוי צורה כלפי 
המלכות של ראש.
%break
%letter יח
יח) פעולה ח'. העלמת הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. נמשך מכח 
הביטוש דאו"מ, שפעולתו ניכר בעיקר על בחי' אחרונה. ולא נשאר 
ממנה רשימו.
%break
פעולה ט'. יציאתם מן הראש, נמשכת מחמת הכר עביותם כנ"ל באות 
י"ז, הנבחן לשינוי צורה מהמלכות דראש. כי שינוי הצורה ויציאה לחוץ 
היינו הך, כנודע.
%break
%letter יט
יט) פעולה י'. שהיא ביאתם לחיצוניות הגוף פרצוף הקודם במקום 
החזה. נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה. 
%break
למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא דא"ק, שהמסך והרשימות עלו 
לראש וחזר בהם עביותם בחסרון בחינה אחרונה, נמצא שאין בהם 
רק בחי"ג מעביות הגוף שהיה בהם מטרם הזיכוך, המכונה חזה. 
%break
כי בחי"ד, היא בחינה אחרונה שנעלמה מהם בסבת הזיכוך. וע"כ 
הקומה הזו היוצאת על העביות דבחי"ג, נחשבת לחיצוניות על פרצוף 
הקודם, כי כל היותר עב נבחן ליותר פנימי ויותר עליון, כנודע. ולכן הם 
חיצוניות לפרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד.
%break
%letter כ
כ) פעולה י"א. שהיא זווג דהכאה הנעשה על המסך שבמקום החזה. 
נמשכת מכח התכללות המסך בהמלכות של ראש, שנכלל והשיג 
העביות דבחינת "כח" ממסך דראש, כנ"ל אות ט"ז. וע"כ. 
%break
אע"פ שהוכרח לירד מהראש מכח העביות דגוף שהוכר בהרשימות 
אשר נכללים בו, מ"מ עדיין אין זה מספיק לעביות דכלים בפועל ממש, 
%break
רק אחר שמוציא מתחלה ע"י זווג עליון בחי' ע"ס דראש ממטה 
למעלה, בבחינת "כח" ואח"ז מתפשטת המלכות בע"ס מינה ובה 
ממעלה למטה בבחי' כלים להתלבשות בפועל ממש, בתוך וסוף.
%break
והנה נתבארו פעולה י"א. שהיא הזווג דהכאה. ופעולה י"ב, שהיא 
התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף בתוך וסוף. 
ששניהם נמשכים מכח עלית והתכללות המסך בהמלכות של ראש.
%break
%letter כא
כא) פעולה י"ג. שמלביש על פרצוף הקודם. נמשכת וקשורה 
בהסתלקות האורות דגוף דפרצוף הקודם. כי פרצוף החדש ממלא 
באורו את הכלים שנתרוקנו מאורותיהם בעת הזדככות המסך ועליתו 
לראש. וזה מכונה שהוא מלבישו עם אורותיו החדשים שלו.
%break
%letter כב
כב) פעולה י"ד. שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם. זה נמשך 
מכח לידתו ואצילותו משם, כטבע הענף, הדבוק במקום יציאתו ויניקתו 
משורש. 
%break
כן הפרצוף החדש שכל שורשו הוא מכח התכללות המסך דגוף 
בהמלכות של ראש שנקרא פה, וע"כ קומתו דבוק שם. ומשם הוא 
מתחיל.
%break
%letter כג
כג) והנה נתבארו ארבע עשרה הפעולות הגורמות ללידת ואצילות 
פרצוף, מפרצוף, בדרך כללות, הנוהג בכל הפרצופים בשוה, איך כל 
אחת מסובבת ויוצאת מהסבה הקודמת לה בחיוב גמור. ועתה נבאר 
השתלשלות ה' הפרצופים דא"ק בדרך סבה ומסובב.
%break
וכבר נתבארו עשרת הפעולות שנעשו לאצילות פרצוף הגלגלתא דא"ק 
בדרך סבה ומסובב, (לעיל אות א'). והנה אחר שנשלם פרצוף 
הגלגלתא, התחיל הביטוש דאו"מ באו"פ, ואחריו כל ארבע עשרה 
פעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף ע"ב דא"ק, בראש תוך וסוף. 
%break
ונמצא פה דפרצוף ע"ב במקום החזה דפרצוף גלגלתא, כי הבחי"ד 
שנקרא טבור דגלגלתא לא היה נכלל בהמסך דע"ב, להיותה בחי' 
אחרונה הנעלמת עם ההזדככות. 
%break
ולכן עומדים הע"ס דראש ע"ב ממקום החזה עד הפה דפרצוף 
הגלגלתא. וסיום רגלים שלו, הוא למעלה מטבור דגלגלתא כי שם 
בחי"ד היא, והע"ב אין לו כלום מבחי"ד, ע"כ אינו יכול להתפשט למטה 
מטבור דגלגלתא.
%page 457
%break
%letter כד
כד) ואחר שנשלם ראש תוך סוף דפרצוף ע"ב, חזר גם עליו הביטוש 
דאו"פ באו"מ. שהפעיל אחריו כל הארבע עשרה הפעולות הנ"ל, עד 
שנאצל ממנו פרצוף הס"ג דא"ק בראש תוך וסוף. 
%break
דהיינו פרצוף הג' דא"ק. וגם בו לא עמד המסך של ראש שלו במקום 
הטבור דע"ב, דהיינו בבחי"ג דגוף, שהוא הטבור אצל הע"ב, אלא 
בחזה שלו. 
%break
משום שבחינה אחרונה דע"ב אינה נכללת בהמסך דס"ג, כי נעלמה 
עם הזדככות המסך. כנ"ל. ומחזה עד הפה דע"ב, עומדים הע"ס 
דראש הס"ג. ומחזה ולמטה, יצאו הע"ס דגוף הס"ג בתוך וסוף, עד 
סיום רגלים של פרצוף הא' דא"ק הנק' גלגלתא.
%break
%letter כה
כה) וכאן בפרצוף הס"ג, נתוסף ב' פעולות, מה שלא היו בפרצוף ע"ב: 
הא' שנמשך גם מטבור ולמטה דגלגלתא דא"ק, והתלבש והאיר 
בהכלים דגלגלתא דא"ק, אשר מטבור ולמטה. 
%break
הב' כי נחלק לב' פרצופים על הטבור דגלגלתא דא"ק. שמטבור 
ולמעלה נקרא ע"ב דס"ג או טעמים דס"ג, ומטבור דגלגלתא ולמטה 
נק' ס"ג מ"ה ב"ן דס"ג, או נקודות תגין אותיות דס"ג.
%break
פעולה הא'. דהיינו מה שנמשך גם מלמטה מטבור דגלגלתא, הוא 
נמשך, מטעם שעדיין לא היה צמצום על אור הבינה, המפריע מלהאיר 
לבחי"ד. כי צמצום א' לא היה אלא על אור חכמה בלבד. 
%break
ולפיכך פרצוף הע"ב שקומתו עד החכמה, לא היה יכול להתפשט 
למטה מטבור דגלגלתא ששם מקום בחי"ד הוא, אבל פרצוף הס"ג 
שקומתו רק עד הבינה, וע"כ היה יכול להאיר גם אל בחי"ד.
%break
פעולה הב'. דהיינו התחלקותו על טעמים ונקודות. נמשכת מפעולה 
הא'. גם מכח הזכר דפרצוף הס"ג. 
%break
כי הזכר דס"ג הוא בחי"ג דהתלבשות, אשר בזווג הא' של ראש 
המשיך קומת חכמה שהוא מתלבש בכלי דכתר דס"ג (עיין דף ש"צ 
ד"ה וס"ג). 
%break
וע"כ כלי דכתר ס"ג שיש בו אור החכמה, היה מוכרח ג"כ להסתיים על 
הטבור כמו פרצוף הע"ב. וע"כ נקרא הכתר דס"ג הנמשך עד הטבור 
בשם ע"ב דס"ג או טעמים. 
%break
אמנם למטה מכתר אין אור הזכר יכול להתפשט, וע"כ שאר הט"ס 
תחתונות דס"ג מתפשטות מטבור ולמטה דגלגלתא, משום שאין בהם 
אור החכמה, 
%break
אלא אור הבינה לבד, שעליה אין הצמצום חל עדיין, כנ"ל. וע"כ מכונה 
זה החלק ס"ג דס"ג, להורות שאין שם מבחינת ע"ב כלום.
%break
%letter כו
כו) ואחר שנשלם הראש תוך סוף של הפרצוף ס"ג, הנה חזר גם עליו 
דבר הביטוש דאו"מ באו"פ, ויתר ארבע עשרה הפעולות הקשורות בו, 
עד שנאצל ממנו פרצוף הד' דא"ק הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. 
%break
וגם המ"ה וב"ן יצא בשני פרצופים הנבדלים זה מזה על הטבור 
דגלגלתא דא"ק, כמו פרצוף ס"ג שממנו נמשכים.
%break
אמנם בסדר אצילותו של הפרצוף מ"ה וב"ן נתוספו כמה פעולות 
חשובות מאד, כי המה השרישו ענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, 
הנחשב להתחלה הראשונה של העולמות. משום שלא היה כלל קיום 
להעולמות זולתם.
%break
והגורם השרשי לכל אלו הפעולות הנוספות כאן, הוא התפשטות 
הנקודות דס"ג מטבור ולמטה דא"ק דהיינו לתוך הכלים דנה"י 
דגלגלתא, שהם מן בחי"ד, כי עי"ז נדבק הס"ג, שהוא בחי"ב, וה"ר 
דהוי"ה, עם הנה"י של הפרצוף גלגלתא, שהם בחי"ד וה"ת דהוי"ה. 
%break
וזה גרם לצמצום ב' בא"ק על דרך צמצום א' שהיה בא"ס. (כנ"ל דף 
שצ"ט אות ז' בדברי הרב) כי כמו שהצמצום א' היה על בחי"ד, כן 
נעשה כאן הצמצום על בחי"ב. 
%break
וכמו שהצמצום א', סילק האור מכל הד' הבחינות, ואחר זה חזר 
והמשיך רק הט"ס הראשונות לבד, 
%break
כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב וסילק האור מכל הגוף דס"ג, ואחר 
זה חזר והמשיך רק הב' ספירות כתר וחכמה לבד, בכל הראש תוך 
סוף, אשר בפרצוף מ"ה וב"ן הזה. 
%page 458
%break
וכמו שבצמצום א' נפסק הקו אור של א"ס על המלכות דנה"י דא"ק 
שהוא במקום העוה"ז, הנשאר בלי אור, כן בצמצום הב' שבכאן, נפסק 
האור של הקו מא"ס על הבינה דנה"י דא"ק, ונשארו הבינה וז"א 
ומלכות למטה מנקודת הצמצום בלי אור. 
%break
ותדע שמכאן קנתה הבינה שבכל המדרגות את השם בריאה, שהוא 
מלשון "לבר" ע"ד בתי בראי, שפירושו לחוץ. 
%break
כי ע"י צמצום ב' שבכאן יצאה הבינה שבכל המדרגות לחוץ 
מהמדרגה: שהבינה של ראש נעשתה לבחי' גוף, והבינה שלמעלה 
מטבור, נעשתה לבחינת למטה מטבור, 
%break
והבינה של הנה"י יצאה לגמרי מכל אצילות הפרצוף ונשארה בלי אור, 
כדוגמת הנקודה דעוה"ז בזמן צמצום א'. כנ"ל.
%break
%letter כז
כז) אמנם יש הפרש גדול מהצמצום שבכאן להצמצום א', כי שם היה 
הצמצום שעל הבחי"ד בהחלט, שאינו עשוי להשתנות לעולם. 
%break
אבל הצמצום ב' שבכאן אינו בהחלט כל כך, והוא עשוי להשתנות ע"י 
זווג עליון, וע"כ מכאן ואילך נוהג ב' מצבים בכל פרצוף, שהם: מצב 
הקטנות ומצב של הגדלות. 
%break
ולפיכך נתקנו כאן ב' ראשים ראש הא', שבו ב' ההין מחוברות זו בזו 
בקביעות שאינן עשויות להתפרד לעולם. ואחריו נתקן ראש ב' שבו אין 
חיבורן קבוע, אלא בעולה ויורד. וביניהם הופרס פרסא. 
%break
ובזמן של קטנות נמצאים ההין מחוברין בנקבי העינים דראש הב', 
מכח שליטת ראש העליון, ואז נמצא התחתון בבחינת חסר ראש. 
%break
ובזמן הגדלות שהוא בכח הארת הע"ב, נמצאת הפרסא מעלמת על 
ראש הא' ואין שליטתו ניכרת, ואז יורדת הה"ת ממקום עינים דראש 
הב', למתחת הפה דראש הב' ואז שבים ג' הספירות אח"פ אל הראש, 
והתחתון קונה בחינת ראש וג"ר.
%break
%letter כח
כח) וצריכים לידע, שדבר קטנות וגדלות נוהג רק בפרצופי מ"ה וב"ן 
שבכל המדרגות, אשר הה"ת כבר נמצאת בנקבי העינים של הראש 
שלהם. והם בחינת הגוף של הראש הזה. 
%break
ובזה תבין אשר הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן הא', אשר 
בהעולמות, ואע"פ שחצי פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, שהוא מלביש מפה 
ולמטה דס"ג עד הטבור של הפרצוף גלגלתא דא"ק, 
%break
הוא ג"כ יצא מנקבי העינים דראש הס"ג, עכ"ז כיון שהה"ת אינה 
מחוברת בה"ר אשר בו, אינו נחשב עוד לבחינת מ"ה וב"ן, כי המסך 
שבו כלול הה"ת, בעת שיצא מנקבי העינים דראש ס"ג, 
%break
ירד לבחינה שכנגדו שהוא הטבור, ששם מקום הה"ת, ולא למעלה 
מטבור. ולפיכך רק הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן, ורק בהם נוהג 
ענין הגדלות והקטנות האמור.
%break
ולא עוד אלא אפילו הג"ר דנקודים אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש, 
משום שה"ת נשארת בנקבי העינים דראש הב' שהם הג"ר דנקודים, 
ויה"ו בלי שום גילוי דה"ת ירדו באח"פ דראש הב', הזה, שהם החו"ב 
שבו. 
%break
באופן שה"ת נמצאת רק בכתר דג"ר דנקודים, שהוא הגלגלתא ועינים 
דראש הזה, אבל בחו"ב דג"ר אלו, אין שם רק בחינת ה"ר לבד, 
ולפיכך, גם הם אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש. 
%break
ועכ"ז נוהג בהם ענין הגדלות והקטנות, משום שה"ת נמצאת בהם 
עכ"פ, בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו שלהם. דהיינו בהכתר, 
כמבואר.
%break
ומ"ה וב"ן האמיתיים הם הז"ס תחתונות דנקודים, שהם הגוף האמיתי 
דנקודים. המקבלים מהג"ר דנקודים. 
%break
והם השורש הראשון של מ"ה וב"ן, אשר בהעולמות מכאן ואילך, 
אמנם בחינת המ"ה לא נתקיים בהם, כמ"ש בחלק ז', שבהם נעשו 
שבירת הכלים, ומה שנשאר ממנו הוא רק בחינת הב"ן. ולכן מכונים 
המ"ה וב"ן אלו בדברי הרב, בשם ב"ן לבד.
%break
%letter כט
כט) והנה ד' פסיעות עשתה הה"ת, מעת שנתחברה בה"ר ובאה 
בנקבי העינים דראש הס"ג, עד ביאתה למקומה שהוא להגוף 
דנקודים, הנק' ז"ת של הנקודים.
%page 459
%break
פסיעה א', מנקבי העינים דראש הס"ג אל מקום הטבור דגוף דא"ק 
הפנימי, שהוא נקבי העינים דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ששם 
נתחברה בקביעות עם הה' ראשונה, ונעשתה לשורש קבוע לפרצוף 
מ"ה וב"ן בבחינת הקטנות שבו, כנ"ל. 
%break
פסיעה ב' לנקבי העינים דראש הב', ששם נוהג תיקון הפרסא, שע"י 
הזווג דע"ב ס"ג, נפרדת הה"ת ממקום נקבי העינים ויורדת למקום 
הפה דראש הזה.
%break
פסיעה ג' הוא ירידת ה"ת מנקבי העינים למתחת הפה, כנ"ל. הנק' 
התלבשות נה"י דכתר לבחינת מוחין וג"ר בחכמה ובינה דנקודים. 
%break
כי ע"י ירידת הה"ת למתחת היה"ו חוזרים לבחינת ראש, ומה שהיו 
מקודם רק חג"ת נעשו עתה לחב"ד. והם מלבישים על ג' פרקין עלאין 
דנה"י דא"ק: החכמה על פרק עליון דנצח, הבינה על פרק עליון דהוד, 
הדעת על פרק עליון דיסוד. 
%break
פסיעה ד' הוא מיסוד דא"ק, לדעת דחו"ב. בסוד נקודה שבתוך 
האותיות דיה"ו. ואז מזדווגים או"א על מ"ן המשותף מו' ונקודה, 
ומולידים את המ"ה וב"ן למקומם.
%break
%letter ל
ל) והנה נתבארו עקרי הפעולות, שנוספו כאן לאצילות מ"ה וב"ן. 
ונבארם בקיצור לפי הסדר.
%break
כי מסבת התפשטות ט"ת דס"ג למטה מטבור דא"ק הפנימי, שהאירו 
להכלים דנה"י דא"ק הפנימי: נדבקו ונתחברו ב' ההין יחד, כי אור 
הס"ג הוא בחי' ה"ר, ונה"י דא"ק הפנימי הוא ה"ת. 
%break
וע"כ כשחזר ענין הזדככות המסך גם על פרצוף ס"ג, נמצא המסך 
כלול כאן מב' פרצופים: מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא, שהעלה אותם 
יחד לראש הס"ג, לנקבי העינים, דהיינו לבחי"א משם. 
%break
ומתוך שה"ת שבמסך איננה במקומה, אלא שנכללה ונתיחדה בתוך 
ה"ר, כלומר, שה"ר קבלה ונעשה לבחינת ה"ת, ע"כ לא נעשה הזווג כי 
אם על ה"ר לבד. 
%break
ונעשה שמה ב' זווגים א' לזכר, וא' לנקבה, כנודע, אמנם עיקר הזווג 
נעשה בבחינת הנקבה, שהיא בחי"א להיותה שלמה גם מבחי' 
המשכה, שממנה התפשטות לכלים. 
%break
וכשהוכר העביות דגוף שבהמסך, יצא מהראש דס"ג וירד להבחינה 
שכנגדו בגוף, שהוא הטבור דא"ק הפנימי, כי שם מתחיל מקום הה"ת 
הכלולה בהמסך. 
%break
ושם נזדווג עם אור העליון, ויצאו מהטבור ולמעלה הע"ס דראש הא' 
הנק' ישסו"ת, אשר הבינה וז"א ומלכות של ראש הזה, כבר עומדים 
למטה מטבור, משום שהה"ת עומדת בחכמה שלו, שהוא ג"כ מקום 
הטבור, ונמצאים הספירות שלמטה מחכמה מהטבור ולמטה. 
%break
והם הג"ר דנקודים, דהיינו עיקר הראש של הנקודים, כי הראש הא' 
אינו כלל בבחינת הנקודים, משום שה"ת שבהמסך נמצאת למטה 
ממנו, ואין העביות פועלת כלום ממטה למעלה, 
%break
וע"כ נחשב לעקודים דס"ג. וע"כ נשארו הג"ר של הנקודים, לבחינת 
הראש של הנקודים, ומכונים ראש הב'.
%break
והנה בראש הב' הזה יש בו ג"כ ע"ס, הנחלקים ע"פ הג"ר: שגו"ע 
נכללים בהכתר, ואח"פ הם בחכמה ובינה, וה"ת נמצאת בהכתר 
שהוא בחי' ראש הב', והחכמה ובינה שהם אח"פ יצאו לחוץ מהראש 
הב' לבחינת חג"ת דהיינו בחינת גוף. 
%break
ונבחן בהם, אשר ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כלומר, שהה"ת אינה 
מאירה כלום באח"פ אלו שהם חכמה ובינה. אלא הם בחינת ה"ר 
בלבד. 
%break
ועל ראש הב' הזה יש תיקון הפרסא, שבו ב' תיקונים: הא' הוא שב' 
ההין הכלולים בו הם באלכסונא, כלומר שיתכן שם לעתים שתהיה 
שם בקיעת הפרסא, 
%break
שאז נפרדו ההין זו מזו, וה"ת יורדת משם למטה מהמלכות דראש 
הזה בסוד קמץ שמתחת להאותיות יה"ו. 
%break
והב' הוא להעלים ולהסתיר בעת ההיא את כח הה"ת, העומדת בנקבי 
העינים של ראש הא' בחיבור אמיץ עם הה"ר. כי זולת ההעלמה הזו, 
לא היה אפשרות להה"ת דראש הב' לרדת למתחת האותיות.
%break
וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו 
עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות 
שהיה בו, 
%page 460
%break
ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה 
שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי 
העינים דראש הב', כנ"ל.
%break
וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של 
הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה 
בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, 
%break
שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. 
וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה 
לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. 
%break
כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך 
האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו 
עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.
%break
%letter לא
לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' 
הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, 
שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. 
%break
הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר 
התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. 
הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. 
%break
הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן 
מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. 
%break
הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה 
וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז 
ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום 
חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. 
%break
הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו 
באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. 
%break
הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות 
ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה 
לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.
%break
%letter לב
לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא 
החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, 
לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. 
%break
הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י 
דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', 
הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. 
%break
נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא 
טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא 
ירידת המסך למקום הטבור. 
%break
נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל 
מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא 
מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. 
%break
נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה 
מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' 
הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. 
%break
נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה 
וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, 
וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו 
הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.
%break
%letter לג
לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס 
שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. 
%break
נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, 
יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה 
דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, 
והמלכות לעולם העשיה.
%break
הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת 
מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין 
לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). 
%page 461
%break
ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' 
מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, 
המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). 
%break
מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג 
דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור 
ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). 
%break
וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש 
הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף 
שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). 
%break
ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך 
עצמו הוא ראש שלם. 
%break
והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור 
העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. 
%break
כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, 
כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א 
ומלכות שיצאו מראש הא'. 
%break
הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת 
הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. 
%break
הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו 
לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת 
בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש.
%break
ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה 
אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. 
%break
ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, 
הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, 
שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. 
%break
ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו 
באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.
%break
%letter לד
לד) הי' הוא תיקון הפרסא. נמשכת גם כן מהתחלקות הפרצוף דמ"ה 
וב"ן לב' פרצופין על הטבור, המושרש ובא מכח התחלקות הס"ג 
לטעמים ונקודות, כנ"ל באות ל"ג בסמוך. 
%break
כי משורשם הם רק פרצוף אחד, כי הטעמים ונקודות של הס"ג, 
נמשכים מראש אחד, שהטעמים הם הכתר דגוף הס"ג והנקודות הם 
הט"ת דגוף ההוא. וע"כ גם המ"ה וב"ן הבאים מהמסך שלהם, אע"פ 
שיש להם ב' ראשים, נחשבים ג"כ לגוף אחד. 
%break
ולכן התחלקות זו דומה לפרסא גו מעוהי דבר נש, שהפרסא הזו חוצה 
גוף אחד ועושה אותו כמו ב' גופים נבדלים. 
%break
ומצד אחד דומה הגבול שבפרסא לבחי' הגבול דצפורני רגלים של 
הפרצוף, כי גם הוא עומד ומסיים את פרצוף העליון של מ"ה וב"ן, 
שהוא מיוחס לפרצוף ע"ב דס"ג ולטעמים, 
%break
ונבחן לבחינת או"א דמ"ה וב"ן, שצפורני רגלים מסתיימים על הפרסא. 
ומצד הב' הוא נמצא באמצע הפרצוף, שהרי מצד השורש נמצאים 
הטעמים ונקודות רק פרצוף אחד. 
%break
ובאופן שהאמצע והסיום מעורבים בה ביחד, ולפיכך מאירים בו ב' 
תיקונים: כח החיבור של ב' הפרצופים, שבזה נעזרת ע"י זווג ע"ב 
וס"ג השרשיים שאז גם הע"ב דס"ג וס"ג דס"ג נעשים לאחד, 
%break
וה"ת יורדת מהעינים למתחת האותיות יה"ו, ואז אח"פ שבכל 
המדרגות חוזרים למדרגתם כבתחילה. כנודע. ותיקון ב' הוא העלמת 
הה"ת הקבועה, בראש הא'. 
%break
שלא תגלה כחה בעת שהאח"פ שבים לראש. כי כלפי זה מבדלת 
להראש הא' הנמצא ממעל לה. כמו לפרצוף נבדל שאינו מקושר כלל 
עם ראש הב'.
%break
%letter לה
לה) הי"א הוא תיקון גדלות וקטנות. והי"ב שהוא הורדת ה"ת למטה 
מיה"ו והמספיק להשבת פב"פ דחו"ב דנקודים. נמשכו, ע"י הזווג דע"ב 
וס"ג, ומכח ב' התיקונים שבפרסא. כנ"ל בסמוך.
%break
הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים 
שהם הגוף האמיתי. 
%break
נמשכת, מהארת היסוד דא"ק להראש דנקודים, את בחי' הנקודה 
דשורוק, שהיא נקודה בתוך ו'. ותשלום ביאור ענין הזה בחלק הז'.
%break